gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

תמצית מפעל הש"ס · Tamtzis Mifal Hashas — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: תמצית מפעל הש"ס · Tamtzis Mifal Hashas

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

תמצית מפעל הש"ס · Tamtzis Mifal Hashas — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון מיוחד הלכות ראש השנה| סימן תקפ"א – תר"ג | ערב ר"ה ה'תשפ"ג‬ ‫מיועד לחזרה בלבד ואין לסמוך להלכה‬ ‫‪---------------------------- ------------------- ------------------------------ -------------------- -----------------------------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫הלכות‬ ‫ראש השנה‬ ‫גליון מיוחד הלכות ראש השנה| סימן תקפ"א – תר"ג | ערב ר"ה ה'תשפ"ג‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ --------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫לכבוד ולא לקנותו שבזה לכו"ע אינו מברך‪ ,‬ולא יקח לדקדק שיהיה בן כ"ה כמנין שני העובדים עבודה‪ ,‬ומצוה מן‬ ‫טלית שלו או של הקהל‪ ,‬כדי שלא יכנס לספק המובחר שיהיה בן ל'‪ ,‬שאז הוא בחצי ימי הזקנה ולבו נכנע‬ ‫ברכה‪ ,‬ואם יש לו רק טלית שלו יתעטף בלא ברכה ונשבר יותר‪ .‬ובן תורה וירא חטא שאינו נשוי ואינו בן‬ ‫וכשיאור היום ימשמש בציציותיו ויברך‪ .‬ועיין לעיל בסימן ו' שלושים קודם לנשוי ובן שלושים שהוא איש‬ ‫מתי יברך ברכות התורה ועל נטילת ידים ואשר יצר‪ .‬אבל פשוט‪ .‬מיהו כל ישראל כשרים‪ ,‬רק שיהיה רצוי‬ ‫הלכות ראש השנה‬ ‫לקהל‪ ,‬אבל אם מתפלל בחזקה אין עונים אחריו‬ ‫אסור לצאת מביתו לסליחות‪ ,‬מלבד בערב ר"ה‬ ‫אמן‪ ,‬ואם כוונתו שלא להוציא איזה אדם‪ ,‬כולם‬ ‫שמרבים בסליחות‪( ,‬וכן בערב יוה"כ במקום‬ ‫אינם יוצאים בתפילתו‪ .‬וראוי שיהיה הש"ץ והבעל‬ ‫שמרבים בסליחות)‪.‬‬ ‫סימן תקפ"א‬ ‫תוקע בעלי תשובה גמורה‪ ,‬וגם ראוי שילמדו את‬ ‫אמירת לדוד ד' אורי‪ -‬נוהגים מר"ח אלול עד יום‬ ‫כוונות התפילות והתקיעות‪ ,‬והוא מהזוהר‪ .‬ונהגו‬ ‫הכיפורים לומר בכל יום בבוקר ובערב אחרי‬ ‫לעבור לפני התיבה פרנסים ומנהיגים שיודעים‬ ‫מנהגי ודיני חודש אלול‬ ‫התפילה מזמור לדוד ד' אורי וכו'‪ ,‬ואח"כ אומרים‬ ‫בצער הדור‪ ,‬אם הם נאמנים ומגינים על הדור‬ ‫הימים שמר"ח אלול עד יום הכיפורים הם ימי רצון‪,‬‬ ‫והתשובה מקובלת בהם יותר להיות האדם קרוב קדיש‪ ,‬ואנו נוהגים לומר לדוד עד שמיני עצרת‬ ‫ומרוצים לעם‪ ,‬ובזמן שאין הפרנסים ראוים ראוי‬ ‫לקב"ה‪ .‬ונהגו בימים אלו בכמה מנהגים כדי להתעורר ועד בכלל‪ ,‬וביום שיש בו מוסף אחר שחרית לפני‬ ‫שיתפלל הש"ץ הקבוע‪ ,‬וכל המסייעים לש"ץ‬ ‫לתשובה ולהכין עצמו לראש השנה ויום הכיפורים‪ ,‬אין כמוך‪ ,‬ובערב אחרי מנחה‪ ,‬ושיר של יום (ובר"ח‬ ‫שאינו הגון כאילו גוזלים טוב מן הקהל ועתידים‬ ‫ברכי נפשי) אומרים לפני לדוד (ונ"מ בר"ח‬ ‫וכדלהלן‪.‬‬ ‫ליתן את הדין‪ ,‬והיודע בעצמו שאינו בקי מאד‬ ‫סליחות ותחנונים‪ -‬נוהגים לקום באשמורת למקומות שאומרים לדוד בסוף התפילה‪ ,‬או‬ ‫ויודע לשמור אפילו משגגה אין לו להכניס את‬ ‫(שזה עת רצון) לומר סליחות ותחנונים‪ .‬לשו"ע למקומות שאומרים לדוד ושיר של יום אחרי‬ ‫עצמו בעבודת השם‪ ,‬ואם אינו ראוי והגון ובקי אין‬ ‫אומרים סליחות מר"ח אלול (לא כולל ר"ח‪ ,‬וכן שחרית)‪.‬‬ ‫ממתינים לו כשאר עונשים אלא גובים לאלתר‪.‬‬ ‫נהגו שמי שהתחיל להתפלל או לתקוע אפילו‬ ‫הנוהגים לומר תהילים בימי אלול עם יהי רצון לא תקיעות באלול‪ -‬תוקעים מר"ח אלול אחר‬ ‫פעם אחת אין לתת את המצוה לאחר‪ ,‬ואם חלה‬ ‫יתחילו בר"ח) עד יום הכיפורים‪ ,‬ומנהג בני אשכנז תפילת שחרית‪ ,‬ויש מקומות שתוקעים גם אחרי‬ ‫יכולים להעמיד אחר‪ ,‬אבל כשחוזר לבריאותו‬ ‫להתחיל ביום א' בשבוע של ראש השנה‪ ,‬אא"כ מעריב‪ .‬יש מתחילים מא' דר"ח‪ ,‬ויש מתחילים‬ ‫חוזרת המצוה אל הראשון‪ .‬מי שבא בערכאות של‬ ‫חל ר"ה בימים שני או שלישי שאז מתחילים ביום מב' דר"ח וכ"כ בסידור דרך החיים‪.‬‬ ‫א' בשבוע שלפני כן‪ ,‬מפני שהרבה נוהגים‬ ‫נכרים אינו ראוי להיות ש"ץ בר"ה ויוה"כ‪ .‬אם‬ ‫תהלים‪ -‬נוהגים בכל יום מימי החול מר"ח אלול‬ ‫להתענות י' ימים עם יוה"כ‪ ,‬וכיון שיש ד' ימים‬ ‫רואה שיש מחלוקת בשביל התפילה לא יתפלל‪,‬‬ ‫ואילך לומר בציבור י' מזמורי תהילים‪ ,‬וביהי רצון‬ ‫בעשרת ימי תשובה שלעולם א"א להתענות צריך‬ ‫אע"פ שיתפלל מי שאינו הגון‪ .‬יש מקומות שנהגו‬ ‫יש לדלג תיבות בהם שבעים שנה‪ ,‬וכיון שלא‬ ‫ד' ימים לפני ר"ה‪ ,‬וכדי שיתחילו ביום מסוים‬ ‫שהמתפלל סליחות מתפלל גם שחרית ומנחה‬ ‫אומרים ספר שלם יש לומר בזכות מזמורי‬ ‫קבעו להתחיל ביום ראשון‪ ,‬וטעם נוסף שכן מצינו‬ ‫באותו היום‪ ,‬וי"א גם במעריב שלפניו אבל מעריב‬ ‫תהילים שקראנו לפניך וכו'‪ ,‬ואחרי היהי רצון‬ ‫בקרבנות שצריכים ביקור ממום ד' ימים לפני‬ ‫שלאחריו אין שייך לו‪ ,‬וכתב המ"א שהוא קודם‬ ‫אומרים קדיש‪ ,‬ואם ממתינים שיהיו עשרה‬ ‫ההקרבה‪ ,‬וכתיב בר"ה "ועשיתם עולה" ובשאר‬ ‫לאבל ולמוהל וליארצייט‪ ,‬ודעת הא"ר שמי שיש‬ ‫ישאירו פרק אחד לאומרו בעשרה לפני הקדיש‪.‬‬ ‫קרבנות "והקרבתם" לומר שבר"ה יעשה אדם‬ ‫לו יארצייט קודם אם הוא מתענה‪ ,‬ומלמנצח‬ ‫ובימי התשובה שבין ר"ה ליוה"כ אומרים יותר מי'‬ ‫כאילו הוא מקריב את עצמו‪ ,‬ויבקר מומי חטאתו‬ ‫ואילך יש להניח להתפלל גם אבל‪ ,‬והובאו דבריו‬ ‫מזמורים‪ ,‬כדי לגמור את התהילים פעם שלישית‬ ‫ד' ימים ויחזור בתשובה‪ .‬והמתענה בב' ימי ר"ה‪ ,‬לפי‬ ‫בפמ"ג‪.‬‬ ‫הטעם הראשון א"צ להתענות לפני ר"ה אלא רק ב' ימים‪ ,‬לפני יוה"כ‪.‬‬ ‫נהגו רוב הקהל להתענות ביום א' דסליחות‪,‬‬ ‫אפילו אם מתחילה לפני שהיה מתענה בר"ה היה מתענה ד' מתי אבל יכול להיות ש"ץ‪ -‬אבל בתוך י"ב חודש‬ ‫ויחיד אומר עננו (אבל לא הש"ץ בחזרת התפילה)‬ ‫ימים לפני ר"ה‪ ,‬אכן לטעם השני בכל גוונא צריך להתענות ד' על אביו ואמו או תוך ל' על שאר קרובים אסור‬ ‫לעבור לפני התיבה בר"ה ויוה"כ (אא"כ אין חזן‬ ‫ימים לפני ר"ה‪ ,‬ואשרי מי שיכול‪.‬‬ ‫בשומע תפילה‪.‬‬ ‫נוהגים להתענות בערב ראש השנה‪ ,‬ואפילו‬ ‫דיני סליחות‪ -‬יחיד יכול לומר את הסליחות‪ ,‬אחר)‪ ,‬אבל בימי הסליחות מותר אפי' בער"ה‬ ‫נערים מגיל י"ג לזכר וי"ב לנקיבה מתענים‪ ,‬וא"צ‬ ‫וסליחות שנזכר בהם י"ג מידות ידלג אותם תיבות‪ ,‬ועשי"ת‪ ,‬וכן בימים שאין אומרים תחנון מותר‬ ‫קבלה‪ ,‬והמדקדקים נהגו שכל אחד מתענה עשרה‬ ‫וכן ידלג בקשות שהם בלשון תרגום‪ .‬לפני כל להתפלל שחרית אם אחר יאמר הלל‪ ,‬אבל מוסף‬ ‫ימים‪ ,‬וכן ראוי לעשות‪ ,‬ותעניות אלו א"צ‬ ‫סליחה אומרים אלוקינו ואלוקי אבותינו‪ ,‬מלבד לא יתפלל‪ ,‬והח"א כתב שכמדומה שהגר"א לא‬ ‫להשלימם עד הלילה‪ ,‬ואין קורין בהם ויחל אפילו‬ ‫סליחה המתחלת באחד משמותיו של הקב"ה‪ .‬היה מניח להתפלל אפילו שחרית בר"ח‪ ,‬אכן‬ ‫צריך להפסיק בויקרא בשם ד' בין בשם לבין ד'‪ .‬בדליכא אחר מותר אפילו מוסף‪ .‬ובחנוכה לא יתפלל‬ ‫אלו שמתענים בכל ערב ר"ח‪ ,‬ואין אומרים‬ ‫אם אין מנין כשאומרים אשרי‪ ,‬יאמרו סליחות‪ ,‬האבל בלילה הראשון‪ ,‬משום שאומרים שהחיינו על נרות‬ ‫אלוקינו ואלוקי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת‬ ‫וכשיקבץ מנין יאמרו קדיש באמצע סליחות‪ ,‬חנוכה וצריך שמחה יתירה‪ ,‬ואפשר שאם אחר ידליק מותר‬ ‫וכו' כיון שזה לא תענית ציבור (וכן הדין באלו‬ ‫ובא"ר כתב שיאמרו ג' פסוקים כשיש מנין‪ .‬אם לו להתפלל‪.‬‬ ‫המתענים י' ימים)‪ .‬ואם חלה ברית מילה בערב‬ ‫היה מנין כשהתחילו סליחות ויצאו מקצתם‪ ,‬י"ל מי יהיה ש"ץ בסליחות ובימים נוראים‪ -‬ידקדקו‬ ‫ר"ה‪ ,‬אבי הבן והסנדק והמוהל מצוה עליהם‬ ‫שאומרים קדיש אחרי הסליחות‪ .‬הש"ץ מתעטף לחפש לסליחות ולימים נוראים ש"ץ היותר הגון‬ ‫לאכול‪ ,‬ומי שהזמינו אותו לברית מותר לו לאכול‪,‬‬ ‫בטלית בשעה שאומרים י"ג מידות אף קודם ויותר גדול בתורה ומעשים שאפשר למצוא‪,‬‬ ‫(וע"ע בדין זה בסימן תקס"ח)‪ .‬ורבים נוהגים‬ ‫היום‪ ,‬אבל לא יברך עליו אף שהוא בגד המיוחד ושיהיה נשוי ובן שלושים‪ ,‬שאז ראוי בן לוי‬ ‫לאכול בערב ר"ה לפני עלות השחר‪ ,‬משום‬ ‫ליום‪ ,‬כ"כ המ"א בשם הלבוש‪ ,‬ובסימן י"ח פסק המ"א שכל לעבודה‪ ,‬והתפילה היא כנגד עבודה‪ ,‬ומה שהדרכי‬ ‫שחוקות העכו"ם להתענות בערב חגיהם‪ ,‬ויכולים‬ ‫עובר לפני התיבה צריך להתעטף‪ ,‬והיינו מפני כבוד הציבור‪ ,‬משה הזכיר בן כ"ה‪ ,‬היינו שאז יתחיל ללמוד סדר התפילה‬ ‫לאכול בלא תנאי אף אם ישן שינת קבע‪ ,‬כיון שכך‬ ‫ודעת הט"ז שילבש טלית של חבירו ויכוין שנוטלו וקריאת התורה כדי שיהיה בקי יפה יפה‪ ,‬כמו שהלוים‬ ‫לומדים סדר העבודה מגיל כ"ה‪ .‬ובארחות חיים כתב שצריך‬ ‫המלך הקדוש והמלך המשפט‪ -‬בעשרת ימי יאמר וכתוב לחיים טובים‪ ,‬כי צריך לבקש מתחילה‬ ‫נה גו‪ ,‬והאידנא נהגו שלא לאכול אלא רק לשתות‬ ‫תשובה אומרים המלך הקדוש והמלך המשפט‪ ,‬דבר מועט ואח"כ להוסיף‪.‬‬ ‫קפה או תה לפני ההליכה לבית הכנסת‪ ,‬כי בזמננו‬ ‫משום שבימים אלו הקב"ה יושב ודן את כל תפילת ראש השנה‪ -‬אין לומר בר"ה באהבה‬ ‫נמשכת אמירת הסליחות עד אור היום‪ ,‬ופשיטא‬ ‫מקרא קודש‪ ,‬אלא יום תרועה מקרא קודש‪ .‬ואין‬ ‫העולם ומראה מלכותו‪.‬‬ ‫שמיד שעלה עמוד השחר אסור לאכול ולשתות‪.‬‬ ‫אם טעה בהמלך הקדוש או שהוא מסופק לומר ודברך מלכנו אמת‪ ,‬אלא ודברך אמת‪.‬‬ ‫ובמקום שיש מקצת חולי יש להקל בכל אלו‬ ‫(שחזקה שאמר כפי הרגלו‪ ,‬ולא עוזר שיאמר צ' וכופלים תיבת לעילא בכל הקדישים‪ .‬ואם לא‬ ‫התעניתים וא"צ התרה‪ ,‬אא"כ הוא מתענה יותר‬ ‫פעמים‪ ,‬דאינו רשאי לומר שם ד')‪ ,‬אם נזכר תוך אמר את התוספות שבברכה שלישית ובכן תן‬ ‫ממה שנהגו הציבור‪ ,‬ודעת הש"ך שאם אינו‬ ‫כדי דיבור (שלא שהה רק כדי אמירת ג' תיבות) פחדך וכו' אין מחזירים אותו‪ .‬ואומרים ותתן לנו‬ ‫מתענה מחמת שאינו בריא לעולם צריך התרה‪,‬‬ ‫מסיום הברכה‪ ,‬יתקן ויאמר המלך הקדוש (אף אם את יום הזכרון הזה‪ ,‬ואינו מזכיר ראש חודש‪ ,‬דגם‬ ‫ואפשר שאם אינו מוצא מי שיתירנו‪ ,‬יש להקל במקום‬ ‫הדחק‪.‬‬ ‫לא נזכר שהם ימי תשובה‪ ,‬ובזמן שאמר ברוך על ר"ח נאמר "והיה לכם לזכרון"‪ .‬ר"ה שחל בחול‬ ‫אתה ד' היה בדעתו לסיים הקל הקדוש‪ ,‬מועיל אומר יום תרועה מקרא קודש (אפילו במעריב או‬ ‫נפילת אפים‪ -‬אין נופלים על פניהם בערב ר"ה‪,‬‬ ‫שיתקן ויאמר המלך הקדוש)‪ ,‬ואם שהה יותר בקידוש‪ ,‬כיון שלמחרת תוקעים)‪ ,‬ואם חל בשבת‬ ‫כדין שאר ערבי ימים טובים‪ ,‬אע"פ שבאשמורת‬ ‫מכדי דיבור‪ ,‬או שהתחיל אתה חונן‪ ,‬חוזר לראש‪ ,‬אומר זכרון תרועה‪ ,‬ואם אמר זכרון תרועה בחול‬ ‫בסליחות נופלים על פניהם אף אם נמשך‬ ‫דג' ברכות ראשונות נחשבות כברכה אחת‪ .‬אמנם או יום תרועה בשבת אינו חוזר בדיעבד‪ .‬ואומרים‬ ‫הסליחות ליום‪ ,‬כיון שברוב הפעמים מסיימים‬ ‫בר"ה ויוה"כ אם אמר ובכן תן פחדך ומסופק אם בר"ה שחל בשבת רצה במנוחתינו‪ ,‬אבל אם יוה"כ‬ ‫לפני עלות השחר‪.‬‬ ‫סיים המלך הקדוש אפשר שא"צ לחזור‪ ,‬דאולי חל בשבת אין אומרים‪ ,‬מפני שהוא יום עינוי ואינו‬ ‫אין תוקעים בערב ר"ה כדי להפסיק בין תקיעות‬ ‫היכא שמוסיף את ההוספות אינו רגיל לומר הקל מנוחה גמורה‪ .‬אין אומרים בר"ה מועדים לשמחה‬ ‫של רשות לתקיעות של חובה‪ ,‬ואף כשחל יום‬ ‫הקדוש‪ .‬ובחיי אדם הביא בשם הגאון מהר"ר אבלי חגים וזמנים לששון‪ ,‬וכן אינו אומר והשיאנו‪,‬‬ ‫ראשון של ר"ה בשבת אין תוקעים בערב ר"ה‪,‬‬ ‫פאסוועלער שאם טעה בליל ר"ה ולא אמר המלך הקדוש ובמוסף אין אומרים ואין אנו יכולים לעלות‬ ‫ומ"מ מותר לתקוע להתלמד‪ ,‬וי"א שהטעם הוא‬ ‫א"צ לחזור‪ ,‬כמו שאם שכח יעלה ויבוא בר"ח א"צ לחזור כיון וליראות לפניך‪ ,‬דאין בר"ה מצות עליה לרגל‪ ,‬אלא‬ ‫כדי לערבב את השטן‪ ,‬וא"כ אין לתקוע כלל‪,‬‬ ‫שאין מקדשים את החודש בלילה‪ .‬וכתב השעה"צ דלא‬ ‫ובא"ר בשם ספר אמרכל משמע שמותר להתלמד‬ ‫נהירא‪ ,‬דכיון שאף שאם היה מתפלל תפילת חול היה יוצא‪ ,‬ואין אנו יכולים לעשות חובותינו לפניך‪ .‬ואומרים‬ ‫הכא כיון שהתפלל ת פילת יו"ט ממ"נ אינו יוצא‪ ,‬ואולי ותמלוך אתה ד' לבדך‪ ,‬ולא אתה הוא ד' לבדך‪.‬‬ ‫בחדר סגור‪.‬‬ ‫כוונתו רק למקום שנזכר מיד לאחר כדי דיבור‪ ,‬והוא מסיים וחותמים ודברך אמת‪.‬‬ ‫מכבסים ומסתפרים בערב ר"ה כדי להראות שאנו‬ ‫בתפילת חול‪ ,‬אך זה צע"ג אם נתיר לו לכתחילה לסיים תפילה בקול‪ -‬אע"פ שבכל ימות השנה‬ ‫בטוחים בחסדו יתברך שיוציא לצדק משפטינו‪,‬‬ ‫בתפילת חול‪.‬‬ ‫ומ"מ לא ילבש בר"ה בגדי רקמה ומשי כשאר‬ ‫מתפללים בלחש‪ ,‬בר"ה ויוה"כ מתפללים בקול רם‬ ‫כדי להתפלל יותר בכונה‪ ,‬ומ"מ לא יגביה קולו‬ ‫לדעת‬ ‫המשפט‪,‬‬ ‫בהמלך‬ ‫מסופק‬ ‫שהוא‬ ‫או‬ ‫אם טעה‬ ‫יו"ט‪ ,‬אלא בגדים לבנים נאים‪ ,‬כדי שיהיה מורא‬ ‫השו"ע אם נזכר לפני שעקר רגליו חוזר לברכת יותר מדי‪ ,‬ואין חוששים שמטעים אחרים‪ ,‬כיון‬ ‫הדין עליו‪ ,‬ובמקום שאין נוהגים ללבוש לבנים‪,‬‬ ‫השיבה שופטינו וממשיך כסדר‪ ,‬ואם עקר רגליו שיש ביד כולם מחזורים‪.‬‬ ‫עכ"פ לא ילבש בגדים חשובים כ"כ‪.‬‬ ‫(עיין בסוף סימן קי"ז) חוזר לראש‪ ,‬ודעת הרמ"א‬ ‫יש נוהגים לטבול בערב ר"ה משום קרי‪ ,‬ואם אינו‬ ‫שאם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט כיון שהזכיר לשנה טובה‪ -‬נוהגים שכל אחד אומר לחבירו‬ ‫יכול לטבול משום צינה יראה לשפוך על עצמו ט'‬ ‫מלך אינו חוזר‪ ,‬ורק אם אמר הקל אוהב צדקה לשנה טובה תיכתב‪ ,‬ולנקיבה יאמר תכתבי‪ .‬המ"א‬ ‫קבין מים‪ ,‬ולא יקדים לטבול לפני שעה אחת‬ ‫מצדד לומר גם ותחתם‪ ,‬והגר"א מסכים לדעת‬ ‫ומשפט חוזר‪( ,‬וע"ע בסימן קי"ח)‪.‬‬ ‫שקודם חצות‪ .‬י"א שנכון למנוע מלשמש מיטתו‬ ‫בשבת שובה יאמר בברכת מעין שבע המלך העשרה מאמרות שאין לומר ותחתם‪ ,‬והמ"א כתב‬ ‫בשתי לילות של ר"ה‪ ,‬אא"כ הוא ל"ט שאז חייב‬ ‫הקדוש‪ ,‬וכן הדין אם חל ר"ה בשבת‪ ,‬וחותם רק שאפשר לומר לשנה טובה תיכתב עד חצות היום‪,‬‬ ‫לקיים עונתו ויחזור ויטבול בשחרית‪ ,‬אכן אלו‬ ‫בשל שבת‪ ,‬וכן אם חל יוה"כ או יו"ט בשבת חותם ומוכח בט"ז שיום ב' כיום א' לענין זה וגם בלילה‬ ‫האנשים האוכלים לשובע בטנם או ח"ו שנכנס‬ ‫רק בשל שבת‪ .‬ואם טעה ואמר הקל הקדוש‪ ,‬יש הש ני יכולים לומר לשנה טובה‪ ,‬ובא"ר חולק על‬ ‫במחשבתו הרהור אשה יותר טוב שישמש‪ ,‬ויחזור‬ ‫דעות באחרונים אם צריך לחזור אם סיים את זה‪.‬‬ ‫ויטבול בשחרית‪.‬‬ ‫הברכה‪ ,‬ואם לא סיים את הברכה חוזר לתיבות‬ ‫יש מקומות שנוהגים ללכת על הקברות ולהרבות‬ ‫המלך הקדוש‪.‬‬ ‫שם בתחינות ולתת שם צדקה לעניים‪ ,‬מפני‬ ‫סימן תקפ"ג‬ ‫כריעה בתפילה‪ -‬יש נוהגים להתפלל בר"ה ויוה"כ‬ ‫בכריעה‪ ,‬מפני שאנו תלוים בדין וצריך להתפלל‬ ‫שהתפילה מקובלת יותר במקום מנוחת הצדיקים‪,‬‬ ‫אבל לא ישים מגמתו נגד המתים‪ ,‬אלא יבקש‬ ‫באימה ויראה‪( ,‬ומשמע שצריך לכרוע על ברכיו‪,‬‬ ‫מהשם יתברך שירחם עליו בזכות הצדיקים שוכני‬ ‫דברים הנעשים בר"ה לסימן טוב‬ ‫אבל אין נוהגים כך‪ ,‬אלא יתפלל בכריעת ראשו עם‬ ‫עפר‪ ,‬ויקיף הקברות‪ ,‬ויתן צדקה לפני שיאמר את‬ ‫גופו בלבד)‪ ,‬וצריכים לזקוף בתחילת הברכות‪ ,‬וכן מה אוכלים בר"ה לסימן טוב‪ -‬יהא אדם רגיל‬ ‫התחינות‪ ,‬ואין ללכת על קבר אחד ב' פעמים ביום‬ ‫בסוף הברכות לפני תיבת ברוך‪ ,‬שלא להוסיף על לאכול בר"ה רוביא דהיינו תלתן (וה"ה מה שנקרא‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫מה שתיקנו חכמים לכרוע בתחילת וסוף אבות בלשונות אחרים מלשון רביה‪ ,‬כל מדינה לפי‬ ‫לשונה)‪ ,‬וכשיאכל יאמר יהי רצון מלפניך ד'‬ ‫ומודים‪.‬‬ ‫זכרנו ומי כמוך‪ -‬הגאונים תיקנו לומר בעשרת אלוקינו ואלוקי אבותינו שירבו זכויותינו‪ ,‬ויתעורר‬ ‫ימי תשובה "זכרנו" בברכת אבות‪ ,‬ובגבורות "מי בתשובה בזמן אמירתו ויתפלל על זה בלב שלם‪.‬‬ ‫סימן תקפ"ב‬ ‫כמוך"‪ ,‬ובהודאה "וכתוב"‪ ,‬ובשים שלום "בספר וכן יהיה רגיל לאכול כרתי ויאמר יכרתו שונאינו‪,‬‬ ‫חיים"‪ ,‬ואם לא אמרם‪ ,‬אם לא אמר השם של סוף ויאכל סילקא ויאמר יסתלקו אויבינו‪ ,‬ויאכל תמרי‬ ‫סדר תפילות עשרת ימי תשובה‬ ‫הברכה יכול לחזור אע"פ שאמר כמה שמות ויאמר יתמו שונאינו‪ ,‬ויאכל קרא ויאמר יקרע רוע‬ ‫בתפילות של עשרת ימי תשובה ישנם תוספות‬ ‫באמצע הברכה‪ ,‬ואם אמר השם של סוף הברכה גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותינו‪ .‬ואוכלים ראש‬ ‫ושינויים מתפילות שאר ימות השנה‪ ,‬חלקם מדינא‬ ‫אין מחזירים אותו‪ .‬לחיים יאמר בשוא תחת הל' כבש‪ ,‬וטוב יותר ראש של איל‪ ,‬ואומרים נהיה‬ ‫דגמרא וחלקם מנהגים מאוחרים יותר‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫ולא בפתח‪( ,‬כי בימים אלו שהם ימי דין צריך לראש ולא לזנב‪ ,‬וזה גם זכר לאילו של יצחק‪ ,‬ואם‬ ‫יש נוהגים לומר מערבית בשתי הלילות של ראש‬ ‫לדקדק ולפרט היטב בתפילתו‪ ,‬משא"כ בשאר אין לו ראש כבש יאכל ראש אחר של בהמה או‬ ‫השנה‪ ,‬וכתב הדרכי משה שאין נוהגים כך‬ ‫ימות השנה שאומרים והעמידנו מלכנו לחיים עם עוף‪.‬‬ ‫במקומו‪ ,‬מפני שזה שירות ושבחות‪ .‬עוד כתב‬ ‫פתח תחת הל'‪ ,‬מפני שהדברים הולכים לפי כוונת וכתב הרמ"א שנוהגים לאכול בר"ה תפוח מתוק‬ ‫שנוהגים לומר "תקעו בחודש שופר וכו' "‪ ,‬ולא הוי‬ ‫הלב)‪ .‬ולא יאמר זכרנו לחיים טובים ורק בוכתוב בדבש‪ ,‬ואומרים יה"ר וכו' שתתחדש עלינו שנה‬ ‫הפסק דהוי כגאולה אריכתא‪.‬‬ ‫אומרים יום ליבשה קודם סיום ברכת הגאולה‪,‬‬ ‫שמוזכר בהם חטא אין קפידא לכו"ע כיון שאינו‬ ‫מתוקה‪ ,‬ויש אוכלים רימונים ואומרים יה"ר וכו'‬ ‫שהוא שבח על המילה‪ ,‬אבל כשחל ר"ה בחול אין‬ ‫בדרך וידוי‪ ,‬וי"מ שאבותינו חטאו לפניך אבל אנו‬ ‫שנרבה זכויות כרימון‪ ,‬ונוהגים לאכול בשר שמן‬ ‫אומרים יום ליבשה‪ .‬גדול אחד נהג כשהיה מוהל‬ ‫אין לנו מלך אלא אתה ולכן עשה עמנו למען‬ ‫וכל מיני מתיקה‪ .‬וכתב המ"ב שיש נמנעים לבשל‬ ‫בר"ה לא קינח פיו אחר המילה לפני התקיעה כדי‬ ‫שמך‪ ,‬ובזה יתיישב מנהגינו לאומרו בר"ה‪ .‬בשבת‬ ‫בר"ה מיני חומץ כגון בארש"ט‪ ,‬ולכן האוכלים‬ ‫לערב מילה בשופר‪ ,‬ומ"מ יקנח פיו מבחוץ וגם‬ ‫אין אומרים אבינו מלכנו‪ ,‬דאין שואלים צרכים‬ ‫דגים לסימנא שיפרו וירבו כדגים אין מבשלים‬ ‫ירחץ ידיו משום כבוד הברכה‪.‬‬ ‫בשבת‪ ,‬וכן אין אומרים במנחה של ר"ה שחל ביום‬ ‫אותם בחומץ‪ .‬ויש נוהגים לטבל פרוסת המוציא‬ ‫שישי וכן לא במנחה של ערב שבת שובה‪ .‬צריך לומר‬ ‫בדבש‪.‬‬ ‫מחה והעבר חטאינו ופשעינו‪ ,‬כיון שצריך לבקש‬ ‫ברכה על אכילת תפוח בדבש‪ -‬כשאוכל תפוח‬ ‫בתחילה על הקל ואח"כ על החמור‪" .‬כלה"‬ ‫בדבש מברך על התפוח שהוא עיקר ופוטר את‬ ‫אומרים הכ' בפתח והל' בצירי‪ .‬יש לומר רוע גזר‬ ‫הדבש‪ ,‬ואף שאוכלו אחרי ברכת המוציא צריך‬ ‫הסימנים הבאים (תקפ"ה – תקצ"ו) עוסקים בהלכות‬ ‫תקיעת שופר (וכן בסדר תפילת מוסף שמברכים בה ג'‬ ‫בנשימה אחת‪ ,‬שהרוע יקרע ומה שנשאר בגזירה‬ ‫לברך עליו‪ ,‬ויאמר הבקשה אחרי תחילת האכילה‬ ‫ברכות מלכיות זכרונות ושופרות)‪ ,‬ויבוארו בהם דיני‬ ‫יהיה לרחמים‪.‬‬ ‫מפני שאסור להפסיק בין הברכה לאכילה‪.‬‬ ‫הברכות על התקיעות ודיני התקיעה (תקפ"ה)‪ ,‬איזה‬ ‫מאריכים בפיוטים ותפילות לפחות עד חצות‬ ‫כל אלו העניינים נעשים לסימן טוב‪ ,‬ולכן פשיטא‬ ‫שופר כשר לתקיעה (תקפ"ו)‪ ,‬המקום הראוי לתקיעה‬ ‫ודין השומע רק חלק מהתקיעה (תקפ"ז)‪ ,‬זמן התקיעה‬ ‫ויכול להאריך יותר‪ ,‬אבל לא יאריך בניגונים‪ ,‬ואם‬ ‫שיזהר מאד לא לכעוס בימים אלו מלבד גודל‬ ‫וכמה תקיעות צריך לשמוע (תקפ"ח)‪ ,‬מי יכול להוציא‬ ‫חל בשבת אין להאריך יותר מחצות‪.‬‬ ‫האיסור כדי שיהיה לסימן טוב‪ ,‬רק יהיה שמח ליבו‬ ‫אחרים בתקיעות (תקפ"ט)‪ ,‬סדר תקיעות תשר"ת‬ ‫קריאת התורה‪ -‬מוציאים ב' ספרי תורה‪ ,‬וקוראים‬ ‫ובטוח בד' עם התשובה ומעשים טובים‪.‬‬ ‫תש"ת תר"ת ודינם (תק"צ)‪ ,‬דיני התקיעות וברכות‬ ‫בראשון ה' קרואים מ"וד' פקד את שרה" (מפני‬ ‫מלכיות זכרונות ושופרות של תפילת מוסף (תקצ"א –‬ ‫אכילת אגוזים בר"ה‪ -‬יש מדקדקים שלא לאכול‬ ‫תקצ"ה)‪ ,‬וסיום התקיעות (תקצ"ו)‪.‬‬ ‫שבר"ה נפקדו שרה רחל וחנה) עד "ויהי אחר‬ ‫אגוזים בר"ה‪ ,‬מפני שאגוז בגימטריה חטא‪ ,‬ומפני‬ ‫הדברים האלה"‪ ,‬ואם הוא שבת מוסיפים עוד ב'‬ ‫שהם מרבים כיחה וניעה ומבטלים התפילה‪.‬‬ ‫קרואים ועוצרים ב"ביום הגמל את יצחק"‬ ‫תשליך‪ -‬הולכים לנהר לומר הפסוק תשליך‬ ‫וב"באשר הוא שם"‪ .‬והמפטיר קורא בס"ת השני‬ ‫במצולות ים כל חטאתינו‪ ,‬ולומר תשוב תרחמנו‬ ‫בפרשת פנחס מ"ובחודש השביעי" עד "אשה לד'‬ ‫וכו'‪ ,‬דאיתא במדרש שאברהם אבינו עבר עד‬ ‫"‪ ,‬ומפטיר "ויהי איש אחד מן הרמתים" עד "וירם‬ ‫צווארו במים כשהלך להקריב את יצחק ע"ג‬ ‫סימן תקפ"ה‬ ‫קרן משיחו"‪.‬‬ ‫המזבח‪ ,‬ואמר הושיעה כי באו מים עד נפש‪ ,‬ואנו‬ ‫יש מקומות שנוהגים שהתוקע יהיה אחד ממנין‬ ‫עושים זאת זכר לעקידה‪ .‬וטוב ללכת למקום שיש‬ ‫החמשה העולים לתורה‪ .‬ויש מקומות שנוהגים‬ ‫בו דגים חיים‪ ,‬לסימן שלא תשלוט בנו עין הרע‬ ‫דיני התקיעה והברכות‬ ‫להעלות גם את החזן של מוסף‪ ,‬וכן ביוה"כ מעלים‬ ‫ונפרה ונרבה כדגים‪ ,‬ובכתבים כתב נהר או באר‬ ‫כתיב "ובחודש השביעי באחד לחודש מקרא קודש‬ ‫אותו‪ .‬ומי שנוטל שכר על התקיעה והחזנות אין‬ ‫יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו יום תרועה יהיה‬ ‫וטוב שיהיה מחוץ לעיר‪ ,‬ושיש ללכת ביום א' של‬ ‫לכם"‪ .‬מכאן שצריך לתקוע בשופר בראש השנה‪ .‬וחלק‬ ‫נוהגים להעלותו לתורה‪.‬‬ ‫ר"ה אחרי מנחה לפני השקיעה ולומר הפסוק מי‬ ‫מדיני התקיעות כגון דיני שופר נלמדים בגזירה שוה‬ ‫דיני מי שטעה בקריאת התורה‪ -‬אם טעה‬ ‫קל כמוך וכו'‪ .‬ויש מקומות שכשחל יום ראשון‬ ‫מדיני תקיעה ביום הכיפורים של יובל ששם כתוב‬ ‫והשלים הפרשה בד' קרואים או ג' ועדיין לא אמר‬ ‫בשבת הולכים ביום השני‪ ,‬ואפשר הטעם משום‬ ‫"והעברת שופר תרועה"‪( .‬ר"ה ל"ד‪ .).‬ובסימנים הבאים‬ ‫קדיש‪ ,‬ישלים מנין הקרואים בפרשת העקידה‬ ‫הוצאה כיון שהולכים עם ספרים מחוץ לעיר‪.‬‬ ‫יתבארו דיני התקיעות‪.‬‬ ‫שאחריה‪ ,‬ואם אמר קדיש‪ ,‬אם חסר רק אחד א"צ‬ ‫שינה בר"ה‪ -‬נוהגים שלא לישן בר"ה‪ ,‬וזה מנהג‬ ‫צריך לתקוע ולברך בעמידה‪ ,‬ואין לסמוך על דבר‬ ‫לקרות ויסמוך על המפטיר‪ ,‬וי"א שאם השלים‬ ‫שאם ינטל אותו דבר הוא יפול דהוי כישיבה‬ ‫נכון‪ ,‬דאיתא בירושלמי מאן דדמיך בריש שתא‬ ‫הפרשה בארבעה לא יאמר קדיש אלא אחרי‬ ‫דמיך מזליה‪ ,‬והאריז"ל אמר שאחרי חצות מותר‪,‬‬ ‫ובמקום הדחק אפשר להקל‪ ,‬ובדיעבד יצא אף אם‬ ‫המפטיר‪ ,‬והמפטיר יהיה החמישי‪ .‬אם טעה וקרא‬ ‫תקע מיושב לגמרי‪ .‬והציבור לא צריכים לעמוד‬ ‫וב"ח כתב שהר"מ היה ישן בר"ה‪ ,‬ויושב בטל כישן‬ ‫ביום א' בפרשת עקידה יצא‪ ,‬וקורא ביום שני "וד'‬ ‫דמי‪ ,‬ואחר האכילה יקבע עצמו ללימוד‪ ,‬ואם‬ ‫בזמן תקיעות שלפני מוסף‪ ,‬ועכשיו נהגו שגם‬ ‫פקד וכו' " עד סוף פרשת העקידה‪ ,‬ומ"מ אם נזכר‬ ‫הציבור יעמדו‪ ,‬ומ"מ הם נקראים תקיעות דמיושב‬ ‫ראשו כבד עליו ישן מעט אם אינו יכול בלא זה‪.‬‬ ‫לפני שבירך ברכה אחרונה שקרא פרשת עקידה‬ ‫מפני שרשות לשבת בהם‪ ,‬ומי ששומע רק‬ ‫יש נוהגים לגמור כל התהילים בר"ה‪.‬‬ ‫בטעות ‪ ,‬יגלול ויקרא עמו פרשת וד' פקד עד סופו‬ ‫תקיעות אלו חייב לעמוד‪.‬‬ ‫ואח"כ יברך ברכה אחרונה‪.‬‬ ‫נוהגים לתקוע על הבימה במקום שקוראים‬ ‫קנית עליות‪ -‬ראוי לכל גבר ירא ד' להשתדל‬ ‫בתורה‪.‬‬ ‫שיהיה לו עליה בימים נוראים‪ ,‬ואף אם מוכרים‬ ‫ראוי שהתוקע יהיה צדיק והגון‪ ,‬ובלבד שלא תהיה‬ ‫מחלוקת בדבר‪ ,‬ועכ"פ צריך שידע לכוין להוציא‬ ‫את העליות יקנה אותה בדמים כפי יכולתו‪,‬‬ ‫ואדרבה מצוה שבאה אליו בדמים עדיפה יותר‪.‬‬ ‫סימן תקפ"ד‬ ‫את הציבור ידי חובה שזה לעיכובא‪.‬‬ ‫העברת ספר תורה‪ -‬בני אדם החבושים בבית‬ ‫לפני התקיעות יברך לשמוע קול שופר ושהחיינו‪,‬‬ ‫האסורים‪ ,‬אסור להביא אליהם ספר תורה אפילו‬ ‫דיני התפילה וקריאת התורה בר"ה‬ ‫ולא יברך לתקוע בשופר כיון שהמצוה היא‬ ‫בר"ה ויוה"כ‪ ,‬ועיין ברמ"א קל"ה י"ד ובמ"ב ובה"ל‬ ‫הלל‪ -‬אין אומרים הלל בר"ה ויוה"כ‪ ,‬דאיך נאמר‬ ‫השמיעה וכן לא יאמר בקול דמשמע לעשות‬ ‫שם באיזה אופן מותר‪.‬‬ ‫שירה כשספרי חיים וספרי מתים פתוחים‪ ,‬ואע"פ‬ ‫רצונו‪ ,‬ובדיעבד אם בירך לתקוע בשופר או על‬ ‫שאנו בטוחים שנצא זכאים בדין‪ ,‬מ"מ צריך שיהא‬ ‫ברית מילה בר"ה‪ -‬ברית מילה עושים בין קריאת‬ ‫תקיעת שופר או לשמוע בקול שופר יצא אף‬ ‫התורה לתקיעות‪ ,‬אמנם במקום שנוהגים למול‬ ‫ירא וחרד מאימת הדין ועי"ז יזכר לזכות‪.‬‬ ‫בשברים ותרועה כיון שלתקוע כולל הכל‪ .‬אם הביאו לו‬ ‫והאומרים תהילים בכל יום ויצא להם בר"ה ויו"כ‬ ‫בבית שהתינוק שם‪ ,‬מלים אחרי היציאה מבית‬ ‫שופר אחר באמצע התקיעות א"צ לברך‪ ,‬אבל אם‬ ‫לומר את פרקי ההלל מותר לאומרו‪ ,‬כיון שזה דרך‬ ‫הכנסת‪ ,‬כדי שלא יהיה טירחא דצבורא‪ ,‬ואם אין‬ ‫הביאו בין הברכה לתחילת התקיעות צריך לברך‪.‬‬ ‫תחינה ובקשה ולא דרך שירה‪.‬‬ ‫הבית רחוק מבית הכנסת טוב למול קודם‬ ‫מי שיצא ותוקע כדי להוציא אחרים‪ ,‬לדעת השו"ע‬ ‫התקיעות‪ ,‬כדי שיהיה בידם זכות המילה בעת‬ ‫אבינו מלכנו‪ -‬כתב הרמ"א שאומרים אבינו מלכנו‬ ‫הוא מברך את שתי הברכות‪ ,‬והאחרונים העלו‬ ‫התקיעות‪ .‬ובשבת שאין תוקעים‪ ,‬מלים אחרי‬ ‫כסדר‪ ,‬לאפוקי מדעת הב"י שסובר שמדלגים בכל‬ ‫שטוב יותר שיברכו השומעים בעצמם אם הם‬ ‫אשרי‪ ,‬ואחרי המילה וברכותיה אומרים יהללו‪,‬‬ ‫מקום שמזכירים חטא מפני שא"א וידוי בר"ה כדי‬ ‫יודעים‪ ,‬ומנהג העולם להקל להוציאן בכל גוונא‬ ‫וי"א שגם בשבת מלים לפני אשרי‪ ,‬כדי שלא יהיה‬ ‫שלא לתת פתחון פה למקטרג‪ ,‬שלדבריו אין‬ ‫ואין למחות בידם כי כך הוא העיקר לדינא‪ ,‬ואם יש‬ ‫שם עשרה אחד מברך והשאר יוצאים‪.‬‬ ‫הפסק רב לקדיש‪ .‬וכשחל מילה בר"ה בשבת‬ ‫אומרים אבינו מלכנו חטאנו לפניך‪ ,‬ופסוקים‬ ‫יאוש (ובגזל ולא נתייאשו הבעלים נחלקו הפוסקים)‪ ,‬או‬ ‫אם התחיל לתקוע ואינו יכול להשלים‪ ,‬יתקע‬ ‫ששאלו ממנו‪ ,‬יצא אם לא נתכוין לזכות בו‬ ‫אחר ללא ברכה‪ ,‬כיון שכבר שמעו את הברכה מן‬ ‫(כשמצאו והגביהו מן הקרקע‪ ,‬אלא הגביהו רק‬ ‫הראשון‪ ,‬ואפי' ג' או ד' אינם צריכים לברך‪ ,‬אך אם‬ ‫כדי לתקוע בו‪ ,‬ואם הגביהו בסתמא‪ ,‬מהשו"ע והטור‬ ‫סימן תקפ"ו‬ ‫התוקעים לא היו בזמן הברכה יברכו לעצמם‬ ‫משמע שאינו זוכה‪ ,‬ומכמה ראשונים משמע שהוא זוכה‪,‬‬ ‫בלחש‪ ,‬אא"כ הם כבר יצאו ידי חובה‪ ,‬דתוקע בלא‬ ‫ואם זכה בו הוי כע"ז של ישראל שאין לה ביטול‬ ‫ברכה‪ .‬ואפילו לא הצליח לתקוע כלל לא הוי ברכה‬ ‫ולא יצא‪ ,‬וי"א שבכה"ג במשמשי ע"ז של עכו"ם‬ ‫איזה שופר כשר לתקיעות‬ ‫לבטלה‪ ,‬כיון שהשני יוצא בברכתו‪ ,‬ואפילו אם‬ ‫הראשון הלך או שסותם אזנו ואינו שומע לא הוי ברכה כתיב "והעברת שופר תרועה"‪ ,‬והיינו שצריך להריע יצא‪ ,‬ויש מחמירים גם בזה)‪ ,‬אפילו קודם‬ ‫לבטלה‪ ,‬ועיין בט"ז שדעתו שלכתחילה אסור לראשון לצאת בשופר‪ ,‬ולהלן יבואר ששופר היינו קרן חלולה (מלשון שנתבטל‪ ,‬ואין בזה איסור הנאה כיון שקיום מצוה‬ ‫שפופרת)‪ ,‬וקרני כל הבעלי חיים נקראים שופר חוץ‬ ‫לפני התקיעות‪ ,‬דאין כדאי שיברך אחד על דעת שיתקע‬ ‫לא נקרא הנאת הגוף אלא זה גזירת מלך‪ ,‬ואפשר‬ ‫מקרני הפרה שהם נקראים קרן‪ ,‬אמנם תיקנו חכמים‬ ‫אחר‪.‬‬ ‫לתקוע בשופר כפוף‪ ,‬ונהגו לקחת דווקא שופר של שצריך גם לברך עליו‪ ,‬ולכתחילה לא יתקע גם בשל‬ ‫איל‪ ,‬ותקיעה שהיא מצוה הבאה בעבירה אינה מועילה‪ ,‬עכו"ם משום דמאיס‪ ,‬ואפילו בנתבטל ג"כ אסור‬ ‫לולב)‪,‬‬ ‫טל‬ ‫נ‬ ‫(או‬ ‫תקיעות‬ ‫שמע‬ ‫אם‬ ‫שמסתפק‬ ‫מי‬ ‫ביום א' שזה דאורייתא תוקע ואינו מברך‪ ,‬וביום ב' ושופר שהוא אסור בהנאה פסול משום דכיתותי לכתחילה לכמה פוסקים ויש להחמיר בזה‪ ,‬ואם אין‬ ‫מיכתת שיעוריה‪ ,‬והמודר הנאה מהתוקע יש אופנים לו שופר אחר תוקע בו לכתחילה כדי שלא לבטל‬ ‫א"צ לתקוע‪.‬‬ ‫שלא יצא ידי חובה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫טוב לתקוע בצד ימין של פיו אף אם הוא איטר‪ ,‬ואם‬ ‫המצוה‪ ,‬אך לא יביאנו מחוץ לתחום או לעבור על שבות‬ ‫אחר בשביל זה‪ .‬וכתב הרמ"א שיש מחמירים שגם‬ ‫שיהיה‬ ‫מצוה‬ ‫ר"ה‬ ‫של‬ ‫שופר‬ ‫‪-‬‬ ‫וצורתו‬ ‫השופר‬ ‫מין‬ ‫אינו יכול אין להקפיד אף אם יעמידנו בצד שמאל‬ ‫בשל עכו"ם אינו יוצא אלא בנתבטל מערב יו"ט‪,‬‬ ‫כבשה‬ ‫של‬ ‫זה‬ ‫ובכלל‬ ‫יצחק‪,‬‬ ‫עקידת‬ ‫לזכר‬ ‫איל‬ ‫של‬ ‫וגם פי השופר לשמאל‪ ,‬ובסידור עמודי שמים כתב‬ ‫דכיון שהוא אסור בהנאה הרי הוא כחסר משיעורו‪,‬‬ ‫דווקא‬ ‫מחזרים‬ ‫ביותר‬ ‫שהמהדרים‬ ‫אלא‬ ‫נקיבה‪,‬‬ ‫שבדרך כלל אין להקפיד כ"כ אלא יתקע כפי שנח לו והוא‬ ‫ולשיטה זו אם נתבטל אחר שקידש היום ג"כ לא‬ ‫לסימן‬ ‫כפוף‬ ‫שיהיה‬ ‫מצוה‬ ‫וכן‬ ‫זכר‪.‬‬ ‫איל‬ ‫של‬ ‫אחר‬ ‫לצדדים‪,‬‬ ‫רגיל‪ .‬וטוב שפי השופר יהיה למעלה ולא‬ ‫יתקע בו‪ ,‬דשמא יש דיחוי אצל מצוות‪ .‬וכתב‬ ‫של‬ ‫שופרות‬ ‫גם‬ ‫ובדיעבד‬ ‫למקום‪.‬‬ ‫ליבם‬ ‫שיכפפו‬ ‫והלבוש כתב שיגביה מעט פי השופר למעלה‪.‬‬ ‫תקיעה ע"י הש"ץ‪ -‬תקיעות דמיושב יכול הש"ץ שאר בהמות וחיות אפי' פשוטים כשר‪ ,‬ושופר של המ"ב שהלכה כסברא ראשונה‪ ,‬ואפילו בלא‬ ‫לתקוע‪ ,‬אבל תקיעות שעל סדר התפילה אסור תיש ועז קודם לשופר של יעלים ושאר חיות‪ ,‬נתבטלה כלל יכול לתקוע בו אם אין לו אחר‪,‬‬ ‫לש"ץ לתקוע‪ ,‬ואם הוא מובטח שחוזר לתפילתו ובכל החיות כפוף עדיף מפשוט‪ ,‬ואם יש לו של אמנם אם ימצא אח"כ שופר כשר צריך לתקוע בו‬ ‫מותר לתקוע אפילו אם יש שם אחר‪ ,‬ואם אינו איל פשוט ושל שאר מינים כפוף‪ ,‬מסקנת רוב מחדש בלי ברכה‪.‬‬ ‫מובטח אבל אין אחר‪ ,‬י"א שיתקע רק אחרי הפוסקים שעדיף לתקוע בכפוף‪ ,‬ומ"מ יש בזה דין‬ ‫דיני המודר הנאה משופר‪ -‬המודר הנאה משופר‬ ‫התפילה וכ"ש כשכבר יצא בתקיעות דמיושב‪ ,‬הידור מצוה דאם מבקשים ממנו להוסיף ממון‬ ‫יש בזה כמה חילוקי דינים‪ :‬א' אם אמר קונם‬ ‫וי"א שיכול לתקוע על סדר הברכות ויבטח בקב"ה בשביל של איל יוסיף עד שליש‪ .‬אמנם שופר של‬ ‫הנאת שופר עלי וכדומה‪ ,‬אע"פ שמצוה אינה‬ ‫שיסייעו לעשות כהוגן‪ ,‬ודעביד כמר עביד ודעביד כמר פרה או שור פסולים מדאורייתא בכל גוונא מפני‬ ‫נחשבת הנאה‪ ,‬מ"מ ישמע תקיעת שופר מאחר‬ ‫עביד‪ ,‬ואם הוא מתפלל מתוך הסידור לכו"ע דינו שנקראו קרן ולא שופר‪ ,‬וכן קרני רוב החיות כגון‬ ‫ולא יתקע בעצמו‪ ,‬דיש הרבה בני אדם שיש להם‬ ‫כמובטח‪ .‬ובמקום שלא הש"ץ תוקע‪ ,‬ראוי ראמים וצבאים וכדומה שהם עצם אחד ואין להם‬ ‫הנאת הגוף כשהם תוקעים‪ ,‬ובשעת הדחק שאין‬ ‫שהתוקע בתקיעות דמיושב יתקע את המשך זכרות מבפנים פסולים מן התורה‪ ,‬ולא יתקע בהם‬ ‫לו אחר מותר לו בעצמו לתקוע‪ ,‬אך יתקע רק‬ ‫התקיעות‪ ,‬אמנם במקום שנהגו לחלק את או בשל פרה אפילו אם אין לו שופר אחר‪ ,‬ושופר‬ ‫עשרה קולות דהיינו תשר"ת תש"ת תר"ת שהם‬ ‫התקיעות דמיושב לאחד ודמעומד לאחר‪ ,‬או של בהמה טמאה פסול‪ ,‬אכן כיון שאין דין זה ברור‬ ‫מעיקר הדין‪ ,‬ובכפות תמרים כתב שהכל תלוי אם האדם‬ ‫לחלק גם הסדרים מלכויות זכרונות ושופרות‪ ,‬אם אין לו אחר יתקע בו ולא יברך וכשיזדמן לו‬ ‫עצמו מרגיש הנאה‪ .‬ב' אמר קונם שופר עלי ולא‬ ‫יעשו כמנהגם‪ ,‬כי ישראל קדושים הם ומחבבים אח"כ שופר כשר צריך לחזור ולתקוע אך לא יברך‪,‬‬ ‫הזכיר תקיעה‪ ,‬מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה‪.‬‬ ‫ושופר של נבילה וטריפה כשר לכו"ע‪ .‬ובתענית‬ ‫המצוות‪.‬‬ ‫ג' אמר קונם שופר לתקיעתו עלי ולא הזכיר‬ ‫נהגו להקריא לפני התוקע את סדר התקיעות שתוקעים בשופר‪ ,‬א"צ שופר של איל וכפוף‪,‬‬ ‫הנאה‪ ,‬חל האיסור על השופר אפילו לדבר שאין‬ ‫ומאידך א"צ שיהיה דווקא פשוט‪.‬‬ ‫בו הנאה‪ ,‬ולכן אסור לתקוע בו‪ ,‬ואפילו אם פירש‬ ‫מילה במילה כדי שלא יטעה‪ ,‬וכן נכון לעשות‪,‬‬ ‫ויקריא גם את התקיעה הראשונה אע"פ שלא שופר גזול‪ -‬לכתחילה אסור לתקוע בשופר בע"כ‬ ‫בנדרו תקיעה של מצוה חל האיסור‪ ,‬דנדרים הם‬ ‫שכיח כ"כ שיטעה‪ ,‬ובשעה"צ כתב שבמקום שאין מנהג של הבעלים‪ ,‬אפילו אם נתייאשו הבעלים ממנו‪,‬‬ ‫איסור חפצא והם חלים אפילו על דבר מצוה‪,‬‬ ‫טוב יותר שלא להקרות בתקיעה ראשונה‪ ,‬כדי שלא יהיה וכ"ש שאין לברך עליו משום בוצע ברך וכו'‪,‬‬ ‫ואפילו לשמוע תקיעת שופר מאחר ג"כ בכלל‬ ‫הפסק למקרא‪ .‬והמתפלל שחרית הוא מקרא לתוקע ואפילו אם היה יאוש ושינוי רשות או שינוי מעשה‬ ‫איסור זה‪ ,‬ומסתבר שאם רק אמר קונם לתקיעתו עלי‪ ,‬אם‬ ‫אך המתפלל מוסף לא יפסיק בתפילה להקריא‪ ,‬ואם יש ג"כ אין כדאי לברך‪ .‬אמנם בדיעבד הגוזל שופר‬ ‫אין לו אחר יתקע בו‪ ,‬והנה יש פוסקים שרוצים לומר‬ ‫ותוקע בו יצא אפילו אם הבעלים לא התייאשו‬ ‫מורה צדק הוא המקרא‪.‬‬ ‫שרק אם הוא אסר את השופר עליו כגון שאמר‬ ‫פעם אחת לא יכל התוקע לתקוע והפך השופר ממנו‪ ,‬דעיקר מצות השופר אינה אלא השמיעה‬ ‫שופר עלי בקונם לתקוע בו‪ ,‬חל הנדר‪ ,‬אבל באסר‬ ‫וקרא לתוכו ויהי נועם ויכלו לתקוע‪ ,‬וכתב הדגול (משא"כ לולב מצה וציצית)‪ ,‬אמנם מותר ליטול‬ ‫עליו את התקיעה‪ ,‬כגון שאמר תקיעת שופר עלי‬ ‫מרבבה שאין לעשות כך בתקיעות דמיושב משום שופר של חבירו בלא ידיעתו ולתקוע בו כל המאה‬ ‫בקונם‪ ,‬לא חל הנדר‪ ,‬דתקיעה אין בה ממש ונדרים‬ ‫קולות‪ ,‬דניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממונו‪,‬‬ ‫הפסק בין ברכה לתקיעה‪ ,‬ובשערי תשובה מיישב אך לא יוציאו למקום אחר‪ ,‬דאפשר שהבעלים מקפיד על זה אינם חלים על דבר שאין בו ממש‪( ,‬ומ"מ מדרבנן‬ ‫אסור לתקוע עד שיתיר את הנדר)‪ ,‬אמנם כמה‬ ‫קצת‪ ,‬אך לכתחילה אין כדאי לעשות כך‪ ,‬ואם‬ ‫והוי גזל‪.‬‬ ‫הוצרך לקחת שופר אחר א"צ לחזור ולברך כיון שופר של עבודת כוכבים‪ -‬התוקע בשופר של פוסקים סוברים שגם בזה חל הנדר‪ ,‬שכיון שעכ"פ‬ ‫שהיה מונח לפניו בזמן הברכה ומסתמא דעתו על עבודת כוכבים שהוא ממון ישראל (כגון שעבד הזכיר בנדרו חפצא בסתמא כונתו לאסור החפץ‬ ‫לשופר או שתקע בו לפני הע"ז)‪ ,‬או בשופר של עליו‪.‬‬ ‫כולם‪.‬‬ ‫ראוי שילמדו המקרא והתוקע דיני השופר וסדר תקרובת ע"ז (‪-‬בהמה שהקריבוה לקרבן לפני ע"ז האם שבועה אוסרת תקיעת שופר‪ -‬הנשבע‬ ‫התקיעות‪ ,‬כדי לדעת מתי צריך לחזור לראש ועשו מקרניה שופר אבל בהקריב את השופר לע"ז אינו לאסור על עצמו תקיעת שופר לא חלה השבועה‪,‬‬ ‫נאסר‪ ,‬אא"כ דרך עבודתה בכך‪ ,‬דבעינן כעין ד' עבודות מפני שהוא מושבע ועומד מהר סיני לקיים מצות‬ ‫הסדר‪.‬‬ ‫הנוטל שכר על התקיעה בר"ה‪ ,‬או כדי להתפלל או שבפנים)‪ ,‬לא יצא‪ ,‬דאין להם ביטול לעולם (וצריך התורה‪ ,‬אמנם אם כלל בשבועתו לאסור עצמו‬ ‫לתרגם בשבתות וימים טובים‪ ,‬אינו רואה סימן לשורפה או להוליכה לים המלח)‪ ,‬והרי הוא כמי בשמיעת כל תקיעה‪ ,‬דמשמע אפילו בתקיעה של‬ ‫ברכה מאותו שכר‪ .‬ועיין בסימן ש"ו אם יש בזה שאינו‪ ,‬ולא עדיף משופר כשר שאין בו כשיעור‪ .‬רשות‪ ,‬חלה שבועתו בכולל לאסור גם בשל מצוה‪,‬‬ ‫אבל התוקע בשופר של ע"ז או של משמשי ע"ז וישתדל להתיר שבועתו‪.‬‬ ‫איסור משום שכר שבת‪.‬‬ ‫של עכו"ם‪ ,‬כגון שמצא שופר של נכרי אפילו לפני‬ ‫האוסר עצמו לשמוע שופר מאדם מסוים לא מהני אף לדעה זו‪ ,‬כיון שאין לו שם שופר‪ ,‬שיעור שופר הוא ד' גודלים של אדם בינוני‬ ‫(והזכיר שם שופר בזמן הנדר‪ ,‬דאי לאו הכי אין נדר חל על ודעת הריטב"א שאפילו בנפחת רובו כשר אם אינו מעכב (ומודדים באמצע האגודל ששם האגודל רחב)‪,‬‬ ‫דבר שאין בו ממש) צריך לחפש איש אחר לשמוע התקיעה וסתמו במינו‪ ,‬ולדבריו אם הנקב מעכב את‬ ‫והיינו טפח‪ .‬הטור מביא מהרי"ץ גאות דבעינן טפח שוחק‪,‬‬ ‫ממנו שופר אפי' בנדר‪ ,‬ואם לא ימצא אחר אסור התקיעה פסול בכל גוונא‪ ,‬ודעת מהרי"ו שדי בזה שאינו‬ ‫ודעת הטור שמספיק טפח מצומצם‪ ,‬ודע שגם בר"ח שדבריו‬ ‫מעכב את התקיעה‪ ,‬והפר"ח כתב שבשעת הדחק אפשר‬ ‫לשמוע מאיש זה אפילו אסר עצמו בשבועה‪ ,‬לסמוך על שיטה זו‪ ,‬ובמטה יהודה חולק וסובר שזו דעת‬ ‫דברי קבלה כתב דבעינן טפח שוחק‪ ,‬וכן משמע בכל בו‪ ,‬וכן‬ ‫דעת רבינו מנוח‪ .‬דעת הרא"ש ששיעור זה הוא מדרבנן‪ ,‬אכן‬ ‫שהרי אינו מצווה לשמוע דווקא מאיש זה‪.‬‬ ‫יחידאה לכן לא הזכירה השו"ע‪ .‬ואם יש רק את המעלה מדברי תוס' מוכח וכן משמע ברש"י שזה דאורייתא‪ ,‬ואף‬ ‫קול השופר‪ -‬היה קול השופר עבה מאד או דק שרובו שלם‪ ,‬או שרק סתמו במינו‪ ,‬ויש לו ספק להרא"ש צריך מן התורה שיעור שיהיה אפשר לתקוע בו‪.‬‬ ‫מאד או צרוד ויבש כשר‪ ,‬שכל הקולות כשרים אם חזר קולו לכמות שהיה או לא‪ ,‬יש להחמיר ולכו"ע לדידן השיעור הוא כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן‬ ‫ולכאן‪ ,‬ולפי המובא בטור ובר"ן משערים באדם בינוני‪ ,‬ודעת‬ ‫מדינא‪ ,‬דזה ספיקא דאורייתא‪.‬‬ ‫בשופר‪.‬‬ ‫הריטב"א שבאדם גדול משערים לפי גודלו‪.‬‬ ‫נסדק השופר לאורכו והסדק הוא מעבר לעבר‪,‬‬ ‫דיבק שברי שופרות זה עם זה ועשה מהם שופר‪,‬‬ ‫י"א שאפילו בכל שהוא פסול אע"פ שאין בו‬ ‫שלימות השופר‬ ‫פסול‪ ,‬אפילו אם יש בשבר שכנגד פיו שיעור‬ ‫או‬ ‫נקבים‬ ‫האם‬ ‫שיעור שופר הוא טפח‪ ,‬ולהלן יבואר‬ ‫חסרון וגם לא נשתנה קולו‪ ,‬אא"כ הידקו הרבה‬ ‫שופר‪ ,‬ואפי' אם שברי השופרות שלמים בעיגולם‪,‬‬ ‫סדקים פוסלים את השופר‪ ,‬ומאידך היכא שסתם את‬ ‫בחוט או במשיחה להעמידו שלא יבקע יותר‪,‬‬ ‫הנקבים או הדביק את הסדקים האם זה מכשיר את ולרמ"א צריך גם שנשאר שיעור תקיעה ממקום ואפילו אם דיבקם ע"י עצמם (ע"י חימום באור)‪,‬‬ ‫השופר כיון שתיקנו‪ ,‬או שזה פוסל את השופר כיון הקשירה לצד הפה (ולדעה השניה להלן לגבי נסדק ואפי' אינו מעכב התקיעה‪ ,‬דשופר אחד אמר‬ ‫שמחמת כך הקול היוצא מן השופר הוא גם מחמת‬ ‫לרוחבו כשר אף שלא לצד הפה)‪ ,‬והרבה אחרונים רחמנא ולא שתי שופרות‪ ,‬ומהאי טעמא גם אם‬ ‫התיקון ואינו קול שופר אלא קול אחר‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫מקילים אפי' לא נשתייר כל זמן שלא נשתנה קולו האריך את השופר אפילו כל שהוא‪ ,‬בין מהצד הצר‬ ‫שופר שניקב ולא סתמו‪ ,‬לשיטת השו"ע אע"פ‬ ‫ע"י ההידוק‪ ,‬ואין להחמיר בזה‪ ,‬ואם נשתנה קולו ע"י בין מהצד הרחב‪ ,‬פסול‪ ,‬אפילו אם היה בו מתחילה‬ ‫שנשתנה קולו כשר אפילו לכתחילה‪ ,‬ואפילו אם‬ ‫ההידוק‪ ,‬הט"ז והא"ר מקילים בנשתייר‪ ,‬אבל הפר"ח והנהר שיעור שופר‪.‬‬ ‫לא נשתייר בו שיעור תקיעה (טפח) בלי נקבים‬ ‫כשר‪ ,‬אא"כ רובו של השופר נקוב שאז פסול שלום מחמירים בזה‪ .‬וי"א שרק בנסדק רובו פסול הפכו ותקע בו לא יצא‪ ,‬בין אם הפכו מבפנים‬ ‫אפילו אם נשתייר בו שיעור תקיעה ללא נקבים‪ ,‬משום שרובו ככולו ואפילו נשתייר בו שיעור תקיעה לבחוץ כדרך שהופכים בגד‪ ,‬בין אם רק הרחיב‬ ‫דרובו ככולו‪ .‬ודעת הרמ"א שאם יש שופר אחר פסול לגמרי וצריך לחפש שופר אחר‪ ,‬אפילו לא נסדק החלק הצר והצר את הרחב ע"י רותחין‪ ,‬ואפילו‬ ‫אין לתקוע בשופר נקוב‪ ,‬אפילו אם נשתייר בו אלא מצד אחד‪ ,‬ובזה לא מהני להדקו בחוט או שופר שעשוי כדין אבל תקע בו בחלק הרחב‬ ‫שיעור תקיעה ללא נקב ליד הפה‪ ,‬דיש פוסלים משיחה‪ ,‬אבל אם דיבקו כשר אפילו אם דיבקו פסול‪.‬‬ ‫שופר נקוב‪ ,‬ואם הנקב אינו פוגם ומשנה את קול בדבק‪ ,‬ואפילו מעיקרא נשתייר רק כל שהוא שלא שופר ארוך שקיצרו‪ ,‬אם נשאר בו שיעור תקיעה‬ ‫התקיעה אלא נשאר קולו צלול‪ ,‬כשר לכו"ע ובפרט נסד ק‪( ,‬ושאני מניקב שסתמו שלא במינו שכאן כשר‪ ,‬אפילו אם נשתנה קולו על ידי זה‪ ,‬ואפילו‬ ‫אין הדבק ניכר‪ ,‬ואם הסדק רחב והדבק ניכר בודאי אם היה בו איזה פסול בחלק החתוך‪ ,‬וכן אין נ"מ‬ ‫כשרובו שלם‪.‬‬ ‫באיזה צד קיצרו‪.‬‬ ‫ע"י‬ ‫קולו‬ ‫נשתנה‬ ‫לא‬ ‫שאם‬ ‫ואפשר‬ ‫להחמיר‪,‬‬ ‫יש‬ ‫שופר שניקב וסתמו בעינן ג' תנאים כדי‬ ‫להכשירו‪ ,‬והיינו שהנקב אינו מעכב את התקיעה הדבק אין להחמיר בנשתייר רובו וצ"ע)‪ ,‬אבל בלא גרדו מבפנים או מבחוץ עד שנעשה דק מאוד כמו‬ ‫אלא חזר קולו לכמות שהיה קודם שניקב‪ ,‬וסתמו נסדק רובו אפילו בלא נשתייר שיעור תקיעה גלד כשר‪ ,‬אפי' נשתנה קולו‪.‬‬ ‫במינו‪ ,‬ונשתייר רובו (באורך השופר לצד פיו ולא כשר‪ ,‬ובשעת הדחק יש לסמוך על דעה זו שהיא‬ ‫הוצאת חלק הזכרות מהשופר‪ -‬אף אם לא‬ ‫מועיל שנשאר שיעור שופר )‪ ,‬אבל אם חסר אחד העיקר‪ ,‬ומ"מ אם מצא אח"כ שופר כשר יחזור‬ ‫הוציא את חלק הזכרות (‪-‬עצם הבולטת מן הראש‬ ‫מתנאים אלו פסול‪( ,‬וסתמו חמור מלא סתמו כיון ויתקע ולא יברך‪ ,‬ולא יביא שופר ע"י עכו"ם‪ ,‬כיון‬ ‫ונכנסת לתוך השופר)‪ ,‬אלא רק עשה בו נקב‬ ‫שקול דבר אחר מעורב בו‪ .‬ואפילו סתמו במינו אם שמעיקר הדין יצא‪ .‬וי"א שאינו כשר אלא בדיבקו‬ ‫מתחילתו ועד סופו‪ ,‬או שהוציא זכרותו במקדח ונשתייר‬ ‫לא חזר קולו לכמות שהיה‪ ,‬או שהקול רק דומה בעצמו שחיממו באור והפשירו וחיבר קצותיו זה‬ ‫ממנו בתוכו‪ ,‬כשר‪ ,‬דמין במינו אינו חוצץ‪ ,‬אבל אם‬ ‫לכמות שהיה‪ ,‬פסול‪ ,‬שהרי אנו שומעים שזה לא עם זה‪ ,‬אבל בדבק לא מהני‪ ,‬וסברא ראשונה עיקר‪,‬‬ ‫הוציא את חלק הזכרות ועשה ממנו לבד שופר‬ ‫הקול המקורי‪ ,‬והסתימה אינה בטילה‪ ,‬אמנם אם חזר ומ"מ אם נשתנה קולו יש להחמיר שלא בשעת‬ ‫כגון שנקב בו‪ ,‬או שהחזירו אחרי שהוציאו ונקב‬ ‫קולו לכמות שהיה קודם כשר אע"פ שקודם שנסתם היה הדחק לחזור ולתקוע בלי ברכה‪ .‬ואם נסדק כולו‬ ‫בו‪ ,‬פסול‪.‬‬ ‫קולו משונה מלפני שניקב‪ ,‬ואם אחרי הסתימה נשאר קולו אפילו מצד אחד פסול אפי' חיממו באור וחיבר‬ ‫כמו לפני הסתימה ולא חזר לכמות שהיה לפני שניקב‪ ,‬סדקיו‪ .‬וי"א שרק שופר שנסדק כולו פסול‪ ,‬אבל נסדק ציפהו זהב במקום הנחת הפה או מבפנים פסול‪,‬‬ ‫פסול‪ .‬ולפר"ח התנאי שאינו מעכב את התקיעה הכונה שלא רובו כשר‪ ,‬ובמקום דחק גדול שא"א להשיג שופר אפילו אבל שלא במקום הנחת הפה‪ ,‬או מבחוץ ולא‬ ‫נחלש הקול‪ ,‬ולא שלא השתנה הקול‪ ,‬וצ"ע‪ .‬והפמ"ג מצדד מחוץ לתחום ע"י נכרי יש לסמוך על דעה זו ולתקוע אם נשתנה קולו ממה שהיה כשר‪ .‬י"מ שמקום הנחת‬ ‫שנקב קטן מאד כשר אף אם סתמו בדבק‪ ,‬כיון שאינו ניכר‪.‬‬ ‫נשתייר מעט שלא נסדק‪ ,‬אבל אין לברך עליו‪ .‬ואם תקע הפה שפסול היינו חוד השופר שלצד פנים‪ ,‬אבל‬ ‫ובלא נשתייר רובו פסול כיון שבטל ממנו שם בשופר שנסדק רובו והביאו לו שופר כשר‪ ,‬לא יברך‪.‬‬ ‫חודו שלצד חוץ מיקרי שלא במקום הנחת הפה‬ ‫שופר אפילו אם השופר ארוך‪ ,‬ואם ניקב רוב הקף השופר‬ ‫נפגם כל שהוא כשר גם לדעה הראשונה שבנסדק וכשר‪ ,‬וי"מ שכל העובי שלמעלה נקרא מקום‬ ‫ונשתייר מאותו מקום ולמעלה שיעור תקיעה שלם‪ ,‬כשר)‪.‬‬ ‫כ"ש פסול‪ ,‬דשאני נסדק שזה הולך ומוסיף מחמת הנחת הפה ופסול‪ ,‬ורק מבחוץ והיינו משהו‬ ‫לסמוך‬ ‫ובשעת הדחק שאין מצוי שופר אחר יש‬ ‫הרוח וחוזק התקיעה‪ ,‬וכל העומד ליסדק כסדוק הראשון הסמוך לעובי פתח השופר כשר‪ ,‬דאין‬ ‫אם‬ ‫גם‬ ‫על דעת החולקים בזה וסוברים להכשיר‬ ‫דמי‪ ,‬ומ"מ אם ראהו קודם ר"ה טוב יותר לתקנו מצוי שישתנה הקול עי"ז‪ ,‬ומשם ולמטה עד סוף‬ ‫השופר תלוי אם נשתנה קולו עי"ז‪ .‬ואם נתן זהב‬ ‫יש ב' תנאים‪ ,‬והיינו בסתמו במינו ונשתייר רובו שלא יהיה נראה פגום‪.‬‬ ‫אפילו לא חזר לכמות שהיה‪ ,‬או בנשתייר רובו‬ ‫נסדק השופר לרוחב הקיפו ע"י נפילה או הכאה על עובי השופר בצד הרחב פסול אפי' לא נשתנה‬ ‫וחזר לכמות שהיה אפילו בסתמו שלא במינו‪,‬‬ ‫בחוזק‪ ,‬אם הסדק הוא במיעוטו כשר‪( ,‬ואפשר דה"ה הקול‪ ,‬כמו בהוסיף כל שהוא על השופר‪ ,‬ואפשר‬ ‫אם חתכו בסכין‪ ,‬שאף שבזה מוכרח שיהיה איזה חסרון שלדעת הר"ן אם לא ציפה זהב בכל עובי הצד הרחב אלא‬ ‫ועיין בפמ"ג שכתב שנראה שיוכל לברך‪ ,‬ובפרט‬ ‫לפי מה שכתבו הפר"ח והגר"א שהעיקר כדעה זו‪ .‬בשופר‪ ,‬הרי השו"ע פסק ששופר שניקב כשר‪ ,‬אף למ"ד עשה שם רק זר דק יהיה כשר‪ ,‬וזה דבר חדש‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫וכל זה בנזכר ביו"ט‪ ,‬שאז אסור ליטול את שצריך רובו שלם‪ ,‬היינו רובו באורך ולא רובו ברוחב)‪ ,‬ואם המציירים בשופר צורות במיני צבעונים כדי‬ ‫הסתימה דהוי כתיקון כלי כיון שעי"ז מכשיר הסדק הוא ברובו פסול‪ ,‬אא"כ נשאר מהסדק לצד לנאותו לא יפה הם עושים‪ ,‬דלפעמים משתנה‬ ‫השופר‪ ,‬אבל אם נזכר קודם יום טוב יטול פיו שיעור תקיעה‪ ,‬ובזה כשר אפילו אם הסדק הקול מעט עי"ז‪ ,‬אבל מותר לחקוק בשופר עצמו‬ ‫הסתימה ודינו כאילו לא סתמו דכשר‪ .‬ואם תקע מעכב את התקיעה‪ .‬ויש מכשירים אף בנשתייר צורות כדי לנאותו‪ ,‬דבזה אף אם נשתנה קולו כשר‬ ‫בשופר שיש בו תרתי למעליותא כנ"ל‪ ,‬והוא יכול שיעור תקיעה שלא לצד פיו‪ ,‬ובשעת הדחק כיון שזה מחמת השופר עצמו‪.‬‬ ‫להשיג שופר אחר‪ ,‬יחזור ויתקע ולא יברך‪ .‬ואם לא‬ ‫נשתייר רובו שלם‪ ,‬אפילו איכא תרתי לטיבותא אפשר שיש לסמוך על דעה זו‪ .‬ואם דיבקו בדבק הרחיק את השופר מפיו ונפח ותקע בו פסול‪,‬‬ ‫כשר אפילו אם לא נשאר שיעור תקיעה‪ ,‬ומ"מ אם‬ ‫ויחזור ויתקע בלא ברכה‪.‬‬ ‫שסתמו במינו וחזר קולו להיות צלול כבתחילה‪ ,‬יש שופר אחר עדיף לתקוע בו‪.‬‬ ‫למעלה מן הקרקע סמוך לארץ‪ ,‬האם העומדים מבחוץ‬ ‫שאוחזו בידו מותר לתקוע את כל התקיעות‬ ‫נתן שופר לתוך שופר‪ ,‬כתב השו"ע שאם הפנימי‬ ‫שומעים בזה קול הברה או לא כמו בבור ודות או לא‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫שנוהגים לתקוע‪ ,‬אבל אם הניח את השופר מידו‬ ‫עודף על החיצון משני הצדדים ונתן את הפנימי‬ ‫חשש שמיעת קול הברה לעומדים מחוץ לבית‬ ‫אחרי שתקע את התקיעות המחויבות‪ ,‬אסור‬ ‫בפיו ותקע בו כשר‪ ,‬כל שלא נשתנה הקול (דאם‬ ‫הכנסת‪ -‬י"א שגם בתוקע בבית הכנסת שייך‬ ‫לטלטלו כדי לתקוע תקיעות של מנהג‪.‬‬ ‫נשתנה פסול אפי' שומעין רק קול הפנימי) ע"י‬ ‫שהעומדים קצת רחוק מבית הכנסת יבחינו שהם‬ ‫נקיון השופר‪ -‬מותר לתת בר"ה בשופר מים או‬ ‫מה שהשופר החיצוני מצפה את הפנימי‪ ,‬אבל אם‬ ‫שומעים קול הברה לפי הריחוק מבית הכנסת‪ ,‬דבר‬ ‫יין כדי לצחצח את השופר דהתיקון אינו ניכר‬ ‫אין הפנימי עודף על החיצוני פסול‪ .‬והרמ"א כתב‬ ‫זה כתב הט"ז‪ ,‬ונראה מדבריו שהוא מפרש שקול הברה‬ ‫שנראה שאפילו אם רק לצד הפה הוא בולט ובצד‬ ‫שהרי מדיחין כלים ביו"ט‪ ,‬אבל מי רגלים אסור‬ ‫הכונה קול חלוש‪ ,‬וכתב הבה"ל שנראה שקול הברה הכונה‬ ‫אפילו בחול‪ ,‬ואפילו אם התוקע מוחל על זה‪ ,‬כדי‬ ‫הרחב הוא שוה לשופר החיצוני ותקע בפנימי יצא‪,‬‬ ‫קול מעורבב שנראה כאילו אחר מדבר כנגדו‪ ,‬וקול כזה אינו‬ ‫נשמע מחוץ לבנין שע"ג קרקע אפילו לעומדים מרחוק‪ ,‬וגם‬ ‫שלא יהיו המצוות בזויות עליו‪.‬‬ ‫ואם השופר הפנימי קצר מהחיצוני אפילו במעט‬ ‫ההלכה ברורה והמטה יהודה חולקים על הט"ז‪ ,‬ומ"מ‬ ‫לא יצא ידי חובה לכו"ע‪( ,‬ולשו"ע כיון שקשה‬ ‫למעשה אין לזוז מדברי הט"ז שהעתיקוהו כל האחרונים‬ ‫לצמצם צריך שתהיה ניכרת בליטת הפנימי)‪.‬‬ ‫להלכה שהעומדים רחוק מבית הכנסת תלוי לפי הבחנתם‬ ‫אם שמעו קול שופר או קול הברה‪ ,‬דפעמים ע"י ריחוק‬ ‫תקע בשני שופרות ממש לא יצא ידי חובה‪.‬‬ ‫מקום ג"כ אין קול השופר ברור‪.‬‬ ‫כל השופרות שנתבאר לעיל שהם פסולים‪,‬‬ ‫התוקע בין ההרים או ביער שדרך לשמוע שם קול חוזר‪,‬‬ ‫סימן תקפ"ז‬ ‫פסולים גם ביום השני של ראש השנה‪( .‬ס"ק‬ ‫משמע מהפוסקים שיצא ידי חובה‪ ,‬דאין זה ערבוב הקול‬ ‫פ"ח)‪.‬‬ ‫אלא הקול נכפל אחרי שנגמר הקול הראשון‪.‬‬ ‫התחיל לתקוע בבור והוציא ראשו יחד עם‬ ‫התוקע לתוך הבור וכדומה‬ ‫איסור עשית מלאכה לצורך התקיעות‬ ‫השופר מחוץ לבור וגמר שם את התקיעה‪ ,‬יצא‪,‬‬ ‫כדי לצאת ידי חובת תקיעת שופר צריך לשמוע את‬ ‫קול השופר בלי לשמוע יחד עימו קול הברה (‪-‬הד‬ ‫מצות תקיעת שופר אינה דוחה יום טוב‪ ,‬מפני‬ ‫ואין חוששים שמא יוציא ראשו ולא את השופר‪.‬‬ ‫שתקיעת שופר היא מצות עשה‪ ,‬ואיסורי יו"ט הם לא‬ ‫וכדומה)‪ ,‬ועל כן התוקע בתוך בור או מערה וכדומה‬ ‫וגם אלו שהיו בבור ויצאו יחד עם התוקע יוצאים‬ ‫ששומעים שם קול הברה לא יצא ידי חובה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫תעשה ועשה‪ ,‬ואפילו איסורים דרבנן אסור לעשות‬ ‫יד"ח‪ ,‬ויש מקילים גם אם האחרים לא יצאו‬ ‫לצורך התקיעה‪ ,‬דחכמים השוו דבריהם לדברי תורה‪,‬‬ ‫תקיעה בתוך בור וכדומה‪ -‬התוקע בתוך בור או‬ ‫וכדלהלן‪.‬‬ ‫מהבור‪ ,‬דס"ל שאם התוקע בחוץ אין נשמע קול‬ ‫אין מחללים יום טוב לצורך הבאת השופר מערה או מרתף או חבית גדולה וכדומה‪ ,‬שהם‬ ‫הברה לעומדים בפנים‪ ,‬ולמעשה אם לא ברור להם‬ ‫מקומות שלעומדים מבחוץ מתערב קול התקיעה‬ ‫ששמעו רק קול שופר יש להחמיר שיחזרו ויתקעו‬ ‫אפילו באיסור דרבנן‪ ,‬ועל כן אסור לעלות על‬ ‫עם קול הברה‪ ,‬מי שנמצא בתוך הבור או המערה‬ ‫בלי ברכה‪ ,‬וכן נ"מ בזה אם התוקע הוציא את‬ ‫אילן‪ ,‬או לשוט על פני המים או לעבור במעבורת‬ ‫יצא‪( ,‬מרש"י משמע שלעומדים בתוך הבור תמיד נשמע‬ ‫השופר וראשו נשאר בבור‪ .‬ואם התוקע הכניס את‬ ‫(ודעת הח"א שאם א"א בענין אחר מותר שהנכרי‬ ‫קול שופר‪ ,‬אכן מלשון הריטב"א מבואר שרק בסתמא יצא‬ ‫השופר לבור ותקע והוא בעצמו עומד בחוץ‪,‬‬ ‫ישיט את המעבורת ללא שהישראל יסייע כלל‪ ,‬אבל בנראה לו ששמע קול הברה ודאי לא יצא‪ ,‬ואפשר שגם‬ ‫העומדים בבור יצאו בתקיעתו‪ ,‬והוא עצמו לא יצא‬ ‫ועיין מש"כ בריש סימן תרל"ט)‪ ,‬או לצאת מחוץ רש"י ושאר המפרשים מודים לזה)‪ ,‬ודי שיכניס ראשו‬ ‫אא"כ ברור לו ששמע רק קול שופר‪ ,‬ומ"מ נקרא‬ ‫לתחום‪ ,‬או לסלק אבנים שהם מוקצה‪ ,‬כדי לתוך הבור‪ ,‬והעומד מחוץ לבור או אפילו רק‬ ‫מחויב בדבר לענין להוציא אחרים‪ .‬ומשמע מדינים אלו‬ ‫להביאו‪ ,‬וכן אסור לתקנו ע"י חיתוך וכדומה אפילו ראשו מחוץ לבור‪ ,‬אם שמע קול שופר יצא (אם‬ ‫שאף התוקע עצמו לא יצא אם שמע קול הברה‪ ,‬וטעם הדבר‬ ‫בכלי שאין דרך האומנים לתקן בו וע"י נכרי מותר דעת התוקע להוציאו‪ ,‬וש"ץ דעתו בסתמא‬ ‫הוא שמצות שופר היא השמיעה ולא התקיעה‪.‬‬ ‫לדעת השו"ע שמתיר שבות דשבות במקום מצוה‪ ,‬והפר"ח להוציא את כל השומעים)‪ ,‬ואם שמע לבסוף עם‬ ‫שמיעת רק חלק מהתקיעה כדין‪ -‬השומע‬ ‫מפקפק אף בזה‪ .‬וע"י נכרי מותר לעשות מלאכה קול השופר קול הברה לא יצא‪ ,‬ודבר זה תלוי‬ ‫מקצת תקיעה שלא בחיוב ומקצתה בחיוב‪ ,‬לא‬ ‫דרבנן‪ ,‬דלא גזרו שבות דשבות במקום מצוה‪ ,‬בעומק הבור או בריחוק המקום וכל אדם יכול‬ ‫יצא‪ ,‬אף אם שמע שיעור תקיעה כדין‪ ,‬כיון שצריך‬ ‫ואפשר שאפילו במקום שיש לו שופר אלא שאינו להבחין אם שמע גם קול הברה‪ .‬ויש מי שמחמיר‬ ‫לשמוע את כל התקיעה כדין מתחילה ועד סוף‪.‬‬ ‫של איל‪ ,‬מותר להביא ע"י נכרי שופר של איל‪ ,‬ואומר שלעומדים בחוץ תמיד נשמע קול הברה‪,‬‬ ‫ויש בזה כמה נ"מ‪ :‬א' אם התחלת התקיעה היתה‬ ‫ויש לחוש לדעה זו שלא בשעת הדחק ולתקוע‬ ‫דמצוה בשל איל‪.‬‬ ‫לפני עלות השחר‪ .‬ב' אחד תקע להתעסק‬ ‫נכרי שהביא שופר מחוץ לתחום‪ ,‬אפילו מחוץ עוד פעם‪ ,‬והט"ז מוסיף עוד סברא בזה דדילמא אין אנו‬ ‫(להתלמד או לשיר‪ ,‬כדלקמן סימן תקפ"ט) ואמר‬ ‫לי"ב מיל (שזה דאורייתא לכמה פוסקים‪ ,‬בקיאים להבחין בין קול שופר לקול הברה‪ ,‬אבל לא יחזור‬ ‫לו שיכוין להוציאו והמשיך לתקוע בשביל‬ ‫שלדבריהם אסור לומר לו להביאו משם)‪ ,‬ואפילו ויברך אא"כ ברור לו ששמע קול הברה‪.‬‬ ‫להוציאו‪ ,‬או שהתוקע עצמו תקע להתעסק וסיים את‬ ‫לצורך ישראל‪ ,‬תוקעים בו‪ ,‬דדבר הבא מחוץ וכתב ה בה"ל שמשמע מהפוסקים שהחשש של קול הברה‬ ‫התקיעה לשם מצוה‪ .‬ג' מי שנכנס או יצא באמצע‬ ‫לתחום מותר בטלטול ורק אסור באכילה או בבור וכדומה הוא גם באופן שאינו מאריך בתקיעות יותר‬ ‫התקיעה‪ .‬ד' אם התוקע היה בבור והוא היה מחוץ‬ ‫בהנאה ותקיעה של מצוה אינה נחשבת הנאה‪ ,‬מהשיעור‪ .‬וי"א שבחבית אף מי שנמצא בתוכה‬ ‫לבור והתוקע יצא באמצע התקיעה החוצה‪ ,‬או‬ ‫ובשעת הדחק מותר להביא ע"י נכרי אף מחוץ לי"ב מיל‪ ,‬יתכן ששמע קול הברה מפני שקול הברתה גדולה‪,‬‬ ‫שהיה עם התוקע בבור ובאמצע התקיעה יצא‬ ‫דהרבה פוסקים סוברים שהוא ג"כ מדרבנן‪ ,‬אמנם אסור ויש להחמיר בזה ולחזור ולתקוע בלי ברכה‪ ,‬אא"כ‬ ‫החוצה ושמע רק קול הברה‪ .‬וי"א שאם שמע‬ ‫לטלטלו יותר מד' אמות בעיר שאין מבואותיה ברור לו שקול שופר שמע‪.‬‬ ‫שיעור תקיעה כדין יצא‪ .‬וסברא ראשונה עיקר‬ ‫בנין שרובו על הקרקע ומקצתו בתוך הקרקע‬ ‫מתוקנות בצורת הפתח‪.‬‬ ‫וצריך לחזור ולתקוע‪ ,‬ומ"מ לא יברך דספק ברכות‬ ‫אם ישראל שלח שופר לעיר אחרת ע"י נכרי לפני יוצאים אף העומדים מבחוץ‪ ,‬כ"כ המ"א‪ ,‬וטעמו משום‬ ‫להקל‪ ,‬ויותר טוב שישמע את הברכה מאחר‬ ‫ר"ה ונתעכב הנכרי והביאו בר"ה מחוץ לתחום‪ ,‬שעיקר קול הברה בא מעומק הבור‪ ,‬ולפי זה אם יש מקום‬ ‫שעדיין לא יצא ידי חובה‪.‬‬ ‫ובני העיר לא ידעו שישלחו להם שופר‪ ,‬אין בבית נמוך כעין בור ותקע שם‪ ,‬אם אותו מקום מעורב‬ ‫לטלטלו או לתקוע בו אם אפשר באחר‪ ,‬ובשעת ומחובר עם הבית יצא‪ ,‬אבל אם הוא מכוסה בקרשים בודאי‬ ‫זהירות בשמיעת כל התקיעה‪ -‬כתבו האחרונים‬ ‫יתכן שישמעו קול הברה‪ ,‬ואפשר דה"ה אם הוא עמוק‬ ‫שיזהרו כל העם שלא להוציא כיחם וניעם בזמן‬ ‫הדחק יש להתיר‪ ,‬וע"ע בסוף סימן תקט"ו‪ ,‬ואם יש‬ ‫הרבה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫להם שופר שאינו של איל ואותו שופר הוא של איל‪ ,‬מותר‬ ‫התקיעות‪ ,‬כדי שישמעו את כל הקולות‬ ‫דין התוקע בתוך הדות‪ -‬הנה במתני' איתא שהתוקע בתוך‬ ‫לתקוע בו‪.‬‬ ‫מתחילתם ועד סופם‪ ,‬וכן מטעם זה לא יביאו את‬ ‫הבור או הדות לא יצא‪ ,‬והבה"ל דן בדברי הראשונים בזה אם‬ ‫הילדים‪ ,‬ומוטב שיהיו אצל אימותיהם בבית‬ ‫נכרי שעשה שופר ביו"ט מותר לתקוע בו‪ ,‬אפילו דות זה בנין מעל הקרקע או בתוך הקרקע‪ ,‬וכתב הבה"ל‬ ‫הכנסת של נשים‪ ,‬דנשים אינן חייבות מדינא‬ ‫אם עשאו בשביל ישראל‪ ,‬אכן אם עשאו מקרן שנראה שלפי המ"א לכו"ע דות היא בתוך הקרקע‪ ,‬אלא‬ ‫של ישראל הוי מוקצה דנולד‪( ,‬כ"כ המ"א וש"א‪ ,‬ודעת שיש לה כתלים והם מגיעים מעל הקרקע‪ ,‬אבל רובה בתוך‬ ‫בתקיעת שופר‪ ,‬ומ"מ נראה שקטנים שהגיעו‬ ‫הנהר שלום דבכל גוונא לא מיקרי נולד)‪ ,‬ואפילו עשאו הקרקע‪ ,‬ונראה עוד שהדות גם מקורה מלמעלה‪ ,‬ולפי זה אין‬ ‫לחינוך מצוה להביאם ולהחזיקם אצלו‪ ,‬ויאיים‬ ‫סתירה בין הפירושים בראשונים‪ .‬ויש להסתפק במה שנהוג‬ ‫ביו"ט ראשון אסור בשני‪ ,‬ומ"מ אם אין להם שופר‬ ‫עליהם שישמעו את התקיעות ולא יבלבלו את‬ ‫בבנייני אבן לעשות קומה מתחת הקרקע והחלונות הם‬ ‫הציבור‪.‬‬ ‫אחר מותר לתקוע בו אפי' ביום השני‪ ,‬וכל זמן‬ ‫טומטום ואנדרוגינוס חייבים לתקוע מספק‪ ,‬אך‬ ‫שברים או שני תרועות זה אחר זה וכוון לצאת ג"כ‬ ‫לא יברכו‪ .‬אנדרוגינוס מוציא את מינו‪ ,‬אבל את‬ ‫מפסיד אותם ג' קולות‪.‬‬ ‫שאינו מינו אינו מוציא שמא הוא נקיבה‪ ,‬טומטום‬ ‫שמיעת כמה תקיעות בבת אחת‪ -‬שמע ט'‬ ‫סימן תקפ"ח‬ ‫אפילו את מינו אינו מוציא‪ ,‬ואף ביום השני שהוא‬ ‫תקיעות מט' בני אדם שכולם תקעו יחד בבת‬ ‫דרבנן נקטינן ככל חומרת יו"ט ראשון‪ ,‬מיהו אף‬ ‫אחת כל אחד תקיעה אחרת מט' התקיעות‬ ‫זמן תקיעת שופר הוא ביום ולא בלילה‪ ,‬דכתיב‬ ‫ביום הראשון אם זכר שמע מטומטום חוזר ותוקע‬ ‫המחויבות‪ ,‬לא יצא‪ ,‬דאין כאן תקיעה לפניה‬ ‫"יום תרועה יהיה לכם"‪ ,‬ואם לא תקע עד בין‬ ‫בלא ברכה‪.‬‬ ‫ותקיעה לאחריה‪ ,‬ומ"מ לא הפסיד את הברכה אם‬ ‫השמשות יתקע בלי ברכה אפילו ביום הראשון‪ ,‬ואם‬ ‫מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא אפילו‬ ‫לא הפסיק בדבר אחר‪ ,‬ויש מי שאומר שיצא עכ"פ‬ ‫שמע מקצת מהתקיעה לפני עלות השחר או‬ ‫את עצמו‪ ,‬דלא אתי צד עבדות ומוציא צד חירות‬ ‫ידי תקיעה אחת ובלבד שבעל התרועה לא האריך יותר‬ ‫שהתחיל ביום וסיים בלילה לא יצא‪( ,‬אפילו אם‬ ‫שלו‪ ,‬וצריך שבן חורין יתקע כדי להוציאו‪.‬‬ ‫מהתקיעה כדי שלא יהיה קול פסול באמצע‪ ,‬וי"א‬ ‫יש שיעור תקיעה במה ששמע ביום‪ ,‬וכנ"ל בסוף‬ ‫אשה פטורה מתקיעות‪ ,‬משום דהוי מצות עשה‬ ‫שאפילו ידי תקיעה אחת לא יצא‪ .‬אבל אם שניים‬ ‫סימן תקפ"ז)‪ ,‬ועיין בה"ל שדן אם עלוה"ש הוא משהאיר‬ ‫שהזמן גרמא‪ ,‬ומ"מ הן יכולות לתקוע ואינו חילול‬ ‫תקעו יחד את כל סדר התקיעות‪ ,‬ואפילו אחד‬ ‫פני המזרח‪ ,‬או שהוא לפני כן‪ .‬וגם היום שתוקעים ל'‬ ‫יו"ט‪( ,‬וכן קטנים יכולים לכתחילה לתקוע כדי‬ ‫תקע בחצוצרות‪ ,‬יצא אא"כ הוא עצמו תקע בחצוצרות‪.‬‬ ‫קולות כדי לצאת מידי ספק צריך להזהר שאפילו‬ ‫להתחנך)‪ ,‬מפני שגם למי שאינו מצווה ועושה יש‬ ‫ואם ג' בני אדם תקעו יחד כל אחד ג' קולות ובזמן‬ ‫מקצת התקיעה הראשונה לא תהיה קודם אור‬ ‫ההפסקה של הנשימה כולם הפסיקו ולא היה קול פסול‬ ‫היום‪ .‬והנה מעיקר הדין יכול לתקוע משעלה עמוד‬ ‫שכר על המצוה‪ ,‬וכן אחר שכבר יצא ידי חובה יכול‬ ‫מפסיק בין תקיעה לתקיעה (ולדידן שתוקעים תשר"ת‬ ‫השחר‪ ,‬אמנם חכמים הצריכו להמתין עד הנץ כדי‬ ‫לתקוע עבורן‪ .‬ולענין הברכה דעת השו"ע שאינן‬ ‫תש"ת תר"ת‪ ,‬ה"ה כשכל אחד מהם תקע סדר א')‪,‬‬ ‫שלא יטעו ויתקעו לפני עלות השחר‪ ,‬וא"צ שיעלה‬ ‫מברכות ולא יברכו להן‪ ,‬והרמ"א כתב שהמנהג‬ ‫י"א שיצא יד"ח ט' תקיעות‪ ,‬כיון שיש כאן תקיעה‬ ‫כל גוף השמש על הארץ אלא יכול לתקוע‬ ‫שנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא‪,‬‬ ‫מלפניה ותקיעה מלאחריה ותרועה באמצע‪ ,‬וי"א‬ ‫לכתחילה מתחילת הנץ‪ .‬אמנם כל זה מעיקר הדין‪,‬‬ ‫אבל אחרים לא יברכו אם התקיעה היא רק עבור‬ ‫שלא יצא אלא באחת מהם‪ ,‬ונראה שלשיטה זו אם‬ ‫או בשעת הדחק כגון שצריך לצאת לדרך‪ ,‬אבל‬ ‫הנשים‪( ,‬אבל אם תוקעים לאיש המחויב מברכים‬ ‫כיון לצאת ידי כולם לא יצא אפילו באחת מהם‪ ,‬וראוי‬ ‫חכמים תיקנו לתקוע במוספין מפני שגזרו עליהם‬ ‫לו אע"פ שכבר יצאו)‪ ,‬ועל כן י"א שיתקע לנשים‬ ‫להחמיר כסברא זו‪.‬‬ ‫שלא יתקעו בשופר וארבו להם עד שש שעות‪,‬‬ ‫לפני שישמע את התקיעות בבית הכנסת‪ ,‬אבל‬ ‫במ"א מסיק בשם מהרי"ל שלא יתקע בג' השעות‬ ‫תקיעה אחת יכולה לעלות לאחד עבור תקיעה‬ ‫ואע"פ שבטלה הגזירה חוששים שמא יחזור הדבר לקלקולו‪,‬‬ ‫שלפניה ולאחר עבור תקיעה שאחריה‪ ,‬אמנם אם‬ ‫ונראה שמטעם זה נהגו כל ישראל מזמן‬ ‫הראשונות של היום‪ ,‬דאז מיפקד דינא ואין כדאי‬ ‫תקע תקיעה כפולה וכל אחד כוונתו לצאת בחצי‬ ‫הקדמונים גם בתקיעות דמיושב לא להיות מן‬ ‫לתקוע ביחידות‪ ,‬אלא יתקע אחרי התקיעות‬ ‫מהתקיעה לא יצאו‪ ,‬כ"כ הט"ז‪ ,‬ומשמע מהלבושי שרד‬ ‫הזריזים ולתקוע בתחילת היום‪ ,‬אלא סמוך‬ ‫שבבית הכנסת והן יברכו לעצמן‪ ,‬או שיכוין לא‬ ‫לתפילת מוסף אחרי קריאת התורה‪ ,‬ואפילו יחיד שדברי הט"ז הם רק לדעה הראשונה בס"ס תקפ"ז שא"א‬ ‫לצאת בתקיעות שבבית הכנסת ויוכל לברך‬ ‫התוקע לעצמו ידקדק לתקוע אחרי שלש שעות לצאת בחצי תקיעה‪ ,‬ובבה"ל כתב שנראה שכאן לכו"ע לא‬ ‫בשבילן‪.‬‬ ‫יצא‪ ,‬אכן בספר נהר שלום חולק על הט"ז וסובר שאפילו‬ ‫לדעה ראשונה שם יוצא בזה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫לערך כדי שתקיעתו תהיה בשעה שהציבור‬ ‫המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו תקיעה של‬ ‫עומדים בתקיעה‪.‬‬ ‫מצוה‪ ,‬דמצוות לאו להנות ניתנו‪ ,‬ואפילו אם‬ ‫תקיעה בשבת‪ -‬יו"ט של ראש השנה שחל להיות‬ ‫ה מודר אומר מי שירצה להוציאני ידי חובתי יתקע‬ ‫שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום (לפי בשבת אין תוקעים בשופר‪ ,‬גזירה שמא יטלנו בידו‬ ‫מותר‪ ,‬אבל אם אמר לו המודר שיתקע להוציאו או‬ ‫עיקר הדין דבעינן רק ט' קולות‪ ,‬וה"ה לדידן בשמע לילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברה"ר‪,‬‬ ‫שאמר מי ששומע קולי יתקע להוציאני‪ ,‬אסור‪ ,‬כיון‬ ‫הג' סדרים בתשע שעות)‪ ,‬ואפילו מתשע בני ואסור לטלטלו אם לא לצורך גופו ומקומו ככלי‬ ‫שנהנה במה שמקיים שליחותו‪ ,‬ובדיעבד יצא‪ ,‬אך‬ ‫אדם‪ ,‬יצא בדיעבד אם כיון לצאת‪ ,‬ואפי' אם הסיח שמלאכתו לאיסור‪ ,‬אמנם ביו"ט‪ ,‬על אף שאין‬ ‫דעתו והפסיק בדיבור בין התקיעות‪ .‬וכתב המ"א איסור לטלטל אפי' כל היום‪ ,‬אסור להשתמש בו זה אינו מבורר‪ ,‬דהוי מצוה הבאה בעבירה שלכמה פוסקים‬ ‫שכל זה בשהה בין התקיעות שלא מחמת אונס‪ ,‬למלא מים‪ ,‬שהרי הוקצה למצוותו אבל לצורך מקומו זה לעיכובא גם בדיעבד‪ .‬ואם אמר קונם תקיעותיו עלי‬ ‫אסור בכל ענין כיון שפירש בהדיא‪.‬‬ ‫אבל בשהה באונס אפילו אם שהה רק כדי לגמור מותר לטלטלו‪.‬‬ ‫את כל אותו הסדר חוזר לראש אותו הסדר אפילו‬ ‫סומא חייב בתקיעות‪ ,‬ואם היה מוחזק לתקוע‬ ‫ביום השני של ראש השנה‪ ,‬לפי פסק הרמ"א בסימן‬ ‫וסילקוהו‪ ,‬אם לא ימצאו בקי כמותו יחזירוהו‪,‬‬ ‫ס"ה עיי"ש‪ .‬כתב הבה"ל הנה המ"א שם הכריע לא‬ ‫ולכתחילה אין לסלקו מפני שהוא סומא אע"פ‬ ‫להחמיר בהפסיק מחמת אונס אלא כשהאונס הוא בגוף‬ ‫שנמצא בקי כמותו‪.‬‬ ‫סימן תקפ"ט‬ ‫הדבר‪ ,‬כגון שהאדם או המקום לא היו נקיים‪ ,‬וא"כ צ"ב שזה‬ ‫שייך בתפילה וכדומה‪ ,‬אבל מעשה מצוה לכאורה א"צ גוף‬ ‫כוונה למצוה ולצאת ולהוציא ידי חובה‬ ‫נקי‪ ,‬שהרי לא מצינו בשום מקום שאסור ללבוש ציצית‬ ‫כשגופו אינו נקי‪ .‬ובמטה אפרים מצאתי שכתב שאם התחיל‬ ‫כוונה לתקיעת מצוה‪ -‬המתעסק בתקיעת שופר‬ ‫מי חייב בתקיעות ומוציא אחרים‬ ‫לתקוע ומים שותתין על ברכיו פוסק עד שיכלו המים וחוזר‬ ‫להתלמד וכן השומע ממנו‪ ,‬או שתוקע כדי לשורר‪,‬‬ ‫לתקוע מתחילה‪ ,‬ואם תקע בשעה שהמים שותתים או‬ ‫כל מצוה שאדם בא להוציא בה אחרים ידי חובתם‪,‬‬ ‫ולא נתכוין לתקיעת מצוה‪ ,‬לא יצא ידי חובה‪ ,‬אבל‬ ‫צריך שיהיה המוציא מחויב בדבר‪ ,‬וכן צריך לכוין‬ ‫שמצא צואה במקומו יצא‪ ,‬ומ"מ יחזור ויתקע בלי ברכה‪,‬‬ ‫אם התוקע להתלמד נתכוין גם לשם מצוה ותקע‬ ‫להוציא את השומעים ידי חובה‪ ,‬והשומעים גם הם‬ ‫עכ"ל‪ .‬ומבואר מדבריו שזה דומה לק"ש‪ ,‬ואפשר שהטעם‬ ‫כדין‪ ,‬יצא‪.‬‬ ‫צריכים לכוין לצאת‪ ,‬מלבד עצם הכונה לשם מצוה‪,‬‬ ‫הוא מחמת שצריך לכוין לצאת יד"ח מה שציוונו ד' יתברך‪,‬‬ ‫ולהלן יבוארו פרטי הדינים בזה לענין תקיעת שופר‪.‬‬ ‫ולא גרע מהרהור תורה‪ ,‬או מחמת שזה ביזוי מצוה‪ .‬ועיין‬ ‫כוונה לצאת ידי חובה ולהוציא ידי חובה‪ -‬צריך‬ ‫מי יכול להוציא אחרים בתקיעות‪ -‬כל שאינו בר‬ ‫בבה"ל שם שנחלקו האחרונים אם צריך לחזור‬ ‫שהתוקע יכוין להוציא את השומע‪ ,‬והשומע ג"כ‬ ‫חיובא בתקיעות‪ ,‬כגון חרש שוטה וקטן‪ ,‬אינו יכול‬ ‫ולברך‪ .‬וכתב השו"ע שי"א (עיין בה"ל שדן לבאר למה‬ ‫יכוין לצאת‪ ,‬ואם אחד מהם לא כיון לא יצא ידי‬ ‫להוציא אחרים ידי חובתם‪ ,‬ואפילו המדבר ואינו‬ ‫השו"ע מביא שיטה זו בשם י"א) שאם הפסיק ביניהם‬ ‫חובה‪ .‬אמנם א"צ שהתוקע ידע מי יוצא ממנו ידי‬ ‫שומע פטור ואינו מוציא‪ ,‬ואפילו בן י"ג אינו מוציא‬ ‫בקול שופר שאינו ראוי באותה בבא‪ ,‬כגון שעומד‬ ‫חובה‪ ,‬וכל שנתכוין להוציא את כל השומעים‪ ,‬אף‬ ‫אחרים אם לא יודעים שהביא ב' שערות‪ .‬אבל‬ ‫בתש"ת ושמע תרועה‪ ,‬לא יצא ידי חובת התש"ת‪,‬‬ ‫מי שהיה מהלך בדרך או יושב בתוך ביתו יצא אם‬ ‫השומע ואינו מדבר יכול לכתחילה שאחר יברך‬ ‫מפ ני שזה מקלקל את הסדר‪ ,‬ויחזור ויתקע את‬ ‫נתכוין לצאת (ובלבד שלא עמד רחוק באופן‬ ‫והוא יתקע‪ ,‬וחרש ששומע ע"י כלי כמין חצוצרות‬ ‫התש"ת ללא ברכה‪ ,‬ואף שהוא בעצמו לא תקע‪,‬‬ ‫שאפשר שישמע רק קול הברה)‪ ,‬ומי שעובר‬ ‫חייב בשופר‪ ,‬ומי שהוא בר חיובא אלא שכבר יצא‬ ‫מ"מ הרי כוון לצאת‪ ,‬אבל מה שתקע לפני כן לא‬ ‫ונעמד לשמוע את התקיעות‪ ,‬חזקה שכיון לצאת‪,‬‬ ‫יד"ח תקיעות‪ ,‬מוציא אחרים ידי חובתם‪ ,‬ואפי'‬ ‫נפסל‪ .‬אבל האחרונים הסכימו שלפי פסק השו"ע‬ ‫אבל אם המשיך ללכת או בעומד בביתו לא‬ ‫יכול לברך להם‪.‬‬ ‫בסימן תק"צ שאפילו אם הכפיל את השברים או‬ ‫אמרינן שחזקה שכיון לצאת‪ .‬ומי שתוקע לחולה‬ ‫התרועה לא יצא ידי חובה‪ ,‬ה"ה הכא אם שמע שני‬ ‫ויולדת‪ ,‬בסתמא כוונת התוקע להוציא רק אותם‪ ,‬כדי ח' כוחות‪ ,‬אבל לא יאריך כשיעור ט' כוחות תקע תר"ת בנשימה אחת יצא‪ ,‬כיון שההבדל‬ ‫ואדם בבית אחר אינו יוצא ידי חובה אם לא נתכוין שזה פסול אף בדיעבד‪ ,‬ובתשר"ת לדעה זו היה ביניהם ניכר‪ ,‬וי"א שלא יצא‪ ,‬כיון שאין כאן לא‬ ‫להוציאו‪ .‬ומי שבא לבית הכנסת‪ ,‬אם בא בסתמא אפשר להאריך בשבר עד י"ח כוחות‪ ,‬אלא שיש ראש ולא סוף‪ ,‬והגר"א מסכים לדעה הראשונה‪.‬‬ ‫ולא נתכוין לצאת לא יצא יד"ח‪ ,‬אבל אם הוא בא לחוש לבלבול אם יעשה שבר של תשר"ת ארוך האריך בתקיעה שאחרי השברים תרועה כדי‬ ‫כדי לצאת ידי חובה עם הציבור‪ ,‬יצא אף אם יותר משבר של תש"ת‪ ,‬על כן ישוה אותם וגם שתעלה לו גם בשביל התקיעה שלפני הסדר הבא‪,‬‬ ‫בתשר"ת לא יעשה שבר של ט' כוחות‪ ,‬וגם משום לא עלתה לו אלא בשביל התקיעה האחרונה של‬ ‫בשעה ששמע לא כיון ליבו אלא בסתמא‪.‬‬ ‫שלהראב"ד כל שבר שהוא כט' כוחות נחשב תשר"ת‪ ,‬וי"א שלא עלתה לו תקיעה זו כלל‪,‬‬ ‫כתקיעה‪ ,‬ומ"מ בדיעבד שבר בתשר"ת אינו נפסל ולדבריהם הפסיד את כל הבבא כיון שהפסיק‬ ‫עד שיהא י"ח כוחות‪ ,‬שאז זה פסול אפילו באמצע בקול אחר‪ ,‬והעיקר כדעה ראשונה‪.‬‬ ‫בדיעבד‪ ,‬ואפילו בדיעבד אינו יוצא לדעה אחרונה בשבר תקע תקיעה אחת בין שני סדרים כגון אחרי‬ ‫של ט' כוחות אא"כ התקיעה היא בשיעור י"ח כוחות‪ .‬שברים תרועה של תשר"ת לפני תש"ת‪ ,‬והתנה‬ ‫וכתבו האחרונים שלכתחילה יעשה שיעור הג'‬ ‫סימן תק"צ‬ ‫שהתקיעה תעלה לסדר הנכון מביניהם‪ ,‬יצא‬ ‫שברים כט' כוחות‪ ,‬ובדיעבד יצא אם עשה ו'‬ ‫בדיעבד‪( ,‬ובלא תנאי ודאי אינו מועיל)‪ ,‬ומ"מ לא רצו‬ ‫חז"ל לתקן שיעשו כך לכתחילה‪ ,‬כדי שלא יטעו‬ ‫כוחות או קרוב לזה‪ ,‬ולא יעשה שום שבר ט'‬ ‫מנין סדר ושיעור התקיעות‬ ‫כתיב "ובחודש השביעי באחד לחודש וכו' יום תרועה כוחות‪ ,‬וטוב יותר שלא יעשה כל שבר אלא כג'‬ ‫לומר שא"צ אלא שברים תקיעה או תרועה‬ ‫כוחות‪ ,‬ואף שכתב השו"ע שלדעה ראשונה לא יעשה שבר‬ ‫יהיה לכם"‪ ,‬ודרשו חכמים מכמה מקראות שהחיוב הוא‬ ‫תקיעה‪.‬‬ ‫לתקוע תשע תקיעות שהם ג' פעמים תקיעה תרועה‬ ‫של ג' כוחות‪ ,‬כבר כתב הרמ"א שנוהגים להקל בזה‪ ,‬וגם אם‬ ‫נרצה לנהוג כהשו"ע בזה זה יהיה נגד דעת הראב"ד ונגד‬ ‫ותקיעה‪ .‬ובזמן התלמוד היה ספק לחכמים מהי‬ ‫דיני טעות בתקיעות‬ ‫הדעה האחרונה‪ .‬ובתרועה יזהר לכתחילה לעשותה‬ ‫התרועה‪ ,‬ולכן תיקנו לעשות את התרועה בג' אופנים‬ ‫אע"פ שהשומע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא‪,‬‬ ‫(שברים‪ ,‬תרועה‪ ,‬ושברים ותרועה יחד)‪ .‬ושיעור תקיעה‬ ‫כשיעור ט' כוחות‪ ,‬בין בתשר"ת בין בתר"ת‪.‬‬ ‫מ"מ אם הפסיק באמצע בקול אחר של תקיעה הוי‬ ‫צריך להיות כשיעור כל התרועה‪ ,‬וכיון שבשיעור‬ ‫הפסק‪ ,‬אמנם אם הקול הוא מעין התקיעה שהוא עוסק‬ ‫יכול להאריך בתרועה כמה שירצה‪ ,‬וכן אם עושה‬ ‫התרועה יש מחלוקת ממילא יש מחלוקת גם בשיעור‬ ‫בה לא הוי הפסק‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫ד' או ה' שברים אין לחוש‪ ,‬ויש מחמירים בזה‪,‬‬ ‫התקיעה‪ ,‬ויש חילוק בין התקיעה בתש"ת ותר"ת לבין‬ ‫ונכון לחוש לדבריהם לכתחילה‪ ,‬לא לעשות יותר‬ ‫התקיעה בתשר"ת‪ ,‬וכן י"א שצריך להזהר שהשבר לא‬ ‫טעה והתחיל להריע אחרי שתקע רק שני שברים‪,‬‬ ‫מג' שברים‪.‬‬ ‫יהיה בשיעור הראוי לתקיעה‪ .‬עוד נחלקו הפוסקים אם‬ ‫אם זה היה בשברים תרועה של תשר"ת‪ ,‬ונזכר תוך‬ ‫צריך לעשות את השברים והתרועה שבתשר"ת‬ ‫כדי התרועה‪ ,‬יתקע עוד שבר‪( ,‬דעת הגר"א שדין‬ ‫שיעור התקיעה‪ -‬לדעה ראשונה הנ"ל יש להאריך‬ ‫בנשימה אחת או בשתי נשימות‪ .‬ופרטי הדינים בזה‬ ‫זה הוא רק אם זה היה בנשימה אחת‪ ,‬דבלאו הכי‬ ‫בתקיעה של תשר"ת כשיעור י"ב כוחות ובדיעבד‬ ‫יבוארו להלן‪.‬‬ ‫צריך לחזור ולתקוע ג' שברים ותרועה‪ ,‬וי"א‬ ‫מנין התקיעות‪ -‬מדאורייתא חייב אדם לשמוע יצא אף בט' כוחות‪ ,‬ולדעה השניה יש להאריך‬ ‫שאפילו בנשימה אחת צריך לחזור‪ ,‬וראוי לחוש‬ ‫בראש השנה (וכן ביום הכיפורים בשנת היובל) כשיעור י"ח כוחות ומעט יותר‪ ,‬דשמא התרועה‬ ‫לכתחילה להחמיר כדבריהם)‪ ,‬ואם לא נזכר עד‬ ‫תשע תקיעות‪ ,‬דכתיב ג' פעמים "תרועה" וכל היא שברים ותרועה יחד‪ ,‬וכן יעשה לכתחילה‪.‬‬ ‫שגמר את התרועה דהיינו שעשה ג' כוחות‪,‬‬ ‫תרועה יש תקיעה לפניה ותקיעה אחריה‪ ,‬והיינו ותקיעה של תר"ת לדעה ראשונה היא ג' כוחות‪,‬‬ ‫הפסיד את שני השברים שתקע‪ ,‬אבל לא הפסיד‬ ‫תר"ת תר"ת תר"ת‪ .‬והנה תרועה מתרגמינן יבבא‪ ,‬ולדעה השניה ט' כוחות‪ ,‬ונכון לחוש לדעה זו‬ ‫את התקיעה הראשונה שתקע‪ ,‬וחוזר ותוקע ג'‬ ‫והיינו קול שאדם משמיע כשהוא בוכה ומיילל‪ ,‬לכתחילה‪ .‬ובתקיעה של תש"ת יש להאריך מעט‬ ‫שברים ומריע ותוקע‪ .‬ואם בתש"ת עשה תרועה‬ ‫אמנם יש ספק אם הכונה לקולות שאדם משמיע יותר משיעור התקיעה של תר"ת שהרי שברים‬ ‫אחרי שבר או שתים וכ"ש אחרי שסיים את‬ ‫בתחילת בכייתו כאדם הגונח מליבו‪ ,‬שזה קולות ארוכים מתרועה‪ ,‬והיינו לדעה ראשונה כתשעה‬ ‫השברים‪ ,‬או שעשה תרועה לפני השברים‪ ,‬צריך‬ ‫ארוכות קצת‪ ,‬וזה מה שאנו קוראים שברים‪ ,‬או כוחות‪ ,‬ולדעה שניה מעט יותר‪ ,‬ובפחות מזה אפילו‬ ‫לחזור לתחילת אותו סדר‪ ,‬ואין נ"מ בכל זה אם‬ ‫שהכונה לאדם המיילל ומקונן שהוא משמיע בדיעבד לא יצא ואפילו בתש"ת‪ ,‬למנהגנו להאריך בשבר‬ ‫גמר את התרועה או לא‪ .‬וכן אם בתר"ת עשה שבר‬ ‫קולות קצרות תכופות זה לזה‪ ,‬וזה מה שאנו יותר מג' כוחות‪ .‬ואין לחוש אם מאריך הרבה בשיעור‬ ‫באמצע התרועה וכן בשאר האופנים המוזכרים‬ ‫קוראים תרועה‪ ,‬או שהכונה לשניהם יחד‪ ,‬ולכן כדי התקיעה‪ ,‬דאין לה שיעור למעלה‪.‬‬ ‫במקרה הקודם‪ ,‬צריך לחזור לתחילת אותו הסדר‪.‬‬ ‫לצאת ידי ספק צריך לתקוע ג"פ תשר"ת וג"פ נשימה אחת‪ -‬ג' השברים צריך לעשותם בנשימה‬ ‫תקע קול שאינו שייך לאותו הסדר הוי הפסק‬ ‫תש"ת וג"פ תר"ת‪ .‬וא"א לצאת בתשר"ת ידי אחת‪ ,‬ולדעת רוב הפוסקים זה לעיכובא‪ ,‬אבל‬ ‫והפסיד גם את התקיעה הראשונה‪ ,‬כגון שבתש"ת‬ ‫תש"ת או תר"ת‪ ,‬מפני שהקול הנוסף הוא הפסק‪ .‬השברים והתרועה בתשר"ת י"א שלכתחילה אין‬ ‫הריע לפני או אחרי או באמצע השברים‪ ,‬או‬ ‫אורך השברים והתרועה‪ -‬שיעור תרועה י"א נכון לעשותם בנשימה אחת‪ ,‬אך לא יפסיק ביניהם‬ ‫שבתר"ת עשה שבר לפני או אחרי או באמצע‬ ‫שהוא ג' כוחות קטנים (טרומיטין)‪ ,‬וי"א שהוא ט' יותר מכדי נשימה‪ ,‬ומ"מ אם עשאם בנשימה אחת‬ ‫התרועה‪ ,‬או שבתשר"ת הריע לפני השברים‪ ,‬או שהריע‬ ‫כוחות‪ ,‬ולכתחילה יש להחמיר כדעה השניה בין יצא‪ .‬וי"א שצריך לעשותם בנשימה אחת‪ ,‬ואם‬ ‫שתי תרועות בזו אחר זו (בשתי נשימות‪ ,‬דאי לאו‬ ‫בתשר"ת ובין בתר"ת‪ .‬וכיון ששיעור תקיעה הוא הפסיק בנשימה ביניהם מחזירים אותו‪ ,‬ומ"מ לא‬ ‫הכי הוי כתרועה אריכתא)‪ ,‬או שתקע אחר‬ ‫כשיעור התרועה‪ ,‬בין תקיעה שלפניה בין תקיעה יתקע בכח אחד בלי שום הפסק אלא יפסיק מעט‬ ‫התרועה תקיעה כמתעסק שלא לשם תקיעה‬ ‫שאחריה‪ ,‬כתב השו"ע שלשיטה הראשונה צריך רק שלא יהיה בכדי נשימה בינתיים‪ .‬וכתב השו"ע‬ ‫(באופן זה המ"א מצדד להקל‪ ,‬ומ"מ לכתחילה טוב‬ ‫להזהר בשברים (בין של תש"ת בין של תשר"ת) שירא שמים יצא ידי כולם‪ ,‬שבתקיעות דמיושב‬ ‫לחוש להחמיר‪ ,‬ולכן טוב שלא יתקעו יחד בשני בתי כנסיות‬ ‫שלא להאריך בשבר אחד כג' טרומיטין‪ ,‬כיון שבזה יעשה בנשימה אחת‪ ,‬ובתקיעות דמעומד יעשה‬ ‫סמוכים)‪ ,‬או שאחרי הג' שברים תקע עוד שבר‬ ‫הוי תקיעה ולא שבר‪ ,‬שהרי זה שיעור התקיעה בשתי נשימות‪( ,‬ולא יעשה הפוך‪ ,‬ואם נוהגים‬ ‫אחד או יותר (בשתי נשימות וכנ"ל)‪ .‬וכן אם עשה‬ ‫בסדר תר"ת‪ .‬ודעת הרמ"א כהסוברים שאין לחוש לתקוע למלכיות תשר"ת תש"ת תר"ת וכן‬ ‫תרועה בתשר"ת לפני השברים הפסיד גם תקיעה‬ ‫אם האריך בשברים קצת‪ ,‬אלא שלא יאריך יותר לזכרונות ושופרות‪ ,‬יכול להפוך את הסדר)‪.‬‬ ‫ראשונה‪ ,‬ויש מהאחרונים שסוברים שבאופן זה‬ ‫מדאי‪ ,‬והיינו שבתשר"ת לא יאריך בשבר כשיעור והרמ"א כתב שהמנהג לעשות הכל בשתי‬ ‫לא הפסיד את התקיעה‪ ,‬כיון שהתרועה שייכת‬ ‫ג' שברים ותרועה‪ ,‬כיון שזה שיעור התקיעה נשימות‪ ,‬ואין לשנות‪ ,‬אך יזהר שלא יפסיק יותר‬ ‫לסדר התשר"ת‪ .‬ויש מקומות שעושים קול ארוך‬ ‫בתשר"ת‪ ,‬ובתש"ת לא יאריך בשבר אחד כשיעור מכדי נשימה‪ ,‬ולכן טוב שהמקרא יקרא שברים‬ ‫בסוף התרועה‪ ,‬וכן יש בעלי תקיעה שאינם‬ ‫ג' שברים‪ ,‬אבל מותר להאריך בשבר כשיעור ג' תרועה יחד‪ ,‬דבלאו הכי עלול להפסיק יותר מכדי‬ ‫מומחים ועושים קול ארוך בתחילת התרועה‬ ‫טרומיטין אף שזה שיעור התקיעה בתר"ת‪ ,‬משום נשימה‪ .‬וכתב המ"ב שבמקום שנוהגים לעשות‬ ‫ונראה כעין שברים‪ ,‬ולאו שפיר עבדי‪.‬‬ ‫שאנו עושים תש"ת שמא זה התרועה האמורה בנשימה אחת ג"כ לא ישנו מנהגם‪ .‬והחיי אדם‬ ‫אם התחיל לתקוע ואין הקול עולה יפה‪ ,‬יכול‬ ‫השמיט דברי הרמ"א‪ ,‬דבאמת הכרעת השו"ע טובה מאד‪,‬‬ ‫בתורה‪ ,‬וא"כ לצד זה התקיעה ג"כ ארוכה יותר‪.‬‬ ‫לחזור ולתקוע ולא הוי הפסק‪ ,‬דנחשב הכל‬ ‫דבזה יוצאים ידי כל השיטות‪ ,‬וגם שבנשימה אחת יוצאים‬ ‫ולדעה השניה אין לחוש אם האריך בשברים עד לכו"ע‪.‬‬ ‫לתקיעה אחת‪.‬‬ ‫אם תקע כדין שני תשר"ת או שני תש"ת או שני ואין אומרים פסוקים של פורענות של ישראל‪ ,‬אחרי התקיעות נהגו לומר היום הרת עולם‬ ‫וארשת שפתינו‪ ,‬ובשבת שאין תוקעים אין‬ ‫תר"ת ובשלישי טעה‪ ,‬א"צ לחזור אלא לאחרון ולא זכרונות של יחיד‪.‬‬ ‫יש קוראים תגר על מה שמשלימים פסוקי אומרים ארשת שפתינו‪.‬‬ ‫שטעה בו‪.‬‬ ‫אם עומד בתש"ת ונזכר שטעה בתשר"ת גומר שופרות בפסוק וביום שמחתכם וכו' שאין יחיד אינו מפסיק כדי לשמוע תקיעות על סדר‬ ‫התש"ת וחוזר ותוקע תשר"ת‪ .‬ואם סיים תקיעות מזכירים בו שופר אלא חצוצרות‪ ,‬והרא"ש והר"ן הברכות‪ ,‬אפילו אם יש מי שיתקע לו‪ ,‬ואם לא‬ ‫שמע תקיעות דמיושב מפי הש"ץ תוקעים לו‬ ‫דמיושב ונזכר שטעה‪ ,‬חוזר ותוקע ואינו סומך על כתבו לקיים המנהג‪.‬‬ ‫תקיעות דמעומד‪ ,‬וה"ה שחוזר לתקיעות דמעומד כתב השו"ע שאומרים ועקידת יצחק לזרעו תזכור‪ ,‬קודם שיתפלל מוסף וא"צ לתקוע עוד‪ ,‬ואם אין‬ ‫אם טעה בהם‪ ,‬אבל בתקיעות שאחר התפלה א"צ ואין לומר לזרע יעקב‪ ,‬וכתב המ"ב שבדיעבד יצא‪ .‬מי שיתקע לו לפני מוסף יכוין לשומעם אחר‬ ‫ושי"א שטוב יותר לומר לזרע יעקב‪ ,‬ולכן כל אחד תפילתו‪.‬‬ ‫לחזור‪.‬‬ ‫דיבור אחרי הברכה על התקיעות עד סוף‬ ‫יעשה כמנהג מקומו‪.‬‬ ‫אם תקע בצד הרחב של השופר לא יצא‪.‬‬ ‫התקיעות דינו תלוי לפי הזמנים דלהלן‪ :‬א' בין‬ ‫אומרים עלינו ומלוך וכו'‪.‬‬ ‫אחרי התקיעות אומר הש"ץ אשרי העם יודעי הש"ץ מוסיף אוחילה ושאר פיוטים כל מקום לפי ברכה לתקיעה אין להפסיק כלל‪ ,‬אא"כ הוא צריך‬ ‫לומר שיביאו שופר או שישכשכו אותו במים כדי‬ ‫תרועה וכו' ואשרי‪ ,‬ומחזירים את הספר תורה‬ ‫מנהגו‪.‬‬ ‫למקומו‪.‬‬ ‫אין ליחיד הגר בישוב (שאינו יכול ללכת למקום שיוכל לתקוע‪ ,‬ואם שח בענין אחר אפילו מענין‬ ‫שיש מנין) להתפלל מוסף או לתקוע עד אחרי ג' התפילה‪ ,‬צריך לחזור ולברך‪ ,‬ואף השומע אם שח‬ ‫שעות ביום‪ ,‬דבג' שעות ראשונות הקב"ה דן את בין ברכה לתקיעה צריך לחזור ולברך לעצמו‪ .‬ב'‬ ‫עולמו ושמא יעיין בדינו ביחוד ומי יצדק‪ ,‬וציבור בשעת התקיעות עצמם אסור לדבר ואפילו לרוק‬ ‫אין הקב"ה מואס תפילתם‪ ,‬ובשאר השנה אפשר דוקא לשומעים מפני שצריך לשמוע את כל התקיעה‬ ‫סימן תקצ"א‬ ‫להתפלל בג' שעות ראשונות‪ ,‬כיון שאינו אלא אפילו אם היא ארוכה מאד‪ ,‬וכ"ש שאסור‬ ‫פקידה בעלמא לאותו יום‪ ,‬אבל בר"ה הקב"ה דן להשמיע קול פיהוק או נחירת הגרון וכדומה שזה‬ ‫תפילת מוסף‬ ‫לכל השנה ולפעמים לשנים רבות (ובעיר אף אחר מבלבל גם את השומעים האחרים‪ .‬ג' בין‬ ‫בכל יום שהיו מקריבים בבית המקדש קרבן מוסף‬ ‫מתפללים תפילת מוסף‪ ,‬וביו"ט רגיל מברכים ג' ברכות ג' שעות אין להתפלל ביחיד)‪ ,‬ושחרית אפשר התקיעות או בין תקיעות דמיושב לתקיעות‬ ‫ראשונות וג' אחרונות וברכה אחת באמצע כמו להתפלל אף ביחיד בתוך ג' שעות‪ ,‬כיון שזה זמן דמעומד‪ ,‬אסור לתוקע או לשומעים לדבר‪ ,‬מפני‬ ‫בשחרית‪ ,‬אמנם במוסף של ראש השנה מלבד הזכרת תפילת הציבור‪ ,‬ובמקומות שרגילים להתפלל שהברכה היא גם על התקיעות דמעומד‪ ,‬ואם דיבר‬ ‫קרבן מוסף אמרו חכמים שצריכים להזכיר ענייני שחרית בהשכמה תוך שעה ראשונה או שניה‪ ,‬בדברים אחרים א"צ לחזור ולברך‪ ,‬ודיבור בענין‬ ‫מלכויות זכרונות ושופרות כל אחד בברכה נפרדת‪ ,‬יצמצם להתפלל ג"כ באותו זמן‪ ,‬ומה שהציבור התקיעות והתפילות בין תקיעות דמיושב‬ ‫ובסימן זה יבוארו פרטים אלו‪.‬‬ ‫אומרים פיוטים אינו נחשב זמן שהציבור מתפללים‪ ,‬אלא לתקיעות דמעומד אינו הפסק וזה מותר‬ ‫הציבור והש"ץ מתפללים בלחש ט' ברכות‪ ,‬דלא צריך לצמצם להתפלל דווקא בשעת התפילה‪ ,‬שהרי אפילו לכתחילה‪ .‬ודעת הדה"ח שמהברכה עד סוף‬ ‫אם הציבור מתפללים שחרית והוא מתפלל מוסף אינו תקיעות דמיושב אסור להפסיק אפילו בתפילות‪,‬‬ ‫כהפוסקים שרק ז' כמו בשחרית‪.‬‬ ‫מקום שנוהגים שהציבור מתפללים ביחד עם נחשב זמן שהציבור מתפללים‪ .‬והמ"א מצדד שאפילו בשאר ולכן לא יאמר את היה"ר אלא יהרהר בליבו או‬ ‫הש"ץ‪ ,‬אם טעה הש"ץ בתקיעות אסור לשוח ימות השנה טוב להזהר שלא להתפלל בקיץ בשעה‬ ‫שיאמרנו אחרי תקיעות דמיושב‪ ,‬ומהר"י עמדין מיקל‬ ‫באמצע ולגעור בו שהרי כבר שמעו במיושב‪ ,‬וגם הראשונה של היום שזה זמן שאין הציבור מתפללים‪,‬‬ ‫בזה‪ ,‬ועל כן במקום שנוהגים כך אין למחות בידם‪ .‬ד'‬ ‫ובשעה"צ מקשה על דבריו ונשאר בצ"ע‪.‬‬ ‫האחרונים מצדדים שמי שדיבר בתשר"ת בין‬ ‫אם לא שמעו יחזרו ויתקעו אחרי התפילה אותו‬ ‫שברים לתרועה אפילו מענייני התקיעה‪ ,‬צריך‬ ‫סימן שטעה בו‪ ,‬ודיו‪.‬‬ ‫לחזור ולתקוע אותו סדר בלי ברכה‪.‬‬ ‫הזכרת קרבן מוסף בתפילה‪ -‬מנהג בני ספרד‬ ‫מי יתקע תקיעות דמעומד‪ -‬כתב השו"ע‬ ‫סימן תקצ"ב‬ ‫(רק‬ ‫שאין מזכירים פסוקי קרבן מוסף ביו"ט כלל‬ ‫שהתוקע תקיעות דמיושב יתקע גם תקיעות‬ ‫בשבת ור"ח) אלא אומרים ככתוב בתורתך וכו'‪,‬‬ ‫דמעומד‪ .‬וכתב הרמ"א שדין זה אינו מעכב ואחר‬ ‫דמעומד‬ ‫תקיעות‬ ‫ומנהג בני אשכנז לומר פסוקי מוסף ראש השנה‪,‬‬ ‫ואין אומרים פסוקי מוסף ר"ח‪ ,‬אלא אומרים מלבד מה שתוקעים לפני מוסף ל' תקיעות הנקראים יכול לתקוע (ועומד במקומו וא"צ לעמוד על‬ ‫מלבד עולת החודש ומנחתה ועולת התמיד תקיעות דמיושב‪ ,‬תוקעים גם בחזרת הש"ץ של מוסף הבימה)‪ ,‬אלא שראוי לעשות כך‪ ,‬וכמו שנתבאר‬ ‫תקיעות דמעומד‪ ,‬כדאיתא בגמרא (ר"ה ט"ז) למה‬ ‫ומנחתה ושני שעירים לכפר (‪-‬שעיר חטאת ושעיר תוקעים ומריעים כשהם יושבים ותוקעים ומריעים ברמ"א בסימן תקפ"ה‪ .‬וכתב המ"ב דהיינו בזמנם‬ ‫כשהם עומדים‪ ,‬כדי לערבב השטן‪ .‬ובסימנים הבאים שהיו נותנים לו לתקוע בסתמא וא"כ זכה מיד בכל‬ ‫ר"ח) ושני תמידים כהלכתם‪.‬‬ ‫אומרים במוסף את מוספי יום הזכרון הזה גם יבוארו פרטי דיני תקיעות אלו‪ ,‬ואם התקיעות והברכות התקיעות‪ ,‬אבל בזמננו שבמקצת מקומות נוהגים‬ ‫לתת הסדרים לאחרים א"כ מעולם לא זכה‬ ‫מעכבות זו את זו‪.‬‬ ‫למנהג אשכנז וגם ביום השני‪ ,‬כדי לכלול בו גם‬ ‫מוסף ר"ח‪ ,‬ואם אמר מוסף בלשון יחיד‪ ,‬ביום התקיעות בחזרת הש"ץ‪ -‬יש מקומות שנוהגים הראשון ושרי‪.‬‬ ‫הראשון חוזר וביום השני א"צ לחזור‪ ,‬ואם סיים את לתקוע כשמתפללים בלחש‪ ,‬ואין לנהוג כך‬ ‫הברכה אף ביום הראשון אינו חוזר‪ ,‬דמסתברא שאפילו אם לכתחילה כדי שלא לבלבל את המתפללים‪ ,‬אלא‬ ‫סימן תקצ"ג‬ ‫דילג לגמרי ולא אמר ואת מוסף יום הזכרון הזה נעשה תוקעים בחזרת הש"ץ על סדר הברכות במלכיות‬ ‫ונקריב‪ ,‬אלא אמר ושם נעשה ונקריב וכו' תמידים כסדרם‬ ‫ומוספים כהלכתם ככתוב בתורת וכו' ג"כ יצא‪( .‬ומש"כ הטור בזכרונות ובשופרות‪ ,‬וצריכים התוקע והשומעים‬ ‫שהיוצא מהש"ץ אפילו חיסר מילה אחת שלא כיון לה לא לעמוד בתקיעות אלו‪ ,‬ובדיעבד אם ישבו יצאו‪.‬‬ ‫האם הברכות והתקיעות מעכבות זו את זו‬ ‫יצא‪ ,‬היינו דווקא במה שנוגע לעיקר התפילה)‪.‬‬ ‫מה תוקעים בכל סדר‪ -‬השו"ע כתב שתוקעים‬ ‫איתא בגמרא (ר"ה ל"ד‪ ):‬ת"ר תקיעות אין מעכבות זו‬ ‫את זו‪ ,‬ברכות אין מעכבות זו את זו‪ ,‬תקיעות וברכות‬ ‫מלכיות זכרונות ושופרות‪ -‬אומרים י' פסוקים תשר"ת למלכיות ותש"ת לזכרונות ותר"ת‬ ‫של ר"ה ושל יוה"כ מעכבות‪ .‬ונחלקו הראשונים בביאור‬ ‫של מלכיות וי' של זכרונות וי' של שופרות‪ ,‬לשופרות‪ ,‬ועכשיו נהגו לתקוע כל סדר מהנ"ל ג'‬ ‫הדברים‪ .‬ולהלן יבואר מה ההלכה בזה‪.‬‬ ‫מלכיות לקבל עליו עול מלכות שמים‪ ,‬זכרונות כדי פעמים‪ .‬והרמ"א כתב שהמנהג כהסוברים‬ ‫שיעלה זכרוננו לפניו לטובה‪ ,‬ובמה בשופר‪ .‬שתוקעים תשר"ת פעם אחת למלכויות וכן ברכות‪ -‬ברכות מלכיות זכרונות ושופרות של‬ ‫ואומרים בכל ברכה ג' פסוקים מהתורה ג' לזכרונות וכן לשופרות‪ .‬והשל"ה כתב שהדרך מוסף (ושל יוה"כ של יובל) מעכבות זו את זו‪,‬‬ ‫מהכתובים ג' מהנביאים ועוד א' מהתורה‪ ,‬ואם המובחרת היא לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת בכל שאם אינו יודע כולם לא יאמר כלום‪ ,‬ודעת הפמ"ג‬ ‫השלים בנביא יצא‪ ,‬ואפילו אם לא אמר שום ברכה‪( ,‬ואחרי אנעים זמירות עוד תשר"ת תש"ת שאם אינו יודעם י"ל שיאמר ג' ראשונות וג' אחרונות‬ ‫פסוק אלא אמר ככתוב בתורתך וכן כתוב בדברי תר"ת כדי להשלים למאה קולות)‪ ,‬וכתב המ"ב וקדושת היום באמצע‪ ,‬וכתב הבה"ל שאין משמע כך‬ ‫בגמרא‪ .‬וגם סדר ברכות אלו מעכב ואם הקדים‬ ‫קדשך וכן נאמר ע"י עבדיך הנביאים‪ ,‬יצא בדיעבד‪ .‬שבמקום שנוהגים כהרמ"א אין לשנות‪.‬‬ ‫שקבלה בידם שמי שרגיל ג"פ להתענות בר"ה‬ ‫במקום שבקיאים בתקיעות‪ ,‬ובמקום שאין‬ ‫זכרונות למלכיות או שופרות לזכרונות צריך‬ ‫ומשנה מהרגלו אינו משלים שנתו (והיינו דוקא‬ ‫בקיאים בתקיעות מתפללים בציבור‪ ,‬ילך למקום‬ ‫לחזור ולהתפלל‪ .‬ובשאר ימות השנה אף אם אינו‬ ‫ביום אבל בלילה אסור לכו"ע להתענות כמו‬ ‫שבקיאים בתקיעות‪ .‬אם יכול ללכת לשני‬ ‫יודע כל הברכות יאמר איזה ברכה שיודע (ויסמיך‬ ‫בשאר יו"ט)‪ ,‬וכתב הרמ"א שמי שאינו ירא לנפשו‬ ‫המקומות‪ ,‬ילך בתחילה למקום שמתפללים מפני‬ ‫הברכה לאיזה ברכה כגון אשר יצר‪ ,‬כדי שתהא‬ ‫א"צ להתענות כל ימיו‪ ,‬אך צריך התרה כמו בשאר‬ ‫שתפילת מוסף אין לאחרה יותר מז' שעות‪ ,‬ואח"כ‬ ‫סמוכה לחברתה)‪ ,‬אמנם זה רק בקשת רחמים‬ ‫נדרים‪ ,‬ומשמע ביו"ד סימן רי"ד דהיינו דוקא אם‬ ‫ילך לשמוע תקיעות שזמנם כל היום‪ .‬ואם יש‬ ‫בעלמא‪ ,‬אבל לצאת ידי חובה אינו יוצא אפילו אם‬ ‫הורגל בכך‪ ,‬אבל אם התענה רק פעם אחת לא הוי‬ ‫בעיר אחת שופר ורוצה ללכת למקום שמתפללים‬ ‫דילג רק ברכה אחת משמונה עשרה‪ ,‬וצריך לחזור‬ ‫נדר אא"כ חשב בשעת מעשה שיעשה כך לעולם‪.‬‬ ‫ולשלוח נכרי שיביא לו את השופר מחוץ לתחום‪,‬‬ ‫ולומר כולם כסדר שנתקנו‪.‬‬ ‫ומי שקיבל עליו להתענות בר"ה צריך התרה‪ ,‬אף‬ ‫יעשה כך‪ ,‬דתחומין דרבנן והוי שבות דשבות‪ .‬ואם‬ ‫תקיעות‪ -‬אם אינו יודע אלא מקצת מאותו סימן‬ ‫שהמקבל על עצמו להתענות בשאר שבתות‬ ‫בעיר אחת יש תוקע הגון ומתפללים שאינם‬ ‫לא יתקע כלל‪ ,‬וכן בסדר התקיעות אם הקדים‬ ‫וימים טובים אינו צריך התרה‪ .‬והמתענה בר"ה‬ ‫הגונים‪ ,‬ובעיר השניה יש מתפללים הגונים ותוקע‬ ‫תרועה לתקיעה ראשונה לא יצא‪ .‬אבל אם יודע‬ ‫ראוי שילמד או יעסוק בתחינות ובקשות כל היום‪,‬‬ ‫שאינו הגון‪ ,‬ילך למקום שהתוקע מומחה וכשר‪,‬‬ ‫רק ת שר"ת או תש"ת או תר"ת יתקע מה שיודע‪,‬‬ ‫כדי שיהיה כולו לד'‪ ,‬דדעת המ"א שר"ה חמיר משאר‬ ‫מפני שהתוקע מוציאו ידי חובתו‪ ,‬ובתפילה אין‬ ‫וכן אם הוא חלש ואינו יכול לתקוע אלא שנים מתוך‬ ‫שבתות וימים טובים כיון שאינו מתענה בשביל תענוג‪ ,‬ואם‬ ‫מוציאים אותו ידי חובתו‪.‬‬ ‫התשר"ת תש"ת תר"ת‪ ,‬או שלוקחים השופר ממנו אחרי‬ ‫קשה לו הדבר יכול לסמוך על הסוברים שעצם התענית‬ ‫שנים מאלו‪ ,‬או שיודע שצריך לתקוע בבא שלישית ואינו‬ ‫נחשבת "לכם" כיון שמתענה מחמת תשובה‪ .‬ואשה‬ ‫יודע איך תוקעים אותה‪ ,‬יתקע אותם שניים שהוא יכול‬ ‫המשועבדת לשרת בבית בעל הבית‪ ,‬או אשה‬ ‫סימן תקצ"ו‬ ‫ויודע‪ .‬ולא יברך עד שיוכל לתקוע כל הסדרים בעצמו או‬ ‫בצירוף עם אחרים‪ .‬ואם תקע תש"ת ותר"ת קודם תשר"ת‬ ‫המשועבדת לבעלה לאפות ולבשל בשבילו ואין‬ ‫יצא‪.‬‬ ‫אחר שיעשה זאת‪ ,‬מותר להן לבשל‪ ,‬אע"פ‬ ‫שבעלמא אסור למי שמתענה ביו"ט לבשל‬ ‫תקיעות אחרי התפילה‪ -‬אחרי התפילה מריעים‬ ‫הברכות והתקיעות‪ -‬ברכות מלכיות זכרונות‬ ‫לאחרים‪.‬‬ ‫תרועה גדולה בלא תקיעה (שו"ע)‪ ,‬והיינו כדי‬ ‫ושופרות אין מעכבים את התקיעות‪ ,‬וכן התקיעות‬ ‫לערבב השטן שלא יקטרג אחרי התפילה‬ ‫אינן מעכבות ברכות אלו‪ ,‬ואם יודע רק לברך או‬ ‫המתענה בר"ה תענית חלום‪ ,‬אם זה היה ביום‬ ‫שהולכים ואוכלים ושותים ושמחים לומר שאינם‬ ‫רק לתקוע יעשה מה שיודע‪ ,‬ואם יודע רק לתקוע יברך‬ ‫הראשון צריך כל ימיו להתענות בשני הימים‬ ‫על התקיעות‪ ,‬אך פשוט שאין לברך על התקיעה אא"כ יודע‬ ‫(אא"כ אינו ירא לנפשו וכנ"ל)‪ ,‬ואם זה היה ביום‬ ‫יראים מאימת הדין‪ .‬וכתב המ"ב שאנו נוהגים‬ ‫לתקוע את כל הסדרים בעצמו או בצירוף עם אחרים‪.‬‬ ‫השני יתענה כל ימיו רק ביום השני‪ ,‬אבל ביום‬ ‫בתקיעה האחרונה של המאה קולות שהמקרא‬ ‫והסדר להתפלל מוסף ולתקוע בתוך התפילה אינו‬ ‫הראשון לא יתענה כלל‪ ,‬ויעשה אפילו קידוש של‬ ‫אומר תקיעה גדולה והתוקע מאריך בה יותר‬ ‫לעיכובא‪ ,‬שאם התפלל קודם שתקע יצא‬ ‫שחרית‪ .‬ומי שהתענה בר"ה א"צ למיתב תענית‬ ‫משאר התקיעות‪ .‬וכתב הרמ"א שיש מקומות‬ ‫בשניהם‪.‬‬ ‫לתעניתיה‪ ,‬אפילו אם הוא חל בשבת‪ ,‬שהרי י"א‬ ‫שנוהגים לתקוע אחרי התפילה עוד שלושים‬ ‫שמצוה להתענות בר"ה‪ ,‬אעפ"י שאין ההלכה כן‪,‬‬ ‫קולות‪ ,‬והשל"ה כתב שיתקעו בסך הכל מאה‬ ‫כנ"ל‪ .‬ואין להתענות בר"ה על חלום שיש ספק אם‬ ‫קולות‪ .‬והתקיעות הנ"ל אינם לעיכובא אחרי שכבר יצאו‬ ‫סימן תקצ"ד‬ ‫ידי חובה‪.‬‬ ‫הוא מהחלומות שמתענים עליו בשבת‪.‬‬ ‫אין אומרים עננו בר"ה כמו שאין אומרים ביוה"כ‪.‬‬‫אין לתקוע אחרי שתקעו את כל התקיעות‬ ‫הנצרכות‪ ,‬דזה אסור משום שבות כמו בשאר יו"ט‬ ‫יציאה ידי חובה מאחר בתקיעה ובברכות‪-‬‬ ‫(כ"כ הרמ"א וכן הסכימו רוב האחרונים ודלא‬ ‫בתקיעות יכול יחיד שלא תקע לשמוע התקיעות‬ ‫סימן תקצ"ח‬ ‫כהט"ז שמתיר בר"ה)‪ ,‬ואפי' מי שתוקע ביום השני‬ ‫אסור לו לתקוע ביום הראשון כדי להתלמד‪,‬‬ ‫מאחר‪ ,‬אפילו אם הוא יודע לתקוע‪ .‬ויחיד שלא‬ ‫התפלל‪ ,‬אם יש עשרה יכול לצאת ידי חובה‬ ‫ואסור להוציא את השופר כשאינו צריך אותו‬ ‫מהש"ץ‪ ,‬ואם אין עשרה דעת השו"ע שאין אחד‬ ‫לתקיעה‪ ,‬דהוי הוצאה שלא לצורך‪ ,‬אבל טלטול אמירת צדקתך בשבת‪ -‬דעת השו"ע שר"ה שחל‬ ‫יכול להוציא את חבירו‪ ,‬אפילו אם הוא צריך אז‬ ‫מותר כל היום כיון שהשופר ראוי להוציא אחרים‪ ,‬בשבת אומרים בו "צדקתך" להצדיק את הדין‪,‬‬ ‫להתפלל גם לעצמו בלחש ומתפלל בקול כדי‬ ‫ואפילו קטן שהגיע לחינוך מותר לו לתקוע כל ודעת הרמ"א שלא לומר כיון שזה יו"ט ור"ח‪.‬‬ ‫להוציא את חבירו‪ ,‬אפילו אם אינו יכול להתפלל‬ ‫היום‪ ,‬ומותר להשתדל ללמדו אופן התקיעות כל‬ ‫בעצמו‪ ,‬והרמ"א כתב שי"א שאם אינו יכול‬ ‫היום‪ ,‬ואפילו לאדם אחר שאינו אביו משמע‬ ‫להתפלל‪ ,‬חבירו יכול להוציאו בתפילתו‪ ,‬ואם הוא‬ ‫אומר עם חבירו מילה במילה יצא לכו"ע‪.‬‬ ‫שמותר כיון שהוא מחנך בזה את הקטן‪.‬‬ ‫סימן תקצ"ט‬ ‫סימן תקצ"ז‬ ‫סימן תקצ"ה‬ ‫ליל ר"ה שחל במוצאי שבת אומרים בו ותודיענו‬ ‫(אע"פ שאומרים בו "וחגיגת הרגל")‪ .‬והמנהג‬ ‫סדרי העדיפויות בתקיעות ובברכות‪ -‬מי שאינו‬ ‫להתפלל מתוך הסידור אע"פ שלא בירכו עדיין‬ ‫תענית בראש השנה‬ ‫בקי לא בתקיעות ולא בתפילת מוסף‪ ,‬עדיף שילך‬ ‫אוכלים ושותים ושמחים בראש השנה‪ ,‬דאף ברכת בורא מאורי האש‪ ,‬דאין זה הנאה גמורה כיון‬ ‫למקום שבקיאים בתקיעות (אפילו אם בקיאים‬ ‫שהוא יום הדין יש בו מצות "ושמחת בחגך" שגם שהתפילה שגורה קצת בפיו‪ ,‬והמחמיר יחמיר‬ ‫רק בסדר אחד)‪ ,‬מאשר שילך למקום שבקיאים‬ ‫ר"ה בכלל חג דכתיב "תקעו בחודש שופר בכסה לעצמו אבל אין להורות לאחרים‪.‬‬ ‫בתפילת מוסף‪ ,‬אפילו אם הברכות הם ודאי‬ ‫ליום חגנו"‪ ,‬ונאמר בנחמיה "אכלו משמנים ושתו‬ ‫והתקיעה היא ספק‪ ,‬דתקיעות דאורייתא וברכות‬ ‫ממתקים וכו' כי קדוש היום לאדוננו ואל תעצבו‬ ‫סימן ת"ר‬ ‫כי חדות ד' היא מעוזכם"‪ ,‬אמנם לא יאכלו כל‬ ‫דרבנן‪ ,‬ואפילו ביום השני עדיף התקיעה‬ ‫מהברכות‪ ,‬והפמ"ג מסתפק מה הדין ביום השני לדידן‬ ‫שבעם כדי שלא יקלו ראשם ותהיה יראת ד' על‬ ‫שאנו בקיאים בקביעא דירחא‪ ,‬היכא שהתקיעה אינה ודאי‬ ‫דיני היום השני של ראש השנה‬ ‫פניהם‪.‬‬ ‫והתפילה היא ודאי‪ .‬ואם יכול ללכת למקום שישמע סדר‬ ‫הברכות של שני הימים‪ ,‬והמקום שתוקעים הוא רחוק‬ ‫יו"ט של ראש השנה מדאורייתא הוא תלוי במולד‬ ‫תענית בר"ה או בשבת שובה‪ -‬אין מתענים‬ ‫וישמע בו רק את התקיעות של היום השני‪ ,‬כתב הפתחי‬ ‫הלבנה‪ ,‬ובכל המועדים יש זמן בין המולד למועד לברר‬ ‫בראש השנה או בשבת שובה‪ ,‬ומותר לכו"ע‬ ‫תשובה בשם הישועות יעקב שילך למקום שמברכים‪,‬‬ ‫מתי התחיל החודש‪ ,‬אמנם ר"ה שהוא בר"ח לפעמים‬ ‫להתענות בראש השנה ולהתפלל עד חצות‪ ,‬אע"פ‬ ‫ואפשר שגם החיי אדם והפמ"ג מודים לזה לדידן שאנו‬ ‫הגיעו עדים רק לקראת סוף היום ורק אז ידעו שזה‬ ‫היה ר"ה‪ ,‬ומחמת תקלה שאירעה מכך במקדש (ששרו‬ ‫שבשבת ושאר ימים טובים זה אסור‪ .‬ויש מקומות‬ ‫בקיאים בקביעא דירחא‪ .‬ואם יצטרך להתפלל ביחיד‬ ‫אין משביעין בעשי"ת‪ ,‬מפני שחוששים מעונש‬ ‫השבועה‪ ,‬ועכ"פ מצוה לשפוט להוציא גזילה‬ ‫סימן תר"א‬ ‫הלוים שיר של חול) תיקנו שאם העדים הגיעו מן‬ ‫המנחה ולמעלה אין מקבלים אותם ורק למחרת הוא‬ ‫ר"ה‪ ,‬ומ"מ גם היום הראשון נהגו בו קדושה כדי שלא‬ ‫מתחת יד הגזלן‪ ,‬וכשיש דין למטה אין דין למעלה‪.‬‬ ‫יבואו לזלזל בו‪ .‬ולאחר החורבן רבן יוחנן בן זכאי החזיר‬ ‫קידוש לבנה‪ -‬לדעת הרמ"א אין מקדשין את‬ ‫סדר היום השני של ראש השנה‬ ‫הדבר ליושנו שמקבלים עדות החודש כל היום‪.‬‬ ‫הלבנה עד אחרי יוה"כ‪ ,‬מפני שיותר טוב לקדשנה‬ ‫והרחוקים מירושלים שלא היו יודעים מתי קידשו בי"ד‬ ‫מתפללים כמו ביום הראשון‪.‬‬ ‫את החודש‪ ,‬יש להם ספק מתי הוא יו"ט‪ ,‬אמנם אין זה‬ ‫כשהוא מבושם ובשמחה‪ ,‬ובמוצאי יוה"כ בת קול‬ ‫בקריאת התורה קוראים ה' קרואים מ"והאלוקים‬ ‫כמו בכל יו"ט שני של גלויות שהוא מספק‪ ,‬אלא כיון‬ ‫יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה לחמך‪ ,‬אבל כמה‬ ‫שכבר בזמן המקדש היו פעמים שנהגו קדושה בב'‬ ‫נסה את אברהם" עד סוף הסדרא‪ ,‬כדי להזכיר‬ ‫אחרונים הסכימו שיותר טוב לקיים המצוה לפני‬ ‫הימים‪ ,‬תקנה זו לא נתבטלה‪ ,‬ועל זה אמרו ששני‬ ‫זכות עקידת יצחק‪ ,‬ולמפטיר יקרא כמו ביום‬ ‫יוה"כ‪ ,‬כדי שמצוה זו תכריעהו לכף זכות‪ ,‬ובביאור‬ ‫הימים הם קדושה אחת‪ .‬ובסימנים הבאים יבוארו דיני‬ ‫הראשון‪ ,‬ומפטירים בירמיה "כה אמר ד' מצא חן‬ ‫יו"ט שני של ר"ה‪.‬‬ ‫הגר"א כתב שכך עיקר‪.‬‬ ‫במדבר" עד "הבן יקיר לי אפרים" מפני שחובת‬ ‫בשבת שובה אומרים צדקתך צדק וכו'‪.‬‬ ‫ביצה שנולדה או דבר שניצוד או נתלש ביו"ט‬ ‫היום להזכיר זכרונות וכתיב בהאי קרא "זכור‬ ‫נוהגים שנער אינו קורא את הפטרת שבת שובה‪.‬‬ ‫ראשון אסור בשני‪ ,‬ואף שבשאר יו"ט שני של‬ ‫אזכרנו עוד"‪.‬‬ ‫גלויות זה מותר ממה נפשך‪ ,‬בראש השנה שני‬ ‫אם שכח וקרא ה' קרואים ב"וד' פקד את שרה"‬ ‫הימים הם קדושה אחת‪ .‬וכבר נתבאר דין זה‬ ‫יעלה עוד אחד ויקרא את כל הפרשה‪ ,‬ואף אם‬ ‫בסימן תקי"ג ותקט"ו‪.‬‬ ‫כבר אמר קדיש יעשה כן ויאמר אח"כ עוד קדיש‪,‬‬ ‫ברכת שהחיינו ביום השני‪ -‬בקידוש שבלילה‬ ‫ואם כבר נסתלק ספר זה יכול לקרוא בספר השני‬ ‫סימן תר"ג‬ ‫למפטיר פרשת העקידה ויגלול ויקרא גם חובת‬ ‫השני ילבש בגד חדש (והיינו שקנה חתיכת בגד‬ ‫היום‪.‬‬ ‫ונתן לאומן לתקנו‪ ,‬דאם קנה מלבוש מוכן‬ ‫השמחה היא כשקנאו ויש לו לברך בשעת הקנין)‬ ‫זהירות מיוחדת ותשובה בעשי"ת‬ ‫הבדלה‪ -‬במוצאי ר"ה מבדילים כמו במוצאי שבת‪,‬‬ ‫או יניח פרי חדש ויברך שהחיינו‪ ,‬כיון שי"א‬ ‫אלא שאין מברכים על הבשמים ועל האש‪.‬‬ ‫שברכת היום הראשון היא גם על היום השני‪( ,‬ואין‬ ‫פת עכו"ם‪ -‬גם מי שאינו נזהר מפת של עכו"ם‪,‬‬ ‫אף בארץ ישראל עושים ר"ה ב' ימים‪ ,‬דאף בזמן יזהר בעשי"ת אפילו מפת פלטר של עכו"ם‪ ,‬ואם‬ ‫לקחת ענבים כשהם בוסר‪ ,‬דכיון שאינו יודע אם‬ ‫אינו יכול לאפות בעצמו יכשיר את התנור‬ ‫המקדש אירע שעשו ר"ה ב' ימים‪.‬‬ ‫הגיעו לפול הלבן יש ספק אם לברך עליהם העץ‬ ‫שאופים בו הנכרים ע"י שישראל ישליך לתוכה‬ ‫או האדמה‪ ,‬וגם הם חמוצים ואין לאכול דברים‬ ‫קיסם‪ ,‬ואפילו לנפח בה ע"י מפוח או בפיו מהני‪.‬‬ ‫חמוצים בר"ה‪ ,‬וגם מה שלא נגמר פריו אינו סימן‬ ‫ומ"מ מי שהולך בדרך ואין פת של ישראל לפניו‬ ‫טוב‪ ,‬ובמעשה רב כתב שאין לאכול ענבים בר"ה‪,‬‬ ‫עד יותר מד' מילין ולאחריו יותר ממיל והוא רוצה‬ ‫והטעם על פי סוד)‪ ,‬וכן אשה בברכת שהחיינו‬ ‫לאכול‪ ,‬מותר לו לאכול פת פלטר של עכו"ם אף‬ ‫סימן תר"ב‬ ‫בהדלקת הנרות תלבש בגד חדש או תניח פרי‬ ‫בעשי"ת‪ ,‬דאין עשי"ת חמור יותר ממי שקיבל על‬ ‫חדש‪ .‬ואם אין מצוי בגד או פרי חדש מ"מ‬ ‫עצמו להקפיד על כך כל השנה‪ ,‬ובשם הנחלת שבעה‬ ‫מברכים שהחיינו‪ ,‬ובשאר יו"ט שני של גלויות א"צ‬ ‫כתבו שבשנת רעבון מותר לאכול בעשי"ת גלוסקאות של‬ ‫סדר עשרת ימי תשובה‬ ‫לקחת פרי חדש‪ .‬ואם יש לו תירוש חדש‪ ,‬יקדש‬ ‫נחתום עכו"ם גם למי שנזהר בזה‪ ,‬אם מבשלים אותם בבית‬ ‫כתב הרמב"ם (תשובה ב' ו') אף על פי שהתשובה‬ ‫על היין הישן שהוא מצוה מן המובחר‪ ,‬וכשיגיע‬ ‫הישראל‪ .‬ויזהר שלא לברך וליטול חלה מעיסה‬ ‫והצעקה יפה לעולם‪ ,‬בעשרה הימים שבין ראש השנה‬ ‫ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד‬ ‫לשהחיינו יטול את החדש או יתן בו עיניו‪.‬‬ ‫שהיתה של נכרים בהיותה עיסה‪ ,‬ורק אם הנכרי‬ ‫ברכת שהחיינו על השופר ביום השני‪ -‬לדעת‬ ‫שנאמר "דרשו ד' בהמצאו"‪ .‬עכ"ל‪ .‬עוד מבואר‬ ‫מכר לישראל קמח היא חייבת בחלה‪.‬‬ ‫ברמב"ם (שם ג' ד') שצריך כל אדם לראות את עצמו‬ ‫השו"ע רק אם חל היום הראשון בשבת מברכים‬ ‫תשובה‪ -‬יש לכל אדם לחפש ולפשפש במעשיו‬ ‫ואת העולם כאילו חציו זכאי וחציו חייב‪ ,‬והכרעתו‬ ‫שהחיינו לפני התקיעות של היום השני‪ ,‬שהרי לא‬ ‫בעשי"ת ולחזור בתשובה על עוונותיו (והח"א כלל‬ ‫והכרעת העולם לכף זכות או חובה תלויה במעשה‬ ‫שלו‪ ,‬וכיון שהשופר בא לעורר לתשובה נהגו כל בית‬ ‫תקעו ביום הראשון‪ .‬ודעת הרמ"א לברך שהחיינו‬ ‫קמ"ג מרחיב בזה‪ ,‬ודבריו קילורין לעיניים)‪ ,‬וספק‬ ‫ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק‬ ‫אפילו אם היום הראשון חל בחול‪ ,‬אפילו בלי בגד‬ ‫עבירה צריך יותר תשובה מעבירה ודאית‪ ,‬כיון‬ ‫במצות מראש השנה ועד יום הכפורים יתר מכל השנה‪,‬‬ ‫חדש או פרי חדש‪ ,‬שהרי אין יוצאים ביום השני‬ ‫שהאדם יותר מתחרט על עבירה ודאית‪ ,‬ולכן‬ ‫ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל‬ ‫בתקיעות של אתמול‪ ,‬וה"ה לענין הברכות‪ ,‬ומ"מ‬ ‫אשם תלוי יקר יותר מחטאת‪ .‬וכתב הרא"ש‬ ‫בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור‬ ‫טוב שהתוקע ילבש בגד חדש‪.‬‬ ‫שיקרא בימים אלו באיגרת התשובה של רבינו‬ ‫היום‪.‬‬ ‫קהל ששלחו לעיר אחרת להביא להם שופר‬ ‫מתענים בג' תשרי תענית ציבור‪ ,‬ודיניה נתבארו יונה‪ .‬והאר"י ז"ל כתב שיש חיוב ללמוד בספרי‬ ‫והשליח התעכב עד סוף היום השני‪ ,‬ור"ה חל בימים‬ ‫מוסר כל השנה (ונראה שגם הרא"ש מודה לזה‪ ,‬וכוונתו‬ ‫בסימן תק"נ‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫חמישי ושישי‪ ,‬וכשהגיע השליח עם השופר כבר‬ ‫מרבים בתפילות ותחנונים בכל הימים שבין שכיון שספר זה מיוחד יותר לענין תשובה זירז הרא"ש‬ ‫התפללו תפילת שבת אבל עדיין היום גדול‪ ,‬אם אין‬ ‫ראש השנה ליום הכיפורים‪ ,‬מלבד בשבת‪ ,‬וכן לקוראו בימים אלו)‪ ,‬וכ"כ הגר"א במשלי בכמה‬ ‫שם בקי בתקיעות שעדיין לא קיבל שבת‪ ,‬יתקע מי‬ ‫אומרים אבינו מלכנו בכל יום ערב ובוקר (אפילו מקומות‪ ,‬ועכ"פ בימים אלו יעשה כל אדם כדעת‬ ‫שכבר קיבל שבת בלי ברכה‪ ,‬ויתקע רק תשר"ת‬ ‫אם יש ברית מילה שאין אומרים בה תחנון ויהי הזוהר שיחזור בתשובה לפני השינה ויתאונן על‬ ‫תש"ת תר"ת‪ ,‬ואם יש אחד שלא קיבל שבת יתקע בברכה‬ ‫רצון‪ ,‬אבל אומרים א'ל ארך אפים ולמנצח)‪ ,‬מלבד חטאיו ויפשפש במעשיו‪ .‬וכתב ביערות דבש שז'‬ ‫אע"פ ששאר השומעים כבר קיבלו שבת‪ ,‬ואם הגיע בין‬ ‫בשבת ובערב שבת במנחה‪ ,‬ואומרים בכל יום הימים שבין ר"ה ליוה"כ הם כנגד ז' ימי השבוע‪,‬‬ ‫השמשות אין לתקוע כלל‪ ,‬ובבין השמשות של היום‬ ‫(כבר מיום א' דסליחות) ג' פעמים וידוי לפני עלות ובכל יום יעשה תשובה על מה שחטא כל ימיו‬ ‫הראשון יתקעו בלי ברכה‪ ,‬ואמירה לנכרי מותרת אף‬ ‫השחר‪ ,‬מלבד בערב יוה"כ שאומרים רק פעם באותו יום‪.‬‬ ‫בבין השמשות של היום הראשון‪.‬‬ ‫אחת (מפני שיאמרו וידוי במנחה ומעריב‪ ,‬והוא תשובה מעבירות שונות‪ -‬השוכר את חבירו‬ ‫ג"כ יו"ט)‪ .‬וכשיש ברית מילה אומרים בסליחות ללכת בדרך מסוימת וחבירו נהרג בה‪ ,‬נכון שיקבל‬ ‫ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית החודשיים על‬ ‫על עצמו תשובה‪ .‬והמ"ב ציין כמה אחרונים שדנו‬ ‫בעשי"ת "וזכור ברית"‪ ,‬אחרי "והארץ אזכור"‪.‬‬ ‫הדף היומי‪ ,‬משנה ברורה (לפי סדר הדף היומי בהלכה)‪,‬‬ ‫ספרי מוסר (לפי סדר מבחני דרשו)‪ ,‬חפץ חיים ואהבת‬ ‫אין מחרימין בעשי"ת‪ ,‬כדי שלא לעורר את כוחות לענין תשובה על הריגה בגרמא‪ ,‬ולמי שאכל‬ ‫חסד (לפי סדר הלימוד היומי)‪ ,‬וכן את מבחני "לדעת"‬ ‫הדין‪ ,‬ואפשר שגם אם חייב לקבל עליו חרם ע"י מאכלות אסורות באונס‪ ,‬ובבועל נדה‪ ,‬ובמי‬ ‫(דף היומי‪ ,‬משנה ברורה‪ ,‬חפץ חיים‪ ,‬ואהבת חסד)‪,‬‬ ‫היפוך וכדומה‪ ,‬אין מקבל את החרם עד אחרי שנתפס עם הנכרית‪ .‬ועיין ברי"ף שמביא כ"ד‬ ‫בלמעלה ממאה נקודות הפצה ברחבי הארץ‪.‬‬ ‫דברים המעכבים את התשובה‪.‬‬ ‫יוה"כ‪ ,‬אא"כ הוא רוצה‪.‬‬ ‫כמו כן ניתן לקבלם במייל ‪.7692282@gmail.com‬‬ ‫וכן ניתן לקבלם בפקס בטלפון ‪.0799-414144‬‬