תמצית מפעל הש"ס · Tamtzis Mifal Hashas — ראש השנה (2026-09-07)

גליון מיוחד הלכות ראש השנה| סימן תקפ"א – תר"ג | ערב ר"ה ה'תשפ"ג
מיועד לחזרה בלבד ואין לסמוך להלכה
---------------------------- ------------------- ------------------------------ -------------------- -----------------------------------------------------------------------------------------------------
הלכות
ראש השנה
גליון מיוחד הלכות ראש השנה| סימן תקפ"א – תר"ג | ערב ר"ה ה'תשפ"ג
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ --------------------------------------------------------------------------
לכבוד ולא לקנותו שבזה לכו"ע אינו מברך ,ולא יקח לדקדק שיהיה בן כ"ה כמנין שני העובדים עבודה ,ומצוה מן
טלית שלו או של הקהל ,כדי שלא יכנס לספק המובחר שיהיה בן ל' ,שאז הוא בחצי ימי הזקנה ולבו נכנע
ברכה ,ואם יש לו רק טלית שלו יתעטף בלא ברכה ונשבר יותר .ובן תורה וירא חטא שאינו נשוי ואינו בן
וכשיאור היום ימשמש בציציותיו ויברך .ועיין לעיל בסימן ו' שלושים קודם לנשוי ובן שלושים שהוא איש
מתי יברך ברכות התורה ועל נטילת ידים ואשר יצר .אבל פשוט .מיהו כל ישראל כשרים ,רק שיהיה רצוי הלכות ראש השנה
לקהל ,אבל אם מתפלל בחזקה אין עונים אחריו אסור לצאת מביתו לסליחות ,מלבד בערב ר"ה
אמן ,ואם כוונתו שלא להוציא איזה אדם ,כולם שמרבים בסליחות( ,וכן בערב יוה"כ במקום
אינם יוצאים בתפילתו .וראוי שיהיה הש"ץ והבעל שמרבים בסליחות). סימן תקפ"א
תוקע בעלי תשובה גמורה ,וגם ראוי שילמדו את אמירת לדוד ד' אורי -נוהגים מר"ח אלול עד יום
כוונות התפילות והתקיעות ,והוא מהזוהר .ונהגו הכיפורים לומר בכל יום בבוקר ובערב אחרי
לעבור לפני התיבה פרנסים ומנהיגים שיודעים מנהגי ודיני חודש אלול
התפילה מזמור לדוד ד' אורי וכו' ,ואח"כ אומרים
בצער הדור ,אם הם נאמנים ומגינים על הדור הימים שמר"ח אלול עד יום הכיפורים הם ימי רצון,
והתשובה מקובלת בהם יותר להיות האדם קרוב קדיש ,ואנו נוהגים לומר לדוד עד שמיני עצרת
ומרוצים לעם ,ובזמן שאין הפרנסים ראוים ראוי לקב"ה .ונהגו בימים אלו בכמה מנהגים כדי להתעורר ועד בכלל ,וביום שיש בו מוסף אחר שחרית לפני
שיתפלל הש"ץ הקבוע ,וכל המסייעים לש"ץ לתשובה ולהכין עצמו לראש השנה ויום הכיפורים ,אין כמוך ,ובערב אחרי מנחה ,ושיר של יום (ובר"ח
שאינו הגון כאילו גוזלים טוב מן הקהל ועתידים ברכי נפשי) אומרים לפני לדוד (ונ"מ בר"ח וכדלהלן.
ליתן את הדין ,והיודע בעצמו שאינו בקי מאד סליחות ותחנונים -נוהגים לקום באשמורת למקומות שאומרים לדוד בסוף התפילה ,או
ויודע לשמור אפילו משגגה אין לו להכניס את (שזה עת רצון) לומר סליחות ותחנונים .לשו"ע למקומות שאומרים לדוד ושיר של יום אחרי
עצמו בעבודת השם ,ואם אינו ראוי והגון ובקי אין אומרים סליחות מר"ח אלול (לא כולל ר"ח ,וכן שחרית).
ממתינים לו כשאר עונשים אלא גובים לאלתר.
נהגו שמי שהתחיל להתפלל או לתקוע אפילו הנוהגים לומר תהילים בימי אלול עם יהי רצון לא תקיעות באלול -תוקעים מר"ח אלול אחר
פעם אחת אין לתת את המצוה לאחר ,ואם חלה יתחילו בר"ח) עד יום הכיפורים ,ומנהג בני אשכנז תפילת שחרית ,ויש מקומות שתוקעים גם אחרי
יכולים להעמיד אחר ,אבל כשחוזר לבריאותו להתחיל ביום א' בשבוע של ראש השנה ,אא"כ מעריב .יש מתחילים מא' דר"ח ,ויש מתחילים
חוזרת המצוה אל הראשון .מי שבא בערכאות של חל ר"ה בימים שני או שלישי שאז מתחילים ביום מב' דר"ח וכ"כ בסידור דרך החיים.
א' בשבוע שלפני כן ,מפני שהרבה נוהגים
נכרים אינו ראוי להיות ש"ץ בר"ה ויוה"כ .אם תהלים -נוהגים בכל יום מימי החול מר"ח אלול
להתענות י' ימים עם יוה"כ ,וכיון שיש ד' ימים
רואה שיש מחלוקת בשביל התפילה לא יתפלל, ואילך לומר בציבור י' מזמורי תהילים ,וביהי רצון
בעשרת ימי תשובה שלעולם א"א להתענות צריך
אע"פ שיתפלל מי שאינו הגון .יש מקומות שנהגו יש לדלג תיבות בהם שבעים שנה ,וכיון שלא
ד' ימים לפני ר"ה ,וכדי שיתחילו ביום מסוים
שהמתפלל סליחות מתפלל גם שחרית ומנחה אומרים ספר שלם יש לומר בזכות מזמורי
קבעו להתחיל ביום ראשון ,וטעם נוסף שכן מצינו
באותו היום ,וי"א גם במעריב שלפניו אבל מעריב תהילים שקראנו לפניך וכו' ,ואחרי היהי רצון
בקרבנות שצריכים ביקור ממום ד' ימים לפני
שלאחריו אין שייך לו ,וכתב המ"א שהוא קודם אומרים קדיש ,ואם ממתינים שיהיו עשרה
ההקרבה ,וכתיב בר"ה "ועשיתם עולה" ובשאר
לאבל ולמוהל וליארצייט ,ודעת הא"ר שמי שיש ישאירו פרק אחד לאומרו בעשרה לפני הקדיש.
קרבנות "והקרבתם" לומר שבר"ה יעשה אדם
לו יארצייט קודם אם הוא מתענה ,ומלמנצח ובימי התשובה שבין ר"ה ליוה"כ אומרים יותר מי'
כאילו הוא מקריב את עצמו ,ויבקר מומי חטאתו
ואילך יש להניח להתפלל גם אבל ,והובאו דבריו מזמורים ,כדי לגמור את התהילים פעם שלישית
ד' ימים ויחזור בתשובה .והמתענה בב' ימי ר"ה ,לפי
בפמ"ג. הטעם הראשון א"צ להתענות לפני ר"ה אלא רק ב' ימים ,לפני יוה"כ.
נהגו רוב הקהל להתענות ביום א' דסליחות, אפילו אם מתחילה לפני שהיה מתענה בר"ה היה מתענה ד' מתי אבל יכול להיות ש"ץ -אבל בתוך י"ב חודש
ויחיד אומר עננו (אבל לא הש"ץ בחזרת התפילה) ימים לפני ר"ה ,אכן לטעם השני בכל גוונא צריך להתענות ד' על אביו ואמו או תוך ל' על שאר קרובים אסור
לעבור לפני התיבה בר"ה ויוה"כ (אא"כ אין חזן ימים לפני ר"ה ,ואשרי מי שיכול.
בשומע תפילה.
נוהגים להתענות בערב ראש השנה ,ואפילו דיני סליחות -יחיד יכול לומר את הסליחות ,אחר) ,אבל בימי הסליחות מותר אפי' בער"ה
נערים מגיל י"ג לזכר וי"ב לנקיבה מתענים ,וא"צ וסליחות שנזכר בהם י"ג מידות ידלג אותם תיבות ,ועשי"ת ,וכן בימים שאין אומרים תחנון מותר
קבלה ,והמדקדקים נהגו שכל אחד מתענה עשרה וכן ידלג בקשות שהם בלשון תרגום .לפני כל להתפלל שחרית אם אחר יאמר הלל ,אבל מוסף
ימים ,וכן ראוי לעשות ,ותעניות אלו א"צ סליחה אומרים אלוקינו ואלוקי אבותינו ,מלבד לא יתפלל ,והח"א כתב שכמדומה שהגר"א לא
להשלימם עד הלילה ,ואין קורין בהם ויחל אפילו סליחה המתחלת באחד משמותיו של הקב"ה .היה מניח להתפלל אפילו שחרית בר"ח ,אכן
צריך להפסיק בויקרא בשם ד' בין בשם לבין ד' .בדליכא אחר מותר אפילו מוסף .ובחנוכה לא יתפלל
אלו שמתענים בכל ערב ר"ח ,ואין אומרים
אם אין מנין כשאומרים אשרי ,יאמרו סליחות ,האבל בלילה הראשון ,משום שאומרים שהחיינו על נרות
אלוקינו ואלוקי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת וכשיקבץ מנין יאמרו קדיש באמצע סליחות ,חנוכה וצריך שמחה יתירה ,ואפשר שאם אחר ידליק מותר
וכו' כיון שזה לא תענית ציבור (וכן הדין באלו ובא"ר כתב שיאמרו ג' פסוקים כשיש מנין .אם לו להתפלל.
המתענים י' ימים) .ואם חלה ברית מילה בערב היה מנין כשהתחילו סליחות ויצאו מקצתם ,י"ל מי יהיה ש"ץ בסליחות ובימים נוראים -ידקדקו
ר"ה ,אבי הבן והסנדק והמוהל מצוה עליהם שאומרים קדיש אחרי הסליחות .הש"ץ מתעטף לחפש לסליחות ולימים נוראים ש"ץ היותר הגון
לאכול ,ומי שהזמינו אותו לברית מותר לו לאכול, בטלית בשעה שאומרים י"ג מידות אף קודם ויותר גדול בתורה ומעשים שאפשר למצוא,
(וע"ע בדין זה בסימן תקס"ח) .ורבים נוהגים היום ,אבל לא יברך עליו אף שהוא בגד המיוחד ושיהיה נשוי ובן שלושים ,שאז ראוי בן לוי
לאכול בערב ר"ה לפני עלות השחר ,משום ליום ,כ"כ המ"א בשם הלבוש ,ובסימן י"ח פסק המ"א שכל לעבודה ,והתפילה היא כנגד עבודה ,ומה שהדרכי
שחוקות העכו"ם להתענות בערב חגיהם ,ויכולים עובר לפני התיבה צריך להתעטף ,והיינו מפני כבוד הציבור ,משה הזכיר בן כ"ה ,היינו שאז יתחיל ללמוד סדר התפילה
לאכול בלא תנאי אף אם ישן שינת קבע ,כיון שכך ודעת הט"ז שילבש טלית של חבירו ויכוין שנוטלו וקריאת התורה כדי שיהיה בקי יפה יפה ,כמו שהלוים
לומדים סדר העבודה מגיל כ"ה .ובארחות חיים כתב שצריך
המלך הקדוש והמלך המשפט -בעשרת ימי יאמר וכתוב לחיים טובים ,כי צריך לבקש מתחילה נה גו ,והאידנא נהגו שלא לאכול אלא רק לשתות
תשובה אומרים המלך הקדוש והמלך המשפט ,דבר מועט ואח"כ להוסיף. קפה או תה לפני ההליכה לבית הכנסת ,כי בזמננו
משום שבימים אלו הקב"ה יושב ודן את כל תפילת ראש השנה -אין לומר בר"ה באהבה נמשכת אמירת הסליחות עד אור היום ,ופשיטא
מקרא קודש ,אלא יום תרועה מקרא קודש .ואין העולם ומראה מלכותו. שמיד שעלה עמוד השחר אסור לאכול ולשתות.
אם טעה בהמלך הקדוש או שהוא מסופק לומר ודברך מלכנו אמת ,אלא ודברך אמת. ובמקום שיש מקצת חולי יש להקל בכל אלו
(שחזקה שאמר כפי הרגלו ,ולא עוזר שיאמר צ' וכופלים תיבת לעילא בכל הקדישים .ואם לא התעניתים וא"צ התרה ,אא"כ הוא מתענה יותר
פעמים ,דאינו רשאי לומר שם ד') ,אם נזכר תוך אמר את התוספות שבברכה שלישית ובכן תן ממה שנהגו הציבור ,ודעת הש"ך שאם אינו
כדי דיבור (שלא שהה רק כדי אמירת ג' תיבות) פחדך וכו' אין מחזירים אותו .ואומרים ותתן לנו מתענה מחמת שאינו בריא לעולם צריך התרה,
מסיום הברכה ,יתקן ויאמר המלך הקדוש (אף אם את יום הזכרון הזה ,ואינו מזכיר ראש חודש ,דגם ואפשר שאם אינו מוצא מי שיתירנו ,יש להקל במקום
הדחק.
לא נזכר שהם ימי תשובה ,ובזמן שאמר ברוך על ר"ח נאמר "והיה לכם לזכרון" .ר"ה שחל בחול
אתה ד' היה בדעתו לסיים הקל הקדוש ,מועיל אומר יום תרועה מקרא קודש (אפילו במעריב או נפילת אפים -אין נופלים על פניהם בערב ר"ה,
שיתקן ויאמר המלך הקדוש) ,ואם שהה יותר בקידוש ,כיון שלמחרת תוקעים) ,ואם חל בשבת כדין שאר ערבי ימים טובים ,אע"פ שבאשמורת
מכדי דיבור ,או שהתחיל אתה חונן ,חוזר לראש ,אומר זכרון תרועה ,ואם אמר זכרון תרועה בחול בסליחות נופלים על פניהם אף אם נמשך
דג' ברכות ראשונות נחשבות כברכה אחת .אמנם או יום תרועה בשבת אינו חוזר בדיעבד .ואומרים הסליחות ליום ,כיון שברוב הפעמים מסיימים
בר"ה ויוה"כ אם אמר ובכן תן פחדך ומסופק אם בר"ה שחל בשבת רצה במנוחתינו ,אבל אם יוה"כ לפני עלות השחר.
סיים המלך הקדוש אפשר שא"צ לחזור ,דאולי חל בשבת אין אומרים ,מפני שהוא יום עינוי ואינו אין תוקעים בערב ר"ה כדי להפסיק בין תקיעות
היכא שמוסיף את ההוספות אינו רגיל לומר הקל מנוחה גמורה .אין אומרים בר"ה מועדים לשמחה של רשות לתקיעות של חובה ,ואף כשחל יום
הקדוש .ובחיי אדם הביא בשם הגאון מהר"ר אבלי חגים וזמנים לששון ,וכן אינו אומר והשיאנו, ראשון של ר"ה בשבת אין תוקעים בערב ר"ה,
פאסוועלער שאם טעה בליל ר"ה ולא אמר המלך הקדוש ובמוסף אין אומרים ואין אנו יכולים לעלות ומ"מ מותר לתקוע להתלמד ,וי"א שהטעם הוא
א"צ לחזור ,כמו שאם שכח יעלה ויבוא בר"ח א"צ לחזור כיון וליראות לפניך ,דאין בר"ה מצות עליה לרגל ,אלא כדי לערבב את השטן ,וא"כ אין לתקוע כלל,
שאין מקדשים את החודש בלילה .וכתב השעה"צ דלא ובא"ר בשם ספר אמרכל משמע שמותר להתלמד
נהירא ,דכיון שאף שאם היה מתפלל תפילת חול היה יוצא ,ואין אנו יכולים לעשות חובותינו לפניך .ואומרים
הכא כיון שהתפלל ת פילת יו"ט ממ"נ אינו יוצא ,ואולי ותמלוך אתה ד' לבדך ,ולא אתה הוא ד' לבדך. בחדר סגור.
כוונתו רק למקום שנזכר מיד לאחר כדי דיבור ,והוא מסיים וחותמים ודברך אמת. מכבסים ומסתפרים בערב ר"ה כדי להראות שאנו
בתפילת חול ,אך זה צע"ג אם נתיר לו לכתחילה לסיים תפילה בקול -אע"פ שבכל ימות השנה בטוחים בחסדו יתברך שיוציא לצדק משפטינו,
בתפילת חול. ומ"מ לא ילבש בר"ה בגדי רקמה ומשי כשאר
מתפללים בלחש ,בר"ה ויוה"כ מתפללים בקול רם
כדי להתפלל יותר בכונה ,ומ"מ לא יגביה קולו לדעת המשפט, בהמלך מסופק שהוא או אם טעה יו"ט ,אלא בגדים לבנים נאים ,כדי שיהיה מורא
השו"ע אם נזכר לפני שעקר רגליו חוזר לברכת יותר מדי ,ואין חוששים שמטעים אחרים ,כיון הדין עליו ,ובמקום שאין נוהגים ללבוש לבנים,
השיבה שופטינו וממשיך כסדר ,ואם עקר רגליו שיש ביד כולם מחזורים. עכ"פ לא ילבש בגדים חשובים כ"כ.
(עיין בסוף סימן קי"ז) חוזר לראש ,ודעת הרמ"א יש נוהגים לטבול בערב ר"ה משום קרי ,ואם אינו
שאם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט כיון שהזכיר לשנה טובה -נוהגים שכל אחד אומר לחבירו
יכול לטבול משום צינה יראה לשפוך על עצמו ט'
מלך אינו חוזר ,ורק אם אמר הקל אוהב צדקה לשנה טובה תיכתב ,ולנקיבה יאמר תכתבי .המ"א
קבין מים ,ולא יקדים לטבול לפני שעה אחת
מצדד לומר גם ותחתם ,והגר"א מסכים לדעת ומשפט חוזר( ,וע"ע בסימן קי"ח). שקודם חצות .י"א שנכון למנוע מלשמש מיטתו
בשבת שובה יאמר בברכת מעין שבע המלך העשרה מאמרות שאין לומר ותחתם ,והמ"א כתב
בשתי לילות של ר"ה ,אא"כ הוא ל"ט שאז חייב
הקדוש ,וכן הדין אם חל ר"ה בשבת ,וחותם רק שאפשר לומר לשנה טובה תיכתב עד חצות היום,
לקיים עונתו ויחזור ויטבול בשחרית ,אכן אלו
בשל שבת ,וכן אם חל יוה"כ או יו"ט בשבת חותם ומוכח בט"ז שיום ב' כיום א' לענין זה וגם בלילה
האנשים האוכלים לשובע בטנם או ח"ו שנכנס
רק בשל שבת .ואם טעה ואמר הקל הקדוש ,יש הש ני יכולים לומר לשנה טובה ,ובא"ר חולק על
במחשבתו הרהור אשה יותר טוב שישמש ,ויחזור
דעות באחרונים אם צריך לחזור אם סיים את זה.
ויטבול בשחרית.
הברכה ,ואם לא סיים את הברכה חוזר לתיבות יש מקומות שנוהגים ללכת על הקברות ולהרבות
המלך הקדוש. שם בתחינות ולתת שם צדקה לעניים ,מפני
סימן תקפ"ג כריעה בתפילה -יש נוהגים להתפלל בר"ה ויוה"כ
בכריעה ,מפני שאנו תלוים בדין וצריך להתפלל
שהתפילה מקובלת יותר במקום מנוחת הצדיקים,
אבל לא ישים מגמתו נגד המתים ,אלא יבקש
באימה ויראה( ,ומשמע שצריך לכרוע על ברכיו, מהשם יתברך שירחם עליו בזכות הצדיקים שוכני
דברים הנעשים בר"ה לסימן טוב אבל אין נוהגים כך ,אלא יתפלל בכריעת ראשו עם עפר ,ויקיף הקברות ,ויתן צדקה לפני שיאמר את
גופו בלבד) ,וצריכים לזקוף בתחילת הברכות ,וכן מה אוכלים בר"ה לסימן טוב -יהא אדם רגיל התחינות ,ואין ללכת על קבר אחד ב' פעמים ביום
בסוף הברכות לפני תיבת ברוך ,שלא להוסיף על לאכול בר"ה רוביא דהיינו תלתן (וה"ה מה שנקרא אחד.
מה שתיקנו חכמים לכרוע בתחילת וסוף אבות בלשונות אחרים מלשון רביה ,כל מדינה לפי
לשונה) ,וכשיאכל יאמר יהי רצון מלפניך ד' ומודים.
זכרנו ומי כמוך -הגאונים תיקנו לומר בעשרת אלוקינו ואלוקי אבותינו שירבו זכויותינו ,ויתעורר
ימי תשובה "זכרנו" בברכת אבות ,ובגבורות "מי בתשובה בזמן אמירתו ויתפלל על זה בלב שלם. סימן תקפ"ב
כמוך" ,ובהודאה "וכתוב" ,ובשים שלום "בספר וכן יהיה רגיל לאכול כרתי ויאמר יכרתו שונאינו,
חיים" ,ואם לא אמרם ,אם לא אמר השם של סוף ויאכל סילקא ויאמר יסתלקו אויבינו ,ויאכל תמרי סדר תפילות עשרת ימי תשובה
הברכה יכול לחזור אע"פ שאמר כמה שמות ויאמר יתמו שונאינו ,ויאכל קרא ויאמר יקרע רוע
בתפילות של עשרת ימי תשובה ישנם תוספות
באמצע הברכה ,ואם אמר השם של סוף הברכה גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותינו .ואוכלים ראש ושינויים מתפילות שאר ימות השנה ,חלקם מדינא
אין מחזירים אותו .לחיים יאמר בשוא תחת הל' כבש ,וטוב יותר ראש של איל ,ואומרים נהיה דגמרא וחלקם מנהגים מאוחרים יותר ,וכדלהלן.
ולא בפתח( ,כי בימים אלו שהם ימי דין צריך לראש ולא לזנב ,וזה גם זכר לאילו של יצחק ,ואם יש נוהגים לומר מערבית בשתי הלילות של ראש
לדקדק ולפרט היטב בתפילתו ,משא"כ בשאר אין לו ראש כבש יאכל ראש אחר של בהמה או השנה ,וכתב הדרכי משה שאין נוהגים כך
ימות השנה שאומרים והעמידנו מלכנו לחיים עם עוף. במקומו ,מפני שזה שירות ושבחות .עוד כתב
פתח תחת הל' ,מפני שהדברים הולכים לפי כוונת וכתב הרמ"א שנוהגים לאכול בר"ה תפוח מתוק שנוהגים לומר "תקעו בחודש שופר וכו' " ,ולא הוי
הלב) .ולא יאמר זכרנו לחיים טובים ורק בוכתוב בדבש ,ואומרים יה"ר וכו' שתתחדש עלינו שנה הפסק דהוי כגאולה אריכתא.
אומרים יום ליבשה קודם סיום ברכת הגאולה, שמוזכר בהם חטא אין קפידא לכו"ע כיון שאינו מתוקה ,ויש אוכלים רימונים ואומרים יה"ר וכו'
שהוא שבח על המילה ,אבל כשחל ר"ה בחול אין בדרך וידוי ,וי"מ שאבותינו חטאו לפניך אבל אנו שנרבה זכויות כרימון ,ונוהגים לאכול בשר שמן
אומרים יום ליבשה .גדול אחד נהג כשהיה מוהל אין לנו מלך אלא אתה ולכן עשה עמנו למען וכל מיני מתיקה .וכתב המ"ב שיש נמנעים לבשל
בר"ה לא קינח פיו אחר המילה לפני התקיעה כדי שמך ,ובזה יתיישב מנהגינו לאומרו בר"ה .בשבת בר"ה מיני חומץ כגון בארש"ט ,ולכן האוכלים
לערב מילה בשופר ,ומ"מ יקנח פיו מבחוץ וגם אין אומרים אבינו מלכנו ,דאין שואלים צרכים דגים לסימנא שיפרו וירבו כדגים אין מבשלים
ירחץ ידיו משום כבוד הברכה. בשבת ,וכן אין אומרים במנחה של ר"ה שחל ביום אותם בחומץ .ויש נוהגים לטבל פרוסת המוציא
שישי וכן לא במנחה של ערב שבת שובה .צריך לומר בדבש.
מחה והעבר חטאינו ופשעינו ,כיון שצריך לבקש ברכה על אכילת תפוח בדבש -כשאוכל תפוח
בתחילה על הקל ואח"כ על החמור" .כלה" בדבש מברך על התפוח שהוא עיקר ופוטר את
אומרים הכ' בפתח והל' בצירי .יש לומר רוע גזר הדבש ,ואף שאוכלו אחרי ברכת המוציא צריך
הסימנים הבאים (תקפ"ה – תקצ"ו) עוסקים בהלכות
תקיעת שופר (וכן בסדר תפילת מוסף שמברכים בה ג' בנשימה אחת ,שהרוע יקרע ומה שנשאר בגזירה לברך עליו ,ויאמר הבקשה אחרי תחילת האכילה
ברכות מלכיות זכרונות ושופרות) ,ויבוארו בהם דיני יהיה לרחמים. מפני שאסור להפסיק בין הברכה לאכילה.
הברכות על התקיעות ודיני התקיעה (תקפ"ה) ,איזה מאריכים בפיוטים ותפילות לפחות עד חצות כל אלו העניינים נעשים לסימן טוב ,ולכן פשיטא
שופר כשר לתקיעה (תקפ"ו) ,המקום הראוי לתקיעה
ודין השומע רק חלק מהתקיעה (תקפ"ז) ,זמן התקיעה
ויכול להאריך יותר ,אבל לא יאריך בניגונים ,ואם שיזהר מאד לא לכעוס בימים אלו מלבד גודל
וכמה תקיעות צריך לשמוע (תקפ"ח) ,מי יכול להוציא חל בשבת אין להאריך יותר מחצות. האיסור כדי שיהיה לסימן טוב ,רק יהיה שמח ליבו
אחרים בתקיעות (תקפ"ט) ,סדר תקיעות תשר"ת קריאת התורה -מוציאים ב' ספרי תורה ,וקוראים ובטוח בד' עם התשובה ומעשים טובים.
תש"ת תר"ת ודינם (תק"צ) ,דיני התקיעות וברכות בראשון ה' קרואים מ"וד' פקד את שרה" (מפני
מלכיות זכרונות ושופרות של תפילת מוסף (תקצ"א – אכילת אגוזים בר"ה -יש מדקדקים שלא לאכול
תקצ"ה) ,וסיום התקיעות (תקצ"ו). שבר"ה נפקדו שרה רחל וחנה) עד "ויהי אחר אגוזים בר"ה ,מפני שאגוז בגימטריה חטא ,ומפני
הדברים האלה" ,ואם הוא שבת מוסיפים עוד ב' שהם מרבים כיחה וניעה ומבטלים התפילה.
קרואים ועוצרים ב"ביום הגמל את יצחק"
תשליך -הולכים לנהר לומר הפסוק תשליך
וב"באשר הוא שם" .והמפטיר קורא בס"ת השני
במצולות ים כל חטאתינו ,ולומר תשוב תרחמנו
בפרשת פנחס מ"ובחודש השביעי" עד "אשה לד'
וכו' ,דאיתא במדרש שאברהם אבינו עבר עד
" ,ומפטיר "ויהי איש אחד מן הרמתים" עד "וירם
צווארו במים כשהלך להקריב את יצחק ע"ג
סימן תקפ"ה קרן משיחו".
המזבח ,ואמר הושיעה כי באו מים עד נפש ,ואנו
יש מקומות שנוהגים שהתוקע יהיה אחד ממנין עושים זאת זכר לעקידה .וטוב ללכת למקום שיש
החמשה העולים לתורה .ויש מקומות שנוהגים בו דגים חיים ,לסימן שלא תשלוט בנו עין הרע
דיני התקיעה והברכות להעלות גם את החזן של מוסף ,וכן ביוה"כ מעלים ונפרה ונרבה כדגים ,ובכתבים כתב נהר או באר
כתיב "ובחודש השביעי באחד לחודש מקרא קודש אותו .ומי שנוטל שכר על התקיעה והחזנות אין
יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו יום תרועה יהיה וטוב שיהיה מחוץ לעיר ,ושיש ללכת ביום א' של
לכם" .מכאן שצריך לתקוע בשופר בראש השנה .וחלק
נוהגים להעלותו לתורה. ר"ה אחרי מנחה לפני השקיעה ולומר הפסוק מי
מדיני התקיעות כגון דיני שופר נלמדים בגזירה שוה דיני מי שטעה בקריאת התורה -אם טעה קל כמוך וכו' .ויש מקומות שכשחל יום ראשון
מדיני תקיעה ביום הכיפורים של יובל ששם כתוב והשלים הפרשה בד' קרואים או ג' ועדיין לא אמר בשבת הולכים ביום השני ,ואפשר הטעם משום
"והעברת שופר תרועה"( .ר"ה ל"ד .).ובסימנים הבאים קדיש ,ישלים מנין הקרואים בפרשת העקידה הוצאה כיון שהולכים עם ספרים מחוץ לעיר.
יתבארו דיני התקיעות.
שאחריה ,ואם אמר קדיש ,אם חסר רק אחד א"צ שינה בר"ה -נוהגים שלא לישן בר"ה ,וזה מנהג
צריך לתקוע ולברך בעמידה ,ואין לסמוך על דבר לקרות ויסמוך על המפטיר ,וי"א שאם השלים
שאם ינטל אותו דבר הוא יפול דהוי כישיבה נכון ,דאיתא בירושלמי מאן דדמיך בריש שתא
הפרשה בארבעה לא יאמר קדיש אלא אחרי דמיך מזליה ,והאריז"ל אמר שאחרי חצות מותר,
ובמקום הדחק אפשר להקל ,ובדיעבד יצא אף אם המפטיר ,והמפטיר יהיה החמישי .אם טעה וקרא
תקע מיושב לגמרי .והציבור לא צריכים לעמוד וב"ח כתב שהר"מ היה ישן בר"ה ,ויושב בטל כישן
ביום א' בפרשת עקידה יצא ,וקורא ביום שני "וד' דמי ,ואחר האכילה יקבע עצמו ללימוד ,ואם
בזמן תקיעות שלפני מוסף ,ועכשיו נהגו שגם פקד וכו' " עד סוף פרשת העקידה ,ומ"מ אם נזכר
הציבור יעמדו ,ומ"מ הם נקראים תקיעות דמיושב ראשו כבד עליו ישן מעט אם אינו יכול בלא זה.
לפני שבירך ברכה אחרונה שקרא פרשת עקידה
מפני שרשות לשבת בהם ,ומי ששומע רק יש נוהגים לגמור כל התהילים בר"ה.
בטעות ,יגלול ויקרא עמו פרשת וד' פקד עד סופו
תקיעות אלו חייב לעמוד. ואח"כ יברך ברכה אחרונה.
נוהגים לתקוע על הבימה במקום שקוראים קנית עליות -ראוי לכל גבר ירא ד' להשתדל
בתורה. שיהיה לו עליה בימים נוראים ,ואף אם מוכרים
ראוי שהתוקע יהיה צדיק והגון ,ובלבד שלא תהיה
מחלוקת בדבר ,ועכ"פ צריך שידע לכוין להוציא
את העליות יקנה אותה בדמים כפי יכולתו,
ואדרבה מצוה שבאה אליו בדמים עדיפה יותר.
סימן תקפ"ד
את הציבור ידי חובה שזה לעיכובא.
העברת ספר תורה -בני אדם החבושים בבית
לפני התקיעות יברך לשמוע קול שופר ושהחיינו, האסורים ,אסור להביא אליהם ספר תורה אפילו דיני התפילה וקריאת התורה בר"ה
ולא יברך לתקוע בשופר כיון שהמצוה היא בר"ה ויוה"כ ,ועיין ברמ"א קל"ה י"ד ובמ"ב ובה"ל הלל -אין אומרים הלל בר"ה ויוה"כ ,דאיך נאמר
השמיעה וכן לא יאמר בקול דמשמע לעשות שם באיזה אופן מותר. שירה כשספרי חיים וספרי מתים פתוחים ,ואע"פ
רצונו ,ובדיעבד אם בירך לתקוע בשופר או על שאנו בטוחים שנצא זכאים בדין ,מ"מ צריך שיהא
ברית מילה בר"ה -ברית מילה עושים בין קריאת
תקיעת שופר או לשמוע בקול שופר יצא אף
התורה לתקיעות ,אמנם במקום שנוהגים למול ירא וחרד מאימת הדין ועי"ז יזכר לזכות.
בשברים ותרועה כיון שלתקוע כולל הכל .אם הביאו לו והאומרים תהילים בכל יום ויצא להם בר"ה ויו"כ
בבית שהתינוק שם ,מלים אחרי היציאה מבית
שופר אחר באמצע התקיעות א"צ לברך ,אבל אם לומר את פרקי ההלל מותר לאומרו ,כיון שזה דרך
הכנסת ,כדי שלא יהיה טירחא דצבורא ,ואם אין
הביאו בין הברכה לתחילת התקיעות צריך לברך. תחינה ובקשה ולא דרך שירה.
הבית רחוק מבית הכנסת טוב למול קודם
מי שיצא ותוקע כדי להוציא אחרים ,לדעת השו"ע
התקיעות ,כדי שיהיה בידם זכות המילה בעת אבינו מלכנו -כתב הרמ"א שאומרים אבינו מלכנו
הוא מברך את שתי הברכות ,והאחרונים העלו
התקיעות .ובשבת שאין תוקעים ,מלים אחרי כסדר ,לאפוקי מדעת הב"י שסובר שמדלגים בכל
שטוב יותר שיברכו השומעים בעצמם אם הם
אשרי ,ואחרי המילה וברכותיה אומרים יהללו, מקום שמזכירים חטא מפני שא"א וידוי בר"ה כדי
יודעים ,ומנהג העולם להקל להוציאן בכל גוונא
וי"א שגם בשבת מלים לפני אשרי ,כדי שלא יהיה שלא לתת פתחון פה למקטרג ,שלדבריו אין
ואין למחות בידם כי כך הוא העיקר לדינא ,ואם יש
שם עשרה אחד מברך והשאר יוצאים.
הפסק רב לקדיש .וכשחל מילה בר"ה בשבת אומרים אבינו מלכנו חטאנו לפניך ,ופסוקים
יאוש (ובגזל ולא נתייאשו הבעלים נחלקו הפוסקים) ,או אם התחיל לתקוע ואינו יכול להשלים ,יתקע
ששאלו ממנו ,יצא אם לא נתכוין לזכות בו אחר ללא ברכה ,כיון שכבר שמעו את הברכה מן
(כשמצאו והגביהו מן הקרקע ,אלא הגביהו רק הראשון ,ואפי' ג' או ד' אינם צריכים לברך ,אך אם
כדי לתקוע בו ,ואם הגביהו בסתמא ,מהשו"ע והטור סימן תקפ"ו התוקעים לא היו בזמן הברכה יברכו לעצמם
משמע שאינו זוכה ,ומכמה ראשונים משמע שהוא זוכה, בלחש ,אא"כ הם כבר יצאו ידי חובה ,דתוקע בלא
ואם זכה בו הוי כע"ז של ישראל שאין לה ביטול ברכה .ואפילו לא הצליח לתקוע כלל לא הוי ברכה
ולא יצא ,וי"א שבכה"ג במשמשי ע"ז של עכו"ם איזה שופר כשר לתקיעות
לבטלה ,כיון שהשני יוצא בברכתו ,ואפילו אם
הראשון הלך או שסותם אזנו ואינו שומע לא הוי ברכה כתיב "והעברת שופר תרועה" ,והיינו שצריך להריע יצא ,ויש מחמירים גם בזה) ,אפילו קודם
לבטלה ,ועיין בט"ז שדעתו שלכתחילה אסור לראשון לצאת בשופר ,ולהלן יבואר ששופר היינו קרן חלולה (מלשון שנתבטל ,ואין בזה איסור הנאה כיון שקיום מצוה
שפופרת) ,וקרני כל הבעלי חיים נקראים שופר חוץ לפני התקיעות ,דאין כדאי שיברך אחד על דעת שיתקע
לא נקרא הנאת הגוף אלא זה גזירת מלך ,ואפשר
מקרני הפרה שהם נקראים קרן ,אמנם תיקנו חכמים אחר.
לתקוע בשופר כפוף ,ונהגו לקחת דווקא שופר של שצריך גם לברך עליו ,ולכתחילה לא יתקע גם בשל
איל ,ותקיעה שהיא מצוה הבאה בעבירה אינה מועילה ,עכו"ם משום דמאיס ,ואפילו בנתבטל ג"כ אסור לולב), טל נ (או תקיעות שמע אם שמסתפק מי
ביום א' שזה דאורייתא תוקע ואינו מברך ,וביום ב' ושופר שהוא אסור בהנאה פסול משום דכיתותי לכתחילה לכמה פוסקים ויש להחמיר בזה ,ואם אין
מיכתת שיעוריה ,והמודר הנאה מהתוקע יש אופנים לו שופר אחר תוקע בו לכתחילה כדי שלא לבטל א"צ לתקוע.
שלא יצא ידי חובה ,וכדלהלן. טוב לתקוע בצד ימין של פיו אף אם הוא איטר ,ואם
המצוה ,אך לא יביאנו מחוץ לתחום או לעבור על שבות
אחר בשביל זה .וכתב הרמ"א שיש מחמירים שגם שיהיה מצוה ר"ה של שופר - וצורתו השופר מין אינו יכול אין להקפיד אף אם יעמידנו בצד שמאל
בשל עכו"ם אינו יוצא אלא בנתבטל מערב יו"ט, כבשה של זה ובכלל יצחק, עקידת לזכר איל של וגם פי השופר לשמאל ,ובסידור עמודי שמים כתב
דכיון שהוא אסור בהנאה הרי הוא כחסר משיעורו, דווקא מחזרים ביותר שהמהדרים אלא נקיבה, שבדרך כלל אין להקפיד כ"כ אלא יתקע כפי שנח לו והוא
ולשיטה זו אם נתבטל אחר שקידש היום ג"כ לא לסימן כפוף שיהיה מצוה וכן זכר. איל של אחר לצדדים, רגיל .וטוב שפי השופר יהיה למעלה ולא
יתקע בו ,דשמא יש דיחוי אצל מצוות .וכתב של שופרות גם ובדיעבד למקום. ליבם שיכפפו והלבוש כתב שיגביה מעט פי השופר למעלה.
תקיעה ע"י הש"ץ -תקיעות דמיושב יכול הש"ץ שאר בהמות וחיות אפי' פשוטים כשר ,ושופר של המ"ב שהלכה כסברא ראשונה ,ואפילו בלא
לתקוע ,אבל תקיעות שעל סדר התפילה אסור תיש ועז קודם לשופר של יעלים ושאר חיות ,נתבטלה כלל יכול לתקוע בו אם אין לו אחר,
לש"ץ לתקוע ,ואם הוא מובטח שחוזר לתפילתו ובכל החיות כפוף עדיף מפשוט ,ואם יש לו של אמנם אם ימצא אח"כ שופר כשר צריך לתקוע בו
מותר לתקוע אפילו אם יש שם אחר ,ואם אינו איל פשוט ושל שאר מינים כפוף ,מסקנת רוב מחדש בלי ברכה.
מובטח אבל אין אחר ,י"א שיתקע רק אחרי הפוסקים שעדיף לתקוע בכפוף ,ומ"מ יש בזה דין
דיני המודר הנאה משופר -המודר הנאה משופר
התפילה וכ"ש כשכבר יצא בתקיעות דמיושב ,הידור מצוה דאם מבקשים ממנו להוסיף ממון
יש בזה כמה חילוקי דינים :א' אם אמר קונם
וי"א שיכול לתקוע על סדר הברכות ויבטח בקב"ה בשביל של איל יוסיף עד שליש .אמנם שופר של
הנאת שופר עלי וכדומה ,אע"פ שמצוה אינה
שיסייעו לעשות כהוגן ,ודעביד כמר עביד ודעביד כמר פרה או שור פסולים מדאורייתא בכל גוונא מפני
נחשבת הנאה ,מ"מ ישמע תקיעת שופר מאחר
עביד ,ואם הוא מתפלל מתוך הסידור לכו"ע דינו שנקראו קרן ולא שופר ,וכן קרני רוב החיות כגון
ולא יתקע בעצמו ,דיש הרבה בני אדם שיש להם
כמובטח .ובמקום שלא הש"ץ תוקע ,ראוי ראמים וצבאים וכדומה שהם עצם אחד ואין להם
הנאת הגוף כשהם תוקעים ,ובשעת הדחק שאין
שהתוקע בתקיעות דמיושב יתקע את המשך זכרות מבפנים פסולים מן התורה ,ולא יתקע בהם
לו אחר מותר לו בעצמו לתקוע ,אך יתקע רק
התקיעות ,אמנם במקום שנהגו לחלק את או בשל פרה אפילו אם אין לו שופר אחר ,ושופר
עשרה קולות דהיינו תשר"ת תש"ת תר"ת שהם
התקיעות דמיושב לאחד ודמעומד לאחר ,או של בהמה טמאה פסול ,אכן כיון שאין דין זה ברור
מעיקר הדין ,ובכפות תמרים כתב שהכל תלוי אם האדם
לחלק גם הסדרים מלכויות זכרונות ושופרות ,אם אין לו אחר יתקע בו ולא יברך וכשיזדמן לו
עצמו מרגיש הנאה .ב' אמר קונם שופר עלי ולא
יעשו כמנהגם ,כי ישראל קדושים הם ומחבבים אח"כ שופר כשר צריך לחזור ולתקוע אך לא יברך,
הזכיר תקיעה ,מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה.
ושופר של נבילה וטריפה כשר לכו"ע .ובתענית המצוות.
ג' אמר קונם שופר לתקיעתו עלי ולא הזכיר
נהגו להקריא לפני התוקע את סדר התקיעות שתוקעים בשופר ,א"צ שופר של איל וכפוף,
הנאה ,חל האיסור על השופר אפילו לדבר שאין ומאידך א"צ שיהיה דווקא פשוט.
בו הנאה ,ולכן אסור לתקוע בו ,ואפילו אם פירש מילה במילה כדי שלא יטעה ,וכן נכון לעשות,
ויקריא גם את התקיעה הראשונה אע"פ שלא שופר גזול -לכתחילה אסור לתקוע בשופר בע"כ
בנדרו תקיעה של מצוה חל האיסור ,דנדרים הם
שכיח כ"כ שיטעה ,ובשעה"צ כתב שבמקום שאין מנהג של הבעלים ,אפילו אם נתייאשו הבעלים ממנו,
איסור חפצא והם חלים אפילו על דבר מצוה,
טוב יותר שלא להקרות בתקיעה ראשונה ,כדי שלא יהיה וכ"ש שאין לברך עליו משום בוצע ברך וכו',
ואפילו לשמוע תקיעת שופר מאחר ג"כ בכלל
הפסק למקרא .והמתפלל שחרית הוא מקרא לתוקע ואפילו אם היה יאוש ושינוי רשות או שינוי מעשה
איסור זה ,ומסתבר שאם רק אמר קונם לתקיעתו עלי ,אם
אך המתפלל מוסף לא יפסיק בתפילה להקריא ,ואם יש ג"כ אין כדאי לברך .אמנם בדיעבד הגוזל שופר
אין לו אחר יתקע בו ,והנה יש פוסקים שרוצים לומר
ותוקע בו יצא אפילו אם הבעלים לא התייאשו מורה צדק הוא המקרא.
שרק אם הוא אסר את השופר עליו כגון שאמר
פעם אחת לא יכל התוקע לתקוע והפך השופר ממנו ,דעיקר מצות השופר אינה אלא השמיעה
שופר עלי בקונם לתקוע בו ,חל הנדר ,אבל באסר
וקרא לתוכו ויהי נועם ויכלו לתקוע ,וכתב הדגול (משא"כ לולב מצה וציצית) ,אמנם מותר ליטול
עליו את התקיעה ,כגון שאמר תקיעת שופר עלי
מרבבה שאין לעשות כך בתקיעות דמיושב משום שופר של חבירו בלא ידיעתו ולתקוע בו כל המאה
בקונם ,לא חל הנדר ,דתקיעה אין בה ממש ונדרים
קולות ,דניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממונו,
הפסק בין ברכה לתקיעה ,ובשערי תשובה מיישב אך לא יוציאו למקום אחר ,דאפשר שהבעלים מקפיד על זה אינם חלים על דבר שאין בו ממש( ,ומ"מ מדרבנן
אסור לתקוע עד שיתיר את הנדר) ,אמנם כמה קצת ,אך לכתחילה אין כדאי לעשות כך ,ואם
והוי גזל.
הוצרך לקחת שופר אחר א"צ לחזור ולברך כיון שופר של עבודת כוכבים -התוקע בשופר של פוסקים סוברים שגם בזה חל הנדר ,שכיון שעכ"פ
שהיה מונח לפניו בזמן הברכה ומסתמא דעתו על עבודת כוכבים שהוא ממון ישראל (כגון שעבד הזכיר בנדרו חפצא בסתמא כונתו לאסור החפץ
לשופר או שתקע בו לפני הע"ז) ,או בשופר של עליו. כולם.
ראוי שילמדו המקרא והתוקע דיני השופר וסדר תקרובת ע"ז (-בהמה שהקריבוה לקרבן לפני ע"ז האם שבועה אוסרת תקיעת שופר -הנשבע
התקיעות ,כדי לדעת מתי צריך לחזור לראש ועשו מקרניה שופר אבל בהקריב את השופר לע"ז אינו לאסור על עצמו תקיעת שופר לא חלה השבועה,
נאסר ,אא"כ דרך עבודתה בכך ,דבעינן כעין ד' עבודות מפני שהוא מושבע ועומד מהר סיני לקיים מצות הסדר.
הנוטל שכר על התקיעה בר"ה ,או כדי להתפלל או שבפנים) ,לא יצא ,דאין להם ביטול לעולם (וצריך התורה ,אמנם אם כלל בשבועתו לאסור עצמו
לתרגם בשבתות וימים טובים ,אינו רואה סימן לשורפה או להוליכה לים המלח) ,והרי הוא כמי בשמיעת כל תקיעה ,דמשמע אפילו בתקיעה של
ברכה מאותו שכר .ועיין בסימן ש"ו אם יש בזה שאינו ,ולא עדיף משופר כשר שאין בו כשיעור .רשות ,חלה שבועתו בכולל לאסור גם בשל מצוה,
אבל התוקע בשופר של ע"ז או של משמשי ע"ז וישתדל להתיר שבועתו. איסור משום שכר שבת.
של עכו"ם ,כגון שמצא שופר של נכרי אפילו לפני
האוסר עצמו לשמוע שופר מאדם מסוים לא מהני אף לדעה זו ,כיון שאין לו שם שופר ,שיעור שופר הוא ד' גודלים של אדם בינוני
(והזכיר שם שופר בזמן הנדר ,דאי לאו הכי אין נדר חל על ודעת הריטב"א שאפילו בנפחת רובו כשר אם אינו מעכב (ומודדים באמצע האגודל ששם האגודל רחב),
דבר שאין בו ממש) צריך לחפש איש אחר לשמוע התקיעה וסתמו במינו ,ולדבריו אם הנקב מעכב את
והיינו טפח .הטור מביא מהרי"ץ גאות דבעינן טפח שוחק,
ממנו שופר אפי' בנדר ,ואם לא ימצא אחר אסור התקיעה פסול בכל גוונא ,ודעת מהרי"ו שדי בזה שאינו
ודעת הטור שמספיק טפח מצומצם ,ודע שגם בר"ח שדבריו
מעכב את התקיעה ,והפר"ח כתב שבשעת הדחק אפשר
לשמוע מאיש זה אפילו אסר עצמו בשבועה ,לסמוך על שיטה זו ,ובמטה יהודה חולק וסובר שזו דעת
דברי קבלה כתב דבעינן טפח שוחק ,וכן משמע בכל בו ,וכן
דעת רבינו מנוח .דעת הרא"ש ששיעור זה הוא מדרבנן ,אכן שהרי אינו מצווה לשמוע דווקא מאיש זה.
יחידאה לכן לא הזכירה השו"ע .ואם יש רק את המעלה מדברי תוס' מוכח וכן משמע ברש"י שזה דאורייתא ,ואף
קול השופר -היה קול השופר עבה מאד או דק שרובו שלם ,או שרק סתמו במינו ,ויש לו ספק להרא"ש צריך מן התורה שיעור שיהיה אפשר לתקוע בו.
מאד או צרוד ויבש כשר ,שכל הקולות כשרים אם חזר קולו לכמות שהיה או לא ,יש להחמיר ולכו"ע לדידן השיעור הוא כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן
ולכאן ,ולפי המובא בטור ובר"ן משערים באדם בינוני ,ודעת מדינא ,דזה ספיקא דאורייתא. בשופר.
הריטב"א שבאדם גדול משערים לפי גודלו.
נסדק השופר לאורכו והסדק הוא מעבר לעבר,
דיבק שברי שופרות זה עם זה ועשה מהם שופר,
י"א שאפילו בכל שהוא פסול אע"פ שאין בו שלימות השופר
פסול ,אפילו אם יש בשבר שכנגד פיו שיעור או נקבים האם שיעור שופר הוא טפח ,ולהלן יבואר
חסרון וגם לא נשתנה קולו ,אא"כ הידקו הרבה
שופר ,ואפי' אם שברי השופרות שלמים בעיגולם, סדקים פוסלים את השופר ,ומאידך היכא שסתם את
בחוט או במשיחה להעמידו שלא יבקע יותר,
הנקבים או הדביק את הסדקים האם זה מכשיר את ולרמ"א צריך גם שנשאר שיעור תקיעה ממקום ואפילו אם דיבקם ע"י עצמם (ע"י חימום באור),
השופר כיון שתיקנו ,או שזה פוסל את השופר כיון הקשירה לצד הפה (ולדעה השניה להלן לגבי נסדק ואפי' אינו מעכב התקיעה ,דשופר אחד אמר
שמחמת כך הקול היוצא מן השופר הוא גם מחמת
לרוחבו כשר אף שלא לצד הפה) ,והרבה אחרונים רחמנא ולא שתי שופרות ,ומהאי טעמא גם אם התיקון ואינו קול שופר אלא קול אחר ,וכדלהלן.
מקילים אפי' לא נשתייר כל זמן שלא נשתנה קולו האריך את השופר אפילו כל שהוא ,בין מהצד הצר
שופר שניקב ולא סתמו ,לשיטת השו"ע אע"פ
ע"י ההידוק ,ואין להחמיר בזה ,ואם נשתנה קולו ע"י בין מהצד הרחב ,פסול ,אפילו אם היה בו מתחילה
שנשתנה קולו כשר אפילו לכתחילה ,ואפילו אם
ההידוק ,הט"ז והא"ר מקילים בנשתייר ,אבל הפר"ח והנהר שיעור שופר.
לא נשתייר בו שיעור תקיעה (טפח) בלי נקבים
כשר ,אא"כ רובו של השופר נקוב שאז פסול שלום מחמירים בזה .וי"א שרק בנסדק רובו פסול הפכו ותקע בו לא יצא ,בין אם הפכו מבפנים
אפילו אם נשתייר בו שיעור תקיעה ללא נקבים ,משום שרובו ככולו ואפילו נשתייר בו שיעור תקיעה לבחוץ כדרך שהופכים בגד ,בין אם רק הרחיב
דרובו ככולו .ודעת הרמ"א שאם יש שופר אחר פסול לגמרי וצריך לחפש שופר אחר ,אפילו לא נסדק החלק הצר והצר את הרחב ע"י רותחין ,ואפילו
אין לתקוע בשופר נקוב ,אפילו אם נשתייר בו אלא מצד אחד ,ובזה לא מהני להדקו בחוט או שופר שעשוי כדין אבל תקע בו בחלק הרחב
שיעור תקיעה ללא נקב ליד הפה ,דיש פוסלים משיחה ,אבל אם דיבקו כשר אפילו אם דיבקו פסול.
שופר נקוב ,ואם הנקב אינו פוגם ומשנה את קול בדבק ,ואפילו מעיקרא נשתייר רק כל שהוא שלא שופר ארוך שקיצרו ,אם נשאר בו שיעור תקיעה
התקיעה אלא נשאר קולו צלול ,כשר לכו"ע ובפרט נסד ק( ,ושאני מניקב שסתמו שלא במינו שכאן כשר ,אפילו אם נשתנה קולו על ידי זה ,ואפילו
אין הדבק ניכר ,ואם הסדק רחב והדבק ניכר בודאי אם היה בו איזה פסול בחלק החתוך ,וכן אין נ"מ כשרובו שלם.
באיזה צד קיצרו. ע"י קולו נשתנה לא שאם ואפשר להחמיר, יש שופר שניקב וסתמו בעינן ג' תנאים כדי
להכשירו ,והיינו שהנקב אינו מעכב את התקיעה הדבק אין להחמיר בנשתייר רובו וצ"ע) ,אבל בלא גרדו מבפנים או מבחוץ עד שנעשה דק מאוד כמו
אלא חזר קולו לכמות שהיה קודם שניקב ,וסתמו נסדק רובו אפילו בלא נשתייר שיעור תקיעה גלד כשר ,אפי' נשתנה קולו.
במינו ,ונשתייר רובו (באורך השופר לצד פיו ולא כשר ,ובשעת הדחק יש לסמוך על דעה זו שהיא
הוצאת חלק הזכרות מהשופר -אף אם לא
מועיל שנשאר שיעור שופר ) ,אבל אם חסר אחד העיקר ,ומ"מ אם מצא אח"כ שופר כשר יחזור
הוציא את חלק הזכרות (-עצם הבולטת מן הראש
מתנאים אלו פסול( ,וסתמו חמור מלא סתמו כיון ויתקע ולא יברך ,ולא יביא שופר ע"י עכו"ם ,כיון
ונכנסת לתוך השופר) ,אלא רק עשה בו נקב
שקול דבר אחר מעורב בו .ואפילו סתמו במינו אם שמעיקר הדין יצא .וי"א שאינו כשר אלא בדיבקו
מתחילתו ועד סופו ,או שהוציא זכרותו במקדח ונשתייר
לא חזר קולו לכמות שהיה ,או שהקול רק דומה בעצמו שחיממו באור והפשירו וחיבר קצותיו זה
ממנו בתוכו ,כשר ,דמין במינו אינו חוצץ ,אבל אם
לכמות שהיה ,פסול ,שהרי אנו שומעים שזה לא עם זה ,אבל בדבק לא מהני ,וסברא ראשונה עיקר,
הוציא את חלק הזכרות ועשה ממנו לבד שופר
הקול המקורי ,והסתימה אינה בטילה ,אמנם אם חזר ומ"מ אם נשתנה קולו יש להחמיר שלא בשעת
כגון שנקב בו ,או שהחזירו אחרי שהוציאו ונקב
קולו לכמות שהיה קודם כשר אע"פ שקודם שנסתם היה הדחק לחזור ולתקוע בלי ברכה .ואם נסדק כולו
בו ,פסול.
קולו משונה מלפני שניקב ,ואם אחרי הסתימה נשאר קולו אפילו מצד אחד פסול אפי' חיממו באור וחיבר
כמו לפני הסתימה ולא חזר לכמות שהיה לפני שניקב ,סדקיו .וי"א שרק שופר שנסדק כולו פסול ,אבל נסדק ציפהו זהב במקום הנחת הפה או מבפנים פסול,
פסול .ולפר"ח התנאי שאינו מעכב את התקיעה הכונה שלא רובו כשר ,ובמקום דחק גדול שא"א להשיג שופר אפילו אבל שלא במקום הנחת הפה ,או מבחוץ ולא
נחלש הקול ,ולא שלא השתנה הקול ,וצ"ע .והפמ"ג מצדד מחוץ לתחום ע"י נכרי יש לסמוך על דעה זו ולתקוע אם נשתנה קולו ממה שהיה כשר .י"מ שמקום הנחת
שנקב קטן מאד כשר אף אם סתמו בדבק ,כיון שאינו ניכר.
נשתייר מעט שלא נסדק ,אבל אין לברך עליו .ואם תקע הפה שפסול היינו חוד השופר שלצד פנים ,אבל
ובלא נשתייר רובו פסול כיון שבטל ממנו שם בשופר שנסדק רובו והביאו לו שופר כשר ,לא יברך.
חודו שלצד חוץ מיקרי שלא במקום הנחת הפה
שופר אפילו אם השופר ארוך ,ואם ניקב רוב הקף השופר
נפגם כל שהוא כשר גם לדעה הראשונה שבנסדק וכשר ,וי"מ שכל העובי שלמעלה נקרא מקום
ונשתייר מאותו מקום ולמעלה שיעור תקיעה שלם ,כשר).
כ"ש פסול ,דשאני נסדק שזה הולך ומוסיף מחמת הנחת הפה ופסול ,ורק מבחוץ והיינו משהו
לסמוך ובשעת הדחק שאין מצוי שופר אחר יש
הרוח וחוזק התקיעה ,וכל העומד ליסדק כסדוק הראשון הסמוך לעובי פתח השופר כשר ,דאין
אם גם על דעת החולקים בזה וסוברים להכשיר
דמי ,ומ"מ אם ראהו קודם ר"ה טוב יותר לתקנו מצוי שישתנה הקול עי"ז ,ומשם ולמטה עד סוף
השופר תלוי אם נשתנה קולו עי"ז .ואם נתן זהב יש ב' תנאים ,והיינו בסתמו במינו ונשתייר רובו שלא יהיה נראה פגום.
אפילו לא חזר לכמות שהיה ,או בנשתייר רובו
נסדק השופר לרוחב הקיפו ע"י נפילה או הכאה על עובי השופר בצד הרחב פסול אפי' לא נשתנה
וחזר לכמות שהיה אפילו בסתמו שלא במינו,
בחוזק ,אם הסדק הוא במיעוטו כשר( ,ואפשר דה"ה הקול ,כמו בהוסיף כל שהוא על השופר ,ואפשר
אם חתכו בסכין ,שאף שבזה מוכרח שיהיה איזה חסרון שלדעת הר"ן אם לא ציפה זהב בכל עובי הצד הרחב אלא
ועיין בפמ"ג שכתב שנראה שיוכל לברך ,ובפרט
לפי מה שכתבו הפר"ח והגר"א שהעיקר כדעה זו .בשופר ,הרי השו"ע פסק ששופר שניקב כשר ,אף למ"ד עשה שם רק זר דק יהיה כשר ,וזה דבר חדש ,וצ"ע.
וכל זה בנזכר ביו"ט ,שאז אסור ליטול את שצריך רובו שלם ,היינו רובו באורך ולא רובו ברוחב) ,ואם המציירים בשופר צורות במיני צבעונים כדי
הסתימה דהוי כתיקון כלי כיון שעי"ז מכשיר הסדק הוא ברובו פסול ,אא"כ נשאר מהסדק לצד לנאותו לא יפה הם עושים ,דלפעמים משתנה
השופר ,אבל אם נזכר קודם יום טוב יטול פיו שיעור תקיעה ,ובזה כשר אפילו אם הסדק הקול מעט עי"ז ,אבל מותר לחקוק בשופר עצמו
הסתימה ודינו כאילו לא סתמו דכשר .ואם תקע מעכב את התקיעה .ויש מכשירים אף בנשתייר צורות כדי לנאותו ,דבזה אף אם נשתנה קולו כשר
בשופר שיש בו תרתי למעליותא כנ"ל ,והוא יכול שיעור תקיעה שלא לצד פיו ,ובשעת הדחק כיון שזה מחמת השופר עצמו.
להשיג שופר אחר ,יחזור ויתקע ולא יברך .ואם לא
נשתייר רובו שלם ,אפילו איכא תרתי לטיבותא אפשר שיש לסמוך על דעה זו .ואם דיבקו בדבק הרחיק את השופר מפיו ונפח ותקע בו פסול,
כשר אפילו אם לא נשאר שיעור תקיעה ,ומ"מ אם
ויחזור ויתקע בלא ברכה.
שסתמו במינו וחזר קולו להיות צלול כבתחילה ,יש שופר אחר עדיף לתקוע בו.
למעלה מן הקרקע סמוך לארץ ,האם העומדים מבחוץ שאוחזו בידו מותר לתקוע את כל התקיעות נתן שופר לתוך שופר ,כתב השו"ע שאם הפנימי
שומעים בזה קול הברה או לא כמו בבור ודות או לא ,וצ"ע. שנוהגים לתקוע ,אבל אם הניח את השופר מידו עודף על החיצון משני הצדדים ונתן את הפנימי
חשש שמיעת קול הברה לעומדים מחוץ לבית אחרי שתקע את התקיעות המחויבות ,אסור בפיו ותקע בו כשר ,כל שלא נשתנה הקול (דאם
הכנסת -י"א שגם בתוקע בבית הכנסת שייך לטלטלו כדי לתקוע תקיעות של מנהג. נשתנה פסול אפי' שומעין רק קול הפנימי) ע"י
שהעומדים קצת רחוק מבית הכנסת יבחינו שהם נקיון השופר -מותר לתת בר"ה בשופר מים או מה שהשופר החיצוני מצפה את הפנימי ,אבל אם
שומעים קול הברה לפי הריחוק מבית הכנסת ,דבר יין כדי לצחצח את השופר דהתיקון אינו ניכר אין הפנימי עודף על החיצוני פסול .והרמ"א כתב
זה כתב הט"ז ,ונראה מדבריו שהוא מפרש שקול הברה שנראה שאפילו אם רק לצד הפה הוא בולט ובצד
שהרי מדיחין כלים ביו"ט ,אבל מי רגלים אסור
הכונה קול חלוש ,וכתב הבה"ל שנראה שקול הברה הכונה
אפילו בחול ,ואפילו אם התוקע מוחל על זה ,כדי הרחב הוא שוה לשופר החיצוני ותקע בפנימי יצא,
קול מעורבב שנראה כאילו אחר מדבר כנגדו ,וקול כזה אינו
נשמע מחוץ לבנין שע"ג קרקע אפילו לעומדים מרחוק ,וגם שלא יהיו המצוות בזויות עליו. ואם השופר הפנימי קצר מהחיצוני אפילו במעט
ההלכה ברורה והמטה יהודה חולקים על הט"ז ,ומ"מ לא יצא ידי חובה לכו"ע( ,ולשו"ע כיון שקשה
למעשה אין לזוז מדברי הט"ז שהעתיקוהו כל האחרונים לצמצם צריך שתהיה ניכרת בליטת הפנימי).
להלכה שהעומדים רחוק מבית הכנסת תלוי לפי הבחנתם
אם שמעו קול שופר או קול הברה ,דפעמים ע"י ריחוק
תקע בשני שופרות ממש לא יצא ידי חובה.
מקום ג"כ אין קול השופר ברור. כל השופרות שנתבאר לעיל שהם פסולים,
התוקע בין ההרים או ביער שדרך לשמוע שם קול חוזר, סימן תקפ"ז פסולים גם ביום השני של ראש השנה( .ס"ק
משמע מהפוסקים שיצא ידי חובה ,דאין זה ערבוב הקול פ"ח).
אלא הקול נכפל אחרי שנגמר הקול הראשון.
התחיל לתקוע בבור והוציא ראשו יחד עם התוקע לתוך הבור וכדומה
איסור עשית מלאכה לצורך התקיעות
השופר מחוץ לבור וגמר שם את התקיעה ,יצא, כדי לצאת ידי חובת תקיעת שופר צריך לשמוע את
קול השופר בלי לשמוע יחד עימו קול הברה (-הד מצות תקיעת שופר אינה דוחה יום טוב ,מפני
ואין חוששים שמא יוציא ראשו ולא את השופר. שתקיעת שופר היא מצות עשה ,ואיסורי יו"ט הם לא
וכדומה) ,ועל כן התוקע בתוך בור או מערה וכדומה
וגם אלו שהיו בבור ויצאו יחד עם התוקע יוצאים ששומעים שם קול הברה לא יצא ידי חובה ,וכדלהלן. תעשה ועשה ,ואפילו איסורים דרבנן אסור לעשות
יד"ח ,ויש מקילים גם אם האחרים לא יצאו לצורך התקיעה ,דחכמים השוו דבריהם לדברי תורה,
תקיעה בתוך בור וכדומה -התוקע בתוך בור או וכדלהלן.
מהבור ,דס"ל שאם התוקע בחוץ אין נשמע קול
אין מחללים יום טוב לצורך הבאת השופר מערה או מרתף או חבית גדולה וכדומה ,שהם
הברה לעומדים בפנים ,ולמעשה אם לא ברור להם מקומות שלעומדים מבחוץ מתערב קול התקיעה
ששמעו רק קול שופר יש להחמיר שיחזרו ויתקעו אפילו באיסור דרבנן ,ועל כן אסור לעלות על
עם קול הברה ,מי שנמצא בתוך הבור או המערה
בלי ברכה ,וכן נ"מ בזה אם התוקע הוציא את אילן ,או לשוט על פני המים או לעבור במעבורת
יצא( ,מרש"י משמע שלעומדים בתוך הבור תמיד נשמע
השופר וראשו נשאר בבור .ואם התוקע הכניס את (ודעת הח"א שאם א"א בענין אחר מותר שהנכרי
קול שופר ,אכן מלשון הריטב"א מבואר שרק בסתמא יצא
השופר לבור ותקע והוא בעצמו עומד בחוץ, ישיט את המעבורת ללא שהישראל יסייע כלל ,אבל בנראה לו ששמע קול הברה ודאי לא יצא ,ואפשר שגם
העומדים בבור יצאו בתקיעתו ,והוא עצמו לא יצא ועיין מש"כ בריש סימן תרל"ט) ,או לצאת מחוץ רש"י ושאר המפרשים מודים לזה) ,ודי שיכניס ראשו
אא"כ ברור לו ששמע רק קול שופר ,ומ"מ נקרא לתחום ,או לסלק אבנים שהם מוקצה ,כדי לתוך הבור ,והעומד מחוץ לבור או אפילו רק
מחויב בדבר לענין להוציא אחרים .ומשמע מדינים אלו להביאו ,וכן אסור לתקנו ע"י חיתוך וכדומה אפילו ראשו מחוץ לבור ,אם שמע קול שופר יצא (אם
שאף התוקע עצמו לא יצא אם שמע קול הברה ,וטעם הדבר
בכלי שאין דרך האומנים לתקן בו וע"י נכרי מותר דעת התוקע להוציאו ,וש"ץ דעתו בסתמא
הוא שמצות שופר היא השמיעה ולא התקיעה.
לדעת השו"ע שמתיר שבות דשבות במקום מצוה ,והפר"ח להוציא את כל השומעים) ,ואם שמע לבסוף עם
שמיעת רק חלק מהתקיעה כדין -השומע מפקפק אף בזה .וע"י נכרי מותר לעשות מלאכה קול השופר קול הברה לא יצא ,ודבר זה תלוי
מקצת תקיעה שלא בחיוב ומקצתה בחיוב ,לא דרבנן ,דלא גזרו שבות דשבות במקום מצוה ,בעומק הבור או בריחוק המקום וכל אדם יכול
יצא ,אף אם שמע שיעור תקיעה כדין ,כיון שצריך ואפשר שאפילו במקום שיש לו שופר אלא שאינו להבחין אם שמע גם קול הברה .ויש מי שמחמיר
לשמוע את כל התקיעה כדין מתחילה ועד סוף. של איל ,מותר להביא ע"י נכרי שופר של איל ,ואומר שלעומדים בחוץ תמיד נשמע קול הברה,
ויש בזה כמה נ"מ :א' אם התחלת התקיעה היתה ויש לחוש לדעה זו שלא בשעת הדחק ולתקוע דמצוה בשל איל.
לפני עלות השחר .ב' אחד תקע להתעסק נכרי שהביא שופר מחוץ לתחום ,אפילו מחוץ עוד פעם ,והט"ז מוסיף עוד סברא בזה דדילמא אין אנו
(להתלמד או לשיר ,כדלקמן סימן תקפ"ט) ואמר לי"ב מיל (שזה דאורייתא לכמה פוסקים ,בקיאים להבחין בין קול שופר לקול הברה ,אבל לא יחזור
לו שיכוין להוציאו והמשיך לתקוע בשביל שלדבריהם אסור לומר לו להביאו משם) ,ואפילו ויברך אא"כ ברור לו ששמע קול הברה.
להוציאו ,או שהתוקע עצמו תקע להתעסק וסיים את לצורך ישראל ,תוקעים בו ,דדבר הבא מחוץ וכתב ה בה"ל שמשמע מהפוסקים שהחשש של קול הברה
התקיעה לשם מצוה .ג' מי שנכנס או יצא באמצע לתחום מותר בטלטול ורק אסור באכילה או בבור וכדומה הוא גם באופן שאינו מאריך בתקיעות יותר
התקיעה .ד' אם התוקע היה בבור והוא היה מחוץ בהנאה ותקיעה של מצוה אינה נחשבת הנאה ,מהשיעור .וי"א שבחבית אף מי שנמצא בתוכה
לבור והתוקע יצא באמצע התקיעה החוצה ,או ובשעת הדחק מותר להביא ע"י נכרי אף מחוץ לי"ב מיל ,יתכן ששמע קול הברה מפני שקול הברתה גדולה,
שהיה עם התוקע בבור ובאמצע התקיעה יצא דהרבה פוסקים סוברים שהוא ג"כ מדרבנן ,אמנם אסור ויש להחמיר בזה ולחזור ולתקוע בלי ברכה ,אא"כ
החוצה ושמע רק קול הברה .וי"א שאם שמע לטלטלו יותר מד' אמות בעיר שאין מבואותיה ברור לו שקול שופר שמע.
שיעור תקיעה כדין יצא .וסברא ראשונה עיקר בנין שרובו על הקרקע ומקצתו בתוך הקרקע מתוקנות בצורת הפתח.
וצריך לחזור ולתקוע ,ומ"מ לא יברך דספק ברכות אם ישראל שלח שופר לעיר אחרת ע"י נכרי לפני יוצאים אף העומדים מבחוץ ,כ"כ המ"א ,וטעמו משום
להקל ,ויותר טוב שישמע את הברכה מאחר ר"ה ונתעכב הנכרי והביאו בר"ה מחוץ לתחום ,שעיקר קול הברה בא מעומק הבור ,ולפי זה אם יש מקום
שעדיין לא יצא ידי חובה. ובני העיר לא ידעו שישלחו להם שופר ,אין בבית נמוך כעין בור ותקע שם ,אם אותו מקום מעורב
לטלטלו או לתקוע בו אם אפשר באחר ,ובשעת ומחובר עם הבית יצא ,אבל אם הוא מכוסה בקרשים בודאי
זהירות בשמיעת כל התקיעה -כתבו האחרונים יתכן שישמעו קול הברה ,ואפשר דה"ה אם הוא עמוק
שיזהרו כל העם שלא להוציא כיחם וניעם בזמן הדחק יש להתיר ,וע"ע בסוף סימן תקט"ו ,ואם יש
הרבה ,וצ"ע.
להם שופר שאינו של איל ואותו שופר הוא של איל ,מותר
התקיעות ,כדי שישמעו את כל הקולות דין התוקע בתוך הדות -הנה במתני' איתא שהתוקע בתוך לתקוע בו.
מתחילתם ועד סופם ,וכן מטעם זה לא יביאו את הבור או הדות לא יצא ,והבה"ל דן בדברי הראשונים בזה אם
הילדים ,ומוטב שיהיו אצל אימותיהם בבית נכרי שעשה שופר ביו"ט מותר לתקוע בו ,אפילו דות זה בנין מעל הקרקע או בתוך הקרקע ,וכתב הבה"ל
הכנסת של נשים ,דנשים אינן חייבות מדינא אם עשאו בשביל ישראל ,אכן אם עשאו מקרן שנראה שלפי המ"א לכו"ע דות היא בתוך הקרקע ,אלא
של ישראל הוי מוקצה דנולד( ,כ"כ המ"א וש"א ,ודעת שיש לה כתלים והם מגיעים מעל הקרקע ,אבל רובה בתוך
בתקיעת שופר ,ומ"מ נראה שקטנים שהגיעו הנהר שלום דבכל גוונא לא מיקרי נולד) ,ואפילו עשאו הקרקע ,ונראה עוד שהדות גם מקורה מלמעלה ,ולפי זה אין
לחינוך מצוה להביאם ולהחזיקם אצלו ,ויאיים סתירה בין הפירושים בראשונים .ויש להסתפק במה שנהוג
ביו"ט ראשון אסור בשני ,ומ"מ אם אין להם שופר
עליהם שישמעו את התקיעות ולא יבלבלו את בבנייני אבן לעשות קומה מתחת הקרקע והחלונות הם
הציבור. אחר מותר לתקוע בו אפי' ביום השני ,וכל זמן
טומטום ואנדרוגינוס חייבים לתקוע מספק ,אך שברים או שני תרועות זה אחר זה וכוון לצאת ג"כ
לא יברכו .אנדרוגינוס מוציא את מינו ,אבל את מפסיד אותם ג' קולות.
שאינו מינו אינו מוציא שמא הוא נקיבה ,טומטום שמיעת כמה תקיעות בבת אחת -שמע ט'
סימן תקפ"ח
אפילו את מינו אינו מוציא ,ואף ביום השני שהוא תקיעות מט' בני אדם שכולם תקעו יחד בבת
דרבנן נקטינן ככל חומרת יו"ט ראשון ,מיהו אף אחת כל אחד תקיעה אחרת מט' התקיעות זמן תקיעת שופר הוא ביום ולא בלילה ,דכתיב
ביום הראשון אם זכר שמע מטומטום חוזר ותוקע המחויבות ,לא יצא ,דאין כאן תקיעה לפניה "יום תרועה יהיה לכם" ,ואם לא תקע עד בין
בלא ברכה. ותקיעה לאחריה ,ומ"מ לא הפסיד את הברכה אם השמשות יתקע בלי ברכה אפילו ביום הראשון ,ואם
מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא אפילו לא הפסיק בדבר אחר ,ויש מי שאומר שיצא עכ"פ שמע מקצת מהתקיעה לפני עלות השחר או
את עצמו ,דלא אתי צד עבדות ומוציא צד חירות ידי תקיעה אחת ובלבד שבעל התרועה לא האריך יותר שהתחיל ביום וסיים בלילה לא יצא( ,אפילו אם
שלו ,וצריך שבן חורין יתקע כדי להוציאו. מהתקיעה כדי שלא יהיה קול פסול באמצע ,וי"א יש שיעור תקיעה במה ששמע ביום ,וכנ"ל בסוף
אשה פטורה מתקיעות ,משום דהוי מצות עשה שאפילו ידי תקיעה אחת לא יצא .אבל אם שניים סימן תקפ"ז) ,ועיין בה"ל שדן אם עלוה"ש הוא משהאיר
שהזמן גרמא ,ומ"מ הן יכולות לתקוע ואינו חילול תקעו יחד את כל סדר התקיעות ,ואפילו אחד פני המזרח ,או שהוא לפני כן .וגם היום שתוקעים ל'
יו"ט( ,וכן קטנים יכולים לכתחילה לתקוע כדי תקע בחצוצרות ,יצא אא"כ הוא עצמו תקע בחצוצרות. קולות כדי לצאת מידי ספק צריך להזהר שאפילו
להתחנך) ,מפני שגם למי שאינו מצווה ועושה יש ואם ג' בני אדם תקעו יחד כל אחד ג' קולות ובזמן מקצת התקיעה הראשונה לא תהיה קודם אור
ההפסקה של הנשימה כולם הפסיקו ולא היה קול פסול היום .והנה מעיקר הדין יכול לתקוע משעלה עמוד
שכר על המצוה ,וכן אחר שכבר יצא ידי חובה יכול
מפסיק בין תקיעה לתקיעה (ולדידן שתוקעים תשר"ת השחר ,אמנם חכמים הצריכו להמתין עד הנץ כדי
לתקוע עבורן .ולענין הברכה דעת השו"ע שאינן
תש"ת תר"ת ,ה"ה כשכל אחד מהם תקע סדר א'), שלא יטעו ויתקעו לפני עלות השחר ,וא"צ שיעלה
מברכות ולא יברכו להן ,והרמ"א כתב שהמנהג
י"א שיצא יד"ח ט' תקיעות ,כיון שיש כאן תקיעה כל גוף השמש על הארץ אלא יכול לתקוע
שנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא,
מלפניה ותקיעה מלאחריה ותרועה באמצע ,וי"א לכתחילה מתחילת הנץ .אמנם כל זה מעיקר הדין,
אבל אחרים לא יברכו אם התקיעה היא רק עבור
שלא יצא אלא באחת מהם ,ונראה שלשיטה זו אם או בשעת הדחק כגון שצריך לצאת לדרך ,אבל
הנשים( ,אבל אם תוקעים לאיש המחויב מברכים
כיון לצאת ידי כולם לא יצא אפילו באחת מהם ,וראוי חכמים תיקנו לתקוע במוספין מפני שגזרו עליהם
לו אע"פ שכבר יצאו) ,ועל כן י"א שיתקע לנשים
להחמיר כסברא זו. שלא יתקעו בשופר וארבו להם עד שש שעות,
לפני שישמע את התקיעות בבית הכנסת ,אבל
במ"א מסיק בשם מהרי"ל שלא יתקע בג' השעות תקיעה אחת יכולה לעלות לאחד עבור תקיעה ואע"פ שבטלה הגזירה חוששים שמא יחזור הדבר לקלקולו,
שלפניה ולאחר עבור תקיעה שאחריה ,אמנם אם ונראה שמטעם זה נהגו כל ישראל מזמן
הראשונות של היום ,דאז מיפקד דינא ואין כדאי
תקע תקיעה כפולה וכל אחד כוונתו לצאת בחצי הקדמונים גם בתקיעות דמיושב לא להיות מן
לתקוע ביחידות ,אלא יתקע אחרי התקיעות
מהתקיעה לא יצאו ,כ"כ הט"ז ,ומשמע מהלבושי שרד הזריזים ולתקוע בתחילת היום ,אלא סמוך
שבבית הכנסת והן יברכו לעצמן ,או שיכוין לא
לתפילת מוסף אחרי קריאת התורה ,ואפילו יחיד שדברי הט"ז הם רק לדעה הראשונה בס"ס תקפ"ז שא"א
לצאת בתקיעות שבבית הכנסת ויוכל לברך התוקע לעצמו ידקדק לתקוע אחרי שלש שעות לצאת בחצי תקיעה ,ובבה"ל כתב שנראה שכאן לכו"ע לא
בשבילן. יצא ,אכן בספר נהר שלום חולק על הט"ז וסובר שאפילו
לדעה ראשונה שם יוצא בזה ,וצ"ע.
לערך כדי שתקיעתו תהיה בשעה שהציבור
המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו תקיעה של עומדים בתקיעה.
מצוה ,דמצוות לאו להנות ניתנו ,ואפילו אם תקיעה בשבת -יו"ט של ראש השנה שחל להיות
ה מודר אומר מי שירצה להוציאני ידי חובתי יתקע שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום (לפי בשבת אין תוקעים בשופר ,גזירה שמא יטלנו בידו
מותר ,אבל אם אמר לו המודר שיתקע להוציאו או עיקר הדין דבעינן רק ט' קולות ,וה"ה לדידן בשמע לילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברה"ר,
שאמר מי ששומע קולי יתקע להוציאני ,אסור ,כיון הג' סדרים בתשע שעות) ,ואפילו מתשע בני ואסור לטלטלו אם לא לצורך גופו ומקומו ככלי
שנהנה במה שמקיים שליחותו ,ובדיעבד יצא ,אך אדם ,יצא בדיעבד אם כיון לצאת ,ואפי' אם הסיח שמלאכתו לאיסור ,אמנם ביו"ט ,על אף שאין
דעתו והפסיק בדיבור בין התקיעות .וכתב המ"א איסור לטלטל אפי' כל היום ,אסור להשתמש בו זה אינו מבורר ,דהוי מצוה הבאה בעבירה שלכמה פוסקים
שכל זה בשהה בין התקיעות שלא מחמת אונס ,למלא מים ,שהרי הוקצה למצוותו אבל לצורך מקומו זה לעיכובא גם בדיעבד .ואם אמר קונם תקיעותיו עלי
אסור בכל ענין כיון שפירש בהדיא. אבל בשהה באונס אפילו אם שהה רק כדי לגמור מותר לטלטלו.
את כל אותו הסדר חוזר לראש אותו הסדר אפילו
סומא חייב בתקיעות ,ואם היה מוחזק לתקוע
ביום השני של ראש השנה ,לפי פסק הרמ"א בסימן
וסילקוהו ,אם לא ימצאו בקי כמותו יחזירוהו,
ס"ה עיי"ש .כתב הבה"ל הנה המ"א שם הכריע לא
ולכתחילה אין לסלקו מפני שהוא סומא אע"פ להחמיר בהפסיק מחמת אונס אלא כשהאונס הוא בגוף
שנמצא בקי כמותו.
סימן תקפ"ט הדבר ,כגון שהאדם או המקום לא היו נקיים ,וא"כ צ"ב שזה
שייך בתפילה וכדומה ,אבל מעשה מצוה לכאורה א"צ גוף
כוונה למצוה ולצאת ולהוציא ידי חובה נקי ,שהרי לא מצינו בשום מקום שאסור ללבוש ציצית
כשגופו אינו נקי .ובמטה אפרים מצאתי שכתב שאם התחיל
כוונה לתקיעת מצוה -המתעסק בתקיעת שופר מי חייב בתקיעות ומוציא אחרים לתקוע ומים שותתין על ברכיו פוסק עד שיכלו המים וחוזר
להתלמד וכן השומע ממנו ,או שתוקע כדי לשורר, לתקוע מתחילה ,ואם תקע בשעה שהמים שותתים או
כל מצוה שאדם בא להוציא בה אחרים ידי חובתם,
ולא נתכוין לתקיעת מצוה ,לא יצא ידי חובה ,אבל צריך שיהיה המוציא מחויב בדבר ,וכן צריך לכוין שמצא צואה במקומו יצא ,ומ"מ יחזור ויתקע בלי ברכה,
אם התוקע להתלמד נתכוין גם לשם מצוה ותקע להוציא את השומעים ידי חובה ,והשומעים גם הם עכ"ל .ומבואר מדבריו שזה דומה לק"ש ,ואפשר שהטעם
כדין ,יצא. צריכים לכוין לצאת ,מלבד עצם הכונה לשם מצוה, הוא מחמת שצריך לכוין לצאת יד"ח מה שציוונו ד' יתברך,
ולהלן יבוארו פרטי הדינים בזה לענין תקיעת שופר. ולא גרע מהרהור תורה ,או מחמת שזה ביזוי מצוה .ועיין
כוונה לצאת ידי חובה ולהוציא ידי חובה -צריך
מי יכול להוציא אחרים בתקיעות -כל שאינו בר בבה"ל שם שנחלקו האחרונים אם צריך לחזור
שהתוקע יכוין להוציא את השומע ,והשומע ג"כ
חיובא בתקיעות ,כגון חרש שוטה וקטן ,אינו יכול ולברך .וכתב השו"ע שי"א (עיין בה"ל שדן לבאר למה
יכוין לצאת ,ואם אחד מהם לא כיון לא יצא ידי
להוציא אחרים ידי חובתם ,ואפילו המדבר ואינו השו"ע מביא שיטה זו בשם י"א) שאם הפסיק ביניהם
חובה .אמנם א"צ שהתוקע ידע מי יוצא ממנו ידי
שומע פטור ואינו מוציא ,ואפילו בן י"ג אינו מוציא בקול שופר שאינו ראוי באותה בבא ,כגון שעומד
חובה ,וכל שנתכוין להוציא את כל השומעים ,אף
אחרים אם לא יודעים שהביא ב' שערות .אבל בתש"ת ושמע תרועה ,לא יצא ידי חובת התש"ת,
מי שהיה מהלך בדרך או יושב בתוך ביתו יצא אם
השומע ואינו מדבר יכול לכתחילה שאחר יברך מפ ני שזה מקלקל את הסדר ,ויחזור ויתקע את
נתכוין לצאת (ובלבד שלא עמד רחוק באופן
והוא יתקע ,וחרש ששומע ע"י כלי כמין חצוצרות התש"ת ללא ברכה ,ואף שהוא בעצמו לא תקע,
שאפשר שישמע רק קול הברה) ,ומי שעובר
חייב בשופר ,ומי שהוא בר חיובא אלא שכבר יצא מ"מ הרי כוון לצאת ,אבל מה שתקע לפני כן לא
ונעמד לשמוע את התקיעות ,חזקה שכיון לצאת,
יד"ח תקיעות ,מוציא אחרים ידי חובתם ,ואפי' נפסל .אבל האחרונים הסכימו שלפי פסק השו"ע
אבל אם המשיך ללכת או בעומד בביתו לא
יכול לברך להם. בסימן תק"צ שאפילו אם הכפיל את השברים או
אמרינן שחזקה שכיון לצאת .ומי שתוקע לחולה
התרועה לא יצא ידי חובה ,ה"ה הכא אם שמע שני
ויולדת ,בסתמא כוונת התוקע להוציא רק אותם ,כדי ח' כוחות ,אבל לא יאריך כשיעור ט' כוחות תקע תר"ת בנשימה אחת יצא ,כיון שההבדל
ואדם בבית אחר אינו יוצא ידי חובה אם לא נתכוין שזה פסול אף בדיעבד ,ובתשר"ת לדעה זו היה ביניהם ניכר ,וי"א שלא יצא ,כיון שאין כאן לא
להוציאו .ומי שבא לבית הכנסת ,אם בא בסתמא אפשר להאריך בשבר עד י"ח כוחות ,אלא שיש ראש ולא סוף ,והגר"א מסכים לדעה הראשונה.
ולא נתכוין לצאת לא יצא יד"ח ,אבל אם הוא בא לחוש לבלבול אם יעשה שבר של תשר"ת ארוך האריך בתקיעה שאחרי השברים תרועה כדי
כדי לצאת ידי חובה עם הציבור ,יצא אף אם יותר משבר של תש"ת ,על כן ישוה אותם וגם שתעלה לו גם בשביל התקיעה שלפני הסדר הבא,
בתשר"ת לא יעשה שבר של ט' כוחות ,וגם משום לא עלתה לו אלא בשביל התקיעה האחרונה של בשעה ששמע לא כיון ליבו אלא בסתמא.
שלהראב"ד כל שבר שהוא כט' כוחות נחשב תשר"ת ,וי"א שלא עלתה לו תקיעה זו כלל,
כתקיעה ,ומ"מ בדיעבד שבר בתשר"ת אינו נפסל ולדבריהם הפסיד את כל הבבא כיון שהפסיק
עד שיהא י"ח כוחות ,שאז זה פסול אפילו באמצע בקול אחר ,והעיקר כדעה ראשונה.
בדיעבד ,ואפילו בדיעבד אינו יוצא לדעה אחרונה בשבר תקע תקיעה אחת בין שני סדרים כגון אחרי
של ט' כוחות אא"כ התקיעה היא בשיעור י"ח כוחות .שברים תרועה של תשר"ת לפני תש"ת ,והתנה
וכתבו האחרונים שלכתחילה יעשה שיעור הג'
סימן תק"צ
שהתקיעה תעלה לסדר הנכון מביניהם ,יצא
שברים כט' כוחות ,ובדיעבד יצא אם עשה ו'
בדיעבד( ,ובלא תנאי ודאי אינו מועיל) ,ומ"מ לא רצו
חז"ל לתקן שיעשו כך לכתחילה ,כדי שלא יטעו
כוחות או קרוב לזה ,ולא יעשה שום שבר ט' מנין סדר ושיעור התקיעות
כתיב "ובחודש השביעי באחד לחודש וכו' יום תרועה כוחות ,וטוב יותר שלא יעשה כל שבר אלא כג'
לומר שא"צ אלא שברים תקיעה או תרועה
כוחות ,ואף שכתב השו"ע שלדעה ראשונה לא יעשה שבר יהיה לכם" ,ודרשו חכמים מכמה מקראות שהחיוב הוא
תקיעה. לתקוע תשע תקיעות שהם ג' פעמים תקיעה תרועה
של ג' כוחות ,כבר כתב הרמ"א שנוהגים להקל בזה ,וגם אם
נרצה לנהוג כהשו"ע בזה זה יהיה נגד דעת הראב"ד ונגד ותקיעה .ובזמן התלמוד היה ספק לחכמים מהי
דיני טעות בתקיעות הדעה האחרונה .ובתרועה יזהר לכתחילה לעשותה התרועה ,ולכן תיקנו לעשות את התרועה בג' אופנים
אע"פ שהשומע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא, (שברים ,תרועה ,ושברים ותרועה יחד) .ושיעור תקיעה
כשיעור ט' כוחות ,בין בתשר"ת בין בתר"ת.
מ"מ אם הפסיק באמצע בקול אחר של תקיעה הוי צריך להיות כשיעור כל התרועה ,וכיון שבשיעור
הפסק ,אמנם אם הקול הוא מעין התקיעה שהוא עוסק יכול להאריך בתרועה כמה שירצה ,וכן אם עושה התרועה יש מחלוקת ממילא יש מחלוקת גם בשיעור
בה לא הוי הפסק ,וכדלהלן. ד' או ה' שברים אין לחוש ,ויש מחמירים בזה, התקיעה ,ויש חילוק בין התקיעה בתש"ת ותר"ת לבין
ונכון לחוש לדבריהם לכתחילה ,לא לעשות יותר התקיעה בתשר"ת ,וכן י"א שצריך להזהר שהשבר לא
טעה והתחיל להריע אחרי שתקע רק שני שברים,
מג' שברים. יהיה בשיעור הראוי לתקיעה .עוד נחלקו הפוסקים אם
אם זה היה בשברים תרועה של תשר"ת ,ונזכר תוך צריך לעשות את השברים והתרועה שבתשר"ת
כדי התרועה ,יתקע עוד שבר( ,דעת הגר"א שדין שיעור התקיעה -לדעה ראשונה הנ"ל יש להאריך בנשימה אחת או בשתי נשימות .ופרטי הדינים בזה
זה הוא רק אם זה היה בנשימה אחת ,דבלאו הכי בתקיעה של תשר"ת כשיעור י"ב כוחות ובדיעבד יבוארו להלן.
צריך לחזור ולתקוע ג' שברים ותרועה ,וי"א מנין התקיעות -מדאורייתא חייב אדם לשמוע יצא אף בט' כוחות ,ולדעה השניה יש להאריך
שאפילו בנשימה אחת צריך לחזור ,וראוי לחוש בראש השנה (וכן ביום הכיפורים בשנת היובל) כשיעור י"ח כוחות ומעט יותר ,דשמא התרועה
לכתחילה להחמיר כדבריהם) ,ואם לא נזכר עד תשע תקיעות ,דכתיב ג' פעמים "תרועה" וכל היא שברים ותרועה יחד ,וכן יעשה לכתחילה.
שגמר את התרועה דהיינו שעשה ג' כוחות, תרועה יש תקיעה לפניה ותקיעה אחריה ,והיינו ותקיעה של תר"ת לדעה ראשונה היא ג' כוחות,
הפסיד את שני השברים שתקע ,אבל לא הפסיד תר"ת תר"ת תר"ת .והנה תרועה מתרגמינן יבבא ,ולדעה השניה ט' כוחות ,ונכון לחוש לדעה זו
את התקיעה הראשונה שתקע ,וחוזר ותוקע ג' והיינו קול שאדם משמיע כשהוא בוכה ומיילל ,לכתחילה .ובתקיעה של תש"ת יש להאריך מעט
שברים ומריע ותוקע .ואם בתש"ת עשה תרועה אמנם יש ספק אם הכונה לקולות שאדם משמיע יותר משיעור התקיעה של תר"ת שהרי שברים
אחרי שבר או שתים וכ"ש אחרי שסיים את בתחילת בכייתו כאדם הגונח מליבו ,שזה קולות ארוכים מתרועה ,והיינו לדעה ראשונה כתשעה
השברים ,או שעשה תרועה לפני השברים ,צריך ארוכות קצת ,וזה מה שאנו קוראים שברים ,או כוחות ,ולדעה שניה מעט יותר ,ובפחות מזה אפילו
לחזור לתחילת אותו סדר ,ואין נ"מ בכל זה אם שהכונה לאדם המיילל ומקונן שהוא משמיע בדיעבד לא יצא ואפילו בתש"ת ,למנהגנו להאריך בשבר
גמר את התרועה או לא .וכן אם בתר"ת עשה שבר קולות קצרות תכופות זה לזה ,וזה מה שאנו יותר מג' כוחות .ואין לחוש אם מאריך הרבה בשיעור
באמצע התרועה וכן בשאר האופנים המוזכרים קוראים תרועה ,או שהכונה לשניהם יחד ,ולכן כדי התקיעה ,דאין לה שיעור למעלה.
במקרה הקודם ,צריך לחזור לתחילת אותו הסדר. לצאת ידי ספק צריך לתקוע ג"פ תשר"ת וג"פ נשימה אחת -ג' השברים צריך לעשותם בנשימה
תקע קול שאינו שייך לאותו הסדר הוי הפסק תש"ת וג"פ תר"ת .וא"א לצאת בתשר"ת ידי אחת ,ולדעת רוב הפוסקים זה לעיכובא ,אבל
והפסיד גם את התקיעה הראשונה ,כגון שבתש"ת תש"ת או תר"ת ,מפני שהקול הנוסף הוא הפסק .השברים והתרועה בתשר"ת י"א שלכתחילה אין
הריע לפני או אחרי או באמצע השברים ,או אורך השברים והתרועה -שיעור תרועה י"א נכון לעשותם בנשימה אחת ,אך לא יפסיק ביניהם
שבתר"ת עשה שבר לפני או אחרי או באמצע שהוא ג' כוחות קטנים (טרומיטין) ,וי"א שהוא ט' יותר מכדי נשימה ,ומ"מ אם עשאם בנשימה אחת
התרועה ,או שבתשר"ת הריע לפני השברים ,או שהריע כוחות ,ולכתחילה יש להחמיר כדעה השניה בין יצא .וי"א שצריך לעשותם בנשימה אחת ,ואם
שתי תרועות בזו אחר זו (בשתי נשימות ,דאי לאו בתשר"ת ובין בתר"ת .וכיון ששיעור תקיעה הוא הפסיק בנשימה ביניהם מחזירים אותו ,ומ"מ לא
הכי הוי כתרועה אריכתא) ,או שתקע אחר כשיעור התרועה ,בין תקיעה שלפניה בין תקיעה יתקע בכח אחד בלי שום הפסק אלא יפסיק מעט
התרועה תקיעה כמתעסק שלא לשם תקיעה שאחריה ,כתב השו"ע שלשיטה הראשונה צריך רק שלא יהיה בכדי נשימה בינתיים .וכתב השו"ע
(באופן זה המ"א מצדד להקל ,ומ"מ לכתחילה טוב להזהר בשברים (בין של תש"ת בין של תשר"ת) שירא שמים יצא ידי כולם ,שבתקיעות דמיושב
לחוש להחמיר ,ולכן טוב שלא יתקעו יחד בשני בתי כנסיות שלא להאריך בשבר אחד כג' טרומיטין ,כיון שבזה יעשה בנשימה אחת ,ובתקיעות דמעומד יעשה
סמוכים) ,או שאחרי הג' שברים תקע עוד שבר הוי תקיעה ולא שבר ,שהרי זה שיעור התקיעה בשתי נשימות( ,ולא יעשה הפוך ,ואם נוהגים
אחד או יותר (בשתי נשימות וכנ"ל) .וכן אם עשה בסדר תר"ת .ודעת הרמ"א כהסוברים שאין לחוש לתקוע למלכיות תשר"ת תש"ת תר"ת וכן
תרועה בתשר"ת לפני השברים הפסיד גם תקיעה אם האריך בשברים קצת ,אלא שלא יאריך יותר לזכרונות ושופרות ,יכול להפוך את הסדר).
ראשונה ,ויש מהאחרונים שסוברים שבאופן זה מדאי ,והיינו שבתשר"ת לא יאריך בשבר כשיעור והרמ"א כתב שהמנהג לעשות הכל בשתי
לא הפסיד את התקיעה ,כיון שהתרועה שייכת ג' שברים ותרועה ,כיון שזה שיעור התקיעה נשימות ,ואין לשנות ,אך יזהר שלא יפסיק יותר
לסדר התשר"ת .ויש מקומות שעושים קול ארוך בתשר"ת ,ובתש"ת לא יאריך בשבר אחד כשיעור מכדי נשימה ,ולכן טוב שהמקרא יקרא שברים
בסוף התרועה ,וכן יש בעלי תקיעה שאינם ג' שברים ,אבל מותר להאריך בשבר כשיעור ג' תרועה יחד ,דבלאו הכי עלול להפסיק יותר מכדי
מומחים ועושים קול ארוך בתחילת התרועה טרומיטין אף שזה שיעור התקיעה בתר"ת ,משום נשימה .וכתב המ"ב שבמקום שנוהגים לעשות
ונראה כעין שברים ,ולאו שפיר עבדי. שאנו עושים תש"ת שמא זה התרועה האמורה בנשימה אחת ג"כ לא ישנו מנהגם .והחיי אדם
אם התחיל לתקוע ואין הקול עולה יפה ,יכול השמיט דברי הרמ"א ,דבאמת הכרעת השו"ע טובה מאד,
בתורה ,וא"כ לצד זה התקיעה ג"כ ארוכה יותר.
לחזור ולתקוע ולא הוי הפסק ,דנחשב הכל דבזה יוצאים ידי כל השיטות ,וגם שבנשימה אחת יוצאים
ולדעה השניה אין לחוש אם האריך בשברים עד לכו"ע.
לתקיעה אחת.
אם תקע כדין שני תשר"ת או שני תש"ת או שני ואין אומרים פסוקים של פורענות של ישראל ,אחרי התקיעות נהגו לומר היום הרת עולם
וארשת שפתינו ,ובשבת שאין תוקעים אין תר"ת ובשלישי טעה ,א"צ לחזור אלא לאחרון ולא זכרונות של יחיד.
יש קוראים תגר על מה שמשלימים פסוקי אומרים ארשת שפתינו. שטעה בו.
אם עומד בתש"ת ונזכר שטעה בתשר"ת גומר שופרות בפסוק וביום שמחתכם וכו' שאין יחיד אינו מפסיק כדי לשמוע תקיעות על סדר
התש"ת וחוזר ותוקע תשר"ת .ואם סיים תקיעות מזכירים בו שופר אלא חצוצרות ,והרא"ש והר"ן הברכות ,אפילו אם יש מי שיתקע לו ,ואם לא
שמע תקיעות דמיושב מפי הש"ץ תוקעים לו דמיושב ונזכר שטעה ,חוזר ותוקע ואינו סומך על כתבו לקיים המנהג.
תקיעות דמעומד ,וה"ה שחוזר לתקיעות דמעומד כתב השו"ע שאומרים ועקידת יצחק לזרעו תזכור ,קודם שיתפלל מוסף וא"צ לתקוע עוד ,ואם אין
אם טעה בהם ,אבל בתקיעות שאחר התפלה א"צ ואין לומר לזרע יעקב ,וכתב המ"ב שבדיעבד יצא .מי שיתקע לו לפני מוסף יכוין לשומעם אחר
ושי"א שטוב יותר לומר לזרע יעקב ,ולכן כל אחד תפילתו. לחזור.
דיבור אחרי הברכה על התקיעות עד סוף יעשה כמנהג מקומו. אם תקע בצד הרחב של השופר לא יצא.
התקיעות דינו תלוי לפי הזמנים דלהלן :א' בין אומרים עלינו ומלוך וכו'.
אחרי התקיעות אומר הש"ץ אשרי העם יודעי הש"ץ מוסיף אוחילה ושאר פיוטים כל מקום לפי ברכה לתקיעה אין להפסיק כלל ,אא"כ הוא צריך
לומר שיביאו שופר או שישכשכו אותו במים כדי תרועה וכו' ואשרי ,ומחזירים את הספר תורה
מנהגו. למקומו.
אין ליחיד הגר בישוב (שאינו יכול ללכת למקום שיוכל לתקוע ,ואם שח בענין אחר אפילו מענין
שיש מנין) להתפלל מוסף או לתקוע עד אחרי ג' התפילה ,צריך לחזור ולברך ,ואף השומע אם שח
שעות ביום ,דבג' שעות ראשונות הקב"ה דן את בין ברכה לתקיעה צריך לחזור ולברך לעצמו .ב'
עולמו ושמא יעיין בדינו ביחוד ומי יצדק ,וציבור בשעת התקיעות עצמם אסור לדבר ואפילו לרוק
אין הקב"ה מואס תפילתם ,ובשאר השנה אפשר דוקא לשומעים מפני שצריך לשמוע את כל התקיעה
סימן תקצ"א
להתפלל בג' שעות ראשונות ,כיון שאינו אלא אפילו אם היא ארוכה מאד ,וכ"ש שאסור
פקידה בעלמא לאותו יום ,אבל בר"ה הקב"ה דן להשמיע קול פיהוק או נחירת הגרון וכדומה שזה תפילת מוסף
לכל השנה ולפעמים לשנים רבות (ובעיר אף אחר מבלבל גם את השומעים האחרים .ג' בין
בכל יום שהיו מקריבים בבית המקדש קרבן מוסף
מתפללים תפילת מוסף ,וביו"ט רגיל מברכים ג' ברכות ג' שעות אין להתפלל ביחיד) ,ושחרית אפשר התקיעות או בין תקיעות דמיושב לתקיעות
ראשונות וג' אחרונות וברכה אחת באמצע כמו להתפלל אף ביחיד בתוך ג' שעות ,כיון שזה זמן דמעומד ,אסור לתוקע או לשומעים לדבר ,מפני
בשחרית ,אמנם במוסף של ראש השנה מלבד הזכרת תפילת הציבור ,ובמקומות שרגילים להתפלל שהברכה היא גם על התקיעות דמעומד ,ואם דיבר
קרבן מוסף אמרו חכמים שצריכים להזכיר ענייני שחרית בהשכמה תוך שעה ראשונה או שניה ,בדברים אחרים א"צ לחזור ולברך ,ודיבור בענין
מלכויות זכרונות ושופרות כל אחד בברכה נפרדת ,יצמצם להתפלל ג"כ באותו זמן ,ומה שהציבור התקיעות והתפילות בין תקיעות דמיושב
ובסימן זה יבוארו פרטים אלו.
אומרים פיוטים אינו נחשב זמן שהציבור מתפללים ,אלא לתקיעות דמעומד אינו הפסק וזה מותר
הציבור והש"ץ מתפללים בלחש ט' ברכות ,דלא צריך לצמצם להתפלל דווקא בשעת התפילה ,שהרי אפילו לכתחילה .ודעת הדה"ח שמהברכה עד סוף
אם הציבור מתפללים שחרית והוא מתפלל מוסף אינו תקיעות דמיושב אסור להפסיק אפילו בתפילות, כהפוסקים שרק ז' כמו בשחרית.
מקום שנוהגים שהציבור מתפללים ביחד עם נחשב זמן שהציבור מתפללים .והמ"א מצדד שאפילו בשאר ולכן לא יאמר את היה"ר אלא יהרהר בליבו או
הש"ץ ,אם טעה הש"ץ בתקיעות אסור לשוח ימות השנה טוב להזהר שלא להתפלל בקיץ בשעה
שיאמרנו אחרי תקיעות דמיושב ,ומהר"י עמדין מיקל
באמצע ולגעור בו שהרי כבר שמעו במיושב ,וגם הראשונה של היום שזה זמן שאין הציבור מתפללים,
בזה ,ועל כן במקום שנוהגים כך אין למחות בידם .ד' ובשעה"צ מקשה על דבריו ונשאר בצ"ע.
האחרונים מצדדים שמי שדיבר בתשר"ת בין אם לא שמעו יחזרו ויתקעו אחרי התפילה אותו
שברים לתרועה אפילו מענייני התקיעה ,צריך סימן שטעה בו ,ודיו.
לחזור ולתקוע אותו סדר בלי ברכה. הזכרת קרבן מוסף בתפילה -מנהג בני ספרד
מי יתקע תקיעות דמעומד -כתב השו"ע
סימן תקצ"ב (רק שאין מזכירים פסוקי קרבן מוסף ביו"ט כלל
שהתוקע תקיעות דמיושב יתקע גם תקיעות בשבת ור"ח) אלא אומרים ככתוב בתורתך וכו',
דמעומד .וכתב הרמ"א שדין זה אינו מעכב ואחר דמעומד תקיעות ומנהג בני אשכנז לומר פסוקי מוסף ראש השנה,
ואין אומרים פסוקי מוסף ר"ח ,אלא אומרים מלבד מה שתוקעים לפני מוסף ל' תקיעות הנקראים יכול לתקוע (ועומד במקומו וא"צ לעמוד על
מלבד עולת החודש ומנחתה ועולת התמיד תקיעות דמיושב ,תוקעים גם בחזרת הש"ץ של מוסף הבימה) ,אלא שראוי לעשות כך ,וכמו שנתבאר
תקיעות דמעומד ,כדאיתא בגמרא (ר"ה ט"ז) למה
ומנחתה ושני שעירים לכפר (-שעיר חטאת ושעיר תוקעים ומריעים כשהם יושבים ותוקעים ומריעים ברמ"א בסימן תקפ"ה .וכתב המ"ב דהיינו בזמנם
כשהם עומדים ,כדי לערבב השטן .ובסימנים הבאים שהיו נותנים לו לתקוע בסתמא וא"כ זכה מיד בכל ר"ח) ושני תמידים כהלכתם.
אומרים במוסף את מוספי יום הזכרון הזה גם יבוארו פרטי דיני תקיעות אלו ,ואם התקיעות והברכות התקיעות ,אבל בזמננו שבמקצת מקומות נוהגים
לתת הסדרים לאחרים א"כ מעולם לא זכה מעכבות זו את זו. למנהג אשכנז וגם ביום השני ,כדי לכלול בו גם
מוסף ר"ח ,ואם אמר מוסף בלשון יחיד ,ביום התקיעות בחזרת הש"ץ -יש מקומות שנוהגים הראשון ושרי.
הראשון חוזר וביום השני א"צ לחזור ,ואם סיים את לתקוע כשמתפללים בלחש ,ואין לנהוג כך
הברכה אף ביום הראשון אינו חוזר ,דמסתברא שאפילו אם לכתחילה כדי שלא לבלבל את המתפללים ,אלא
סימן תקצ"ג דילג לגמרי ולא אמר ואת מוסף יום הזכרון הזה נעשה תוקעים בחזרת הש"ץ על סדר הברכות במלכיות
ונקריב ,אלא אמר ושם נעשה ונקריב וכו' תמידים כסדרם
ומוספים כהלכתם ככתוב בתורת וכו' ג"כ יצא( .ומש"כ הטור בזכרונות ובשופרות ,וצריכים התוקע והשומעים
שהיוצא מהש"ץ אפילו חיסר מילה אחת שלא כיון לה לא לעמוד בתקיעות אלו ,ובדיעבד אם ישבו יצאו.
האם הברכות והתקיעות מעכבות זו את זו יצא ,היינו דווקא במה שנוגע לעיקר התפילה).
מה תוקעים בכל סדר -השו"ע כתב שתוקעים
איתא בגמרא (ר"ה ל"ד ):ת"ר תקיעות אין מעכבות זו
את זו ,ברכות אין מעכבות זו את זו ,תקיעות וברכות מלכיות זכרונות ושופרות -אומרים י' פסוקים תשר"ת למלכיות ותש"ת לזכרונות ותר"ת
של ר"ה ושל יוה"כ מעכבות .ונחלקו הראשונים בביאור של מלכיות וי' של זכרונות וי' של שופרות ,לשופרות ,ועכשיו נהגו לתקוע כל סדר מהנ"ל ג'
הדברים .ולהלן יבואר מה ההלכה בזה. מלכיות לקבל עליו עול מלכות שמים ,זכרונות כדי פעמים .והרמ"א כתב שהמנהג כהסוברים
שיעלה זכרוננו לפניו לטובה ,ובמה בשופר .שתוקעים תשר"ת פעם אחת למלכויות וכן ברכות -ברכות מלכיות זכרונות ושופרות של
ואומרים בכל ברכה ג' פסוקים מהתורה ג' לזכרונות וכן לשופרות .והשל"ה כתב שהדרך מוסף (ושל יוה"כ של יובל) מעכבות זו את זו,
מהכתובים ג' מהנביאים ועוד א' מהתורה ,ואם המובחרת היא לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת בכל שאם אינו יודע כולם לא יאמר כלום ,ודעת הפמ"ג
השלים בנביא יצא ,ואפילו אם לא אמר שום ברכה( ,ואחרי אנעים זמירות עוד תשר"ת תש"ת שאם אינו יודעם י"ל שיאמר ג' ראשונות וג' אחרונות
פסוק אלא אמר ככתוב בתורתך וכן כתוב בדברי תר"ת כדי להשלים למאה קולות) ,וכתב המ"ב וקדושת היום באמצע ,וכתב הבה"ל שאין משמע כך
בגמרא .וגם סדר ברכות אלו מעכב ואם הקדים קדשך וכן נאמר ע"י עבדיך הנביאים ,יצא בדיעבד .שבמקום שנוהגים כהרמ"א אין לשנות.
שקבלה בידם שמי שרגיל ג"פ להתענות בר"ה במקום שבקיאים בתקיעות ,ובמקום שאין זכרונות למלכיות או שופרות לזכרונות צריך
ומשנה מהרגלו אינו משלים שנתו (והיינו דוקא בקיאים בתקיעות מתפללים בציבור ,ילך למקום לחזור ולהתפלל .ובשאר ימות השנה אף אם אינו
ביום אבל בלילה אסור לכו"ע להתענות כמו שבקיאים בתקיעות .אם יכול ללכת לשני יודע כל הברכות יאמר איזה ברכה שיודע (ויסמיך
בשאר יו"ט) ,וכתב הרמ"א שמי שאינו ירא לנפשו המקומות ,ילך בתחילה למקום שמתפללים מפני הברכה לאיזה ברכה כגון אשר יצר ,כדי שתהא
א"צ להתענות כל ימיו ,אך צריך התרה כמו בשאר שתפילת מוסף אין לאחרה יותר מז' שעות ,ואח"כ סמוכה לחברתה) ,אמנם זה רק בקשת רחמים
נדרים ,ומשמע ביו"ד סימן רי"ד דהיינו דוקא אם ילך לשמוע תקיעות שזמנם כל היום .ואם יש בעלמא ,אבל לצאת ידי חובה אינו יוצא אפילו אם
הורגל בכך ,אבל אם התענה רק פעם אחת לא הוי בעיר אחת שופר ורוצה ללכת למקום שמתפללים דילג רק ברכה אחת משמונה עשרה ,וצריך לחזור
נדר אא"כ חשב בשעת מעשה שיעשה כך לעולם. ולשלוח נכרי שיביא לו את השופר מחוץ לתחום, ולומר כולם כסדר שנתקנו.
ומי שקיבל עליו להתענות בר"ה צריך התרה ,אף יעשה כך ,דתחומין דרבנן והוי שבות דשבות .ואם תקיעות -אם אינו יודע אלא מקצת מאותו סימן
שהמקבל על עצמו להתענות בשאר שבתות בעיר אחת יש תוקע הגון ומתפללים שאינם לא יתקע כלל ,וכן בסדר התקיעות אם הקדים
וימים טובים אינו צריך התרה .והמתענה בר"ה הגונים ,ובעיר השניה יש מתפללים הגונים ותוקע תרועה לתקיעה ראשונה לא יצא .אבל אם יודע
ראוי שילמד או יעסוק בתחינות ובקשות כל היום, שאינו הגון ,ילך למקום שהתוקע מומחה וכשר, רק ת שר"ת או תש"ת או תר"ת יתקע מה שיודע,
כדי שיהיה כולו לד' ,דדעת המ"א שר"ה חמיר משאר מפני שהתוקע מוציאו ידי חובתו ,ובתפילה אין וכן אם הוא חלש ואינו יכול לתקוע אלא שנים מתוך
שבתות וימים טובים כיון שאינו מתענה בשביל תענוג ,ואם מוציאים אותו ידי חובתו. התשר"ת תש"ת תר"ת ,או שלוקחים השופר ממנו אחרי
קשה לו הדבר יכול לסמוך על הסוברים שעצם התענית שנים מאלו ,או שיודע שצריך לתקוע בבא שלישית ואינו
נחשבת "לכם" כיון שמתענה מחמת תשובה .ואשה יודע איך תוקעים אותה ,יתקע אותם שניים שהוא יכול
המשועבדת לשרת בבית בעל הבית ,או אשה סימן תקצ"ו ויודע .ולא יברך עד שיוכל לתקוע כל הסדרים בעצמו או
בצירוף עם אחרים .ואם תקע תש"ת ותר"ת קודם תשר"ת
המשועבדת לבעלה לאפות ולבשל בשבילו ואין
יצא.
אחר שיעשה זאת ,מותר להן לבשל ,אע"פ
שבעלמא אסור למי שמתענה ביו"ט לבשל תקיעות אחרי התפילה -אחרי התפילה מריעים הברכות והתקיעות -ברכות מלכיות זכרונות
לאחרים. תרועה גדולה בלא תקיעה (שו"ע) ,והיינו כדי ושופרות אין מעכבים את התקיעות ,וכן התקיעות
לערבב השטן שלא יקטרג אחרי התפילה אינן מעכבות ברכות אלו ,ואם יודע רק לברך או
המתענה בר"ה תענית חלום ,אם זה היה ביום
שהולכים ואוכלים ושותים ושמחים לומר שאינם רק לתקוע יעשה מה שיודע ,ואם יודע רק לתקוע יברך
הראשון צריך כל ימיו להתענות בשני הימים על התקיעות ,אך פשוט שאין לברך על התקיעה אא"כ יודע
(אא"כ אינו ירא לנפשו וכנ"ל) ,ואם זה היה ביום יראים מאימת הדין .וכתב המ"ב שאנו נוהגים
לתקוע את כל הסדרים בעצמו או בצירוף עם אחרים.
השני יתענה כל ימיו רק ביום השני ,אבל ביום בתקיעה האחרונה של המאה קולות שהמקרא והסדר להתפלל מוסף ולתקוע בתוך התפילה אינו
הראשון לא יתענה כלל ,ויעשה אפילו קידוש של אומר תקיעה גדולה והתוקע מאריך בה יותר לעיכובא ,שאם התפלל קודם שתקע יצא
שחרית .ומי שהתענה בר"ה א"צ למיתב תענית משאר התקיעות .וכתב הרמ"א שיש מקומות בשניהם.
לתעניתיה ,אפילו אם הוא חל בשבת ,שהרי י"א שנוהגים לתקוע אחרי התפילה עוד שלושים
שמצוה להתענות בר"ה ,אעפ"י שאין ההלכה כן, קולות ,והשל"ה כתב שיתקעו בסך הכל מאה
כנ"ל .ואין להתענות בר"ה על חלום שיש ספק אם קולות .והתקיעות הנ"ל אינם לעיכובא אחרי שכבר יצאו סימן תקצ"ד
ידי חובה.
הוא מהחלומות שמתענים עליו בשבת.
אין אומרים עננו בר"ה כמו שאין אומרים ביוה"כ.אין לתקוע אחרי שתקעו את כל התקיעות
הנצרכות ,דזה אסור משום שבות כמו בשאר יו"ט יציאה ידי חובה מאחר בתקיעה ובברכות-
(כ"כ הרמ"א וכן הסכימו רוב האחרונים ודלא בתקיעות יכול יחיד שלא תקע לשמוע התקיעות
סימן תקצ"ח כהט"ז שמתיר בר"ה) ,ואפי' מי שתוקע ביום השני
אסור לו לתקוע ביום הראשון כדי להתלמד,
מאחר ,אפילו אם הוא יודע לתקוע .ויחיד שלא
התפלל ,אם יש עשרה יכול לצאת ידי חובה
ואסור להוציא את השופר כשאינו צריך אותו מהש"ץ ,ואם אין עשרה דעת השו"ע שאין אחד
לתקיעה ,דהוי הוצאה שלא לצורך ,אבל טלטול אמירת צדקתך בשבת -דעת השו"ע שר"ה שחל יכול להוציא את חבירו ,אפילו אם הוא צריך אז
מותר כל היום כיון שהשופר ראוי להוציא אחרים ,בשבת אומרים בו "צדקתך" להצדיק את הדין, להתפלל גם לעצמו בלחש ומתפלל בקול כדי
ואפילו קטן שהגיע לחינוך מותר לו לתקוע כל ודעת הרמ"א שלא לומר כיון שזה יו"ט ור"ח. להוציא את חבירו ,אפילו אם אינו יכול להתפלל
היום ,ומותר להשתדל ללמדו אופן התקיעות כל בעצמו ,והרמ"א כתב שי"א שאם אינו יכול
היום ,ואפילו לאדם אחר שאינו אביו משמע להתפלל ,חבירו יכול להוציאו בתפילתו ,ואם הוא
אומר עם חבירו מילה במילה יצא לכו"ע.
שמותר כיון שהוא מחנך בזה את הקטן.
סימן תקצ"ט
סימן תקצ"ז סימן תקצ"ה
ליל ר"ה שחל במוצאי שבת אומרים בו ותודיענו
(אע"פ שאומרים בו "וחגיגת הרגל") .והמנהג סדרי העדיפויות בתקיעות ובברכות -מי שאינו
להתפלל מתוך הסידור אע"פ שלא בירכו עדיין תענית בראש השנה בקי לא בתקיעות ולא בתפילת מוסף ,עדיף שילך
אוכלים ושותים ושמחים בראש השנה ,דאף ברכת בורא מאורי האש ,דאין זה הנאה גמורה כיון למקום שבקיאים בתקיעות (אפילו אם בקיאים
שהוא יום הדין יש בו מצות "ושמחת בחגך" שגם שהתפילה שגורה קצת בפיו ,והמחמיר יחמיר רק בסדר אחד) ,מאשר שילך למקום שבקיאים
ר"ה בכלל חג דכתיב "תקעו בחודש שופר בכסה לעצמו אבל אין להורות לאחרים. בתפילת מוסף ,אפילו אם הברכות הם ודאי
ליום חגנו" ,ונאמר בנחמיה "אכלו משמנים ושתו והתקיעה היא ספק ,דתקיעות דאורייתא וברכות
ממתקים וכו' כי קדוש היום לאדוננו ואל תעצבו
סימן ת"ר כי חדות ד' היא מעוזכם" ,אמנם לא יאכלו כל
דרבנן ,ואפילו ביום השני עדיף התקיעה
מהברכות ,והפמ"ג מסתפק מה הדין ביום השני לדידן
שבעם כדי שלא יקלו ראשם ותהיה יראת ד' על שאנו בקיאים בקביעא דירחא ,היכא שהתקיעה אינה ודאי
דיני היום השני של ראש השנה פניהם. והתפילה היא ודאי .ואם יכול ללכת למקום שישמע סדר
הברכות של שני הימים ,והמקום שתוקעים הוא רחוק
יו"ט של ראש השנה מדאורייתא הוא תלוי במולד תענית בר"ה או בשבת שובה -אין מתענים וישמע בו רק את התקיעות של היום השני ,כתב הפתחי
הלבנה ,ובכל המועדים יש זמן בין המולד למועד לברר בראש השנה או בשבת שובה ,ומותר לכו"ע תשובה בשם הישועות יעקב שילך למקום שמברכים,
מתי התחיל החודש ,אמנם ר"ה שהוא בר"ח לפעמים
להתענות בראש השנה ולהתפלל עד חצות ,אע"פ ואפשר שגם החיי אדם והפמ"ג מודים לזה לדידן שאנו
הגיעו עדים רק לקראת סוף היום ורק אז ידעו שזה
היה ר"ה ,ומחמת תקלה שאירעה מכך במקדש (ששרו שבשבת ושאר ימים טובים זה אסור .ויש מקומות בקיאים בקביעא דירחא .ואם יצטרך להתפלל ביחיד
אין משביעין בעשי"ת ,מפני שחוששים מעונש
השבועה ,ועכ"פ מצוה לשפוט להוציא גזילה
סימן תר"א הלוים שיר של חול) תיקנו שאם העדים הגיעו מן
המנחה ולמעלה אין מקבלים אותם ורק למחרת הוא
ר"ה ,ומ"מ גם היום הראשון נהגו בו קדושה כדי שלא
מתחת יד הגזלן ,וכשיש דין למטה אין דין למעלה. יבואו לזלזל בו .ולאחר החורבן רבן יוחנן בן זכאי החזיר
קידוש לבנה -לדעת הרמ"א אין מקדשין את סדר היום השני של ראש השנה הדבר ליושנו שמקבלים עדות החודש כל היום.
הלבנה עד אחרי יוה"כ ,מפני שיותר טוב לקדשנה והרחוקים מירושלים שלא היו יודעים מתי קידשו בי"ד
מתפללים כמו ביום הראשון. את החודש ,יש להם ספק מתי הוא יו"ט ,אמנם אין זה
כשהוא מבושם ובשמחה ,ובמוצאי יוה"כ בת קול
בקריאת התורה קוראים ה' קרואים מ"והאלוקים כמו בכל יו"ט שני של גלויות שהוא מספק ,אלא כיון
יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה לחמך ,אבל כמה שכבר בזמן המקדש היו פעמים שנהגו קדושה בב'
נסה את אברהם" עד סוף הסדרא ,כדי להזכיר
אחרונים הסכימו שיותר טוב לקיים המצוה לפני הימים ,תקנה זו לא נתבטלה ,ועל זה אמרו ששני
זכות עקידת יצחק ,ולמפטיר יקרא כמו ביום
יוה"כ ,כדי שמצוה זו תכריעהו לכף זכות ,ובביאור הימים הם קדושה אחת .ובסימנים הבאים יבוארו דיני
הראשון ,ומפטירים בירמיה "כה אמר ד' מצא חן יו"ט שני של ר"ה.
הגר"א כתב שכך עיקר.
במדבר" עד "הבן יקיר לי אפרים" מפני שחובת
בשבת שובה אומרים צדקתך צדק וכו'. ביצה שנולדה או דבר שניצוד או נתלש ביו"ט
היום להזכיר זכרונות וכתיב בהאי קרא "זכור
נוהגים שנער אינו קורא את הפטרת שבת שובה. ראשון אסור בשני ,ואף שבשאר יו"ט שני של
אזכרנו עוד".
גלויות זה מותר ממה נפשך ,בראש השנה שני
אם שכח וקרא ה' קרואים ב"וד' פקד את שרה" הימים הם קדושה אחת .וכבר נתבאר דין זה
יעלה עוד אחד ויקרא את כל הפרשה ,ואף אם בסימן תקי"ג ותקט"ו.
כבר אמר קדיש יעשה כן ויאמר אח"כ עוד קדיש,
ברכת שהחיינו ביום השני -בקידוש שבלילה
ואם כבר נסתלק ספר זה יכול לקרוא בספר השני
סימן תר"ג למפטיר פרשת העקידה ויגלול ויקרא גם חובת
השני ילבש בגד חדש (והיינו שקנה חתיכת בגד
היום. ונתן לאומן לתקנו ,דאם קנה מלבוש מוכן
השמחה היא כשקנאו ויש לו לברך בשעת הקנין)
זהירות מיוחדת ותשובה בעשי"ת הבדלה -במוצאי ר"ה מבדילים כמו במוצאי שבת, או יניח פרי חדש ויברך שהחיינו ,כיון שי"א
אלא שאין מברכים על הבשמים ועל האש. שברכת היום הראשון היא גם על היום השני( ,ואין
פת עכו"ם -גם מי שאינו נזהר מפת של עכו"ם,
אף בארץ ישראל עושים ר"ה ב' ימים ,דאף בזמן יזהר בעשי"ת אפילו מפת פלטר של עכו"ם ,ואם לקחת ענבים כשהם בוסר ,דכיון שאינו יודע אם
אינו יכול לאפות בעצמו יכשיר את התנור המקדש אירע שעשו ר"ה ב' ימים. הגיעו לפול הלבן יש ספק אם לברך עליהם העץ
שאופים בו הנכרים ע"י שישראל ישליך לתוכה או האדמה ,וגם הם חמוצים ואין לאכול דברים
קיסם ,ואפילו לנפח בה ע"י מפוח או בפיו מהני. חמוצים בר"ה ,וגם מה שלא נגמר פריו אינו סימן
ומ"מ מי שהולך בדרך ואין פת של ישראל לפניו טוב ,ובמעשה רב כתב שאין לאכול ענבים בר"ה,
עד יותר מד' מילין ולאחריו יותר ממיל והוא רוצה והטעם על פי סוד) ,וכן אשה בברכת שהחיינו
לאכול ,מותר לו לאכול פת פלטר של עכו"ם אף סימן תר"ב בהדלקת הנרות תלבש בגד חדש או תניח פרי
בעשי"ת ,דאין עשי"ת חמור יותר ממי שקיבל על חדש .ואם אין מצוי בגד או פרי חדש מ"מ
עצמו להקפיד על כך כל השנה ,ובשם הנחלת שבעה מברכים שהחיינו ,ובשאר יו"ט שני של גלויות א"צ
כתבו שבשנת רעבון מותר לאכול בעשי"ת גלוסקאות של
סדר עשרת ימי תשובה לקחת פרי חדש .ואם יש לו תירוש חדש ,יקדש
נחתום עכו"ם גם למי שנזהר בזה ,אם מבשלים אותם בבית כתב הרמב"ם (תשובה ב' ו') אף על פי שהתשובה על היין הישן שהוא מצוה מן המובחר ,וכשיגיע
הישראל .ויזהר שלא לברך וליטול חלה מעיסה והצעקה יפה לעולם ,בעשרה הימים שבין ראש השנה
ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד
לשהחיינו יטול את החדש או יתן בו עיניו.
שהיתה של נכרים בהיותה עיסה ,ורק אם הנכרי ברכת שהחיינו על השופר ביום השני -לדעת
שנאמר "דרשו ד' בהמצאו" .עכ"ל .עוד מבואר
מכר לישראל קמח היא חייבת בחלה. ברמב"ם (שם ג' ד') שצריך כל אדם לראות את עצמו השו"ע רק אם חל היום הראשון בשבת מברכים
תשובה -יש לכל אדם לחפש ולפשפש במעשיו ואת העולם כאילו חציו זכאי וחציו חייב ,והכרעתו שהחיינו לפני התקיעות של היום השני ,שהרי לא
בעשי"ת ולחזור בתשובה על עוונותיו (והח"א כלל והכרעת העולם לכף זכות או חובה תלויה במעשה
שלו ,וכיון שהשופר בא לעורר לתשובה נהגו כל בית
תקעו ביום הראשון .ודעת הרמ"א לברך שהחיינו
קמ"ג מרחיב בזה ,ודבריו קילורין לעיניים) ,וספק ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק אפילו אם היום הראשון חל בחול ,אפילו בלי בגד
עבירה צריך יותר תשובה מעבירה ודאית ,כיון במצות מראש השנה ועד יום הכפורים יתר מכל השנה, חדש או פרי חדש ,שהרי אין יוצאים ביום השני
שהאדם יותר מתחרט על עבירה ודאית ,ולכן ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בתקיעות של אתמול ,וה"ה לענין הברכות ,ומ"מ
אשם תלוי יקר יותר מחטאת .וכתב הרא"ש בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור טוב שהתוקע ילבש בגד חדש.
שיקרא בימים אלו באיגרת התשובה של רבינו היום.
קהל ששלחו לעיר אחרת להביא להם שופר
מתענים בג' תשרי תענית ציבור ,ודיניה נתבארו יונה .והאר"י ז"ל כתב שיש חיוב ללמוד בספרי והשליח התעכב עד סוף היום השני ,ור"ה חל בימים
מוסר כל השנה (ונראה שגם הרא"ש מודה לזה ,וכוונתו בסימן תק"נ ,עיין שם.
חמישי ושישי ,וכשהגיע השליח עם השופר כבר
מרבים בתפילות ותחנונים בכל הימים שבין שכיון שספר זה מיוחד יותר לענין תשובה זירז הרא"ש
התפללו תפילת שבת אבל עדיין היום גדול ,אם אין
ראש השנה ליום הכיפורים ,מלבד בשבת ,וכן לקוראו בימים אלו) ,וכ"כ הגר"א במשלי בכמה
שם בקי בתקיעות שעדיין לא קיבל שבת ,יתקע מי
אומרים אבינו מלכנו בכל יום ערב ובוקר (אפילו מקומות ,ועכ"פ בימים אלו יעשה כל אדם כדעת
שכבר קיבל שבת בלי ברכה ,ויתקע רק תשר"ת
אם יש ברית מילה שאין אומרים בה תחנון ויהי הזוהר שיחזור בתשובה לפני השינה ויתאונן על
תש"ת תר"ת ,ואם יש אחד שלא קיבל שבת יתקע בברכה
רצון ,אבל אומרים א'ל ארך אפים ולמנצח) ,מלבד חטאיו ויפשפש במעשיו .וכתב ביערות דבש שז'
אע"פ ששאר השומעים כבר קיבלו שבת ,ואם הגיע בין
בשבת ובערב שבת במנחה ,ואומרים בכל יום הימים שבין ר"ה ליוה"כ הם כנגד ז' ימי השבוע,
השמשות אין לתקוע כלל ,ובבין השמשות של היום
(כבר מיום א' דסליחות) ג' פעמים וידוי לפני עלות ובכל יום יעשה תשובה על מה שחטא כל ימיו
הראשון יתקעו בלי ברכה ,ואמירה לנכרי מותרת אף
השחר ,מלבד בערב יוה"כ שאומרים רק פעם באותו יום.
בבין השמשות של היום הראשון.
אחת (מפני שיאמרו וידוי במנחה ומעריב ,והוא תשובה מעבירות שונות -השוכר את חבירו
ג"כ יו"ט) .וכשיש ברית מילה אומרים בסליחות ללכת בדרך מסוימת וחבירו נהרג בה ,נכון שיקבל ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית החודשיים על
על עצמו תשובה .והמ"ב ציין כמה אחרונים שדנו בעשי"ת "וזכור ברית" ,אחרי "והארץ אזכור". הדף היומי ,משנה ברורה (לפי סדר הדף היומי בהלכה),
ספרי מוסר (לפי סדר מבחני דרשו) ,חפץ חיים ואהבת
אין מחרימין בעשי"ת ,כדי שלא לעורר את כוחות לענין תשובה על הריגה בגרמא ,ולמי שאכל חסד (לפי סדר הלימוד היומי) ,וכן את מבחני "לדעת"
הדין ,ואפשר שגם אם חייב לקבל עליו חרם ע"י מאכלות אסורות באונס ,ובבועל נדה ,ובמי (דף היומי ,משנה ברורה ,חפץ חיים ,ואהבת חסד),
היפוך וכדומה ,אין מקבל את החרם עד אחרי שנתפס עם הנכרית .ועיין ברי"ף שמביא כ"ד בלמעלה ממאה נקודות הפצה ברחבי הארץ.
דברים המעכבים את התשובה. יוה"כ ,אא"כ הוא רוצה. כמו כן ניתן לקבלם במייל .7692282@gmail.com
וכן ניתן לקבלם בפקס בטלפון .0799-414144
