אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov — ראש השנה (2026-09-07)

גליון קצ"ב )שנה ה'(
ראש השנה תשפ"ז
שיעורי הגאון הגדו מוה"ר רבי יעקב גרינוואד שיט"א
רב בית המדרש דחסידי בעזא "זכרון רפא "בני ברק וחבר הביד"צ דקה מחזיקי הדת באר"י
הבדה בתפיה ביום טוב שח במוצאי שבת
שכח לומר 'ותודיענו' ונזכר קודם שסיים הברכה סתירה במטה אפרים בין שכח 'ותודיענו' לשכח 'וכתוב לחיים' ביאור
השבט הלוי שב'ותודיענו' אינו חוזר כיון שמבדיל על הכוס רוצה להחמיר ולחזור אחר שאמר 'ותתן לנו ה' אלהינו' סתירה
במטה אפרים בין שכח 'ותודיענו' לשכח 'עננו' הזכרת שם שמים שלא בתורת ברכה אומר נוסח בתורת חיוב ללא הזכרת
שמות סתירות בדעת הב"ח בהזכרת שם שמים שלא בתורת ברכה יישוב הסתירות הנ"ל שבמקום צורך התירו לחזור
ולהזכיר שם שמים שכח להבדיל בתפילה וטעם שכח הבדלה בתפילה ועשה מלאכה האסורה בשבת ומותרת ביום טוב
עשה מלאכה האסורה גם ביום טוב עשה מלאכה האסורה בחול המועד במוצאי יום טוב ראשון טעם או עשה מלאכה קודם
תפילת ערבית עשה מלאכה אחר ערבית מבעוד יום ביאור החילוק ביום טוב שחל במוצאי שבת לסברת הברכת הבית
כמה שמות .ובאמת שכך משמע פשטות שבת שהוא יום טוב אינו חוזר .אמנם לפי שכח לומר 'ותודיענו'
לשון השולחן ערוך )או"ח סי' רצד סעי' ד( שכתב מה שנתבאר שטעם המטה אפרים משום ונזכר קודם שסיים הברכה
שכשסיים הברכה אינו חוזר ,ומשמע מזה
שכל שלא סיים הברכה חוזר ,ולא שאומרה
שהזכיר השם ,לא קשה כלל מכל מוצאי
שבת ,ששם אין הזכרת השם בתוך הברכה,
הדין פשוט ,שמי ששכח לומר
'ותודיענו' בתפילת ערבית של הנה
במקומה. ולכן פשוט שחוזר כל שלא סיים הברכה. יום טוב שחל במוצאי שבת ,אינו חוזר
על כל פנים אף לפי דעתו של המטה סתירה במטה אפרים בין שכח להתפלל ,שהרי הבדלה בתפילה אינה
אפרים שאין לחזור ולומר הזכרת השם ,מכל 'ותודיענו' לשכח 'וכתוב לחיים' מעכבת ,כבכל מוצאי שבת שחל בחול
מקום אומרה במקום שנזכר .ואם כן צריך עוד יש לעיין ולהעיר על מה שכתב שנפסק בשולחן ערוך )או"ח סי' רצד סעי' א(
עיון מדוע כאן לענין 'ותודיענו' כתב שאחר המטה אפרים שאם כבר אמר 'ותתן לנו ד' שאם שכח לומר 'אתה חוננתנו' אינו חוזר,
שהזכיר השם שוב אינו אומרה כלל ,מדוע אלהינו' אינו חוזר ,והטעם כמו שנתבאר מאחר שמבדיל על הכוס .וכן מביא הביאור
לא יאמרנה במקום שנזכר בתוך הברכה. בכדי שלא תהא הזכרת השם לבטלה ,ממה הלכה )שם ד"ה ואם( בשם הפרי מגדים שהוא
ביאור השבט הלוי שב'ותודיענו' שכתב למעלה )סי' תקפב סעי' י( שאם שכח הדין במוצאי שבת שהוא יום טוב .וכן כתב
אינו חוזר כיון שמבדיל על הכוס בעשרת ימי תשובה לומר בברכת הודאה עוד במשנה ברורה )סי' תצא ס"ק ד(.
אמנם בשו"ת שבט הלוי )ח"ט סי' כג( כתב 'וכתוב לחיים' ,אם סיים הברכה היינו שכבר גדולה מזו כתב המטה אפרים )סי'
לבאר עיקר דעת המטה אפרים מדוע אינו אמר 'ברוך אתה ה'' ודאי אינו חוזר ,אבל תקצט סעי' ז( ,שלא רק כשנזכר אחר שסיים
חוזר לומר 'ותודיענו' כשנזכר קודם שסיים קודם לזה כשלא הזכיר עדיין השם של הברכה אינו חוזר ,אלא אף כשעומד בתוך
הברכה ,על פי דברי המעדני יום טוב )ברכות חתימת הברכה דעת הפרי מגדים )שם א"א ס"ק הברכה ,אם כבר המשיך ואמר תיבות 'ותתן
פ"ד סי' יז אות ז( שאף לדעת הסוברים שאף ד ,וכן כתב בסי' קיד א"א ס"ק ד( שחוזר למקומו, לנו ה' אלהינו' שוב אין לו לחזור ולומר
בדברים שאין מעכבים ,כל שלא התחיל היינו שיאמר 'וכתוב לחיים טובים כל בני 'ותודיענו'א .ובפשטות טעמו שאין לחזור,
בברכה שאחריה חוזר אף שכבר סיים בריתך וכל החיים וכו'' ,אף כשכבר אמר מחמת שכבר הזכיר שם שמים ,שאם יחזור
הברכה ,מכל מקום בשכח 'אתה חוננתנו' 'האל ישועתנו' ועל ידי שחוזר למקומו חוזר לומר 'ותודיענו' ויאמר שוב ו'תתן לנו' נמצא
במוצאי שבת מודים הם שאינו חוזר ומזכיר שם שמים .והמטה אפרים כתב על שהזכיר שם שמים לבטלה ,ולפי זה אם אמר
כשסיים הברכה ,כיון שיש לו תקנה בהבדלה דברי הפרי מגדים 'ולדידי צריך עיון' ,ופסק רק תיבות 'ותתן לנו' חוזר.
על הכוס .ואם כן גם לעניננו אפשר לומר שאם כבר הזכיר השם יאמר 'וכתוב לחיים' אולם ראה בהליכות שלמה )הל' תפילה
סברא זו ,שכיון שיש לו תקנה בהבדלה על במקומו ,היינו קודם אמירת 'ברוך אתה ה'', פט"ז סעי' ג( שנראה מדבריו ,שאף כשאמר
הכוס אין כל כך צורך בהבדלה זו שבתפילה, ולא יחזור לומר 'וכל החיים'. רק תיבות 'ותתן לנו' ולא הזכיר עדיין
ולכן אין לו לחזור ולומר הזכרת השם שלא וראה בשולחן ערוך הרב )סי' תקפב סעי' השם אינו חוזר .ובדבר הלכה שם )אות ד(
לצורך ,ואין זה דומה לכל מוצאי שבת שחוזר ו( שפסק גם הוא שאומרה במקום שנזכר. העיר ,שאף שבכל מוצאי שבת לגבי 'אתה
לומר 'אתה חוננתנו' כל שלא סיים הברכה, והמשנה ברורה )שם ס"ק טז( פסק כדעת הפרי חוננתנו' נראה מדברי השולחן ערוך )סי' רצד
ששם אין הזכרת השם בתוך הברכה. מגדים שאף בדברים שאין מעכבים ואין סעי' ד( שכל שלא סיים הברכה חוזר ,ואם כן
ולפי דבריו מיושבים דברי המטה אפרים, חוזרים עליהם ,אם נזכר קודם שאמר השם גם כאן היה צריך להיות הדין כן ,מכל מקום
ואין סתירה בין דבריו כאן לענין ותודיענו של סיום הברכה חוזר למקומו אף שיש כבר הורה זקן בעל המטה אפרים שבמוצאי
)או"ח סי' קז סעי' א( שבשבת ויום טוב אין מתפללים נדבה, תמה על דבריו ,וכתב שבוודאי שגגה נפלטה מקולמוסו, א( עוד כתב המטה אפרים ,שאף שאינו חייב לחזור,
כיון שאין נדרים ונדבות קריבים בהם .וכן תמה בקצה שרק במוצאי שבת או מוצאי יום טוב שהם חול שייך מכל מקום אם ירצה להחמיר על עצמו יכול לחזור
המטה. לומר כן שיתפלל נדבה אם ירצה ,אבל כאן שהוא יום ולהתפלל שנית בתורת נדבה ,אבל רק בתנאי שיאמוד
טוב אינו רשאי להתפלל נדבה ,כנפסק בשולחן ערוך בנפשו שיוכל לכוון מתחילה ועד סוף .אך באלף המגן
לנו וכו'' ,אף שחוזר ומזכיר השם .אך לדעת דווקא על ברכה לבטלה ,אבל כל שאינו אומר לבין דבריו שבסי' תקפב לענין וכתוב
הבגדי ישע יש לעיין אם זה דומה לדברי ברכה לבטלה רק מזכיר שם שמים לבד, לחיים ,שאפשר לומר שבהבדלה בתפילה
הרמ"א ,וגם כאן יש איסור לחזור ,מאחר מדוע יגרע מתפילות ותחנונים שרשאי אדם שאין בה צורך כל כך לא חייבוהו לומר אף
שחוזר ואומר השם בתורת חובה .או שמא לאמרם כל היום ,אף שיש בהם הזכרת שמות. במקום שנזכר ,אחר שלא אמר במקומו,
כיון שמכל מקום הוא אומר ברכה ,והזכרה אך בבגדי ישע )שם ,הובאו דבריו בביאור הלכה ואין זה דומה לכל מוצאי שבת שיכול לחזור
זו אומר בתוך הברכה אין זה דומה לדברי ד"ה ואין( כתב ליישב קושית המגן אברהם, למקומוב.
הרמ"א ,ששם נחשבת אמירת יעלה ויבוא שיש חילוק בין אומר שם שמים בתורת רוצה להחמיר ולחזור אחר
בהרחמן לברכה בפני עצמה ,אבל כאן אינה תחינה ובקשה שזה ודאי מותר ,לבין אומרה שאמר 'ותתן לנו ה' אלהינו'
ברכה נפרדת אלא אומרה תוך הברכה. בתורת חובה שאז נחשב הדבר כברכה וראה עוד שם בשבט הלוי שכתב
סתירות בדעת הב"ח בהזכרת לבטלה .ולכן כתב הרמ"א שאין לומר יעלה שמלשון המטה אפרים שכתב 'כיון שהתחיל
שם שמים שלא בתורת ברכה ויבוא בהרחמן ,מאחר שאומרו בתורת חובה לומר ותתן לנו ה' אלהינו שוב אין להחמיר
עוד מצאנו בדברי הפוסקים נידון בענין מצד החיוב שהיה עליו לאמרו .וכן כתב על עצמו לחזור ולומר ותודיענו' ,משמע
זה .שהנה הב"ח )סי' קיד אות ז( כתב בביאור בשו"ת רב פעלים )או"ח ח"ב סי' לז( ביישוב דברי שסבר שאינו חייב להחמיר ולחזור ,אבל
הרמ"א. אם ירצה לחזור רשאי ,שאף שלא חייבוהו
דעת הטור שם ,שאם שכח לומר מוריד
הגשם בימות הגשמים ונזכר קודם שסיים כיסוד זה כתב גם החוות דעת )יו"ד סי' קי משום שמבדיל על הכוס ,מכל מקום רשאי
הברכה ,אומרה במקום שנזכר ,ואין עליו בדיני ספק ספיקא ,על דברי הש"ך ס"ק כ( ,שבתורת לחזור .ולפי מה שנתבאר לא יהא רשאי
חיוב לחזור ולאמרה במקומה .אמנם אם נדבה מותר אף לומר נוסח ברכה ,כמו לחזור למקומו מאחר שהזכיר השם ,אלא
ירצה לחזור ולומר משיב הרוח ומוריד שמותר להתפלל בתורת נדבה אף שאומר רשאי לאומרה במקום שנזכר וכפי שכתב
הגשם מכלכל חיים וכו' רשאי לחזור ,כיון ברכות ,ואין איסור הזכרת שם לבטלה אלא המטה אפרים לענין 'וכתוב לחיים'.
שאין שם הזכרת השם ,אבל לא יחזור בתורת ברכה חיובית.
סתירה במטה אפרים בין
לתחילת הברכה לומר 'אתה גבור לעולם ה' אומר נוסח בתורת חיוב ללא הזכרת שמות שכח 'ותודיענו' לשכח 'עננו'
וכו' ,שחוזר ואומר הזכרת שם שמים שלא והנה מדברי הבגדי ישע נראה שסבר, באלף המגן )סי' תקפב( הקשה על מה
לצורך ,ויש בזה איסור משום לא תשא. שכשאומרה בתורת חיוב ברכה אסור אף שחולק המטה אפרים על הפרי מגדים
ובמאמר מרדכי )שם ס"ק יב( תמה על דברי כשאין בה הזכרת שמות ,וכל שאומר איזה וסובר שכל שהזכיר שם שמים אינו חוזר,
הב"ח ,איזה איסור יש בהזכרת שם שמים נוסח של תפילה בתורת חיוב ברכה נחשב אף שאין זה שם של חתימת הברכה ,ממה
כשאינו אומרה בתורת ברכה .ובב"ח עצמו כברכה לבטלה. שכתב המטה אפרים עצמו )סי' תרב סעי' ח(
להלן )סי' קכד( משמע שרשאי אדם לומר שכתב להוכיח מדברי הגמרא )ברכות לענין אמירת 'עננו' בתענית ציבור ,שאם
בלחש עם השליח ציבור נוסח כל ברכות מה (:שנסתפקו אמוראים אם יש חיוב זימון שכח השליח ציבור לומר 'עננו' בין גואל
שמונה עשרה ,ובלבד שלא יאמר החתימותד. כשכל המסובים שווים ואין ביניהם אחד לרופא ,אף שאם כבר סיים ברכת רפאנו
גם השדי חמד )שם( האריך הרבה בענין שהוא גדול מכולם ,ובירכו בלי זימון .וקשה אינו חוזר ,אלא אומרה בתוך ברכת שומע
הזכרת שם שמים שלא בדרך ברכה .והביא מדוע לא זימנו מספק ,שהרי אין שם הזכרת תפילה ,מכל מקום כל שלא סיים ברכת
בשם ספר פתח הדביר להקשות סתירה שם שמים .ובהכרח שאם מזמנים לשם רפאנו חוזר לומר עננו ,ואחריה חוזר ואומר
בדברי הב"ח ,שבסי' קיד כתב שאין לחזור ברכה יש איסור בדבר. שוב ברכת רפאנו מתחילתה.
לאתה גבור ,משום הזכרת שם שמים שלא עוד כתב הבגדי ישע להוכיח כן ,ממה וקשה מדוע מחלק בין סיים ברכת רפאנו
לצורך ,ואילו בסי' קיט פסק הב"ח לענין שנפסק שכשאדם מסופק אם חייב בברכת ללא סיים ,והרי אף בלא סיים הברכה כבר
שליח ציבור ששכח לומר בתענית ציבור המוציא לא יברך ,ומדוע לא אמרו שיאמר הזכיר שם שמים כשאמר רפאנו ה' ,ואף על
עננו בין גואל לרופא ,שאף כשהתחיל בברכת 'בריך רחמנא מלכא דעלמא מריה דהאי פי כן דעתו בזה שיחזור ,ולא כתב שיאמר
רפאנו כל שלא סיים אותה חוזר לומר עננו, פיתא' שיוצאים בנוסח זה כמבואר בגמרא עננו בשומע תפילה כמו בסיים הברכה,
וכמו שהבאנו למעלה בשם המטה אפרים. )שם מ ,(:ואין בזה הזכרת שם שמים לבטלה. ונמצאו דבריו סותרים זה את זה .וכן הקשו
הרי שלא חשש הב"ח להזכרת שם שמים ומוכח שיש איסור לומר נוסח בתורת ברכה בקצה המטה ובשדי חמד )ח"ט מערכת ר"ה סי' ג
שלא לצורך במה שחוזר ואומר רפאנו ה' ,אף אף בלי הזכרת שם שמים. אות ג( על דברי המטה אפריםג.
שיש לו תקנה לאמרה בשומע תפילה כמו הזכרת שם שמים שלא בתורת ברכה
גם בחוות דעת )שם( מבואר שהאיסור
שעושים כשסיים ברכת רפאנו.
הוא אף בלי הזכרת שם שמים .אך מצד שני בעצם מה שנחלקו הפרי מגדים והמטה
יישוב הסתירות הנ"ל שבמקום צורך מבואר ,שכל שאינו אומר הברכה בתורת אפרים אם בדברים שאינם מעכבים חוזרים
התירו לחזור ולהזכיר שם שמים חיוב מודים כולם למגן אברהם שאין איסור כשהזכיר שם שמים ועדיין לא סיים הברכה,
אולי יש ליישב דעת הב"ח ,שסבר שאף אף להזכיר שם שמים ,שהרי זה כתפילה והנידון הוא אם יש איסור לחזור ולומר שם
שיש איסור הזכרת שם שמים אף שלא בדרך ובקשה שרשאי לאמרם כל היום. שמים כשאינו אומרו בתורת ברכה ,הנה כבר
ברכה ,מכל מקום אין זה איסור גמור וחמור ואפשר שהמגן אברהם סבר שאף מצאנו לכמה פוסקים שדנו בזה.
כל כך כאמירת ברכה גמורה לבטלה ,וסבר שכשאומר נוסח של ברכה יש לחלק בין שהנה כתב הרמ"א )או"ח סי' קפח סעי' ז( לענין
הב"ח שאין איסור בזה אלא כשאין צורך כלל אומרה בתורת חיוב לאומרה בתורת נדבה, מי ששכח לומר יעלה ויבוא בברכת המזון
באמירתו ,אבל כל שיש קצת צורך בדבר מכל מקום כל שאינו אומר נוסח של ברכה של ראש חודש ,שהדין הוא שאינו חוזר
אין חוששים להזכרת השם ,ואין זה דומה אין איסור אף כשאומרה בתורת חיוב ,ולכן מפני שאינו חייב לאכול פת ,שאפשר שיש
לאמירת ברכה שאינה מותרת אף במקום סבר שכשאומר יעלה ויבוא בהרחמן שאין לו לאמרו בתוך שאר הרחמן ,כמו שנפסק )סי'
צורך קצת ,אם לא בדברים המעכבים שחייב זה נוסח ברכה אין איסור בדבר. קפז סעי' ד( לענין על הניסים בחנוכה ופורים
לחזור מחמתם. ונמצא שבנידון שלפנינו כששכח לומר שאם לא אמרו יאמרנו בהרחמן .וסיים
ולכן לענין עננו שתיקנו לכתחילה 'וכתוב לחיים' או 'ותודיענו' וכבר הזכיר הרמ"א וכתב 'ואולי יש לחלק כי ביעלה ויבוא
לשליח ציבור לאומרה בתורת ברכה בפני השם ,לדעת המגן אברהם בוודאי חוזר יש בו הזכרת שמות ואין לאמרו לבטלה'.
עצמה ,אף שאין ברכה זו מעכבת ,ואם סיים למקומו כדעת הפרי מגדים ,שאין כל איסור והמגן אברהם )ס"ק יח( תמה על דברי
ברכת רפאנו אינו חוזר אלא אומרה בשומע לדעתו לחזור ולומר וכל החיים וכו' או 'ותתן הרמ"א ,שאיסור הזכרת שם שמים הוא
ד( אך לפי דברי האחרונים הנ"ל לא קשה משם ,ששם ג( ואכן ראה באליה רבה )סי' קיט ס"ק ו( שמביא בשם עולת ב( אמנם ראה במגן אברהם )סי' קיד ס"ק ח( שלא סבר
אינו אומר בתורת חובה ,מה שאין כן ב'אתה גבור' חוזר תמיד שאף בהתחיל רפאנו ה' אינו חוזר ,בכדי שלא סברא זו לחלק בין הבדלה בתפילה לשאר הזכרות,
ואומר בתורת חובה. יוציא שם שמים לבטלה .ושכן משמע במהרש"ל .אבל שהוכיח מדין אתה חוננתנו שבדברים שאין מעכבים אין
כל הפוסקים לא כתבו כן. חוזרים אחר שסיים הברכה.
שהוא יום טוב הדין כן אף בעשה מלאכה שכח הבדלה בתפילה ועשה מלאכה תפילה ,מכל מקום כשלא סיים ברכת רפאנו,
ודלא כפרי מגדים. האסורה בשבת ומותרת ביום טוב ואם לא נחייב אותו לחזור נמצא שביטל
אמנם הפרי מגדים )שם( כתב לחלק בזה ברכת עננו שתיקנו לאמרה בפני עצמה,
טעם או עשה מלאכה קודם תפילת ערבית נחשב הדבר שיש צורך בחזרתו ,והתירו לו
והנה בהמשך דבריו )אות ד( כתב התהלה לענין מוצאי שבת שהוא יום טוב ,שאם עבר
ועשה מלאכה האסורה בשבת ומותרת ביום לחזור ולומר ברכת עננו ,ולא חששו למה
לדוד ,שאף שגם בטעה או עשה מלאכה שעל ידי זה יחזור ויזכיר שם שמים שכבר
קודם תפילת ערבית ואחר כך התפלל ושכח טוב ,בוודאי הדין כבכל מוצאי שבת שחוזר
ומתפלל ,אמנם אם עשה מלאכה שאסורה גם הזכיר .מה שאין כן בשכח להזכיר גשם
להבדיל בתפילה ,נחשב טעה בזו ובזו ,מכל אין לו שום צורך לחזור לאתה גבור ,ולכן
מקום פשוט שזהו רק כשעשה מלאכה אחר ביום טוב ,יש צד לומר שאינו בכלל טעה בזו
ובזו ,שהרי אין ההבדלה מתירתו במלאכה סבר הב"ח שבזה אין לו שום היתר לחזור
שנעשה לילה קודם שהתפלל ,אבל אם ולהזכיר שם שמים שלא לצורך.
עשה מלאכה בשבת מבעוד יום ,ודאי שלא זו ,ואף אחר שיבדיל הוא עדיין אסור
במלאכה מצד יום טוב .ואין זה דומה למוצאי לפי זה מיושבים גם דברי המטה אפרים
נחשב טעה בהבדלה.
שבת שהוא חול ,שהאיסור מלאכה הוא רק שהבאנו למעלה ,ולא קשה הסתירה שהקשו
אך פשוט שדבריו אלו אינם סותרים למה מחמת שעדיין לא הבדיל ,וההבדלה מתירתו האחרונים בדבריו ,שבסי' תקפב לגבי 'וכתוב
שכתב קודם ,לחלוק על הפרי מגדים שאף במלאכה .והניח הפרי מגדים בצריך עיון. לחיים' לא התיר לחזור ולומר 'וכל החיים',
כשאין ההבדלה מתירתו במלאכה נחשב ואילו בסי' תרב התיר לשליח ציבור לחזור
טעה בזו ובזו ,מאחר שמכל מקום עבר על עשה מלאכה האסורה גם ביום טוב ולומר עננו אחר שאמר רפאנו ה' .ולפי מה
איסור .שכל זה הוא רק בעשה מלאכה בזמן באלף למטה )שם( כתב על דברי הפרי שכתבנו מיושבים דבריו ,שבאופן ששכח
שהיה ראוי להיות מותר ,לולא האיסור של מגדים אלו 'ודבריו צ"ע' .ולכאורה כוונתו לומר 'וכתוב לחיים' ויכול לאמרה במקום
יום טוב ,אבל עשיית מלאכה מבעוד יום להקשות מאי שנא בין טעם לעשה מלאכה, שנזכר כמו שפסק המטה אפרים אין לו שום
אינה שייכת כלל להבדלה ,והרי זה כעבר על שהרי גם לגבי איסור אכילה אין ההבדלה צורך לחזור ,ולכן סבר שלא התירו לו לחזור,
איסור בעלמא. מתירתו ,שעדיין אסור באכילה מחמת חיוב אבל בברכת עננו שיש בה צורך לחזור,
הקידוש של יום טוב ,ואף על פי כן מסיק הפרי שהרי אם לא יחזור יפסיד הברכה שתיקנו
עשה מלאכה אחר ערבית מבעוד יום מגדים שדינו כבכל מוצאי שבת כפי שהבאנו, חכמים לשליח ציבור ,בזה אין לו לחשוש
ונראה שגם אם כבר התפלל ערבית מבעוד שאין אומרים שנשכר מחמת זה שיש ולהזכיר שוב שם שמים.
יום אחר פלג המנחה שרשאי להתפלל, עליו איסור נוסף ,ואם כן גם לענין עשיית
ושכח להבדיל בתפילה ,ואחר כך עשה מלאכה נאמר כן ,שאף שיש עליו איסור נוסף
מלאכה קודם הלילה אין דינו כטעה בזו ובזו, של עשיית מלאכה מחמת יום טוב ,מכל
כיון שאסור מדאורייתא לעשות מלאכה, שכח להבדיל בתפילה וטעם
מקום ההבדלה מורידה ממנו איסור שבת,
ואין כל שייכות בין איסור זה לחיוב הבדלה. וכיון שעשה מלאכה קודם שהבדיל והוריד כתב המטה אפרים )סי' תקצט סעי' ו( ,שאף
ממנו איסור שבת ,יהא חייב לחזור ולהתפלל. שאם שכח לומר 'ותודיענו' בתפילת ערבית
ביאור החילוק ביום טוב שחל של יום טוב שחל במוצאי שבת אינו חוזר
במוצאי שבת לסברת הברכת הבית ונראה לפרש וליישב דעת הפרי מגדים, להתפלל ,מכל מקום אם קודם שהבדיל
והנה מדברי הראשונים והפוסקים נראה שסבר שיש לחלק בין טעם לעשה מלאכה, על הכוס טעם דבר מאכל או עשה מלאכה
שדין זה שטעם או עשה מלאכה קודם שבשלמא לגבי איסור אכילה ,אף שיש עליו האסורה בשבת ,צריך לחזור ולהתפלל
שהבדיל חוזר ומתפלל הוא מדין קנס, איסור גם מחמת חיוב קידוש ,מכל מקום ולומר 'ותודיענו' בתפילתו.
שקנסו אותו חכמים על שעבר על איסור. כיון שאחר שיקדש ויבדיל יהא מותר היום
ולכאורה דין זה פשוט הוא ,שהרי כך
אמנם בברכת הבית )שער מ שערי בינה ס"ק מ( באכילה ,ואם יקדש ולא יבדיל יהא אסור
נפסק בשולחן ערוך )סי' רצד סעי' א( בכל
כתב לפרש טעם דין זה ,שאף שעצם הבדלה באכילה ,נמצא ששניהם מתירים אותו
מוצאי שבת ,בשכח 'אתה חוננתנו' וטעם
בתפילה אינה מעכבת משום שאינה חשובה באכילה ,וזה בלי זה אינו מועיל להתירו ,לכן
קודם שהבדיל על הכוס שחוזר ומתפלל,
כל כך ,שהרי מבדיל אחר כך על הכוס ,מכל כל שאכל קודם הבדלה המתירתו באכילה
שכך פירשו הראשונים דברי הגמרא )ברכות
מקום זה שעשה מעשה איסור שטעם או צריך לחזור ולהתפלל ,מה שאין כן לגבי
לג (.טעה בזו ובזו חוזר לראש ,ואם כן הוא
עשה מלאכה ,ואילו היה מבדיל בתפילתו איסור מלאכה ,כיון שכל היום של יום טוב
הדין במוצאי שבת שהוא יום טוב.
לא היה נחשב לו הדבר לאיסור ,רק מחמת הוא אסור במלאכה זו ,נמצא שאין ההבדלה
מתירתו כלום לענין מלאכות האסורות אמנם באלף למטה ציין לדברי הפרי
שלא הבדיל בתפילה נחשב מעשהו לאיסור,
ביום טוב ,לכן אין דינו כעשה מלאכה קודם מגדים )סי' רצד א"א ס"ק ג( ,שדן בזה אם גם ביום
נמצא שההבדלה שלו בתפילה היא גורמת
שיבדיל על הכוס. טוב שחל במוצאי שבת הדין כן .שהיה אפשר
להחשיב מעשהו לאיסור ,ולכן היא מעכבת.
לומר סברא שדווקא במוצאי שבת שהוא חול,
ונראה כוונתו שאף שההבדלה בתפילה עשה מלאכה האסורה בחול המועד שהאיסור לאכול הוא רק משום חיוב הבדלה,
אינה מתרת את האיסור אכילה עד שיבדיל במוצאי יום טוב ראשון וההבדלה מתירתו באכילה ,בזה שייך לומר
על הכוס ,מכל מקום אם היה מבדיל בתפילה ובתהלה לדוד )סי' רצד אות ג( כתב ,שלדברי שקנסוהו וחייבוהו לחזור ולהתפלל כשעבר
לא היה האיסור חמור כל כך ,שהרי שם הפרי מגדים שנוטה לומר שבעשה מלאכה ואכל קודם הבדלה על הכוס .אבל במוצאי
הבדלה יש לה להבדלה בתפילה ,ומחמת האסורה ביום טוב אינו חוזר ומתפלל ,נמצא שבת שהוא יום טוב שאף אם יבדיל יש עליו
שלא הבדיל בתחילה נחשב האיסור לאיסור שהקנס שקנסו חכמים בטעה בזו ובזו עדיין איסור אכילה מצד חיוב קידוש של יום
חמור יותר. לחזור ולהתפלל ,הוא רק כשהטעות שייכת טוב ,וההבדלה לבדה אינה מתירתו באכילה,
לפי סברת הברכת הבית אולי יש מקום להבדלה ,ולכן בזה שאף אחר ההבדלה אפשר שבזה לא קנסוהו לחזור ולהתפלל
לדברי הפרי מגדים ,שאילו לטעם קנס נשאר האיסור בעינו ,ואין הטעות שייכת ולהבדיל גם בתפילה .אך כתב הפרי מגדים
שקנסוהו על שעבר איסור ,אין כל כך מקום להבדלה אינו חוזר להתפלל .ולפי זה הוא שאין מסתבר לחלק בזה ,דאטו משום שעבר
לחלק בין מוצאי שבת שהוא חול לבין מוצאי הדין בכל מוצאי יום טוב ראשון שהוא חול על איסור נוסף לאכול קודם קידוש ,יהא
שבת שהוא יום טוב וכמו שכתב התהלה המועד ,אם עשה מלאכה האסורה בחול נשכר שלא יצטרך לחזור ולהתפלל.
לדוד .אבל לפי סברתו שחוזר להתפלל רק המועד קודם שהבדיל על הכוס לא יהא ומה שכתב המטה אפרים שכך הדין גם
משום שאילו היה מבדיל בתפילה לא היתה חייב לחזור ולהתפלל. בלא הבדיל בתפילה ועשה מלאכה האסורה
נחשבת לו האכילה או עשיית המלאכה כל אולם כתב התהלה לדוד ,שמפשטות בשבת קודם שהבדיל על הכוס שחוזר
כך לאיסור ,לפי זה אפשר לומר שביום טוב לשון רבינו יונה והטור שמהם מקור הדין ומתפלל ,הנה בשולחן ערוך )שם( לא הזכיר רק
שאף אם היה מבדיל בתפילה היה עדיין אסור משמע שאין הקנס דווקא משום שהטעות דין טעם ,אך הפוסקים כתבו בשם הרשב"א
באכילה ובעשיית מלאכה מחמת יום טוב, שייכת להבדלה ,אלא כיון שעבר על איסור ועוד שהוא הדין בעשה מלאכה ,וכפי שהבאנו
לא החשיב במעשהו את ההבדלה בתפילה, באכילתו או בעשייתו מלאכה נקרא טעה בבאר יעקב )ח"ב ,יתרו( .ולכן סבר המטה אפרים
וממילא אינו חייב לחזור ולהתפלל. וחוזר ומתפלל ,וממילא אף במוצאי שבת שהוא הדין במוצאי שבת שהוא יום טוב.
• תמצית השיעור •
אפילו בלא הזכרה .ומוכיח כן מזימון פרי מגדים מסתפק בטעם ,שהרי שכח ותודיענו אינו חוזר כמו בשכח
הבדלה לבד אינה מתירה כאן כשכולם שווים ,ומספק המוציא שאינו אתה חוננתנו.
באכילה ,שצריך גם קידוש .אך מסיק אומר בריך רחמנא. במטה אפרים שאחר 'ותתן לנו ה'
שאין מסתבר לחלק.
בדעת המגן אברהם יש לומר שבנוסח אלהינו' אינו חוזר .ובפשטות משום
ברכה אסור בתורת חיוב ,אך בהזכרה עשה מלאכה האסורה ביום טוב ,פרי שהזכיר השם ,אך בהליכות שלמה
מגדים נוטה שאינו חוזר ,שהרי הבדלה בלא ברכה מותר אפילו בתורת נדבה. הבין אפילו אחר 'ותתן'.
אינה מתרת מלאכה זו.
בשכח וכתוב לחיים או ותודיענו שכח וכתוב לחיים ונזכר אחר 'האל',
ונזכר אחר הזכרה ,למגן אברהם חוזר ,תמיהת אלף למטה שגם לענין אכילה לפרי מגדים חוזר ,ולמטה אפרים
אין הבדלה מתרת .אך שם מתיר יחד ולבגדי ישע יש לעיין שהוא הזכרה אומר במקום שנזכר .אך לכולי עלמא
עם הקידוש מה שאין כן מלאכת יום בתוך הברכה עצמה. אומר אחר הזכרה.
טוב.
בב"ח שבשכח מוריד הגשם לא יחזור שבט הלוי מבאר מה שאינו חוזר
עשה מלאכה האסורה בחול המועד בותודיענו ,משום שאין לו צורך כל
לאתה גבור משום השם ,ובמאמר
במוצאי יום טוב ראשון ,בתהלה לדוד כך ,שהרי מבדיל על הכוס.
מרדכי תמה שאינו בתורת ברכה .וכן
שלפרי מגדים אינו חוזר .אך דייק
מראשונים שאינו תלוי בזה. כתב ב"ח עצמו גבי עננו. שבט הלוי מדייק מלשון המטה אפרים
שאם רוצה יכול לחזור .אך להנ"ל
יש לומר שבצורך קצת הקלו בהזכרה עשה מלאכה מבעוד יום אינו חוזר, מאחר שהזכיר שם שוב אסור לחזור.
שאינה שייכת כלל להבדלה .וגם אם בלא ברכה .ולכן בעננו התירו לחזור
התפלל ערבית מבעוד יום. ובגשם לא .שעננו תקנו לכתחילה קושיית קצה המטה ושדי חמד ממטה
כברכה בפני עצמה. אפרים עצמו בשכח עננו שכל שלא
ברכת הבית בטעם שטעה בזה ובזה סיים הברכה חוזר אף שהזכיר שם.
חוזר ,שמחשיב ההבדלה בתפילה, להנ"ל מובן גם מה שבוכתוב לחיים
והיינו שאם היה מבדיל בתפילה לא אינו חוזר ,שאין צורך כלל לאומרו ברמ"א כתב שאולי אין לומר יעלה
היה האיסור חמור כל כך. דווקא שם ,מה שאין כן עננו. ויבוא בהרחמן ,שיש שמות .ובמגן
אברהם שהרי אינו ברכה .ובגדי ישע
במטה אפרים שבשכח ותודיענו וטעם להנ"ל מובן החילוק ביום טוב שחל
או עשה מלאכה חוזר להתפלל כמו מחלק שאומרו בתורת חובה.
במוצאי שבת ,שהרי בזה לא החשיב
במעשהו את ההבדלה בתפילה. באתה חוננתנו. בבגדי ישע שבתורת חיוב אסור
התודה והברכה לידידינו החשובים שנטלו חלק בהוצאת הגליון
מזלא טבא וגדא יאה לעילוי נשמת לעילוי נשמת
למעלת כבוד ידידנו הנכבד והנעלה ,מופלא ומופלג בתורה הרבנית גיטל מלכה בריסק ע"ה הרה"ג ר' בנימין יוסף
ובחסידות ,פאר המעלות והמדות ,אוצר כל כלי חמדה
בת הרה"ג ר' דוד הכהן דוידוביץ ז"ל ב"ר יחזקאל שרגא לוי ז"ל
הרה"ג ר' משה חיים רפאל ראזען שליט"א אשת הגה"צ רבי יהושע זצ"ל אב"ד טשעקא רב שיכון ג' בבני ברק
מראשי הכולל דחסידי בעלזא במאנסי יצ"ו
נלב"ע ביום כ"ח אלול תשע"ז נלב"ע ביום כ"ח אלול תשמ"ה
לרגל שמחת לידת הבן למז"ט ובשעטו"מ
ת .נ .צ .ב .ה. ת .נ .צ .ב .ה.
יהי רצון שיזכה לרוב ברכות ושובע שמחות
תענוג ונחת דקדושה מכל יוצאי חלציו ולכט"ס. הונצח ע"י בנה הונצח ע"י בנו הרה"ג ר' אהרן שליט"א
בברכה ובידידות ,מכון טעם התורה הרה"ח ר' אברהם איסר שליט"א -בני ברק מחבר ספרי 'הפיוט המבואר' ושא"ס
יצא לאור הספר החדש באר יעקב שישו
על מועדי חודש תשרי מבארו העמוק מני ים של
המאור הגדול הגאון הצדיק רבי יעקב גרינוולד שליט"א ושו
בעומקה
רב בית המדרש "זכרון רפאל" דחסידי בעלזא
וחבר הביד"צ דקהל מחזיקי הדת בארה"ק
של תורה
הספר מלא במערכות ופנינים יקרים
בעומקן של סוגיות חודש תשרי ומועדיו
בעיון עמוק ובהיר ובשפה ברורה
המשובבת נפש ומשמחת לב.
ר
ו של בי יע
נק
ל
אר
בשורה
שליט''א
ר חדש מב
טובה
לשוחרי
התורה
פ
ס
הפצה בארה"ב הפצה באר"י להשיג בחנויות
"שירה" "אור הספר" הספרים המובחרות
