gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

משנת השבוע · Mishnas Hashevuah — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: משנת השבוע · Mishnas Hashevuah

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

משנת השבוע · Mishnas Hashevuah — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ראש השנה תשפ"ז‬ ‫[שנה ט"ז ‪ -‬גליון א']‬ ‫לימוד מצוה יומית‬ ‫כ"ט אלול‬ ‫ערב שבת‪:‬‬ ‫מצוה לט‪ .‬לא לעשות צורת אדם‬ ‫א' תשרי‬ ‫שבת קודש‪:‬‬ ‫לאו דגזית במזבח‬ ‫מצוה מ‪.‬‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫ב' תשרי‬ ‫יום ראשון‪:‬‬ ‫שלא לפסוע עליו‬ ‫מצוה מא‪.‬‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫ג' תשרי‬ ‫יום שני‪:‬‬ ‫דין עבד עברי‬ ‫מצוה מב‪.‬‬ ‫דברות קודש‬ ‫ד' תשרי‬ ‫יום שלישי‪:‬‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה ‪..‬ג‬ ‫יעוד אמה עבריה‬ ‫מצוה מג‪.‬‬ ‫ה' תשרי‬ ‫יום רביעי‪:‬‬ ‫מצוה יומית‪ ........................................‬ט‬ ‫מצות פדיונה‬ ‫מצוה מד‪.‬‬ ‫ליקוטי מגיד משנה‪ .............................‬יג‬ ‫ו' תשרי‬ ‫יום חמישי‪:‬‬ ‫הקונה לא ימכרנה‬ ‫מצוה מה‪.‬‬ ‫דא"ח מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א ‪ .......‬י‬ ‫מערכת המשנה ‪ ..............................‬מד‬ ‫שיעורי הלכה ‪ ..................................‬מה‬ ‫ניצוצי הדף ‪ .......................................‬נא‬ ‫מראי מקומות ללימוד דף היומי‪ ..........‬נג‬ ‫הילולא דצדיקיא ‪...............................‬נד‬ ‫מגיד משנה לנוער ‪ ...........................‬סב‬ ‫‪ ‬אונגוואר ‪‬‬ ‫יצא לאור ע"י‬ ‫מכון משנה הלכות‬ ‫‪1578 53rd St‬‬ ‫‪Brooklyn, NY 11219‬‬ ‫לשלוח תגובות והערות‬ ‫בכל עניני הגליון בפאקס‬ ‫‪718-851-2660‬‬ ‫לקבל הקונטרס באי‪-‬מייל‪:‬‬ ‫‪KhalUngvar@gmail.com‬‬ ‫ג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫דברות קודש‬ ‫מאת כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה‬ ‫דברי מוסר והתעוררות לימי הרחמים והסליחות‬ ‫ויבוא הגואל צדק‪ ,‬כי בדרך הטבע אין‬ ‫הנה מי אנכי שאבוא לשאת דברי‬ ‫עצה ואין פתרון‪ .‬כמו שהאריך הרמב"ם‬ ‫התעוררות ומוסר בפני ישראל עם‬ ‫באגרת תימן על גודל רשעותם של בני‬ ‫קדושים‪ ,‬בפרט בזה השנה שדם ישראל‬ ‫ישמעאל‪ ,‬וז"ל‪ :‬ואתם אחינו‪ ,‬ידוע לכם‬ ‫נשפך כמים‪ ,‬נסתלקו יהודים צעירים‬ ‫שהקב"ה הפילנו במהמרות עונותינו‬ ‫והשאירו אחריהם אלמנות ויתומים‪,‬‬ ‫בתוך אומה זו‪ ,‬שהיא אומת ישמעאל‪,‬‬ ‫וזעקתם גדלה עד שמי שמים‪ .‬ובפרט‬ ‫שרעתם חזקה עלינו‪ ,‬והם מתחכמים‬ ‫בארץ ישראל נשפך דמם כמים ע"י‬ ‫להרע ולמאוס אותנו כמו שגזר עלינו‬ ‫הערבים הישמעאלים‪.‬‬ ‫יתברך "ואויבינו פלילים" (דברים לב‪:‬לא)‪,‬‬ ‫יהודים רוצים לקיים מצוות עשה‬ ‫ושלא תעמוד על ישראל אומה יותר‬ ‫דאורייתא של ישוב ארץ ישראל‪ .‬הרי‬ ‫אויבת ממנה ולא אומה שהרעה בתכלית‬ ‫הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו "לזרעך‬ ‫הרעה לדלדל אותנו ולהקטין אותנו‬ ‫אתן את הארץ הזה" (בראשית יב‪:‬ז‪ ,‬כד‪:‬ז)‪.‬‬ ‫ולמאוס אותנו כמוהם‪ .‬שאפילו דוד‬ ‫היהודים בארץ ישראל לא מחפשים‬ ‫המלך ע"ה כשראה ברוח הקודש כל‬ ‫להתקוטט ולריב עם הגויים אשר‬ ‫הצרות העתידות לישראל‪ ,‬התחיל לצעוק‬ ‫סביבותיהם‪ ,‬והמה רוצחים הורגים‬ ‫ולקונן בלשון האומר מרעת בני ישמעאל‪,‬‬ ‫וטובחים בבני ישראל בלי שום רחמנות‪,‬‬ ‫ואמר (תהלים קכ‪:‬ה) "אויה לי כי גרתי‬ ‫באכזריות איומה‪ ,‬ממש הגרועים‬ ‫משך שכנתי עם אהלי קדר"‪.‬‬ ‫שבאומות‪.‬‬ ‫ומסיים שם הרמב"ם באיגרת תימן‪ ,‬שרק‬ ‫בימות הקיץ הייתי בקרית ספר לומר‬ ‫בורא עולם יוציאנו מהשיעבוד‬ ‫שיעור‪ ,‬ואחרי שחזרנו משם‪ ,‬שמענו‬ ‫לישמעאלים‪ .‬וז"ל‪ :‬ובורא העולם במדת‬ ‫שהערביים ירו שם בסביבה והרגו יהודים‬ ‫רחמים יזכור אותנו ואתכם לקבץ גליות‬ ‫חפים מפשע‪ ,‬ה' ינקום דמם‪ .‬היום‬ ‫נחלתו וחבלו לחזות בנועם ה' ולבקר‬ ‫שוחחתי עם בתי תליט"א שגרה בארץ‬ ‫בהיכלו‪ ,‬ויוציאנו מגיא הצלמות אשר‬ ‫ישראל‪ ,‬וסיפרה לי שהיתה בכותל‬ ‫הושיבנו בו‪ .‬ויסיר מחשך עינינו ומאפל‬ ‫המערבי להתפלל‪ ,‬וכשנסעה בחוזרה עם‬ ‫לבנו‪ ,‬ויקוים בימינו ובימיכם (ישעי' ט‪:‬א)‬ ‫ה'באס' זרקו הערבים אבנים על ה'באס'‪,‬‬ ‫"העם ההולכים בחושך ראו אור גדול‬ ‫וכפתע היה בינם לבין המוות‪.‬‬ ‫ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם"‪,‬‬ ‫והעצה היחידה היא לחזור בתשובה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ד‬ ‫שאפילו התוכחה יהיה עם טובה‪' .‬ומתוך‬ ‫ויחשיך באפו ובעברתו על כל הקמים‬ ‫צרה המציאם פדות רווחה נא אל תעזבם'‪,‬‬ ‫עלינו‪ ,‬ויאיר מחשכינו כאשר הבטיחנו‬ ‫תהיה עמנו ואתנו שמה‪ ,‬כי בכל צרתם לו‬ ‫(שם‪:‬ב) "כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל‬ ‫צר‪' .‬כלה שעיר וחותנו ויעלו לציון‬ ‫לאומים‪ ,‬ועליך יזרח ה' וכבודו עליך‬ ‫מושיעים' ‪ -‬עשו זה שעיר‪ ,‬חותנו זה‬ ‫יראה"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ישמעאל‪ ,‬לכלות אותם כליל ואז יעלו‬ ‫ובזה מפרשים את הפרק בתהלים (פרק‬ ‫לציון מושיעים‪.‬‬ ‫ק"כ) "שיר המעלות אל ה' בצרתה לי‬ ‫הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב‪ ,‬וככה‬ ‫קראתי ויענני וגו' אויה לי כי גרתי משך‬ ‫היה בכל הדורות‪ .‬ומאז אברהם אבינו‬ ‫שכנתי עם אהלי קדר‪ ,‬רבת שכנה לה נפשי‬ ‫שזרקו אותו לתוך כבשן האש וכן את‬ ‫עם שונא שלום‪ ,‬אני שלום וכי אדבר המה‬ ‫יצחק ויעקב‪ ,‬וכך היה במשך כל הדורות‪,‬‬ ‫למלחמה"‪' .‬שיר למעלות אל ה' בצרתה‬ ‫הישמעאלי והעשו רוצים כל העת‬ ‫לי'‪ ,‬שאנו שרויים בצרה‪' .‬אויה לי כי‬ ‫לכלותינו‪ .‬כמו שהיה במלחמת העולם‬ ‫גרתי'‪ ,‬כ"כ הרבה זמן מחיי‪' ,‬שכנתי עם‬ ‫השניה‪ ,‬בשואה האיומה‪ ,‬שאני זוכר‬ ‫אהלי קדר'‪' ,‬אהלי קדר'א הם‬ ‫היטב‪.‬‬ ‫הישמעאלים‪' .‬אני שלום וכי אדבר המה‬ ‫למלחמה'‪ ,‬כמה שאני רוצה לעשות שלום‬ ‫וזכורני ימים מקדם‪ ,‬איך שהם פוצצו‬ ‫עמהם‪ ,‬הם רק רוצים לצאת למלחמה‪.‬‬ ‫לפני שִ שים שנה באכזריות שאי אפשר‬ ‫לתארה עלי חרט אנשים נשים וטף‪ ,‬זוכר‬ ‫ואפילו כאן באמריקה מפחדים היהודים‬ ‫אני את הימים הנוראים האלו‪ .‬אני זוכר‬ ‫מהערבים‪ .‬התנא (אבות פ"ג מ"ב) אומר‪,‬‬ ‫אף את אבי ואמי השם יקום דמם‪ ,‬ושאר‬ ‫הוי מתפלל בשלומה של מלכות‪,‬‬ ‫ששים רבוא מישראל שעלו על מוקדה על‬ ‫שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים‬ ‫המזבח על קידוש ה' הגדול והנורא‬ ‫בלעו‪ .‬רואים מה שקורים‪ ,‬היום בבוקר‬ ‫בשנות הזעם ש"בלע ה' ולא חמל את כל‬ ‫הגיע לפה שליח הבי דואר והביא עִ מו‬ ‫נאות יעקב" (איכה ב‪:‬ב)‪ .‬גם עשו וגם‬ ‫חבילה‪ ,‬וסיפר שאנשים לא רוצים לקחת‬ ‫ישמעאל שניהם רוצים להשמיד את‬ ‫חבילות מפחד שזה פצצות‪ .‬אך האמת‬ ‫יהודים ‪ -‬זה אומר שאינו רוצה יהודים‬ ‫שאין לנו על מי להשען אלא על אבינו‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬וזה אומר איני רוצה‬ ‫שבשמים‪.‬‬ ‫יהודים בעולם כלל‪ ,‬ה' ישמרנו‪.‬‬ ‫בסליחות אומרים "ישראל נושע בה'‬ ‫אני בטוח שע"פ דרך הטבע היהודים לא‬ ‫תשועת עולמים"‪ ,‬יהודים מקבלים‬ ‫יכולים להכניע את עשו וישמעאל‪ ,‬אלא‬ ‫ישועות רק מה'‪' ,‬מכל צרותינו'‪ ,‬אפילו‬ ‫הקב"ה בעצמו‪.‬‬ ‫שגוי עושה צרות‪ ,‬אנו מבקשים‬ ‫❖‬ ‫שטובותיך יקדמו להם ביום תוכחה‪,‬‬ ‫א‬ ‫בזמנינו הערבים משתמשים עם השם‪al-Qaeda :‬‬ ‫ה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לפניו ורוצים לחזור בתשובה‪ ,‬עליהם‬ ‫אומרים בסליחות‪" ,‬תביאנו אל הר קדשך‬ ‫לעשות סדר תפילה להתפלל ולהתחנן‬ ‫ושמחנו בבית תפלתך כמה שכתוב‪,‬‬ ‫לפניו‪ ,‬ואז הוא מוחל להם‪ .‬הרי כתוב‬ ‫'והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית‬ ‫להדיא שמחילת עוונות היא ע"י תפילה‬ ‫תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על‬ ‫ותחנונים‪ ,‬לא מספיק לימוד התורה כדי‬ ‫מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל‬ ‫לזכות למחילת עונות‪ ,‬ללמוד כמה פרקי‬ ‫העמים'" (ישעי' נו‪:‬ז)‪.‬‬ ‫משניות‪ ,‬כמה דפי גמרא וכמה סימנים‬ ‫בזמן הזה שאין בית המקדש קיים‪,‬‬ ‫בשולחן ערוך‪ ,‬אלא צריך דוקא להתפלל‬ ‫התפילה היא במקום הקרבנות‪" ,‬ונשלמה‬ ‫על כך‪.‬‬ ‫פרים שפתינו" (הושע יד‪:‬ג)‪ .‬יהודים קמים‬ ‫ובזה יובן מה שכתוב בגמ' (שבת לא‪):‬‬ ‫השכם בבוקר או בעמדם בלילות לעמוד‬ ‫אמר רב יהודה‪ ,‬לא ברא הקב"ה את‬ ‫לשפוך שיח ותחינה ולבקש סליחה‬ ‫עולמו אלא כדי שייראו מלפניו‪ ,‬שנאמר‬ ‫ומחילה מבעל הרחמים‪ .‬ואפילו בזמן‬ ‫"והאלקים עשה שייראו מלפניו" (קהלת‬ ‫שהם עייפים מותשים‪ ,‬מתגברים הם על‬ ‫ג‪:‬יד)‪ .‬רבי סימון ורבי אלעזר הוו יתבי‪,‬‬ ‫היצר הרע המפיל עצלות וכבדות‪,‬‬ ‫חליף ואזיל רבי יעקב בר אחא‪ ,‬אמר ליה‬ ‫והולכים לומר סליחות בימי הרחמים‬ ‫חד לחבריה ניקו מקמיה‪ ,‬דגבר דחיל‬ ‫והסליחות‪.‬‬ ‫חטאין הוא [היינו שהוא ירא שמים]‪ .‬אמר‬ ‫וצריך להבין‪ ,‬למה לא תיקנו הקדמונים‬ ‫לו אידך‪ ,‬ניקו מקמיה דגבר בר אוריין הוא‬ ‫לומר בימי הרחמים והסליחות‪ ,‬ללמוד‬ ‫[היינו שהוא בן תורה]‪ .‬אמר ליה‪ ,‬אמינא‬ ‫בכל יום ויום כמה פרקי משניות‪ ,‬או‬ ‫לך אנא‪ ,‬דגבר דחיל חטאין הוא‪ ,‬ואמרת‬ ‫ללמוד כמה דפי גמרא‪ ,‬או כמה סימנים‬ ‫לי את בר אוריין? ופירש רש"י‪ ,‬אמינא לך‬ ‫בשולחן ערוך‪ .‬הרי כח התורה היא גדול‬ ‫‪ -‬כלומר אתה מיעטת בשבחו‪ ,‬שירא‬ ‫עד למאד‪ ,‬ולמה תיקנו דוקא להתפלל‬ ‫שמים הוא יותר גדול וחשוב מבן תורה‪.‬‬ ‫ולומר סליחות טרם בוא יום הדין הגדול‬ ‫למדים אנו מזה שירא שמים הוא יותר‬ ‫והנורא‪.‬‬ ‫חשוב מתלמיד חכם‪ .‬וההסבר בזה הוא‬ ‫אלא הסבר הדברים עפ"מ שאיתא‬ ‫פשוט‪ ,‬כי רק כאשר יודע ללמוד תורה‬ ‫בגמרא (ר"ה יז‪ ):‬עה"פ "ויעבור ה' על‬ ‫והוא תלמיד חכם‪ ,‬יכול הוא להיות ירא‬ ‫פניו ויקרא" (שמות לד‪:‬ו)‪ ,‬א"ר יוחנן‪,‬‬ ‫שמים‪ ,‬כי בלי תורה איך יהא ירא שמים‪,‬‬ ‫אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו‪,‬‬ ‫הרי הוא לא יודע את ההלכות‪ ,‬כמו‬ ‫מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור‪,‬‬ ‫שכתוב בפרקי אבות (פ"ב מ"ה) לא עם‬ ‫והראה לו למשה סדר תפלה‪ ,‬אמר לו כל‬ ‫הארץ חסיד‪ .‬ממילא מי שהוא ירא שמים‬ ‫זמן שישראל חוטאין‪ ,‬יעשו לפני כסדר‬ ‫יש לו את שני המעלות ‪ -‬גם תלמיד חכם‬ ‫הזה ואני מוחל‪ .‬היינו שהקב"ה התעטף‬ ‫וגם ירא שמים‪.‬‬ ‫בטלית כביכול כשליח ציבור‪ ,‬והראה‬ ‫ומקרא מלא דיבר הכתוב (דברים י‪:‬יב)‬ ‫למשה רבינו שכאשר עם ישראל חוטאים‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ו‬ ‫כל עמו בית ישראל כל מיני גזירות קשות‬ ‫"ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך‬ ‫ורעות‪ ,‬ושיחדש עלינו שנה טובה‬ ‫כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל‬ ‫ומבורכת‪ ,‬ויכתבנו ויחתמנו בספרן של‬ ‫דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה'‬ ‫צדיקים גמורים לאלתר לחיים טובים‬ ‫אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך"‪.‬‬ ‫ולשלום‪ .‬וכמנהג ישראל עם קדושים‬ ‫הייתי פעם אצל הרבי מגור בעל הבית‬ ‫להרבות בימים אלו באמירת תהלים‪,‬‬ ‫ישראל זצ"ל ושוחחנו בלימוד‪ ,‬והראני‬ ‫שסגולתן להכרית הקוצים והמקטרגים‬ ‫ספר בשם צאן קדשים על מסכתות זבחים‬ ‫עלינו‪ ,‬ולהשפיע עלינו שפע ישועות עד‬ ‫ומנחות‪ .‬והראה לי שם דבר פלא‪,‬‬ ‫בלי די‪.‬‬ ‫שלמחבר יש הסכמה מהרבי מלובלין‪.‬‬ ‫וכבר האריך בדברים הללו בספר הקדוש‬ ‫וכתב שם הרבי מלובלין בהסכמה שהוא‬ ‫פלא יועץ (ערך כפור)‪" ,‬הנה בהגיע תור‬ ‫מאוד נהנה לראות שיוצא לאור עולם‬ ‫הימים האדירים‪ ,‬אם זכה שנפקחו עיניו‬ ‫הספר הזה‪ ,‬מכיון שגם הוא בילדותו‬ ‫ואור נגה עליו‪ ,‬כה יהיה משפטו אשר‬ ‫שהרבי מלובלין רצה לחבר כזה ספר על‬ ‫יועיל להחיותו שירבה לגמול או לשמוע‬ ‫זבחים ומנחות [כידוע שהרבי מלובלין‬ ‫בלימודים בדברי מוסר ויראת ה' הנוקבים‬ ‫היה גאון עולם]‪ .‬אך מכיון שראה שמן‬ ‫את הלב עד לבית חללו‪ .‬ובעיניו יראה‬ ‫השמים נתנו לו כח שתפילותיו על בני‬ ‫ובאזניו ישמע ולבבו יבין כי רע ומר עזבו‬ ‫ישראל מתקבלות בשמים‪ ,‬עושים פרי‬ ‫את ה' (עי' ירמי' ב‪:‬יט)‪ .‬ויתמרמר במרירות‬ ‫למעלה ושורש למטה‪ ,‬הבין שתפילות על‬ ‫גדולה ויתחרט חרטה גמורה על לא טוב‬ ‫בני ישראל הם יותר חשובות מלימוד‬ ‫עשה‪ ,‬ועל כל אשר חטא על הנפש ועל‬ ‫התורה‪ .‬ולכן מכיון שהיה עסוק בתפילות‬ ‫אשר גרם רעות רבות וצער השמים‬ ‫על בני ישראל‪ ,‬לא היה סיפק בידו לחבר‬ ‫בעונותיו‪.‬‬ ‫ספר על זבחים ומנחות‪.‬‬ ‫והימים האלה ימעט בעסק‪ ,‬אפי' בעסק‬ ‫אשר על כן כאשר באים הימים הקדושים‬ ‫העיון‪ ,‬ויעסוק בספרי מוסר על מנת‬ ‫האלו‪ ,‬מובא כבר בספרי הקדמונים‬ ‫לשמור ולעשות ולקיים‪ ,‬וירצה בלב שלם‬ ‫שצריך למעט קצת מלימוד העיון‪,‬‬ ‫ונפש חפצה לתקן את מעוותיו וללכת‬ ‫ובמקומם ילמד ספרי מוסר וחסידות‪,‬‬ ‫בדרך טובה‪ .‬וידרוש מעל ספר מפי ספרים‬ ‫כדוגמת שערי תשובה לרבינו יונה‪,‬‬ ‫ומפי סופרים איזו היא דרך ישרה שיבור‬ ‫ולהרבות בתפילות בבקשות ובתחנונים‪,‬‬ ‫לו האדם"‪.‬‬ ‫לומר סליחות בכוונת הלב‪ ,‬ולבקש‬ ‫וזה אפשר לרמז בדברי הגמרא הנ"ל‪,‬‬ ‫להתחנן ולהפציר מלפני הבורא ברוך הוא‬ ‫"מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור‪,‬‬ ‫שיסלח וימחל לחטאינו ועוונותינו‪.‬‬ ‫והראה לו למשה סדר תפלה‪ .‬אמר לו‪ ,‬כל‬ ‫ויתפלל שוב ושוב ברעותא דליבא‬ ‫זמן שישראל חוטאין‪ ,‬יעשו לפני כסדר‬ ‫בבכיה ובתחנונים‪ ,‬שיסיר מעלינו ומעל‬ ‫הזה ואני מוחל להם"‪ .‬שהקב"ה אמר‬ ‫ז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫אסורות? ענה לי‪ ,‬לא‪ ,‬לצערי‪ ,‬איני שומר‬ ‫למשה רבינו‪ ,‬אם ישראל יעשו כדבר הזה‬ ‫על העינים‪ .‬אמרתי לו‪ ,‬א"כ אין לך יראת‬ ‫להתעטף בטלית‪ ,‬ולא יראו ולא ישמעו‬ ‫שמים‪ ,‬ואין לך את החובה של ירא שמים‬ ‫מהנעשה והנשמע סביבותיהם‪ ,‬כי כל‬ ‫צריך לקיים‪ .‬כי מי שלא שומר על עיניו‬ ‫כוונתם היא בעסק התפילה‪ ,‬ולא יראו‬ ‫בלכתו בדרך‪ ,‬אינו בגדר ירא שמים‪.‬‬ ‫שום דבר‪ ,‬אלא יראה עצמו כאילו שכינה‬ ‫כנגדו‪.‬‬ ‫❖‬ ‫כמו שאמרו בגמרא (סנהדרין כב‪ ).‬אמר רב‬ ‫הנה אמרו חז"ל (ויק"ר כ' י"ב) אמר‪ ,‬כשם‬ ‫חנה בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא‪,‬‬ ‫שיום הכפורים מכפר‪ ,‬כך מיתת צדיקים‬ ‫המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו‬ ‫מכפרת‪ .‬ועוד כתוב בפרשת התוכחה‬ ‫שכינה כנגדו‪ ,‬שנאמר "שויתי ה' לנגדי‬ ‫(דברים כח‪:‬סא) "כל מכה אשר לא כתובה‬ ‫תמיד" (תהלים טז‪:‬ח)‪ ,‬אז מוחל להם‬ ‫וגו'"‪ ,‬ואחז"ל זו מיתת צדיקים‪ .‬הרי‬ ‫השי"ת את עונותיהם וממלא משאלותיהם‬ ‫מפורש שרק כאשר שני צדיקים מתים‪ ,‬אז‬ ‫לטובה‪.‬‬ ‫מכפר לנו הקב"ה עוונותינו‪ .‬ומאידך גיסא‬ ‫כתוב בפ' שלח "היש בה עץ אם אין"‬ ‫ואפשר עוד להעמיס בדברי הגמרא הנ"ל‬ ‫(במדבר יג‪:‬כ)‪ ,‬הרי מספיק צדיק אחד שיגן‬ ‫שהמתפלל מתעטף בטלית‪ .‬שכאשר‬ ‫עלינו‪.‬‬ ‫האדם מתעטף בטליתו‪ ,‬הרי אינו רואה‬ ‫מהנעשה בחוץ‪ .‬לרמז בא שאם אדם רוצה‬ ‫אלא התשובה לזה‪ ,‬כי ההסבר למה מיתת‬ ‫שיתקבלו תפילותיו לרחמים ולרצון‪,‬‬ ‫צדיקים מכפרת‪ .‬כי כל אחד חושש‬ ‫ישמור על עיניו שלא יראה מהנעשה‬ ‫שבעבור עוונותיו נאסף הצדיק אל בית‬ ‫בחוץ ולא יכשל בראיות אסורות‪ .‬וכיון‬ ‫עולמו‪ ,‬וחוזר בתשובה וממילא מתכפרין‬ ‫שהוא שומר עיניו כדבעי‪ ,‬הרי הקב"ה‬ ‫לו עוונותיו‪ .‬אך כהיום בדורינו אנו‪ ,‬כאשר‬ ‫שומע תפילתו‪.‬‬ ‫נאסף הצדיק אל בית עולמו‪ ,‬כל אחד‬ ‫אומר 'זה לא הצדיק שלי וזה לא הרבי‬ ‫השולחן ערוך פוסק בהרבה מקומות על‬ ‫שלי‪ ,‬ואין זה נוגע אלי כלל'‪ ,‬וממילא אינו‬ ‫דברים מסויימים שירא שמים צריך‬ ‫חוזר בתשובה‪.‬‬ ‫לקיים‪ .‬שאלני אדם אחד‪ ,‬האם גם אני ירא‬ ‫שמים שאצטרך לחשוש לדברי השו"ע‬ ‫ואז צריך לקחת את הצדיק שלך גם כן‪,‬‬ ‫על כל מיני דברים שירא שמים צריך‬ ‫כדי שגם אתה תחזור בתשובה‪ .‬לכן כדי‬ ‫לקיים? עניתי לו בשאלה‪ ,‬האם אתה נוסע‬ ‫שיחזרו בתשובה צריכים הרבה צדיקים‬ ‫לעבודתך להתפרנס כל יום ב'באס'? ענה‬ ‫שילכו לבית עולמם‪ ,‬ואז הרבה חסידים‬ ‫ותלמידים יעשו תשובה‪ .‬ובזה מובן מדוע‬ ‫לי‪ ,‬כן בוודאי‪.‬‬ ‫'מכה אשר לא כתובה' זו מיתת צדיקים‪,‬‬ ‫המשכתי לשאול אותו‪ ,‬האם קושר אתה‬ ‫שצריך לקחת הרבה צדיקים‪ ,‬כי המה לא‬ ‫את עיניך בזמן הנסיעה‪ ,‬או עכ"פ סוגר‬ ‫חוזרים בתשובה אם נפטר צדיק אחד‪.‬‬ ‫עיניך בזמן הנסיעה שלא תיכשל במראות‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ח‬ ‫ולכאורה מה העולה בזה‪ ,‬הרי הוא חבירו‬ ‫כי השטן מתגבר בעיקר שלא יכבדו אחד‬ ‫מאותה ישיבה‪ ,‬ומדוע צריך לכבדו‪ .‬אלא‬ ‫את השני‪ ,‬כמו שאיתא לגבי תלמידי רבי‬ ‫התשובה שאינך מכבד את האדם‪ ,‬אלא‬ ‫עקיבא שלא כיבדו זה את זה‪ .‬וכאשר‬ ‫את התורה שהוא לומד אתה מכבד‪ .‬ואם‬ ‫נרצה לידע את גודל מעלתם של תלמידי‬ ‫אינך מכבד את התורה שהאדם לומד‪ ,‬הרי‬ ‫רבי עקיבא שהיו גאונים מופלגים‪ ,‬הנה‬ ‫העונש היה גדול ביותר‪.‬‬ ‫הגמרא מביאה שרבי מאיר הלך ללמוד‬ ‫תורה אצל רבי עקיבא‪ ,‬אך זה היה לו קשה‬ ‫ולצערינו אנו בעיקבתא דמשיחא מבזים‬ ‫מדי‪ .‬אזי הלך ללמוד אצל רבי ישמעאל‬ ‫ומזלזלים בכל תלמיד חכם ובכל רב ובכל‬ ‫שלימד יותר בקל‪ .‬ורק כעבור תקופה‬ ‫ראש ישיבה שלא סובר כמותו‪ ,‬ושוכחים‬ ‫שלמד תורה אצל רבי ישמעאל חזר רבי‬ ‫את מה שאמרו חז"ל (שבת קיט‪ ):‬כל‬ ‫מאיר ללמוד תורה אצל רבי עקיבא‪.‬‬ ‫המבזה ת"ח‪ ,‬אין רפואה למכתו‪ .‬וצריך‬ ‫לכבד כל תלמיד חכם אפילו אם אינו‬ ‫ומעלת רבי מאיר אמרו חז"ל שלא היה‬ ‫סובר כמותך‪ .‬ולא רק תלמיד חכם‪ ,‬אלא‬ ‫בדור כמוהו‪ ,‬ולא קבעו הלכה כרבי מאיר‬ ‫צריך לכבד כל יהודי ויהודי‪ .‬וכאשר כל‬ ‫מכיון שלא עמדו חבריו על דעתו (עירובין‬ ‫אחד יכבד את חבירו‪ ,‬אז יקויים בנו מה‬ ‫יג‪ .):‬ממילא אם היו לו לרבי עקיבא‬ ‫שאומרים בסליחות 'ומתוך צרה המציאם‬ ‫עשרים וארבע אלף תלמידים‪ ,‬שהיו יותר‬ ‫פדות ורוחה'‪ ,‬המציאם אתה בורא עולם‬ ‫מופלגים בתורה מרבי מאיר בתחילת‬ ‫בעצמך תוציאנו לפדות ורווחה‪.‬‬ ‫דרכו‪ ,‬שהוצרך ללכת ללמוד תורה אצל‬ ‫רבי ישמעאל‪ ,‬מובן איזה גאונים הם היו‪,‬‬ ‫יהי רצון שנזכה כבר למפלתן של‬ ‫ובוודאי שלא ביזו אחד את חבירו ‪-‬‬ ‫הרשעים‪ ,‬ולכתיבה וחתימה טובה בביאת‬ ‫חלילה לנו מלחשוב כזאת על תלמידי רבי‬ ‫גואל צדק שיגאלנו גאולת עולמים‪.‬‬ ‫עקיבא‪ ,‬אלא רק שלא כיבדו זה את זה‪.‬‬ ‫ט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מצוה יומית‬ ‫ז' תשרי תשפ"ז‬ ‫מצוה מו‪ .‬שלא לגרוע שאר כסות ועונה‬ ‫מדבריהם‪ .‬ודעת הרמב"ם (הל' אישות‬ ‫חיובי הבעל לאשתו‬ ‫פי"ב) דעל אשתו החיוב מדאורייתא‪ ,‬ועל‬ ‫הנה הלכה פסוקה הוא בישראל (אהע"ז‬ ‫בניו מתקנת חז"ל‪ .‬וז"ל שם (ה"ב)‪:‬‬ ‫סי' ס"ט‪-‬ע') חיובי הבעל לזון את אשתו‪,‬‬ ‫והעשרה‪ ,‬שלשה מהן מן התורה ‪ -‬שארה‬ ‫ואפילו עני בישראל חייב לזון את אשתו‪.‬‬ ‫כסותה ועונתה‪ .‬שארה אלו מזונותיה וכו'‪.‬‬ ‫ואם היה עני ביותר ואינו יכול ליתן לה‬ ‫ומבואר דס"ל דמזונות אשה דאורייתא‪.‬‬ ‫אפילו לחם שהיא צריכה‪ ,‬כופין אותו‬ ‫ודעת הרמב"ן ודעימיה דאפילו מזונות‬ ‫להוציא אם תרצה להתגרש ממנו‪.‬‬ ‫אשתו הוא דרבנן‪.‬‬ ‫(שו"ת משנ"ה חי"ד סי' קע"ז)‬ ‫והאחרונים נחלקו בדבר‪ ,‬אם דוקא היכא‬ ‫שאינו רוצה להשתכר עצמו כופין‬ ‫אם אברכי הכולל עושין כהוגן‬ ‫להוציא‪ ,‬אבל אם רוצה להשתכר אלא‬ ‫שמתעלמים מחיוב מזונות‬ ‫שאנוס שהוא חולה‪ ,‬או אנוס שאין לו למי‬ ‫אחדשכ"ת לנכון קבלתי מכתבו‪ ,‬אשר‬ ‫להשתכר‪ ,‬אין כופין להוציא‪ .‬ועיין רמ"א‬ ‫בדורנו בחמלת ה' עלינו אשר אברכים‬ ‫(שם ס"ג) ובפת"ש (סק"ב) ובחת"ס (סי'‬ ‫אחרי חתונתם יושבים כל היום בכולל‬ ‫קל"א)‪ .‬ובשו"ע (סי' ע"א) חייב אדם לזון‬ ‫ולומדים בהתמדה‪ ,‬אך מסתפקים במיעוט‬ ‫בניו ובנותיו עד שיהיו בני שש‪ ,‬ומשם‬ ‫לחם ומים‪ ,‬האם נכון הדבר ויוכשר‪ ,‬או‬ ‫ואילך זנן בתקנת חכמים עד שיגדלו‪.‬‬ ‫לאו שפיר עבדי‪.‬‬ ‫ואם לא רצה‪ ,‬גוערין בו ומכלימין אותו‬ ‫מעשה ברבי עקיבא‬ ‫ופוצרין בו‪ .‬ואם לא רצה‪ ,‬מכריזין עליו‬ ‫שלמד כ"ד שנים מחוץ לביתו‬ ‫בצבור‪ ,‬ואומרים‪ :‬פלוני אכזרי הוא ואינו‬ ‫רוצה לזון בניו‪ ,‬והאי פחות מעוף טמא‬ ‫והנה שאלה זו היא כללית ופרטית‪.‬‬ ‫שהוא זן אפרוחיו‪ ,‬ואין כופין אותו לזונן‪.‬‬ ‫ובכלל זאת מצינו בזמן התלמוד‪ ,‬שדרך‬ ‫ואם היה אמוד‪ ,‬כלומר עשיר ויש לו ממון‬ ‫העולם היה לישא נשים‪ ,‬ואחרי כן היו‬ ‫הרבה ואינו רוצה לזון‪ ,‬אעפ"כ אין כופין‬ ‫יוצאין ללמוד תורה בישיבה ולשמש‬ ‫אותו מדין מזונות‪ ,‬אלא כופין אותו משום‬ ‫תלמידי חכמים‪ ,‬ומשם יצאו נושאי‬ ‫צדקה‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫התורה וגדולי ישראל‪ .‬כמו שמצינו ברבי‬ ‫עקיבא שיצא ללמוד תורה לי"ב שנים‪,‬‬ ‫מחלוקת ראשונים‬ ‫ולאחר שעברו י"ב שנה‪ ,‬שמע רבי עקיבא‬ ‫אם חייב במזונות אשתו מדאורייתא‬ ‫שהסכימה אשתו שימשיך ללמוד‪ ,‬וחזר‬ ‫מבואר החיוב לזון אשתו ובניו בלי חולק‪.‬‬ ‫ולמד עוד י"ב שנים‪ ,‬וביחד למד כ"ד‬ ‫ומקור החיוב (כתובות מו‪ ,:‬מז‪ ):‬פלוגתא‬ ‫שנים חוץ מביתו‪ .‬ואשתו היתה עניה‬ ‫דתנאי אי מזונות אשה דאורייתא או‬ ‫משנת השבוע‬ ‫י‬ ‫לפורטה להביא לחם לפי הטף‪ ,‬ודורשת‬ ‫כאלמנה חיה בעירום ובחוסר כל‪ ,‬עד‬ ‫מבעלה שיסגור הגמרא וילך לעבוד‬ ‫שלא היה לה מלבוש לצאת נגדו לקבל‬ ‫להמציא מזון‪ .‬ולעומתה טוען הבעל הבן‬ ‫פניו‪ ,‬כמבואר בגמרא (נדרים נ‪ ,.‬כתובות‬ ‫תורה‪ ,‬שאין הוא חייב לה אלא פת במלח‬ ‫סב‪.):‬‬ ‫ומים במשורה‪ ,‬כיון שהיא ידעה שהיא‬ ‫דעת הרמב"ם שהבעל יכול ללמוד‬ ‫נישאת לבן תורה ואינו מביא משכורת‪,‬‬ ‫וגם לבנים מספיק בפרוטות שהן סיפוק‬ ‫בלי רשות אשתו‬ ‫ההכרחיים בלבד‪.‬‬ ‫ובדברי הראשונים מצינו שהפליגו בשבח‬ ‫לומדי תורה המקדישים חייהם קודש לה'‬ ‫הבעל התחייב בכתובה לפרנס את משפחתו‬ ‫ולתורתו‪ ,‬ואינם פונים לעסוק על המחיה‬ ‫ודבר ברור הוא‪ ,‬שאי אפשר לומר‬ ‫ועל הכלכלה‪ .‬וידועים דברי הרמב"ם (הל'‬ ‫שהאברך לא ידאוג עבור משפחתו‪ ,‬והרי‬ ‫שמיטה ויובל פי"ג הי"ג) דאחר שביאר‬ ‫הוא התחייב בכתובתו בקבלת קנין‬ ‫ששבט לוי הובדלו לשרת לה'‪ ,‬כתב‪ :‬ולא‬ ‫עצום‪ :‬ואני אפלח ואוזין ואפרנס יתיכי‬ ‫שבט לוי בלבד‪ ,‬אלא כל איש ואיש מכל‬ ‫כהלכות גוברין יהודאין וכו' בקושטא‬ ‫באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו‬ ‫ומזוניכי וכסותיכי כאורח כל ארעא‪.‬‬ ‫מדעו להבדל לעמוד לפני ה'‪ ,‬לשרתו‬ ‫ולעומת זה הרי האשה הסכימה וידעה‬ ‫ולעבדו לדעה את ה'‪ ,‬והלך ישר כמו‬ ‫בשעת השידוכין מה דיברו ועל מה‬ ‫שעשהו האלקים‪ ,‬ופרק מעל צוארו עול‬ ‫הסכימו‪ ,‬לחיות חיי צמצום‪ ,‬ועל דרך זה‬ ‫החשבונות הרבים אשר ביקשו בני‬ ‫נתקיימו הנישואין‪ .‬ולכן בודאי שהאשה‬ ‫האדם‪ ,‬הרי זה נתקדש קודש קדשים‪,‬‬ ‫יש לה להסתפק במיעוט‪ .‬אבל הבעל‬ ‫ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי‬ ‫מצדו אי אפשר לו להתפטר מחובתו‬ ‫עולמים‪ ,‬ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק‬ ‫שקיבל על עצמו‪.‬‬ ‫לו‪ ,‬כמו שזנה לכהנים ללוים‪.‬‬ ‫רבי חיים שמואלביץ אמר לאברך‬ ‫הרי דוד המלך ע"ה אומר (תהלים טז‪:‬ה)‬ ‫שישתדל להביא פרנסה‬ ‫"ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי"‪.‬‬ ‫ועובדא הוי באברך אחד שאשתו באתה‬ ‫הרי דהרמב"ם פסק למעשה‪ ,‬למי שרוצה‬ ‫לפני הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל‪,‬‬ ‫להקדיש עצמו לעבודת ה'‪ ,‬שאינו צריך‬ ‫משגיח ישיבת מיר‪ ,‬והתלוננה בפניו שיש‬ ‫לעשות שום חשבונות‪ ,‬וה' יזמין לו פרנסתו‪.‬‬ ‫לה משפחה ברוכת ילדים‪ ,‬ובעלה יושב‬ ‫וכמו שכתב הרמב"ם במקום אחר (הל'‬ ‫כל היום ולומד ואינו מביא פרנסה בבית‪,‬‬ ‫אישות פי"ד ה"ב)‪ :‬תלמידי חכמים יוצאין‬ ‫ואין לה לחם לפי הטף‪ ,‬ואינה יכולה‬ ‫לתלמוד תורה שלא ברשות נשותיהן‬ ‫לסבול עוד מהדחקות השורר בבית‪.‬‬ ‫שתים ושלש שנים‪ ,‬וכן אברך שנעשה‬ ‫הזמין המשגיח זצ"ל את האברך לביתו‪,‬‬ ‫תלמיד חכם‪ ,‬אין אשתו יכולה לעכב‪.‬‬ ‫והתעניין אצלו על מצב לימודו‪ ,‬וענה‬ ‫ביש ויכוח בין הבעל לאשתו‬ ‫שב"ה יושב בביהמ"ד ומצליח בלימודיו‪.‬‬ ‫אמנם מה נעשה לאחותינו ביום שבאת‬ ‫ושאל ממנו ומה המצב עם פרנסה‪ .‬ענה‬ ‫לפנינו‪ ,‬וטוענת דאין בביתה פרוטה‬ ‫האברך‪ :‬אמת שאין לנו פרנסה כ"כ‬ ‫יא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫והשיב הגאון מה שאמרתי שאינו אמת‪,‬‬ ‫בריוח‪ ,‬אבל מסתפקים במיעוט וחיים‬ ‫היינו מה שאמרתם שלומד תורה לשמה‪,‬‬ ‫בצמצום‪ ,‬כדי שנוכל לשבת בביהמ"ד‬ ‫וחז"ל מכחישין דבר זה‪ ,‬שאמרו (אבות פ"ו‬ ‫ולהגות בתורה‪.‬‬ ‫מ"א) כל הלומד תורה לשמה זוכה‬ ‫נענה לעומתו המשגיח ואמר‪ :‬כפי ידיעתי‬ ‫לדברים הרבה‪ ,‬ולא עוד שכל העולם‬ ‫מצב הפרנסה בביתך אינו טוב כלל‪ ,‬ואין‬ ‫כדאי היא לו‪ ,‬נקרא ריע‪ ,‬אהוב‪ ,‬אוהב את‬ ‫לילדים שלך מה לאכול‪ .‬ויש לך לדעת‬ ‫המקום‪ ,‬אוהב את הבריות וכו' ונותנת לו‬ ‫אשר כתבת קאנטראקט עם אשתך‪ ,‬ובה‬ ‫מלכות וממשלה וכו' ומגדלתו ומרוממתו‬ ‫התחייבת לפרנס את אשתך ואת בני‬ ‫על כל המעשים‪ .‬הרי לן רבי מאיר‬ ‫ביתך‪ .‬אם תוכל לקיים את התחייבותך‬ ‫מכחיש את מה שאמרתם שהוא לומד‬ ‫א‬ ‫להביא פרנסה‪ ,‬אזי תוכל להמשיך לחיות‬ ‫תורה לשמה‪.‬‬ ‫עם ביתך בשלום ובשלוה‪ ,‬אבל אם לא‬ ‫דברי הרמב"ם על מי שנדבה רוחו באמת‬ ‫תשנה את דרכך‪ ,‬תגרשה‪.‬‬ ‫לעמוד לפני ה' לשרתו‬ ‫הלומד תורה לשמה‬ ‫ואמנם יש לדעת אשר אף שלפעמים יש‬ ‫לא יחסר לו פרנסה ע"י לימודו‬ ‫קשיים בתחילת הדרך‪ ,‬והיה ראשיתו‬ ‫ושמעתי בשם גאון אחד‪ ,‬שפעם אמרו לו‬ ‫מצער‪ .‬אבל כאשר מתכוונים לשם שמים‬ ‫תלמידיו שיש אברך בישיבה ולומד ממש‬ ‫באמת ובתמים‪ ,‬עוזר השי"ת ואחריתו‬ ‫תורה לשמה‪ ,‬והוא ר"ל מחוסר לחם ממש‪,‬‬ ‫ישגה מאוד (עי' איוב ח‪:‬ז)‪ ,‬וכדברי‬ ‫וצריך לעשות משהו בשביל פרנסתו‪.‬‬ ‫הרמב"ם שמזמין לו בעוה"ז דבר המספיק‬ ‫והשיב שאינו אמת‪ .‬ותמהו התלמידים‪,‬‬ ‫לו‪ .‬והאמת עד לעצמו הוא שהרבה‬ ‫וחזרו שנית ואמרו‪ ,‬שבעינינו ראו שאף‬ ‫פעמים אמנם יושב הבעל באהלה של‬ ‫פת לחם אין לו‪.‬‬ ‫תורה‪ ,‬אבל לבו בל עמו ולא נכנס כלל‬ ‫א‬ ‫ויש לציין כאן את דברי הבאר מים חיים (פ' שמות ד"ה א"י ויקם מלך)‪ ,‬וצריך האדם קודם לימודו‬ ‫לעיין היטב בארבעים ושמונה דברים שהתורה ניקנית בהם‪ ,‬כאשר מנאום חכמינו ז"ל (אבות פ"ו)‪,‬‬ ‫ולראות לקובעם כולם בלבבו וללמוד התורה בכל פרטיהם‪ .‬כי אם לא יביט קודם במ"ח דברים הללו‬ ‫לקובעם במעמקי לבבו באמת‪ ,‬לעולם לא יקנה התורה שיהיה לרצון לפני מי שאמר והיה העולם‬ ‫בשלימות‪ .‬כי כן אמרו‪ :‬התורה נקנית במ"ח דברים‪ ,‬ומכלל הן אתה שומע לאו‪ ,‬שבלא מ"ח דברים‬ ‫הללו לא יקנה התורה‪.‬‬ ‫ובפרשת תרומה (ד"ה גם יתבאר הכתוב)‪ ,‬וכמאמר רבי מאיר ז"ל (אבות פ"ו) כל העוסק בתורה לשמה‬ ‫זוכה לדברים הרבה‪ ,‬כי כשאינה תורה לשמה‪ ,‬רק באיזה דבר אשר איננה עולה כוון לה'‪ ,‬ונשארת‬ ‫למטה בארץ‪ ,‬מאין יהיה כוחה להשפיע ברכה וטובה‪ ,‬הרי אם לא עלתה לשמים לא תרד הברכה‬ ‫משם‪.‬‬ ‫ובפרשת צו (ד"ה עוד יתבאר)‪ ,‬ולפעמים ידמה לאדם שלומד לשמה‪ ,‬אבל אינו כן‪ .‬ומרן הרב מהרח"ו‬ ‫ז"ל הוכיחם על פניהם‪ ,‬וכתב בזה"ל (הקדמה לעץ חיים)‪ :‬ואמנם האנשים האלה מראין את עצמן שהם‬ ‫חסידים ואנשי מעשה‪ ,‬באמרם כי כל עסקיהם בתורה הוא לשמה‪ .‬והנה החכם התנא רבי מאיר העיד‬ ‫עליהן שלא כך הוא‪ ,‬באומרו בלשון כוללת‪ ,‬כל הלומד תודה לשמה זוכה לדברים הרבה ‪ -‬זוכה‬ ‫לדברים הרבה‪ ,‬ולא עוד אלא וכו'‪ .‬ומי מבעלי תורה שבזמנינו שזכה אפילו לפרט הקטן מהם וכו'‬ ‫ע"כ‪ .‬וזה ודאי ראיה מפורשת היא שאין עליה תשובה‪ ,‬שלא התחילו כלל ללמוד לשמה‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫יב‬ ‫בעלה ושלל לא יחסר וגו' דרשה צמר‬ ‫בגדר מה שכתב הרמב"ם 'נדבה רוחו‬ ‫ופשתים ותעש בחפץ כפיה היתה כאניות‬ ‫אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה'‬ ‫סוחר ממרחק תביא לחמה וגו' זממה‬ ‫לשרתו ולעבדו לדעה את ה''‪ .‬ואברך כזה‬ ‫שדה ותקחהו וגו' ידיה שלחה בכישור‬ ‫בודאי שלא עליו כתב הרמב"ם 'הרי זה‬ ‫וכפיה תמכו פלך נודע בשערים בעלה‬ ‫נתקדש קודש קדשים'‪ .‬ובכן ראשית כל‬ ‫בשבתו עם זקני ארץ"‪ .‬היינו שהוא זקן‬ ‫יש לבדוק איך נראית שאיפתו בתורה‪,‬‬ ‫ויושב בישיבה ולומד תורה וגו'‪" .‬ולחם‬ ‫אם הוא אכן מוכן ומזומן להקדיש חייו‬ ‫עצלות לא תאכל קמו בניה ויאשרוה‬ ‫ליגיעת ולימוד התורה‪.‬‬ ‫בעלה ויהללה" (שם‪:‬כז‪-‬כח)‪ .‬הרי אדרבה‬ ‫אם הבעל יכול לדרוש מאשתו‬ ‫מעלה גדולה היא לאשה שמחזקת הבית‪,‬‬ ‫ותתן היא טרף לביתה‪ ,‬והבעל יושב‬ ‫שתלך להביא פרנסה‬ ‫ולומד תורה בין זקני ארץ‪.‬‬ ‫עוד דן מעכ"ת‪ ,‬וז"ל‪ :‬נניח שביציאת אשה‬ ‫לעבודה מסויימת אין כל בעיה של‬ ‫אינו יכול להכריח אשתו לצאת לעבוד‬ ‫צניעות וכדומה‪ ,‬האם זכאי בעל לדרוש‬ ‫מיהו בודאי שאי אפשר להכריח אותה‬ ‫מאשתו לפרנסו ואת בני ביתו‪ ,‬כדי‬ ‫לכך‪ ,‬ועוד שאין כל הנשים שוות וראויות‬ ‫שיוכל ללמוד תורה‪ .‬והביא שתלוי‬ ‫לעבוד עבודה להביא טרף לביתה‪ ,‬ולא‬ ‫בתירוץ ר"ת על הגמרא (קידושין כט‪):‬‬ ‫כל העיתים והמצבים שוים אצלה‪ .‬אבל‬ ‫ללמוד תורה ולישא אשה‪ ,‬איזה מהן‬ ‫ודאי דבר גדול שהאשה מנהלת את‬ ‫קודם‪ .‬ומשני הא לן והא להו‪ ,‬ופי' ר"ת‬ ‫הבית‪ ,‬וגם בדורות האחרונים היו נשים‬ ‫שרק מי שיכול לספק שהוא עשיר יכול‬ ‫שהחזיקו חנות‪.‬‬ ‫ללמוד לאחר הנישואין‪ ,‬ואם לא אינו‬ ‫וכמדומה שאשת החידושי הרי"ם (ראה‬ ‫יכול ללמוד‪.‬‬ ‫מאיר עיני הגולה מילואים אות ג')‪ ,‬ואשת‬ ‫אין ראיה מגמרא בקידושין‬ ‫החפץ חיים החזיקו חנות‪ .‬והרבנית של‬ ‫אולם נראה שאין משם ראיה‪ ,‬דאולי מייד‬ ‫בעל דברי חיים הלכה לשוק למכור כדים‬ ‫שהאשה אינה יכולה להרויח אפילו‬ ‫של כלי חרס‪ ,‬ואשרי להם לנשים‬ ‫לעצמה‪ ,‬ולכן בעל כרחך חייב לזונה‪ ,‬אבל‬ ‫שמפרנסין את בעליהן‪ ,‬והם לומדין תורה‬ ‫היכא שהאשה יכולה להרויח אין ראיה‬ ‫בזכותן‪ ,‬כי יש לה שכר כפלים‪.‬‬ ‫משם‪.‬‬ ‫ובפרט בזמנינו זכינו לראות בלעה"ר‬ ‫ראיה משלמה המלך‬ ‫אלפים אברכים שיושבים ועוסקים‬ ‫בתורה‪ ,‬ונשיהם דואגות בשביל הפרנסה‪,‬‬ ‫ברם כי נביא בכאן מקרא מפורש מהחכם‬ ‫אשריהם ואשרי חלקם‪.‬‬ ‫מכל אדם שלמה המלך‪ ,‬שמשבח האשת‬ ‫(שו"ת משנ"ה חי"ז סי' ס"ז)‬ ‫חיל‪ ,‬ואמר (משלי לא‪:‬יא‪-‬כג) "בטח בה לב‬ ‫יג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ליקוטי מגיד משנה‬ ‫ראש השנה‬ ‫קורין את אגרת התשובה בשבת שלפני ר"ה‬ ‫כתב בארחות חיים להרא"ש (יום השבת) שיקרא אגרת התשובה שחיבר רבינו יונה ז"ל‬ ‫בשבוע שיחול ראש השנה להיות בתוכה‪ .‬נראה דמנהג אחינו בני ספרד שעומדין‬ ‫בלילות לסליחות מראש חודש אלול ואילך‪ ,‬ואנו בני אשכנז מתחילין ב[יום] ראשון‬ ‫שחל בו ראש השנה‪ ,‬אם לא שחל ראש השנה ביום ב' או ג' בשבוע‪ ,‬אז מתחילין מיום‬ ‫א' בשבוע שלפניו‪ ,‬כמבואר ברמ"א (סי' תקפ"א) בשם מנהגים‪ .‬והדברים מבוארים ע"פ‬ ‫א‬ ‫מדרשים (פסיקתא כ"ג א') דבכ"ה באלול נברא העולם (עיין ר"ן ר"ה ג‪ .‬ד"ה בראש‪ ,‬ובביאור‬ ‫הגר"א סי' תקפ"א)‪ .‬ולכן יש לקרות אגרת התשובה בשבוע זו‪ ,‬שכולה נתנה לתשובה‪.‬‬ ‫שבת לפני ר"ה ‪ -‬זמן תשובה‬ ‫ועוד לפי המדרש (תנחומא אמור כ"ב) דבערב ראש השנה מוחלין להם לבני ישראל‬ ‫שליש מעונותיהם‪ ,‬ובעשי"ת שליש השני‪ ,‬וביו"כ שליש השלישי‪ .‬א"כ קודם ראש השנה‬ ‫צריך לתקן מעשיו על שליש הראשון עכ"פ‪ ,‬דהו"ל יומא דתשובה‪ .‬ולא ביאר לן רבינו‬ ‫כמה פעמים יקרא בשבוע‪ ,‬אי בכל יום‪ ,‬או פעם אחת בשבוע‪ .‬והשני נראה‪ ,‬מ"מ המוסיף‬ ‫ב‬ ‫מוסיפין לו ברכות‪ ,‬ועיין אגרת התשובה בסופו‪.‬‬ ‫א‬ ‫וז"ל‪ :‬ויש לשאול למה אדם נידון בראש השנה יותר מבשאר ימים‪ .‬דבשלמא שאר דברים‪ ,‬דהיינו‬ ‫תבואה ופירות האילן ומים‪ ,‬כל אחד בזמנו נידון‪ ,‬כדאמרינן בגמ' (ר"ה טז‪ ).‬דפסח זמן תבואה הוא‪,‬‬ ‫ועצרת זמן פירות האילן‪ ,‬וחג זמן גשמי שנה‪ .‬אבל אדם למה הוא נידון בראש השנה יותר מבשאר‬ ‫ימים‪.‬‬ ‫ותירוץ דבר זה למדנו מדגרסינן בפסיקתא בשם רבי אליעזר בפסוק (ישעי' נה‪:‬ו) "דרשו ה' בהמצאו"‪,‬‬ ‫דתניא בעשרים וחמשה באלול נברא העולם‪ .‬ולפ"ז הא דתניא בגמרא (שם י‪ ):‬דרבי אליעזר אומר‬ ‫בתשרי נברא העולם‪ ,‬על גמר ברייתו קא אמרינן‪ ,‬דאדם הראשון שבו נגמר העולם‪ ,‬נברא ביום ששי‪,‬‬ ‫דהיינו באחד בתשרי‪.‬‬ ‫וגרסינן תו התם בפסיקתא‪ ,‬נמצאת אומר בר"ה נברא אדם הראשון וכו' בשתים עשרה יצא בדימוס‪.‬‬ ‫אמר לו הקב"ה זה סימן לבניך‪ ,‬כשם שעמדת לפנַ י בדין ביום זה ויצאת בדימוס‪ ,‬כך עתידין בניך‬ ‫להיות עומדים לפני בדין ביום זה ויוצאין בדימוס‪ .‬וכל זה אימתי‪" ,‬בחודש השביעי באחד לחודש"‬ ‫(ויקרא כג‪:‬כד)‪ .‬ומכאן סמך למה אדם נידון בר"ה יותר מבשאר ימים‪.‬‬ ‫ואף בשמים יש אות‪ ,‬שמזל החודש הזה מאזנים (עי' ויק"ר כ"ט ח')‪ ,‬כי בו "פלס ומאזני משפט לה'"‬ ‫(משלי טז‪:‬יא)‪ .‬ולפ"ז הא דאמרינן בפרק ראוהו ב"ד (ר"ה כז‪ ).‬כמאן מצלינן האידנא 'זה היום תחילת‬ ‫מעשיך זכרון ליום ראשון'‪ ,‬כמאן כרבי אליעזר‪ ,‬על יצירת אדם קאמרינן‪ ,‬אבל בכ"ה באלול תחילת‬ ‫בריאת העולם הוא‪ .‬ולכך נהגו בברצלונ"ה וגלילותיה להשכים באשמורת הבוקר בכ"ה באלול‪.‬‬ ‫ב‬ ‫וז"ל‪ :‬התלמידים ילמד כל אחד ואחד אגרת התשובה הזאת בחבורה בביתו בשבת קודם המנחה‪,‬‬ ‫או בבית הכנסת‪ ,‬וילוו אליו אחוזת מרעהו‪ .‬ושכרו הרבה מאד ‪ -‬אחד הקורא את כולה‪ ,‬ואחד הקורא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫יד‬ ‫סימנים שאוכלים ליל ר"ה וטעם להם‬ ‫בדבר אשר שאל בענין הסימנים שציוו חז"ל (כריתות ו‪ ).‬יהא אדם רגיל לאכול בראש‬ ‫השנה‪ :‬קרא‪ ,‬ורוביא‪ ,‬כרתי‪ ,‬סילקא‪ ,‬ותמרי‪ .‬והובא בשו"ע (או"ח סי' תקפ"ג)‪ .‬ומתפללים‬ ‫עליו יה"ר‪ ,‬כשיאכל רוביא יאמר יה"ר שירבו זכיותינו‪ ,‬וכן כשאוכל ראש כבש‪ ,‬לפי‬ ‫הנוהגים לאכול ראש כבש‪ ,‬או ראש של בריה אחרת יאמר יה"ר שנהיה לראש‪ ,‬וכן‬ ‫לשאר סימנים‪ .‬לכאורה מה קשר האכילה להתפילות‪ ,‬היה לחז"ל לתקן שיאמרו תפילות‬ ‫אלו בלי הסימנים‪ ,‬או כמה פרקי תהלים לסגולה‪.‬‬ ‫סימנא מילתא היא‬ ‫דע כי אכילת הסימנים אינם לתפלה‪,‬ג אלא אדרבה עשיית ואכילת הסימנים הוא‬ ‫מילתא‪ ,‬וכמו שאמרו (שם ה‪ ,).‬ת"ר אין מושחין את המלכים אלא על המעיין‪ ,‬כדי‬ ‫שתימשך מלכותן‪ ,‬שנאמר וכו'‪ .‬אמר רב אמי‪ ,‬האי מאן דבעי לידע אי משכא שתא אי‬ ‫לא וכו'‪ .‬ומאן דבעי למיעבד עיסקא‪ ,‬ובעי דנדע אי מצלח וכו'‪ .‬אמר אביי השתא‬ ‫דאמרת סימנא מילתא היא‪ ,‬יהא רגיל אינש למיכל ריש שתא קרא וכו' ע"ש‪ .‬והנה‬ ‫מדמביא שם על מושחין המלכים וכיוצא בו‪ .‬ועיין בשמואל מה שאמרה חנה (ש"א ב‪:‬א)‬ ‫"רמה קרני בה'"‪ ,‬ואמרו חז"ל (מגילה יד‪' ).‬רמה קרני' ולא 'רמה פחי'‪ ,‬שאול שנמשח בפך‬ ‫ד‬ ‫לא נמשכה מלכותו‪ ,‬ודוד שנמשך בקרן נמשך מלכותו‪.‬‬ ‫אכילת הסימנים מעוררים למעלה השפעות טובות‬ ‫ועיקר הדבר סימנא טבא‪ ,‬דאם הסימן טוב יהיה טוב‪ ,‬והגם שאסור לנחש (עי' יו"ד סי'‬ ‫קע"ט) מ"מ לעשות סימנא טבא מותר‪ .‬וכיון שמותר‪ ,‬גם ראוי ונכון לעשות כן‪ ,‬שהפעולה‬ ‫הטובה מהפכת לטובה‪ .‬אלא שהוסיפו אח"כ לומר תפילה על דרך בקשה‪ ,‬שע"י שאנו‬ ‫עושין סימנים אלו יתעוררו גם הזכיות‪ ,‬וירבו ע"י שאנו מקיימין המצות‪ ,‬ואפילו רק‬ ‫את מקצתה לעתים מזומנים‪ ,‬ובלבד שיכוין את לבו לקיים את מה שיקרא‪ ,‬ולמלא בידיו מה שיבטא‬ ‫בשפתיו‪.‬‬ ‫ג‬ ‫ובשל"ה (ר"ה פרק נר מצוה אות כ') כתב שהפרי מעורר אותו להתפלל‪ ,‬וז"ל‪ :‬ולכאורה יש להקשות‬ ‫במה שכתב רוביא 'ירבו זכיותינו'‪ .‬אמת כי לשון 'רוביא' מורה על ירבו‪ ,‬אבל איך נרמז שם שזכיותינו‬ ‫ירבו‪ ,‬דילמא זכיות דעלמא‪ .‬וכן בכרתי‪' ,‬יכרתו שונאינו'‪ ,‬איך נרמז שם שונאינו‪ ,‬דילמא ח"ו להיפוך‪.‬‬ ‫אלא הענין הוא‪ ,‬שאין שום רמז באכילת הפרי‪ ,‬רק הפרי הוא סימן שיזכור האדם ויתעורר בתשובה‬ ‫ויתפלל על הדבר הזה‪ .‬רצוני לומר‪ ,‬כשמשים רוביא על שלחנו ואכלו‪ ,‬אז הוא לו למזכיר שיתפלל‬ ‫על שירבו זכיותינו‪ ,‬וכשרואה כרתי אז הוא למזכיר ורמז שיתפלל על הכרתת שונאינו‪ .‬נמצא העיקר‬ ‫הוא ההתעוררות והתפילה‪ ,‬ולאחר שהתפלל ואוכל דבר זה‪ ,‬אז הוא רושם שתתקיים תפילתו וכו'‬ ‫כלל העולה‪ ,‬העיקר הוא התפילה‪ ,‬ודברים אלו המה למזכיר ולהתעורר מלמעלה‪.‬‬ ‫ד‬ ‫רמז נפלא על זה כתב הבני יששכר (חודש כסלו מאמר ג' אות ד')‪ :‬ומהראוי להבין מהו הרמז בפך‬ ‫וקרן‪ ,‬כבר כתבנו במקום אחר (עי' שם מאמר ב' אות ל"ח‪ ,‬מאמר ד' אות ק"ב‪-‬ק"ג‪ ,‬מאמר י' ב')‪' ,‬קרן'‬ ‫בגימטריא 'ימלך לעלם ועד'‪ ,‬מורה על קיום המלכות לעד‪ ,‬ומורה שהוא מרכבה למלכות שמים‪,‬‬ ‫דכתיב (שמות טו‪:‬יח) "ה' ימלוך לעלם ועד"‪ .‬משא"כ 'פך' בגימטריא 'ימלך' בלבד‪ ,‬מורה רק על מלוכה‬ ‫לשעתה ואינה מקויימת לעד‪.‬‬ ‫טו‬ ‫משנת השבוע‬ ‫סימנים טובים מקיימין‪ ,‬וזה חלק מהבטחון‪ .‬וידוע דהאדם נפעל לפי פעולותיו (עיין‬ ‫חינוך מצוה י"ז) ‪ ,‬וגם פעולותיו עושים רושם למעלה בשמים‪ .‬ועיין חכמת שלמה (סי'‬ ‫תקפ"ג) להגרש"ק‪ ,‬שכבר כתב שאין הכוונה לאכול דברים טובים אלו דרך תפלה‪ ,‬דאין‬ ‫מקום לתפלה בשעת אכילה‪ ,‬רק זה הוי לבטחון‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫הפעולה מעורר את הדבר‬ ‫ועיין רמב"ן (פ' לך) על הפסוק (יב‪:‬ו) "ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם"‪ :‬אומר לך‬ ‫כלל‪ ,‬תבין אותו בכל הפרשיות הבאות וכו' אמרו רבותינו (תנחומא לך ט') כל מה שאירע‬ ‫לאבות סימן לבנים‪ ,‬ולכן יאריכו בכתובים בספר המסעות וחפירת הבארות ושאר‬ ‫המקרים‪ ,‬וכולם באים ללמד על העתיד‪ ,‬כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות‬ ‫יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבוא לזרעו‪.‬‬ ‫ודע כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח גזירה אל פועל דמיון‪ ,‬תהיה הגזירה מתקיימת‬ ‫עכ"פ‪ .‬ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות כמאמר ירמי' (נא‪:‬סג‪-‬סד) שצוה לברוך "והיה‬ ‫ככלותך לקרא את דברי הספר הזה תקשור עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת ואמרת‬ ‫ככה תשקע בבל וגו'"‪ .‬וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת (מ"ב יג‪:‬טז‪-‬יז)‪" ,‬ויאמר‬ ‫אלישע ירה ויור ויאמר חץ תשועה לה' וחץ תשועה בארם"‪ .‬ונאמר שם "ויקצוף עליו‬ ‫איש האלקים‪ ,‬ויאמר להכות חמש או שש פעמים אז הכית את ארם עד כלה‪ ,‬ואתה‬ ‫שלש פעמים תכה את ארם"‪ .‬ולפיכך החזיק הקב"ה את אברהם בארץ ועשה לו דמיונות‬ ‫בכל העתיד להעשות בזרעו‪ ,‬והבן זה ע"ש‪.‬‬ ‫עשיית המצות עושים רושם‬ ‫ולכן נמי לא די במה שאדם ילמוד תורה לבד ולא יקיים‪ ,‬אלא חייב לקיים בפועל‪,‬‬ ‫שהעשייה עושה רושם למעלה‪ .‬וכל האומר אין לו אלא תורה‪ ,‬אפילו תורה אין לו (יבמות‬ ‫קט‪ ,):‬דהעיקר הלימוד שמביא לידי מעשה (קידושין מ‪ .):‬ופוק חזי מנטילת לולב שמוליך‬ ‫ומביא בלי תפילות‪ ,‬אלא הפעולה של מוליך ומביא מעכב את הפורעניות (סוכה לז‪.):‬‬ ‫האדם כמו הצל‬ ‫וכבר אמרוה דורשי רשומות על הפסוק (דה"א כט‪:‬טו) "כי כצל ימינו"‪ ,‬שלמעלה הוא‬ ‫כצל מה שאנו עושים למטה‪ .‬ויש להאריך בזה‪ ,‬כי יש בזה הרבה ענינים וידיעות אשר‬ ‫אין להעלותן על הכתב‪ ,‬והעיקר כי לפי פעולותיו למטה נפעל האדם למעלה‪ ,‬ועושה‬ ‫רושם לטובה כל הימים‪ ,‬ולכן צדיקים כל מעשיהם לטובה ולברכה לעורר במעשיהם‬ ‫(שו"ת משנ"ה חי"א סי' תע"ד)‬ ‫הקדושים דברים גדולים‪.‬‬ ‫ה‬ ‫ובקדושת לוי (פ' בשלח או יבואר אז ישיר‪ ,‬ועוד מקומות) מובא‪ :‬דהנה הבעש"ט אמר פירוש הפסוק‬ ‫(תהלים קכא‪:‬ה) "ה' צלך"‪ ,‬שהשי"ת ברוך הוא מתנהג עם האדם גם כן כמו הצל‪ ,‬שכל מה שהאדם‬ ‫עושה גם הצל עושה‪ ,‬כן הבורא ברוך הוא מתנהג עם האדם ג"כ כמו שהוא עושה‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫טז‬ ‫דברי אלקים חיים‬ ‫מאת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫ראש השנה תשפ"ו‬ ‫שיעור בכולל‬ ‫כ"ו אלול – יו"ד של בעל הבית שערים זי"ע‬ ‫והביא עוד הרא"ש בשם הראבי"ה‪,‬‬ ‫הנה נחלקו רבותינו הראשונים בעיקר‬ ‫שהביא מן הירושלמי שנוסח הברכה הוא‬ ‫מצות שופר‪ ,‬אם עיקר המצוה הוא מעשה‬ ‫'לשמוע בקול שופר'‪ ,‬ואף מזה נראה‬ ‫התקיעה‪ ,‬או שעיקר המצוה היא שמיעת‬ ‫שעיקר המצוה היא השמיעה‪ .‬וכן כתב‬ ‫קול השופר‪.‬‬ ‫הטור (או"ח סי' תקפ"ה)‪ ,‬והביא הראיה‬ ‫תקיעה ושמיעה במצות שופר‬ ‫מדין התוקע לתוך הבור‪ ,‬ולכך כתב‬ ‫שמברכין 'לשמוע קול שופר'‪.‬‬ ‫דעת הרמב"ם היא שעיקר המצוה היא‬ ‫שמיעת הקול‪ ,‬וכך כתב (הל' שופר פ"א‬ ‫ומאידך גיסא‪ ,‬מצינו מן הראשונים‬ ‫ה"א)‪ :‬מצות עשה של תורה לשמוע‬ ‫שסוברים שעיקר המצוה היא התקיעה‪.‬‬ ‫תרועת השופר בראש השנה‪ ,‬שנאמר "יום‬ ‫הרא"ש הביא בשם רבינו תם שיש לברך‬ ‫תרועה יהיה לכם" (במדבר כט‪:‬א)‪ .‬וכן כתב‬ ‫'על תקיעת שופר'‪ ,‬ומדבריו נראה שעיקר‬ ‫(שם ה"ג)‪' :‬שופר הגזול שתקע בו יצא‪,‬‬ ‫המצוה הוא מעשה התקיעה‪ .‬וכן היא דעת‬ ‫שאין המצוה אלא בשמיעת הקול‪ ,‬אע"פ‬ ‫הסמ"ג‪ ,‬שכתב‪' :‬מצות עשה לתקוע‬ ‫שלא נגע בו ולא הגביהו השומע יצא‪ ,‬ואין‬ ‫בשופר בראש השנה‪ ,‬שנאמר "יום תרועה‬ ‫בקול דין גזל'‪ .‬ועל דרך זה כתב גם בספר‬ ‫יהיה לכם"‪ ,‬ובהמשך דבריו כתב שיש‬ ‫המצות‪' :‬שציונו לשמוע קול שופר ביום‬ ‫לברך 'על תקיעת שופר'‪.‬‬ ‫ראשון מתשרי'‪ .‬הרי מבואר בדבריו‬ ‫והמאירי (ר"ה לה‪ ).‬כתב‪' :‬כתבו הגאונים‬ ‫שעיקר המצוה היא שמיעת קול השופר‪.‬‬ ‫שזה שמברך על השופר מברך 'לשמוע‬ ‫וכן כתב הרא"ש (ר"ה פ"ד ס"ס י')‪ ,‬והביא‬ ‫קול שופר'‪ ,‬ואין מברך 'לתקוע בשופר' או‬ ‫ראיה ממה ששנינו (ר"ה פ"ג מ"ז)‪' :‬התוקע‬ ‫'להריע בשופר'‪ ,‬מפני שלשונות אלו לא‬ ‫לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך‬ ‫היו כוללים אלא ענין אחד‪ ,‬או תקיעה או‬ ‫הפיטס‪ ,‬אם קול שופר שמע יצא‪ ,‬ואם קול‬ ‫תרועה‪ ,‬ותפשו לשון 'לשמוע' שכולל את‬ ‫הברה שמע לא יצא'‪ .‬ואף שהוא עצמו‬ ‫הכל‪ ,‬ע"כ‪ .‬ולפי דבריו אין הכרח גמור‬ ‫עשה מעשה תקיעה‪ ,‬מ"מ מאחר שלא‬ ‫מנוסח הברכה שעיקר המצוה היא‬ ‫שמע קול שופר כראוי אלא קול הברה‪,‬‬ ‫השמיעה‪ ,‬דיש לומר שאף אם עיקר‬ ‫לא יצא ידי חובתו‪ .‬ומכאן ראיה שעיקר‬ ‫המצוה היא התקיעה‪ ,‬מ"מ תיקנו לשון‬ ‫המצוה תלויה בשמיעת קול השופר‪ ,‬ולא‬ ‫שמיעה מפני שהוא כולל את כל הקולות‪.‬‬ ‫במעשה התקיעה בלבד‪.‬‬ ‫יז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ע"י מי שהוא בר חיובא‪ .‬ואף שהשומע‬ ‫נמצא שנחלקו הראשונים אם עיקר מצות‬ ‫אינו תוקע בעצמו‪ ,‬בעל התוקע עושה את‬ ‫שופר היא התקיעה או השמיעה‪ .‬אמנם‬ ‫מעשה התקיעה עבורו ומוציאו ידי חובתו‪.‬‬ ‫בדברי האחרונים (יום תרועה למהר"ם בן‬ ‫חביב‪ ,‬ר"ה כט‪ .‬ד"ה חש"ו ועוד) מצינו דרך‬ ‫ועוד מצינו בגמרא (ר"ה טז‪' :).‬אמר הקב"ה‪,‬‬ ‫נוספת‪ ,‬שבמצות שופר נצרכים שני‬ ‫תקעו לפנַ י בשופר של איל כדי שאזכור‬ ‫הדברים כאחד‪ ,‬הן התקיעה והן השמיעה‪.‬‬ ‫לכם עקידת יצחק'‪ .‬הרי שיש ענין גם‬ ‫בעצם מעשה התקיעה ובשופר שבו‬ ‫ולפ"ז כתבו בלחם משנה (הל' שופר פ"א‬ ‫נעשית התקיעה‪ ,‬ולא רק בקול הנשמע‬ ‫ה"א) ובישועות יעקב (או"ח סי' תקפ"ה‬ ‫לאוזן‪.‬‬ ‫סק"א) דאין ראיה מדין התוקע לתוך הבור‬ ‫שופר של איל‬ ‫שעצם התקיעה אינה חלק מן המצוה‪,‬‬ ‫שהרי יש לומר שתרווייהו בעינן‪ .‬התקיעה‬ ‫והנה איתא בפרקי דרבי אליעזר (פרק‬ ‫היא חלק מן המצוה‪ ,‬ואף השמיעה‬ ‫ל"א) שמקרני אילו של יצחק‪ ,‬בקרן שמאל‬ ‫מעכבת‪ ,‬ולכך אם שמע קול הברה ולא‬ ‫תקע הקב"ה בהר סיני‪ ,‬וקרן ימין‪ ,‬שהיא‬ ‫קול שופר לא יצא‪.‬‬ ‫גדולה משל שמאל‪ ,‬עתיד הקב"ה לתקוע‬ ‫בה לעתיד לבוא‪.‬‬ ‫אלא שעדיין צריך להבין גדרה של שיטה‬ ‫זו‪ .‬אם הן התקיעה והן השמיעה מגוף‬ ‫ועפ"ז ראיתי לבאר מה שאנו אומרים‬ ‫המצוה‪ ,‬מהו גדרם של שני חלקים אלו‪,‬‬ ‫בתפלה 'תקע בשופר גדול לחרותנו'‪,‬‬ ‫וכיצד הם מצטרפים יחד לקיום מצוה‬ ‫דלכאורה מהו ענין 'שופר גדול'‪ .‬אלא‬ ‫אחת‪.‬‬ ‫שהכוונה לקרן הגדולה של אותו איל‬ ‫שנקרב תחת יצחק‪ ,‬שהיא הקרן העתידה‬ ‫והנה השאגת אריה (סי' ו') כתב ששניהם‬ ‫להישמע לעתיד לבוא‪.‬‬ ‫הם חלק מן המצוה‪ .‬והביא ראיה ממה‬ ‫דקיי"ל (ר"ה כט‪ ).‬שחרש שוטה וקטן אינם‬ ‫אלא שלכאורה יש לעיין בזה‪ .‬הרי אותו‬ ‫מוציאים את הרבים ידי חובתם‬ ‫איל הוקרב לעולה‪ ,‬כדכתיב 'וילך אברהם‬ ‫בתקיעתם‪ ,‬מפני שאינם בני חיובא‪.‬‬ ‫ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו'‬ ‫(בראשית כב‪:‬יג)‪ .‬וכיון שהיה קרבן עולה‪,‬‬ ‫דלכאורה‪ ,‬אילו היתה כל המצוה רק‬ ‫הרי הוא קדשי קדשים ואסור בהנאה‪,‬‬ ‫שהאדם ישמע קול שופר‪ ,‬מה חסרון יש‬ ‫והלכה פסוקה היא ששופר של עולה לא‬ ‫בכך שהתוקע הוא חרש שוטה או קטן‪,‬‬ ‫יתקע בו‪ .‬וא"כ כיצד היה אפשר לתקוע‬ ‫סוף סוף השומע שמע קול שופר כראוי‪,‬‬ ‫בקרניו לאחר מכן‪.‬‬ ‫ומה נפ"מ מי תקע‪ .‬אלא על כרחך שגם‬ ‫בעצם מעשה התקיעה יש חלק בקיום‬ ‫ותירצו בזה עפ"מ שכתבו הרמב"ן (שמות‬ ‫המצוה‪ ,‬ולכך צריך שהתוקע יהיה בר‬ ‫יט‪:‬יג) ורבינו בחיי‪ ,‬שאברהם אבינו הקריב‬ ‫חיובא‪.‬‬ ‫את האיל כולו לעולה‪ ,‬והכל נשרף‪ ,‬אלא‬ ‫שהחזירו הקב"ה לאחר מכן להויתו‬ ‫ויש להוסיף בזה רמז מן הכתוב 'תקעו‬ ‫הראשונה‪ .‬ולפ"ז אין על הקרנים‬ ‫בחודש שופר' (תהלים פא‪:‬ד)‪ .‬מלבד מה‬ ‫שנתחדשו אותו איסור שהיה בהן‬ ‫שצריך האדם לשמוע את קול השופר‪ ,‬יש‬ ‫כאן גם מעשה תקיעה שצריך להיעשות‬ ‫משנת השבוע‬ ‫יח‬ ‫יהיה לכם" (במדבר כט‪:‬א)‪ .‬לא קשיא‪ ,‬כאן‬ ‫מתחילה‪ ,‬שהרי לאחר שנשרף האיל‬ ‫ביו"ט שחל להיות בשבת‪ ,‬כאן ביו"ט שחל‬ ‫נתבטל ממנו האיסור הראשון‪ .‬ומה שחזר‬ ‫א‬ ‫להיות בחול'‪.‬‬ ‫ונעשה בדרך נס הוא דבר שנתחדש‪.‬‬ ‫אלא שהגמרא דוחה ביאור זה ואומרת‪:‬‬ ‫ומעתה יש בזה מקום להתבונן גם‬ ‫'אלא אמר רבא‪ ,‬מדאורייתא מישרא שרי‪,‬‬ ‫לעניננו‪ .‬אילו היתה כל מצות שופר‬ ‫ורבנן הוא דגזור ביה‪ .‬כדרבה‪ ,‬דאמר רבה‪,‬‬ ‫שמיעת הקול בלבד‪ ,‬לכאורה אין עצם‬ ‫הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל‬ ‫השופר מעיקר ענין המצוה‪ ,‬ומה לי שופר‬ ‫בקיאין בתקיעת שופר‪ ,‬גזירה שמא יטלנו‬ ‫של איל ומה לי שופר אחר‪ .‬ואעפ"כ אמרו‬ ‫בידו וילך אצל הבקי ללמוד‪ ,‬ויעבירנו‬ ‫חז"ל 'תקעו לפני בשופר של איל כדי‬ ‫ארבע אמות ברשות הרבים'‪ .‬ובירושלמי‬ ‫שאזכור לכם עקידת יצחק'‪ ,‬ומבואר שיש‬ ‫נשאר התירוץ‪ ,‬שבשעה שחל בחול הוא‬ ‫חשיבות גם לחפצא של השופר שבו‬ ‫'יום תרועה'‪ ,‬ובשעה שחל בשבת הוא‬ ‫נעשית התקיעה‪.‬‬ ‫'זכרון תרועה' ‪ -‬מזכירין אבל אין תוקעין‪.‬‬ ‫'יום תרועה' ו'זכרון תרועה'‬ ‫והקשה הכתב סופר (שו"ת כתב סופר או"ח‬ ‫היום חל היארצייט של זקה"ק בעל בית‬ ‫סי' ק"ד)‪ ,‬דלפי מסקנת הבבלי עדיין צריך‬ ‫שערים זי"ע‪ ,‬ויש להביא בענין זה דבר‬ ‫ביאור מה באו שני המקראות ללמדנו‪.‬‬ ‫נחמד מתורתו‪.‬‬ ‫שהרי אם מן התורה מותר לתקוע גם‬ ‫בשבת‪ ,‬וכל מניעת התקיעה אינה אלא‬ ‫הנה הגמרא (ר"ה כט‪ ):‬דנה בראש השנה‬ ‫משום גזירת חכמים‪ ,‬מהו החילוק שבין‬ ‫שחל להיות בשבת‪ ,‬שבבית המקדש היו‬ ‫'יום תרועה' ובין 'זכרון תרועה'‪.‬‬ ‫תוקעים‪ ,‬אבל במדינה לא היו תוקעים‪.‬‬ ‫ואמרו שם‪' :‬מנהני מילי‪ .‬אמר רבי לוי בר‬ ‫והנה בגמרא (ר"ה כח‪ ).‬לענין מצוות‬ ‫לחמא אמר רבי חמא בר חנינא‪ ,‬כתוב‬ ‫צריכות כוונה‪ ,‬הביאו דין התוקע לשיר‪,‬‬ ‫אחד אומר "שבתון זכרון תרועה" (ויקרא‬ ‫ואמרו‪ :‬אבל הכא 'זכרון תרועה' כתיב‪,‬‬ ‫כג‪:‬כד)‪ ,‬וכתוב אחד אומר "יום תרועה‬ ‫א‬ ‫דרך אגב יש להעיר בזה‪ .‬בשו"ת ערוגת הבושם (ח"א או"ח סי' קי"ב) נשאל מאחד שזכה לקבל אחת‬ ‫מי"ב חלות משולחנו הטהור של הרה"ק רבי יהושע מבעלזא זי"ע סמוך לפטירתו בכ"ג שבט‪ .‬החלה‬ ‫היתה חביבה עליו מאד‪ ,‬וכשהגיע הפסח נסתפק אם רשאי למכרה לנכרי עם שאר חמצו כדי שתישאר‬ ‫בידו לאחר הפסח‪ ,‬או שעליו לבערה ככל חמץ‪.‬‬ ‫והערוגת הבושם דן להחמיר‪ ,‬משום שהוא רוצה בקיומו של חמץ זה‪ ,‬שהרי כל כוונתו במכירה היא‬ ‫שחלה זו דייקא תישאר אצלו‪ .‬ולבסוף כתב‪ ,‬דהואיל ואיתעביד בה מצוה חדא ליתעביד בה מצוה‬ ‫אחריתי‪ ,‬ויקיים בה מצות שריפת חמץ‪ .‬ובנו‪ ,‬בעל ויגד יעקב מפאפא‪ ,‬כתב (הגדה של פסח אגודת אזוב‬ ‫אות ט') בשם הרה"ק רבי שלום אליעזר מראצפערט זי"ע‪ ,‬שאמר בשם אביו הגה"ק בעל דברי חיים‬ ‫זי"ע‪ ,‬שבא לפניו עובדא כעין זו‪ ,‬ואף הוא צ וה לשורפה קודם זמן איסורה‪ ,‬ואת האפר להטמין‬ ‫למשמרת‪.‬‬ ‫הרי שאף דבר שנשרף מחמת קיום המצוה‪ ,‬עדיין עשויה להישאר בו חשיבות מצד הקדושה והמצוה‬ ‫שנעשו בו‪ ,‬עד שגם את אפרו ראוי לשמור‪ .‬ומכאן יש להביא ראיה מאילו של יצחק‪ ,‬שאף לאחר שנקרב‬ ‫לעולה לא נאבד זכרו‪ ,‬אלא כל חלק ממנו נתקדש לענינו‪ ,‬וקרנו עתידה להיות שופר של גאולה‪.‬‬ ‫ומכאן יש סמך לענין זה‪ ,‬שאין השריפה מבטלת בהכרח את החשיבות שנקשרה בחפץ של מצוה‪.‬‬ ‫יט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫וזהו חלקו של הכתוב 'יום תרועה יהיה‬ ‫והאי מתעסק בעלמא הוא‪ ,‬קמ"ל‪ .‬והקשו‬ ‫לכם'‪ .‬מלבד ה'זכרון תרועה'‪ ,‬שהוא‬ ‫האחרונים‪ ,‬מהו השייכות של 'זכרון‬ ‫שמיעת הקול ע"י השומע‪ ,‬צריך שיהיה‬ ‫תרועה' לדין כוונה‪ ,‬ומהיכן יש ללמוד‬ ‫כאן מעשה תקיעה הנעשה ע"י בעל תוקע‬ ‫מלשון הכתוב ענין זה‪.‬‬ ‫המחויב בדבר‪ ,‬ובחפצא של שופר הראוי‬ ‫ומבאר הבית שערים‪ ,‬דלשון 'זכרון‬ ‫למצוה‪.‬‬ ‫תרועה' שייך ביותר כאשר עיקר קיום‬ ‫נמצא לפ"ז שיש במצות שופר שני‬ ‫המצוה הוא בשמיעה ולא בעצם מעשה‬ ‫חלקים‪ :‬מצד 'זכרון תרועה' יש מצות‬ ‫התקיעה‪ .‬אילו היתה המצוה בעצם מעשה‬ ‫שמיעת קול השופר‪ ,‬ומצד 'יום תרועה'‬ ‫התקיעה‪ ,‬היה שייך יותר לומר 'יום‬ ‫צריך שיהיה לפנינו מעשה תקיעה הנעשה‬ ‫תרועה'‪ ,‬שהוא לשון של עשיית התרועה‪.‬‬ ‫ע"י בר חיובא ובשופר הראוי לתקיעה‪.‬‬ ‫אבל כאשר עיקר המוטל על האדם הוא‬ ‫לשמוע את הקול‪ ,‬שייך בזה לשון 'זכרון‬ ‫ואף אם אין אומרים שמעשה התקיעה‬ ‫תרועה'‪.‬‬ ‫הוא מצוה נפרדת המוטלת על כל אחד‬ ‫ואחד‪ ,‬מ"מ צריך שיהיה בעל תוקע בר‬ ‫וביום תרועה למהר"ם בן חביב (ר"ה כח‪):‬‬ ‫חיובא שיעשה עבור השומע את מעשה‬ ‫כתב‪ ,‬שבדבר שאין קיומו ע"י מעשה‬ ‫התקיעה כדין‪ .‬נמצא ששני הצדדים‬ ‫גמור יש יותר מקום להצריך כוונה‪ .‬ולפ"ז‬ ‫מתקיימים יחד‪ ,‬בחינת 'יום תרועה'‬ ‫מובן מה שנרמז ענין הכוונה דייקא‬ ‫במעשה התקיעה‪ ,‬ובחינת 'זכרון תרועה'‬ ‫מלשון 'זכרון תרועה'‪ ,‬המורה על מצוה‬ ‫בשמיעת הקול‪.‬‬ ‫שעיקר קיומה בשמיעה‪.‬‬ ‫והנה הר"ן (ר"ה ח‪ ).‬הקשה מפני מה לא‬ ‫אלא שעדיין צריך להבין מה מלמדנו‬ ‫גזרו במילה בשבת שמא יעביר את הסכין‬ ‫הכתוב 'יום תרועה'‪ .‬ובזה הביא הבית‬ ‫ארבע אמות ברשות הרבים‪ .‬ותירץ דכיון‬ ‫שערים מה שכתב שו"ת אבני מילואים‬ ‫דלאו כולי עלמא טרידי במצוה זו‪ ,‬לא‬ ‫(סוף סי' כ"א) בשם בנו‪ ,‬שאין מצות שופר‬ ‫גזרו בה‪ .‬דדוקא במקום שהכל טרודין‬ ‫מתקיימת בקול בעלמא‪ ,‬אלא צריך‬ ‫במצוה יש לחוש שלא יזכירו זה את זה‪,‬‬ ‫שיהיה הקול יוצא מחפצא של שופר‬ ‫אבל במילה שאין הכל טרודין בה‪,‬‬ ‫הראוי למצוה‪ .‬אין די במה שהאדם שומע‬ ‫האחרים יזכירוהו‪.‬‬ ‫קול הדומה לקול שופר‪ ,‬אלא צריך שיהיה‬ ‫כאן שופר שבו נעשה מעשה תקיעה‬ ‫ולפ"ז יש להבין מפני מה בתקיעת שופר‬ ‫כדינו‪.‬‬ ‫גזרו‪ .‬דאם עיקר המצוה היה מעשה‬ ‫התקיעה‪ ,‬והציבור יוצאים במעשה של‬ ‫ועפ"מ שכתב שם בביאור דברי הרב‬ ‫בעל התוקע‪ ,‬הרי אין כל אחד ואחד טרוד‬ ‫המגיד‪ ,‬דהיכא שאין צריך נגיעת גוף‬ ‫בעצם מעשה התקיעה‪ .‬אבל אם עיקר‬ ‫בגוף‪ ,‬הרי הוא בגדר דבר שאין בו ממש‪.‬‬ ‫החיוב המוטל על כל אחד הוא השמיעה‪,‬‬ ‫נמצא שבמצות שופר יש גם צד של‬ ‫הרי כל אחד מישראל מחויב בעצמו‬ ‫ממשות‪ ,‬שהרי התקיעה צריכה להיעשות‬ ‫לשמוע‪ ,‬ואין אדם יכול לעשות שליח על‬ ‫ע"י בר חיובא‪ ,‬ואין אדם יוצא ידי חובתו‬ ‫עצם שמיעתו‪ .‬ממילא כולי עלמא טרידי‬ ‫בתקיעתו של מי שאינו בר חיובא‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כ‬ ‫הקב"ה‪ .‬ועל דרך זה יש לבאר הטעם שאין‬ ‫במצוה זו‪ ,‬ושפיר שייך בה החשש שמא‬ ‫יוצאין בתקיעת חרש שוטה וקטן‪.‬‬ ‫יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים‪.‬‬ ‫תקיעה שברים ותרועה בעבודת התשובה‬ ‫ולפ"ז מבאר הבית שערים‪ ,‬שלאחר שאמר‬ ‫והנה בעיקר סדר התקיעות מצינו‬ ‫רבא שטעם הגזירה הוא משום שמא‬ ‫מחלוקת גדולה‪ .‬רבי אבהו התקין שיהיו‬ ‫יעבירנו ארבע אמות‪ ,‬יש בזה עצמו גילוי‬ ‫הכל תוקעים תשר"ת תש"ת ותר"ת כדי‬ ‫לבחינת 'זכרון תרועה'‪ .‬שהרי מתוך‬ ‫לצאת מכל אופני התרועה‪.‬‬ ‫הגזירה אנו למדים שכולי עלמא טרידי‬ ‫במצוה‪ ,‬והטעם הוא מפני שחובת‬ ‫ובביאור תקנה זו נחלקו הראשונים‪ .‬דעת‬ ‫השמיעה מוטלת על כל אחד ואחד‬ ‫רב האי גאון‪ ,‬המובאת ברא"ש (ר"ה פ"ד‬ ‫לעצמו‪ ,‬ובזה תירוץ הגמרא ב' המקראות‬ ‫סי' י')‪ ,‬שמעיקר הדין כל האופנים שנהגו‬ ‫ד'יום תרועה' ו'זכרון תרועה'‪.‬‬ ‫בהם ישראל היו כשרים‪ .‬מקום אחד נהג‬ ‫בתרועה‪ ,‬מקום אחר בשברים‪ ,‬ומקום‬ ‫והנה רש"י (סוכה לח‪ ).‬פירש על מה‬ ‫אחר בשברים ותרועה‪ ,‬וכולם קיימו את‬ ‫שאמרו 'תבוא מארה לאדם שאשתו ובניו‬ ‫מצות התורה‪ .‬אלא שרבי אבהו התקין‬ ‫מברכין לו'‪ ,‬וז"ל‪' :‬שמבזה את קונו‬ ‫מנהג שוה לכל ישראל‪ ,‬כדי שלא יהיו‬ ‫לעשות שלוחים כאלה'‪ .‬הרי שאף במקום‬ ‫נראים כאגודות אגודות‪ ,‬שכל מקום נוהג‬ ‫שעיקר קיום המצוה הוא אצל השומע‪,‬‬ ‫באופן אחר‪.‬‬ ‫מ"מ יש משום בזיון המצוה במה שעושה‬ ‫שליח מי שאינו בר חיובא‪.‬‬ ‫אבל לדעת הרמב"ם (הל' שופר פ"ג ה"ב)‬ ‫ועוד ראשונים‪ ,‬נולד ספק ממש מהי‬ ‫ועפ"ז יש לומר‪ ,‬דאף אם חלק המצוה‬ ‫התרועה האמורה בתורה‪ ,‬אם היא גניחות‬ ‫המוטל על האדם בתקיעת שופר הוא‬ ‫כעין שברים‪ ,‬יללות כעין תרועה‪ ,‬או‬ ‫השמיעה‪ ,‬מ"מ מאחר שצריך שתיעשה‬ ‫שניהם יחד‪ .‬ולכך צריך לתקוע בכל‬ ‫עבורו מעשה תקיעה‪ ,‬יש בכבוד המצוה‬ ‫האופנים כדי לצאת ידי חובת התורה‬ ‫שתהא התקיעה ע"י בר חיובא הראוי‬ ‫בודאי‪.‬‬ ‫להוציאו ידי חובתו‪.‬‬ ‫ולכאורה הדבר פלא‪ .‬כיצד יתכן‬ ‫ובפרט במצות שופר‪ ,‬שאמרו חז"ל (ויק"ר‬ ‫שנשתכחה מישראל צורת התרועה‪,‬‬ ‫כ"ט ד') על הכתוב (תהלים פט‪:‬טז) 'אשרי‬ ‫והלוא בכל שנה ושנה היו תוקעים בראש‬ ‫העם יודעי תרועה'‪' :‬אמר רבי יאשיה‪ ,‬וכי‬ ‫השנה‪ ,‬ואיך אירע שלא ידעו עוד מהו‬ ‫אומות העולם אינם יודעים להריע? אלא‬ ‫הקול שנמסר למשה מסיני‪ ,‬ובאיזה אופן‬ ‫'אשרי העם' אלו ישראל‪ ,‬שיודעין לרצות‬ ‫מקיימים את המצוה‪.‬‬ ‫את בוראם בתרועה'‪ .‬הרי שענין התקיעה‬ ‫הוא לרצות את הקב"ה ולהפוך מדת הדין‬ ‫ואכן מטעם קושיא זו פירש רב האי גאון‬ ‫לרחמים‪.‬‬ ‫שבאמת לא נשתכחה צורת התרועה כלל‪,‬‬ ‫אלא כל האופנים שהיו נוהגים בהם‬ ‫וממילא יש לומר דכאשר התקיעה נעשית‬ ‫ישראל היו בכלל תרועה וכשרים מן הדין‪.‬‬ ‫ע"י מי שאינו בר חיובא‪ ,‬יש בזה חסרון‬ ‫אלא שלשיטות הראשונים הסוברים‬ ‫בכבוד המצוה ובבחינה זו של ריצוי לפני‬ ‫כא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫תקיעה אחרונה חוזרת להיות בבחינת‬ ‫שהיה בדבר ספק ממש‪ ,‬עדיין צריך ביאור‬ ‫התקיעה הפשוטה של ראשית הדרך‪.‬‬ ‫כיצד נולד ספק בדבר שהיה נוהג‬ ‫בישראל בכל שנה‪ .‬וכל ענין זה מבואר‬ ‫ועל פי דרך זה אפשר לבאר גם את מה‬ ‫בריטב"א (ר"ה לד‪.).‬‬ ‫שנעשה ספק בסדר התרועה‪ .‬בדורות‬ ‫הראשונים‪ ,‬כאשר אדם היה עושה חשבון‬ ‫והנה בשל"ה הקדוש מבואר בדרך‬ ‫נפשו‪ ,‬היה יודע ומכיר היטב את נגעי‬ ‫העבודה ענינם של התקיעה‪ ,‬השברים‬ ‫לבבו ועל מה עליו לשוב‪ .‬מי שהיה צריך‬ ‫והתרועה‪ .‬הקב"ה עשה את האדם ישר‪,‬‬ ‫לבחינת שברים ידע שזוהי עבודתו‪ ,‬מי‬ ‫אלא שהאדם קלקל אח"כ את מעשיו‬ ‫שהיה צריך לבחינת תרועה ידע שהוא‬ ‫ונעשה בבחינת 'עקש ופתלתל' (דברים‬ ‫צריך תרועה‪ ,‬ומי שהיה צריך לשניהם ידע‬ ‫לב‪:‬ה)‪.‬‬ ‫שהוא צריך שברים ותרועה יחד‪.‬‬ ‫התקיעה הראשונה‪ ,‬שהיא קול פשוט‬ ‫אבל כאשר אין האדם מכיר עוד את נגעי‬ ‫וישר‪ ,‬מורה על הישרות הראשונה שבה‬ ‫עצמו ואינו יודע בבירור על מה עליו‬ ‫נברא האדם‪ .‬לאחר מכן באים השברים‪,‬‬ ‫לשוב‪ ,‬שוב אין הוא יכול לומר שבחינה‬ ‫שהם 'גנוחי גנח' כדרך החולים‪ ,‬והם‬ ‫פלונית אינה שייכת אליו‪ .‬מי יודע את כל‬ ‫מורים על חולי הנפש שנגרם ע"י החטא‪.‬‬ ‫אשר נעשה בנפשו ומי יודע במה פגם‪.‬‬ ‫התרועה‪ ,‬שהיא יללה ובכיה כדרך‬ ‫לכך צריך הוא לכל סדרי התקיעות ‪-‬‬ ‫שבוכים על המת‪ ,‬מורה על פגמים‬ ‫לשברים לתרועה ולשברים תרועה‪ ,‬כדי‬ ‫חמורים יותר‪ ,‬שהם בבחינת מיתת הנפש‪.‬‬ ‫לכלול את כל אופני התשובה‪.‬‬ ‫ולכך צריך האדם לגנוח ולבכות על‬ ‫ובדרך זו אפשר לבאר גם את דעת‬ ‫חטאיו בשברים ובתרועה‪ ,‬עד שישוב אל‬ ‫הרמב"ם על פי ענין הערבות שבכלל‬ ‫הקב"ה בתשובה שלימה‪ .‬ולאחר השברים‬ ‫ישראל‪ ,‬דכל ישראל ערבים זה בזה‬ ‫והתרועה באה שוב תקיעה פשוטה‬ ‫(שיהש"ר ז' ח')‪ ,‬וכאשר חבירו עובר עבירה‬ ‫וישרה‪ ,‬המורה שלאחר התשובה חוזר‬ ‫ויש בידו למחות ואינו מוחה‪ ,‬הרי הוא‬ ‫האדם אל הישרות הראשונה שבה נברא‪.‬‬ ‫נתפס באותו עון‪.‬‬ ‫כי תכלית התשובה אינה שהאדם ישאר‬ ‫נמצא שעבודת התשובה של האדם אינה‬ ‫שבור ומרוצץ‪ ,‬אלא שע"י שבירת לבו‬ ‫מצומצמת רק למה שהוא מכיר בעצמו‪,‬‬ ‫ותשובתו יחזור להיות ישר כבראשונה‪,‬‬ ‫אלא מוטלת עליו אחריות גם מצד חביריו‬ ‫בבחינת 'אשר עשה האלקים את האדם‬ ‫ומצד כלל ישראל‪ .‬ואף אם הוא יודע‬ ‫ישר' (קהלת ז‪:‬כט)‪ .‬ולכך התקיעה שלאחר‬ ‫בעצמו שלא פגם אלא בבחינה אחת‪,‬‬ ‫השברים והתרועה היא אותו קול פשוט‬ ‫עדיין אינו יכול להסתפק בתקיעה‬ ‫וישר שהיה בתחילת הסדר‪.‬‬ ‫השייכת לאותה בחינה בלבד‪ ,‬שהרי מצד‬ ‫ובדרך רמז יש לבאר בזה גם מה שמצינו‬ ‫הערבות הוא קשור גם בפגמי שאר‬ ‫שתקיעה שלאחריה יכולה להצטרף לענין‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫התקיעה של הסדר הסמוך‪ .‬לאחר שהאדם‬ ‫וזהו תקנת רבי אבהו‪ ,‬שיהיו הכל תוקעים‬ ‫עבר את השברים והתרועה וזכה‬ ‫את כל סדרי התקיעות‪ ,‬תשר"ת‪ ,‬תש"ת‬ ‫לתשובה‪ ,‬הוא נעשה ישר מחדש‪ ,‬ואותה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כב‬ ‫והקב"ה יעזור שיתקבלו כל תקיעותינו‬ ‫ותר"ת‪ .‬לא רק מחמת הספק איזו היא‬ ‫ברחמים וברצון‪ ,‬ונזכה לשנה טובה‪,‬‬ ‫התרועה האמורה בתורה‪ ,‬אלא גם מפני‬ ‫ללמוד וללמד לשמור ולעשות‪ ,‬ולהיכתב‬ ‫שכל ישראל ערבים זה בזה‪ ,‬וממילא כל‬ ‫ולהיחתם לחיים טובים ולשלום‪ ,‬ונזכה‬ ‫אחד ואחד נצרך לכל אופני התיקון‪.‬‬ ‫לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫❖‬ ‫סעודת הילולא של בעל הבית שערים זי"ע‬ ‫בית מדרשנו ‪ -‬מאנסי‬ ‫שהוא רחוק מיראת ה'‪ ,‬עד שנתעלף ונפל‬ ‫היום יומא דהילולא של זקה"ק בעל הבית‬ ‫מכסאו‪.‬‬ ‫שערים זי"ע‪ ,‬ובאמת שקשה להשיח‬ ‫כראוי מגודל קדושתו‪ ,‬מגודל התמדתו‬ ‫אלו היו ההשגות של הצדיקים הקודמים‬ ‫העצומה בתורה‪ ,‬מעבודת התפילה שלו‬ ‫באהבת ה' וביראת ה'‪ .‬לא היתה זו‬ ‫ומכל עבודתו‪.‬‬ ‫התעוררות העוברת על האדם לשעה‬ ‫בלבד‪ ,‬אלא היראה והאהבה כבשו את כל‬ ‫פעם אחת נסע הבית שערים בערב ראש‬ ‫מהותם ונעשו חלק מעצמותם‪ ,‬עד שכל‬ ‫חודש אלול אל הרה"ק רבי הערשעלע‬ ‫חייהם היו נראים באופן אחר לגמרי‪.‬‬ ‫ליסקער זי"ע‪ ,‬וכשבא לפניו לחש לו‬ ‫הרבי דבר מה באזנו‪ ,‬ומיד התמוטט הבית‬ ‫וכדברי הפייטן 'אין לנו שיור רק התורה‬ ‫שערים ונפל ארצה‪ .‬לאחר מכן שאלוהו‬ ‫הזאת' (פיוט 'זכור ברית'‪ ,‬מיוחס לרבנו גרשום‬ ‫מה אמר לו הרבי‪ ,‬והשיב שאמר לו 'די‬ ‫מאור הגולה‪ ,‬בסליחות ערב ראש השנה)‪ ,‬יש‬ ‫פארכטיגע טעג קומען' ‪ -‬הימים הנוראים‬ ‫לפרש שדברי תורה הם השיור שנשאר‬ ‫באים‪ .‬וכששמע דברים אלו נפלה עליו‬ ‫לנו‪ .‬ואף שאין אנו במדרגות הגדולות של‬ ‫אימה גדולה כל כך‪ ,‬עד שהתמוטט‪.‬‬ ‫הדורות הקודמים‪ ,‬התורה נשארת בכל‬ ‫הדורות‪ ,‬וכל מה שאדם עמל וזוכה להשיג‬ ‫וכעין זה מצינו בספה"ק ישמח ישראל‬ ‫בתורה נשאר עמו‪.‬‬ ‫(ליקוטים‪ ,‬השמטה לדרוש יום הכיפורים אות‬ ‫ב')‪ ,‬שמביא בשם הרה"ק רבי יעקב‬ ‫כי קרוב אליך הדבר מאד‬ ‫ישראל מטשערקאס זי"ע [שהיה חתן‬ ‫בפרשתנו כתיב‪' ,‬כי המצוה הזאת אשר‬ ‫האדמו"ר האמצעי מליבאוויטש זי"ע‪ ,‬בנו‬ ‫אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא‬ ‫של הבעל התניא זי"ע]‪ ,‬שעמד מאחורי‬ ‫רחקה הוא‪ .‬לא בשמים הוא לאמר מי‬ ‫כסאו של הרה"ק בעל התניא זי"ע בערב‬ ‫יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו‬ ‫יום הכיפורים‪ ,‬ושמע שאמר על הרה"ק‬ ‫אתה ונעשנה‪ .‬ולא מעבר לים הוא לאמר‬ ‫רבי זושא מאניפולי זי"ע‪ ,‬שכאשר נשא‬ ‫מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו‬ ‫את עיניו למרום ביום הכיפורים אחזו‬ ‫וישמענו אתה ונעשנה‪ .‬כי קרוב אליך‬ ‫שלשול חזק עם דם מגודל היראה‪ .‬והוסיף‬ ‫הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו' (דברים‬ ‫בעל התניא וגינה את עצמו‪ ,‬שהוא לומד‬ ‫ל‪:‬יא‪-‬יד)‪.‬‬ ‫ומתפלל ואינו מתפעל מאומה‪ ,‬ואיך‬ ‫כג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫והנה אצל נח כתיב 'את האלקים התהלך‬ ‫ופירש רש"י‪' ,‬לא בשמים היא' ‪ -‬שאילו‬ ‫נח' (בראשית ו‪:‬ט)‪ ,‬ופירש רש"י שהיה נח‬ ‫היתה בשמים היית צריך לעלות אחריה‬ ‫צריך סעד לתומכו‪ .‬ואילו באברהם אבינו‬ ‫וללמדה‪ .‬ומקורו בדברי הגמרא (עירובין‬ ‫נאמר 'אשר התהלכתי לפניו' (שם כד‪:‬מ)‪,‬‬ ‫נה‪ ,).‬שאם בשמים היא אתה צריך לעלות‬ ‫שאברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו‬ ‫אחריה‪ ,‬ואם מעבר לים היא אתה צריך‬ ‫מאליו‪ .‬ולכאורה הוא פלא‪ ,‬כיצד שייך‬ ‫לעבור אחריה‪.‬‬ ‫לומר שאברהם התהלך 'לפני' השי"ת‪,‬‬ ‫וכ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל עמד על‬ ‫והרי כתיב 'אחרי ה' אלקיכם תלכו'‬ ‫לשון רש"י‪ ,‬וכפי שכבר הקשו הקדמונים‬ ‫(דברים יג‪:‬ה)‪ .‬מהי אפוא בחינה זו של‬ ‫(רא"ם ועוד)‪ ,‬היכן נאמר בפסוק שאילו‬ ‫'התהלך לפני'‪.‬‬ ‫היתה התורה בשמים היה האדם מחויב‬ ‫וביאר החתם סופר‪ ,‬כי יש אדם שעדיין‬ ‫לעלות אחריה‪ .‬הרי הכתוב אומר רק 'לא‬ ‫צריך סעד לתומכו‪ .‬בכל יום עומדים‬ ‫בשמים היא'‪ .‬ולכאורה היה אפשר לפרש‬ ‫לפניו נסיונות חדשים‪ ,‬והוא צריך סיוע מן‬ ‫שבא הכתוב רק ללמדנו שהתורה ניתנת‬ ‫השמים שלא ליפול בהם‪ .‬אבל כאשר‬ ‫להשגה‪ ,‬ואילו היתה בשמים לא היתה‬ ‫האדם זוכה באמת לעמוד 'לפני ה''‪ ,‬הרי‬ ‫בידינו להשיגה‪ ,‬אבל מנין שאילו היתה‬ ‫הוא מגיע למדרגה שכל כולו עומד לפני‬ ‫שם היה מוטל על האדם לעלות אחריה‬ ‫הבורא יתברך‪ ,‬והנסיון שוב אינו אוחז בו‬ ‫וללמדה‪.‬‬ ‫באותו אופן‪ .‬זהו ענין 'התהלך לפני'‪,‬‬ ‫ואמר שהדבר מדויק מתוך לשון הכתוב‬ ‫שהוא נעשה דבוק כל כך בהשי"ת עד‬ ‫עצמו‪ .‬התורה אומרת 'לא בשמים היא‬ ‫שאינו צריך עוד סעד לתומכו‪.‬‬ ‫לאמר מי יעלה לנו השמימה'‪ .‬משמע‬ ‫ועפ"ז ביאר החתם סופר את דברי הגמרא‬ ‫שאילו היתה התורה בשמים אכן היתה‬ ‫בענין ירבעם בן נבט (סנהדרין קב‪ .).‬אמר‬ ‫הטענה 'מי יעלה לנו השמימה'‪ ,‬והיה‬ ‫לו הקב"ה‪' ,‬חזור בך‪ ,‬ואני ואתה ובן ישי‬ ‫האדם צריך לעלות אחריה‪ .‬אלא שבאמת‬ ‫נטייל בגן עדן'‪ .‬שאל ירבעם 'מי בראש'‪,‬‬ ‫'לא בשמים היא'‪ ,‬כי 'קרוב אליך הדבר‬ ‫והשיב לו הקב"ה 'בן ישי בראש'‪.‬‬ ‫מאד בפיך ובלבבך לעשותו'‪.‬‬ ‫וכששמע כן לא רצה לחזור בו‪.‬‬ ‫ועדיין יש להבין מה מלמדת אותנו‬ ‫והדבר פלא [וכבר הקשו כן המפרשים]‪,‬‬ ‫התורה בזה‪ ,‬ומהו הענין שאילו היתה‬ ‫הרי הקב"ה הקדים ואמר 'אני ואתה ובן‬ ‫התורה בשמים היה האדם צריך לעלות‬ ‫ישי'‪ .‬ואם שאלתו של ירבעם היתה רק מי‬ ‫לשם אחריה‪.‬‬ ‫יהיה ראשון בינו לבין דוד‪ ,‬לכאורה כבר‬ ‫לעמוד לפני ה'‬ ‫נתפרש הדבר בלשון 'אני ואתה ובן ישי'‪.‬‬ ‫ומה היתה אפוא שאלתו 'מי בראש'‪ .‬ועוד‪,‬‬ ‫וראיתי להגה"ק החתם סופר זי"ע‪,‬‬ ‫שלמעשה השיבו הקב"ה 'בן ישי בראש'‪,‬‬ ‫בתחילת הפרשה‪ ,‬שעמד על הכתוב 'אתם‬ ‫שהוא לכאורה היפך הסדר שאמר‬ ‫נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם‪,‬‬ ‫בתחילה‪.‬‬ ‫ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל‬ ‫איש ישראל' (דברים כט‪:‬ט)‪ ,‬ומבאר את‬ ‫ונקדים בזה פירוש ששמעתי מכ"ק מרן‬ ‫עומק הענין של עמידה 'לפני ה' אלקיכם'‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כד‬ ‫אמנם החתם סופר עצמו מבאר את‬ ‫אאדמו"ר זצוק"ל‪ .‬דהנה מצינו בחז"ל‬ ‫שאלת 'מי בראש' על פי הבחינה של‬ ‫בחינה של 'צדיק גוזר והקב"ה מקיים'‪,‬‬ ‫אברהם אבינו שנאמר בו 'התהלך לפני'‪.‬‬ ‫וכמו שאמרו על חוני המעגל (תענית כג‪,).‬‬ ‫ירבעם ביקש לדעת אם לאחר שישוב‬ ‫'ותגזר אומר' (איוב כב‪:‬כח) ‪ -‬אתה גזרת‬ ‫יוכל מיד לעמוד בבחינת 'לפני ה''‪ ,‬שאינו‬ ‫מלמטה והקב"ה מקיים מאמרך מלמעלה‪.‬‬ ‫צריך עוד סעד לתומכו ואינו חושש ליפול‬ ‫וכן מצינו בחינת 'הקב"ה גוזר וצדיק‬ ‫ממדרגתו‪.‬‬ ‫מבטל'‪ ,‬כדאיתא בגמרא (מו"ק טז‪ ):‬על‬ ‫הכתוב 'אמר אלקי ישראל לי דבר צור‬ ‫אבל ירבעם‪ ,‬לאחר שעבר עבירות‬ ‫ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת‬ ‫חמורות כל כך‪ ,‬לא היה יכול להגיע מיד‬ ‫אלקים' (ש"ב כג‪:‬ג)‪ ,‬מאי קאמר‪ .‬א"ר אבהו‪,‬‬ ‫לבחינה זו‪ ,‬שהרי עדיין היה צריך לעמוד‬ ‫ה"ק‪' ,‬אמר אלקי ישראל לי דבר צור‬ ‫בנסיונות ולתקן את אשר פגם‪ .‬משא"כ‬ ‫ישראל' ‪ -‬אני מושל באדם‪ .‬מי מושל בי‪,‬‬ ‫דוד המלך ע"ה שהיה קדוש מרחם‪ ,‬וכמו‬ ‫א‬ ‫צדיק‪ ,‬שאני גוזר גזרה ומבטלה‪.‬‬ ‫שמצינו בגמרא (ב"ב יז‪ ).‬שהגיע למדרגה‬ ‫שלא שלט בו יצר הרע‪ ,‬ולמדהו מן הפסוק‬ ‫הרי שכאשר זוכה איש ישראל למדרגת‬ ‫'ולבי חלל בקרבי' (תהלים קט‪:‬כב)‪ .‬וכן‬ ‫צדיק אמיתי‪ ,‬נותן לו הקב"ה כח לפעול‬ ‫בירושלמי (ברכות פ"ט ה"ה‪ ,‬סוטה פ"ה ה"ה)‬ ‫לפניו ולהמתיק גזירות שמים‪ .‬ולפ"ז‬ ‫דרשו שדוד המלך ע"ה הרג את היצר הרע‬ ‫פירש כ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל‪ ,‬ששאלת‬ ‫בלבבו‪.‬‬ ‫ירבעם 'מי בראש' לא היתה בעיקרה מי‬ ‫יהיה ראשון בינו לבין דוד בן ישי‪ ,‬אלא‬ ‫ולכן כששאל ירבעם 'מי בראש'‪ ,‬היתה‬ ‫מי מהם יזכה להיות בבחינה זו של צדיק‬ ‫שאלתו אם גם הוא יזכה מיד למדרגה זו‬ ‫שבכחו לפעול לפני הקב"ה ולהמתיק‬ ‫שאינו צריך סעד לתומכו‪ .‬ועל זה השיבו‬ ‫גזירות‪.‬‬ ‫הקב"ה 'בן ישי בראש'‪ .‬דוד המלך כבר‬ ‫עומד במדרגה זו‪ ,‬אבל אתה צריך עדיין‬ ‫בתחילה אמר לו הקב"ה 'אני ואתה ובן‬ ‫לשוב ולתקן‪ ,‬עד שתהא בטוח שלא לשוב‬ ‫ישי'‪ ,‬ולא אמר לו 'אתה ואני'‪ .‬ועל שאלתו‬ ‫לכסלה עוד‪ .‬זוהי מדרגת הצדיק העומד‬ ‫'מי בראש' השיבו הקב"ה 'בן ישי בראש'‪.‬‬ ‫'לפני ה''‪ ,‬ואינו צריך עוד סעד לתומכו‪.‬‬ ‫דוד המלך ע"ה‪ ,‬בכח קדושתו זכה לבחינה‬ ‫זו של המתקת הדינים וביטול הגזירות‪.‬‬ ‫ומביא החתם סופר מעשה באלישע‪,‬‬ ‫וכן מצינו כח מיוחד בספר תהלים שלו‪,‬‬ ‫שביקש מאליהו הנביא 'ויהי נא פי שנים‬ ‫שע"י תפילותיו של דוד המלך יכולים‬ ‫ברוחך אלי' (מ"ב ב‪:‬ט‪-‬י)‪ .‬אלישע ביקש‬ ‫לפעול ישועות גדולות והמתקת גזירות‪.‬‬ ‫לזכות למדרגה גדולה שיהיה בו פי שנים‬ ‫למדרגה זו לא זכה ירבעם‪.‬‬ ‫א והגמ' ממשיך "אלה שמות הגבורים אשר לדוד יושב בשבת תחכמוני וגו'" (ש"ב כג‪:‬ח)‪ .‬מאי קאמר‪.‬‬ ‫א"ר אבהו‪ ,‬ה"ק‪ :‬ואלה שמות גבורותיו של דוד ‪ -‬יושב בשבת‪ .‬בשעה שהיה יושב בישיבה‪ ,‬לא היה‬ ‫יושב על גבי כרים וכסתות אלא על גבי קרקע‪ .‬דכל כמה דהוה רביה עירא היאירי קיים הוה מתני‬ ‫להו [עירא היאירי] לרבנן על גבי כרים וכסתות‪ .‬כי נח נפשיה‪ ,‬הוה מתני דוד לרבנן‪ ,‬והוה יתיב על‬ ‫גבי קרקע‪ .‬אמרו ליה‪ :‬ליתיב מר אכרים וכסתות‪ .‬לא קביל עליה‪ .‬תחכמוני ‪ -‬אמר רב‪ :‬אמר לו‬ ‫הקב"ה‪ :‬הואיל והשפלת עצמך‪ ,‬תהא כמוני‪ ,‬שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה‪.‬‬ ‫כה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לשבת תשובה) בשם הבעל שם טוב‬ ‫מרוח רבו‪ .‬ואליהו הנביא השיב לו שאם‬ ‫הקדוש זי"ע‪ ,‬שכאשר ההתעוררות באה‬ ‫יראה אותו בעת הסתלקותו תתקיים‬ ‫מלמעלה‪ ,‬תחילתה היא במדת הדין‪,‬‬ ‫בקשתו‪ .‬ואכן מצינו באלישע בחינה של‬ ‫ואח"כ צריכים להמשיך עליה רחמים‬ ‫פי שנים מרוח אליהו‪.‬‬ ‫וחסדים‪ .‬אבל כאשר האדם הוא הראשון‬ ‫ועפ"ז מבאר החתם סופר את הכתוב‬ ‫שמתעורר מעצמו‪ ,‬הרי תחילת הדבר‬ ‫'אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם'‪,‬‬ ‫עצמה היא ברחמים ובחסדים‪.‬‬ ‫אותו היום היה יום פטירתו של משה‬ ‫ועל זה פי' הבעל שם טוב הקדוש את‬ ‫רבינו‪ ,‬וכמו שפירש רש"י 'מלמד שכינסם‬ ‫הכתוב 'אשה כי תזריע וילדה זכר' (ויקרא‬ ‫משה לפני הקב"ה ביום מותו להכניסם‬ ‫יב‪:‬ב)‪ .‬כאשר ההתעוררות היא תחילה‬ ‫בברית'‪ .‬ואם יזכו ישראל לראות את משה‬ ‫מלמטה ואח"כ בא הסיוע מלמעלה‪ ,‬הרי‬ ‫רבינו כאשר הוא נלקח מאתם‪ ,‬כשם‬ ‫'וילדה זכר'‪ ,‬שהוא בחינת רחמים‪ .‬משא"כ‬ ‫שאלישע ראה את אליהו בעת‬ ‫כאשר ההתעוררות באה תחילה מלמעלה‪,‬‬ ‫הסתלקותו‪ ,‬יוכלו לקבל מרוחו ולהגיע גם‬ ‫הרי תחילתה בבחינת דין‪.‬‬ ‫הם לבחינת 'לפני ה' אלקיכם'‪ .‬משה רבינו‬ ‫היה בבחינה זו שאינו צריך סעד לתומכו‪,‬‬ ‫וכך רואים לפעמים‪ ,‬שרק לאחר שבאה‬ ‫וביום הסתלקותו נפתח להם הכח לזכות‬ ‫ח"ו צרה על האדם‪ ,‬הוא מתעורר ומקבל‬ ‫אף הם לבחינת 'לפני ה''‪.‬‬ ‫על עצמו קבלה טובה‪ .‬ודאי גם‬ ‫להתעוררות זו יש ערך גדול‪ ,‬אבל טוב‬ ‫ההתעוררות צריכה לבוא מן האדם‬ ‫ונעלה יותר כאשר האדם אינו ממתין עד‬ ‫ובימים אלו טוב להזכיר את הרה"ק רבי‬ ‫שיעוררוהו מן השמים‪ ,‬אלא הוא מקדים‬ ‫לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע‪ .‬וידוע מה‬ ‫ומעורר את עצמו מתוך רצון להתקרב אל‬ ‫שכתב בספה"ק קדושת לוי (דרוש‬ ‫הבורא יתברך‪ .‬אז תחילת ההתעוררות‬ ‫לשבועות) בשם הרמב"ן (ספר האמונה‬ ‫עצמה היא ברחמים ובחסדים‪.‬‬ ‫והבטחון המיוחס לרמב"ן פרק י"ט) על‬ ‫וכן אמר הרה"ק הרבי מלובלין זי"ע (זאת‬ ‫הכתוב 'אם תעירו ואם תעוררו את‬ ‫זכרון קצ"א) בענין ביאת המשיח על פי‬ ‫האהבה עד שתחפץ' (שיה"ש ב‪:‬ז)‪ .‬כאשר‬ ‫ענין זה של 'אשה כי תזריע'‪ ,‬שצריך‬ ‫באה לאדם התעוררות של יראת ה' או‬ ‫שתהא תחילה התעוררות מלמטה‪ ,‬ועי"ז‬ ‫אהבת ה'‪ ,‬צריך הוא לעשות לה כלי‬ ‫תהיה הגאולה ברחמים ובחסדים‪ .‬שאם‬ ‫ולהכניסה בתוך מציאותו‪ ,‬שלא תישאר‬ ‫תבוא תחילת ההתעוררות מאתנו‪ ,‬תהיה‬ ‫התעוררות חולפת בלבד‪ .‬וזהו 'עד‬ ‫הגאולה השלימה בפרהסיא וברחמים‬ ‫שתחפץ'‪ ,‬שתיעשה ההתעוררות בבחינת‬ ‫גדולים‪.‬‬ ‫חפץ וכלי הראוי להחזיק את ההתעוררות‪.‬‬ ‫ובזה מבאר את שני הכתובים הנראים‬ ‫והנה יש נפ"מ גדולה אם ההתעוררות‬ ‫כסותרים זה את זה‪ .‬מצד אחד נאמר‬ ‫מתחילה מלמעלה‪ ,‬או שהאדם מקדים‬ ‫'שובו אלי ואשובה אליכם' (מלאכי ג‪:‬ז)‪,‬‬ ‫ומעורר את עצמו מלמטה‪ ,‬ועי"ז זוכה‬ ‫שהקב"ה מבקש שישראל יתחילו תחילה‬ ‫לבחינת 'הבא לטהר מסייעין אותו' (יומא‬ ‫בהתעוררות מלמטה‪ .‬ומאידך אנו‬ ‫לח‪ .):‬דכתב בספה"ק בן פורת יוסף (דרוש‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כו‬ ‫עבודת ראש השנה‪ ,‬שהאדם יבוא אל‬ ‫מבקשים 'השיבנו ה' אליך ונשובה' (איכה‬ ‫היום הקדוש כשהוא מבקש לעמוד‬ ‫ה‪:‬כא)‪ .‬אלא שאנו מבקשים מהקב"ה‬ ‫בעצמו 'לפני ה' אלקיכם'‪ .‬שלא ימתין‬ ‫שיעורר אותנו באופן נסתר כל כך‪ ,‬שאף‬ ‫לדבר חיצוני שיעורר אותו‪ ,‬אלא יכין את‬ ‫שהכח בא מלמעלה‪ ,‬יהיה הדבר נחשב‬ ‫עצמו מבעוד מועד ויעורר את נפשו‬ ‫כאילו אנחנו התחלנו תחילה‪.‬‬ ‫לעבודתו יתברך‪.‬‬ ‫ובזה מפרש גם את הכתוב 'יהי חסדך ה'‬ ‫וזהו עומק הלשון 'לפני ה' אלקיכם'‪.‬‬ ‫עלינו כאשר יחלנו לך' (תהלים לג‪:‬כב)‪ .‬אנו‬ ‫האדם מקדים לעורר את עצמו לפני‬ ‫מבקשים שהחסד הבא מן הקב"ה יהיה‬ ‫שתבוא ההתעוררות מלמעלה‪ .‬ועל דרך‬ ‫באופן של 'כאשר יחלנו לך'‪ ,‬כאילו אנו‬ ‫זה יש לפרש את דברי הגמרא (ר"ה טז‪,):‬‬ ‫הקדמנו תחילה את הייחול ואת‬ ‫'כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה‬ ‫ההתעוררות‪.‬‬ ‫מריעין לה בסופה'‪ .‬שצריכה להיות‬ ‫וזהו גם ענין 'אעירה שחר' (שם נז‪:‬ט)‪,‬‬ ‫בתחילת השנה איתערותא דלתתא‪ ,‬כדי‬ ‫ופירש רש"י‪' ,‬אני מעורר את השחר ואין‬ ‫שההנהגה תהיה בחסדים וברחמים‪ ,‬ולא‬ ‫השחר מעוררני'‪ ,‬ומקורו בירושלמי‬ ‫יצטרכו לעוררו ע"י מדת הדין‪.‬‬ ‫(ברכות פ"א ה"א)‪ .‬וכן כתב הטורי זהב‬ ‫וזהו מה שכתב הטורי זהב (או"ח סי'‬ ‫(או"ח סי' א' סק"ב) שעבודת האדם היא‬ ‫תקפ"ה סק"ז)‪ ,‬שפעם אחת פירשו לו‬ ‫להיות המתחיל תחילה ולעורר את עצמו‪,‬‬ ‫בחלומו את הכתוב 'בחצוצרות וקול‬ ‫ולא להמתין עד שיעוררוהו מן השמים‪.‬‬ ‫שופר הריעו לפני המלך ה'' (תהלים צח‪:‬ו)‪,‬‬ ‫בחינת השופר‬ ‫שהרמז בזה הוא ע"פ זה הגמרא‪ ,‬שיהיו‬ ‫ישראל מקדימים את התרועה שלהם‬ ‫וזוהי גם בחינת השופר בחודש אלול‪.‬‬ ‫'לפני המלך ה''‪ ,‬דהיינו שיקדימו הם‬ ‫הקב"ה נתן לנו חודש שלם קודם בוא‬ ‫להתעורר בקול שופר מלמטה‪ ,‬קודם‬ ‫השנה החדשה‪ ,‬כדי שלא יגיע האדם‬ ‫שיצטרכו להתעוררות הבאה עליהם‬ ‫לראש השנה מתוך שינה ויצטרך שקול‬ ‫מלמעלה‪ .‬וע"י שאנו מקדימים לעורר את‬ ‫הדין יעורר אותו‪ ,‬אלא עוד בחודש אלול‬ ‫עצמנו‪ ,‬אנו ממשיכים עלינו חסדים‬ ‫יתקע בשופר ויקיים בעצמו 'עורו ישנים‬ ‫ורחמים‪.‬‬ ‫משינתכם' (רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ד)‪,‬‬ ‫ויתחיל להתעורר מעצמו‪.‬‬ ‫זכות הצדיקים וסעודת הילולא‬ ‫כאשר האדם מעורר את עצמו תחילה‬ ‫אנו יושבים כאן ביומא דהילולא של זקני‬ ‫ומכין את לבו קודם בוא יום הדין‪ ,‬הרי‬ ‫בעל הבית שערים זי"ע‪ ,‬וביום זה חל גם‬ ‫הוא ממשיך על עצמו רחמים וחסדים‪,‬‬ ‫יומא דהילולא של זקני הרה"ק רבי‬ ‫וע"י התעוררות זו נמתקים הדינים בראש‬ ‫מיכל'ע מזלאטשוב זי"ע‪.‬‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫איתא בשו"ת מהרי"ל (החדשות סי' ק"ד)‪,‬‬ ‫וזהו 'אתם נצבים היום כולכם לפני ה'‬ ‫שנשאל על אדם שנדר שלא לאכול חוץ‬ ‫אלקיכם'‪ .‬ובזוהר הקדוש איתא (ח"ג רלא‪,).‬‬ ‫לביתו אא"כ תהיה זו סעודת מצוה‪ .‬ודן‬ ‫'היום דא ראש השנה'‪ .‬ויש לומר שזוהי‬ ‫שם איזו סעודה נחשבת לסעודת מצוה‪.‬‬ ‫כז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לעשות‪ ,‬ולקבל על עצמו דבר שיוכל‬ ‫והביא מסעודה שתלמיד חכם שרוי‬ ‫לעמוד בו‪.‬‬ ‫בתוכה‪ ,‬שעליה אמרו חז"ל מעלה גדולה‬ ‫(ברכות סד‪ .).‬ומזה כתב לענין הסעודה‬ ‫אם יכול הוא להוסיף מעט בלימוד‬ ‫שעושים בל"ג בעומר לכבוד התנא רבי‬ ‫התורה‪ ,‬ילמד בכל יום מעט ויוסיף עוד‬ ‫שמעון בר יוחאי‪ ,‬שיש לה דין סעודת‬ ‫מעט‪ .‬אם יכול הוא להכניס יותר כח‬ ‫מצוה אף לענין נדר זה‪.‬‬ ‫בתפילתו‪ ,‬יתאמץ בברכה אחת ועוד‬ ‫ברכה אחת‪ .‬ואם קשה עליו כל העבודה‬ ‫כאשר עורכים סעודה לכבודם של‬ ‫שבלב‪ ,‬יקח את אותו מעט שבכחו‬ ‫צדיקים‪ ,‬אין זו רק הזכרת דברי ימיהם‪,‬‬ ‫לעשות ויעשהו בשלימות‪.‬‬ ‫אלא יש בזה התקשרות לזכותם‬ ‫ולתורתם‪ .‬ונחשב הדבר בבחינה של‬ ‫כל ברכה וברכה שהוא יכול לחטוף‬ ‫סעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה‪ ,‬שיש‬ ‫בכוונה‪ ,‬כל שמעתתא וכל סוגיא בגמרא‬ ‫בה קדושת סעודת מצוה‪.‬‬ ‫שהוא יכול להוסיף‪ ,‬כל מעט טהרת‬ ‫המחשבה שהוא יכול להשיג‪ ,‬וכל נקודה‬ ‫וסיפר לי הגה"צ אבד"ק ערלוי ב"פ‬ ‫של אהבת ה'‪ ,‬התלהבות וקרבת אלקים‬ ‫שליט"א‪ ,‬אשר הגה"ק רבי שלמה אליעזר‬ ‫שהוא יכול להכניס בעבודתו‪ ,‬אין לך דבר‬ ‫אלפנדרי זי"ע אמר לבעל מנחת אלעזר‬ ‫גדול מזה‪.‬‬ ‫זי"ע‪ ,‬שעם שני גדולי אונגארן הוא‬ ‫משתעשע בכל יום ויום‪ ,‬הלוא המה החתם‬ ‫תרי"ג מצוות הן‪ ,‬וכל אחד צריך להתבונן‬ ‫סופר והבית שערים‪ .‬וזכות גדולה היא לנו‬ ‫בעצמו במה עליו להתחזק‪ .‬אין הקב"ה‬ ‫שאנו יושבים כאן בצוותא חדא ומזכירים‬ ‫תובע מן האדם אלא את אשר בכחו‪ ,‬אבל‬ ‫את הצדיקים ואת תורתם‪.‬‬ ‫את אשר בכחו עליו לעשות‪ .‬וזהו 'כי‬ ‫קרוב אליך הדבר מאד' ‪ -‬לא דבר הרחוק‬ ‫בפיך ובלבבך לעשותו‬ ‫ממנו ולא דבר שאין בידו להשיגו‪ ,‬אלא‬ ‫ועל פי כל זה יש לפרש את סיום הכתוב‪,‬‬ ‫'בפיך ובלבבך לעשותו'‪.‬‬ ‫'כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך‬ ‫יעזור השי"ת שנזכה כולנו לכתיבה‬ ‫לעשותו'‪ .‬הקב"ה מבקש שהאדם עצמו‬ ‫וחתימה טובה‪ ,‬וניוושע בכל הישועות‬ ‫יהיה המתחיל‪ .‬אל ימתין עד שיעוררוהו‪,‬‬ ‫הנצרכות לנו‪ ,‬בשנה טובה ומתוקה‪ ,‬בכל‬ ‫אלא יתחיל הוא בדבר שהוא בכחו‪ ,‬וע"י‬ ‫הישועות ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬בבנים‬ ‫התחלה זו יזכה לסייעתא דשמיא שיהיה‬ ‫ובבני בנים עוסקים בתורה ובמצוות‪,‬‬ ‫הדבר קרוב אליו ותהא לו הברכה‬ ‫במזוני רויחי ובחיי אריכי‪.‬‬ ‫'לעשותו'‪.‬‬ ‫ויעזור השי"ת בחן ובחסד לשידוכים‬ ‫אין הכוונה שהאדם יקבל על עצמו דברים‬ ‫טובים והגונים‪ ,‬שיהא הדבר נאה ומקובל‬ ‫שאין בכחו לעמוד בהם‪ .‬פעמים שאדם‬ ‫לכל אחד ואחד‪ ,‬לשלום בית‪ ,‬לפרנסה‬ ‫רוצה להתחזק בדברים גדולים‪ ,‬אבל‬ ‫בהרחבה ולבריאות השלימה‪ .‬וימשיך‬ ‫באמת אין בידו להחזיק בהם לאורך ימים‪,‬‬ ‫השי"ת עלינו רחמים וחסדים‪ ,‬ונזכה כבר‬ ‫ועל מה שאינו בכחו אין לו להצטער‪.‬‬ ‫לגאולה השלימה במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫עבודתו היא להתבונן מה אכן בידו‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כח‬ ‫סיום הש"ס ‪ -‬יא"צ של כ"ק מרן אדמו"ר זצוק"ל‬ ‫ערב ר"ה של תשפ"ו‬ ‫להיות מן המסיימים‪ ,‬יש בו חשיבות‬ ‫סיימו עתה את הש"ס ברבים‪ .‬אמת הוא‪,‬‬ ‫גדולה‪ .‬וכאשר הציבור כולו מצטרף יחד‪,‬‬ ‫שגם כאשר מחלקים את הש"ס בין רבים‪,‬‬ ‫נעשה מזה סיום הש"ס של רבים‪ ,‬וגם אלו‬ ‫ב'חלוקה דרבנן'‪ ,‬וכל אחד מקבל על‬ ‫א‬ ‫שמשתתפים בסיום נכללים בו‪.‬‬ ‫עצמו ללמוד מסכת אחת או חלק אחד‪,‬‬ ‫יש בזה בחינה של סיום הש"ס‪.‬‬ ‫לדעת את המעשה אשר יעשון‬ ‫באנו להתאסף יחד ביום ההילולא של‬ ‫ואומרים העולם רמז נאה בתיבת 'סיום'‪.‬‬ ‫כ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל‪ ,‬וידוע כחו‬ ‫כאשר כותבים את אותיותיה במילואן ‪-‬‬ ‫בזה שהיה בבחינת מה שאמרו חז"ל‪' ,‬אין‬ ‫סמ"ך יו"ד ו"ו מ"ם‪ ,‬הרי האותיות‬ ‫לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של‬ ‫הנעלמות‪ ,‬מלבד גוף האותיות סיו"ם‪,‬‬ ‫הלכה' (ברכות ח‪ .).‬הוא היה בקי בכל חלקי‬ ‫עולות אף הן כמנין 'סיום'‪ .‬נמצא שגם‬ ‫התורה‪ ,‬בבבלי ובירושלמי‪ ,‬בנגלה‬ ‫האותיות הנעלמות עולות כמנין סיו"ם‪.‬‬ ‫ובנסתר‪ .‬המעיין בספריו יראה שאין‬ ‫ויש בזה רמז‪ ,‬שגם מי שאינו מן הנראים‬ ‫כמעט דף בש"ס בבלי או בירושלמי‪ ,‬סימן‬ ‫כמי שסיימו בעצמם‪ ,‬אלא הוא בכלל‬ ‫בשולחן ערוך או פרשה בזוה"ק‪ ,‬שאינם‬ ‫המשתתפים‪ ,‬גם לו יש חלק בסיום‪.‬‬ ‫נזכרים בדבריו‪ ,‬וכן בשאר חלקי התורה‪.‬‬ ‫ובפרט כאשר עושים סיום הש"ס ברבים‪,‬‬ ‫והוא היה אומר שאי אפשר לברר הלכה‬ ‫ויש מי שסיים את מסכתו ממש‪ ,‬ויש מי‬ ‫למעשה כראוי בלא ידיעה רחבה בכל‬ ‫שקיבל על עצמו ורצה לסיים‪ ,‬ולא עלה‬ ‫התורה‪ .‬צריך שתהיה לאדם שאיפה‬ ‫בידו לגמור הכל‪ ,‬מ"מ עצם הדבר‬ ‫לידיעה רחבה בכל מקצועות התורה‪ ,‬עד‬ ‫שנתחבר אל ציבור לומדי התורה ורצה‬ ‫א‬ ‫וכתב המהרש"ל בים של שלמה (ב"ק פ"ז)‪ ,‬דאיתא בגמרא (שבת קיח‪' :):‬אמר אביי‪ ,‬תיתי לי דכי‬ ‫חזינא צורבא מדרבנן דשלים מסכתא עבידנא יומא טבא לרבנן'‪ .‬הרי שאביי עצמו לא היה המסיים‪,‬‬ ‫ובכל זאת עשה יום טוב לרבנן‪ ,‬ומכאן שאפילו מי שלא סיים מסכתא‪ ,‬מצוה רבה שישמח עם המסיים‪.‬‬ ‫והביאו הש"ך (יו"ד סי' רמ"ו ס"ק כ"ז)‪ ,‬וכ"כ גם המהרש"א (שבת שם)‪.‬‬ ‫וז"ל השדי חמד (מערכת מ"ם כלל קצ"ח)‪' :‬ומצוה שעושין אותה הרבה בני אדם בשותפות‪ ,‬כל אחד‬ ‫נוטל שכר כאילו עשאה כולה לבדו‪ .‬ומטעם זה נוהגים כל בית ישראל לעשות חברת ש"ס‪ ,‬ומחלקים‬ ‫הש"ס בין כמה בני אדם‪ ,‬שכל אחד לוקח מסכתא אחת‪ ,‬ועושים סיום פעם אחת בשנה‪ ,‬ושורת הדין‬ ‫נותנת שיטול כל אחד שכר טוב כאילו למד כל הש"ס כולו'‪.‬‬ ‫ועי' בשו"ת משנה הלכות (חי"א סי' תמ"ט) ‪ ,‬שנשאל באדם שלא למד את המסכת ובא לסיום‪ ,‬אם‬ ‫רשאי לומר יחד עם המסיימים 'הדרן עלך'‪ .‬וכתב על פי דברי המשנה (מכות פ"א מ"ז)‪' :‬על פי שנים‬ ‫עדים או שלשה עדים יומת המת' (דברים יז‪:‬ו)‪' ,‬אם מתקיימת העדות בשנים‪ ,‬למה פרט הכתוב בשלשה‬ ‫וכו'‪ .‬רבי עקיבא אומר‪ :‬לא בא השלישי אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו‪ .‬ואם כן ענש‬ ‫הכתוב לנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה‪ ,‬על אחת כמה וכמה ישלם שכר לנטפל לעושי מצוה‬ ‫כעושי מצוה'‪ .‬ולפ"ז ‪ ,‬הבא לסיום הרי הוא 'נטפל לעושי מצוה'‪ ,‬וממילא הוא גם בכלל הלומדים‪ ,‬ולכן‬ ‫יכול לומר 'הדרן עלך' עם המסיימים‪ .‬וע"ש עוד בזה באריכות‪.‬‬ ‫כט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫שנעשה בר חיובא הוא צריך לדעת כיצד‬ ‫שיוכל להבין דבר מתוך דבר ולברר כל‬ ‫ב‬ ‫להתנהג בכל יום ויום‪.‬‬ ‫ענין על מקומו‪.‬‬ ‫אין הכוונה שלא ידע את מצב הדור או‬ ‫אמרו רבותינו (עי' עירובין ע‪' ):‬ברא כרעא‬ ‫שלא הבין את המציאות‪ .‬אדרבה‪ ,‬הוא ידע‬ ‫דאבוה'‪ .‬ויש לפרשו‪ ,‬שהבן מבקש ללכת‬ ‫היטב כיצד העולם מתנהל‪ .‬אלא שרצה‬ ‫בעקבות אביו‪ ,‬באותן דרכים ובאותן‬ ‫להעמיד את היסוד‪ ,‬שלפני הכל צריך‬ ‫פסיעות שלימדו אביו‪ .‬ואנו‪ ,‬שזכינו‬ ‫יהודי לדעת מה ה' שואל מעמו‪ ,‬לדעת‬ ‫לראות את דרכו בקודש‪ ,‬יש לנו להשתדל‬ ‫'את המעשה אשר יעשון'‪.‬‬ ‫לילך בדרכו כפי כוחנו‪.‬‬ ‫'הריעו לה' כל הארץ'‬ ‫ואף שכ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל עסק‬ ‫ובחסדי השי"ת זכינו במסגרת 'כהלכתו'‬ ‫בכל חלקי התורה‪ ,‬מ"מ היה תובע במיוחד‬ ‫ללמוד בכל יום הלכה‪ ,‬סימן אחר סימן‬ ‫את לימוד ההלכה‪ .‬דעתו היתה שהדבר‬ ‫וסעיף אחר סעיף‪ .‬במשך השנה למדנו‬ ‫הראשון שיהודי צריך לדעת הוא הלכה‬ ‫הלכות ציצית ותפילין וברכות הפירות‪,‬‬ ‫למעשה‪ ,‬לדעת 'את המעשה אשר יעשון'‬ ‫ג‬ ‫ובסדרי החזרה אף הלכות שבת‪.‬‬ ‫(שמות יח‪:‬כ)‪ .‬אם האדם אינו יודע מה עליו‬ ‫לעשות‪ ,‬כיצד יוכל להתנהג כיהודי כראוי‪.‬‬ ‫ובכל פעם שחוזרים ולומדים הלכה‬ ‫לאחר שידע את המעשה אשר יעשה‪,‬‬ ‫מוצאים בה דבר חדש‪ ,‬כמו שאמרו 'כל‬ ‫יכול הוא להוסיף ולעלות בכל שאר חלקי‬ ‫זמן שאתה ממשמש בה אתה מוצא בה‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫טעם' (עירובין נד‪ .):‬אפילו סעיף פשוט‬ ‫בשו"ע שכבר למדוהו פעמים רבות‪ ,‬יכול‬ ‫פעם שאל אותו אחד בענין בחור צעיר‪,‬‬ ‫לעורר שאלה חדשה‪ ,‬בירור חדש והשגה‬ ‫אם צריך ללמוד לומדות בישיבה‪ .‬והשיב‪,‬‬ ‫חדשה‪.‬‬ ‫ודאי שבחור בן חמש עשרה צריך ללמוד‬ ‫לומדות‪ ,‬אולם עד אז‪ ,‬בהגיעו לבר מצוה‪,‬‬ ‫ומובא בשם כתבי האריז"ל (פרי עץ חיים‪,‬‬ ‫כבר היה ראוי שידע את ההלכות‬ ‫שער הזמירות פרק ה') רמז על הפסוק‬ ‫הנצרכות לו‪ .‬ואמר בדרך תביעה‪ ,‬וכי‬ ‫'הריעו לה' כל הארץ' (תהלים ק‪:‬א)‪ ,‬שראשי‬ ‫מדוע לא ידע בחור בר מצוה אורח חיים‬ ‫התיבות הם הלכ"ה‪ .‬כאשר באים להריע‬ ‫ויורה דעה הנוגעים למעשה ‪ -‬הרי משעה‬ ‫לפני הקב"ה‪ ,‬לתקוע בשופר ולקבל‬ ‫ב‬ ‫ואיתא בגמרא (סנהדרין מב‪ ).‬עה"פ "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה" (משלי כד‪:‬ו)‪ ,‬אמר רבי אחא‬ ‫בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן‪ :‬במי אתה מוצא מלחמתה של תורה‪ ,‬במי שיש בידו חבילות‬ ‫חבילות של משנה'‪ .‬וברש"י שם פירש‪ :‬מלחמתה של תורה הוריותיה ולעמוד על בוריה ועל עיקרה‪,‬‬ ‫לא כאדם המפולפל ומחודד ובעל סברא ולא למד משניות וברייתות הרבה‪ ,‬כי מהיכן יתגלה הסוד‪.‬‬ ‫אלא בבעל משניות הרבה‪ ,‬שאם יצטרך לו טעם בכאן‪ ,‬ילמדנו מתוך משנה אחרת‪ ,‬או אם יקשה לו‬ ‫דבר על דבר‪ ,‬יבין מתוך משניות הרבה שבידו‪ ,‬הא מני פלוני היא‪ ,‬ששמענוהו במקום אחר אומר‬ ‫כך'‪ .‬ובמאירי שם כתב‪ ,‬וז"ל‪ :‬לעולם יהא אדם שקוד ללמוד תורה הרבה‪ ,‬ואל יהא נשען בבינתו‬ ‫ופלפולו‪ ,‬שאין הפלפול כלום לענין הוראה במקום שאין שם ידיעה וכו'‪.‬‬ ‫ג‬ ‫והר"ר הלל דוד גינזבורג שליט"א והר"ר ישעי' זכריש שליט"א ובני הרה"צ ר' יחיאל שליט"א‬ ‫והאחרים שעוסקים בזה יתברכו בכל מילי דמיטב‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ל‬ ‫הקנס אינו עובר בירושה‪ .‬אולם תורה‬ ‫מלכות שמים‪ ,‬ראשית הכל היא ההלכה‪.‬‬ ‫ועבודת ה' הבאות מתוך אהבה נשארות‬ ‫האדם צריך לדעת כיצד הקב"ה רוצה‬ ‫חקוקות בבית ובבנים אחריו‪.‬‬ ‫שיעבוד אותו‪.‬‬ ‫וזהו 'אשרי בניו אחריו'‪ ,‬שבניו מהלכים‬ ‫וזהו גם ענין 'מלכותו בכל משלה' (תהלים‬ ‫בדרך התורה והמצות‪ .‬וכך פי' הפסוק‬ ‫קג‪:‬יט)‪ .‬אם יהודי אינו יודע הלכה‪ ,‬הרי‬ ‫(דברים יב‪:‬כח)‪' ,‬שמור ושמעת את כל‬ ‫אינו יודע מה מבקש ממנו מלך מלכי‬ ‫הדברים האלה אשר אנכי מצוך למען‬ ‫המלכים‪ .‬התורה היא כביכול האגרת‬ ‫ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם כי‬ ‫שהקב"ה שולח לאדם‪ ,‬ובה הוא מודיע לו‬ ‫תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלקיך'‪.‬‬ ‫מה רצונו ממנו‪.‬‬ ‫[והובאו דבריו בספה"ק ייטב לב (נח ד"ה‬ ‫יש שני אופנים שבהם אדם מקבל אגרת‪.‬‬ ‫א"י נח איש צדיק)]‪.‬‬ ‫לפעמים מגיע אליו אגרת מידיד טוב או‬ ‫וזהו 'הריעו לה' כל הארץ'‪ .‬כאשר התורה‬ ‫הזמנה לשמחה‪ .‬אגרת כזאת הוא פותח‬ ‫וההלכה הן בעיני האדם כאגרת של אהבה‬ ‫מיד וקורא בשמחה‪ .‬ולעומת זה‪ ,‬מגיע‬ ‫מאת הקב"ה‪ ,‬נעשית מזה שמחה‪ .‬האדם‬ ‫לפעמים חשבון שצריך לשלם או הודעה‬ ‫שמח על שזכה שהקב"ה מדבר אליו‪,‬‬ ‫על קנס מן הרשויות‪ .‬אותה אגרת אין‬ ‫שהקב"ה מבקש ממנו דבר מה‪ ,‬ושהוא‬ ‫האדם ממהר כל כך לפתוח‪ ,‬ולפעמים היה‬ ‫יכול לעשות את רצונו‪.‬‬ ‫מעדיף שלא לדעת כלל מה כתוב בה‪.‬‬ ‫א איד איז נישט קיין גארנישט‬ ‫וכך צריך אדם לשאול את עצמו‪ ,‬באיזה‬ ‫והנה סיימו עתה הלכות תפילין‪ .‬מובא‬ ‫אופן הוא מקבל את התורה שהקב"ה‬ ‫מהאר"י הקדוש ש'זכרנו לחיים' הוא כנגד‬ ‫שולח אליו ‪ -‬האם הוא רואה בה אגרת‬ ‫תפילין של ראש‪' ,‬מלך חפץ בחיים' כנגד‬ ‫של חיובים וקנסות בלבד‪ ,‬או אגרת של‬ ‫הקשר של תפילין של ראש‪ ,‬ו'וכתבנו‬ ‫אהבה מאת אביו שבשמים?‬ ‫בספר החיים' כנגד תפילין של יד‪.‬‬ ‫חז"ל דרשו על תיבת 'אנכי'‪' ,‬אנא נפשי‬ ‫וצריך להבין מה ענין תפילין של ראש‬ ‫כתבית יהבית' (שבת קה‪ .).‬הקב"ה נתן לנו‬ ‫ותפילין של יד לבקשות אלו‪ .‬תפילין של‬ ‫את התורה‪ ,‬כביכול הוא שולח ליהודי‬ ‫ראש קדושתם יתירה‪ ,‬ועליהם אמרו חז"ל‬ ‫אגרת ואומר לו‪ ,‬למד אותה ודע מה רצוני‬ ‫(מנחות לה‪ ):‬על הפסוק 'וראו כל עמי‬ ‫ממך‪ .‬כשיהודי מקבל את התורה באופן‬ ‫הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך'‬ ‫זה‪ ,‬הוא ניגש לכל הלכה בשמחה ובאהבה‪.‬‬ ‫(דברים כח‪:‬י) ‪' -‬אלו תפילין שבראש'‪ .‬יש‬ ‫וכתוב בספר אפיקי יהודה (ח"א דרוש י"ב)‬ ‫בהם בחינה של מדרגת הצדיק‪,‬‬ ‫על מה שנאמר 'מתהלך בתומו צדיק‬ ‫שהקדושה ניכרת עליו‪.‬‬ ‫אשרי בניו אחריו' (משלי כ‪:‬ז)‪ ,‬שיש מעלה‬ ‫נהגו בימים אלו לקבל ברכה מאדם גדול‬ ‫מיוחדת למי שעובד את הקב"ה מאהבה‪,‬‬ ‫וצדיק‪ ,‬כענין שאמרו (שבועות יד‪' ,).‬יבוא‬ ‫שעבודתו נשארת גם לבניו אחריו‪ .‬וביאר‬ ‫זכאי ויכפר על החייב'‪ .‬אדם מרגיש‬ ‫על פי דברי הגמרא (כתובות מב‪' ,):‬אין‬ ‫שאותו צדיק כבר זכה בדינו‪ ,‬ועל כן הוא‬ ‫אדם מוריש קנס לבניו'‪ .‬אם כל עבודתו‬ ‫מבקש לקבל ממנו ברכה‪.‬‬ ‫אינה אלא מחמת פחד מן העונש‪ ,‬הרי‬ ‫לא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫שלכל הפחות יתנו להם להיכנס אל החפץ‬ ‫מסופר על הרה"ק מראפשיץ זי"ע‪ ,‬שפעם‬ ‫חיים ולקבל ממנו ברכה לקראת השנה‬ ‫בחמשה עשר באב אמר שכבר פעלו‬ ‫החדשה‪ .‬כשנכנסו אליו ושמע שאין‬ ‫עבורו כתיבה וחתימה טובה‪ ,‬ועתה יכול‬ ‫עבורם מקום בישיבה‪ ,‬אמר‪ ,‬אם אין‬ ‫כל אחד לבוא ולקבל ממנו ברכה לשנה‬ ‫מקום‪ ,‬יישנו אצלי בבית‪ .‬כאשר שמעה‬ ‫טובה‪ .‬זוהי בחינת תפילין של ראש‪,‬‬ ‫הנהלת הישיבה את דבריו אמרו שכבר‬ ‫מדרגת הצדיק אשר 'שם ה' נקרא עליו'‪.‬‬ ‫ימצאו עבורם מקום‪.‬‬ ‫אולם יש מדרגה נוספת‪ ,‬והיא תפילין של‬ ‫לאחר מכן שאלו את החפץ חיים מה ראה‬ ‫יד‪ .‬לא די לאדם להישען על ברכתו‬ ‫להשתדל כל כך עבור שני בחורים אלו‪.‬‬ ‫ועבודתו של הצדיק‪' .‬וכתבנו בספר‬ ‫והשיב שהם נכדיו של הרה"ק‬ ‫החיים' נאמר לכל אחד ואחד‪ .‬גם האדם‬ ‫הבארדיטשוב'ער רב זי"ע‪ .‬אמר החפץ‬ ‫הפשוט צריך לדעת שהקב"ה חפץ‬ ‫חיים‪ ,‬אנו עומדים לפני ראש השנה‪,‬‬ ‫בעבודתו‪ ,‬ושגם הוא יכול להיכתב בספר‬ ‫ובימים הנוראים אנו צריכים את זכותו‬ ‫החיים ע"י עבודתו שלו‪.‬‬ ‫של בעל הקדושת לוי‪ ,‬שהיה סניגורן של‬ ‫יש חולשה המצויה אצל בני אדם‪ ,‬שהאדם‬ ‫ישראל‪ .‬את המעשה הזה שמעתי מאחד‬ ‫מבטל את עצמו ואומר‪ ,‬מי אני ומה אני‪,‬‬ ‫מצאצאי אותם בחורים‪.‬‬ ‫וכי יש חשיבות לתורה ולמצוות שלי‪.‬‬ ‫ובקדושת לוי (קדושות לפורים‪ ,‬קדושה‬ ‫וזכורני שפעם נכנס אל כ"ק מרן‬ ‫שלישית) מבואר‪ ,‬שאם יש אדם האומר‪,‬‬ ‫אאדמו"ר זצוק"ל יהודי חשוב מירושלים‪,‬‬ ‫וכי מה חשיבות יש לעבודתי לפני‬ ‫שהיה רבי ותלמיד חכם‪ ,‬אולם היה איש‬ ‫הקב"ה? וכי הקב"ה רוצה בתפלה שלי‬ ‫שמח ופשוט בהנהגתו‪ .‬כ"ק מרן אאדמו"ר‬ ‫ובתורה שלי ‪ -‬מי אני ומה אני? והוא‬ ‫זצוק"ל קיבלו בסבר פנים יפות כדרכו‬ ‫חושב שזו ענוה‪ .‬אבל אין זו ענוה‪,‬‬ ‫ואמר לו‪' ,‬שלום עליכם רבי‪ ,‬שלום עליכם‬ ‫ואדרבה כתב שם ש'הוא נוטה קצת‬ ‫תלמיד חכם'‪ .‬השיב אותו יהודי‬ ‫למינות'‪ .‬כי כאשר אדם אומר שעבודתו‬ ‫בענוותנותו‪' ,‬איך בין נישט א רבי‪ ,‬איך‬ ‫אינה שוה מאומה‪ ,‬חסרה בזה האמונה‬ ‫בין א גארנישט'‪ .‬אמר לו כ"ק מרן‬ ‫שהקב"ה נתן את התורה גם לו וצוה גם‬ ‫אאדמו"ר זצוק"ל‪' ,‬א גארנישט? א איד איז‬ ‫אותו לעבוד לפניו‪ .‬הקב"ה רוצה את‬ ‫נישט קיין גארנישט'‪ ,‬ובפרט תלמיד חכם‪.‬‬ ‫התפלה שלו‪ ,‬את התורה שלו ואת המצוה‬ ‫הדבר הזה נשאר חקוק בזכרוני‪ .‬אין יהודי‬ ‫שלו‪.‬‬ ‫שהוא 'גארנישט'‪ .‬אין יהודי שעבודתו‬ ‫כל יהודי צריך לדעת שכל תיבה שהוא‬ ‫אינה נחשבת‪.‬‬ ‫מתפלל‪ ,‬כל תיבה שהוא לומד‪ ,‬כל כוונה‬ ‫עבודתו של כל יהודי חשובה למעלה‬ ‫טובה‪ ,‬כל התגברות על היצר‪ ,‬וכל פעם‬ ‫שהוא עוזב את הרגליו ונכנס לבית‬ ‫והנה היה בחודש אלול שהגיעו שני‬ ‫המדרש לעבוד את קונו‪ ,‬עושים נחת רוח‬ ‫בחורים לראדין וביקשו להתקבל‬ ‫ותענוג גדול למעלה‪ .‬וצריך שיהא ליהודי‬ ‫לישיבתו של החפץ חיים‪ .‬למעשה אמרה‬ ‫תענוג מזה שיש להבורא ברוך הוא שמחה‬ ‫להם הנהלת הישיבה שאין מקום בישיבה‪,‬‬ ‫ואין אפשרות לקבלם‪ .‬ביקשו הבחורים‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לב‬ ‫שהוא בן עולם הבא‪ ,‬שנאמר "הליכות‬ ‫ממעשיו כביכול‪ .‬וזהו שכתוב בספר‬ ‫עולם לו" (חבקוק ג‪:‬ו)‪ ,‬אל תקרי הליכות‬ ‫יצירה 'אין למעלה מעונג'‪ .‬עולם העונג‬ ‫אלא הלכות'‪ .‬וצריך להבין מהו ענין ה'אל‬ ‫הוא עולם הבינה‪ ,‬וענין זה מבואר כמה‬ ‫תקרי'‪ .‬אין חז"ל משנים קריאת פסוק‬ ‫פעמים בקדושת לוי‪.‬‬ ‫בלא טעם‪ ,‬ומה הקשר שבין 'הליכות'‬ ‫וזהו ענין השופר‪ ,‬שהוא בבחינת הבינה‬ ‫ל'הלכות'‪.‬‬ ‫ועולם התענוג (עי' ספר הקנה‪ ,‬סוד תקיעת‬ ‫ויש ספר המבאר את כל דרשות 'אל‬ ‫שופר‪ ,‬ד"ה ועתה שמע בני)‪' .‬הרם כשופר‬ ‫תקרי' שבש"ס‪ ,‬והוא ספר שברי לוחות‪,‬‬ ‫קולך' (ישעי' נח‪:‬א)‪ .‬השופר מעורר את האדם‬ ‫שחיבר הגה"ק רבי יחיאל מיכל מנמירוב‬ ‫לדעת שעבודתו חשובה‪ ,‬ושיש תענוג‬ ‫הי"ד‪ ,‬שנהרג על קידוש ה' בגזירות ת"ח‬ ‫למעלה מעבודתו‪ .‬זהו יסוד גדול בעבודת‬ ‫ות"ט‪ .‬ודרכו שם לבאר בכל מקום שאמרו‬ ‫ה'‪ ,‬וממנו צריך האדם לחיות כל ימיו‪.‬‬ ‫חז"ל 'אל תקרי כך אלא כך'‪ ,‬מפני מה‬ ‫ובדרך זה אומרים בשם הרה"ק‬ ‫הוצרכו לדרוש כן‪ ,‬ומה היה הקושי בלשון‬ ‫מסטרעליסק זי"ע על הפסוק 'אם אסק‬ ‫הכתוב שהביאם לדרשה זו‪.‬‬ ‫שמים שם אתה ואציעה שאול הנך'‬ ‫והתחלת הש"ס (ברכות ב‪ ).‬היא‪' ,‬מאימתי‬ ‫(תהלים קלט‪:‬ח)‪ .‬יש אדם הסבור שכבר‬ ‫קורין את שמע בערבין'‪ .‬והגמרא שואלת‪,‬‬ ‫עלה למדרגות גבוהות מאוד‪' ,‬ער פליעט‬ ‫'תנא היכא קאי דקתני מאימתי'‪ ,‬ועוד‪,‬‬ ‫אין הימלען'‪ ,‬ועליו נאמר 'אם אסק שמים‬ ‫מדוע פתח בשל ערבית‪ .‬ומתרצת‪' ,‬תנא‬ ‫‪ -‬שם אתה'‪ .‬הקב"ה עוד למעלה למעלה‬ ‫אקרא קאי'‪ ,‬על הפסוק 'בשכבך ובקומך'‪.‬‬ ‫מכל מה שאתה משיג‪.‬‬ ‫ועוד תירצו שהוא מסדר הדברים על פי‬ ‫ומאידך‪ ,‬כאשר אדם סבור 'ואציעה‬ ‫ברייתו של עולם‪ ,‬שנאמר 'ויהי ערב ויהי‬ ‫שאול'‪ ,‬שנפל עד שאול ואינו שוה מאומה‪,‬‬ ‫בקר'‪.‬‬ ‫אומר לו הקב"ה 'הנך' ‪ -‬אני כאן עמך‪ ,‬וגם‬ ‫וביאור בזה‪ ,‬דאיתא בירושלמי (ברכות פ"א‬ ‫את עבודתך אני רוצה‪.‬‬ ‫ה"ב) שאמר רשב"י‪' ,‬כגון אנו שעוסקין‬ ‫זהו החילוק שבין 'זכרנו לחיים‪ ,‬מלך חפץ‬ ‫בתלמוד תורה‪ ,‬אפילו לקרית שמע אין‬ ‫בחיים' לבין 'וכתבנו בספר החיים‪ ,‬למענך‬ ‫אנו מפסיקין'‪ .‬ואמר רבי יוחנן שם על‬ ‫אלקים חיים'‪ .‬הקב"ה חפץ בעבודתם של‬ ‫עצמו‪' ,‬כגון אנו שאין אנו עסוקין בתלמוד‬ ‫הצדיקים הגדולים‪ .‬אולם באותה ענין‬ ‫תורה‪ ,‬אפילו לתפלה אנו מפסיקין'‪ .‬וכעין‬ ‫ממש הוא חפץ גם בעבודתו של כל יהודי‪.‬‬ ‫זה מצינו גם בבבלי (שבת יא‪.).‬‬ ‫גם מי שחושב שאינו במדרגה‪ ,‬אף בו חפץ‬ ‫הענין הוא‪ ,‬שמי שכל מציאותו דבוקה‬ ‫הקב"ה בעבודתו ובטובתו‪' ,‬למענך‬ ‫בתורה‪ ,‬הרי הוא במדרגה אחרת‪ .‬אולם יש‬ ‫אלקים חיים'‪.‬‬ ‫אדם החי בתוך סדרי העולם‪ ,‬יש לו צרכי‬ ‫הדרן על הש"ס‬ ‫עולם וטרדות העולם‪ ,‬והוא צריך לקבל‬ ‫עליו עול מלכות שמים בקריאת שמע‬ ‫וכ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל אמר פעם‬ ‫בכל ערב ובכל בוקר‪.‬‬ ‫הדרן נפלא על הש"ס‪ .‬הש"ס מסתיים (נדה‬ ‫עג‪' ).‬כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו‬ ‫וזהו ששאלה הגמרא 'תנא היכא קאי'‪,‬‬ ‫לג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫הלכות והליכות‬ ‫באיזו מדרגה של אדם מדבר התנא‪ .‬ועל‬ ‫וחושב אני שיש להוסיף בזה דבר השייך‬ ‫זה תירצה 'אקרא קאי'‪ ,‬דכתיב 'בשכבך‬ ‫במיוחד לכ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל‪ .‬כל‬ ‫ובקומך'‪ .‬התנא מדבר באדם החי בתוך‬ ‫מי שזוכר אותו יודע‪ ,‬שהיה בבחינת מה‬ ‫סדרי העולם‪ ,‬שיש לו שכיבה ויש לו‬ ‫שאמרו חז"ל (אבות פ"ו מ"א)‪' ,‬נקרא ריע‪,‬‬ ‫קימה‪ ,‬יש לו צרכי עולם וטרדות העולם‪,‬‬ ‫אהוב'‪ .‬כל מי שהיה בא אצלו היה מקבלו‬ ‫והוא חי על פי סדר 'ברייתו של עולם'‪.‬‬ ‫בפנים יפות ובענוה מופלאה‪.‬‬ ‫אף הוא צריך לקבל עליו עול מלכות‬ ‫שמים בקריאת שמע בכל ערב ובכל‬ ‫ומאידך היתה לו התמדה שאין לשער‪.‬‬ ‫בוקר‪.‬‬ ‫הוא היה יושב ולומד שעות רבות בכל‬ ‫יום‪ .‬שמעתי מיהודי שביקש פעם לקבל‬ ‫ועפ"ז ביאר את מאמר הסיום‪' ,‬כל השונה‬ ‫היתר הוראה מהגה"ק מצאנז קלויזנבורג‬ ‫הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם‬ ‫זצ"ל‪ .‬אמר לו הרבי שאין דרכו לתת‬ ‫הבא'‪ .‬אין המדובר דוקא באדם המופקע‬ ‫היתר הוראה‪ .‬טען אותו יהודי‪ ,‬הרי לכ"ק‬ ‫מכל עניני העולם‪ ,‬שאין לו בעולמו אלא‬ ‫מרן אאדמו"ר זצוק"ל נתן הרבי היתר‬ ‫הלכות בלבד‪ .‬אדרבה‪ ,‬הכתוב אומר‬ ‫הוראה‪ .‬השיב לו‪ ,‬אם תלמד שמונה עשרה‬ ‫'הליכות עולם לו'‪ .‬מדובר באדם שיש לו‬ ‫שעות בכל יום‪ ,‬לא דקה פחות‪ ,‬כפי שהוא‬ ‫'הליכות עולם'‪ ,‬שהוא חי בתוך העולם‬ ‫לומד‪ ,‬אתן גם לך היתר הוראה‪.‬‬ ‫ומתעסק בצרכיו‪ ,‬ואעפ"כ הוא קובע‬ ‫לעצמו 'הלכות בכל יום'‪ ,‬ויודע שבתוך כל‬ ‫זו היתה התמדתו‪ .‬ומי שראה אותו יושב‬ ‫הליכותיו הוא כפוף להלכה ומקבל עליו‬ ‫על יד הגמרא היה יכול לחשוב שהוא‬ ‫עול מלכות שמים‪ .‬אדם כזה 'מובטח לו‬ ‫מתחיל ללמוד עתה לראשונה‪ .‬בענותנותו‬ ‫שהוא בן עולם הבא'‪.‬‬ ‫היה לומד כאילו אינו יודע מאומה‪.‬‬ ‫[הרה"צ ר' הערשל קליין שליט"א הוסיף‪,‬‬ ‫וזהו 'אל תקרי הליכות אלא הלכות'‪.‬‬ ‫שלפעמים היה עומד כשרגליו במים קרים‬ ‫בתוך ה'הליכות עולם' שלו צריכות להיות‬ ‫כדי שלא יירדם בלימודו בלילה‪ ].‬וגם כל‬ ‫'הלכות'‪ .‬כל הליכותיו בעולם צריכות‬ ‫תפילותיו‪ ,‬אפילו בימות החול‪ ,‬היו‬ ‫להתנהל על פי הלכות התורה‪.‬‬ ‫בהשתפכות הנפש שאין לתאר‪ ,‬ובפרט‬ ‫ובזה מתחבר סיום הש"ס לתחילתו‪.‬‬ ‫בימים הנוראים‪.‬‬ ‫מסיימים ב'הליכות עולם לו‪ ,‬אל תקרי‬ ‫ומצד שני‪ ,‬עכ"ז היה מעורב בין הבריות‬ ‫הליכות אלא הלכות'‪ ,‬ומיד מתחילים‬ ‫באופן מופלא‪ .‬הוא ידע את דאגותיו של‬ ‫'מאימתי קורין את שמע'‪ .‬גם האדם שיש‬ ‫כל אחד‪ ,‬את צרכיו ואת צרותיו‪ ,‬והיה‬ ‫לו הליכות עולם‪ ,‬שכיבה וקימה וכל עניני‬ ‫יורד לפרטי חייו של יהודי פשוט ומסייע‬ ‫העולם‪ ,‬יכול להתרומם מעלה מעלה‪ ,‬אם‬ ‫לו בכל דבר‪.‬‬ ‫הליכותיו נעשות על פי הלכות התורה‬ ‫והוא מקבל עליו עול מלכות שמים‪ .‬כ"ק‬ ‫ונזכרתי במעשה פשוט‪ .‬ישבתי פעם‬ ‫מרן אאדמו"ר זצוק"ל אמר זאת כשדיבר‬ ‫בשעה שאברך התייעץ עם כ"ק מרן‬ ‫ביומא דהילולא של גדול בישראל בשנת‬ ‫אאדמו"ר זצוק"ל איזה בית לקנות‪ .‬שאל‬ ‫תשמ"ט‪.‬‬ ‫אותו כ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל מה רוחב‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לד‬ ‫שיהא נותן עיניו ולבו בצערן ובצרכיהם‬ ‫הבית‪ .‬השיב שהוא בית ברוחב שש עשרה‬ ‫של ישראל‪.‬‬ ‫פי"ס‪ .‬אמר לו‪ ,‬יש לך משפחה וילדים‪,‬‬ ‫אתה צריך בית רחב יותר ‪ -‬אל תקנה בית‬ ‫ולפ"ז יש לפרש עוד 'הליכות עולם לו‪,‬‬ ‫צר כל כך‪.‬‬ ‫אל תקרי הליכות אלא הלכות'‪ .‬בעל‬ ‫הלכה צריך לדעת גם את הליכותיו של‬ ‫אני הייתי אז צעיר ותמהתי בלבי‪ ,‬וכי זהו‬ ‫כל יחיד ויחיד בעולם‪ .‬אין די שראשו‬ ‫ענינו של אדם גדול‪ ,‬לדעת מהו רוחב‬ ‫יהיה מגיע השמימה ויהיה בקי בהלכות‬ ‫הבית הראוי למשפחה‪ .‬אבל אח"כ הבנתי‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬אלא הוא צריך להכיר גם את‬ ‫זהו 'סולם מוצב ארצה וראשו מגיע‬ ‫ה'הליכות' של בני אדם ‪ -‬את המציאות‬ ‫השמימה' (בראשית כח‪:‬יב)‪ .‬ראשו מגיע‬ ‫שבה הם חיים ואת הצרכים שיש להם‪.‬‬ ‫השמימה‪ ,‬אבל רגליו עומדות בארץ‪ .‬הוא‬ ‫מבין גם מה יהודי צריך בביתו‪.‬‬ ‫צריך הוא לדעת גם את הדברים השייכים‬ ‫ל'ברייתו של עולם'‪ ,‬לאדם החי בתוך סדרי‬ ‫וכבר מובא בשם הבעש"ט הקדוש זי"ע‬ ‫העולם ויש לו צרכי עולם וטרדות העולם‪.‬‬ ‫(ספר תורי זהב להרה"ק רבי בנימין מזלאזיץ‪,‬‬ ‫ראשו מגיע השמימה וכל התורה כולה‬ ‫פ' ויצא)‪ ,‬שסול"ם בגימטריא ממו"ן‪ .‬מי‬ ‫פתוחה לפניו‪ ,‬ובאותה שעה רגליו מוצבות‬ ‫שראשו מגיע השמימה צריך לפעמים‬ ‫ארצה‪ ,‬והוא יודע כיצד יהודי חי ומה הוא‬ ‫לדעת גם כיצד מסייעים ליהודי בעניני‬ ‫צריך‪ .‬אלו הן 'הלכות' ו'הליכות' כאחד‪.‬‬ ‫ממון‪ ,‬בפרנסה‪ ,‬בבית‪ ,‬בסעודה ובכל שאר‬ ‫זכרנו לחיים‬ ‫צרכי החיים‪.‬‬ ‫והדברים מקבלים משמעות יתירה כאשר‬ ‫וכך מצינו בענין שליח ציבור‪ ,‬שצריך‬ ‫מגיע ערב ראש השנה‪ ,‬ביום ההילולא‪ .‬זהו‬ ‫להיות אדם המרגיש בצערן של ישראל‪.‬‬ ‫זמן שבו אנו צריכים מליץ יושר שידע את‬ ‫וכן אמרו בגמרא (ברכות כח‪' ).‬אוי לו לדור‬ ‫נסיונות הדור‪ ,‬את צרכיו ואת מצבו‪,‬‬ ‫שאתה פרנסו‪ ,‬שאי אתה יודע בצערן של‬ ‫ובאותה שעה ידע כיצד להעתיר בעד‬ ‫תלמידי חכמים‪ ,‬במה הם מתפרנסים‬ ‫כלל ישראל‪.‬‬ ‫ובמה הם ניזונים'‪ .‬נמצא שמי שעומד‬ ‫בראש הציבור אינו יכול להיות מרומם‬ ‫מי שראה את כ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל‬ ‫ונבדל מצרכיהם‪ ,‬אלא עליו להכיר את‬ ‫בתשעה באב‪ ,‬כיצד היה בוכה על גלות‬ ‫צערו ואת צרכו של כל יחיד‪.‬‬ ‫השכינה‪ ,‬על חורבן בית המקדש ועל‬ ‫צרות כלל ישראל‪ ,‬ראה דבר שאי אפשר‬ ‫וכן מצינו במשה רבינו‪ ,‬כמו שכתב רש"י‬ ‫לתאר‪ .‬פעמים היו פניו משתנות כל כך‬ ‫(שמות ב‪:‬יא ד"ה וירא בסבלותם)‪' ,‬נתן עיניו‬ ‫מרוב בכי וצער‪ ,‬עד שאנשים שהכירוהו‬ ‫ולבו להיות מיצר עליהם'‪ .‬ואמרו במדרש‬ ‫לא הכירוהו באותה שעה‪ .‬פעם שאל אותי‬ ‫(ש"ר ב' ו')‪' ,‬אמר רבי יצחק‪ ,‬מהו "כי סר‬ ‫אדם שהיה מתפלל כאן במשך זמן‪ ,‬מי‬ ‫לראות" (שמות ג‪:‬ד)‪ .‬אמר הקב"ה‪ ,‬כי סר‬ ‫עלה לשלישי במנחה בתשעה באב‪ .‬הוא‬ ‫וזעף הוא זה לראות בצערן של ישראל‬ ‫לא הכיר את כ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל‬ ‫במצרים‪ ,‬לפיכך ראוי הוא להיות רועה‬ ‫באותה שעה‪ ,‬עד כדי כך היו פניו‬ ‫עליהן'‪ .‬הרי שמעלת מנהיג בישראל היא‬ ‫משתנות מרוב צער ובכי‪.‬‬ ‫לה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ומעתה והלאה יהא עוד יותר טוב בעזרת‬ ‫זו היתה בחינת 'סולם מוצב ארצה וראשו‬ ‫ה'‪.‬‬ ‫מגיע השמימה'‪ .‬להבין את כל צרכיו של‬ ‫יהודי למטה‪ ,‬ובאותה שעה להיות דבוק‬ ‫והקב"ה יעזור שנזכה כולנו לכתיבה‬ ‫למעלה ולבכות על צער השכינה ועל כלל‬ ‫וחתימה טובה עם כל בית ישראל‪ ,‬בספרן‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫של צדיקים גמורים‪ .‬יזכו כולם לכל‬ ‫הישועות‪ ,‬ולנחת מבנים ובני בנים‬ ‫ונחזור אל הנקודה שבה פתחנו‪ .‬הקב"ה‬ ‫עוסקים בתורה ובמצוות‪ ,‬לאריכות ימים‬ ‫חפץ בתפלתו של כל יהודי‪ ,‬בתורתו של‬ ‫ושנים‪ ,‬לשידוכים טובים‪ ,‬לשלום בית‪,‬‬ ‫כל יהודי‪ ,‬בתקיעת השופר שלו ובכל‬ ‫לפרנסה טובה ולכל מילי דמיטב‪.‬‬ ‫מצוה שהוא עושה‪ .‬אפילו באכילת‬ ‫הסימנים בראש השנה צריך יהודי לדעת‬ ‫'זכרנו לחיים‪ ,‬מלך חפץ בחיים‪ ,‬וכתבנו‬ ‫שכל מעשה טוב וכל מחשבה טובה‬ ‫בספר החיים‪ ,‬למענך אלקים חיים'‪.‬‬ ‫עושים נחת רוח למעלה‪.‬‬ ‫ו'בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה‬ ‫וגזירות טובות ישועות ונחמות נזכר‬ ‫ובמשנה ברורה (סי' תקפ"ג סק"ה) מובא‬ ‫ונכתב לפניך אנחנו וכל עמך בית ישראל‬ ‫בענין ראש השנה‪ ,‬שראוי לאדם להיזהר‬ ‫לחיים טובים ולשלום'‪.‬‬ ‫ביותר מן הכעס‪ ,‬משום שאין זה סימן טוב‬ ‫להתחיל את השנה בכעס‪ .‬מלבד כל‬ ‫וכתב הטור (או"ח סי' תקפ"ב) בשם‬ ‫הסימנים שאוכלים בראש השנה‪ ,‬יהיה‬ ‫המהר"ם מרוטנבורג‪ ,‬שלא היה אומר‬ ‫לאדם סימן טוב שלא לכעוס‪.‬‬ ‫'לחיים טובים'‪ ,‬אלא 'לחיים'‪ ,‬ורק בסוף‬ ‫שמו"ע‪ ,‬בהודאה‪ ,‬היה אומר 'וכתוב לחיים‬ ‫ואני רוצה להוסיף‪ ,‬שסימן זה טוב לא רק‬ ‫טובים'‪' :‬כי המבקש צריך לבקש תחילה‬ ‫בראש השנה‪ ,‬אלא במשך כל השנה כולה‪.‬‬ ‫דבר מועט ואח"כ מוסיף והולך'‪ .‬ולפ"ז‪ ,‬ככל‬ ‫אם יהודי לא יכעוס ולא יתרגז על כל‬ ‫שהזמן הולך מוסיפים עוד ועוד‪ .‬כך הולך‬ ‫דבר‪ ,‬זהו סימן טוב לכל השנה‪ .‬ויש כעין‬ ‫יהודי ומוסיף בכל השנה עוד בקשה ועוד‬ ‫זה בט"ז (או"ח סי' רצ"ו סק"א) לענין מוצאי‬ ‫בקשה‪ .‬וא"כ היום‪ ,‬שהוא היום האחרון של‬ ‫שבת‪ ,‬ששופכים מעט יין לסימן ברכה‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬הוא הזמן לבקש על הכל‪.‬‬ ‫ויש לפרש שהסימן לברכה הוא‪ ,‬שגם אם‬ ‫נשפך מעט מן היין לא יתרגז אדם בתוך‬ ‫ויקוים בנו 'והריקותי לכם ברכה עד בלי‬ ‫ביתו‪ ,‬אלא יאמין ש'כל דעביד רחמנא‬ ‫די' (מלאכי ג‪:‬י)‪ ,‬עד שיבלו שפתותינו‬ ‫לטב עביד' (ברכות ס‪ - ):‬כל מה שהקב"ה‬ ‫מלומר די (תענית ט‪ .).‬ונזכה כולנו מתוך‬ ‫עושה הוא לטובה‪ .‬ויש להוסיף ולפרש‪ ,‬כל‬ ‫רחמים וחסדים לגאולה השלימה במהרה‬ ‫מה דעביד רחמנא עד עתה לטב עביד‪,‬‬ ‫בימינו אמן‪.‬‬ ‫❖‬ ‫אור ליום ראש השנה‬ ‫(תהלים פא‪:‬ד‪-‬ה)‪ .‬ויש להבין הלשון 'בכסה'‪.‬‬ ‫"תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו‪ :‬כי‬ ‫גם למה נמשלה בני ישראל להלבנה (עיין‬ ‫חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב"‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לו‬ ‫הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין‪.‬‬ ‫טור הל' ר"ח)‪ .‬וגם בני ישראל מונין ללבנה‬ ‫וממילא היות שזה הזמן שכל מזונותיו‬ ‫ונמנין מלכות לחדשי הלבנה‪ ,‬וגם ר"ה הוא‬ ‫קצובין מראש השנה עד יום הכפורים (ביצה‬ ‫בכסוי‪ ,‬וזה עיקר רמז של יום חגנו‪ .‬ועוד יש‬ ‫טז‪ ,).‬א"כ מכסים הזמנים שיהיה ברכה מצוי'‬ ‫להמתיק טעם לכיסוי השופר‪.‬‬ ‫בזה‪ .‬וזה הטעם של כיסוי השופר‪ ,‬שיוכל‬ ‫ויש לומר רמז דהרי אמרז"ל (תענית ח‪ ):‬אין‬ ‫לשרות בה ברכה‪.‬‬ ‫❖‬ ‫דרשה קודם התקיעות‬ ‫אופן‪ ,‬אלא כדי שלא נראה כשתי תורות‬ ‫"תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי‬ ‫התקין רבי אבהו שכולם יהיו תוקעים בשוה‪.‬‬ ‫חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב"‬ ‫(תהלים פא‪:‬ד‪-‬ה)‪ .‬יש להבין בכסה ליום חגנו‪.‬‬ ‫הרס"ג הוא הראשון והיחידי שכתב בעצמו‬ ‫ויש להביא הטעם מהי הגניחה והיללה של‬ ‫תוי נגינה של קולות השופר‪ .‬ומדבריו שלא‬ ‫השופר‪ ,‬ומדוע התורה ציותה לתקוע כעין‬ ‫הזכיר כלל מגניחה ויללה‪ ,‬רק שהשלשלת‬ ‫יללה וגינוח (ר"ה לג‪ .):‬ורש"י שם כתב‪,‬‬ ‫הוא צורת קול ארוך רועד‪ ,‬נראה שהולך‬ ‫גנוחי גנח כאדם הגונח מלבו‪ ,‬כדרך החולים‬ ‫בשיטת רב האי שס"ל שכל מה שהזכירו‬ ‫שמאריכים בגניחותיהם‪ .‬ילולי יליל‪ ,‬כאדם‬ ‫בגמ' מגנוחי וילולי‪ ,‬זה רק לסימן וזכרון‪,‬‬ ‫הבוכה ומקונן‪ ,‬קולות קצרים סמוכים זה‬ ‫והוא אסמכתא בעלמא‪ ,‬והחילוק הוא רק בין‬ ‫לזה‪.‬‬ ‫קול כבד לקול קל‪ .‬ולרס"ג שברים הם קול‬ ‫פשוט ומקוטע לשלשה‪ ,‬ותרועה קול ארוך‬ ‫ורבינו דוד אבודרהם אמר במדרש שבר"ה‬ ‫רועד]‪.‬‬ ‫נעקד יצחק ע"ג המזבח‪ ,‬ואותו היום שמעה‬ ‫שרה אמנו ותצעק ותייבב ותיילל‪ .‬וע"כ אמר‬ ‫וסבירא להו שיש כאן ספיקא דאורייתא‪,‬‬ ‫הכתוב "יום תרועה יהיה לכם" (במדבר‬ ‫דאם לא שמע בדיוק השיעור בשברים‬ ‫כט‪:‬א)‪ ,‬ומתרגם 'יום יבבא' כדי שיזכור לנו‬ ‫ותרועה‪ ,‬דלא יצא (כמבואר בטושו"ע סי'‬ ‫הקב"ה יללת שרה אמנו ויכפר לנו‪.‬‬ ‫תק"צ)‪ .‬א"כ לדבריהם קשה קושיית השואלים‬ ‫להגאון רב האי איך נולד ספק במצוה‬ ‫ובעל המנהגות כתב כי האדם צריך שייליל‬ ‫דאורייתא הנוהגת בכל שנה‪.‬‬ ‫לפני בוראו על עוונותיו‪ ,‬לכך ציותה כו' גם‬ ‫הטעם של המטה משה כתב שיש לצאת כל‬ ‫תרועה קול נשבר כדרך שאדם עושה בשברו‬ ‫השיטות שלא יהיה שטן בכל שום פנים‪.‬‬ ‫ונראה שיש לבאר שתי השאלות עפמ"ש‬ ‫הריטב"א (ר"ה לד‪ ).‬אחרי שהביא שיטת רב‬ ‫שהשלשלת הוא צורת קול ארוך רועד‬ ‫האי גאון כתב וז"ל‪ ,‬אבל יש אומרין כוונתו‬ ‫אמנם להמתיק ענין זה ביותר אולי בהקדם‬ ‫להרמב"ם ושאר ראשונים הנ"ל דודאי ר'‬ ‫דצריך לבאר לשיטת הבה"ג‪ ,‬רש"י‪ ,‬הרמב"ם‪,‬‬ ‫אבהו ספיקא ממש הוי‪ ,‬ובודאי שבדורות‬ ‫הרמב"ן ושאר ראשונים החולקים על פי' רב‬ ‫הראשונים נהגו בתרועה כמו שראו למשה‪.‬‬ ‫האי [דס"ל להרב האי גאון דיוצא תק"ש‬ ‫אבל אותה התרועה בטלה בדורות התנאים‬ ‫בכל קול של תרועה או שברים או ביחד בכל‬ ‫לז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫הגליות מתרבות‪ ,‬ודברים פשוטים אינם‬ ‫והאחרונים‪ ,‬שהרי התורה אמרה סתם‬ ‫זוכרים כדבעי‪.‬‬ ‫'תרועה' ‪ -‬קול נשבר כדרך שאדם עושה‬ ‫א‬ ‫בשברו‪ ,‬וסגנון אחד אמרה תורה לכולם‪.‬‬ ‫ובקריאת התורה ביום ראשון‪ ,‬כל הקריאה‬ ‫להזכיר גלות ישמעאל‪ ,‬ורצה להשחית יצחק‬ ‫ואין הדורות שווין בדבר‪ ,‬שהרי תמצא‬ ‫וכן להרגו‪ .‬וכן בכל דור ודור ברוחניות‬ ‫במיני הניגונין ענין קול שהיה קול מנגן‬ ‫ובגשמיות גלות אדום 'כלה שעיר וחותנו‬ ‫לדור שעבר‪ ,‬וחזר קול תמרור לדור אחר‪ .‬וכן‬ ‫ויעלו לציון מושיעים' (סליחות יום ג')‪ .‬ומזה‬ ‫אירע בענין התרועה‪ ,‬כי לא היו בדורות‬ ‫שורש כל החטאים והפגמים‪.‬‬ ‫האחרונים מריעים על שברם כדרך הראשונים‪.‬‬ ‫וגם יש שמריעין בשתיהן או בשלשתן‪ ,‬פעם‬ ‫וכמבואר בגמ' (מגילה יב‪ ):‬אמרו לו‪ :‬מיום‬ ‫בזה ופעם בזה‪ ,‬ואינו יודע איזה יכשר הזה‬ ‫שחרב בית המקדש וגלינו מארצנו ניטלה‬ ‫או זה‪ .‬ולכך הוצרך ר' אבהו לתקן זה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫עצה ממנו‪ ,‬ואין אנו יודעין לדון דיני נפשות‪.‬‬ ‫זיל לגבי עמון ומואב‪ ,‬דיתבי בדוכתייהו‬ ‫הטעם של הריטב"א קצת שונה מדברי‬ ‫כחמרא דיתיב על דורדייה‪ .‬וטעמא אמרו‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬שמחמת רבוי הגליות נשתכחה‬ ‫ליה‪ :‬דכתיב "שאנן מואב מנעוריו ושקט‬ ‫בדיוק סגנון התשר"ת‪ .‬אמנם זה עיקר הטעם‬ ‫הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי‬ ‫שבריבוי הגליות וכו'‪ .‬וזה דבר תמוה מאד‪,‬‬ ‫ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו‬ ‫שהרי תקעו בכל הזמן‪.‬‬ ‫לא נמר" (ירמי' מח‪:‬יא)‪.‬‬ ‫אמנם רואים מזה כדברי אנשי כנסת‬ ‫והגליות מביא לאדם שלא יעשו אפילו‬ ‫הגדולה בשעה שביקש אחשורוש שיפסקו‬ ‫דברים פשוטים כדבעי‪ .‬ובפרט שלא תקום‬ ‫מה לעשות עם ושתי המלכה‪ ,‬ושלא רצו‬ ‫צרה לישראל‪ ,‬בגליות בינו לבין עצמו שיש‬ ‫לפסוק (מגילה יב‪ ,):‬והשיבו שילכו למואב‬ ‫צרות‪ ,‬כמו דאמרו חז"ל (ברכות ז‪ ):‬שקשה‬ ‫שאנן ולא גלו (עי' ירמי' מח‪:‬יא)‪ .‬אמנם בני‬ ‫מריבה בתוך ביתו אצל אבשלום יותר‬ ‫ישראל הורק מכלי לכלי אין ישוב הדעת‪.‬‬ ‫ממלחמת גוג ומגוג‪ .‬וכידוע הפירוש עה"פ‬ ‫וזה ביאור בדברי הרמב"ם‪ ,‬וכן יש להעמיס‬ ‫"והרבה עמו פדות" (תהלים קל‪:‬ז)‪ ,‬הגלות‬ ‫בדברי הריטב"א בתקנת רבי אבהו‪ ,‬כי‬ ‫שאדם אצל עצמו‪.‬‬ ‫מחמת הגלות אין ישוב הדעת‪ ,‬ובמצוה שבא‬ ‫מפחדך אנוסה לעזרתך‬ ‫מדור לדור לא זכו אפילו לכוין לאמיתו‪ ,‬עד‬ ‫והנה יומא רבא כזו שדנים בני ישראל בכל‬ ‫שיעשו מתשעה קולות מאה קולות בכדי‬ ‫פרטיה ודקדקיה‪ ,‬אין לנו להישען אלא על‬ ‫לצאת מכל ספק‪.‬‬ ‫אבינו שבשמים‪ .‬והרה"ק מוה"ר יהושע‬ ‫והיות כי השופר לזכרון של בני ישראל‬ ‫מבעלזא זי"ע הי' מפרש הפייט 'מפחדך‬ ‫קאתו‪ ,‬וכדברי הגמ' (ר"ה כו‪ ).‬שיטת עולא‬ ‫אנוסה לעזרתך' ‪ -‬פון דיר צו דיר‪ .‬והנה‬ ‫דהוה כעבודת הכה"ג לפני ולפנים‪ .‬בזה‬ ‫בנוהג שבעולם הוא שיש סגנון תרועה‬ ‫עצמו שמראה הקושיים בקיום מצוה‬ ‫מיוחד שהוא סימן וקריאה לכל העם‬ ‫המסורה לנו מדור דור‪ ,‬זה מראה המתקה על‬ ‫להתאסף‪ ,‬ויש סגנון תרועה מיוחד המעורר‬ ‫כל המצוות‪ ,‬שרק מואב שאנן‪ .‬והכ"נ הרי‬ ‫א‬ ‫שתרועה היא משורש "תרועם בשבט ברזל" (תהלים ב‪:‬ט)‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לח‬ ‫את בוראן בתרועה‪ .‬כי ע"י קול השופר‬ ‫פחד ורעדה‪ ,‬שהוא רמז וסימן לעם שכל‬ ‫המעורר חרדה ופחד שהוא סימן לבריחה‬ ‫אחד ינוס ויברח למלט את נפשו‪ .‬ולכל סגנון‬ ‫וניסה‪ ,‬מתקרבים ומתחברים בני ישראל אל‬ ‫תרועה מיועד כלי מיוחד‪ ,‬כי אי אפשר‬ ‫השי"ת‪ ,‬כמו תינוק בעת שמתיירא רץ‬ ‫לעשות בכלי אחד שתי פעולות מנוגדות‪.‬‬ ‫להתגונן תחת סינר האם‪' .‬מפחדך אנוסה‬ ‫ואילו בני ישראל כששומעים את קול‬ ‫לעזרתך' כאמור‪.‬‬ ‫השופר מתעוררים לשתי הפעולות ביחד‪.‬‬ ‫כן היה אזעקה בארץ ישראל‪ ,‬נחבאים בבית‬ ‫והיינו‪ ,‬שמתמלאים פחד וחרדה מקול‬ ‫המדרש אצל אבינו שבשמים‪ .‬וזהו ענין‬ ‫השופר‪ ,‬וכדכתיב (עמוס ג‪:‬ו) "אם יתקע‬ ‫התקיעות‪.‬‬ ‫שופר בעיר ועם לא יחרדו"‪ ,‬שהוא סימן‬ ‫וקריאה למנוס ובריחה‪ .‬אבל להיכן בורחים‬ ‫רבי זאב מקיצעס לקח הפתק מהבעש"ט‬ ‫ונסים בני ישראל? מתכנסים ומתאספים אל‬ ‫ומספרים בזה עובדא שהיה אצל הבעל שם‬ ‫הקב"ה‪ ,‬כלומר מהשי"ת אל השי"ת פון דיר‬ ‫טוב הק' זי"ע‪ ,‬שלפני ראש השנה לימד את‬ ‫צו דיר‪ ,‬בבחינת 'מפחדך אנוסה לעזרתך‬ ‫תלמידו הרה"ק ר' זאב קיצעס זי"ע כל‬ ‫אברח ממך אליך' (כתר מלכות לרשב"ג)‪.‬‬ ‫כוונות התקיעות‪ ,‬והוא רשם הכל על פתק‪.‬‬ ‫אמנם כשהגיע העת לתקוע נאבד ממנו‬ ‫ועי' פיה"מ להרמב"ם (ר"ה פ"ד מ"ז) וזה‬ ‫הפתקא‪ ,‬ולא זכר הכוונות בע"פ‪ ,‬כי הכל‬ ‫לשונו‪ ,‬שאין קורין הלל לא בראש השנה‬ ‫היה רשום‪ ,‬והיה לו מזה שברון לב גדול‬ ‫ולא ביום הכפורים‪ ,‬לפי שהם ימי תפלה‬ ‫מאד‪ .‬ובשעת התקיעות תקע בכוונה הפשוטה‬ ‫והכנעה לפני ה' ויראה ממנו וניסה אליו‬ ‫לקיים מצוות בוראו בלב נשבר מאור‪.‬‬ ‫ותשובה ותחינה ובקשת מחילה‪ ,‬ואין ראוי‬ ‫במצבים כאלה לשמוח ולשיש‪.‬‬ ‫אחר התקיעות אמר לו הבעש"ט הק'‪ :‬ע"י‬ ‫שברון לבך נקרע גזר רין קשה‪ .‬כי הכוונות‬ ‫וזהו פירוש הפסוק (תהלים פט‪:‬טז) "אשרי‬ ‫למצוות הם כעין מפתחות הפותחות שערי‬ ‫העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון"‪.‬‬ ‫שמים למעלה‪ .‬יש שערים הנפתחים בכוונה‬ ‫'יודעי' הוא לשון שבירה‪ ,‬מלשון הכתוב‬ ‫זו‪ ,‬ויש שערים הנפתחים בכוונה זו‪ .‬אכן לב‬ ‫(שופטים ח‪:‬טז) "ויודע בהם את אנשי‬ ‫נשבר הוא כמו גרזן‪ ,‬ושובר כל השערים בלי‬ ‫סוכות"‪ .‬והיינו שמקול השופר נופל על בני‬ ‫מפתח (עי' טורי זהב דרוש לר"ה ד"ה בשם)‪.‬‬ ‫ישראל פחד וחרדה‪ ,‬ולבם נשבר בקרבם‪.‬‬ ‫ו'תרועה' הוא מלשון ריעות והתחברות‪,‬‬ ‫והנה בשנה זו ראיתי גזירה קשה ח"ו‪,‬‬ ‫כלומר מרוב פחד הם רצים להתקרב‬ ‫וידעתי שאי אפשר לבטלה כ"א על שברון‬ ‫ולהתחבר אל השי"ת‪ .‬ועי"ז 'ה' באור פניך‬ ‫הלב‪ ,‬לכן גרמתי שתאבד ממך כל הרשימות‬ ‫יהלכון'‪ ,‬כי מיד כאשר בני ישראל רוצים‬ ‫של כוונות התקיעות‪ ,‬ובכך ע"י שברון לבך‬ ‫להתקרב אל השי"ת‪ ,‬מאיר ה' פניו אליהם‬ ‫תיבטל הגזירה‪ ,‬וכך הוה‪.‬‬ ‫ומקרבם אליו‪ .‬וממילא "בשמך יגילון כל‬ ‫וזהו הכוונה כי שרה אמנו גנוחי גנח על‬ ‫היום" (תהלים פט‪:‬יז) שכן כאשר התשובה‬ ‫גליות בכל הדורות שיצא מהעקידה‪ ,‬ורוב‬ ‫היא באופן זה יכולים להיות בשמחה‪.‬‬ ‫הגליות מפריעים לעבודות השי"ת‪ .‬וכן זה‬ ‫וזה שאמר במדרש (ויק"ר כ"ט ד') על פסוק‬ ‫הביאור של המטה משה שעשו הרבה‬ ‫זה‪ ,‬אמר רבי יאשיה וכו' שהן מכירין לפתות‬ ‫לט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫שנזכה עוד השנה להיושע‪ ,‬ותשועת ה'‬ ‫תקיעות כל השיטות להראות איך ששוכחים‬ ‫כהרף עין שהקב"ה כבר ישפיע רחמים‬ ‫מצות ה' ועושים כל השיטות‪ ,‬שגם היצר‬ ‫וחסדים לכל היהודים‪ ,‬ויכתב בכתיבה‬ ‫יודה שזה סיבות שנכשלים וגם הוא יודה‬ ‫וחתימה טובה בני חיי אריכי ומזוני רויחי‬ ‫לזה‪ ,‬ובזה יהיה לזכרון לרחמים ולרצון לפני‬ ‫וסייעתא‪ ,‬ונזכה בקרוב לביאת משיח צדקנו‬ ‫ולפנים ויזכר זכרוננו לטובה‪.‬‬ ‫בב"א‪.‬‬ ‫כבר התחיל שנה טובה‪ ,‬יעזור השי"ת‬ ‫❖‬ ‫בין מנחה למעריב‬ ‫על השמים" ששם אין חטא‪ .‬השיב הקב"ה‬ ‫תקיעת שופר חתר חתירה מתחת כסה"כ‬ ‫למרע"ה "החזר להם תשובה"‪ ,‬שגם אם‬ ‫ענין ראש השנה קדושה אחת ב' קדושות‪.‬‬ ‫חטא עדיין יכול לחזור בתשובה‪.‬‬ ‫ונקדים ענין תקיעת שופר וכח הגדול מכח‬ ‫וטען משה רבינו‪' ,‬שמא ישרפוני בהבל‬ ‫התשובה‪ .‬ונקדים דברי כ"ק אדמו"ר זי"ע‬ ‫שבפיהם'‪ ,‬כלומר אינו דומה הבל שאין בו‬ ‫בגמ' (שבת פח‪ ):‬ואמר רבי יהושע בן לוי‪:‬‬ ‫חטא למי שחטא ושב בתשובה‪ .‬א"ל הקב"ה‬ ‫בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי‬ ‫'אחוז בכסא כבודי'‪ ,‬כלומר גדולה תשובה‬ ‫השרת לפני הקב"ה‪ :‬רבש"ע‪ ,‬מה לילוד‬ ‫שמגעת עד כסא הכבוד (יומא פו‪ .).‬ובגמ'‬ ‫אשה בינינו? אמר להן‪ :‬לקבל תורה בא‪.‬‬ ‫(סנהדרין קג‪ ).‬גבי מנשה מלך יהודה כתיב‬ ‫אמרו לפניו‪ :‬חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע‬ ‫"ויחתר לו" (דהי"ב לג‪:‬יג) וכו' מלמד שחתר‬ ‫מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא‬ ‫לו חתירה מתחת כסא הכבוד‪ ,‬ואתי שפיר‬ ‫העולם‪ ,‬אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? "מה‬ ‫ודו"ק‪.‬‬ ‫אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו" (תהלים‬ ‫ח‪:‬ה)‪" .‬ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ‬ ‫ועפ"ז ביאר גם המשך הפסוקים "מפי‬ ‫אשר תנה הודך על השמים" (שם‪:‬ב)!‬ ‫עוללים ויונקים יסדת עוז" (תהלים ח‪:‬ג)‪,‬‬ ‫כלומר באשר לטענת המלאכים שיש להם‬ ‫א"ל הקב"ה למשה‪ :‬החזיר להן תשובה!‬ ‫הבל שאין בו חטא‪ ,‬גם לדידן איכא הבל‬ ‫אמר לפניו‪ :‬רבש"ע‪ ,‬מתיירא אני שמא‬ ‫שאין בו חטא‪ ,‬דהיינו תינוקות של בית רבן‪,‬‬ ‫ישרפוני בהבל שבפיהם‪ .‬א"ל‪ :‬אחוז בכסא‬ ‫ובזכותם קבלנו את התורה‪ .‬ועיין ישמח‬ ‫כבודי‪ ,‬וחזור להן תשובה‪ ,‬שנאמר "מאחז‬ ‫ישראל (חג השבועות)‪.‬‬ ‫פני כסה פרשז עליו עננו" (איוב כו‪:‬ט)‪ .‬ואמר‬ ‫רבי נחום‪ ,‬מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו‬ ‫כסא כבודי היא כח קול השופר‬ ‫[נוטריקון של פרש"ז]‪ ,‬ועננו עליו‪.‬‬ ‫ואולי דהחתירה מתחת כסא הכבוד היא כח‬ ‫אחוז בכסא כבודי והחזיר להן תשובה‬ ‫קול השופר‪" .‬אשרי העם יודעי תרועה"‪,‬‬ ‫שיודעין לרצות את בוראן שעולה מכסא דין‬ ‫וכן זקני הקדוש הרבי ר' העשיל (חנוכת‬ ‫לכסא רחמים‪ .‬וזהו חתירה מתחת כסא‬ ‫התורה פ' יתרו) ביאר היטב השקלא וטריא‬ ‫כבודי‪" ,‬ה' באור פניך יהלכון" (תהלים‬ ‫שבין מרע"ה והמלאכים‪ .‬כי המלאכים טענו‬ ‫פט‪:‬טז)‪.‬‬ ‫דכיון דהאדם עלול לחטוא‪ ,‬א"כ "תנה הודך‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מ‬ ‫שמעוני מקע"ט) אין ישראל ניזונין אלא‬ ‫אמנם נחזור מה שהתחלנו דאי' (ביצה טז‪).‬‬ ‫בזכות האמונה‪ ,‬דקיי"ל שכר מצוה בהאי‬ ‫תני רב תחליפא אחוה דרבנאי חוזאה‪ ,‬כל‬ ‫עלמא ליכא (קידושין לט‪ .):‬וקשה אמאי לא‬ ‫מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה‬ ‫מקבלין שכר בעוה"ז‪ ,‬והרי כתוב "לא תלין‬ ‫ועד יום הכפורים‪ ,‬חוץ מהוצאת שבתות‬ ‫פעולת שכיר" (ויקרא יט‪:‬יג) וגם "ביומו תתן‬ ‫והוצאת יום טוב‪ ,‬והוצאת בניו לתלמוד‬ ‫שכרו" (דברים כד‪:‬טו)‪ ,‬ובודאי הקב"ה מקיים‬ ‫תורה‪ .‬שאם פחת ‪ -‬פוחתין לו‪ ,‬ואם הוסיף ‪-‬‬ ‫כל התורה כולה‪ ,‬כדאיתא בירושלמי ברכות‪.‬‬ ‫מוסיפין לו‪ .‬אמר רבי אבהו‪ :‬מאי קראה‬ ‫"תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו"‪,‬‬ ‫על האמונה שייך 'ביומו תתן שכרו'‬ ‫איזהו חג שהחדש מתכסה בו? הוי אומר זה‬ ‫וי"ל דאיתא בגמרא (ב"מ קי‪ ):‬האומר‬ ‫ראש השנה‪ .‬וכתיב "כי חק לישראל הוא‬ ‫לחבירו צא שכור לי פועלים‪ ,‬שניהם אין‬ ‫משפט לאלקי יעקב"‪ .‬מאי משמע דהאי‬ ‫עוברים משום בל תלין ‪ -‬זה לפי שלא שכרן‪,‬‬ ‫'חק' לישנא דמזוני הוא‪ ,‬דכתיב "ואכלו את‬ ‫וזה לפי שאין פעולתו אצלו‪ .‬ומוקי לה‬ ‫חקם אשר נתן להם פרעה" (בראשית מז‪:‬כב)‪.‬‬ ‫בדאמר להו השליח‪ ,‬שכרכם על בעל הבית‬ ‫ויש לדייק למה דייקא בראש השנה‪.‬‬ ‫(וכן נפסק להלכה בחו"מ סי' של"ט סע' ז'‪ ,‬ועיי"ש‬ ‫בסמ"ע ס"ק י"ג)‪ .‬והרי כל התורה ניתנה לנו‬ ‫הר"ר יונתן‪ :‬טעם קדושה אחת של ר"ה‬ ‫ע"י שליח דהיינו משה רבינו‪ ,‬על כן שכר‬ ‫אמנם הכוונה בזה שראיתי דכל יום של‬ ‫מצוה בהאי עלמא ליכא‪ ,‬ואין הקב"ה עובר‬ ‫עשרת ימי תשובה מכוונים נגד עשרת‬ ‫בבל תלין‪.‬‬ ‫הדברות‪ .‬וכן היא בפסיקתא רבתי (פיסקא מ'‬ ‫בחודש השביעי) א"ר יצחק‪ ,‬למה 'ועשיתם‬ ‫ואיתא בגמ' (מכות כג‪ ):‬מאי קרא "תורה‬ ‫[עולה]' (במדבר כט‪:‬ב)? אמר הקב"ה לישראל‪,‬‬ ‫צוה לנו משה מורשה" (דברים לג‪:‬ד)? 'תורה'‬ ‫עשו תשובה באלו עשרת הימים בין ראש‬ ‫בגימטריא תרי"א‪ ,‬ושני הדברות 'אנכי' ו'לא‬ ‫השנה ליום הכיפורים‪ ,‬ואני מזכה אתכם‬ ‫יהיה לך' מפי הגבורה שמענום‪ .‬ולפ"ז‬ ‫ביום הכיפורים [ובורא] אתכם בריה חדשה‬ ‫מוכרח השי"ת ליתן שכר בעוה"ז‪ ,‬שאל"כ‬ ‫וכו' דבר אחר‪ ,‬למה עשרה‪ ,‬כנגד עשרת‬ ‫עובר על לא תלין‪ ,‬כיון ששני הדברות לא‬ ‫הדברות שקיבלו בסיני שהם סניגורים של‬ ‫ניתנו ע"י שליח רק ע"י הקב"ה בעצמו‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬שלא קיבלו אותם אומות העולם‪,‬‬ ‫ולפ"ז יבואר אין ישראל ניזונין אלא בזכות‬ ‫וישראל קיבלו אותם מאהבה‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫האמונה‪ ,‬היינו בזכות 'אנכי' ו'לא יהיה לך'‬ ‫וכתב הרבי ר' יונתן ביערות דבש‪ ,‬דלכן יש‬ ‫שזהו אמונה‪ ,‬מקבלים וזוכים לשכר בעוה"ז‬ ‫ב' ימים של ראש השנה קדושה אחת‪ ,‬כיון‬ ‫(ועיין בזה בישמח משה פ' יתרו עה"פ כה תאמר‬ ‫ד'אנכי' ו'לא יהיה' בדיבור א' נאמרו (ילקו"ש‬ ‫לבית יעקב)‪ .‬ובזה מפרש ג"כ הקרא (תהלים‬ ‫ירמי' רמז רס"ו)‪ .‬הכ"נ ב' הימים קדושה אחת‬ ‫סב‪:‬יב‪-‬יג) "אחת דיבר אלקים שתים זו‬ ‫להם‪.‬‬ ‫שמעתי וגו' ולך ד' חסד כי אתה תשלם לאיש‬ ‫כמעשהו"‪' .‬אחת דיבר אלקים שתים זו שמעתי'‪,‬‬ ‫אין ישראל ניזונין אלא בזכות האמונה‬ ‫שהם הדברות של אנכי ולא יהיה לך‪' ,‬ולך ד'‬ ‫ונבאר קצת ביותר הענין ידועים דברי זה"ק‬ ‫חסד'‪ ,‬שרצה להנות ולתת לנו שכר בעוה"ז‬ ‫הרה"ק הרבי ר' העשיל ז"ל‪ ,‬בספרו חנוכת‬ ‫ועשה עמנו חסד ששני הדברות הראשונות‬ ‫התורה (פ' יתרו) לפרש מאמרם (ילקוט‬ ‫מא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ומבקש ממנו דבר‪ ,‬דרכו לצמצם שכלו‬ ‫נאמרו מפי הגבורה עצמו‪ ,‬ועי"ז 'כי אתה‬ ‫בשכל הבן לקיים משאלותיו‪ .‬אף אם שכל‬ ‫תשלם לאיש כמעשהו' כבר בעוה"ז‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫האב אינו כן‪ ,‬נעשה בו רצון ממש כמבוקש‬ ‫ועד"ז מפרש החוות יאיר הפסוק (קהלת ד‪:‬ט)‬ ‫הבן‪ .‬וזה 'עושים רצונו של מקום'‪ ,‬היינו‬ ‫"טובים השנים" ‪ -‬שני הדברות הראשונות‬ ‫שעושין בו רצון ממש‪ ,‬עד כאן‪ ,‬ודברי פי‬ ‫ששמענו‪" ,‬מן האחד" ‪ -‬מפי הגבורה‪ ,‬ולא‬ ‫חכם חן‪ .‬וזהו‪' :‬בגלל אבות שעשו רצונך'‪.‬‬ ‫מפי משה שהוא בבחינת שליח‪ ,‬כי יש‬ ‫וכן מביא דברי המגיד הקדוש בחידושי‬ ‫לשלם "שכר טוב בעמלם" ‪ -‬מיד בעוה"ז‪.‬‬ ‫תורה לראש חודש‪ ,‬ומפרש בזה (סוף הלל)‪:‬‬ ‫ועל דרך מבואר לנכון דדוקא ביומו דראש‬ ‫'וחסידיך צדיקים עושי רצונך' היינו צדיקים‬ ‫השנה‪ ,‬דאז בב' ימים אלו הם מאירים ב'‬ ‫עושין רצון בו יתברך שמו‪ .‬וכן מביא דברי‬ ‫הדברות האלו 'אנכי' ו'לא יהיה'‪ ,‬ובזכות‬ ‫המגיד שם בתולדות יצחק (פ' יתרו) לפרש‬ ‫אמונה ניזונין לנכון‪ ,‬ובזה תלוי פרנסת כלל‬ ‫(שמות כ‪:‬ב) 'אשר הוצאתיך מארץ מצרים‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫מבית עבדים'‪ ,‬היינו להיות בנים כנזכר‪,‬‬ ‫ודברי פי חכם חן‪ .‬ועיין ברש"י הפי' "על‬ ‫בספר תולדות יצחק (חידו"ת ליו"ט א' ע"ב)‪:‬‬ ‫פני"‪ ,‬שלא יתפלל רק להשי"ת‪ .‬וכן 'אלהים‬ ‫'בגלל אבות שעשו רצונך וכו"‪ .‬כי פריך‬ ‫אחרים'‪ ,‬שאינו עונים בעת צרה‪.‬‬ ‫בגמרא (ב"ב י‪ ).‬אתם קרוים בנים וקרוין‬ ‫עבדים‪ .‬ותירץ‪ ,‬בזמן שישראל עושים רצונו‬ ‫השי"ת יקבל תפלתנו לרחמים ולרצון‪ ,‬אם‬ ‫של מקום נקראים בנים‪ ,‬וכשאין עושים‬ ‫כבנים רחמנו כרחם אב על בנים‪ ,‬ונזכה‬ ‫רצונו של מקום נקראים עבדים‪ .‬וקשה‪ ,‬וכי‬ ‫לשנה טובה ומתוקה וכל הישועות‪ ,‬בני חיי‬ ‫כשאין עושים רצונו של מקום וכו'‪ ,‬וכי‬ ‫אריכי ומזוני רויחי וסייעתא דשמיא‪ ,‬ונחתם‬ ‫הלזה נקרא 'עבד' כשאינו עושה רצון רבו?‬ ‫לחיים טובים ולשלום ולכל טוב סלה בביאת‬ ‫משיח צדקנו ובנין ביהמ"ק בב"א‪.‬‬ ‫ותירץ הרב המגיד הקדוש ממעזריטש‬ ‫נבג"מ‪ ,‬דהנה מדרך האב כשבנו מגעגע‬ ‫❖‬ ‫יום ב'‬ ‫בין מנחה למעריב‬ ‫בדין‪ ,‬מ"מ צריך להיות ירא וחרד מאימת‬ ‫מדוע אין אומרים הלל בר"ה ויוה"כ‬ ‫הדין‪ ,‬ועי"ז נזכר לזכות‪ .‬וצריך ביאור‪.‬‬ ‫איתא בגמ' (ר"ה לב‪ ,):‬א"ר אבהו‪ ,‬אמרו‬ ‫התוס' (ערכין י‪ :‬ד"ה אמרו) מדייקים מלשון‬ ‫מלאכי השרת לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬מפני‬ ‫הגמרא שישראל לא אומרים שירה‪ ,‬אבל‬ ‫מה אין אומרים ישראל שירה לפניך בר"ה‬ ‫מלאכי השרת אומרים שירה‪ .‬ולכן אומר ר"י‬ ‫וביוה"כ? אמר להם‪ ,‬אפשר מלך יושב על‬ ‫שבר"ה וביוה"כ אין לדלג על 'והחיות‬ ‫כסא דין‪ ,‬וספרי חיים וספרי מתים פתוחין‬ ‫ישוררו וכרובים יפארו'‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכן אומרים‬ ‫לפניו וישראל אומרים שירה? (טור סי' תקפ"ד)‪.‬‬ ‫'והאופנים וחיות הקודש וכו' משבחים‬ ‫וכתב הט"ז (הביאו המשנה ברורה סק"א)‬ ‫ואומרים' (שיטה מקובצת)‪.‬‬ ‫ומוסיף שלמרות שאנו בטוחים שנצא זכאים‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מב‬ ‫יום הזכרון ‪ -‬שמחויב כל אחד‬ ‫אמנם יש להבין הענין בעצם אם מותר‬ ‫להתפלל על חבירו‬ ‫להתפלל על גשמיות בראש השנה‪.‬‬ ‫ובתפארת שלמה לראש השנה אי' דברים‬ ‫מדוע לא בא בן ישי‬ ‫דומים לזה‪ ,‬וז"ל‪ :‬ר"ה הוא ב' ימים‪ ,‬ביום א'‬ ‫הרה"ק הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג‬ ‫דינא קשיא‪ ,‬וביום ב' דינא רפיא‪ .‬ומפני כן‬ ‫זי"ע נכנס פעם לביהמ"ד ביום א' דראש‬ ‫ביום א' העיקר להתפלל עבור כבוד הבורא‬ ‫השנה‪ ,‬ושמע שאנשים אומרים תהלים‬ ‫על צער גלות השכינה כנ"ל‪ .‬אך ביום ב'‬ ‫ונאנחים‪ .‬אך הוא בקדושתו‪ ,‬הרגיש‬ ‫צריך כל אחד מבנ"י לזכור כללות ישראל‬ ‫שהאנחות הן רק על צרות גשמיות ‪ -‬חוסר‬ ‫לעורר רחמים עליהם להשפיע להם כל טוב‬ ‫פרנסה וכדומה‪ ,‬ולא על צרות וגלות‬ ‫וחסד‪ .‬וז"ש "אז נדברו יראי ה' איש אל‬ ‫השכינה‪ .‬פנה הרבי ר' שמעלקא זי"ע אל‬ ‫רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון‬ ‫הקהל ואמר‪" :‬כל עמה נאנחים"‪ ,‬על מה ‪-‬‬ ‫לפניו" (מלאכי ג‪:‬טז) וכו' ולכן ר"ה נקרא 'יום‬ ‫מה הם מבקשים? "מבקשים לחם" (איכה‬ ‫הזכרון'‪ ,‬שמחויב כל אחד להתפלל על‬ ‫א‪:‬יא)! � כך היה ביום הראשון‪.‬‬ ‫חבירו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וכאשר נכנס הרבי ר' שמעלקא לביהכ"נ‬ ‫ובס' שפע חיים (ר"ה מאמר ע')‪ ,‬ועובדא‬ ‫למחרת‪ ,‬ביום ב' דר"ה‪ ,‬ושמע שוב אנחות‬ ‫ידענא מזקה"ק מצאנז שבא לפניו בנו של‬ ‫הגיב ואמר‪" :‬מדוע לא בא בן ישי"‪ ,‬מדוע‬ ‫אחד הצדיקים שנסתלק אז‪ ,‬וחסידי אביו רצו‬ ‫לא זכינו עדיין שיבוא משיח לגאלנו‪,‬‬ ‫להכתירו כממלא מקום אביו‪ .‬אך הוא סירב‬ ‫התשובה היא‪ :‬שאין מבקשים על גלות‬ ‫בדבר באמרו שאינו ראוי לאותה איצטלא‪,‬‬ ‫השכינה‪ ,‬אלא "גם תמול" [ביום א' דר"ה]‬ ‫ובא לפני זקה"ק לשאול בעצת קדשו‪.‬‬ ‫"גם היום" [ביום ב' דר"ה]‪ ,‬כל הבקשות לא‬ ‫והשיב לו זקה"ק‪ ,‬אם יודע אתה בעצמך‬ ‫היו אלא "אל הלחם" (ש"א כ‪:‬כז)! �‬ ‫שכאשר יבוא לפניך אדם‪ ,‬ויתנה בפניך את‬ ‫צרותיו‪ ,‬תשתתף בצערו ותהיה מיצר ודואג‬ ‫המגיד הק' מקאזניץ זיע"א בספרו עבודת‬ ‫עמו כל כך כאילו היתה הצרה הזאת בתוך‬ ‫ישראל בתוך דבריו על ענין ראש השנה‬ ‫ביתך‪ ,‬אז רשאי אתה להנהיג עדה בישראל‪,‬‬ ‫שחל בשבת כתב בזה"ל‪ :‬על פי שנקדים‬ ‫עכדה"ק‪.‬‬ ‫דברי האריז"ל שכתב‪ ,‬כי ביום ראשון דראש‬ ‫השנה תמיד התיקון בפנימיות העולמות‪,‬‬ ‫שפע חיים‪ :‬בודקים בספר החיים לראות‬ ‫וביום השני בחיצוניות העולמות‪ ,‬עיי"ש‬ ‫אם אין שם א' שיצטער על מיתתו של זה‬ ‫והבן‪.‬‬ ‫וממשיך‪ ,‬לפ"ז יבואר שפיר כי עי"ז יוכל‬ ‫אשר לפי זה ביארנו הדרך הנכון לכל אדם‬ ‫לפעול ישועות להבאים אצלו‪ ,‬דכיון שהוא‬ ‫להתפלל ביום ראשון דראש השנה עיקר על‬ ‫מצטער בצרתם בעוד שעליו לא הטילו‬ ‫תיקון הנשמה ועל עסקי עבודת הש"י‪ ,‬שזה‬ ‫משמים עונש הצער הזה‪ ,‬לכן יתעורר הכרח‬ ‫פנימיות העולמות‪ .‬וביום השני להתפלל על‬ ‫להושיעם‪ .‬ויש ליישב בזה תמיהת העולם‬ ‫צרכיו‪ ,‬בני חיי ומזוני‪ ,‬ולהשפיע לכל‬ ‫על מה שספרי חיים וספרי מתים פתוחין‬ ‫ישראל‪ ,‬עכלה"ק‪.‬‬ ‫לפניו (ר"ה לב‪ ,):‬דצ"ב למה צריכים גם‬ ‫מג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לעצמם יודעים שפעלו לישועה‪ ,‬אבל איך‬ ‫שניהם‪ ,‬דהא חד מינייהו סגי וכגון לכתוב‬ ‫יאמר הלל וחבירו עוד בצרה‪ ,‬הרי אין‬ ‫את הנידונים לחיים בספר החיים‪ ,‬ומי שאינו‬ ‫אומרים שירה אלא בכרס מלאה (תענית כה‪-:‬‬ ‫כתוב שם ממילא נודע שנידון למיתה ח"ו‪,‬‬ ‫כו‪ .).‬ובזה שהרי לחבירו אין לו‪ ,‬מזה גם‬ ‫או בהיפוך‪.‬‬ ‫לעצמו חסר‪ ,‬וממילא הו"ל כמו שאין זה‬ ‫ולהנ"ל י"ל דכאשר גוזרים ח"ו על אחד‬ ‫בכרס מלאה‪ .‬וזה היתה תשובה ספרי חיי כו'‬ ‫להיכתב בספר המתים‪ ,‬חוזרים ובודקים‬ ‫הרי הם אינם מסוגלים לומר הלל‬ ‫בספר החיים לראות אם אין שם אחד‬ ‫כשמשתתף בצרת חבירו‪.‬‬ ‫שיצטער הרבה על מיתתו של זה‪ ,‬דא"כ יהא‬ ‫'פארגין' לא רק להשתתף בצרה אלא‬ ‫בהכרח לכתוכ גם אותו בספר החיים‪,‬‬ ‫להתנהג עם עין טובה בסבר פנים יפות‪.‬‬ ‫עיי"ש‪.‬‬ ‫כידוע בספר הכוונות‪ ,‬הכוונה של השופר‬ ‫ועד"ז מובן לנכון‪ ,‬כי העיקר להשתתף עם‬ ‫מלשון שפיר חקל תפוחין קדישין באור‬ ‫חבירו‪ ,‬ובזה מחיש ישועה לחבירו וגם‬ ‫פניך יהלכון‪ ,‬הארת ארי"ך אנפין נהירין‪,‬‬ ‫לעצמו‪ .‬ובאמת כל הנגעים אדם רואה חוץ‬ ‫להיות פנים מאירים לחבירו‪ ,‬הרי השי"ת‬ ‫מנגעי עצמו (נגעים פ"ב מ"ה)‪ ,‬כדברי‬ ‫משלם בהארת פנים‪.‬‬ ‫הבעש"ט דמה שרואה בחבירו הוא מנגעי‬ ‫השי"ת יעזור לנו ולכל ישראל באנפין‬ ‫עצמו‪ ,‬ומשום זה לבד צריך ישועה‪ .‬וכאשר‬ ‫נהירין בגמר חתימה טובה בני חיי אריכי‬ ‫רואה בחבירו‪ ,‬יבין בעצמו שיש להתפלל על‬ ‫ומזוני רויחי וסייעתא דשמיא וחנא וחסדא‬ ‫עצמו בזה שחבירו יוושע‪.‬‬ ‫בשידוכים דבר נאה ומתקבל‪ ,‬ויתעורר זיווג‬ ‫ובזה נחזור‪ ,‬שזה היתה תשובת הקב"ה‬ ‫העליון ובקרוב ניגאל בב"א‪.‬‬ ‫להמלאכים‪ ,‬שבאמת בני ישראל אולי‬ ‫ומי שילמוד במשנה הלכות‬ ‫אי"ה אם יהי' לי זכות בעוה"ב‬ ‫אשתדל להתפלל בעדו‬ ‫מהקדמת שו"ת משנ"ה מהד' תשס"ט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מד‬ ‫מערכת המשנה‬ ‫ליקוטים קצרים מתוך שו"ת משנה הלכות ושאר ספרי רבינו הקדוש זי"ע‬ ‫נערך ע"י הרב מרדכי צבי גינזבורג | אין ללמוד מכאן הלכה למעשה‬ ‫חולין קל"ח ע"א‬ ‫במסגרת דף היומי‬ ‫עדריה קודם שיעשר‪ .‬ומשני‪ ,‬מהרה יבנה‬ ‫רש"י (ד"ה אלא אמר רבא) טעמא דמתני'‬ ‫המקדש‪ ,‬ובעינן בהמה להקרבה וליכא‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫[דהלוקח גז צאנו של חבירו אם שייר המוכר‬ ‫והגם שאפשר בלוקחין שאינן חייבין‬ ‫חייב‪ ,‬לא שייר הלוקח חייב] משום דאין אדם‬ ‫במעשר‪ ,‬מ"מ כיון דאיהו שדי ביה מומא‬ ‫רשאי להפקיע ממונו מיד מצוה ולמכור גיזיו‪,‬‬ ‫בכולי עדריה ושכיחי מומא דפסלי בקדשים‪,‬‬ ‫כדי שיהא גז של אחד וצאן של אחר לפוטרן‪,‬‬ ‫נמצא לא שכיחי בהמות לקרבנות‪.‬‬ ‫עי"ש‪.‬‬ ‫וא"כ בדידן דיעשו כל הבהמות בני פקועות‪,‬‬ ‫הנה נשאל לרבינו (שו"ת משנה הלכות חי"ב‬ ‫וקיי"ל דבן פקיעה פסול לקרבן (עי' רמב"ם‬ ‫סי' ד') אמאי לא נהגו בזמן הזה לגדל בני‬ ‫פ"ג מהל' איסורי מזבח)‪ ,‬כ"ש ממטיל מום‬ ‫פקועות‪ ,‬כיון דקיי"ל (יו"ד סי' י"ג סע' ד') דבן‬ ‫בעדריה דאסור‪ ,‬דהתם עכ"פ אפשר בבהמות‬ ‫פקועה הבא על בת פקועה פטור משחיטה‬ ‫הלקוחות‪ ,‬אבל כאן שיעשו כל הבהמות בן‬ ‫לעולם‪ ,‬ואין טעון שחיטה רק מדרבנן‪ ,‬ואין‬ ‫פקועות‪ ,‬מהרה יבנה המקדש ובעינן בהמה‬ ‫טריפות התורה אוסר בהן‪ .‬א"כ לא יהי' שום‬ ‫להקרבה וליכא‪ .‬וע"ע בתוך התשובה‪.‬‬ ‫בעיות בבשר‪ ,‬כי יהי' הכל 'גלאט כשר'‪.‬‬ ‫ועוד דן רבינו (ח"ז סי' פ"ב) אי מותר‬ ‫והשיב רבינו דאי אפשר לתקן דבר כזה‪ ,‬כיון‬ ‫להפקיע עצמו מלקיים מצות שמירת שבת‬ ‫דלדעת הרמב"ם איכא מצות עשה של‬ ‫ע"י טיסה באוירון במהירות יתירה ממקום‬ ‫'וזבחת' בשחיטה‪ ,‬וא"כ אם יגדל בני פקועות‬ ‫למקום שאין שם שבת כל שעה ושעה כל‬ ‫יפקיע עצמו ממצות שחיטה‪ ,‬וזה אסור‬ ‫היום עד שלמוצ"ש יחזור למקומו‪ ,‬ונמצא‬ ‫כדמבואר בסוגין‪ .‬ועיין יו"ד (סי' שכ"ד)‬ ‫שלא ָשבת בשבת ולא עבר על חילול שבת‪,‬‬ ‫דאסור לעשות עיסות קטנות פחות‬ ‫שהרי כל היום לא הי' במקום ששם שבת‪.‬‬ ‫מכשיעור לפטור עצמו מחיוב חלה‪ .‬ועי'‬ ‫ברכות (לה‪.):‬‬ ‫והביא רבינו ראיה דאסור לעשות כן‪,‬‬ ‫מפירש"י (קידושין לג‪ ).‬ת"ל 'ויראת'‪ ,‬יש‬ ‫ועוד ראיה מגמ' (בכורות נג‪ ):‬דס"ל לרב‬ ‫לירא מן היוצר היודע מחשבותיך שאתה‬ ‫יהודה מותר לו לאדם להטיל מום בבכור‬ ‫מבקש להפטר ממצותו‪ .‬וע"ע בחידושי‬ ‫קודם שיצא לאויר העולם‪ .‬ומקשה הגמ'‪,‬‬ ‫משנה (קידושין עמ' שט"ו)‪.‬‬ ‫א"כ גבי מעשר נמי נשדי ביה מומא בכולי‬ ‫מה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫שיעורי הלכה‬ ‫חודש אלול תשפ"ה לפ"ק‬ ‫הלכות ראש השנה – או"ח סי' תקפ"ה‪-‬תקפ"ט‪-‬תקצ"א‪-‬תקצ"ט‬ ‫יתקן כלי שיר‪ ,‬וכמו שגזרו בכל יו"ט (סי'‬ ‫יום טוב של ראש השנה שחל בשבת‬ ‫של"ט ס"ג)‪.‬‬ ‫סי' תקפ"ה סע' ה' "יום טוב של ראש‬ ‫השנה שחל להיות בשבת אין תוקעין בשופר‪.‬‬ ‫בט"ז (סק"ה) תירץ שהשופר אינו מיועד‬ ‫הג"ה‪ ,‬ואסור לטלטלו אם לא לצורך גופו‬ ‫לשיר אלא לתקיעות של מצוה‪ ,‬ועל כן לא‬ ‫ומקומו"‪.‬‬ ‫נוהגת בו הגזירה שלא לנגן בכלי שיר‪.‬‬ ‫ובאופן אחר תירץ שחז"ל לא גזרו לעקור‬ ‫הטעם שאין תוקעים הוא גזירה מדרבנן‪,‬‬ ‫לגמרי מצוה שציותה התורה‪ .‬ואם יגזרו‬ ‫כמבואר בגמרא (ר"ה כט‪ ):‬דאמר רבה‪,‬‬ ‫שלא לתקוע‪ ,‬תיעקר מצות שופר לגמרי‪.‬‬ ‫הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין‬ ‫משא"כ כשחל בשבת תוקעים ביום השני‪.‬‬ ‫בתקיעת שופר‪ .‬גזירה שמא יטלנו בידו וילך‬ ‫וכעין תירוץ זה הביא המגן אברהם‬ ‫אצל הבקי ללמוד‪ ,‬ויעבירנו ארבע אמות‬ ‫(סק"ד) בשם מהר"ם פדואה‪.‬‬ ‫ברשות הרבים‪.‬‬ ‫קדושת לוי‪ :‬כשראש השנה חל בשבת הוא יו"ט‬ ‫ומה שלא חששו שמא יוציא מרשות לרשות‬ ‫בקדושת לוי (ליקוטים חדשים) מבאר יום‬ ‫כתבו התוס' (שם ד"ה שמא) משום‬ ‫טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת‪,‬‬ ‫שהמוציא מרשות לרשות אית ליה היכירא‬ ‫אימתי הוא יום טוב כשחל ראש השנה‬ ‫ואין לגזור בשביל זה‪ .‬אבל ברשות הרבים‬ ‫בשבת‪ .‬כי אליבא דאמת‪ ,‬איך כותבים בראש‬ ‫זימנין דלאו אדעתיה ומעביר ארבע אמות‪.‬‬ ‫השנה בג' ספרים הנפתחים‪ ,‬הלוא אסור‬ ‫ועוד נראה לתרץ כי לשמא יוציא לא חששו‬ ‫לכתוב בשבת‪ .‬אלא אם כותבים אותנו בספר‬ ‫כיון שנקל להיזהר בדבר שיעשה כלאחר יד‪.‬‬ ‫החיים‪ ,‬הרי זהו פיקוח נפש שדוחה את‬ ‫אבל להעביר פחות פחות מארבע אמות‬ ‫השבת ומותר לכתוב‪ ,‬ולכן כשחל בשבת הרי‬ ‫שזה זמן ארוך‪ ,‬קשה להיזהר בדבר‪.‬‬ ‫זהו יום טוב‪.‬‬ ‫למה לא גזרו על שופר משום כלי שיר‬ ‫שנה שאין תוקעין בתחילתה‬ ‫צריך זהירות יתירה בשמירת שבת‬ ‫ומה שלא גזרו שלא לתקוע בכל ראש השנה‪,‬‬ ‫אף כשלא חל בשבת‪ ,‬משום הגזירה של שמא‬ ‫בספר מנחת עני (פ' האזינו) לבעל הערוך‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מו‬ ‫סנדקאות‪ ,‬קשה לכוון לגמרי לשם שמים‪.‬‬ ‫לנר זצ"ל עמד לחקור אם ראש השנה בחל‬ ‫אולם כאשר חשב אדם לעשות מצוה‪ ,‬ונאנס‬ ‫שבת אם זה סימן טוב או להיפך‪ .‬ובזה מצאנו‬ ‫ולא עשאה‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה‬ ‫ששנים שרעות ביותר ושנים שטובות ביותר‬ ‫(ברכות ו‪ ,).‬באופן זה נחשב לו כאילו עשאה‬ ‫היה ראש השנה בשבת‪ ,‬דשני שנים שנחרב‬ ‫בשלימות‪ ,‬ועל כך השמחה‪.‬‬ ‫בית המקדש היה ראש השנה בשבת‪.‬‬ ‫ומאידך שנים שיותר טובות מצינו שמחילת‬ ‫והכי נמי כשחל בשבת שכל אחד היה רוצה‬ ‫עון העגל היו בשנה שחל ראש השנה בשבת‪,‬‬ ‫לשמוע קול שופר‪ ,‬אבל אי אפשר מפני‬ ‫וכן הקמת המשכן‪ ,‬וכן שנה שנכנסו לארץ‬ ‫תקנת חכמים‪ ,‬הרי זה בגדר חשב לעשות‬ ‫היה גם כן בשבת (יעו"ש הוכוחתיו)‪.‬‬ ‫מצוה ולא עשאה‪ ,‬שמעלה עליו הכתוב‬ ‫כאילו עשאה‪ ,‬והרי זה בשלימות ובמדריגה‬ ‫ומבאר שם שהעיקר תלוי במצב של שמירת‬ ‫היותר גדול ששייך להיות‪ .‬ועל כך השמחה‬ ‫השבת אם תהיה סניגור או ח"ו להיפך‪.‬‬ ‫הגדולה והיום טוב כשראש השנה חל בשבת‪.‬‬ ‫ומבאר הדברים במשל נפלא‪ ,‬יעו"ש‬ ‫בשבת יש המתקת הדינים בלי תקיעת שופר‬ ‫אריכות דבריו הנפלאים‪.‬‬ ‫ועוד מבואר בספרים הקדושים דמה שאין‬ ‫כשראש השנה חל בשבת‬ ‫תוקעים בשופר כשחל ר"ה בשבת [מלבד‬ ‫מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה‬ ‫הטעם הפשוט של גזירה שמא יעבירנו]‪ ,‬כי‬ ‫ובאמת בטור (סי' תקפ"ה) מבואר בשם‬ ‫בשבת יש את כל הכח של תקיעת שופר‪ .‬ורמז‬ ‫בה"ג שמה שאמרו בגמרא (ר"ה טז‪ ):‬שנה‬ ‫לדבר "תקעו בחודש שופר" ר"ת שבת (עי'‬ ‫שאין תוקעין בו בתחילתה מריעין לה‬ ‫דברי חיים)‪ ,‬שמעצמו נפעל המתקה‬ ‫בסופה‪ ,‬לא דאיקלע בשבת אלא דאיתיליד‬ ‫בשרשו‪ ,‬ואין צריך לעורר רחמים ע"י‬ ‫אונסא‪.‬‬ ‫התקיעות‪ .‬ואדרבה‪ ,‬עוד יש בזה מעלה‬ ‫ויש להמתיק הדבר ביותר על פי המסופר‬ ‫יתירה‪ ,‬כי כשנפעל בידי שמים בלי מעשה‬ ‫שפעם כיבדו את הרבי ר' שמעלקא‬ ‫התחתונים אזי הוא ביתר שלימות‪.‬‬ ‫מניקלשבורג זי"ע בסנדקאות‪ .‬מאחר‬ ‫סעודה שלישית בראש השנה שחל בשבת‬ ‫ונתאחר מעט‪ ,‬מיהרו לעשות את הברית‪.‬‬ ‫כשחל ראש השנה בשבת‪ ,‬אוכלים סעודה‬ ‫וכאשר הגיע הרבי ר' שמעלקא להשתתף‬ ‫שלישית כמו בכל שבת [ומפאת קוצר הזמן‬ ‫בברית‪ ,‬כבר היה אחרי הברית‪.‬‬ ‫יחלק סעודתו לשנים (ראה מטה אפרים‬ ‫אותו היום הבחינו תלמידיו שהרבי שרוי‬ ‫סי' תקצ"ז ס"ד‪ ,‬ואלף למטה סק"א)]‪.‬‬ ‫בשמחה מיוחדת‪ ,‬והתפלאו לשמחה מה זו‬ ‫ואכילת סעודה שלישית עת רעוא דרעווין‬ ‫עושה‪ ,‬אחר שהפסיד מצוה גדולה כזו‪.‬‬ ‫בראש השנה הוא דבר גדול ונשגב‪ ,‬שהוא‬ ‫כששאלוהו הסביר להם‪ ,‬כאשר יהודי עושה‬ ‫מצוה‪ ,‬בפרט מצוה שיש עמה כבוד‪ ,‬כגון‬ ‫מז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫דאורייתא אינו יכול להוציא אחר שיצא ידי‬ ‫עת רצון מיוחד‪ ,‬ומעוררים רחמים במקום‬ ‫א‬ ‫חובתו‪.‬‬ ‫התקיעות‪.‬‬ ‫תקנת האדר"ת בירושלים שיכוון על תנאי‬ ‫***‬ ‫במקראי קודש (ימים נוראים סי' כ"ז)‬ ‫בעל תוקע שתוקע כמה מקומות‬ ‫מביא הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל‬ ‫מתי יכוון לצאת ידי חובתו‬ ‫שהגאון האדר"ת זצ"ל התקין בירושלים‬ ‫סי' תקפ"ט ס"א "כל שאינו מחויב בדבר‬ ‫שבעל תוקע בבתי כנסיות רבים יכוון על‬ ‫אינו מוציא אחרים ידי חובתן"‪.‬‬ ‫תנאי‪ ,‬שאם הדין הוא כהגאונים אינו רוצה‬ ‫בעל תוקע שתוקע בכמה מקומות‪ ,‬נחלקו‬ ‫לצאת בראשונה‪ .‬ויש לדון הרבה בזה אם‬ ‫האחרונים מתי יכוון לצאת בעצמו ידי חובת‬ ‫אפשר לקיים מצווה על תנאי‪.‬‬ ‫מצות תקיעת שופר‪.‬‬ ‫***‬ ‫מטה אפרים‪ :‬יכוון בראשונה‬ ‫חתימת ברכת שופרות כשחל בשבת‬ ‫במטה אפרים (סי' תקפ"ה ס"ט) כתב‪,‬‬ ‫סי' תקצ"א שו"ע סע' ד' "אומרים עשרה‬ ‫דמי שהוא תוקע בכמה מקומות‪ ,‬יש לו‬ ‫פסוקים של מלכיות‪ ,‬ועשרה של זכרונות‪,‬‬ ‫לכוון לצאת ידי חובת עצמו בתקיעות‬ ‫ועשרה של שופרות בכל ברכה וכו'"‪.‬‬ ‫שתוקע בראשונה‪ ,‬ואעפ"כ יוכל לברך‬ ‫בחתימת ברכת שופרות אומרים "בא"י‬ ‫במקומות אחרים בשביל הציבור שלא יצאו‬ ‫שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים"‪.‬‬ ‫עדיין‪ .‬ואין לו להיות מתון בכוונת יציאת ידי‬ ‫בהגהות רבי עקיבא איגר כאן כתב‪ :‬חותם‬ ‫חובת עצמו‪ ,‬שמצוה הבאה לידו לא‬ ‫ואומר 'שומע קול תרועת עמו ישראל היום‬ ‫יחמיצנה‪ ,‬ואולי לא יהיה יכול לתקוע אח"כ‬ ‫ברחמים'‪ .‬בשבת לא יאמר 'ברחמים'‪ ,‬כך‬ ‫מאיזה סיבה‪.‬‬ ‫כתב מהריק"ש‪ .‬ובספר גן המלך לבעל גנת‬ ‫לחם הפנים‪ :‬יכוון באחרונה‬ ‫ורדים (סי' ה') כתב לומר בשבת 'שומע‬ ‫אמנם בלחם הפנים על קיצור שו"ע (סי'‬ ‫זכרון תרועת עמו ישראל היום ברחמים'‪,‬‬ ‫קכ"ט סק"א‪ ,‬הובא באלף המגן ס"ק כ"א)‬ ‫עכ"ד‪ .‬אבל מנהגינו שלא לומר תיבת 'היום'‬ ‫כתב שלכתחילה אם יודע שיצטרך לתקוע‬ ‫כלל גם בחול‪.‬‬ ‫בכמה בתי תפלות‪ ,‬יכוון התוקע שלא לצאת‬ ‫סי' תקצ"ב הג"ה סע' א' "ונהגו לומר כל‬ ‫רק במקום האחרון כדי לחוש למה שכתב‬ ‫פעם אחר שתקעו 'היום הרת עולם'‬ ‫בשאגת אריה (סי' י"ג) בשם כמה מגדולי‬ ‫ו'ארשת' (מהרי"ל)‪ .‬ואפילו בשבת שאין‬ ‫הראשונים (הבה"ג והגאונים) דבמצוה‬ ‫א‬ ‫ראה שפת אמת (ר"ה תרנ"ב)‪ ,‬לכן בשבת אין צריכין לתקוע‪ ,‬כדאיתא בזוה"ק (יתרו פט‪ ,.‬אחרי עט‪):‬‬ ‫כי בשבת מתגלה עת רצון מעתיקא קדישא‪ ,‬ומתהפך הדין לרחמים‪ .‬וכמו כן ע"י קול שופר מתגלה‬ ‫עת רצון מעתיקא קדישא וכו'‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מח‬ ‫ובטור מצינו‪' :‬ואם חל בשבת‪ ,‬כתב אבי‬ ‫תוקעין אומרים 'היום הרת עולם'‪ ,‬אבל לא‬ ‫העזרי‪ ,‬שאלתי לרבותי אם יש לומר‬ ‫'ארשת' (מנהגים)"‪.‬‬ ‫'ותודיענו' מפני שאומרים בו 'וחגיגת‬ ‫הנוסח הוא "היום הרת עולם היום יעמיד‬ ‫הרגל' וראש השנה אינו לא חג ולא רגל‪.‬‬ ‫במשפט כל יצורי עולמים‪ ,‬אם כבנים אם‬ ‫והשיבוני דאעפ"כ אומרים 'ותודיענו'‪ ,‬כי‬ ‫כעבדים‪ ,‬אם כבנים רחמינו כרחם אב על‬ ‫היכי דאמרינן במוצאי יו"ט בהבדלה 'בין‬ ‫בנים‪ ,‬ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד‬ ‫יום השביעי לששת ימי המעשה' דאמרינן‬ ‫שתחננו ותוציא כאור משפטינו איום קדוש"‪.‬‬ ‫סדר הבדלות הוא מונה‪ ,‬הכא נמי סדר‬ ‫התיקון הוא מונה'‪.‬‬ ‫האר"י הק' מפרש "אם כבנים"‪ ,‬היינו מי‬ ‫שיש לו נשמה של אצילות בבחינת בן צדיק‬ ‫[ובאמת במס' פסחים (קד‪ ).‬מונה כל מיני‬ ‫גמור שנחתם לאלתר לחיים‪ .‬ו"אם‬ ‫הבדלות שעשה ה' בעצם הבריאה‪ ,‬אפילו‬ ‫כעבדים"‪ ,‬היינו שיש להם נשמה מעולם‬ ‫כאלו שאין להם שייכות למוצאי שבת]‪ .‬הרי‬ ‫הבריאה‪" ,‬עינינו לך תלויות עד שתחננו"‪,‬‬ ‫שלא יתכן לומר הנוסח מב' טעמים כיון‬ ‫שלפחות עד יום כיפור יזכה להיחתם לחיים‬ ‫שאינו חג (שחייב בקרבן חגיגה) ולא רגל‪.‬‬ ‫טובים‪ ,‬או שיזכה במתנת חנם שכבר בראש‬ ‫מחלוקת הפוסקים אי ראש השנה נקרא חג‬ ‫השנה יכתב ויחתם לאלתר לחיים טובים‪.‬‬ ‫אולם בט"ז כתב בזה הלשון‪' :‬אע"ג דראש‬ ‫***‬ ‫השנה אינו רגל‪ ,‬אומרים 'וחגיגת הרגל'‪,‬‬ ‫דסדר התיקון הוא אומר‪ ,‬כמו שמצינו‬ ‫ראש השנה שחל במוצ"ש אומרים ותודיענו‬ ‫בהבדלה' במוצאי יו"ט‪ .‬הרי לא הקשה אלא‬ ‫סי' תקצ"ט שו"ע "ליל ראש השנה שחל‬ ‫ממה שאומרים 'רגל'‪ ,‬אבל ממה שקוראים‬ ‫להיות במוצאי שבת אומרים ותודיענו"‪.‬‬ ‫אותו 'חג' לא הקשה כלל‪ .‬וי"ל דראש השנה‬ ‫'ותודיענו' נתקנה בבבל כדאיתא במסכת‬ ‫נקרא חג‪ ,‬כמו שכתוב "בכסה ליום חגנו"‪.‬‬ ‫ברכות (לג‪ ):‬אמר רב יוסף‪ ,‬מדרב ושמואל‬ ‫אבל רגל לא נקרא‪ ,‬כי שלש פעמים בשנה‬ ‫ידענא דתקינו לן מרגניתא בבבל ותודיענו‬ ‫נצטוו לעלות לרגל (פמ"ג)‪.‬‬ ‫ה' אלקינו את משפטי צדקך וכו'‪.‬‬ ‫ישמח משה‪ :‬תקיעת שופר‬ ‫אומרים וחגיגת הרגל כי סדר הבדלות מונה‬ ‫מעורר קול שופר של משיח‬ ‫בנוסח ותודיענו אומרים 'ותורישנו קדושת‬ ‫חשבתי לומר ביאור במה שאומרים‬ ‫שבת וכבוד מועד וחגיגת הרגל'‪ .‬ויש‬ ‫'וחגיגת הרגל'‪ ,‬בהקדם מה שהיה רגיל‬ ‫להקשות למה אומרים 'וחגיגת הרגל'‪ ,‬הרי‬ ‫בעל ישמח משה זצ"ל לעורר לבות בני‬ ‫ראש השנה אינו רגל‪ ,‬כי רק הג' רגלים‬ ‫ישראל בהתעוררות רב קודם התקיעות‪.‬‬ ‫נקראים בשם רגל על שם שבהם עולים‬ ‫באמרו שבזמן הזה מתקבצים בשמים דוד‬ ‫ישראל לרגל לבית המקדש‪.‬‬ ‫המלך ע"ה וכל שרי האומות‪ ,‬ודנים ביניהם‬ ‫מט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ולהראות‪ ,‬כדרך שבא לראות כך בא ליראות‬ ‫אם יחזירו כבוד מלכות שמים למקומו‪ .‬וכל‬ ‫(חגיגה ב‪.).‬‬ ‫זה תלוי ועומד עד כמה אנו בני ישראל כאן‬ ‫בעולם הזה מקבלים על עצמינו עול מלכות‬ ‫ובכל שנה בראש השנה דנים על הרגלים‬ ‫שמים‪ .‬נמצא ששופר של ר"ה מעורר שופר‬ ‫אם יהיו כתיקונם בשלימות או שמא ח"ו‬ ‫של משיח שיבוא בב"א‪ ,‬ויתקיים "כי לה'‬ ‫יהי' חסר בשלימות שלהם‪ .‬לכן מזכירים‬ ‫המלוכה ומושל בגוים" (תהלים כב‪:‬כט)‪,‬‬ ‫'וחגיגת הרגל'‪ ,‬אע"פ שראש השנה בעצמו‬ ‫"והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא‬ ‫אינו לא חג ולא רגל‪ ,‬מ"מ ביום הזה‬ ‫ב‬ ‫יהי' ה' אחד שמו אחד" (זכרי' יד‪:‬ט)‪.‬‬ ‫שמיועד להתגלות מלכות שמים בכל‬ ‫העולם‪ ,‬בו תלוי איך יראה חגיגת הרגל‬ ‫מזכיר 'וחגיגת הרגל' כיון ששמחת הרגלים‬ ‫ושמחת המועד הבאים לקראתינו‪ ,‬אם נזכה‬ ‫בשלימות תלוי ביום ראש השנה‬ ‫לעלות לרגל ולשמחת יום טוב בשלימות‪.‬‬ ‫בהפטרת שבת חזון אומרים "חדשיכם‬ ‫ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח"‬ ‫מי ששכח לומר 'ותודיענו'‬ ‫אם יכול לאומרה באלקי נצור‬ ‫(ישעי' א‪:‬יד)‪ ,‬שמעת שהלכו ישראל בגלות‬ ‫אין המועדים כתיקונם [וגם כפשוטו אמרו‬ ‫שכח לומר ותודיענו אינו חוזר ומתפלל‪,‬‬ ‫ג‬ ‫אין שמחה אלא בבשר שלמים (פסחים קט‪,).‬‬ ‫כיון שיקדש ויבדיל על הכוס (סי' תצ"א‬ ‫ועתה בזמן הגלות אין לנו קרבנות‪ ,‬נמצא‬ ‫ס"ב‪ ,‬משנה ברורה סק"ד)‪ .‬והנה במי‬ ‫שאין לנו שמחת יו"ט כדבעי]‪ ,‬שהיו צריכים‬ ‫ששכח לומר אתה חוננתנו‪ ,‬כ' בערוה"ש‬ ‫לעלות לרגל להביא עולות ושלמים לראות‬ ‫(סי' רצ"ד ס"י) דאע"ג דאין צריך לחזור‬ ‫ב‬ ‫בזה יש ליתן טעם לשבח מה ששבים בתשובה קודם תקיעת שופר‪ ,‬כי הרי ראש השנה הוא תחילת‬ ‫עשרת ימי תשובה‪ ,‬שבו מרבים לומר י"ג מידות של רחמים‪ .‬וראיתי מהרה"ק רבי משה לייב מסאסוב‬ ‫זצ"ל שפי' מה שאומרים בתפלת עלינו לשבח‪' ,‬ועל כן נקוה לך ה' אלוקינו לראות מהרה בתפארת‬ ‫עוזך‪ ,‬להעביר גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי וכו''‪ ,‬ומסיימים‬ ‫בפסוק (זכרי' יד‪:‬ט) "ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד"‪ .‬עפ"מ שדרשו חכמינו ז"ל (ר"ה יז‪ ):‬על הפסוק‬ ‫"ה' ה'" (שמות לד‪:‬ו) ‪ -‬אני הוא קודם שיחטא האדם‪ ,‬ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה‪.‬‬ ‫וקשה‪ ,‬מה צריך האדם למדת רחמים קודם שיחטא‪ .‬ותי' בתוס' הרא"ש דמיירי בחטא עבודה זרה‪,‬‬ ‫ואע"פ שכבר חישב לעובדה‪ ,‬שמחשבת ע"ז מצרפה הבורא ב"ה למעשה (קידושין מ‪ ,).‬אפילו הכי‬ ‫מתנהג עמו במדת הרחמים קודם שיחטא‪ ,‬ורק כשיחטא מצרף המחשבה עם המעשה‪ ,‬עכ"ד הרא"ש‪.‬‬ ‫והנה לעתיד במהרה בימינו כשיעביר הקב"ה גלולים מן הארץ ותתבטל מחשבת עבודה זרה‪ ,‬לא יהיו‬ ‫צריכים לשם שקודם שיחטא‪ ,‬רק לשם אחד‪ .‬וזה פירוש "ביום ההוא יהי' הוי"ה אחד ושמו אחד" ‪-‬‬ ‫רק שם אחד‪ .‬לכן קודם עשרת ימי תשובה שהולכים לומר הי"ג מידות חוזרים בתשובה בקבלת עול‬ ‫מלכות שמים שלימה‪ ,‬כיון שאופן וכוונת ואמירת הי"ג מידות תלוי במעשים שלנו אם יוכשרו שעל‬ ‫ידיהם נזכה להתגלות מלכות שמים שיהי' ה' למלך על כל הארץ‪.‬‬ ‫ג‬ ‫ואם טעם קודם שקידש והבדיל על הכוס‪ ,‬חוזר להתפלל ואומר 'ותודיענו' כדין מי ששכח לומר‬ ‫'אתה חוננתנו' וטעם קודם הבדלה‪ ,‬שחוזר ומתפלל (מט"א ס"ו)‪ .‬אולם יש צד לומר שאינו חוזר‬ ‫ומתפלל‪ .‬ראה מה שהרחבנו בזה במשנת השבוע פ' במדבר תשע"ח‪ ,‬ובמשנת השיעורים סי' רצ"ט‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫נ‬ ‫לקרב הנרות ביו"ט שחל במוצאי שבת‬ ‫ולהתפלל‪ ,‬מיהו אחר יהיו לרצון יאמרנה‪,‬‬ ‫בליל שני אומרים בקידוש סדר יקנה"ז‪,‬‬ ‫ולא גרע מרגיל לומר תחנונים אחר‬ ‫שזה ראשי תיבות של יין קידוש נר הבדלה‬ ‫התפלה‪ .‬וכן שמעתי מפ"ק כ"ק אאדמו"ר‬ ‫זמן‪ .‬ובענין לקרב [ולדבק] שני נרות‬ ‫זי"ע שאין חשש לומר אתה חוננתנו באלקי‬ ‫לאבוקה ביו"ט שחל במוצאי שבת‪ ,‬כ"ק‬ ‫נצור‪.‬‬ ‫אאדמו"ר זי"ע בשו"ת משנה הלכות (ח"ח‬ ‫ויש לעיין הדין במי ששכח לומר ותודיענו‬ ‫סי' רי"ז) התיר‪ ,‬אבל יש גם שנוהגים לברך‬ ‫יכול לאומרו באלקי נצור‪ ,‬דאולי רק 'אתה‬ ‫על שני נרות יחידים מבלי להסמיכם זה‬ ‫ה‬ ‫חוננתנו' שהוא תקנת אנשי כנסת הגדולה‬ ‫לזה‪.‬‬ ‫אומרו שם‪ ,‬אבל ותודיענו שאינו אלא‬ ‫הסתכלות בצפרנים ביו"ט שחל במוצ"ש‬ ‫מרגניתא שתיקנו בבבל‪ ,‬אולי כיון ששכח‬ ‫יש נוהגים במוצאי שבת שחל בו יו"ט שאין‬ ‫לאומרו שוב אין לאומרו בשמונה עשרה‬ ‫מסתכלים על הצפרנים כלל‪ ,‬אלא מברכין‬ ‫כלל‪ ,‬אלא ימתין לקידוש והבדלה שיאמר על‬ ‫ד‬ ‫'בורא מאורי האש' בהבטה בעלמא על‬ ‫הכוס‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫הנר‪ .‬ונראה לי שכן נהגו רוב העולם‪ ,‬אבל יש‬ ‫כאלו שגם במוצ"ש שחל בו יו"ט נהגו‬ ‫להסתכל על הצפרנים‪.‬‬ ‫***‬ ‫ד‬ ‫עי' שו"ת דברי יציב (או"ח סי' רי"ג) סברא מעין זו לבאר החילוק למה אם שכח לומר 'ותודיענו'‪,‬‬ ‫כיון שהתחיל 'ותתן לנו ה' אלקינו' שוב אין להחמיר על עצמו ולחזור ולומר 'ותודיענו'‪ .‬משא"כ‬ ‫'אתה חוננתנו' כל זמן שלא סיים הברכה חוזר לאומרה‪ ,‬ע"ש‪ .‬אבל אולי יש לחלק בין אמצע שמונה‬ ‫עשרה שיש לחשוש להפסק‪ ,‬לבין 'אלקי נצור' שאחר 'יהי לרצון' שאין שם חשש הפסק‪.‬‬ ‫ה‬ ‫בזמנינו יש להשיג נר מיוחד ליקנה"ז הנקרא "יקנה"ז ליכט"‪ ,‬ומצד אחד הרווחנו בזה כל ההידורים‬ ‫שיש בנר הבדלה ‪ -‬שהם שתי נרות קלועים יחד‪ ,‬ועשוי משעוה‪ ,‬וגם עשוי להאיר ולא לכבוד יום‬ ‫טוב‪ ,‬אבל מ"מ אינו מעכב כלל‪.‬‬ ‫נא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ניצוצי הדף‬ ‫חולין דף קי"ז‬ ‫זריעה מעיקרא‬ ‫מן הכלל‪ ,‬שהתורה אסרה בו מעשה הנחת‬ ‫גדר מלאכת זורע‬ ‫הזרעים בקרקע הראוי להשרשה‪ ,‬וגם אם‬ ‫מלאכת זורע הוא שונה משאר המלאכות‪,‬‬ ‫ליקט את הזרעים קודם שהשרישו חייב‪.‬‬ ‫כי בכל המלאכות פעולת המלאכה‬ ‫מאידך מלאכת אופה הרי הוא כשאר‬ ‫והתוצאה באים כאחד‪ ,‬מה שאין כן זורע‬ ‫מלאכות שאין חייבים אלא בגמר התוצאה‪,‬‬ ‫אשר בשעת מעשה לא נעשה כלום והזרע‬ ‫ולכן הרודה את הפת קודם שיקרמו פניה‬ ‫הוא כמונח בקופסא (עי' מנחות סט‪ ).‬ורק‬ ‫פטור כיון שלא נשלמה המלאכה‪ .‬ומבאר‬ ‫לאחר כמה ימים לאחר שנרקב הזרע אז‬ ‫החילוק בין המלאכות‪ ,‬דשם זריעה היא‬ ‫נשרש בקרקע‪ ,‬ונמצא שבשבת עצמו‬ ‫הנחת זרעים בקרקע‪ ,‬מה שאין כן אופה או‬ ‫לכאורה אינו עושה שום מלאכה‪.‬‬ ‫מבשל מורה על שהפת נאפה ונגמר‪.‬‬ ‫הרש"ש‪ :‬החיוב הוא רק בגמר התוצאה‬ ‫חיי אדם‪ :‬תיכף שנתן הזרעים חייב‬ ‫ונחלקו בזה גדולי האחרונים‪ ,‬הרש"ש (שבת‬ ‫וכן הוא גם דעת החיי אדם (הובא במשנה‬ ‫עג‪ ).‬סובר שהחיוב הוא רק בגמר התוצאה‪,‬‬ ‫ברורה ס"ק נ"א) דתיכף משנתן זרעוני‬ ‫ומוכיח כן ממה דאיתא בגמרא (שם ד‪).‬‬ ‫התבואה לתוך המים חייב‪ ,‬ואע"ג דלא‬ ‫שהרודה את הפת מן התנור קודם שיגיע‬ ‫יצמחו אלא לאחר כמה ימים‪ .‬ואפילו אם‬ ‫לידי קרימת פנים פטור‪ ,‬שמע מינה דגם‬ ‫נתן ביום השבת סמוך לחשיכה חייב דומיא‬ ‫במלאכות הנגמרות לאחר זמן אין חייבים‬ ‫דזורע בקרקע בזמן הזה‪ .‬ובזורע במים‬ ‫אלא בגמר התוצאה‪ ,‬והוא הדין במלאכת‬ ‫נחלקו המנחת חינוך (שם) שסובר דאינו‬ ‫זורע דאינו חייב אלא אם כן נקלט הזרע‬ ‫חייב אלא אם כן הצמיח בסוף‪ ,‬והאגלי טל‬ ‫ונשרש בקרקע‪ ,‬אבל אם לקט את הזרעים‬ ‫(זורע ס"ו) סובר שאפילו אם לא הצמיח בסוף‬ ‫קודם שהשרישו פטור‪ ,‬דכל זמן שלא‬ ‫ג"כ חייב‪.‬‬ ‫השריש כמאן דמנח בכדא דמי‪.‬‬ ‫מניח קדירה על האש סמוך למוצאי שבת‬ ‫מנחת חינוך‪ :‬במלאכת זורע חייב מיד‬ ‫ואחד מהנפ"מ לדינא שיוצא ממחלוקת‬ ‫והמנחת חינוך (מצוה רח"צ ס"ק י"ד) סובר‬ ‫האחרונים בגדר זורע‪ ,‬הוא לגבי המכניס פת‬ ‫דלא יתכן לומר שהחיוב הוא בעת ההשרשה‬ ‫לתנור או מניח קדירה על האש בשבת‪,‬‬ ‫בקרקע‪ ,‬שהרי שיעור זמן ההשרשה הוא‬ ‫ונגמר האפיה והבישול במוצאי שבת‪,‬‬ ‫לכל הפחות שלשה ימים לאחר הזריעה‬ ‫לשיטת המנחת חינוך פטור כיון שחלק‬ ‫(כמבואר במס' שביעית פ"ב מ"ו) נמצא‬ ‫מגוף המלאכה נעשה ביום חול‪ ,‬ולשיטת‬ ‫שההשרשה הוא באחד מימות החול‪ ,‬ואי‬ ‫הרש"ש חייב כיון שמעשה המלאכה היה‬ ‫אפשר לחייב על מלאכה הנעשית בימי‬ ‫בשבת לא איכפת לן במה שנגמר ביום חול‪.‬‬ ‫החול‪ ,‬ועל כרחך לומר דמלאכת זורע יצאה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫נב‬ ‫הוה‪ ,‬ואף דשייך ביה נמי חזיא לאצטרופי‪,‬‬ ‫ויש להסמיך כאן כעין זה אי התחלת‬ ‫מ"מ בפי' מיעטה תורה מדכתיב בעשותה‬ ‫המלאכה לפני שנגמר נחשב כמלאכה‪ ,‬או‬ ‫העושה כולה ולא מקצתה וכו'‪ ,‬ובל"ז אפשר‬ ‫דהוה כחצי שיעור או כחצי מלאכה שנחלקו‬ ‫דמעיקרא לק"מ דל"ש בזה חזי לאצטרופי‬ ‫בזה הפוסקים‪ ,‬ואנקיט בקצרה‪ .‬דהנה בתו'‬ ‫דהא בעינן עקירה משעה ראשונה לכך עיין‬ ‫שבת (ג‪ .‬ד"ה פטורי דאתי לידי חיוב חטאת)‬ ‫שם‪ ,‬הרי להדיא כמ"ש ודו"ק‪.‬‬ ‫וז"ל‪ ,‬מה שפרש"י דעקירות קחשיב אינו‬ ‫נראה לר"י‪ ,‬חדא דעקירה בלא הוצאה אינה‬ ‫ובחפשי בספרים ראיתי בשו"ת הרי"מ‬ ‫אלא טלטול בעלמא ואין בה דררא דחיוב‬ ‫סימן ג'‪ ,‬שג"כ כ"כ דלא מחייב בהוצאה‬ ‫חטאת כלל‪ ,‬עיין שם‪ .‬וצ"ע מה כוונתם‪ ,‬הרי‬ ‫והכנסה רק כשהיה עקירה על דעת שיהיה‬ ‫גם ברש"י כתוב דבעקירה בלא הוצאה אין‬ ‫הנחה אח"כ בר"ה עיין שם‪ .‬וז"ב דבלא‬ ‫בו איסור דאורייתא‪ .‬אלא דרש"י כתב‬ ‫הגמר אין התחלה כלל מה"ת‪ ,‬וכטלטול‬ ‫דחשיב מה שיכול לבוא אח"כ לידי חטאת‪,‬‬ ‫מכסא לשלחן‪ ,‬ורק כשנגמר הוי העקירה‬ ‫וא"כ מהו כוונת קו' ר"י‪.‬‬ ‫חלק מהמלאכה למפרע‪ ,‬וכמ"ש גם באבני‬ ‫נזר (סי' רמ"ד אות ו')‪ ,‬וע"כ דבעי תיכף כוונתו‬ ‫ונראה דתו' לטעמייהו אזלי כמש"כ בדעתם‬ ‫להניח דייקא ודו"ק‪.‬‬ ‫דס"ל דכל זמן שלא נגמרה ההנחה עוד לא‬ ‫חל שם מלאכה על העקירה והוה טלטול‬ ‫ויש לומר כן גם בהרמב"ם (פי"ג מהל' שבת‬ ‫בעלמא‪ .‬וזהו מה שנקטו בלשונם 'שאינה‬ ‫הי"ב) שכתב בלשונו‪ ,‬שנמצאת זו העקירה‬ ‫אלא טלטול בעלמא'‪ ,‬ולא שייך שיחשבם‬ ‫עקירה המותרת עיין שם‪ ,‬דזה לפי שלא עקר‬ ‫במתני'‪ .‬משא"כ רש"י ס"ל כשיטתו דגם‬ ‫במחשבתו ע"מ להניח‪ ,‬דבכה"ג הוי‬ ‫בשעת עקירה איכא שם מלאכה על העקירה‬ ‫העקירה טלטול בעלמא‪ .‬וגם בר"ח (שבת ה‪):‬‬ ‫דהוא חלק מן המלאכה‪ ,‬אלא דהוה חצי‬ ‫י"ל בלשונו‪ ,‬שלא היה עקירה בכוונה להוציאן‬ ‫מלאכה‪ .‬ועי' בשו"ת משנה הלכות בנידון זה‬ ‫לחוץ במקום חיוב‪ ,‬והיינו הנחה דייקא‪,‬‬ ‫בדברי הרש"ש דס"ל דהוי מטעם חצי שיעור‪.‬‬ ‫דבלא זה לא הוי מלאכה כלל ודו"ק‪ .‬ומה זה‬ ‫להך דדף ג' ע"ב דקנסוה רבנן לאהדורי‪,‬‬ ‫וכן הגריעב"ץ בלחם שמים (שם משנה א'‬ ‫ובאמת שגג שהיה ע"מ להניח וז"פ‪.‬‬ ‫ד"ה שניהם פטורים) צידד דהוי אסור מח"ש‬ ‫מה"ת‪ ,‬מ"מ גם הוא הוסיף דבכה"ג שכמעט‬ ‫ועל דרך זה רואים דאי נימא דעקירה הגם‬ ‫שגמר המלאכה ולא חיסר אלא מקצתה להוי‬ ‫שלעצמה אינה כלום‪ ,‬מ"מ נחשב כמלאכה‬ ‫כח"ש עיין שם‪ .‬ועוד בענין זה‪ ,‬יעוי'‬ ‫או כחצי מלאכה‪ ,‬הכ"נ ההשרשה היא‬ ‫בהגהות בית מאיר (לקמן ג‪ ,).‬בנין ציון (ח"ב‬ ‫מלאכה בשבת‪ .‬הגם שלא נקלט ונשרש‬ ‫סי' קי"ג)‪ ,‬אבני נזר (יו"ד ח"ב סי' שצ"ג אות ב')‪,‬‬ ‫הזרע עד שלשה ימים‪ .‬משא"כ אי נימא‬ ‫ביאור הלכה (סי' ש"מ סע' א' ד"ה על שתי‬ ‫כשיטת התוס' דעקירה אינה כלום דהוי‬ ‫שערות)‪ ,‬תוצאות חיים (סי' ח')‪ ,‬ומשך חכמה‬ ‫כטלטול בעלמא‪ ,‬הגם דא"א לעבור איסור‬ ‫(פ' בהר ד"ה את)‪.‬‬ ‫הוצאה בלי עקירה ממקום חשוב כד' על ד'‪,‬‬ ‫מ"מ אינו נחשב כמלאכה‪ .‬הכ"נ הזרעה‬ ‫ועי' בשו"ת דברי יציב (או"ח סי' קמ"ה)‬ ‫היות שלא נקלט עד ג' ימים אינו נחשב‬ ‫שהביא מש"כ בבית מאיר (סי' שמ"ז) שג"כ‬ ‫ככלום‪ .‬ותן לחכם ויחכם‪.‬‬ ‫עמד על רש"י שבדף ג'‪ ,‬שע"כ חצי מלאכה‬ ‫נג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מראי מקומות‬ ‫בשו"ת משנה הלכות השייכים ללימוד דף היומי‬ ‫חלק ‪ -‬סימן‬ ‫מס' חולין‬ ‫רש"י ד"ה חלה ‪.......................................................................................‬יא‪-‬מג‬ ‫קלד‪.‬‬ ‫רש"י ד"ה ואיבע"א ‪ ................................................................................‬יח‪-‬רנג‬ ‫קלד‪:‬‬ ‫חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס חייבות בראשית הגז ‪...........................‬יט‪-‬רמח‬ ‫קלה‪.‬‬ ‫דגנך דילך אין דשותפות לא ‪ .....................................................................‬ו‪-‬קיח‬ ‫קלו‪.‬‬ ‫טלית שאולה פטורה מן הציצית ‪ ............................................................‬יח‪-‬קפב‬ ‫גגך למאי אתא למעוטי בתי כנסיות ובתי מדרשות ‪ ....................................‬יב‪-‬תסו‬ ‫וכל שכן שדבריהם דברי קבלה ודברי בריבי דברי תורה ‪..................................‬י‪-‬רנ‬ ‫קלז‪.‬‬ ‫רש"י ד"ה בקדושה ‪..................................................................................‬ו‪-‬שה‬ ‫רש"י ד"ה תורת‪.........................................................................................‬י‪-‬רנ‬ ‫חטה אחת פוטרת את הכרי ‪ ....................................................................‬יח‪-‬פב‬ ‫קלז‪:‬‬ ‫אלא אמר רבא וכו' אלמא מתנות דכהן לא מזבין איניש ‪.................................‬יב‪-‬ד‬ ‫קלח‪.‬‬ ‫רש"י ד"ה אלא ‪.........................................................................................‬יב‪-‬ד‬ ‫עוף טהור שהרג את הנפש ‪.........................................................................‬ז‪-‬רצ‬ ‫קלח‪:‬‬ ‫כל היכא דאיתיה בבי גזא דחמנא איתיה ‪......................................................‬ב‪-‬נד‬ ‫קלט‪.‬‬ ‫הני מילי קדשי מזבח דמחוסר הקרבה ‪...........................................................‬ז‪-‬ר‬ ‫כי יקרא במאורע לפניך קן מכל מקום ‪ .......................................................‬טז‪-‬קד‬ ‫קלט‪:‬‬ ‫באילנות מנין תלמוד לומר בכל עץ ‪ ...........................................................‬טז‪-‬קד‬ ‫מרדכי מן התורה מנין דכתיב מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא ‪ ......................‬יט‪-‬צד‬ ‫לא אמרה תורה שלח לתקלה ‪ .................................................................‬יז‪-‬רכג‬ ‫קמ‪.‬‬ ‫תוד"ה למעוטי ‪ ..................................................................‬ג‪-‬קלט‪ ,‬י‪-‬רעג‪ ,‬טז‪-‬קו‬ ‫משנת השבוע‬ ‫נד‬ ‫הילולא דצדיקיא‬ ‫ג' תשרי תמ"ג‬ ‫הגה"ק רבי אברהם אבלי הלוי גומבינער זצוק"ל‬ ‫בעל מגן אברהם‬ ‫רבינו אברהם אבלי נולד בשנת שצ"ז (‪ 1637‬למס') בגומבין‬ ‫(‪ )Gąbin, Poland‬לאביו הגאון רבי חיים הלוי הי"ד‪ .‬גומבין היתה אז‬ ‫תחת ממשלת פרוסיא (‪ ,)Prussia‬ונקרא שמו גומבינער על שם עירו‪.‬‬ ‫אמו היתה מרת רבקה ע"ה‪ ,‬בת הגאון רבי יחיאל לוריא זצ"ל‪ ,‬בן הגאון‬ ‫רבי אברהם לוריא זצ"ל‪ ,‬אחי המהרש"ל זי"ע‪.‬‬ ‫ימי נעוריו‬ ‫רבינו היה מילדותו ילד חלוש ורפה כח‪ .‬אמו אשר הכירו כי לגדולות‬ ‫נוצר‪ ,‬דאגה מאד לבריאותו‪ ,‬ושמרה עליו כבבת עינה‪ .‬בכל יום ויום‬ ‫בבוקר השכם נכנסה לעזרת נשים והתפללה תפלה קצרה‪" :‬א גוטען מארגען דיר פאטר'ל אין‬ ‫הימעל‪ .‬איך קען דא נישט צו לאנג זיין‪ ,‬איך דארף גיין אהיים צוגרייטען עסען פאר מיין אברמעלע‪,‬‬ ‫כדי ער זאל האבען כח צו לערנען דיין הייליגע תורה‪ .‬א גוטען טאג דיר ליבער פאטר'ל"‪.‬‬ ‫בשנת תט"ו (‪ 1655‬למס') בעת הפרעות של הקאזאקים נהרג אביו‪ ,‬אז עקר רבינו לליסא‬ ‫)‪ ,)Leszno, Poland‬שם למד אצל קרובו ובן עירו הגאון רבי יעקב יצחק גומבינער זצ"ל אב"ד ליסא‪.‬‬ ‫רבו המובהק היה הגאון רבי יצחק מפוזנא )‪ (Poznań, Poland‬זצ"ל‪ ,‬אותו מזכיר רבינו כמה פעמים‬ ‫בספרו‪ .‬בעודו בנערותו כתב עליו רבו מליסא‪" :‬יניק וחכים לא כאחד מדורות האחרונים רק כאחד מן‬ ‫הגאונים הראשונים‪ ,‬אין זה כי אם רוח ה' נוססה בו‪ ,‬ונטל עטרה מפי הגבורה‪ ,‬בקי בכל חדרי התורה‪,‬‬ ‫ואין זה אלא גילוי שכינה"‪ .‬כאשר נודע לו כי בעיר קאליש )‪ (Kalisz, Poland‬נמצאים גדולי תורה‪,‬‬ ‫חשקה נפשו לנסוע לקאליש‪ ,‬ולמלאות את גודל צמאונו לתורה הקדושה‪.‬‬ ‫פרק האיש מקדש‬ ‫רבינו נשא לאשה את מרת דינה ע"ה‪ ,‬בתו של רב מעירה שבסביבת פוזנא‪ .‬בראשונה היה רבינו‬ ‫מלמד עם נערים בבית המדרש‪ ,‬ומכונה בפי כל 'רבי אבלה מלמד'‪ .‬רבינו הסתיר את גאונותו‪ ,‬ואף‬ ‫אחד לא ידע את גודל ידיעותיו בתורה‪ .‬רבינו התפרנס בצמצום ובדוחק‪ .‬מכיון שלא היה לו די כסף‬ ‫לשכור דירה ראויה‪ ,‬דר במרתף‪ .‬את חידושיו כתב בפחם על הקיר‪ ,‬רק כאשר השיג ידו לקנות דיו‬ ‫וניר‪ ,‬העתיק את חידושי על הניר‪ .‬פעמים רבות הלך רגלי לעיר פוזנא כדי לעיין בספרים‪ ,‬שלא היו לו‬ ‫בעיר קאליש‪.‬‬ ‫מסופר‪ :‬פעם אחת עבר הרה"ק הרבי ר' בונם מפרשיסחא )‪ (Przysucha, Poland‬זי"ע דרך עיר‬ ‫קאליש‪ .‬כאשר עבר ליד בית אחד אמר לעגלון כי יעצור כאן‪ ,‬ואמר לתלמידיו‪" :‬עס שמעקט זייער‬ ‫אויף דעם אורט"‪ ,‬היינו שהרגיש ריח טוב וקדושה במקום זה‪ .‬ירדו תלמידיו לחקור מי גר בבית זה‪,‬‬ ‫נה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ונודע להם כי בבית זה היה גר מלפנים רבינו‪ ,‬ושם למד שיעורים עם תלמידיו‪.‬‬ ‫(הרבי ר' בונם ח"ב עמ' תס"ג)‬ ‫ברבנות העיר קאליש‬ ‫למרות שרבינו ניסה להסתיר את גדולתו‪ ,‬נתגלה יום אחד גדולתו‪ ,‬ומסופר‪ :‬בשנת ת"ר (‪ 1840‬למס')‬ ‫הגיע רבינו שבתי כהן זי"ע‪ ,‬בעל הש"ך לעיר קאליש לנישואי בנו‪ .‬בשבת נתכבד הש"ך לומר דרשה‪.‬‬ ‫הוא פתח בקושיא אדירה שהשאירה את כל למדני קאליש פעורי פה‪ .‬רבינו לא הרהר הרבה והשיב‬ ‫על אתר תירוץ נפלא‪ .‬נדהם הציבור לראות את הארי מתפלפל עם המלמד‪ ,‬זה שואל וזה מתרץ‪.‬‬ ‫מאז החלו הכל נוהגים בו כבוד‪ ,‬ורצו להכתירו כרב ומו"ץ בעיר‪ ,‬אך רבינו סירב לכך מאחר ורב העיר‬ ‫(גדולי הדורות)‬ ‫היה הגאון רבי ישראל שפירא זצ"ל‪ ,‬בנו של בעל מגלה עמוקות‪.‬‬ ‫גירסא אחרת‪ :‬כאשר הגיע הש"ך לקאליש‪ ,‬וכנהוג כיבדו את האורח‪ ,‬גדול הדור לבוא ולבחון תינוקות‬ ‫של בית רבן‪ .‬באותו שעה הכיר הש"ך מתוך עומק לימודם‪ ,‬ידיעתם ויראתם של התלמידים‪ ,‬ובגודל‬ ‫קדושתו‪ ,‬כי המלמד אינו אלא גדול בישראל‪ ,‬ומתכסה היטב תחת מעטה אונות קדושה זו‪.‬‬ ‫(עלים לתרופה פ' תצוה תש"ס)‬ ‫עוד מסופר‪ :‬באחד הימים שלפני חג הפסח‪ ,‬הובאה לפני רבה של העיר שאלה חמורה בהלכות חמץ‬ ‫שלא ידע לפתרו‪ .‬שלח אחרי חכמי העיר‪ ,‬ובתוכם גם רבינו‪ ,‬להועץ אתם כדת מה לעשות‪ .‬רבינו פסק‬ ‫את השאלה שמצא חן בעיני הרב ובעיני כל הלומדים‪ ,‬והם הפצירו בו מאד לקבל עליו משרת‬ ‫הרבנות‪ .‬ואכן כשנתפנה מקומו של אחד מדייני העיר‪ ,‬נתמנה רבינו לדיין במקומו‪ ,‬והכתירו אותו‬ ‫בשם דיין מצויין דק"ק קאליש‪ ,‬ולראש ישיבה‪ ,‬שם הרביץ תורה לתלמידים רבים‪( .‬גדולי הדורות)‬ ‫סיפר הרה"ק רבי יהושע מבעלזא )‪ (Belz, Ukraine‬זי"ע‪ :‬כאשר שימש רבינו כרב בעיר קאליש‪ ,‬הגיע‬ ‫יום אחד מגיד לעיר קאליש‪ ,‬הוא רצה להגיד דרשה בבית מדרשו‪ .‬והנה חזותו של המגיד היה נראה‬ ‫כיהודי חרדי‪ ,‬ורבינו נתן לו רשות לדרוש‪ .‬אך כאשר החל לישא מדברותיו‪ ,‬הסית בדבר כפירה ודיעות‬ ‫נפסדות‪ .‬אח"כ סיפרו לרבינו מה שהמגיד דיבר‪ .‬שלח רבינו לקרוא לו‪ ,‬והרים קולו עליו ונזף בו קשות‪:‬‬ ‫"אתה ֵמֵֵסית ועז פנים‪ ,‬רימית אותי והתלת בי"‪ .‬דבריו הקדושים שנאמרו בריתחא דאורייתא‪ ,‬דברים‬ ‫היוצאים מן הלב‪ ,‬הרעידו והשפיעו על היהודי עד שהחל לצעוק‪" :‬רבי‪ ,‬אני רוצה לחזור בי‪ ,‬איך וויל‬ ‫תשובה טוהן"‪ .‬ואני מוכן עוד הפעם לאסוף את האנשים ולומר שכל מה שדיברתי דברי מינית‬ ‫ואפיקורסות הם"‪ .‬אמר לו רבינו‪" :‬חלילה‪ ,‬זה לא נקרא תשובה‪ .‬אמנם יש לי בשבילך דרך תשובה‪,‬‬ ‫אני אשלח אותך את השמש‪ ,‬ויראה לך היכן גר הגלח‪ ,‬ותכנס אצלו להשתמד ל"ע‪ ,‬וכל העיר תשמע‬ ‫ממך וממה שעשית‪ .‬אח"כ תיסע לעיר אחרת רחוק מכאן‪ ,‬ותיכנס לרב העיר ותאמר שאתה רוצה‬ ‫להיות בעל תשובה גמור‪ ,‬וזה אתה מוכרח לעשות"‪.‬‬ ‫הרה"ק מבעלזא פירש בזה את הפסוק (תהלים קכה‪:‬ה) "והמטים עקלקלותם"‪ ,‬אם תתחיל‬ ‫להתעקם ולעשות פשרות‪ ,‬ולהיות מעלה גרה ואינו מפריס פרסה‪" ,‬יוליכם ה' את פועלי און"‪ ,‬אז‬ ‫יותר טוב שיצא בכלל להיות יהודי‪ ,‬וגם שלא יהיה מעלה גרה‪ ,‬וזה הכי טוב‪ ,‬וזהו "שלום על ישראל"‪,‬‬ ‫כי נח לו שיהודי אחד יעזוב את קצת יהדותו‪ ,‬ואל יכשלו בני אדם בפח יקוש של כפירה‪.‬‬ ‫(איש על העדה פאלטישאן)‬ ‫הרבה תלאות עברו על רבינו‪ ,‬וכה סיפר חתנו הגאון רבי יקותיאל קאופמאן זצ"ל אב"ד קוטנא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫נו‬ ‫)‪ :)Kutno, Poland‬בחודש אלול שנת תל"ו (‪ 1676‬למס') פרצה שריפה בעיר קאליש ונשרף כל‬ ‫הקהילה‪ .‬סטודנטים רצו ברחוב היהורים להכות את כולם בחרב‪ ,‬בתואנה שהשריפה פרצה בבית‬ ‫היהודים‪ .‬הם הכו את מו"ח ז"ל [רבינו]‪ ,‬משום שלא ידע לצאת מחוץ לעיר‪ .‬אני התדפקתי בלילה‬ ‫ההוא בביתו‪ ,‬מיד פתחו לי‪ ,‬ומצאתי שם את מו"ח שב שם לבדו לבוש בד' כנפות בלבד‪ ,‬אחד לא‬ ‫ידע ממשנהו מה הגיעו‪ ,‬אולי נשרפנו ח"ו או נהרג ע"י הסטודנטים‪ .‬מו"ח ז"ל שאלני‪ ,‬היכן חמותי‬ ‫ובתו רבקה‪ .‬השבתיו לא ידעתי‪ .‬חמי ז"ל סיפר לי כי כפסע היה בינו לבין המות מחרבם של‬ ‫הסטודנטים‪ ,‬ואמר לי שיובילנו מחוץ למקום בתקוה שהסטודנטים לא ימצאונו‪ .‬וכן עשינו‪ ,‬והלכנו‬ ‫שנינו יחד חוץ לעיר‪ ,‬אצל המים נחנו מעט‪.‬‬ ‫ולפתע ראינו כי כפרים עם מגלות גדולות רצים להביא הכל תחת חרב‪ ,‬ולשלול העיר‪ .‬לפתע הגיע‬ ‫יהודי בריצה מולינו‪ ,‬והכיר מיד את מו"ח ז"ל‪ ,‬והוביל אותנו בדרך צדדית לתוך הכפר‪ ,‬שם נשארנו עד‬ ‫אור הבוקר‪ .‬התפללנו שם בלא תפילין‪ .‬רצינו משהו לאכול ולא היה לאחד מאתנו פרוטות נחושת‬ ‫קטנה‪ ,‬רק לי היו ה' פרוטות קטנות לתתם בבית הכנסת‪ ,‬בלעדיהם איני הולך אף פעם בכדי שלא‬ ‫אתבייש בבית הכנסת‪ .‬קניתי בהם מלפפונים )‪ (cucumbers‬לאכול‪.‬‬ ‫לאחר שתי שעות הגיעה חמותי מרת דינה ובתה רבקה בידה‪ ,‬ושאלנו האם היהודים יוכלו לבוא אל‬ ‫העיר‪ ,‬והשיבה הן‪ ,‬כיון שהפריצים בעלי חובות הגיעו במרוצה להעיר והבריחו את הסטודנטים‪ .‬אבל‬ ‫הכל בעו"ה נשרף‪ ,‬גם המרתף שחפצינו היו שם נבזז‪ .‬אז הלכנו הכל יחד לשוב אל העיר וחיפשנו‬ ‫מקום דירותינו ולא הכרנו‪ ,‬כי לא נשאר בעיר מן השריפה‪ ,‬רק הבית כנסת‪.‬‬ ‫למו"ח ז"ל נשרפו ספרים בעד ד' מאות‪ ,‬וכל מלבושיו‪ ,‬ונשאר בעירום ובחוסר כל‪ .‬מקום ללינת לילה‬ ‫לא ניתן להשיג‪ ,‬כיון שבקאליש הוכרז שלא לתת לינת לילה לשום יהודי‪ ,‬יען שמהם יצאה השריפה‪,‬‬ ‫וממנה נשרפו בתי ערלים אשר היו מעץ‪ .‬מו"ח ז"ל ביקש ממני להלוות לו עשרה זהובים על הוצאת‬ ‫הדרך‪ ,‬ויחדיו פנינו לעיר קראטאשין )‪ .(Korczyna, Poland‬אחרי תקופה חזר רבינו לקאליש‪.‬‬ ‫(רשימות חתנו אב"ד קוטנא)‬ ‫מדרגותיו‬ ‫כה כתב בנו הגאון רבי חיים זצ"ל בהקדמתו למגן אברהם‪ :‬ברוך אברם לקל עליון אשר מגן צערו בידו‬ ‫וכחו לסבול לקבל עליו יסורים של אהבה‪ ,‬שלא היה בהם ביטול תורה‪ ,‬כי אף על משכבו היה נאנח‪,‬‬ ‫לא שקט ולא נח‪ .‬כל ימיו חולין בטהרה היתה לו‪ ,‬ולא משו תלמידיו מבית אהלו וכו'‪ .‬גדולי הדור‬ ‫השכימו לפתחו וכו'‪.‬‬ ‫על קדושת המגן אברהם כתב הפמ"ג באגרות למלמד רבי עקיבא בנימין זצ"ל‪" :‬כל ימיו אוכל‬ ‫בטהרה ובצמצום‪ ,‬והיה לומד תורה לשמה‪ ,‬רבן של כל בני הגולה‪ ,‬וכוכבו מאיר מסוף העולם ועד‬ ‫סופו"‪.‬‬ ‫על גדולתו של רבינו העיד תלמידו הגאון רבי אליקים געץ סג"ל זצ"ל‪ ,‬אב"ד קיידאן‬ ‫)‪ )Kėdainiai, Lithuania‬וברודא‪" :‬ביודעי ומכירי קאמינא‪ ,‬שמשתי את הרב שנים ושלש שנים כד‬ ‫הוינא טליא‪ ,‬ומצאתי וראיתי שרוח אלקין קדישין בפומיה הוי'‪ ,‬מלא וחריף ובקי בכל הש"ס ופוסקים‪,‬‬ ‫(קובץ עץ חיים חלק כ"ו עמ' כ"ג)‬ ‫ותורת חסד לאברהם‪ ,‬ואמת היתה בפיהו"‪.‬‬ ‫גודל צדקותו של רבינו נודע לתהילה בכל הסביבה‪ ,‬ורבו הגאון רבי יצחק מפוזנא סמך על חסידותו‪,‬‬ ‫נז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫היה זה כאשר קיבל חתנו הגאון רבי יקותיאל כתב רבנות מהעיר קוטנא‪ .‬והגאון רבי יצחק צוה עליו‬ ‫לבוא לבית הוועד ק"ק שטרים (‪ ,)Strom, Germany‬ששם היה וועד גדול‪ ,‬ושם יתן לו כתב התרה‬ ‫על הרבנות כנהוג‪.‬‬ ‫סיפר רבי יקותיאל‪" :‬הייתי אז בן י"ט שנים בלא חתימת זקן‪ ,‬פונה אלי אדמ"ו הגאון אב"ד המדינה‬ ‫בזה"ל‪" :‬תלמידי‪ ,‬האם רצונך לפנות לאפיק הרבנות‪ ,‬הרי אומרים שרצונך לרוץ לאשכנז‪ ,‬האם לא‬ ‫עדיף לישב בפולין על כסא רבנות ולקבל ד' זהובים שכירות"‪ .‬עניתי‪" :‬כן רבי"‪ .‬כל הרבנים העומדים‬ ‫שמה שתקו‪ .‬רק אחד בשמו ר' ליבל הארוך אב"ד זלאטאווע (‪ ,(Złotów, Poland‬הוא היה‬ ‫מקראטאשין‪ ,‬פונה לאב"ד דמדינה בזה"ל‪" :‬רבי‪ ,‬האם עמד אצלו בנסיון שיכול הוא להיות רב?"‪.‬‬ ‫והשיב לו אב"ד דמדינה‪" :‬אורח חיים הוא יודע בעל פה‪ ,‬חושן משפט הוא יודע בעל פה‪ ,‬הוא למד‬ ‫זאת אצלי‪ .‬יורה דעה למד אצל חמיו‪ ,‬והוא העיד עליו שהוא יודע זאת בעל פה"‪ .‬אמר הרב‬ ‫מזלאטאווע‪" :‬כלום יש אב שמעיד על בנו"? השיב אב"ד דמדינה במעמד כל הרבנים‪" :‬כדאי הגאון‬ ‫(מתוך רשימות חתנו אב"ד קוטנא)‬ ‫רבי אבאלע בחסידות שלו להעיד עליו"‪.‬‬ ‫כה כתב עליו הגאון רבי שמואל זצ"ל בעל מסורת הש"ס בהסכמתו לספר מגן אברהם‪" :‬הנה המחבר‬ ‫ההוא הייתי מכירו הטיב‪ ,‬כי כל ימיו כל עסקיו היה בתורת ה' יום ולילה‪ ,‬ולמד לשם שמים ולא לשם‬ ‫יוהרא להתפאר במעשה ידיו‪ ,‬וכוונתו לא היה לומר קבלו דעתי ולקבוע הלכה כדעתו וסברתו‪ ,‬רק‬ ‫בדרך משא ומתן‪ ,‬והמעין יבחר"‪.‬‬ ‫רבו רבי יצחק אב"ד ליסא כתב בהסכמתו‪" :‬האלוף התורני הותיק הרב מוהר"ר אברהם בן הקדוש‬ ‫הר"ר חיים סג"ל ז"ל הי"ד‪ ,‬וה' נתן לו לשון למודים‪ ,‬חידוש דברים נחמדים יקרים וחמודים‪ ,‬לא כאחד‬ ‫מדורות האחרונים רק כאשר מן הגאונים הראשונים‪ ,‬אשר ערכו נידונים בפוסקים חדשים גם ישנים‪,‬‬ ‫אין זה כי אם רוח ה' נוססה בו‪ ,‬חכמת ה' בלבו‪ ,‬ויראת ה' בקרבו‪ ,‬ירא אלקים מנעוריו‪ ,‬אשרי יולדתו‬ ‫והוריו‪ ,‬גם זכות אבותיו קדושים בארץ המה עומדים לו‪ ,‬אשר מסרו נפשם על קדושת שמו של‬ ‫הקב"ה‪ ,‬על כן זכה לחכמה יתירה‪ ,‬ונטל עטרה מפי הגבורה בחכמה מפוארה‪ ,‬בקי בכל חדרי תורה‬ ‫ומשניות‪ ,‬מכל ש"ס בעל פה הוא שונה‪ ,‬ואין זה אלא גילוי שכינה‪ .‬כמו שכתב האלקי האר"י ז"ל‬ ‫בספר הכוונות‪ ,‬מלאך ה' סביב חונה‪ .‬וכל זה אני אומר בעדות נאמנה‪ ,‬הגם שאני נוגע קצת בעדות‬ ‫מחמת שהוא ש"ב ובן עירי‪ ,‬מבנן של הקדושים שנהרגו בעונותינו הרבים בשעת הגזירה ביום זעם‬ ‫בק"ק גומבין בשנת תט"ו‪ ,‬אין זה אלא גילוי מילתא‪ ,‬והמפורסמת אינה צריכה ראיה"‪.‬‬ ‫מילים האחרונות של הרה"ק רבי לייב שרה'ס זי"ע לפני פטירתו היו‪" :‬רבי אבאלע קאלישער איז א‬ ‫אמת'ער גאון‪ ,‬א אמת'ער מקובל‪ ,‬און א אמת'ער צדיק"‪ ,‬ונפשו יצאה בדברו מילים אלו‪.‬‬ ‫(גבורות ארי אות י"ד)‬ ‫ספרו‬ ‫רבינו השאיר אחרי ברכה את ספרו הקדוש 'מגן אברהם' על שלחן ערוך‪ ,‬שנתקבל בכל תפוצות‬ ‫ישראל‪ .‬כאשר חיבר את ספרו עוד לא מלאו לו שלושים שנה‪ .‬רבינו קראו בשם 'נר ישראל'‪ .‬הוא‬ ‫חיבר את הספר על פי בקשת חבריו שהפצירו בו למלאות חסרון פירוש על חלק שלחן ערוך אורח‬ ‫חיים‪ ,‬שהיה אז חסר עדיין פירוש מספיק‪.‬‬ ‫בשנת תל"א (‪ 1671‬למס') לקח הסכמות על הספר מכל גדולי מדינת פולין‪ ,‬שהפליגו בשבחו‪ ,‬וכבר‬ ‫משנת השבוע‬ ‫נח‬ ‫היתה בדעתו להדפיסו‪ ,‬אולם לא היה לו די כסף להדפיסו‪ .‬אחיו רבי יהודה מיקירי עיר קראקא‬ ‫(‪ ,)Kraków, Poland‬נחלץ לסייע עמו‪ ,‬אבל נפטר באמצע ההכנות להדפסה‪ .‬עבר זמן מרובה כתב‬ ‫היד התגלגל מיד ליד‪ ,‬רבינו נפטר בינתיים‪ ,‬ואז התעורר בנו רבי חיים לענין זה‪ ,‬ואחרי שנות עמל‬ ‫והשתדלות הצליח להוציא את כתב היד מידי זרים בתוקף פסק דין של ועד ד' ארצות‪ ,‬ולהדפיסו‬ ‫על ידי רבי שבתי משורר בשנת תנ"ב (‪ 1692‬למס')‪ ,‬והוא הדפיסו יחד עם המגן דוד ‪ -‬טורי זהב מסביב‬ ‫לשלחן ערוך‪ ,‬בשם הכולל 'מגיני ארץ'‪.‬‬ ‫בנו רבי חיים שינה את שמו לאברהם‪ ,‬וכה כתב בהקדמתו‪" :‬קראתי בשם מגן אברהם‪ ,‬וכששמעתי‬ ‫מתלמידיו המופלגים שי'‪ ,‬שפעם אחת שאלו את רבם היאך ומה יקרא שמו של הספר‪ ,‬והשיב להם‬ ‫באקראי בעלמא 'נר ישראל'‪ ,‬ר"ת נ'ר י'פה ש'ל ר'בי א'ברהם ה'לוי'‪ ,‬בכן אחזתי ידי בתרין בתי אבות‪,‬‬ ‫ש'אברהם' נכלל ב'ישראל'‪ ,‬להיות לנו הנר למאירת עינים"‪.‬‬ ‫"כבר קיבלו לדון על פי המגן אברהם באורח חיים‪ ,‬ועל פי הש"ך ביורה דעה‪ ,‬ועל פי הבית שמואל‬ ‫באבן עזר‪ ,‬ועל פי הסמ"ע בחושן משפט‪ .‬ובכל זה אין למדין מן הכללות‪ ,‬רק שכך נהוג עלמא"‪.‬‬ ‫(שו"ת כרם שלמה יו"ד סי' רמ"ב אות ט"ז)‬ ‫וכתב בשו"ת אבני נזר (או"ח סי' תמ"ז אות ח')‪" :‬על הוראות המגן אברהם אנחנו סומכין בכל חלק אורח‬ ‫חיים"‪ .‬ומרן החתם סופר זי"ע כתב (שו"ת ח"ב סי' ו')‪" :‬והרי מגן אברהם גדול האחרונים"‪.‬‬ ‫מקובל בפי העולם כי הגה"ק רבי שמואל קעלין זצ"ל אשר חיבר ספר "מחצית השקל" ביאור על‬ ‫המגן אברהם‪ ,‬היה גלגול נשמתו של רבינו בעל מגן אברהם‪ ,‬שהרשוהו לרדת שנית לעולם הזה כדי‬ ‫לבאר ולפרש את ספרו‪ ,‬שלא הספיק לפרשו כל צרכו בגלגולו הקודם‪.‬‬ ‫(עבודת עבודה שיחות קודש ח"ב)‬ ‫סיפר כ"ק מראחמיסטריווקא )‪ (Rotmistrivka, Ukraine‬זי"ע (נלב"ע האי שתא תשפ"ג)‪ :‬שמעתי‬ ‫מפי כ"ק מו"ח אדמו"ר מסקווירא )‪ (Skvyra, Ukraine‬זצוק"ל‪ ,‬שפעם בשיחה עם חותנו זקינו ‪-‬‬ ‫הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע‪ ,‬הוציא הרה"ק מבעלזא זי"ע ספר עתיק‪ ,‬ושאל אותו אם שמע פעם‬ ‫מספר זה? והשיב בשלילה‪ .‬אמר לו הרה"ק מבעלזא‪ ,‬שהמחבר הלז היה מן המפורסמים בדורו של‬ ‫המגן אברהם‪ ,‬אולם פעם אחת ראה איך שהמגן אברהם כותב חידושי תורה‪ ,‬ושאל אותו בביטול‪:‬‬ ‫"האם אתה עוסק לחבר חיבור"? השיב לו המגן אברהם בעניוות ובהכנעה‪ ,‬שרק רושם לעצמו‬ ‫הערות‪ .‬וסיים הרה"ק מהרי"ד ואמר‪" :‬המגן אברהם שנכתב בעניוות ובשפלות רוח התקבל בכל‬ ‫תפוצות ישראל להיות ראש הפוסקים‪ ,‬ואילו ספרו של גדול זה אינו ידוע בעולם כלל"‪.‬‬ ‫(אמרות טהורות פ' בהר עמ' תל"ב)‬ ‫כאשר ביקר הרה"ק משיניווא (‪ )Szreniawa, Poland‬זי"ע בארץ ישראל‪ ,‬סר לבקר את רבי טוביה‬ ‫פריינד מקראלי (‪ )Nagykároly, România‬זצ"ל‪ ,‬דודו של הרה"ק מנאסויד (‪ )Năsăud, România‬זי"ע‪,‬‬ ‫מתלמידי מרן החתם סופר זי"ע‪ ,‬שעלה להשתקע בארץ הקודש בסוף ימיו‪ .‬לאחר ביקורו כתב רבי‬ ‫טוביה מכתב לבנו רבי מרדכי שהיה מחסידי הרה"ק משינאווא‪ ,‬בו הוא מבשרו כי "נתכבדתי‬ ‫בכבודך"‪ ,‬שבזכותך ובגלל התקשרותך להרה"ק משינאווא‪ ,‬הוא בא לבקרני‪ .‬וראיתי שהוא 'מגן‬ ‫אברהם איד'‪ ,‬משום שהמגן אברהם כותב‪ :‬כשיזכיר את ה' יזדעזע בכל גופו'"‪ ,‬והוא ראה איך‬ ‫(רבינו הקדוש משינאווא ח"א)‬ ‫שהרה"ק משינאווא הזדעזע בכל גופו בשעה שהזכיר את שם ה'‪.‬‬ ‫נט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫פעם היה הגאון רבי אליעזר זצ"ל אב"ד גרידונג (‪ )Greding, Germany‬אצל הרה"ק מאפטא‬ ‫)‪ (Opatów, Poland‬זי"ע‪ ,‬ודיברו אז מרבינו‪ .‬עמד הרה"ק מאפטא מכסאו‪ ,‬ואמר‪" :‬אני מגיד לכם‬ ‫בתורת עדות‪ ,‬מה ששמעתי ממורי הרה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע‪ ,‬שאמר בזה הלשון‪" :‬כל המחברים‬ ‫עד המגן אברהם ועד בכלל‪ ,‬כולם היו בעלי רוח הקודש‪ ,‬בעלי גילוי אליהו"‪ .‬והגדות עדות צריכים‬ ‫לומר בעמידה כידוע‪ ,‬לכן קם הרה"ק מאפטא מכסאו‪.‬‬ ‫(מנורה הטהורה מערכת הרה"ק מאפטא אות נ"ו)‬ ‫הרה"ק רבי ישראל מקאזניץ )‪ (Kozienice, Poland‬זי"ע למד עם אברך אחד שולחן ערוך או"ח עם‬ ‫מגן אברהם‪ ,‬בהיותו אצל הרה"ק הרבי שמעלקא זי"ע בריטשוויל )‪ ,(Ryczywół, Poland‬והרגישו‬ ‫התלהבות עצומה והשתוקקות לעבודת ה'‪ .‬אמר להם הרבי ר' שמעלקא בזה"ל‪" :‬ישראל'קיל‪ ,‬הכרת‬ ‫פניך תענה בך כי למדת מגן אברהם‪ .‬דע לך כי לימוד בספר מגן אברהם מביא הארות נפלאות בלב‬ ‫(עשר אורות מערכת הרה"ק מקאזניץ אות מ"ה)‬ ‫כל חכם לב"‪.‬‬ ‫כל ימיו היה המגיד הקדוש מקאזניץ זי"ע דבוק בספר מגן אברהם‪ ,‬כשהתחיל לנהל את עדת ישורון‬ ‫היה רגיל בכל יום ללמוד בבית המדרש אחר התפילה שו"ע או"ח עם המגן אברהם עם כל התלמידים‬ ‫והחסידים שהיו שם אצלו‪ ,‬והיה משפיע לכל אחד יראת שמים במידה גדושה בשעת הלימוד‪.‬‬ ‫(זכותא דאברהם פאריסוב)‬ ‫אמר הרה"ק מסטרעליסק (‪ )Novi Strilyshcha, Ukraine‬זי"ע משם מלמד שלו איש ישר וצדיק‬ ‫שאמר‪ ,‬מי שהוא בקי בשולחן ערוך אורח חיים‪ ,‬און ער קען די מגינים [טורי זהב ומגן אברהם]‪ ,‬דער‬ ‫(אמרי קדוש אות קנ"ג)‬ ‫קען דאווינען"‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי שלום מבעלזא זי"ע אמר פעם‪" :‬אין לכם חסידות גדולה מאצל אביי ורבא‪ ,‬שכל‬ ‫החסידות מצויה בגמרא ובתוספות‪ ,‬בטור ובבית יוסף תמצאו יראת שמים‪ ,‬וכן בשולחן ערוך בטורי‬ ‫(אדמו"רי בעלז ח"א)‬ ‫זהב ובמגן אברהם"‪.‬‬ ‫מלבד חיבורו מגן אברהם‪ ,‬חיבר גם כן ספר 'זית רענן' פירוש על הילקוט שמעוני‪ ,‬וכן פירוש על‬ ‫התוספתא שהודפס בש"ס וילנא‪ ,‬וספר 'שמן ששון' על התורה‪ .‬רבנו חיבר קינה אחת שמתחלת‬ ‫'ארץ ישראל היו בה עשר קדושות'‪ .‬הקינה חוברה על קדושת ארץ ישראל וירושלים‪ ,‬ויש אומרים‬ ‫אותה בתשעה באב בניגון 'יום אכפי'‪ ,‬והיא בת תשעים ושתים בתים‪ ,‬וחתום בראשה 'אברהם ברבי‬ ‫חיים קדוש'‪ ,‬נדפסה בסוף ספר לחם הפנים‪.‬‬ ‫פטירתו‬ ‫רבינו נפטר ביום ג' תשרי שנת תמ"ג (‪ 1683‬למס')‪ ,‬כפי שהעיד חתנו ברשימותיו‪ ,‬ונטמן בבית החיים‬ ‫בקאליש‪ .‬ברוב ענותנותו צוה לפני פטירתו לא להרבות בתוארים‪.‬‬ ‫צאצאיו‬ ‫רבינו השאיר אחריו דורות ישרים ומבורכים‪ ,‬ואלו הן‪ :‬בנו הגאון רבי חיים זצ"ל‪ ,‬טרח להדפיס את‬ ‫ספר רבינו מגן אברהם‪ .‬בתו מרת איידעל ע"ה‪ ,‬אשת הגאון רבי משה יקותיאל קויפמאן כ"ץ זצ"ל‪,‬‬ ‫אב"ד קוטנא ובעל לחם בפנים‪ .‬היה לו עוד בת בשם רבקה‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ס‬ ‫חתנו הגאון רבי יקותיאל היה דבוק מאד בחותנו‪ ,‬ורבינו נגלה אליו לפעמים בחלומו‪ .‬אודות בנו‬ ‫שקראו על שם רבינו סיפר‪" :‬בליל הושענא רבה הייתי ער כל הלילה כנהוג‪ .‬קודם אור הבוקר נמנמתי‬ ‫מעט‪ ,‬ואמרו לי בחלומי‪" :‬אשתך מעוברת ויולדת לך בן‪ ,‬וקראת שמו אבלי"‪ ,‬כי מו"ח נפטר בשם טוב‬ ‫בצום גדליה שנת תמ"ג‪" ,‬והילד יהיה אור גדול ונשמה קדושה"‪ .‬התעוררתי וסיפרתי החלום לפני‬ ‫זוגתי תחי'‪ ,‬והיינו בשמחה גדולה‪ ,‬וכן הוי‪ .‬לא מלאו לו עדיין ב' שנים שלימות‪ ,‬ולא אכל בלא נטילת‬ ‫ידים‪ ,‬וברכה לפניה ולאחריה‪ .‬בסוכות היה הילד חולה‪ ,‬והוכרחנו להכניסו לסוכה‪ ,‬כי לא רצה לטעום‬ ‫חוץ לסוכה‪ .‬ובעו"ה שנתפס בעוני‪ ,‬ונפטר בערב ראש חודש מרחשון‪ .‬אמו בכתה וקוננה עליו לעתים‬ ‫תכופות‪ ,‬והיתה פוכרת את ידיה‪ ,‬וכך נשמטה מאצבעה טבעת זהב משובחת‪ .‬גם לאחר חיפושים אין‬ ‫קול ואין קשב‪ ,‬בכל עת שהביטה על ידיה נזכרה בטבעת ובילד‪ ,‬והתחילה להאנח וליילל‪.‬‬ ‫לשנה שלאחריה יום לפני ערב ראש חודש מרחשון‪ ,‬שאז חל יום היארצייט של אמי הצנועה מרת‬ ‫פיגלה תנצב"ה‪ ,‬אמרה לי אשתי‪ ,‬שמחר תמלא שנה מאז שבני בעו"ה נפטר‪ ,‬וכך גם הטבעת הלכה‬ ‫לאיבוד‪ .‬השבתי לה‪" :‬עובדה שנגזר על המת שיהא נשכח מן הלב (פסחים נד‪ ,):‬ואילו כאן עשה‬ ‫הש"י לך זכרון ע"י הטבעת שלא ישתכח‪ .‬הבה נעשה לנו זכרון אחר‪ ,‬בכל ערב ר"ח מרחשון נצום בגין‬ ‫הצרות שאירע לנו בזה היום‪ .‬אחד שאמי נפטרה‪ ,‬שנית כאשר אבאר‪ ,‬השלישית הצרה של הילד‪ ,‬כך‬ ‫שכדאי לנו לקבל עלינו ועל בנינו תענית‪ ,‬ובפרט שבלאו הכי הוא ערב ר"ח חשון"‪.‬‬ ‫בעת שדברנו זאת‪ ,‬עובר יהודי לפני החלון ומוצא את הטבעת‪ ,‬מביאה אלי בשמחה באמרו‪" :‬רבי‪,‬‬ ‫הנה הטבעת האבודה שהוכרזה בסימניה"‪ .‬עובדא שהדרך המתה תמיד מאנשים‪ ,‬והטבעת היתה‬ ‫(רשימות חתנו אב"ד קוטנא)‬ ‫נעדרת שנה תמימה‪ .‬אז ראיתי שבאתי על האמת בקבלת התענית‪.‬‬ ‫הנה לפנינו דברי תורה שאמר חתנו השייך לראש השנה‪ .‬תלמיד חכם אחד שאלו‪" :‬למה קוראים‬ ‫בתורה בראש השנה את סיום הפרשה 'את תחש ואת מעכה'‪ ,‬מה שייך זה לראש השנה"? השבתיו‬ ‫'מעכה' נוטריקון 'מלך על כל הארץ'‪ ,‬לכן מסיימים בפסוק זה בראש השנה"‪.‬‬ ‫(רשימות חתנו אב"ד קוטנא)‬ ‫נביא כאן סיפור נפלא מחתן רבינו השייך לראש השנה‪ .‬וכה כתב ברשימותיו‪" :‬עלה ברעיוני לקיים‬ ‫המצוה 'ועתה כתבו לכם את השירה הזאת'‪ ,‬שאכתוב בעצמי ספר תורה‪ .‬בעת הזאת בא לעירנו ר'‬ ‫איצק סופר‪ ,‬שידע לכתוב כתב וועליש‪ ,‬ונתתי לו ארבעים זהובים על הוצאות הקלף‪ ,‬שיכתוב לעצמו‬ ‫ספר תורה למכור‪ ,‬ובתנאי שילמד אותי לכתוב כתב וועליש‪ ,‬וכן הוי‪ .‬וכתבתי לעצמי ספר תורה אחד‬ ‫עפ"י דין ודת התורה‪.‬‬ ‫ובא ר' פייבל שתדלן‪ ,‬ונתן לי עבור הספר תורה ק"י זהובים‪ ,‬וראיתי הריוח הגדול מזה‪ ,‬וביטלתי‬ ‫מלימודי ולקחתי משרת שיכין הקלף‪ ,‬ונתתי לו בכל שבוע ג' זהובים חוץ ממזונות‪ ,‬ואנכי כתבתי‪ .‬אך‬ ‫בעיני ראיתי שכל מי שבא לדין לפני‪ ,‬הלך לביתו והתפשרו ביניהם‪ ,‬ועקב זאת לא היתה לי פרנסתי‬ ‫כמוקדם‪ .‬אז הבנתי שהשי"ת אינו מסכים שאבטל מלימודי‪ ,‬אף שמלאכה זו היא מלאכת שמים‪,‬‬ ‫מ"מ תלמוד תורה כנגד כולם‪.‬‬ ‫ועשיתי שאלת חלום‪ ,‬כתבתי שם קדוש על תוך היד‪ ,‬ושכבתי על היד הזאת‪ ,‬ובכן הקריאו לי בחלום‬ ‫בזה הלשון‪' :‬התם ומתמם עם תמימים' (פיוט וכל מאמינים)‪ ,‬והשיבותי על זה‪' :‬וכל מאמינים שהוא‬ ‫א־ל אמונה'‪ .‬ולא הבנתי זאת לגמרי‪ .‬והשיבוני שנית ַ'ה ָתּם' ראשי תיבות הלומד תמיד‪' .‬ומתמם'‬ ‫סא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ראשי תיבות ומתמיד מזונות תמיד מוכנים‪' .‬עם'‪ ,‬נוטריקון מלאכתו עראי‪ .‬נמצא התשובה בפירוש‪,‬‬ ‫שאלמד בהתמדה‪ ,‬ופרנסתי מוכן ומזומן‪ ,‬והמלאכה תהיה עראי‪ ,‬ולא כאשר עשיתי בעו"ה עבור‬ ‫מעות‪.‬‬ ‫מיד חישבתי עם הפועל ושילמתי לו שכרו שילך לדרכו‪ ,‬ואחד וחצי ספרי תורה שהיו תחת ידי‬ ‫מכרתי‪ .‬שילמתי המלאכה‪ ,‬ובזו הלילה באו אצלי מפלאטצק (‪ )Płock, Poland‬שני בעלי דין לדין‪,‬‬ ‫(מתוך רשימות חתנו אב"ד קוטנא)‬ ‫הרווחתי י"ב זהובים‪ ,‬כך החל להשתפר מצבי כמקודם"‪.‬‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן‬ ‫מקורות‪ :‬גדולי הדורות‪ ,‬תולדות גדולי הוראה‪ ,‬תולדות יהודי קאליש‪ ,‬רשימות חתן רבינו בקובץ‬ ‫צפונות חלק י"ג‪-‬י"ד‬ ‫מצבת ה'ינוקא' מסטולין (עי' לקמן עמ' ס"ג)‬ ‫משנת השבוע‬ ‫סב‬ ‫מגיד משנה לנוער‬ ‫רא῿ השנה‬ ‫ָצ ִרי‪ָ 忿‬ל ַד ַעת �ש ַהכ῿ל נַ ֲע �שה ע"י השי"ת וְ ‪濿‬א ְב �ד �ר‪ַ 忿‬ה �ט ַבע ח"ו‬ ‫יי�ען ַאז ַא ֶלעס וָ ואס‬ ‫ארף גְ ֵל ֶ‬‫מ‪㿿‬סף)‪ֶ .‬מען ַד ְ‬ ‫"וְ ַעל ַה ְמ ִדינ‪俿‬ת �‪ 俿‬יֵ ָא ֵמר ֵאיז‪ 俿‬וְ כ‪( "'㿿‬שמו"ע ְת ִפ ַלת ָ‬ ‫ויסען‬ ‫ארף ֶמען וִ ֶ‬ ‫עט‪㿿‬הן צ‪ִ 㿿‬די ִא ֶידען‪ַ ,‬סיי ִאין ֶא ֶרץ יִ ְש ָר ֵאל א‪㿿‬ן ַסיי ִאין ח‪㿿‬ץ ָל ָא ֶרץ‪ַ ,‬ד ְ‬ ‫ְ‬ ‫וֶ וערט גֶ‬ ‫צ‪㿿‬לי� ִדי ִא ֶידען‪ .‬א‪㿿‬ן ַא ֶלעס ִאיז נִ ִסים‪,‬‬ ‫עט‪㿿‬הן ִ‬ ‫ְ‬ ‫יש ֶטער‪ ,‬א‪㿿‬ן ֶעס וֶ וערט גֶ‬ ‫יי� ְ‬ ‫ק‪㿿‬מט פ‪㿿‬ן ֵא ִ‬‫ַאז ַא ֶלעס ְ‬ ‫אל ֶטענֶ ע‬ ‫אה ְ‬ ‫אווא‪㿿‬ס ֶטע נִ י ִסים‪ ,‬א‪㿿‬ן ַסיי ִדי ַ� ַ‬ ‫ְ‬ ‫ַסיי ַפאר ַא יָ ִחיד א‪㿿‬ן ַסיי ַפאר ַא ַר ִ�ים‪ַ ,‬סיי ִדי ַ�‬ ‫א‪俿‬פן ח"ו‪.‬‬‫ערע ֶ‬ ‫ישט ֵקיין ֶד ֶר‪ַ 忿‬ה ֶט ַבע ָא ֶדער ַאן ַאנְ ֶד ֶ‬ ‫נִ י ִסים‪ָ .‬א ֶ�ער ֶעס ִאיז נִ ְ‬ ‫ָד ָבר ַהנִ ְר �אה ִמ ְק �רה יִ ְת ָב ֵרר �ל ָע ִתיד �ש ֵמ ֵאת ה' ָהיְ ָתה ז῿את‬ ‫א‪俿‬יף ֶדעם ָהאט ָדוִ ד ַה ֶמ ֶל‪ 忿‬ע"ה גֶ עזָ אגְ ט ְ(ת ִה ִלים קיח‪:‬כב) " ֶא ֶבן ָמ ֲאס‪ַ 㿿‬ה�‪俿‬נִ ים ָהיְ ָתה ְלרֹאש‬ ‫ישט ֵקיין וִ ויכְ ִטיגֶ ע זַ א‪,忿‬‬ ‫עהט א‪俿‬יס נִ ְ‬ ‫ִפנָ ה ֵמ ֵאת ה' ָהיְ ָתה זֹאת ִהיא נִ ְפ ָלאת ְ� ֵעינֵ ינ‪ֲ ."㿿‬א ִפיל‪ֶ 㿿‬עס זֶ ְ‬ ‫עליג ָא ֶדער‬ ‫צ‪㿿‬פ ִ‬ ‫ארט ֶ‬ ‫עהט א‪俿‬יס ַאז ֶעס ִליגְ ט ָד ְ‬ ‫ַאז‪俿‬יוִ וי ַא ְש ֵטיין וָ ואס ִליגְ ט ִאין זַ ייט‪ ,‬א‪㿿‬ן ֶעס זֶ ְ‬ ‫ויסען‬ ‫ועסט וִ ֶ‬ ‫עטער וֶ וע ְרט ָדאס ַא 'רֹאש ִפנָ ה'‪ ,‬א‪㿿‬ן ד‪ 㿿‬וֶ ְ‬ ‫'‪㿿‬מ ָאס‪㿿‬ה‪ַ 㿿‬ה�‪俿‬נִ ים'‪ָ ,‬א ֶ�ער ְש ֶפ ֶ‬ ‫ְ� ָטע‪㿿‬ת‪ְ ,‬‬ ‫צ‪㿿‬פאל ָא ֶדער ַא ָטע‪㿿‬ת‪ ,‬נָ אר ' ֵמ ֵאת ה' ָהיְ ָתה‬ ‫ישט גֶ עוֶ וען ֵקיין ַ‬ ‫ַאז ֵ'מ ֵאת ה' ָהיְ ָתה זֹאת'‪ֶ ,‬עס ִאיז נִ ְ‬ ‫וערט ָדאס ַא‬ ‫עטער וֶ ְ‬ ‫אצ ֶדעם ְש ֶפ ֶ‬ ‫ישט וִ ויכְ ִטיג‪ ,‬א‪㿿‬ן ְט ָר ְ‬‫ק‪㿿‬קען ַפאר נִ ְ‬ ‫זֹאת' ַאז ֶמען זָ אל ֶעס ָאנְ ֶ‬ ‫(צ ִדיק ֶ� ֱאמ‪㿿‬נָ ת‪ 俿‬יְ ַחיֶ ה‪ִ ,‬מ ְשנָ ה א' נָ ִתיב ו')‬ ‫ַ‬ ‫רֹאש ִפינָ ה‪.‬‬ ‫‪俿㿿‬רה ְב �א �רץ יִ ְש ָר ֵאל ה⿿א ֵמ ֵאת ה'‬ ‫ִב ְפ ָרט ָצ ִרי‪ְ 忿‬ל ַה ֲא ִמין �שכָ ל ָד ָבר ַה �‬ ‫אס ְירט ִאין ֶא ֶרץ יִ ְש ָר ֵאל ִאיז פ‪㿿‬ן השי"ת‪ ,‬וַ וייל‬ ‫יי�ען ַאז ַא ֶלעס וָ ואס ַפ ִ‬‫ארף ֶמען גְ ֵל ֶ‬ ‫א‪㿿‬ן ַאוַ ַדאי ַד ְ‬ ‫א‪俿‬ת⿿ ֵמ ֵרא ִשית ַה ָשנָ ה וְ ַעד ַא ֲח ִרית ָשנָ ה" ְ(ד ָב ִרים‬ ‫ד‪俿‬רש ָ‬ ‫‪翿‬קי‪ֵ 濿‬‬ ‫ָדאס ִאיז ָדא‪ִ 忿‬די ַלאנְ ד וָ ואס "ה' ֱא ֶ‬ ‫יש ֶטער ַא ֵליין‬ ‫יי� ְ‬ ‫ערע ְש ִל ָיטה‪ ,‬נָ אר ֶדער ֵא ִ‬ ‫ארט ַא ַשר ָא ֶדער ַאנְ ֶד ֶ‬ ‫ישט ָד ְ‬ ‫יא‪:‬יב) ‪ ,‬א‪㿿‬ן ֶעס ִאיז נִ ְ‬ ‫(עי' זוה"ק ח"א פד‪.):‬‬ ‫ג �῿דל ַהנֵ ס ְב ִמ ְל �ח �מת ַה ִמ ְפ ָרץ‬ ‫ואלט‬‫עהן ִאין יָ אר תשנ"א‪ ,‬וֶ וען ֶדער ָר ָשע פ‪㿿‬ן ִע ַיראק ָהאט גֶ עוָ ְ‬ ‫א�ען גֶ עזֶ ְ‬‫ַפאר ֶדעם וֶ וען א‪㿿‬נְ ז ָה ֶ‬ ‫עצ ֶיעל‬ ‫ע� ֶרענְ גְ ט א‪俿‬יף ִא ְיהם ַא ֶלע ֶפ ְ‬ ‫על ֶקער‪ְ ,‬ס ֶפ ִ‬ ‫ארנִ יכְ ֶטען כְ ַלל יִ ְש ָר ֵאל‪ָ ,‬האט ַה ָק ָ�"ה גֶ ְ‬ ‫ַפ ְ‬ ‫עק‪㿿‬מען צ‪ְ 㿿‬פ ִל ֶיען וִ וי ַאן ָא ְד ֶלער‪ ,‬א‪㿿‬ן ֲא ִפיל‪㿿‬‬ ‫ֶ‬ ‫ער ָיקא וָ ואס זֵ יי ווא‪俿‬ינֶ ען וַ וייט‪ ,‬א‪㿿‬ן זֵ יי זֶ ענֶ ען גֶ‬‫ַא ֶמ ִ‬ ‫אל ֶטען ֶקעגֶ ען‬ ‫עק‪㿿‬מען ִמ ְל ָח ָמה ַה ְ‬ ‫ֶ‬ ‫אווא‪㿿‬סט ַפאר ש‪俿‬נְ ֵאי יִ ְש ָר ֵאל זֶ ענֶ ען גֶ‬ ‫ְ‬ ‫על ֶקער וָ ואס זֶ ענֶ ען ַ�‬‫ֶפ ְ‬ ‫אל ֶטען ַפאר ֶענְ ק‪ ,‬א‪㿿‬ן ִאיר‬ ‫ועלען ִמ ְל ָח ָמה ַה ְ‬ ‫א�ען זֵ יי גֶ עזָ אגְ ט ִמיר וֶ ֶ‬ ‫ִא ְיהם‪ .‬א‪㿿‬ן ַפאר ִדי ִא ֶידען ָה ֶ‬ ‫‪㿿‬מכְ נִ ַיע‬ ‫'ש‪俿‬בר א‪俿‬יְ ִבים ַ‬ ‫וארען ַ�יי ֶדעם ָר ָשע פ‪㿿‬ן ִע ַיראק ֵ‬ ‫ר‪㿿‬היג‪ֶ .‬עס ִאיז ְמק‪㿿‬יָ ם גֶ עוָ ֶ‬ ‫יי�ט זִ ֶיצען ִ‬ ‫ְ� ַל ְ‬ ‫זֵ ִדים'‪.‬‬ ‫סג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ַהכ῿ל נַ ֲע �שה ִב ְש ִביל יִ ְש ָר ֵאל‬ ‫עט‪㿿‬הן ַפאר‬‫ְ‬ ‫יי�ען ַאז ַא ֶלעס וֶ וערט גֶ‬ ‫ארף גְ ֵל ֶ‬ ‫א‪㿿‬ן ָדאס ִאיז א‪俿‬י‪ַ 忿‬א ֵטייל פ‪㿿‬ן ִדי ֱאמ‪㿿‬נָ ה‪ַ ,‬אז ֶמען ַד ְ‬ ‫צ‪㿿‬פאל‪ָ ,‬א ֶדער ַאז‬ ‫ישט ֵמיינֶ ען ַאז ֶעס ִאיז ַ‬ ‫ט‪俿‬בה‪ ,‬א‪㿿‬ן ח"ו ֶמען זָ אל נִ ְ‬ ‫ייע ֶרע ָ‬ ‫ִדי ִא ֶידען‪ ,‬א‪㿿‬ן ַפאר זֵ ֶ‬ ‫א�ען ִדי ῿‪俿‬יִ ים‬ ‫עליג ָה ֶ‬ ‫צ‪㿿‬פ ִ‬‫אטעוֶ ועט ִדי ִא ֶידען‪ ,‬א‪㿿‬ן ֶ‬ ‫ער ֶ‬ ‫א�ען גֶ ַ‬ ‫ל‪俿‬י�ען ִדי ῿‪俿‬יִ ים ַאז זֵ יי ָה ֶ‬ ‫ֶמען ט‪㿿‬ט ֶ‬ ‫ישט‬ ‫אר ִדינְ ט פ‪㿿‬ן ֶדעם‪ ,‬וַ וייל ֶעס ִאיז זִ יכֶ ער נִ ְ‬ ‫א�ען ִדי ִא ֶידען ַפ ְ‬ ‫עפ ְירט ִמ ְל ָח ָמה‪ ,‬א‪㿿‬ן ְ� ִמ ְק ֶרה ָה ֶ‬‫גֶ ִ‬ ‫ישט‬ ‫ישט ַאז‪俿‬י ְט ַראכְ ֶטען‪ ,‬א‪㿿‬ן ַאוַ ַדאי נִ ְ‬ ‫ָדא ַא ִמ ְק ֶרה ח"ו‪ .‬א‪㿿‬ן ֲא ִפיל‪ִ 㿿‬אין ח‪㿿‬ץ ָל ָא ֶרץ ָטאר ֶמען נִ ְ‬ ‫אשית ַה ָשנָ ה וְ ַעד‬ ‫א‪俿‬ת⿿ ֵמ ֵר ִ‬‫ד‪俿‬רש ָ‬ ‫‪翿‬קי‪ֵ 濿‬‬ ‫ארט ִאיז ָדא‪ֵ " 忿‬עינֵ י ה' ֱא ֶ‬ ‫ִאין ֶא ֶרץ יִ ְש ָר ֵאל‪ ,‬וָ ואס ָד ְ‬ ‫ַא ֲח ִרית ָשנָ ה"‪.‬‬ ‫כְ ָבר ְבר῿אש ַה ָשנָ ה נִ גְ זָ ר ְב ֵאיז‪ְ 俿‬מ ִדינָ ה יִ ְהי� ה ִמ ְל ָח ָמה‬ ‫מ‪㿿‬סף פ‪㿿‬ן רֹאש ַה ָשנָ ה‪' :‬וְ ַעל ַה ְמ ִדינ‪俿‬ת �‪ 俿‬יֵ ָא ֵמר‬ ‫ַא ֶלעס ִאיז ֵמ ֵאת ה'‪ ,‬א‪㿿‬ן ַאז‪俿‬יוִ וי ִמיר זָ אגֶ ען ַ�יי ָ‬ ‫(מ ְש ֵלי כא‪:‬א) " ֵלב ְמ ָלכִ ים וְ ָש ִרים ְ�יַ ד ה'"‪ ,‬א‪㿿‬ן א‪俿‬י�‬ ‫ֵאיז‪ַ 俿‬ל ֶח ֶרב וְ ֵאיז‪ַ 俿‬ל ָשל‪俿‬ם'‪ ,‬א‪㿿‬ן ֶעס ְש ֵטייט ִ‬ ‫עק‪㿿‬מען זִ י‪ 忿‬צ‪ְ 㿿‬ק ִריגֶ ען ִמיט ֶדעם ָר ָשע‪ ,‬וָ ואס ֶער ָהאט זִ י‪ 忿‬גְ ר‪俿‬יס‬ ‫ֶ‬ ‫אמגֶ‬ ‫על ֶקער זֶ ענֶ ען ַצ ְ‬ ‫ַא ֶלע ֶפ ְ‬ ‫יש ֶטער ָהאט‬ ‫אר ִט ִיליגֶ ען כְ ַלל יִ ְש ָר ֵאל ָח ִל ָילה‪ ,‬א‪㿿‬ן ֶדער ֵא ִ‬ ‫יי� ְ‬ ‫אל ֶטען ַאז ֶער וֶ ועט ַפ ְ‬ ‫עה ְ‬ ‫גֶ ַ‬ ‫ישט זַ יין ְש ְפ ַרא‪ ,忿‬א‪㿿‬ן ֶער ָהאט ִאיהם ַ�אזִ יגְ ט‪ִ ,‬איז‬ ‫אלק פ‪㿿‬ן וַ וייט וָ ואס ֶקען נִ ְ‬ ‫ע� ֶרענְ גְ ט ַא ָפ ְ‬ ‫גֶ ְ‬ ‫ישט ָדא ַא ָס ֵפק ַאז ֶעס ִאיז גֶ עוֶ וען כ ִֹחי‬ ‫ערער נֵ ס פ‪㿿‬ן ֶדעם‪ ,‬א‪㿿‬ן ֶעס ִאיז נִ ְ‬ ‫ישט ָדא ֵקיין גְ ֶר ֶ‬ ‫עס ֶ‬ ‫נִ ְ‬ ‫ייקענֶ ען ֶדעם ְמ ִציא‪㿿‬ת א‪俿‬יף ֶדעם גְ ֶ‬ ‫ר‪俿‬יסע נֵ ס‪,‬‬ ‫ישט ֵל ֶ‬ ‫וְ ע ֶֹצם יָ ִדי‪ .‬א‪㿿‬ן ֲא ִפיל‪ַ 㿿‬א ְ� ִלינְ ֶדער ֶקען נִ ְ‬ ‫וארען ִ� ְפ ָרט‪㿿‬ת‪ ,‬וֶ וען ֶדער ש‪俿‬נֵ א ָהאט‬ ‫עמאכְ ט גֶ עוָ ֶ‬ ‫א‪㿿‬ן ִ� ְפ ָרט א‪俿‬יף ִדי נִ י ִסים וָ ואס זֶ ענֶ ען גֶ ַ‬ ‫יש ֶטער ִמיט זַ יין גְ ר‪俿‬יס‬ ‫יי� ְ‬ ‫אמ ֶ�עס ַקיין ֶא ֶרץ יִ ְש ָר ֵאל‪ ,‬א‪㿿‬ן ֶדער ֵא ִ‬ ‫עש ְיקט זַ יינֶ ע ָ� ְ‬ ‫גֶ ִ‬ ‫עה ֶיטען א‪俿‬יף כְ ַלל יִ ְש ָר ֵאל‪ַ .‬ח ְס ֵדי ה' כִ י ‪翿‬א ָת ְמנ‪ ,㿿‬כִ י ָש ַמע ְלק‪俿‬ל‬ ‫עמ ַקייט ָהאט גֶ ִ‬ ‫אר ְ‬‫ער ַ� ֶ‬‫ֶד ְ‬ ‫(שם נָ ִתיב ז')‬‫ָ‬ ‫ַצ ֲע ַקת ַעם ְ�נֵ י יִ ְש ָר ֵאל וְ ִל ְת ִפ ָל ָתם‪.‬‬ ‫ייטען פ⿿ן ַצ �ד �יקים‬ ‫אר ַצ ֶ‬ ‫יָ ְ‬ ‫ב' ִת ְש ֵרי תרפ"ב‬ ‫ַהְר ַה"ק ֶר �בי י� ְש ָר ֵאל ֶפ ְרלוֹ ב זי"ע‬ ‫אלין‬ ‫ַ'ה ָינוֹ ָקא' �מ ְס ָט �‬ ‫פ‪㿿‬ר ֶטער'‪ִ ,‬איז‬ ‫נ‪俿‬קא'‪ָ ,‬א ֶדער ' ֶדער ְפ ַראנְ ְק ְ‬ ‫אווא‪㿿‬סט ַא ְלס ' ֶדער יָ ָ‬‫ְ‬ ‫אלין‪�ַ ,‬‬ ‫ֶר ִ�י יִ ְש ָר ֵאל פ‪㿿‬ן ְס ָט ִ‬ ‫אלין‬ ‫אטע ַה ְר ַה"ק ֶר ִ�י ָא ֵשר ֶפ ְרל‪俿‬ב פ‪㿿‬ן ְס ָט ִ‬ ‫אלין‪ ,‬צ‪ 㿿‬זַ יין ַט ֶ‬ ‫ע�‪俿‬ירען ב' כִ ְס ֵלו תרכ"ט ִאין ְס ָט ִ‬ ‫ֶ‬ ‫גֶ‬ ‫ז‪㿿‬הן פ‪㿿‬ן ַה ְר ַה"ק ֶר ִ�י ָא ֵשר פ‪㿿‬ן‬‫אר ִלין זי"ע‪ַ ,‬א ְ‬ ‫ז‪㿿‬הן פ‪㿿‬ן ַה ְר ַה"ק ֶדער ֵ�ית ַא ֲהרֹן פ‪㿿‬ן ַק ְ‬ ‫זי"ע‪ַ ,‬א ְ‬ ‫אמע ִאיז גֶ עוֶ וען‬‫אר ִלין זי"ע‪ .‬זַ יין ַמ ֶ‬ ‫ז‪㿿‬הן פ‪㿿‬ן ַה ְר ַה"ק ֶר ִ�י ַא ֲהרֹן ַה῿ָ ד‪俿‬ל פ‪㿿‬ן ַק ְ‬ ‫אלין זי"ע‪ֶ ,‬דער ְ‬ ‫ְס ָט ִ‬ ‫ימ ֶל‪ַ 忿‬ש ִפ ָירא פ‪㿿‬ן גְ ְ‬ ‫ר‪俿‬דזִ ינְ ְסק זי"ע‪ַ ,‬א‬ ‫ב‪俿‬רה ע"ה‪ִ ,‬די ָטאכְ ֶטער פ‪㿿‬ן ַה ְר ַה"ק ֶר ִ�י ֱא ִל ֶ‬ ‫ָמ ַרת ָש ָרה ְד ָ‬ ‫ייליגֶ ען‬ ‫ז‪㿿‬הן פ‪㿿‬ן ַה ְר ַה"ק ֶר ִ�י ַחיִ ים ֵמ ִאיר יְ ִח ֵיאל ִממ‪俿‬גְ ְלנִ ָיצא זי"ע‪ַ ,‬אן ֵאיינִ ֶיקעל פ‪㿿‬ן ֶדעם ֵה ִ‬ ‫ְ‬ ‫ימ ֶל‪ִ 忿‬מ ִליזֶ ענְ ְסק זי"ע‪.‬‬‫ָקאזְ נִ ֶיצער ַמ῿ִ יד זי"ע‪ ,‬א‪㿿‬ן ַה ְר ַה"ק ֶדער ֶר ִ�י ר' ֱא ִל ֶ‬ ‫משנת השבוע‬ ‫סד‬ ‫עק‪㿿‬מען ֵאיינֶ ער פ‪㿿‬ן ִדי ֲח ִס ִידים‪ ,‬א‪㿿‬ן ָהאט‬ ‫ֶ‬ ‫פ‪㿿‬ר ֶטער ִאיז ַא ָמאל ַא ַריין גֶ‬ ‫ייליגֶ ען ְפ ַראנְ ְק ְ‬ ‫צ‪㿿‬ם ֵה ִ‬ ‫ארף ֲחת‪㿿‬נָ ה ַמאכֶ ען ֵאיינֶ עם פ‪㿿‬ן זַ יינֶ ע ִקינְ ֶדער‪ָ ,‬א ֶ�ער ֶער ָהאט‬ ‫ארן ֶר ִ�י'ן‪ֶ ,‬ער ַד ְ‬ ‫יילט ַפ ְ‬‫ער ֵצ ְ‬ ‫ֶד ְ‬ ‫ר‪㿿‬פט זִ י‪ָ 忿‬אן ֶדער‬‫ע�ן‪ְ .‬‬ ‫ישט ִמיט וָ ואס צ‪ֲ 㿿‬חת‪㿿‬נָ ה ַמאכֶ ען‪ ,‬וֶ וען ִאין ְשט‪ִ �㿿‬איז ָדא ק‪俿‬ים צ‪㿿‬ם ֶל ְ‬ ‫נִ ְ‬ ‫ייסט ' ֶדער ִר�‪俿‬נ‪ֶ 俿‬של‬ ‫על ֶפען"‪ְ .‬פ ֶרעגְ ט ֶדער ָח ִסיד‪" :‬וָ ואס ֵה ְ‬ ‫ע‪俿‬לם וֶ ועט ֶה ְ‬‫ֶר ִ�י‪"ֶ :‬דער ִר�‪俿‬נ‪ֶ 俿‬של ָ‬ ‫ימעל?" זָ אגְ ט ֶדער ֶר ִ�י‪" :‬א‪㿿‬ן וֶ וער זָ אגְ ט‬‫ואר ֶפען פ‪㿿‬ן ִה ֶ‬ ‫על ְפן'‪ֶ ,‬מען וֶ ועט ַא ָראפוַ ְ‬‫ע‪俿‬לם וֶ ועט ֶה ְ‬ ‫ָ‬ ‫ישט"‪.‬‬‫ִדיר ַאז נִ ְ‬ ‫ארק ַא ַריין ז‪㿿‬כְ ן ֶע ֶפעס פ‪㿿‬ן וָ ואס צ‪ַ 㿿‬מאכְ ן ַא ָפאר‬ ‫ֶדער ָח ִסיד ִאיז ַאר‪俿‬יס פ‪㿿‬ן ֶר ִ�י'ן‪ ,‬א‪㿿‬ן גֵ ייט ִאין ַמ ְ‬ ‫אר ַמאכְ ֶטען וִ וינְ ְקל‪ַ .‬אז‪俿‬י זִ ְיצנְ ִדיג‪ָ ,‬האט ֶער‬‫עצט ִאין ַא ַפ ְ‬ ‫ערוַ וייל ָהאט ֶער זִ י‪ 忿‬צ‪㿿‬גֶ עזֶ ְ‬‫אשען‪ֶ .‬ד ְ‬‫גְ ָר ֶ‬ ‫עמט ֶדעם‬ ‫וארן‪ֶ .‬ער נֶ ְ‬ ‫ואר ְפן גֶ עוָ ְ‬ ‫עקל וָ ואס ִאיז ִא ְיהם גֶ עוָ ְ‬ ‫עש ִפ ְירט ַא ְק ַלאפ ִאין ָקאפ פ‪㿿‬ן ַא ֶפ ְ‬ ‫גֶ ְ‬ ‫וערט‪ ,‬וָ ואס ִאין ֶדעם‬ ‫ר‪俿‬יסער ָקאנְ וֶ ְ‬ ‫עהט צ‪ 㿿‬זַ יין גְ ר‪俿‬יס ווא‪㿿‬נְ ֶדער ַא גְ ֶ‬ ‫עקל ִאין ַהאנְ ט‪ ,‬א‪㿿‬ן ֶער זֶ ְ‬ ‫ֶפ ְ‬ ‫עלייגְ ט‬ ‫עלט ַא ַריין גֶ ֵ‬ ‫צ‪㿿‬ר ְיסן‪ ,‬א‪㿿‬ן ִדי גֶ ְ‬‫וערט ִ‬ ‫ר‪ֶ �㿿‬לען‪ֶ .‬ער ָהאט ֶדעם ָקאנְ וֶ ְ‬ ‫ס‪㿿‬מע ְ‬‫ִליגְ ט ַא ֵשיינֶ ע ֶ‬ ‫ַ�יי זִ י‪.忿‬‬ ‫ערער ῿‪俿‬י‪ ,‬א‪㿿‬ן ֶער ְש ֵרייט ִא ְיהם נָ א‪.忿‬‬ ‫ל‪俿‬יפט נָ א‪ַ 忿‬אן ַאנְ ֶד ֶ‬ ‫עהט ֶער ַא ῿‪俿‬י ְ‬ ‫וֶ וען ֶער ִאיז ַאר‪俿‬יס‪ ,‬זֶ ְ‬ ‫ישט‬ ‫וערן נֶ ְע ָלם פ‪㿿‬ן זַ יינֶ ע א‪俿‬יגְ ן‪ ,‬א‪㿿‬ן ֶער ָהאט זֵ יי ֶמער נִ ְ‬‫יידע וֶ ְ‬ ‫ל‪俿‬יפט ֶער ִא ְיהם נָ א‪�ִ 忿‬יז ֵ� ֶ‬ ‫ַאז‪俿‬י ְ‬ ‫וערן‬ ‫אלט ָפט‪㿿‬ר וֶ ְ‬ ‫אפען ָהאט גֶ עוָ ו ְ‬ ‫אר ְש ַטאנֶ ען ַאז ֶדער ῿‪俿‬י וָ ואס ִאיז ַאנְ ְט ָל ֶ‬ ‫גֶ עזֶ ְ‬ ‫עהן‪ֶ .‬ער ָהאט ַפ ְ‬ ‫עק‪㿿‬מען ַא‬ ‫ֶ‬ ‫ואר ֶפען‪ .‬וֶ וען ֶדער ָח ִסיד ִאיז ַא ַריין גֶ‬‫פ‪㿿‬ן ִדי ῿ְ נֵ י ָבה‪ָ ,‬האט ֶער ָדאס א‪俿‬יף ִא ְיהם גֶ עוָ ְ‬ ‫ימעל?"‬ ‫אהל צ‪㿿‬ם ֶר ִ�י'ן‪ְ ,‬פ ֶרעגְ ט ִא ְיהם ֶדער ֶר ִ�י‪" :‬נ‪ֶ ,㿿‬מען וַ ְ‬ ‫ואר ְפט פ‪㿿‬ן ִה ֶ‬ ‫וייטן ָמ ְ‬ ‫ְצוֵ ְ‬ ‫ִ(די ְ� ָרכָ ה ִאין ְשט‪ ,�㿿‬עש"ק פ' נִ ָצ ִבים כ"ז ֱאל‪㿿‬ל תשמ"ח‪ָ ִ῿ ,‬לי‪俿‬ן ‪)251‬‬ ‫ואשינְ גְ ט‪俿‬ן ָהאט גֶ עווא‪俿‬ינְ ט ַא י‪㿿‬ד וָ ואס ָהאט גֶ ְ‬ ‫עש ִט ְיצט ִדי יְ ִש ָיבה ֵ'�ית ַא ֲהרֹן וְ יִ ְש ָר ֵאל'‬ ‫ִאין וַ ִ‬ ‫אמען פ‪㿿‬ן‬ ‫א‪俿‬יפן נָ ֶ‬‫ְ‬ ‫ווא‪㿿‬סט ַאז ִדי יְ ִש ָיבה ִאיז‬ ‫ְ‬ ‫ער‬ ‫אר ִלין‪ ,‬נָ אכְ ֶדעם וָ ואס ֶער ָהאט זִ י‪ֶ 忿‬ד ְ‬ ‫פ‪㿿‬ן ַק ְ‬ ‫ע�ען"‪.‬‬‫ש‪㿿‬ל ִדיג ַמיין ֶל ֶ‬ ‫"אי‪�ִ 忿‬ין ָדא‪ִ 忿‬א ְיהם ְ‬ ‫פ‪㿿‬ר ֶטער‪ֶ .‬ער ָהאט גֶ עזָ אגְ ט‪ִ :‬‬ ‫ְפ ַראנְ ְק ְ‬ ‫ועלט‬ ‫יילט‪ :‬וֶ וען ֶער ִאיז גֶ עוֶ וען ַא ָ�ח‪㿿‬ר‪ִ ,‬איז גֶ עוֶ וען ַפאר ִדי ֶע ְר ְש ֶטע וֶ ְ‬ ‫ער ֵצ ְ‬ ‫א‪㿿‬ן ֶער ָהאט ֶד ְ‬ ‫עהאט‬ ‫ישט גֶ ַ‬ ‫אלין‪ֶ .‬ער ָהאט ָא ֶ�ער נִ ְ‬ ‫ארן תרע"ד‪-‬ה'‪ָ ,‬האט ֶער גֶ עווא‪俿‬ינְ ט ִאין ְס ָט ִ‬ ‫ִמ ְל ָח ָמה ִאין ִדי יָ ְ‬ ‫עהן‬ ‫ערזֶ ְ‬ ‫אלינֶ ער ֲח ִסיד‪㿿‬ת‪ .‬וַ יְ ִהי ַהי‪俿‬ם ִאיז ֶער ַאר‪俿‬יס ִאין גַ אס‪ָ ,‬האט ֶער ֶד ְ‬ ‫ֵקיין ַשיָ כ‪㿿‬ת צ‪ְ 㿿‬ס ָט ִ‬ ‫עלד‪㿿‬נְ ג פ‪㿿‬ן ִדי‬ ‫ע� ֵריינְ גְ ט ַא ֶמ ְ‬ ‫וערט א‪俿‬יף זֵ יי גֶ ְ‬ ‫אטן א‪俿‬יף ִדי וֶ וענְ ט‪ ,‬וָ ואס וֶ ְ‬ ‫אק ְ‬‫עהאנְ גֶ ען ְפ ַל ַ‬ ‫א‪俿‬יסגְ ָ‬ ‫ְ‬ ‫ארן‪ ,‬וָ ואס ֶקענֶ ען‬ ‫ע�‪俿‬ירענֶ ע פ‪㿿‬ן ִדי א‪㿿‬ן ִדי יָ ְ‬ ‫ֶ‬ ‫ער‪㿿‬פן ִדי ַא ֶלע גֶ‬ ‫ְ‬ ‫וערן גֶ‬ ‫אלק וָ ואס וֶ ְ‬ ‫ֶמ ְמ ָש ָלה‪" :‬צ‪㿿‬ם ָפ ְ‬ ‫ערפ ְירן‬ ‫עלן צ‪ִ 㿿‬די ִמ ִיל ֶיטער‪ ,‬כְ ֵדי זֵ יי צ‪ֶ 㿿‬קענֶ ען ַא ִר ֶי� ִ‬ ‫ִדינֶ ען ִאין ִמ ִיל ֶיטער‪ ,‬זֵ יי מ‪㿿‬זְ ן ש‪俿‬ין זִ י‪ְ 忿‬ש ֶט ְ‬ ‫אקאט‪ִ ,‬איז ֶער גֶ עוֶ וען פ‪㿿‬ן ִדי וָ ואס ל‪俿‬יט‬ ‫עש ַטאנֶ ען ִאין ֶדעם ְפ ַל ַ‬ ‫צ‪㿿‬ם ְפ ָראנְ ט"‪ .‬ל‪俿‬יט וָ ואס ִאיז גֶ ְ‬ ‫עלן‪ ,‬א‪㿿‬ן ֶער מ‪㿿‬ז ֶדעם גֶ עזֶ עץ ְ‬ ‫א‪俿‬יס ִפ ְירן‪,‬‬ ‫אר ְפן זִ י‪ְ 忿‬ש ֶט ְ‬ ‫ערעכְ נְ ט פ‪㿿‬ן ִדי וָ ואס ַד ְ‬ ‫ארן ִאיז ֶער גֶ ֶ‬ ‫זַ יינֶ ע יָ ְ‬ ‫אפען ִמיט ִש ֶיסען‬ ‫אר ִש ֶיקען ֵקיין ִס ִי�יר‪ָ ,‬א ֶדער ֲא ִפיל‪ְ 㿿‬ש ְט ָר ֶ‬ ‫ישט ֶקען ֶמען ִא ְיהם ַפ ְ‬ ‫א‪㿿‬ן א‪俿‬י� נִ ְ‬ ‫א‪俿‬יף ט‪俿‬יט רח"ל‪.‬‬ ‫ח‪㿿‬ר'ל גֶ עוֶ וען ִא ְיהר א‪俿‬יג פ‪㿿‬ן ָקאפ‪ָ ,‬האט‬ ‫אמע‪ ,‬וָ ואס ַ�יי ִא ְיהר ִאיז ֶדער ָ� ְ‬ ‫צ‪ָ �㿿‬ראכֶ ענֶ ע ַמ ֶ‬ ‫זַ יין ְ‬ ‫א‪俿‬פן‪ ,‬צ‪ 㿿‬וֶ ועט ֶער זִ י‪ 忿‬יָ א‬ ‫עדער ֶ‬ ‫עלט א‪俿‬יף יֶ ֶ‬‫עש ֶט ְ‬‫עהן ַפאר ִא ְיהר ִדי ָצ ָרה‪ַ ,‬אז ֶער ִאיז ַאיינְ גֶ ְ‬‫גֶ עזֶ ְ‬ ‫וייסט וֶ וער ֶעס וֶ ועט‬ ‫עמען צ‪㿿‬ם ְפ ָראנְ ט‪ ,‬א‪㿿‬ן גָ אט ִאין ִה ֶ‬ ‫ימעל וֵ ְ‬ ‫עלן‪ ,‬וֶ ועט ֶמען ָדא‪ִ 忿‬א ְיהם נֶ ֶ‬ ‫ְש ֶט ְ‬ ‫סה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫אפט‬ ‫עש ְט ָר ְ‬‫ערט צ‪ 㿿‬גֶ ְ‬ ‫ארזִ יכֶ ְ‬‫עלן‪ִ ,‬איז ֶער ָדא‪ַ 忿‬פ ְ‬ ‫ישט ְש ֶט ְ‬ ‫עדיג‪ .‬וֶ ועט ֶער זִ י‪ 忿‬נִ ְ‬ ‫ַאר‪俿‬יסגֵ יין ֶל ֶ‬ ‫ע� ִ‬ ‫אלין‬ ‫אמע‪ִ " ,‬אין ְס ָט ִ‬ ‫עט ַרייֶ ע ַמ ֶ‬ ‫ר‪㿿‬פט זִ י‪ָ 忿‬אן ִדי גֶ ְ‬ ‫אלג ִמיר"‪ְ ,‬‬ ‫"פ ְ‬ ‫ישע ֶרעגִ יר‪㿿‬נְ ג‪ָ .‬‬‫ר‪㿿‬ס ֶ‬ ‫ד‪㿿‬ר‪ִ 忿‬די ִ‬‫וערן ְ‬ ‫וֶ ְ‬ ‫יילן פ‪㿿‬ן ִא ְיהם גְ ֶ‬ ‫ר‪俿‬יסע‬ ‫ער ֵצ ְ‬ ‫יי�ען ִאין ִא ְיהם‪ ,‬א‪㿿‬ן ֶד ְ‬ ‫אלינֶ ער ֶר ִ�י‪ֲ ,‬ח ִס ִידים גְ ֵל ֶ‬ ‫ִאיז ָדא‪ָ 忿‬דא ֶדער ְס ָט ִ‬ ‫א� ֶלעם‪ ,‬א‪㿿‬ן ֶ�עט פ‪㿿‬ן‬ ‫ער ֵצייל ִא ְיהם ַדיין ְפ ָר ְ‬ ‫מ‪俿‬פ ִתים‪ .‬גֵ יי א‪俿‬י‪ַ 忿‬א ַריין צ‪ִ 㿿‬א ְיהם ִמיט ַא ְקוִ ְ‬ ‫ויטל‪ֶ ,‬ד ְ‬ ‫ְ‬ ‫ש‪㿿‬עה"‪.‬‬ ‫פ‪俿‬ע ְל'ן ַא יְ ָ‬ ‫אפען ַאז ֶער וֶ ועט ַפאר ִדיר ֵ‬ ‫אמיר ָה ֶ‬ ‫ִא ְיהם ַאן ֵע ָצה א‪㿿‬ן ְ� ָרכָ ה‪ .‬א‪㿿‬ן ָל ִ‬ ‫ויטל‪ ,‬א‪㿿‬ן‬ ‫ענ‪㿿‬מען ָדאס ְקוִ ְ‬‫אלגְ ט א‪㿿‬ן ִאיז ַא ַריין צ‪㿿‬ם ֶר ִ�י'ן‪ֶ .‬דער ֶר ִ�י ָהאט גֶ ֶ‬ ‫עפ ְ‬‫ֶער ָהאט גֶ ָ‬ ‫ר‪㿿‬פט זִ י‪ָ 忿‬אן‬‫ש‪㿿‬עה‪"ֶ .‬ר ִ�י"‪ְ ,‬‬‫עטן ַא יְ ָ‬ ‫עק‪㿿‬מען ֶ� ְ‬ ‫ֶ‬ ‫א� ֶלעם א‪俿‬יף וָ ואס ֶער ִאיז גֶ‬ ‫עפ ֶרעגְ ט זַ יין ְפ ָר ְ‬ ‫גֶ ְ‬ ‫ר‪㿿‬פען א‪㿿‬נְ ז ַא ֶלע צ‪ 㿿‬זִ י‪忿‬‬‫אסן‪ ,‬וָ ואס ֶ‬ ‫אטן זֶ ענֶ ען ַאר‪俿‬יס ָדא ִאין ִדי גַ ְ‬ ‫אק ְ‬ ‫ֶדער ָ�ח‪㿿‬ר‪" ,‬גְ ֶ‬ ‫ר‪俿‬יסע ְפ ַל ַ‬ ‫ארף ִאי‪ 忿‬זִ י‪ 忿‬גֵ יין ְש ֶט ְ‬ ‫עלן‪.‬‬ ‫ארן ַד ְ‬ ‫עלן צ‪ִ 㿿‬די ִמ ִיל ֶיטער‪ִ ,‬אי‪�ִ 忿‬ין פ‪㿿‬ן ִדי וָ ואס ל‪俿‬יט ַמיינֶ ע יָ ְ‬ ‫ְש ֶט ְ‬ ‫עלט פ‪㿿‬ן ִדי ִמ ְל ָח ָמה‪.‬‬ ‫עש ֶט ְ‬‫עלן ִ�ין ִאי‪ַ 忿‬איינְ גֶ ְ‬‫יידע וֶ ועגְ ן‪ ,‬יָ א ְש ֶט ְ‬ ‫ַמיין ָצ ָרה ִאיז גְ ר‪俿‬יס א‪俿‬יף ֵ� ֶ‬ ‫ע�ן‪ ,‬ל‪俿‬יט ֶדעם גֶ עזֶ עץ ָדא ִאין ְ‬ ‫ר‪㿿‬ס ַלאנְ ד"‪.‬‬ ‫עלט ִמ ְיטן ֶל ְ‬ ‫עש ֶט ְ‬ ‫עלן ִ�ין ִאי‪ַ 忿‬איינְ גֶ ְ‬‫ישט ְש ֶט ְ‬ ‫נִ ְ‬ ‫ייסט צ‪ִ 㿿‬מיר‬ ‫ויטל א‪㿿‬ן זָ אגְ ט‪" :‬צ‪ִ 㿿‬דיר ָהאט ָדאס נִ ְ‬ ‫ישט"‪" .‬וָ ואס ֵה ְ‬ ‫ק‪㿿‬קט ַא ַריין ִאין ְקוִ ְ‬ ‫ֶדער ֶר ִ�י ְ‬ ‫ישט?" ְפ ֶרעגְ ט ֶער ִמיט ווא‪㿿‬נְ ֶדער‪" ,‬ל‪俿‬יט ֶדעם גֶ עזֶ עץ ִ�ין ִאי‪ָ 忿‬דא‪ 忿‬פ‪㿿‬ן ִדי וָ ואס‬ ‫ָהאט ָדאס נִ ְ‬ ‫וידער ֶדער ֶר ִ�י‪" :‬צ‪ִ 㿿‬דיר ָהאט‬‫א�ין ש‪俿‬ין ָא ֶ�ער גֶ עזָ אגְ ט"‪ ,‬זָ אגְ ט וִ ֶ‬ ‫"מיר ָה ִ‬‫עלן"‪ִ .‬‬‫אר ֶפען זִ י‪ְ 忿‬ש ֶט ְ‬ ‫ַד ְ‬ ‫ישט"‪.‬‬ ‫ָדאס נִ ְ‬ ‫ויסנְ ִדיג וָ ואס ֶדער ֶר ִ�י ֵמיינְ ט‪ ,‬א‪㿿‬ן ְט ַראכְ ט ַאז ֶא ְפ ָשר ָהאט‬ ‫ישט וִ ְ‬‫עלט‪ ,‬נִ ְ‬‫צ‪㿿‬ט‪㿿‬מ ְ‬ ‫ֶ‬ ‫ֶער ִאיז ַאר‪俿‬יס‬ ‫ערט‪" :‬א‪俿‬י� ֶדער‬ ‫ארזִ יכֶ ְ‬‫אמע ָא ֶ�ער ָהאט ִא ְיהם ַפ ְ‬ ‫אר ְש ַטאנֶ ען‪ִ .‬די ַמ ֶ‬ ‫ישט ַפ ְ‬ ‫ֶדער ֶר ִ�י ִא ְיהם נִ ְ‬ ‫ח‪㿿‬רים‬‫אל ֶפענֶ ער"‪ַ .‬א ֶלע ָ� ִ‬ ‫עה ְ‬ ‫ישט‪ְ �ִ ,‬יסט‪ 㿿‬ש‪俿‬ין ַא גֶ ָ‬ ‫אלינֶ ער ֶר ִ�י זָ אגְ ט‪ַ ,‬אז צ‪ִ 㿿‬דיר ָהאט ָדאס נִ ְ‬ ‫ְס ָט ִ‬ ‫עלן‪ ,‬זֶ ענֶ ען‬ ‫ואלט ְש ֶט ְ‬‫ישט גֶ עוָ ְ‬ ‫אלין א‪㿿‬ן פ‪㿿‬ן ִדי גֶ עגֶ ענְ ט ַאר‪㿿‬ם‪ִ ,‬די וָ ואס ָה ְ‬ ‫א�ן זִ י‪ 忿‬נִ ְ‬ ‫פ‪㿿‬ן ְס ָט ִ‬ ‫ארט‬ ‫ועל ֶדער‪ָ ,‬ד ְ‬ ‫על ֶדער א‪㿿‬ן וֶ ְ‬ ‫ערן ִא ֶי�ער ֶפ ְ‬ ‫עה‪俿‬י�ן וַ ואנְ ֶד ְ‬ ‫ְ‬ ‫ייע ֶרע ַהייזֶ ער‪ ,‬א‪㿿‬ן ָאנְ גֶ‬‫אפען פ‪㿿‬ן זֵ ֶ‬ ‫ַאנְ ְט ָל ֶ‬ ‫ערגְ ַרייכְ ן‪ .‬א‪俿‬י‪忿‬‬ ‫ישט ֶד ְ‬ ‫ישע ֶרעגִ יר‪㿿‬נְ ג וֶ ועט זֵ יי נִ ְ‬ ‫ר‪㿿‬ס ֶ‬ ‫אפט ַאז ִדי ֶהענְ ט פ‪㿿‬ן ִדי ִ‬ ‫עה ְ‬ ‫א�ן גֶ ָ‬ ‫וִ וי זֵ יי ָה ְ‬ ‫אפען‪.‬‬‫ֶדער ָ�ח‪㿿‬ר ִאיז ַאנְ ְט ָל ֶ‬ ‫ישט ווא‪ֶ 㿿‬מען ָטאגְ ט‪ ,‬א‪㿿‬ן‬ ‫וייטען‪ֶ ,‬מען נֶ עכְ ִטיגְ ט נִ ְ‬ ‫ערן פ‪㿿‬ן ֵאיין ְפ ַלאץ צ‪㿿‬ם ְצוֵ ֶ‬ ‫ח‪㿿‬רים וַ ואנְ ֶד ְ‬ ‫ִדי ָ� ִ‬ ‫ח‪㿿‬רים ִמיט ֶע ְסן‬ ‫על ְפן ַאר‪俿‬יס ִדי ָ� ִ‬ ‫ישט ווא‪ֶ 㿿‬מען נֶ עכְ ִטיגְ ט‪ִ .‬א ֶידען ְ�נֵ י ַר ְח ָמנִ ים ֶה ְ‬ ‫ֶמען ָטאגְ ט נִ ְ‬ ‫ישט זִ י‪忿‬‬ ‫ישט ֶמער וִ וי א‪俿‬יף ַא ָטאג ָא ֶדער נַ אכְ ט‪ ,‬וַ וייל ֵקיינֶ ער וִ ויל נִ ְ‬ ‫ערס‪ָ ,‬א ֶ�ער נִ ְ‬ ‫עלעגֶ ְ‬ ‫א‪㿿‬ן גֶ ֶ‬ ‫אל ַדאט‪ ,‬וָ ואס ִדי ְש ְט ָראף א‪俿‬יף ֶדעם‬ ‫אפענֶ ער ָס ְ‬ ‫אל ְטן ַ�יי זִ י‪ַ 忿‬אן ַאנְ ְט ָל ֶ‬ ‫עלן ִאין ַסכָ נָ ה‪ַ ,‬ה ְ‬ ‫ַאיינְ ְש ֶט ְ‬ ‫אר�‪.‬‬ ‫ייער ַה ְ‬ ‫ִאיז זֵ ֶ‬ ‫ער ֶפעל‪ ,‬וָ ואס ר‪俿‬ב‬ ‫ח‪㿿‬רים ִאין ַא ֶד ְ‬‫ב‪㿿‬צה ָ� ִ‬ ‫יילער ִמיט ַא ְק ָ‬ ‫ער ֵצ ֶ‬‫ק‪㿿‬מט א‪㿿‬נְ זֶ ער ֶד ְ‬ ‫ֵאיין ֶע ֶרב ַש ָ�ת ְ‬ ‫ש‪㿿‬הל ִאיז‬‫ארט‪ֵ .‬איין ְ‬ ‫ייל ֶטע ִא ֶידען ווא‪俿‬ינֶ ען ָד ְ‬ ‫ַאיינְ ווא‪俿‬ינֶ ער זֶ ענֶ ען גֶ עוֶ וען ῿‪俿‬יִ ים‪ ,‬א‪㿿‬ן נָ אר גֶ ֵ‬ ‫עצ ְ‬ ‫ארנַ אכְ ט‬‫ייטיג ַפ ְ‬ ‫ח‪㿿‬רים זֶ ענֶ ען ְפ ַר ִ‬ ‫ב‪㿿‬צה ָ� ִ‬ ‫ארף‪ִ .‬די ְק ָ‬ ‫אראן וָ ואס ַדאוִ וינֶ ען ִדי ִא ֶידען פ‪㿿‬ן ֶדעם ָד ְ‬ ‫ַפ ַ‬ ‫עסט‬ ‫יילן ִמיט ִדי גֶ ְ‬ ‫עמען ִדי ַ� ֲע ֵלי ָ� ִתים זִ י‪ַ 忿‬איינְ ֵט ְ‬ ‫ַא ַריין גֶ עגַ אנְ גֶ ען ִאין ְ‬ ‫ש‪㿿‬הל‪ .‬נָ אכְ ן ַדאוִ וינֶ ען נֶ ֶ‬ ‫ע‪㿿‬דת ַש ָ�ת‪ ,‬א‪㿿‬ן ִא ְיהם‬ ‫עמט ֵאיין ָ�ח‪㿿‬ר צ‪ 㿿‬זִ י‪ 忿‬צ‪ִ 㿿‬די ְס ַ‬ ‫עדער ַ� ַעל ַה ַ�יִ ת נֶ ְ‬ ‫ח‪㿿‬רים‪ .‬יֶ ֶ‬ ‫‪ִ -‬די ָ� ִ‬ ‫עלעגֶ ער ִא ֶי�ער נַ אכְ ט‪.‬‬ ‫ארגְ ט ַא גֶ ֶ‬‫ַ�אזָ ְ‬ ‫אדנְ ט צ‪ 㿿‬זִ י‪ֶ .忿‬ער ִאיז ִמיט‬ ‫ערער ִאיד‪ ,‬א‪㿿‬ן ִא ְיהם גֶ ַ‬ ‫על ְ‬ ‫עק‪㿿‬מען ַאן ֶע ְל ֶט ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫יילער ִאיז צ‪㿿‬גֶ‬ ‫ער ֵצ ֶ‬ ‫צ‪㿿‬ם ֶד ְ‬ ‫משנת השבוע‬ ‫סו‬ ‫ימע ה‪俿‬יז‪ֶ .‬מען גְ ֵרייט זִ י‪ 忿‬צ‪ַ 㿿‬מאכְ ן ִקיד‪㿿‬ש‪ֶ ,‬מען זָ אגְ ט‬ ‫ִא ְיהם ִמיט גֶ עגַ אנְ גֶ ען א‪㿿‬ן ַא ַריין ִאין ַאן ָא ִר ֶ‬ ‫אל ֶ�ע‬‫ל‪㿿‬צל‪㿿‬נְ ג גֵ ייט זִ י‪ַ 忿‬א ַרייס ִא ֶי�ער ִדי ַה ְ‬ ‫עש ַמאק‪ ,‬א‪㿿‬ן ָדא ְפ ְ‬ ‫ָשל‪俿‬ם ֲע ֵליכֶ ם ִמיט ַא גֶ ְ‬ ‫עשט‬ ‫אר ֶל ְ‬‫�‪㿿‬שעוֶ ועט ַא ַריין ִאין ְשט‪ַ ,�㿿‬פ ְ‬ ‫עמאכְ ֶטע ִטיר פ‪㿿‬ן ַא וִ וינְ ט‪ ,‬א‪㿿‬ן ֶדער וִ וינְ ט וָ ואס ֶ‬ ‫צ‪㿿‬גֶ ַ‬ ‫ימער ַמ ָמש ‪' -‬וְ יָ ֵמש ח ֶֹש‪ֶ .'忿‬דער ִאיד‬ ‫עמט ַאר‪㿿‬ם ֶדעם ִצ ֶ‬ ‫אמפ‪ ,‬א‪㿿‬ן ט‪㿿‬נְ ְק ְל ַקייט נֶ ְ‬ ‫ֶדעם גַ אזְ ָל ְ‬ ‫ישט‬ ‫אסט‪ַ ,‬אז ֶער ִאיז ָדא‪ִ 忿‬אין ֶדעם ִאינְ גַ אנְ ְצן נִ ְ‬ ‫ערן ַפאר זַ יין גַ ְ‬ ‫אר ֶענְ ְט ֶפ ְ‬ ‫ע�א‪ַ 忿‬פ ְ‬ ‫עמט זִ י‪ 忿‬נֶ ַ‬ ‫נֶ ְ‬ ‫אמיר ְמ ַק ֵ�ל זַ יין‬ ‫עק‪㿿‬מען‪ָ ,‬ל ִ‬ ‫ֶ‬ ‫ערעכְ ט גֶ‬ ‫א‪㿿‬מגֶ ֶ‬ ‫אדנֶ ער וִ וינְ ט ְ‬ ‫ש‪㿿‬ל ִדיג‪ָ .‬דא ִאיז ָדא‪ֶ 忿‬ע ֶפעס ַאזַ א ָמ ְ‬ ‫ְ‬ ‫עה‪俿‬י�ן ֶע ְסן‪ֶ .‬דער ָ�ח‪㿿‬ר‬ ‫ְ‬ ‫עמאכְ ט א‪㿿‬ן ָאנְ גֶ‬ ‫ְ� ַא ֲה ָבה‪ ,‬א‪㿿‬ן ֶע ְסן ִאין ֶדעם ט‪㿿‬נְ ְקל‪ֶ .‬מען ָהאט ִקיד‪㿿‬ש גֶ ַ‬ ‫ייען ִאין ῿ָ ל‪㿿‬ת‪ ,‬א‪㿿‬ן ֶע ְסן‬ ‫ע�א‪ְ 忿‬ד ֵר ֶ‬ ‫ר‪俿‬יע ִריג א‪俿‬יף זַ יין ַמ ָצב‪ַ ,‬אז ֶער מ‪㿿‬ז זִ י‪ 忿‬נֶ ַ‬ ‫עהר ְט ֶ‬ ‫ִאיז גֶ עוֶ וען זֶ ְ‬ ‫ע‪㿿‬דת ַש ָ�ת‪.‬‬ ‫ִאין ט‪㿿‬נְ ֶקעל ִדי ְס ַ‬ ‫אפן ִאין ִדי ְש ִט ְיל ַקייט פ‪㿿‬ן‬ ‫ישע ִשי‪ְ 忿‬ק ַל ְ‬‫אט ֶ‬ ‫אל ַד ִ‬ ‫ער‪㿿‬דער‪ְ ,‬ט ִריט פ‪㿿‬ן ָס ְ‬ ‫ֶ‬ ‫ערט ֶמען גֶ‬ ‫ל‪㿿‬צ ִלינְ ג ֶה ְ‬ ‫ְפ ְ‬ ‫וערן‬‫אפן ְק ֶלעפ‪ .‬א‪㿿‬ן נָ א‪ 忿‬זֵ יי וֶ ְ‬ ‫ח‪㿿‬רים וָ ואס כַ ְ‬ ‫ייען פ‪㿿‬ן ָ� ִ‬ ‫ערט ֶמען גֶ ְ‬ ‫עש ֵר ֶ‬ ‫ֶדער נַ אכְ ט‪ .‬נָ א‪ 忿‬זֵ יי ֶה ְ‬ ‫ר‪㿿‬סיש‪ַ ,‬אז זֵ יי‬‫עש ִריגְ ן א‪俿‬יף ִ‬ ‫וערט גֶ ְ‬ ‫עטל‪ .‬א‪俿‬י‪ 忿‬א‪俿‬יף זֵ יי וֶ ְ‬ ‫עפ ְירט ַ� ֲע ֵלי ַ� ִתים פ‪㿿‬ן ְש ֶט ְ‬ ‫א‪俿‬י‪ 忿‬גֶ ִ‬ ‫ענ‪㿿‬מען‬‫�‪俿‬ק ַע ַעד ֵלב ַה ָש ַמיִ ם‪ .‬ט‪俿‬יט ְש ֶרעק ָהאט ַאר‪㿿‬ם גֶ ֶ‬ ‫עס ִט ְירט‪ .‬א‪㿿‬ן ִדי ק‪俿‬ל‪俿‬ת ִאיז ֵ‬ ‫זֶ ענֶ ען ַא ֶר ְ‬ ‫ייער ת‪俿‬ר‪ָ .‬אט ָאט‬ ‫ע�א‪ 忿‬זֵ ֶ‬ ‫ק‪㿿‬מט נֶ ַ‬ ‫ְ‬ ‫אלד‬‫א‪俿‬ר ַח‪ְ �ַ ,‬‬ ‫יילער ִמיט זַ יין ַמכְ נִ יס ֵ‬ ‫ער ֵצ ֶ‬ ‫א‪㿿‬נְ זֶ ער ֶד ְ‬ ‫אפן ִאין ִדי ְש ִט ְיל ַקייט‬‫וערע ִשי‪ 忿‬וָ ואס ְק ַל ְ‬‫ייע ֶרע ְשוֶ ֶ‬ ‫ר‪俿‬צ ִחים ִמיט זֵ ֶ‬‫ערן זִ י‪ִ 忿‬די ְר ָש ִעים ְ‬ ‫ערנֶ ענְ ֶט ְ‬‫ֶד ְ‬ ‫ישט ָדא וִ וי זִ י‪ 忿‬צ‪㿿‬‬ ‫ל‪俿‬יפן‪ ,‬נִ ְ‬ ‫ישט ָדא ווא‪ 㿿‬צ‪ַ 㿿‬אנְ ְט ְ‬ ‫עדער פ‪㿿‬ן ִמ ְיהל‪ .‬נִ ְ‬ ‫פ‪㿿‬ן ֶדער נַ אכְ ט וִ וי ֶר ֶ‬ ‫א‪俿‬יסוֶ ועג‪.‬‬ ‫ישט ָדא ֵקיין ְ‬ ‫ואר ֶטען נִ ְ‬ ‫אטעוֶ וען‪ֶ ,‬מען מ‪㿿‬ז וַ ְ‬ ‫ַר ֶ‬ ‫ימען ה‪俿‬יז‪ .‬א‪㿿‬ן‬‫אלד ִדי ִטיר פ‪㿿‬ן ֶדעם ָא ִר ֶ‬ ‫ערגְ ֵרייכֶ ען ַ� ְ‬‫וערען נֶ ענְ ֶטער‪ ,‬א‪㿿‬ן זֵ יי ֶד ְ‬ ‫ִדי ְט ִריט וֶ ֶ‬ ‫ישט ָדא וָ ואס צ‪㿿‬‬ ‫עראל‪"ָ :‬דא ִאין ה‪俿‬יז ִאיז נִ ְ‬ ‫ערט זִ י‪ַ 忿‬א ה‪俿‬יכֶ ער ק‪俿‬ל פ‪㿿‬ן ֶדעם גֶ ענֶ ַ‬ ‫ל‪㿿‬צל‪㿿‬נְ ג ֶה ְ‬ ‫ְפ ְ‬ ‫עהט ָדא‪ְ 忿‬ק ָלאר ַאז ֵקיין נֶ ֶפש ַחיָ ה גֶ עפ‪㿿‬נְ ט זִ י‪ִ 忿‬אין ִדי ט‪㿿‬נְ ְקל‪ַ .‬א ָשאד א‪俿‬יף ַא ֶ‬ ‫ייער‬ ‫ז‪㿿‬כְ ן‪ֶ ,‬מען זֶ ְ‬ ‫ישט ָאפ"‪.‬‬ ‫עלט זִ י‪ 忿‬נִ ְ‬ ‫ַצייט‪ .‬גֵ ייט וַ ֶ‬ ‫וייטער א‪㿿‬ן ְש ֶט ְ‬ ‫עטל‪.‬‬ ‫עק‪㿿‬מען ִאין ְש ֶט ְ‬ ‫ֶ‬ ‫צ‪㿿‬ריק גֶ‬ ‫ר‪㿿‬היגְ ַקייט פ‪㿿‬ן ִדי נַ אכְ ט ִאיז ִ‬‫וערען ִדי ק‪俿‬ל‪俿‬ת ְש ִטיל‪ִ ,‬די ִ‬ ‫אלד וֶ ֶ‬ ‫ַ� ְ‬ ‫עטל‬ ‫עסט וָ ואס זֵ יינֶ ען ָדא ִאין ְש ֶט ְ‬ ‫ערט נָ אר פ‪㿿‬ן גָ אר וַ וייט ֶדעם ַר ַעש פ‪㿿‬ן ִדי גֶ ְ‬ ‫וֶ וען ֶמען ֶה ְ‬ ‫ע�א‪ִ 忿‬די גֶ ְ‬ ‫עט ַרייֶ ע ַ� ֲע ֵלי‬ ‫ח‪㿿‬רים‪ ,‬א‪㿿‬ן ִמיט זֵ יי א‪俿‬י‪ 忿‬נֶ ַ‬ ‫ענ‪㿿‬מען ִמיט זִ י‪ַ 忿‬א ֶלע ָ� ִ‬ ‫גֶ עוֶ וען‪ ,‬א‪㿿‬ן ִמ ְיטגֶ ֶ‬ ‫יילער‬ ‫ער ֵצ ֶ‬‫ארגְ ן וֶ וען א‪㿿‬נְ זֶ ער ֶד ְ‬ ‫ש‪㿿‬טץ ַ�יי זֵ יי ִאין ה‪俿‬יז‪ .‬א‪俿‬יף צ‪ָ 㿿‬מ ְ‬ ‫ע�ן ְ‬ ‫א�ן זֵ יי גֶ עגֶ ְ‬ ‫ָ� ִתים‪ ,‬וָ ואס ָה ְ‬ ‫א‪俿‬ר ַח‪ִ ,‬איז ֶער גֶ עוֶ וען ֶדער ֵאיינְ ִציגֶ ער‬ ‫ש‪㿿‬הל ִמיט זַ יין ַ� ַעל ַה ַ�יִ ת ֶדער ַמכְ נִ יס ֵ‬‫עק‪㿿‬מען ִאין ְ‬ ‫ֶ‬ ‫ִאיז גֶ‬ ‫ישט' ָהאט ש‪俿‬ין ֶדער‬ ‫ב‪㿿‬צה‪' ,‬וַ וייל צ‪ִ 㿿‬דיר ָהאט ָדאס נִ ְ‬ ‫ועטער ָ�ח‪㿿‬ר פ‪㿿‬ן ִדי גַ אנְ ֶצע ְק ָ‬ ‫אטעוֶ ֶ‬ ‫ער ֶ‬ ‫גֶ ַ‬ ‫עלט‪.‬‬ ‫עש ֶט ְ‬‫עסט גֶ ְ‬ ‫אלינֶ ער ֶר ִ�י ֶפ ְ‬ ‫ְס ָט ִ‬ ‫עלט ַא‬‫עש ֶט ְ‬ ‫א‪俿‬יפגֶ ְ‬ ‫ְ‬ ‫עק‪㿿‬מען‪ ,‬א‪㿿‬ן ָהאט‬ ‫ֶ‬ ‫יילער ַא ֵהיים גֶ‬ ‫ער ֵצ ֶ‬ ‫אלד נָ א‪ִ 忿‬די ִמ ְל ָח ָמה ִאיז א‪㿿‬נְ זֶ ער ֶד ְ‬ ‫ַ� ְ‬ ‫"איז‬‫על ְפן ִא ְידן‪ִ .‬‬ ‫ת‪俿‬רה א‪㿿‬ן ֶה ְ‬ ‫ער ָיקא ְש ִט ְיצן ָ‬ ‫עטער ַקיין ַא ֶמ ִ‬ ‫ארען ְש ֶפ ֶ‬ ‫ֵשיינֶ ע ְשט‪ �㿿‬א‪㿿‬ן ִאיז גֶ ָ‬ ‫עפ ֶ‬ ‫ע�ן"‪.‬‬ ‫אלינֶ ער ֶר ִ�י'ן ַמיין ֶל ְ‬ ‫"אז ִאי‪ 忿‬ק‪㿿‬ם ֶדעם ְס ָט ִ‬ ‫עפ ְירט ֶדער ִאיד‪ַ ,‬‬ ‫א‪俿‬יסגֶ ִ‬ ‫ֶדען ַא ָס ֵפק"‪ָ ,‬האט ְ‬ ‫ִ(די ְ� ָרכָ ה ִאין ְשט‪ ,�㿿‬עש"ק ַפ ְר ַשת נִ ָצ ִבים כ"ז ֱאל‪㿿‬ל תשמ"ח‪ָ ִ῿ ,‬לי‪俿‬ן ‪)251‬‬ ‫זְ כוּתוֹ יָ גֵ ן ָע ֵלינ ּו וְ ַעל ָּכל יִ ְש ָר ֵאל ָא ֵמן‬ ‫סז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מזלא טבא וגדיא יאי‬ ‫לידידינו הר"ר שמחה דויטש שליט"א‬ ‫לרגל אירוסי בנו הבה"ח שמעון אהרן עב"ג בשעטו"מ‬ ‫לידידינו הר"ר אברהם זכריש שליט"א‬ ‫לרגל אירוסי בתו עב"ג הבה"ח שמחה אהרן קראנז בשעטו"מ‬ ‫לידידנו הר"ר אליעזר משה נפתלי לאווי שליט"א‬ ‫לרגל הולדת נכדות תאומות בשעטו"מ‬ ‫לידידנו הרה"ג ר' שלום הורוויץ שליט"א‬ ‫לרגל הולדת בנו בשעטו"מ‬ ‫לידידינו הר"ר יהושע לעפקאוויטש שליט"א‬ ‫והר"ר אייזיק לעפקאוויטש שליט"א‬ ‫לרגל נישואי נכדו‪-‬בנו עב"ג בשעטו"מ‬ ‫לידידינו הר"ר חיים יעקב קאפל איזראעל שליט"א‬ ‫והר"ר עמרם איזראעל שליט"א‬ ‫לרגל נישואי נכדו‪-‬בנו עב"ג בשעטו"מ‬ ‫לידידינו הרב ר' אהרן אנפייטער שליט"א‬ ‫לרגל נישואי בתו עב"ג בשעטו"מ‬ ‫משנת השבוע‬ ‫סח‬ ‫בפרוס עלינו לטובה השנה החדשה‬ ‫שפתינו ממללין בכל הדרת הכבוד ובחרדת קודש‬ ‫ברכת כתיבה וחתימה טובה‬ ‫קדם עט"ר‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫וכל המשפחה הרוממה שיחיו לאוי"ט‬ ‫תהא השנה הזאת שנת ברכה גאולה וישועה‬ ‫לכל קהל אנשי שלומנו שיחיו בכל אתר ואתר‬ ‫בתוך כל אחינו בני ישראל‬ ‫ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה‬ ‫ובא לציון גואל בב"א‬ ‫מכון משנה הלכות‬ ‫סט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ע‬