מעדני שבת · Madanei Shabbos — ראש השנה (2026-09-07)

מעדני יו"ט
בס"ד
ראש השנה תשפ"ז – מעדנים על הפרשה בהלכה ובאגדה –
גליון 529 נערך בס"ד ע"י מתתיהו אליהו הכהן זילביגר
פיוטים
שיר המעלות ממעמקים
דנו הראשונים בענין אמירת פיוטים בברכת ק"ש ,יש
איתא בירושלמי מי שמדבר בין ישתבח ליוצר עבירה היא שכתבו שאין לאמרם כי שנינו ברכות (י"א ).במקום שאמרו
בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה .והמ"א (נ"ד) נשאר מזה לקצר אינו רשאי להאריך ,ועוד שנינו (מ' ):כל המשנה
בצ"ע על מה שכתבו המקובלים לומר בעשרת ימי תשובה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו.
שיר המעלות ממעמקים בין ישתבח ליוצר ,וקשה הא הוי הטור (או"ח ס"ח) מביא שהרמ"ה כתב שאין לומר פיוטים
הפסק .העמק ברכה כתב שלכאו' יש ראיה לדבריהם ממה בברכת ק"ש ,והטור כתב שנוהגין בכל המקומות לומר
שכתב הרמב"ם (תפלה ז' י"ג) יש מקומות שנהגו בהן בהם פיוטים ,וגם הראשונים אשר תקנום היו גדולי עולם
לקרות בכל יום אחר שמברכין ישתבח שירת הים ואח"כ כמו רבי אלעזר הקליר וחבריו ,וכן כתב הראב"ד למעט או
מברכין על שמע ,הרי שמותר להפסיק אחר ישתבח להרבות באמצע הברכה אין קפידא לפיכך נהגו להוסיף
באמירת השירה .אמנם יש לחלק דשאני שירת הים ,כיון פיוטין .ומסיים גם ר"ת דחק לקיים המנהג ,ומ"מ טוב ויפה
דהא דאסור להפסיק אחר ישתבח אינו אלא מטעם שתקנו הדבר לבטלה למי שאפשר כי היא סיבה להפסיק בשיחה
שיסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל ,וע"כ שירת בטלה בדברי הבאי ,גם פירוש ר"ת שפירש לקיים המנהג
הים דהוי נמי סדור שבחים אין זה הפסק ,משא"כ שיר לא ישר בעיני הרא"ש .הב"ח מתמיה על הטור דכיון דאמר
המעלות ממעמקים דהוי דברי בקשה ותפלה .וצ"ע. דגדולי עולם תקנום וגם הראב"ד ור"ת הסכימו שאין בו
בתשובות והנהגות (ב' מ"א) כתב שמה שאומרים שיר איסור היאך יבאו אח"כ לבטלו ,ואחד היה בזמנינו
ממעמקים זה דומה למה שאנו אומרים פיוטים בג' ברכות שהתחיל לבטל מלומר קרוב"ץ בקהלו ולא הוציא שנתו.
ראשונות שבשמו"ע ,שגדולי הראשונים אסרו לאמרם יש שמביאים ראיה שמותר לומר פיוטים בברכת ק"ש ממה
מפני שבגמרא ברכות אמרו (ל"ד ).שאסור לשאל צרכיו בג' שכתב הרמב"ם (ברכות א' ו') כל הברכות כולן נאמרין בכל
ברכות ראשונות וג' אחרונות ,ורק צורך הרבים התיר לשון והוא שיאמר כעין שתקנו חכמים ,ואם שינה את
הרמ"א ,וכן הגר"א שהתנגד לפיוטים משום הפסק בג' המטבע הואיל והזכיר אזכרה ומלכות וענין הברכה אפילו
ראשונות ,התיר בר"ה ויוה"כ שהצורך גדול מאד ,ומאחר בלשון חול יצא .והרמ"ך מקשה על הרמב"ם שהוא עצמו
האריז"ל מצא שאמירת שיר המעלות לפני יוצר אור הוא כתב בהלכות ק"ש דלא יצא .והכסף משנה מיישב דבריש
תיקון גדול בימי הדין ,הסומך עליו אין לו לחשוש כלל הלכות ק"ש מיירי ששינה שחתם בברוך במקום שהתקינו
להפסק בימים אלו כיון שיש בזה צורך גדול ,ולצורך מותר שלא לחתום או פתח בברוך במקום שתקנו שלא לפתוח
להפסיק כעניית שלום שמותר להפסיק. או ששינה ולא חתם או לא פתח בברוך במקום שהתקינו
המטה אפרים (תרי"ט ל"ז) כתב שיש לומר שיר המעלות לחתום או לפתוח ,והכא מיירי ששינה בנוסח הברכה ולא
ממעמקים במקום שנוהגים לומר בכל עשי"ת ,ומי שהוא אמר אותו לשון ממש אלא שאמר ענין הברכה בנוסח אחר
עומד באמצע פסד"ז בשעה שהצבור אומרים ממעמקים ולא שינה לא בפתיחה ולא בחתימה.
יכול לומר עם הצבור אם ירצה. וכן לכאו' גם לענין פיוטים אין קפידא כי דוקא במקום
האלף למטה כתב דכיון שיסד האריז"ל שאמירת שיר שתקנו לפתוח בברוך ולחתום בברוך אינו רשאי לקצר
המעלות תהיה בין ישתבח ליוצר והאומרו במקום אחר לא שלא לפתוח או שלא לחתום וכן להיפך כי על ידי זה הוא
עשהו ולא כלום ,ומזמורא יתמא הוא ,א"כ כשהוא עומד משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות ,אבל שאר נוסח
בפסד"ז מוטב שימתין ויאמר ביחידות כשיגיע למקומו, הברכה לא נתנו בו חכמים שיעור שיאמר כך וכך מלות
ומ"מ אפשר כיון שהצבור עומדים בין ישתבח ליוצר רשאי דוקא דא"כ היה להם לתקן נוסח כל ברכה במלות מנויות
הוא להשתתף עם הצבור ולאומרו עמהם ,ולכן לא ולהשמיענו כל ברכה וברכה בנוסחתה וזה לא מצינו.
הכרעתי בזה והאומרו עם הצבור אין מזניחין אותו. השו"ע שם פוסק יש מקומות שמפסיקים בברכות ק"ש
מדבריו מבואר שגם המתפלל ביחידות יש לו לומר שיר לומר פיוטים ,ונכון למנוע מלאמרם משום דהוי הפסק.
המעלות ,אולם תשובות והנהגות הנ"ל כתב שאפשר הרמ"א כתב ויש אומרים דאין איסור בדבר ,וכן נוהגין בכל
שהענין הוא רק כשמתפללין בציבור ויש בזה זכות הרבים, המקומות לאמרם ,והמיקל ואינו אומרם לא הפסיד ,ומ"מ
שפיר אז ראוי להתפלל לישועה ,אבל ביחיד אף שבעשרת לא יעסוק בשום דבר ,אפי' בדברי תורה אסור להפסיק
ימי תשובה הקב"ה קרוב לתשובה גם ליחיד ,מ"מ בתפלה ולעסוק כל זמן שהצבור אומר פיוטים ,וכ"ש שאסור לדבר
גם בר"ה מפורש בגמ' (ע"ז ד' ):דרבים עדיפי בר"ה שום שיחה בטילה .ומ"מ מי שלומד ע"י הרהור שרואה
ומתקבלת התפילה טפי ,ולכן ביחיד אולי לא כדאי ,וראוי בספר ומהרהר ,לית ביה איסורא דהרהור לאו כדיבור דמי,
לחשוש להפסק ,ובפרט אם אינו אומר בכוונה גדולה וכמו אלא שמתוך כך יבואו לדבר ויבואו לידי הפסק ,וע"כ אין
שנהגו בציבור ,ולכן נאה לדקדק לומר עם הציבור דוקא. לאדם לפרוש עצמו מהציבור במקום שנהגו לאמרם,
ומסיים גם הנוהג שלא לומר שיר המעלות מ"מ כשמתפלל ויאמר אותם עמהם.
עם ציבור שאומר אין לו לשתוק מלומר עמהם דכיון עוד כתב השו"ע (קי"ב) אל ישאל אדם צרכיו בג' ראשונות,
שהציבור אומרים המזמור להמתיק הדינים ועת רצון היא ולא בג' אחרונות של תפילת שמונה עשרי ,ודוקא צרכי
למעלה לתפלה והוא שותק ,ראוי לחשוש לאיסור המבואר יחיד ,אבל צרכי צבור שרי .ולכן אין לומר פיוטים ולא
בגמ' (ברכות כ ):כל העולם עוסקים בו בשבחו של מקום קרובץ בתפלה .והרמ"א כתב ויש מתירין ,הואיל וצרכי
והוא יושב בטל ואף שמתכוון לטובה לחוש להפסק. רבים הם ,וכן נוהגים בכל מקום לאמרם.
גליון 529 ראש השנה תשפ"ז
איתא במדרש (ילקוט שמעוני תהילים) בשעה שהקב"ה עולה ויושב על כסא דין הוא עולה,
וכשישראל תוקעין בשופר הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים .אין להקשות מדברי
הגמ' (בבא קמא נ' ).כל האומר הקב"ה ותרן הוא ,יותרו חייו ,שנאמר 'הצור תמים פעלו כי כל
דרכיו משפט' ,כי מבואר במסילת ישרים (פרק ד') שיסוד ענין מידת הרחמים של הקב"ה הוא בג'
אופנים ,א' ע"י שמקבל את החוזר בתשובה ומוחל לו על כל עוונותיו לגמרי .ב' שאפי' אדם שלא
שב בתשובה מ"מ הקב"ה מאריך אף ואינו מענש אותו מיד ,כדי שיהיה לו זמן לעשות תשובה .ג'
גם כאשר נותן לו העונש אינו מעניש אותו על הכל ביחד אלא מעט מעט כדי לעורר אותו
לתשובה .וזה מה דכתיב 'והוא רחום יכפר עוון' דהיינו שמקבל תשובתו' ,והרבה להשיב אפו'
דהיינו מאריך אף ואינו מענש אותו מיד' ,לא יעיר כל חמתו' שאינו מעניש אותו על הכל ביחד
אלא רק מעט.
השם משמואל כתב מנהגנו לאכול תפוח מתוק בדבש ,וכן להטביל פרוסת המוציא בדבש ,כי
דבש הוא דבר המהפך כל הניתן בו לדבש כמבואר בפוסקים ,והוא פועל דמיוני להפוך חשוכא
לנהורא ומרירא למיתקא ,וכן ראש השנה הוא הראשית והכל בטל אל הראשית וע"כ בכח
הראשית להפוך הכל.
ונראה מהפייטן שההתחלפות בבטן לאה ולד זכר לדינה היתה בראש השנה ,והטעם כי ראש
השנה באשר הוא ראשית הוא כולל כל המתחלפין ,וע"כ נעשה בו חילוף זה .וכל איש יקח מזה
תוכחת מוסר לנפשו שאין זמן מוכשר להתהפך מרע לטוב יותר מראש השנה בין ברוחניות בין
בגשמיות.
ר' יונה בספר היראה כתב הוי דן את כל אדם לכף זכות ,למען יעבירו מן השמים על פשעיך וידונו
אותך לכף זכות .הפלא יועץ (ערך סניגוריא) כתב שכן מצינו בגדעון שזכה להיות שופט משום
שלמד סניגוריא על ישראל ובשביל זה זכה להושיע את ישראל .והטעם הוא כי כל אשר ידבר
האיש עושה רושם ומעורר פמליא של מעלה אם מדבר קטיגוריא מעורר המקטרגים ואם מדבר
סניגוריא מעורר סניגורים ודבריו עושים פירות .וזה כתבו המקובלים הטעם בבתו של נחוניא
חופר שיחין שכאשר למד עליה זכות ר' חנינא בן דוסא ואמר אפשר דבר שנצטער אותו צדיק
יכשל בו זרעו תכף עלתה מן הבור .ומאד צריכים ליזהר הדרשנים ובפרט בימי הדין ימים נוראים
שלא לעורר דין ושלא ללמוד קטיגוריא בדרושים בהזכיר חטא רבים ח"ו רק יאמרו מה צריך
לעשות ומזה צריך ליזהר והשומע ישמע .וכל הדן לכף זכות המקום ידין אותו לכף זכות צא ולמד
איך למד זכות יצחק אבינו על ישראל באמור כמה שנותיו של אדם וכו' ,והבן ותראה חסדיו
יתברך כי חפץ חסד הוא ומקבל כל מין טענה מהמלמד זכות .וביותר צריך ליזהר כשאדם נתון
בצרה ללמד עליו סניגוריא ושלא להזכיר עוונותיו כמנהג קלי הדעת שאומרים זה וזה גורם ועל
כן באה עליו הצרה הזאת כי ידוע שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה ונמצא שיגלו שמים
עונו וארץ מתקוממה לו.
להערות או קבלת הגליון במייל נא לשלוח מייל לכתובת madaneishabbos@gmail.com
