gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נחמת יצחק · Nechumas Yitzchock — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: נחמת יצחק · Nechumas Yitzchock

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

נחמת יצחק · Nechumas Yitzchock — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נחמת יצחק‬ ‫הנה נראה לבאר שיטת התוספות‪ ,‬שבזה שאין תוקעין‬ ‫מכון‬ ‫ליקוטי‬ ‫נחמת‬ ‫בשופר בראש השנה שחל בשבת‪ ,‬אין בזה משום כל שנה‬ ‫שאין תוקעין לה בתחילתה וכו’‪ ,‬וכמו שכתבו התוספות‬ ‫בשם הבה”ג‪.‬‬ ‫יצחק‬ ‫דהנה עיין מה שכתב בעל הערוך לנר בספרו מנחת עני‪,‬‬ ‫וזה לשונו שם (פרשת האזינו תרל”ב)‪ ,‬אמנם בשנה טובה‪,‬‬ ‫בסייעתא דשמיא | ראש השנה תשפ"ז | גליון מס' ‪359‬‬ ‫יש לחקור אם ראש השנה בשבת אם זה סימן טוב‪ ,‬ובזה‬ ‫מצאנו ששנים שרעות ביותר‪ ,‬ושנים שטובות ביותר‪ ,‬היה‬ ‫שמע תניין‪ ,‬אמר‬ ‫בענין ראש השנה שחל בשבת‬ ‫ראש השנה בשבת וכו’‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫ודאימכון‬ ‫זהו שיפורא‬ ‫ועיין שם שהביא משל למה הדבר דומה‪ ,‬למי‬ ‫נחמת‬‫דיתקע‬ ‫בשופר‬ ‫א‬ ‫ומטא שהביא את אשתו להמליץ עליו לפני המלך‪ ,‬ואם >>>‬ ‫יצחק‬‫גדול‪,‬‬ ‫זימניה למתבלע‪,‬‬ ‫איתא בראש השנה (ט”ז‪ ,):‬ואמר רבי יצחק‪ ,‬כל שנה שאין תוקעין לה‬ ‫בתחלתה‪ ,‬מריעין לה בסופה‪ ,‬מאי טעמא‪ ,‬דלא איערבב שטן‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫ומתערבב‪ ,‬ולית ליה פנאי למעבד קטגוריא‪ ,‬ע”כ‪.22‬‬ ‫פירוש דאיתא בגמרא לפני זה (ט”ז‪ ,).‬אמר רבי יצחק‪ ,‬למה תוקעין בראש‬ ‫ומבואר בדבריו שמה שהשטן מתערבב‪ ,‬הוא מעצם התקיעה‪ ,‬שהיא היא‬ ‫השנה‪ ,‬ופריך בגמרא‪ ,‬למה תוקעין‪ ,‬רחמנא אמר תקעו‪ ,‬אלא למה מריעין‪,‬‬ ‫המערבבת את השטן‪ ,‬ולא משום חיבוב מצוה של ישראל‪.‬‬ ‫מריעין‪ ,‬רחמנא אמר זכרון תרועה‪ ,‬אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין‪,‬‬ ‫והנה כעין זה כתב ברשב”א‪ ,‬שפירש‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬ופירוש לערבב את השטן‪,‬‬ ‫ותוקעין ומריעין כשהן עומדין‪ ,‬כדי לערבב השטן‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫יש מפרשים להכניע היצר‪ ,‬כדכתיב אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו‪ ,‬ושטן‬ ‫פירוש‪ ,‬דהרי מצות תקיעת שופר אינו אלא לשמוע התשע קולות‪ ,‬ורק מפני‬ ‫הוא יצר הרע‪ ,‬וכדריש לקיש‪ ,‬דאמר הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות‪,‬‬ ‫הספק‪ 11‬אנו משמיעים שלושים קולות‪( ,‬שלשה פעמים תשר”ת תש”ת תר”ת)‪,‬‬ ‫ע”כ‪.33‬‬ ‫ואם כן מקשה למה אנו עושין סדר זה של תקיעות שני פעמים‪ ,‬גם לפני‬ ‫והיינו שעצם התקיעה היא שמערבבת את השטן‪ ,‬דעל ידי שתוקעים‬ ‫תפילת מוסף‪ ,‬וגם בתפילת מוסף עצמה‪ ,‬ועל זה מתרץ רבי יצחק‪ ,‬שאנו עושים‬ ‫‪44‬‬ ‫וחוזרים ותוקעים מכניעים את השטן ‪.‬‬ ‫כן לערבב את השטן‪.‬‬ ‫והנה גם מדבריו מבואר שאין זה דבר צדדי‪ ,‬משום חיבוב מצוה‪ ,‬אלא שעצם‬ ‫ופירש רש”י‪ ,‬כדי לערבב‪ ,‬שלא ישטין‪ ,‬כשישמע ישראל מחבבין את המצות‬ ‫התקיעה היא זו שמערבבת את השטן‪.‬‬ ‫מסתתמין דבריו‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫וצריך ביאור במאי פליגי רש”י והראשונים‪ ,‬האם עירבוב השטן הוא דבר‬ ‫והיינו דמפני שיום זה הוא יום הדין‪ ,‬שהקב”ה יושב ודן את כולם כבני מרום‪,‬‬ ‫צדדי‪ ,‬או הוא מעצם התקיעה‪.‬‬ ‫וטובה היא לנו שלא ישטין השטן‪ ,‬ואדרבה אם ישטין אין זה טוב‪.‬‬ ‫ועכשיו קאמר רבי יצחק‪ ,‬דאם לא תקעו בראש השנה‪ ,‬אין כאן עירבוב‬ ‫ג‬ ‫השטן‪ ,‬ואם כן יכול הוא להשטין חס ושלום‪.‬‬ ‫כתב הרשב”א בראש השנה (ט”ז‪ ,).‬על דין זה שאין תוקעין בראש השנה‬ ‫והנה עיין בתוספות שם‪ ,‬ד”ה שאין תוקעין בתחלתה‪ ,‬שכתבו דלפי זה קשה‬ ‫שחל בשבת‪ ,‬דאף על גב שעוקר מצוה מן התורה‪ ,‬דרחמנא אמר תקעו‪ ,‬מכל‬ ‫מראש השנה שחל בשבת‪ ,‬שאז אין תוקעים בו בשופר‪( ,‬שמפני הגזירה של‬ ‫מקום אין בזה משום לאו דבל תגרע‪ ,‬וזה לשונו‪ ,55‬והוא הדין בבל תגרע לצורך‪,‬‬ ‫שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים‪ ,‬כמבואר בפרק רביעי)‪ ,‬האם בשנה‬ ‫כגון יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת‪ ,‬אף על גב דאמרה תורה‬ ‫כזו תהיה חס ושלום שנה שיצטרכו להריע בסופה‪.‬‬ ‫תקעו‪ ,‬עמדו וגזרו שלא לתקוע‪ ,‬וכל זה לצורך וכו’ ומצוה לשמוע לדברי חכמים‬ ‫ועל זה הביאו התוספות מההלכות גדולות‪ ,‬שהך מימרא דרבי יצחק‪ ,‬אינו‬ ‫מלא תסור‪ ,‬כך נראה לי‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫אלא כשלא תקעו מחמת אונס כלשהו‪ ,‬אבל לא כשזה אירע בשבת‪ ,‬וזה לשונו‪,‬‬ ‫פירוש‪ ,‬דכיון שתיקנוו דבר זה לצורך‪ ,‬אין בזה משום לאו דבל תגרע‪.‬‬ ‫מפרש בהלכות גדולות‪ ,‬לאו דמיקלע בשבתא‪ ,‬אלא דאיתייליד אונסא‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫ובפשטות מדויק מדבריו‪ ,‬דאם היה נמנע מלעשות מצות עשה כלשהי‪ ,‬מצד‬ ‫אכן דבר זה גופא צריך ביאור‪ ,‬מאי שנא היכא דמיקלע בשבת‪ ,‬הרי סוף סוף‬ ‫עצמו‪ ,‬ולא משום שמצוה לשמוע דברי חכמים‪ ,‬הרי שהיה עובר בבל תגרע‪,‬‬ ‫לא יתקעו בשופר‪.‬‬ ‫ורק כשנמנע מפני שזה תקנת חז”ל‪ ,‬כגון בראש השנה שחל בשבת‪ ,‬אינו עובר‪,‬‬ ‫ודו”ק‪.‬‬ ‫ב‬ ‫אכן עיין מה שהקשה הטורי אבן‪ ,‬דלפי זה שבעקירת מצוה עובר בבל תגרע‪,‬‬ ‫הנה אהא דאמר רבי יצחק שם‪ ,‬דהא שתוקעים ומריעים וחוזרים ותוקעים‬ ‫אם כן מאן דסבירא ליה שלוקין על לאו שאיו בו מעשה‪ ,‬שילקה על בל תגרע‪,‬‬ ‫ומריעים כדי לערבב השטן‪ ,‬כתב רש”י‪ ,‬שלא ישטין‪ ,‬כשישמע ישראל מחבבין‬ ‫ולא שמענו דבר כזה מעולם‪ ,‬וזה לשונו שם‪( ,‬בסוף דבריו)‪ ,‬גם עיקר דברי‬ ‫את המצות מסתתמין דבריו‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫הרשב”א תמוה לי‪ ,‬דמשמע מדבריו‪ ,‬דהמבטל איזה מצות עשה פעם אחת‪,‬‬ ‫פירוש דעל ידי שישראל מחבבין את המצוות‪ ,‬דבר זה מערבב את השטן‪,‬‬ ‫עובר בבל תגרע‪ ,‬והא דאינו עובר בראש השנה שחל בשבת‪ ,‬הואיל ותקנת‬ ‫שעכשיו אינו יכול להשטין עליהם‪ ,‬ומבואר שלא קול השופר הוא מה שמערבב‬ ‫את השטן‪ ,‬אלא מה שישראל מחבבין את המצוות‪ ,‬הוא מה שמערבבו‪.‬‬ ‫‪ 22‬ועי’ מש”כ הגר”א בביאורו לספר יונה‪.‬‬ ‫אכן עיין בתוספות שם‪ ,‬שהביאו טעם אחר לדבר‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬כדי לערבב‬ ‫‪ 33‬ועיי”ש שהביא גם פי’ הערוך המובא בתוס’‪.‬‬ ‫את השטן‪ ,‬פירש בערוך‪ ,‬כדאיתא בירושלמי‪ ,‬בלע המות לנצח וכתיב והיה ביום‬ ‫‪ 44‬ולכאו’ י”ל כעין מעשה השטן‪ ,‬וכמו שאמר ר’ הונא (עי’ קידושין מ‪ ,).‬כיון שעבר‬ ‫ההוא יתקע בשופר גדול‪ ,‬כד שמע קל שיפורא זימנא חדא‪ ,‬בהיל ולא בהיל‪ ,‬וכד‬ ‫אדם עבירה ושנה בה‪ ,‬הותרה לו‪ ,‬ומקשה הותרה לו ס”ד‪ ,‬אלא נעשית לו כהיתר‪,‬‬ ‫ובמידה שמודד בה מודדים לו‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫‪ 55‬אחר שפליג אתוס’‪ ,‬אמאי אין בל תוסיף בתקיעות דמעומד‪.‬‬ ‫‪ 11‬למר כדאית ליה‪.‬‬ ‫חכמים הוא‪ ,‬נמצא לדבריו המבטל איזה מצות עשה‪ ,‬מלבד שעובר בעשה‪,‬‬ ‫ה‬ ‫עובר נמי בלא תעשה דבל תגרע‪ ,‬אם כן למאן דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין‬ ‫והנה עיין בטורי אבן שם‪ ,‬שהקשה על הרשב”א‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬וקשה לי (על מה‬ ‫עליו‪ ,‬המבטל איזה מצות עשה שבתורה‪ ,‬ילקה‪ ,‬משום לאו דבל תגרע שעמה‪,‬‬ ‫שכתב דהיכא שיש תקנת חכמים לצורך אין בל תוסיף)‪ ,‬מדפריך אביי לקמן‬ ‫והא לא מצינו לאיזה תנא או אמורא דנימא הכי‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫הישן בשמיני בסוכה ילקה‪ ,‬ומדקשיא ליה מהישן בשמיני בסוכה‪ ,‬יותר מכל‬ ‫המצות שהזמן גרמא‪ ,‬היינו משום דאנן יתבינן בשמיני ספק שביעי‪ ,‬כדפירש‬ ‫ד‬ ‫רש”י ריש פרק י’ דעירובין‪ ,‬אלמא אף על גב דתקנת חכמים היא‪ ,‬וכדמסיק‬ ‫הנה הקשו התוספות (ראש השנה ט”ז‪ ,):‬ד”ה ותוקעים וכו’‪ ,‬אהא שאמרו‬ ‫בפרק ד’ דסוכה‪ ,‬מיתב יתבינן‪ ,‬אפילו הכי שייך בל תוסיף‪ ,‬מיהו למאי דפרישית‬ ‫שתוקעים ומריעים שני פעמים‪ ,‬כשהן יושבים וכשהן עומדים‪ ,‬איך תוקעים‬ ‫שם יש לומר דלא קשה כל כך‪ ,‬מכל מקום קשה לי‪ ,‬מדאמר התם מתן ארבע‬ ‫שני פעמים‪ ,‬הרי כתוב בתורה לא תספו על הדבר‪ ,‬דאסור להוסיף על המצוות‪.‬‬ ‫במתן אחת‪ ,‬רבי אליעזר אומר‪ ,‬ינתן במתן ארבע‪ ,‬רבי יהושע אומר‪ ,‬ינתן במתן‬ ‫וזה לשונו‪ ,‬תימה הא קעבר משום בל תוסיף‪ ,‬וכי תימא כיון דכבר יצא‪ ,‬הוה‬ ‫אחת‪ ,‬אמר לו רבי יהושע‪ ,‬לדבריך הרי הוא עובר על בל תוסיף‪ ,‬ומאי קושיה הא‬ ‫ליה שלא בזמנו‪ ,‬דלא עבר‪( ,‬דאין איסור בל תוסיף אלא בזמן הראוי למצוה)‪ ,‬הא‬ ‫כיון דלרבי אליעזר ראוי ליתן מתן ארבע‪ ,‬כדי לקיים מצות זריקה למתן ארבע‬ ‫אמרינן בסוף ראוהו בית דין‪ ,‬גבי ברכת כהנים‪ ,‬דאין מוסיף ברכה אחת משלו‪,‬‬ ‫כתקונה‪ ,‬אין לך לצורך גדול מזה‪ ,‬וראוי לחכמים לתקן ליתן מתן ארבע‪ ,‬והשתא‬ ‫(אף על גב שכבר בירך)‪ ,‬משום דלא עבר עליה זימניה‪ ,‬כיון דאילו מתרמי ליה‬ ‫אין כאן בל תוסיף‪ ,‬כיון דעביד לה משום תקנה לצורך‪ ,‬ואפילו אם תדחוק לומר‬ ‫צבורא אחרינא‪ ,‬הדר מברך להו‪( ,‬ואם כן עדיין זמנו הוא)‪ ,‬הכי נמי‪ ,‬אי מתרמי‬ ‫וכו’ מכל מקום הדבר תמוה בעצמו‪ ,‬לומר משום תקנת חכמים פקע איסור בל‬ ‫ליה צבורא הדר תקע להו‪( ,‬ואם כן עדיין זמנו הוא)‪ ,‬ויש לומר‪ ,‬דאין שייך בל‬ ‫תוסיף‪ ,‬מאי שנא מכל איסורי תורה‪ ,‬דקיימא לן אין בית דין מתנין לעקור דבר‬ ‫תוסיף בעשיית מצוה אחת שני פעמים‪ ,‬כגון כהן אם מברך וחוזר ומברך אותו‬ ‫מן התורה בקום ועשה‪ ,‬ולא אמרינן משום תקנת חכמים פקע איסור‪ ,‬אף על פי‬ ‫צבור עצמו‪ ,‬או נוטל לולב וחוזר ונוטל‪ ,‬וכן תוקע וחוזר ותוקע‪ ,‬וגבי מתנות בכור‬ ‫שיש לחלק קצת‪ ,‬אין נראה‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫נמי‪ ,‬אם נותן בקרן אחד שני פעמים‪ ,‬אין זה בל תוסיף‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫ו‬ ‫ומבואר בתוספות דכשעושה מצוה אחת שני פעמים‪ ,‬אין בזה משום בל‬ ‫והנה עיין גם בספר מנחת חינוך (מצוה תנ”ד)‪ ,‬שהקשה על שיטת הרשב”א‪,‬‬ ‫תוסיף‪.66‬‬ ‫במה שכתב דאם יש תקנת חכמים אין איסור בל תוסיף וכו’‪ ,‬שמכל מקום לא‬ ‫והנה עיין ברשב”א שם‪ ,‬שהביא דברי התוספות‪ ,‬ופליג עליהו‪ ,‬וזה לשונו‪,‬‬ ‫תירץ האיך אפשר ליטול שני פעמים לולב ביום אחד‪ ,‬וזה לשונו שם‪ ,‬ועיין‬ ‫והם (בעלי התוספות) ז”ל טרחו להעמיד שטה זו‪ ,‬ולא עלתה יפה בידם‪,‬‬ ‫בספר פני יהושע בראש השנה שם‪ ,‬שתמה על התוספות‪ ,‬האיך לא תירצו‬ ‫ומסתברא דלא קשה כלל‪ ,‬דלא אמרו התם דאיכא משום בל תוסיף‪ ,‬אלא במה‬ ‫כתירוץ הרשב”א‪ ,‬דהרי דברי הרשב”א כראוי מוצק‪ ,‬עיין שם‪ ,‬ואיני יודע מקום‬ ‫שהוא מוסיף מדעת עצמו‪ ,‬כגון כהן שהוסיף ברכה משלו‪ ,‬ואי נמי ישן בשמיני‬ ‫לתמיהתו‪ ,‬דלדברי התוספות מתורץ לולב ומצה גם כן‪ ,‬ובתירוץ הרשב”א אינו‬ ‫בסוכה במתכוין למצוה‪ ,‬ואי נמי במה שאירע במקרה שנתערב מתן אחת‬ ‫מתורץ‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫במתן ארבעה‪ ,‬וכיוצא באלו‪ ,‬אבל במה שעמדו חכמים ותקנו לצורך‪ ,‬אין כאן‬ ‫פירוש דלפי התוספות דבשני פעמים ליכא בל תוסיף‪ ,‬גם לגבי לולב ומצה‬ ‫בל תוסיף‪ ,‬דכבר אמרה תורה על פי התורה אשר יורוך‪ ,‬ותדע לך‪ ,‬דהא שמיני‬ ‫ליכא‪ ,‬ושייך לקיימם שני פעמים‪ ,‬אבל לשיטת הרשב”א שרק היכא שיש תקנת‬ ‫של סוכה בזמן הזה מצוה של דבריהם‪ ,‬וישנין ואוכלין בה למצוה‪ ,‬ואף על גב‬ ‫חכמים אין בל תוסיף כשמקיים שני פעמים‪ ,‬אם כן תינח בתקיעת שופר‪ ,‬ששם‬ ‫דבקיאין השתא בקבועא דירחא‪ ,‬ומכריז רבי יוחנן היכא דמטו שלוחי ניסן‪ ,‬ולא‬ ‫תיקנו חכמים‪ ,‬אבל מה נאמר לגבי מצה ולולב‪ ,‬שנוטלים ואוכלים כמה פעמים‪,‬‬ ‫מטו שלוחי תשרי‪ ,‬ליעברו תרי יומי‪ ,‬גזרה ניסן אטו תשרי‪ ,‬אלמא כל לצורך בית‬ ‫יהא אסור‪ ,‬שהרי שם אין תקנת חכמים על זה‪.‬‬ ‫דין גוזרין ומוסיפין‪ ,‬והרשות בידן‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫ומבואר דפליג על התוספות‪ ,‬וסבירא ליה דבעצם צריך שיהא אסור לחזור‬ ‫ז‬ ‫ולעשות מצוה פעם שנית‪ ,‬ומשום בל תוסיף‪ ,‬ורק משום שיש תקנת חכמים‬ ‫והנראה לבאר בזה‪ ,‬בהקדם מה שמצינו מחלוקת בגדר מצות בל תוסיף‪.‬‬ ‫לצורך‪ ,‬אין כאן משום בל תוסיף‪ ,‬וצריך ביאור‪.‬‬ ‫דהנה מצינו שלאווין אלו‪ ,‬של בל תוסיף ובל תגרע‪ ,‬כתובים שני פעמים‬ ‫בתורה‪ ,‬חדא בפרשת ואתחנן‪ ,‬דכתיב לא תספו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם‬ ‫‪ 66‬אכן עי’ תוס’ תוס’ חגיגה (ז‪ ,).‬ד”ה ר”י אמר‪ ,‬דמשמע שעובר על ב”ת אף כשעושה‬ ‫ולא תגרעו ממנו וגו’‪ ,‬ועוד פעם כתוב‪ ,‬בפרשת ראה‪ ,‬ושם כתוב את כל הדבר‬ ‫מצוה אחת ב’ פעמים‪ ,‬עיי”ש‪ ,‬ואכמ”ל‪.‬‬ ‫ועל זה מסיים שם‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬ועל כן כשרז”ל אסרו לתקוע בשבת‪ ,‬הוי כדי‬ ‫מכבד הוא את אשתו אז מה שתמליץ עליו לטובה יתקבל אצל המלך‪ ,‬אבל אם‬ ‫להרחיק מחילול שבת‪ ,‬משום גזירה שמא יעבירנו ד’ אמות ברשות הרבים‪ ,‬אבל‬ ‫אשתו מוכה וחבולה‪ ,‬ומביאה לפני המלך‪ ,‬מצב זה עצמו הוא המקטרג עליו‪,‬‬ ‫מי שמחלל כל השנה את השבת בטלטול‪ ,‬הלא אז לא לבד שלא נעשה סניגור‬ ‫עיין שם באורך‪.‬‬ ‫לפנינו‪ ,‬אלא אחרי שלא איערבב שטן‪ ,‬שוב צריכים לדאוג לדברי רבי יצחק‪ ,‬כל‬ ‫וכן הוא לגבי השבת‪ ,‬שהיא בת זגה של ישראל‪ ,‬והיא באה להיות לסניגור‬ ‫שנה שאין תוקעין בתחלתה מריעין לה בסופה‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫על בני ישראל לפני מלך מלכי המלכים הקב”ה‪ ,‬וכל זמן שישראל משמרים‬ ‫והנה ענין זה כשיש שמירת שבת אין צריך שיתקעו בה בשופר‪ ,‬נראה לבאר‬ ‫את השבת כראוי‪ ,‬היא סניגור לטובה על בני ישראל‪ ,‬אבל אם חס ושולם אין‬ ‫על פי מה דאיתא בספרים הקדושים‪ ,‬ענין תקיעת שופר בראש השנה‪.‬‬ ‫בני ישראל משמרים אותה כראוי‪ ,‬ואדרבה מבזים את כבודה‪ ,‬ובפרט בפרהסיא‪,‬‬ ‫והיינו שהתקיעה היא כדי להוציא המחשבה מן הכוח אל הפועל‪ ,‬והיינו שעל‬ ‫האיך תיעשה השבת לסניגור‪ ,‬והיא עצמה נעשית קטיגור‪ ,‬עיין שם‪.11‬‬ ‫רק היכן שהיה חילול שבת נכנסו הפורעים‪ ,‬ובס”ד על המקומות והאנשים ששמרו‬ ‫‪ 11‬וכמו שראינו בעינינו ובעוונתינו‪ ,‬שבפעם האחרונה שהיה ר”ה בשבת‪ ,‬היה צרה‬ ‫שבת דלגו ופסחו עליהם‪ ,‬והיה לאות ולמופת‪.‬‬ ‫נוראה בשמח”ת שחל בשבת‪ ,‬ודייקא מתוך חילול שבת נטבחו ההרוגים ה”י‪ ,‬וכן‬ ‫דהנה יש לומר דסבירא ליה כדעת הרמב”ן‪ ,‬דיש שני אופנים של בל תוסיף‪,‬‬ ‫אשר אנכי מצוה אתכם אתו תשמרו לעשות לא תסף עליו ולא תגרע ממנו וגו‪.‬‬ ‫חדא כשמוסיף על המצוה‪ ,‬ועוד כשמוסיף מצוה חדשה‪.‬‬ ‫והנה רש”י בשתי מקומות אלו‪ ,‬כתב שהאיסור של בל תוסיף הוא להוסיף‬ ‫והנה‪ ,‬כשעושה מצוה אחת שני פעמים‪ ,‬לכאורה לא הוסיף בגוף המצוה‬ ‫על המצוות‪ ,‬וזה לשונו בפרשת ואתחנן‪ ,‬לא תספו‪ ,‬כגון חמש פרשיות בתפילין‪,‬‬ ‫כלום‪ ,‬ולא שייך כאן הך אופן של בל תוסיף‪ ,‬דאין כאן תוספת בגוף המצוה‪,‬‬ ‫חמשת מינין בלולב‪ ,‬וחמש ציציות‪ ,‬וכן לא תגרעו‪ ,‬ע”כ‪ ,‬וכן כתב בפרשת ראה‪,‬‬ ‫(ואינו דומה למוסיף יום אחד בסוכה‪ ,‬שזה הוספה בגוף המצוה‪ ,‬ודו”ק)‪.‬‬ ‫וזה לשונו שם‪ ,‬לא תסף עליו‪ ,‬חמשה טוטפות בתפלין‪ ,‬חמשה מינין בלולב‪,‬‬ ‫איברא נראה שזה שייך להך בל תוסיף שמוסיף מצוה חדשה‪ ,‬דגם כאן הרי‬ ‫ארבע ברכות בברכת כהנים‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫מוסיף דבר חדש שלא היה מעולם‪ ,‬ועושה מצוה אחת שני פעמים‪ ,‬וזה דומה‬ ‫ומבואר דסבירא ליה דהאיסור של בל תוסיף (וכן בעל תגרע)‪ ,‬אינו שייך אלא‬ ‫‪110‬‬ ‫למוסיף מצוה חדשה‪ ,‬ודו”ק ‪.‬‬ ‫כשמוסיף בגוף המצוה‪.77‬‬ ‫ט‬ ‫אכן עיין ברמב”ן שם‪ ,‬ויבואר על פי מה שכתב הגר”א באדרת אליהו בפרשת‬ ‫ראה‪ ,‬שיש שני סוגים של איסור בל תוסיף‪ ,‬וזה לשון הגר”א‪ ,‬את כל הדבר וגו’‬ ‫אכן נראה‪ ,‬דאף על פי שזה דומה למוסיף מצוה חדשה‪ ,‬הרי זה דומה ואינו‬ ‫תשמרו לעשות לא תסף‪ ,‬פירוש‪ ,‬להוסיף על גופא דמצוה‪ ,‬כמו על לולב וציצית‪,‬‬ ‫דומה ממש‪ ,‬דהרי אין כאן בעצם מצוה חדשה‪ ,‬אלא כעין מצוה חדשה‪.‬‬ ‫לא יפחות מארבע ולא יוסיף על ארבע‪ ,‬מכאן אמרו לא יוסיף מתנה אחת על‬ ‫ונראה דבאופן זה מהני תקנת חכמים‪ ,‬דתקנת חכמים מהני שעכשיו נעשה‬ ‫מתן ארבע‪ ,‬ולא על מתן אחת‪ ,‬את כל הדבר‪ ,‬שלא יוסיף כהן אפילו דיבור אחד‬ ‫מצוה זו חלק והמשך של אותה מצוה‪ ,‬ואם כן שפיר אין כאן תוספת מצוה‪.‬‬ ‫על ברכת כהנים‪.‬‬ ‫ובביאור הדבר נראה‪ ,‬דהנה יש מצוות שהתורה קבעה להם גבול מסוים‪ ,‬כגון‬ ‫ומה שנאמר בפרשת ואתחנן‪ ,‬לא תספו על הדבר ולא תגרעו ממנו‪ ,‬דרשו שלא‬ ‫שופר‪ ,‬דצריך תשע קולות‪ ,111‬אכן יש מצוות שאינן מוגבלות‪ ,‬וכמו נטילת לולב‪,112‬‬ ‫יוסיפו על תרי”ג מצות‪ ,‬כי בתחלה (שם) אמר שמע אל החקים ואל המשפטים‬ ‫דצריך ליטול ולנענע‪ ,‬ואין בעצם שיעור לניענוע‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫אשר אנכי מלמד אתכם לעשות‪ ,‬ועל זה אמר לא תספו על הדבר אשר אנכי‬ ‫והנה זה פשוט שבמצות שאין להם גבול מסוים לא שייך לומר שכשעושה‬ ‫מצוה אתכם לעשות‪ ,‬ובפרשה זו אמר‪ ,‬את כל הדבר‪ ,‬דרשו רז”ל‪ ,‬שבאותה מצוה‬ ‫אותה שוב‪ ,‬הרי הוא מוסיף עליה‪ ,‬דאין כאן על מה להוסיף‪ ,‬שהרי לא נגמרה‬ ‫גופא לא תספו ולא תגרעו‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫המצוה בגבול כלשהו‪ ,‬ואין זה דומה לתקיעת שופר שיש לו גבול‪ ,‬ודו”ק‪.113‬‬ ‫ומבואר דפליגי הראשונים בעצם יסוד איסור בל תוסיף ובל תגרע‪ ,‬האם זה‬ ‫ועל פי זה נראה שיש ליישב קושיית המנחת חינוך‪ ,‬שהקשה אמאי בלולב‬ ‫שייך רק כשמוסיף (או גורע)‪ ,‬במצוה עצמה‪ ,‬או שזה שייך גם כשמוסיף מצוה‬ ‫ומצה‪ ,‬בשעה שבא להוסיף ולנענע הלולב עוד‪ ,‬או לאכול עוד מצה‪ ,‬אין צריך‬ ‫חדשה‪( ,‬וכן כשעוקר מצוה שלימה)‪.‬‬ ‫תקנת חכמים לזה וכו’‪.‬‬ ‫דלפי דעת רש”י אינו שייך איסור זו אלא כשמוסיף (או גורע) בגוף המצוה‪,‬‬ ‫והיינו משום דמצות לולב אין לה שיעור כמה צריך להיות הנענועים‪ ,‬ואם‬ ‫אבל לא כשמוסיף (או גורע) מצוה שלימה‪.‬‬ ‫כן כל מה שהולך ומנענע‪ ,‬הרי זה עדיין חלק מן המצוה‪ ,‬וכן יש לומר לגבי‬ ‫אכילת מצה‪ ,114‬ודו”ק‪.‬‬ ‫איברא לפי דעת הרמב”ן והגר”א‪ 88‬מבואר דישנם שני חלקים לאיסור זה של‬ ‫בל תוסיף‪ ,‬חדא שלא להוסיף מצוה חדשה לגמרי‪ ,‬ועוד שבמצוה קיימת לא‬ ‫מה שאין כן לגבי מצוה שופר‪ ,‬הרי המצוה היא לשמוע תשע קולות‪ ,‬כדילפי‬ ‫להוסיף עליה (או לגרוע ממנה) עוד דברים‪ ,‬וכגון חמשה חוטים בציצית וכו’‪,‬‬ ‫לה מקראי (עיין ראש השנה פרק ד’)‪ ,‬אם כן שם כשמוסיך לתקוע שייך לומר‬ ‫ודו”ק‪.99‬‬ ‫שמוסיף הוא על גוף המצוה‪.‬‬ ‫ונראה שאחר שתיקנו שיוסיפו לתקוע‪ ,‬עכשיו הוה חלק מן המצוה‪ ,‬ואין כאן‬ ‫ח‬ ‫ולפי זה נראה לבאר שיטת הרשב”א לגבי בל תוסיף (ובל תגרע)‪ ,‬שכתב‬ ‫‪ 110‬ואפשר דבזה גופא פליגי התוס’ והרשב”א‪ ,‬האם עשיית מצוה ב’ פעמים‪ ,‬נחשב‬ ‫דכשעושה מצוה אחת שני פעמים‪ ,‬יש בזה משום בל תוסיף‪ ,‬אי לאו דיש כאן‬ ‫כהוספת מצוה חדשה או לא‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫תקנת חכמים‪ ,‬ורק משום הכי אין בל תוסיף‪.‬‬ ‫‪ 111‬ונסתפו מה הן ט’ אלו‪.‬‬ ‫‪ 112‬וכן י”ל לגבי אכילת מצה‪.‬‬ ‫‪ 113‬וכן לגבי אכילת מצה‪ ,‬דמה שאמרו כזית זה שיעור הפחות ביותר לאכילה‪,‬‬ ‫‪ 77‬ומה שיש ב’ קראי‪ ,‬עי’ בליקוטי נ”י פר’ ראה תשפ”ו‪ ,‬עיי”ש באורך‪.‬‬ ‫ודו”ק‪.‬‬ ‫‪ 88‬ועי’ בליקוטי נ”י פר’ ראה תשפ”ו‪ ,‬שהוכחנו שדעת הרמב”ן כהגר”א‪ ,‬עיי”ש‪.‬‬ ‫‪ 114‬וי”ל שיש בזה פלוגתא‪ ,‬ואכמ”ל‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫‪ 99‬ועי’ מש”כ עוד בזה בליקוטי נ”י פר’ ראה שם‪.‬‬ ‫בשמחה אותיות מחשבה‪ ,‬והיינו ששבת הוא מצב של ישמחו במלכותך‪.)55‬‬ ‫ידי התקיעה מוציא המחשבה בקול‪.22‬‬ ‫ויש להוסיף בזה שמצינו שראש השנה הוא בבחינה של היום הרת עולם‪,‬‬ ‫והנה כיון דשבת היא עצמה מחשבה‪ ,‬גם בשבת עצמה מתגלה המחשבה מן‬ ‫והיינו בחינת המחשבה שקדמה ללידה‪ ,33‬דהלידה הייתה בניסן‪.44‬‬ ‫‪66‬‬ ‫הכח אל הפועל‪ ,‬ואין צריך פעולה נוספת להוציאה ‪.‬‬ ‫והנה כשחל ראש השנה בחול‪ ,‬צריכים להוציא המחשבה אל הפועל על ידי‬ ‫תקיעה בשופר‪.‬‬ ‫אכן פשוט הוא שדבר זה הוא דווקא אם הוא מחובר לקדושת השבת‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫אכן כשחל בשבת‪ ,‬הרי מבואר בספרים דקדושת השבת היא בבחינת‬ ‫בברכת כתיבה וחתימה טובה‪.‬‬ ‫המחשבה‪ ,‬פירוש‪ ,‬של סוף מעשה במחשבה תחילה‪( ,‬וכדאיתא בתיקוני זוהר‪,‬‬ ‫‪ 55‬עי’ מש”כ בפר’ בהעלותך‪.‬‬ ‫‪ 22‬עי’ מש”כ בזה בספר זרע קודש לזקני הרה”ק מרופשיץ זצ”ל‪.‬‬ ‫‪ 66‬אכן בזמן שבהמ”ק היה קיים שפיר היו תוקעים בשבת‪ ,‬דאז כל העולם בבחי’‬ ‫‪ 33‬בחי’ דכורא‪.‬‬ ‫מחשבה כידוע‪.‬‬ ‫‪ 44‬עי’ תוס’ ר”ה (כ”ז‪.).‬‬ ‫לתקוע‪ ,‬יש לומר שאין זה עקירת המצוה‪ ,‬אלא זה חלק ממצות שופר שבכל‬ ‫מוסיף על המצוה‪ ,‬שזה אותו מצוה‪ ,‬והוה דומיא דלולב ומצה שאפשר להמשיך‬ ‫השנים תוקעים‪ ,‬ורק כשחל בשבת אין תוקעים‪ ,‬והרי זה חלק של מצות תקיעת‬ ‫ולעשות‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫שופר‪ ,‬ושפיר אין כאן גרעון מצוה‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫י‬ ‫והיינו דהרי רק כשחל ראש השנה בשבת אז אינו תוקע‪ ,‬אבל בשאר שנים‬ ‫ועל פי זה‪ ,‬מיושב כמין חומר גם קושיית הטורי אבן על הרשב’’א‪ ,‬דמאי שנא‬ ‫תוקעים בראש השנה‪ ,‬הרי שעצם המצוה לא נעקרה‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫משאר מצות‪ ,‬דיש לומר דשאר מצות אם יוסיף עליהם הרי הוסיף מצוה ותקנה‬ ‫חדשה לגמרי‪ ,‬ואין זה חלק ממצוה מסוימת‪ ,‬דבזה ודאי הוי מוסיף מצוה חדשה‪,‬‬ ‫ואינו דומה לתוקע שופר שני פעמים‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫יב‬ ‫יא‬ ‫ה‬ ‫והנה בנוגע להא דהקשה הטורי אבן‪ ,‬אמאי אין לוקין על לאו דבל תגרע‪,‬‬ ‫ובזה נראה לבוא ולבאר שיטת הרשב”א גם לגבי איסור בל תגרע‪.‬‬ ‫ש‬ ‫יש לומר שזה אינו שייך אלא כשעוקר המצוה לגמרי‪ ,‬ואין זה פרט של מצוה‬ ‫דהנה יש לומר דאיסור בל תגרע הוה דומיא דבל תוסיף‪ ,‬וכמו שבל תוסיף‬ ‫ב‬ ‫מסוימת‪ ,‬וזה שייך לכלל המצות‪ ,‬ושפיר הוא לאו שבכללות‪ ,‬שאין לוקין עליה‪,‬‬ ‫שייך גם כשמוסיף מצוה‪ ,‬כך שייך בל תגרע כשעוקר המצוה לגמרי‪.‬‬ ‫ודו”ק‪.‬‬ ‫וכן כמו שמהני תקנת חכמים לשוויה מה שמוסיף להיות חלק מן המצוה‪ ,‬אף‬ ‫על פי שאין חלק ממש של המצוה‪ ,‬כך יש לומר לגבי בל תגרע‪ ,‬כשגורע חלק מן‬ ‫יג‬ ‫המצוה משום תקנת חכמים‪ ,‬לית ליה משום בל תגרע‪ ,‬ודו’’ק‪.‬‬ ‫והנה על פי זה נראה לבאר הא דפליגי רש”י והתוספות האם ערבוב השטן‬ ‫והנה לעיל ביארנו שדעת הרשב”א היא‪ ,‬דשייך בל תוסיף גם כשמוסיף מצוה‪,‬‬ ‫ואם כן הוא הדין לגבי הלאו של בל תגרע‪ ,‬גם הוא שייך כשעוקר המצוה לגמרי‪.‬‬ ‫הוא בעצם המצוה‪ ,‬או רק בדבר צדדי כחיבוב מצוה‪.‬‬ ‫והנה כשחז”ל תיקנו שלא לתקוע בשבת‪ ,‬לכאורה בעצם הם עקרו מצוה מן‬ ‫שדעת רש”י‪ ,‬כבר נתבאר דסבירא ליה דלא שייך כלל בל תוסיף‪ ,‬רק היכא‬ ‫התורה‪ ,‬דרחמנא אמר תקעו‪ ,‬והם אמרו שלא לתקוע‪.‬‬ ‫שמוסיף בגוף המצוה‪ ,‬אבל לא כשמוסיף מצוה חדשה‪.‬‬ ‫אכן השתא שזה תקנת חכמים‪ ,‬יש לומר שאין זה עקירה‪ ,‬דכמו שתיקנו‬ ‫שלהוסיף על מצות תקיעת שופר‪ ,‬הרי זה חלק מן המצוה‪ ,‬כך כשתיקנו שלא‬ ‫והנה אם נדקדק בדבר נראה‪ ,‬שכל ההוספה במצות שופר אינו אלא דבר צדדי‪,‬‬ ‫על הראשונים ועל האחרוני‬ ‫שהרי כבר נגמרה המצוה‪ ,‬ואין זה אלא דבר צדדי‪.‬‬ ‫סימן טוב ומזל טוב יה‬ ‫גשים מול ארון הקודש באימה לשכך כעס וחימה‬ ‫מעומק הלב נשגר כסא דברכתא למורה דר‬ ‫מה שאין כן לדעת הרשב”א‪ ,115‬יש לומר‪ ,‬דהרי כבר נתבאר דסבירא ליה שאיסור‬ ‫בעז"ה יתקיימו תפילות הימים הנוראים בר"ה וביוה"כ‬ ‫העמוקים‪ ,‬ומדריכנו בנתיבות יושר במאמר‬ ‫היאמבני הח‬ ‫ואחד‬ ‫אחד הרי‬ ‫תקנת כל‬ ‫שמוסיף‬ ‫כל על‬ ‫ההוספה‬ ‫ושוקד‬ ‫בל תוסיף הוא גם כשמוסיף מצוה חדשה‪ ,‬אם כן‬ ‫בישיבת זיו התורה רח' שמעון חכם ‪ 4‬י‪-‬ם‬ ‫שליט"א‬ ‫חלק מגוף המצוה‪ ,‬ואם כן שפיר יש לומר דסבירא ליה דגם הוספת רבנו‬ ‫תקיעות‪,‬‬ ‫הזמנים מוצרפים‬ ‫השמחה במ‬ ‫היינו מה שמוסיף הרי זה בגוף המצוה‪ ,‬ואם כן דבר שהוא חלק מןלרגל‬ ‫המצוה הוא‬ ‫בהשתתפות בעלי תפילה וחזנים ידועי שם‬ ‫עם בא בת הזקונים שתחי' בקשרי‬ ‫זה שמערבב את השטן‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫עב"ג החתן המופלג שלמה‬ ‫מבכירי ישיבת יד הלוי‬ ‫זמני התפילות ראש השנה תשפ"ז‬ ‫יתן ה' ויזכו לבנות בית נאמן בישראל‬ ‫יד‬ ‫המאחלים בלב ה‬ ‫יום ב'‬ ‫יום א'‬ ‫ועל פי זה נראה‪ ,‬דיש לבאר גם הא דכשאין תוקעים ראש השנה שחל בשבת‪,‬‬ ‫אמאי אין זה בכלל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה‪.‬‬ ‫‪7:25‬‬ ‫מעריב‬ ‫‪6:50‬‬ ‫קבלת שבת‬ ‫‪5:25‬‬ ‫שחרית‬ ‫‪7:25‬‬ ‫מעריב‬ ‫דלפי רש”י‪ ,‬שמה שתוקעים ומערבבים על ידו את השטן‪ ,‬הוא משום חיבוב‬ ‫מצוה‪ ,‬אם כן גם בשבת שאין תוקעים‪ ,‬גם הוא חיבוב מצוה‪ ,‬רק שהוא חיבוב‬ ‫‪5:40‬‬ ‫עטיפת הטלית‬ ‫‪5:25‬‬ ‫שחרית‬ ‫מצוה דשבת‪ ,‬אכן גם חיבוב מצוה זו מערבב את השטן‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫‪5:55‬‬ ‫המלך‬ ‫‪5:40‬‬ ‫עטיפת הטלית‬ ‫והנה לפי הרשב”א‪ ,‬שכאן מיירי שמוסיף על גוף המצוה‪ ,‬וגם מה שאינו תוקע‬ ‫‪6:21‬‬ ‫נץ החמה‬ ‫‪5:55‬‬ ‫המלך‬ ‫ע‬ ‫בשבת הוא חלק מגוף המצוה‪ ,‬דכך היא תקנת חכמים‪ ,‬אם כן דבר זה גופא‬ ‫‪8:40‬‬ ‫תקיעת שופר‬ ‫‪6:21‬‬ ‫נץ החמה‬ ‫מערבב את השטן‪.‬‬ ‫גמר חתימה טובה‬ ‫והיינו שהרשב”א כתב דהעירבוב של השטן‪ ,‬היינו מה שמכניע את השטן‪,‬‬ ‫מכון נחמת יצחק‬ ‫שהוא היצר הרע‪ ,‬אם כן גם בזה שאינו תוקע‪ ,‬הרי הוא מכניע את היצר הרע‪ ,‬בזה‬ ‫משגר ברכת שנה טובה ומתוקה‬ ‫‪116‬‬ ‫ששומע לדברי חכמים ואינו תוקע‪ ,‬ושפיר מערבב את השטן גם בשבת‪ ,‬ודו”ק‬ ‫לרבינו שליט"א‬ ‫לצוות המכון‪ ,‬לידידי וקוראי העלון ולכל עמך בית ישראל‬ ‫‪ 115‬וכן י”ל בדעת התוס’‪.‬‬ ‫ושיזכו להכתב ולהחתם בספרן של צדיקים גמורים‬ ‫‪ 116‬ולפי דעת התוס’ דהעירבוב הוא דכששומע עוד תקיעה נבהל מפני יום ה’‬ ‫כתיבה וחתימה טובה א גוט געבנשטער יאר‬ ‫הגדול‪ ,‬עי’ מש”כ במסגרת בסמוך‪ ,‬אמאי אין תוקעין בשבת‪.‬‬