gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמונת חיים · Eminas Chaim — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: אמונת חיים · Eminas Chaim

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

אמונת חיים · Eminas Chaim — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון תשכא ♦ מוגדל וחגיגי‬ ‫ראש השנה ♦ ירח האיתנים ה'תשפ"ז‬ ‫תוכן הגליון‬ ‫ברכת השנה‬ ‫♦‬ ‫מהוד מרן רבינו עט"ר שליט"א‬ ‫דברות קודש‬ ‫מרן רבינו שליט"א‬ ‫בס"ד‪ ,‬ערב ראש השנה ה'תשפ"ז‬ ‫עמ' ב‬ ‫♦‬ ‫בפרוס השנה החדשה הבא עלינו לטובה‬ ‫דברי אלוקים חיים‬ ‫קבלו נא את ברכותינו הלבביות‬ ‫מרבותינו הק' זי"ע‬ ‫להיכתב ולהיחתם בספרן של צדיקים‬ ‫עמ' ג‬ ‫לשנה טובה ומבורכת בכל הישועות‬ ‫♦‬ ‫ונזכה כולנו בעזהי"ת לברכה המשולשת‬ ‫הנהגות חיים‬ ‫עמ' ד ‪ -‬ה‬ ‫בני חיי מזוני ורוויחי‬ ‫♦‬ ‫שנת חיים וברכה אושר ועושר והצלחה‬ ‫לקחי חיים‬ ‫שנה טובה ומתוקה ‪ -‬שנת גאולה וישועה‬ ‫עמ' ו‬ ‫תכלה שנה וקללותיה ‪ -‬תחל שנה וברכותיה‬ ‫♦‬ ‫שיתקבלו תפילותינו לרחמים ולרצון לפני אדון כל‬ ‫כנגן המנגן‬ ‫ונזכה לביאת גואל צדק במהרה בימינו‬ ‫עמ' ז‬ ‫ויקוים בנו ר"ת של השנה‬ ‫♦‬ ‫ה'יה ת'הא ש'נת פ'דות ז'רעינו‬ ‫בינה לעיתים‬ ‫ויקויים בצאצאינו הגימטרייא של שנת תשפ"ז‬ ‫עמ' ח‬ ‫בת פלוני לפלוני (עם התיבות) אעשה לו עזר כנגדו (עם הכולל והאותיות)‬ ‫דיני חיים‬ ‫ידידכם דושה"ט‬ ‫עמ' ח‬ ‫♦‬ ‫נעימות חיים‬ ‫עמ' ט ‪ -‬יב‬ ‫ע"כ כשמתפללים יש לכוין ולא רק לפרש את המילים‪ ,‬אלא ניתן אף‬ ‫היום הרת עולם… אם כבנים אם כעבדים‬ ‫לפרש בדרך דרש‪ ,‬את בקשתינו ומשאלתינו כל אחד לפי דרגתו‬ ‫מעשה שהיה כך היה‪ ,‬פעם אחת נתלש כפתור מבגדו של החתם‬ ‫כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו‬ ‫סופר זצוק"ל‪ ,‬וביקש מבתו שתתפור את הכפתור במעיל‪ .‬כאשר‬ ‫ביאר הרה׳׳ק המהרי׳׳ד מבעלזא (פר' וירא) את נוסח התפילה ׳כמו‬ ‫החזירה הבת את הבגד לאביה‪ ,‬כשהכפתור תפור ומחובר היטב‪,‬‬ ‫שכבש אברהם אבינו את רחמיו וכו׳ כן יכבשו רחמיך את כעסך‬ ‫הביט החתם סופר בבגד אנה ואנה‪ ,‬ותיכף התחייך ואמר לבתו‪ ,‬דומני‬ ‫מעלינו׳‪ ,‬ולכאורה קשה‪ ,‬הנה אנו מבקשים שהקב׳׳ה יעורר רחמיו‬ ‫כי לא את תפרת עבורי את הכפתור‪ ,‬כי אם המשרתת היא שעשתה‬ ‫ויכבוש את כעסו‪ ,‬ואילו אברהם אבינו כבש את רחמיו ועורר את מדת‬ ‫את המלאכה… הודתה הבת כי אכן המשרתת היא זו שתפרה‪,‬‬ ‫הדין והגבורה לשחוט את בנו ‪.‬אלא הסביר המהרי׳׳ד‪ ,‬דהנה אמרו‬ ‫והתנצלה על כך שמרוב עיסוקיה לא רצתה לעכב הדבר ונעזרה‬ ‫חז׳׳ל (תנחומא פרשת וירא פרק כב) שבלכת אברהם אבינו אל‬ ‫במשרתת‪ .‬אך– שאלה הבת– מנין לך אבא‪ ,‬שלא אני תפרתי את‬ ‫ה׳עקידה׳ בא השטן למנעו שלא יקריב את יצחק‪ ,‬לאחר שראה שכל‬ ‫הכפתור? פתח האב את הבגד בפניה‪ ,‬והראה לה שלצד הבגד לא‬ ‫ניסיונותיו אינם מצליחים החל לטעון טענות שונות ומשונות מדוע יש‬ ‫הרחק ממקום הכפתור נוצר עוד קרע קטן… את אותו קרע קטנטנן–‬ ‫לאברהם להימנע מעשיית העקידה‪ ,‬עד שענה לו אברהם‪ ,‬אכן‪ ,‬צדקו‬ ‫הסביר החתם סופר בחכמה לבתו‪ ,‬לא ביקשתיך לתקן‪ ,‬סמכתי על‬ ‫דברך‪ ,‬אלא שאתה ׳שטן׳ אתה‪ ,‬וכלל מסור בידנו לעשות תמיד איפכא‬ ‫תבונתך‪ ,‬שבודאי תביני מעצמך דבר מתוך דבר… ובגשתך לתפירת‬ ‫מדברך‪ .‬כיו׳׳ב אנו מבקשים מאת ה׳ להשיב למקטרגים לאמר ׳אכן‪,‬‬ ‫הכפתור תמצאי גם את הקרע הזה שבבגד‪ ,‬ואף הוא יתוקן ביחד עם‬ ‫צודקים אתם בטענותיכם‪ ,‬אלא שעלי לעשות ׳איפכא׳ מטענותיכם׳‪,‬‬ ‫הכפתור‪ .‬כי אמנם‪ ,‬מדרך הבת כשרואה קרע בבגדו של אביה‪ ,‬הרי‬ ‫ואכתבם בספרן של צדיקים גמורים לאלתר לחיים טובים ולשלום‪ ,‬אמן‬ ‫היא נחפזת מיד לתקנו כפתור ופרח!… אך משהבחנת משהבחנתי‬ ‫כן יהי רצון ‪.‬‬ ‫באותו הקרע שעדיין לא תוקן‪ ,‬הבנתי שכנראה גם תיקון הכפתור לא‬ ‫כך המליץ הרה׳׳ק ה׳אהבת שלום׳ זי׳׳ע‪ ,‬כי כביכול הקב׳׳ה משתומם‬ ‫נעשה כי אם על ידי המשרתת‪ ,‬אשר היא עושה רק את מה שמצווים‬ ‫על עצמו ‪ -‬כיצד הגעתי הלום ‪ -‬לשבת על ׳כסא דין׳ ‪,‬אין זה אלא כי‬ ‫אותה בלבד!… זהו אפוא ההבדל העצום שבין העבד לבן‪ ,‬העבד‬ ‫׳השטן׳ קטרג על בני ישראל‪ ,‬ופיתה אותי לכעוס על בני ישראל‪ ,‬הרי‬ ‫מוכרח ועומד ועושה רק מה שמצווים עליו בפה מלא‪ ,‬אבל לא יוסיף‬ ‫לי שכח אדיר יש לשטן בפיתויו‪ ,‬א"כ מה טענה יש לי על בני ישראל‬ ‫מאומה מעצמו יותר ממה שפקדו עליו‪ – .‬לא כן הבן הנאמן ואהוב‬ ‫כשהם חוטאים‪ ,‬הרי כל חטאם אינו אלא מחמת כוחו הגדול של השטן‬ ‫לאביו‪ ,‬הרי הוא מוסיף תמיד לעשות גם בדבר שלא נצטווה בו‪ ,‬כי‬ ‫לפתותם‪ ...‬מטעם זה עצמו עובר קוב"ה מכסא דין לכסא רחמים‪.‬‬ ‫ברוב אהבתו לאביו ישכיל תמיד להתבונן מה רצון אביו‪ ,‬גם בדבר‬ ‫משמיה דהרה׳׳ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי׳׳ע מתאמרא‪,‬‬ ‫שלא נצטווה בו‪ .‬נמצאת הדרך לזכות להיות נידונים כבנים‪ ,‬ולרחמנות‬ ‫שהחוסם פיו בראש השנה ואינו מדבר דברים בטלים‪ ,‬זוכה לעורר‬ ‫השי"ת עלינו כרחם אב על בנים‪ .‬היא להיות אף אנו בעבודתנו לפניו‬ ‫מדה זו למעלה בשמי מרומים‪ ,‬וכאשר בא המקטרג לקטרג משתיקים‬ ‫יתברך כבחינת בן לפני אביו‪ ,‬לעשות כל דבר באהבה וברצון‪ ,‬ולא‬ ‫אותו ‪ -‬ואומרים לו‪ ,‬עת ׳תענית דיבור׳ היא העת‪ ,‬ואי אפשר לו לפצות‬ ‫בכפייה כעבד המוכרח ועומד לצאת ידי חובתו‪ ,‬ותו לא מידי…‬ ‫פיו לרעה ‪.‬‬ ‫מלוך על כל העולם כולו בכבודך‬ ‫מן הראוי לעורר בדברי ה׳מגן אברהם׳ (תקצ״א בסופו) שפעמים‬ ‫בראש השנה יהודי נדרש להמליך את הקב"ה‪ ,‬להבין שהוא עבד של‬ ‫בראש השנה אחד דנים לפעמים לכמה שנים‪ ,‬כדוגמת חלומו של‬ ‫הקב"ה ולומר ולבקש‪" :‬מלוך על כל העולם כולו בכבודך"‪ .‬סיפור נפלא‬ ‫פרעה שהיה בראש השנה וחלם על שבע שני השבע‪ ,‬והמשכיל בעת‬ ‫על הדרך שבחר האדמו"ר מגור להסביר זאת לחסידיו‪ :‬ה"שפת אמת"‬ ‫ההיא יתפלל וירעיש עולמות כי בתפילה זו יפעול לטובה לשנים רבות ‪.‬‬ ‫אסף את חסידיו בערב ר"ח אלול‪ ,‬וביקשם למחר בזמן אמירת ההלל‬ ‫המשכיל בעת ההיא ידע לנצל את הזמנים הקדושים להטיב את‬ ‫לכוון ב"אנא ה'"‪ .‬שכן אם יצעקו ויתחננו לה' במילים אלו‪ -‬כל מה‬ ‫מעשיו ואת כל מצבו ומעמדו לשנה הבאה עלינו לטובה‪..‬‬ ‫שיבקשו ייענה מיד‪ .‬כשיצא מבית המדרש החל ויכוח בין החסידים‪:‬‬ ‫(מתוך דרשה לפני התקיעות – ר"ה תש"פ)‬ ‫לאיזה "אנא ה'" התכוון הרבי? חלק אמרו‪" :‬אנא ה' הושיעה נא"‪,‬‬ ‫מכניסי דמעה הכניסו דמעותינו לפני מלך מתרצה בדמעות‬ ‫שהרי לישועה כולנו זקוקים‪ .‬ואילו חלק אמרו‪" :‬אנא ה' הצליחה נא"‪,‬‬ ‫הנה אומרים אנו ב׳סליחות׳ מכניסי דמעה הכניסו דמעותינו לפני מלך‬ ‫שבהצלחה הכל תלוי‪ .‬הוחלט שמחר יצעקו ויכוונו בשניהם‪ ,‬וכך היה‪.‬‬ ‫מתרצה בדמעות‪ ,‬משל לבעל החנות שהעמיד ׳מוכר׳ לשרת את‬ ‫בסעודת ר"ח החל האדמו"ר לבכות‪ ,‬ואמר‪ :‬בקשתי מכם לצעוק ב"אנא‬ ‫הקונים‪ ,‬הרי מטבע הדברים כשנכסים קונים לחנות עומד זה המוכר‬ ‫ה'"… יכולתם להרוויח מה שתרצו ואתם אבדתם זאת במחי יד…‬ ‫ומנהל עמם ׳משא ומתן׳‪ ,‬והרשות בידו להוריד בעת הצורך מעט מדמי‬ ‫העז אחד החסידים והתריס כנגד רבו‪" :‬וכי לא זעקנו? אולי לא כיוונו‬ ‫המקח‪ ,‬אמנם כאשר נכנס איש הדור בלבושו אשר כל תהלוכותיו‬ ‫מספיק‪ ,‬אבל זעקנו בשניהם – גם בהושיעה נא וגם בהצליחה נא"?‬ ‫מעידים כי ל׳עסקים גדולים׳ בא הנה ‪ -‬את זה ישלח ה׳מוכר׳ מיד‬ ‫קם הרבי דפק על השולחן וצעק‪ :‬התכוונתי שתמליכו את ה' עליכם‬ ‫לחדרו של בעל הבית‪ ,‬ולא ידבר עמו מטוב ועד רע כלל וכלל‪ ...‬אף אנו‬ ‫ותצעקו ב"אנה ה' כי אני עבדך"… עיקר העבודה בראש השנה זה‬ ‫אומרים למלאכים ‪ -‬הכניסו דמעותינו כמות שהם אל הבורא יתב׳׳ש כי‬ ‫להמליך את ה'‪ ,‬ומלך יכול לתת לנו הכל – כל מה שנבקש…‬ ‫אינכם ׳מבינים׳ כלל בדמעותיהם של בני ישראל הנאנקים ונדחקים‬ ‫הימים שמראש חודש אלול עד הושענא רבה הם סימן ועזר לכל‬ ‫תחת צרותיהם ברוח ובגשם ממחרפיהם ומלוחציהם‪.‬‬ ‫השנה‪ .‬שאם האדם ישמר ויזהר באלו הימים מכל חטא‪ ,‬בטוח הוא‬ ‫וכלשונו של הרה׳׳ק מפיאסצנע זי׳׳ע הי׳׳ד בספרו ׳אש קודש׳ וז׳׳ל‪.‬‬ ‫שיתגבר על יצרו כל השנה‪ ,‬ואם באלו הימים לא ישמר כראוי קרוב‬ ‫האם טעם כבר מלאך צערו של ישראל בשעה שמכים אותו‪ ,‬או את‬ ‫הוא שילכד ברשת היצר בכל השנה‪ .‬כי אלו הימים כמו הלב והמוח‬ ‫בשתו בשעה שרודפים אותו ומבזים אותו‪ ,‬או את פחדו או את ענותו‬ ‫באדם‪ ,‬שאם הם בריאים אזי יהיה כל הגוף בריא ואם ח"ו להיפך הוא‬ ‫בשעה שאין לו מזונות ח׳׳ו‪..‬‬ ‫היזק כל העת‬ ‫על כן השתדלו והרבו תחינה בתפילה עלינו‪ ,‬אבל את הדמעות הכניסו‬ ‫כיצד לנצל את העת רצון‬ ‫לפני מלך מתרצה בדמעות מבלי ליגע בהם כלל" ‪.‬‬ ‫מתקרבים אנו אכן לימי ראש השנה הבעל"ט‪ ,‬בו ממליכים ומקבלים‬ ‫רחמי שמים בכל רגע ורגע‬ ‫אנו מחדש את מלכותו של מלך מלכי המלכים‪ ,‬וכמו שנוהגים שקם‬ ‫הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע אמר דבר נפלא‪ ,‬שרואים אנו כי גם‬ ‫מלך חדש מתבטלים גזירותיו של המלך הקודם‪.‬‬ ‫בתפילת שמו"ע שבמנחה בערב ר"ה‪ ,‬מבקשים אנו 'ברך עלינו את‬ ‫עלינו לנצל את העת רצון ולא לנהוג כמצות אנשים מלומדה‪ ,‬שבימי‬ ‫השנה הזאת'‪ .‬ולכאורה הלא רק רגעים ספורים נותרו משנה זו‪,‬‬ ‫ר"ה‪ ,‬אכן מתפללים כמו ועם כולם ואף שרים יחד את הפזמונים‪.‬‬ ‫ולפעמים אף כבר שקעה החמה‪ .‬הרי מוכח מכך‪ ,‬שאכן זקוקים לרחמי‬ ‫אבל בעצם‪ ,‬על מה הם מתפללים‪ ,‬ומה הם מבקשים כלל לא בטוח‬ ‫שמים בכל רגע ורגע‪.‬‬ ‫שהם יודעים‪ ,‬וכפי שהאדם יכנס למשרד ממשלתי וימלמל ויזמזם‬ ‫הודאה להשם‬ ‫משהו ואף יזמר לו וייצא‪ ,‬יאמר השר או הפקיד‪ ,‬סליחה‪ ,‬לא מבין מה‬ ‫כבר דרשו דורשי רשומות כי אלו"ל ר"ת א'פשר ל'הודות ו'צריך‬ ‫אתה רוצה‪ ,‬אנא דבר ברור‪.‬‬ ‫ל'הודות‪ ,‬ועוד אמרו אלו"ל ר"ת ו'עתה א'לוקינו מודים א'נחנו ל'ך‪ .‬וכן‬ ‫הריבונו של עולם כביכול אומר‪ ,‬אכן התפללת ואף שרת יפה היום‬ ‫איתא בליקוטי מהרי"ח אלו"ל ר"ת ו'יאמרו ל'אמור א'שירה ל'ה'‪ ,‬כי‬ ‫תאמצינו ואין קצבה‪ ,‬אבל בעצם מה אתה רוצה‪ ,‬מה שאלתך ומה‬ ‫הזמן גרמא להודות ולומר שירה להשי"ת על כל חסדיו ורחמיו עמנו‬ ‫בקשתך‪.‬‬ ‫בשנה שעעל"ט‪.‬‬ ‫וכפי שמספרים‪ :‬בחור מבוגר אחד התפלל בשמו"ע ואמר 'אתה‬ ‫בחרתנו' אתה עשית אותי בחור‪' ,‬והשיאינו' הגיע הזמן שתחתן אותי‬ ‫וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון‬ ‫יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות‪ ,‬מוחל עונות עמו‪ ,‬מעביר‬ ‫בתפילת ראש השנה אנו אומרים ״וכל באי עולם יעברון לפניך כבני‬ ‫ראשון ראשון‬ ‫מרון״ ככבשים הנכנסים לדיר ומעשרים אותם אחד אחד‪ ,‬העשירי‬ ‫מה שאומרים באמירת הסליחות יושב על כסא רחמים ומתנהג‬ ‫נותנים לו עם שוט על גבו בצבע אדום‪ ,‬והוא המיועד לשחיטה‪ .‬אמר‬ ‫בחסידות‪ ,‬מוחל עונות עמו‪ ,‬מעביר ראשון ראשון וגו'‪ ,‬יש לבאר עפ"י‬ ‫רבי ישראל מסלנט ״כל באי עולם עוברים לפני ה׳ כבני מרון״ עוברים‬ ‫מה שאמרו חז"ל (קידושין כ' ע"א) עבר ושנה נעשה לו כהיתר‪ ,‬ונמצא‬ ‫כאותם כבשים‪ .‬אילו היתה לנו שיחה משותפת עם כבשה זו שגבה‬ ‫שהעובר על איזה עון ושונה בו תקשה עליו מאד התשובה כיון שכבר‬ ‫צבוע באדום ״מה קרה לך בגב?״ היינו שואלים‪ .‬״קיבלתי מכה עם‬ ‫נעשה לו כהיתר‪ ,‬וכן מבואר בשערי תשובה לרבינו יונה ז"ל (שער א'‬ ‫שוט״‪ .‬״כואב לך?״ ״לא‪ ,‬הכאב עבר חלף‪ ,‬שכחתי ממנו״ תאמר‬ ‫אות ה')‪ ,‬ולכן הקב"ה מתנהג בחסידות ומעביר ראשון ראשון והיינו‬ ‫לתומה‪ .‬אילו הכבשה היתה מבינה שהצבע שעליו מדברים – הוא‬ ‫שהוא מעביר את הפעם הראשון שחטא ונמצא שעדיין לא עבר ושנה‬ ‫גורלה הרע‪ ,‬היתה ניגשת לנהר להתרחץ והכל יבוא על מקומו‬ ‫וממילא יוכל בניקל לשוב בתשובה שלימה‪.‬‬ ‫בשלום ‪ ,‬ואז‪ ,‬כשבעל הבית יחפש אותה לא יידע מי היא‪ ..‬אבל‪ ,‬אינה‬ ‫‪---‬‬ ‫מבינה‪ ,‬אין לה מידע על גורלה הנחתך ובעקבות כך היא מובלת‬ ‫בפיוט ונתנה תוקף‪ :‬ומלאכי"ם יחפזו"ן חיל ורעדה יאחזון‪ ,‬ויאמרו‬ ‫לשחיטה‪ . ..‬יש בכוחו של אדם לעמול ולנקות את הסימן שנגזר עליו‬ ‫הנה יום דין וכו'‪.‬‬ ‫בראש השנה‪ ,‬וזו עבודתנו בימים אלו של עשרת ימי תשובה –‬ ‫על פי דברי הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע שפירש‪ :‬ומלאכים שנבראו‬ ‫ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את הצבע האדום – את רוע הגזירה‪.‬‬ ‫מהמצוות‪ ,‬יחפזון וכו' איזה פנים יש להם לעומת עבודת ישראל‪ - .‬ויש‬ ‫לא‪-‬ל עורך דין‬ ‫לומר שלזה סיים בתוכחה לאדם שיתבונן כי כל באי עולם עוברין לפניו‬ ‫רמז נפלא מבארים מה שאנו אומרים ׳לא‪-‬ל עורך דין׳‪ ,‬כי הנה כל‬ ‫ית"ש כבני מרון‪ ,‬ואזי יציגו בפניו ראה איזה מלאכים מלאים מומים‬ ‫מהותו של ׳עורך דין׳ הוא להוכיח את דבריו וטענותיו של זה ששכר‬ ‫וחסרונות בראת עם מעשי מצותיך‪ ,‬ועל דבר זה ידוו כל הדויים‪.‬‬ ‫אותו‪ ,‬ואין ברצונו לברר את האמת… ומעולם לא שמענו כי יאמר‬ ‫‪---‬‬ ‫ובענין שבקשת ממני חיזוק על ימי הרחמים והסליחות המשמשים‬ ‫׳עורך הדין׳ כי נראה לו שצריך לחייב את מי ששכר אותו‪ ,‬אלא אדרבה‬ ‫ובאים אכתוב לך דיבור ששמעתי באמצע הדרך מר' משה גראס‬ ‫יהפוך בק׳׳נ טעמים לטהר את השרץ… ולפעמים גם מי ששכר את‬ ‫שאמר ששמע בכל ר"ח אלול או שבת לפני ר"ח אלול מפי קדשו של‬ ‫העו׳׳ד יודע בבירור שאינו צודק בדין‪ ,‬ואע׳׳פ כן הוא שוכר עו׳׳ד‬ ‫כ"ק מרן מבעלזא זי"ע שאמר בקול גדול בשעת התורה‪ ,‬שכל יהודי‬ ‫לצידו… וכאותו מעשה שאחד נתבע למשפט ורץ בבהלה אל רבו‪,‬‬ ‫צריך לדעת שיצטרך ליתן דין וחשבון לפני ממהמ"ל הקב"ה על כל‬ ‫ברכו הרבי שהאמת תצא לאור… נחרד הלה ואמר‪ ,‬אוי רבי‪ ,‬רק זאת‬ ‫רגע מיום הוולדו‪ ,‬ודיבורים אלו ממש מסמרים את שערת הראש"‪.‬‬ ‫לא ארצה… לעומתו ה׳שופט׳ עליו לדרוש ולחקור ולברר את האמת‪,‬‬ ‫(באיגרת לבנו האדמו"ר התפארת אהרן זצ"ל)‬ ‫ואסור לו להיות מוטה לצד אחד‪ .‬על כן אנו מבקשים ׳לא‪-‬ל עורך דין׳‪,‬‬ ‫לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים‬ ‫שהקב׳׳ה לא יהא כ׳שופט׳ אלא כ׳עורך דין׳‪ ,‬שיעמוד לימיננו לגמור‬ ‫הנה על יום ראש השנה אמר הנביא (נחמיה ח יא) לכו אכלו משמנים‬ ‫את הדין לטובתנו‪.‬‬ ‫ושתו ממתקים וגו' כי חדוות ה' היא מעוזכם‪ ,‬ולכאורה הרי בראש‬ ‫המלך הקדוש‬ ‫השנה צריך להיות בפחד ואימה וביראת ה' והאיך אפשר לאכול‬ ‫נשאלת השאלה‪" :‬קדוש אתה ונורא שמך ואין אלו‪-‬ה מבלעדיך –‬ ‫משמנים וכדו'‪ .‬אלא כוונת הנביא לומר כי ישנם ב' מיני אנשים‬ ‫ככתוב – ויגבה ה' צבאות במשפט והא‪-‬ל הקדוש נקדש בצדקה"‪ .‬מה‬ ‫המלאים ביראה ביום זה‪ ,‬ישנו שהוא ירא מאימת יום הדין שישקלו‬ ‫הקשר? איזו מין ראיה זו?‬ ‫בכף מאזניים את כל מעשיו‪ ,‬אמנם עיקר היראה היא מחמת התגלות‬ ‫התירוץ יובן על פי משל‪ :‬אם ניכנס לאולם ונראה אדם יושב על כיסא‬ ‫מלכותו יתברך שמו בעולם‪ ,‬ועל אופן היראה הלזה אמר הנביא לכו‬ ‫מפואר וגבוה‪ ,‬ולפניו כורע אדם ובוכה והאיש אומר לו‪" :‬קבל ‪ 10‬שנה‬ ‫אכלו משמנים וגו'‪ ,‬והטעם כי חדוות ה' היא מעוזכם‪ ,‬דהיינו כי אע"פ‬ ‫בכלא ועבודות פרך‪ .‬המסכן ש'לא ידע את נפשו מצער' לשמע גזר‬ ‫שיש פחד ויראה מהתגלות המלכות בכל זאת הוא שמחה גדולה מאוד‬ ‫הדין החל מתחנן אליו… ואותו האיש ממרום הכיסא 'מבין לליבו'‬ ‫שהמלך שוכן בינינו וכמ"ש דרשו את ה' בהמצאו‪.‬‬ ‫ואומר לנידון‪" :‬אין מה לעשות‪ ,‬זה המינימום שאני יכול לתת לך…" –‬ ‫‪---‬‬ ‫נבין מיד שהאיש היושב בכיסא במעמד של שופט‪ .‬אבל אם לאחר‬ ‫עיקר הטעם ליראה ופחד בראש השנה הוא מחמת התגלות המלכות‪,‬‬ ‫בכיותיו של הנידון יאמר זה שיושב על הכסא‪" :‬הפעם אני מצדיק‬ ‫שהרי באם טעם היראה היא מחמת יום הדין גרידא‪ ,‬הרי אדם נידון‬ ‫אותך ומוותר לך…" – אזי נבין מיד שמדובר במלך‪ .‬וזהו ההבדל‬ ‫בכל יום (ר"ה טז ע"א)‪ ,‬ומה הטעם ליראה ופחד בראש השנה דייקא‪,‬‬ ‫ביניהם‪ :‬לשופט אסור למחול‪ ,‬הוא מחויב לחוקים של המדינה‪ .‬אבל‬ ‫אלא על כרחך דעיקר היראה בראש השנה היא מחמת התגלות‬ ‫מלך יכול למחול שכן את החוקים הוא למעשה זה שקובע… והנמשל‬ ‫מלכותו ית' שצריך לדמות במחשבתו את השי"ת עומד לפניו מחמת‬ ‫הוא התשובה לשאלתנו‪:‬‬ ‫התגלותו ית' אפילו בעולם השפל‪ ,‬ועל כן צריך לבקש ביום הזה‬ ‫"והא‪-‬ל הקדוש נקדש בצדקה"‪ .‬שה' הוא יכול לסלוח ולהצדיק עלינו‬ ‫שהתגלות הזאת תישאר לכל השנה‪.‬‬ ‫את הדין‪ ,‬היא ההוכחה שאין אלו‪-‬ה מבלעדיך ושאתה מעל כולם‪,‬‬ ‫שהרי אתה הוא "המלך הקדוש‪".‬‬ ‫‪---‬‬ ‫יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה‬ ‫יש שמכינים את עצמם לתשובה בעשרת ימי תשובה‪ ,‬אנשי מעשה‬ ‫"טובה" בלבד אינו מספיק‪ ,‬משום שחייב לברך על הרעה כמו על‬ ‫באלול‪ ,‬ואני אומר שצריכים להתכונן לתשובה תכף לאחר נעילה‪.‬‬ ‫הטובה‪ ,‬ולומר "גם זו לטובה"‪ .‬ולכן מבקשים שתהיה גם מתוקה‪.‬‬ ‫‪---‬‬ ‫בימים הנוראים‪ ,‬על כל יהודי באשר הוא‪ ,‬להתפלל מקרב לב‪ ,‬בבחי'‬ ‫ברך עלינו את השנה הזאת‬ ‫וגילו ברעדה‪ ,‬ויקיים את הר"ת בבכי"ה דהוא ב'שמך י'גילו כ'ל ה'יום‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי שלום מבעלזא זי"ע ביאר את בקשתנו בתפילת המנחה‬ ‫‪---‬‬ ‫לעת ערב בער"ה 'ברך עלינו את השנה הזאת' כי ישועת ה' כהרף עין‪,‬‬ ‫ויאמין ויבטח בה' שבוודאי יקבל תפילתו ויצא זכאי בדין‪ .‬וכפי מחשבת‬ ‫וברגע כמימרא יתגלה למפרע כי כל השנה שעברה הייתה לטובה‪.‬‬ ‫האדם בראש השנה‪ ,‬כן נגרר הגוף אחר הראש‪ ,‬שבכל השנה תהיה‬ ‫ואפ"ל ע"פ המאמר אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל‬ ‫לו אמונה וביטחון‪.‬‬ ‫ימנע עצמו מן הרחמים‪ ,‬אפילו רגע לפני שהשנה שעברה חולפת אל‬ ‫ימנע עצמו מהרחמים‪ ,‬ויסיים את השנה בברכת הטוב הנגלה‪.‬‬ ‫באדיבות המלקט והעורך‬ ‫הרה"ג גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א‬ ‫מו"צ בקהילתינו הק' ומח"ס גם אני אודך‬ ‫אכילת הסימנים בליל ראש השנה‬ ‫בכלל‪ ,‬וכן בסעודת מלווה מלכה של מוצאי שבת בראשית‪ ,‬ונהג‬ ‫א‪ .‬נוהגים לאכול תפוח בדבש‪ ,‬ואומרים שתחדש עלינו שנה‬ ‫כך גם בכל הסעודות של ימות החול מראש השנה עד שבת‬ ‫טובה ומתוקה (שו"ע או"ח סימן תקפ"ג סעיף א')‪.‬‬ ‫בראשית‪.‬‬ ‫ב‪ .‬וכן טובלים פרוסת המוציא בדבש (קיצור שו"ע סימן קכ"ט‬ ‫ח‪ .‬כ"ק הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע‪ ,‬נהג שלא לאכול תפוח‬ ‫סעיף ט')‪.‬‬ ‫בדבש‪ ,‬משום ספק ברכה מהו העיקר ומה הטפל‪[ ,‬עיין לקמן‬ ‫ג‪ .‬נוהגים להמתין באמירת ה"יהי רצון וכו' שתחדש עלינו שנה‬ ‫סעיף י"ג‪ ,‬והבן] כי אם פרוסת המוציא טבל בדבש‪ ,‬ואחרי‬ ‫טובה ומתוקה"‪ ,‬עד אחר אכילת התפוח בדבש (אלף המגן סימן‬ ‫הבשר הביאו לפניו המינים המוזכרים בשו"ע מטוגנים בדבש‪,‬‬ ‫תקפ"ג ס"ק ח')‪.‬‬ ‫ולא שמעו מפי קדשו לומר יהי רצון בעת אכילת המינים‪ ,‬ותמרי‬ ‫ד‪ .‬ויש שנהגו שאומרים היהי רצון אחר פרוסת המוציא‪ ,‬ושוב‬ ‫לא אכל שאינם שכיחים בחו"ל‪ ,‬והמשיך במנהגו גם בארץ‬ ‫אחרי אכילת התפוח (טעמי המנהגים אות תר"ו בשם הרה"ק‬ ‫ישראל שתמרי שכיחי (משנת יוסף‪ ,‬ח"ו סימן ק"ט‪ ,‬ס"ק ח')‪.‬‬ ‫מאלעסק זצ"ל)‪.‬‬ ‫ט‪ .‬וכן אוכלים שאר המינים‪ ,‬רוביא‪ ,‬כרתי‪ ,‬וכו' ואומרים היהי‬ ‫ה‪ .‬כ"ק מרן אדמו"ר משומרי אמונים בעל חוקי חיים זיע"א‪ ,‬היה‬ ‫רצון הנדפס בסידורים‪ ,‬על כל מין שאוכל (שו"ע או"ח סימן‬ ‫נוהג בליל א' של ראש השנה‪ ,‬לברך על התפוח לפני נטילת‬ ‫תקפ"ג סעיף א')‪.‬‬ ‫ידים לסעודה‪ ,‬וחתך התפוח עם הסכין החדש [סכין בלי‬ ‫י‪ .‬כ"ק מרן אדמו"ר משומרי אמונים בעל חוקי חיים זיע"א נהג‬ ‫פגימות] שנהגו לקנות לראש השנה‪ ,‬וטעם מעט מהתפוח‪,‬‬ ‫לטבול כל המינים‪ ,‬רוביא וכו' בדבש [שהניח כל מין ומין על‬ ‫ואח"כ טבל עוד מהתפוח בדבש‪ ,‬ואמר היהי רצון‪ .‬וכל שאר‬ ‫הכף‪ ,‬והטבילו בדבש]‪.‬‬ ‫הסימנים תמרי וכו'‪ ,‬אכל אחרי המוציא‪ .‬ובליל ב' של ראש‬ ‫יא‪ .‬יש נוהגים לאכול הסימנים גם בליל ב' של ראש השנה‬ ‫השנה לפני נטילת ידים לסעודה‪ ,‬בירך בורא פרי העץ על פרי‬ ‫(שערי תשובה שם ס"ק א')‪ ,‬ויש שנוהגים לאכול הסימנים רק‬ ‫חדש היינו הרימון‪ ,‬ואכל מעט‪ ,‬ואמר היהי רצון וכו' שירבו‬ ‫בליל א' של ראש השנה (אשל אברהם מבוטשאטש‪ ,‬סימן‬ ‫זכויותינו‪ ,‬ואינו מסיים לומר "כרימון"‪ .‬ואח"כ אוכל מהתפוח‬ ‫תקפ"ד)‪ .‬וכ"ק מרן אדמו"ר משומרי אמונים בעל חוקי חיים‬ ‫בדבש‪ ,‬ואומר היהי רצון וכו'‪ .‬ואחרי המוציא אוכל שאר הסימנים‬ ‫זיע"א‪ ,‬היה נוהג לאכול הסימנים בשני הלילות של ראש השנה‪,‬‬ ‫תמרי וכו'‪ .‬ואוכל לפי סדר‪ ,‬תמרי‪ ,‬כרתי‪ ,‬סילקא‪ ,‬קרא‪ ,‬רוביא‪,‬‬ ‫וכן בערב יום כיפור בסעודת המפסקת‪ ,‬ובשנים קדמוניות אכל‬ ‫והיו שנים שנהג כ"ק מרן אדמו"ר זיע"א‪ ,‬לאכול כל הסימנים‬ ‫גם בהושענא רבא‪ ,‬אולם אח"כ במשך השנים לא נשאר זמן‬ ‫אחרי המוציא‪ ,‬ותחילה לקח תפוח ותמר ואחז שניהם בידו‪,‬‬ ‫בהושענא רבא ליטול ידים לסעודה מרוב התפילות והנענועים‪,‬‬ ‫ובירך על העץ‪ ,‬וטעם תחילה מהתמר שזה מז' מינים‪ ,‬ואח"כ‬ ‫לכן אכל הסימנים בליל שמחת תורה אחרי ההקפות‪ ,‬כשנטל‬ ‫מהתפוח בדבש ואח"כ כרתי וכו'‪.‬‬ ‫ידיו לשלחנו הטהור‪.‬‬ ‫ו‪ .‬יש לטבול הפרוסה מצד אחד במלח‪ ,‬ומצד שני בדבש‪,‬‬ ‫יב‪ .‬הפוסקים נחלקו אי מברכין "בורא פרי האדמה" על הירקות‬ ‫ולאכול הפרוסה עם המלח‪ ,‬ואח"כ עם הדבש (טעמי המנהגים‬ ‫המבושלים שאוכלים לסימן טוב בליל ראש השנה‪ ,‬לכן כדי‬ ‫אות תר"ו)‪ .‬ויש שנהגו לטבול הפרוסה במלח ובדבש‪ ,‬ולאוכלם‬ ‫להוציא נפשיה מפלוגתא‪ ,‬יאכל דבר שמברכין עליו "אדמה"‬ ‫יחד (פסקי תשובות סימן תקפ"ג‪ ,‬הערה ‪ .)15‬ויש שנהגו‬ ‫לכולי עלמא בתוך הסעודה‪ ,‬כגון בננה וכדומה (פסקי תשובות‬ ‫להקדים ולטבול הפרוסה בדבש ולאכול‪ ,‬ואח"כ לטבול במלח‬ ‫סימן תקפ"ג בהערה ‪ .)13‬וכ"ק מרן אדמו"ר משומרי אמונים‬ ‫(שו"ת שלמת חיים ח"א סימן שמ"ו)‪ .‬ויש שנהגו לטבול רק‬ ‫בעל חוקי חיים זיע"א‪ ,‬היה נוהג לברך בורא פרי האדמה על‬ ‫בדבש‪ ,‬ולא במלח (ארחות רבינו ח"ב עמוד קע"ג)‪ .‬וכ"ק מרן‬ ‫הירקות המובשלים‪.‬‬ ‫אדמו"ר משומרי אמונים בעל חוקי חיים זיע"א‪ ,‬היה נוהג לטבול‬ ‫יג‪ .‬לענין ברכת התפוח מתוק‪ ,‬והדבש שטובלים בו‪ ,‬יש נידון‬ ‫הפת במלח‪ ,‬ואח"כ באותו קצה שטבל במלח טבל גם בדבש‪,‬‬ ‫בפוסקים האם מברך על התפוח ופוטר את הדבש‪ ,‬או שמברך‬ ‫והקפיד שיהיה גם חלת דבש בדבש‪ ,‬ונוגע הפת בחלת הדבש‪.‬‬ ‫על הדבש ופוטר את התפוח‪ ,‬ותלוי איזה מהם עיקר ואיזה‬ ‫ז‪ .‬לטבול פרוסת המוציא בדבש‪ ,‬נוהגים עד אחרי שמחת תורה‬ ‫טפל‪ ,‬ולמעשה כתבו הפוסקים שמברך על התפוח ופוטר את‬ ‫(דרכי חיים ושלום אות תש"ז)‪ .‬ויש שנהגו עד שבת בראשית‬ ‫הדבש (עיין שערי תשובה סימן תקפ"ג ס"ק ב' ושלחן ערוך‬ ‫(פסקי תשובות‪ ,‬סימן תקפ"ג ס"ק ג')‪ ,‬והיינו בסעודות שבת‬ ‫הרב שם סעיף א'‪ ,‬ובבטאון "הלכה למעשה" (גליון מ' סעיף‬ ‫ויו"ט וערב יום כיפור והושענא רבא‪ ,‬אבל לא הקפידו על כך‬ ‫י"ד) משכ"ב הגאון הנפלא רבי אליעזר דוד שפירא שליט"א‪,‬‬ ‫בסעודות ימות החול‪ ,‬וחול המועד (קצה המטה סימן תר"ה ס"ק‬ ‫עיי"ש)‪.‬‬ ‫ל"ח‪ ,‬בשם ספר בינה לעיתים)‪ ,‬ויש שנהגו כך גם בכל סעודות‬ ‫יד‪ .‬יאמר היהי רצון אחרי התחלת האכילה‪ ,‬מפני שאסור‬ ‫חול המועד (עיין אוצר מנהגי חב"ד‪ ,‬סוכות‪ ,‬אות קל"ו)‪ ,‬ויש‬ ‫להפסיק בין הברכה על התפוח לאכילה (שלחן ערוך הרב סימן‬ ‫שנהגו גם בכל סעודות דימות החול (פסקי תשובות שם‬ ‫תקפ"ג סעיף ג')‪.‬‬ ‫בהערה ‪ ,)19‬וכ"ק מרן אדמו"ר משומרי אמונים בעל חוקי חיים‬ ‫זיע"א‪ ,‬נהג לטבול פרוסת המוציא בדבש עד שבת בראשית ועד‬ ‫קמ"ה משכ"ב)‪ .‬וכן נהג כ"ק מרן אדמו"ר משומרי אמונים בעל‬ ‫טו‪ .‬מספיק שיטעום מעט‪ ,‬כדי שיוכל להפסיק באמירת היהי‬ ‫חוקי חיים זיע"א‪ ,‬וטבל הריאה בדבש‪ ,‬ואמר‪ ,‬שזה מסוגל‬ ‫רצון‪ ,‬ואין צריך לאכול דווקא כזית (מסגרת השלחן על קיצור‬ ‫לראיה טובה‪ ,‬וחילק למי שיש לו חולשה בראיה‪.‬‬ ‫שלחן ערוך סימן קכ"ט ס"ק ו')‪.‬‬ ‫כח‪ .‬נוהגים לאכול דגים לסימנא שיפרו וירבו כדגים (שלחן ערוך‬ ‫טז‪ .‬בדיעבד אם אמר היהי רצון מיד אחר הברכה‪ ,‬קודם‬ ‫הרב סימן תקפ"ג סעיף ב')‪ .‬ויש נוהגים לומר באכילת הדגים‬ ‫שטעם‪ ,‬אינו נקרא הפסק‪ ,‬ואין צריך לברך שוב (מטה אפרים‬ ‫יהי רצון שנפרה ונרבה כדגים‪ .‬וכ"ק מרן אדמו"ר משומרי‬ ‫סימן תקפ"ג סעיף א')‪.‬‬ ‫אמונים בעל חוקי חיים זיע"א‪ ,‬לא נהג לומר שום יהי רצון‬ ‫יז‪ .‬יש נוהגים לומר היהי רצון שאומרים באכילת המינים‪ ,‬יהי‬ ‫באכילת הדגים‪.‬‬ ‫רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו וכו'‪ ,‬והיינו שמזכירים‬ ‫כט‪ .‬כשאומר היהי רצון וכו'‪ ,‬יתעורר לתשובה‪ ,‬ויתפלל על זה‬ ‫השם בכל יהי רצון‪ ,‬וכן הוא בסידור יעב"ץ‪ .‬אמנם בהרבה‬ ‫בלב שלם (א"ר סימן תקפ"ג‪ ,‬בשם השל"ה)‪.‬‬ ‫קהילות נוהגים לא להזכיר השם ביהי רצון‪ ,‬אלא אומרים יהי‬ ‫ל‪ .‬יש חילוקי מנהגים בסדר אכילת הסימנים‪ ,‬שיש נוהגים‬ ‫רצון מלפניך וכו'‪ ,‬וכן בסידור הרב בעל התניא מובא היהי רצון‬ ‫להקדים אותם שברכתם בורא פרי העץ (כדין הנפסק בשו"ע‬ ‫בלא הזכרת השם‪ .‬ומנהג ירושלים לומר יהי רצון מלפני אבינו‬ ‫סימן רי"א סעיף ג'‪ ,‬שצריך להקדים ברכת בורא פרי העץ‬ ‫שבשמים וכו' (פסקי תשובות שם ס"ק א')‪ ,‬וכ"ק מרן אדמו"ר‬ ‫לברכת בורא פרי האדמה) ויש נוהגים להקדים אותם שברכתם‬ ‫משומרי אמונים בעל חוקי חיים זיע"א‪ ,‬נהג לומר על התפוח‬ ‫בורא פרי האדמה (כפי הסדר בגמרא הוריות דף י"ב ע"א‪,‬‬ ‫בדבש היהי רצון בשם השם‪ ,‬ובשאר המינים אמר בלא שם‬ ‫קרא‪ ,‬רוביא‪ ,‬כרתי‪ ,‬סילקא‪ ,‬תמרי) לכן נכון שלא להביא‬ ‫השם‪ ,‬אלא יהי רצון מלפניך‪( ,‬וע"ע לקמן סעיף כ"ו)‪ ,‬ועל כל יהי‬ ‫התמרים לשלחן עד לאחר שכבר בירכו על מיני האדמה (שו"ת‬ ‫רצון עונים הקהל אמן‪.‬‬ ‫דברי יציב או"ח סימן רנ"ב‪ ,‬רנ"ג)‪.‬‬ ‫יח‪ .‬נוהגים שלא לאכול אגוזים בראש השנה‪ ,‬ש"אגוז"‬ ‫לא‪ .‬יש שכתבו שיש להקדים ולברך על התמרים או הרימונים‬ ‫בגימטריא "חט"‪[ ,‬היו צדיקים שאמרו שיש לזכור שגם "חט"‬ ‫שהם משבעת המינים‪ ,‬ואח"כ לאכול התפוח בדבש (מחזור‬ ‫בגימטריא "חט"‪ .‬ודו"ק]‪ .‬ועוד שהן מרבים כיחה וניעה‪,‬‬ ‫המפורש בשם הגרש"ז אוירבאך זצ"ל)‪ .‬ויש שנהגו להקדים‬ ‫ומבטלים התפילה (רמ"א באו"ח סימן תקפ"ג סעיף ב')‪.‬‬ ‫ולברך על התפוח בדבש‪ ,‬ונימוקם עמם‪ ,‬כי יש רמזים וטעמים‬ ‫יט‪ .‬טוב ליזהר שלא לאכול בר"ה עוגת דבש שמעורב בו אגוזים‬ ‫מיוחדים לאכילתו בלילה זה‪ ,‬והרי הוא בגדר חביב לעומת‬ ‫(שאלת רב‪ ,‬עמוד ש"פ‪ ,‬סימן ט"ו)‪.‬‬ ‫שבעת המינים‪( ,‬כף החיים סימן תקפ"ג ס"ק י"ג) והמבוחר למי‬ ‫כ‪ .‬וכן אין אוכלים פולין וקטניות‪ ,‬שהם ג"כ מרבים כיחה וניעה‬ ‫שרוצה להקדים את אכילת התפוח‪ ,‬שלא יניח מפירות שבעת‬ ‫(מטה אפרים סימן תקפ"ג סעיף ג')‪.‬‬ ‫המינים על השלחן עד אחר שיברכו על התפוח‪ ,‬ויכוונו בשעת‬ ‫כא‪ .‬אין אוכלים חמוצים בראש השנה‪ ,‬ולכן אין נותנים חומץ‬ ‫הברכה גם על התמרים והרימונים שיבואו לשלחן אח"כ (פסקי‬ ‫בתבשילים (מ"ב שם ס"ק ה')‪ .‬ופלפל אינו בכלל זה‪ ,‬לפי שהוא‬ ‫תשובות שם ס"ק ב')‪.‬‬ ‫לתיקון המאכל (ערוך השלחן שם‪ ,‬סעיף ג')‪.‬‬ ‫לב‪ .‬מי שאינו יכול לאכול המאכלים לסימנא טבא מחמת‬ ‫כב‪ .‬ויש נוהגים שאין אוכלים אגוזים וחמוצים עד אחרי שמחת‬ ‫בריאותו‪ ,‬או מחשש תולעים‪ ,‬די שיניחם לפניו‪ ,‬ויביט בהם‬ ‫תורה (פסקי תשובות שם‪ ,‬ס"ק ה')‪ .‬וכ"ק מרן אדמו"ר משומרי‬ ‫ויאמר היהי רצון (כף החיים סימן תקפ"ג ס"ק ו')‪.‬‬ ‫אמונים בעל חוקי חיים זיע"א‪ ,‬היה נוהג שלא לאכול אגוזים עד‬ ‫לג‪ .‬מי שאין לו בכלל מאכלים אלו‪ ,‬רשאי לומר היהי רצון‪ ,‬שאין‬ ‫מוצאי שמחת תורה‪ ,‬ודברים חמוצים כגון חריין‪ ,‬לא אכל עד‬ ‫זה אלא בקשת רחמים היכולה להיאמר גם בלא אכילה‪ ,‬ובלא‬ ‫אחרי שבת בראשית‪.‬‬ ‫ראיה (שם)‪ .‬אולם באופן כזה‪ ,‬לכו"ע יאמר היהי רצון בלא‬ ‫כג‪ .‬אין לאכול שום בראש השנה‪ ,‬כיון שמרבה רוק וריר‪ ,‬ומפריע‬ ‫הזכרת השם (קיצור הלכות המועדים שם)‪.‬‬ ‫כוונת התפילה (קצה המטה שם ס"ק י"ז)‪.‬‬ ‫לד‪ .‬יזהר מאד שלא לכעוס בימים אלו‪ ,‬כדי שיהיה לסימן טוב‪,‬‬ ‫כד‪ .‬יש שנהגו שלא לאכול ענבים בראש השנה‪ ,‬והטעם ע"פ‬ ‫[מלבד גודל האיסור בזה כל השנה] (מ"ב שם ס"ק ה')‪.‬‬ ‫סוד (ספר מעשה רב)‪ .‬ויש שנהגו לאכול ענבים בראש השנה‬ ‫לה‪ .‬באכילת הסימנים אין בזה משום לא תנחשו‪[ ,‬שמנחש‬ ‫(ליקוטי מהרי"ח‪ ,‬סדר ליל ב' דר"ה)‪ .‬ויש שנהגו שלא לאכול‬ ‫שיהיה לו שנה טובה ע"י אכילת הסימנים]‪ ,‬מפני שזהו רק דרך‬ ‫ענבים שחורות (כף החיים סימן תקפ"ג ס"ק כ"א)‪.‬‬ ‫סימן לעורר לבבו לתשובה והנהגות טובות (מאירי הוריות יב‪.‬‬ ‫כה‪ .‬אופין החלות עגולים‪ ,‬ועושים כן לסימן טוב‪ ,‬כי דבר עגול‬ ‫וע"ע בספר "מעדני אשר" ליד"נ הגאון הנפלא רבי אשר אנשיל‬ ‫אין לו סוף‪ ,‬והוא לסימן טוב לאריכות ימים‪ ,‬ועוד שעגול מורה‬ ‫שוורץ שליט"א‪ ,‬ח"ב (גליון קצ"ב) משכ"ב באורך‪ ,‬עיי"ש)‪.‬‬ ‫על אחדות (טעמי המנהגים‪ ,‬אות קפ"ג)‪ .‬ולא נהגו אצל כ"ק מרן‬ ‫לו‪ .‬יש ליזהר מאוד מתולעים שמצוי במינים אלו‪ ,‬ולכן צריך‬ ‫אדמו"ר משומרי אמונים זיע"א שאפו החלות עגולים‪ ,‬רק אפו‬ ‫לבודקם היטב קודם שאוכלם‪ ,‬שלא יצא שכרו בהפסדו‪.‬‬ ‫צורת יד על החלות‪.‬‬ ‫הרחמן הוא יחדש עלינו ועל כל עמו בית ישראל‬ ‫כו‪ .‬אוכלים ראש כבש‪ ,‬ואומרים שנהיה לראש ולא לזנב (שו"ע‬ ‫שנה טובה ומתוקה‪ ,‬אכי"ר‬ ‫או"ח סימן תקפ"ג סעיף ב')‪ .‬ואם אין לו ראש כבש‪ ,‬יאכל ראש‬ ‫אחר‪ ,‬לומר שנהיה לראש ולא לזנב (שולחן ערוך הרב שם‬ ‫סעיף ה')‪ .‬וכ"ק מרן אדמו"ר משומרי אמונים בעל חוקי חיים‬ ‫המדור נודב‬ ‫זיע"א‪ ,‬היה נוהג שאוכל ראש כבש‪ ,‬וטובלו בדבש‪ ,‬ואומר היהי‬ ‫רצון בשם השם‪ ,‬שנהיה לראש ולא לזנב‪.‬‬ ‫להצלחת ידידינו‬ ‫כז‪ .‬יש נוהגין לאכול ריאה (ספר המנהיג הלכות ראש השנה‪,‬‬ ‫יואל מצליח הכהן בן יהודית‬ ‫סימן א'‪ ,‬וראה מאמרו המקיף של הגאון הנפלא יד"נ רבי יצחק‬ ‫טסלר שליט"א‪ ,‬בקובץ "אור ישראל" גליון ט' עמודים ק"מ –‬ ‫מסופר על הגאון רבי אלעזר רוקח מאמסטרדם בעל‬ ‫ּובכֵן ֵתן פַּ ְח ְדָך ה' אֱ להֵ ינּו עַּ ל כָּל ַּמעֲ ֶׂשיָך"‬ ‫ְ‬ ‫ה'מעשה רוקח'‪ ,‬שכיהן כרב במספר ערים‪ ,‬והאחרונה‬ ‫מוישה‪ ,‬שר האוצר של הצאר הרוסי רעד מפניו‪ .‬מושל עריץ היה‬ ‫הצאר וניצל כל טיפת כח מכוחם של נתיניו ושריו לטובת אחוזתו‬ ‫שבהן לפני עלייתו לארץ ישראל היתה אמסטרדם‪ ,‬ומכאן‬ ‫וביתו‪ ,‬כך הונו גדל פלאים על חשבון האומללים‪.‬‬ ‫שמו‪ .‬לפני פחות משלוש מאות שנה עלה לארץ ישראל‪,‬‬ ‫לא ייפלא אפוא‪ ,‬שהיו מבין המשרתים שחיפשו בסתר ליבם לנקום‬ ‫וכדרכם באותם ימים הפליג בספינה לשם כך‪ .‬אל הספינה‬ ‫באדונם‪ ,‬רצו והשתוקקו לראות במפלתו‪ ,‬אך לא ההינו לעשות צעד‬ ‫עלה כבר בראשית חודש אלול‪ ,‬על מנת להגיע לארץ‬ ‫מעשי בכיוון‪ .‬ידוע ידעו‪ ,‬שבאם חלילה ייכשלו בפרט הקטן ביותר‪,‬‬ ‫והצאר ידע על כך – אחת דתם להמית‪.‬‬ ‫ישראל ולעשות בה את חגי תשרי‪ ,‬אך הדרך לא האירה‬ ‫משכך‪ ,‬נקל לתאר ולשער את כעסו וזעמו המתפרצים של הצאר‪,‬‬ ‫פנים‪ ,‬ובשל סערות הים נעשתה הדרך איטית יותר‪ .‬רבי‬ ‫ואת שמחתם לאיד של משרתיו‪ ,‬כאשר נודע להם על גניבה‬ ‫אליעזר הבין שאת ראש השנה הוא לא יעשה בבית‬ ‫בהיקף אדיר שהתרחשה באוצרותיו של הצאר‪ .‬בין שלל החפצים‬ ‫הכנסת‪ ,‬אלא על סיפונה של האנייה‪ ,‬והחל להתכונן לשם‬ ‫הגנובים היתה טבעת זהב משובצת יהלומים נדירים‪ ,‬באמצעותה‬ ‫כך‪.‬‬ ‫היה חותם על אגרותיו‪ ,‬וכן חרב יקרה משובצת באבני חן אותה‬ ‫ירש הצאר מסב סבו‪ .‬לחפצים אלו לא היה תחליף ולכן ערכם היה‬ ‫שופר היה באמתחתו‪ ,‬וכך גם שאר הדברים הנצרכים‬ ‫עצום בעיני הצאר‪.‬‬ ‫לחג‪ .‬את תפילת ליל החג התפלל בהתרוממות נפלאה‬ ‫למחרת‪ ,‬עם אור ראשון של בוקר‪ ,‬נקרא שר האוצר בבהילות אל‬ ‫בבטן האנייה‪ ,‬וכך גם את סעודת החג‪ .‬באמצע הלילה‪,‬‬ ‫הצאר והתבקש למצוא את הגנבים השפלים תוך חודש ימים‬ ‫כאשר מרבית הנוסעים כבר עלו על מיטתם ונמו את‬ ‫ולדאוג שישיבו את הגניבה‪" .‬והיה אם לא ימצאו הגנבים"‪ ,‬הוסיף‬ ‫שנתם‪ ,‬החלה לנשב בים רוח סערה נוראה‪ ,‬סערה כזאת‬ ‫הצאר באיום מפורש‪" ,‬יתלה הדבר בך ועונשך יהיה מוות‬ ‫ביסורים‪!".‬‬ ‫שטרם עברה עליהם משעלו על האנייה‪ .‬גלי הים געשו‬ ‫בצר לו החליט היהודי לשים פעמיו אל הצדיק הקדוש רבי זושא‬ ‫ורגשו והתרוממו לגובה רב והתנפצו על הספינה ברעש‬ ‫מאניפולי אשר נודע בכל גלילות ישראל כצדיק גדול שרבים‬ ‫מחריד‪ .‬הנוסעים כולם התעוררו משנתם והיו באימה‬ ‫נושעים מעצותיו וברכותיו‪ .‬רבי זושא שמע מפי השר את סיפור‬ ‫נוראה‪ ,‬הכול הרגישו מהו "ומי במים"‪.‬‬ ‫המעשה‪ ,‬הרהר קמעה ואז הרים את ראשו ואמר בביטחון‬ ‫ובשלוה‪" :‬שוב אל הצאר ואמור לו שבתוך שנה מהיום אתייצב‬ ‫"רבי"‪ ,‬ניגש רב החובל אל רבי אליעזר ואמר לו בדמעות‪,‬‬ ‫בחצרו ואגלה לו מי הגנב והיכן הגניבה"… "אבל ניתנה לי ארכה‬ ‫הספינה עומדת להתפרק ולטבוע במצולות יחד עם כל‬ ‫של חודש ימים בלבד"‪ ,‬זעק השר יהודי מנהמת ליבו‪ ,‬אך רבי זושא‬ ‫נוסעיה‪ .‬אנא! התפלל לרבונו של עולם שתשקוט הסערה‬ ‫בשלו‪" :‬תאמר לצאר את אשר אמרתי ולא תינזק אף שערה‬ ‫ותנצל נפשנו! "האם כבר האיר השחר?" השיב לו רבי‬ ‫משיער ראשך‪!".‬‬ ‫אליעזר בשאלה‪ .‬רב החובל הסתכל ברב במבט תמה‪,‬‬ ‫מששמע השר את הבטחתו המפורשת של רבי זושא נרגע ושב אל‬ ‫עיר הבירה הרוסית ומסר לצאר הזועם את דברי רבו כלשונם‪.‬‬ ‫כאומר מה עניין השחר לסערה העומדת להטביענו‪,‬‬ ‫הצאר‪ ,‬שסקרן היה לדעת מניין לו לצדיקא היהודי המידע אודות‬ ‫והשיב לו‪ :‬כן רבי‪ ,‬לפני רגעים מספר עלה השחר‪.‬‬ ‫הגניבה‪ ,‬וראה שברירה אחרת אין בפניו‪ ,‬הסכים להמתין שנה‪.‬‬ ‫ה'מעשה רוקח' לא התמהמה‪ .‬הוא מיד לקח את שופרו‪,‬‬ ‫בתום שנה לגניבה שלח הצאר שליח לרבי זושא‪ ,‬שיקיים את‬ ‫עלה אל הסיפון‪ ,‬בירך את הברכות ותקע בשופר‪,‬‬ ‫הבטחתו‪ .‬רבי זושא הודיע לשליח שיאמר לצאר שביום פלוני‬ ‫ולהפתעת כל הסובבים אותו‪ ,‬ברגע שהחל לתקוע בשופר‬ ‫אלמוני‪ ,‬בשעה מסוימת‪ ,‬יעמדו ניצבים בשורה כל עובדי החצר‪,‬‬ ‫חיילי המשמר ושאר משרתיו של הצאר‪ .‬איש בל ייעדר‪.‬‬ ‫שככה לה הסערה‪ ,‬והים נהפך לשקט‪ ,‬ללא קצהו של גל‬ ‫כאשר הגיע רבי זושא היה הכל מוכן לקראתו‪ .‬הוא הסתובב אנה‬ ‫שנראה באופק‪.‬‬ ‫ואנה שקוע במחשבות‪ ,‬והצאר עומד מתוח ותוהה לדעת האם‬ ‫רב החובל ושאר הנוסעים‪ ,‬שראו את הנס שחולל הרב‪,‬‬ ‫יעזור לו הראבין הקדוש‪ .‬לפתע הסתובב רבי זושא ואמר‪" :‬מישהו‬ ‫הודו לו בדמעות על הצלתם‪ .‬בחול המועד סוכות הגיעו‬ ‫חסר כאן‪ .‬לא כל משרתיך נמצאים עימנו‪".‬‬ ‫המשרתים לא חשו בחסרונו של איש מחבריהם‪ ,‬אך הצדיק‬ ‫לארץ ישראל‪ ,‬והוא התמנה ל"נשיא ארץ ישראל"‪ .‬רבי‬ ‫התעקש‪ ,‬ומבט מעיניו של הצאר הפיצם לכל עברי האחוזה לחפש‬ ‫אליעזר התגורר בצפת‪ ,‬ולאחר כשנה נפטר ונקבר‬ ‫אחר הנעדר‪ .‬באורוות הסוסים נמצא הסייס שקוע בעבודתו‪ ,‬משל‬ ‫במערה בבית החיים שבצפת‪.‬‬ ‫לא ידע על ההתכנסות ולא על הגניבה‪.‬‬ ‫כשהיה מספר זאת הרה"ק רבי שמחה בונים מפרשיסחא‬ ‫כשניצבו כולם בחצר נעמד רבי זושא והחל לקרוא בקול רם‬ ‫זצ"ל‪ ,‬היה מוסיף ואומר‪ :‬אל לנו לחשוב שתקע בשופר‬ ‫מתפילת הימים הנוראים‪" :‬ובכן‪ ,‬תן פחדך ה' אלוקינו על כל‬ ‫מעשיך‪ ,‬ואימתך על כל מה שבראת‪ ,‬וייראוך כל המעשים…"‬ ‫כסגולה נגד הסערה והשתמש במצווה כקמיע בפניה‪,‬‬ ‫מילות התפילה היהודית שנאמרה כמובן בלשון הקודש‪ ,‬הייתה‬ ‫אלא כששמע מרב החובל שהספינה עומדת לטבוע‪ ,‬רץ‬ ‫זרה לחלוטין לנוכחים‪ .‬בטוחים היו שמילות קסם לוחש הראבין‪.‬‬ ‫לחטוף עוד מצווה בטרם ימות; ראה הקדוש ברוך הוא את‬ ‫אך לפתע‪ ,‬בום! קול חבטה מהדהד נשמע ברחבי המחנה‪.‬‬ ‫מסירות הנפש למצוות‪ ,‬והכריע את דינו לחיים‪.‬‬ ‫המשרתים והצאר המרותק לדמותו של רבי זושא‪ ,‬קלטו שהסייס‬ ‫נפל על פניו מחרדה‪ .‬כול ו לבן כסיד התחנן הסייס לצדיק‪" :‬אנא‪,‬‬ ‫הפסק את משפטיך‪ .‬הריני מוכן להראות תיכף ומיד לצאר היכן‬ ‫המדורים לזכות‬ ‫החבאתי את הגניבה כולה‪ .‬אך אינני מסוגל לשמוע עוד את‬ ‫ידידינו עוז‬ ‫המילים הללו‪".‬‬ ‫אופיר הכהן בן דניאלה‬ ‫הצאר ששמח עד מאוד בממונו האבוד הודה נרגשות לצדיק‪ ,‬ושם‬ ‫שמים התקדש באזור כולו‪.‬‬ ‫זאב וולף בן שרה‬ ‫להצלחה בכל הענינים‬ ‫ודע מה שתשיב‬ ‫בתוככי העיר‪ .‬מיד קם ממקומו ושם‬ ‫אפוף תמיד במחשבותיו היה בעל‬ ‫מעשה בהרה״ק רבי משולם זושא‬ ‫פעמיו לתור ולראות מהיכן בוקע הזיו‬ ‫החנות‪' ,‬שיויתיניק' כפי שכונה בפי סוחרי‬ ‫מהאניפולי זיע״א שיצא פעם בראש‬ ‫הנעלה‪.‬‬ ‫השוק כולם‪ ,‬ערלים כיהודים‪ .‬לא בכדי‬ ‫השנה קודם התקיעות מבית המדרש‪,‬‬ ‫הסתובב הבעל שם טוב במבואות‬ ‫כינוהו בשם הלז‪ ,‬וזאת בגין תנועתו‬ ‫וראה תינוק מישראל מבני עניים‪,‬‬ ‫העיר ושביליה‪ ,‬עד שהגיע לבית קטן‬ ‫הקבועה שהיה מקיים עודו עומד על‬ ‫לבוש קרעים ופניו רעים‪ ,‬שאל אותו‬ ‫ונעצר על ידו‪ .‬היה זה ביתו של רבי‬ ‫מקומו מעבר לדלפק המכירות‪ ,‬שבין קונה‬ ‫רבי זושא‪ ,‬בני! האם אינך מתקנא‬ ‫יעקב קאפיל‪.‬‬ ‫לקונה ובין עיסקה לחברתה‪ ,‬עוצר היה‬ ‫בבני הערלים האוכלים משמנים‬ ‫נכנס הבעל שם טוב אל הבית‬ ‫באחת‪ ,‬מניח את ידיו על עיניו בכוונה‬ ‫ושותים ממתקים ולובשים מלבושי‬ ‫כבוד? השיב התינוק‪ ,‬לא‪ ,‬אין אני‬ ‫ומחזה מופלא נגלה לעיניו‪ :‬שולחן ערוך‬ ‫גדולה‪ ,‬עוצם את עיניו בחזקה וקורא את‬ ‫מתקנא בהם כלל‪ ,‬שלי גדול משלהם‪,‬‬ ‫בכל מיני מטעמים ומעדנים לכבודה של‬ ‫הפסוק 'שויתי ה' לנגדי תמיד‪'.‬‬ ‫ישראל אני ומאמין באלוקי ישראל‪.‬‬ ‫שבת‪ ,‬חלות ויין מוכנים ומזומנים‪ ,‬ובעל‬ ‫מכאן דבק בו בצדיק רבי יעקב קאפיל‬ ‫חזר רבי זושא לבית המדרש ואמר‪:‬‬ ‫הבית מזמר בערגה ומרקד בשמחה‬ ‫חסיד‪ ,‬תלמידו של אדוננו אור שבעת‬ ‫ריבון העולמים‪ ,‬הבט משמים וראה מי‬ ‫ובמרץ בלא הפוגה‪ .‬המשיך הבעל שם‬ ‫הימים ה'בעל שם טוב'‪ ,‬הכינוי ההולם כל‬ ‫כעמך ישראל עם סגולה‪ ,‬תינוק‬ ‫טוב לעמוד ולהתבונן ברבי יעקב קאפיל‬ ‫כך – ה'שיויתיניק‪'.‬‬ ‫מישראל אפילו כשהוא רעב וצמא‬ ‫וברקידתו המיוחדת‪ ,‬עד שחלפו‬ ‫קטנה הייתה חנותו של רבי יעקב‬ ‫ולבוש קרעים ובלואים‪ ,‬מקבל הכל‬ ‫שעתיים תמימות‪ ,‬אז כילה רבי יעקב‬ ‫קאפיל‪ ,‬אך על אף צרותה משכה אליה‬ ‫באהבה ובלבד שישראל הוא‪.‬‬ ‫קאפיל את עבודת ריקודיו ותשבחותיו‬ ‫קונים ורוכשים רבים‪ ,‬אשר העדיפו לבצע‬ ‫לפני ה' ופנה לקדש על היין ולפתוח‬ ‫את עסקותיהם אצל איש האלוקים הקדוש‬ ‫בסעודתו‪.‬‬ ‫שחכמתו יראתו וטהרתו ניכרות על פניו‪,‬‬ ‫מסופר על אחד מחסידי הרה"ק‬ ‫באותו רגע הבחין רבי יעקב קאפיל‬ ‫גם אם פיו חתום ברוב שעותיו‪.‬‬ ‫המהרי"ד מבעלזא‪ ,‬ר' יחיאל מאיר‬ ‫באורחו הדגול וקידם את פניו בברכת‬ ‫באותם ימים יצא החוק והחל‬ ‫פלדינגר ממונקאטש שמו‪ ,‬שהיה‬ ‫שלום‪' .‬עליכם השלום'‪ ,‬ענהו הבעל שם‬ ‫להתפשט ברחבי ארצות אירופה‪ ,‬כי על‬ ‫בראש השנה אצל רבו‪ .‬לפני תקיעת‬ ‫טוב במאור פנים‪ ,‬ואז שטח בפניו את‬ ‫כל בית אב לבחור לעצמו שם משפחה‬ ‫שופר קרא לו הרה"ק ואמר לו ללכת‬ ‫שאלתו‪' :‬יאמר נא כבודו על מה רואה‬ ‫בנוסף לשמו הפרטי‪ .‬גם בבתי קאלמייא‬ ‫לחולה אחד לשמשו‪ .‬הצטער רבי‬ ‫הוא כל כך לרקוד ולשורר‪ ,‬הרי סעודתך‬ ‫עירו של הצדיק‪ ,‬הסתובב פקיד מטעם‬ ‫יחיאל מאיר שלא ישמע את התפילות‬ ‫מונחת לפניך ומדוע לא תערוך את‬ ‫הממשל‪ ,‬ועבר בית אחר בית לעדכן‬ ‫מפי רבו‪ ,‬ובעיקר את התקיעות‪ ,‬אבל‬ ‫שולחנך קודם שתרקוד ותזמר'?‬ ‫ולרשום את שם המשפחה הנבחר‪ .‬כאשר‬ ‫לא יכול היה לסרב לבקשה‪.‬‬ ‫השיבו רבי יעקב קאפיל‪ :‬הלוא‬ ‫הגיע הפקיד אל בית רבינו‪ ,‬היה רבינו‬ ‫אחרי התפילה קרא לו המהרי"ד‬ ‫בזמירות שבת אנו אומרים (זמר 'יום‬ ‫נתון בדבקות גדולה במחשבותיו‬ ‫לחדרו ואמר לו‪ :‬היום קיימת מצווה‬ ‫שבת קודש הוא') 'ואם שלש אלה לפניו‬ ‫הטהורות‪ ,‬ולשאלת הפקיד באיזה שם‬ ‫גדולה של ביקור חולים‪ ,‬ואני רוצה‬ ‫צגים'‪ .‬הרי שצריך כי כל המאכלים יהיו‬ ‫משפחה מעוניין הוא להיקרא‪ ,‬הפטיר‬ ‫'צגים' כלומר מוצגים ומונחים על‬ ‫רבינו לעבר הנכרי את הפסוק מתהילים‬ ‫שיהיה לי חלק במצווה זאת… אחר כך‬ ‫השולחן‪ ,‬כדי שיהיה באפשר ליהנות‬ ‫'גר אנוכי בארץ נכריה‪'.‬‬ ‫לקח שופר ותקע בפניו‪.‬‬ ‫מרוחניותם ומהחיות דקדושה הקיימת‬ ‫רשם הגוי על יד שמו של רבינו את שם‬ ‫בתוכם‪ ,‬רק אחר כך אפשר לאכלם…'‬ ‫המשפחה 'הגר'‪ ,‬ומכאן נוסד השם‬ ‫מספרים ששנה אחת בימי אלול לפני‬ ‫הסב עימו הבעל שם טוב לסעודתו‬ ‫המקודש שמתעטרים בהם בניהם של‬ ‫ראש השנה באו חסידים לשהות‬ ‫במחיצת הרב הקדוש בעל ה"אוהב‬ ‫שעה ארוכה ויחדיו היו עורכים את‬ ‫קדושים‪ ,‬צאצאי רבינו לדורי דורות‪.‬‬ ‫ישראל" מאפטא זצ"ל בימים הנוראים‪.‬‬ ‫שולחנם הטהור לריח ניחוח לפני ה‪'.‬‬ ‫אמנם על אף כי ידעו סובביו ושכניו של‬ ‫כמנהג חסידים אכלו ושתו אחר התפילה‬ ‫מאותה שבת התקרב רבינו יעקב‬ ‫רבינו כי איש קדוש ומורם מעם הוא‪ ,‬בכל‬ ‫כנהוג‪ .‬אחד המתפללים שאל מדוע נהג‬ ‫קאפיל אל רבינו הבעל שם טוב‪ ,‬עד‬ ‫זאת הסתיר הרבי את דרכיו בקודש מעין‬ ‫כן והרי חסידים ואנשי מעשה מתענים‬ ‫שהיה לאחד מבני היכלא קדישא‬ ‫רואים‪ ,‬וכל עבודת קדשו הרמה נעשתה‬ ‫בימים אלו לפחות חצי יום אם לא יום‬ ‫ומתלמידיו הטהורים‪ .‬בבית מדרשו של‬ ‫בהצנע לכת‪ ,‬וטרם יצא שמו בארץ‬ ‫שלם וכו'‪ .‬ויען הרב הקדוש‪ :‬הרי כל‬ ‫הבעל שם טוב שימש רבי יעקב קאפיל‬ ‫לתהילה כרבי ומנהיג‪.‬‬ ‫מזונות האדם קצובים לו מראש השנה‬ ‫חסיד כבעל תפילה והיה זה שיורד לפני‬ ‫ליל שבת קודש בעיירה קאלמייא‪.‬‬ ‫עד ראש השנה‪ ,‬כמה יאכל ואיך יאכל‪.‬‬ ‫לבעלי בתים כמוך שאכלו ושתו כל‬ ‫התיבה‪ .‬מקובל כי מן השמים גילו לר'‬ ‫עלטה סמיכה עוטפת את הרחובות‪.‬‬ ‫השנה לרוב‪ ,‬לא נותר מה לאכול‬ ‫יעקב קאפיל נעימת תפילה מיוחדת‪,‬‬ ‫ניצוצות זעירים של נרות שבת נראו בעד‬ ‫באחרית השנה כי כבר אכלו מה שנקצב‬ ‫ובה התפלל והנעים לפני התיבה‬ ‫חלונות הבתים‪ ,‬מפיצים אור רך וטהור אל‬ ‫להם ועוד יותר‪ ,‬ולכן הם מתענים‪ ,‬אבל‬ ‫בהיכלו של מרנא אור שבעת הימים‬ ‫האפלה‪ .‬לא שבת רגילה היא השבת‬ ‫החסידים המסכנים הללו שיושבים‬ ‫במעז'בוז'‪ .‬עומד היה רבי יעקב קאפיל‬ ‫הזאת; אורח רם ונישא שובת בקאלמייא‬ ‫בתענית כל השנה ואוכלים כל יום אחר‬ ‫ומנעים בקולו הערב מתוך התלהבות‬ ‫השבת‪ .‬הלוא הוא רבינו ה'בעל שם טוב'‬ ‫הצהריים ומתגלגלים בפת קיבר ובמלח‬ ‫רבת תחנונים בנוסח המיוחד רווי‬ ‫הקדוש‪.‬‬ ‫שעימו‪ ,‬כשמגיעה אחרית השנה הם‬ ‫הרגש והתחינה‪ ,‬המתנגן עד עצם היום‬ ‫יושב הוא רבינו הבעל שם טוב אצל‬ ‫חייבים לכלות את כל מה שנקצב להם‪,‬‬ ‫והלוואי שיספיקו‪.‬‬ ‫הזה בחצרות ויז'ניץ המפוארות‪.‬‬ ‫שולחנו הטהור ועורך את סעודת השבת‪.‬‬ ‫(גליון לודמיר)‬ ‫לפתע חש הוא באור גדול זורח ומאיר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫למענך אלקים חיים‪.‬‬ ‫אשרי העם יודעי תרועה‪.‬‬ ‫היינו כל תפילותינו שאנו מבקשים חיים והצלחת עוה"ז אין זה‬ ‫על פסוק (במדבר כ"ג‪ ,‬כ"א) לא הביט און ביעקב וגו' כי אף כשאדם‬ ‫התכלית אצלנו‪ ,‬רק שעי"ז נהי' פנויים לעבודת הש"י‪ ,‬או לגדל בנינו‬ ‫עובר עבירה כשיש לו חלק אלוקי ממעל בודאי יחזור בתשובה‬ ‫לת"ת‪ ,‬או לעשות עמהם שידוכים הגונים שימשך מהם דורות טובים‬ ‫דאורייתא וקודשא בריך הוא דישראל כולו חד ושורש נשמתו הוא גם‬ ‫שיתרבה כבוד שמים על ידיהם‪ ,‬או שיהיה לקל ידינו לעשות צדקות‬ ‫כן מהתורה אם כן איך יכול להפריד את עצמו מהתורה וקודשא בריך‬ ‫ומצוות בחיות‪ .‬וזה שאנו מתפללין זכרנו לחיים אף שבתקונת זוה"ק‬ ‫הוא‪ ,‬וזהו לא הביט און ביעקב שהם המדריגה הקטנה ומכל שכן לא‬ ‫מגנה זה מאד‪ ,‬וקרא עליהם צווחין ככלבין הב לן חיי הב לן מזונא‪,‬‬ ‫ראה עמל בישראל שהם המדריגה הגדולה והטעם כי ה' אלוקיו עמו‬ ‫והיתכן שסדרו לנו בעלי מסדרי התפילות לשונות בלתי נרצים‪ :‬אך‬ ‫והאיך הקב"ה עמו ותרועת מלך בו שהיא התורה כי תרועה היא תורה‬ ‫הענין יובן עפ"י מה ששמעתי מכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שדייק‬ ‫ע' שמשם שורש נשמתם ואורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד‪ ,‬וזהו‬ ‫אשרי העם יודעי תרועה שהוא תורה ע' ומתחברים בהתורה אז באור‬ ‫מדברי ש"ס נדרים באמרם ז"ל לא כלבא אנא דמיתהנינא מינך ולא‬ ‫פניך יהלכון כנ"ל שאורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד והבן‪.‬‬ ‫מיתהנית מינאי‪ ,‬דטבע הכלב הכל לגרמי' ליהנות ולא לעשות דבר‬ ‫(דגל מחנה אפרים)‬ ‫בשביל זולתו‪ ,‬נמצא כי מי שכל חפצו בתפילותיו רק עבור עצמו חיי‬ ‫ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה‪.‬‬ ‫ומזונא זה נקרא צווחין ככלבין‪ .‬אבל תפילתנו שמסתיימת למענך‬ ‫הפסוק בא לרמז בזה על גודל מעלת בנ"י שקבלנו התורה הקדושה‬ ‫אלוקים חיים‪ ,‬הפירוש כנ"ל שכל החיים שאנו מבקשים הם רק למען‬ ‫אשר ע"י התרי"ג מצוות שאנו מקיימים אנו מקבלים עלינו עול מלכות‬ ‫יתרבה כבוד שמים כנ"ל‪ ,‬וזוהי התפלה הנרצית כנ"ל‪.‬‬ ‫שמים ומופיע עלינו אלקותו ית"ש‪ .‬וז"ש אלוקינו ואלוקי אבותינו‪ .‬כי‬ ‫(שם משמואל)‬ ‫ענין אלקות אשר האדם מקבל על עצמו עול מלכותו ע"י התו"מ לדבר‬ ‫כשישראל עושין המשפט… ועושה עמם צדקה‬ ‫זה לא זכו האומות רק אנחנו ואבותינו שקבלנו התורה‪ .‬ולזה מצינו כי‬ ‫איתא מהרה"ק ה'בית אהרן' זי"ע (נצבים עמו' קל‪ :‬ד"ה התחיל)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫גם מהם היו כמה מחקרים שהאמינו ביחודו ואחדותו ית"ש כמ"ש בפ'‬ ‫העיקר צריך כל אחד ואחד להמשיך דין למטה אין דין למעלה‪ ,‬וזהו‬ ‫תולדות שאמר אבימלך (בראשית כו‪ ,‬כח) ראה ראינו כי היה ה' עמך‪.‬‬ ‫פירוש המדרש‪' :‬כשישראל עושין המשפט… ועושה עמם צדקה'‪.‬‬ ‫והשם הוי' הנכתב כאן בס"ת הוא כמו כל השמות שאינם נמחקים‪ .‬אך‬ ‫ואופן היראה אם הוא מאותן המכירים קצת וקרובים להשי"ת –‬ ‫ענין האלקות לא זכו להופיע עליהם שיכלו לקבל על עצמו עול מלכות‬ ‫בוודאי יש להם יראה ופחד באותן הימים – יראה עילאה‪ ,‬ואם לאו –‬ ‫שמים רק בנ"י לבד ע"י תרי"ג מצות כמו שאומרים אשר קדשנו‬ ‫מאימת הדין נפשי תבהיל ‪.‬צריך מאד לירא ולפחד וזהו העיקר‪ ,‬ואז‬ ‫במצותיו וכו' וז"ש (תהלים כב‪ ,‬כט) כי לד' המלוכה ומושל בגוים‪ .‬פי'‬ ‫הקב"ה עושה עמם צדקה ‪",‬עכ"ל‬ ‫על בנ"י הוא ענין המלוכה מה שאנו ממליכים אותו ע"י התו"מ‬ ‫כוונת אמירת הסליחות‬ ‫ומקבלים עומ"ש‪ .‬אבל אצל העכו"ם הוא בחי' מושל כמובן‪ .‬וזה הרמז‬ ‫סיפר הרה"ח רבי יוסף שטערביצער זצ"ל‪ ,‬שהיה 'בעל תפילה' אצל‬ ‫ה' אלוקי ישרא"ל עולה בגימ' תרי"ג‪ .‬וזהו כי קבלת מלכותו עלינו הוא‬ ‫הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע‪ .‬פעם אחת קודם אמירת הסליחות ביום‬ ‫ע"י תרי"ג מצות‪ .‬ומלכותו בכל משלה‪ .‬בעכו"ם הוא בחי' ממשלה‬ ‫ראשון של סליחות‪ ,‬קראו הרה"ק מהר"א אליו ואמר לו‪" :‬בא ואלמדך‬ ‫כנ"ל‪ .‬והבן‪.‬‬ ‫(תפארת שלמה)‬ ‫כוונת אמירת הסליחות‪".‬‬ ‫באין מליץ יושר מול מגיד פשע כו'‪.‬‬ ‫רץ רבי יוסף בהתרגשות רבה‪ ,‬מאחר שהיה בטוח שהנה ישמע עתה‬ ‫בפיוט של ר"ה ויוה"כ וכו'‪ ,‬תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט‪ .‬ופירש על‬ ‫רזי מעלה‪ ,‬אך הרה"ק אמר לו‪" :‬בגשתך אל העמוד תכוון דבר אחד‪:‬‬ ‫זה הגה"ק מוהרח"ה זצ"ל הרבי מאלכסנדר כי אם האיש הוא בבחינת‬ ‫להתפלל בקול רם ובהתעוררות‪ ,‬ובלשון קדשו 'הויעך… הויעך…‬ ‫אין כלומר בלי שום גיאות ח"ו הוא רק ממליצים עליו יושר‪ ,‬מול מגיד‬ ‫הויעך…' (בקול רם)‪ ,‬כדי שכל העם ישמע אותך ויתעורר‪ ,‬ואל תיתן‬ ‫פשע כלומר שמגיד פשע יכרת מלהגיד פשע רק תגיד ליעקב דבר‬ ‫דאגה לנפשך שמא ייצרד קולך‪ ,‬כי אפילו אם כבר לא יהא לך קול רם‬ ‫חוק ומשפט כלומר דינים שבנ"י צריכים פרנסה כי עמך ישראל וכו' כי‬ ‫– יש מי שיחליף אותך‪ ,‬כי העיקר באמירת הסליחות הוא שימת הלב‬ ‫חוק לישנא מזוני ודפח"ח וד"ל‪:‬‬ ‫וההתעוררות לתשובה שלימה‪".‬‬ ‫(שיח שרפי קודש)‬ ‫תקיעת שופר‬ ‫אותן קטנים שהגיעו לחינוך‪ ,‬מצוה להביאם‪ ,‬ולאיים עליהם שיטו אוזן‬ ‫א) צריך לתקוע מעומד‪ ,‬וכן הברכה לשמוע קול שופר צריך להיות‬ ‫לקול שופר כדי לחנכם במצוות‪( .‬מטה אפרים סימן תקפ"ט‪ ,‬סעיף ד')‬ ‫בעמידה‪( .‬שו"ע או"ח סימן תקפ"ה סעיף א'‪ ,‬ובשו"ע הרב שם סעיף ד')‬ ‫ט) בשעת התקיעות עצמן‪ ,‬בין תקיעות מיושב‪ ,‬בין תקיעות מעומד‪,‬‬ ‫ב) נוהגין לתקוע אצל הבימה במקום שקורין‪ ,‬כדי שזכות התורה יגן‬ ‫אסור לרוק‪ ,‬לפי שצריך לשמוע כל התקיעה מראשה עד סופה‪ ,‬אפילו‬ ‫עלינו לעלות זכרונינו לפניו לטובה‪( .‬רמ"א שם‪ ,‬ובמ"ב ס"ק ג')‬ ‫היא ארוכה הרבה‪( .‬שו"ע הרב סימן תקצ"ב סעיף ח')‬ ‫ג) נהגו הציבור לעמוד גם בשעת התקיעות שתוקעים קודם מוסף‪.‬‬ ‫י) אסור להשמיע קול בפיהוק או בנחירת הגרון‪ ,‬בשעת התקיעות‪,‬‬ ‫(מ"ב שם‪ ,‬ס"ק ב')‬ ‫שמבלבל גם האחרים השומעים‪( .‬מטה אפרים סימן תקצ"ב‪ ,‬סעיף ג')‬ ‫ד) טוב לתקוע בצד ימין‪ ,‬דכתיב והשטן עומד על ימינו לשטנו‪ ,‬ועוד‪,‬‬ ‫יא) לא ישיח‪ ,‬לא התוקע‪ ,‬ולא הציבור‪ ,‬בין תקיעות של מיושב‬ ‫משום דבשמאל התפילין מגינים‪ ,‬לכן צריך לתקוע בימין‪ ,‬שהשופר יגין‬ ‫לתקיעות דמעומד‪ ,‬אולם התפילות שאומרים באמצע אין זה הפסק‪.‬‬ ‫על צד ימין‪( .‬רמ"א שם‪ ,‬סעיף ב'‪ ,‬ובמגן אברהם ס"ק ד')‬ ‫(שו"ע או"ח סימן תקצ"ב‪ ,‬סעיף ג')‬ ‫ה) יהפוך השופר למעלה‪ ,‬שנאמר (תהלים מ"ז‪ ,‬ו') עלה אלקים‬ ‫י ב) בין תקיעות של מיושב לתקיעות דמעומד‪ ,‬מותר ללמוד בהרהור‪,‬‬ ‫בתרועה‪( .‬רמ"א שם)‬ ‫ולא בפה‪ ,‬ויכויין שהרהור לא יהא נחשב כדיבור‪[ ,‬ומועיל‪ ,‬כמו שכתב‬ ‫ו) נוהגין להקרות לפני התוקע סדר התקיעות מילה במילה‪ ,‬כדי שלא‬ ‫בשו"ת רע"א סימן ל']‪( .‬שו"ת הר צבי‪ ,‬ח"א סימן מ"ב)‬ ‫יטעה‪ ,‬וגם תקיעה ראשונה יקרא לפניו אע"ג דלא שכיח כל כך‬ ‫יג) יש מי שהתיר ללמוד דיני וענייני התקיעות בין תקיעות של מיושב‬ ‫שיטעה‪ ,‬ובמקום שאין מנהג בזה‪ .‬יותר טוב שלא להקרות בתקיעה‬ ‫לתקיעות דמעומד‪( .‬לקט יושר לתלמיד התרומת הדשן בשם רבו‪,‬‬ ‫ראשונה‪ ,‬כדי שלא יהיה הפסק להמקרא‪( .‬רמ"א שם סעיף ד'‪ ,‬ובמ"ב‬ ‫עמוד קכ"ח)‬ ‫ס"ק י"ח‪ ,‬ושער הציון שם ס"ק ל"א)‬ ‫יד) תהלים מותר לומר בין תקיעות של מיושב לתקיעות דמעומד‪.‬‬ ‫ז) היה קול השופר עב מאד‪ ,‬או דק מאד‪ ,‬או צרוד‪ ,‬כשר‪ ,‬שכל הקולות‬ ‫(יסוד ושורש העבודה‪ ,‬שער י"א‪ ,‬סדר שופרות)‬ ‫כשרים בשופר‪( .‬ראש השנה דף כ"ז ע"ב‪ ,‬ושו"ע או"ח סימן תקפ"ו‬ ‫טו) אשר יצר מותר לברך בין תקיעות של מיושב לתקיעות דמעומד‪.‬‬ ‫סעיף ו')‬ ‫(שו"ת קנין תורה‪ ,‬ח"ה סימן נ"ו)‬ ‫ח) אין להביא לבית הכנסת תינוקות בעת תקיעת שופר‪ ,‬שקרוב‬ ‫מאת‬ ‫שיבלבלו דעת השומעים‪ ,‬ואם אי אפשר להניחם בבית‪ ,‬יקחו הנשים‬ ‫הרה"ג גמליאל רבינוביץ שליט"א מרבני אנ"ש ומח"ס גם אני אודך‬ ‫אצלם בבית הכנסת שלהם‪ ,‬כיון שהנשים פטורים מן הדין‪ ,‬ומכל מקום‬ ‫של אותו רשע ימ"ש‪ ,‬האש והעשן‪ ,‬והדממה האיומה שלאחר מכן‪.‬‬ ‫אֲ בָּ ל אֲ ֵש ִמים אֲ נ ְַּחנּו עַּ ל אָּ ִחינּו‬ ‫תיאור הדרך האחרונה שבה הלכו כל קרוביו ואנשי הכפר הגבירו‬ ‫ומפרש הרבינו בחיי‪ :‬זה דרך הצדיקים‪ ,‬כשחוטאים מודים בדבר‬ ‫אצלו את יסורי המצפון‪ ,‬הוא היה מסתובב בימים ובלילות ומייסר‬ ‫ומצדיקים עליהן את הדין‪ ,‬ודרך הרשעים שחוטאים ואומרים איננו‬ ‫את עצמו על כך שבאותה התקופה שהיה עסוק בכתיבת מאמרי‬ ‫חטא וכו'‪ .‬והנה הצדיקו עליהם את הדין‪ ,‬כי כאשר לא חמלו עליו‬ ‫כפירה ושטנה‪ ,‬מתו כל קרוביו ואמו האלמנה ארבע מיתות בית דין‬ ‫בראותם צרת נפשו באה להם הצרה הזאת‪ ,‬מדה כנגד מדה‪.‬‬ ‫במשרפות באושוויץ‪ ,‬בזמן שהוא השתתף בטקסי ראווה‪ ,‬נטבחו‬ ‫לאורך הדורות ידע עם ישראל בעלי תשובה מסוגים שונים‪ ,‬כאלו‬ ‫חבריו לספסל הלימודים בישיבה במיתות משונות‪.‬‬ ‫שהרשיעו והיזיקו לו לאין שיעור‪ ,‬אך לבסוף חזרו לכור מחצבתם‬ ‫הוא נדד מבית כנסת אחד למשנהו‪ ,‬ישן על הרצפה כשאבן‬ ‫ולא פסקו מלהכות על חטא‪ ,‬וכמובא מאחד מגדולי ישראל‪ ,‬שככל‬ ‫משמשת לו ככר למראשותיו‪ ,‬זכר לאותו כר מפלומת האווזים‬ ‫שאותם חוטאים הרשיעו והרחיקו‪ ,‬הן נמשלו לאותו חוט גומי‪,‬‬ ‫שאמו האלמנה גידלה בחצרם ומרטה את נוצותיהם עבורו‪ ,‬כדי‬ ‫שככל שימתח יותר‪ ,‬כך יחזור במהירות ובחוזקה יותר‪ .‬אחד מהם‬ ‫שישים את ראשו אחרי לילות ארוכים של לימוד תורה בישיבה‪.‬‬ ‫מובא בסיפור שלפניכם‪:‬‬ ‫הוא היה שומע סיפורים רבים מניצולים‪ ,‬כמובן שהוא הכיר את‬ ‫מיכְ ל יצחק ווידר היה בן יחיד לאלמנה ענייה וקשת יום שגדל בחבל‬ ‫אחיו‪ ,‬אך הם לא היכירוהו‪ .‬אולם משרבו הפליטים והתחילו לזהות‬ ‫מרמרוש שברומניה בשנים שבין מלחמת העולם הראשונה לשניה‪,‬‬ ‫אותו‪ ,‬הוא ממש שמח לקראתם‪ ,‬הם גירשוהו מבית הכנסת תוך‬ ‫הוא היה עילוי ובעל זכרון פונומינלי‪ ,‬בחור ישיבה חריף ששקד על‬ ‫קריאות 'דער גלח' 'צלם בהיכל' ועוד‪ ,‬היו גם כאלו שהיכוהו‪ ,‬אך‬ ‫תלמודו‪ ,‬והיסב לאמו האלמנה נחת רוח כפיצוי על עניות מרודה‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬מיכל יצחק ווידר‪ ,‬היה זועק בכל כוחו בבכי ותחנונים‪ :‬יידן יידן‪,‬‬ ‫רבותיו הללוהו ושיבחוהו כמו גם חבריו לישיבה‪ .‬כשהיגיע לפרק‬ ‫הכו עוד! הכו עוד! מגיע לי! כשאתם נשרפתם באושוויץ ישבתי מוגן‬ ‫'האיש מקדש'‪ ,‬השדכנים חיפשו לעילוי שידוך הגון‪ ,‬ואכן לאחר זמן‬ ‫באין מפריע‪.‬‬ ‫לא רב‪ ,‬השתדך העילוי עם בתו היחידה של הרב מעיירה סמוכה‪,‬‬ ‫ברבות הימים‪ ,‬עלה לארץ ישראל והיגיע לשיכון ויז'ניץ בבני ברק‬ ‫הוסכם גם על דעת הקהל של אותה קהילה שלאחר אריכות ימים‬ ‫לבית מדרשו של האדמו"ר מוויז'ניץ האמרי חיים זצ"ל‪ .‬העילוי‬ ‫ושנים של הרב‪ ,‬יחבוש העילוי את כתר התורה ויישב על כס‬ ‫הגדול התיישב לו בקצה בית המדרש בספסליו האחוריים כשהוא‬ ‫הרבנות‪ .‬החתונה נערכה כיאה וכיאות והשמחה היתה משותפת‬ ‫לבוש בבגדים מרופטיים‪ .‬המתפללים שמו לב לאורח החדש וקידמו‬ ‫לכל המשתתפים בה‪ .‬ביממה שלאחר החתונה כל מרמרוש היתה‬ ‫את פניו בברכת שלום עליכם‪ ,‬מיכל יצחק התעטף בשתיקה‪ ,‬וישב‬ ‫כיורה רותחת‪ ,‬עוד בטרם יעברו מעת לעת מזמן הנישואין‪ ,‬עזבה‬ ‫לו בפינתו‪ ,‬כאן הוא לא היה מעוניין להתעניין באחרים ולא‬ ‫הכלה את חתנה העילוי וחזרה לבית הוריה‪.‬‬ ‫שיתעניינו בו‪ .‬אך גם אם הוא רצה לשכוח את עברו‪ ,‬היו כאלה‬ ‫שפוף ומאוכזב חזר העילוי למקומו בישיבה‪ ,‬אך זה לא היה אותו‬ ‫שלא שכחו אותו‪ .‬זה החל טיפין טיפין‪ ,‬אחד המתפללים לא הוריד‬ ‫מיכל יצחק‪ ,‬החריפות אכן נשארה‪ ,‬אך התווספה אליה עוקצניות‬ ‫את עיניו ממנו‪ ,‬פניו היו מוכרות לו‪ ,‬גם מתפלל נוסף זכר משהו‬ ‫ומרמור שלא היו בה לפני כן‪ .‬מיכל יצחק לא מצא מרגוע לנפשו‪,‬‬ ‫מפניו‪ ,‬וכשהם נזכרו‪ ,‬צפו ועלו כל אותן הצרות שעברו עליהם‬ ‫הוא היה נעלם מהישיבה לתקופות ארוכות והחל לשמש כדרשן‬ ‫בשנות המלחמה ומאמרי השיטנה שיצאו מפאי עטו‪ ,‬המתפללים‬ ‫נודד‪ .‬שומעי לקחו התמוגגו מגאונותו‪ ,‬אך מיכל יצחק הרגיש שזה‬ ‫החלו להתלחש ביניהם אודת הקבצן השקט שיושב לו בקצה בית‬ ‫לא זה‪ ,‬היה חסר לו משהו והוא המשיך לחפש‪ .‬הוא הגיע ללונדון‬ ‫המדרש‪ ,‬והלחישות לא שקטו‪ ,‬להפך‪ ,‬הן הלכו וגברו‪ .‬התעוררו להן‬ ‫והחל ללמוד שפות‪ ,‬בכוח זכרונו המופלא הצליח ללמוד שפות‬ ‫רגשות של כעס ושנאה התובעים עלבונה של תורה מיהודי שרמס‬ ‫רבות אך המשיך לחפש ולנסות למלא את החלל שבקרבו‪ ,‬הוא‬ ‫אותה‪.‬‬ ‫חיפש דרך של נקמה‪ ,‬והוא מצא אותה‪ .‬התנצרות‪ ,‬ה' ירחם‪ .‬הוא‬ ‫האמרי חיים נכנס לתפילת מנחה‪ ,‬בחושיו הקדושים הוא חש‬ ‫נסע לווינה שבאוסטריה והתקבל ללימודים באחד מן המקומות‬ ‫באווירה השונה שבבית המדרש‪ ,‬במבטו החודר הבחין באורח‬ ‫שלימדו ענינים אלו‪ .‬גם בלימודיו שם 'עשה חיל'‪ ,‬הוא היה איפכא‬ ‫היושב מכונס בעצמו‪ .‬הרבי זיהה אותו‪ ,‬הוא היכירו עוד מהימים‬ ‫מסתברא‪ ,‬תלמיד המחכים את רבותיו והוסיף להביא ראיות‬ ‫ההם‪ .‬בעיניו הבוחנות חדר לפני ולפנים כקורא מחשבות בלב איש‪.‬‬ ‫לדבריהם תוך שהוא מנסה להוכיח את דבריהם ממקורות‬ ‫הוא עלה בצעדים מהירים אל הבימה ודפק על הבימה‪ .‬הס הושלך‬ ‫תלמודיים‪ ,‬הוא סיים את לימודיו שם כשבאמתחתו תעודת‬ ‫בבית המדרש‪ ,‬הרחש נפסק והש"ץ ניגש לתפילת מנחה‪ .‬לאחר‬ ‫הצטיינות על לימודיו וידיעותיו‪.‬‬ ‫מנחה ניגש האמרי חיים אל האורח הנכנע והמיוסר‪ ,‬הושיט לו יד‬ ‫הוא חזר לרומניה‪ ,‬למד ביסודיות את השפה המקומית‪ ,‬ובא‬ ‫לשלום עליכם‪ ,‬והושיבו במקום מכובד‪ .‬הגבאי נשלח וחזר עם‬ ‫בקשרים עם הכנסיה המקומית שאירחה וקירבה אותו‪ .‬מיכל יצחק‬ ‫טלית מצויצת וחליפה שנמסרו לו על ידי הרבי בעצמו‪ ,‬לחוזר‬ ‫בחור הישיבה מהעיירה הפשוטה שחי חיי דלות‪ ,‬התפעל מעושרה‬ ‫בתשובה מיכל יצחק וידר‪ .‬מיכל יצחק הושיט לו מכתב שקיבל‬ ‫הנוצץ ומפאר הטקסים והחל לשמש ככומר מטיף תוך שהוא‬ ‫מהרבנים החשובים בחודש מנחם אב תשט"ז‪ ,‬האדמו"ר מסקולען‬ ‫מתמסר לתפקידו וממלא אותו בהתלהבות יתירה‪ .‬בשביל‬ ‫ומאב"ד בוקרשט הרב צבי גוטמן ועוד‪ ,‬שנכתב בו בזה הלשון‪:‬‬ ‫האנטישמים ברומניה של אותם שנים הוא היה אוצר יקר‪ .‬בעיתון‬ ‫לעורר בזה את לבב אחינו בני ישראל די בכל אתר ואתר המצונים‬ ‫האנטישמי הרומני 'צו השעה' החלו להתפרסם מאמרים של איבה‬ ‫במידה של אהבה וחסד‪ ,‬על המוסר כתב זה מיכל יצחק ווידער‬ ‫וארס נגד היהודים‪ ,‬מאמרים על השחיטה היהודית‪ ,‬ההלכה‬ ‫שיחי' אשר נוכחנו לראות שהוא בגדר בעל תשובה גמור‪ .‬רבות‬ ‫היהודית ועוד ועוד‪ ,‬כשכל מאמר מלווה בחיצים מושחזים ומורעלים‬ ‫שבעה נפשו וקיבל עליו סיגופים ועינויים קשים‪ ,‬על יש לקיים בו‬ ‫ובציטטות מן המקורות‪ .‬החתימה על המאמרים היתה‪ :‬מיכאל‬ ‫מצוות 'והחזקת בו' לקרבו ולכבדו‪ ,‬לתומכו ולסעדו‪ ,‬והעיקר‬ ‫הטבול‪ .‬ליהודי רומניה לא היה ספק מיהו אותו מיכאל‪ ,‬דער גלח‬ ‫להמציא לו מקור פרנסה כגון משרת מלמדות שכן הוא מחונן‬ ‫היו מכנים אותו‪ ,‬מיכל יצחק המשומד‪.‬‬ ‫בכשרונות נעלים‪ ,‬ולדאוג לו על המחיה ועל הכלכלה ובזכות זאת‬ ‫לאחר מלחמת העולם השניה עבר משהו על מיכל יצחק‪ ,‬הוא עזב‬ ‫יתקיים דברי חז"ל כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים‬ ‫את הכנסיה השאיר שם את גלימת הכמרים וניסה לקשור מחדש‬ ‫ותתברכו בכל מילי דמיטב‪ .‬ועל זה באנו על הכתוב ביום ד' לסדר‬ ‫קשרים עם בני עמו ולחזור לצור מחצבתו‪ .‬הוא התאסף יחד עם‬ ‫זאת הברכה אשר תשמעו שנת ה' תשט"ז‪.‬‬ ‫היהודים משוחררי מחנות הריכוז סביב בתי הכנסת השונים ובתי‬ ‫בסוף ימיו כשהתקרב לגיל שבעים‪ ,‬עקר לטבריה שם התגורר‬ ‫התמחוי של הקהילה היהודית בבוקרשט כשהוא מגודל זקן ופאות‬ ‫באחד הכוכים סמוך לבית הקברות‪ ,‬כשהוא ממלא את ימיו בלימוד‬ ‫ולבוש בלבושו החסידי‪ ,‬הוא היה מיוסר פנים‪ ,‬רזה מהורהר‬ ‫תורה ובתפילות מתוך בכי וכוונה‪ ,‬וניזון מאוכל חם ופירות שהביאו‬ ‫ומדולדל‪ ,‬העיניים היו כבויות ועמוקות‪ .‬הוא ישב בצד כעני בפתח‬ ‫לו יהודים טובים‪ ,‬עד שהחזיר את נשמתו לבוראה‪.‬‬ ‫והקשיב בשקיקה לסיפוריהם של הניצולים מהטרנספרים‬ ‫(ברוך פוקס – דרשו)‬ ‫באושוויץ‪ ,‬התיאורים על הגעת אנשי הגטו לרמפה ההיא‪ ,‬הסלקציה‬ ‫(הסיפור ע"פ בצל העצים בצל הלהבות)‬ ‫עורו נא והתעוררו נא‬ ‫ילדותו‪ ,‬עת היה שומע קול שופר בראש‬ ‫חלק‬ ‫אמנם‬ ‫התפילה?‬ ‫מהמשך‬ ‫היה זה באחת התקופות האפלות של‬ ‫השנה‪ .‬הוא לא הצליח לעמוד מול הקול‬ ‫מהמתפללים ברחו‪ ,‬אבל חלקם נשארו‪.‬‬ ‫העם היהודי‪ ,‬שלהי שנת תש"ה‪ .‬מלחמת‬ ‫הפשוט והמהדהד כל כך‪ ,‬ונותר מסומר‬ ‫התפילה המשיכה כמתוכנן‪ ,‬אם כי קשה‬ ‫העולם השנייה הלכה והסתיימה‪,‬‬ ‫על עומדו‪ ,‬מתקשה להמשיך בכוונתו‬ ‫לומר "כסדרה"‪ .‬האיש שעמד בפתח‬ ‫ומאורעות השואה האיומה החלו לחלוף‪.‬‬ ‫לכלות את זעמו ביהודים האומללים‪...‬‬ ‫הכניס את הציבור לחרדה ולמתח‪ ,‬אבל‬ ‫ברוסיה הקומוניסטית שהו אז פליטים‬ ‫הוא רצה לברוח מהמקום‪ ,‬אולם נותר‬ ‫התפילה המשיכה עד סיומה‪ .‬אז עזב את‬ ‫יהודים רבים‪ ,‬וחלק ניכר מהם הורשע‬ ‫קפוא‪" .‬קול השופר העלה בי זכרונות‬ ‫המקום האיש שעמד בפתח‪ ,‬וגם‬ ‫ב"עבירות" של הפצת יהדות והוגלה‬ ‫וגעגועים בלתי נשכחים"‪ ,‬העיד על עצמו‪,‬‬ ‫המתפללים עזבו איש איש לדרכו‬ ‫למחנות עבודה בסיביר הקפואה‪.‬‬ ‫"לא יכולתי לעצור את דמעותיי‪ .‬הבטתי‬ ‫ולצריפו‪ ,‬כשהם חרדים מפני הבאות‪...‬‬ ‫למרות התקופה הקשה‪ ,‬העינויים‬ ‫בכם ‪ -‬יהודים מוכים ומושפלים כביכול‪,‬‬ ‫כצפוי‪ ,‬כבר למחרת נקראו כל הנעדרים‬ ‫היומיומיים והקור המקפיא‪ ,‬גם במחנות‬ ‫עבדים לעריצות הסובייטית‪ ,‬אולם‬ ‫מהעבודה למשפט‪ .‬בחיל ורעדה שמעו‬ ‫העבודה בערה גחלת היהדות‪ .‬יהודים‬ ‫זוהרים ונוצצים בחדווה‪ ,‬מלאי רגש‬ ‫"הנאשמים" את כתב האישום‪ ,‬שהוקרא‬ ‫מסרו את נפשם לקיים תורה ומצוות ככל‬ ‫ותעצומות נפש‪ ,‬שופכים לב ושיח לפני‬ ‫מפיו של אותו איש שהתייצב אתמול‬ ‫יכולתם‪ ,‬ולא הסכימו לוותר על החיבור‬ ‫מלך העולם‪ .‬ואני‪ ,‬שכבר התנתקתי מכל‬ ‫המאולתר‪.‬‬ ‫הכנסת‬ ‫בית‬ ‫בפתח‬ ‫והקשר עם בורא עולם‪ .‬וכך‪ ,‬בימים‬ ‫אלה‪ ,‬מה אני ומה חיי‪ ,‬זולת מלאכה‬ ‫להפתעתם הרבה‪ ,‬האישום לא כלל‬ ‫שלפני ראש השנה תש"ו‪ ,‬החלה קבוצת‬ ‫מפרכת בפיקוח עליכם וכוס וודקה בסוף‬ ‫"עבירות יהדות"‪ ,‬ואף לא עסק בעצם‬ ‫יהודים קטנה בראשות הגאון רבי אליעזר‬ ‫היום‪"...‬‬ ‫העבירה החמורה של התפילה‪ .‬העבירה‬ ‫פלטיאל רויטבלאט זצ"ל להיערך לקיים‬ ‫היהודים האזינו משתאים לסיפורו של‬ ‫שבה הואשמו היתה היעדרות מהעבודה‬ ‫את תפילות החג‪.‬‬ ‫המפקח‪ ,‬והוא המשיך בדבריו‪" :‬באותו‬ ‫בלבד‪ ,‬והמאשים ‪ -‬הלא הוא המפקח על‬ ‫למזלם‪ ,‬הם שהו במחנה "קל" יחסית‪.‬‬ ‫רגע החלטתי שאני נשאר שם‪ ,‬שומע את‬ ‫העבודה שהתייצב ביום האתמול בבית‬ ‫היה ברשותם ספר תורה כשר‪ ,‬ואפילו‬ ‫התקיעות והתפילה עד הסוף‪ .‬ולא זו‬ ‫הכנסת ‪ -‬ביקש להשית עליהם עונש קל‬ ‫שופר הצליחו להשיג‪ .‬בעיה אחרת עמדה‬ ‫בלבד‪ ,‬אלא שהחלטתי שאת חובתי‬ ‫יחסית‪...‬‬ ‫בעוכריהם ‪ -‬והיא החובה להתייצב‬ ‫להעמידכם למשפט‪ ,‬אבצע במינימום‬ ‫המשפט ארך דקות ספורות‪ .‬כמו ברוסיה‬ ‫לעבודה כל יום‪ ,‬כל היום‪ .‬לא שבת ולא‬ ‫הנדרש ‪ -‬אבקש להאשים אתכם רק‬ ‫הסובייטית‪ ,‬לא היה טעם להתווכח‪.‬‬ ‫חג‪ ,‬לא ראש השנה ולא יום הכיפורים‪.‬‬ ‫בהיעדרות מהעבודה‪ ,‬תוך בקשה לעונש‬ ‫השופט קיבל את עובדות המפקח‬ ‫אין תירוצים ואין סיפורים ‪ -‬איש איש על‬ ‫קל‪ .‬כי אני חייב לכם את הולדתי מחדש‬ ‫המאשים כתורה מסיני‪ ,‬וגם גזר את‬ ‫משמרתו‪ .‬האחד במתפרה‪ ,‬השני במפעל‬ ‫בראש השנה‪ ,‬בזכות תקיעת השופר‬ ‫העונש כפי שביקש ‪ -‬הפחתה של רבע‬ ‫הנעליים‪ ,‬השלישי בריתוך הברזל‪ .‬מה‬ ‫שלכם!" המפקח סיים את דבריו‬ ‫מהשכר הזעום שקיבלו מדי חודש‪,‬‬ ‫גם שעצם קיום תפילה יהודית הוא דבר‬ ‫המרטיטים‪ ,‬ואוזני השומעים התמלאו‬ ‫למשך חצי שנה‪ .‬היהודים הנאשמים‪,‬‬ ‫אסור וחמור במיוחד!‬ ‫דמעות‪...‬‬ ‫שידעו כי היה עלול להיגזר עליהם עונש‬ ‫אבל את הרוח היהודית אי אפשר לנצח‪.‬‬ ‫סיפור זה‪ ,‬אשר סיפר הרב רויטבלאט‬ ‫מוות או הגליה לארץ גזירה קפואה‬ ‫הרב רויטבלאט ארגן מניין אי שם בצריף‬ ‫ונכתב בספר זכרונותיו "אלוקי אבי‬ ‫ההתפתחות‬ ‫על‬ ‫תמהו‬ ‫בהרבה‪,‬‬ ‫בשולי המחנה‪ ,‬והעביר את הבשורה‬ ‫בעזרי"‪ ,‬מחדד ומאיר את משמעות‬ ‫המפתיעה לטובתם והודו לה' על חסדו‪...‬‬ ‫ליהודי המחנה‪ .‬ביום הראשון של ראש‬ ‫תקיעת השופר‪ .‬הנה כי כן‪ ,‬נשמה יהודית‬ ‫רק כעבור תקופה מה‪ ,‬התבררו הפרטים‬ ‫השנה כולם נעדרו מהעבודה ובאו‬ ‫תועה‪ ,‬טועה ואבודה‪ ,‬שבה ונולדה‬ ‫לאשורם‪ ,‬כפי ששמעו היהודים מפי‬ ‫לתפילה‪ ,‬תוך מסירות נפש של ממש‪.‬‬ ‫מחדש ברגעי תקיעת שופר‪ .‬כי פשטותה‬ ‫המפקח בעצמו‪ :‬ביום הראשון של ראש‬ ‫התפילה עברה בשלום‪ ,‬והיהודים גילו‬ ‫של תקיעת שופר‪ ,‬הכוללת קול בלבד‬ ‫השנה הוא הבחין בהיעדרותם‪ ,‬אך לא‬ ‫שכנראה אפשר לחמוק מהעבודה ואיש‬ ‫ללא מילים או שפה אך בוקעת מעומק‬ ‫ייחס לכך חשיבות רבה‪ .‬ביום השני‪,‬‬ ‫לא ישים לב‪ .‬לפיכך קבעו גם למחרת‬ ‫הנפש‪ ,‬יש בה "צביטת התעוררות"‬ ‫כשההיעדרות חזרה על עצמה‪ ,‬הוא נזכר‬ ‫להתפלל בצוותא באותו צריף בשולי‬ ‫טהורה וזכה‪ ,‬המטלטלת כל נפש יהודית!‬ ‫שהימים הם ימי חודש ספטמבר הלועזי‪,‬‬ ‫המחנה ולאבד יום עבודה נוסף‪ .‬אלא‬ ‫אחים יקרים‪ ,‬תיכף נזכה לשמוע קול‬ ‫ובימים אלה חל ראש השנה היהודי‪.‬‬ ‫שהפעם ‪-‬‬ ‫שופר‪ .‬גם אנו נזכה לרגעי ההוד שבהם‬ ‫לפיכך החליט לחפש אחריהם‪...‬‬ ‫בעיצומה של תפילת מוסף‪ ,‬בין‬ ‫נשמתנו תתעורר‪ .‬בל ניתן לרגעים הללו‬ ‫הוא עבר במחנה מרחוב לרחוב‪ ,‬עד‬ ‫התקיעות‪ ,‬לפתע נפתחה הדלת בתנופה‬ ‫לחלוף בלי הרהור תשובה עמוק‪ ,‬בלי‬ ‫שלפתע הגיעו לאוזניו הדיו העמומים של‬ ‫חדה‪ .‬המפקח על עבודת הפועלים‬ ‫הפנמת הרצון והתשוקה לזכות לקרבת‬ ‫קול שופר‪ .‬הוא הלך בעקבות הקול‪ ,‬עד‬ ‫במחנה נכנס‪ ,‬ועל פניו ארשת זעם‪ .‬כל‬ ‫אלוקים כל השנה‪ .‬הבה ניתן לקול‬ ‫שהגיע למקום ההתכנסות‪ .‬כשהבין‬ ‫המתפללים נאלמו דום‪ ,‬וחששו מפניו‬ ‫השופר לחולל בליבנו את המהפך‪ ,‬לעורר‬ ‫שהיהודים נעדרו מהעבודה לטובת‬ ‫מאוד‪ .‬הרב רויטבלאט ‪ -‬שהיה החזן‪,‬‬ ‫את נפשנו‪ ,‬להצית בעוצמה את הנשמה‬ ‫תפילה ‪ -‬חמתו בערה בו עד להשחית‪.‬‬ ‫היה האחרון להבחין בכניסתו של האורח‬ ‫היהודית הבוערת בנו‪ ,‬ולקבל משמיעת‬ ‫ואז הגיע לשערי הצריף שבו התפללו‪,‬‬ ‫הבלתי קרוא והמסוכן כל כך‪ ,‬אולם כאשר‬ ‫קול שופר כוחות ואנרגיות לחיים רוחניים‬ ‫ופתח את הדלת כשרוח זעם מפעמת‬ ‫חש כי "הקהל לא אתו" ‪ -‬הסתובב‬ ‫עשירים ומאושרים!‬ ‫בו‪ ...‬ואז נשמע קול השופר!‬ ‫לאחור‪ .‬אז גילה אדם שאינו מהמתפללים‬ ‫(גליון פניני פרשת השבוע)‬ ‫ברגע אחד‪ ,‬המפקח ‪ -‬שגדל עשרות‬ ‫המוזמנים‪ ,‬דמות מאיימת למדי‪ ,‬ניצב ליד‬ ‫שנים בקרב גויים ערלים; שכבר מכר את‬ ‫הדלת בשתיקה מחרידה‪...‬‬ ‫נשמתו לשטן הקומוניסטי; שכבר חש‬ ‫הרב רויטבלאט הרהר לרגע‪ ,‬והחליט כי‬ ‫הרימו "מעות יזכור"‬ ‫מנותק מכל רגש יהודי ‪ -‬נזכר בימי‬ ‫אם הדבר כבר נחשף ‪ -‬מה יש להפסיד‬ ‫לטובת מוסדות קראלי בארה"ק‬ ‫לחיים ולא למוות‬ ‫מיד הבין היטב החסיד מדוע שלחו הרבי בדחיפות כזו לארץ‬ ‫סיפר הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א‪ :‬סיפר לי הרה"ח ר'‬ ‫הקודש! הוא עלה מיידית על מונית‪ ,‬והאיץ בו לנסוע במהרה‬ ‫משה אהרן מושקוביץ הי"ו‪ ,‬על אביו הזקן מחשובי חסידי‬ ‫היישר לתל השומר‪ .‬בהגיעו שמה נדהמה האשה לראות פתאום‬ ‫סאטמאר שבעיר בני ברק יצ"ו‪ .‬מנהגו היה מדי שנה בשנה‬ ‫את בעלה נוחת היישר מוויליאמסבורג למסדרונות בית‬ ‫לערוך 'נסיעה' לקראת הימים הנוראים לאמריקה‪ ,‬לשהות בחצר‬ ‫החולים‪ ...‬אך לא היה הרבה זמן לתהיות ודיבורים‪ ,‬היא הראתה‬ ‫הקודש בצילא דמהימנותא של רבו בעל 'ויואל משה' מסאטמאר‬ ‫לפניו את המסמך הרפואי שבידה‪ ,‬בו שולח אותם הפרופסור‬ ‫זצוק"ל‪ .‬הוא היה נוסע משבת סליחות עד לאחר ראש השנה‪,‬‬ ‫מנהל המחלקה היישר לחדר ניתוח! כדי לשלוף מתוך גרונו של‬ ‫ובימים של עשרת ימי תשובה נטל ברכת פרידה‪ ,‬וחזר לקראת‬ ‫התינוק את החפץ התקוע שם! – היא סיפרה לו בקצרה‬ ‫יום הקדוש לביתו שבבני ברק‪.‬‬ ‫שכנראה בלע התינוק חפץ קטן בלא משים‪ ,‬והוא תקוע עתה‬ ‫שנה אחת חשקה נפשו להישאר בחצר הקודש שבויליאמסבורג‬ ‫בתוך צינור הוושט שבגרון‪ ,‬וחייו נתונים בסכנה גדולה‪ ,‬והיא‬ ‫גם ליום הקדוש ולהושענא רבא ושמחת תורה ולשבת בראשית‪,‬‬ ‫עמדה ממש בזה הרגע לחתום על מסמך הסכמתה לעריכת‬ ‫כאשר נודע עוצם עבודת הקודש שראו אצל רבינו הקדוש בימים‬ ‫הניתוח הדחוף!‬ ‫נוראים הללו‪ .‬באותה שנה הוא רכש כרטיס טיסה עם תאריך‬ ‫"רגע‪ ,‬רגע!" צעק החסיד‪" ,‬עצרו את הכל! אין עכשיו שום‬ ‫חזרה ארצה לאחר שבת בראשית‪ ,‬וכן סידר את מקום אכסנייתו‬ ‫ניתוח!" – הוא הוציא מיד מציקלונו את כוסית הדבש שארזה לו‬ ‫שבארצות הברית עד לאחר שבת בראשית‪ .‬והנה ביום צום‬ ‫הרבנית הצדקנית‪ ,‬ובעזרת כפית קטנה החל לטפטף אל תוך‬ ‫גדליה אחר תפילת שחרית‪ ,‬מגיע אליו הגבאי הנאמן הרה"ח ר'‬ ‫פיו של התינוק מן הדבש הקדוש! הרופאים עם האחיות כולם‬ ‫יוסל אשכנזי זצ"ל‪ ,‬בקריאה מיידית לקודש פנימה‪" .‬דער רבי‬ ‫נחרדו למעשיו‪ ,‬וצעקו עליו‪" :‬מה אתה עושה? הרי אין התינוק‬ ‫רופט דיר!" [הרבי קורא לך]‪ ,‬אמר בנחרצות‪.‬‬ ‫מסוגל לאכול כעת כלום! זה מסוכן מאוד עבורו!" אבל החסיד‬ ‫החסיד דנן לא היה בטלן‪ ,‬והבין מיד שהרבי כנראה הרגיש בו‬ ‫היה בטוח‪ .‬לא בחינם ביקש הרבי לתת לי מן הדבש הזה! לא‬ ‫ברוח קודשו שברצונו להישאר השנה גם לכל ירח האיתנים‬ ‫בחינם טרחה הרבנית הצדקנית לארוז עבורי את השיירים‬ ‫בחוץ לארץ‪ ,‬וכאשר לא שאל ולא התייעץ בדבר עם הרבי‪,‬‬ ‫הללו! "כרגע"‪ ,‬הכריז האיש בבטחה‪" ,‬אין שום ניתוח! אין אנו‬ ‫כנראה ייתן לו כעת ברכת פרידה ויפטרנו לצאת לדרכו לשלום‪...‬‬ ‫חותמים על מסמך זה בשום אופן! ונוטלים את כל האחריות‬ ‫ולכן לא מיהר לגשת אל הקודש פנימה‪ ,‬ברצותו להישאר עוד עד‬ ‫הכרוכה בכך על ראשנו!"‬ ‫אחר שבת בראשית‪ .‬אך לאחר זמן מה שלא נכנס אל הרבי‪ ,‬יצא‬ ‫האב המסור המשיך לטפטף עוד כמה טיפות של דבש לפיו של‬ ‫שוב הגבאי ר' יוסל והאיץ בו‪" :‬מדוע אינך נכנס? הרי הרבי קורא‬ ‫הילד‪ ,‬תוך שהאם הרחמנית עומדת מן הצד ושופכת דמעות‬ ‫לך!" "יודע אני בדיוק מה יאמר לי הרבי!" ענה החסיד‪" ,‬אבל‬ ‫כמים בספר התהלים שבידה‪ .‬לאחר שנגמר כל הדבש מן‬ ‫נפשי משתוקקת להישאר כאן!" אך ר' יוסל הגבאי הנאמן נתן‬ ‫הכוסית עד הטיפה האחרונה‪ ,‬ביקש האב לערוך צילום נוסף‬ ‫בקולו עליו‪" :‬וכי מה כל זה קשור? הלא שמעת במו אוזניך‬ ‫בטרם יחליטו על ביצוע הניתוח הקשה והמסוכן! והנה מה מאוד‬ ‫שהרבי קורא לך להיכנס בקודש פנימה‪ ,‬כשהרבי קורא לא‬ ‫השתוממו כל רופאי המחלקה ופרופסוריה לנוכח התוצאה‬ ‫עורכים שום חשבונות! עליך להתייצב מיד בפני הרבי!" בלית‬ ‫המדהימה‪ ,‬שהוכחה בבירור בצילום‪ ,‬שהוושט 'נקי' לגמרי‪ ,‬אין‬ ‫ברירה נכנס החדר ונעמד בפני הרבי‪.‬‬ ‫שם ולא כלום! – התברר שלפתע ביחד עם הדבש 'התגלש' לו‬ ‫תיכף כשראה אותו הרבי הושיט לו את ידו הקדושה לפרידה‬ ‫גם החפץ הזר פנימה אל המעיים‪ ,‬וביציאה הראשונה שהוציא‬ ‫וברכת שלום‪ ,‬ואמר בלשון ברורה שאינה משתמעת לשני פנים‪:‬‬ ‫התינוק יצא גם הוא החוצה מעצמו! כעבור שעה קלה היה כבר‬ ‫"פאר געזונטרהייט! זאלסט האבן א'גוט יאהר!" [סע לחיים‬ ‫הילד בחזרה בביתו בריא ושלם‪ ,‬בחסדי השם יתברך המאזין‬ ‫ולשלום‪ ,‬שתהא לך שנה טובה]‪ .‬ברם החסיד התקשה להיפרד‪,‬‬ ‫לקול תפילת עבדיו הצדיקים!‬ ‫ואמר‪" :‬רבי‪ ,‬ברצוני להישאר השנה לכל הימים הנוראים‪ ,‬עד‬ ‫(פניני בית הלוי)‬ ‫אחר שבת בראשית!" קם הרבי מכסאו‪ ,‬ניגש אל המטבח הקטן‬ ‫והצר שבדירתו ושאל את הרבנית הצדקנית ע"ה‪" :‬אפשר איז‬ ‫נאך געבליבן א'פעס פון דעם האניג פון ראש השנה?" [אולי‬ ‫בית מרן רבינו שליט"א‬ ‫נשאר משהו מן הדבש של ראש השנה]‪ .‬הרבנית ענתה שניתן‬ ‫קנה לך פרקליט‬ ‫עוד 'לגרד' מעט דבש מן הצלוחית‪' ,‬שיריים' שנשארו מן הדבש‬ ‫הרינו לבשר כי מסתיימת ההרשמה‬ ‫של ראש השנה‪ .‬הרבנית הצדקנית שהבינה היטב ללב בעלה‬ ‫לכוללות קויטל‬ ‫הגדול‪ ,‬ארזה למיודענו החסיד באריזה קפדנית בתוך כוסית‬ ‫קטנה את מעט הדבש והעניקה אותו לחסיד בתור 'צידה‬ ‫בכדי שתזכו‬ ‫לדרך‪.'...‬‬ ‫שכ"ק מרן רבינו שליט"א‬ ‫לאחר שקיבל האיש את ברכת קודשו של הרבי‪ ,‬נאלץ בלית‬ ‫יעתיר עבורכם‬ ‫ברירה להקדים מיד את תאריך כרטיס הטיסה‪ ,‬ועל פי הוראתו‬ ‫בימים הנוראים הבעל"ט‬ ‫המפורשת של הרבי מצא את עצמו עוד באותו יום של צום‬ ‫ְשלֹום‪ּ ,‬ופַ ְרנָסָ ה טֹובָ ה וִּישּועָ ה ְונֶחָ מָ ה‪ּ ,‬וגְ זֵרֹות טֹובֹות‪,‬‬ ‫ּובסֵ פֶ ר חַ יִּ ים‪ְ ,‬ב ָרכָה ו ָ‬ ‫ְ‬ ‫ּול ָשלֹום‬ ‫טֹובים ְ‬‫נִּ זָ כֵר וְנִּ כ ֵָתב ְלפָ נֶיָך‪ ,‬אֲ נ ְַחנּו ְוכָל‪-‬עַ ְמָך בֵ ית י ְִּש ָראֵ ל‪ְ ,‬לחַ יִּ ים ִּ‬ ‫גדליה על המטוס בחזרה לארץ הקודש‪ .‬הילדים ששהו בביתו‬ ‫שבבני ברק‪ ,‬התפלאו לראות פתאום את אביהם שב הביתה‬ ‫ברכת השנה – תשפ"ז‬ ‫מאמריקה בהפתעה‪ ,‬הלא הוא אמור היה לחזור רק בסוף‬ ‫מצפים לישועה? יש לכם שמחה‪ ,‬אזכרה וכו'‬ ‫החודש‪ ...‬אך בטרם פצו את פיהם הקדים הוא לשאול מהם‪:‬‬ ‫הזדמנות להתברך מידי שבוע בשמירה והצלחה‬ ‫"און אווי איז מאמי?" [והיכן היא אמא?]‪ .‬תיכף נפלו פניהם‬ ‫ואמרו שהיא נסעה ממש לפני כמה שעות עם אחד הילדים לבית‬ ‫מרכז "אמונת חיים" קראלי‬ ‫החולים 'תל השומר' בעקבות איזה חפץ זר שבלע התינוק‬ ‫כתובת להעברת תרומות תגובות ולקבלת הגליון‬ ‫רח' הרב אבוחצירא ‪ 12‬אשדוד טל‪055-6798152.‬‬ ‫בטעות!‬ ‫באימייל‪8659931@gmail.com :‬‬ ‫תקע בשופר גדול לחירותינו‬ ‫אהוביך שוכבים על הרצפה‬ ‫סיפר מרן רבינו שליט"א (בטיש לבחורי ישיבת עלי שיח‬ ‫באשדוד) כדלהלן‪:‬‬ ‫וקוראים לך "טאטע‪ ,‬עוד תקיעה אחת! תקע בשופר גדול‬ ‫לחרותנו! תקע בשופר המבשר על ביאת הגאולה השלימה!"‬ ‫תקופה קצרה לאחר חתונת בתו היחידה של הגה"ק בעל‬ ‫הלא אפילו אם לא הגיעה השעה‪ ,‬כיצד תוכל לראות את‬ ‫המנחת אלעזר זצוק"ל‪ ,‬חיו חתנו הרב ברוך ואשתו הרבנית‬ ‫ילדיך בוכים ולא לעשות דבר?!"‬ ‫בוורשה שבפולין‪ .‬מאוחר יותר‪ ,‬כשחלה המנחת אלעזר‪ ,‬הוא‬ ‫קרא להם שישובו לעירו – מונקאטש‪ ,‬שהייתה באותם הימים‬ ‫באותה שנה התקיעה בשופר התעכבה למשך זמן רב‪ .‬כל‬ ‫תחת שליטה צ'כית‪ ,‬והם מיהרו לציית לבקשתו‪.‬‬ ‫הקהל בכו ללא הרף יחד עם הרבי‪.‬‬ ‫הרה"ק בעל ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש זי"ע אהב במיוחד‬ ‫אנו צריכים ללמוד מזה לבקש כי אחד מה שצריך טאטע‬ ‫את נכדו צבי נתן דוד‪ .‬בנו של חתנו זצ"ל‪ ,‬הוא היה משחק‬ ‫הושיעה נא צאן מרעיתך בכלליות ובפרטיות‬ ‫איתו ומפנק אותו‪ ,‬וצבי נתן דוד הקטן נהג לשבת בחיק סבו‬ ‫בתפילת קבלת שבת‪.‬‬ ‫מרכז "אמונת חיים" קראלי‬ ‫בראש חודש אלול בשנה האחרונה לחייו‪ ,‬לקח ה"מנחת‬ ‫אלעזר" את השופר כדי לבדוק אם הוא במצב טוב‪ .‬צבי נתן‬ ‫תחל שנה וברכותיה‬ ‫דוד נכח בחדר והתרגש מאוד לראות את השופר ולשמוע‬ ‫את צליליו‪ .‬הוא ביקש מסבו לתקוע תקיעה נוספת‪,‬‬ ‫בפרוס השנה בעמדנו בשערי השנה החדשה הבעל"ט‬ ‫ובעל ה"מנחת אלעזר" הסכים בשמחה‪ .‬מאז זה הפך לטכס‬ ‫ה' שנת תשפ"ז‬ ‫קבוע‪ :‬בכל יום מימי אלול‪ ,‬לאחר התקיעות המסורתיות אותן‬ ‫הננו לברך בזה בקידה אל מול פני הקודש‬ ‫תוקעים בחודש‬ ‫כקש"ת מרן רבינו עט"ר שליט"א‬ ‫זה‪ ,‬היה הסבא תוקע תקיעה נוספת עבור נכדו‪.‬‬ ‫רבני אנ"ש ובית ההוראה‬ ‫בערב ראש השנה‪ ,‬בו לא תוקעים בשופר‪ ,‬התאכזב צבי נתן‬ ‫דוד כשלא שמע את תקיעות השופר השגרתיות‪" .‬היום הוא‬ ‫כלל אנ"ש וידידי בית חיינו‪ ,‬וכל קוראי הגליון הנאמנים‬ ‫ערב ראש השנה" הסביר לו סבו‪" .‬היום לא תוקעים בשופר;‬ ‫כתיבה וחתימה טובה‬ ‫מחר בבוקר נתקע בשופר בבית הכנסת"‪.‬‬ ‫הילד לא הבין וגם לא רצה לנסות להבין‪ .‬הוא צעק‪ ,‬רקע‬ ‫בספרן של צדיקים גמורים‬ ‫ברגליו והתעקש‪" :‬עוד תקיעה אחת! עוד תקיעה אחת"!‬ ‫לשנה טובה תכתבו ותחתמו לאלתר לחיים טובים ארוכים‬ ‫לאחר זמן ה"מנחת אלעזר" התרכך לשמע הבכי של נכדו‬ ‫ולשלום‪ ,‬תזכו אתם ובני ביתכם לשנה טובה ומבורכת מתוך‬ ‫האהוב והוא תקע תקיעה אחת‪.‬‬ ‫נחת דקדושה והרחבת הדעת‪ ,‬בריות גופא ונהורא מעליא‪.‬‬ ‫המנהג במונקאטש היה כי בראש השנה‪ ,‬לפני תקיעת‬ ‫ונזכה כולנו יחד לשנת גאולה וישועה בישועתן של ישראל‬ ‫השופר‪ ,‬היה הרבי נושא דברים‪.‬‬ ‫ובצמיחת קרן דוד‪ ,‬בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו‬ ‫לפני שפתח את דבריו ניגש ה"מנחת אלעזר" אל ארון‬ ‫ההנהלה‬ ‫המערכת‬ ‫הקודש‪ ,‬פתח אותו ואמר‪" :‬ריבון העולמים! עלי לבקש‬ ‫מחילה‪ .‬כתוב בספרי ההלכה שלא לתקוע בשופר בערב‬ ‫קול קראלי‬ ‫ראש השנה‪ ,‬אך אני תקעתי ביום זה"‪.‬‬ ‫הוא החל לבכות וקרא‪" :‬האם אתה יודע‪ ,‬ריבונו של עולם‪,‬‬ ‫עדכונים ♦ שיחות ודרשות ♦ סיפורים ♦ ניגונים‬ ‫מדוע עברתי על המנהג המקובל? היה זה מפני שנכדי הקטן‬ ‫שכב על הרצפה והתחנן שאתקע בשבילו תקיעה אחת‬ ‫אידיש‬ ‫‪074-7962278‬‬ ‫בשופר‪ .‬לבי נמס בקרבי;‬ ‫עברית‬ ‫‪03-7236730‬‬ ‫לא יכלתי לראות אותו בוכה‪ ,‬ולכן תקעתי פעם נוספת למרות‬ ‫שלא נהוג לעשות כך‪.‬‬ ‫שמעו ותחי נפשכם‬ ‫"טאטע (אבא)! כיצד תוכל לעמוד מנגד ולראות את בניך‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לזכר עולם יהיה צדיק‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הרב זאב ארי' לייב זצ"ל‬ ‫הרב מנשה יצחק מאיר שיף זצ"ל‬ ‫בן מו"ר הרה"צ אביגדור זצ"ל‬ ‫אדונינו מורינו ורבינו‬ ‫בן הרה"ח יוסף זצ"ל‬ ‫נלב"ע יום כיפור‬ ‫הגה"ק יצחק צבי משה זצ"ל‬ ‫נלב"ע ב תשרי תשפא‬ ‫ברא כרעא דאבוה‬ ‫אדמו"ר אביגדור מוזס זצ"ל‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫מקראלי‬ ‫הגה"צ משה וועבר זצוק"ל‬ ‫ה"ה ארי' לייב באסנער ז"ל‬ ‫בהרה"ח ישעי' אליעזר ז"ל‬ ‫נלב"ע ד' טבת תשעט‬ ‫בהרה"צ מרדכי זצ"ל‬ ‫נלב"ע כו אלול‬ ‫זכותו יגן עלינו ועכי"א‬ ‫נלבע יב כסלו תשפא‬