תמצית דף הכולל · Tamtzis Daf Hakollel — ראש השנה (2026-09-07)

תמצית מסכת ראש השנה
תמצית
מסכת ראש השנה
1
תמצית מסכת ראש השנה
2
תמצית מסכת ראש השנה
תמצית מסכת
ראש השנה
סיכום של דברי הגמ' עם רש"י ,בצורה מסודרת וברורה,
מועיל לחזרה ולבהירות הסוגיות.
כסלו התשפ"ב
מודיעין עילית
3
תמצית מסכת ראש השנה
ניתן להשיג חוברות "תמצית" על כל מסכתות הש"ס
וכן על משנה ברורה ,תנ"ך ,ספרי מוסר (חובות הלבבות ,שערי תשובה ,רבינו יונה על מסכת
אבות ,ארחות צדיקים ,תומר דבורה פרק א' ,מסילת ישרים ,נפש החיים ,וחזו"א אמו"ב) .וספרי
חפץ חיים.
נקודות מכירה ברחבי הארץ .לפרטים 0527692282
מידי חודש יו"ל גליונות סיכום על הגמ' הנלמדת לפי סדר הדף היומי ,ועל
משנה ברורה (ומוסר) לפי סדר מבחני "דרשו" ,ניתן לקבל גליונות אלו בנקודות
ההפצה (פרטים בטלפון ,)0737-289669
או במייל 7692282@gmail.com
כל הזכויות שמורות
נכתב לפום ריהטא בסדר לימוד דף היומי
הערות ותיקונים יתקבלו בברכה
לפרטים0527692282 -
4
תמצית מסכת ראש השנה
יוכל לגבות על ידו כלל ,אלא יהיה דינו כמלוה על פה שאינו
גובה ממשועבדים.
מלך שעמד בכ"ט אדר כשהגיע א' ניסן עלתה לו
שנה ומעתה מונים לו שנה שניה ,דיום אחד בשנה חשוב
שנה. מסכת ראש השנה:
אם לא עמד אלא בא' ניסן ,אע"פ שנימנו וגמרו השרים
למנותו כבר באדר ,אין מונים לו שנה עד שיגיע ניסן
אחר.
ב :מת באדר ועמד מלך אחר תחתיו מונים שנה לזה
ולזה (-אפשר לכתוב בשטר את השנה למלך המת או את
ארבעה:
השנה הראשונה למלך החדש) ,ולא אמרינן שתא לבי תרי
לא מנינן וימנו את כל השנה למלך המת.
ארבעה ראשי שנים הם
אע"פ שעיקר המסכת עוסקת בדיני ראש השנה שבאחד
מת בניסן ועמד אחר תחתיו בניסן ,מונים שנה אף בתשרי (וכן בדיני קידוש החודש) ,מ"מ בתחילת פרק
למלך שמת ,דאף בתחילת השנה אמרינן יום אחד ראשון מונה המשנה זמנים נוספים בשנה שהם ראש
בשנה חשוב שנה. השנה לעניינים מסוימים ,והגמרא (ב' – ט"ו) מבארת
מת באדר ונמנו באדר להמליך את בנו ולא מלך אלא עניינים אלו ופרטי דיניהם.
בניסן ,מונים הראשונה לראשון והשניה לשני ,ולא ב .באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים.
אמרינן שכיון שהמלכות ירושה היא דכתיב "יאריך ימים על למלכים היינו מה שכותבים בשטרות איזה שנה זה למנין המלך
ממלכתו הוא ובניו" נמנה לו מאדר. שמולך באותה שעה ,משום שלום מלכות .וקבעו חכמים שא'
בניסן תתחיל שנה חדשה ,ואפילו אם מלך בשבט או באדר
מנלן שמונים למלכים מניסן- מתחילה בא' ניסן שנה חדשה .ולרגלים יבואר בגמרא (ד.).
לרבי יוחנן לומדים מדכתיב "ויהי בשמונים שנה באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה ,ולר"א
וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים, ור"ש ראש השנה למעשר בהמה הוא באחד בתשרי.
בשנה הרביעית ,בחודש זיו ,הוא החודש השני למלוך
שלמה על ישראל ,ויבן הבית לד' " ,הוקשה מלכות באחד בתשרי ר"ה לשנים כמבואר בגמרא (ח,).
שלמה ליציאת מצרים ,לענין שמונים את השנים ולשמיטין וליובלות שכשנכנס תשרי אסור מן התורה
מניסן .ויציאת מצרים מונים מניסן דכתיב "ויעל לחרוש ולזרוע ,לנטיעה -ל מנין שנות ערלה ,ואפילו נטעוה
אהרן הכהן הר ההר על פי ד' ,וימת שם בשנת באב מתחילה שנה חדשה בא' תשרי ,ולירקות למעשרות,
הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים ,בחודש שאין מעשרים ממה שנלקט לפני ר"ה על מה שנלקט אחרי
ר"ה.
החמישי באחד לחודש" ,וכתיב "ויהי בארבעים שנה
בעשתי עשר חודש באחד לחודש דיבר משה" והיינו באחד בשבט ר"ה לאילן לדברי בית שמאי ,ולבית
שגם חודש שבט זה עדיין בשנת הארבעים (ואין הלל ר"ה לאילן הוא בט"ו בשבט.
לומר שאהרן מת אחרי דברי משה לישראל ,דהא
כתיב התם "אחרי הכותו את סיחון" וכשאהרן מת ראש השנה למלכים
סיחון היה קיים ,דכתיב "וישמע הכנעני מלך ערד וכו' כפי שנתבאר במתני' א' ניסן הוא ראש השנה למלכים
וילחם בישראל" ודרשו חז"ל שהוא שמע שאהרן מת לענין מה שכותבים בשטרות באיזה שנה של המלך נכתב
השטר .ולהלן יבואר למה קבעו זמן אחד שתתחלף השנה
ונסתלקו ענני הכבוד ,וכדכתיב "ויראו כל העדה כי בכל המלכים ,ומה הדין במלך שמלך רק חלק מהשנה,
גוע אהרן" אל תקרא "ויראו" אלא "וייראו" -נתגלו, ומנלן שמונים מניסן ,וכן יבואר שמלכי אומות העולם
ו"כי" הוא מלשון דהא (דכי משמש בד' לשונות ,אי, מונים להם מתשרי.
דילמא ,אלא ,דהא ,ורש"י מפרט את המקומות שכי הטעם שקבעו ראש השנה למלכים ולא אמרו שכל מלך
מתפרש בו בכל אחד מהלשונות) ,ואיתא בברייתא תתחיל שנתו מיום שמלך בו ,הוא כיון ששטרי חוב
שסיחון הוא ערד והוא כנען ,ונקרא סיחון לפי המוקדמים פסולים כיון שהמלוה רצה לטרוף בשטר זה
שדומה לסייח במדבר ,וכנען על שם מלכותו ,ושמו שלא כדין מלקוחות שקנו שדה לפני ההלואה ,קנסו אותו שלא
5
תמצית מסכת ראש השנה
בהמה חיה ועוף שאינם נעשים לבשר אחד כיון שאינם יולדים ערד ,וי"א ששמו סיחון ונקרא ערד לפי שדומה
מן האדם( ,ושגל בפסוק זה הכונה כלבה ,אבל בעלמא לערוד במדבר .ולומדים גז"ש ארבעים שנה ארבעים
ב' לשונות בגמ' אם שגל היינו כלבה או מלכה) .ד' שנה ,שגם הארבעים שנה של דברי משה נמנים
מפני שקצץ את סכום כמות החומרים שיתן לבנין מיציאת מצרים ולא מהקמת המשכן) ,ומבואר שא'
בית המקדש .הגמ' דוחה פי' זה די"ל שגם בתחילה תשרי אינו ר"ה לענין זה.
היה קוצץ אלא שלא ידע כמה יצטרכו.
ג .הגמרא מוכיחה שר"ה אינו באייר וסיון ,אבל עדיין
האומר סלע זה לצדקה ע"מ שיחיה בני ,או ע"מ שואלת על רבי יוחנן דאכתי י"ל שר"ה הוא בתמוז או
שאהיה בן עוה"ב ,הרי זה צדיק גמור אם הוא רגיל בכך, באב או באדר.
ודווקא בישראל שליבו לשמים ,ואם מריעים לו בחייו אינו לרבי אלעזר לומדים מדכתיב לגבי בנין בית המקדש
קורא תיגר אלא תולה היסורים בעוונו ,אבל עכו"ם לא מפני "ויחל לבנות בחודש השני ,בשני ,בשנת ארבע
שאם לא מטיבים לו הוא קורא תיגר.
למלכותו" ,והיינו שני לחודש שמתחילים למנות בו
את שנות המלכות.
בל תאחר הברייתא מביאה הפסוקים של ר' יוחנן ור' אלעזר.
כתיב "כי תדור נדר לד' אלוקיך לא תאחר לשלמו ,כי
דרוש ידרשנו ד' אלוקיך מעמך והיה בך חטא .וכי תחדל מלכי אומות העולם מונים להם מתשרי ,דכתיב
לנדור לא יהיה בך חטא .מוצא שפתיך תשמור ועשית, "דברי נחמיה בן חכליה ,ויהי בחודש כסלו שנת
כאשר נדרת לד' אלוקיך נדבה אשר דברת בפיך" .והיינו
שיש איסור לאחר קיום נדר .ובסוגיין יבואר מה נחשב
עשרים וכו' " ,ואח"כ כתיב "ויהי בחודש ניסן שנת
איחור ,ובאיזה דברים יש איסור בל תאחר ואיך הם עשרים לארתחשסתא" ,ומבואר שניסן שאחרי כסלו
נלמדים מהפסוקים הנ"ל. הוא עדיין שנת עשרים( ,ולומדים גז"ש שגם השנת
בא' ניסן ראש השנה לרגלים והיינו שרגל שבו רגל עשרים הראשון הוא למלכות ארתחשסתא) ,ואין
שהוא בחודש שנכנס בא' ניסן הוא ראש השנה לרגלים, לומר שמדובר על חודש ניסן שהיה לפני חודש
כסלו ,דתניא דברים שאמר חנני לנחמיה בכסלו (-חנני
לענין שהנודר עובר בבל תאחר אם עברו מהנדר ג'
בא מירושלים ,שכבר עלו בני הגולה לשם מימות כורש ,ואח"כ
רגלים שהראשון בהם הוא פסח ,ומתני' כדעת ר"ש מלך אחשוורוש ואחריו דריוש שהוא ארתחשסתא ,ונבנה הבית
דבעי כסדרן ,אבל לת"ק אם עברו ג' רגלים עובר בשנתו השניה ,והרבה נשארו בבבל ,ונחמיה בן חכליה היה שר
אע"פ שהראשון אינו פסח .ולר"מ (ד ):עוברים אחרי המשקים למלך בשושן הבירה ,ואמר חנני לנחמיה
רגל אחד ,ולראב"י עוברים אחר ב' רגלים ,ולר"א שהנשארים בירושלים נתונים ברעה גדולה ובחרפה
בר"ש עוברים בחג הסוכות .הגמ' מבארת מהיכן כל וחומת ירושלים מפורצת ושעריה ניצתו באש),
תנא לומד כדבריו. אמרם נחמיה למלך בניסן (שהיו פניו רעים ,והמלך
ת"ק לומד ממה שהתורה חזרה ופירטה את ג' חשד בו ,ונחמיה אמר למלך שפניו רעים בגלל המצב
הרגלים .ר"ש לומד ממה שהתורה חזרה ופירטה את בירושלים ,והמלך הסכים לשולחו לירושלים).
חג הסוכות ,ור"א בר"ש לומד מזה שחג הסוכות ג :כורש מלך כשר היה בתחילה לפיכך מנו לו
גורם .ר"מ לומד מדכתיב "ובאת שמה" "והבאתם מניסן ,והוא כורש הוא דריוש הוא ארתחשסתא
שמה" .ראב"י לומד "במועדיכם" ומיעוט מועדים (שמו היה דריוש ,ונקרא כורש מפני שהיה כשר,
שנים. וארתחשסתא על שם מלכותו) ,אבל לאחר שהחמיץ
על מה עוברים בבל תאחר -חייבי דמים שאמר דמי -נעשה רשע (שכשעלה עזרא כבר החמיץ) מנו לו מתשרי.
עלי ,ששמין אותו כעבד ,וערכין שאמר ערכי עלי ונותן ערך ד' מנלן שכורש החמיץ כשעלה עזרא -א' אף שסייע
הקצוב בתורה לפי שניו ,וחרמין ,והקדשות ,חטאות לבנין בית המקדש לא עשה כך אלא כדי שיתפללו
ואשמות עולות ושלמים ,צדקות ומעשרות -מעשר עליו ועל בניו .ב' שהורה לבנות כל נדבך רביעי מעץ
ראשון ושני ומעשר עני (תוד"ה ומעשרות) ,בכור ומעשר כדי שיוכל לשרוף את ביהמ"ק אם ימרדו בו( ,והנדבך
בהמה ופסח ,לקט שכחה ופאה ,יש בהם בל תאחר. עץ היה למטה ,ולא היה משוקע ,ולא סדו אותו
הוקשו כל המועדים שכולם מכפרים על טומאת בסיד ,משא"כ אצל שלמה) .ג' מפני שהיה שוכב עם
כלבה ,ובני נח הוזהרו על כך ,שנאמר "והיו לבשר אחד" יצאו
מקדש וקדשיו.
6
תמצית מסכת ראש השנה
מעמך -לקט שכחה ופאה שהם חלקו של עני וכתיב בהו עצרת יש לה תשלומין כל שבעה .ולא לומדים
"את העני עמך". מחג הסוכות שיש לה תשלומין שמונה ימים,
והיה בך חטא -ולא באשתך חטא ,דאין אשתו של שהרי לכו"ע יש תשלומין לחגיגה של סוכות
אדם מתה אא"כ מבקשים ממנו ממון ואין לו (לרש"י בשמיני עצרת ,משום דתפשת מרובה לא תפשת.
הכונה לממון שגזל מאחרים .ולתוס' (ד"ה אא"כ) איירי בממון שמיני עצרת רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב.
שנדר שאינו משלמו כלל ,ולא בעוון בל תאחר. והיינו שהוא טעון פייס (שהפר של שמיני עצרת לא היה קרב
אף אם עבר הבעלים בבל תאחר אין הקרבן עצמו לפי סדר המש מרות כשאר פרי החג ,אלא מפייסים עליו),
ברכת זמן ,רגל לעצמו (שאינו נקרא חג הסוכות) .קרבן
נפסל מלרצות ,דכתיב "לא ירצה המקריב אותו לא (שמקריבים בו פר אחד איל אחד וז' כבשים ,ושאר ימי החג
יחשב לו פיגול יהיה" ,אותו למעט המאחר הקרבת מקריבים כמה פרים וב' אילים וי"ב כבשים) ,שיר (למנצח על
נדרו .וכן בכור שעברה שנתו אינו נפסל כמו שפסולי השמינית ) ,ברכה (למלך זכר לחנוכת הבית שביום השמיני
המוקדשין (-בעל מום) נפסלים ,מפני שהוקש למעשר בירכו את המלך).
דגן. ה .חג המצות וחג הסוכות טעונים לינה בלילה
ו .מוצא שפתיך -מצות עשה. הראשון של חול המועד.
תשמור -לא תעשה. הא דעובר בקרבן פסח בבל תאחר ,לא איירי בפסח
ועשית בעל כרחך ,אזהרה לבי"ד שיעשוך. ממש ,שהרי זמנו קבוע ואם לא הקריבו הוא נדחה
מהקרבה ,אלא היינו שלמים הבאים מחמת פסח אם
אף שמצות עשה נלמדת מ"ובאת שמה" "והבאתם אבד והתכפר באחר שאבד ונתכפר באחר ואח"כ נמצא
שמה" ,ולא תעשה נלמד מ"לא תאחר" ,וכפית בי"ד הראשון .וקמ"ל שדינם כשלמים ולא כפסח לעבור
נלמדת מ"יקריב אותו" ,וכיון דכתיב "לרצונו" כופין עליהם ברגל ראשון.
אותו עד שיאמר רוצה אני ,צריך פסוק אחד להיכא
שאמר שיפריש ולא הפריש (ואף שנדבה היינו ה :דינים הנדרשים מהפסוק של בל תאחר-
האומר הרי זו עולה ,ונ"מ שאינו חייב באחריותה, כי תדור נדר -נדר הרי עלי ,ונדבה הרי זו נלמדת בגז"ש
היכא דאמר הרי עלי עולה ע"מ שכשאפרישנה איני מדכתיב "אם נדר או נדבה".
חייב באחריותה הוי כנדבה) ,לומר שעובר אע"פ לד' אלוקיך -דמין ערכין חרמין הקדשות שהם קדשי
שאינו אלא דיבור בעלמא ,ופסוק שני להיכא בדק הבית וכולם לד' ואין לכהנים בהם כלום.
שהפריש ולא הקריב ,דלא נימא דכל היכא דאיתיה לא תאחר לשלמו -הוא ולא חילופיו .אין הכונה
בי גזא דרחמנא איתיה. לחילופי חטאת שהרי למיתה אזלא ,ואין הכונה
כאשר נדרת -נדר. לחילופי תודה שנתערבה בתודה ומתה אחת מהם
לד' אלוקיך -חטאות ואשמות עולות ושלמים. שאינו יכול להקריבם ,דא"כ למה לי קרא .ואם שתי
הבהמות קיימות מביא את שתיהן ואומר שהלחם יהיה לשם
נדבה -כמשמעו.
אותה שהיא תודה .וצ"ל שהכונה לחילופי עולה
אשר דברת -קדשי בדק הבית. ושלמים ,שאף שהם קרבים ,קמ"ל שאם נפל מום
בפיך -צדקה ,ואע"פ שזה כתוב יחד עם בל תאחר אחרי ב' רגלים וחיללו על אחר ,אין מצרפים את ב'
של קרבנות ,אינו עובר על בל תאחר אחר ג' רגלים הרגלים הראשונים לומר שיעבור אחרי רגל אחד,
כקרבנות ,אלא עובר מיד דהא שכיחי עניים. ולר"מ דס"ל שעובר בבל תאחר אחרי רגל אחד,
כבר אחרי רגל אחד עובר בעשה (רבא) ,ומה שמצינו קמ"ל קרא שאם נפל בו מום ברגל וחיללו ,אינו עובר
שולד שלמים קרב לשלמים ,והעיד רבי פפייס על על השני אלא אחרי הרגל הבא ,דבעינן שיעבור עליו
ולד שלמים שהפריש בהמה מעוברת או שנתעברה לאחר רגל שלם.
שהקדישה שאכלו את האם בפסח ואת הולד בחג ,צ"ל כי דרוש ידרשנו -חטאות ואשמות שהם נדרשים ממך,
שבפסח היה הולד מחוסר זמן שלא היה בן ח' ימים, שהרי הם חובה ,ועולות ושלמים כגון עולת ראיה ושלמי
ובעצרת היה הולד חולה ,או שחג היינו חג השבועות. חגיגה שהם חובה ,וכן בכור מעשר ופסח שהם חובה.
ו :אחר ג' רגלים עובר כל יום בבל תאחר (רבא). ד' אלוקיך -צדקות מעשרות ובכור דכתיב בהו "לפני ד'
".
7
תמצית מסכת ראש השנה
דברים נוספים שר"ה שלהם הוא אחד תניא אחד בכור ואחד כל הקדשים ,כיון שעברו
בניסן עליהם שנה בלא רגלים ,רגלים בלא שנה ,עובר
באחד בניסן ראש השנה לחדשים -למנין חדשי
בבל תאחר.
השנה ,דכתיב "החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון לר"ש דס"ל שאינו עובר אלא בג' רגלים כסדרן ,שייך
הוא לכם לחדשי השנה " .הגמ' מבארת מנלן שזה שתעבור שנה ולא יעברו ג' רגלים .ולסוברים שא"צ
חודש ניסן. כסדרן ,לרבי הסובר ש"שנה תמימה" בין בשנה פשוטה
בין בשנה מעוברת היינו שס"ה יום כמנין ימות החמה,
באחד בניסן ראש השנה לעיבורים והיינו שכבר משכחת לה בהקדישה אחרי פסח (י"מ באמצע פסח,
א"א לעבר את השנה משהתחיל ניסן( ,וי"א וי"מ אחרי פסח ולפ"ז בסוף אדר דלהלן לאו דווקא אלא אחרי
שמעברים רק עד פורים ,דכיון ששואלים בהלכות שיצא אדר) ,דבסוף אדר השני מלאו שס"ה יום ועדיין
הפסח קודם הפסח ל' יום ,אתי לזלזולי ,ואידך ס"ל לא עברו ג' רגלים ,אבל לרבנן שמונים י"ב חודש
שכיון שהעיבור תלוי בחשבון יסברו שעד עתה לא מיום ליום (-עד אותו תאריך בשנה הבאה) ואם נתעברה
סיימו את החשבון) אבל תחילת זמן עיבור השנה השנה נתעברה לו (נחלקו לענין גאולת בתי ערי
הבאה אינו מניסן ,דאין מעברים את השנה לפני ר"ה חומה שהיא שנה תמימה) .צ"ל דס"ל לתנא דברייתא
שלא ישתכח הדבר עד שנה הבאה ,ואם עיברוה אינה כרב שמעיה הסובר שעצרת יכולה לחול בה' או ו' או
מעוברת ,ומפני הדחק שמפחדים שהנכרים יגזרו שבי"ד ז' סיון ,כיון שהיא ביום החמישים לעומר ,ואם
לא ישבו ,או שהנשיא נקרא לחצר המלך ואין מעברים אא"כ הקדיש בו' סיון בשנה שהיו ניסן ואייר מלאים שחלה
ירצה הנשיא ,מעברים מיד אחרי ר"ה ,ומ"מ אין עצרת בה' סיון ,ולשנה הבאה היו ניסן ואייר חסרים
מעברים אלא את אדר. ועצרת חלה רק בז' ,א"כ בו' עברה שנה ועדיין לא
באחד בניסן ראש השנה לתרומת שקלים שצריך עברו ג' רגלים ,אבל לאחרים (שאמרו שאין בין עצרת
להביא הקרבנות מתרומה חדשה ,דכתיב "עולת לעצרת ובין ר"ה לר"ה אלא ד' ימים דסברי שכל חודשי
חודש בחדשו לחדשי השנה" חדש והבא קרבן השנה לעולם אחד מלא ואחד חסר ,ואין מעברים שום חודש
מתרומה חדשה ,והזמן הוא בניסן גז"ש שנה שנה לצורך ,וא"כ שנה היא שנ"ד ימים שזה נ' שבועות וד' ימים,
ואם היתה שנה מעוברת חמשה דסבר שחודש העיבור
מדכתיב "ראשון הוא לכם לחדשי השנה" .ואם הביא
קרבנות אחרי א' בניסן מתרומה ישנה יצא ,אלא לעולם חסר ,וא"כ הוא מוסיף על השנה ד' שבועות ויום אחד)
שחיסר מצוה. לעולם עצרת בו' סיון.
יחיד שהתנדב קרבנות משלו כשרים ,ובלבד יורש אינו עובר בבל תאחר על נדר אביו ,דכתיב
שימסרם לציבור ,ולא חיישינן שמא לא ימסרם "מעמך".
יפה יפה בלב שלם. רבי זירא מסתפק אם אשה אינה עוברת בבל תאחר
כיון שאינה חייבת בראיה דכתיב "יראה כל זכורך" ,וכיון
ז :י"א שאחד בניסן הוא ראש השנה לשכירות
שאינה חייבת לעלות לא שייך לקבוע בל תאחר לפי הרגלים,
בתים אם שכר ל"שנה זו" ,דסתם שכירות בתים היא או שהיא עוברת כיון שהיא חייבת בשמחה ובזמן
לכל ימות הגשמים ,ואפי' לא שכר אלא בא' אדר אין שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שלמים .ואמר לו
לו אלא עד א' ניסן ,אבל פחות מחודש לא אפילו אביי שלדבריו שהיא חייבת בשמחה עוברת בבל
למ"ד יום אחד בשנה חשוב שנה ,דאין אדם טורח תאחר ,אבל לדברי אביי אשה בעלה משמחה -בבבל
לשכור לפחות מחודש ,ואם אמר שנה מונה שנה בבגדי צבעונים ,ובארץ ישראל בבגדי פשתן המגוהצים.
מיום ליום .ולתנא דמתני' ולת"ק דברייתא אין א'
ניסן ראש השנה לשכירות בתים ,דבניסן ג"כ מצויים ז .בכור מונים לו שנה מיום שנעשה ראוי להקרבה,
גשמים .ודינים אלו הם מדרבנן. ואם הוא נולד בעל מום (וקים לן שכלו לו חדשיו,
שמותר לאוכלו דבלאו הכי צריך להמתין ח' ימים לראות
ביאור דעת תנא דמתני'- שאינו נפל ,ובאדם אם שהה ל' יום אינו נפל) מונים לו מיום
תנא דמתני' לא הזכיר שניסן הוא ר"ה לחדשים, לידתו שמאז הוא ראוי להשחט בחוץ.
דבשנים קמיירי ולא בחדשים.
8
תמצית מסכת ראש השנה
בחודש שופר בכסה ליום חגנו" והיינו ר"ה שהוא חג ולא הזכיר שניסן הוא ר"ה לעיבורים ,דבהתחלה
שהחודש מתכסה בו (-שאין הלבנה נראית לרחוקים מחמת קמיירי ולא בהפסקה.
קטנותה) ,וכתיב התם "כי חוק לישראל הוא משפט ולא הזכיר שניסן הוא ר"ה לתרומת שקלים ,כיון
לאלוקי יעקב"( .עוד לומדים מפסוק זה שאין בי"ד שבדיעבד אם הביא מתרומה ישנה יצא.
של מעלה נכנסים לדין אא"כ קידשו בי"ד של מטה ותנא דמתני' רבי הוא ,ולגבי בל תאחר סבר כר"ש,
את החודש) .וגם אומות העולם נדונים בא' תשרי, ולגבי מעשר בהמה סבר כר"מ שהוא בא' אלול ולא
דכתיב "משפט לאלוקי יעקב" ,והא דכתיב "כי חק כר"ש שסובר שזה בא' תשרי.
לישראל" הכונה שישראל נכנסים תחילה לדין, ולא מנה התנא שט"ז ניסן ראש השנה לעומר שמותר
כדאמר רב חסדא שמלך נכנס לדין לפני הציבור
להתחיל לאכול מתבואה חדשה ,וו' סיון הוא ר"ה לשתי
כשהקב"ה דן אותם ,דאינו דרך ארץ שימתין בחוץ ,או
הלחם להביא מנחות במקדש מן החדש ,או משום שהתנא
כדי שיכנס לפני שירבה חרון אף.
מנה רק דברים שמתחילים בערב ,ור"ה לרגלים נמנה
ח :בא' תשרי ראש השנה לשמיטין דכתיב כיון שהחיוב חל בשעה שנדר ועובר אף בלילה למרות
"ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ" ,והיינו שאינו יכול להקריב ,דהיה עליו להקריב בערב הרגל ,ולענין
תשרי דילפינן גז"ש מדכתיב "מראשית השנה". יובלות ס"ל כרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן
ברוקה שהיובל חל בר"ה .או משום שהתנא מנה רק
יובל ראש השנה שלו הוא בא' תשרי ,כרבי ישמעאל דברים שאינם תלויים במעשה ,ובל תאחר חל
בנו של רבי יוחנן בן ברוקה ,דיליף מדכתיב "וקדשתם ממילא משעה שקידש היום ,ואינו תלוי בתמיד של שחר.
את שנת החמישים שנה" (אמנם עד יוה"כ לא היו וס"ל שהיובל מתחיל בר"ה ,וכנ"ל.
העבדים משתעבדים ולא חוזרים לבתיהם ,אלא
אוכלים ושותים ושמחים ,ועטרותיהם בראשיהם אם באחד בתשרי ראש השנה ל...
ירצו להראות שהם חפשים ,וביוה"כ תוקעים בי"ד בשופר
ונפטרו עבדים לבתיהם ,והשדות חוזרות לבעליהם), ח .מעשר בהמה -לר"מ א' אלול הוא ראש השנה
ולרבנן היובל מתקדש בי' תשרי ,ולומדים מהפסוק למעשר בהמה .ולר"א ור"ש אחד בתשרי הוא ר"ה
שמקדשים רק שנים ולא חודשים כרבי אלעזר ברבי למעשר בהמה .ונחלקו בהא דכתיב "לבשו כרים
שמעון דס"ל (לקמן כ"ד ).בין שנראה בזמנו בין שלא נראה הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו",
בזמנו אין מקדשים אותו .ולכו"ע היובל מסתיים בא' (שהכבשים מתעברות באדר בזמן שהעמקים יעטפו
תשרי ואינו ממשיך עד י' תשרי .עוד מצינו מחלוקת בר וממילא הם יולדות באב ,ונחלקו בדרשת "עשר
שלרבי יהודה היובל נמנה לשנה ראשונה לשמיטה תעשר" הוקש מעשר בהמה למעשר דגן ,לר"מ
הבאה דס"ל שנת חמישים עולה לכאן ולכאן ,ולרבנן הוקש לענין שסמוך לגמרו עישורו (ומעשר דגן א' תשרי
מתחילים למנות שנה ראשונה אחרי היובל. הוא סמוך לגמרו כיון שבימות החמה הדגן מונח ליבוש בגרנות
שבשדות .ולר"א ור"ש הוקש לענין שראש השנה שלו
ט .תוספת שביעית" -בחריש ובקציר תשבות"
הוא בא' תשרי.
ר"ע אומר חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית
שלא לחרוש בשדה אילן ערב שביעית חריש שיועיל בא' תשרי ראש השנה לשנים-
לשביעית ,וקציר של שביעית היוצא למוצאי י"א לענין שטרות ,דשטרי חוב המוקדמים פסולים
שביעית כגון תבואה שהביאה שליש בשביעית נוהגים בה והמאוחרים כשרים .מלכי ישראל מונים להם מא'
קדושת שביעית בשמינית.
ניסן ,אמנם מלכי אומות העולם מונים להם שנה
ולרבי ישמעאל איירי לענין שבת ,וללמד שקציר חדשה בא' תשרי.
העומר שהוא מצוה מותר בשבת ,ודין תוספת
רבי זירא מפרש ר"ה לשנים היינו לתקופה שתקופות
שביעית נלמד מ"בתשעה לחודש בערב" בכניסתו החמה ומולדות הלבנה נמנים מתשרי שאז נברא העולם היא
"מערב עד ערב" ביציאתו ערב לילה הוא ועד בכלל, תקופת תשרי ,וכר"א שבתשרי נברא העולם.
"תשבתו" לשבתות" ,שבתכם" ליו"ט ,ור"ע לומד לרב נחמן בר יצחק ר"ה לשנים היינו לדין ,דכתיב
מפסוק זה שכל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו "מראשית השנה עד אחרית שנה" מראשית השנה
נדון מה יהא בסופה ,ואיירי בתשרי דכתיב "תקעו
9
תמצית מסכת ראש השנה
בו למנין ז' נקיים) ,והא דבעינן לר"מ לנטיעה ל' יום לפני הכתוב כאילו נצטוה והתענה תשיעי ועשירי ,אבל
ר"ה ואין מספיק יום אחד ,משום דבעינן ל' יום באמת אסור להתענות בערב יוה"כ .תוד"ה כאילו.
לקליטה ,ומ"מ א"צ ל"א יום דיום ל' עולה לכאן
ט :האם היובל תלוי בשילוח עבדים או בתקיעה
ולכאן.
או בשמיטת השדות -לרבי יהודה אין איסורי יובל
לר' אלעזר חודש בשנה חשוב שנה ,ולא חשיב פר להיות אסור בזריעה בצירה וקצירה אא"כ שלחו העבדים,
אלא אחרי כ"ד חודש ול' יום ,ולדבריו גבי ערלה אע"פ שלא שמטו ולא תקעו .ולרבי יוסי אע"פ שלא
בעינן נטיעה ס' יום לפני ראש השנה ,ל' לקליטה ,ול' שמטו ולא שלחו חל היובל ,אבל אם לא תקעו לא
להחשיב שעברה שנה. חל היובל .ולחכמים אם לא תקעו או לא שלחו או
י :זמן קליטת הנטיעה -לת"ק צריך לקליטה ל' יום, לא שמטו הקרקעות לא חל היובל .רבי יוסי לומד
לר"י ג' ימים ,ולרבי יוסי ור"ש שתי שבתות .ואמר רב מדכתיב "יובל היא"" ,יובל" משמע שאינו תלוי בדבר
נחמן בשם רבה בר אבוה שזמנים אלו נוספים על אחר ,ו"היא" משמע שזה תלוי בדבר אחר ,ומסתבר
החודש האמור לעיל לתוספת שביעית ,דלפני שהנטיעה שהיובל אינו תלוי בשילוח עבדים מפני שאפשר
נקלטה כמאן דמנח בביתא דמיא. לעולם בלא עבדים ,אי נמי אין הדבר תלוי בבי"ד,
הגמ' מבארת המחלוקת בין ר"מ הסובר שיום אחד משא"כ תקיעת שופר .ורבי יהודה לומד מדכתיב
בשנה חשוב שנה ,ור' אלעזר המצריך חודש ,בפירוש "וקראתם דרור בארץ" ומקרא נדרש רק לפניו.
הפסוק "ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד וחכמים סוברים מקרא נדרש לפניו ולפני פניו
לחודש חרבו המים" והיינו בא' תשרי למ"ד שהמבול התחיל ולאחריו.
בי"ז חשוון ,ובא' ניסן למ"ד שהמבול התחיל בי"ז אייר ,שהמבול
אחד בתשרי ראש השנה לנטיעה לערלה ולרבעי,
ירד מ' יום ,ואח"כ גברו המים ק"נ יום ,ואח"כ המים התחסרו עד
א' לחודש העשירי לירידת הגשמים (אב או שבט) שאז נראו דכתיב "שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל
ראשי ההרים ,וחודשיים אח"כ (א' תשרי או ניסן) חרבו המים, ובשנה הרביעית וכו' " ,ושנה היינו תשרי גזירה שוה
ובכ"ז שבחודש אח"כ יבשה הארץ לגמרי .והמחלוקת היא מדכתיב "מראשית השנה".
אם הכונה לשש מאות ואחת שנה ,וא"כ מוכח שיום הנוטע או מבריך או מרכיב אילן בחבירו ל' יום קודם
אחד בשנה נחשב שנה שהרי מיירי רק ביום הראשון ראש השנה עלתה לו שנה ,ונ"מ לענין ערלה ורבעי
של השנה וקוראו שנה ,או שהכונה לתחילת השנה שבר"ה מתחילה שנה שניה ,וכן נ"מ שהנוטע ל' יום
האחת שאחרי שש מאות שנה מדלא כתיב בשש קודם השביעית מותר לקיימו בשביעית ,אבל בנוטע
מאות ואחת שנה .ור"א לומד מדכתיב מ"בראשון או מבריך או מרכיב אח"כ לא עלתה לו שנה ואסור
באחד לחודש" שיום אחד בחודש נחשב חודש ,וכמו לקיימו בשביעית משום תוספת שביעית ,ומ"מ אין
שיום אחד נחשב חודש ,ה"ה חודש נחשב שנה, מותרים בשנה הרביעית עד ט"ו בשבט ,שאע"פ שא'
דחודש למנוייו ושנה למנויי'( .ולתרוויהו בניסן נברא ת שרי הוא ר"ה לנטיעה ,ט"ו שבט הוא ר"ה לאילן ,והנטיעה כבר
העולם .רש"י לא גורס שלתרוויהו בניסן נברא העולם, נעשתה אילן ,ועד ט"ו בשבט של שנה הבאה הפירות הם נטע
דדילמא הכונה לתשרי שהוא ראשון לבריאת העולם ולמנין רבעי .אבל אילן שניטע פחות מל' יום לפני ר"ה ,בר"ה הוא יוצא
השנים. מידי ערלה ולא בט"ו בשבט ,נמצא שע"י הל' יום הוא יוצא מידי
ערלה כבר מט"ו בשבט ולא מר"ה שאחריו.
זמן בריאת העולם ודברים נוספים י .שיטת ר"מ שיום אחד שנה חשוב שנה ,ונ"מ
י"א .בריאת העולם ולידת אברהם ויעקב -לר"א שאף שסתם "עגל" הוא בן שנה ו"בן בקר" הוא בן
בתשרי נברא העולם ונולדו ומתו האבות אברהם שתים ו"פר" הוא בן שלש ,מ"מ בן כ"ד חודש ויום
ויעקב .ולרבי יהושע דברים אלו היו בניסן .ונחלקו אחד חשוב פר .הגמ' מבארת שלדברי ר"מ יום אחד
בהא שר"א יליף דכתיב "תדשא הארץ דשא עשב נחשב שנה בסוף המנין כנ"ל ,וכ"ש בתחילתו ,שהרי
מזריע זרע ועץ פרי" והיינו זמן שהארץ מליאה נדה אין תחילת היום עולה לה בסופה אלא צריכה
דשאים והאילן מלא בפירות ,שזה בתשרי ,ור"י יליץ להמתין עד הלילה ,ומ"מ סוף היום עולה לה בתחילתה
שאם ראתה סמוך לשקיעת החמה יום זה עולה לה לז' ימי נדה,
מ"ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע ועץ עושה (מיהו בנות ישראל החמירו על עצמם להחזיקם בספק זבות
פרי" שהוא כשהארץ מוציאה דשאים ואילן מוציא ולהצריך ז' נקיים בלא דם ,וא"כ עכשיו אין מונים יום שראתה
10
תמצית מסכת ראש השנה
שחטאו ברותחין ונדונו ברותחין .עיין לעיל י :בסדר ימי פירות והיינו בניסן .ולגבי לידת האבות כתיב "ויקהלו
המבול ,וברש"י ותוס' כאן לגבי סדר המזלות וזמנם. אל המלך שלמה בירח האיתנים בחג" ,ונחלקו אם
י"ב .חכמי ישראל מונים למבול מתשרי כר"א ,ולא הכונה לירח שנולדו בו איתני עולם ,או שהכונה לירח
משום דס"ל בתשרי נברא העולם ,אלא משום דתשרי הוא ר"ה תקיף במצוות (-שופר יוה"כ סוכה לולב ערבה וניסוך המים)
לשנים ,ובניסן נברא העולם ,ולתקופה של החמה והלבנה אבל האבות נולדו בניסן דכתיב "בחודש זיו הוא
כרבי יהושע מניסן כיון שאז נבראו המאורות .וחכמי החודש השני" והיינו ירח שנולדו בו כשנתחדש אייר
אומות העולם מונים אף למבול כרבי יהושע. נולדו כבר בניסן .א"נ זימנין דתקופת ניסן נמשך לתוך אייר של
לבנה זיותני עולם ,ולר"א הכונה לירח שיש בו זיו
קביעת השנה למעשר ולשביעית לאילנות .ומתו מתי שנולדו ,דכתיב "בן מאה ועשרים
כל המאכלים הגדלים בקרקע חייבים בהפרשת תרומה
שנה אנוכי היום" ללמדך שהקב"ה יושב וממלא
ומעשר ראשון ומעשר מן המעשר ,ומעשר שני בשנים א' שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש.
ב' ד' ה' לשמיטה ,ומעשר עני בשנים ג' וו' לשמיטה, בפסח נולד יצחק ,דכתיב "למועד (-ליו"ט הבא) אשוב
ובשביעית הגידולים הפקר ,והם פטורים מן המעשר. אליך" והיינו שבסוכות אמר המלאך שתלד בפסח,
בסוגייתינו יבואר מה קובע בכל דבר לאיזה שנה הוא שייך
(האם הולכים אחרי חנטה או הבאת שליש או לקיטה
ואותה שנה מעוברת היתה ,ואף שצריכים להוריד את
וגמר פרי) ,ומתי מתחלפת השנה (א' תשרי או א' שבט או הימים שהיתה טמאה דקיימא לן שבאותו היום פירסה
ט"ו בשבט) ,בין לענין אם חיוב המעשר הוא מעשר שני או נדה ,ולכן לקחו את החמאה והחלב ואת בן הבקר ,ולא את
מעשר עני ,ובין לענין הדין שאין מעשרים משל שנה אחת העוגות שלשה בטומאה ,מ"מ ,אפי' למ"ד יולדת לט'
על של שנה אחרת ,וכן לענין קדושת שביעית .וכן יבואר אינה יולדת למקוטעין יולדת לשבעה יולדת
האם אתרוג דינו כמו שאר הפירות ,או שיש דינים שבהם למקוטעין.
אתרוג דינו כירק.
בר"ה נפקדו (-בא זכרונם לטובה ונגזר עליהם הריון) שרה
בא' בתשרי ראש השנה לירקות ,שאין תורמין מן רחל וחנה ,ויצא יוסף מבית האסורים ,ובטלה עבדות
הנלקט ערב ר"ה על הנלקט אחר ר"ה והיינו מעשר דרבנן מאבותינו במצרים ששה חודשים לפני גאולתם.
וכ"ש למעשר בהמה ודגן שהם דאורייתא. בניסן נגאלו ,לר"א עתידים להיגאל בתשרי ,ולרבי
ירק הנאגד (-שרגילים לאוגדו) זמנו למעשר משיאגד יהושע בניסן.
ומאז אסור לאכול ממנו אכילת עראי עד שיעשר ,ושאינו אמר ריב"ל כל מעשי בראשית נבראו בקומתם
נאגד משימלא את הכלי. לדעתם ולצביונם .קומתם היינו שהעץ היה ראוי מיד לטעון
פרי ,לדעתם היינו ששאלם אם הם חפצים להבראות ואמרו הן,
ליקט בערב ר"ה קודם ביאת השמש ,וכן אחר ביאת ובצביונם היינו כל אחד בטעמו וצורתו.
השמש ,אין תורמים ומעשרים מזה על זה ,ואם היה
זה בשנה שניה הנכנסת לשלישית ,הראשון מעשר היוצא ביומי ניסן ורואה אילנות מלבלבים אומר ברוך
שני והשני מעשר עני ,שבשנה השלישית אין נוהג שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות
מעשר שני אלא מעשר עני ,דכתיב "בשנה השלישית ואילנות טובות להתנאות בהם בני אדם.
שנת המעשר" שנה שאין בה אלא מעשר אחד י"א :זמן המבול -המבול התחיל "בחודש השני
מהמעשרות שנהגו בב' שנים שלפניה ,אבל מעשר ראשון בשבעה עשר יום לחודש" .לרבי יהושע זה היה בי"ז
נוהג אף בשנה השלישית ,דכתיב "את המעשר אשר אייר שאז מזל כימה שוקע ביום והמעיינות
נתתי לכם מאתם בנחלתכם" הקישו הכתוב לנחלה מתמעטים ,ובגלל ששינו אותו דור את מעשיהם
מה נחלה אין לה הפסק אף מעשר ראשון אין לו שינה עליהם הקב"ה את מעשה בראשית ,והעלה
הפסק ,וכן דעת רבי אליעזר בן יעקב בברייתא ,ור"י מזל כימה ביום ונטל ב' כוכבים מכימה והביא מבול
לומד דין זה מ"ובא הלוי" כל זמן שבא הלוי תן לו והא לעולם .ולר"א המבול התחיל בי"ז מרחשון שאז מזל
בשנה שלישית כתיב.
כימה עולה ביום והמעיינות מתגברים ,ובגלל ששינו
י"ב :בא' בתשרי ראש השנה לנדרים שאם נדר אותו דור את מעשיהם שינה עליהם הקב"ה מעשה
הנאה מחבירו לשנה זו אפי' עמד בכ"ט אלול כיון בראשית וכו' ,ולדבריו החודש השני היינו שני לדין
שהגיע א' תשרי עלתה לו שנה ,אפי' למ"ד יום שנגזרה גזירה עליהן בתשרי שלפניו ,והשינוי לדידיה הוא
11
תמצית מסכת ראש השנה
לתבואה לגדול מתחילתה ,אלא ודאי הקריבו אחד בשנה לא חשיב שנה ,דאין כוונתו אלא
מתבואה שלא הביאה שליש אצל נכרי וקים להו לצעורי נפשיה והרי נצטער .ולא אומרים שר"ה
לרבנן בזה. לנדרים הוא בא' ניסן ,דבנדרים הולכים אחרי לשון
הגמ' דוחה ראית רבי ירמיה שהרי אף תבואה שגדלה בני אדם דאין אדם נודר אלא בלשון שהוא רגיל לדבר,
ולא הביאה שליש לא יכולה להתמלא בה' ימים, ודרך בני אדם לקרות לתשרי ר"ה .ואם נדר לשנה מונה
אלא ארץ ישראל היא "ארץ הצבי" קלה לבשל י"ב חודש מיום ליום.
פירותיה יותר משאר הארצות ,כצבי שהוא קל ברגליו משאר התלתן זמן עישורו השנה שבה נקבע חיובו למעשר
החיות ,וא"כ י"ל שגדלה מהתחלה בה' ימים. משיצמח לזרעים -שיצמחו בו הזרעים .התבואה (-דגן
י"ג :באילנות הולכים אחרי חנטה שאם הפירות חנטו ותירוש) והזיתים (-יצהר) משיביאו שליש .וכל תבואה
לפני ט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילנות ,מתעשרים לשנה שעברה. שהביאה שליש בשביעית אתה נוהג בה מנהג
תבואה וזיתים -שליש ,ובירק הולכים אחרי הלקיטה. שביעית בשמינית.
מקור הדין שדגן תירוש ויצהר המעשר נקבע לפי הזמן שהביאו י"ג .מנלן שהזמן הקובע למעשר בתבואה הוא
שליש נתבאר לעיל ,ובירקות שחיובם דרבנן אמרו חכמים
שהולכים אחר לקיטה כיון שרגילים לגוזזם כל שעה והם שליש -כתיב "מקץ שבע שנים במועד שנת
חוזרים וצומחים ,והם גדלים על המים של שנת הלקיטה, השמיטה בחג הסוכות" ,וכיון שמדובר בשנה
ובפירות שג"כ חיובם מדרבנן אמרו חכמים שהולכים אחרי השמינית ,צ"ל שהתורה קראה לזה שמיטה כדי לומר
החנטה מפני שהם גדלים על מי שנה שחנט בה ,שע"י השרף שכל תבואה שהביאה שליש בשביעית נוהג בה
שבא באילן לפני החנטה הפירות חונטים ,וגמר הפרי גם הוא
נעשה מכח אותו השרף .רש"י י"ב :ד"ה מנא הני מילי. קדושת שביעית גם בשמינית ,אבל תבואה שלא
הביאה שליש בשביעית אין בה קדושת שביעית,
אורז דוחן פרגין ושומשמין מיני קטניות הן שהשרישו דכתיב "חג האסיף בצאת השנה" ואין לומר שהוא שם
לפני ראש השנה ,מתעשרים לפי המעשר של שנה של סוכות משום דבא בזמן אסיפה ,דכתיב באותו פסוק
שעברה ,ומותרים בשביעית אם השרישו בערב שביעית "באספך" והיינו שמה שקוצרים בחג נחשב של השנה
לפני ר"ה .רבה מפרש שאלו קטניות הלכו בהם בתר היוצאת ,וקים להו לרבנן שכל תבואה שנקצרה בחג
השרשה כיון חלוקים ירקות לפי שעשויים פרכים הביאה שליש לפני ר"ה .ורבי חנינא דוחה דרשה זו
פרכים ואינם נלקטים יחד וא"כ החדש והישן מעורבים שהרי "באספך מגרנך ומיקבך" בא ללמד שמסככים
יחד אבל לענין השרשה כל השדה משריש יחד שהרי זורעים בפסולת גורן ויקב שהם דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו
אותם בבת אחת ,ומעשר פירות והאילן וירקות הוא מדרבנן, מן הארץ .אלא לומדים מ"ועשת את התבואה לשלש
ויכולת ביד החכמים לקבוע זמן לפי דעתם לכל אחד ואחד.
השנים" אל תקרי לשלש אלא לשליש.
ואף שלר"ש שזורי יכול לערבם ולהפריש דסבר יש
ר' ירמי' דן אם קים להו לרבנן בין שליש לפחות
בילה (ר"ש שזורי מדבר בפול המצרי שזרעו לזרע
משליש ,או שלא קים להו ,וא"ל ר' זירא שאין
שאז תורת קטניות עליו ומתעשר אחר השרשה( ,אבל הזורעו
לירק מתעשר אחר לקיטה) ,ומקצתו השריש לפני ר"ה לפקפק בשיעורי חכמים ,שכל מדות חכמים כך הם
מצומצמות ,שאין טובלים במ' סאה חסר קורטוב (-אחד
ומקצתו השריש אחרי ר"ה ,שמערבם ואח"כ תורם
ומעשר ,כיון שאין תורמים ומעשרים מן החדש על משישים וארבעה בלוג) ,ואינו מטמא טומאת אוכלים
הישן או מן הישן על החדש) ,רבנן סברי אין בילה כביצה חסר שומשום ,וג' על ג' חסר נימא אינו
שלא סומכים על הבילה ,שמא לא נבלל יפה ורוב המעשר הוא מטמא מדרס .שיעור כביצה נלמד מ"כל האוכל אשר יאכל"
מן החדש או הישן. והיינו אוכל הנאכל בבת אחת ,וקים להו לרבנן שאין בית
הבליעה מחזיק לא פחות ולא יותר מביצת תרנגולת .וג' על ג'
להלכה שמואל סובר שאין בילה אלא ביין ושמן מפני טפחים לטומאת מדרס שיערו חכמים שבשיעור זה הוא ראוי
שדבר לח נבלל יפה ,אמנם אין הולכים בקטניות אחרי לישיבה.
השרשה אלא אחר גמר הפרי ,וא"כ אף מינים ר' ירמיה מביא ראיה שקים להו לרבנן בהבאת
שהשרישו בשתי שנים אפשר להפריש מזה על זה, שליש ,שהרי כשנכנסו לארץ הקריבו עומר ,דכתיב
כיון שנגמרו יחד. "ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח" משמע שלפני
שמואל גם אומר שהלכה ככר"ש שזורי ,ואינו סותר כן לא אכלו ,וא"א להקריב משל נכרי דכתיב
מ"ש שאין בילה רק ביין ושמן ,דהלכה כמותו ולאו "קצירכם" ולא קציר נכרי ,וכיון שנכנסו בי' ניסן א"א
12
תמצית מסכת ראש השנה
ולחומרא לגבי טריפה) הרי הוא ככסיל בחושך הולך, מטעמי' ,דגם אמר שהכל הולך אחר גמר פרי ור"ש
(והמיקל כשניהם רשע ,אבל בשני מחלוקות שהקילו אלו שזורי מתיר משום בילה ושמואל מתיר משום שהכל חדש
בזו ואלו בזו אפשר לעשות כשניהם ,דס"ל בהא כב"ש ובהא שנגמרו ביחד .ושמואל מצא תנא שחולק על המשנה ור"ש
כב"ה ,והלכה כב"ה ,והרוצה לעשות כדברי ב"ש לפני שזורי שהולכים בקטניות אחר השרשה ,ולא יודעים מי התנא
שמצא שס"ל אחר גמר פרי.
שיצאה בת קול עושה).
ולרבי יוסי ברבי יהודה טעמו של ר"ע משום י"ד .הגמ' מבארת שמקור הדין (-אסמכתא) שזמן
שהסתפק במחלוקת ר"ג ור"א אם הולכים באתרוג חיוב המעשר בירק הוא הלקיטה הוא מ"באספך
בתר חנטה כאילן ,או בתר לקיטה כירק כיון דדרכו מגרנך ומיקבך" -כל אסיף שלך יהא דינו כתרומת גורן ויקב
ליגדל על כל מים( ,לר"א אתרוג דינו כאילן לכל דבר, שהלכה בו תורה אחרי הבאת שליש והיינו שנה שגדלו במימיה,
ולר"ג לערלה ולרבעי ולשביעית דינו כאילן ,אבל שאחרי הבאת שליש הם ראוים בדוחק לקצירה ,רבי יוסי
לענין מעשר בשעת לקיטתו עישורו כירק (ואין הגלילי לומד מה גורן ויקב מיוחדים שהם גדלים על
מעשרים מן הנלקט לפני ט"ו בשבט על הנלקט מט"ו מי שנה שעברה ומתעשרים לשנה שעברה ,אף כל
בשבט ,וכן נ"מ אם המעשר שלו הוא מעשר שני או דבר שגדל על מי שנה שעברה מתעשר לשנה
מעשר עני) ,וחנט האתרוג לפני ט"ו שבט של שנה שעברה ,יצאו ירקות שגדלים על מי שנה הבאה
שעברה שאתרוג דר באילנות ב' וג' שנים (דאל"כ נמצא שמתעשרים לשנה הבאה .ור"ע לומד מה גורן ויקב
מיוחדים שגדלים על רוב מים (מי גשמים שרוב הזרעים
שנהג כב"ש) ,או שהמעשה היה בט"ו בשבט ולא בא'
בשבט. גדלים על ידם) ומתעשרים לשנה שעברה ,אף כל דבר
שגדל על רוב מים מתעשר לשנה שעברה ,יצאו
ט"ו .אע"פ שאמר ר"ג שהולכים באתרוג במעשר ירקות שגדלים על כל מים (-אף שאובין) שמתעשרים
בתר לקיטה כירק ,מ"מ ר"ה שלו אינו בתשרי אלא לשנה הבאה.
בשבט. ונ"מ בבצלים הסריסים (לרש"י הכונה שאינם נעשים
אתרוג אינו טוען פירות עד שנה שלישית לשמיטה גדולים כשאר הבצלים .והתוס' (ד"ה בצלים) מביאים
משום משמוש הידים בשמיטה. שבירושלמי מפרש שהם בצלים שאינם עושים זרע) ופול
המצרי ,שמנע מהם מים ל' יום לפני ר"ה ונמצאו גדלים
אתרוג ר"ה שלו בשבט דחדשים ולא בשבט על מי שנה שעברה ,דאיתא בברייתא שהם מתעשרים
דתקופה. לשעבר (ומותרים בשביעית) ,שזה לריה"ג ,אבל לר"ע כיון
אף בשנה מעוברת ר"ה לאילן הוא בשבט. שדרך מינים אלו להגדל על כל מים מתעשרים להבא .וי"מ
שלר"ע מתעשרים לשעבר דנעשו כשדה הבעל שאינה צריכה
אתרוג של שישית שנכנס לשביעית לרבה פטור השקיה ,ולריה"ג מתעשרים להבא .דרך בצלים הסריסים ופול
מן הביעור מפני שהולכים בתר חנטה ואין בו קדושת המצרי למנוע מהם מים פרק אחד לפני לקיטתם כדי
שביעית ,ומ"מ פטור מן המעשר מפני שיד הכל להקשותם ,ולכך חילקום חכמים משאר ירקות ,דשאר ירקות
ממשמשין בו כיון שבזמן זה כל השדות והפרדסים הם שאין דרכם בכך לא יצאו מכלל ירק ובטלה דעתו.
הפקר ואין אתרוג זה נשמר לבדו ,ושל שביעית שנכנס בא' בשבט ראש השנה לאילן כדברי ב"ש ואין
לשמינית פטור ממעשר וחייב בביעור .ולרב המנונא תורמים מפירות שחנטו לפני כן על פירות שחנטו אחרי כן,
ורבי יוחנן וריש לקיש אם חנט בשישית דינו ב"ה אומרים בט"ו בו ,אע"פ שעדיין רוב תקופת
כשישית וחייב במעשר (אפילו אם היה כזית ונעשה טבת לפנינו ,הואיל ויצאו רוב גשמי שנה ועלה השרף
ככר דבתר חנטה אזלינן) ,דכיון שאין בו קדושת שביעית אף באילנות ורוב הפירות חונטים מעתה.
שיד הכל ממשמשין בו הוי גזל ואין זה פוטר מן המעשר ,ואם
חנט בשביעית דינו כשביעית .ובברייתא איתא
דין אתרוג למעשר ושביעית -
שאבטולמוס העיד משום חמשה זקנים שהולכים י"ד :מעשה בר"ע שליקט אתרוג בא' בשבט ונהג
באתרוג אחר לקיטתו למעשר ואחר חנטה לשביעית בו ב' עישורים ,לת"ק טעמו משום שהסתפק אם
וכדבריו סוברים רבה ורב המנונא ,ורבותינו נמנו באושא לב"ה ר"ה לאילן הוא בא' בשבט או בט"ו בו ,אבל לא
שהולכים בו אחר לקיטה למעשר ולשביעית .ר"ש החמיר כב"ש וב"ה ,שהרי העושה כן במחלוקת אחת
בברייתא ס"ל שגם שישית שנכנס לשביעית וגם (כגון המחלוקת לגבי השיעור חסרון בשדרה שלב"ש זה ב'
שביעית שנכנס לשמינית פטור מן המעשר ומן חוליות ולב"ה חוליה אחת ,שב"ה לקולא לגבי טומאה באהל
13
תמצית מסכת ראש השנה
השיטות בימי הדין על האדם - הביעור שגם מעשר וגם ביעור צריכים גידול וגם
לר"מ הכל נדונים בר"ה וגזר דין שלהם נחתם ביוה"כ. לקיטה בחיוב כדי להתחייב.
לרבי יהודה הכל נדונים בר"ה וגזר דין שלהם נחתם ט"ו :שיטת רבי נחמיה שאילן שפירותיו נגמרים יחד
כל אחד בזמנו ,בפסח על התבואה בעצרת על פירות כגון דקלים זיתים (-בחינם נקט זיתים ,שבזה גם לרבנן
האילן ובחג על המים ,וגזר דין של האדם ביוה"כ. הולכים אחרי הבאת שליש ולא אחרי חנטה .תוד"ה כגון)
לרבי יוסי אדם נדון בכל יום. וחרובים ,אע"פ שחנטו הפירות קודם ט"ו שבט
לרבי נתן אדם נדון בכל שעה. מתעשרים לשנה הבאה ,ואמר ר' יוחנן שנהגו העם
לתנא דבי רבי ישמעאל וכן שיטת תנא דמתני' בפסח בחרובים (ובכל אלו הנלקטים יחד( .תוד"ה נהגו)) כרבי
על התבואה וכו' ,והיינו תחילת הדין ,והאדם נדון נחמיה ,ורק אילן שאין פירותיו נגמרים יחד (כעין
בר"ה וגזר דין שלו ביוה"כ. שתי בריכות) כגון תאנים וכדאמרן גבי קטניות מתוך
מלך וציבור מלך נכנס תחילה לדין ,אב"א משום דרך שעשויין פרכין מה שחנט לפני ט"ו בשבט מתעשר
ארץ ,ואב"א מיקמי דליפוש חרון אף. לשנה שעברה ומה שחנט אחרי ט"ו בשבט מתעשר
לשנה הבאה .אבל לרבנן בכל הפירות הולכים אחר
כמאן מצלינן האידנא על החולים ועל הת"ח תשושי
החנטה ,וכן מצינו שבבנות שוח נוהגים קדושת
הכח ,כרבי יוסי ,ואב"א יפה צעקה לאדם אף לאחר
שביעית בפירות הנלקטים בשנה השניה לשמיטה,
גזר דין.
מפני שהפרי נגמר אחרי ג' שנים ופירות אלו חנטו
מפני מה אמרה תורה- בשביעית .ור"ל הקשה על רבי יוחנן מבנות שוח ,ורבי
יוחנן שתק ,ואין ידוע אם רבי יוחנן קיבל את דבריו,
הביאו עומר בפסח ,כדי שתתברך תבואה שבשדות.
או ששתק מפני שיש לחלק בין מעשר חרובים
שתי הלחם בעצרת ,כדי שיתברכו פירות האילן, שהוא מדרבנן לשביעית דאורייתא.
דשתי הלחם מתירים להביא ביכורים .אי נמי רבי יהודה
לטעמיה דאמר בסנהדרין עץ שאכל אדם הראשון חיטה היה.
נסכו מים בחג ,כדי שיתברכו גשמי שנה.
בארבעה פרקים העולם נדון
ישנם זמנים מסוימים שבהם הקב"ה יושב ודן את מה
אמרו לפני בר"ה מלכויות ,כדי שתמליכוני עליכם, שנעשה בעולם .ולהלן יבוארו מהם זמנים אלו ומה דנים
זכרונות ,כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה ,ובמה בהם ,ומה יעשה האדם כדי לזכות בדין.
בשופר.
ט"ז .מתני' -בארבעה פרקים העולם נידון ,בפסח
תוקעים בשופר של איל כדי להזכיר עקידת יצחק, על התבואה ,בעצרת על פירות האילן ,בראש השנה
ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני. כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון ,שנאמר "היוצר
ט"ז :תוקעים יושבים וחוזרים ותוקעים עומדים כדי יחד לבם המבין אל כל מעשיהם" ,ובחג נידונים על
לערבב את השטן שלא יסטין ,שכשישמע שישראל המים.
מחבבים את המצוות מסתתמים דבריו.
בפסח נדונים על התבואה של אותה שנה ,בין
כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה מריעין לה אותה שכבר גדלה לפני פסח ,בין אותה שעתידה
בסופה. ליזרע אחר הפסח ,כדמצינו שתבואה שאירע בה קרי
כל שנה שרשה בתחילתה (-שישראל עושים עצמם רשים כגון ברד או שדפון או אונס לפני פסח דבר זה נגזר
בר"ה לדבר תחנונים ותפילה ).מתעשרת בסופה. בפסח הקודם ,ואם זה אירע לאחר הפסח דבר זה
נדון בפסח הזה( ,וכן אדם שאירע לו קרי או אונס
הנהגת הבורא בדין על האדם לפני יוה"כ דבר זה נגזר ביוה"כ שעבר ,ואם זה אירע
הדין על האדם נקבע לפי זכויותיו ועוונותיו .ולהלן יבוארו אחרי יוה"כ דבר זה נגזר ביוה"כ זה) ,ועל כן הרואה
כללי הנהגת הבורא בדין על האדם ,ואלו דברים יכולים שהצליח באותה שנה בחיטה שנזרעת כבר במרחשון לפי
לגרום שהדין יהיה יותר לטובה ,ומתי תשובה או תפילה שאינה ממהרת להתבשל ,שמע מינה לטובה נדון בפסח שעבר,
יכולים לשנות את הגזר דין. ולכן יזרע גם שעורה הממהרת להתבשל וזורעים אותה
בשבט ואדר ,לפני שיגיע פסח הבא.
14
תמצית מסכת ראש השנה
אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה "אהבתי" -אימתי אין דנים את האדם אלא לפי מעשיו של אותה
אני אהובה לפניך ,מתי ש"כי ישמע ד' את קולי שעה אפילו אם הוא עתיד להרשיע ,שנאמר "כי שמע
תחנוני" .ואע"פ ש"דלותי" מן המצוות כגון בינוניים, אלוקים אל קול הנער באשר הוא שם".
מ"מ "ולי יהושיע" לי נאה להושיע להטות כלפי חסד.
ג' דברים מזכירים עוונותיו של אדם -העובר תחת
ומי שיש לו מחצה זכויות ומחצה עוונות וגם עוון
קיר נטוי שהוא נבדק אם ראוי שייעשה לו נס ,עיון תפילה -
פושעי ישראל בגופם ,נידון בגיהנום ,אבל למי שיש
שסומך שתפילתו תהא נשמעת ומתאמץ לכוין ליבו ,ומוסר
רוב עוונות אין לו תקנה.
דין על חבירו שאומרים כלום ראוי הוא שיענש חבירו על ידו.
כל פרנס המטיל אימה על הציבור שלא לשם שמים,
אינו רואה בן תלמיד חכם. ד' דברים מקרעים גזר דין של אדם -צדקה,
צעקה ,שינוי השם ,ושינוי מעשה שהוא שב מרעתו,
ורב חסד -לבית הלל הכונה שהקב"ה מטה את וי"א אף שינוי מקום.
הבינוניים כלפי חסד ,היכי עביד ,לרבי אלעזר ע"י
חייב אדם להקביל פני רבו ברגל ,ולטהר עצמו
כבישה של כף המאזנים של זכות ,ולרבי יוסי בר חנינא
ברגל.
ע"י נשיאת עוון -הגבהת כף המאזנים של עוון ,ולתנא דבי
רבי ישמעאל ע"י שמעביר ראשון ראשון שהעוונות ג' ספרים ספרי זכרון של מעשה הבריות נפתחים בר"ה,
הראשונים שבאים לתתם לכף מעבירם הקב"ה ושומטם, רשעים גמורים שרובם עוונות נכתבים ונחתמים
ואמר רבא שאותו עוון אינו נמחק אלא הוא מונח בצד, למיתה ,צדיקים גמורים לחיים ,ובינוניים -מחצה על
ואם יש לו רוב עוונות הקב"ה מחשיב גם עוון זה מחצה תלויים ועומדים מר"ה עד יוה"כ ,זכו נכתבים
להמנות עם רשעים גמורים. לחיים ,לא זכו נכתבים למיתה.
כל המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו. שלש כתות הם ליום הדין כשיחיו המתים צדיקים
נושא עוון ועובר על פשע לשארית נחלתו ,ולא לכל גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיי עולם,
נחלתו ,והיינו למי שמשים עצמו כשיריים. ורשעים לגיהנום ,בינוניים יורדים לגיהנום ומצפצפים
י"ז :בתחילה הקב"ה מתנהג עם האדם לפי הדין, צועקים ובוכים מתוך היסורים שעה אחת ועולים ,וב"ה
אומרים הקב"ה מטה כלפי חסד כיון שהם מחצה על
ולבסוף כשרואה שאין העולם מתקיים בדין הקב"ה מתנהג
מחצה (וכדלהלן).
במידת החסד לפנים משורת הדין.
י"ז .מי נדון בגיהנום י"ב חודש -פושעי ישראל
י"ג מידות-
בגופם (קרקפתא דלא מנח תפילין) ,ופושעי אומות
ויעבור ד' על פניו ויקרא -מלמד שנתעטף הקב"ה העולם בגופם (בעבירה של עריות ,שבן נח מוזהר על כך.
כשליח ציבור והראה למשה סדר תפילה ,ואמר לו כל תוד"ה אמר ) יורדים לגיהנום ונדונים שם י"ב חודש,
זמן שישראל חוטאים יעשו לפני כסדר הזה ואני ולאחר י"ב חודש גופם כלה ונשמתם נשרפת ורוח
מוחל להם. מפזרתם תחת רגלי צדיקים.
ד' ד' -אני ד' קודם שיחטא ,ואני ד' לאחר שיחטא
מי נדון בגיהנום לדורי דורות -המינים (-אנשים
ויעשה תשובה.
שהפכו דברי אלוקים חיים לרעה ,כגון צדוקים ובייתוסים,).
ברית כרותה לי"ג מידות שאינם חוזרות ריקם אם והמוסרים ממון ישראל ביד עכו"ם ,והאפיקורסים -
מזכירים אותם בתפילת התענית. המבזים תלמידי חכמים ,והכופרים בתורה שאומרים אין
מה מועיל לכפרת עוונות ולשינוי הגזר דין- תורה מן השמים ,והכופרים בתחית המתים ,והמטילים
פסקו לישראל גשמים מועטים וחזרו בתשובה אימה על הציבור שלא לשם שמים ,והפורשים
הקב"ה מורידם בזמנם ועל הארץ הצריכה להם -שדות
מדרכי ציבור (לא גרסינן ליה ,דהיינו הנהו דלעיל),
כרמים וגנות ,ואם נגזרו גשמים מרובים וחטאו הקב"ה והחוטאים ומחטיאים את הרבים ,יורדים לגיהנום
מורידם שלא בזמנם לפני הזריעה ,ועל הארץ שאינה ונידונים בו לדורי דורות ,גיהנום כלה והם אינם כלים,
צריכה להם -יערות ומדברות.
ופניהם דומים לשולי קדירה ,מפני שבעוונותיהם
חרב בית המקדש.
15
תמצית מסכת ראש השנה
על אלול כדי לומר מתי חל ראש השנה והיו עושים את מתי תשובה מועילה -אמר ריו"ח גדולה תשובה
ר"ה ביום הל' לר"ח אלול מפני שברוב השנים אלול אינו מעובר, שמקרעת גזר דינו של אדם .הגמ' מוכיחה שאין
(ואע"פ שיתכן שאלול מעובר ,כיון שאין להם דרך לדעת זאת תשובה מועילה לקרוע גזר דין ,ומתרצת שליחיד זה
הולכים אחרי רוב החודשים).
מועיל רק קודם גזר דין ,ולרבים תשובה מועילה אף
על תשרי כדי לומר מתי חלים המועדים שבחודש זה אחר גזר דין ,אא"כ זה גזר דין שיש עימו שבועה.
כדי שלא יהיה ליבם נוקפם ביוה"כ וסוכות.
ויורדי הים באניות נחשבים כיחידים .ובעבירות שבין
על כסלו כדי לומר מתי חל חנוכה. אדם לחבירו לא מועילה תשובה אם לא יפייס את
ועל אדר כדי לומר מתי חל פורים. חבירו .ולרבי יצחק תפילה מועילה אף ליחיד אף
כשהיה בית המקדש קיים היו הולכים גם באייר ,כדי אחר גזר דין.
לומר מתי חל פסח שני -כדי שמי שהיה טמא או בדרך י"ח .עוון בני עלי יש עמו שבועה ואינו מתכפר
רחוקה ידע מתי להקריב פסח שני. בזבח ובמנחה ,אבל מתכפר ע"י תורה ובגמ"ח .רבה
י"ח :לא יצאו על תמוז וטבת מפני הצומות ואביי היו מבית עלי ,רבה שעסק בתורה חי ארבעים
שנה ,ואביי שעסק בתורה וגמ"ח חי שישים שנה.
שבהם משום שצומות אלו הם חובה רק בזמן שיש רש"י גורס רבא במקום רבה ,ושואל שרבא לא היה כהן ,ושמא
גזירת המלכות ,אבל אם יש שלום (-שאין יד העכו"ם אמו היתה מבית עלי ,ויש גורסים רבה ,והכונה לרבה בר נחמני.
תקיפה על ישראל) יהיו לששון ולשמחה ליאסר בהספד
ותענית ,ואם אין שלום ואין גזירה רצו מתענים רצו אין דרשו ד' בהמצאו אלו י' ימים שבין ר"ה ליוה"כ .והא
מתענים וכיון שהתענית רשות אין מטריחים את השלוחים
דכתיב "ויהי לעשרת הימים ויגוף ד' את נבל" הכונה
לצאת בשביל זה .ומ"מ בתשעה באב לעולם מתענים שהמתין לו עשרה ימים אלו ,וי"מ שהמתין י' ימים
כנגד עשר לגימות עשרה עבדים שלח דוד ונתן להם סעודה
מפני שהוכפלו בו צרות ,שחרב הבית הראשון והשני
ונלכדה ביתר ונחרשה העיר .ואף שגם בי"ז תמוז אירעו
אחת שנתן נבל לעבדי דוד.
חמשה דברים ,מ"מ חורבן בית המקדש חמור יותר ,ועוד דבט' בר"ה כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון -בבבל
באב אותה צרה נכפלה ב' פעמים .תוד"ה הואיל. פירשו דהיינו כבני אימרנא -כבשים הנמנים למעשר
המשך הסוגיה להלן י"ט. : ויוצאים מפתח קטן .ולריש לקיש הכונה כמעלות בית
מרון שהדרך צרה ובצדדים יש עמק עמוק ואין שנים יכולים
ימים טובים ותעניות ללכת זה ליד זה .ולשמואל הכונה כחיילות של בית דוד
ד' הצומות שנתקנו על מאורעות החורבן -כתיב מרון לשון מרות ואדנות ,ואע"פ שעוברים זה אחר זה מ"מ
"כה אמר ד' צבקות צום הרביעי וצום החמישי וצום כולם נסקרים בסקירה אחת.
השביעי וצום העשירי וכו' יהיה לבית יהודה לששון
ושמחה ולמועדים טובים" .לר"ע צום הרביעי היינו
באלו חודשים יצאו שלוחים לומר
הצום שבחודש הרביעי ,והיינו ט' תמוז שהובקעה בו מתי היה קידוש החודש
העיר ,צום החמישי זה ט' באב שנשרף בו בית בזמן שבית דין היו מקדשים את החודש על פי עדים
אלוקינו ,צום השביעי זה ג' תשרי שאז נהרג גדליה שהעידו על ראית המולד (לפני שהלל השני תיקן את לוח
השנה הקבוע בסוף ימי האמוראים) ,היו בי"ד שבארץ
בן אחיקם ע"י ישמעאל בן נתניה (ללמדך ששקולה ישראל שולחים שליחים לגולה ,כדי לומר אם בי"ד קידשו
מיתת צדיקים כשריפת בית אלוקינו) ,צום העשירי את החודש ביום השלושים לחודש הקודם ,או ביום
זה י' טבת שבו סמך (-התחיל לצור) מלך בבל על השלושים ואחד ,כדי שידעו מתי מתחיל החודש ,ולפי זה
ירושלים ,ואף שמאורע זה אירע לפני שאר ידעו מתי חלים המועדים שבאותו חודש.
המאורעות ,נכתב אחרון מפני סדר החודשים .ולר"ש על ששה חדשים השלוחים יוצאים-
צום העשירי זה ה' טבת שבאה השמועה לגולה
על ניסן כדי לומר מתי חל הפסח והיו השלוחים הולכים
(לגלות יכניה שהיתה י"א שנה לפני החורבן) שהוכתה העיר,
עד פסח ,ובשבתות לא היו הולכים.
ועשו יום שמועה כיום שריפה ,ולדבריו נכתבו אף
כסדר הפורענויות. על אב כדי לומר מתי חל תשעה באב.
16
תמצית מסכת ראש השנה
כלי זכוכית שנטמאו וניקבו כדי לטהרם מטומאתם, מגילת תענית -שיטת רב ורבי חנינא שבטלה
והטיף לתוכם אבר -עופרת כדי לסתום את הנקב, מגילת תענית לאחר החורבן( ,והיינו שהיו ימים טובים
יהודה בן שמוע מטמא בשם ר"מ דחזרו לטומאתם שקבעו חכמים בגלל ניסים שאירעו בימים אלו ,ואסרום
הישנה ,דאע"פ שלא גזרו שיחזרו לטומאה ישנה אלא בכלי בתענית ,ויש מהימים שנאסרו גם בהספד ,וכתבו במגילה אחת
מתכות ,כיון שהאבר מעמידו דינו ככלי מתכת ,דהכל הולך מהם ימים אלו ,ועכשיו שחרב הבית מותרים בהספד ותענית).
אחר המעמיד .וחכמים מטהרים כיון שעיקרם עשוי ולרבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי לא בטלה מגילת
מזכוכית ,וס"ל שאין הולכים אחר המעמיד .ובאופן אחר תענית .וכבר נחלקו בזה תנאים (י"ט ):שלר"מ לא
מבאר רש"י דאיירי בכלי זכוכית טהור שניקב ונסתם ע"י בטלה ,ולר"י אחר החורבן מותר מפני שאבל הוא
אבר ,דלרבי יהודה בן שמוע דינו ככלי מתכות המקבל להם .ולהלכה בטלה מגילת תענית ,חוץ מחנוכה
טומאה מדאורייתא ,ולרבנן דינו ככלי זכוכית המקבל טומאה
מדרבנן ,דרק אלו המנויים בפרשה "הזהב והכסף והנחושת מפני שמפורסם הנס שאירע בו ע"י שנהגו בו המצוות
והברזל וכו' " מקבלים טומאה מדאורייתא. והחזיקו בו כשל תורה ,ואין נכון לבטלו ,וכן פורים לא בטל.
ומעשה וגזרו בלוד תענית בחנוכה ,ואמרו להם רבי
המשך דיני יציאת השלוחים להודיע על אליעזר ורבי יהושע שהם צריכים להתענות על מה
קידוש החודש- שהתענו.
י"ט :השלוחים יוצאים על תשרי מפני תקנת י"ט .ג' תשרי היה יו"ט בזמן בית המקדש השני
המועדות -שאף שמימות עזרא לא מצינו אלול מפני שנהרג בו גדליה בן אחיקם ונהפך לששון ושמחה,
מעובר (משמע שבימי עזרא אירע שעיברו את אלול .תוד"ה וגם מפני שביטלו בו מה שהנהיגו בית חשמונאי
מימות) ,מ"מ הטעם מפני שלא היו צריכים לעברו, לכתוב שם שמים בשטרות ,דבר שגרם לבזיון
אבל אם היו צריכים היו מעברים ,כדי שלא יחולו השמות לאחר פריעת החוב .והנפק"מ בסיבה זו אף
המועדות סמוך לשבת (אם חל יום הל' של אלול בימים א' או שכבר היה יו"ט ,לענין לאסור את יום ב' תשרי
ד' או ו') ויתייבשו הירקות או שיגרם בזיון למתים ,ואף שלפניו ,דימים הכתובים במגילת תענית אסורים בין
שמקלקלים בזה את ראש השנה שהרי בני הגולה לא לפניהם בין לאחריהם מפני שחוששים שיבואו להתענות
ידעו על העיבור ,מ"מ עדיף לתקן את המועדות. ביום טוב עצמו .ו אינו אסור בהספד ותענית מחמת יום
אדר הראשון והשני -אף שאם קיימו את מצוות שאחרי ר"ח ,דדברי תורה אינם אוסרים לפניהם
ואחריהם כיון שא"צ חיזוק כדברי סופרים( ,ולכן
הפורים באדר ראשון ונתעברה השנה צריכים
שבתות וימים טובים מותרים לפניהם ואחריהם) .וכן
לקיימם באדר השני ,מ"מ משמע ממתני' שלא היו
אינו אסור מטעם יום לפני יום שנהרג בו גדליה בן
יוצאים שלוחים להודיע מתי נקבע אדר השני ,דס"ל
אחיקם ,דאף הוא אינו אוסר שלפניו ,דדברי קבלה
לתנא דמתני' שאדר הראשון היה תמיד ל' יום .ורבי
כדברי תורה.
סובר שאם נתעברה השנה יוצאים אף על אדר שני,
דסבר רבי שאדר הראשון פעמים הוא ל' יום ופעמים בכ"ח אדר באה גזירה טובה לישראל שאינם חייבים
כ"ט יום .ורבי יהושע בן לוי העיד משום קהלא לפרוש מן התורה ,שמלכות רומי גזרה על התורה
קדישא דירושלים שמקדשים את שני האדרים ביום והמילה והשבת ,והלכו יהודה בן שמוע וחביריו
עיבוריהם ,והיינו ששניהם חסרים .ורבי סימאי העיד והפגינו (-צעקו בשווקים וברחובות כדי שישמעו השרים
בשם חגי זכריה ומלאכי שיכולים לעשות שניהם וירחמו עליהם) בלילה ואמרו אי שמים (-למען הקב"ה)
מלאים או שניהם חסרים או אחד מלא ואחד חסר. וכי לא אחיכם אנחנו בני אב אחד ואם אחת ,ומה
ולרב ב' האדרים לעולם אחד -הראשון מלא ואחד - נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרים עלינו גזירות
השני חסר ,עד שיודע לך שעשו את הראשון חסר. קשות ,וביטלו את הגזירות ,ואותו היום עשאוהו יום
כ .י"א שאדר הסמוך לניסן לעולם חסר .והגמרא טוב ,וזה היה לאחר החורבן שהרי יהודה בן שמוע
שואלת על דבריו מהא דאיתא במתני' כ"א :שעדים היה תלמידו של ר"מ שהיה לאחר החורבן היה תלמידו
שראו את הלבנה בחידושה באים להעיד בבי"ד אפילו מחוץ של ר"ע שהיה תלמידו של ר"א שהיה תלמידו של ריב"ז
לתחום ומחללים שבת על ניסן ותשרי ,ואין לומר שבימיו חרב ביהמ"ק ואזיל למ"ד שלא בטלה מגילת
שהטעם הוא משום שמצוה לקדש על פי הראיה תענית ואף הוסיפו עליה.
17
תמצית מסכת ראש השנה
מעוברת ה' ימים ,דלדבריהם כל החודשים אחד מלא ואחד דאיתא התם שכשהיה בית המקדש קיים מחללים
חסר ,כסדר מולד הלבנה שהיא מתחדשת תמיד אחרי כ"ט יום על כל החודשים מפני תקנת הקרבן שיקריבו מוספי
וחצי ,שזה יוצא נ"ט ימים לשני חודשים ,וכיון ששנה היא שנ"ד ר"ח בזמנם.
יום ,זה יוצא נ' שבועות וד' ימים ,ובשנה מעוברת מוסיפים
חודש חסר ,שהוא ד' שבועות ויום אחד.
עיבור חודשים לצורך
חשבונות קידוש החודש קידוש החודש ביום הל' או הל"א נקבע לפי קבלת עדים
שמעידים באיזה יום היה המולד ,אמנם יש מקרים שבי"ד
אע"פ שקידוש החודש נקבע ע"י קבלת עדים המעידים דואגים שקידוש החודש יחול דווקא ביום מסוים,
על המולד ,מ"מ בי"ד היו יודעים לחשב מתי צריך להיות וכדלהלן.
המולד ,וכדלהלן.
לעולא מעברים את אלול כדי שלא יחולו שבת
כ :שמואל אמר שהוא יכול לקבוע לכל בני הגולה ויו"ט סמוכים ,י"א מפני קבורת המתים שלא ישתהו
מתי יהיה המולד ,ושאלו אבא אביו של רבי שמלאי ב' ימים ויסריחו ,וי"א מפני הירקות שלא יכמשו ,מ"ד
אם יודע הא דתניא בסוד העיבור שיש חילוק אם משום ירקיא מודה לטעם משום מתיא (ולכן אין נ"מ
הירח נולד לפני חצות או אחר חצות ,ואמר שלא, ביניהם אם לעבר את החודש כשיוה"כ צריך לחול
ואמר לו שא"כ יש עוד דברים שהוא לא יודע. במוצאי שבת ,דאע"פ שבמוצאי יוה"כ הוא יכול
צריך שיהא לילה ויום מן החדש -שאם ראו הלבנה ללקט ירקות חדשים ,מ"מ לכו"ע מעברים משום
הישנה בלילה אין מקדשים את החודש ביום ,ואף דבלאו הכי מתיא) ,ומ"ד משום מתיא סובר שאפשר להשרות
יש כ"ד שעות שלא רואים את הירח ,נ"מ למ"ד מאיימים על את הירקות בחמימי ,ולכן לדבריו אם יו"ט צריך לחול
העדים לקדש החודש לפני זמנו ,שאם נראה הירח הישן בלילה בערב שבת או במוצאי שבת ,אין מעברים ,דאפשר
אין מאיימין .רבי יוחנן לומד דין זה מ"מערב עד ערב" לקבור ביו"ט ע"י נכרים .ואמר עולא שבני בבל
למדנו שהיום הולך אחר הלילה לענין המועדות ,ור"ל לומד צריכים להכיר טובה שבני ארץ ישראל מעברים את
דין זה מ"עד יום האחד ועשרים לחודש בערב" החודש בשבילם ,דלבני א"י אין צורך לעבר מחמת
ומבואר שהמועד מסתיים בערב .לאביי משמעות דורשין טעמים אלו ,כי אין האויר שם חם כמו בבבל שהיא
איכא בינייהו ,ולרבא חצות לילה איכא בינייהו עמוקה ואינה ארץ הרים ובקעות כמו א"י.
שלריו"ח היום הולך אחר תחילת הלילה דכתיב מערב עד ערב,
ולר"ל אינו הולך אחר תחילת הלילה כיון שאכילת מצה רשות רבה בר שמואל אמר שאע"פ שמעברים את השנה
מחצות ליל ט"ו ובלבד שלא יאכל חמץ וחצות לילה הראשון לצורך מפני האביב והתקופה ופירות האילן ,אין מעברים
חלוק מהם שהיא חובה ,ונ"מ אם ראו את הלבנה של החודש את החודש לצורך ,אלא מקדשים על פי הראיה,
הקודם בליל ל' לפני חצות אם אפשר לקדש את החודש באותו דכתיב "החודש הזה לכם ראש חודשים" כזה ראה
יום ע"י איום על העדים.
וקדש.
מחשבים את תולדתו אם לא נולד קודם חצות היום הגמ' מבארת דהני מילי שלא לקדש את החודש ביום
בידוע שלא נראה לבני א"י קודם שקיעת החמה ,מפני ל' והלבנה לא נראית ,אבל רבה בר שמואל מודה
שהירח נראה לבני א"י רק שש שעות אחר חידושו ,ונ"מ שיכולים לא לקדשו בזמנו ולעברו לצורך ,והא דתנן
להכחיש את העדים שאמרו שראו קודם. שמאיימים על העדים שאע"פ שלא ראו המולד
כ"ד שעות מיכסי סיהרא ,בבבל היינו שש שעות יאמרו ראינו ,זה דווקא בניסן ותשרי שהמועדות תלויות
קודם המולד וי"ח שעות לאחר המולד ,ובא"י י"ח בזה ,אבל בשאר החודשים אף אם צריכים לעבר ,כגון שהיו ח'
חודשים מעוברים בשנה זו ולא נראה המולד ביום ל' ,ואין
שעות קודם המולד ושש שעות לאחר המולד ,ונ"מ
פוחתין מד' חודשים מעוברים בשנה ואין מוסיפין על שמונה,
להכחיש את העדים שאמרו שראו קודם.
מ"מ אין מאיימים .ורב דימי מתני איפכא ,שמאיימים
להעיד שנראה בזמנו אע"פ שלא נראה מפני שאין
מה עושים במקומות שלא יודעים השקר ניכר ,אבל אם ראוהו מחזי כשיקרא אם
מתי בי"ד קידשו את החודש יעברוהו שהרבה אחרים יש שראוהו.
כל ספיקא לקמיה שדינן עושין יו"ט בט"ו וט"ז תשרי לרבא מה שאמר רבה בר שמואל שאין מעברים את
וניסן ואין עושים י"ד יו"ט מספק ,ואין חוששים שאב החודש לצורך ,היא שיטת אחרים הסוברים שאין בין
עצרת לעצרת ובין ר"ה לר"ה אלא ד' ימים ובשנה
18
תמצית מסכת ראש השנה
ל"א ,ונמצא שאם העדים שראו את המולד לא יחללו שבת יהיה או שבט ואלול היו חסרים ,מפני שב' חודשים תמוז ואב
החודש מעובר ,וכבר בליל ל"א יוכלו העדים לצאת ,ועל ניסן וכן טבת ושבט חסרים קלא אית ליה.
ותשרי יצאו רק אחרי שישמעו מפי בי"ד מקודש,
מפני שבהם מתקנים את המועדות ,וממילא אם העדים
כ"א .לוי הגיע לבבל בי"א תשרי לפי חשבונם ואמר
שראו את המולד לא יחללו שבת ויהיה החודש מעובר ,לא יצאו שהם אוכלים ביום שהוא יו"כ בארץ ישראל ,ולא
השלוחי ם עד למחרת מפני שבי"ד לא מקדשים את החודש העיד שעיברו את אלול מפני שלא שמע את בי"ד
בלילה ,נמצא שמתמעט זמן הילוכם מהלך לילה ויותר .ובאמת אומרים מקודש ,ואין השלוחים יוצאים עד שישמעו מפי
אין זה עיקר הטעם לחילול השבת של העדים ,שהרי השלוחים בי"ד מקודש ,אף בחודש מעובר שיודעים שאין ר"ה נדחה ליום
עצמם אין מחללים את השבת ,אלא טעם החילול הוא מדכתיב הל"ב.
"אשר תקראו אותם במועדם" ,והטעם הנ"ל הוא רק סעד לדבר.
מקום שבו אין השלוחים מספיקים להגיע בו לפני
חמי שים שערי בינה נבראו בעולם ,וניתנו למשה סוכות ,אע"פ שמגיעים לפני פסח (דבתשרי אין
רבינו ארבעים ותשעה ,שנא' "ותחסרהו מעט השלוחים יכולים ללכת בר"ה ויוה"כ) יעשו ב' ימים פסח,
מאלוקים" ,ושלמה ביקש להיות כמשה ולא קיבל, גזירה ניסן אטו תשרי -שמא ינהגו יום אחד גם בתשרי
וי"א שקיבל ,אלא ביקש לדון כדעת לבו בלא עדים שלא על פי שלוחים.
והתראה ולא קיבל.
רבא היה רגיל לצום יוה"כ ב' ימים ולילות מספק ופעם
אף שנראה בעליל והיינו בגלוי מחללים העדים את אחת עיברו את אלול כמו שחשש ,רב נחמן צם
השבת ,ולרבי יוסי אם נראה בעליל אין מחללים את יומיים כשאמר לו אדם אחד שעיברו את אלול.
השבת. יורדי הים שאינם בקיאים בחשבון המולד יבערו חמץ
מעשה שעברו יותר ממ' זוג ועכבם ר"ע בלוד ,שלח מתי שיראו את הירח משלים את הלילה ואינו מחשיך
לו ר"ג אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשילם עד הנץ החמה ,ואף שאצלנו זה נראה בט"ו ,יורדי הים
לעת"ל ,ואמר ר' יהודה בברייתא שח"ו לא היה זה שהעולם גלוי לפניהם זה נראה בי"ד.
ר"ע ,אלא היה זה שזפר שהיה ראש של גדר והורידו
ר"ג מגדולתו. לרב הונא בר אבין יש לעבר את השנה אם תקופת
טבת ממשיכה עד ט"ז ניסן ,כיון דכתיב "שמור את
מי כשר לעדות החודש חודש האביב" והיינו שהאביב שזה היום של תקופת ניסן
יהיה בזמן חידוש הלבנה שזה בתוך י"ד יום למולד הלבנה.
כ"ב .אב ובנו בעדות החודש -לת"ק אב ובן לא ואם חל ביום ט"ו די להם לעבר את חודש אדר.
יכולים להעיד יחד על קידוש החודש ,ומ"מ אם ראו
יחד ילכו ,ואם יפסל אחד מהם (-שיכשל בפיו מתי מחללים שבת לצורך קידוש החודש
כשיבדקוהו) יצטרף השני עם אחר .ולר"ש אב ובנו וכל
כ"א :מדאורייתא מחללים שבת לצורך קידוש
הקרובים כשרים לעדות החודש ,דכתיב "ויאמר ד'
אל משה ואל אהרן וכו' החודש הזה לכם" עדות זו החודש ,דכתיב "אלה מועדי ד' אשר תקראו אותם
כשרה בכם אע"פ שהם אחים( ,ולרבנן הכונה שעדות זו במועדם" ,אבל אין מחללים שבת כדי להודיע מתי
מסורה לכם לחשובי הדור ,שיקבלו העדות ויקדשו החודש). קידשו בי"ד את החודש ,דכתיב "אשר תקראו אותם"
ואמר רבי יוסי שהיה מעשה בטוביה הרופא וכו', על קריאתם אתה מחלל ואי אתה מחלל על קיומם.
והכהנים קיבלו אותו ואת בנו ופסלו את עבדו כשהיה בית המקדש קיים מחללים שבת לצורך
המשוחרר ,ובי"ד קיבלו אותו ואת עבדו ופסלו את קידוש כל החודשים ,כדי שידעו להקריב קרבן ר"ח
בנו .ויש גורסים איפכא שרבי יוסי מכשיר קרובים, בזמנו.
והמעשה בטוביה הרופא נאמר ע"י ר"ש ,והלכה כר"ש לאחר החורבן אמר רבי יוחנן בן זכאי "וכי יש קרבן",
שפוסל. ותיקנו שאין מחללים שבת אלא על ניסן ותשרי,
אלו הם הפסולים לעדות המשחק בקוביה שהוא גזלן מפני שבשאר החודשים שהשלוחים יוצאים (אב
מדרבנן כיון שאסמכתא לא קניא( ,ומדאורייתא רק החוטף מיד אלול כסלו ואדר) ,היו השלוחים יוצאים מבערב אם
איש נקרא גזלן ,דכתיב "ויגזול את החנית מיד המצרי") ,ומלוי היו יודעים שמחר ב בוקר יקדשוהו ,כגון שנראה המולד בעליל
ביום כ"ט או בליל ל' ,או בחודש מעובר שודאי יקדשוהו ביום
19
תמצית מסכת ראש השנה
ליה משום כבודו של רבי נהוראי (שלא הוזכר רבי נהוראי בריבית דאינו גזלן דאורייתא כיון שנותן לו מדעתו ,ומפריחי
אלא להורות שאדם גדול כמותו נהג התר בדבר ,ואין כבודו יונים שמי שהיונה שלו הגיעה ראשונה מקבל את הכסף,
שנביא ראיותינו אף מחבירו הקטן ממנו) ,וי"מ שהיה וסוחרי שביעית ורחמנא אמר "לאכלה" ולא לסחורה ,ולפי
באושא עד אחר שמכיר את העד שיצטרף עמו ,וקמ"ל שנחשדו אלו לעבור על דת מחמת ממון ,חשדום להעיד שקר
שמחללים שבת אף שיש ספק שמא אין אותו העד בשביל ממון ושוחד ,ועבדים פסולים מדאורייתא ק"ו מאשה.
בביתו. ואלו פסולים לעדות כאשה ,ובמקום שאשה כשרה
לעדות גזלן דרבנן כשר לעדות ,כגון בעדות אשה
עד אחד נאמן לומר שבי"ד קידשו את החודש, לומר שמת בעלה ולהתירה להנשא ,אבל גזלן דאורייתא דחציף
דמילתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי ,ואפי' לעבור בפרהסיא לא הכשירו חכמים לעדות אשה ,אע"פ
הוא מקצה העולם. שהכשירו עבד ואשה שהם פסולים מדאורייתא.
המשואות מי שראה את החודש ואינו יכול להלך מוליכים
בראשונה היו משיאין משואות ולא היו צריכים לשכור אותו בחמור ,ואפילו במיטה ,ואם אורבים להם (שהיו
שלוחים לשלוח לגולה ,משקלקלו הכותים והשיאו הצדוקים והבייתוסים אורבים להם כדי לעכבם ולהטעות את
משואות בהרים שלהם בליל ל"א למרות שבי"ד לא קידשו את חכמים) לוקחים בידם מקלות ,ואם הדרך רחוקה
החודש ביום ל' ,והטעו את בני הגולה לעשותו חסר ,התקינו לוקחים בידם מזונות ,שעל מהלך לילה ויום מחללים
שיהיו שלוחים יוצאים. את השבת ויוצאים לעדות החודש ,שנא' "אלה
מתי היו משיאין משואות -אין משיאין משואות מועדי ד' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם".
אלא על החודש שנראה בזמנו לקדשו ,ומשיאין בליל
ל"א ,שאם ישיאו גם בחודש מלא ,כשיחול ר"ח
בערב שבת ,וישיאו במוצאי שבת דא"א לחלל שבת כדי
להשיא משואות ,לא ידעו אם החודש מלא או חסר,
ואם לא ישיאו באופן זה ,לא ידעו אם הסיבה היא
מחמת השבת או מחמת אונס בשכרות של משתה
אם אינן מכירין
השבת ,ואם ישיאו רק בחודש מלא ,יגרמו ביטול
מלאכה לעם ב' ימים בראש השנה ,שלא ידעו אם החודש
נאמנות לעדות החודש
חסר ומותר לעשות מלאכה ,או שהחודש מלא ומחר ישיאו כ"ב :אם בי"ד הגדול שמקדשים את החודש אינם
משואות ואסור לעשות מלאכה.
מכירים את העדים אם הם נאמנים וכשרים ,משלחים
כ"ג .כיצד היו משיאין משואות מביאין כלונסאות בי"ד שבעירו זוג אחר עמם להעיד על כשרותם ,אבל
של ארז ארוכים (-כדי שיהיו נראים למרחוק) (ונחלקו עד אחד אינו נאמן לא לעדות החודש ,ד"משפט"
בגמרא אם יש ד' מיני ארז או י' מינים) וקנים ועצי כתיב ביה ,ולא להעיד על הכשרות.
שמן ונעורת של פשתן שהם מרבים שלהבת ,וכורך בראשונה היו מקבלים עדות החודש מכל אדם,
בראשי הכלונסאות במשיחה ,ועולה לראש ההר ,ומצית עד שקלקלו הבייתוסים ושכרו ב' עדים להעיד שקר
בהן את האור ,ומוליך ומביא ומעלה ומוריד ,עד בל' אדר שחל בשבת ולא נראה המולד ,והבייתוסים רוצים
שהוא רואה את חבירו שהוא עושה כן בראש ההר שהנפת העומר וחג השבועות יהיו באחד בשבת ,שהם דורשים
השני ,וכן בראש ההר השלישי. "ממחרת השבת יניפנו הכהן" ממחרת שבת בראשית ,ואחד
וצי אדיר לא יעברנו -לנחל שעתיד לצאת מבית המקדש
העדים גילה ששכרוהו( ,ואמר שנתרצה כדי לגלות
זו בורני ספינה גדולה שעשו כדי להוציא אלמוגים את השקר ,שלא יבוא אחר וישקר ,ואמרו לו שהכסף
שנתנו לו הוא שלו אף שלא קיים שליחותו ,דיש רשות
מקרקע הים ע"י שמילאוה חול ושיקעוה
בקרקעית הים ועודנה נראית מעל המים ,דבמקום שיש
לבי"ד לקנוס ממון ולעשותו הפקר ,ושוכרו ילקה) ,ותיקנו
אלמוגים אין המים עמוקים כ"כ ,וצלל בר אמוראי וקשר שלא יהיו מקבלים אלא מן המכירים.
את האלמוגים לספינה עם חבילי פשתן שהם קשים מעשה ברבי נהוראי שהלך אצל העד להעיד עליו
בשבת באושא -י"מ שהיה עמו עוד עד ולא חשיב
20
תמצית מסכת ראש השנה
לא ראתה חמה פגימתה של הלבנה כדי שלא תחלש לינתק ,והוציא את החול והספינה עולה ומעלה
דעתה ,וכן לעולם לא ראתה חמה פגימתה של קשת, עימה את האלמוגים ,שהם שווים כפליים מכסף.
שלא יאמרו עובדי החמה שהחמה זורקת חיצים
כל שיטה שנטלו הנכרים מירושלים עתיד הקב"ה
להלחם בכופרים בה) ,לצפונה של חמה או לדרומה,
להחזירם לה.
(בימות החמה הלבנה לעולם בדרומה של חמה
ובימות הגשמים בצפונה). אוי להם לעכו"ם שאין להם תקנה ששפכו דמם של
כ"ד .כמה היה גבוה (אם עד אחד אומר ב' מרדעות ישראל.
והשני ג' עדותן קיימת ,אבל ג' וה' בטלה ,ומ"מ כל הלומד תורה ואינו מלמדה דומה להדס במדבר,
מצטרפים לעדות אחרת -עד אחד מצטרף עם עד אחר וי"א שאם מלמדה במקום שאין ת"ח דומה להדס
שיאמר כמותו). במדבר שהוא חביב.
לאין היה נוטה וכמה היה רחב. כ"ג :מאין היו משיאין משואות -מהר המשחה (-
ואח"כ היו מכניסים את השני ובודקים אותו ,ואם הר הזיתים) לסרטבא ,ומסרטבא לגרופינא ,ומגרופינא
נמצאו דבריהם מכוונים עדותם קיימת. לחוורן ,ומחוורן לבית בלתין (-בירם) ,ומבית בלתין
שאר הזוגות שואלים אותם ראשי פרקים ,אע"פ לא זזו משם ,אלא מוליך ומביא ומעלה ומוריד ,עד
שאין צריכים להם ,כדי שלא יצאו בפחי נפש ,אלא שהיה רואה כל הגולה (-פומבדיתא ,והם מודיעים לכל
יהיו רגילים לבוא. בני בבל) לפניו כמדורת האש ,שכל אחד היה נוטל
אם העדים מעידים שראוה משתקפת במים או אבוקה ועולה לראש גגו .בין ההרים היו ח' פרסאות
בעששית ,או בעבים -מאירה דרך עוביו של עב ,וכן חציו (והיום המרחק גדול יותר מפני שנתקלקלו הדרכים).
במים או בעששית או בעבים וחציו השני ברקיע ,אין ורשב"א מוסיף חרים כייר וגדר וחברותיה ,י"א שהיו
מעידים עליו. בין ההרים הנ"ל ,וי"א שהיו בצד אחר של ארץ ישראל,
אם אמרו שראוהו מאליהם וכשנסתכלו בו מדעתם ושני הצדדים היו לכיוון בבל.
כדי להעיד עליו לא ראוהו אין מעידים עליו ,שמא ראו
עיגול של ענן לבן .אבל אם ראו את הלבנה עצמה מה היו העדים עושים בשבת אחרי עדותם
מדעתם ואח"כ לא ראוה יכולים להעיד עליה. חצר גדולה היתה בירושלים ובית יעזק היתה
נקראת (י"א יעזק לישנא מעליא ,וי"א יזק לישנא
קידוש החודש דצערא שאסור באזיקים .הנדון הוא אם זה על שם שהיה
לאחר קבלת העדות על המולד ראש בי"ד אומר אסור להם בתחילה לזוז ממקומם או לא) ,ולשם כל העדים
מקודש דכתיב "וידבר משה את מועדי ד' " ,וכל מתכנסים בשבת שחיללוהו כדי לבוא ולהעיד ,ובי"ד
העם עונים אחריו מקודש מקודש ,דכתיב "אשר בודקים אותם שם ,וסעודות גדולות עושים להם
תקראו אתם" קרי ביה אתם ,וי"א מ"אלה הם מועדי" בשביל שיהיו רגילים לבוא.
הם יאמרו מועדי ,ואומרים פעמיים דכתיב "מקראי בראשונה לא היו זזים משם כל היום מפני שהיוצא
קודש" תרי זימני משמע. מחוץ לתחום אין לו אלא ד' אמות התקין ר"ג הזקן שיהיו
בין שנראה בזמנו ובין שלא נראה בזמנו מקדשים מהלכים אלפים אמה לכל רוח ,וכן מיילדת והבאים
אותו .לר"א בר צדוק שלא בזמנו אין מקדשים ובזמנו להציל מן הדליקה ,גייס ,נהר או מפולת ,יש להם
מקדשים ,ולפלימו בזמנו אין מקדשים שאינו צריך אלפים אמה לכל רוח כאנשי העיר.
חיזוק ושלא בזמנו מקדשים ,לר"א בר"ש אין
מקדשים חודשים כלל דכתיב "וקדשתם את שנת כיצד בודקים את עידי קידוש החודש
החמישים שנה" שנים אתה מקדש ולא חודשים, זוג שבא ראשון בודקים אותו ראשון.
והלכה כר"א בר צדוק. מכניסים את הגדול שבהם ואומרים לו אמור כיצד
ראית את הלבנה ,פגימתה לפני החמה או לאחר
איסור עשית דמויות החמה( ,ולעולם אין פגימתה לפני החמה ,דלעולם
21
תמצית מסכת ראש השנה
לרבות הרים וגבעות ימים ונהרות אפיקים וגאיות", כתיב "לא תעשון איתי" ולמדו חז"ל שהכונה שאסור
"מתחת" לרבות שלשול קטן. לעשות כדמות המשמשים לפני הקב"ה ,ולהלן יבואר
איזה דמויות הם בכלל האיסור ,ואלו דמויות מותר
לעשות.
סתירה מציאותית לעידי קידוש החודש
דמות צורות לבנות היו לו לר"ג שבהם מראה את
אע"פ שבית דין היו מקדשים על פי עדים שהעידו על
ראית המולד ,היו בי"ד בקיאים בחשבון מתי צריך לחול ההדיוטות ואומר הכזה ראית או כזה.
המולד ,ומתי לא יכול להיות עדיין המולד .ולהלן יבואר כ"ד :ואף שאסור לעשות דמות חמה ולבנה וכו'
מה עושים כשנראה שהעדות על המולד אינה נכונה.
(וכדלהלן) ,ר"ג אחרים נכרים עשו לו ,ואמנם אף
כ"ה .מעשה שבאו שניים ואמרו ראינוהו שחרית באופן זה אסור משום חשד ,כדמצינו שרב יהודה
במזרח וערבית במערב ,ואמר ריו"ח בן נורי שהם אחרים עשו לו והוא אמר לעוור את עיני הצורה והיינו
עידי שקר ,ור"ג קיבלם ,דסבר שפעמים הירח הולך להשחיתה ,שם היה החותם בולט ,כדמצינו שאסור
בדרך קצרה .רבותיו של רש"י ביארו שראו בשחרית את ללבוש טבעת שחותמה בולט מפני החשד אבל
הלבנה של חודש קודם ,ובערבית ראו את המולד ,והם עידי מותר לחתום בה מפני שהחתימה שוקעת( ,ואם החותם
שקר דקיימא לן שהלבנה מכוסה כ"ד שעות .ורש"י מבאר שקוע מותר ללבוש ואסור לחתום) ,מ"מ אם יש
ששניהם היו מהחודש החדש ,והנדון הוא אם היא יכולה ללכת רבים אין חוששים לחשד (כדמצינו שהיה בית כנסת
ממזרח למערב בי"ב שעות.
בנהרדעא שבנו יכניה וגלותו מאבנים שנשאו עמהם
עוד באו שניים ואמרו ראינוהו בזמנו ביום ל' ובליל מירושלים ,ותמיד היתה שכינה מצויה שם ,ועל זה נאמר "כי
עיבורו -ליל ל"א לא נראה ,וקיבלם ר"ג ,ואמר רבי רצו עבדיך את אבניה" ,שהיה בו אנדרטא (-צלם דמות
דוסא בן הרכינס שהם עידי שקר ,והסכים עמו רבי המלך) ונכנסו אליו רב ושמואל ואבוה דשמואל ולוי
יהושע. להתפלל) ,ור"ג כיון שהיה נשיא היו אצלו רבים .או
שלח ר"ג לרבי יהושע שיבוא אצלו עם מקלו ומעותיו שהצורות היו עשויות פרקים .או שכיון שעשה כדי
ביוה"כ שחל לפי חשבונו ,הלך ר"ע ומצאו לרבי להתלמד מותר ,דכתיב "לא תלמד לעשות" אבל
יהושע מיצר על שהנשיא גזר עליו לחלל את יוה"כ ,ואמר אתה למד להבין ולהורות.
שעדיף לו לחלות י"ב חודש מאשר לעשות כך ,אמר כתיב "לא תעשון איתי" -לא תעשו דמות שמשי,
לו ר"ע הרי הוא אומר "אתם" ג' פעמים אפי' שוגגים כגון אופנים ושרפים חיות הקודש ומלאכי השרת,
אפי' מזידים ואפי' מוטעים ע"י עדי שקר ,אמר לו דכתיב "ממעל" ,ואפי' דמות שמשים שבמדור
עקיבא ניחמתני. התחתון כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות אסור
בא לרבי דוסא בן הרכינס ,אמר לו אם באים אנו לדון לעשות ,דכתיב "אשר בשמים".
אחר ר"ג צריכים לדון אף אחרי בתי דינים קודמים, וכן אסור לעשות שלחן ,ומנורה של שבעה נרות
והתורה אמרה "ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא וע' אסור אפילו משאר מיני מתכות כיון שזה כשר למנורה,
מזקני ישראל" ולא פירשה שמות הזקנים לומר ורבי יוסי ברבי יהודה אוסר גם בשל עץ כדרך שעשו
שאינו תלוי בשמם אלא כל בי"ד הרי הוא כבי"ד של מלכי בית חשמונאי דס"ל שגם מנורה של עץ כשרה,
משה ,וכן לומדים זאת ממה ששמואל הזכיר את ואמרו לו חכמים שאינו ראי' שהם עשו משפודי
ירובעל (-גדעון ,ונקרא ירובעל משום שעשה מריבה ברזל ,וחיפום בעץ ,העשירו עשו של כסף ,חזרו
עם הבעל) בדן (-שמשון ,שבא משבט דן) ,ויפתח והעשירו עשו של זהב.
יחד עם שמואל ,ושמואל שקול כמשה ואהרן דכתיב וכן אסור לעשות בית כתבנית היכל או אכסדרה
"משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו" ,ללמד כתבנית אולם ,או חצר כתבנית עזרה.
שיפתח בדורו כשמואל בדורו ,דאפילו קל שבקלין וכן אסור לעשות דמות ד' פנים לגוף אחד כעין חיות
שנתמנה פרנס על הציבור הרי הוא כאביר הקודש ,או פרצוף אדם לבדו ,דכתיב "לא תעשון אתי"
שבאבירים ,ואין לאדם ללכת לבקש אלא לשופט -לא תעשון אותי.
שבימיו דכתיב "ובאת וכו' ואל השופט אשר יהיה אם בא לעבוד את הדמות שעושה אסור לעשות
בימים ההם" ,וכתיב "אל תאמר מה היה שהימים אפילו שלשול (-תולעת) קטן ,דכתיב "ואשר בארץ"
22
תמצית מסכת ראש השנה
ראוהו בי"ד בלבד אם ראו ביום יכולים לקדש את הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה"
החודש ,שלא תהא שמיעה גדולה מראיה( ,דגבי עדות דא"א שיהיו אחרונים כראשונים ,ואין לך אלא שופט שבימיך.
החודש לא כתיב עדות אלא כזה ראה וקדש) ,אבל אם נטל מקלו ומעותיו והלך ליבנה אצל ר"ג ,ונשקו ר"ג
ראוהו בלילה אין יכולים לקדשו ביום לפי ראיתם על ראשו ואמר לו בא בשלום רבי ותלמידי ,רבי
בלילה ,אלא יעמדו שניים מהם ויעידו בפניהם שלימדתני תורה ברבים ותלמידי שקיימת דברי
ויקדשו החודש. כתלמיד וילמדו הקטנים ק"ו לשמוע לגדולים.
ראוהו ג' והם בי"ד וראוהו בלילה כדלעיל ,יעמדו רבי חייא ראה את הלבנה בכ"ט אלול וזרק עליה עפר
שניים מהם ,ויושיבו שניים אחרים אצל היחיד, ואמר לה שתלך כי צריך לקדש החודש לערב ע"י איום
ויקדשו את החודש ,וקמ"ל דאין היחיד נאמן ע"י על העדים כדי שיוה"כ לא יהיה ביום שישי ,ואין מקדשים את
עצמו ,ואפי' הוא מומחה שכשר בדיני ממונות לדון החודש ביום אם הלבנה הישנה נראית בלילה שלפני' ,ואמר
יחידי ,הכא צריך ג' .והראיה לזה מהא דאין לך רבי לרבי חייא שילך לעין טב (שלא ירננו עליו בני עירו
מומחה לרבים יותר ממשה רבינו וקאמר ליה הקב"ה לפי שראו הישנה כל יום כ"ט ,וי"מ שגזרו גזירה במקומו שלא
עד דאיכא אהרן בהדך. לקדש את החודש) ויקדש את החודש ,וישלח לו סימן
"דוד מלך ישראל חי וקיים" דדוד נמשל ללבנה.
כ"ו .ואף לר"ע הסובר שאין עד נעשה דיין ,הני
מילי בדיני נפשות ,שכיון שראה הדיין שהרג את אמר ר"ג כך מקובלני מבית אבא אין חידושה של
הנפש לא ימצא לו זכות ורחמנא אמר "והצילו לבנה פחות מכ"ט יום ומחצה וב' שלישי שעה וע"ג
העדה"( .ולרבי טרפון דיינים שראו רציחה רשאים חלקים ,וסמך על זה אף שהיתה נראית דמות ירח,
לדון אמנם העד שמעיד בפועל אינו יכול להיות דיין) ,אבל והספיד את אמו של בן זזא הספד יותר מן הראוי לה,
בקידוש החודש מודה ר"ע שעד נעשה דיין. כדי שידעו העם שלא קידשו את החודש ,שהרי אין
מספידים ביו"ט.
תקיעת שופר
לאחר שנתבארו בתחילת המסכת דיני כמה ראשי שנים
שיש במשך השנה ,וכן נתבארו בארוכה דיני קידוש
החודש ,הגמרא עוברת לעסוק בדיני התקיעות והתפילות
בראש השנה והיינו א' תשרי ,שבו יש מצות תקיעת שופר,
ראוהו בית דין
ויש בו תפילות מיוחדות ,וכדלהלן.
מצות עשה מן התורה לשמוע תקיעת שופר בראש השנה,
דכתיב "יום תרועה יהיה לכם" ,ולמדו חכמים שתקיעה זו האם בי"ד יכולים לקדש על פי ראייתם
צריכה להיות דווקא בשופר מדכתיב לגבי תקיעת יוה"כ
קידוש החודש אינו תלוי במציאות מתי היה המולד ,אלא
של יובל "והעברת שופר תרועה בחודש השביעי".
בקידוש שקידושוהו בית דין ,ובית דין מקדשים דווקא ע"י
להלן יבואר קרן של איזה בעל חי נקרא שופר (כ"ו) ,ואלו קבלת עדות על המולד ,וכדלהלן .עוד יבואר מה הדין
דברים פוסלים את השופר (כ"ז) ,ודיני התקיעות ודיני כשבית דין עצמם ראו את המולד ,מתי הם יכולים לקדש
תקיעת שופר בשבת (כ"ח -ל') ,ומתי תוקעים לפי סדר את החודש ,ומתי הם צריכים לשמוע עדות על כך.
התפילה (ל"ב) ,וכמה ואיזה תקיעות תוקעים (ל"ג ל"ד).
כ"ה :ראוהו בי"ד וכל ישראל -שכבר נתפרסם
כל השופרות כשרים בין של איל בין של יעל חוץ משל
הדבר ,או שכבר נחקרו העדים ,ולא הספיקו לומר
פרה מפני שהוא קרן וכתיב גבי יובל "תעבירו שופר"
מקודש עד שחשיכה ,הרי החודש מעובר .שאע"פ
ולומדים ראש השנה מיובל .ורבי יוסי מכשיר דסבר שכל
שי"ל שחקירת העדים כתחילת דין ואפשר לגמור
השופרות נקראו קרן ,ורבנן סברי ששל פרה נקרא
הדין בלילה (כדמצינו שדיני ממונות דנים ביום
רק קרן ולא שופר דכתיב "בכור שורו הדר לו וקרני
וגומרים בלילה) ,מ"מ אמר קרא "כי חק לישראל הוא
ראם קרניו" ,ורבי יוסי סבר שאף של פרה נקרא גם
משפט לאלוקי יעקב" אימתי הוי חק בגמר דין ,וקרי
שופר דכתיב "ותיטב לד' משור פר" והיינו משופר,
ליה משפט ,ואין משפט אלא ביום דכתיב "והיה ביום
ולרבנן הכונה שור שהוא גדול כמו פר והיינו במעשה
הנחילו את בניו".
בראשית שנברא בקומתו.
23
תמצית מסכת ראש השנה
ישנם ג' זמנים שתוקעים בהם בשופר ,בראש השנה, לעולא יש טעם נוסף לרבנן ,דאין קטיגור נעשה
ביוה"כ של יובל ,ובתעניות שגוזרים על עצירת גשמים.
ובמקדש היו תוקעים בשופר ובחצוצרות יחד .ולהלן
סניגור ושופר של פרה נמי קטיגור דעגל הוא ,כדאמר רב
יבואר באיזה מין שופר תוקעים ,ואם הוא כפוף או פשוט, חסדא שהכה"ג אינו נכנס לפני ולפנים בבגדי זהב
ואיך היו תוקעים במקדש בשופר ובחצוצרות יחד. מפני שאין קטגור (-זהב ששימש לעגל) נעשה סנגור,
איזה שופר לוקחים בר"ה בתעניות וביובל- ודווקא בעבודות פנים אמרינן הכי ,ושופר דלזכרון
הוא כלפנים דמי ,ואפוד וחושן השבטים הם לזכרון ולא
לת"ק שופר של ראש השנה של יעל פשוט ,כיון האפוד והחושן עצמם .תוד"ה כיון( .ולרבי יוסי חשיב
שצריך לפשוט דעתו בתפילה ,ובתעניות בשל זכרים עבודת חוץ) .ודווקא שופר אבל דם פר מביאים כיון
אילים שסתמן כפופים ,כיון שצריך לכופף דעתו, שנשתנה ואין הפר ניכר ,וכן דווקא בבגדי זהב אמרינן
והיובל כר"ה שתוקעים בפשוטים ,דאף שאין התקיעה ביובל אין קטיגור נעשה סניגור ,אבל ארון כפורת וכרובים
לתפילה או לזכרון ,אלא לסימן שילוח עבדים והשמטת מכירת
שדות ,ילפינן גז"ש מראש השנה.
לא ,דחוטא בל יקריב קאמרינן ,וכף ומחתה לא,
דחוטא בל יתנאה קאמרינן.
לרבי יהודה בראש השנה תוקעים בשל זכרים
לאביי יש טעם נוסף לרבנן ,דשופר אחד אמר
כפופים ,וביובל בשל יעלים פשוטים כיון שצריך
רחמנא ,ושל פרה כיון דעשוי גילדי גילדי דניכרת בו
לפשוט דעתו משום "נשא לבבנו אל כפים".
התוספת של כל שנה ושנה מיתחזי כשניים ושלשה
לר' לוי של ראש השנה ושל יובל כפופים ,ושל
תעניות פשוטים ,דסבר לגבי ר"ה כר"י שתוקעים שופרות ,ורבי יוסי סבר שכיון שהם מחוברים נחשב
בשל זכרים כפופים ,כיון שצריך לכופף דעתו ,וס"ל
אחד.
כרבנן שיובל שוה לראש השנה. ביאור מקור כמה לשונות-
כ"ז .צורת התקיעה במקדש- יובל הוא איל ,דבערביא קוראים לאיל יובלא.
פי השופר של ר"ה במקדש היה מצופה זהב ,אבל אין בגליא קוראים לנדה גלמודה ,גמולה דא מבעלה.
לשים זהב במקום הנחת הפה שאז התקיעה בזהב ולא באפריקי קוראים למעה קשיטה ,ונ"מ דהא דכתיב
בשופר. "מאה קשיטה" היינו מאה מעות.
וכן היו שתי חצוצרות מן הצדדים ,ואע"ג דתרי קלי בכרכי הים קוראים למכירה כירה ,ונ"מ לפרש דברי
לא משתמעי( ,כדתניא זכור ושמור בדיבור אחד הכתוב "בקברי אשר כריתי לי".
נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולה בתחום קן נשריא קוראים לכלה נינפי ,כדכתיב
לשמוע) ,ואין לומר דכיון שהשופר מאריך יצא בסוף "יפה נוף משוש כל הארץ" ,ולתרנגול קוראים שכוי
תקיעת השופר ,שהרי התוקע לתוך הבור אע"פ -לשון ראיה ,כדכתיב "מי שת בטוחות (-כליות)
שבתחילה שמע קול שופר לא יצא( ,אמנם אין חכמה ,ומי נתן לשכוי בינה".
להוכיח שלא מספיקה סוף תקיעה ממה שאם האריך
בתקיעה כמו שתי תקיעות לא יצא אלא ידי תקיעה כ"ו :קבען פלוני -גזלני פלוני ,כדכתיב "היקבע
אחת ,די"ל דשאני התם שאין מחלקים תקיעה אחת אדם אלוקים" ,ולוי לא שאלו היכי קבעך וכדו' כדי
לשנים) ,צ"ל שרק באדם אחד דומיא דזכור ושמור תרי שמתוך תשובתו יבין מה כוונתו ,מפני שסבר
קלי לא משתמעי ,אבל בשני בני אדם משתמעי, שהוא לשון עבירה.
ודווקא בדבר חביב ,כדמצינו שבהלל ובמגילה יוצא סירוגין -פסקי ,לא הכל יחד.
אפי שמע מי' בני אדם שאינם יכולים לצמצם לקרוא ממש חלוגלוגלות -פרפחינא.
יחד ,אבל בקריאת התרגום אין שנים מתרגמים. סלסלה ותרוממך -כמו מסלסל בשערו -חיפוש
מאריך בשופר ומקצר בחצוצרות ,כדי לידע שעיקר והיפוך במטמוניות של תורה.
מצות היום בשופר. וטאטאתיה במטאטא השמד -כמו כיבוד הבית.
בתעניות היו ב' חצוצרות באמצע ובצדדים היו ב'
השלך על ד' יהבך -מלשון משא.
שופרות ,שופר מקצר וחצוצרות מאריכות שמצות
היום בחצוצרות דכל תקיעה שהיא לאסיפת העם היא
תקיעה בר"ה וביובל ובתעניות
24
תמצית מסכת ראש השנה
נתן שופר בתוך שופר ,אם קול פנימי שמע יצא, בחצוצרות ,דכתיב "והיו לך למקרא העדה" .והיה פי השופר
ואם קול חיצון שמע לא יצא מפני שמחיצות הפנימי מצופה כסף ,טעם א' משום שקריאה לאסיפה היא
מפסיקות את התקיעה. במצופה כסף כחצוצרות דקרא ,טעם ב' משום
הפכו ,בין הפכו ככיתונא -כהפיכת חלוק לעשות שהתורה חסה על ממונם של ישראל ,אבל בר"ה
פנימי חיצון ,בין קיצר את הרחב והרחיב את הקצר משום כבוד יו"ט היו מצופים זהב.
ברותחין ,לא יצא ,דכתיב "והעברת" -דרך העברה אין תוקעים בשופר ובחצוצרות יחד אלא במקדש,
מחיים בעינן. אבל בגבולין לא ,דכתיב "בחצוצרות ובקול שופר
הוסיף על השופר כל שהוא אף במינו פסול. הריעו לפני המלך ד' ".
שווה היובל לר"ה לתקיעה ,ולברכות שביוה"כ של יובל
היה הקול דק או עבה או צרוד כשר ,שכל הקולות
מברך ט' ברכות ,חוץ ממה שאומרים בר"ה "זה היום
כשרים בשופר. תחילת מעשיך" כר"א הסובר שבתשרי נברא העולם,
קדחו בזכרותו (-דרך להוציאו כולו והוא רק נקב בו), שלא היו אומרים ביובל.
כשר ,דמין במינו אינו חוצץ.
תקיעה בבור וכדומה- דיני השופר
הגמרא מבארת אלו דינים לענין פסול השופר נלמדים
התוקע לתוך הבור או הדות או הפיטס ,אם רק קול מדכתיב "והעברת שופר תרועה" ,מחמת שאינו שופר
שופר שמע יצא ,ואם גם קול הברה שמע לא יצא, שלם ,או שהוסיף על השופר ,או ששומעים קול אחר ולא
ואותם העומדים בתוך הבור יצאו יד"ח מפני שהם קול שופר ,או שאינו דרך העברה ,וכו' ,וכדלהלן.
לעולם שומעים את קול השופר.
שופר שנסדק ודיבקו פסול דהוי כשני שופרות.
כ"ח .תקע לעצמו מקצת תקיעה בבור ומקצתה דיבק שברי שופרות פסול.
בחוץ יצא כיון שגם החלק הראשון כשר בשבילו ,מפני שהוא
היה אז בבור ,ואין חוששים שיוציא ראשו והשופר יהיה כ"ז :נסדק לאורכו -כל ארכו פסול.
עדיין בבור ,אבל השומע מקצת בבור ומקצת בחוץ נסדק לרחבו -כל רחבו להקיפו אם נשתייר ממקום הסדק
לא יצא ,מפני שצריך לשמוע את כל התקיעה עד מקום הנחת הפה שיעור תקיעה כשר חשיב ליה כמאן
(כדמצינו שהשומע תקיעה בבור לא יצא ,אע"פ דאישתקיל כוליה והוי כשופר ארוך שקיצרו ,ושיעור תקיעה
שבתחילה אין שומעים קול הברה) ,ואם חלק היינו כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן ,ואם לא
מהתקיעה פסול לא יצא ,וכן השומע מקצת תקיעה נשאר שיעור תקיעה פסול אף אם דיבקו.
לפני עלות השחר ומקצת אחריה לא יצא.
ניקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול ,ואם לאו
רבא סבר שאין לתקוע בשופר של עולה או כשר .ובברייתא תנא שת"ק פוסל אף במינו ,ורבי נתן
שלמים שתלשם מחיים( ,דאחרי זריקה אין מעילה לא בעור מכשיר במינו אם אינו מעכב את התקיעה ,ואמר רבי יוחנן
ולא בקרניים ,שהכל לכהנים) ,ואם תקע לא יצא ,ואע"פ שבמינו כשר דווקא בנשאר רובו ,ומשמע ששלא
שבעולה מעל ויצא לחולין (אבל שלמים אינם בני במינו פסול אף בנשאר רובו .וללישנא בתרא ריו"ח
מעילה ,דאין מעילה בקדשים קלים אלא באימורים ולאחר מכשיר במינו אע"פ שנפחת רובו ,ושלא במינו
זריקה כשהובררו לחלק גבוה) ,לא יצא לחולין אלא אחרי בנפחת מיעוטו כשר וברובו פסול.
התקיעה .וחזר בו רבא ואמר שבשניהם יצא דמצוות ארוך וקצרו כשר וקמ"ל דלא תימא דפסול דכתיב
לאו ליהנות ניתנו אלא לעול ,ועל כן המודר הנאה "והעברת" .תוד"ה ארוך.
מהתוקע או מהשופר יצא ,ומותר למודר הנאה שיזה גרדו בין מבפנים בין מבחוץ כשר ,וכן אם גרדו
עליו מי חטאת ,והמודר ממעין מותר לטבול בו ונשאר רק הגלד והוא דק כשר.
טבילה של מצוה ,וב' דינים אלו הם דווקא בימות
הגשמים ולא בימות החמה דאיכא הנאת הגוף. ציפהו זהב במקום הנחת פה פסול ,שלא במקום
הנחת פה כשר ,ואם מבפנים פסול מפני שהתקיעה
בזהב .ומבחוץ אם נשתנה קולו פסול ואם לאו כשר.
25
תמצית מסכת ראש השנה
ומ"מ כהן שהוסיף על הברכה אפי' לאחר שסיים את שופר של ע"ז שהשתמשו בו לע"ז והוא נאסר בהנאה
כל הברכות עובר על בל תוסיף ,שכיון שאם ימצא אסור לתקוע בו ,ואם תקע יצא דמצוות לאו ליהנות
ציבור אחר יחזור ויברכם חשיב זמן המצוה. ניתנו ,ובשל עיר הנידחת לא יצא דכתותי מיכתת
וכן אם נתערבו דם קרבנות מתן אחת כגון דם בכור שיעוריה דכיון שהוא עומד להשרף כשרוף דמי ,ושופר צריך
ומעשר במתן ד' -שלמים אשם עולה ותודה ,לרבי יהושע שיעור בכדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן.
יתנם מתנה אחת כדי שלא יעבור על בל תוסיף, מי שהוא עיתים חלים עיתים שוטה ,כשהוא חלים
ונתינה זו עולה לשניהם ,וגם בזה הטעם משום שאם הרי הוא כפיקח לכל דבריו ,וכשהוא שוטה הרי הוא
ימצא בכור אחר יזה מדמו חשיב זמן המצוה ,ואמנם כשוטה לכל דבריו.
יש לחלק דבבכור שמחויב להזות חשיב זמנו,
ובברכת כהנים שאינו מחויב לברך לא חשיב זמנו. כוונת המצוות ואיסור בל תוסיף
לר"א בנתערבו דמי מתן אחת במתן ארבע יתן מתן
נחלקו אמוראים האם מצוות צריכות כוונה או לא ,הגמרא
ד' ,שלא יעבור על בל תגרע ,ולרבי יהושע עדיף כאן מביאה את דעת אבוה דשמואל ורבא שמצוות אין
לעבור על בל תגרע בלי מעשה מלעבור על בל צריכות כוונה ,ובפסחים קי"ד :מובאת דעת ר"ל שמצוות
תוסיף ע"י מעשה .ואם נתערבו מתן אחת במתן צריכות כוונה (וע"ע בתוס' שם קט"ו ,).ובסוף הסוגיה כאן
אחת לכו"ע יתנם מתנה אחת ,ואם נתערבו מתן (כ"ט ).מובאת דעת רבי זירא שצריך כוונת שומע
ארבע במתן ארבע לכו"ע יתנם מתן ארבע). ומשמיע ,ונחלקו הראשונים אם רבי זירא בא לומר
שמצוות צריכות כוונה .כמו כן נחלקו הראשונים אם
עוד יכול רבא לתרץ למה אין איסור בל תוסיף לישן להלכה מצוות צריכות כוונה ,והשו"ע (סימן ס') מכריע
בסוכה בשמיני של חג ,דמצוות א"צ כוונה כדי שמצוות צריכות כוונה.
לצאת ,אבל לעבור בבל תוסיף בזמנו עובר אף בלא עוד דנה הגמרא לפי רבא שמצוות אין צריכות כוונה,
כוונה ,ושלא בזמנו אינו עובר אלא בנתכוון לשם מצוה. דא"כ ה מוסיף על המצוה ללא כוונה עובר על איסור בל
תוסיף ,והגמרא דנה מתי אינו עובר על בל תוסיף מחמת
כ"ט .כוונת לתקוע עבור השומעים -רבי זירא שעבר זמן המצוה.
אמר שצריך התוקע לכוון לתקוע בשביל השומעים כ"ח :מצוות אין צריכות כוונה -לאבוה דשמואל
להוציאם ידי חובה ,ולדבריו מה שהעובר אחורי בית אם כפאוהו פרסיים לאכול מצה יצא בלא כוונת מצוה.
הכנסת יצא אם כיוון ליבו ,היינו כשהתוקע הוא ש"ץ ולמד מזה רבא שהתוקע לשיר וי"א לשד והיינו להבריח
שכוונתו להוציא את כל השומעים .והגמרא מביאה שד מעליו יצא ,דמצוות אין צריכות כוונה.
מחלוקת תנאים אם צריך התוקע לשם השומע ,או
שמספיק שיתכוון להשמיע לעצמו ,וביחיד לרבי יוסי ולפי זה הא דתנן היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא
צריך גם כוונת השומע וגם כוונת המשמיע .עוד אם כיוון ליבו יצא ואם לאו לא יצא ,איירי בקורא
איתא בברייתא שאם נתכוון רק השומע או רק להגיה ,והכונה שיכוון לקרות כראוי.
השומע לא יצא עד שיתכוון שומע ומשמיע ,והגמרא והא דתנן מי שהיה עובר אחורי בית הכנסת או
מדייקת שדעת תנא זה שדי שהמשמיע יכוון שביתו היה סמוך לבית הכנסת ,ושמע שופר או
להשמיע לעצמו. מגילה ,אם כיוון ליבו יצא ואם לאו לא יצא ,הכונה
שידע ששומע שופר ולא חמור.
והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל -שאם
נסתכלו ישראל כלפי מעלה ושיעבדו ליבם לאביהם ו הא דתנן שאם נתכוון שומע ולא נתכוון משמיע לא
שבשמים היו מתגברים ,וכן גבי נחש דכתיב "עשה יצא ,היינו שלא נתכוון לשיעור תקיעה אלא למנבח
לך שרף וכו' " היינו שנתרפאו ע"י ששעבדו ליבם נבוחי שאין בזה שיעור תקיעה.
לאביהם שבשמים. ו אף שמצוות אין צריכות כוונה ,הישן בשמיני בסוכה
שלא לשם מצוה אינו לוקה ,דאין עוברים על בל
מי חייב בתקיעת שופר, תוסיף אלא בזמן המצוה כגון ה' מינים בלולב וה'
ומי יכול להוציא אחרים טוטפות בתפילין וה' ציציות בטלית ,אבל תוספת יום על ימים
או שעה על שעה אין זה מוסיף.
גם אדם שכבר יצא ידיי חובת המצוה בעצמו יכול להוציא
אחרים ידי חובה ,כיון של ישראל ערבים זה בזה ,אבל מי
26
תמצית מסכת ראש השנה
שאינו מחויב בדבר אינו יכול להוציא אחרים ,ובברכת
יום טוב הנהנין כיון שאין חיוב לברך ולאכול ,מי שכבר יצא אינו
יכול להוציא אחרים.
תקיעת שופר בשבת הכל חייבים בתקיעת שופר ,כהנים לויים ישראלים,
מדאורייתא כל אדם חייב לשמוע שופר בראש השנה ,וגם גרים ועבדים משוחררים (אבל שאינם משוחררים לא ,כיון
בשבת חייבים בזה ,דתקיעה היא חכמה ואינה מלאכה, שכל מצוה שהאשה אינה חייבת בה גם הם אינם חייבים בה),
אמנם חכמים אסרו לתקוע בשבת ,ורק במקדש היו טומטום ואנדרוגינוס שמא הוא זכר ,ומי שחציו עבד
תוקעים ולא במדינה ,ואחרי החורבן תיקנו לתקוע בעוד וחציו בן חורין משום צד חירות שבו.
מקומות ,וכדלהלן.
מה החידוש שכהנים חייבים בתקיעת שופר-
ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעים אבל
סלקא דעתך אמינא דכיון ששוה היובל לר"ה
לא במדינה (-לא בירושלים ולא בגבולין) .ואין הטעם לתקיעה ,והכהנים אינם במצוה דיובל ,דלעולם
משום שאסור לתקוע בשבת מדאורייתא (דכתוב מוכרים וגואלים (משא"כ ישראל שמכר בית בבתי ערי
אחד אומר "שבתון זכרון תרועה" וכתוב אחר אומר חומה ,אם לא גאל בתוך שנה תמימה הבית נחלט ,ובמוכר שדה
"יום תרועה" ,וי"ל כאן ביו"ט שחל בשבת כאן ביו"ט אחוזה ישראל אינו יכול לגאול בתוך ב' שנים ,אבל לוים גואלים
שחל בחול) ,דא"כ במקדש איך היו תוקעים ,אלא מיד ,וישראל שהקדיש שדה אחוזה והגזבר מכרה לאיש אחר
מדאורייתא מותר לתקוע בשבת ,שהרי תקיעה אין הבעלים יכולים לגאול אלא השדה יוצאת לכהנים ביובל,
(ורדית הפת) חכמה היא ואינה מלאכה וכתיב "כל והלוים גואלים לעולם) ,אימא לא ליחייבו בשופר ,קמ"ל.
מלאכת עבודה לא תעשו" ,ורבנן גזרו שכיון שאין ובאמת גם לוים שייכים בהשמטת קרקעות ,שאם הם קנו
מישראל הם מחזירים ביובל ,דלא נפקי לוים מכלל כל המצוות
הכל בקיאים בתקיעת שופר שמא יטלנו לילך לבקי והדינים ,ואם לקחו ישראל מהם מן האלפים אמה שניתנו להם
ויעבירנו ד"א ברה"ר (אבל במקדש לא גזרו משום דאין מחוץ לעריהם ,יוצא ביובל ,ואפילו בתי ערי חומה שאין חוזרים
שבות במקדש) ,ומטעם זה אין נוטלים לולב ואין קורין לישראל ביובל ,חוזרים ללוים .ויש גורסים שהלוים מקדישים
מגילה בשבת. לעולם וגואלים לעולם .אבל אין הו"א לפוטרם מדכתיב
משחרב בית המקדש התכנסו מכל הערים ליבנה "יום תרועה יהיה לכם" וכהנים שייכים כל השנה
ותקעו שם על פי רבי יוחנן בן זכאי (ובני בתירה שהיו בתקיעות של קרבנות ,דכל השנה תוקעים
גדולי הדור רצו לדון בדבר אם יש לגזור אף במקום שיש בחצוצרות ולא בשופר.
בי"ד ,ואמר להם ריב"ז שקודם יתקעו ,ואח"כ אמר מי אינו יכול להוציא אחרים ידי חובה -טומטום
להם שאין משיבין לאחר שכבר נעשה מעשה דגנאי אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו שמא
הוא להוציא לעז שהיו טועים) .לת"ק קבעו שיתקעו תוקע זה נקבה וחבירו זכר ,ואנדרוגינוס יכול להוציא את
בשבת בכל מקום שיש בי"ד אפילו באקראי .לרבי מינו דאי בתר זכרות אזלת שניהם חייבים ,ואי בתר נקבות
אלעזר לא התקין ריב"ז שיתקעו אלא ביבנה שהיתה אזלת שניהם פטורים ,ומי שחציו בן חורין לא יכול
שם סנהדרין גדולה של ע"א ,וכן בכל מקום שגלתה סנהדרין, להוציא לא את שאינו מינו ולא את מינו ,ואף לא את
אבל לא במקום שיש בי"ד של כ"ג .אמרו לו אחד יבנה עצמו ,דלא אתי צד עבדות ומפיק צד בן חורין.
ואחד כל מקום שיש בו בי"ד קבוע.
כל הברכות אע"פ שיצא מוציא אחרים יד"ח שהרי כל
ל .תקיעה בשבת במקום שיש בו בי"ד -לרב הונא ישראל ערבים זה בזה למצוות ,חוץ מברכת הלחם והיין
(ללישנא קמא) לא היו תוקעים אלא עם בי"ד .הגמ' ושאר ברכות הפירות והריח שאם יצא אינו מוציא לפי
מבארת דבריו שבירושלים היו תוקעים בין בפני בי"ד שאינם חובה אלא שאסור להנות מהעולם בלא ברכה ,ולכן לא
בין שלא בפני בי"ד ,ובמקום שיש בו בי"ד לא היו שייך בזה ערבות ,ואף לאורחים אינו יכול לברך ,ולבניו
תוקעים אלא בפני בי"ד ,ועל זה נאמר כי הוה מסיים יכול לברך כדי לחנכם ,וברכת הלחם של מצה וברכת
ש"צ תקיעה ביבנה לא שמע איניש קול אוניה מקול היין של קידוש יכול להוציא בהם אחרים ,כיון שהוא
תקועיא דיחידאי. חייב לאכול מצה בליל פסח וכן לשתות יין בקידוש ,וא"א
ללישנא בתרא רב הונא דיבר על התקיעה ביובל, לעשות זאת בלא ברכה ,נמצא שהמצוה תלויה בברכת הנאה.
שכל יחיד חייב לתקוע דכתיב "ביום הכיפורים כ"ט :הלל ומגילה אע"פ שיצא מוציא.
תעבירו שופר בכל ארצכם" ,ואמר רב הונא שאין כל
27
תמצית מסכת ראש השנה
קבלת עדות החודש בתשרי -בראשונה היו יחיד תוקע אלא בזמן בי"ד עד שש שעות שהיו בי"ד
מקבלים עדות החודש כל היום ,והיו נוהגים קדושה ביום יושבים אף שלא בפני בי"ד ,ולפי"ז בר"ה היו תוקעים
הל' של אלול שמא יבואו עדים ויקדשוהו בי"ד ,פעם אחת רק בזמן בי"ד ובפני בי"ד .רבי זירא מסתפק היכא
נשתהו העדים מלבוא ונתקלקלו הלוויים בשיר (י"א שננערו בי"ד לעמוד ולא עמדו ,תיקו.
שלא אמרו שיר כלל בתמיד של בין הערבים ,כיון שלא אשה אינה חייבת בתקיעת שופר ,דכל מצות עשה
ידעו אם לומר שיר של יו"ט או של חול ,אבל בתמיד של שחר
כיון שברוב השנים אין העדים מגיעים לפני תמיד של שחר ויש
שהזמן גרמא נשים פטורות.
ספק אם יתקדש היום ,לא תיקנו שיר מיוחד לשחרית של ר"ה, ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה
ולרבי זירא אמרו שיר של חול עם תמיד של בין שבירושלים כל עיר שהיא רואה (-פרט ליושבת
הערבים) ,התקינו שלא יקבלו עדים אלא עד המנחה בנחל) ,ושומעת (-פרט ליושבת בראש ההר) ,וקרובה
(ובברייתא איתא בכדי שיהיה שהות ביום להקריב (-פרט ליושבת חוץ לתחום) ,ויכולה לבוא (-פרט
תמידין ומוספין ונסכיהם ,ולומר שירה שלא לעיר שמפסיק לה נהרא) היו תוקעים בהם ,וביבנה
בשיבוש) ,ואם באו מן המנחה ולמעלה נוהגים אותו לא היו תוקעים אלא בבי"ד בלבד.
היום של ר"ה קודש אע"פ שיודעים שבי"ד כבר לא יקדשו
את אותו יום ,שמא יבואו בשנה הבאה לזלזל בו ולעשות
מלאכה כל היום ,ולמחר קודש .משחרב בית המקדש תקנות רבן יוחנן בן זכאי
התקין ריב"ז שיהו מקבלים עדות החודש כל היום. רבן יוחנן בן זכאי תיקן אחרי החורבן כמה תקנות זכר
למקדש ,דכתיב "ציון היא אין דורש לה" מכלל
השיר שנאמר בקרבנות ר"ה -בשחרית היו אומרים דבעיא דרישה.
שיר של אותו היום בשבוע ,במוסף אומרים "הרנינו
נטילת לולב במדינה כל שבעה -בראשונה היה
לאלוקים עוזינו וכו'" עד סוף המזמור ,מפני שהוא יום
הלולב ניטל במקדש שבעה דכתיב "ושמחתם לפני ד'
תרועה ,במנחה אומרים "קול ד' יחיל מדבר" כדי להזכיר
אלוקיכם שבעת ימים" ,ובמדינה יום אחד דכתיב "ולקחתם
בר"ה זכות קול שופרות של מתן תורה ,ואם חל ר"ה
לכם ביום הראשון" ,משחרב בית המקדש התקין רבן
בחמישי שהשירה שלו "הרנינו לאלוקים עוזינו"
יוחנן בן זכאי שיהיה הלולב ניטל במדינה שבעה זכר
והעדים באו לפני תמיד של שחר ,היה אומר בשחרית
למקדש.
"הסירותי מסבל שכמו" מפני שבר"ה יצא יוסף מבית
האסורים ,ואם באו עדים בחמישי בשבת אחר תמיד של איסור אכילת חדש ביום הנפת העומר -מדאורייתא
שחר היה אומר במוסף הרנינו פעם שניה. בזמן שאין עומר מותר לאכול חדש משהאיר המזרח ,וריב"ז
תיקן שאסור לאכול חדש בכל יום הנפת העומר,
שיר של יום וטעם אמירתו דמהרה יבנה ביהמ"ק ,ואם יבנה בט"ו יאמרו שכמו
שאשתקד היה מותר לאכול בבוקר כך גם השנה
ל"א .בראשון היו אומרים "לד' הארץ ומלואה" על
מותר ,ולא ידעו שצריך שיקריבו עומר כדי להתיר,
שם שקנה שמים וארץ והקנה תבל ליושבים בה ושליט ואף שמטעם זה א"צ לאסור אלא עד חצות ,שהרי
בעולמו -שלא נבראו המלאכים אלא בשני.
בחצות ודאי כבר הקריבו את העומר ,מ"מ שמא יבנה
בשני" -גדול ד' ומהולל מאוד" שחילק מעשיו בין המקדש סמוך לשקיעה או בלילה של ט"ז ,שלא יהא
עליונים לתחתונים ,ונתעלה וישב במרום ,ומלך עליהם ,וזה שהות לקוצרו ולהבהבו באבוב של קלאין ולטוחנו ולהרקידו
דוגמת שכנו בעירו ובהר קדשו. ולהקריבו עד חצות ,ואם יהיו רגילים לאכול אחר חצות יאכלו
בשלישי" -אלוקים ניצב בעדת קל" שגילה ארץ גם ביום זה ויעשו איסור .ואף שאין בנין בית המקדש לא ביו"ט
בחכמתו והכין תבל לעדתו. ולא בל ילה ,הני מילי בנין בידי אדם ,אבל בנין העתיד לבוא בנין
בידי שמים הוא.
ברביעי" -קל נקמות ד' " שברא חמה ולבנה ברביעי,
ועתיד ליפרע מעובדיהם. ל :לרב נחמן בר יצחק זה אינו מתקנות ריו"ח בן
זכאי ,אלא סבר כשיטת ר"י שהתורה אוסרת חדש
בחמישי" -הרנינו לאלוקים עוזינו" שברא עופות
כל יום ט"ז דכתיב "על עצם היום הזה" עד עצמו של
ודגים שהרואה אותם משונים זה מזה בא לשבחו.
יום ,וקסבר עד ועד בכלל.
28
תמצית מסכת ראש השנה
גר שנתגייר בזמן הזה צריך שיפריש רובע לקינו (- בשישי" -ד' מלך גאות לבש" שגמר מלאכתו ומלך
רובע שקל זה המחיר של קן) ,והגר חייב בקרבן דכתיב "ככם עליהן.
כגר יהיה" -כאבותיכם ,מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא בשבת" -מזמור שיר ליום השבת" והיינו לעת"ל ליום
במילה וטבילה והרצאת והזאת דמים ,אף הגרים צריכים מילה
וטבילה והרצאת דמים ,ומספיק לזה עולת העוף ,וצריך להפריש שכולו שבת שעתיד העולם להיות חרב ,ולרבי נחמיה
דמי עוף שמא יבנה בית המקדש בימינו ויקריבוהו .ונמנה על שם ששבת בשביעי ,ונחלקו אם שית אלפי שנה
עליה ריב"ז וביטלה מפני התקלה -שמא יבואו ליהנות הוי עלמא וחד חרוב או תרי חרוב.
מזה. במוספי שבת -שירת האזינו מחולקת לו' פרקים
התקנה התשיעית שתיקן ריב"ז - הזי"ו ל"ך (-האזינו ,זכור ימות עולם ,ירכיבהו ,וירא ד' וינאץ,
לולא כעס אויב ,כי ידין) ,כל שבת חלק אחד ,וכדרך זה
לרב פפא כרם רבעי -שגזרו חכמים שיעלו פירות היו מחלקים שירת האזינו בבית הכנסת בקריאת
רבעי לירושלים מהלך יום אחד לכל צד אע"פ התורה ,והשביעי קורא מן השיר ואילך.
שמדאורייתא מותר לחללו ולהעלות את המעות לירושלים,
במנחה של שבת -אז ישיר עד מי כמוך ,מי כמוך עד סוף
כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות ,והתירו ריב"ז ,דכיון
השירה ,אז ישיר ישראל דעלי באר ,כל שבת פרק אחד.
שחרבה ירושלים א"צ לעטרה בפירות .ורבי אליעזר היה לו
כרם רבעי ורצה להפקירו לעניים שהיה עליו טורח י' מסעות נסעה שכינה להסתלק מעל ישראל מעט מעט
להעלותן ,ואמרו לו שריב"ז ביטל תקנה זו. כשחטאו .כפורת שהיתה רגילה לשכון שם ,כרוב -אחד
לרב נחמן בר יצחק לשון של זהורית שבתחילה מהכרובים שעשה שלמה שהיו עומדים בארץ אחד לצפון
הארון ואחד לדרום ,ובימי יחזקאל נסתלקה לשם ושהתה שם
היו קושרים אותו על פתח האולם מבחוץ לראות אם
כמה ימים ,מפתן הבית ,חצר -העזרה בין האולם ולמזבח,
הלבין ואם לא הלבין היו עצבים ,התקינו שיהיו
מזבח החיצון ,גג ,חומה ,עיר -ירושלים ,הר הזיתים (וכל
קושרים אותו מבפנים ,ועדיין היו מציצים ,התקין הסילוקים הללו הם לפי שבקושי היה מסתלק ומצפה שישובו),
ריב"ז לקשור חציו בסלע וחציו בין קרניו .הגמ' מדבר ,ונתעכבה במדבר ו' חודשים שמא יחזרו
מבארת שתקנה זו היתה לפני מ' שנה שקודם בתשובה ,ואח"כ עלתה וישבה במקומה .וכנגדן
החורבן שאז כבר לא היה לשון של זהורית מלבין גלתה סנהדרין -לשכת הגזית ,חנות ,ירושלים ,יבנה,
אלא מאדים ,ובזמן זה עדיין ריב"ז היה לומד ולא
אושא ,יבנה ,אושא ,שפרעם ,בית שערים ,ציפורי,
מלמד שהרי חי קכ' שנה ,מ' בפרקמטיא מ' למד מ'
טבריא ,וטבריא עמוקה מכולם ומשם עתידים ליגאל.
לימד וחי גם לאחר החורבן שנה או שנתיים ,והציע את
התקנה לרבו וקיבלה ,וקבעה בשם ריב"ז למנותה עם
שאר תקנותיו.
תקנות נוספות שתיקן ריב"ז
ל"א :אפילו אם ראש בי"ד אינו במקום הועד על
סדר התפילה והתקיעות בר"ה העדים ללכת להעיד במקום הועד ואף שבקידוש
בכל יום מתפללים בתפילת לחש י"ט ברכות ,ג' ברכות החודש ראש בי"ד אומר מקודש ,ילכו לבי"ד והסנהדרין יקדשו
ראשונות הנקראות אבות וגבורות וקדושת השם ,ג'
את החודש בלי ראש בי"ד .ודווקא בעדות החודש כדי
אחרונות הנקראות עבודה והודאה וברכת כהנים ,ועוד י"ג
ברכות אמצעיות .בשבת ובמועדים מתפללים רק ג' שלא להכשילם לעתיד לבוא ,אבל מלוה התובע את
ברכות ראשונות וג' ברכות אחרונות ,ובאמצע מוסיפים הלוה לפני ראש בי"ד מסוים ,וראש בי"ד הלך למקום
עוד ברכה לקדושת היום .ובראש השנה מוסיפים ג' אחר ,צריך ללכת אחרי המלוה ,דעבד לווה לאיש
ברכות הנקראים מלכיות זכרונות ושופרות .ולהלן יבואר מלוה.
איפה בתפילה מברכים ברכת קדושת היום כמו בשאר
שבתות וימים טובים ,ומתי בברכות אלו תוקעים. אין הכהנים רשאים לעלות בסנדליהם לדוכן.
ל"ב .סדר ברכות -לרבי יוחנן בן נורי אומר אבות, עד כאן מצינו ז' תקנות של ריב"ז ,שש בפרק זה ב'
גבורות ,קדושת ד' ומלכיות ,קדושת היום ותוקע, התקנות הנ"ל ,תקיעה בכל מקום שיש בי"ד (כ"ט ,):נטילת לולב
במדינה שבעה זכר למקדש (ל ,).איסור אכילת חדש בט"ז ניסן
זכרונות ותוקע ,שופרות ותוקע ,דמצוה לתקוע ג'
(שם) ,לקבל עדות החודש כל יום ראש השנה (ל .):ותקנה
תקיעות של שלש שלש ,עבודה ,הודאה ,וברכת כהנים.
נוספת בפרק קמא שאין מחללים שבת אלא על ניסן ותשרי
(כ"א.):
29
תמצית מסכת ראש השנה
לרב יוסי פקדונות הרי הם כזכרונות (כגון "וד' פקד לר"ע אומר מלכיות עם קדושת היום ותוקע ,דאם
את שרה" ,וחשיב זכרון דרבים כיון דאתו מיניה אינו תוקע למלכיות למה צריך לומר י' פסוקי
רבים) ,ולרבי יהודה פקדונות אינם כזכרונות. מלכיות ,דכיון שאישתני מזכרונות ושופרות שאינו
שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך תוקע די לומר ט' פסוקים.
הכבוד ,מי הוא זה מלך הכבוד וכו' ,ושאו פתחי עולם רשב"ג סובר כר"ע שתוקעים למלכיות.
ויבוא מלך הכבוד ,מי הוא זה מלך הכבוד ד' צבקות הגמ' מביאה ברייתא שמבארת מנין שאומרים
הוא מלך הכבוד סלה -לרבי יוסי יש כאן ה' מלכיות, ברכות אלו.
ולר"י שלש ד"מי הוא זה מלך הכבוד" אינו ממנינא. ברכת קדושת היום -לרבי אומרה עם המלכיות,
זמרו למלכנו זמרו כי מלך וכו' -לרבי יוסי ב' ,ולרבי דתמיד אומר קדושת היום בברכה רביעית .ולרשב"ג
יהודה אחת דזמרו למלכנו זה מלכות רק על אומה אחת. אומר קדושת היום בזכרונות ,דתמיד אומר קדושת
ולכו"ע "אלוקים ישב על כסא קדשו" אינו נמנה היום באמצע התפילה .ולרבי יוחנן בן נורי (מתני')
למלכיות. אומרה ברכה רביעית בפני עצמה.
זכרון שיש עימו תרועה כגון "שבתון זכרון תרועה"
לרבי יוסי אומרה לזכרונות ולשופרות ,ולר"י רק מלכיות זכרונות ושופרות
לזכרונות דתרועה לאו לשון שופרות הוא. איתא בגמרא (לעיל ט"ז ).אמר הקב"ה אמרו לפני בראש
מלכות שיש עימה תרועה כגון "ד' אלוקיו עימו השנה מלכיות זכרונות ושופרות ,מלכיות כדי שתמליכוני
ותרועת מלך בו" לרבי יוסי אומרה למלכיות עליכם ,זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ,ובמה
בשופר .ולהלן יבואר כמה ואיזה פסוקים מזכירים בכל
ולשופרות ,ולרבי יהודה רק למלכיות.
אחת מברכות אלו ,ומה סדר הפסוקים מתורה נביאים
תרועה שאין עימה כלום -מילת שופר כגון "יום תרועה וכתובים.
יהיה לכם" -לרבי יוסי אומרה לשופרות ,ולרבי יהודה מנין פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות -אין פוחתין
אינו אומרה כלל. מעשרה פסוקים למלכיות ועשרה לזכרונות ועשרה
סדר הפסוקים -מתחיל בתורה ואח"כ הכתובים לשופרות ,כנגד י' הילולים של מזמור הללוהו בתקע
ומשלים בנביא ,רבי יוסי אומר משלים בתורה, שופר ,וי"א כנגד עשרת הדברות שמוזכר בהם שופר,
דהמשלים בתורה הרי זה משובח ,וכן היו ותיקין וי"א כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם בראש
עושים ,ואם השלים בנביא יצא. השנה( ,ובראשית נחשב מאמר) .ובברייתא תנא שאם
בתורה נאמר ג' פעמים מלכות" ,ד' אלוקיו עימו אמר ז' מכל סדר יצא ,כנגד ז' רקיעים .ולריו"ח בן
ותרועת מלך בו"" ,ויהי בישורון מלך"" ,ד' ימלוך נורי הפוחת לא יפחות משבע ,ואם אמר ג' למלכיות
לעולם ועד" .לרבי יוסי "שמע ישראל ד' אלוקינו ד' ג' לזכרונות וג' לשופרות יצא ,וג' זה כנגד תורה
אחד" זה מפסוקי מלכיות ,ולרבי יהודה אינו נביאים וכתובים ,וי"א כנגד כהנים לוויים וישראלים.
ממלכיות ,וכן נחלקו לענין "וידעת היום וכו' כי ד' והלכה כרבי יוחנן בן נורי.
הוא האלוקים אין עוד" ,וכן לענין "אתה הראת לדעת ל"ב :הפסוקים שאפשר להזכירם למלכיות
כי ד' הוא האלוקים אין עוד מלבדו". זכרונות ושופרות-
כשאומרים הלל אומרים אותו בשחרית משום אין מזכירים "...ובחימה שפוכה אמלוך עליכם" שאף
שזריזים מקדימים למצוות ,וכן תקיעות ,ובשעת שכדאי שהקב"ה יכעס ויגאלנו ,מ"מ לא מזכירים
גזירת המלכות שגזרו שלא יתקעו והיו אורבים להם כל שש כעס בראש השנה.
שעות עד סיום תפילת שחרית ,תיקנו לתקוע במוסף. אין מזכירים פסוקים של פורענות למלכיות זכרונות
ושופרות ,אבל פורענות של עכו"ם מזכירים ,הגמ'
אין אומרים הלל בר"ה ויוה"כ ,מפני שאין לומר שירה מביאה דוגמאות לפסוקי פורענות.
כשהמלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים
אין מזכירים זכרון של יחיד ואפי' הם לטובה.
פתוחים לפניו.
מחלוקות רבי יוסי ורבי יהודה-
30
תמצית מסכת ראש השנה
שיעור כל תקיעה כתרועה. עשית איסור לצורך תקיעה -אין עוברים על איסור
שיעור תרועה -לתנא דמתני' שיעור תרועה כשלש לצורך תקיעה ,כגון -תחומין ,חיתוך לצורך תיקון השופר
יבבות קולות בעלמא כל שהוא ,ובברייתא תנא שיעור (בין בסכין שדרכו בכך שאיסורו מדאורייתא ,ובין במגל
תרועה כג' שברים שהם ארוכים מיבבות ,ונחלקו אם שאיסורו מדרבנן דכיון שאין דרכו בכך הוי תיקון כלאחר
תרועה היא גניחה כדרך החולים שמאריכים בגניחותיהם, יד) ,פיקוח הגל ,עליה באילן ,רכיבה על בהמה ,שיטה
או שזה יללה כאדם הבוכה ומקונן קולות קצרים סמוכים זה במים .דשופר זה עשה ,ויו"ט זה עשה ולא תעשה,
לזה ,דכתיב "יום תרועה יהיה לכם" ומתרגמינן "יום ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה.
יבבא יהא לכון" ,וכתיב "ותיבב אם סיסרא". ל"ג .מותר לתת בשופר מים או יין ולא אמרינן קמתקן
תוקעים בשופר דכתיב ביובל "שופר תרועה", מנא ,אבל מי רגלים לא כאבא שאול האוסר לתת מי
ותוקעים תקיעה פשוטה לפני התרועה דכתיב רגלים בשופר מפני הכבוד.
"והעברת שופר תרועה" ולאחריה דכתיב אחריו
תקיעת קטן בשבת ויו"ט -מצד אחד מצינו שאין
"תעבירו שופר" הרי העברה תחילה וסוף ותרועה כתיבא
מעכבין את התינוקות מלתקוע בשבת וכ"ש ביו"ט,
בינתים ,ולומדים ר"ה מיובל גז"ש בחודש השביעי
ומשמע שלכתחילה לא אומרים להם לתקוע,
בחודש השביעי.
ומאידך מצינו שמתעסקים עמהם עד שילמדו ואפי'
ל"ד .תוקעין בר"ה ג' פעמים תקיעה תרועה בשבת ,ומשמע שלכתחילה אומרים להם לתקוע.
ותקיעה ,דכתיב "והעברת שופר תרועה" "שבתון וצ"ל שיש חילוק בין הגיעו לחינוך ללא הגיעו לחינוך,
זכרון תרועה" "יום תרועה יהיה לכם" ,ולומדים ד בהגיעו לחינוך מתעסקים לכתחילה ,ובלא הגיעו לחינוך רק
מגז"ש ליתן את האמור של זה בזה .ופשוטה אין מעכבים.
לאחריה מדכתיב "תעבירו שופר". נשים שרוצות לתקוע ,לרבי יהודה הסובר שאין בנות
הגמרא מביאה ברייתא שלומדת דין תקיעה לפני ישראל סומכות דכתיב "דבר אל בני ישראל וכו' וסמך
ואחרי התרועה מהתקיעות שבמדבר. ידו" ,א"כ לענין תקיעה כיון שפטורות לגמרי משום דהוי מצות
י"א שכל ג' התרועות הם מדאורייתא .י"א שתים עשה שהזמן גרמא ,עוברות משום בל תוסיף ,ולכן מעכבים
מדאורייתא ואחת מד"ס כדי להשוות מלכיות זכרונות
אותן מלתקוע ,ולרבי יוסי ור"ש הסוברים שנשים
יכולות לסמוך דליכא איסורא אע"פ שהם פטורות ,וה"ה
ושופרות לתרועותיהם .ולרבי יונתן תרועה אחת
מדאורייתא ושתים מדברי סופרים. למצוות עשה שהזמן גרמא ,אין מעכבים אותן.
אין תוקעים בר"ה אלא ביום. ל"ג :המתעסק שאינו מתכוון כלל לתקיעה ,אלא מנבח
סדר התקיעות שתיקן רבי אבהו -רבי אבהו תיקן נבוחי או נופח בשופר ויצא לו תקיעה ,לא יצא ,והשומע מן
המתעסק לא יצא ,לרבא התוקע לשיר שמתכוון
בקיסרי לעשות תקיעה ג' שברים תרועה ותקיעה,
וכן תקיעה ג' שברים ותקיעה ,וכן תקיעה תרועה לתקיעה סתם ולא מתכוון למצוה יצא ,ואם שמע מן
ותקיעה ,דמספקא ליה אם תרועה זו יללה או גניחה התוקע לעצמו ולא נתכוון להוציא את השומעים לרבי
או שניהם יחד ,ובתקיעה שברים תרועה ותקיעה לא זירא לא יצא.
מספיק לצאת ידי כל הספיקות ,כיון שאם צריך רק
שברים הרי התרועה מפסיקה בין השברים לתקיעה,
סדר מנין ושיעור התקיעות
ואם צריך רק תרועה הרי השברים מפסיקים בין בתורה לא נאמר במפורש איזה וכמה תקיעות תוקעים ,ורק
נאמר "יום תרועה יהיה לכם" ,וחז"ל דרשו מן הפסוקים שצריך
התקיעה לתרועה .וא"צ לעשות תקיעה תרועה לשמוע תרועה ג' פעמים ,עוד אמרו חכמים שכל תרועה צריך
שברים ותקיעה ,דבסתמא האדם גונח ואח"כ מיילל. שתהיה תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה .ונחלקו בגמרא אם
תקע בראשונה ומשך בשניה שאחר התרועה תרועה זה גניחה (-שברים) או שזה יללה (תרועה) ,ונ"מ בזה גם
לשיעור התקיעה שהוא צריך להיות כמו התרועה.
כשתים כגון אחרי מלכיות ולפני זכרונות שצריך לתקוע ב'
תוקעים שלש פעמים והיינו במלכיות בזכרונות ובשופרות,
תקיעות ,אין בידו אלא אחת ,דאין חותכים תקיעה אחת
לשנים. ובכל פעם תוקעים שלש תקיעות -תקיעה תרועה
ותקיעה.
31
תמצית מסכת ראש השנה
יוחנן אמר שר"מ סובר בכל השנה כחכמים ,אמנם ל"ד :אמר רבי יוחנן שמע תשע תקיעות בתשע
בתפילות ר"ה ויוה"כ ס"ל שהש"ץ מוציא אף את שעות יצא .הגמ' אומרת דהא דאמר רבי יוחנן בשם
הבקי ,וטעמא משום דאוושי ברכות שיש כאן ט' ברכות ר' שמעון בן יהוצדק שבהלל ומגילה אם שהה כדי
ארוכות ומטעות שאין הכל בקיאים בהם. לגמור את כולה חוזר לראש ,זה דעת רבו ,אבל לרבי
לא פטר ר"ג ע"י תפילת הש"צ אלא עם שבשדות יוחנן עצמו אינו חוזר .וכן מה שאמר רבי יוחנן לרבי
משום שהם אנוסים בגלל מלאכתם ,אבל אלו אבהו שהפסיק בקריאת שמע כשהגיע למבואות
היכולים להתפלל בעצמם לא ,וכדמצינו גבי ברכת המטונפות שאם שהה כדי לגמור את כולה יחזור
כהנים שהעם שבשדות הם בכלל ברכה ,אבל אלו לראש ,גם זה לשיטת רבי אבהו ,אבל רבי יוחנן לא
שאחורי הכהנים שהם יכולים לבוא לפני הכהנים אינם סובר כך אלא סובר שבמבואות המטונפות מניח ידו על פיו
בכלל ברכה. וקורא ,וכן רבי יוחנן חולק וא"צ לחזור לראש בגלל שהיה.
כיון דאמר "ובתורתך כתוב לאמר" כלומר שאמר נעשה שמע תשע תקיעות מתשע בני אדם בבת אחת
ונקריב וכו' כמו שכתבת עלינו בתורתך יצא ידי חובה גם יצא יד"ח ,ואם שמעם לסירוגין ואפי' כל היום כולו
אם לא אמר את הפסוקים של המוספין ,בין יחיד ובין יצא יד"ח .רש"י מביא שיש גורסים ברישא לא יצא ,והקשה
ציבור .וי"מ שהכונה לענין מלכיות זכרונות ושופרות ,והקשה שהרי לעיל כ"ז .מבואר שתרי קלי מתרי גברי משתמעי.
רש"י שזה דלא כרבנן ורבי יוחנן בן נורי לעיל ל"ב .אין פוחתין האם התקיעות והברכות מעכבות זו את זו-
מעשרה מלכיות וכו'.
תקיעות וברכות דעלמא כגון של תעניות אין מעכבות זו
אמר רבי אלעזר לעולם יסדיר אדם תפילתו ואח"כ את זו אם בירך ולא תקע ,אבל תקיעות וברכות של ר"ה
יתפלל ,ואמר רב אבא שדין זה מסתבר בתפילות ר"ה ושל יובל מעכבות זו את זו ,מפני שאמר הקב"ה
ויוה"כ ושל מועדים כיון שאינו רגיל בהם .רב יהודה אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם ,זכרונות
היה מסדיר תפילת כל השנה כיון שהיה מתפלל כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה ,ובמה בשופר.
אחת לל' יום הוו כמועדים ,מפני שהיה מחזר תלמודו כל יש לתקוע לפי סדר הברכות ,ודווקא בחבר עיר -
ל' יום.
חבורת ציבור ,אבל המתפלל ביחידות יכול לשמוע את
התקיעות אחרי התפילה ,ומי שכבר התפלל מוסף
ובירך ט' ברכות ורק אח"כ נזדמן לו שופר ,יתקע לאחר
הדרן עלך ראש השנה התפילה ג' פעמים תקיעה תרועה ותקיעה בכל פעם.
אדם יכול לצאת ידי חובה מחבירו בתקיעה ,אבל לא
בברכות.
מצוה בתקיעה יותר מהברכות ,דתקיעה דאורייתא
וברכות דרבנן ,ואפילו אם יש מקום שיש ספק אם
יש שם תקיעה ,ובמקום אחר יש ודאי ברכות ,ילך
למקום שתוקעים.
ל"ה .במה ש"ץ מוציא אחרים ידי חובתם-
איתא במתני' שכשם ששליח ציבור חייב כך כל יחיד
ויחיד חייב ,ר"ג אומר ש"ץ מוציא את הרבים ידי
חובתם.
הגמ' מבארת שלחכמים ש"ץ חוזר התפילה רק
להוציא מי שאינו בקי ,ולר"ג הש"ץ מוציא אף את
הבקי ,והציבור מתפללים כדי שהש"ץ יסדיר
תפילתו.
חכמים לא חזרו בהם להודות לר"ג ,וס"ל שגם
בתפילות ר"ה ויוה"כ כל אחד צריך לברך בעצמו ,ורבי
32
תמצית מסכת ראש השנה
33
תמצית מסכת ראש השנה
34
