gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

תמצית משנה ברורה · Tamtzis Mishnah Berurah — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: תמצית משנה ברורה · Tamtzis Mishnah Berurah

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

תמצית משנה ברורה · Tamtzis Mishnah Berurah — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון ‪ | 56‬מסימן תל"א ס"ב עד תמ"ב ס"ס ז' | תשרי ה'תשפ"ז‬ ‫תשובה הביא בשם עמק הלכה‪ ,‬שהיום שהמנהג לנקות את הבית לפני ליל י"ד‬ ‫מכל חשש חמץ‪ ,‬יש למנהג זה יסוד מדינא‪.‬‬ ‫סימן תל"א‬ ‫אחת שאלתי מאד ד' אותה אבקש‪ ,‬שבתי בבית ד' כל ימי חיי לחזות‬ ‫נשים ועבדים וקטנים אפשר לסמוך עליהם לענין הבדיקה‪ ,‬אבל‬ ‫בנועם ד' ולבקר בהיכלו (תהילים כז)‪ .‬אחד המקומות בהם אנו יכולים‬ ‫על שפחה נכרית שלנו אין לסמוך‪ ,‬ולכתחילה אין לסמוך אלא על‬ ‫דברים האסורים לפני הבדיקה‬ ‫'לחזות בנועם השם' הוא ע"י לימוד התורה עליה נאמר (שם יט) "תורת‬ ‫אין להתחיל שום מלאכה או רחיצה או שאר דברים המבוארים אנשים בני חורין שהגיעו למצוות‪ ,‬והיינו מי"ג שנה ואילך‪,‬‬ ‫ד' תמימה משיבת נפש‪ ...‬פקודי ד' ישרים משמחי לב‪ ...‬הנחמדים מזהב‬ ‫בסימן רל"ב‪ ,‬מחצי שעה לפני זמן הבדיקה‪ ,‬וטעימה בעלמא שרי‪ ,‬שהבדיקה כהלכתה יש בה טורח גדול ויש חשש שלק יבדקו יפה‪.‬‬ ‫ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים"‪ .‬אלא שבכדי לחוש תחושות‬ ‫והיינו פת כביצה ולא יותר‪ ,‬או פירות ואפי' הרבה‪ ,‬ואם כבר הגיע‬ ‫עמוקות ומענגות אלו‪ ,‬צריך לדעת במה המדובר‪ ,‬וכיצד מגיעים לכך‪.‬‬ ‫ישנם הרבה דוגמאות לחיבור רגשי ושכלי ללימוד התורה‪ ,‬ועל ידם‬ ‫סימן תל"ג‬ ‫זמן הבדיקה אין נכון לשהות הרבה גם ע"י פירות‪.‬‬ ‫לא יתחיל ללמוד מחצי שעה קודם זמן הבדיקה עד שיבדוק‪ ,‬אפי'‬ ‫האדם מגיע לדביקות אמיתית בקב"ה לחזות בנועם ד'‪ ,‬קוב"ה‬ ‫דיני בדיקת חמץ‬ ‫אם יש לו זמן קבוע‪ ,‬אא"כ ביקש מאחר שיזכירנו‪ ,‬ויש מתירים‬ ‫ואורייתא וישראל חד הוא‪ .‬ונביא כאן ‪ 7‬דוגמאות‪:‬‬ ‫בסימן זה יבוארו ב' נושאים עיקריים‪ :‬א' צורת וזמן הבדיקה‪ ,‬שיש בזה כמה‬ ‫להתחיל ללמוד לפני צאת הכוכבים‪ ,‬ואף להאוסרים אינו אסור אלא‬ ‫א' הנאה מגוף הלימוד‪ .‬לחזק בקרבנו את ההבנה שהתורה היא דבר‬ ‫דינים שעניינים הוא שיבדוק באופן שיוכל לבדוק היטב‪ .‬ב' המקומות בהם‬ ‫בלומד בביתו‪ ,‬אבל בשומע שיעור בבית הכנסת אחרי התפילה‬ ‫מענין ומרתק‪ ,‬ולא ללמוד רק לשם קיום מצות תלמוד תורה‪ .‬כפי‬ ‫צריך לבדוק‪ ,‬שהם בכל מקום שמכניסים בו חמץ אפילו באקראי‪.‬‬ ‫מותר‪ ,‬מפני שאחרי השיעור יוכרח לחזור לביתו‪( ,‬ומשמע מהמ"א שזה‬ ‫שאנחנו לא חושבים שמצוות עונג שבת משמעותה היא לאכול דברים‬ ‫מותר גם בהגיע הזמן‪ ,‬וכמה פוסקים חולקים בזה‪ ,‬ומ"מ בחצי שעה שקודם הזמן יש זמן הבדיקה‪ -‬יבדוק בליל י"ד‪ ,‬מפני שבני אדם מצויים אז‬ ‫לא טעימים‪ ,‬כך לימוד התורה עליו כתב האגלי טל ש'עיקר מצות‬ ‫להקל)‪ ,‬אמנם הלומד בפלפול אסור גם בשיעור בביהכ"נ‪ ,‬שמא ימשך‪ .‬בבתיהם‪ ,‬ואור הנר יפה לבדיקה בלילה יותר מביום‪ .‬ואם בדק ביום‬ ‫תלמוד תורה להיות שש ושמח ומתענג בלימודו'‪ ,‬צריך להיות מתוך‬ ‫אם כבר התחיל בזמן ההתר ללמוד או להתעסק בשאר מלאכות‪ ,‬י"ג לאור הנר‪ ,‬צריך לחזור ולבדוק בליל י"ד‪ ,‬אבל לא יברך‪ ,‬דיש‬ ‫מתיקות ותענוג‪.‬‬ ‫לדעת השו"ע א"צ להפסיק‪ ,‬ולדעת הרמ"א צריך להפסיק בזמן פוסקים שבדיעבד יצא‪ ,‬ואם בדק בליל י"ג לאור הנר‪ ,‬ונזהר היטב‬ ‫ב' ללמוד מתוך איכפתיות ולא באדישות‪ ,‬וכדברי הגמרא (קידושין ל‪):‬‬ ‫צאת הכוכבים‪ ,‬דעיקר המצוה לכתחילה בתחילת הלילה‪ ,‬ואם שלא להכניס עוד חמץ‪ ,‬א"צ לחזור ולבדוק‪ ,‬והמחמיר לחזור‬ ‫'אפילו האב ובנו‪ ,‬הרב ותלמידו‪ ,‬שעוסקין בתורה בשער אחד‪ ,‬נעשים‬ ‫התחיל בזמן שאסור להתחיל לכו"ע צריך להפסיק‪ ,‬כיון שזה ולבדוק לא יברך‪ ,‬ומשמע מכמה אחרונים שיכול לכתחילה לבדוק בליל י"ג‪ ,‬אם‬ ‫אויבים זה את זה'‪ ,‬והיינו שכאשר החברותא חושב אחרת או שיש ספק‬ ‫כוונתו לבדיקה‪ ,‬אכן בחק יוסף כתב שיש להמנע מזה מפני שמפסיד את הברכה‪.‬‬ ‫דאורייתא כל זמן שלא ביטל‪.‬‬ ‫בהבנת הדברים‪ ,‬לא להיות אדיש ולחשוב מה נ"מ אם כך או כך‪ ,‬אלא‬ ‫המתפלל מעריב בציבור בזמן‪ ,‬יתפלל לפני הבדיקה‪ ,‬והמתפלל ואסור לדחות את הבדיקה ליום י"ד אפי' במקום שהוא אפל גם ביום‪ ,‬ואם‬ ‫להיות אכפתי לדברים‪ ,‬וללחום מלחמתה של תורה‪ ,‬אם בצורה סוערת‬ ‫בביתו יתן לאחר לבדוק והוא יתפלל‪ ,‬דעי"ז יקיים שניהם בזמנם‪ ,‬עבר ולא בדק בליל י"ד‪ ,‬יבדוק ביום י"ד לאור הנר‪ ,‬ויבדוק בבוקר‬ ‫כדברי הגמרא הנ"ל‪ ,‬או בצורה נעימה וכדברי הגמרא (סנהדרין כד‪).‬‬ ‫ואם אין אחר יתפלל תחילה‪ ,‬ואם תמיד הוא מתפלל יחידי יבדוק משום שזריזים מקדימים‪ ,‬ולא יאכל לפני הבדיקה‪.‬‬ ‫נועם אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שמנעימים זה לזה בהלכה‪,‬‬ ‫חובלים אלו תלמידי חכמים שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה"‪ .‬ופירש‬ ‫תחילה‪ ,‬דכיון דרגיל לא חיישינן כ"כ שישכח‪ ,‬ובחק יעקב כתב בדיקה לאור הנר‪ -‬לא יבדוק לאור הלבנה אלא לאור הנר‪ ,‬כדי‬ ‫רש"י‪ ,‬מחבלים ‪ -‬בלשון עז וחימה מקשין זה לזה‪ ,‬ובני ארץ ישראל‬ ‫שלעולם יתפלל תחילה‪ ,‬דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם‪ ,‬וכ"כ הא"ר שיוכל לבדוק בחורים וסדקים‪ .‬ואכסדרא והיינו מקום מקורה‬ ‫שיש לו רק ג' דפנות‪ ,‬או בבית כנגד הארובה ממש‪ ,‬או ממש כנגד‬ ‫והמקור חיים‪ ,‬ודעביד כמר עביד‪.‬‬ ‫נוחים יחד ומעיינים יחד ומתקן זה את דברי זה והשמועה יוצאה לאור‪.‬‬ ‫החלונות (אם אין שם זכוכית)‪ ,‬לכתחילה אין לבודקם ביום י"ג‬ ‫מי ששכח לבדוק בלילה‪ ,‬אסור בדברים הנ"ל ביום‪ ,‬עד שיבדוק‪.‬‬ ‫ג' אתגר‪ -‬לראות בנדון או בקושיא אתגר שיש לנו רצון לעמוד על‬ ‫הדברים‪ ,‬כמו להבדיל אדם שאוהב לפתור תשבצים או חידות‪.‬‬ ‫אלא בליל י"ד‪( ,‬ובדיעבד א"צ לחזור ולבדוק‪ ,‬ובמ"א כתב שמ"מ‬ ‫ד' סקרנות לפני הלימוד ובמהלך הלימוד‪ .‬הקב"ה הטביע באדם הרגשה‬ ‫יחזור ויבדוק חדר אחד בלילה)‪ ,‬ואם עבר ולא בדק בליל י"ד‪ ,‬יבדוק‬ ‫סימן תל"ב‬ ‫אותם בי"ד לאור החמה‪.‬‬ ‫של חסר בכדי שהוא ירצה לדאוג לצרכיו‪ ,‬כמו הרגשת הרעב בכדי‬ ‫ברכת בדיקת חמץ‬ ‫שידע שהוא צריך לאכול וירצה לאכול‪ ,‬הרגשת הצמא כדי שידע שהוא‬ ‫דיני הנר‪ -‬לא יבדוק ע"י אבוקה‪ ,‬או בעצים דמשחא שאורם רב כמו‬ ‫אבוקה‪ ,‬מפני שא"א להכניסם לחורים וסדקים‪ ,‬וגם הוא מתיירא‬ ‫קודם שיתחיל לבדוק יברך אשר קדשנו במצוותיו וציונו על ביעור‬ ‫צריך לשתות וירצה לשתות‪ ,‬והרגשת העייפות בכדי שידע שהוא צריך‬ ‫שישרף הבית‪ ,‬וכן לא יבדוק בנר של חלב או שומן‪ ,‬לפי שהוא‬ ‫חמץ‪ .‬ואע"פ שהביעור הוא רק למחרת‪ ,‬הבדיקה היא מעין ביעור‬ ‫לישון וירצה לישון‪ ,‬והרגשת חסר נוספת הקיימת באדם היא הרגשת‬ ‫הסקרנות‪ ,‬לדעת דברים חדשים‪ ,‬וזו המשיכה לקרוא עיתונים וכו'‪ ,‬ועל‬ ‫מתיירא שיטפטף על הכלים ויפסידם‪ ,‬ולא בשל שמן מפני שהוא‬ ‫כיון שהיא לצורך הביעור‪ .‬ואם בירך לבער חמץ יצא‪ ,‬ואין לברך על‬ ‫האדם לנתב צמאון זה לדברי תורה‪ ,‬ולגשת ללימוד מתוך תחושת חסר‪.‬‬ ‫חושש שישפך השמן‪ ,‬אלא יבדוק בנר של שעוה יחידי‪ ,‬ונרות‬ ‫בדיקת חמץ או על ביטול חמץ‪.‬‬ ‫ה' צער בקושיא או באי הבנה‪ .‬ידועים הסיפורים על גדולי ישראל שהיו‬ ‫קלועים אע"פ שאינם מחוברים וכ"ש אם דיבק ב' נרות‪ ,‬או נר שיש‬ ‫י"א שטוב ליטול ידיו לפני הברכה‪ ,‬והוא רק משום נקיות‪.‬‬ ‫תפוסים חזק בקושיא‪ ,‬ועלינו לחזק בקרבנו את התחושה הזו‪ ,‬וגם‬ ‫לו ב' פתילות שיש הפרש ביניהם‪ ,‬או שאוחז ב' נרות יחד ואין‬ ‫אם התחיל לבדוק בלא ברכה‪ ,‬יברך כל זמן שלא סיים לבדוק‪ ,‬ואם‬ ‫כאשר אנו יודעים שהגמרא או הראשונים מתרצים את הקושיא‪ ,‬זה‬ ‫מפרידם זה מזה‪ ,‬דינם כאבוקה‪ .‬ובדיעבד אם בדק ע"י אבוקה לא‬ ‫כבר סיים יברך למחר בשעת שריפה‪ ,‬וי"א שיברך אז בלא שם‬ ‫לא מונע מאיתנו את הרגשת הכאב והקושי כאשר אנו אוחזים‬ ‫יצא‪ ,‬ובשל חלב או שומן יצא‪ ,‬ובשמן יש מחלוקת אם יצא בדיעבד‪.‬‬ ‫ומלכות‪ ,‬דס"ל שלא נתקנה הברכה אלא בשעת הבדיקה‪ ,‬והרוצה‬ ‫בקושיא‪.‬‬ ‫ואם אין לו נר שעוה יכול לבדוק באותם נרות שיוצא בהם בדיעבד‪.‬‬ ‫לברך בשם ומלכות אין מוחין בידו‪ ,‬דיש לו על מי לסמוך‪.‬‬ ‫ו' שמחה בתירוץ או בהבנה‪ .‬כהמשך לקושי בקושיא אנו יכולים ג"כ‬ ‫אין לדבר בין הברכה לתחילת הבדיקה‪ ,‬ואם דיבר דברים שאינם‬ ‫להרגיש את השמחה בישוב הקושיא‪.‬‬ ‫אלו מקומות טעונים בדיקה‬ ‫מענין הבדיקה צריך לחזור ולברך‪ .‬וטוב שלא ידבר בדברים אחרים‬ ‫ז' התפעלות מהחכמה שבדברים‪ .‬חכמת התורה היא חכמה עצומה‬ ‫עד שיגמור כל הבדיקה‪ ,‬כדי שישים לב לבדוק בכל המקומות מקומות בבית הטעונים בדיקה‪ -‬אף מקומות שאין רגילים‬ ‫ונפלאה עד מאד‪ ,‬הרבה מעבר לשאר החכמות‪ ,‬וניתן וצריך להרגיש‬ ‫שצריך‪ ,‬ואם דיבר באמצע הבדיקה א"צ לחזור ולברך‪ ,‬ובדברים להשתמש שם בחמץ‪ ,‬אלא שיש לחוש שהכניס לשם חמץ‬ ‫התפעלות מהיופי ומהעוצמה של חכמת התורה‪.‬‬ ‫באקראי‪ ,‬צריכים בדיקה‪ ,‬ולכן כל חדרי הבית והעליות צריכים‬ ‫השייכים לבדיקה מותר לכתחילה לדבר באמצע הבדיקה‪.‬‬ ‫הדברים הנ"ל אף שההרגשה החזקה בדברים זה דרגות גבוהות‪ ,‬מ"מ‬ ‫הבודק כמה בתים מברך פעם אחת‪ ,‬וההליכה לא נחשבת בדיקה‪ ,‬לפי שפעמים אדם נכנס לשם ופתו בידו‪ ,‬וכן חדר‬ ‫בסיס של הדברים הוא דבר השוה לכל נפש‪ ,‬וכאשר האדם חווה מעט‬ ‫הפסק‪ .‬ואם בעה"ב רוצה‪ ,‬יעמיד אצלו בני ביתו או אחרים בשעת שמונחים בו משכונות או דברי מאכל או משקה או עצים ונרות‪,‬‬ ‫מהחוויות האלו הדבר מחבר אותו חזק יותר לתורה ובמשך הזמן הוא‬ ‫הברכה‪ ,‬כדי שיצאו בברכתו ויענו אמן‪ ,‬ואח"כ ילך כל אחד לבדוק שדרך להכנס באמצע הסעודה ליטלם‪ ,‬צריכים בדיקה‪ ,‬אבל‬ ‫חווה את הדברים בצורה חזקה יותר ויותר‪ ,‬עד כדי שהחוויות שלו‬ ‫במקום אחר‪ ,‬ואם לא שמעו ברכתו‪ ,‬לכתחילה אין לשלחם לבדוק‪ ,‬אוצרות יין שאין דרך להסתפק מהם באמצע הסעודה‪ ,‬וכן מתבן‬ ‫בלימוד התורה ממלאים אותו בשמחה‪ ,‬והוא לא מרגיש צורך בשאר‬ ‫אך אם קשה לו לגמור את הבדיקה יכול לבקש מאחר שיסייענו‪ ,‬וכדו'‪ ,‬וכן אוצרות שיש לו קבע להסתפק מהם פעם אחת לצורך‬ ‫ההנאות שהעולם הזה מציע שהם נראות לו קטנות וקלושות לעומת‬ ‫ואותו אחר א"צ לברך‪ .‬ואם בעה"ב לא בודק כלל אלא שלוחו‪ ,‬סעודה ואין מסתפקים מהם באמצע הסעודה‪ ,‬א"צ בדיקה‪ ,‬אא"כ‬ ‫העונג האמיתי של עמל התורה‪.‬‬ ‫יודע שהכניס לשם חמץ‪ .‬ואוצרות שמן משמע בגמ' שא"צ בדיקה‪ ,‬מפני‬ ‫השליח יברך‪ .‬ויש מקומות ששוכרים לבדוק‪ ,‬ובכל אופן שאחרים‬ ‫אחד הדרכים להגיע לזה הוא ע"י הפסקות קצרות‪ ,‬בין נדון לדין‪ ,‬בין‬ ‫שמסתפקים מהם בזמן קבוע‪ ,‬ויש שמחמירים בזה‪.‬‬ ‫בודקים יסייע בעה"ב בבדיקה‪ ,‬דמצוה בו יותר מבשלוחו‪ .‬והחיי אדם‬ ‫שאלה לתשובה‪ ,‬לתת לעצמינו לחוות את הדברים ורק אח"כ להמשיך‬ ‫חורי הבית וזיזים הבולטים מהכתלים טעונים בדיקה‪ ,‬אא"כ הם‬ ‫כתב שאם בודק ביתו וחנותו‪ ,‬והחנות נמצאת בחצר אחרת‪ ,‬צריך‬ ‫הלאה‪ ,‬לעשות ענין מכל דבר בפני עצמו‪ ,‬אפילו בתחילה בצורה‬ ‫גבוהים שאין יד אדם מגיעה לשם‪ ,‬או שהם נמוכים פחות מג'‬ ‫לחזור ולברך‪ ,‬אולם החק יוסף והמאמר מרדכי חולקים עליו‪ ,‬דס"ל‬ ‫חיצונית‪ ,‬ובמשך הזמן נתחבר בס"ד לדברים בחיבור פנימי עמוק‪.‬‬ ‫טפחים‪ ,‬אמנם אם ידוע שהשתמשו בהם חמץ אפי' פעם אחת‪ ,‬או‬ ‫שהכל מצוה אחת ללכת ולבדוק בכל המקומות ואין ההליכה הפסק‪.‬‬ ‫חורים וזיזים נמוכים בבית שהתינוקות מצויים בו‪ ,‬צריכים בדיקה‪.‬‬ ‫הנחת פתיתי חמץ לפני הבדיקה‪ -‬כתב הרמ"א שנוהגים להניח‬ ‫צריך בדיקה ע"ג התנורים במקום שרגילים להשתמש שם‪ ,‬וכן‬ ‫פתיתי חמץ במקום שימצאם הבודק‪ ,‬כדי שלא תהיה ברכתו‬ ‫בכל החורים שסביבם‪.‬‬ ‫לבטלה‪ .‬וכתב המ"ב שהסכמת האחרונים שאין בזה חשש ברכה‬ ‫קרקע הבית‪ -‬אם יש תרנגולים בבית א"צ בדיקה בקרקע‪ ,‬אבל‬ ‫לבטלה‪ ,‬דדעתו בברכה לבער אם ימצא‪ ,‬וגם דקאי על מה שיבער‬ ‫תחת המיטות צריך בדיקה‪ ,‬וי"א שגם הקרקע טעונה בדיקה‪ ,‬אם‬ ‫הנשאר מאכילתו‪ ,‬ומ"מ אין כדאי לבטל המנהג‪ .‬ויש להניח חמץ‬ ‫ודאי אכלו שם חמץ לפני פסח‪ .‬ובמקום שאוכלים כל השנה ואין‬ ‫קשה שאינו מתפורר‪ ,‬ויניח במקום המשומר מפני התינוקות‬ ‫שם תרנגולים‪ ,‬לכו"ע צריך לבדוק מתחת הספסלים והשולחנות‪,‬‬ ‫והעכברים‪ ,‬ויזהר מאד שלא יאבד אחד הפתיתים‪ .‬והאר"י כתב‬ ‫מפני שמצוי שיפול לשם חמץ‪.‬‬ ‫שיניח י' פתיתים‪ .‬ולדעת הט"ז טוב יותר שלא להניח‪ ,‬שמא יאבדו‪ .‬ובפתחי‬ ‫ביטול חמץ‬ ‫גג של בנין נמוך או של ארונות‪ ,‬אם הם משופעים ואינם ראויים‬ ‫לתשמיש א"צ בדיקה‪ ,‬אפילו אם הם בתוך הבית‪ ,‬ואם הגג ישר ודרך‬ ‫נוסח הביטול‪ -‬יאמר אחר הבדיקה 'כל חמירא דאיתיה ברשותי דלא‬ ‫כידוע ישנן כמה יוזמות של גמ''ח חברים המבוססים על הפקדות הורים‪,‬‬ ‫להשתמש שם צריך בדיקה‪ ,‬וכ"ש שצריך לבדוק בתוך הארונות אם‬ ‫חזיתיה ודלא ביערתיה ליבטל ולהוי כעפרא דארעא'‪ ,‬ונכון שיוסיף‬ ‫כאשר המפקידים זכאים שילוו לבניהם בבא העת‪.‬‬ ‫מניחים שם חמץ לפעמים או שמסתפקים מהם באמצע הסעודה‪.‬‬ ‫וליהוי הפקר כעפרא דארעא‪ ,‬ומהני אע"פ שאמר זאת בינו לבין עצמו‪.‬‬ ‫והדברים ידועים שאין בזה איסור ריבית משום הלויני ואלוך‪ ,‬וכן ל''ה כאומר‬ ‫ותקרה הנמצאת תחת גג משופע‪ ,‬אם דרך להשתמש שם צריך בדיקה‪,‬‬ ‫ולשון 'חמירא' כולל חמץ ושאור‪ ,‬אבל בשאר לשונות ואפי' בלשון הקודש‬ ‫לו הלויני ואלווה את בנך שגם זה אסור‪ ,‬שכן כאן הוי כאומר המפקיד הלווה‬ ‫ולפי שזו טירחא מרובה‪ ,‬יש להקל למכור לנכרי מקום זה עם החמץ‪.‬‬ ‫צריך להזכיר כל אחד בפני עצמו‪ ,‬והגר"א מפקפק על זה‪ ,‬דמשמע בירושלמי‬ ‫את בני כדי שאלווה לבנך‪ ,‬דכיון שאין כל יחס של הלוואה בין המבטיחים‬ ‫מקומות שיש שם בעלי חיים‪ -‬רפת בקר‪ ,‬או לול של תרנגולים‪ ,‬או שמספיק לומר חמץ‪.‬‬ ‫אין שייך בזה כל איסור‪ ,‬דלא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלווה למלוה‪.‬‬ ‫חצר שמצויים שם עופות (חוץ מהחורים שבצדדים)‪ ,‬א"צ בדיקה צריך לומר הנוסח בלשון שמבין‪ ,‬ואם אמר בלשון שאינו מבין‪ ,‬אם הוא‬ ‫אלא שעדיין צריך זהירות בזה‪ ,‬שהרי החברים נדרשים להפקיד כספים‬ ‫אא"כ ודאי היה שם חמץ‪ ,‬וודאי חמץ אפשר דהיינו שהכניס לשם חמץ יודע לפחות ענין הביטול שהוא מפקיר חמצו‪ ,‬יצא בדיעבד‪ ,‬אבל אם‬ ‫בגמ''ח בכדי שיהיו זכאים שהגמ''ח ילווה לילדיהם‪ ,‬נמצא א''כ שהגמ''ח‬ ‫בתוך ל' יום‪ ,‬אבל דעת המקור חיים שהכונה שודאי היה שם חמץ בליל אינו מבין כלל והוא חושב שזה איזו תפילה‪ ,‬לא יצא אפי' בדיעבד‪.‬‬ ‫אומר הלויני ואלווה את בנך‪ ,‬וזה ודאי אסור שהרי הגמ''ח מהנה את מלוהו‬ ‫י"ד‪ .‬והרמ"א כתב שבמקום שהעופות מצויים א"צ לבער אפי' ודאי חמץ טוב לחזור ולבטל את החמץ ביום י"ד לפני תחילת שעה שישית‪,‬‬ ‫ע''י הלוואה לבנו של המלוה‪.‬‬ ‫עד לאחר זמן איסורו‪ ,‬והסכמת האחרונים שבחצר שלו או של שותפין מפני הפת ששייר או שקנה אחרי הביטול בלילה‪ .‬ויאמר בביטול היום‬ ‫והנה שמענו בשם כמה ממורי ההוראה שהציעו לפתור בעיה זו בכך‬ ‫אין להניח חמץ ולסמוך שיאכלוהו עופות‪ ,‬ואם הניח שם חמץ צריך 'דחזיתיה ודלא חזיתיה‪ ,‬דבערתיה ודלא בערתיה'‪ ,‬שהרי ביטול היום‬ ‫שקובעים שכספי ההפקדות אינם במעמד הלוואה בגמ''ח אלא פקדון‬ ‫בגמ''ח‪ ,‬ושייכים למפקידים כך שההלוואות הניתנות מכספים אלו לא‬ ‫לבדוק ולבער‪ ,‬אבל מותר להשליך חמץ במקום המופקר לרבים הוא בשביל מה שהשאיר‪ ,‬ומ"מ צריך לבטל גם בלילה‪ ,‬שמא ישכח‬ ‫ניתנות מהגמ''ח אלא מהמפקידים‪ ,‬והגמ''ח אינו אלא מתווך ומתפעל את‬ ‫ולהפקיר את החמץ קודם זמן איסורו‪ .‬ומקום הנחת מאכל האווזים טעון לבטל ביום עד שעה שישית‪ .‬וכתב הרמ"א שיבטל רק אחרי השריפה‪,‬‬ ‫ההלוואות ופרעונן‪ ,‬ונמצא שהגמ''ח אומר לכל חבר תלווה לבנים של‬ ‫בדיקה‪ ,‬כיון שע"י האכילה הגרעינים נופלים למקום שאינם יכולים כדי לקיים מצות שריפה בחמץ שלו‪ ,‬ונמצא שצריך לשרוף וגם לבטל‬ ‫אחרים דרכי ואני אדאג שאחרים ילוו לבנך‪ .‬והגמ''ח מודיע מראש שאינו‬ ‫לפני תחילת שעה שישית‪ ,‬שהרי בשעה שישית החמץ אסור בהנאה וא"א לבטלו‪.‬‬ ‫לאוכלו‪ ,‬והגרעינים הם חמץ גמור כיון ששורים אותם במים‪.‬‬ ‫אחראי כלל על הכספים אלא בפשיעה‪ ,‬והוא ע''פ המבואר ברמ''א ריש סי'‬ ‫חורי כתלים‪ -‬חור שבין יהודי לחבירו‪ ,‬כל אחד בודק עד מקום שידו שליח יכול לבטל את החמץ‪ ,‬ויאמר 'חמצו של פלוני דלא ידע ביה'‬ ‫קעו דכל שגם אחריות גניבה ואבידה על הנותן אין זו ההלוואה אלא‬ ‫מגעת‪ ,‬והשאר מבטלו בליבו אף שיש לחוש שנתגלגל לשם חמץ‪ ,‬וכו'‪ ,‬וביום יאמר 'דידע ביה ודלא ידע ביה'‪ ,‬ולא יאמר 'חמץ דאיכא‬ ‫הפקדה‪ ,‬ומקורו בתה''ד סי' שב‪.‬‬ ‫ואפי' אם יש שם ודאי חמץ מועיל הביטול‪ ,‬ועיין בסימן תל"ו אם מותר בביתא הדין' שמא יש לו במקום אחר‪ .‬ודווקא אם נשלח לבטל מהני‪,‬‬ ‫ואף שהגר''א פליג ואוסר אף בלא אחריות כלל‪ ,‬והכי ס''ל למחבר קעז ו‪,‬‬ ‫להנות מחמץ כזה אחרי פסח‪ .‬וחור שבין ישראל לנכרי‪ ,‬אף אם ודאי אבל שליח לבדיקה אינו יכול לבטל‪ ,‬ויש מפקפקים בזה‪ ,‬וס"ל דמסתמא עשאו‬ ‫היינו רק עד כמה שיש למקבל הנאה מהכספים המולווים אצלו אבל אם‬ ‫יש שם חמץ א"צ לבודקו בלילה לאור הנר‪ ,‬שמא יחשוד הנכרי שליח גם על הביטול‪ ,‬וכתב המגן האלף שלכן צריך השליח לבטל‪ ,‬וגם המשלח צריך‬ ‫אין לו כל הנאה גם הגר''א מודה בזה כמבואר ברמ''א ריש סי' קעז ובגר''א‬ ‫לכשפים ונמצא בא לידי סכנה‪ ,‬אלא יבדוק שם ביום י"ד לאור היום‪ ,‬לבטל‪ ,‬ובלאו הכי אינו מועיל‪ ,‬אמנם אם המשלח בביתו וביקש מאחר לבדוק‪ ,‬צריך‬ ‫שם [אם כי שם שהריבית אינה קצובה מותר גם באחריות מקבל וכאן דוקא‬ ‫המשלח לבטל בעצמו אא"כ ציווהו להדיא שיבטל‪ .‬ומי שאינו שליח כלל אינו‬ ‫וצריך לבטל את החמץ בלילה‪.‬‬ ‫שקצובה באחריות נותן‪ ,‬מ''מ דון מינה ואוקי באתרה דדוקא כשיש הנאה]‪.‬‬ ‫יכול לבטל אף היכא דזכות הוא לו (כגון שהוא בדרך ושכח לבטל)‪,‬‬ ‫הן אמנם היו שטענו שהגמ''ח נהנה משהות הכספים אצלו שבכך ניתנת לו‬ ‫כותל שנפל‪ -‬כותל שרגיל להשתמש בו בחמץ בחורים והכותל נפל‪ ,‬ויש מחמירים שגם שליח מפורש על הביטול לא מהני‪ ,‬ובשעת הדחק‬ ‫שליטה על סידור ההלוואות למי שהבטיח לו‪ ,‬מ'''מ אי משום הא לא איריא‪,‬‬ ‫אפי' אין הגל גבוה ג' טפחים א"צ לבדוק תחתיו במקום שמצויים יש להקל‪ .‬וקטן אינו נעשה שליח‪.‬‬ ‫דאף דכ' הגר''א (קסח סק''ס) דבעי' שלא יהיה לו הנאה כלל וכלל מסתברא‬ ‫עקרבים‪ ,‬או במקום שמצויים נחשים שממיתים‪ ,‬אלא יבטלו בליבו‪ ,‬ואם‬ ‫שלא אסר הגר''א אלא הנאה המהווה שימוש בכספים כגון להתלמד או‬ ‫מי שאינו בביתו יבטל במקום שהוא נמצא‪ ,‬ואפי' אם מינה שליח עדיף‬ ‫לא ביטלו עד שעבר זמן איסורו‪ ,‬לדעת העולת שבת צריך לחפש במרא‬ ‫להתנאות בהם (וכמש''כ עצי לבונה קעז על הש''ך סק''ד) אבל כאן מטרת‬ ‫שיבטל בעצמו (די"א ששליחות לא מהני‪ ,‬ואם לא בדק ודאי עליו להזהר לבטל‬ ‫וחצינא בענין שאין בו סכנה‪ ,‬וכתב הבית מאיר שכך הדין לרש"י והר"ן‪,‬‬ ‫הגמ''ח היא ההלוואות לחברים ואין לגמ''ח שימוש בהם בהיותם אצלו‪,‬‬ ‫בעצמו‪ ,‬דבדאורייתא לא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו)‪ ,‬ואם האשה יודעת‬ ‫אך לדעת התוס' יש להסתפק‪ ,‬ויש להסתפק אם לדעת רש"י והר"ן כדאי להחמיר‬ ‫אלא בהוצאתם בשם המפקידים‪ ,‬ואף שיש הנאה משהות הכספים בגמ''ח‬ ‫שאין דרך בעלה לבטל‪ ,‬טוב שתבטל מעצמה‪ ,‬ותאמר (בלשון שמבינה)‬ ‫מפני השליטה הניתנת בזה לגמ''ח לתפעל את ההלוואות כאמור‪ ,‬מ''מ‬ ‫לפקח מעתה‪ ,‬כיון שאם יתגלה החמץ אפשר שעובר בבל יראה‪ .‬ואם ודאי יש שם‬ ‫'כל חמירא דאיכא ברשות בעלי' וכו'‪ ,‬ואפי' אשה שאינה בודקת בעצמה‬ ‫הנאה כזו שאיננה הנאת שימוש י''ל דאין טעם שמחמתה ייחשבו הכספים‬ ‫חמץ‪ ,‬אם אין עליו גובה ג' טפחים צריך להוציאו במרא וחצינא‪ ,‬ואם לא‬ ‫אלא ע"י שליח‪ ,‬טוב שתבטל בעצמה‪ ,‬דאפילו בבעל שהחמץ שלו יש‬ ‫בבעלות הגמ''ח‪ ,‬ומודה בה הגר''א‪ .‬וכן מוכח להדיא מהתרומות המובא‬ ‫הוציאו החמץ אסור אחר הפסח אע"פ שביטלו‪ ,‬ואם יש עליו ג' טפחים‪,‬‬ ‫מפקפקים בביטול ע"י שליח‪ ,‬ויכולה אף לעשות שליח לבטל‪ ,‬אך טוב יותר שתבטל‬ ‫בב"י קסח ובש''ך שם סקס''ט ולא פליג הגר''א‪.‬‬ ‫מדרבנן צריך לבטלו‪ ,‬ואם מצא שם חמץ אחרי הפסח הרי הוא מותר אף‬ ‫בעצמה‪ ,‬אמנם לכתחילה אין ראוי שהבעל יסמוך על ביטול אשתו‪ ,‬כיון‬ ‫ברם על אף שהדברים נכונים לכשעצמם להלכה ולמעשה‪ ,‬מ''מ לא מובן‬ ‫באכילה‪ ,‬וי"א שמדאורייתא חייב לבטלו‪ ,‬ולדבריהם אם לא ביטלו עד‬ ‫שאין החמץ שלה‪ ,‬אלא יבטל במקום שהוא נמצא‪ .‬ואלמנה כיון שהחמץ‬ ‫כלל כיצד אפשר להעמיד היתר זה במציאות של ימינו אשר בד''כ אין‬ ‫שהגיע זמן איסורו חייב לפקח את הגל ולבערו במרא וחצינא אם יש שם סכנת‬ ‫שלה דינה כאיש שיכולה לבטל בעצמה או ע"י שליח‪.‬‬ ‫הכספים מופקדים בכספת הגמ''ח דנימא שאינם של הגמ''ח אלא של‬ ‫עקרבים‪ ,‬ואם הגל גדול ואינו יכול לפקח אותו מותר לכו"ע והיינו שא"צ לשכור‬ ‫אפוטרופוס של יתומים חייב לבדוק ולבער ולבטל‪ ,‬ואם נוהגים לתת‬ ‫פועלים‪ ,‬והגר"ז כתב שא"צ לבטלו אפי' לכתחילה‪ ,‬והעיקר כדעה ראשונה‪.‬‬ ‫המפקידים‪ ,‬אלא הכספים מופקדים בחשבון הבנק של הגמ''ח‪ ,‬והבנק הלא‬ ‫מרתף יינות המלא עד תקרתו בחביות יין‪ ,‬ומסתפקים ממנו לפעמים שכר על הבדיקה נותן שכר‪ ,‬ואם עבר ולא ביער ולא ביטל‪ ,‬אין לחייבו‬ ‫מוציאם לצורך עצמו‪ ,‬באופן שחברי הגמ''ח מפקידים בבנק לזכות הגמ''ח‪,‬‬ ‫וזה מחייב את הבנק לגמ''ח ובזה הגמ''ח מחוייב למפקידים בהמתנת זמן‪,‬‬ ‫בזמן האכילה‪ ,‬א"צ לבדוק אלא את השורה הקדמית העליונה ואת כיון שאינו חייב אלא בפשיעה‪ ,‬ויתום קטן שאין לו אפוטרופוס ועבר‬ ‫א''כ על כרחך אינה אלא הלוואה דלא שייכא שמירה על ממון שאינו בעין‪.‬‬ ‫השורה שתחתיה‪ ,‬וי"א שיבדוק את השורה העליונה הקדמית ואת זו שבפנים יותר‪ .‬עליו הפסח‪ ,‬אפשר שאין לאסור את החמץ אחרי פסח‪ ,‬דלמאן ניקנסיה‪.‬‬ ‫ואף שאינה ממש הלוואה שהרי לא ניתנו הכספים לגמ''ח‪ ,‬מ''מ הגמ''ח‬ ‫בתי כנסיות ובתי מדרשות צריכים בדיקה בליל י"ד לאור הנר‪ ,‬מפני‬ ‫חייב מדין ערב שלוף דוץ‪ ,‬שהרי הוא כלווה‪ ,‬ואף דאי''ש כלפי גמ''ח הא‬ ‫סימן תל"ה‬ ‫שהתינוקות מכניסים שם חמץ‪ ,‬ולא יפה מה שעושים השמשים‬ ‫דאמרו בב''ב קעג‪ :‬בההיא הנאה דקסמיך עליה‪ ,‬מ''מ בסוגיא שם מבו' שלא‬ ‫הוצרכו לכך אלא בערב שאינו קבלן דלא חשיב כאילו קיבל אבל ערב שלוף‬ ‫שמכבדים אותם היטב ביום‪ ,‬דאינו כמו שתיקנו חז"ל‪ ,‬ויכולים לברך על מי שלא בדק בליל י"ד יבדוק ביום י"ד באיזה שעה שיזכר בזה‪ ,‬ואפי'‬ ‫דוץ ודאי חשיב כאילו קיבל [אמנם עי' רע''ק ב''מ ע‪ :‬דמצדד דאינו אלא‬ ‫בדיקה זו‪ ,‬אבל א"צ לבטל אחר הבדיקה‪ ,‬דאינם יכולים לבטל מפני בשעה שישית שהחמץ אסור בהנאה חייב לבדוק‪ ,‬ואין חוששים שיבוא לאוכלו‪ ,‬כיון שהוא‬ ‫מדרבנן‪ ,‬ואכמ''ל]‪ .‬וביותר שבכאן הבנק חייב לגמ''ח מכח הפקדת החבר‪,‬‬ ‫שהחמץ אינו שלהם‪ .‬ואם עבר ולא בדק בליל י"ד‪ ,‬יכול לבודקם עסוק בביעורו‪ ,‬ולא ישתהה בזה‪ ,‬שמא ישכח שוב‪ ,‬ואם עדיין לא הגיעה‬ ‫א''כ הפסד החבר משתרש לגמ''ח‪.‬‬ ‫לכתחילה לאור היום מפני שדרך להרבות בהם בחלונות‪ ,‬ובשעת השעה השישית צריך לבטל את החמץ לאחר הבדיקה (אבל אח"כ לא‬ ‫אמנם אכתי יוכל הגמ''ח לקבוע שההלוואות הניתנות הם בשם המפקידים‪,‬‬ ‫הבדיקה צריך לפתוח את החלונות‪ ,‬ומ"מ בחורים וסדקים צריך לבדוק לאור הנר‪ .‬מהני ביטול)‪.‬‬ ‫היינו שבמתן ההלוואות הגמ''ח פורע למפקידים [לכאו' מדין עבד כנעני‪,‬‬ ‫כיסים ובתי יד של בגדים שנותנים בהם חמץ לפעמים‪ ,‬משלו או משל ואם לא בדק ביום י"ד‪ ,‬אפי' אם ביטל יבדוק בתוך הפסח שמא יבוא‬ ‫מיהו יל''ד טובא אי שייך דין ע''כ בגמ''ח‪ ,‬ועכ''פ למאן דתלי דין ע''כ בשליחות‬ ‫התינוקות‪ ,‬צריכים בדיקה‪ ,‬אפי' אם הוא אומר שודאי לא נתן שם חמץ‪ ,‬לאוכלו‪ .‬וביו"ט עצמו שאינו יכול לשרוף‪ ,‬י"א דמ"מ יבדוק ויכפה עליו‬ ‫ודאי אי''ש כן בגמ''ח‪ ,‬א''כ איך נפרעו המפקידים‪ .‬י''ל שהגמ''ח מוציא את‬ ‫דלפעמים לא שם לב‪ ,‬ונכון לבודקם בשעת בדיקת חמץ‪ ,‬ומ"מ נכון כלי‪ ,‬וי"א שיבדוק בחול המועד‪ ,‬והפר"ח מכריע שאם לא ביטל את‬ ‫הכספים בהוראת המפקיד על דעת שבזה יפטרנו המפקיד מחובו‪ ,‬ומדין ערב‬ ‫החמץ‪ ,‬אפשר שיבדוק אף ביו"ט‪ ,‬אבל אם ביטל יבדוק בחול המועד‪,‬‬ ‫מחוייב המפקיד לפטור את הגמ''ח כמסוכם‪ ,‬והלווה חייב למפקיד מדין‬ ‫לחזור ולנערם בשעת הביעור שמא הכניס בהם חמץ אחרי הבדיקה‪.‬‬ ‫וזה תלוי אם המוצא חמץ ביו"ט ולא ביטלו יכול לטלטלו ולבערו או לא‪.‬‬ ‫משתרשי ליה‪ ,‬שהפסד המפקיד את חוב הגמ''ח אליו השתרש אצל הלווה]‪,‬‬ ‫כיבוד הבית‪ -‬כתב הרמ"א שכל אדם צריך לכבד חדריו קודם הבדיקה‪,‬‬ ‫מ''מ עד שהכספים יוצאים להלוואות הם בגדר הלוואה לגמ''ח‪ ,‬ובתמורה‬ ‫ואם לא בדק בפסח יבדוק לאחר הפסח להבדיל בין חמץ מותר‬ ‫לכך הגמ''ח מתחייב שילווה את הכספים שלו לבני מפקידים [אמנם בכך‬ ‫לאסור‪ ,‬כדי שלא יכשל בחמץ שעבר עליו הפסח שהוא אסור בהנאה‪.‬‬ ‫כדי שיוכל לבדוק היטב‪ ,‬וכתב המ"ב שהמנהג לכבד את כל הבית ביום‬ ‫יפרע למפקידים ע''י דין ערב והם ייחשבו מלווים משום משתרשי ליה כאמור]‬ ‫י"ג‪ ,‬כדי שיוכל לעשות הבדיקה כדין בתחילת ליל י"ד‪ ,‬ובשעת בדיקה‬ ‫והתחייבות זו הינה גם בגין הזמן שהכספים ברשות הגמ''ח‪ ,‬שהרי גם אם‬ ‫וכל הבדיקות צריכות להיות בנר ובחורים ובסדקים אפי' אם בודק‬ ‫המנהג ליטול נוצות ולכבד היטב במקום החורים והסדקים לגרור משם‬ ‫הגמ''ח לא ישתמש בהם כלל להלוואה מ''מ מחוייב להלוות לבני‬ ‫ביום‪ ,‬אמנם אם בודק ביו"ט אפי' לדעת המתירים צ"ע אם מותר להדליק נר‪ ,‬ואם ביטלו‬ ‫את החמץ עם הנוצה‪ .‬וכתב השו"ע שאף המכבד חדרו בי"ג ניסן ומכוון‬ ‫המפקידים מפני עצם זה שביצעו את דרישתו להפקיד בגמ''ח‪ .‬והוי אגר‬ ‫ודאי אין להדליק נר‪ .‬ולענין ברכה‪ ,‬על הבדיקה שאחר הפסח לא יברך‪ ,‬כיון‬ ‫שמותר להשהותו‪ ,‬אבל אם בודק בפסח יברך אפי' אם ביטל‪ ,‬ואם‬ ‫לבדוק את החמץ ולבערו ולא להכניס יותר חמץ‪ ,‬אעפ"כ צריך לבדוק‬ ‫נטר‪ ,‬דנטירה זו היא המאפשרת שליטת הגמ''ח על הכספים [והחילוק בין‬ ‫נתחמץ לו חמץ בפסח יברך על הביעור‪ ,‬אא"כ אינו חמץ גמור‪ ,‬ואם‬ ‫בליל י"ד‪ ,‬ואפי' אם בדק לאור הנר בחורים וסדקים צריך לחזור ולבדוק‬ ‫הנאת שליטה להנאת שימוש לא מהני אלא אם בכך נוכל להגדיר שהכספים‬ ‫בלילה‪ ,‬שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה‪ ,‬ומשום שאין לסמוך על בדיקת‬ ‫לא מולווים וכאמור זה אין שייך כשמופקדים דרך הבנק]‪ ,‬ואף שתצוייר קבלת‬ ‫בדק וביטל לפני פסח ומצא חמץ בפסח‪ ,‬נחלקו האחרונים אם צריך‬ ‫היום מפני שהנר אינו מאיר יפה ביום‪ ,‬והנה לטעם א' כתב התה"ד שדי שישייר‬ ‫אותה התועלת לגמ''ח ע''י הפקדה אצל שליש במקום הלוואה לגמ''ח‬ ‫לברך‪ ,‬וספק ברכות להקל‪.‬‬ ‫ומוכח שהגמ''ח לא משלם על היות הכסף בגמ''ח אף שהמפקיד דורש‬ ‫חדר אחד לבודקו בלילה‪ ,‬ואין זה ברור‪ ,‬ולטעם השני לא מהני שיבדוק בלילה רק חדר אחד‪.‬‬ ‫מי שלא בדק ומת אחר זמן איסורו‪ ,‬אם היורשים כוונו לזכות בחמץ‬ ‫תמורה לזמן שכספו לא אצלו‪ ,‬מ''מ כל שבפועל הגמ''ח לווה והמפקיד‬ ‫וחצרם קונה להם‪ ,‬עוברים בבל יראה‪ ,‬וצריכים לבדוק ולבער‪ ,‬ואם לא‬ ‫עשו כך החמץ אסור אחרי פסח‪ ,‬ואם לא כוונו לזכות א"צ לבער‪ ,‬אא"כ‬ ‫סימן תל"ד‬ ‫דורש תמורה לכך לכאו' פשוט דבגדר ר''ק היא‪ ,‬וצע"ג‪.‬‬ ‫אם כנים הדברים הרי שאין מוצא אלא אם כספי המפקידים יופקדו על‬ ‫הם משתמשים באותו חדר שיש לחוש שיבואו לאכול ממנו‪ ,‬וי"א‬ ‫זהירות שלא יאבד החמץ שנשאר‪ -‬צריך להצניע בשעת הבדיקה‬ ‫שמם בחשבון נאמנות ולא בחשבון הגמ''ח‪ ,‬כך שהגמ''ח איננו מחוייב‬ ‫שבכל גוונא היורשים צריכים לבדוק ולבער‪.‬‬ ‫ואחריה את החמץ שמשייר לאכול‪ ,‬ואת החמץ שמוצא בבדיקה‪ ,‬ולא‬ ‫למפקידים את כספי הפקדתם אלא הבנק הוא החייב להם‪ .‬אכן אם יסוכם‬ ‫שהגמ''ח ינכה מערך התמורה למפקיד את כל הזמן שכספו אינו מולווה‬ ‫יוליכו אנה ואנה‪ ,‬ואם לא הצניע את החמץ‪ ,‬אם לא ידוע לו שנחסר‬ ‫סימן תל"ו‬ ‫ממנו‪ ,‬א"צ לחזור ולבדוק‪ ,‬ואם נטל עכבר בפניו מהחמץ‪ ,‬או שנחסר‬ ‫לאחרים שפיר דמי‪ ,‬דכה''ג ודאי אינו אגר נטר‪.‬‬ ‫מהחמץ שנשאר‪ ,‬צריך לחזור ולבדוק‪ ,‬ומ"מ א"צ לברך שנית על‬ ‫חיוב בדיקה ביוצא מביתו לפני פסח‬ ‫בדיקה זו‪ ,‬ואם בדק ולא מצא צריך לחזור ולבטל את החמץ (ואנו בלאו‬ ‫המפרש מיבשה לים‪ ,‬או היוצא בשיירא‪ ,‬אם מינה לפני נסיעתו‬ ‫הכי חוזרים ומבטלים בשעת שריפה)‪.‬‬ ‫שליח שיבדוק את החמץ כשיגיע הזמן‪ ,‬אין צריך לבדוק בעצמו לפני‬ ‫כפה כלי על החמץ ולא מצאו‪ ,‬א"צ לבדוק‪ ,‬דודאי נטלו אדם‪( ,‬אא"כ‬ ‫שיוצא‪ ,‬אך נכון שיבטל בעצמו ג"כ‪( ,‬וטוב למנות איש‪ ,‬ואם אין איש‬ ‫הניחו במקום שהתינוקות ממשמשים שם)‪ ,‬ולכן יכפה כלי על החמץ‬ ‫יכול למנות אשה)‪ .‬ואם לא מינה שליח לבדיקה‪ ,‬אם יצא בתוך ל'‬ ‫או יתלנו באויר או יניחו בתיבה אמנם כיון שסתם תיבה חתורה אצל עכברים‬ ‫יום חלה עליו כבר חובת בדיקה דשואלים ודורשים בהלכות הפסח קודם לפסח‬ ‫צריך להניח בתיבה כזו שעכבר לא יכול להגיע לשם‪ .‬ואין להניח את החמץ‬ ‫ל' יום‪ ,‬ולכן צריך לבדוק לאור הנר‪ ,‬בלילה שלפני יציאתו‪ ,‬אפילו אם אין‬ ‫בכלי ולכסותו‪ ,‬מפני שדרכם של שרצים לגלות‪.‬‬ ‫יש לסמוך על הכרעת הרמ"א ובפרט כשביטלו‪ ,‬וכתב הפמ"ג‬ ‫(כסף או שטר או חזקה או קנין סודר)‪ ,‬וגם מסר לו המשכיר את‬ ‫דעתו לחזור עד אחרי פסח‪ .‬וכתב הרמ"א שלא יברך אז על הבדיקה‬ ‫שלכתחילה ודאי נכון שיבטלו‪.‬‬ ‫המפתח‪ ,‬לפני תחילת ליל י"ד‪ ,‬אע"פ שאין דעתו להכנס לדור שם עד‬ ‫על ביעור חמץ‪ ,‬כיון שאינו מבער למחרת את החמץ‪ ,‬וכן דעת הלבוש‪ ,‬וכן‬ ‫וכל זה כשנטל בפנינו מאחד הערימות‪ ,‬אבל אם נטל שלא בפנינו‪ ,‬או‬ ‫אחרי פסח‪ ,‬וכן צריך השוכר לבטל את החמץ‪ ,‬ומ"מ גם המשכיר יבטל‬ ‫משמע מסתימת המ"א והט"ז וש"א‪ ,‬אמנם דעת הב"ח שבתוך ל' צריך לברך‪ ,‬ודעת הפר"ח‬ ‫את החמץ להדיא‪ .‬וכן הדין אם אין לבית מנעול וקנאו השוכר‪ .‬ואם‬ ‫שאף לפני ל' צריך לברך‪ ,‬וכן מבואר ברא"ה‪ ,‬וצ"ע למעשה‪ .‬וצריך לבטל אז את‬ ‫שנטל העכבר את הככר אחרי שפירש הככר שלא בפנינו ממקום‬ ‫השוכר חזר והפקיד את המפתח אצל המשכיר על המשכיר לבדוק‪,‬‬ ‫החמץ שלא מצא בבדיקה‪ ,‬ויאמר כל חמירא וחמיעא דאיכא בביתא הדין וכו'‪.‬‬ ‫קביעותו‪ ,‬או שנתערבו הערימות זה בזה‪ ,‬אזלינן בתר רובא וא"צ לחזור‬ ‫והפר"ח כתב שעל השוכר לבדוק כיון שיכול לחזור לקחתו‪ .‬אבל אם‬ ‫ואם שכח לבדוק בלילה יבדוק ביום‪ .‬ואם שכח ויצא בלי בדיקה‪ ,‬למ"א אפשר‬ ‫ולבדוק אפי' אם לא ביטל את החמץ‪ ,‬אמנם אסור לאכול את הככר‬ ‫שצריך לחזור ולבדוק או לשלוח שליח לבדוק‪ ,‬ולבית מאיר‪ ,‬וכן מוכיח החק יעקב‬ ‫בפסח‪ ,‬דלענין אכילה לא אזלינן בתר רובא בחמץ‪.‬‬ ‫השוכר לא זכה בבית‪ ,‬או שלא מסר לו מפתח‪ ,‬חייב המשכיר לבדוק‪,‬‬ ‫מהשו"ע‪ ,‬בביטול סגי‪ .‬ואם נשארים בביתו ילדים קטנים והוא צריך‬ ‫אפי' אם בהמשך הלילה נכנס השוכר לדור בבית‪ ,‬ואם המשכיר אינו בעיר‪,‬‬ ‫ספק חמץ כגון ב' צבורין אחד של חמץ ואחד של מצה‪ ,‬וב' בתים‬ ‫להשאיר להם חמץ לאכול ואין לו אדם שיכול למנותו לשליח על‬ ‫חייב השוכר לבדוק‪ .‬וי"א שהשוכר חייב לבדוק אפי' אם לא קנה אלא רק‬ ‫אחד בדוק ואחד אינו בדוק‪ ,‬ובאו שני עכברים וכל אחד נטל מערימה‬ ‫הבדיקה‪ ,‬יוציאם לבית אחר‪ ,‬ואת ביתו יסגור אחר הבדיקה‪.‬‬ ‫מסר לו מפתח‪ ,‬דאין המשכיר יכול להכנס‪ ,‬וי"א שנכון להחמיר‬ ‫אחת ונכנס לבית אחד‪ ,‬וכן ב' בתים בדוקים ונכנס לאחד מהם עכבר‬ ‫ואם הוא יוצא מביתו קודם ל' יום אין עליו חובת בדיקה‪ ,‬וכשיגיע‬ ‫כשניהם וחלה חובת הבדיקה על השוכר והמשכיר‪ ,‬מיהו לכו"ע יכול‬ ‫עם חמץ ואין ידוע לאיזה נכנס‪ ,‬אם ביטל את החמץ א"צ לחזור‬ ‫פסח יבטל את החמץ במקום שיהיה‪ ,‬דאל"כ עובר בבל יטמין‪ .‬ואם יש‬ ‫אחד להיות שליח של חבירו‪ ,‬ויוצאים ידי חובה לכו"ע‪.‬‬ ‫ולבדוק‪ ,‬ולדעת הרמ"א אם הככר קטן שיכול העכבר לאוכלו‪ ,‬יש‬ ‫בביתו חמץ ידוע‪ ,‬י"א שחייב לבערו לפני שיצא‪ ,‬ויש מקילים בדבר‪.‬‬ ‫להקל אף בלא ביטל‪ .‬אמנם בב' בתים בדוקים אם באו לישאל בבת‬ ‫המוכר בית לחבירו והחזיק הלוקח בבית‪ ,‬אע"פ שהמפתח ביד המוכר‬ ‫חייב הלוקח לבדוק‪ ,‬כיון שאין למוכר שום זכיה בקרקע‪.‬‬ ‫ואם דעתו לחזור לפני פסח (וכ"ש בפסח עצמו)‪ ,‬צריך לבדוק לפני‬ ‫אחת‪ ,‬השו"ע מיקל גם בזה היכא שביטלו‪ ,‬והרמ"א כתב שמסקנת‬ ‫שיוצא‪ ,‬שמא לא יהיה לו פנאי לבער לפני יו"ט‪ ,‬ואפילו אם ביטל את‬ ‫השוכר בית מחבירו בי"ד אחרי שכבר עבר זמן שהיה יכול המשכיר הפוסקים דאפי' ביטול לא מהני כשבאו בבת אחת‪ ,‬וצריך לחזור‬ ‫החמץ צריך לבדוק‪ .‬ואפי' אם יוצא בתחילת השנה‪ ,‬אם יוצא לים או‬ ‫להספיק לבדוק בו‪ ,‬אם המשכיר או אשתו או בני ביתו נמצאים בעיר‪ ,‬ולבדוק‪ ,‬ועיין בבית יוסף ובדרכי משה מה הדין אם הככר קטן שיכול העכבר לאוכלו‪.‬‬ ‫בשיירה‪ ,‬צריך לבדוק אפי' אם דעתו לחזור הרבה זמן לפני פסח‪ ,‬שמא‬ ‫ישאלם אם הבית בדוק‪ ,‬דכיון שהיה כל השנה בחזקת שיש בו חמץ עכבר שנכנס עם חמץ לבית ונכנס ובדק פעם אחת ולא מצא כלום‪,‬‬ ‫ישתהה ויחזור בי"ד בבין השמשות ולא יספיק לבער‪ ,‬אבל אם יוצא‬ ‫אין סומכים על החזקה שנבדק כשאפשר לברר‪ ,‬וכן ישאלם אם ביטלו את‬ ‫לדרך קרובה‪ ,‬אפי' ביוצא בתוך ל' יום לא חיישינן‪ ,‬ואם צריך לחזור‬ ‫או שבדק חלק מהבית ומצא ככר‪ ,‬אפי' אם לא ביטל את החמץ א"צ‬ ‫החמץ‪( ,‬ואם שאלם רק על הבדיקה א"צ לבטל)‪ .‬ואם אינם בעיר‪ ,‬הרי הבית‬ ‫סמוך ממש לבדיקה‪ ,‬אף בדרך קרובה צריך לבדוק‪ ,‬ויש מקילים בזה‪,‬‬ ‫לחזור ולבדוק‪ .‬וי"א שאם בדק חלק מהבית ומצא ככר‪ ,‬אין להקל‬ ‫בחזקת בדוק‪ ,‬ומבטל את החמץ בליבו ודיו‪.‬‬ ‫ולמעשה יש לדון לפי קירוב וריחוק המקום‪.‬‬ ‫אא"כ ביטל את החמץ‪ ,‬ובזה וכן בב' אופני ב' צבורין הנ"ל שמקילים‬ ‫השוכר בית שחזקתו בדוק‪ ,‬והיינו בי"ד או שאמר לו המשכיר שהוא רק אם ביטל‪ ,‬אם עדיין לא עברו ו' שעות ביום י"ד‪ ,‬יכול לבטל וא"צ‬ ‫ויש אומרים (שו"ע סעיף ב') שאם יוצא קודם ל'‪ ,‬אם דעתו לחזור‬ ‫בדוק‪ ,‬ונמצא שאינו בדוק‪ ,‬על השוכר לבדוק‪ ,‬ואינו מקח טעות אפי' לחזור ולבדוק‪.‬‬ ‫לפני פסח א"צ לבדוק‪ ,‬דאין חוששים שיגיע בבין השמשות ולא‬ ‫במקום שבודקים בשכר‪ ,‬דניחא ליה לאיניש להתעביד מצוה בממונו‪,‬‬ ‫יספיק לבער לפני פסח‪ ,‬ואם לא הגיע לביתו בפסח יבטלנו ולא יברך‬ ‫הניח ט' ככרות חמץ ומצא י'‪ ,‬אפי' אם ביטל את החמץ צריך לבדוק‬ ‫ואין המשכיר צריך לתת לשוכר את דמי הבדיקה‪ .‬וי"א שבמקום‬ ‫על הביטול‪ ,‬דבביטול במחשבה סגי ואין מברכים על דברים שבלב‪,‬‬ ‫ולחפש את כל הככרות שהניח‪ ,‬בין בהניח ט' קשורים ומצא י'‬ ‫שבודקים בשכר‪ ,‬והתנה להדיא שהבית יהיה בדוק‪ ,‬אם השוכר הוציא‬ ‫ורק בדעתו לחזור בפסח צריך לבדוק ולבטל אפי' אם יוצא מראש‬ ‫קשורים‪ ,‬בין בהניח ט' נפרדים ומצא עוד אחד‪ ,‬דכיון שאינו מכירם‬ ‫על זה הוצאות צריך המשכיר לשלם לו‪ .‬ולדינא פסקו כדעה ראשונה‪,‬‬ ‫השנה‪( ,‬ואם שכח לבדוק יבטל כשיגיע פסח וכנ"ל)‪ ,‬דבפסח אינו‬ ‫חוששים שחולדות גררום ואלו הם ככרות אחרים‪.‬‬ ‫דיכול לומר קים לי והמוציא מחבירו עליו הראיה‪ .‬ואם התנה השוכר להדיא שהוא‬ ‫ברשותו לבטלו‪ ,‬ועובר על בל יראה‪ ,‬אולם כשיוצא תוך ל' צריך לבדוק‬ ‫הניח י' ככרות ומצא ט'‪ ,‬אפי' אם ביטל את החמץ צריך לבדוק‬ ‫שוכר ע"מ שהבית יהיה בדוק‪ ,‬דעת הפר"ח שהמקח בטל‪ ,‬וכ"כ המקור חיים‪ ,‬וצ"ע לדינא‪.‬‬ ‫גם לדעה זו אף שדעתו לחזור לפני פסח‪ ,‬ואם דעתו לחזור אחרי פסח‪ ,‬צריך‬ ‫נאמנות עבד ואשה וקטן על הבדיקה‪ -‬בית ששכרו בי"ד וידוע לנו ולחפש את כל הככרות שהניח‪ ,‬וי"א שכל זה רק בקשורים יחד‪ ,‬שודאי‬ ‫לבדוק לכו"ע‪ .‬ויש להחמיר כדעה ראשונה‪ ,‬ובמקום הדחק כגון שיצא‬ ‫שהמשכיר לא בדקו‪ ,‬ואמרו עבד או אשה או קטן שהגיע לחינוך שהם כולם ניטלו יחד‪ ,‬אבל אם אינם קשורים יחד א"צ לבדוק אלא אחרי‬ ‫כבר בשיירא‪ ,‬יש להקל שא"צ לחזור אם אין דעתו לחזור בפסח עצמו‪.‬‬ ‫עצמם בדקוהו‪ ,‬נאמנים‪ ,‬אף אם היה שם ודאי חמץ‪ ,‬כיון שמדאורייתא האחד‪ ,‬וכן פסקו האחרונים‪ .‬ואין להקל בזה אלא כשביטל את החמץ‬ ‫בביטול סגי‪ ,‬אמנם אם כבר הגיעה שעה שישית שאין ביד השוכר מקודם או שמבטלו עכשיו‪ ,‬דכיון שהוא דרבנן תולים שזה אותו חמץ‪.‬‬ ‫העושה את ביתו אוצר בתוך ל' יום‪ ,‬והוא מקום שמכניסים בו חמץ‪,‬‬ ‫טעון בדיקה אפי' אם אינו עתיד לפנותו עד אחרי פסח‪ ,‬כיון שכבר‬ ‫לבטל אינם נאמנים וצריך לבדוק‪ ,‬כיון שאז חיוב הבדיקה הוא הניח חמץ בזוית זו ומצאו בזוית אחרת‪ ,‬לדעת השו"ע צריך לחזור‬ ‫חלה עליו חובת בדיקה‪ ,‬ואם לא בדק קודם‪ ,‬צריך לפנות את האוצר‬ ‫מד אורייתא‪ .‬ולכתחילה אין לתת לעבד או אשה או קטן לבדוק‪ ,‬כיון ולבדוק את כל הבית‪ ,‬והסכמת האחרונים שאם ביטל או שמבטל‬ ‫ולבדוק‪ .‬ואם עושהו אוצר לפני ל' יום‪ ,‬אם דעתו לפנותו לפני פסח‬ ‫עכשיו א"צ לחזור ולבדוק‪ ,‬ודעת הגר"א שאם ביטלו מותר גם לדעה הראשונה‪.‬‬ ‫שהבדיקה יש בה טורח גדול ויש לחוש שמא יתעצלו‪.‬‬ ‫צריך לבדוק‪ ,‬דיש לחוש שיתחיל לפנותו לפני פסח ובפסח יהיה פחות‬ ‫ולדעת הטור דווקא בככר גדול צריך לחזור ולבדוק ולא בככר קטן‪.‬‬ ‫מג' טפחים גובה מכוסה על החמץ וישכח לבדוק מפני שהוא מכוסה‪,‬‬ ‫סימן תל"ח‬ ‫(ולי"א הנ"ל בעושה האוצר לפני ל' דווקא בדעתו לפנותו בפסח צריך‬ ‫סימן ת"מ‬ ‫בדיקה)‪ ,‬ואם דעתו לפנותו אחרי פסח א"צ לבדוק‪ ,‬דכיון שיש עליו‬ ‫מתי צריך לחזור ולבדוק‬ ‫את האוצר הוי כמבוער‪ ,‬וסגי בביטול כשיגיע פסח‪ ,‬ואם יש שם חמץ‬ ‫חמץ של נכרי שנמצא ביד ישראל‬ ‫עכבר שנכנס לבית בדוק עם ככר בפיו ומצא בבית פרורים‪ ,‬אפי'‬ ‫ידוע צריך לבערו מתחילה‪ ,‬ויש מקילים אף בחמץ ידוע‪.‬‬ ‫נכרי שהפקיד חמצו אצל ישראל והחמץ נמצא בבית הישראל או‬ ‫אם הפרורים יחד הם בגודל של כל הככר צריך לחזור ולבדוק‪ ,‬מפני‬ ‫אוצר חיטים שהניחו על גבי חיטים מחומצים‪ ,‬אם נעשה האוצר‬ ‫בשאר מקום שהוא רשותו‪ ,‬אם הישראל חייב באחריותו מגניבה‬ ‫שאין דרכו של עכבר לפרר והני פירורים מעלמא אתו ולא מהככר‪,‬‬ ‫קודם ל' יום‪ ,‬א"צ לבער גם למ"ד הנ"ל שבחמץ ודאי צריך לבער גם קודם ל'‪ ,‬כיון‬ ‫ואבידה‪ ,‬וקיבל אחריות בהדיא עם קנין‪( ,‬אבל בסתמא אין דין שומרים‬ ‫וכתב המ"א שא"צ לבדוק אלא את החדר שהעכבר נכנס לשם‪( ,‬ועיין‬ ‫שהאוצר כבר נעשה‪ ,‬אלא מספיק לבטל‪ ,‬ואחרי פסח כשיפנה את האוצר‬ ‫לנכרים‪ ,‬ורעק"א מצדד שלענין פשיעה סגי בקבלה בעלמא בלא קנין)‪ ,‬או שמדין‬ ‫בסימן תל"ט מה הדין אם לא יודעים לאיזה חדר העכבר נכנס)‪ ,‬וכן‬ ‫אסור להנות מהחמץ‪( ,‬כיון שמתחילה עומד לפנותו אחר הפסח)‪ ,‬אך‬ ‫המלכות נתחייב באחריות אף בלא קנין‪ ,‬חייב לבערו בזמן הביעור‪ ,‬אם‬ ‫ה דין בכלב או תרנגול‪ .‬ואם מצא בבית ככר שלם‪ ,‬א"צ בדיקה‪ ,‬דתולין‬ ‫יכול למכור את כל האוצר לנכרי‪ ,‬ויהיה מותר אח"כ להנות ממנו‪.‬‬ ‫אין הנכרי כאן להחזירו‪.‬‬ ‫שזה הככר שהכניס‪ ,‬אמנם אם לא ביטל את החמץ‪ ,‬שאז זה ספק‬ ‫(אמנם אם הניח בקרקעית הבור חיטים סתם‪ ,‬ואח"כ נתחמצו מלחות‬ ‫דאורייתא‪ ,‬צריך לחזור ולבדוק (י"א דווקא בגדול‪ ,‬וי"א אפי' בקטן)‪ ,‬אא"כ הוא וי"א שאפי' אם הישראל אינו אלא שומר חינם וחייב רק בפשיעה‬ ‫הבור‪ ,‬אפי' עשה האוצר בתוך ל' א"צ לפנותו‪ ,‬דהוי כחמץ שנפלה עליו‬ ‫יודע שזה הככר שהעכבר הכניס‪.‬‬ ‫מפולת‪ ,‬ויבטל החמץ לפני פסח‪ ,‬ומסתבר שאסור להנות מהם אחרי פסח אם‬ ‫חייב לבערו‪ ,‬ולכתחילה יש לחוש לדעה זו ולהחזיר את הפקדון לנכרי‪,‬‬ ‫תינוק שנכנס לבית בדוק וככר בידו‪ ,‬ונכנס אחריו ומצא בבית ואם הנכרי אינו כאן יעשה מכירת חמץ (שאף שלהרבה פוסקים מכירה‬ ‫הם ודאי חמץ)‪ .‬ואם בעת שהניח האוצר לא היה שם ודאי חמץ‪ ,‬מותר‬ ‫פרורים‪ ,‬א"צ לחזור ולבדוק‪ ,‬מפני שדרך התינוק לפרר ורגליים לדבר וביטול לא מועילים בחמץ שגופו אינו שלו‪ ,‬בכגון זה יש לסמוך על‬ ‫למכור את האוצר כולו אחרי פסח‪ ,‬דשמא נתחמצו אחרי פסח‪ ,‬ושמא‬ ‫לא נתחמצו כלל אלא נתעפשו‪ .‬ואם רוצה להניח אוצר חיטים בבור‪ ,‬אפי' אם‬ ‫שאכלו‪ ,‬וי"א שאם אין בפרורים כדי כל הככר צריך לחזור ולבדוק‪ .‬המקילים)‪ ,‬וגם יבטל את החמץ‪ ,‬ואם כבר הגיעה שעה שישית שא"א‬ ‫אינו יודע אם יש שם חיטים של חמץ‪ ,‬צריך לכבד אותו מקום ולבודקו לאור הנר‪ ,‬לפני‬ ‫והעיקר כדעה ראשונה‪ ,‬אך אם לא ביטל וכבר עבר הזמן שיכול לבטל‪ ,‬למוכרו יש לסמוך על דעה ראשונה‪ ,‬ומותר להשהות את החמץ עד‬ ‫שמניח שם את החיטים‪.‬‬ ‫יש להחמיר לחזור ולבדוק‪ .‬ואם לא מצא פרורים צריך לחזור ולבדוק את שיבוא בעליו‪ ,‬וכשיבוא יחזיר לו את החמץ מיד אפי' אם זה באמצע‬ ‫ישראל שעוזב בית של נכרי בתוך ל' יום‪ ,‬אם הוא הולך לבית אחר‬ ‫החדר שנכנס לשם‪ ,‬אמנם אם יש בתינוק דעת הוא נאמן לומר שאכלו‪ .‬פסח (שהרי י"א שאסור מהתורה להשהותו אצלו)‪ ,‬אך יזהר שלא יגע‬ ‫א"צ לבער את החמץ מבית הנכרי אפי' אם הנכרי לא יכנס לבית לפני‬ ‫נכרי שנכנס עם חמץ לבית בדוק‪ ,‬א"צ לחזור ולבדוק‪ ,‬דאין דרכו בו‪ ,‬ואחרי פסח החמץ מותר אף באכילה‪ ,‬אפי' אם לא החזירו לבעליו‪.‬‬ ‫פסח‪ ,‬דכיון שאינו עתיד לחזור הרי הוא מפקיר את החמץ שנשאר‬ ‫וי"א שאפי' אם הנכרי אלם ויכפהו לשלם אם יאבד‪ ,‬אף שאינו‬ ‫להטמין‪ ,‬משא"כ בעכבר ובתינוק‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬אבל אם הוא מפרש בים או יוצא בשיירא ולא יכנס בפסח לבית‬ ‫המוצא חמץ בבית אחרי הבדיקה‪ ,‬א"צ לחזור ולבדוק את כל הבית חייב באחריותו בדין תורה ולא בדין המלכות‪ ,‬חייב לבערו‪ ,‬ויש‬ ‫אחר לקיים שם מצות ביעור בעצמו‪( ,‬או שבעה"ב שם יבדוק עבורו‬ ‫חולקים‪ ,‬והעיקר כדעה ראשונה‪ ,‬ומ"מ אם עבר הפסח ולא ביערו אין‬ ‫בגלל זה‪.‬‬ ‫מד ין שליחות)‪ ,‬י"א שחלה עליו חובת ביעור בבית הנכרי אף אם הנכרי‬ ‫להחמיר ומותר אפי' באכילה‪.‬‬ ‫יכנס לבית בפסח ויכניס לשם את חמצו‪ ,‬אמנם אם נכנס לשם ישראל‬ ‫חמץ שנשאר במקום שאינו יכול להגיע לשם‪ -‬כזית חמץ הנמצא‬ ‫אחר א"צ לבדוק כיון שהישראל השני בודק‪ ,‬וכן הדין כשיוצא מבית‬ ‫ואם חזר והפקידו ביד נכרי אחר‪ ,‬אע"פ שהנכרי קיבל על עצמו את‬ ‫על קורה‪ ,‬חייב להביא סולם ולהורידו‪ ,‬ולא מהני ביטול‪ ,‬שמא יפול‬ ‫ישראל וישראל אחר נכנס‪ .‬וי"א שאין חיוב על הישראל לבדוק את‬ ‫כל האחריות שהיתה לישראל‪ ,‬לא מהני‪ ,‬כיון שהישראל נשאר חייב‬ ‫החמץ בפסח מהקורה ויבוא לאוכלו‪( ,‬ובפחות מכזית סגי בביטול‪ ,‬ויש‬ ‫הבית אפי' אם הנכרי לא נכנס לבית‪ ,‬והגר"ז סובר שדווקא אם הנכרי נכנס לדור‬ ‫באחריות כלפי הראשון‪ ( ,‬אמנם אחר הפסח החמץ מותר אף אם הנכרי השני לא‬ ‫מפקפקים בזה)‪ .‬אבל חמץ שנשאר בבור א"צ להעלותו‪ ,‬אלא מבטלו‬ ‫בבית א"צ לבדוק‪ .‬ולדינא יש להקל היכא שהנכרי נכנס לבית‪.‬‬ ‫בליבו‪ ,‬אפי' אם אין בבור מים‪ ,‬אמנם אם נודע לו בזמן שכבר לא מועיל קיבל אחריות)‪ .‬ויש מקילים בזה‪ ,‬ולדעתם מהני גם היכא שמכר את החדר‬ ‫ביטול‪ ,‬או שדרכו להשתמש בבור כל השנה‪ ,‬צריך להעלותו ולבערו‪ ,‬שבו החמץ לנכרי‪ ,‬אם הנכרי קיבל אחריות על גניבה ואבידה‪ ,‬ונכון‬ ‫בדיקת חמץ במקומות שמוכרים לנכרי‪ -‬חדרים שהאדם מוכר‬ ‫ואם ביטל החמץ בזמנו כנהוג‪ ,‬מהני אף לככר זה אף שלא ידע ממנו‪ .‬אמנם אין שימכור לנכרי גם את החמץ וגם את הבית‪ .‬ואם חזר והפקידו ביד‬ ‫לנכרי בי"ד עם החמץ שבהם‪ ,‬נחלקו האחרונים אם יש חיוב לבודקם‬ ‫בעליו מותר אף לדעה ראשונה‪ ,‬אף אם הבעלים לא קיבלו שמירה אלא בתורת‬ ‫בליל י"ד‪ ,‬ואף שאין למחות ביד המקילים‪ ,‬טוב יותר למכור ביום י"ג‪,‬‬ ‫להטמין חמץ בבור בידים‪ ,‬ואם הטמינו על דעת שישאר שם עד אחרי‬ ‫שומר חינם‪ ,‬והוא קיבל אחריות גניבה ואבידה‪ ,‬דאחריות לבד אינו אוסר‪.‬‬ ‫פסח לא מועיל אפי' ביטול אלא צריך להוציאו ולבערו‪.‬‬ ‫והנוהגים למכור רק בי"ד צריכים להזהר לבאר שהוא מוכר את כל‬ ‫ואם עבר ולא ביער ועבר עליו הפסח‪ ,‬דעת הרבה פוסקים שחמץ‬ ‫החמץ שנמצא בחדר (כדי לכלול גם את מה שבחורים וסדקים)‪ ,‬ולא‬ ‫זה אסור באכילה ובהנאה‪( ,‬ומ"מ אם הנכרי בא לקחת את החמץ שלו‬ ‫מותר להחזיר לו‪ ,‬אא"כ יש לחוש שימכרנו לישראל)‪ ,‬ויש מקילים‬ ‫סימן תל"ט‬ ‫למכור רק את החדר והשיכר והיי"ש שבו‪.‬‬ ‫ל' יום לפני פסח צריך לעיין בכל דבר שעושה שלא ישאר בו חמץ‬ ‫בזה‪ ,‬ויש לסמוך על המקילים עכ"פ לענין היתר הנאה‪.‬‬ ‫דיני בדיקה בספק חמץ‬ ‫באופן שלא יוכל להסירו בנקל‪.‬‬ ‫רוב וקבוע‪ -‬ט' צבורין של מצה ואחד של חמץ‪ ,‬ובא עכבר ונטל בפנינו ואם הישראל השאיל או השכיר לנכרי מקום מיוחד לחמצו לא‬ ‫מאחד מהם‪ ,‬ואין ידוע אם נטל חמץ או מצה‪ ,‬ונכנס לבית בדוק‪ ,‬צריך מהני‪ ,‬דשכירות לא קניא‪ ,‬אך באופן זה לכו"ע אין לאסור את החמץ‬ ‫סימן תל"ז‬ ‫לחזור ולבדוק את הבית‪ ,‬דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי‪ ,‬ומשמע אחרי פסח‪ ,‬אם ייחד לו מקום‪ .‬ודווקא אם ייחד מקום לדעת הנכרי‪,‬‬ ‫אבל שלא לדעת הנכרי לא מהני אפי' אם עשה מחיצה‪.‬‬ ‫שאפילו אם הוא ביטל את החמץ צריך בדיקה‪.‬‬ ‫חיוב בדיקה בבית שכור‬ ‫המשכיר בית לחבירו בי"ג ניסן לצורך י"ד ואילך‪ ,‬לדעת השו"ע וכתב הרמ"א שאם הככר קטן ויכול העכבר לאוכלו‪ ,‬א"צ לבדוק‪ ,‬דהוי ואם הישראל אינו חייב באחריותו כלל אינו חייב לבערו‪ ,‬אפי' אם‬ ‫אין השוכר חייב לבדוק אא"כ קנה השוכר את הבית בדרכי הקניינים ספק ספיקא‪ .‬ויש דעות באחרונים אם גם השו"ע מודה לזה‪ ,‬ולדינא הוא כבוש תחת ידו כגון גר תושב (שנתיישב בארצך ויד ישראל‬ ‫ישראל שהלוה לנכרי ‪ ,‬ונתן לו הנכרי את חמצו ואמר לו שאם לא בכלי חמץ‪ ,‬ואם נתבשל או נכבש בפסח בכלי חמץ‪ ,‬צריך לבערו אפי'‬ ‫שולטת בו) ושרוי עימו בחצר‪ ,‬ומ"מ צריך לעשות מחיצה גבוהה י'‬ ‫יפרע עד זמן פלוני יהיה החמץ קנוי לו מעכשיו‪ ,‬והגיע הזמן אפי' אחרי אם הכלי אינו בן יומו‪.‬‬ ‫טפחים לפני החמץ כדי שלא יבוא לאוכלו‪ ,‬וכפית כלי לא מועילה‪ ,‬שמא‬ ‫פסח ולא פרעו‪ ,‬אפילו אם אין האחריות על הישראל אסור החמץ בבל חמץ נוקשה והיינו דבר שאינו חמץ גמור כגון דבק שעושים‬ ‫ינטל הכלי‪ ,‬וסדין שאינו קשור למטה לא מועיל מפני שעוברים תחתיו‪.‬‬ ‫ומשמע מסתימת הפוסקים שגם אם החמץ צריך הכנה וא"א לאוכלו מיד צריך מחיצה‪,‬‬ ‫יראה ומחויב לבערו או למוכרו לפני זמן הביעור‪ ,‬ואם לא עשה כך נאסר הסופרים מקמח ומים‪ ,‬או עיסה שהכסיפו פניה ואין בה שום סדק‪ ,‬או‬ ‫ובאשל אברהם להגאון מבוטשאטש מיקל בזה אם הקמחים אינם אלא חשש חמץ‪ .‬ופת‬ ‫החמץ בהנאה לאחר הפסח‪ ,‬אבל אם בא הנכרי לפדותו בפסח‪ ,‬מותר דבר שאינו ראוי לאכילה רק קצת (והיינו שמעולם לא היה ראוי‬ ‫עכו"ם צריכה מחיצה אפי' במקום שנוהגים איסור בפת עכו"ם‪ .‬אמנם בפסח אין לקבל‬ ‫לאכילה‪ ,‬דדבר שנתקלקל בעינן שיפסל מאכילת כלב)‪ ,‬אין בו איסור‬ ‫לקבל ממנו את המעות ולהניח לו לקחת את החמץ‪.‬‬ ‫חמץ לפקדון אף שאינו חייב באחריותו כלל ואפי' בחינם‪.‬‬ ‫ודווקא באופן הנ"ל אסור‪ ,‬אבל אם אין החמץ ביד ישראל וגם לא קנאו בל יראה מדאורייתא‪ ,‬ומדרבנן צריך לבערו‪ ,‬ועיין בסי' תמ"ז שהוא‬ ‫נכרי שהניח חמץ בבית ישראל בלא רשותו‪ ,‬צריך לעשות מחיצה‬ ‫הישראל בקנין המועיל‪ ,‬או אם החמץ ביד ישראל אבל לא אמר לו מותר בהנאה אחרי פסח‪ ,‬ולענין אכילה‪ ,‬המ"א מתיר‪ ,‬אבל רוב‬ ‫עשרה לפני החמץ‪ ,‬ואם הניחו ביו"ט עצמו שאינו יכול לעשות מחיצה‬ ‫שיקנהו מעכשיו‪ ,‬וגם אין האחריות על הישראל‪ ,‬מותר אפי' אם הגיע האחרונים אוסרים‪.‬‬ ‫יכפה עליו כלי‪( .‬רמ"א)‪ .‬וכתב המ"ב שאפי' אם הניחו בחול המועד ויודע‬ ‫הזמן לפני פסח‪ ,‬ואפי' אם נראה שבדעת הנכרי לשקעו בידו‪ ,‬וי"א בגדים שכיבסו אותם בחלב חיטה אפי' בתוך ג' ימים סמוך לפסח‪ ,‬וכן‬ ‫שהנכרי יקחהו אחר יום או יומיים צריך מחיצה‪ ,‬והיכא שאם יבער את החמץ‬ ‫שאם הגיע הזמן לפני פסח אסור‪ ,‬ויש להחמיר בזה לענין בל יראה‪ ,‬ניירות שדיבקו אותם בחמץ זה לזה או לחלון בחמץ‪ ,‬וכדו'‪ ,‬אפי'‬ ‫לא יתחייב לשלם לנכרי‪ ,‬דעת החק יעקב שאין לעשות מחיצה בחול המועד משום טירחא‬ ‫תוך ל' לפסח‪ ,‬אפי' אם נראה עליהם קצת ממשות חמץ מותר לקיימם‬ ‫ולענין הנאה אחרי פסח אפשר שיש להקל‪.‬‬ ‫יתירא‪ ,‬אלא יזרוק אותו לחוץ‪ ,‬והא"ר כתב שיעשה מחיצה אפילו בחול המועד‪ .‬ואם יודע‬ ‫בפסח‪ ,‬כיון שאין צורת החמץ עומדת‪ ,‬ומ"מ אסור להציעם על‬ ‫ואם האחריות על הישראל אסור בכל גוונא‪.‬‬ ‫שהנכרי יחזור ויקחהו באותו יום יש להקל דדי בכפית כלי‪.‬‬ ‫ישראל שהלוה לישראל ומשכן לו חמץ‪ ,‬קנה המלוה את החמץ השלחן‪ ,‬שמא יכנס מהם לתוך המאכל‪ ,‬וכ"ש שאסור להניח בתוכם‬ ‫נכרי שנכנס עם חמץ בידו לבית ישראל‪ ,‬א"צ להוציאו אע"פ‬ ‫אפי' אם לא אמר לו מעכשיו‪ ,‬ועובר עליו בבל יראה‪ ,‬דישראל מישראל קמח של פסח‪ ,‬וצעיפי נשים שרגילים לתקנם ע"י קמח עד שיהיו‬ ‫שרואהו‪ ,‬ואין חוששים שיבוא לאוכלו כיון שהוא תחת יד הנכרי והוא‬ ‫ע בים קצת ודרך להפרך מהם‪ ,‬אין ללובשם בשעת אכילה‪,‬‬ ‫קונה משכון‪ ,‬וגם הלוה עובר עליו כיון שגוף החמץ שלו‪.‬‬ ‫משמרו‪ ,‬אבל אסור לאכול עימו יחד באותו שלחן אפי' בהפסק מפה‬ ‫והמדקדקים נוהגים שלא לכבס בגדים וצעיפים בתוך ל' יום לפסח‬ ‫אפי' אינו מכיר את הנכרי‪ ,‬משא"כ בבשר בחלב שמותר בהפסק מפה‪,‬‬ ‫אלא בדברים שאינן מה' מיני דגן‪ .‬ויש מחמירים היכא שממשות‬ ‫החמץ ניכרת מבחוץ‪ ,‬ולדבריהם בדיבוק ניירות בחלון יעשה בלילה‬ ‫סימן תמ"ב‬ ‫אמנם מותר להניח לנכרי לאכול על שלחנו בזמן שהישראל אינו אוכל‪,‬‬ ‫וצריך להזהר לנקות ולהדיח את השלחן היטב אחרי שהנכרי סיים‬ ‫רכה מאד ויכניס את כל החמץ בין הדבקים שלא יבצבץ לחוץ כלל‪,‬‬ ‫לאכול‪ ,‬שלא ישארו פרורים מחמצו‪ ,‬וכן יזהר שהנכרי יטול את כל‬ ‫והמחמיר לטוח בטיט תבוא עליו ברכה‪ ,‬ומסתימת האחרונים נראה שלכתחילה נוקטים‬ ‫בל יראה וביעור‪ ,‬בחמץ שאינו גמור‬ ‫החמץ מבית הישראל‪ .‬ונכרי שהוא עבדו שמזונותיו עליו‪ ,‬אין להניחו לאכול בביתו‬ ‫תערובת חמץ‪ -‬דבר מאכל שמעורב בו חמץ‪( ,‬כגון מוריס הנעשה כדעת היש מחמירים‪ ,‬ורק הפר"ח כתב שהעיקר כדעה ראשונה‪ .‬ואם נעשה לפני ל'‬ ‫אף אם החמץ הוא של נכרי‪ ,‬שמא יחשדוהו שהוא מאכיל לעבדו חמץ‪.‬‬ ‫משומן דגים עם מעט קמח קלוי ומים‪ ,‬או כותח הנעשה ממלח ומי יום מותר לכו"ע אף בנראה מבחוץ‪ ,‬מפני שודאי נתקשה ונמאס‪ ,‬וכן‬ ‫ישראל שהפקיד חמץ אצל ישראל או נכרי‪ ,‬אע"פ שהנפקד קיבל‬ ‫חלב ופרורי פת‪ ,‬או שיכר המדי שנותנים בו שעורים ומים להחמיצו‪ ,‬אם אין בכולו כזית לכו"ע א"צ לבער‪.‬‬ ‫אחריות הרי המפקיד עובר עליו‪ ,‬כיון שהוא שלו‪ ,‬ואם הנפקד הוא‬ ‫וכן חומץ האדומי ושאר דברים המוזכרים במשנה בריש אלו עוברין)‪ ,‬כורכי ספרים שמדביקים את הניירות בדבק חמץ לפני פסח‪ ,‬מותר לכו"ע‪ ,‬כיון שאין‬ ‫ישראל גם הנפקד עובר עליו‪ ,‬ועיין בסימן תמ"ג מה יעשה הנפקד‬ ‫אם יש בו כדי לאכול כזית בכדי אכילת פרס חייבים כרת על אכילתו‪ ,‬החמץ ניכר מבחוץ‪ ,‬ואינו עתיד לגלותו‪ ,‬וא"צ לעשותו בלילה רכה‪.‬‬ ‫בערב פסח אם המפקיד אינו בביתו‪ .‬וכתב הגר"ז שאם ישראל הניח בבית‬ ‫ואם אין בו כדי לאכול כזית בכדי אכילת פרס אין בו כרת‪ ,‬וי"א שאפי' שיכר שעושים מחיטים ושעורים חייב לבערו‪ ,‬ואם לא ביערו עובר‬ ‫ישראל אחר שלא מדעתו כלל‪ ,‬הבעלים אינו עובר עליו מדאורייתא‪ ,‬אך יש חיוב לבערו‬ ‫איסור לאו ליכא‪ ,‬אמנם לענין איסור בל יראה ובל ימצא‪ ,‬כל שיש כזית בבל יראה‪ ,‬וגם יש כרת באכילתו אם יש בו כזית בכדי אכילת פרס‪,‬‬ ‫מדרבנן‪ ,‬והפמ"ג חולק‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫חמץ בכלי אחד‪ ,‬והחמץ מעורב במין אחר‪ ,‬עוברים עליו לדעה הסוברת ואפי' אם אין שיעור זה מ"מ אסור מדאורייתא משום דטעם כעיקר‪,‬‬ ‫שטעם כעיקר דאורייתא‪ .‬אמנם בתערובת מין במינו‪ ,‬כגון קמח חמץ ואם השיכר התערב בדבר אחר אותו דבר אסור בפסח‪.‬‬ ‫סימן תמ"א‬ ‫שנתערב בקמח שאינו חמץ‪ ,‬וכן מין בשאינו מינו כשיש בהתר שישים מעמיד ועביד לטעמא‪ -‬דבר שהעמידוהו ע"י חמץ‪ ,‬או שנתנו בו‬ ‫כנגד החמץ‪ ,‬מדאורייתא מותר אפי' באכילה‪ ,‬ומדרבנן אסור להשהותו‪ ,‬חמץ לטעם (כגון גבינות ששפכו עליהם יי"ש לחזקם אחרי שכבר‬ ‫דיני המלוה על החמץ‬ ‫וצריך לבערו קודם הפסח‪ ,‬ואם נזכר בזה בפסח צריך לבערו כשנזכר‪ ,‬ואם נעשו)‪ ,‬או עיסה שנתחמצה בשמרי שיכר‪ ,‬חייבים מדרבנן בביעור לפני‬ ‫נכרי שהלוה לישראל‪ ,‬ונתן לו הישראל את חמצו‪ ,‬ואמר לו שאם לא‬ ‫עבר והשההו עד לאחר הפסח לא נאסרה התערובת‪ ,‬וכן שאר דברים שאין פסח‪ ,‬ואינם בטלים בשישים‪ ,‬דדבר המעמיד ודבר דעביד לטעמא אינו‬ ‫יפרע לו עד זמן פלוני יהיה החמץ קנוי לו מעכשיו‪ ,‬והגיע הזמן ולא‬ ‫בטל אפילו באלף‪ ,‬ואם עבר ולא ביערם יש להתיר אחר הפסח בהנאה‪,‬‬ ‫בהם בל יראה מדאורייתא‪ ,‬אינם אסורים אחרי פסח אפי' באכילה‪.‬‬ ‫פרע הישראל את החוב‪ ,‬הרי החמץ מותר לאחר הפסח אפי' באכילה‪,‬‬ ‫במקום הפסד מרובה‪ ,‬אם ישליך את הנאת המעמיד לים המלח‪ .‬וכן‬ ‫דבר שיש בו תערובת חמץ מלפני פסח ואינו ראוי לאכילה כלל‬ ‫ואפי' אם אחריות גניבה ואבידה היא על הישראל‪ ,‬כיון שנתברר שהחמץ היה של‬ ‫גבינות שהעמידם ע"י חומץ שנעשה משיכר שעורים או חיטים או‬ ‫מותר להשהותו בפסח‪ ,‬ועל כן עריבת העבדנים שנותנים לתוכה‬ ‫הנכרי‪ ,‬ודין זה הוא אפי' אם הזמן שקבעו הוא אחרי פסח‪ ,‬אמנם‬ ‫ביין שרף הנעשה מתבואה שהעמידום בשמרי שיכר‪ ,‬חייב לבערם‬ ‫עורות‪ ,‬ואפי' אם נתן העורות שעה אחת קודם זמן הביעור מותר‪ ,‬כיון‬ ‫הפוסקים מסתפקים אם מותר ללוות לכתחילה באופן זה אפילו‬ ‫בערב פסח‪ ,‬ואין החמץ בטל בשישים‪.‬‬ ‫שע"י העורות זה מסריח מיד‪ ,‬אמנם אם לא נתן את העורות מותר רק‬ ‫בליבו שלא לפדותו‪ ,‬די"ל שכיון שבידו לפדותו עובר עליו‪ ,‬וראוי‬ ‫וכן מי דבש (‪-‬מע"ד) שהחמיצם בשמרי דבש‪ ,‬והדבש הראשון היה‬ ‫אם נתן את הקמח ג' ימים לפני זמן הביעור‪ ,‬דאל"כ הרי הוא ראוי‬ ‫להחמיר לפדותו לפני פסח‪ ,‬וכ"ש שאם כוונתו לפדותו אחר הפסח‬ ‫מחומץ משמרי שיכר‪ ,‬חייב לבער אף את המע"ד הרביעי או החמישי‬ ‫לאכילה כשמגיע זמן הפסח‪ ,‬וצריך לבערו אף אם אח"כ כבר נעשה‬ ‫דודאי אסור‪ ,‬דהוי ליה כמטמין בידו‪ ,‬ואם אמר לנכרי בשעת ביעור‬ ‫וכו'‪ ,‬כיון שכל אחד נחשב חמץ כיון שהעמידו ע"י חמץ‪ ,‬ואין לשתותו‬ ‫אינו ראוי‪ .‬וכן קילור ורטיה ואיספלנית ותריאק"ה שנתן בתוכם חמץ‬ ‫שלא יפדהו עוד‪ ,‬אין בזה איסור‪.‬‬ ‫אף ביו"ט אחרון של פסח‪ ,‬ורק במע"ד שאין בו חשש זה רק נתבשל‬ ‫מותר לקיימם בפסח‪ ,‬כיון שנפסדה צורת החמץ‪ .‬אמנם לענין אכילה‪,‬‬ ‫ואם לא היה החמץ ביד הנכרי‪ ,‬נאסר החמץ בהנאה‪ ,‬דלא קנה כיון שלא‬ ‫בכלי חמץ יש מקילים לשתותו ביו"ט אחרון של פסח‪ ,‬דסתם כלים‬ ‫דעת השו"ע (סעיף ד') שאף אם אינו מאכל אדם כלל‪ ,‬או שאינו מאכל‬ ‫משך‪ ,‬אמנם אם הקנה הישראל את החמץ לנכרי מעכשיו אם לא יפרע‬ ‫אינם בני יומם‪ ,‬ואם בישלו אותו בכלים שבישלו בהם יי"ש שהוא‬ ‫כל אדם אלא רק של חולים‪ ,‬אף שמותר לקיימו‪ ,‬אסור החמץ באכילה‬ ‫לזמן פלוני ע"י קנין בסודר של הנכרי (ולא של העדים)‪ ,‬דעת כמה אחרונים‬ ‫חריף וחזק ונותן טעם לשבח לא מהני מה שאינם בני יומם‪.‬‬ ‫בפסח אפי' בכל שהוא חמץ‪ ,‬דחוזר וניעור‪ ,‬ואע"פ שאינו ראוי לאכילה‬ ‫שהחמץ לא נאסר אם התנה הישראל שלא קיבל אחריות‪ ,‬ואפילו הוא‬ ‫ואם העמידם גם בדבר שאינו חמץ‪ ,‬והחמץ אין בו כדי להעמיד בפני‬ ‫הא אחשביה‪ ,‬ורק בהנאה מותר אם נתערב לפני פסח‪ ,‬ואם נתערב חמץ‬ ‫תחת יד הישראל‪ ,‬ויש מי שמחמיר בזה‪ ,‬ובמקום הדחק יש להקל‪.‬‬ ‫עצמו‪ ,‬מותר אף בשתיה בפסח אם יש שישים כנגד שמרי השיכר‪.‬‬ ‫נוקשה‪ ,‬מותר להרבה אחרונים לאוכלו אף כשנתערב בפסח עצמו‪.‬‬ ‫ואם החמץ ביד הנכרי אלא שלא אמר לו שיקנה מעכשיו החמץ אסור‬ ‫ואם העמיד גבינה ע"י קיבה שנכבשה בכלי חמץ מעת לעת‪ ,‬מותר‬ ‫והרמ"א כתב שי"א שאם נתבטל קודם פסח לא אמרינן חוזר וניעור‬ ‫לעולם‪ ,‬והמ"א מסתפק אם מותר להשאירו ביד הנכרי אחרי פסח‪ ,‬או‬ ‫להשהותה ואסור לאוכלה‪ ,‬ואם העמידה קודם הפסח אין לאסור‬ ‫ומותר אף באכילה‪ ,‬וכתב הרמ"א דהכי קיימא לן‪ ,‬והמ"ב מעיר שבסימן‬ ‫דחשיב פורע חובו באיסורי הנאה ומחויב לפדותו ולבערו‪ ,‬ובבית מאיר‬ ‫לאוכלה אלא באין בגבינה שישים כנגד הקיבה‪ ,‬ובפסח שחמץ אסור‬ ‫תמ"ז כתב הרמ"א להקל דווקא בתערובת לח בלח‪ ,‬ולא ביבש ביבש‪.‬‬ ‫ובמקור חיים מקילים בזה‪ ,‬אמנם אם החמץ היה ביד הישראל בפסח‬ ‫במשהו אסור בכל גוונא‪.‬‬ ‫יין שרף הנעשה מה' מיני דגן או משמרי שיכר‪ ,‬הוי חמץ גמור‪.‬‬ ‫פשיטא דאסור ליתנו לנכרי‪ ,‬דזה הנאה ממש‪.‬‬ ‫מאכל שיש בו טעם חמץ‪ -‬מאכל שאין בו חמץ בעין כלל‪ ,‬אלא רק נהגו לגרר הכתלים והכסאות שנגע בהם חמץ‪ ,‬ואין ללעוג על המנהג‪,‬‬ ‫ומשמע מהשו"ע שאף אם הגיע זמן הפרעון לפני פסח ולא פדה את‬ ‫טעם חמץ שאינו בטל בשישים‪ ,‬כגון שבישלו יחד עם חמץ והוציא ואם יש חמץ בסדק ואינו יכול להוציאו‪ ,‬יטיח עליו מעט טיט‪ ,‬וזה מועיל‬ ‫החמץ‪ ,‬מותר רק אם אמר לו בשעה שמשכנו שיהא שלו מעכשיו אם‬ ‫את החמץ‪ ,‬מדאורייתא אסור לאוכלו משום טעם כעיקר‪ ,‬ולענין בל אפי' אם יש שם כזית או יותר‪.‬‬ ‫לא יפדהו‪ ,‬דבלאו הכי לא קנה הנכרי את המשכון דהוי כאסמכתא‬ ‫יראה מצדד החק יעקב שאין בזה איסור דאורייתא‪ ,‬ומ"מ מדרבנן בצק שבסדקי עריבה אם יש כזית חמץ במקום אחד חייב לבער אף‬ ‫בעלמא‪ ,‬ואסור אפי' אחר הפסח משום חמץ שעבר עליו הפסח‪ ,‬ויש‬ ‫אסור להשהותו וצריך לבערו בנמצא תוך הפסח‪ ,‬ואם עבר והשההו בעשוי לחזק את העריבה או לסתום נקב שבה‪ ,‬אע"פ שודאי הוא מבטלו‬ ‫מקילים בזה‪ ,‬ויש לסמוך עליהם בשעת הדחק לאחר הפסח‪ ,‬אבל לפני‬ ‫מותר בהנאה לאחר הפסח‪ ,‬ובאכילה אפשר שכדאי להחמיר‪ ,‬וי"א לעריבה‪ ,‬ואם אין כזית במקום אחד‪ ,‬אם הוא עשוי לחזק או לסתום‪ ,‬אף‬ ‫הפסח שזה חשש דאורייתא יש לחוש לדעת המחמירים ולהחליטו‬ ‫שטעם חמץ חייב בביעור מדאורייתא‪ ,‬וממילא אם לא ביערו אסור אם כשנצרף את כל חתיכות החמץ יהיה שם יותר מכזית‪ ,‬החמץ בטל‪,‬‬ ‫לנכרי כשהגיע זמן הביעור‪.‬‬ ‫בהנאה אחרי פסח‪ ,‬ובמקום הפסד מרובה יש להקל כדעה ראשונה‪ .‬ואין בזה נ"מ אם החמץ בשולי העריבה או בשפתה‪ ,‬ואם אינו עשוי לחזק‬ ‫וכל זה בהלואה‪ ,‬אבל הנותן חמץ לנכרי ואומר לו שאם לא יעשה דבר‬ ‫ואם המאכל לא התבשל עם החמץ עצמו‪ ,‬אלא התבשל בקדירה או לסתום‪ ,‬אם ע"י צירוף החתיכות יש כזית‪ ,‬חייב לבער‪ ,‬ואם אין בהם‬ ‫פלוני קודם פסח יהיה החמץ שלו‪ ,‬הוי אסמכתא להרבה פוסקים‬ ‫שבישלו בה חמץ באותו יום‪ ,‬ואין בתבשיל שישים כנגד טעם החמץ כזית אף ע"י צירוף א"צ לבער‪ ,‬ודעת הרבה פוסקים דאף באין בהם כזית‬ ‫(אא"כ הקנה בבי"ד חשוב) והחמץ נשאר של הישראל‪ ,‬וצריך לתת‬ ‫הנפלט מן הקדירה‪ ,‬מותר להשהותו עד לאחר הפסח‪ ,‬ויזהר להצניעו אף ע"י צירוף‪ ,‬צריך לבער היכא שהם ראוים קצת לאכילה‪ ,‬ואם הם‬ ‫אותו במתנה גמורה לנכרי לפני פסח‪ ,‬אמנם בדיעבד גם בזה נראה‬ ‫בחדר שאינו רגיל ללכת לשם‪ ,‬אך יזהר שבפסח עצמו לא יהיה כבוש מטונפים קצת ואין בהם יחד כזית א"צ לבער לכו"ע‪.‬‬ ‫שאין להחמיר לאסור את החמץ לאחר הפסח‪.‬‬ ‫קורס ללמוד להנות ולזכור‬ ‫מבחני 'לדעת'‬ ‫סיכומי 'תמצית'‬ ‫‪ 11‬שעורים בהם נלמד בצורה מקצועית‬ ‫מבחן שבועי על דף היומי‪ ,‬עמוד היומי‪ ,‬משנה‬ ‫ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית החודשיים‬ ‫וייחודית כיצד נזכור את הלימוד‪,‬‬ ‫ברורה‪ ,‬חפץ חיים ואהבת חסד‬ ‫על הדף היומי ‪ /‬משנה ברורה ומוסר ‪ /‬ועמוד היומי‬ ‫ונעצים את איכות וחווית הלימוד‪.‬‬ ‫ניתן לעשות את המבחנים מיום שישי עד יום‬ ‫בנקודות ההפצה‬ ‫‪-‬‬ ‫בתחילת חורף פ"ז יפתחו בס"ד‬ ‫שלישי בשעה ‪ 5:00‬בבוקר‪:‬‬ ‫במייל ‪7692282@gmail.com‬‬ ‫‪-‬‬ ‫קבוצות חדשות לאברכים ובני ישיבות‪,‬‬ ‫בטלפון ‪0737-289-669‬‬ ‫‪-‬‬ ‫בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים על כל מסכתות‬ ‫בירושלים בישיבת מיר ובבית וגן נוה‬ ‫במייל ‪7692282@gmail.com‬‬ ‫‪-‬‬ ‫הש"ס‪ ,‬ועל כל המשנה ברורה‪ ,‬ועל תנ"ך וספרי מוסר‪,‬‬ ‫יעקב ופסגת זאב‪ ,‬אופקים‪ ,‬ואלעד‪.‬‬ ‫בנדרים פלוס קופת לדעת‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ועל מסלולי הלימוד דף הכולל‪ ,‬חבורת ש"ס‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫לפרטים ‪02-3131-465 / 055-400-7977‬‬ ‫הגרלות בכל שבוע על ‪ ₪ 500‬וזכיות נוספות‪.‬‬ ‫התורה שלא תמוט‪ ,‬ולא מיבעיא האנשים שטרודים בענייני וטוב אחת בצער ממאה שלא בצער‪ ,‬והמחזיק לומדי תורה בעולם‬ ‫העולם שיעשו כך כדי להנצל מעונש ביטול תורה‪ ,‬אלא אפי' לומדי הזה זוכה לעתיד לדעת את התורה‪ ,‬אפילו אם בעולם הזה היה עם‬ ‫שמירת הלשון‬ ‫התורה חייבים להחזיק תורה‪ ,‬ואם הוא יכול ואינו עושה הרי הוא הארץ‪( .‬פרק ו')‪.‬‬ ‫בכלל "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת"‪ ,‬והמחזיק גודל החיוב להחזיק בנו ללמוד תורה‪ -‬יש אנשים המרפים‬ ‫שער התורה‬ ‫תורה ומהנה תלמיד חכם מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו ידיהם מן התורה ואינם מתבוננים בעונש הגדול על ביטול תורה‪,‬‬ ‫גודל הגנאי ועונש הפורש מן התורה‪ -‬הזוהר הקדוש מפליג‬ ‫מתדבק בשכינה‪ ,‬וכל מה שהאדם מחסר מעצמו כדי לתת לעמלי ואיתא במדרש בא וראה כמה קשה יום הדין וכו' בא מי שיש‬ ‫בשכר הקובע עיתים לתורה‪ ,‬והיפוכו ח"ו‪ .‬מי שהוא זהיר בלימוד‬ ‫תורה לטובתו הוא עושה ומרבה לעצמו עושר בעולם הזה ושכר בידו מקרא ואין בידו משנה‪ ,‬הקב"ה הופך פניו ממנו ומצרי‬ ‫התורה ושם אותה על ליבו זוכה על ידי זה לאהבת ד'‪( .‬פרק ג')‪.‬‬ ‫טוב לעולם הבא‪ ,‬ואינו מתחסר כלום מחמת זה‪ ,‬וחבירו הלומד גיהנום מתגברים בו וכו'‪ ,‬ויש אנשים שגם את בניהם אינם‬ ‫ו כשם ששכר ת"ת גדול מכל המצוות כך עונש ביטולה גדול מכל‬ ‫נקרא על שמו‪ ,‬וזוכה עבור זה לבנים טובים וקדושים‪ .‬וכבר הזהיר מחזיקים לתורה‪ ,‬אף שחובת הא ב אם יכול ללמד את בנו בשכר‬ ‫העבירות‪ ,‬ואוי להם לבריות מעלבונה של תורה‪ ,‬וא"כ מכל מה‬ ‫הקב"ה על הלווים "השמר לך פן תעזוב את הלוי" וכעין זה רצון ד' עד שידע מקרא ומשנה הלכות ואגדות‪ ,‬וכמה האב מוסר נפשו‬ ‫שראינו בגודל השכר נוכל להבין גודל עונשו של הפורש מן‬ ‫שנחזיק את האנשים הפורשים מענייני העולם לעבוד את ד'‪ ,‬לטובת בנו‪ ,‬ומוכן לעשות דברים שלא כדין עבור בנו‪ ,‬ובזה הוא‬ ‫התורה‪ .‬ועל האדם להתבונן איזה זכות יש לו לעסוק בתורתו של‬ ‫וכמ"ש הרמב"ם ולא שבט לוי בלבד וכו'‪ .‬ובכלל החזקת תלמיד מתרפה‪ ,‬ובאמת כל מזונותיו של אדם קצובים חוץ מ‪ ...‬והוצאת‬ ‫המלך הגדול והנורא שהמלאכים וצדיקי מעלה עוסקים בה‪,‬‬ ‫חכם להשיא לו בתו (שמעלה עליו הכתוב כאילו מתדבק בשכינה) בניו לת"ת שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו‪ .‬והמלמד‬ ‫וממילא אם הוא מתרפה ממנה הוא עלבון גדול לתורה‪ ,‬ואין קץ‬ ‫אפי' צריך להזיל על זה סך רב מנכסיו‪ ,‬ועל ידי זה יצמחו דורות בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלה מהר סיני‪ ,‬וזוכה הוא‬ ‫לעונשו על אשר עזב את המתנה הגדולה שקיבל והלך לעסוק‬ ‫של יראי השם (ובזמננו באיזה מקומות ירד קרן התורה לעפר‪ ,‬ובניו לאריכות ימים‪ ,‬וזוכה להנצל מן הגיהנום‪ ,‬ולפעמים זוכה‬ ‫בהבלי העולם‪ ,‬והקב"ה מביא עליו יסורים מכוערים ועוכרים אותו‬ ‫וקשה למצוא שידוך ללומדי התורה‪ ,‬וזה גורם לרפיון בלימוד להמנות בגלל זה בין הצדיקים (כדמצינו בנחום הפקולי שלימד‬ ‫התורה‪ ,‬ואוי לאותה בושה על עלבון התורה)‪( .‬פרק ה')‪.‬‬ ‫מידה כנגד מידה‪ ,‬ואין בו כח לעמוד ביום צרה‪ ,‬ומכין לעצמו‬ ‫תורה לבנו של אדם רשע והוציאו את האב מהגהנום והושיבוהו‬ ‫אויבים ללמד עליו קטגוריא‪ ,‬ומגביר עול הגויים על ישראל‬ ‫בין הצדיקים בגן עדן)‪ ,‬וזוכה לכל השכר של מחזיק תורה‬ ‫ולמיסים וארנוניות‪ ,‬וגורם לגלות לבניו‪ ,‬ובניו מתים קטנים בעוון זה‪ ,‬מצוה רבה להעמיד בכל עיר ישיבות לנערים‪ ,‬שאם אין גדיים‬ ‫וכדלעיל‪ ,‬והקב"ה נושא לו פנים‪ .‬ומאידך המעביר בנו מת"ת‬ ‫והוא נדון בגיהנום‪ ,‬ואינו זוכה לרוח ונשמה‪ ,‬והוא נזוף ורחוק אין תיישים‪ ,‬ועיקר דבר זה הוא תלוי באנשים החשובים שבעיר‪,‬‬ ‫נאבד מהעולם הזה והעולם הבא‪ ,‬ומזה תוכחת מגולה למעבירים‬ ‫מהקב"ה‪ ,‬וגורם לשריפות בעולם וכל ישראל ערבים זה בזה‪( .‬פ"ד)‪ .‬שבידם לתקן‪ ,‬אך עצת היצר היא שיחשוב שדבריו לא יתקבלו‬ ‫בניהם מת"ת בגיל י"ד ט"ו‪ ,‬ועל ידי זה נשארים מנוערים מתורה‬ ‫(אמנם כאשר יגעו בכבודו לא יחשוב כך‪ ,)...‬ולכן יש להשתדל בזה‬ ‫ומצוות‪ .‬ויש שמורים התר שבכל מקרה בנם לא יהיה רב‪ ,‬אך‬ ‫ועל כן חייב אדם להכין מקום בביתו ללימוד התורה‪ ,‬וכאשר יפנה כדי שלא יתבעו ממנו על דמי ישראל‪ ,‬שהרי בעוון ביטול תורה‬ ‫האמת שחובת האדם לדעת איך לעבוד את ד' ולהנצל מהיצר‬ ‫מעסקיו יסור לשם ללמוד‪ ,‬כל אחד לפי ערכו‪ ,‬ונכון שיקנוס עצמו בנים מתים‪ ,‬ומי שבידו למחות ולא מחה נחשב שהדבר נעשה על‬ ‫שסכנתו עצומה‪ ,‬ומביא את האדם להפסיד הרבה מצוות‪ ,‬וגם‬ ‫ידו‪ ,‬וגם למען כבוד ד' ותורתו‪ ,‬ואז אין קץ לשכרו‪ ,‬ונוטל שכר כנגד‬ ‫על כל יום שלא לומד בו‪( .‬שם)‪.‬‬ ‫המצוות שיעשה יהיו בלי שמחה יראה ואהבה‪ ,‬וגם לא ידע‬ ‫כולם‪ .‬ואף שהדבר אינו קל אל יתעצל‪ ,‬וידע כי לפום צערא אגרא‪,‬‬ ‫מעלת‬ ‫בגודל‬ ‫שהארכנו‬ ‫מה‬ ‫מכל‬ ‫גודל חיוב החזקת תורה‪-‬‬ ‫לעשותם כדין‪( .‬פרק ז')‪.‬‬ ‫התורה שהיא עיקר הכל‪ ,‬נוכל להבין גודל החיוב להחזיק את ואם יתבזה מחמת זה לא יחוש וידע כי על ידי זה שכרו גדול יותר‪,‬‬ ‫‪-------------------------------------------------------------------------- -----------------------------------------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫במחשבתו מתי נזכה גם אנחנו לשמוע שנית דבר ד' מהקב"ה עצמו‬ ‫צום גדליה הוא על שביום זה נהרג גדליה בן אחיקם שנשאר אחרי‬ ‫חורבן הבית ראשון עם יתר הפליטה מדלת עם בני ישראל שנשארו‬ ‫כמו שהבטיחנו ע"י הנביאים‪ ,‬וכשיתחיל פסוקי הנביאים יעורר ליבו‬ ‫יסוד ושורש העבודה‬ ‫בארץ הקדושה‪ ,‬ואלמלא נהרג היה קצת פליטה לעם קדוש‪ ,‬כי‬ ‫לבכי‪ ,‬ויתפלל במחשבתו רבון כל העולמים עשה למען שמך הגדול‬ ‫שיתקדש בכל העולם‪ ,‬ובחתימת הברכה יתן במחשבתו הודאה‬ ‫נבוכדנצר הפקידו על הנשארים‪ ,‬וכשנהרג ברחו כולם למצרים ושם‬ ‫נהרגו‪ ,‬וארץ יהודה נשארה שממה וחרבה מכל וכל‪ ,‬ולכן בכל רגע ביום‬ ‫עצומה להשם יתברך שמו על זה ששומע קול תרועתינו ברחמיו‬ ‫שער האיתון‬ ‫זה יכניס בליבו צער גדול לאונן ולקונן על חורבן בית מקדשינו‬ ‫הגדולים להיטיב לנו‪.‬‬ ‫תפילת מוסף‪ -‬יתפלל תפלת מוסף בכל הכוונות שנתבארו בתפילת‬ ‫ותפארתנו וחורבות ארצינו הקדושה ועל הריגת הצדיק הזה ויתר‬ ‫חזרת הש"ץ‪ -‬אחר תפלת העמידה יאמר הפיוטים עם הציבור בכוונה‬ ‫ערבית ושחרית‪ ,‬ובתפילת מוסף של רגלים‪ ,‬ובודאי ביום הדין ראוי‬ ‫הפליטה‪ ,‬וביחוד יתן את קולו בבכי בעת אמירת הסליחות על כל‬ ‫עצומה‪ ,‬ובנוסח ותשובה ותפילה וצדקה יהרהר במחשבתו תשובה‬ ‫לאדם לעורר לבבו ביתר שאת ויתר עוז לבכי גדול ועצום בכל הנוסח‬ ‫הנ"ל‪.‬‬ ‫שלימה‪ ,‬ויתפלל במחשבתו על מחילת עוונותיו‪ ,‬ויקבל על עצמו שלא‬ ‫של ומפני חטאנו‪ ,‬וביחוד באבינו מלכנו גלה כבוד מלכותך עלינו וכו'‬ ‫שבת שובה‪ -‬שמירת שבת כהלכתה בכל פרטיה ודקדוקיה בדיבור‬ ‫לחטוא עוד‪ ,‬ולתת צדקה כפי יכולתו‪ .‬ויזהר לשמוע חזרת התפילה‬ ‫יעורר עצמו לבכות עד כלות כוחותיו על חילול שמו הגדול עתה‬ ‫מעשה ומחשבה‪ ,‬בכל השנה‪ ,‬זה סיבה למחילת עוונות‪ ,‬ועל כן בשבת‬ ‫בכוונה עצומה‪ ,‬ויכוין כפי שנתבאר על תפילת הלחש‪ ,‬ובעת שהש"ץ‬ ‫בגלות‪ .‬ויזהר לומר 'ואת מוספי יום הזכרון הזה' אף אם חל ר"ה בחול‪,‬‬ ‫שובה יזהר בזה מאד‪ ,‬ולא ידבר בה דברי חולין‪ ,‬ויטהר רעיוניו‬ ‫מאריך בניגונים לא ישב בטל אלא יאמר מזמורי מהלים בכוונה‬ ‫וגם יאמר 'ושני שעירים לכפר'‪ .‬ויאמר השבח הגדול של עלינו לשבח‬ ‫ומחשבותיו שלא יחשוב כלל בענייני עולם הזה רק ביראת ד' כל היום‪,‬‬ ‫עצומה‪ ,‬וטוב מעט בכוונה כו'‪ .‬וכשכורע ומשתחוה ב'ואנחנו כורעים'‬ ‫בכל הכוונות שנתבארו בתחילת החול‪ ,‬ובשמחה עצומה‪ ,‬ועי"ז אנו‬ ‫ואז מוחלין לו על כל מה שחטא בשבת בכל ימי חייו‪ ,‬ואף אלו שאינם‬ ‫והש"ץ מאריך בניגון‪ ,‬יחשוב שבח והודאה לקב"ה שנתן לנו את הזכות‬ ‫סותמים את פי המקטרגים מעלינו‪.‬‬ ‫נזהרים לטהר עצמם במקוה בשבת שחרית בכל השנה‪ ,‬נזהרים בזה‬ ‫לעובדו‪ ,‬ואח"כ יאמר הפסוקים שנדפסו במחזורים בשם הרוקח‬ ‫סדר מלכויות‪ -‬יזהר מאד לומר פסוקי מלכיות וזכרונות ושופרות‬ ‫בשבת זו‪ ,‬ותיכף אחר סעודת שחרית הולכים לבית הכנסת לומר‬ ‫בשמחה עצומה בכוונה הנ"ל‪ .‬ובתקיעות של הסדרים בכל תקיעה‬ ‫בכוונה עצומה ובמתינות ובדקדוק התיבות‪ .‬וכיון שבאמירת מלכויות‬ ‫תהילים עד מנחה‪.‬‬ ‫יכוין כמו שנתבאר בתקיעות דמיושב לקיים המצוה‪ .‬ויזהר מאד‬ ‫אנו ממליכים את הקב"ה‪ ,‬איך לא יתבייש לומר פסוקים אלו בלי כוונה‬ ‫בכוונת כל אמן‪.‬‬ ‫ערב יוה"כ‪ -‬עושים סדר כפרות כמבואר בפוסקים‪ ,‬ותיכף לסמיכה‬ ‫להמליכו עלינו‪ ,‬ובלי לשמוח על שבחר בנו מכל העמים‪ ,‬ובלי לכוון‬ ‫שחיטה‪ ,‬וראוי לכל אדם שילך הוא בעצמו אל השוחט ולזרזו על תיקון‬ ‫סיום התפילה‪ -‬יאמר קוה אל ד' וכו' בכוונה ובשמחה עצומה‪ ,‬ויודה‬ ‫לקיים רצונו ית"ש בצווי אמירת פסוקים אלו‪ ,‬ובודאי לא יצא ידי חובתו‪,‬‬ ‫הסכין והשחיטה‪ .‬וראוי לאדם שירבה בצדקה ביום זה אף יותר מכדי‬ ‫לקב"ה שמושיענו מכל המקטרגים והמסטינים עלינו‪ ,‬ואח"כ יאמר‬ ‫ולכן כשיאמר פסוק ראשון "ד' ימלוך לעולם ועד" יכוין בשמחה עצומה‬ ‫יכולתו‪ ,‬כי נתינת הצדקה היא סגולה נפלאה לכפרת העוונות‪ ,‬וביחוד‬ ‫פרשת קטורת וסממניה בכוונה עצומה‪ ,‬כי אמירתם סגולה נפלאה‬ ‫עד מאד 'אני מקבל אלקותך ומלכותך עלי ועל בני ועל בני בני עד סוף‬ ‫לאביונים מהוגנים בעלי תורה‪ .‬וסעודת ערב יוה"כ למדו רז"ל‬ ‫להבריח החיצונים והקליפות שלא יתאחזו בתפלתינו‪ .‬וראוי לכל אדם‬ ‫כל הדורות'‪ ,‬ויכוין לעשות בזה נחת רוח לד' יתברך שמו‪ ,‬וכן יכוין בקיצור‬ ‫מהפסוק‪ ,‬ועל כן לא יעשה האדם אותה כמצות אנשים מלומדה‪ ,‬ויכון‬ ‫להשתדל לשמוע בראש השנה מאה קולות (כנגד מאה פעימות‬ ‫בכל אחד מפסוקי המלכיות‪ ,‬ובמיוחד בפסוק שמע ישראל‪.‬‬ ‫שעושה בסעודה זו נחת רוח גדול להבורא ית"ש‪ ,‬וקודם הסעודה‬ ‫שפעתה אם סיסרא)‪ ,‬ולכן בסיום התפילה יתקעו מתחילה ג' פעמים‬ ‫יאמר לשם יחוד ופסוק ויהי נועם‪ ,‬ותהיה יראתו על פניו לבל יאכל‬ ‫סדר זכרונות‪ -‬כשאומר 'אתה זוכר מעשה עולם' וכו'‪ ,‬אין ספק שכל תשר"ת תש"ת תר"ת‪ ,‬ואח"כ עוד פעם אחת תשר"ת תש"ת תר"ת‪,‬‬ ‫מי שנגע יראת ד' בליבו אף במקצת יתן את קולו בבכי רב ועצום‪ ,‬כי ולאריז"ל זה חיוב לשמוע בראש השנה דווקא מאה קולות‪.‬‬ ‫להנאתו ח"ו בלתי לד' לבדו‪ ,‬ובאכילה זו בקדושה ולשם שמים יתוקנו‬ ‫יתן אל ליבו באומרו 'אתה זוכר מעשי עולם' שכל מעשיו באים‬ ‫כל אכילות של איסור וגם רבוי האכילות שנכשל בהם כל השנה‪,‬‬ ‫יזהר מאד למעט באכילה‪ ,‬וישבר תאוותו הבהמית ויצרו ולא יאכל כל‬ ‫והחכם עיניו בראשו שלא למלאות בטנו מאכילה גסה‪ ,‬שזה יזיק לו‬ ‫במשפט‪ ,‬ופוקד כל יצורי קדם' ‪-‬אף מעשיו שבגלגול אחר‪' ,‬להזכר שבעו‪ ,‬והיא עבודה עצומה להשי"ת‪ ,‬ובמיוחד אם עדיין לא התפלל‬ ‫אחרי כמה שעות‪ ,‬וגם מביא לביטול התפילה‪ .‬ויזהר מאוד בעניים‬ ‫מעשים רבים' ‪ -‬לצרף המעשים שעבר עליהם בגלגולים הקודמים עם מנחה‪ ,‬שאם ממלא כריסו אינו יכול להתפלל בהכנעה ובענוה‪ ,‬וגם זה‬ ‫ובלימוד על שלחנו‪ ,‬ואחר ברכת המזון בכוונה עצומה אם ירצה לישן‬ ‫אלו של עכשיו‪ ,‬ובודאי באומרו דברים אלה במתינות יתן תיכף אל גורם לבלבול המחשבה בתפילה‪ ,‬והאדם נדון גם על מחשבותיו‪.‬‬ ‫ליבו לשוב מעבירות שבידו‪ ,‬ויקבל במחשבתו לתקן כל מה שעיוות‪,‬‬ ‫יעמיד שומר שיעיר אותו בזמן שיקבע‪ ,‬כדי שיהיה לו זמן להכין עצמו‬ ‫אחר תפלת המנחה ילך עם הציבור לומר סדר תשליך כנדפס‬ ‫ועיניו יורידו כנחל דמעה מאין הפוגות‪ .‬ובפסוק "כה אמר ד' זכרתי לך‬ ‫כראוי‪ ,‬והיינו לטבול במקוה בלב נשבר (שחיובה מבואר באריז"ל)‪,‬‬ ‫בסידורים‪ ,‬ואחר הסדר יאמר מזמור "ממעמקים קראתיך" בכוונה‬ ‫חסד נעוריך אהבת כלולותיך" וגו' יתפלל במחשבתו בבכי עצום שגם‬ ‫ולהתפלל מנחה בנקיות הגוף ובכוונה‪ ,‬ואחר התפילה ילקה ארבעים‪,‬‬ ‫עצומה‪( .‬פרק ד')‪.‬‬ ‫עתה ביום הדין הגדול הזה יזכור לנו חסד נעורים ואהבת איתן ועצום‬ ‫וחסידים הקדמונים סבלו בהם יסורים קשים ומרים ואשרי חלקם‪,‬‬ ‫שהיה באבותינו ללכת אחריו במדבר בארץ לא זרועה‪ ,‬ויקבל על עצמו עשרת ימי תשובה קבעם ד' ברוב רחמיו וחסדיו לשוב אליו‪ ,‬ויכין‬ ‫וקודם הוידוי שבתפילת מנחה יאמר "יהיו לרצון" ואח"כ יתוודה (וכן‬ ‫להראות אהבתו לקב"ה גם עכשיו‪ .‬וגם בפסוק "וזכרתי אני את בריתי עצמו כראוי בימים אלו לתשובה‪ ,‬ע"י שכל שבעת הימים ישב בדד‬ ‫בכל התפלות של יוה"כ) ואחרי הוידוי יאמר אלוקי נצור‪ ,‬ורבים נוהגין‬ ‫אתך בימי נעוריך והקמותי לך ברית עולם" יתפלל במחשבתו כנ"ל לחקור לחפש אחר כל פרט ופרט של סור מרע ועשה טוב קטן וגדול‬ ‫לטבול במקוה ג"כ אחר סעודה המפסקת‪ ,‬וכן הובא בספרים‪ .‬וקודם‬ ‫ש יחיש להקים איתנו הברית עולם‪ .‬ובפסוק "הבן יקיר לי אפרים אם לשום אל ליבו לעזוב דרך רשע בחרטה גמורה על העבר‪ ,‬ולגדור גדר‬ ‫שילך לבית הכנסת יברך את בניו בבכיה עצומה‪ ,‬ויוכיח אותם שילכו‬ ‫ילד שעשועים" וגו' יעורר ליבו לבכי עצום יותר‪ ,‬ויתפלל במחשבתו לעמוד בפרץ בגדרים וסייגים לבל ישוב לכסלה עוד‪ ,‬וכבר נתבאר‬ ‫ביראת אלוקים כל ימיהם כדי לתת נחת רוח להשי"ת‪ .‬וקודם שילך‬ ‫רחם נא עלינו ביום הדין וזכור לנו זכות אבותינו הקדושים ובשביל זה לעיל בחודש אלול התעוררות בתיקון כמה דברים עיי"ש‪ ,‬ויתקן מה‬ ‫לבית הכנסת יזהר מאד לפייס למי שהקניט אותו אף בדיבור בעלמא‪,‬‬ ‫יהמו נא מעיך עלינו לרחמינו ולנחמנו‪ .‬ויאמר 'זכרנו בזכרון טוב לפניך' שעשה ע"י תעניתים ושאר סיגופים‪ ,‬ואפילו סיגוף קטן נחשב‬ ‫ולשלם כל מה שנדר בענייני צדקה‪ ,‬ולתקן בליבו כל תקון ענייני‬ ‫לתשובה‪ ,‬ויתן צדקה יותר מיכולתו‪ ,‬ויעשה תיקון כרת בלימוד כל‬ ‫עבודת הבורא ית"ש עד שירגיש בעצמו כשיבא לבית הכנסת לכל‬ ‫וגו' בב כי עצום מאוד‪ ,‬ובפסוק "וזכרתי להם ברית ראשונים" יתפלל‬ ‫הלילה כמו שנתבאר לגבי חודש אלול‪ ,‬ויקבל על עצמו בערב ראש‬ ‫נדרי שהוא נקי וטהור מכל מום ופשע‪ .‬וקודם שילך לבית הכנסת‬ ‫במחשבתו בכוונה שיזכור לנו ברית ראשונים ההוא ויגזור עלינו שנת‬ ‫השנה שלא ידבר שום שיחת חולין מיום ר"ה עד אחר יוה"כ‪ ,‬ולמעט‬ ‫יאמר בפה מלא בשמחה עצומה 'הריני מקבל עלי לענות נפשי וגופי‬ ‫גאולה‪ ,‬ובברכת 'זוכר הברית' יחשוב בכוונה עצומה 'ידעתי שבודאי‬ ‫ג"כ בדברים הכרחים בכל מה דאפשר‪ ,‬וכן בכל שאר הנהגת החסידות‬ ‫ביום הכפורים הזה כאשר צוני יוצרי ובוראי ית"ש ויתעלה בתורתו‬ ‫תזכור לנו הברית‪ ,‬אך אני מתפלל לפניך יוצרי ובוראי שתזכור אותה‬ ‫אף שלא היה נוהג בהם כל השנה ראוי עכ"פ להתנהג בהם בעשי"ת‪,‬‬ ‫הקדושה "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב" וגו'‪ ,‬והריני‬ ‫ביום הדין הזה'‪.‬‬ ‫וכתב האריז"ל שהמתענה בעשי"ת ועושה תשובה גמורה בכל ליבו‬ ‫מקבל עלי מעתה איסור אכילה ושתיה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל‬ ‫סדר שופרות‪ -‬כשיתחיל אתה נגלית וכו' יעורר ליבו באהבה עצומה שלא יחזור לאותם העבירות לעולם‪ ,‬מוחלים לו בכל יום מימי השבוע‬ ‫ותשמיש המטה לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה'‪( .‬פרק ה')‪.‬‬ ‫לקב"ה‪ ,‬ומחמת גודל התשוקה והאהבה יבכה בכי גדול‪ ,‬ויתפלל שבעשי"ת מה שחטא ביום ההוא לעולם‪.‬‬ ‫וגילוי שכינה‪ .‬וראוי לאדם לעורר לבו אל בכי רב ועצום בסליחה של‬ ‫כל נדרי‪ -‬מיד בבואו לבית הכנסת יתודה 'אשמנו בגדנו'‪ ,‬ויאמר בכל הוידוי ים צריך להיות דוקא בבחינת הגוף עד שיתפקקו כל חוליות‬ ‫'אלה אזכרה' על עשרה הרוגי מלכות‪ ,‬וכוונתה נתבארה בערב ראש‬ ‫אות כל דבר שיודע שלא נזהר בו‪ ,‬ויזהר בוידוי זה כי הוא דינא דגמרא שבשדרה כמו במודים וכן נוהגים‪ .‬וכל דבר שמזכיר בוידוי ובעל חטא‬ ‫השנה ובקינה ארזי הלבנון בתשעה באב‪ .‬ואיתא בגמ' ובזוהר הקדוש‬ ‫לפי הרמב"ן (ולא במנחה)‪ ,‬ואחר הוידוי מוציאים ספר תורה מן ההיכל‪ ,‬צריך לומר בהכנעה גדולה ובמתינות‪.‬‬ ‫שהבכיה עליהם מכפרת על כל עוונותיו‪ .‬ובאמירת הוידויים יתחזק אף‬ ‫ובכתבי האריז"ל מפליא מאוד בתיקון זה של הוצאת ס"ת בכל נדרי‪ ,‬אח"כ יאמר הפיוטים עם הציבור‪ ,‬והעיקר לעורר לבבו אל הבכי‬ ‫שהוא חלש מהצום ויתוודה במתינות ובכוונה ובלב נשבר‪ .‬ואחר‬ ‫וכתב שהוא תקון גדול ונפלא למי שפגם בעון נדרים שיקנה ס"ת זה בפיוטים‪ ,‬ובוידוי שיתודה פעם שנית עם הש"ץ יזהר מאד להתוודות‬ ‫הוידוי יאמר כל הסדר (ומה שלא יספיק ישלים בשעה שהש"ץ מנגן‬ ‫דכל נדרי אפי' בממון הרבה‪ ,‬דהיינו שיוציא הוא הס"ת מן ההיכל בהכנעה גדולה ובהרהור תשובה כנ"ל‪ ,‬כי הוא ג"כ דינא דגמרא‬ ‫היום תאמצנו ‪ ,‬והעיקר זה הכוונה‪ ,‬כח בלי כוונה טוב ההעדר‪ ,‬ויש‬ ‫ויאחזנו בעת אמירת כל נדרי‪ ,‬והעיקר שיחבק וינשק הס"ת ויתודה להתודות עם הש"ץ פעם שנית‪ .‬גם יזהר האדם לומר הי"ג מדות‬ ‫מקומות שנוהגים לאומרם בציבור)‪ ,‬ויזהר מאוד בכוונת איש"ר‬ ‫ויפרט עונותיו קודם שיתחיל הש"ץ כל נדרי‪ ,‬ועיקר התיקון הוא בכוונה עצומה ובמתינות גדולה מילה במילה‪ ,‬שאז בודאי אינם חוזרות‬ ‫כמבואר לעיל בתפילת החול‪ .‬ויאמר אף ביחיד קוה אל ד' ואין‬ ‫בהוצאת ס"ת ראשון מן ההיכל‪ ,‬ועכ"ז אם לא השיג לקנות ס"ת ראשון ריקם‪ .‬ויאמר איש"ר בכח עצום ובכוונה עצומה מאוד ובמסירת נפש‬ ‫כאלוקינו ופיטום הקטורת כמו אחר כל המוספין כדי להבריח‬ ‫יקנה ספר אחר‪ ,‬והעיקר שיהיה הס"ת כשר‪ ,‬וטוב ויפה הוא שיעשה כמבואר למעלה בתפלת החול‪ .‬ואח"כ יאמר שיר היחוד עם הציבור‬ ‫המקטריגים שלא יתאחזו בתפלה‪( .‬פרק ט')‪.‬‬ ‫אדם תיקון זה בס"ת שבידו על מקומו הקבוע בבית הכנסת‪ ,‬ואח"כ במתינות גדולה וישמח שמחה עצומה במחשבתו בגודל אלקותו‬ ‫כוונת הצום‪ -‬הנה עינוי הצום מאכילה ושתיה הוא דאורייתא‪,‬‬ ‫יחזור הס"ת אל ההיכל‪ .‬ויעורר אדם לבו מאד אל הבכי בעת אמירת ית"ש‪ .‬ואח"כ יאמר תהלים עם הציבור ולא יפרוש עצמך מן הצבור‬ ‫ומבואר ברמב"ם שגם שאר העינויים מדאורייתא‪ ,‬ושכר מצוה רב‬ ‫כל נדרי לתקן עוון נדרים‪ ,‬ויזהר לאמרו בכוונה‪ .‬וברכת שהחיינו יאמר ח"ו‪ ,‬ואומרים ג' ספרים קודם השינה וב' ספרים אחר השינה‪ .‬וכתב‬ ‫עד מאד יותר משאר מצוות‪ ,‬כי צערא דגופא עדיף‪ ,‬ופשוט שמצוה‬ ‫כל יחיד עם הש"ץ בלחש ויסיים קודם שיסיים הש"ץ כדי שיענה אמן האריז"ל שטוב שלא לישן בליל יוה"כ אלא לעסוק בתורה‪ .‬יש נוהגים‬ ‫זו היא שעל ידם הקב"ה ירחם עלינו ויכפר עוונותינו‪ ,‬אמנם מבואר‬ ‫אחר הש"ץ‪ ,‬ויברך בשמחה והודאה עצומה על שזכה לעת הזאת לעמוד על רגליהם כל הלילה וכל היום ואשרי חלקם‪ .‬ויש נוהגין עוד‬ ‫בגמרא שהעינוי לבד בלא תשובה וחרטה גמורה והוידוי אינו נחשב‬ ‫שיוכל לעשות נחת רוח לפניו ית"ש בקיום מצותיו ביום הזה בצום להשפיל יד אחד לצד הארץ ולא להגביהה כלל כל עת תפלת כל נדרי‬ ‫לכלום והרי הוא כטובל ושרץ בידו‪ ,‬ומאידך פשוט שאם ישוב‬ ‫וכל יום המחרת ואשרי חלקם‪ .‬ובודאי כל סיגוף שישער האדם בעצמו‬ ‫ובה' ענוים ובמניעת מלאכה ובתפילות והודאות‪.‬‬ ‫בתשובה שלימה ויסגף עצמו בכל הסיגופים אבל לא יתענה‪ ,‬אין‬ ‫תפילת ערבית‪ -‬אח"כ יתפלל תפלת ערבית בכוונה עצומה בכל ובכוחו שיוכל לעמוד בו‪ ,‬ראוי וישר לעשותו לכבוד יוצרו‪ ,‬כנגד מה‬ ‫תשובתו נחשבת לכלום ועונשו כרת‪ ,‬ועיקר הכפרה היא בשביל‬ ‫הכוונות המבוארים בפרקים הקודמים‪ .‬ואם סיים הש"ץ כל נדרי קודם שהכעיס אותו ית"ש בעונותיו‪ ,‬בכדי שירחם עליו‪ ,‬ואם לא עכשיו‬ ‫העינוי‪ ,‬ועל כן ישמח בתענית‪ ,‬ובכל רגע של העינוי וככל שנעשה‬ ‫צאת הכוכבים ימתינו מלהתחיל ברכו עד צאת הכוכבים לקרות ק"ש אימתי‪ .‬ואם ישער האדם בעצמו שאם לא יישן כלל בלילה לא יוכל‬ ‫חלש יותר י שמח יותר‪ ,‬שככל שמקיים את המצוה זמן רב יותר וככל‬ ‫בזמנה‪ .‬ובק"ש של יוה"כ יכוין הכוונה של פסוק שמע בקיצור כדי להתפלל למחר בכוונה עצומה‪ ,‬יישן מעט אחר אמירת תהלים ואחר‬ ‫שמתענה יותר השכר רב יותר‪ ,‬והעיקר שבכל רגע שיעלה על דעת‬ ‫שיוכל לומר בשכמל"ו בקול רם עם הצבור‪ .‬ויתפלל תפילת העמידה לימוד ח"פ משניות דיומא והאדרא בזוהר הקדוש‪ ,‬וקודם השינה‬ ‫האדם צער העינוי יכוין במחשבתו בשמחה עצומה הריני מקבל עלי‬ ‫בבכיה גדולה מאד‪ ,‬ואחר תפלת העמידה יאמר תיכף פסוק יהיו לרצון יאמר לשם יחוד כו' בשביל עבודת הבורא ית"ש של מחר‪ .‬ויזהר לומר‬ ‫מ"ע של יוצרי ובוראי ב"ה וב"ש בענוי זה‪ ,‬ויכניס תשוקה בליבו‬ ‫הד' מזמורים הראשונים שבתהילים קודם השינה‪ ,‬ולקרות ק"ש שעל‬ ‫ויתחיל הוידוי קודם אלוקי נצור כנ"ל‪.‬‬ ‫שהצום יתארך יותר‪ ,‬כבן שרוצה לעשות יותר נחת רוח לאביו‪,‬‬ ‫המטה וברכת המפיל בכוונה עצומה‪ ,‬ואם ישן בבה"כ יזהר מאד להכין‬ ‫התשובה והוידוי‪ -‬הוידוי הוא מצות עשה מן התורה בכל השנה למי‬ ‫ויצטער שהזמן עובר ואיננו יכול לעשות עוד בזה נחת רוח גדול כזה‬ ‫מים אצלו ועוד כלי אחר‪ ,‬כדי שיוכל לרחוץ ידיו תיכף אחר השינה ולא‬ ‫לאביו שבשמים‪ ,‬אבל המצפה לסיום העינוי ואינו שמח בו בודאי‬ ‫שחטא כמבואר ברמב"ם‪( ,‬ומבואר שם שבוידוי אומר אנא השם ילך ד' אמות בלי נט"י ח"ו‪ ,‬ויסיר הפוזמקאות מרגליו קודם השינה‪,‬‬ ‫אינו מקבל חלק מאלף אלפי אלפים משכר שמקבל האדם המכוין‬ ‫חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי ויזהר שלא יכסה אותם בדבר המחמם‪ ,‬ויזהר מאד קודם השינה לנקות‬ ‫כוונה זו בשמחה עצומה‪ ,‬אף ששניהם סיימו את התענית באותה‬ ‫במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה‪ ,‬וכל המרבה להתודות ומרבה בענין גופו מנקבים גדולים‪ ,‬וזה ג"כ זהירות להנצל מטומאת קרי רח"ל בעת‬ ‫שעה‪( .‬פרק י')‪.‬‬ ‫זה הרי זה משובח‪ ,‬וכן בעלי חטאת ואשמות וחייבי מלקות ומיתות השינה‪ ,‬ויזהר האדם מאד למסור שינתו לשומר להקיץ אתו‬ ‫בית דין והחייבים ממון על חבלה ונזק‪ ,‬לא היה מתכפר להם ע"י באשמורת‪ ,‬ויזהר האדם מאד באיסור נעילת הסנדל כי הוא איסור‬ ‫תפילת מנחה‪ -‬קודם תפילת מנחה יאמר פרשת התמיד ופיטום‬ ‫הקרבן או העונש או התשלום עד שיעשו תשובה ויתוודו‪ ,‬ובשעיר דאורייתא לדעת הרמב"ם והר"ן וכן משמעות השו"ע‪( .‬פרק ז')‪.‬‬ ‫הקטורת‪ ,‬וכבר הזכרנו גודל החיוב בכל השנה לשמוע בכוונה גדולה‬ ‫המשתלח כהן גדול התוודה עליו על כל ישראל‪ .‬עוד כתב הרמב"ם‬ ‫קריאת הפרשה ולענות אמן אחר המברכין בתורה תחילה וסוף‪ ,‬וכ"ש‬ ‫התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בליבו סדר שחרית‪ -‬כבר עוררנו בשערים הקודמים על הכוונה בתפילה‪,‬‬ ‫ביום הקדוש והנורא הזה‪ ,‬ובמפטיר יונה יחשוב בשמחה עצומה על‬ ‫שלא יעשהו‪ ,‬ויתחרט על העבר‪ ,‬ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב וחשוב לחזור ולהתעורר ביום זה להזהר בדקדוק התיבות בכל‬ ‫גבורות ד'‪ ,‬ובתשובת אנשי נינוה יקח גם הוא מוסר בליבו אל‬ ‫לזה החטא לעולם‪ ,‬וצריך להתודות בשפתיו ולומר ענינים אלו שגמר התפילות‪ ,‬ובהוצאת שמותיו ית"ש מפיו באימה וביראה‪ .‬להאריז"ל‬ ‫התשובה‪ ,‬שלכן נתקנה קריאת ההפטרה זו ביום הזה‪ .‬ואח"כ יכין עצמו‬ ‫בליבו‪ ,‬ואם לא גמר בליבו לעזוב החטא הרי זה דומה לטובל ושרץ אין לברך 'שעשה לי כל צרכי' ביוה"כ‪ .‬וישתדל שיענו אחרים אמן אחר‬ ‫להתפלל תפלת העמידה בכוונה עצומה‪ ,‬ואף אם הוא כבר חלש‬ ‫בידו שאין הטבילה מועילה לו עד שישליך השרץ‪ ,‬ומדרכי התשובה ברכותיו כנזכר בזוהר הקודש‪ .‬ויזהר לומר פרשת העקידה בכוונה‬ ‫מהתענית יאזור כגיבור חלציו‪ ,‬ויחשוב כמה חטאים חטא והכעיס‬ ‫להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים ועושה צדקה כפי עצומה‪ ,‬וכן בי"ג מידות שאמירתם בכוונה מעוררת רחמים גדולים‬ ‫ליוצרו‪ ,‬וכעת אם יתפלל בלא כוונה איך יזכה למחילת עוונותיו‪ ,‬וכמה‬ ‫רחו ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו ומשנה שמו במחשבתו כלומר בעולמות העליונים‪ ,‬והזכרתם היא סגולה נפלאה לכפרת העוונות‪,‬‬ ‫היה מכין עצמו אם היה עומד למשפט לפני בשר ודם‪ ,‬ולכן יאזור‬ ‫אני אחר ואיני אותו האיש שיעשה אותן המעשים ומשנה מעשיו כולו וכשישמע שהתחילו הצבור לומר י"ג מידות‪ ,‬אף אם הוא עדיין לא‬ ‫כוחותיו‪ ,‬והחלש יאמר גבור אני‪.‬‬ ‫לטובה ולדרך ישרה וגולה ממקומו שגלות מכפרת עון מפני שגורמת סיים הסליחה יפסיק באמצע ויאמר הי"ג מדות עם הציבור‪ ,‬ויתחיל‬ ‫לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח‪ .‬עוד כתב הרמב"ם יום הכפורים הוא מפסוק 'ויעבור ד' על פניו ויקרא'‪ ,‬ויזהר בדקדוק התיבות של הי"ג‬ ‫תפילת נעילה‪ -‬אחר תפילת המנחה יכין עצמו לתפלת נעילה‪,‬‬ ‫זמן תשובה לכל‪ ,‬והוא קץ מחילה וסליחה לישראל‪ ,‬לפיכך חייבים הכל מידות‪ ,‬ואומרים אותם כ"ו פעמים ביוה"כ (בערבית ובשחרית חמשה‬ ‫ויאמר אשרי וקדושא דסדרא בכוונה עצומה‪ ,‬ואח"ז יכין עצמו‬ ‫לעשות תשובה ולהתודות ביוה"כ‪ ,‬אין התשובה ויום הכפורים ובמוסף שבעה ובמנחה ששה ובנעילה שלשה) כמנין הוי"ה‪ .‬וראוי‬ ‫לתפילה הנוספת לפני נעילת שערי ההיכל העליון‪ ,‬שבזמן זה נחתם‬ ‫מכפרים אלא עבירות שבין אדם למקום‪ ,‬אבל עבירות שבין אדם להשתדל לקנות פתיחת הארון הקדש של הוצאת ס"ת לקריאת‬ ‫הגזר דין על האדם‪ ,‬ולכן יזדרז בכוונת התפילה‪ ,‬ויכניס בליבו פחד‬ ‫לחבירו כו'‪ .‬עוד כתב שכשם שצריך אדם לשוב מעבירות שיש בהם הפרשה‪ ,‬כי פתיחת הארון הקדש מרמז לסוד גדול בעולמות‬ ‫מחתימת הדין‪ ,‬ומה טוב אם יכול להוריד דמעות‪ ,‬כי כל השערים‬ ‫מעשה‪ ,‬כך צריך לחפש בדיעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן העליונים‪ ,‬וישתדל לקנות קודם יוה"כ עליה לס"ת ביום הקדוש הנורא‬ ‫ננעלו חוץ משערי דמעה‪ ,‬והדמעות יכולות להפוך גזר דינו‪ .‬ובאומרו‬ ‫האיבה ומן הקנאה ומן ההיתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת הזה‪ ,‬ובעת שיתחיל הקורא לקרות "אחרי מות שני בני אהרן" יכניס‬ ‫'למען נחדל מעושק ידינו' אם יודע בעצמו שיש תחת ידו איזה נדנוד‬ ‫המאכלות‪ ,‬ואלו העונות קשים מאותם שיש בהם מעשה‪ ,‬שבזמן אדם צער גדול ועצום בליבו על מיתתם של הצדיקים הגדולים האלו‬ ‫גזל ח"ו או שציער מישהו‪ ,‬יהרהר בתשובה שלימה ויקבל על עצמו‬ ‫שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרוש מהם)‪ ,‬ואם זה החיוב בכל השנה‪ ,‬בכדי שיוכל לבוא לידי בכיה ולהוריד דמעות‪ ,‬כי היא סגולה נפלאה‬ ‫קבלה אמיתית שתיכף אחר יוה"כ יתקן עוון זה‪ ,‬וגדול חומר עוון גזל‬ ‫כ"ש עתה ביום גדול ונורא זה לא יהיה הוידוי כמצות אנשים מלומדה לכפרת העוונות ושלא ימותו בניו בימיו ויראה זרע ויאריך ימים‪ .‬ויזהר‬ ‫ולכן הזכירוהו אנשי כנסת הגדולה בתפילה בפירוט‪ ,‬ועל זה נחתם‬ ‫ח"ו‪ ,‬אלא יכוין קודם הוידוי לשם מצוה‪ ,‬ועיקר הוידוי הוא התשובה מהסח דעת בעת הקריאה‪ ,‬וישמע כל תיבה ותיבה מפי הקורא בכוונה‬ ‫גזר דינם של דור המבול‪ ,‬והגזל גורם שאין תפילותיו מתקבלים‪.‬‬ ‫שעמה‪ ,‬שהבורא ית"ש יודע תעלומות ומחשבות אדם ותחבולותיו עצומה‪ ,‬ואחר שמיעת הפרשה יקרא ההפטרה בכוונה עצומה ויעורר‬ ‫'אתה הבדלת אנוש מראש' היינו אדם הראשון שחטא ונטרד מגן‬ ‫ובוחן כליות ולב יראה שקיבל בליבו קבלה אמיתית בתכלית החרטה לבו אל המוסר והתוכחה הנאמר בה‪ ,‬ויקבל על עצמו קבלה אמיתית‬ ‫עדן‪' ,‬ותכירהו לעמוד לפניך' – כשהתחרט‪ .‬ובאומרו זה יעורר עצמו‬ ‫שלא ישוב לחטא‪( ,‬כגון אם לא היה נזהר מאכילה גסה ומרובה והלך לקיים מה שנאמר בה‪ ,‬כי לכן נתקנה הפטרה זו ביום הדין הנורא הזה‪.‬‬ ‫לבכי‪ ,‬שהוא עת חתי מת הגזר דין‪ ,‬ויהרהר בפרוטרוט עוד בתשובה‬ ‫אחר תאוות היצר רק למלאות בטנו‪ ,‬יקבל על עצמו בעת אמירת ויאמר שיר של יום לפני מוסף‪ ,‬ואח"כ יכין עצמו להתפלל מוסף‬ ‫שלימה ואמיתית כנ"ל‪ ,‬וירגיש בעצמו שהוא עתה נקי וטהור מכל‬ ‫הוידוי גדר וסייג לקבוע קודם אכילתו כמה יאכל ולא יותר עד שיוטבע בכוונה עצומה מאד‪ ,‬וכבר נתבאר בשערים הקודמים כוונת תפלת‬ ‫חטא ועון ממש כמלאך האלהים ע"י תשובתו האמיתית שקבל‬ ‫דבר זה אצלו‪ .‬וכן בדברנו דופי ולשון הרע ורכילות ושקרים וכיוצא המוספין של כל השנה עיין שם‪( .‬פרק ח')‪.‬‬ ‫בליבו‪ .‬פירוש שמע ישראל נתבאר בתפילת החול‪ ,‬וכשאומר ד' אחד‬ ‫יקבל על עצמו בליבו קבלה אמיתית למעט בדיבור בכל מה דאפשר סדר העבודה‪ -‬כבר בימי חכמי הגמרא היו אומרים ביוה"כ סדר‬ ‫יכוין בשמחה עצומה 'אני מאמין באמונה שלימה ואמיתית שאתה‬ ‫רק דבור ההכרחי)‪ ,‬ואין די בקבלה אמיתית אלא צריך גם להתוודות עבודת יוה"כ בבית המקדש‪ ,‬וחיוב זה מוזכר בפוסקים‪ ,‬ונחשב כאילו‬ ‫יחיד ומיוחד ושבראת כל העולמות ואני ממליך אותך עלי ועל בניי‬ ‫בשפתיו‪ ,‬ואם מתוודה בשפתיו בלי קבלה אמיתית אוי לאותה בושה אנחנו מקריבים ומסדרים כל סדר העבודה בבית המקדש‪ ,‬אמנם‬ ‫ועל בני בניי עד סוף כל הדורות'‪ ,‬וכוין בקצרה כדי שיוכל לומר ברוך‬ ‫ואיך תתכפר חטאתו‪ ,‬ואדרבה הרי הוא מוסיף על חטאתו פשע כי הרי בנוסח סדר העבודה שבמחזורים שלנו לא נתבארו כל פרטי סדר‬ ‫שם עם הציבור‪ .‬ובאמירת ז' פעמים 'ד' הוא האלוקים' יש תיקון‬ ‫הוא כגונב דעת המקום ר"ל ועונשו גדול‪ ,‬וגם התפילות שמתפלל ביום העבודה‪ ,‬והנוסח קשה‪ ,‬וטוב ללמוד פירוש המילות לפני יוה"כ‪ ,‬ומי‬ ‫גדול בעולמות העליונים הקדושים‪ ,‬ולכן בכל פעם יקבל עליו‬ ‫הזה נדחים לחיצונים ר"ל‪( .‬פרק ו')‪.‬‬ ‫שרוצה לתת נחת רוח ליוצרו ולסדר סדר עבודת יוה"כ על מכונה עם‬ ‫להראות אמירת אמונתו ביחוד ד'‪ ,‬ויאמר ברוך שם וד' הוא האלוקים‬ ‫עיקר הוידוי הוא לבטא בשפתים ולפרט החטאים נגעי לבבו אשר ידע‪ ,‬כל פרטיה‪ ,‬יסדר אותה בנוסח אתה כוננת‪ ,‬ששם נתבאר היטב כל סדר‬ ‫בכל כוחו ושמחה‪ .‬וכשישמע תקיעת השופר יכניס בליבו תשוקה‬ ‫וביחוד בעבירות שאדם דש בהם כגון לשה"ר ונקימה ונטירה והזכרת העבודה בכל פרטיה‪ ,‬וכשיתחיל הש"ץ לנגן הפיוט 'נחשב כצג באיתון'‬ ‫עצומה מתי יגיע ויזכה לשמוע קול שופר לעתיד בעת משיח צדקנו‪,‬‬ ‫שמותיו ית"ש בלא כוונה והחמדה והתאוה ושיחת חולין אף בחול יתחיל לומר נוסח אתה כוננת‪ ,‬ולא יפול על פניו‪ ,‬ויסיים כל הנוסח‬ ‫בעיקר למען כבוד השם יתברך‪ .‬וכשיאמר 'לשנה הבאה בירושלים'‬ ‫וכ"ש בשבת קודש ומלוי פיו שחוק והכעס ושנאת חנם והרהורי קודם שיגיע הש"ץ לשבח של אמרו לאלקים‪ ,‬וילמד הפירוש קודם‬ ‫יכניס ג"כ בליבו תשוקה מתי נזכה לזה כדי שיתרבה כבוד שמים‪.‬‬ ‫עבירה והסתכלות בנשים וביטול תורה והסח הדעת בתפילין יוה"כ‪ ,‬וכשהציבור יגיעו לסדר העבודה יאמר עמהם הנוסח שבמחזור‬ ‫מוצאי יום הכיפורים‪ -‬יכין את עצמו להתפלל תפילת ערבית בכוונה‬ ‫ובתפילה וברכת המזון ובשאר ברכת הנהנין וק"ש שעל המטה שלא ולא יפרוש מן הציבור ח"ו‪ ,‬ויתוודה ויפול על פניו עם הציבור‪ ,‬ויאמר‬ ‫עצומה בכל הכוונות המבוארות בתפילת החול‪ ,‬ואף שמשער בעצמו‬ ‫בכוונה וביטול קימת חצות‪ ,‬וכהנה רבות קצרה היריעה מהכיל‪ ,‬ויפרט כל סדר העבודה בכוונה עצומה‪ ,‬ויכוין לתת נחת רוח ליוצרו‪ .‬ובשעה‬ ‫שאין בו עוד כח מפאת חולשות הצום להתפלל בהתלהבות ובכוונות‬ ‫בשפתיו ויתחרט בליבו על העבר ויקבל על עצמו להבא בקבלה שאומרים 'והכהנים והעם' וכו' ובמיוחד כשנופל על פניו ב'היו כורעים'‬ ‫ההם‪" ,‬וחזקת והיית לאיש"‪ ,‬והבא ליטהר מסייעין אותו‪ .‬ומקדשים‬ ‫אמיתית וגדרים וסייגים שלא ישוב עליהם עוד בשום אופן‪ ,‬ויכלול צריך האדם להתעורר בבכי גדול ועצום על העדר הכבוד הגדול של‬ ‫הלבנה במוצאי יוה"כ‪ ,‬וילך לקדשה בזריזות ובשמחה שהיא כקבלת‬ ‫הכל בנוסח אשמנו בגדנו כו' לפי הא' ב'‪ ,‬כי בזה מתקן כל העולמות יוצרנו שהיה אז בירושלים‪ ,‬וביחוד שאנו בעוונותינו גורמים לחסרון‬ ‫פני שכינה‪ ,‬ואם לא תהיה אז הלבנה מאירה יצטער של שאינו יכול‬ ‫שנבראו בכ"ב אותיות‪ ,‬והאריז"ל כתב שיתודה האדם גם על אותם כבוד שמים זה‪( ,‬בשונה מהכריעה שבעלינו לשבח ששם צריך להכניס‬ ‫לעשות נחת רוח לקב"ה‪ .‬וכשאוכל יזהר מאד שלא יאכל אכילה גסה‬ ‫עבירות שיודע בעצמו שבודאי לא עבר עליהם‪ ,‬כי שמא עבר עליהם בליבו שמחה והודאה עצומה שזכה להיות בחלקו וגורלו של הקב"ה)‪,‬‬ ‫או בזלילה‪ ,‬כי יש שתיכף חוזרים לעשות כל מה שהתוודו עליו ביוה"כ‬ ‫בגלגול הקודם‪ ,‬וכבר נכתב בספרים וידוים באריכות‪ .‬ויאמר 'ואתה וכן באמירת 'כל אלה בהיות ההיכל על יסודותיו' עד סיום כל‬ ‫אוי לאותה בושה‪.‬‬ ‫צדיק' וכו' יודע בכוונה עצומה ובהכנעה גדולה‪ ,‬ובשל"ה כתב דכל התפילות שלפני הסליחות יעורר לבו אל הבכי על חסרון כבוד שמים‬ ‫מבחן ‪ 234‬סוכות‬ ‫מבחן ‪ 233‬האזינו‬ ‫סימנים תל"ח תל"ט ת"מ‬ ‫סימנים תל"ה תל"ו תל"ז‬ ‫קטן שנכנס לבית בדוק‪ ,‬עם ככר בפיו‪ ,‬ומצא שם פירורין‪ ,‬האם למעשה חייב שוב בדיקה?‬ ‫המבער חמץ בפסח‪ ,‬באיזה אופן יברך (להלכה)?‬ ‫א' פטור‪ ,‬ואם לא ביטל וכבר עבר זמן הביטול יש להחמיר לחזור ולבדוק‪.‬‬ ‫א' רק אם לא ביער ולא ביטל לפני פסח‪.‬‬ ‫ב' אם מצא פירורים כדי כל הככר‪ ,‬פטור‪ .‬ואם פחות מכדי כל הככר‪ ,‬חייב‪.‬‬ ‫ב' גם אם ביטל לפני פסח‪.‬‬ ‫ג' בכל אופן חייב שמא הכניס עוד ככר‪.‬‬ ‫ג' גם אם בדק וביטל כדין לפני פסח ומצא חמץ בפסח‪.‬‬ ‫כזית חמץ בבור‪ ,‬האם חייב לבערו?‬ ‫היוצא בשיירא תוך ל' יום ויחזור רק אחרי פסח‪ ,‬האם צריך לבדוק ולברך?‬ ‫א' אם הטמינו בבור על דעת להשאיר‪ ,‬חייב‪ .‬ואם נפל מאליו‪ ,‬מבטלו בליבו ודיו‪.‬‬ ‫א' יבדוק ויברך‪.‬‬ ‫ב' חייב לבערו ולא מספיק ביטול‪.‬‬ ‫ב' א"צ לבדוק‪ ,‬ואם בודק לא יברך‪.‬‬ ‫ג' אפילו אם עבר זמן הביטול הרי הוא כמבוער‪.‬‬ ‫ג' צריך לבדוק אבל לא יברך‪.‬‬ ‫הניח ט' ככרות חמץ‪ ,‬ומצא י'‪ ,‬האם חייב בבדיקה?‬ ‫מי שיצא מביתו לפני פסח בלא בדיקה‪ ,‬ומבטל כשמגיע פסח‪ ,‬האם מברך על הביטול?‬ ‫א' חייב בבדיקה אחר ט' ככרות‪.‬‬ ‫א' כן‪.‬‬ ‫ב' אם הם קשורים‪ ,‬חייב אחר ט'‪ ,‬ואם אינם קשורים‪ ,‬חייב בבדיקה רק אחר א'‪.‬‬ ‫ב' לא‪.‬‬ ‫ג' אם ביטל‪ ,‬פטור‪ .‬ואם לא ביטל‪ ,‬חייב‪.‬‬ ‫ג' המברך לא הפסיד‪.‬‬ ‫הניח חמץ בזוית זו ומצאו בזוית אחרת‪ ,‬האם צריך בדיקה‪ ,‬או שאפשר לתלות שזהו החמץ שהניח?‬ ‫ישראל ששכר דירה ויוצא ממנה לפני פסח ונכנס ישראל אחר תחתיו‪ ,‬האם צריך לבדוק?‬ ‫א' ביטל‪ ,‬פטור‪ .‬לא ביטל‪ ,‬חייב‪.‬‬ ‫א' לא‪.‬‬ ‫ב' חייב‪ ,‬שמא חמץ אחר הוא ועכבר או קטן לקחו את החמץ שהניח‪.‬‬ ‫ב' אם לא יכנס לבית אחר צריך לבדוק‪.‬‬ ‫ג' פטור‪ ,‬שתולים שזהו אותו חתיכה‪.‬‬ ‫ג' אם המשכיר ישראל א"צ לבדוק‪ ,‬אבל במשכיר נכרי צריך לבדוק‪.‬‬ ‫חמץ של גוי ברשות ישראל‪ ,‬מתי צריך לעשות מחיצה ומתי סגי בכפיית כלי?‬ ‫השוכר בית בי"ד‪ ,‬ואינו ידוע אם הוא בדוק‪ ,‬מה מוטל עליו לעשות?‬ ‫א' אם קיבל אחריות‪ ,‬צריך לעשות מחיצה‪ .‬ואם לא קיבל אחריות‪ ,‬כופה עליו את הכלי‪.‬‬ ‫א' לבטל החמץ ודיו‪.‬‬ ‫ב' אם הכניסו ברשות ישראל‪ ,‬מחיצה‪ .‬ואם הכניס שלא ברשות‪ ,‬כפיית כלי‪.‬‬ ‫ב' לברר אם הבעלים בדק‪ ,‬וכשאינו יכול לברר‪ ,‬יבדוק ויבטל‪.‬‬ ‫ג' אם יש אפשרות לעשות מחיצה‪ ,‬כגון בעיו"ט או בחוה"מ‪ ,‬יעשה מחיצה‪ .‬ואם אין אפשרות‪ ,‬כגון ביו"ט‪ ,‬כפיית כלי‪.‬‬ ‫ג' לברר אם הבעלים בדק‪ ,‬וכשאינו יכול לברר‪ ,‬יבטל החמץ ודיו‪.‬‬ ‫גוי שנכנס לבית ישראל עם חמץ לאוכלו שם‪ ,‬מה דינו?‬ ‫המשכיר בית לחבירו ואמר לו שהוא בדוק‪ ,‬ונמצא שאינו בדוק‪ ,‬האם זה מקח טעות?‬ ‫א' יכולים לאכול על שולחן אחד‪ ,‬אם יש הפסק מפה‪.‬‬ ‫א' לא‪.‬‬ ‫ב' אסורים לאכול על שולחן אחד‪ ,‬אפילו בהפסק מפה‪.‬‬ ‫ב' כן‪.‬‬ ‫ג' אסור לאכול על שולחנו של היהודי‪ ,‬אפילו אם היהודי אינו אוכל שם‪.‬‬ ‫ג' רק במקום שבודקים בשכר הוי מקח טעות‪.‬‬ ‫ישראל שהפקיד חמץ אצל ישראל‪ ,‬מי עובר עליו בבל יראה?‬ ‫האם אשה וקטן שיש בו דעת נאמנים על בדיקת חמץ?‬ ‫א' המפקיד‪.‬‬ ‫א' אשה נאמנת‪ ,‬וקטן לא נאמן‪.‬‬ ‫ב' הנפקד‪.‬‬ ‫ב' שניהם נאמנים אף שאין בידו לבטל‪.‬‬ ‫ג' המפקיד והנפקד‪.‬‬ ‫ג' שניהם נאמנים רק קודם שעה שישית שיכול לבטל‪.‬‬ ‫אחרית דבר‬ ‫בעת' עד‬ ‫פרק ב'‬ ‫'ובפרטהתורה‬ ‫ישראל פ"ד‬ ‫הלשון שער‬ ‫דבר בעיתו בית‬ ‫שמירת‬ ‫פרק א'‬ ‫דבר בעיתו‬ ‫שער‬ ‫שמירת‬ ‫בעת הזה'‬ ‫'ובפרט‬ ‫עדהתורה‬ ‫פ"דסוף‬ ‫הלשוןפ"ג‬ ‫שכתב' עד‬ ‫מתחילת‬ ‫מה‬ ‫ישראל'וידוע‬ ‫שער בית פ"ח‬ ‫כיצד מבאר החפץ חיים (שער התורה פרק ב') את הפסוק "ולך ד' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו"?‬ ‫לענין מה נמשלה התורה למים?‬ ‫א' שבאמת גם כאשר האדם עושה מצוה לא מגיע לו שכר‪ ,‬ואין זה אלא חסד ד'‪.‬‬ ‫א' שהיא חיים לעולם‪ ,‬ומטהרת את האדם אם משעבד כל גופו ואבריו לתורה בלא חציצה‪.‬‬ ‫ב' שהקב"ה מחשיב שהאדם מקיים את העולם בתורתו ובמצוותיו‪ ,‬אף שהקב"ה בכוחו מחדש את העולם‪.‬‬ ‫ב' שהיא משיבה נפשו של אדם‪ ,‬והיא בחינם‪.‬‬ ‫ג' החסד הוא שלמרות שהאדם פגם דיבורו בחטאי הדיבור‪ ,‬ע"י התשובה חזר כח הדיבור והוא מקבל שכר למפרע‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫מה זוכה מי שעוסק בתורה שלא לשמה (זוהר)?‬ ‫מה המקור שהאדם נברא לעמל תורה ולא לעמל שיחה?‬ ‫א' אינו זוכה כלל‪.‬‬ ‫א' לא ימוש ספר התורה הזה מפיך‪.‬‬ ‫ב' זוכה לשכר טוב בעולם הזה ואין דנים אותו בעולם הבא‪.‬‬ ‫ב' ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם‪.‬‬ ‫ג' אינו נענש על כך בעולם הזה‪ ,‬וזוכה לשכר טוב בעולם הבא‪.‬‬ ‫ג' והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצוך היום על לבבך‪.‬‬ ‫מבחן ‪ 236‬בראשית‬ ‫מבחן ‪ 235‬שמחת תורה‬ ‫מסימן תמ"ב ס"ה עד תמ"ג ס"ס ב'‬ ‫מסימן תמ"א עד תמ"ב סוף סעיף ד'‬ ‫אם יש חמץ בסדק שאינו יכול לחטט אחריו‪ ,‬מה דינו?‬ ‫א' יבטלו‪.‬‬ ‫גוי שהלוה את ישראל על חמצו‪ ,‬ומשכן הלוה ביד הגוי את החמץ‪ ,‬ואמר לו 'אם לא אפרע לך עד זמן פלוני‪ ,‬מעכשיו יהא‬ ‫ב' יטיח עליו טיט‪.‬‬ ‫שלך'‪ ,‬האם החמץ מותר אחר הפסח?‬ ‫ג' פחות מכזית‪ ,‬יבטל‪ .‬כזית‪ ,‬יטיח עליו טיט‪.‬‬ ‫א' מותר בהנאה אף אם פרע‪.‬‬ ‫ב' אם לא פרע‪ ,‬מותר בהנאה‪ .‬ואם פרע‪ ,‬אסור בהנאה‪.‬‬ ‫בצק שבסדקי עריבה ויש כזית במקום אחד‪ ,‬האם חייב לבער?‬ ‫ג' בטלו‪ ,‬מותר בהנאה‪ .‬ואם לא בטלו‪ ,‬אסור בהנאה‪.‬‬ ‫א' צריך לבער‪.‬‬ ‫ישראל שהלוה לגוי על החמץ‪ ,‬ומשכן החמץ ביד המלוה‪ ,‬ואמר הלוה למלוה 'אם לא אפרע לך יהא שלך'‪ ,‬ולא אמר לו‬ ‫ב' אין צריך לבער‪.‬‬ ‫ב' אם עשוי לחזק או לסתום‪ ,‬אי"צ לבער‪ .‬ואם לאו‪ ,‬צריך לבער‪.‬‬ ‫'מעכשיו'‪ ,‬האם החמץ מותר בהנאה אחר הפסח?‬ ‫א' מותר בהנאה אם אין אחריותו עליו‪.‬‬ ‫ב' אסור בהנאה‪.‬‬ ‫שני חצאי זיתים בבית‪ ,‬ואינם דבוקים בבית‪ ,‬האם צריך לבער?‬ ‫ג' אם פרע‪ ,‬מותר בהנאה‪ .‬ואם לא פרע‪ ,‬אסור בהנאה‪.‬‬ ‫א' אם יש חוט עב שניטלים עמו‪ ,‬צריך לבער‪.‬‬ ‫ב' אם ביטל אי"צ לבער‪ ,‬ואם לא ביטל צריך לבער‪.‬‬ ‫תערובת חמץ‪ ,‬מין בשאינו מינו‪ ,‬מתי צריך לבערו?‬ ‫ג' אפילו אם ביטל צריך לבער‪.‬‬ ‫א' מחלוקת‪ .‬י"א רק אם יש בו כזית בכדי אכילת פרס‪ .‬וי"א כל שיש בכלי כזית‪ ,‬אף שאינו בכדי אכילת בפרס‪.‬‬ ‫ב' כל שיש בכלי כזית‪ ,‬אף שאין בו כזית בכדי אכילת פרס‪ ,‬צריך לבערו‪.‬‬ ‫חתיכת חמץ שאפשר לשבת עליו‪ ,‬מתי אי"צ לבערו?‬ ‫ג' עד שישים צריך לבערו‪ .‬יותר משישים אין צריך לבערו‪.‬‬ ‫א' ייחדו לישיבה קודם הפסח‪ ,‬או טח בטיט‪.‬‬ ‫ב' ייחדו לישיבה קודם הפסח‪ ,‬וטח בטיט‪.‬‬ ‫תבשיל שנתבשל לפני פסח בכלי חמץ בן יומו‪ ,‬מה דינו?‬ ‫ג' ייחדו לישיבה אפילו בפסח‪ ,‬וטח בטיט‪.‬‬ ‫א' מותר להשהותו אפילו כשאין בו שישים‪ ,‬ובלבד שיעבירו לכלי שאינו חמץ ויצניעו‪.‬‬ ‫ב' אם אין בו שישים חייב לבערו‪ ,‬ואם יש בו שישים א"צ לבערו או להצניעו‪.‬‬ ‫האם מותר לכתוב בפסח בדיו העשוי מחמץ?‬ ‫ג' אם אין שישים יעבירו לכלי שאינו חמץ ויצניעו‪ ,‬ואם יש בו שישים חייב לבערו‪.‬‬ ‫א' מותר‪.‬‬ ‫פת שעיפשה ונפסלה מאכילת כלב‪ ,‬האם חייב לבער?‬ ‫ב' אם נעשה לפני זמן הביעור‪ ,‬מותר‪ .‬ואם לאחר זמן הביעור‪ ,‬אסור‪.‬‬ ‫א' אינו חייב‪.‬‬ ‫ג' מותר‪ ,‬אא"כ יש חשש שמא ישכח ויכניס הקולמוס לפיו שלא בכוונה שאז אסור‪.‬‬ ‫ב' חייב לבער מפני שראוי לחמע בו עיסות אחרות‪.‬‬ ‫ג' אם נתעפשה קודם זמן איסור‪ ,‬אינו חייב לבער‪ .‬ואם נתעפשה אחר זמן איסורו‪ ,‬חייב לבער‪.‬‬ ‫עריבות מנסרים גדולים שלשין בהם חמץ כל השנה‪ ,‬מה יעשה עמם בפסח?‬ ‫א' אם אין בהם כזית יכול להגעילם‪ ,‬ואם לאו יצניעם עד אחר הפסח‪.‬‬ ‫באיזה אופן אפשר להקל לכו"ע בדיבוק ניירות בחלון עם חמץ?‬ ‫ב' אין להגעילם‪ ,‬אבל יכול להצניעם עד אחר הפסח‪.‬‬ ‫א' בכל אופן מותר לקיים לכו"ע‪ ,‬ובלבד שאין חשש שיפול על השולחן שאוכלים שם‪.‬‬ ‫ג' אין להגעילם‪ ,‬ואין להצניעם‪ ,‬אלא יתנם לגוי או יטוח בטיט‪.‬‬ ‫ב' אם יעשם קודם ל' יום‪ ,‬או פחות מכזית‪ ,‬או בלילה רכה‪.‬‬ ‫ג' לפי דעה אחת‪ ,‬אין להקל בכל אופן‪.‬‬ ‫אם יש להם מת לקבור בי"ד שחרית‪ ,‬מה יקדימו‪ ,‬קבורת המת או אכילת חמץ לפני זמן האיסור?‬ ‫דבר שנתערב בו כלשהו חמץ גמור לפני פסח‪ ,‬ונתבטל‪ ,‬ואינו מאכל אדם‪ ,‬האם מותר באכילה בפסח?‬ ‫א' בכל אופן קבורת המת קודמת‪.‬‬ ‫א' אסור באכילה‪.‬‬ ‫ב' יאכלו ואח"כ יקברו‪.‬‬ ‫ב' מחלוקת‪ ,‬יש אוסרים באכילה ויש מתירים‪ .‬ויש מחלקים בין לח בלח לבין יבש ביבש‪.‬‬ ‫ג' אם יש זמן יקברו ואח"כ יאכלו‪ ,‬ואם הזמן דחוק יאכלו ואח"כ יקברו‪.‬‬ ‫ג' מותר באכילה‪.‬‬ ‫שמירת הלשון שער התורה מתחילת פ"ד עד 'ובפרט שמקלקל'‬ ‫פרק ג'‬ ‫'ואחשבה'‬ ‫התורהעד‬ ‫הקדמה‬ ‫הלשון‬ ‫וח"חשער‬ ‫שמירת דבר‬ ‫דבר בעיתו אחרית‬ ‫האם מלאכי מעלה והצדיקים שבגן עדן עוסקים בתורה?‬ ‫מנין שהתורה מגינה מן היסורים?‬ ‫א' כן‪.‬‬ ‫א' דכתיב "ובני רשף יגביהו עוף"‪.‬‬ ‫ב' המלאכים לא והצדיקים כן‪.‬‬ ‫ב' דכתיב "לך עמי בא בחדריך וכו' "‪.‬‬ ‫ג' הצדיקים כן‪ ,‬וגם חלק מהמלאכים‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫על מי שנאמר 'כאילו מתחייב בנפשו'?‬ ‫מה הכונה 'לקבוע עיתים לתורה'?‬ ‫א' על מי שאינו קובע עיתים לתורה‪.‬‬ ‫א' שבכל יום האדם יקדיש לפחות שעה אחת לעסק התורה‪.‬‬ ‫ב' על מי שאינו לומד תורה בכל כוחו‪.‬‬ ‫ב' לקבוע זמן מסוים לעסק התורה‪ ,‬ולא לשנות לזמן אחר אפילו במקום הפסד‪.‬‬ ‫ג' על השוכח דבר אחד ממשנתו‪.‬‬ ‫ג' שבזמן שהאדם לומד‪ ,‬יקבע בנפשו שלא יפסיק בשום אופן באמצע הלימוד לדברים בטלים‪.‬‬