רווח להתבונן · Revach Lehisbonen — ראש השנה (2026-09-07)

אין אדם שחי בלי עלון מס' 148
לתת כוח למשהו .אם ראש השנה
מוצא איתך את עצמך בתוך הסביבה אינני בוחר במודע במה תשפ"ז
M5618997@GMAIL.COM 054-848-1523
להאמין ולמי להקשיב,
הפחד נעשה המלך שלי.
לפעמים זה הכעס ,הצורך באישור ,הרצון להיות מושלם ,ההימנעות
או מצב הרוח של אדם אחר.
על זה נאמר :יֵ ׁש ְּב ִחינַ ת ֶע ֶבד .יש מצבים שבהם האדם צריך לעשות
את הדבר הנכון גם כשאין לו חשק ,גם כשהוא אינו מבין הכול וגם
כשאיש אינו מוחא לו כפיים .אין הכוונה להיות אדם נרמס וחסר דעה, מאמרי התבוננות והתחברות בעבודת הנפש והנשמה
אלא לא להיות עבד לכל תחושה חולפת.
ומצד שני נאמר שהיהודי נברא כדי שתהיה לו ֶמ ְמ ָׁשלָ ה ַעל
מי יושב על כס המלכות של החיים שלי?
ַה ַּמלְ ָאכִ ים .הוא אינו אמור להיות אדם שכל פחד וכל דחף מנהלים אחת האטרקציות הכי מצחיקות שזכו לה האזרחים ,למודי האזעקות
אותו; הוא יכול לעצור ,לחשוב ,לבחור ולפעול מתוך אמת. והעצבים שבארצנו הקדושה ,הייתה ללא ספק טקס הגשת הרשימות
לוועדת הבחירות השבוע.
האם עבודת ה׳ פירושה להיות עבד? -לא .השאלה אינה אם אהיה
עבד או בן־חורין ,אלא למי אהיה עבד :לפחד שמכווץ אותי ,לאדם עברתי על הרשימות ומצאתי בהן שלוש קטגוריות :השלישית —
ששולט בי ולדחף שסוחף אותי — או לאמת שתשחרר אותי מכל אלה שבחרו אותיות משוגעות ,שאי אפשר להגותן על פי כללי לשון
אלה? הקודש ,ואפילו לא על פי העברית המודרנית :ףם ,דצ ,פףף ועוד;
השנייה — אלה שרוצים לשלוט במדינה; והראשונה — מפלגות
המלכת ה׳ אינה מחלישה את האדם .היא מחזירה לו את החירות: שכלל אינן רוצות להשליט דעה ,אלא רק להינצל משיני הזאבים
מדיחה את המלכים השקריים מכס המלכות ומחזירה את הכיסא ולקיים את החלטת גדולי ומאורי הדור.
למקום הנכון.
הפעם הפדיחה הייתה גדולה מאוד ,כאשר אחד
ואז ,כשנפגשים עם החיים עצמם ,מתברר שהמלכים המלכת ה' אינה מראשי המפלגות מקטגוריה ג׳ הופיע בכתר גבוה
מחלישה את האדם .האלה אינם נמצאים אי־שם .הם יושבים בתוך הפחד, ובגלימה .אילו הייתי בקבוצה ב׳ ,הייתי מתבייש להגיש
בתוך הגוף ובתוך הקשרים שלנו.
היא מחזירה לו את רשימה ,ביודעי שאנשים בוחנים אותי :האם אני
המלכות יורדת אל החיים המשוגע מזן ג׳ ,או השפוי איכשהו ,מזן ב׳.
החירות ,מדיחה את
איזה נס שאני מזן א׳ — לא להגיש רשימה ,אלא לקבל
הפחד שלא יהיה מספיק כסף המלכים השקריים רשימה מהרבנית; לא של מועמדים ,אלא של מה שאני
הפחד יכול לומר :״הילדים עדיין קטנים? זה לא
משנה .אני חייב כבר לעבוד ,לא רק לבנות אסטרטגיה
מכס המלכות צריך לקנות באושר עד...
אלא כבר להכניס כסף ,ולא לישון בלילות ,ולהחזיק ומחזירה את הכיסא כשהמלך נראה מוזר...
הכול ולהוכיח שהכול תלוי בך". למקום הנכון! למה בעצם הרצון להיות מלך נראה כיום מוזר — ואף
המלכת ה׳ אינה אומרת שלא תעשה השתדלות .היא גובל בשיגעון?
אומרת שהפחד לא יהיה המלך שלך .אתה יכול לעבוד,
פעם לא תמיד אהבו את המלכים ,אבל האמינו שמלך
אך גם לקבוע שעות ,להשאיר מקום למנוחה ,לבקש עזרה ולא לקבל
הוא דבר הכרחי :השופט ,המצביא והמגן — זה שמחזיק את המדינה.
החלטות מתוך בהלה.
אם אין מלך — הכול עלול להתפרק.
המלכת ה׳ במקרה הזה ,היא ,בסך הכל -להסכים לנשום!!
לפני כמה מאות שנים החל להיסדק האמון הזה .אנשים התחילו
החיים לצד בן זוג שתלטן לומר :לא המלך הוא מקור הסמכות ,אלא החוק והעם .המלוכה
כל השנה הכעס של בן הזוג הוא המלך .אם הוא כועס — האדם נעשתה אגדה.
שמולו מתנצל; אם הוא שותק — הוא נבהל; אם הוא דורש — הוא ואז אנחנו ניגשים לראש השנה ,ושואגים בתפילהַ :ה ֶּמלֶ ְך!
מציית .ואם הוא אומר לו ״אל תבכה״ ,הוא מתחיל לחשוב שאסור
המלך הקדוש ,מלך המשפט — כתר ,גלימה ,טקסים של מלכים .מה
לו להרגיש.
זה קשור אלינו? כשבתוך תוכנו אנחנו בזים למלוכה ומסובבים את
בראש השנה הוא חוזר לשאלה :מי באמת המלך כאן? האצבע על הרקה לכל מי שנפלט לו דמיון מלכותי.
ההתמודדות עדיין קיימת ,אבל הוא אינו חייב להשתחוות לכל מצב אז נכון :כשאומרים בראש השנה ״המלכת ה׳״ ,זה עלול להישמע
רוח של בן הזוג .הפחד מהתגובה שלו אינו המלך .הוא יכול לומר אמת מנותק מן החיים .כתר ,גלימה ,טקסים של מלכים .מה זה קשור
ולהציב גבול — בלי לתקוף ,אך גם בלי למחוק את עצמו. אלינו? הרי בעולם שלנו מלך כבר אינו מנהל את המדינה .הוא
הקב״ה לא ביקש מאדם להיעלם כדי שמישהו אחר בעיקר סמל.
יהיה רגוע. מ ה אז אנחנו חייבים להבין מחדש
אדם שפועל מתוך דחף אנחנו רוצים בראש השנה להמליך ,ולמה.
ויש פעמים שהמלך אינו הפחד ,אלא הדחף עצמו. בראש השנה אינני מבקש להלביש לה׳
באותו רגע הדחף הוא המלך :״בא לי — אני עושה" .כך כתר עם נצנצים .אני מבקש לברר מי
אדם יכול לטוס בלי לשאול ,לקבל החלטה שמשפיעה מנהל את החיים שלי.
על אחרים ולהבין רק אחר כך את המחיר. מי קובע לי אם מותר לי לנוח? מי
המלכת ה׳ פירושה לעצור ולומר: מחליט אם מותר לי לבכות ,לדבר,
הרצון שלי חשוב ,אבל הוא אינו מלך. להציב גבול או לבקש עזרה? מי
ואז לשאול את מי שנפגע ,לבדוק מקבל את המילה האחרונה — האמת
את האחריות ולנסות לתקן .הוא או הפחד? הרצון או הדחף? הקב״ה או
אינו עבד של כל דחף; הוא יכול האדם שמולי?
מעוניין לקבל את "רווח להתבונן" בכל פרשה? M5618997@GMAIL.COM
גם אם נפגענו ,התקלקלנו או התרחקנו מעצמנו — אתה עשית לבחור את המעשה הבא.
אותנו ,ואין בנו נשמה שאתה מוותר עליה; אתה פעלתו ,ואינך תלמיד חכם ,בעל מידות נאצלות ,צדיק ,רחום ובעל חסד
מוותר על פעולותיך .אתה לא מסכים עם המקטרגים ,המלאכיים ומה קורה לאדם שאין לו בעיה של חולשה ,אלא דווקא של
ואף האנושיים ,האומרים :פעלת שלא בצדק ,פעלת לא נכון .אתה גדלות?
מתנגד לכך; אתה ידעת אחרית מראשית ,ועל דעת כן
פעלת את כל זאת .תן לנו להרגיש שאתה רואה אותנו נו אצל אחד כזה המלכת ה׳ איננה הכוונה דווקא לחפש פגמים לא
גם לפני שאנחנו מסתדרים. רלוונטים .הטוב שבו אמיתי.
וְ יָ ִבין ּכָ ל יְ צּור ּכִ י ַא ָּתה יְ ַצ ְרּתֹו תן לנו אבל דווקא בגלל הגדלות ,כל העולם עלול להישען עליו ,ואז
להבין שאיננו צריכים להפסיק להיות מתגלה שגם התורה שלו ,הרחמים שלו והיכולת שלו לעזור —
מי שבראת אותנו כדי להיות ראויים נמסרו בידו כמתנות וכפיקדון .הוא שליח ,אך אינו המקור; הוא
לאהבה .איננו צריכים להיות מושלמים פועל בעולם ,אך אינו המושיע.
כדי להתקרב אליך .תן לנו לחזור אליך הוא יכול לעזור לאדם שבור ולהדריך אותו ,אך חייו של אותו
כפי שאנחנו — עייפים ,מבוהלים, אדם אינם עוברים לרשותו .הוא יכול ללמד ולהשפיע ,אך שינויו
פצועים ומקווים. של התלמיד אינו נתון בידיו .גם נשיאת עול הציבור אינה אומרת
ֹאמר ּכָ ל ֲא ֶׁשר נְ ָׁש ָמה ְּב ַאּפֹו :ה׳ וְ י ַ שהכול תלוי בו.
ת ן ּומלְ כּותֹו ַבּכֹל ָמ ָׁשלָ ה, ֹלקי יִ ְׂש ָר ֵאל ֶמלֶ ְךַ ,
ֱא ֵ אצלו ,״יֵ ׁש ְּב ִחינַ ת ֶע ֶבד״ מקבל משמעות עמוקה :היכולת להיות
קול לנשמות שנחנקו :למי ששתק ,למי שהתרגל לחייך עבד גם בתוך הגדלות ,ולעשות לא רק את המעשים הגדולים
כשבפנים הוא בוכה ,ולמי שאין לו מילים להתפלל. שהוא מסוגל להם ,אלא גם את רצון ה׳ הפשוט שמזדמן לפניו.
תן לו לנשום לפניך ,ותן לנשימה להיות תפילה .וכאשר לפעמים למסור שיעור ,לפעמים להקשיב לאשתו ,לפעמים
יֵ ֵצא ממנו הקול ,אל יצטרך לצעוק :״תראו אותי״; שיוכל רק לומר: להציל אדם — ולפעמים להכיר שאין בידו להציל אותו ,לנוח,
״אבא שבשמים — אני כאן". להציב גבול ולהודות :״איני יודע״.
ֹלקי ישראל ,אתה המלך .לא הפחד שמצווה להסתיר ,לא ה׳ ֱא ֵ ״מ ְמ ָׁשלָ ה ַעל ַה ַּמלְ ָאכִ ים״.
ומצד שני ,דווקא מפני שהוא גדול ,יש בו ֶ
הפצע שמכריח לרצות ,ולא הכבוד שמכריח להוכיח שאנחנו שווים. גדולתו אינה מחייבת אותו להיות המושיע של כולם ,ואף לא שכל
מלכותך מגיעה אל הכול :אל הכאב בגוף ,הפחד מפרנסה, אדם יהיה תלוי בו .גם לה׳ יש מקום לפעול ,והוא יכול לעשות את
הבדידות ,המתח בבית והדמעה שבאה בלי התרעה. שלו בנאמנות — ואת התוצאה להניח בידי שמים.
רבונו של עולםְ ,מלֹוְך ָעלַ י — וְ ַה ֲחזִ ֵירנִ י ֵאלַ י. להחזיר את הכסא למקום הנכון
וזה אולי כל הסוד של ראש השנה :הוא אינו מבטיח שהחיים יהיו
רּועה ִמ ְק ָרא
תרי"ג עצות
ַּבח ֶֹדׁש ַה ְּׁש ִב ִיעי ְּב ֶא ָחד לַ ח ֶֹדׁש יִ ְהיֶ ה לָ כֶ ם ַׁש ָּבתֹון זִ כְ רֹון ְּת ָ
מיד בלי צלקות ובלי מצוקות .הוא מציל את האדם מכך שהצלקת
הכאב והפחד עדיין קיימים ,אך אינם המלכים .הקשר עדיין
תהיה המלך שלו.
מורכב ,אך האדם שמולו אינו מקבל את כס המלכות; הדחף מופיע,
ק ֶֹדׁשּ .כָ ל ְמלֶ אכֶ ת ֲעב ָֹדה ֹלא ַת ֲעׂשּו ,וְ ִה ְק ַר ְב ֶּתם ִא ֶּׁשה לַ ה׳ (ויקרא כ״ג, אך אינו מצווה עליו.
כ״ד–כ״ה).
לכן השאלה של ראש השנה חוזרת :מי המלך עכשיו? מי מנהל
מן הפסוקים הללו אנו למדים על כמה מצוות ועניינים הנוהגים את המחשבה הזאת? מי מחליט על הצעד הבא?
בראש השנה — שניים מן התורה ושניים מדברי חכמים.
זו המלכת ה׳ בחיים :להחזיר את הכיסא למקום הנכון ,ומתוך כך
מדאורייתא :א .לקדש את יום ראש השנה ,לשבות בו ממלאכה לעשות את הצעד הנכון.
ולעשותו יום חג ,ככל חגי ומועדי התורה .ולהקריב בו קרבנות מיוחדים
ב .לתקוע בשופר ביום ראש השנה ,כדי לעורר אותנו ולהעלות את ומכאן אפשר לגשת לתפילה לא כטקס רחוק של מלך עם כתר,
זיכרוננו לפני ה׳ יתברך. אלא כבקשה שהסדר הזה יחזור אל הלב ,אל הבית ,אל הקשרים
ואל העולם:
מדרבנן :א .כאשר ראש השנה חל בשבת ,כמו השנה ,אין תוקעים
בשופר ,אלא מזכירים את עניין תקיעת השופר בתפילה .ב .אמרו חז״ל: בֹודָך :ריבונו של עולם ,איננו מבקשים ְמלֹוְך ַעל ּכָ ל ָהעֹולָ ם ּכֻ ּלֹו ִּבכְ ֶ
״אמרו לפניי בראש השנה מלכויות ,זיכרונות ושופרות :מלכויות — כדי ממך כתר כדי שתהיה משהו יותר ממה שאתה .אתה לא חסר כבוד
שתמליכוני עליכם; זיכרונות — כדי שיעלה זיכרונכם לפניי לטובה; ולא מחכה שנבוא להמליך אותך .אנו מבקשים :אל תיתן לפחד,
ובמה? בשופר״ (ראש השנה טז.).
לתאווה ,לכעס ,לבושה ,לפצע או לדעתו של אדם אחר — למשול
בתוכנו .מלוך אתה ,כדי שנוכל להיות בני חורין.
אנחנו מאוד רוצים ימים שבהם חוגגים ,אוכלים ,שותים ושמחים;
וימים שבהם נעשים רציניים יותר ,מתעוררים למחויבות ,מקבלים וְ ִהּנָ ֵׂשא ַעל ּכָ ל ָה ָא ֶרץ ִּב ָיק ֶרָך הראה את היקר שנתת לכל אדם.
החלטות ומקבלים על עצמנו קבלות. שלא יידרס מפני מי שצועק או מתיימר להיות קדוש יותר .הראה
שגם לנשבר יש כבוד ,וגם למתבלבל יש מקום לדבר; הראה את
העירוב בין שתי התנועות הללו עלול לבלבל אותנו .אבל התורה מלכותך באמת שמשחררת.
רוצה דווקא את זה :לחגוג מתוך קבלת עול; לעשות יום טוב מתוך
זיכרון קול השופר — ובשנה זו ,מתוך הזכרתו; לסמוך על השופר שהוא יֹוׁש ֵבי ֵת ֵבל ַא ְר ֶצָך הופע נא בתוך
הֹופע ַּב ֲה ַדר ּגְ אֹון ֻעּזֶ ָך ַעל ּכָ ל ְ
וְ ַ
ממתיק דינים ,ולהסכים לוותר ,לכבוד ה׳ ,על תקיעת השופר בראש החיים האמיתיים :בבית שיש בו מתח ,בלב שלמד לפחד ,באב שחי
השנה שחל בשבת. רק כדי לשרוד ובאימא שכבר אינה יודעת מה היא רוצה .הופע
שם באור רך ,שיחזיר לנו את הקול הפנימי שלנו ,כדי שנוכל לבכות
ועיקר העיקרים :להיצמד לפסוקים הפשוטים של התורה ,הנביאים לפניך בלי להתבייש ולחזור לבקש חיים.
והכתובים ,המדברים בשפה הכנה ,הישירה והפשוטה ביותר על
האהבה והגעגוע שבין כנסת ישראל לדודה — כמה כנסת ישראל וְ יֵ ַדע ּכָ ל ָּפעּול ּכִ י ַא ָּתה ְפ ַעלְ ּתֹו .תן לנו לדעת שלא נולדנו לטעות.
אוהבת את דודה ומתגעגעת אליו ,וכמה הדוד אוהב את כנסת ישראל
ומתגעגע אליה.
