gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

רווח להתבונן · Revach Lehisbonen — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: רווח להתבונן · Revach Lehisbonen

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

רווח להתבונן · Revach Lehisbonen — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫אין אדם שחי בלי‬ ‫עלון מס' ‪148‬‬ ‫לתת כוח למשהו‪ .‬אם‬ ‫ראש השנה‬ ‫מוצא איתך את עצמך בתוך הסביבה‬ ‫אינני בוחר במודע במה‬ ‫תשפ"ז‬ ‫‪M5618997@GMAIL.COM 054-848-1523‬‬ ‫להאמין ולמי להקשיב‪,‬‬ ‫הפחד נעשה המלך שלי‪.‬‬ ‫לפעמים זה הכעס‪ ,‬הצורך באישור‪ ,‬הרצון להיות מושלם‪ ,‬ההימנעות‬ ‫או מצב הרוח של אדם אחר‪.‬‬ ‫על זה נאמר‪ :‬יֵ ׁש ְּב ִחינַ ת ֶע ֶבד‪ .‬יש מצבים שבהם האדם צריך לעשות‬ ‫את הדבר הנכון גם כשאין לו חשק‪ ,‬גם כשהוא אינו מבין הכול וגם‬ ‫כשאיש אינו מוחא לו כפיים‪ .‬אין הכוונה להיות אדם נרמס וחסר דעה‪,‬‬ ‫מאמרי התבוננות והתחברות בעבודת הנפש והנשמה‬ ‫אלא לא להיות עבד לכל תחושה חולפת‪.‬‬ ‫ומצד שני נאמר שהיהודי נברא כדי שתהיה לו ֶמ ְמ ָׁשלָ ה ַעל‬ ‫מי יושב על כס המלכות של החיים שלי?‬ ‫ַה ַּמלְ ָאכִ ים‪ .‬הוא אינו אמור להיות אדם שכל פחד וכל דחף מנהלים‬ ‫אחת האטרקציות הכי מצחיקות שזכו לה האזרחים‪ ,‬למודי האזעקות‬ ‫אותו; הוא יכול לעצור‪ ,‬לחשוב‪ ,‬לבחור ולפעול מתוך אמת‪.‬‬ ‫והעצבים שבארצנו הקדושה‪ ,‬הייתה ללא ספק טקס הגשת הרשימות‬ ‫לוועדת הבחירות השבוע‪.‬‬ ‫האם עבודת ה׳ פירושה להיות עבד? ‪ -‬לא‪ .‬השאלה אינה אם אהיה‬ ‫עבד או בן־חורין‪ ,‬אלא למי אהיה עבד‪ :‬לפחד שמכווץ אותי‪ ,‬לאדם‬ ‫עברתי על הרשימות ומצאתי בהן שלוש קטגוריות‪ :‬השלישית —‬ ‫ששולט בי ולדחף שסוחף אותי — או לאמת שתשחרר אותי מכל‬ ‫אלה שבחרו אותיות משוגעות‪ ,‬שאי אפשר להגותן על פי כללי לשון‬ ‫אלה?‬ ‫הקודש‪ ,‬ואפילו לא על פי העברית המודרנית‪ :‬ףם‪ ,‬דצ‪ ,‬פףף ועוד;‬ ‫השנייה — אלה שרוצים לשלוט במדינה; והראשונה — מפלגות‬ ‫המלכת ה׳ אינה מחלישה את האדם‪ .‬היא מחזירה לו את החירות‪:‬‬ ‫שכלל אינן רוצות להשליט דעה‪ ,‬אלא רק להינצל משיני הזאבים‬ ‫מדיחה את המלכים השקריים מכס המלכות ומחזירה את הכיסא‬ ‫ולקיים את החלטת גדולי ומאורי הדור‪.‬‬ ‫למקום הנכון‪.‬‬ ‫הפעם הפדיחה הייתה גדולה מאוד‪ ,‬כאשר אחד‬ ‫ואז‪ ,‬כשנפגשים עם החיים עצמם‪ ,‬מתברר שהמלכים‬ ‫המלכת ה' אינה‬ ‫מראשי המפלגות מקטגוריה ג׳ הופיע בכתר גבוה‬ ‫מחלישה את האדם‪ .‬האלה אינם נמצאים אי־שם‪ .‬הם יושבים בתוך הפחד‪,‬‬ ‫ובגלימה‪ .‬אילו הייתי בקבוצה ב׳‪ ,‬הייתי מתבייש להגיש‬ ‫בתוך הגוף ובתוך הקשרים שלנו‪.‬‬ ‫היא מחזירה לו את‬ ‫רשימה‪ ,‬ביודעי שאנשים בוחנים אותי‪ :‬האם אני‬ ‫המלכות יורדת אל החיים‬ ‫המשוגע מזן ג׳‪ ,‬או השפוי איכשהו‪ ,‬מזן ב׳‪.‬‬ ‫החירות‪ ,‬מדיחה את‬ ‫איזה נס שאני מזן א׳ — לא להגיש רשימה‪ ,‬אלא לקבל‬ ‫הפחד שלא יהיה מספיק כסף‬ ‫המלכים השקריים‬ ‫רשימה מהרבנית; לא של מועמדים‪ ,‬אלא של מה שאני‬ ‫הפחד יכול לומר‪ :‬״הילדים עדיין קטנים? זה לא‬ ‫משנה‪ .‬אני חייב כבר לעבוד‪ ,‬לא רק לבנות אסטרטגיה‬ ‫מכס המלכות‬ ‫צריך לקנות באושר עד‪...‬‬ ‫אלא כבר להכניס כסף‪ ,‬ולא לישון בלילות‪ ,‬ולהחזיק‬ ‫ומחזירה את הכיסא‬ ‫כשהמלך נראה מוזר‪...‬‬ ‫הכול ולהוכיח שהכול תלוי בך"‪.‬‬ ‫למקום הנכון!‬ ‫למה בעצם הרצון להיות מלך נראה כיום מוזר — ואף‬ ‫המלכת ה׳ אינה אומרת שלא תעשה השתדלות‪ .‬היא‬ ‫גובל בשיגעון?‬ ‫אומרת שהפחד לא יהיה המלך שלך‪ .‬אתה יכול לעבוד‪,‬‬ ‫פעם לא תמיד אהבו את המלכים‪ ,‬אבל האמינו שמלך‬ ‫אך גם לקבוע שעות‪ ,‬להשאיר מקום למנוחה‪ ,‬לבקש עזרה ולא לקבל‬ ‫הוא דבר הכרחי‪ :‬השופט‪ ,‬המצביא והמגן — זה שמחזיק את המדינה‪.‬‬ ‫החלטות מתוך בהלה‪.‬‬ ‫אם אין מלך — הכול עלול להתפרק‪.‬‬ ‫המלכת ה׳ במקרה הזה‪ ,‬היא‪ ,‬בסך הכל ‪ -‬להסכים לנשום!!‬ ‫לפני כמה מאות שנים החל להיסדק האמון הזה‪ .‬אנשים התחילו‬ ‫החיים לצד בן זוג שתלטן‬ ‫לומר‪ :‬לא המלך הוא מקור הסמכות‪ ,‬אלא החוק והעם‪ .‬המלוכה‬ ‫כל השנה הכעס של בן הזוג הוא המלך‪ .‬אם הוא כועס — האדם‬ ‫נעשתה אגדה‪.‬‬ ‫שמולו מתנצל; אם הוא שותק — הוא נבהל; אם הוא דורש — הוא‬ ‫ואז אנחנו ניגשים לראש השנה‪ ,‬ושואגים בתפילה‪ַ :‬ה ֶּמלֶ ְך!‬ ‫מציית‪ .‬ואם הוא אומר לו ״אל תבכה״‪ ,‬הוא מתחיל לחשוב שאסור‬ ‫המלך הקדוש‪ ,‬מלך המשפט — כתר‪ ,‬גלימה‪ ,‬טקסים של מלכים‪ .‬מה‬ ‫לו להרגיש‪.‬‬ ‫זה קשור אלינו? כשבתוך תוכנו אנחנו בזים למלוכה ומסובבים את‬ ‫בראש השנה הוא חוזר לשאלה‪ :‬מי באמת המלך כאן?‬ ‫האצבע על הרקה לכל מי שנפלט לו דמיון מלכותי‪.‬‬ ‫ההתמודדות עדיין קיימת‪ ,‬אבל הוא אינו חייב להשתחוות לכל מצב‬ ‫אז נכון‪ :‬כשאומרים בראש השנה ״המלכת ה׳״‪ ,‬זה עלול להישמע‬ ‫רוח של בן הזוג‪ .‬הפחד מהתגובה שלו אינו המלך‪ .‬הוא יכול לומר אמת‬ ‫מנותק מן החיים‪ .‬כתר‪ ,‬גלימה‪ ,‬טקסים של מלכים‪ .‬מה זה קשור‬ ‫ולהציב גבול — בלי לתקוף‪ ,‬אך גם בלי למחוק את עצמו‪.‬‬ ‫אלינו? הרי בעולם שלנו מלך כבר אינו מנהל את המדינה‪ .‬הוא‬ ‫הקב״ה לא ביקש מאדם להיעלם כדי שמישהו אחר‬ ‫בעיקר סמל‪.‬‬ ‫יהיה רגוע‪.‬‬ ‫מ ה‬ ‫אז אנחנו חייבים להבין מחדש‬ ‫אדם שפועל מתוך דחף‬ ‫אנחנו רוצים בראש השנה להמליך‪ ,‬ולמה‪.‬‬ ‫ויש פעמים שהמלך אינו הפחד‪ ,‬אלא הדחף עצמו‪.‬‬ ‫בראש השנה אינני מבקש להלביש לה׳‬ ‫באותו רגע הדחף הוא המלך‪ :‬״בא לי — אני עושה"‪ .‬כך‬ ‫כתר עם נצנצים‪ .‬אני מבקש לברר מי‬ ‫אדם יכול לטוס בלי לשאול‪ ,‬לקבל החלטה שמשפיעה‬ ‫מנהל את החיים שלי‪.‬‬ ‫על אחרים ולהבין רק אחר כך את המחיר‪.‬‬ ‫מי קובע לי אם מותר לי לנוח? מי‬ ‫המלכת ה׳ פירושה לעצור ולומר‪:‬‬ ‫מחליט אם מותר לי לבכות‪ ,‬לדבר‪,‬‬ ‫הרצון שלי חשוב‪ ,‬אבל הוא אינו מלך‪.‬‬ ‫להציב גבול או לבקש עזרה? מי‬ ‫ואז לשאול את מי שנפגע‪ ,‬לבדוק‬ ‫מקבל את המילה האחרונה — האמת‬ ‫את האחריות ולנסות לתקן‪ .‬הוא‬ ‫או הפחד? הרצון או הדחף? הקב״ה או‬ ‫אינו עבד של כל דחף; הוא יכול‬ ‫האדם שמולי?‬ ‫מעוניין לקבל את "רווח להתבונן" בכל פרשה? ‪M5618997@GMAIL.COM‬‬ ‫גם אם נפגענו‪ ,‬התקלקלנו או התרחקנו מעצמנו — אתה עשית‬ ‫לבחור את המעשה הבא‪.‬‬ ‫אותנו‪ ,‬ואין בנו נשמה שאתה מוותר עליה; אתה פעלתו‪ ,‬ואינך‬ ‫תלמיד חכם‪ ,‬בעל מידות נאצלות‪ ,‬צדיק‪ ,‬רחום ובעל חסד‬ ‫מוותר על פעולותיך‪ .‬אתה לא מסכים עם המקטרגים‪ ,‬המלאכיים‬ ‫ומה קורה לאדם שאין לו בעיה של חולשה‪ ,‬אלא דווקא של‬ ‫ואף האנושיים‪ ,‬האומרים‪ :‬פעלת שלא בצדק‪ ,‬פעלת לא נכון‪ .‬אתה‬ ‫גדלות?‬ ‫מתנגד לכך; אתה ידעת אחרית מראשית‪ ,‬ועל דעת כן‬ ‫פעלת את כל זאת‪ .‬תן לנו להרגיש שאתה רואה אותנו‬ ‫נו אצל אחד כזה המלכת ה׳ איננה הכוונה דווקא לחפש פגמים לא‬ ‫גם לפני שאנחנו מסתדרים‪.‬‬ ‫רלוונטים‪ .‬הטוב שבו אמיתי‪.‬‬ ‫וְ יָ ִבין ּכָ ל יְ צּור ּכִ י ַא ָּתה יְ ַצ ְרּתֹו תן לנו‬ ‫אבל דווקא בגלל הגדלות‪ ,‬כל העולם עלול להישען עליו‪ ,‬ואז‬ ‫להבין שאיננו צריכים להפסיק להיות‬ ‫מתגלה שגם התורה שלו‪ ,‬הרחמים שלו והיכולת שלו לעזור —‬ ‫מי שבראת אותנו כדי להיות ראויים‬ ‫נמסרו בידו כמתנות וכפיקדון‪ .‬הוא שליח‪ ,‬אך אינו המקור; הוא‬ ‫לאהבה‪ .‬איננו צריכים להיות מושלמים‬ ‫פועל בעולם‪ ,‬אך אינו המושיע‪.‬‬ ‫כדי להתקרב אליך‪ .‬תן לנו לחזור אליך‬ ‫הוא יכול לעזור לאדם שבור ולהדריך אותו‪ ,‬אך חייו של אותו‬ ‫כפי שאנחנו — עייפים‪ ,‬מבוהלים‪,‬‬ ‫אדם אינם עוברים לרשותו‪ .‬הוא יכול ללמד ולהשפיע‪ ,‬אך שינויו‬ ‫פצועים ומקווים‪.‬‬ ‫של התלמיד אינו נתון בידיו‪ .‬גם נשיאת עול הציבור אינה אומרת‬ ‫ֹאמר ּכָ ל ֲא ֶׁשר נְ ָׁש ָמה ְּב ַאּפֹו‪ :‬ה׳‬ ‫וְ י ַ‬ ‫שהכול תלוי בו‪.‬‬ ‫ת ן‬ ‫ּומלְ כּותֹו ַבּכֹל ָמ ָׁשלָ ה‪,‬‬ ‫ֹלקי יִ ְׂש ָר ֵאל ֶמלֶ ְך‪ַ ,‬‬ ‫ֱא ֵ‬ ‫אצלו‪ ,‬״יֵ ׁש ְּב ִחינַ ת ֶע ֶבד״ מקבל משמעות עמוקה‪ :‬היכולת להיות‬ ‫קול לנשמות שנחנקו‪ :‬למי ששתק‪ ,‬למי שהתרגל לחייך‬ ‫עבד גם בתוך הגדלות‪ ,‬ולעשות לא רק את המעשים הגדולים‬ ‫כשבפנים הוא בוכה‪ ,‬ולמי שאין לו מילים להתפלל‪.‬‬ ‫שהוא מסוגל להם‪ ,‬אלא גם את רצון ה׳ הפשוט שמזדמן לפניו‪.‬‬ ‫תן לו לנשום לפניך‪ ,‬ותן לנשימה להיות תפילה‪ .‬וכאשר‬ ‫לפעמים למסור שיעור‪ ,‬לפעמים להקשיב לאשתו‪ ,‬לפעמים‬ ‫יֵ ֵצא ממנו הקול‪ ,‬אל יצטרך לצעוק‪ :‬״תראו אותי״; שיוכל רק לומר‪:‬‬ ‫להציל אדם — ולפעמים להכיר שאין בידו להציל אותו‪ ,‬לנוח‪,‬‬ ‫״אבא שבשמים — אני כאן"‪.‬‬ ‫להציב גבול ולהודות‪ :‬״איני יודע״‪.‬‬ ‫ֹלקי ישראל‪ ,‬אתה המלך‪ .‬לא הפחד שמצווה להסתיר‪ ,‬לא‬ ‫ה׳ ֱא ֵ‬ ‫״מ ְמ ָׁשלָ ה ַעל ַה ַּמלְ ָאכִ ים״‪.‬‬ ‫ומצד שני‪ ,‬דווקא מפני שהוא גדול‪ ,‬יש בו ֶ‬ ‫הפצע שמכריח לרצות‪ ,‬ולא הכבוד שמכריח להוכיח שאנחנו שווים‪.‬‬ ‫גדולתו אינה מחייבת אותו להיות המושיע של כולם‪ ,‬ואף לא שכל‬ ‫מלכותך מגיעה אל הכול‪ :‬אל הכאב בגוף‪ ,‬הפחד מפרנסה‪,‬‬ ‫אדם יהיה תלוי בו‪ .‬גם לה׳ יש מקום לפעול‪ ,‬והוא יכול לעשות את‬ ‫הבדידות‪ ,‬המתח בבית והדמעה שבאה בלי התרעה‪.‬‬ ‫שלו בנאמנות — ואת התוצאה להניח בידי שמים‪.‬‬ ‫רבונו של עולם‪ְ ,‬מלֹוְך ָעלַ י — וְ ַה ֲחזִ ֵירנִ י ֵאלַ י‪.‬‬ ‫להחזיר את הכסא למקום הנכון‬ ‫וזה אולי כל הסוד של ראש השנה‪ :‬הוא אינו מבטיח שהחיים יהיו‬ ‫רּועה ִמ ְק ָרא‬ ‫תרי"ג עצות‬ ‫ַּבח ֶֹדׁש ַה ְּׁש ִב ִיעי ְּב ֶא ָחד לַ ח ֶֹדׁש יִ ְהיֶ ה לָ כֶ ם ַׁש ָּבתֹון זִ כְ רֹון ְּת ָ‬ ‫מיד בלי צלקות ובלי מצוקות‪ .‬הוא מציל את האדם מכך שהצלקת‬ ‫הכאב והפחד עדיין קיימים‪ ,‬אך אינם המלכים‪ .‬הקשר עדיין‬ ‫תהיה המלך שלו‪.‬‬ ‫מורכב‪ ,‬אך האדם שמולו אינו מקבל את כס המלכות; הדחף מופיע‪,‬‬ ‫ק ֶֹדׁש‪ּ .‬כָ ל ְמלֶ אכֶ ת ֲעב ָֹדה ֹלא ַת ֲעׂשּו‪ ,‬וְ ִה ְק ַר ְב ֶּתם ִא ֶּׁשה לַ ה׳ (ויקרא כ״ג‪,‬‬ ‫אך אינו מצווה עליו‪.‬‬ ‫כ״ד–כ״ה)‪.‬‬ ‫לכן השאלה של ראש השנה חוזרת‪ :‬מי המלך עכשיו? מי מנהל‬ ‫מן הפסוקים הללו אנו למדים על כמה מצוות ועניינים הנוהגים‬ ‫את המחשבה הזאת? מי מחליט על הצעד הבא?‬ ‫בראש השנה — שניים מן התורה ושניים מדברי חכמים‪.‬‬ ‫זו המלכת ה׳ בחיים‪ :‬להחזיר את הכיסא למקום הנכון‪ ,‬ומתוך כך‬ ‫מדאורייתא‪ :‬א‪ .‬לקדש את יום ראש השנה‪ ,‬לשבות בו ממלאכה‬ ‫לעשות את הצעד הנכון‪.‬‬ ‫ולעשותו יום חג‪ ,‬ככל חגי ומועדי התורה‪ .‬ולהקריב בו קרבנות מיוחדים‬ ‫ב‪ .‬לתקוע בשופר ביום ראש השנה‪ ,‬כדי לעורר אותנו ולהעלות את‬ ‫ומכאן אפשר לגשת לתפילה לא כטקס רחוק של מלך עם כתר‪,‬‬ ‫זיכרוננו לפני ה׳ יתברך‪.‬‬ ‫אלא כבקשה שהסדר הזה יחזור אל הלב‪ ,‬אל הבית‪ ,‬אל הקשרים‬ ‫ואל העולם‪:‬‬ ‫מדרבנן‪ :‬א‪ .‬כאשר ראש השנה חל בשבת‪ ,‬כמו השנה‪ ,‬אין תוקעים‬ ‫בשופר‪ ,‬אלא מזכירים את עניין תקיעת השופר בתפילה‪ .‬ב‪ .‬אמרו חז״ל‪:‬‬ ‫בֹודָך‪ :‬ריבונו של עולם‪ ,‬איננו מבקשים‬ ‫ְמלֹוְך ַעל ּכָ ל ָהעֹולָ ם ּכֻ ּלֹו ִּבכְ ֶ‬ ‫״אמרו לפניי בראש השנה מלכויות‪ ,‬זיכרונות ושופרות‪ :‬מלכויות — כדי‬ ‫ממך כתר כדי שתהיה משהו יותר ממה שאתה‪ .‬אתה לא חסר כבוד‬ ‫שתמליכוני עליכם; זיכרונות — כדי שיעלה זיכרונכם לפניי לטובה;‬ ‫ולא מחכה שנבוא להמליך אותך‪ .‬אנו מבקשים‪ :‬אל תיתן לפחד‪,‬‬ ‫ובמה? בשופר״ (ראש השנה טז‪.).‬‬ ‫לתאווה‪ ,‬לכעס‪ ,‬לבושה‪ ,‬לפצע או לדעתו של אדם אחר — למשול‬ ‫בתוכנו‪ .‬מלוך אתה‪ ,‬כדי שנוכל להיות בני חורין‪.‬‬ ‫אנחנו מאוד רוצים ימים שבהם חוגגים‪ ,‬אוכלים‪ ,‬שותים ושמחים;‬ ‫וימים שבהם נעשים רציניים יותר‪ ,‬מתעוררים למחויבות‪ ,‬מקבלים‬ ‫וְ ִהּנָ ֵׂשא ַעל ּכָ ל ָה ָא ֶרץ ִּב ָיק ֶרָך הראה את היקר שנתת לכל אדם‪.‬‬ ‫החלטות ומקבלים על עצמנו קבלות‪.‬‬ ‫שלא יידרס מפני מי שצועק או מתיימר להיות קדוש יותר‪ .‬הראה‬ ‫שגם לנשבר יש כבוד‪ ,‬וגם למתבלבל יש מקום לדבר; הראה את‬ ‫העירוב בין שתי התנועות הללו עלול לבלבל אותנו‪ .‬אבל התורה‬ ‫מלכותך באמת שמשחררת‪.‬‬ ‫רוצה דווקא את זה‪ :‬לחגוג מתוך קבלת עול; לעשות יום טוב מתוך‬ ‫זיכרון קול השופר — ובשנה זו‪ ,‬מתוך הזכרתו; לסמוך על השופר שהוא‬ ‫יֹוׁש ֵבי ֵת ֵבל ַא ְר ֶצָך הופע נא בתוך‬ ‫הֹופע ַּב ֲה ַדר ּגְ אֹון ֻעּזֶ ָך ַעל ּכָ ל ְ‬ ‫וְ ַ‬ ‫ממתיק דינים‪ ,‬ולהסכים לוותר‪ ,‬לכבוד ה׳‪ ,‬על תקיעת השופר בראש‬ ‫החיים האמיתיים‪ :‬בבית שיש בו מתח‪ ,‬בלב שלמד לפחד‪ ,‬באב שחי‬ ‫השנה שחל בשבת‪.‬‬ ‫רק כדי לשרוד ובאימא שכבר אינה יודעת מה היא רוצה‪ .‬הופע‬ ‫שם באור רך‪ ,‬שיחזיר לנו את הקול הפנימי שלנו‪ ,‬כדי שנוכל לבכות‬ ‫ועיקר העיקרים‪ :‬להיצמד לפסוקים הפשוטים של התורה‪ ,‬הנביאים‬ ‫לפניך בלי להתבייש ולחזור לבקש חיים‪.‬‬ ‫והכתובים‪ ,‬המדברים בשפה הכנה‪ ,‬הישירה והפשוטה ביותר על‬ ‫האהבה והגעגוע שבין כנסת ישראל לדודה — כמה כנסת ישראל‬ ‫וְ יֵ ַדע ּכָ ל ָּפעּול ּכִ י ַא ָּתה ְפ ַעלְ ּתֹו‪ .‬תן לנו לדעת שלא נולדנו לטעות‪.‬‬ ‫אוהבת את דודה ומתגעגעת אליו‪ ,‬וכמה הדוד אוהב את כנסת ישראל‬ ‫ומתגעגע אליה‪.‬‬