gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

חשבתי דרכי · Chushavti Deruchai — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: חשבתי דרכי · Chushavti Deruchai

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

חשבתי דרכי · Chushavti Deruchai — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫חשבתי דרכי‬ ‫ראש השנה‬ ‫הזכיה בדין היא כתחיית המתים ‪-‬מכח האמונה שבורא העולם יעשה לנו נס [ב']‬ ‫בתודעה הנכונה‪ ,‬שקצבת החיים שניתנת לנו לשנה הבאה‬ ‫דין ר"ה על העולם הבא – כי השנה הבאה היא‬ ‫היא בעצם תחיית המתים‪ .‬אנחנו כבר סיימנו את חיינו‪,‬‬ ‫כתחיית המתים‬ ‫בימים אלו אנו מסיימים והולכים את הקיצבה שניתנה‬ ‫המשך מהשיעור בשבוע הקודם‬ ‫לנו‪ ,‬וכעת כשאנו מקווים מאוד לקבל קצבת חיים חדשה‪,‬‬ ‫להיכתב עוד פעם בספר החיים‪ .‬החיים האלה הם חיים‬ ‫הראשונים דנו מהו עיקר הדין של ראש השנה‪ ,‬אחר‬ ‫חדשים‪ ,‬אחרי שהחיים הקודמים נגמרו‪ ,‬זה לא המשך‪ ,‬זאת‬ ‫שישנם שתי יצירות באדם‪ ,‬כדאיתא בדברי חז"ל שמביא‬ ‫קצבה חדשה‪ .‬אלו חיים חדשים‪" .‬כיון שעמדתם לפני בדין‪,‬‬ ‫רש"י על הפסוק "וייצר" בשני יודי"ן‪ ,‬יצירה לעולם הזה‬ ‫מעלה אני עליכם כאילו נעשיתם בריאה חדשה"‪ ,‬הבריאה‬ ‫ויצירה לעולם הבא [ולשון רש"י שם לתחיית המתים]‪ ,‬האדם‬ ‫הקודמת‪ ,‬הבריאה של השנה הקודמת כלתה והלכה לה‪,‬‬ ‫נוצר כדי לחיות פה‪ ,‬והאדם נוצר עם יצירה לעולם הבא‬ ‫היא איננה‪ .‬עכשיו אנו מקווים ליעשות בריאה חדשה‪.‬‬ ‫"וחיי עולם נטע בתוכנו"‪ ,‬האם הדין הוא על החיים לעולם‬ ‫הזה או על החיים לעולם הבא או כפי שעל שניהם האדם‬ ‫עתה נתבונן בדברי המשנה בפרק חלק‪ ,‬וכך שנינו שם‬ ‫נידון‪ ,‬לשון תוס' (ר"ה ט"ז ע"ב) "וכל זה דקרי הכא גבי רשעים‬ ‫"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כולם‬ ‫מיתה וגבי צדיקים חיים כלומר לחיי העולם הבא"‪ ,‬וברמב"ם‬ ‫צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר נטעי מעשי ידי להתפאר‪,‬‬ ‫(עיי"ש הל' תשובה פ"ג ה"ג) אינו מבדיל ביניהם והמשמעות היא‬ ‫ואלו שאין להם חלק לעולם הבא וכו' האומר אין תחיית‬ ‫שספרי חיים וספרי מתים כוללים בתוכם את כל מה שכלול‬ ‫המתים מן התורה"‪ ,‬היינו מי שלא מאמין בתחיית המתים‪.‬‬ ‫ב"וייצר ה' אלקים את האדם"‪ ,‬מדובר על חיים‪ ,‬גם חיי שעה‪,‬‬ ‫יש כאן נקודת חידוש שצריך לעיין ולתת לב אליה‪ .‬דאיתא‬ ‫וגם חיי עולם‪ .‬כל החיים‪ .‬רשעים בחייהם קרוים מתים ואילו‬ ‫התם בגמרא "וכל כך למה‪ ,‬תנא הוא כפר בתחיית המתים‬ ‫צדיקים גם במיתתם קרוים חיים‪ .‬מי שכתוב בספר החיים‬ ‫לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים"‪ ,‬נאמר לנו כאן‬ ‫הרי שהוא כתוב לחיים‪ ,‬ובחיים‪ ,‬מדובר גם לחיי שעה וגם‬ ‫ש"אין להם חלק לעולם הבא" הכוונה היא לתחיית המתים‬ ‫לחיי עולם‪ .‬מדובר פה על שני יצירות‪ ,‬יצירה בעלמא דאתי‬ ‫ולכן מאחר והוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו‬ ‫ויצירה פה בעולם‪.‬‬ ‫חלק בתחיית המתים‪ ,‬ובלשון המשנה אין להם חלק לעולם‬ ‫הבא‪ .‬והיינו שתחיית המתים הוא הוא העולם הבא‪ .‬והמכוון‬ ‫כיון שהמדובר הוא גם על יצירה לעולם הזה‪ ,‬וגם יצירה‬ ‫בזה כי "העולם הבא" הוא העולם שמגיע אחרי החיים‬ ‫לחיי עולם‪ .‬צריך להבין‪ ,‬כפי שנראה מתוך הדברים‪ ,‬ומפורש‬ ‫שחיינו‪- ,‬העולם שבא‪ .-‬הרמב"ם מפרש זאת [בסוף פ"ח מה'‬ ‫בזה בדברי רבותינו וכן כתוב בדברי האר”י ז”ל‪ ,‬קצבת החיים‬ ‫תשובה] "זה שקראו אותו חכמים העולם הבא‪ ,‬לא מפני‬ ‫שאדם מקבל היא היקף של שנה אחת ולא יותר‪ .‬זה נקרא‬ ‫שאינו מצוי עתה‪ ,‬וזה העולם אובד‪ ,‬ואחר כך יבוא אותו‬ ‫היקף שלם של חיים‪ .‬וכביכול דן בורא העולם בכל שנה‬ ‫העולם‪ .‬אין הדבר כן אלא הרי הוא מצוי ועומד‪ ,‬שנאמר‬ ‫מחדש על כל החשבונות ועל כל ההשפעות שיהיו לאדם‪ ,‬אנו‬ ‫אשר צפנת ליראיך פעלת וגו'"‪ ,‬פירוש שזה נסתר ולא גלוי‪,‬‬ ‫נמצאים עתה בימים האחרונים של השנה‪ ,‬אולם התודעה‬ ‫אבל זה קיים‪ .‬כלשון הפסוק פעלת לחסים בך היינו שכבר‬ ‫שלנו אינה קולטת שחיינו הולכים ואוזלים‪ .‬אנחנו צריכים‬ ‫פעלת וצפנת‪ ,‬זה כבר נמצא‪" .‬ולא קראוהו העולם הבא אלא‬ ‫לקבל קצבת חיים חדשה‪ ,‬כי ולא כן הרי שאנו סיימנו‪ .‬קצבת‬ ‫מפני שאותן החיים באין לו לאדם אחר חיי העולם הזה שאנו‬ ‫החיים שניתנה לנו נגמרה ואיננה‪ ,‬ואנו עתה בסוף ימינו‪ .‬כל‬ ‫קיימין בו בגוף ונפש וזה הוא הנמצא לכל אדם בראשונה"‪.‬‬ ‫שנה היא היקף שלם של חיים שלמים‪ ,‬מראש השנה אחד‬ ‫בדרך כלל‪ ,‬בשפה הרגילה כנגד "הזה" עומד "ההוא"‪ ,‬וכנגד‬ ‫לראש השנה שני‪ ,‬קיבלנו מה שהוקצב לנו‪ ,‬וזה מסתיים‪,‬‬ ‫העולם הזה היינו צריכים לקרוא לעולם הבא העולם ההוא‪,‬‬ ‫ואנחנו מחכים לקצבת חיים חדשה‪ .‬אכן אנחנו מתפללים‪,‬‬ ‫"הזה" הוא הנוכח‪ .‬ו"ההוא" זה הלא נוכח‪ ,‬אולם "העולם‬ ‫ומנסים להשתדל שנכתב בספר חיים‪ ,‬אבל איננו חיים‬ ‫אוסף | ‪11‬‬ ‫לעילוי נשמת האשה בלה בת ר' מנחם הלל לוין ע"ה‬ ‫לתוכן‬ ‫בהם חלק למי שחלילה אינו שייך אליהם‪ ,‬וכפי שלמדנו שמי‬ ‫הבא" אינו הצד שכנגד "העולם הזה"‪ .‬בזה התקשה הרמב"ם‬ ‫שלא מאמין בתחיית המתים אין לו חלק בתחיית המתים‪.‬‬ ‫מדוע קראוהו חכמים העולם הבא‪ ,‬ויישובו של הרמב"ם‪,‬‬ ‫מי שרוצה להיעשות בריאה חדשה‪ ,‬חייב להבין שהדבר הזה‬ ‫שהעולם הבא מגיע אחרי שאנו חיים פה‪ ,‬אנו חיים שם את‬ ‫מגיע לנו מכח "חיי עולם נטע בתוכנו"‪.‬‬ ‫אותם החיים שחיינו פה‪ .‬זה נקרא העולם הבא‪ .‬עולם שמגיע‬ ‫כך גזרה חכמתו יתברך‪ ,‬כך קבע הקב”ה בבריאת העולם‬ ‫אחרי החיים שחיינו פה‪ .‬את העולם הבא קונים בעולם הזה‪.‬‬ ‫ובעיקר בבריאת האדם‪ ,‬שלעולם הבא זוכה מי שמאמין בו‪,‬‬ ‫בעולם הזה קונים אותו‪ ,‬ובעולם הבא זוכים בו‪ .‬לכן מובן‬ ‫מי שמאמין יקבל ומי שלא מאמין לא יקבל‪ ,‬למי שמאמין‪,‬‬ ‫שהעולם הבא‪ ,‬חייב להיות אחרי העולם הזה‪.‬‬ ‫אז כביכול בורא העולם הוא נאמן‪ .‬כך אנו הרי אנו אומרים‬ ‫עתה נבא להבין‪ ,‬ככל שביכולתנו‪ ,‬מה מונח בשורש הדבר‪,‬‬ ‫בברכת תחיית המתים "ומקיים אמונתו לישני עפר" "ונאמן‬ ‫שכביכול בורא העולם מתעסק בבריאתנו שלנו כאשר כל‬ ‫אתה להחיות מתים"‪ ,‬וזוהי כוונת הדברים‪ ,‬כביכול בורא‬ ‫באי עולם עוברין לפניו כבני מרון‪ ,‬וכל מי שמוכרע "כן יברא"‬ ‫העולם מקיים אמונתו‪ ,‬כל תחיית המתים באה מכח קיום‬ ‫נכתב בספר החיים וזוכה בחייו בדין‪ .‬החיים האלה יש להם‬ ‫אמונתו‪ ,‬וכלפי מי שלא מאמין הרי שאין למי לקיים את‬ ‫טעם של עולם הבא‪ ,‬אלו חיים שבאים אחרי שחיינו שנה‪,‬‬ ‫אמונתו‪ ,‬את זה מקבלים רק המאמינים‪.‬‬ ‫וכעת אנו מסיימים אותה‪ ,‬ועומדים לסיים את החיים שחיינו‬ ‫אנו מסיימים את הברכה השניה של שמונה עשרה "ברוך‬ ‫בה‪ ,‬ואנחנו עתידים לקבל‪ ,‬ומקווים שנקבל‪ ,‬את החיים‬ ‫אתה ה' מחיה המתים"‪ ,‬ברכה זו ברך יצחק אבינו כשנעקד‬ ‫שמגיעים אחרי השנה הזאת‪ .‬זה מה שהכריח את רבותינו‬ ‫על גבי המזבח ופרחה נשמתו‪ ,‬וכשנתגלה הדיבור לאברהם‬ ‫הראשונים לומר שבראש השנה דנים על חיי העולם הבא‪.‬‬ ‫"אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה" חזרה נשמתו‬ ‫כי אם דנים מתוך החיים של השנה הקודמת על מה שיבוא‬ ‫לגופו והוא עמד ובירך "ברוך אתה ה' מחיה המתים"‪ ,‬זוהי‬ ‫בשנה הבאה‪ .‬זה משא ומתן‪ ,‬זה דין‪ ,‬על חיי העולם הבא‪.‬‬ ‫ברכתו של יצחק אבינו‪ ,‬והנה ידוע‪ ,‬ומפורש כן בגמרא בכמה‬ ‫באופן‪ ,‬שכשם שיצירת אדם הראשון הייתה "וייצר"‬ ‫מקומות‪ ,‬ואנו אף אומרים זאת בתפילה‪ ,‬כי אנו זוכים בדין‬ ‫בשני יודי"ן‪ ,‬כך יצירת כל אדם ואדם בראש השנה‪ ,‬היא‬ ‫רק מכח יצחק‪" ,‬תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם‬ ‫"וייצר" בשני יודי"ן‪ ,‬יצירה בעולם הזה‪ ,‬ויצירה לעולם הבא‪.‬‬ ‫עקידת יצחק בן אברהם‪ ,‬ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם‬ ‫והיצירה הזאת‪ ,‬היא בעצם החיים שאנו זוכים בהם‪ ,‬אנו‬ ‫עצמכם לפני" [ר"ה ט"ז ע"א]‪" ,‬ועקדת יצחק לזרעו היום‬ ‫זוכים בהם לחיות בהם בעולם הזה‪ ,‬אבל הנידון הוא חיים‬ ‫ברחמים תזכור‪ ...‬ברוך אתה ה' זוכר הברית"‪ ,‬כך כביכול‬ ‫שבאים אחרי חיים‪ .‬והיינו‪ ,‬שאנו נידונים על חיים שזכינו‬ ‫עולה זכרוננו לפניו לטובה‪ .‬יצחק הביא לנו את תחיית‬ ‫בהם מכח החיים שחיינו‪ .‬מכח אותם החיים שחיינו בשנה‬ ‫המתים‪ ,‬ועמידתנו בדין היא מכח תחיית המתים שהביא לנו‬ ‫הקודמת‪ ,‬על זה אנו נידונים‪ .‬ומכח החיים האלה‪ ,‬אנו זוכים‬ ‫יצחק‪ .‬אותה תחיית המתים שיצחק זכה בה‪ ,‬ומכוחו אנו‬ ‫בחיים שבאים אחריהם‪ .‬זאת תחייה שבאה אחרי החיים פה‬ ‫חיים‪ .‬ואיתא בתיקוני זוהר כי יצחק אותיות "קץ – חי"‪ ,‬היינו‬ ‫בעולם‪ ,‬ולמרות שלנו נראה בטעות שאנו ממשיכים לחיות‬ ‫שחייו הם חיים שיונקים מאחרי הקץ‪ ,‬אותו הקץ שנאמר‬ ‫אין הדבר כן ואיננו ממשיכים לחיות‪ .‬אם אנו עומדים בדין‪,‬‬ ‫עליו לדניאל (דניאל י"ב י"ג) "ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד‬ ‫אנו נעשינו בריאה חדשה‪ .‬ופירושה של בריאה חדשה הוא‬ ‫לגרלך לקץ הימין"‪ ,‬יצחק חי מאותו קץ הימין‪ ,‬כבר פה‪ .‬הוא‬ ‫בריאה שאינה ממשיכה את הבריאה הקודמת לה‪ ,‬אין בה‬ ‫היה בעצמו הקץ חי‪ .‬ובתחיית המתים יוכל לזכות בזה רק מי‬ ‫קיום המשך של הבריאה הקודמת‪ .‬אלא זאת בריאה חדשה‪.‬‬ ‫שמאמין‪ .‬כך נקבעו הדברים‪ .‬החיים האלה ניתנים רק למי‬ ‫שמאמין בהם‪ ,‬ולמי שמאמין בהם‪ ,‬אז כביכול בורא העולם‬ ‫זכיה בתחיית המתים היא רק למאמין בה‬ ‫נאמן להחיות מתים‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬בורא העולם קבע‪ ,‬שבחיי העולם הבא‪ ,‬זוכה מי‬ ‫הדבר ברור כי תחיית המתים היא נס ופלא שאין גדול‬ ‫שמאמין בחיי העולם הבא‪ ,‬ומי שאינו מאמין בחיי העולם‬ ‫ממנו‪ ,‬אבל למאמין‪ ,‬אשר הוא בטוח שהנס הזה יבוא הוא‬ ‫הבא לא זוכה בהם‪ .‬כלומר‪ ,‬במילים אחרות‪ ,‬מי שאין לו חלק‬ ‫באמת יבוא‪ ,‬כי אנו מובטחים‪ ,‬שבורא העולם נאמן להחיות‬ ‫לעולם הבא באמת‪ ,‬לא נעשה בריאה חדשה‪ .‬ובאמת אלו הם‬ ‫מתים‪ ,‬זהו המקום היחידי שבו שאנו מוצאים נס‪ ,‬שאנו‬ ‫דברי התוס' שעל זה אנו נידונים בראש השנה וממילא מי‬ ‫יכולים להיות בטוחים בו‪.‬‬ ‫שאין לו חלק בזה‪ ,‬אינו נידון להיכתב בספר החיים‪ ,‬ואחר‬ ‫שעניין הספר כולל את כל החיים‪ ,‬מי שלא מאמין‪ ,‬אין לו‬ ‫בראש השנה אנו נעשים בריאה חדשה וזוכים‬ ‫חלק בתחיית המתים ובעולם הבא‪ ,‬והוא לא יקבל אותם‪.‬‬ ‫לחיים חדשים‬ ‫אנחנו צריכים ועתידים בעזרת ה' לקבל כעת את מה‬ ‫אנו עומדים לפני יום הדין‪ ,‬ומקוים ומייחלים לזכות בדין‪,‬‬ ‫שנקרא להיות בריאה חדשה‪ .‬זה הדין של ראש השנה‪,‬‬ ‫פירוש הדבר לזכות בדין הוא להיעשות בריאה חדשה‪ ,‬והיינו‬ ‫שעושה אותנו ל"ועשיתם"‪ ,‬נעשינו בריאה חדשה‪ .‬החיים‬ ‫לזכות לנס שנקרא תחיית המתים‪ .‬רמז לדבר‪ ,‬שהזכייה בדין‬ ‫האלה שאנו עתידים לזכות בהם‪ ,‬הם חיים של תחיה שאין‬ ‫‪ | 12‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫נס‪ ,‬אבל זהו נס שאנו יכולים להיות בטוחים בו‪ ,‬כי בורא‬ ‫היא מעין תחיית המתים‪ ,‬ולא רק מעין תחיית המתים אלא‬ ‫העולם נאמן להחיות מתים‪ .‬אותה זכות של יצחק‪ ,‬היא זאת‬ ‫תחיית המתים כפשוטה‪ ,‬כי הנה‪ ,‬בכל מקום שמזכירים‬ ‫שעומדת לנו לזכות בדין‪ ,‬ולהתחבר לתחיית המתים‪.‬‬ ‫את תחיית המתים אנו אומרים את שבחו של בורא העולם‬ ‫באופן של "אין דומה לך"‪ ,‬כך הוא בברכת מחיה המתים‬ ‫זהו הדבר היחידי שבו האמונה יוצרת את המציאות‪ .‬מי‬ ‫"מי כמוך בעל גבורות ומי דומה לך"‪ ,‬וכן בפיוט בתפילת‬ ‫שלא מאמין בביאת המשיח‪ ,‬גם הוא יחיה כשהמשיח יבוא‪,‬‬ ‫יוצר בשבת "ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים"‪ ,‬זהו‬ ‫הוא יקבל את העונש שמגיע לו‪ ,‬אבל לא שמענו שמי שלא‬ ‫השבח בדבר שאין דומה לו כלל בעולם הזה‪ ,‬כי ישנם דברים‬ ‫מאמין בביאת המשיח אז הוא לא יהיה‪ .‬אולם כאן בתחיית‬ ‫שיש דוגמתם בעולם הזה‪ ,‬כדאיתא בשבת ל' ע"ב דדרש‬ ‫המתים‪ ,‬אנו מקבלים אותה רק משום שבורא העולם "מקיים‬ ‫ר"ג עתידה אישה שתלד בכל יום‪ ,‬והיינו בעולם הבא‪ ,‬ולגלג‬ ‫אמונתו לישני עפר‪ ...‬ונאמן אתה להחיות מתים"‪ .‬ולכן מי‬ ‫עליו אותו תלמיד ואמר "אין כל חדש תחת השמש" ואמר‬ ‫שאינו מאמין בה‪ ,‬הרי שכפי שאומרת הגמרא בסנהדרין (צ'‬ ‫לו רבן גמליאל בא ואראך דוגמתו בעולם הזה בתרנגולת‬ ‫ע"א) "תנא הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק‬ ‫היולדת בכל יום‪ .‬אם יש דוגמא לדבר בעולם הזה זה מקטין‬ ‫בתחיית המתים"‪ ,‬זהו הדבר שעלינו לזכור‪ .‬בראש השנה‬ ‫את הדבר‪ ,‬הוא כבר לא חדש כי יש דוגמא לזה עתה‪ .‬אולם‬ ‫איננו זוכים להמשך חיים‪ .‬לא אלו הם החיים שאנו מצפים‬ ‫לתחיית המתים‪ ,‬אין דומה לזה כאן בעולם הזה‪ ,‬ואדרבה‬ ‫להם‪ ,‬להיכתב בספר החיים היינו לזכות מחדש‪ ,‬היינו‬ ‫כי כאן הכל הוא להיפך‪ ,‬בסדר החיים בעולם הזה החיים‬ ‫מתים והמתים לא חיים‪ .‬ואין זה דומה להיווצרות של דברים‬ ‫להיעשות בריאה חדשה‪ ,‬להיכתב מחדש בספר החיים של‬ ‫טבעיים שנולדים ונראה כי הם יצורים חדשים‪ ,‬אבל אין‬ ‫השנה הבאה‪ .‬הספר של השנה שמסתיימת הוא כבר בדפים‬ ‫מתים שחוזרים וחיים‪ .‬לכן נאמר השבח של תחיית המתים‬ ‫האחרונים‪ ,‬אולם הספר של השנה הבאה צריך להיכתב‬ ‫בלשון "אין דומה לך" "ומי דומה לך"‪ .‬והנה‪ ,‬שבח זה אנו‬ ‫כספר בפני עצמו ולא כהמשך‪ ,‬וכל מי שנכתב לחיים‪ ,‬נכתב‬ ‫משבחים עוד פעם אחת בתפילה‪ ,‬בסיום תפילת שופרות‬ ‫להיות בריאה חדשה‪ ,‬לחיים חדשים ולא לחיי המשך‪ .‬כל‬ ‫אנו אומרים "כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה‬ ‫שנה היא מחזור חיים עם ספר משלו‪.‬‬ ‫ואין דומה לך" וחותמים "שומע קול תרועת עמו ישראל‬ ‫המבין יתבונן בדברים‪ ,‬ויראה מדוע אנחנו‪ ,‬ה"גוי גדול"‬ ‫ברחמים"‪ ,‬זאת השמיעה שהיא המזכה אותנו בדין‪.‬‬ ‫שמחים לקראת המשפט‪ .‬יש עניין נפלא בשמחה שיש לנו‬ ‫זאת אומרת‪ ,‬שהזכיה שלנו בדין בראש השנה‪ ,‬ענינה‬ ‫לקראת המשפט‪ .‬כי הנה כבר בארנו שעניינה של השמחה‬ ‫סוג אחר של חיים‪ .‬נעשיתם בריאה חדשה‪ .‬אלו חיים מסוג‬ ‫הוא תמיד כשאנחנו יוצאים קצת מהגבולות הצרים‪ .‬זכר‬ ‫אחר‪ ,‬שאינם המשך של חיינו בשנה הקודמת‪ .‬הדבר הזה‬ ‫לדבר‪ ,‬במה שמצינו מושג של "טפח שוחק"‪ ,‬טפח שמח‪,‬‬ ‫נקבע בעצם טבעם של דברים‪ ,‬ביום שבורא העולם מעמיד‬ ‫זהו טפח שמעט גדול יותר‪ .‬כאשר אנו מצומצמים בתוך‬ ‫אותנו בדין ונותן לנו את האפשרות לזכות בדין‪ ,‬הוא "מאזין‬ ‫גבולות צרים אנו כטפח עצב‪ ,‬אולם כאשר אנו מתחילים‬ ‫תרועה ואין דומה לך"‪ ,‬וכך נזכה בדין‪ ,‬על ידי שנשמע את‬ ‫קול השופר‪ ,‬אשר כפי שמפורש בפסוקים רבים ובפיוטים‬ ‫לצאת למרחב‪ ,‬הרי שעם תחילת פסיעה קטנה אל הבלי‬ ‫של שופרות‪ ,‬תחיית המתים עצמה תבוא על ידי השופר‪ .‬זהו‬ ‫גבול‪ ,‬אנו מתחברים לבלי גבול‪ ,‬וזאת היא השמחה‪ .‬אדם‬ ‫אותו השופר של אילו של יצחק‪ ,‬ובכוחו אנו זוכים‪ ,‬כדאיתא‬ ‫שמח כאשר הוא יוצא במשהו מהגבולות הצרים של הקיום‬ ‫בר"ה (ט"ז ע"א) "אמר רבי אבהו‪ ,‬למה תוקעין בשופר של‬ ‫והוא מתחבר לבלי גבול‪ .‬כך שמח האדם כשנולד לו צאצא‬ ‫איל‪ ,‬אמר הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר של איל‪ ,‬כדי‬ ‫או כשהוא נושא אשה ומציאותו מתרחבת וגדילה‪ ,‬וכך היא‬ ‫שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם‪ ,‬ומעלה אני עליכם‬ ‫השמחה כשהאדם זוכה לאיזו הארה וגם בזה מציאותו‬ ‫כאילו עקדתם עצמכם לפני"‪ ,‬הכוונה בזה ש"מעלה אני‬ ‫גדלה ומתרחבת‪ ,‬זאת השמחה‪ .‬מעתה‪ ,‬השמחה שאנו‬ ‫עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני" שאתם יכולים לעמוד‬ ‫שמחים ביום הדין‪ ,‬זו השמחה בזה שמכוחו של יום הדין‬ ‫ולברך "ברוך אתה ה' מחיה המתים"‪ ,‬ברכתו של יצחק‪,‬‬ ‫אנו עוברים להיות עולם מלא‪.‬‬ ‫זאת הברכה שאנו כולנו צריכים לברך אותה בראש השנה‪,‬‬ ‫ומכוחה אנו זוכים בדין‪.‬‬ ‫אין כאומה זו שיודעת אופיה של אלוקיה‪ .‬בורא העולם‬ ‫הוא מלך חפץ בחיים‪ ,‬חיים ברצונו‪ ,‬וכלשון הפסוק שאנו‬ ‫מכח האמונה בנס אנו זוכים בדין לחיים חדשים‬ ‫אומרים בסוף נעילה שבו נשבע בורא העולם "חי אני נאום‬ ‫למדנו‪ ,‬יום זה של ראש השנה הוא יום דין‪ ,‬ספרי חיים‬ ‫ה' כי לא אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה"‪,‬‬ ‫וספרי מתים פתוחים לפניו‪ ,‬אבל כיון שהובטחנו‪ ,‬אז כביכול‬ ‫בורא העולם אומר לנו בזה אני חפץ‪ .‬אני חפץ בחיים‪ .‬ה'‬ ‫בורא העולם נאמן להחיות מתים‪ ,‬כביכול בורא העולם‬ ‫יעזרנו שנזכה כולנו להיכתב בספרם של צדיקים‪ ,‬בספר‬ ‫מקיים אמונתו‪ .‬והיינו שזאת האפשרות האחת והיחידה‬ ‫החיים‪.‬‬ ‫לזכות בדין‪ ,‬להיעשות בריאה חדשה‪ .‬הדבר הזה הוא כולו‬ ‫אוסף | ‪13‬‬