אמונת חיים · Eminas Chaim — ראש השנה (2026-09-07)

גליון תשכא ♦ מוגדל וחגיגי ראש השנה ♦ ירח האיתנים ה'תשפ"ז
תוכן הגליון ברכת השנה
♦ מהוד מרן רבינו עט"ר שליט"א
דברות קודש
מרן רבינו שליט"א
בס"ד ,ערב ראש השנה ה'תשפ"ז
עמ' ב
♦
בפרוס השנה החדשה הבא עלינו לטובה
דברי אלוקים חיים
קבלו נא את ברכותינו הלבביות
מרבותינו הק' זי"ע
להיכתב ולהיחתם בספרן של צדיקים
עמ' ג
לשנה טובה ומבורכת בכל הישועות
♦
ונזכה כולנו בעזהי"ת לברכה המשולשת
הנהגות חיים
עמ' ד -ה בני חיי מזוני ורוויחי
♦ שנת חיים וברכה אושר ועושר והצלחה
לקחי חיים שנה טובה ומתוקה -שנת גאולה וישועה
עמ' ו תכלה שנה וקללותיה -תחל שנה וברכותיה
♦ שיתקבלו תפילותינו לרחמים ולרצון לפני אדון כל
כנגן המנגן ונזכה לביאת גואל צדק במהרה בימינו
עמ' ז ויקוים בנו ר"ת של השנה
♦
ה'יה ת'הא ש'נת פ'דות ז'רעינו
בינה לעיתים
ויקויים בצאצאינו הגימטרייא של שנת תשפ"ז
עמ' ח
בת פלוני לפלוני (עם התיבות) אעשה לו עזר כנגדו (עם הכולל והאותיות)
דיני חיים
ידידכם דושה"ט
עמ' ח
♦
נעימות חיים
עמ' ט -יב
ע"כ כשמתפללים יש לכוין ולא רק לפרש את המילים ,אלא ניתן אף היום הרת עולם… אם כבנים אם כעבדים
לפרש בדרך דרש ,את בקשתינו ומשאלתינו כל אחד לפי דרגתו מעשה שהיה כך היה ,פעם אחת נתלש כפתור מבגדו של החתם
כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו סופר זצוק"ל ,וביקש מבתו שתתפור את הכפתור במעיל .כאשר
ביאר הרה׳׳ק המהרי׳׳ד מבעלזא (פר' וירא) את נוסח התפילה ׳כמו החזירה הבת את הבגד לאביה ,כשהכפתור תפור ומחובר היטב,
שכבש אברהם אבינו את רחמיו וכו׳ כן יכבשו רחמיך את כעסך הביט החתם סופר בבגד אנה ואנה ,ותיכף התחייך ואמר לבתו ,דומני
מעלינו׳ ,ולכאורה קשה ,הנה אנו מבקשים שהקב׳׳ה יעורר רחמיו כי לא את תפרת עבורי את הכפתור ,כי אם המשרתת היא שעשתה
ויכבוש את כעסו ,ואילו אברהם אבינו כבש את רחמיו ועורר את מדת את המלאכה… הודתה הבת כי אכן המשרתת היא זו שתפרה,
הדין והגבורה לשחוט את בנו .אלא הסביר המהרי׳׳ד ,דהנה אמרו והתנצלה על כך שמרוב עיסוקיה לא רצתה לעכב הדבר ונעזרה
חז׳׳ל (תנחומא פרשת וירא פרק כב) שבלכת אברהם אבינו אל במשרתת .אך– שאלה הבת– מנין לך אבא ,שלא אני תפרתי את
ה׳עקידה׳ בא השטן למנעו שלא יקריב את יצחק ,לאחר שראה שכל הכפתור? פתח האב את הבגד בפניה ,והראה לה שלצד הבגד לא
ניסיונותיו אינם מצליחים החל לטעון טענות שונות ומשונות מדוע יש הרחק ממקום הכפתור נוצר עוד קרע קטן… את אותו קרע קטנטנן–
לאברהם להימנע מעשיית העקידה ,עד שענה לו אברהם ,אכן ,צדקו הסביר החתם סופר בחכמה לבתו ,לא ביקשתיך לתקן ,סמכתי על
דברך ,אלא שאתה ׳שטן׳ אתה ,וכלל מסור בידנו לעשות תמיד איפכא תבונתך ,שבודאי תביני מעצמך דבר מתוך דבר… ובגשתך לתפירת
מדברך .כיו׳׳ב אנו מבקשים מאת ה׳ להשיב למקטרגים לאמר ׳אכן, הכפתור תמצאי גם את הקרע הזה שבבגד ,ואף הוא יתוקן ביחד עם
צודקים אתם בטענותיכם ,אלא שעלי לעשות ׳איפכא׳ מטענותיכם׳, הכפתור .כי אמנם ,מדרך הבת כשרואה קרע בבגדו של אביה ,הרי
ואכתבם בספרן של צדיקים גמורים לאלתר לחיים טובים ולשלום ,אמן היא נחפזת מיד לתקנו כפתור ופרח!… אך משהבחנת משהבחנתי
כן יהי רצון . באותו הקרע שעדיין לא תוקן ,הבנתי שכנראה גם תיקון הכפתור לא
כך המליץ הרה׳׳ק ה׳אהבת שלום׳ זי׳׳ע ,כי כביכול הקב׳׳ה משתומם נעשה כי אם על ידי המשרתת ,אשר היא עושה רק את מה שמצווים
על עצמו -כיצד הגעתי הלום -לשבת על ׳כסא דין׳ ,אין זה אלא כי אותה בלבד!… זהו אפוא ההבדל העצום שבין העבד לבן ,העבד
׳השטן׳ קטרג על בני ישראל ,ופיתה אותי לכעוס על בני ישראל ,הרי מוכרח ועומד ועושה רק מה שמצווים עליו בפה מלא ,אבל לא יוסיף
לי שכח אדיר יש לשטן בפיתויו ,א"כ מה טענה יש לי על בני ישראל מאומה מעצמו יותר ממה שפקדו עליו – .לא כן הבן הנאמן ואהוב
כשהם חוטאים ,הרי כל חטאם אינו אלא מחמת כוחו הגדול של השטן לאביו ,הרי הוא מוסיף תמיד לעשות גם בדבר שלא נצטווה בו ,כי
לפתותם ...מטעם זה עצמו עובר קוב"ה מכסא דין לכסא רחמים. ברוב אהבתו לאביו ישכיל תמיד להתבונן מה רצון אביו ,גם בדבר
משמיה דהרה׳׳ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי׳׳ע מתאמרא, שלא נצטווה בו .נמצאת הדרך לזכות להיות נידונים כבנים ,ולרחמנות
שהחוסם פיו בראש השנה ואינו מדבר דברים בטלים ,זוכה לעורר השי"ת עלינו כרחם אב על בנים .היא להיות אף אנו בעבודתנו לפניו
מדה זו למעלה בשמי מרומים ,וכאשר בא המקטרג לקטרג משתיקים יתברך כבחינת בן לפני אביו ,לעשות כל דבר באהבה וברצון ,ולא
אותו -ואומרים לו ,עת ׳תענית דיבור׳ היא העת ,ואי אפשר לו לפצות בכפייה כעבד המוכרח ועומד לצאת ידי חובתו ,ותו לא מידי…
פיו לרעה . מלוך על כל העולם כולו בכבודך
מן הראוי לעורר בדברי ה׳מגן אברהם׳ (תקצ״א בסופו) שפעמים בראש השנה יהודי נדרש להמליך את הקב"ה ,להבין שהוא עבד של
בראש השנה אחד דנים לפעמים לכמה שנים ,כדוגמת חלומו של הקב"ה ולומר ולבקש" :מלוך על כל העולם כולו בכבודך" .סיפור נפלא
פרעה שהיה בראש השנה וחלם על שבע שני השבע ,והמשכיל בעת על הדרך שבחר האדמו"ר מגור להסביר זאת לחסידיו :ה"שפת אמת"
ההיא יתפלל וירעיש עולמות כי בתפילה זו יפעול לטובה לשנים רבות . אסף את חסידיו בערב ר"ח אלול ,וביקשם למחר בזמן אמירת ההלל
המשכיל בעת ההיא ידע לנצל את הזמנים הקדושים להטיב את לכוון ב"אנא ה'" .שכן אם יצעקו ויתחננו לה' במילים אלו -כל מה
מעשיו ואת כל מצבו ומעמדו לשנה הבאה עלינו לטובה.. שיבקשו ייענה מיד .כשיצא מבית המדרש החל ויכוח בין החסידים:
(מתוך דרשה לפני התקיעות – ר"ה תש"פ) לאיזה "אנא ה'" התכוון הרבי? חלק אמרו" :אנא ה' הושיעה נא",
מכניסי דמעה הכניסו דמעותינו לפני מלך מתרצה בדמעות שהרי לישועה כולנו זקוקים .ואילו חלק אמרו" :אנא ה' הצליחה נא",
הנה אומרים אנו ב׳סליחות׳ מכניסי דמעה הכניסו דמעותינו לפני מלך שבהצלחה הכל תלוי .הוחלט שמחר יצעקו ויכוונו בשניהם ,וכך היה.
מתרצה בדמעות ,משל לבעל החנות שהעמיד ׳מוכר׳ לשרת את בסעודת ר"ח החל האדמו"ר לבכות ,ואמר :בקשתי מכם לצעוק ב"אנא
הקונים ,הרי מטבע הדברים כשנכסים קונים לחנות עומד זה המוכר ה'"… יכולתם להרוויח מה שתרצו ואתם אבדתם זאת במחי יד…
ומנהל עמם ׳משא ומתן׳ ,והרשות בידו להוריד בעת הצורך מעט מדמי העז אחד החסידים והתריס כנגד רבו" :וכי לא זעקנו? אולי לא כיוונו
המקח ,אמנם כאשר נכנס איש הדור בלבושו אשר כל תהלוכותיו מספיק ,אבל זעקנו בשניהם – גם בהושיעה נא וגם בהצליחה נא"?
מעידים כי ל׳עסקים גדולים׳ בא הנה -את זה ישלח ה׳מוכר׳ מיד קם הרבי דפק על השולחן וצעק :התכוונתי שתמליכו את ה' עליכם
לחדרו של בעל הבית ,ולא ידבר עמו מטוב ועד רע כלל וכלל ...אף אנו ותצעקו ב"אנה ה' כי אני עבדך"… עיקר העבודה בראש השנה זה
אומרים למלאכים -הכניסו דמעותינו כמות שהם אל הבורא יתב׳׳ש כי להמליך את ה' ,ומלך יכול לתת לנו הכל – כל מה שנבקש…
אינכם ׳מבינים׳ כלל בדמעותיהם של בני ישראל הנאנקים ונדחקים הימים שמראש חודש אלול עד הושענא רבה הם סימן ועזר לכל
תחת צרותיהם ברוח ובגשם ממחרפיהם ומלוחציהם. השנה .שאם האדם ישמר ויזהר באלו הימים מכל חטא ,בטוח הוא
וכלשונו של הרה׳׳ק מפיאסצנע זי׳׳ע הי׳׳ד בספרו ׳אש קודש׳ וז׳׳ל. שיתגבר על יצרו כל השנה ,ואם באלו הימים לא ישמר כראוי קרוב
האם טעם כבר מלאך צערו של ישראל בשעה שמכים אותו ,או את הוא שילכד ברשת היצר בכל השנה .כי אלו הימים כמו הלב והמוח
בשתו בשעה שרודפים אותו ומבזים אותו ,או את פחדו או את ענותו באדם ,שאם הם בריאים אזי יהיה כל הגוף בריא ואם ח"ו להיפך הוא
בשעה שאין לו מזונות ח׳׳ו.. היזק כל העת
על כן השתדלו והרבו תחינה בתפילה עלינו ,אבל את הדמעות הכניסו כיצד לנצל את העת רצון
לפני מלך מתרצה בדמעות מבלי ליגע בהם כלל" . מתקרבים אנו אכן לימי ראש השנה הבעל"ט ,בו ממליכים ומקבלים
רחמי שמים בכל רגע ורגע אנו מחדש את מלכותו של מלך מלכי המלכים ,וכמו שנוהגים שקם
הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע אמר דבר נפלא ,שרואים אנו כי גם מלך חדש מתבטלים גזירותיו של המלך הקודם.
בתפילת שמו"ע שבמנחה בערב ר"ה ,מבקשים אנו 'ברך עלינו את עלינו לנצל את העת רצון ולא לנהוג כמצות אנשים מלומדה ,שבימי
השנה הזאת' .ולכאורה הלא רק רגעים ספורים נותרו משנה זו, ר"ה ,אכן מתפללים כמו ועם כולם ואף שרים יחד את הפזמונים.
ולפעמים אף כבר שקעה החמה .הרי מוכח מכך ,שאכן זקוקים לרחמי אבל בעצם ,על מה הם מתפללים ,ומה הם מבקשים כלל לא בטוח
שמים בכל רגע ורגע. שהם יודעים ,וכפי שהאדם יכנס למשרד ממשלתי וימלמל ויזמזם
הודאה להשם משהו ואף יזמר לו וייצא ,יאמר השר או הפקיד ,סליחה ,לא מבין מה
כבר דרשו דורשי רשומות כי אלו"ל ר"ת א'פשר ל'הודות ו'צריך אתה רוצה ,אנא דבר ברור.
ל'הודות ,ועוד אמרו אלו"ל ר"ת ו'עתה א'לוקינו מודים א'נחנו ל'ך .וכן הריבונו של עולם כביכול אומר ,אכן התפללת ואף שרת יפה היום
איתא בליקוטי מהרי"ח אלו"ל ר"ת ו'יאמרו ל'אמור א'שירה ל'ה' ,כי תאמצינו ואין קצבה ,אבל בעצם מה אתה רוצה ,מה שאלתך ומה
הזמן גרמא להודות ולומר שירה להשי"ת על כל חסדיו ורחמיו עמנו בקשתך.
בשנה שעעל"ט. וכפי שמספרים :בחור מבוגר אחד התפלל בשמו"ע ואמר 'אתה
בחרתנו' אתה עשית אותי בחור' ,והשיאינו' הגיע הזמן שתחתן אותי
וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון
יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות ,מוחל עונות עמו ,מעביר בתפילת ראש השנה אנו אומרים ״וכל באי עולם יעברון לפניך כבני
ראשון ראשון מרון״ ככבשים הנכנסים לדיר ומעשרים אותם אחד אחד ,העשירי
מה שאומרים באמירת הסליחות יושב על כסא רחמים ומתנהג נותנים לו עם שוט על גבו בצבע אדום ,והוא המיועד לשחיטה .אמר
בחסידות ,מוחל עונות עמו ,מעביר ראשון ראשון וגו' ,יש לבאר עפ"י רבי ישראל מסלנט ״כל באי עולם עוברים לפני ה׳ כבני מרון״ עוברים
מה שאמרו חז"ל (קידושין כ' ע"א) עבר ושנה נעשה לו כהיתר ,ונמצא כאותם כבשים .אילו היתה לנו שיחה משותפת עם כבשה זו שגבה
שהעובר על איזה עון ושונה בו תקשה עליו מאד התשובה כיון שכבר צבוע באדום ״מה קרה לך בגב?״ היינו שואלים .״קיבלתי מכה עם
נעשה לו כהיתר ,וכן מבואר בשערי תשובה לרבינו יונה ז"ל (שער א' שוט״ .״כואב לך?״ ״לא ,הכאב עבר חלף ,שכחתי ממנו״ תאמר
אות ה') ,ולכן הקב"ה מתנהג בחסידות ומעביר ראשון ראשון והיינו לתומה .אילו הכבשה היתה מבינה שהצבע שעליו מדברים – הוא
שהוא מעביר את הפעם הראשון שחטא ונמצא שעדיין לא עבר ושנה גורלה הרע ,היתה ניגשת לנהר להתרחץ והכל יבוא על מקומו
וממילא יוכל בניקל לשוב בתשובה שלימה. בשלום ,ואז ,כשבעל הבית יחפש אותה לא יידע מי היא ..אבל ,אינה
---
מבינה ,אין לה מידע על גורלה הנחתך ובעקבות כך היא מובלת
בפיוט ונתנה תוקף :ומלאכי"ם יחפזו"ן חיל ורעדה יאחזון ,ויאמרו לשחיטה . ..יש בכוחו של אדם לעמול ולנקות את הסימן שנגזר עליו
הנה יום דין וכו'. בראש השנה ,וזו עבודתנו בימים אלו של עשרת ימי תשובה –
על פי דברי הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע שפירש :ומלאכים שנבראו ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את הצבע האדום – את רוע הגזירה.
מהמצוות ,יחפזון וכו' איזה פנים יש להם לעומת עבודת ישראל - .ויש לא-ל עורך דין
לומר שלזה סיים בתוכחה לאדם שיתבונן כי כל באי עולם עוברין לפניו רמז נפלא מבארים מה שאנו אומרים ׳לא-ל עורך דין׳ ,כי הנה כל
ית"ש כבני מרון ,ואזי יציגו בפניו ראה איזה מלאכים מלאים מומים מהותו של ׳עורך דין׳ הוא להוכיח את דבריו וטענותיו של זה ששכר
וחסרונות בראת עם מעשי מצותיך ,ועל דבר זה ידוו כל הדויים. אותו ,ואין ברצונו לברר את האמת… ומעולם לא שמענו כי יאמר
---
ובענין שבקשת ממני חיזוק על ימי הרחמים והסליחות המשמשים ׳עורך הדין׳ כי נראה לו שצריך לחייב את מי ששכר אותו ,אלא אדרבה
ובאים אכתוב לך דיבור ששמעתי באמצע הדרך מר' משה גראס יהפוך בק׳׳נ טעמים לטהר את השרץ… ולפעמים גם מי ששכר את
שאמר ששמע בכל ר"ח אלול או שבת לפני ר"ח אלול מפי קדשו של העו׳׳ד יודע בבירור שאינו צודק בדין ,ואע׳׳פ כן הוא שוכר עו׳׳ד
כ"ק מרן מבעלזא זי"ע שאמר בקול גדול בשעת התורה ,שכל יהודי לצידו… וכאותו מעשה שאחד נתבע למשפט ורץ בבהלה אל רבו,
צריך לדעת שיצטרך ליתן דין וחשבון לפני ממהמ"ל הקב"ה על כל ברכו הרבי שהאמת תצא לאור… נחרד הלה ואמר ,אוי רבי ,רק זאת
רגע מיום הוולדו ,ודיבורים אלו ממש מסמרים את שערת הראש". לא ארצה… לעומתו ה׳שופט׳ עליו לדרוש ולחקור ולברר את האמת,
(באיגרת לבנו האדמו"ר התפארת אהרן זצ"ל) ואסור לו להיות מוטה לצד אחד .על כן אנו מבקשים ׳לא-ל עורך דין׳,
לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים שהקב׳׳ה לא יהא כ׳שופט׳ אלא כ׳עורך דין׳ ,שיעמוד לימיננו לגמור
הנה על יום ראש השנה אמר הנביא (נחמיה ח יא) לכו אכלו משמנים את הדין לטובתנו.
ושתו ממתקים וגו' כי חדוות ה' היא מעוזכם ,ולכאורה הרי בראש המלך הקדוש
השנה צריך להיות בפחד ואימה וביראת ה' והאיך אפשר לאכול נשאלת השאלה" :קדוש אתה ונורא שמך ואין אלו-ה מבלעדיך –
משמנים וכדו' .אלא כוונת הנביא לומר כי ישנם ב' מיני אנשים ככתוב – ויגבה ה' צבאות במשפט והא-ל הקדוש נקדש בצדקה" .מה
המלאים ביראה ביום זה ,ישנו שהוא ירא מאימת יום הדין שישקלו הקשר? איזו מין ראיה זו?
בכף מאזניים את כל מעשיו ,אמנם עיקר היראה היא מחמת התגלות התירוץ יובן על פי משל :אם ניכנס לאולם ונראה אדם יושב על כיסא
מלכותו יתברך שמו בעולם ,ועל אופן היראה הלזה אמר הנביא לכו מפואר וגבוה ,ולפניו כורע אדם ובוכה והאיש אומר לו" :קבל 10שנה
אכלו משמנים וגו' ,והטעם כי חדוות ה' היא מעוזכם ,דהיינו כי אע"פ בכלא ועבודות פרך .המסכן ש'לא ידע את נפשו מצער' לשמע גזר
שיש פחד ויראה מהתגלות המלכות בכל זאת הוא שמחה גדולה מאוד הדין החל מתחנן אליו… ואותו האיש ממרום הכיסא 'מבין לליבו'
שהמלך שוכן בינינו וכמ"ש דרשו את ה' בהמצאו. ואומר לנידון" :אין מה לעשות ,זה המינימום שאני יכול לתת לך…" –
---
נבין מיד שהאיש היושב בכיסא במעמד של שופט .אבל אם לאחר
עיקר הטעם ליראה ופחד בראש השנה הוא מחמת התגלות המלכות, בכיותיו של הנידון יאמר זה שיושב על הכסא" :הפעם אני מצדיק
שהרי באם טעם היראה היא מחמת יום הדין גרידא ,הרי אדם נידון אותך ומוותר לך…" – אזי נבין מיד שמדובר במלך .וזהו ההבדל
בכל יום (ר"ה טז ע"א) ,ומה הטעם ליראה ופחד בראש השנה דייקא, ביניהם :לשופט אסור למחול ,הוא מחויב לחוקים של המדינה .אבל
אלא על כרחך דעיקר היראה בראש השנה היא מחמת התגלות מלך יכול למחול שכן את החוקים הוא למעשה זה שקובע… והנמשל
מלכותו ית' שצריך לדמות במחשבתו את השי"ת עומד לפניו מחמת הוא התשובה לשאלתנו:
התגלותו ית' אפילו בעולם השפל ,ועל כן צריך לבקש ביום הזה "והא-ל הקדוש נקדש בצדקה" .שה' הוא יכול לסלוח ולהצדיק עלינו
שהתגלות הזאת תישאר לכל השנה. את הדין ,היא ההוכחה שאין אלו-ה מבלעדיך ושאתה מעל כולם,
שהרי אתה הוא "המלך הקדוש".
---
יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה
יש שמכינים את עצמם לתשובה בעשרת ימי תשובה ,אנשי מעשה "טובה" בלבד אינו מספיק ,משום שחייב לברך על הרעה כמו על
באלול ,ואני אומר שצריכים להתכונן לתשובה תכף לאחר נעילה. הטובה ,ולומר "גם זו לטובה" .ולכן מבקשים שתהיה גם מתוקה.
---
בימים הנוראים ,על כל יהודי באשר הוא ,להתפלל מקרב לב ,בבחי' ברך עלינו את השנה הזאת
וגילו ברעדה ,ויקיים את הר"ת בבכי"ה דהוא ב'שמך י'גילו כ'ל ה'יום. הרה"ק רבי שלום מבעלזא זי"ע ביאר את בקשתנו בתפילת המנחה
--- לעת ערב בער"ה 'ברך עלינו את השנה הזאת' כי ישועת ה' כהרף עין,
ויאמין ויבטח בה' שבוודאי יקבל תפילתו ויצא זכאי בדין .וכפי מחשבת וברגע כמימרא יתגלה למפרע כי כל השנה שעברה הייתה לטובה.
האדם בראש השנה ,כן נגרר הגוף אחר הראש ,שבכל השנה תהיה ואפ"ל ע"פ המאמר אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל
לו אמונה וביטחון. ימנע עצמו מן הרחמים ,אפילו רגע לפני שהשנה שעברה חולפת אל
ימנע עצמו מהרחמים ,ויסיים את השנה בברכת הטוב הנגלה.
באדיבות המלקט והעורך
הרה"ג גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
מו"צ בקהילתינו הק' ומח"ס גם אני אודך
אכילת הסימנים בליל ראש השנה
בכלל ,וכן בסעודת מלווה מלכה של מוצאי שבת בראשית ,ונהג א .נוהגים לאכול תפוח בדבש ,ואומרים שתחדש עלינו שנה
כך גם בכל הסעודות של ימות החול מראש השנה עד שבת טובה ומתוקה (שו"ע או"ח סימן תקפ"ג סעיף א').
בראשית. ב .וכן טובלים פרוסת המוציא בדבש (קיצור שו"ע סימן קכ"ט
ח .כ"ק הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע ,נהג שלא לאכול תפוח סעיף ט').
בדבש ,משום ספק ברכה מהו העיקר ומה הטפל[ ,עיין לקמן ג .נוהגים להמתין באמירת ה"יהי רצון וכו' שתחדש עלינו שנה
סעיף י"ג ,והבן] כי אם פרוסת המוציא טבל בדבש ,ואחרי טובה ומתוקה" ,עד אחר אכילת התפוח בדבש (אלף המגן סימן
הבשר הביאו לפניו המינים המוזכרים בשו"ע מטוגנים בדבש, תקפ"ג ס"ק ח').
ולא שמעו מפי קדשו לומר יהי רצון בעת אכילת המינים ,ותמרי
ד .ויש שנהגו שאומרים היהי רצון אחר פרוסת המוציא ,ושוב
לא אכל שאינם שכיחים בחו"ל ,והמשיך במנהגו גם בארץ
אחרי אכילת התפוח (טעמי המנהגים אות תר"ו בשם הרה"ק
ישראל שתמרי שכיחי (משנת יוסף ,ח"ו סימן ק"ט ,ס"ק ח').
מאלעסק זצ"ל).
ט .וכן אוכלים שאר המינים ,רוביא ,כרתי ,וכו' ואומרים היהי
ה .כ"ק מרן אדמו"ר משומרי אמונים בעל חוקי חיים זיע"א ,היה
רצון הנדפס בסידורים ,על כל מין שאוכל (שו"ע או"ח סימן
נוהג בליל א' של ראש השנה ,לברך על התפוח לפני נטילת
תקפ"ג סעיף א').
ידים לסעודה ,וחתך התפוח עם הסכין החדש [סכין בלי
י .כ"ק מרן אדמו"ר משומרי אמונים בעל חוקי חיים זיע"א נהג פגימות] שנהגו לקנות לראש השנה ,וטעם מעט מהתפוח,
לטבול כל המינים ,רוביא וכו' בדבש [שהניח כל מין ומין על ואח"כ טבל עוד מהתפוח בדבש ,ואמר היהי רצון .וכל שאר
הכף ,והטבילו בדבש]. הסימנים תמרי וכו' ,אכל אחרי המוציא .ובליל ב' של ראש
יא .יש נוהגים לאכול הסימנים גם בליל ב' של ראש השנה השנה לפני נטילת ידים לסעודה ,בירך בורא פרי העץ על פרי
(שערי תשובה שם ס"ק א') ,ויש שנוהגים לאכול הסימנים רק חדש היינו הרימון ,ואכל מעט ,ואמר היהי רצון וכו' שירבו
בליל א' של ראש השנה (אשל אברהם מבוטשאטש ,סימן זכויותינו ,ואינו מסיים לומר "כרימון" .ואח"כ אוכל מהתפוח
תקפ"ד) .וכ"ק מרן אדמו"ר משומרי אמונים בעל חוקי חיים בדבש ,ואומר היהי רצון וכו' .ואחרי המוציא אוכל שאר הסימנים
זיע"א ,היה נוהג לאכול הסימנים בשני הלילות של ראש השנה, תמרי וכו' .ואוכל לפי סדר ,תמרי ,כרתי ,סילקא ,קרא ,רוביא,
וכן בערב יום כיפור בסעודת המפסקת ,ובשנים קדמוניות אכל והיו שנים שנהג כ"ק מרן אדמו"ר זיע"א ,לאכול כל הסימנים
גם בהושענא רבא ,אולם אח"כ במשך השנים לא נשאר זמן אחרי המוציא ,ותחילה לקח תפוח ותמר ואחז שניהם בידו,
בהושענא רבא ליטול ידים לסעודה מרוב התפילות והנענועים, ובירך על העץ ,וטעם תחילה מהתמר שזה מז' מינים ,ואח"כ
לכן אכל הסימנים בליל שמחת תורה אחרי ההקפות ,כשנטל מהתפוח בדבש ואח"כ כרתי וכו'.
ידיו לשלחנו הטהור. ו .יש לטבול הפרוסה מצד אחד במלח ,ומצד שני בדבש,
יב .הפוסקים נחלקו אי מברכין "בורא פרי האדמה" על הירקות ולאכול הפרוסה עם המלח ,ואח"כ עם הדבש (טעמי המנהגים
המבושלים שאוכלים לסימן טוב בליל ראש השנה ,לכן כדי אות תר"ו) .ויש שנהגו לטבול הפרוסה במלח ובדבש ,ולאוכלם
להוציא נפשיה מפלוגתא ,יאכל דבר שמברכין עליו "אדמה" יחד (פסקי תשובות סימן תקפ"ג ,הערה .)15ויש שנהגו
לכולי עלמא בתוך הסעודה ,כגון בננה וכדומה (פסקי תשובות להקדים ולטבול הפרוסה בדבש ולאכול ,ואח"כ לטבול במלח
סימן תקפ"ג בהערה .)13וכ"ק מרן אדמו"ר משומרי אמונים (שו"ת שלמת חיים ח"א סימן שמ"ו) .ויש שנהגו לטבול רק
בעל חוקי חיים זיע"א ,היה נוהג לברך בורא פרי האדמה על בדבש ,ולא במלח (ארחות רבינו ח"ב עמוד קע"ג) .וכ"ק מרן
הירקות המובשלים. אדמו"ר משומרי אמונים בעל חוקי חיים זיע"א ,היה נוהג לטבול
יג .לענין ברכת התפוח מתוק ,והדבש שטובלים בו ,יש נידון הפת במלח ,ואח"כ באותו קצה שטבל במלח טבל גם בדבש,
בפוסקים האם מברך על התפוח ופוטר את הדבש ,או שמברך והקפיד שיהיה גם חלת דבש בדבש ,ונוגע הפת בחלת הדבש.
על הדבש ופוטר את התפוח ,ותלוי איזה מהם עיקר ואיזה ז .לטבול פרוסת המוציא בדבש ,נוהגים עד אחרי שמחת תורה
טפל ,ולמעשה כתבו הפוסקים שמברך על התפוח ופוטר את (דרכי חיים ושלום אות תש"ז) .ויש שנהגו עד שבת בראשית
הדבש (עיין שערי תשובה סימן תקפ"ג ס"ק ב' ושלחן ערוך (פסקי תשובות ,סימן תקפ"ג ס"ק ג') ,והיינו בסעודות שבת
הרב שם סעיף א' ,ובבטאון "הלכה למעשה" (גליון מ' סעיף ויו"ט וערב יום כיפור והושענא רבא ,אבל לא הקפידו על כך
י"ד) משכ"ב הגאון הנפלא רבי אליעזר דוד שפירא שליט"א, בסעודות ימות החול ,וחול המועד (קצה המטה סימן תר"ה ס"ק
עיי"ש). ל"ח ,בשם ספר בינה לעיתים) ,ויש שנהגו כך גם בכל סעודות
יד .יאמר היהי רצון אחרי התחלת האכילה ,מפני שאסור חול המועד (עיין אוצר מנהגי חב"ד ,סוכות ,אות קל"ו) ,ויש
להפסיק בין הברכה על התפוח לאכילה (שלחן ערוך הרב סימן שנהגו גם בכל סעודות דימות החול (פסקי תשובות שם
תקפ"ג סעיף ג'). בהערה ,)19וכ"ק מרן אדמו"ר משומרי אמונים בעל חוקי חיים
זיע"א ,נהג לטבול פרוסת המוציא בדבש עד שבת בראשית ועד
קמ"ה משכ"ב) .וכן נהג כ"ק מרן אדמו"ר משומרי אמונים בעל טו .מספיק שיטעום מעט ,כדי שיוכל להפסיק באמירת היהי
חוקי חיים זיע"א ,וטבל הריאה בדבש ,ואמר ,שזה מסוגל רצון ,ואין צריך לאכול דווקא כזית (מסגרת השלחן על קיצור
לראיה טובה ,וחילק למי שיש לו חולשה בראיה. שלחן ערוך סימן קכ"ט ס"ק ו').
כח .נוהגים לאכול דגים לסימנא שיפרו וירבו כדגים (שלחן ערוך טז .בדיעבד אם אמר היהי רצון מיד אחר הברכה ,קודם
הרב סימן תקפ"ג סעיף ב') .ויש נוהגים לומר באכילת הדגים שטעם ,אינו נקרא הפסק ,ואין צריך לברך שוב (מטה אפרים
יהי רצון שנפרה ונרבה כדגים .וכ"ק מרן אדמו"ר משומרי סימן תקפ"ג סעיף א').
אמונים בעל חוקי חיים זיע"א ,לא נהג לומר שום יהי רצון יז .יש נוהגים לומר היהי רצון שאומרים באכילת המינים ,יהי
באכילת הדגים. רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו וכו' ,והיינו שמזכירים
כט .כשאומר היהי רצון וכו' ,יתעורר לתשובה ,ויתפלל על זה השם בכל יהי רצון ,וכן הוא בסידור יעב"ץ .אמנם בהרבה
בלב שלם (א"ר סימן תקפ"ג ,בשם השל"ה). קהילות נוהגים לא להזכיר השם ביהי רצון ,אלא אומרים יהי
ל .יש חילוקי מנהגים בסדר אכילת הסימנים ,שיש נוהגים רצון מלפניך וכו' ,וכן בסידור הרב בעל התניא מובא היהי רצון
להקדים אותם שברכתם בורא פרי העץ (כדין הנפסק בשו"ע בלא הזכרת השם .ומנהג ירושלים לומר יהי רצון מלפני אבינו
סימן רי"א סעיף ג' ,שצריך להקדים ברכת בורא פרי העץ שבשמים וכו' (פסקי תשובות שם ס"ק א') ,וכ"ק מרן אדמו"ר
לברכת בורא פרי האדמה) ויש נוהגים להקדים אותם שברכתם משומרי אמונים בעל חוקי חיים זיע"א ,נהג לומר על התפוח
בורא פרי האדמה (כפי הסדר בגמרא הוריות דף י"ב ע"א, בדבש היהי רצון בשם השם ,ובשאר המינים אמר בלא שם
קרא ,רוביא ,כרתי ,סילקא ,תמרי) לכן נכון שלא להביא השם ,אלא יהי רצון מלפניך( ,וע"ע לקמן סעיף כ"ו) ,ועל כל יהי
התמרים לשלחן עד לאחר שכבר בירכו על מיני האדמה (שו"ת רצון עונים הקהל אמן.
דברי יציב או"ח סימן רנ"ב ,רנ"ג). יח .נוהגים שלא לאכול אגוזים בראש השנה ,ש"אגוז"
לא .יש שכתבו שיש להקדים ולברך על התמרים או הרימונים בגימטריא "חט"[ ,היו צדיקים שאמרו שיש לזכור שגם "חט"
שהם משבעת המינים ,ואח"כ לאכול התפוח בדבש (מחזור בגימטריא "חט" .ודו"ק] .ועוד שהן מרבים כיחה וניעה,
המפורש בשם הגרש"ז אוירבאך זצ"ל) .ויש שנהגו להקדים ומבטלים התפילה (רמ"א באו"ח סימן תקפ"ג סעיף ב').
ולברך על התפוח בדבש ,ונימוקם עמם ,כי יש רמזים וטעמים יט .טוב ליזהר שלא לאכול בר"ה עוגת דבש שמעורב בו אגוזים
מיוחדים לאכילתו בלילה זה ,והרי הוא בגדר חביב לעומת (שאלת רב ,עמוד ש"פ ,סימן ט"ו).
שבעת המינים( ,כף החיים סימן תקפ"ג ס"ק י"ג) והמבוחר למי כ .וכן אין אוכלים פולין וקטניות ,שהם ג"כ מרבים כיחה וניעה
שרוצה להקדים את אכילת התפוח ,שלא יניח מפירות שבעת (מטה אפרים סימן תקפ"ג סעיף ג').
המינים על השלחן עד אחר שיברכו על התפוח ,ויכוונו בשעת
כא .אין אוכלים חמוצים בראש השנה ,ולכן אין נותנים חומץ
הברכה גם על התמרים והרימונים שיבואו לשלחן אח"כ (פסקי
בתבשילים (מ"ב שם ס"ק ה') .ופלפל אינו בכלל זה ,לפי שהוא
תשובות שם ס"ק ב').
לתיקון המאכל (ערוך השלחן שם ,סעיף ג').
לב .מי שאינו יכול לאכול המאכלים לסימנא טבא מחמת
כב .ויש נוהגים שאין אוכלים אגוזים וחמוצים עד אחרי שמחת
בריאותו ,או מחשש תולעים ,די שיניחם לפניו ,ויביט בהם
תורה (פסקי תשובות שם ,ס"ק ה') .וכ"ק מרן אדמו"ר משומרי
ויאמר היהי רצון (כף החיים סימן תקפ"ג ס"ק ו').
אמונים בעל חוקי חיים זיע"א ,היה נוהג שלא לאכול אגוזים עד
לג .מי שאין לו בכלל מאכלים אלו ,רשאי לומר היהי רצון ,שאין מוצאי שמחת תורה ,ודברים חמוצים כגון חריין ,לא אכל עד
זה אלא בקשת רחמים היכולה להיאמר גם בלא אכילה ,ובלא אחרי שבת בראשית.
ראיה (שם) .אולם באופן כזה ,לכו"ע יאמר היהי רצון בלא
כג .אין לאכול שום בראש השנה ,כיון שמרבה רוק וריר ,ומפריע
הזכרת השם (קיצור הלכות המועדים שם).
כוונת התפילה (קצה המטה שם ס"ק י"ז).
לד .יזהר מאד שלא לכעוס בימים אלו ,כדי שיהיה לסימן טוב,
כד .יש שנהגו שלא לאכול ענבים בראש השנה ,והטעם ע"פ
[מלבד גודל האיסור בזה כל השנה] (מ"ב שם ס"ק ה').
סוד (ספר מעשה רב) .ויש שנהגו לאכול ענבים בראש השנה
לה .באכילת הסימנים אין בזה משום לא תנחשו[ ,שמנחש (ליקוטי מהרי"ח ,סדר ליל ב' דר"ה) .ויש שנהגו שלא לאכול
שיהיה לו שנה טובה ע"י אכילת הסימנים] ,מפני שזהו רק דרך ענבים שחורות (כף החיים סימן תקפ"ג ס"ק כ"א).
סימן לעורר לבבו לתשובה והנהגות טובות (מאירי הוריות יב.
כה .אופין החלות עגולים ,ועושים כן לסימן טוב ,כי דבר עגול
וע"ע בספר "מעדני אשר" ליד"נ הגאון הנפלא רבי אשר אנשיל
אין לו סוף ,והוא לסימן טוב לאריכות ימים ,ועוד שעגול מורה
שוורץ שליט"א ,ח"ב (גליון קצ"ב) משכ"ב באורך ,עיי"ש).
על אחדות (טעמי המנהגים ,אות קפ"ג) .ולא נהגו אצל כ"ק מרן
לו .יש ליזהר מאוד מתולעים שמצוי במינים אלו ,ולכן צריך אדמו"ר משומרי אמונים זיע"א שאפו החלות עגולים ,רק אפו
לבודקם היטב קודם שאוכלם ,שלא יצא שכרו בהפסדו. צורת יד על החלות.
הרחמן הוא יחדש עלינו ועל כל עמו בית ישראל כו .אוכלים ראש כבש ,ואומרים שנהיה לראש ולא לזנב (שו"ע
שנה טובה ומתוקה ,אכי"ר או"ח סימן תקפ"ג סעיף ב') .ואם אין לו ראש כבש ,יאכל ראש
אחר ,לומר שנהיה לראש ולא לזנב (שולחן ערוך הרב שם
סעיף ה') .וכ"ק מרן אדמו"ר משומרי אמונים בעל חוקי חיים
המדור נודב זיע"א ,היה נוהג שאוכל ראש כבש ,וטובלו בדבש ,ואומר היהי
רצון בשם השם ,שנהיה לראש ולא לזנב.
להצלחת ידידינו
כז .יש נוהגין לאכול ריאה (ספר המנהיג הלכות ראש השנה,
יואל מצליח הכהן בן יהודית סימן א' ,וראה מאמרו המקיף של הגאון הנפלא יד"נ רבי יצחק
טסלר שליט"א ,בקובץ "אור ישראל" גליון ט' עמודים ק"מ –
מסופר על הגאון רבי אלעזר רוקח מאמסטרדם בעל
ּובכֵן ֵתן פַּ ְח ְדָך ה' אֱ להֵ ינּו עַּ ל כָּל ַּמעֲ ֶׂשיָך"
ְ
ה'מעשה רוקח' ,שכיהן כרב במספר ערים ,והאחרונה
מוישה ,שר האוצר של הצאר הרוסי רעד מפניו .מושל עריץ היה
הצאר וניצל כל טיפת כח מכוחם של נתיניו ושריו לטובת אחוזתו שבהן לפני עלייתו לארץ ישראל היתה אמסטרדם ,ומכאן
וביתו ,כך הונו גדל פלאים על חשבון האומללים. שמו .לפני פחות משלוש מאות שנה עלה לארץ ישראל,
לא ייפלא אפוא ,שהיו מבין המשרתים שחיפשו בסתר ליבם לנקום וכדרכם באותם ימים הפליג בספינה לשם כך .אל הספינה
באדונם ,רצו והשתוקקו לראות במפלתו ,אך לא ההינו לעשות צעד עלה כבר בראשית חודש אלול ,על מנת להגיע לארץ
מעשי בכיוון .ידוע ידעו ,שבאם חלילה ייכשלו בפרט הקטן ביותר,
והצאר ידע על כך – אחת דתם להמית.
ישראל ולעשות בה את חגי תשרי ,אך הדרך לא האירה
משכך ,נקל לתאר ולשער את כעסו וזעמו המתפרצים של הצאר, פנים ,ובשל סערות הים נעשתה הדרך איטית יותר .רבי
ואת שמחתם לאיד של משרתיו ,כאשר נודע להם על גניבה אליעזר הבין שאת ראש השנה הוא לא יעשה בבית
בהיקף אדיר שהתרחשה באוצרותיו של הצאר .בין שלל החפצים הכנסת ,אלא על סיפונה של האנייה ,והחל להתכונן לשם
הגנובים היתה טבעת זהב משובצת יהלומים נדירים ,באמצעותה
כך.
היה חותם על אגרותיו ,וכן חרב יקרה משובצת באבני חן אותה
ירש הצאר מסב סבו .לחפצים אלו לא היה תחליף ולכן ערכם היה שופר היה באמתחתו ,וכך גם שאר הדברים הנצרכים
עצום בעיני הצאר. לחג .את תפילת ליל החג התפלל בהתרוממות נפלאה
למחרת ,עם אור ראשון של בוקר ,נקרא שר האוצר בבהילות אל בבטן האנייה ,וכך גם את סעודת החג .באמצע הלילה,
הצאר והתבקש למצוא את הגנבים השפלים תוך חודש ימים כאשר מרבית הנוסעים כבר עלו על מיטתם ונמו את
ולדאוג שישיבו את הגניבה" .והיה אם לא ימצאו הגנבים" ,הוסיף
שנתם ,החלה לנשב בים רוח סערה נוראה ,סערה כזאת
הצאר באיום מפורש" ,יתלה הדבר בך ועונשך יהיה מוות
ביסורים!". שטרם עברה עליהם משעלו על האנייה .גלי הים געשו
בצר לו החליט היהודי לשים פעמיו אל הצדיק הקדוש רבי זושא ורגשו והתרוממו לגובה רב והתנפצו על הספינה ברעש
מאניפולי אשר נודע בכל גלילות ישראל כצדיק גדול שרבים מחריד .הנוסעים כולם התעוררו משנתם והיו באימה
נושעים מעצותיו וברכותיו .רבי זושא שמע מפי השר את סיפור נוראה ,הכול הרגישו מהו "ומי במים".
המעשה ,הרהר קמעה ואז הרים את ראשו ואמר בביטחון
ובשלוה" :שוב אל הצאר ואמור לו שבתוך שנה מהיום אתייצב
"רבי" ,ניגש רב החובל אל רבי אליעזר ואמר לו בדמעות,
בחצרו ואגלה לו מי הגנב והיכן הגניבה"… "אבל ניתנה לי ארכה הספינה עומדת להתפרק ולטבוע במצולות יחד עם כל
של חודש ימים בלבד" ,זעק השר יהודי מנהמת ליבו ,אך רבי זושא נוסעיה .אנא! התפלל לרבונו של עולם שתשקוט הסערה
בשלו" :תאמר לצאר את אשר אמרתי ולא תינזק אף שערה ותנצל נפשנו! "האם כבר האיר השחר?" השיב לו רבי
משיער ראשך!".
אליעזר בשאלה .רב החובל הסתכל ברב במבט תמה,
מששמע השר את הבטחתו המפורשת של רבי זושא נרגע ושב אל
עיר הבירה הרוסית ומסר לצאר הזועם את דברי רבו כלשונם. כאומר מה עניין השחר לסערה העומדת להטביענו,
הצאר ,שסקרן היה לדעת מניין לו לצדיקא היהודי המידע אודות והשיב לו :כן רבי ,לפני רגעים מספר עלה השחר.
הגניבה ,וראה שברירה אחרת אין בפניו ,הסכים להמתין שנה. ה'מעשה רוקח' לא התמהמה .הוא מיד לקח את שופרו,
בתום שנה לגניבה שלח הצאר שליח לרבי זושא ,שיקיים את עלה אל הסיפון ,בירך את הברכות ותקע בשופר,
הבטחתו .רבי זושא הודיע לשליח שיאמר לצאר שביום פלוני
ולהפתעת כל הסובבים אותו ,ברגע שהחל לתקוע בשופר
אלמוני ,בשעה מסוימת ,יעמדו ניצבים בשורה כל עובדי החצר,
חיילי המשמר ושאר משרתיו של הצאר .איש בל ייעדר. שככה לה הסערה ,והים נהפך לשקט ,ללא קצהו של גל
כאשר הגיע רבי זושא היה הכל מוכן לקראתו .הוא הסתובב אנה שנראה באופק.
ואנה שקוע במחשבות ,והצאר עומד מתוח ותוהה לדעת האם רב החובל ושאר הנוסעים ,שראו את הנס שחולל הרב,
יעזור לו הראבין הקדוש .לפתע הסתובב רבי זושא ואמר" :מישהו הודו לו בדמעות על הצלתם .בחול המועד סוכות הגיעו
חסר כאן .לא כל משרתיך נמצאים עימנו".
המשרתים לא חשו בחסרונו של איש מחבריהם ,אך הצדיק
לארץ ישראל ,והוא התמנה ל"נשיא ארץ ישראל" .רבי
התעקש ,ומבט מעיניו של הצאר הפיצם לכל עברי האחוזה לחפש אליעזר התגורר בצפת ,ולאחר כשנה נפטר ונקבר
אחר הנעדר .באורוות הסוסים נמצא הסייס שקוע בעבודתו ,משל במערה בבית החיים שבצפת.
לא ידע על ההתכנסות ולא על הגניבה. כשהיה מספר זאת הרה"ק רבי שמחה בונים מפרשיסחא
כשניצבו כולם בחצר נעמד רבי זושא והחל לקרוא בקול רם
זצ"ל ,היה מוסיף ואומר :אל לנו לחשוב שתקע בשופר
מתפילת הימים הנוראים" :ובכן ,תן פחדך ה' אלוקינו על כל
מעשיך ,ואימתך על כל מה שבראת ,וייראוך כל המעשים…" כסגולה נגד הסערה והשתמש במצווה כקמיע בפניה,
מילות התפילה היהודית שנאמרה כמובן בלשון הקודש ,הייתה אלא כששמע מרב החובל שהספינה עומדת לטבוע ,רץ
זרה לחלוטין לנוכחים .בטוחים היו שמילות קסם לוחש הראבין. לחטוף עוד מצווה בטרם ימות; ראה הקדוש ברוך הוא את
אך לפתע ,בום! קול חבטה מהדהד נשמע ברחבי המחנה. מסירות הנפש למצוות ,והכריע את דינו לחיים.
המשרתים והצאר המרותק לדמותו של רבי זושא ,קלטו שהסייס
נפל על פניו מחרדה .כול ו לבן כסיד התחנן הסייס לצדיק" :אנא,
הפסק את משפטיך .הריני מוכן להראות תיכף ומיד לצאר היכן
המדורים לזכות
החבאתי את הגניבה כולה .אך אינני מסוגל לשמוע עוד את ידידינו עוז
המילים הללו". אופיר הכהן בן דניאלה
הצאר ששמח עד מאוד בממונו האבוד הודה נרגשות לצדיק ,ושם
שמים התקדש באזור כולו. זאב וולף בן שרה
להצלחה בכל הענינים
ודע מה שתשיב
בתוככי העיר .מיד קם ממקומו ושם אפוף תמיד במחשבותיו היה בעל
מעשה בהרה״ק רבי משולם זושא
פעמיו לתור ולראות מהיכן בוקע הזיו החנות' ,שיויתיניק' כפי שכונה בפי סוחרי
מהאניפולי זיע״א שיצא פעם בראש
הנעלה. השוק כולם ,ערלים כיהודים .לא בכדי
השנה קודם התקיעות מבית המדרש,
הסתובב הבעל שם טוב במבואות כינוהו בשם הלז ,וזאת בגין תנועתו
וראה תינוק מישראל מבני עניים,
העיר ושביליה ,עד שהגיע לבית קטן הקבועה שהיה מקיים עודו עומד על
לבוש קרעים ופניו רעים ,שאל אותו
ונעצר על ידו .היה זה ביתו של רבי מקומו מעבר לדלפק המכירות ,שבין קונה
רבי זושא ,בני! האם אינך מתקנא
יעקב קאפיל. לקונה ובין עיסקה לחברתה ,עוצר היה
בבני הערלים האוכלים משמנים
נכנס הבעל שם טוב אל הבית באחת ,מניח את ידיו על עיניו בכוונה
ושותים ממתקים ולובשים מלבושי
כבוד? השיב התינוק ,לא ,אין אני
ומחזה מופלא נגלה לעיניו :שולחן ערוך גדולה ,עוצם את עיניו בחזקה וקורא את
מתקנא בהם כלל ,שלי גדול משלהם, בכל מיני מטעמים ומעדנים לכבודה של הפסוק 'שויתי ה' לנגדי תמיד'.
ישראל אני ומאמין באלוקי ישראל. שבת ,חלות ויין מוכנים ומזומנים ,ובעל מכאן דבק בו בצדיק רבי יעקב קאפיל
חזר רבי זושא לבית המדרש ואמר: הבית מזמר בערגה ומרקד בשמחה חסיד ,תלמידו של אדוננו אור שבעת
ריבון העולמים ,הבט משמים וראה מי ובמרץ בלא הפוגה .המשיך הבעל שם הימים ה'בעל שם טוב' ,הכינוי ההולם כל
כעמך ישראל עם סגולה ,תינוק טוב לעמוד ולהתבונן ברבי יעקב קאפיל כך – ה'שיויתיניק'.
מישראל אפילו כשהוא רעב וצמא וברקידתו המיוחדת ,עד שחלפו קטנה הייתה חנותו של רבי יעקב
ולבוש קרעים ובלואים ,מקבל הכל שעתיים תמימות ,אז כילה רבי יעקב קאפיל ,אך על אף צרותה משכה אליה
באהבה ובלבד שישראל הוא. קאפיל את עבודת ריקודיו ותשבחותיו קונים ורוכשים רבים ,אשר העדיפו לבצע
לפני ה' ופנה לקדש על היין ולפתוח את עסקותיהם אצל איש האלוקים הקדוש
בסעודתו. שחכמתו יראתו וטהרתו ניכרות על פניו,
מסופר על אחד מחסידי הרה"ק באותו רגע הבחין רבי יעקב קאפיל גם אם פיו חתום ברוב שעותיו.
המהרי"ד מבעלזא ,ר' יחיאל מאיר באורחו הדגול וקידם את פניו בברכת באותם ימים יצא החוק והחל
פלדינגר ממונקאטש שמו ,שהיה שלום' .עליכם השלום' ,ענהו הבעל שם להתפשט ברחבי ארצות אירופה ,כי על
בראש השנה אצל רבו .לפני תקיעת טוב במאור פנים ,ואז שטח בפניו את כל בית אב לבחור לעצמו שם משפחה
שופר קרא לו הרה"ק ואמר לו ללכת שאלתו' :יאמר נא כבודו על מה רואה בנוסף לשמו הפרטי .גם בבתי קאלמייא
לחולה אחד לשמשו .הצטער רבי הוא כל כך לרקוד ולשורר ,הרי סעודתך עירו של הצדיק ,הסתובב פקיד מטעם
יחיאל מאיר שלא ישמע את התפילות מונחת לפניך ומדוע לא תערוך את הממשל ,ועבר בית אחר בית לעדכן
מפי רבו ,ובעיקר את התקיעות ,אבל שולחנך קודם שתרקוד ותזמר'? ולרשום את שם המשפחה הנבחר .כאשר
לא יכול היה לסרב לבקשה. השיבו רבי יעקב קאפיל :הלוא הגיע הפקיד אל בית רבינו ,היה רבינו
אחרי התפילה קרא לו המהרי"ד בזמירות שבת אנו אומרים (זמר 'יום נתון בדבקות גדולה במחשבותיו
לחדרו ואמר לו :היום קיימת מצווה שבת קודש הוא') 'ואם שלש אלה לפניו הטהורות ,ולשאלת הפקיד באיזה שם
גדולה של ביקור חולים ,ואני רוצה
צגים' .הרי שצריך כי כל המאכלים יהיו משפחה מעוניין הוא להיקרא ,הפטיר
'צגים' כלומר מוצגים ומונחים על רבינו לעבר הנכרי את הפסוק מתהילים
שיהיה לי חלק במצווה זאת… אחר כך
השולחן ,כדי שיהיה באפשר ליהנות 'גר אנוכי בארץ נכריה'.
לקח שופר ותקע בפניו.
מרוחניותם ומהחיות דקדושה הקיימת רשם הגוי על יד שמו של רבינו את שם
בתוכם ,רק אחר כך אפשר לאכלם…' המשפחה 'הגר' ,ומכאן נוסד השם
מספרים ששנה אחת בימי אלול לפני
הסב עימו הבעל שם טוב לסעודתו המקודש שמתעטרים בהם בניהם של
ראש השנה באו חסידים לשהות
במחיצת הרב הקדוש בעל ה"אוהב שעה ארוכה ויחדיו היו עורכים את קדושים ,צאצאי רבינו לדורי דורות.
ישראל" מאפטא זצ"ל בימים הנוראים. שולחנם הטהור לריח ניחוח לפני ה'. אמנם על אף כי ידעו סובביו ושכניו של
כמנהג חסידים אכלו ושתו אחר התפילה מאותה שבת התקרב רבינו יעקב רבינו כי איש קדוש ומורם מעם הוא ,בכל
כנהוג .אחד המתפללים שאל מדוע נהג קאפיל אל רבינו הבעל שם טוב ,עד זאת הסתיר הרבי את דרכיו בקודש מעין
כן והרי חסידים ואנשי מעשה מתענים שהיה לאחד מבני היכלא קדישא רואים ,וכל עבודת קדשו הרמה נעשתה
בימים אלו לפחות חצי יום אם לא יום ומתלמידיו הטהורים .בבית מדרשו של בהצנע לכת ,וטרם יצא שמו בארץ
שלם וכו' .ויען הרב הקדוש :הרי כל הבעל שם טוב שימש רבי יעקב קאפיל לתהילה כרבי ומנהיג.
מזונות האדם קצובים לו מראש השנה
חסיד כבעל תפילה והיה זה שיורד לפני ליל שבת קודש בעיירה קאלמייא.
עד ראש השנה ,כמה יאכל ואיך יאכל.
לבעלי בתים כמוך שאכלו ושתו כל התיבה .מקובל כי מן השמים גילו לר' עלטה סמיכה עוטפת את הרחובות.
השנה לרוב ,לא נותר מה לאכול יעקב קאפיל נעימת תפילה מיוחדת, ניצוצות זעירים של נרות שבת נראו בעד
באחרית השנה כי כבר אכלו מה שנקצב ובה התפלל והנעים לפני התיבה חלונות הבתים ,מפיצים אור רך וטהור אל
להם ועוד יותר ,ולכן הם מתענים ,אבל בהיכלו של מרנא אור שבעת הימים האפלה .לא שבת רגילה היא השבת
החסידים המסכנים הללו שיושבים במעז'בוז' .עומד היה רבי יעקב קאפיל הזאת; אורח רם ונישא שובת בקאלמייא
בתענית כל השנה ואוכלים כל יום אחר ומנעים בקולו הערב מתוך התלהבות השבת .הלוא הוא רבינו ה'בעל שם טוב'
הצהריים ומתגלגלים בפת קיבר ובמלח
רבת תחנונים בנוסח המיוחד רווי הקדוש.
שעימו ,כשמגיעה אחרית השנה הם
הרגש והתחינה ,המתנגן עד עצם היום יושב הוא רבינו הבעל שם טוב אצל
חייבים לכלות את כל מה שנקצב להם,
והלוואי שיספיקו. הזה בחצרות ויז'ניץ המפוארות. שולחנו הטהור ועורך את סעודת השבת.
(גליון לודמיר) לפתע חש הוא באור גדול זורח ומאיר
. .
למענך אלקים חיים. אשרי העם יודעי תרועה.
היינו כל תפילותינו שאנו מבקשים חיים והצלחת עוה"ז אין זה על פסוק (במדבר כ"ג ,כ"א) לא הביט און ביעקב וגו' כי אף כשאדם
התכלית אצלנו ,רק שעי"ז נהי' פנויים לעבודת הש"י ,או לגדל בנינו עובר עבירה כשיש לו חלק אלוקי ממעל בודאי יחזור בתשובה
לת"ת ,או לעשות עמהם שידוכים הגונים שימשך מהם דורות טובים דאורייתא וקודשא בריך הוא דישראל כולו חד ושורש נשמתו הוא גם
שיתרבה כבוד שמים על ידיהם ,או שיהיה לקל ידינו לעשות צדקות כן מהתורה אם כן איך יכול להפריד את עצמו מהתורה וקודשא בריך
ומצוות בחיות .וזה שאנו מתפללין זכרנו לחיים אף שבתקונת זוה"ק הוא ,וזהו לא הביט און ביעקב שהם המדריגה הקטנה ומכל שכן לא
מגנה זה מאד ,וקרא עליהם צווחין ככלבין הב לן חיי הב לן מזונא, ראה עמל בישראל שהם המדריגה הגדולה והטעם כי ה' אלוקיו עמו
והיתכן שסדרו לנו בעלי מסדרי התפילות לשונות בלתי נרצים :אך והאיך הקב"ה עמו ותרועת מלך בו שהיא התורה כי תרועה היא תורה
הענין יובן עפ"י מה ששמעתי מכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שדייק ע' שמשם שורש נשמתם ואורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד ,וזהו
אשרי העם יודעי תרועה שהוא תורה ע' ומתחברים בהתורה אז באור
מדברי ש"ס נדרים באמרם ז"ל לא כלבא אנא דמיתהנינא מינך ולא
פניך יהלכון כנ"ל שאורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד והבן.
מיתהנית מינאי ,דטבע הכלב הכל לגרמי' ליהנות ולא לעשות דבר (דגל מחנה אפרים)
בשביל זולתו ,נמצא כי מי שכל חפצו בתפילותיו רק עבור עצמו חיי ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה.
ומזונא זה נקרא צווחין ככלבין .אבל תפילתנו שמסתיימת למענך הפסוק בא לרמז בזה על גודל מעלת בנ"י שקבלנו התורה הקדושה
אלוקים חיים ,הפירוש כנ"ל שכל החיים שאנו מבקשים הם רק למען אשר ע"י התרי"ג מצוות שאנו מקיימים אנו מקבלים עלינו עול מלכות
יתרבה כבוד שמים כנ"ל ,וזוהי התפלה הנרצית כנ"ל. שמים ומופיע עלינו אלקותו ית"ש .וז"ש אלוקינו ואלוקי אבותינו .כי
(שם משמואל) ענין אלקות אשר האדם מקבל על עצמו עול מלכותו ע"י התו"מ לדבר
כשישראל עושין המשפט… ועושה עמם צדקה זה לא זכו האומות רק אנחנו ואבותינו שקבלנו התורה .ולזה מצינו כי
איתא מהרה"ק ה'בית אהרן' זי"ע (נצבים עמו' קל :ד"ה התחיל) ,וז"ל: גם מהם היו כמה מחקרים שהאמינו ביחודו ואחדותו ית"ש כמ"ש בפ'
העיקר צריך כל אחד ואחד להמשיך דין למטה אין דין למעלה ,וזהו תולדות שאמר אבימלך (בראשית כו ,כח) ראה ראינו כי היה ה' עמך.
פירוש המדרש' :כשישראל עושין המשפט… ועושה עמם צדקה'. והשם הוי' הנכתב כאן בס"ת הוא כמו כל השמות שאינם נמחקים .אך
ואופן היראה אם הוא מאותן המכירים קצת וקרובים להשי"ת – ענין האלקות לא זכו להופיע עליהם שיכלו לקבל על עצמו עול מלכות
בוודאי יש להם יראה ופחד באותן הימים – יראה עילאה ,ואם לאו – שמים רק בנ"י לבד ע"י תרי"ג מצות כמו שאומרים אשר קדשנו
מאימת הדין נפשי תבהיל .צריך מאד לירא ולפחד וזהו העיקר ,ואז במצותיו וכו' וז"ש (תהלים כב ,כט) כי לד' המלוכה ומושל בגוים .פי'
הקב"ה עושה עמם צדקה ",עכ"ל על בנ"י הוא ענין המלוכה מה שאנו ממליכים אותו ע"י התו"מ
כוונת אמירת הסליחות ומקבלים עומ"ש .אבל אצל העכו"ם הוא בחי' מושל כמובן .וזה הרמז
סיפר הרה"ח רבי יוסף שטערביצער זצ"ל ,שהיה 'בעל תפילה' אצל ה' אלוקי ישרא"ל עולה בגימ' תרי"ג .וזהו כי קבלת מלכותו עלינו הוא
הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע .פעם אחת קודם אמירת הסליחות ביום ע"י תרי"ג מצות .ומלכותו בכל משלה .בעכו"ם הוא בחי' ממשלה
ראשון של סליחות ,קראו הרה"ק מהר"א אליו ואמר לו" :בא ואלמדך כנ"ל .והבן.
(תפארת שלמה)
כוונת אמירת הסליחות".
באין מליץ יושר מול מגיד פשע כו'.
רץ רבי יוסף בהתרגשות רבה ,מאחר שהיה בטוח שהנה ישמע עתה
בפיוט של ר"ה ויוה"כ וכו' ,תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט .ופירש על
רזי מעלה ,אך הרה"ק אמר לו" :בגשתך אל העמוד תכוון דבר אחד: זה הגה"ק מוהרח"ה זצ"ל הרבי מאלכסנדר כי אם האיש הוא בבחינת
להתפלל בקול רם ובהתעוררות ,ובלשון קדשו 'הויעך… הויעך… אין כלומר בלי שום גיאות ח"ו הוא רק ממליצים עליו יושר ,מול מגיד
הויעך…' (בקול רם) ,כדי שכל העם ישמע אותך ויתעורר ,ואל תיתן פשע כלומר שמגיד פשע יכרת מלהגיד פשע רק תגיד ליעקב דבר
דאגה לנפשך שמא ייצרד קולך ,כי אפילו אם כבר לא יהא לך קול רם חוק ומשפט כלומר דינים שבנ"י צריכים פרנסה כי עמך ישראל וכו' כי
– יש מי שיחליף אותך ,כי העיקר באמירת הסליחות הוא שימת הלב חוק לישנא מזוני ודפח"ח וד"ל:
וההתעוררות לתשובה שלימה". (שיח שרפי קודש)
תקיעת שופר
אותן קטנים שהגיעו לחינוך ,מצוה להביאם ,ולאיים עליהם שיטו אוזן א) צריך לתקוע מעומד ,וכן הברכה לשמוע קול שופר צריך להיות
לקול שופר כדי לחנכם במצוות( .מטה אפרים סימן תקפ"ט ,סעיף ד') בעמידה( .שו"ע או"ח סימן תקפ"ה סעיף א' ,ובשו"ע הרב שם סעיף ד')
ט) בשעת התקיעות עצמן ,בין תקיעות מיושב ,בין תקיעות מעומד, ב) נוהגין לתקוע אצל הבימה במקום שקורין ,כדי שזכות התורה יגן
אסור לרוק ,לפי שצריך לשמוע כל התקיעה מראשה עד סופה ,אפילו עלינו לעלות זכרונינו לפניו לטובה( .רמ"א שם ,ובמ"ב ס"ק ג')
היא ארוכה הרבה( .שו"ע הרב סימן תקצ"ב סעיף ח') ג) נהגו הציבור לעמוד גם בשעת התקיעות שתוקעים קודם מוסף.
י) אסור להשמיע קול בפיהוק או בנחירת הגרון ,בשעת התקיעות, (מ"ב שם ,ס"ק ב')
שמבלבל גם האחרים השומעים( .מטה אפרים סימן תקצ"ב ,סעיף ג') ד) טוב לתקוע בצד ימין ,דכתיב והשטן עומד על ימינו לשטנו ,ועוד,
יא) לא ישיח ,לא התוקע ,ולא הציבור ,בין תקיעות של מיושב משום דבשמאל התפילין מגינים ,לכן צריך לתקוע בימין ,שהשופר יגין
לתקיעות דמעומד ,אולם התפילות שאומרים באמצע אין זה הפסק. על צד ימין( .רמ"א שם ,סעיף ב' ,ובמגן אברהם ס"ק ד')
(שו"ע או"ח סימן תקצ"ב ,סעיף ג') ה) יהפוך השופר למעלה ,שנאמר (תהלים מ"ז ,ו') עלה אלקים
י ב) בין תקיעות של מיושב לתקיעות דמעומד ,מותר ללמוד בהרהור, בתרועה( .רמ"א שם)
ולא בפה ,ויכויין שהרהור לא יהא נחשב כדיבור[ ,ומועיל ,כמו שכתב ו) נוהגין להקרות לפני התוקע סדר התקיעות מילה במילה ,כדי שלא
בשו"ת רע"א סימן ל']( .שו"ת הר צבי ,ח"א סימן מ"ב) יטעה ,וגם תקיעה ראשונה יקרא לפניו אע"ג דלא שכיח כל כך
יג) יש מי שהתיר ללמוד דיני וענייני התקיעות בין תקיעות של מיושב שיטעה ,ובמקום שאין מנהג בזה .יותר טוב שלא להקרות בתקיעה
לתקיעות דמעומד( .לקט יושר לתלמיד התרומת הדשן בשם רבו, ראשונה ,כדי שלא יהיה הפסק להמקרא( .רמ"א שם סעיף ד' ,ובמ"ב
עמוד קכ"ח) ס"ק י"ח ,ושער הציון שם ס"ק ל"א)
יד) תהלים מותר לומר בין תקיעות של מיושב לתקיעות דמעומד. ז) היה קול השופר עב מאד ,או דק מאד ,או צרוד ,כשר ,שכל הקולות
(יסוד ושורש העבודה ,שער י"א ,סדר שופרות) כשרים בשופר( .ראש השנה דף כ"ז ע"ב ,ושו"ע או"ח סימן תקפ"ו
טו) אשר יצר מותר לברך בין תקיעות של מיושב לתקיעות דמעומד. סעיף ו')
(שו"ת קנין תורה ,ח"ה סימן נ"ו) ח) אין להביא לבית הכנסת תינוקות בעת תקיעת שופר ,שקרוב
מאת שיבלבלו דעת השומעים ,ואם אי אפשר להניחם בבית ,יקחו הנשים
הרה"ג גמליאל רבינוביץ שליט"א מרבני אנ"ש ומח"ס גם אני אודך אצלם בבית הכנסת שלהם ,כיון שהנשים פטורים מן הדין ,ומכל מקום
של אותו רשע ימ"ש ,האש והעשן ,והדממה האיומה שלאחר מכן. אֲ בָּ ל אֲ ֵש ִמים אֲ נ ְַּחנּו עַּ ל אָּ ִחינּו
תיאור הדרך האחרונה שבה הלכו כל קרוביו ואנשי הכפר הגבירו ומפרש הרבינו בחיי :זה דרך הצדיקים ,כשחוטאים מודים בדבר
אצלו את יסורי המצפון ,הוא היה מסתובב בימים ובלילות ומייסר ומצדיקים עליהן את הדין ,ודרך הרשעים שחוטאים ואומרים איננו
את עצמו על כך שבאותה התקופה שהיה עסוק בכתיבת מאמרי חטא וכו' .והנה הצדיקו עליהם את הדין ,כי כאשר לא חמלו עליו
כפירה ושטנה ,מתו כל קרוביו ואמו האלמנה ארבע מיתות בית דין בראותם צרת נפשו באה להם הצרה הזאת ,מדה כנגד מדה.
במשרפות באושוויץ ,בזמן שהוא השתתף בטקסי ראווה ,נטבחו לאורך הדורות ידע עם ישראל בעלי תשובה מסוגים שונים ,כאלו
חבריו לספסל הלימודים בישיבה במיתות משונות. שהרשיעו והיזיקו לו לאין שיעור ,אך לבסוף חזרו לכור מחצבתם
הוא נדד מבית כנסת אחד למשנהו ,ישן על הרצפה כשאבן ולא פסקו מלהכות על חטא ,וכמובא מאחד מגדולי ישראל ,שככל
משמשת לו ככר למראשותיו ,זכר לאותו כר מפלומת האווזים שאותם חוטאים הרשיעו והרחיקו ,הן נמשלו לאותו חוט גומי,
שאמו האלמנה גידלה בחצרם ומרטה את נוצותיהם עבורו ,כדי שככל שימתח יותר ,כך יחזור במהירות ובחוזקה יותר .אחד מהם
שישים את ראשו אחרי לילות ארוכים של לימוד תורה בישיבה. מובא בסיפור שלפניכם:
הוא היה שומע סיפורים רבים מניצולים ,כמובן שהוא הכיר את מיכְ ל יצחק ווידר היה בן יחיד לאלמנה ענייה וקשת יום שגדל בחבל
אחיו ,אך הם לא היכירוהו .אולם משרבו הפליטים והתחילו לזהות מרמרוש שברומניה בשנים שבין מלחמת העולם הראשונה לשניה,
אותו ,הוא ממש שמח לקראתם ,הם גירשוהו מבית הכנסת תוך הוא היה עילוי ובעל זכרון פונומינלי ,בחור ישיבה חריף ששקד על
קריאות 'דער גלח' 'צלם בהיכל' ועוד ,היו גם כאלו שהיכוהו ,אך תלמודו ,והיסב לאמו האלמנה נחת רוח כפיצוי על עניות מרודה.
הוא ,מיכל יצחק ווידר ,היה זועק בכל כוחו בבכי ותחנונים :יידן יידן, רבותיו הללוהו ושיבחוהו כמו גם חבריו לישיבה .כשהיגיע לפרק
הכו עוד! הכו עוד! מגיע לי! כשאתם נשרפתם באושוויץ ישבתי מוגן 'האיש מקדש' ,השדכנים חיפשו לעילוי שידוך הגון ,ואכן לאחר זמן
באין מפריע. לא רב ,השתדך העילוי עם בתו היחידה של הרב מעיירה סמוכה,
ברבות הימים ,עלה לארץ ישראל והיגיע לשיכון ויז'ניץ בבני ברק הוסכם גם על דעת הקהל של אותה קהילה שלאחר אריכות ימים
לבית מדרשו של האדמו"ר מוויז'ניץ האמרי חיים זצ"ל .העילוי ושנים של הרב ,יחבוש העילוי את כתר התורה ויישב על כס
הגדול התיישב לו בקצה בית המדרש בספסליו האחוריים כשהוא הרבנות .החתונה נערכה כיאה וכיאות והשמחה היתה משותפת
לבוש בבגדים מרופטיים .המתפללים שמו לב לאורח החדש וקידמו לכל המשתתפים בה .ביממה שלאחר החתונה כל מרמרוש היתה
את פניו בברכת שלום עליכם ,מיכל יצחק התעטף בשתיקה ,וישב כיורה רותחת ,עוד בטרם יעברו מעת לעת מזמן הנישואין ,עזבה
לו בפינתו ,כאן הוא לא היה מעוניין להתעניין באחרים ולא הכלה את חתנה העילוי וחזרה לבית הוריה.
שיתעניינו בו .אך גם אם הוא רצה לשכוח את עברו ,היו כאלה שפוף ומאוכזב חזר העילוי למקומו בישיבה ,אך זה לא היה אותו
שלא שכחו אותו .זה החל טיפין טיפין ,אחד המתפללים לא הוריד מיכל יצחק ,החריפות אכן נשארה ,אך התווספה אליה עוקצניות
את עיניו ממנו ,פניו היו מוכרות לו ,גם מתפלל נוסף זכר משהו ומרמור שלא היו בה לפני כן .מיכל יצחק לא מצא מרגוע לנפשו,
מפניו ,וכשהם נזכרו ,צפו ועלו כל אותן הצרות שעברו עליהם הוא היה נעלם מהישיבה לתקופות ארוכות והחל לשמש כדרשן
בשנות המלחמה ומאמרי השיטנה שיצאו מפאי עטו ,המתפללים נודד .שומעי לקחו התמוגגו מגאונותו ,אך מיכל יצחק הרגיש שזה
החלו להתלחש ביניהם אודת הקבצן השקט שיושב לו בקצה בית לא זה ,היה חסר לו משהו והוא המשיך לחפש .הוא הגיע ללונדון
המדרש ,והלחישות לא שקטו ,להפך ,הן הלכו וגברו .התעוררו להן והחל ללמוד שפות ,בכוח זכרונו המופלא הצליח ללמוד שפות
רגשות של כעס ושנאה התובעים עלבונה של תורה מיהודי שרמס רבות אך המשיך לחפש ולנסות למלא את החלל שבקרבו ,הוא
אותה. חיפש דרך של נקמה ,והוא מצא אותה .התנצרות ,ה' ירחם .הוא
האמרי חיים נכנס לתפילת מנחה ,בחושיו הקדושים הוא חש נסע לווינה שבאוסטריה והתקבל ללימודים באחד מן המקומות
באווירה השונה שבבית המדרש ,במבטו החודר הבחין באורח שלימדו ענינים אלו .גם בלימודיו שם 'עשה חיל' ,הוא היה איפכא
היושב מכונס בעצמו .הרבי זיהה אותו ,הוא היכירו עוד מהימים מסתברא ,תלמיד המחכים את רבותיו והוסיף להביא ראיות
ההם .בעיניו הבוחנות חדר לפני ולפנים כקורא מחשבות בלב איש. לדבריהם תוך שהוא מנסה להוכיח את דבריהם ממקורות
הוא עלה בצעדים מהירים אל הבימה ודפק על הבימה .הס הושלך תלמודיים ,הוא סיים את לימודיו שם כשבאמתחתו תעודת
בבית המדרש ,הרחש נפסק והש"ץ ניגש לתפילת מנחה .לאחר הצטיינות על לימודיו וידיעותיו.
מנחה ניגש האמרי חיים אל האורח הנכנע והמיוסר ,הושיט לו יד הוא חזר לרומניה ,למד ביסודיות את השפה המקומית ,ובא
לשלום עליכם ,והושיבו במקום מכובד .הגבאי נשלח וחזר עם בקשרים עם הכנסיה המקומית שאירחה וקירבה אותו .מיכל יצחק
טלית מצויצת וחליפה שנמסרו לו על ידי הרבי בעצמו ,לחוזר בחור הישיבה מהעיירה הפשוטה שחי חיי דלות ,התפעל מעושרה
בתשובה מיכל יצחק וידר .מיכל יצחק הושיט לו מכתב שקיבל הנוצץ ומפאר הטקסים והחל לשמש ככומר מטיף תוך שהוא
מהרבנים החשובים בחודש מנחם אב תשט"ז ,האדמו"ר מסקולען מתמסר לתפקידו וממלא אותו בהתלהבות יתירה .בשביל
ומאב"ד בוקרשט הרב צבי גוטמן ועוד ,שנכתב בו בזה הלשון: האנטישמים ברומניה של אותם שנים הוא היה אוצר יקר .בעיתון
לעורר בזה את לבב אחינו בני ישראל די בכל אתר ואתר המצונים האנטישמי הרומני 'צו השעה' החלו להתפרסם מאמרים של איבה
במידה של אהבה וחסד ,על המוסר כתב זה מיכל יצחק ווידער וארס נגד היהודים ,מאמרים על השחיטה היהודית ,ההלכה
שיחי' אשר נוכחנו לראות שהוא בגדר בעל תשובה גמור .רבות היהודית ועוד ועוד ,כשכל מאמר מלווה בחיצים מושחזים ומורעלים
שבעה נפשו וקיבל עליו סיגופים ועינויים קשים ,על יש לקיים בו ובציטטות מן המקורות .החתימה על המאמרים היתה :מיכאל
מצוות 'והחזקת בו' לקרבו ולכבדו ,לתומכו ולסעדו ,והעיקר הטבול .ליהודי רומניה לא היה ספק מיהו אותו מיכאל ,דער גלח
להמציא לו מקור פרנסה כגון משרת מלמדות שכן הוא מחונן היו מכנים אותו ,מיכל יצחק המשומד.
בכשרונות נעלים ,ולדאוג לו על המחיה ועל הכלכלה ובזכות זאת לאחר מלחמת העולם השניה עבר משהו על מיכל יצחק ,הוא עזב
יתקיים דברי חז"ל כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים את הכנסיה השאיר שם את גלימת הכמרים וניסה לקשור מחדש
ותתברכו בכל מילי דמיטב .ועל זה באנו על הכתוב ביום ד' לסדר קשרים עם בני עמו ולחזור לצור מחצבתו .הוא התאסף יחד עם
זאת הברכה אשר תשמעו שנת ה' תשט"ז. היהודים משוחררי מחנות הריכוז סביב בתי הכנסת השונים ובתי
בסוף ימיו כשהתקרב לגיל שבעים ,עקר לטבריה שם התגורר התמחוי של הקהילה היהודית בבוקרשט כשהוא מגודל זקן ופאות
באחד הכוכים סמוך לבית הקברות ,כשהוא ממלא את ימיו בלימוד ולבוש בלבושו החסידי ,הוא היה מיוסר פנים ,רזה מהורהר
תורה ובתפילות מתוך בכי וכוונה ,וניזון מאוכל חם ופירות שהביאו ומדולדל ,העיניים היו כבויות ועמוקות .הוא ישב בצד כעני בפתח
לו יהודים טובים ,עד שהחזיר את נשמתו לבוראה. והקשיב בשקיקה לסיפוריהם של הניצולים מהטרנספרים
(ברוך פוקס – דרשו) באושוויץ ,התיאורים על הגעת אנשי הגטו לרמפה ההיא ,הסלקציה
(הסיפור ע"פ בצל העצים בצל הלהבות)
עורו נא והתעוררו נא
ילדותו ,עת היה שומע קול שופר בראש חלק אמנם התפילה? מהמשך היה זה באחת התקופות האפלות של
השנה .הוא לא הצליח לעמוד מול הקול מהמתפללים ברחו ,אבל חלקם נשארו. העם היהודי ,שלהי שנת תש"ה .מלחמת
הפשוט והמהדהד כל כך ,ונותר מסומר התפילה המשיכה כמתוכנן ,אם כי קשה העולם השנייה הלכה והסתיימה,
על עומדו ,מתקשה להמשיך בכוונתו לומר "כסדרה" .האיש שעמד בפתח ומאורעות השואה האיומה החלו לחלוף.
לכלות את זעמו ביהודים האומללים... הכניס את הציבור לחרדה ולמתח ,אבל ברוסיה הקומוניסטית שהו אז פליטים
הוא רצה לברוח מהמקום ,אולם נותר התפילה המשיכה עד סיומה .אז עזב את יהודים רבים ,וחלק ניכר מהם הורשע
קפוא" .קול השופר העלה בי זכרונות המקום האיש שעמד בפתח ,וגם ב"עבירות" של הפצת יהדות והוגלה
וגעגועים בלתי נשכחים" ,העיד על עצמו, המתפללים עזבו איש איש לדרכו למחנות עבודה בסיביר הקפואה.
"לא יכולתי לעצור את דמעותיי .הבטתי ולצריפו ,כשהם חרדים מפני הבאות... למרות התקופה הקשה ,העינויים
בכם -יהודים מוכים ומושפלים כביכול, כצפוי ,כבר למחרת נקראו כל הנעדרים היומיומיים והקור המקפיא ,גם במחנות
עבדים לעריצות הסובייטית ,אולם מהעבודה למשפט .בחיל ורעדה שמעו העבודה בערה גחלת היהדות .יהודים
זוהרים ונוצצים בחדווה ,מלאי רגש "הנאשמים" את כתב האישום ,שהוקרא מסרו את נפשם לקיים תורה ומצוות ככל
ותעצומות נפש ,שופכים לב ושיח לפני מפיו של אותו איש שהתייצב אתמול יכולתם ,ולא הסכימו לוותר על החיבור
מלך העולם .ואני ,שכבר התנתקתי מכל המאולתר. הכנסת בית בפתח והקשר עם בורא עולם .וכך ,בימים
אלה ,מה אני ומה חיי ,זולת מלאכה להפתעתם הרבה ,האישום לא כלל שלפני ראש השנה תש"ו ,החלה קבוצת
מפרכת בפיקוח עליכם וכוס וודקה בסוף "עבירות יהדות" ,ואף לא עסק בעצם יהודים קטנה בראשות הגאון רבי אליעזר
היום"... העבירה החמורה של התפילה .העבירה פלטיאל רויטבלאט זצ"ל להיערך לקיים
היהודים האזינו משתאים לסיפורו של שבה הואשמו היתה היעדרות מהעבודה את תפילות החג.
המפקח ,והוא המשיך בדבריו" :באותו בלבד ,והמאשים -הלא הוא המפקח על למזלם ,הם שהו במחנה "קל" יחסית.
רגע החלטתי שאני נשאר שם ,שומע את העבודה שהתייצב ביום האתמול בבית היה ברשותם ספר תורה כשר ,ואפילו
התקיעות והתפילה עד הסוף .ולא זו הכנסת -ביקש להשית עליהם עונש קל שופר הצליחו להשיג .בעיה אחרת עמדה
בלבד ,אלא שהחלטתי שאת חובתי יחסית... בעוכריהם -והיא החובה להתייצב
להעמידכם למשפט ,אבצע במינימום המשפט ארך דקות ספורות .כמו ברוסיה לעבודה כל יום ,כל היום .לא שבת ולא
הנדרש -אבקש להאשים אתכם רק הסובייטית ,לא היה טעם להתווכח. חג ,לא ראש השנה ולא יום הכיפורים.
בהיעדרות מהעבודה ,תוך בקשה לעונש השופט קיבל את עובדות המפקח אין תירוצים ואין סיפורים -איש איש על
קל .כי אני חייב לכם את הולדתי מחדש המאשים כתורה מסיני ,וגם גזר את משמרתו .האחד במתפרה ,השני במפעל
בראש השנה ,בזכות תקיעת השופר העונש כפי שביקש -הפחתה של רבע הנעליים ,השלישי בריתוך הברזל .מה
שלכם!" המפקח סיים את דבריו מהשכר הזעום שקיבלו מדי חודש, גם שעצם קיום תפילה יהודית הוא דבר
המרטיטים ,ואוזני השומעים התמלאו למשך חצי שנה .היהודים הנאשמים, אסור וחמור במיוחד!
דמעות... שידעו כי היה עלול להיגזר עליהם עונש אבל את הרוח היהודית אי אפשר לנצח.
סיפור זה ,אשר סיפר הרב רויטבלאט מוות או הגליה לארץ גזירה קפואה הרב רויטבלאט ארגן מניין אי שם בצריף
ונכתב בספר זכרונותיו "אלוקי אבי ההתפתחות על תמהו בהרבה, בשולי המחנה ,והעביר את הבשורה
בעזרי" ,מחדד ומאיר את משמעות המפתיעה לטובתם והודו לה' על חסדו... ליהודי המחנה .ביום הראשון של ראש
תקיעת השופר .הנה כי כן ,נשמה יהודית רק כעבור תקופה מה ,התבררו הפרטים השנה כולם נעדרו מהעבודה ובאו
תועה ,טועה ואבודה ,שבה ונולדה לאשורם ,כפי ששמעו היהודים מפי לתפילה ,תוך מסירות נפש של ממש.
מחדש ברגעי תקיעת שופר .כי פשטותה המפקח בעצמו :ביום הראשון של ראש התפילה עברה בשלום ,והיהודים גילו
של תקיעת שופר ,הכוללת קול בלבד השנה הוא הבחין בהיעדרותם ,אך לא שכנראה אפשר לחמוק מהעבודה ואיש
ללא מילים או שפה אך בוקעת מעומק ייחס לכך חשיבות רבה .ביום השני, לא ישים לב .לפיכך קבעו גם למחרת
הנפש ,יש בה "צביטת התעוררות" כשההיעדרות חזרה על עצמה ,הוא נזכר להתפלל בצוותא באותו צריף בשולי
טהורה וזכה ,המטלטלת כל נפש יהודית! שהימים הם ימי חודש ספטמבר הלועזי, המחנה ולאבד יום עבודה נוסף .אלא
אחים יקרים ,תיכף נזכה לשמוע קול ובימים אלה חל ראש השנה היהודי. שהפעם -
שופר .גם אנו נזכה לרגעי ההוד שבהם לפיכך החליט לחפש אחריהם... בעיצומה של תפילת מוסף ,בין
נשמתנו תתעורר .בל ניתן לרגעים הללו הוא עבר במחנה מרחוב לרחוב ,עד התקיעות ,לפתע נפתחה הדלת בתנופה
לחלוף בלי הרהור תשובה עמוק ,בלי שלפתע הגיעו לאוזניו הדיו העמומים של חדה .המפקח על עבודת הפועלים
הפנמת הרצון והתשוקה לזכות לקרבת קול שופר .הוא הלך בעקבות הקול ,עד במחנה נכנס ,ועל פניו ארשת זעם .כל
אלוקים כל השנה .הבה ניתן לקול שהגיע למקום ההתכנסות .כשהבין המתפללים נאלמו דום ,וחששו מפניו
השופר לחולל בליבנו את המהפך ,לעורר שהיהודים נעדרו מהעבודה לטובת מאוד .הרב רויטבלאט -שהיה החזן,
את נפשנו ,להצית בעוצמה את הנשמה תפילה -חמתו בערה בו עד להשחית. היה האחרון להבחין בכניסתו של האורח
היהודית הבוערת בנו ,ולקבל משמיעת ואז הגיע לשערי הצריף שבו התפללו, הבלתי קרוא והמסוכן כל כך ,אולם כאשר
קול שופר כוחות ואנרגיות לחיים רוחניים ופתח את הדלת כשרוח זעם מפעמת חש כי "הקהל לא אתו" -הסתובב
עשירים ומאושרים! בו ...ואז נשמע קול השופר! לאחור .אז גילה אדם שאינו מהמתפללים
(גליון פניני פרשת השבוע) ברגע אחד ,המפקח -שגדל עשרות המוזמנים ,דמות מאיימת למדי ,ניצב ליד
שנים בקרב גויים ערלים; שכבר מכר את הדלת בשתיקה מחרידה...
נשמתו לשטן הקומוניסטי; שכבר חש הרב רויטבלאט הרהר לרגע ,והחליט כי
הרימו "מעות יזכור"
מנותק מכל רגש יהודי -נזכר בימי אם הדבר כבר נחשף -מה יש להפסיד
לטובת מוסדות קראלי בארה"ק
לחיים ולא למוות
מיד הבין היטב החסיד מדוע שלחו הרבי בדחיפות כזו לארץ סיפר הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א :סיפר לי הרה"ח ר'
הקודש! הוא עלה מיידית על מונית ,והאיץ בו לנסוע במהרה משה אהרן מושקוביץ הי"ו ,על אביו הזקן מחשובי חסידי
היישר לתל השומר .בהגיעו שמה נדהמה האשה לראות פתאום סאטמאר שבעיר בני ברק יצ"ו .מנהגו היה מדי שנה בשנה
את בעלה נוחת היישר מוויליאמסבורג למסדרונות בית לערוך 'נסיעה' לקראת הימים הנוראים לאמריקה ,לשהות בחצר
החולים ...אך לא היה הרבה זמן לתהיות ודיבורים ,היא הראתה הקודש בצילא דמהימנותא של רבו בעל 'ויואל משה' מסאטמאר
לפניו את המסמך הרפואי שבידה ,בו שולח אותם הפרופסור זצוק"ל .הוא היה נוסע משבת סליחות עד לאחר ראש השנה,
מנהל המחלקה היישר לחדר ניתוח! כדי לשלוף מתוך גרונו של ובימים של עשרת ימי תשובה נטל ברכת פרידה ,וחזר לקראת
התינוק את החפץ התקוע שם! – היא סיפרה לו בקצרה יום הקדוש לביתו שבבני ברק.
שכנראה בלע התינוק חפץ קטן בלא משים ,והוא תקוע עתה שנה אחת חשקה נפשו להישאר בחצר הקודש שבויליאמסבורג
בתוך צינור הוושט שבגרון ,וחייו נתונים בסכנה גדולה ,והיא גם ליום הקדוש ולהושענא רבא ושמחת תורה ולשבת בראשית,
עמדה ממש בזה הרגע לחתום על מסמך הסכמתה לעריכת כאשר נודע עוצם עבודת הקודש שראו אצל רבינו הקדוש בימים
הניתוח הדחוף! נוראים הללו .באותה שנה הוא רכש כרטיס טיסה עם תאריך
"רגע ,רגע!" צעק החסיד" ,עצרו את הכל! אין עכשיו שום חזרה ארצה לאחר שבת בראשית ,וכן סידר את מקום אכסנייתו
ניתוח!" – הוא הוציא מיד מציקלונו את כוסית הדבש שארזה לו שבארצות הברית עד לאחר שבת בראשית .והנה ביום צום
הרבנית הצדקנית ,ובעזרת כפית קטנה החל לטפטף אל תוך גדליה אחר תפילת שחרית ,מגיע אליו הגבאי הנאמן הרה"ח ר'
פיו של התינוק מן הדבש הקדוש! הרופאים עם האחיות כולם יוסל אשכנזי זצ"ל ,בקריאה מיידית לקודש פנימה" .דער רבי
נחרדו למעשיו ,וצעקו עליו" :מה אתה עושה? הרי אין התינוק רופט דיר!" [הרבי קורא לך] ,אמר בנחרצות.
מסוגל לאכול כעת כלום! זה מסוכן מאוד עבורו!" אבל החסיד החסיד דנן לא היה בטלן ,והבין מיד שהרבי כנראה הרגיש בו
היה בטוח .לא בחינם ביקש הרבי לתת לי מן הדבש הזה! לא ברוח קודשו שברצונו להישאר השנה גם לכל ירח האיתנים
בחינם טרחה הרבנית הצדקנית לארוז עבורי את השיירים בחוץ לארץ ,וכאשר לא שאל ולא התייעץ בדבר עם הרבי,
הללו! "כרגע" ,הכריז האיש בבטחה" ,אין שום ניתוח! אין אנו כנראה ייתן לו כעת ברכת פרידה ויפטרנו לצאת לדרכו לשלום...
חותמים על מסמך זה בשום אופן! ונוטלים את כל האחריות ולכן לא מיהר לגשת אל הקודש פנימה ,ברצותו להישאר עוד עד
הכרוכה בכך על ראשנו!" אחר שבת בראשית .אך לאחר זמן מה שלא נכנס אל הרבי ,יצא
האב המסור המשיך לטפטף עוד כמה טיפות של דבש לפיו של שוב הגבאי ר' יוסל והאיץ בו" :מדוע אינך נכנס? הרי הרבי קורא
הילד ,תוך שהאם הרחמנית עומדת מן הצד ושופכת דמעות לך!" "יודע אני בדיוק מה יאמר לי הרבי!" ענה החסיד" ,אבל
כמים בספר התהלים שבידה .לאחר שנגמר כל הדבש מן נפשי משתוקקת להישאר כאן!" אך ר' יוסל הגבאי הנאמן נתן
הכוסית עד הטיפה האחרונה ,ביקש האב לערוך צילום נוסף בקולו עליו" :וכי מה כל זה קשור? הלא שמעת במו אוזניך
בטרם יחליטו על ביצוע הניתוח הקשה והמסוכן! והנה מה מאוד שהרבי קורא לך להיכנס בקודש פנימה ,כשהרבי קורא לא
השתוממו כל רופאי המחלקה ופרופסוריה לנוכח התוצאה עורכים שום חשבונות! עליך להתייצב מיד בפני הרבי!" בלית
המדהימה ,שהוכחה בבירור בצילום ,שהוושט 'נקי' לגמרי ,אין ברירה נכנס החדר ונעמד בפני הרבי.
שם ולא כלום! – התברר שלפתע ביחד עם הדבש 'התגלש' לו תיכף כשראה אותו הרבי הושיט לו את ידו הקדושה לפרידה
גם החפץ הזר פנימה אל המעיים ,וביציאה הראשונה שהוציא וברכת שלום ,ואמר בלשון ברורה שאינה משתמעת לשני פנים:
התינוק יצא גם הוא החוצה מעצמו! כעבור שעה קלה היה כבר "פאר געזונטרהייט! זאלסט האבן א'גוט יאהר!" [סע לחיים
הילד בחזרה בביתו בריא ושלם ,בחסדי השם יתברך המאזין ולשלום ,שתהא לך שנה טובה] .ברם החסיד התקשה להיפרד,
לקול תפילת עבדיו הצדיקים! ואמר" :רבי ,ברצוני להישאר השנה לכל הימים הנוראים ,עד
(פניני בית הלוי) אחר שבת בראשית!" קם הרבי מכסאו ,ניגש אל המטבח הקטן
והצר שבדירתו ושאל את הרבנית הצדקנית ע"ה" :אפשר איז
נאך געבליבן א'פעס פון דעם האניג פון ראש השנה?" [אולי
בית מרן רבינו שליט"א נשאר משהו מן הדבש של ראש השנה] .הרבנית ענתה שניתן
קנה לך פרקליט עוד 'לגרד' מעט דבש מן הצלוחית' ,שיריים' שנשארו מן הדבש
הרינו לבשר כי מסתיימת ההרשמה של ראש השנה .הרבנית הצדקנית שהבינה היטב ללב בעלה
לכוללות קויטל הגדול ,ארזה למיודענו החסיד באריזה קפדנית בתוך כוסית
קטנה את מעט הדבש והעניקה אותו לחסיד בתור 'צידה
בכדי שתזכו
לדרך.'...
שכ"ק מרן רבינו שליט"א
לאחר שקיבל האיש את ברכת קודשו של הרבי ,נאלץ בלית
יעתיר עבורכם ברירה להקדים מיד את תאריך כרטיס הטיסה ,ועל פי הוראתו
בימים הנוראים הבעל"ט המפורשת של הרבי מצא את עצמו עוד באותו יום של צום
ְשלֹוםּ ,ופַ ְרנָסָ ה טֹובָ ה וִּישּועָ ה ְונֶחָ מָ הּ ,וגְ זֵרֹות טֹובֹות, ּובסֵ פֶ ר חַ יִּ יםְ ,ב ָרכָה ו ָ ְ
ּול ָשלֹום
טֹובים ְנִּ זָ כֵר וְנִּ כ ֵָתב ְלפָ נֶיָך ,אֲ נ ְַחנּו ְוכָל-עַ ְמָך בֵ ית י ְִּש ָראֵ לְ ,לחַ יִּ ים ִּ גדליה על המטוס בחזרה לארץ הקודש .הילדים ששהו בביתו
שבבני ברק ,התפלאו לראות פתאום את אביהם שב הביתה
ברכת השנה – תשפ"ז מאמריקה בהפתעה ,הלא הוא אמור היה לחזור רק בסוף
מצפים לישועה? יש לכם שמחה ,אזכרה וכו' החודש ...אך בטרם פצו את פיהם הקדים הוא לשאול מהם:
הזדמנות להתברך מידי שבוע בשמירה והצלחה "און אווי איז מאמי?" [והיכן היא אמא?] .תיכף נפלו פניהם
ואמרו שהיא נסעה ממש לפני כמה שעות עם אחד הילדים לבית
מרכז "אמונת חיים" קראלי
החולים 'תל השומר' בעקבות איזה חפץ זר שבלע התינוק
כתובת להעברת תרומות תגובות ולקבלת הגליון
רח' הרב אבוחצירא 12אשדוד טל055-6798152. בטעות!
באימייל8659931@gmail.com :
תקע בשופר גדול לחירותינו
אהוביך שוכבים על הרצפה סיפר מרן רבינו שליט"א (בטיש לבחורי ישיבת עלי שיח
באשדוד) כדלהלן:
וקוראים לך "טאטע ,עוד תקיעה אחת! תקע בשופר גדול
לחרותנו! תקע בשופר המבשר על ביאת הגאולה השלימה!" תקופה קצרה לאחר חתונת בתו היחידה של הגה"ק בעל
הלא אפילו אם לא הגיעה השעה ,כיצד תוכל לראות את המנחת אלעזר זצוק"ל ,חיו חתנו הרב ברוך ואשתו הרבנית
ילדיך בוכים ולא לעשות דבר?!" בוורשה שבפולין .מאוחר יותר ,כשחלה המנחת אלעזר ,הוא
קרא להם שישובו לעירו – מונקאטש ,שהייתה באותם הימים
באותה שנה התקיעה בשופר התעכבה למשך זמן רב .כל
תחת שליטה צ'כית ,והם מיהרו לציית לבקשתו.
הקהל בכו ללא הרף יחד עם הרבי.
הרה"ק בעל ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש זי"ע אהב במיוחד
אנו צריכים ללמוד מזה לבקש כי אחד מה שצריך טאטע
את נכדו צבי נתן דוד .בנו של חתנו זצ"ל ,הוא היה משחק
הושיעה נא צאן מרעיתך בכלליות ובפרטיות
איתו ומפנק אותו ,וצבי נתן דוד הקטן נהג לשבת בחיק סבו
בתפילת קבלת שבת.
מרכז "אמונת חיים" קראלי בראש חודש אלול בשנה האחרונה לחייו ,לקח ה"מנחת
אלעזר" את השופר כדי לבדוק אם הוא במצב טוב .צבי נתן
תחל שנה וברכותיה דוד נכח בחדר והתרגש מאוד לראות את השופר ולשמוע
את צליליו .הוא ביקש מסבו לתקוע תקיעה נוספת,
בפרוס השנה בעמדנו בשערי השנה החדשה הבעל"ט
ובעל ה"מנחת אלעזר" הסכים בשמחה .מאז זה הפך לטכס
ה' שנת תשפ"ז קבוע :בכל יום מימי אלול ,לאחר התקיעות המסורתיות אותן
הננו לברך בזה בקידה אל מול פני הקודש תוקעים בחודש
כקש"ת מרן רבינו עט"ר שליט"א זה ,היה הסבא תוקע תקיעה נוספת עבור נכדו.
רבני אנ"ש ובית ההוראה בערב ראש השנה ,בו לא תוקעים בשופר ,התאכזב צבי נתן
דוד כשלא שמע את תקיעות השופר השגרתיות" .היום הוא
כלל אנ"ש וידידי בית חיינו ,וכל קוראי הגליון הנאמנים ערב ראש השנה" הסביר לו סבו" .היום לא תוקעים בשופר;
כתיבה וחתימה טובה מחר בבוקר נתקע בשופר בבית הכנסת".
הילד לא הבין וגם לא רצה לנסות להבין .הוא צעק ,רקע
בספרן של צדיקים גמורים ברגליו והתעקש" :עוד תקיעה אחת! עוד תקיעה אחת"!
לשנה טובה תכתבו ותחתמו לאלתר לחיים טובים ארוכים
לאחר זמן ה"מנחת אלעזר" התרכך לשמע הבכי של נכדו
ולשלום ,תזכו אתם ובני ביתכם לשנה טובה ומבורכת מתוך האהוב והוא תקע תקיעה אחת.
נחת דקדושה והרחבת הדעת ,בריות גופא ונהורא מעליא.
המנהג במונקאטש היה כי בראש השנה ,לפני תקיעת
ונזכה כולנו יחד לשנת גאולה וישועה בישועתן של ישראל השופר ,היה הרבי נושא דברים.
ובצמיחת קרן דוד ,בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו
לפני שפתח את דבריו ניגש ה"מנחת אלעזר" אל ארון
ההנהלה המערכת
הקודש ,פתח אותו ואמר" :ריבון העולמים! עלי לבקש
מחילה .כתוב בספרי ההלכה שלא לתקוע בשופר בערב
קול קראלי
ראש השנה ,אך אני תקעתי ביום זה".
הוא החל לבכות וקרא" :האם אתה יודע ,ריבונו של עולם,
עדכונים ♦ שיחות ודרשות ♦ סיפורים ♦ ניגונים מדוע עברתי על המנהג המקובל? היה זה מפני שנכדי הקטן
שכב על הרצפה והתחנן שאתקע בשבילו תקיעה אחת
אידיש 074-7962278 בשופר .לבי נמס בקרבי;
עברית 03-7236730 לא יכלתי לראות אותו בוכה ,ולכן תקעתי פעם נוספת למרות
שלא נהוג לעשות כך.
שמעו ותחי נפשכם "טאטע (אבא)! כיצד תוכל לעמוד מנגד ולראות את בניך
לעילוי נשמת לזכר עולם יהיה צדיק לעילוי נשמת
הרב זאב ארי' לייב זצ"ל הרב מנשה יצחק מאיר שיף זצ"ל
בן מו"ר הרה"צ אביגדור זצ"ל אדונינו מורינו ורבינו בן הרה"ח יוסף זצ"ל
נלב"ע יום כיפור הגה"ק יצחק צבי משה זצ"ל נלב"ע ב תשרי תשפא
ברא כרעא דאבוה
אדמו"ר אביגדור מוזס זצ"ל
לעילוי נשמת לעילוי נשמת
מקראלי הגה"צ משה וועבר זצוק"ל
ה"ה ארי' לייב באסנער ז"ל
בהרה"ח ישעי' אליעזר ז"ל נלב"ע ד' טבת תשעט בהרה"צ מרדכי זצ"ל
נלב"ע כו אלול זכותו יגן עלינו ועכי"א נלבע יב כסלו תשפא
