משנת השבוע · Mishnas Hashevuah — ראש השנה (2026-09-07)

א משנת השבוע
ראש השנה תשפ"ז
[שנה ט"ז -גליון א']
לימוד מצוה יומית
כ"ט אלול ערב שבת:
מצוה לט .לא לעשות צורת אדם
א' תשרי שבת קודש:
לאו דגזית במזבח מצוה מ.
פרשת האזינו
ב' תשרי יום ראשון:
שלא לפסוע עליו מצוה מא.
תוכן הענינים ג' תשרי יום שני:
דין עבד עברי מצוה מב.
דברות קודש ד' תשרי יום שלישי:
מכ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה ..ג יעוד אמה עבריה מצוה מג.
ה' תשרי יום רביעי:
מצוה יומית ........................................ט מצות פדיונה מצוה מד.
ליקוטי מגיד משנה .............................יג ו' תשרי יום חמישי:
הקונה לא ימכרנה מצוה מה.
דא"ח מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א .......י
מערכת המשנה ..............................מד
שיעורי הלכה ..................................מה
ניצוצי הדף .......................................נא
מראי מקומות ללימוד דף היומי ..........נג
הילולא דצדיקיא ...............................נד
מגיד משנה לנוער ...........................סב
אונגוואר
יצא לאור ע"י
מכון משנה הלכות
1578 53rd St
Brooklyn, NY 11219
לשלוח תגובות והערות
בכל עניני הגליון בפאקס
718-851-2660
לקבל הקונטרס באי-מייל:
KhalUngvar@gmail.com
ג משנת השבוע
דברות קודש
מאת כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה
דברי מוסר והתעוררות לימי הרחמים והסליחות
ויבוא הגואל צדק ,כי בדרך הטבע אין הנה מי אנכי שאבוא לשאת דברי
עצה ואין פתרון .כמו שהאריך הרמב"ם התעוררות ומוסר בפני ישראל עם
באגרת תימן על גודל רשעותם של בני קדושים ,בפרט בזה השנה שדם ישראל
ישמעאל ,וז"ל :ואתם אחינו ,ידוע לכם נשפך כמים ,נסתלקו יהודים צעירים
שהקב"ה הפילנו במהמרות עונותינו והשאירו אחריהם אלמנות ויתומים,
בתוך אומה זו ,שהיא אומת ישמעאל, וזעקתם גדלה עד שמי שמים .ובפרט
שרעתם חזקה עלינו ,והם מתחכמים בארץ ישראל נשפך דמם כמים ע"י
להרע ולמאוס אותנו כמו שגזר עלינו הערבים הישמעאלים.
יתברך "ואויבינו פלילים" (דברים לב:לא), יהודים רוצים לקיים מצוות עשה
ושלא תעמוד על ישראל אומה יותר דאורייתא של ישוב ארץ ישראל .הרי
אויבת ממנה ולא אומה שהרעה בתכלית הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו "לזרעך
הרעה לדלדל אותנו ולהקטין אותנו אתן את הארץ הזה" (בראשית יב:ז ,כד:ז).
ולמאוס אותנו כמוהם .שאפילו דוד היהודים בארץ ישראל לא מחפשים
המלך ע"ה כשראה ברוח הקודש כל להתקוטט ולריב עם הגויים אשר
הצרות העתידות לישראל ,התחיל לצעוק סביבותיהם ,והמה רוצחים הורגים
ולקונן בלשון האומר מרעת בני ישמעאל, וטובחים בבני ישראל בלי שום רחמנות,
ואמר (תהלים קכ:ה) "אויה לי כי גרתי באכזריות איומה ,ממש הגרועים
משך שכנתי עם אהלי קדר". שבאומות.
ומסיים שם הרמב"ם באיגרת תימן ,שרק בימות הקיץ הייתי בקרית ספר לומר
בורא עולם יוציאנו מהשיעבוד שיעור ,ואחרי שחזרנו משם ,שמענו
לישמעאלים .וז"ל :ובורא העולם במדת שהערביים ירו שם בסביבה והרגו יהודים
רחמים יזכור אותנו ואתכם לקבץ גליות חפים מפשע ,ה' ינקום דמם .היום
נחלתו וחבלו לחזות בנועם ה' ולבקר שוחחתי עם בתי תליט"א שגרה בארץ
בהיכלו ,ויוציאנו מגיא הצלמות אשר ישראל ,וסיפרה לי שהיתה בכותל
הושיבנו בו .ויסיר מחשך עינינו ומאפל המערבי להתפלל ,וכשנסעה בחוזרה עם
לבנו ,ויקוים בימינו ובימיכם (ישעי' ט:א)
ה'באס' זרקו הערבים אבנים על ה'באס',
"העם ההולכים בחושך ראו אור גדול וכפתע היה בינם לבין המוות.
ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם",
והעצה היחידה היא לחזור בתשובה
משנת השבוע ד
שאפילו התוכחה יהיה עם טובה' .ומתוך ויחשיך באפו ובעברתו על כל הקמים
צרה המציאם פדות רווחה נא אל תעזבם', עלינו ,ויאיר מחשכינו כאשר הבטיחנו
תהיה עמנו ואתנו שמה ,כי בכל צרתם לו (שם:ב) "כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל
צר' .כלה שעיר וחותנו ויעלו לציון לאומים ,ועליך יזרח ה' וכבודו עליך
מושיעים' -עשו זה שעיר ,חותנו זה יראה" ,עכ"ל.
ישמעאל ,לכלות אותם כליל ואז יעלו ובזה מפרשים את הפרק בתהלים (פרק
לציון מושיעים. ק"כ) "שיר המעלות אל ה' בצרתה לי
הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב ,וככה קראתי ויענני וגו' אויה לי כי גרתי משך
היה בכל הדורות .ומאז אברהם אבינו שכנתי עם אהלי קדר ,רבת שכנה לה נפשי
שזרקו אותו לתוך כבשן האש וכן את עם שונא שלום ,אני שלום וכי אדבר המה
יצחק ויעקב ,וכך היה במשך כל הדורות, למלחמה"' .שיר למעלות אל ה' בצרתה
הישמעאלי והעשו רוצים כל העת לי' ,שאנו שרויים בצרה' .אויה לי כי
לכלותינו .כמו שהיה במלחמת העולם גרתי' ,כ"כ הרבה זמן מחיי' ,שכנתי עם
השניה ,בשואה האיומה ,שאני זוכר אהלי קדר'' ,אהלי קדר'א הם
היטב. הישמעאלים' .אני שלום וכי אדבר המה
למלחמה' ,כמה שאני רוצה לעשות שלום
וזכורני ימים מקדם ,איך שהם פוצצו
עמהם ,הם רק רוצים לצאת למלחמה.
לפני שִ שים שנה באכזריות שאי אפשר
לתארה עלי חרט אנשים נשים וטף ,זוכר ואפילו כאן באמריקה מפחדים היהודים
אני את הימים הנוראים האלו .אני זוכר מהערבים .התנא (אבות פ"ג מ"ב) אומר,
אף את אבי ואמי השם יקום דמם ,ושאר הוי מתפלל בשלומה של מלכות,
ששים רבוא מישראל שעלו על מוקדה על שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים
המזבח על קידוש ה' הגדול והנורא בלעו .רואים מה שקורים ,היום בבוקר
בשנות הזעם ש"בלע ה' ולא חמל את כל הגיע לפה שליח הבי דואר והביא עִ מו
נאות יעקב" (איכה ב:ב) .גם עשו וגם חבילה ,וסיפר שאנשים לא רוצים לקחת
ישמעאל שניהם רוצים להשמיד את חבילות מפחד שזה פצצות .אך האמת
יהודים -זה אומר שאינו רוצה יהודים שאין לנו על מי להשען אלא על אבינו
בארץ ישראל ,וזה אומר איני רוצה שבשמים.
יהודים בעולם כלל ,ה' ישמרנו. בסליחות אומרים "ישראל נושע בה'
אני בטוח שע"פ דרך הטבע היהודים לא תשועת עולמים" ,יהודים מקבלים
יכולים להכניע את עשו וישמעאל ,אלא ישועות רק מה'' ,מכל צרותינו' ,אפילו
הקב"ה בעצמו. שגוי עושה צרות ,אנו מבקשים
❖ שטובותיך יקדמו להם ביום תוכחה,
א
בזמנינו הערבים משתמשים עם השםal-Qaeda :
ה משנת השבוע
לפניו ורוצים לחזור בתשובה ,עליהם אומרים בסליחות" ,תביאנו אל הר קדשך
לעשות סדר תפילה להתפלל ולהתחנן ושמחנו בבית תפלתך כמה שכתוב,
לפניו ,ואז הוא מוחל להם .הרי כתוב 'והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית
להדיא שמחילת עוונות היא ע"י תפילה תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על
ותחנונים ,לא מספיק לימוד התורה כדי מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל
לזכות למחילת עונות ,ללמוד כמה פרקי העמים'" (ישעי' נו:ז).
משניות ,כמה דפי גמרא וכמה סימנים בזמן הזה שאין בית המקדש קיים,
בשולחן ערוך ,אלא צריך דוקא להתפלל התפילה היא במקום הקרבנות" ,ונשלמה
על כך. פרים שפתינו" (הושע יד:ג) .יהודים קמים
ובזה יובן מה שכתוב בגמ' (שבת לא): השכם בבוקר או בעמדם בלילות לעמוד
אמר רב יהודה ,לא ברא הקב"ה את לשפוך שיח ותחינה ולבקש סליחה
עולמו אלא כדי שייראו מלפניו ,שנאמר ומחילה מבעל הרחמים .ואפילו בזמן
"והאלקים עשה שייראו מלפניו" (קהלת שהם עייפים מותשים ,מתגברים הם על
ג:יד) .רבי סימון ורבי אלעזר הוו יתבי, היצר הרע המפיל עצלות וכבדות,
חליף ואזיל רבי יעקב בר אחא ,אמר ליה והולכים לומר סליחות בימי הרחמים
חד לחבריה ניקו מקמיה ,דגבר דחיל והסליחות.
חטאין הוא [היינו שהוא ירא שמים] .אמר וצריך להבין ,למה לא תיקנו הקדמונים
לו אידך ,ניקו מקמיה דגבר בר אוריין הוא לומר בימי הרחמים והסליחות ,ללמוד
[היינו שהוא בן תורה] .אמר ליה ,אמינא בכל יום ויום כמה פרקי משניות ,או
לך אנא ,דגבר דחיל חטאין הוא ,ואמרת ללמוד כמה דפי גמרא ,או כמה סימנים
לי את בר אוריין? ופירש רש"י ,אמינא לך בשולחן ערוך .הרי כח התורה היא גדול
-כלומר אתה מיעטת בשבחו ,שירא עד למאד ,ולמה תיקנו דוקא להתפלל
שמים הוא יותר גדול וחשוב מבן תורה. ולומר סליחות טרם בוא יום הדין הגדול
למדים אנו מזה שירא שמים הוא יותר והנורא.
חשוב מתלמיד חכם .וההסבר בזה הוא אלא הסבר הדברים עפ"מ שאיתא
פשוט ,כי רק כאשר יודע ללמוד תורה בגמרא (ר"ה יז ):עה"פ "ויעבור ה' על
והוא תלמיד חכם ,יכול הוא להיות ירא פניו ויקרא" (שמות לד:ו) ,א"ר יוחנן,
שמים ,כי בלי תורה איך יהא ירא שמים, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו,
הרי הוא לא יודע את ההלכות ,כמו מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור,
שכתוב בפרקי אבות (פ"ב מ"ה) לא עם והראה לו למשה סדר תפלה ,אמר לו כל
הארץ חסיד .ממילא מי שהוא ירא שמים זמן שישראל חוטאין ,יעשו לפני כסדר
יש לו את שני המעלות -גם תלמיד חכם הזה ואני מוחל .היינו שהקב"ה התעטף
וגם ירא שמים. בטלית כביכול כשליח ציבור ,והראה
ומקרא מלא דיבר הכתוב (דברים י:יב) למשה רבינו שכאשר עם ישראל חוטאים
משנת השבוע ו
כל עמו בית ישראל כל מיני גזירות קשות "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך
ורעות ,ושיחדש עלינו שנה טובה כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל
ומבורכת ,ויכתבנו ויחתמנו בספרן של דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה'
צדיקים גמורים לאלתר לחיים טובים אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך".
ולשלום .וכמנהג ישראל עם קדושים הייתי פעם אצל הרבי מגור בעל הבית
להרבות בימים אלו באמירת תהלים, ישראל זצ"ל ושוחחנו בלימוד ,והראני
שסגולתן להכרית הקוצים והמקטרגים ספר בשם צאן קדשים על מסכתות זבחים
עלינו ,ולהשפיע עלינו שפע ישועות עד ומנחות .והראה לי שם דבר פלא,
בלי די. שלמחבר יש הסכמה מהרבי מלובלין.
וכבר האריך בדברים הללו בספר הקדוש וכתב שם הרבי מלובלין בהסכמה שהוא
פלא יועץ (ערך כפור)" ,הנה בהגיע תור מאוד נהנה לראות שיוצא לאור עולם
הימים האדירים ,אם זכה שנפקחו עיניו הספר הזה ,מכיון שגם הוא בילדותו
ואור נגה עליו ,כה יהיה משפטו אשר שהרבי מלובלין רצה לחבר כזה ספר על
יועיל להחיותו שירבה לגמול או לשמוע זבחים ומנחות [כידוע שהרבי מלובלין
בלימודים בדברי מוסר ויראת ה' הנוקבים היה גאון עולם] .אך מכיון שראה שמן
את הלב עד לבית חללו .ובעיניו יראה השמים נתנו לו כח שתפילותיו על בני
ובאזניו ישמע ולבבו יבין כי רע ומר עזבו ישראל מתקבלות בשמים ,עושים פרי
את ה' (עי' ירמי' ב:יט) .ויתמרמר במרירות למעלה ושורש למטה ,הבין שתפילות על
גדולה ויתחרט חרטה גמורה על לא טוב בני ישראל הם יותר חשובות מלימוד
עשה ,ועל כל אשר חטא על הנפש ועל התורה .ולכן מכיון שהיה עסוק בתפילות
אשר גרם רעות רבות וצער השמים על בני ישראל ,לא היה סיפק בידו לחבר
בעונותיו. ספר על זבחים ומנחות.
והימים האלה ימעט בעסק ,אפי' בעסק אשר על כן כאשר באים הימים הקדושים
העיון ,ויעסוק בספרי מוסר על מנת האלו ,מובא כבר בספרי הקדמונים
לשמור ולעשות ולקיים ,וירצה בלב שלם שצריך למעט קצת מלימוד העיון,
ונפש חפצה לתקן את מעוותיו וללכת ובמקומם ילמד ספרי מוסר וחסידות,
בדרך טובה .וידרוש מעל ספר מפי ספרים כדוגמת שערי תשובה לרבינו יונה,
ומפי סופרים איזו היא דרך ישרה שיבור ולהרבות בתפילות בבקשות ובתחנונים,
לו האדם". לומר סליחות בכוונת הלב ,ולבקש
וזה אפשר לרמז בדברי הגמרא הנ"ל, להתחנן ולהפציר מלפני הבורא ברוך הוא
"מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור, שיסלח וימחל לחטאינו ועוונותינו.
והראה לו למשה סדר תפלה .אמר לו ,כל ויתפלל שוב ושוב ברעותא דליבא
זמן שישראל חוטאין ,יעשו לפני כסדר בבכיה ובתחנונים ,שיסיר מעלינו ומעל
הזה ואני מוחל להם" .שהקב"ה אמר
ז משנת השבוע
אסורות? ענה לי ,לא ,לצערי ,איני שומר למשה רבינו ,אם ישראל יעשו כדבר הזה
על העינים .אמרתי לו ,א"כ אין לך יראת להתעטף בטלית ,ולא יראו ולא ישמעו
שמים ,ואין לך את החובה של ירא שמים מהנעשה והנשמע סביבותיהם ,כי כל
צריך לקיים .כי מי שלא שומר על עיניו כוונתם היא בעסק התפילה ,ולא יראו
בלכתו בדרך ,אינו בגדר ירא שמים. שום דבר ,אלא יראה עצמו כאילו שכינה
כנגדו.
❖
כמו שאמרו בגמרא (סנהדרין כב ).אמר רב
הנה אמרו חז"ל (ויק"ר כ' י"ב) אמר ,כשם
חנה בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא,
שיום הכפורים מכפר ,כך מיתת צדיקים
המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו
מכפרת .ועוד כתוב בפרשת התוכחה
שכינה כנגדו ,שנאמר "שויתי ה' לנגדי
(דברים כח:סא) "כל מכה אשר לא כתובה
תמיד" (תהלים טז:ח) ,אז מוחל להם
וגו'" ,ואחז"ל זו מיתת צדיקים .הרי
השי"ת את עונותיהם וממלא משאלותיהם
מפורש שרק כאשר שני צדיקים מתים ,אז
לטובה.
מכפר לנו הקב"ה עוונותינו .ומאידך גיסא
כתוב בפ' שלח "היש בה עץ אם אין" ואפשר עוד להעמיס בדברי הגמרא הנ"ל
(במדבר יג:כ) ,הרי מספיק צדיק אחד שיגן שהמתפלל מתעטף בטלית .שכאשר
עלינו. האדם מתעטף בטליתו ,הרי אינו רואה
מהנעשה בחוץ .לרמז בא שאם אדם רוצה
אלא התשובה לזה ,כי ההסבר למה מיתת
שיתקבלו תפילותיו לרחמים ולרצון,
צדיקים מכפרת .כי כל אחד חושש
ישמור על עיניו שלא יראה מהנעשה
שבעבור עוונותיו נאסף הצדיק אל בית
בחוץ ולא יכשל בראיות אסורות .וכיון
עולמו ,וחוזר בתשובה וממילא מתכפרין
שהוא שומר עיניו כדבעי ,הרי הקב"ה
לו עוונותיו .אך כהיום בדורינו אנו ,כאשר
שומע תפילתו.
נאסף הצדיק אל בית עולמו ,כל אחד
אומר 'זה לא הצדיק שלי וזה לא הרבי השולחן ערוך פוסק בהרבה מקומות על
שלי ,ואין זה נוגע אלי כלל' ,וממילא אינו דברים מסויימים שירא שמים צריך
חוזר בתשובה. לקיים .שאלני אדם אחד ,האם גם אני ירא
שמים שאצטרך לחשוש לדברי השו"ע
ואז צריך לקחת את הצדיק שלך גם כן,
על כל מיני דברים שירא שמים צריך
כדי שגם אתה תחזור בתשובה .לכן כדי
לקיים? עניתי לו בשאלה ,האם אתה נוסע
שיחזרו בתשובה צריכים הרבה צדיקים
לעבודתך להתפרנס כל יום ב'באס'? ענה
שילכו לבית עולמם ,ואז הרבה חסידים
ותלמידים יעשו תשובה .ובזה מובן מדוע לי ,כן בוודאי.
'מכה אשר לא כתובה' זו מיתת צדיקים, המשכתי לשאול אותו ,האם קושר אתה
שצריך לקחת הרבה צדיקים ,כי המה לא את עיניך בזמן הנסיעה ,או עכ"פ סוגר
חוזרים בתשובה אם נפטר צדיק אחד. עיניך בזמן הנסיעה שלא תיכשל במראות
משנת השבוע ח
ולכאורה מה העולה בזה ,הרי הוא חבירו כי השטן מתגבר בעיקר שלא יכבדו אחד
מאותה ישיבה ,ומדוע צריך לכבדו .אלא את השני ,כמו שאיתא לגבי תלמידי רבי
התשובה שאינך מכבד את האדם ,אלא עקיבא שלא כיבדו זה את זה .וכאשר
את התורה שהוא לומד אתה מכבד .ואם נרצה לידע את גודל מעלתם של תלמידי
אינך מכבד את התורה שהאדם לומד ,הרי רבי עקיבא שהיו גאונים מופלגים ,הנה
העונש היה גדול ביותר. הגמרא מביאה שרבי מאיר הלך ללמוד
תורה אצל רבי עקיבא ,אך זה היה לו קשה
ולצערינו אנו בעיקבתא דמשיחא מבזים
מדי .אזי הלך ללמוד אצל רבי ישמעאל
ומזלזלים בכל תלמיד חכם ובכל רב ובכל
שלימד יותר בקל .ורק כעבור תקופה
ראש ישיבה שלא סובר כמותו ,ושוכחים
שלמד תורה אצל רבי ישמעאל חזר רבי
את מה שאמרו חז"ל (שבת קיט ):כל
מאיר ללמוד תורה אצל רבי עקיבא.
המבזה ת"ח ,אין רפואה למכתו .וצריך
לכבד כל תלמיד חכם אפילו אם אינו ומעלת רבי מאיר אמרו חז"ל שלא היה
סובר כמותך .ולא רק תלמיד חכם ,אלא בדור כמוהו ,ולא קבעו הלכה כרבי מאיר
צריך לכבד כל יהודי ויהודי .וכאשר כל מכיון שלא עמדו חבריו על דעתו (עירובין
אחד יכבד את חבירו ,אז יקויים בנו מה יג .):ממילא אם היו לו לרבי עקיבא
שאומרים בסליחות 'ומתוך צרה המציאם עשרים וארבע אלף תלמידים ,שהיו יותר
פדות ורוחה' ,המציאם אתה בורא עולם מופלגים בתורה מרבי מאיר בתחילת
בעצמך תוציאנו לפדות ורווחה. דרכו ,שהוצרך ללכת ללמוד תורה אצל
רבי ישמעאל ,מובן איזה גאונים הם היו,
יהי רצון שנזכה כבר למפלתן של
ובוודאי שלא ביזו אחד את חבירו -
הרשעים ,ולכתיבה וחתימה טובה בביאת
חלילה לנו מלחשוב כזאת על תלמידי רבי
גואל צדק שיגאלנו גאולת עולמים.
עקיבא ,אלא רק שלא כיבדו זה את זה.
ט משנת השבוע
מצוה יומית
ז' תשרי תשפ"ז מצוה מו .שלא לגרוע שאר כסות ועונה
מדבריהם .ודעת הרמב"ם (הל' אישות חיובי הבעל לאשתו
פי"ב) דעל אשתו החיוב מדאורייתא ,ועל הנה הלכה פסוקה הוא בישראל (אהע"ז
בניו מתקנת חז"ל .וז"ל שם (ה"ב): סי' ס"ט-ע') חיובי הבעל לזון את אשתו,
והעשרה ,שלשה מהן מן התורה -שארה ואפילו עני בישראל חייב לזון את אשתו.
כסותה ועונתה .שארה אלו מזונותיה וכו'. ואם היה עני ביותר ואינו יכול ליתן לה
ומבואר דס"ל דמזונות אשה דאורייתא. אפילו לחם שהיא צריכה ,כופין אותו
ודעת הרמב"ן ודעימיה דאפילו מזונות להוציא אם תרצה להתגרש ממנו.
אשתו הוא דרבנן.
(שו"ת משנ"ה חי"ד סי' קע"ז) והאחרונים נחלקו בדבר ,אם דוקא היכא
שאינו רוצה להשתכר עצמו כופין
אם אברכי הכולל עושין כהוגן להוציא ,אבל אם רוצה להשתכר אלא
שמתעלמים מחיוב מזונות שאנוס שהוא חולה ,או אנוס שאין לו למי
אחדשכ"ת לנכון קבלתי מכתבו ,אשר להשתכר ,אין כופין להוציא .ועיין רמ"א
בדורנו בחמלת ה' עלינו אשר אברכים (שם ס"ג) ובפת"ש (סק"ב) ובחת"ס (סי'
אחרי חתונתם יושבים כל היום בכולל קל"א) .ובשו"ע (סי' ע"א) חייב אדם לזון
ולומדים בהתמדה ,אך מסתפקים במיעוט בניו ובנותיו עד שיהיו בני שש ,ומשם
לחם ומים ,האם נכון הדבר ויוכשר ,או ואילך זנן בתקנת חכמים עד שיגדלו.
לאו שפיר עבדי. ואם לא רצה ,גוערין בו ומכלימין אותו
מעשה ברבי עקיבא ופוצרין בו .ואם לא רצה ,מכריזין עליו
שלמד כ"ד שנים מחוץ לביתו בצבור ,ואומרים :פלוני אכזרי הוא ואינו
רוצה לזון בניו ,והאי פחות מעוף טמא
והנה שאלה זו היא כללית ופרטית. שהוא זן אפרוחיו ,ואין כופין אותו לזונן.
ובכלל זאת מצינו בזמן התלמוד ,שדרך ואם היה אמוד ,כלומר עשיר ויש לו ממון
העולם היה לישא נשים ,ואחרי כן היו הרבה ואינו רוצה לזון ,אעפ"כ אין כופין
יוצאין ללמוד תורה בישיבה ולשמש אותו מדין מזונות ,אלא כופין אותו משום
תלמידי חכמים ,ומשם יצאו נושאי צדקה ,ע"ש.
התורה וגדולי ישראל .כמו שמצינו ברבי
עקיבא שיצא ללמוד תורה לי"ב שנים, מחלוקת ראשונים
ולאחר שעברו י"ב שנה ,שמע רבי עקיבא אם חייב במזונות אשתו מדאורייתא
שהסכימה אשתו שימשיך ללמוד ,וחזר מבואר החיוב לזון אשתו ובניו בלי חולק.
ולמד עוד י"ב שנים ,וביחד למד כ"ד ומקור החיוב (כתובות מו ,:מז ):פלוגתא
שנים חוץ מביתו .ואשתו היתה עניה דתנאי אי מזונות אשה דאורייתא או
משנת השבוע י
לפורטה להביא לחם לפי הטף ,ודורשת כאלמנה חיה בעירום ובחוסר כל ,עד
מבעלה שיסגור הגמרא וילך לעבוד שלא היה לה מלבוש לצאת נגדו לקבל
להמציא מזון .ולעומתה טוען הבעל הבן פניו ,כמבואר בגמרא (נדרים נ ,.כתובות
תורה ,שאין הוא חייב לה אלא פת במלח סב.):
ומים במשורה ,כיון שהיא ידעה שהיא
דעת הרמב"ם שהבעל יכול ללמוד
נישאת לבן תורה ואינו מביא משכורת,
וגם לבנים מספיק בפרוטות שהן סיפוק בלי רשות אשתו
ההכרחיים בלבד. ובדברי הראשונים מצינו שהפליגו בשבח
לומדי תורה המקדישים חייהם קודש לה'
הבעל התחייב בכתובה לפרנס את משפחתו
ולתורתו ,ואינם פונים לעסוק על המחיה
ודבר ברור הוא ,שאי אפשר לומר ועל הכלכלה .וידועים דברי הרמב"ם (הל'
שהאברך לא ידאוג עבור משפחתו ,והרי שמיטה ויובל פי"ג הי"ג) דאחר שביאר
הוא התחייב בכתובתו בקבלת קנין ששבט לוי הובדלו לשרת לה' ,כתב :ולא
עצום :ואני אפלח ואוזין ואפרנס יתיכי שבט לוי בלבד ,אלא כל איש ואיש מכל
כהלכות גוברין יהודאין וכו' בקושטא באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו
ומזוניכי וכסותיכי כאורח כל ארעא. מדעו להבדל לעמוד לפני ה' ,לשרתו
ולעומת זה הרי האשה הסכימה וידעה ולעבדו לדעה את ה' ,והלך ישר כמו
בשעת השידוכין מה דיברו ועל מה שעשהו האלקים ,ופרק מעל צוארו עול
הסכימו ,לחיות חיי צמצום ,ועל דרך זה החשבונות הרבים אשר ביקשו בני
נתקיימו הנישואין .ולכן בודאי שהאשה האדם ,הרי זה נתקדש קודש קדשים,
יש לה להסתפק במיעוט .אבל הבעל ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי
מצדו אי אפשר לו להתפטר מחובתו עולמים ,ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק
שקיבל על עצמו. לו ,כמו שזנה לכהנים ללוים.
רבי חיים שמואלביץ אמר לאברך הרי דוד המלך ע"ה אומר (תהלים טז:ה)
שישתדל להביא פרנסה "ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי".
ועובדא הוי באברך אחד שאשתו באתה הרי דהרמב"ם פסק למעשה ,למי שרוצה
לפני הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, להקדיש עצמו לעבודת ה' ,שאינו צריך
משגיח ישיבת מיר ,והתלוננה בפניו שיש לעשות שום חשבונות ,וה' יזמין לו פרנסתו.
לה משפחה ברוכת ילדים ,ובעלה יושב וכמו שכתב הרמב"ם במקום אחר (הל'
כל היום ולומד ואינו מביא פרנסה בבית, אישות פי"ד ה"ב) :תלמידי חכמים יוצאין
ואין לה לחם לפי הטף ,ואינה יכולה לתלמוד תורה שלא ברשות נשותיהן
לסבול עוד מהדחקות השורר בבית. שתים ושלש שנים ,וכן אברך שנעשה
הזמין המשגיח זצ"ל את האברך לביתו, תלמיד חכם ,אין אשתו יכולה לעכב.
והתעניין אצלו על מצב לימודו ,וענה ביש ויכוח בין הבעל לאשתו
שב"ה יושב בביהמ"ד ומצליח בלימודיו.
אמנם מה נעשה לאחותינו ביום שבאת
ושאל ממנו ומה המצב עם פרנסה .ענה
לפנינו ,וטוענת דאין בביתה פרוטה
האברך :אמת שאין לנו פרנסה כ"כ
יא משנת השבוע
והשיב הגאון מה שאמרתי שאינו אמת, בריוח ,אבל מסתפקים במיעוט וחיים
היינו מה שאמרתם שלומד תורה לשמה, בצמצום ,כדי שנוכל לשבת בביהמ"ד
וחז"ל מכחישין דבר זה ,שאמרו (אבות פ"ו ולהגות בתורה.
מ"א) כל הלומד תורה לשמה זוכה
נענה לעומתו המשגיח ואמר :כפי ידיעתי
לדברים הרבה ,ולא עוד שכל העולם
מצב הפרנסה בביתך אינו טוב כלל ,ואין
כדאי היא לו ,נקרא ריע ,אהוב ,אוהב את
לילדים שלך מה לאכול .ויש לך לדעת
המקום ,אוהב את הבריות וכו' ונותנת לו
אשר כתבת קאנטראקט עם אשתך ,ובה
מלכות וממשלה וכו' ומגדלתו ומרוממתו
התחייבת לפרנס את אשתך ואת בני
על כל המעשים .הרי לן רבי מאיר
ביתך .אם תוכל לקיים את התחייבותך
מכחיש את מה שאמרתם שהוא לומד
א להביא פרנסה ,אזי תוכל להמשיך לחיות
תורה לשמה.
עם ביתך בשלום ובשלוה ,אבל אם לא
דברי הרמב"ם על מי שנדבה רוחו באמת תשנה את דרכך ,תגרשה.
לעמוד לפני ה' לשרתו הלומד תורה לשמה
ואמנם יש לדעת אשר אף שלפעמים יש לא יחסר לו פרנסה ע"י לימודו
קשיים בתחילת הדרך ,והיה ראשיתו
ושמעתי בשם גאון אחד ,שפעם אמרו לו
מצער .אבל כאשר מתכוונים לשם שמים
תלמידיו שיש אברך בישיבה ולומד ממש
באמת ובתמים ,עוזר השי"ת ואחריתו
תורה לשמה ,והוא ר"ל מחוסר לחם ממש,
ישגה מאוד (עי' איוב ח:ז) ,וכדברי
וצריך לעשות משהו בשביל פרנסתו.
הרמב"ם שמזמין לו בעוה"ז דבר המספיק
והשיב שאינו אמת .ותמהו התלמידים,
לו .והאמת עד לעצמו הוא שהרבה
וחזרו שנית ואמרו ,שבעינינו ראו שאף
פעמים אמנם יושב הבעל באהלה של
פת לחם אין לו.
תורה ,אבל לבו בל עמו ולא נכנס כלל
א
ויש לציין כאן את דברי הבאר מים חיים (פ' שמות ד"ה א"י ויקם מלך) ,וצריך האדם קודם לימודו
לעיין היטב בארבעים ושמונה דברים שהתורה ניקנית בהם ,כאשר מנאום חכמינו ז"ל (אבות פ"ו),
ולראות לקובעם כולם בלבבו וללמוד התורה בכל פרטיהם .כי אם לא יביט קודם במ"ח דברים הללו
לקובעם במעמקי לבבו באמת ,לעולם לא יקנה התורה שיהיה לרצון לפני מי שאמר והיה העולם
בשלימות .כי כן אמרו :התורה נקנית במ"ח דברים ,ומכלל הן אתה שומע לאו ,שבלא מ"ח דברים
הללו לא יקנה התורה.
ובפרשת תרומה (ד"ה גם יתבאר הכתוב) ,וכמאמר רבי מאיר ז"ל (אבות פ"ו) כל העוסק בתורה לשמה
זוכה לדברים הרבה ,כי כשאינה תורה לשמה ,רק באיזה דבר אשר איננה עולה כוון לה' ,ונשארת
למטה בארץ ,מאין יהיה כוחה להשפיע ברכה וטובה ,הרי אם לא עלתה לשמים לא תרד הברכה
משם.
ובפרשת צו (ד"ה עוד יתבאר) ,ולפעמים ידמה לאדם שלומד לשמה ,אבל אינו כן .ומרן הרב מהרח"ו
ז"ל הוכיחם על פניהם ,וכתב בזה"ל (הקדמה לעץ חיים) :ואמנם האנשים האלה מראין את עצמן שהם
חסידים ואנשי מעשה ,באמרם כי כל עסקיהם בתורה הוא לשמה .והנה החכם התנא רבי מאיר העיד
עליהן שלא כך הוא ,באומרו בלשון כוללת ,כל הלומד תודה לשמה זוכה לדברים הרבה -זוכה
לדברים הרבה ,ולא עוד אלא וכו' .ומי מבעלי תורה שבזמנינו שזכה אפילו לפרט הקטן מהם וכו'
ע"כ .וזה ודאי ראיה מפורשת היא שאין עליה תשובה ,שלא התחילו כלל ללמוד לשמה.
משנת השבוע יב
בעלה ושלל לא יחסר וגו' דרשה צמר בגדר מה שכתב הרמב"ם 'נדבה רוחו
ופשתים ותעש בחפץ כפיה היתה כאניות אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה'
סוחר ממרחק תביא לחמה וגו' זממה לשרתו ולעבדו לדעה את ה'' .ואברך כזה
שדה ותקחהו וגו' ידיה שלחה בכישור בודאי שלא עליו כתב הרמב"ם 'הרי זה
וכפיה תמכו פלך נודע בשערים בעלה נתקדש קודש קדשים' .ובכן ראשית כל
בשבתו עם זקני ארץ" .היינו שהוא זקן יש לבדוק איך נראית שאיפתו בתורה,
ויושב בישיבה ולומד תורה וגו'" .ולחם אם הוא אכן מוכן ומזומן להקדיש חייו
עצלות לא תאכל קמו בניה ויאשרוה ליגיעת ולימוד התורה.
בעלה ויהללה" (שם:כז-כח) .הרי אדרבה
אם הבעל יכול לדרוש מאשתו
מעלה גדולה היא לאשה שמחזקת הבית,
ותתן היא טרף לביתה ,והבעל יושב שתלך להביא פרנסה
ולומד תורה בין זקני ארץ. עוד דן מעכ"ת ,וז"ל :נניח שביציאת אשה
לעבודה מסויימת אין כל בעיה של
אינו יכול להכריח אשתו לצאת לעבוד
צניעות וכדומה ,האם זכאי בעל לדרוש
מיהו בודאי שאי אפשר להכריח אותה מאשתו לפרנסו ואת בני ביתו ,כדי
לכך ,ועוד שאין כל הנשים שוות וראויות שיוכל ללמוד תורה .והביא שתלוי
לעבוד עבודה להביא טרף לביתה ,ולא בתירוץ ר"ת על הגמרא (קידושין כט):
כל העיתים והמצבים שוים אצלה .אבל ללמוד תורה ולישא אשה ,איזה מהן
ודאי דבר גדול שהאשה מנהלת את קודם .ומשני הא לן והא להו ,ופי' ר"ת
הבית ,וגם בדורות האחרונים היו נשים שרק מי שיכול לספק שהוא עשיר יכול
שהחזיקו חנות. ללמוד לאחר הנישואין ,ואם לא אינו
וכמדומה שאשת החידושי הרי"ם (ראה יכול ללמוד.
מאיר עיני הגולה מילואים אות ג') ,ואשת אין ראיה מגמרא בקידושין
החפץ חיים החזיקו חנות .והרבנית של
אולם נראה שאין משם ראיה ,דאולי מייד
בעל דברי חיים הלכה לשוק למכור כדים
שהאשה אינה יכולה להרויח אפילו
של כלי חרס ,ואשרי להם לנשים
לעצמה ,ולכן בעל כרחך חייב לזונה ,אבל
שמפרנסין את בעליהן ,והם לומדין תורה
היכא שהאשה יכולה להרויח אין ראיה
בזכותן ,כי יש לה שכר כפלים.
משם.
ובפרט בזמנינו זכינו לראות בלעה"ר
ראיה משלמה המלך
אלפים אברכים שיושבים ועוסקים
בתורה ,ונשיהם דואגות בשביל הפרנסה, ברם כי נביא בכאן מקרא מפורש מהחכם
אשריהם ואשרי חלקם. מכל אדם שלמה המלך ,שמשבח האשת
(שו"ת משנ"ה חי"ז סי' ס"ז) חיל ,ואמר (משלי לא:יא-כג) "בטח בה לב
יג משנת השבוע
ליקוטי מגיד משנה
ראש השנה
קורין את אגרת התשובה בשבת שלפני ר"ה
כתב בארחות חיים להרא"ש (יום השבת) שיקרא אגרת התשובה שחיבר רבינו יונה ז"ל
בשבוע שיחול ראש השנה להיות בתוכה .נראה דמנהג אחינו בני ספרד שעומדין
בלילות לסליחות מראש חודש אלול ואילך ,ואנו בני אשכנז מתחילין ב[יום] ראשון
שחל בו ראש השנה ,אם לא שחל ראש השנה ביום ב' או ג' בשבוע ,אז מתחילין מיום
א' בשבוע שלפניו ,כמבואר ברמ"א (סי' תקפ"א) בשם מנהגים .והדברים מבוארים ע"פ
א
מדרשים (פסיקתא כ"ג א') דבכ"ה באלול נברא העולם (עיין ר"ן ר"ה ג .ד"ה בראש ,ובביאור
הגר"א סי' תקפ"א) .ולכן יש לקרות אגרת התשובה בשבוע זו ,שכולה נתנה לתשובה.
שבת לפני ר"ה -זמן תשובה
ועוד לפי המדרש (תנחומא אמור כ"ב) דבערב ראש השנה מוחלין להם לבני ישראל
שליש מעונותיהם ,ובעשי"ת שליש השני ,וביו"כ שליש השלישי .א"כ קודם ראש השנה
צריך לתקן מעשיו על שליש הראשון עכ"פ ,דהו"ל יומא דתשובה .ולא ביאר לן רבינו
כמה פעמים יקרא בשבוע ,אי בכל יום ,או פעם אחת בשבוע .והשני נראה ,מ"מ המוסיף
ב
מוסיפין לו ברכות ,ועיין אגרת התשובה בסופו.
א
וז"ל :ויש לשאול למה אדם נידון בראש השנה יותר מבשאר ימים .דבשלמא שאר דברים ,דהיינו
תבואה ופירות האילן ומים ,כל אחד בזמנו נידון ,כדאמרינן בגמ' (ר"ה טז ).דפסח זמן תבואה הוא,
ועצרת זמן פירות האילן ,וחג זמן גשמי שנה .אבל אדם למה הוא נידון בראש השנה יותר מבשאר
ימים.
ותירוץ דבר זה למדנו מדגרסינן בפסיקתא בשם רבי אליעזר בפסוק (ישעי' נה:ו) "דרשו ה' בהמצאו",
דתניא בעשרים וחמשה באלול נברא העולם .ולפ"ז הא דתניא בגמרא (שם י ):דרבי אליעזר אומר
בתשרי נברא העולם ,על גמר ברייתו קא אמרינן ,דאדם הראשון שבו נגמר העולם ,נברא ביום ששי,
דהיינו באחד בתשרי.
וגרסינן תו התם בפסיקתא ,נמצאת אומר בר"ה נברא אדם הראשון וכו' בשתים עשרה יצא בדימוס.
אמר לו הקב"ה זה סימן לבניך ,כשם שעמדת לפנַ י בדין ביום זה ויצאת בדימוס ,כך עתידין בניך
להיות עומדים לפני בדין ביום זה ויוצאין בדימוס .וכל זה אימתי" ,בחודש השביעי באחד לחודש"
(ויקרא כג:כד) .ומכאן סמך למה אדם נידון בר"ה יותר מבשאר ימים.
ואף בשמים יש אות ,שמזל החודש הזה מאזנים (עי' ויק"ר כ"ט ח') ,כי בו "פלס ומאזני משפט לה'"
(משלי טז:יא) .ולפ"ז הא דאמרינן בפרק ראוהו ב"ד (ר"ה כז ).כמאן מצלינן האידנא 'זה היום תחילת
מעשיך זכרון ליום ראשון' ,כמאן כרבי אליעזר ,על יצירת אדם קאמרינן ,אבל בכ"ה באלול תחילת
בריאת העולם הוא .ולכך נהגו בברצלונ"ה וגלילותיה להשכים באשמורת הבוקר בכ"ה באלול.
ב
וז"ל :התלמידים ילמד כל אחד ואחד אגרת התשובה הזאת בחבורה בביתו בשבת קודם המנחה,
או בבית הכנסת ,וילוו אליו אחוזת מרעהו .ושכרו הרבה מאד -אחד הקורא את כולה ,ואחד הקורא
משנת השבוע יד
סימנים שאוכלים ליל ר"ה וטעם להם
בדבר אשר שאל בענין הסימנים שציוו חז"ל (כריתות ו ).יהא אדם רגיל לאכול בראש
השנה :קרא ,ורוביא ,כרתי ,סילקא ,ותמרי .והובא בשו"ע (או"ח סי' תקפ"ג) .ומתפללים
עליו יה"ר ,כשיאכל רוביא יאמר יה"ר שירבו זכיותינו ,וכן כשאוכל ראש כבש ,לפי
הנוהגים לאכול ראש כבש ,או ראש של בריה אחרת יאמר יה"ר שנהיה לראש ,וכן
לשאר סימנים .לכאורה מה קשר האכילה להתפילות ,היה לחז"ל לתקן שיאמרו תפילות
אלו בלי הסימנים ,או כמה פרקי תהלים לסגולה.
סימנא מילתא היא
דע כי אכילת הסימנים אינם לתפלה,ג אלא אדרבה עשיית ואכילת הסימנים הוא
מילתא ,וכמו שאמרו (שם ה ,).ת"ר אין מושחין את המלכים אלא על המעיין ,כדי
שתימשך מלכותן ,שנאמר וכו' .אמר רב אמי ,האי מאן דבעי לידע אי משכא שתא אי
לא וכו' .ומאן דבעי למיעבד עיסקא ,ובעי דנדע אי מצלח וכו' .אמר אביי השתא
דאמרת סימנא מילתא היא ,יהא רגיל אינש למיכל ריש שתא קרא וכו' ע"ש .והנה
מדמביא שם על מושחין המלכים וכיוצא בו .ועיין בשמואל מה שאמרה חנה (ש"א ב:א)
"רמה קרני בה'" ,ואמרו חז"ל (מגילה יד' ).רמה קרני' ולא 'רמה פחי' ,שאול שנמשח בפך
ד
לא נמשכה מלכותו ,ודוד שנמשך בקרן נמשך מלכותו.
אכילת הסימנים מעוררים למעלה השפעות טובות
ועיקר הדבר סימנא טבא ,דאם הסימן טוב יהיה טוב ,והגם שאסור לנחש (עי' יו"ד סי'
קע"ט) מ"מ לעשות סימנא טבא מותר .וכיון שמותר ,גם ראוי ונכון לעשות כן ,שהפעולה
הטובה מהפכת לטובה .אלא שהוסיפו אח"כ לומר תפילה על דרך בקשה ,שע"י שאנו
עושין סימנים אלו יתעוררו גם הזכיות ,וירבו ע"י שאנו מקיימין המצות ,ואפילו רק
את מקצתה לעתים מזומנים ,ובלבד שיכוין את לבו לקיים את מה שיקרא ,ולמלא בידיו מה שיבטא
בשפתיו.
ג
ובשל"ה (ר"ה פרק נר מצוה אות כ') כתב שהפרי מעורר אותו להתפלל ,וז"ל :ולכאורה יש להקשות
במה שכתב רוביא 'ירבו זכיותינו' .אמת כי לשון 'רוביא' מורה על ירבו ,אבל איך נרמז שם שזכיותינו
ירבו ,דילמא זכיות דעלמא .וכן בכרתי' ,יכרתו שונאינו' ,איך נרמז שם שונאינו ,דילמא ח"ו להיפוך.
אלא הענין הוא ,שאין שום רמז באכילת הפרי ,רק הפרי הוא סימן שיזכור האדם ויתעורר בתשובה
ויתפלל על הדבר הזה .רצוני לומר ,כשמשים רוביא על שלחנו ואכלו ,אז הוא לו למזכיר שיתפלל
על שירבו זכיותינו ,וכשרואה כרתי אז הוא למזכיר ורמז שיתפלל על הכרתת שונאינו .נמצא העיקר
הוא ההתעוררות והתפילה ,ולאחר שהתפלל ואוכל דבר זה ,אז הוא רושם שתתקיים תפילתו וכו'
כלל העולה ,העיקר הוא התפילה ,ודברים אלו המה למזכיר ולהתעורר מלמעלה.
ד
רמז נפלא על זה כתב הבני יששכר (חודש כסלו מאמר ג' אות ד') :ומהראוי להבין מהו הרמז בפך
וקרן ,כבר כתבנו במקום אחר (עי' שם מאמר ב' אות ל"ח ,מאמר ד' אות ק"ב-ק"ג ,מאמר י' ב')' ,קרן'
בגימטריא 'ימלך לעלם ועד' ,מורה על קיום המלכות לעד ,ומורה שהוא מרכבה למלכות שמים,
דכתיב (שמות טו:יח) "ה' ימלוך לעלם ועד" .משא"כ 'פך' בגימטריא 'ימלך' בלבד ,מורה רק על מלוכה
לשעתה ואינה מקויימת לעד.
טו משנת השבוע
סימנים טובים מקיימין ,וזה חלק מהבטחון .וידוע דהאדם נפעל לפי פעולותיו (עיין
חינוך מצוה י"ז) ,וגם פעולותיו עושים רושם למעלה בשמים .ועיין חכמת שלמה (סי'
תקפ"ג) להגרש"ק ,שכבר כתב שאין הכוונה לאכול דברים טובים אלו דרך תפלה ,דאין
מקום לתפלה בשעת אכילה ,רק זה הוי לבטחון ,ע"ש.
הפעולה מעורר את הדבר
ועיין רמב"ן (פ' לך) על הפסוק (יב:ו) "ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם" :אומר לך
כלל ,תבין אותו בכל הפרשיות הבאות וכו' אמרו רבותינו (תנחומא לך ט') כל מה שאירע
לאבות סימן לבנים ,ולכן יאריכו בכתובים בספר המסעות וחפירת הבארות ושאר
המקרים ,וכולם באים ללמד על העתיד ,כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות
יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבוא לזרעו.
ודע כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח גזירה אל פועל דמיון ,תהיה הגזירה מתקיימת
עכ"פ .ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות כמאמר ירמי' (נא:סג-סד) שצוה לברוך "והיה
ככלותך לקרא את דברי הספר הזה תקשור עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת ואמרת
ככה תשקע בבל וגו'" .וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת (מ"ב יג:טז-יז)" ,ויאמר
אלישע ירה ויור ויאמר חץ תשועה לה' וחץ תשועה בארם" .ונאמר שם "ויקצוף עליו
איש האלקים ,ויאמר להכות חמש או שש פעמים אז הכית את ארם עד כלה ,ואתה
שלש פעמים תכה את ארם" .ולפיכך החזיק הקב"ה את אברהם בארץ ועשה לו דמיונות
בכל העתיד להעשות בזרעו ,והבן זה ע"ש.
עשיית המצות עושים רושם
ולכן נמי לא די במה שאדם ילמוד תורה לבד ולא יקיים ,אלא חייב לקיים בפועל,
שהעשייה עושה רושם למעלה .וכל האומר אין לו אלא תורה ,אפילו תורה אין לו (יבמות
קט ,):דהעיקר הלימוד שמביא לידי מעשה (קידושין מ .):ופוק חזי מנטילת לולב שמוליך
ומביא בלי תפילות ,אלא הפעולה של מוליך ומביא מעכב את הפורעניות (סוכה לז.):
האדם כמו הצל
וכבר אמרוה דורשי רשומות על הפסוק (דה"א כט:טו) "כי כצל ימינו" ,שלמעלה הוא
כצל מה שאנו עושים למטה .ויש להאריך בזה ,כי יש בזה הרבה ענינים וידיעות אשר
אין להעלותן על הכתב ,והעיקר כי לפי פעולותיו למטה נפעל האדם למעלה ,ועושה
רושם לטובה כל הימים ,ולכן צדיקים כל מעשיהם לטובה ולברכה לעורר במעשיהם
(שו"ת משנ"ה חי"א סי' תע"ד) הקדושים דברים גדולים.
ה
ובקדושת לוי (פ' בשלח או יבואר אז ישיר ,ועוד מקומות) מובא :דהנה הבעש"ט אמר פירוש הפסוק
(תהלים קכא:ה) "ה' צלך" ,שהשי"ת ברוך הוא מתנהג עם האדם גם כן כמו הצל ,שכל מה שהאדם
עושה גם הצל עושה ,כן הבורא ברוך הוא מתנהג עם האדם ג"כ כמו שהוא עושה.
משנת השבוע טז
דברי אלקים חיים
מאת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
ראש השנה תשפ"ו
שיעור בכולל
כ"ו אלול – יו"ד של בעל הבית שערים זי"ע
והביא עוד הרא"ש בשם הראבי"ה, הנה נחלקו רבותינו הראשונים בעיקר
שהביא מן הירושלמי שנוסח הברכה הוא מצות שופר ,אם עיקר המצוה הוא מעשה
'לשמוע בקול שופר' ,ואף מזה נראה התקיעה ,או שעיקר המצוה היא שמיעת
שעיקר המצוה היא השמיעה .וכן כתב קול השופר.
הטור (או"ח סי' תקפ"ה) ,והביא הראיה תקיעה ושמיעה במצות שופר
מדין התוקע לתוך הבור ,ולכך כתב
שמברכין 'לשמוע קול שופר'. דעת הרמב"ם היא שעיקר המצוה היא
שמיעת הקול ,וכך כתב (הל' שופר פ"א
ומאידך גיסא ,מצינו מן הראשונים ה"א) :מצות עשה של תורה לשמוע
שסוברים שעיקר המצוה היא התקיעה. תרועת השופר בראש השנה ,שנאמר "יום
הרא"ש הביא בשם רבינו תם שיש לברך תרועה יהיה לכם" (במדבר כט:א) .וכן כתב
'על תקיעת שופר' ,ומדבריו נראה שעיקר (שם ה"ג)' :שופר הגזול שתקע בו יצא,
המצוה הוא מעשה התקיעה .וכן היא דעת שאין המצוה אלא בשמיעת הקול ,אע"פ
הסמ"ג ,שכתב' :מצות עשה לתקוע שלא נגע בו ולא הגביהו השומע יצא ,ואין
בשופר בראש השנה ,שנאמר "יום תרועה בקול דין גזל' .ועל דרך זה כתב גם בספר
יהיה לכם" ,ובהמשך דבריו כתב שיש המצות' :שציונו לשמוע קול שופר ביום
לברך 'על תקיעת שופר'. ראשון מתשרי' .הרי מבואר בדבריו
והמאירי (ר"ה לה ).כתב' :כתבו הגאונים שעיקר המצוה היא שמיעת קול השופר.
שזה שמברך על השופר מברך 'לשמוע וכן כתב הרא"ש (ר"ה פ"ד ס"ס י') ,והביא
קול שופר' ,ואין מברך 'לתקוע בשופר' או ראיה ממה ששנינו (ר"ה פ"ג מ"ז)' :התוקע
'להריע בשופר' ,מפני שלשונות אלו לא לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך
היו כוללים אלא ענין אחד ,או תקיעה או הפיטס ,אם קול שופר שמע יצא ,ואם קול
תרועה ,ותפשו לשון 'לשמוע' שכולל את הברה שמע לא יצא' .ואף שהוא עצמו
הכל ,ע"כ .ולפי דבריו אין הכרח גמור עשה מעשה תקיעה ,מ"מ מאחר שלא
מנוסח הברכה שעיקר המצוה היא שמע קול שופר כראוי אלא קול הברה,
השמיעה ,דיש לומר שאף אם עיקר לא יצא ידי חובתו .ומכאן ראיה שעיקר
המצוה היא התקיעה ,מ"מ תיקנו לשון המצוה תלויה בשמיעת קול השופר ,ולא
שמיעה מפני שהוא כולל את כל הקולות. במעשה התקיעה בלבד.
יז משנת השבוע
ע"י מי שהוא בר חיובא .ואף שהשומע נמצא שנחלקו הראשונים אם עיקר מצות
אינו תוקע בעצמו ,בעל התוקע עושה את שופר היא התקיעה או השמיעה .אמנם
מעשה התקיעה עבורו ומוציאו ידי חובתו. בדברי האחרונים (יום תרועה למהר"ם בן
חביב ,ר"ה כט .ד"ה חש"ו ועוד) מצינו דרך
ועוד מצינו בגמרא (ר"ה טז' :).אמר הקב"ה,
נוספת ,שבמצות שופר נצרכים שני
תקעו לפנַ י בשופר של איל כדי שאזכור
הדברים כאחד ,הן התקיעה והן השמיעה.
לכם עקידת יצחק' .הרי שיש ענין גם
בעצם מעשה התקיעה ובשופר שבו ולפ"ז כתבו בלחם משנה (הל' שופר פ"א
נעשית התקיעה ,ולא רק בקול הנשמע ה"א) ובישועות יעקב (או"ח סי' תקפ"ה
לאוזן. סק"א) דאין ראיה מדין התוקע לתוך הבור
שופר של איל שעצם התקיעה אינה חלק מן המצוה,
שהרי יש לומר שתרווייהו בעינן .התקיעה
והנה איתא בפרקי דרבי אליעזר (פרק היא חלק מן המצוה ,ואף השמיעה
ל"א) שמקרני אילו של יצחק ,בקרן שמאל מעכבת ,ולכך אם שמע קול הברה ולא
תקע הקב"ה בהר סיני ,וקרן ימין ,שהיא קול שופר לא יצא.
גדולה משל שמאל ,עתיד הקב"ה לתקוע
בה לעתיד לבוא. אלא שעדיין צריך להבין גדרה של שיטה
זו .אם הן התקיעה והן השמיעה מגוף
ועפ"ז ראיתי לבאר מה שאנו אומרים המצוה ,מהו גדרם של שני חלקים אלו,
בתפלה 'תקע בשופר גדול לחרותנו', וכיצד הם מצטרפים יחד לקיום מצוה
דלכאורה מהו ענין 'שופר גדול' .אלא אחת.
שהכוונה לקרן הגדולה של אותו איל
שנקרב תחת יצחק ,שהיא הקרן העתידה והנה השאגת אריה (סי' ו') כתב ששניהם
להישמע לעתיד לבוא. הם חלק מן המצוה .והביא ראיה ממה
דקיי"ל (ר"ה כט ).שחרש שוטה וקטן אינם
אלא שלכאורה יש לעיין בזה .הרי אותו מוציאים את הרבים ידי חובתם
איל הוקרב לעולה ,כדכתיב 'וילך אברהם בתקיעתם ,מפני שאינם בני חיובא.
ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו'
(בראשית כב:יג) .וכיון שהיה קרבן עולה, דלכאורה ,אילו היתה כל המצוה רק
הרי הוא קדשי קדשים ואסור בהנאה, שהאדם ישמע קול שופר ,מה חסרון יש
והלכה פסוקה היא ששופר של עולה לא בכך שהתוקע הוא חרש שוטה או קטן,
יתקע בו .וא"כ כיצד היה אפשר לתקוע סוף סוף השומע שמע קול שופר כראוי,
בקרניו לאחר מכן. ומה נפ"מ מי תקע .אלא על כרחך שגם
בעצם מעשה התקיעה יש חלק בקיום
ותירצו בזה עפ"מ שכתבו הרמב"ן (שמות המצוה ,ולכך צריך שהתוקע יהיה בר
יט:יג) ורבינו בחיי ,שאברהם אבינו הקריב חיובא.
את האיל כולו לעולה ,והכל נשרף ,אלא
שהחזירו הקב"ה לאחר מכן להויתו ויש להוסיף בזה רמז מן הכתוב 'תקעו
הראשונה .ולפ"ז אין על הקרנים בחודש שופר' (תהלים פא:ד) .מלבד מה
שנתחדשו אותו איסור שהיה בהן שצריך האדם לשמוע את קול השופר ,יש
כאן גם מעשה תקיעה שצריך להיעשות
משנת השבוע יח
יהיה לכם" (במדבר כט:א) .לא קשיא ,כאן מתחילה ,שהרי לאחר שנשרף האיל
ביו"ט שחל להיות בשבת ,כאן ביו"ט שחל נתבטל ממנו האיסור הראשון .ומה שחזר
א
להיות בחול'. ונעשה בדרך נס הוא דבר שנתחדש.
אלא שהגמרא דוחה ביאור זה ואומרת: ומעתה יש בזה מקום להתבונן גם
'אלא אמר רבא ,מדאורייתא מישרא שרי, לעניננו .אילו היתה כל מצות שופר
ורבנן הוא דגזור ביה .כדרבה ,דאמר רבה, שמיעת הקול בלבד ,לכאורה אין עצם
הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל השופר מעיקר ענין המצוה ,ומה לי שופר
בקיאין בתקיעת שופר ,גזירה שמא יטלנו של איל ומה לי שופר אחר .ואעפ"כ אמרו
בידו וילך אצל הבקי ללמוד ,ויעבירנו חז"ל 'תקעו לפני בשופר של איל כדי
ארבע אמות ברשות הרבים' .ובירושלמי שאזכור לכם עקידת יצחק' ,ומבואר שיש
נשאר התירוץ ,שבשעה שחל בחול הוא חשיבות גם לחפצא של השופר שבו
'יום תרועה' ,ובשעה שחל בשבת הוא נעשית התקיעה.
'זכרון תרועה' -מזכירין אבל אין תוקעין.
'יום תרועה' ו'זכרון תרועה'
והקשה הכתב סופר (שו"ת כתב סופר או"ח היום חל היארצייט של זקה"ק בעל בית
סי' ק"ד) ,דלפי מסקנת הבבלי עדיין צריך שערים זי"ע ,ויש להביא בענין זה דבר
ביאור מה באו שני המקראות ללמדנו. נחמד מתורתו.
שהרי אם מן התורה מותר לתקוע גם
בשבת ,וכל מניעת התקיעה אינה אלא הנה הגמרא (ר"ה כט ):דנה בראש השנה
משום גזירת חכמים ,מהו החילוק שבין שחל להיות בשבת ,שבבית המקדש היו
'יום תרועה' ובין 'זכרון תרועה'. תוקעים ,אבל במדינה לא היו תוקעים.
ואמרו שם' :מנהני מילי .אמר רבי לוי בר
והנה בגמרא (ר"ה כח ).לענין מצוות לחמא אמר רבי חמא בר חנינא ,כתוב
צריכות כוונה ,הביאו דין התוקע לשיר, אחד אומר "שבתון זכרון תרועה" (ויקרא
ואמרו :אבל הכא 'זכרון תרועה' כתיב, כג:כד) ,וכתוב אחד אומר "יום תרועה
א
דרך אגב יש להעיר בזה .בשו"ת ערוגת הבושם (ח"א או"ח סי' קי"ב) נשאל מאחד שזכה לקבל אחת
מי"ב חלות משולחנו הטהור של הרה"ק רבי יהושע מבעלזא זי"ע סמוך לפטירתו בכ"ג שבט .החלה
היתה חביבה עליו מאד ,וכשהגיע הפסח נסתפק אם רשאי למכרה לנכרי עם שאר חמצו כדי שתישאר
בידו לאחר הפסח ,או שעליו לבערה ככל חמץ.
והערוגת הבושם דן להחמיר ,משום שהוא רוצה בקיומו של חמץ זה ,שהרי כל כוונתו במכירה היא
שחלה זו דייקא תישאר אצלו .ולבסוף כתב ,דהואיל ואיתעביד בה מצוה חדא ליתעביד בה מצוה
אחריתי ,ויקיים בה מצות שריפת חמץ .ובנו ,בעל ויגד יעקב מפאפא ,כתב (הגדה של פסח אגודת אזוב
אות ט') בשם הרה"ק רבי שלום אליעזר מראצפערט זי"ע ,שאמר בשם אביו הגה"ק בעל דברי חיים
זי"ע ,שבא לפניו עובדא כעין זו ,ואף הוא צ וה לשורפה קודם זמן איסורה ,ואת האפר להטמין
למשמרת.
הרי שאף דבר שנשרף מחמת קיום המצוה ,עדיין עשויה להישאר בו חשיבות מצד הקדושה והמצוה
שנעשו בו ,עד שגם את אפרו ראוי לשמור .ומכאן יש להביא ראיה מאילו של יצחק ,שאף לאחר שנקרב
לעולה לא נאבד זכרו ,אלא כל חלק ממנו נתקדש לענינו ,וקרנו עתידה להיות שופר של גאולה.
ומכאן יש סמך לענין זה ,שאין השריפה מבטלת בהכרח את החשיבות שנקשרה בחפץ של מצוה.
יט משנת השבוע
וזהו חלקו של הכתוב 'יום תרועה יהיה והאי מתעסק בעלמא הוא ,קמ"ל .והקשו
לכם' .מלבד ה'זכרון תרועה' ,שהוא האחרונים ,מהו השייכות של 'זכרון
שמיעת הקול ע"י השומע ,צריך שיהיה תרועה' לדין כוונה ,ומהיכן יש ללמוד
כאן מעשה תקיעה הנעשה ע"י בעל תוקע מלשון הכתוב ענין זה.
המחויב בדבר ,ובחפצא של שופר הראוי
ומבאר הבית שערים ,דלשון 'זכרון
למצוה.
תרועה' שייך ביותר כאשר עיקר קיום
נמצא לפ"ז שיש במצות שופר שני המצוה הוא בשמיעה ולא בעצם מעשה
חלקים :מצד 'זכרון תרועה' יש מצות התקיעה .אילו היתה המצוה בעצם מעשה
שמיעת קול השופר ,ומצד 'יום תרועה' התקיעה ,היה שייך יותר לומר 'יום
צריך שיהיה לפנינו מעשה תקיעה הנעשה תרועה' ,שהוא לשון של עשיית התרועה.
ע"י בר חיובא ובשופר הראוי לתקיעה. אבל כאשר עיקר המוטל על האדם הוא
לשמוע את הקול ,שייך בזה לשון 'זכרון
ואף אם אין אומרים שמעשה התקיעה
תרועה'.
הוא מצוה נפרדת המוטלת על כל אחד
ואחד ,מ"מ צריך שיהיה בעל תוקע בר וביום תרועה למהר"ם בן חביב (ר"ה כח):
חיובא שיעשה עבור השומע את מעשה כתב ,שבדבר שאין קיומו ע"י מעשה
התקיעה כדין .נמצא ששני הצדדים גמור יש יותר מקום להצריך כוונה .ולפ"ז
מתקיימים יחד ,בחינת 'יום תרועה' מובן מה שנרמז ענין הכוונה דייקא
במעשה התקיעה ,ובחינת 'זכרון תרועה' מלשון 'זכרון תרועה' ,המורה על מצוה
בשמיעת הקול. שעיקר קיומה בשמיעה.
והנה הר"ן (ר"ה ח ).הקשה מפני מה לא אלא שעדיין צריך להבין מה מלמדנו
גזרו במילה בשבת שמא יעביר את הסכין הכתוב 'יום תרועה' .ובזה הביא הבית
ארבע אמות ברשות הרבים .ותירץ דכיון שערים מה שכתב שו"ת אבני מילואים
דלאו כולי עלמא טרידי במצוה זו ,לא (סוף סי' כ"א) בשם בנו ,שאין מצות שופר
גזרו בה .דדוקא במקום שהכל טרודין מתקיימת בקול בעלמא ,אלא צריך
במצוה יש לחוש שלא יזכירו זה את זה, שיהיה הקול יוצא מחפצא של שופר
אבל במילה שאין הכל טרודין בה, הראוי למצוה .אין די במה שהאדם שומע
האחרים יזכירוהו. קול הדומה לקול שופר ,אלא צריך שיהיה
כאן שופר שבו נעשה מעשה תקיעה
ולפ"ז יש להבין מפני מה בתקיעת שופר
כדינו.
גזרו .דאם עיקר המצוה היה מעשה
התקיעה ,והציבור יוצאים במעשה של ועפ"מ שכתב שם בביאור דברי הרב
בעל התוקע ,הרי אין כל אחד ואחד טרוד המגיד ,דהיכא שאין צריך נגיעת גוף
בעצם מעשה התקיעה .אבל אם עיקר בגוף ,הרי הוא בגדר דבר שאין בו ממש.
החיוב המוטל על כל אחד הוא השמיעה, נמצא שבמצות שופר יש גם צד של
הרי כל אחד מישראל מחויב בעצמו ממשות ,שהרי התקיעה צריכה להיעשות
לשמוע ,ואין אדם יכול לעשות שליח על ע"י בר חיובא ,ואין אדם יוצא ידי חובתו
עצם שמיעתו .ממילא כולי עלמא טרידי בתקיעתו של מי שאינו בר חיובא.
משנת השבוע כ
הקב"ה .ועל דרך זה יש לבאר הטעם שאין במצוה זו ,ושפיר שייך בה החשש שמא
יוצאין בתקיעת חרש שוטה וקטן. יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים.
תקיעה שברים ותרועה בעבודת התשובה ולפ"ז מבאר הבית שערים ,שלאחר שאמר
והנה בעיקר סדר התקיעות מצינו רבא שטעם הגזירה הוא משום שמא
מחלוקת גדולה .רבי אבהו התקין שיהיו יעבירנו ארבע אמות ,יש בזה עצמו גילוי
הכל תוקעים תשר"ת תש"ת ותר"ת כדי לבחינת 'זכרון תרועה' .שהרי מתוך
לצאת מכל אופני התרועה. הגזירה אנו למדים שכולי עלמא טרידי
במצוה ,והטעם הוא מפני שחובת
ובביאור תקנה זו נחלקו הראשונים .דעת השמיעה מוטלת על כל אחד ואחד
רב האי גאון ,המובאת ברא"ש (ר"ה פ"ד לעצמו ,ובזה תירוץ הגמרא ב' המקראות
סי' י') ,שמעיקר הדין כל האופנים שנהגו ד'יום תרועה' ו'זכרון תרועה'.
בהם ישראל היו כשרים .מקום אחד נהג
בתרועה ,מקום אחר בשברים ,ומקום והנה רש"י (סוכה לח ).פירש על מה
אחר בשברים ותרועה ,וכולם קיימו את שאמרו 'תבוא מארה לאדם שאשתו ובניו
מצות התורה .אלא שרבי אבהו התקין מברכין לו' ,וז"ל' :שמבזה את קונו
מנהג שוה לכל ישראל ,כדי שלא יהיו לעשות שלוחים כאלה' .הרי שאף במקום
נראים כאגודות אגודות ,שכל מקום נוהג שעיקר קיום המצוה הוא אצל השומע,
באופן אחר. מ"מ יש משום בזיון המצוה במה שעושה
שליח מי שאינו בר חיובא.
אבל לדעת הרמב"ם (הל' שופר פ"ג ה"ב)
ועוד ראשונים ,נולד ספק ממש מהי ועפ"ז יש לומר ,דאף אם חלק המצוה
התרועה האמורה בתורה ,אם היא גניחות המוטל על האדם בתקיעת שופר הוא
כעין שברים ,יללות כעין תרועה ,או השמיעה ,מ"מ מאחר שצריך שתיעשה
שניהם יחד .ולכך צריך לתקוע בכל עבורו מעשה תקיעה ,יש בכבוד המצוה
האופנים כדי לצאת ידי חובת התורה שתהא התקיעה ע"י בר חיובא הראוי
בודאי. להוציאו ידי חובתו.
ולכאורה הדבר פלא .כיצד יתכן ובפרט במצות שופר ,שאמרו חז"ל (ויק"ר
שנשתכחה מישראל צורת התרועה, כ"ט ד') על הכתוב (תהלים פט:טז) 'אשרי
והלוא בכל שנה ושנה היו תוקעים בראש העם יודעי תרועה'' :אמר רבי יאשיה ,וכי
השנה ,ואיך אירע שלא ידעו עוד מהו אומות העולם אינם יודעים להריע? אלא
הקול שנמסר למשה מסיני ,ובאיזה אופן 'אשרי העם' אלו ישראל ,שיודעין לרצות
מקיימים את המצוה. את בוראם בתרועה' .הרי שענין התקיעה
הוא לרצות את הקב"ה ולהפוך מדת הדין
ואכן מטעם קושיא זו פירש רב האי גאון לרחמים.
שבאמת לא נשתכחה צורת התרועה כלל,
אלא כל האופנים שהיו נוהגים בהם וממילא יש לומר דכאשר התקיעה נעשית
ישראל היו בכלל תרועה וכשרים מן הדין. ע"י מי שאינו בר חיובא ,יש בזה חסרון
אלא שלשיטות הראשונים הסוברים בכבוד המצוה ובבחינה זו של ריצוי לפני
כא משנת השבוע
תקיעה אחרונה חוזרת להיות בבחינת שהיה בדבר ספק ממש ,עדיין צריך ביאור
התקיעה הפשוטה של ראשית הדרך. כיצד נולד ספק בדבר שהיה נוהג
בישראל בכל שנה .וכל ענין זה מבואר
ועל פי דרך זה אפשר לבאר גם את מה
בריטב"א (ר"ה לד.).
שנעשה ספק בסדר התרועה .בדורות
הראשונים ,כאשר אדם היה עושה חשבון והנה בשל"ה הקדוש מבואר בדרך
נפשו ,היה יודע ומכיר היטב את נגעי העבודה ענינם של התקיעה ,השברים
לבבו ועל מה עליו לשוב .מי שהיה צריך והתרועה .הקב"ה עשה את האדם ישר,
לבחינת שברים ידע שזוהי עבודתו ,מי אלא שהאדם קלקל אח"כ את מעשיו
שהיה צריך לבחינת תרועה ידע שהוא ונעשה בבחינת 'עקש ופתלתל' (דברים
צריך תרועה ,ומי שהיה צריך לשניהם ידע לב:ה).
שהוא צריך שברים ותרועה יחד.
התקיעה הראשונה ,שהיא קול פשוט
אבל כאשר אין האדם מכיר עוד את נגעי וישר ,מורה על הישרות הראשונה שבה
עצמו ואינו יודע בבירור על מה עליו נברא האדם .לאחר מכן באים השברים,
לשוב ,שוב אין הוא יכול לומר שבחינה שהם 'גנוחי גנח' כדרך החולים ,והם
פלונית אינה שייכת אליו .מי יודע את כל מורים על חולי הנפש שנגרם ע"י החטא.
אשר נעשה בנפשו ומי יודע במה פגם. התרועה ,שהיא יללה ובכיה כדרך
לכך צריך הוא לכל סדרי התקיעות - שבוכים על המת ,מורה על פגמים
לשברים לתרועה ולשברים תרועה ,כדי חמורים יותר ,שהם בבחינת מיתת הנפש.
לכלול את כל אופני התשובה.
ולכך צריך האדם לגנוח ולבכות על
ובדרך זו אפשר לבאר גם את דעת חטאיו בשברים ובתרועה ,עד שישוב אל
הרמב"ם על פי ענין הערבות שבכלל הקב"ה בתשובה שלימה .ולאחר השברים
ישראל ,דכל ישראל ערבים זה בזה והתרועה באה שוב תקיעה פשוטה
(שיהש"ר ז' ח') ,וכאשר חבירו עובר עבירה וישרה ,המורה שלאחר התשובה חוזר
ויש בידו למחות ואינו מוחה ,הרי הוא האדם אל הישרות הראשונה שבה נברא.
נתפס באותו עון.
כי תכלית התשובה אינה שהאדם ישאר
נמצא שעבודת התשובה של האדם אינה שבור ומרוצץ ,אלא שע"י שבירת לבו
מצומצמת רק למה שהוא מכיר בעצמו, ותשובתו יחזור להיות ישר כבראשונה,
אלא מוטלת עליו אחריות גם מצד חביריו בבחינת 'אשר עשה האלקים את האדם
ומצד כלל ישראל .ואף אם הוא יודע ישר' (קהלת ז:כט) .ולכך התקיעה שלאחר
בעצמו שלא פגם אלא בבחינה אחת, השברים והתרועה היא אותו קול פשוט
עדיין אינו יכול להסתפק בתקיעה וישר שהיה בתחילת הסדר.
השייכת לאותה בחינה בלבד ,שהרי מצד
ובדרך רמז יש לבאר בזה גם מה שמצינו
הערבות הוא קשור גם בפגמי שאר
שתקיעה שלאחריה יכולה להצטרף לענין
ישראל.
התקיעה של הסדר הסמוך .לאחר שהאדם
וזהו תקנת רבי אבהו ,שיהיו הכל תוקעים עבר את השברים והתרועה וזכה
את כל סדרי התקיעות ,תשר"ת ,תש"ת לתשובה ,הוא נעשה ישר מחדש ,ואותה
משנת השבוע כב
והקב"ה יעזור שיתקבלו כל תקיעותינו ותר"ת .לא רק מחמת הספק איזו היא
ברחמים וברצון ,ונזכה לשנה טובה, התרועה האמורה בתורה ,אלא גם מפני
ללמוד וללמד לשמור ולעשות ,ולהיכתב שכל ישראל ערבים זה בזה ,וממילא כל
ולהיחתם לחיים טובים ולשלום ,ונזכה אחד ואחד נצרך לכל אופני התיקון.
לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן.
❖
סעודת הילולא של בעל הבית שערים זי"ע
בית מדרשנו -מאנסי
שהוא רחוק מיראת ה' ,עד שנתעלף ונפל היום יומא דהילולא של זקה"ק בעל הבית
מכסאו. שערים זי"ע ,ובאמת שקשה להשיח
כראוי מגודל קדושתו ,מגודל התמדתו
אלו היו ההשגות של הצדיקים הקודמים
העצומה בתורה ,מעבודת התפילה שלו
באהבת ה' וביראת ה' .לא היתה זו
ומכל עבודתו.
התעוררות העוברת על האדם לשעה
בלבד ,אלא היראה והאהבה כבשו את כל פעם אחת נסע הבית שערים בערב ראש
מהותם ונעשו חלק מעצמותם ,עד שכל חודש אלול אל הרה"ק רבי הערשעלע
חייהם היו נראים באופן אחר לגמרי. ליסקער זי"ע ,וכשבא לפניו לחש לו
הרבי דבר מה באזנו ,ומיד התמוטט הבית
וכדברי הפייטן 'אין לנו שיור רק התורה
שערים ונפל ארצה .לאחר מכן שאלוהו
הזאת' (פיוט 'זכור ברית' ,מיוחס לרבנו גרשום
מה אמר לו הרבי ,והשיב שאמר לו 'די
מאור הגולה ,בסליחות ערב ראש השנה) ,יש
פארכטיגע טעג קומען' -הימים הנוראים
לפרש שדברי תורה הם השיור שנשאר
באים .וכששמע דברים אלו נפלה עליו
לנו .ואף שאין אנו במדרגות הגדולות של
אימה גדולה כל כך ,עד שהתמוטט.
הדורות הקודמים ,התורה נשארת בכל
הדורות ,וכל מה שאדם עמל וזוכה להשיג וכעין זה מצינו בספה"ק ישמח ישראל
בתורה נשאר עמו. (ליקוטים ,השמטה לדרוש יום הכיפורים אות
ב') ,שמביא בשם הרה"ק רבי יעקב
כי קרוב אליך הדבר מאד
ישראל מטשערקאס זי"ע [שהיה חתן
בפרשתנו כתיב' ,כי המצוה הזאת אשר האדמו"ר האמצעי מליבאוויטש זי"ע ,בנו
אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא של הבעל התניא זי"ע] ,שעמד מאחורי
רחקה הוא .לא בשמים הוא לאמר מי כסאו של הרה"ק בעל התניא זי"ע בערב
יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו יום הכיפורים ,ושמע שאמר על הרה"ק
אתה ונעשנה .ולא מעבר לים הוא לאמר רבי זושא מאניפולי זי"ע ,שכאשר נשא
מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו את עיניו למרום ביום הכיפורים אחזו
וישמענו אתה ונעשנה .כי קרוב אליך שלשול חזק עם דם מגודל היראה .והוסיף
הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו' (דברים בעל התניא וגינה את עצמו ,שהוא לומד
ל:יא-יד). ומתפלל ואינו מתפעל מאומה ,ואיך
כג משנת השבוע
והנה אצל נח כתיב 'את האלקים התהלך ופירש רש"י' ,לא בשמים היא' -שאילו
נח' (בראשית ו:ט) ,ופירש רש"י שהיה נח היתה בשמים היית צריך לעלות אחריה
צריך סעד לתומכו .ואילו באברהם אבינו וללמדה .ומקורו בדברי הגמרא (עירובין
נאמר 'אשר התהלכתי לפניו' (שם כד:מ), נה ,).שאם בשמים היא אתה צריך לעלות
שאברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו אחריה ,ואם מעבר לים היא אתה צריך
מאליו .ולכאורה הוא פלא ,כיצד שייך לעבור אחריה.
לומר שאברהם התהלך 'לפני' השי"ת,
וכ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל עמד על
והרי כתיב 'אחרי ה' אלקיכם תלכו'
לשון רש"י ,וכפי שכבר הקשו הקדמונים
(דברים יג:ה) .מהי אפוא בחינה זו של
(רא"ם ועוד) ,היכן נאמר בפסוק שאילו
'התהלך לפני'.
היתה התורה בשמים היה האדם מחויב
וביאר החתם סופר ,כי יש אדם שעדיין לעלות אחריה .הרי הכתוב אומר רק 'לא
צריך סעד לתומכו .בכל יום עומדים בשמים היא' .ולכאורה היה אפשר לפרש
לפניו נסיונות חדשים ,והוא צריך סיוע מן שבא הכתוב רק ללמדנו שהתורה ניתנת
השמים שלא ליפול בהם .אבל כאשר להשגה ,ואילו היתה בשמים לא היתה
האדם זוכה באמת לעמוד 'לפני ה'' ,הרי בידינו להשיגה ,אבל מנין שאילו היתה
הוא מגיע למדרגה שכל כולו עומד לפני שם היה מוטל על האדם לעלות אחריה
הבורא יתברך ,והנסיון שוב אינו אוחז בו וללמדה.
באותו אופן .זהו ענין 'התהלך לפני',
ואמר שהדבר מדויק מתוך לשון הכתוב
שהוא נעשה דבוק כל כך בהשי"ת עד
עצמו .התורה אומרת 'לא בשמים היא
שאינו צריך עוד סעד לתומכו.
לאמר מי יעלה לנו השמימה' .משמע
ועפ"ז ביאר החתם סופר את דברי הגמרא שאילו היתה התורה בשמים אכן היתה
בענין ירבעם בן נבט (סנהדרין קב .).אמר הטענה 'מי יעלה לנו השמימה' ,והיה
לו הקב"ה' ,חזור בך ,ואני ואתה ובן ישי האדם צריך לעלות אחריה .אלא שבאמת
נטייל בגן עדן' .שאל ירבעם 'מי בראש', 'לא בשמים היא' ,כי 'קרוב אליך הדבר
והשיב לו הקב"ה 'בן ישי בראש'. מאד בפיך ובלבבך לעשותו'.
וכששמע כן לא רצה לחזור בו.
ועדיין יש להבין מה מלמדת אותנו
והדבר פלא [וכבר הקשו כן המפרשים], התורה בזה ,ומהו הענין שאילו היתה
הרי הקב"ה הקדים ואמר 'אני ואתה ובן התורה בשמים היה האדם צריך לעלות
ישי' .ואם שאלתו של ירבעם היתה רק מי לשם אחריה.
יהיה ראשון בינו לבין דוד ,לכאורה כבר
לעמוד לפני ה'
נתפרש הדבר בלשון 'אני ואתה ובן ישי'.
ומה היתה אפוא שאלתו 'מי בראש' .ועוד, וראיתי להגה"ק החתם סופר זי"ע,
שלמעשה השיבו הקב"ה 'בן ישי בראש', בתחילת הפרשה ,שעמד על הכתוב 'אתם
שהוא לכאורה היפך הסדר שאמר נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם,
בתחילה. ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל
איש ישראל' (דברים כט:ט) ,ומבאר את
ונקדים בזה פירוש ששמעתי מכ"ק מרן עומק הענין של עמידה 'לפני ה' אלקיכם'.
משנת השבוע כד
אמנם החתם סופר עצמו מבאר את אאדמו"ר זצוק"ל .דהנה מצינו בחז"ל
שאלת 'מי בראש' על פי הבחינה של בחינה של 'צדיק גוזר והקב"ה מקיים',
אברהם אבינו שנאמר בו 'התהלך לפני'. וכמו שאמרו על חוני המעגל (תענית כג,).
ירבעם ביקש לדעת אם לאחר שישוב 'ותגזר אומר' (איוב כב:כח) -אתה גזרת
יוכל מיד לעמוד בבחינת 'לפני ה'' ,שאינו מלמטה והקב"ה מקיים מאמרך מלמעלה.
צריך עוד סעד לתומכו ואינו חושש ליפול וכן מצינו בחינת 'הקב"ה גוזר וצדיק
ממדרגתו. מבטל' ,כדאיתא בגמרא (מו"ק טז ):על
הכתוב 'אמר אלקי ישראל לי דבר צור
אבל ירבעם ,לאחר שעבר עבירות
ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת
חמורות כל כך ,לא היה יכול להגיע מיד
אלקים' (ש"ב כג:ג) ,מאי קאמר .א"ר אבהו,
לבחינה זו ,שהרי עדיין היה צריך לעמוד
ה"ק' ,אמר אלקי ישראל לי דבר צור
בנסיונות ולתקן את אשר פגם .משא"כ
ישראל' -אני מושל באדם .מי מושל בי,
דוד המלך ע"ה שהיה קדוש מרחם ,וכמו א
צדיק ,שאני גוזר גזרה ומבטלה.
שמצינו בגמרא (ב"ב יז ).שהגיע למדרגה
שלא שלט בו יצר הרע ,ולמדהו מן הפסוק הרי שכאשר זוכה איש ישראל למדרגת
'ולבי חלל בקרבי' (תהלים קט:כב) .וכן צדיק אמיתי ,נותן לו הקב"ה כח לפעול
בירושלמי (ברכות פ"ט ה"ה ,סוטה פ"ה ה"ה) לפניו ולהמתיק גזירות שמים .ולפ"ז
דרשו שדוד המלך ע"ה הרג את היצר הרע פירש כ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל ,ששאלת
בלבבו. ירבעם 'מי בראש' לא היתה בעיקרה מי
יהיה ראשון בינו לבין דוד בן ישי ,אלא
ולכן כששאל ירבעם 'מי בראש' ,היתה
מי מהם יזכה להיות בבחינה זו של צדיק
שאלתו אם גם הוא יזכה מיד למדרגה זו
שבכחו לפעול לפני הקב"ה ולהמתיק
שאינו צריך סעד לתומכו .ועל זה השיבו
גזירות.
הקב"ה 'בן ישי בראש' .דוד המלך כבר
עומד במדרגה זו ,אבל אתה צריך עדיין בתחילה אמר לו הקב"ה 'אני ואתה ובן
לשוב ולתקן ,עד שתהא בטוח שלא לשוב ישי' ,ולא אמר לו 'אתה ואני' .ועל שאלתו
לכסלה עוד .זוהי מדרגת הצדיק העומד 'מי בראש' השיבו הקב"ה 'בן ישי בראש'.
'לפני ה'' ,ואינו צריך עוד סעד לתומכו. דוד המלך ע"ה ,בכח קדושתו זכה לבחינה
זו של המתקת הדינים וביטול הגזירות.
ומביא החתם סופר מעשה באלישע,
וכן מצינו כח מיוחד בספר תהלים שלו,
שביקש מאליהו הנביא 'ויהי נא פי שנים
שע"י תפילותיו של דוד המלך יכולים
ברוחך אלי' (מ"ב ב:ט-י) .אלישע ביקש
לפעול ישועות גדולות והמתקת גזירות.
לזכות למדרגה גדולה שיהיה בו פי שנים
למדרגה זו לא זכה ירבעם.
א והגמ' ממשיך "אלה שמות הגבורים אשר לדוד יושב בשבת תחכמוני וגו'" (ש"ב כג:ח) .מאי קאמר.
א"ר אבהו ,ה"ק :ואלה שמות גבורותיו של דוד -יושב בשבת .בשעה שהיה יושב בישיבה ,לא היה
יושב על גבי כרים וכסתות אלא על גבי קרקע .דכל כמה דהוה רביה עירא היאירי קיים הוה מתני
להו [עירא היאירי] לרבנן על גבי כרים וכסתות .כי נח נפשיה ,הוה מתני דוד לרבנן ,והוה יתיב על
גבי קרקע .אמרו ליה :ליתיב מר אכרים וכסתות .לא קביל עליה .תחכמוני -אמר רב :אמר לו
הקב"ה :הואיל והשפלת עצמך ,תהא כמוני ,שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה.
כה משנת השבוע
לשבת תשובה) בשם הבעל שם טוב מרוח רבו .ואליהו הנביא השיב לו שאם
הקדוש זי"ע ,שכאשר ההתעוררות באה יראה אותו בעת הסתלקותו תתקיים
מלמעלה ,תחילתה היא במדת הדין, בקשתו .ואכן מצינו באלישע בחינה של
ואח"כ צריכים להמשיך עליה רחמים פי שנים מרוח אליהו.
וחסדים .אבל כאשר האדם הוא הראשון
ועפ"ז מבאר החתם סופר את הכתוב
שמתעורר מעצמו ,הרי תחילת הדבר
'אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם',
עצמה היא ברחמים ובחסדים.
אותו היום היה יום פטירתו של משה
ועל זה פי' הבעל שם טוב הקדוש את רבינו ,וכמו שפירש רש"י 'מלמד שכינסם
הכתוב 'אשה כי תזריע וילדה זכר' (ויקרא משה לפני הקב"ה ביום מותו להכניסם
יב:ב) .כאשר ההתעוררות היא תחילה בברית' .ואם יזכו ישראל לראות את משה
מלמטה ואח"כ בא הסיוע מלמעלה ,הרי רבינו כאשר הוא נלקח מאתם ,כשם
'וילדה זכר' ,שהוא בחינת רחמים .משא"כ שאלישע ראה את אליהו בעת
כאשר ההתעוררות באה תחילה מלמעלה, הסתלקותו ,יוכלו לקבל מרוחו ולהגיע גם
הרי תחילתה בבחינת דין. הם לבחינת 'לפני ה' אלקיכם' .משה רבינו
היה בבחינה זו שאינו צריך סעד לתומכו,
וכך רואים לפעמים ,שרק לאחר שבאה
וביום הסתלקותו נפתח להם הכח לזכות
ח"ו צרה על האדם ,הוא מתעורר ומקבל
אף הם לבחינת 'לפני ה''.
על עצמו קבלה טובה .ודאי גם
להתעוררות זו יש ערך גדול ,אבל טוב ההתעוררות צריכה לבוא מן האדם
ונעלה יותר כאשר האדם אינו ממתין עד ובימים אלו טוב להזכיר את הרה"ק רבי
שיעוררוהו מן השמים ,אלא הוא מקדים לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע .וידוע מה
ומעורר את עצמו מתוך רצון להתקרב אל שכתב בספה"ק קדושת לוי (דרוש
הבורא יתברך .אז תחילת ההתעוררות לשבועות) בשם הרמב"ן (ספר האמונה
עצמה היא ברחמים ובחסדים. והבטחון המיוחס לרמב"ן פרק י"ט) על
וכן אמר הרה"ק הרבי מלובלין זי"ע (זאת הכתוב 'אם תעירו ואם תעוררו את
זכרון קצ"א) בענין ביאת המשיח על פי האהבה עד שתחפץ' (שיה"ש ב:ז) .כאשר
ענין זה של 'אשה כי תזריע' ,שצריך באה לאדם התעוררות של יראת ה' או
שתהא תחילה התעוררות מלמטה ,ועי"ז אהבת ה' ,צריך הוא לעשות לה כלי
תהיה הגאולה ברחמים ובחסדים .שאם ולהכניסה בתוך מציאותו ,שלא תישאר
תבוא תחילת ההתעוררות מאתנו ,תהיה התעוררות חולפת בלבד .וזהו 'עד
הגאולה השלימה בפרהסיא וברחמים שתחפץ' ,שתיעשה ההתעוררות בבחינת
גדולים. חפץ וכלי הראוי להחזיק את ההתעוררות.
ובזה מבאר את שני הכתובים הנראים והנה יש נפ"מ גדולה אם ההתעוררות
כסותרים זה את זה .מצד אחד נאמר מתחילה מלמעלה ,או שהאדם מקדים
'שובו אלי ואשובה אליכם' (מלאכי ג:ז), ומעורר את עצמו מלמטה ,ועי"ז זוכה
שהקב"ה מבקש שישראל יתחילו תחילה לבחינת 'הבא לטהר מסייעין אותו' (יומא
בהתעוררות מלמטה .ומאידך אנו לח .):דכתב בספה"ק בן פורת יוסף (דרוש
משנת השבוע כו
עבודת ראש השנה ,שהאדם יבוא אל מבקשים 'השיבנו ה' אליך ונשובה' (איכה
היום הקדוש כשהוא מבקש לעמוד ה:כא) .אלא שאנו מבקשים מהקב"ה
בעצמו 'לפני ה' אלקיכם' .שלא ימתין שיעורר אותנו באופן נסתר כל כך ,שאף
לדבר חיצוני שיעורר אותו ,אלא יכין את שהכח בא מלמעלה ,יהיה הדבר נחשב
עצמו מבעוד מועד ויעורר את נפשו כאילו אנחנו התחלנו תחילה.
לעבודתו יתברך.
ובזה מפרש גם את הכתוב 'יהי חסדך ה'
וזהו עומק הלשון 'לפני ה' אלקיכם'. עלינו כאשר יחלנו לך' (תהלים לג:כב) .אנו
האדם מקדים לעורר את עצמו לפני מבקשים שהחסד הבא מן הקב"ה יהיה
שתבוא ההתעוררות מלמעלה .ועל דרך באופן של 'כאשר יחלנו לך' ,כאילו אנו
זה יש לפרש את דברי הגמרא (ר"ה טז,): הקדמנו תחילה את הייחול ואת
'כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה ההתעוררות.
מריעין לה בסופה' .שצריכה להיות
וזהו גם ענין 'אעירה שחר' (שם נז:ט),
בתחילת השנה איתערותא דלתתא ,כדי
ופירש רש"י' ,אני מעורר את השחר ואין
שההנהגה תהיה בחסדים וברחמים ,ולא
השחר מעוררני' ,ומקורו בירושלמי
יצטרכו לעוררו ע"י מדת הדין.
(ברכות פ"א ה"א) .וכן כתב הטורי זהב
וזהו מה שכתב הטורי זהב (או"ח סי' (או"ח סי' א' סק"ב) שעבודת האדם היא
תקפ"ה סק"ז) ,שפעם אחת פירשו לו להיות המתחיל תחילה ולעורר את עצמו,
בחלומו את הכתוב 'בחצוצרות וקול ולא להמתין עד שיעוררוהו מן השמים.
שופר הריעו לפני המלך ה'' (תהלים צח:ו),
בחינת השופר
שהרמז בזה הוא ע"פ זה הגמרא ,שיהיו
ישראל מקדימים את התרועה שלהם וזוהי גם בחינת השופר בחודש אלול.
'לפני המלך ה'' ,דהיינו שיקדימו הם הקב"ה נתן לנו חודש שלם קודם בוא
להתעורר בקול שופר מלמטה ,קודם השנה החדשה ,כדי שלא יגיע האדם
שיצטרכו להתעוררות הבאה עליהם לראש השנה מתוך שינה ויצטרך שקול
מלמעלה .וע"י שאנו מקדימים לעורר את הדין יעורר אותו ,אלא עוד בחודש אלול
עצמנו ,אנו ממשיכים עלינו חסדים יתקע בשופר ויקיים בעצמו 'עורו ישנים
ורחמים. משינתכם' (רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ד),
ויתחיל להתעורר מעצמו.
זכות הצדיקים וסעודת הילולא
כאשר האדם מעורר את עצמו תחילה
אנו יושבים כאן ביומא דהילולא של זקני
ומכין את לבו קודם בוא יום הדין ,הרי
בעל הבית שערים זי"ע ,וביום זה חל גם
הוא ממשיך על עצמו רחמים וחסדים,
יומא דהילולא של זקני הרה"ק רבי
וע"י התעוררות זו נמתקים הדינים בראש
מיכל'ע מזלאטשוב זי"ע.
השנה.
איתא בשו"ת מהרי"ל (החדשות סי' ק"ד),
וזהו 'אתם נצבים היום כולכם לפני ה'
שנשאל על אדם שנדר שלא לאכול חוץ
אלקיכם' .ובזוהר הקדוש איתא (ח"ג רלא,).
לביתו אא"כ תהיה זו סעודת מצוה .ודן
'היום דא ראש השנה' .ויש לומר שזוהי
שם איזו סעודה נחשבת לסעודת מצוה.
כז משנת השבוע
לעשות ,ולקבל על עצמו דבר שיוכל והביא מסעודה שתלמיד חכם שרוי
לעמוד בו. בתוכה ,שעליה אמרו חז"ל מעלה גדולה
(ברכות סד .).ומזה כתב לענין הסעודה
אם יכול הוא להוסיף מעט בלימוד
שעושים בל"ג בעומר לכבוד התנא רבי
התורה ,ילמד בכל יום מעט ויוסיף עוד
שמעון בר יוחאי ,שיש לה דין סעודת
מעט .אם יכול הוא להכניס יותר כח
מצוה אף לענין נדר זה.
בתפילתו ,יתאמץ בברכה אחת ועוד
ברכה אחת .ואם קשה עליו כל העבודה כאשר עורכים סעודה לכבודם של
שבלב ,יקח את אותו מעט שבכחו צדיקים ,אין זו רק הזכרת דברי ימיהם,
לעשות ויעשהו בשלימות. אלא יש בזה התקשרות לזכותם
ולתורתם .ונחשב הדבר בבחינה של
כל ברכה וברכה שהוא יכול לחטוף
סעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה ,שיש
בכוונה ,כל שמעתתא וכל סוגיא בגמרא
בה קדושת סעודת מצוה.
שהוא יכול להוסיף ,כל מעט טהרת
המחשבה שהוא יכול להשיג ,וכל נקודה וסיפר לי הגה"צ אבד"ק ערלוי ב"פ
של אהבת ה' ,התלהבות וקרבת אלקים שליט"א ,אשר הגה"ק רבי שלמה אליעזר
שהוא יכול להכניס בעבודתו ,אין לך דבר אלפנדרי זי"ע אמר לבעל מנחת אלעזר
גדול מזה. זי"ע ,שעם שני גדולי אונגארן הוא
משתעשע בכל יום ויום ,הלוא המה החתם
תרי"ג מצוות הן ,וכל אחד צריך להתבונן
סופר והבית שערים .וזכות גדולה היא לנו
בעצמו במה עליו להתחזק .אין הקב"ה
שאנו יושבים כאן בצוותא חדא ומזכירים
תובע מן האדם אלא את אשר בכחו ,אבל
את הצדיקים ואת תורתם.
את אשר בכחו עליו לעשות .וזהו 'כי
קרוב אליך הדבר מאד' -לא דבר הרחוק בפיך ובלבבך לעשותו
ממנו ולא דבר שאין בידו להשיגו ,אלא ועל פי כל זה יש לפרש את סיום הכתוב,
'בפיך ובלבבך לעשותו'. 'כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך
יעזור השי"ת שנזכה כולנו לכתיבה לעשותו' .הקב"ה מבקש שהאדם עצמו
וחתימה טובה ,וניוושע בכל הישועות יהיה המתחיל .אל ימתין עד שיעוררוהו,
הנצרכות לנו ,בשנה טובה ומתוקה ,בכל אלא יתחיל הוא בדבר שהוא בכחו ,וע"י
הישועות ברוחניות ובגשמיות ,בבנים התחלה זו יזכה לסייעתא דשמיא שיהיה
ובבני בנים עוסקים בתורה ובמצוות, הדבר קרוב אליו ותהא לו הברכה
במזוני רויחי ובחיי אריכי. 'לעשותו'.
ויעזור השי"ת בחן ובחסד לשידוכים אין הכוונה שהאדם יקבל על עצמו דברים
טובים והגונים ,שיהא הדבר נאה ומקובל שאין בכחו לעמוד בהם .פעמים שאדם
לכל אחד ואחד ,לשלום בית ,לפרנסה רוצה להתחזק בדברים גדולים ,אבל
בהרחבה ולבריאות השלימה .וימשיך באמת אין בידו להחזיק בהם לאורך ימים,
השי"ת עלינו רחמים וחסדים ,ונזכה כבר ועל מה שאינו בכחו אין לו להצטער.
לגאולה השלימה במהרה בימינו אמן. עבודתו היא להתבונן מה אכן בידו
משנת השבוע כח
סיום הש"ס -יא"צ של כ"ק מרן אדמו"ר זצוק"ל
ערב ר"ה של תשפ"ו
להיות מן המסיימים ,יש בו חשיבות סיימו עתה את הש"ס ברבים .אמת הוא,
גדולה .וכאשר הציבור כולו מצטרף יחד, שגם כאשר מחלקים את הש"ס בין רבים,
נעשה מזה סיום הש"ס של רבים ,וגם אלו ב'חלוקה דרבנן' ,וכל אחד מקבל על
א
שמשתתפים בסיום נכללים בו. עצמו ללמוד מסכת אחת או חלק אחד,
יש בזה בחינה של סיום הש"ס.
לדעת את המעשה אשר יעשון
באנו להתאסף יחד ביום ההילולא של ואומרים העולם רמז נאה בתיבת 'סיום'.
כ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל ,וידוע כחו כאשר כותבים את אותיותיה במילואן -
בזה שהיה בבחינת מה שאמרו חז"ל' ,אין סמ"ך יו"ד ו"ו מ"ם ,הרי האותיות
לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הנעלמות ,מלבד גוף האותיות סיו"ם,
הלכה' (ברכות ח .).הוא היה בקי בכל חלקי עולות אף הן כמנין 'סיום' .נמצא שגם
התורה ,בבבלי ובירושלמי ,בנגלה האותיות הנעלמות עולות כמנין סיו"ם.
ובנסתר .המעיין בספריו יראה שאין ויש בזה רמז ,שגם מי שאינו מן הנראים
כמעט דף בש"ס בבלי או בירושלמי ,סימן כמי שסיימו בעצמם ,אלא הוא בכלל
בשולחן ערוך או פרשה בזוה"ק ,שאינם המשתתפים ,גם לו יש חלק בסיום.
נזכרים בדבריו ,וכן בשאר חלקי התורה. ובפרט כאשר עושים סיום הש"ס ברבים,
והוא היה אומר שאי אפשר לברר הלכה ויש מי שסיים את מסכתו ממש ,ויש מי
למעשה כראוי בלא ידיעה רחבה בכל שקיבל על עצמו ורצה לסיים ,ולא עלה
התורה .צריך שתהיה לאדם שאיפה בידו לגמור הכל ,מ"מ עצם הדבר
לידיעה רחבה בכל מקצועות התורה ,עד שנתחבר אל ציבור לומדי התורה ורצה
א
וכתב המהרש"ל בים של שלמה (ב"ק פ"ז) ,דאיתא בגמרא (שבת קיח' :):אמר אביי ,תיתי לי דכי
חזינא צורבא מדרבנן דשלים מסכתא עבידנא יומא טבא לרבנן' .הרי שאביי עצמו לא היה המסיים,
ובכל זאת עשה יום טוב לרבנן ,ומכאן שאפילו מי שלא סיים מסכתא ,מצוה רבה שישמח עם המסיים.
והביאו הש"ך (יו"ד סי' רמ"ו ס"ק כ"ז) ,וכ"כ גם המהרש"א (שבת שם).
וז"ל השדי חמד (מערכת מ"ם כלל קצ"ח)' :ומצוה שעושין אותה הרבה בני אדם בשותפות ,כל אחד
נוטל שכר כאילו עשאה כולה לבדו .ומטעם זה נוהגים כל בית ישראל לעשות חברת ש"ס ,ומחלקים
הש"ס בין כמה בני אדם ,שכל אחד לוקח מסכתא אחת ,ועושים סיום פעם אחת בשנה ,ושורת הדין
נותנת שיטול כל אחד שכר טוב כאילו למד כל הש"ס כולו'.
ועי' בשו"ת משנה הלכות (חי"א סי' תמ"ט) ,שנשאל באדם שלא למד את המסכת ובא לסיום ,אם
רשאי לומר יחד עם המסיימים 'הדרן עלך' .וכתב על פי דברי המשנה (מכות פ"א מ"ז)' :על פי שנים
עדים או שלשה עדים יומת המת' (דברים יז:ו)' ,אם מתקיימת העדות בשנים ,למה פרט הכתוב בשלשה
וכו' .רבי עקיבא אומר :לא בא השלישי אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו .ואם כן ענש
הכתוב לנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה ,על אחת כמה וכמה ישלם שכר לנטפל לעושי מצוה
כעושי מצוה' .ולפ"ז ,הבא לסיום הרי הוא 'נטפל לעושי מצוה' ,וממילא הוא גם בכלל הלומדים ,ולכן
יכול לומר 'הדרן עלך' עם המסיימים .וע"ש עוד בזה באריכות.
כט משנת השבוע
שנעשה בר חיובא הוא צריך לדעת כיצד שיוכל להבין דבר מתוך דבר ולברר כל
ב
להתנהג בכל יום ויום. ענין על מקומו.
אין הכוונה שלא ידע את מצב הדור או אמרו רבותינו (עי' עירובין ע' ):ברא כרעא
שלא הבין את המציאות .אדרבה ,הוא ידע דאבוה' .ויש לפרשו ,שהבן מבקש ללכת
היטב כיצד העולם מתנהל .אלא שרצה בעקבות אביו ,באותן דרכים ובאותן
להעמיד את היסוד ,שלפני הכל צריך פסיעות שלימדו אביו .ואנו ,שזכינו
יהודי לדעת מה ה' שואל מעמו ,לדעת לראות את דרכו בקודש ,יש לנו להשתדל
'את המעשה אשר יעשון'. לילך בדרכו כפי כוחנו.
'הריעו לה' כל הארץ' ואף שכ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל עסק
ובחסדי השי"ת זכינו במסגרת 'כהלכתו' בכל חלקי התורה ,מ"מ היה תובע במיוחד
ללמוד בכל יום הלכה ,סימן אחר סימן את לימוד ההלכה .דעתו היתה שהדבר
וסעיף אחר סעיף .במשך השנה למדנו הראשון שיהודי צריך לדעת הוא הלכה
הלכות ציצית ותפילין וברכות הפירות, למעשה ,לדעת 'את המעשה אשר יעשון'
ג
ובסדרי החזרה אף הלכות שבת. (שמות יח:כ) .אם האדם אינו יודע מה עליו
לעשות ,כיצד יוכל להתנהג כיהודי כראוי.
ובכל פעם שחוזרים ולומדים הלכה לאחר שידע את המעשה אשר יעשה,
מוצאים בה דבר חדש ,כמו שאמרו 'כל יכול הוא להוסיף ולעלות בכל שאר חלקי
זמן שאתה ממשמש בה אתה מוצא בה התורה.
טעם' (עירובין נד .):אפילו סעיף פשוט
בשו"ע שכבר למדוהו פעמים רבות ,יכול פעם שאל אותו אחד בענין בחור צעיר,
לעורר שאלה חדשה ,בירור חדש והשגה אם צריך ללמוד לומדות בישיבה .והשיב,
חדשה. ודאי שבחור בן חמש עשרה צריך ללמוד
לומדות ,אולם עד אז ,בהגיעו לבר מצוה,
ומובא בשם כתבי האריז"ל (פרי עץ חיים, כבר היה ראוי שידע את ההלכות
שער הזמירות פרק ה') רמז על הפסוק הנצרכות לו .ואמר בדרך תביעה ,וכי
'הריעו לה' כל הארץ' (תהלים ק:א) ,שראשי מדוע לא ידע בחור בר מצוה אורח חיים
התיבות הם הלכ"ה .כאשר באים להריע ויורה דעה הנוגעים למעשה -הרי משעה
לפני הקב"ה ,לתקוע בשופר ולקבל
ב
ואיתא בגמרא (סנהדרין מב ).עה"פ "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה" (משלי כד:ו) ,אמר רבי אחא
בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן :במי אתה מוצא מלחמתה של תורה ,במי שיש בידו חבילות
חבילות של משנה' .וברש"י שם פירש :מלחמתה של תורה הוריותיה ולעמוד על בוריה ועל עיקרה,
לא כאדם המפולפל ומחודד ובעל סברא ולא למד משניות וברייתות הרבה ,כי מהיכן יתגלה הסוד.
אלא בבעל משניות הרבה ,שאם יצטרך לו טעם בכאן ,ילמדנו מתוך משנה אחרת ,או אם יקשה לו
דבר על דבר ,יבין מתוך משניות הרבה שבידו ,הא מני פלוני היא ,ששמענוהו במקום אחר אומר
כך' .ובמאירי שם כתב ,וז"ל :לעולם יהא אדם שקוד ללמוד תורה הרבה ,ואל יהא נשען בבינתו
ופלפולו ,שאין הפלפול כלום לענין הוראה במקום שאין שם ידיעה וכו'.
ג
והר"ר הלל דוד גינזבורג שליט"א והר"ר ישעי' זכריש שליט"א ובני הרה"צ ר' יחיאל שליט"א
והאחרים שעוסקים בזה יתברכו בכל מילי דמיטב.
משנת השבוע ל
הקנס אינו עובר בירושה .אולם תורה מלכות שמים ,ראשית הכל היא ההלכה.
ועבודת ה' הבאות מתוך אהבה נשארות האדם צריך לדעת כיצד הקב"ה רוצה
חקוקות בבית ובבנים אחריו. שיעבוד אותו.
וזהו 'אשרי בניו אחריו' ,שבניו מהלכים וזהו גם ענין 'מלכותו בכל משלה' (תהלים
בדרך התורה והמצות .וכך פי' הפסוק קג:יט) .אם יהודי אינו יודע הלכה ,הרי
(דברים יב:כח)' ,שמור ושמעת את כל אינו יודע מה מבקש ממנו מלך מלכי
הדברים האלה אשר אנכי מצוך למען המלכים .התורה היא כביכול האגרת
ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם כי שהקב"ה שולח לאדם ,ובה הוא מודיע לו
תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלקיך'. מה רצונו ממנו.
[והובאו דבריו בספה"ק ייטב לב (נח ד"ה
יש שני אופנים שבהם אדם מקבל אגרת.
א"י נח איש צדיק)].
לפעמים מגיע אליו אגרת מידיד טוב או
וזהו 'הריעו לה' כל הארץ' .כאשר התורה הזמנה לשמחה .אגרת כזאת הוא פותח
וההלכה הן בעיני האדם כאגרת של אהבה מיד וקורא בשמחה .ולעומת זה ,מגיע
מאת הקב"ה ,נעשית מזה שמחה .האדם לפעמים חשבון שצריך לשלם או הודעה
שמח על שזכה שהקב"ה מדבר אליו, על קנס מן הרשויות .אותה אגרת אין
שהקב"ה מבקש ממנו דבר מה ,ושהוא האדם ממהר כל כך לפתוח ,ולפעמים היה
יכול לעשות את רצונו. מעדיף שלא לדעת כלל מה כתוב בה.
א איד איז נישט קיין גארנישט וכך צריך אדם לשאול את עצמו ,באיזה
והנה סיימו עתה הלכות תפילין .מובא אופן הוא מקבל את התורה שהקב"ה
מהאר"י הקדוש ש'זכרנו לחיים' הוא כנגד שולח אליו -האם הוא רואה בה אגרת
תפילין של ראש' ,מלך חפץ בחיים' כנגד של חיובים וקנסות בלבד ,או אגרת של
הקשר של תפילין של ראש ,ו'וכתבנו אהבה מאת אביו שבשמים?
בספר החיים' כנגד תפילין של יד. חז"ל דרשו על תיבת 'אנכי'' ,אנא נפשי
וצריך להבין מה ענין תפילין של ראש כתבית יהבית' (שבת קה .).הקב"ה נתן לנו
ותפילין של יד לבקשות אלו .תפילין של את התורה ,כביכול הוא שולח ליהודי
ראש קדושתם יתירה ,ועליהם אמרו חז"ל אגרת ואומר לו ,למד אותה ודע מה רצוני
(מנחות לה ):על הפסוק 'וראו כל עמי ממך .כשיהודי מקבל את התורה באופן
הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך' זה ,הוא ניגש לכל הלכה בשמחה ובאהבה.
(דברים כח:י) ' -אלו תפילין שבראש' .יש וכתוב בספר אפיקי יהודה (ח"א דרוש י"ב)
בהם בחינה של מדרגת הצדיק, על מה שנאמר 'מתהלך בתומו צדיק
שהקדושה ניכרת עליו. אשרי בניו אחריו' (משלי כ:ז) ,שיש מעלה
נהגו בימים אלו לקבל ברכה מאדם גדול מיוחדת למי שעובד את הקב"ה מאהבה,
וצדיק ,כענין שאמרו (שבועות יד' ,).יבוא שעבודתו נשארת גם לבניו אחריו .וביאר
זכאי ויכפר על החייב' .אדם מרגיש על פי דברי הגמרא (כתובות מב' ,):אין
שאותו צדיק כבר זכה בדינו ,ועל כן הוא אדם מוריש קנס לבניו' .אם כל עבודתו
מבקש לקבל ממנו ברכה. אינה אלא מחמת פחד מן העונש ,הרי
לא משנת השבוע
שלכל הפחות יתנו להם להיכנס אל החפץ מסופר על הרה"ק מראפשיץ זי"ע ,שפעם
חיים ולקבל ממנו ברכה לקראת השנה בחמשה עשר באב אמר שכבר פעלו
החדשה .כשנכנסו אליו ושמע שאין עבורו כתיבה וחתימה טובה ,ועתה יכול
עבורם מקום בישיבה ,אמר ,אם אין כל אחד לבוא ולקבל ממנו ברכה לשנה
מקום ,יישנו אצלי בבית .כאשר שמעה טובה .זוהי בחינת תפילין של ראש,
הנהלת הישיבה את דבריו אמרו שכבר מדרגת הצדיק אשר 'שם ה' נקרא עליו'.
ימצאו עבורם מקום.
אולם יש מדרגה נוספת ,והיא תפילין של
לאחר מכן שאלו את החפץ חיים מה ראה יד .לא די לאדם להישען על ברכתו
להשתדל כל כך עבור שני בחורים אלו. ועבודתו של הצדיק' .וכתבנו בספר
והשיב שהם נכדיו של הרה"ק החיים' נאמר לכל אחד ואחד .גם האדם
הבארדיטשוב'ער רב זי"ע .אמר החפץ הפשוט צריך לדעת שהקב"ה חפץ
חיים ,אנו עומדים לפני ראש השנה, בעבודתו ,ושגם הוא יכול להיכתב בספר
ובימים הנוראים אנו צריכים את זכותו החיים ע"י עבודתו שלו.
של בעל הקדושת לוי ,שהיה סניגורן של
יש חולשה המצויה אצל בני אדם ,שהאדם
ישראל .את המעשה הזה שמעתי מאחד
מבטל את עצמו ואומר ,מי אני ומה אני,
מצאצאי אותם בחורים.
וכי יש חשיבות לתורה ולמצוות שלי.
ובקדושת לוי (קדושות לפורים ,קדושה
וזכורני שפעם נכנס אל כ"ק מרן
שלישית) מבואר ,שאם יש אדם האומר,
אאדמו"ר זצוק"ל יהודי חשוב מירושלים,
וכי מה חשיבות יש לעבודתי לפני
שהיה רבי ותלמיד חכם ,אולם היה איש
הקב"ה? וכי הקב"ה רוצה בתפלה שלי
שמח ופשוט בהנהגתו .כ"ק מרן אאדמו"ר
ובתורה שלי -מי אני ומה אני? והוא
זצוק"ל קיבלו בסבר פנים יפות כדרכו
חושב שזו ענוה .אבל אין זו ענוה,
ואמר לו' ,שלום עליכם רבי ,שלום עליכם
ואדרבה כתב שם ש'הוא נוטה קצת
תלמיד חכם' .השיב אותו יהודי
למינות' .כי כאשר אדם אומר שעבודתו
בענוותנותו' ,איך בין נישט א רבי ,איך
אינה שוה מאומה ,חסרה בזה האמונה
בין א גארנישט' .אמר לו כ"ק מרן
שהקב"ה נתן את התורה גם לו וצוה גם
אאדמו"ר זצוק"ל' ,א גארנישט? א איד איז
אותו לעבוד לפניו .הקב"ה רוצה את
נישט קיין גארנישט' ,ובפרט תלמיד חכם.
התפלה שלו ,את התורה שלו ואת המצוה
הדבר הזה נשאר חקוק בזכרוני .אין יהודי
שלו.
שהוא 'גארנישט' .אין יהודי שעבודתו
כל יהודי צריך לדעת שכל תיבה שהוא אינה נחשבת.
מתפלל ,כל תיבה שהוא לומד ,כל כוונה
עבודתו של כל יהודי חשובה למעלה
טובה ,כל התגברות על היצר ,וכל פעם
שהוא עוזב את הרגליו ונכנס לבית והנה היה בחודש אלול שהגיעו שני
המדרש לעבוד את קונו ,עושים נחת רוח בחורים לראדין וביקשו להתקבל
ותענוג גדול למעלה .וצריך שיהא ליהודי לישיבתו של החפץ חיים .למעשה אמרה
תענוג מזה שיש להבורא ברוך הוא שמחה להם הנהלת הישיבה שאין מקום בישיבה,
ואין אפשרות לקבלם .ביקשו הבחורים
משנת השבוע לב
שהוא בן עולם הבא ,שנאמר "הליכות ממעשיו כביכול .וזהו שכתוב בספר
עולם לו" (חבקוק ג:ו) ,אל תקרי הליכות יצירה 'אין למעלה מעונג' .עולם העונג
אלא הלכות' .וצריך להבין מהו ענין ה'אל הוא עולם הבינה ,וענין זה מבואר כמה
תקרי' .אין חז"ל משנים קריאת פסוק פעמים בקדושת לוי.
בלא טעם ,ומה הקשר שבין 'הליכות'
וזהו ענין השופר ,שהוא בבחינת הבינה
ל'הלכות'.
ועולם התענוג (עי' ספר הקנה ,סוד תקיעת
ויש ספר המבאר את כל דרשות 'אל שופר ,ד"ה ועתה שמע בני)' .הרם כשופר
תקרי' שבש"ס ,והוא ספר שברי לוחות, קולך' (ישעי' נח:א) .השופר מעורר את האדם
שחיבר הגה"ק רבי יחיאל מיכל מנמירוב לדעת שעבודתו חשובה ,ושיש תענוג
הי"ד ,שנהרג על קידוש ה' בגזירות ת"ח למעלה מעבודתו .זהו יסוד גדול בעבודת
ות"ט .ודרכו שם לבאר בכל מקום שאמרו ה' ,וממנו צריך האדם לחיות כל ימיו.
חז"ל 'אל תקרי כך אלא כך' ,מפני מה
ובדרך זה אומרים בשם הרה"ק
הוצרכו לדרוש כן ,ומה היה הקושי בלשון
מסטרעליסק זי"ע על הפסוק 'אם אסק
הכתוב שהביאם לדרשה זו.
שמים שם אתה ואציעה שאול הנך'
והתחלת הש"ס (ברכות ב ).היא' ,מאימתי (תהלים קלט:ח) .יש אדם הסבור שכבר
קורין את שמע בערבין' .והגמרא שואלת, עלה למדרגות גבוהות מאוד' ,ער פליעט
'תנא היכא קאי דקתני מאימתי' ,ועוד, אין הימלען' ,ועליו נאמר 'אם אסק שמים
מדוע פתח בשל ערבית .ומתרצת' ,תנא -שם אתה' .הקב"ה עוד למעלה למעלה
אקרא קאי' ,על הפסוק 'בשכבך ובקומך'. מכל מה שאתה משיג.
ועוד תירצו שהוא מסדר הדברים על פי
ומאידך ,כאשר אדם סבור 'ואציעה
ברייתו של עולם ,שנאמר 'ויהי ערב ויהי
שאול' ,שנפל עד שאול ואינו שוה מאומה,
בקר'.
אומר לו הקב"ה 'הנך' -אני כאן עמך ,וגם
וביאור בזה ,דאיתא בירושלמי (ברכות פ"א את עבודתך אני רוצה.
ה"ב) שאמר רשב"י' ,כגון אנו שעוסקין
זהו החילוק שבין 'זכרנו לחיים ,מלך חפץ
בתלמוד תורה ,אפילו לקרית שמע אין
בחיים' לבין 'וכתבנו בספר החיים ,למענך
אנו מפסיקין' .ואמר רבי יוחנן שם על
אלקים חיים' .הקב"ה חפץ בעבודתם של
עצמו' ,כגון אנו שאין אנו עסוקין בתלמוד
הצדיקים הגדולים .אולם באותה ענין
תורה ,אפילו לתפלה אנו מפסיקין' .וכעין
ממש הוא חפץ גם בעבודתו של כל יהודי.
זה מצינו גם בבבלי (שבת יא.).
גם מי שחושב שאינו במדרגה ,אף בו חפץ
הענין הוא ,שמי שכל מציאותו דבוקה הקב"ה בעבודתו ובטובתו' ,למענך
בתורה ,הרי הוא במדרגה אחרת .אולם יש אלקים חיים'.
אדם החי בתוך סדרי העולם ,יש לו צרכי
הדרן על הש"ס
עולם וטרדות העולם ,והוא צריך לקבל
עליו עול מלכות שמים בקריאת שמע וכ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל אמר פעם
בכל ערב ובכל בוקר. הדרן נפלא על הש"ס .הש"ס מסתיים (נדה
עג' ).כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו
וזהו ששאלה הגמרא 'תנא היכא קאי',
לג משנת השבוע
הלכות והליכות באיזו מדרגה של אדם מדבר התנא .ועל
וחושב אני שיש להוסיף בזה דבר השייך זה תירצה 'אקרא קאי' ,דכתיב 'בשכבך
במיוחד לכ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל .כל ובקומך' .התנא מדבר באדם החי בתוך
מי שזוכר אותו יודע ,שהיה בבחינת מה סדרי העולם ,שיש לו שכיבה ויש לו
שאמרו חז"ל (אבות פ"ו מ"א)' ,נקרא ריע, קימה ,יש לו צרכי עולם וטרדות העולם,
אהוב' .כל מי שהיה בא אצלו היה מקבלו והוא חי על פי סדר 'ברייתו של עולם'.
בפנים יפות ובענוה מופלאה. אף הוא צריך לקבל עליו עול מלכות
שמים בקריאת שמע בכל ערב ובכל
ומאידך היתה לו התמדה שאין לשער. בוקר.
הוא היה יושב ולומד שעות רבות בכל
יום .שמעתי מיהודי שביקש פעם לקבל ועפ"ז ביאר את מאמר הסיום' ,כל השונה
היתר הוראה מהגה"ק מצאנז קלויזנבורג הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם
זצ"ל .אמר לו הרבי שאין דרכו לתת הבא' .אין המדובר דוקא באדם המופקע
היתר הוראה .טען אותו יהודי ,הרי לכ"ק מכל עניני העולם ,שאין לו בעולמו אלא
מרן אאדמו"ר זצוק"ל נתן הרבי היתר הלכות בלבד .אדרבה ,הכתוב אומר
הוראה .השיב לו ,אם תלמד שמונה עשרה 'הליכות עולם לו' .מדובר באדם שיש לו
שעות בכל יום ,לא דקה פחות ,כפי שהוא 'הליכות עולם' ,שהוא חי בתוך העולם
לומד ,אתן גם לך היתר הוראה. ומתעסק בצרכיו ,ואעפ"כ הוא קובע
לעצמו 'הלכות בכל יום' ,ויודע שבתוך כל
זו היתה התמדתו .ומי שראה אותו יושב הליכותיו הוא כפוף להלכה ומקבל עליו
על יד הגמרא היה יכול לחשוב שהוא עול מלכות שמים .אדם כזה 'מובטח לו
מתחיל ללמוד עתה לראשונה .בענותנותו שהוא בן עולם הבא'.
היה לומד כאילו אינו יודע מאומה.
[הרה"צ ר' הערשל קליין שליט"א הוסיף, וזהו 'אל תקרי הליכות אלא הלכות'.
שלפעמים היה עומד כשרגליו במים קרים בתוך ה'הליכות עולם' שלו צריכות להיות
כדי שלא יירדם בלימודו בלילה ].וגם כל 'הלכות' .כל הליכותיו בעולם צריכות
תפילותיו ,אפילו בימות החול ,היו להתנהל על פי הלכות התורה.
בהשתפכות הנפש שאין לתאר ,ובפרט ובזה מתחבר סיום הש"ס לתחילתו.
בימים הנוראים. מסיימים ב'הליכות עולם לו ,אל תקרי
ומצד שני ,עכ"ז היה מעורב בין הבריות הליכות אלא הלכות' ,ומיד מתחילים
באופן מופלא .הוא ידע את דאגותיו של 'מאימתי קורין את שמע' .גם האדם שיש
כל אחד ,את צרכיו ואת צרותיו ,והיה לו הליכות עולם ,שכיבה וקימה וכל עניני
יורד לפרטי חייו של יהודי פשוט ומסייע העולם ,יכול להתרומם מעלה מעלה ,אם
לו בכל דבר. הליכותיו נעשות על פי הלכות התורה
והוא מקבל עליו עול מלכות שמים .כ"ק
ונזכרתי במעשה פשוט .ישבתי פעם מרן אאדמו"ר זצוק"ל אמר זאת כשדיבר
בשעה שאברך התייעץ עם כ"ק מרן ביומא דהילולא של גדול בישראל בשנת
אאדמו"ר זצוק"ל איזה בית לקנות .שאל תשמ"ט.
אותו כ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל מה רוחב
משנת השבוע לד
שיהא נותן עיניו ולבו בצערן ובצרכיהם הבית .השיב שהוא בית ברוחב שש עשרה
של ישראל. פי"ס .אמר לו ,יש לך משפחה וילדים,
אתה צריך בית רחב יותר -אל תקנה בית
ולפ"ז יש לפרש עוד 'הליכות עולם לו,
צר כל כך.
אל תקרי הליכות אלא הלכות' .בעל
הלכה צריך לדעת גם את הליכותיו של אני הייתי אז צעיר ותמהתי בלבי ,וכי זהו
כל יחיד ויחיד בעולם .אין די שראשו ענינו של אדם גדול ,לדעת מהו רוחב
יהיה מגיע השמימה ויהיה בקי בהלכות הבית הראוי למשפחה .אבל אח"כ הבנתי.
התורה ,אלא הוא צריך להכיר גם את זהו 'סולם מוצב ארצה וראשו מגיע
ה'הליכות' של בני אדם -את המציאות השמימה' (בראשית כח:יב) .ראשו מגיע
שבה הם חיים ואת הצרכים שיש להם. השמימה ,אבל רגליו עומדות בארץ .הוא
מבין גם מה יהודי צריך בביתו.
צריך הוא לדעת גם את הדברים השייכים
ל'ברייתו של עולם' ,לאדם החי בתוך סדרי וכבר מובא בשם הבעש"ט הקדוש זי"ע
העולם ויש לו צרכי עולם וטרדות העולם. (ספר תורי זהב להרה"ק רבי בנימין מזלאזיץ,
ראשו מגיע השמימה וכל התורה כולה פ' ויצא) ,שסול"ם בגימטריא ממו"ן .מי
פתוחה לפניו ,ובאותה שעה רגליו מוצבות שראשו מגיע השמימה צריך לפעמים
ארצה ,והוא יודע כיצד יהודי חי ומה הוא לדעת גם כיצד מסייעים ליהודי בעניני
צריך .אלו הן 'הלכות' ו'הליכות' כאחד. ממון ,בפרנסה ,בבית ,בסעודה ובכל שאר
זכרנו לחיים צרכי החיים.
והדברים מקבלים משמעות יתירה כאשר וכך מצינו בענין שליח ציבור ,שצריך
מגיע ערב ראש השנה ,ביום ההילולא .זהו להיות אדם המרגיש בצערן של ישראל.
זמן שבו אנו צריכים מליץ יושר שידע את וכן אמרו בגמרא (ברכות כח' ).אוי לו לדור
נסיונות הדור ,את צרכיו ואת מצבו, שאתה פרנסו ,שאי אתה יודע בצערן של
ובאותה שעה ידע כיצד להעתיר בעד תלמידי חכמים ,במה הם מתפרנסים
כלל ישראל. ובמה הם ניזונים' .נמצא שמי שעומד
בראש הציבור אינו יכול להיות מרומם
מי שראה את כ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל ונבדל מצרכיהם ,אלא עליו להכיר את
בתשעה באב ,כיצד היה בוכה על גלות צערו ואת צרכו של כל יחיד.
השכינה ,על חורבן בית המקדש ועל
צרות כלל ישראל ,ראה דבר שאי אפשר וכן מצינו במשה רבינו ,כמו שכתב רש"י
לתאר .פעמים היו פניו משתנות כל כך (שמות ב:יא ד"ה וירא בסבלותם)' ,נתן עיניו
מרוב בכי וצער ,עד שאנשים שהכירוהו ולבו להיות מיצר עליהם' .ואמרו במדרש
לא הכירוהו באותה שעה .פעם שאל אותי (ש"ר ב' ו')' ,אמר רבי יצחק ,מהו "כי סר
אדם שהיה מתפלל כאן במשך זמן ,מי לראות" (שמות ג:ד) .אמר הקב"ה ,כי סר
עלה לשלישי במנחה בתשעה באב .הוא וזעף הוא זה לראות בצערן של ישראל
לא הכיר את כ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל במצרים ,לפיכך ראוי הוא להיות רועה
באותה שעה ,עד כדי כך היו פניו עליהן' .הרי שמעלת מנהיג בישראל היא
משתנות מרוב צער ובכי.
לה משנת השבוע
ומעתה והלאה יהא עוד יותר טוב בעזרת זו היתה בחינת 'סולם מוצב ארצה וראשו
ה'. מגיע השמימה' .להבין את כל צרכיו של
יהודי למטה ,ובאותה שעה להיות דבוק
והקב"ה יעזור שנזכה כולנו לכתיבה
למעלה ולבכות על צער השכינה ועל כלל
וחתימה טובה עם כל בית ישראל ,בספרן
ישראל.
של צדיקים גמורים .יזכו כולם לכל
הישועות ,ולנחת מבנים ובני בנים ונחזור אל הנקודה שבה פתחנו .הקב"ה
עוסקים בתורה ובמצוות ,לאריכות ימים חפץ בתפלתו של כל יהודי ,בתורתו של
ושנים ,לשידוכים טובים ,לשלום בית, כל יהודי ,בתקיעת השופר שלו ובכל
לפרנסה טובה ולכל מילי דמיטב. מצוה שהוא עושה .אפילו באכילת
הסימנים בראש השנה צריך יהודי לדעת
'זכרנו לחיים ,מלך חפץ בחיים ,וכתבנו
שכל מעשה טוב וכל מחשבה טובה
בספר החיים ,למענך אלקים חיים'.
עושים נחת רוח למעלה.
ו'בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה
וגזירות טובות ישועות ונחמות נזכר ובמשנה ברורה (סי' תקפ"ג סק"ה) מובא
ונכתב לפניך אנחנו וכל עמך בית ישראל בענין ראש השנה ,שראוי לאדם להיזהר
לחיים טובים ולשלום'. ביותר מן הכעס ,משום שאין זה סימן טוב
להתחיל את השנה בכעס .מלבד כל
וכתב הטור (או"ח סי' תקפ"ב) בשם
הסימנים שאוכלים בראש השנה ,יהיה
המהר"ם מרוטנבורג ,שלא היה אומר
לאדם סימן טוב שלא לכעוס.
'לחיים טובים' ,אלא 'לחיים' ,ורק בסוף
שמו"ע ,בהודאה ,היה אומר 'וכתוב לחיים ואני רוצה להוסיף ,שסימן זה טוב לא רק
טובים'' :כי המבקש צריך לבקש תחילה בראש השנה ,אלא במשך כל השנה כולה.
דבר מועט ואח"כ מוסיף והולך' .ולפ"ז ,ככל אם יהודי לא יכעוס ולא יתרגז על כל
שהזמן הולך מוסיפים עוד ועוד .כך הולך דבר ,זהו סימן טוב לכל השנה .ויש כעין
יהודי ומוסיף בכל השנה עוד בקשה ועוד זה בט"ז (או"ח סי' רצ"ו סק"א) לענין מוצאי
בקשה .וא"כ היום ,שהוא היום האחרון של שבת ,ששופכים מעט יין לסימן ברכה.
השנה ,הוא הזמן לבקש על הכל. ויש לפרש שהסימן לברכה הוא ,שגם אם
נשפך מעט מן היין לא יתרגז אדם בתוך
ויקוים בנו 'והריקותי לכם ברכה עד בלי
ביתו ,אלא יאמין ש'כל דעביד רחמנא
די' (מלאכי ג:י) ,עד שיבלו שפתותינו
לטב עביד' (ברכות ס - ):כל מה שהקב"ה
מלומר די (תענית ט .).ונזכה כולנו מתוך
עושה הוא לטובה .ויש להוסיף ולפרש ,כל
רחמים וחסדים לגאולה השלימה במהרה
מה דעביד רחמנא עד עתה לטב עביד,
בימינו אמן.
❖
אור ליום ראש השנה
(תהלים פא:ד-ה) .ויש להבין הלשון 'בכסה'. "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו :כי
גם למה נמשלה בני ישראל להלבנה (עיין חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב"
משנת השבוע לו
הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין. טור הל' ר"ח) .וגם בני ישראל מונין ללבנה
וממילא היות שזה הזמן שכל מזונותיו ונמנין מלכות לחדשי הלבנה ,וגם ר"ה הוא
קצובין מראש השנה עד יום הכפורים (ביצה בכסוי ,וזה עיקר רמז של יום חגנו .ועוד יש
טז ,).א"כ מכסים הזמנים שיהיה ברכה מצוי' להמתיק טעם לכיסוי השופר.
בזה .וזה הטעם של כיסוי השופר ,שיוכל
ויש לומר רמז דהרי אמרז"ל (תענית ח ):אין
לשרות בה ברכה.
❖
דרשה קודם התקיעות
אופן ,אלא כדי שלא נראה כשתי תורות "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי
התקין רבי אבהו שכולם יהיו תוקעים בשוה. חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב"
(תהלים פא:ד-ה) .יש להבין בכסה ליום חגנו.
הרס"ג הוא הראשון והיחידי שכתב בעצמו
ויש להביא הטעם מהי הגניחה והיללה של
תוי נגינה של קולות השופר .ומדבריו שלא
השופר ,ומדוע התורה ציותה לתקוע כעין
הזכיר כלל מגניחה ויללה ,רק שהשלשלת
יללה וגינוח (ר"ה לג .):ורש"י שם כתב,
הוא צורת קול ארוך רועד ,נראה שהולך
גנוחי גנח כאדם הגונח מלבו ,כדרך החולים
בשיטת רב האי שס"ל שכל מה שהזכירו
שמאריכים בגניחותיהם .ילולי יליל ,כאדם
בגמ' מגנוחי וילולי ,זה רק לסימן וזכרון,
הבוכה ומקונן ,קולות קצרים סמוכים זה
והוא אסמכתא בעלמא ,והחילוק הוא רק בין
לזה.
קול כבד לקול קל .ולרס"ג שברים הם קול
פשוט ומקוטע לשלשה ,ותרועה קול ארוך ורבינו דוד אבודרהם אמר במדרש שבר"ה
רועד]. נעקד יצחק ע"ג המזבח ,ואותו היום שמעה
שרה אמנו ותצעק ותייבב ותיילל .וע"כ אמר
וסבירא להו שיש כאן ספיקא דאורייתא,
הכתוב "יום תרועה יהיה לכם" (במדבר
דאם לא שמע בדיוק השיעור בשברים
כט:א) ,ומתרגם 'יום יבבא' כדי שיזכור לנו
ותרועה ,דלא יצא (כמבואר בטושו"ע סי'
הקב"ה יללת שרה אמנו ויכפר לנו.
תק"צ) .א"כ לדבריהם קשה קושיית השואלים
להגאון רב האי איך נולד ספק במצוה ובעל המנהגות כתב כי האדם צריך שייליל
דאורייתא הנוהגת בכל שנה. לפני בוראו על עוונותיו ,לכך ציותה כו' גם
הטעם של המטה משה כתב שיש לצאת כל
תרועה קול נשבר כדרך שאדם עושה בשברו
השיטות שלא יהיה שטן בכל שום פנים.
ונראה שיש לבאר שתי השאלות עפמ"ש
הריטב"א (ר"ה לד ).אחרי שהביא שיטת רב שהשלשלת הוא צורת קול ארוך רועד
האי גאון כתב וז"ל ,אבל יש אומרין כוונתו אמנם להמתיק ענין זה ביותר אולי בהקדם
להרמב"ם ושאר ראשונים הנ"ל דודאי ר' דצריך לבאר לשיטת הבה"ג ,רש"י ,הרמב"ם,
אבהו ספיקא ממש הוי ,ובודאי שבדורות הרמב"ן ושאר ראשונים החולקים על פי' רב
הראשונים נהגו בתרועה כמו שראו למשה. האי [דס"ל להרב האי גאון דיוצא תק"ש
אבל אותה התרועה בטלה בדורות התנאים בכל קול של תרועה או שברים או ביחד בכל
לז משנת השבוע
הגליות מתרבות ,ודברים פשוטים אינם והאחרונים ,שהרי התורה אמרה סתם
זוכרים כדבעי. 'תרועה' -קול נשבר כדרך שאדם עושה
א
בשברו ,וסגנון אחד אמרה תורה לכולם.
ובקריאת התורה ביום ראשון ,כל הקריאה
להזכיר גלות ישמעאל ,ורצה להשחית יצחק ואין הדורות שווין בדבר ,שהרי תמצא
וכן להרגו .וכן בכל דור ודור ברוחניות במיני הניגונין ענין קול שהיה קול מנגן
ובגשמיות גלות אדום 'כלה שעיר וחותנו לדור שעבר ,וחזר קול תמרור לדור אחר .וכן
ויעלו לציון מושיעים' (סליחות יום ג') .ומזה אירע בענין התרועה ,כי לא היו בדורות
שורש כל החטאים והפגמים. האחרונים מריעים על שברם כדרך הראשונים.
וגם יש שמריעין בשתיהן או בשלשתן ,פעם
וכמבואר בגמ' (מגילה יב ):אמרו לו :מיום
בזה ופעם בזה ,ואינו יודע איזה יכשר הזה
שחרב בית המקדש וגלינו מארצנו ניטלה
או זה .ולכך הוצרך ר' אבהו לתקן זה ,עכ"ל.
עצה ממנו ,ואין אנו יודעין לדון דיני נפשות.
זיל לגבי עמון ומואב ,דיתבי בדוכתייהו הטעם של הריטב"א קצת שונה מדברי
כחמרא דיתיב על דורדייה .וטעמא אמרו הרמב"ם ,שמחמת רבוי הגליות נשתכחה
ליה :דכתיב "שאנן מואב מנעוריו ושקט בדיוק סגנון התשר"ת .אמנם זה עיקר הטעם
הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי שבריבוי הגליות וכו' .וזה דבר תמוה מאד,
ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו שהרי תקעו בכל הזמן.
לא נמר" (ירמי' מח:יא).
אמנם רואים מזה כדברי אנשי כנסת
והגליות מביא לאדם שלא יעשו אפילו הגדולה בשעה שביקש אחשורוש שיפסקו
דברים פשוטים כדבעי .ובפרט שלא תקום מה לעשות עם ושתי המלכה ,ושלא רצו
צרה לישראל ,בגליות בינו לבין עצמו שיש לפסוק (מגילה יב ,):והשיבו שילכו למואב
צרות ,כמו דאמרו חז"ל (ברכות ז ):שקשה שאנן ולא גלו (עי' ירמי' מח:יא) .אמנם בני
מריבה בתוך ביתו אצל אבשלום יותר ישראל הורק מכלי לכלי אין ישוב הדעת.
ממלחמת גוג ומגוג .וכידוע הפירוש עה"פ
וזה ביאור בדברי הרמב"ם ,וכן יש להעמיס
"והרבה עמו פדות" (תהלים קל:ז) ,הגלות
בדברי הריטב"א בתקנת רבי אבהו ,כי
שאדם אצל עצמו.
מחמת הגלות אין ישוב הדעת ,ובמצוה שבא
מפחדך אנוסה לעזרתך מדור לדור לא זכו אפילו לכוין לאמיתו ,עד
והנה יומא רבא כזו שדנים בני ישראל בכל שיעשו מתשעה קולות מאה קולות בכדי
פרטיה ודקדקיה ,אין לנו להישען אלא על לצאת מכל ספק.
אבינו שבשמים .והרה"ק מוה"ר יהושע והיות כי השופר לזכרון של בני ישראל
מבעלזא זי"ע הי' מפרש הפייט 'מפחדך קאתו ,וכדברי הגמ' (ר"ה כו ).שיטת עולא
אנוסה לעזרתך' -פון דיר צו דיר .והנה דהוה כעבודת הכה"ג לפני ולפנים .בזה
בנוהג שבעולם הוא שיש סגנון תרועה עצמו שמראה הקושיים בקיום מצוה
מיוחד שהוא סימן וקריאה לכל העם המסורה לנו מדור דור ,זה מראה המתקה על
להתאסף ,ויש סגנון תרועה מיוחד המעורר כל המצוות ,שרק מואב שאנן .והכ"נ הרי
א
שתרועה היא משורש "תרועם בשבט ברזל" (תהלים ב:ט).
משנת השבוע לח
את בוראן בתרועה .כי ע"י קול השופר פחד ורעדה ,שהוא רמז וסימן לעם שכל
המעורר חרדה ופחד שהוא סימן לבריחה אחד ינוס ויברח למלט את נפשו .ולכל סגנון
וניסה ,מתקרבים ומתחברים בני ישראל אל תרועה מיועד כלי מיוחד ,כי אי אפשר
השי"ת ,כמו תינוק בעת שמתיירא רץ לעשות בכלי אחד שתי פעולות מנוגדות.
להתגונן תחת סינר האם' .מפחדך אנוסה
ואילו בני ישראל כששומעים את קול
לעזרתך' כאמור.
השופר מתעוררים לשתי הפעולות ביחד.
כן היה אזעקה בארץ ישראל ,נחבאים בבית והיינו ,שמתמלאים פחד וחרדה מקול
המדרש אצל אבינו שבשמים .וזהו ענין השופר ,וכדכתיב (עמוס ג:ו) "אם יתקע
התקיעות. שופר בעיר ועם לא יחרדו" ,שהוא סימן
וקריאה למנוס ובריחה .אבל להיכן בורחים
רבי זאב מקיצעס לקח הפתק מהבעש"ט
ונסים בני ישראל? מתכנסים ומתאספים אל
ומספרים בזה עובדא שהיה אצל הבעל שם הקב"ה ,כלומר מהשי"ת אל השי"ת פון דיר
טוב הק' זי"ע ,שלפני ראש השנה לימד את צו דיר ,בבחינת 'מפחדך אנוסה לעזרתך
תלמידו הרה"ק ר' זאב קיצעס זי"ע כל אברח ממך אליך' (כתר מלכות לרשב"ג).
כוונות התקיעות ,והוא רשם הכל על פתק.
אמנם כשהגיע העת לתקוע נאבד ממנו ועי' פיה"מ להרמב"ם (ר"ה פ"ד מ"ז) וזה
הפתקא ,ולא זכר הכוונות בע"פ ,כי הכל לשונו ,שאין קורין הלל לא בראש השנה
היה רשום ,והיה לו מזה שברון לב גדול ולא ביום הכפורים ,לפי שהם ימי תפלה
מאד .ובשעת התקיעות תקע בכוונה הפשוטה והכנעה לפני ה' ויראה ממנו וניסה אליו
לקיים מצוות בוראו בלב נשבר מאור. ותשובה ותחינה ובקשת מחילה ,ואין ראוי
במצבים כאלה לשמוח ולשיש.
אחר התקיעות אמר לו הבעש"ט הק' :ע"י
שברון לבך נקרע גזר רין קשה .כי הכוונות וזהו פירוש הפסוק (תהלים פט:טז) "אשרי
למצוות הם כעין מפתחות הפותחות שערי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון".
שמים למעלה .יש שערים הנפתחים בכוונה 'יודעי' הוא לשון שבירה ,מלשון הכתוב
זו ,ויש שערים הנפתחים בכוונה זו .אכן לב (שופטים ח:טז) "ויודע בהם את אנשי
נשבר הוא כמו גרזן ,ושובר כל השערים בלי סוכות" .והיינו שמקול השופר נופל על בני
מפתח (עי' טורי זהב דרוש לר"ה ד"ה בשם). ישראל פחד וחרדה ,ולבם נשבר בקרבם.
ו'תרועה' הוא מלשון ריעות והתחברות,
והנה בשנה זו ראיתי גזירה קשה ח"ו, כלומר מרוב פחד הם רצים להתקרב
וידעתי שאי אפשר לבטלה כ"א על שברון ולהתחבר אל השי"ת .ועי"ז 'ה' באור פניך
הלב ,לכן גרמתי שתאבד ממך כל הרשימות יהלכון' ,כי מיד כאשר בני ישראל רוצים
של כוונות התקיעות ,ובכך ע"י שברון לבך להתקרב אל השי"ת ,מאיר ה' פניו אליהם
תיבטל הגזירה ,וכך הוה. ומקרבם אליו .וממילא "בשמך יגילון כל
וזהו הכוונה כי שרה אמנו גנוחי גנח על היום" (תהלים פט:יז) שכן כאשר התשובה
גליות בכל הדורות שיצא מהעקידה ,ורוב היא באופן זה יכולים להיות בשמחה.
הגליות מפריעים לעבודות השי"ת .וכן זה וזה שאמר במדרש (ויק"ר כ"ט ד') על פסוק
הביאור של המטה משה שעשו הרבה זה ,אמר רבי יאשיה וכו' שהן מכירין לפתות
לט משנת השבוע
שנזכה עוד השנה להיושע ,ותשועת ה' תקיעות כל השיטות להראות איך ששוכחים
כהרף עין שהקב"ה כבר ישפיע רחמים מצות ה' ועושים כל השיטות ,שגם היצר
וחסדים לכל היהודים ,ויכתב בכתיבה יודה שזה סיבות שנכשלים וגם הוא יודה
וחתימה טובה בני חיי אריכי ומזוני רויחי לזה ,ובזה יהיה לזכרון לרחמים ולרצון לפני
וסייעתא ,ונזכה בקרוב לביאת משיח צדקנו ולפנים ויזכר זכרוננו לטובה.
בב"א.
כבר התחיל שנה טובה ,יעזור השי"ת
❖
בין מנחה למעריב
על השמים" ששם אין חטא .השיב הקב"ה תקיעת שופר חתר חתירה מתחת כסה"כ
למרע"ה "החזר להם תשובה" ,שגם אם ענין ראש השנה קדושה אחת ב' קדושות.
חטא עדיין יכול לחזור בתשובה. ונקדים ענין תקיעת שופר וכח הגדול מכח
וטען משה רבינו' ,שמא ישרפוני בהבל התשובה .ונקדים דברי כ"ק אדמו"ר זי"ע
שבפיהם' ,כלומר אינו דומה הבל שאין בו בגמ' (שבת פח ):ואמר רבי יהושע בן לוי:
חטא למי שחטא ושב בתשובה .א"ל הקב"ה בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי
'אחוז בכסא כבודי' ,כלומר גדולה תשובה השרת לפני הקב"ה :רבש"ע ,מה לילוד
שמגעת עד כסא הכבוד (יומא פו .).ובגמ' אשה בינינו? אמר להן :לקבל תורה בא.
(סנהדרין קג ).גבי מנשה מלך יהודה כתיב אמרו לפניו :חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע
"ויחתר לו" (דהי"ב לג:יג) וכו' מלמד שחתר מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא
לו חתירה מתחת כסא הכבוד ,ואתי שפיר העולם ,אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? "מה
ודו"ק. אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו" (תהלים
ח:ה)" .ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ
ועפ"ז ביאר גם המשך הפסוקים "מפי
אשר תנה הודך על השמים" (שם:ב)!
עוללים ויונקים יסדת עוז" (תהלים ח:ג),
כלומר באשר לטענת המלאכים שיש להם א"ל הקב"ה למשה :החזיר להן תשובה!
הבל שאין בו חטא ,גם לדידן איכא הבל אמר לפניו :רבש"ע ,מתיירא אני שמא
שאין בו חטא ,דהיינו תינוקות של בית רבן, ישרפוני בהבל שבפיהם .א"ל :אחוז בכסא
ובזכותם קבלנו את התורה .ועיין ישמח כבודי ,וחזור להן תשובה ,שנאמר "מאחז
ישראל (חג השבועות). פני כסה פרשז עליו עננו" (איוב כו:ט) .ואמר
רבי נחום ,מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו
כסא כבודי היא כח קול השופר [נוטריקון של פרש"ז] ,ועננו עליו.
ואולי דהחתירה מתחת כסא הכבוד היא כח
אחוז בכסא כבודי והחזיר להן תשובה
קול השופר" .אשרי העם יודעי תרועה",
שיודעין לרצות את בוראן שעולה מכסא דין וכן זקני הקדוש הרבי ר' העשיל (חנוכת
לכסא רחמים .וזהו חתירה מתחת כסא התורה פ' יתרו) ביאר היטב השקלא וטריא
כבודי" ,ה' באור פניך יהלכון" (תהלים שבין מרע"ה והמלאכים .כי המלאכים טענו
פט:טז). דכיון דהאדם עלול לחטוא ,א"כ "תנה הודך
משנת השבוע מ
שמעוני מקע"ט) אין ישראל ניזונין אלא אמנם נחזור מה שהתחלנו דאי' (ביצה טז).
בזכות האמונה ,דקיי"ל שכר מצוה בהאי תני רב תחליפא אחוה דרבנאי חוזאה ,כל
עלמא ליכא (קידושין לט .):וקשה אמאי לא מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה
מקבלין שכר בעוה"ז ,והרי כתוב "לא תלין ועד יום הכפורים ,חוץ מהוצאת שבתות
פעולת שכיר" (ויקרא יט:יג) וגם "ביומו תתן והוצאת יום טוב ,והוצאת בניו לתלמוד
שכרו" (דברים כד:טו) ,ובודאי הקב"ה מקיים תורה .שאם פחת -פוחתין לו ,ואם הוסיף -
כל התורה כולה ,כדאיתא בירושלמי ברכות. מוסיפין לו .אמר רבי אבהו :מאי קראה
"תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו",
על האמונה שייך 'ביומו תתן שכרו'
איזהו חג שהחדש מתכסה בו? הוי אומר זה
וי"ל דאיתא בגמרא (ב"מ קי ):האומר ראש השנה .וכתיב "כי חק לישראל הוא
לחבירו צא שכור לי פועלים ,שניהם אין משפט לאלקי יעקב" .מאי משמע דהאי
עוברים משום בל תלין -זה לפי שלא שכרן, 'חק' לישנא דמזוני הוא ,דכתיב "ואכלו את
וזה לפי שאין פעולתו אצלו .ומוקי לה חקם אשר נתן להם פרעה" (בראשית מז:כב).
בדאמר להו השליח ,שכרכם על בעל הבית ויש לדייק למה דייקא בראש השנה.
(וכן נפסק להלכה בחו"מ סי' של"ט סע' ז' ,ועיי"ש
בסמ"ע ס"ק י"ג) .והרי כל התורה ניתנה לנו הר"ר יונתן :טעם קדושה אחת של ר"ה
ע"י שליח דהיינו משה רבינו ,על כן שכר אמנם הכוונה בזה שראיתי דכל יום של
מצוה בהאי עלמא ליכא ,ואין הקב"ה עובר עשרת ימי תשובה מכוונים נגד עשרת
בבל תלין. הדברות .וכן היא בפסיקתא רבתי (פיסקא מ'
בחודש השביעי) א"ר יצחק ,למה 'ועשיתם
ואיתא בגמ' (מכות כג ):מאי קרא "תורה
[עולה]' (במדבר כט:ב)? אמר הקב"ה לישראל,
צוה לנו משה מורשה" (דברים לג:ד)? 'תורה'
עשו תשובה באלו עשרת הימים בין ראש
בגימטריא תרי"א ,ושני הדברות 'אנכי' ו'לא
השנה ליום הכיפורים ,ואני מזכה אתכם
יהיה לך' מפי הגבורה שמענום .ולפ"ז
ביום הכיפורים [ובורא] אתכם בריה חדשה
מוכרח השי"ת ליתן שכר בעוה"ז ,שאל"כ
וכו' דבר אחר ,למה עשרה ,כנגד עשרת
עובר על לא תלין ,כיון ששני הדברות לא
הדברות שקיבלו בסיני שהם סניגורים של
ניתנו ע"י שליח רק ע"י הקב"ה בעצמו.
ישראל ,שלא קיבלו אותם אומות העולם,
ולפ"ז יבואר אין ישראל ניזונין אלא בזכות וישראל קיבלו אותם מאהבה ,עיי"ש.
האמונה ,היינו בזכות 'אנכי' ו'לא יהיה לך'
וכתב הרבי ר' יונתן ביערות דבש ,דלכן יש
שזהו אמונה ,מקבלים וזוכים לשכר בעוה"ז
ב' ימים של ראש השנה קדושה אחת ,כיון
(ועיין בזה בישמח משה פ' יתרו עה"פ כה תאמר
ד'אנכי' ו'לא יהיה' בדיבור א' נאמרו (ילקו"ש
לבית יעקב) .ובזה מפרש ג"כ הקרא (תהלים
ירמי' רמז רס"ו) .הכ"נ ב' הימים קדושה אחת
סב:יב-יג) "אחת דיבר אלקים שתים זו
להם.
שמעתי וגו' ולך ד' חסד כי אתה תשלם לאיש
כמעשהו"' .אחת דיבר אלקים שתים זו שמעתי', אין ישראל ניזונין אלא בזכות האמונה
שהם הדברות של אנכי ולא יהיה לך' ,ולך ד' ונבאר קצת ביותר הענין ידועים דברי זה"ק
חסד' ,שרצה להנות ולתת לנו שכר בעוה"ז הרה"ק הרבי ר' העשיל ז"ל ,בספרו חנוכת
ועשה עמנו חסד ששני הדברות הראשונות התורה (פ' יתרו) לפרש מאמרם (ילקוט
מא משנת השבוע
ומבקש ממנו דבר ,דרכו לצמצם שכלו נאמרו מפי הגבורה עצמו ,ועי"ז 'כי אתה
בשכל הבן לקיים משאלותיו .אף אם שכל תשלם לאיש כמעשהו' כבר בעוה"ז ,עיי"ש.
האב אינו כן ,נעשה בו רצון ממש כמבוקש
ועד"ז מפרש החוות יאיר הפסוק (קהלת ד:ט)
הבן .וזה 'עושים רצונו של מקום' ,היינו
"טובים השנים" -שני הדברות הראשונות
שעושין בו רצון ממש ,עד כאן ,ודברי פי
ששמענו" ,מן האחד" -מפי הגבורה ,ולא
חכם חן .וזהו' :בגלל אבות שעשו רצונך'.
מפי משה שהוא בבחינת שליח ,כי יש
וכן מביא דברי המגיד הקדוש בחידושי לשלם "שכר טוב בעמלם" -מיד בעוה"ז.
תורה לראש חודש ,ומפרש בזה (סוף הלל):
ועל דרך מבואר לנכון דדוקא ביומו דראש
'וחסידיך צדיקים עושי רצונך' היינו צדיקים
השנה ,דאז בב' ימים אלו הם מאירים ב'
עושין רצון בו יתברך שמו .וכן מביא דברי
הדברות האלו 'אנכי' ו'לא יהיה' ,ובזכות
המגיד שם בתולדות יצחק (פ' יתרו) לפרש
אמונה ניזונין לנכון ,ובזה תלוי פרנסת כלל
(שמות כ:ב) 'אשר הוצאתיך מארץ מצרים
ישראל.
מבית עבדים' ,היינו להיות בנים כנזכר,
ודברי פי חכם חן .ועיין ברש"י הפי' "על בספר תולדות יצחק (חידו"ת ליו"ט א' ע"ב):
פני" ,שלא יתפלל רק להשי"ת .וכן 'אלהים 'בגלל אבות שעשו רצונך וכו" .כי פריך
אחרים' ,שאינו עונים בעת צרה. בגמרא (ב"ב י ).אתם קרוים בנים וקרוין
עבדים .ותירץ ,בזמן שישראל עושים רצונו
השי"ת יקבל תפלתנו לרחמים ולרצון ,אם
של מקום נקראים בנים ,וכשאין עושים
כבנים רחמנו כרחם אב על בנים ,ונזכה
רצונו של מקום נקראים עבדים .וקשה ,וכי
לשנה טובה ומתוקה וכל הישועות ,בני חיי
כשאין עושים רצונו של מקום וכו' ,וכי
אריכי ומזוני רויחי וסייעתא דשמיא ,ונחתם
הלזה נקרא 'עבד' כשאינו עושה רצון רבו?
לחיים טובים ולשלום ולכל טוב סלה בביאת
משיח צדקנו ובנין ביהמ"ק בב"א. ותירץ הרב המגיד הקדוש ממעזריטש
נבג"מ ,דהנה מדרך האב כשבנו מגעגע
❖
יום ב'
בין מנחה למעריב
בדין ,מ"מ צריך להיות ירא וחרד מאימת מדוע אין אומרים הלל בר"ה ויוה"כ
הדין ,ועי"ז נזכר לזכות .וצריך ביאור. איתא בגמ' (ר"ה לב ,):א"ר אבהו ,אמרו
התוס' (ערכין י :ד"ה אמרו) מדייקים מלשון מלאכי השרת לפני הקב"ה ,רבש"ע ,מפני
הגמרא שישראל לא אומרים שירה ,אבל מה אין אומרים ישראל שירה לפניך בר"ה
מלאכי השרת אומרים שירה .ולכן אומר ר"י וביוה"כ? אמר להם ,אפשר מלך יושב על
שבר"ה וביוה"כ אין לדלג על 'והחיות כסא דין ,וספרי חיים וספרי מתים פתוחין
ישוררו וכרובים יפארו' ,ע"כ .וכן אומרים לפניו וישראל אומרים שירה? (טור סי' תקפ"ד).
'והאופנים וחיות הקודש וכו' משבחים וכתב הט"ז (הביאו המשנה ברורה סק"א)
ואומרים' (שיטה מקובצת). ומוסיף שלמרות שאנו בטוחים שנצא זכאים
משנת השבוע מב
יום הזכרון -שמחויב כל אחד אמנם יש להבין הענין בעצם אם מותר
להתפלל על חבירו להתפלל על גשמיות בראש השנה.
ובתפארת שלמה לראש השנה אי' דברים מדוע לא בא בן ישי
דומים לזה ,וז"ל :ר"ה הוא ב' ימים ,ביום א'
הרה"ק הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג
דינא קשיא ,וביום ב' דינא רפיא .ומפני כן
זי"ע נכנס פעם לביהמ"ד ביום א' דראש
ביום א' העיקר להתפלל עבור כבוד הבורא
השנה ,ושמע שאנשים אומרים תהלים
על צער גלות השכינה כנ"ל .אך ביום ב'
ונאנחים .אך הוא בקדושתו ,הרגיש
צריך כל אחד מבנ"י לזכור כללות ישראל
שהאנחות הן רק על צרות גשמיות -חוסר
לעורר רחמים עליהם להשפיע להם כל טוב
פרנסה וכדומה ,ולא על צרות וגלות
וחסד .וז"ש "אז נדברו יראי ה' איש אל
השכינה .פנה הרבי ר' שמעלקא זי"ע אל
רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון
הקהל ואמר" :כל עמה נאנחים" ,על מה -
לפניו" (מלאכי ג:טז) וכו' ולכן ר"ה נקרא 'יום
מה הם מבקשים? "מבקשים לחם" (איכה
הזכרון' ,שמחויב כל אחד להתפלל על
א:יא)! � כך היה ביום הראשון.
חבירו ,עכ"ל.
וכאשר נכנס הרבי ר' שמעלקא לביהכ"נ
ובס' שפע חיים (ר"ה מאמר ע') ,ועובדא
למחרת ,ביום ב' דר"ה ,ושמע שוב אנחות
ידענא מזקה"ק מצאנז שבא לפניו בנו של
הגיב ואמר" :מדוע לא בא בן ישי" ,מדוע
אחד הצדיקים שנסתלק אז ,וחסידי אביו רצו
לא זכינו עדיין שיבוא משיח לגאלנו,
להכתירו כממלא מקום אביו .אך הוא סירב
התשובה היא :שאין מבקשים על גלות
בדבר באמרו שאינו ראוי לאותה איצטלא,
השכינה ,אלא "גם תמול" [ביום א' דר"ה]
ובא לפני זקה"ק לשאול בעצת קדשו.
"גם היום" [ביום ב' דר"ה] ,כל הבקשות לא
והשיב לו זקה"ק ,אם יודע אתה בעצמך
היו אלא "אל הלחם" (ש"א כ:כז)! �
שכאשר יבוא לפניך אדם ,ויתנה בפניך את
צרותיו ,תשתתף בצערו ותהיה מיצר ודואג המגיד הק' מקאזניץ זיע"א בספרו עבודת
עמו כל כך כאילו היתה הצרה הזאת בתוך ישראל בתוך דבריו על ענין ראש השנה
ביתך ,אז רשאי אתה להנהיג עדה בישראל, שחל בשבת כתב בזה"ל :על פי שנקדים
עכדה"ק. דברי האריז"ל שכתב ,כי ביום ראשון דראש
השנה תמיד התיקון בפנימיות העולמות,
שפע חיים :בודקים בספר החיים לראות וביום השני בחיצוניות העולמות ,עיי"ש
אם אין שם א' שיצטער על מיתתו של זה והבן.
וממשיך ,לפ"ז יבואר שפיר כי עי"ז יוכל
אשר לפי זה ביארנו הדרך הנכון לכל אדם
לפעול ישועות להבאים אצלו ,דכיון שהוא
להתפלל ביום ראשון דראש השנה עיקר על
מצטער בצרתם בעוד שעליו לא הטילו
תיקון הנשמה ועל עסקי עבודת הש"י ,שזה
משמים עונש הצער הזה ,לכן יתעורר הכרח
פנימיות העולמות .וביום השני להתפלל על
להושיעם .ויש ליישב בזה תמיהת העולם
צרכיו ,בני חיי ומזוני ,ולהשפיע לכל
על מה שספרי חיים וספרי מתים פתוחין
ישראל ,עכלה"ק.
לפניו (ר"ה לב ,):דצ"ב למה צריכים גם
מג משנת השבוע
לעצמם יודעים שפעלו לישועה ,אבל איך שניהם ,דהא חד מינייהו סגי וכגון לכתוב
יאמר הלל וחבירו עוד בצרה ,הרי אין את הנידונים לחיים בספר החיים ,ומי שאינו
אומרים שירה אלא בכרס מלאה (תענית כה-: כתוב שם ממילא נודע שנידון למיתה ח"ו,
כו .).ובזה שהרי לחבירו אין לו ,מזה גם או בהיפוך.
לעצמו חסר ,וממילא הו"ל כמו שאין זה
ולהנ"ל י"ל דכאשר גוזרים ח"ו על אחד
בכרס מלאה .וזה היתה תשובה ספרי חיי כו'
להיכתב בספר המתים ,חוזרים ובודקים
הרי הם אינם מסוגלים לומר הלל
בספר החיים לראות אם אין שם אחד
כשמשתתף בצרת חבירו.
שיצטער הרבה על מיתתו של זה ,דא"כ יהא
'פארגין' לא רק להשתתף בצרה אלא בהכרח לכתוכ גם אותו בספר החיים,
להתנהג עם עין טובה בסבר פנים יפות. עיי"ש.
כידוע בספר הכוונות ,הכוונה של השופר
ועד"ז מובן לנכון ,כי העיקר להשתתף עם
מלשון שפיר חקל תפוחין קדישין באור
חבירו ,ובזה מחיש ישועה לחבירו וגם
פניך יהלכון ,הארת ארי"ך אנפין נהירין,
לעצמו .ובאמת כל הנגעים אדם רואה חוץ
להיות פנים מאירים לחבירו ,הרי השי"ת
מנגעי עצמו (נגעים פ"ב מ"ה) ,כדברי
משלם בהארת פנים.
הבעש"ט דמה שרואה בחבירו הוא מנגעי
השי"ת יעזור לנו ולכל ישראל באנפין עצמו ,ומשום זה לבד צריך ישועה .וכאשר
נהירין בגמר חתימה טובה בני חיי אריכי רואה בחבירו ,יבין בעצמו שיש להתפלל על
ומזוני רויחי וסייעתא דשמיא וחנא וחסדא עצמו בזה שחבירו יוושע.
בשידוכים דבר נאה ומתקבל ,ויתעורר זיווג
ובזה נחזור ,שזה היתה תשובת הקב"ה
העליון ובקרוב ניגאל בב"א.
להמלאכים ,שבאמת בני ישראל אולי
ומי שילמוד במשנה הלכות
אי"ה אם יהי' לי זכות בעוה"ב
אשתדל להתפלל בעדו
מהקדמת שו"ת משנ"ה מהד' תשס"ט
משנת השבוע מד
מערכת המשנה
ליקוטים קצרים מתוך שו"ת משנה הלכות ושאר ספרי רבינו הקדוש זי"ע
נערך ע"י הרב מרדכי צבי גינזבורג | אין ללמוד מכאן הלכה למעשה
חולין קל"ח ע"א במסגרת דף היומי
עדריה קודם שיעשר .ומשני ,מהרה יבנה רש"י (ד"ה אלא אמר רבא) טעמא דמתני'
המקדש ,ובעינן בהמה להקרבה וליכא ,ע"כ. [דהלוקח גז צאנו של חבירו אם שייר המוכר
והגם שאפשר בלוקחין שאינן חייבין חייב ,לא שייר הלוקח חייב] משום דאין אדם
במעשר ,מ"מ כיון דאיהו שדי ביה מומא רשאי להפקיע ממונו מיד מצוה ולמכור גיזיו,
בכולי עדריה ושכיחי מומא דפסלי בקדשים, כדי שיהא גז של אחד וצאן של אחר לפוטרן,
נמצא לא שכיחי בהמות לקרבנות. עי"ש.
וא"כ בדידן דיעשו כל הבהמות בני פקועות, הנה נשאל לרבינו (שו"ת משנה הלכות חי"ב
וקיי"ל דבן פקיעה פסול לקרבן (עי' רמב"ם סי' ד') אמאי לא נהגו בזמן הזה לגדל בני
פ"ג מהל' איסורי מזבח) ,כ"ש ממטיל מום פקועות ,כיון דקיי"ל (יו"ד סי' י"ג סע' ד') דבן
בעדריה דאסור ,דהתם עכ"פ אפשר בבהמות פקועה הבא על בת פקועה פטור משחיטה
הלקוחות ,אבל כאן שיעשו כל הבהמות בן לעולם ,ואין טעון שחיטה רק מדרבנן ,ואין
פקועות ,מהרה יבנה המקדש ובעינן בהמה טריפות התורה אוסר בהן .א"כ לא יהי' שום
להקרבה וליכא .וע"ע בתוך התשובה. בעיות בבשר ,כי יהי' הכל 'גלאט כשר'.
ועוד דן רבינו (ח"ז סי' פ"ב) אי מותר והשיב רבינו דאי אפשר לתקן דבר כזה ,כיון
להפקיע עצמו מלקיים מצות שמירת שבת דלדעת הרמב"ם איכא מצות עשה של
ע"י טיסה באוירון במהירות יתירה ממקום 'וזבחת' בשחיטה ,וא"כ אם יגדל בני פקועות
למקום שאין שם שבת כל שעה ושעה כל יפקיע עצמו ממצות שחיטה ,וזה אסור
היום עד שלמוצ"ש יחזור למקומו ,ונמצא כדמבואר בסוגין .ועיין יו"ד (סי' שכ"ד)
שלא ָשבת בשבת ולא עבר על חילול שבת, דאסור לעשות עיסות קטנות פחות
שהרי כל היום לא הי' במקום ששם שבת. מכשיעור לפטור עצמו מחיוב חלה .ועי'
ברכות (לה.):
והביא רבינו ראיה דאסור לעשות כן,
מפירש"י (קידושין לג ).ת"ל 'ויראת' ,יש ועוד ראיה מגמ' (בכורות נג ):דס"ל לרב
לירא מן היוצר היודע מחשבותיך שאתה יהודה מותר לו לאדם להטיל מום בבכור
מבקש להפטר ממצותו .וע"ע בחידושי קודם שיצא לאויר העולם .ומקשה הגמ',
משנה (קידושין עמ' שט"ו). א"כ גבי מעשר נמי נשדי ביה מומא בכולי
מה משנת השבוע
שיעורי הלכה
חודש אלול תשפ"ה לפ"ק
הלכות ראש השנה – או"ח סי' תקפ"ה-תקפ"ט-תקצ"א-תקצ"ט
יתקן כלי שיר ,וכמו שגזרו בכל יו"ט (סי' יום טוב של ראש השנה שחל בשבת
של"ט ס"ג). סי' תקפ"ה סע' ה' "יום טוב של ראש
השנה שחל להיות בשבת אין תוקעין בשופר.
בט"ז (סק"ה) תירץ שהשופר אינו מיועד
הג"ה ,ואסור לטלטלו אם לא לצורך גופו
לשיר אלא לתקיעות של מצוה ,ועל כן לא
ומקומו".
נוהגת בו הגזירה שלא לנגן בכלי שיר.
ובאופן אחר תירץ שחז"ל לא גזרו לעקור הטעם שאין תוקעים הוא גזירה מדרבנן,
לגמרי מצוה שציותה התורה .ואם יגזרו כמבואר בגמרא (ר"ה כט ):דאמר רבה,
שלא לתקוע ,תיעקר מצות שופר לגמרי. הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין
משא"כ כשחל בשבת תוקעים ביום השני. בתקיעת שופר .גזירה שמא יטלנו בידו וילך
וכעין תירוץ זה הביא המגן אברהם אצל הבקי ללמוד ,ויעבירנו ארבע אמות
(סק"ד) בשם מהר"ם פדואה. ברשות הרבים.
קדושת לוי :כשראש השנה חל בשבת הוא יו"ט ומה שלא חששו שמא יוציא מרשות לרשות
בקדושת לוי (ליקוטים חדשים) מבאר יום כתבו התוס' (שם ד"ה שמא) משום
טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, שהמוציא מרשות לרשות אית ליה היכירא
אימתי הוא יום טוב כשחל ראש השנה ואין לגזור בשביל זה .אבל ברשות הרבים
בשבת .כי אליבא דאמת ,איך כותבים בראש זימנין דלאו אדעתיה ומעביר ארבע אמות.
השנה בג' ספרים הנפתחים ,הלוא אסור
ועוד נראה לתרץ כי לשמא יוציא לא חששו
לכתוב בשבת .אלא אם כותבים אותנו בספר
כיון שנקל להיזהר בדבר שיעשה כלאחר יד.
החיים ,הרי זהו פיקוח נפש שדוחה את
אבל להעביר פחות פחות מארבע אמות
השבת ומותר לכתוב ,ולכן כשחל בשבת הרי
שזה זמן ארוך ,קשה להיזהר בדבר.
זהו יום טוב.
למה לא גזרו על שופר משום כלי שיר
שנה שאין תוקעין בתחילתה
צריך זהירות יתירה בשמירת שבת ומה שלא גזרו שלא לתקוע בכל ראש השנה,
אף כשלא חל בשבת ,משום הגזירה של שמא
בספר מנחת עני (פ' האזינו) לבעל הערוך
משנת השבוע מו
סנדקאות ,קשה לכוון לגמרי לשם שמים. לנר זצ"ל עמד לחקור אם ראש השנה בחל
אולם כאשר חשב אדם לעשות מצוה ,ונאנס שבת אם זה סימן טוב או להיפך .ובזה מצאנו
ולא עשאה ,מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה ששנים שרעות ביותר ושנים שטובות ביותר
(ברכות ו ,).באופן זה נחשב לו כאילו עשאה היה ראש השנה בשבת ,דשני שנים שנחרב
בשלימות ,ועל כך השמחה. בית המקדש היה ראש השנה בשבת.
ומאידך שנים שיותר טובות מצינו שמחילת
והכי נמי כשחל בשבת שכל אחד היה רוצה
עון העגל היו בשנה שחל ראש השנה בשבת,
לשמוע קול שופר ,אבל אי אפשר מפני
וכן הקמת המשכן ,וכן שנה שנכנסו לארץ
תקנת חכמים ,הרי זה בגדר חשב לעשות
היה גם כן בשבת (יעו"ש הוכוחתיו).
מצוה ולא עשאה ,שמעלה עליו הכתוב
כאילו עשאה ,והרי זה בשלימות ובמדריגה ומבאר שם שהעיקר תלוי במצב של שמירת
היותר גדול ששייך להיות .ועל כך השמחה השבת אם תהיה סניגור או ח"ו להיפך.
הגדולה והיום טוב כשראש השנה חל בשבת. ומבאר הדברים במשל נפלא ,יעו"ש
בשבת יש המתקת הדינים בלי תקיעת שופר אריכות דבריו הנפלאים.
ועוד מבואר בספרים הקדושים דמה שאין כשראש השנה חל בשבת
תוקעים בשופר כשחל ר"ה בשבת [מלבד
מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה
הטעם הפשוט של גזירה שמא יעבירנו] ,כי ובאמת בטור (סי' תקפ"ה) מבואר בשם
בשבת יש את כל הכח של תקיעת שופר .ורמז בה"ג שמה שאמרו בגמרא (ר"ה טז ):שנה
לדבר "תקעו בחודש שופר" ר"ת שבת (עי' שאין תוקעין בו בתחילתה מריעין לה
דברי חיים) ,שמעצמו נפעל המתקה בסופה ,לא דאיקלע בשבת אלא דאיתיליד
בשרשו ,ואין צריך לעורר רחמים ע"י אונסא.
התקיעות .ואדרבה ,עוד יש בזה מעלה ויש להמתיק הדבר ביותר על פי המסופר
יתירה ,כי כשנפעל בידי שמים בלי מעשה שפעם כיבדו את הרבי ר' שמעלקא
התחתונים אזי הוא ביתר שלימות. מניקלשבורג זי"ע בסנדקאות .מאחר
סעודה שלישית בראש השנה שחל בשבת ונתאחר מעט ,מיהרו לעשות את הברית.
כשחל ראש השנה בשבת ,אוכלים סעודה וכאשר הגיע הרבי ר' שמעלקא להשתתף
שלישית כמו בכל שבת [ומפאת קוצר הזמן בברית ,כבר היה אחרי הברית.
יחלק סעודתו לשנים (ראה מטה אפרים אותו היום הבחינו תלמידיו שהרבי שרוי
סי' תקצ"ז ס"ד ,ואלף למטה סק"א)]. בשמחה מיוחדת ,והתפלאו לשמחה מה זו
ואכילת סעודה שלישית עת רעוא דרעווין עושה ,אחר שהפסיד מצוה גדולה כזו.
בראש השנה הוא דבר גדול ונשגב ,שהוא כששאלוהו הסביר להם ,כאשר יהודי עושה
מצוה ,בפרט מצוה שיש עמה כבוד ,כגון
מז משנת השבוע
דאורייתא אינו יכול להוציא אחר שיצא ידי עת רצון מיוחד ,ומעוררים רחמים במקום
א
חובתו. התקיעות.
תקנת האדר"ת בירושלים שיכוון על תנאי ***
במקראי קודש (ימים נוראים סי' כ"ז) בעל תוקע שתוקע כמה מקומות
מביא הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל מתי יכוון לצאת ידי חובתו
שהגאון האדר"ת זצ"ל התקין בירושלים סי' תקפ"ט ס"א "כל שאינו מחויב בדבר
שבעל תוקע בבתי כנסיות רבים יכוון על אינו מוציא אחרים ידי חובתן".
תנאי ,שאם הדין הוא כהגאונים אינו רוצה
בעל תוקע שתוקע בכמה מקומות ,נחלקו
לצאת בראשונה .ויש לדון הרבה בזה אם
האחרונים מתי יכוון לצאת בעצמו ידי חובת
אפשר לקיים מצווה על תנאי.
מצות תקיעת שופר.
***
מטה אפרים :יכוון בראשונה
חתימת ברכת שופרות כשחל בשבת
במטה אפרים (סי' תקפ"ה ס"ט) כתב,
סי' תקצ"א שו"ע סע' ד' "אומרים עשרה דמי שהוא תוקע בכמה מקומות ,יש לו
פסוקים של מלכיות ,ועשרה של זכרונות, לכוון לצאת ידי חובת עצמו בתקיעות
ועשרה של שופרות בכל ברכה וכו'". שתוקע בראשונה ,ואעפ"כ יוכל לברך
בחתימת ברכת שופרות אומרים "בא"י במקומות אחרים בשביל הציבור שלא יצאו
שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים". עדיין .ואין לו להיות מתון בכוונת יציאת ידי
בהגהות רבי עקיבא איגר כאן כתב :חותם חובת עצמו ,שמצוה הבאה לידו לא
ואומר 'שומע קול תרועת עמו ישראל היום יחמיצנה ,ואולי לא יהיה יכול לתקוע אח"כ
ברחמים' .בשבת לא יאמר 'ברחמים' ,כך מאיזה סיבה.
כתב מהריק"ש .ובספר גן המלך לבעל גנת לחם הפנים :יכוון באחרונה
ורדים (סי' ה') כתב לומר בשבת 'שומע אמנם בלחם הפנים על קיצור שו"ע (סי'
זכרון תרועת עמו ישראל היום ברחמים', קכ"ט סק"א ,הובא באלף המגן ס"ק כ"א)
עכ"ד .אבל מנהגינו שלא לומר תיבת 'היום' כתב שלכתחילה אם יודע שיצטרך לתקוע
כלל גם בחול. בכמה בתי תפלות ,יכוון התוקע שלא לצאת
סי' תקצ"ב הג"ה סע' א' "ונהגו לומר כל רק במקום האחרון כדי לחוש למה שכתב
פעם אחר שתקעו 'היום הרת עולם' בשאגת אריה (סי' י"ג) בשם כמה מגדולי
ו'ארשת' (מהרי"ל) .ואפילו בשבת שאין הראשונים (הבה"ג והגאונים) דבמצוה
א
ראה שפת אמת (ר"ה תרנ"ב) ,לכן בשבת אין צריכין לתקוע ,כדאיתא בזוה"ק (יתרו פט ,.אחרי עט):
כי בשבת מתגלה עת רצון מעתיקא קדישא ,ומתהפך הדין לרחמים .וכמו כן ע"י קול שופר מתגלה
עת רצון מעתיקא קדישא וכו'.
משנת השבוע מח
ובטור מצינו' :ואם חל בשבת ,כתב אבי תוקעין אומרים 'היום הרת עולם' ,אבל לא
העזרי ,שאלתי לרבותי אם יש לומר 'ארשת' (מנהגים)".
'ותודיענו' מפני שאומרים בו 'וחגיגת
הנוסח הוא "היום הרת עולם היום יעמיד
הרגל' וראש השנה אינו לא חג ולא רגל.
במשפט כל יצורי עולמים ,אם כבנים אם
והשיבוני דאעפ"כ אומרים 'ותודיענו' ,כי
כעבדים ,אם כבנים רחמינו כרחם אב על
היכי דאמרינן במוצאי יו"ט בהבדלה 'בין
בנים ,ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד
יום השביעי לששת ימי המעשה' דאמרינן
שתחננו ותוציא כאור משפטינו איום קדוש".
סדר הבדלות הוא מונה ,הכא נמי סדר
התיקון הוא מונה'. האר"י הק' מפרש "אם כבנים" ,היינו מי
שיש לו נשמה של אצילות בבחינת בן צדיק
[ובאמת במס' פסחים (קד ).מונה כל מיני
גמור שנחתם לאלתר לחיים .ו"אם
הבדלות שעשה ה' בעצם הבריאה ,אפילו
כעבדים" ,היינו שיש להם נשמה מעולם
כאלו שאין להם שייכות למוצאי שבת] .הרי
הבריאה" ,עינינו לך תלויות עד שתחננו",
שלא יתכן לומר הנוסח מב' טעמים כיון
שלפחות עד יום כיפור יזכה להיחתם לחיים
שאינו חג (שחייב בקרבן חגיגה) ולא רגל.
טובים ,או שיזכה במתנת חנם שכבר בראש
מחלוקת הפוסקים אי ראש השנה נקרא חג השנה יכתב ויחתם לאלתר לחיים טובים.
אולם בט"ז כתב בזה הלשון' :אע"ג דראש
***
השנה אינו רגל ,אומרים 'וחגיגת הרגל',
דסדר התיקון הוא אומר ,כמו שמצינו
ראש השנה שחל במוצ"ש אומרים ותודיענו
בהבדלה' במוצאי יו"ט .הרי לא הקשה אלא סי' תקצ"ט שו"ע "ליל ראש השנה שחל
ממה שאומרים 'רגל' ,אבל ממה שקוראים להיות במוצאי שבת אומרים ותודיענו".
אותו 'חג' לא הקשה כלל .וי"ל דראש השנה 'ותודיענו' נתקנה בבבל כדאיתא במסכת
נקרא חג ,כמו שכתוב "בכסה ליום חגנו". ברכות (לג ):אמר רב יוסף ,מדרב ושמואל
אבל רגל לא נקרא ,כי שלש פעמים בשנה ידענא דתקינו לן מרגניתא בבבל ותודיענו
נצטוו לעלות לרגל (פמ"ג). ה' אלקינו את משפטי צדקך וכו'.
ישמח משה :תקיעת שופר אומרים וחגיגת הרגל כי סדר הבדלות מונה
מעורר קול שופר של משיח
בנוסח ותודיענו אומרים 'ותורישנו קדושת
חשבתי לומר ביאור במה שאומרים
שבת וכבוד מועד וחגיגת הרגל' .ויש
'וחגיגת הרגל' ,בהקדם מה שהיה רגיל
להקשות למה אומרים 'וחגיגת הרגל' ,הרי
בעל ישמח משה זצ"ל לעורר לבות בני
ראש השנה אינו רגל ,כי רק הג' רגלים
ישראל בהתעוררות רב קודם התקיעות.
נקראים בשם רגל על שם שבהם עולים
באמרו שבזמן הזה מתקבצים בשמים דוד
ישראל לרגל לבית המקדש.
המלך ע"ה וכל שרי האומות ,ודנים ביניהם
מט משנת השבוע
ולהראות ,כדרך שבא לראות כך בא ליראות אם יחזירו כבוד מלכות שמים למקומו .וכל
(חגיגה ב.). זה תלוי ועומד עד כמה אנו בני ישראל כאן
בעולם הזה מקבלים על עצמינו עול מלכות
ובכל שנה בראש השנה דנים על הרגלים
שמים .נמצא ששופר של ר"ה מעורר שופר
אם יהיו כתיקונם בשלימות או שמא ח"ו
של משיח שיבוא בב"א ,ויתקיים "כי לה'
יהי' חסר בשלימות שלהם .לכן מזכירים
המלוכה ומושל בגוים" (תהלים כב:כט),
'וחגיגת הרגל' ,אע"פ שראש השנה בעצמו
"והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא
אינו לא חג ולא רגל ,מ"מ ביום הזה ב
יהי' ה' אחד שמו אחד" (זכרי' יד:ט).
שמיועד להתגלות מלכות שמים בכל
העולם ,בו תלוי איך יראה חגיגת הרגל מזכיר 'וחגיגת הרגל' כיון ששמחת הרגלים
ושמחת המועד הבאים לקראתינו ,אם נזכה בשלימות תלוי ביום ראש השנה
לעלות לרגל ולשמחת יום טוב בשלימות. בהפטרת שבת חזון אומרים "חדשיכם
ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח"
מי ששכח לומר 'ותודיענו'
אם יכול לאומרה באלקי נצור (ישעי' א:יד) ,שמעת שהלכו ישראל בגלות
אין המועדים כתיקונם [וגם כפשוטו אמרו
שכח לומר ותודיענו אינו חוזר ומתפלל,
ג אין שמחה אלא בבשר שלמים (פסחים קט,).
כיון שיקדש ויבדיל על הכוס (סי' תצ"א
ועתה בזמן הגלות אין לנו קרבנות ,נמצא
ס"ב ,משנה ברורה סק"ד) .והנה במי
שאין לנו שמחת יו"ט כדבעי] ,שהיו צריכים
ששכח לומר אתה חוננתנו ,כ' בערוה"ש
לעלות לרגל להביא עולות ושלמים לראות
(סי' רצ"ד ס"י) דאע"ג דאין צריך לחזור
ב
בזה יש ליתן טעם לשבח מה ששבים בתשובה קודם תקיעת שופר ,כי הרי ראש השנה הוא תחילת
עשרת ימי תשובה ,שבו מרבים לומר י"ג מידות של רחמים .וראיתי מהרה"ק רבי משה לייב מסאסוב
זצ"ל שפי' מה שאומרים בתפלת עלינו לשבח' ,ועל כן נקוה לך ה' אלוקינו לראות מהרה בתפארת
עוזך ,להעביר גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי וכו'' ,ומסיימים
בפסוק (זכרי' יד:ט) "ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד" .עפ"מ שדרשו חכמינו ז"ל (ר"ה יז ):על הפסוק
"ה' ה'" (שמות לד:ו) -אני הוא קודם שיחטא האדם ,ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה.
וקשה ,מה צריך האדם למדת רחמים קודם שיחטא .ותי' בתוס' הרא"ש דמיירי בחטא עבודה זרה,
ואע"פ שכבר חישב לעובדה ,שמחשבת ע"ז מצרפה הבורא ב"ה למעשה (קידושין מ ,).אפילו הכי
מתנהג עמו במדת הרחמים קודם שיחטא ,ורק כשיחטא מצרף המחשבה עם המעשה ,עכ"ד הרא"ש.
והנה לעתיד במהרה בימינו כשיעביר הקב"ה גלולים מן הארץ ותתבטל מחשבת עבודה זרה ,לא יהיו
צריכים לשם שקודם שיחטא ,רק לשם אחד .וזה פירוש "ביום ההוא יהי' הוי"ה אחד ושמו אחד" -
רק שם אחד .לכן קודם עשרת ימי תשובה שהולכים לומר הי"ג מידות חוזרים בתשובה בקבלת עול
מלכות שמים שלימה ,כיון שאופן וכוונת ואמירת הי"ג מידות תלוי במעשים שלנו אם יוכשרו שעל
ידיהם נזכה להתגלות מלכות שמים שיהי' ה' למלך על כל הארץ.
ג
ואם טעם קודם שקידש והבדיל על הכוס ,חוזר להתפלל ואומר 'ותודיענו' כדין מי ששכח לומר
'אתה חוננתנו' וטעם קודם הבדלה ,שחוזר ומתפלל (מט"א ס"ו) .אולם יש צד לומר שאינו חוזר
ומתפלל .ראה מה שהרחבנו בזה במשנת השבוע פ' במדבר תשע"ח ,ובמשנת השיעורים סי' רצ"ט.
משנת השבוע נ
לקרב הנרות ביו"ט שחל במוצאי שבת ולהתפלל ,מיהו אחר יהיו לרצון יאמרנה,
בליל שני אומרים בקידוש סדר יקנה"ז, ולא גרע מרגיל לומר תחנונים אחר
שזה ראשי תיבות של יין קידוש נר הבדלה התפלה .וכן שמעתי מפ"ק כ"ק אאדמו"ר
זמן .ובענין לקרב [ולדבק] שני נרות זי"ע שאין חשש לומר אתה חוננתנו באלקי
לאבוקה ביו"ט שחל במוצאי שבת ,כ"ק נצור.
אאדמו"ר זי"ע בשו"ת משנה הלכות (ח"ח
ויש לעיין הדין במי ששכח לומר ותודיענו
סי' רי"ז) התיר ,אבל יש גם שנוהגים לברך
יכול לאומרו באלקי נצור ,דאולי רק 'אתה
על שני נרות יחידים מבלי להסמיכם זה
ה
חוננתנו' שהוא תקנת אנשי כנסת הגדולה
לזה.
אומרו שם ,אבל ותודיענו שאינו אלא
הסתכלות בצפרנים ביו"ט שחל במוצ"ש מרגניתא שתיקנו בבבל ,אולי כיון ששכח
יש נוהגים במוצאי שבת שחל בו יו"ט שאין לאומרו שוב אין לאומרו בשמונה עשרה
מסתכלים על הצפרנים כלל ,אלא מברכין כלל ,אלא ימתין לקידוש והבדלה שיאמר על
ד
'בורא מאורי האש' בהבטה בעלמא על הכוס ,וצ"ע.
הנר .ונראה לי שכן נהגו רוב העולם ,אבל יש
כאלו שגם במוצ"ש שחל בו יו"ט נהגו
להסתכל על הצפרנים. ***
ד
עי' שו"ת דברי יציב (או"ח סי' רי"ג) סברא מעין זו לבאר החילוק למה אם שכח לומר 'ותודיענו',
כיון שהתחיל 'ותתן לנו ה' אלקינו' שוב אין להחמיר על עצמו ולחזור ולומר 'ותודיענו' .משא"כ
'אתה חוננתנו' כל זמן שלא סיים הברכה חוזר לאומרה ,ע"ש .אבל אולי יש לחלק בין אמצע שמונה
עשרה שיש לחשוש להפסק ,לבין 'אלקי נצור' שאחר 'יהי לרצון' שאין שם חשש הפסק.
ה
בזמנינו יש להשיג נר מיוחד ליקנה"ז הנקרא "יקנה"ז ליכט" ,ומצד אחד הרווחנו בזה כל ההידורים
שיש בנר הבדלה -שהם שתי נרות קלועים יחד ,ועשוי משעוה ,וגם עשוי להאיר ולא לכבוד יום
טוב ,אבל מ"מ אינו מעכב כלל.
נא משנת השבוע
ניצוצי הדף
חולין דף קי"ז
זריעה מעיקרא
מן הכלל ,שהתורה אסרה בו מעשה הנחת גדר מלאכת זורע
הזרעים בקרקע הראוי להשרשה ,וגם אם מלאכת זורע הוא שונה משאר המלאכות,
ליקט את הזרעים קודם שהשרישו חייב. כי בכל המלאכות פעולת המלאכה
מאידך מלאכת אופה הרי הוא כשאר והתוצאה באים כאחד ,מה שאין כן זורע
מלאכות שאין חייבים אלא בגמר התוצאה, אשר בשעת מעשה לא נעשה כלום והזרע
ולכן הרודה את הפת קודם שיקרמו פניה הוא כמונח בקופסא (עי' מנחות סט ).ורק
פטור כיון שלא נשלמה המלאכה .ומבאר לאחר כמה ימים לאחר שנרקב הזרע אז
החילוק בין המלאכות ,דשם זריעה היא נשרש בקרקע ,ונמצא שבשבת עצמו
הנחת זרעים בקרקע ,מה שאין כן אופה או לכאורה אינו עושה שום מלאכה.
מבשל מורה על שהפת נאפה ונגמר.
הרש"ש :החיוב הוא רק בגמר התוצאה
חיי אדם :תיכף שנתן הזרעים חייב ונחלקו בזה גדולי האחרונים ,הרש"ש (שבת
וכן הוא גם דעת החיי אדם (הובא במשנה עג ).סובר שהחיוב הוא רק בגמר התוצאה,
ברורה ס"ק נ"א) דתיכף משנתן זרעוני ומוכיח כן ממה דאיתא בגמרא (שם ד).
התבואה לתוך המים חייב ,ואע"ג דלא שהרודה את הפת מן התנור קודם שיגיע
יצמחו אלא לאחר כמה ימים .ואפילו אם לידי קרימת פנים פטור ,שמע מינה דגם
נתן ביום השבת סמוך לחשיכה חייב דומיא במלאכות הנגמרות לאחר זמן אין חייבים
דזורע בקרקע בזמן הזה .ובזורע במים אלא בגמר התוצאה ,והוא הדין במלאכת
נחלקו המנחת חינוך (שם) שסובר דאינו זורע דאינו חייב אלא אם כן נקלט הזרע
חייב אלא אם כן הצמיח בסוף ,והאגלי טל ונשרש בקרקע ,אבל אם לקט את הזרעים
(זורע ס"ו) סובר שאפילו אם לא הצמיח בסוף קודם שהשרישו פטור ,דכל זמן שלא
ג"כ חייב. השריש כמאן דמנח בכדא דמי.
מניח קדירה על האש סמוך למוצאי שבת מנחת חינוך :במלאכת זורע חייב מיד
ואחד מהנפ"מ לדינא שיוצא ממחלוקת והמנחת חינוך (מצוה רח"צ ס"ק י"ד) סובר
האחרונים בגדר זורע ,הוא לגבי המכניס פת דלא יתכן לומר שהחיוב הוא בעת ההשרשה
לתנור או מניח קדירה על האש בשבת, בקרקע ,שהרי שיעור זמן ההשרשה הוא
ונגמר האפיה והבישול במוצאי שבת, לכל הפחות שלשה ימים לאחר הזריעה
לשיטת המנחת חינוך פטור כיון שחלק (כמבואר במס' שביעית פ"ב מ"ו) נמצא
מגוף המלאכה נעשה ביום חול ,ולשיטת שההשרשה הוא באחד מימות החול ,ואי
הרש"ש חייב כיון שמעשה המלאכה היה אפשר לחייב על מלאכה הנעשית בימי
בשבת לא איכפת לן במה שנגמר ביום חול. החול ,ועל כרחך לומר דמלאכת זורע יצאה
משנת השבוע נב
הוה ,ואף דשייך ביה נמי חזיא לאצטרופי, ויש להסמיך כאן כעין זה אי התחלת
מ"מ בפי' מיעטה תורה מדכתיב בעשותה המלאכה לפני שנגמר נחשב כמלאכה ,או
העושה כולה ולא מקצתה וכו' ,ובל"ז אפשר דהוה כחצי שיעור או כחצי מלאכה שנחלקו
דמעיקרא לק"מ דל"ש בזה חזי לאצטרופי בזה הפוסקים ,ואנקיט בקצרה .דהנה בתו'
דהא בעינן עקירה משעה ראשונה לכך עיין שבת (ג .ד"ה פטורי דאתי לידי חיוב חטאת)
שם ,הרי להדיא כמ"ש ודו"ק. וז"ל ,מה שפרש"י דעקירות קחשיב אינו
נראה לר"י ,חדא דעקירה בלא הוצאה אינה
ובחפשי בספרים ראיתי בשו"ת הרי"מ
אלא טלטול בעלמא ואין בה דררא דחיוב
סימן ג' ,שג"כ כ"כ דלא מחייב בהוצאה
חטאת כלל ,עיין שם .וצ"ע מה כוונתם ,הרי
והכנסה רק כשהיה עקירה על דעת שיהיה
גם ברש"י כתוב דבעקירה בלא הוצאה אין
הנחה אח"כ בר"ה עיין שם .וז"ב דבלא
בו איסור דאורייתא .אלא דרש"י כתב
הגמר אין התחלה כלל מה"ת ,וכטלטול
דחשיב מה שיכול לבוא אח"כ לידי חטאת,
מכסא לשלחן ,ורק כשנגמר הוי העקירה
וא"כ מהו כוונת קו' ר"י.
חלק מהמלאכה למפרע ,וכמ"ש גם באבני
נזר (סי' רמ"ד אות ו') ,וע"כ דבעי תיכף כוונתו ונראה דתו' לטעמייהו אזלי כמש"כ בדעתם
להניח דייקא ודו"ק. דס"ל דכל זמן שלא נגמרה ההנחה עוד לא
חל שם מלאכה על העקירה והוה טלטול
ויש לומר כן גם בהרמב"ם (פי"ג מהל' שבת
בעלמא .וזהו מה שנקטו בלשונם 'שאינה
הי"ב) שכתב בלשונו ,שנמצאת זו העקירה
אלא טלטול בעלמא' ,ולא שייך שיחשבם
עקירה המותרת עיין שם ,דזה לפי שלא עקר
במתני' .משא"כ רש"י ס"ל כשיטתו דגם
במחשבתו ע"מ להניח ,דבכה"ג הוי
בשעת עקירה איכא שם מלאכה על העקירה
העקירה טלטול בעלמא .וגם בר"ח (שבת ה):
דהוא חלק מן המלאכה ,אלא דהוה חצי
י"ל בלשונו ,שלא היה עקירה בכוונה להוציאן
מלאכה .ועי' בשו"ת משנה הלכות בנידון זה
לחוץ במקום חיוב ,והיינו הנחה דייקא,
בדברי הרש"ש דס"ל דהוי מטעם חצי שיעור.
דבלא זה לא הוי מלאכה כלל ודו"ק .ומה זה
להך דדף ג' ע"ב דקנסוה רבנן לאהדורי, וכן הגריעב"ץ בלחם שמים (שם משנה א'
ובאמת שגג שהיה ע"מ להניח וז"פ. ד"ה שניהם פטורים) צידד דהוי אסור מח"ש
מה"ת ,מ"מ גם הוא הוסיף דבכה"ג שכמעט
ועל דרך זה רואים דאי נימא דעקירה הגם
שגמר המלאכה ולא חיסר אלא מקצתה להוי
שלעצמה אינה כלום ,מ"מ נחשב כמלאכה
כח"ש עיין שם .ועוד בענין זה ,יעוי'
או כחצי מלאכה ,הכ"נ ההשרשה היא
בהגהות בית מאיר (לקמן ג ,).בנין ציון (ח"ב
מלאכה בשבת .הגם שלא נקלט ונשרש
סי' קי"ג) ,אבני נזר (יו"ד ח"ב סי' שצ"ג אות ב'),
הזרע עד שלשה ימים .משא"כ אי נימא
ביאור הלכה (סי' ש"מ סע' א' ד"ה על שתי
כשיטת התוס' דעקירה אינה כלום דהוי
שערות) ,תוצאות חיים (סי' ח') ,ומשך חכמה
כטלטול בעלמא ,הגם דא"א לעבור איסור
(פ' בהר ד"ה את).
הוצאה בלי עקירה ממקום חשוב כד' על ד',
מ"מ אינו נחשב כמלאכה .הכ"נ הזרעה ועי' בשו"ת דברי יציב (או"ח סי' קמ"ה)
היות שלא נקלט עד ג' ימים אינו נחשב שהביא מש"כ בבית מאיר (סי' שמ"ז) שג"כ
ככלום .ותן לחכם ויחכם. עמד על רש"י שבדף ג' ,שע"כ חצי מלאכה
נג משנת השבוע
מראי מקומות
בשו"ת משנה הלכות השייכים ללימוד דף היומי
חלק -סימן מס' חולין
רש"י ד"ה חלה .......................................................................................יא-מג קלד.
רש"י ד"ה ואיבע"א ................................................................................יח-רנג קלד:
חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס חייבות בראשית הגז ...........................יט-רמח קלה.
דגנך דילך אין דשותפות לא .....................................................................ו-קיח קלו.
טלית שאולה פטורה מן הציצית ............................................................יח-קפב
גגך למאי אתא למעוטי בתי כנסיות ובתי מדרשות ....................................יב-תסו
וכל שכן שדבריהם דברי קבלה ודברי בריבי דברי תורה ..................................י-רנ קלז.
רש"י ד"ה בקדושה ..................................................................................ו-שה
רש"י ד"ה תורת.........................................................................................י-רנ
חטה אחת פוטרת את הכרי ....................................................................יח-פב קלז:
אלא אמר רבא וכו' אלמא מתנות דכהן לא מזבין איניש .................................יב-ד קלח.
רש"י ד"ה אלא .........................................................................................יב-ד
עוף טהור שהרג את הנפש .........................................................................ז-רצ קלח:
כל היכא דאיתיה בבי גזא דחמנא איתיה ......................................................ב-נד קלט.
הני מילי קדשי מזבח דמחוסר הקרבה ...........................................................ז-ר
כי יקרא במאורע לפניך קן מכל מקום .......................................................טז-קד קלט:
באילנות מנין תלמוד לומר בכל עץ ...........................................................טז-קד
מרדכי מן התורה מנין דכתיב מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא ......................יט-צד
לא אמרה תורה שלח לתקלה .................................................................יז-רכג קמ.
תוד"ה למעוטי ..................................................................ג-קלט ,י-רעג ,טז-קו
משנת השבוע נד
הילולא דצדיקיא
ג' תשרי תמ"ג הגה"ק רבי אברהם אבלי הלוי גומבינער זצוק"ל
בעל מגן אברהם
רבינו אברהם אבלי נולד בשנת שצ"ז ( 1637למס') בגומבין
( )Gąbin, Polandלאביו הגאון רבי חיים הלוי הי"ד .גומבין היתה אז
תחת ממשלת פרוסיא ( ,)Prussiaונקרא שמו גומבינער על שם עירו.
אמו היתה מרת רבקה ע"ה ,בת הגאון רבי יחיאל לוריא זצ"ל ,בן הגאון
רבי אברהם לוריא זצ"ל ,אחי המהרש"ל זי"ע.
ימי נעוריו
רבינו היה מילדותו ילד חלוש ורפה כח .אמו אשר הכירו כי לגדולות
נוצר ,דאגה מאד לבריאותו ,ושמרה עליו כבבת עינה .בכל יום ויום
בבוקר השכם נכנסה לעזרת נשים והתפללה תפלה קצרה" :א גוטען מארגען דיר פאטר'ל אין
הימעל .איך קען דא נישט צו לאנג זיין ,איך דארף גיין אהיים צוגרייטען עסען פאר מיין אברמעלע,
כדי ער זאל האבען כח צו לערנען דיין הייליגע תורה .א גוטען טאג דיר ליבער פאטר'ל".
בשנת תט"ו ( 1655למס') בעת הפרעות של הקאזאקים נהרג אביו ,אז עקר רבינו לליסא
) ,)Leszno, Polandשם למד אצל קרובו ובן עירו הגאון רבי יעקב יצחק גומבינער זצ"ל אב"ד ליסא.
רבו המובהק היה הגאון רבי יצחק מפוזנא ) (Poznań, Polandזצ"ל ,אותו מזכיר רבינו כמה פעמים
בספרו .בעודו בנערותו כתב עליו רבו מליסא" :יניק וחכים לא כאחד מדורות האחרונים רק כאחד מן
הגאונים הראשונים ,אין זה כי אם רוח ה' נוססה בו ,ונטל עטרה מפי הגבורה ,בקי בכל חדרי התורה,
ואין זה אלא גילוי שכינה" .כאשר נודע לו כי בעיר קאליש ) (Kalisz, Polandנמצאים גדולי תורה,
חשקה נפשו לנסוע לקאליש ,ולמלאות את גודל צמאונו לתורה הקדושה.
פרק האיש מקדש
רבינו נשא לאשה את מרת דינה ע"ה ,בתו של רב מעירה שבסביבת פוזנא .בראשונה היה רבינו
מלמד עם נערים בבית המדרש ,ומכונה בפי כל 'רבי אבלה מלמד' .רבינו הסתיר את גאונותו ,ואף
אחד לא ידע את גודל ידיעותיו בתורה .רבינו התפרנס בצמצום ובדוחק .מכיון שלא היה לו די כסף
לשכור דירה ראויה ,דר במרתף .את חידושיו כתב בפחם על הקיר ,רק כאשר השיג ידו לקנות דיו
וניר ,העתיק את חידושי על הניר .פעמים רבות הלך רגלי לעיר פוזנא כדי לעיין בספרים ,שלא היו לו
בעיר קאליש.
מסופר :פעם אחת עבר הרה"ק הרבי ר' בונם מפרשיסחא ) (Przysucha, Polandזי"ע דרך עיר
קאליש .כאשר עבר ליד בית אחד אמר לעגלון כי יעצור כאן ,ואמר לתלמידיו" :עס שמעקט זייער
אויף דעם אורט" ,היינו שהרגיש ריח טוב וקדושה במקום זה .ירדו תלמידיו לחקור מי גר בבית זה,
נה משנת השבוע
ונודע להם כי בבית זה היה גר מלפנים רבינו ,ושם למד שיעורים עם תלמידיו.
(הרבי ר' בונם ח"ב עמ' תס"ג)
ברבנות העיר קאליש
למרות שרבינו ניסה להסתיר את גדולתו ,נתגלה יום אחד גדולתו ,ומסופר :בשנת ת"ר ( 1840למס')
הגיע רבינו שבתי כהן זי"ע ,בעל הש"ך לעיר קאליש לנישואי בנו .בשבת נתכבד הש"ך לומר דרשה.
הוא פתח בקושיא אדירה שהשאירה את כל למדני קאליש פעורי פה .רבינו לא הרהר הרבה והשיב
על אתר תירוץ נפלא .נדהם הציבור לראות את הארי מתפלפל עם המלמד ,זה שואל וזה מתרץ.
מאז החלו הכל נוהגים בו כבוד ,ורצו להכתירו כרב ומו"ץ בעיר ,אך רבינו סירב לכך מאחר ורב העיר
(גדולי הדורות) היה הגאון רבי ישראל שפירא זצ"ל ,בנו של בעל מגלה עמוקות.
גירסא אחרת :כאשר הגיע הש"ך לקאליש ,וכנהוג כיבדו את האורח ,גדול הדור לבוא ולבחון תינוקות
של בית רבן .באותו שעה הכיר הש"ך מתוך עומק לימודם ,ידיעתם ויראתם של התלמידים ,ובגודל
קדושתו ,כי המלמד אינו אלא גדול בישראל ,ומתכסה היטב תחת מעטה אונות קדושה זו.
(עלים לתרופה פ' תצוה תש"ס)
עוד מסופר :באחד הימים שלפני חג הפסח ,הובאה לפני רבה של העיר שאלה חמורה בהלכות חמץ
שלא ידע לפתרו .שלח אחרי חכמי העיר ,ובתוכם גם רבינו ,להועץ אתם כדת מה לעשות .רבינו פסק
את השאלה שמצא חן בעיני הרב ובעיני כל הלומדים ,והם הפצירו בו מאד לקבל עליו משרת
הרבנות .ואכן כשנתפנה מקומו של אחד מדייני העיר ,נתמנה רבינו לדיין במקומו ,והכתירו אותו
בשם דיין מצויין דק"ק קאליש ,ולראש ישיבה ,שם הרביץ תורה לתלמידים רבים( .גדולי הדורות)
סיפר הרה"ק רבי יהושע מבעלזא ) (Belz, Ukraineזי"ע :כאשר שימש רבינו כרב בעיר קאליש ,הגיע
יום אחד מגיד לעיר קאליש ,הוא רצה להגיד דרשה בבית מדרשו .והנה חזותו של המגיד היה נראה
כיהודי חרדי ,ורבינו נתן לו רשות לדרוש .אך כאשר החל לישא מדברותיו ,הסית בדבר כפירה ודיעות
נפסדות .אח"כ סיפרו לרבינו מה שהמגיד דיבר .שלח רבינו לקרוא לו ,והרים קולו עליו ונזף בו קשות:
"אתה ֵמֵֵסית ועז פנים ,רימית אותי והתלת בי" .דבריו הקדושים שנאמרו בריתחא דאורייתא ,דברים
היוצאים מן הלב ,הרעידו והשפיעו על היהודי עד שהחל לצעוק" :רבי ,אני רוצה לחזור בי ,איך וויל
תשובה טוהן" .ואני מוכן עוד הפעם לאסוף את האנשים ולומר שכל מה שדיברתי דברי מינית
ואפיקורסות הם" .אמר לו רבינו" :חלילה ,זה לא נקרא תשובה .אמנם יש לי בשבילך דרך תשובה,
אני אשלח אותך את השמש ,ויראה לך היכן גר הגלח ,ותכנס אצלו להשתמד ל"ע ,וכל העיר תשמע
ממך וממה שעשית .אח"כ תיסע לעיר אחרת רחוק מכאן ,ותיכנס לרב העיר ותאמר שאתה רוצה
להיות בעל תשובה גמור ,וזה אתה מוכרח לעשות".
הרה"ק מבעלזא פירש בזה את הפסוק (תהלים קכה:ה) "והמטים עקלקלותם" ,אם תתחיל
להתעקם ולעשות פשרות ,ולהיות מעלה גרה ואינו מפריס פרסה" ,יוליכם ה' את פועלי און" ,אז
יותר טוב שיצא בכלל להיות יהודי ,וגם שלא יהיה מעלה גרה ,וזה הכי טוב ,וזהו "שלום על ישראל",
כי נח לו שיהודי אחד יעזוב את קצת יהדותו ,ואל יכשלו בני אדם בפח יקוש של כפירה.
(איש על העדה פאלטישאן)
הרבה תלאות עברו על רבינו ,וכה סיפר חתנו הגאון רבי יקותיאל קאופמאן זצ"ל אב"ד קוטנא
משנת השבוע נו
) :)Kutno, Polandבחודש אלול שנת תל"ו ( 1676למס') פרצה שריפה בעיר קאליש ונשרף כל
הקהילה .סטודנטים רצו ברחוב היהורים להכות את כולם בחרב ,בתואנה שהשריפה פרצה בבית
היהודים .הם הכו את מו"ח ז"ל [רבינו] ,משום שלא ידע לצאת מחוץ לעיר .אני התדפקתי בלילה
ההוא בביתו ,מיד פתחו לי ,ומצאתי שם את מו"ח שב שם לבדו לבוש בד' כנפות בלבד ,אחד לא
ידע ממשנהו מה הגיעו ,אולי נשרפנו ח"ו או נהרג ע"י הסטודנטים .מו"ח ז"ל שאלני ,היכן חמותי
ובתו רבקה .השבתיו לא ידעתי .חמי ז"ל סיפר לי כי כפסע היה בינו לבין המות מחרבם של
הסטודנטים ,ואמר לי שיובילנו מחוץ למקום בתקוה שהסטודנטים לא ימצאונו .וכן עשינו ,והלכנו
שנינו יחד חוץ לעיר ,אצל המים נחנו מעט.
ולפתע ראינו כי כפרים עם מגלות גדולות רצים להביא הכל תחת חרב ,ולשלול העיר .לפתע הגיע
יהודי בריצה מולינו ,והכיר מיד את מו"ח ז"ל ,והוביל אותנו בדרך צדדית לתוך הכפר ,שם נשארנו עד
אור הבוקר .התפללנו שם בלא תפילין .רצינו משהו לאכול ולא היה לאחד מאתנו פרוטות נחושת
קטנה ,רק לי היו ה' פרוטות קטנות לתתם בבית הכנסת ,בלעדיהם איני הולך אף פעם בכדי שלא
אתבייש בבית הכנסת .קניתי בהם מלפפונים ) (cucumbersלאכול.
לאחר שתי שעות הגיעה חמותי מרת דינה ובתה רבקה בידה ,ושאלנו האם היהודים יוכלו לבוא אל
העיר ,והשיבה הן ,כיון שהפריצים בעלי חובות הגיעו במרוצה להעיר והבריחו את הסטודנטים .אבל
הכל בעו"ה נשרף ,גם המרתף שחפצינו היו שם נבזז .אז הלכנו הכל יחד לשוב אל העיר וחיפשנו
מקום דירותינו ולא הכרנו ,כי לא נשאר בעיר מן השריפה ,רק הבית כנסת.
למו"ח ז"ל נשרפו ספרים בעד ד' מאות ,וכל מלבושיו ,ונשאר בעירום ובחוסר כל .מקום ללינת לילה
לא ניתן להשיג ,כיון שבקאליש הוכרז שלא לתת לינת לילה לשום יהודי ,יען שמהם יצאה השריפה,
וממנה נשרפו בתי ערלים אשר היו מעץ .מו"ח ז"ל ביקש ממני להלוות לו עשרה זהובים על הוצאת
הדרך ,ויחדיו פנינו לעיר קראטאשין ) .(Korczyna, Polandאחרי תקופה חזר רבינו לקאליש.
(רשימות חתנו אב"ד קוטנא)
מדרגותיו
כה כתב בנו הגאון רבי חיים זצ"ל בהקדמתו למגן אברהם :ברוך אברם לקל עליון אשר מגן צערו בידו
וכחו לסבול לקבל עליו יסורים של אהבה ,שלא היה בהם ביטול תורה ,כי אף על משכבו היה נאנח,
לא שקט ולא נח .כל ימיו חולין בטהרה היתה לו ,ולא משו תלמידיו מבית אהלו וכו' .גדולי הדור
השכימו לפתחו וכו'.
על קדושת המגן אברהם כתב הפמ"ג באגרות למלמד רבי עקיבא בנימין זצ"ל" :כל ימיו אוכל
בטהרה ובצמצום ,והיה לומד תורה לשמה ,רבן של כל בני הגולה ,וכוכבו מאיר מסוף העולם ועד
סופו".
על גדולתו של רבינו העיד תלמידו הגאון רבי אליקים געץ סג"ל זצ"ל ,אב"ד קיידאן
) )Kėdainiai, Lithuaniaוברודא" :ביודעי ומכירי קאמינא ,שמשתי את הרב שנים ושלש שנים כד
הוינא טליא ,ומצאתי וראיתי שרוח אלקין קדישין בפומיה הוי' ,מלא וחריף ובקי בכל הש"ס ופוסקים,
(קובץ עץ חיים חלק כ"ו עמ' כ"ג) ותורת חסד לאברהם ,ואמת היתה בפיהו".
גודל צדקותו של רבינו נודע לתהילה בכל הסביבה ,ורבו הגאון רבי יצחק מפוזנא סמך על חסידותו,
נז משנת השבוע
היה זה כאשר קיבל חתנו הגאון רבי יקותיאל כתב רבנות מהעיר קוטנא .והגאון רבי יצחק צוה עליו
לבוא לבית הוועד ק"ק שטרים ( ,)Strom, Germanyששם היה וועד גדול ,ושם יתן לו כתב התרה
על הרבנות כנהוג.
סיפר רבי יקותיאל" :הייתי אז בן י"ט שנים בלא חתימת זקן ,פונה אלי אדמ"ו הגאון אב"ד המדינה
בזה"ל" :תלמידי ,האם רצונך לפנות לאפיק הרבנות ,הרי אומרים שרצונך לרוץ לאשכנז ,האם לא
עדיף לישב בפולין על כסא רבנות ולקבל ד' זהובים שכירות" .עניתי" :כן רבי" .כל הרבנים העומדים
שמה שתקו .רק אחד בשמו ר' ליבל הארוך אב"ד זלאטאווע ( ,(Złotów, Polandהוא היה
מקראטאשין ,פונה לאב"ד דמדינה בזה"ל" :רבי ,האם עמד אצלו בנסיון שיכול הוא להיות רב?".
והשיב לו אב"ד דמדינה" :אורח חיים הוא יודע בעל פה ,חושן משפט הוא יודע בעל פה ,הוא למד
זאת אצלי .יורה דעה למד אצל חמיו ,והוא העיד עליו שהוא יודע זאת בעל פה" .אמר הרב
מזלאטאווע" :כלום יש אב שמעיד על בנו"? השיב אב"ד דמדינה במעמד כל הרבנים" :כדאי הגאון
(מתוך רשימות חתנו אב"ד קוטנא) רבי אבאלע בחסידות שלו להעיד עליו".
כה כתב עליו הגאון רבי שמואל זצ"ל בעל מסורת הש"ס בהסכמתו לספר מגן אברהם" :הנה המחבר
ההוא הייתי מכירו הטיב ,כי כל ימיו כל עסקיו היה בתורת ה' יום ולילה ,ולמד לשם שמים ולא לשם
יוהרא להתפאר במעשה ידיו ,וכוונתו לא היה לומר קבלו דעתי ולקבוע הלכה כדעתו וסברתו ,רק
בדרך משא ומתן ,והמעין יבחר".
רבו רבי יצחק אב"ד ליסא כתב בהסכמתו" :האלוף התורני הותיק הרב מוהר"ר אברהם בן הקדוש
הר"ר חיים סג"ל ז"ל הי"ד ,וה' נתן לו לשון למודים ,חידוש דברים נחמדים יקרים וחמודים ,לא כאחד
מדורות האחרונים רק כאשר מן הגאונים הראשונים ,אשר ערכו נידונים בפוסקים חדשים גם ישנים,
אין זה כי אם רוח ה' נוססה בו ,חכמת ה' בלבו ,ויראת ה' בקרבו ,ירא אלקים מנעוריו ,אשרי יולדתו
והוריו ,גם זכות אבותיו קדושים בארץ המה עומדים לו ,אשר מסרו נפשם על קדושת שמו של
הקב"ה ,על כן זכה לחכמה יתירה ,ונטל עטרה מפי הגבורה בחכמה מפוארה ,בקי בכל חדרי תורה
ומשניות ,מכל ש"ס בעל פה הוא שונה ,ואין זה אלא גילוי שכינה .כמו שכתב האלקי האר"י ז"ל
בספר הכוונות ,מלאך ה' סביב חונה .וכל זה אני אומר בעדות נאמנה ,הגם שאני נוגע קצת בעדות
מחמת שהוא ש"ב ובן עירי ,מבנן של הקדושים שנהרגו בעונותינו הרבים בשעת הגזירה ביום זעם
בק"ק גומבין בשנת תט"ו ,אין זה אלא גילוי מילתא ,והמפורסמת אינה צריכה ראיה".
מילים האחרונות של הרה"ק רבי לייב שרה'ס זי"ע לפני פטירתו היו" :רבי אבאלע קאלישער איז א
אמת'ער גאון ,א אמת'ער מקובל ,און א אמת'ער צדיק" ,ונפשו יצאה בדברו מילים אלו.
(גבורות ארי אות י"ד)
ספרו
רבינו השאיר אחרי ברכה את ספרו הקדוש 'מגן אברהם' על שלחן ערוך ,שנתקבל בכל תפוצות
ישראל .כאשר חיבר את ספרו עוד לא מלאו לו שלושים שנה .רבינו קראו בשם 'נר ישראל' .הוא
חיבר את הספר על פי בקשת חבריו שהפצירו בו למלאות חסרון פירוש על חלק שלחן ערוך אורח
חיים ,שהיה אז חסר עדיין פירוש מספיק.
בשנת תל"א ( 1671למס') לקח הסכמות על הספר מכל גדולי מדינת פולין ,שהפליגו בשבחו ,וכבר
משנת השבוע נח
היתה בדעתו להדפיסו ,אולם לא היה לו די כסף להדפיסו .אחיו רבי יהודה מיקירי עיר קראקא
( ,)Kraków, Polandנחלץ לסייע עמו ,אבל נפטר באמצע ההכנות להדפסה .עבר זמן מרובה כתב
היד התגלגל מיד ליד ,רבינו נפטר בינתיים ,ואז התעורר בנו רבי חיים לענין זה ,ואחרי שנות עמל
והשתדלות הצליח להוציא את כתב היד מידי זרים בתוקף פסק דין של ועד ד' ארצות ,ולהדפיסו
על ידי רבי שבתי משורר בשנת תנ"ב ( 1692למס') ,והוא הדפיסו יחד עם המגן דוד -טורי זהב מסביב
לשלחן ערוך ,בשם הכולל 'מגיני ארץ'.
בנו רבי חיים שינה את שמו לאברהם ,וכה כתב בהקדמתו" :קראתי בשם מגן אברהם ,וכששמעתי
מתלמידיו המופלגים שי' ,שפעם אחת שאלו את רבם היאך ומה יקרא שמו של הספר ,והשיב להם
באקראי בעלמא 'נר ישראל' ,ר"ת נ'ר י'פה ש'ל ר'בי א'ברהם ה'לוי' ,בכן אחזתי ידי בתרין בתי אבות,
ש'אברהם' נכלל ב'ישראל' ,להיות לנו הנר למאירת עינים".
"כבר קיבלו לדון על פי המגן אברהם באורח חיים ,ועל פי הש"ך ביורה דעה ,ועל פי הבית שמואל
באבן עזר ,ועל פי הסמ"ע בחושן משפט .ובכל זה אין למדין מן הכללות ,רק שכך נהוג עלמא".
(שו"ת כרם שלמה יו"ד סי' רמ"ב אות ט"ז)
וכתב בשו"ת אבני נזר (או"ח סי' תמ"ז אות ח')" :על הוראות המגן אברהם אנחנו סומכין בכל חלק אורח
חיים" .ומרן החתם סופר זי"ע כתב (שו"ת ח"ב סי' ו')" :והרי מגן אברהם גדול האחרונים".
מקובל בפי העולם כי הגה"ק רבי שמואל קעלין זצ"ל אשר חיבר ספר "מחצית השקל" ביאור על
המגן אברהם ,היה גלגול נשמתו של רבינו בעל מגן אברהם ,שהרשוהו לרדת שנית לעולם הזה כדי
לבאר ולפרש את ספרו ,שלא הספיק לפרשו כל צרכו בגלגולו הקודם.
(עבודת עבודה שיחות קודש ח"ב)
סיפר כ"ק מראחמיסטריווקא ) (Rotmistrivka, Ukraineזי"ע (נלב"ע האי שתא תשפ"ג) :שמעתי
מפי כ"ק מו"ח אדמו"ר מסקווירא ) (Skvyra, Ukraineזצוק"ל ,שפעם בשיחה עם חותנו זקינו -
הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע ,הוציא הרה"ק מבעלזא זי"ע ספר עתיק ,ושאל אותו אם שמע פעם
מספר זה? והשיב בשלילה .אמר לו הרה"ק מבעלזא ,שהמחבר הלז היה מן המפורסמים בדורו של
המגן אברהם ,אולם פעם אחת ראה איך שהמגן אברהם כותב חידושי תורה ,ושאל אותו בביטול:
"האם אתה עוסק לחבר חיבור"? השיב לו המגן אברהם בעניוות ובהכנעה ,שרק רושם לעצמו
הערות .וסיים הרה"ק מהרי"ד ואמר" :המגן אברהם שנכתב בעניוות ובשפלות רוח התקבל בכל
תפוצות ישראל להיות ראש הפוסקים ,ואילו ספרו של גדול זה אינו ידוע בעולם כלל".
(אמרות טהורות פ' בהר עמ' תל"ב)
כאשר ביקר הרה"ק משיניווא ( )Szreniawa, Polandזי"ע בארץ ישראל ,סר לבקר את רבי טוביה
פריינד מקראלי ( )Nagykároly, Româniaזצ"ל ,דודו של הרה"ק מנאסויד ( )Năsăud, Româniaזי"ע,
מתלמידי מרן החתם סופר זי"ע ,שעלה להשתקע בארץ הקודש בסוף ימיו .לאחר ביקורו כתב רבי
טוביה מכתב לבנו רבי מרדכי שהיה מחסידי הרה"ק משינאווא ,בו הוא מבשרו כי "נתכבדתי
בכבודך" ,שבזכותך ובגלל התקשרותך להרה"ק משינאווא ,הוא בא לבקרני .וראיתי שהוא 'מגן
אברהם איד' ,משום שהמגן אברהם כותב :כשיזכיר את ה' יזדעזע בכל גופו'" ,והוא ראה איך
(רבינו הקדוש משינאווא ח"א) שהרה"ק משינאווא הזדעזע בכל גופו בשעה שהזכיר את שם ה'.
נט משנת השבוע
פעם היה הגאון רבי אליעזר זצ"ל אב"ד גרידונג ( )Greding, Germanyאצל הרה"ק מאפטא
) (Opatów, Polandזי"ע ,ודיברו אז מרבינו .עמד הרה"ק מאפטא מכסאו ,ואמר" :אני מגיד לכם
בתורת עדות ,מה ששמעתי ממורי הרה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע ,שאמר בזה הלשון" :כל המחברים
עד המגן אברהם ועד בכלל ,כולם היו בעלי רוח הקודש ,בעלי גילוי אליהו" .והגדות עדות צריכים
לומר בעמידה כידוע ,לכן קם הרה"ק מאפטא מכסאו.
(מנורה הטהורה מערכת הרה"ק מאפטא אות נ"ו)
הרה"ק רבי ישראל מקאזניץ ) (Kozienice, Polandזי"ע למד עם אברך אחד שולחן ערוך או"ח עם
מגן אברהם ,בהיותו אצל הרה"ק הרבי שמעלקא זי"ע בריטשוויל ) ,(Ryczywół, Polandוהרגישו
התלהבות עצומה והשתוקקות לעבודת ה' .אמר להם הרבי ר' שמעלקא בזה"ל" :ישראל'קיל ,הכרת
פניך תענה בך כי למדת מגן אברהם .דע לך כי לימוד בספר מגן אברהם מביא הארות נפלאות בלב
(עשר אורות מערכת הרה"ק מקאזניץ אות מ"ה) כל חכם לב".
כל ימיו היה המגיד הקדוש מקאזניץ זי"ע דבוק בספר מגן אברהם ,כשהתחיל לנהל את עדת ישורון
היה רגיל בכל יום ללמוד בבית המדרש אחר התפילה שו"ע או"ח עם המגן אברהם עם כל התלמידים
והחסידים שהיו שם אצלו ,והיה משפיע לכל אחד יראת שמים במידה גדושה בשעת הלימוד.
(זכותא דאברהם פאריסוב)
אמר הרה"ק מסטרעליסק ( )Novi Strilyshcha, Ukraineזי"ע משם מלמד שלו איש ישר וצדיק
שאמר ,מי שהוא בקי בשולחן ערוך אורח חיים ,און ער קען די מגינים [טורי זהב ומגן אברהם] ,דער
(אמרי קדוש אות קנ"ג) קען דאווינען".
הרה"ק רבי שלום מבעלזא זי"ע אמר פעם" :אין לכם חסידות גדולה מאצל אביי ורבא ,שכל
החסידות מצויה בגמרא ובתוספות ,בטור ובבית יוסף תמצאו יראת שמים ,וכן בשולחן ערוך בטורי
(אדמו"רי בעלז ח"א) זהב ובמגן אברהם".
מלבד חיבורו מגן אברהם ,חיבר גם כן ספר 'זית רענן' פירוש על הילקוט שמעוני ,וכן פירוש על
התוספתא שהודפס בש"ס וילנא ,וספר 'שמן ששון' על התורה .רבנו חיבר קינה אחת שמתחלת
'ארץ ישראל היו בה עשר קדושות' .הקינה חוברה על קדושת ארץ ישראל וירושלים ,ויש אומרים
אותה בתשעה באב בניגון 'יום אכפי' ,והיא בת תשעים ושתים בתים ,וחתום בראשה 'אברהם ברבי
חיים קדוש' ,נדפסה בסוף ספר לחם הפנים.
פטירתו
רבינו נפטר ביום ג' תשרי שנת תמ"ג ( 1683למס') ,כפי שהעיד חתנו ברשימותיו ,ונטמן בבית החיים
בקאליש .ברוב ענותנותו צוה לפני פטירתו לא להרבות בתוארים.
צאצאיו
רבינו השאיר אחריו דורות ישרים ומבורכים ,ואלו הן :בנו הגאון רבי חיים זצ"ל ,טרח להדפיס את
ספר רבינו מגן אברהם .בתו מרת איידעל ע"ה ,אשת הגאון רבי משה יקותיאל קויפמאן כ"ץ זצ"ל,
אב"ד קוטנא ובעל לחם בפנים .היה לו עוד בת בשם רבקה.
משנת השבוע ס
חתנו הגאון רבי יקותיאל היה דבוק מאד בחותנו ,ורבינו נגלה אליו לפעמים בחלומו .אודות בנו
שקראו על שם רבינו סיפר" :בליל הושענא רבה הייתי ער כל הלילה כנהוג .קודם אור הבוקר נמנמתי
מעט ,ואמרו לי בחלומי" :אשתך מעוברת ויולדת לך בן ,וקראת שמו אבלי" ,כי מו"ח נפטר בשם טוב
בצום גדליה שנת תמ"ג" ,והילד יהיה אור גדול ונשמה קדושה" .התעוררתי וסיפרתי החלום לפני
זוגתי תחי' ,והיינו בשמחה גדולה ,וכן הוי .לא מלאו לו עדיין ב' שנים שלימות ,ולא אכל בלא נטילת
ידים ,וברכה לפניה ולאחריה .בסוכות היה הילד חולה ,והוכרחנו להכניסו לסוכה ,כי לא רצה לטעום
חוץ לסוכה .ובעו"ה שנתפס בעוני ,ונפטר בערב ראש חודש מרחשון .אמו בכתה וקוננה עליו לעתים
תכופות ,והיתה פוכרת את ידיה ,וכך נשמטה מאצבעה טבעת זהב משובחת .גם לאחר חיפושים אין
קול ואין קשב ,בכל עת שהביטה על ידיה נזכרה בטבעת ובילד ,והתחילה להאנח וליילל.
לשנה שלאחריה יום לפני ערב ראש חודש מרחשון ,שאז חל יום היארצייט של אמי הצנועה מרת
פיגלה תנצב"ה ,אמרה לי אשתי ,שמחר תמלא שנה מאז שבני בעו"ה נפטר ,וכך גם הטבעת הלכה
לאיבוד .השבתי לה" :עובדה שנגזר על המת שיהא נשכח מן הלב (פסחים נד ,):ואילו כאן עשה
הש"י לך זכרון ע"י הטבעת שלא ישתכח .הבה נעשה לנו זכרון אחר ,בכל ערב ר"ח מרחשון נצום בגין
הצרות שאירע לנו בזה היום .אחד שאמי נפטרה ,שנית כאשר אבאר ,השלישית הצרה של הילד ,כך
שכדאי לנו לקבל עלינו ועל בנינו תענית ,ובפרט שבלאו הכי הוא ערב ר"ח חשון".
בעת שדברנו זאת ,עובר יהודי לפני החלון ומוצא את הטבעת ,מביאה אלי בשמחה באמרו" :רבי,
הנה הטבעת האבודה שהוכרזה בסימניה" .עובדא שהדרך המתה תמיד מאנשים ,והטבעת היתה
(רשימות חתנו אב"ד קוטנא) נעדרת שנה תמימה .אז ראיתי שבאתי על האמת בקבלת התענית.
הנה לפנינו דברי תורה שאמר חתנו השייך לראש השנה .תלמיד חכם אחד שאלו" :למה קוראים
בתורה בראש השנה את סיום הפרשה 'את תחש ואת מעכה' ,מה שייך זה לראש השנה"? השבתיו
'מעכה' נוטריקון 'מלך על כל הארץ' ,לכן מסיימים בפסוק זה בראש השנה".
(רשימות חתנו אב"ד קוטנא)
נביא כאן סיפור נפלא מחתן רבינו השייך לראש השנה .וכה כתב ברשימותיו" :עלה ברעיוני לקיים
המצוה 'ועתה כתבו לכם את השירה הזאת' ,שאכתוב בעצמי ספר תורה .בעת הזאת בא לעירנו ר'
איצק סופר ,שידע לכתוב כתב וועליש ,ונתתי לו ארבעים זהובים על הוצאות הקלף ,שיכתוב לעצמו
ספר תורה למכור ,ובתנאי שילמד אותי לכתוב כתב וועליש ,וכן הוי .וכתבתי לעצמי ספר תורה אחד
עפ"י דין ודת התורה.
ובא ר' פייבל שתדלן ,ונתן לי עבור הספר תורה ק"י זהובים ,וראיתי הריוח הגדול מזה ,וביטלתי
מלימודי ולקחתי משרת שיכין הקלף ,ונתתי לו בכל שבוע ג' זהובים חוץ ממזונות ,ואנכי כתבתי .אך
בעיני ראיתי שכל מי שבא לדין לפני ,הלך לביתו והתפשרו ביניהם ,ועקב זאת לא היתה לי פרנסתי
כמוקדם .אז הבנתי שהשי"ת אינו מסכים שאבטל מלימודי ,אף שמלאכה זו היא מלאכת שמים,
מ"מ תלמוד תורה כנגד כולם.
ועשיתי שאלת חלום ,כתבתי שם קדוש על תוך היד ,ושכבתי על היד הזאת ,ובכן הקריאו לי בחלום
בזה הלשון' :התם ומתמם עם תמימים' (פיוט וכל מאמינים) ,והשיבותי על זה' :וכל מאמינים שהוא
א־ל אמונה' .ולא הבנתי זאת לגמרי .והשיבוני שנית ַ'ה ָתּם' ראשי תיבות הלומד תמיד' .ומתמם'
סא משנת השבוע
ראשי תיבות ומתמיד מזונות תמיד מוכנים' .עם' ,נוטריקון מלאכתו עראי .נמצא התשובה בפירוש,
שאלמד בהתמדה ,ופרנסתי מוכן ומזומן ,והמלאכה תהיה עראי ,ולא כאשר עשיתי בעו"ה עבור
מעות.
מיד חישבתי עם הפועל ושילמתי לו שכרו שילך לדרכו ,ואחד וחצי ספרי תורה שהיו תחת ידי
מכרתי .שילמתי המלאכה ,ובזו הלילה באו אצלי מפלאטצק ( )Płock, Polandשני בעלי דין לדין,
(מתוך רשימות חתנו אב"ד קוטנא) הרווחתי י"ב זהובים ,כך החל להשתפר מצבי כמקודם".
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן
מקורות :גדולי הדורות ,תולדות גדולי הוראה ,תולדות יהודי קאליש ,רשימות חתן רבינו בקובץ
צפונות חלק י"ג-י"ד
מצבת ה'ינוקא' מסטולין (עי' לקמן עמ' ס"ג)
משנת השבוע סב
מגיד משנה לנוער
רא השנה
ָצ ִריָ 忿ל ַד ַעת �ש ַהכל נַ ֲע �שה ע"י השי"ת וְ 濿א ְב �ד �רַ 忿ה �ט ַבע ח"ו
יי�ען ַאז ַא ֶלעס וָ ואס ארף גְ ֵל ֶמ㿿סף)ֶ .מען ַד ְ "וְ ַעל ַה ְמ ִדינ俿ת � 俿יֵ ָא ֵמר ֵאיז 俿וְ כ( "'㿿שמו"ע ְת ִפ ַלת ָ
ויסען
ארף ֶמען וִ ֶ עט㿿הן צִ 㿿די ִא ֶידעןַ ,סיי ִאין ֶא ֶרץ יִ ְש ָר ֵאל א㿿ן ַסיי ִאין ח㿿ץ ָל ָא ֶרץַ ,ד ְ
ְ וֶ וערט גֶ
צ㿿לי� ִדי ִא ֶידען .א㿿ן ַא ֶלעס ִאיז נִ ִסים,
עט㿿הן ִ ְ יש ֶטער ,א㿿ן ֶעס וֶ וערט גֶ יי� ְ
ק㿿מט פ㿿ן ֵא ִַאז ַא ֶלעס ְ
אל ֶטענֶ ע
אה ְ אווא㿿ס ֶטע נִ י ִסים ,א㿿ן ַסיי ִדי ַ� ַ
ְ ַסיי ַפאר ַא יָ ִחיד א㿿ן ַסיי ַפאר ַא ַר ִ�יםַ ,סיי ִדי ַ�
א俿פן ח"ו.ערע ֶ ישט ֵקיין ֶד ֶרַ 忿ה ֶט ַבע ָא ֶדער ַאן ַאנְ ֶד ֶ
נִ י ִסיםָ .א ֶ�ער ֶעס ִאיז נִ ְ
ָד ָבר ַהנִ ְר �אה ִמ ְק �רה יִ ְת ָב ֵרר �ל ָע ִתיד �ש ֵמ ֵאת ה' ָהיְ ָתה זאת
א俿יף ֶדעם ָהאט ָדוִ ד ַה ֶמ ֶל 忿ע"ה גֶ עזָ אגְ ט ְ(ת ִה ִלים קיח:כב) " ֶא ֶבן ָמ ֲאסַ 㿿ה�俿נִ ים ָהיְ ָתה ְלרֹאש
ישט ֵקיין וִ ויכְ ִטיגֶ ע זַ א,忿 עהט א俿יס נִ ְ ִפנָ ה ֵמ ֵאת ה' ָהיְ ָתה זֹאת ִהיא נִ ְפ ָלאת ְ� ֵעינֵ ינֲ ."㿿א ִפילֶ 㿿עס זֶ ְ
עליג ָא ֶדער צ㿿פ ִ
ארט ֶ עהט א俿יס ַאז ֶעס ִליגְ ט ָד ְ ַאז俿יוִ וי ַא ְש ֵטיין וָ ואס ִליגְ ט ִאין זַ ייט ,א㿿ן ֶעס זֶ ְ
ויסען
ועסט וִ ֶ עטער וֶ וע ְרט ָדאס ַא 'רֹאש ִפנָ ה' ,א㿿ן ד 㿿וֶ ְ '㿿מ ָאס㿿הַ 㿿ה�俿נִ ים'ָ ,א ֶ�ער ְש ֶפ ֶ ְ� ָטע㿿תְ ,
צ㿿פאל ָא ֶדער ַא ָטע㿿ת ,נָ אר ' ֵמ ֵאת ה' ָהיְ ָתה ישט גֶ עוֶ וען ֵקיין ַ ַאז ֵ'מ ֵאת ה' ָהיְ ָתה זֹאת'ֶ ,עס ִאיז נִ ְ
וערט ָדאס ַא עטער וֶ ְ אצ ֶדעם ְש ֶפ ֶ ישט וִ ויכְ ִטיג ,א㿿ן ְט ָר ְק㿿קען ַפאר נִ ְ זֹאת' ַאז ֶמען זָ אל ֶעס ָאנְ ֶ
(צ ִדיק ֶ� ֱאמ㿿נָ ת 俿יְ ַחיֶ הִ ,מ ְשנָ ה א' נָ ִתיב ו')
ַ רֹאש ִפינָ ה.
俿㿿רה ְב �א �רץ יִ ְש ָר ֵאל הא ֵמ ֵאת ה'
ִב ְפ ָרט ָצ ִריְ 忿ל ַה ֲא ִמין �שכָ ל ָד ָבר ַה �
אס ְירט ִאין ֶא ֶרץ יִ ְש ָר ֵאל ִאיז פ㿿ן השי"ת ,וַ וייל יי�ען ַאז ַא ֶלעס וָ ואס ַפ ִארף ֶמען גְ ֵל ֶ א㿿ן ַאוַ ַדאי ַד ְ
א俿ת ֵמ ֵרא ִשית ַה ָשנָ ה וְ ַעד ַא ֲח ִרית ָשנָ ה" ְ(ד ָב ִרים ד俿רש ָ 翿קיֵ 濿 ָדאס ִאיז ָדאִ 忿די ַלאנְ ד וָ ואס "ה' ֱא ֶ
יש ֶטער ַא ֵליין יי� ְ
ערע ְש ִל ָיטה ,נָ אר ֶדער ֵא ִ ארט ַא ַשר ָא ֶדער ַאנְ ֶד ֶ ישט ָד ְ יא:יב) ,א㿿ן ֶעס ִאיז נִ ְ
(עי' זוה"ק ח"א פד.):
ג �דל ַהנֵ ס ְב ִמ ְל �ח �מת ַה ִמ ְפ ָרץ
ואלטעהן ִאין יָ אר תשנ"א ,וֶ וען ֶדער ָר ָשע פ㿿ן ִע ַיראק ָהאט גֶ עוָ ְ א�ען גֶ עזֶ ְַפאר ֶדעם וֶ וען א㿿נְ ז ָה ֶ
עצ ֶיעל ע� ֶרענְ גְ ט א俿יף ִא ְיהם ַא ֶלע ֶפ ְ
על ֶקערְ ,ס ֶפ ִ ארנִ יכְ ֶטען כְ ַלל יִ ְש ָר ֵאלָ ,האט ַה ָק ָ�"ה גֶ ְ ַפ ְ
עק㿿מען צְ 㿿פ ִל ֶיען וִ וי ַאן ָא ְד ֶלער ,א㿿ן ֲא ִפיל㿿 ֶ ער ָיקא וָ ואס זֵ יי ווא俿ינֶ ען וַ וייט ,א㿿ן זֵ יי זֶ ענֶ ען גֶַא ֶמ ִ
אל ֶטען ֶקעגֶ ען עק㿿מען ִמ ְל ָח ָמה ַה ְ
ֶ אווא㿿סט ַפאר ש俿נְ ֵאי יִ ְש ָר ֵאל זֶ ענֶ ען גֶ
ְ על ֶקער וָ ואס זֶ ענֶ ען ַ�ֶפ ְ
אל ֶטען ַפאר ֶענְ ק ,א㿿ן ִאיר ועלען ִמ ְל ָח ָמה ַה ְ א�ען זֵ יי גֶ עזָ אגְ ט ִמיר וֶ ֶ ִא ְיהם .א㿿ן ַפאר ִדי ִא ֶידען ָה ֶ
㿿מכְ נִ ַיע
'ש俿בר א俿יְ ִבים ַ
וארען ַ�יי ֶדעם ָר ָשע פ㿿ן ִע ַיראק ֵ ר㿿היגֶ .עס ִאיז ְמק㿿יָ ם גֶ עוָ ֶ יי�ט זִ ֶיצען ִ ְ� ַל ְ
זֵ ִדים'.
סג משנת השבוע
ַהכל נַ ֲע �שה ִב ְש ִביל יִ ְש ָר ֵאל
עט㿿הן ַפארְ יי�ען ַאז ַא ֶלעס וֶ וערט גֶ
ארף גְ ֵל ֶ א㿿ן ָדאס ִאיז א俿יַ 忿א ֵטייל פ㿿ן ִדי ֱאמ㿿נָ הַ ,אז ֶמען ַד ְ
צ㿿פאלָ ,א ֶדער ַאז ישט ֵמיינֶ ען ַאז ֶעס ִאיז ַ ט俿בה ,א㿿ן ח"ו ֶמען זָ אל נִ ְ ייע ֶרע ָ ִדי ִא ֶידען ,א㿿ן ַפאר זֵ ֶ
א�ען ִדי 俿יִ ים עליג ָה ֶ
צ㿿פ ִאטעוֶ ועט ִדי ִא ֶידען ,א㿿ן ֶ ער ֶ א�ען גֶ ַ
ל俿י�ען ִדי 俿יִ ים ַאז זֵ יי ָה ֶ
ֶמען ט㿿ט ֶ
ישט אר ִדינְ ט פ㿿ן ֶדעם ,וַ וייל ֶעס ִאיז זִ יכֶ ער נִ ְ א�ען ִדי ִא ֶידען ַפ ְ
עפ ְירט ִמ ְל ָח ָמה ,א㿿ן ְ� ִמ ְק ֶרה ָה ֶגֶ ִ
ישט ישט ַאז俿י ְט ַראכְ ֶטען ,א㿿ן ַאוַ ַדאי נִ ְ ָדא ַא ִמ ְק ֶרה ח"ו .א㿿ן ֲא ִפילִ 㿿אין ח㿿ץ ָל ָא ֶרץ ָטאר ֶמען נִ ְ
אשית ַה ָשנָ ה וְ ַעד א俿ת ֵמ ֵר ִד俿רש ָ 翿קיֵ 濿 ארט ִאיז ָדאֵ " 忿עינֵ י ה' ֱא ֶ ִאין ֶא ֶרץ יִ ְש ָר ֵאל ,וָ ואס ָד ְ
ַא ֲח ִרית ָשנָ ה".
כְ ָבר ְבראש ַה ָשנָ ה נִ גְ זָ ר ְב ֵאיזְ 俿מ ִדינָ ה יִ ְהי� ה ִמ ְל ָח ָמה
מ㿿סף פ㿿ן רֹאש ַה ָשנָ ה' :וְ ַעל ַה ְמ ִדינ俿ת � 俿יֵ ָא ֵמר ַא ֶלעס ִאיז ֵמ ֵאת ה' ,א㿿ן ַאז俿יוִ וי ִמיר זָ אגֶ ען ַ�יי ָ
(מ ְש ֵלי כא:א) " ֵלב ְמ ָלכִ ים וְ ָש ִרים ְ�יַ ד ה'" ,א㿿ן א俿י� ֵאיזַ 俿ל ֶח ֶרב וְ ֵאיזַ 俿ל ָשל俿ם' ,א㿿ן ֶעס ְש ֵטייט ִ
עק㿿מען זִ י 忿צְ 㿿ק ִריגֶ ען ִמיט ֶדעם ָר ָשע ,וָ ואס ֶער ָהאט זִ י 忿גְ ר俿יס ֶ אמגֶ
על ֶקער זֶ ענֶ ען ַצ ְ ַא ֶלע ֶפ ְ
יש ֶטער ָהאט אר ִט ִיליגֶ ען כְ ַלל יִ ְש ָר ֵאל ָח ִל ָילה ,א㿿ן ֶדער ֵא ִ
יי� ְ אל ֶטען ַאז ֶער וֶ ועט ַפ ְ עה ְ גֶ ַ
ישט זַ יין ְש ְפ ַרא ,忿א㿿ן ֶער ָהאט ִאיהם ַ�אזִ יגְ טִ ,איז אלק פ㿿ן וַ וייט וָ ואס ֶקען נִ ְ ע� ֶרענְ גְ ט ַא ָפ ְ גֶ ְ
ישט ָדא ַא ָס ֵפק ַאז ֶעס ִאיז גֶ עוֶ וען כ ִֹחי ערער נֵ ס פ㿿ן ֶדעם ,א㿿ן ֶעס ִאיז נִ ְ ישט ָדא ֵקיין גְ ֶר ֶ
עס ֶ נִ ְ
ייקענֶ ען ֶדעם ְמ ִציא㿿ת א俿יף ֶדעם גְ ֶ
ר俿יסע נֵ ס, ישט ֵל ֶ וְ ע ֶֹצם יָ ִדי .א㿿ן ֲא ִפילַ 㿿א ְ� ִלינְ ֶדער ֶקען נִ ְ
וארען ִ� ְפ ָרט㿿ת ,וֶ וען ֶדער ש俿נֵ א ָהאט עמאכְ ט גֶ עוָ ֶ א㿿ן ִ� ְפ ָרט א俿יף ִדי נִ י ִסים וָ ואס זֶ ענֶ ען גֶ ַ
יש ֶטער ִמיט זַ יין גְ ר俿יס יי� ְ
אמ ֶ�עס ַקיין ֶא ֶרץ יִ ְש ָר ֵאל ,א㿿ן ֶדער ֵא ִ עש ְיקט זַ יינֶ ע ָ� ְ גֶ ִ
עה ֶיטען א俿יף כְ ַלל יִ ְש ָר ֵאלַ .ח ְס ֵדי ה' כִ י 翿א ָת ְמנ ,㿿כִ י ָש ַמע ְלק俿ל עמ ַקייט ָהאט גֶ ִ אר ְער ַ� ֶֶד ְ
(שם נָ ִתיב ז')ָ ַצ ֲע ַקת ַעם ְ�נֵ י יִ ְש ָר ֵאל וְ ִל ְת ִפ ָל ָתם.
ייטען פן ַצ �ד �יקים
אר ַצ ֶ
יָ ְ
ב' ִת ְש ֵרי תרפ"ב ַהְר ַה"ק ֶר �בי י� ְש ָר ֵאל ֶפ ְרלוֹ ב זי"ע
אלין
ַ'ה ָינוֹ ָקא' �מ ְס ָט �
פ㿿ר ֶטער'ִ ,איז נ俿קא'ָ ,א ֶדער ' ֶדער ְפ ַראנְ ְק ְ אווא㿿סט ַא ְלס ' ֶדער יָ ְָ אלין�ַ ,
ֶר ִ�י יִ ְש ָר ֵאל פ㿿ן ְס ָט ִ
אלין
אטע ַה ְר ַה"ק ֶר ִ�י ָא ֵשר ֶפ ְרל俿ב פ㿿ן ְס ָט ִ אלין ,צ 㿿זַ יין ַט ֶ ע�俿ירען ב' כִ ְס ֵלו תרכ"ט ִאין ְס ָט ִ
ֶ גֶ
ז㿿הן פ㿿ן ַה ְר ַה"ק ֶר ִ�י ָא ֵשר פ㿿ןאר ִלין זי"עַ ,א ְ ז㿿הן פ㿿ן ַה ְר ַה"ק ֶדער ֵ�ית ַא ֲהרֹן פ㿿ן ַק ְ זי"עַ ,א ְ
אמע ִאיז גֶ עוֶ ועןאר ִלין זי"ע .זַ יין ַמ ֶ
ז㿿הן פ㿿ן ַה ְר ַה"ק ֶר ִ�י ַא ֲהרֹן ַהָ ד俿ל פ㿿ן ַק ְ אלין זי"עֶ ,דער ְ ְס ָט ִ
ימ ֶלַ 忿ש ִפ ָירא פ㿿ן גְ ְ
ר俿דזִ ינְ ְסק זי"עַ ,א ב俿רה ע"הִ ,די ָטאכְ ֶטער פ㿿ן ַה ְר ַה"ק ֶר ִ�י ֱא ִל ֶ ָמ ַרת ָש ָרה ְד ָ
ייליגֶ ען
ז㿿הן פ㿿ן ַה ְר ַה"ק ֶר ִ�י ַחיִ ים ֵמ ִאיר יְ ִח ֵיאל ִממ俿גְ ְלנִ ָיצא זי"עַ ,אן ֵאיינִ ֶיקעל פ㿿ן ֶדעם ֵה ִ ְ
ימ ֶלִ 忿מ ִליזֶ ענְ ְסק זי"ע.ָקאזְ נִ ֶיצער ַמִ יד זי"ע ,א㿿ן ַה ְר ַה"ק ֶדער ֶר ִ�י ר' ֱא ִל ֶ
משנת השבוע סד
עק㿿מען ֵאיינֶ ער פ㿿ן ִדי ֲח ִס ִידים ,א㿿ן ָהאט ֶ פ㿿ר ֶטער ִאיז ַא ָמאל ַא ַריין גֶ
ייליגֶ ען ְפ ַראנְ ְק ְ
צ㿿ם ֵה ִ
ארף ֲחת㿿נָ ה ַמאכֶ ען ֵאיינֶ עם פ㿿ן זַ יינֶ ע ִקינְ ֶדערָ ,א ֶ�ער ֶער ָהאט ארן ֶר ִ�י'ןֶ ,ער ַד ְ
יילט ַפ ְער ֵצ ְ
ֶד ְ
ר㿿פט זִ יָ 忿אן ֶדערע�ןְ . ישט ִמיט וָ ואס צֲ 㿿חת㿿נָ ה ַמאכֶ ען ,וֶ וען ִאין ְשטִ �㿿איז ָדא ק俿ים צ㿿ם ֶל ְ נִ ְ
ייסט ' ֶדער ִר�俿נֶ 俿של על ֶפען"ְ .פ ֶרעגְ ט ֶדער ָח ִסיד" :וָ ואס ֵה ְ ע俿לם וֶ ועט ֶה ְֶר ִ�י"ֶ :דער ִר�俿נֶ 俿של ָ
ימעל?" זָ אגְ ט ֶדער ֶר ִ�י" :א㿿ן וֶ וער זָ אגְ טואר ֶפען פ㿿ן ִה ֶ על ְפן'ֶ ,מען וֶ ועט ַא ָראפוַ ְע俿לם וֶ ועט ֶה ְ ָ
ישט".ִדיר ַאז נִ ְ
ארק ַא ַריין ז㿿כְ ן ֶע ֶפעס פ㿿ן וָ ואס צַ 㿿מאכְ ן ַא ָפאר ֶדער ָח ִסיד ִאיז ַאר俿יס פ㿿ן ֶר ִ�י'ן ,א㿿ן גֵ ייט ִאין ַמ ְ
אר ַמאכְ ֶטען וִ וינְ ְקלַ .אז俿י זִ ְיצנְ ִדיגָ ,האט ֶערעצט ִאין ַא ַפ ְ ערוַ וייל ָהאט ֶער זִ י 忿צ㿿גֶ עזֶ ְאשעןֶ .ד ְגְ ָר ֶ
עמט ֶדעם וארןֶ .ער נֶ ְ ואר ְפן גֶ עוָ ְ
עקל וָ ואס ִאיז ִא ְיהם גֶ עוָ ְ עש ִפ ְירט ַא ְק ַלאפ ִאין ָקאפ פ㿿ן ַא ֶפ ְ גֶ ְ
וערט ,וָ ואס ִאין ֶדעם ר俿יסער ָקאנְ וֶ ְ עהט צ 㿿זַ יין גְ ר俿יס ווא㿿נְ ֶדער ַא גְ ֶ עקל ִאין ַהאנְ ט ,א㿿ן ֶער זֶ ְ ֶפ ְ
עלייגְ ט
עלט ַא ַריין גֶ ֵ צ㿿ר ְיסן ,א㿿ן ִדי גֶ ְוערט ִ רֶ �㿿לעןֶ .ער ָהאט ֶדעם ָקאנְ וֶ ְ ס㿿מע ְִליגְ ט ַא ֵשיינֶ ע ֶ
ַ�יי זִ י.忿
ערער 俿י ,א㿿ן ֶער ְש ֵרייט ִא ְיהם נָ א.忿 ל俿יפט נָ אַ 忿אן ַאנְ ֶד ֶ
עהט ֶער ַא 俿י ְ וֶ וען ֶער ִאיז ַאר俿יס ,זֶ ְ
ישט וערן נֶ ְע ָלם פ㿿ן זַ יינֶ ע א俿יגְ ן ,א㿿ן ֶער ָהאט זֵ יי ֶמער נִ ְיידע וֶ ְ
ל俿יפט ֶער ִא ְיהם נָ א�ִ 忿יז ֵ� ֶ
ַאז俿י ְ
וערן
אלט ָפט㿿ר וֶ ְ אפען ָהאט גֶ עוָ ו ְ אר ְש ַטאנֶ ען ַאז ֶדער 俿י וָ ואס ִאיז ַאנְ ְט ָל ֶ גֶ עזֶ ְ
עהןֶ .ער ָהאט ַפ ְ
עק㿿מען ַא
ֶ ואר ֶפען .וֶ וען ֶדער ָח ִסיד ִאיז ַא ַריין גֶפ㿿ן ִדי ְ נֵ י ָבהָ ,האט ֶער ָדאס א俿יף ִא ְיהם גֶ עוָ ְ
ימעל?" אהל צ㿿ם ֶר ִ�י'ןְ ,פ ֶרעגְ ט ִא ְיהם ֶדער ֶר ִ�י" :נֶ ,㿿מען וַ ְ
ואר ְפט פ㿿ן ִה ֶ וייטן ָמ ְ
ְצוֵ ְ
ִ(די ְ� ָרכָ ה ִאין ְשט ,�㿿עש"ק פ' נִ ָצ ִבים כ"ז ֱאל㿿ל תשמ"חָ ִ ,לי俿ן )251
ואשינְ גְ ט俿ן ָהאט גֶ עווא俿ינְ ט ַא י㿿ד וָ ואס ָהאט גֶ ְ
עש ִט ְיצט ִדי יְ ִש ָיבה ֵ'�ית ַא ֲהרֹן וְ יִ ְש ָר ֵאל' ִאין וַ ִ
אמען פ㿿ן א俿יפן נָ ְֶ ווא㿿סט ַאז ִדי יְ ִש ָיבה ִאיז
ְ ער
אר ִלין ,נָ אכְ ֶדעם וָ ואס ֶער ָהאט זִ יֶ 忿ד ְ פ㿿ן ַק ְ
ע�ען".ש㿿ל ִדיג ַמיין ֶל ֶ
"אי�ִ 忿ין ָדאִ 忿א ְיהם ְ פ㿿ר ֶטערֶ .ער ָהאט גֶ עזָ אגְ טִ :
ְפ ַראנְ ְק ְ
ועלט יילט :וֶ וען ֶער ִאיז גֶ עוֶ וען ַא ָ�ח㿿רִ ,איז גֶ עוֶ וען ַפאר ִדי ֶע ְר ְש ֶטע וֶ ְ ער ֵצ ְ א㿿ן ֶער ָהאט ֶד ְ
עהאט ישט גֶ ַ
אליןֶ .ער ָהאט ָא ֶ�ער נִ ְ ארן תרע"ד-ה'ָ ,האט ֶער גֶ עווא俿ינְ ט ִאין ְס ָט ִ ִמ ְל ָח ָמה ִאין ִדי יָ ְ
עהן
ערזֶ ְ אלינֶ ער ֲח ִסיד㿿ת .וַ יְ ִהי ַהי俿ם ִאיז ֶער ַאר俿יס ִאין גַ אסָ ,האט ֶער ֶד ְ ֵקיין ַשיָ כ㿿ת צְ 㿿ס ָט ִ
עלד㿿נְ ג פ㿿ן ִדי ע� ֵריינְ גְ ט ַא ֶמ ְ
וערט א俿יף זֵ יי גֶ ְ אטן א俿יף ִדי וֶ וענְ ט ,וָ ואס וֶ ְ אק ְעהאנְ גֶ ען ְפ ַל ַ א俿יסגְ ָ
ְ
ארן ,וָ ואס ֶקענֶ ען ע�俿ירענֶ ע פ㿿ן ִדי א㿿ן ִדי יָ ְ ֶ ער㿿פן ִדי ַא ֶלע גֶ
ְ וערן גֶ
אלק וָ ואס וֶ ְ ֶמ ְמ ָש ָלה" :צ㿿ם ָפ ְ
ערפ ְירן
עלן צִ 㿿די ִמ ִיל ֶיטער ,כְ ֵדי זֵ יי צֶ 㿿קענֶ ען ַא ִר ֶי� ִ ִדינֶ ען ִאין ִמ ִיל ֶיטער ,זֵ יי מ㿿זְ ן ש俿ין זִ יְ 忿ש ֶט ְ
אקאטִ ,איז ֶער גֶ עוֶ וען פ㿿ן ִדי וָ ואס ל俿יט עש ַטאנֶ ען ִאין ֶדעם ְפ ַל ַ צ㿿ם ְפ ָראנְ ט" .ל俿יט וָ ואס ִאיז גֶ ְ
עלן ,א㿿ן ֶער מ㿿ז ֶדעם גֶ עזֶ עץ ְ
א俿יס ִפ ְירן, אר ְפן זִ יְ 忿ש ֶט ְ ערעכְ נְ ט פ㿿ן ִדי וָ ואס ַד ְ ארן ִאיז ֶער גֶ ֶ זַ יינֶ ע יָ ְ
אפען ִמיט ִש ֶיסען אר ִש ֶיקען ֵקיין ִס ִי�ירָ ,א ֶדער ֲא ִפילְ 㿿ש ְט ָר ֶ ישט ֶקען ֶמען ִא ְיהם ַפ ְ א㿿ן א俿י� נִ ְ
א俿יף ט俿יט רח"ל.
ח㿿ר'ל גֶ עוֶ וען ִא ְיהר א俿יג פ㿿ן ָקאפָ ,האט אמע ,וָ ואס ַ�יי ִא ְיהר ִאיז ֶדער ָ� ְ צָ �㿿ראכֶ ענֶ ע ַמ ֶ
זַ יין ְ
א俿פן ,צ 㿿וֶ ועט ֶער זִ י 忿יָ א
עדער ֶ עלט א俿יף יֶ ֶעש ֶט ְעהן ַפאר ִא ְיהר ִדי ָצ ָרהַ ,אז ֶער ִאיז ַאיינְ גֶ ְגֶ עזֶ ְ
וייסט וֶ וער ֶעס וֶ ועט עמען צ㿿ם ְפ ָראנְ ט ,א㿿ן גָ אט ִאין ִה ֶ
ימעל וֵ ְ עלן ,וֶ ועט ֶמען ָדאִ 忿א ְיהם נֶ ֶ ְש ֶט ְ
סה משנת השבוע
אפט עש ְט ָר ְערט צ 㿿גֶ ְ ארזִ יכֶ ְעלןִ ,איז ֶער ָדאַ 忿פ ְ ישט ְש ֶט ְ עדיג .וֶ ועט ֶער זִ י 忿נִ ְ ַאר俿יסגֵ יין ֶל ֶ
ע� ִ
אלין
אמעִ " ,אין ְס ָט ִ עט ַרייֶ ע ַמ ֶ ר㿿פט זִ יָ 忿אן ִדי גֶ ְ
אלג ִמיר"ְ , "פ ְ ישע ֶרעגִ יר㿿נְ גָ .ר㿿ס ֶ
ד㿿רִ 忿די ִוערן ְ וֶ ְ
יילן פ㿿ן ִא ְיהם גְ ֶ
ר俿יסע ער ֵצ ְ יי�ען ִאין ִא ְיהם ,א㿿ן ֶד ְ אלינֶ ער ֶר ִ�יֲ ,ח ִס ִידים גְ ֵל ֶ
ִאיז ָדאָ 忿דא ֶדער ְס ָט ִ
א� ֶלעם ,א㿿ן ֶ�עט פ㿿ן ער ֵצייל ִא ְיהם ַדיין ְפ ָר ְ מ俿פ ִתים .גֵ יי א俿יַ 忿א ַריין צִ 㿿א ְיהם ִמיט ַא ְקוִ ְ
ויטלֶ ,ד ְ ְ
ש㿿עה".
פ俿ע ְל'ן ַא יְ ָ
אפען ַאז ֶער וֶ ועט ַפאר ִדיר ֵ אמיר ָה ֶ ִא ְיהם ַאן ֵע ָצה א㿿ן ְ� ָרכָ ה .א㿿ן ָל ִ
ויטל ,א㿿ן ענ㿿מען ָדאס ְקוִ ְאלגְ ט א㿿ן ִאיז ַא ַריין צ㿿ם ֶר ִ�י'ןֶ .דער ֶר ִ�י ָהאט גֶ ֶ עפ ְֶער ָהאט גֶ ָ
ר㿿פט זִ יָ 忿אןש㿿עה"ֶ .ר ִ�י"ְ ,עטן ַא יְ ָ עק㿿מען ֶ� ְ
ֶ א� ֶלעם א俿יף וָ ואס ֶער ִאיז גֶ עפ ֶרעגְ ט זַ יין ְפ ָר ְ
גֶ ְ
ר㿿פען א㿿נְ ז ַא ֶלע צ 㿿זִ י忿אסן ,וָ ואס ֶ אטן זֶ ענֶ ען ַאר俿יס ָדא ִאין ִדי גַ ְ אק ְ ֶדער ָ�ח㿿ר" ,גְ ֶ
ר俿יסע ְפ ַל ַ
ארף ִאי 忿זִ י 忿גֵ יין ְש ֶט ְ
עלן. ארן ַד ְ עלן צִ 㿿די ִמ ִיל ֶיטערִ ,אי�ִ 忿ין פ㿿ן ִדי וָ ואס ל俿יט ַמיינֶ ע יָ ְ ְש ֶט ְ
עלט פ㿿ן ִדי ִמ ְל ָח ָמה. עש ֶט ְעלן ִ�ין ִאיַ 忿איינְ גֶ ְיידע וֶ ועגְ ן ,יָ א ְש ֶט ְ
ַמיין ָצ ָרה ִאיז גְ ר俿יס א俿יף ֵ� ֶ
ע�ן ,ל俿יט ֶדעם גֶ עזֶ עץ ָדא ִאין ְ
ר㿿ס ַלאנְ ד". עלט ִמ ְיטן ֶל ְ עש ֶט ְ עלן ִ�ין ִאיַ 忿איינְ גֶ ְישט ְש ֶט ְ נִ ְ
ייסט צִ 㿿מיר ויטל א㿿ן זָ אגְ ט" :צִ 㿿דיר ָהאט ָדאס נִ ְ
ישט"" .וָ ואס ֵה ְ ק㿿קט ַא ַריין ִאין ְקוִ ְ
ֶדער ֶר ִ�י ְ
ישט?" ְפ ֶרעגְ ט ֶער ִמיט ווא㿿נְ ֶדער" ,ל俿יט ֶדעם גֶ עזֶ עץ ִ�ין ִאיָ 忿דא 忿פ㿿ן ִדי וָ ואס ָהאט ָדאס נִ ְ
וידער ֶדער ֶר ִ�י" :צִ 㿿דיר ָהאטא�ין ש俿ין ָא ֶ�ער גֶ עזָ אגְ ט" ,זָ אגְ ט וִ ֶ
"מיר ָה ִעלן"ִ .אר ֶפען זִ יְ 忿ש ֶט ְ
ַד ְ
ישט".
ָדאס נִ ְ
ויסנְ ִדיג וָ ואס ֶדער ֶר ִ�י ֵמיינְ ט ,א㿿ן ְט ַראכְ ט ַאז ֶא ְפ ָשר ָהאט ישט וִ ְעלט ,נִ ְצ㿿ט㿿מ ְ
ֶ ֶער ִאיז ַאר俿יס
ערט" :א俿י� ֶדער ארזִ יכֶ ְאמע ָא ֶ�ער ָהאט ִא ְיהם ַפ ְ אר ְש ַטאנֶ עןִ .די ַמ ֶ ישט ַפ ְ ֶדער ֶר ִ�י ִא ְיהם נִ ְ
ח㿿ריםאל ֶפענֶ ער"ַ .א ֶלע ָ� ִ עה ְ ישטְ �ִ ,יסט 㿿ש俿ין ַא גֶ ָ אלינֶ ער ֶר ִ�י זָ אגְ טַ ,אז צִ 㿿דיר ָהאט ָדאס נִ ְ ְס ָט ִ
עלן ,זֶ ענֶ ען
ואלט ְש ֶט ְישט גֶ עוָ ְ אלין א㿿ן פ㿿ן ִדי גֶ עגֶ ענְ ט ַאר㿿םִ ,די וָ ואס ָה ְ
א�ן זִ י 忿נִ ְ פ㿿ן ְס ָט ִ
ארט ועל ֶדערָ ,ד ְ
על ֶדער א㿿ן וֶ ְ ערן ִא ֶי�ער ֶפ ְ עה俿י�ן וַ ואנְ ֶד ְ
ְ ייע ֶרע ַהייזֶ ער ,א㿿ן ָאנְ גֶאפען פ㿿ן זֵ ֶ ַאנְ ְט ָל ֶ
ערגְ ַרייכְ ן .א俿י忿
ישט ֶד ְ ישע ֶרעגִ יר㿿נְ ג וֶ ועט זֵ יי נִ ְ ר㿿ס ֶ אפט ַאז ִדי ֶהענְ ט פ㿿ן ִדי ִ עה ְ א�ן גֶ ָ
וִ וי זֵ יי ָה ְ
אפען.ֶדער ָ�ח㿿ר ִאיז ַאנְ ְט ָל ֶ
ישט וואֶ 㿿מען ָטאגְ ט ,א㿿ן וייטעןֶ ,מען נֶ עכְ ִטיגְ ט נִ ְ ערן פ㿿ן ֵאיין ְפ ַלאץ צ㿿ם ְצוֵ ֶ ח㿿רים וַ ואנְ ֶד ְ
ִדי ָ� ִ
ח㿿רים ִמיט ֶע ְסן
על ְפן ַאר俿יס ִדי ָ� ִ ישט וואֶ 㿿מען נֶ עכְ ִטיגְ טִ .א ֶידען ְ�נֵ י ַר ְח ָמנִ ים ֶה ְ ֶמען ָטאגְ ט נִ ְ
ישט זִ י忿
ישט ֶמער וִ וי א俿יף ַא ָטאג ָא ֶדער נַ אכְ ט ,וַ וייל ֵקיינֶ ער וִ ויל נִ ְ ערסָ ,א ֶ�ער נִ ְ עלעגֶ ְ
א㿿ן גֶ ֶ
אל ַדאט ,וָ ואס ִדי ְש ְט ָראף א俿יף ֶדעם אפענֶ ער ָס ְ אל ְטן ַ�יי זִ יַ 忿אן ַאנְ ְט ָל ֶ
עלן ִאין ַסכָ נָ הַ ,ה ְ
ַאיינְ ְש ֶט ְ
אר�.
ייער ַה ְ ִאיז זֵ ֶ
ער ֶפעל ,וָ ואס ר俿ב ח㿿רים ִאין ַא ֶד ְב㿿צה ָ� ִ יילער ִמיט ַא ְק ָ ער ֵצ ֶק㿿מט א㿿נְ זֶ ער ֶד ְ
ֵאיין ֶע ֶרב ַש ָ�ת ְ
ש㿿הל ִאיזארטֵ .איין ְ ייל ֶטע ִא ֶידען ווא俿ינֶ ען ָד ְ ַאיינְ ווא俿ינֶ ער זֶ ענֶ ען גֶ עוֶ וען 俿יִ ים ,א㿿ן נָ אר גֶ ֵ
עצ ְ
ארנַ אכְ טייטיג ַפ ְ
ח㿿רים זֶ ענֶ ען ְפ ַר ִ
ב㿿צה ָ� ִ ארףִ .די ְק ָ אראן וָ ואס ַדאוִ וינֶ ען ִדי ִא ֶידען פ㿿ן ֶדעם ָד ְ ַפ ַ
עסט יילן ִמיט ִדי גֶ ְ
עמען ִדי ַ� ֲע ֵלי ָ� ִתים זִ יַ 忿איינְ ֵט ְ ַא ַריין גֶ עגַ אנְ גֶ ען ִאין ְ
ש㿿הל .נָ אכְ ן ַדאוִ וינֶ ען נֶ ֶ
ע㿿דת ַש ָ�ת ,א㿿ן ִא ְיהם עמט ֵאיין ָ�ח㿿ר צ 㿿זִ י 忿צִ 㿿די ְס ַ עדער ַ� ַעל ַה ַ�יִ ת נֶ ְ ח㿿רים .יֶ ֶ
ִ -די ָ� ִ
עלעגֶ ער ִא ֶי�ער נַ אכְ ט.
ארגְ ט ַא גֶ ֶַ�אזָ ְ
אדנְ ט צ 㿿זִ יֶ .忿ער ִאיז ִמיט ערער ִאיד ,א㿿ן ִא ְיהם גֶ ַ
על ְ עק㿿מען ַאן ֶע ְל ֶט ֶ
ֶ יילער ִאיז צ㿿גֶ
ער ֵצ ֶ
צ㿿ם ֶד ְ
משנת השבוע סו
ימע ה俿יזֶ .מען גְ ֵרייט זִ י 忿צַ 㿿מאכְ ן ִקיד㿿שֶ ,מען זָ אגְ ט ִא ְיהם ִמיט גֶ עגַ אנְ גֶ ען א㿿ן ַא ַריין ִאין ַאן ָא ִר ֶ
אל ֶ�על㿿צל㿿נְ ג גֵ ייט זִ יַ 忿א ַרייס ִא ֶי�ער ִדי ַה ְ עש ַמאק ,א㿿ן ָדא ְפ ְ ָשל俿ם ֲע ֵליכֶ ם ִמיט ַא גֶ ְ
עשט אר ֶל ְ�㿿שעוֶ ועט ַא ַריין ִאין ְשטַ ,�㿿פ ְ עמאכְ ֶטע ִטיר פ㿿ן ַא וִ וינְ ט ,א㿿ן ֶדער וִ וינְ ט וָ ואס ֶ צ㿿גֶ ַ
ימער ַמ ָמש ' -וְ יָ ֵמש ח ֶֹשֶ .'忿דער ִאיד עמט ַאר㿿ם ֶדעם ִצ ֶ אמפ ,א㿿ן ט㿿נְ ְק ְל ַקייט נֶ ְ ֶדעם גַ אזְ ָל ְ
ישט אסטַ ,אז ֶער ִאיז ָדאִ 忿אין ֶדעם ִאינְ גַ אנְ ְצן נִ ְ ערן ַפאר זַ יין גַ ְ אר ֶענְ ְט ֶפ ְ
ע�אַ 忿פ ְ עמט זִ י 忿נֶ ַ נֶ ְ
אמיר ְמ ַק ֵ�ל זַ יין עק㿿מעןָ ,ל ִ
ֶ ערעכְ ט גֶ
א㿿מגֶ ֶ
אדנֶ ער וִ וינְ ט ְ ש㿿ל ִדיגָ .דא ִאיז ָדאֶ 忿ע ֶפעס ַאזַ א ָמ ְ ְ
עה俿י�ן ֶע ְסןֶ .דער ָ�ח㿿ר ְ עמאכְ ט א㿿ן ָאנְ גֶ ְ� ַא ֲה ָבה ,א㿿ן ֶע ְסן ִאין ֶדעם ט㿿נְ ְקלֶ .מען ָהאט ִקיד㿿ש גֶ ַ
ייען ִאין ָ ל㿿ת ,א㿿ן ֶע ְסן ע�אְ 忿ד ֵר ֶ ר俿יע ִריג א俿יף זַ יין ַמ ָצבַ ,אז ֶער מ㿿ז זִ י 忿נֶ ַ עהר ְט ֶ ִאיז גֶ עוֶ וען זֶ ְ
ע㿿דת ַש ָ�ת. ִאין ט㿿נְ ֶקעל ִדי ְס ַ
אפן ִאין ִדי ְש ִט ְיל ַקייט פ㿿ן ישע ִשיְ 忿ק ַל ְאט ֶ אל ַד ִ
ער㿿דערְ ,ט ִריט פ㿿ן ָס ְ ֶ ערט ֶמען גֶ ל㿿צ ִלינְ ג ֶה ְ
ְפ ְ
וערןאפן ְק ֶלעפ .א㿿ן נָ א 忿זֵ יי וֶ ְ ח㿿רים וָ ואס כַ ְ ייען פ㿿ן ָ� ִ ערט ֶמען גֶ ְ
עש ֵר ֶ ֶדער נַ אכְ ט .נָ א 忿זֵ יי ֶה ְ
ר㿿סישַ ,אז זֵ ייעש ִריגְ ן א俿יף ִ וערט גֶ ְ
עטל .א俿י 忿א俿יף זֵ יי וֶ ְ עפ ְירט ַ� ֲע ֵלי ַ� ִתים פ㿿ן ְש ֶט ְ א俿י 忿גֶ ִ
ענ㿿מען�俿ק ַע ַעד ֵלב ַה ָש ַמיִ ם .ט俿יט ְש ֶרעק ָהאט ַאר㿿ם גֶ ֶ עס ִט ְירט .א㿿ן ִדי ק俿ל俿ת ִאיז ֵ זֶ ענֶ ען ַא ֶר ְ
ייער ת俿רָ .אט ָאט ע�א 忿זֵ ֶ ק㿿מט נֶ ַ
ְ אלדא俿ר ַחְ �ַ ,
יילער ִמיט זַ יין ַמכְ נִ יס ֵ ער ֵצ ֶ
א㿿נְ זֶ ער ֶד ְ
אפן ִאין ִדי ְש ִט ְיל ַקייטוערע ִשי 忿וָ ואס ְק ַל ְייע ֶרע ְשוֶ ֶ
ר俿צ ִחים ִמיט זֵ ֶערן זִ יִ 忿די ְר ָש ִעים ְ ערנֶ ענְ ֶט ְֶד ְ
ישט ָדא וִ וי זִ י 忿צ㿿 ל俿יפן ,נִ ְ
ישט ָדא ווא 㿿צַ 㿿אנְ ְט ְ עדער פ㿿ן ִמ ְיהל .נִ ְ פ㿿ן ֶדער נַ אכְ ט וִ וי ֶר ֶ
א俿יסוֶ ועג.
ישט ָדא ֵקיין ְ ואר ֶטען נִ ְ
אטעוֶ ועןֶ ,מען מ㿿ז וַ ְ ַר ֶ
ימען ה俿יז .א㿿ןאלד ִדי ִטיר פ㿿ן ֶדעם ָא ִר ֶ ערגְ ֵרייכֶ ען ַ� ְוערען נֶ ענְ ֶטער ,א㿿ן זֵ יי ֶד ְ
ִדי ְט ִריט וֶ ֶ
ישט ָדא וָ ואס צ㿿
עראל"ָ :דא ִאין ה俿יז ִאיז נִ ְ ערט זִ יַ 忿א ה俿יכֶ ער ק俿ל פ㿿ן ֶדעם גֶ ענֶ ַ ל㿿צל㿿נְ ג ֶה ְ
ְפ ְ
עהט ָדאְ 忿ק ָלאר ַאז ֵקיין נֶ ֶפש ַחיָ ה גֶ עפ㿿נְ ט זִ יִ 忿אין ִדי ט㿿נְ ְקלַ .א ָשאד א俿יף ַא ֶ
ייער ז㿿כְ ןֶ ,מען זֶ ְ
ישט ָאפ". עלט זִ י 忿נִ ְ ַצייט .גֵ ייט וַ ֶ
וייטער א㿿ן ְש ֶט ְ
עטל. עק㿿מען ִאין ְש ֶט ְ ֶ צ㿿ריק גֶ
ר㿿היגְ ַקייט פ㿿ן ִדי נַ אכְ ט ִאיז ִוערען ִדי ק俿ל俿ת ְש ִטילִ ,די ִ אלד וֶ ֶ ַ� ְ
עטל עסט וָ ואס זֵ יינֶ ען ָדא ִאין ְש ֶט ְ ערט נָ אר פ㿿ן גָ אר וַ וייט ֶדעם ַר ַעש פ㿿ן ִדי גֶ ְ וֶ וען ֶמען ֶה ְ
ע�אִ 忿די גֶ ְ
עט ַרייֶ ע ַ� ֲע ֵלי ח㿿רים ,א㿿ן ִמיט זֵ יי א俿י 忿נֶ ַ ענ㿿מען ִמיט זִ יַ 忿א ֶלע ָ� ִ גֶ עוֶ וען ,א㿿ן ִמ ְיטגֶ ֶ
יילער ער ֵצ ֶארגְ ן וֶ וען א㿿נְ זֶ ער ֶד ְ
ש㿿טץ ַ�יי זֵ יי ִאין ה俿יז .א俿יף צָ 㿿מ ְ ע�ן ְ א�ן זֵ יי גֶ עגֶ ְ
ָ� ִתים ,וָ ואס ָה ְ
א俿ר ַחִ ,איז ֶער גֶ עוֶ וען ֶדער ֵאיינְ ִציגֶ ער ש㿿הל ִמיט זַ יין ַ� ַעל ַה ַ�יִ ת ֶדער ַמכְ נִ יס ֵעק㿿מען ִאין ְ ֶ ִאיז גֶ
ישט' ָהאט ש俿ין ֶדער ב㿿צה' ,וַ וייל צִ 㿿דיר ָהאט ָדאס נִ ְ ועטער ָ�ח㿿ר פ㿿ן ִדי גַ אנְ ֶצע ְק ָ אטעוֶ ֶ ער ֶ גֶ ַ
עלט. עש ֶט ְעסט גֶ ְ אלינֶ ער ֶר ִ�י ֶפ ְ
ְס ָט ִ
עלט ַאעש ֶט ְ א俿יפגֶ ְ
ְ עק㿿מען ,א㿿ן ָהאט ֶ יילער ַא ֵהיים גֶ
ער ֵצ ֶ
אלד נָ אִ 忿די ִמ ְל ָח ָמה ִאיז א㿿נְ זֶ ער ֶד ְ
ַ� ְ
"איזעל ְפן ִא ְידןִ .
ת俿רה א㿿ן ֶה ְ ער ָיקא ְש ִט ְיצן ָ
עטער ַקיין ַא ֶמ ִ ארען ְש ֶפ ֶ ֵשיינֶ ע ְשט �㿿א㿿ן ִאיז גֶ ָ
עפ ֶ
ע�ן".
אלינֶ ער ֶר ִ�י'ן ַמיין ֶל ְ
"אז ִאי 忿ק㿿ם ֶדעם ְס ָט ִ עפ ְירט ֶדער ִאידַ , א俿יסגֶ ִ
ֶדען ַא ָס ֵפק"ָ ,האט ְ
ִ(די ְ� ָרכָ ה ִאין ְשט ,�㿿עש"ק ַפ ְר ַשת נִ ָצ ִבים כ"ז ֱאל㿿ל תשמ"חָ ִ ,לי俿ן )251
זְ כוּתוֹ יָ גֵ ן ָע ֵלינ ּו וְ ַעל ָּכל יִ ְש ָר ֵאל ָא ֵמן
סז משנת השבוע
מזלא טבא וגדיא יאי
לידידינו הר"ר שמחה דויטש שליט"א
לרגל אירוסי בנו הבה"ח שמעון אהרן עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הר"ר אברהם זכריש שליט"א
לרגל אירוסי בתו עב"ג הבה"ח שמחה אהרן קראנז בשעטו"מ
לידידנו הר"ר אליעזר משה נפתלי לאווי שליט"א
לרגל הולדת נכדות תאומות בשעטו"מ
לידידנו הרה"ג ר' שלום הורוויץ שליט"א
לרגל הולדת בנו בשעטו"מ
לידידינו הר"ר יהושע לעפקאוויטש שליט"א
והר"ר אייזיק לעפקאוויטש שליט"א
לרגל נישואי נכדו-בנו עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הר"ר חיים יעקב קאפל איזראעל שליט"א
והר"ר עמרם איזראעל שליט"א
לרגל נישואי נכדו-בנו עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הרב ר' אהרן אנפייטער שליט"א
לרגל נישואי בתו עב"ג בשעטו"מ
משנת השבוע סח
בפרוס עלינו לטובה השנה החדשה
שפתינו ממללין בכל הדרת הכבוד ובחרדת קודש
ברכת כתיבה וחתימה טובה
קדם עט"ר
כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
וכל המשפחה הרוממה שיחיו לאוי"ט
תהא השנה הזאת שנת ברכה גאולה וישועה
לכל קהל אנשי שלומנו שיחיו בכל אתר ואתר
בתוך כל אחינו בני ישראל
ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה
ובא לציון גואל בב"א
מכון משנה הלכות
סט משנת השבוע
משנת השבוע ע
