שער המלך · Shar Hamelech — ראש השנה (2026-09-07)

בטעמי רב סעדיה גאון 'ובחודש השביעי באחד
(הביאו כתב התקיעות לחודש ,מקרא קודש יהיה
האבודרהם בסדר תפילת ר"ה): לכם; כל מלאכת עבודה לא
'העניין הראשון :מפני שהיום תעשו .יום תרועה יהיה לכם'
היתה תחילת הבריאה ,שבו (במדבר כט ,א).
ברא הקדוש ברוך הוא את 'וידבר ה' אל משה לאמר :דבר
העולם ,ומלך עליו .וכן עושין אל בני ישראל לאמר :בחודש
המלכים בתחילת מלכותם: השביעי ,באחד לחודש ,יהיה
שתוקעין לפניהם בחצוצרות לכם שבתון; זכרון תרועה
ובקרנות ,להודיע ולהשמיע מקרא קודש' (ויקרא כג ,כג-כד).
בכל מקום התחלת מלכותם.
וכן אנו ממליכין עלינו את יום תרועה
הבורא ליום זה .וכך אמר דוד יש להעיר :מדוע אמר 'יום
(תהלים צח ,ו)' :בחצוצרות וקול תרועה' ולא 'יום תקיעה'? הן
שופר הריעו לפני המלך ה''. גם התקיעות מחובת היום!
וכו'. וכמו כן יש להעיר בתהילים
'ועניין השביעי :כשנשמע (פט ,טז) שאמר' :אשרי העם
תקיעת השופר – נירא ונחרד, יודעי תרועה' ,ולא 'יודעי
ונשבר עצמנו לפני הבורא .כי תקיעה'א.
כך הוא טבע השופר :מרעיד יום יבבה
ומחריד; כמו שנאמר (עמוס ג ,ו):
הנה תרגום יום תרועה הוא
'אם יתקע שופר בעיר ,ועם
בשני מובנים' :יום יבבא' ,כמו
לא יחרדו?''
שאמרו בראש השנה (לג ,):וכן
וזו לשון האברבנאל (ויקרא שם): תרגום אונקלוס ,שעניינו
'והנה בהיות ראש חודש תשרי גניחה ויללה כאדם הבוכה
הוא יום ראש השנה ויום הדין ומיילל.
לכל באי עולם ,להורות המצב
השמיימיי כל אשר יקרה להם כל יום רעות
השנה – לכן ברצות ה' לזכות את פירוש נוסף מצאנו בתרגום הכתוב
ישראל ,הודיע וגלה את אוזנם ,שהיום ההוא (במדבר כג ,כא)' :ותרועת מלך בו' ,שהוא ממש
הוא יום הוראה רבה ,ובריות בו יפקדו לחיים ולמוות; להיפך מעניין יבבה ,אלא מעניין שמחת המלכת מלך.
ויצו אותם לעמוד על נפשם ,להשתדל להינצל ולהימלט אונקלוס תירגם שם' :ושכינת מלכהון ביניהון'.
מהגזירות השמיימיות ההן; וכי אין דרך לזה – אלא שיצאו ובתרגום ירושלמי' :ויבבות מן איקר מלכיהון מגין עליהון'.
לקראת הא'להים ,ולהתחנן לפניו ולדבקה בו; לבקש ממנו ויונתן תירגם' :ויבבות מלכא משיחא מייבבא ביניהון'.
שלא יעזבם להוראות המערכות השמיימיות ,אבל שבסתר
ופירש רש"י' :לשון חיבה ורעות; כמו' :רעה דוד' (ש"ב טו ,לז) –
כנפיו יסתירם ,כיון שהם עם מרעיתו וחבל נחלתו .וזה עניין
אוהב דוד; 'ויתנה למרעהו' (שופטים טו ,ו) .וכן תירגם אונקלוס:
מצות 'יום תרועה' ,שציווה שיתקעו ויריעו בשופר ,וכו'.
ושכינת מלכהון ביניהון'.
'והנה היתה תקיעת השופר תרופה אמיתית בזה משבע
וזו לשון רבינו עובדיה ספורנו' :בנסוע המחנות ,הם תוקעים
בחינות וכו' .הבחינה הב' :לפי שתקיעת שופר מורה על
תרועה בנסוע המשכן; לשמחה ,שיגילו במלכם'.
המלכת מלך ,וכמו שנאמר במשיחת שלמה (מ"א א ,לט):
'ויתקעו בשופר ,ויאמרו [כל העם] :יחי המלך שלמה' .כאילו שתי בחינות תרועה
ביום הזה בתקיעת השופר ,יאמרו :ה' מלכנו ,הוא יושיענו; ושני כוונות אלו ישנן במצות השופר:
[אני זוכר ,שכשאמרתי אז את החקירה לפני מורי ורבי מרן ראש א כבר חקרנו במקום אחר (קובץ מבי מדרשא ו ירושלים תשמ"ב עמ' ,)39אם
הישיבה הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל ,נהנה ואמר' :עכשיו אני התקיעה והתרועה הן שתי מצוות ,ורק 'סדר' אמור בכאן; או
שומע חקירה!' הרגשתי כאילו הוא אומר שעד אז לא דיברתי שמצוה אחת היא :בעינן תרועה ,ולצורכה בעינן תקיעה לפניה
לעניין; כאילו רק עכשיו הייתי ל'עטרת'ניק']... ולאחריה; כמו שיר ארוך שיש בו חלקים שונים .אפשר ,דבזה
כשהרציתי את החקירה לפני מרן מר חמי זיע"א ,מיד הפסיק אותי: נחלקו הראשונים אם יש להפסיק ביניהם או שיש לעשותם
מרן פשט את החקירה הזו! הרי מרן כתב (סי' קתצג סע' ב) שמי שאינו בנשימה אחת (עי' ב"י ושו"ע או"ח סי' תקץ סע' ה).
יודע אלא מקצת הסדר [כגון :תקיעה ולא תרועה] – לא יתקע כלל, ושאלתנו זו ,תלויה בחקירה זו :כי אם נימא דהמצוה בתרועה,
שהתקיעות מעכבות זו את זו .נמצא ,שכולן סדר אחד ,ולא מצוות והתקיעה רק לצורך התרועה – ניחא במה שהכתוב אומר 'יום
נפרדות[ .א"ה .עיין שם בקובץ הנ"ל]. תרועה' גרידא.
ואם כן ,קשה ביותר :איך ניתן בנפש המזועזעת והמייבבת הושיעה המלך! ועניין הממלכה הוא התייחדם להנהגתו
בתרועה ,להשיג גם שמחה? והשגחתו .ועל זה אמרו בגמרא (ר"ה טז ,).שאמר הקדוש ברוך
לימוד תורה ביראה ושמחה הוא לישראל' :אימרו לפניי בראש השנה מלכיות וזכרונות
ושופרות; מלכיות – כדי שתמליכוני עליכם .זכרונות – כדי
ראיתי להגאון רבי שלמה קלוגר (בספר יריעות שלמה המחובר
שיעלה זכרוניכם לפני לטובה; ובמה? בשופר' .ואין זכרונות
לסידור יעב"ץ ,בפיס' 'שמחים בצאתם' בשחרית לשבת) שביאר השבח
ושופרות – אלא שיתפללו לפניו שיצילם מהרעות שיורו
'שמחים בצאתם ששים בבואם ,עושים באימה רצון קוניהם',
המערכות השמיימיות ביכולת ההשגחה העליונה הפרטית
לפי מה שאמרו בשבת (ל' :):כי הא דרבה :מקמי דפתח להו
המולכת עליהם.
לרבנן – אמר מילתא דבדיחותא ,ובדחי רבנן; לסוף – יתיב
באימתא ופתח בשמעתא'[ .וגם היראה היא מקנייני התורה 'והבחינה הג' היא :להתעוררות התשובה והכנעה היצר הרע,
(אבות ו ,ה)] .וגם אחר הלימוד ,בסיום מסכת – עושים יומא טבא כדי שה' ירחם עליהם ,ויצילם מהיזק ההוראות השמיימיות;
לרבנן (שם קיט .):אם כן ,בבואם ובצאתם – ששים ושמחים; אך כאילו היה השופר מתרה ביצר לב האדם ,לומר :שופר שמעת
בעת שעושים רצון קוניהם ,היינו עת הלימוד עצמו – עושים – תרועה מלחמה עליונה עתידה לבוא עלינו! על כן 'פחדו
באימה. בציון חטאים' (ישעיה לג ,יד) .וכמאמר הנביא' :אם יתקע שופר
בעיר ,ועם לא יחרדו?' והיא אם כן ,השופר ,כרוז קורא בחיל:
תקיעה תרועה תקיעה
'לכו ונשובה אל ה'!' (הושע ו ,א) .וכבר שיערו חז"ל גם בטעם
וכתב בנו [רבי אברהם בנימין] (בהקדמת הספר) לבאר לפי זה הזה ,באומרם (ר"ה שם)' :אמר רבי יצחק :למה תוקעים בראש
עניין התקיעה והתרועה :והנה ידוע דתקיעה מורה על השנה כשהם יושבים ,וחוזרים ותוקעים כשהם עומדים? כדי
שמחה; כמו שנאמר' :וביום שמחתכם וגו' ,ותקעתם' .ותרועה לערבב את השטן' .וכבר ידעת :שהוא השטן – הוא יצר הרע
מורה על אימה ופחד; גנחי גנח ,וילולי ילל (ר"ה לג):ג .לכן ,לכל (ב"ב טז.').
תרועה צריך להיות תקיעה מלפניה ,ותקיעה לאחריה'.
וכן מצאתי בספרי (בהעלותך פיס' עז)'' :אני ה' א'להיכם' (במדבר
והיינו :קודם לשמוח במצות ה'; ואחר כך לייבב על העוונות; י ,י) למה נאמר? לפי שהוא אומר' :דבר אל בני ישראל לאמר:
ואחר כך לצאת שוב בתקיעת שמחה. בחודש השביעי באחד לחודש ,יהיה לכם שבתון; זכרון
אולם עוד לא איפרק מחולשא :דלדבריו ,השמחה – בתקיעה תרועה'; אבל מלכות – לא שמענו! תלמוד לומר' :ה' א'להיו
היא אמורה; אך בתרועה עצמה מצאנו את שני המשמעויות: עימו ותרועת מלך בו' – זה שופר ומלכות.
תרועת יבבה ,ותרועת שמחה! ואיך מסתדרים שני הפירושים 'רבי נתן אומר :אינו צריך; שהרי כבר נאמר (במדבר שם):
בראש השנה גם יחד? והלוא הם שני הפכים המנוגדים זה 'ותקעתם בחצוצרות' – הרי שופר; 'והיו לכם לזיכרון' – זה
לזה! זיכרון; 'אני ה' א'להיכם' – זה מלכות'.
נבזה – בנפש הבהמית; ושמחה – מצד הנפש הא'להית מבואר ,דילפינן מלכויות עם זכרונות ושופרות מקרא
נראה ,דאכן יתכן הדבר ,גם יבבה וגם שמחה – לפי מה שכתב ד'תרועת מלך' .ולדעה השנייה ,ילפינן כל זה בקרא דשופר:
בעל התניא בליקוטי אמרים (פל"ד)' :והנה ,בכל פרטי מיני 'והיו לכם לזיכרון'' ,אני ה' א'להיכם' .נמצא דיש בשופר
שמחות הנפש הנ"ל – אין מהן מניעה להיות 'נבזה בעיניו מלכות .וכבר נתבאר שלשון 'תרועה' האמורה בו – היא לשון
נמאס' (תהלים טו ,ד) ,ולב נשבר ,ורוח נמוכה – בשעת השמחה רעותב.
ממש; מאחר כי היותו נבזה בעיניו וכו' – הוא מצד הגוף ונפש יבבה ושמחה
הבהמית; והיותו בשמחה – הוא מצד נפש הא'להית ,וניצוץ
וקשה :איך ניתן לקיים שניהם גם יחד :יום יבבה ,ויום שמחה
א'להות המלובש בה להחיותה כנ"ל (פל"א).
בחדא מחתא? תרועה המביעה גם יבבה ,וגם תרועת מלך
'וכהאי גוונא איתא בזוהר (אחרי עה' :).בכייה תקיעא בליבאי, הקדוש ברוך הוא ,ומלך המשיח?
מסיטרא דא; וחדווה תקיעא בליבאי ,מסיטרא דא''.
תרועה
כלומר :תיתכן בלב בכייה וחדווה זו לצד זו; בכייה מצד אחד
הדבר קשה ביותר ,לפי מה שהגדיר הרש"ר הירש (במדבר כג
של הלב .וחדווה מצד השני של הלב .אולם לא מובן :איך ניתן
שם)'' :תרועה' :קול הצליל המזעזע – הוא גם הֲלוֹך הנפש
לקיים שניהם בפועל?
המזועזעת ,שנתעוררה בחיל ורעדה .שהרי צליל התרועה
תשובה אהבה להתענג על ה' מבטא את המיית הנפש ,והוא המעורר אותה .כך' :וירא פניו
ראיתי מה שביאר היתכנות זו הבני יששכר ,בספר אגרא בתרועה' (איוב לג ,כו); 'ואזבחה באהלו זבחי תרועה' (תהלים כז,
דכלה (מדרשים ותרגומים ביאורי מדרש רבה לפרשת בראשית פ' ב): ו) .וזו משמעות 'תרועה' זו כשהיא אמורה ביחס אל ה' :זו היא
''בזכות התשובה שנמשלה כמים' (ב"ר שם סי' ד) .כבר נודע ,כי הכניעה הגמורה של הנפש ,המקלסת את ה' ומשתעבדת לו.
כל התענוגים – באים מיסוד המים :כי המים מצמיחים כל מיני ומידה זו ,מצויה באדם שהרעיון של גדולת ה' כבש את ליבו'.
אלא יש תרועת שמחה! אך יש לחלק לפי חקירת מו"ר הנזכרת :כי ב נראה רמז לזה בתיבת 'לכם' ,שהיא אותיות 'מלך'; רמז לתרועת
באם התקיעה באה מכח התרועה ,ומצוה אחת הן – הרי בתרועה מלך שהוא הקדוש ברוך הוא[ .וכן גם רמז לתרועת מלך המשיח].
עצמה יש חלק של שמחה [שהוא חלק התקיעה]; אך אם נאמר ג א"ה .העירו בני החבורה שליט"א :לכאורה מדברי רש"י הנזכרים,
שכל אחת בפני עצמה – הרי התרועה אינה אלא יבבה. בפירוש 'תרועת מלך' מבואר דתרועה אינה פחד ויבבה בדווקא,
ברוך הוא – כי אז מגיע לשמחה על חסד התשובה! תענוג .וזה שאמר ,כשיעשו תשובה מאהבה ,להתענג על ה';
זהו שאמרו 'תשובה שנמשלה כמים' דייקא – ואז יתהפכו
שמחה בייסורי הגוף
הזדונות לזכיות (יומא פו .):וזה ידקדק 'מרחפת' (בראשית א ,ב):
עוד להתניא (איגרת התשובה פי"ב)' :וטעם השמחה בייסורי מחמת התשוקה הנכבדת ,כנפי הריאה מרחפין על הלב.
הגוף ,לפי שהיא טובה גדולה ועצומה לנפש החוטאת:
''ברית כרותה למים ,שאפילו בשעת שרב רוחו שייפא' (ב"ר
למרקה בעולם הזה ,ולהצילה מהמירוק בגיהנם[ .בפרט
שם) .יש לפרש על פי הנ"ל ,ובהקדים מה שהקשו בזוהר
בדורותינו אלה ,שאין ביכולת להתענות כפי מספר כל
הקדוש (ויקרא ח :).הרי כל המצוות – צריך לקיימם בשמחה
הצומות שבתיקוני תשובה מהאר"י ז"ל ,הצריכות למירוק
ובטוב לבב; והנה ,תשובה – אחת ממצוות עשה ,וצריכה
הנפש להצילה ממירוק בגיהנם] .וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל
להיות בשברון לב וברוח נמוכה; ואיך יצויר בזה שמחה
בהקדמה לפירוש איוב :שאפילו ייסורים של איוב ע' שנה –
ותענוג?
אין להן ערך כלל לייסורי הנפש שעה אחת בגיהנם; כי אש
אחת משישים וכו' (ברכות נז .):אלא לפי שעולם הזה חסד יבנה 'והנה ,התירוץ של הזוהר הקדוש – עמוק הוא; ואנחנו
(ע"פ תהלים פט ,ג) ,ובייסורין קלין בעולם הזה ניצול מדינים בעוניינו ,נבאר להלביש הדברים כפי מה שקיבלנו :כי באמת
קשים של עולם הבא .כמשלד הילוך והעתקת הצל בארץ המצוה של התשובה – היא להיות בשברות לב על מה שחטא
טפח ,לפי הילוך גלגל השמש ברקיע אלפיים מילין וכו'; ויתר והעווה ,ומנע מעצמו על ידי מעשיו אור א'להי השופע בו
על כן לאין קץ הוא בנמשל ,בבחינת השתלשלות העולמות, מחיי חיים אין סוף ברוך הוא וברוך שמו; ויאמר לנפשו :נפשי
מרום המעלות – עד עולם הזה הגשמי .וכנודע ממה שאמרו נפשי! איך עקרתיך מגבהי מרומים ,וימשלו בך זרים באר צרה
בזוהר הקדוש (נח סד :וסה ).מעניין עליות עולמות העליונים, נכריה? הן הקליפות והחיצונים פיתוך ויכלו לך; ועל ידי כך
באתערותא דלתתא בהקרבת עוף אחד בן יונה או תור על גבי לא תרא[י] אור התורה ומצוותיו ,ויראה ואהבה; וליבך אטום
המזבח ,או קומץ מנחה .וכן הוא בכל המצוות מעשיות ,כנודע מהבין שום דבר! ואף כי תתבונ[ני] בגדולת הבורא ברוך הוא
מהאריז"ל .וזהו שאמרו רז"ל (יומא לט ).על פסוק (ויקרא יא ,מד) ובשפלותך – לא יוסיף בך אומץ בתורה ועבודה ,ואתה שיכור
'והתקדישתם והייתם קדושים' :אדם מקדש עצמו מעט ביין תאוות העולם ,וחושק כל הדברים האסורים אשר שנא
מלמטה – מקדשין אותו הרבה מלמעלה וכו'[ .וכמו שכתבתי ה'! ואי אפשר להעביר מעליך הלבושים הצואים ,למנוע ממך
לעיל (לקוטי אמרים פמ"ו) ,בעניין 'אשר קדשנו במצותיו וכו'', ההרהורים הנופלים בליבך ובמחשבתך – מחמת שאתה
בחינת סובב כל עלמין וכו'] .וככה ממש הוא בעניין שכר משוקע ומלובש בבגדים הצואים אשר עשית בעוונותיך! זה,
ועונש ,כמאמרם ז"ל (אבות ד ,ב)' :שכר מצוה – מצוה וכו''; וכמו וכיוצא בזה ,יאמר הבעל תשובה לנפשו העלובה ,עד
שכתבתי במקום אחר (עי' לקוטי אמרים פל"ט)' .ודעת לנבון נקל' שישבור ליבו הזונה ,ותמאס בעיניו כל תענוגיו .והנה,
(משלי יד ,ו) ,ו'משכיל על דבר ימצא טוב' (שם טז ,כ)'. כשיעמדו לפניו במחשבתו כל העבירות שחלפו עליו מיום
היותו ,כהרים וגבעות – אזי לא יהיה כסיל ושוטה ,בחושבו כי
עוד כתב (שם פי"א)' :ואמנם ,להיות בליבו ההכנעה ,היא בחינת אין לו חס וחלילה תקנה ,ואם כן על ידי זה יתמכר לעשות
תשובה תתאה כנ"ל; וגם השמחה בה' ,שתיהן ביחד – כבר הרע חס וחלילה ,וזה הוא גם כן מעצת היצר; רק תיכף ומיד
מילתא אמורה בלקוטי אמרים סוף פרק לד ,כמו שאמרו יתבונן בגודל חסדו וטובו יתברך ,אשר בחר בנו מכל העמים,
בזוהר הקדוש' ,חדווה תקיעא בליבאי מסיטרא דא וכו''. והבטיחנו לקבלנו בתשובה שלימה לפניו בדכדוכה של נפש.
ובצירוף עוד האמונה והביטחון ,להיות 'נכון ליבו בטוח בה'' והנה מי שנתחייב ראשו למלך ,ואחר כך התחנן לפניו ומחל
(תהלים קיב ,ז)' ,כי חפץ חסד הוא' (מיכה ז ,יח) ,וחנון ורחום ורב לו ,ובחר בו להיות מאנשי סגולתו – ישמח ויגל מאוד ,ויתאמץ
לסלוח תיכף ומיד שמבקש מחילה וסליחה מאיתו יתברך; בעבודת המלך באהבה עזה .ככה הבעל תשובה יאמר :אבל
['כרוב רחמיך מחה פשעיי' (תהלים נא ,ג); כבסני טהרני (ע"פ שם,
בטוח אני בחסדך ובגודל טובך; כי על התשובה – מראש
ד)' ,וכל עוונותי מחה' (שם ,יא) וכו'] בלי שום ספק וספק הבטחתנו; ולתשובה עינינו מייחלות לך .על כן ,הנה הימים
ספיקא בעולם .וכמו שאנו מברכין בכל תפלת י"ח :תיכף הראשונים – יפלו; ומהיום – יהיה בטוח שתקובל עבודתו
שמבקשים 'סלח לנו כו'' – 'ברוך אתה ה' ,חנון המרבה ותורתו .ותיכף יחזיק בתורה ועבודה ,מגודל השמחה; וליבו
לסלוח'; והרי ספק ברכות להקל (סוכה מז ,).משום חשש ברכה יהיה בטוח שה' יתברך קיבל תשובתו.
לבטלה! אלא :אין כאן שום ספק כלל :מאחר שביקשנו 'סלח
לנו ,מחל לנו'! ואילו לא היינו חוזרים וחוטאים – היינו נגאלין 'וזה אומרם בזוהר 'בכייה תקיעא בליבאי מסיטרא דא ,וחדוה
מיד; כמו שאנו מברכין' :ברוך אתה ה' ,גואל ישראל' .והרי מסיטרא דא' .וזה אומרם כאן' :ברית כרותה למים' – הוא
אפילו במידת בשר ודם כן ,שצריך האדם למחול תיכף ומיד התענוג על ה' ותורתו; 'אפילו בשעת שרב' – היינו :בעת
שמבקשים ממנו מחילה ,ולא יהא אכזרי מלמחול; ואפילו חימום ,שמחמם ליבו להיות נשבר ונדכה ,מגודל העוונות
בקוטע יד חבירו ,כדאיתא בגמרא בסוף פרק ח דבבא קמא שעברו עליו – אף על פי כן 'רוחו שייפא'; רצו לומר :אף על
(צב ;).ואם ביקש ממנו ג' פעמים ולא מחל לו – שוב אין צריך פי כן הוא שש ושמח בעבודה! והבן ,כי דבר עמוק הוא'.
לבקש ממנו (יומא פז ;.שו"ע סי' תרו סע' א); והגבעונים ,שביקש נראה ,שכוונתו להסביר ,שכשמגיע האדם להכיר חסרונו
דוד המלך עליו השלום מהם מחילה בעד שאול שהמית את האמיתי ,ומתוך כך לבכייה אמיתית על עוונותיו כלפי הקדוש
ד א"ה .ראה כיוצא בזה בחובות הלבבות (ש"ח חשבון הנפש פ"ה).
שהוא רחמים] ,ומתמלא עליהם רחמים ,ומרחם עליהם, הגבעונים ,ולא רצו למחול – גזר דוד עליהם שלא יבאו בקהל
והופך עליהם מידת הדין לרחמים .אימתי? 'בחודש השביעי''. ה' שהם רחמנים וכו' ,כדאיתא בפרק ח דיבמות (עט ;).ובמידת
הקדוש ברוך הוא – על אחת כמה וכמה לאין קץ!
עוד שם (סי' ד)' :אמר רבי יאשיה :כתיב' :אשרי העם יודעי
תרועה'; וכי אין אומות העולם יודעים להריע? כמה קרנות 'ומה שמשבחים ומברכים את ה' 'חנון המרבה לסלוח',
יש להן! כמה בוקינוס יש להם! כמה סלפירגסי יש להם! 'המרבה' דייקא :וכמו שאמר בעזראה 'ורב לסלוח'; דהיינו:
ואמרת' :אשרי העם יודעי תרועה'? אלא :שהן מכירין לפתות שבמידת בשר ודם ,אם יחטא איש לאיש ,וביקש ממנו
את בוראן בתרועה ,והוא עומד מכיסא הדין לכיסא רחמים, מחילה ,ומחל לו ,ואחר כך חזר לסורו – קשה מאוד שימחול
ומתמלא עליהם רחמים ,והופך להם מידת הדין למידת לו שנית ,ומכל שכן בשלישית ורביעית; אבל במידת הקדוש
רחמים .אימתי? 'בחודש השביעי'. ברוך הוא ,אין הפרש בין פעם א' לאלף פעמים! כי המחילה
היא ממידת הרחמים ,ומידותיו הקדושות אינן בבחינת גבול
וכן הוא בפסיקתא דרב כהנא (פיס' כג ר"ה אות ג).
ותכלית ,אלא בבחינת אין סוף ,כמו שכתוב (איכה ג ,כב)' :כי לא
אשרי העם יודעי תרועה כלו רחמיו'; ולגבי בחינת אין סוף – אין הפרש כלל בין מספר
וכן מבואר בזוהר (בהעלותך קמט' :):בשעתא דדינא תלי על קטן לגדול ,דכולא קמיה כלא ממש חשיב ,ומשווה קטן וגדול
עלמא ,ודינין שריין ,וקודשא בריך הוא יתיב על כורסייא וכו' .ולכן 'מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה' (נוסח ברכת קדושת
דדינא ,למידן עלמא בההוא כורסייא ,כמה רשימין אתרשימו היום ביום הכיפורים) .וכל החטאים שמתוודים ב'על חטא' מדי
ביה! כמה פיתקין גניזין בגוויה ,בגו אחמתא דמלכא! כולהו שנה ,אף שחזר ועבר עליהם – חוזר ומתוודה עליהם ביום
ספרים דפתיחו – תמן אתגניזו .ובגין כך – לא איתנשי מילה הכיפורים בשנה הבאה ,וכן לעולם .ו'בכל שנה ושנה' ,לאו
מן מלכא. דווקא; אלא כמו כן בכל יום ויום ,ג' פעמים מברכים' :ברוך
אתה ה' ,חנון המרבה לסלוח' .וכמאמרם ז"ל (ברכות כו :):תפילה
'והאי כורסייא ,לא איתקן ולא שריא – אלא 'בחודש השביעי',
– כנגד תמידין תיקנוה ,ותמיד של שחר היה מכפר על
דאיהו יומא דדינא ,יומא דכל בני עלמא אתפקדון ביה; כולהו
עבירות הלילה ,ותמיד של בין הערביים על של יום (במדב"ר פ'
עברין קמי ההוא כורסייא .ועל דא – 'ותנח התיבה בחדש
כא סי' כא) ,וכן מדי יום ביום לעולם .אלא שיום הכיפורים –
השביעי' (בראשית ח ,ד); בחודש השביעי ודאי :דאיהו דינא
מכפר על עבירות חמורות; והתמיד ,שהוא קרבן – עולה
דעלמא' .על הרי אררט' – [לשון 'ארור' (פי' הסולם)] אילין
מכפר על מצוות עשה בלבד .וכן התפילה בזמן הזה ,עם
מאריהון דדינין ,מאריהון דיבבא ויללא ,וכולהו שליחין
התשובה (יומא פה .):כנ"ל'.
בההוא יומא קמי קודשא בריך הוא .וכמה מארי תריסין
איתערו בהאי יומא ,וכולהו קיימי תחות ההוא כורסייא בדינא 'תרועת מלך' הקדוש ברוך הוא ,ו'תרועת מלך' המשיח
דעלמא. אולם עדיין קשה :למרות שניתן לשמוח; אבל איך בתרועת
'וישראל מצלאן צלותא בההוא יומא ,ובעאן ומתחננן קמיה, יבבה ניתן לחוש תרועת מלך ,הקדוש ברוך הוא ,וגם תרועת
ותקעין בשופר; וקודשא בריך הוא חייס עלייהו ,ומהפך דינא מלך המשיח?
לרחמי .וכל עילאי ותתאי פתחי ואמרי' :אשרי העם יודעי עוד צריך ביאור :בראש השנה (טז ).אמרו' :אמר רבי יצחק :וכו'.
תרועה' .ועל דא בעינא בההוא יומא ,דההוא דתקע – דידע למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ,ותוקעין ומריעין כשהן
עיקרא דמילה ,ויכוון ביה בתרועה ,ויעביד מילה בחכמתא. עומדין? כדי לערבב השטן.
ועל דא כתיב' :אשרי העם יודעי תרועה' ,ולא כתיב 'תוקעי
'ואמר רבי יצחק :כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה –
תרועה'; והא איתמר'.
מריעין לה בסופה .מאי טעמא? דלא איערבב שטן'.
בחסד דאברהם ואמת דיעקב מתעוררת מידת הרחמים
צריך להבין :מדוע מתערבב השטן? אדרבה :כששומע יבבת
ובמנורת המאור (אלנקאוה פ"ב תפילה הלכות ר"ה עמ' )370כתב ישראל על עוונותיהם – הרי מתאים לו להשטין יותר ,להזכיר
[ודבריו מיוסדים על הזוהר (אמור צט-.ק' :]).והתקיעה היא עוונותיהם כפי שהודו בהם ,ולא להתבלבל!
העברת קול פשוט ,כמו שאמרתי .אותו הקול ,יוצא ועובר
בתרועת השופר ה' עומד מכיסא דין ויושב על כיסא רחמים
ובוקע רקיעים ,עד שמגיע אצל אברהם אבינו עליו השלום.
ורמז לדבר (בראשית יב ,ו)' :ויעבור אברם בארץ'; פירוש: הנראה לפרש עניין התרועה ,שהיא גם יבבה וגם שמחה ,לפי
שבהעברת קול של שופר – אברהם מתעורר ממקומו ועובר המבואר בויקרא רבה (פ' כט סי' ג)' :יהודה ברבי נחמן פתח
בארץ .ומיד אברהם מתעורר ,ומבקש רחמים על בניו. (תהלים מז ,ו)' :עלה א'להים בתרועה ,ה' בקול שופר' .בשעה
והקדוש ברוך הוא מטה כלפי חסד בזכות אברהם; לפי שהקדוש ברוך הוא יושב ועולה על כיסא דין – בדין הוא
שמידת אברהם – היא מידת חסד; כמה דאת אמר (מיכה ז ,כ): עולה; מאי טעם? 'עלה א'להים בתרועה' [בשם 'א'להים' –
'תיתן אמת ליעקב ,חסד לאברהם' .וכשהקדוש ברוך הוא שהוא דין] .ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ,ותוקעין
רוצה להביא רוגז על ישראל – זוכר להם זכותו של אברהם, לפני הקדוש ברוך הוא – עומד מכיסא הדין ,ויושב בכיסא
ומרחם עליהם; הדא הוא דכתיב (חבקוק ג ,ב)' :ברוגז רחם רחמים; דכתיב (סיפא דקרא)' :ה' בקול שופר' [בשם 'הוי'ה' –
פירושים על התניא. ה א"ה .לא מצאתי .וכבר העיר מזה הרבי מליובאוויטש בליקוטי
להנאתכם ולטובתכם; כמו שאמרו בזוהר (וישב קצ :).יהיב תזכור'; 'רחם' – בגימטריא אברהם; רצה לומר' :ברוגז –
עיטא למיתקע בשופר .היא עצה נפלאה ,אפילו על פי אברהם תזכור'ו ,כמו שכתבתי למעלה.
פשוטו ,להתעוררות הרחמים על ישראל ביום המשפט 'קול שני ,והוא שברים ,והוא כאדם שמסלד בכאבו .ונקראים
לא'להי איום ,הוא יום הרת עולם'. שברים ,לפי שמשברים מידת הדין .ועולות למעלה בקולות
ולהמבואר – מובן שפיר :כי בעשותנו יום תרועה דיבבות – אז שבורים זה אחר זה ,עד שמגיעין גבי יצחק אבינו עליו
יתהפך היום ו'יהיה לכם'! השלום .ומיד יצחק מתעורר ממקומו ,ומשתטח לפני הקדוש
ברוך הוא ,ואומר לפניו :ריבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך,
השתא נבין מה שאנו אומרים אחרי תקיעת שופר (תהלים פט,
שבעצם היום הזה נעקדתי לפניך על המזבח ,לעשות רצונך
טז-יט)' :אשרי העם יודעי תרועה ,ה' באור פניך יהלכון; בשמך
יגילון כל היום ,ובצדקתך ירומו .כי תפארת עוזמו אתה, וכבשתי מידותיי לפניך; כך יכבשו רחמיך את כעסך ,ויגולו
רחמיך על מידותיך ,ותתנהג עימהם במידת רחמים ,ותיכנס
וברצונך תרום קרננו .כי לה' מגיננו ולקדוש ישראל מלכנו'.
להם לפנים משורת הדין.
ובאותו מזמור ממשיך לשבח (כ-לח)' :אז דיברת בחזון
'לפיכך צריך התוקע לכוון את ליבו ודעתו לסוד השופר.
לחסידיך ,ותאמר :שיוויתי עזר על גיבור; הרימותי בחור מעם.
ויתקע בכוונה ,כדי לשבר תוקף הדין הקשה.
מצאתי דוד עבדי ,בשמן קדשי משחתיו .אשר ידי תיכון עימו,
אף זרועי תאמצנו .וכו' .אחת נשבעתי בקודשי :אם לדוד 'ומי שזכה לדעת סוד השופר ,ויתקע בכוונה הראויה ,עליו
אכזב .דרעו לעולם יהיה ,וכיסאו כשמש נגדי .כירח יכון עולם, הכתוב אומר' :אשרי העם יודעי תרועה ,ה' באור פניך יהלכון',
ועד בשחק נאמן סלה'. תרועה ודאי.
כי אכן ,מידת הרחמים המתבטאת בגאולה – מתעוררת 'קול שלישי – היא תרועה .הקול יוצא ובוקע כל הרקיעים,
ביבבות השופר! עד שמגיע גבי יעקב אבינו עליו השלום .ואז הרחמים
מתעוררים ,ויעקב אבינו עליו השלום משתף מידת אמת –
יום תרועה מקרא קודש זכר ליציאת מצרים
שהיא מידתו; עם מידת חסד – שהיא מידת אברהם ,כמה
כעין מה שכתבתי ,שכוונת התורה ב'יום תרועה' אינה רק דאת אמר' :תיתן אמת ליעקב ,חסד לאברהם'; ומבקשים
ליבבה אלא גם למשמעויות נוספות – מצאתי שכיוונתי למה שניהם רחמים על ישראל .ואז הקדוש ברוך הוא מתמלא
שכתב בספר משנה שכיר (מועדים ר"ה' ,יציאת מצרים ותקיעת רחמים ,ועושה עימהם חסד ואמת :חסד – בזכות אברהם;
שופר')'' :יום תרועה מקרא קודש ,זכר ליציאת מצרים' (תפילת אמת – בזכות יעקב .ותרועה זו – היא כדי להזכיר זכותו של
ר"ה) .יציאת מצרים מאי בעי הכא? איזה שייכות יש לתקיעת יעקב לפני הקדוש ברוך הוא; שנאמר' :לא הביט אוון ביעקב,
שופר ליציאת מצרים? ונראה לי ,עם מה שאמרתי בשנה ולא ראה עמל בישראל; ה' א'להיו עימו ,ותרועת מלך בו'.
שעברה (מאמר 'יום תרועה') ,בטעם שקרא הכתוב את ראש ומיד באים אברהם ויעקב אצל יצחק – שהוא מידת הדין –
השנה בשם 'יום תרועה יהיה לכם'; למה לא כתיב 'יום תקיעה ואוחזין בו אברהם בימינו ,במידת חסד; ויעקב בשמאלו,
יהיה לכם'? וכבר ראיתי לרבינו [מצאנז] ב'דברי חיים' שעמד במידת אמת; ומיד מידת הדין תהיה כבושה בידם ,ולא יהיה
על זה. רשות לשטן לקטרג על ישראל'.
'ואמרתי :דהנה יש לתיבת 'תרועה' שתי הבנות :א – מלשון תרועה תתאה ותרועה עילאה
אחים ורעים ,שהוא לשון רעות; וכמו' :ותרועת מלך בו' .והשני לפי זה נראה לומר דעניין 'יום תרועה יהיה לכם' ,הוא גם יום
– מלשון 'תרועם בשבט ברזל' (תהלים ב ,ט) ,שהוא לשון תרועת יבבת בכייה ,וגם יום תרועת יבבת שמחה – 'תרועת
שבירה .ולרמז בא ,שיש לראש השנה על ידי תקיעת שופר, מלך' .התרועה דישראל ,הוא היבבת בכייה ,שהיא תרועה
לפעול שני פעולות :א – להתרועע עם הקדוש ברוך הוא יותר תתאה; וכיון שעל ידי תרועה זו נהפכת מידת הדין לרחמים
ויותר; להתקשר איתו יתברך בפנימיות יותר ,ולהתדבק בו – מתעוררת תרועה עילאה ,שהיא תרועת מלך; ותרועת
יותר ויותר; להיות איתו כביכול ,כתרי רעין דלא מתפרשין. שופר מלך המשיח ,שהיא הגאולה.
והשני – לפעול על שונאי ישראל שבירה ,ולבטל אותם,
לפי זה ,מובן מדוע מתערבב השטן בקול התרועה :לא מצד
ולעשות כעפרא בעלמא; וכמו שאנו מתפללין' :וכל הרשעה
תרועת ישראל; אלא מכח תרועת מלך ותרועת המשיח
כולה כעשן תכלה' .ועל כן קראה התורה 'יום תרועה יהיה
מתערבב השטן .ובאין תרועה תאה – גם תרועה עילאה
לכם' :לרמז על שני פעולות הנ"ל .כל זאת אמרתי באשתקד.
ליתא ,וחלילה מריעין לה בסופה.
'ובשנה זו ,למדתי בזוהר הקדוש פרשת פינחס ,בעניינא
יום תרועה יהיה לכם
דראש השנה ,מצאתי שברוך ה' כיוונתי בזה שאמרתי שיש
מעתה ,מבוארת הלשון 'יום תרועה יהיה לכם'; והן דרשו
בביאור תיבת 'תרועה' שתי הבנות ,מלשון 'תרועת המלך'
חז"ל לשונות 'לכם' שבמקרא דהן 'להנאתכם' (עי' ביצה טו:
ומלשון 'תרועם בשבט ברזל'; ושיש לתקיעת שופר שתי
ועוד); ומה שייך כאן לומר 'יום תרועה יהיה לכם – להנאתכם'?
פעולות הנ"ל – מצאתי הכל בזוהר הקדוש שם (פנחס רלא :):וזו
לשונו' :אשרי העם יודעי תרועה וגו''; לא כתיב' :שומעי' ,או מצאתי כן בבני יששכר (מאמרי חודש תשרי מאמר ג -יום תרועה
'תוקעי תרועה' ,אלא 'יודעי תרועה' .כגון חכימין [דדיירין] דרוש ה)' :והנה נאמר בתורה 'יום תרועה יהיה לכם' ,רצה לומר:
ו א"ה .עיין ספר הבהיר (פיס' עז).
זכרון תרועה באווירא דארעא קדישא ,אינון ידעי תרועה ,רזא דתרועה;
כמה דכתיב' :תרועם בשבט ברזל' .מאן עמא כישראל ,דידעין
בראש השנה (כט' :):אמר רבי לוי בר לחמא ,אמר רבי חמא בר
רזין עלאין דמאריהון ,למיעל קמיה ,ולאיתקשרא ביה .וכל
חנינא :כתוב אחד אומר' :שבתון זכרון תרועה'; וכתוב אחד
אינון דידעי רזא דתרועה – יתקרבון למיהך באור פניו
אומר' :יום תרועה יהיה לכם'! לא קשיא :כאן – ביום טוב שחל
דקודשא בריך הוא ,ודא אור קדמאה דגניז קודשא בריך הוא
להיות בשבת; כאן – ביום טוב שחל להיות בחול'.
לצדיקייא ,ועל דא צריך למינדע לה' .עד כאן לשונו הקדוש.
לפי זה ,צריך לומר שבראש השנה שחל בשבת ,יש כח וכו'.
ל'זכרון תרועה' ,להיות ככח 'יום תרועה' ממש; להשיג כל 'והנה בפסוק (שמות טו ,ו) 'ימינך ה' נאדרי בכח ,ימינך ה' תרעץ
האושר הטמון ב'יודעי תרועה'ח. אויב' ,פירש רש"י :דאותה ימין עצמה – תרעץ אויב; מה שאי
אפשר לאדם לעשות שתי מלאכות ביד אחת; עיין שם .הרי
אכן ,לא נאמר 'אשרי העם תוקעי תרועה' ,או 'שומעי תרועה',
דביציאת מצרים היתה יד אחת ,שעשתה שתי פעולות
אלא' :יודעי תרועה'; שמשמעותו :להתאחד עם מהות
שונות :חסד לישראל ,ושבירה לשונאי ישראל; כמו כן פועלת
התרועהט.
השופר לשתי פעולות אלו .ועל פי זה שפיר נוסח תפילתנו
מעתה ,כשזוכים לקיים 'זכרון תרועה' כדבעי – הרי שגם בזה הנ"ל' :יום תרועה כו' זכר ליציאת מצרים' .ואתי שפיר בעזרת
הקדוש ברוך הוא עובר מכיסא דין לכיסא הרחמים ,ועל ידי ה''.
זה נשיג את תרועת מלך ותרועת משיח .וכי אז ,גם אם השטן ולדברינו – יש ליישב באופן אחר :דמאחר ותרועה תתאה
לא יתערבב מתרועתינו ,שהרי לא תקענו בשבת – הוא מעוררת תרועה עילאה של משיח ,הרי שהגאולה מתעוררת
י
יתערבב מקול תרועת מלך הבא לכיסא הרחמים! בזה .לכן אנו אומרים 'זכר ליציאת מצרים' ,שזה עניין גאולהז.
מצאתי בריקאנטי (ויקרא כג שם)' :וזהו 'אשרי העם יודעי תרועה': ז א"ה .יש להוסיף ,דכמו שבתקיעת שופר ,יבבת תרועה תתאה
מלשון' :וידע אדם'; רצה לומר :לחבר כנסת ישראל בהקדוש ברוך מעוררת את הרחמים ואת תרועה עילאה – כמו כן היה במצרים,
הוא .כענין (תהלים לז ,ג)' :שכון ארץ ורעה אמונה' .ואם נפרש 'תרועה' וככתוב (שמות ב ,כג-כד)' :ויהי בימים הרבים ההם ,וימת מלך מצרים,
לשון חיבור וריעות – יהיה הכוונה לייחד הכוחות העליונים. ויאנחו בני ישראל מן העבודה ,ויזעקו .ותעל שוועתם אל הא'להים
'אמנם יש מפרשים לשון 'תרועה' ,מלשון' :תרועם בשבט ברזל'; מן העבודה .וישמע א'להים את נאקתם; ויזכור א'להים את בריתו,
'רועה התרועעה' (ישעיה כד ,יט) ,והרמז למידת הדין .וכו''. את אברהם את יצחק ואת יעקב'.
ונראה רמז לדבר :כי מספר 'ש'די בישראל' בגימטריה עולה כמספר ח כן כתב הכתב והקבלה (ויקרא כג ,כד)'' :זכרון תרועה' – נזכור לשבר
'יום תרועה יהיה לכם' במכוון [ .]857וזהו 'אשרי העם יודעי תרועה', את הלב ,ולהכניע את הרוח לפני יוצר כל יתברך ,על כל אשר
מהו 'יום תרועה יהיה לכם'' :בשמך יגילון כל היום ,ובצדקתך ירומו; הרעונו לעשות לפניו .וזהו שתירגם אונקלוס 'זכרון תרועה'' :דכרון
כי תפארת עוזמו אתה' .כלומר :שבשמך 'שד'י בישראל' יגילון כל יבבא' ,כמו' :ותייבב אם סיסרא'[ .שופטים ה ,כח; עיין שם ברש"י].
היום ,כי בשם 'שד'י בישראל' תפארת עוזמו אתה. ותרועה משותף במובנו עם השבירה; כמו שכל שרשי שבירה
י אכן ניתן לקיים 'זכרון תרועה' גם בקולנו .שמעתי מידידי הרב ורציצה ,אשר יורו על השבירה המוחשת [כמו (ירמיה כח ,יג)' :מוטות
הגאון רבי שלמה דיין שליט"א ,רב המרכז הרוחני 'תולדות יצחק' עץ שברת(י)'] ,ככה יורו על השבירה הרוחנית והמחשבית .כמו:
בהר נוף ,ששמע מרב מרוקאי זקן ,שניגון הקדושה לראש השנה 'חרפה שברה ליבי' (תהלים סט ,כא); 'ושברתי את גאון עוזכם' (ויקרא
הנהוג אצל יהודי מרוקו ,הוא כקול השופר :תקיעה שברים תרועה כו ,יט); 'לב נשבר' (תהלים נא ,יט); שעניינם :שבירת רוח הפנימית,
תקיעה. והכנעתה .וכו'.
כששימשתי ברבנות בבית הכנסת הגדול 'היכל נתנאל' בחיפה ,היה 'זהו הנראה לי ביאור 'זכרון תרועה' הנאמר כאן .ושורש תרועה –
בין המתפללים פייטן שהיה מנגן את הקדושה בימים הנוראים היא 'רוע' ,שעניינו השבירה והרציצה; כמו' :תרועם בשבט ברזל'.
בניגון מיוחד מאוד .שמו היה ציון קמחג'י [אחיו של הפייטן משה ולהיות שקול ההברה היוצא בדחיפות רבות ונמהרות זה אחר זה,
אליהו .עליהם השלום] .התרגשתי מאוד לשמוע אותו .אחרי אשר ידומה מהם כאילו ישבר האוויר לחתיכות קטנות – לכן אמרו
ששמעתי אותו – 'שכחתי' את הניגון המרוקאי ...הייתי מעמיד אותו רבותינו על התרועה ,שעניינה האנחה והיללה ,גנוחי וילולי .הנה
לידי ,לנגן את הקדושה. לביאור זה הזכירה התורה במילת 'זכרון תרועה' ,החיוב ביום זה
באחד הימים התגלעה מחלוקת בין המתפללים ,וכשהגענו בראש להכנעת היצר ,והמחשבה על רוע המעללים .והיא התשובה ,וכפי
השנה לקדושה ,הוא סירב לנגן .עצרתי על המקום ולא המשכתי המקובל שהוא ראשון לימי תשובה .ולהלן אמרה תורה' :יום תרועה
בתפילה .הציבור ראה שכך ,והחלו לעודד אותו; עד שבאו אליו כל יהיה לכם' – והוא על מצות תקיעת שופר; וכאן אמר' :זכרון תרועה'
הקהל ,והעלוהו אל הבימה ,והתרצה לשורר את הקדושה .ניגון – והיא מצות הכנעת הלב אל התשובה .ועל כוונה זו אמר המשורר:
הקדושה הביא שלום. 'אשרי העם יודעי תרועה'; רצה לומר :המשימים לב לשבר יצרם,
אחר זמן ,נתתי ליבי שניגון הקדושה הזה – כניגון המרוקאי – מיוסד ולהכניע אל התשובה .וכן אמרו רז"ל' :אמר רבי יאשיה :כמה
גם הוא כתקיעת תשר"ת :חלקו הראשון קול פשוט ,השני שבור, בוקינוס יש להם! ואמרת 'אשרי העם יודעי תרועה'? אלא :שהם
השלישי נרעד כתרועה ,ושוב חוזר לנגון פשוט. מכירים לפתות את בוראם בתרועה וכו''; רצה לומר :בהכנעת
מאז ועד היום ,איני מוותר על הניגון הזה .שמע אותי פעם החזן רבי ושברון לב בתשובה .ובמכילתא דרבי שמעון בר יוחאי [זוהר (פינחס
אליהו אוזן שליט"א ,והתפעל מהניגון ,שלא היה מוכר לו .מקור הנ"ל)]'' :אשרי העם יודעי תרועה'; לא כתיב' :שומעי תרועה' ,או:
הניגון – מדמשק[ .ראה זה פלא :כי את הניגון הידוע של ה'כתר' 'תוקעי תרועה'; אלא' :יודעי תרועה' :בגין חכימין וכו' ,אינון 'יודעי
למוסף הימים הנוראים ,הביא אחיו משה אליהו הנ"ל]. תרועה' ,רזא דתרועה; כמה דכתיב' :תרועם בשבט ברזל'' .עד כאן'.
אכן ,כמה יאה לעשות כן בקדושה ,ניגון המביע קדושת מלך ט וכשם שביארנו (מאמר 'יום תרועה יודעי תרועה' לראש השנה) ש'יודעי
ותרועת מלך! תרועה' הוא מלשון 'וידע אדם את אשתו' ,שמשמעותו חיבור .וכן
מקץ שלוש שנים לגיליונותינו ,הננו מתעתדים ברצות ה' יתברך ,לכנס את שיחות מו"ר שליט"א היוצאות לאור במסגרת זו ,לכרכן בבת
אחת ,ולהוציאן לאור עולם בספר; וכמו כן ,גם את מאמריו בענייני משפחה וחינוך ילדים 'מעשה ,בית ודין' ,תורה מפוארה בכלי מפואר.
לתרומות ,הנצחות וכדומה ,להצטרפות לתפוצת המייל ,ולכל ענייני הגיליון ,ניתן לפנות לכתובת colelyabiaomer@gmail.com
