עלים · Alim — ראש השנה (2026-09-07)

עלון שבועי משלחן
מערכת מכון עלה זית
שנה שביעית :גליון א | ראש השנה ה'תשפ"ז
מתכוין שלא לצאת המצוה
ע"פ ספר קול יעקב על המועדים,
עלה כוונה עבר ותקע בר"ה שחל בשבת
ע"פ דברי הרה"ג ר' דוד ברעסלויער שליט"א שבתוך ספר
תהלה לחיים ,עמ"ס ראש השנה ,מאת הרה"ג ר' בנימין הכהן
עלה שופר
מאת הרה"ג ר' יעקב פורמאן שליט"א
שענברון שליט"א ,ובסופו חידושי ושיעורי ראשי הישיבות
יו"ל ע"י הרב קלמן כ"ץ שליט"א
בגמרא ראש השנה (לג ,ב) ,והשומע מן המתעסק לא יצא .וכתב עלה הר"ן וז"ל ,מוכח
בגמ' דאפילו למ"ד תוקע לשיר יצא [דמצות אין צריכות כוונה] ,מתעסק לא יצא ,וטעמא איתא בגמ' ר״ה (כט ,ב) שאין תוקעים בראש השנה שחל בשבת ,גזירה שמא
דמילתא וכו' ,עוד י"ל דתוקע לשיר כיון שאינו מכוון לשום מצוה יצא למ"ד מצוות אי"צ יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברה״ר .והנה נחלקו בעל
כוונה ,אבל במתעסק כיון שכבר הוא מכוון למצוה אחרת דהיינו לחנך את התינוקות ,אותה המאור והרמב״ן בהא דתנן (לב ,ב) אין מעכבין את התינוקות מלתקוע אבל
כוונה מעכבת מצוה אחרת שלא תחול ,דומיא דמאי דאסיקנא בשמעתא קמייתא דזבחים מתעסקין עמהן עד שילמדו ,ובגמ' א״ר אלעזר אפילו בשבת .דבעה״מ כתב
(ג ,א) דבת מינה מחריב בה דלאו בת מינה לא מחריב בה ,עכ"ל. דהא דמותר להתעסק עמהם בתקיעה אפילו בשבת היינו דוקא ביבנה דשם
ליכא גזירה דשמא יעבירנו ,אבל בשאר מקומות אסור .אך הרמב״ן במלחמות
אלא דדבריו נראים לכאורה כסותרים מה שכתב לעיל מיניה (כח ,א) בשם רבנו שמואל
ביאר שיטת הרי״ף דס״ל דבכל מקום מותר להתעסק עם התינוקות לתקוע
וז"ל ,אע"ג דאמרינן מצות אין צריכות כוונה ,הני מילי בסתם ,אבל במתכוין שלא לצאת
אפילו בשבת וז״ל ,לפי שאין בלימוד גזירה דרבה ,ואין בו אלא איסור שבות
אינו יוצא וכו' ,ולפ"ז כתב הרב ז"ל שזהו שנהגו להבדיל בבית אע"פ ששמעו כל בני הבית לתקיעה עצמו ,וכיון שהיא למצוה מותרת ,שהן צריכין להתלמד כדי לתקוע
הבדלה בבית הכנסת ,לפי שנתכוונו שלא לצאת שם ,עכ"ל הר"ן .וקשה למה אמר דמבדיל למחר ולחנכם במצות ,ומתעסקין עמהן בשבת זו ,עכ״ל.
בביהכ"נ ומכוון שלא לצאת לא יצא ,הא אינו מכוון לשם מצוה אחרת וליכא מינה דמחריב
בה ,והו"ל כתוקע לשיר דיצא דמצוות א"צ כוונה. ונראה דיסוד פלוגתתם הוא בהגדרת גזירה דרבה ,דבעה״מ ס״ל דתקיעה
אסורה בשבת משום שבות ,אלא דמעיקר הדין השבות נדחית מפני מצוה
והנראה לומר בזה ,דהנה נחלקו האחרונים בביאור עיקר דינא דרבנו שמואל שבמתכוין דאורייתא ,ע״ז באה הגזירה שלא תידחה שבות דתקיעה מפני מצוה,
שלא לצאת אפילו למ"ד מצוות אין צריכות כוונה לא יצא .דבטורי אבן (ר"ה כח ,ב) הקשה וכמבואר בלשון בעה״מ רפ״ד דסוכה וז״ל ,וגזרו בה דלא תדחי שבת ,עכ״ל,
דבמכוון שלא לצאת לא יעבור על בל תוסיף עיי"ש .ומקושייתו מבואר דבכוונה שלא לצאת ולכן ס״ל דכי היכי דמצות תקיעת שופר אינה דוחה שבות דתקיעה ,ה״נ
פקע מיניה שם מעשה מצוה ,דאי נימא דאינו אלא מעכב בקיום המצוה ובהמעשה מצוה לא [וכש״כ] דמצות חינוך אינה דוחה שבות דתקיעה.
חסר כלום ,מאי אהני ליה דמכוון שלא לצאת ,והא בל תוסיף הוא ,דמוסיף בהמעשה מצוה
אבל הרמב״ן ס״ל דהגזירה לא היתה על דחיית השבות אלא על עיקר מצות
גם בלא הקיום ,ואכתי יעבור על בל תוסיף מחמת מעשה המצוה.
תקיעת שופר ,דחששו חכמים דקיום מצות תקיעת שופר יגרום מכשול
אכן הג"ר שלמה היימן זצ"ל בחידושיו ביאר ,דלמ"ד מצוות אין צריכות כוונה אפילו היכא דשמא יעבירנו ,ולכן גזרו על המצוה דתקיעת שופר שלא תנהוג בשבת ,וכיון
דמכוון שלא לצאת לא חסר כלום בהמעשה מצוה ונעשית המצוה מסתמא לשם מצוה שכן כל עיקר הגזירה אינה אלא על תקיעת מצוה דתקיעת שופר ,אבל תקיעה
מאליה ,וסברת רבנו שמואל היא ,דהא דלא יצא במכוון שלא לצאת הוא דין בגברא דבעל להתלמד אינה בכלל הגזירה כלל ,כיון דליכא חשש דקיום מצות חינוך יגרום
כרחיה לא נפיק ,ואינו חיסרון במעשה המצוה. חילול שבת ,ושפיר אפשר לומר דשבות דתקיעה נדחית מפני מצות חינוך.
ולאור דברי הג"ר שלמה נראה לבאר ,דדברי הר"ן בשני מקומות הנ"ל שני דינים נפרדים והנה כתב הגרע״א (מערכה ח) שבעבר ותקע בר״ה שחל בשבת קיים מצות
לגמרי הן ,דבשם רבינו שמואל (כח ,א) חידש שאדם לא יוצא יד"ח בעל כרחו ,וכל שהוא תקיעת שופר ,דזמנו גם בשבת ,אלא דעבר על שבות דשבת ,ע״ש .ונראה
בע"כ ליכא נפק"מ אי מכוון למינה או לא ,ולכך במתכוין שלא לצאת ההבדלה בביהכ"נ דדבר זה תלוי בפלוגתת בעה״מ ורמב״ן הנ״ל ,דלפי דברי בעה״מ דהגזירה
לא יצא .משא"כ בתוקע לשם מצות חינוך לא נתכוין היתה שלא תדחי שבת ,שפיר אפשר לומר שלא עקרו המצוה כלל אלא אמרו
דוקא שלא לצאת מצות תקיעה ,אלא לא נתכוין שהשבות דתקיעה אינה נדחית מחמת המצוה ,א״כ אם עבר ותקע בשבת
למצות תקיעה כלל ,וליכא חסרון דבע"כ לא נפיק, קיים מצות תקיעת שופר אלא דעבר על שבות דשבת ,וכדברי הגרע״א.
ובזה הר"ן עצמו חידש (לג ,א) חסרון נוסף ,שבמכוון אבל לפי שיטת הרמב״ן דס״ל דהשבות דתקיעה נדחית במקום מצוה,
לשם דבר אחר איכא ביה מחשבת עקירה ע"י שמחשב והגזירה היתה שלא לעשות מצות תקיעת שופר ,מסתבר דחכמים פטרוהו
לשם מצוה אחרת ,והוא מחריב הסתמא דשוב אינו מן המצוה לגמרי ,וכמש״כ בתר״י (ריש פ״ק דברכות) לענין לולב עיי"ש [ועי'
עומד סתמא לשם מצוה ,וכיון דצריך למיתי עלה מדין קונטרס דברי סופרים (סימן ג)] ,ולפי זה נראה דאם עבר ותקע בשבת לא
מחשבת עקירה אי"ז אלא באופן שהוא בת מינה. קיים מצות תקיעת שופר.
הרה"ג ר' יעקב פורמאן שליט"א הזמנים לעיר לייקוואוד יצ"ו ,נערכו ע"י הרב משה ברוך קופמאן שליט"א
מוצאי יו"ט יום ב' דראש השנה יום א' דראש השנה -שבת ערב שבת וער"ה
7:08 שקיעת החמה 8:23 צאת הכוכבים למוצ"ש ע"ב דקות 7:53 צאת הכוכבים 5:11 עלות השחר
7:50 זמן כוכבים קטנים רצופים 8:33 ) 9:02/(9:07צאה"כ ר"ת לחשבון 16מעלות סו"ז קרי"ש מג"א לפי האופק 12:53 חצות היום
( 8.5מעלות) (לפי ע"ב דקות שוות)
8:21 ) 9:03/(9:08ע"ב דקות סו"ז קרי"ש מג"א לפי האופק 9:43 סוף זמן קר"ש לדעת הגר"א והגר"ז 4:02 ט' שעות (להתחלת הסעודה)
(לפי ע"ב דקות שוות)
8:31 צאה"כ ר"ת לחשבון 16מעלות 9:44 סוף זמן קר"ש לדעת הגר"א והגר"ז 12:52 חצות היום 6:54 הדלקת נרות ( 18דקות)
5:15 עלות השחר צום גדליה 1:24 מנחה גדולה 7:10 שקיעת החמה 7:12 שקיעת החמה (צריך להחמיר ב' דקות)
e: publish@alehzayis.com | t: 732.513.3466 | w: alehzayis.com | f: 732.865.7002
ויתכן דנחלקו בזה החינוך והסמ"ג ,דבחינוך (מצוה
תכא) כתב וז"ל ,והעובר על זה ואינו מניח תפילין
עכ״ל .ונראה שלא גרס 'מוטב' ,ופירש שמשום
שאין ליגע בס״ת ערום ולכן אין לגלול הס״ת אלא
ענייני הדפסת ספרים
קול עלה
של יד ושל ראש ,ביטל שמונה עשה ,ע"כ ,ולא במטפחת .ובזה נראה ליישב למה השמיט הרמב״ם איזה ספרים בענין מש"כ ידידי הרב צבי פינקלשטיין
הזכיר שעובר בכל יום ,ואולי יש לדייק דלא ס"ל הא דר' ינאי ,והוא משום שפירש כהר״ח כדרכו מצליחים שליט"א בשם הגר"מ שטרנבוך
הכי .אבל הסמ"ג (עשין ג) כתב" :עוד אמרו רבותינו וכבר פסק בפ״י מהל' ס״ת שאסור לאחוז ס״ת שליט"א שהיום אין משגיחים בכוונת המחבר
במסכת מנחות (דף מד ).כל שאינו מניח תפילין ערום[ .ואח״כ מצאתי בהלכות פסוקות מן הגאונים בכתיבת ספר אם הוא בלתי לה' לבדו או לא .יש
עובר בשמונה עשה בכל יום" .הרי מפורש בדבריו (סימן קפח – עמוד )91שרב עמרם גאון ג״כ פירש להעיר שהניסיון מוכיח שאלו המחברים שמוצאים
דעובר בכל יום .ושו"ר בס' שרשי מנהג אשכנז ח"ה על דרך זה ,שכתב תגלל המטפחת ולא ס״ת משום נושא שיש צורך לציבור שיחובר ספר על אותו
עמ' 410שהביא רשימה של פוסקים דס"ל כדברי שכל האוחז בס״ת ערום נקבר ערום (וגרס מוטב) הנושא ,הם מצליחים ומעשיהם עושים פרי ,ואלו
הסמ"ג. וע״ש במגיה]. המחברים שכותבים ספר על נושא שמעניין אותם
בברכה ,אליהו קרקבסקי והשתא דאתית להכי שר' ינאי קאי על הדין ס״ת או על נושא שבמקרה יצאו להם חידושים נחמדים,
*** ערום אולי יש לפרש הגמ' באופן אחר ,שהב״ח אין מעשיהם עושים פרי .ולא אדע אם הוא ענין
חובת תפילין בכל יום ,והערה על זמן סעודת ר"ה (ריש סימן קמז ,וכן מהרי״ט סימן קלו) כתב שאין סגולי שכיון שהתכוון לתועלת הרבים מצליח ,או
ליגע אפילו בעמודים של ס״ת בידיו אלא במטפחת, שהוא ענין טבעי ,שאם כותבים על נושא שאין צורך
מה שהעיר הרהש"ש שליט"א האיך מותר לאבל
והאריכו הנו״כ בדבריו וע״ע נוב״י ז'-ח' .ואולי לספרים ,אין מצליחים ,ובאתי להעיר.
לבטל מצות תפילין שהוא חיוב מה"ת ,ותירץ
עפי"ד הגרי"ז דליכא חיוב בכל יום .נראה דאין זהו באמת דינא דר' ינאי שבא להוסיף על ר' פרנך בענין מש"כ ידידי הנ"ל שיש כתיבת שמו ושם
תירוץ זה מספיק ליישב הקושיא ,דהלא דעת כמה שאמר שאין לאחוז ס״ת ערום ,ועל זה אמר ר' ינאי אביו ב'ברכת שמואל' לרמז שמו ושם אביו בשם
ראשונים שיש חיוב מה"ת להניח תפילין בכל יום, [שמוטב] תגלל במטפחת ,פירוש אפילו בעמודיו הספר ,יש להעיר שהגרב"ד זצ"ל "קרא את שם
ומפורש כן באגרת התשובה לרבינו יונה וז"ל ,ומי של ס״ת יגע דוקא במטפחת ,שמא יגע בס״ת עצמו, הספר 'ברכת שמואל' על שם אביו הרב זצ"ל" כמו
שאינו מניח תפילין יש עליו קרוב לג' מאות עונשין ואל יגלל ס״ת פירוש ואל יגללו העמודים בלא שכתבו בניו הגאונים בריש ספרו .ודומני שהפירוש
בכל שנה ,עכ"ל ,וכונתו לכל יום שחייב בתפילין, מטפחת .ולפי״ז י״ל שהרמב״ם לא הביא דברי ר' של שם 'ברכת שמואל' הוא שהוא ה'ברוך' של
הרי להדיא דהוי חיוב בכל יום .וכן מבואר בכמה ינאי שפסק כר' פרנך ,וצ״ע בכל זה. 'שמואל' ,שכן שמו של הגרב"ד היה 'ברוך' והוא היה
ראשונים בעירובין צ"ו ,ועליהם תפול קושייתו. ובאופן אחר י״ל שהמהרי״ט הביא יש מפרשים 'הברוך' של אביו 'שמואל' ,וזהו פירוש שם הספר.
ומצאתי להמהריט"ץ (בתוך חידושיו לפרק איזהו שפירשו לשון הרמב״ם שכתב האוחז ס״ת ״כשהוא ונפק"מ לאלו שרוצים ללכת בדבריו וקוראים שם
נשך) שעמד בזה ,וכתב דמשום שאבילות יום ראשון ערום״ – דהיינו שהאדם ערום (עי' רדב״ז סימן ספריהם 'ברכת פלוני' על שם אביו ואין שמם
מה"ת הרי זה דוחה את מצות עשה של תפילין, תשעא ועוד) ,וזהו מ״ש ר' פרנך .ואולי רבי ינאי 'ברוך' ,ולדוגמא מי ששמו 'חיים' ושם אביו 'ישראל',
ומיושבת היטב קושייתו ,אך יישוב זה לא מיישב את חידש אע״פ שהאדם אינו ערום מ״מ לא יגלול הס״ת אם רוצה ללכת בעקבות הגרב"ד יש לקרוא שם
ראיית הגרד"ל שליט"א מדברי הרמב"ם בהלכות בידיו אלא במטפחת ,שאין ליגע בס״ת בידיו כלל. ספרו 'חיי ישראל' ולא 'ברכת ישראל' ,ובאתי רק
תשעה באב ,דהלא זהו בודאי רק מדברי סופרים, צבי ראטשטיין ,ירושלים לעורר.
הלל שמעון שימאנאוויטש
ולא שייך התירוץ הנ"ל ,וזו באמת ראי'ה מהימנא ***
ליסוד מרן הגרי"ז ז"ל. חובת תפילין בכל יום ***
בהירות הכתב
עוד ראוי לציין מ"ש הגר"מ שטרנבוך שליט"א נהניתי מדברי הרב הלל שמעון שימאנאוויטש
(ספר עובדות והנהגות עמ' שלט) שהק' להגרי"ז שליט"א במכתבו גליון נצבים וילך ,ובאתי להעיר נהניתי מחלק ב' של "הכנת ספר לאור" בגליון
ז"ל ממ"ש בתוספתא ברכות (פ"ו ה"י) לא הניחן רק על מש"כ בשאלה האם מצות תפילין הוי חיוב נצו"י .נ"ל להוסיף על מש"כ בענין בהירות הכתב,
בשחרית מניחן כל היום כולו ,הרי להדיא דיש חיוב בכל יום ,שהביא ראיה דאינו חיוב בכל יום מהא שכן מבואר כבר בספר החינוך במצות כתיבת ספר
בכל יום ,והשיב לו "כפי הנראה זהו מדרבנן ,שצריך דאיתא בגמ' (סוכה כה ,ב) שאבל פטור מתפילין תורה (מצוה תריג) לענין לימוד מתוך ספר תורה
להניחן בכל יום ויום" ,הרי דגם הגרי"ז מודה דיש מקרא דפארך חבוש עליך ,ולמה לא הקשה הגמ' עד עצמו וז"ל" ,ואף על פי שהניחו לו אבותיו ,למען
חיוב מדרבנן בכל יום ויום ,וצריך לומר דלענין דאתי יחזקאל מאן אמרה ,אלא ע"כ דאין זה חיוב, ירבו הספרים בינינו ונוכל להשאיל מהם לאשר לא
זה בודאי אתי אבילות דת"ב ודחי הך חיובא ,וכל ולכן אין כאן עקירת דבר מן התורה .אולם באמת תשיג ידו לקנות ,וגם למען יקראו בספרים חדשים
קושיית הגרד"ל היתה לענין החיוב מה"ת ופשוט. נראה שאין כאן ראיה כלל ,דאף אם נימא דאין כאן כל אחד ואחד מישראל ,פן תקוץ נפשם בקראם
ויצויין עוד מ"ש הג"ר איתמר גרבוז שליט"א (משנת עקירת דבר מה"ת ,מ"מ גם אילו יבא נביא ויאמר בספרים הישנים שיניחו להם אבותיהם" .ועיי"ש
מש"כ בהמשך דבריו בדיני המצוה.
המועדים עניני תפילין עמ' יא) בענין דברי הגרי"ז
ז"ל דיכול להניח תפילין יותר זמן לאחר חוה"מ,
שאסור לאבל ללבוש חולצה לבנה ג"כ אית בזה
משום אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ,וא"כ על יהודה הבר בברכה,
"שמעתי מאאמו"ר ז"ל שמסקנת מרן הגרי"ז היתה כרחך אין לומר שיחזקאל חידש הלכה זו. ***
דממ"נ ,אם יכול עכשיו להניחן לאחר זמן א"כ הרי אחיזת ס"ת ערום
וכבר דנו בזה הראשונים ,דהרא"ש במו"ק (פ"ג סימן
הוא צריך להניחן בשביל החיוב של עכשיו ,ול"ש ג) הביא בשם רש"י דדיני אבילות דילפינן מיחזקאל ראיתי מש״כ הכותב החדש הרר״י באסער שליט״א
לומר כלל דמניחן בשביל החיוב של הימים שלא הוו מדאורייתא וגמרא גמירי להו ואתא יחזקאל (גליון נצו"י) דברים נחמדים ובהירים לפרש הגמ'
הניחן" וצ"ע. ואסמכינהו אקראי ,והרא"ש עצמו חולק וס"ל דדין סוף מגילה "מוטב תיגלל המטפחת ואל יגלל
אסיים בהערה בענין אכילת סעודת שבת לפני זה מדרבנן הוא ,אבל לא אמרו דשפיר נתחדש ע"י ספר תורה" ע״פ ספר העיתים ,שזהו המשך מגמ'
חצות .ראוי לציין מה שכתב בספר עובדות והנהגות יחזקאל איסור תפילין .ורש"י הביא ראיה לשיטתו הקודמת שאין לאחוז ס״ת ערום .ורצה לפרש ע״פ
הנ"ל (עמ' תקסא) "שמעתי מפי רש"ז פינס ז"ל דדין זה הוא מדאורייתא מדיליף לפטור אבל מן דבריו גם דברי רש״י שכתב "ואל יגלל ספר תורה –
ששמע מהגדול דמינסק דמדינא יש לקדש ולאכול התפילין דהוי דאורייתא ,ומזה משמע דאדרבה בתוך המטפחת ".אבל לפי דבריו הנידון הוא האם
כזית בסעודת יום השבת לפני חצות היום ,ועל איכא חיוב תפילין בכל יום .וכן מדברי הרא"ש שם לגלול או לא ,ורש״י כנראה בא לפרש רק האיך
כן כשר"ה חל בשבת הזהיר למהר התפילה כדי שכתב דהא דאבל אסור בתפילין הוא משום שיש לגלול ,ויל״ע.
שיספיקו לקדש ולאכול כזית לפני חצות". כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשב ואל תעשה, ומ"מ ברבינו חננאל פירשתי על דרך זה ,דז״ל הר״ח,
ישראל ורנר ,נעניועט מזה ג"כ משמע דס"ל דאיכא חיוב תפילין בכל יום. תגלל המטפחת ואל יגלל ס״ת כלומר בלא מטפחת,
| 2מערכת עלים מכירה טובה לידידינו הר"ר בנימין צבי גליק שליט"א שהמציא לנו את התמונות מגדולי ישראל
פסוקי הנביאים ,כי ממנו נלמד שכך ביאורו וכמו שכתב רש"י ,ולא קבעוהו לפני
חתימת הברכה כבסדרי זכרונות ושופרות.
שתי הערות בתפילות של ראש השנה
הרב חיים דוב גרינעס ,מכון עלה זית
עלה תפילה
*** שנינו במסכת ראש השנה (טז ,א) :אמרו לפני בראש השנה מלכיות בענין סדר
גדרו של פיוט הנה בענין פיוט ונתנה תוקף ,יש לברר מה טיבו .דהנה אינו ענין פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות ,מלכיות כדי שתמליכוני עליכם ,זכרונות כדי
ונתנה תוקף סידור שבחיו של הקב"ה ולא הודאה לו ואף לא שאלת צרכים ,אלא שיעלה זכרונכם לפני לטובה ,ובמה בשופר ,ע"כ.
הבהרת גודל הפחד של היום .וצריך להבין מה גדר התועלת בזה. הנה כל אחד משלשת סדרים אלו מתחלק לעשרה פסוקים המדברים מענינו:
והנראה ,דהנה בספר נפש שמשון להג"ר שמשון פנקוס שלשה של תורה ,שלשה של כתובים ,שלשה של נביאים,
ז"ל (שערי האמונה ,עמ' רנד) מביא יסוד ממרן הגרי"ז ועוד אחד של תורה.
בענין הבטחון .הגרי"ז הציע סתירה בדברי חז"ל ,שמחד ויש להעיר ,דהנה בסדרי זכרונות ושופרות ,אחר תשעת
גיסא אמרו (ראש השנה לב ,ב) שאין אומרים הלל בראש פסוקים הראשונים אומרים הברכה [או"א זכרנו בזכרון
השנה ויום הכפורים מפני שספרי חיים וספרי מתים טוב לפניך ,או"א תקע בשופר גדול לחרותנו] ,ולפני חתימת
פתוחים ,ומאידך אמרו (מדרש מובא בטור או"ח תקפא) הברכה אומרים הפסוק האחרון של תורה .אך במלכיות אינו
שיש ללבוש ולהתעטף לבנים ולגלח הזקן ולאכול ולשמוח כן ,אלא לפני הברכה ,מיד אחר פסוקי הנביאים ,אומרים
בראש השנה "לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס" .מהי הפסוק של תורה האחרון" :ובתורתך כתוב לאמר ,שמע
אפוא הגישה הנכונה לראש השנה – לפחוד מאימת הדין, ישראל ה' אלקינו ה' אחד" .הלא דבר הוא.
או לשמוח בבטחו על הקב"ה שיעשה לו נס. עוד טעון ביאור ,כי בפסוק זה לא נאמר במפורש ענין של
לזה חידש הגרי"ז שכדי להגיע לבטחון אמיתי ,צריך מלכויות ,אלא של אמונה באחדות הקב"ה .אם כן אפוא,
מקודם להכיר ולפחוד מגודל הסכנה שעומד בה ,אשר על איך קבעוהו ז"ל כפסוק של מלכיות (וראה בזה בתוס'
ידי כך יחסה האדם בצלו של הקב"ה ויבטח בו באמת ,ע"ש ברכות מ ,ב ד"ה אמר אביי).
דברים נפלאים בהנהגת הגרי"ז עצמו בזה. והנראה ,דהנה הפסוק האחרון של נביאים שאומרים
על פי זה נראה לומר ,שלזה התכוון רבי אמנון ממגנצא כת"י של הפיוט ונתנה תוקף שנמצא בגניזת קהיר בסדר מלכיות הוא :והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא
ביסדו פיוט ונתנה תוקף ,הכוונה בו היא לעורר באדם גודל הסכנה שעומד בה יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד ,ט).
והנה ז"ל רש"י על פסוק שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד (דברים ו ,ד) :ה' שהוא בימים אלו ,אשר אף מלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון כי לא יזכו בעיניך בדין,
אלקינו עתה ולא אלקי האומות ,הוא עתיד להיות ה' אחד ,שנאמר (צפניה ג ,ט) כי כאשר בו ביום נפסק על האדם מי יחיה ומי ימות ,מי בקצו ומי לא בקצו ,מי ישפל
אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ,ונאמר (זכריה יד ,ט) ביום ומי ירום.
והנה עתה שעומד האדם על הסכנה האיומה בה ניצב ,מכריזים איזו השתדלות ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ,עכ"ל.
יש עליו לעשות כדי להינצל מפח יקוש – ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את הרי שמהפסוק 'והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד'
רוע הגזירה. נלמד פשט הפסוק 'שמע ישראל' ,שהכוונה שלעתיד לבוא יהיה שם הקב"ה אחד,
ובמעמד זה ,כאשר האדם מפחד מאיום היום וגם מתכונן להשתדל לטובתו ככל שימלוך על כל האומות.
יכלתו ,שייך לו לבטוח בהקב"ה שיעשה לו נס .לזה ממשיכים ואומרים" :כי כשמך אשר מעתה יובן ,דשפיר שייך 'שמע ישראל' אל ענין המלכיות ,בהתכוונו על
כן תהלתך ,קשה לכעוס ונוח לרצות .כי לא תחפוץ במות המת ,כי אם בשובו מדרכו ממלכת הקב"ה לעתיד לבוא .אך מאחר שמפשטות הכתוב לא נשמע שכך
וחיה .ועד יום מותו תחכה לו ,אם ישוב מיד תקבלו" .ומתוך גישה זו יזכה האדם בדין. פירושו ,לזה הסמיכוהו ז"ל בסדר המלכיות אל פסוק 'והיה ה' למלך' שבסוף
ושופרות ,וממילא כשאומר מלכויות או זכרונות ביחד עם קדושת היום הרי נמצא
שהוא אינו חותם בשני ענינים שונים ,אלא הכל ענין אחד של שמו וקדושתו
עיקרו של יום
ע"פ ספר חדות יהודה ,ביאורי סוגיות בענינים שונים,
עלה ברכות
של היום .ונחלקו רבי ורשב"ג מה הוא עיקר קדושת היום ושמו ,דלרבי עיקרו מאת הרה"ג ר' יהודה ליב הכהן שיף שליט"א
זכרונות ולרשב"ג עיקרו מלכויות. איתא במתניתין (ראש השנה לב ,א) ,סדר ברכות ,אומר אבות וגבורות וקדושת
שוב מצאתי דמטו כן משמיה דמרן הגר"ח סולובייצ'יק זצ"ל (ספר זכרון אש השם ,וכולל מלכויות עמהן ואינו תוקע ,קדושת היום ותוקע וכו' ,דברי רבי יוחנן
תמיד ,ובתשובות והנהגות חלק ב סימן ער אות ג) ,והוסיף הגר"ח ,דהנה באמת בן נורי ,אמר לו רבי עקיבא אם אינו תוקע למלכויות למה הוא מזכיר ,אלא אומר
לא מצינו בתורה שיש שם מיוחד לראש השנה ,משא"כ בפסח שנקרא בתורה 'חג אבות וגבורות וקדושת השם ,וכולל מלכויות עם קדושת היום ותוקע וכו' ,ע"כ.
המצות' וכן חג השבועות וחג הסוכות ,אבל ראש השנה לא מוזכר בתורה מהו ועיין בגמרא להלן דאיתא שם ,והיכן אומרה לקדושת היום ,תניא רבי אומר עם
עיקר שמו וקדושתו ,ועל כרחך שעיקר קדושת היום של ראש השנה הוי גופא המלכויות אומרה וכו' רשב"ג אומר עם הזכרונות אומרה ,ע"כ.
במלכויות זכרונות ושופרות ,ובאמת לראש השנה יש שלושה שמות' ,יום תרועה'
ולכאורה יש להקשות מהא דאיתא בגמרא בברכות (מט ,א) שאין חותמין בברכה
דהוא שופרות ו'יום הזכרון' שהוא זכרונות ו'מלך על כל הארץ' דהוא המלכויות.
בשני ענינים משום שאין עושין מצות חבילות חבילות .וא"כ כיצד כוללים קדושת
ועוד כתבו בשם הגר"ח ,שע"פ זה יצא לחלוק על מה שכתב בשערי תשובה (סימן היום בברכה אחרת.
תקפב סעיף ו) במי ששכח לומר מלך על כל הארץ ואמר רק מקדש ישראל ויום
אלא שלפי רבי יוחנן בן נורי לא קשיא ,כיון דהוא ס"ל שכולל את המלכויות עם
הזכרון ,שבשחרית יצא אבל במוסף שהוא מלכויות אפשר דאינו יוצא דהא צריך
הקדושת השם ,ובזה י"ל שהכל נקרא ענין אחד וברכה אחת ,שהרי החתימה של
לחתום מלך על כל הארץ דומיא דזכרונות ושופרות שצריך חתימה .ועל זה אמר
קדושת השם היא 'המלך הקדוש' .אבל אכתי תיקשי לפי רבי עקיבא ,וכן לפי רבי
הגר"ח שלפי הנ"ל הרי שגם בשחרית לא יצא ,דכיון שהמלכויות הם השם של
ורשב"ג דמייתי בגמרא דס"ל שכולל מלכויות או זכרונות עם קדושת היום.
עצם קדושת היום .ברם ,עיין בחיי אדם (חלק א כלל כח אות יז) דס"ל כמו שהביא
השערי תשובה ,ולכאורה מוכרח בדעת החיי אדם והשערי תשובה ,שנחלקו על והנראה לבאר בזה ,שמלכויות זכרונות ושופרות אין זו תקנה בעלמא של אמירת
יסוד הדברים הנ"ל ,וסוברים שבמלכויות זכרונות ושופרות יש רק תקנה מיוחדת פסוקים וקבעום בתוך סדר התפילה ,אלא התקנה היא בעצם קדושת היום של
לאומרם בסדר התפילה ,אבל אין התקנה שהם החפצא של קדושת היום. ראש השנה ,והיינו דהשם של יום ראש השנה וקדושתו הוי מלכויות זכרונות
3 | To receive the gilyon weekly via email, email "subscribe" to publish@alehzayis.com
ג .בעיקר דברי תלמידי רבינו יונה עיין בערוך השולחן שהקשה דאיך אפשר לומר
דהחידוש הוא היתר אמירת קריאת שמע והרי מבואר בגמ' י' ע"ב אמר רב חסדא
בענין דברים שבכתב
אין לאומרם בעל פה
עלה ריתחא
אמר מר עוקבא מאי לא הפסיד לא הפסיד הברכות ,וצ"ע .ויש להעיר קצת מלשון הרב מאיר קויפמאן
המשנה 'הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה' ,דהא הוא מחוייב
לקרותה משום תקנת הברכות שהם רק עם קריאת שמע ,ואעפ"י שזה קצת טעם ראיתי בעלה כתב (גליון כי תבא) הדברים הנעימים והמקיפים של ידידי הג"ר
צדדי ,מכל מקום הרי מהמשנה משמע שאין שום חיוב בקריאתה ,וצ"ב. שמעון שימאנאוויטש שליט"א ,בענין דברים שבכתב אין לאומרם בעל פה,
ובאתי להעיר באיזה נקודות כדרכה של תורה.
ונראה לפרש בזה בהקדם דברי הפני יהושע בביאור דברי הגמ' לקמן שם י'
א .הביא דברי הגאון רבי בנימין פאלער זצ"ל שביאר דרק היכא שהמצוה והחיוב
ע"ב א"ר מני גדול הקורא קריאת שמע בעונתה יותר מהעוסק בתורה ,מדקתני
הוא קריאת הפרשה הוא דאמר בתלמידי רבינו יונה דמותר לאומרם בעל פה גם
הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה מכלל דקורא בעונתה עדיף
שלא במקום מצוה ,ומחלק דקריאת מגילת סוטה היא דברי האלות עצמן ולא
ע"כ ,וקשה דזה פשוט דהוא תורה עם קיום מצות קרי"ש ,ועיין תוס' והרשב"א.
שייך לפרשת התורה .והעיר ידידי הנ"ל מדברי רבינו יונה בהמשך שכתב כן לגבי
אבל הפני יהושע פירש דסד"א דקרי"ש אפילו בזמנה אינו תורה ,כיון שתורה
פרשת קרבנות ג"כ ומשום מצות אמירתה ,משום שעל ידי כך הוא כאילו הקריב
הוא בזה דמביא לידי מעשה ולהבין ולהורות ,וקרי"ש אינו כן ,אלא קריאה של
קרבנות ועל פי המדרש ע"ש .והקשה דהא זה מיקיים גם ע"י העסק בה וא"כ אינו
קבלת עול מלכות שמים .וזהו דמדייק ממתני' דקרי"ש הוא דין בקריאה ,ותירץ שלשיטתו של הגר"ב פאלער בהלכות
כעוסק בתורה ,ואע"פ שלא שייך וכנ"ל ,ואלא ע"כ דהקריאה ברכת התורה א"ש ,שכתב שאמירת פרשת התמיד היא דין
של קבלת עול מלכות שמים 'חשיבא טובא' וכעוסק בתורה, קריאת הפרשה [ומפרש עפ"ז שיטת רש"י שבירך ברכת
וזהו אפילו שלא בעונתה ,וק"ו דבעונתה הקריאה של קבלת התורה עוד הפעם ע"ש] ,עכת"ד.
עול מלכות שמים חשיבא יותר מהעוסק בתורה ,אתו"ד .וצ"ב
מה כוונתו דחשיבא טובא ,ותו מהו זה שכתב דלא הוי כעוסק אמנם אע"פ שיפה דן ויפה זיכה ,וכמו שמצא שכ"כ הגרב"פ
בעצמו ,מכל מקום אי משום הא לא איריא .דהנה עצם דבר
בתורה כיון שאינו ראוי להבין ולהורות והא מבואר במנחות
זה שאמירת פרשת התמיד היא קריאת הפרשה אינו חידוש
צ"ט דבקרי"ש שחרית וערבית קיים לא ימיש ,וצ"ע.
כ"כ ,שהרי בסדר רב עמרם גאון כתוב (מובא בתוס' ורא"ש
ונראה לבאר בזה על פי דברי המהר"ל (נתיב העבודה פרק לקידושין לא ,א – ולהלכה בטור סימן נ) דתקנת אמירת
ט') שביאר דזה דהמדקדק באותיותיה של קרי"ש מצננים לו פרשת התמיד עם פרשת איזהו מקומן וברייתא דרבי
גיהנום הוא מפני קיום תלמוד תורה ולא משום מצות קרי"ש, ישמעאל הוא [עכ"פ ג"כ בכדי] לקיים לעולם ישלש אדם
אלא דבכל תלמוד תורה כיון שתלוי בהבנה לעולם אינו רבי צבי הירש ברלין זצ"ל שנותיו שליש במקרא וכו' ,וא"כ בעל כרחך שהוא קריאת
בשלימותו ,משא"כ קרי"ש הוא תלמוד תורה דתלוי בקריאה בלבד ,וכתב דלפיכך פרשת התורה ולימודה.
אבל דבר זה כשהוא לעצמו אינו מספיק בכדי ליישב ההערה מדברי תלמידי רבינו קורין לה 'קריאת' שמע ,וע"י דקדוק באותיותיה הוי תורה בשלימותה ומצננים לו
יונה ,שהרי אין כוונתו על פרשת התמיד בלבד ,וכמבואר ממה שפירש עפ"ז הגמ' גיהנום .ולפי"ז יש לפרש כן בכוונת הפני יהושע ,שמצות שינון דקרי"ש הוא אופן
יומא שהכה"ג היה קורא בעשור שבחומש הפקודים על פה 'כיון שהוא מענין חדש של תלמוד תורה ,וע"י החפצא של קריאה דקבלת עול מלכות שמים גופא
הקרבנות ומצינו שמצוה לומר פרשת הקרבנות על פה כדאמרינן לעיל לא חששו מיקיימא מצות תלמוד תורה ,ולזה מוכיח הש"ס דאפילו שלא בזמנה קיים אותו
בקריאתה אפילו כשאינו לחובה' ,והיינו משום דקאי על כל פרשיות הקרבנות ולדין החפצא של דברי תורה דקרי"ש ,ושהוא אכן כתלמוד תורה ,וא"כ כ"ש בעונתה
כל העוסק כאילו הקריב ,והדרא קושיא לדוכתא דכפשוטו זה ע"י תורה שבע"פ ג"כ גדול התורת קבלת עול מלכות שמים עוד יותר.
[וכמבואר במנחות ק"י תלמידי חכמים העוסקים בתורת הקרבנות כאילו הקריב לפי"ז נחזור לדברי תלמידי רבינו יונה ונימא דזה שלמעשה לא הפסיד הברכות
וכו' ופירש רש"י כגון סדר קדשים] .ואלא ע"כ צ"ל דמדברי תלמידי רבינו יונה לאחר זמנה הוא רק מפני שעדיין קיים החפצא של תלמוד תורה דקרי"ש ,ובזה
מבואר שקיום זה דכאילו בנו בית המקדש והקריבו עליה קרבן שמביא מהמדרש הוא דתליא תקנתן ז"ל .וא"כ י"ל – וע"פ יסוד דברי הג"ר בנימין פאלער ,או לפי
שם ,הוא דוקא בקריאת הפרשה .שוב ראיתי בהגהות פעולת שכיר (למחבר ספר המהלך של הרהש"ש (באות ג' מהלך ראשון) – דהיתירא דתלמידי רבינו יונה
מעשה רב על הגר"א ,וכידוע עדות הג"ר חיים מוואלאזין על המחבר בהסכמתו) שכ' נבנה ע"ז דעדיין מיקיימא אותו הקיום שבתוך זמנה גם לאחר זמנה ,ונימא דהיינו
כן בקוצר אמרים וזה לשונו 'כ"ה במגילה ל"א ע"ב ותענית כ"ז ע"ב ,ושם הגירסא החפצא של קרי"ש ,וכמש"כ עפ"י המהר"ל והפני יהושע ,וא"כ נמצא דכאשר
כ"ז שקורין בהם מעלה אני וכו' ומוכח שם דאקריאה בספר קאי' עד כאן לשונו.
המשנה אומר דלא הפסיד בקריאתה אלא דהוי אותו קריאה בתורה ומותר
[ואין מזה בכדי תפיסה על הג"ר בנימין פאלער בעצמו בכלל ,אלא שכ' דמדברי
לקרותה ע"פ אפילו לאחר זמנה ,זו גופא הסיבה שמותר לקרותה עם ברכותיה
תלמידי רבינו יונה מבואר עכ"פ שמשום טעמא דאמירת פרשת התמיד משום כל
ולא הפסידם .וי"ל דלפיכך אמרינן דקריאתה הוא כקורא בתורה אע"פ שצריך
העוסק הוי דין קריאת הפרשה ,ואפילו לולי דברי סדר רב עמרם גאון ,ופשוט].
לקרותה משום ברכותיה ,וכמו שנתבאר.
ב .אמנם עדיין יש להעיר על דרך הערת הרהש"ש ,שהרי תלמידי רבינו יונה הזכיר
ד .בעיקר הנידון שהזכיר הרהש"ש אם הלל הוא שירה או קריאה ,אע"פ שכבר
עוד ברכת כהנים ,וא"כ יוצא מהדברים שגם זה דין קריאת הפרשה ולא דין לברך
את ישראל עם מילים הללו .ואע"פ שיתכן שזה אינו צריך לפנים והוא הפשטות ,הלכו בו הנמושות אבוא אחרי הקוצרים ללקט ולציין להערה שלא ראיתי שדשו
מכל מקום אפשר להוסיף דמצאנו כן בד' תלמידי רבינו יונה בעצמן .בברכות דף בה רבים .אי' בגמ' ברכות (יב ,ב) כל פרשה דלא פסקא משה אנן לא פסקינן.
ח' בסוגיא דשנים מקרא ואחד תרגום כ' תלמידי רבינו יונה שאין תרגום לפסוקי ועיין מג"א (סימן רפב) שכתב דבדרך תפילה ותחנונים מותר להפסיק ,ובסימן
ברכת כהנים ,וכבר העיר רבי עקיבא איגר דבחומשים שלנו יש תרגום ,אמנם תכ"ב הקשה המג"א על מה דמפסיקים פרשה דהלל באנא ה' ,ועל המנהג בברית
מצאנו בכמה ראשונים שלא היה להם .הבית הלוי (בהגהותיו לספר דו"ח רע"א) שהמוהל אומר וכרות ומחלקו לפסוקים ,ע"ש תירוצו .וקשה דהא כבר כתב דדרך
כ' וזה לשונו ,ובאמת דאין צריך להיות תרגום על ברכת כהנים דהרי התרגום הוא תפילה מותר .ועכצ"ל דהלל ואמירת פרשת וכרות בפסוקי דזמרה הוא דרך
מפרש להמקרא ,וא"כ כשאומר בתרגום דהכהנים יברכו לישראל ויאמרו להם קריאה .אמנם אכתי יש להקשות מחצי הלל ,והפשוט די"ל דאה"נ חצי הלל אינו
כך ,צ"ל הלשון שכתוב בקרא ,דהרי ברכת כהנים אין נאמרים אלא בלשון הקודש קריאת הפרשה ,וכ"כ הגרי"ז בהל' חנוכה בפשיטות ,שהרי חצי ההלל אינו ההלל,
וכמבואר בפרק אלו נאמרים וא"כ יאמרם המתרגם בתרגום אינו אליבא דדינא ,והוא בדרך שירה דמותר .אמנם ראה זה מצאתי בספר שו"ת תפארת צבי (להג"ר
עכ"ל .ויש להעיר דא"כ גם במקרא ביכורים שאינה נאמרת בכל לשון נימא הכי .צבי הירש מברלין ,חלק או"ח סימן יד) שהשיב להג"ר ישעיה פיק זצ"ל שהקשה
ואפשר לומר דשאני מקרא ביכורים שיסודה להודות ואינו דין קריאת הפרשה על חצי הלל מדין כל פרשה דלא פסקה משה ,ותירץ דלפיכך מדלגים תחילת
גרידא ,משא"כ ברכת כהנים היא דין קריאת הפרשה ,ועל כן לא שייך תרגום .וא"כ הפרשה שזה מותר ,וע"ש שהגרצ"ה מברלין מסכים להקושיא ולתירוץ והוסיף
ראיה מדיליה. א"ש דגם ברכת כהנים הוא דין קריאת הפרשה.
|4
א .מי שבעל נדה יש לו להתענות ארבעים יום כדברי הרוקח ,ויש לחוש לדברי
המקובלים שכתבו להתענות ס"ג יום ,אך יכול להתענות ל"ח ימים נפרדים ועוד
דינים העולים מתשובות מרן החתם
סופר לימים הנוראים ולחג הסוכות
עלה תשרי
ב' ימים וב' לילות רצופים ,ובזה יוצא גם ידי דעת המקובלים.
בימים אלו רואה אור "שו"ת חתם סופר המבואר" – מהדורה חדשה של שו"ת חתם סופר
ב .ראוי ונכון לבעל תשובה לאחר שעשה את כל גדרי התשובה ,שיקבע לו יום חלק אורח חיים .המהדורה יוצאת לאור בשני כרכים על ידי ד"ר דניאל ראטה שליט"א
אחד בשנה ,או יום שעבר בו או יום שנתן אל לבו לשוב אל ה' ,ואותו היום יהיה (הוצאת ראטה) ותשו"ח להג"ר יעקב ברקוביץ שהיה המנצח על המלאכה.
אצלו בכל שנה ושנה יום תענית ותשובה בבכי ואנקה ווידוי וחרטה. הספר נדפס בהגהה מדוקדקת ובנוי והדר ,בצד הגליון נדפסו כותרות צד ובתחתית
העמוד נדפסו הערות וביאורים 'דבר משה' המבררים דברי רבינו מסוגיות הש"ס ,ראשונים
תשובה קעה – תיקון תשובה לבועל נכרית ואחרונים ,השוואות לדברי רבינו בשאר ספריו ובירורי נוסח ,ובסוף הספר נוספו מילואים
הבועל נכרית ונתפרסם הדבר ,יש להורות לו שיתודה ברבים ויתענה ל"ט ימים ל'דבר משה'.
על כל בעילה ,וירבה בתפילה שישוב מעליו חרון אף. בשולי כל תשובה ותשובה נסדרה במהדורה זו "דינים העולים מדברי רבינו" – סיכום קצר
של המסקנות ההלכתיות העולות מן התשובה ,בצירוף הערות ומראי מקומות מדברי
תשובה קעז – כפרה לרציחה בשוגג הפוסקים שדנו במסקנות אלו הלכה למעשה.
אשה שנתכוונה להציל והמיתה בשוגג ,יש להצריכה קצת תשובה ,אך אין לקראת הימים הנוראים וחג הסוכות הבאים עלינו לטובה ,ליקטנו כאן את הדינים העולים
מן התשובות העוסקות בענינים אלו .הדינים מובאים ככתבם וכלשונם ,בלא ההערות.
להעמיס עליה בזה.
תשובה סז – אמירת פזמון המבדיל במוצ"ש אלול וראש השנה
א .עיקר תקנת פזמון 'המבדיל בין קודש לחול' נתקן למוצאי יום הכיפורים ,ומכל תשובה קסו – אמירת פיוט מכניסי רחמים
מקום נהגו לאומרו בכל מוצאי שבת. פזמון מלאכי רחמים והסליחה י"ג מידות האמורות בחנינה ,אף שיש לפקפק
ב .בפזמון המבדיל אין קפידא אם מקדים 'כספינו' ל'זרעינו'. באמירתם ,מ"מ אמר אותם רבינו עם הציבור .ומכניסי רחמים רבנו לא היה
אומרו ,והאריך בנפילת אפים עד שהגיע הש"ץ לשומר ישראל.
ג .בפזמון שיש אומרים במוצאי שבת 'יצו ה' חסדו' וכו' ,יש לגרוס בסופו
'בראשיכם אלקיכם' במקום 'ברכושם אלקיכם'. תשובה קסח – תענית חלום בר"ה
א .מי שהתענה בר"ה פעם אחת תענית חלום
סוכות [דצריך להתענות כל ימיו בר"ה] והוא חולה עיניים
תשובה קפא – שיעור אתרוג ושאר שיעורי תורה וכדו' יכול להישאל על נדרו ,ויקבל ע"ע להתענות
בזמנינו ב' ימים בחול במקומו.
א .שיעורי תורה של כביצה וכזית יש להורות לשער ב .בעל ברית מותר להתענות תענית חלום.
בביצים של זמנינו ודלא כהצל"ח. תשובה קסט – קורא שטעה בקריאת התורה של ר"ה
ב .אף לשיטות דיש להכפיל שיעור הביצה ,באתרוג א .אם טעה בראש השנה והשלים הפרשה בארבעה
יש לשער בביצה של זמנינו. קרואים ,לא יאמר קדיש עד אחר שיקראו בס"ת
ג .שיעור אמה של תורה הוא קרוב למידת הבנאים השני ,ויהיה המפטיר עולה לחמישי.
של זמנו ,ושיעור האגודל הוא כשיעור צאל. ב .אם לא קראו בשבת את כל הפרשה לפי הסדר,
יצאו ידי חובתן באופן שלא החסירו ממנין הקרואים.
ד .הקונה כלים מגוי צריך מן התורה להטבילם במ'
אמנם ביו"ט אף כה"ג לא יצאו יד"ח.
סאה אף במעין ,אף אם נסבור דלטבילת אדם א"צ
מ' סאה מה"ת. יום כיפור
ה .יש להסתפק אם מותר לסחוט לימונים תשובה קע-קעא – הוספת עליית אחרון בקריאת
שבמדינתינו בשבת למימיו או לתוך אוכל. התורה בשבת
תשובה קפב – בדין לקיחת לולב לכל אחד ואחד א .במקומות שנהגו להוסיף עליית אחרון בשבת ,אפשר להוסיף ,אבל במקומות
במצוות לולב בעינן לקיחה לכל אחד ואחד ,ואין יוצאים יד"ח ע"י שליחות ,בין שלא נהגו להוסיף יש לחוש דקיבלו עליהם לאסור .וכיון שנוהגים להוסיף עליות
ביו"ט ראשון ובין בשאר הימים. בשמחת תורה מוכח דנהגו להוסיף משום כבוד התורה עכ"פ ,ולכן מותר להוסיף
גם לצורך רווח הקופה של תלמוד תורה לבני עניים.
תשובה קפג – בדין אתרוג המורכב וסימני אתרוג
ב .ביוה"כ שחל בשבת אין להוסיף ,אבל במקומות שנהגו להוסיף אפשר לנהוג כן.
א .אתרוג המורכב פסול.
תשובה קעב – קטן שהגדיל ביום הכפורים
ב .אתרוג שיש בו סימנים שאינו מורכב ,כשר.
א .קטן שנעשה בר מצוה ביום הכיפורים ,חייב להתענות בו .אך מ"מ אינו חייב
תשובה קפד – לקיחת אתרוג המשמש לנוי סוכה למצות אתרוג בתוספת כניסת היום .ואם נעשה גדול באמצע יוה"כ ,חייב להתענות מזמן שבו
מותר לקחת אתרוג שתלאו לנוי מצוה למצות ד' מינים בחוה"מ ,ומותר אף עבור נתחייב.
חבירו ,ושרי לקבל דמי האתרוג. ב .קטן שנעשה בר מצוה במוצאי יוה"כ ,פטור מתוספת יציאת היום .אולם קטן
תשובה רז – בדין אתרוג המורכב וסימני אתרוג שהגדיל במוצאי שביעית ,אסור לנצור פירות שביעית שיוצאים למוצאי שביעית.
א .אתרוג המורכב פסול. תשובה כא – ש"ץ שפסק מהיכן מתחיל השני | אין עושין מצוות חבילות
ב .אתרוגים הבאים מיעניווע שיש עליהם מסורת וכן שאר אתרוגים שיש עליהם ש"ץ שנשתתק באמצע סליחות במוסף של יום הכיפורים לפני או"א מחל
מסורת ,כשרים .והבאים משאר מקומות אינם כשרים אלא אם כן יש כתב הכשר לעונותינו וכו' ,אחר הבא במקומו מתחיל מהמקום שהפסיק הראשון.
שאינם מהמורכבים ,ואין מועילים סימנים להכשירו. תשובה קעג – תיקון תשובה לבועל נדה | עניינים שונים
|5
עלה תשליךWhen Was Tashlich had no issue with it. This seems to be the majority opinion among
the mekubalim and the Sefardim.
Postponed? Until recently, Tashlich was performed on the first day of
Rav Moshe Boruch Kaufman, Machon Aleh Zayis Rosh Hashanah, regardless of whether it fell on Shabbos. This
is implied by all the poskim who do not mention postponing
Original Sources The earliest sources for saying Tashlich on the Tashlich, with the exception of the Kitzur Shulchan Aruch. In
and Reasons first day of Rosh Hashanah appear in Maharil Shu”t Shvus Yaakov (Vol. 3 #42), Rav Yaakov Reisher says not to
(Minhagei Rosh Hashanah #9), and is cited by the Rema (583:2). follow the Kitzur Hashelah’s advice to postpone Tashlich when it
Maharil doesn’t mention reciting any tefillos, simply saying that coincides with Shabbos. He proves that both Maharil and Rav
they walk to the water to invoke the zechus of the Akeidah on this Sholom of Neustadt performed Tashlich on Shabbos. Mateh
day. This recalls the merit of Avraham Avinu, who walked through Efrayim follows the opinion of Shvus Yaakov, while noting a
a body of water on the way to the Akeidah. This reason is also minority opinion not to say it on Shabbos.
quoted in the Mishnah Berurah (ad loc. #8). Pri Megadim writes that he saw Tashlich omitted on Shabbos in
The Rema adds, based on the Sefer Minhagim of Rav Isaac “certain places.” This incident is found in his Teshuvos
of Tirna, that one should recite the pasuk, “Yashuv Megidos (#108), where he notes that he spent Rosh
yirachameinu… v’sashlich bimtzulos kol chatosam Hashanah 5537 (1776) in the shul outside the city
(Michah 7:19). The Rema quotes the minhag of of Lvov. He describes an interesting minhag there.
Tashlich in the context of the simanim performed on The kehillah had him serve as baal makri for the first
the night of Rosh Hashanah. Of course, this should thirty kolos, and although he held that one should
not be understood to mean that one “magically” stand, he followed their minhag and sat. That year,
throws his sins into the water. Rosh Hashanah fell on Shabbos. He notes that
Arizal’s Addition – the Although the original Tashlich was not said, but wonders why. He suggests
Attributes of Mercy source of Tashlich is from that perhaps this was due to the prohibition against
minhag Ashkenaz, the Arizal added another Novominsker Rebbe zt”l at Tashlich carrying, as Tashlich is said outside the eruv. He had
component. He would recite three pesukim from Michah, from heard that Tashlich is recited on Shabbos when it is said within
“Mi Keil kamocha” through “mimei kedem” (Michah 7:18 – 20), the eruv. He also mentions this reason in Pri Megadim, and it is
which correspond to the Yud Gimel Middos Harachamim. These quoted in the Mishnah Berurah (ibid.) as well.
pesukim are also recited after the haftarah of Shabbos Shuvah and Additional Perhaps the change happened because the order
Maftir Yonah. Tefillos of Tashlich expanded. When Tashlich consisted of
Rav Chaim Vital elaborates on the Arizal’s minhag in Shaar simply walking to the river or saying a few pesukim, using a siddur
Hakavanos. He specifically says to recite Tashlich after Minchah, or machzor was not as crucial. However, over the last two
shortly before sunset, outside the city, and at a living body of centuries, many tefillos and bakashos were added to the seder of
water containing fish. Mi Keil Kamocha should be said three times. Tashlich. Beginning 150 years ago, these additions were
After Tashlich, one should shake the bottom of his garments to incorporated into the machzorim. The machzor therefore became
remove the impure forces (klipos). a necessary component of Tashlich, making it impossible to
Shabbos The kabbalistic aspects of Tashlich led to a machlokes recite outside the eruv.
Debate among mekubalim as to whether it should be recited Additionally, the many bakashos conflict with the halachah of
on Shabbos. One question is whether the tefillah of Mi Keil not saying bakashos on Shabbos, especially when they are not part
Kamocha is like saying the Yud Gimel Middos Harachamim on of the tefillah itself. Just as Avinu Malkeinu, the tefillah said when
Shabbos, which is itself debated if it is said when Rosh Hashanah taking out the Sefer Torah, and the tefillos said at Birkas Kohanim
falls on Shabbos (see Mateh Efrayim 584). Rav Yosef Yuzpa of are omitted on Shabbos, these bakashos likewise cannot be said.
Frankfurt says that the kabbalistic minhag of shaking the klipos Perhaps one can still fulfill the original Tashlich on Shabbos, as
from one’s begadim should not be done on Shabbos. per Maharil and Rema, by simply walking to the water. The many
Shaarei Teshuvah (O.C. 583:6) concludes that although Maharam tefillos and bakashos can be said on the second day or throughout
Zacuto opposed saying Tashlich on Shabbos, other great mekubalim the Aseres Yemei Teshuvah.
קונטרס חיים בשירה
ספר
תהלה
תהלה לחיים
לחיים
ע"ש חיים צבי כ"ץ
מסכת
מסכת ראש השנה ראש השנה
ראש השנה
/הרב בנימין הכהן שענברון הרב חיים יחיאל מיכל בלוי הרב מאיר האפמאן הרב ישראל צבי ברוידא הוצאת ראטה הרב יהודה ליב הכהן שיף הרב יעקב פורמאן
הרב קלמן כ"ץ
