gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שער המלך · Shar Hamelech — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: שער המלך · Shar Hamelech

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

שער המלך · Shar Hamelech — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בטעמי‬ ‫רב סעדיה גאון‬ ‫'ובחודש השביעי באחד‬ ‫(הביאו‬ ‫כתב‬ ‫התקיעות‬ ‫לחודש‪ ,‬מקרא קודש יהיה‬ ‫האבודרהם בסדר תפילת ר"ה)‪:‬‬ ‫לכם; כל מלאכת עבודה לא‬ ‫'העניין הראשון‪ :‬מפני שהיום‬ ‫תעשו‪ .‬יום תרועה יהיה לכם'‬ ‫היתה תחילת הבריאה‪ ,‬שבו‬ ‫(במדבר כט‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫ברא הקדוש ברוך הוא את‬ ‫'וידבר ה' אל משה לאמר‪ :‬דבר‬ ‫העולם‪ ,‬ומלך עליו‪ .‬וכן עושין‬ ‫אל בני ישראל לאמר‪ :‬בחודש‬ ‫המלכים בתחילת מלכותם‪:‬‬ ‫השביעי‪ ,‬באחד לחודש‪ ,‬יהיה‬ ‫שתוקעין לפניהם בחצוצרות‬ ‫לכם שבתון; זכרון תרועה‬ ‫ובקרנות‪ ,‬להודיע ולהשמיע‬ ‫מקרא קודש' (ויקרא כג‪ ,‬כג‪-‬כד)‪.‬‬ ‫בכל מקום התחלת מלכותם‪.‬‬ ‫וכן אנו ממליכין עלינו את‬ ‫יום תרועה‬ ‫הבורא ליום זה‪ .‬וכך אמר דוד‬ ‫יש להעיר‪ :‬מדוע אמר 'יום‬ ‫(תהלים צח‪ ,‬ו)‪' :‬בחצוצרות וקול‬ ‫תרועה' ולא 'יום תקיעה'? הן‬ ‫שופר הריעו לפני המלך ה''‪.‬‬ ‫גם התקיעות מחובת היום!‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫וכמו כן יש להעיר בתהילים‬ ‫'ועניין השביעי‪ :‬כשנשמע‬ ‫(פט‪ ,‬טז) שאמר‪' :‬אשרי העם‬ ‫תקיעת השופר – נירא ונחרד‪,‬‬ ‫יודעי תרועה'‪ ,‬ולא 'יודעי‬ ‫ונשבר עצמנו לפני הבורא‪ .‬כי‬ ‫תקיעה'א‪.‬‬ ‫כך הוא טבע השופר‪ :‬מרעיד‬ ‫יום יבבה‬ ‫ומחריד; כמו שנאמר (עמוס ג‪ ,‬ו)‪:‬‬ ‫הנה תרגום יום תרועה הוא‬ ‫'אם יתקע שופר בעיר‪ ,‬ועם‬ ‫בשני מובנים‪' :‬יום יבבא'‪ ,‬כמו‬ ‫לא יחרדו?''‬ ‫שאמרו בראש השנה (לג‪ ,):‬וכן‬ ‫וזו לשון האברבנאל (ויקרא שם)‪:‬‬ ‫תרגום אונקלוס‪ ,‬שעניינו‬ ‫'והנה בהיות ראש חודש תשרי‬ ‫גניחה ויללה כאדם הבוכה‬ ‫הוא יום ראש השנה ויום הדין‬ ‫ומיילל‪.‬‬ ‫לכל באי עולם‪ ,‬להורות המצב‬ ‫השמיימיי כל אשר יקרה להם כל‬ ‫יום רעות‬ ‫השנה – לכן ברצות ה' לזכות את‬ ‫פירוש נוסף מצאנו בתרגום הכתוב‬ ‫ישראל‪ ,‬הודיע וגלה את אוזנם‪ ,‬שהיום ההוא‬ ‫(במדבר כג‪ ,‬כא)‪' :‬ותרועת מלך בו'‪ ,‬שהוא ממש‬ ‫הוא יום הוראה רבה‪ ,‬ובריות בו יפקדו לחיים ולמוות;‬ ‫להיפך מעניין יבבה‪ ,‬אלא מעניין שמחת המלכת מלך‪.‬‬ ‫ויצו אותם לעמוד על נפשם‪ ,‬להשתדל להינצל ולהימלט‬ ‫אונקלוס תירגם שם‪' :‬ושכינת מלכהון ביניהון'‪.‬‬ ‫מהגזירות השמיימיות ההן; וכי אין דרך לזה – אלא שיצאו‬ ‫ובתרגום ירושלמי‪' :‬ויבבות מן איקר מלכיהון מגין עליהון'‪.‬‬ ‫לקראת הא'להים‪ ,‬ולהתחנן לפניו ולדבקה בו; לבקש ממנו‬ ‫ויונתן תירגם‪' :‬ויבבות מלכא משיחא מייבבא ביניהון'‪.‬‬ ‫שלא יעזבם להוראות המערכות השמיימיות‪ ,‬אבל שבסתר‬ ‫ופירש רש"י‪' :‬לשון חיבה ורעות; כמו‪' :‬רעה דוד' (ש"ב טו‪ ,‬לז) –‬ ‫כנפיו יסתירם‪ ,‬כיון שהם עם מרעיתו וחבל נחלתו‪ .‬וזה עניין‬ ‫אוהב דוד; 'ויתנה למרעהו' (שופטים טו‪ ,‬ו)‪ .‬וכן תירגם אונקלוס‪:‬‬ ‫מצות 'יום תרועה'‪ ,‬שציווה שיתקעו ויריעו בשופר‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫ושכינת מלכהון ביניהון'‪.‬‬ ‫'והנה היתה תקיעת השופר תרופה אמיתית בזה משבע‬ ‫וזו לשון רבינו עובדיה ספורנו‪' :‬בנסוע המחנות‪ ,‬הם תוקעים‬ ‫בחינות וכו'‪ .‬הבחינה הב'‪ :‬לפי שתקיעת שופר מורה על‬ ‫תרועה בנסוע המשכן; לשמחה‪ ,‬שיגילו במלכם'‪.‬‬ ‫המלכת מלך‪ ,‬וכמו שנאמר במשיחת שלמה (מ"א א‪ ,‬לט)‪:‬‬ ‫'ויתקעו בשופר‪ ,‬ויאמרו [כל העם]‪ :‬יחי המלך שלמה'‪ .‬כאילו‬ ‫שתי בחינות תרועה‬ ‫ביום הזה בתקיעת השופר‪ ,‬יאמרו‪ :‬ה' מלכנו‪ ,‬הוא יושיענו;‬ ‫ושני כוונות אלו ישנן במצות השופר‪:‬‬ ‫[אני זוכר‪ ,‬שכשאמרתי אז את החקירה לפני מורי ורבי מרן ראש‬ ‫א כבר חקרנו במקום אחר (קובץ מבי מדרשא ו ירושלים תשמ"ב עמ' ‪ ,)39‬אם‬ ‫הישיבה הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל‪ ,‬נהנה ואמר‪' :‬עכשיו אני‬ ‫התקיעה והתרועה הן שתי מצוות‪ ,‬ורק 'סדר' אמור בכאן; או‬ ‫שומע חקירה!' הרגשתי כאילו הוא אומר שעד אז לא דיברתי‬ ‫שמצוה אחת היא‪ :‬בעינן תרועה‪ ,‬ולצורכה בעינן תקיעה לפניה‬ ‫לעניין; כאילו רק עכשיו הייתי ל'עטרת'ניק'‪]...‬‬ ‫ולאחריה; כמו שיר ארוך שיש בו חלקים שונים‪ .‬אפשר‪ ,‬דבזה‬ ‫כשהרציתי את החקירה לפני מרן מר חמי זיע"א‪ ,‬מיד הפסיק אותי‪:‬‬ ‫נחלקו הראשונים אם יש להפסיק ביניהם או שיש לעשותם‬ ‫מרן פשט את החקירה הזו! הרי מרן כתב (סי' קתצג סע' ב) שמי שאינו‬ ‫בנשימה אחת (עי' ב"י ושו"ע או"ח סי' תקץ סע' ה)‪.‬‬ ‫יודע אלא מקצת הסדר [כגון‪ :‬תקיעה ולא תרועה] – לא יתקע כלל‪,‬‬ ‫ושאלתנו זו‪ ,‬תלויה בחקירה זו‪ :‬כי אם נימא דהמצוה בתרועה‪,‬‬ ‫שהתקיעות מעכבות זו את זו‪ .‬נמצא‪ ,‬שכולן סדר אחד‪ ,‬ולא מצוות‬ ‫והתקיעה רק לצורך התרועה – ניחא במה שהכתוב אומר 'יום‬ ‫נפרדות‪[ .‬א"ה‪ .‬עיין שם בקובץ הנ"ל]‪.‬‬ ‫תרועה' גרידא‪.‬‬ ‫ואם כן‪ ,‬קשה ביותר‪ :‬איך ניתן בנפש המזועזעת והמייבבת‬ ‫הושיעה המלך! ועניין הממלכה הוא התייחדם להנהגתו‬ ‫בתרועה‪ ,‬להשיג גם שמחה?‬ ‫והשגחתו‪ .‬ועל זה אמרו בגמרא (ר"ה טז‪ ,).‬שאמר הקדוש ברוך‬ ‫לימוד תורה ביראה ושמחה‬ ‫הוא לישראל‪' :‬אימרו לפניי בראש השנה מלכיות וזכרונות‬ ‫ושופרות; מלכיות – כדי שתמליכוני עליכם‪ .‬זכרונות – כדי‬ ‫ראיתי להגאון רבי שלמה קלוגר (בספר יריעות שלמה המחובר‬ ‫שיעלה זכרוניכם לפני לטובה; ובמה? בשופר'‪ .‬ואין זכרונות‬ ‫לסידור יעב"ץ‪ ,‬בפיס' 'שמחים בצאתם' בשחרית לשבת) שביאר השבח‬ ‫ושופרות – אלא שיתפללו לפניו שיצילם מהרעות שיורו‬ ‫'שמחים בצאתם ששים בבואם‪ ,‬עושים באימה רצון קוניהם'‪,‬‬ ‫המערכות השמיימיות ביכולת ההשגחה העליונה הפרטית‬ ‫לפי מה שאמרו בשבת (ל‪' :):‬כי הא דרבה‪ :‬מקמי דפתח להו‬ ‫המולכת עליהם‪.‬‬ ‫לרבנן – אמר מילתא דבדיחותא‪ ,‬ובדחי רבנן; לסוף – יתיב‬ ‫באימתא ופתח בשמעתא'‪[ .‬וגם היראה היא מקנייני התורה‬ ‫'והבחינה הג' היא‪ :‬להתעוררות התשובה והכנעה היצר הרע‪,‬‬ ‫(אבות ו‪ ,‬ה)]‪ .‬וגם אחר הלימוד‪ ,‬בסיום מסכת – עושים יומא טבא‬ ‫כדי שה' ירחם עליהם‪ ,‬ויצילם מהיזק ההוראות השמיימיות;‬ ‫לרבנן (שם קיט‪ .):‬אם כן‪ ,‬בבואם ובצאתם – ששים ושמחים; אך‬ ‫כאילו היה השופר מתרה ביצר לב האדם‪ ,‬לומר‪ :‬שופר שמעת‬ ‫בעת שעושים רצון קוניהם‪ ,‬היינו עת הלימוד עצמו – עושים‬ ‫– תרועה מלחמה עליונה עתידה לבוא עלינו! על כן 'פחדו‬ ‫באימה‪.‬‬ ‫בציון חטאים' (ישעיה לג‪ ,‬יד)‪ .‬וכמאמר הנביא‪' :‬אם יתקע שופר‬ ‫בעיר‪ ,‬ועם לא יחרדו?' והיא אם כן‪ ,‬השופר‪ ,‬כרוז קורא בחיל‪:‬‬ ‫תקיעה תרועה תקיעה‬ ‫'לכו ונשובה אל ה'!' (הושע ו‪ ,‬א)‪ .‬וכבר שיערו חז"ל גם בטעם‬ ‫וכתב בנו [רבי אברהם בנימין] (בהקדמת הספר) לבאר לפי זה‬ ‫הזה‪ ,‬באומרם (ר"ה שם)‪' :‬אמר רבי יצחק‪ :‬למה תוקעים בראש‬ ‫עניין התקיעה והתרועה‪ :‬והנה ידוע דתקיעה מורה על‬ ‫השנה כשהם יושבים‪ ,‬וחוזרים ותוקעים כשהם עומדים? כדי‬ ‫שמחה; כמו שנאמר‪' :‬וביום שמחתכם וגו'‪ ,‬ותקעתם'‪ .‬ותרועה‬ ‫לערבב את השטן'‪ .‬וכבר ידעת‪ :‬שהוא השטן – הוא יצר הרע‬ ‫מורה על אימה ופחד; גנחי גנח‪ ,‬וילולי ילל (ר"ה לג‪):‬ג‪ .‬לכן‪ ,‬לכל‬ ‫(ב"ב טז‪.').‬‬ ‫תרועה צריך להיות תקיעה מלפניה‪ ,‬ותקיעה לאחריה'‪.‬‬ ‫וכן מצאתי בספרי (בהעלותך פיס' עז)‪'' :‬אני ה' א'להיכם' (במדבר‬ ‫והיינו‪ :‬קודם לשמוח במצות ה'; ואחר כך לייבב על העוונות;‬ ‫י‪ ,‬י) למה נאמר? לפי שהוא אומר‪' :‬דבר אל בני ישראל לאמר‪:‬‬ ‫ואחר כך לצאת שוב בתקיעת שמחה‪.‬‬ ‫בחודש השביעי באחד לחודש‪ ,‬יהיה לכם שבתון; זכרון‬ ‫אולם עוד לא איפרק מחולשא‪ :‬דלדבריו‪ ,‬השמחה – בתקיעה‬ ‫תרועה'; אבל מלכות – לא שמענו! תלמוד לומר‪' :‬ה' א'להיו‬ ‫היא אמורה; אך בתרועה עצמה מצאנו את שני המשמעויות‪:‬‬ ‫עימו ותרועת מלך בו' – זה שופר ומלכות‪.‬‬ ‫תרועת יבבה‪ ,‬ותרועת שמחה! ואיך מסתדרים שני הפירושים‬ ‫'רבי נתן אומר‪ :‬אינו צריך; שהרי כבר נאמר (במדבר שם)‪:‬‬ ‫בראש השנה גם יחד? והלוא הם שני הפכים המנוגדים זה‬ ‫'ותקעתם בחצוצרות' – הרי שופר; 'והיו לכם לזיכרון' – זה‬ ‫לזה!‬ ‫זיכרון; 'אני ה' א'להיכם' – זה מלכות'‪.‬‬ ‫נבזה – בנפש הבהמית; ושמחה – מצד הנפש הא'להית‬ ‫מבואר‪ ,‬דילפינן מלכויות עם זכרונות ושופרות מקרא‬ ‫נראה‪ ,‬דאכן יתכן הדבר‪ ,‬גם יבבה וגם שמחה – לפי מה שכתב‬ ‫ד'תרועת מלך'‪ .‬ולדעה השנייה‪ ,‬ילפינן כל זה בקרא דשופר‪:‬‬ ‫בעל התניא בליקוטי אמרים (פל"ד)‪' :‬והנה‪ ,‬בכל פרטי מיני‬ ‫'והיו לכם לזיכרון'‪' ,‬אני ה' א'להיכם'‪ .‬נמצא דיש בשופר‬ ‫שמחות הנפש הנ"ל – אין מהן מניעה להיות 'נבזה בעיניו‬ ‫מלכות‪ .‬וכבר נתבאר שלשון 'תרועה' האמורה בו – היא לשון‬ ‫נמאס' (תהלים טו‪ ,‬ד)‪ ,‬ולב נשבר‪ ,‬ורוח נמוכה – בשעת השמחה‬ ‫רעותב‪.‬‬ ‫ממש; מאחר כי היותו נבזה בעיניו וכו' – הוא מצד הגוף ונפש‬ ‫יבבה ושמחה‬ ‫הבהמית; והיותו בשמחה – הוא מצד נפש הא'להית‪ ,‬וניצוץ‬ ‫וקשה‪ :‬איך ניתן לקיים שניהם גם יחד‪ :‬יום יבבה‪ ,‬ויום שמחה‬ ‫א'להות המלובש בה להחיותה כנ"ל (פל"א)‪.‬‬ ‫בחדא מחתא? תרועה המביעה גם יבבה‪ ,‬וגם תרועת מלך‬ ‫'וכהאי גוונא איתא בזוהר (אחרי עה‪' :).‬בכייה תקיעא בליבאי‪,‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ומלך המשיח?‬ ‫מסיטרא דא; וחדווה תקיעא בליבאי‪ ,‬מסיטרא דא''‪.‬‬ ‫תרועה‬ ‫כלומר‪ :‬תיתכן בלב בכייה וחדווה זו לצד זו; בכייה מצד אחד‬ ‫הדבר קשה ביותר‪ ,‬לפי מה שהגדיר הרש"ר הירש (במדבר כג‬ ‫של הלב‪ .‬וחדווה מצד השני של הלב‪ .‬אולם לא מובן‪ :‬איך ניתן‬ ‫שם)‪'' :‬תרועה'‪ :‬קול הצליל המזעזע – הוא גם הֲלוֹך הנפש‬ ‫לקיים שניהם בפועל?‬ ‫המזועזעת‪ ,‬שנתעוררה בחיל ורעדה‪ .‬שהרי צליל התרועה‬ ‫תשובה אהבה להתענג על ה'‬ ‫מבטא את המיית הנפש‪ ,‬והוא המעורר אותה‪ .‬כך‪' :‬וירא פניו‬ ‫ראיתי מה שביאר היתכנות זו הבני יששכר‪ ,‬בספר אגרא‬ ‫בתרועה' (איוב לג‪ ,‬כו); 'ואזבחה באהלו זבחי תרועה' (תהלים כז‪,‬‬ ‫דכלה (מדרשים ותרגומים ביאורי מדרש רבה לפרשת בראשית פ' ב)‪:‬‬ ‫ו)‪ .‬וזו משמעות 'תרועה' זו כשהיא אמורה ביחס אל ה'‪ :‬זו היא‬ ‫''בזכות התשובה שנמשלה כמים' (ב"ר שם סי' ד)‪ .‬כבר נודע‪ ,‬כי‬ ‫הכניעה הגמורה של הנפש‪ ,‬המקלסת את ה' ומשתעבדת לו‪.‬‬ ‫כל התענוגים – באים מיסוד המים‪ :‬כי המים מצמיחים כל מיני‬ ‫ומידה זו‪ ,‬מצויה באדם שהרעיון של גדולת ה' כבש את ליבו'‪.‬‬ ‫אלא יש תרועת שמחה! אך יש לחלק לפי חקירת מו"ר הנזכרת‪ :‬כי‬ ‫ב נראה רמז לזה בתיבת 'לכם'‪ ,‬שהיא אותיות 'מלך'; רמז לתרועת‬ ‫באם התקיעה באה מכח התרועה‪ ,‬ומצוה אחת הן – הרי בתרועה‬ ‫מלך שהוא הקדוש ברוך הוא‪[ .‬וכן גם רמז לתרועת מלך המשיח]‪.‬‬ ‫עצמה יש חלק של שמחה [שהוא חלק התקיעה]; אך אם נאמר‬ ‫ג א"ה‪ .‬העירו בני החבורה שליט"א‪ :‬לכאורה מדברי רש"י הנזכרים‪,‬‬ ‫שכל אחת בפני עצמה – הרי התרועה אינה אלא יבבה‪.‬‬ ‫בפירוש 'תרועת מלך' מבואר דתרועה אינה פחד ויבבה בדווקא‪,‬‬ ‫ברוך הוא – כי אז מגיע לשמחה על חסד התשובה!‬ ‫תענוג‪ .‬וזה שאמר‪ ,‬כשיעשו תשובה מאהבה‪ ,‬להתענג על ה';‬ ‫זהו שאמרו 'תשובה שנמשלה כמים' דייקא – ואז יתהפכו‬ ‫שמחה בייסורי הגוף‬ ‫הזדונות לזכיות (יומא פו‪ .):‬וזה ידקדק 'מרחפת' (בראשית א‪ ,‬ב)‪:‬‬ ‫עוד להתניא (איגרת התשובה פי"ב)‪' :‬וטעם השמחה בייסורי‬ ‫מחמת התשוקה הנכבדת‪ ,‬כנפי הריאה מרחפין על הלב‪.‬‬ ‫הגוף‪ ,‬לפי שהיא טובה גדולה ועצומה לנפש החוטאת‪:‬‬ ‫''ברית כרותה למים‪ ,‬שאפילו בשעת שרב רוחו שייפא' (ב"ר‬ ‫למרקה בעולם הזה‪ ,‬ולהצילה מהמירוק בגיהנם‪[ .‬בפרט‬ ‫שם)‪ .‬יש לפרש על פי הנ"ל‪ ,‬ובהקדים מה שהקשו בזוהר‬ ‫בדורותינו אלה‪ ,‬שאין ביכולת להתענות כפי מספר כל‬ ‫הקדוש (ויקרא ח‪ :).‬הרי כל המצוות – צריך לקיימם בשמחה‬ ‫הצומות שבתיקוני תשובה מהאר"י ז"ל‪ ,‬הצריכות למירוק‬ ‫ובטוב לבב; והנה‪ ,‬תשובה – אחת ממצוות עשה‪ ,‬וצריכה‬ ‫הנפש להצילה ממירוק בגיהנם]‪ .‬וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל‬ ‫להיות בשברון לב וברוח נמוכה; ואיך יצויר בזה שמחה‬ ‫בהקדמה לפירוש איוב‪ :‬שאפילו ייסורים של איוב ע' שנה –‬ ‫ותענוג?‬ ‫אין להן ערך כלל לייסורי הנפש שעה אחת בגיהנם; כי אש‬ ‫אחת משישים וכו' (ברכות נז‪ .):‬אלא לפי שעולם הזה חסד יבנה‬ ‫'והנה‪ ,‬התירוץ של הזוהר הקדוש – עמוק הוא; ואנחנו‬ ‫(ע"פ תהלים פט‪ ,‬ג)‪ ,‬ובייסורין קלין בעולם הזה ניצול מדינים‬ ‫בעוניינו‪ ,‬נבאר להלביש הדברים כפי מה שקיבלנו‪ :‬כי באמת‬ ‫קשים של עולם הבא‪ .‬כמשלד הילוך והעתקת הצל בארץ‬ ‫המצוה של התשובה – היא להיות בשברות לב על מה שחטא‬ ‫טפח‪ ,‬לפי הילוך גלגל השמש ברקיע אלפיים מילין וכו'; ויתר‬ ‫והעווה‪ ,‬ומנע מעצמו על ידי מעשיו אור א'להי השופע בו‬ ‫על כן לאין קץ הוא בנמשל‪ ,‬בבחינת השתלשלות העולמות‪,‬‬ ‫מחיי חיים אין סוף ברוך הוא וברוך שמו; ויאמר לנפשו‪ :‬נפשי‬ ‫מרום המעלות – עד עולם הזה הגשמי‪ .‬וכנודע ממה שאמרו‬ ‫נפשי! איך עקרתיך מגבהי מרומים‪ ,‬וימשלו בך זרים באר צרה‬ ‫בזוהר הקדוש (נח סד‪ :‬וסה‪ ).‬מעניין עליות עולמות העליונים‪,‬‬ ‫נכריה? הן הקליפות והחיצונים פיתוך ויכלו לך; ועל ידי כך‬ ‫באתערותא דלתתא בהקרבת עוף אחד בן יונה או תור על גבי‬ ‫לא תרא[י] אור התורה ומצוותיו‪ ,‬ויראה ואהבה; וליבך אטום‬ ‫המזבח‪ ,‬או קומץ מנחה‪ .‬וכן הוא בכל המצוות מעשיות‪ ,‬כנודע‬ ‫מהבין שום דבר! ואף כי תתבונ[ני] בגדולת הבורא ברוך הוא‬ ‫מהאריז"ל‪ .‬וזהו שאמרו רז"ל (יומא לט‪ ).‬על פסוק (ויקרא יא‪ ,‬מד)‬ ‫ובשפלותך – לא יוסיף בך אומץ בתורה ועבודה‪ ,‬ואתה שיכור‬ ‫'והתקדישתם והייתם קדושים'‪ :‬אדם מקדש עצמו מעט‬ ‫ביין תאוות העולם‪ ,‬וחושק כל הדברים האסורים אשר שנא‬ ‫מלמטה – מקדשין אותו הרבה מלמעלה וכו'‪[ .‬וכמו שכתבתי‬ ‫ה'! ואי אפשר להעביר מעליך הלבושים הצואים‪ ,‬למנוע ממך‬ ‫לעיל (לקוטי אמרים פמ"ו)‪ ,‬בעניין 'אשר קדשנו במצותיו וכו''‪,‬‬ ‫ההרהורים הנופלים בליבך ובמחשבתך – מחמת שאתה‬ ‫בחינת סובב כל עלמין וכו']‪ .‬וככה ממש הוא בעניין שכר‬ ‫משוקע ומלובש בבגדים הצואים אשר עשית בעוונותיך! זה‪,‬‬ ‫ועונש‪ ,‬כמאמרם ז"ל (אבות ד‪ ,‬ב)‪' :‬שכר מצוה – מצוה וכו''; וכמו‬ ‫וכיוצא בזה‪ ,‬יאמר הבעל תשובה לנפשו העלובה‪ ,‬עד‬ ‫שכתבתי במקום אחר (עי' לקוטי אמרים פל"ט)‪' .‬ודעת לנבון נקל'‬ ‫שישבור ליבו הזונה‪ ,‬ותמאס בעיניו כל תענוגיו‪ .‬והנה‪,‬‬ ‫(משלי יד‪ ,‬ו)‪ ,‬ו'משכיל על דבר ימצא טוב' (שם טז‪ ,‬כ)'‪.‬‬ ‫כשיעמדו לפניו במחשבתו כל העבירות שחלפו עליו מיום‬ ‫היותו‪ ,‬כהרים וגבעות – אזי לא יהיה כסיל ושוטה‪ ,‬בחושבו כי‬ ‫עוד כתב (שם פי"א)‪' :‬ואמנם‪ ,‬להיות בליבו ההכנעה‪ ,‬היא בחינת‬ ‫אין לו חס וחלילה תקנה‪ ,‬ואם כן על ידי זה יתמכר לעשות‬ ‫תשובה תתאה כנ"ל; וגם השמחה בה'‪ ,‬שתיהן ביחד – כבר‬ ‫הרע חס וחלילה‪ ,‬וזה הוא גם כן מעצת היצר; רק תיכף ומיד‬ ‫מילתא אמורה בלקוטי אמרים סוף פרק לד‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫יתבונן בגודל חסדו וטובו יתברך‪ ,‬אשר בחר בנו מכל העמים‪,‬‬ ‫בזוהר הקדוש‪' ,‬חדווה תקיעא בליבאי מסיטרא דא וכו''‪.‬‬ ‫והבטיחנו לקבלנו בתשובה שלימה לפניו בדכדוכה של נפש‪.‬‬ ‫ובצירוף עוד האמונה והביטחון‪ ,‬להיות 'נכון ליבו בטוח בה''‬ ‫והנה מי שנתחייב ראשו למלך‪ ,‬ואחר כך התחנן לפניו ומחל‬ ‫(תהלים קיב‪ ,‬ז)‪' ,‬כי חפץ חסד הוא' (מיכה ז‪ ,‬יח)‪ ,‬וחנון ורחום ורב‬ ‫לו‪ ,‬ובחר בו להיות מאנשי סגולתו – ישמח ויגל מאוד‪ ,‬ויתאמץ‬ ‫לסלוח תיכף ומיד שמבקש מחילה וסליחה מאיתו יתברך;‬ ‫בעבודת המלך באהבה עזה‪ .‬ככה הבעל תשובה יאמר‪ :‬אבל‬ ‫['כרוב רחמיך מחה פשעיי' (תהלים נא‪ ,‬ג); כבסני טהרני (ע"פ שם‪,‬‬ ‫בטוח אני בחסדך ובגודל טובך; כי על התשובה – מראש‬ ‫ד)‪' ,‬וכל עוונותי מחה' (שם‪ ,‬יא) וכו'] בלי שום ספק וספק‬ ‫הבטחתנו; ולתשובה עינינו מייחלות לך‪ .‬על כן‪ ,‬הנה הימים‬ ‫ספיקא בעולם‪ .‬וכמו שאנו מברכין בכל תפלת י"ח‪ :‬תיכף‬ ‫הראשונים – יפלו; ומהיום – יהיה בטוח שתקובל עבודתו‬ ‫שמבקשים 'סלח לנו כו'' – 'ברוך אתה ה'‪ ,‬חנון המרבה‬ ‫ותורתו‪ .‬ותיכף יחזיק בתורה ועבודה‪ ,‬מגודל השמחה; וליבו‬ ‫לסלוח'; והרי ספק ברכות להקל (סוכה מז‪ ,).‬משום חשש ברכה‬ ‫יהיה בטוח שה' יתברך קיבל תשובתו‪.‬‬ ‫לבטלה! אלא‪ :‬אין כאן שום ספק כלל‪ :‬מאחר שביקשנו 'סלח‬ ‫לנו‪ ,‬מחל לנו'! ואילו לא היינו חוזרים וחוטאים – היינו נגאלין‬ ‫'וזה אומרם בזוהר 'בכייה תקיעא בליבאי מסיטרא דא‪ ,‬וחדוה‬ ‫מיד; כמו שאנו מברכין‪' :‬ברוך אתה ה'‪ ,‬גואל ישראל'‪ .‬והרי‬ ‫מסיטרא דא'‪ .‬וזה אומרם כאן‪' :‬ברית כרותה למים' – הוא‬ ‫אפילו במידת בשר ודם כן‪ ,‬שצריך האדם למחול תיכף ומיד‬ ‫התענוג על ה' ותורתו; 'אפילו בשעת שרב' – היינו‪ :‬בעת‬ ‫שמבקשים ממנו מחילה‪ ,‬ולא יהא אכזרי מלמחול; ואפילו‬ ‫חימום‪ ,‬שמחמם ליבו להיות נשבר ונדכה‪ ,‬מגודל העוונות‬ ‫בקוטע יד חבירו‪ ,‬כדאיתא בגמרא בסוף פרק ח דבבא קמא‬ ‫שעברו עליו – אף על פי כן 'רוחו שייפא'; רצו לומר‪ :‬אף על‬ ‫(צב‪ ;).‬ואם ביקש ממנו ג' פעמים ולא מחל לו – שוב אין צריך‬ ‫פי כן הוא שש ושמח בעבודה! והבן‪ ,‬כי דבר עמוק הוא'‪.‬‬ ‫לבקש ממנו (יומא פז‪ ;.‬שו"ע סי' תרו סע' א); והגבעונים‪ ,‬שביקש‬ ‫נראה‪ ,‬שכוונתו להסביר‪ ,‬שכשמגיע האדם להכיר חסרונו‬ ‫דוד המלך עליו השלום מהם מחילה בעד שאול שהמית את‬ ‫האמיתי‪ ,‬ומתוך כך לבכייה אמיתית על עוונותיו כלפי הקדוש‬ ‫ד א"ה‪ .‬ראה כיוצא בזה בחובות הלבבות (ש"ח חשבון הנפש פ"ה)‪.‬‬ ‫שהוא רחמים]‪ ,‬ומתמלא עליהם רחמים‪ ,‬ומרחם עליהם‪,‬‬ ‫הגבעונים‪ ,‬ולא רצו למחול – גזר דוד עליהם שלא יבאו בקהל‬ ‫והופך עליהם מידת הדין לרחמים‪ .‬אימתי? 'בחודש השביעי''‪.‬‬ ‫ה' שהם רחמנים וכו'‪ ,‬כדאיתא בפרק ח דיבמות (עט‪ ;).‬ובמידת‬ ‫הקדוש ברוך הוא – על אחת כמה וכמה לאין קץ!‬ ‫עוד שם (סי' ד)‪' :‬אמר רבי יאשיה‪ :‬כתיב‪' :‬אשרי העם יודעי‬ ‫תרועה'; וכי אין אומות העולם יודעים להריע? כמה קרנות‬ ‫'ומה שמשבחים ומברכים את ה' 'חנון המרבה לסלוח'‪,‬‬ ‫יש להן! כמה בוקינוס יש להם! כמה סלפירגסי יש להם!‬ ‫'המרבה' דייקא‪ :‬וכמו שאמר בעזראה 'ורב לסלוח'; דהיינו‪:‬‬ ‫ואמרת‪' :‬אשרי העם יודעי תרועה'? אלא‪ :‬שהן מכירין לפתות‬ ‫שבמידת בשר ודם‪ ,‬אם יחטא איש לאיש‪ ,‬וביקש ממנו‬ ‫את בוראן בתרועה‪ ,‬והוא עומד מכיסא הדין לכיסא רחמים‪,‬‬ ‫מחילה‪ ,‬ומחל לו‪ ,‬ואחר כך חזר לסורו – קשה מאוד שימחול‬ ‫ומתמלא עליהם רחמים‪ ,‬והופך להם מידת הדין למידת‬ ‫לו שנית‪ ,‬ומכל שכן בשלישית ורביעית; אבל במידת הקדוש‬ ‫רחמים‪ .‬אימתי? 'בחודש השביעי'‪.‬‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬אין הפרש בין פעם א' לאלף פעמים! כי המחילה‬ ‫היא ממידת הרחמים‪ ,‬ומידותיו הקדושות אינן בבחינת גבול‬ ‫וכן הוא בפסיקתא דרב כהנא (פיס' כג ר"ה אות ג)‪.‬‬ ‫ותכלית‪ ,‬אלא בבחינת אין סוף‪ ,‬כמו שכתוב (איכה ג‪ ,‬כב)‪' :‬כי לא‬ ‫אשרי העם יודעי תרועה‬ ‫כלו רחמיו'; ולגבי בחינת אין סוף – אין הפרש כלל בין מספר‬ ‫וכן מבואר בזוהר (בהעלותך קמט‪' :):‬בשעתא דדינא תלי על‬ ‫קטן לגדול‪ ,‬דכולא קמיה כלא ממש חשיב‪ ,‬ומשווה קטן וגדול‬ ‫עלמא‪ ,‬ודינין שריין‪ ,‬וקודשא בריך הוא יתיב על כורסייא‬ ‫וכו'‪ .‬ולכן 'מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה' (נוסח ברכת קדושת‬ ‫דדינא‪ ,‬למידן עלמא בההוא כורסייא‪ ,‬כמה רשימין אתרשימו‬ ‫היום ביום הכיפורים)‪ .‬וכל החטאים שמתוודים ב'על חטא' מדי‬ ‫ביה! כמה פיתקין גניזין בגוויה‪ ,‬בגו אחמתא דמלכא! כולהו‬ ‫שנה‪ ,‬אף שחזר ועבר עליהם – חוזר ומתוודה עליהם ביום‬ ‫ספרים דפתיחו – תמן אתגניזו‪ .‬ובגין כך – לא איתנשי מילה‬ ‫הכיפורים בשנה הבאה‪ ,‬וכן לעולם‪ .‬ו'בכל שנה ושנה'‪ ,‬לאו‬ ‫מן מלכא‪.‬‬ ‫דווקא; אלא כמו כן בכל יום ויום‪ ,‬ג' פעמים מברכים‪' :‬ברוך‬ ‫אתה ה'‪ ,‬חנון המרבה לסלוח'‪ .‬וכמאמרם ז"ל (ברכות כו‪ :):‬תפילה‬ ‫'והאי כורסייא‪ ,‬לא איתקן ולא שריא – אלא 'בחודש השביעי'‪,‬‬ ‫– כנגד תמידין תיקנוה‪ ,‬ותמיד של שחר היה מכפר על‬ ‫דאיהו יומא דדינא‪ ,‬יומא דכל בני עלמא אתפקדון ביה; כולהו‬ ‫עבירות הלילה‪ ,‬ותמיד של בין הערביים על של יום (במדב"ר פ'‬ ‫עברין קמי ההוא כורסייא‪ .‬ועל דא – 'ותנח התיבה בחדש‬ ‫כא סי' כא)‪ ,‬וכן מדי יום ביום לעולם‪ .‬אלא שיום הכיפורים –‬ ‫השביעי' (בראשית ח‪ ,‬ד); בחודש השביעי ודאי‪ :‬דאיהו דינא‬ ‫מכפר על עבירות חמורות; והתמיד‪ ,‬שהוא קרבן – עולה‬ ‫דעלמא‪' .‬על הרי אררט' – [לשון 'ארור' (פי' הסולם)] אילין‬ ‫מכפר על מצוות עשה בלבד‪ .‬וכן התפילה בזמן הזה‪ ,‬עם‬ ‫מאריהון דדינין‪ ,‬מאריהון דיבבא ויללא‪ ,‬וכולהו שליחין‬ ‫התשובה (יומא פה‪ .):‬כנ"ל'‪.‬‬ ‫בההוא יומא קמי קודשא בריך הוא‪ .‬וכמה מארי תריסין‬ ‫איתערו בהאי יומא‪ ,‬וכולהו קיימי תחות ההוא כורסייא בדינא‬ ‫'תרועת מלך' הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ו'תרועת מלך' המשיח‬ ‫דעלמא‪.‬‬ ‫אולם עדיין קשה‪ :‬למרות שניתן לשמוח; אבל איך בתרועת‬ ‫'וישראל מצלאן צלותא בההוא יומא‪ ,‬ובעאן ומתחננן קמיה‪,‬‬ ‫יבבה ניתן לחוש תרועת מלך‪ ,‬הקדוש ברוך הוא‪ ,‬וגם תרועת‬ ‫ותקעין בשופר; וקודשא בריך הוא חייס עלייהו‪ ,‬ומהפך דינא‬ ‫מלך המשיח?‬ ‫לרחמי‪ .‬וכל עילאי ותתאי פתחי ואמרי‪' :‬אשרי העם יודעי‬ ‫עוד צריך ביאור‪ :‬בראש השנה (טז‪ ).‬אמרו‪' :‬אמר רבי יצחק‪ :‬וכו'‪.‬‬ ‫תרועה'‪ .‬ועל דא בעינא בההוא יומא‪ ,‬דההוא דתקע – דידע‬ ‫למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין‪ ,‬ותוקעין ומריעין כשהן‬ ‫עיקרא דמילה‪ ,‬ויכוון ביה בתרועה‪ ,‬ויעביד מילה בחכמתא‪.‬‬ ‫עומדין? כדי לערבב השטן‪.‬‬ ‫ועל דא כתיב‪' :‬אשרי העם יודעי תרועה'‪ ,‬ולא כתיב 'תוקעי‬ ‫'ואמר רבי יצחק‪ :‬כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה –‬ ‫תרועה'; והא איתמר'‪.‬‬ ‫מריעין לה בסופה‪ .‬מאי טעמא? דלא איערבב שטן'‪.‬‬ ‫בחסד דאברהם ואמת דיעקב מתעוררת מידת הרחמים‬ ‫צריך להבין‪ :‬מדוע מתערבב השטן? אדרבה‪ :‬כששומע יבבת‬ ‫ובמנורת המאור (אלנקאוה פ"ב תפילה הלכות ר"ה עמ' ‪ )370‬כתב‬ ‫ישראל על עוונותיהם – הרי מתאים לו להשטין יותר‪ ,‬להזכיר‬ ‫[ודבריו מיוסדים על הזוהר (אמור צט‪-.‬ק‪' :]).‬והתקיעה היא‬ ‫עוונותיהם כפי שהודו בהם‪ ,‬ולא להתבלבל!‬ ‫העברת קול פשוט‪ ,‬כמו שאמרתי‪ .‬אותו הקול‪ ,‬יוצא ועובר‬ ‫בתרועת השופר ה' עומד מכיסא דין ויושב על כיסא רחמים‬ ‫ובוקע רקיעים‪ ,‬עד שמגיע אצל אברהם אבינו עליו השלום‪.‬‬ ‫ורמז לדבר (בראשית יב‪ ,‬ו)‪' :‬ויעבור אברם בארץ'; פירוש‪:‬‬ ‫הנראה לפרש עניין התרועה‪ ,‬שהיא גם יבבה וגם שמחה‪ ,‬לפי‬ ‫שבהעברת קול של שופר – אברהם מתעורר ממקומו ועובר‬ ‫המבואר בויקרא רבה (פ' כט סי' ג)‪' :‬יהודה ברבי נחמן פתח‬ ‫בארץ‪ .‬ומיד אברהם מתעורר‪ ,‬ומבקש רחמים על בניו‪.‬‬ ‫(תהלים מז‪ ,‬ו)‪' :‬עלה א'להים בתרועה‪ ,‬ה' בקול שופר'‪ .‬בשעה‬ ‫והקדוש ברוך הוא מטה כלפי חסד בזכות אברהם; לפי‬ ‫שהקדוש ברוך הוא יושב ועולה על כיסא דין – בדין הוא‬ ‫שמידת אברהם – היא מידת חסד; כמה דאת אמר (מיכה ז‪ ,‬כ)‪:‬‬ ‫עולה; מאי טעם? 'עלה א'להים בתרועה' [בשם 'א'להים' –‬ ‫'תיתן אמת ליעקב‪ ,‬חסד לאברהם'‪ .‬וכשהקדוש ברוך הוא‬ ‫שהוא דין]‪ .‬ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן‪ ,‬ותוקעין‬ ‫רוצה להביא רוגז על ישראל – זוכר להם זכותו של אברהם‪,‬‬ ‫לפני הקדוש ברוך הוא – עומד מכיסא הדין‪ ,‬ויושב בכיסא‬ ‫ומרחם עליהם; הדא הוא דכתיב (חבקוק ג‪ ,‬ב)‪' :‬ברוגז רחם‬ ‫רחמים; דכתיב (סיפא דקרא)‪' :‬ה' בקול שופר' [בשם 'הוי'ה' –‬ ‫פירושים על התניא‪.‬‬ ‫ה א"ה‪ .‬לא מצאתי‪ .‬וכבר העיר מזה הרבי מליובאוויטש בליקוטי‬ ‫להנאתכם ולטובתכם; כמו שאמרו בזוהר (וישב קצ‪ :).‬יהיב‬ ‫תזכור'; 'רחם' – בגימטריא אברהם; רצה לומר‪' :‬ברוגז –‬ ‫עיטא למיתקע בשופר‪ .‬היא עצה נפלאה‪ ,‬אפילו על פי‬ ‫אברהם תזכור'ו‪ ,‬כמו שכתבתי למעלה‪.‬‬ ‫פשוטו‪ ,‬להתעוררות הרחמים על ישראל ביום המשפט‬ ‫'קול שני‪ ,‬והוא שברים‪ ,‬והוא כאדם שמסלד בכאבו‪ .‬ונקראים‬ ‫לא'להי איום‪ ,‬הוא יום הרת עולם'‪.‬‬ ‫שברים‪ ,‬לפי שמשברים מידת הדין‪ .‬ועולות למעלה בקולות‬ ‫ולהמבואר – מובן שפיר‪ :‬כי בעשותנו יום תרועה דיבבות – אז‬ ‫שבורים זה אחר זה‪ ,‬עד שמגיעין גבי יצחק אבינו עליו‬ ‫יתהפך היום ו'יהיה לכם'!‬ ‫השלום‪ .‬ומיד יצחק מתעורר ממקומו‪ ,‬ומשתטח לפני הקדוש‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬ואומר לפניו‪ :‬ריבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך‪,‬‬ ‫השתא נבין מה שאנו אומרים אחרי תקיעת שופר (תהלים פט‪,‬‬ ‫שבעצם היום הזה נעקדתי לפניך על המזבח‪ ,‬לעשות רצונך‬ ‫טז‪-‬יט)‪' :‬אשרי העם יודעי תרועה‪ ,‬ה' באור פניך יהלכון; בשמך‬ ‫יגילון כל היום‪ ,‬ובצדקתך ירומו‪ .‬כי תפארת עוזמו אתה‪,‬‬ ‫וכבשתי מידותיי לפניך; כך יכבשו רחמיך את כעסך‪ ,‬ויגולו‬ ‫רחמיך על מידותיך‪ ,‬ותתנהג עימהם במידת רחמים‪ ,‬ותיכנס‬ ‫וברצונך תרום קרננו‪ .‬כי לה' מגיננו ולקדוש ישראל מלכנו'‪.‬‬ ‫להם לפנים משורת הדין‪.‬‬ ‫ובאותו מזמור ממשיך לשבח (כ‪-‬לח)‪' :‬אז דיברת בחזון‬ ‫'לפיכך צריך התוקע לכוון את ליבו ודעתו לסוד השופר‪.‬‬ ‫לחסידיך‪ ,‬ותאמר‪ :‬שיוויתי עזר על גיבור; הרימותי בחור מעם‪.‬‬ ‫ויתקע בכוונה‪ ,‬כדי לשבר תוקף הדין הקשה‪.‬‬ ‫מצאתי דוד עבדי‪ ,‬בשמן קדשי משחתיו‪ .‬אשר ידי תיכון עימו‪,‬‬ ‫אף זרועי תאמצנו‪ .‬וכו'‪ .‬אחת נשבעתי בקודשי‪ :‬אם לדוד‬ ‫'ומי שזכה לדעת סוד השופר‪ ,‬ויתקע בכוונה הראויה‪ ,‬עליו‬ ‫אכזב‪ .‬דרעו לעולם יהיה‪ ,‬וכיסאו כשמש נגדי‪ .‬כירח יכון עולם‪,‬‬ ‫הכתוב אומר‪' :‬אשרי העם יודעי תרועה‪ ,‬ה' באור פניך יהלכון'‪,‬‬ ‫ועד בשחק נאמן סלה'‪.‬‬ ‫תרועה ודאי‪.‬‬ ‫כי אכן‪ ,‬מידת הרחמים המתבטאת בגאולה – מתעוררת‬ ‫'קול שלישי – היא תרועה‪ .‬הקול יוצא ובוקע כל הרקיעים‪,‬‬ ‫ביבבות השופר!‬ ‫עד שמגיע גבי יעקב אבינו עליו השלום‪ .‬ואז הרחמים‬ ‫מתעוררים‪ ,‬ויעקב אבינו עליו השלום משתף מידת אמת –‬ ‫יום תרועה מקרא קודש זכר ליציאת מצרים‬ ‫שהיא מידתו; עם מידת חסד – שהיא מידת אברהם‪ ,‬כמה‬ ‫כעין מה שכתבתי‪ ,‬שכוונת התורה ב'יום תרועה' אינה רק‬ ‫דאת אמר‪' :‬תיתן אמת ליעקב‪ ,‬חסד לאברהם'; ומבקשים‬ ‫ליבבה אלא גם למשמעויות נוספות – מצאתי שכיוונתי למה‬ ‫שניהם רחמים על ישראל‪ .‬ואז הקדוש ברוך הוא מתמלא‬ ‫שכתב בספר משנה שכיר (מועדים ר"ה‪' ,‬יציאת מצרים ותקיעת‬ ‫רחמים‪ ,‬ועושה עימהם חסד ואמת‪ :‬חסד – בזכות אברהם;‬ ‫שופר')‪'' :‬יום תרועה מקרא קודש‪ ,‬זכר ליציאת מצרים' (תפילת‬ ‫אמת – בזכות יעקב‪ .‬ותרועה זו – היא כדי להזכיר זכותו של‬ ‫ר"ה)‪ .‬יציאת מצרים מאי בעי הכא? איזה שייכות יש לתקיעת‬ ‫יעקב לפני הקדוש ברוך הוא; שנאמר‪' :‬לא הביט אוון ביעקב‪,‬‬ ‫שופר ליציאת מצרים? ונראה לי‪ ,‬עם מה שאמרתי בשנה‬ ‫ולא ראה עמל בישראל; ה' א'להיו עימו‪ ,‬ותרועת מלך בו'‪.‬‬ ‫שעברה (מאמר 'יום תרועה')‪ ,‬בטעם שקרא הכתוב את ראש‬ ‫ומיד באים אברהם ויעקב אצל יצחק – שהוא מידת הדין –‬ ‫השנה בשם 'יום תרועה יהיה לכם'; למה לא כתיב 'יום תקיעה‬ ‫ואוחזין בו אברהם בימינו‪ ,‬במידת חסד; ויעקב בשמאלו‪,‬‬ ‫יהיה לכם'? וכבר ראיתי לרבינו [מצאנז] ב'דברי חיים' שעמד‬ ‫במידת אמת; ומיד מידת הדין תהיה כבושה בידם‪ ,‬ולא יהיה‬ ‫על זה‪.‬‬ ‫רשות לשטן לקטרג על ישראל'‪.‬‬ ‫'ואמרתי‪ :‬דהנה יש לתיבת 'תרועה' שתי הבנות‪ :‬א – מלשון‬ ‫תרועה תתאה ותרועה עילאה‬ ‫אחים ורעים‪ ,‬שהוא לשון רעות; וכמו‪' :‬ותרועת מלך בו'‪ .‬והשני‬ ‫לפי זה נראה לומר דעניין 'יום תרועה יהיה לכם'‪ ,‬הוא גם יום‬ ‫– מלשון 'תרועם בשבט ברזל' (תהלים ב‪ ,‬ט)‪ ,‬שהוא לשון‬ ‫תרועת יבבת בכייה‪ ,‬וגם יום תרועת יבבת שמחה – 'תרועת‬ ‫שבירה‪ .‬ולרמז בא‪ ,‬שיש לראש השנה על ידי תקיעת שופר‪,‬‬ ‫מלך'‪ .‬התרועה דישראל‪ ,‬הוא היבבת בכייה‪ ,‬שהיא תרועה‬ ‫לפעול שני פעולות‪ :‬א – להתרועע עם הקדוש ברוך הוא יותר‬ ‫תתאה; וכיון שעל ידי תרועה זו נהפכת מידת הדין לרחמים‬ ‫ויותר; להתקשר איתו יתברך בפנימיות יותר‪ ,‬ולהתדבק בו‬ ‫– מתעוררת תרועה עילאה‪ ,‬שהיא תרועת מלך; ותרועת‬ ‫יותר ויותר; להיות איתו כביכול‪ ,‬כתרי רעין דלא מתפרשין‪.‬‬ ‫שופר מלך המשיח‪ ,‬שהיא הגאולה‪.‬‬ ‫והשני – לפעול על שונאי ישראל שבירה‪ ,‬ולבטל אותם‪,‬‬ ‫לפי זה‪ ,‬מובן מדוע מתערבב השטן בקול התרועה‪ :‬לא מצד‬ ‫ולעשות כעפרא בעלמא; וכמו שאנו מתפללין‪' :‬וכל הרשעה‬ ‫תרועת ישראל; אלא מכח תרועת מלך ותרועת המשיח‬ ‫כולה כעשן תכלה'‪ .‬ועל כן קראה התורה 'יום תרועה יהיה‬ ‫מתערבב השטן‪ .‬ובאין תרועה תאה – גם תרועה עילאה‬ ‫לכם'‪ :‬לרמז על שני פעולות הנ"ל‪ .‬כל זאת אמרתי באשתקד‪.‬‬ ‫ליתא‪ ,‬וחלילה מריעין לה בסופה‪.‬‬ ‫'ובשנה זו‪ ,‬למדתי בזוהר הקדוש פרשת פינחס‪ ,‬בעניינא‬ ‫יום תרועה יהיה לכם‬ ‫דראש השנה‪ ,‬מצאתי שברוך ה' כיוונתי בזה שאמרתי שיש‬ ‫מעתה‪ ,‬מבוארת הלשון 'יום תרועה יהיה לכם'; והן דרשו‬ ‫בביאור תיבת 'תרועה' שתי הבנות‪ ,‬מלשון 'תרועת המלך'‬ ‫חז"ל לשונות 'לכם' שבמקרא דהן 'להנאתכם' (עי' ביצה טו‪:‬‬ ‫ומלשון 'תרועם בשבט ברזל'; ושיש לתקיעת שופר שתי‬ ‫ועוד); ומה שייך כאן לומר 'יום תרועה יהיה לכם – להנאתכם'?‬ ‫פעולות הנ"ל – מצאתי הכל בזוהר הקדוש שם (פנחס רלא‪ :):‬וזו‬ ‫לשונו‪' :‬אשרי העם יודעי תרועה וגו''; לא כתיב‪' :‬שומעי'‪ ,‬או‬ ‫מצאתי כן בבני יששכר (מאמרי חודש תשרי מאמר ג ‪ -‬יום תרועה‬ ‫'תוקעי תרועה'‪ ,‬אלא 'יודעי תרועה'‪ .‬כגון חכימין [דדיירין]‬ ‫דרוש ה)‪' :‬והנה נאמר בתורה 'יום תרועה יהיה לכם'‪ ,‬רצה לומר‪:‬‬ ‫ו א"ה‪ .‬עיין ספר הבהיר (פיס' עז)‪.‬‬ ‫זכרון תרועה‬ ‫באווירא דארעא קדישא‪ ,‬אינון ידעי תרועה‪ ,‬רזא דתרועה;‬ ‫כמה דכתיב‪' :‬תרועם בשבט ברזל'‪ .‬מאן עמא כישראל‪ ,‬דידעין‬ ‫בראש השנה (כט‪' :):‬אמר רבי לוי בר לחמא‪ ,‬אמר רבי חמא בר‬ ‫רזין עלאין דמאריהון‪ ,‬למיעל קמיה‪ ,‬ולאיתקשרא ביה‪ .‬וכל‬ ‫חנינא‪ :‬כתוב אחד אומר‪' :‬שבתון זכרון תרועה'; וכתוב אחד‬ ‫אינון דידעי רזא דתרועה – יתקרבון למיהך באור פניו‬ ‫אומר‪' :‬יום תרועה יהיה לכם'! לא קשיא‪ :‬כאן – ביום טוב שחל‬ ‫דקודשא בריך הוא‪ ,‬ודא אור קדמאה דגניז קודשא בריך הוא‬ ‫להיות בשבת; כאן – ביום טוב שחל להיות בחול'‪.‬‬ ‫לצדיקייא‪ ,‬ועל דא צריך למינדע לה'‪ .‬עד כאן לשונו הקדוש‪.‬‬ ‫לפי זה‪ ,‬צריך לומר שבראש השנה שחל בשבת‪ ,‬יש כח‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫ל'זכרון תרועה'‪ ,‬להיות ככח 'יום תרועה' ממש; להשיג כל‬ ‫'והנה בפסוק (שמות טו‪ ,‬ו) 'ימינך ה' נאדרי בכח‪ ,‬ימינך ה' תרעץ‬ ‫האושר הטמון ב'יודעי תרועה'ח‪.‬‬ ‫אויב'‪ ,‬פירש רש"י‪ :‬דאותה ימין עצמה – תרעץ אויב; מה שאי‬ ‫אפשר לאדם לעשות שתי מלאכות ביד אחת; עיין שם‪ .‬הרי‬ ‫אכן‪ ,‬לא נאמר 'אשרי העם תוקעי תרועה'‪ ,‬או 'שומעי תרועה'‪,‬‬ ‫דביציאת מצרים היתה יד אחת‪ ,‬שעשתה שתי פעולות‬ ‫אלא‪' :‬יודעי תרועה'; שמשמעותו‪ :‬להתאחד עם מהות‬ ‫שונות‪ :‬חסד לישראל‪ ,‬ושבירה לשונאי ישראל; כמו כן פועלת‬ ‫התרועהט‪.‬‬ ‫השופר לשתי פעולות אלו‪ .‬ועל פי זה שפיר נוסח תפילתנו‬ ‫מעתה‪ ,‬כשזוכים לקיים 'זכרון תרועה' כדבעי – הרי שגם בזה‬ ‫הנ"ל‪' :‬יום תרועה כו' זכר ליציאת מצרים'‪ .‬ואתי שפיר בעזרת‬ ‫הקדוש ברוך הוא עובר מכיסא דין לכיסא הרחמים‪ ,‬ועל ידי‬ ‫ה''‪.‬‬ ‫זה נשיג את תרועת מלך ותרועת משיח‪ .‬וכי אז‪ ,‬גם אם השטן‬ ‫ולדברינו – יש ליישב באופן אחר‪ :‬דמאחר ותרועה תתאה‬ ‫לא יתערבב מתרועתינו‪ ,‬שהרי לא תקענו בשבת – הוא‬ ‫מעוררת תרועה עילאה של משיח‪ ,‬הרי שהגאולה מתעוררת‬ ‫י‬ ‫יתערבב מקול תרועת מלך הבא לכיסא הרחמים!‬ ‫בזה‪ .‬לכן אנו אומרים 'זכר ליציאת מצרים'‪ ,‬שזה עניין גאולהז‪.‬‬ ‫מצאתי בריקאנטי (ויקרא כג שם)‪' :‬וזהו 'אשרי העם יודעי תרועה'‪:‬‬ ‫ז א"ה‪ .‬יש להוסיף‪ ,‬דכמו שבתקיעת שופר‪ ,‬יבבת תרועה תתאה‬ ‫מלשון‪' :‬וידע אדם'; רצה לומר‪ :‬לחבר כנסת ישראל בהקדוש ברוך‬ ‫מעוררת את הרחמים ואת תרועה עילאה – כמו כן היה במצרים‪,‬‬ ‫הוא‪ .‬כענין (תהלים לז‪ ,‬ג)‪' :‬שכון ארץ ורעה אמונה'‪ .‬ואם נפרש 'תרועה'‬ ‫וככתוב (שמות ב‪ ,‬כג‪-‬כד)‪' :‬ויהי בימים הרבים ההם‪ ,‬וימת מלך מצרים‪,‬‬ ‫לשון חיבור וריעות – יהיה הכוונה לייחד הכוחות העליונים‪.‬‬ ‫ויאנחו בני ישראל מן העבודה‪ ,‬ויזעקו‪ .‬ותעל שוועתם אל הא'להים‬ ‫'אמנם יש מפרשים לשון 'תרועה'‪ ,‬מלשון‪' :‬תרועם בשבט ברזל';‬ ‫מן העבודה‪ .‬וישמע א'להים את נאקתם; ויזכור א'להים את בריתו‪,‬‬ ‫'רועה התרועעה' (ישעיה כד‪ ,‬יט)‪ ,‬והרמז למידת הדין‪ .‬וכו''‪.‬‬ ‫את אברהם את יצחק ואת יעקב'‪.‬‬ ‫ונראה רמז לדבר‪ :‬כי מספר 'ש'די בישראל' בגימטריה עולה כמספר‬ ‫ח כן כתב הכתב והקבלה (ויקרא כג‪ ,‬כד)‪'' :‬זכרון תרועה' – נזכור לשבר‬ ‫'יום תרועה יהיה לכם' במכוון [‪ .]857‬וזהו 'אשרי העם יודעי תרועה'‪,‬‬ ‫את הלב‪ ,‬ולהכניע את הרוח לפני יוצר כל יתברך‪ ,‬על כל אשר‬ ‫מהו 'יום תרועה יהיה לכם'‪' :‬בשמך יגילון כל היום‪ ,‬ובצדקתך ירומו;‬ ‫הרעונו לעשות לפניו‪ .‬וזהו שתירגם אונקלוס 'זכרון תרועה'‪' :‬דכרון‬ ‫כי תפארת עוזמו אתה'‪ .‬כלומר‪ :‬שבשמך 'שד'י בישראל' יגילון כל‬ ‫יבבא'‪ ,‬כמו‪' :‬ותייבב אם סיסרא'‪[ .‬שופטים ה‪ ,‬כח; עיין שם ברש"י]‪.‬‬ ‫היום‪ ,‬כי בשם 'שד'י בישראל' תפארת עוזמו אתה‪.‬‬ ‫ותרועה משותף במובנו עם השבירה; כמו שכל שרשי שבירה‬ ‫י אכן ניתן לקיים 'זכרון תרועה' גם בקולנו‪ .‬שמעתי מידידי הרב‬ ‫ורציצה‪ ,‬אשר יורו על השבירה המוחשת [כמו (ירמיה כח‪ ,‬יג)‪' :‬מוטות‬ ‫הגאון רבי שלמה דיין שליט"א‪ ,‬רב המרכז הרוחני 'תולדות יצחק'‬ ‫עץ שברת(י)']‪ ,‬ככה יורו על השבירה הרוחנית והמחשבית‪ .‬כמו‪:‬‬ ‫בהר נוף‪ ,‬ששמע מרב מרוקאי זקן‪ ,‬שניגון הקדושה לראש השנה‬ ‫'חרפה שברה ליבי' (תהלים סט‪ ,‬כא); 'ושברתי את גאון עוזכם' (ויקרא‬ ‫הנהוג אצל יהודי מרוקו‪ ,‬הוא כקול השופר‪ :‬תקיעה שברים תרועה‬ ‫כו‪ ,‬יט); 'לב נשבר' (תהלים נא‪ ,‬יט); שעניינם‪ :‬שבירת רוח הפנימית‪,‬‬ ‫תקיעה‪.‬‬ ‫והכנעתה‪ .‬וכו'‪.‬‬ ‫כששימשתי ברבנות בבית הכנסת הגדול 'היכל נתנאל' בחיפה‪ ,‬היה‬ ‫'זהו הנראה לי ביאור 'זכרון תרועה' הנאמר כאן‪ .‬ושורש תרועה –‬ ‫בין המתפללים פייטן שהיה מנגן את הקדושה בימים הנוראים‬ ‫היא 'רוע'‪ ,‬שעניינו השבירה והרציצה; כמו‪' :‬תרועם בשבט ברזל'‪.‬‬ ‫בניגון מיוחד מאוד‪ .‬שמו היה ציון קמחג'י [אחיו של הפייטן משה‬ ‫ולהיות שקול ההברה היוצא בדחיפות רבות ונמהרות זה אחר זה‪,‬‬ ‫אליהו‪ .‬עליהם השלום]‪ .‬התרגשתי מאוד לשמוע אותו‪ .‬אחרי‬ ‫אשר ידומה מהם כאילו ישבר האוויר לחתיכות קטנות – לכן אמרו‬ ‫ששמעתי אותו – 'שכחתי' את הניגון המרוקאי‪ ...‬הייתי מעמיד אותו‬ ‫רבותינו על התרועה‪ ,‬שעניינה האנחה והיללה‪ ,‬גנוחי וילולי‪ .‬הנה‬ ‫לידי‪ ,‬לנגן את הקדושה‪.‬‬ ‫לביאור זה הזכירה התורה במילת 'זכרון תרועה'‪ ,‬החיוב ביום זה‬ ‫באחד הימים התגלעה מחלוקת בין המתפללים‪ ,‬וכשהגענו בראש‬ ‫להכנעת היצר‪ ,‬והמחשבה על רוע המעללים‪ .‬והיא התשובה‪ ,‬וכפי‬ ‫השנה לקדושה‪ ,‬הוא סירב לנגן‪ .‬עצרתי על המקום ולא המשכתי‬ ‫המקובל שהוא ראשון לימי תשובה‪ .‬ולהלן אמרה תורה‪' :‬יום תרועה‬ ‫בתפילה‪ .‬הציבור ראה שכך‪ ,‬והחלו לעודד אותו; עד שבאו אליו כל‬ ‫יהיה לכם' – והוא על מצות תקיעת שופר; וכאן אמר‪' :‬זכרון תרועה'‬ ‫הקהל‪ ,‬והעלוהו אל הבימה‪ ,‬והתרצה לשורר את הקדושה‪ .‬ניגון‬ ‫– והיא מצות הכנעת הלב אל התשובה‪ .‬ועל כוונה זו אמר המשורר‪:‬‬ ‫הקדושה הביא שלום‪.‬‬ ‫'אשרי העם יודעי תרועה'; רצה לומר‪ :‬המשימים לב לשבר יצרם‪,‬‬ ‫אחר זמן‪ ,‬נתתי ליבי שניגון הקדושה הזה – כניגון המרוקאי – מיוסד‬ ‫ולהכניע אל התשובה‪ .‬וכן אמרו רז"ל‪' :‬אמר רבי יאשיה‪ :‬כמה‬ ‫גם הוא כתקיעת תשר"ת‪ :‬חלקו הראשון קול פשוט‪ ,‬השני שבור‪,‬‬ ‫בוקינוס יש להם! ואמרת 'אשרי העם יודעי תרועה'? אלא‪ :‬שהם‬ ‫השלישי נרעד כתרועה‪ ,‬ושוב חוזר לנגון פשוט‪.‬‬ ‫מכירים לפתות את בוראם בתרועה וכו''; רצה לומר‪ :‬בהכנעת‬ ‫מאז ועד היום‪ ,‬איני מוותר על הניגון הזה‪ .‬שמע אותי פעם החזן רבי‬ ‫ושברון לב בתשובה‪ .‬ובמכילתא דרבי שמעון בר יוחאי [זוהר (פינחס‬ ‫אליהו אוזן שליט"א‪ ,‬והתפעל מהניגון‪ ,‬שלא היה מוכר לו‪ .‬מקור‬ ‫הנ"ל)]‪'' :‬אשרי העם יודעי תרועה'; לא כתיב‪' :‬שומעי תרועה'‪ ,‬או‪:‬‬ ‫הניגון – מדמשק‪[ .‬ראה זה פלא‪ :‬כי את הניגון הידוע של ה'כתר'‬ ‫'תוקעי תרועה'; אלא‪' :‬יודעי תרועה'‪ :‬בגין חכימין וכו'‪ ,‬אינון 'יודעי‬ ‫למוסף הימים הנוראים‪ ,‬הביא אחיו משה אליהו הנ"ל]‪.‬‬ ‫תרועה'‪ ,‬רזא דתרועה; כמה דכתיב‪' :‬תרועם בשבט ברזל''‪ .‬עד כאן'‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬כמה יאה לעשות כן בקדושה‪ ,‬ניגון המביע קדושת מלך‬ ‫ט וכשם שביארנו (מאמר 'יום תרועה יודעי תרועה' לראש השנה) ש'יודעי‬ ‫ותרועת מלך!‬ ‫תרועה' הוא מלשון 'וידע אדם את אשתו'‪ ,‬שמשמעותו חיבור‪ .‬וכן‬ ‫מקץ שלוש שנים לגיליונותינו‪ ,‬הננו מתעתדים ברצות ה' יתברך ‪ ,‬לכנס את שיחות מו"ר שליט"א היוצאות לאור במסגרת זו‪ ,‬לכרכן בבת‬ ‫אחת‪ ,‬ולהוציאן לאור עולם בספר; וכמו כן‪ ,‬גם את מאמריו בענייני משפחה וחינוך ילדים 'מעשה‪ ,‬בית ודין'‪ ,‬תורה מפוארה בכלי מפואר‪.‬‬ ‫לתרומות‪ ,‬הנצחות וכדומה‪ ,‬להצטרפות לתפוצת המייל‪ ,‬ולכל ענייני הגיליון‪ ,‬ניתן לפנות לכתובת ‪colelyabiaomer@gmail.com‬‬