gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מכתלי בית הדין · Mikaslei Beis Din — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: מכתלי בית הדין · Mikaslei Beis Din

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

מכתלי בית הדין · Mikaslei Beis Din — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מכתלי‬ ‫משולחנו של הגאון‬ ‫רבי מנחם מנדל‬ ‫פומרנץ שליט"א‬ ‫בית הדין‬ ‫תשובות אקטואליות‬ ‫ריש מתיבתא 'עוז והדר'‬ ‫בענייני חושן משפט‬ ‫על הפרשה‬ ‫גיליון שס"ה‪ ,‬ראש השנה תשפ"ז‬ ‫התיז ממטף כיבוי והזיק מאכלים‬ ‫צפוי להינזק ולהישרף מחמת האש שהצית‬ ‫אבשלום‪ .‬נמצא שהאש המתפשטת לעבר‬ ‫הארגז דינה כחץ או כאבן שנזרקו לעברו‪ .‬אלא‬ ‫שבטרם הגיע הנזק הצפוי של האש‪ ,‬בא נתן‬ ‫והתיז על הארגז את חומר הכיבוי שניתז כחץ‬ ‫ממון ש'המוציא מחבירו עליו הראיה'‪ ,‬ולפיכך‬ ‫מחמת הספק אין מוציאים ממון לא מהזורק‬ ‫ולא מהמשבר‪ .‬ודברי הש"ך הובאו גם בערוך‬ ‫השולחן (שם סכ"ד)‪.‬‬ ‫חילוק בין זורק כלי לזורק חץ‬ ‫בשלום ונתן נכנסו למטבח הישיבה‬ ‫בשעת הפסקה‪ ,‬והבחינו בכף חשמלית‬ ‫שהייתה מחוברת לחשמל‪ .‬מתוך‬ ‫א‬ ‫סקרנות החלו להתעסק בה‪ .‬בשלב מסוים נטל‬ ‫אבשלום את הכף הלוהטת והניח אותה על‬ ‫אל הטוגנים‪ ,‬ועל ידי כך נפסל הארגז וניזוק‪.‬‬ ‫גבי נייר סופג שהיה מונח על משטח העבודה‪.‬‬ ‫התוספות (שם ד"ה זרק) כתבו‪ ,‬שאם לא זרק‬ ‫לכאורה יש לדמות מקרה זה לדברי‬ ‫בתוך רגעים ספורים ניצת הנייר‪ ,‬ולהבה גבוהה‬ ‫את הכלי עצמו אלא זרק אבן או חץ לעברו‪,‬‬ ‫התוספות על פי שיטת הקצות‪ ,‬בזורק חץ על‬ ‫פרצה במקום‪.‬‬ ‫ובטרם פגעה האבן או החץ בכלי בא אחר‬ ‫כלי ובא אחר והזיקו קודם לכן‪ .‬כשם ששם אין‬ ‫ושברו‪ ,‬פשוט שחייב‪ ,‬ולא שייך בזה הטעם של‬ ‫נתן‪ ,‬שהתעשת מיד והבין את חומרת המצב‪,‬‬ ‫אומרים שהכלי כבר נחשב שבור מחמת החץ‬ ‫'מנא תבירא תבר'‪ .‬וכתבו התוספות ש'סברא‬ ‫מיהר לקחת מטף כיבוי שהיה תלוי בסמוך‪,‬‬ ‫הראשון‪ ,‬כך גם כאן אין הארגז נחשב כשרוף‬ ‫פשוטה היא לחלק בין זורק אבן לזורק כלי‬ ‫והתיז את חומר הכיבוי לעבר מוקד האש עד‬ ‫או כאבוד מחמת האש העתידה להגיע אליו‪.‬‬ ‫עצמו'‪ .‬וכן פסק הש"ך (שם ס"ק כח) וערוך‬ ‫שכיבה אותה לחלוטין‪.‬‬ ‫לפיכך‪ ,‬המזיק בפועל הוא מי שהביא את הנזק‬ ‫השולחן (שם)‪.‬‬ ‫לאחר האירוע התברר כי חלק מחומר‬ ‫המיידי‪ ,‬ונמצא שיש לחייב את נתן שהתיז את‬ ‫הכיבוי ניתז על ארגז טוגנים שהיה מונח‬ ‫וביאר הב"ח (סימן שפו סעיף ה) את יסוד‬ ‫חומר הכיבוי‪ ,‬ולא את אבשלום שהצית את‬ ‫בקרבת מקום‪ ,‬והטוגנים נפסלו לשימוש‬ ‫החילוק‪ ,‬שכאשר זרק את הכלי עצמו‪ ,‬נעשה‬ ‫האש‪.‬‬ ‫והושלכו‪ .‬הנהלת הישיבה דורשת פיצוי על‬ ‫מעשה המזיק בגוף הכלי‪ ,‬ששוב אין לו קיום‬ ‫מציל ממון חברו‬ ‫מצד עצמו‪ ,‬ולכן כבר משעת הזריקה נחשב‬ ‫הנזק שנגרם‪.‬‬ ‫אולם עדיין יש לעיין בדבר‪ ,‬שכן נתן לא‬ ‫הכלי כשבור‪ .‬מה שאין כן כאשר זרק אבן או‬ ‫האם אבשלום‪ ,‬שגרם להתלקחות האש‬ ‫פעל מתוך כוונת היזק‪ ,‬אלא מתוך רצון להציל‬ ‫חץ לעבר הכלי‪ ,‬לא נעשתה עדיין כל פעולה‬ ‫ברשלנות‪ ,‬חייב לשלם על הנזק שנגרם לטוגנים‬ ‫את ממון הישיבה מהפסד גדול בהרבה‪ .‬כל‬ ‫בגוף הכלי עצמו‪ ,‬והכלי עומד בשלמותו‬ ‫במהלך פעולות הכיבוי? האם נתן‪ ,‬שבפעולת‬ ‫מעשיו לא נועדו אלא לכבות את השריפה‬ ‫כבתחילה‪ .‬מאחר שלא חל בו עדיין שום מעשה‬ ‫הכיבוי שלו נגרם הנזק בפועל‪ ,‬נושא באחריות‬ ‫ולמנוע את התפשטותה‪.‬‬ ‫של קלקול‪ ,‬אם בא אחר ושברו קודם שפגע בו‬ ‫כלשהי? או שמא שניהם פטורים מתשלום?‬ ‫ומעתה יש לדון האם ניתן לחייב אדם‬ ‫החץ‪ ,‬הרי הוא המזיק הגמור וחייב בתשלומיו‪.‬‬ ‫שבשעת חירום פעל להצלת ממון חברו‪,‬‬ ‫שני חצים לעבר כלי אחד‬ ‫ובמסגרת פעולת ההצלה גרם נזק ממוני מוגבל‬ ‫תשובה‬ ‫בדברי התוספות היה ניתן לומר שדבריהם‬ ‫מנא תבירא תבר‬ ‫כדי למנוע הפסד גדול לאין ערוך‪ .‬שאלה זו‬ ‫נאמרו דווקא כאשר הראשון לא פגע בכלי‬ ‫אינה נוגעת עוד לדיני 'מנא תבירא תבר' בלבד‪,‬‬ ‫בגמרא (בבא קמא יז‪ ):‬הובא מאמרו של רבה על‬ ‫עצמו רק שלח אליו חץ‪ ,‬ואילו השני שבר את‬ ‫אלא ליסוד דינו של אדם המזיק בשעת הצלה‪,‬‬ ‫הזורק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל‬ ‫הכלי בידיים‪ ,‬כגון במקל וכיוצא בזה‪ ,‬אז נחשב‬ ‫והאם מעשה שנעשה לצורך מניעת נזק חמור‬ ‫בעודו באוויר‪ ,‬פטור‪ ,‬משום שאנו אומרים‬ ‫השני כשובר הכלי‪ .‬אולם אם גם השני לא נגע‬ ‫יותר מקבל מעמד מיוחד הפוטר את העושה‬ ‫'מנא תבירא תבר' – כלי שבור שבר‪ .‬והמסקנה‬ ‫בכלי עצמו אלא ירה לעברו מקרוב יותר חץ‬ ‫אותו מתשלומים‪.‬‬ ‫בגמרא היא שלרבה היה פשוט הדבר שהכלי‬ ‫נוסף‪ ,‬יתכן שאין השני חייב‪ ,‬שהרי סוף סוף גם‬ ‫נחשב כשבור כבר משעת זריקתו‪ ,‬שהרי סופו‬ ‫תקנה בבא להציל נפשות‬ ‫הוא לא עשה מעשה ישיר בגוף הכלי‪.‬‬ ‫להתרסק ארצה‪ .‬ואילו רבא הסתפק אם הולכים‬ ‫מצינו בגמרא (סנהדרין עד‪ ).‬שאדם הרודף‬ ‫אמנם בקצות החושן (סימן שצ סק"א) האריך‬ ‫בתר מעיקרא‪ ,‬דהיינו אחר המצב הראשוני של‬ ‫אחר אחד שהיה רוצה להרוג את חבירו‪,‬‬ ‫לדון בדברי התוספות והקשה על הבנה זו‬ ‫הכלי‪ ,‬ונמצא ששבר כלי שלם וחייב‪ ,‬או בתר‬ ‫ובמהלך המרדף שבר כלים‪ ,‬בין כליו של‬ ‫מכמה מקומות‪ .‬ומתוך דבריו מבואר שאין‬ ‫השתא‪ ,‬ונמצא שלא שבר אלא כלי שכבר נחשב‬ ‫הנרדף ובין כליו של אדם אחר‪ ,‬פטור מלשלם‪.‬‬ ‫לחלק בכך‪ ,‬אלא כשם שבזורק חץ לעבר‬ ‫שבור ופטור‪.‬‬ ‫אין זה פטור מעיקר הדין‪ ,‬שהרי סוף סוף הזיק‬ ‫הכלי אין אנו מחשיבים את הכלי כשבור קודם‬ ‫להלכה פסק השולחן ערוך (סימן שפו סעיף‬ ‫ממון חברו‪ ,‬אלא שראו חכמים צורך לתקן‬ ‫הפגיעה‪ ,‬כך אין הבדל אם השני שברו בידיים‬ ‫ד) שהזורק כלי מראש הגג ואין תחתיו כרים‬ ‫כן‪ ,‬שאם לא ייפטר המציל מתשלומים‪' ,‬אין‬ ‫או שגם הוא זרק לעברו חץ נוסף‪ .‬מאחר שאין‬ ‫וכסתות להצילו‪ ,‬ובא אחר ושברו במקל בעודו‬ ‫לך אדם שמציל את חבירו מן הרודף'‪ .‬לפיכך‬ ‫כאן את הסברא של 'מנא תבירא תבר'‪ ,‬אין‬ ‫באוויר‪ ,‬הזורק חייב והמשבר פטור‪ ,‬לפי שאנו‬ ‫העמידו את תקנתם כדי שלא יירתעו בני אדם‬ ‫סיבה לפוטרו רק מפני שגם הוא הזיק בדרך‬ ‫מחשיבים את הכלי כשבור כבר משעת הזריקה‪.‬‬ ‫מלהציל נפשות מחמת החשש להפסד ממון‪.‬‬ ‫של זריקת חץ‪.‬‬ ‫אמנם הש"ך (שם ס"ק כז) הביא מדברי הפוסקים‪,‬‬ ‫אבידת כלי המלחמה‬ ‫נידון דידן כמו שני חצים‬ ‫שאף שלדעת רבה הדבר פשוט שהמשבר‬ ‫בתרומת הדשן (סימן שכח) נשאל על בני עיר‬ ‫ולפי זה יש מקום לדון בנידון שלפנינו‪.‬‬ ‫פטור‪ ,‬מכל מקום מאחר שלרבא נותר הדבר‬ ‫ששמעו כי חיל שונאים מתקרב כדי לשלול‬ ‫הארגז שעמד בסמוך למוקד השריפה היה‬ ‫בספק‪ ,‬הרי זה בכלל ספק ממון‪ ,‬ודינו ככל ספק‬ ‫מעשיו ולהביא בחשבון את הנזק האפשרי‪ ,‬אין‬ ‫כאל מצב שיש בו חשש נפשות‪ ,‬עד שהתירו‬ ‫ולבזוז את עדרי הבהמות שבעיר‪ .‬בני העיר‬ ‫כוונתו הטובה מספקת כדי לפוטרו‪.‬‬ ‫לחלל עליה שבת במקום הצורך‪ .‬ממילא‬ ‫התארגנו לצאת לקראתם בנשק ובשריון כדי‬ ‫ומבואר מדברי התוספות‪ ,‬שעצם העובדה‬ ‫מסתבר שגם התקנה שנועדה לעודד פעולות‬ ‫להציל את רכושם‪ .‬אחד מבני העיר שאל‬ ‫שאדם פעל לשם שמים או מתוך רצון להציל‪,‬‬ ‫הצלה חלה במקרים אלו‪.‬‬ ‫מחברו שריון וכלי זיין לצורך היציאה למערכה‪,‬‬ ‫אין בה די כדי לפטור אותו לגמרי גם בדיני‬ ‫ולפי זה גם בנידון שלפנינו יש לפטור את‬ ‫ובסופו של דבר נפלו הלוחמים בידי השונאים‪,‬‬ ‫שמים‪ .‬כאשר היה עליו לצפות את הנזק‬ ‫נתן מן התשלומים‪ .‬אף שבפועל ניזוק ארגז‬ ‫אשר לקחו מהם את כל כלי נשקם‪ ,‬ובכללם את‬ ‫ולהיזהר ממנו‪ ,‬אין כוונתו הטובה מסלקת את‬ ‫הטוגנים מחומר הכיבוי שהתיז‪ ,‬מכל מקום‬ ‫השריון והנשק השאולים‪.‬‬ ‫אחריותו‪.‬‬ ‫מאחר ומעשיו נעשו לשם הצלת המקום מן‬ ‫השאלה הייתה האם השואל חייב לשלם על‬ ‫הדליקה‪ ,‬והרי דליקה נחשבת בגדר מצב שיש‬ ‫האבידה‪ ,‬שהרי שואל חייב באונסים‪ .‬והשיב‬ ‫מזיק בידיים שאני‬ ‫בו חשש סכנת נפשות‪ ,‬חלה כאן תקנת חז"ל‬ ‫התרומת הדשן‪ ,‬שאף על פי ששואל חייב‬ ‫אלא שאין ראיה זו מכרעת בנידון שלפנינו‪.‬‬ ‫שלא להטיל אחריות ממונית על המציל‪.‬‬ ‫באונסים‪ ,‬מכל מקום במקרה זה דינו כ'מתה‬ ‫שכן דברי התוספות נאמרו ביחס לחיוב בדיני‬ ‫מחמת מלאכה'‪ ,‬שכן אף שלא נתקלקלו הכלים‬ ‫שמים בגרמא‪ .‬שם היה מקום לומר שכאשר‬ ‫אם כוונת הצלה פוטרת‬ ‫אמנם יש לדון עוד בנידון שלפנינו מצד‬ ‫מחמת השימוש עצמו‪ ,‬מכל מקום אובדנם‬ ‫כל כוונתו לטובה‪ ,‬אפילו חיוב בדיני שמים לא‬ ‫נגרם על ידי אותה מלאכה שלשמה נשאלו‪,‬‬ ‫יהא‪ ,‬ועל כך השיבו התוספות שאין הדבר כן‪.‬‬ ‫נוסף לפטור את נתן‪ .‬וזאת מאחר הוא לא‬ ‫התכוון להזיק לארגז הטוגנים או לכל חפץ אחר‬ ‫ולפיכך פטור השואל‪.‬‬ ‫אולם כאשר אדם מזיק בידיים‪ ,‬אפשר שחייב‬ ‫אף אם כל כוונתו הייתה לטובה‪.‬‬ ‫שעמד בסביבת מוקד האש‪ ,‬אלא ביקש אך ורק‬ ‫חילוק בין הצלת ממון להצלת‬ ‫ואף אם נבקש להסתמך על סברת התוספות‬ ‫להציל את ממון הישיבה מפני הדליקה‪ .‬יתכן‬ ‫נפשות‬ ‫שבאופן כזה‪ ,‬כאשר כל כוונתו לטובה ולהצלה‪,‬‬ ‫בנתיבות המשפט (סימן שמ סק"ו) הביא את‬ ‫גם במזיק בידיים‪ ,‬עדיין יש לומר שהיה נתן‬ ‫אין לראותו כמזיק בידיים‪.‬‬ ‫דברי תרומת הדשן וביאר שכל הנידון שבדבריו‬ ‫יכול לכוון את חומר הכיבוי אל מוקד האש‬ ‫עצמו מבלי להתיזו על גבי ארגז הטוגנים‪ .‬ואף‬ ‫המכסה קמה בפני הדליקה‬ ‫לפטור מדין 'מתה מחמת מלאכה' נאמר דווקא‬ ‫אם בשעת המעשה היה מבוהל ולחוץ‪ ,‬מכל‬ ‫בגמרא (בבא קמא נה‪ :‬נו‪ ).‬שנינו בברייתא‬ ‫במקום שהיציאה למלחמה נועדה להצלת‬ ‫מקום אפשר עדיין היה יכול להיזהר ולעשות‬ ‫שהכופף קמתו של חברו בפני הדליקה פטור‬ ‫ממון‪ ,‬כפי שמפורש בשאלה שבאו השונאים‬ ‫דבריו בצורה נכונה כדי להימנע מגרימת הנזק‪.‬‬ ‫בדיני אדם וחייב בדיני שמים‪ .‬והקשו בגמרא‪,‬‬ ‫לשלול ולבזוז את מקנה העיר‪ .‬אולם כאשר‬ ‫אם על ידי מעשהו גרם שהאש תשרוף את‬ ‫מדובר בהצלת נפשות‪ ,‬יהיה השואל פטור גם‬ ‫הצלת נפשות אינה טעונה דקדוק‬ ‫הקמה ברוח מצויה‪ ,‬הרי הוא מזיק גמור וחייב‬ ‫באונס‪ .‬וכתב שם שכאשר אדם נוטל כלי כדי‬ ‫ואולם כלפי מה שנתבאר לעיל לפטור את‬ ‫אף בדיני אדם‪ .‬ואם אין מעשהו גורם כלל‬ ‫להציל נפשות‪ ,‬הוא פטור אפילו אם שאל את‬ ‫נתן משום שפעל במסגרת הצלה מדליקה‪,‬‬ ‫לשריפה‪ ,‬מה עשה ומה הזיק‪.‬‬ ‫הכלי שלא מדעת בעליו ואירע לו אונס‪ ,‬שאינו‬ ‫אשר דינה כהצלת נפשות‪ .‬הנה בחידושי אנשי‬ ‫ומתרץ רב אשי‪ ,‬שמדובר באופן שכיסה את‬ ‫גרוע ממי שרץ להציל את הנרדף מיד הרודף‬ ‫שם (בבא קמא מד‪ .‬מדפי הרי"ף) מבואר שתקנת‬ ‫הקמה ועשאה 'טמון'‪ .‬כלומר‪ ,‬אדם אחר הדליק‬ ‫ושבר כלים בדרך‪ ,‬שפטור מן התשלומים‪ .‬ואף‬ ‫חכמים לפטור את המציל אינה מוגבלת דווקא‬ ‫את האש‪ ,‬והקמה הייתה עתידה להישרף גם‬ ‫אם המציל פועל גם לטובת עצמו‪ ,‬כל עוד יש‬ ‫למקרה שבו לא הייתה אפשרות אחרת להציל‪.‬‬ ‫בלא מעשהו‪ .‬אלא שעל ידי שכיסה אותה‬ ‫במעשיו גם הצלת אחרים‪ ,‬בכלל תקנת חכמים‬ ‫ואף כאשר ניתן היה‪ ,‬בדיעבד‪ ,‬לחשוב על דרך‬ ‫נעשתה 'טמון באש'‪ ,‬וקיימא לן שהמבעיר‬ ‫הוא‪ .‬רק כאשר אדם מציל את עצמו בלבד על‬ ‫זהירה יותר או מדויקת יותר‪ ,‬לא העמידו‬ ‫פטור על נזקי טמון‪ .‬נמצא שלא גרם לשריפת‬ ‫חשבון ממון חברו‪ ,‬לא שייכת תקנה זו‪ ,‬שהרי‬ ‫חכמים את המציל לדקדק בשעת חירום כיצד‬ ‫הקמה עצמה‪ ,‬אלא גרם לכך שהמבעיר ייפטר‬ ‫'מהיכי תיתי' שיוכל להציל את עצמו על ידי‬ ‫להציל באופן המועיל ביותר והפוגע פחות‪.‬‬ ‫מתשלומיה‪ .‬משום כך אין כאן אלא גרמא‪,‬‬ ‫פגיעה בממון הזולת‪.‬‬ ‫במקום הצלת נפשות אין דורשים מן האדם‬ ‫ופטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים‪.‬‬ ‫נמצא אפוא‪ ,‬שכל יסוד התקנה לפטור את‬ ‫לעצור‪ ,‬לשקול ולבחון את כל החלופות‬ ‫ומבארת הגמרא כי החידוש הוא שהיה ניתן‬ ‫המזיק תוך כדי פעולת הצלה נאמר דווקא‬ ‫האפשריות בטרם יפעל‪.‬‬ ‫לומר שיש לפטור את המכסה את קמתו של‬ ‫במקום שיש הצלת נפשות‪ ,‬אך לא במקום שכל‬ ‫לפיכך‪ ,‬גם אם נאמר שהיה ניתן לכבות‬ ‫חברו שנתכוון להציל בכך את התבואה שלא‬ ‫מטרת הפעולה היא הצלת ממון בלבד‪.‬‬ ‫את השריפה באופן מדויק יותר ולמנוע את‬ ‫תשרף‪ .‬והתוספות (שם נו‪ .‬ד"ה כיסויי) הקשו אם‬ ‫לפי זה היה מקום לומר שבנידון שלפנינו‬ ‫הפגיעה בארגז הטוגנים‪ ,‬אין בכך כדי לגרוע‬ ‫כן מדוע באמת חייב בדיני שמים‪ .‬והרי גלוי‬ ‫אין מקום לפטור את נתן‪ .‬הרי החשש לפיקוח‬ ‫מן הפטור שניתן למציל בשעת דליקה‪.‬‬ ‫וידוע לפני הקב"ה אם כוונתו הייתה לטובה‬ ‫נפש בדליקה שפורצת בישיבה בשעות היום‬ ‫או לרעה‪ .‬ואם כיסה את הקמה כדי לעכב את‬ ‫הוא דבר רחוק ביותר‪ ,‬וכל מעשיו נועדו להציל‬ ‫העולה לדינא‬ ‫התפשטות האש ולאפשר לבעליה‬ ‫את רכוש הישיבה מפני התפשטות השריפה‪,‬‬ ‫העולה מהאמור‪ :‬שאבשלום‬ ‫להצילה‪ ,‬מדוע יתחייב אף בדיני‬ ‫ולא להציל נפשות‪ .‬ואם כן‪ ,‬לכאורה אין כאן‬ ‫שהצית את האש פטור מתשלום‬ ‫שמים‪.‬‬ ‫את התקנה המיוחדת שנאמרה במציל נפשות‪,‬‬ ‫על ארגז הטוגנים‪ ,‬שכן סוף סוף‬ ‫ותירצו התוספות‪ ,‬שאפילו‬ ‫והיה מקום לחייבו על הנזק שגרם לארגז‬ ‫לא האש היא שהזיקה את הארגז‬ ‫אם אכן נתכוון לטובה‪ ,‬כדי‬ ‫הטוגנים בשעת פעולת הכיבוי‪.‬‬ ‫בפועל‪ ,‬אלא חומר הכיבוי‪.‬‬ ‫שלא תישרף במהירות ויוכל‬ ‫דליקה כסכנת נפשות‬ ‫ודינו כזורק חץ ובא אחר‬ ‫בעל הבית להצילה‪ ,‬מכל‬ ‫ושברו‪ ,‬שבזה לכולי עלמא‬ ‫אולם הנתיבות מסיים שם בחידוש גדול‪.‬‬ ‫מקום חייב בדיני שמים‪ ,‬משום‬ ‫לדבריו‪ ,‬גם מי שנטל כלים של חברו כדי‬ ‫השני הוא הנחשב למזיק‪.‬‬ ‫ד'איבעיא ליה לאזדהורי‬ ‫להצילם מן הדליקה‪ ,‬ולאחר מכן נאנסו מידו‪,‬‬ ‫נתן‪ ,‬שעל ידו נגרם הנזק‬ ‫ולאסוקי אדעתיה' שמעשיו‬ ‫פטור‪ .‬והטעם‪ ,‬לפי שכל דליקה נחשבת כסכנת‬ ‫בפועל‪ ,‬אף הוא פטור‪ ,‬משום‬ ‫עלולים לגרום הפסד שאם‬ ‫נפשות‪ ,‬וכשם שמצינו שמחללים עליה את‬ ‫שכוונתו הייתה להציל מפני‬ ‫הכיסוי לא יציל את הדליקה‬ ‫השבת‪.‬‬ ‫הדליקה שנחשבת כסכנת‬ ‫לא יהיה חייב המדליק כדין‬ ‫ומבואר מדבריו שאין אנו בוחנים רק את‬ ‫נפשות‪ .‬לפיכך‪ ,‬אף שנגרם נזק‬ ‫טמון באש שפטור‪.‬‬ ‫הנזק שצפוי שיארע בפועל‪ ,‬אלא את גם הצד‬ ‫במהלך פעולת הכיבוי‪ ,‬אין‬ ‫ומאחר שהיה עליו‬ ‫הרחוק שהאש תתפשט ותביא לידי סכנת‬ ‫לחייבו בתשלומים‪.‬‬ ‫להתבונן בתוצאות‬ ‫נפשות‪ .‬משום כך התייחסו חז"ל לכל דליקה‬ ‫השמות המופיעים בסיפורי בית הדין – בדויים‬