gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שמועה טובה · Shemuah Tovah — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: שמועה טובה · Shemuah Tovah

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

שמועה טובה · Shemuah Tovah — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס”ד‬ ‫תשפ”ז | גליון א‬ ‫ראש השנה תשפ”ז | א‬ ‫בס”ד‬ ‫ראש השנה‬ ‫שימי ראש השנה הינם ימים טובים כשאר‬ ‫מוטלת על כל אחד ואחד העבודה להוציא‬ ‫פנינים יקרים‬ ‫ימים טובים‪ ,‬ועל כן יש בהם מצות שמחת‬ ‫לאור עולם את השמחה השוכנת עמוק‬ ‫יום‪-‬טוב‪ ,‬והן מחמת ראש השנה עצמו‪,‬‬ ‫עמוק בלבו‪ .‬ובאמת אין שמחה זו סותרת‬ ‫שהרי יום זה הוא יום המלכת המלך‪ ,‬וכמו‬ ‫את הדאגה והחרדה‪ ,‬כי בלבו של כל אדם‬ ‫שאמר הקב"ה 'אמרו לפני מלכויות כדי‬ ‫יש עומק לפנים מעומק והוא יכול להכיל‬ ‫שתמליכוני עליכם'‪ ,‬ובוודאי ראויה שמחה‬ ‫שתי הרגשות סותרות אלה‪.‬‬ ‫ראש לכל השנה‬ ‫זו להיעשות מתוך כובד ראש ורצינות‪.‬‬ ‫כמ"ש הרה"ק הרבי ר' בונים מפרשיסחא‬ ‫ובוודאי שאסור לזלזל חלילה בהרגשה זו‬ ‫זי"ע (מכתב לראש השנה)‪ ,‬כי "השמחה והדאגה‬ ‫של חרדת הדין‪' ,‬כי הוא נורא ואיום'‪ ,‬ואנו‬ ‫כתב המהר״ל מפראג ב״חידושי אגדות" על‬ ‫מסותרת בפחד"‪ .‬בראש השנה‪ ,‬על אף‬ ‫צריכים ביום הזה לעמול לבקש ולהתחנן‬ ‫מסכת ראש השנה‪ ,‬וזה לשונו‪" :‬כי ראש‬ ‫היותו יום המשפט‪ ,‬חבויה בו שמחה‪.‬‬ ‫שייגזר גזר דיננו לטובה‪ ,‬ונהיה ראויים‬ ‫השנה הוא דומה לראש לגמרי‪ ,‬לפי ששם‬ ‫לחיות ולהיות עבדי המלך‪ ,‬כפי שאמר‬ ‫הנשמה‪ ,‬וכן תשרי הוא ראש לכל השנה‬ ‫הנביא ‘כי חדוות ה' היא מעוזכם'‪.‬‬ ‫‪ -‬ונקרא ראש‪ ...‬ודבר זה אמת למשכיל‬ ‫מאוד איך תשרי הוא הראש‪ ,‬כי שם ישכון‬ ‫'בשמך יגילון כל היום'‬ ‫הנשמה ומקבל מן האלקית‪ ,‬וכן חודש זה‬ ‫בראש השנה מקבלים עול מלכות שמים‪,‬‬ ‫מקבל מן הש״י הקדושה"‪ .‬ובהמשך שם‪:‬‬ ‫וצריך להיות בשמחה (לשון השפ"א להלן)‪ .‬וזה‬ ‫סיפר כ"ק האדמו"ר מטאלנא שליט"א‬ ‫״אמנם ראש השנה אינו מן הרגלים‪ ,‬רק‬ ‫לשון הרא"ש בסוף מסכת ראש השנה בשם‬ ‫ששמע מה'בית ישראל' זצ"ל‪ ,‬שפעם אחת‬ ‫הוא כמו הראש לכל השנה״‪:‬‬ ‫הירושלמי (ראש השנה פרק א הלכה ג)‪ ,‬והובאו‬ ‫כשנכנס זקינו הרה"ק ה'שפת אמת' לשולחן‬ ‫דבריו בטור (או"ח סוף סימן תקפג)‪ ,‬כתיב "כי‬ ‫הטהור בליל ראש השנה‪ ,‬ראה בת‪-‬שחוק‬ ‫מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו‬ ‫מרחפת על פני היושבים‪ ,‬וברגע כמימרא‬ ‫כה' אלקינו בכל קראנו אליו" (דברים ד‪ ,‬ז)‪,‬‬ ‫הבין שהרה"ק רבי אברהם מפוריסוב זי"ע‪,‬‬ ‫אין אומה כאומה זו שיודעת אופיה של‬ ‫'כי חדוות ה' היא מעוזכם'‬ ‫נכד היהודי הקדוש זי"ע‪ ,‬שנמנה על גדולי‬ ‫אלוקים! בנוהג שבעולם‪ ,‬מי שיש לו דין‬ ‫חסידי ה'שפת אמת'‪ ,‬והיה מגדולי חריפי‬ ‫לובש שחורים וכו'‪ ,‬אבל ישראל – לובשים‬ ‫צדיקי פולין באותו הדור‪ ,‬והיסב אז לצדו‬ ‫ענין נעלה מוצאים אנו בפסוקים בנחמיה‬ ‫לבנים ואוכלים ושותים ושמחים בראש‬ ‫של השפת אמת בשולחן הטהור – ידו היתה‬ ‫(ח‪ ,‬ט‪-‬יב)‪ ,‬על ימי ראש השנה שעברו על‬ ‫השנה‪ ,‬לפי שיודעים שהקב"ה מטה את‬ ‫בענין‪ ,‬שכך היתה דרכו בקודש בשמחה‬ ‫שבי גולת בבל בראשות עזרא ונחמיה‪,‬‬ ‫דינם לכף זכות וכו’‪.‬‬ ‫וחדווה רבה‪ ,‬ואמר לו השפת אמת 'ראש‬ ‫שעזרא הסופר והלוויים השקיטו את העם‬ ‫והיות וראש השנה נברא העולם מחדש‪,‬‬ ‫השנה אויך'!?– היינו וכי גם ראש השנה הוא‬ ‫‪ ...‬והוסיפו לומר שאדרבה‪ ,‬מצוה גדולה‬ ‫אין שמחה גדולה מזו! וכלשון אדמו"ר‬ ‫זמן ראוי לומר דבר צחות? נענה הרה"ק‬ ‫היא לשמוח שמחה גדולה ‪ -‬כלשון הפסוק‬ ‫הזקן נ"ע (תניא סוף פרק לג)‪ :‬וזהו שכתוב‬ ‫מפוריסוב ואמר‪ :‬הרי זו סוגיה מפורשת‬ ‫"כי חדות ה' היא מעוזכם"‪ .‬רבים וטובים‬ ‫ישמח ישראל בעשיו (תהלים קמט‪ ,‬ב) ‪ ,‬פירוש‪,‬‬ ‫בגמרא והלכה פסוקה בשולחן ערוך‪,‬‬ ‫ישבו אפוא על מדוכה זו ודנו בה‪ ,‬איך‬ ‫שכל מי שהוא מזרע ישראל יש לו לשמוח‬ ‫שאמרו בגמרא )סנהדרין כט‪ ,‬א) 'מנה לי‬ ‫מתיישבים שני הדברים כאחד‪ ,‬מצד אחד‬ ‫בשמחת ה'‪ ,‬אשר שש ושמח בדירתו‬ ‫בידך‪ ,‬אמר לו הן‪ ,‬למחר אמר לו תנהו לי‪,‬‬ ‫– האימה והיראה מפני יום הדין‪ ,‬ומאידך‬ ‫בתחתונים‪ ,‬שהם בחינת עשיה גשמית‬ ‫אמר לו משטה אני בך‪ ,‬פטור'‪ .‬וכן נפסק‬ ‫הוראת עזרא הסופר לבני ישראל בענין‬ ‫ממש‪ .‬וזהו שכתוב 'בעשיו' לשון רבים‪,‬‬ ‫להלכה )רמב"ם פ"ו מטוען ה"ו‪ ,‬ובשו"ע‬ ‫השמחה‪ .‬וביותר הדבר צריך עיון‪ :‬אדם‬ ‫שהוא עולם הזה הגשמי המלא קלפות‬ ‫חו"מ סימן פא ס"א)‪ ,‬ואם נאמר שבראש‬ ‫היודע מרת נפשו כמה עיוות וכמה קלקל‬ ‫וסטרא אחרא‪ ,‬שנקרא רשות הרבים וטורי‬ ‫השנה אסור לומר דבר צחות‪ ,‬היה צריך‬ ‫במשך כל השנה כולה‪ ,‬ויודע שעל הכל‬ ‫דפרודא‪ ,‬ואתהפכן לנהורא‪ ,‬ונעשים רשות‬ ‫המחבר לפסוק שדין זה של 'יכול לומר‬ ‫יבוא האלוקים במשפט‪ ,‬ושהכל גלוי וידוע‬ ‫היחיד ליחודו יתברך‪...‬‬ ‫משטה הייתיי'‪ ,‬לא נאמר בראש השנה‪,‬‬ ‫לפניו ‪ -‬איך הוא יכול להכניס שמחה בלבו‪.‬‬ ‫פעם שאל הרה"ק רבי נחמן מברסלב‬ ‫והאומר לחבירו בראש השנה ‘משטה‬ ‫אלא הנה אמרו חז"ל (ע"ז ג‪ ,‬א) 'אין הקב"ה‬ ‫זי"ע לאחד אם בכה בראש השנה‪ .‬ואמר‬ ‫הייתי בך'‪ ,‬אינו נאמן‪ ,‬כי בראש השנה‬ ‫בא בטרוניה עם בריותיו'‪ ,‬ועוד אמרו (ברכות‬ ‫אז‪ ,‬שעיקר הבכיה כשהוא מחמת שמחה‪,‬‬ ‫אין אדם משטה בחבירו‪ ,‬ומדלא כתב כן‬ ‫כה‪ ,‬ב) 'לא ניתנה תורה למלאכי השרת'‪ ,‬ואם‬ ‫וגילה אז ענין הנפלא בשמך יגילון כל היום‬ ‫המחבר‪ ,‬מוכח להדיא שאפילו בראש‬ ‫הלכה פסוקה היא בישראל שצריך להיות‬ ‫(תהלים פט‪ ,‬יז)‪ ,‬שהוא ראשי תיבות בכיה (חיי‬ ‫השנה נאמן אדם לומר לחבירו ‘משטה‬ ‫בשמחה ביום הזה‪ ,‬מדין היום‪ -‬טוב שבו‪,‬‬ ‫מוהר"ן דך ו)‪.‬‬ ‫הייתי בך'‪ .‬כששמע זאת ה'שפת אמת' נחה‬ ‫על כרחך שמן השמים נותנים לכל יהודי‬ ‫דעתו בקורת רוח‪ ,‬ובאמת אמרו שבשנה זו‬ ‫במתנה כוחות והארות של שמחה גדולה‪,‬‬ ‫ואלו הם דבריו הנוקבים של החתם סופר‬ ‫היו אמרי קדשו בראש השנה נסובים יותר‬ ‫אלא ששמחה זו מכוסה מתחת לכמה‬ ‫(דרשות ח"ב דף שנו סע"א‪ -‬ע"ב)‪ :‬נקדים דברי‬ ‫במידת השמחה‪ .‬המורם מכל האמור הוא‪,‬‬ ‫וכמה כיסויים של דאגות וחרדות‪ ,‬על כן‬ ‫עזרה ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו‬ ‫ב | ראש השנה תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫עושין בשמחה‪ .‬וכפי השמחה בראש השנה‬ ‫וב'שפת אמת' (ר"ה תרל"ה) אי' שראש השנה‬ ‫ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי־קדוש‬ ‫בקבלת מלכותו ית"ש כן מתקיים כל ימי‬ ‫נמנה על מועדי ישראל‪ ,‬ומבאר זאת‪" :‬בכסה‬ ‫היום לאדנינו ואל־תעצבו כי־חדות ה' היא‬ ‫השנה"‪.‬‬ ‫ליום חגינו‪ .‬כי ראש השנה בין המועדות;‬ ‫מעזכם (נחמיה ח‪ ,‬ט‪-‬י)‪ ,‬יש לדקדק‪ ,‬מאי כי‬ ‫כלומר‪ ,‬בראש השנה נברא האדם וביום‬ ‫כי לבני ישראל הוא שמחה שלטובתינו‬ ‫קדוש היום לאדוננו‪ ,‬היה לו לומר כי קדוש‬ ‫ההוא נקבע החלק האלוקי שבו‪ ,‬ועל דבר‬ ‫נתן השי"ת ימי תשובה ומשפט בכל ראש‬ ‫היום לנו‪ ,‬כי יום ראש השנה היה‪ ,‬ומאי כי־‬ ‫זה צריך לשמוח‪ .‬בשבועות שמחים אנו על‬ ‫השנה‪ ,‬להתנקות בעולם הזה מכל חטא‪.‬‬ ‫חדות ה' היא מעזכם ? אבל העניין‪ ,‬כי יום‬ ‫מתן תורה‪ ,‬ובראש השנה שמחים אנו על‬ ‫ואמת שבני ישראל בטוחין שיצאו זכאין‬ ‫ראש השנה‪ ,‬הגם כי הוא יום נורא – יום דין‬ ‫מתן חלק אלו‪-‬ה ממעל‪ ...‬והיא היא חדוות‬ ‫וגמר השמחה הוא ניכר בסוכות"‪.‬‬ ‫ומשפט על כל יצורי תבל‪ ,‬מכל מקום אינו‬ ‫ה' ‪ -‬השמחה על חלק האלוקות המיוחד‬ ‫לכן צריך כל אדם בבואו ליום הגדול הזה‬ ‫יום עצבון‪ ,‬ואדרבה! דוקא בחדות לב של‬ ‫לנפשות בני ישראל!!! ראש השנה הוא זמן‬ ‫להגביר את רגש השמחה שבקרבו‪ ,‬על‬ ‫תשובה ואהבה ודבקות ובכיה של שמחה‪,‬‬ ‫"מתן הנקודה הפנימית באדם"‪ ,‬ביום קדוש‬ ‫עצם מתנת החיים שיש לו‪ ,‬שהיא המתנה‬ ‫היטיבו נגן בתרועה (תהלים לג‪ ,‬ג)‪ ,‬בשמך יגילון‬ ‫זה זכה האדם ל"ויפח באפיו נשמת חיים"‬ ‫הגדולה ביותר‪ ,‬כמו שאמרו בגמרא (קידושין‬ ‫כל היום (שם פט‪ ,‬יז) ראשי תיבות בכיה‪,‬‬ ‫מאלקותו יתברך‪ ,‬ודבר זה מתחדש מדי‬ ‫פ‪ ,‬ב) 'מה יתאונן אדם‪ ,‬דיו חיים שנתתי לו'‪.‬‬ ‫אבל עצבות ושברון לא יזכר ולא יפקד‪ ,‬כי‬ ‫שנה בשנה‪.‬‬ ‫ורק על הזכות הזו‪ ,‬שהוא‪ ,‬הקטן בתורה‬ ‫היא מסטרא דקליפה וסטרא דדינא‪ ,‬ואין‬ ‫והדל במעשים‪ ,‬יכול להשתתף בהמלכת‬ ‫לעורר דין ביום ההוא עכ"ל‪.‬‬ ‫קדושת היום ע"י ריעות ואחדות‬ ‫אי' בבית אהרן (קארלין) בליל ראש השנה‪,‬‬ ‫המלוכה ביום הזה‪ ,‬ולקרוא 'המלך' בקול‬ ‫הרה"ק ר' אהרן הגדול מקרלין זי"ע פעם‬ ‫אמר כי א"א לקבל יום הקדוש הזה רק‬ ‫גדול‪ ,‬ולקיים את מצות היום בתקיעת‬ ‫אמר (בית אהרן לראש השנה‪ ,‬ד"ה בליל ר"ה‪ ,‬דף‬ ‫ע"י ריעות‪ ,‬כאמור יום תרוע"ה יהיה לכם‪,‬‬ ‫שופר – על כך לבד ראוי לו לשמוח עד‬ ‫קלא ע"ד)‪ :‬אי אפשר לקבל יום הקדוש הזה‬ ‫כי אי אפשר לקבלו רק ע"י אחדות וריעות‬ ‫בלי די‪ .‬וכאשר יתבונן האדם בכל זה‪ ,‬יוכל‬ ‫[וכו’] רק בשמחה ובישוב הדעת‪ ,‬כי על ידי‬ ‫וזהו דכתיב באחד לחודש השביעי לרמז‬ ‫להגביר את רגש השמחה שבקרבו‪ ,‬יחד עם‬ ‫שמחה המוח מזוכך‪ ,‬ועיקר התשובה על‬ ‫כי הכל הוא ע"י אחדות‪ ,‬וזהו דכתיב ביום‬ ‫הרגשת החרדה והיראה ממלך המשפט‬ ‫ידי מוח זך‪.‬‬ ‫ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד‪ ,‬כי בוודאי‬ ‫היודע עד כמה הרבה לחטוא ולפשוע‪.‬‬ ‫הרה"ק ר' משה מקוז'ניץ זי"ע אמר (דעת‬ ‫באחדותו אין לספק ח"ו ואצ"ל רק לרמז‬ ‫ומהרה"ק בעל ה'ישמח ישראל' מאלכסנדר‬ ‫משה‪ ,‬אלול‪ ,‬ד"ה איתא‪ ,‬דף קמד‪ :):‬הגם שהוא‬ ‫כי הכל הוא ע"י אחדות‪ ,‬וד"ל‪ ,‬ואמר רק‬ ‫זי"ע אי' שידוע שדרכו של היצה"ר להעציב‬ ‫יום הדין‪ ,‬מכל מקום נמשך ממנו קדושה‬ ‫בשמחה ובישוב הדעת‪ ,‬כי ע"י שמחה‬ ‫ולהשפיל את האדם אפילו בימים הנוראים‪,‬‬ ‫וטהרה על כל השנה – באשר שהוא ראשית‬ ‫המוח מזוכך ועיקר התשובה ע"י מוח זך‪:‬‬ ‫באמרו איך יערב לבך להרים ראש ולמללא‬ ‫וכללות השנה‪ .‬והגם שהוא יום הדין‪ ,‬מכל‬ ‫והיה אומר מרן האמרי אמת מגור זי״ע‪ ,‬ראש‬ ‫מילי קדם מלכא עילאה‪ ,‬הלא אינך מרגיש‬ ‫מקום יום קדוש וטהור הוא‪ ,‬ובוודאי יש‬ ‫השנה הוא החג היחידי בשנה שגם בני ארץ‬ ‫שום הארה והתעוררות דקדושה‪ ,‬וכוונתו‬ ‫בו שמחה גם כן‪ .‬וזכורני כד הוינא טליא‬ ‫ישראל נוהגים אותו שני ימים‪ .‬והטעם לזה‬ ‫להפילו ביאוש ועצבות‪ ,‬וכך הוא נלכד‬ ‫[כשהייתי נער]‪ ,‬הייתי תמיד מתמה עצמי‬ ‫הוא‪ ,‬מפני שרצו חכמים שלפחות יום טוב‬ ‫ברשתו‪ .‬וממשיך וכותב שעל זה אמר‬ ‫על כבוד הרה"ק אאמו"ר [בעמח"ס עבודת‬ ‫אחד בשנה יהיו כל היהודים שבכל העולם‬ ‫שלמה המלך ע"ה (קהלת ט‪ ,‬י) כל אשר‬ ‫ישראל] זצלה"ה‪ ,‬שבראש השנה היה שמח‬ ‫כולו שווים בו‪...‬‬ ‫תמצא ידך לעשות בכוחך עשה‪" ,‬היינו אף‬ ‫למאוד! ולכאורה ביום ההוא לשמחה מה‬ ‫בכח החיצון‪ ,‬עד שיתעורר אור הפנימיות"‪.‬‬ ‫זו עושה?! אמנם הוא הדבר אשר דיברנו‪,‬‬ ‫ו"מוטבע ומושרש בנפשות ישראל אהבת‬ ‫מחמת שהוא ראשית השנה‪ ,‬יורד קדושה‬ ‫ה'‪ ,‬כי נשמת ישראל נחצבת מתחת כסא‬ ‫וטהרה וכל טוב לכל ימי השנה‪ .‬והטעים‬ ‫כבודו‪ ,‬אלא שעל ידי החטאים האהבה‬ ‫הרה"ק רבי ישראל מרדכי מראחמסטריווקא‬ ‫סימנא מילתא‬ ‫נסתרת‪ ,‬וצריך כל אחד ואחד להביאה‬ ‫זי"ע לפי שהוא סימן יפה לכל השנה‪.‬‬ ‫מההעלם אל הגילוי‪ ,‬ועל ידי התעוררות‬ ‫והרה"ק ר' לייבל אייגר מלובלין זי"ע‬ ‫בספר ״אמרי פינחס״ מאת (הרה״ק רבי פינחס‬ ‫כוח החיצון יערה עליו רוח ממרום כפי‬ ‫כותב (תורת אמת‪ ,‬ר"ה תרכו‪ ,‬ד"ה מה‪ ,‬דף ה)‪ :‬מה‬ ‫מקאריץ זי״ע ‪ -‬אות תפא)‪ ,‬הובא בזה הלשון‪:‬‬ ‫יגיעתו והכנתו"‪ ,‬עכל"ק‪ .‬שוב אנו מוצאים‬ ‫שלא נאמר בתורה שום ציווי על עונג‬ ‫"ראש השנה הוא הגליפה (=חותמת וצורה) של‬ ‫כאן את מערכת הענוה וההכרה בשפלות‬ ‫ושמחה בימים האלו‪ ,‬ובמדרש (קהלת רבה‬ ‫כל השנה‪ ,‬ואמר רבי שמעריל ז״ל (=תלמידו של‬ ‫עצמו‪ ,‬לצד ההתחזקות והידיעה כי הקב"ה‬ ‫ט‪ ,‬ג) איתא שבימים אלו בת קול אומרת לך‬ ‫הרה״ק מקאריץ זי״ע)‪ :‬כמו שאדם נוהג בראש‬ ‫מחכה לתפילת כל אחד ואחד‪.‬‬ ‫אכל בשמחה וכו' (שם‪ ,‬ז)‪ .‬יש לומר העניין‪,‬‬ ‫השנה – כך יתנהגו עמו כל השנה‪ .‬ואמר‪,‬‬ ‫והוסיף ה'שפת אמת' במק"א (תרס"א)‪,‬‬ ‫כי העיקר בימים האלו הוא הבטוחות‬ ‫שלכך אין אוכלין דברים חמוצים בראש‬ ‫בעניין השמחה שיש בראש השנה‪,‬‬ ‫[מידת הבטחון] בו יתברך‪ ,‬שבוודאי הוא‬ ‫השנה (עי׳ מגן אברהם ריש סי׳ תקפג)‪ ,‬שלא יצטרך‬ ‫וכותב כי "הנביא צוה לשמוח בר"ה אכלו‬ ‫צופה ומביט לטובתנו‪ ,‬וכמה שיש בנפש‬ ‫לעקם פיו ‪ -‬ונעשה מזה גליפה על כל‬ ‫משמנים כו' חדות ה' היא מעוזכם‪ .‬עיקר‬ ‫בטוחות [בטחון] זה‪ ,‬כן יוכל להתענג בטוב‬ ‫השנה‪ .‬ולכן לא רצה לומר (=דברי כיבושין) כלל‬ ‫העוז לבני ישראל לשמוח בחלק אלקות‬ ‫לב‪ ,‬וזה ענין ה'בת קול' השופע בלב ההוא‪.‬‬ ‫לפני התקיעות‪ ,‬שמא חס ושלום יצא מפיו‬ ‫המיוחד לנפשות בני ישראל‪ .‬ובראש השנה‬ ‫ולזה אין שייך שיהיה על זה מאמר מפורש‬ ‫דבר שאינו הגון‪ ,‬והוא מורא גדול ביום כזה‬ ‫מתחדש זה הכח שבו נברא האדם ויפח‬ ‫על השמחה והעונג‪ ,‬כי הוא דבר הבא לפי‬ ‫‪ -‬שהוא נעשה רושם על כל השנה‪ .‬ולכן אין‬ ‫באפיו נשמת חיים‪ .‬ובראש השנה מקבלים‬ ‫בטוחות הלב [דרגת הבטחון] של כל אחד‬ ‫לאדם בראש השנה כי אם לבלות כל היום‬ ‫מלכות שמים‪ .‬וצריך להיות בשמחה כמ"ש‬ ‫ואחד‪( ,‬וזו נקרא 'בת קול'‪ ,‬שהיינו קול הנולד מקול‬ ‫בתורה ובתפילה‪ ,‬גם אחרי הסעודה"‪.‬‬ ‫כל [מצוה] שקיבלו עליהם בשמחה עדיין‬ ‫האדם)‪.‬‬ ‫ראש השנה תשפ”ז | ג‬ ‫בס”ד‬ ‫עולם ויקבלו עליהם מלכותו יתברך‪ .‬והנה‬ ‫שנעשה ביום המחרת ע"י התקיעה בשופר‬ ‫"והסביר ענין ראש השנה‪ ,‬כמו שאדם‬ ‫אנחנו מקבלים ע"ע בזה היום גודל מלכותו‬ ‫ויתהפך מדה"ד למדה"ר‪.‬‬ ‫רוצה לבנות בית ‪ -‬אזי הוא מצייר תחילה‬ ‫בעומק הלב ע"י שופר וע"י פסוקי מלכיות‬ ‫על הטבלא צורת הבית עם חדריו וכו'‪ ,‬ועל‬ ‫זכרונות שופרות ויש לנו חשק גדול שיהיה‬ ‫דרך זה הוא הבנין‪ .‬כך הוא רשימו של ראש‬ ‫ניכר מלכותו יתברך לעיני כל‪ .‬לכן אוכלים‬ ‫'תפוח בדבש' ‪ -‬בספר אזור אליהו (להרה"ק‬ ‫השנה על כל השנה"‪ .‬עכלה״ק‪:‬‬ ‫תפוח מתוק בדבש לעורר בלבנו הרצון עד‬ ‫ר' אליהו מויסקיט‪ ,‬מתלמידי הרבי מקאצק) וז"ל‪:‬‬ ‫ביאור נפלא בענין הסימנים שבליל ראש‬ ‫סוף המעשה‪ .‬וגם עי"ז יתעורר גם למעלה‬ ‫בש"ע (סי' תקפ"ג) ויש נוהגין לאכול תפוח‬ ‫השנה‪ ,‬ביאר כ"ק האדמו"ר מצאנז שליט"א‪,‬‬ ‫כן כביכול‪ .‬ועוד מתוק אותיות תקום היינו‬ ‫מתוק בדבש‪ .‬הענין בזה כתיב (שה"ש ז')‬ ‫נראה לבאר ענין אכילת הסימנים בליל‬ ‫להקים שכינתא מעפרא וזהו עיקר תפלת‬ ‫תחת התפוח עוררתיך כי התפו"ח מורה‬ ‫ר"ה‪ ,‬דהנה ענין תקיעת שופר מכוסה‬ ‫ר"ה כגון ובכן תן פחדך וכו'‪ .‬דב"ש נוטריקון‬ ‫על ראשית הרצון כמ"ש (שה"ש א') רפדוני‬ ‫היא‪ ,‬אף שנתבארו בפנימיות ענין מצוה‬ ‫"דוד "בת "שבע בחי' מלכו"ת שמים והבן‪:‬‬ ‫בתפוחים כי חולת אהבה אני וכן (שם)‬ ‫זו ענינים וטעמים רבים‪ ,‬מ"מ אנן בעינינו‬ ‫רמז בתהלים ובתורה לאכילת דבש בראש השנה‬ ‫כתפוח בעצי היער בצלו חמדתי‪ .‬ודב"ש‬ ‫אין אנו יודעים כלל‪ ,‬אלא דיש בזה אות‬ ‫בספר הרוקח‬ ‫(הלכות ראש השנה סימן רא)‬ ‫מורה על סוף המעשה כי דבש הוא מין‬ ‫וסימן הוא בין ישראל לאביהם שבשמים‪,‬‬ ‫‪...‬וסיום מזמור הרנינו 'ויאכילהו מחלב‬ ‫האחרון בשבעת המינין נגד בחי' מלכו"ת‪.‬‬ ‫שזה כמו סימן מוסכם שבעשייתם סימן זה‬ ‫חטה ומצור דבש אשביעך'‪ ,‬רמז לאכילת‬ ‫והנה העיקר הוא בר"ה להביא רצונו יתברך‬ ‫נתעורר מדה"ר עליהם ועומד מכסא דין‬ ‫דבש בליל ראש השנה כדי שתהא לו השנה‬ ‫שירצה במלוכה כי כל עיקר בריאת העולם‬ ‫ויושב על כסא רחמים‪ ,‬ואין אחרים מבינים‬ ‫מתוקה‪ ,‬דסימנא מלתא הוא כדאמר בפרק‬ ‫הי' עי"ז שרצה להיות מלך על עם נפרד‬ ‫בענין מצוה זו‪ ,‬וכסימן שעשו דוד ויהונתן‬ ‫א' דכריתות ובפרק בתרא דהוריות אמר‬ ‫בעלי גבול‪ .‬והנה בזה היום זכרון ליום ראשון‬ ‫ביניהם (שמו"א פרק כ) במעשה החיצים‪,‬‬ ‫אביי יהא רגיל איניש ליכול בריש שתא‬ ‫אנו ממשיכין רצונו יתברך שיהיה לו תענוג‬ ‫והנערים אשר עמהם לא הבינו מאומה‬ ‫קרא וכו'‪ .‬בתורה רמוז וימתקו המים שם‬ ‫מבה"ע‪ .‬והנה הראשית היה כשעלה ברצונו‬ ‫מהנעשה ביניהם‪ .‬וזאת בקשתנו באכילת‬ ‫שם לו חק ומשפט‪.‬‬ ‫יתברך והיה לו כביכול חשק לברוא העולם‬ ‫הסימנים‪ ,‬לבקש מהבוכ"ע שכמו שכעת‬ ‫עד סוף ההשתלשלות בחי' מלכו"ת שיהיה‬ ‫אנו אוכלים 'סימנים' כן יתקבלו הסימנים‬ ‫יקרה מפנינים‬ ‫כפשוטה ממש‪ .‬ומן הבהמה עצמה לוקח‬ ‫ברכות דף מ' עמוד ב' שהברכה הראשונה‬ ‫במאור ושמש (רמזי ראש השנה ד“ה‬ ‫הקרן בלבד‪ ,‬שחשיבותו פחותה‪ ,‬לא רק‬ ‫בתפילת שמונה עשרה "אלקי אברהם‬ ‫ואמרו)‪ .‬עיקר מטרת יום ראש השנה הוא‬ ‫מחשיבות הבשר שנעשה מאכל אדם‪,‬‬ ‫הוי כמו מלכות‪ ,‬דאברהם אבינו המליך‬ ‫להמליך את הקב"ה‪ ...‬ואשרי מי שהוא‬ ‫אלא גם מחשיבות העור של הבהמה‬ ‫הקב"ה על כל העולם שהודיע מלכותו"‪.‬‬ ‫זוכה לקדש ולטהר עצמו ומחשבותיו‬ ‫שעושים ממנו לבוש‪ ,‬שלכן אינו מקבל‬ ‫והגיב על כך כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש‬ ‫ולהכין עצמו לקראת אלקינו בכל המ"ח‬ ‫טומאה‪ ,‬שבזה מודגשת מעלתו של‬ ‫"כח זה להמליך את הקב"ה ניתן לכל‬ ‫שעות שבראש השנה‪ ,‬שבזה ימשוך‬ ‫יהודי שגם מקרן של בהמה דבר פחות‬ ‫אחד ואחד מישראל בהתחלת השנה‪,‬‬ ‫קדושה ודביקות השם על כל השנה‬ ‫ביותר‪ ,‬עושה "שופר" שעל ידו ממליך את‬ ‫כמארז"ל "אמר הקב"ה‪ ...‬אמרו לפני‬ ‫שיוכל להיות דבוק בנועם השם כל היום‪,‬‬ ‫הקב"ה‪.‬‬ ‫בראש השנה מלכויות זכרונות ושופרות‪...‬‬ ‫וכל חלק מחלקי השעות שבר"ה יתנו עזר‬ ‫כדי שתמליכוני עליכם ‪ ...‬ובמה בשופר"‪.‬‬ ‫וסעד לכל יום מימי השנה להמליך הבורא‬ ‫וגם בענין זה מודגשת גודל מעלתן של‬ ‫ברוך הוא‪ .‬וזהו הפירוש אמרו לפני מלכיות‬ ‫מעלת ברכת 'לשנה טובה' איש לרעהו‬ ‫ישראל‪ ,‬שהקב"ה מבקש מכל אחד‬ ‫כדי שתמליכוני עליכם‪ ,‬שהכונה שתאמרו‬ ‫הרה"ק ה'צמח צדק' מליובאוויטש זי"ע‬ ‫ואחד מישראל ש"תמליכוני עליכם"‪.‬‬ ‫המלכיות בראש השנה בכל לבכם שעל‬ ‫אמר בראש השנה‪ ,‬הרי יש ב' מלאכי‬ ‫היינו‪ ,‬שמלכותו של הקב"ה נעשית על‬ ‫ידי זה תמליכו את השם ברוך הוא כל‬ ‫השרת המלווים לו לאדם‪ ,‬וכששומעים‬ ‫ידי ישראל דוקא‪ .‬ומודגש גם בהמשך‬ ‫השנה ברוב עוז ואל יוכל נרגן המפריד‬ ‫איך שמאחלים זה לזה‪ ,‬לשנה טובה‬ ‫המאמר "ובמה בשופר"‪ ,‬שפעולתו של‬ ‫להבדיל בינינו לבוראינו אך נהיה דבוקים‬ ‫תיכתב ותחתם וכו' בטוהר לב‪ ,‬הם עולים‬ ‫יהודי להמליך את הקב"ה היא לא על‬ ‫באורו בלי מסך המבדיל‪.‬‬ ‫למעלה כמליצי יושר להפציר לשנה טובה‪.‬‬ ‫ידי אמירת חידוש עמוק בתורה‪ ,‬אלא על‬ ‫בפעם האחרונה שביקר הגאון הצדיק‬ ‫הרה"ק מלובלין זי"ע אמר לבאר את‬ ‫ידי מעשה פשוט דתקיעת שופר‪ ,‬ולא‬ ‫המקובל רבי מרדכי אליהו בהיכל הקודש‬ ‫הפסוק (תהלים מז‪ ,‬ו) עלה אלקים‬ ‫סתם מעשה פשוט‪ ,‬אלא מעשה פשוט‬ ‫ביום שני פרשת לך לך ו' מרחשון תשנ"ב‬ ‫בתרועה ה' בקול שופר‪ ,‬שביאור הפסוק‬ ‫שקשור עם קרן של בהמה‪ ,‬בהמה ממש‪,‬‬ ‫הוא הביא את דברי התוספות במסכת‬ ‫הוא כך עלה אלקים ‪ -‬מידת הדין‬ ‫לא נפש הבהמית שבאדם‪ ,‬אלא בהמה‬ ‫ד | ראש השנה תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫לראש אפילו לזנב‪ ,‬אבל לא לזנב אפילו‬ ‫ובשם הרי"מ מגוסטנין זצ"ל‪ ,‬על מה‬ ‫ראש והבן (מחותני הרב הקדוש מהר"י מראדוויל‬ ‫שאנחנו אוכלים בר"ה דב"ש כי דב"ש ר"ת‬ ‫'שירבו זכויותינו כרימון' ‪ -‬מנהג ישראל‬ ‫ז"ל)‪( .‬אור יצחק ליקוטים לר"ה דף רכ"ז ע"ב)‬ ‫'שימה 'דמעתי 'בנאדך (תהלים נו‪ ,‬ט) עכל"ק‪.‬‬ ‫תורה לאכול "רימון" בסעודת החג‪ ,‬ולומר‪:‬‬ ‫(שיח שרפי קודש ‪ -‬בשם הרי"מ מגוסטנין זצ"ל)‬ ‫שירבו זכויותינו כרימון‪ .‬ובשם מרן האמרי‬ ‫אמת מגור זי״ע אי'‪" :‬שירבו״ זכויותינו‪ ,‬הוא‬ ‫'שנפרה ונרבה כדגים' ‪ -‬באמרי נועם (מועדים‬ ‫על דרך שאיתא (חגיגה טו‪ ,‬א) שאם זכה אדם‬ ‫"נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן"‪ ,‬אם כן‬ ‫‪ -‬לראש השנה)‪ :‬וידג"ו לר"ב בקר"ב האר"ץ‬ ‫'שנהיה לראש ולא לזנב' ‪ -‬כשהגישו‬ ‫בקשתנו היא שאם יש אצל אומות העולם‬ ‫[בראשית מח‪ ,‬טז] עולה רא"ש השנ"ה‪.‬‬ ‫פעם לשולחנו של הרה״ק רבי דוד משה‬ ‫איזה שהן זכויות ‪ -‬נזכה אנו לקחת אותם‬ ‫על כן אוכלין דגים ואומרין 'שנפרה ונרבה‬ ‫מטשורטקוב זי״ע "ראש של כבש" בליל‬ ‫לעצמנו‪ ...‬שירבו זכויותינו‪...‬‬ ‫כדגים שבים'‪ .‬גם הוי"ה אלק"י אבותכ"ם‬ ‫ראש השנה‪ ,‬בכדי לומר "שנהיה לראש ולא‬ ‫יס"ף עליכ"ם (דברים א יא] עולה רא"ש השנ"ה‪.‬‬ ‫לזנב" (סי׳ תקפג סעי' ב)‪ ,‬פתח ואמר באימה‪:‬‬ ‫אמר הרבי רבי בונם זי"ע בשם הרבי‬ ‫"דער אייבערשטער זאל העלפען מיר‬ ‫מלובלין נשמתו בגנזי מרומים על מה‬ ‫זאלען האבען איין ראש ‪ -‬והיה ה' למלך"‬ ‫שפסקו בשולחן ערוך אורח חיים (סימן‬ ‫(השי"ת יעזור שיהיה לנו "ראש" אחד‪ ,‬והיה ה' למלך על‬ ‫קריאת היום‬ ‫תקפ"ג ס"ק ב') בשעה שאוכלים הראש כבש‬ ‫כל הארץ) ‪:‬‬ ‫לומר 'יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב'‪,‬‬ ‫נשים רחמניות הן‬ ‫היינו התפילה שנזכה להיות תלמידים‬ ‫להצדיק האמת הנקרא ראש‪ .‬והרב מבקש‬ ‫מה שאנו אומרים יהי רצון שנהיה לראש‬ ‫ביום הראשון של ראש השנה קוראים‬ ‫גם כן שיזכה לתלמידים צדיקים שהם גם‬ ‫ולא לזנב‪ ,‬לכאורה היה צריך לומר שנהיה‬ ‫פרשת "וה' פקד את שרה כאשר אמר״‪,‬‬ ‫כן בבחינת ראש‪( .‬רמתים צופים מע' הרבי רבי בונם‬ ‫ראש ולא זנב‪ ,‬ונבין על דרך שאמרו רז"ל‬ ‫ואיתא בקדמונים שזהו על פי דאמרינן (ר״ה‬ ‫אות מה)‬ ‫(אבות פ"ד מי"ד) הוי זנב לאריות ואל תהי‬ ‫י‪ ,‬ב) כי בראש השנה נפקדה שרה אמנו ע״ה‪.‬‬ ‫ראש לשועלים‪ ,‬וזהו גם כן בקשתנו שנהיה‬ ‫יקרה מפנינים‬ ‫להגביר את האמונה והחשיבה הטובה על‬ ‫עונה אפילו לשאינם צדיקים רק נלווים‬ ‫שנקראת 'אלקים' מתעלה ומסתלקת‪,‬‬ ‫השנה הבעל"ט‪ .‬ולכן‪ ,‬בראש השנה בבוקר‪,‬‬ ‫ליראי ד'‪ ,‬וכשיושבים יחד בסעודה‬ ‫בתרועה ‪ -‬על ידי שבני ישראל מתאחדים‬ ‫לאחר תפילת שחרית‪ ,‬כדאי לומר בפה‬ ‫מבקשים טוב אחד על חבירו השי"ת עונה‬ ‫באהבה ורעות‪ ,‬ואמר שבזה שבני ישראל‬ ‫מלא‪' :‬כל מה דעביד רחמנא לטב עביד‪ ,‬גם‬ ‫להם כל מבוקשם‪ ,‬הגם שהיא כמו לחש‬ ‫מאחלים איש לרעהו 'לשנה טובה תכתב'‬ ‫זו לטובה' ‪ -‬כל מה שעושה הבורא ‪ -‬הוא‬ ‫שאחד מלחש לחבירו‪ ,‬וזה פירושו וכל‬ ‫באחדות ואחוה בליל ראש השנה‪ ,‬בזה‬ ‫לטובה‪ .‬אם נחשוב כך‪ ,‬נאמין כך ונאמר‬ ‫מאמינים שהוא עונה לחשותן‪ ,‬ומובן‬ ‫מתעלה מידת הדין ומתמתקת‪ ,‬וסיים ה'‬ ‫כך ‪ -‬זו סגולה כבירה שאכן כך יהיה‪ ,‬כל‬ ‫בקול שופר‪ ,‬מידת הרחמים מתעוררת על‬ ‫השנה הבאה תהיה טובה ומבורכת! (גליון‬ ‫ידי תקיעת שופר‪( .‬אמרות טהורות)‬ ‫'פניני פרשת השבוע' להגר"א קובלסקי‬ ‫סגולה מיוחדת לזכות בדין!‬ ‫שליט"א)‬ ‫יום ראש השנה‪ ,‬הוא יום בו כולנו‬ ‫מחפשים עצות ודרכים להיטיב את גזר‬ ‫כתב ב'דברי תורה' (להרה"ק ממונקאטש‬ ‫דיננו‪ ,‬לזכות בשנה טובה ומבורכת‪ .‬הנה‬ ‫זי"ע ח"א אות ק"ו)‪ :‬שמעתי בשם הרב‬ ‫הכתיבה לחיים פי' החקוקה במחשבתו של אדם‬ ‫סגולה יקרה שגילה הגאון רבי שלמה‬ ‫הקדש מו"ה שלמה מדאלינא זי"ע‬ ‫כתב בעבודת ישראל (פרשת נצבים)‬ ‫קלוגר זצ"ל בספרו 'חכמת שלמה'‪ ,‬וכך‬ ‫בשם אחד מרבותיו [כמדומני בשם‬ ‫‪ -‬בשם הרה"ק המגיד ממעזריטש‬ ‫הוא כותב‪ :‬כדי שניגזר ביום הזה לטובה‬ ‫רבנו הק' החוזה מלובלין זי"ע] על מ"ש‬ ‫זי"ע‪ :‬כבר ידוע דברי אדונינו מו"ר הגאון‬ ‫ולברכה‪ ,‬עלינו להאמין ולבטוח שבאמת‬ ‫וכל מאמינים שהוא עונה לחש‪ ,‬הינו מה‬ ‫מוהד"ב [המגיד ממעזריטש] זצ"ל כ'‬ ‫ייגזר בו גזר דיננו לטובה‪ .‬אנו צריכים‬ ‫שמלחשים ומברכים בני ישראל זה לזה‬ ‫הכתיבה לחיים בספר‪ ,‬פירושו החקוקה‬ ‫לחשוב ולהאמין שבוודאי ניכתב לטובה‪.‬‬ ‫אחד את חבירו‪ ,‬וזהו יתברך שמו עונה‬ ‫במחשבתו של אדם‪ .‬כי הרשע בזוכרו את‬ ‫המחשבה הזו והאמונה הזו ‪ -‬זה מה‬ ‫ומושיע כפי דברי ברכתם‪.‬‬ ‫עוונותיו ונפחד ונרעד ואין ליבו ברשותו‬ ‫שיביא לנו באמת שנה טובה ומתוקה‪ .‬לכן‬ ‫וב'צמח דוד' (להרה"ק רבי דוד‬ ‫לשוב אל ה'‪ ,‬הרי זה נכתב לאלתר למיתה‪,‬‬ ‫אנו אוכלים את הסימנים בראש השנה‬ ‫מזאבלטוב)‪ :‬וכל מאמינים שהוא עונה‬ ‫סימן לדבר המחשבות המבלבלות אותו‬ ‫ומלווים אותם בתפילות לשנה טובה‪ ,‬כדי‬ ‫לחש‪ ,‬רצ"ל דצריכין להאמין שהשי"ת‬ ‫ראש השנה תשפ”ז | ה‬ ‫בס”ד‬ ‫ורמז זה ועוד כתוב גם בספר‪ :‬אהלי שם‬ ‫כן ירחמנו השי״ת בזכות אמותינו‬ ‫דבר נאה אמר פעם הרה״ק רבי משה יחיאל‬ ‫(הרה"ק ר' שם קלינברג זצ"ל הי"ד אדמו"ר מזאלושיץ‬ ‫הקדושות ויגאלנו גאולת עולמים בב״א‪.‬‬ ‫מאוז׳רוב זי״ע‪ :‬הנה ידוע ומפורסם כי היום‬ ‫בקראקא)‪ :‬ונ"ל שזסה"כ (דברים כט‪ ,‬יד) "כי את‬ ‫הראשון של ראש השנה הוא "דינא קשיא"‪,‬‬ ‫אשר ישנו פה עמנו עומד היום" (‪' -‬היום' הוא‬ ‫והיום השני הוא "דינא רפיא"‪ ,‬ולכאורה אם‬ ‫ר"ה ‪ -‬רמז לדבר "למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך"‬ ‫למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך ‪ -‬פסוק היחידי מכל‬ ‫כן היה מן הראוי כי ביום הראשון נקרא‬ ‫עולה "ראש השנה" ‪ -‬עולה אלף תשכ"ד כמנין "אברהם‬ ‫התנ”ך העולה בגימטריא כמנין “ראש השנה”‬ ‫ונזכיר את נסיון העקידה‪ ,‬בשביל ליתן לנו‬ ‫יצחק יעקב שרה רבקה רחל לאה"‪ ,‬שכולם עומדים אתנו‬ ‫כאשר אנו עסוקים בזכות אבות ואמהות‬ ‫תקוה ועוז ב״דינא קשיא"‪ ,‬ורק ביום השני‬ ‫לזכות ולהוציא משפטנו לאורה בטוב‪ ,‬ואלה מוסיף על‬ ‫יש להסמיך כמה רמזים מופלאים שרמזו‬ ‫נקרא את פרשת "וה' פקד את שרה"! אף‬ ‫הראשונים "ואת אשר איננו פה" ס"ת תורה "עמנו היום"‬ ‫צדיקים ובוודאי בזה עוררו עוד ועוד‬ ‫הוא חזר ויישב באופן נפלא‪ :‬הלא נשים‬ ‫זכות אלו יוצאי חלצינו שילמדו בתוה"ק ויקיימו מצוותיה‬ ‫אבותינו ואמותינו‬ ‫רחמניות הן יותר מן האנשים (מגילה יד‪ ,‬ב)‪,‬‬ ‫ג"כ עומדים לנו לזכות והצלה‪.‬‬ ‫וכתב בקרן ישועה (חודש תשרי ד‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫זקוקים אנו איפוא ביום הראשון שהוא‬ ‫יצויין‪ ,‬בעידנא דידן כבר בדקו ומצאו‬ ‫למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך (תהלים‬ ‫"דינא קשיא" לזכות אמהות דוקא‪ ...‬זכותה‬ ‫כי פסוק זה הינו פסוק שלם היחידי בכל‬ ‫קיט‪ ,‬צא)‪ .‬בוודאי נוכל להסמיך פסוק זה על‬ ‫של שרה אמנו ע״ה‪ ...‬ורק ביום השני שהוא‬ ‫התנ"ך שגימטריא שלו עולה כמנין "ראש‬ ‫ימי המשפט של ראש השנה‪ ,‬כי כבר ידוע‬ ‫"דינא רפיא" מזכירים את זכות האבות‪,‬‬ ‫השנה"‪ ,‬וזה רמז נפלא פי כמה‪.‬‬ ‫(זוה"ק ח"ב לב ע"ב) כי "היום" הוא ראש השנה‪,‬‬ ‫אברהם אבינו ויצחק אבינו ע״ה‪...‬‬ ‫וזהו למשפטיך עמדו "היום"‪.‬‬ ‫וכתב מרן ה״שפת אמת" זי״ע באחד‬ ‫אמנם במכתב שכתב הגרא"ח נאה זצ"ל‬ ‫כמה דברים נפלאים מגדלותו של הגה"ק ר'‬ ‫ובזה אני רואה רמז נפלא‪ ,‬אשר כל הפסוק‬ ‫ממאמריו (פסח תרמ״ב)‪ ,‬בלשון קדשו‪:‬‬ ‫יוסף חיים זוננפלד גאב"ד עיה"ק ירושלים‬ ‫הלז "למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך"‬ ‫"והנשים רחמנים ביותר‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫תו"ב (נדפס בספר 'מרא דארעא דישראל'‪ ,‬ח"ב עמ'‬ ‫[שעולה תתס"א] עולה "ראש השנה"‬ ‫חז״ל (מגילה יד‪ ,‬ב) ששלחו לחולדה הנביאה‪,‬‬ ‫רעא)‪ ,‬כותב שם גם רמז הנ"ל משמו‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫במספר השוה‪.‬‬ ‫כן יעשה לנו עתה בזכות אמהות‪ .‬לכן גם‬ ‫למאן דאמר (שבת נה‪ ,‬א) תמה זכות אבות‪,‬‬ ‫זכות אמהות לא תמה‪ "...‬עכלה״ק‪.‬‬ ‫יקרה מפנינים‬ ‫דברי זרש להמן ימ"ש) כדי ללמוד מזה‬ ‫מוקדם מדאי ‪ -‬שלא יחמיץ‪ ,‬ולא מאוחר‬ ‫ומפגין את לבו באימת מות‪ .‬מה שאין‬ ‫מוסר‪ ,‬שכל הרפתקאות שעוברין על‬ ‫מדאי ‪ -‬שיהיה לו כשיקום בבוקר‪ ,‬ושאלו‬ ‫כן הצדיקים‪ ,‬הגם שהם זוחלים ורועדים‬ ‫האדם‪ ,‬מכל מקום כשיבא לפני המלך‪,‬‬ ‫אותו תלמידיו על זה שמתפלל על זוטות‬ ‫מאימת ה' יתברך הם בוטחים בישועתו‬ ‫מלכו של עולם‪ ,‬צריך לבוא לפניו שמח‬ ‫כאלו‪ .‬השיבם הרבי‪' :‬קדוש אתה ונורא‬ ‫וחסדו ומתחזקים לשוב אל ה' והם נכתבים‬ ‫וטוב לב‪ ,‬ולא להראות לו פנים זועפים‬ ‫שמך'‪ ,‬הקב"ה הוא עצום מאוד ונורא‪,‬‬ ‫לאלתר לחיים וחקוק במחשבתם הכתיבה‬ ‫כלל‪ ,‬והוא בגדר קבלת מלכות‪ ,‬להראות‬ ‫אבל 'ואין אלו‪-‬ה מבלעדיך'‪ ,‬אין עוד איזו‬ ‫לטובה‪ ,‬והגם שבאים לו איזה הרהורים‬ ‫שאינו דואג עבור עצמו כלל במקום המלך‬ ‫אלקות שאפשר לבקש ממנו את הענינים‬ ‫המזכירים לו עוונותיו אשר הם רומזים אל‬ ‫עכדה"ק‪...‬‬ ‫הקטנים הללו‪ ,‬אלא הכל צריך להגיע‬ ‫הקטרוג למעלה‪ ,‬מכל מקום הם מסיחים‬ ‫להשי"ת‪ ...‬זו היא למעשה 'המלכה'‪:‬‬ ‫דעתם אל גודל התשובה ועזיבת החטא‬ ‫לקבל את הנהגת ה' אתנו לאורך כל השנה‬ ‫מהיום והלאה ובקבלת עול מלכות שמים‬ ‫כיון שאתה מלך הכבוד‪ ,‬יכול אתה למחול על כבודך‬ ‫בשמחה ובביטול ובהכנעה‪ ,‬בידיעה כי הכל‬ ‫ולבטוח בחסדו הגדול‪ ,‬ומכוונים שם ע"ב‬ ‫פעם אחת אמרו לפני הגר"ח מבריסק‬ ‫נעשה בהשגחה פרטית והכל‪ ,‬ממש הכל‪,‬‬ ‫המורה על חסד הבורא יתברך שמו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫זצוק"ל אמרה חסידית‪ ,‬וקלסה עד מאד‪.‬‬ ‫לטובתנו‪' .‬לחיות' עם 'השגחה פרטית'!‬ ‫הנה נהגו הרבה קהילות מישראל ע"פ‬ ‫(גיליון יין ישן ר"ה תשפ"ב)‬ ‫האריז"ל לומר בליל ראש השנה אחר‬ ‫ההכרה בהשגחה פרטית היא ממצוות‬ ‫תפילת ערבית‪ ,‬פרק לדוד מזמור לה' הארץ‬ ‫היום‪ ,‬וכל פעם שהאדם מבקש לכעוס על‬ ‫ומלואה‪ ,‬וגו' הוא מלך הכבוד סלה‪ .‬ולכאו'‬ ‫שתמליכוני עליכם ‪-‬‬ ‫זולתו ואינו כועס בהזכירו לעצמו שהכל‬ ‫שאינו דואג עבור עצמו כלל במקום המלך‬ ‫עתה בר"ה שאנו באים לפני מלך העולם‬ ‫נעשה בחשבון על ידי השי"ת‪ ,‬הוא מוסיף‬ ‫כתב בארץ צבי (קוזיגלוב‪ ,‬עמ' רכח)‪...‬‬ ‫בכך להמליך את הקב"ה על עצמו ועל כל‬ ‫שיכתבנו ויחתמנו לכתיבה וחתימה טובה‪,‬‬ ‫כתוב במגילת אסתר (ה‪ ,‬יד) 'ובוא עם‬ ‫העולם כולו‪ .‬יש שמספרים על הרה"ק‬ ‫ויסלח עונותנו‪ .‬וקשה שהרי אמרו חז"ל‬ ‫המלך אל המשתה שמח'‪ ,‬והגיד הרה"ק‬ ‫רבי דוד מטאלנא זי"ע ששמעוהו בראש‬ ‫'מלך שמחל על כבודו‪ ,‬אין כבודו מחול'‪,‬‬ ‫מקאצק זצ"ל שנכתב זה בקרא (אף שהן‬ ‫השנה מתפלל בענין החלב‪ ,‬שלא יביאו‬ ‫איך יכול הקב"ה למחול עונותנו? ותירצו‬ ‫ו | ראש השנה תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫כן זה ששמע לקול הקריאה הוא מליצה‬ ‫‪ ...‬ועתה רמז מהגריח"ז לענינא דיומא‪,‬‬ ‫יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת‬ ‫על בני ישראל‪ ,‬כדי שלא יהיה פתחון פה‬ ‫'למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך'‪,‬‬ ‫לשטן‪ ,‬והקב״ה צפה שיקום דוד ויתפלל‬ ‫ידוע מהזוה"ק שבכל מקום שנאמר 'היום'‬ ‫בזה הטענה‪ .‬וזה פירוש הפסוק "וגם את‬ ‫זה קאי על ראש השנה‪ ,‬ובפרט פסוק זה‬ ‫בראש השנה שחל בשבת ביום א' [ביום‬ ‫בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא"‪ ,‬היינו‬ ‫שמפורש בו 'למשפטיך עמדו' שהוא‬ ‫ב'] קודם תקיעת שופר אחר התעוררות‬ ‫בכדי שיהיה טענה "לזרעך"‪ ,‬זרע אמת‪,‬‬ ‫ר"ה יום המשפט‪ .‬ואמר שפסוק זה כולו‬ ‫במוסר השכל‪ ,‬פחד [הגה"ק רבי שמעלקא‬ ‫זרע יצחק ויעקב‪ ,‬כשיצטרכו‪ .‬והוא פירוש‬ ‫בגימטריא ‪ 861‬בדיוק כמו "ראש השנה"‬ ‫מסעליש זצ"ל] ואמר‪ :‬נעשה דין תורה‬ ‫נחמד ונעים בעזרת ה׳ יתברך‪...‬״ עכלה״ק‪.‬‬ ‫הפלא ופלא‪.‬‬ ‫ופסק בית דין שישראל עם קודש זכאים‬ ‫הם ע"פ דין תורתנו הקדושה‪ ,‬דהנה‬ ‫אתמול היה שבת קודש‪ ,‬וידוע שביום‬ ‫ובשם כ"ק מרן אדמו"ר מגור שליט"א אי’‬ ‫הרה״ק רבי שמואל שמריהו מאוווצא זי״ע‬ ‫שבת קודש הם כל המקטרגים בנוקבא‬ ‫על הפסוק "ותקח לו אמו אשה מארץ‬ ‫כותב בספרו הטהור ״זכרון שמואל" (פרשת‬ ‫דתהומא רבא‪ ,‬והנה זאת בטוחים אנחנו‬ ‫מצרים"‪ ,‬איתא במדרש (ב"ר נג‪ ,‬טו)‪ :‬אמר רבי‬ ‫וירא)‪ ,‬בזה הלשון‪" :‬שמעתי מאדומו״ר הרב‬ ‫שבני ישראל עשו אתמול לכה"פ תשובה‬ ‫יצחק זרוק חוטרא לאוירא ועל עיקריה‬ ‫המגיד (=מקאז'ניץ) זי״ע כשקרא בראש השנה‬ ‫מיראה‪ ,‬אם לא מאהבה‪ ,‬ובתשובה מיראה‬ ‫הוא קאים (=זרוק מקל לאויר כלפי מעלה והוא נופל‬ ‫הפסוק "וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי‬ ‫נעשה ג"כ מזדונות שגגות‪ ,‬והיום הזה באים‬ ‫על שורשו לארץ)‪ ,‬כך לי שכתוב "ולה שפחה‬ ‫זרעך הוא"‪ ,‬אמר בלשון לע״ז‪ :‬רבונו של‬ ‫המקטרגים מלאים שקים זדונות‪ ,‬וכאן‬ ‫מצרית ושמה הגר"‪ .‬לפיכך קוראים פרשה‬ ‫עולם‪ ,‬אין אינץ נישט? (=ואותנו לא?)"‪.‬‬ ‫נתהפכו אתמול ונכתבו בספר לשגגות‪,‬‬ ‫זו בראש השנה‪ ,‬להזכיר לאיש ישראל כי‬ ‫ומבאר שם‪" :‬והבנתי דבריו הנעימים‪ ,‬על‬ ‫ונמצא שעדותם הוא עדות שאינו מכוונת‪,‬‬ ‫תמיד ביכולתו לשוב למקומו הראשון‪...‬‬ ‫פי המדרש (ב״ר נג‪ ,‬יד) על הפסוק (תהלים לט‪,‬‬ ‫וקימ"ל דעדות שאינו מכוונת עדותן בטלה‪,‬‬ ‫זרוק חוטרא לאוירא ועל עיקריה הוא‬ ‫יג) שמעה תפילתי ה׳ ושועתי האזינה אל‬ ‫וזכאים הם במשפט‪ ,‬וזהו תגיד ליעקב דבר‬ ‫קאים‪ ...‬כמה שניתק עצמו – יש בכוחו‬ ‫דמעתי אל תחרש‪ :‬אל דמעתה של הגר לא‬ ‫להשיב עצמו למקומו‪...‬‬ ‫החרשת! אל דמעתי אתה מחריש? ואם‬ ‫יקרה מפנינים‬ ‫בכל מדינות מלכותו יתברך‪ ,‬וצעק מאיר‬ ‫סימנא מילתא‬ ‫ע"ד החסידות ע"פ מש"כ 'שום תשים‬ ‫איז דאס וואהר (פי' אמת)‪( .‬תורת אבות‬ ‫איתא (או"ח סי' תקפ"ג ס"ב) דלא יאכלו‬ ‫עליך מלך'‪ ,‬כיון שכבודו של מלך אינו‬ ‫לר"ה אות י"ז דף קל"ג ע"ב)‬ ‫בראש השנה אגוז כי גימטריא חטא‪,‬‬ ‫בידו‪ ,‬אלא שהקב"ה צוה שנשים עלינו‬ ‫דאלו הב' אותיות השורש מחטא‪ .‬ונראה‬ ‫מלך‪ ,‬זהו הטעם שאין מלך יכול למחול‬ ‫הפירוש בזה דלכאורה אינו מובן‪ ,‬וי"ל‬ ‫על כבודו‪ ,‬שאין כבודו בידו כלל‪ .‬ולכן‬ ‫שיר המעלות ממעמקים‬ ‫דכל כך יהיה בגדר בעל תשובה ויהיה‬ ‫אנו אומרים להשי"ת‪ ,‬הרי אתה הוא מלך‬ ‫ממעמקים קראתיך ה'‪ :‬פירש ואמר‬ ‫נמאס ומרוחק אצלו החטא אשר אפילו‬ ‫הכבוד‪ ,‬וממילא הגם שאתה מלך יכול‬ ‫הרה״ק רבי דוב בער זי״ע האדמו״ר‬ ‫מה שגימטריא של החטא אינו יכול ליקח‬ ‫אתה למחול לנו‪ .‬שהרי כל הטעם שאין‬ ‫האמצעי מליובאוויטש‪ :‬משל למה הדבר‬ ‫לתוך פיו‪( .‬יכהן פאר לראש השנה)‬ ‫מלך יכול למחול‪ ,‬הוא רק משום שאין‬ ‫דומה? למעיין שנסתם‪ ,‬מה עושים?‬ ‫כבודו בידו‪ ,‬אך הקב"ה שהכבוד שלו‪,‬‬ ‫חופרים עמוק עמוק עד שמגיעים למקור‬ ‫והכל שלו‪ ,‬בוודאי יכול למחול‪ .‬ובזה אנו‬ ‫המעיין‪ ,‬נוטלים את העפר שבתוכו‪ ,‬והוא‬ ‫המל"ך‪ :‬הרה"ק רבי מאיר ממיר‪ ,‬תלמידו‬ ‫שמחים לגשת בראש השנה ולקבל עלינו‬ ‫מתחיל שוב לנבוע‪ ,‬וככל שמעמיקים‬ ‫של הס"ק הר"מ מלעכויץ ז"ל היה פ"א‬ ‫מלכותו‪ ,‬לומר לפניו מלכויות‪ ,‬ואין אנו‬ ‫לחפור כן ירבה המעיין לפכות ומימיו‬ ‫בר"ה בלייפציג‪ ,‬ובעת התפילה עגמה‬ ‫חוששים שעי"ז לא תהא לנו מחילה ח"ו‪,‬‬ ‫יזרמו ביתר חוזק מאשר קודם‪ .‬כמו כן‪,‬‬ ‫נפשו ולבבו לרבו הס"ק‪ ,‬והתפלל בעגמת‬ ‫משום שאנו מקדימים 'מי זה מלך הכבוד‬ ‫כשנסתם לבו של איש ישראל אשר הוא‬ ‫נפש ובמרירות עצומה‪ ,‬ובבואו לפני‬ ‫– הוא מלך הכבוד סלה'‪ ,‬אשע"כ יכול הוא‬ ‫כ״באר מים חיים"‪ ,‬צריכים אנו שהקב״ה‬ ‫המל"ך שמע את קול רבו הס"ק שואג‬ ‫למחול לנו באהבה‪ .‬הגר"ח שמע וקילס‬ ‫יעיר רוח ממרום כדי לפתוח את מקור‬ ‫בקול גדול המל"ך והחיה את נפשו‪ ,‬בבואו‬ ‫את הדברים‪( .‬מתוך שיעור של הרב רייזמן‬ ‫המעיין‪ ,‬שיפכו מחדש מימיו להחיותנו‪...‬‬ ‫על פורים ללעכויץ פתח הס"ק ואמר‬ ‫שליט"א א' אלול תשע"ט)‬ ‫וזוהי הכוונה "ממעמקים" קראתיך‬ ‫בשלחנו הקדוש ונשמע פתגם המלך בכל‬ ‫ה'‪ ...‬לפתוח מחדש את מקור הלב‪ ...‬את‬ ‫מדינות מלכותו (אסתר א‪ ,‬כ) כשאיש‬ ‫ה״מעמקים׳׳‪...‬‬ ‫ישראל אומר המלך יכולים לשמוע זאת‬ ‫ראש השנה תשפ”ז | ז‬ ‫בס”ד‬ ‫השנה בשבת בשביל גזירת חכמים‪ ,‬ואנו‬ ‫וכל מעשיו עשויים אז יסתכל בפנימיות‬ ‫חק ומשפט וצדקנו במשפט‪ ,‬כפסק דין‬ ‫מקבלים את תקנתם ראוי לנו שיעלה‬ ‫ויסתלק יצר הרע ממנו‪ ,‬והשבת נפש‬ ‫תורה‪( .‬משפט שמואל אות ר"ס)‬ ‫זכרוננו לטובה כמו בשופר עצמו"‪.‬‬ ‫משיבת"‪.‬‬ ‫ומבאר הגה"ק ה'כתב סופר' זצ"ל ענין זה‬ ‫בארוכה ב'פיתוחי חותם' בשם אביו הגדול‬ ‫בסידור ר' הירץ ש"ץ (להמקובל הקדמון רבי‬ ‫(הקדמה לשו"ת חת"ס יו"ד)‪" :‬ודבר זה יסוד גדול‬ ‫גילוי מופלא כתב החת"ס ('תורת משה'‪ ,‬פר'‬ ‫הירץ טריווש זצ"ל‪,‬מהדו"ח תשס"ד‪ ,‬ח"ב עמ' מג)‪.‬‬ ‫אשר אנחנו נשענים עליו בכל צרותינו‪,‬‬ ‫וירא על הפסוק בראשית כב‪ ,‬ט‪" :‬ויעקוד את יצחק בנו")‪,‬‬ ‫השבת משיבת נפש ומסלקת המקטרגים‬ ‫והוא זכות עקידת יצחק שנעקד על גבי‬ ‫יסוד גדול‪ ,‬שבעצם הדבר שאנו מבטלים‬ ‫‪ -‬כשהאדם מהרהר בתשובה ומתבונן‬ ‫המזבח‪ ,‬וזהו שאנו מתפללים (ברכת 'זכרונות)‪:‬‬ ‫את תקיעת שופר בשבת קודש‪ ,‬ומקבלים‬ ‫במעשיו "‪ ...‬ובשבת של ראש השנה יכוין‬ ‫'ועקידת יצחק לזרעו ברחמים תזכור'‪ ,‬ואין‬ ‫עלינו תקנת רבותינו ז"ל‪ ,‬מעוררים אנו את‬ ‫המתפלל אחרי כי אין בו שופר המבלבל‬ ‫אנו אומרים 'ועקידה שעקד אברהם' כמו‬ ‫זכות עקידת יצחק‪ ,‬בכדי שיעלה זכרונינו‬ ‫השטן‪ ,‬ואמרו (ר"ה טז‪ ):‬כל שנה שאין תוקעין‬ ‫שמוזכר בתחילת הברכה‪ ,‬והענין בזה‪ ,‬כי‬ ‫לפניו לטובה‪ ,‬וז"ל‪" :‬יש לומר שגדול כוחו‬ ‫לה בתחילתה מריעין בסופה‪ ,‬והני מילי‬ ‫אברהם אבינו ע"ה וגם יצחק בנו חכמים‬ ‫של יצחק בזה יותר מאברהם‪ ,‬כי אברהם‬ ‫דלא איתיליד בשבתא (דהיינו שלא תקעו מחמת‬ ‫גדולים היו‪ ...‬הנה אנשים אלו השכילו ענין‬ ‫היה בעצמו נביא ושמע מפי הקב"ה‪ ,‬אבל‬ ‫פשיעה‪ .‬עי"ש בתוס' ובשאר ראשונים)‪ ,‬וסוף סוף‬ ‫סוד קרבנות‪ ...‬והם ידעו והשכילו שאי‬ ‫יצחק מסר נפשו והאמין באביו‪ ,‬יען כי היה‬ ‫מי יעמד לנו‪[ ,‬הלא] המקטרג מקטרג‪ ,‬לכן‬ ‫אפשר בשום אופן כלל שירצה הקב"ה‬ ‫מוחזק כבר לנביא ה'‪ ,‬ולכן שמע אפילו‬ ‫יכוין כי בראש השנה עמד אדם הראשון לדין‬ ‫בקרבן אדם‪ ,‬שאלו השכילו כן כבר היה‬ ‫לעבור על דברי תורה‪ ,‬להשחט לפני ה'‪,‬‬ ‫ויצא בדימוס (ויק"ר ר"פ כט) אף כי [לא] היה לו‬ ‫אברהם מקריב את ישמעאל בנו או אפילו‬ ‫ונמצא כמו שאברהם אבינו ע"ה חיזק‬ ‫שופר‪ ,‬מכל מקום הרהר תשובה בלבו ונטע‬ ‫יצחק‪ ,‬וכאשר בא אליו הדיבור מפי השי"ת‬ ‫אמונת תורה שבכתב‪ ,‬כן חיזק יצחק אבינו‬ ‫במה שקצץ‪ ,‬כן יכוין כל האדם לכוין זכור‬ ‫'קח נא את בנך יחידך והעלהו לעולה'‪,‬‬ ‫אמונת תורה שבעל פה לבלתי נהרהר על‬ ‫ושמור‪ ,‬ואל תהא צרה ויגון ביום מנוחתנו‪.‬‬ ‫אם כן על כרחך לומר שטעה במשכלות‪,‬‬ ‫דברי נביאים וחכמים‪ ...‬ולכן במה שאנו‬ ‫וטעם אחר‪ ,‬כי השופר הוא לבלבל השטן‬ ‫ומכיון שטעה אפשר הכל טעות גם במה‬ ‫מבטלין מצות עשה של שופר כשחל ראש‬ ‫הוא יצר הרע‪ ,‬ובשבת כשישב כל אדם בנח‬ ‫יקרה מפנינים‬ ‫גדולה מדרגתו‪ ,‬מיד כשהתבונן מי הוא‬ ‫מצוות תקיעת שופר‬ ‫לקונה עבדיו בדין‪ :‬פעם‪ ,‬בראש‬ ‫המצוה‪ ,‬נפלה עליו יראה גדולה ופחד נורא‬ ‫מתאמרא בשם הרבי ר׳ ברוך ממעז׳בוז׳‬ ‫השנה‪ ,‬כשהחלו לומר את הפיוט "לא‪-‬‬ ‫שכזה‪ ,‬זהו ענין 'דחילו' שצריך להיות בכל‬ ‫זיע"א‪ :‬הכוונה הגדולה ביותר בעת‬ ‫ל עורך דין"‪ ,‬נעמד הרה"ק רבי אלימלך‬ ‫מצוה ויש להתחזק בזה (נטעי אשל)‬ ‫התקיעות היא לקיים את רצון השי״ת‬ ‫מליז'ענסק זיע"א ואמר‪ :‬רבונו של עולם‪,‬‬ ‫כפשוטו‪ ...‬רחמנא אמר תקעו (ר״ה טז‪,‬‬ ‫בפיוט זה אנו אומרים "לקונה עבדיו בדין‪,‬‬ ‫א)‪ ...‬וזה שאמר הכתוב (תהלים קלח‪,‬‬ ‫לרחם עמו ביום דין"‪ .‬רוצה אני להזכירך‬ ‫השטן לא רוצה לקטרג כיון שיחשב להם למצוות‬ ‫ב) כי הגדלת על כל שמך אמרתך‪ ,‬היינו‪:‬‬ ‫מה שאמרו חז"ל (קידושין כ) כל הקונה‬ ‫בדרושי וחידושי רבי עקיבא איגר‪ .‬איתא‬ ‫יותר גדול מכל ה״שמות" והכוונות ‪ -‬היא‬ ‫עבד עברי כקונה אדון לעצמו‪ ,‬והאדון חיב‬ ‫בגמ' (ר"ה ט"ז סוע"א) למה תוקעין‬ ‫"אמרתך״‪ ...‬שאמרתי ונעשה רצוני‪...‬‬ ‫לתת לעבד מכל טוב‪ ,‬כדי לקים את מה‬ ‫ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין‬ ‫שנאמר בפסוק "כי טוב לו עמך"‪.‬‬ ‫כשהן עומדין‪ ,‬ומשני כדי לערבב השטן‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬כיון שאתה האדון שלנו‪ ,‬ואתה‬ ‫ופירש רש"י ז"ל שלא ישטין שכשישמע‬ ‫התבוננות מיהו המצווה‬ ‫קניתנו לעבדים‪ ,‬כמו שנאמר "כי עבדי‬ ‫ישראל מחבבין את המצות מסתתמין‬ ‫סיפר הגה״ח רבי שמואל אהרן לידער‬ ‫הם"‪ ,‬הרי שמחוייב אתה על פי דין לרחם‬ ‫דבריו‪ .‬ולכאורה קשה‪ ,‬וכי בעבור שישראל‬ ‫זצ"ל ששמע מהרה״ח רבי חיים לובין‬ ‫עלינו ביום דין‪ ,‬ולתת לעם ישראל די‬ ‫מחבבין את המצות יירא לשטנם‪ .‬ונ"ל‪,‬‬ ‫ז״ל שפעם מצא באוצר כתבי יד ישנים‬ ‫צרכיהם במאכל במשתה ובפרנסה טובה‪,‬‬ ‫דהנה אמרו (יומא פ"ו ע"ב) דמי שעושה‬ ‫כת״י של רבינו הרמב״ם המדבר בענין‬ ‫כדי לקים עמנו את הפסוק "כי טוב לו‬ ‫תשובה מאהבה זדונות נעשות לו‬ ‫תקיעת שופר‪ ,‬ונכתב שם בזה הלשון‪:‬‬ ‫עמך"‪(...‬דברי אלימלך)‬ ‫כזכיות‪ .‬וזה כונת רש"י ז"ל כיון שיראה‬ ‫"אני משה בן מיימון‪ ,‬בראש השנה בהגיע‬ ‫שישראל מחבבין את המצות שעושים‬ ‫זמן תקיעת שופר‪ ,‬עליתי לבימה ולקחתי‬ ‫דרך חיבוב ואהבה‪ ,‬ירא לשטנם להגיד‬ ‫השופר בידי‪ ,‬והתבוננתי מיהו המצווה‪,‬‬ ‫העבירות שבהם‪ ,‬כי מכל עבירה שיגיד‬ ‫ומיד התחילו ארכובותי דא לדא נקשן‪,‬‬ ‫עליהם יתוסף אליהם עוד זכות ומצוה‪,‬‬ ‫והתחלתי לתקוע"‪ .‬ע"כ‪ .‬צא וראה עד כמה‬ ‫ח | ראש השנה תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫השם יתברך כי נקרא עליהם ‪ -‬זהו זכות‬ ‫פירש הבה"ג (מובא בתוספות שם ד"ה שאין) לאו‬ ‫שהתקוטט עם אנשי דורו על האמונה‪...‬‬ ‫עקידה‪ ,‬שבניו עוקדים כל תאותיהם‬ ‫דמיקלע בשבתא‪ ,‬אלא דאיתייליד אונסא‪.‬‬ ‫ובכל זה אברהם אבינו ע"ה בתום לבבו לא‬ ‫והרגשותיהם ושאלות החיים על מוקד‬ ‫הכוונה‪ ,‬כי אין התקיעה מצות עשה כמו‬ ‫הרהר כלל אחר השי"ת‪ ,‬ואין מן התימה‬ ‫אהבת ה' ותורתו‪ .‬והנה‪ ,‬ידוע כי בני ישראל‬ ‫כל המצוות‪ ,‬אשר בהיעדרה יענש על בלי‬ ‫כל כך על אברהם שלא הרהר‪ ...‬אחרי כי‬ ‫והשי"ת המה כשני אוהבים נאמנים‪ ,‬אשר‬ ‫קיומו אותה‪ ,‬וכי אניס ‪ -‬רחמנא פטריה‪.‬‬ ‫שמע מפי הקב"ה בעצמו‪ ,‬ומה לעשות כי‬ ‫כל אחד חושש על כבוד רעהו‪ ,‬וזהו (ברכות‬ ‫רק הוא כמו רפאות תעלה ולזכרון אתי‪,‬‬ ‫פי ה' דבר‪ ,‬אך התימה שדבר זה אי אפשר‬ ‫ו‪ ,‬א)‪ :‬תפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו?‬ ‫וכמו מכפר ביום הכיפורים‪ ,‬וכמו שאמרו‪:‬‬ ‫בשום אופן בעולם שירצה הקב"ה להקריב‬ ‫"ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ"‪ .‬והשי"ת‬ ‫כיון דלזיכרון אתי כמאן דאתי בפנים‬ ‫אדם‪ ,‬ולא שמע הציווי מפי הקב"ה‪ ,‬מ"מ‬ ‫אמר (במדבר לא‪ ,‬ב)‪" :‬נקום נקמת בני ישראל‬ ‫דמי‪ .‬ונמצא‪ ,‬החולה אם באונס לא יקח‬ ‫האמין בדברי אברהם‪ ...‬היוצא לנו מזה‪,‬‬ ‫מאת המדינים"‪ ,‬ומשה אמר (שם פסוק ג)‬ ‫מזור ורפואה‪ ,‬האם יתרפא?! כן כשנעדר‬ ‫כי אמונת אברהם אבינו ע"ה בדבר זה היה‬ ‫"לתת נקמת ה'"‪ ,‬וכיוצא בזה הרבה‪ .‬לכן‬ ‫הזכרון שופר‪ ,‬שמכנסת זכרונות ישראל‬ ‫דוגמת אמונת תורה שבכתב‪ ,‬היינו‪ ,‬מה‬ ‫אחרי שידוע לנו גודל התועליות ממצות‬ ‫לאביהם שבשמים‪ ,‬תו החולי בלא מזור‬ ‫ששמע מפי הקב"ה בעצמו‪ ,‬ויצחק מסר‬ ‫שופר‪ ,‬אשר אם יבוטל ‪ -‬אף באונס ‪-‬‬ ‫ורפואה‪ ,‬וקטרוג השטן במקומו‪[ .‬ועיין‬ ‫נפשו על תורה שבע"פ‪ ,‬היינו‪ ,‬מה ששמע‬ ‫הסכנה גדולה‪ ,‬ובכל זאת אמרו ישראל פן‬ ‫בחושן משפט סימן כא בש"ך בזה דאונסא‬ ‫מפי אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬לכן אנו מתפללים‬ ‫יבולע חלילה למצות שבת אשר מעיד על‬ ‫כמאן דעביד‪ ,‬דאם נתחייב על מנת שיעשה‬ ‫'ועקדת יצחק' תזכור לזרעו המחזיקים‬ ‫קדושת שמו יתברך‪ ,‬כי חידש עולמו מן‬ ‫פלוני ולא עשה באונס גם כן אינו חייב]‪.‬‬ ‫מעשיו בידם ומאמינים לתורה שבעל פה‬ ‫האין הגמור‪ ,‬יהיה מה! יעבור עלינו מה‪,‬‬ ‫אולם בשבת‪ ,‬דאחד המיוחד ממצות שופר‬ ‫ותקנת חכמים מבלי להרהר אחר דבריהם"‪.‬‬ ‫ויתקדש שמו יתברך! יקטרג השטן ולא‬ ‫הוא לתקוע בשופר של איל‪ ,‬להזכיר זכות‬ ‫והאיר עוד בזה אור גדול במשך חכמה‬ ‫יכנס זכרונינו לאבינו שבשמים לטובה‪ ,‬אך‬ ‫העקידה שופר של איל‪ ,‬כמו שאמרו פרק‬ ‫(ויקרא כג כד (פרשת אמור))‪" :‬יהיה לכם שבתון‬ ‫לא יבולע לשבת המעיד על קדושת שמו‬ ‫קמא דראש השנה (טז‪ ,‬א)‪ ,‬והתקיעה מכניס‬ ‫זכרון תרועה"‪ .‬הנה בראש השנה (טז‪ ,‬ב)‬ ‫יתברך‪ ,‬פן יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים‬ ‫זכות ישראל מה שנחלו מיצחק‪ ,‬למסור‬ ‫אמרו‪ :‬כל שנה שאין תוקעין בתחילתה‪,‬‬ ‫ויתחלל שמו חלילה‪ .‬כי לישראל מעט‬ ‫עצמם לחרפה ולמכה ולביזה עבור שם‬ ‫מריעין לה בסופה (מאי טעמא? דלא עירבב שטן)‪.‬‬ ‫יקרה מפנינים‬ ‫ימים הנוראים בפיוט וכל מאמינים) "וכל‬ ‫ואתה יודע יצרם כי הם בשר ודם‪ :‬פירש‬ ‫לכן שתיקתו יפה מדיבורו‪( .‬מספר 'שיחת‬ ‫מאמינים שהוא עונה לחש" היינו מה‬ ‫ואמר הרה״ק רבי נח מלעכאוויטש זי״ע‪:‬‬ ‫חולין של ת"ח'‪ ,‬והובא ב'חוט המשולש')‬ ‫שמלחשים בני ישראל זה לזה‪ ,‬ומברכים‬ ‫אתה‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬יודע היטב את‬ ‫אחד את חבירו‪ ,‬הקב"ה 'עונה' ומושיע‬ ‫החילוק וההבדל שיש בין היצר הרע ובין‬ ‫כפי דברי ברכתם‪( .‬ד"ת מונקאטש ח"א‬ ‫ה״בשר ודם"‪ .‬כי הנה היצר הרע אין לו‬ ‫אם ישוב מיד תקבלו‪ ...‬היה הרה"ק רבי‬ ‫אות קו)‪.‬‬ ‫אשה וילדים‪ ,‬היצר הרע אינו נושא עליו‬ ‫יצחק מווארקא זיע"א אומר‪ :‬לכל סחורה‬ ‫עול של דאגת פרנסה‪ ,‬והעיקר ‪ -‬היצר‬ ‫יש עונה משלה‪ ,‬בה הכל קופצים עליה‪,‬‬ ‫הרע אין לו יצר הרע שיהא מסית אותו‬ ‫ואינם מקפידים כלל על טיב הסחורה‪.‬‬ ‫כרחם אב על בנים‪ :‬על הפסוק 'ה'‬ ‫שלא לציית‪ ...‬כל אלו גורמים לו שהוא‬ ‫כיון שכלם רוצים ומשתוקקים לרכש את‬ ‫הושיעה המלך יעננו ביום קראנו'‬ ‫יכול בנקל לקיים בשלימות את התפקיד‬ ‫הסחורה הזאת‪ ,‬ואף אם אינה טובה והגונה‬ ‫(תהלים כ י)‪ ,‬המשיל הרה"ק רבי אליעזר‬ ‫שהטלת עליו‪ ...‬לפתות את האדם‬ ‫כל כך‪ .‬אולם‪ ,‬שלא בעונה‪ ,‬הלוקח מקפיד‬ ‫מבורשטיין זיע"א משל‪ ,‬למה הדבר דומה‪,‬‬ ‫לחטאים‪ ...‬לא כן אנחנו ה״בשר ודם"‪ ,‬יש‬ ‫ומדקדק‪ ,‬בוחן וחוקר האם הסחורה‬ ‫כפרי ירא חטא גדל את בניו בדרכי התורה‪,‬‬ ‫לנו אשה וילדים הצריכים למזונות‪ ,‬יש‬ ‫טובה והאם כדאי לרכש אותה‪ .‬אבל‬ ‫כשהוא מביא לאחזתו מלמדים הגונים‪,‬‬ ‫לנו עול דאגת פרנסה מידי יום ביומו‪ ,‬עול‬ ‫בשעת העונה הכל עובר לסוחר‪ ,‬ואין כל‬ ‫שיאלפום דעת ובינה‪ .‬בהגיע בנו הקטן‬ ‫הקשה כקריעת ים סוף‪ ,‬ובנוסף על הכל ‪-‬‬ ‫הקפדה‪ .‬בראש השנה‪ ,‬בעונת התשובה‪,‬‬ ‫לגיל חנוך‪ ,‬חפש האב נואשות אחר מלמד‬ ‫עוד שוכן בקרבנו יצר הרע שמסית אותנו‬ ‫אין מקפידים כביכול מלמעלה‪ ,‬ואין‬ ‫ראוי שיזמן להתגורר באחזתו אך לשוא‪,‬‬ ‫שלא לציית‪ ...‬מה הוא אם כן הפלא שלא‬ ‫מדקדקים בטיב הסחורה כלומר‪ ,‬הקב"ה‬ ‫לבסוף נואש והשלים עם הרעיון שבנו‬ ‫תמיד מצליחים אנו להתגבר עליו?‪...‬‬ ‫אינו בוחן ואינו מדקדק כל כך בטיב‬ ‫הקטן יעבר להתגורר בעיר הסמוכה‪ ,‬בה‬ ‫התשובה שהאדם עושה‪ ,‬והעיקר שיעשה‬ ‫ילמד עם נערים נוספים בני גילו‪ .‬נסע‬ ‫תשובה‪ ,‬ואם עושה תשובה מעומק לבו‪,‬‬ ‫הכפרי לעיר הגדולה‪ ,‬חפש מקום ראוי‬ ‫וכל מאמינים‪ :‬אי' מהרה"ק החוזה‬ ‫"אם ישוב מיד תקבלו"‪( .‬בית יצחק)‬ ‫עבור אש"ל‪ ,‬אכילה שתיה ולינה‪ ,‬ולבסוף‬ ‫מלובלין זי"ע מה שאנו אומרים (תפילת‬ ‫ראש השנה תשפ”ז | ט‬ ‫בס”ד‬ ‫כדי שנוכל לתקוע‪ ,‬ואז מקיימים אח"כ‬ ‫הכנה דרבה‬ ‫היחס מהשבת‪ ,‬כמו שביארתי במקום אחר‪:‬‬ ‫מצות חכמים שלא לתקוע בשבת‪ ,‬מחמת‬ ‫מעשה בר"ה שחל להיות בשבת‪ ,‬שעלה‬ ‫"מתנה טובה יש לי בבית גנזי"‪ ,‬כי השבת‬ ‫הגזירה דשמא יעבירנו‪( .‬נטעי גבריאל)‬ ‫בעל 'ישמח ישראל' מאלכסנדר על הבימה‪,‬‬ ‫מתיחס אל יחס העולם בכללה להשי"ת‪,‬‬ ‫ואמר שצריכים להתכונן לתקיעת שופר‪,‬‬ ‫לא על יציאת מצרים כהמועדים בעצם‪,‬‬ ‫ובעוד החסידים עומדים ותמהים מה‬ ‫בעילה רחוקה אכמ"ל‪ .‬ויתגדל ויתקדש‬ ‫במאור ושמש (רמזי ר"ה)‪ ...‬ומה שאנו פועלים‬ ‫לתקיעת שופר בשבת‪ ,‬ביאר להם הצדיק‬ ‫שמיה רבא! ועוקדים כולם עבור קידוש‬ ‫בימי השבוע על ידי השופר יכולים לפעול‬ ‫תיכף‪ :‬אל תחשבו ששכחתי ח"ו ששבת‬ ‫שמו יתברך‪ .‬וכיון שכן‪ ,‬הרי זה גופיה מה‬ ‫בשבת קודש בלא שופר כנ"ל‪ ...‬שגם‬ ‫היום‪ ,‬אלא באמת הענין למה אין תוקעין‬ ‫שאין אנו תוקעים בראש השנה שחל‬ ‫בלא שופר יכולים לפעול רחמים גדולים‬ ‫בשב"ק‪ ,‬כי הוא מחמת גזירת חכמים שמא‬ ‫בשבת‪ ,‬זה גופא עקידה רוחנית מופלגת‬ ‫וחסדים טובים על כנסת ישראל‪.‬‬ ‫יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים‪ ,‬הא ניחא‬ ‫ומועיל לרצות אותנו‪ ,‬כמו שמרצה זכרון‬ ‫אם הכינו את עצמם לתקיעת שופר ואין‬ ‫שופר‪.‬‬ ‫כשחל ר"ה בשבת הקב"ה בעצמו תוקע לטובה‬ ‫תוקעין מחמת גזירת חכמים‪ ,‬אבל אם לא‬ ‫ובשם הר"ר בונים מפרשיסחא זי"ע (שיח‬ ‫עשו הכנה הרי אי אפשר לתקוע בכלל‪,‬‬ ‫שרפי קודש)‪ ,‬על מה דאמרו חז"ל (ב"ק דכ"ח‪ ,‬ב)‬ ‫ולזאת צריכים מקודם לעשות הכנה דרבה‬ ‫אונס רחמנא פטריה‪ .‬אין הפי' שהוא פטור‬ ‫יקרה מפנינים‬ ‫שמך ואין אלו‪-‬ה מבלעדיך"‪ ,‬ופרשתי בזה‬ ‫האסט א פארלאמענט‪ ,‬די פארלאמענט‬ ‫מצא את מבקשו בבית מלמד מיחד‪,‬‬ ‫כך‪ ,‬שהנה לכאורה נפלא הדבר מאד‪ ,‬שהרי‬ ‫זענען די צדיקי הדור‪ ,‬דו מוזט זיי פרעגן‪,‬‬ ‫שנאות תמורת תשלום ראוי לגדל את‬ ‫כיון ש'קדוש אתה ונורא שמך'‪ ,‬כיצד שיך‬ ‫ווילסטו טוען חסדים געבן מיר דיר די‬ ‫הנער בביתו‪ ,‬וכן ילמד את אוצרו ביחד‬ ‫לבקש אצלך על עניני גשמיות – הלא‬ ‫פולמאכט אליין און די מוזט נישט פרעגן‪,‬‬ ‫עם שאר תלמידיו‪ .‬הנער הסתדר יפה עם‬ ‫דברים כאלו אין להם שיכות למלך גדול‬ ‫טאמער ווילסטו געבן דינים קענסטו‬ ‫שאר הילדים‪ ,‬המלמד נהג עם תלמידו זה‬ ‫וקדוש כמוך? המשיך הרבי ואמר‪ :‬לזה בא‬ ‫נישט טון אן זיי" (רבונו של עולם‪ ,‬יש‬ ‫באפן של 'שמאל דוחה וימין מקרבת'‪,‬‬ ‫המשך התפלה שאומרים להקב"ה‪" :‬אמת‬ ‫לך 'פרלמנט'‪ ,‬הפרלמנט אלו צדיקי הדור‬ ‫כשלא למד כראוי‪ ,‬הכהו בשבט מוסר‪ ,‬לא‬ ‫שקדוש אתה ונורא‪ ,‬אך מה ביכלתנו‬ ‫ואתה צריך לשאל אותם‪ ,‬אם רוצה אתה‬ ‫כן כשלא אכל את סעודתו‪ ,‬אז היה מחבקו‬ ‫לעשות שאין אלו‪-‬ה מבלעדיך ועל כן‬ ‫לתת לנו חסדים הנך יכול לעשות זאת‬ ‫בדברי פיוס ורצוי‪ .‬תנאי התנה המלמד עם‬ ‫מכרחים אנו לבקש ממך אף על ענינים‬ ‫לבד ואינך צריך לשאל אותנו אך אם רוצה‬ ‫הילד‪ ,‬שבעת הלמודים יכנהו 'רבי' כשאר‬ ‫אלו‪( ...‬ילקוט מאורי אור)‬ ‫אתה לתת דינים אינך יכול לעשות זאת‬ ‫הנערים‪ ,‬ובשעת האכילה‪ ,‬יקראהו 'אבא'‬ ‫בלא ידיעתנו)‪ ,‬סים ואמר‪" :‬אתה הראת‬ ‫כאחד מבניו‪ .‬כעבר זמן פנה הילד למלמדו‬ ‫לדעת כי ה' הוא האלקים‪ ,‬אם אתה רוצה‬ ‫ואמר‪" ,‬אבא‪ ,‬אמר נא לרבי שיחדל‬ ‫מה שלא נהגו שלא לומר תשליך בר"ה שחל להיות‬ ‫לתת דינים ‪ -‬אין עוד מלבדו‪ ,‬אינך לבד‪,‬‬ ‫להכותני כל כך בשעת הלמוד"‪ .‬והנמשל‪,‬‬ ‫רבינו הרה"ק רבי שרגא פייוויל מגריצא‬ ‫אלא צריך אתה לומר לנו‪ ,‬אך לעושה‬ ‫סים רבי אליעזר‪ ,‬כי תפלתנו בכל ימות‬ ‫זי"ע אמר למה נהגו שלא לומר תשליך‬ ‫נפלאות גדולות – אם אתה רוצה לתת‬ ‫השנה היא‪ ,‬שבשעה בה אנו מכריזים‬ ‫בר"ה שחל להיות בשבת‪ .‬דענין אמירת‬ ‫חסדים‪ ,‬אז לבדו‪ ,‬הנך יכול לעשות לבד‪.‬‬ ‫בימים הנוראים 'המלך' הינו בשעה שאנו‬ ‫תשליך על הנהר היא כעין שאז"ל מושחין‬ ‫(שיח זקנים)‬ ‫קוראים אותו 'רבי'‪ ,‬יתנהג עמנו כמו‬ ‫את המלך על המעיין (הוריות יב) דבר"ה‬ ‫בשעה שאנו קוראים אותו 'אבא'‪ .‬וזה‬ ‫אנו ממליכין את הקב"ה עלינו‪ ,‬ובאמירת‬ ‫'ה' הושיעה'‪ ,‬עכשו בשעה שאנו קוראים‬ ‫התשליך על הנהר היא כעין משיחה‪,‬‬ ‫אין לנו מלך אלא אתה‪ :‬בשנה אחת‬ ‫אותך‪' ,‬אבא'‪ ,‬מבקשים ממך‪ ,‬כשיגיע‬ ‫ושם בגמ' אמרינן דמשיחת המלך היא‬ ‫קדם הימים הנוראים‪ ,‬כשבאו החסידים‬ ‫'המלך'‪ ,‬הזמן בו נקראך 'רבי'‪' ,‬יעננו ביום‬ ‫רק כשיש התנגדות על המלוכה‪ .‬אבל‬ ‫אל הרה"ק רבי דוד מטאלנא זי"ע‬ ‫קראנו'‪ ,‬שתנהג עמנו כמו אבא‪' ,‬כרחם אב‬ ‫אם כולם מסכימים ואין התנגדות‪ ,‬לא‬ ‫ופתקאותיהם בידיהם‪ ,‬בעבור יזכירם‬ ‫על בנים'‪( .‬צדיק מה פעל)‬ ‫צריך המשיחה‪ .‬אם כן בשבת דכל דינין‬ ‫לשנה טובה לפני בורא כל עולמים‪ ,‬נוכח‬ ‫מתעברין מינה ואיהו אשתארת ביחודא‬ ‫הרבי לראות שרבם של הבקשות עוסקות‬ ‫קדישא‪ ,‬ממילא לא צריך המשיחה‪,‬‬ ‫בעניני גשמיות‪ .‬אי לכך הסתגר בחדרו‬ ‫צדיקי הדור ממתיקים הדינים‬ ‫ודפח"ח‪ .‬וכאשר השמיעו דבר זה לפני‬ ‫והורה שלא יכניסו אליו אף אדם‪ .‬לאחר‬ ‫ספר הרה"ק בעל ה'אמרי חיים' מוויז'ניץ‬ ‫הגאוה"ק מוהר"י מקוטנא זצ"ל אמר‬ ‫זמן מה פתח את דלתו ואמר למקרביו‪:‬‬ ‫זי"ע‪ ,‬שהרה"ק רבי יאשע מדז'ישיקוב‬ ‫שראויים הדברים להרמ"ע מפאני‪.‬‬ ‫"התבוננתי במה שאומרים בנסח התפלה‬ ‫זי"ע אמר פעם ביום אחד מן הימים‬ ‫(תפארת רבותינו בערכו אות צד‪ ,‬עמ' לד)‬ ‫של הימים הנוראים – "קדוש אתה ונורא‬ ‫הנוראים בזו הלשון‪" :‬רבונו של עולם‪ ,‬דו‬ ‫י | ראש השנה תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫למה צריך לתקוע בראש השנה בשופר‬ ‫לגמרי לעשות המצוה‪ ,‬אלא שהוא מחויב‬ ‫להמתיק הדינים‪ ,‬הלא אפשר לעשות זאת‬ ‫רק שאין יכול לעשות מחמת אונס והקב"ה‬ ‫זמן תיקון החטא הידוע‬ ‫ע"י אכילת הקוגעל‪ .‬השיב לו‪ ,‬אין הכי נמי‪,‬‬ ‫עושה בשבילו‪ .‬וזהו רחמנא פטריה‪ .‬וזהו‬ ‫ראש השנה שחל בשבת הוא זמן תיקון‬ ‫כשחל ר"ה בשבת שאין תוקעין בשופר‬ ‫הפירוש י"ט של ר"ה שחל להיות בשבת ‪-‬‬ ‫החטא הידוע (ישמח משה)‬ ‫אוכלין תמורת זה קוגעל‪ .‬וכעין זה שמעתי‬ ‫שישראל אנוסין הם שאין יכולים לתקוע‪,‬‬ ‫מפ"ק אאמו"ר ר' חזקי' פיש זצ"ל בסעודת‬ ‫הקב"ה תוקע בשבילם‪ .‬וזהו יו"ט של ר"ה‬ ‫שב"ק שחל בר"ה דיבר בקדשו בשם צדיק‬ ‫אם חל בשבת‪ ,‬מפני שהשי"ת הוא נעשה‬ ‫אי' באמרי אמת (ליקוטים) לבאר‪ ,‬תקיעת‬ ‫אחד‪ ,‬שכשחל ר"ה בשבת ואין תוקעין‬ ‫בעל תוקע בשביל ישראל עם כל הכוונת‬ ‫שופר וכו' שהיא חכמה ואינה מלאכה אלא‬ ‫שופר‪ ,‬מתי מכוונין כוונת התקיעות‪ ,‬ואמר‪,‬‬ ‫המיוחדים בהם ויעלו זכרונם לטובה‪.‬‬ ‫אמר רבא וכו' גזירה שמא יטלנו בידו וילך‬ ‫שבעת שאוכלין הקוגעל אזי מכוונין כוונת‬ ‫והמליץ הרה"ק רבי לייבל אייגר (תורת אמת‬ ‫אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברה"ר‪,‬‬ ‫התקיעות‪.‬‬ ‫לר"ה ד"ה שבת הוא דף י"ב ע"א)‪ .‬כשחל ר"ה בשבת‬ ‫הנה אי' כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו‬ ‫עוד מובא בספר לשמע אוזן‪ :‬פעם‬ ‫חכמתו מתקיימת‪ ,‬תקיעת שופר היא‬ ‫אף שמדין תורה רשאים לתקוע בשבת‪,‬‬ ‫בליובאוויטש נתן ר' הלל מהומיל לאחד‬ ‫חכמה וזה שאינו תוקע בר"ה שחל בשבת‬ ‫תקנו חז"ל לבל לתקוע‪ ,‬והוא על סמך‬ ‫האברכים חתיכת קוגעל‪ .‬אמר הלה‪ ,‬אף‬ ‫מפני שחושש שמא יעבירנו ד"א הרי הוא‬ ‫זה הנרמז בדברי חז"ל (שבת יב‪' ).‬שבת היא‬ ‫פעם אינני אוכל קוגעל‪ ,‬אמר לו ר' הלל‪,‬‬ ‫ירא חטא‪ ,‬וכיון שיראת חטאו קודמת‬ ‫מלזעוק'‪ ,‬שאין צורך כעת לזעקה‪ ,‬כי זהו‬ ‫הייתכן שאינך אוכל קוגעל‪ ,‬הרי אדמו"ר‬ ‫לחכמתו חכמתו מתקיימת וא"צ לשופר‪.‬‬ ‫הכח של קדושת שבת שלא ישמע בו שום‬ ‫הזקן אמר שבאמצעות אכילת קוגעל בשבת‬ ‫זעקה‪ ,‬כי ממילא נתקן הכל ורפואה קרובה‬ ‫אפשר להמתיק את הדינים כמו באמצעות‬ ‫לבוא‪.‬‬ ‫השופר בראש השנה‪ .‬ואם תשאל מדוע לא‬ ‫מסוגל לכתיבה וחתימה טובה‬ ‫יאכלו קוגעל בראש השנה במקום לתקוע‬ ‫בדברי שלום בשם סניגורן של ישראל‬ ‫בשופר‪ ,‬אמנם רואים אנו שכשראש השנה‬ ‫בראש השנה שחל בשבת תקיעת שופר ע"י שירה וזמרה‬ ‫הרה"ק מבראדיטשוב זי"ע 'יום טוב של‬ ‫חל בשבת אוכלים קוגעל ולא תוקעים‬ ‫הרב הצדיק רבי ברוך מגארליץ זצ"ל‪,‬‬ ‫ראש השנה שחל בשבת' (ר"ה ד‪ ,‬א)‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫בשופר אלא שזהו על דרך הצחות‪ ,‬אבל‬ ‫אמר עליו אחיו הרב הצדיק משינאווא‪,‬‬ ‫יום טוב הוא כשר"ה חל בשבת‪ ,‬שכן בשבת‬ ‫צחות של אדמו"ר הזקן‪ ,‬אבל הענין הראשון‬ ‫כי הוא חד בדרא לבעל מוח‪ .‬ועל שלחנו‬ ‫אסור לכתוב פרט למקרים של פיקוח‬ ‫אמיתי הוא‪( .‬אש המועדים תשרי)‬ ‫בשבת קודש לא היה רגיל לומר תורה‪,‬‬ ‫נפש‪ ,‬וא"כ בוודאי שבשבת לא יכתבו עלינו‬ ‫והביא בספר ברכת אליהו (מהרה"ג ר' אליהו‬ ‫רק לפעמים נמלטו מפה קדשו איזה דברי‬ ‫דברים רעים‪ ,‬וכיוון דבת דינא – בטל דינא‪.‬‬ ‫פישר זצ"ל)‪ :‬במשנה‪ .‬יום טוב של ר"ה כו' אין‬ ‫תורה מתוקים מדבש‪.‬‬ ‫תוקעים בשופר (ר"ה כט‪ ,‬ב)‪ .‬ובספרי החסידות‬ ‫פעם אחת חל ראש השנה להיות בשבת‪,‬‬ ‫מוסבר בכמה אופנים שהשבת עצמה‬ ‫וצוה בשלחנו לשורר הזמר (זמירות ליום השבת‪,‬‬ ‫עונג שבת תחת השופר‬ ‫עושה כל התיקונים שנעשים בשופר‪ ,‬ועוד‬ ‫ד"ה שבת היום)‪" :‬מעבור דרך וגבולים‪ ,‬מעשות‬ ‫מובא בספר פרי ישע אהרן וז"ל‪ :‬הרה"ק‬ ‫ביתר שאת‪ .‬ולכן נקרא יום טוב של ר"ה‬ ‫היום פעלים‪ ,‬לאכול ולשתות בהילולים‪ ,‬זה‬ ‫ה'בית אהרן' מקארלין זי"ע ישב פעם בקרב‬ ‫שחל להיות בשבת‪ ,‬שאז הר"ה הוא יום טוב‪.‬‬ ‫היום עשה ה'‪ ,‬שבת היום לה'"‪ .‬ואמר‪ ,‬כי‬ ‫חסידיו כאשר דיבר להם‪ :‬צדיקים קדמונים‬ ‫נאמר בשם רבי'ס בצורה כזו‪ :‬טשאלינט‬ ‫בראש השנה שחל בשבת מבואר בגמרא‬ ‫אמרו שיש בכוח הקוגעל שאנו אוכלים‬ ‫[חמין] יש בו כל הסגולות של תקיעת‬ ‫(ראש השנה כ"ט ע"ב) דאין תוקעין‪ ,‬משום‬ ‫בשבת ומועד בכדי לשבר ולהמתיק את‬ ‫שופר‪ ,‬וראיה לכך שר"ה שחל בשבת אין‬ ‫שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים‪.‬‬ ‫הדינים‪ .‬החסיד ר' אבא חיים שהיה תדיר‬ ‫תוקעין‪ ,‬והטעם כי יש 'טשאלינט' לכן א"צ‬ ‫ויש שכתבו הטעם משום שמא יתקן כלי‬ ‫שולח את לשונו במליצה‪ ,‬שאל תיכף אם‬ ‫תקיעות‪ .‬וסימנך 'שבת' נוטריקין שאלינט‬ ‫שיר (עיין מגן אברהם סימן תקפ"ח ס"ק ד')‪ .‬ואמר‪,‬‬ ‫כן הוא שקוגעל מבטל דין‪ ,‬אמאי תוקעים‬ ‫במקום תקיעות‪ .‬מה פשר אמרה זו‪ ,‬כנראה‬ ‫כי כל התיקונים שנעשו בכל ראש השנה‬ ‫אנו בשופר בכדי להמתיק את הדין מלפני‬ ‫יש בזה עמקות ורזין‪ .‬אבל מצאתי כל זה‬ ‫על ידי התקיעות‪ ,‬יש ביכולת לתקנם‬ ‫מלך היושב על כסא דין‪ ,‬די לנו בקוגעל‬ ‫מפורש ב'שפת אמת' (לר"ה עמ' עה‪ ,‬א‪ ,‬ד"ה אשרי)‬ ‫בראש השנה שחל בשבת על ידי זמירות‬ ‫שאנו אוכלים בראש השנה בכדי להעביר‬ ‫"והנה הקב"ה נתן לנו הדרך להתפלל ע"י‬ ‫ושירות ותשבחות בסעודה להשי"ת‪ ,‬שזה‬ ‫את רוע הדינים ולהמתיקם‪ .‬חייך ה'בית‬ ‫קול שופר‪ ,‬והוא קול מקנה שמיוחד לבנ"י‪,‬‬ ‫יעלה לפני הקב"ה ויתקן כל התיקונים כמו‬ ‫אהרן' והשיבו‪ ,‬אמנם כן בראש השנה שחל‬ ‫כי הדיבור בא גם מתוך כלי הוושט בהי'‬ ‫תקיעת שופר‪.‬‬ ‫להיות בשבת בו אין תוקעים בשופר אפשר‬ ‫הגוף‪ ,‬וקול מקנה הוא רק פנימיות הרוח‬ ‫לצאת ידי חובה על ידי אכילת פשטידה‬ ‫וזה מרומז בחרוז הנ"ל‪" :‬מעבור דרך‬ ‫ונפש ואין בו תערובות‪ ,‬ולכן בש"ק א"צ‬ ‫ולהמתיק בזה בממשות את כל הדינים כי‬ ‫וגבולים"‪ ,‬על ידי טעם אחד יש בזה שאין‬ ‫לתקוע בו' כי נפשות בנ"י מתעלין בש"ק‬ ‫מנהג ישראל יש בכוחו לשבר ולנתץ את‬ ‫תוקעין בשופר בשבת משום שמא יתקן כלי‬ ‫והוא יומא דנשמתין ולא דגופא‪ ,‬לכן עונג‬ ‫כל הדינים ולהפכם לחסד ורחמים‪.‬‬ ‫שיר ויעשה מלאכה‪ .‬ומה יעשה בתיקונים‬ ‫הגוף בשבת מצוה‪ ,‬ולכן אמירת מלכיות‬ ‫כיוצא בזה מובא בספר נועם שיח להרה"צ‬ ‫שצריכים להיעשות על ידי תקיעות שופר‪,‬‬ ‫זכרונות שופרות בפה מהני"‪ ,‬עכל"ק‪ .‬הנה‬ ‫מסאלקע זצ"ל‪ :‬סיפר לי האדמו"ר ר' דוד‬ ‫העצה לזה "לאכול ולשתות בהילולים"‪ ,‬זה‬ ‫חזינן בפירוש הטעם שעונג הגוף בשבת‬ ‫מקשאנוב זצ"ל (שנפטר בשנת תשמ"ו) שפעם‬ ‫יחשב כתקיעות שופר‪ .‬אימתי הוא זה‪" ,‬זה‬ ‫הוא מצוה כי הגוף מתעלה לבחי' נשמה‬ ‫אחת דיברו שני צדיקים‪ ,‬ואמר אחד‬ ‫היום עשה ה' שבת היום לה'"‪ ,‬פירוש כשחל‬ ‫ושוב סגי באמירת שופרות‪ ,‬ועונג הגוף הוא‬ ‫שהקוגעל בשבת הוא סגולה להמתקת‬ ‫ראש השנה להיות בשבת‪ ,‬אז יש ביכולת‬ ‫עינוג השבת במאכלי שבת וזה הטשאלינט‬ ‫הדינים‪ .‬ועל זה שאל לו חבירו‪ ,‬אם כן הדבר‬ ‫לתקן הנ"ל על ידי זמירות ותשבחות‪ .‬ודברי‬ ‫במקום תקיעות‪.‬‬ ‫פי חכם חן‪( .‬מקור חיים צאנז אות קע"ז)‬ ‫ראש השנה תשפ”ז | אי‬ ‫בס”ד‬ ‫שהשטן יכול לפעול אצלו שיעבור עבירה‪.‬‬ ‫(ויק"ר פר' כ"ט‪ ,‬ד) "בשעה שישראל נוטלין את‬ ‫ובכח טענה זו מתהפך הכל לרחמים‪.‬‬ ‫שופריהן ותוקעין‪ ,‬הקב"ה עומד מכסא דין‬ ‫תקיעת שופר‬ ‫וזהו "עומד מכסא דין" – מכסא דין גופא‪,‬‬ ‫ויושב על כסא רחמים”‪ ,‬לכאורה מה שייך‬ ‫כלומר‪ ,‬התעוררות מדת הדין מביא את‬ ‫אצל הקב"ה כסא‪ ,‬ומה שייך עומד ויושב?‬ ‫הקב"ה לעמוד ממידה זו ולשבת "על כסא‬ ‫ברם‪ ,‬תירץ ה"צמח צדיק" זי"ע‪ ,‬באמת‬ ‫התעוררות קודם התקיעות‬ ‫רחמים"‪ .‬ככלותו לדבר‪ ,‬נכנס ה"צמח צדיק"‬ ‫לַׂשבר את האוזן‪ ,‬כי ביום‬ ‫הכל הוא כדי ַ‬ ‫סיפר מרן בעל "אמרי חיים" זי"ע מויז'ניץ‪,‬‬ ‫לתקיעת שופר‪ .‬והוסיף ה"אמרי חיים" שיש‬ ‫הדין בא השטן לקטרג‪ ,‬וכמעט שצד הדין‬ ‫כי פ"א בר"ה לפני התקיעות‪ ,‬נכנס זקנו‬ ‫לומר שמלכתחילה מתיישב כביכול הבורא‬ ‫מתגבר‪ ,‬ח"ו‪ ,‬על כך אמר הקב"ה כביכול‪,‬‬ ‫בעל "צמח צדיק" זי"ע מויז'ניץ לחדרו‪,‬‬ ‫ית"ש מרצונו על כסא הדין‪ ,‬כדי לתת מקום‬ ‫מי הביאני לשבת על כסא הדין‪ ,‬והרי אנכי‬ ‫והתהלך אנה ואנה בהתרגשות גדולה‪.‬‬ ‫להמלצה זו‪ .‬ועוד התבטא ואמר‪" :‬דאס‬ ‫מקור הרחמים? אלא אם השטן פעל אצלי‬ ‫לפתע הכירו שינוי בפני קדשו‪ .‬ה"צמח‬ ‫ווארט איז קדשי קדשים"! והפטיר "אוי‪,‬‬ ‫להפוך את מידת הרחמים למידת הדין‪ ,‬מה‬ ‫צדיק" זי"ע נתן את ידו על המזוזה‪ ,‬ואמר‪:‬‬ ‫יעשה כנגדו ילוד אשה? דבר פשוט הוא‬ ‫לכאורה הי' קשה לי מה שאמרו חז"ל‬ ‫קול מבשר‬ ‫התלמוד הירושלמי‪ ,‬שערבוב השטן הוא‬ ‫אתה יודע ריבונו של עולם מדוע עברתי‬ ‫להרה"ק בעל מנחת אלעזר האדמו"ר‬ ‫מחמת שחושב כי באה הגאולה‪ .‬וכמו‬ ‫על המנהג המקובל? היה זה מפני שנכדי‬ ‫ממונקאטש זיע"א היה נכד "צבי נתן‬ ‫שהביאו כן בעלי התוספות (ר"ה טז‪ :‬ד"ה‬ ‫הקטן שכב על הרצפה והתחנן שאתקע‬ ‫דוד" ואהבו במיוחד וצבי הקטן נהג לשבת‬ ‫כדי)‪" :‬פירש בערוך כדאיתא בירושלמי‬ ‫בשבילו תקיעה אחת בשופר‪ .‬לבי נמס‬ ‫בחיק סבו בתפילת קבלת שבת‪ .‬ובראש‬ ‫'בלע המות לנצח' וכתיב 'והיה ביום ההוא‬ ‫בקרבי‪ ,‬לא יכולתי לראות אותו בוכה ולכן‬ ‫חודש אלול בשנה האחרונה לחייו נפ'‬ ‫יתקע בשופר גדול' ‪ -‬כד שמע קל שיפורא‬ ‫תקעתי פעם נוספת למרות שלא נהוג‬ ‫ב' סיון תרצ"ז‪ ,‬לקח המנחת אלעזר את‬ ‫זימנא חדא בהיל ולא בהיל וכד שמע תניין‬ ‫לעשות כך‪ .‬וכאן הרים הרב את קולו‪:‬‬ ‫השופר כדי לבדוק אם הוא במצב טוב‪,‬‬ ‫אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר‬ ‫אבא‪ ,‬כיצד תוכל לעמוד מנגד ולראות‬ ‫צבי נכח בחדר והתרגש מאוד לראות את‬ ‫גדול ומטא זימניה למתבלע ומתערבב‬ ‫את בניך אהוביך שוכבים על הרצפה‬ ‫השופר ולשמוע את צליליו הוא ביקש‬ ‫ולית ליה פנאי למעבד קטגוריא"‪.‬‬ ‫וקוראים לך טאטע עוד תקיעה אחת!‬ ‫מסבו לתקוע תקיעה נוספת והסבא‬ ‫וכבר כתב הרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין‬ ‫תקע בשופר גדול לחרותנו תקע בשופר‬ ‫הסכים בשמחה‪ .‬מאז זה הפך לקביעות‪,‬‬ ‫בספרו 'רסיסי לילה' (אות נא)‪" :‬וכן הוא‬ ‫המבשר על ביאת הגאולה השלימה!‬ ‫בכל יום מימי אלול לאחר התקיעות אותן‬ ‫האמת דכל ראש השנה בעת תקיעת‬ ‫הלא אפילו אם לא הגיעה השעה כיצד‬ ‫תוקעים בחודש זה‪ ,‬היה הסבא תוקע‬ ‫שופר נתעורר למעלה מקצת משופר גדול‬ ‫תוכל לראות את ילדיך בוכים ולא‬ ‫תקיעה נוספת עבור נכדו‪ .‬בערב ראש‬ ‫דלעתיד וממילא הוא מתערבב לגמרי"‪.‬‬ ‫לעשות דבר? באותה שנה התקיעה‬ ‫השנה בו לא תוקעים בשופר‪ ,‬התאכזב‬ ‫והוא על דרך זה שתקיעת שופר של‬ ‫בשופר התעכבה למשך זמן רב כל הקהל‬ ‫הנכד צבי כשלא שמע את תקיעות‬ ‫ראש השנה הוא מעניין תקיעת שופר של‬ ‫בכו ללא הרף יחד עם הרבי‪(.‬גיליון נחלת‬ ‫השופר היום הוא ערב ראש השנה הסביר‬ ‫לעתיד לבוא‪ ,‬ולכן מתערבב ממנו השטן‬ ‫שדה ר"ה תשפ"ד)‬ ‫לו סבו היום לא תוקעים בשופר‪ ,‬מחר‬ ‫ואינו יכול לקטרג‪.‬‬ ‫בבוקר נתקע בשופר בבית הכנסת‪ .‬הילד‬ ‫וכתב בספר מי השילוח (מסכת ראש‬ ‫לא הבין וגם לא רצה לנסות להבין הוא‬ ‫תקיעת שופר של ראש השנה‬ ‫צעק רקע ברגליו והתעקש עוד תקיעה‬ ‫השנה)‪ ,‬מאי משמע דהאי יובלא לישנא‬ ‫הוא מעניין תקיעת שופר של לעתיד לבוא‬ ‫דדוכרא אר"ע כשהלכתי לערבי' הי' קורין‬ ‫מפורש בדברי רבינו המהר"ל אשר כתב‬ ‫אחת עוד תקיעה אחת‪ .‬לאחר זמן סבו‬ ‫לדוכרא יובלא‪ ,‬הנה נמנה כאן שנים עשר‬ ‫(ר"ה יא‪" :):‬אם תתבונן בדבר זה‪ ,‬יוכל‬ ‫התרכך לשמע הבכי של נכדו האהוב והוא‬ ‫דברים נגד שנים עשר חדשים שבשנה‪,‬‬ ‫האדם לדעת סוד שופר של ר"ה שהוא‬ ‫תקע תקיעה אחת‪.‬‬ ‫דוכרא יובלא הוא נגד חודש תשרי שבזה‬ ‫דומה לשופר שנאמר 'והיה ביום ההוא‬ ‫המנהג במונקאטש היה כי בראש השנה‬ ‫החודש צריך האדם להבין כי הש"י יכול‬ ‫יתקע בשופר גדול'‪ ,‬כי אשר תמצא‬ ‫לפני תקיעת השופר היה הרבי נושא‬ ‫להוציא את ישראל לחרות עולם ולהראות‬ ‫השופר בתורה לא תמצא אלא בגאולה‪,‬‬ ‫דברים‪ .‬לפני שפתח את דבריו‪ ,‬ניגש‬ ‫להם כי לא הי' משועבדים מעולם ולא‬ ‫או מה שיושיע הקב"ה את ישראל‪ ...‬וכן‬ ‫המנחת אלעזר אל ארון הקודש פתח‬ ‫משל עליהם מעולם רק הוא לבדו וכו'‪.‬‬ ‫אמרו חכמים ז"ל הרואה שופר בחלום‬ ‫אותו ואמר‪" :‬ריבון העולמים‪ ,‬עלי לבקש‬ ‫עיי"ש עוד דבריו הק'‪ .‬ונזכה לגאולת‬ ‫יצפה לגאולה וכו' בפרק הרואה(ברכות‬ ‫מחילה‪ ,‬כתוב בספרי ההלכה שלא לתקוע‬ ‫עולמים ברחמים גדולים במהרה בימינו‬ ‫נו‪ ):‬הרי לך כי השופר הוא הגאולה"‪,‬‬ ‫בשופר בערב ראש השנה‪ ,‬אך אני תקעתי‬ ‫אמן כן יהי רצון‪.‬‬ ‫ועיין שם שהאריך בזה‪ .‬וזהו עומק דברי‬ ‫ביום זה‪ ,‬הוא החל לבכות וקרא‪ :‬האם‬ ‫בי | ראש השנה תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫"תקעו בחודש שופר וגו' כי חק לישראל הוא" ‪-‬‬ ‫שהוא מלא טירדות‪ ,‬והרי אתה מלאך וגם‬ ‫האבין מיר א רחמנות'דיגען באשעפער!”‪.‬‬ ‫חק לישני דמזוני‬ ‫אתה רועד מפחד שמא הגיע יומך‪ .‬נמצא‬ ‫(שרפי קודש עמ' קיד)‬ ‫והרה״ק רבי נחמן מברסלב זי״ע כותב‬ ‫שעצם הבהלה של השטן‪ ,‬זהו לימוד זכות‬ ‫בספרו "ליקוטי מוהר׳׳ן" (ח"ב סי׳ ח) פירוש‬ ‫על בני ישראל ‪:‬‬ ‫נורא הוד בענין "חוק ‪ -‬לישנא דמזוני״‪ ,‬ותוכן‬ ‫דבריו‪ :‬כי כבר נודע מה שכתבו המקובלים‬ ‫מנהג ישראל‪ ,‬אשר יסודו מרבותינו‬ ‫כי כשחוטא אדם רח״ל נוטלת ממנו‬ ‫המקובלים‪ ,‬לומר קודם תקיעת שופר‬ ‫הסטרא אחרא את כל תורתו ותפילתו‬ ‫כח השופר לעקור שורשים רעים‬ ‫"למנצח לבני קרח מזמור"‪ .‬אמר על כך‬ ‫ולהעלות גם מי שביד הסט"א‬ ‫פעם כ״ק מרן אדמו״ר מגור שליט״א‪ :‬הנה‬ ‫וניזונת מהם‪ ,‬ורק לאחר ששב בתשובה‬ ‫בליקוטי הרי"מ‪.‬שופר ראשי תיבות ש'ורש‬ ‫ומקיש על שערי רחמים מתקיים בו "חיל‬ ‫בעת מחלוקת קורח ביקש משה רבינו ע״ה‬ ‫פ'ורה ר'אש ו'לענה (פר' נצבים כט‪ ,‬יז)‪ .‬שופר‬ ‫ואמר לפניו יתברך (במדבר טז‪ ,‬טו) אל תפן‬ ‫בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל" (איוב כ‪,‬‬ ‫נעמט ארויס אללע געמיינע שרשים (‪ -‬שופר‬ ‫אל מנחתם‪ ,‬ואיתא במדרש שם (במדב״ר יח‪,‬‬ ‫טו)‪ ,‬ומקיאה הא אחרא את כל מה שגזלה‬ ‫מוציא כל השרשים המכוערים)‪ .‬שעל ידי שופר‬ ‫ממנו בתחילה ומשיבה לו את מדרגותיו‪.‬‬ ‫י) שתפילתו היתה "אל תקבלם בתשובה"‪,‬‬ ‫של ראש השנה נעקרים כל השרשים‬ ‫ומכל מקום לבסוף ניצולו בני קרח על ידי‬ ‫והדברים עתיקין‪.‬‬ ‫הרעים שבישראל‪.‬‬ ‫שהרהרו בתשובה כדאיתא בחז״ל (שוח״ט‬ ‫והנה תיקון זה נעשה על ידי התפילות‬ ‫כעי"ז‪ ,‬באהל שלמה ((תרפ"ד‪-‬תרצ"ה) עמ' ה‪,‬‬ ‫תהלים‪ ,‬יח)‪ ,‬ויש מכך לימוד עצום לדורות‪,‬‬ ‫בראש השנה‪ ,‬שבכח תפילותינו ובקשותינו‬ ‫העתקת מאמרים מהגה"צ ר' צבי מאיר‬ ‫שאפילו הירוד שבישראל‪ ,‬שמשה רבינו‬ ‫מוציאין אנו מידיהם את כל ה"מזונות"‬ ‫הכהן זצ"ל אבד"ק ראדמסק‪ ,‬בנו של הרה"ק‬ ‫ע״ה איש האלקים בעצמו התפלל עליו‬ ‫שגזלו מאתנו במשך ימות השנה‪ .‬וזהו‬ ‫התפארת שלמה זצ"ל)) בשם היהודי הק'‬ ‫שלא יקבלו השי״ת בתשובה‪ ,‬מכל מקום‬ ‫שאמר הכתוב‪" :‬כי חוק ‪ -‬לישנא דמזוני‬ ‫‪...‬ובאלו ימים הוא עת רצון‪ ,‬ובפרט בראש‬ ‫אם שב בכל לבו אין יכולת למנוע ממנו‬ ‫‪ -‬לישראל הוא"‪ ,‬כלומר‪ :‬כל ה׳׳מזונות"‬ ‫השנה שאנו תוקעים בשופר‪ .‬ושמעתי‬ ‫את שערי התשובה‪ .‬ומטעם זה אומרים‬ ‫שגזלה מאתנו הא אחרא במשך ימות‬ ‫בשם הרב היהודי זצלה"ה מפרשיסחא‬ ‫קודם תקיעת שופר "למנצח לבני קרח‬ ‫השנה‪" ,‬לישראל הוא" ‪ -‬מוטל עליה‬ ‫שאמר‪ ,‬שר"ת שופר הוא ש'ורש פ'ורה‬ ‫מזמור״‪ ,‬לעורר את בני ישראל על גודל‬ ‫להחזיר אותם עתה לישראל‪ ,‬כי כן הוא‬ ‫ר'אש ו'לענה‪ ,‬הכוונה אפילו מי שנפל כ"כ‬ ‫כח התשובה שלמדים אנו מבני קרח‪ ,‬לבל‬ ‫ה״משפט לאלקי יעקב" ‪:‬‬ ‫לסטרא אחרא‪ ,‬אעפ"כ השופר יכול לעלות‬ ‫יתייאש שום אדם מישראל לשוב בתשובה‬ ‫אותו‪...‬‬ ‫שלימה לפניו יתברך‪...‬‬ ‫עוד רמז על שופ"ר‪ ,‬מביא הט"ז (אורח חיים‬ ‫'תקיעת שופר ורדיית הפת חכמה ואין עמה מלאכה'‬ ‫סימן תקפה ס"ק ז) ועוד הביא ב'טור'‪ ,‬וז"ל‪ :‬רמז‬ ‫הרה״ק מצאנז זי״ע בעל ה״דברי חיים" היה‬ ‫לדבר אין שטן ואין פגע רע ר"ת שופר‪ ,‬פי'‬ ‫קדושת מנהגי ישראל‬ ‫אומר‪ :‬תקיעת שופר בלבדה לא סגי‪ ,‬עיקר‬ ‫כשיש שופר אין פגע רע‪ .‬וקשה היכא רמיזא‬ ‫הרה״ק רבי חיים מאטיניא זי״ע היה רגיל‬ ‫ה"חכמה" בשופר הוא לקשר בין "תקיעת‬ ‫"אין שטן‪ ,‬אדרבה להיפוך משמע ח"ו‪ .‬ונ"ל‬ ‫להפליא את קדושת מנהגי ישראל‪ ,‬באומרו‬ ‫שופר" ל״רדיית הפת"‪ ...‬היינו להשפיע‬ ‫דהוא ע"ד שמצינו במדרש‪ ,‬שסמאל עצמו‬ ‫שגם מהמנהגים נבראים מלאכים‪ ,‬ולא רק‬ ‫לקהל עדת ישורון שפע של פרנסה לכל‬ ‫מלמד זכות על ישראל‪ ,‬ואמר יש לך עם‬ ‫מהמצוות‪ .‬והראיה לכך מתקיעת שופר‪,‬‬ ‫ימות השנה‪ ...‬זוהי אכן "חכמה" מיוחדת‪...‬‬ ‫כמלאכים כו'‪ ,‬ע"כ אמר כאן "שטן ואין פגע‬ ‫שאנו תוקעים תשר״ת תש״ת תר״ת רק‬ ‫(מאמרי ר"ה ד״ה‬ ‫וכתב ב״תפארת שלמה"‬ ‫רע"‪ ,‬כלומר‪ ,‬אף שהשטן שם הוא‪ ,‬מ"מ אין‬ ‫מספיקא‪ ,‬כדאתקין רבי אבהו בקיסרי (ר״ה‬ ‫תקיעת שופר)‪" :‬תקיעת שופר ורדיית הפת‬ ‫פגע רע‪ ,‬כי הוא עצמו נהפך לטובה‪ ,‬ממילא‬ ‫לד‪ ,‬א)‪ ,‬ואף על פי כן אומרים אנו ביהי רצון‬ ‫חכמה ואין עמה מלאכה (ד"ה כט‪ ,‬ב)‪...‬‬ ‫הוה כאלו אינו שם כלל והוה שפיר "אין‬ ‫שאחר התקיעות שהמלאכים היוצאין מן‬ ‫כאשר מתעורר עולם החכמה ממילא‬ ‫שטן"‪.‬‬ ‫הקשר״ק‪ ,‬מן הקש״ק ומן הקר״ק‪ ,‬ימליצו‬ ‫יורד כל השפעות טובות ופרנסה טובה‬ ‫טוב בעדנו‪ ,‬הרי שגם ממנהגי ישראל‬ ‫לכלל ישראל‪ ,‬וזה שעולה שניהם בקנה‬ ‫נבראים מלאכים‪.‬‬ ‫אחד ‪ -‬תקיעת שופר ורדיית הפת חכמה‪,‬‬ ‫שופר ממשיך בני חיי ומזוני‬ ‫כי כאשר מתעורר עולם החכמה על ידי‬ ‫אי' מהרה"ק מרוזין זיע"א‪ ,‬עלה אלקים‬ ‫תקיעת שופר‪ ,‬יורד גם כן השפעות טובות‪,‬‬ ‫בתרועה ה' בקול שופר‪ ,‬זמרו לאלקים זמרו‬ ‫בהלת השטן‪ ,‬היא עצמה לימוד זכות על ישראל‬ ‫רמז ל״רדיית הפת"‪ ...‬על ידי עולם החכמה‬ ‫וגו' (תהלים מז‪ ,‬ו‪-‬ז) בעת תקיעת שופר הוא עת‬ ‫הרה"ק רבי יצחק מווארקא זי"ע אמר‬ ‫שנתעורר בתקיעת שופר יורדים כל‬ ‫רצון גדול‪ ,‬ובשעת התקיעות יכול לפעול‬ ‫שכששומע המקטרג את קול השופר והוא‬ ‫השפעות על השנה הבאה"‪ .‬עכלה״ק‪.‬‬ ‫ישועה עבורו ועבור בני ביתו‪ .‬וזהו מ"ש‬ ‫נבהל‪ ,‬שואל אותו מיכאל המלאך‪ ,‬מה לך‬ ‫והוסיף בספרו (מאמרי יום הכיפורים ד"ה תניא)‪:‬‬ ‫דוד המלך ע"ה‪' :‬עלה אלקים בתרועה'‪,‬‬ ‫כי התבלבלת? אומר לו השטן‪ ,‬אני מפחד‬ ‫"כי זה ההידור ותפארת להשי״ת כשבני‬ ‫מדת הדין עולה ומסתלקת כשתוקעים‬ ‫שמא הגיע הסוף שלי‪ .‬אומר לו מיכאל שר‬ ‫ישראל יש להם פרנסה בכבוד ועוסקים‬ ‫בשופר‪ ,‬ה'’ בקול שופר'‪ ,‬ובמקומו באה‬ ‫ישראל‪ ,‬אהה‪ ,‬אתה הוא מלאך‪ ,‬וכשאתה‬ ‫בתורה מתוך הרחבה"‪ ...‬ומפרש שם בזה‬ ‫הוי"ה שם הרחמים‪' ,‬זמרו לאלקים זמרו'‬ ‫מתיירא שמא הגיע סופך אתה מתבלבל‬ ‫סמיכות הבקשות בברכת המזון‪ :‬הרחמן‬ ‫עד שגם מדת הדין מזמרת ומסייעת שיהיה‬ ‫כ"כ‪ ,‬והנה בני ישראל קרוצי חומר‪ ,‬שהם‬ ‫הוא ישתבח לדור דורים ויתפאר בנו‬ ‫שנה טובה לישראל‪ .‬ואילו היו יודעים איזה‬ ‫מלאים פחדים ובהלות כל השנה‪ ,‬כמ"ש‬ ‫לעד ולנצח נצחים ‪ -‬הרחמן הוא יפרנסנו‬ ‫עת רצון היא בשעת תקיעת שופר‪ ,‬היינו‬ ‫בתפילת רבי אלימלך שכל העוונות הם‬ ‫בכבוד‪ ...‬כי אכן כשמתפרנסין בני ישראל‬ ‫מחזיקים את הזמן הזה בשתי ידים כדי‬ ‫מרוב התלאות והצרות‪ ,‬ואיך אתה בא לדון‬ ‫בכבוד זוהי תשבחתו ותפארתו יתברך‪...‬‬ ‫שלא יעבור‪.‬‬ ‫אדם שלא התפלל מנחה בכונה לאחר‬ ‫ראש השנה תשפ”ז | גי‬ ‫בס”ד‬ ‫– מקרוב (ספרי ריש פרשת האזינו)‪ .‬ובזה יובן‪:‬‬ ‫מעלה יתעוררו ויחפזון וחיל ורעדה יאחזון‬ ‫בעטרת ישועה (מהרה"ק ר' יושע מדז'יקוב זיע"א‪,‬‬ ‫"כי אתה שומע קול שופר" ‪ -‬רצונו לומר‬ ‫באם יאמר לפניהם רק התיבות הללו 'הנה‬ ‫פרשת שופטים‪ ,‬יב) ‪...‬נודע אשר ע"י כח השופר‬ ‫מרחוק‪ ,‬לצדיק‪" ,‬ומאזין תרועה" ‪ -‬היינו‬ ‫יום הדין' המה אינם צריכים לכל האריכות‪,‬‬ ‫ממשיכין בני חיי ומזונא‪ ,‬כי שופ"ר נוטריקון‬ ‫לבעל תשובה‪ ,‬מקרוב‪ .‬וקשה הא הוא היפך‬ ‫כמו לבני אדם‪ .‬וע"ד 'הודו לד' קראו בשמו'‬ ‫פקידת שרה רחל וחנה רומז על בנים‪ ,‬גם‬ ‫הטבע? ומשני באמת "מאין דומה לך" בזה‪,‬‬ ‫היינו לפני בני ישראל די באם רק קוראים‬ ‫ממשיך חיים בסוד שופר מאריך [ר"ה‬ ‫מצד רחמנותו‪ .‬וק״ל‪ .‬ודברי פי חכם חן"‪.‬‬ ‫בשם ה' אז קמים להודות‪ ,‬אבל 'הודיעו‬ ‫כו ע"ב] רומז על המשכת חיים באריכות‬ ‫עכלה״ק‪.‬‬ ‫בעמים עלילותיו' באם רוצים שהעמים‬ ‫ימים‪ ,‬גם נאמר רחמנא אמר תקע"ו [ר"ה‬ ‫ופירוש יקר זה הובא גם בקצרה בפרי‬ ‫יודו צריכים לחשוב לפניהם באריכות‬ ‫טז‪ ].‬אשר תקע"ו עולה עוש"ר‪ ,‬גם נאמר‬ ‫מגדים (סי׳ תקצב א״א סק״א)‪" :‬שמעתי בשם‬ ‫עלילותיו של השי"ת‪ .‬כן המלאכים למעלה‬ ‫ובאו האובדים בארץ אשור [ישעי' כז יג]‬ ‫הגאון רבינו חיים כהן ראפפורט ז״ל אב״ד‬ ‫די לפניהם הכריז הנה יום הדין‪ ,‬וחיל‬ ‫[הרומז על טוב ועשירות כי אשו"ר מלשון‬ ‫דק״ק לבוב והגליל‪" :‬שומע קול שופר"‬ ‫ורעדה יאחזון‪ ,‬עכד"ק‪( .‬תפארת ישראל אות לה)‬ ‫חיזוק‪ .‬ועיין לעיל בפרשת פינחס מאמר‬ ‫פשוט ‪ -‬צדיק מעיקרא‪" ,‬ומאזין תרועה" ‪-‬‬ ‫א] כנודע מדברי מרן זצ"ל [עיין באמרי‬ ‫בעל תשובה‪ ,‬לבו נשבר‪ ,‬יותר מקרוב‪ ,‬על‬ ‫נועם מועדים ח"ג במאמרים לט"ו בשבט‬ ‫דרך האזינו השמים ותשמע הארץ ‪ -‬האזנה‬ ‫'הטוב ומיטיב לרעים ולטובים' ‪ -‬שמעתי‬ ‫ד"ה אמרו חז"ל]‪ ,‬הרי אשר בכח השופר‬ ‫מקרוב שמיעה מרחוק (ספרי שם)‪" ,‬ואין‬ ‫מזקני הקדוש החידושי הרי"ם זצ"ל בשם‬ ‫ממשיכין כל הג' טובות עולם הזה וכנ"ל‪.‬‬ ‫דומה לך" ‪ -‬מלך בשר ודם אין משתמש‬ ‫הרבי ר' בונם זצ"ל פירוש על 'הטוב ומיטיב‬ ‫בכלים שבורים‪ .‬דברי פי חכם חן"‪:‬‬ ‫לרעים ולטובים'‪ ,‬אלו שלפעמים המה רעים‬ ‫ופעמים המה טובים‪( .‬שפתי צדיק נח אות י')‬ ‫שופר נוטריקון אין שטן ואין פגע רע‪,‬‬ ‫ואי' מהרה"ק ר' צדוק הכהן וכמה צדיקי‬ ‫הדורות זיע"א שפירשו‪ :‬השי״ת שומע את‬ ‫ותבות אלו בגימטריה תשרי‪ ,‬להורות‬ ‫עומק שבירת לבו של איש ישראל‪ ,‬אף‬ ‫שבחודש תשרי אין כח לשטן לקטרג על‬ ‫כשהוא טמיר ומכוסה עמוק עמוק בתוך‬ ‫'וכל מאמינים שהוא עונה לחש' ‪ -‬ב"טיש"‬ ‫ישראל‪ ,‬מפני שהם מלאים מצוות בכל‬ ‫שערך פעם בראש השנה הרה״ק רבי‬ ‫החודש כולו‪( .‬זכר דוד)‬ ‫לבו של אדם עד שאינו מרגיש בו כלל‪...‬‬ ‫גם קול "תרועה" כזאת שומע השי״ת‪...‬‬ ‫יעקב אריה מראדזימין זי״ע פירש ואמר‪:‬‬ ‫והנה שמיעת קול שכזה ‪ -‬אין שום מלאך‬ ‫הכל מאמינים ויודעים כי כאשר מתרבה‬ ‫ושרף יכול לעשות כן‪ ,‬רק השי״ת בכבודו‬ ‫הקטיגוריא לפניו יתברך ביום הדין‪ ,‬מה‬ ‫האותיות אחר שופר כמנין שכרך הרבה‬ ‫ובעצמו‪ ...‬וזהו "ואין דומה לך"‪...‬‬ ‫״עונה״ להם השי״ת? הוא צועק ואומר‪:‬‬ ‫מאד‪ ,‬שהתשובה הופכת זדונות לזכויות‪.‬‬ ‫זאלל זיין שטיל‪ ,‬״לחש״ שיהיה כאן‪...‬‬ ‫(בן איש חי)‬ ‫שקט‪...‬‬ ‫‘ואין דומה לך שתעשה קידוש החודש על פי בניך’‬ ‫ראיתי בפירוש המחזור דראש השנה‬ ‫'כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה‬ ‫אמרות טהורות בתפילת ר"ה‬ ‫חידוש פלא‪ ,‬בברכת שופרות מסיימים‬ ‫ואין דומה לך' ‪ -‬הרה״ק רבי יעקב יוסף הכהן‬ ‫'כי אתה שומע קול שופר‪ ,‬ומאזין תרועה‬ ‫מפולנאה זי״ע‪ ,‬תלמידו של הבעש״ט‪ ,‬כותב‬ ‫ואין דומה לך'‪ ,‬היינו שהקב"ה שומע לקול‬ ‫"זכרנו לחיים" ‪ -‬מרן הלב שמחה מגור זי״ע‬ ‫בספרו "תולדות יעקב יוסף" פרשת פינחס‬ ‫תקיעותנו בשופר‪ ,‬ומאזין לתרועתנו‪ ,‬ואין‬ ‫היה מרגלא בפומיה‪" :‬וכתבנו בספר החיים‬ ‫(אות ב) בזה הלשון‪" :‬שמעתי בשם חכם‬ ‫דומה לו ית'‪ ,‬וצריך להבין מה שייך לומר‬ ‫למענך אלקים חיים"‪ ,‬ישנם יהודים שלא‬ ‫ספרדי בנוסח תפילת ראש השנה‪ :‬כי אתה‬ ‫כאן 'ואין דומה לך'? הרי גם אנשים שומעים‬ ‫חיים בהאי עלמא עבור עצמם כלל‪ ...‬כל‬ ‫שומע קול שופר ומאזין תרועה ואין דומה‬ ‫שופר ותרועה? ואין לומר שהכונה שאין‬ ‫חייהם אינם אלא למענו יתברך‪ ...‬לקדש‬ ‫לך‪ ,‬דאין לו שחר כלל‪ .‬ואמר‪ ,‬דמצינו מידת‬ ‫עוד אלוה אחר ששומע קול שופר‪ ,‬כי אחד‬ ‫שמו יתברך בעולם‪ ...‬לעשות רצונו בלבב‬ ‫הקב״ה היפך מידת בשר ודם‪ ,‬כי מלך בשר‬ ‫אלקינו בשמים ובארץ‪ ,‬וכי זאת מה שאנו‬ ‫שלם‪ ...‬על זה מבקשים אנו‪ :‬רבונו של‬ ‫ודם שהיו לו ב' עבדים‪ ,‬אחד עובד המלך‬ ‫באים להודיע כעת שאין עוד מלבדו ית’?‬ ‫עולם‪ ,‬במטו מינך כתוב אותנו בספר הזה‬ ‫מנעוריו ולא נמצא עולתה בו כי ישר הוא‬ ‫וכתוב בפירוש המחזור להרוקח ורבי יהודה‬ ‫של אלו שחיים רק למענך‪" ...‬בספר החיים‬ ‫בעבודת המלך‪ ,‬ועבד השני מרד במלך‬ ‫החסיד והראשונים‪[ ,‬מחזור הדרת קודש]‬ ‫למענך"‪...‬‬ ‫ואחרי זה חזר בו ונעשה עבד נאמן‪ ,‬בוודאי‬ ‫'ואין דומה לך שתעשה קידוש החודש‬ ‫אהבת המלך לזה העבד הנאמן מנעוריו‬ ‫על פי בניך'‪ .‬כי הנה אנו תוקעים בשופר‬ ‫יותר שלימה אהבתו מאהבת העבד שמרד‬ ‫בר"ה‪ ,‬ולבד מזאת מבואר בגמ' שבכל ראש‬ ‫'ונתנה תוקף קדושת היום' ‪ -‬הרה"ק רבי‬ ‫בו תחילה‪.‬‬ ‫חודש‪ ,‬לאחר שקבלו עדות החודש וקדשו‬ ‫שרגא פייוויל מגריצא זי"ע אמר פעם אחת‬ ‫את החודש‪ ,‬הן אם מלא הן אם חסר‪ ,‬היו‬ ‫מה שאין כן מידת הקב״ה אינו כך‪ ,‬שאוהב‬ ‫בדרשה בר"ה לפני התקיעות בהתעוררות‬ ‫תוקעים בשופר‪ ,‬וכמבואר בגמ' סנהדרין‬ ‫יותר לבעל תשובה מצדיקים גמורים‪,‬‬ ‫גדול בפיוט ונתנה תוקף‪ ,‬אשר לפני דרי‬ ‫דף מא 'ובשיפורא ידע בחד שיפורא‬ ‫וכדאיתא (ברכות לד‪ ,‬ב) מקום שבעלי תשובה‬ ‫מטה בני אדם צריכים להאריך כ"כ עד‬ ‫אמר דטעי בתרי שיפורא לא אמר דטעי'‪.‬‬ ‫עומדין אפילו צדיקים גמורים אין יכולין‬ ‫שיתעוררו היינו לחשוב ולהגיד תוקף‬ ‫ופרש"י‪' :‬שיפורא ‪ -‬שופר היו תוקעין‬ ‫לעמוד‪.‬‬ ‫קדושת היום כי הוא נורא ואיום ובו תנשא‬ ‫בקידוש החדש‪ ,‬ביום שהוא מתחיל‪ ,‬הן‬ ‫והנה בספר של״ה כתב דצדיק גמור נקרא‬ ‫מלכותך‪ ,‬ויכון בחסד כסאך וכו' וכו'‪ ,‬והשי"ת‬ ‫מלא הן חסר‪ ,‬וזה לא שמע את השופר'‪...‬‬ ‫"שופר"‪ ,‬ובעל תשובה נקרא "תרועה"‪ ,‬עיין‬ ‫הוא דיין ומוכיח וכו' וכותב וחותם‪ ,‬ובשופר‬ ‫שם‪ .‬והנה שמיעה ‪ -‬הוא מרחוק‪ ,‬האזנה‬ ‫גדול יתקע וכו' וכו'‪ .‬אבל המלאכים דרי‬ ‫די | ראש השנה תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק‬ ‫הולך‪ ,‬והשיב שהולך להגביה מה שהשליך‬ ‫עולמות עליונים מתנהגים כפי החלטת בית דין של מטה‬ ‫ותועבה‪ ,‬והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד‪,‬‬ ‫הרבי‪ ,‬ולא לבד בדרך צחות אמר כן אלא‬ ‫וזהו פירוש הברכה 'ואין דומה לך'‪,‬‬ ‫וכן אתה מוצא שבלשון שהקב"ה מרחיק‬ ‫שכן הוא באמת‪.‬‬ ‫שהקב"ה מסדר את הזמנים מדי חודש‬ ‫החוטאים בה מקרב את השבים בין יחיד‬ ‫בחודשו כשהוא שומע קול שופר בית דין‬ ‫בין רבים‪ ,‬שנאמר והיה במקום אשר יאמר‬ ‫כשמחדשין החודש‪ ,‬ועי"ז מקבל קידוש‬ ‫להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי‪,‬‬ ‫החודש‪ ,‬וכמו כן בחודש תשרי‪ ,‬הקב"ה‬ ‫ונאמר ביכניהו ברשעתו כתבו את האיש‬ ‫מסדר כסאות למשפט על הצד שבני‬ ‫בין כסא לעשור‬ ‫ישראל יקדשו את החודש‪ ,‬ואם נתגלה‬ ‫הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו‪ ,‬אם יהיה‬ ‫כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על‬ ‫שהיה אלול מעובר‪ ,‬מבטלים סדר הכסאות‬ ‫יד ימיני וגו'‪ ,‬וכיון ששב בגלותו נאמר‬ ‫י' ימי תשובה כנגד י' הדברות‬ ‫ומסדרין אותו למחר‪ .‬הקב"ה אומר לבית‬ ‫בזרובבל בנו ביום ההוא נאם ה' צבאות‬ ‫אי' בתנא דבי אליהו (זוטא‪ ,‬פ' כ"ב) 'מפני מה‬ ‫דין של מעלה 'אני ואתם נרד לבית דין‬ ‫אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה'‬ ‫הקב"ה מצוי להם לישראל באלו הימים‬ ‫של מטה' ‪ ...‬ועל זאת אנו מברכים 'כי‬ ‫ושמתיך כחותם‪.‬‬ ‫שבין ראש השנה ליום הכיפורים‪ ,‬כנגד‬ ‫אתה שומע קול שופר'‪ ,‬ששומע לקול‬ ‫עשר נסיונות שנתנסה אברהם אבינו וכנגד‬ ‫התחתונים לציית לדברי הלל וחבריו‪ ,‬ובזה‬ ‫עשרת הדברות שקבלו בסיני'‪.‬‬ ‫'אין דומה לך'‪ ,‬שכל סדר הנהגת העולם‬ ‫מקורות‪:‬‬ ‫הוא שהתחתון שומע לעליון‪ ,‬ואין דומה לו‬ ‫(ספרים קדושים‪ ,‬גיליונות‪ ,‬אור מופלא ר"ה תשפ"ד‪ ,‬יין‬ ‫ובשם הבעש"ט אי'‪ ,‬בימים ההם ובעת‬ ‫להקב"ה שהוא עליון ושומע לקול שופר‬ ‫ישן מכמה שנים‪ ,‬מתיקות ועוד‪ .‬תשואות חן חן להני גברי‬ ‫ההוא נאום ה' יבוקש את עון ישראל ואיננו‬ ‫של התחתונים‪ .‬וכן בשופר של ר"ה‪ ,‬הוא‬ ‫מזכי הרבים ויזכו להרבות ולהיטיב ומן השמים יתברכו‬ ‫וגו' כי אסלח לאשר אשאיר‪ .‬יש להבין‪:‬‬ ‫עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים‪.‬‬ ‫בכל הטוב)‬ ‫מאחר שיסלחו לישראל כל עונותיהם למה‬ ‫אך יתרה מזאת יש בר"ח ענין של שמיעה‬ ‫יבוקשו העוונות ? והתשובה היא כי‪ :‬השב‬ ‫בקול שופר של חכמי ישראל‪ ,‬לא רק‬ ‫מאהבה זדונות נעשו לו זכיות (יומא פ"ו ב')‪,‬‬ ‫שעוררו רחמיו כמו בשופר של ר"ה‪ ,‬אלא‬ ‫ואם כן יקבלו ישראל שכר גם על זדונותיהם‪.‬‬ ‫שקבעו כך וכך יהא‪ ,‬והקב"ה שומע לקולם‪.‬‬ ‫לפיכך יבוקש אחרי העוונות שלשעבר כדי‬ ‫כביכול‪' .‬ואין דומה לך'‪( .‬מתוך שיעור הרב רייזמן‬ ‫עובדות צדיקים‬ ‫להרבות שכרן של ישראל‪ .‬זהו‪" :‬יבוקש את‬ ‫יום רביעי ד תשרי תש"פ)‬ ‫עון ישראל" בשביל להרבות שכרן דוקא‬ ‫צדיקי הדור מלמדים זכות‬ ‫משום "ואיננו" – שיהפכו לזכיות‪ .‬ולכן‬ ‫ובשיח שרפי קודש הביא בשם האדמו"ר‬ ‫פעם אחת ביום ראש השנה קודם תקיעת‬ ‫אומרים מעביר ראשון ראשון ולא נאמר‬ ‫מסאכטשוב (בעל אבנ"ז) זי"ע שאמר למה‬ ‫שופר ‪ ,‬ברח רבינו הקדוש ר' זוסיא מבית‬ ‫"מכלה" את החטאים דאולי יעשה תשובה‬ ‫לא נתייסד פייט על ליל ר"ה על כי מחבר‬ ‫מדרשו ויצא לחוץ פתאום‪ ,‬ושם באמצע‬ ‫מאהבה ויעשו זדונותיו לזכיות‪.‬‬ ‫הפייט הי' ר"א הקליר והכל עפ"י רוה"ק כמו‬ ‫הרחוב פגש בילד עני אחד נער השלוח‬ ‫שראה השירה בשמים שאומרים המלאכים‬ ‫ונעזב ערום ויחף ורעב‪ ,‬ואמר הרב אל‬ ‫בקדושה כן יסד וחיבר הוא למטה זה הי'‬ ‫הנער הכי אין אתה מתקנא בנער כמוך מן‬ ‫באחת מן השנים בעת שאמרו סליחות‬ ‫יכול להיות בלילי יו"ט אחרים אבל בליל‬ ‫אומות העולם ההולך לקראתך שהוא יש‬ ‫בבית מדרשו של הרה"ק רבי פנחס מקאריץ‬ ‫ר"ה הא אין מקדשין החודש בלילה ולא‬ ‫לו כל טוב ואוכל ושותה ומלובש היטב‪.‬‬ ‫זי"ע‪ ,‬סובב לפתע הרבי את ראשו אל עבר‬ ‫ידעו המלאכים לומר שירה של יו"ט‪ .‬וגם‬ ‫והשיב הנער יהי לי אשר לי‪ ,‬ואני בעזרת‬ ‫קהל המתפללים כשהגיעו לומר את‬ ‫אינם אומרים שירה בשעה שספרי החיים‬ ‫השם יהודי אנכי ומאמין בה’‪ .‬והלך תיכף‬ ‫הסליחה 'עננו'‪ ,‬פתח ואמר‪" :‬משל למלך‬ ‫והמתים מונחים לפניו כמו שאמרו בגמ'‪.‬‬ ‫אל בית המדרש‪ ,‬ובאלו הדברים הלך ללמד‬ ‫שהיה יוצא מארמונו אל אזרחי המדינה‬ ‫ע"כ לא חיבר פייט על ליל ר"ה כיון שלא‬ ‫זכות על בני ישראל קודם התקיעות‪ ,‬וצעק‬ ‫פעם אחת בשנה לשמע את בקשות העם‬ ‫ראה היאך ובאיזה אופן המלאכים אומרים‬ ‫ואמר‪ :‬רבונו של עולם מי כעמך ישראל‪,‬‬ ‫ולהבחין בצרכיהם‪ ,‬נתיניו של המלך שהיו‬ ‫אז שירה אח"כ מצאתי שכן כתוב בס'‬ ‫הנה זה הנער עני ורעב ומחוסר כל‪ ,‬ואף‬ ‫באמתחתם בקשות רבות טכסו עצה כיצד‬ ‫הקה"י וכן בכל בו בשם המדרש שכשרצה‬ ‫על פי כן מקבל עליו הכל ואינו רוצה‬ ‫יספיקו לומר את כל משאלותיהם בזמן כה‬ ‫ר"א הקליר לייסד הפייט עלה לרקיע ושאל‬ ‫להחליף אמונתו ‪ .‬ועל ידי לימוד זכות זה‬ ‫קצר עד שגמרו בדעתם לומר בקול אחד‬ ‫למיכאל היאך המלאכים שוררים והראוהו‬ ‫נפתחו שערי רחמים על כל ישראל‪ ,‬זי"ע‬ ‫בבוא המלך‪" :‬המלך עננו‪ ,‬המלך עננו" אמר‬ ‫וכן יסד הוא עפ"י א"ב‪.‬‬ ‫(זהב המנורה (ראש השנה) ‪ -‬הרה"ק ר"ר משולם‬ ‫הרבי‪ :‬כן הוא עכשו כשמלך בשדה מאזין‬ ‫זוסיא מהאניפאלי זי"ע)‬ ‫לקולנו‪ ,‬עצתנו היא לומר 'עננו עננו' ובכך‬ ‫ימלא כל משאלותינו (לקוטי אמרי פנחס אות נ)‪.‬‬ ‫מצוות התשובה‬ ‫תשליך‬ ‫יהודי מתוק אתה‪ ,‬מתוק כדבש‬ ‫כתב הרמב"ם (הל' תשובה פרק ז הל' ו) וזה‬ ‫מסופר ששנה אחת לא היה להרה"ק בעל‬ ‫לשון קודשו‪ :‬גדולה תשובה שמקרבת את‬ ‫מגביה העבירות‬ ‫ה'תפארת שלמה' מראדומסק זי"ע דבש‬ ‫האדם לשכינה שנאמר שובה ישראל עד‬ ‫הביא בשם משמואל (שמיני)‪ .‬מספרים על‬ ‫בליל ראש השנה‪ .‬קידש ובצע על הפת‪,‬‬ ‫ה' אלקיך‪ ,‬ונאמר ולא שבתם עדי נאם ה'‪,‬‬ ‫הרה"ק מראפשיץ זצללה"ה שהלך ר"ה‬ ‫התפוח לפניו ודבש אין‪ .‬הביט סביבו וראה‬ ‫ונאמר אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב‪,‬‬ ‫לתשליך ופגע בהרבי מלובלין זצללה"ה‬ ‫יהודי יושב בסוף השולחן‪ .‬יהודי שכל‬ ‫כלומר אם תחזור בתשובה בי תדבק‪,‬‬ ‫בחזירתו מתשליך‪ ,‬ושאלו הרבי אנה אתה‬ ‫יהדותו מתבטאת בכך שהוריו יהודים‪.‬‬ ‫התשובה מקרבת את הרחוקים‪ ,‬אמש היה‬ ‫ראש השנה תשפ”ז | וט‬ ‫בס”ד‬ ‫ואיני מבין למה גם לרעה יפסול‪ ,‬שאלו‬ ‫שמעתי מפי הרב ישראל פרידמן‬ ‫ה' ירחם‪ .‬לא תורה ולא יראה‪ ,‬לא מצוות‬ ‫החוזה ויש לך אתה תירוץ על זה‪ ,‬ענה‬ ‫מעדג'וועיר ומנשסתר‪ ,‬נכד צדיקי בית‬ ‫ולא מעשים טובים‪ .‬הסתפח‪ ,‬כדי לאכול‪...‬‬ ‫הילד כי קרוב שמעיד לרעה על קרובו הוא‬ ‫טשורטקוב‪ ,‬ששמע מפי איש נאמן‪,‬‬ ‫ה'תפארת שלמה' נטל את התפוח וקם‪,‬‬ ‫בכלל לא בן אדם‪ ,‬והכתוב אומר ועמדו שני‬ ‫שהחפץ חיים זצ"ל הורה לעיין בספר‬ ‫רץ אל היהודי‪ .‬נטל ידו וחפן אצבעותיו‬ ‫האנשים‪ ,‬שהעדים צריכים להיות אנשים‪,‬‬ ‫קדושת לוי בפרוס הימים הנוראים‪ ,‬באמרו‬ ‫סביב התפוח‪ ,‬וקרא‪" :‬אח‪ ,‬איזה יהודי‬ ‫מיד נתלהב החוזה ואמר מי לנו קרוב כמו‬ ‫שבימי הדין אנחנו צריכים להמלצת זכותו‬ ‫מתוק אתה‪ ,‬מתוק כדבש‪ ,‬והתפוח ‪ -‬תפוח‬ ‫השי"ת‪ ,‬ובודאי שלא יוכל להעיד עלינו‬ ‫של הקדושת לוי זצ"ל‪( .‬הגה"צ רבי אלחנן היילפרין‬ ‫בדבש!" והעתיר‪" :‬יהי רצון לפניך שתחדש‬ ‫שום רעה‪ ,‬ומיד נכנס לתקיעות‪( .‬הרה"ח ר'‬ ‫זצ"ל (שליט"א) אבד"ק גולדרס גרין "יפה‬ ‫עלינו שנה טובה ומתוקה כדבש!"‬ ‫יאיר שוורצמן הי"ו "יהי אור")‬ ‫שיחתן")‬ ‫כתיבה וחתימה טובה עם כל המפרשים‬ ‫חסידים מספרים שפעם ניגש החסיד‬ ‫הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי"ע לקח לביתו‬ ‫שח הגה"צ רבי אליעזר דוד פרידמן זצ"ל‪:‬‬ ‫המפורסם הרה''צ רבי מרדכי ראקוב זצ"ל אל‬ ‫ילד קטן שקראו לו איציקל [הרה"ק רבי‬ ‫"הגאון רבי שמואל שמעלקא זצ"ל אב"ד‬ ‫רבו הרה"ק ה'חוזה' מלובלין זי"ע בראש‬ ‫יצחק מווארקא זי"ע]‪ ,‬שנתייתם מאביו‬ ‫סעליש בעמח"ס צרור החיים‪ ,‬היה דרכו‬ ‫השנה‪ ,‬והודיע לו בשמחה שנעשו היום‬ ‫ואמו וגידלו וחינכו כבנו‪ ,‬כשהגיע ערב‬ ‫לברך בימים קדושים אלו "א כתיבה‬ ‫נסים ונפלאות לכלל ישראל‪ .‬שאלו הרבי‬ ‫ראש השנה וחסידי החוזה מלובלין שכרו‬ ‫וחתימה טובה מיט אלע (עם כל ה‪ )-‬מפרשים‪,‬‬ ‫לפשר כוונתו‪ .‬השיב החסיד בחכמה‪,‬‬ ‫עגלה לנסוע לרבם‪ ,‬נפרד הרה"צ מהילד‬ ‫אויך מיט דעם (גם עם ה‪' )-‬פני יהושע'‪."...‬‬ ‫שתקנו המקובלים לומר לפני התקיעות‬ ‫המאומץ ואמר לו איציקל אתה לא תיסע‬ ‫"הדיין מקאסוב" (בספרו בית פנחס לקוטים אות‬ ‫פרק מ"ז שבתהלים "למנצח לבני קרח‬ ‫אתנו ללובלין כי יש שם דוחק גדול ויכולים‬ ‫כא) פירש דבריו עפ"י דברי הרה"ק ה'שר‬ ‫מזמור"‪ ,‬ואלמלי היו קובעים לומר פרק‬ ‫לרמוס אותך‪ ,‬ועוד כי בבואך אתי לבי כל‬ ‫שלום' מבעלזא זצ"ל על מאמרם ז"ל (ברכות‬ ‫קי"ט‪ ,‬לא היו מצליחים לתקוע בשופר‬ ‫הזמן להשגיח עליך‪ ,‬ותהא כל תפילתי‬ ‫ז‪" ).‬אל תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך" שאף‬ ‫מחמת אריכות פרק זה בתהלים‪...‬‬ ‫בר"ה מבולבלת‪ ,‬ולכן תישאר הפעם בבית‪.‬‬ ‫שהעיקר הוא לברך את ישראל שיוושעו‬ ‫והגם שבפשטות נראים דבריו כמילתא‬ ‫הילד לא ענה להרר"ד כלום‪ ,‬וכאשר כל‬ ‫בהשפעות קדושות ברוחניות בתורה‬ ‫דבדיחותא בעלמא‪ ,‬אך כבר הסבירו‬ ‫החסידים וגם הרר"ד עלו על העגלה‪,‬‬ ‫ובמצוות שזהו עיקר תכליתו של האדם‪ ,‬עם‬ ‫שהצפין והסתיר בדבריו סוד עמוק מאד‪ .‬כי‬ ‫קפץ איציקל ותלה את עצמו על דף אחד‬ ‫כל זה 'אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך'‬ ‫פרק קי"ט מדבר על תמימי דרך ושלימות‬ ‫שיצא מאחורי העגלה ונסע אתם בדרכם‬ ‫כלומר גם ברכה על גשמיות לא יהיה קל‬ ‫האדם לדרוש את ה' בכל לבבו ומאודו‪,‬‬ ‫ואף אחד לא ידע מכך כלל‪ ,‬ורק כשהגיעו‬ ‫בעיניך לברך עכתוד"ק‪ ,‬והנה ידוע שהאדם‬ ‫ויהיו אבריו וגידיו משועבדים להשי"ת‪,‬‬ ‫לאיזה תחנת ביניים‪ ,‬וירדו כולם מן העגלה‬ ‫הזוכה לקדש רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו‬ ‫שעיניו לנוכח יביטו ורגליו ירוצו לבית‬ ‫בחנו בו ולקחו אותו בתוך העגלה‪.‬‬ ‫לעבודת השי"ת אזי ממילא נעשה בריכה‬ ‫המדרש ללמוד תורה‪ .‬ואם היו אומרים‬ ‫בבואם ללובלין אמר לו הרר"ד שבהיות‬ ‫עליונה להשפיע לאחרים השפעות לרוב‪,‬‬ ‫כל זה לפני התקיעות היו המקטרגים‬ ‫ויש כאן דחיפות עצומות ולא יוכל למצוא‬ ‫והוא בבחינת דוכרא‪ ,‬ואז זוכה לשפע טוב גם‬ ‫מתעוררים לטעון שיבדקו בפנקסי ישראל‬ ‫אותו בין המון האנשים‪ ,‬על כן מצווהו‬ ‫בגשמיות ובעניני העולם הזה שהיא בחינת‬ ‫אם קיימו אלו מה שהם אומרים בעת כזאת‪,‬‬ ‫שתמיד יחזיק באבנט שלו וכך יהיה צמוד‬ ‫נוקבא‪ ,‬והנה ידוע שהלבנה מקבלת אורה‬ ‫ומי יוכל לעמוד בדקדוקי המשפט‪ .‬לכן נס‬ ‫אליו תמיד‪.‬‬ ‫מהשמש‪ .‬וזהו שבירך "כתיבה וחתימה‬ ‫גדול הוא לכלל ישראל שאומרים הפרק‬ ‫טובה עם כל המפרשים" וכמו שכתבו‬ ‫ביום א' דר"ה אחרי תפילת שחרית יצא‬ ‫של לבני קרח מזמור המזכיר את בני קרח‬ ‫הספה"ק שמה שאנו מתפללים ליכתב‬ ‫החוזה מביהמ"ד ולא חזר לתקיעות‪ ,‬וחיכו‬ ‫שנתבצר לה מקום בגיהנם‪ ,‬והיו עומדים‬ ‫בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה וכו'‬ ‫עליו זמן רב למאד ועדיין לא הגיע‪ ,‬והדבר‬ ‫ומוכנים בדיוטא התחתונה לרדת חיים‬ ‫היינו ברוחניות‪ ,‬שניוושע בכוח"ט בענינים‬ ‫עורר דאגה רבה בין החסידים‪ ,‬עד שקבעו‬ ‫שאולה לאבדון וברגע האחרון השכילו‬ ‫רוחניים‪ ,‬ועל זה הוסיף אפילו עם ה'פני‬ ‫ואמרו שהרר"ד מלעלוב יכנס אל הרבי‬ ‫לחזור בתשובה על ידי קבלה גמורה ורצון‬ ‫יהושע' על פי מאמרם (ב"ב עה‪" ).‬פני יהושע‬ ‫וישאל אותו למה אינו נכנס לביהמ"ד‬ ‫אמת לחזור אל ה'‪ ,‬וזה יעורר עלינו זכות‬ ‫כפני הלבנה" כלומר שנקבל שפע ברכה‬ ‫לתקיעת שופר‪ .‬גם הילד איציקל נכנם עם‬ ‫במרומים שגם אנו נזכה לחזור ולהתקרב‬ ‫והצלחה גם בגשמיות ואז יהיה הכתיבה‬ ‫הרר"ד ואחז באבנטו‪ ,‬אבל החוזה כלל לא‬ ‫אליו יתב"ש‪( .‬באר החיים‪ ,‬ירח האיתנים עמ' קסח)‬ ‫והחתימה עם כל המפרשים בגוף ובנפש על‬ ‫הפנה את ראשו לתלמידו הרר"ד‪ ,‬ורק שאל‬ ‫כל ישראל אמן‪.‬‬ ‫את הילד איך קוראים לו‪ ,‬וענה שקוראים‬ ‫לו איציקל‪ ,‬שאלו החוזה ואתה לומד‬ ‫הוסיף הגרא"ד‪ :‬עוד י"ל עפ"י דברי הרה"ק‬ ‫תקיעות של דינרי זהב‪...‬‬ ‫משהו‪ ,‬ענה שהוא לומד הסוגיא שקרוב‬ ‫רבי ישכר דוב מבעלזא זי"ע שאמר‪ ,‬שלימוד‬ ‫בחקל יצחק (פ' ראה ד"ה ושמעתי‪ ,‬דף ס"ה‬ ‫פסול לעדות‪ ,‬ושאלו החוזה ולמה הוא‬ ‫בספר 'פני יהושע' מסוגל לשמחה‪ .‬ולכן‬ ‫ע"ג) שמעתי ממאמו"ר [ה"אמרי יוסף"‬ ‫פסול‪ ,‬ענה הילד שכן הקרוב יכול להעיד‬ ‫בירך שיהיה שנה טובה בכל העניינים‬ ‫מספינקא] זצללה"ה‪ ,‬שכאשר רבינו הקדוש‬ ‫שקר כי רוצה לעשות טובה לקרובו‪ ,‬שאל‬ ‫אפילו עם ה'פני יהושע' שיהא שנת ששון‬ ‫מלובלין זצוק"ל זי"ע הלך לתקוע בר"ה‬ ‫אותו החוזה האם הכל מובן לו כאן או האם‬ ‫שמחה אכי"ר‪ .‬מפי הגה"צ רבי אליעזר דוד‬ ‫פעם אחד‪ ,‬עמד הבדחן שלו בדרך הליכתו‪,‬‬ ‫יש לו קושיא בגמרא‪ ,‬ענה הילד שבאמת‬ ‫פרידמן זצ"ל (אור לישרים ר"ה תשפ"ב)‬ ‫ושאלהו‪ :‬מה יתקע רבינו?‪ ,‬והשיב לו‪ :‬מה‬ ‫קשה לו על מה שאמרו קרוב פסול לעדות‬ ‫רצונך שאתקע?‪ ,‬והשיב הבדחן‪" ,‬שיתקע‬ ‫בין אם אמר לטוב ובין אם אמר לרעה‪,‬‬ ‫זט | ראש השנה תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫הרבי בתמהון‪" :‬מה הנך עושה פה? וכי אין‬ ‫חביתין גדולים מלאים דינרי זהב לישראל"‪,‬‬ ‫אתה צריך להיות אצל הרבי מדז'יקוב"?‬ ‫אמונת צדיקים‬ ‫ואמר לו רבינו‪ ,‬שכן יעשה‪.‬‬ ‫אמר לו רבי אליהו את מחשבותיו שהובילו‬ ‫לאחד מחסידי ראזוואדוב שנקרא ר' אליהו‬ ‫אותו להחליט כך‪ .‬כראות הרבי את הדבר‪,‬‬ ‫ווינער‪ ,‬היה פונדק בבעלותו ובכל פעם‬ ‫איך מותר חסיד על בנים והכל על מנת‬ ‫כ"ק אדמו"ר מסלונים זצ"ל [שליט"א] בעל‬ ‫שהיה מגיע לאותו אזור אי מי מצאצאיו‬ ‫שלא תפגם גחלת אמונתו‪ ,‬התרגש ואמר‬ ‫"נתיבות שלום" סיפר לי פעם בפרטות‪:‬‬ ‫של הרה"ק רבי נפתלי מראפשיץ זי"ע‪ ,‬היה‬ ‫לו‪" :‬מבטיח אני לך כי תזכה לחבוק בן עוד‬ ‫פעם לפני ראש השנה הרעיש הרה"ק רבי‬ ‫מארחו ללא כל תמורה ומכבדו עד מאד‪.‬‬ ‫בשנה זו"‪( .‬בית צדיקים יעמוד‪ ,‬באבוב)‬ ‫צבי אריה מאליק זי"ע עולמות על מצבם‬ ‫פעם בא לשם בעל ה'אמרי נעם' מדז'יקוב‬ ‫של כלל ישראל‪ ,‬וטען שההלכה כר' מאיר‬ ‫זי"ע ושהה שם למשך כמה ימים‪ .‬כשעמד‬ ‫שאומר בין כך ובין כך נקראו בנים למקום‪.‬‬ ‫לעזוב את המקום ושאל את ר' אליהו‬ ‫הצדיק בלבושו של ירמיה הנביא‬ ‫וממילא השי"ת שהוא כמו אב לכלל ישראל‬ ‫כמה חייב הוא לשלם לו על ימי השהיה‬ ‫פעם בא אל המגיד מטריסק אדם שלא‬ ‫שהם בניו‪ ,‬כרחם אב על בנים צריך הקב"ה‬ ‫בפונדק‪ ,‬ענה לו ר' אליהו ואמר שאין הוא‬ ‫נפקד בזרע של קיימא‪ ,‬ראה אותו שם‬ ‫לרחם על ישראל‪ .‬ונעשה על כך רעש גדול‬ ‫רוצה לקבל ממנו כל תמורה וכי זכות היא‬ ‫אדם שהכירו ושאלו לסיבת בואו‪ .‬ענה לו‬ ‫בשמים והחליטו לנסותו אם יעמוד בנסיון‬ ‫לו השהיה במחיצת קודשו‪ .‬הרגיש ה'אמרי‬ ‫האיש – באתי בעבור יברכני הרבי ואזכה‬ ‫של רחמנות האב לבן‪.‬‬ ‫נעם' הכרת הטוב כלפי אותו האיש‪ ,‬ושאלו‬ ‫לראות בנים עוסקים בתורה ובמצוות‪.‬‬ ‫האם צריך הוא לאיזה ישועה בענין כל‬ ‫אחרי זמן מה בא אליו תלמידו שהיה‬ ‫אמר לו אותו אדם‪ :‬אספר לך מעשה‬ ‫שהוא‪ .‬הרהר ר' אליהו בדבר ואמר לרבי כי‬ ‫חביב אצלו למאד ורצה להזכיר לפניו‬ ‫שהיה עמי‪ .‬שנים רבות הייתי חשוך בנים‬ ‫זה כמה שנים שעברו מיום חתונתו ועדיין‬ ‫את אחד מב"ב שחלה והמצב היה חמור‬ ‫והפצרתי בהרה"ק רבי יהושע מבעלזא‬ ‫לא נפקד בזרע של קיימא‪ .‬המתין הרבי‬ ‫ביותר‪ ,‬ובבואו לרבו רץ בכל כחו ומיד רצה‬ ‫שיברכני בזרע של קיימא‪ ,‬אולם הרבי לא‬ ‫מספר רגעים ולאחר מכן אמר לו‪" :‬תבוא‬ ‫לקפוץ לתוך חדרו להזכיר לפניו‪ ,‬אבל בנו‬ ‫נענה לבקשתי ובכל פעם התחמק ממני‬ ‫אצלי לראש השנה ובעזר ה' אפעל למענך‬ ‫של הצדיק הר"ר הירש לייב עמר ליד פתח‬ ‫בסבות שונות‪ .‬המשיך אותו אדם ואמר‪:‬‬ ‫לישועה"‪ .‬לאחר דברים אלו נפרד ממנו‬ ‫הדלת ועצר אותו מליכנס‪ ,‬ואמר לו שאביו‬ ‫פעם אחת הפצרתי בו מאד שיאמר לי אם‬ ‫ה"אמרי נעם" ויצא לדרכו‪ .‬או אז החלו‬ ‫ציוה לו לעמוד לפני הפתח ולא ליתן‬ ‫הוא רואה עלי שאי פעם אושע ויולדו לי‬ ‫הספיקות לקנן בלבו של רבי אליהו‪ .‬מצד‬ ‫לשום איש ליכנס עתה‪ ,‬אבל החסיד שהיה‬ ‫בנים‪ ,‬ואם אכן יאמר הרבי שאין הוא רואה‬ ‫אחד משתוקק הוא לחבק בן‪ ,‬אך מצד שני‬ ‫להוט ליכנס לרבו כי מצב החולה הלך‬ ‫עלי שאזכה לכך‪ ,‬אפסיק להפציר בו כל‬ ‫רגיל הוא לנסוע מזה חמש עשרה שנים‬ ‫ונעשה גרוע וחמור יותר רצה לפרוץ דרך‬ ‫העת‪ .‬ענה לי הרבי ואמר שאכן אליבא‬ ‫לרבו מראזוואדוב‪ ,‬ואיך יעזוב את רבו?‬ ‫הבן וליכנס אף ללא רשותו‪ ,‬אבל בנו של‬ ‫דאמת אינו רואה שאזכה לזרע של קימא‪.‬‬ ‫ומאידך גיסא – הלא יש לעשות כל פעולה‬ ‫הצדיק התרגז על החסיד ונתן לו סטירת‬ ‫כששמעתי את דבריו הקדושים נסעתי‬ ‫על מנת לזכות בבנים! על כן גמר בלבו‬ ‫לחי מצלצלת‪ .‬מיד נעשה רעש גדול בין בני‬ ‫למגיד מטריסק והעמדתי יין בעת עריכת‬ ‫לנסע לרבו תכף ומיד ולהציג בפניו את‬ ‫הבית על שהעיז בן הצדיק לתת סטירת‬ ‫השולחן‪ .‬שתה המגיד מייני‪ ,‬לקח את ידי‬ ‫הענין‪ ,‬ואכן ארז את מטלטליו ונסע לרבו‪.‬‬ ‫לחי להתלמיד הותיק והגדול ביותר של‬ ‫וברכני שאזכה להפקד בזו השנה בזרע‬ ‫כשנכנס לחדרו של הרבי החל לשטוח‬ ‫הרבי‪ ,‬ומעוצם הרעש קם הצדיק ויצא‬ ‫של קימא‪ .‬בשמחה עצומה יצאתי משערי‬ ‫את שאלתו בפחד ואימה‪ ,‬תכף ומיד אמר‬ ‫החוצה ומיד ניגש לבנו ואמר לו אתה העזת‬ ‫העיר טריסק לכוון עיר מגורי ולביתי‪ .‬לא‬ ‫לו הרבי‪" :‬וכי שאלה יש כאן? ודאי שתסע‬ ‫לתת סטירה לתלמידי החשוב הזה‪ ,‬אמנם‬ ‫התמהמהתי ונסעתי לרבי מבעלזא לומר‬ ‫אליו ויגל לבי בישועתך"‪ .‬כששמע ר' אליהו‬ ‫כרחם על הבנים אין לי שום הקפדה עליך‪,‬‬ ‫לו על זאת הברכה‪ .‬כשאמרתי דברים אלו‬ ‫את תשובת הרבי בבהירותה גמר בלבו‬ ‫ואדרבה הצדיק עוד פייס את בנו‪.‬‬ ‫לרבי ענה לי הרבי ואמר‪ :‬מי הוא המגיד‬ ‫לנסע לדז'יקוב כמאמר הראשון‪ .‬אולם‬ ‫אח"כ נכנס הצדיק בחזרה לחדרו ושמעו‬ ‫מטריסק? אינני מכירו‪ .‬און איך זעה נישט‬ ‫כשהתקרב ובא ראש השנה‪ ,‬החל ר' אליהו‬ ‫שהיה בוכה שם מאוד ואמר דיבורים‬ ‫דעם מגיד פון טריסק פאר א רבי [‪-‬אינני‬ ‫להרהר שוב בדבר ואמר בלבו‪" :‬מה יהא‬ ‫להשי"ת‪ ,‬וטען לפניו על מה שהעמידו אותו‬ ‫רואה אותו כרבי]‪ .‬חזרתי למגיד ואמרתי‬ ‫עמי? אכן ה"אמרי נעם" יבטיח לי בן ואושע‪,‬‬ ‫לפני ניסיון קשה כזה‪ ,‬כי זה ניסיון התלוי‬ ‫לו את דברי הרבי מבעלזא‪ .‬נענה המגיד‬ ‫אך אז יבוא השטן לבלבלני ולהכניס לי‬ ‫לטובת כל כלל ישראל‪ ,‬כי באם ח"ו הייתי‬ ‫בתמיהה ואמר‪" :‬אינני רבי"? חזור אליו‬ ‫קרירות וזלזול במורי ורבי ויאמר‪" :‬נוסע‬ ‫מקפיד על בני והייתי כועס עליו היה כל‬ ‫ואמר לו שבראש השנה זה ראיתיו בשמים‬ ‫אתה שנים רבות לרבך ולא נפקדת בדבר‬ ‫עדת ישראל סובלים מכך‪ ,‬ואיך ניסו אותו‬ ‫בהיכל גדול כשהיה לבוש בלבושו של‬ ‫ישועה‪ ,‬והנה אך נסעת פעם אחת לדז'יקוב‬ ‫בכך הלא בס"ה איננו רק בן אדם‪ .‬בחוץ‬ ‫ירמיה הנביא‪ ,‬ואף הוא ראה אותי שם‪.‬‬ ‫ומיד נושעת‪" "...‬מחשבה זו"‪ ,‬אמר לעצמו ר'‬ ‫לא שמעו מה שענו לו משמים‪ ,‬אבל אח"כ‬ ‫הלכתי להרה"ק מבעלזא ואמרתי לו מה‬ ‫אליהו‪" ,‬תנקר בלבי ועלולה חלילה לפגום‬ ‫אמר שאמרו לו מן השמים‪ ,‬כי בגין הניסיון‬ ‫ששמעתי מהמגיד מטריסק‪ ,‬כששמע הרבי‬ ‫באמונתי"‪ .‬לאחר שהפך בדבר שוב ושוב‪,‬‬ ‫הקשה הזה מפצים אותו שכל הפתקאות‬ ‫את הדברים נענה ואמר‪ :‬אזוי זאגט ער‪ ,‬עס‬ ‫התחזקה ההחלטה אצלו והיה מנוי וגמור‬ ‫שיגישו לו היהודים לראש השנה ‪ -‬והיה‬ ‫איז דאך אמת‪ ,‬איז ער דאך יא א רבי [‪-‬כך‬ ‫עמו‪" :‬אם התקשרותי לרבי עומדת בסכנה‬ ‫השלחן מלא פתקאות ‪ -‬שכולם ייוושעו כל‬ ‫הוא אומר? הרי זה אמת‪ ,‬אכן הוא רבי]‪,‬‬ ‫על ידי לדת בן‪ ,‬אינני צריך לבן‪ "...‬קם ר'‬ ‫אחד בישועתו שלו‪ ,‬ואכן סיפרו שהיה אז‬ ‫המשיך ואמר ‪ -‬אם כן אמר לך אכן תושע‪.‬‬ ‫אליהו ונסע לראש השנה לראזוואדוב‪.‬‬ ‫שנה מוצלח מאוד‪( .‬הרה"ח ר' יאיר שוורצמן הי"ו‬ ‫הצביע האיש על ילד שעמד בקרבתם‬ ‫כשנגש בליל ראש השנה לקבל שלום‬ ‫"יהי אור")‬ ‫ולהתברך בברכת 'שנה טובה' מרבו‪ ,‬שאלו‬ ‫ראש השנה תשפ”ז | זי‬ ‫בס”ד‬ ‫אי' איפוא הוא‪ .‬והאיר היום והלכתי לבית‬ ‫בתפלה ובאמירת תהלים חששתי שמא‬ ‫ואמר‪ :‬דאס בין איך‪ ,‬און דאס איז מיין‬ ‫וחיפשתי ומצאתי שכן הוא בכסף משנה‬ ‫ישכחו להאכיל את הבהמות לפיכך הלכתי‬ ‫קינד‪-[ ...‬זה אני וזה בני]‪( .‬מזקנים אתבונן)‬ ‫פט"ז מפסולי המוקדשין ה"ט‪ .‬ואף שבכ"מ‬ ‫קודם התפלה להשגיח על כך שהבהמות‬ ‫סיפר הרה"ק רבי שלמה לייב מלענטשנא‬ ‫פ"ט ממעה"ק הי"ג תמה על הרמב"ם‪,‬‬ ‫לא ירעבו"‪ .‬וכנראה שהיה לו גם ענין פנימי‬ ‫זי"ע‪ ,‬בעת שהיה הגאון בעל פני יהושע‬ ‫שכתב בספק בעיא דפטור ממיתה‪ ,‬דהא‬ ‫בזה לעורר רחמים ביום ראש השנה‪ ,‬ע"ד‬ ‫זצ"ל רב בלבוב‪ ,‬היה הבעש"ט הק' זי"ע‬ ‫מיתה ביד"ש וקמי קב"ה גליא‪ ,‬י"ל דשאני‬ ‫(שבת קנא‪ ):‬כל המרחם על הבריות מרחמין‬ ‫מלמד בכפר סמוך לשם בהצנע לכת‪ ,‬והיה‬ ‫ספק בעיא מספק פלוגתא [א"י ע' תוי"ט‬ ‫עליו מן השמים (ולא אמרו המרחם על בני אדם‪,‬‬ ‫שם הבעש"ט הק' הבעל תפילה‪ ,‬ובשבת‬ ‫פ"ב דביכורים מ"ו בענין כרת בספק]‬ ‫אלא המרחם על הבריות היינו אף חיות ובהמות) שאף‬ ‫קודש נקבצו כל המנין ולמד עמהם מה‪,‬‬ ‫ועצל"ח פסחים צ"ה מ"ש בזה)‪ .‬ויען‬ ‫אם כבהמות נדמינו ירחם עלינו השי"ת‪.‬‬ ‫וסמוך לראש השנה הגיד סליחות כדרך‬ ‫דליכא מידי דלא רמיזא באורייתא‪ ,‬והגר"א‬ ‫(שפע חיים ימ"נ)‬ ‫הבעל תפילה‪ .‬וביקשו בו אולי יוכל‬ ‫בס' 'עליות אליהו' כתב שכל המאורעות‬ ‫להתפלל גם בראש השנה‪ ,‬ונענה אליהם‪,‬‬ ‫שבעולם רמוזים בתורה‪ ,‬שמתי אל לבי‬ ‫והתפלל שחרית ומוסף והיה תוקע גם כן‪.‬‬ ‫די"ל דרמוז במ"ש פ' מקץ (בראשית מג‪ ,‬יב‪-‬‬ ‫פעם בראש השנה אחר תשליך עמד‬ ‫הראשי קהילה חרה להם מאוד שיעיזו‬ ‫יד) 'וכסף משנה קחו בידכם וגו' ואל שדי‬ ‫הרה"ק ר' יעקב יצחק ממאקריב זצוק"ל על‬ ‫כפר לעשות מנין בענין שלא יבואו להעיר‬ ‫יתן לכם רחמים'‪ .‬וז"ש 'להוגה דעות בדין‬ ‫המעקה אשר על ביתו‪ ,‬והחסידים רקדו‬ ‫כי הקהל היה להם מהכפרים‪ ,‬ויגמרו‬ ‫לוותיק ועושה חסד' וכו''‪ ,‬דבכל דבר שיש‬ ‫ושוררו בהחצר למטה‪ .‬פתח הרה"ק וסיפר‪,‬‬ ‫בדעתם שכאשר יבואו על יום הכפורים‬ ‫דיעות להקל הוא פוטר מן הספק ועושה‬ ‫אשר באשקד גם כן רקדו החסידים בראש‬ ‫יראו מה לעשות עמהם‪ .‬אבל הם התפללו‬ ‫חסד ביום דין‪ ,‬וכן 'דובר משרים' שהוא‬ ‫השנה‪ ,‬ובא אלי אחד ושאל אותי‪ ,‬רבי מה‬ ‫בביתם גם ביום הכפורים‪ ,‬אז כתבו לעיירות‬ ‫מצד היושר והטוב‪.‬‬ ‫זה הריקודין ושירה ביומא דדינא‪ ,‬והשבתי‬ ‫שסביבותיהם שלא למכור להם אתרוג‪,‬‬ ‫לו כתיב (תהלים קו‪ ,‬מד) וירא בצר להם בשמעו‬ ‫והוכרחו לבוא להקהל‪ .‬ופסקו להם קנס‬ ‫את רנתם‪ ,‬ומה אוכל לחשוד אותם והלא אף‬ ‫שהם מחויבים עתה ערב סוכות לקבל‬ ‫במעדני מלך (על הגש"פ להרה"ק רבי אשר הורוויץ‬ ‫אכילה ושתיה לא היה בפיהם היום‪ ,‬וראו כי‬ ‫נזיפה לילך יחפים משער העיר עד בית‬ ‫זי"ע אב"ד רימנוב – בן בעל ה'אמרי נועם' זי"ע)‪ :‬ידוע‬ ‫רובם הם מאותם אשר הם צריכים לעמוד‬ ‫הרב‪ ,‬בקיטל שלהם ובגדי ימי הנוראים עם‬ ‫המעשה שהיה מספר הרב הצדיק הקדוש‬ ‫בזו השנה לעבודת הצבא‪ ,‬והנה כתיב (שם‬ ‫המתפלל ותוקע שלהם‪ ,‬ומשם יבואו לבית‬ ‫החוזה מלובלין זצללה"ה‪ ,‬שראה ברוח‬ ‫סה‪ ,‬יד) יתרועעו אף ישירו‪ ,‬פירוש אם צריכין‬ ‫הכנסת והמתפלל ההוא ידבר כל אותיות‬ ‫הקודש בראש השנה‪ ,‬שרועה בקר אחד‬ ‫לשבור את האף‪ ,‬העצה לזה ישירו (הרה"ק ר'‬ ‫התפילה הצריכים ניגון‪ .‬ואם הם מתוקנים‬ ‫ממדינת מרחקים שלא היה יודע להתפלל‬ ‫יעקב יצחק ממאקריב זצוק"ל‪ ,‬מאורי אור)‬ ‫גם בדקדוק אותיות ובניגון ובשמיעת‬ ‫כלום תפלת ראש השנה‪ ,‬מחמת שהיה בור‬ ‫השופר אין עליהם עוד כי יצאו ידי זלזול‬ ‫ולא למד כלום‪ ,‬והיה כל היום של ראש‬ ‫ואם לא יקנסו לבד זה‪ ,‬וכן עשו‪ .‬מובן‬ ‫השנה בשדה עם מקנהו‪ ,‬והיה יודע שהיום‬ ‫הפסק בבי"ד של מעלה ע"פ ה"כסף משנה" ‪-‬‬ ‫הדבר גודל הבזיון מזה שהלכו אחריהם כל‬ ‫ראש השנה‪ ,‬ולא היה יודע רק שמות אותיות‬ ‫'להוגה דעות בדין לוותיק ועושה חסד'‬ ‫הילדים ועוד כהנה ובשחוק פיהם ולבבם‪.‬‬ ‫הא"ב‪ ,‬והיה קורא כל היום את האותיות‬ ‫בתכלת מרדכי (מהגה"ק מהרש"ם מברעזאן זצוק"ל‬ ‫והבעש"ט הק' הזכיר בניגון הכל כתיקונו‪,‬‬ ‫מאל"ף עד ת'‪ ,‬ואמר במרירות לבו‪" :‬רבונו‬ ‫(בהקדמת בנו הג"ר יצחק הכהן ז"ל "בן יכבד אב"))‪ .‬עוד‬ ‫עד בואו לברכת אבות החזיר פניו אליהם‬ ‫של עולם‪ ,‬איני יודע להתפלל‪ ,‬רק בבקשה‬ ‫שמעתי מפי הקדוש‪ ,‬ואח"כ מצאתי בין‬ ‫ואמר‪ ,‬מי שלא תיקן חטאת נעוריו לא יהיה‬ ‫ממך‪ ,‬קח את הכ"ב אותיות של א'ב' שאני‬ ‫הכתבים‪ ,‬בפיוט לר"ה ויו"כ תרנ"ו‪" .‬לדובר‬ ‫בעת שאזכיר זה‪ ,‬והוסיפו עוד בשחוק‬ ‫אומר‪ ,‬ותעשה מהם צירופים כרצונך‪ ,‬ויהיו‬ ‫מישרים ביום דין להוגה דעות בדין לותיק‬ ‫פיהם‪ ,‬ויהי כהזכירו נתעלפו רובם ונחלשו‬ ‫נחשבים בעיניך ככל התפילות והבקשות‬ ‫ועושה חסד ביום דין"‪ .‬י"ל כי פ"א חלם לי‬ ‫עד נשמתם יוצאת‪ .‬אז נעשה רעש גדול‬ ‫הצריכים להתפלל היום‪ ,‬ויפעלו לטובה‬ ‫בחוהמ"ס בהיותי ישן בסוכה‪ ,‬שהייתי לפני‬ ‫עד הביאוהו להרב הפני יהושע והיה הגאון‬ ‫עלי ועל כל ישראל‪ .‬ואמר הרה"צ מלובלין‬ ‫ב"ד של מעלה וראיתי שישבו כחצי גורן‬ ‫הלז יושב מוכתר בטלית ותפילין‪ ,‬ורמז‬ ‫זצללה"ה‪ ,‬שתפילותיו של רועה בקר הזה‬ ‫עגולה‪ ,‬והביאו איש א' לדין שעבר עבירה‬ ‫להם פטרוהו לשלום‪( .‬רמתים צופים מע' הרה"ק‬ ‫עשו רושם גדול למעלה‪ ,‬ונתקבלו לרצון‬ ‫שחייבים עלי' מיתה ביד"ש‪ ,‬אלא שיש‬ ‫מלענטשנא‪ ,‬אות כה)‬ ‫יותר מכל תפילות הצדיקים‪ ,‬כי היו יוצאים‬ ‫ב' דעות חייבים מיתה על עוון זה‪ ,‬והיו‬ ‫מקירות לבו באמת ובכוונה‪.‬‬ ‫מיימינים ומשמאילים‪ ,‬ונחלקו אם בספק‬ ‫פלוגתא של פוסקים יש לפטור ביד"ש‪,‬‬ ‫כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים‬ ‫דספיקא כלפי שמיא ליכא‪ .‬והשטן הי'‬ ‫וזכורני כשהייתי בראש השנה שנת‬ ‫עומד לשטנו‪ .‬ושמעתי קול שאמרו נשאל‬ ‫"רחמנא אמר תקעו"‬ ‫תרע"ח בראצפערט אצל דו"ז הגה"ק‬ ‫לב"ד של מטה‪ .‬ושאלו אותי ע"ז‪ ,‬והשבתי‬ ‫בזכרון דברים להרה"ק ר' אלכסנדר‬ ‫רבי שלום אלעזר מראצפערט זי"ע‪ ,‬ויהי‬ ‫כי גם בדיני שמים פטור מספק‪ ,‬ושכן‬ ‫מקאמרנא זי"ע (עמ' פז) ‪ ...‬על פי הדברים‬ ‫בבוקר קודם התפלה ראיתיו הולך בחצרו‬ ‫מבואר ב'כסף משנה'‪ .‬והשטן רצה לדחוף‬ ‫האלה יתפרש לנו מאמר אחד מדברי‬ ‫הארוך וכבר היה זקן מופלג ובקושי הלך‪,‬‬ ‫אותי‪ ,‬באמרו מה לך להתערב במשפט‬ ‫רבותינו הקדושים בגמרא דר"ה (טז‪" :).‬אמר‬ ‫ומעוניין הייתי לדעת מה מעשהו בזמן כזה‬ ‫ב"ד העליון‪ .‬ואמרתי פסוק יגער ד' בך וגו'‪,‬‬ ‫רבי יצחק‪ ,‬למה תוקעין בר"ה‪ ,‬למה תוקעין‪,‬‬ ‫והלכתי אחריו‪ ,‬לתדהמתי ראיתיו הולך‬ ‫וגם כי הלא נשאלתי ע"ז ונדרשתי לאשר‬ ‫רחמנא אמר תקעו‪ ,‬אלא למה מריעין‪,‬‬ ‫לרפת הבקר ומסתכל שם‪ ,‬לפשר תמיהתי‬ ‫שאלוני ועוד דברים‪ ,‬ויצא הפסק לפטרו‪,‬‬ ‫מריעין‪ ,‬רחמנא אמר 'זכרון תרועה'‪ ,‬אלא‬ ‫נענה ואמר לי‪" ,‬ביום כזה שכל אחד טרוד‬ ‫ואיקץ‪ .‬ולא זכרתי מקום שב'כסף משנה'‬ ‫חי | ראש השנה תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫ונתקררה דעתו‪ .‬כאשר גמר הסיפור תיכף‬ ‫שאמר קודם התקיעות בראש השנה‬ ‫למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין‬ ‫פתח זקינו הסב"ק מראדושיץ "למנצח‬ ‫להתוקע‪" :‬בא ואלמדך כוונת התקיעות‪,‬‬ ‫ומריעין כשהן עומדין‪ ,‬כדי לערבב השטן"‪.‬‬ ‫לבני קרח מזמור"‪( .‬נפלאות הסבא קדישא (ח"ב‪,‬‬ ‫איתא בגמרא‪ ,‬למה תוקעין‪ ,‬רחמנא אמר‬ ‫והנה כבר צווחו כל בעלי חכמי חידות על‬ ‫דף יג‪)).‬‬ ‫תקעו"‪.‬‬ ‫דברי הגמרא הנ"ל מאי קא קשיא ליה‪ ,‬א'‬ ‫וכו'‪ ...‬ב' וכו'‪ ...‬ג' למה השיב לו אתרועה ‪-‬‬ ‫"רחמנא אמר זכרון תרועה"‪ ,‬מה ענין 'זכרון‬ ‫תשליך‬ ‫שמעתי מכ"ק אדמו"ר הרה"ק ר' הלל זצ"ל‬ ‫תרועה' לכאן‪ ,‬הלא 'זכרון תרועה' קאי על‬ ‫סיפר הגאון רבי יששכר מאיר‪ :‬נכנסנו‬ ‫מראדושיץ שסיפר מזקינו הסבא קדישא‬ ‫שבת קודש‪ ,‬כמו שאמרו דורשי רשומות‬ ‫קבוצת בחורים מישיבת פוניבז' אל‬ ‫הרבי ר' בער זי"ע מראדושיץ‪ ,‬שאירע לו‬ ‫(ר"ה כט‪" :):‬שבתון זכרון תרועה" (ויקרא‬ ‫ה"חזון איש" בליל ראש השנה ובירך כל‬ ‫פעם אחד בראש השנה ששהה זמן רב‬ ‫כג‪ ,‬כד) מרמז לנו מה שהורו לנו רבותינו‬ ‫אחד בברכת היום‪ .‬אחד הבחורים אמר‬ ‫בחדרו קודם תקיעת שופר‪ ,‬וכאשר נכנס‬ ‫דבשבת אין תוקעין אלא זוכרין זכרון‬ ‫ל"חזון איש"‪" :‬רבי תן ברכה‪ "...‬בירכו רבינו‬ ‫לביהמ"ד לתקיעת שופר סיפר מרבו הק'‬ ‫שופר וכו'‪ .‬והנה מורינו הקדוש מוהר"י‬ ‫בכתיבה וחתימה טובה‪ .‬חזר הבחור ואמר‪:‬‬ ‫החוזה מלובלין זי"ע‪ ,‬שאירע לו פעם בר"ה‬ ‫מלובלין זצללה"ה פירש הדברים על פי‬ ‫"רבי‪ ,‬אני צריך ברכה טובה‪ "...‬ה"חזון איש"‬ ‫כזאת ששהה זמן רב ולא היה יכול לילך‬ ‫גודל קדושת סדר עבודתו‪ ,‬שרבי יצחק היה‬ ‫שראה שמחמת אימת הדין הבחור שקוע‬ ‫לתקיעת שופר‪ ,‬מפני שהיה לו כל כך‬ ‫שואל כוונת התקיעות‪ ,‬והשיב לו שעיקר‬ ‫בעצבות‪ ,‬כדי לשמחו‪ ,‬אמר לו כשחיוך נסוך‬ ‫שברון הלב‪ ,‬ולא היה מרגיש אצלו שום‬ ‫הכוונה העודפת על כל הכוונות הוא‪:‬‬ ‫על פניו‪" :‬היום שבת‪ ,‬מדוע אין הולכים‬ ‫זכות או מצוה שיחזק עצמו‪ ,‬עד שהזכיר‬ ‫"כאשר ציוונו אלוקינו"‪ ,‬כלומר לעשות‬ ‫בשבת ראש השנה לאמירת תשליך?"‬ ‫את עצמו באיזה זכות‪ ,‬שלא הקפיד וכעס‬ ‫נחת רוח לרצונו ית"ש‪ .‬והשיב לו כוונת‬ ‫הבחור השיב מה שהשיב‪ .‬אמר לו ה"חזון‬ ‫כל השנה‪ ,‬ופעם אירע לו שמשמשו לא‬ ‫התקיעה הוא‪" :‬רחמנא אמר תקעו"‪ ,‬כלומר‬ ‫איש"‪" :‬אני אגיד לך תשובה אחרת‪ ,‬לך‬ ‫הכין לו מים ליטול ידיו‪ ,‬והיה בתרעומות‬ ‫שנתייחד מעשינו אליו ית"ש‪ .‬והנה מה‬ ‫אסור להגיד תשליך‪ ,‬אתה שמרגיש את‬ ‫הרבה עליו עד שגמר בלבו שאם יבוא‬ ‫מתקו דברי קדשו בזה‪.‬‬ ‫העוונות שלך כמשא‪ ,‬אם כן הדבר נחשב‬ ‫יגער עליו ויתן לו פסק‪ .‬כאשר בא משמשו‬ ‫וכן באילה שלוחה להרה"ק מליטאוויסק‬ ‫אצלך להוצאה האסורה בשבת‪ "...‬הבחור‬ ‫הזכיר את עצמו במאמר חז"ל (נדרים כב‪).‬‬ ‫זי"ע (עמ' צד) שמעתי מאבי מורי הקדוש‬ ‫הפנים ונרגע‪ ,‬הבין שבצורה של עצבות אין‬ ‫"כל הכועס" וכו'‪ ,‬ואמר על עצמו‪ :‬מה לי‬ ‫(‪-‬רבי שמעון מיערוסלב) זללה"ה שאמר בשם‬ ‫זה נקרא אימת הדין! (גיליון נר לשולחן שבת ר"ה‬ ‫להיות עובד עבודה זרה ח"ו בשביל זה‪ ,‬ולא‬ ‫רבו הקדוש מוהרי"י זללה"ה מלובלין‪,‬‬ ‫תשפ"ו עפ"י "מעשה איש" ח"ד)‬ ‫גער עליו‪ ,‬וגם לא הקפיד את עצמו כלל‪,‬‬ ‫יומא דהילולא‬ ‫כי הוא חוקר אלקי איש אלוקים‪" ,‬דער איד‬ ‫עוד הביא (שם)‪ :‬דיבר הגה"צ רבי שמעון‬ ‫איז איין חוקר אלקי איש אלוקים"‪.‬‬ ‫מז'עליחוב זצ"ל (נהרי אש (מהגה"צ רבי שמעון‬ ‫א' תשרי (ה'תר"מ)‬ ‫מז'עליחוב זצ"ל) ליקוטי דיבורים)‪ ,‬על גדולת‬ ‫יומא דהילולא קדישא של המלבי"ם‬ ‫הגאון מלבי"ם ז"ל ופירושיו‪ ,‬ואמר פירוש‬ ‫עוד הביא (שם)‪ :‬שמעתי שהק' מהרא"י‬ ‫המלבי"ם ז"ל ביחזקאל (מ'‪-‬מ"ו) על צורת‬ ‫הגה"ק רבי מאיר ליבוש זיע"א‬ ‫מסאדיגורא זצ"ל שאל להרה"ג המלבי"ם‬ ‫בנין הבית העתיד הפירוש הזה בודאי כתב‬ ‫בן הגה"ק רבי יחיאל מיכל זיע"א‬ ‫זצ"ל שיפרש לו דברי הילקוט דכתיב ביה‬ ‫ברוה"ק ששרה עליו בעת כתיבתו‪ .‬על‬ ‫בזה"ל "בשעה שעקד אאעה"ש את יצחק‬ ‫פירוש שיר השירים אמר רבינו כי ברור כי‬ ‫בנו בכה בכיה גדולה ואמר הנני דואג על‬ ‫בספר הילולא דצדיקיא (הרב פרלוב) מביא‪:‬‬ ‫זאת אחת מן הכוונות של שלמה המלך ע"ה‬ ‫איבוד דמיו ואיני דואג על איבוד ימיו"‪.‬‬ ‫אודיע מה ששמעתי מפי הרב יצחק אייזיק‬ ‫בשיר השירים‪ .‬כן סיפר כי רבינו המלבי"ם‬ ‫והשיב לו הגאון ז"ל דהנה יש פלוגתא אם‬ ‫שעהנפעלד שסיפר לו הגאון בעל דרכי‬ ‫ז"ל היה פעם בסאדיגורא אצל הרה"ק ר'‬ ‫נתערבו שני מיני דמים על איזה מהן יזה‬ ‫תשובה איך ששמע מפי קדשו של הגה"ק‬ ‫אברהם יעקב זי"ע בנו של רבינו הקדוש‬ ‫ודעת החכמים שישפוך‪ .‬והנה גם יצחק‬ ‫בעל "דברי חיים" מצאנז זי"ע שאמר על‬ ‫מרוז'ין זי"ע‪ ,‬ובצאתו לווה הרה"ק מהרא"י‬ ‫אעה"ש היה בכור ועולה וא"כ הוי‬ ‫הגאון מלבי"ם ז"ל דכל דרשותיו וכל כוונתו‬ ‫ז"ל את המלבי"ם ז"ל עד פתח החצר‪ ,‬והיה‬ ‫לשם שמים‪( .‬הרב שלמה דריליך ז"ל בהקדמתו לספר‬ ‫כנתערב שני מיני דמים דלדעת החכמים‬ ‫זאת לפלא בעיני הרואים שלא ראו זאת‬ ‫"ילקוט שלמה"‪ ,‬ליקוטי ספר המלבי"ם לפי סדר הש"ס)‬ ‫ישפוך וא"כ לא יעלה העולה לרצון לפניו‬ ‫בסאדיגורא מעולם‪ ,‬ופנה אליהם הרה"ק‬ ‫ית' וזהו שאמר אאעה"ש הנני דואג‬ ‫מסאדיגורא ז"ל ואמר אליהם‪ ,‬אל תתפלאו‬ ‫ראש השנה תשפ”ז | טי‬ ‫בס”ד‬ ‫אצל רבינו היה נהוג‪ ,‬כי החסידים מביאים‬ ‫בשכלו שלא עשה את המצוה כראוי ונאנח‬ ‫על איבוד דמיו היינו שצריך לשפוך הדמים‬ ‫דמי מעמדות פעם בחודש לפרנקפורט‪ ,‬והיו‬ ‫על זה מתקן את המצוה והמלאך‪ ,‬וח"ו‬ ‫שלו וילך לאבדון‪ ,‬ואיני דואג על איבוד ימיו –‬ ‫מכניסים קוויטל עם כל שמות החסידים‪,‬‬ ‫כשעושה עבירה הגם שנברא מזה מלאך‬ ‫היינו שעל הימים שלו לא היה חס כיון דהוא‬ ‫שהביאו דמי מעמדות‪ ,‬באחת הפעמים‬ ‫רע ר"ל מכל מקום אח"כ כשנאנח על זה‬ ‫ציווי השי"ת אך ע"ז היה מצטער כיון דלא‬ ‫הכניסו לפרנקפורט מעמדות מעיר אחת‪,‬‬ ‫הגם שאינו עושה תשובה שלמה מכל מקום‬ ‫יעלה לרצון לפניו ית'‪ .‬ואינני מקבל אחריותו‬ ‫ששם התגוררו חסידיו‪ ,‬ומחקו מהקוויטל‬ ‫מחסר כח העבירה והמלאך רע ר"ל‪ ,‬וידוע‬ ‫עלי‪ ,‬כי מי יודע אולי הוא מאמר בדוי‪ .‬אך‬ ‫את שמו של אחד החסידים‪ ,‬אשר התגורר‬ ‫כי כל ישראל נאנחים ונאנקים על עבירות‬ ‫יען שהוא דבר נכון כ'‪( .‬הרה"צ רבי יצחק מרדכי‬ ‫שם‪ .‬כאשר תמה רבינו מדוע לא כתבוהו‬ ‫שעשו‪ ,‬וכן על המצוות שלא נעשו כראוי‪,‬‬ ‫פאדאוואה מאפאטשנא זצ"ל אילנא דחיי‪ ,‬פר' ויצא‪).‬‬ ‫בקוויטל ענו לו‪ ,‬כי אותו חסיד ל"ע סר מן‬ ‫ובדרך צחות אמר אצל כל ישראל המלאכים‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫הדרך הישרה‪ ,‬ולכך לא כתבוהו ברשימה‪.‬‬ ‫מהעבירות הם חסרים ובעלי מומין לזה חסר‬ ‫שאל אותם רבינו‪" :‬מדוע הנכם מתערבים‬ ‫יד ולזה חסר רגל‪ ,‬אבל המלאכים מהמצוות‬ ‫בעניינים לא לכם‪ ,‬אלו הם העניינים שלי?"‪,‬‬ ‫הם בריאים וחזקים הגם שלא עשה מתחלה‬ ‫וציווה‪ ,‬שיכניסוהו מיד לרשימה‪ ,‬וכמובן כן‬ ‫כראוי נתקנים על ידי שבירת הלב והאנחה‬ ‫עשו‪ .‬כעבור זמן לא רב הפך האיש לבעל‬ ‫שיש להם מזה‪( .‬קונטרס "עטרת שלום" (קוידנוב))‬ ‫ב' תשרי (ה'תרל"ב)‬ ‫תשובה גמור‪ ,‬ושב מדרכו הרעה‪ ,‬עד כדי‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫יומא דהילולא קדישא של הרה"ק‬ ‫כך‪ ,‬שכשהיה אומר "ברוך שאמר" היה מה‬ ‫רבי ברוך מרדכי מקוידנוב זיע"א‬ ‫לשמוע ולהתחזק באמונה שלמה בבורא‬ ‫בן הרה"ק רבי שלמה חיים זיע"א‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫ב' תשרי (ה'תרפ"ב)‬ ‫סיפר בנו הרה"ק רבי יוחנן מקארלין‪ ,‬כי אצל‬ ‫בספר הילולא דצדיקיא (הרב פרלוב) מביא‪:‬‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫אא"ז אדמו"ר הזקן הרה"ק רבי שלמה חיים‬ ‫רבינו נתגדלה יתומה אחת והגיעה לפרק‬ ‫של "הינוקא ‪ -‬דער פרנקפורטער"‬ ‫הנישואין‪ ,‬אולם עדיין לא מצאה את זיווגה‪.‬‬ ‫מקוידנוב זי"ע‪ ,‬סיפר שכאשר נולד א"א‬ ‫הרה"ק רבי ישראל זיע"א‬ ‫(הרה"ק רבי ברוך מרדכי זי"ע) זצ"ל היה אז אצל‬ ‫היא הזכירה את עצמה לפני רבינו כמה וכמה‬ ‫פעמים‪ ,‬כדי שישתדל למצוא שידוך עבורה‪.‬‬ ‫בן הרה"ק רבי אשר מסטאלין זיע"א‬ ‫זקנו הק' ר' אשר ז"ל מסטאלין (בן הרה"ק רבי‬ ‫פעם אחת בא בחור אחד ושמו יעקב לייב‬ ‫אהרן הגדול זי"ע) וביום ב"מ שלו ראה אותו קודם‬ ‫(שהיה גר אח"כ בעיר "ניקאלייב"‪ ,‬הבחור היה גבה קומה‬ ‫התפילה הולך אנה ואנה בעומק המחשבה‪,‬‬ ‫הרה"ח ר' דוד זונדער סחרובר ז"ל היה‬ ‫א"ל זקני (הרה"ק רש"ח מקוידנוב) הנ"ל‪ :‬זקני אני‬ ‫וגבר אלים ואיש פשוט) והזכיר את עצמו לפני‬ ‫נחשב לעשיר בעיר סחרוב‪ ,‬והייתה לו רפת‬ ‫רבינו‪ ,‬שהיות שהגיע גילו לגיל ההתייצבות‬ ‫יודע עומק המחשבה שלכם אתם חושבים‬ ‫גדולה של מאות בהמות‪ ,‬יום אחד פרצה‬ ‫בקריאת שם הילד‪ ,‬והשיב לו (הרה"ק ר' אשר)‬ ‫לצבא וקיבל הוא זימון להתייצבות‪ ,‬על כן‬ ‫מגיפה ברפת והפילה חללים רבים‪ ,‬בצר לו‬ ‫מבקש הוא‪ ,‬שרבינו יתפלל בעדו ויברכהו‪ ,‬כי‬ ‫יפה כיוונת כי אני רוצה לקרותו ברוך ע"ש‬ ‫קם ונסע לסטולין‪ ,‬אותו היום יום שישי‬ ‫רבי הק' ממעזיבוז ואני רוצה לקרותו מרדכי‬ ‫ייפטר מצרה זו ולא יאלץ להתגייס‪ .‬השיבו‬ ‫היה‪ ,‬ועל אף כל מאמציו להגיע מוקדם‬ ‫רבינו ואמר‪" :‬אם אנשים כמוך לא ילכו‬ ‫ע"ש הק' מלעכאוויטש וספק אצלי לצרף‬ ‫לעיר כדי לספר לרבינו על האסון‪ ,‬הגיע‬ ‫השמות יחדיו‪ ,‬וא"ל זקיני (הרש"ח) זי"ע הנה‬ ‫לצבא‪ ,‬מי ילך? הרי איש בריא אתה!"‪ .‬באותו‬ ‫לשם‪ ,‬בשעה שכבר כולם צעדו לעבר בית‪-‬‬ ‫מעמד עמד חסיד אחד‪ ,‬שאמר לרבינו‪ ,‬כי‬ ‫אספרה לכם איזה מעשה כי פעם אחת היתה‬ ‫הכנסת לתפילת מנחה‪ .‬ר' דוד נכנס בחופזה‬ ‫איזה מלשינות על זקני הק' מלעכאוויטש‬ ‫היות שרבינו מבקש שידוך עבור היתומה‪,‬‬ ‫לבית‪-‬הכנסת ביודעו‪ ,‬שכל שעה נופלים‬ ‫על כן יברכהו רבינו‪ ,‬שייפטר מן הצבא ובשכר‬ ‫וברח לאיזה עיר ואז היתה מלשינות גם כן‬ ‫חללים ברפת‪ ,‬וההפסד הוא עצום‪ ,‬אך בפנים‬ ‫על קה"ק ממעזיבוז וברח גם הוא להעיר‬ ‫זה ישא את היתומה‪ ,‬אמר רבינו ליעקב לייב‪:‬‬ ‫כבר ראה‪ ,‬שרבינו התחיל כבר את תפילתו‬ ‫"התסכים לשידוך? והאם תשמור הבטחתך‪,‬‬ ‫הנ"ל ואמר לו הק' ממעזיבוז לזקני (הרה"ק‬ ‫באמירת "הודו"‪ ...‬הוא נעמד בסמוך לרבינו‬ ‫מלעכאוויטש) היום אנחנו ברוך מרדכי ויהי'‬ ‫אם תשוחרר מהצבא?"‪ -‬השיב יעקב לייב‪:‬‬ ‫ובהה במחשבות על זכותו העצומה לשבות‬ ‫"הן"‪" .‬אם כן"‪ ,‬אמר רבינו ליעקב לייב‪" ,‬לך‬ ‫ארור המן‪ ,‬הלא הוא צירף השמות ביחד‪,‬‬ ‫עם רבינו תחת קורת גג אחד‪ ,‬עודו חושב‬ ‫וקרא אותו הקדוש ר' אשר מסטאלין זי"ע‬ ‫והתייצב לצבא" (כי בשכר זה יגן עליו שיפטרוהו)‪.‬‬ ‫ורבינו סובב ראשו לעברו וקרא בקול‪:‬‬ ‫הלך יעקב לייב באמונה שלמה בדברי‬ ‫"ברוך מרדכי" ע"ש זקנו מלעכאוויטש‬ ‫"ויברכם‪ ,‬וירבו מאד‪ ,‬ובהמתם לא ימעיט"‪...‬‬ ‫וע"ש קה"ק ממעזיבוז [והנה נפש חיה הוא‬ ‫הצדיק והתייצב לצבא‪ ,‬כשהרופא הצבאי‬ ‫ואחר סובב פניו לאחור והמשיך בתפילתו‪.‬‬ ‫עבר לבדוק את המתייצבים‪ ,‬אם כשירים‬ ‫שמו ודאי המשיך עליו אור וקדושה משני‬ ‫ר' דוד בשמעו דבריו של רבינו הבין‪ ,‬שהרבי‬ ‫הצדיקים הנ"ל]‪( .‬דברי שלום (קוידנוב) בהקדמה)‬ ‫הם להתגייס‪ ,‬הוא הגיע ליעקב לייב‪ .‬במהלך‬ ‫ברוח‪-‬קודשו כבר ראה את מטרת בואו וכבר‬ ‫הבדיקה התרגש ואמר לשוטר שהביאו‪:‬‬ ‫אין טעם לספר על מטרת ביקורו‪ ,‬ובמשך כל‬ ‫"איש עם כזה לב חלש מאד הבאת?"‬ ‫השבת היה בשמחה עצומה‪ ,‬לפי שידע על פי‬ ‫ופטרוהו לגמרי מהצבא‪ .‬כל העיר תמהו‬ ‫עוד הביא (שם)‪ :‬שמעתי בשם אאמו"ר נ"ע‬ ‫דברי הצדיק שכבר נושע‪ ,‬ואכן במוצאי שבת‬ ‫שפעם אחת המליץ בעד כלל ישראל ואמר‬ ‫והשתוממו‪ ,‬כיצד ניצל יעקב לייב הבריא‬ ‫כשחזר לעירו שמע את הבשורה‪ ,‬שהמגיפה‬ ‫והשלם מהצבא? (במיוחד בשל קומתו התמירה‬ ‫הלא מכל מצוה נברא מלאך טוב‪ ,‬אך המצוה‬ ‫נעצרה מיד עם כניסת השבת‪.‬‬ ‫שאין עושין כראוי המלאך שנברא מן המצוה‬ ‫וכוחו העצום)‪ .‬ויעקב לייב קיים את הבטחתו‬ ‫אינו בשלמות‪ ,‬אך אח"כ כשהאדם מתבונן‬ ‫כ | ראש השנה תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫בעת ששהה פעם רבינו בעיירה ביאלאביז׳יג‬ ‫הרופאים יעצו שייסע לפריז כדי שיעבור שם‬ ‫לצדיק ואכן נשא את היתומה‪ .‬הוא התיישב‬ ‫באו אליו זוג יהודים שבורי לב‪ ,‬בעל ואשתו‬ ‫ניתוח ואכן כך עשה רבינו‪ .‬סיפר נכדו רביה"ק‬ ‫בניקאלייב והנהיג את ביתו בדרך התורה‬ ‫ששפכו לפניו מר ליבם‪ ,‬כי הם נשואים כבר‬ ‫רא"ש ששמע מהחסיד ר' מנדל גפנר ששהה‬ ‫והחסידות‪ .‬הוא גם הרבה להכניס אורחים‪,‬‬ ‫תשע עשרה שנים! ונמנע מהם פרי בטן‪,‬‬ ‫ג"כ בתקופה זו בפריז כי לאחר נסיעת רבינו‬ ‫ובפרט לחסידי קארלין‪ ,‬שהיו נוסעים דרך‬ ‫ומכיון שהם כבר מיואשים‪ ,‬שהרי בדרך‬ ‫מביה"ח שמו לב‪ ,‬שבמשך התקופה‪ ,‬שהיה‬ ‫שם לרבינו לסטולין (הוא עצמו חש הכרת הטוב‬ ‫הטבע אין הם רואים ישועה‪ ,‬לכן החליטו‬ ‫רבינו בביה"ח‪ ,‬לא מת אפילו יהודי אחד‪.‬‬ ‫עצומה לרבינו בשל העובדה‪ ,‬שבגינו ניצל מהצבא)‪ ,‬וגם‬ ‫להיתגרש וברצותם לשמוע את חוות דעת‬ ‫הוא עצמו היה מביא שקים מלאים אוכל על‬ ‫רבינו‪ ,‬ענה להם הצדיק‪ ,‬כי ימתינו עוד‬ ‫כתפיו‪ ,‬כדי להאכיל את אורחיו‪( .‬מתוך גליון פניני‬ ‫שלושה חודשים ואחר כך יחליטו‪ ,‬קיבלו‬ ‫על שקדנותו המופלאה מסופר‪ ,‬כי פעם‬ ‫צדיקים נצבים תשע"ט)‬ ‫הללו את דעתו ושבו לביתם‪ ,‬ויהי כמשלוש‬ ‫אחת התמהמה רבינו לחזור לביתו לאחר‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫חודשים נפקדה האשה‪ ,‬ולפקודת השנה‬ ‫תפילת שחרית‪ ,‬הרבנית הלכה לחפשו‬ ‫ילדה שני בנים תאומים‪( .‬מתוך גליון פניני צדיקים‬ ‫בבית אביו‪ ,‬וכשראתה שאינו שם יצאה עם‬ ‫נצבים תשע"ט)‬ ‫חמותה הרבנית מרים לחפשו‪ ,‬כשהגיעו‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫לחצר בית‪-‬הכנסת תפארת ישראל רוזין‬ ‫בעיר העתיקה‪ ,‬שמעו קול שיח מגג ביהמ"ד‬ ‫ג' תשרי (ה'תר"צ)‬ ‫וראו את המקובל ר' נפתלי חיים (בן הרה"ק‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫רבי אליעזר מדזיקוב ונכד להרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ)‬ ‫של הרה"ק רבי שמעון נתן נטע‬ ‫עם רבינו מתהלכים על גג בית‪-‬המדרש‬ ‫בידרמן (הראשון) מלעלוב זיע"א‬ ‫ד' תשרי (ה'תר"ח)‬ ‫ועוסקים במשא ומתן עמוק בתורת הנסתר‪,‬‬ ‫ומרוב דביקותם ועמקותם לא שמו לב‪,‬‬ ‫בן הרה"ק רבי דוד צבי שלמה זיע"א‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫של ה"בעל שם ממיכלשטאט"‬ ‫שמתקרבים לשפת הגג וכפסע היה שלא‬ ‫יפלו ח"ו מהגג‪ ,‬הרבנית החלה לצעוק בקול‬ ‫נקרא בשמו שמעון‪ -‬ע"ש התנא האלוקי‬ ‫הרה"ק רבי יצחק ארי' [זעקל לייב]‬ ‫גדול‪ ,‬עד שהתעוררו מדביקותם וירדו מהגג‪.‬‬ ‫רבי שמעון בר יוחאי זצוק"ל ובשם נתן נטע‪-‬‬ ‫ווארמזער זיע"א‬ ‫בן הרה"ק רבי מתתיהו זיע"א‬ ‫ע"ש זקינו הרה"ק ר' נתן נטע מחלם‪.‬‬ ‫סיפר החסיד ר' שמאי מחשובי קראקא‬ ‫משחר ילדותו נודע היה ביראתו הטהורה‬ ‫ולבסוף התגורר בירושלים (בשכונת בית ישראל)‪,‬‬ ‫בעמלו וביגיעתו בתורה ועבודת השי"ת‪.‬‬ ‫הגה"ק רבנו יצחק אריה זצלל"ה המכונה‬ ‫אשר היה מבאי ביתו הקבועים של רבינו‬ ‫גאון בנגלה ובנסתר‪ .‬בקי בכל מכמני הש"ס‬ ‫זעקל לייב ווארמזער‪ ,‬בעל שם ממיכלשטאט‬ ‫בקראקא‪ .‬הלה עסק לפרנסתו במלאכת‬ ‫והפוסקים‪ .‬ענוותן מופלא‪ .‬בעל רוח‪-‬‬ ‫הי' חוטר מגזע תרשישים‪ ,‬המשפחה‬ ‫ייצור יי"ש‪ ,‬והייתה לו משרפה בביתו ללא‬ ‫הקודש‪ .‬רבים פנו אליו ונושעו‪ .‬נכנס לישיבת‬ ‫המפוארה לוריא‪-‬אשכנזי‪ ,‬דור רביעי‬ ‫רישיון ובניגוד לחוק‪ .‬פעם אחת העמיד על‬ ‫המקובלים 'שער השמים' שם הגה בתורת‬ ‫להגה"ק רבנו אליהו בעל שם מוורמייזא‬ ‫האש חבית מלאה במשקה על מנת לזקק‬ ‫הח"ן‪ .‬שימש כאדמו"ר החמישי בשלשלת‬ ‫ולמעלה בקודש משפחת המהרש"ל והאר"י‬ ‫ולייצר ספירט טהור‪ ,‬ומכיוון שלוקח זמן רב‬ ‫לעלוב‪.‬‬ ‫הק'‪ ,‬תוס' ורש"י‪ ,‬רבנו נולד בשנת תקכ"ח‬ ‫להרתיח חבית גדולה‪ ,‬נפנה בינתיים לבית‬ ‫לאביו ר' מתתיהו שלפי דברי רבנו הי' איש‬ ‫רבינו כמנהגו מידי יום‪ .‬כשנכנס התחיל רבינו‬ ‫תם ירא אלקים ולפי הנמסר במשפחה נולד‬ ‫לשוחח עמו באריכות שלא כרגיל‪ ,‬וכך עברו‬ ‫בשנת ה'תרע"ג חלה בריאותיו ובפקודת‬ ‫ע"י שאליהו ז"ל נגלה לאביו בתור אורח בליל‬ ‫להם כמה שעות‪ .‬ר' שמאי שקצרה רוחו רצה‬ ‫אביו יצא לקארלסבארג למעיינות המרפא‬ ‫שמחת תורה ובישר לו על הולדת בן שיהיה‬ ‫לקום וללכת לביתו שלא יתאדה כל היי“ש‪,‬‬ ‫הידועים‪ ,‬וכאשר ביקש לשוב לביתו‬ ‫אור עולם בשכר מסירותו של ר' מתתיהו‬ ‫אולם רבינו לא מיהר והמשיך לשוחח עמו‬ ‫פרצה מלחמת העולם הראשונה ‪ -‬ונשאר‬ ‫לכבוד התורה בעירו‪ ,‬ו'העמדת בית לקדושה‬ ‫בנחת‪ ,‬עד שעברו יותר משלוש שעות‪ .‬רק אז‬ ‫בקראקא‪ .‬בתקופת מגוריו בקראקא התקבצו‬ ‫אמיתית' כלשון רבנו עלבית אביו‪.‬‬ ‫פטרו רבינו לשלום‪ .‬ר' שמאי מיד רץ לביתו‬ ‫רבים סביבו אולם רבינו ביקש לברוח מכל‬ ‫בחשבו אולי יהיה עוד מה להציל‪ ,‬אולם‬ ‫שררה‪ .‬אעפ"כ תוך זמן קצר התפרסם כפועל‬ ‫בהתקרבו לביתו התפלא לראות את בני ביתו‬ ‫ישועות ורפואות‪ .‬צעירים חייבי גיוס לצבא‬ ‫קבעו עם תחילת תקופת מגוריו הראשונה‬ ‫פולין‪ ,‬שקיבלו את ברכתו שוחררו מיד‪.‬‬ ‫ושכניו ממתינים בחוץ‪ .‬כשהתקרב סיפרו‬ ‫במיכלשטאט‪ ,‬את בית מדרשו בבית‬ ‫בשנת ה'תרפ"ו גמלה ההחלטה בלב רבינו‬ ‫לו בהתרגשות כי נס גדול היה פה‪ ,‬שבזמן‬ ‫הוריו‪ ,‬כנראה בבית הכנסת של הקהילה‬ ‫לחזור לארץ הקודש ושם רבים התסתופפו‬ ‫ששהה אצל רבינו באו לביתו השוטרים‪,‬‬ ‫שהיה ממוקם במבנה זה‪ .‬התלמידים באו‬ ‫בצלו‪.‬‬ ‫מאחר שמישהו הלשין עליו שמייצר יין ללא‬ ‫מאזורים שונים בגרמניה ובהם באדן‪,‬‬ ‫רישיון ואף מסר את הזמן המדויק‪ ,‬שהוא‬ ‫באוואריה‪ ,‬ווירטמברג‪ ,‬קוהרהסן‪ ,‬הקהילה‬ ‫עושה זאת‪ ,‬ומכיוון שכל הספירט הנמצא‬ ‫הקטנה במיכלשטאט‪ ,‬שמנתה כעשרים‬ ‫סיפרו‪ ,‬כי כשהיה מתפלל לפני העמוד‬ ‫בדוד התאדה‪ ,‬לא מצאו שום ראיות פליליות‬ ‫משפחות‪ ,‬לא היתה מסוגלת לספק את‬ ‫בימים הנוראים היו רועדים החלונות‪.‬‬ ‫נגדו‪ ,‬והלכו כלעומת שבאו‪.‬‬ ‫ארוחותיהם של התלמידים‪ ,‬שמספרם‬ ‫כשנתיים ומחצה ניהל את העדה במעגלי‬ ‫הגיע עד כדי שבעים‪ ,‬נוספה על כך‬ ‫צדק עד חורף ה'תרפ"ח שאז חלה ל"ע בגרונו‪,‬‬ ‫ראש השנה תשפ”ז | אכ‬ ‫בס”ד‬ ‫באוקראינה לאביו הנגיד רבי ברוך ולאמו‬ ‫מעלת תמימות האמונה בקיום מצוותת‬ ‫התנגדות שגילו מקצת מבני הקהילה‪,‬‬ ‫הצדקנית מרת רחל‪ ,‬לאחר שזכו לברכת‬ ‫ית"ש שהוא תכלית האדם‪ ,‬והוא עצמו לפי‬ ‫היהודים העשירים‪ ,‬כלפי קיומה של הישיבה‬ ‫אור שבעת הימים רבינו הבעש"ט הקדוש‬ ‫הנראה היה בקי בכל החכמות‪ ,‬ובזה ניצח‬ ‫במקומם‪ ,‬בהתלוננם על "מבול" של תלמידים‬ ‫זי"ע שיזכו ללדת בן נשמה קדושה מדורות‬ ‫את מתנגדיו‪ .‬והמענין ביותר בתוכן פנקסים‬ ‫זרים‪ .‬במסמך של השלטונות ‪-‬השמור‬ ‫קודמים‪ ,‬ניצוץ מזקינו המהר"ל‪.‬‬ ‫אלה הם הרשימות של מאות האנשים שפנו‬ ‫בארכיון הממשלתי בדארמשטאט‪ -‬כלומר‬ ‫אליו לעצה ולתפילה ורשם בקיצור לפי‬ ‫בשנה בה שב לקהילה‪ ,‬נאסר על רבנו לקבל‬ ‫שמות המקומות בקשותיהם והעצות שנתן‬ ‫"ילדים זרים" במיכלשטאט‪ ,‬המדובר בנערים‬ ‫בעת הברית הופיע רבינו הבעש"ט זי"ע‬ ‫להם רובם עניני תפילות ומקצתם סגולות‪,‬‬ ‫שבאו ללמוד בישיבה‪ ,‬נקבע כי האיסור יותר‬ ‫שהיה אז נסתר‪ ,‬ולאחר הברית הניח ידיו‬ ‫אך בעיקר הוא עצמו קיבל עליו "שעורים"‬ ‫רק אם תהיה וודאות בכך שידאגו לילדים‬ ‫הק' על ראש הרך הנימול ובירכו‪ :‬כתוב‬ ‫ללמוד עבור כל חולה וכל מבקש‪ ,‬ולהבדיל‬ ‫אלו כראוי‪ .‬ואכן פרט לתלמידים שהיו בני‬ ‫בתורה‪ :‬ואברהם זקן (בראשית כד‪ ,‬א) אברהם‬ ‫עבור כל נשמה שנתבקש לעשות לעילויה‪,‬‬ ‫משפתות אמידות או כאלו שהתפרנסו‬ ‫אבינו היה הסבא של כולנו‪ ,‬אני מברך את‬ ‫וגם נראה מן הפנקס שהוא עמד בקשר‬ ‫כמלמדי תינוקות במקום‪ ,‬קיבלו התלמידים‬ ‫הילד הנימול שיזכה להיות סבא זיידע לכל‬ ‫מכתבים עם מבקשיו והתענין בהמשך‬ ‫די‪-‬צרכם בבית רבם‪ ,‬למרות שהוא עצמו‬ ‫ישראל‪ ,‬כשם שאברהם אבינו היה סבא של‬ ‫גורלם‪ ,‬ולפלא שלפי הנראה היו לו עשרות‬ ‫הסתפק כאמור במועט בארוחותיו‪ ,‬זכו בני‬ ‫כל ישראל‪ .‬ברכת צדיק עשתה רושם‪ ,‬ושמו‬ ‫שיעורים בכל יום אשר דעתנו הקלושה אינה‬ ‫הישיבה לארוחות דשנות בביתו‪ ,‬בחורים‬ ‫הלך לפניו בתור “זיידע" כבר מילדות‪ ,‬בהיותו‬ ‫משיגה עוצם נשיאות עול זה‪ ,‬והמתברר‬ ‫שלא היו מוכשרים ללימוד היפנה רבנו‬ ‫בן שמונה שנים היו שגורים בפיו חמשה‬ ‫משם שכל הישועות שנפעלו על ידו הוא‬ ‫ללימוד מקצוע‪ .‬הבריות שנזקקו לרבנו‪ ,‬שלחו‬ ‫חומשי תורה‪ ,‬נביאים וכתובים וכן ששה‬ ‫בכח לימוד התורה‪.‬‬ ‫אליו כספים רבים‪ ,‬אך הוא לא לקחם לעצמו‪,‬‬ ‫סדרי משנה‪ ,‬כשגדל והגיע למצוות נתייתם‬ ‫הוא נלב"ע בצום גדלי' שנת תר"ח‪ ,‬ונקבר‬ ‫אלא ייעדם לצורכי תלמידיו‪ .‬מקהילות‬ ‫מאמו הצדקנית רחל ע"ה‪.‬‬ ‫לפי צוואתו המיוחדת יומיים אח"כ‪ .‬הבטיח‬ ‫גדולות כפרנקפורט ומנהיים נשלחו מדי פעם‬ ‫ועוד גירסא טעם הקריאה בשם הזה זיידע‬ ‫שכל המתפלל על קברו תתקבל תפילתו‪,‬‬ ‫תרומות כספיות בעבור הישיבה‪ ,‬שליחים‬ ‫כי בזמן בואו לעיר שפאלע היתה העיר ההיא‬ ‫ואמנם הבטחתו זו קיימת עד היום ורבים‬ ‫מטעם הישיבה עברו בקהילות אשכנז לצורך‬ ‫מלאה מאנשי ישראל אשר לא הלכו בדרך‬ ‫משתטחים על ציונו‪ ,‬וכבר ראינו בשנים‬ ‫גיוס כספים‪ ,‬בתקופה מאוחרת סייע לרבנו‬ ‫ה'‪ ,‬והיו עבריינים‪ ,‬כמעט מחללי שב"ק‪ ,‬ולא‬ ‫האחרונות ישועות רבות שבאו בעקב‬ ‫בהחזקת הישיבה עוזר ושמו ברפויכטוונגר‪,‬‬ ‫למדו את בניהם בתורת ה' בעבור עביותם‬ ‫התפילה במקום קדוש זה‪ ,‬ורבים נושעו‪.‬‬ ‫כספי סיוע שהופנו לרבנו אחר השריפה‬ ‫וגסותם‪ ,‬והצדיק הנ"ל‪ ,‬אשר מפורסם לכל‬ ‫(מתוך ההקדמה של הרה"ג ר' אליקים שלזינגר‪ ,‬לספרו של‬ ‫שהשתוללה בביתו כאמור בשנת תקפ"ה‬ ‫קדושתו שהיה ארי' דבי עילאה בקדושה‬ ‫רבינו זי"ע)‪[ .‬מתוך גליון דברי תורה ליזענסק‬ ‫איפשרו פתיחתה שנית של הישיבה בביתו‪.‬‬ ‫וטהרה‪ ,‬הוא קירב אותם תחת כנפי השכינה‬ ‫ר"ה תשפ"א]‬ ‫היה זה (כעדות בנו מיכאל) האושר הגדול ביותר‬ ‫עד כי השיבם אל בוראם ית"ש‪ ,‬ונעשו כגרים‬ ‫בעבורו‪( .‬מתוך המבוא‪ ,‬לספרו של רבינו זי"ע‪" ,‬בעל שם‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫שנתגיירו‪ ,‬לכן קראוהו 'הסבא קדישא’‪,‬‬ ‫ממיכלשטאט"‪ ,‬מכון י‪-‬ם)‬ ‫ובלשונם 'זיידע'‪ ,‬מפני שזהו בחינת הסבא‬ ‫– זקננו אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬שהכניס גרים‬ ‫תחת כנפי השכינה‪ ,‬כמו שנאמר (בראשית יב‪,‬‬ ‫חידושי תורתו של רבנו זצ"ל רובם נשרפו‬ ‫ה)‪' :‬ואת הנפש אשר עשו בחרן'‪ ,‬וגם שהיה‬ ‫ו' תשרי (ה'תקע"ב)‬ ‫בשריפה שהיתה בביתו אחרי שנתגלה לו‬ ‫ממאס בכבוד המדומה‪ ,‬והיה ממאס מאד‬ ‫הדבר בחלום והוציא מחוץ לבית את כל בני‬ ‫יומא דהילולא קדישא של‬ ‫לקראו בשם 'רבי' על כן צוה לקראו בשם‬ ‫ביתו‪ ,‬אולם נשתמרו הגהות הש"ס והיו"ד‬ ‫"השפאלער זיידע" [הסבא משפולי]‬ ‫שכתבם אחר כך‪ ,‬הם הגהות המובאות בספר‬ ‫'זיידע' – לא בשם רבי‬ ‫הרה"ק רבי אריה לייב זיע"א‬ ‫"בעל שם ממיכלשטאט"‪ ,‬אמנם מתוך‬ ‫בן הרה"ק רבי ברוך זיע"א‬ ‫מה שנתפרסם ממהלך הלויתו העצומה‪,‬‬ ‫באותה תקופה קיבל תורה מהרה"ק רבי‬ ‫בעתונים שנשתמרו מאז‪ ,‬נראה שעוד נשארו‬ ‫פנחס מקאריץ זי"ע‪ ,‬עוד לפני שנתקרב‬ ‫הרבה כתבי יד‪ ,‬שנזכר שם על כרכים גדולים‬ ‫דמות פלאית ביותר היה הרה"ק רבי אריה‬ ‫של חדושי תורה‪ ,‬שנישאו ע"י תלמידיו‬ ‫לרבינו הבעש"ט זי"ע שהשפיע עליו‬ ‫לייב זי"ע ששמו נודע בעולם בתואר הסבא‬ ‫אחרי המטה‪ ,‬כאשר ציווה‪ ,‬אבל טרם זכינו‬ ‫מחכמתו וקדושתו‪ ,‬וכאשר הגיע לגיל שמונה‬ ‫משפאלע‪ ,‬מסכת עלומה של גדלות וקדושה‪,‬‬ ‫שיגיעו לידינו‪ ,‬ואולי עוד נזכה שגם הם יראו‬ ‫עשרה לחופה שלחו רבו לביתו‪ ,‬בכדי שישא‬ ‫אשר הנסתר בה עולה על הגלוי‪ ,‬ברם כולה‬ ‫אור עולם‪ ,‬כמו"כ נשתמרו אצל הצאצאים‬ ‫אשה וילמד תורה בטהרה‪ ,‬ואכן כאשר נודע‬ ‫חטיבה אחת של אהבת כפשוטה‪ ,‬ליהודי‬ ‫כמה פנקסים מכתב ידו‪ ,‬דברים שרשם‬ ‫להרב והשו"ב דמתא במעדווידווקא שהיתה‬ ‫באשר הוא יהודי‪ ,‬כמצווה עלינו" הדבק‬ ‫בעצמו‪ ,‬ובתוכם ענינים מסדר הלימוד‪,‬‬ ‫לו בת יחידה‪ ,‬שמו של העילוי שהלך לפניו‪,‬‬ ‫במדותיו של הקב"ה אוהב עמו ישראל‬ ‫ביחוד סידר סדר למוד עבור צאצאיו‪ ,‬אשר‬ ‫הבטיח לו נדוניה מכובדת ולקחו לחתן‪ ,‬הסבא‬ ‫שבחר בהם באהבה‪.‬‬ ‫ניכר מזה עוצם גאונותו בתורה‪ ,‬למעלה‬ ‫עסק בתורה מספר שנים‪ ,‬ותקופה קצרה‬ ‫הי' גם מלמד דרדקי‪ ,‬אמנם כאשר חותנו‬ ‫מהשגתנו‪ ,‬והלואי שנגיע לקצות הדרכים‬ ‫הזקין ביקשו שילמד שחיטה ויהיה לו‬ ‫שהורה לנו זקננו הק'‪ .‬בפנקסים הללו גם‬ ‫גזע קודש מצאצאי המהר"ל מפראג זי"ע‬ ‫לעזר‪ ,‬ביקש לנסוע תחילה לרבו בקאריץ‬ ‫ניכר עוצם המלחמה שהיתה לו בשעתו עם‬ ‫אשר את שמו נשא עליו‪ ,‬אורו זרח בשנת‬ ‫על מנת לשאול בעצתו‪ ,‬כבואו לקאריץ‬ ‫המשכילים שהתחילו להרים ראש‪ ,‬והרים‬ ‫תפ"ה בכפר הסמוך לעיר אומאן פלך קיוב‬ ‫בכ | ראש השנה תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫השפאלער זיידע אמר פעם שכל הגזירות‬ ‫ארויסשלעפן א בריקע מיט משא קאנסט דו‬ ‫היתה תשובת רבו שיסעו שניהם יחד‬ ‫על עם ישראל שגוזר הקיסר ניקוליי בחדרי‬ ‫און דארפסט זיין א רב וסמכו וברכו [=אם‬ ‫למעזיבוז אל הבעש"ט הקדוש והוא יכריע‬ ‫חדרים אצלו בארמונו‪ ,‬מיד הם נודעים לו‬ ‫אתה יכול לסחוב עגלה עם משא‪ ,‬יכול אתה‬ ‫בקשר להצעות השוחט‪ .‬אמנם מיד שראה‬ ‫והוא מבטל אותם תיכף‪ ,‬פעם שאל הקיסר‬ ‫וצריך אתה להיות רב]‪.‬‬ ‫את הבעש"ט הק' פרץ בזעקה‪ :‬אוי הרי זה‬ ‫את שריו ויועציו איך זה שמיד כאשר אנו‬ ‫הוא האיש עם המרא של ברזל על כתפו‬ ‫מתייעצים לעשות איזה גזירה על עם‬ ‫והתעלף במקום‪ .‬לימים סיפר כי נשמתו‬ ‫ישראל‪ ,‬מיד הוא נודע להצדיקים שלהם‬ ‫דרכו בקודש היה במעשה הצדקה שהיה‬ ‫לא רצתה לרדת לעולם הזה‪ ,‬עד שיבטחו‬ ‫והם מתפללים ובוקעים רקיעים לבטל‬ ‫מחלק כל הכסף אשר הביאו לו לעניים‪ ,‬והיה‬ ‫לו כמה הבטחות‪ ,‬ומאחר שלא הסכימו לכל‬ ‫הגזירה‪ ,‬ומנין הם יודעים זאת‪ .‬ענו לו שריו‬ ‫מסתפק במיעוט מאוד‪ ,‬והיה דרכו בקודש‬ ‫בקשותיו‪ ,‬לא רצה לבוא לעולם‪ ,‬לימים ראה‬ ‫ויועציו כי כן כתיב ועוף השמים יוליך את‬ ‫להיות ממליץ טוב על ישראל‪ ,‬והיה דרכו‬ ‫יהודי שעל כתיפו היתה תלויה מרא של‬ ‫הקול‪ ,‬התייעצו ביניהם שיותר לא ידברו על‬ ‫לעשות בכל דבר ודבר מהדברים הפשוטים‬ ‫ברזל והלה גער בו בקול מאויים על סירובו‬ ‫הצעות לגזירות‪ ,‬ומעתה כל הצעה שכזאת‬ ‫והגשמיים יחודים נפלאים ונוראים‪ ,‬ובפרט‬ ‫זה‪ ,‬ומרוב פחד מזעקתו נתתי הסכמתו לבוא‬ ‫יהיה בכתב ולא יהיה קול שהעוף יוליכו‪,‬‬ ‫בשעת הריקודין בשבת ויו"ט‪ ,‬מה שעשה‬ ‫סוף סוף לעולם‪ ,‬ובראותי את הבעש"ט זי"ע‬ ‫וכמובן שהדברים לא הועילו‪ ,‬ומיד נודעו כל‬ ‫בהתלהבות ובהתפעלות נפש הפנימית‪,‬‬ ‫נחרדתי כי הכרתיו שהוא שגער בי בטרם‬ ‫תחבולותיו להצדיקים‪ ,‬והשפאלער זיידע‬ ‫שהיה דבר נפלא מאד ונעלה‪ .‬והעיד עליו‬ ‫ירדה נשמתי לעולם‪ .‬כאשר נרגע הושיט לו‬ ‫ידע את הכל ואמר על כך כי הלא הם אינם‬ ‫הרה"ק רבי אברהם המלאך זי"ע בנו של‬ ‫הבעש"ט הק’ את ידו ואמר לו‪ :‬כבר זמן רב‬ ‫יודעים את המשך הכתוב ובעל כנפים יגיד‬ ‫הרב המגיד הקדוש ממעזריטש זי"ע אשר‬ ‫שאני עושה הכל להמשיך אותך אלי‪ .‬דע לך‬ ‫דבר‪ ,‬והם מביאים לי את כל הגזירות שבכתב‬ ‫היה אצלו בליל שב"ק בשעת הריקודין‪,‬‬ ‫כי אני זה הוא שנתן לך את הכינוי‪ :‬סבא זיידע‬ ‫ידם‪.‬‬ ‫והיה מסתכל היטב בעינא פקיחא על מעשה‬ ‫בכדי לעורר את מידת החסד בעולם‪ .‬ולא‬ ‫הריקוד‪ ,‬והיה אומר כי כל כך היה מקדש‬ ‫בגלל מילוי צרכיהם הגשמיים‪ ,‬אלא עבור‬ ‫ומטהר כל אבריו קודש לה' עד שברגליו‬ ‫תיקון נשמות נדחות התועות באוקראינה‬ ‫במדינת רומניה היו לו להסבא קדישא‬ ‫הק' מה שמשלב בכל פסיעה ופסיעה היא‬ ‫נשלחת‪ ,‬ואם אתה לא תתקן אותם לא יהיה‬ ‫הרבה חסידים‪ ,‬פעם אחת גזרה המלכות‬ ‫רק על יחוד שמו ית'‪ ,‬מה שמכוין ומייחד‬ ‫אחר שיעשה זאת‪.‬‬ ‫שהיהודים לא יתפללו בהשטיבלעך ובבתי‬ ‫יחודים נוראים ונפלאים ואמר לו אתם‬ ‫מדרשים הקטנים‪ ,‬רק במקום אחד בכל עיר‬ ‫מרקדים היטב‪ .‬האמת ניתנת להאמר‪ ,‬מעולם‬ ‫ועיר‪ ,‬ובעבור הגזירה הזאת היו החסידים‬ ‫לא ידעתי כיצד מרקדין לפני הכלה – שבת‬ ‫הסבא היה כולו מיסתורין‪ ,‬וכך היו חייו‬ ‫נרדפים מאוד‪ ,‬כי לא הניחו להם אפילו‬ ‫מלכתה‪ .‬עתה משראיתי את מעלת כבודו‬ ‫נסתרים‪ .‬ורבו הסיפורים על פעלו באותה‬ ‫להתאסף בזמן השבתים והמועדים לשמוח‬ ‫מרקד‪ ,‬ונוכחתי לדעת שבכל הצגת רגל על‬ ‫תקופה‪ .‬אך זאת ידוע שגדולי הצדיקים חרדו‬ ‫ביחד כמנהגי החסידים‪ ,‬ויבואו אל הסבא‬ ‫הקרקע‪ ,‬ובכל מחיאת כף‪ ,‬יש יחוד עליון‪,‬‬ ‫לשמו ולזכרו וידוע מאמרו של קדוש ישראל‬ ‫קדישא כמה חסידים ממדינת רומניה על חג‬ ‫ביכולתי לומר לו שכבוד מעלת קדושתו‬ ‫מרוזין זי"ע שלכן נקרא בשם סבא‪ .‬כי הזכרת‬ ‫הסוכות ויספרו לו מן הגזירה‪ ,‬ולא ענה להם‬ ‫מרקד היטב”‪ .‬הגיב הרה"ק משפאלע‪" :‬כח זה‬ ‫שמו בלבד מעוררת חסד ורחמים‪ .‬בבחינת‬ ‫דבר‪ ,‬וכאשר ישב הסבא קדישא אל השלחן‬ ‫טבוע בי בשל ברכת הבעש"ט הק'‪ ,‬שברכני‪,‬‬ ‫זקן מלא רחמים‪ ,‬וידוע מהצדיקים אדמו"רי‬ ‫בסעודת החג ושתו לחיים‪ ,‬נתכבדו גם אותם‬ ‫שבכל מקום בו אציג את כף רגלי תתחבר‬ ‫רוזין שנהגו לומר תשליך ביום ההילולא של‬ ‫החסידים בשתיית יין‪ ,‬ושתו לחיים והזכירו‬ ‫הרגל היטב עם הקרקע‪ .‬הוסיף הרה"ק ושאל‪:‬‬ ‫הסבא באמרם “כי שמו הסבא משפולי זקן‬ ‫אז עוד הפעם לפני הסבא קדישא את רוע‬ ‫“הרי מעלת כבודו מרקד היטב בפשטות‬ ‫מלא רחמים בפי כל העולם‪ .‬לא על חינם היה‪.‬‬ ‫הגזירה‪ ,‬אז פתח הסבא קדישא ואמר‪ :‬כתיב‬ ‫ולקצב הניגון‪ ,‬ומנין למעלת כבודו הידע‬ ‫ויש באורות נשמתו ענין המתקת דינים”‬ ‫(תהלים ע"ד ח') אמרו בלבם נינם יחד וגו'‪,‬‬ ‫הזה?" השיב לו הס"ק‪ :‬מלמד טוב היה לי‬ ‫המפרשים נדחקו בפירוש תיבת נינם ופירשו‬ ‫ואליהו הנביא שמו‪ ,‬הוא אשר למדני לרקוד‬ ‫בהרבה אופנים‪ ,‬ואני אומר גם כן כאותם‬ ‫היטב‪ ,‬והכניס אותי בסוד תורת הריקוד"‪.‬‬ ‫פעם הלך רגלי למורו רבינו המגיד‬ ‫המפרשים שרק נו"ן השניה היא עיקר יסוד‬ ‫הוסיף הסבא וסיפר לרבי אברהם “המלאך"‬ ‫למעזריטש זי"ע ופגע בבעל עגלה יהודי‬ ‫התיבה והיא מגזרת הניא אביה אותה‪ ,‬והכי‬ ‫את סיפור המעשה בפריץ שעצר את היהודי‪,‬‬ ‫שהוביל משא והעגלה טבעה בבוץ‪ ,‬וביקשו‬ ‫פירושא‪ :‬שהעמלקים אמרו בלבם "נינם‬ ‫וב"ריקוד הדוב" שרקד הוא להצלתו‪ .‬הוא‬ ‫הבעל עגלה שיעזור לו להוציא את העגלה‬ ‫יחד"‪ ,‬כלומר נשבית ונבטל מן היהודים‬ ‫תיאר את התגלותו של אליהו הנביא‪ ,‬אשר‬ ‫מהרפש‪ ,‬והשפאלער זיידע אמר כי אינו‬ ‫את היחד‪ ,‬שלא יוכלו להתאסף יחד‪ ,‬ובזה‬ ‫למדו את תורת הריקוד‪ ,‬כדי שזו תסייע לו‬ ‫יכול להגביה משא כבד כזה‪ ,‬ענה לו העגלון‪,‬‬ ‫שרפו כל מועדי אל בארץ‪ ,‬כי עיקר קדושת‬ ‫בעת הריקוד ובהצלת נפש מישראל‪ .‬כאשר‬ ‫אתה יכול רק אינך רוצה‪ ,‬ומכיון שנתן ידו על‬ ‫המועדים היא מזה שהיהודים מתאספים‬ ‫סיים את סיפורו פנה ואמר‪" :‬נו‪ ,‬רבי אברהם‪,‬‬ ‫העגלה‪ ,‬עלתה העגלה מהבוץ‪.‬‬ ‫ושמחים יחד ומברכים להשי"ת בשירות‬ ‫עכשיו מבינים אתם‪ ,‬יודעים מעלת כבודכם‬ ‫השפאלער זיידע הרגיש בדברי הבעל עגלה‬ ‫ותשבחות‪ ,‬ונעשה מזה נחת רוח למעלה‪,‬‬ ‫מנין יודע אני לרקוד היטב‪ ,‬מלמד טוב היה לי‬ ‫אתה יכול רק אינך רוצה כי היא אמירה בדרך‬ ‫וכיון שזאת אין‪ ,‬נחשבים המועדים‬ ‫הלא הוא אליהו הנביא זכור לטוב"‪ .‬השיב לו‬ ‫רמז מלמעלה שצריך להתגלות‪ ,‬ובבואו‬ ‫כנשרפים‪ ,‬וכל זה בשביל שאותותינו‬ ‫רבי אברהם ה"מלאך"‪" :‬הריקודים של מעלת‬ ‫למעזריטש להרב המגיד קראו הרב המגיד‬ ‫לא ראינו‪ ,‬ולפיכך הן סוברים שאין עוד‬ ‫כבודו‪ ,‬טובים הם מתפילותי”‬ ‫ואמר לו במעמד התלמידים הקדושים דער‬ ‫נביא‪ ,‬ולא אתנו יודע עד מה‪ ,‬ואין להם‬ ‫בעש"ט הק' האט מיר געזאגט אז דו קאנסט‬ ‫ראש השנה תשפ”ז | גכ‬ ‫בס”ד‬ ‫פעלתי בשמים שבימי חנוכה הבאים עלינו‬ ‫והפשיל את ראשו לאחוריו‪ ,‬ואזיל סימקא‬ ‫ממי לפחוד‪ ,‬אבל רבונו של עולם‪ :‬עשה למען‬ ‫לטובה תתבטל הגזירה‪ ,‬וכן היה‪( .‬חלק מן החומר‬ ‫ואתי חיורא‪ ,‬עד שנבהלו כולם מפניו‪ ,‬ואחר‬ ‫שמך והראה לי אותות ומופתים שאוכל‬ ‫יומ"ד‪ ,‬נלקט מתוך גליונות דברי תורה בעלזא)‪ .‬זכותו יגן‬ ‫חמשה רגעים נתעורר‪ ,‬ויצו לאותם חסידים‬ ‫לעשות בהם‪ ,‬למען ידעו שיש עוד נביא‬ ‫עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫לזמר את המזמור ס' מתהלים‪ ,‬ואחר כך אמר‪:‬‬ ‫בישראל‪ ,‬ובאמרו זאת זלגו עיניו דמעות‪,‬‬ ‫אי”ה שמות נדיבי עם אשר נדבה ליבם‬ ‫לקחת חלק בזיכוי הרבים‬ ‫בגיליונות חודש תשרי תשפ”ז‬ ‫יובאו בגיליון חג הסוכות‬ ‫לכל מנויי וקוראי גליון 'שמועה טובה' ולכל בית ישראל‪,‬‬ ‫נשגר ברכת שנה טובה ומתוקה ומבורכת בגשמיות וברוחניות‬ ‫ונזכה לתשועת עולמים ברחמים גדולים במהרה בימינו אכי"ר‪.‬‬ ‫להארות והערות וכן להצטרפות לקבלת הגליון בטלפון ‪054-844-3494 -‬‬ ‫ניתן להשאיר הודעה‬