gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

תמצית דף הכולל · Tamtzis Daf Hakollel — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: תמצית דף הכולל · Tamtzis Daf Hakollel

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

תמצית דף הכולל · Tamtzis Daf Hakollel — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫תמצית‬ ‫מסכת ראש השנה‬ ‫‪1‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫‪2‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫תמצית מסכת‬ ‫ראש השנה‬ ‫סיכום של דברי הגמ' עם רש"י‪ ,‬בצורה מסודרת וברורה‪,‬‬ ‫מועיל לחזרה ולבהירות הסוגיות‪.‬‬ ‫כסלו התשפ"ב‬ ‫מודיעין עילית‬ ‫‪3‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫ניתן להשיג חוברות "תמצית" על כל מסכתות הש"ס‬ ‫וכן על משנה ברורה‪ ,‬תנ"ך‪ ,‬ספרי מוסר (חובות הלבבות‪ ,‬שערי תשובה‪ ,‬רבינו יונה על מסכת‬ ‫אבות‪ ,‬ארחות צדיקים‪ ,‬תומר דבורה פרק א'‪ ,‬מסילת ישרים‪ ,‬נפש החיים‪ ,‬וחזו"א אמו"ב)‪ .‬וספרי‬ ‫חפץ חיים‪.‬‬ ‫נקודות מכירה ברחבי הארץ‪ .‬לפרטים ‪0527692282‬‬ ‫מידי חודש יו"ל גליונות סיכום על הגמ' הנלמדת לפי סדר הדף היומי‪ ,‬ועל‬ ‫משנה ברורה (ומוסר) לפי סדר מבחני "דרשו"‪ ,‬ניתן לקבל גליונות אלו בנקודות‬ ‫ההפצה (פרטים בטלפון ‪,)0737-289669‬‬ ‫או במייל ‪7692282@gmail.com‬‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫נכתב לפום ריהטא בסדר לימוד דף היומי‬ ‫הערות ותיקונים יתקבלו בברכה‬ ‫לפרטים‪0527692282 -‬‬ ‫‪4‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫יוכל לגבות על ידו כלל‪ ,‬אלא יהיה דינו כמלוה על פה שאינו‬ ‫גובה ממשועבדים‪.‬‬ ‫מלך שעמד בכ"ט אדר כשהגיע א' ניסן עלתה לו‬ ‫שנה ומעתה מונים לו שנה שניה‪ ,‬דיום אחד בשנה חשוב‬ ‫שנה‪.‬‬ ‫מסכת ראש השנה‪:‬‬ ‫אם לא עמד אלא בא' ניסן‪ ,‬אע"פ שנימנו וגמרו השרים‬ ‫למנותו כבר באדר‪ ,‬אין מונים לו שנה עד שיגיע ניסן‬ ‫אחר‪.‬‬ ‫ב‪ :‬מת באדר ועמד מלך אחר תחתיו מונים שנה לזה‬ ‫ולזה (‪-‬אפשר לכתוב בשטר את השנה למלך המת או את‬ ‫ארבעה‪:‬‬ ‫השנה הראשונה למלך החדש)‪ ,‬ולא אמרינן שתא לבי תרי‬ ‫לא מנינן וימנו את כל השנה למלך המת‪.‬‬ ‫ארבעה ראשי שנים הם‬ ‫אע"פ שעיקר המסכת עוסקת בדיני ראש השנה שבאחד‬ ‫מת בניסן ועמד אחר תחתיו בניסן‪ ,‬מונים שנה אף‬ ‫בתשרי (וכן בדיני קידוש החודש)‪ ,‬מ"מ בתחילת פרק‬ ‫למלך שמת‪ ,‬דאף בתחילת השנה אמרינן יום אחד‬ ‫ראשון מונה המשנה זמנים נוספים בשנה שהם ראש‬ ‫בשנה חשוב שנה‪.‬‬ ‫השנה לעניינים מסוימים‪ ,‬והגמרא (ב' – ט"ו) מבארת‬ ‫מת באדר ונמנו באדר להמליך את בנו ולא מלך אלא‬ ‫עניינים אלו ופרטי דיניהם‪.‬‬ ‫בניסן‪ ,‬מונים הראשונה לראשון והשניה לשני‪ ,‬ולא‬ ‫ב‪ .‬באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים‪.‬‬ ‫אמרינן שכיון שהמלכות ירושה היא דכתיב "יאריך ימים על‬ ‫למלכים היינו מה שכותבים בשטרות איזה שנה זה למנין המלך‬ ‫ממלכתו הוא ובניו" נמנה לו מאדר‪.‬‬ ‫שמולך באותה שעה‪ ,‬משום שלום מלכות‪ .‬וקבעו חכמים שא'‬ ‫בניסן תתחיל שנה חדשה‪ ,‬ואפילו אם מלך בשבט או באדר‬ ‫מנלן שמונים למלכים מניסן‪-‬‬ ‫מתחילה בא' ניסן שנה חדשה‪ .‬ולרגלים יבואר בגמרא (ד‪.).‬‬ ‫לרבי יוחנן לומדים מדכתיב "ויהי בשמונים שנה‬ ‫באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה‪ ,‬ולר"א‬ ‫וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים‪,‬‬ ‫ור"ש ראש השנה למעשר בהמה הוא באחד בתשרי‪.‬‬ ‫בשנה הרביעית‪ ,‬בחודש זיו‪ ,‬הוא החודש השני למלוך‬ ‫שלמה על ישראל‪ ,‬ויבן הבית לד' "‪ ,‬הוקשה מלכות‬ ‫באחד בתשרי ר"ה לשנים כמבואר בגמרא (ח‪,).‬‬ ‫שלמה ליציאת מצרים‪ ,‬לענין שמונים את השנים‬ ‫ולשמיטין וליובלות שכשנכנס תשרי אסור מן התורה‬ ‫מניסן‪ .‬ויציאת מצרים מונים מניסן דכתיב "ויעל‬ ‫לחרוש ולזרוע‪ ,‬לנטיעה ‪-‬ל מנין שנות ערלה‪ ,‬ואפילו נטעוה‬ ‫אהרן הכהן הר ההר על פי ד'‪ ,‬וימת שם בשנת‬ ‫באב מתחילה שנה חדשה בא' תשרי‪ ,‬ולירקות למעשרות‪,‬‬ ‫הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים‪ ,‬בחודש‬ ‫שאין מעשרים ממה שנלקט לפני ר"ה על מה שנלקט אחרי‬ ‫ר"ה‪.‬‬ ‫החמישי באחד לחודש"‪ ,‬וכתיב "ויהי בארבעים שנה‬ ‫בעשתי עשר חודש באחד לחודש דיבר משה" והיינו‬ ‫באחד בשבט ר"ה לאילן לדברי בית שמאי‪ ,‬ולבית‬ ‫שגם חודש שבט זה עדיין בשנת הארבעים (ואין‬ ‫הלל ר"ה לאילן הוא בט"ו בשבט‪.‬‬ ‫לומר שאהרן מת אחרי דברי משה לישראל‪ ,‬דהא‬ ‫כתיב התם "אחרי הכותו את סיחון" וכשאהרן מת‬ ‫ראש השנה למלכים‬ ‫סיחון היה קיים‪ ,‬דכתיב "וישמע הכנעני מלך ערד וכו'‬ ‫כפי שנתבאר במתני' א' ניסן הוא ראש השנה למלכים‬ ‫וילחם בישראל" ודרשו חז"ל שהוא שמע שאהרן מת‬ ‫לענין מה שכותבים בשטרות באיזה שנה של המלך נכתב‬ ‫השטר‪ .‬ולהלן יבואר למה קבעו זמן אחד שתתחלף השנה‬ ‫ונסתלקו ענני הכבוד‪ ,‬וכדכתיב "ויראו כל העדה כי‬ ‫בכל המלכים‪ ,‬ומה הדין במלך שמלך רק חלק מהשנה‪,‬‬ ‫גוע אהרן" אל תקרא "ויראו" אלא "וייראו" ‪-‬נתגלו‪,‬‬ ‫ומנלן שמונים מניסן‪ ,‬וכן יבואר שמלכי אומות העולם‬ ‫ו"כי" הוא מלשון דהא (דכי משמש בד' לשונות‪ ,‬אי‪,‬‬ ‫מונים להם מתשרי‪.‬‬ ‫דילמא‪ ,‬אלא‪ ,‬דהא‪ ,‬ורש"י מפרט את המקומות שכי‬ ‫הטעם שקבעו ראש השנה למלכים ולא אמרו שכל מלך‬ ‫מתפרש בו בכל אחד מהלשונות)‪ ,‬ואיתא בברייתא‬ ‫תתחיל שנתו מיום שמלך בו‪ ,‬הוא כיון ששטרי חוב‬ ‫שסיחון הוא ערד והוא כנען‪ ,‬ונקרא סיחון לפי‬ ‫המוקדמים פסולים כיון שהמלוה רצה לטרוף בשטר זה‬ ‫שדומה לסייח במדבר‪ ,‬וכנען על שם מלכותו‪ ,‬ושמו‬ ‫שלא כדין מלקוחות שקנו שדה לפני ההלואה‪ ,‬קנסו אותו שלא‬ ‫‪5‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫בהמה חיה ועוף שאינם נעשים לבשר אחד כיון שאינם יולדים‬ ‫ערד‪ ,‬וי"א ששמו סיחון ונקרא ערד לפי שדומה‬ ‫מן האדם‪( ,‬ושגל בפסוק זה הכונה כלבה‪ ,‬אבל בעלמא‬ ‫לערוד במדבר‪ .‬ולומדים גז"ש ארבעים שנה ארבעים‬ ‫ב' לשונות בגמ' אם שגל היינו כלבה או מלכה)‪ .‬ד'‬ ‫שנה‪ ,‬שגם הארבעים שנה של דברי משה נמנים‬ ‫מפני שקצץ את סכום כמות החומרים שיתן לבנין‬ ‫מיציאת מצרים ולא מהקמת המשכן)‪ ,‬ומבואר שא'‬ ‫בית המקדש‪ .‬הגמ' דוחה פי' זה די"ל שגם בתחילה‬ ‫תשרי אינו ר"ה לענין זה‪.‬‬ ‫היה קוצץ אלא שלא ידע כמה יצטרכו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הגמרא מוכיחה שר"ה אינו באייר וסיון‪ ,‬אבל עדיין‬ ‫האומר סלע זה לצדקה ע"מ שיחיה בני‪ ,‬או ע"מ‬ ‫שואלת על רבי יוחנן דאכתי י"ל שר"ה הוא בתמוז או‬ ‫שאהיה בן עוה"ב‪ ,‬הרי זה צדיק גמור אם הוא רגיל בכך‪,‬‬ ‫באב או באדר‪.‬‬ ‫ודווקא בישראל שליבו לשמים‪ ,‬ואם מריעים לו בחייו אינו‬ ‫לרבי אלעזר לומדים מדכתיב לגבי בנין בית המקדש‬ ‫קורא תיגר אלא תולה היסורים בעוונו‪ ,‬אבל עכו"ם לא מפני‬ ‫"ויחל לבנות בחודש השני‪ ,‬בשני‪ ,‬בשנת ארבע‬ ‫שאם לא מטיבים לו הוא קורא תיגר‪.‬‬ ‫למלכותו"‪ ,‬והיינו שני לחודש שמתחילים למנות בו‬ ‫את שנות המלכות‪.‬‬ ‫בל תאחר‬ ‫הברייתא מביאה הפסוקים של ר' יוחנן ור' אלעזר‪.‬‬ ‫כתיב "כי תדור נדר לד' אלוקיך לא תאחר לשלמו‪ ,‬כי‬ ‫דרוש ידרשנו ד' אלוקיך מעמך והיה בך חטא‪ .‬וכי תחדל‬ ‫מלכי אומות העולם מונים להם מתשרי‪ ,‬דכתיב‬ ‫לנדור לא יהיה בך חטא‪ .‬מוצא שפתיך תשמור ועשית‪,‬‬ ‫"דברי נחמיה בן חכליה‪ ,‬ויהי בחודש כסלו שנת‬ ‫כאשר נדרת לד' אלוקיך נדבה אשר דברת בפיך"‪ .‬והיינו‬ ‫שיש איסור לאחר קיום נדר‪ .‬ובסוגיין יבואר מה נחשב‬ ‫עשרים וכו' "‪ ,‬ואח"כ כתיב "ויהי בחודש ניסן שנת‬ ‫איחור‪ ,‬ובאיזה דברים יש איסור בל תאחר ואיך הם‬ ‫עשרים לארתחשסתא"‪ ,‬ומבואר שניסן שאחרי כסלו‬ ‫נלמדים מהפסוקים הנ"ל‪.‬‬ ‫הוא עדיין שנת עשרים‪( ,‬ולומדים גז"ש שגם השנת‬ ‫בא' ניסן ראש השנה לרגלים והיינו שרגל שבו רגל‬ ‫עשרים הראשון הוא למלכות ארתחשסתא)‪ ,‬ואין‬ ‫שהוא בחודש שנכנס בא' ניסן הוא ראש השנה לרגלים‪,‬‬ ‫לומר שמדובר על חודש ניסן שהיה לפני חודש‬ ‫כסלו‪ ,‬דתניא דברים שאמר חנני לנחמיה בכסלו (‪-‬חנני‬ ‫לענין שהנודר עובר בבל תאחר אם עברו מהנדר ג'‬ ‫בא מירושלים‪ ,‬שכבר עלו בני הגולה לשם מימות כורש‪ ,‬ואח"כ‬ ‫רגלים שהראשון בהם הוא פסח‪ ,‬ומתני' כדעת ר"ש‬ ‫מלך אחשוורוש ואחריו דריוש שהוא ארתחשסתא‪ ,‬ונבנה הבית‬ ‫דבעי כסדרן‪ ,‬אבל לת"ק אם עברו ג' רגלים עובר‬ ‫בשנתו השניה‪ ,‬והרבה נשארו בבבל‪ ,‬ונחמיה בן חכליה היה שר‬ ‫אע"פ שהראשון אינו פסח‪ .‬ולר"מ (ד‪ ):‬עוברים אחרי‬ ‫המשקים למלך בשושן הבירה‪ ,‬ואמר חנני לנחמיה‬ ‫רגל אחד‪ ,‬ולראב"י עוברים אחר ב' רגלים‪ ,‬ולר"א‬ ‫שהנשארים בירושלים נתונים ברעה גדולה ובחרפה‬ ‫בר"ש עוברים בחג הסוכות‪ .‬הגמ' מבארת מהיכן כל‬ ‫וחומת ירושלים מפורצת ושעריה ניצתו באש)‪,‬‬ ‫תנא לומד כדבריו‪.‬‬ ‫אמרם נחמיה למלך בניסן (שהיו פניו רעים‪ ,‬והמלך‬ ‫ת"ק לומד ממה שהתורה חזרה ופירטה את ג'‬ ‫חשד בו‪ ,‬ונחמיה אמר למלך שפניו רעים בגלל המצב‬ ‫הרגלים‪ .‬ר"ש לומד ממה שהתורה חזרה ופירטה את‬ ‫בירושלים‪ ,‬והמלך הסכים לשולחו לירושלים)‪.‬‬ ‫חג הסוכות‪ ,‬ור"א בר"ש לומד מזה שחג הסוכות‬ ‫ג‪ :‬כורש מלך כשר היה בתחילה לפיכך מנו לו‬ ‫גורם‪ .‬ר"מ לומד מדכתיב "ובאת שמה" "והבאתם‬ ‫מניסן‪ ,‬והוא כורש הוא דריוש הוא ארתחשסתא‬ ‫שמה"‪ .‬ראב"י לומד "במועדיכם" ומיעוט מועדים‬ ‫(שמו היה דריוש‪ ,‬ונקרא כורש מפני שהיה כשר‪,‬‬ ‫שנים‪.‬‬ ‫וארתחשסתא על שם מלכותו)‪ ,‬אבל לאחר שהחמיץ‬ ‫על מה עוברים בבל תאחר ‪ -‬חייבי דמים שאמר דמי‬ ‫‪-‬נעשה רשע (שכשעלה עזרא כבר החמיץ) מנו לו מתשרי‪.‬‬ ‫עלי‪ ,‬ששמין אותו כעבד‪ ,‬וערכין שאמר ערכי עלי ונותן ערך‬ ‫ד' מנלן שכורש החמיץ כשעלה עזרא‪ -‬א' אף שסייע‬ ‫הקצוב בתורה לפי שניו‪ ,‬וחרמין‪ ,‬והקדשות‪ ,‬חטאות‬ ‫לבנין בית המקדש לא עשה כך אלא כדי שיתפללו‬ ‫ואשמות עולות ושלמים‪ ,‬צדקות ומעשרות ‪-‬מעשר‬ ‫עליו ועל בניו‪ .‬ב' שהורה לבנות כל נדבך רביעי מעץ‬ ‫ראשון ושני ומעשר עני (תוד"ה ומעשרות)‪ ,‬בכור ומעשר‬ ‫כדי שיוכל לשרוף את ביהמ"ק אם ימרדו בו‪( ,‬והנדבך‬ ‫בהמה ופסח‪ ,‬לקט שכחה ופאה‪ ,‬יש בהם בל תאחר‪.‬‬ ‫עץ היה למטה‪ ,‬ולא היה משוקע‪ ,‬ולא סדו אותו‬ ‫הוקשו כל המועדים שכולם מכפרים על טומאת‬ ‫בסיד‪ ,‬משא"כ אצל שלמה)‪ .‬ג' מפני שהיה שוכב עם‬ ‫כלבה‪ ,‬ובני נח הוזהרו על כך‪ ,‬שנאמר "והיו לבשר אחד" יצאו‬ ‫מקדש וקדשיו‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫מעמך ‪ -‬לקט שכחה ופאה שהם חלקו של עני וכתיב בהו‬ ‫עצרת יש לה תשלומין כל שבעה‪ .‬ולא לומדים‬ ‫"את העני עמך"‪.‬‬ ‫מחג הסוכות שיש לה תשלומין שמונה ימים‪,‬‬ ‫והיה בך חטא‪ -‬ולא באשתך חטא‪ ,‬דאין אשתו של‬ ‫שהרי לכו"ע יש תשלומין לחגיגה של סוכות‬ ‫אדם מתה אא"כ מבקשים ממנו ממון ואין לו (לרש"י‬ ‫בשמיני עצרת‪ ,‬משום דתפשת מרובה לא תפשת‪.‬‬ ‫הכונה לממון שגזל מאחרים‪ .‬ולתוס' (ד"ה אא"כ) איירי בממון‬ ‫שמיני עצרת רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב‪.‬‬ ‫שנדר שאינו משלמו כלל‪ ,‬ולא בעוון בל תאחר‪.‬‬ ‫והיינו שהוא טעון פייס (שהפר של שמיני עצרת לא היה קרב‬ ‫אף אם עבר הבעלים בבל תאחר אין הקרבן עצמו‬ ‫לפי סדר המש מרות כשאר פרי החג‪ ,‬אלא מפייסים עליו)‪,‬‬ ‫ברכת זמן‪ ,‬רגל לעצמו (שאינו נקרא חג הסוכות)‪ .‬קרבן‬ ‫נפסל מלרצות‪ ,‬דכתיב "לא ירצה המקריב אותו לא‬ ‫(שמקריבים בו פר אחד איל אחד וז' כבשים‪ ,‬ושאר ימי החג‬ ‫יחשב לו פיגול יהיה"‪ ,‬אותו למעט המאחר הקרבת‬ ‫מקריבים כמה פרים וב' אילים וי"ב כבשים)‪ ,‬שיר (למנצח על‬ ‫נדרו‪ .‬וכן בכור שעברה שנתו אינו נפסל כמו שפסולי‬ ‫השמינית )‪ ,‬ברכה (למלך זכר לחנוכת הבית שביום השמיני‬ ‫המוקדשין (‪-‬בעל מום) נפסלים‪ ,‬מפני שהוקש למעשר‬ ‫בירכו את המלך)‪.‬‬ ‫דגן‪.‬‬ ‫ה‪ .‬חג המצות וחג הסוכות טעונים לינה בלילה‬ ‫ו‪ .‬מוצא שפתיך‪ -‬מצות עשה‪.‬‬ ‫הראשון של חול המועד‪.‬‬ ‫תשמור‪ -‬לא תעשה‪.‬‬ ‫הא דעובר בקרבן פסח בבל תאחר‪ ,‬לא איירי בפסח‬ ‫ועשית בעל כרחך‪ ,‬אזהרה לבי"ד שיעשוך‪.‬‬ ‫ממש‪ ,‬שהרי זמנו קבוע ואם לא הקריבו הוא נדחה‬ ‫מהקרבה‪ ,‬אלא היינו שלמים הבאים מחמת פסח אם‬ ‫אף שמצות עשה נלמדת מ"ובאת שמה" "והבאתם‬ ‫אבד והתכפר באחר שאבד ונתכפר באחר ואח"כ נמצא‬ ‫שמה"‪ ,‬ולא תעשה נלמד מ"לא תאחר"‪ ,‬וכפית בי"ד‬ ‫הראשון‪ .‬וקמ"ל שדינם כשלמים ולא כפסח לעבור‬ ‫נלמדת מ"יקריב אותו"‪ ,‬וכיון דכתיב "לרצונו" כופין‬ ‫עליהם ברגל ראשון‪.‬‬ ‫אותו עד שיאמר רוצה אני‪ ,‬צריך פסוק אחד להיכא‬ ‫שאמר שיפריש ולא הפריש (ואף שנדבה היינו‬ ‫ה‪ :‬דינים הנדרשים מהפסוק של בל תאחר‪-‬‬ ‫האומר הרי זו עולה‪ ,‬ונ"מ שאינו חייב באחריותה‪,‬‬ ‫כי תדור נדר‪ -‬נדר הרי עלי‪ ,‬ונדבה הרי זו נלמדת בגז"ש‬ ‫היכא דאמר הרי עלי עולה ע"מ שכשאפרישנה איני‬ ‫מדכתיב "אם נדר או נדבה"‪.‬‬ ‫חייב באחריותה הוי כנדבה)‪ ,‬לומר שעובר אע"פ‬ ‫לד' אלוקיך ‪ -‬דמין ערכין חרמין הקדשות שהם קדשי‬ ‫שאינו אלא דיבור בעלמא‪ ,‬ופסוק שני להיכא‬ ‫בדק הבית וכולם לד' ואין לכהנים בהם כלום‪.‬‬ ‫שהפריש ולא הקריב‪ ,‬דלא נימא דכל היכא דאיתיה‬ ‫לא תאחר לשלמו‪ -‬הוא ולא חילופיו‪ .‬אין הכונה‬ ‫בי גזא דרחמנא איתיה‪.‬‬ ‫לחילופי חטאת שהרי למיתה אזלא‪ ,‬ואין הכונה‬ ‫כאשר נדרת‪ -‬נדר‪.‬‬ ‫לחילופי תודה שנתערבה בתודה ומתה אחת מהם‬ ‫לד' אלוקיך‪ -‬חטאות ואשמות עולות ושלמים‪.‬‬ ‫שאינו יכול להקריבם‪ ,‬דא"כ למה לי קרא‪ .‬ואם שתי‬ ‫הבהמות קיימות מביא את שתיהן ואומר שהלחם יהיה לשם‬ ‫נדבה‪ -‬כמשמעו‪.‬‬ ‫אותה שהיא תודה‪ .‬וצ"ל שהכונה לחילופי עולה‬ ‫אשר דברת‪ -‬קדשי בדק הבית‪.‬‬ ‫ושלמים‪ ,‬שאף שהם קרבים‪ ,‬קמ"ל שאם נפל מום‬ ‫בפיך‪ -‬צדקה‪ ,‬ואע"פ שזה כתוב יחד עם בל תאחר‬ ‫אחרי ב' רגלים וחיללו על אחר‪ ,‬אין מצרפים את ב'‬ ‫של קרבנות‪ ,‬אינו עובר על בל תאחר אחר ג' רגלים‬ ‫הרגלים הראשונים לומר שיעבור אחרי רגל אחד‪,‬‬ ‫כקרבנות‪ ,‬אלא עובר מיד דהא שכיחי עניים‪.‬‬ ‫ולר"מ דס"ל שעובר בבל תאחר אחרי רגל אחד‪,‬‬ ‫כבר אחרי רגל אחד עובר בעשה (רבא)‪ ,‬ומה שמצינו‬ ‫קמ"ל קרא שאם נפל בו מום ברגל וחיללו‪ ,‬אינו עובר‬ ‫שולד שלמים קרב לשלמים‪ ,‬והעיד רבי פפייס על‬ ‫על השני אלא אחרי הרגל הבא‪ ,‬דבעינן שיעבור עליו‬ ‫ולד שלמים שהפריש בהמה מעוברת או שנתעברה לאחר‬ ‫רגל שלם‪.‬‬ ‫שהקדישה שאכלו את האם בפסח ואת הולד בחג‪ ,‬צ"ל‬ ‫כי דרוש ידרשנו ‪ -‬חטאות ואשמות שהם נדרשים ממך‪,‬‬ ‫שבפסח היה הולד מחוסר זמן שלא היה בן ח' ימים‪,‬‬ ‫שהרי הם חובה‪ ,‬ועולות ושלמים כגון עולת ראיה ושלמי‬ ‫ובעצרת היה הולד חולה‪ ,‬או שחג היינו חג השבועות‪.‬‬ ‫חגיגה שהם חובה‪ ,‬וכן בכור מעשר ופסח שהם חובה‪.‬‬ ‫ו‪ :‬אחר ג' רגלים עובר כל יום בבל תאחר (רבא)‪.‬‬ ‫ד' אלוקיך ‪ -‬צדקות מעשרות ובכור דכתיב בהו "לפני ד'‬ ‫"‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫דברים נוספים שר"ה שלהם הוא אחד‬ ‫תניא אחד בכור ואחד כל הקדשים‪ ,‬כיון שעברו‬ ‫בניסן‬ ‫עליהם שנה בלא רגלים‪ ,‬רגלים בלא שנה‪ ,‬עובר‬ ‫באחד בניסן ראש השנה לחדשים ‪-‬למנין חדשי‬ ‫בבל תאחר‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬דכתיב "החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון‬ ‫לר"ש דס"ל שאינו עובר אלא בג' רגלים כסדרן‪ ,‬שייך‬ ‫הוא לכם לחדשי השנה "‪ .‬הגמ' מבארת מנלן שזה‬ ‫שתעבור שנה ולא יעברו ג' רגלים‪ .‬ולסוברים שא"צ‬ ‫חודש ניסן‪.‬‬ ‫כסדרן‪ ,‬לרבי הסובר ש"שנה תמימה" בין בשנה פשוטה‬ ‫בין בשנה מעוברת היינו שס"ה יום כמנין ימות החמה‪,‬‬ ‫באחד בניסן ראש השנה לעיבורים והיינו שכבר‬ ‫משכחת לה בהקדישה אחרי פסח (י"מ באמצע פסח‪,‬‬ ‫א"א לעבר את השנה משהתחיל ניסן‪( ,‬וי"א‬ ‫וי"מ אחרי פסח ולפ"ז בסוף אדר דלהלן לאו דווקא אלא אחרי‬ ‫שמעברים רק עד פורים‪ ,‬דכיון ששואלים בהלכות‬ ‫שיצא אדר)‪ ,‬דבסוף אדר השני מלאו שס"ה יום ועדיין‬ ‫הפסח קודם הפסח ל' יום‪ ,‬אתי לזלזולי‪ ,‬ואידך ס"ל‬ ‫לא עברו ג' רגלים‪ ,‬אבל לרבנן שמונים י"ב חודש‬ ‫שכיון שהעיבור תלוי בחשבון יסברו שעד עתה לא‬ ‫מיום ליום (‪-‬עד אותו תאריך בשנה הבאה) ואם נתעברה‬ ‫סיימו את החשבון) אבל תחילת זמן עיבור השנה‬ ‫השנה נתעברה לו (נחלקו לענין גאולת בתי ערי‬ ‫הבאה אינו מניסן‪ ,‬דאין מעברים את השנה לפני ר"ה‬ ‫חומה שהיא שנה תמימה)‪ .‬צ"ל דס"ל לתנא דברייתא‬ ‫שלא ישתכח הדבר עד שנה הבאה‪ ,‬ואם עיברוה אינה‬ ‫כרב שמעיה הסובר שעצרת יכולה לחול בה' או ו' או‬ ‫מעוברת‪ ,‬ומפני הדחק שמפחדים שהנכרים יגזרו שבי"ד‬ ‫ז' סיון‪ ,‬כיון שהיא ביום החמישים לעומר‪ ,‬ואם‬ ‫לא ישבו‪ ,‬או שהנשיא נקרא לחצר המלך ואין מעברים אא"כ‬ ‫הקדיש בו' סיון בשנה שהיו ניסן ואייר מלאים שחלה‬ ‫ירצה הנשיא‪ ,‬מעברים מיד אחרי ר"ה‪ ,‬ומ"מ אין‬ ‫עצרת בה' סיון‪ ,‬ולשנה הבאה היו ניסן ואייר חסרים‬ ‫מעברים אלא את אדר‪.‬‬ ‫ועצרת חלה רק בז'‪ ,‬א"כ בו' עברה שנה ועדיין לא‬ ‫באחד בניסן ראש השנה לתרומת שקלים שצריך‬ ‫עברו ג' רגלים‪ ,‬אבל לאחרים (שאמרו שאין בין עצרת‬ ‫להביא הקרבנות מתרומה חדשה‪ ,‬דכתיב "עולת‬ ‫לעצרת ובין ר"ה לר"ה אלא ד' ימים דסברי שכל חודשי‬ ‫חודש בחדשו לחדשי השנה" חדש והבא קרבן‬ ‫השנה לעולם אחד מלא ואחד חסר‪ ,‬ואין מעברים שום חודש‬ ‫מתרומה חדשה‪ ,‬והזמן הוא בניסן גז"ש שנה שנה‬ ‫לצורך‪ ,‬וא"כ שנה היא שנ"ד ימים שזה נ' שבועות וד' ימים‪,‬‬ ‫ואם היתה שנה מעוברת חמשה דסבר שחודש העיבור‬ ‫מדכתיב "ראשון הוא לכם לחדשי השנה"‪ .‬ואם הביא‬ ‫קרבנות אחרי א' בניסן מתרומה ישנה יצא‪ ,‬אלא‬ ‫לעולם חסר‪ ,‬וא"כ הוא מוסיף על השנה ד' שבועות ויום אחד)‬ ‫שחיסר מצוה‪.‬‬ ‫לעולם עצרת בו' סיון‪.‬‬ ‫יחיד שהתנדב קרבנות משלו כשרים‪ ,‬ובלבד‬ ‫יורש אינו עובר בבל תאחר על נדר אביו‪ ,‬דכתיב‬ ‫שימסרם לציבור‪ ,‬ולא חיישינן שמא לא ימסרם‬ ‫"מעמך"‪.‬‬ ‫יפה יפה בלב שלם‪.‬‬ ‫רבי זירא מסתפק אם אשה אינה עוברת בבל תאחר‬ ‫כיון שאינה חייבת בראיה דכתיב "יראה כל זכורך"‪ ,‬וכיון‬ ‫ז‪ :‬י"א שאחד בניסן הוא ראש השנה לשכירות‬ ‫שאינה חייבת לעלות לא שייך לקבוע בל תאחר לפי הרגלים‪,‬‬ ‫בתים אם שכר ל"שנה זו"‪ ,‬דסתם שכירות בתים היא‬ ‫או שהיא עוברת כיון שהיא חייבת בשמחה ובזמן‬ ‫לכל ימות הגשמים‪ ,‬ואפי' לא שכר אלא בא' אדר אין‬ ‫שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שלמים‪ .‬ואמר לו‬ ‫לו אלא עד א' ניסן‪ ,‬אבל פחות מחודש לא אפילו‬ ‫אביי שלדבריו שהיא חייבת בשמחה עוברת בבל‬ ‫למ"ד יום אחד בשנה חשוב שנה‪ ,‬דאין אדם טורח‬ ‫תאחר‪ ,‬אבל לדברי אביי אשה בעלה משמחה ‪-‬בבבל‬ ‫לשכור לפחות מחודש‪ ,‬ואם אמר שנה מונה שנה‬ ‫בבגדי צבעונים‪ ,‬ובארץ ישראל בבגדי פשתן המגוהצים‪.‬‬ ‫מיום ליום‪ .‬ולתנא דמתני' ולת"ק דברייתא אין א'‬ ‫ניסן ראש השנה לשכירות בתים‪ ,‬דבניסן ג"כ מצויים‬ ‫ז‪ .‬בכור מונים לו שנה מיום שנעשה ראוי להקרבה‪,‬‬ ‫גשמים‪ .‬ודינים אלו הם מדרבנן‪.‬‬ ‫ואם הוא נולד בעל מום (וקים לן שכלו לו חדשיו‪,‬‬ ‫שמותר לאוכלו דבלאו הכי צריך להמתין ח' ימים לראות‬ ‫ביאור דעת תנא דמתני'‪-‬‬ ‫שאינו נפל‪ ,‬ובאדם אם שהה ל' יום אינו נפל) מונים לו מיום‬ ‫תנא דמתני' לא הזכיר שניסן הוא ר"ה לחדשים‪,‬‬ ‫לידתו שמאז הוא ראוי להשחט בחוץ‪.‬‬ ‫דבשנים קמיירי ולא בחדשים‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫בחודש שופר בכסה ליום חגנו" והיינו ר"ה שהוא חג‬ ‫ולא הזכיר שניסן הוא ר"ה לעיבורים‪ ,‬דבהתחלה‬ ‫שהחודש מתכסה בו (‪-‬שאין הלבנה נראית לרחוקים מחמת‬ ‫קמיירי ולא בהפסקה‪.‬‬ ‫קטנותה)‪ ,‬וכתיב התם "כי חוק לישראל הוא משפט‬ ‫ולא הזכיר שניסן הוא ר"ה לתרומת שקלים‪ ,‬כיון‬ ‫לאלוקי יעקב"‪( .‬עוד לומדים מפסוק זה שאין בי"ד‬ ‫שבדיעבד אם הביא מתרומה ישנה יצא‪.‬‬ ‫של מעלה נכנסים לדין אא"כ קידשו בי"ד של מטה‬ ‫ותנא דמתני' רבי הוא‪ ,‬ולגבי בל תאחר סבר כר"ש‪,‬‬ ‫את החודש)‪ .‬וגם אומות העולם נדונים בא' תשרי‪,‬‬ ‫ולגבי מעשר בהמה סבר כר"מ שהוא בא' אלול ולא‬ ‫דכתיב "משפט לאלוקי יעקב"‪ ,‬והא דכתיב "כי חק‬ ‫כר"ש שסובר שזה בא' תשרי‪.‬‬ ‫לישראל" הכונה שישראל נכנסים תחילה לדין‪,‬‬ ‫ולא מנה התנא שט"ז ניסן ראש השנה לעומר שמותר‬ ‫כדאמר רב חסדא שמלך נכנס לדין לפני הציבור‬ ‫להתחיל לאכול מתבואה חדשה‪ ,‬וו' סיון הוא ר"ה לשתי‬ ‫כשהקב"ה דן אותם‪ ,‬דאינו דרך ארץ שימתין בחוץ‪ ,‬או‬ ‫הלחם להביא מנחות במקדש מן החדש‪ ,‬או משום שהתנא‬ ‫כדי שיכנס לפני שירבה חרון אף‪.‬‬ ‫מנה רק דברים שמתחילים בערב‪ ,‬ור"ה לרגלים נמנה‬ ‫ח‪ :‬בא' תשרי ראש השנה לשמיטין דכתיב‬ ‫כיון שהחיוב חל בשעה שנדר ועובר אף בלילה למרות‬ ‫"ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ"‪ ,‬והיינו‬ ‫שאינו יכול להקריב‪ ,‬דהיה עליו להקריב בערב הרגל‪ ,‬ולענין‬ ‫תשרי דילפינן גז"ש מדכתיב "מראשית השנה"‪.‬‬ ‫יובלות ס"ל כרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן‬ ‫ברוקה שהיובל חל בר"ה‪ .‬או משום שהתנא מנה רק‬ ‫יובל ראש השנה שלו הוא בא' תשרי‪ ,‬כרבי ישמעאל‬ ‫דברים שאינם תלויים במעשה‪ ,‬ובל תאחר חל‬ ‫בנו של רבי יוחנן בן ברוקה‪ ,‬דיליף מדכתיב "וקדשתם‬ ‫ממילא משעה שקידש היום‪ ,‬ואינו תלוי בתמיד של שחר‪.‬‬ ‫את שנת החמישים שנה" (אמנם עד יוה"כ לא היו‬ ‫וס"ל שהיובל מתחיל בר"ה‪ ,‬וכנ"ל‪.‬‬ ‫העבדים משתעבדים ולא חוזרים לבתיהם‪ ,‬אלא‬ ‫אוכלים ושותים ושמחים‪ ,‬ועטרותיהם בראשיהם אם‬ ‫באחד בתשרי ראש השנה ל‪...‬‬ ‫ירצו להראות שהם חפשים‪ ,‬וביוה"כ תוקעים בי"ד בשופר‬ ‫ונפטרו עבדים לבתיהם‪ ,‬והשדות חוזרות לבעליהם)‪,‬‬ ‫ח‪ .‬מעשר בהמה‪ -‬לר"מ א' אלול הוא ראש השנה‬ ‫ולרבנן היובל מתקדש בי' תשרי‪ ,‬ולומדים מהפסוק‬ ‫למעשר בהמה‪ .‬ולר"א ור"ש אחד בתשרי הוא ר"ה‬ ‫שמקדשים רק שנים ולא חודשים כרבי אלעזר ברבי‬ ‫למעשר בהמה‪ .‬ונחלקו בהא דכתיב "לבשו כרים‬ ‫שמעון דס"ל (לקמן כ"ד‪ ).‬בין שנראה בזמנו בין שלא נראה‬ ‫הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו"‪,‬‬ ‫בזמנו אין מקדשים אותו‪ .‬ולכו"ע היובל מסתיים בא'‬ ‫(שהכבשים מתעברות באדר בזמן שהעמקים יעטפו‬ ‫תשרי ואינו ממשיך עד י' תשרי‪ .‬עוד מצינו מחלוקת‬ ‫בר וממילא הם יולדות באב‪ ,‬ונחלקו בדרשת "עשר‬ ‫שלרבי יהודה היובל נמנה לשנה ראשונה לשמיטה‬ ‫תעשר" הוקש מעשר בהמה למעשר דגן‪ ,‬לר"מ‬ ‫הבאה דס"ל שנת חמישים עולה לכאן ולכאן‪ ,‬ולרבנן‬ ‫הוקש לענין שסמוך לגמרו עישורו (ומעשר דגן א' תשרי‬ ‫מתחילים למנות שנה ראשונה אחרי היובל‪.‬‬ ‫הוא סמוך לגמרו כיון שבימות החמה הדגן מונח ליבוש בגרנות‬ ‫שבשדות‪ .‬ולר"א ור"ש הוקש לענין שראש השנה שלו‬ ‫ט‪ .‬תוספת שביעית‪" -‬בחריש ובקציר תשבות"‬ ‫הוא בא' תשרי‪.‬‬ ‫ר"ע אומר חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית‬ ‫שלא לחרוש בשדה אילן ערב שביעית חריש שיועיל‬ ‫בא' תשרי ראש השנה לשנים‪-‬‬ ‫לשביעית‪ ,‬וקציר של שביעית היוצא למוצאי‬ ‫י"א לענין שטרות‪ ,‬דשטרי חוב המוקדמים פסולים‬ ‫שביעית כגון תבואה שהביאה שליש בשביעית נוהגים בה‬ ‫והמאוחרים כשרים‪ .‬מלכי ישראל מונים להם מא'‬ ‫קדושת שביעית בשמינית‪.‬‬ ‫ניסן‪ ,‬אמנם מלכי אומות העולם מונים להם שנה‬ ‫ולרבי ישמעאל איירי לענין שבת‪ ,‬וללמד שקציר‬ ‫חדשה בא' תשרי‪.‬‬ ‫העומר שהוא מצוה מותר בשבת‪ ,‬ודין תוספת‬ ‫רבי זירא מפרש ר"ה לשנים היינו לתקופה שתקופות‬ ‫שביעית נלמד מ"בתשעה לחודש בערב" בכניסתו‬ ‫החמה ומולדות הלבנה נמנים מתשרי שאז נברא העולם היא‬ ‫"מערב עד ערב" ביציאתו ערב לילה הוא ועד בכלל‪,‬‬ ‫תקופת תשרי‪ ,‬וכר"א שבתשרי נברא העולם‪.‬‬ ‫"תשבתו" לשבתות‪" ,‬שבתכם" ליו"ט‪ ,‬ור"ע לומד‬ ‫לרב נחמן בר יצחק ר"ה לשנים היינו לדין‪ ,‬דכתיב‬ ‫מפסוק זה שכל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו‬ ‫"מראשית השנה עד אחרית שנה" מראשית השנה‬ ‫נדון מה יהא בסופה‪ ,‬ואיירי בתשרי דכתיב "תקעו‬ ‫‪9‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫בו למנין ז' נקיים)‪ ,‬והא דבעינן לר"מ לנטיעה ל' יום לפני‬ ‫הכתוב כאילו נצטוה והתענה תשיעי ועשירי‪ ,‬אבל‬ ‫ר"ה ואין מספיק יום אחד‪ ,‬משום דבעינן ל' יום‬ ‫באמת אסור להתענות בערב יוה"כ‪ .‬תוד"ה כאילו‪.‬‬ ‫לקליטה‪ ,‬ומ"מ א"צ ל"א יום דיום ל' עולה לכאן‬ ‫ט‪ :‬האם היובל תלוי בשילוח עבדים או בתקיעה‬ ‫ולכאן‪.‬‬ ‫או בשמיטת השדות‪ -‬לרבי יהודה אין איסורי יובל‬ ‫לר' אלעזר חודש בשנה חשוב שנה‪ ,‬ולא חשיב פר‬ ‫להיות אסור בזריעה בצירה וקצירה אא"כ שלחו העבדים‪,‬‬ ‫אלא אחרי כ"ד חודש ול' יום‪ ,‬ולדבריו גבי ערלה‬ ‫אע"פ שלא שמטו ולא תקעו‪ .‬ולרבי יוסי אע"פ שלא‬ ‫בעינן נטיעה ס' יום לפני ראש השנה‪ ,‬ל' לקליטה‪ ,‬ול'‬ ‫שמטו ולא שלחו חל היובל‪ ,‬אבל אם לא תקעו לא‬ ‫להחשיב שעברה שנה‪.‬‬ ‫חל היובל‪ .‬ולחכמים אם לא תקעו או לא שלחו או‬ ‫י‪ :‬זמן קליטת הנטיעה‪ -‬לת"ק צריך לקליטה ל' יום‪,‬‬ ‫לא שמטו הקרקעות לא חל היובל‪ .‬רבי יוסי לומד‬ ‫לר"י ג' ימים‪ ,‬ולרבי יוסי ור"ש שתי שבתות‪ .‬ואמר רב‬ ‫מדכתיב "יובל היא"‪" ,‬יובל" משמע שאינו תלוי בדבר‬ ‫נחמן בשם רבה בר אבוה שזמנים אלו נוספים על‬ ‫אחר‪ ,‬ו"היא" משמע שזה תלוי בדבר אחר‪ ,‬ומסתבר‬ ‫החודש האמור לעיל לתוספת שביעית‪ ,‬דלפני שהנטיעה‬ ‫שהיובל אינו תלוי בשילוח עבדים מפני שאפשר‬ ‫נקלטה כמאן דמנח בביתא דמיא‪.‬‬ ‫לעולם בלא עבדים‪ ,‬אי נמי אין הדבר תלוי בבי"ד‪,‬‬ ‫הגמ' מבארת המחלוקת בין ר"מ הסובר שיום אחד‬ ‫משא"כ תקיעת שופר‪ .‬ורבי יהודה לומד מדכתיב‬ ‫בשנה חשוב שנה‪ ,‬ור' אלעזר המצריך חודש‪ ,‬בפירוש‬ ‫"וקראתם דרור בארץ" ומקרא נדרש רק לפניו‪.‬‬ ‫הפסוק "ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד‬ ‫וחכמים סוברים מקרא נדרש לפניו ולפני פניו‬ ‫לחודש חרבו המים" והיינו בא' תשרי למ"ד שהמבול התחיל‬ ‫ולאחריו‪.‬‬ ‫בי"ז חשוון‪ ,‬ובא' ניסן למ"ד שהמבול התחיל בי"ז אייר‪ ,‬שהמבול‬ ‫אחד בתשרי ראש השנה לנטיעה לערלה ולרבעי‪,‬‬ ‫ירד מ' יום‪ ,‬ואח"כ גברו המים ק"נ יום‪ ,‬ואח"כ המים התחסרו עד‬ ‫א' לחודש העשירי לירידת הגשמים (אב או שבט) שאז נראו‬ ‫דכתיב "שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל‬ ‫ראשי ההרים‪ ,‬וחודשיים אח"כ (א' תשרי או ניסן) חרבו המים‪,‬‬ ‫ובשנה הרביעית וכו' "‪ ,‬ושנה היינו תשרי גזירה שוה‬ ‫ובכ"ז שבחודש אח"כ יבשה הארץ לגמרי‪ .‬והמחלוקת היא‬ ‫מדכתיב "מראשית השנה"‪.‬‬ ‫אם הכונה לשש מאות ואחת שנה‪ ,‬וא"כ מוכח שיום‬ ‫הנוטע או מבריך או מרכיב אילן בחבירו ל' יום קודם‬ ‫אחד בשנה נחשב שנה שהרי מיירי רק ביום הראשון‬ ‫ראש השנה עלתה לו שנה‪ ,‬ונ"מ לענין ערלה ורבעי‬ ‫של השנה וקוראו שנה‪ ,‬או שהכונה לתחילת השנה‬ ‫שבר"ה מתחילה שנה שניה‪ ,‬וכן נ"מ שהנוטע ל' יום‬ ‫האחת שאחרי שש מאות שנה מדלא כתיב בשש‬ ‫קודם השביעית מותר לקיימו בשביעית‪ ,‬אבל בנוטע‬ ‫מאות ואחת שנה‪ .‬ור"א לומד מדכתיב מ"בראשון‬ ‫או מבריך או מרכיב אח"כ לא עלתה לו שנה ואסור‬ ‫באחד לחודש" שיום אחד בחודש נחשב חודש‪ ,‬וכמו‬ ‫לקיימו בשביעית משום תוספת שביעית‪ ,‬ומ"מ אין‬ ‫שיום אחד נחשב חודש‪ ,‬ה"ה חודש נחשב שנה‪,‬‬ ‫מותרים בשנה הרביעית עד ט"ו בשבט‪ ,‬שאע"פ שא'‬ ‫דחודש למנוייו ושנה למנויי'‪( .‬ולתרוויהו בניסן נברא‬ ‫ת שרי הוא ר"ה לנטיעה‪ ,‬ט"ו שבט הוא ר"ה לאילן‪ ,‬והנטיעה כבר‬ ‫העולם‪ .‬רש"י לא גורס שלתרוויהו בניסן נברא העולם‪,‬‬ ‫נעשתה אילן‪ ,‬ועד ט"ו בשבט של שנה הבאה הפירות הם נטע‬ ‫דדילמא הכונה לתשרי שהוא ראשון לבריאת העולם ולמנין‬ ‫רבעי‪ .‬אבל אילן שניטע פחות מל' יום לפני ר"ה‪ ,‬בר"ה הוא יוצא‬ ‫השנים‪.‬‬ ‫מידי ערלה ולא בט"ו בשבט‪ ,‬נמצא שע"י הל' יום הוא יוצא מידי‬ ‫ערלה כבר מט"ו בשבט ולא מר"ה שאחריו‪.‬‬ ‫זמן בריאת העולם ודברים נוספים‬ ‫י‪ .‬שיטת ר"מ שיום אחד שנה חשוב שנה‪ ,‬ונ"מ‬ ‫י"א‪ .‬בריאת העולם ולידת אברהם ויעקב‪ -‬לר"א‬ ‫שאף שסתם "עגל" הוא בן שנה ו"בן בקר" הוא בן‬ ‫בתשרי נברא העולם ונולדו ומתו האבות אברהם‬ ‫שתים ו"פר" הוא בן שלש‪ ,‬מ"מ בן כ"ד חודש ויום‬ ‫ויעקב‪ .‬ולרבי יהושע דברים אלו היו בניסן‪ .‬ונחלקו‬ ‫אחד חשוב פר‪ .‬הגמ' מבארת שלדברי ר"מ יום אחד‬ ‫בהא שר"א יליף דכתיב "תדשא הארץ דשא עשב‬ ‫נחשב שנה בסוף המנין כנ"ל‪ ,‬וכ"ש בתחילתו‪ ,‬שהרי‬ ‫מזריע זרע ועץ פרי" והיינו זמן שהארץ מליאה‬ ‫נדה אין תחילת היום עולה לה בסופה אלא צריכה‬ ‫דשאים והאילן מלא בפירות‪ ,‬שזה בתשרי‪ ,‬ור"י יליץ‬ ‫להמתין עד הלילה‪ ,‬ומ"מ סוף היום עולה לה בתחילתה‬ ‫שאם ראתה סמוך לשקיעת החמה יום זה עולה לה לז' ימי נדה‪,‬‬ ‫מ"ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע ועץ עושה‬ ‫(מיהו בנות ישראל החמירו על עצמם להחזיקם בספק זבות‬ ‫פרי" שהוא כשהארץ מוציאה דשאים ואילן מוציא‬ ‫ולהצריך ז' נקיים בלא דם‪ ,‬וא"כ עכשיו אין מונים יום שראתה‬ ‫‪10‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫שחטאו ברותחין ונדונו ברותחין‪ .‬עיין לעיל י‪ :‬בסדר ימי‬ ‫פירות והיינו בניסן‪ .‬ולגבי לידת האבות כתיב "ויקהלו‬ ‫המבול‪ ,‬וברש"י ותוס' כאן לגבי סדר המזלות וזמנם‪.‬‬ ‫אל המלך שלמה בירח האיתנים בחג"‪ ,‬ונחלקו אם‬ ‫י"ב‪ .‬חכמי ישראל מונים למבול מתשרי כר"א‪ ,‬ולא‬ ‫הכונה לירח שנולדו בו איתני עולם‪ ,‬או שהכונה לירח‬ ‫משום דס"ל בתשרי נברא העולם‪ ,‬אלא משום דתשרי הוא ר"ה‬ ‫תקיף במצוות (‪-‬שופר יוה"כ סוכה לולב ערבה וניסוך המים)‬ ‫לשנים‪ ,‬ובניסן נברא העולם‪ ,‬ולתקופה של החמה והלבנה‬ ‫אבל האבות נולדו בניסן דכתיב "בחודש זיו הוא‬ ‫כרבי יהושע מניסן כיון שאז נבראו המאורות‪ .‬וחכמי‬ ‫החודש השני" והיינו ירח שנולדו בו כשנתחדש אייר‬ ‫אומות העולם מונים אף למבול כרבי יהושע‪.‬‬ ‫נולדו כבר בניסן‪ .‬א"נ זימנין דתקופת ניסן נמשך לתוך אייר של‬ ‫לבנה זיותני עולם‪ ,‬ולר"א הכונה לירח שיש בו זיו‬ ‫קביעת השנה למעשר ולשביעית‬ ‫לאילנות‪ .‬ומתו מתי שנולדו‪ ,‬דכתיב "בן מאה ועשרים‬ ‫כל המאכלים הגדלים בקרקע חייבים בהפרשת תרומה‬ ‫שנה אנוכי היום" ללמדך שהקב"ה יושב וממלא‬ ‫ומעשר ראשון ומעשר מן המעשר‪ ,‬ומעשר שני בשנים א'‬ ‫שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש‪.‬‬ ‫ב' ד' ה' לשמיטה‪ ,‬ומעשר עני בשנים ג' וו' לשמיטה‪,‬‬ ‫בפסח נולד יצחק‪ ,‬דכתיב "למועד (‪-‬ליו"ט הבא) אשוב‬ ‫ובשביעית הגידולים הפקר‪ ,‬והם פטורים מן המעשר‪.‬‬ ‫אליך" והיינו שבסוכות אמר המלאך שתלד בפסח‪,‬‬ ‫בסוגייתינו יבואר מה קובע בכל דבר לאיזה שנה הוא שייך‬ ‫(האם הולכים אחרי חנטה או הבאת שליש או לקיטה‬ ‫ואותה שנה מעוברת היתה‪ ,‬ואף שצריכים להוריד את‬ ‫וגמר פרי)‪ ,‬ומתי מתחלפת השנה (א' תשרי או א' שבט או‬ ‫הימים שהיתה טמאה דקיימא לן שבאותו היום פירסה‬ ‫ט"ו בשבט)‪ ,‬בין לענין אם חיוב המעשר הוא מעשר שני או‬ ‫נדה‪ ,‬ולכן לקחו את החמאה והחלב ואת בן הבקר‪ ,‬ולא את‬ ‫מעשר עני‪ ,‬ובין לענין הדין שאין מעשרים משל שנה אחת‬ ‫העוגות שלשה בטומאה‪ ,‬מ"מ‪ ,‬אפי' למ"ד יולדת לט'‬ ‫על של שנה אחרת‪ ,‬וכן לענין קדושת שביעית‪ .‬וכן יבואר‬ ‫אינה יולדת למקוטעין יולדת לשבעה יולדת‬ ‫האם אתרוג דינו כמו שאר הפירות‪ ,‬או שיש דינים שבהם‬ ‫למקוטעין‪.‬‬ ‫אתרוג דינו כירק‪.‬‬ ‫בר"ה נפקדו (‪-‬בא זכרונם לטובה ונגזר עליהם הריון) שרה‬ ‫בא' בתשרי ראש השנה לירקות‪ ,‬שאין תורמין מן‬ ‫רחל וחנה‪ ,‬ויצא יוסף מבית האסורים‪ ,‬ובטלה עבדות‬ ‫הנלקט ערב ר"ה על הנלקט אחר ר"ה והיינו מעשר דרבנן‬ ‫מאבותינו במצרים ששה חודשים לפני גאולתם‪.‬‬ ‫וכ"ש למעשר בהמה ודגן שהם דאורייתא‪.‬‬ ‫בניסן נגאלו‪ ,‬לר"א עתידים להיגאל בתשרי‪ ,‬ולרבי‬ ‫ירק הנאגד (‪-‬שרגילים לאוגדו) זמנו למעשר משיאגד‬ ‫יהושע בניסן‪.‬‬ ‫ומאז אסור לאכול ממנו אכילת עראי עד שיעשר‪ ,‬ושאינו‬ ‫אמר ריב"ל כל מעשי בראשית נבראו בקומתם‬ ‫נאגד משימלא את הכלי‪.‬‬ ‫לדעתם ולצביונם‪ .‬קומתם היינו שהעץ היה ראוי מיד לטעון‬ ‫פרי‪ ,‬לדעתם היינו ששאלם אם הם חפצים להבראות ואמרו הן‪,‬‬ ‫ליקט בערב ר"ה קודם ביאת השמש‪ ,‬וכן אחר ביאת‬ ‫ובצביונם היינו כל אחד בטעמו וצורתו‪.‬‬ ‫השמש‪ ,‬אין תורמים ומעשרים מזה על זה‪ ,‬ואם היה‬ ‫זה בשנה שניה הנכנסת לשלישית‪ ,‬הראשון מעשר‬ ‫היוצא ביומי ניסן ורואה אילנות מלבלבים אומר ברוך‬ ‫שני והשני מעשר עני‪ ,‬שבשנה השלישית אין נוהג‬ ‫שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות‬ ‫מעשר שני אלא מעשר עני‪ ,‬דכתיב "בשנה השלישית‬ ‫ואילנות טובות להתנאות בהם בני אדם‪.‬‬ ‫שנת המעשר" שנה שאין בה אלא מעשר אחד‬ ‫י"א‪ :‬זמן המבול‪ -‬המבול התחיל "בחודש השני‬ ‫מהמעשרות שנהגו בב' שנים שלפניה‪ ,‬אבל מעשר ראשון‬ ‫בשבעה עשר יום לחודש"‪ .‬לרבי יהושע זה היה בי"ז‬ ‫נוהג אף בשנה השלישית‪ ,‬דכתיב "את המעשר אשר‬ ‫אייר שאז מזל כימה שוקע ביום והמעיינות‬ ‫נתתי לכם מאתם בנחלתכם" הקישו הכתוב לנחלה‬ ‫מתמעטים‪ ,‬ובגלל ששינו אותו דור את מעשיהם‬ ‫מה נחלה אין לה הפסק אף מעשר ראשון אין לו‬ ‫שינה עליהם הקב"ה את מעשה בראשית‪ ,‬והעלה‬ ‫הפסק‪ ,‬וכן דעת רבי אליעזר בן יעקב בברייתא‪ ,‬ור"י‬ ‫מזל כימה ביום ונטל ב' כוכבים מכימה והביא מבול‬ ‫לומד דין זה מ"ובא הלוי" כל זמן שבא הלוי תן לו והא‬ ‫לעולם‪ .‬ולר"א המבול התחיל בי"ז מרחשון שאז מזל‬ ‫בשנה שלישית כתיב‪.‬‬ ‫כימה עולה ביום והמעיינות מתגברים‪ ,‬ובגלל ששינו‬ ‫י"ב‪ :‬בא' בתשרי ראש השנה לנדרים שאם נדר‬ ‫אותו דור את מעשיהם שינה עליהם הקב"ה מעשה‬ ‫הנאה מחבירו לשנה זו אפי' עמד בכ"ט אלול כיון‬ ‫בראשית וכו'‪ ,‬ולדבריו החודש השני היינו שני לדין‬ ‫שהגיע א' תשרי עלתה לו שנה‪ ,‬אפי' למ"ד יום‬ ‫שנגזרה גזירה עליהן בתשרי שלפניו‪ ,‬והשינוי לדידיה הוא‬ ‫‪11‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫לתבואה לגדול מתחילתה‪ ,‬אלא ודאי הקריבו‬ ‫אחד בשנה לא חשיב שנה‪ ,‬דאין כוונתו אלא‬ ‫מתבואה שלא הביאה שליש אצל נכרי וקים להו‬ ‫לצעורי נפשיה והרי נצטער‪ .‬ולא אומרים שר"ה‬ ‫לרבנן בזה‪.‬‬ ‫לנדרים הוא בא' ניסן‪ ,‬דבנדרים הולכים אחרי לשון‬ ‫הגמ' דוחה ראית רבי ירמיה שהרי אף תבואה שגדלה‬ ‫בני אדם דאין אדם נודר אלא בלשון שהוא רגיל לדבר‪,‬‬ ‫ולא הביאה שליש לא יכולה להתמלא בה' ימים‪,‬‬ ‫ודרך בני אדם לקרות לתשרי ר"ה‪ .‬ואם נדר לשנה מונה‬ ‫אלא ארץ ישראל היא "ארץ הצבי" קלה לבשל‬ ‫י"ב חודש מיום ליום‪.‬‬ ‫פירותיה יותר משאר הארצות‪ ,‬כצבי שהוא קל ברגליו משאר‬ ‫התלתן זמן עישורו השנה שבה נקבע חיובו למעשר‬ ‫החיות‪ ,‬וא"כ י"ל שגדלה מהתחלה בה' ימים‪.‬‬ ‫משיצמח לזרעים ‪-‬שיצמחו בו הזרעים‪ .‬התבואה (‪-‬דגן‬ ‫י"ג‪ :‬באילנות הולכים אחרי חנטה שאם הפירות חנטו‬ ‫ותירוש) והזיתים (‪-‬יצהר) משיביאו שליש‪ .‬וכל תבואה‬ ‫לפני ט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילנות‪ ,‬מתעשרים לשנה שעברה‪.‬‬ ‫שהביאה שליש בשביעית אתה נוהג בה מנהג‬ ‫תבואה וזיתים‪ -‬שליש‪ ,‬ובירק הולכים אחרי הלקיטה‪.‬‬ ‫שביעית בשמינית‪.‬‬ ‫מקור הדין שדגן תירוש ויצהר המעשר נקבע לפי הזמן שהביאו‬ ‫י"ג‪ .‬מנלן שהזמן הקובע למעשר בתבואה הוא‬ ‫שליש נתבאר לעיל‪ ,‬ובירקות שחיובם דרבנן אמרו חכמים‬ ‫שהולכים אחר לקיטה כיון שרגילים לגוזזם כל שעה והם‬ ‫שליש‪ -‬כתיב "מקץ שבע שנים במועד שנת‬ ‫חוזרים וצומחים‪ ,‬והם גדלים על המים של שנת הלקיטה‪,‬‬ ‫השמיטה בחג הסוכות"‪ ,‬וכיון שמדובר בשנה‬ ‫ובפירות שג"כ חיובם מדרבנן אמרו חכמים שהולכים אחרי‬ ‫השמינית‪ ,‬צ"ל שהתורה קראה לזה שמיטה כדי לומר‬ ‫החנטה מפני שהם גדלים על מי שנה שחנט בה‪ ,‬שע"י השרף‬ ‫שכל תבואה שהביאה שליש בשביעית נוהג בה‬ ‫שבא באילן לפני החנטה הפירות חונטים‪ ,‬וגמר הפרי גם הוא‬ ‫נעשה מכח אותו השרף‪ .‬רש"י י"ב‪ :‬ד"ה מנא הני מילי‪.‬‬ ‫קדושת שביעית גם בשמינית‪ ,‬אבל תבואה שלא‬ ‫הביאה שליש בשביעית אין בה קדושת שביעית‪,‬‬ ‫אורז דוחן פרגין ושומשמין מיני קטניות הן שהשרישו‬ ‫דכתיב "חג האסיף בצאת השנה" ואין לומר שהוא שם‬ ‫לפני ראש השנה‪ ,‬מתעשרים לפי המעשר של שנה‬ ‫של סוכות משום דבא בזמן אסיפה‪ ,‬דכתיב באותו פסוק‬ ‫שעברה‪ ,‬ומותרים בשביעית אם השרישו בערב שביעית‬ ‫"באספך" והיינו שמה שקוצרים בחג נחשב של השנה‬ ‫לפני ר"ה‪ .‬רבה מפרש שאלו קטניות הלכו בהם בתר‬ ‫היוצאת‪ ,‬וקים להו לרבנן שכל תבואה שנקצרה בחג‬ ‫השרשה כיון חלוקים ירקות לפי שעשויים פרכים‬ ‫הביאה שליש לפני ר"ה‪ .‬ורבי חנינא דוחה דרשה זו‬ ‫פרכים ואינם נלקטים יחד וא"כ החדש והישן מעורבים‬ ‫שהרי "באספך מגרנך ומיקבך" בא ללמד שמסככים‬ ‫יחד אבל לענין השרשה כל השדה משריש יחד שהרי זורעים‬ ‫בפסולת גורן ויקב שהם דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו‬ ‫אותם בבת אחת‪ ,‬ומעשר פירות והאילן וירקות הוא מדרבנן‪,‬‬ ‫מן הארץ‪ .‬אלא לומדים מ"ועשת את התבואה לשלש‬ ‫ויכולת ביד החכמים לקבוע זמן לפי דעתם לכל אחד ואחד‪.‬‬ ‫השנים" אל תקרי לשלש אלא לשליש‪.‬‬ ‫ואף שלר"ש שזורי יכול לערבם ולהפריש דסבר יש‬ ‫ר' ירמי' דן אם קים להו לרבנן בין שליש לפחות‬ ‫בילה (ר"ש שזורי מדבר בפול המצרי שזרעו לזרע‬ ‫משליש‪ ,‬או שלא קים להו‪ ,‬וא"ל ר' זירא שאין‬ ‫שאז תורת קטניות עליו ומתעשר אחר השרשה‪( ,‬אבל הזורעו‬ ‫לירק מתעשר אחר לקיטה)‪ ,‬ומקצתו השריש לפני ר"ה‬ ‫לפקפק בשיעורי חכמים‪ ,‬שכל מדות חכמים כך הם‬ ‫מצומצמות‪ ,‬שאין טובלים במ' סאה חסר קורטוב (‪-‬אחד‬ ‫ומקצתו השריש אחרי ר"ה‪ ,‬שמערבם ואח"כ תורם‬ ‫ומעשר‪ ,‬כיון שאין תורמים ומעשרים מן החדש על‬ ‫משישים וארבעה בלוג)‪ ,‬ואינו מטמא טומאת אוכלים‬ ‫הישן או מן הישן על החדש)‪ ,‬רבנן סברי אין בילה‬ ‫כביצה חסר שומשום‪ ,‬וג' על ג' חסר נימא אינו‬ ‫שלא סומכים על הבילה‪ ,‬שמא לא נבלל יפה ורוב המעשר הוא‬ ‫מטמא מדרס‪ .‬שיעור כביצה נלמד מ"כל האוכל אשר יאכל"‬ ‫מן החדש או הישן‪.‬‬ ‫והיינו אוכל הנאכל בבת אחת‪ ,‬וקים להו לרבנן שאין בית‬ ‫הבליעה מחזיק לא פחות ולא יותר מביצת תרנגולת‪ .‬וג' על ג'‬ ‫להלכה שמואל סובר שאין בילה אלא ביין ושמן מפני‬ ‫טפחים לטומאת מדרס שיערו חכמים שבשיעור זה הוא ראוי‬ ‫שדבר לח נבלל יפה‪ ,‬אמנם אין הולכים בקטניות אחרי‬ ‫לישיבה‪.‬‬ ‫השרשה אלא אחר גמר הפרי‪ ,‬וא"כ אף מינים‬ ‫ר' ירמיה מביא ראיה שקים להו לרבנן בהבאת‬ ‫שהשרישו בשתי שנים אפשר להפריש מזה על זה‪,‬‬ ‫שליש‪ ,‬שהרי כשנכנסו לארץ הקריבו עומר‪ ,‬דכתיב‬ ‫כיון שנגמרו יחד‪.‬‬ ‫"ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח" משמע שלפני‬ ‫שמואל גם אומר שהלכה ככר"ש שזורי‪ ,‬ואינו סותר‬ ‫כן לא אכלו‪ ,‬וא"א להקריב משל נכרי דכתיב‬ ‫מ"ש שאין בילה רק ביין ושמן‪ ,‬דהלכה כמותו ולאו‬ ‫"קצירכם" ולא קציר נכרי‪ ,‬וכיון שנכנסו בי' ניסן א"א‬ ‫‪12‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫ולחומרא לגבי טריפה) הרי הוא ככסיל בחושך הולך‪,‬‬ ‫מטעמי'‪ ,‬דגם אמר שהכל הולך אחר גמר פרי ור"ש‬ ‫(והמיקל כשניהם רשע‪ ,‬אבל בשני מחלוקות שהקילו אלו‬ ‫שזורי מתיר משום בילה ושמואל מתיר משום שהכל חדש‬ ‫בזו ואלו בזו אפשר לעשות כשניהם‪ ,‬דס"ל בהא כב"ש ובהא‬ ‫שנגמרו ביחד‪ .‬ושמואל מצא תנא שחולק על המשנה ור"ש‬ ‫כב"ה‪ ,‬והלכה כב"ה‪ ,‬והרוצה לעשות כדברי ב"ש לפני‬ ‫שזורי שהולכים בקטניות אחר השרשה‪ ,‬ולא יודעים מי התנא‬ ‫שמצא שס"ל אחר גמר פרי‪.‬‬ ‫שיצאה בת קול עושה)‪.‬‬ ‫ולרבי יוסי ברבי יהודה טעמו של ר"ע משום‬ ‫י"ד‪ .‬הגמ' מבארת שמקור הדין (‪-‬אסמכתא) שזמן‬ ‫שהסתפק במחלוקת ר"ג ור"א אם הולכים באתרוג‬ ‫חיוב המעשר בירק הוא הלקיטה הוא מ"באספך‬ ‫בתר חנטה כאילן‪ ,‬או בתר לקיטה כירק כיון דדרכו‬ ‫מגרנך ומיקבך" ‪-‬כל אסיף שלך יהא דינו כתרומת גורן ויקב‬ ‫ליגדל על כל מים‪( ,‬לר"א אתרוג דינו כאילן לכל דבר‪,‬‬ ‫שהלכה בו תורה אחרי הבאת שליש והיינו שנה שגדלו במימיה‪,‬‬ ‫ולר"ג לערלה ולרבעי ולשביעית דינו כאילן‪ ,‬אבל‬ ‫שאחרי הבאת שליש הם ראוים בדוחק לקצירה‪ ,‬רבי יוסי‬ ‫לענין מעשר בשעת לקיטתו עישורו כירק (ואין‬ ‫הגלילי לומד מה גורן ויקב מיוחדים שהם גדלים על‬ ‫מעשרים מן הנלקט לפני ט"ו בשבט על הנלקט מט"ו‬ ‫מי שנה שעברה ומתעשרים לשנה שעברה‪ ,‬אף כל‬ ‫בשבט‪ ,‬וכן נ"מ אם המעשר שלו הוא מעשר שני או‬ ‫דבר שגדל על מי שנה שעברה מתעשר לשנה‬ ‫מעשר עני)‪ ,‬וחנט האתרוג לפני ט"ו שבט של שנה‬ ‫שעברה‪ ,‬יצאו ירקות שגדלים על מי שנה הבאה‬ ‫שעברה שאתרוג דר באילנות ב' וג' שנים (דאל"כ נמצא‬ ‫שמתעשרים לשנה הבאה‪ .‬ור"ע לומד מה גורן ויקב‬ ‫מיוחדים שגדלים על רוב מים (מי גשמים שרוב הזרעים‬ ‫שנהג כב"ש)‪ ,‬או שהמעשה היה בט"ו בשבט ולא בא'‬ ‫בשבט‪.‬‬ ‫גדלים על ידם) ומתעשרים לשנה שעברה‪ ,‬אף כל דבר‬ ‫שגדל על רוב מים מתעשר לשנה שעברה‪ ,‬יצאו‬ ‫ט"ו‪ .‬אע"פ שאמר ר"ג שהולכים באתרוג במעשר‬ ‫ירקות שגדלים על כל מים (‪-‬אף שאובין) שמתעשרים‬ ‫בתר לקיטה כירק‪ ,‬מ"מ ר"ה שלו אינו בתשרי אלא‬ ‫לשנה הבאה‪.‬‬ ‫בשבט‪.‬‬ ‫ונ"מ בבצלים הסריסים (לרש"י הכונה שאינם נעשים‬ ‫אתרוג אינו טוען פירות עד שנה שלישית לשמיטה‬ ‫גדולים כשאר הבצלים‪ .‬והתוס' (ד"ה בצלים) מביאים‬ ‫משום משמוש הידים בשמיטה‪.‬‬ ‫שבירושלמי מפרש שהם בצלים שאינם עושים זרע) ופול‬ ‫המצרי‪ ,‬שמנע מהם מים ל' יום לפני ר"ה ונמצאו גדלים‬ ‫אתרוג ר"ה שלו בשבט דחדשים ולא בשבט‬ ‫על מי שנה שעברה‪ ,‬דאיתא בברייתא שהם מתעשרים‬ ‫דתקופה‪.‬‬ ‫לשעבר (ומותרים בשביעית)‪ ,‬שזה לריה"ג‪ ,‬אבל לר"ע כיון‬ ‫אף בשנה מעוברת ר"ה לאילן הוא בשבט‪.‬‬ ‫שדרך מינים אלו להגדל על כל מים מתעשרים להבא‪ .‬וי"מ‬ ‫שלר"ע מתעשרים לשעבר דנעשו כשדה הבעל שאינה צריכה‬ ‫אתרוג של שישית שנכנס לשביעית לרבה פטור‬ ‫השקיה‪ ,‬ולריה"ג מתעשרים להבא‪ .‬דרך בצלים הסריסים ופול‬ ‫מן הביעור מפני שהולכים בתר חנטה ואין בו קדושת‬ ‫המצרי למנוע מהם מים פרק אחד לפני לקיטתם כדי‬ ‫שביעית‪ ,‬ומ"מ פטור מן המעשר מפני שיד הכל‬ ‫להקשותם‪ ,‬ולכך חילקום חכמים משאר ירקות‪ ,‬דשאר ירקות‬ ‫ממשמשין בו כיון שבזמן זה כל השדות והפרדסים הם‬ ‫שאין דרכם בכך לא יצאו מכלל ירק ובטלה דעתו‪.‬‬ ‫הפקר ואין אתרוג זה נשמר לבדו‪ ,‬ושל שביעית שנכנס‬ ‫בא' בשבט ראש השנה לאילן כדברי ב"ש ואין‬ ‫לשמינית פטור ממעשר וחייב בביעור‪ .‬ולרב המנונא‬ ‫תורמים מפירות שחנטו לפני כן על פירות שחנטו אחרי כן‪,‬‬ ‫ורבי יוחנן וריש לקיש אם חנט בשישית דינו‬ ‫ב"ה אומרים בט"ו בו‪ ,‬אע"פ שעדיין רוב תקופת‬ ‫כשישית וחייב במעשר (אפילו אם היה כזית ונעשה‬ ‫טבת לפנינו‪ ,‬הואיל ויצאו רוב גשמי שנה ועלה השרף‬ ‫ככר דבתר חנטה אזלינן)‪ ,‬דכיון שאין בו קדושת שביעית אף‬ ‫באילנות ורוב הפירות חונטים מעתה‪.‬‬ ‫שיד הכל ממשמשין בו הוי גזל ואין זה פוטר מן המעשר‪ ,‬ואם‬ ‫חנט בשביעית דינו כשביעית‪ .‬ובברייתא איתא‬ ‫דין אתרוג למעשר ושביעית ‪-‬‬ ‫שאבטולמוס העיד משום חמשה זקנים שהולכים‬ ‫י"ד‪ :‬מעשה בר"ע שליקט אתרוג בא' בשבט ונהג‬ ‫באתרוג אחר לקיטתו למעשר ואחר חנטה לשביעית‬ ‫בו ב' עישורים‪ ,‬לת"ק טעמו משום שהסתפק אם‬ ‫וכדבריו סוברים רבה ורב המנונא‪ ,‬ורבותינו נמנו באושא‬ ‫לב"ה ר"ה לאילן הוא בא' בשבט או בט"ו בו‪ ,‬אבל לא‬ ‫שהולכים בו אחר לקיטה למעשר ולשביעית‪ .‬ר"ש‬ ‫החמיר כב"ש וב"ה‪ ,‬שהרי העושה כן במחלוקת אחת‬ ‫בברייתא ס"ל שגם שישית שנכנס לשביעית וגם‬ ‫(כגון המחלוקת לגבי השיעור חסרון בשדרה שלב"ש זה ב'‬ ‫שביעית שנכנס לשמינית פטור מן המעשר ומן‬ ‫חוליות ולב"ה חוליה אחת‪ ,‬שב"ה לקולא לגבי טומאה באהל‬ ‫‪13‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫השיטות בימי הדין על האדם ‪-‬‬ ‫הביעור שגם מעשר וגם ביעור צריכים גידול וגם‬ ‫לר"מ הכל נדונים בר"ה וגזר דין שלהם נחתם ביוה"כ‪.‬‬ ‫לקיטה בחיוב כדי להתחייב‪.‬‬ ‫לרבי יהודה הכל נדונים בר"ה וגזר דין שלהם נחתם‬ ‫ט"ו‪ :‬שיטת רבי נחמיה שאילן שפירותיו נגמרים יחד‬ ‫כל אחד בזמנו‪ ,‬בפסח על התבואה בעצרת על פירות‬ ‫כגון דקלים זיתים (‪-‬בחינם נקט זיתים‪ ,‬שבזה גם לרבנן‬ ‫האילן ובחג על המים‪ ,‬וגזר דין של האדם ביוה"כ‪.‬‬ ‫הולכים אחרי הבאת שליש ולא אחרי חנטה‪ .‬תוד"ה כגון)‬ ‫לרבי יוסי אדם נדון בכל יום‪.‬‬ ‫וחרובים‪ ,‬אע"פ שחנטו הפירות קודם ט"ו שבט‬ ‫לרבי נתן אדם נדון בכל שעה‪.‬‬ ‫מתעשרים לשנה הבאה‪ ,‬ואמר ר' יוחנן שנהגו העם‬ ‫לתנא דבי רבי ישמעאל וכן שיטת תנא דמתני' בפסח‬ ‫בחרובים (ובכל אלו הנלקטים יחד‪( .‬תוד"ה נהגו)) כרבי‬ ‫על התבואה וכו'‪ ,‬והיינו תחילת הדין‪ ,‬והאדם נדון‬ ‫נחמיה‪ ,‬ורק אילן שאין פירותיו נגמרים יחד (כעין‬ ‫בר"ה וגזר דין שלו ביוה"כ‪.‬‬ ‫שתי בריכות) כגון תאנים וכדאמרן גבי קטניות מתוך‬ ‫מלך וציבור מלך נכנס תחילה לדין‪ ,‬אב"א משום דרך‬ ‫שעשויין פרכין מה שחנט לפני ט"ו בשבט מתעשר‬ ‫ארץ‪ ,‬ואב"א מיקמי דליפוש חרון אף‪.‬‬ ‫לשנה שעברה ומה שחנט אחרי ט"ו בשבט מתעשר‬ ‫לשנה הבאה‪ .‬אבל לרבנן בכל הפירות הולכים אחר‬ ‫כמאן מצלינן האידנא על החולים ועל הת"ח תשושי‬ ‫החנטה‪ ,‬וכן מצינו שבבנות שוח נוהגים קדושת‬ ‫הכח‪ ,‬כרבי יוסי‪ ,‬ואב"א יפה צעקה לאדם אף לאחר‬ ‫שביעית בפירות הנלקטים בשנה השניה לשמיטה‪,‬‬ ‫גזר דין‪.‬‬ ‫מפני שהפרי נגמר אחרי ג' שנים ופירות אלו חנטו‬ ‫מפני מה אמרה תורה‪-‬‬ ‫בשביעית‪ .‬ור"ל הקשה על רבי יוחנן מבנות שוח‪ ,‬ורבי‬ ‫יוחנן שתק‪ ,‬ואין ידוע אם רבי יוחנן קיבל את דבריו‪,‬‬ ‫הביאו עומר בפסח‪ ,‬כדי שתתברך תבואה שבשדות‪.‬‬ ‫או ששתק מפני שיש לחלק בין מעשר חרובים‬ ‫שתי הלחם בעצרת‪ ,‬כדי שיתברכו פירות האילן‪,‬‬ ‫שהוא מדרבנן לשביעית דאורייתא‪.‬‬ ‫דשתי הלחם מתירים להביא ביכורים‪ .‬אי נמי רבי יהודה‬ ‫לטעמיה דאמר בסנהדרין עץ שאכל אדם הראשון חיטה היה‪.‬‬ ‫נסכו מים בחג‪ ,‬כדי שיתברכו גשמי שנה‪.‬‬ ‫בארבעה פרקים העולם נדון‬ ‫ישנם זמנים מסוימים שבהם הקב"ה יושב ודן את מה‬ ‫אמרו לפני בר"ה מלכויות‪ ,‬כדי שתמליכוני עליכם‪,‬‬ ‫שנעשה בעולם‪ .‬ולהלן יבוארו מהם זמנים אלו ומה דנים‬ ‫זכרונות‪ ,‬כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה‪ ,‬ובמה‬ ‫בהם‪ ,‬ומה יעשה האדם כדי לזכות בדין‪.‬‬ ‫בשופר‪.‬‬ ‫ט"ז‪ .‬מתני'‪ -‬בארבעה פרקים העולם נידון‪ ,‬בפסח‬ ‫תוקעים בשופר של איל כדי להזכיר עקידת יצחק‪,‬‬ ‫על התבואה‪ ,‬בעצרת על פירות האילן‪ ,‬בראש השנה‬ ‫ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני‪.‬‬ ‫כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון‪ ,‬שנאמר "היוצר‬ ‫ט"ז‪ :‬תוקעים יושבים וחוזרים ותוקעים עומדים כדי‬ ‫יחד לבם המבין אל כל מעשיהם"‪ ,‬ובחג נידונים על‬ ‫לערבב את השטן שלא יסטין‪ ,‬שכשישמע שישראל‬ ‫המים‪.‬‬ ‫מחבבים את המצוות מסתתמים דבריו‪.‬‬ ‫בפסח נדונים על התבואה של אותה שנה‪ ,‬בין‬ ‫כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה מריעין לה‬ ‫אותה שכבר גדלה לפני פסח‪ ,‬בין אותה שעתידה‬ ‫בסופה‪.‬‬ ‫ליזרע אחר הפסח‪ ,‬כדמצינו שתבואה שאירע בה קרי‬ ‫כל שנה שרשה בתחילתה (‪-‬שישראל עושים עצמם רשים‬ ‫כגון ברד או שדפון או אונס לפני פסח דבר זה נגזר‬ ‫בר"ה לדבר תחנונים ותפילה‪ ).‬מתעשרת בסופה‪.‬‬ ‫בפסח הקודם‪ ,‬ואם זה אירע לאחר הפסח דבר זה‬ ‫נדון בפסח הזה‪( ,‬וכן אדם שאירע לו קרי או אונס‬ ‫הנהגת הבורא בדין על האדם‬ ‫לפני יוה"כ דבר זה נגזר ביוה"כ שעבר‪ ,‬ואם זה אירע‬ ‫הדין על האדם נקבע לפי זכויותיו ועוונותיו‪ .‬ולהלן יבוארו‬ ‫אחרי יוה"כ דבר זה נגזר ביוה"כ זה)‪ ,‬ועל כן הרואה‬ ‫כללי הנהגת הבורא בדין על האדם‪ ,‬ואלו דברים יכולים‬ ‫שהצליח באותה שנה בחיטה שנזרעת כבר במרחשון לפי‬ ‫לגרום שהדין יהיה יותר לטובה‪ ,‬ומתי תשובה או תפילה‬ ‫שאינה ממהרת להתבשל‪ ,‬שמע מינה לטובה נדון בפסח שעבר‪,‬‬ ‫יכולים לשנות את הגזר דין‪.‬‬ ‫ולכן יזרע גם שעורה הממהרת להתבשל וזורעים אותה‬ ‫בשבט ואדר‪ ,‬לפני שיגיע פסח הבא‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה "אהבתי" ‪-‬אימתי‬ ‫אין דנים את האדם אלא לפי מעשיו של אותה‬ ‫אני אהובה לפניך‪ ,‬מתי ש"כי ישמע ד' את קולי‬ ‫שעה אפילו אם הוא עתיד להרשיע‪ ,‬שנאמר "כי שמע‬ ‫תחנוני"‪ .‬ואע"פ ש"דלותי" מן המצוות כגון בינוניים‪,‬‬ ‫אלוקים אל קול הנער באשר הוא שם"‪.‬‬ ‫מ"מ "ולי יהושיע" לי נאה להושיע להטות כלפי חסד‪.‬‬ ‫ג' דברים מזכירים עוונותיו של אדם‪ -‬העובר תחת‬ ‫ומי שיש לו מחצה זכויות ומחצה עוונות וגם עוון‬ ‫קיר נטוי שהוא נבדק אם ראוי שייעשה לו נס‪ ,‬עיון תפילה ‪-‬‬ ‫פושעי ישראל בגופם‪ ,‬נידון בגיהנום‪ ,‬אבל למי שיש‬ ‫שסומך שתפילתו תהא נשמעת ומתאמץ לכוין ליבו‪ ,‬ומוסר‬ ‫רוב עוונות אין לו תקנה‪.‬‬ ‫דין על חבירו שאומרים כלום ראוי הוא שיענש חבירו על ידו‪.‬‬ ‫כל פרנס המטיל אימה על הציבור שלא לשם שמים‪,‬‬ ‫אינו רואה בן תלמיד חכם‪.‬‬ ‫ד' דברים מקרעים גזר דין של אדם‪ -‬צדקה‪,‬‬ ‫צעקה‪ ,‬שינוי השם‪ ,‬ושינוי מעשה שהוא שב מרעתו‪,‬‬ ‫ורב חסד‪ -‬לבית הלל הכונה שהקב"ה מטה את‬ ‫וי"א אף שינוי מקום‪.‬‬ ‫הבינוניים כלפי חסד‪ ,‬היכי עביד‪ ,‬לרבי אלעזר ע"י‬ ‫חייב אדם להקביל פני רבו ברגל‪ ,‬ולטהר עצמו‬ ‫כבישה של כף המאזנים של זכות‪ ,‬ולרבי יוסי בר חנינא‬ ‫ברגל‪.‬‬ ‫ע"י נשיאת עוון ‪-‬הגבהת כף המאזנים של עוון‪ ,‬ולתנא דבי‬ ‫רבי ישמעאל ע"י שמעביר ראשון ראשון שהעוונות‬ ‫ג' ספרים ספרי זכרון של מעשה הבריות נפתחים בר"ה‪,‬‬ ‫הראשונים שבאים לתתם לכף מעבירם הקב"ה ושומטם‪,‬‬ ‫רשעים גמורים שרובם עוונות נכתבים ונחתמים‬ ‫ואמר רבא שאותו עוון אינו נמחק אלא הוא מונח בצד‪,‬‬ ‫למיתה‪ ,‬צדיקים גמורים לחיים‪ ,‬ובינוניים ‪-‬מחצה על‬ ‫ואם יש לו רוב עוונות הקב"ה מחשיב גם עוון זה‬ ‫מחצה תלויים ועומדים מר"ה עד יוה"כ‪ ,‬זכו נכתבים‬ ‫להמנות עם רשעים גמורים‪.‬‬ ‫לחיים‪ ,‬לא זכו נכתבים למיתה‪.‬‬ ‫כל המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו‪.‬‬ ‫שלש כתות הם ליום הדין כשיחיו המתים צדיקים‬ ‫נושא עוון ועובר על פשע לשארית נחלתו‪ ,‬ולא לכל‬ ‫גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיי עולם‪,‬‬ ‫נחלתו‪ ,‬והיינו למי שמשים עצמו כשיריים‪.‬‬ ‫ורשעים לגיהנום‪ ,‬בינוניים יורדים לגיהנום ומצפצפים‬ ‫י"ז‪ :‬בתחילה הקב"ה מתנהג עם האדם לפי הדין‪,‬‬ ‫צועקים ובוכים מתוך היסורים שעה אחת ועולים‪ ,‬וב"ה‬ ‫אומרים הקב"ה מטה כלפי חסד כיון שהם מחצה על‬ ‫ולבסוף כשרואה שאין העולם מתקיים בדין הקב"ה מתנהג‬ ‫מחצה (וכדלהלן)‪.‬‬ ‫במידת החסד לפנים משורת הדין‪.‬‬ ‫י"ז‪ .‬מי נדון בגיהנום י"ב חודש‪ -‬פושעי ישראל‬ ‫י"ג מידות‪-‬‬ ‫בגופם (קרקפתא דלא מנח תפילין)‪ ,‬ופושעי אומות‬ ‫ויעבור ד' על פניו ויקרא‪ -‬מלמד שנתעטף הקב"ה‬ ‫העולם בגופם (בעבירה של עריות‪ ,‬שבן נח מוזהר על כך‪.‬‬ ‫כשליח ציבור והראה למשה סדר תפילה‪ ,‬ואמר לו כל‬ ‫תוד"ה אמר ) יורדים לגיהנום ונדונים שם י"ב חודש‪,‬‬ ‫זמן שישראל חוטאים יעשו לפני כסדר הזה ואני‬ ‫ולאחר י"ב חודש גופם כלה ונשמתם נשרפת ורוח‬ ‫מוחל להם‪.‬‬ ‫מפזרתם תחת רגלי צדיקים‪.‬‬ ‫ד' ד'‪ -‬אני ד' קודם שיחטא‪ ,‬ואני ד' לאחר שיחטא‬ ‫מי נדון בגיהנום לדורי דורות‪ -‬המינים (‪-‬אנשים‬ ‫ויעשה תשובה‪.‬‬ ‫שהפכו דברי אלוקים חיים לרעה‪ ,‬כגון צדוקים ובייתוסים‪,).‬‬ ‫ברית כרותה לי"ג מידות שאינם חוזרות ריקם אם‬ ‫והמוסרים ממון ישראל ביד עכו"ם‪ ,‬והאפיקורסים ‪-‬‬ ‫מזכירים אותם בתפילת התענית‪.‬‬ ‫המבזים תלמידי חכמים‪ ,‬והכופרים בתורה שאומרים אין‬ ‫מה מועיל לכפרת עוונות ולשינוי הגזר דין‪-‬‬ ‫תורה מן השמים‪ ,‬והכופרים בתחית המתים‪ ,‬והמטילים‬ ‫פסקו לישראל גשמים מועטים וחזרו בתשובה‬ ‫אימה על הציבור שלא לשם שמים‪ ,‬והפורשים‬ ‫הקב"ה מורידם בזמנם ועל הארץ הצריכה להם ‪-‬שדות‬ ‫מדרכי ציבור (לא גרסינן ליה‪ ,‬דהיינו הנהו דלעיל)‪,‬‬ ‫כרמים וגנות‪ ,‬ואם נגזרו גשמים מרובים וחטאו הקב"ה‬ ‫והחוטאים ומחטיאים את הרבים‪ ,‬יורדים לגיהנום‬ ‫מורידם שלא בזמנם לפני הזריעה‪ ,‬ועל הארץ שאינה‬ ‫ונידונים בו לדורי דורות‪ ,‬גיהנום כלה והם אינם כלים‪,‬‬ ‫צריכה להם ‪-‬יערות ומדברות‪.‬‬ ‫ופניהם דומים לשולי קדירה‪ ,‬מפני שבעוונותיהם‬ ‫חרב בית המקדש‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫על אלול כדי לומר מתי חל ראש השנה והיו עושים את‬ ‫מתי תשובה מועילה‪ -‬אמר ריו"ח גדולה תשובה‬ ‫ר"ה ביום הל' לר"ח אלול מפני שברוב השנים אלול אינו מעובר‪,‬‬ ‫שמקרעת גזר דינו של אדם‪ .‬הגמ' מוכיחה שאין‬ ‫(ואע"פ שיתכן שאלול מעובר‪ ,‬כיון שאין להם דרך לדעת זאת‬ ‫תשובה מועילה לקרוע גזר דין‪ ,‬ומתרצת שליחיד זה‬ ‫הולכים אחרי רוב החודשים)‪.‬‬ ‫מועיל רק קודם גזר דין‪ ,‬ולרבים תשובה מועילה אף‬ ‫על תשרי כדי לומר מתי חלים המועדים שבחודש זה‬ ‫אחר גזר דין‪ ,‬אא"כ זה גזר דין שיש עימו שבועה‪.‬‬ ‫כדי שלא יהיה ליבם נוקפם ביוה"כ וסוכות‪.‬‬ ‫ויורדי הים באניות נחשבים כיחידים‪ .‬ובעבירות שבין‬ ‫על כסלו כדי לומר מתי חל חנוכה‪.‬‬ ‫אדם לחבירו לא מועילה תשובה אם לא יפייס את‬ ‫ועל אדר כדי לומר מתי חל פורים‪.‬‬ ‫חבירו‪ .‬ולרבי יצחק תפילה מועילה אף ליחיד אף‬ ‫כשהיה בית המקדש קיים היו הולכים גם באייר‪ ,‬כדי‬ ‫אחר גזר דין‪.‬‬ ‫לומר מתי חל פסח שני ‪-‬כדי שמי שהיה טמא או בדרך‬ ‫י"ח‪ .‬עוון בני עלי יש עמו שבועה ואינו מתכפר‬ ‫רחוקה ידע מתי להקריב פסח שני‪.‬‬ ‫בזבח ובמנחה‪ ,‬אבל מתכפר ע"י תורה ובגמ"ח‪ .‬רבה‬ ‫י"ח‪ :‬לא יצאו על תמוז וטבת מפני הצומות‬ ‫ואביי היו מבית עלי‪ ,‬רבה שעסק בתורה חי ארבעים‬ ‫שנה‪ ,‬ואביי שעסק בתורה וגמ"ח חי שישים שנה‪.‬‬ ‫שבהם משום שצומות אלו הם חובה רק בזמן שיש‬ ‫רש"י גורס רבא במקום רבה‪ ,‬ושואל שרבא לא היה כהן‪ ,‬ושמא‬ ‫גזירת המלכות‪ ,‬אבל אם יש שלום (‪-‬שאין יד העכו"ם‬ ‫אמו היתה מבית עלי‪ ,‬ויש גורסים רבה‪ ,‬והכונה לרבה בר נחמני‪.‬‬ ‫תקיפה על ישראל) יהיו לששון ולשמחה ליאסר בהספד‬ ‫ותענית‪ ,‬ואם אין שלום ואין גזירה רצו מתענים רצו אין‬ ‫דרשו ד' בהמצאו אלו י' ימים שבין ר"ה ליוה"כ‪ .‬והא‬ ‫מתענים וכיון שהתענית רשות אין מטריחים את השלוחים‬ ‫דכתיב "ויהי לעשרת הימים ויגוף ד' את נבל" הכונה‬ ‫לצאת בשביל זה‪ .‬ומ"מ בתשעה באב לעולם מתענים‬ ‫שהמתין לו עשרה ימים אלו‪ ,‬וי"מ שהמתין י' ימים‬ ‫כנגד עשר לגימות עשרה עבדים שלח דוד ונתן להם סעודה‬ ‫מפני שהוכפלו בו צרות‪ ,‬שחרב הבית הראשון והשני‬ ‫ונלכדה ביתר ונחרשה העיר‪ .‬ואף שגם בי"ז תמוז אירעו‬ ‫אחת שנתן נבל לעבדי דוד‪.‬‬ ‫חמשה דברים‪ ,‬מ"מ חורבן בית המקדש חמור יותר‪ ,‬ועוד דבט'‬ ‫בר"ה כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון‪ -‬בבבל‬ ‫באב אותה צרה נכפלה ב' פעמים‪ .‬תוד"ה הואיל‪.‬‬ ‫פירשו דהיינו כבני אימרנא ‪-‬כבשים הנמנים למעשר‬ ‫המשך הסוגיה להלן י"ט‪. :‬‬ ‫ויוצאים מפתח קטן‪ .‬ולריש לקיש הכונה כמעלות בית‬ ‫מרון שהדרך צרה ובצדדים יש עמק עמוק ואין שנים יכולים‬ ‫ימים טובים ותעניות‬ ‫ללכת זה ליד זה‪ .‬ולשמואל הכונה כחיילות של בית דוד‬ ‫ד' הצומות שנתקנו על מאורעות החורבן‪ -‬כתיב‬ ‫מרון לשון מרות ואדנות‪ ,‬ואע"פ שעוברים זה אחר זה מ"מ‬ ‫"כה אמר ד' צבקות צום הרביעי וצום החמישי וצום‬ ‫כולם נסקרים בסקירה אחת‪.‬‬ ‫השביעי וצום העשירי וכו' יהיה לבית יהודה לששון‬ ‫ושמחה ולמועדים טובים"‪ .‬לר"ע צום הרביעי היינו‬ ‫באלו חודשים יצאו שלוחים לומר‬ ‫הצום שבחודש הרביעי‪ ,‬והיינו ט' תמוז שהובקעה בו‬ ‫מתי היה קידוש החודש‬ ‫העיר‪ ,‬צום החמישי זה ט' באב שנשרף בו בית‬ ‫בזמן שבית דין היו מקדשים את החודש על פי עדים‬ ‫אלוקינו‪ ,‬צום השביעי זה ג' תשרי שאז נהרג גדליה‬ ‫שהעידו על ראית המולד (לפני שהלל השני תיקן את לוח‬ ‫השנה הקבוע בסוף ימי האמוראים)‪ ,‬היו בי"ד שבארץ‬ ‫בן אחיקם ע"י ישמעאל בן נתניה (ללמדך ששקולה‬ ‫ישראל שולחים שליחים לגולה‪ ,‬כדי לומר אם בי"ד קידשו‬ ‫מיתת צדיקים כשריפת בית אלוקינו)‪ ,‬צום העשירי‬ ‫את החודש ביום השלושים לחודש הקודם‪ ,‬או ביום‬ ‫זה י' טבת שבו סמך (‪-‬התחיל לצור) מלך בבל על‬ ‫השלושים ואחד‪ ,‬כדי שידעו מתי מתחיל החודש‪ ,‬ולפי זה‬ ‫ירושלים‪ ,‬ואף שמאורע זה אירע לפני שאר‬ ‫ידעו מתי חלים המועדים שבאותו חודש‪.‬‬ ‫המאורעות‪ ,‬נכתב אחרון מפני סדר החודשים‪ .‬ולר"ש‬ ‫על ששה חדשים השלוחים יוצאים‪-‬‬ ‫צום העשירי זה ה' טבת שבאה השמועה לגולה‬ ‫על ניסן כדי לומר מתי חל הפסח והיו השלוחים הולכים‬ ‫(לגלות יכניה שהיתה י"א שנה לפני החורבן) שהוכתה העיר‪,‬‬ ‫עד פסח‪ ,‬ובשבתות לא היו הולכים‪.‬‬ ‫ועשו יום שמועה כיום שריפה‪ ,‬ולדבריו נכתבו אף‬ ‫כסדר הפורענויות‪.‬‬ ‫על אב כדי לומר מתי חל תשעה באב‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫כלי זכוכית שנטמאו וניקבו כדי לטהרם מטומאתם‪,‬‬ ‫מגילת תענית‪ -‬שיטת רב ורבי חנינא שבטלה‬ ‫והטיף לתוכם אבר ‪-‬עופרת כדי לסתום את הנקב‪,‬‬ ‫מגילת תענית לאחר החורבן‪( ,‬והיינו שהיו ימים טובים‬ ‫יהודה בן שמוע מטמא בשם ר"מ דחזרו לטומאתם‬ ‫שקבעו חכמים בגלל ניסים שאירעו בימים אלו‪ ,‬ואסרום‬ ‫הישנה‪ ,‬דאע"פ שלא גזרו שיחזרו לטומאה ישנה אלא בכלי‬ ‫בתענית‪ ,‬ויש מהימים שנאסרו גם בהספד‪ ,‬וכתבו במגילה אחת‬ ‫מתכות‪ ,‬כיון שהאבר מעמידו דינו ככלי מתכת‪ ,‬דהכל הולך‬ ‫מהם ימים אלו‪ ,‬ועכשיו שחרב הבית מותרים בהספד ותענית)‪.‬‬ ‫אחר המעמיד‪ .‬וחכמים מטהרים כיון שעיקרם עשוי‬ ‫ולרבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי לא בטלה מגילת‬ ‫מזכוכית‪ ,‬וס"ל שאין הולכים אחר המעמיד‪ .‬ובאופן אחר‬ ‫תענית‪ .‬וכבר נחלקו בזה תנאים (י"ט‪ ):‬שלר"מ לא‬ ‫מבאר רש"י דאיירי בכלי זכוכית טהור שניקב ונסתם ע"י‬ ‫בטלה‪ ,‬ולר"י אחר החורבן מותר מפני שאבל הוא‬ ‫אבר‪ ,‬דלרבי יהודה בן שמוע דינו ככלי מתכות המקבל‬ ‫להם‪ .‬ולהלכה בטלה מגילת תענית‪ ,‬חוץ מחנוכה‬ ‫טומאה מדאורייתא‪ ,‬ולרבנן דינו ככלי זכוכית המקבל טומאה‬ ‫מדרבנן‪ ,‬דרק אלו המנויים בפרשה "הזהב והכסף והנחושת‬ ‫מפני שמפורסם הנס שאירע בו ע"י שנהגו בו המצוות‬ ‫והברזל וכו' " מקבלים טומאה מדאורייתא‪.‬‬ ‫והחזיקו בו כשל תורה‪ ,‬ואין נכון לבטלו‪ ,‬וכן פורים לא בטל‪.‬‬ ‫ומעשה וגזרו בלוד תענית בחנוכה‪ ,‬ואמרו להם רבי‬ ‫המשך דיני יציאת השלוחים להודיע על‬ ‫אליעזר ורבי יהושע שהם צריכים להתענות על מה‬ ‫קידוש החודש‪-‬‬ ‫שהתענו‪.‬‬ ‫י"ט‪ :‬השלוחים יוצאים על תשרי מפני תקנת‬ ‫י"ט‪ .‬ג' תשרי היה יו"ט בזמן בית המקדש השני‬ ‫המועדות‪ -‬שאף שמימות עזרא לא מצינו אלול‬ ‫מפני שנהרג בו גדליה בן אחיקם ונהפך לששון ושמחה‪,‬‬ ‫מעובר (משמע שבימי עזרא אירע שעיברו את אלול‪ .‬תוד"ה‬ ‫וגם מפני שביטלו בו מה שהנהיגו בית חשמונאי‬ ‫מימות)‪ ,‬מ"מ הטעם מפני שלא היו צריכים לעברו‪,‬‬ ‫לכתוב שם שמים בשטרות‪ ,‬דבר שגרם לבזיון‬ ‫אבל אם היו צריכים היו מעברים‪ ,‬כדי שלא יחולו‬ ‫השמות לאחר פריעת החוב‪ .‬והנפק"מ בסיבה זו אף‬ ‫המועדות סמוך לשבת (אם חל יום הל' של אלול בימים א' או‬ ‫שכבר היה יו"ט‪ ,‬לענין לאסור את יום ב' תשרי‬ ‫ד' או ו') ויתייבשו הירקות או שיגרם בזיון למתים‪ ,‬ואף‬ ‫שלפניו‪ ,‬דימים הכתובים במגילת תענית אסורים בין‬ ‫שמקלקלים בזה את ראש השנה שהרי בני הגולה לא‬ ‫לפניהם בין לאחריהם מפני שחוששים שיבואו להתענות‬ ‫ידעו על העיבור‪ ,‬מ"מ עדיף לתקן את המועדות‪.‬‬ ‫ביום טוב עצמו‪ .‬ו אינו אסור בהספד ותענית מחמת יום‬ ‫אדר הראשון והשני‪ -‬אף שאם קיימו את מצוות‬ ‫שאחרי ר"ח‪ ,‬דדברי תורה אינם אוסרים לפניהם‬ ‫ואחריהם כיון שא"צ חיזוק כדברי סופרים‪( ,‬ולכן‬ ‫הפורים באדר ראשון ונתעברה השנה צריכים‬ ‫שבתות וימים טובים מותרים לפניהם ואחריהם)‪ .‬וכן‬ ‫לקיימם באדר השני‪ ,‬מ"מ משמע ממתני' שלא היו‬ ‫אינו אסור מטעם יום לפני יום שנהרג בו גדליה בן‬ ‫יוצאים שלוחים להודיע מתי נקבע אדר השני‪ ,‬דס"ל‬ ‫אחיקם‪ ,‬דאף הוא אינו אוסר שלפניו‪ ,‬דדברי קבלה‬ ‫לתנא דמתני' שאדר הראשון היה תמיד ל' יום‪ .‬ורבי‬ ‫כדברי תורה‪.‬‬ ‫סובר שאם נתעברה השנה יוצאים אף על אדר שני‪,‬‬ ‫דסבר רבי שאדר הראשון פעמים הוא ל' יום ופעמים‬ ‫בכ"ח אדר באה גזירה טובה לישראל שאינם חייבים‬ ‫כ"ט יום‪ .‬ורבי יהושע בן לוי העיד משום קהלא‬ ‫לפרוש מן התורה‪ ,‬שמלכות רומי גזרה על התורה‬ ‫קדישא דירושלים שמקדשים את שני האדרים ביום‬ ‫והמילה והשבת‪ ,‬והלכו יהודה בן שמוע וחביריו‬ ‫עיבוריהם‪ ,‬והיינו ששניהם חסרים‪ .‬ורבי סימאי העיד‬ ‫והפגינו (‪-‬צעקו בשווקים וברחובות כדי שישמעו השרים‬ ‫בשם חגי זכריה ומלאכי שיכולים לעשות שניהם‬ ‫וירחמו עליהם) בלילה ואמרו אי שמים (‪-‬למען הקב"ה)‬ ‫מלאים או שניהם חסרים או אחד מלא ואחד חסר‪.‬‬ ‫וכי לא אחיכם אנחנו בני אב אחד ואם אחת‪ ,‬ומה‬ ‫ולרב ב' האדרים לעולם אחד ‪-‬הראשון מלא ואחד ‪-‬‬ ‫נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרים עלינו גזירות‬ ‫השני חסר‪ ,‬עד שיודע לך שעשו את הראשון חסר‪.‬‬ ‫קשות‪ ,‬וביטלו את הגזירות‪ ,‬ואותו היום עשאוהו יום‬ ‫כ‪ .‬י"א שאדר הסמוך לניסן לעולם חסר‪ .‬והגמרא‬ ‫טוב‪ ,‬וזה היה לאחר החורבן שהרי יהודה בן שמוע‬ ‫שואלת על דבריו מהא דאיתא במתני' כ"א‪ :‬שעדים‬ ‫היה תלמידו של ר"מ שהיה לאחר החורבן היה תלמידו‬ ‫שראו את הלבנה בחידושה באים להעיד בבי"ד אפילו מחוץ‬ ‫של ר"ע שהיה תלמידו של ר"א שהיה תלמידו של ריב"ז‬ ‫לתחום ומחללים שבת על ניסן ותשרי‪ ,‬ואין לומר‬ ‫שבימיו חרב ביהמ"ק ואזיל למ"ד שלא בטלה מגילת‬ ‫שהטעם הוא משום שמצוה לקדש על פי הראיה‬ ‫תענית ואף הוסיפו עליה‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫מעוברת ה' ימים‪ ,‬דלדבריהם כל החודשים אחד מלא ואחד‬ ‫דאיתא התם שכשהיה בית המקדש קיים מחללים‬ ‫חסר‪ ,‬כסדר מולד הלבנה שהיא מתחדשת תמיד אחרי כ"ט יום‬ ‫על כל החודשים מפני תקנת הקרבן שיקריבו מוספי‬ ‫וחצי‪ ,‬שזה יוצא נ"ט ימים לשני חודשים‪ ,‬וכיון ששנה היא שנ"ד‬ ‫ר"ח בזמנם‪.‬‬ ‫יום‪ ,‬זה יוצא נ' שבועות וד' ימים‪ ,‬ובשנה מעוברת מוסיפים‬ ‫חודש חסר‪ ,‬שהוא ד' שבועות ויום אחד‪.‬‬ ‫עיבור חודשים לצורך‬ ‫חשבונות קידוש החודש‬ ‫קידוש החודש ביום הל' או הל"א נקבע לפי קבלת עדים‬ ‫שמעידים באיזה יום היה המולד‪ ,‬אמנם יש מקרים שבי"ד‬ ‫אע"פ שקידוש החודש נקבע ע"י קבלת עדים המעידים‬ ‫דואגים שקידוש החודש יחול דווקא ביום מסוים‪,‬‬ ‫על המולד‪ ,‬מ"מ בי"ד היו יודעים לחשב מתי צריך להיות‬ ‫וכדלהלן‪.‬‬ ‫המולד‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫לעולא מעברים את אלול כדי שלא יחולו שבת‬ ‫כ‪ :‬שמואל אמר שהוא יכול לקבוע לכל בני הגולה‬ ‫ויו"ט סמוכים‪ ,‬י"א מפני קבורת המתים שלא ישתהו‬ ‫מתי יהיה המולד‪ ,‬ושאלו אבא אביו של רבי שמלאי‬ ‫ב' ימים ויסריחו‪ ,‬וי"א מפני הירקות שלא יכמשו‪ ,‬מ"ד‬ ‫אם יודע הא דתניא בסוד העיבור שיש חילוק אם‬ ‫משום ירקיא מודה לטעם משום מתיא (ולכן אין נ"מ‬ ‫הירח נולד לפני חצות או אחר חצות‪ ,‬ואמר שלא‪,‬‬ ‫ביניהם אם לעבר את החודש כשיוה"כ צריך לחול‬ ‫ואמר לו שא"כ יש עוד דברים שהוא לא יודע‪.‬‬ ‫במוצאי שבת‪ ,‬דאע"פ שבמוצאי יוה"כ הוא יכול‬ ‫צריך שיהא לילה ויום מן החדש ‪-‬שאם ראו הלבנה‬ ‫ללקט ירקות חדשים‪ ,‬מ"מ לכו"ע מעברים משום‬ ‫הישנה בלילה אין מקדשים את החודש ביום‪ ,‬ואף דבלאו הכי‬ ‫מתיא)‪ ,‬ומ"ד משום מתיא סובר שאפשר להשרות‬ ‫יש כ"ד שעות שלא רואים את הירח‪ ,‬נ"מ למ"ד מאיימים על‬ ‫את הירקות בחמימי‪ ,‬ולכן לדבריו אם יו"ט צריך לחול‬ ‫העדים לקדש החודש לפני זמנו‪ ,‬שאם נראה הירח הישן בלילה‬ ‫בערב שבת או במוצאי שבת‪ ,‬אין מעברים‪ ,‬דאפשר‬ ‫אין מאיימין‪ .‬רבי יוחנן לומד דין זה מ"מערב עד ערב"‬ ‫לקבור ביו"ט ע"י נכרים‪ .‬ואמר עולא שבני בבל‬ ‫למדנו שהיום הולך אחר הלילה לענין המועדות‪ ,‬ור"ל לומד‬ ‫צריכים להכיר טובה שבני ארץ ישראל מעברים את‬ ‫דין זה מ"עד יום האחד ועשרים לחודש בערב"‬ ‫החודש בשבילם‪ ,‬דלבני א"י אין צורך לעבר מחמת‬ ‫ומבואר שהמועד מסתיים בערב‪ .‬לאביי משמעות דורשין‬ ‫טעמים אלו‪ ,‬כי אין האויר שם חם כמו בבבל שהיא‬ ‫איכא בינייהו‪ ,‬ולרבא חצות לילה איכא בינייהו‬ ‫עמוקה ואינה ארץ הרים ובקעות כמו א"י‪.‬‬ ‫שלריו"ח היום הולך אחר תחילת הלילה דכתיב מערב עד ערב‪,‬‬ ‫ולר"ל אינו הולך אחר תחילת הלילה כיון שאכילת מצה רשות‬ ‫רבה בר שמואל אמר שאע"פ שמעברים את השנה‬ ‫מחצות ליל ט"ו ובלבד שלא יאכל חמץ וחצות לילה הראשון‬ ‫לצורך מפני האביב והתקופה ופירות האילן‪ ,‬אין מעברים‬ ‫חלוק מהם שהיא חובה‪ ,‬ונ"מ אם ראו את הלבנה של החודש‬ ‫את החודש לצורך‪ ,‬אלא מקדשים על פי הראיה‪,‬‬ ‫הקודם בליל ל' לפני חצות אם אפשר לקדש את החודש באותו‬ ‫דכתיב "החודש הזה לכם ראש חודשים" כזה ראה‬ ‫יום ע"י איום על העדים‪.‬‬ ‫וקדש‪.‬‬ ‫מחשבים את תולדתו אם לא נולד קודם חצות היום‬ ‫הגמ' מבארת דהני מילי שלא לקדש את החודש ביום‬ ‫בידוע שלא נראה לבני א"י קודם שקיעת החמה‪ ,‬מפני‬ ‫ל' והלבנה לא נראית‪ ,‬אבל רבה בר שמואל מודה‬ ‫שהירח נראה לבני א"י רק שש שעות אחר חידושו‪ ,‬ונ"מ‬ ‫שיכולים לא לקדשו בזמנו ולעברו לצורך‪ ,‬והא דתנן‬ ‫להכחיש את העדים שאמרו שראו קודם‪.‬‬ ‫שמאיימים על העדים שאע"פ שלא ראו המולד‬ ‫כ"ד שעות מיכסי סיהרא‪ ,‬בבבל היינו שש שעות‬ ‫יאמרו ראינו‪ ,‬זה דווקא בניסן ותשרי שהמועדות תלויות‬ ‫קודם המולד וי"ח שעות לאחר המולד‪ ,‬ובא"י י"ח‬ ‫בזה‪ ,‬אבל בשאר החודשים אף אם צריכים לעבר‪ ,‬כגון שהיו ח'‬ ‫חודשים מעוברים בשנה זו ולא נראה המולד ביום ל'‪ ,‬ואין‬ ‫שעות קודם המולד ושש שעות לאחר המולד‪ ,‬ונ"מ‬ ‫פוחתין מד' חודשים מעוברים בשנה ואין מוסיפין על שמונה‪,‬‬ ‫להכחיש את העדים שאמרו שראו קודם‪.‬‬ ‫מ"מ אין מאיימים‪ .‬ורב דימי מתני איפכא‪ ,‬שמאיימים‬ ‫להעיד שנראה בזמנו אע"פ שלא נראה מפני שאין‬ ‫מה עושים במקומות שלא יודעים‬ ‫השקר ניכר‪ ,‬אבל אם ראוהו מחזי כשיקרא אם‬ ‫מתי בי"ד קידשו את החודש‬ ‫יעברוהו שהרבה אחרים יש שראוהו‪.‬‬ ‫כל ספיקא לקמיה שדינן עושין יו"ט בט"ו וט"ז תשרי‬ ‫לרבא מה שאמר רבה בר שמואל שאין מעברים את‬ ‫וניסן ואין עושים י"ד יו"ט מספק‪ ,‬ואין חוששים שאב‬ ‫החודש לצורך‪ ,‬היא שיטת אחרים הסוברים שאין בין‬ ‫עצרת לעצרת ובין ר"ה לר"ה אלא ד' ימים ובשנה‬ ‫‪18‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫ל"א‪ ,‬ונמצא שאם העדים שראו את המולד לא יחללו שבת יהיה‬ ‫או שבט ואלול היו חסרים‪ ,‬מפני שב' חודשים תמוז ואב‬ ‫החודש מעובר‪ ,‬וכבר בליל ל"א יוכלו העדים לצאת‪ ,‬ועל ניסן‬ ‫וכן טבת ושבט חסרים קלא אית ליה‪.‬‬ ‫ותשרי יצאו רק אחרי שישמעו מפי בי"ד מקודש‪,‬‬ ‫מפני שבהם מתקנים את המועדות‪ ,‬וממילא אם העדים‬ ‫כ"א‪ .‬לוי הגיע לבבל בי"א תשרי לפי חשבונם ואמר‬ ‫שראו את המולד לא יחללו שבת ויהיה החודש מעובר‪ ,‬לא יצאו‬ ‫שהם אוכלים ביום שהוא יו"כ בארץ ישראל‪ ,‬ולא‬ ‫השלוחי ם עד למחרת מפני שבי"ד לא מקדשים את החודש‬ ‫העיד שעיברו את אלול מפני שלא שמע את בי"ד‬ ‫בלילה‪ ,‬נמצא שמתמעט זמן הילוכם מהלך לילה ויותר‪ .‬ובאמת‬ ‫אומרים מקודש‪ ,‬ואין השלוחים יוצאים עד שישמעו מפי‬ ‫אין זה עיקר הטעם לחילול השבת של העדים‪ ,‬שהרי השלוחים‬ ‫בי"ד מקודש‪ ,‬אף בחודש מעובר שיודעים שאין ר"ה נדחה ליום‬ ‫עצמם אין מחללים את השבת‪ ,‬אלא טעם החילול הוא מדכתיב‬ ‫הל"ב‪.‬‬ ‫"אשר תקראו אותם במועדם"‪ ,‬והטעם הנ"ל הוא רק סעד לדבר‪.‬‬ ‫מקום שבו אין השלוחים מספיקים להגיע בו לפני‬ ‫חמי שים שערי בינה נבראו בעולם‪ ,‬וניתנו למשה‬ ‫סוכות‪ ,‬אע"פ שמגיעים לפני פסח (דבתשרי אין‬ ‫רבינו ארבעים ותשעה‪ ,‬שנא' "ותחסרהו מעט‬ ‫השלוחים יכולים ללכת בר"ה ויוה"כ) יעשו ב' ימים פסח‪,‬‬ ‫מאלוקים"‪ ,‬ושלמה ביקש להיות כמשה ולא קיבל‪,‬‬ ‫גזירה ניסן אטו תשרי ‪-‬שמא ינהגו יום אחד גם בתשרי‬ ‫וי"א שקיבל‪ ,‬אלא ביקש לדון כדעת לבו בלא עדים‬ ‫שלא על פי שלוחים‪.‬‬ ‫והתראה ולא קיבל‪.‬‬ ‫רבא היה רגיל לצום יוה"כ ב' ימים ולילות מספק ופעם‬ ‫אף שנראה בעליל והיינו בגלוי מחללים העדים את‬ ‫אחת עיברו את אלול כמו שחשש‪ ,‬רב נחמן צם‬ ‫השבת‪ ,‬ולרבי יוסי אם נראה בעליל אין מחללים את‬ ‫יומיים כשאמר לו אדם אחד שעיברו את אלול‪.‬‬ ‫השבת‪.‬‬ ‫יורדי הים שאינם בקיאים בחשבון המולד יבערו חמץ‬ ‫מעשה שעברו יותר ממ' זוג ועכבם ר"ע בלוד‪ ,‬שלח‬ ‫מתי שיראו את הירח משלים את הלילה ואינו מחשיך‬ ‫לו ר"ג אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשילם‬ ‫עד הנץ החמה‪ ,‬ואף שאצלנו זה נראה בט"ו‪ ,‬יורדי הים‬ ‫לעת"ל‪ ,‬ואמר ר' יהודה בברייתא שח"ו לא היה זה‬ ‫שהעולם גלוי לפניהם זה נראה בי"ד‪.‬‬ ‫ר"ע‪ ,‬אלא היה זה שזפר שהיה ראש של גדר והורידו‬ ‫ר"ג מגדולתו‪.‬‬ ‫לרב הונא בר אבין יש לעבר את השנה אם תקופת‬ ‫טבת ממשיכה עד ט"ז ניסן‪ ,‬כיון דכתיב "שמור את‬ ‫מי כשר לעדות החודש‬ ‫חודש האביב" והיינו שהאביב שזה היום של תקופת ניסן‬ ‫יהיה בזמן חידוש הלבנה שזה בתוך י"ד יום למולד הלבנה‪.‬‬ ‫כ"ב‪ .‬אב ובנו בעדות החודש‪ -‬לת"ק אב ובן לא‬ ‫ואם חל ביום ט"ו די להם לעבר את חודש אדר‪.‬‬ ‫יכולים להעיד יחד על קידוש החודש‪ ,‬ומ"מ אם ראו‬ ‫יחד ילכו‪ ,‬ואם יפסל אחד מהם (‪-‬שיכשל בפיו‬ ‫מתי מחללים שבת לצורך קידוש החודש‬ ‫כשיבדקוהו) יצטרף השני עם אחר‪ .‬ולר"ש אב ובנו וכל‬ ‫כ"א‪ :‬מדאורייתא מחללים שבת לצורך קידוש‬ ‫הקרובים כשרים לעדות החודש‪ ,‬דכתיב "ויאמר ד'‬ ‫אל משה ואל אהרן וכו' החודש הזה לכם" עדות זו‬ ‫החודש‪ ,‬דכתיב "אלה מועדי ד' אשר תקראו אותם‬ ‫כשרה בכם אע"פ שהם אחים‪( ,‬ולרבנן הכונה שעדות זו‬ ‫במועדם"‪ ,‬אבל אין מחללים שבת כדי להודיע מתי‬ ‫מסורה לכם לחשובי הדור‪ ,‬שיקבלו העדות ויקדשו החודש)‪.‬‬ ‫קידשו בי"ד את החודש‪ ,‬דכתיב "אשר תקראו אותם"‬ ‫ואמר רבי יוסי שהיה מעשה בטוביה הרופא וכו'‪,‬‬ ‫על קריאתם אתה מחלל ואי אתה מחלל על קיומם‪.‬‬ ‫והכהנים קיבלו אותו ואת בנו ופסלו את עבדו‬ ‫כשהיה בית המקדש קיים מחללים שבת לצורך‬ ‫המשוחרר‪ ,‬ובי"ד קיבלו אותו ואת עבדו ופסלו את‬ ‫קידוש כל החודשים‪ ,‬כדי שידעו להקריב קרבן ר"ח‬ ‫בנו‪ .‬ויש גורסים איפכא שרבי יוסי מכשיר קרובים‪,‬‬ ‫בזמנו‪.‬‬ ‫והמעשה בטוביה הרופא נאמר ע"י ר"ש‪ ,‬והלכה כר"ש‬ ‫לאחר החורבן אמר רבי יוחנן בן זכאי "וכי יש קרבן"‪,‬‬ ‫שפוסל‪.‬‬ ‫ותיקנו שאין מחללים שבת אלא על ניסן ותשרי‪,‬‬ ‫אלו הם הפסולים לעדות המשחק בקוביה שהוא גזלן‬ ‫מפני שבשאר החודשים שהשלוחים יוצאים (אב‬ ‫מדרבנן כיון שאסמכתא לא קניא‪( ,‬ומדאורייתא רק החוטף מיד‬ ‫אלול כסלו ואדר)‪ ,‬היו השלוחים יוצאים מבערב אם‬ ‫איש נקרא גזלן‪ ,‬דכתיב "ויגזול את החנית מיד המצרי")‪ ,‬ומלוי‬ ‫היו יודעים שמחר ב בוקר יקדשוהו‪ ,‬כגון שנראה המולד בעליל‬ ‫ביום כ"ט או בליל ל'‪ ,‬או בחודש מעובר שודאי יקדשוהו ביום‬ ‫‪19‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫ליה משום כבודו של רבי נהוראי (שלא הוזכר רבי נהוראי‬ ‫בריבית דאינו גזלן דאורייתא כיון שנותן לו מדעתו‪ ,‬ומפריחי‬ ‫אלא להורות שאדם גדול כמותו נהג התר בדבר‪ ,‬ואין כבודו‬ ‫יונים שמי שהיונה שלו הגיעה ראשונה מקבל את הכסף‪,‬‬ ‫שנביא ראיותינו אף מחבירו הקטן ממנו)‪ ,‬וי"מ שהיה‬ ‫וסוחרי שביעית ורחמנא אמר "לאכלה" ולא לסחורה‪ ,‬ולפי‬ ‫באושא עד אחר שמכיר את העד שיצטרף עמו‪ ,‬וקמ"ל‬ ‫שנחשדו אלו לעבור על דת מחמת ממון‪ ,‬חשדום להעיד שקר‬ ‫שמחללים שבת אף שיש ספק שמא אין אותו העד‬ ‫בשביל ממון ושוחד‪ ,‬ועבדים פסולים מדאורייתא ק"ו מאשה‪.‬‬ ‫בביתו‪.‬‬ ‫ואלו פסולים לעדות כאשה‪ ,‬ובמקום שאשה כשרה‬ ‫לעדות גזלן דרבנן כשר לעדות‪ ,‬כגון בעדות אשה‬ ‫עד אחד נאמן לומר שבי"ד קידשו את החודש‪,‬‬ ‫לומר שמת בעלה ולהתירה להנשא‪ ,‬אבל גזלן דאורייתא דחציף‬ ‫דמילתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי‪ ,‬ואפי'‬ ‫לעבור בפרהסיא לא הכשירו חכמים לעדות אשה‪ ,‬אע"פ‬ ‫הוא מקצה העולם‪.‬‬ ‫שהכשירו עבד ואשה שהם פסולים מדאורייתא‪.‬‬ ‫המשואות‬ ‫מי שראה את החודש ואינו יכול להלך מוליכים‬ ‫בראשונה היו משיאין משואות ולא היו צריכים לשכור‬ ‫אותו בחמור‪ ,‬ואפילו במיטה‪ ,‬ואם אורבים להם (שהיו‬ ‫שלוחים לשלוח לגולה‪ ,‬משקלקלו הכותים והשיאו‬ ‫הצדוקים והבייתוסים אורבים להם כדי לעכבם ולהטעות את‬ ‫משואות בהרים שלהם בליל ל"א למרות שבי"ד לא קידשו את‬ ‫חכמים) לוקחים בידם מקלות‪ ,‬ואם הדרך רחוקה‬ ‫החודש ביום ל'‪ ,‬והטעו את בני הגולה לעשותו חסר‪ ,‬התקינו‬ ‫לוקחים בידם מזונות‪ ,‬שעל מהלך לילה ויום מחללים‬ ‫שיהיו שלוחים יוצאים‪.‬‬ ‫את השבת ויוצאים לעדות החודש‪ ,‬שנא' "אלה‬ ‫מתי היו משיאין משואות‪ -‬אין משיאין משואות‬ ‫מועדי ד' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם"‪.‬‬ ‫אלא על החודש שנראה בזמנו לקדשו‪ ,‬ומשיאין בליל‬ ‫ל"א‪ ,‬שאם ישיאו גם בחודש מלא‪ ,‬כשיחול ר"ח‬ ‫בערב שבת‪ ,‬וישיאו במוצאי שבת דא"א לחלל שבת כדי‬ ‫להשיא משואות‪ ,‬לא ידעו אם החודש מלא או חסר‪,‬‬ ‫ואם לא ישיאו באופן זה‪ ,‬לא ידעו אם הסיבה היא‬ ‫מחמת השבת או מחמת אונס בשכרות של משתה‬ ‫אם אינן מכירין‬ ‫השבת‪ ,‬ואם ישיאו רק בחודש מלא‪ ,‬יגרמו ביטול‬ ‫מלאכה לעם ב' ימים בראש השנה‪ ,‬שלא ידעו אם החודש‬ ‫נאמנות לעדות החודש‬ ‫חסר ומותר לעשות מלאכה‪ ,‬או שהחודש מלא ומחר ישיאו‬ ‫כ"ב‪ :‬אם בי"ד הגדול שמקדשים את החודש אינם‬ ‫משואות ואסור לעשות מלאכה‪.‬‬ ‫מכירים את העדים אם הם נאמנים וכשרים‪ ,‬משלחים‬ ‫כ"ג‪ .‬כיצד היו משיאין משואות מביאין כלונסאות‬ ‫בי"ד שבעירו זוג אחר עמם להעיד על כשרותם‪ ,‬אבל‬ ‫של ארז ארוכים (‪-‬כדי שיהיו נראים למרחוק) (ונחלקו‬ ‫עד אחד אינו נאמן לא לעדות החודש‪ ,‬ד"משפט"‬ ‫בגמרא אם יש ד' מיני ארז או י' מינים) וקנים ועצי‬ ‫כתיב ביה‪ ,‬ולא להעיד על הכשרות‪.‬‬ ‫שמן ונעורת של פשתן שהם מרבים שלהבת‪ ,‬וכורך‬ ‫בראשונה היו מקבלים עדות החודש מכל אדם‪,‬‬ ‫בראשי הכלונסאות במשיחה‪ ,‬ועולה לראש ההר‪ ,‬ומצית‬ ‫עד שקלקלו הבייתוסים ושכרו ב' עדים להעיד שקר‬ ‫בהן את האור‪ ,‬ומוליך ומביא ומעלה ומוריד‪ ,‬עד‬ ‫בל' אדר שחל בשבת ולא נראה המולד‪ ,‬והבייתוסים רוצים‬ ‫שהוא רואה את חבירו שהוא עושה כן בראש ההר‬ ‫שהנפת העומר וחג השבועות יהיו באחד בשבת‪ ,‬שהם דורשים‬ ‫השני‪ ,‬וכן בראש ההר השלישי‪.‬‬ ‫"ממחרת השבת יניפנו הכהן" ממחרת שבת בראשית‪ ,‬ואחד‬ ‫וצי אדיר לא יעברנו ‪-‬לנחל שעתיד לצאת מבית המקדש‬ ‫העדים גילה ששכרוהו‪( ,‬ואמר שנתרצה כדי לגלות‬ ‫זו בורני ספינה גדולה שעשו כדי להוציא אלמוגים‬ ‫את השקר‪ ,‬שלא יבוא אחר וישקר‪ ,‬ואמרו לו שהכסף‬ ‫שנתנו לו הוא שלו אף שלא קיים שליחותו‪ ,‬דיש רשות‬ ‫מקרקע הים ע"י שמילאוה חול ושיקעוה‬ ‫בקרקעית הים ועודנה נראית מעל המים‪ ,‬דבמקום שיש‬ ‫לבי"ד לקנוס ממון ולעשותו הפקר‪ ,‬ושוכרו ילקה)‪ ,‬ותיקנו‬ ‫אלמוגים אין המים עמוקים כ"כ‪ ,‬וצלל בר אמוראי וקשר‬ ‫שלא יהיו מקבלים אלא מן המכירים‪.‬‬ ‫את האלמוגים לספינה עם חבילי פשתן שהם קשים‬ ‫מעשה ברבי נהוראי שהלך אצל העד להעיד עליו‬ ‫בשבת באושא‪ -‬י"מ שהיה עמו עוד עד ולא חשיב‬ ‫‪20‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫לא ראתה חמה פגימתה של הלבנה כדי שלא תחלש‬ ‫לינתק‪ ,‬והוציא את החול והספינה עולה ומעלה‬ ‫דעתה‪ ,‬וכן לעולם לא ראתה חמה פגימתה של קשת‪,‬‬ ‫עימה את האלמוגים‪ ,‬שהם שווים כפליים מכסף‪.‬‬ ‫שלא יאמרו עובדי החמה שהחמה זורקת חיצים‬ ‫כל שיטה שנטלו הנכרים מירושלים עתיד הקב"ה‬ ‫להלחם בכופרים בה)‪ ,‬לצפונה של חמה או לדרומה‪,‬‬ ‫להחזירם לה‪.‬‬ ‫(בימות החמה הלבנה לעולם בדרומה של חמה‬ ‫ובימות הגשמים בצפונה)‪.‬‬ ‫אוי להם לעכו"ם שאין להם תקנה ששפכו דמם של‬ ‫כ"ד‪ .‬כמה היה גבוה (אם עד אחד אומר ב' מרדעות‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫והשני ג' עדותן קיימת‪ ,‬אבל ג' וה' בטלה‪ ,‬ומ"מ‬ ‫כל הלומד תורה ואינו מלמדה דומה להדס במדבר‪,‬‬ ‫מצטרפים לעדות אחרת ‪-‬עד אחד מצטרף עם עד אחר‬ ‫וי"א שאם מלמדה במקום שאין ת"ח דומה להדס‬ ‫שיאמר כמותו)‪.‬‬ ‫במדבר שהוא חביב‪.‬‬ ‫לאין היה נוטה וכמה היה רחב‪.‬‬ ‫כ"ג‪ :‬מאין היו משיאין משואות‪ -‬מהר המשחה (‪-‬‬ ‫ואח"כ היו מכניסים את השני ובודקים אותו‪ ,‬ואם‬ ‫הר הזיתים) לסרטבא‪ ,‬ומסרטבא לגרופינא‪ ,‬ומגרופינא‬ ‫נמצאו דבריהם מכוונים עדותם קיימת‪.‬‬ ‫לחוורן‪ ,‬ומחוורן לבית בלתין (‪-‬בירם)‪ ,‬ומבית בלתין‬ ‫שאר הזוגות שואלים אותם ראשי פרקים‪ ,‬אע"פ‬ ‫לא זזו משם‪ ,‬אלא מוליך ומביא ומעלה ומוריד‪ ,‬עד‬ ‫שאין צריכים להם‪ ,‬כדי שלא יצאו בפחי נפש‪ ,‬אלא‬ ‫שהיה רואה כל הגולה (‪-‬פומבדיתא‪ ,‬והם מודיעים לכל‬ ‫יהיו רגילים לבוא‪.‬‬ ‫בני בבל) לפניו כמדורת האש‪ ,‬שכל אחד היה נוטל‬ ‫אם העדים מעידים שראוה משתקפת במים או‬ ‫אבוקה ועולה לראש גגו‪ .‬בין ההרים היו ח' פרסאות‬ ‫בעששית‪ ,‬או בעבים ‪-‬מאירה דרך עוביו של עב‪ ,‬וכן חציו‬ ‫(והיום המרחק גדול יותר מפני שנתקלקלו הדרכים)‪.‬‬ ‫במים או בעששית או בעבים וחציו השני ברקיע‪ ,‬אין‬ ‫ורשב"א מוסיף חרים כייר וגדר וחברותיה‪ ,‬י"א שהיו‬ ‫מעידים עליו‪.‬‬ ‫בין ההרים הנ"ל‪ ,‬וי"א שהיו בצד אחר של ארץ ישראל‪,‬‬ ‫אם אמרו שראוהו מאליהם וכשנסתכלו בו מדעתם‬ ‫ושני הצדדים היו לכיוון בבל‪.‬‬ ‫כדי להעיד עליו לא ראוהו אין מעידים עליו‪ ,‬שמא ראו‬ ‫עיגול של ענן לבן‪ .‬אבל אם ראו את הלבנה עצמה‬ ‫מה היו העדים עושים בשבת אחרי עדותם‬ ‫מדעתם ואח"כ לא ראוה יכולים להעיד עליה‪.‬‬ ‫חצר גדולה היתה בירושלים ובית יעזק היתה‬ ‫נקראת (י"א יעזק לישנא מעליא‪ ,‬וי"א יזק לישנא‬ ‫קידוש החודש‬ ‫דצערא שאסור באזיקים‪ .‬הנדון הוא אם זה על שם שהיה‬ ‫לאחר קבלת העדות על המולד ראש בי"ד אומר‬ ‫אסור להם בתחילה לזוז ממקומם או לא)‪ ,‬ולשם כל העדים‬ ‫מקודש דכתיב "וידבר משה את מועדי ד' "‪ ,‬וכל‬ ‫מתכנסים בשבת שחיללוהו כדי לבוא ולהעיד‪ ,‬ובי"ד‬ ‫העם עונים אחריו מקודש מקודש‪ ,‬דכתיב "אשר‬ ‫בודקים אותם שם‪ ,‬וסעודות גדולות עושים להם‬ ‫תקראו אתם" קרי ביה אתם‪ ,‬וי"א מ"אלה הם מועדי"‬ ‫בשביל שיהיו רגילים לבוא‪.‬‬ ‫הם יאמרו מועדי‪ ,‬ואומרים פעמיים דכתיב "מקראי‬ ‫בראשונה לא היו זזים משם כל היום מפני שהיוצא‬ ‫קודש" תרי זימני משמע‪.‬‬ ‫מחוץ לתחום אין לו אלא ד' אמות התקין ר"ג הזקן שיהיו‬ ‫בין שנראה בזמנו ובין שלא נראה בזמנו מקדשים‬ ‫מהלכים אלפים אמה לכל רוח‪ ,‬וכן מיילדת והבאים‬ ‫אותו‪ .‬לר"א בר צדוק שלא בזמנו אין מקדשים ובזמנו‬ ‫להציל מן הדליקה‪ ,‬גייס‪ ,‬נהר או מפולת‪ ,‬יש להם‬ ‫מקדשים‪ ,‬ולפלימו בזמנו אין מקדשים שאינו צריך‬ ‫אלפים אמה לכל רוח כאנשי העיר‪.‬‬ ‫חיזוק ושלא בזמנו מקדשים‪ ,‬לר"א בר"ש אין‬ ‫מקדשים חודשים כלל דכתיב "וקדשתם את שנת‬ ‫כיצד בודקים את עידי קידוש החודש‬ ‫החמישים שנה" שנים אתה מקדש ולא חודשים‪,‬‬ ‫זוג שבא ראשון בודקים אותו ראשון‪.‬‬ ‫והלכה כר"א בר צדוק‪.‬‬ ‫מכניסים את הגדול שבהם ואומרים לו אמור כיצד‬ ‫ראית את הלבנה‪ ,‬פגימתה לפני החמה או לאחר‬ ‫איסור עשית דמויות‬ ‫החמה‪( ,‬ולעולם אין פגימתה לפני החמה‪ ,‬דלעולם‬ ‫‪21‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫לרבות הרים וגבעות ימים ונהרות אפיקים וגאיות"‪,‬‬ ‫כתיב "לא תעשון איתי" ולמדו חז"ל שהכונה שאסור‬ ‫"מתחת" לרבות שלשול קטן‪.‬‬ ‫לעשות כדמות המשמשים לפני הקב"ה‪ ,‬ולהלן יבואר‬ ‫איזה דמויות הם בכלל האיסור‪ ,‬ואלו דמויות מותר‬ ‫לעשות‪.‬‬ ‫סתירה מציאותית לעידי קידוש החודש‬ ‫דמות צורות לבנות היו לו לר"ג שבהם מראה את‬ ‫אע"פ שבית דין היו מקדשים על פי עדים שהעידו על‬ ‫ראית המולד‪ ,‬היו בי"ד בקיאים בחשבון מתי צריך לחול‬ ‫ההדיוטות ואומר הכזה ראית או כזה‪.‬‬ ‫המולד‪ ,‬ומתי לא יכול להיות עדיין המולד‪ .‬ולהלן יבואר‬ ‫כ"ד‪ :‬ואף שאסור לעשות דמות חמה ולבנה וכו'‬ ‫מה עושים כשנראה שהעדות על המולד אינה נכונה‪.‬‬ ‫(וכדלהלן)‪ ,‬ר"ג אחרים נכרים עשו לו‪ ,‬ואמנם אף‬ ‫כ"ה‪ .‬מעשה שבאו שניים ואמרו ראינוהו שחרית‬ ‫באופן זה אסור משום חשד‪ ,‬כדמצינו שרב יהודה‬ ‫במזרח וערבית במערב‪ ,‬ואמר ריו"ח בן נורי שהם‬ ‫אחרים עשו לו והוא אמר לעוור את עיני הצורה והיינו‬ ‫עידי שקר‪ ,‬ור"ג קיבלם‪ ,‬דסבר שפעמים הירח הולך‬ ‫להשחיתה‪ ,‬שם היה החותם בולט‪ ,‬כדמצינו שאסור‬ ‫בדרך קצרה‪ .‬רבותיו של רש"י ביארו שראו בשחרית את‬ ‫ללבוש טבעת שחותמה בולט מפני החשד אבל‬ ‫הלבנה של חודש קודם‪ ,‬ובערבית ראו את המולד‪ ,‬והם עידי‬ ‫מותר לחתום בה מפני שהחתימה שוקעת‪( ,‬ואם החותם‬ ‫שקר דקיימא לן שהלבנה מכוסה כ"ד שעות‪ .‬ורש"י מבאר‬ ‫שקוע מותר ללבוש ואסור לחתום)‪ ,‬מ"מ אם יש‬ ‫ששניהם היו מהחודש החדש‪ ,‬והנדון הוא אם היא יכולה ללכת‬ ‫רבים אין חוששים לחשד (כדמצינו שהיה בית כנסת‬ ‫ממזרח למערב בי"ב שעות‪.‬‬ ‫בנהרדעא שבנו יכניה וגלותו מאבנים שנשאו עמהם‬ ‫עוד באו שניים ואמרו ראינוהו בזמנו ביום ל' ובליל‬ ‫מירושלים‪ ,‬ותמיד היתה שכינה מצויה שם‪ ,‬ועל זה נאמר "כי‬ ‫עיבורו ‪-‬ליל ל"א לא נראה‪ ,‬וקיבלם ר"ג‪ ,‬ואמר רבי‬ ‫רצו עבדיך את אבניה"‪ ,‬שהיה בו אנדרטא (‪-‬צלם דמות‬ ‫דוסא בן הרכינס שהם עידי שקר‪ ,‬והסכים עמו רבי‬ ‫המלך) ונכנסו אליו רב ושמואל ואבוה דשמואל ולוי‬ ‫יהושע‪.‬‬ ‫להתפלל)‪ ,‬ור"ג כיון שהיה נשיא היו אצלו רבים‪ .‬או‬ ‫שלח ר"ג לרבי יהושע שיבוא אצלו עם מקלו ומעותיו‬ ‫שהצורות היו עשויות פרקים‪ .‬או שכיון שעשה כדי‬ ‫ביוה"כ שחל לפי חשבונו‪ ,‬הלך ר"ע ומצאו לרבי‬ ‫להתלמד מותר‪ ,‬דכתיב "לא תלמד לעשות" אבל‬ ‫יהושע מיצר על שהנשיא גזר עליו לחלל את יוה"כ‪ ,‬ואמר‬ ‫אתה למד להבין ולהורות‪.‬‬ ‫שעדיף לו לחלות י"ב חודש מאשר לעשות כך‪ ,‬אמר‬ ‫כתיב "לא תעשון איתי" ‪-‬לא תעשו דמות שמשי‪,‬‬ ‫לו ר"ע הרי הוא אומר "אתם" ג' פעמים אפי' שוגגים‬ ‫כגון אופנים ושרפים חיות הקודש ומלאכי השרת‪,‬‬ ‫אפי' מזידים ואפי' מוטעים ע"י עדי שקר‪ ,‬אמר לו‬ ‫דכתיב "ממעל"‪ ,‬ואפי' דמות שמשים שבמדור‬ ‫עקיבא ניחמתני‪.‬‬ ‫התחתון כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות אסור‬ ‫בא לרבי דוסא בן הרכינס‪ ,‬אמר לו אם באים אנו לדון‬ ‫לעשות‪ ,‬דכתיב "אשר בשמים"‪.‬‬ ‫אחר ר"ג צריכים לדון אף אחרי בתי דינים קודמים‪,‬‬ ‫וכן אסור לעשות שלחן‪ ,‬ומנורה של שבעה נרות‬ ‫והתורה אמרה "ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא וע'‬ ‫אסור אפילו משאר מיני מתכות כיון שזה כשר למנורה‪,‬‬ ‫מזקני ישראל" ולא פירשה שמות הזקנים לומר‬ ‫ורבי יוסי ברבי יהודה אוסר גם בשל עץ כדרך שעשו‬ ‫שאינו תלוי בשמם אלא כל בי"ד הרי הוא כבי"ד של‬ ‫מלכי בית חשמונאי דס"ל שגם מנורה של עץ כשרה‪,‬‬ ‫משה‪ ,‬וכן לומדים זאת ממה ששמואל הזכיר את‬ ‫ואמרו לו חכמים שאינו ראי' שהם עשו משפודי‬ ‫ירובעל (‪-‬גדעון‪ ,‬ונקרא ירובעל משום שעשה מריבה‬ ‫ברזל‪ ,‬וחיפום בעץ‪ ,‬העשירו עשו של כסף‪ ,‬חזרו‬ ‫עם הבעל) בדן (‪-‬שמשון‪ ,‬שבא משבט דן)‪ ,‬ויפתח‬ ‫והעשירו עשו של זהב‪.‬‬ ‫יחד עם שמואל‪ ,‬ושמואל שקול כמשה ואהרן דכתיב‬ ‫וכן אסור לעשות בית כתבנית היכל או אכסדרה‬ ‫"משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו"‪ ,‬ללמד‬ ‫כתבנית אולם‪ ,‬או חצר כתבנית עזרה‪.‬‬ ‫שיפתח בדורו כשמואל בדורו‪ ,‬דאפילו קל שבקלין‬ ‫וכן אסור לעשות דמות ד' פנים לגוף אחד כעין חיות‬ ‫שנתמנה פרנס על הציבור הרי הוא כאביר‬ ‫הקודש‪ ,‬או פרצוף אדם לבדו‪ ,‬דכתיב "לא תעשון אתי"‬ ‫שבאבירים‪ ,‬ואין לאדם ללכת לבקש אלא לשופט‬ ‫‪-‬לא תעשון אותי‪.‬‬ ‫שבימיו דכתיב "ובאת וכו' ואל השופט אשר יהיה‬ ‫אם בא לעבוד את הדמות שעושה אסור לעשות‬ ‫בימים ההם"‪ ,‬וכתיב "אל תאמר מה היה שהימים‬ ‫אפילו שלשול (‪-‬תולעת) קטן‪ ,‬דכתיב "ואשר בארץ"‬ ‫‪22‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫ראוהו בי"ד בלבד אם ראו ביום יכולים לקדש את‬ ‫הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה"‬ ‫החודש‪ ,‬שלא תהא שמיעה גדולה מראיה‪( ,‬דגבי עדות‬ ‫דא"א שיהיו אחרונים כראשונים‪ ,‬ואין לך אלא שופט שבימיך‪.‬‬ ‫החודש לא כתיב עדות אלא כזה ראה וקדש)‪ ,‬אבל אם‬ ‫נטל מקלו ומעותיו והלך ליבנה אצל ר"ג‪ ,‬ונשקו ר"ג‬ ‫ראוהו בלילה אין יכולים לקדשו ביום לפי ראיתם‬ ‫על ראשו ואמר לו בא בשלום רבי ותלמידי‪ ,‬רבי‬ ‫בלילה‪ ,‬אלא יעמדו שניים מהם ויעידו בפניהם‬ ‫שלימדתני תורה ברבים ותלמידי שקיימת דברי‬ ‫ויקדשו החודש‪.‬‬ ‫כתלמיד וילמדו הקטנים ק"ו לשמוע לגדולים‪.‬‬ ‫ראוהו ג' והם בי"ד וראוהו בלילה כדלעיל‪ ,‬יעמדו‬ ‫רבי חייא ראה את הלבנה בכ"ט אלול וזרק עליה עפר‬ ‫שניים מהם‪ ,‬ויושיבו שניים אחרים אצל היחיד‪,‬‬ ‫ואמר לה שתלך כי צריך לקדש החודש לערב ע"י איום‬ ‫ויקדשו את החודש‪ ,‬וקמ"ל דאין היחיד נאמן ע"י‬ ‫על העדים כדי שיוה"כ לא יהיה ביום שישי‪ ,‬ואין מקדשים את‬ ‫עצמו‪ ,‬ואפי' הוא מומחה שכשר בדיני ממונות לדון‬ ‫החודש ביום אם הלבנה הישנה נראית בלילה שלפני'‪ ,‬ואמר‬ ‫יחידי‪ ,‬הכא צריך ג'‪ .‬והראיה לזה מהא דאין לך‬ ‫רבי לרבי חייא שילך לעין טב (שלא ירננו עליו בני עירו‬ ‫מומחה לרבים יותר ממשה רבינו וקאמר ליה הקב"ה‬ ‫לפי שראו הישנה כל יום כ"ט‪ ,‬וי"מ שגזרו גזירה במקומו שלא‬ ‫עד דאיכא אהרן בהדך‪.‬‬ ‫לקדש את החודש) ויקדש את החודש‪ ,‬וישלח לו סימן‬ ‫"דוד מלך ישראל חי וקיים" דדוד נמשל ללבנה‪.‬‬ ‫כ"ו‪ .‬ואף לר"ע הסובר שאין עד נעשה דיין‪ ,‬הני‬ ‫מילי בדיני נפשות‪ ,‬שכיון שראה הדיין שהרג את‬ ‫אמר ר"ג כך מקובלני מבית אבא אין חידושה של‬ ‫הנפש לא ימצא לו זכות ורחמנא אמר "והצילו‬ ‫לבנה פחות מכ"ט יום ומחצה וב' שלישי שעה וע"ג‬ ‫העדה"‪( .‬ולרבי טרפון דיינים שראו רציחה רשאים‬ ‫חלקים‪ ,‬וסמך על זה אף שהיתה נראית דמות ירח‪,‬‬ ‫לדון אמנם העד שמעיד בפועל אינו יכול להיות דיין)‪ ,‬אבל‬ ‫והספיד את אמו של בן זזא הספד יותר מן הראוי לה‪,‬‬ ‫בקידוש החודש מודה ר"ע שעד נעשה דיין‪.‬‬ ‫כדי שידעו העם שלא קידשו את החודש‪ ,‬שהרי אין‬ ‫מספידים ביו"ט‪.‬‬ ‫תקיעת שופר‬ ‫לאחר שנתבארו בתחילת המסכת דיני כמה ראשי שנים‬ ‫שיש במשך השנה‪ ,‬וכן נתבארו בארוכה דיני קידוש‬ ‫החודש‪ ,‬הגמרא עוברת לעסוק בדיני התקיעות והתפילות‬ ‫בראש השנה והיינו א' תשרי‪ ,‬שבו יש מצות תקיעת שופר‪,‬‬ ‫ראוהו בית דין‬ ‫ויש בו תפילות מיוחדות‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫מצות עשה מן התורה לשמוע תקיעת שופר בראש השנה‪,‬‬ ‫דכתיב "יום תרועה יהיה לכם"‪ ,‬ולמדו חכמים שתקיעה זו‬ ‫האם בי"ד יכולים לקדש על פי ראייתם‬ ‫צריכה להיות דווקא בשופר מדכתיב לגבי תקיעת יוה"כ‬ ‫קידוש החודש אינו תלוי במציאות מתי היה המולד‪ ,‬אלא‬ ‫של יובל "והעברת שופר תרועה בחודש השביעי"‪.‬‬ ‫בקידוש שקידושוהו בית דין‪ ,‬ובית דין מקדשים דווקא ע"י‬ ‫להלן יבואר קרן של איזה בעל חי נקרא שופר (כ"ו)‪ ,‬ואלו‬ ‫קבלת עדות על המולד‪ ,‬וכדלהלן‪ .‬עוד יבואר מה הדין‬ ‫דברים פוסלים את השופר (כ"ז)‪ ,‬ודיני התקיעות ודיני‬ ‫כשבית דין עצמם ראו את המולד‪ ,‬מתי הם יכולים לקדש‬ ‫תקיעת שופר בשבת (כ"ח ‪ -‬ל')‪ ,‬ומתי תוקעים לפי סדר‬ ‫את החודש‪ ,‬ומתי הם צריכים לשמוע עדות על כך‪.‬‬ ‫התפילה (ל"ב)‪ ,‬וכמה ואיזה תקיעות תוקעים (ל"ג ל"ד)‪.‬‬ ‫כ"ה‪ :‬ראוהו בי"ד וכל ישראל ‪-‬שכבר נתפרסם‬ ‫כל השופרות כשרים בין של איל בין של יעל חוץ משל‬ ‫הדבר‪ ,‬או שכבר נחקרו העדים‪ ,‬ולא הספיקו לומר‬ ‫פרה מפני שהוא קרן וכתיב גבי יובל "תעבירו שופר"‬ ‫מקודש עד שחשיכה‪ ,‬הרי החודש מעובר‪ .‬שאע"פ‬ ‫ולומדים ראש השנה מיובל‪ .‬ורבי יוסי מכשיר דסבר שכל‬ ‫שי"ל שחקירת העדים כתחילת דין ואפשר לגמור‬ ‫השופרות נקראו קרן‪ ,‬ורבנן סברי ששל פרה נקרא‬ ‫הדין בלילה (כדמצינו שדיני ממונות דנים ביום‬ ‫רק קרן ולא שופר דכתיב "בכור שורו הדר לו וקרני‬ ‫וגומרים בלילה)‪ ,‬מ"מ אמר קרא "כי חק לישראל הוא‬ ‫ראם קרניו"‪ ,‬ורבי יוסי סבר שאף של פרה נקרא גם‬ ‫משפט לאלוקי יעקב" אימתי הוי חק בגמר דין‪ ,‬וקרי‬ ‫שופר דכתיב "ותיטב לד' משור פר" והיינו משופר‪,‬‬ ‫ליה משפט‪ ,‬ואין משפט אלא ביום דכתיב "והיה ביום‬ ‫ולרבנן הכונה שור שהוא גדול כמו פר והיינו במעשה‬ ‫הנחילו את בניו"‪.‬‬ ‫בראשית שנברא בקומתו‪.‬‬ ‫‪23‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫ישנם ג' זמנים שתוקעים בהם בשופר‪ ,‬בראש השנה‪,‬‬ ‫לעולא יש טעם נוסף לרבנן‪ ,‬דאין קטיגור נעשה‬ ‫ביוה"כ של יובל‪ ,‬ובתעניות שגוזרים על עצירת גשמים‪.‬‬ ‫ובמקדש היו תוקעים בשופר ובחצוצרות יחד‪ .‬ולהלן‬ ‫סניגור ושופר של פרה נמי קטיגור דעגל הוא‪ ,‬כדאמר רב‬ ‫יבואר באיזה מין שופר תוקעים‪ ,‬ואם הוא כפוף או פשוט‪,‬‬ ‫חסדא שהכה"ג אינו נכנס לפני ולפנים בבגדי זהב‬ ‫ואיך היו תוקעים במקדש בשופר ובחצוצרות יחד‪.‬‬ ‫מפני שאין קטגור (‪-‬זהב ששימש לעגל) נעשה סנגור‪,‬‬ ‫איזה שופר לוקחים בר"ה בתעניות וביובל‪-‬‬ ‫ודווקא בעבודות פנים אמרינן הכי‪ ,‬ושופר דלזכרון‬ ‫הוא כלפנים דמי‪ ,‬ואפוד וחושן השבטים הם לזכרון ולא‬ ‫לת"ק שופר של ראש השנה של יעל פשוט‪ ,‬כיון‬ ‫האפוד והחושן עצמם‪ .‬תוד"ה כיון‪( .‬ולרבי יוסי חשיב‬ ‫שצריך לפשוט דעתו בתפילה‪ ,‬ובתעניות בשל זכרים‬ ‫עבודת חוץ)‪ .‬ודווקא שופר אבל דם פר מביאים כיון‬ ‫אילים שסתמן כפופים‪ ,‬כיון שצריך לכופף דעתו‪,‬‬ ‫שנשתנה ואין הפר ניכר‪ ,‬וכן דווקא בבגדי זהב אמרינן‬ ‫והיובל כר"ה שתוקעים בפשוטים‪ ,‬דאף שאין התקיעה ביובל‬ ‫אין קטיגור נעשה סניגור‪ ,‬אבל ארון כפורת וכרובים‬ ‫לתפילה או לזכרון‪ ,‬אלא לסימן שילוח עבדים והשמטת מכירת‬ ‫שדות‪ ,‬ילפינן גז"ש מראש השנה‪.‬‬ ‫לא‪ ,‬דחוטא בל יקריב קאמרינן‪ ,‬וכף ומחתה לא‪,‬‬ ‫דחוטא בל יתנאה קאמרינן‪.‬‬ ‫לרבי יהודה בראש השנה תוקעים בשל זכרים‬ ‫לאביי יש טעם נוסף לרבנן‪ ,‬דשופר אחד אמר‬ ‫כפופים‪ ,‬וביובל בשל יעלים פשוטים כיון שצריך‬ ‫רחמנא‪ ,‬ושל פרה כיון דעשוי גילדי גילדי דניכרת בו‬ ‫לפשוט דעתו משום "נשא לבבנו אל כפים"‪.‬‬ ‫התוספת של כל שנה ושנה מיתחזי כשניים ושלשה‬ ‫לר' לוי של ראש השנה ושל יובל כפופים‪ ,‬ושל‬ ‫תעניות פשוטים‪ ,‬דסבר לגבי ר"ה כר"י שתוקעים‬ ‫שופרות‪ ,‬ורבי יוסי סבר שכיון שהם מחוברים נחשב‬ ‫בשל זכרים כפופים‪ ,‬כיון שצריך לכופף דעתו‪ ,‬וס"ל‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫כרבנן שיובל שוה לראש השנה‪.‬‬ ‫ביאור מקור כמה לשונות‪-‬‬ ‫כ"ז‪ .‬צורת התקיעה במקדש‪-‬‬ ‫יובל הוא איל‪ ,‬דבערביא קוראים לאיל יובלא‪.‬‬ ‫פי השופר של ר"ה במקדש היה מצופה זהב‪ ,‬אבל אין‬ ‫בגליא קוראים לנדה גלמודה‪ ,‬גמולה דא מבעלה‪.‬‬ ‫לשים זהב במקום הנחת הפה שאז התקיעה בזהב ולא‬ ‫באפריקי קוראים למעה קשיטה‪ ,‬ונ"מ דהא דכתיב‬ ‫בשופר‪.‬‬ ‫"מאה קשיטה" היינו מאה מעות‪.‬‬ ‫וכן היו שתי חצוצרות מן הצדדים‪ ,‬ואע"ג דתרי קלי‬ ‫בכרכי הים קוראים למכירה כירה‪ ,‬ונ"מ לפרש דברי‬ ‫לא משתמעי‪( ,‬כדתניא זכור ושמור בדיבור אחד‬ ‫הכתוב "בקברי אשר כריתי לי"‪.‬‬ ‫נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולה‬ ‫בתחום קן נשריא קוראים לכלה נינפי‪ ,‬כדכתיב‬ ‫לשמוע)‪ ,‬ואין לומר דכיון שהשופר מאריך יצא בסוף‬ ‫"יפה נוף משוש כל הארץ"‪ ,‬ולתרנגול קוראים שכוי‬ ‫תקיעת השופר‪ ,‬שהרי התוקע לתוך הבור אע"פ‬ ‫‪-‬לשון ראיה‪ ,‬כדכתיב "מי שת בטוחות (‪-‬כליות)‬ ‫שבתחילה שמע קול שופר לא יצא‪( ,‬אמנם אין‬ ‫חכמה‪ ,‬ומי נתן לשכוי בינה"‪.‬‬ ‫להוכיח שלא מספיקה סוף תקיעה ממה שאם האריך‬ ‫בתקיעה כמו שתי תקיעות לא יצא אלא ידי תקיעה‬ ‫כ"ו‪ :‬קבען פלוני‪ -‬גזלני פלוני‪ ,‬כדכתיב "היקבע‬ ‫אחת‪ ,‬די"ל דשאני התם שאין מחלקים תקיעה אחת‬ ‫אדם אלוקים"‪ ,‬ולוי לא שאלו היכי קבעך וכדו' כדי‬ ‫לשנים)‪ ,‬צ"ל שרק באדם אחד דומיא דזכור ושמור תרי‬ ‫שמתוך תשובתו יבין מה כוונתו‪ ,‬מפני שסבר‬ ‫קלי לא משתמעי‪ ,‬אבל בשני בני אדם משתמעי‪,‬‬ ‫שהוא לשון עבירה‪.‬‬ ‫ודווקא בדבר חביב‪ ,‬כדמצינו שבהלל ובמגילה יוצא‬ ‫סירוגין‪ -‬פסקי‪ ,‬לא הכל יחד‪.‬‬ ‫אפי שמע מי' בני אדם שאינם יכולים לצמצם לקרוא ממש‬ ‫חלוגלוגלות‪ -‬פרפחינא‪.‬‬ ‫יחד‪ ,‬אבל בקריאת התרגום אין שנים מתרגמים‪.‬‬ ‫סלסלה ותרוממך‪ -‬כמו מסלסל בשערו ‪-‬חיפוש‬ ‫מאריך בשופר ומקצר בחצוצרות‪ ,‬כדי לידע שעיקר‬ ‫והיפוך במטמוניות של תורה‪.‬‬ ‫מצות היום בשופר‪.‬‬ ‫וטאטאתיה במטאטא השמד‪ -‬כמו כיבוד הבית‪.‬‬ ‫בתעניות היו ב' חצוצרות באמצע ובצדדים היו ב'‬ ‫השלך על ד' יהבך‪ -‬מלשון משא‪.‬‬ ‫שופרות‪ ,‬שופר מקצר וחצוצרות מאריכות שמצות‬ ‫היום בחצוצרות דכל תקיעה שהיא לאסיפת העם היא‬ ‫תקיעה בר"ה וביובל ובתעניות‬ ‫‪24‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫נתן שופר בתוך שופר‪ ,‬אם קול פנימי שמע יצא‪,‬‬ ‫בחצוצרות‪ ,‬דכתיב "והיו לך למקרא העדה"‪ .‬והיה פי השופר‬ ‫ואם קול חיצון שמע לא יצא מפני שמחיצות הפנימי‬ ‫מצופה כסף‪ ,‬טעם א' משום שקריאה לאסיפה היא‬ ‫מפסיקות את התקיעה‪.‬‬ ‫במצופה כסף כחצוצרות דקרא‪ ,‬טעם ב' משום‬ ‫הפכו‪ ,‬בין הפכו ככיתונא ‪-‬כהפיכת חלוק לעשות‬ ‫שהתורה חסה על ממונם של ישראל‪ ,‬אבל בר"ה‬ ‫פנימי חיצון‪ ,‬בין קיצר את הרחב והרחיב את הקצר‬ ‫משום כבוד יו"ט היו מצופים זהב‪.‬‬ ‫ברותחין‪ ,‬לא יצא‪ ,‬דכתיב "והעברת" ‪-‬דרך העברה‬ ‫אין תוקעים בשופר ובחצוצרות יחד אלא במקדש‪,‬‬ ‫מחיים בעינן‪.‬‬ ‫אבל בגבולין לא‪ ,‬דכתיב "בחצוצרות ובקול שופר‬ ‫הוסיף על השופר כל שהוא אף במינו פסול‪.‬‬ ‫הריעו לפני המלך ד' "‪.‬‬ ‫שווה היובל לר"ה לתקיעה‪ ,‬ולברכות שביוה"כ של יובל‬ ‫היה הקול דק או עבה או צרוד כשר‪ ,‬שכל הקולות‬ ‫מברך ט' ברכות‪ ,‬חוץ ממה שאומרים בר"ה "זה היום‬ ‫כשרים בשופר‪.‬‬ ‫תחילת מעשיך" כר"א הסובר שבתשרי נברא העולם‪,‬‬ ‫קדחו בזכרותו (‪-‬דרך להוציאו כולו והוא רק נקב בו)‪,‬‬ ‫שלא היו אומרים ביובל‪.‬‬ ‫כשר‪ ,‬דמין במינו אינו חוצץ‪.‬‬ ‫תקיעה בבור וכדומה‪-‬‬ ‫דיני השופר‬ ‫הגמרא מבארת אלו דינים לענין פסול השופר נלמדים‬ ‫התוקע לתוך הבור או הדות או הפיטס‪ ,‬אם רק קול‬ ‫מדכתיב "והעברת שופר תרועה"‪ ,‬מחמת שאינו שופר‬ ‫שופר שמע יצא‪ ,‬ואם גם קול הברה שמע לא יצא‪,‬‬ ‫שלם‪ ,‬או שהוסיף על השופר‪ ,‬או ששומעים קול אחר ולא‬ ‫ואותם העומדים בתוך הבור יצאו יד"ח מפני שהם‬ ‫קול שופר‪ ,‬או שאינו דרך העברה‪ ,‬וכו'‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫לעולם שומעים את קול השופר‪.‬‬ ‫שופר שנסדק ודיבקו פסול דהוי כשני שופרות‪.‬‬ ‫כ"ח‪ .‬תקע לעצמו מקצת תקיעה בבור ומקצתה‬ ‫דיבק שברי שופרות פסול‪.‬‬ ‫בחוץ יצא כיון שגם החלק הראשון כשר בשבילו‪ ,‬מפני שהוא‬ ‫היה אז בבור‪ ,‬ואין חוששים שיוציא ראשו והשופר יהיה‬ ‫כ"ז‪ :‬נסדק לאורכו ‪-‬כל ארכו פסול‪.‬‬ ‫עדיין בבור‪ ,‬אבל השומע מקצת בבור ומקצת בחוץ‬ ‫נסדק לרחבו ‪-‬כל רחבו להקיפו אם נשתייר ממקום הסדק‬ ‫לא יצא‪ ,‬מפני שצריך לשמוע את כל התקיעה‬ ‫עד מקום הנחת הפה שיעור תקיעה כשר חשיב ליה כמאן‬ ‫(כדמצינו שהשומע תקיעה בבור לא יצא‪ ,‬אע"פ‬ ‫דאישתקיל כוליה והוי כשופר ארוך שקיצרו‪ ,‬ושיעור תקיעה‬ ‫שבתחילה אין שומעים קול הברה)‪ ,‬ואם חלק‬ ‫היינו כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן‪ ,‬ואם לא‬ ‫מהתקיעה פסול לא יצא‪ ,‬וכן השומע מקצת תקיעה‬ ‫נשאר שיעור תקיעה פסול אף אם דיבקו‪.‬‬ ‫לפני עלות השחר ומקצת אחריה לא יצא‪.‬‬ ‫ניקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול‪ ,‬ואם לאו‬ ‫רבא סבר שאין לתקוע בשופר של עולה או‬ ‫כשר‪ .‬ובברייתא תנא שת"ק פוסל אף במינו‪ ,‬ורבי נתן‬ ‫שלמים שתלשם מחיים‪( ,‬דאחרי זריקה אין מעילה לא בעור‬ ‫מכשיר במינו אם אינו מעכב את התקיעה‪ ,‬ואמר רבי יוחנן‬ ‫ולא בקרניים‪ ,‬שהכל לכהנים)‪ ,‬ואם תקע לא יצא‪ ,‬ואע"פ‬ ‫שבמינו כשר דווקא בנשאר רובו‪ ,‬ומשמע ששלא‬ ‫שבעולה מעל ויצא לחולין (אבל שלמים אינם בני‬ ‫במינו פסול אף בנשאר רובו‪ .‬וללישנא בתרא ריו"ח‬ ‫מעילה‪ ,‬דאין מעילה בקדשים קלים אלא באימורים ולאחר‬ ‫מכשיר במינו אע"פ שנפחת רובו‪ ,‬ושלא במינו‬ ‫זריקה כשהובררו לחלק גבוה)‪ ,‬לא יצא לחולין אלא אחרי‬ ‫בנפחת מיעוטו כשר וברובו פסול‪.‬‬ ‫התקיעה‪ .‬וחזר בו רבא ואמר שבשניהם יצא דמצוות‬ ‫ארוך וקצרו כשר וקמ"ל דלא תימא דפסול דכתיב‬ ‫לאו ליהנות ניתנו אלא לעול‪ ,‬ועל כן המודר הנאה‬ ‫"והעברת"‪ .‬תוד"ה ארוך‪.‬‬ ‫מהתוקע או מהשופר יצא‪ ,‬ומותר למודר הנאה שיזה‬ ‫גרדו בין מבפנים בין מבחוץ כשר‪ ,‬וכן אם גרדו‬ ‫עליו מי חטאת‪ ,‬והמודר ממעין מותר לטבול בו‬ ‫ונשאר רק הגלד והוא דק כשר‪.‬‬ ‫טבילה של מצוה‪ ,‬וב' דינים אלו הם דווקא בימות‬ ‫הגשמים ולא בימות החמה דאיכא הנאת הגוף‪.‬‬ ‫ציפהו זהב במקום הנחת פה פסול‪ ,‬שלא במקום‬ ‫הנחת פה כשר‪ ,‬ואם מבפנים פסול מפני שהתקיעה‬ ‫בזהב‪ .‬ומבחוץ אם נשתנה קולו פסול ואם לאו כשר‪.‬‬ ‫‪25‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫ומ"מ כהן שהוסיף על הברכה אפי' לאחר שסיים את‬ ‫שופר של ע"ז שהשתמשו בו לע"ז והוא נאסר בהנאה‬ ‫כל הברכות עובר על בל תוסיף‪ ,‬שכיון שאם ימצא‬ ‫אסור לתקוע בו‪ ,‬ואם תקע יצא דמצוות לאו ליהנות‬ ‫ציבור אחר יחזור ויברכם חשיב זמן המצוה‪.‬‬ ‫ניתנו‪ ,‬ובשל עיר הנידחת לא יצא דכתותי מיכתת‬ ‫וכן אם נתערבו דם קרבנות מתן אחת כגון דם בכור‬ ‫שיעוריה דכיון שהוא עומד להשרף כשרוף דמי‪ ,‬ושופר צריך‬ ‫ומעשר במתן ד' ‪-‬שלמים אשם עולה ותודה‪ ,‬לרבי יהושע‬ ‫שיעור בכדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן‪.‬‬ ‫יתנם מתנה אחת כדי שלא יעבור על בל תוסיף‪,‬‬ ‫מי שהוא עיתים חלים עיתים שוטה‪ ,‬כשהוא חלים‬ ‫ונתינה זו עולה לשניהם‪ ,‬וגם בזה הטעם משום שאם‬ ‫הרי הוא כפיקח לכל דבריו‪ ,‬וכשהוא שוטה הרי הוא‬ ‫ימצא בכור אחר יזה מדמו חשיב זמן המצוה‪ ,‬ואמנם‬ ‫כשוטה לכל דבריו‪.‬‬ ‫יש לחלק דבבכור שמחויב להזות חשיב זמנו‪,‬‬ ‫ובברכת כהנים שאינו מחויב לברך לא חשיב זמנו‪.‬‬ ‫כוונת המצוות ואיסור בל תוסיף‬ ‫לר"א בנתערבו דמי מתן אחת במתן ארבע יתן מתן‬ ‫נחלקו אמוראים האם מצוות צריכות כוונה או לא‪ ,‬הגמרא‬ ‫ד'‪ ,‬שלא יעבור על בל תגרע‪ ,‬ולרבי יהושע עדיף‬ ‫כאן מביאה את דעת אבוה דשמואל ורבא שמצוות אין‬ ‫לעבור על בל תגרע בלי מעשה מלעבור על בל‬ ‫צריכות כוונה‪ ,‬ובפסחים קי"ד‪ :‬מובאת דעת ר"ל שמצוות‬ ‫תוסיף ע"י מעשה‪ .‬ואם נתערבו מתן אחת במתן‬ ‫צריכות כוונה (וע"ע בתוס' שם קט"ו‪ ,).‬ובסוף הסוגיה כאן‬ ‫אחת לכו"ע יתנם מתנה אחת‪ ,‬ואם נתערבו מתן‬ ‫(כ"ט‪ ).‬מובאת דעת רבי זירא שצריך כוונת שומע‬ ‫ארבע במתן ארבע לכו"ע יתנם מתן ארבע)‪.‬‬ ‫ומשמיע‪ ,‬ונחלקו הראשונים אם רבי זירא בא לומר‬ ‫שמצוות צריכות כוונה‪ .‬כמו כן נחלקו הראשונים אם‬ ‫עוד יכול רבא לתרץ למה אין איסור בל תוסיף לישן‬ ‫להלכה מצוות צריכות כוונה‪ ,‬והשו"ע (סימן ס') מכריע‬ ‫בסוכה בשמיני של חג‪ ,‬דמצוות א"צ כוונה כדי‬ ‫שמצוות צריכות כוונה‪.‬‬ ‫לצאת‪ ,‬אבל לעבור בבל תוסיף בזמנו עובר אף בלא‬ ‫עוד דנה הגמרא לפי רבא שמצוות אין צריכות כוונה‪,‬‬ ‫כוונה‪ ,‬ושלא בזמנו אינו עובר אלא בנתכוון לשם מצוה‪.‬‬ ‫דא"כ ה מוסיף על המצוה ללא כוונה עובר על איסור בל‬ ‫תוסיף‪ ,‬והגמרא דנה מתי אינו עובר על בל תוסיף מחמת‬ ‫כ"ט‪ .‬כוונת לתקוע עבור השומעים‪ -‬רבי זירא‬ ‫שעבר זמן המצוה‪.‬‬ ‫אמר שצריך התוקע לכוון לתקוע בשביל השומעים‬ ‫כ"ח‪ :‬מצוות אין צריכות כוונה‪ -‬לאבוה דשמואל‬ ‫להוציאם ידי חובה‪ ,‬ולדבריו מה שהעובר אחורי בית‬ ‫אם כפאוהו פרסיים לאכול מצה יצא בלא כוונת מצוה‪.‬‬ ‫הכנסת יצא אם כיוון ליבו‪ ,‬היינו כשהתוקע הוא ש"ץ‬ ‫ולמד מזה רבא שהתוקע לשיר וי"א לשד והיינו להבריח‬ ‫שכוונתו להוציא את כל השומעים‪ .‬והגמרא מביאה‬ ‫שד מעליו יצא‪ ,‬דמצוות אין צריכות כוונה‪.‬‬ ‫מחלוקת תנאים אם צריך התוקע לשם השומע‪ ,‬או‬ ‫שמספיק שיתכוון להשמיע לעצמו‪ ,‬וביחיד לרבי יוסי‬ ‫ולפי זה הא דתנן היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא‬ ‫צריך גם כוונת השומע וגם כוונת המשמיע‪ .‬עוד‬ ‫אם כיוון ליבו יצא ואם לאו לא יצא‪ ,‬איירי בקורא‬ ‫איתא בברייתא שאם נתכוון רק השומע או רק‬ ‫להגיה‪ ,‬והכונה שיכוון לקרות כראוי‪.‬‬ ‫השומע לא יצא עד שיתכוון שומע ומשמיע‪ ,‬והגמרא‬ ‫והא דתנן מי שהיה עובר אחורי בית הכנסת או‬ ‫מדייקת שדעת תנא זה שדי שהמשמיע יכוון‬ ‫שביתו היה סמוך לבית הכנסת‪ ,‬ושמע שופר או‬ ‫להשמיע לעצמו‪.‬‬ ‫מגילה‪ ,‬אם כיוון ליבו יצא ואם לאו לא יצא‪ ,‬הכונה‬ ‫שידע ששומע שופר ולא חמור‪.‬‬ ‫והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל‪ -‬שאם‬ ‫נסתכלו ישראל כלפי מעלה ושיעבדו ליבם לאביהם‬ ‫ו הא דתנן שאם נתכוון שומע ולא נתכוון משמיע לא‬ ‫שבשמים היו מתגברים‪ ,‬וכן גבי נחש דכתיב "עשה‬ ‫יצא‪ ,‬היינו שלא נתכוון לשיעור תקיעה אלא למנבח‬ ‫לך שרף וכו' " היינו שנתרפאו ע"י ששעבדו ליבם‬ ‫נבוחי שאין בזה שיעור תקיעה‪.‬‬ ‫לאביהם שבשמים‪.‬‬ ‫ו אף שמצוות אין צריכות כוונה‪ ,‬הישן בשמיני בסוכה‬ ‫שלא לשם מצוה אינו לוקה‪ ,‬דאין עוברים על בל‬ ‫מי חייב בתקיעת שופר‪,‬‬ ‫תוסיף אלא בזמן המצוה כגון ה' מינים בלולב וה'‬ ‫ומי יכול להוציא אחרים‬ ‫טוטפות בתפילין וה' ציציות בטלית‪ ,‬אבל תוספת יום על ימים‬ ‫או שעה על שעה אין זה מוסיף‪.‬‬ ‫גם אדם שכבר יצא ידיי חובת המצוה בעצמו יכול להוציא‬ ‫אחרים ידי חובה‪ ,‬כיון של ישראל ערבים זה בזה‪ ,‬אבל מי‬ ‫‪26‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫שאינו מחויב בדבר אינו יכול להוציא אחרים‪ ,‬ובברכת‬ ‫יום טוב‬ ‫הנהנין כיון שאין חיוב לברך ולאכול‪ ,‬מי שכבר יצא אינו‬ ‫יכול להוציא אחרים‪.‬‬ ‫תקיעת שופר בשבת‬ ‫הכל חייבים בתקיעת שופר‪ ,‬כהנים לויים ישראלים‪,‬‬ ‫מדאורייתא כל אדם חייב לשמוע שופר בראש השנה‪ ,‬וגם‬ ‫גרים ועבדים משוחררים (אבל שאינם משוחררים לא‪ ,‬כיון‬ ‫בשבת חייבים בזה‪ ,‬דתקיעה היא חכמה ואינה מלאכה‪,‬‬ ‫שכל מצוה שהאשה אינה חייבת בה גם הם אינם חייבים בה)‪,‬‬ ‫אמנם חכמים אסרו לתקוע בשבת‪ ,‬ורק במקדש היו‬ ‫טומטום ואנדרוגינוס שמא הוא זכר‪ ,‬ומי שחציו עבד‬ ‫תוקעים ולא במדינה‪ ,‬ואחרי החורבן תיקנו לתקוע בעוד‬ ‫וחציו בן חורין משום צד חירות שבו‪.‬‬ ‫מקומות‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫מה החידוש שכהנים חייבים בתקיעת שופר‪-‬‬ ‫ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעים אבל‬ ‫סלקא דעתך אמינא דכיון ששוה היובל לר"ה‬ ‫לא במדינה (‪-‬לא בירושלים ולא בגבולין)‪ .‬ואין הטעם‬ ‫לתקיעה‪ ,‬והכהנים אינם במצוה דיובל‪ ,‬דלעולם‬ ‫משום שאסור לתקוע בשבת מדאורייתא (דכתוב‬ ‫מוכרים וגואלים (משא"כ ישראל שמכר בית בבתי ערי‬ ‫אחד אומר "שבתון זכרון תרועה" וכתוב אחר אומר‬ ‫חומה‪ ,‬אם לא גאל בתוך שנה תמימה הבית נחלט‪ ,‬ובמוכר שדה‬ ‫"יום תרועה"‪ ,‬וי"ל כאן ביו"ט שחל בשבת כאן ביו"ט‬ ‫אחוזה ישראל אינו יכול לגאול בתוך ב' שנים‪ ,‬אבל לוים גואלים‬ ‫שחל בחול)‪ ,‬דא"כ במקדש איך היו תוקעים‪ ,‬אלא‬ ‫מיד‪ ,‬וישראל שהקדיש שדה אחוזה והגזבר מכרה לאיש אחר‬ ‫מדאורייתא מותר לתקוע בשבת‪ ,‬שהרי תקיעה‬ ‫אין הבעלים יכולים לגאול אלא השדה יוצאת לכהנים ביובל‪,‬‬ ‫(ורדית הפת) חכמה היא ואינה מלאכה וכתיב "כל‬ ‫והלוים גואלים לעולם)‪ ,‬אימא לא ליחייבו בשופר‪ ,‬קמ"ל‪.‬‬ ‫מלאכת עבודה לא תעשו"‪ ,‬ורבנן גזרו שכיון שאין‬ ‫ובאמת גם לוים שייכים בהשמטת קרקעות‪ ,‬שאם הם קנו‬ ‫מישראל הם מחזירים ביובל‪ ,‬דלא נפקי לוים מכלל כל המצוות‬ ‫הכל בקיאים בתקיעת שופר שמא יטלנו לילך לבקי‬ ‫והדינים‪ ,‬ואם לקחו ישראל מהם מן האלפים אמה שניתנו להם‬ ‫ויעבירנו ד"א ברה"ר (אבל במקדש לא גזרו משום דאין‬ ‫מחוץ לעריהם‪ ,‬יוצא ביובל‪ ,‬ואפילו בתי ערי חומה שאין חוזרים‬ ‫שבות במקדש)‪ ,‬ומטעם זה אין נוטלים לולב ואין קורין‬ ‫לישראל ביובל‪ ,‬חוזרים ללוים‪ .‬ויש גורסים שהלוים מקדישים‬ ‫מגילה בשבת‪.‬‬ ‫לעולם וגואלים לעולם‪ .‬אבל אין הו"א לפוטרם מדכתיב‬ ‫משחרב בית המקדש התכנסו מכל הערים ליבנה‬ ‫"יום תרועה יהיה לכם" וכהנים שייכים כל השנה‬ ‫ותקעו שם על פי רבי יוחנן בן זכאי (ובני בתירה שהיו‬ ‫בתקיעות של קרבנות‪ ,‬דכל השנה תוקעים‬ ‫גדולי הדור רצו לדון בדבר אם יש לגזור אף במקום שיש‬ ‫בחצוצרות ולא בשופר‪.‬‬ ‫בי"ד‪ ,‬ואמר להם ריב"ז שקודם יתקעו‪ ,‬ואח"כ אמר‬ ‫מי אינו יכול להוציא אחרים ידי חובה‪ -‬טומטום‬ ‫להם שאין משיבין לאחר שכבר נעשה מעשה דגנאי‬ ‫אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו שמא‬ ‫הוא להוציא לעז שהיו טועים)‪ .‬לת"ק קבעו שיתקעו‬ ‫תוקע זה נקבה וחבירו זכר‪ ,‬ואנדרוגינוס יכול להוציא את‬ ‫בשבת בכל מקום שיש בי"ד אפילו באקראי‪ .‬לרבי‬ ‫מינו דאי בתר זכרות אזלת שניהם חייבים‪ ,‬ואי בתר נקבות‬ ‫אלעזר לא התקין ריב"ז שיתקעו אלא ביבנה שהיתה‬ ‫אזלת שניהם פטורים‪ ,‬ומי שחציו בן חורין לא יכול‬ ‫שם סנהדרין גדולה של ע"א‪ ,‬וכן בכל מקום שגלתה סנהדרין‪,‬‬ ‫להוציא לא את שאינו מינו ולא את מינו‪ ,‬ואף לא את‬ ‫אבל לא במקום שיש בי"ד של כ"ג‪ .‬אמרו לו אחד יבנה‬ ‫עצמו‪ ,‬דלא אתי צד עבדות ומפיק צד בן חורין‪.‬‬ ‫ואחד כל מקום שיש בו בי"ד קבוע‪.‬‬ ‫כל הברכות אע"פ שיצא מוציא אחרים יד"ח שהרי כל‬ ‫ל‪ .‬תקיעה בשבת במקום שיש בו בי"ד‪ -‬לרב הונא‬ ‫ישראל ערבים זה בזה למצוות‪ ,‬חוץ מברכת הלחם והיין‬ ‫(ללישנא קמא) לא היו תוקעים אלא עם בי"ד‪ .‬הגמ'‬ ‫ושאר ברכות הפירות והריח שאם יצא אינו מוציא לפי‬ ‫מבארת דבריו שבירושלים היו תוקעים בין בפני בי"ד‬ ‫שאינם חובה אלא שאסור להנות מהעולם בלא ברכה‪ ,‬ולכן לא‬ ‫בין שלא בפני בי"ד‪ ,‬ובמקום שיש בו בי"ד לא היו‬ ‫שייך בזה ערבות‪ ,‬ואף לאורחים אינו יכול לברך‪ ,‬ולבניו‬ ‫תוקעים אלא בפני בי"ד‪ ,‬ועל זה נאמר כי הוה מסיים‬ ‫יכול לברך כדי לחנכם‪ ,‬וברכת הלחם של מצה וברכת‬ ‫ש"צ תקיעה ביבנה לא שמע איניש קול אוניה מקול‬ ‫היין של קידוש יכול להוציא בהם אחרים‪ ,‬כיון שהוא‬ ‫תקועיא דיחידאי‪.‬‬ ‫חייב לאכול מצה בליל פסח וכן לשתות יין בקידוש‪ ,‬וא"א‬ ‫ללישנא בתרא רב הונא דיבר על התקיעה ביובל‪,‬‬ ‫לעשות זאת בלא ברכה‪ ,‬נמצא שהמצוה תלויה בברכת הנאה‪.‬‬ ‫שכל יחיד חייב לתקוע דכתיב "ביום הכיפורים‬ ‫כ"ט‪ :‬הלל ומגילה אע"פ שיצא מוציא‪.‬‬ ‫תעבירו שופר בכל ארצכם"‪ ,‬ואמר רב הונא שאין כל‬ ‫‪27‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫קבלת עדות החודש בתשרי‪ -‬בראשונה היו‬ ‫יחיד תוקע אלא בזמן בי"ד עד שש שעות שהיו בי"ד‬ ‫מקבלים עדות החודש כל היום‪ ,‬והיו נוהגים קדושה ביום‬ ‫יושבים אף שלא בפני בי"ד‪ ,‬ולפי"ז בר"ה היו תוקעים‬ ‫הל' של אלול שמא יבואו עדים ויקדשוהו בי"ד‪ ,‬פעם אחת‬ ‫רק בזמן בי"ד ובפני בי"ד‪ .‬רבי זירא מסתפק היכא‬ ‫נשתהו העדים מלבוא ונתקלקלו הלוויים בשיר (י"א‬ ‫שננערו בי"ד לעמוד ולא עמדו‪ ,‬תיקו‪.‬‬ ‫שלא אמרו שיר כלל בתמיד של בין הערבים‪ ,‬כיון שלא‬ ‫אשה אינה חייבת בתקיעת שופר‪ ,‬דכל מצות עשה‬ ‫ידעו אם לומר שיר של יו"ט או של חול‪ ,‬אבל בתמיד של שחר‬ ‫כיון שברוב השנים אין העדים מגיעים לפני תמיד של שחר ויש‬ ‫שהזמן גרמא נשים פטורות‪.‬‬ ‫ספק אם יתקדש היום‪ ,‬לא תיקנו שיר מיוחד לשחרית של ר"ה‪,‬‬ ‫ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה‬ ‫ולרבי זירא אמרו שיר של חול עם תמיד של בין‬ ‫שבירושלים כל עיר שהיא רואה (‪-‬פרט ליושבת‬ ‫הערבים)‪ ,‬התקינו שלא יקבלו עדים אלא עד המנחה‬ ‫בנחל)‪ ,‬ושומעת (‪-‬פרט ליושבת בראש ההר)‪ ,‬וקרובה‬ ‫(ובברייתא איתא בכדי שיהיה שהות ביום להקריב‬ ‫(‪-‬פרט ליושבת חוץ לתחום)‪ ,‬ויכולה לבוא (‪-‬פרט‬ ‫תמידין ומוספין ונסכיהם‪ ,‬ולומר שירה שלא‬ ‫לעיר שמפסיק לה נהרא) היו תוקעים בהם‪ ,‬וביבנה‬ ‫בשיבוש)‪ ,‬ואם באו מן המנחה ולמעלה נוהגים אותו‬ ‫לא היו תוקעים אלא בבי"ד בלבד‪.‬‬ ‫היום של ר"ה קודש אע"פ שיודעים שבי"ד כבר לא יקדשו‬ ‫את אותו יום‪ ,‬שמא יבואו בשנה הבאה לזלזל בו ולעשות‬ ‫מלאכה כל היום‪ ,‬ולמחר קודש‪ .‬משחרב בית המקדש‬ ‫תקנות רבן יוחנן בן זכאי‬ ‫התקין ריב"ז שיהו מקבלים עדות החודש כל היום‪.‬‬ ‫רבן יוחנן בן זכאי תיקן אחרי החורבן כמה תקנות זכר‬ ‫למקדש‪ ,‬דכתיב "ציון היא אין דורש לה" מכלל‬ ‫השיר שנאמר בקרבנות ר"ה‪ -‬בשחרית היו אומרים‬ ‫דבעיא דרישה‪.‬‬ ‫שיר של אותו היום בשבוע‪ ,‬במוסף אומרים "הרנינו‬ ‫נטילת לולב במדינה כל שבעה‪ -‬בראשונה היה‬ ‫לאלוקים עוזינו וכו'" עד סוף המזמור‪ ,‬מפני שהוא יום‬ ‫הלולב ניטל במקדש שבעה דכתיב "ושמחתם לפני ד'‬ ‫תרועה‪ ,‬במנחה אומרים "קול ד' יחיל מדבר" כדי להזכיר‬ ‫אלוקיכם שבעת ימים"‪ ,‬ובמדינה יום אחד דכתיב "ולקחתם‬ ‫בר"ה זכות קול שופרות של מתן תורה‪ ,‬ואם חל ר"ה‬ ‫לכם ביום הראשון"‪ ,‬משחרב בית המקדש התקין רבן‬ ‫בחמישי שהשירה שלו "הרנינו לאלוקים עוזינו"‬ ‫יוחנן בן זכאי שיהיה הלולב ניטל במדינה שבעה זכר‬ ‫והעדים באו לפני תמיד של שחר‪ ,‬היה אומר בשחרית‬ ‫למקדש‪.‬‬ ‫"הסירותי מסבל שכמו" מפני שבר"ה יצא יוסף מבית‬ ‫האסורים‪ ,‬ואם באו עדים בחמישי בשבת אחר תמיד של‬ ‫איסור אכילת חדש ביום הנפת העומר ‪ -‬מדאורייתא‬ ‫שחר היה אומר במוסף הרנינו פעם שניה‪.‬‬ ‫בזמן שאין עומר מותר לאכול חדש משהאיר המזרח‪ ,‬וריב"ז‬ ‫תיקן שאסור לאכול חדש בכל יום הנפת העומר‪,‬‬ ‫שיר של יום וטעם אמירתו‬ ‫דמהרה יבנה ביהמ"ק‪ ,‬ואם יבנה בט"ו יאמרו שכמו‬ ‫שאשתקד היה מותר לאכול בבוקר כך גם השנה‬ ‫ל"א‪ .‬בראשון היו אומרים "לד' הארץ ומלואה" על‬ ‫מותר‪ ,‬ולא ידעו שצריך שיקריבו עומר כדי להתיר‪,‬‬ ‫שם שקנה שמים וארץ והקנה תבל ליושבים בה ושליט‬ ‫ואף שמטעם זה א"צ לאסור אלא עד חצות‪ ,‬שהרי‬ ‫בעולמו ‪-‬שלא נבראו המלאכים אלא בשני‪.‬‬ ‫בחצות ודאי כבר הקריבו את העומר‪ ,‬מ"מ שמא יבנה‬ ‫בשני‪" -‬גדול ד' ומהולל מאוד" שחילק מעשיו בין‬ ‫המקדש סמוך לשקיעה או בלילה של ט"ז‪ ,‬שלא יהא‬ ‫עליונים לתחתונים‪ ,‬ונתעלה וישב במרום‪ ,‬ומלך עליהם‪ ,‬וזה‬ ‫שהות לקוצרו ולהבהבו באבוב של קלאין ולטוחנו ולהרקידו‬ ‫דוגמת שכנו בעירו ובהר קדשו‪.‬‬ ‫ולהקריבו עד חצות‪ ,‬ואם יהיו רגילים לאכול אחר חצות יאכלו‬ ‫בשלישי‪" -‬אלוקים ניצב בעדת קל" שגילה ארץ‬ ‫גם ביום זה ויעשו איסור‪ .‬ואף שאין בנין בית המקדש לא ביו"ט‬ ‫בחכמתו והכין תבל לעדתו‪.‬‬ ‫ולא בל ילה‪ ,‬הני מילי בנין בידי אדם‪ ,‬אבל בנין העתיד לבוא בנין‬ ‫בידי שמים הוא‪.‬‬ ‫ברביעי‪" -‬קל נקמות ד' " שברא חמה ולבנה ברביעי‪,‬‬ ‫ועתיד ליפרע מעובדיהם‪.‬‬ ‫ל‪ :‬לרב נחמן בר יצחק זה אינו מתקנות ריו"ח בן‬ ‫זכאי‪ ,‬אלא סבר כשיטת ר"י שהתורה אוסרת חדש‬ ‫בחמישי‪" -‬הרנינו לאלוקים עוזינו" שברא עופות‬ ‫כל יום ט"ז דכתיב "על עצם היום הזה" עד עצמו של‬ ‫ודגים שהרואה אותם משונים זה מזה בא לשבחו‪.‬‬ ‫יום‪ ,‬וקסבר עד ועד בכלל‪.‬‬ ‫‪28‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫גר שנתגייר בזמן הזה צריך שיפריש רובע לקינו (‪-‬‬ ‫בשישי‪" -‬ד' מלך גאות לבש" שגמר מלאכתו ומלך‬ ‫רובע שקל זה המחיר של קן)‪ ,‬והגר חייב בקרבן דכתיב "ככם‬ ‫עליהן‪.‬‬ ‫כגר יהיה" ‪-‬כאבותיכם‪ ,‬מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא‬ ‫בשבת‪" -‬מזמור שיר ליום השבת" והיינו לעת"ל ליום‬ ‫במילה וטבילה והרצאת והזאת דמים‪ ,‬אף הגרים צריכים מילה‬ ‫וטבילה והרצאת דמים‪ ,‬ומספיק לזה עולת העוף‪ ,‬וצריך להפריש‬ ‫שכולו שבת שעתיד העולם להיות חרב‪ ,‬ולרבי נחמיה‬ ‫דמי עוף שמא יבנה בית המקדש בימינו ויקריבוהו‪ .‬ונמנה‬ ‫על שם ששבת בשביעי‪ ,‬ונחלקו אם שית אלפי שנה‬ ‫עליה ריב"ז וביטלה מפני התקלה ‪-‬שמא יבואו ליהנות‬ ‫הוי עלמא וחד חרוב או תרי חרוב‪.‬‬ ‫מזה‪.‬‬ ‫במוספי שבת‪ -‬שירת האזינו מחולקת לו' פרקים‬ ‫התקנה התשיעית שתיקן ריב"ז ‪-‬‬ ‫הזי"ו ל"ך (‪-‬האזינו‪ ,‬זכור ימות עולם‪ ,‬ירכיבהו‪ ,‬וירא ד' וינאץ‪,‬‬ ‫לולא כעס אויב‪ ,‬כי ידין)‪ ,‬כל שבת חלק אחד‪ ,‬וכדרך זה‬ ‫לרב פפא כרם רבעי‪ -‬שגזרו חכמים שיעלו פירות‬ ‫היו מחלקים שירת האזינו בבית הכנסת בקריאת‬ ‫רבעי לירושלים מהלך יום אחד לכל צד אע"פ‬ ‫התורה‪ ,‬והשביעי קורא מן השיר ואילך‪.‬‬ ‫שמדאורייתא מותר לחללו ולהעלות את המעות לירושלים‪,‬‬ ‫במנחה של שבת‪ -‬אז ישיר עד מי כמוך‪ ,‬מי כמוך עד סוף‬ ‫כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות‪ ,‬והתירו ריב"ז‪ ,‬דכיון‬ ‫השירה‪ ,‬אז ישיר ישראל דעלי באר‪ ,‬כל שבת פרק אחד‪.‬‬ ‫שחרבה ירושלים א"צ לעטרה בפירות‪ .‬ורבי אליעזר היה לו‬ ‫כרם רבעי ורצה להפקירו לעניים שהיה עליו טורח‬ ‫י' מסעות נסעה שכינה להסתלק מעל ישראל מעט מעט‬ ‫להעלותן‪ ,‬ואמרו לו שריב"ז ביטל תקנה זו‪.‬‬ ‫כשחטאו‪ .‬כפורת שהיתה רגילה לשכון שם‪ ,‬כרוב ‪-‬אחד‬ ‫לרב נחמן בר יצחק לשון של זהורית שבתחילה‬ ‫מהכרובים שעשה שלמה שהיו עומדים בארץ אחד לצפון‬ ‫הארון ואחד לדרום‪ ,‬ובימי יחזקאל נסתלקה לשם ושהתה שם‬ ‫היו קושרים אותו על פתח האולם מבחוץ לראות אם‬ ‫כמה ימים‪ ,‬מפתן הבית‪ ,‬חצר ‪-‬העזרה בין האולם ולמזבח‪,‬‬ ‫הלבין ואם לא הלבין היו עצבים‪ ,‬התקינו שיהיו‬ ‫מזבח החיצון‪ ,‬גג‪ ,‬חומה‪ ,‬עיר ‪-‬ירושלים‪ ,‬הר הזיתים (וכל‬ ‫קושרים אותו מבפנים‪ ,‬ועדיין היו מציצים‪ ,‬התקין‬ ‫הסילוקים הללו הם לפי שבקושי היה מסתלק ומצפה שישובו)‪,‬‬ ‫ריב"ז לקשור חציו בסלע וחציו בין קרניו‪ .‬הגמ'‬ ‫מדבר‪ ,‬ונתעכבה במדבר ו' חודשים שמא יחזרו‬ ‫מבארת שתקנה זו היתה לפני מ' שנה שקודם‬ ‫בתשובה‪ ,‬ואח"כ עלתה וישבה במקומה‪ .‬וכנגדן‬ ‫החורבן שאז כבר לא היה לשון של זהורית מלבין‬ ‫גלתה סנהדרין‪ -‬לשכת הגזית‪ ,‬חנות‪ ,‬ירושלים‪ ,‬יבנה‪,‬‬ ‫אלא מאדים‪ ,‬ובזמן זה עדיין ריב"ז היה לומד ולא‬ ‫אושא‪ ,‬יבנה‪ ,‬אושא‪ ,‬שפרעם‪ ,‬בית שערים‪ ,‬ציפורי‪,‬‬ ‫מלמד שהרי חי קכ' שנה‪ ,‬מ' בפרקמטיא מ' למד מ'‬ ‫טבריא‪ ,‬וטבריא עמוקה מכולם ומשם עתידים ליגאל‪.‬‬ ‫לימד וחי גם לאחר החורבן שנה או שנתיים‪ ,‬והציע את‬ ‫התקנה לרבו וקיבלה‪ ,‬וקבעה בשם ריב"ז למנותה עם‬ ‫שאר תקנותיו‪.‬‬ ‫תקנות נוספות שתיקן ריב"ז‬ ‫ל"א‪ :‬אפילו אם ראש בי"ד אינו במקום הועד על‬ ‫סדר התפילה והתקיעות בר"ה‬ ‫העדים ללכת להעיד במקום הועד ואף שבקידוש‬ ‫בכל יום מתפללים בתפילת לחש י"ט ברכות‪ ,‬ג' ברכות‬ ‫החודש ראש בי"ד אומר מקודש‪ ,‬ילכו לבי"ד והסנהדרין יקדשו‬ ‫ראשונות הנקראות אבות וגבורות וקדושת השם‪ ,‬ג'‬ ‫את החודש בלי ראש בי"ד‪ .‬ודווקא בעדות החודש כדי‬ ‫אחרונות הנקראות עבודה והודאה וברכת כהנים‪ ,‬ועוד י"ג‬ ‫ברכות אמצעיות‪ .‬בשבת ובמועדים מתפללים רק ג'‬ ‫שלא להכשילם לעתיד לבוא‪ ,‬אבל מלוה התובע את‬ ‫ברכות ראשונות וג' ברכות אחרונות‪ ,‬ובאמצע מוסיפים‬ ‫הלוה לפני ראש בי"ד מסוים‪ ,‬וראש בי"ד הלך למקום‬ ‫עוד ברכה לקדושת היום‪ .‬ובראש השנה מוסיפים ג'‬ ‫אחר‪ ,‬צריך ללכת אחרי המלוה‪ ,‬דעבד לווה לאיש‬ ‫ברכות הנקראים מלכיות זכרונות ושופרות‪ .‬ולהלן יבואר‬ ‫מלוה‪.‬‬ ‫איפה בתפילה מברכים ברכת קדושת היום כמו בשאר‬ ‫שבתות וימים טובים‪ ,‬ומתי בברכות אלו תוקעים‪.‬‬ ‫אין הכהנים רשאים לעלות בסנדליהם לדוכן‪.‬‬ ‫ל"ב‪ .‬סדר ברכות‪ -‬לרבי יוחנן בן נורי אומר אבות‪,‬‬ ‫עד כאן מצינו ז' תקנות של ריב"ז‪ ,‬שש בפרק זה ב'‬ ‫גבורות‪ ,‬קדושת ד' ומלכיות‪ ,‬קדושת היום ותוקע‪,‬‬ ‫התקנות הנ"ל‪ ,‬תקיעה בכל מקום שיש בי"ד (כ"ט‪ ,):‬נטילת לולב‬ ‫במדינה שבעה זכר למקדש (ל‪ ,).‬איסור אכילת חדש בט"ז ניסן‬ ‫זכרונות ותוקע‪ ,‬שופרות ותוקע‪ ,‬דמצוה לתקוע ג'‬ ‫(שם)‪ ,‬לקבל עדות החודש כל יום ראש השנה (ל‪ .):‬ותקנה‬ ‫תקיעות של שלש שלש‪ ,‬עבודה‪ ,‬הודאה‪ ,‬וברכת כהנים‪.‬‬ ‫נוספת בפרק קמא שאין מחללים שבת אלא על ניסן ותשרי‬ ‫(כ"א‪.):‬‬ ‫‪29‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫לרב יוסי פקדונות הרי הם כזכרונות (כגון "וד' פקד‬ ‫לר"ע אומר מלכיות עם קדושת היום ותוקע‪ ,‬דאם‬ ‫את שרה"‪ ,‬וחשיב זכרון דרבים כיון דאתו מיניה‬ ‫אינו תוקע למלכיות למה צריך לומר י' פסוקי‬ ‫רבים)‪ ,‬ולרבי יהודה פקדונות אינם כזכרונות‪.‬‬ ‫מלכיות‪ ,‬דכיון שאישתני מזכרונות ושופרות שאינו‬ ‫שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך‬ ‫תוקע די לומר ט' פסוקים‪.‬‬ ‫הכבוד‪ ,‬מי הוא זה מלך הכבוד וכו'‪ ,‬ושאו פתחי עולם‬ ‫רשב"ג סובר כר"ע שתוקעים למלכיות‪.‬‬ ‫ויבוא מלך הכבוד‪ ,‬מי הוא זה מלך הכבוד ד' צבקות‬ ‫הגמ' מביאה ברייתא שמבארת מנין שאומרים‬ ‫הוא מלך הכבוד סלה‪ -‬לרבי יוסי יש כאן ה' מלכיות‪,‬‬ ‫ברכות אלו‪.‬‬ ‫ולר"י שלש ד"מי הוא זה מלך הכבוד" אינו ממנינא‪.‬‬ ‫ברכת קדושת היום‪ -‬לרבי אומרה עם המלכיות‪,‬‬ ‫זמרו למלכנו זמרו כי מלך וכו'‪ -‬לרבי יוסי ב'‪ ,‬ולרבי‬ ‫דתמיד אומר קדושת היום בברכה רביעית‪ .‬ולרשב"ג‬ ‫יהודה אחת דזמרו למלכנו זה מלכות רק על אומה אחת‪.‬‬ ‫אומר קדושת היום בזכרונות‪ ,‬דתמיד אומר קדושת‬ ‫ולכו"ע "אלוקים ישב על כסא קדשו" אינו נמנה‬ ‫היום באמצע התפילה‪ .‬ולרבי יוחנן בן נורי (מתני')‬ ‫למלכיות‪.‬‬ ‫אומרה ברכה רביעית בפני עצמה‪.‬‬ ‫זכרון שיש עימו תרועה כגון "שבתון זכרון תרועה"‬ ‫לרבי יוסי אומרה לזכרונות ולשופרות‪ ,‬ולר"י רק‬ ‫מלכיות זכרונות ושופרות‬ ‫לזכרונות דתרועה לאו לשון שופרות הוא‪.‬‬ ‫איתא בגמרא (לעיל ט"ז‪ ).‬אמר הקב"ה אמרו לפני בראש‬ ‫מלכות שיש עימה תרועה כגון "ד' אלוקיו עימו‬ ‫השנה מלכיות זכרונות ושופרות‪ ,‬מלכיות כדי שתמליכוני‬ ‫ותרועת מלך בו" לרבי יוסי אומרה למלכיות‬ ‫עליכם‪ ,‬זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה‪ ,‬ובמה‬ ‫בשופר‪ .‬ולהלן יבואר כמה ואיזה פסוקים מזכירים בכל‬ ‫ולשופרות‪ ,‬ולרבי יהודה רק למלכיות‪.‬‬ ‫אחת מברכות אלו‪ ,‬ומה סדר הפסוקים מתורה נביאים‬ ‫תרועה שאין עימה כלום ‪-‬מילת שופר כגון "יום תרועה‬ ‫וכתובים‪.‬‬ ‫יהיה לכם"‪ -‬לרבי יוסי אומרה לשופרות‪ ,‬ולרבי יהודה‬ ‫מנין פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות‪ -‬אין פוחתין‬ ‫אינו אומרה כלל‪.‬‬ ‫מעשרה פסוקים למלכיות ועשרה לזכרונות ועשרה‬ ‫סדר הפסוקים ‪ -‬מתחיל בתורה ואח"כ הכתובים‬ ‫לשופרות‪ ,‬כנגד י' הילולים של מזמור הללוהו בתקע‬ ‫ומשלים בנביא‪ ,‬רבי יוסי אומר משלים בתורה‪,‬‬ ‫שופר‪ ,‬וי"א כנגד עשרת הדברות שמוזכר בהם שופר‪,‬‬ ‫דהמשלים בתורה הרי זה משובח‪ ,‬וכן היו ותיקין‬ ‫וי"א כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם בראש‬ ‫עושים‪ ,‬ואם השלים בנביא יצא‪.‬‬ ‫השנה‪( ,‬ובראשית נחשב מאמר)‪ .‬ובברייתא תנא שאם‬ ‫בתורה נאמר ג' פעמים מלכות‪" ,‬ד' אלוקיו עימו‬ ‫אמר ז' מכל סדר יצא‪ ,‬כנגד ז' רקיעים‪ .‬ולריו"ח בן‬ ‫ותרועת מלך בו"‪" ,‬ויהי בישורון מלך"‪" ,‬ד' ימלוך‬ ‫נורי הפוחת לא יפחות משבע‪ ,‬ואם אמר ג' למלכיות‬ ‫לעולם ועד"‪ .‬לרבי יוסי "שמע ישראל ד' אלוקינו ד'‬ ‫ג' לזכרונות וג' לשופרות יצא‪ ,‬וג' זה כנגד תורה‬ ‫אחד" זה מפסוקי מלכיות‪ ,‬ולרבי יהודה אינו‬ ‫נביאים וכתובים‪ ,‬וי"א כנגד כהנים לוויים וישראלים‪.‬‬ ‫ממלכיות‪ ,‬וכן נחלקו לענין "וידעת היום וכו' כי ד'‬ ‫והלכה כרבי יוחנן בן נורי‪.‬‬ ‫הוא האלוקים אין עוד"‪ ,‬וכן לענין "אתה הראת לדעת‬ ‫ל"ב‪ :‬הפסוקים שאפשר להזכירם למלכיות‬ ‫כי ד' הוא האלוקים אין עוד מלבדו"‪.‬‬ ‫זכרונות ושופרות‪-‬‬ ‫כשאומרים הלל אומרים אותו בשחרית משום‬ ‫אין מזכירים "‪...‬ובחימה שפוכה אמלוך עליכם" שאף‬ ‫שזריזים מקדימים למצוות‪ ,‬וכן תקיעות‪ ,‬ובשעת‬ ‫שכדאי שהקב"ה יכעס ויגאלנו‪ ,‬מ"מ לא מזכירים‬ ‫גזירת המלכות שגזרו שלא יתקעו והיו אורבים להם כל שש‬ ‫כעס בראש השנה‪.‬‬ ‫שעות עד סיום תפילת שחרית‪ ,‬תיקנו לתקוע במוסף‪.‬‬ ‫אין מזכירים פסוקים של פורענות למלכיות זכרונות‬ ‫ושופרות‪ ,‬אבל פורענות של עכו"ם מזכירים‪ ,‬הגמ'‬ ‫אין אומרים הלל בר"ה ויוה"כ‪ ,‬מפני שאין לומר שירה‬ ‫מביאה דוגמאות לפסוקי פורענות‪.‬‬ ‫כשהמלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים‬ ‫אין מזכירים זכרון של יחיד ואפי' הם לטובה‪.‬‬ ‫פתוחים לפניו‪.‬‬ ‫מחלוקות רבי יוסי ורבי יהודה‪-‬‬ ‫‪30‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫שיעור כל תקיעה כתרועה‪.‬‬ ‫עשית איסור לצורך תקיעה‪ -‬אין עוברים על איסור‬ ‫שיעור תרועה‪ -‬לתנא דמתני' שיעור תרועה כשלש‬ ‫לצורך תקיעה‪ ,‬כגון‪ -‬תחומין‪ ,‬חיתוך לצורך תיקון השופר‬ ‫יבבות קולות בעלמא כל שהוא‪ ,‬ובברייתא תנא שיעור‬ ‫(בין בסכין שדרכו בכך שאיסורו מדאורייתא‪ ,‬ובין במגל‬ ‫תרועה כג' שברים שהם ארוכים מיבבות‪ ,‬ונחלקו אם‬ ‫שאיסורו מדרבנן דכיון שאין דרכו בכך הוי תיקון כלאחר‬ ‫תרועה היא גניחה כדרך החולים שמאריכים בגניחותיהם‪,‬‬ ‫יד)‪ ,‬פיקוח הגל‪ ,‬עליה באילן‪ ,‬רכיבה על בהמה‪ ,‬שיטה‬ ‫או שזה יללה כאדם הבוכה ומקונן קולות קצרים סמוכים זה‬ ‫במים‪ .‬דשופר זה עשה‪ ,‬ויו"ט זה עשה ולא תעשה‪,‬‬ ‫לזה‪ ,‬דכתיב "יום תרועה יהיה לכם" ומתרגמינן "יום‬ ‫ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה‪.‬‬ ‫יבבא יהא לכון"‪ ,‬וכתיב "ותיבב אם סיסרא"‪.‬‬ ‫ל"ג‪ .‬מותר לתת בשופר מים או יין ולא אמרינן קמתקן‬ ‫תוקעים בשופר דכתיב ביובל "שופר תרועה"‪,‬‬ ‫מנא‪ ,‬אבל מי רגלים לא כאבא שאול האוסר לתת מי‬ ‫ותוקעים תקיעה פשוטה לפני התרועה דכתיב‬ ‫רגלים בשופר מפני הכבוד‪.‬‬ ‫"והעברת שופר תרועה" ולאחריה דכתיב אחריו‬ ‫תקיעת קטן בשבת ויו"ט‪ -‬מצד אחד מצינו שאין‬ ‫"תעבירו שופר" הרי העברה תחילה וסוף ותרועה כתיבא‬ ‫מעכבין את התינוקות מלתקוע בשבת וכ"ש ביו"ט‪,‬‬ ‫בינתים‪ ,‬ולומדים ר"ה מיובל גז"ש בחודש השביעי‬ ‫ומשמע שלכתחילה לא אומרים להם לתקוע‪,‬‬ ‫בחודש השביעי‪.‬‬ ‫ומאידך מצינו שמתעסקים עמהם עד שילמדו ואפי'‬ ‫ל"ד‪ .‬תוקעין בר"ה ג' פעמים תקיעה תרועה‬ ‫בשבת‪ ,‬ומשמע שלכתחילה אומרים להם לתקוע‪.‬‬ ‫ותקיעה‪ ,‬דכתיב "והעברת שופר תרועה" "שבתון‬ ‫וצ"ל שיש חילוק בין הגיעו לחינוך ללא הגיעו לחינוך‪,‬‬ ‫זכרון תרועה" "יום תרועה יהיה לכם"‪ ,‬ולומדים‬ ‫ד בהגיעו לחינוך מתעסקים לכתחילה‪ ,‬ובלא הגיעו לחינוך רק‬ ‫מגז"ש ליתן את האמור של זה בזה‪ .‬ופשוטה‬ ‫אין מעכבים‪.‬‬ ‫לאחריה מדכתיב "תעבירו שופר"‪.‬‬ ‫נשים שרוצות לתקוע‪ ,‬לרבי יהודה הסובר שאין בנות‬ ‫הגמרא מביאה ברייתא שלומדת דין תקיעה לפני‬ ‫ישראל סומכות דכתיב "דבר אל בני ישראל וכו' וסמך‬ ‫ואחרי התרועה מהתקיעות שבמדבר‪.‬‬ ‫ידו"‪ ,‬א"כ לענין תקיעה כיון שפטורות לגמרי משום דהוי מצות‬ ‫י"א שכל ג' התרועות הם מדאורייתא‪ .‬י"א שתים‬ ‫עשה שהזמן גרמא‪ ,‬עוברות משום בל תוסיף‪ ,‬ולכן מעכבים‬ ‫מדאורייתא ואחת מד"ס כדי להשוות מלכיות זכרונות‬ ‫אותן מלתקוע‪ ,‬ולרבי יוסי ור"ש הסוברים שנשים‬ ‫יכולות לסמוך דליכא איסורא אע"פ שהם פטורות‪ ,‬וה"ה‬ ‫ושופרות לתרועותיהם‪ .‬ולרבי יונתן תרועה אחת‬ ‫מדאורייתא ושתים מדברי סופרים‪.‬‬ ‫למצוות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬אין מעכבים אותן‪.‬‬ ‫אין תוקעים בר"ה אלא ביום‪.‬‬ ‫ל"ג‪ :‬המתעסק שאינו מתכוון כלל לתקיעה‪ ,‬אלא מנבח‬ ‫סדר התקיעות שתיקן רבי אבהו‪ -‬רבי אבהו תיקן‬ ‫נבוחי או נופח בשופר ויצא לו תקיעה‪ ,‬לא יצא‪ ,‬והשומע מן‬ ‫המתעסק לא יצא‪ ,‬לרבא התוקע לשיר שמתכוון‬ ‫בקיסרי לעשות תקיעה ג' שברים תרועה ותקיעה‪,‬‬ ‫וכן תקיעה ג' שברים ותקיעה‪ ,‬וכן תקיעה תרועה‬ ‫לתקיעה סתם ולא מתכוון למצוה יצא‪ ,‬ואם שמע מן‬ ‫ותקיעה‪ ,‬דמספקא ליה אם תרועה זו יללה או גניחה‬ ‫התוקע לעצמו ולא נתכוון להוציא את השומעים לרבי‬ ‫או שניהם יחד‪ ,‬ובתקיעה שברים תרועה ותקיעה לא‬ ‫זירא לא יצא‪.‬‬ ‫מספיק לצאת ידי כל הספיקות‪ ,‬כיון שאם צריך רק‬ ‫שברים הרי התרועה מפסיקה בין השברים לתקיעה‪,‬‬ ‫סדר מנין ושיעור התקיעות‬ ‫ואם צריך רק תרועה הרי השברים מפסיקים בין‬ ‫בתורה לא נאמר במפורש איזה וכמה תקיעות תוקעים‪ ,‬ורק‬ ‫נאמר "יום תרועה יהיה לכם"‪ ,‬וחז"ל דרשו מן הפסוקים שצריך‬ ‫התקיעה לתרועה‪ .‬וא"צ לעשות תקיעה תרועה‬ ‫לשמוע תרועה ג' פעמים‪ ,‬עוד אמרו חכמים שכל תרועה צריך‬ ‫שברים ותקיעה‪ ,‬דבסתמא האדם גונח ואח"כ מיילל‪.‬‬ ‫שתהיה תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה‪ .‬ונחלקו בגמרא אם‬ ‫תקע בראשונה ומשך בשניה שאחר התרועה‬ ‫תרועה זה גניחה (‪-‬שברים) או שזה יללה (תרועה)‪ ,‬ונ"מ בזה גם‬ ‫לשיעור התקיעה שהוא צריך להיות כמו התרועה‪.‬‬ ‫כשתים כגון אחרי מלכיות ולפני זכרונות שצריך לתקוע ב'‬ ‫תוקעים שלש פעמים והיינו במלכיות בזכרונות ובשופרות‪,‬‬ ‫תקיעות‪ ,‬אין בידו אלא אחת‪ ,‬דאין חותכים תקיעה אחת‬ ‫לשנים‪.‬‬ ‫ובכל פעם תוקעים שלש תקיעות ‪-‬תקיעה תרועה‬ ‫ותקיעה‪.‬‬ ‫‪31‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫יוחנן אמר שר"מ סובר בכל השנה כחכמים‪ ,‬אמנם‬ ‫ל"ד‪ :‬אמר רבי יוחנן שמע תשע תקיעות בתשע‬ ‫בתפילות ר"ה ויוה"כ ס"ל שהש"ץ מוציא אף את‬ ‫שעות יצא‪ .‬הגמ' אומרת דהא דאמר רבי יוחנן בשם‬ ‫הבקי‪ ,‬וטעמא משום דאוושי ברכות שיש כאן ט' ברכות‬ ‫ר' שמעון בן יהוצדק שבהלל ומגילה אם שהה כדי‬ ‫ארוכות ומטעות שאין הכל בקיאים בהם‪.‬‬ ‫לגמור את כולה חוזר לראש‪ ,‬זה דעת רבו‪ ,‬אבל לרבי‬ ‫לא פטר ר"ג ע"י תפילת הש"צ אלא עם שבשדות‬ ‫יוחנן עצמו אינו חוזר‪ .‬וכן מה שאמר רבי יוחנן לרבי‬ ‫משום שהם אנוסים בגלל מלאכתם‪ ,‬אבל אלו‬ ‫אבהו שהפסיק בקריאת שמע כשהגיע למבואות‬ ‫היכולים להתפלל בעצמם לא‪ ,‬וכדמצינו גבי ברכת‬ ‫המטונפות שאם שהה כדי לגמור את כולה יחזור‬ ‫כהנים שהעם שבשדות הם בכלל ברכה‪ ,‬אבל אלו‬ ‫לראש‪ ,‬גם זה לשיטת רבי אבהו‪ ,‬אבל רבי יוחנן לא‬ ‫שאחורי הכהנים שהם יכולים לבוא לפני הכהנים אינם‬ ‫סובר כך אלא סובר שבמבואות המטונפות מניח ידו על פיו‬ ‫בכלל ברכה‪.‬‬ ‫וקורא‪ ,‬וכן רבי יוחנן חולק וא"צ לחזור לראש בגלל שהיה‪.‬‬ ‫כיון דאמר "ובתורתך כתוב לאמר" כלומר שאמר נעשה‬ ‫שמע תשע תקיעות מתשע בני אדם בבת אחת‬ ‫ונקריב וכו' כמו שכתבת עלינו בתורתך יצא ידי חובה גם‬ ‫יצא יד"ח‪ ,‬ואם שמעם לסירוגין ואפי' כל היום כולו‬ ‫אם לא אמר את הפסוקים של המוספין‪ ,‬בין יחיד ובין‬ ‫יצא יד"ח‪ .‬רש"י מביא שיש גורסים ברישא לא יצא‪ ,‬והקשה‬ ‫ציבור‪ .‬וי"מ שהכונה לענין מלכיות זכרונות ושופרות‪ ,‬והקשה‬ ‫שהרי לעיל כ"ז‪ .‬מבואר שתרי קלי מתרי גברי משתמעי‪.‬‬ ‫רש"י שזה דלא כרבנן ורבי יוחנן בן נורי לעיל ל"ב‪ .‬אין פוחתין‬ ‫האם התקיעות והברכות מעכבות זו את זו‪-‬‬ ‫מעשרה מלכיות וכו'‪.‬‬ ‫תקיעות וברכות דעלמא כגון של תעניות אין מעכבות זו‬ ‫אמר רבי אלעזר לעולם יסדיר אדם תפילתו ואח"כ‬ ‫את זו אם בירך ולא תקע‪ ,‬אבל תקיעות וברכות של ר"ה‬ ‫יתפלל‪ ,‬ואמר רב אבא שדין זה מסתבר בתפילות ר"ה‬ ‫ושל יובל מעכבות זו את זו‪ ,‬מפני שאמר הקב"ה‬ ‫ויוה"כ ושל מועדים כיון שאינו רגיל בהם‪ .‬רב יהודה‬ ‫אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם‪ ,‬זכרונות‬ ‫היה מסדיר תפילת כל השנה כיון שהיה מתפלל‬ ‫כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה‪ ,‬ובמה בשופר‪.‬‬ ‫אחת לל' יום הוו כמועדים‪ ,‬מפני שהיה מחזר תלמודו כל‬ ‫יש לתקוע לפי סדר הברכות‪ ,‬ודווקא בחבר עיר ‪-‬‬ ‫ל' יום‪.‬‬ ‫חבורת ציבור‪ ,‬אבל המתפלל ביחידות יכול לשמוע את‬ ‫התקיעות אחרי התפילה‪ ,‬ומי שכבר התפלל מוסף‬ ‫ובירך ט' ברכות ורק אח"כ נזדמן לו שופר‪ ,‬יתקע לאחר‬ ‫הדרן עלך ראש השנה‬ ‫התפילה ג' פעמים תקיעה תרועה ותקיעה בכל פעם‪.‬‬ ‫אדם יכול לצאת ידי חובה מחבירו בתקיעה‪ ,‬אבל לא‬ ‫בברכות‪.‬‬ ‫מצוה בתקיעה יותר מהברכות‪ ,‬דתקיעה דאורייתא‬ ‫וברכות דרבנן‪ ,‬ואפילו אם יש מקום שיש ספק אם‬ ‫יש שם תקיעה‪ ,‬ובמקום אחר יש ודאי ברכות‪ ,‬ילך‬ ‫למקום שתוקעים‪.‬‬ ‫ל"ה‪ .‬במה ש"ץ מוציא אחרים ידי חובתם‪-‬‬ ‫איתא במתני' שכשם ששליח ציבור חייב כך כל יחיד‬ ‫ויחיד חייב‪ ,‬ר"ג אומר ש"ץ מוציא את הרבים ידי‬ ‫חובתם‪.‬‬ ‫הגמ' מבארת שלחכמים ש"ץ חוזר התפילה רק‬ ‫להוציא מי שאינו בקי‪ ,‬ולר"ג הש"ץ מוציא אף את‬ ‫הבקי‪ ,‬והציבור מתפללים כדי שהש"ץ יסדיר‬ ‫תפילתו‪.‬‬ ‫חכמים לא חזרו בהם להודות לר"ג‪ ,‬וס"ל שגם‬ ‫בתפילות ר"ה ויוה"כ כל אחד צריך לברך בעצמו‪ ,‬ורבי‬ ‫‪32‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫‪33‬‬ ‫תמצית מסכת ראש השנה‬ ‫‪34‬‬