נחמת יצחק · Nechumas Yitzchock — ראש השנה (2026-09-07)

נחמת יצחק
הנה נראה לבאר שיטת התוספות ,שבזה שאין תוקעין
מכון ליקוטי
נחמת
בשופר בראש השנה שחל בשבת ,אין בזה משום כל שנה
שאין תוקעין לה בתחילתה וכו’ ,וכמו שכתבו התוספות
בשם הבה”ג. יצחק
דהנה עיין מה שכתב בעל הערוך לנר בספרו מנחת עני,
וזה לשונו שם (פרשת האזינו תרל”ב) ,אמנם בשנה טובה, בסייעתא דשמיא | ראש השנה תשפ"ז | גליון מס' 359
יש לחקור אם ראש השנה בשבת אם זה סימן טוב ,ובזה
מצאנו ששנים שרעות ביותר ,ושנים שטובות ביותר ,היה שמע תניין ,אמר בענין ראש השנה שחל בשבת
ראש השנה בשבת וכו’ ,ע”כ. ודאימכון
זהו שיפורא
ועיין שם שהביא משל למה הדבר דומה ,למי
נחמתדיתקע בשופר א
ומטא שהביא את אשתו להמליץ עליו לפני המלך ,ואם >>>
יצחקגדול,
זימניה למתבלע,
איתא בראש השנה (ט”ז ,):ואמר רבי יצחק ,כל שנה שאין תוקעין לה
בתחלתה ,מריעין לה בסופה ,מאי טעמא ,דלא איערבב שטן ,ע”כ.
ומתערבב ,ולית ליה פנאי למעבד קטגוריא ,ע”כ.22 פירוש דאיתא בגמרא לפני זה (ט”ז ,).אמר רבי יצחק ,למה תוקעין בראש
ומבואר בדבריו שמה שהשטן מתערבב ,הוא מעצם התקיעה ,שהיא היא השנה ,ופריך בגמרא ,למה תוקעין ,רחמנא אמר תקעו ,אלא למה מריעין,
המערבבת את השטן ,ולא משום חיבוב מצוה של ישראל. מריעין ,רחמנא אמר זכרון תרועה ,אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין,
והנה כעין זה כתב ברשב”א ,שפירש ,וזה לשונו ,ופירוש לערבב את השטן, ותוקעין ומריעין כשהן עומדין ,כדי לערבב השטן ,ע”כ.
יש מפרשים להכניע היצר ,כדכתיב אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו ,ושטן פירוש ,דהרי מצות תקיעת שופר אינו אלא לשמוע התשע קולות ,ורק מפני
הוא יצר הרע ,וכדריש לקיש ,דאמר הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות, הספק 11אנו משמיעים שלושים קולות( ,שלשה פעמים תשר”ת תש”ת תר”ת),
ע”כ.33 ואם כן מקשה למה אנו עושין סדר זה של תקיעות שני פעמים ,גם לפני
והיינו שעצם התקיעה היא שמערבבת את השטן ,דעל ידי שתוקעים תפילת מוסף ,וגם בתפילת מוסף עצמה ,ועל זה מתרץ רבי יצחק ,שאנו עושים
44
וחוזרים ותוקעים מכניעים את השטן . כן לערבב את השטן.
והנה גם מדבריו מבואר שאין זה דבר צדדי ,משום חיבוב מצוה ,אלא שעצם ופירש רש”י ,כדי לערבב ,שלא ישטין ,כשישמע ישראל מחבבין את המצות
התקיעה היא זו שמערבבת את השטן. מסתתמין דבריו ,ע”כ.
וצריך ביאור במאי פליגי רש”י והראשונים ,האם עירבוב השטן הוא דבר והיינו דמפני שיום זה הוא יום הדין ,שהקב”ה יושב ודן את כולם כבני מרום,
צדדי ,או הוא מעצם התקיעה. וטובה היא לנו שלא ישטין השטן ,ואדרבה אם ישטין אין זה טוב.
ועכשיו קאמר רבי יצחק ,דאם לא תקעו בראש השנה ,אין כאן עירבוב
ג השטן ,ואם כן יכול הוא להשטין חס ושלום.
כתב הרשב”א בראש השנה (ט”ז ,).על דין זה שאין תוקעין בראש השנה והנה עיין בתוספות שם ,ד”ה שאין תוקעין בתחלתה ,שכתבו דלפי זה קשה
שחל בשבת ,דאף על גב שעוקר מצוה מן התורה ,דרחמנא אמר תקעו ,מכל מראש השנה שחל בשבת ,שאז אין תוקעים בו בשופר( ,שמפני הגזירה של
מקום אין בזה משום לאו דבל תגרע ,וזה לשונו ,55והוא הדין בבל תגרע לצורך, שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים ,כמבואר בפרק רביעי) ,האם בשנה
כגון יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת ,אף על גב דאמרה תורה כזו תהיה חס ושלום שנה שיצטרכו להריע בסופה.
תקעו ,עמדו וגזרו שלא לתקוע ,וכל זה לצורך וכו’ ומצוה לשמוע לדברי חכמים
ועל זה הביאו התוספות מההלכות גדולות ,שהך מימרא דרבי יצחק ,אינו
מלא תסור ,כך נראה לי ,ע”כ.
אלא כשלא תקעו מחמת אונס כלשהו ,אבל לא כשזה אירע בשבת ,וזה לשונו,
פירוש ,דכיון שתיקנוו דבר זה לצורך ,אין בזה משום לאו דבל תגרע. מפרש בהלכות גדולות ,לאו דמיקלע בשבתא ,אלא דאיתייליד אונסא ,ע”כ.
ובפשטות מדויק מדבריו ,דאם היה נמנע מלעשות מצות עשה כלשהי ,מצד אכן דבר זה גופא צריך ביאור ,מאי שנא היכא דמיקלע בשבת ,הרי סוף סוף
עצמו ,ולא משום שמצוה לשמוע דברי חכמים ,הרי שהיה עובר בבל תגרע, לא יתקעו בשופר.
ורק כשנמנע מפני שזה תקנת חז”ל ,כגון בראש השנה שחל בשבת ,אינו עובר,
ודו”ק. ב
אכן עיין מה שהקשה הטורי אבן ,דלפי זה שבעקירת מצוה עובר בבל תגרע, הנה אהא דאמר רבי יצחק שם ,דהא שתוקעים ומריעים וחוזרים ותוקעים
אם כן מאן דסבירא ליה שלוקין על לאו שאיו בו מעשה ,שילקה על בל תגרע, ומריעים כדי לערבב השטן ,כתב רש”י ,שלא ישטין ,כשישמע ישראל מחבבין
ולא שמענו דבר כזה מעולם ,וזה לשונו שם( ,בסוף דבריו) ,גם עיקר דברי את המצות מסתתמין דבריו ,ע”כ.
הרשב”א תמוה לי ,דמשמע מדבריו ,דהמבטל איזה מצות עשה פעם אחת, פירוש דעל ידי שישראל מחבבין את המצוות ,דבר זה מערבב את השטן,
עובר בבל תגרע ,והא דאינו עובר בראש השנה שחל בשבת ,הואיל ותקנת שעכשיו אינו יכול להשטין עליהם ,ומבואר שלא קול השופר הוא מה שמערבב
את השטן ,אלא מה שישראל מחבבין את המצוות ,הוא מה שמערבבו.
22ועי’ מש”כ הגר”א בביאורו לספר יונה. אכן עיין בתוספות שם ,שהביאו טעם אחר לדבר ,וזה לשונו ,כדי לערבב
33ועיי”ש שהביא גם פי’ הערוך המובא בתוס’. את השטן ,פירש בערוך ,כדאיתא בירושלמי ,בלע המות לנצח וכתיב והיה ביום
44ולכאו’ י”ל כעין מעשה השטן ,וכמו שאמר ר’ הונא (עי’ קידושין מ ,).כיון שעבר
ההוא יתקע בשופר גדול ,כד שמע קל שיפורא זימנא חדא ,בהיל ולא בהיל ,וכד
אדם עבירה ושנה בה ,הותרה לו ,ומקשה הותרה לו ס”ד ,אלא נעשית לו כהיתר,
ובמידה שמודד בה מודדים לו ,ודו”ק.
55אחר שפליג אתוס’ ,אמאי אין בל תוסיף בתקיעות דמעומד. 11למר כדאית ליה.
חכמים הוא ,נמצא לדבריו המבטל איזה מצות עשה ,מלבד שעובר בעשה,
ה עובר נמי בלא תעשה דבל תגרע ,אם כן למאן דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין
והנה עיין בטורי אבן שם ,שהקשה על הרשב”א ,וזה לשונו ,וקשה לי (על מה עליו ,המבטל איזה מצות עשה שבתורה ,ילקה ,משום לאו דבל תגרע שעמה,
שכתב דהיכא שיש תקנת חכמים לצורך אין בל תוסיף) ,מדפריך אביי לקמן והא לא מצינו לאיזה תנא או אמורא דנימא הכי ,ע”כ.
הישן בשמיני בסוכה ילקה ,ומדקשיא ליה מהישן בשמיני בסוכה ,יותר מכל
המצות שהזמן גרמא ,היינו משום דאנן יתבינן בשמיני ספק שביעי ,כדפירש ד
רש”י ריש פרק י’ דעירובין ,אלמא אף על גב דתקנת חכמים היא ,וכדמסיק הנה הקשו התוספות (ראש השנה ט”ז ,):ד”ה ותוקעים וכו’ ,אהא שאמרו
בפרק ד’ דסוכה ,מיתב יתבינן ,אפילו הכי שייך בל תוסיף ,מיהו למאי דפרישית שתוקעים ומריעים שני פעמים ,כשהן יושבים וכשהן עומדים ,איך תוקעים
שם יש לומר דלא קשה כל כך ,מכל מקום קשה לי ,מדאמר התם מתן ארבע שני פעמים ,הרי כתוב בתורה לא תספו על הדבר ,דאסור להוסיף על המצוות.
במתן אחת ,רבי אליעזר אומר ,ינתן במתן ארבע ,רבי יהושע אומר ,ינתן במתן
וזה לשונו ,תימה הא קעבר משום בל תוסיף ,וכי תימא כיון דכבר יצא ,הוה
אחת ,אמר לו רבי יהושע ,לדבריך הרי הוא עובר על בל תוסיף ,ומאי קושיה הא
ליה שלא בזמנו ,דלא עבר( ,דאין איסור בל תוסיף אלא בזמן הראוי למצוה) ,הא
כיון דלרבי אליעזר ראוי ליתן מתן ארבע ,כדי לקיים מצות זריקה למתן ארבע
אמרינן בסוף ראוהו בית דין ,גבי ברכת כהנים ,דאין מוסיף ברכה אחת משלו,
כתקונה ,אין לך לצורך גדול מזה ,וראוי לחכמים לתקן ליתן מתן ארבע ,והשתא
(אף על גב שכבר בירך) ,משום דלא עבר עליה זימניה ,כיון דאילו מתרמי ליה
אין כאן בל תוסיף ,כיון דעביד לה משום תקנה לצורך ,ואפילו אם תדחוק לומר
צבורא אחרינא ,הדר מברך להו( ,ואם כן עדיין זמנו הוא) ,הכי נמי ,אי מתרמי
וכו’ מכל מקום הדבר תמוה בעצמו ,לומר משום תקנת חכמים פקע איסור בל
ליה צבורא הדר תקע להו( ,ואם כן עדיין זמנו הוא) ,ויש לומר ,דאין שייך בל
תוסיף ,מאי שנא מכל איסורי תורה ,דקיימא לן אין בית דין מתנין לעקור דבר
תוסיף בעשיית מצוה אחת שני פעמים ,כגון כהן אם מברך וחוזר ומברך אותו
מן התורה בקום ועשה ,ולא אמרינן משום תקנת חכמים פקע איסור ,אף על פי
צבור עצמו ,או נוטל לולב וחוזר ונוטל ,וכן תוקע וחוזר ותוקע ,וגבי מתנות בכור
שיש לחלק קצת ,אין נראה ,ע”כ.
נמי ,אם נותן בקרן אחד שני פעמים ,אין זה בל תוסיף ,ע”כ.
ו ומבואר בתוספות דכשעושה מצוה אחת שני פעמים ,אין בזה משום בל
והנה עיין גם בספר מנחת חינוך (מצוה תנ”ד) ,שהקשה על שיטת הרשב”א, תוסיף.66
במה שכתב דאם יש תקנת חכמים אין איסור בל תוסיף וכו’ ,שמכל מקום לא והנה עיין ברשב”א שם ,שהביא דברי התוספות ,ופליג עליהו ,וזה לשונו,
תירץ האיך אפשר ליטול שני פעמים לולב ביום אחד ,וזה לשונו שם ,ועיין והם (בעלי התוספות) ז”ל טרחו להעמיד שטה זו ,ולא עלתה יפה בידם,
בספר פני יהושע בראש השנה שם ,שתמה על התוספות ,האיך לא תירצו ומסתברא דלא קשה כלל ,דלא אמרו התם דאיכא משום בל תוסיף ,אלא במה
כתירוץ הרשב”א ,דהרי דברי הרשב”א כראוי מוצק ,עיין שם ,ואיני יודע מקום שהוא מוסיף מדעת עצמו ,כגון כהן שהוסיף ברכה משלו ,ואי נמי ישן בשמיני
לתמיהתו ,דלדברי התוספות מתורץ לולב ומצה גם כן ,ובתירוץ הרשב”א אינו בסוכה במתכוין למצוה ,ואי נמי במה שאירע במקרה שנתערב מתן אחת
מתורץ ,עיין שם. במתן ארבעה ,וכיוצא באלו ,אבל במה שעמדו חכמים ותקנו לצורך ,אין כאן
פירוש דלפי התוספות דבשני פעמים ליכא בל תוסיף ,גם לגבי לולב ומצה בל תוסיף ,דכבר אמרה תורה על פי התורה אשר יורוך ,ותדע לך ,דהא שמיני
ליכא ,ושייך לקיימם שני פעמים ,אבל לשיטת הרשב”א שרק היכא שיש תקנת של סוכה בזמן הזה מצוה של דבריהם ,וישנין ואוכלין בה למצוה ,ואף על גב
חכמים אין בל תוסיף כשמקיים שני פעמים ,אם כן תינח בתקיעת שופר ,ששם דבקיאין השתא בקבועא דירחא ,ומכריז רבי יוחנן היכא דמטו שלוחי ניסן ,ולא
תיקנו חכמים ,אבל מה נאמר לגבי מצה ולולב ,שנוטלים ואוכלים כמה פעמים, מטו שלוחי תשרי ,ליעברו תרי יומי ,גזרה ניסן אטו תשרי ,אלמא כל לצורך בית
יהא אסור ,שהרי שם אין תקנת חכמים על זה. דין גוזרין ומוסיפין ,והרשות בידן ,ע”כ.
ומבואר דפליג על התוספות ,וסבירא ליה דבעצם צריך שיהא אסור לחזור
ז
ולעשות מצוה פעם שנית ,ומשום בל תוסיף ,ורק משום שיש תקנת חכמים
והנראה לבאר בזה ,בהקדם מה שמצינו מחלוקת בגדר מצות בל תוסיף. לצורך ,אין כאן משום בל תוסיף ,וצריך ביאור.
דהנה מצינו שלאווין אלו ,של בל תוסיף ובל תגרע ,כתובים שני פעמים
בתורה ,חדא בפרשת ואתחנן ,דכתיב לא תספו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם 66אכן עי’ תוס’ תוס’ חגיגה (ז ,).ד”ה ר”י אמר ,דמשמע שעובר על ב”ת אף כשעושה
ולא תגרעו ממנו וגו’ ,ועוד פעם כתוב ,בפרשת ראה ,ושם כתוב את כל הדבר מצוה אחת ב’ פעמים ,עיי”ש ,ואכמ”ל.
ועל זה מסיים שם ,וזה לשונו ,ועל כן כשרז”ל אסרו לתקוע בשבת ,הוי כדי מכבד הוא את אשתו אז מה שתמליץ עליו לטובה יתקבל אצל המלך ,אבל אם
להרחיק מחילול שבת ,משום גזירה שמא יעבירנו ד’ אמות ברשות הרבים ,אבל אשתו מוכה וחבולה ,ומביאה לפני המלך ,מצב זה עצמו הוא המקטרג עליו,
מי שמחלל כל השנה את השבת בטלטול ,הלא אז לא לבד שלא נעשה סניגור עיין שם באורך.
לפנינו ,אלא אחרי שלא איערבב שטן ,שוב צריכים לדאוג לדברי רבי יצחק ,כל
וכן הוא לגבי השבת ,שהיא בת זגה של ישראל ,והיא באה להיות לסניגור
שנה שאין תוקעין בתחלתה מריעין לה בסופה ,עיין שם.
על בני ישראל לפני מלך מלכי המלכים הקב”ה ,וכל זמן שישראל משמרים
והנה ענין זה כשיש שמירת שבת אין צריך שיתקעו בה בשופר ,נראה לבאר את השבת כראוי ,היא סניגור לטובה על בני ישראל ,אבל אם חס ושולם אין
על פי מה דאיתא בספרים הקדושים ,ענין תקיעת שופר בראש השנה. בני ישראל משמרים אותה כראוי ,ואדרבה מבזים את כבודה ,ובפרט בפרהסיא,
והיינו שהתקיעה היא כדי להוציא המחשבה מן הכוח אל הפועל ,והיינו שעל האיך תיעשה השבת לסניגור ,והיא עצמה נעשית קטיגור ,עיין שם.11
רק היכן שהיה חילול שבת נכנסו הפורעים ,ובס”ד על המקומות והאנשים ששמרו 11וכמו שראינו בעינינו ובעוונתינו ,שבפעם האחרונה שהיה ר”ה בשבת ,היה צרה
שבת דלגו ופסחו עליהם ,והיה לאות ולמופת. נוראה בשמח”ת שחל בשבת ,ודייקא מתוך חילול שבת נטבחו ההרוגים ה”י ,וכן
דהנה יש לומר דסבירא ליה כדעת הרמב”ן ,דיש שני אופנים של בל תוסיף, אשר אנכי מצוה אתכם אתו תשמרו לעשות לא תסף עליו ולא תגרע ממנו וגו.
חדא כשמוסיף על המצוה ,ועוד כשמוסיף מצוה חדשה. והנה רש”י בשתי מקומות אלו ,כתב שהאיסור של בל תוסיף הוא להוסיף
והנה ,כשעושה מצוה אחת שני פעמים ,לכאורה לא הוסיף בגוף המצוה על המצוות ,וזה לשונו בפרשת ואתחנן ,לא תספו ,כגון חמש פרשיות בתפילין,
כלום ,ולא שייך כאן הך אופן של בל תוסיף ,דאין כאן תוספת בגוף המצוה, חמשת מינין בלולב ,וחמש ציציות ,וכן לא תגרעו ,ע”כ ,וכן כתב בפרשת ראה,
(ואינו דומה למוסיף יום אחד בסוכה ,שזה הוספה בגוף המצוה ,ודו”ק). וזה לשונו שם ,לא תסף עליו ,חמשה טוטפות בתפלין ,חמשה מינין בלולב,
איברא נראה שזה שייך להך בל תוסיף שמוסיף מצוה חדשה ,דגם כאן הרי ארבע ברכות בברכת כהנים ,ע”כ.
מוסיף דבר חדש שלא היה מעולם ,ועושה מצוה אחת שני פעמים ,וזה דומה ומבואר דסבירא ליה דהאיסור של בל תוסיף (וכן בעל תגרע) ,אינו שייך אלא
110
למוסיף מצוה חדשה ,ודו”ק . כשמוסיף בגוף המצוה.77
ט אכן עיין ברמב”ן שם ,ויבואר על פי מה שכתב הגר”א באדרת אליהו בפרשת
ראה ,שיש שני סוגים של איסור בל תוסיף ,וזה לשון הגר”א ,את כל הדבר וגו’
אכן נראה ,דאף על פי שזה דומה למוסיף מצוה חדשה ,הרי זה דומה ואינו
תשמרו לעשות לא תסף ,פירוש ,להוסיף על גופא דמצוה ,כמו על לולב וציצית,
דומה ממש ,דהרי אין כאן בעצם מצוה חדשה ,אלא כעין מצוה חדשה.
לא יפחות מארבע ולא יוסיף על ארבע ,מכאן אמרו לא יוסיף מתנה אחת על
ונראה דבאופן זה מהני תקנת חכמים ,דתקנת חכמים מהני שעכשיו נעשה
מתן ארבע ,ולא על מתן אחת ,את כל הדבר ,שלא יוסיף כהן אפילו דיבור אחד
מצוה זו חלק והמשך של אותה מצוה ,ואם כן שפיר אין כאן תוספת מצוה.
על ברכת כהנים.
ובביאור הדבר נראה ,דהנה יש מצוות שהתורה קבעה להם גבול מסוים ,כגון
ומה שנאמר בפרשת ואתחנן ,לא תספו על הדבר ולא תגרעו ממנו ,דרשו שלא
שופר ,דצריך תשע קולות ,111אכן יש מצוות שאינן מוגבלות ,וכמו נטילת לולב,112
יוסיפו על תרי”ג מצות ,כי בתחלה (שם) אמר שמע אל החקים ואל המשפטים
דצריך ליטול ולנענע ,ואין בעצם שיעור לניענוע ,ודו”ק.
אשר אנכי מלמד אתכם לעשות ,ועל זה אמר לא תספו על הדבר אשר אנכי
והנה זה פשוט שבמצות שאין להם גבול מסוים לא שייך לומר שכשעושה
מצוה אתכם לעשות ,ובפרשה זו אמר ,את כל הדבר ,דרשו רז”ל ,שבאותה מצוה
אותה שוב ,הרי הוא מוסיף עליה ,דאין כאן על מה להוסיף ,שהרי לא נגמרה
גופא לא תספו ולא תגרעו ,ע”כ.
המצוה בגבול כלשהו ,ואין זה דומה לתקיעת שופר שיש לו גבול ,ודו”ק.113
ומבואר דפליגי הראשונים בעצם יסוד איסור בל תוסיף ובל תגרע ,האם זה
ועל פי זה נראה שיש ליישב קושיית המנחת חינוך ,שהקשה אמאי בלולב
שייך רק כשמוסיף (או גורע) ,במצוה עצמה ,או שזה שייך גם כשמוסיף מצוה
ומצה ,בשעה שבא להוסיף ולנענע הלולב עוד ,או לאכול עוד מצה ,אין צריך
חדשה( ,וכן כשעוקר מצוה שלימה).
תקנת חכמים לזה וכו’.
דלפי דעת רש”י אינו שייך איסור זו אלא כשמוסיף (או גורע) בגוף המצוה,
והיינו משום דמצות לולב אין לה שיעור כמה צריך להיות הנענועים ,ואם
אבל לא כשמוסיף (או גורע) מצוה שלימה.
כן כל מה שהולך ומנענע ,הרי זה עדיין חלק מן המצוה ,וכן יש לומר לגבי
אכילת מצה ,114ודו”ק. איברא לפי דעת הרמב”ן והגר”א 88מבואר דישנם שני חלקים לאיסור זה של
בל תוסיף ,חדא שלא להוסיף מצוה חדשה לגמרי ,ועוד שבמצוה קיימת לא
מה שאין כן לגבי מצוה שופר ,הרי המצוה היא לשמוע תשע קולות ,כדילפי
להוסיף עליה (או לגרוע ממנה) עוד דברים ,וכגון חמשה חוטים בציצית וכו’,
לה מקראי (עיין ראש השנה פרק ד’) ,אם כן שם כשמוסיך לתקוע שייך לומר
ודו”ק.99
שמוסיף הוא על גוף המצוה.
ונראה שאחר שתיקנו שיוסיפו לתקוע ,עכשיו הוה חלק מן המצוה ,ואין כאן ח
ולפי זה נראה לבאר שיטת הרשב”א לגבי בל תוסיף (ובל תגרע) ,שכתב
110ואפשר דבזה גופא פליגי התוס’ והרשב”א ,האם עשיית מצוה ב’ פעמים ,נחשב דכשעושה מצוה אחת שני פעמים ,יש בזה משום בל תוסיף ,אי לאו דיש כאן
כהוספת מצוה חדשה או לא ,ודו”ק.
תקנת חכמים ,ורק משום הכי אין בל תוסיף.
111ונסתפו מה הן ט’ אלו.
112וכן י”ל לגבי אכילת מצה.
113וכן לגבי אכילת מצה ,דמה שאמרו כזית זה שיעור הפחות ביותר לאכילה, 77ומה שיש ב’ קראי ,עי’ בליקוטי נ”י פר’ ראה תשפ”ו ,עיי”ש באורך.
ודו”ק. 88ועי’ בליקוטי נ”י פר’ ראה תשפ”ו ,שהוכחנו שדעת הרמב”ן כהגר”א ,עיי”ש.
114וי”ל שיש בזה פלוגתא ,ואכמ”ל ,ודו”ק. 99ועי’ מש”כ עוד בזה בליקוטי נ”י פר’ ראה שם.
בשמחה אותיות מחשבה ,והיינו ששבת הוא מצב של ישמחו במלכותך.)55 ידי התקיעה מוציא המחשבה בקול.22
ויש להוסיף בזה שמצינו שראש השנה הוא בבחינה של היום הרת עולם,
והנה כיון דשבת היא עצמה מחשבה ,גם בשבת עצמה מתגלה המחשבה מן
והיינו בחינת המחשבה שקדמה ללידה ,33דהלידה הייתה בניסן.44
66
הכח אל הפועל ,ואין צריך פעולה נוספת להוציאה .
והנה כשחל ראש השנה בחול ,צריכים להוציא המחשבה אל הפועל על ידי
תקיעה בשופר.
אכן פשוט הוא שדבר זה הוא דווקא אם הוא מחובר לקדושת השבת ,ודו”ק.
אכן כשחל בשבת ,הרי מבואר בספרים דקדושת השבת היא בבחינת
בברכת כתיבה וחתימה טובה. המחשבה ,פירוש ,של סוף מעשה במחשבה תחילה( ,וכדאיתא בתיקוני זוהר,
55עי’ מש”כ בפר’ בהעלותך. 22עי’ מש”כ בזה בספר זרע קודש לזקני הרה”ק מרופשיץ זצ”ל.
66אכן בזמן שבהמ”ק היה קיים שפיר היו תוקעים בשבת ,דאז כל העולם בבחי’ 33בחי’ דכורא.
מחשבה כידוע. 44עי’ תוס’ ר”ה (כ”ז.).
לתקוע ,יש לומר שאין זה עקירת המצוה ,אלא זה חלק ממצות שופר שבכל מוסיף על המצוה ,שזה אותו מצוה ,והוה דומיא דלולב ומצה שאפשר להמשיך
השנים תוקעים ,ורק כשחל בשבת אין תוקעים ,והרי זה חלק של מצות תקיעת ולעשות ,ודו”ק.
שופר ,ושפיר אין כאן גרעון מצוה ,ודו”ק.
י
והיינו דהרי רק כשחל ראש השנה בשבת אז אינו תוקע ,אבל בשאר שנים ועל פי זה ,מיושב כמין חומר גם קושיית הטורי אבן על הרשב’’א ,דמאי שנא
תוקעים בראש השנה ,הרי שעצם המצוה לא נעקרה ,ודו”ק. משאר מצות ,דיש לומר דשאר מצות אם יוסיף עליהם הרי הוסיף מצוה ותקנה
חדשה לגמרי ,ואין זה חלק ממצוה מסוימת ,דבזה ודאי הוי מוסיף מצוה חדשה,
ואינו דומה לתוקע שופר שני פעמים ,ודו”ק.
יב
יא
ה והנה בנוגע להא דהקשה הטורי אבן ,אמאי אין לוקין על לאו דבל תגרע,
ובזה נראה לבוא ולבאר שיטת הרשב”א גם לגבי איסור בל תגרע.
ש יש לומר שזה אינו שייך אלא כשעוקר המצוה לגמרי ,ואין זה פרט של מצוה
דהנה יש לומר דאיסור בל תגרע הוה דומיא דבל תוסיף ,וכמו שבל תוסיף
ב מסוימת ,וזה שייך לכלל המצות ,ושפיר הוא לאו שבכללות ,שאין לוקין עליה,
שייך גם כשמוסיף מצוה ,כך שייך בל תגרע כשעוקר המצוה לגמרי.
ודו”ק.
וכן כמו שמהני תקנת חכמים לשוויה מה שמוסיף להיות חלק מן המצוה ,אף
על פי שאין חלק ממש של המצוה ,כך יש לומר לגבי בל תגרע ,כשגורע חלק מן
יג המצוה משום תקנת חכמים ,לית ליה משום בל תגרע ,ודו’’ק.
והנה על פי זה נראה לבאר הא דפליגי רש”י והתוספות האם ערבוב השטן והנה לעיל ביארנו שדעת הרשב”א היא ,דשייך בל תוסיף גם כשמוסיף מצוה,
ואם כן הוא הדין לגבי הלאו של בל תגרע ,גם הוא שייך כשעוקר המצוה לגמרי.
הוא בעצם המצוה ,או רק בדבר צדדי כחיבוב מצוה.
והנה כשחז”ל תיקנו שלא לתקוע בשבת ,לכאורה בעצם הם עקרו מצוה מן
שדעת רש”י ,כבר נתבאר דסבירא ליה דלא שייך כלל בל תוסיף ,רק היכא התורה ,דרחמנא אמר תקעו ,והם אמרו שלא לתקוע.
שמוסיף בגוף המצוה ,אבל לא כשמוסיף מצוה חדשה. אכן השתא שזה תקנת חכמים ,יש לומר שאין זה עקירה ,דכמו שתיקנו
שלהוסיף על מצות תקיעת שופר ,הרי זה חלק מן המצוה ,כך כשתיקנו שלא
והנה אם נדקדק בדבר נראה ,שכל ההוספה במצות שופר אינו אלא דבר צדדי,
על הראשונים ועל האחרוני
שהרי כבר נגמרה המצוה ,ואין זה אלא דבר צדדי.
סימן טוב ומזל טוב יה גשים מול ארון הקודש באימה לשכך כעס וחימה
מעומק הלב נשגר כסא דברכתא למורה דר
מה שאין כן לדעת הרשב”א ,115יש לומר ,דהרי כבר נתבאר דסבירא ליה שאיסור בעז"ה יתקיימו תפילות הימים הנוראים בר"ה וביוה"כ
העמוקים ,ומדריכנו בנתיבות יושר במאמר
היאמבני הח
ואחד
אחד הרי תקנת כל
שמוסיף כל על
ההוספה ושוקד
בל תוסיף הוא גם כשמוסיף מצוה חדשה ,אם כן בישיבת זיו התורה רח' שמעון חכם 4י-ם
שליט"א חלק מגוף המצוה ,ואם כן שפיר יש לומר דסבירא ליה דגם הוספת רבנו
תקיעות, הזמנים מוצרפים
השמחה במ היינו מה שמוסיף הרי זה בגוף המצוה ,ואם כן דבר שהוא חלק מןלרגל
המצוה הוא בהשתתפות בעלי תפילה וחזנים ידועי שם
עם בא בת הזקונים שתחי' בקשרי זה שמערבב את השטן ,ודו”ק.
עב"ג החתן המופלג שלמה
מבכירי ישיבת יד הלוי זמני התפילות ראש השנה תשפ"ז
יתן ה' ויזכו לבנות בית נאמן בישראל יד
המאחלים בלב ה יום ב' יום א'
ועל פי זה נראה ,דיש לבאר גם הא דכשאין תוקעים ראש השנה שחל בשבת,
אמאי אין זה בכלל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה. 7:25 מעריב 6:50 קבלת שבת
5:25 שחרית 7:25 מעריב
דלפי רש”י ,שמה שתוקעים ומערבבים על ידו את השטן ,הוא משום חיבוב
מצוה ,אם כן גם בשבת שאין תוקעים ,גם הוא חיבוב מצוה ,רק שהוא חיבוב 5:40 עטיפת הטלית 5:25 שחרית
מצוה דשבת ,אכן גם חיבוב מצוה זו מערבב את השטן ,ודו”ק. 5:55 המלך 5:40 עטיפת הטלית
והנה לפי הרשב”א ,שכאן מיירי שמוסיף על גוף המצוה ,וגם מה שאינו תוקע 6:21 נץ החמה 5:55 המלך
ע בשבת הוא חלק מגוף המצוה ,דכך היא תקנת חכמים ,אם כן דבר זה גופא 8:40 תקיעת שופר 6:21 נץ החמה
מערבב את השטן. גמר חתימה טובה
והיינו שהרשב”א כתב דהעירבוב של השטן ,היינו מה שמכניע את השטן,
מכון נחמת יצחק
שהוא היצר הרע ,אם כן גם בזה שאינו תוקע ,הרי הוא מכניע את היצר הרע ,בזה
משגר ברכת שנה טובה ומתוקה
116
ששומע לדברי חכמים ואינו תוקע ,ושפיר מערבב את השטן גם בשבת ,ודו”ק לרבינו שליט"א
לצוות המכון ,לידידי וקוראי העלון ולכל עמך בית ישראל
115וכן י”ל בדעת התוס’. ושיזכו להכתב ולהחתם בספרן של צדיקים גמורים
116ולפי דעת התוס’ דהעירבוב הוא דכששומע עוד תקיעה נבהל מפני יום ה’ כתיבה וחתימה טובה א גוט געבנשטער יאר
הגדול ,עי’ מש”כ במסגרת בסמוך ,אמאי אין תוקעין בשבת.
