gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קובץ גליונות · Koivetz Gilyoines — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: קובץ גליונות · Koivetz Gilyoines

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

קובץ גליונות · Koivetz Gilyoines — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ק ובץ תקפ״ט ה 'תשפ"ז | שנה ארבע עשרה‬ ‫*‪-.‬י קובץ גליונות‬ ‫לראש השנה־האזיגו‪-‬ויומ כיפור‬ ‫ממרנן ורבנן גדולי ומאורי הדור‬ ‫כינוס מרנן ורבנן גדו׳׳י‬ ‫‪I‬‬ ‫במעון מרן פ וסקהד ור ‪W‬‬ ‫הגר ”משטרנב וך של יט"א ‪'f M‬‬ ‫^ ‪fe‬‬ ‫לחיזוק לימוד 'דףהיומי ‪,‬‬ ‫משניות ' לקראת תח ילת ‪-‬־&׳ > ‪A‬‬ ‫__‬ ‫המח ז ור השנת י בר׳׳ה‬ ‫מצורף‪:‬‬ ‫מה נענה ביוס הדין? ‪-‬‬ ‫מהתרומה‬ ‫_‬ ‫כשרדפו את עולם התורה‬ ‫קי‪-‬ומנו• גי רזוךתנו•‬ ‫נכנסנו תחת האלונקה?‬ ‫זה הזמן להצטרף‬ ‫קרן עולםהתורה ע"ר‪580649028‬‬ ‫בנק פאלי (‪ )52‬סניף ‪ -185‬רב שפע | חשבון ‪075685‬‬ ‫‪. / QQH‬‬ ‫לקריאת גדולי ישראל ולהיות שותף‬ ‫התרומותמוכרותלצורכי מ‪0‬לפי סעיף‪46‬‬ ‫לפקודת מ‪0‬הכנ‪0‬ה‬ ‫*‬ ‫&״‬ ‫‪J B3‬‬ ‫‪* OOOI‬‬ ‫בהחזקת עולם התורה!‬ ‫‪S i r‬‬ ‫ניתן לשלם באשרא י במכש יר י קה יל ות ונדרים שבבת י הכנסת| להקדש ות ע״ג הק ובץ ניתן לפנות למס' ‪k. gi l yonot @gmai l . com|053-3145900‬‬ ‫י‪+‬מ‬ ‫‪++‬מאחלמ_ל?ל כימ_ישדאל‬ ‫|)|וכדגת_ש ס טו‪+‬בה‬ ‫לע יל ו י נשמת‬ ‫הר״ר מא יר ב״ר אריה (לייב)‬ ‫אנגלרד ז"ל‬ ‫מוקיר רבנן ומכבדם‬ ‫ואוהב את התורה במסירות רבה‬ ‫׳כושנד־ג יוסף יעקב׳‪,‬‬ ‫קבע עיתים לתורה‬ ‫לימוד פרקי משניות‬ ‫נלב ״ע כ״ ו בא ל ו ל תשס ״ח‬ ‫לע ילו י נשמת ו ש ל הרב ר י וסף יעקב ב״ר‬ ‫אר יה לייב ג ולדשט וף זצ״ל‬ ‫לע יל ו י נשמת‬ ‫כל פרק משנ י ות מ זכה בכרט יס הגרלה המבצע‬ ‫מרת יטה רינה ב״ר חיים הלוי‬ ‫מ י ועד לבנ ים ובנות ולכל הג ילא ים יש לעדכ ן‬ ‫אנגלרד ע״ה‬ ‫(במכש יר י האשרא י שבב יהכנ״ס או במ י יל‬ ‫נלב ״ע י "ט אל ול תשפ ״ ג‬ ‫מערכת ”ק ובץ גליונות״) על הל ימ וד מד י שב וע‬ ‫‪+‬תנצב״‪+‬ה‬ ‫החל מצאת השבת ועד ליום ראש ו ן בצהר ים‬ ‫‪ 8‬זוכים יקבלו כרטיס נטען לקנית ספרים‬ ‫ב סו ‪ 40‬ע תז כי אחד‬ ‫מו ך‪,‬‬ ‫הודעה ובקשה‬ ‫‪U‬‬ ‫נתרספ ו־‬ ‫‪J k .‬‬ ‫נבקש מכל מ י שח י יב כספ ים‬ ‫רשימת הזוכים‪:‬‬ ‫למערכת ש יסד יר את ח וב ות י ו‬ ‫תפורסם אי״ה בגליון הבא‬ ‫עד ל י ום כפ ור‬ ‫יש ל ומר לפני הל ימ וד לע ילוי נשמת‬ ‫‪J1‬‬ ‫ר׳ י וסף יעקב בן אר יה לייב ג ולדשט וף ז״ל‬ ‫הודעה‬ ‫הקובץ לחג הסוכות‬ ‫לתשלום על הקובץ ולתרומות‬ ‫יופץ לפני יום כפור‬ ‫במכשירי האשראי שבבתי הכנסת‬ ‫&‬ ‫יש לבחור בלחצן קופות נוספות‪,‬‬ ‫הודעה לגבאי בתי הכנסת והישיבות‬ ‫חיפוש‪ ,‬ולרשום קובץ גליונו ת‬ ‫מעמדי שמחות בית‬ ‫או דרך הטלפון נדרים פלוס‬ ‫במסי ‪ 03-7630585‬שלוחה ‪48 6‬‬ ‫השואבה והקפות שניות‬ ‫א י״ה גם הש נה מע רכת ״ק ובץ גל י ונ ות״‬ ‫קהילות‬ ‫תפ רסם רש ימה ש ל כלל המעמד ים‬ ‫במס' ‪ 073-2757000‬שלוחה ‪4311‬‬ ‫ש יתק י ימ ו בח ג הס וכ ות הבעל ״ט‬ ‫או בהעברה בנקאית‬ ‫יש לשלוח את הפרטים‪:‬‬ ‫בנק מרכנ תיל ‪ 17 -‬סניף ‪ 745‬מס' חשבון ‪71262‬‬ ‫ע יר | שכ ונה ן כת ובת‬ ‫ע"ש קובץ גליונו ת‬ ‫שם ב ית הכנסת‪ /‬יש יבה‬ ‫להקדשות ע"ג הקובץ או לכל נושא אחר‬ ‫יום | שם הת זמ ורת‬ ‫ניתן לפנות למס' ‪053-3145900‬‬ ‫מייל‪k.gilyonot@ gm ail.com :‬‬ ‫לפ י הסדר המפ ורט ‪ ,‬למ י יל ‪:‬‬ ‫כתובת המערכת‪ :‬רבי יהודה הנשיא ‪ 52‬בני בר ק‬ ‫‪k.gilyonot@gmail.com‬‬ ‫החוג שנשכח שעלול לחסום את קבלת התפילות ביום הכיפורים‬ ‫העצה הנפלאה‬ ‫של מרן שר התורה ה ג ל ״ ח ק נ י ב ס ק י זצוק׳׳ל‬ ‫הנוסח המדוייק שנתן מרן שר‬ ‫התורה הגר׳׳ח קניבסקי זצוק׳׳ל‬ ‫והקרן המיוחדת "למען נחדל" שהקים ב״ועד הרבנים״‬ ‫לועד הרבנים והורה לפרסמו לציבור‬ ‫לאמרו בעת העברת המעות ואמר‪:‬‬ ‫לצרכי הרבים להשבת חובות אבודים‬ ‫"הוא דבר ראוי‬ ‫שח"ו לא יעכבו את קבלת התפילות בימים הנוראים‬ ‫ונכון לעשותו"‬ ‫"למען נחדל מעושק ידינו"‬ ‫ערב יום כיפור‬ ‫התשובה של מרן לא השתהתה לרגע‪ :‬״כתוב‬ ‫לא גנבנו‬ ‫הנני נותן סך‪:‬‬ ‫יעשה בהם צרכי רבים‪ ,‬תן צדקה לועד הרבנים‬ ‫אבל מי יכול להעיד על עצמו שהוא נקי מכל נדנוד‬ ‫ועד הרבנים‬ ‫של גזל?‬ ‫מי יודע בוודאות שאף פעם לא שכח להחזיר חצי‬ ‫ל״ועד הרבנים״‬ ‫פעם בשנה‪ ,‬לפחות‪ ,‬נתעורר לטפל בחששות גזל‬ ‫שלנו‪ .‬אנחנו תורמים לועד הרבנים כל הזמן כל הזמן‪,‬‬ ‫שקל או שתי ביצים לשכנים‪ ,‬ואף פעם לא השתמש‬ ‫עבור צרכי הרבים‬ ‫אבל הפעם נכוון במיוחד כדי לנקות את עצמנו מגזל‪,‬‬ ‫בטעות בעט לא לו?‬ ‫כפי שהורה מרן שר התורה הגר״ח קניבסקי זצוק״ל‪.‬‬ ‫כל מיני גזלים קטנים‪ ,‬על חלקם אנו יודעים ועל‬ ‫?‪:‬זדי 'שיתחלק בשוה בנין כל ערי‬ ‫חלקם רק הקב״ה יודע‪.‬‬ ‫״כתוב‪ :‬׳יעשה בהם צורכי רבים׳‪.‬״ ואין צורכי רבים‬ ‫אי? ישראל‪ ,‬וכפי וכרעת מרו‬ ‫חודש שלם אנו מתייגעים‪ ,‬עשרה ימים אנו מרכזים‬ ‫יותר מצדקה לועד הרבנים! זו פסיקה הלכתית של‬ ‫הגר״ח קניבסקי זצוק״ל 'שבזה נקרא‬ ‫מרן הגר״ח קניבסקי זצוק״ל‪ :‬״יעשה בהם צורכי‬ ‫את כל הכוח כדי להינצל בדין ולהיכנס לחיים טובים‬ ‫״צרכי הרבים׳‪ /‬כי יראתי פן נלכדתי‬ ‫רבים‪ -‬תן צדקה לועד הרבנים!״‬ ‫ולשלום‪ ,‬המתח גואה ואנו זועקים ומתחננים ופתאום‪-‬‬ ‫בעוון גזל שלא מדעת אשר הוא‬ ‫שוד ושבר! הדרך חסומה‪ .‬גזל מקטרג בראש‪.‬‬ ‫רק כך נינצל מלהתגלגל שנית בעולם הזה ‪ -‬״עונש‬ ‫מעכב את התפלות בעת הרצון של‬ ‫קשה מגיהינום‪.‬״ רק כך נסיר את הגזלים ונפתח את‬ ‫שעת הנעילה‪:‬‬ ‫הדרך לתפילות שלנו‪ ,‬לדמעות‪ ,‬לצרורות התחנונים‬ ‫צרכי רבים‬ ‫יש לנו פתח‪.‬‬ ‫השם‪_______________ :‬‬ ‫שמילאנו מראש חודש אלול‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא ברחמיו הכין לנו דרך מפלט‬ ‫שם האם______________‬ ‫היום יפנה‪ ,‬השמש יבוא ויפנה‪ .‬קרניים אחרונות‬ ‫מהגזלים השכוחים‪ ,‬ושתל בתוכנו את ועד הרבנים‪.‬‬ ‫ישרטטו רקיע ארגמני‪ .‬הלבבות רוטטים‪ ,‬השערים‬ ‫וזכות ״צרכי הרבים״ שיספק בזכות‬ ‫הנה ננעלים‪ .‬צרכי רבים שלנו בועד הרבנים יעלו‪,‬‬ ‫נערב יום כיפור תשע״ב יהודי בא לפני מרן‬ ‫צדקתי ל״ועד הרבנים״ יעלה לכפר‬ ‫יחטאו את התפילות מספיחי גזל ויפלסו לנו דרך עד‬ ‫שר התורה הגר״ח קניבסקי זצוק״ל טרוד ודאוג‪:‬‬ ‫את מה שפגמתי בממון אחרים‬ ‫לכסא הכבוד‪.‬‬ ‫״האיך ינהג אם חושש מנדנוד גזל שאינו יודע‬ ‫'שלא מדעת‪ ,‬או 'שאיני יודע למי‬ ‫למי צריך להשיב‪ .‬הבעיה מציקה אותו ולא‬ ‫רק כך‪ ,‬רק כך יש לנו סיכוי‪ .‬זהו המפלט האחרון‬ ‫להשיבו‪ ,‬לפתוח שערי שמים‬ ‫נותנת לו מנוח״‬ ‫לתפלתנו ביום הכפורים וליותר‬ ‫בשעת הנעילה‪:‬‬ ‫■‬ ‫שליטייא‬‫מ שה ש מעון גרליץ‬ ‫ע״י הגאון הגדול רבי‬ ‫מקורבו ויד ימינו בעריכת ספריו של מרן הגד״ח קניבסקי זצוקייל‬ ‫ו ע ד ה ר ב ני □‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫לעניני צדקה בארה"ק‬ ‫ספר הגיבורים‬ ‫המצטרפים ללימוד ה׳דף היומי בהלכה׳ עם תחילת חלק ה׳ ב׳משנה ברורה׳‪ ,‬בי״ד אלול תשפ״ו‬ ‫או המקבלים על עצמם להצטרף ללימוד ה׳עמוד היומי׳ עם תחילת מסכת סוכה‪ ,‬בח׳ חשון תשפ״ז‬ ‫יזכו לשלוח שמות למשלחת הרבנים לתפילה ולישועה על ציונו של מרנא ה׳חפץ חיים׳ זיע״א‬ ‫הזכרת שמות‪ :‬קו התוכן ‪ | *4992‬טופס ׳דרשו׳ בעמדות נדרים ‪radin@dirshuglobal.o1g I‬‬ ‫הצטרפו עכשיו לרבבות לומדי הדף היומי בהלכה‪ ,‬הלומדים לחיות על פי ההלכה!‬ ‫להצטרפות‪ :‬מוקד ׳דרשו׳ ‪ 02-5609000‬או ב׳נדרים פלוס׳‬ ‫רישום מהירוקל בכל‬ ‫תזכורת טלפונית‬ ‫לוח יומי למעקב‬ ‫קונטרס לימוד‬ ‫ומעטפת מלאה לפתיחת ] שיעורים יומיים במגוון ‪ 12001‬שיעורים יומיים] ‪ 6001‬מוקדי] שליחת שמות להזכרה‬ ‫עמדות'נדרים פלוס'‬ ‫מידרשו‪ ,‬מדי יום‬ ‫חינם‬ ‫אישי‬ ‫בפורמט כיס חינם‬ ‫[שיעורים חדשים] שפות‪ ,‬חייגו ‪[ *4992‬בכל רחבי הארץ] [בחינה בחודש] במעמד התפילה בראדין‬ ‫■• ‪K‬‬ ‫׳‪4‬‬ ‫‪'V‬־‪1‬״‪ v‬־׳‬ ‫‪/‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪J‬‬ ‫־ ' ’ ‪W*' s‬‬ ‫^‪V‬‬ ‫‪,J‬‬ ‫|‬ ‫‪V‬‬ ‫ן‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫‪•*v*, m‬‬ ‫־ ‪■ f‬י׳■י ^‪1‬‬ ‫‪\ ^1‬‬ ‫✓‪ y‬י* \ ‪V‬‬ ‫(‬ ‫‪H‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪v‬‬ ‫—‪V: 4‬‬ ‫‪H‬‬ ‫' \‪s ,A‬‬ ‫‪W&r‬‬ ‫‪I‬‬ ‫'‪ 1‬־‬ ‫ן■‬ ‫‪Im'lfPS‬‬ ‫*‪ft‬‬ ‫{ ]‬ ‫• ׳י '■*‬ ‫‪B‬‬ ‫‪A‬‬ ‫‪, mMWwmwmi.‬־‪. I £ v‬‬ ‫‪7‬‬ ‫י‬ ‫‪Y .t.tt.Y‬‬ ‫התרומה שלכם תחסוך את הזעקה שלהם‬ ‫‪t w‬‬ ‫‪t‬‬ ‫לבשורה טובה עוד השנה!‬ ‫בוני עולם‬ ‫‪B O N EI OLAM‬‬ ‫תמיכה וסיוע למצפים לילדים‬ ‫‪T :‬־ ‪1800.300.307‬‬ ‫לייעוץ רפואי‪ 03.949.1212 :‬ן להזמנת פיקוח הלכתי‪03.949.1219 :‬‬ ‫כס"ד‬ ‫המרחב הקולי התורני ברשו״ת‬ ‫• ‪s‬‬ ‫‪1‬‬ ‫פרקים כנושאים מרתקים המוגשים‬ ‫כדרך של שוי׳ת המקיף הלכה‪ ,‬השקפה ועוד‪...‬‬ ‫עם גדולי הרכנים והמחנכים שליט׳יא‬ ‫מה ניקח‬ ‫איתנו לשנה‬ ‫החדשה?‬ ‫דברי תורה‪ ,‬קכלות‬ ‫ועצות מגדולי ישראל‬ ‫(כפי סדר א׳‪ ,‬בי)‬ ‫עם הרבנים‪:‬‬ ‫הגאון רב י‬ ‫הגאון רב י‬ ‫הגאון רב י‬ ‫הגאון רב י‬ ‫אלחנ ן פרץ‬ ‫שא ול דב פלמ ן‬ ‫אל יה ו ז ילברמ ן‬ ‫נח ום ד יאמנט‬ ‫גאב” ד בית דין ’ חוקת משפט׳‬ ‫ר” מ כישיבת 'נווה ציון'‬ ‫רב בית הכנסת 'החורבה'‬ ‫משגיח כישיבת‬ ‫ורב כרמת בית שמש‬ ‫טלז סטון‬ ‫ירושלים העתיקה‬ ‫’ נתיבות עולם׳ כני ברק‬ ‫הגאון רב י‬ ‫הגאון רב י‬ ‫הגאון רב י‬ ‫יעקב שטרנש וס‬ ‫אל יה ו קלרמ ן‬ ‫צבי קאה ן‬ ‫משגיח כישיבת ’ שערי שמועות'‬ ‫משגיח כישיבת‬ ‫ראש ישיבת‬ ‫בית חלקיה‬ ‫’ פוניבז”‪ ,‬כני ברק‬ ‫’ אמרי נועם׳ ירושלים‬ ‫בפרקים הקודמים‪:‬‬ ‫מתי יוצאים‬ ‫‪8‬‬ ‫סגולות‬ ‫‪7‬‬ ‫מה‬ ‫‪6‬‬ ‫הצצה‬ ‫‪5‬‬ ‫ידי חובת‬ ‫לקרא ת‬ ‫צריך לגלות‬ ‫לעולמו‬ ‫תקיעת‬ ‫השנה החדשה‬ ‫במהלך פגישות‬ ‫הפנימי של‬ ‫שופר?‬ ‫)חלק א'(‬ ‫שידוכים?‬ ‫בן ישיבה‬ ‫■■‬ ‫‪_.‬‬ ‫בכל שבוע פרק חדש!‬ ‫‪B‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ 02-53-2222-8‬ב ד‬ ‫‪I‬‬ ‫‪--------- B‬‬ ‫‪b iIR‬‬ ‫‪rS‬‬‫‪sH‬‬ ‫‪h IuIT‬‬ ‫‪t .C‬‬ ‫‪cO‬‬‫‪o . II‬‬ ‫‪i l ---------‬‬ ‫‪----‬‬ ‫מדברים הלכה והשקפה‬ ‫מייל ל ה א ר ו ת ‪info@birshut.co.il :‬‬ ‫מיד המשגיח ‪.‬הגאון הצדיק‬ ‫יבי דן סגי שליט”א קורא לך‪:‬‬ ‫היה ואהיה‬ ‫עימיף ש מי‬ ‫בתפילות הימים הנוראים‪,‬‬ ‫בעיצומם של ימי הרחמים‪.‬‬ ‫בזכות טהרת ישראל‬ ‫במפעלי 'מרכז הסהרה'‬ ‫‪*f a‬‬ ‫\ ( ‪f_ y V‬‬ ‫‪ £f‬׳׳*י • ‪ .‬׳ ״ ‪ o r‬״‬ ‫״‪/ (7.,‬‬ ‫״־־ז‪^> /‬׳‬ ‫‪^ p‬׳‪t‬‬ ‫‪C 1‬י־ע!‬ ‫מרן המשג יח של יס"א יעתיר וישפוךש יח בתפיל ות יו הטה ור ות בעצם ימי הדין והרחמ ים‬ ‫ראש השנה ‪ ,‬יום הכ יפ ור ים וה ושענא רבה עלש ותפ י ו למפעל ו הגד ול 'מרכז הסהרה '‬ ‫בעד הת ורמ ים הש ותפ ים יעתירו בימי הדין והרחמ ים גם רבני 'מרכז הסהרה '‬ ‫מרן רה״י הגאון הגד ול רבי שרגאשט י ינמ ן של יט"א‬ ‫ומרן רה׳׳י הגאון הגד ול רבי י וסף משהשנ יא ורס ו ןשל יס"א‬ ‫ן‬ ‫נזכרים‬ ‫בתפ ילת הצד יק ים להפקד‬ ‫בדבר יש ועה ורחמ ים‬ ‫>‬ ‫שותפים‬ ‫בזכות סהרת ישראל‬ ‫ש״ח‪1‬‬ ‫תורמים ‪219‬‬ ‫כמניין ״טהרה״‬ ‫‪53‬‬ ‫‪106‬‬ ‫‪916‬‬ ‫‪902‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪10,017‬‬ ‫כנ ‪0‬י ס ה ר ה‪,‬‬ ‫מ קוו או ת‬ ‫תי קוני כ ש רו ת‬ ‫מ קוו או ת‬ ‫צוו תו ת‬ ‫בי קו רי‬ ‫ימי עיון ו ל מי ד ה‬ ‫שנבנו ו שופצו‬ ‫ב שנ ת פ"ו‬ ‫ב פי קו ח‬ ‫רבנים ו פי קו ח‬ ‫פי קו ח‬ ‫®‬ ‫‪ 0 2 -6 -4 0 0 -4 0 0‬הטהוה‬ ‫קרן המקוואות‬ ‫י‬ ‫בערב ר״ה המונים מסיימים את ש״ס משניות‬ ‫‪-----‬‬ ‫‪ -----‬בלימוד של שנה בלבד!‬ ‫בראש השנה מצטרפים ללימוד 'דף היומי משניות'‬ ‫ובעוד שנה גם אתם תזכו לדעת ולסיים את הש״ס כולו!‬ ‫^ ד‪,‬יומי נועדים‬ ‫שיעורים ב'דף היומי משניות' ניתן לשמוע‬ ‫בקול הלשון וכן בקו 'דף היומי משניות'‬ ‫נ ית ן להש י ג את המש נ י ות המב ואר ות 'דף ה י ומ י '‪:‬‬ ‫לרכישה בחנויות הספרים המובחרות ברחבי הארץ‬ ‫ן ^ ד ף ^ן ש ״ ס ^ן׳‬ ‫שמספרו‪02-548-8313 :‬‬ ‫המקבלים על עצמם להצטרף ללי מוד לקראת רא ש‬ ‫השנה יוכלו לקבל מ שניו ת ללא תשלום בכניסה לבית‬ ‫לבחינה על ההספק היומי וה שתתפות‬ ‫מרן הגר״ח קניבסקי זצ״ל‪ .‬רח׳ רשב״ם ‪ 23‬בני ברק‪.‬‬ ‫בהגרלות יומיות רבות‪ .‬הכנסו למערכת‬ ‫'שיח התורה' בקו דף היומי משניות‪.‬‬ ‫תלמודי תורה ‪ /‬ישיבות ‪ /‬כוללים‬ ‫או במערכת נדרים פלוס‬ ‫ניתן לפנות בדוא״ל‪s6240240@gmail.com :‬‬ ‫&י ח אכורגיג‪-‬‬ ‫מכו! להאדרת ספרי מרן רשכבה״ג‬ ‫מין הגי״ח קניבסקי זצוק״ל‬ ‫בס׳׳ד‪ ,‬עלון מספר ‪ > 54‬ענייני חלומות > אלול תשפ׳׳ו‬ ‫פנינים וניצוצי אור המתחדשים ובאים מפיו ומשולחנו של‬ ‫&י ח אנז רנו *‬ ‫רשכבה״ג מרן שר התורה רבינו חיים קניבסקי זצוק״ל‬ ‫בפצותי שיח‬ ‫יריעה נרחבת על משנת מרנא ה׳חזון איש' בעניני חלומות | חזון שיח | עמוד ‪4‬‬ ‫דבר המערכת‬ ‫סקירה מיוחדת של דברי תורה שהתעוררו להרב זצוק״ל בחלומותיו | בחלום אדבר בו | עמוד ‪6‬‬ ‫בזמן אלול‪ ,‬בו מתחדשים‬ ‫תשובות הרב זצוק״ל בכתי״ק לשאלות בעניני חלומות | משולחנו | עמוד ‪5‬‬ ‫ומתחילים מחדש היכלי התורה‬ ‫די בכל אתר‪ ,‬ברכתינו שלוחה‬ ‫גזר בליל ראש השנה‪ ,‬נלמד מהרואה חתול בחלום | שיח יצחק | עמוד ‪5‬‬ ‫לאלפי הוגי תורתו ומשנתו‬ ‫של הרב זצוק״ל‪ ,‬שיזכו להגות‬ ‫בתורה הקדושה במנוחת הדעת‪,‬‬ ‫ויראו ברכה בעמל תורתם‪ ,‬ונזכה‬ ‫תורת שיח‬ ‫כולם לתשובה שלימה לקראת‬ ‫מתורת הרב זצוק״ל בעניני חלומות‬ ‫ימי ירח האיתנים הבאים עלינו‬ ‫לטובה‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫בענין אם לחשוש מחלומות‬ ‫בס״ד בגליון שלפניכם ערכנו‪,‬‬ ‫א‪ .‬בירושלמי פ״ד דמע״ש ה״ו הרי שהי' מצטער על מעותיו‬ ‫מדורים שונים ומגוונים אודות‬ ‫של אביו נראה לו בחלום כך וכך הם ובמקום פלוני הם‬ ‫נושא מרתק ‪ -‬שיש בו היבט‬ ‫הלכתי וגם סגולי ‪' -‬חלומות'‪.‬‬ ‫(ומע״ש הם)‪ ,‬אתא עובדא קומי רבנין אמרין דברי חלומות לא‬ ‫נושא נרחב בהלכה ובאגדה‪,‬‬ ‫מעלין ולא מורידין‪ ,‬ר' יונה בעי מצטער וחמי ואת אמרת‬ ‫אשר מלבד הסוגיה המפורסמת‬ ‫הכין‪ ,‬א״ר יוסי לא מסתברא דלא בההוא דלא מצטער וחמי‬ ‫בתחילת פרק הרואה שבמסכת‬ ‫(שם שייך להקשות למה לא חוששין לחלום)‪ ,‬ברם הכא כמה דבר נש‬ ‫ברכות‪ ,‬הרי שהחלומות הם‬ ‫הוי הוא חלים (במה שהוא חושב הוא חולם ולכן כאן שהצטער וחשב ע״ז‬ ‫מעשים שבכל יום‪.‬‬ ‫לכן חלם כן ואין לחוש להחלום)‪ ,‬א״ר אבין מאן דעבד יאות עבד‬ ‫כר' יוסי‪ ,‬נמצא מסקנת הירו' כר' יוסי לחלק בין מצטער‬ ‫במדורים שלפניכם‪ ,‬הגשנו את‬ ‫משנתו של הרב זצוק״ל‪ ,‬כפי‬ ‫ורואה שאז אין חוששין להחלום ובין אין חושב ע״ז וחלם‬ ‫שקיבל ממרנא החזו״א זללה״ה‬ ‫שאז חוששין להחלום‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫ומאביו מרן בעל קהילות יעקב‬ ‫המשך בעמוד ‪5‬‬ ‫זללה״ה‪ ,‬משנה סדורה מהם‬ ‫חלומות שיש לתת להם משקל‪,‬‬ ‫וסיפורי חלומות אישיים שלהם‪.‬‬ ‫שיחת התלמידים‬ ‫מעשי רב‪ ,‬שביבים‪ ,‬פנינים ועובדות‪ ,‬שנמסרו לעלון 'שיח אמונה' על ידי תלמידו ומקורבו של הרב זצוק״ל‪,‬‬ ‫במדור מיוחד 'בחלום אדבר בו'‪,‬‬ ‫הגאון רבי א ל י ה ו ב ו ר ר שליט״א‪ ,‬ראש ישיבת 'כנסת מרדכי' חברון גאולה‬ ‫סקרנו דברי תורה שחזה הרב‬ ‫זצוק״ל בחלומו‪ ,‬וסיפר אותם‬ ‫מביטים בו בהערצה גדולה‪.‬‬ ‫מבט של ילד מרחוב רשב״ם‬ ‫למקורביו‪ ,‬כמו גם מסכתות‬ ‫שלמות שסיים בחלומו‪ ,‬עד כדי‬ ‫אפילו כשהיינו כבני ארבע וחמש‪ ,‬ידענו כולנו מי הוא‬ ‫בתור ילדים שגדלו ברחוב רשב״ם הייתה היכרות‬ ‫שבאחת ההזדמנויות זכינו אף‬ ‫הרב זצוק״ל‪ ,‬אף שהוא היה אז כבן ארבעים בלבד‪ ,‬וגם‬ ‫מסוימת מרחוק עם הרב זצוק״ל‪ ,‬ידענו כי דר ברחובנו‬ ‫לשמוע אישור מפיו הקדוש‪ ,‬כי‬ ‫הילדים ידעו כי הוא אדם מורם מעם‪ .‬ומדובר ב שנים‬ ‫תלמיד חכם מופלג ומורם מעם‪ .‬אף שדרכו של עולם‪,‬‬ ‫יש לו גם סדרי לימוד ‪' -‬חובות'‬ ‫בשינה‪.‬‬ ‫שבהן היה צעיר לימים יחסית‪ ,‬ואביו הגדול ‪ -‬רבינו‬ ‫כשאנו מסתכלים על גדולי י שראל ותלמידי חכמים‬ ‫מופלגים‪ ,‬הרי זה כשהם כבר ב שנות השבעים לחייהם‪,‬‬ ‫הגליון מכיל‪ ,‬מחד‪ ,‬ענייני הטבת‬ ‫שאז הם מוכרים כאנשים גדולים‪ ,‬אך כ ש מסתכלים‬ ‫חלום‪ ,‬חלומות שוא ידברון ועוד‪,‬‬ ‫ומאידך פותח צוהר לעולמו‬ ‫כשלשים שנה אחורנית‪ ,‬כשהיו אברכים‪ ,‬לא הכל הכירו‬ ‫של הרב זצוק״ל בעת אשר היה‬ ‫בגדלותם ‪ -‬מלבד אלו שהכירום מקרוב ממש‪ .‬אולם אצל‬ ‫בעולם אחר ‪ -‬וכפי שאמרו חז״ל‬ ‫הרב זצוק״ל אני יכול להעיד כי כבר בתור ילדים היינו‬ ‫'חלום ‪ -‬אחד מששים בנבואה'‪,‬‬ ‫והרי זה כאלף עדים על דביקות‬ ‫אמיתית בתורה‪ ,‬שהרי 'אין‬ ‫מראים לאדם אלא מהרהורי לבו'‪.‬‬ ‫עם פרוס השנה החדשה תשפ״ז‪ ,‬ולקראת ירח האיתנים‬ ‫מאמר מיוחד הוספנו במדור‬ ‫מכון שיח אמונה‪ , ,‬ומערכת הגליון‪,‬‬ ‫שיח אמונה‪ ,‬ובו ביאור עמוק‬ ‫לצד מפעל שיח התורה׳ ורבבות הלומדים בו‪,‬‬ ‫ונפלא בסוגיית החלומות של 'בר‬ ‫מ א ח^ ם לנל ^ ת ^ ר א ל‪,‬‬ ‫הדיא' בפרק הרואה שבמסכת‬ ‫ברכות‪ ,‬מבן הרב זצוק״ל‪ ,‬הגרי״ש‬ ‫ש ה טו ג ה ו מ תו ק ה ‪• ? 4‬‬ ‫שליט״א‪.‬‬ ‫יהי רצון‪ ,‬ויפיקו תועלת רבה‬ ‫נ ת ע ה ו ח תי מ ה ט ע ה ‪%‬‬ ‫מדברי תורה אלו‪ ,‬ותרבה הדעת‪,‬‬ ‫אמן‪.‬‬ ‫המערכת‬ ‫המשך בעמוד ‪2‬‬ ‫המשך מעמוד ‪------------------------ 1‬‬ ‫שאל שאלות בלימוד על הדרשה‪.‬‬ ‫הסטייפלער זצוק"ל‪ -‬היה עדיין בחיי‬ ‫חיותו‪ ,‬וכל 'ההילה' בשכונה ובשיכון‬ ‫כשהייתי כבן שבע עשרה‪ ,‬בשיעור ג'‬ ‫הייתה סביבו‪ .‬הרב זצוק"ל היה אז‬ ‫בישיבת פוניבז' לצעירים‪ ,‬החל הקשר‬ ‫בשנות הארבעים לחייו‪ ,‬ועדיין‪ ,‬למרות‬ ‫הקרוב יותר‪ .‬אבי מורי ז"ל ביק ש ממנו‬ ‫ריבוי תלמידי החכמים שהיו אז‬ ‫ללמוד עמי‪ ,‬ומאוחר יותר סיפר לי אבי‬ ‫בשכונה (דוגמת הגאון ר' גדליה נדל‬ ‫שאמר לו שכיון שהיה הסנדק שלי‪,‬‬ ‫זצוק"ל והגאון ר' יהודה שפירא זצוק"ל‬ ‫מוטלת על הסנדק אחריות ללמוד‬ ‫ועוד רבים)‪ ,‬הסתכלו עליו כולם ביראת‬ ‫עם הילד‪ .‬הרב זצוק"ל ענה לו שאינו‬ ‫הכבוד ולא כפי שמסתכלים כיום על‬ ‫יודע מקור לזה ולא ראה זאת בספרים‪.‬‬ ‫אברך בגיל ארבעים גם כשהוא תלמיד‬ ‫ז בפעם הראשונה נמנע הרב זצוקי׳ל‬ ‫חכם מופלג‪.‬‬ ‫והשיב שהוא עסוק‪ ,‬ואז פנה אבי‬ ‫לידידו הקרוב של הרב זצ''ל ‪ -‬הגאון ר'‬ ‫הסנדקאות הראשונה‬ ‫‪ fl‬בערל ויינסרוב זצוקי׳ל שיבקש ממנו‪,‬‬ ‫ן| ואז הסכים‪.‬‬ ‫יש לי עוד נקודה מעניינת מילדותי‬ ‫הקשורה להרב זצוקי׳ל‪ :‬אני זכיתי להיות‬ ‫בתחילה הייתה הקביעות בכל יום‪.‬‬ ‫התינוק הראשון שנימול על ברכי הרב‬ ‫הלימוד נערך בלילה‪ ,‬בזמן שהגעתי‪,‬‬ ‫זצוק"ל‪ .‬וכך היה המעשה כפי ש שמעתי‬ ‫ללא שעה קבועה‪ .‬לאחר מכן עברתי‬ ‫מאבי מורי ז"ל‪ :‬אבי הלך לבקש ממרן‬ ‫לישיבה בפתח תקווה‪ ,‬ואז נפסקה‬ ‫הסטייפלער זצוק"ל שיהיה הסנדק‬ ‫הקביעות היומית ועברנו ללמוד פעם‬ ‫שלי‪ .‬הסטייפלער זצוק"ל כבר היה‬ ‫בשבוע ‪ -‬כ שהייתי בשבת קודש בבני‬ ‫סנדק אצלנו במשפחה אצל אחי‬ ‫ברק היינו לומדים בשבת‪ ,‬וכשהייתי‬ ‫בורר שליט״א בהתיעצות אצל הרב זצ‬ ‫המבוגר ממני ר' יעקב שליט"א‪ ,‬ואמר‬ ‫בפתח תקווה הייתי מגיע במוצאי שבת‪.‬‬ ‫הסטייפלער לאבי‪" :‬תיקח את בני" ‪-‬‬ ‫כך היה גם לאחר חתונתי כ שהתגוררתי‬ ‫היינו את הרב זצוק"ל‪.‬‬ ‫בירושלים‪ ,‬הייתי נוסע מירושלים‬ ‫וסיפר לי ידידי הגאון רבי דוד חפץ‬ ‫ללמוד עמו‪ .‬זכיתי שהלימוד נמשך‬ ‫שליט"א ששאל את הרב זצוק"ל‪ ,‬הרי‬ ‫מתחילת שנות תש"מ ועד למחלתו‬ ‫כתוב בספרים שסנדקאות היא סגולה‬ ‫בשנת תש"ס‪.‬‬ ‫לעשירות‪ ,‬והרב זצ"ל הרי שימש‬ ‫צורת הלימוד‬ ‫כסנדק בחייו אלפי פעמים‪ ,‬ואם כן איזו‬ ‫סנדקאות היא שע שתה את העשירות?‬ ‫עניין מיוחד היה בלימוד החברותא‬ ‫הרב זצוק"ל השיב לו‪" :‬מסתמא‬ ‫שלנו‪ :‬לא למדנו יחד את חובות הלימוד‬ ‫מהסנדקאות הראשונה"‪ .‬והדברים‬ ‫שלו כפי שהיה אצל שאר החברותות‬ ‫מסתברים‪ ,‬שהסנדקאות הראשונה היא‬ ‫שהיו מצטרפים להספקים שלו‪ ,‬אלא‬ ‫שפועלת ‪ -‬ואחר כך נוסף עוד‪.‬‬ ‫בפעמים הראשונות שאל אותי מה‬ ‫לומדים בישיבה‪ ,‬ועניתי כי לומדים‬ ‫וידוע מה שהתבטא מרן הסטייפלער‬ ‫מסכ ת 'יבמות'‪ ,‬ועל כן התחלנו יבמות‪.‬‬ ‫זצוק"ל שהע שירות שלו שקבל מזכות‬ ‫‪ i‬לימוד זה היה חריג אצלו‪ ,‬וכנראה משום‬ ‫היותו סנדק פעמים רבות‪ ,‬היא סדר ת‬ ‫כך לא הסכים בתחילה‪ ,‬לפי שהיה זה‬ ‫ספריו "קהילות יעקב"‪ ,‬ואם כן אולי‬ ‫לימוד שחרג מסדר יומו‪.‬‬ ‫יש לי חלק וזכות בכל אותם ספרים‬ ‫של הרב זצוקי׳ל‪( ...‬ואולי אבי זצ"ל הוא‬ ‫הלימוד היה לימוד על סדר הדפים‪.‬‬ ‫שזכה לכך‪ ,‬שהרי אני הייתי תינוק ולא‬ ‫הרב זצוק"ל היה קורא את הגמרא‪,‬‬ ‫פעלתי מאומה‪ ,‬אלא אבי הוא שנתן‬ ‫ורש"י לא קרא בקול‪ .‬הייתה לי רשות‬ ‫והשתדל‪(.‬‬ ‫לשאול ככל אוות נפשי‪ ,‬ולפעמים‬ ‫כשהפלגתי ב שאלות היה אומר לי‪:‬‬ ‫הלימוד בחברותא‬ ‫"תהיה בריא‪ ."...‬הוא היה מסביר בעל‬ ‫כילד לא יצא לי לשוחח עמו רבות‪,‬‬ ‫פה‪ ,‬בסגנונו המורגל כפי שאמר את‬ ‫מאחר שהייתי ביישן בטבעי‪ .‬לאחי‬ ‫השיעורים בירושלמי ‪ -‬קורא בפנים‬ ‫הגדול הייתה קביעות להגיע אל הרב‬ ‫ומפרש בקיצור נמרץ את הביאור‬ ‫זצוק"ל ולשאול כדת וכדין‪ ,‬אך כילד‬ ‫התמציתי‪.‬‬ ‫לא זכור לי ק שר אישי‪ .‬אך בשבת הבר‬ ‫בשנים ההן היה הבית רגוע בהרבה‪,‬‬ ‫מצווה שלי‪ ,‬הייתה הפעם הראשונה‬ ‫ולא נהרו המונים לברכות לפי שמרן‬ ‫ששוחחנו‪ .‬הרב זצוק"ל בא וישב כל‬ ‫הסטייפלער זצוק"ל היה בחייו‪ .‬מכל‬ ‫הזמן‪ ,‬והייתה לי דרשה ארוכה שנסדרה‬ ‫מקום היו נכנסים אברכים לשאול‬ ‫במחברת שלמה‪ ,‬והוא ישב והאזין כל‬ ‫בלימוד‪ ,‬והיו שהשתדלו לנסות שישיב‬ ‫הלימוד‪ ,‬ולאחר מכן‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫‪1M‬‬ ‫ההרגשה היתה שהדברים עומדים‬ ‫להם בפלפול ולמדנות‪ ...‬בדרך כלל‬ ‫בפני עצמם ‪ -‬אך אין זה ק שור אליו‪,‬‬ ‫הרב זצוק״ל ידע להפ שיט את הדברים‬ ‫הוא לא הכניס את עצמו לעניין‪.‬‬ ‫ונמנע מלהיכנס עמם לוויכוחים‪.‬‬ ‫אתן לדוגמה לזה‪ :‬אבי זצ״ל היה בעל‬ ‫כשרבו המבקרים וזה הטריד את רצף‬ ‫מאפיית המצות‪ .‬כ שאדם חשוב בא‬ ‫הלימוד‪ ,‬היה אומר לי לעתים‪ :‬״סגור‬ ‫לאפות מצות‪ ,‬הרי הוא ניגש בגינונים‬ ‫את הדלת עד שנסיים את הלימוד״‪.‬‬ ‫מיוחדים להראות גודל המעמד ‪ -‬יגיד‬ ‫בתקופות מאוחרות יותר יצא שהלכנו‬ ‫״לשם מצת מצווה״ עם איזה קימוץ‬ ‫ללמוד בבית בנו הגרי״ש שליט״א או‬ ‫שפתיים‪ ,‬עם איזה פסיעה מיוחדת‪,‬‬ ‫בבית חתנו הגרא״ד אפ שטיין שליט״א‪.‬‬ ‫לא כמו כל אחד‪ ,‬אפילו שהוא מכוון‬ ‫סדר הלימוד היה בקצב מהיר (עכ״פ‬ ‫מאה אחוז לשם שמיים‪ ,‬אבל יש שם‬ ‫‪ -‬מבחינתי‪ )...‬כ שיעור שני דפים בכל‬ ‫משהו של הצגה ‪ -‬הוא חושב כיצד‬ ‫פעם‪ .‬הרב זצוק״ל היה קורא ומתקדם‪,‬‬ ‫יראו את מעשיו‪ .‬לעומת זאת הרב‬ ‫ולעתים היה מ שלב מדר שים וסיפורים‬ ‫זצוק״ל היה ניגש ואומר ״לשם מצת‬ ‫כדי לגוון‪ .‬מצידי הוצרכתי להכין את‬ ‫מצווה״ בפ שיטות גמורה כלאחר יד‪,‬‬ ‫הגמרא היטב קודם לכן‪.‬‬ ‫ללא כל מחשבה איך יראו את זה‬ ‫לאחר שסיימנו מסכ ת יבמות התחלנו‬ ‫אחרים‪ ,‬אלא עושה מה שמוטל עליו‬ ‫מסכת ברכות על הסדר‪ ,‬ולאחריה‬ ‫לע שות בלא שום חשבונות‪.‬‬ ‫מ שניות סדר זרעים עם פירוש הר״ש‪,‬‬ ‫זכורני מעשה שהייתי עד לו‪ :‬ב שנים‬ ‫בקצב של שני דפים של מ שניות בכל‬ ‫קדמוניות ישב ת״ח אחד מארצות‬ ‫פעם‪.‬‬ ‫הברית עם הרב זצוק״ל בחדרו‪ ,‬היה‬ ‫במקום פשטותו אתה מוצא‬ ‫זה לאחר שיצא לאור ספר ״דרך‬ ‫אמונה״‪ ,‬והלה החל להק שות למה‬ ‫גדלותו‬ ‫הוא לא חשש להעתיק ולע שות ספר‬ ‫ישנה נקודה יסודית שהיא לדעתי‬ ‫כצורת ה'משנה ברורה' והאם אין בזה‬ ‫אחת החשובות בדמותו של הרב‬ ‫חשש פגיעה וכו' וכו'‪ .‬והרב זצוק״ל‬ ‫זצוק״ל‪ :‬לכאורה אי אפ שר כלל לעמוד‬ ‫טרח השיב לו ולפרט בהסברים‬ ‫על דמותו‪ .‬הרב זצוק״ל היה תלמיד‬ ‫שונים מדוע לא חשש ‪ -‬וכל זה‬ ‫‪k‬‬ ‫חכם עצום‪ ,‬אך כיצד אירע שכאשר‬ ‫בפ שיטות גמורה ללא שום גינונים‬ ‫הגיעו אליו רא שי י שיבות וגדולים‬ ‫עד שזה היה נדמה בין שני ידידים‬ ‫גם כאלו שידועים כבעלי דעת ‪-‬‬ ‫ותיקים באווירה ביתית‪ ...‬כשיצא‬ ‫עם הרב זצ׳׳ל באפיית מצות של אביו ר״ד בורר ז׳׳ל‬ ‫שעומדים תמיד על דעתם בעוז אך‬ ‫אותו אדם‪ ,‬נכנסה הרבנית ע״ה‬ ‫כשבאו להרב זצוק״ל ‪ -‬כולם ביטלו‬ ‫ושאלה אותו מי היה זה‪ ,‬לפי שהייתה‬ ‫דעתם מפניו לחלוטין בצורה שלא‬ ‫בטוחה כי מדובר בידיד נפש‪ ,‬והשיב‬ ‫מצאנו אף לא אצל גדו״י שנודעו‬ ‫לה הרב זצוק״ל בתמימות‪ :‬״סתם‬ ‫כלמדנים חריפים?‬ ‫אברך מאמריקה שביק ש להחכים״‪...‬‬ ‫ונראה ההסבר בזה לעניות דעתי‪ ,‬על‬ ‫דהיינו שכל הזמן שהרב זצוק״ל‬ ‫פי דברי חז״ל שאמרו ״כל הבורח מן‬ ‫ישב וטרח להסביר את מע שיו אף‬ ‫הכבוד ‪ -‬הכבוד רודף אחריו״‪ .‬ואין זה‬ ‫לא ידע מיהו האדם‪ ,‬ולא עניין אותו‬ ‫משהו ״סגולי״ אלא זהו דבר המובן‪:‬‬ ‫הפחיתות כבוד בזה שגדול בי שראל‬ ‫כשהאדם רואה שמישהו מעניין אותו‬ ‫צריך לתרץ את עצמו לפני אדם‬ ‫כיצד יסתכלו עליו ועושה ה שתדלויות‬ ‫אלמוני‪.‬‬ ‫לזה מה שנקרא אצלנו ׳טריקים׳ ‪-‬‬ ‫באופן טבעי בנ״א נדחים מזה‪ .‬זה לא‬ ‫ותכונה זו של ביטול עצמי ניכרה‬ ‫מושך הערכה לאדם‪ ,‬אפילו אם פועל‬ ‫בכל הליכותיו‪ :‬אינספור פעמים‬ ‫כשורה‪ ,‬זה יוצר רתיעה ולא מרגי שים‬ ‫שמעתי את הרב זצ״ל אומר לבנו‬ ‫שלמים עם האדם‪ .‬אולם אצל הרב‬ ‫הגרי״ש שליט״א‪ :‬״כבר הגיעה השעה‬ ‫זצוק״ל היה זה יסוד אדיר שכמעט ולא‬ ‫ללכת לכולל‪ ,‬ר' ניסים יקפיד עלי אם‬ ‫נמצא בדומה לו‪ :‬הוא היה כמי שתולה‬ ‫לא אגיע‪...‬״‪ ,‬או שהיה מביט בשעון‬ ‫תמונה על הקיר ‪ -‬התמונה עומדת‬ ‫וחושש שמא החזן ב'לדרמן' יתחיל‬ ‫בפני עצמה והוא עומד בצד ותולה‬ ‫ולא עלה על דעתו כלל שממתינים‬ ‫אותה‪ ,‬איננו חלק מהתמונה כלל‪ .‬הרב‬ ‫לו‪ .‬היה מבוטל כולו בכל מהותו‪ .‬מי‬ ‫זצוק״ל היה תולה את 'התמונה' עבור‬ ‫יתן שנזכה לילך בדרכו‪ ,‬ולדבוק ולו‬ ‫אנשים‪ ,‬והוא לא היה חלק ממנה הוא‬ ‫במעט מהליכותיו האציליות‪.‬‬ ‫הגר׳׳א בורר מציג להרב זצ״ל ספר תולדות זקנו רבי אליהו רוגולר זיע״א‬ ‫בירך אנשים‪ ,‬אמר יהיה כך יהיה כך‪...‬‬ ‫חזון שיח‬ ‫מרן החזו״א זללה״ה בעניני חלומות‬ ‫ליקושים מ׳קונשרס הזכרונות׳‬ ‫הנשמה שבאה בחלום לבקש תיקון‬ ‫מהדורת ׳שיח אמונה׳‬ ‫בהקדמה ל'קובץ אגרות' כותב הגר״ש גריינימן‬ ‫זצ״ל‪ :‬מצאנו רשום בכתי״ק זללה״ה בכתב‬ ‫שלא להתענות על חלום רע‪,‬‬ ‫סתרים‪ :‬מעשה באדם אחד שנפטר לפני‬ ‫עשרות בשנים ובא אליו בחלום וז׳׳ל‪ :‬׳׳‪...‬לא נתן‬ ‫ונתינת צדקה‬ ‫לי לעזבו שאברכו‪ .‬אמרתי לך לשלום ולא נח‬ ‫כתב הרב זצוק״ל‪ :‬על חלום רע אמר שלא‬ ‫דעתו‪ .‬אמרתי יה״ר שתתקן את הנפש הזאת‬ ‫להתענות‪ ,‬רק ליתן י״ח גרוש לצדקה‪ ,‬כן העידו‬ ‫תיקון גמור ותסלח את כל עוונותיו‪ .‬תיכף נח‬ ‫(וכאגרותיו ח״ב סי׳ קמ״ס כתב לומר הרכש״ע כשעת נ”כ‪.‬‬ ‫דעתו ונשאר במנוחה״‪ .‬הנשמה הנ״ל שביקשה‬ ‫ועי׳ מ״ב סוף סי׳ ר״כ וכסי׳ תקכ״ס סקי״ח כשם א”ר)‪.‬‬ ‫תיקון מרבינו‪ ,‬ניסה פעם לפגוע באביו של‬ ‫והוסיף הרב זצוק״ל (מעשה איש ח״א עמי קס)‪,‬‬ ‫רבינו‪ ,‬אב״ד קוסובה‪.‬‬ ‫שהיה מי ששאל את החזו״א על חלום שחלם‪,‬‬ ‫והשיבו החזו״א‪ ,‬וכי סבור אתה שהנך כל כך‬ ‫הטבת חלום לאשה‬ ‫חשוב ומהשמים מגלים לך דברים‪ .‬וכן השיב‬ ‫מספר רבי עזריאל בר‪ :‬אחותי חלמה בזמן‬ ‫הרב זצוק״ל למי ששאלו על חלום שחלם‪,‬‬ ‫הריונה חלום רע‪ .‬נגשתי להחזו״א‪ ,‬ספרתי לו‬ ‫שא״צ לצום על חלום רע מטעם זה‪ ,‬אלא‬ ‫על כך ואמר‪ :‬אין לה מה לדאוג‪ .‬שתלך לבית‪-‬‬ ‫לעשות הטבת חלום‪ ,‬וכן נהג(אלא ד׳ אמות של‬ ‫הכנסת בשעת 'ברכת כהנים' ותגיד הרבונו של‬ ‫הלכה עמ׳ שה) כשחלם חלום רע‪.‬‬ ‫עולם אני שלך וחלומותי שלך חלום חלמתי‬ ‫ומה שציין הרב זצוק״ל למ״ב בסי' ר״כ‪ ,‬שם‬ ‫וכו' [המובא במסכת ברכות דף נ״ה ע״ב]‪.‬‬ ‫מבואר בשם הרשב״א‪ ,‬שתענית חלום אינה‬ ‫חובה אלא רשות‪ ,‬ומה שציין לסי׳ תקכ״ט‪ ,‬שם‬ ‫׳אני מוחק אותך מהרשימה שלי׳‬ ‫כתב המ״ב‪ ,‬שהמנהג להתענות תענית חלום‬ ‫העיד הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצוק״ל‬ ‫אף ביו״ט‪.‬‬ ‫בכתב ידו‪ :‬מעשה שהיה באחד שחלם חלום‬ ‫שבמשך ה' ימים יסתלק מן העולם‪ .‬לאחר כמה‬ ‫תענית חלום בזמן הזה‬ ‫ימים נחלה במחלת דלקת ריאות‪ ,‬ושלח שליח‬ ‫כתב הרב זצוק״ל‪ :‬בענין תענית חלום בזמנינו‪,‬‬ ‫למסור להחזו״א זצללה״ה מהחלום ושנחלה‪.‬‬ ‫שמעתי שמרן הי׳ מיקל בזה‪ ,‬שאין אנו חשובין‬ ‫השליח לא מסר פרטי החלום‪ ,‬רק אמר שחלם‬ ‫כ״כ שיגלו לנו מן השמים(פרסים אין ידועים לי‪ ,‬ועי׳‬ ‫חלום שמדאיגו‪ .‬תיכף הלך החזו״א לבקרו‪,‬‬ ‫כאות הקודם‪ .‬עי׳ ארחות רכנו ח״ג עמוד רי״ג‪ ,‬וכמעשה איש‬ ‫והחולה סיפר כל פרטי החלום להחזו״א‪ .‬כל‬ ‫ח״א עמוד ק״ס)‪.‬‬ ‫בוקר בשעה שבע ושלושים היה בא לבקרו‪,‬‬ ‫במשך חמשה ימים‪ .‬ביום החמישי אמר לו‬ ‫בארחות רבעו (הוא בנדמ״ח הוא כחלק א עמ׳ ק״ל)‬ ‫החזו״א‪ :‬אני מוחק אותך מהרשימה שלי‪ .‬ואז‬ ‫מבואר שם‪ ,‬שהחזו״א לא שם לב לחלומות‬ ‫הפסיק לבקרו‪ ,‬והחולה הבריא‪ .‬כן סיפר לי‬ ‫רעים ולא אמר תפילת רבש״ע‪ ,‬ולא הטיב את‬ ‫בעל החלום‪.‬‬ ‫החלום‪ ,‬ומשום שסבר שהחלומות בזמננו אינם‬ ‫ע״פ מעשה איש‬ ‫מראים שום דבר‪ ,‬ובאים רק מהרהורי הלב‪.‬‬ ‫ובספר מעשה איש אליו ציין הרב זצוק״ל‪,‬‬ ‫מבואר שם לענין חלומות מייראים מבואר‬ ‫שם‪ ,‬שאמר החזו״א לבן ביתו‪ ,‬שיש חלומות‬ ‫עדות מרן הגראי״ל שטיינמן זצוק״ל‪:‬‬ ‫שתפקידם לעורר את האדם לתשובה‪.‬‬ ‫גילוי מהחזו״א בעת סידור ספריו‬ ‫סיפר מרן הגראי״ל שטיינמן זצוק״ל‪ ,‬שראה‬ ‫חלום של נידוי‬ ‫במחברתו של הגר״ש גריינמן (שסידר וערך את ספר‬ ‫שיעור יומי ק‪+‬בוע‬ ‫חזון איש לדפוס) שכתב שלאחר פטירת מרן ז״ל‬ ‫ב‪+‬מסלול 'בדרכו ‪ 8 -‬דף'‬ ‫מי שחלם לו שנידו את פלוני‪ ,‬אין פלוני צריך‬ ‫לנהוג דיני נידוי‪ ,‬אבל צריך התרה (ס' אהלי יצחק‬ ‫נסתפק על איזה הגה״ה אחת מכתב ידו של‬ ‫וד במסכת נזיר‪ ,‬נפתח בס” ד בישיו‬ ‫•י מתומצת של ‪ 8‬דפי גמרא בכל יו‬ ‫שעה בלבד להספק היומי של ‪ 8‬דף‬ ‫מר״י קץ ז״ל סי' ל' בשם מרן ז״ל)‪.‬‬ ‫מרן ז״ל ולא ידע לאיזה מקום היא שייכת‪ ,‬ומרן‬ ‫מפיהגאוןהגדול‬ ‫ז״ל נתגלה אליו ואמר לו באיזה אופן לסדר‬ ‫יויזא!זיע”‪•4‬שרייברסליט״א‬ ‫רבי ישראל בונים‪1‬בןחיה‬ ‫וטעם הדבר מבואר שם בשם החזו״א‪ ,‬שכדי‬ ‫בדרכו והנהגתו של מרן‬ ‫ולקבוע את הדברים‪ ,‬וכך עשה‪( .‬ואמר רבינו שלא‬ ‫ניתן גם לשמוע א ת השיעוריכ‬ ‫לחייבו לנהוג דיני נידוי צריך עדות ונאמנות‪,‬‬ ‫נתבאר במחברת שם אם היה הגילוי בהקיץ או בחלום‪ ,‬אבל‬ ‫מימים קודמים ב מערכת‬ ‫הטלמסר של ישיח התורה‘‬ ‫ולכן כשחלם אחר ואינו נאמן להעיד לו כן‪ ,‬אין‬ ‫מ״מ חזינן מזה שמן השמים הסכימו שספר חזון איש יתקבל‬ ‫‪03-3085000‬‬ ‫מכאן ראיה שנתחייב נידוי מן השמים‪ ,‬ומ״מ‬ ‫בצורה הראויה‪ ,‬ונשלח מרן ז״ל בעצמו להורות איך לסדר את‬ ‫הדבר‪ ,‬ואיני יודע אם למחברים אחרים יש רשות מן השמים‬ ‫כדי להגן מן היסורים הוא צריך להתיר את‬ ‫לכך‪ .‬והוסיף רבינו לומר שבאמת כשמעיינים בספר חזון איש‬ ‫נידויו‪.‬‬ ‫שם רואים שבלי אותה ההוספה לא היה מובן מה שנכתב)‪.‬‬ ‫ע״פ אעלה בתמר‬ ‫‪1M j j‬‬ ‫תגיד ליעקב‬ ‫מרן רבנו הקהלות יעקב זללה"ה בעניני חלומות‬ ‫ע''ז למו״ר (שליט״א) [זצוק''ל]‪ ,‬ואמר לי שגם הוא רואה אותו הרבה פעמים‬ ‫חלם שספר תורה נשרף‬ ‫בחלום‪ ,‬ואמר לי מו''ר שהחלומות היום אינם כמו פעם שמגלים לו משהו‬ ‫אחד חלם שס''ת נשרף ר''ל‪ ,‬ואמר לו מו''ר (שליט״א) [זצוק״ל]‪ ,‬אעפ״י שהיום‬ ‫רק הם מהרהורים ביום ואפי' אם הרהר או חשב לפני כמה ימים או חודש זה‬ ‫לא נוהגים להתענות ת''ח משום שהחלומות מהרהורי הלב מ''מ דבר כזה‬ ‫נראה לו בחלום כעבור זמן‪ ,‬והוסיף שהצדיקים היום מרוחקים מאתנו לאחר‬ ‫לא חשב ועוד שזה מהחלומות שמבואר בהל' שבת שמתענים עליהם‬ ‫פטירתם ואין להם פנאי אלינו כי הם נהנים מזיו השכינה‪ ,‬ולא חושבים עלינו‬ ‫ויעשה הטבת חלום ויתענה חצי יום היות והוא בחור ישיבה והתענית יפריעו‬ ‫ורק לצדיק גדול הם מתגלים לפעמים ומגלים‬ ‫מלמודו ויקבל עליו את התענית במחשבה יום לפני‬ ‫לו בחלום‪ ,‬וכל עוד שיש לנו זכות יש לנו הארה‬ ‫זה‪ ,‬החלום הי' בליל ד' ובא לשאול בליל ששי ואמר‬ ‫מהצדיקים וכשאין לנו זכות הם מסתלקים‬ ‫לו שיתענה ביום ב' כי בשבת לא ברור אם מותר‬ ‫מאתנו גם לאחר פטירתם‪.‬‬ ‫לקבל תענית ליום א'‪ ,‬ונוסף לזה יתן צדקה‪ ,‬למחרת‪r 1‬‬ ‫השכים ונפל פסוק לתוך פיו‬ ‫נודע שבאותו לילה נפטר גאון אחד מעירו של ‪.‬‬ ‫החולם בחו״ל ורצה לתלות את החלום בזה ושאלו י ‪.‬‬ ‫לאחת מנכדותיו נולדה בת‪ ,‬והציע לקרותה‬ ‫מו״ר אם למד אצלו ואמר שלא ולא תלה מו״ר בזה‪^ .‬‬ ‫תמר‪ ,‬כי באותו יום התעורר משנתו ונפל בפיו‬ ‫‪ 1‬הפסוק ״צדיק כתמר יפרח״‪( .‬ראה כרכות נז‪ ,‬כ‪:‬‬ ‫החלומות היום הם לא כמו פעם‬ ‫"השכים ונפל פסוק לתוך פיו‪ ,‬הרי זה נבואה קטנה")‪.‬‬ ‫ראיתי את מרן החזו״א זצוק״ל בחלום וספרתי‬ ‫ע”פ ספר 'הסטייפלער'‬ ‫הרבזצוק׳׳ללומדבמיטתו‬ ‫מילה בסלע‬ ‫החלום שהציל‬ ‫בתה הצעירה של הרבנית רשא לאה ע״ה ‪ -‬אמו של מרן החזו״א זללה״ה ‪ -‬היתה מרת פעשא מרים ע״ה שנולדה בערך בשנת תרנ״ח־תרנ״ט‪ ,‬כשהיתה‬ ‫פעשה מרים תינוקת‪ ,‬אירע ושכבה עם אמה במטתה‪ ,‬באמצע השינה היה נדמה לאמה כי יש אבן במטתה וביקשה לזורקו על הארץ‪ ,‬תיכף נתגלתה לה‬ ‫אמה ע''ה בחלום והזהירתה באמרה לה‪' :‬אל תזרקי את התינוקת הלזו כי יהיה לך הרבה נחת ממנה בעז״ה'‪ ,‬תיכף נתעוררה ותמהה על המראה‪.‬‬ ‫לאחר שנים משנישאה‪ ,‬ומשילדה את הרב זצוק״ל ‪ -‬קל לנחש מיהו ה'נחת' אליו כיון בעל החלום!‬ ‫(ע״פ ספר 'תולדות יעקב')‬ ‫תורת שיח‬ ‫המשך מעמוד ‪---------------------------------------------------------- 1‬‬ ‫ד‪ .‬ואולי י״ל בעוד אופן דבדרך כלל החלום אפי' אם הוא אמת הוא בא‬ ‫ב‪ .‬ובעיקר קושיית הראשונים למה בהרבה מקומות חוששין לחלומות‬ ‫בדרך משל וצריך לפותר חלומות שיפתרוהו ואין אתנו יודע עד מה בפתרון‬ ‫וכאן לא חששו‪ ,‬כ' התשב״ץ בח״ב סי' קכ״ח דדבר זה ספק הוא אם לחוש‬ ‫החלומות‪ ,‬ולכן כשנידוהו בחלום אפי' אם נימא דלא נידוהו ממש עכ״פ זה‬ ‫לחלומות או לא שיש חלומות באין ע״י מלאך ויש שבאין ע״י שד ואותן‬ ‫מראה שכועסין עליו מן השמים ולכן ראוי שיתירוהו י' בנ״א דהוי כמפייסין‬ ‫אין בהן ממש‪ ,‬כדאמרי' בברכות נ״ה ב'‪ ,‬וכיון שהוא ספק לענין איסורא‬ ‫להקב״ה עבורו‪ ,‬תדע שלא מצאתי שצריך לנהוג דיני נידוי עד שיתירוהו‬ ‫מחמרינן בספק‪ ,‬אבל כל דבר שבממון יש לנו להעמיד הממון שנפל בו‬ ‫[העירוני שהר״ן בנדרים שם מסתפק בזה] ולא אמרו אלא שצריך התרה‬ ‫הספק בחזקתו‪ ,‬וע״ז אמרו באותו שהיה מצטער על מעות מע״ש שהניח‬ ‫[ועי' בחי' הר״ן בסנהדרין שם שהוכיח מסוגיא זו דלא כהרשב״א שגם הנודר‬ ‫אביו שאין לו לסמוך על החלום ויונח הממון ההוא בחזקתו כאשר היה‬ ‫בחלום צריך התרה]‪ ,‬וכן תענית חלום בשבת שזה מראה שראוי לבא עליו‬ ‫קודם החלום‪ ,‬דברי חלומות בכענין זה לא מעלין ולא מורידין להוציא‬ ‫איזה פורענות או זה או דומה לזה‪ ,‬ולכן ראוי להתענות לבטל הגזרה‪ ,‬אבל‬ ‫הממון מחזקתו‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫כאן אם נימא דהוא מע״ש הרי אתה נוקט החלום כפשוטו ולזה לא חיישי'‬ ‫ג‪ .‬אמנם דעת הר״ן בתי' בתרא ודעת המאירי דמע״ש דינו כאיסורין ולא‬ ‫שרוב החלומות אינן אלא משל‪ ,‬ואם אינו מע״ש ממש תו לא ידעינן מה‬ ‫כממון וכ״נ דעת התו' ביבמות קט״ו ב' ד״ה ומי ועי' רש״י פסחים ז' א' ד״ה‬ ‫הוא ולאיזה דבר כיון בעל החלומות ולכן אין מחזיקין אותו במע״ש וצ״ע‪.‬‬ ‫בהר שכתב דספק מעות מע״ש ספק חולין ספק איסורא לחומרא וע״ש‬ ‫ערוך ע״פ ביאור ההלכה‪ ,‬פ״ו מהל' מעשר שני ה״ו‪ ,‬ד״ה אמרו‬ ‫בתוס' [וביאור מחלוקתם נראה דהראשונים הנ״ל ס״ל דיסוד מע״ש הוא‬ ‫הממון שנעשה ממון גבוה ומזה מסתעף האיסור אח״כ ולכן בתחלה צריך‬ ‫בענין חלומות שוא ידברון‬ ‫לדון מצד הממון ואם אין כאן חיוב ממון ממילא אין כאן איסורין והחולקים‬ ‫זקן א' שאל את אאמו״ר הכ״מ דשמואל אמר בברכות נ״ה ב' החלומות שוא‬ ‫ס״ל דיסוד מע״ש הוא האיסור וממילא נעשה ממון גבוה שו״ר מש״כ בזה‬ ‫ידברון‪ ,‬ולו הי' אח באמריקה והי' בריא וחלם לו לילה א' שהוא מת‪ ,‬ואחר‬ ‫אאמו״ר זללה״ה בקה״י סנהדרין סי' ט״ז ע״ש]‪ ,‬ולפ״ז צריך יישוב הקושיא‬ ‫זמן הגיע לו מכתב שבאותו לילה שחלם מת‪ ,‬הרי שהחלומות נכונים‪.‬‬ ‫הנ״ל‪ ,‬ובתשו' שיבת ציון סי' נ״ב מחלק בין חלום דלשעבר לחלום דלהבא‬ ‫והשיב לו אם אומרים על פלוני שהוא שקרן‪ ,‬וכי הכונה שמימיו לא אמר‬ ‫דחלום דלהבא שמודיעים אותו שכך וכך יהי' לו הוי כעין נבואה קטנה‬ ‫אמת‪ ,‬ואם אמר שרוצה לאכול וכי אינו אמת‪ ,‬אלא הכונה שא״א לסמוך‬ ‫וחוששין לו‪ ,‬אבל חלום דלשעבר אין חוששין‪ ,‬אמנם לכאו' נידוהו בחלום‬ ‫עליו שהוא עלול הרבה לשקר‪ ,‬וה״נ הכונה שא״א לסמוך על החלומות כי‬ ‫הוי נמי כחלום דלשעבר (ועי' בשיבת ציון מש״כ בזה)‪ ,‬ובפי' רבנו יונתן בסנהדרין‬ ‫הם עלולים לדבר שוא‪ ,‬אבל אין הכונה שמעולם אין אומרים אמת‪.‬‬ ‫שם מחלק דלהחולם עצמו יש לו לחוש להחולם אבל לא לאחרים‪ ,‬אבל‬ ‫פניני רבינו הקה״י ח״א עמ' צ״ג‪ ,‬והובא גם באגרות וכתבים ‪ -‬דרך אמונה‪ ,‬ח״א סי' קצ״ה‬ ‫מדברי רבנו מבואר דגם להחולם עצמו אין לחוש‪.‬‬ ‫‪V‬‬ ‫בחלום אדבר בו‬ ‫סקירה מיוחדת של דברי תורה וספיקות שהתעוררו להרב זצוק״ל בחלומותיו‪ ,‬וגילה באוזני מקורביו‬ ‫חידוש בהלכות קידושין שהתעורר בחלום‬ ‫הגילוי בחלום‪ :‬כיצד מתקשר הפסוק 'צעיר אנכי ונבזה'‬ ‫פעם לאחר מנוחת הצהריים שח הרב זצוק״ל‪ ,‬מעשה שראה בחלומו‪,‬‬ ‫לסיפא 'פקדיך לא שכחתי'‬ ‫וסיפר אותו גם לרעייתו הרבנית ע״ה‪ ,‬וזה היה דבר החלום‪ :‬אשה רצתה‬ ‫באחד הימים סיפר הרב זצוק״ל שנתקשה בחלום על הפסוק בתהלים‬ ‫להתחתן עם איזה איש‪ ,‬ולא הסכים‪ ,‬אז הבטיחה לו שאחר עשר שנים‬ ‫(קי״ט קמ״א) צעיר אנכי ונבזה פקדיך לא שכחתי‪ ,‬שלכאורה לא מובן‬ ‫תתן לו מעיל עם עשר כפתורי זהב‪ ,‬עברו עשר שנים‪ ,‬וכל שנה ילדה לו‬ ‫הרישא והסיפא של הפסוק‪ ,‬וכי בגלל שהוא צעיר ונבזה לא שכח את‬ ‫ילד‪ ,‬שאל אותה בעלה היכן המעיל שהבטחת‪ ,‬אמרה לו העשר ילדים‬ ‫התורה‪ ,‬ואילו היה מבוגר וחשוב היה שוכח?‬ ‫אלו העשרה כפתורי זהב‪ ,‬אמר לה הבעל את הבטחת כפתורי זהב‪ ,‬ולא‬ ‫קיימת‪ ,‬החליט שרוצה לחנכה שתדע לעמוד בדיבורה‪ ,‬הלך ונתן לה‬ ‫ונתבאר לו בחלום שרב היושב ופוסק הלכות אמנם מקיים בזה מצוה‬ ‫גט [אבל חשב להחזירה] לאחר שגרשה נזכר שהוא כהן‪ ,‬אז הלך לרבו‬ ‫רבה‪ ,‬ומכל מקום הוא עצמו אינו יכול לחזור על תלמודו כי כל היום הוא‬ ‫לשאול מה לעשות‪ ,‬אמר לו רבו אתה יכול להשיבה ממ״נ‪ ,‬אם בזה שילדה‬ ‫מופרע על ידי השואלים‪ ,‬וזה מה שאמר דוד המלך 'צעיר אנכי ונבזה'‬ ‫ילדים לא התקיים מה שהבטיחה כפתורי‬ ‫ובגלל זה העולם אינם מכירים אותי‪ ,‬ואינם‬ ‫זהב‪ ,‬הקידושין לא קידושין דהא על תנאי‬ ‫באים לשאול אותי‪ ,‬וממילא 'פקדיך לא‬ ‫זה קדשה‪ ,‬ואם נחשב שקיימה הבטחה‪ ,‬אז‬ ‫שכחתי' כי יש לי זמן לחזור על תלמודי‪.‬‬ ‫הגט אינו גט [א״ה‪ .‬כי הוא על טעות]‪ ,‬עד כאן‬ ‫(ע״פ ווי העמודים חלק י״ט עמ' ז' ואילך)‬ ‫החלום‪ .‬הרב זצוק״ל הפטיר כי 'כל זה בחלום‬ ‫אמנם לדינא יש לעיין בכל זה'‪.‬‬ ‫הגילוי בחלום‪ :‬מדוע אמר דוד‬ ‫המלך 'משאת כפי מנחת ערב' ולא‬ ‫ספק אם נרדם‪ ,‬אם יכול לברך‬ ‫מנחת 'בוקר'?‬ ‫ברכות השחר‬ ‫חלום נוסף חלם הרב זצוק״ל בו נתבאר לו‬ ‫באחת ההזדמנויות שאלו להרב זצוק״ל‬ ‫פשרו של פסוק אחר‪ ,‬החלום היה על הפסוק‬ ‫אם ישן הלילה‪ ,‬והשיב‪’ :‬כן‪ ,‬היום ברכתי‬ ‫הרב זצוק״ל בשיחה תורנית ממיטתו עם תלמידו הגרי״׳מ דרוק שליט״א‬ ‫בתהלים (קמ״א ב') 'תכון תפלתי קטרת לפניך‬ ‫ברכות השחר כיון שהלילה בחלום ראיתי‬ ‫משאת כפי מנחת ערב'‪ ,‬ובפשטות מנחת‬ ‫את החזו״א וא״כ ודאי נרדמתי'‪ ,‬הסובבים‬ ‫הוסיפו לשאול האם שאל לחזו״א משהו?‬ ‫ערב הכוונה לתמיד של בין הערבים‪ ,‬והרי גם‬ ‫והרב זצוק״ל ענה ש'כן'‪ ,‬וסיפר ששאלו אם‬ ‫בבוקר הקריבו קרבן ולמה לא אמר 'מנחת‬ ‫יש לו ספק אם נרדם בלילה‪ ,‬האם יכול לברך‬ ‫בוקר'?‬ ‫ברכות השחר והשיב לו החזו״א (בחלום) ש'רק‬ ‫והרב זצוק״ל אמר שגילו לו בחלום לתרץ‪,‬‬ ‫אם אתה יכול להשבע שישנת תברך ואם לא‬ ‫שמבואר במדרש (במדבר רבה פינחס פרשה כ״א‬ ‫אל תברך'‪ ,‬ועכ״פ ‪ -‬הפטיר הרב זצוק״ל ‪ -‬אם‬ ‫אות כ״א‪ ,‬מדרש תנחומא פנחס סימן י״ב) 'אמר ר'‬ ‫ראיתי את החזו״א בחלום מסתמא נרדמתי‪,‬‬ ‫יהודה בר סימון מעולם לא לן אדם בירושלים‬ ‫ולשאלת הסובבים האם הוא רואה בחלום‬ ‫ובידו עון‪ ,‬כיצד? תמיד של שחר היה מכפר‬ ‫מדי פעם את החזו״א או את אבא (הסטייפלער)‪,‬‬ ‫על עבירות שנעשו בלילה‪ ,‬ותמיד של בין‬ ‫השיב הרב זצוק״ל שאכן כן לעתים רחוקות‪.‬‬ ‫הערבים היה מכפר על עבירות שנעשו ביום‪,‬‬ ‫ספק על חילול מעשר שני‬ ‫מכל מקום לא לן בירושלים אדם ובידו עון‬ ‫הרב זצוק״ל בשיחה תורנית ממיטתו עם הגר״י מקלב שליט״א‬ ‫שנאמר 'צדק ילין בה' (ישעיה א' כ״א)'‪.‬‬ ‫בש״ק בחוקתי תשס״ח כאשר הרב התעורר‬ ‫ממנוחת הבוקר‪ ,‬אמר שעכשיו חלם בשינה‬ ‫והרי עבירות של היום הם מרובים משל‬ ‫ספק שהתעורר לו‪ ,‬דהנה יש מקרים שמותר‬ ‫וכמבואר‬ ‫לילה‪ ,‬שבלילה רוב האנשים ישנים‬ ‫לעשר בשבת‪ ,‬כגון האי עובדא שהחזו״א‬ ‫חשבון‬ ‫עשה‬ ‫בשבת (דף פ״ט ע״ב) שיצחק אבינו‬ ‫התיר לעשר בשבת (ראה בדרך אמונה) שהיה‬ ‫נמצא‬ ‫חוטאים‪,‬‬ ‫להקב״ה שבלילה ישנים ואין‬ ‫הכשר מעולה ומסתמא ודאי מעושר‪ ,‬אלא‬ ‫שתמיד של בין הערבים כיפר על יותר‬ ‫שבכל זאת לא רצה שיאכלו בלי לעשר שוב‪,‬‬ ‫עוונות מאשר תמיד שחר ולכן ביקש דוד‬ ‫אך הספק הוא האם מותר גם לחלל את‬ ‫המלך שתפילתו תתקבל כמו התמיד של‬ ‫המעשר שני‪ ,‬דלכאורה זה יכול לעשות גם‬ ‫בין הערבים‪ ,‬שבפועל הוא מכפר על עוונות‬ ‫במוצאי שבת‪ ,‬וא״כ יהא מוכח שיש איסור‬ ‫יותר מתמיד של שחר‪[ ,‬וכעין תירוץ זה תירץ‬ ‫מיוחד על חילול מעשר שני בפני עצמו‪ ,‬או‬ ‫הרב זצוק״ל עושה סיום מסכת במיטתו‬ ‫החת״ס בדרשות ח״א עמוד י״ב]‪.‬‬ ‫דלמא אחר שהתירו כבר התירו זה נמי‪ ,‬מפני‬ ‫(שם)‬ ‫שכך גם יכול להגרם מכשול אולי ישכח לחלל‪ ,‬אך רק הספק היה בחלום‬ ‫ספק על ברכה בחלום‬ ‫ולא פתרונו‪.‬‬ ‫קרה והרב שצוק״ל התעורר וסיפר שחלם חלום שאכל דבר שברכתו‬ ‫חזן באמריקה שהוא בן א"י‬ ‫מזונות וטעה בברכה אחרונה‪ ,‬שבמקום לברך ברכת מעין ג' על המחיה ‪-‬‬ ‫הירך ברכת הזן בלבד‪ ,‬ונסתפק אם יצא ידי חובה ורצה לחפש ולא מצא‪,‬‬ ‫הרב סיפר שחלם‪ ,‬שיהודי בא לשאול ששכרו אותו להיות חזן באמריקה‬ ‫וכך נתעורר ואינו יודע הדין זכור לו שמדובר מכך [והוסיף שב״ה שזה‬ ‫אבל הבעיה מה יעשה עם יו״ט שני? שאמנם לגבי מלאכות הוא ינהג יו״ט‬ ‫שני מפני מראית העין‪ ,‬אבל מה יעשה עם תפלת יו״ט שני שהוא בן ארץ‬ ‫רק חלום]‪ ,‬נכדו הגר״ג הוניגסברג שליט״א הראה לו בספרו 'שונה הלכות'‬ ‫ישראל ואיך יתפלל תפלת יו״ט לפני העמוד‪ ,‬והפטיר הרב זצוק״ל שזה‬ ‫פת‬ ‫סי' ר״ח שם כתב (ע״פ המ״ב) שבדיעבד יצא‪ ,‬וכ״ז לענין תבשיל‪ ,‬ולענין‬ ‫באמת שאלה טובה‪.‬‬ ‫כיסנין הובא שם שהחזו״א נסתפק בזה‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪m‬‬ ‫רשימות התלמידים ‪ //‬עניני חלומות‬ ‫פקו״נ אין צריך כפרה כלל‪ ,‬כמבואר במ״ב (סימן‬ ‫דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין (סנהדרין ל' א')‪ ,‬היה מטבע לשון שגור‬ ‫של״ד סקע״ח)‪ .‬תשובה‪ :‬עי' תעני ת י"א א' תד"ה‬ ‫בפי הרב זצ״ל‪ ,‬ויסודו ממה שקיבל ממרן החזו״א (קונטרס הזכרונות אות כ״ד)‬ ‫אמר‪( .‬שהיושב בתענית הוה חוטא‪ ,‬אבל מ״מ המצוה שהוא‬ ‫שבזמנינו יש להקל בתענית חלום שאין אנו חשובין כ״כ שיגלו לנו מן‬ ‫עושה תענית גדול יותר מן העבירה‪ ,‬ומ״מ יש קצת חטא מידי דהוה‬ ‫השמים‪.‬‬ ‫אמתענה בשבת תענית חלום דקורעין גזר דינו‪ ,‬ונפרעין ממנו תענית של שבת)‪ .‬שאלה‪ :‬עדיין‬ ‫אמנם הרב שם סייג שבהוראה זו לא ברורים הפרטים ויש חלומות‬ ‫לא הבנתי למה אם עושה מלאכה גמורה שיש בה כרת משום פקו״נ לא‬ ‫שצריך לחשוש להם‪.‬‬ ‫צריך שום כפרה‪ ,‬ועל תענית בשבת שהיא ג״כ לצורך פקו״נ צריך כפרה‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬הי' לו להתפלל שלא יגיע לכך‪ .‬שאלה‪ :‬הרי גם בעושה מלאכה‬ ‫הוראה אחת ברורה היא‪ ,‬שתענית חלום אינה נוהגת בזמנינו‪ ,‬והחולם‬ ‫לפקו״נ נאמר שהיה לו להתפלל שלא יגיע לידי כך‪ .‬תשובה‪ :‬כשעושה‬ ‫מהחלומות הרעים הנזכרים בשו״ע (סי' רפ״ח ס״ה) שיש להתענות עליהם‪,‬‬ ‫מלאכה היא מלאכת היתר‪ ,‬משא"כ בתענית שביטל עונג שבת וזה א"א‬ ‫יתן י״ח גרוש לצדקה [שהוא כ‪ 127 -‬ש״ח שהוא שווי סלע כיום]‪,‬‬ ‫להשלים הו"ל להתפלל ע"ז‪ .‬שאלה‪ :‬לכאורה לפ״ז חולה שצריך לאכול‬ ‫וכמבואר במ״ב (סי' של״ד סק״פ) שזה שווי פחות שבכבשים בזמן המקדש‪.‬‬ ‫ביוה״כ יצטרך כפרה על זאת‪ ,‬שהרי ביטל מצות עינוי דיוה״כ‪ ,‬ובמ״ב‬ ‫ועיי״ש במ״ב עוד פרטים‪[ .‬ובדעת נוטה וישב תשובה מ״ג‪ ,‬כתב‪ :‬לא‬ ‫(סימן תרי״ח סק״ה) כתב שאין צריך כפרה דאונס רחמנא פטריה‪ .‬תשובה‪:‬‬ ‫מעלין ולא מורידין בהלכה]‪.‬‬ ‫חולה מחוייב בזה משום ונשמרתם משא"כ בתענית חלום‪ .‬והשיב הרב‬ ‫כתב הרב בדרך אמונה (בה״ל פ״ו ממעשר שניה״ו ד״ה אמרו) שבדרך כלל החלום‬ ‫על מה שאומרים בזמירות שבת‪ ,‬וזכינו לקבל שבתות מתוך רוב שמחה‬ ‫אפי' אם הוא אמת‪ ,‬הוא בא בדרך משל‪ ,‬וצריך לפותר חלומות שיפתרוהו‪,‬‬ ‫ומתוך מיעוט עוונות‪ .‬שפעמים מוכרח לעשות עוון כגון שחלם חלום‬ ‫ואין אתנו יודע עד מה בפתרון החלומות‪ ,‬ולכן כשנידוהו בחלום אפי' אם‬ ‫רע ונפשו עגומה עליו וצריך להתענות בשבת (מוסף שב״ק מטות תשע״א)‪.‬‬ ‫נאמר שלא נידוהו ממש‪ ,‬עכ״פ זה _________________________‬ ‫כתב הרב‪ :‬זקן א׳ שאל‬ ‫‪•I‬‬ ‫מראה שכועסין עליו מן השמים‪,‬‬ ‫את אאמו״ר הכ״מ‪ ,‬דשמואל‬ ‫ולכן ראוי שיתירוהו י' בנ״א שהם‬ ‫אמר בברכות נ״ה ב׳ החלומות‬ ‫כמפייסים להקב״ה עבורו‪ ,‬וכן‬ ‫חזיון‬ ‫יזלליא »ט ‪t‬ב א • ד‬‫•‪rt‬‬ ‫שוא ידברון‪ ,‬ולו הי׳ אח‬ ‫תענית חלום בשבת שזה מראה‬ ‫באמריקה והיה בריא‪ ,‬וחלם לו‬ ‫חל«א ?ט ‪t‬ב א »חזי ת‬ ‫ך• • ▼‬ ‫פורענות‬ ‫שראוי לבא עליו איזה‬ ‫לילה א׳ שהוא מת‪ ,‬ואחר זמן‬ ‫ליייז־?‪??1‬‬ ‫׳א‬ ‫ראוי‬ ‫ולכן‬ ‫או זה או דומה לזה‪,‬‬ ‫הגיע לו מכתב שבאותו לילה‬ ‫להתענות לבטל הגזרה‪ ,‬אולם‬ ‫ט ב א י‪ 4 .‬א‬ ‫שחלם מת‪ ,‬הרי שהחלומות‬ ‫לחלום ברור כפשוטו אין לחוש‬ ‫י ט ג א ?י' ה ו י‬ ‫נכונים‪ .‬והשיב לו‪ ,‬אם אומרים‬ ‫שרוב החלומות אינן אלא משל‪.‬‬ ‫על פלוני שהוא שקרן‪ ,‬וכי הכונה‬ ‫* ׳*י ג ‪:‬ל ע י»ו**י ה ‪:‬ל *ט ב‬ ‫~ו ‪I‬ר י‬ ‫ע י ג ע זי ק ‪#‬י ן‬ ‫הרב טרח והעתיק את נוסח‬ ‫שמימיו לא אמר אמת‪ ,‬ואם אמר‬ ‫ההטבת חלום הנזכר בגמ (ברכות‬ ‫שרוצה לאכול וכי אינו אמת‪,‬‬ ‫ל י ג ז ר י ע ל י ח סן‬ ‫נ״ה ב') עבור רעייתו הרבנית ע״ה‪,‬‬ ‫אלא הכונה שא״א לסמוך עליו‬ ‫ר לייזיי‬ ‫וכתב שם שזכר אומר חלמא‬ ‫שהוא עלול לשקר‪ ,‬וה״נ הכונה‬ ‫י ; היי י ז ב *‬ ‫טבא חזית‪ ,‬ונקבה תאמר חלמא‬ ‫שא״א לסמוך על החלומות כי‬ ‫כ‪ 1‬ני«‬ ‫טבא חזאי‪ .‬וכתב בעל 'תשובות‬ ‫הם עלולים לדבר שוא‪ ,‬אבל‬ ‫י ט ב א ל♦ הוי‬ ‫י ‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫הגר״ח' רבי אהרן גרנדש שליט״א‬ ‫אין הכונה שמעולם אין אומרים‬ ‫שבשנים האחרונות אמר הרב‬ ‫אמת‪( .‬מסי פניני רבינו הקהייי)‪.‬‬ ‫זצ״ל שכל עת שחולם חלום אומר‬ ‫בטעמא דקרא (בראשית מ‬ ‫•‬ ‫תפלה קצרה בעת שהכהנים‬ ‫נוסח הטבת חולם שכתב הרב זצוקיל לרבנית עי׳ה בגב כריכת סידורה ‪ -‬מארכיון ׳אלא די אמות של הלכה׳‬ ‫יב) כתב הרב פירוש נפלא בענין‬ ‫אומרים ויחנך‪ ,‬ולא הרבש״ע‬ ‫חלום שרי המשקים והאופים‪ ,‬שאצל שר המשקים כתוב ויאמר יוסף‬ ‫הארוך‪ ,‬ודי באמירה אחת‪.‬‬ ‫ואילו אצל שר האופים כתוב ויען יוסף‪ ,‬ומבואר בגמרא סוטה (ל״ב‬ ‫נמצא בסידורו של הרב זצוק״ל בברכת כהנים נוסח תפלה בכתב ידו‬ ‫ב') שכל מקום שנאמר עניה הוא בקול רם‪ ,‬וצריך טעם למה אצל שר‬ ‫בזה״ל‪ :‬ויהי ורצון שיהיו• כל חלומותי עלי לטובה ושלא ישלוט בי עין‬ ‫המשקים ענה בקול נמוך ואצל שר האופים בקול רם‪ .‬ופירש הרב ע״פ‬ ‫הרע כי מזרעא דיוסף קאתעא‪.‬‬ ‫הגמ' (ברכות נ״ה א') שבחלום רע מה שהאדם עצוב זה פתרונו וכן להיפך‬ ‫בחלום טוב מה שהאדם שמח בו זהו פתרונו‪ ,‬וכפי הנראה יוסף רצה‬ ‫נשאל הרב שנמסר בשם גאב״ד טעשיבין זצ״ל שעל חלומות יש לומר‬ ‫לעשות להן טובה ובודאי כ שמפרסמים על אדם שיעלה לגדולה יש לו‬ ‫את דברי הגמ' (פסחים ק״י ב') כל דקפיד קפדי בהדיה ודלא קפיד לא קפדי‬ ‫כבר שמחה גדולה ע״י הפרסום וכן כ שמפרסמים על אדם שהולך ליהרג‬ ‫בהדיה ומיהו למיחש מיבעי‪ ,‬ודחה הרב ואמר 'זה לא שדים' (רשימות‬ ‫בודאי יש לו כבר מיד צער גדול ע״י הבושה שכולם יודעים מזה‪ ,‬ולכן‬ ‫הגר״א מן)‪ .‬והנה בחיפוש בספרי האחרונים נמצא לכאורה כעי״ז בספר‬ ‫לשר המשקים אמר בלחש כדי שלא ישמעו אנשים ולא תהא שמחתו‬ ‫דבש לפי (מערכה ג' אות יז) להרחיד״א וז״ל‪ :‬ואגב אומר כי ידעתי מאדם‬ ‫רבה כל כך שלא יתבטל עי״ז פתרון החלום‪ ,‬אבל לשר האופים פרסם‬ ‫גדול שלא היה מקפיד בחלומות ואמר שראה ת״ח אחד שעל הרוב‬ ‫בקול רם בפרהסיא כדי שירבה צערו‪ ,‬ובזה יתבטל החלום‪.‬‬ ‫היה מתענה ת״ח בשבת ואמר לו בשבת א' שלא יתענה ושוב לא חלם‪.‬‬ ‫אולם יש לדקדק שהרחיד״א לא נקט את לשון הגמ' שמתנסחת בלשון‬ ‫הרב היה מספר לעיתים מחלומותיו לב״ב‪ ,‬ואולי הטעם להנהגה זו היא‬ ‫כפולה לקולא ולחומרא‪ ,‬גם לא כתב כן על כל אדם אלא רק על ת״ח‬ ‫מה שאמרו בגמ' (הנ״ל) חלמא בישא עציבותיה מסתייה‪ ,‬חלמא טבא‬ ‫ואדם גדול‪ ,‬שיש מקום לומר שזכותו תגן עליו‪ ,‬גם מצינו שכתב‬ ‫חדוייה מסתייה‪.‬‬ ‫בשו״ת חיים שאל (ח״ב סי' י״ט) שאין כדאי לזלזל בחלומות ע״ש‪.‬‬ ‫סח הרב שהחזו״א פעם התעורר משנתו וסיפר לו כי בחלומו רדפו‬ ‫בספר משנת פקו״נ להגרי״א לורנץ שליט״א (תשובות אות כ״ז) שאל‬ ‫•‬ ‫אחריו סוסים אדומים‪ ,‬ואמר הרב‪ :‬לא ידעתי מדוע סיפר לי את הדבר‪,‬‬ ‫מהרב במש״כ המג״א (סימן קכ״ח סק״ע) דמתענין בשבת תענית חלום‬ ‫אולי כדי שאפתור לו‪ ,‬כי יש בגמרא (ברכות נ״ו ב') הרואה סוס וכו' אדום‬ ‫משום דתענית מבטלת החלום כאש לנעורת והוה כפקוח נפש‪.‬‬ ‫בחלום ברדוף קשה‪.‬‬ ‫א״כ למה צריך לישב תענית לתעניתו‪ ,‬והרי המחלל שבת משום‬ ‫‪r‬‬ ‫משולחנו‬ ‫פרסום ראשון‪ :‬כתב יד קדשו של הרב זצוק״ל‪ ,‬במענה לשאלות שעלו על שולחנו‪' ,‬מפיו אנו חיים'‬ ‫שחביב אצלו ביותר ‪ -‬הלך לבית עולמו‪ ,‬והיה שבעה‬ ‫שילכו לבית הכנסת ויאמרו את ה'רבונו של עולם'‬ ‫וניחום אבלים וכו'‪ ,‬השואל מוסיף כי לאותו בחור יש עוד‬ ‫רבה של קהילה חרדית בדרום הארץ‪ ,‬הריץ להרב זצוק״ל את השאלה‬ ‫פרטים שהוא מפחד לאומרם‪.‬‬ ‫הבאה‪ :‬יש כמה פעמים שבאות נשים ואומרות שראו חלום רע‪ ,‬לאו דוקא‬ ‫הרב זצוק״ל שהבחין בפחד הגדול‪ ,‬על לא דבר‪ ,‬בחר להוסיף גם איזשהו‬ ‫מאלו המבוארים בשו״ע‪ ,‬ואינו יודע אם נהגו בכלל לעשות הטבת חלום‬ ‫משפט הרגעה‪ ,‬וכתב בקצרה‪ :‬אומרים שזה סימן לאריכות ימים‪ ,‬ויתכן‪,‬‬ ‫לנשים‪ ,‬והאם לעשות זאת בדרך של התרה בפני ג'‪ ,‬כי הדבר נראה קצת‬ ‫דעל אף שאין לזה מקור מפורש בחז״ל‪ ,‬בחר הרב זצוק״ל לומר זאת‬ ‫כחוסר צניעות‪ ,‬מה עליו לעשות?‬ ‫לאותו עלם מפוחד‪.‬‬ ‫הרב זצוק״ל השיב‪ :‬טוב ליעצם שישמעו ב״כ [= ברכת כהנים] בביהכ״נ‬ ‫ויאמרו הרבש״ע‪.‬‬ ‫‪1 f L*p 0‬‬ ‫! ‪n V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪H/*v‬‬ ‫‪1‬־ זי' ״‬ ‫לבחור אחר שחלם כעין החלום הזה‪ ,‬והריץ מכתב ובו מפרט את החלום‬ ‫וחששותיו‪ ,‬השיב הרב זצוק״ל‪ :‬תאמר את היה״ר בבר״כ ותן י״ח פרוטות‬ ‫'אומרים שזה סימן לאריכות ימים'‬ ‫לצדקה‪.‬‬ ‫יהודי פנה אל הרב זצוק״ל ובפיו שטוחה בקשה‪ :‬בחור בא אליו להתייעצות‬ ‫אודות חלום שחוזר ונשנה‪ ,‬אך אינו רוצה לכתוב את כל הפרטים‪ ,‬כי‬ ‫חושש הוא שהחלומות הולכין אחר הפה'‪ ,‬רק תורף הדברים שמישהו‬ ‫לחידודי‬ ‫נבואה בלילה‬ ‫כתב הרב זצוק״ל במבחן על הש״ס לבנו הגרי״ש שיבלחט״א‪:‬‬ ‫במדרש כתוב שאין נבואה בלילה רק ביום איפה יש ע״ז סתירה בברכות?‬ ‫תשובה‪ :‬חלום אחד מששים לנבואה (דנ״ז ב')‪[ ,‬אך] אינו מוכרח‪ ,‬והראיה‬ ‫מתוד״ה לא (ד״ז ב') [שכתבו בתו״ד‪' :‬ומזה מיישב רשב״ם דבמקום אחד‬ ‫משמע שהיה‪ .‬לילה דכתיב וספור הככבי' (בראשי' טו) ובתר הכי כתי' ויהי‬ ‫השמש לבוא משמע שהוא יום' וכו'‪ ,‬ע״ש]‪.‬‬ ‫הרב זצוק״ל מקבל רימונים לפני ראש השנה ממקורבו הרב ישעיהו גראוכר היי׳ו‬ ‫מדברי גאב״ד רמת אלחנן מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט״א שליבן מפי גיסו הרב זצ״ל‬ ‫תשובה‪ .‬גיסי הגר״ח קניבסקי (שליט״א) [זצוק״ל] השיב‪ ,‬שלבני ספרד אין‬ ‫גזר בליל ראש השנה‪ ,‬נלמד מהרואה חתול בחלום‬ ‫ענין לאוכלו‪ ,‬וכעין ראיה מהמבואר במסכת ברכות (דף נו ע״ב) 'הרואה חתול‬ ‫שאלה‪ .‬נאמר במשנ״ב (סימן תקפג סק״א) לגבי אכילת הסימנים‪' :‬והוא הדין‬ ‫בחלום‪ ,‬באתרא דקרו ליה 'שונרא' נעשית לו שירה נאה‪' ,‬שינרא' נעשה‬ ‫מה שנקרא בלשונות אחרים לשון רביה‪ ,‬יאכל‪ ,‬כל מדינה ומדינה כלשונה'‪,‬‬ ‫לו שינוי רע'‪ ,‬עכ״ל הגמ'‪ ,‬הרי דהלשון קובעת‪ ,‬ואם כן מסתבר דבאותם‬ ‫ויש להסתפק בנוגע לגזר שבלשון אשכנז אידיש קורים לו 'מערין' ‪ -‬לשון‬ ‫מקומות דאין קוראים לגזר 'מערין' לא מהני‪ ,‬וגם מי שלא נוהג לקרא לגזר‬ ‫רביה‪ ,‬אך לבני ספרד אין הגזר לשון רביה‪ ,‬האם גם לבני ספרד יש ענין‬ ‫'מערין' לא עשה כלום באכילתו‪ ,‬כיון שאין זה לשונו‪.‬‬ ‫לאוכלו ולומר עליו יה״ר שירבו זכויותינו‪ ,‬או לא?‬ ‫מעובד ע״פ חשוקי חמד ראש השנה י״ב ב'‬ ‫ניתן להאזין לשאלות אקטואליות קצרות מתורת גאב״ד רמת אלחנן שליט״א שליבן מפי גיסו הרב זצ״ל‪ ,‬בקו ‪04-3760582‬‬ ‫מילה בסלע‬ ‫סיפר הרב זצוק״ל‪ :‬בפתח תקוה ישנתי בחדר עם הגאון רבי משה סולובייצ'יק זצ”ל‪ ,‬לילה א' חלמתי את הגמ' בנדה [ל”א‪ ,‬א'] דרש ר' יוסף מאי דכתיב אודך‬ ‫ה' כי אנפת בי כו' לימים שמע שטבעה ספינתו של חבירו וכו'‪.‬‬ ‫ספרתי זאת לר' משה‪ ,‬ואמר לי‪ :‬היום חשבתי לנסוע לירושלים‪ ,‬אבל כיון שחלמת דבר זה ‪ -‬לא אסע‪.‬‬ ‫לא למדתי אז מס' נדה‪ ,‬וכיון שספרתי לו החלום אפשר סבר שהעניין שייך לו‪.‬‬ ‫ע״פ דרך שיחה‬ ‫‪m‬‬ ‫שיח אמונה‬ ‫הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי שליט"א‬ ‫בדף נ״ה ב' כ״ד פותרי חלומות היו בירושלים פעם אחת חלמתי חלום‬ ‫בענין בר הדיא מפשר חלמי‪,‬‬ ‫והלכתי אצל כולם ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה וכולם נתקיימו בי‪,‬‬ ‫וכל החלומות הולכין אחר הפה‬ ‫הרי שכפי שהוא פותר כך מתקיים‪ ,‬אבל אין זה בשליטתו‪ ,‬זה תלוי במזל‬ ‫ברכות נ"ו א'‪ .‬בר הדיא מפשר חלמי הוה מאן דיהיב ליה אגרא מפשר ליה‬ ‫שלו מה הוא מרגיש באותו הרגע של הפתרון‪ ,‬ואם בנבואה זה תלוי אם‬ ‫למעליותא ומאן דלא יהיב ליה אגרא מפשר ליה לגריעותא‪ ,‬אביי ורבא חזו‬ ‫הוא רחמן או קפדן‪ ,‬עאכו״כ שבפתרון חלום זה תלוי אם הפותר הוא כעת‬ ‫חלמא אביי יהיב לי זוזא ורבא לא יהיב ליה וכו' לסוף אזל רבא לחודיה‬ ‫בשמחה גדולה אז זה מיד נפתר לו למעליותא‪ ,‬ואם בעצבות זה נפתר לו‬ ‫לגביה‪ ,‬וגם פתר לו לגריעותא‪ ,‬וכו'‪ ,‬לסוף אתא רבא ויהיב ליה אגרא‪ ,‬ואז‬ ‫לגריעותא‪.‬‬ ‫הוא פתר לו למעליותא וכו'‪ ,‬הוה קאזיל בהדיא בארבא‪ ,‬אמר בהדי גברא‬ ‫וזה בעצם מה שחידש בר הדיא על דברי ר״א שכל החלומות הולכים אחר‬ ‫דמתרחיש ליה ניסא למה לי‪ ,‬בהדי דקסליק נפל סיפרא מיניה‪ ,‬אשכחיה‬ ‫הפה‪ ,‬דלר״א זה תלוי בפתרון‪ ,‬ובר הדיא חידש שזה מתחלף לפי המצב רוח‬ ‫רבא וחזא דהוה כתיב ביה כל החלומות הולכין אחר הפה‪ ,‬אמר‪ ,‬רשע בדידך‬ ‫של הפותר‪ ,‬ואצל בר הדיא הדבר היה תלוי אם שילמו לו זוזא או אם לא‬ ‫קיימא וצערתן כולי האי‪ ,‬כולהו מחילנא לך בר מברתיה דרב חסדא וכו'‪,‬‬ ‫שילמו לו‪ ,‬לכן הוא התחנן לההוא טורזינא שישלם לו ואז הכל ייפתר לטובה‬ ‫אזל יתיב אפתחא דריש טורזינא דמלכא (שומר אוצרהמלך)‪ ,‬ריש טורזינא חזא‬ ‫ותו לא מידי‪ ,‬אבל כשהוא לא הסכים זה התפתח לרעה עד שנפל תכלא‬ ‫חלמא כו' א"ל הב לי זוזא‪ ,‬לא יהב ליה‪ ,‬ולא א"ל מידי כו' שמעי ביה מלכא‬ ‫בכולהו שיראי דמלכא‪ ,‬וטענת רבא היתה על בר הדיא‪ ,‬אתה הלא ידעת‬ ‫כו'‪.‬‬ ‫שהזוזא גורמת לך שמחה וכל הפתרון משתנה עי״ז‪ ,‬למה לא הצעת לי‬ ‫והנה זה הבר הדיא יתכן שהיה אמורא מתלמידי רבי אמי ורב אסי‪ ,‬בחולין‬ ‫לשלם‪ ,‬ואין לומר שאם החולם לא מבין מעצמו לשלם שוב כבר לא יועיל‬ ‫ק״ו א' מוזכר מימרא בשמו בשם רבי אמי הכהן‪ ,‬וגם בגיטין ה' ב' הוא מוזכר‬ ‫אם הוא ישלם‪ ,‬דהלא חזינן שלההוא טורזינא בר הדיא כן הציע לו שישלם‪,‬‬ ‫אתא לקמיה דר' אמי ור' אסי‪ ,‬ור' אמי ור' אסי כהני חשיבי דא״י מיכף הוו‬ ‫א״כ רשע בדידך קיימא וצערתן כולי האי‪.‬‬ ‫כייפי ליה לרב הונא (גיטין נ״ט ב')‪ ,‬ור״ה היה מתלמידי רב‪ ,‬ורב יהודה גם היה‬ ‫והנה באמת יש לתמוה‪ ,‬דלכאורה מלשון הגמ' נראה דבשלש עשרה‬ ‫מתלמידי רב ושמואל‪ ,‬כידוע בכל הש״ס‪ ,‬ואמרי' בקידושין ע״ב ב' משמת‬ ‫החלומות שאביי ורבא חלמו ולאביי הוא פתר למעליותא ולרבא לבישותא‬ ‫רב יהודה נולד רבא‪ ,‬א״כ רבא היה בזמן בר הדיא‪ ,‬וגם אם הבר הדיא המפשר‬ ‫משמע שהם חלמו שניהם בלילה אחד‪ ,‬מדאח״כ אמרי' לסוף אזל רבא‬ ‫חלמי אינו אותו אמורא בר הדיא‪ ,‬צע״ג לכאורה איך מלאו לבו משום בצע‬ ‫לחודי'‪ ,‬משמע דהראשונים היו ביחד‪ ,‬ומסתמא אביי סיפר לרבא שהוא‬ ‫כסף לפתור כ״כ לגריעותא ולהרוג את אשתו ובניו ובנותיו של רבא‪ ,‬ותו‬ ‫משלם לו‪ ,‬וכפי הנראה רבא לא הסכים לשלם לו‪ ,‬ולכאורה אביי סיפר לו‬ ‫דכשהשומר של האוצר של המלך רואה חלום והפתרון הוא שיפלו תולעים‬ ‫מה הוא פתר לו‪ ,‬ואולי הוא אפי' היה שם בחדר‪ ,‬והוא רואה בעיניו שלאביי‬ ‫בבגדי המלך‪ ,‬וכי משום שהשומר לא נותן לו כסף הוא מוכן למסור את‬ ‫שמשלם לו הוא פותר לטובה‪ ,‬ולו לרעה‪ ,‬ולכאורה תימה גדול הרי רבא ידע‬ ‫נפשו‪ ,‬והלא הוא יודע שהמלך יתאכזר עליו‪ ,‬שיפתור לו לטובה אף שהוא‬ ‫שכל החלומות הולכים אחר הפה כדכתבינן לעיל‪ ,‬א״כ מה התחדש לרבא‬ ‫יפסיד זוזא‪ ,‬ושלום על ישראל‪.‬‬ ‫בזה שנפל הספר מחיקו והיה כתוב בו כל החלומות הולכים אחר הפה‪,‬‬ ‫עוד צ״ע לשם מה בר הדיא שמר בחיקו סיפרא שכתוב בו כל החלומות‬ ‫למה הוא לא קילל אותו תיכף בחלום הראשון‪ ,‬שפתר לו לבישותא ולאביי‬ ‫הולכים אחר הפה‪ ,‬וכי הוא פחד שהוא ישכח שכל החלומות הולכים אחר‬ ‫לטיבותא‪.‬‬ ‫הפה‪ ,‬גם צ״ע אטו רבא לא ידע דכל החלומות הולכין אחר הפה והלא איהו‬ ‫ונראה דרבא הוה סבירא ליה שמה שאמר רבי אלעזר כל החלומות הולכים‬ ‫גופי' קאמר לעיל נ״ה ב' על הא דקאמר ר״א שכל החלומות הולכין אחר‬ ‫אחרי הפה‪ ,‬הוא לומר שאם הפותר לא יוציא מפיו‪ ,‬הו״ל כאיגרתא דלא‬ ‫הפה‪ ,‬והוא דמפשר לי' מעין חלמי'‪ ,‬א״כ ידע היטב לההיא מימרא‪ ,‬א״כ מה‬ ‫מתקריא‪ ,‬ועוד שאם להפותר אין מזל מלידה של פותר חלומות‪ ,‬אין בדבריו‬ ‫התחדש לו בספר שנפל מחיקו‪.‬‬ ‫ממש‪ ,‬וכ״ז כלול במשפט כל החלומות הולכין אחר אותו הפה של הפותר‬ ‫ונראה בס״ד לומר בכ״ז בדרך אפשר‪ ,‬דהנה איתא בגמ' כאן בברכות נ״ז ב'‬ ‫חלומות‪ ,‬ואיך שהמזל שלו מרגיש לפתור לאותו החולם‪ ,‬וזה משתנה מחולם‬ ‫חלום אחד מששים לנבואה‪ ,‬כלומר דבחלום מראים לו להאדם את העתיד‬ ‫לחולם‪ ,‬דהא כבר כתבו התוס' דאי״ז תלוי בחכמה רק במזל‪ ,‬כלומר דאדם‬ ‫לבא עליו‪ ,‬כמובן אם החלום הוא ע״י מלאך ולא ע״י שד‪ ,‬כדאי' בדף נ״ב‬ ‫שאין לו את המזל של פותר חלומות אף אם הוא יכוין ויפתור מעין חלמא‪,‬‬ ‫ב'‪ ,‬ובנבואה ידוע‪ ,‬דהמתנבא יכול לפרש את הנבואה בהרבה אופנים‪ ,‬ולא‬ ‫לאו כלום הוא‪ ,‬א״כ יש פה חלק שמימי‪ ,‬ולכן לאביי הוא פותר לטיבותא‬ ‫להם הקב״ה כיוון‪ ,‬ולהכי כששאל הקב״ה את ירמיה מה אתה רואה‪ ,‬והשיב‬ ‫ולרבא לבישותא כי כך הוא רואה במזל‪ ,‬אבל אין כאן שום רשעות מצד‬ ‫סיר נפוח אני רואה ופניו מפני צפונה‪ ,‬שיבח אותו הקב״ה היטבת לראות‪,‬‬ ‫הפותר‪ ,‬אולם כך חשב רבא עד שהוא ראה שנפל ממנו ספרו שכתוב שם כל‬ ‫כי זה היתה כוונתי‪ ,‬וכדכתב אאמו״ר מרן הגאון הקדוש זללה״ה בטעמא‬ ‫החלומות הולכין אחר הפה‪ ,‬דלזה אין צריך לכתוב בספר‪ ,‬דפשוט הוא אם‬ ‫דקרא בזכריה פ״ד ד' ה' ע״ש‪ ,‬וזה היתה גדולת הנביא שהבין מיד הנמשל‬ ‫באין אליו לפתור חלומות‪ ,‬בודאי שהוא יוציא בפה והוא יאמר מה שהוא‬ ‫כדכתב הרמב״ם בפ״ז ביסה״ת ה״ג‪ ,‬והנה גם בנבואה לכאורה הנביא יכול‬ ‫מרגיש‪ ,‬אבל כשראה שהוא החשיב את זה בספרו ולא זז ידו ממנו‪ ,‬הבין‬ ‫קצת להתערב‪ ,‬לפי תכונתו‪ ,‬כדאי' במגילה י״ד ב' דיאשיה שביק ירמיהו‬ ‫רבא שבר הדיא כתב את זה כדי לקרוא מתוכו ולזכור היטב שזה תלוי בו‬ ‫ושדר לגבה דחולדה מפני שהנשים רחמניות הן‪.‬‬ ‫ובמצב רוח שלו‪ ,‬והוא צריך לעשות מעשים כדי לשמוח‪ ,‬כגון לקחת כספים‪,‬‬ ‫והנה בחלום הדבר מתחלק לשתים‪ ,‬החולם‪ ,‬והפותר‪ ,‬אם הפותר לא פותר‬ ‫ובלי זה על כרחו זה נפתר לרעה‪ ,‬ויתכן שגם בכל פעם שהוא פתר חלום‬ ‫יתכן שלא יתקיים מידי מהחלום‪ ,‬כדאמרי' בדף נ״ה א' חלמא דלא מפשר‬ ‫ששילמו לו הוא היה לוקח את הספר וקורא בו כל החלומות הולכים וכו'‬ ‫כאגרתא דלא מקריא‪ ,‬ופרש״י לא טוב ולא רע הוא שכל החלומות הולכין‬ ‫עד שהיה בא אליו הפתרון‪ ,‬וספר כזה צריך לשמור בחיקו כל הזמן‪ ,‬ושמא‬ ‫אחר הפתרון‪ ,‬והנה הפותר חלומות אם הוא נולד עם מזל של פותר חלומות‬ ‫הוא היה לובשו כעין קמיע (בשבת דף ס״א) כדי שישפיע ויתקיימו דבריו‪ ,‬וע״ז‬ ‫כדכתבו התוס' בדף נ״ה ב'‪ ,‬אם הוא מפשר ליה מעין חלמיה‪ ,‬מתקיים מה‬ ‫הקפיד רבא מאד וא״ל רשע בדידך קיימא וכו'‪.‬‬ ‫שהוא פותר‪ ,‬ולכאורה אף אם לא נגזר על האדם מראש כך‪ ,‬וכדאמרי' התם‬ ‫'קהילות יעקב'‬ ‫לרגל יום היארצייט המ״א של מרן בעל ה׳קהילות יעקב' זיע״א‪ ,‬התקיים שיעור לעילוי נשמתו‪ ,‬לאחר תפילת וותיקין במנין שבבית הרב זצוק״ל‪,‬‬ ‫ע״י נכדו הגרי״ש קניבסקי שליט״א‬ ‫שיעור ביארצייט הסטייפלער אב תשפ״ו‬ ‫ולהבחן בק ביעות מסגר ת 'שיח התורה' יחד עם מאות בני העלייה‪ ,‬ובכך גם‬ ‫שיעור יומי קבוע במסלול ׳בדרכו ‪ 8 -‬דף׳ ב׳שיח התורה׳‬ ‫להכנס ל‪ 107 -‬ההגרלות השבועיות‪.‬‬ ‫מפי הגאון הגדול רבי ישראל בונים בן חיה רויזא שרייבר שליט״א‬ ‫במקביל‪ ,‬ניתן לשמוע ב'שיח התורה' שיעורים יומיים בהלכות שבת‪ ,‬לפי‬ ‫לראשונה בעולם התורה‪ :‬עם פ תי ח ת הלימוד ב מסכת נזיר‪ ,‬נפתח בס״ד‬ ‫סדר הלימוד של 'שיח ההלכה' ללימוד הלכות שבת בשנה אחת‪ ,‬ובדרכו של‬ ‫ב'שיח התורה' שיעור יומי מתו מצת של ‪ 8‬דפי גמרא בכל יום‪ ,‬לפי סדר‬ ‫מרן זיע״א‪ ,‬הנמסרים דבר יום ביומו ע"י הרה״ג רבי חיים אנגלרד שליט״א‪.‬‬ ‫לימוד הש״ס בכל שנה שנהג רשכבה״ג מרן שר התורה זצוק״ל‪ ,‬בסדרי‬ ‫'החובות' מערב פסח ועד ערב פסח‪.‬‬ ‫כידוע‪ ,‬מאז הס תלקותו של מרן זצוק״ל הקימו ב'שיח אמונה' את מפעל‬ ‫'שיח התורה' לטובת נשמתו‪ ,‬כשבמרכזם של סדרי הלימוד מתקיים סדר‬ ‫הלימוד 'בדרכו ‪ 8 -‬דף'‪ ,‬ב מסגר תו עמלים מאות בני עלייה ושוקדים בכל‬ ‫יום על לימוד ‪ 8‬דפי גמרא‪ ,‬ואף עומדים עליהם בכור המבחן‪.‬‬ ‫לתועל ת הרבים‪ ,‬נ ע תר הגאון הגדול רבי י שראל בונים [בן חיה רויזא]‬ ‫שרייבר שליט״א למסור שיעור יומי קבוע בס״ד‪ ,‬החל מת חיל ת מסכת נזיר‬ ‫השבוע‪ .‬השיעור מתקיים במשך כחצי שעה בלבד‪ ,‬בהספק היומי של ‪ 8‬דף‪,‬‬ ‫בדרכו והנהגתו של מרן זיע״א‪.‬‬ ‫ניתן גם לשמוע את ה שיעורים‪ ,‬וכן להאזין ל שיעורים מימים קודמים‬ ‫ב מערכ ת הטלמסר של 'שיח התורה'‪ , 03-3085000 ,‬שלוחה ‪ . 1‬לבק שת‬ ‫רבים‪ :‬ניתן לחזור למיקום האחרון ב שיעורי ‪ 8‬דף‪ ,‬ע״י הקשה של שלוחה ‪1‬‬ ‫הגרי״ב שרייבר שליט״א בשיחה תורנית עם הרב זצוק״ל‬ ‫( שיעורים)‪ ,‬ולאחר מכן ‪.6‬‬ ‫שומעי השיעורים והלומדים בסדר 'בדרכו ‪ 8 -‬דף' מוזמנים להוסיף חיזוק‪,‬‬ ‫^‬ ‫^‪L‬‬ ‫מהנעשה והמתחדש בעניני דיומא‬ ‫מקרוב ומרחוק‬ ‫בין הזמנים כחיזוק להתמדה‬ ‫בתקופה האחרונה זכו להכנס לבית הרב זצוק׳׳ל‪ ,‬להבחן על תלמודם ולהתברך בברכה לכל‬ ‫ביומי דפגרי התקיימה בבית הרב זצוק״ל ישיבת בין הזמנים לאבות ובנים מידי יום ביומו‬ ‫טוב‪ ,‬גם תלמידי מכינה לישיבה על טהרת הקודש בית שמש‪ ,‬וכן קבוצת תלמידי חו"ל שבאו‬ ‫לאחר מנין ותיקין למשך שעה בקביעו ת‬ ‫לביקור בארץ הקודש‪ ,‬כולם שווים לטובה ולברכה‪.‬‬ ‫מכינה לישיבה על טהרת הקודש בית שמש‬ ‫ישיבת בין הזמנים בחודש אב לאבות ובנים בבית מרן זצוקל מידי יום ביומו לאחר מנין ותיקין למשך שעה‬ ‫חיזוק לצעירי הצאן‬ ‫תלמידי כי תו ת ז' בחיידר 'צאן קדשים' בית‪-‬שמש‪ ,‬שע״י קהל 'מתמידים' בנ שיאות הגרב״מ‬ ‫מינצברג שליט׳׳א עלו להיבחן אצל הגרי"ש קני בס קי שליט׳׳א על ג' פרקים‪' :‬המניח'‪' ,‬הפרה'‬ ‫ו'החובל' שבמסכת בבא‪-‬קמ א‪ ,‬ולאחמ"כ זכו לקבל את ברכתו‪ ,‬לצידם נכנסו לאחרונה גם‬ ‫תלמידי כיתה ה' מת״ת 'חזון איש' שבאחוזת ברכפלד מודיעין עילית‪.‬‬ ‫חיידר 'צאן קדשים' בית‪-‬שמש שעי קהל ה'מתמידים'‬ ‫כיתה ה' תת חזון איש ברכפלד‬ ‫‪ ------------‬מכון ‪------------‬‬ ‫הי רו ש ל מי‬ ‫שי עו רי‬ ‫ט ל מ ס ר ל ש מי ע ת‬ ‫סל‪03-30-777-00 :‬‬ ‫מהגאון רבי יצחק שאול קניבסקי שליט׳׳א‬ ‫ולסדר י ומבחנ י ׳ש יח הת ורה ׳‬ ‫פקס‪072-2606425 :‬‬ ‫אמונה'‬ ‫'שיח‬ ‫‪03-308-5000‬‬ ‫או בעמדות 'נדרים פלוס'‬ ‫פאג״י‪ ,‬סניף ‪, 188‬‬ ‫פרטי הבנק‪:‬‬ ‫להאדרת ספרי מרן רשכבה׳׳ג‬ ‫הגר׳׳ח קניבסקי זצוק׳׳ל‬ ‫מ״ח ‪ 409-715781‬ע״ש 'שיח אמונה'‬ ‫להערות והארות‪ ,‬ולקבלת העלון בדוא׳׳ל‪s e 30 7770 0@ g m a il.c o m :‬‬ ‫‪r‬‬ ‫ן‬ ‫!‬‫חדש‬ ‫ה ו ק!‬ ‫ה ‪ rj 0‬ר‬ ‫י ‪V‬‬ ‫‪L ^_ 1‬‬ ‫ז־ בר‬ ‫‪058 -3 223074 RABINOVICH‬‬ ‫ב ע ת‪1‬‬ ‫מ ה‬ ‫;‬ ‫ט‪ 1‬ב‬ ‫ראש השנה‬ ‫‪.‬יפפוי‬ ‫תשובות רבינו מרן הגר״ח קניב ‪ 0‬קי זצוקללה״ה‬ ‫על ראש השנה‬ ‫‪£ bns/tf•r/f.‬‬ ‫■‪11‬‬ ‫׳ ‪I l fm F‬‬ ‫‪f‬‬ ‫נלקט מתוך עשרות אלסי תשובות‬ ‫‪//sf/A‬‬ ‫שהשיב בכתב ידו‬ ‫ן‬ ‫תשובות‬ ‫ונוסו על ידו בי” ג נסה‬ ‫הגאון רכנו;הגרזך{ ‪ 5‬ן ^ ה ם ^י ן‬ ‫' זצוק״ל ‪I‬‬ ‫בתו ‪ 0‬ס ת מקורות וביאורי□‬ ‫בעריכת תלמידי חכמי□ מוסלגי□‬ ‫רבני ’ שיח אמונה’‬ ‫ברא שות בנו הגרי״ש קניבסקי שליט״א‬ ‫‪/_>Y‬‬ ‫מגון כיהאדדת פשרי דפזכבה״׳ג‬ ‫ניתן להשיג את הספר אי׳’ ה מיום חמישי בבית מרן זיע״א‬ ‫מדן הגד״ח קניבפקי זצוק״כי‬ ‫או בחנויות הספרים המובחרות | לכמויות‪ :‬מכון שיח אמונה ‪03-3077700‬‬ ‫גליון ‪ | 1‬ר״ה ויוה״כ תשפ״ז‬ ‫דברים אחדים‬ ‫מרן הסבא מסלבודקא הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל‪ ,‬שהקים עולה של תורה ומוסר ‪ -‬בהקמת ישיבת סלבודקא ‪ -‬חברון‪ .‬הוא אשר התבטא עליו‬ ‫מרן הגרא"מ שך זצ"ל שלמד בעצמו אצל הסבא ואמר כי כל התורה הקיימת היום בארץ ישראל ובאמריקה הינה תוצאה של סלבודקה אשר היתה אם‬ ‫הישיבות לכל ראשי הישיבות בדור האחרון‪.‬‬ ‫ומוסריו חדרו ללבבות התלמידים‪ ,‬ולמרות שהוא זצ"ל לא כתב כמעט כלום מתורתו‪ ,‬תלמידיו חרטו את הדברים על ליבם והעבירו בחרדה לדורות‬ ‫הבאים בכל מקומות התורה‪ ,‬הן בשיחות והנהגות הן בעריכת הספרים 'אור הצפן' ובאחרונה שיחות הסבא מסלבודקא [שיצא לאור ע"י בן תלמידו ‪-‬‬ ‫הגאון ר' יקותיאל כהן שליט׳׳א]‬ ‫ובשנת המאה לפטירתו כ"ז שבט תרפ"ז ‪ -‬תשפ"ז‪ ,‬ראינו במערכת 'קובץ גליונות' להביא אי"ה מידי שבוע בשבוע פנינים והנהגות מהסבא זצ"ל‪ ,‬ששנה‬ ‫זו היא זמן התבוננות בתורתו פעליו ובמעשה ידיו‪.‬‬ ‫וכמובן שורש הדברים הם שיחות עמוקות‪ ,‬אבל מטרתנו כדרך המוקבלת בקובץ גליונות‪ ,‬שהוא ראש וראשון של העמדת גליונות השבועיים מתורת‬ ‫רבותינו זצוק"ל ויבדלח"ט‪ ,‬להעבירם בקצרה ובאופן קל ונגיש לתועלת‪.‬‬ ‫נישא תחינה שנזכה להביא מידי שבוע ושבוע ומיד מועד במעדו מצפונות הסבא זצ"ל‪ ,‬ויהיו הדברים לתועלת להולכים בדרכיו ובנתיבותיו‪.‬‬ ‫נשמח לקבל חומר ורעיונות לגליון למייל המערכת‪.‬‬ ‫מערכת "קובץ גליונות"‬ ‫בסיום אותה שיחה אמר ואיך אפשר לעבור ימי‬ ‫דחקו לראות ופרצו ונפלו שם קרבנות כדי לראות‬ ‫א״א בלי להתפלל על זה בר״ה‬ ‫הדין אך בשחוק על פניו ובאמירת א גוט מארגען‪,‬‬ ‫הכתרת המלך איזו מסירות נפש לראות הכתרה‬ ‫סיפר הרב עמנואל בש שליט"א שאמר לו הגה"צ‬ ‫בהקדמת בוקר טוב ואופני קירוב לבבות ודברי‬ ‫וגם מי שיתקרב יראה רק יותר את החיילים‬ ‫ר' מאיר חדש זצ"ל שדיברו על האפשרות לעבור‬ ‫עידוד לאלו הזקוקים לזה‪ ,‬יכולים לעמוד בדין‬ ‫הקרובים ותו לא‪ ,‬וא"כ איזה זכות מי שהצליח‬ ‫מסלבודקה לא"י והי' חודש אלול‪ .‬כששמע זאת‬ ‫של רה"ש ולזכות בדין היינו על ידי מדות טובות‬ ‫להכנס ומי שקבל כרטיס על הבימה ומי שקבל‬ ‫הסבא זצ"ל התבטא‪ ,‬שאל יתכן לעשות צעד‬ ‫להתייחס עם כל אחד ביחס של כבוד‪.‬‬ ‫ליד המלך ומי שזכה בעצמו לשים את העטרה‬ ‫כזה בלא שהתפללו ע"ז בר"ה‪ ,‬וכך הוי‪( .‬אורחות‬ ‫למלך כמה כבוד וזכות יש לו‪ ,‬ומי שתוקע ומריע‬ ‫חסידך)‬ ‫והוסיף הגרמי׳׳ל כי אפשר לייחס הדבר למאמר‬ ‫למלך יחי המלך וזה הקב"ה קורא לנו בואו ילדים‬ ‫חז"ל הנזכר שהשוו המלכת הכירו להמלכת‬ ‫אמרו לפני מלכיות ובשופר‪ ,‬ובזכיה הגדולה הזו‬ ‫אם כבנים אם כעבדים‬ ‫הקב"ה כי מעלת המלכת חבירו גדולה ונשגבה‬ ‫הקב"ה יכפר על כל הדינים שלנו והרי הקב"ה אדון‬ ‫אמר הסבא זצ"ל כי כאשר אנו אומרים בר"ה‬ ‫היא‪ ,‬ולזה כוון אדמו"ר הסבא זצוק"ל שעל ידה‬ ‫העולם אשר מלך והוא לא צריך לזה אלא הוא נותן‬ ‫היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי‬ ‫אפשר לזכות בדין בראש השנה והדברים נוראים‪.‬‬ ‫כבוד לאדם עד כדי כך שהוא ימליך את הקב"ה‪.‬‬ ‫עולמים אם כבנים ואם כעבדים וכו'‪ ,‬ומה עונים‬ ‫עצה מה ניתן‬ ‫(קובץ שיחות מהגר"מ חדש זצ"ל)‬ ‫מן השמים לאלו שאינם נוהגים כבנים וכעבדים‪,‬‬ ‫כאשר אומרים אם כבנים התביעה אם אב אני‪,‬‬ ‫המשגיח הגר"מ חדש זצ"ל סיפר שבצעירותו‬ ‫הכח לעבור את הדין‬ ‫איה כבודי‪ .‬וכאשר אומרים ואם כעבדים התביעה‬ ‫כשלמד בסלבודקא ביקשו התלמידים מהסבא‬ ‫סיפר רבינו הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל את שסיפר‬ ‫ואם אדונים אני איה מוראי וכו'‪( .‬מדרכי אברהם)‬ ‫מסלבודקא הגרנ"צ פינקל זצ"ל עצה מה ניתן‬ ‫הגאון ר' מאיר שפירא זצ"ל שעוד זכה לשמוע‬ ‫לעשות כדי לצאת זכאים ביום הדין התשובה‬ ‫נותן כבוד לאדם‬ ‫שיחות מהסבא מסלבודקה זצ"ל‪ ,‬פעם בחודש‬ ‫היתה המעביר על מידותיו שהרי אחז"ל במסכת‬ ‫אלול דיבר הסבא כל השיחות על עומק חומר‬ ‫פעם אחת הסבא מסלבודקה דיבר על יום הדין‬ ‫ר"ה דף יז המעביר על מידותיו‪ ,‬מעבירין לו על כל‬ ‫מעשה האדם כי הוא נורא מאד וכי איך שייך‬ ‫הוא דיבר תמיד על הדין של אדם הראשון והוא‬ ‫פשעיו‪.‬‬ ‫סיפר על מעשה ברוסיה שכשהכתירו את הצאר‬ ‫שנוכל לעמוד בדין של ראש השנה‪ ,‬עד כדי כך‬ ‫עבר ראש השנה הגיעו עשרת ימי תשובה‪ .‬והנה‬ ‫הטיל רבינו הסבא ז"ל פחד על כל השומעים‬ ‫האחרון נקולאי וישרו שטח של קילומטרים‬ ‫קרא להם הסבא מסלבודקא שוב העצה שיעצתי‬ ‫שקראו לאלול זה אלול השחור‪ .‬בליל רה"ש‬ ‫והעמידו שומרים הרבה דויזיות שלא ירצו הקהל‬ ‫לכם היא עצה קשה חושש אני שמא לא תצליחו‬ ‫היה נהוג שלא להגיד שיחה אולם באותו רה"ש‬ ‫להתקרב‪ ,‬והקהל בכל זאת רצו להתקרב וכולם‬ ‫לעמוד בה‪ ,‬לכן אני מציע עצה אחרת עבדו על‬ ‫אמר ג"כ שיחה על אותם עניינים‪ .‬וביתר חריפות‬ ‫התקשטו בכל הסמלים שלהם והקהל בכל אופן‬ ‫יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@gmail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪053-3145900 :‬‬ ‫ולכן עוררו בברכת השחר את האדם להסתכלות‬ ‫עת צרה‬ ‫עין טובה שהרי טוב עין הוא יבורך‪ .‬וביאר הגר"מ‬ ‫שכלית כי המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשי‬ ‫חדש שלא שהסבא מסלבודקא חזר בו אלא‬ ‫שמעתי מהרה"ג ר' יצחק סאלאוויציק שליט"א‬ ‫בראשית הוא מחדש בכל יום כל הבריאה כולה‬ ‫ששמע מהגר"א קאטלר זי"ע בשם הסבא‬ ‫שהתוה דרך כיצד להגיע למדרגת המעביר על‬ ‫ואת האדם ובלי התחדשות מעשי בראשית‬ ‫מידותיו דרך עין טובה האדם המסתכל על זולתו‬ ‫מסלבודקא זי"ע דהנה נחלקו הרמב"ם והרמב׳׳ן‬ ‫באדם עצמו הרי הוא כבול עץ‪ .‬זאת ועוד כל הנאה‬ ‫בעין טובה ורואה את מעלותיו יצליח להתגבר‬ ‫אם חובת התפילה מן התורה או מתקנת חכמים‪,‬‬ ‫כשהיא לעצמה אינה מהנה את האדם כמו שהיא‬ ‫על המכשולים ביחסים שבין אדם לחברו ויגיע‬ ‫אולם אף לדעת הרמב"ן דתפילה של כל יום הוי‬ ‫מהנה בשעה שהמהנה הוא אדם חשוב‪ ,‬אם אדם‬ ‫לבסוף לדרגת המעביר על מידותיו‪ .‬והביאור בזה‬ ‫מדרבנן מ"מ תפילה בעת צרה היא מן התורה‬ ‫גדול ישמש איזה אדם מלבד ההנאה מהדבר‬ ‫הוא שמי שמסתכל תמיד בעין טובה על הזולת‬ ‫לכו"ע וא"כ בימים הללו ‪ -‬ימים הנוראים שנמצאים‬ ‫הוא שמח כשהוא יודע שמי ששמשו הוא נכבד‬ ‫על כל אחד ואחד יוכל להליץ עליו ולדונו תמיד‬ ‫אנו בעת צרה שהלא בעת סכנה גדולה אנחנו‪ ,‬הרי‬ ‫מאד א"כ איזה הנאה יגיע לאדם בהתבוננו‪ ,‬כי כל‬ ‫לכף זכות‪ ,‬וממילא תמיד יסנגר על בני ישראל‬ ‫נמצא שכל תפילתנו בימים האלו הוו מדאורייתא‪.‬‬ ‫תנועה וכל פעולה אדם לא יוכל לעשות בלי עזר‬ ‫ועי"ז הקב"ה ידון אותו גם כן לכף זכות ויצליחו‬ ‫[וכיסוד זה איתא להדיא בנימוקי יוסף בנדרים‬ ‫ד' ומה ד' דורש מאיתנו שנרגיש ונדע זאת הוא‬ ‫בכל מעשיו‪.‬‬ ‫(ב‪ ,‬א בדה"ר) שכתב לגבי נדרי צדקה ביוהכ"פ‬ ‫לא דורש מאיתנו לא עבדות ולא תשלומים כי אם‬ ‫וז"ל ומה שנהגו לידור צדקות ושמן למאור ביום‬ ‫דורש מאיתנו להרגיש את כל ההנאה שהוא נותן‬ ‫להתפללבקעלם‬ ‫הכפורים יש לפרש דע"י שהוא יום הדין וספרי‬ ‫לאדם במילואה‪ ,‬ואז נבין כי ד' הוא מלך העולם‬ ‫חיים וספרי מתים פתוחים לפניו כשעת צרה דמי‬ ‫הסבא מסלבודקה היה נוהג לבוא לקלם להתפלל‬ ‫מלך על האדם עצמו ומבלעדיו לא ירים איש את‬ ‫בבית התלמוד תורה בימים הנוראים במשך שנים‬ ‫כדי שיעלה זכרוננו לפניו לטובה ע"כ הרי להדיא‬ ‫ידו ואת רגלו זהו מלכויות שתמליכוני עליכם‬ ‫הרבה אפילו לאחר שכבר נודע בעולם בתור‬ ‫שימים אלו הוו עת צרה וממילא כל תפילותינו הוו‬ ‫תרגישו כי אני מלך עליכם ומה אז תתענגו מנועם‬ ‫מייסד ומנהל ישיבת סלבודקא‪ ,‬קרה מקרה‬ ‫כתפילה בעת צרה‪( .‬ביכורי אליעזר עמ' שיח)‬ ‫גדלות האדם‪ ,‬ותרגישו מה אני עושה עמכם‬ ‫שהסבא מקעלם רצה להעניש אותו בשביל אינה‬ ‫לכשתמליכוני בפה תמליכוני גם בלב‪.‬‬ ‫ר״ה שחל בשבת‬ ‫ענין רוחני‪ ,‬ולא הרשו אוהו להכנס שמה להתפלל‬ ‫ולכאורה בזמן שר"ה חל בשבת ואין תוקעים‬ ‫וגם לא היה יכול לשוב לסלבודקה פן יהיה לבז‪,‬‬ ‫איך עומדים לפני המלך‬ ‫בשופר‪ ,‬במה אנו מעלים זכרוננו לפני ה' לטובה?‬ ‫לכן נסע לעיירה קטנה הסמוכה והתפלל שם‬ ‫שח תלמידו הג"ר אפרים סוקולובר זצ"ל רבה של‬ ‫ולא עוד אלא שאמרו חז"ל‪" :‬כל שנה שאין תוקעין‬ ‫באותה שנה‪ .‬בכל זה לא נמנע בשנה שאחריה‬ ‫רעננה‪ ,‬בבית הכנסת המרכזי ברעננה נשא דברים‬ ‫לה בתחילתה מריעין לה בסופה" (שם טז)‪ .‬אלא‬ ‫לשוב ולבקש רשות לבוא שם להתפלל (תנועת‬ ‫לפני התקיעות וכך הוא אמר אנחנו זוכרים בתור‬ ‫שכבר פירש בה"ג‪" :‬לאו דמיקלע בשבתא אלא‬ ‫המוסר כרך ג)‬ ‫ילדים כשהסתכלנו על אבא בראש השנה הרגשנו‬ ‫דאיתייליד אונסא" (תוס' שם)‪ ,‬וטעמו של דבר‬ ‫כמו"כ בהמשך היה שולח הסבא את טובי הבחורים‬ ‫שמשהו מתרחש כאן ראינו איך דמעות נוזלות‬ ‫כי בשבת אין זקוקים לתקיעת שופר‪ ,‬שהרי‬ ‫להתפלל בימים נוראים בקעלם‪ ,‬אפי' שזה גרם‬ ‫מעיני האנשים על דפי המחזור אנחנו הילדים לא‬ ‫עצם יום השבת קודש קדשים הוא‪ ,‬כפי שאומר‬ ‫שחלקם נשארו שם או עזבו את הישיבה‪.‬‬ ‫הבנו מה זה אימת הדין אבל היה מספיק הבכיות‬ ‫הכתוב‪" :‬ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש‬ ‫והיללות ששמענו גם מעזרת נשים ומצד שני‬ ‫אותו"‪ ,‬ויום השבת הוא גם לזכרון מעשה בראשית‬ ‫חדות ה' היא מעוזכם‬ ‫להלכה נפסק שאסור להתענות בר"ה‪ ,‬והגר"א‬ ‫ויציאת מצרים וכבפנים דמי‪ ,‬ואפשר להתרומם‬ ‫מוסיף שאסור לבכות בר"ה הייתכן‪...‬‬ ‫כותב רבי העשיל רוזובסקי לאחיו מרן הגר"ש‪ ,‬אני‬ ‫בו למדריגות נעלות ולהגיע בו לאותן המעלות‬ ‫נזכר שבר"ה פעם בסלבודקה האריכו בתפילה עד‬ ‫וכאן חזר הרב סוקולובר על מה ששמע מרבו מרן‬ ‫שמגיעים על ידי תקיעת השופר‪ ,‬שהיא בבחינת‬ ‫השעה ארבע והרעיש הסבא מסלבודקה זצ''ל‬ ‫הסבא מסלובודקא זצוק"ל הצורה והתוכן של‬ ‫לפני ולפנים‪ ,‬ולזכות בזה שיבוא זכרוננו לפני ה'‬ ‫אכלו ושתו חדות ד' מעוזכם'‪.‬‬ ‫ר"ה הוא של חג והוא יום ההכתרה של מלך העולם‬ ‫לטובה‪( .‬אור הצפון)‬ ‫וכל מי שכבוד מלכו של עולם יקר בעיניו חייב‬ ‫[ומוסיף‪ ,‬ה'שמח בחור בילדותך' הוא חיסרון הרי‬ ‫להשתתף בשמחה ביום הכתרתו‪ ,‬אבל אם אנחנו‬ ‫שנרגיש מה המלך עושה איתנו‬ ‫בגלל ש'סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא'‬ ‫מכירים בצורת החג האמיתית זוהי הסיבה להוריד‬ ‫מרן הסבא מסלובודקא זצוק"ל בשיחתו בעשי"ת‬ ‫אבל אם זה הולך יחד אז הרי זה אפי' מדריגה‬ ‫דמעות מאין הפוגות היתכן שאדם יבוא לטקס‬ ‫תרס"ט פנה לתלמידי הישיבה ואמר‪ :‬נתבונן‬ ‫ואולי גם תביעה אם אין את זה‪]....‬‬ ‫הכתרת המלך עם פנים מלוכלכים ובגדים קרועים‬ ‫נא היטב מה היא המלאכה שד' דורש מאיתנו‬ ‫ובשיחה אחרת הרחיב בזה הסבא‪ ,‬הימים נוראים‬ ‫וריח רע נודף ואיך אנחנו ניגשים לפני בורא עולם‬ ‫שנמליכהו עלינו אם נתבונן היטב נראה כי הברכות‬ ‫עברו ובמקומם באו ימי שמחה‪ ,‬זמן שמחתנו‬ ‫ביום הכתרתו ואיך לא נבכה‪( .‬פני אפרים)‬ ‫שאנו מברכים אינן מס שהטיל ד' על כל הבא‬ ‫לכאורה הבדל גדול ביניהם מבכיה לשמחה אך‬ ‫ליהנות מדבר שנהיה בדברו כי אם להיפך‪ .‬אינן‬ ‫מי שמעמיק בדבר‪ .‬ויודע כי הצורה של ראש‬ ‫גודל חשיבות כל מעשה‬ ‫באים רק לעורר את ההרגש ואת ההנאה בבריאת‬ ‫השנה היא חדות ה' (נחמיה ח) שהיינו לא הבכיה‬ ‫הסבא מסלבודקא ז"ל היה רגיל להדגיש ענין‬ ‫ד' ועל ידם יבוא האדם להסתכלות‪ ,‬כי בכל‬ ‫והצעקה אלא התעלות השכל להשתלם ולהיות‬ ‫זה של פגיעה בכבוד חבירו בענינים שבין אדם‬ ‫פרט ובכל תנועה ימצא מוקף מטוב חסדי ד' כי‬ ‫ראוי לצלם ה'‪ ,‬אזי אין ר"ה יום של עצב אלא להפך‬ ‫לחבירו וענין של הכח של פגיעה בכבוד אחרים‬ ‫הנאות העולם הם רק בשלמות‪ .‬אבל אם בן אדם‬ ‫יום שמחה וגילו ברעדה שהיינו רק שמחה ושמחה‬ ‫הוא אפי' בעכו"ם כדחזינן בקרא ותיבב אם סיסרא‬ ‫לא ירגיש צער החיסרון לא ירגיש גם את העונג‬ ‫שהוא הולך ומשתלם לא ההכאה על הלב העיקר‬ ‫שופטים ה' כ"ח וכ' בערוך שעי"ז היתה תביעה‬ ‫שההנאה האדם נזר הבריאה לא הרגיש אף פעם‬ ‫רק לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה שהיינו‬ ‫וקטרוג גדול בשמים שהוצרכנו לתקן ע"י המאה‬ ‫צער חיסרון חושיו כי ד' השלימו בחושיו מעודו‪.‬‬ ‫ההכרה עצמה‪( .‬שיחות הסבא ח"א עמ' רפב‪ ,‬ושם‬ ‫קולות של שופר בראש השנה עי' תוס' ר"ה ל"ג‬ ‫אבל חז"ל רצו שלא יחסר גם הנאה זו מהאדם‬ ‫מאריך לבאר עוד)‬ ‫יו׳׳ל ע"י מערכת "קובץ גליונות" ‪ k.gilyonot@gmail.com‬להקדשות ע"גהגליון‪053-3145900 :‬‬ ‫בין בעלי הבתים רחוק מהישיבה רחוק מרבותי‪.‬‬ ‫ובשיחה אחרת הוסיף סגולה נוספת אמרו )ברכות‬ ‫ב' בד"ה שיעור‪ ,‬הרי עד היכן הדברים מגיעים וזהו‬ ‫ומה תעשה פונה שוב הסבא לעברו כשעיירת‬ ‫נד‪ ,‬ב( כל המאריך בתפילתו מאריכין לו ימיו‪ .‬עוד‬ ‫ענין גדול שיש ללמוד מפרשה זו‪(.‬תלמידו הגאון‬ ‫מולדתך תשאר ללא תוקע בשופר‪ .‬נענה הבחור‬ ‫אמרו )שם מז‪ ,‬א( שהעונה אמן מאריכין לו חייו‪.‬‬ ‫ר' יעקב יצחק רודמן ‪ -‬ישורון חי"ז עמ' קע)‬ ‫כלום לא תעצר עלייתי במשך החורף הבא ואולי‬ ‫במשך השנה כולה‪ ,‬הרי הכל באים אצל הישיבה‬ ‫קבלת עול תורה‬ ‫זכרנו לחיים‬ ‫לקראת הימים הנוראים ואני אסע הימנה‪ .‬הכל‬ ‫נדרשת העצה היא מה שהביא הר"ן בשם‬ ‫אמרו חז"ל‪" :‬בא' בתשרי נברא אדם הראשון ובו‬ ‫יפה ומובן אמר הסבא ובכל זאת איך ימלאך לבך‬ ‫הירושלמי דלמה לא נאמר גבי עצרת קרבן חטאת‬ ‫ביום חטא ובו ביום עמד לדין ויצא בדימוס‪ .‬אמר‬ ‫שלא להתחשב עם הוריך ידידיך מכריך ועיירתך‬ ‫מפני שקבלת התורה מכפר ואם תהיה בעינינו‬ ‫הקדוש ברוך הוא לאדם‪ :‬זה סימן לבניך‪ ,‬כשם‬ ‫להשאירם כולם ללא תקיעת שופר ח"ו‪ .‬הבחור‬ ‫התורה כחדשה בכל יום נזכה ליום כיפור בראש‬ ‫שעמדת לפני בדין ביום הזה ויצאת בדימוס‪ ,‬כן‬ ‫בלב כבד אמנם נסע אל עבר עיירתו תקע בשופר‬ ‫השנה‪) .‬שיחות הסבא(‬ ‫עתידים בניך לעמוד לפני בדין ביום הזה ויוצאין‬ ‫והתקיעה עלתה יפה‪.‬‬ ‫לפני בדימוס‪ .‬אימתי? בחודש השביעי באחד‬ ‫הטוב ומטיב לרעים ולטובים‬ ‫לחדש" {ויקר׳׳ר פ' כט(‪.‬‬ ‫חזר התלמיד לסלבודקא ובא אצל רבו נתן לו‬ ‫עבודתנו בראש השנה אמר הסבא היא לשמור‬ ‫שלום‪ ,‬ורבו החזיר לו קרירות שפה רפה ומרחק‪,‬‬ ‫ולכאורה לא מובן מהו הדימוס שיצא בו אדם‬ ‫על לבנו שחלילה לא תעלה בו שום מחשבה רעה‬ ‫לא ידע התלמיד את נפשו מדוע ועל מה מרחקו‪.‬‬ ‫הראשון‪ ,‬הלא כאמור הביא אדם בחטאו עליו ועל‬ ‫שנאה קנאה כל המחשבה צריכה להיות להיטיב‬ ‫רבו רגיל היה להיות בין המקורבים ואילו ממתי‬ ‫כל העולם אסונות רבים וקללות נמרצות‪ ,‬גורש‬ ‫עם הבריות‪ ,‬על הקב"ה אנחנו אומרים הטוב‬ ‫שחזר אין פני הרבה הסבא כתמול שלשום‪ .‬כך‬ ‫מגן העדן‪ ,‬כל הבריאה התקוממה כנגדו ובכל‬ ‫ומטיב לרעים ולטובים גם עלינו ללכת בדרכיו‬ ‫עברו ימים שבועות ואולי חדשים‪ ,‬כבר הגיעו‬ ‫מקום שהלך קראו נגדו‪" :‬אל תבואני רגל גאוה‬ ‫ולהיטיב לכל הברואים בלי יוצא מן הכלל לראות‬ ‫ימי עצם החורף ופעם בהזדמנות הרהיב התלמיד‬ ‫ויד רשעים אל תנדני" (תהלים לו וראה בר"ר טו‬ ‫בכל אחד רק את הצד הטוב ולדון כל אחד לכף‬ ‫עוז פנה אל רבו ברטט וביקש לדעת מדוע ולמה‬ ‫שהכתוב מכוון לאדם הראשון(‪ ,‬והביא מיתה על‬ ‫זכות‪) .‬אור הצפון ח"ג ע' סו(‬ ‫הגיע לו על ככה לירד בדרגה להיות בלתי מקורב‬ ‫כל העולם‪ ,‬והיאך אומרים חז"ל שיצא בדימוס‬ ‫ולהרגיש קרירות מצד הרב‪ ,‬מדוע מרחקני רבי‪,‬‬ ‫מלפני הקדוש ברוך הוא?‬ ‫הכל יכול וכוללם יחד‬ ‫מה ועל מה הגיע לי על ככה‪ .‬נענהו הסבא מה וכי‬ ‫אולם כפי שהסברנו את הערך של רגע בחיים‪,‬‬ ‫בכל טיפה מתהוית בכל רגע התחדשות הבריאה‬ ‫אין מר יודע‪ ,‬עדיין אינו מבין הלא נסע מר מכאן‬ ‫מובן הדבר‪ ,‬כי הדימוס היה בזה שנשאר בחיים‪,‬‬ ‫ומחיבור כולן ביחד מתהוה הגשם‪ .‬וכן בכל פרט‬ ‫לימים הנוראים‪ ,‬איך זה יתכן לנסוע מכאן‪ ,‬ועוד‬ ‫ואין אושר גדול יותר מעצם החיים שהם תכלית‬ ‫ופרט שבבריאה‪ ,‬כל גרגיר‪ ,‬כל פירור וכל נקודה‬ ‫בימים הנוראים‪ .‬עמד הבחור נדהם ובחצי פה ניסה‬ ‫כל הבריאה‪ .‬ואמנם תיקן אדם הראשון הרבה‬ ‫זעירה הולכים ומתחדשים בכל רגע‪ ,‬וכל אחד‬ ‫לשאול הלא שאלתי וחזרתי ושאלתי‪ ,‬וכל כך‬ ‫בחייו‪ ,‬חזר בתשובה ויצאו ממנו דורות רבים‬ ‫מהוה יצירה לכשעצמה‪ ,‬והקב"ה בחכמתו הרבה‬ ‫קשה היה לי הדבר‪ ,‬וכי אין זכור הדבר כי על פי‬ ‫ונאמנים‪ ,‬אבות העולם וחסידי ארץ‪ ,‬ועוד שמסר‬ ‫מצרף בכל רגע את אלפי אלפים ורבואי רבבות‬ ‫מר הוא שנסעתי‪ ,‬אילולי דבריו של רבנו הלא לא‬ ‫מחייו שבעים שנה לדוד נעים זמירות ישראל‬ ‫הגרגירים והפירורים והטיפות‪ ,‬ומרכיב בהם את‬ ‫הייתי נוסע‪ .‬והסבא בשלו מר נסע לימים הנוראים‬ ‫שממנו יצא משיח ישראל שיחזיר את כל‬ ‫עצמי הבריאה שיש בכל אחד מהם משום יצירה‬ ‫איך זה יתכן ואיך זה עוזבים את הישיבה לימים‬ ‫האנושיות למוטב ויתקן את העולם במלכות ש ‪ -‬י‬ ‫חדשה‪ ,‬וכל העצמים האלה ביחד מהווים את‬ ‫הנוראים‪ ,‬פנה התלמיד נזוף אל אכסנייתו תפוס‬ ‫ומלאה הארץ דעה את ה'‪ ,‬ואכן יצא אדם אחרי‬ ‫יצירת העולם בכלליותו‪ .‬וזהו מה שאומר הפיטן‪:‬‬ ‫במחשבותיו ועסוק בהבנת התמיהה הנוראה עד‬ ‫חטאו בדימוס רב בזמן שעמד בדין לפני הקדוש‬ ‫״הכל יכול וכוללם יחד" )בפיוט "וכל מאמינים"‬ ‫שהבין‪ ,‬ונבין גם אנו‪.‬‬ ‫ברוך הוא‪.‬‬ ‫בתפילת מוסף שבימים הנוראים(‪ ,‬שמלבד שכל‬ ‫שני הדברים אמת‪ ,‬ודאי הוא שאין להשאיר עיירה‬ ‫חלק וכל פרט שיש בכל אחד מהם מהוים בריאה‬ ‫והנה כשם שאדם הראשון עמד בדין בו ביום‬ ‫ללא בעל תקיעת שופר‪ ,‬אין ספק כי יש להתחשב‬ ‫בפני עצמה‪ ,‬הקדוש ברוך הוא מחברם וכוללם‬ ‫שנברא לאחר שחטא‪ ,‬ודנו אם כדאי להמשיך‬ ‫בקרובים בידידים בעיירת מולדתו‪ ,‬ואעפ"כ גם‬ ‫לחטיבה אחת וליצירה אחת וכל אחד משלים‬ ‫קיומו של העולם בשבילו‪ ,‬כך מעמידים לדין‬ ‫לא יתכן פשוט לא יתכן לעזוב את הישיבה את‬ ‫את השני‪ ,‬ומכולם יחד מתהוה הבריאה הגדולה‬ ‫בכל הדורות את בני האדם ביום שנברא העולם‪,‬‬ ‫הרב את הסבא ובפרט לימים הנוראים פשוט לא‬ ‫והמופלאה הזאת‪ ,‬והכל ‪ -‬בכל רגע ורגע ובשביל‬ ‫ודנים אם הם ראויים שיתקיים בשבילם‪ ,‬וכשם‬ ‫יתכן אם מוחשי הוא הדבר כי פשוט לא יתכן‬ ‫כל יחיד ויחיד‪) .‬אור הצפון ח"ב ע' נג(‬ ‫שאדם הראשון יצא בדימוס בזה שזכה לחיים‬ ‫הרי אז פשוט לא נוסעים‪ ,‬ואם תאמר הכיצד‬ ‫שכדאי בשבילם לקיים את העולם‪ ,‬כך הבטיח‬ ‫משאירים את כל הציבור הקדוש הזה ללא בעל‬ ‫התלמיד שנסע לביתו‬ ‫הקדוש ברוך הוא לבניו שיצאו בדימוס מלפניו‬ ‫תקיעה‪ .‬אמנם קושיה היא אך אם לא יתכן לנסוע‬ ‫שח מרן הגרב"מ אזרחי זצ"ל‪ :‬מעשה שהיה בין‬ ‫ויזכו בחיים‪ .‬ומשום כך אנו קובעים עיקר בקשתנו‬ ‫מן הישיבה ומן הרב‪ ,‬היה נמצא גם התירוץ אין‬ ‫תלמיד ישיבה לבין רבינו הסבא מסלבודקא‬ ‫בימי הדין לזכות לחיים ומיד בברכות הראשונות‬ ‫אנו זקוקים למשש את הפתרון מיד‪ ,‬אמנם אין‬ ‫וכך היה המעשה‪ ,‬בא לו התלמיד לפני הסבא‬ ‫של שמונה עשרה‪ ,‬אף שאסור להפסיק בהן‬ ‫אנו יודעים אותו‪ ,‬ובכל זאת ברור הוא כי הפתרון‬ ‫זצוקללה"ה ושאלה בפיו מה יעשה וכבר אלול‬ ‫בשום דבר‪ ,‬התירו לנו להפסיק בבקשה זו ואנו‬ ‫היה נמצא‪ .‬מעשה טוב עשה התלמיד אך בכל‬ ‫היום הימים הנוראים בשער והנה בעיירתו אי‬ ‫מתפללים‪" :‬זכרנו לחיים וכו' וכתבנו בספר החיים"‬ ‫זאת מתוך מעשה זה גם משמע ומוכח כי יתכן לו‬ ‫שם במעמקי ליטא ציבור קטן של מתפללים ואין‬ ‫וכדו'‪ ,‬משום שאין לשער גודל ערכם של החיים‪,‬‬ ‫לתלמיד להיות בימים הנוראים ללא ישיבה וללא‬ ‫ביניהם בעל תוקע מה עלי לעשות‪ .‬מה השאלה‬ ‫כדברי הכתוב‪" :‬מי אשר יחובר אל כל החיים יש‬ ‫הסבא מסלבודקה ועל זה הזעיף הסבא את פניו‪.‬‬ ‫הפטיר הסבא וכי עלתה על דעתך להשאיר את‬ ‫בטחון" )קהלת ט( ובהם אפשר לתקן הכל על ידי‬ ‫)ברכת מרדכי פר לך לך(‬ ‫הציבור ללא תוקע‪ ,‬אבל מה אעשה בימים הנוראים‬ ‫הבחירה בטוב ולזכות בדין‪( .‬אור הצפון(‬ ‫יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@gmail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪053-3145900 :‬‬ ‫יום כיפור‬ ‫תרפ״ו‪ :‬״ניכר תמיד שינוי גדול בישיבה בימי‬ ‫על הסבא מסלבודקא רבי נתן צבי פינקל זצ"ל‬ ‫תוכחה ונשיקה‬ ‫אלול והעיקר עושה רושם כעת לימוד המוסר‪.‬‬ ‫שבשנה הראשונה כשהגיע לארץ ישראל לעיר‬ ‫הגאון רבי חיים אלעזרי זצ"ל היה מתלמידי מרן‬ ‫בר״ח אלול בא הרב רבי לייב חסמן שהיה רב‬ ‫חברון ביום הכיפורים ראה קודם תפילת נעילה‬ ‫הסבא מסלובודקא זצוק"ל‪ ,‬בהזדמנות סיפר כי‬ ‫בשטוצין ונתמנה בתור ״מנהל רוחני״ והתחיל‬ ‫שהציבור לא יספיקו ברכת כהנים ולקח לו‬ ‫פעם בחברון אחד הבחורים חלה מאד בעשי"ת‬ ‫לומר שיחות בכל שבת אחרי סעודה ג׳ בישיבה‪.‬‬ ‫מנין בחורים והתפלל עמהם תפילת נעילה כדי‬ ‫והיה ספק אם יצום ביום הכיפורים‪ ,‬לבסוף‬ ‫בימים האחרונים לפני ראש השנה הוא אמר גם‬ ‫להספיק ברכת כהנים בטענה שכן היא ברכה‬ ‫הבריא אבל התפלל באכסנייתו ביום הכיפורים‬ ‫ככל יום אחרי תפילת ערבית בביתו לפני חלק‬ ‫ישירה מהשי"ת וכו' ועי"ז גם המנין הכללי‬ ‫וצם כדין אחרי יוהכ"פ נכנס הבחור למרן אלטער‬ ‫מבני הישיבה שהיו באים אצלו בבית‪.‬‬ ‫התחיל להזדרז כדי להספיק ברכת כהנים‬ ‫להתברך בגוט יאר‪ ,‬ומרן האלטער הוכיחו על‬ ‫ראש השנה תרפ״ז‪ .‬התפילות היו כנהוג ארוכות‬ ‫בתפילת נעילה‪.‬‬ ‫שלא צם ביום הכיפורים‪ ,‬וזה מוכיח שמהשמיים‬ ‫ובכוונה ועשו רושם כביר‪ .‬היו גם השנה הרבה‬ ‫וידוע שבפנקסי הקבלות שלו‪ ,‬היה לפני יוה"כ‪,‬‬ ‫מעכבים אותו לחזור בתשובה ולצום‪ ,‬התקבל‬ ‫אורחים בישיבה מן ערים ומישיבות שונות‬ ‫שמקבל ע"ע לעלות לארץ ישראל‪.‬‬ ‫רושם כאילו הבחור הוא מאלו שדלתות שערי‬ ‫בארץ שבאו כאן ל״ימים הנוראים״‪ .‬בכלל‬ ‫תשובה ננעלו בפניהם‪ .‬ומרן האלטער' הוכיחו‬ ‫אפשר להרגיש כישיבה את ה״דין״ וה״משפט״‬ ‫והוא רחום במוצאי יוה׳׳כ‬ ‫שהבחירה ניטלה ממנו‪ .‬הבחור ענה שהוא כן צם‬ ‫בחוש‪.‬‬ ‫שמעתי בשם הסבא מסלבודקה זצ"ל שאמר‬ ‫ביום הכיפורים והתפלל בהתרגשות באכסנייתו‪,‬‬ ‫למה בהמעריב שבמוצאי יום הכיפורים שהוא‬ ‫מרן האלטער נישקו ואמר לו אתה צדיק שזכית‬ ‫לעמוד במבחן אם נתאזר בגבורה נתאחד כולנו‬ ‫בא תיכף אחר נעילה מתחילים והוא רחום‬ ‫להבריא ולקיים את כל מצוות היום‪.‬‬ ‫כאיש אחד ובלב אחד‪ ,‬לקבוע את הסדרים‬ ‫בקביעות חזקה שכל אחד ואחר יהיה אחראי‬ ‫יכפר עון הלא לא היה עדיין זמן לחטא ולמה‬ ‫סליחה מאשתו‬ ‫לשמירתם בדייקנות מפליאה ולתקן תקנה‬ ‫שוב מתפללים על הכפרת עוון שנתכפר כבר‪.‬‬ ‫אלא שכתוב שם בתהילים מזמור ע"ח ל"ו לפני‬ ‫הסבא בעצמו היה מדקדק מאד בהנהגתו עם‬ ‫קבועה מתחילת אלול עד אחרי יום הכיפורים‬ ‫הפסוק של והוא רחום ויפתוהו בפיהם ובלשונם‬ ‫ביתו‪ ,‬משתדל למנוע צער וטרחה ממנה מושיט‬ ‫לא להיגרר בבטלה בשעות הסדרים רק בלימוד‬ ‫יכזבו לו וגו' והוא רחום יכפר עון א"כ היכפר‬ ‫לה עזרה בעבודתה וחרף ואחרי הכל חשש תמיד‬ ‫משא ומתן בהלכה וגם התבוננות מיוחדת‬ ‫עוון בא על זה גופא של כל התפילות של יום‬ ‫שמא לא יצא ידי חובתו כלפיה‪ .‬והיה מרבה‬ ‫במוסר ובהכנה נפשית לימים הנוראים הקדושים‬ ‫הכיפורים שחוששים שהיו רק בגדר ויפתוהו‬ ‫לבקש סליחת ממנה‪ ,‬בעיקר היתה מזעזעת‬ ‫ששערי הרחמים וסיעתא דשמיא פתוחים לכל‬ ‫בפיהם ובלשונם יכזבו לו‪( .‬יברכך ה' ח"א עמ'‬ ‫פרידתו ממנה בערב יום הכפורים לפני עזבו את‬ ‫הבא להיטהר ולהתקרב לעבודתו ית'‪.‬‬ ‫תקצ)‬ ‫הבית בלכתו לישיבה עם כל יחסו האדיב‪ ,‬חשש‬ ‫יום הכיפורים תרפ״ז‪ .‬הישיבה היתה מלאה מפה‬ ‫שמא לא נהג כשורה לפי ערכה וכבודה והיה‬ ‫אל פה‪ .‬לפני תפילת ״כל נדרי״‪ ,‬התחילה בקשת‬ ‫ימים נוראים בחברון עם הסבא‬ ‫מתחנן לפניה שתסלח לו‪ ,‬ובמקרה שנדמה לו‬ ‫מחילה וסליחה אחד מרעהו כנהוג‪ .‬אחרי כן הלכו‬ ‫שהיא כאן מהססת מתוך בדיחותא‪ ,‬היה נרעד‬ ‫מאלול תרפ״ה נשתמרה עדות ביומנו של השוחט‬ ‫להתברך אצל הסבא שליט״א (זצוק״ל) כנהוג‬ ‫כולו ולא זז משם‪ ,‬למרות שחיכו בישיבה‪ ,‬עד‬ ‫רבי בנימין ברקאי זכרונו לברכה‪ ,‬תלמיד הישיבה‬ ‫בכל שנה ושנה‪ ,‬אך הפעם הלכו כל בני הישיבה‬ ‫שהיתה מבטאה בפה מלא שהיא סולחת בכל‬ ‫בחברון המספר כך‪ :‬״ההכנה ליום הדין ניכרת‬ ‫בטור למקום ישיבתו של הסבא (בכל שנה היו‬ ‫הלב‪( .‬תנועת המוסר)‬ ‫כבר הרבה בישיבה‪ ,‬לומדים בהתמדה גדולה וגם‬ ‫הולכים כל אחד בביתו) כנראה מפני חלישותו‬ ‫לומדים מוסר בהתלהבות‪ .‬זו הפעם הראשונה‬ ‫של הסבא שליט״׳א (זצוק״ל) היה קשה עליו‬ ‫עוד רגע אחד‬ ‫שהיה לי ראש השנה כזה‪ .‬הישיבה היתה מלאה‬ ‫לקבל כל אחד ואחד בביתו‪.‬‬ ‫ידועים דברי הסבא מסלבודקה על הנאמר ביונה‬ ‫תלמידי ישיבה המגיעים ליותר ממאה עשרים כן‬ ‫הסבא בירך את כל אחד וגם הרבה לדבר‬ ‫ירבו‪ .‬עוד נתקבצו ובאו אורחים בעלי בתים וגם‬ ‫פרק א שאוני והטילוני אל הים‪ ,‬הקשה הסבא‬ ‫בפרטיות יותר ארדות ענינים שונים עם כל אחד‬ ‫לשם מה אמר יונה שאוני ולא אמר הטילוני אל‬ ‫בחורים מכל ערי הארץ שלמדו מקדם בישיבה‬ ‫מה שיש לו עליו תביעות מוסריות‪.‬‬ ‫הים אלא על ידי כך רצה יונה להרויח עוד רגע קט‬ ‫כנהוג בסלבודקא שכל מי שקרוב אל הישיבה‬ ‫כדי שיוכל לשוב בתשובה ולהתבונן בגדלות ה'‪.‬‬ ‫הגאון רבי ליב חסמן שליט״א אמר התעוררות‪ ,‬גם‬ ‫ברוחו או שלמד בה מאז‪ ,‬בא לימים הנוראים‬ ‫(תורת אברהם)‬ ‫למחר אמר התעוררות וככה עבר יום הכיפורים‬ ‫להתפלל בישיבה‪ .‬האורחים הכניסו הרבה חיים‬ ‫מתוך תשובה ותפילה‪.‬‬ ‫בישיבה‪.‬‬ ‫בליל יוה׳׳כ‬ ‫מוצאי יום הכיפורים בארץ ישראל נחשב כמעט‬ ‫הסבא שליט״א הגיד במשך ימי ראש השנה‬ ‫מסופר על הסבא מסלבודקה שהיה נשאר ער‬ ‫ליום טוב גמור וגס בישיבה נהגו כן‪ ,‬תיכף‬ ‫שיחות אחדות רבי ערך מענינא דיומא על‬ ‫בליל יום הכפורים עד שעה מאוחרת שקוע‬ ‫אחרי תפילת מעריב יצאנו בריקודים וניגונים‪,‬‬ ‫נושאים עמוקים מאד וזה חיזק ועודד הרבה‬ ‫במחשבות איך ומה ידבר באמצע השנה עם כל‬ ‫ההתלהבות גדלה כל כך עד שרבי יחזקאל ראש‬ ‫את רוח בני הישיבה וכל השומעים ועשה רושם‬ ‫אחד ואחד‪( .‬לב אליהו ח"ג עמ' שיא)‪.‬‬ ‫‪+‬מאורומ_ | ‪054-8487449‬‬ ‫הישיבה היה מוכרח להפסיק את הרוקדים ולולא‬ ‫חזק״‪.‬‬ ‫זאת מי יודע היו יכולים לרקוד עד חצות‪( .‬נחלת‬ ‫לאחר מכן הוא מספר על אלול השני שלו‬ ‫להספיק ברכת כהנים‬ ‫בנימין)‬ ‫בישיבה והאחרון לחיי מרן הסבא זצוק״ל‪ ,‬אלול‬ ‫סיפר הגאון רבי ישראל אהרן קופשיץ זצ"ל‬ ‫יו״_ל ע״י מערכת ״קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@gmail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪053-3145900 :‬‬ ‫גיליון מס׳ ‪ 657‬רא ש ה שנה‬ ‫ץ‬ ‫ת שפ״ז שנ ה חמ ש ע שר ה‬ ‫מדור זה נכתב לעילוי נשמת‬ ‫אבי מורי הרב ברוך מאיר ב״ר יעקב ישעיהו‬ ‫ויסברג זצ"ל‬ ‫ואמי מורתי מרת רבקה בת רבי פסח יעקב אנגל‬ ‫זצ"ל תנצב"ה‬ ‫‪fC‬׳‬ ‫^בעל י אס ופ ות ‪ -‬שער י שמ ים פתח *‪c‬‬ ‫האם יש עניין לקיים פתיחת הארון כשאין בו ס״ת‬ ‫האם יכול לעבור לפני המתפלל לפתוח הארון קדש‬ ‫נשאל רבינו זצ"ל‪ ,‬באחד החדרים שבבית כנס ת מ סויי ם‪ ,‬יש ארון‬ ‫כתב המ שנה ברורה (סימן ק"ד סק"ט) אסור להאדם לזוז ממקומו‬ ‫קוד ש שספר התורה אינו מונח בו בקביעות‪ ,‬והסתפקו מה הדין‬ ‫אחר שמו"ע עד שיפסע הג׳ פסיעות וכתב העולת ת מיד (סק״ג)‬ ‫כאשר ארון הקוד ש ריק‪ ,‬האם כדאי לפותחו בא מיר ת אבינו מלכנו‪,‬‬ ‫לאחר שסיי ם התפלה קודם שאמר עושה שלום אין איסור א ם עקר‬ ‫ושאר המקומות בתפילה בהם יש לפתוח א ת הארון‪ ,‬או שמא כיוון‬ ‫רגליו למצוה קצת כגון שכיבדו או תו לפתיחת ארון הקוד ש בעת‬ ‫שאין בו ספר תורה‪ ,‬אין כל טעם בכך‪ ,‬ומרן הגר׳׳י זילבר שטיין‬ ‫שאומרים אבינו מלכנו שהעולם חו שבים זה קצת למצוה ומ"מ‬ ‫שליט׳׳א אמר דלכאורה יש לפתוח א ת ההיכל הריק‪ ,‬שהרי אי׳‬ ‫נראה דיש לומר קודם לכן יהיו לרצון וגו׳‪ ,‬ונ שאל רבינו זצ"ל‪ ,‬האם‬ ‫במסכת מגילה (כ"ה ב׳) שמוכרים בית הכנס ת מפני תיבה‪ ,‬שהוא‬ ‫יכול לעבור לפני המתפלל לפתוח הארון‪ ,‬והשיב רבינו‪ ,‬יש ליזהר‬ ‫ארון הקודש‪ .‬ומבואר שלארון קודש יש ח שיבות יו תר מבית‬ ‫ללכת מן הצד‪( ,‬דעת נוטה ר׳׳ה סי׳ רס"ו)‪.‬‬ ‫הכנס ת‪ ,‬וכמו שיש ענין להתפלל בבית כנ ס ת‪ ,‬כך יש ענין להתפלל‬ ‫מה הטעם לפתיחת הארון בפיוטים מסוימים‬ ‫לפני ארון קודש‪ ,‬אפילו שאין בו ספר תורה‪ .‬אבל עדיין לא מצאנו‬ ‫נשאל רבינו זצ׳׳ל‪ ,‬מה טעם המנהג לפתוח הארון רק בפיוטים‬ ‫שצריך לפותחו‪ ,‬ואמר את הדברים לפני גיסו רבינו זצ׳׳ל‪ ,‬וענה‬ ‫מסוי מי ם ב חזרת הש"ץ בר"ה ויוה׳׳כ‪ ,‬ולמה לא י שאירוהו פתוח‬ ‫רבינו‪ ,‬שאינו רואה כל טעם בפתי חת הארון הריק‪( ,‬ח שוקי חמד‬ ‫במשך כל התפילה‪ ,‬והשיב‪ ,‬בפיוט חשוב נהגו לפתוח כדי לעורר‬ ‫ב׳׳ב י׳׳ד א׳‪ ,‬והביא שם מהמבואר במסכת יומא נ"ג ב׳ מ שניטל‬ ‫הציבור להתכוין‪( ,‬דעת נוטה ר׳׳ה סי׳ רס׳׳ד והלכות ומנהגים לרבי‬ ‫הארון אבן היתה שם מימות נבי אי ם ר א שוני ם‪ ,‬ו שתיה היתה‬ ‫אפרים מבונא תל מיד הראבי׳׳ה דיני ר׳׳ה מובא ג׳׳כ שהוא כדי‬ ‫נקראת‪ .‬והק שה הרש"ש מדוע לא עשו ארון אחר בבית שני‪ ,‬ואי‬ ‫שיכוונו ליבם לשמים כענין והביט אל נחש הנחו שת וחי כמפורש‬ ‫מ שום דכתיב ונ ת ת אל הארון א ת העדות דמשמע דעיקרו אינו‬ ‫במ שנת ראוהו בית דין בר׳׳ה כ׳׳ט א׳ ומנהגי מהרי"ל תפילות ר׳׳ה‬ ‫אלא לצורך העדות‪ ,‬הלא גם בחשן כתיב ונ ת ת אל חשן המשפט‬ ‫אות ה׳ אי׳ שפתחו הארון כל חזרת הש"ץ מלבד בקדו שה ובברכת‬ ‫את ה אורים ואפילו הכי לדעת הראב"ד לא היה בבית ה שני אורי ם‬ ‫כהנים‪ ,‬וכנראה הטעם שלא יביטו בעת קדו שה בארון עי׳ משנ׳׳ב‬ ‫ותו מי ם‪ ,‬ומ"מ עשו חושן לת שלום ח׳ הבגדים‪ ,‬ואולי מ שום דכפל‬ ‫סי׳ קכ׳׳ה סק׳׳ה דבעת עניי ת קדושה יהיו עיני ה ם נ שואות למרום‪,‬‬ ‫השי"ת בצווי נ תינ ת העדות אליו בפר שת תרומה פסוק טז וכא‬ ‫ובברכת כהנים שלא יהיו כהנים א חוריה ם כלפי הס"ת (ועי׳ סו ט ה‬ ‫משמע דלעכב שנה עלייהו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובמנחת חינוך מצוה צ"ה או ת‬ ‫מ׳ א׳ שא חוריהם כלפי שכינה ועי׳ ערוה"ש סי מן קכ"ח סי"ח כמה‬ ‫ט׳ כתב שעיקר ע שיית הארון הוא כדי שהלוחות יהיו מונ חים‬ ‫חביבים י שראל לפני הקב"ה שהרשה לכהנים לעמוד א חוריה ם‬ ‫בתוכו כמבואר בפר שת תרומה ונ ת ת אל הארון א ת העדות‪,‬‬ ‫כלפי היכל בשביל ברכות י שראל וי"ל)‪ ,‬ואם גבוה י׳׳ט אי"צ לסגור‬ ‫ובמלכים א‪ ,‬פ"ח ט‪ ,‬כתוב‪ ,‬אין בארון רק שני לוחות האבנים‪,‬‬ ‫לטעם זה כמש׳׳כ הרמב"ם בפאר הדור סי׳ ע׳׳ח א ם היו הספרים‬ ‫שהארון היה ב שביל הלוחות שהדברות היו עליהם‪ .‬ובבית רא שון‬ ‫גבוהים מן הארץ עשרה טפחים חלקו כבוד לעצמן ואין שום איסור‬ ‫שנגנז הארון עם העדות בימי יא שיה‪ ,‬לא עשו עוד ארון‪ ,‬ובבית‬ ‫לכהנים שא חוריהם אל היכל הקוד ש ב שעת נ שיאת כפים עכ"ל‪,‬‬ ‫שני לא היה ארון מפני שנגנזו הלוחות א ם כן לא היה מצוה לע שות‬ ‫(וכן עי׳ ט׳׳ז יו׳׳ד סי׳ רפ"ב סק׳׳א)‪ ,‬וגם י"ל שאין פותחין בנ׳׳כ שלא‬ ‫ארון‪ ,‬ואם כן אין ענין לע שות ארון קודש‪ ,‬א ם אין ספר תורה‪.‬‬ ‫יסי חו העם דעתם מן הברכה‪ ,‬ועי׳ משנ׳׳ב סי׳ תרכ׳׳ג סק׳׳ז‬ ‫א מנם בנידו"ד יש ס"ת רק שאינו קבוע בארון)‪.‬‬ ‫שמנהגינו לפתוח הארון בכל תפיל ת נעילה)‪.‬‬ ‫אם להזיז הפרוכת כשהארון קודש נעול‬ ‫פתיחת ארון קדש שקוף שרואים הס״ת בחוץ‬ ‫נשאל רבינו זצ"ל‪ ,‬כ שדלתות הארון קוד ש נעולות ואין כעת‬ ‫נשאל רבינו זצ"ל‪ ,‬בביהכנ׳׳ס שעשו ארון קדש עם דלתות שקופות‬ ‫אפ שרות לפותחן‪ ,‬האם יש ענין לכל הפחות להסיט הפרוכת שיראו‬ ‫שנראה הס"ת לחוץ‪ ,‬ועל הדלתות נ תנו פרוכת‪ ,‬האם סגי שיסיטו‬ ‫הארון‪ ,‬והשיב רבינו‪ ,‬אין שום ענין בזה‪( ,‬דעת נוטה ר׳׳ה הערה‬ ‫הפרוכת בפיו טים שפותחים הארון‪ ,‬ויהיו הס"ת נר אי ם לקהל מבלי‬ ‫תנ׳׳א‪ ,‬דאין בזה לא פתיחת שערי שמים ולא התעוררות הציבור)‪.‬‬ ‫לפתוח הדלתות‪ ,‬והשיב רבינו‪ ,‬מסתבר דצריך לפתוח‪( ,‬דעת נוטה‬ ‫עמידה בעת שפותחים הארון‬ ‫ר"ה סי׳ רס׳׳ה‪ ,‬ועי׳ מטה אפרים סי מן תקצ"ב באלף למגן ס׳׳א‬ ‫שנה אחת כ שי שבתי בביהכנ"ס לדרמן בעת שמאריך הש"ץ‬ ‫שכתוב בספרי ם טעם לפתיחת הארון קוד ש כדי לעורר רחמים‬ ‫בפיוטים בי מי ם נור אי ם‪ ,‬לפתע הרג שתי ביד המונחת עלי ע"ג‬ ‫עלינו ב שמים‪ .‬ו שיפתחו לנו שערי שמים ל תפלו תינו‪ .‬ואנו עו שין‬ ‫הכתף‪ ,‬וה שתוממתי לראות שרבנו הקדו ש זצ"ל בהדר כבודו בא‬ ‫ב ת ח תוני ם ו מר מזים בעליוני ם‪ .‬ומה"ט נוהגין לומר בכל פעם בעת‬ ‫ממקומו אלי‪ ,‬וקרא לי ואמר‪ ,‬אני יודע שאתה לומד ממני‪ ,‬לכן‬ ‫פתיחת הארון אבינו מלכנו פתח שערי שמים לתפלותנו ע"ש‪,‬‬ ‫רציתי לומר לך שמבואר במ שנה ברורה (עי׳ בסימן קמ"ו בשעה"צ‬ ‫ולטעם זה לא סגי בר איי ת הס"ת‪ ,‬רק צריך לפתוח הארון ממש‪ ,‬גם‬ ‫סקי"ח) שאף שמדינא אי"צ עמידה כיון שהספר תור ה בר שות‬ ‫למש׳׳כ רבינו שפותחים לעורר הציבור עי׳ שו"ת צ"צ הקדמון סי׳‬ ‫אחרת‪ ,‬מ"מ המנהג לעמוד בעת שפתוח הארון לכבוד התורה [וכן‬ ‫נ׳ שע"י פתיחת הארון קודש ת תעורר הכוונה‪ ,‬ועי׳ לבוש סי מן קל" ג‬ ‫הביא בספרו אור חו ת יו שר סי מן ל׳ או ת ל"ד]‪ ,‬ואני כ שיכולתי‬ ‫ס"א שפותחים הארון שהוא לנו במקום ביא ת מקדש לפני ולפנים‪,‬‬ ‫יצ א תי לחוץ כ שבק שתי לישב‪ ,‬וכעת שנחל שתי אני מיקל לעצמי‬ ‫וכמו שעושין בעלינו לשבח שאומרים או תו בכל יום‪ ,‬ואין פותחין‬ ‫לשבת‪ ,‬ואל תלמד ממני בזה‪ ,‬ונ שאל רבינו זצ"ל מי שקשה עליו‬ ‫הארון לא מירתו אלא ברא ש השנה וביום הכיפורים‪ ,‬כדי להגדילו‬ ‫לעמוד בכל חזרת הש"ץ בר׳׳ה האם יעדיף לעמוד רק בעת הפיוטים‬ ‫ולהודיע להם שהוא שבח גדול ביותר‪ ,‬ויא מרוהו על ידי כן גם‬ ‫שפותחים הארון‪ ,‬וישב ב חזרת הש׳׳ץ‪ ,‬והשיב רבינו‪ ,‬גם אני נוהג‬ ‫בשאר י מות ה שנה בכונה יו תר גדולה)‪.‬‬ ‫כן‪( ,‬דעת נוטה ר׳׳ה סי׳ רס׳׳ז‪ ,‬ובחזרת הש׳׳ץ היה מיקל לישב כל‬ ‫השנה‪ ,‬ולמש׳׳כ מג׳׳א בהקדמת סי׳ תקצ"א בר׳׳ה שמפסיקין‬ ‫ניתן לתרום גם במכ שירי ״קהילות“!“נדלים פלוס“ בבתי הכנסת‪,‬‬ ‫עורך‪ :‬יצחק גולדשטוף‬ ‫יש ללחוץ על לחצן ׳קופות נוספות' ובחיפוש'דברי שי"ח‪ /‬או בטלפון‪:‬‬ ‫ליצירתקשר‪ig0533145900@gmail.eom S3 :‬‬ ‫נדרים פלוס ‪ 03-7630585‬שלוחה‪1584 -‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ft‬רבי יהודה הנשיא ‪ 52‬בני ברק ‪053-3145900 1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫קהילות ‪ 073-2757000‬שלוחה‪4310 -‬‬ ‫מתוך ספר 'שביבי שיח' (העומד לצאת לאור בס״ד)‬ ‫בפיוטים בלא״ה א״א לצאת ב חזרת הש״ץ ועי' חזו״א או״ח סי'‬ ‫קל׳ א ס''ה‪ ,‬ועי' ת שובת רבינו בדעת נוטה ר''ה סי' תקצ״ז דראוי‬ ‫שו״ת הגרש״א שטרן שליט״א עם רבינו זצ״ל‬ ‫לשמוע כל החזרה כשאפשר‪ ,‬בפרט לדידן שא''א יוצרו ת‪ ,‬ועי'‬ ‫משנ״ב סי' תקפ״ט סקי״א‪ ,‬ועי' אגרו״מ או"ח ח''ה סי' ל׳ ח‪ ,‬דמש''כ‬ ‫הט''ז יו''ד סי' רל״ב סקי״ג‪ ,‬דמדינא אי"צ לעמוד רק נהגו לעמוד‪,‬‬ ‫יל׳פ דהיינו דאין חיוב מ שורת הדין רק חיוב מצד המנהג‪ ,‬ובלקט‬ ‫עניני ימים נוראים‬ ‫יושר הל' יו''כ או ת ל״א הביא שהמנהג לעמוד כ שהארון קדש פתוח‬ ‫בדין הזכיר ר״ח במקום יום הזכרון‬ ‫כל מי שיש בו דעת‪ ,‬וכתב בערוך השולחן יו״ד סי מן רפ"ב סי"ג‬ ‫שאלה‪ :‬א מר ברא ש השנה ביעלה ויבוא ” א ת יו ם רא ש החודש‬ ‫העולם נוהגים לעמוד בשעה שפותחים האה"ק לאיזה תפלה כנהוג‬ ‫הז ה” ‪ ,‬ה א ם מ הני בדיעבד או לאו‪.‬‬ ‫בי מים נור אי ם וכן ב שאר י מות ה שנה כ שפותחים האה"ק לאיזה‬ ‫תשובה‪ :‬לכאורה לא מהני^‪.‬‬ ‫תפלה‪ ,‬וכיון שנהגו כן לכבוד התור ה ממילא דמי שאינו עומד הוי‬ ‫כהעדר כבוד התורה ולכן בהכרח לעמוד‪ ,‬אך אם הוא חלוש ברגליו‬ ‫בעל תוקע אבל אם יברך שהחיינו‬ ‫ולא יח שדוהו מותר לישב‪ ,‬וראה מש"כ בשו"ת הרשב״א ח"ג סי מן‬ ‫שאלה‪ :‬ה א ם אבל ר” ל ר שאי לברך שהחיינו על ת קי ע ת ה שופר‪ ,‬או‬ ‫רפ״א דאע״פ שאין חיוב מדינא מ״מ כל שטוענין שיש בו כבוד ספר‬ ‫שעדיף שאחר יברך ברכה זו ברבי ם‪.‬‬ ‫תור ה ר אי תי לחוש‪ ,‬ולדעת החת״ס חו״מ סו״ס ע״ג יש חיוב עמידה‬ ‫עיין שונה הלכות סי' תרע״א דין כ״ב וצ״עגט‪.‬‬ ‫מדינא‪ ,‬בפרט כ שרואה הספר תור ה כמש״כ בשו״ת פנים מ אירות‬ ‫ח״א סוף סי מן ע״ד)‪ ,‬ור אי תי בספר מסור ת משה (ח״ג עניני ס״ת‬ ‫או ת רל״ח עמוד ר״ע) שנהג בעל האגרות משה לעמוד בעת פתי חת‬ ‫^ שלא הזכיר שבחו של יו ם ראש ה שנה יו ם הזכרון‪ ,‬ו היינו דאף‬ ‫הארון קדש‪ ,‬וביאר טעמו לפי שע״י פתי ח ת הארון נחשב שינוי‬ ‫דבאמת הוא רא ש חדש מ''מ חיסר מעלת שבח רא ש ה שנה‪ ,‬אבל‬ ‫במצב הרא שון של הספרי תורה‪ ,‬ואינו נחשב כאילו הם מונ חים‬ ‫כשזוכר ראש השנה בכלל מ א תיי ם מנה‪ ,‬וגם בכסא ליום חגינו כ'‬ ‫כדמעיקרא במקומן‪ .‬ונ שאל רבינו‪ ,‬למה לא עדיף לעמוד בחזרת‬ ‫להסתיר רא ש חדש עי ' ברא ש ה שנה (ח ' א ' ל''ד א') ועי ' רש״י מסכת‬ ‫הש''ץ שהוא מדינא‪ ,‬והשיב דגם שם אינו חיוב‪( ,‬וכמש''כ בדעת‬ ‫עירובין (ל''ט א' ד״ ה ולא הודו) דסברי רבנן דאין מזכירין של ראש‬ ‫נוטה תפילה סי' רצ״ג במש''כ הרמ״א סי' קכ''ד ס''ד דיש או מרי ם‬ ‫חדש ברא ש השנה‪ ,‬והגר''א באדרת אליהו פ' ברא שית (פ''א י''ד) כ'‬ ‫לעמוד ב חזרת הש''ץ דשומע כעונה היינו דיש ענין לעמוד‪ ,‬וע''ש‬ ‫ולכן אין מזכירין ראש חדש ברא ש השנה מפני שזכירה אחת עולה‬ ‫סי' רצ״ה דכ שאינו שומע כל החזרה אין ענין כלל לעמוד‪ ,‬וכתב‬ ‫לכאן ולכאן מפני שהחדש נכלל ב שנה‪ ,‬וכן עי' משנ''ב (סי' תקפ״ב‬ ‫רבינו דבשעה״ד יש להקל לישב גם בחזרת הש''ץ וגם בעת שהארון‬ ‫סקי״ח) ובלבוש (שם ס''ו) כתב דאין להזכיר ר''ח שיש להעלימו‬ ‫פתוח)‪.‬‬ ‫דכ' בכסא ליום חגנו וא''כ ה''ז מ שנה ממטבע‪ ,‬ועי' בשע״ת (סי'‬ ‫פתיחת הארון בחדש תשיעי‬ ‫תקפ''ב ס''ד) דאם חתם ברא ש ה שנה מקד ש י שראל והז מני ם לא‬ ‫רבינו זצ״ל היה מזרז לפתוח הארון בכל ימי חדש הת שיעי‪ ,‬כסגולה‬ ‫יצא‪ .‬ולענין מי שחתם ברא ש חדש מקדש י שראל והז מנים‪ ,‬השיב‬ ‫ללידה קלה‪ ,‬ובס' א שיחה (עמוד שפ״ב) נ שאל רבינו‪ ,‬מהיכן המקור‬ ‫רבנו זצ״ל בס׳ שיח התורה (או״ח סי' תכ''ג) דיצא‪ ,‬דראש חדש‬ ‫לפתיחת ארון הקוד ש בהוצאת ספר תור ה כסגולה ללידה קלה‬ ‫איקרי מועד‪ ,‬ועי' שם (סי' אלף רכ''ג) שהשיב דיתכן דלא יצא‪ ,‬דלא‬ ‫והאם יש ענ ץ כמה פעמים לפתוח הארון קודש‪ ,‬והשיב‪ ,‬בעבודת‬ ‫הזכיר מעלת ראש חדש‪.‬‬ ‫הקודש להרחיד״א‪ ,‬עי' בעבודת הקדש (סי' ג' או ת צ) ובספרו לדוד‬ ‫אמת (סי' ג' אות צ) ומובא בכה''ח (סי' קל״ד סי״ב) שיש נוהגים‬ ‫‪ 12‬בשו״ת מהרי״ל (סי׳ קכ''ח) הביא משו״ת מהר''ם דאין אבל‬ ‫כ שנכנסה א שתו בחדש ת שיעי לעיבורה לעשות בחודש ההוא‬ ‫מתפלל כש''ץ בשבת ויו''ט ומובא ברמ״א (יו''ד סי' שע''ו ס''ד)‪,‬‬ ‫מצות פתי חת ההיכל והוא מנהג יפה‪ ,‬וסבר רבינו שיש לנהוג כן‬ ‫והט''ז (סי' תר״ ס סק''ב) הביא טעם שלא יתפלל כי מידת הדין‬ ‫כל החדש‪( ,‬דקדוקי מצות הנהגות ס״ת אות ס' והובא שם מס' מפי‬ ‫מתוחה עליו‪ .‬ובשוה''ל (שם) הביא מה שכתב במשנ''ב (סי' תרע''א‬ ‫האי ש עמוד ר''ל שמרן הגרי״ש אלישיב זצ״ל סבר דסגי בפעם אחת‬ ‫סקמ''ד) ובשעה״צ (סי' תקפ״א ס״ק י״א) שאין לאבל לברך שהחיינו‬ ‫בזה החדש‪ ,‬ובס' כל מ שאלותיך עמוד תקפ״ט נ שאל רבינו‪ ,‬האם‬ ‫על נ״ח‪ ,‬דעת שמחה היא לציבור ואין כדאי שאבל ידליקם‪ ,‬ונרא ה‬ ‫יש מקור למה שאומרים שפתיחת ארון קודש של הס״ת סגולה‬ ‫דעת א מיר ת שהחיינו הוא כעת א מיר ת הלל‪ ,‬וי״ל דמטעם זה גם‬ ‫לפרנסה‪ ,‬והשיב‪ ,‬בחיד״א כתוב שזו סגולה למעוברת שתלד בנקל‬ ‫בר''ה לא יאמר שהחיינו‪ ,‬ואף שלעצמו מברך שהחיינו אין ראוי‬ ‫ויותר לא ידוע לי)‪.‬‬ ‫שיברך שהחיינו בביהכנ״ס כש''צ‪ ,‬וכן לגבי מגילה כתב המשנ''ב‬ ‫לא תחמוד בקניית פתיחת הארון קדש‬ ‫‪1‬‬ ‫(סי' תרצ״ב סק''א) שלא יברך שהחיינו על המגילה‪ ,‬והניח רבינו‬ ‫בס׳ נ ס ל שו שנים (עמוד נ״ט) הבאתי מספר שומר אמת עה״ת‬ ‫בצ״ע דלגבי שופר לא כ׳ המשנ''ב דין זה‪ ,‬ואפשר דיו״ט דרא ש‬ ‫(בארה של מרי ם פ' י תרו פ״כ י''ד) שנ שאל רבנו זצ״ל ב איסור לא‬ ‫השנה ויוה''כ שאני דהוא כרגל לגבי אבילות ודוחה שבעה או‬ ‫תחמוד‪ ,‬האם זה גם בדברי מצוה כגון שמרבה רעים על חבירו‬ ‫שלושים עי' מו״ק (י״ט א') ובשו״ע (יו''ד סי' שצ״ט ס״ו)‪ ,‬וא''כ אין‬ ‫שיתן לו מה שקנה פתי ח ת הארון או עלי' או הגבהה ונהנה רבינו‬ ‫האבל בו בניהוג אבילות שימנע מ שהחיינו אבל בחנוכה נוהג‬ ‫טובא מה שאלה‪ ,‬ואמר הרי כתוב רק א שת רעך ובית רעך‪ ,‬ומ״מ‬ ‫אבילות לכו״ע עי' משנ''ב (סי' תר''ע סקי״ב)‪.‬‬ ‫נסתפק אולי זה נכלל בכתוב וכל אשר לרעך‪ ,‬ואמר דצל״ע‬ ‫במכילתא‪( ,‬ועי' במכילתא פר שת י תרו פר שה ח לא תח מוד בית‬ ‫וכעת נדפס דעת נוטה דיני ראש ה שנה (סי' שפ״ו) ושם נ שאל רבינו‬ ‫רעך כלל ועבדו ואמתו שורו וחמורו פרט כלל ופרט אין בכלל אלא‬ ‫האם בעל תוקע אבל לא יברך שהחיינו כמו בחנוכה‪ ,‬והשיב‪,‬‬ ‫מה שבפרט וכשהוא אומר וכל אשר לרעך חוזר וכולל כלל הרא שון‬ ‫כמדומה שיכול לברך ולא דמי לחנוכה‪ ,‬והביאו שם מלוח א״י (י''ד‬ ‫הדי א מרת אלא חזר וכלל כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט אי‬ ‫אדר) שהביא כן מהאדר''ת‪ ,‬דכיון דגם הוא חייב בזה חובת יחיד‬ ‫אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפור ש בדבר שהוא קונ ה‬ ‫שפיר מברך‪ ,‬ולא דמי ל שהחיינו דחנוכה שהוא חובת ציבור‪ ,‬וכ''כ‬ ‫ומקנה אף כלל בדבר שהוא קונ ה ומקנה עכ''ד ו היינו דבר שהוא‬ ‫בשו״ת בית יצחק (יו''ד ח''ב סי' קנ״ח)‪ ,‬א מנ ם המשנ''ב (סי' תרצ״א‬ ‫בר קנין ממון לאפוקי דבר שהוא מצוה גרידא‪ ,‬ועי' ראה ישר עמוד‬ ‫סק''א) ס''ל דגם במגילה שהוא חובת יחיד לא יברך‪ ,‬רק נראה‬ ‫קי״ח דחומד מצוה שאינו עובר היינו דוקט בגוונא שליכא כלל‬ ‫דשא''ה שהוא יו ם דין‪ ,‬ובת שובה נוספ ת מובא (שם) שהשיב רבינו‪,‬‬ ‫חפצא של ממון רק יש בו הנאה וכבוד שחומד לקבל עלייה או‬ ‫‪■I‬‬ ‫אין אבלות ביו''ט‪ ,‬ואף דגם בחנוכה אין אבלות (סי' תרצ״ו ס''ד)‬ ‫פתיחת הארון וכיו''ב דבזה שליכא ממון רק הנאה וכבוד אינו עובר‬ ‫כאן הוא יו''ט מה״ת‪ ,‬ועי' א״ר (סי' תקפ״ד ס''ט) דאבל לא יהיה‬ ‫אבל כשהוא חפץ של מצוה כאתרג לולב ושופר בודאי עובר אף‬ ‫בעל תוקע וכן עי' הגהות חת״ס על המג''א (סי' תקפ״א סק''ד)‬ ‫שחפץ בדבר מחמת המצוה גרידא)‪.‬‬ ‫ובמט״א (סי' תקפ״א ס''ז) מיקל א ם הוחזק במצוה זו כמה שנים‪.‬‬ ‫ניתן לתרום גם במכ שירי ״קהילות" ו״נדרים פלוס" בבתי הכנסת‪,‬‬ ‫ליצירת קשר‪igo533145900@gmail.c0m :‬‬ ‫יש ללחוץ על לחצן'קופות נוספות' ובחיפוש ׳דברי שי״ח; או בטלפון‪:‬‬ ‫‪ ■tfJ‬רבי יהודה הנשיא ‪ 52‬בני ברק‬ ‫נדרים פלוס ‪ 03-7630585‬שלוחה‪1586 -‬‬ ‫‪S 077-2092005 053-3145900 0‬‬ ‫___________ סהילות ‪ 073-2757000‬שלוחה‪___________ 4310 -‬‬ ‫״דבריהם הם זכרונם״‬ ‫לעילוי נ שמת מרן רבינו‬ ‫בס״ד‬ ‫ירחמיאל גרשון ב׳׳ר צבי יהודה‬ ‫זללה׳׳ה‬ ‫ד ר כי ה חיזו ק‬ ‫ארבעה צריכים חיזוק (ברכות לב‪ - ):‬שיתחזק אדם בהם תמיד בכל כחו (רש״י)‬ ‫( ‪780‬‬ ‫מש יח ות רשכבה״ ג מר ן ראש ה יש יבה הגר י״ג אדלשט י י ן זללה״ה • ראש השנה תשפ״ ז‬ ‫וכך גם עסק התורה מעורר‪ ,‬ומביא את האדם לחזור בתשובה אפילו‬ ‫שיחה שנאמרה בישיבת פוניבז' לצעירים‬ ‫יותר מקרבנות‪ ,‬וסיפר לי אחד שהוא לומד עם אנשים שאינם שומרי‬ ‫תורה ומצוות‪ ,‬והם רוצים ללמוד גמרא מתוך סקרנות שזה מאד מעניין‬ ‫לקראת ראש השנה‪ ,‬כ״ב אלול תשע״ג‪.‬‬ ‫אותם ונהנים ומרותקים לזה‪ ,‬ובסוף הם מעצמם חוזרים בתשובה‪ ,‬בלי‬ ‫שדיבר אית ם כלל על חזרה בתשובה‪ ,‬ולא ניסה להשפיע עליהם בדברים‬ ‫עסק התורה מביא לקרבת אלוקים‬ ‫כלל‪ ,‬רק עצם קדושת התורה משפיעה ומשנה את האדם‪ ,‬שנעשה לאדם‬ ‫אנו עומדים כבר שבוע לפני ראש השנה‪ ,‬ונתבונן מהו העיקר שבידינו‬ ‫אחר‪ ,‬ומביאה לחזור בתשובה‪.‬‬ ‫לעשות כדי לזכות בדין לכתיבה וחתימה טובה‪.‬‬ ‫לכן באמת לפני ראש השנה זה העיקר‪ ,‬כי כדי לזכות בדין צריך לחזור‬ ‫ידוע שהדבר הגדול ביותר זה עסק התורה‪ ,‬שהוא יותר מכל המצוות‪,‬‬ ‫בת שובה‪ ,‬והדרך לתשובה היא על י די מה שיותר דבקות בתורה‪ ,‬ויו תר‬ ‫וכמובן יש גם תרי׳׳ג מצוות‪ ,‬שכל מצוה גם כן מקדשת ונותנת עולם‬ ‫רציפות בתורה‪ ,‬כמובן כל אחד לפי כוחו‪ ,‬והאדם מוגבל בכוחותיו‪ ,‬אבל‬ ‫הזה ועולם הבא‪ ,‬אבל מה שהתורה נותנת ומשפיעה על האדם‪ ,‬השכר‬ ‫כמה כוחות שיש לו לפי הכוחות שלו להיות דבוק בתורה‪.‬‬ ‫והקדושה של התורה‪ ,‬זה אין לשער! יותר מכל המצוות‪.‬‬ ‫וראיתי גם בסידור הגר״א (אשי ישראל עמ׳ ‪ )7‬שמביא מהשל״ה בשם‬ ‫וסיפר לי אחד שרצה לקבל דרגה של אהבת השם‪ ,‬שהלב ירגיש את‬ ‫ספר קדמון עשר עצות לכוונה בתפילה‪ ,‬וכתב שם כי ״הראשון והוא‬ ‫האהבה‪ ,‬ונסע לירושלים לאחד שידע עליו שהוא צדיק ובעל מדרגה‪,‬‬ ‫הגורם הגדול שבכולם תורה‪ ,‬דע כי כשירבה האדם העסק בתורה‬ ‫שממנו אפשר לדעת איך משיגים את הדרגה של אהבת השם‪ ,‬ושאל‬ ‫ובמצוות‪ ,‬הנה בסיבת זה ובאמצעיתו יקרב אל האלוקים ויתדבק אליו‪,‬‬ ‫אותו מה עושים וכיצד מגיעים לאהבת השם?‬ ‫ותהיה יראתו ואהבתו תקועה בלבו‪ ,‬ואז כשיקום להתפלל לא יקשה‬ ‫והשיב ויעץ לו שילמד ספר ׳שב שמעתתא׳‪ ,‬ולא הסביר לו מדוע‪ ,‬רק‬ ‫עליו כלל להתחנן ולכוון לב‪ ,‬אבל יקל עליו מאד‪ ,‬כי תיכף ומיד ימצא‬ ‫אמר שילמד שב שמעתתא ויקבל מזה אהבת השם‪ .‬וסיפר לי שהוא אכן‬ ‫השם יתברך במחשבתו כיון שהוא מוכן לכך״‪ ,‬עכ״ד‪.‬‬ ‫עשה כך‪ ,‬והתחיל ללמוד שב שמעתתא‪ ,‬ובאמת הרגיש שינוי גדול‪,‬‬ ‫והיינו שהכוונה בתפילה זה דבר קשה‪ ,‬לכוון ולהרגיש מה שהוא‬ ‫שהתפילה היא אחרת אצלו‪ ,‬וכשהוא מתפלל הוא מרגיש שהלב יותר‬ ‫אומר‪ ,‬אבל מי שעוסק ודבוק בתורה לא קשה לו לכוון‪ ,‬כי התורה‬ ‫קרוב‪ ,‬ומרגיש יותר את האמונה!‬ ‫מקדשת אותו‪ ,‬וממילא הוא מרגיש את מה שאומר‪ ,‬כי האמונה חזקה‬ ‫ובא אלי לשאול‪ ,‬שהוא רוצה להמשיך ולחזק עוד את אהבת השם‪,‬‬ ‫יותר ועל ידי זה התפילה יותר בכוונה‪ ,‬ולא קשה לכוון!‬ ‫ושואל מה העצה לזה‪ ,‬ואמרתי לו שיחשוב בעצמו מדוע לימוד ה׳שב‬ ‫להתחזק בשלושת עמודי העולם‬ ‫שמעתתא׳ מביא לאהבת השם? והסיבה לכך פשוטה‪ ,‬כי שב שמעתתא‬ ‫זה ספר עמוק‪ ,‬שיש בו דברים יפים ועמוקים וסברות כאלה‪ ,‬שב‬ ‫הקב״ה יעזור שנזכה כולנו להתחזק בתורה‪ ,‬ובעבודה שבלב זו תפילה‪,‬‬ ‫שמעתתא ‪ -‬שבעה עניינים כלליים ששייכים לכל הש׳׳ס‪ ,‬על חזקות‬ ‫וגם במידות טובות בין אדם לחברו‪ ,‬שזה גם כן חשוב מאד‪ ,‬בבית עם‬ ‫ונאמנות‪ ,‬ועדות וספיקות‪ ,‬והם דברים עמוקים מאד שבשעה שלומדים‬ ‫המשפחה‪ ,‬ועם חברים‪ ,‬להיות הכל בדרכי שלום‪ ,‬שכל אחד עוזר לשני‬ ‫אותם צריכים להתרכז ריכוז מלא‪ ,‬והראש מאד מרוכז ומרותק‪ ,‬שאין‬ ‫וחושב על השני‪ ,‬וכל אחד דואג לשני‪ ,‬כמו שכתוב (מיכה ו‪ ,‬ח) ״ומה השם‬ ‫בו שום דבר אחר‪ ,‬רק דברי התורה‪.‬‬ ‫דורש ממך אהבת חסד״‪ ,‬השם דורש לא רק מעשה חסד‪ ,‬אלא בעיקר‬ ‫׳אהבת׳ חסד‪ ,‬ומי שרוצה לעשות מעשה חסד ואינו יכול הרי הוא אנוס‬ ‫וזהו הטעם‪ ,‬כי כ שהרא ש תפוס לגמרי בתורה ו אין בו שום דבר אחר‪,‬‬ ‫ונחשב כאילו עשאה‪ ,‬כמו שאמרו (קידושין מ‪ ,‬א) שאם חשב לעשות‬ ‫זה מקד ש את האדם! וכ שהוא מתקד ש זה קרבת אלוקי ם‪ ,‬וממילא הוא‬ ‫מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה‪ ,‬כיון שבלב שלו‬ ‫מרגי ש קרבת אלוקי ם‪ .‬ואם כן אמרתי לו שלא דווקא שב שמעתתא‪,‬‬ ‫הוא אוהב את החסד ורוצה לעשות חסד‪.‬‬ ‫אלא גם תוספות ואפילו רש״י‪ ,‬א ם לומדים בריכוז מלא את כל‬ ‫החשבונות‪ ,‬עם המהרש׳׳א ומהר׳׳ם ומהרש׳׳ל‪ ,‬וכן עוד ראשונים‪ ,‬וכל‬ ‫והדברים האלו הם שלושת עמודי העולם‪ :‬תורה עבודה וגמילות‬ ‫מה שלומדים‪ ,‬ומה ששומעים בשיעורים בישיבות‪ ,‬שהם גם כן דברים‬ ‫חסדים (אבות א‪ ,‬ב)‪ ,‬והם זכויות עצומות מאד ליום הדין‪ ,‬וכל מי שרק‬ ‫עמוקים עם הרבה הבנה וידיעות‪ ,‬א ם לומדים וחוזרים על זה בריכוז‬ ‫רוצה ובא ליטהר‪ ,‬יש סייעתא דשמיא לזכות להצלחה בכל המעשים‬ ‫מלא‪ ,‬זה מוכרח להוסיף דרגה בקרבת אלוקים!‬ ‫הטובים‪ ,‬ולזכות לכתיבה וחתימה טובה!‬ ‫ובאמת כן מפורש ברש״י על הפסוק (דברים ו‪ ,‬ו) ”ואהבת את השם‬ ‫אלוקיך וגו׳ והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך״‪,‬‬ ‫”עצה קלה ופריה רב”‬ ‫ומביא רש״י מדברי הספרי ״ומהו האהבה? והיו הדברים האלה שמתוך‬ ‫סיפר הגאון רבי ישראל בונם שרייבר שליט״א (בן חיה רויזא לרפו״ש)‬ ‫כך אתה מכיר בהקב״ה ומתדבק בדרכיו״‪ ,‬והיינו שהדרך להגיע לאהבת‬ ‫השם היא על ידי לימוד התורה‪ ,‬וכמו שנתבאר כי התורה מקדשת את‬ ‫במשאות הספדיו על רבינו זללה״ה‪:‬‬ ‫האדם ומביאה לאהבת השם‪.‬‬ ‫סיפר לי חתני‪ ,‬שלמד אצל רבינו בשיעור ב' בישיבה גדולה‪ ,‬ובאלול‬ ‫לפני ראש השנה בסוף השיעור האחרון הוא אמר קצת דברי חיזוק‪,‬‬ ‫עסק התורה מעורר ומביא לתשובה‬ ‫והזכיר את מה שכולם אומרים‪ ,‬שלא צריכים לקבל קבלות גדולות‪ ,‬כי‬ ‫וזהו ביאור מה שכתב הנפש החיים בשער ד׳ והביא הרבה מאמרי‬ ‫זה לא מחזיק מעמד‪ ,‬רק דברים קטנים וקלים‪.‬‬ ‫חז״ל שתורה זה יותר מקרבנות‪ ,‬וכמו שהקרבנות מכפרים‪ ,‬התורה‬ ‫ואמר לבחורים כי הוא רוצה להציע דוגמא לקבלה קטנה שאפשר‬ ‫מכפרת יותר‪ .‬והענין בזה‪ ,‬כי באמת יש להבין איך קרבן מכפר‪ ,‬וכי יש‬ ‫לקבל‪ ,‬כלשון הרמח״ל עצה קלה ופריה רב‪ ,‬ומה היא הקבלה הקטנה‬ ‫כפרה בלי תשובה‪ ,‬הרי כתוב והתוודה‪ ,‬וצריך וידוי עם תשובה‪ ,‬ואם אינו‬ ‫שהציע שאפשר לעמוד בה? לקבל על עצמו שלא להסיח דעת מדברי‬ ‫שב בתשובה לא שייך שקרבן יכפר‪ ,‬וכבר נאמר (משלי כא‪ ,‬כז) זבח‬ ‫תורה‪ ,‬זוהי קבלה קטנה ועצה קלה!‬ ‫רשעים תועבה‪ .‬אלא הענין הוא שהקרבן מעורר לתשובה‪ ,‬וכמו שביאר‬ ‫והנה הוא לא התלוצץ איתם‪ ,‬וכל מי שהכיר אותו ידע שהוא אדם‬ ‫הרמב״ן בתחילת פרשת ויקרא איך הקרבן מעורר‪ ,‬שהחוטא בא לבית‬ ‫מאד ריאלי ומפוכח‪ ,‬ודיבר ברצינות שזו קבלה קטנה ועצה קלה‪,‬‬ ‫המקדש ורואה את הכהנים שעושים שחיטה וזריקת הדם שהוא הנפש‪,‬‬ ‫ומדוע? כי כשאדם הולך ישר‪ ,‬זוהי המחשבה הטבעית והנורמאלית‬ ‫ומבין שכל מה שעושים לקרבן היה ראוי לעשות לו מפני שחטא‪ ,‬ומרגיש‬ ‫שלו‪ ,‬ובשביל לא לעשות את זה צריך להתעקם‪ ,‬והאלוקים עשה את‬ ‫שגם הוא חייב למסור נפשו‪ ,‬וממילא זה מעורר לתשובה*‪.‬‬ ‫האדם ישר‪ ,‬ורק צריך שלא לחפש 'חשבונות רבים' ואז ממילא זה‬ ‫הישרו ת וזה הפשטו ת‪ ,‬שלא לה סיח דע ת מתורה‪.‬‬ ‫* והוסיפו בזה‪ :‬אע"פ שהווידוי והתשובה הם בשעת הסמיכה לפני ההקרבה‪,‬‬ ‫מכל מקום כבר אז מכיר החוטא את ענין הקרבן וזה מעוררו לתשובה‪.‬‬ ‫לתרו מות והנצחות ‪0527600485 -‬‬ ‫לקבלת ה שיחות במייל ‪A527600485@gmail.com‬‬ ‫עמוד ‪1‬‬ ‫ניתן לתרום בעמדות 'קהילות' ו'נדרים פלוס' לפי החיפוש 'דרכי החיזוק' (קוד ‪(710‬‬ ‫התעוררות מיום הדין‬ ‫נאמר בישיבה לקראת ראש השנה‪ ,‬ליל כ״ח אלול תשס״ו‬ ‫בשלמות‪ ,‬ו'חטא' הוא לשון חיסרון‪ ,‬כמו להחטיא את המטרה‪ ,‬וכמו שכתוב‬ ‫(מלכים א' א‪ ,‬כא) ״והייתי אני ובני שלמה חטאים״ ופירש רש״י חסרים‬ ‫יום הדין מעורר לשינוי ההנהגה‬ ‫ומנועין מן הגדולה‪ ,‬וכשחסר בשלמות המעשה הטוב זה גם כן חטא‪ ,‬כגון‬ ‫אנו עומדים כבר יומיים לפני ראש השנה‪ ,‬וכולם מבינים שצריכים הכנה‪,‬‬ ‫אם יש איזה נגיעה‪ ,‬שעושים את המצוה מחמת נגיעה ולא לשם מצוה‪.‬‬ ‫כי מגיע יום הדין‪ ,‬שהוא משפט‪ ,‬עם חשבונות של שכר ועונש על המצוות‬ ‫והעבירות‪ ,‬וצריכים הכנה כדי לזכות בדין‪.‬‬ ‫אי הכרת חומר החטא נובע מזלזול‬ ‫ובאמת הרי כולם יודעים מה אסור ומה מותר‪ ,‬ואם יודעים שיש דין הרי‬ ‫וכתב רבינו יונה שם‪ ,‬כי אלו שהם זכאים בעיניהם‪ ,‬הם 'חטאים להשם‬ ‫ממילא לא עושים דברים אסורים‪ ,‬ורק עושים מצוות ומעשים טובים‪ ,‬ואם‬ ‫מאד'‪ ,‬כי אם לא מרגישים את החטא זה חמור מאד‪ ,‬ואף על פי שהם רק‬ ‫כן לכאורה אין בעיה בהכנה ליום הדין‪ .‬אלא שבדרך הטבע לא שמים לב‪,‬‬ ‫שוגגים‪ ,‬גם השגגה הזו חמורה מאד‪ ,‬כי למה הם שוגגים ומדוע אינם‬ ‫ומורים היתר‪ ,‬מחמת נגיעות שיש לפעמים‪ ,‬או עצלות‪ ,‬או שכחה‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫מרגישים בחטאם? זהו 'מאשר הם בוזים לדבר עוונות'‪ ,‬שאינם מפחדים מן‬ ‫נכשלים בקום ועשה ובשב ואל תעשה‪ .‬אבל אם יודעים שיום הדין קרוב‪,‬‬ ‫העבירה‪ ,‬כי אם היראת שמים והפחד מהעבירה היו גדולים יותר‪ ,‬הם לא‬ ‫הרי זה עצמו כבר מעורר! ל שים לב ולהתנהג ברצינות‪ ,‬כמנהג בשר ודם‬ ‫היו נכשלים‪ ,‬כמו שאדם לא יעשה דבר שיש בו חשש סם המוות‪ ,‬ורק מפני‬ ‫שיש לו משפט‪ ,‬שחושב על זה כל הזמן‪ ,‬האיך לזכות בדין‪.‬‬ ‫שהם 'בוזים לדבר עוונות'‪ ,‬שאינם נבהלים ואינם מפחדים כל כך מחטא‪,‬‬ ‫לכן הם לא שמים לב ולא מרגישים שיש כאן חטא‪.‬‬ ‫האם בשנה שעברה יצאנו זכאים בדין?‬ ‫ונמצא שעיקר חטאם הוא הזלזול בחומר החטא‪ ,‬שאינם מכירים את‬ ‫אבל בדרך הטבע אדם חושב‪ ,‬שהרי בכל שנה יש ראש השנה ויש דין‪ ,‬ובכל‬ ‫החומר שיש בחטא‪ ,‬וכפי שביאר רבינו יונה בכמה מקומות כי הזלזול וקלות‬ ‫השנים הוא עבר את הדין בשלום‪ ,‬שהרי השנה עברה עליו בטוב‪ ,‬והוא חי‬ ‫הראש בענייני התורה והמצוות זה חמור מאד‪.‬‬ ‫חיים טובים‪ ,‬ואם כן כנראה שהוא יצא זכאי בדין‪ ,‬וסבור כי כמו שהוא יצא‬ ‫ורואים כן מפרשת התוכחה שנאמר בה (דברים כח‪ ,‬מז) ״תחת אשר לא‬ ‫זכאי כל השנים‪ ,‬כך גם השנה ייצא זכאי‪ ,‬שהרי אינו גרוע עכשיו יותר ממה‬ ‫עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב״‪ ,‬ומבואר כי הסיבה לכל‬ ‫שהיה פעם‪ ,‬וכך נדמה לו על כל פנים לפי מחשבתו‪ ,‬שאינו יותר גרוע‪,‬‬ ‫התוכחה היא חסרון השמחה בעבודת השם‪ ,‬והיינו שגם אם אדם עובד את‬ ‫וממילא כמו שיצא זכאי בשנה הקודמת כך גם יהיה בשנה הזו‪.‬‬ ‫השם מתוך הרגשת העבדות ומתאמץ לעשות מצוות‪ ,‬עדיין יש תביעה על‬ ‫והגה״צ רבי אליהו לופיאן זצ״ל דיבר על זה פעם בשיחה בישיבה כאן‪,‬‬ ‫חסרון השמחה והטוב‪-‬לבב בעבודת השם‪ .‬והחומר בחסרון השמחה הוא כי‬ ‫ואמר שזו טעות‪ ,‬ומה שהשנה עברה בטוב אינו ראיה שיצא זכאי בדין (ויסוד‬ ‫זה בא מתוך שלא מחשיבים את התורה והמצוות‪.‬‬ ‫דבריו ע״פ הראב״ד פ״ג מהלכות תשובה)‪ ,‬מפני שיכול להיות שנקצב לאדם‬ ‫ולפעמים אדם מדמה בנפשו כאילו שהוא עושה טובה להקב״ה בזה שהוא‬ ‫מאה ועשרים שנה לחיות‪ ,‬ובשנים שעברו הוא נתחייב בדינו‪ ,‬וכבר קיצרו לו‬ ‫מתאמץ לקיים התורה והמצוות‪ ,‬וכפי ששמעתי פעם מצעיר אחד שלמד‬ ‫מחייו שנה אחת או יותר‪ ,‬ובכל שנה ח״ו מורידים לו קצת מהחיים שלו‪ ,‬כי‬ ‫בישיבה ואמר‪' :‬הן שלוש שנים תרמתי לישיבה‪ ,‬ומעתה איני חייב לתרום‬ ‫רואים שהוא לא מנצל את החיים למה שצריך‪ ,‬ולא מגיע לו לחיות כל כך‬ ‫יותר'‪ ,‬כך טעה וחשב כי הוא 'תרם' לישיבה במה ששמר על הסדרים‪ ,‬וכאילו‬ ‫הרבה זמן‪ ,‬מפני שבין כך הוא לא עושה את מה שהוא חייב‪.‬‬ ‫שבשבילו זה לא חשוב כלל‪ .‬כך זה כשלא מרגישים את החשיבות‪ ,‬את גודל‬ ‫ולכן אפילו אם עברו הרבה שנים בלי קשיים ונדמה כאילו שהשנים היו‬ ‫החיוב והזכות שיש במצוות‪ ,‬והחומר שיש בעבירות‪ .‬וגם חוסר השמחה‬ ‫טובות‪ ,‬אין מזה ראיה שהוא באמת זכאי‪ ,‬כי שמא הוא חייב וכבר נתקצרו‬ ‫בעבודת השם נובע מכך שלא מחשיבים את התורה והמצוות‪.‬‬ ‫שנותיו‪ ,‬והוא אינו יודע ואינו מרגיש בכך מפני שאינו יכול לדעת כמה שנים‬ ‫וכתב רבינו יונה שאם לא מרגישים את חומר החטא‪ ,‬התוצאה היא‬ ‫נגזרו עליו מתחילת יצירתו וכמה שנים הורידו ממה שנגזר עליו*‪.‬‬ ‫כאדם חולה שאינו עוסק ברפואות לרפא את עצמו‪ ,‬שעל ידי זה 'יכבד חוליו‬ ‫תמיד עד אשר לא יוכל להירפא'‪ ,‬כי כשמזניחים את המחלה היא מתחזקת‬ ‫האנשים שחושבים עצמם למושלמים‬ ‫ומתגברת עד שקשה להירפא ממנה‪ ,‬ונשאר בגוף מום שאינו עובר‪ .‬וכך גם‬ ‫בבריאות הנפש‪ ,‬החטא הוא חולי הנפש‪ ,‬ואם לא מכירים את חומר החטא‪,‬‬ ‫ברם יש עוד דבר שגורם שלא להתעורר‪ ,‬כי האדם בטבעו משוחד‪ ,‬וחושב‬ ‫אזי מחלת הנפש נשרשת יותר ויותר עד שנעשה מום בנפש‪.‬‬ ‫שהוא צדיק‪ ,‬כמו שכתוב (משלי כא‪ ,‬ב) ״כל דרך איש ישר בעיניו״‪ ,‬ויש‬ ‫הרבה אנשים כאלה‪ ,‬שאינם מרגישים כלל שהם צריכים לתקן משהו‪ ,‬וגם‬ ‫אלא שיש חילוק בין חולי הנפש לחולי הגוף‪ ,‬כי בחולי הגוף אם נפגע הגוף‬ ‫הוא נשאר בעל מום ללא תקנה‪ ,‬ולא כן בחולי הנפש‪ ,‬שהניח לנו הקב״ה‬ ‫מי שמכיר בעצמו שהוא צריך תיקון בדברים מסוימים‪ ,‬יש דברים אחרים‬ ‫ברחמיו וחסדיו את דרך התשובה‪.‬‬ ‫שאינו מרגיש כלל שהוא לא מתוקן בהם‪.‬‬ ‫ובשערי תשובה לרבינו יונה (ב‪ ,‬ח) כתב שזוהי הבעיה הקשה‪ ,‬להכיר את‬ ‫אנשים ישרים מכירים חומר החטא‬ ‫מה שצריך לתקן‪ .‬וכתב שם ״ויש אנשים רבים יימנע מהם אור התשובה‪ ,‬כי‬ ‫הם זכאים וטהורים בעיניהם‪ ,‬ולא יתעשתו על תיקון מעשיהם‪ ,‬כי ידמו‬ ‫וממשיך רבינו יונה וכותב שם‪ ,‬כי מצד שני ״הנה אנשים צדיקים וישרים‬ ‫בנפשם שהם מתוקנים‪ ,‬והם חטאים להשם מאד‪ ,‬הלא כתוב כי אדם אין‬ ‫בלבותם‪ ,‬שאגה להם כלביא תמיד במחשבותם‪ ,‬וינהמו על חטאיהם כנהמת‬ ‫צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא‪ ,‬והאנשים ההם מאשר הם בוזים‬ ‫ים‪ ,‬ועל אשר קצור קצרה ידם מעבודת השם‪ ,‬כי על זה יפשע גבר והרבה‬ ‫לדבר עוונות לא ירגישו ולא יבינו למו‪ ,‬או הודע אליהם חטאתם ונשכחה‬ ‫אשמה כמו על העבירות החמורות‪ ,‬כענין שאמרו רבותינו ז״ל (ירושלמי‬ ‫מלבם אחרי כן‪ ,‬והינם כמו החולה שאינו מרגיש בחוליו‪ ,‬ולא יחשוב על‬ ‫חגיגה א‪ ,‬ז) ויתר הקב״ה על עבודה זרה ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים‬ ‫הרפואה‪ ,‬ויכבד חוליו תמיד עד אשר לא יוכל להירפא״‪ ,‬עכ״ד‪.‬‬ ‫ולא ויתר לעוון ביטול תורה״‪ ,‬ע״כ‪.‬‬ ‫והיינו שיש אנשים שמחשיבים עצמם לצדיקים‪ ,‬ואינם חושבים כלל‬ ‫והיינו כי לעומת האנשים שאינם מכירים את חטאיהם‪ ,‬יש אנשים‬ ‫לעשות איזה השתדלות להיות יותר טובים ממה שהם‪ ,‬כי הם סמוכים‬ ‫אחרים צדיקים וישרים בלבותם‪ ,‬ורבינו יונה לא מדבר באנשים שניכר‬ ‫ובטוחים בעצמם שהם מתוקנים ומושלמים‪ ,‬אך באמת 'הם חטאים להשם‬ ‫עליהם הנהגה מיוחדת של צדיקים‪ ,‬אלא אנשים פשוטים‪ ,‬שרק בלבותם הם‬ ‫מאד'‪ ,‬ובזה גופא שהם חושבים מחשבות כאלה שאין להם מה לתקן‪ ,‬זה‬ ‫צדיקים וישרים‪ ,‬ומכל מקום כיון שיש ישרות הרי זה מביא להכרת האמת‪,‬‬ ‫מראה שהם חטאים להשם מאד! ואף על פי שאינם 'פושעים' במזיד אלא‬ ‫שהם יודעים מה זה חומר החטא‪ ,‬מה חשיבותה של מצוה ומה חומרתה של‬ ‫עבירה‪ ,‬וממילא מחשבותיהם תמיד 'שואגות' ואינם רגועות‪ ,‬וינהמו על‬ ‫'חטאים'‪ ,‬דהיינו שוגגים‪ ,‬אבל בשגגתם הם 'חטאים להשם מאד'‪.‬‬ ‫חטאיהם 'כנהמת ים'‪ ,‬יש רעש גדול במחשבות שלהם על החטאים‪ ,‬והם‬ ‫ומביא רבינו יונה את הפסוק (קהלת ז‪ ,‬כ) ״כי אדם אין צדיק בארץ אשר‬ ‫דואגים ומפחדים מאד מזה‪.‬‬ ‫יעשה טוב ולא יחטא״‪ ,‬ובפשוטו היינו שאפילו צדיק לא יימלט שאינו נכשל‬ ‫והזכיר רבינו יונה בדבריו 'על חטאיהם'‪ ,‬דהיינו על השגגות שלהם‪ ,‬כי הם‬ ‫באיזה חטא‪ ,‬על כל פנים בשוגג‪ ,‬ואין צדיק שלא עושה שום חטא‪ .‬אמנם יש‬ ‫תמיד מוצאים שגגות‪ ,‬על ידי שעוסקים בספרי מוסר‪ ,‬ומתברר להם דברים‬ ‫מפרשים (נפש החיים ש״א פ״ו בהג״ה) אשר יעשה טוב ולא יחטא ‪ -‬שגם‬ ‫שלא ידעו קודם שהם חטא‪ ,‬ואף על פי שזה שוגג‪ ,‬הרי זה חטא‪ ,‬כי השגגה‬ ‫כשהוא 'עושה טוב' זה לא בשלמות‪ ,‬ויש חטא וחיסרון בטוב עצמו שאינו‬ ‫היא בגלל שלא למד‪ ,‬ושגגת תלמוד עולה זדון (אבות ד‪ ,‬יג)‪ ,‬ועל זה הם‬ ‫* ובשיחה אחרת הוסיף רבעו‪ :‬ובזה יש לפרש מה שאנו אומרים בראש שואגים ומצטערים במחשבותם! על מה שנכשלו בשוגג‪.‬‬ ‫ומוסיף רבינו יונה שהם מצטערים לא רק על חטאים ושגגות בקום ועשה‪,‬‬ ‫השנה ״מי יחיה ומי ימות מי בקצו ומי לא בקצו"‪ ,‬ומי לא בקצו היינו‬ ‫אלא גם 'על אשר קצור קצרה ידם מעבודת השם״‪ ,‬והיינו חטאים בשב ואל‬ ‫כמו שנתבאר‪ ,‬שמפחיתים משנותיו‪ ,‬ומת לפני קצו‪.‬‬ ‫עמוד ‪2‬‬ ‫תעשה‪ ,‬שלא עשו את מה שצריך לעשות‪ ,‬והם מרגישים את חומרת החטא‬ ‫גם בזה‪ .‬וכאמור אנשים אלו יתכן שהם פשוטים בהנהגתם‪ ,‬אבל הם גדולים‬ ‫העצה מרבינו יונה ‪ -‬קבלת לימוד המוסר‬ ‫מאד בלבם ובפנימיותם‪ ,‬כי מכיוון שהם 'ישרים בלבותם' הם יודעים את‬ ‫מדי שנה לקראת הימים הנוראים‪ ,‬היה רבינו חוזר ומזכיר את העצה‬ ‫האמת עד היכן מגיע חומר החטא‪.‬‬ ‫מרבינו יונה לקבל על עצמו ללמוד מוסר בכל יום‪ ,‬ובזה נעשה מעכשיו‬ ‫בעל תשובה גמור‪ .‬והביא שכן כתב מרן המשגיח הגה״צ רבי יחזקאל‬ ‫לימוד חומר החטא מראש השנה שחל בשבת‬ ‫לווינשטיין זצ״ל (אור יחזקאל מכתבים קכ)‪:‬‬ ‫וידוע שבעלי מוסר דיברו שרואים את חומר החטא מראש השנה שחל‬ ‫לכב' ידידי‪ ...‬אמרתי לשלוח לו תמורת מתנתו‪ ,‬מזאת אשר‬ ‫בשבת‪ ,‬שלא תוקעים בשופר‪ ,‬גזירה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות‬ ‫מצאתי לעצמי להצלת נפשי בחסדי השי״ת‪.‬‬ ‫הרבים ויעבור על איסור הוצאה בשבת‪ ,‬והרי החשש הוא רק שמא יעבירנו‬ ‫הנה כאשר דרכי התשובה אין בידינו לאמר כי בנקל הוא להשיג‬ ‫בשוגג‪ ,‬ולא במזיד‪ ,‬ובשביל מה? בשביל התקיעות! ואם כן באמת הוא עוסק‬ ‫אותם ביותר‪ :‬ענין הקבלה על להבא למצוא דרך לעזיבת החטא‪,‬‬ ‫במצוה‪ ,‬ורק יש חשש שישכח את האיסור שלא בכוונה ויעשה חטא בשוגג‪,‬‬ ‫וביותר קבלה על הדברים אשר הוא מורגל רח"ל להיפוך‪ ,‬ומצד‬ ‫ובשביל זה כל כלל ישראל לא תוקעים בשופר בראש השנה‪.‬‬ ‫הדין צריך האדם לחשוב עצה וקבלה שמירת כל התורה כולה ומי‬ ‫ואף על פי שלא הרבה אנשים יכולים להיכשל בזה‪ ,‬שהרי לא כל אחד‬ ‫הוא האדם אשר בידו הוא להשיג קבלה של קיימא על כל הנ"ל‪.‬‬ ‫יודע לתקוע‪ ,‬והחשש הוא רק על אדם יחיד או כמה יחידים שיכול להיות‬ ‫וכאשר התבוננתי ברבינו יונה ז"ל שער התשובה בשער השני‬ ‫שייכשלו בשגגה של הוצאה בשבת‪ ,‬בשביל זה כל ישראל לא תוקעים בשופר!‬ ‫הדרך השלישי‪ ...‬ראיתי אם יקבל אדם על עצמו לימוד המוסר‬ ‫והרי ידוע שתקיעת שופר בראש השנה זה המרצה‪ ,‬וכמה תיקונים שזה‬ ‫כיאות בכל יום‪ ,‬הנה זה הוא העצה והקבלה הנכונה לפי פירושו‪,‬‬ ‫עושה בעולמות העליונים כמו שכתוב בספרים‪ ,‬ואף על פי כן בגלל יחיד‬ ‫כי דווקא בלימוד המוסר יתכן לקיים כל התורה על דרך לאט‬ ‫שיכול להיות שיחטא בשוגג חסר תקיעת שופר בכל כלל ישראל‪.‬‬ ‫לאט‪ ,‬יראה ויבין האמת לאמתו בעז"ה‪...‬‬ ‫ורואים מכאן שאיננו יודעים את חומר החטא‪ ,‬עד כמה חמור חטא אפילו‬ ‫ידידו הדשו"ט כל הימים יחזקאל לעוינשטיין‬ ‫בשוגג‪ ,‬ועד כמה שזה עושה פגם בכל כלל ישראל ובכל העולמות‪ ,‬חטא‬ ‫שאדם אחד עובר בשוגג! ומספרים שכאשר הגר״י בלאזר דיבר על זה‬ ‫ברבים‪ ,‬היו השומעים בוכים‪ ,‬מהכרת חומר החטא‪.‬‬ ‫וכך אמר הגאון רבי חיים ברמן שליט״א (בן רעשא ריזל לרפו״ש)‬ ‫בוועד 'דרכי החיזוק' בחודש אלול תשפ״ד‪:‬‬ ‫עבירות חמורות גם בשב ואל תעשה‬ ‫רבינו ראש הישיבה דיבר כל השנים על לימוד המוסר‪ ,‬ובמיוחד‬ ‫בשנים האחרונות הרעיש את העולם עם זה‪ ,‬והיה אומר כמו‬ ‫וזהו שכתב רבינו יונה כי הצדיקים והישרים דואגים 'על אשר קצור‬ ‫שמביא המשגיח מדברי רבינו יונה‪ ,‬שבקבלת לימוד המוסר כבר‬ ‫קצרה ידם מעבודת השם'‪ ,‬והיינו לא רק על חטאים במעשה‪ ,‬אלא אפילו‬ ‫נקרא בעל תשובה‪ ,‬שהפנה את עצמו לכיוון הנכון‪.‬‬ ‫בשב ואל תעשה‪' ,‬כי על זה יפשע גבר והרבה אשמה כמו על העבירות‬ ‫החמורות'‪ ,‬והיינו שיש עבירות שהם בשב ואל תעשה‪ ,‬שלא עושים‪ ,‬וזה‬ ‫ואפילו שהוא עדיין רחוק משינוי המעשים והדרכים שלו‪ ,‬אבל‬ ‫חמור כמו העבירות החמורות‪.‬‬ ‫כיון שקיבל על עצמו בלב נאמן וכבר התחיל לעסוק בקביעות‬ ‫במוסר‪ ,‬הוא יכול ביום כיפור לעמוד לפני הקב"ה ולומר‪ :‬הנה‬ ‫ורבינו יונה מזכיר שם שתי דוגמאות של עבירות בשב ואל תעשה שהם‬ ‫התחלתי בקביעות ללמוד מוסר ואני מבטיח בלי נדר בשנה הבאה‬ ‫כמו העבירות החמורות‪ ,‬הא' ביטול תורה‪ ,‬כי תלמוד תורה כנגד כולם‪,‬‬ ‫להמשיך עם זה‪ ,‬בתקווה שלימוד המוסר ישנה אותי‪ ,‬ובלי ספק‬ ‫וממילא גם ביטול תורה כנגד כולם‪ ,‬וכן מפורש בחז״ל (עיין ספרי עקב ועוד)‬ ‫שהוא מקיים את ה'תטהרו' בזה!‬ ‫שביטול תורה כנגד כולם‪ ,‬למרות שזה רק בשב ואל תעשה‪ ,‬זה חמור כמו‬ ‫כל העבירות‪ ,‬כנגד כולם!‬ ‫לתועלת הרבים נעתיק כאן שוב את מה שכבר הבאנו בעבר מעדותו‬ ‫של הגאון רבי עזרא רוטשילד שליט״א‪:‬‬ ‫החיוב להוסיף יראה בעתים מזומנים‬ ‫רבינו תמיד דיבר שהקבלה הראויה לראש השנה היא לימוד המוסר‪,‬‬ ‫ועוד דבר כתב רבינו יונה שם‪ ,‬ומשמע שזה יותר חמור ״אף כי מלאו רע‬ ‫ופעם נשלחתי לשאול מאחד שכבר בשנה שעברה קיבל על עצמו‬ ‫האנשים אשר עיקר מעשיהם ומחשבותיהם על חפצי גופם והבלי זמנם‪,‬‬ ‫ללמוד מוסר‪ ,‬וממשיך בקבלתו ולומד מוסר כל הזמן‪ ,‬ורוצה לדעת איזו‬ ‫ובסוד היראה אל תבוא נפשם‪ ,‬ולהשתונן כליותם עליה אל תחד כבודם‬ ‫קבלה חדשה כדאי שיקבל לשנה הבאה‪.‬‬ ‫במשכיות לבבם וחדרם ומשכיתם לעתים מזומנים״‪ ,‬והיינו שיש אנשים‬ ‫שהם 'מלאים רע'‪ ,‬כי הם עוסקים בגשמיות‪ ,‬ולא מחפשים להתעלות‬ ‫וניגשתי אל רבינו ביום ראשון לאחר החבורה ושאלתי על כך‪ ,‬והשיב‪:‬‬ ‫ולהוסיף יראת שמים‪ ,‬אין להם 'עתים מזומנים' קבועים להוסיף יראת‬ ‫תאמר לו שאינו צריך קבלה חדשה‪ ,‬אלא העיקר הוא להמשיך בקבלה‬ ‫שמים‪ ,‬כי הם לא מחשיבים את היראה‪ ,‬ומחשבותם תפוסות בדברים‬ ‫הזו‪ ,‬ללמוד מוסר בקביעות‪ ,‬ואם הוא עושה כן‪ ,‬ממילא הוא כבר בדרך‬ ‫אחרים מענייני העולם הזה‪ ,‬ולא בעניינים של יראת שמים‪.‬‬ ‫הטובה ומתקדם וממשיך בעלייה כל הזמן!‬ ‫ואנשים כאלה נקראים 'מלאים רע'‪ ,‬ומשמע שזה יותר גרוע אפילו‬ ‫מביטול תורה‪ .‬ובאמת ידוע ששאלו את רבי ישראל סלנטר‪ ,‬מה יעשה אדם‬ ‫לעבור לחיות ולהרגיש הרגשות כאלה של התפשטות הגשמיות‪ ,‬שזה דבר‬ ‫שיש לו רק חצי שעה פנויה ביום‪ ,‬האם עדיף שילמד בה גמרא או מוסר?‬ ‫שהוא לכאורה למעלה מהשגותינו וכוחותינו‪ ,‬זה העתים מזומנים הכי‬ ‫ואמר רבי ישראל שילמד מוסר‪ ,‬כי על ידי לימוד המוסר יגלה וימצא שיש לו‬ ‫טובים! אבל אנחנו איננו בדרגה הזו‪ ,‬ורבינו יונה כבר כתב שצריכים עתים‬ ‫עוד חצי שעה‪ ,‬כי לימוד המוסר פוקח עיוורים‪ ,‬ועל ידי זה רואים ומבינים‬ ‫מזומנים לספרי יראה ומוסר‪ .‬אמנם מי שיכול‪ ,‬מי שיש לו דרגה כזו של‬ ‫אחרת‪ .‬ולכן חסרון יראת שמים זה הדבר הכי גרוע‪.‬‬ ‫תפילה‪ ,‬זה גם כן עתים מזומנים כמו ספרי מוסר‪.‬‬ ‫ורבינו יונה ממשיך שם ״וכמה הם במדרגה התחתונה״‪ ,‬היינו שזו מדרגה‬ ‫תחתונה אפילו יותר מביטול תורה‪ ,‬אם אין עתים מזומנים בקביעות‬ ‫שנה שרשה בתחילתה ‪ -‬להרגיש עני בזכויות‬ ‫להוסיף יראת שמים‪ .‬ואם כן הקביעות של לימוד מוסר אינה דבר חדש‪,‬‬ ‫ובהתקרב יום הדין‪ ,‬צריכים לחשוב מה הדרך כדי לקבל את השלמות‪,‬‬ ‫אלא זה כתוב כבר ברבינו יונה‪ ,‬שאם לא עושים כן זה נקרא 'מלאו רע'‪,‬‬ ‫ולקבל את הדרגה הזו של ה'ישרים בלבותם'‪ ,‬וצריכים סייעתא דשמיא לזה‪,‬‬ ‫ונמצאים 'במדרגה התחתונה'‪ ,‬וזו גם כן דוגמא של 'קצור קצרה ידם'‪ ,‬שזה‬ ‫לזכות בדין שיוכלו להגיע למדרגות האלו‪.‬‬ ‫בשב ואל תעשה‪ ,‬ואף על פי כן זה במדרגה התחתונה‪.‬‬ ‫וכיצד זוכים בדין‪ ,‬מצינו בגמרא (ר״ה טז‪ ,‬ב) ״אמר רבי יצחק כל שנה‬ ‫גם התפילה מוסיפה יראת שמים‬ ‫שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה״‪ ,‬אם השנה בתחילתה היא 'רשה'‪ ,‬והיינו‬ ‫שבתחילת השנה יש עניות‪ ,‬אזי בסופה יש עשירות‪ ,‬ומה זה העניות‬ ‫והנה מלבד העסק בספרי המוסר‪ ,‬יש עוד 'עתים מזומנים' ליראת שמים‪,‬‬ ‫והעשירות? רש״י מפרש שם ״שישראל עושים עצמם רשים בראש השנה‬ ‫בתפילות שלוש פעמים ביום‪ ,‬וכמו שביאר בספר הכוזרי (ג‪ ,‬ה) שהתפילה‬ ‫לדבר תחנונים ותפילה״‪ ,‬עושים עצמם‪ ,‬היינו שמשפיעים על עצמם ובאים‬ ‫היא מזון הנפש‪ ,‬וכמו שהגוף צריך מזון לחזק את הגוף‪ ,‬ובלי זה הוא יחלש‪,‬‬ ‫לידי הכרה להרגיש שאנחנו עניים בזכויות‪ ,‬וחסר לנו זכויות‪ ,‬וממילא אנו‬ ‫כך גם הנפש צריכה חיזוק‪ ,‬וחיזוק הנפש הוא על ידי תפילה‪ ,‬שהתפילה‬ ‫מבקשים נדבה‪ ,‬כי כדי לזכות בדין צריך רחמים ותחנונים כעני שמבקש‬ ‫מטהרת את הנפש‪ ,‬ומתפללים שלוש פעמים ביום‪ ,‬שכל תפילה מחזקת את‬ ‫נדבה‪ ,‬ורש״י מביא את הפסוק 'תחנונים ידבר רש'‪ ,‬כמו רש שמבקש בלשון‬ ‫הכוחות וטהרת הנפש עד התפילה הבאה‪ ,‬ואחר כך צריכים עוד פעם לחדש‬ ‫תחנונים ובלב נשבר‪ ,‬כי הוא מרגיש את העניות שלו‪ ,‬וזה משפיע עליו‪.‬‬ ‫את ההשפעה‪ ,‬להשביע את הנפש ולחזק אותה עם עוד תפילה‪.‬‬ ‫וזו לא מידת חסידות‪ ,‬אלא הרגשת והכרת האמת! ומי שהוא בר דעת‬ ‫ואם התפילה היא במדרגה של תפילה‪ ,‬וכמו שכתב בשולחן ערוך (או״ח‬ ‫שכבר למד ספרי מוסר‪ ,‬קיבל הבנה שהאמת היא שכל אדם הוא רש‪,‬‬ ‫צח‪ ,‬א) שחסידים הראשונים היו מגיעים בתפילתם להתפשטות הגשמיות‪,‬‬ ‫ומרגיש 'אני רש'‪ ,‬וממילא אני מבקש תחנונים‪ ,‬ועל זה אמרו כל שנה‬ ‫תפילה כזו היא המוסר הכי טוב! לעתים מזומנים‪ ,‬שלוש פעמים ביום‪,‬‬ ‫עמוד ‪3‬‬ ‫העתירו ובקשו רחמים לרפואת הגאון השקדן רבי חיים בן רעשא ריזל ברמן שליט"א לרפו"ש בתושח"י‬ ‫אפשר להצליח‪ ,‬וכבר כתבו בכל הספרים כי דרך ההתקדמות היא לאט‪-‬‬ ‫שרשה בתחילתה‪ ,‬שמי שניגש לראש השנה עם ההכרה הזו‪ ,‬שצריך לקבל‬ ‫לאט‪ ,‬מדרגה אחר מדרגה‪ ,‬וצריך להתקדם מאד בזהירות‪ ,‬כי אי אפשר‬ ‫מתנת חינם וזה לא מגיע לו וחסר לו הרבה‪ ,‬בזה זוכים בדין!‬ ‫לקפוץ מדרגות שלא לפי טבע הנפש‪.‬‬ ‫ובאמת זה לא קשה כל כך‪ ,‬להגיע לידי ההכרה הזו של רשים‪ ,‬שאנו עניים‬ ‫ובשערי תשובה לרבינו יונה (ב‪ ,‬י) כתב שאם אדם מקבל על עצמו לשמוע‬ ‫בזכויות‪ ,‬ועם חשבון הנפש שעושים על ידי התבוננות ולימוד המוסר‪ ,‬אפשר‬ ‫דברי תוכחה‪ ,‬או ללמוד ספרי מוסר שזה גם כן אותו הדבר‪ ,‬אם הוא כבר‬ ‫להבין ולראות שכך היא האמת‪.‬‬ ‫עומד בדרך הזו‪ ,‬שמקבל עליו לעסוק בזה בקביעות ולקיים את כל מה‬ ‫שיידע‪ ,‬אזי ׳צדק נפשו בשעה קלה׳‪ ,‬ויש לו כבר מעכשיו את השכר והזכויות‬ ‫ההשתדלות עם לימוד המוסר ותפילה‬ ‫על כל העתיד‪ ,‬כדי לזכות בדין‪.‬‬ ‫והבא ליטהר מסייעין אותו (יומא לח‪ ,‬ב)‪ ,‬אם יש השתדלות יש סייעתא‬ ‫אמנם יש לזה גם תנאי‪ ,‬כי היצר הרע הוא תקיף מאד‪ ,‬וכבר אמרו חז״ל‬ ‫דשמיא‪ ,‬וההשתדלות הראשונה היא ללמוד מוסר בקביעות וכמו שכתב‬ ‫(קידושין ל‪ ,‬ב) שאלמלא הקב״ה עוזרו אין יכול לו‪ ,‬וצריך סייעתא דשמיא‪,‬‬ ‫רבינו יונה ׳לעתים מזומנים׳‪ ,‬ואז בודאי זה מוכרח להשפיע‪ ,‬כי האדם‬ ‫ובלי עזרת השם אי אפשר‪ ,‬וכתבו הגר״א (מובא בקול אליהו סוכה)‬ ‫בטבעו מקבל השפעה מכל דבר שהוא רואה‪ ,‬ולא מרגישים את ההשפעה‬ ‫והמסילת ישרים (סוף פ״ב) כי אימתי הקב״ה עוזר לאדם? רק בזמן שעשה‬ ‫מיד‪ ,‬אבל במשך הזמן מוכרחת להיות השפעה‪.‬‬ ‫את כל מה שבכוחו‪ ,‬ולא למעלה מכוחו‪ ,‬אבל לפי כוחו‪ ,‬אם הוא עושה כל מה‬ ‫וגם צריכים השתדלות בתפילה‪ ,‬ושמעתי ממו״ר הגה״צ רא״א דסלר בשם‬ ‫שהוא יכול בצורה נורמאלית לפי כוחו‪ ,‬אזי יש סייעתא דשמיא‪ ,‬אבל אם‬ ‫רבי ישראל סלנטר זצ״ל שאמר כי בדוק ומנוסה שתפילה על רוחניות‬ ‫אינו עושה את כל מה שהוא יכול יש עליו טענה הפוכה‪ ,‬שהוא מזלזל ואינו‬ ‫עוזרת‪ ,‬ועם תפילה מקבלים סייעתא דשמיא! וגם הרי התפילה עצמה נותנת‬ ‫משתדל ברצינות‪ ,‬ומדוע אינו מנצל את כל כוחותיו‪ ,‬וכיון שאינו מנצל את‬ ‫קרבת אלוקים‪ ,‬וכשהאדם מתקרב הוא כבר אדם אחר לגמרי‪ ,‬ומרגיש‬ ‫הכוחות לא מגיע לו כוחות‪ ,‬ואין לו סייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫אחרת‪ .‬ואם כן ההשתדלות היא על ידי תפילה‪ ,‬ועל ידי לימוד המוסר‪ ,‬וכן‬ ‫אבל הדרך הזו היא דרך קלה‪ ,‬דרך בטוחה ודרך שמחה‪ ,‬כל מי שעוסק‬ ‫להתייעץ עם מי שיודע לייעץ האיך להתקדם‪.‬‬ ‫בספרי מוסר הוא שמח בחלקו‪ ,‬עם הצלחה בטוחה‪ ,‬וזהו ודאי שכל מי‬ ‫והנה אם אדם עושה דברים קשים למעלה מכוחותיו הוא לא מצליח‪,‬‬ ‫שיעסוק בזה יזכה לכתיבה וחתימה טובה!‬ ‫וצריך לעשות רק לפי כוחותיו‪ ,‬ולא יותר מהכוחות‪ ,‬כי יותר מהכוחות אי‬ ‫חדש! ספר שמירת הלשון עם פניני חיזוק‬ ‫היה מודיע‪ ,‬ולא אמר להם אני צדיק ואינני מדבר לשון הרע‪ ,‬אלא רק‬ ‫אחד הדברים שהיה רבינו מעורר תמידין כסדרן‪ ,‬הוא ענין שמירת הלשון‪.‬‬ ‫הודיע להם שאם ימשיכו לדבר לשון הרע הוא יהיה מוכרח ללכת‪ ,‬ולא‬ ‫ואף לבאים אל הקודש פנימה להתברך בדבר ישועה ורחמים‪ ,‬היה אומר כי‬ ‫התבייש בזה‪ ,‬ואף אחד לא זלזל בו שהוא צדיק יותר מדי‪ ,‬אלא אדרבה‬ ‫העצה הטובה עבורם היא להתחזק בשמירת הלשון‪ ,‬ולהימנע מכל ביקורת‬ ‫העריכוהו על מידת האמת שבו‪.‬‬ ‫על אחרים‪ ,‬ובודאי זה זכות עצומה שיכולה להחיש ישועתם‪ .‬וכן היה מחלק‬ ‫לכל דבר יש עצות ודרכים להיגמל‪ ,‬ואפשר להתחיל עם קבלה ליום אחד‬ ‫דף עם כמה עצות מעשיות ובראשם ענין זה‪.‬‬ ‫שלא לדבר לשון הרע‪ ,‬ואחרי שרואים שזה לא קשה ליום אחד‪ ,‬מוסיפים‬ ‫עוד יום ועוד יום‪ ,‬וככל שעובר הזמן זה יותר קל‪ ,‬כמו שאמרו (מובא‬ ‫בפרט בתקופות של בחירות ומערכות ציבוריות‪ ,‬היה מעורר ביתר שאת‬ ‫ברש׳׳י שמות יט‪ ,‬ה) שכל ההתחלות קשות אבל אחר כך יערב לכם‪,‬‬ ‫לחיזוק בשמירת הלשון‪ ,‬והיה קורא ומבקש שלא לדבר שום ביקורת! רק‬ ‫אחרי שמתרגלים זה לא קשה אלא ערב ונעים מאד!‬ ‫לדון לכף זכות‪ ,‬ובבחינת 'הוא היה אומר' ראינו תוקף צדקותו וחסידותו איך‬ ‫שהיה הוא מופלג בזכות לבבו וטוהר לשונו המאירה שהתרחק כמטחווי‬ ‫מה נכבד היום עם הופעתו לאור של הספר הקדוש שמירת הלשון‬ ‫קשת מכל נדנוד של גנאי וביקורת‪ ,‬ונאה דורש נאה מקיים בגודל זהירותו‬ ‫למרנא החפץ חיים זיע׳׳א מעוטר ומשובץ עם פניני חיזוק מאוצר‬ ‫המופלאה‪ ,‬אשרי הדור שהיה שרוי בתוכו‪.‬‬ ‫שיחות רבינו שנדפסו במהלך השנים בגיליוני דרכי החיזוק‪ ,‬ונסדרו‬ ‫ונערכו על ידי חבר תלמידים בראשות תלמידו מקורבו רבי שמעון‬ ‫גם לפני הימים הנוראים כמעט בכל שנה היה מעורר על ענין זה בראש‬ ‫מרגליות שליט׳׳א‪ .‬ספר זה מצטרף לקודמיו בסדרת ספרי המוסר עם‬ ‫הדברים הצריכים חיזוק‪ ,‬והיה אומר כי זהו ה'סור מרע' הראשון‪ ,‬להתחזק‬ ‫פניני חיזוק‪ ,‬שנתקבלו בחיבה רבה בהיכלי התורה‪.‬‬ ‫בשמירת הלשון והמחשבה מכל ביקורת על זולתו‪.‬‬ ‫פעמים רבות התבטא רבינו בחשיבות הלימוד בספרי החפץ חיים‪ ,‬כי‬ ‫ולדוגמא נעתיק ממה שדיבר בשיחה בישיבה‪ ,‬אלול תשע״א‪:‬‬ ‫הם שווים לכל נפש ומתאימים במיוחד לדורנו‪ ,‬והיה אומר כי דברי‬ ‫מרנא החפץ חיים משפיעים מכוח קדושתו‪ ,‬וכמו שהוא‬ ‫נתבונן בענין לשון הרע‪ ,‬וכי קשה לשתוקי האם אדם‬ ‫עומד ומדבר את הדברים אלינו‪ ,‬ובהזדמנות הביא את‬ ‫מוכרח לדבר? הרי זה שב ואל תעשה‪ ,‬וכי התאווה כל‬ ‫מה שכתב החפץ חיים בעצמו על דברי רבותינו‬ ‫כך גדולה בלשון הרע? זה לא נורא לשתוק קצת‪ ,‬וכל‬ ‫הראשונים ׳אשר דבריהם קדושים וטהורים‪ ,‬בוערות‬ ‫אחד יכול להחליט על כמה שעות שבהם לא ידבר לשון‬ ‫כמראה הלפידים‪ ,‬ובודאי שמרו את עצמם ממידה‬ ‫הרע‪ ,‬ויכול להחליט שיום אחד אינו מדבר לשון הרע‪,‬‬ ‫ואם באותו היום ייגש אליו מישהו לספר לשון הרע‪,‬‬ ‫גרועה הזו עד תכליתה‪ ,‬על כן דבריהם פועלים מאד‬ ‫יענה ויאמר לו‪ :‬היום החלטתי שלא לדבר‪ ,‬וכי יש מה‬ ‫בלב קוראיהם"‪ ,‬ואמר שכל זה ניתן לומר גם על החפץ‬ ‫להתבייש בזה‪ ,‬ומה בכך אם יאמרו עליו שהוא צדיק‪,‬‬ ‫חיים בעצמו שלכך זכה שכל דבריו ומוסריו היוצאים מן‬ ‫וכי אסור להיות צדיק? ומה הבושה בזה?‬ ‫הלב משפיעים מאד על לב קוראיהם‪.‬‬ ‫וכבר הכרתי אדם שהלך לעולמו‪ ,‬שבכל השמחות שהיו‬ ‫באים ויושבים יחד‪ ,‬אם היו מתחילים לדבר לשון הרע‪,‬‬ ‫ניתן להשיג בישיבת פוניבז׳ ובחנויות הספרים המובחרות‬ ‫היה קם ואומר שאם לא יפסיקו לדבר לשון הרע הוא‬ ‫בכל ענייני הספרים יש לפנות בטל‪052-764-8389 .‬‬ ‫עוזב את המקום‪ ,‬ואפילו שהיה אדם חברותי מאד‪ ,‬כך‬ ‫‪S‬‬ ‫‪L, L,‬‬ ‫‪S‬‬ ‫‪L, L,‬‬ ‫‪S,‬‬ ‫לעילוי נ שמת האשה הצדקנית‬ ‫לעילוי נ שמ ת הא שה הצדקני ת‬ ‫לעילוי נ שמת ר' יוסף בן מרדכי ומרים מנציוצבסקי ז"ל‬ ‫ע׳ ה‬ ‫עישה עליזה בן שבת‬ ‫מרת‬ ‫ע"ה‬‫רחל זלזניק‬ ‫מרת‬ ‫שהיה בא שנים רבות מכפר סבא לישיבה הק' ללמוד ולשמוע שיעורים‬ ‫בת פרחה ז"ל‬ ‫בת הג"ר יעקב משה קורלנדסקי זצ"ל‬ ‫נפטר ה׳ תשרי תשע״ב ולא השאיר אחריו זש״ק‬ ‫נלב״ע א׳ בתשרי תשע״ה ‪ -‬תנצב״ה‬ ‫נלב״ע א׳ דר״ה תשס״ו ‪ -‬תנצב״ה‬ ‫מבקשים לע שות חסד של א מ ת בלימוד ותפילה לעילוי נ שמתו‬ ‫‪S‬‬ ‫‪r‬‬ ‫בן הגאון הצדיק רבי מרדכי שמואל זצ"ל רבה של כפר חסידים‬ ‫מראשוני תלמידי ישיבת פוניבז'‪ ,‬תלמידם המובהק של מרנן הגאב״ד דפוניבז' והגרא״א דסלר זללה״ה‪ ,‬עמל ויגע בתורה ובהרבצתה יומם ולילה‬ ‫עמד על משמרתה ועל משמרת הרבנות ללא לאות‪ ,‬קרא בקול גדול כי השם הוא האלוקים‪ ,‬הניח את אבן היסוד להצלת ילדי ישראל בארץ הקודש‬ ‫התנשא כארי ולחם מלחמות השם בגבורה ובחרוף נפש‪ ,‬ורבים השיב מעוון נלב׳ע צום גדליה ת שנ׳ט‬ ‫עמוד ‪4‬‬ ‫ראש השנה‬ ‫תשפ״ז‬ ‫זו אוקימתא אלא הוא בכלל מה שאמרו שנתכוין לצאת‪ ,‬הכוונה לצאת לפני‬ ‫ראש השנה‬ ‫שהתחילה התקיעה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אמר רבינו שליט״א נראה שאין ליתן שופר פסול לקטן כדי להתלמד‪ ,‬שהרי‬ ‫שכח המלך הקדוש גליל ר״ה שחל גשגת‬ ‫כלי אחר דומה לשופר ודאי לא התירו‪ ,‬ומסתבר שההיתר הוא דוקא דרך חינוך‬ ‫ידועים דברי החיי אדם [כלל כ״ד סק״י] בשם הגאון מהר״ר אבלי פאסוועלער‬ ‫למצוה‪.‬‬ ‫זצ״ל [הובא בשער הציון סי' תקפ״ב סק״ד] דאף ששכח המלך הקדוש צריך‬ ‫ג‪ .‬יל״ע אם מותר ליתן לקטנה לתקוע‪ ,‬דשמא לא התירו אלא לקטן שמתרגל‬ ‫לחזור‪ ,‬מ״מ אם במעריב בליל ראש השנה שכח אינו כן‪ ,‬ואם לא אמר המלך‬ ‫במצוה גמורה‪ ,‬אך יתכן לדון דדי במצוה של אינו מצווה ועושה‪( .‬ומצינו שיש‬ ‫הקדוש אינו חוזר‪ .‬וטעמו דהרי אשכחן בראש חודש דאע״פ דבשחרית אם שכח‬ ‫חינוך למצוה שאינה חיובית‪ ,‬שמחנכין קטן בנזירות אף שאין מצוה להיות נזיר‬ ‫יעלה ויבא חוזר‪ ,‬מכל מקום במעריב אינו חוזר‪ ,‬מכיון שאין מקדשין את החודש‬ ‫כמבואר בסוגיא בנזיר כ״ח ‪ -‬כ״ט‪ ,‬מ״מ הוא קרוי חינוך כיון שצריך לדעת מה הדין‬ ‫בלילה‪ ,‬ולא חשיבא ראש חודש כולי האי‪ .‬ואם כן הוא הדין נימא הכי לענין ראש‬ ‫כשקיבל נזירות‪ ,‬ואולי יש לדון גם בקטנה אף שפטורה ממצוות‪ ,‬כיון שמנהגינו‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫שנשים מברכות צריכה לדעת מה המעשה הכשר לברך עליו)‪.‬‬ ‫אך הוסיף רבינו שליט״א דקצת יש לדון בדברי התרגום בפרשת כי תצא שכלי‬ ‫והשעה״צ הקשה דממה נפשך אם לא הוי ראש השנה‪ ,‬הוה ליה להתפלל תפילת‬ ‫גבר לא יהיה על אשה היינו חרב‪ ,‬ומבואר שאסור לאשה להשתמש בכלי‬ ‫שמונה עשרה של חול‪ ,‬ואיהו הא התפלל ובכן תן פחדך‪ .‬לכך ממה נפשך לא‬ ‫שרגילות גברים להשתמש בו אף שאינה לובשת אותו ממש‪ ,‬וא״כ יש לדון‬ ‫יצא‪ ,‬דאם הוה חול לא התפלל תפילת י״ח של חול‪ ,‬ואם הוה ראש השנה הא לא‬ ‫שאשה לא תתקע‪ ,‬משום ששופר הוא כלי שדרך אנשים בו‪ ,‬ולא נשים‪ ,‬אבל לא‬ ‫אמר המלך הקדוש‪ .‬אמנם העיר רבינו שליט״א דמכל מקום אכתי משכחת לן‬ ‫שמענו לחוש לזה‪.‬‬ ‫דדינא דמהר״א פאסוועלער‪ ,‬בראש השנה שחל להיות בשבת‪ ,‬ולא קאמר המלך‬ ‫הקדוש‪ ,‬דהא דלא התפלל י״ח‪ ,‬לית לן בה‪ ,‬דהא חייב להתפלל רק ז' דשבת‪ ,‬ונהי‬ ‫ד‪ .‬שאלו האם מותר לטלטל שופר כדי לתקוע לחולה ויש ספק אם אכן יתקע‪,‬‬ ‫דחתם מקדש ישראל והזמנים והוה תפילה דיום טוב שחל להיות בשבת‪ ,‬מכל‬ ‫ואמר רבינו שליט״א דמותר‪ ,‬שהרי התירו מלאכה הואיל ומקלעי אורחים הרי‬ ‫מקום איכללא ביה תפילת שבת [והיינו לצד שיצא בהתפלל בשבת בעלמא‬ ‫הוא ספק (כמש״כ במשנ״ב סי' תקי״ח סק״י בשם הט״ז לגבי הוצאת סכינים)‪.‬‬ ‫תפילת יו״ט שחל בשבת (א״ה‪ ,‬עי' משנ״ב סי' ק״ח סקל״ח)]‪ ,‬ומשום הכי כיון‬ ‫גיאור דגרי הירושלמי זכרון ומלכות‬ ‫דאין מקדשין החודש בלילה שפיר יצא וצ״ע‪ .‬ויש לדון בזה עוד מטעם אחר‬ ‫כדלהלן‪.‬‬ ‫בירושלמי ר״ה פ״ד ה״ז‪ ,‬אין מזכירין זכרון ומלכות ושופר של פורענות‪ ,‬זכרון‬ ‫דכתיב אותם זכר ה' וגו'‪ .‬ובתורה אור הביא מתהלים פרק ט' פסוק י״ג‪ ,‬כי דרש‬ ‫שכח המלך הקדוש גליל שגת שוגה‬ ‫דמים אותם זכר לא שכח צעקת עניים‪ .‬ויותר נראה שהכוונה לירמיה פרק מ״ד‬ ‫פסוק כ״א‪ ,‬הלוא את הקטר אשר קטרתם בערי יהודה ובחוצות ירושלם אתם‬ ‫הנה הדין הוא דשכח המלך הקדוש צריך לחזור ולהתפלל‪ ,‬ויש לדון מה הדין‬ ‫ואבותיכם מלכיכם ושריכם ועם הארץ אתם זכר ה' ותעלה על לבו‪.‬‬ ‫באדם השוכח המלך הקדוש בליל שבת שובה‪ ,‬והנה בפשוטו לא שנא שבת‬ ‫משאר ימים וצריך לחזור ולהתפלל‪ .‬אבל העירו לדון בזה עפי״ד הגרע״א [בגליון‬ ‫הריגת נגל גראש השנה‬ ‫שו״ע סי' קי״ד] שכתב שמי ששכח לומר משיב הרוח ומוריד הגשם בליל שבת‬ ‫אין מחזירים אותו שהרי אם התפלל מעין שבע יצא אף שאינו מזכיר גשם ואם‬ ‫רבינו שליט״א העיר בהמבואר בשמואל א' פרק כ״ה וברש״י שם שדוד רצה‬ ‫התפלל תפילה שלימה לא גרע [והביאו הביאוה״ל שם בס״ה]‪.‬‬ ‫להרוג את נבל בר״ה‪ ,‬ואביגיל הגיעה אליו על החמור למנעו מלהרוג‪ .‬ותמוה היאך‬ ‫שרי להרוג בר״ה הא אסור משום נטילת נשמה‪ .‬ויל״ע בדין מקלקל בחבורה‪.‬‬ ‫והנה בדין המלך הקדוש כתב המשנ״ב [סי' תקפ״ב סק״י] שי״א אם לא אמר‬ ‫ועוד יל״ע אם הוא דומה לחייבי מיתות בית דין‪ ,‬שאסור לענוש בשבת‪ .‬אבל על‬ ‫במעין שבע המלך הקדוש יצא‪ .‬ולכאו' לסברת הגרע״א לגבי משיב הרוח יש‬ ‫מה שעברה אביגיל על מחמר אין להקשות [מלבד עיקר הנידון אם מחמר נוהג‬ ‫לדון שגם כאן אם התפלל תפילה שלימה לא גרע מאמר מעין שבע ולא הזכיר‬ ‫ביו״ט] דהוה פיקו״נ‪ ,‬וי״ל עוד באופ״א ואכמ״ל‪.‬‬ ‫המלך הקדוש‪ ,‬אבל הראשונים והפוסקים לא חילקו בין שבת לחול וא״כ משמע‬ ‫שצריך לחזור גם בליל שבת‪ ,‬וצ״ב מ״ש ממה שחידש הגרע״א לגבי משיב הרוח‪.‬‬ ‫ואמר רבינו שליט״א דיש לחלק שמוריד הגשם היא הזכרה‪ ,‬וכיון שהזכרה זו‬ ‫יום הכפורים‬ ‫אינה מעכבת במעין שבע בדין שלא תעכב גם בתפילה שלימה‪ .‬אבל אמירת‬ ‫המלך הקדוש אינה הזכרה אלא היא חלק ממטבע התפילה‪ ,‬וכיון שקבעו מטבע‬ ‫מצות אכילה גערג יום הכפורים‬ ‫הברכה לימים אלו המלך הקדוש לא יצא‪ ,‬ואין לזה ראי' מהא דאינה מעכבת‬ ‫רבינו שליט״א דן בכמה ספיקות במצות אכילה בערב יום הכפורים‪:‬‬ ‫בברכת מעין שבע‪ .‬והורה לשוכח שיחזור ויתפלל‪( .‬ואם יוכל ללכת למקום שעוד‬ ‫א' יש לדון אם קטן שהגדיל ביוה״כ יש לו מצות אכילה מדאורייתא בערב יוה״כ‪,‬‬ ‫לא התפללו ויהיה חזן למעין ז'‪ ,‬יצא מידי ספק)‪.‬‬ ‫ואמר רבינו שליט״א דמסתבר שאין לו מצות אכילה בערב יוה״כ‪ ,‬שהרי אכתי‬ ‫אינו גדול (ויעוי' בתשו' רעק״א סו״ס ט״ז)‪.‬‬ ‫כמה הערות גדיני תקיעת שופר‬ ‫ב' אמר רבינו שליט״א דלכאו' אכילה של ערב יוה״כ אין צריך בה כדי אכילת פרס‪,‬‬ ‫א‪ .‬העובר אחר בית הכנסת ושמע קול תקיעה יצא‪ ,‬אמר רבינו שליט״א דצריך‬ ‫שאם ענינה הכנה לצום יוה״כ‪ ,‬מסתבר שאין צריך בה מעשה אכילה‪ .‬ושיעור‬ ‫לומר שעבר והיה בדעתו שמא ישמע ויצא‪ ,‬שאם לא אף שיכוין מיד לצאת‬ ‫כזית שיאמר בה הוא שיעור כמה יאכל‪( .‬אבל אם שיעור כדי אכילת פרס נאמר‬ ‫הרי ברגע הראשון לא היתה דעתו וחסרה לו תחילת התקיעה‪ ,‬ואינו יוצא‪ .‬ואין‬ ‫יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@gmail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪. 3- 3145900 :‬‬ ‫באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי‪ .‬אמר להם‪ ,‬שמא ממשפחת עלי אתם‪ ,‬לכו‬ ‫להקל‪ ,‬שמסברא צריך שיקיים המצוה בבת אחת ממש‪ ,‬יש לדון לאידך גיסא‬ ‫ועסקו בתורה ותחיו‪ ,‬הלכו ועסקו בתורה וחיו‪ ,‬והיו קורין אותן משפחת יוחנן‬ ‫שבדבר שאינו אכילה ולא נאמר שיעור כדי אכילת פרס צריך שיאכל בב״א)‪.‬‬ ‫על שמו‪.‬מבואר בגמרא‪ ,‬שגם באופן שתשובה בזבח ובמנחה לא מהני‪ ,‬אבל‬ ‫ג' אמר רבינו שליט״א דלכאו' יש לדון באכילה דערב יוה״כ הרי מצוה היא ויוציא‬ ‫כפרה בדברי תורה מהני‪ ,‬או בדברי תורה שיש עמהם גם גמילות חסדים‪ .‬ולכן‪,‬‬ ‫את חברו בכל ברכת הנהנין ערב יוה״כ (כמבואר בגמ' בר״ה כ״ט א' שבמקום‬ ‫מלבד החובה לקיים מצוות תשובה כהלכתה‪ ,‬וכפי שרבינו יונה מפרט בספר‬ ‫שיש מצוה באכילה אף אדם שיצא כבר מוציא את חברו בברכת הנהנין)‪ ,‬וודאי‬ ‫שערי תשובה‪ ,‬את כל דרגות התשובה‪ ,‬צריך לדעת כי עסק התורה הוא הקירבה‬ ‫לא שמענו כן‪.‬‬ ‫הגדולה ביותר ששייך בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא‪ ,‬והרי אין לו לקדוש ברוך‬ ‫ד׳ עוד אמר לדון למש״כ המנחת חינוך [מצוה שי״ג] בדעת הרמב״ם שאסור‬ ‫הוא בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד‪ ,‬ואפילו אחד שיושב ועוסק בתורה‬ ‫להתענות בערב יוה״כ מדאו׳‪ ,‬א״כ צ״ע אם ניתן לומר שמצות אכילה בערב יוה״כ‬ ‫שכינה שרויה כנגדו‪ .‬וכבר הזכרנו בעבר‪ ,‬מהכלי יקר בפרשת ויקרא פרק ו' פסוק‬ ‫תדחה איסור לא תעשה‪ ,‬ואם אין לו אלא מאכלות אסורות יהיה מותר לו לאכלם‬ ‫כ״א‪ ,‬שכותב על תלמיד חכם שחטא‪ ,‬שעצם עסקו בתורה היא כפרתו למרק‬ ‫כדי לקיים מצות אכילת ערב יוה״כ‪.‬‬ ‫חטאו‪ ,‬ומורק ושוטף מבית ומחוץ במי התורה‪.‬‬ ‫וביאר רבינו שליט״א שהנדון בזה הוא דהנה בביצה ח׳ ב׳ אמרו שאם שחט חיה‬ ‫מותר לכתוש עפר לכסות דמה דעשה דחי לא תעשה דמלאכה (ודחי לה דיו״ט‬ ‫מכשול מצוי במוצאי יוה״כ‬ ‫הוי עשה ולא תעשה)‪ .‬ורש״י פירש הנדון אי אתי עשה דכיסוי הדם ודחי איסור‬ ‫רבינו שליט״א רגיל לעורר תמיד על המכשול המצוי במוצאי יוה״כ‪ ,‬שרבים‬ ‫יו״ט‪ ,‬אבל רבינו חננאל פירש דהיינו שידחה עשה של ושמחת בחגך את איסור‬ ‫אוכלים מזונות בשיעור קביעות סעודה ועוברים תיכף על שני דרבנן (שמחסרים‬ ‫מלאכת יו״ט‪ .‬ואמר רבינו שליט״א דנראה מדבריו שרק באיסור מעין זה שאינו‬ ‫נט״י והמוציא) ואחד דאורייתא (ברכת המזון)‪.‬‬ ‫בגוף האכילה‪ ,‬אבל במאכלות אסורות‪ ,‬ודאי לא יתירו שיאכל נבילה כדי לקיים‬ ‫שמחת יו״ט‪ .‬אמנם לגבי המצוה של אכילה בערב יוה״כ‪ ,‬את״ל שאכילת יוה״כ‬ ‫קרבנות יום הכפורים‬ ‫היא מצות עשה שבכוחה לדחות איסורין‪ ,‬יש לדון להתיר גם איסורי אכילה‬ ‫(בשיעור שמעכב למצוה זו)‪ ,‬שאם האכילה היא כדי שיהא לו כח להתענות יתכן‬ ‫שישנה גם בדבר איסור‪ ,‬ואמנם נאמרו בה עוד טעמים‪ ,‬וצריך לדעת אם הדין‬ ‫שחטו ומרק אחר שחיטה על ידו‬ ‫נקבע לפי הטעמים‪ .‬וצ״ע‪.‬‬ ‫רבינו שליט״א הקשה לשי' רש״י [חולין ל' ב' ועוד] דשהיי' פוסלת במיעוט‬ ‫בתרא‪ ,‬איך מרק אחר ע״י הכה״ג והרי פוסל במיעוט בתרא‪ .‬ואמר שלשי'‬ ‫חמישה עינויים‬ ‫המהרש״ל [יש״ש חולין פ״ב סי' י״ג] שאף שלא בעינן כוונה לשחיטה‪ ,‬מ״מ אם‬ ‫רבינו שליט״א העיר דהנה אם חמישה עינויים מדאורייתא‪ ,‬יל״ע אמאי כל אוכל‬ ‫כיוון שלא יהא שחיטה אי״ז שחיטה והוי כנחירה בעלמא‪ ,‬א״כ י״ל דכוון שלא‬ ‫פחות מכשיעור אינו נאסר אפיי לר״ל דס״ל חצי שעור מותר מן התורה‪ ,‬משום‬ ‫יהא שחיטה‪ ,‬ומ״מ בעי למרק כדי להוציא כל הדם‪ ,‬ולהוציא את הדם מהני אף‬ ‫עינוי‪ .‬וביותר‪ ,‬באוכל חצי שעור מבעוד יום ותוך כדי אכילת פרס אוכל בערב‪,‬‬ ‫חיתוך בעלמא‪ .‬ואמנם עצם ד' מהרש״ל ילה״ק עליהם מהא דמבו' דאמרו בגמ'‬ ‫שבאכילתו של יוה״כ ביטל העינוי‪.‬‬ ‫[חולין פ״ו ב'] לר' חייא דבעי דמא ליאניבא זיל נחור‪ ,‬והרי יכל לכוון שלא לשם‬ ‫שחיטה ולא יתחייב כיסוי‪ .‬ואין כאן בל תשחית כיון דבעי להאי דם לצורך זה‪.‬‬ ‫וגם לר׳ יוחנן שחצי שיעור אסור מן התורה‪ ,‬איכא נפקותא לענין איסור חל על‬ ‫איסור‪ ,‬שאם הוא איסור גמור מצד חמישה עינוים לא יחול עליו איסור אחר‪.‬‬ ‫הוצאת כף ומחתה‬ ‫ועיי פרי מגדים סי' תרי״ב [מש״ז די] שכתב לדון כעי״ז דחצי שיעור ביוה״כ יש‬ ‫רבינו שליט״א נסתפק האם הדין הוצאת כף ומחתה הוא רק מקודש הקדשים‬ ‫בו איסור גמור מן התורה משום ועיניתם‪ .‬וצ״ע א״כ יאסר אפילו לריש לקיש‪.‬‬ ‫או גם מההיכל‪ ,‬והראה שכבר נסתפק בזה המקדש דוד [סו״ס כ״ד]‪ .‬ואמר לדון‬ ‫והראה עוד למש״כ בזה הראבי״ה סי' תתס״א [הובא במרדכי בתענית ובב״י‬ ‫להוכיח מהא דמבואר ברמב״ן במלחמות שדישון המזבח דרבנן‪ ,‬ולפי דבריו‬ ‫סו״ס תקס״ז] דשאר צומות מותרים בטעימה‪ ,‬וביוה״כ אסור בטעימה דהוי‬ ‫תמוה המבואר בגמ' יומא כ״ד ב' דיש עבודת סילוק בהיכל‪ ,‬ורש״י פירש דקאי‬ ‫דאורייתא ועוד דטובא הנאות נאסרו בו‪ .‬אמנם יש לדחות דאינו אלא חומרא‬ ‫על דישון המזבח והמנורה‪ ,‬אבל לרמב״ן שדישון המזבח דרבנן צ״ע מה המכוון‬ ‫בעלמא ולא מן הדין‪.‬‬ ‫עבודת סילוק בהיכל [ותמה בזה הגבורת ארי שם י״ד ב' ע״ד הרמב״ן]‪ .‬ואמר‬ ‫רבינו שליט״א הביא למה שנחלקו הראשונים בדין חמישה עינויים ביום‬ ‫רבינו דאם נאמר שיש בהוצאת כף ומחתה דין להוציא אותה גם מאהל מועד ולא‬ ‫הכפורים‪ ,‬דיש אומרים דהוה מדרבנן‪ .‬ויש אומרים דהוה מן התורה‪ .‬עי' משנה‬ ‫רק מקודש הקדשים מתיישב שפיר דלזה המכוון עבודת סילוק בהיכל‪.‬‬ ‫ברורה תרי״א סק״ג ובשער הציון שם אות א' וב'‪ .‬ועי' לשון הרמב״ם ומצוה‬ ‫לשבות מכל אלו כדרך ששובת מאכילה ושתייה שנאמר שבת שבתון שבת‬ ‫זמן כפרת יוה״כ על טומאת מקדש וקדשיו‬ ‫לענין אכילה ושבתון לענינים אלו‪ ,‬ונראה שיש בזה מצות עשה חיובית‪ .‬אך‬ ‫רבינו שליט״א העירו דלכאו' למשמעות הגמ' פסחים נ״ט ב' שכל עוד שאין‬ ‫נראה שם בלשונו שיש בזה גם איסור [עשה]‪ .‬ויל״ע בהא דאמרו יומא דף פ״ח‪,‬‬ ‫‪+‬מאירימ_ | ‪054-8487449‬‬ ‫הכהנים אוכלים את הבשר אין כפרה‪ ,‬א״כ עולה שבשעיר החיצון שהוא חטאת‬ ‫דלמ״ד טבילה בזמנה מצוה שרי לטבול (אם מדין דחיה הוא‪ ,‬ולא משום דלא‬ ‫הנאכלת לא יתכפרו הציבור עד שיאכלו הכהנים במוצאי יוה״כ וצ״ע‪ .‬ואמר‬ ‫הוה לתענוג‪ .‬עי' תוס' שם)‪ ,‬נימא דעוסק במצות עינוי פטור ממצות טבילה‪ .‬ועי'‪.‬‬ ‫ליישב עפמש״כ החזו״א [או״ח סי' קכ״ד עמ' ר״ד] לבאר דלמסקנת התוס' שם‬ ‫והעירו קמי' רבינו שליט״א שהי' מעשה באחד שהי' חלש מהצום ולא התפלל‬ ‫לא צריך שיאכלו את הבשר בפועל אלא סגי במה שהוא עומד לאכילה‪ ,‬וא״כ כיון‬ ‫מנחה ונעילה והי' נידון אם יש לזה תשלומין‪ .‬ואמר רבינו דהוא תלוי בנידון הנ״ל‬ ‫שהבשר עומד לאכילה סגי בזה‪ .‬עוד אמר ליישב דכיון דא״א לאכול ביוה״כ הרי‬ ‫בגדר שביתה אם הוא מצוה שייך עוסק במצות עינוי ופטור מן התפילה ואם הוא‬ ‫זה דומה למש״כ שם דכיון דלא אפשר עשאום כמי שנטמאו ואבדו האימורין‬ ‫איסור הרי הוא חייב‪.‬‬ ‫דאינם מעכבים כפרה‪ ,‬וה״נ י״ל שכיון שא״א לאכול מחמת איסור יוה״כ הרי‬ ‫במסכת יבמות דף ק״ה‪ ,‬מובא על הפסוק בשמואל ״לכן נשבעתי לבית עלי‬ ‫הבשר כאילו נטמא או נאבד ואינו מעכב כפרה‪ .‬עוד העיר דשמא הי' קיום של‬ ‫אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם״‪ .‬אמר רבה‪ ,‬בזבח ובמנחה אינו‬ ‫אכילה ע״י קטנים או פחות מכשיעור למ״ד חצי שיעור מותר מדאו'‪ ,‬אך במשנה‬ ‫מתכפר‪ ,‬אבל מתכפר הוא בדברי תורה‪ .‬אביי אמר‪ ,‬בזבח ובמנחה אינו מתכפר‪,‬‬ ‫במנחות צ״ט ב' לא משמע כן‪ .‬ויתכן שהכפרה לא היתה אלא במוצאי יוה״כ‬ ‫אבל מתכפר בגמילות חסדים‪ .‬והרש״ש גורס בתורה ובגמילות חסדים‪ .‬ובהמשך‬ ‫וצ״ע‪.‬‬ ‫הגמרא שם‪ ,‬משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתים כבן שמנה עשרה שנה‪,‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@gmail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪053-3145900 :‬‬ ‫ממרן פוסק הדור‬ ‫דכי משה שטרנבוךשליפרא‬ ‫ראש השנה תשפ”ז‬ ‫הקודש וגעה בבכיה ואמר‪" ,‬מודה אני לפניך רבונו של עולם שנתת לנו חודש אלול‬ ‫הייאוש הוא השורש המביא את האדם לעזוב את עבודת התשובה‬ ‫שבו נתחזק באמונת המשפט“‪.‬‬ ‫בימים אלו‬ ‫הגה“צ רבי אליהו לופיאן זצ“ל היה תמה מדוע אין אנו מתכוננים כראוי בימי אלול‬ ‫לימי הדין הבעל“ט‪ ,‬והרי כאשר האדם צריך לעבור משפט על תביעת ממון‪ ,‬כל מוחו‬ ‫כפי כוח חיות הנשמה מהתורה והמצוות כן מרגיש האדם יותר בפגם החטא‬ ‫ומחשבותיו תפוסים בזה‪ ,‬ואינו נותן מרגוע לנפשו ומתייעץ עם עורכי דין למצוא צדדי‬ ‫עוד טעם ברפיון בדור האחרון נראה‪ ,‬שכיון שאין אנחנו זנים את נשמתינו במזונה‬ ‫זכות לעצמו וכדו'‪ ,‬ומדוע אין רואים אצלינו הכנה כראוי למשפט ראש השנה‪ ,‬עד‬ ‫הראוי לה‪ ,‬והיינו בתורה ומצוות מתוך דבקות בקב“ה‪( ,‬עי' לעיל ד‪ ,‬ד על הפסוק ואתם‬ ‫שכבר כמעט נשכח מהו חודש אלול באימה ויראה כפי שהיה בדורות עברו‪ ,‬והלוואי‬ ‫הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום)‪ ,‬אין הנשמה שלנו מאירה בדבקות בקב“ה‬ ‫שראש השנה גופא עוד ייזכר אצלנו‪.‬‬ ‫כפי שהיה בדורות הקודמים‪ ,‬ומתוך כך אין לנו הרגשה מהו הפגם הנורא שבכל‬ ‫חטא‪ ,‬ומחמת זה סבורים אנו כי אנחנו שלמים‬ ‫[ואין לפרש הטעם שאין מפחדים מפני שאנחנו‬ ‫הגזית‬ ‫מלשכת‬ ‫בטוחים שכמו שבשנה שעברה זכינו בדין כן נזכה‬ ‫ולא חטאנו‪ ,‬אבל בדורות הקודמים שהיו‬ ‫גם השנה‪ ,‬שהרי אנחנו רואים שאנשים משלמים‬ ‫מלאים בתורה ובמצוות‪ ,‬והיו מקיימים המצוות‬ ‫ממון רב כדי להיכנס לגורל הנערך בין מיליוני‬ ‫״הזמן זה יהלום“‬ ‫בהתלהבות ולא בדרך מלומדה‪ ,‬הייתה נשמתם‬ ‫אנשים‪ ,‬והרי שאפילו בסיכוי של אחד ממיליון‪,‬‬ ‫בשבוע האחרון בתוך המוני בית ישראל שעלו למעונו של רבינו רבן של‬ ‫מאירה בדבקות בקב“ה‪ ,‬ומתוך כך הרגישו מהו‬ ‫אדם מסכים להשקיע כסף‪ ,‬ואילו כאן אע“פ שמצוי‬ ‫ישראל שליט“ א נכנסו קבוצה של בחורים מופלגים שבאו לזכות ולקבל‬ ‫נוראות פגם החטא‪ ,‬ועי“ז התעוררו מאוד לשוב‬ ‫מאוד כל מיני מחלות או ח“ו מיתה‪ ,‬ומשפטי שמים‬ ‫ברכה ודברי חיזוק לקרא ת הימים הנוראים‪ ,‬רבינו שליט“ א נשא דברים‬ ‫בתשובה והכינו עצמם כדבעי לימים נוראים‬ ‫קצרים לבני העלייה ובתוך דבריו הרבה לעודד ולרומם את רוחם ואמר‬ ‫ניכרים בכל פינה ובפרט בדור האחרון ה“י‪ ,‬מ“מ‬ ‫הבעל“ט‪.‬‬ ‫"כל בחור יכול לצמוח גדול בישראל‪ ,‬רק צריך להיות מוכן להתאמץ‪,‬‬ ‫אנשים אינם פוחדים מיום הדין]‪,‬‬ ‫בחור יכול לשבת ולאכול ולשתות ולישון ואז להתפלל להקב“ ה שיצא‬ ‫וביאר בזה רבי אליהו לופיאן‪ ,‬שזהו מחמת 'ייאוש'‪,‬‬ ‫וזכורני מלפני שנים רבות פגשתי בעשי“ ת‬ ‫ת“ ח והוא לא מבין למה זה לא הולך‬ ‫יהודי בעל הבית נכבד בעמיו‪ ,‬ושאלתיו על‬ ‫שרוב בני אדם אינם תולים שום תקווה שיצליחו‬ ‫התורה צריכה להיות על לבבך‪ ,‬ומשמעות הדבר אינה רק רצון אלא גם‬ ‫עבודת התשובה בימים אלו אצלו‪ ,‬והשיב לי‪ ,‬חס‬ ‫להשתנות‪ ,‬ולכן מניחים עצמם כמות שהם בלא‬ ‫מעשה ממש‪ ,‬ל מסור את הנפש לתורה‪ ,‬ואז נזכה בעז“ ה שיהיה אשריך‬ ‫ושלום שאתעסק בתשובה‪ ,‬וכי אני חשוד כ“בעל‬ ‫בעולם הזה ואשריך לעולם הבא“‪.‬‬ ‫לשוב בתשובה‪ ,‬ומאבדים בזה הרבה טובה בזה‬ ‫תשובה“‪ ,‬והלא מתפלל אני בציבור שלושה‬ ‫לאחר מכן הוסיף רבינו לדבר בשבח בני העלייה המובחרים המ שקיעים‬ ‫ובבא‪.‬‬ ‫פעמים ביום‪ ,‬ואף שומע שיעור בכל יום‪ ,‬ומה לי‬ ‫את עצמם באהלה של תורה‪ ,‬וכה אמר "הבחורים כאן מצויינים‪ ,‬אשריך‬ ‫ולחזרה בתשובה‪...‬‬ ‫ישראל שיש בינינו כאלו בחורים שרוצים באמת ללמוד‪ ,‬הם לא באים‬ ‫לכאן רק כדי לקבל ברכה הם באים כדי לקבל על עצמם מהיום והלאה‬ ‫רפיון היראה ממשפט ראש השנה נובע מחמת‬ ‫לשמור יותר את הזמן וללמוד יותר בהתמדה‪.‬‬ ‫רפיון באמונה‬ ‫אין מי שיודע מה נגזר עליו בשנים הקודמות‬ ‫צריך לדעת שזמן זה יהלום‪ ,‬ולכן צריך ליזהר לא לדבר שטויות בלי‬ ‫ידוע שבדורות הקודמים היו פוחדים בימים אלו‪,‬‬ ‫והנה יש המדמים בנפשם שאין להם לפחד כלל‬ ‫תועלת‪ ,‬כי מי שמבזבז את הזמן ללא תועלת הרי הוא כמי שזורק יהלום‪,‬‬ ‫והיה ניכר אפילו על בעלי בתים פשוטים שהימים‬ ‫מימי הדין‪ ,‬כי כשם שנשארו חיים עד עכשיו‬ ‫ונחשב הוא לשוטה וטיפש גדול‪ ,‬מי שזורק יהלום הוא משוגע‪ ,‬ולכן‬ ‫אלו הם ימי אלול‪ ,‬אמנם במשך הדורות חלה ירידה‬ ‫אנו צריכים להתחזק לשמור את התורה שהיא יהלום‪ ,‬לנצל כל דקה‪,‬‬ ‫ולא נגזר עליהם דין מוות בשנים קודמות‪ ,‬כן גם‬ ‫להתפלל בזמן‪ ,‬לאכול כמו שצריך‪.‬‬ ‫גדולה בזה‪ ,‬והגה“צ רבי ישראל סלנטר זצ“ל כבר‬ ‫השנה יזכו לחיים‪ ,‬דהאדם הוא בחזקת חי‪ ,‬אבל‬ ‫התלונן שבדורו כבר אין זוחלים ורועדים מיום הדין‬ ‫הבחורים שנמצאים כאן התרוממו מאד בשטעייג'ן ולא סת ם אלא‬ ‫זהו טעות מעיקרא‪.‬‬ ‫שטעייג'ן חזק‪ ,‬וזה כבוד עבורינו שיש בכלל ישראל בחורים כאלה‪ ,‬והשם‬ ‫כראוי‪ ,‬ואף שגם בדורו השתדלו מאוד בעבודת‬ ‫דהנה הרמב“ם (פ“ג מהלכות תשובה ה“ב) כתב‬ ‫יזור שתמשיכו הלאה והלאה‬ ‫התשובה בימי אלול מ“מ התאונן רבי ישראל על‬ ‫"אדם שעוונותיו מרובין על זכויותיו מיד הוא‬ ‫ואז אתה זורק יהלום ואתה שוטה טיפש גדול מי שזורק יהלום הוא‬ ‫שלא היה פחד הדין כמו הדורות הקודמים לו‪ ,‬ומה‬ ‫מת ברשעו“‪ ,‬והראב“ד שם תמה על דבריו‪,‬‬ ‫משוגע ובעז“ ה לשמור את התורה שהיא יהלום ללמוד כל דקה שאפ שר‬ ‫נענה היום ששוכחים לגמרי מיום הדין ואין רואים‬ ‫שהרי הרבה רשעים חיים הרבה בעולם הזה‬ ‫להתפלל מתי וכמו שצריך לאכול‬ ‫פחד הדין כמעט‪.‬‬ ‫ולא נחרץ דינם למיתה לאלתר‪.‬‬ ‫אני בחורים שעשו שטעייגן ולא סת ם אלא חזק וזה ממש כבוד שיש לנו‬ ‫כראוי‬ ‫מתכוננים‬ ‫שאין‬ ‫בדורנו‬ ‫הרפיון‬ ‫ונראה שיסוד‬ ‫כאלה בחורים להראות והשם יעזור שילכו הלאה והלאה עד שנזכה ליד‬ ‫והנראה בביאור שיטת הרמב“ם שאין כוונתו‬ ‫השם רוממה בגילוי שכינה במהרה בימינו בקרוב‪.‬‬ ‫כי‬ ‫האמונה‪,‬‬ ‫חיסרון‬ ‫מפני‬ ‫הוא‬ ‫הדין‬ ‫לימי‬ ‫בימים אלו‬ ‫על החיים הגשמיים בעולם הזה‪ ,‬שהלא החיים‬ ‫אם היינו יודעים בבירור שאין שום טבע ומקרה‬ ‫הגשמיים בעולם הזה לבד ללא חיי הנשמה הם‬ ‫בעולם‪ ,‬והכל מגזירת עליון כפשוטו ממש‪ ,‬והזמן‬ ‫רק כחיי הבהמה בלבד ואינם נחשבים כחיים כלל‪,‬‬ ‫היחיד הקובע את גורל האדם לכל השנה כולה הוא‬ ‫יום הדין שבו קובע הקב“ה את עתיד האדם על כל רמ“ח אבריו ועל כל שס“ה גידיו אלא כוונת הרמב“ם שהדין בראש השנה הוא על חיי הנשמה שהם החיים האמיתיים‪,‬‬ ‫ועל כל מה שיקרה עמו בשנה הבאה בכל פרט ופרט‪ ,‬היינו בוודאי מתכוננים כראוי וכמו שנאמר בתורה (דברים ד'‪ ,‬ד) "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום“‪.‬‬ ‫ליום הדין‪ ,‬שהלא ביום זה ייקבע כל עתידנו‪ ,‬אבל כיון שאנו רגילים לתלות הכל בטבע ומה שכתב הרמב“ם "מיד הוא מת ברשעו“ כוונתו על דרך מה שאמרו חז“ל (ברכות‬ ‫או במזל או במעשי ידינו‪ ,‬שהעיתונים והסביבה מבלבלים אותנו לתלות את כל הקורה יח‪" ):‬הרשעים בחייהם קרויים מתים“‪ ,‬שאע“פ שהם ממשיכים לחיות בעולם הזה‬ ‫אותנו בטבע ובדרך סיבה ומסובב‪ ,‬אין אנו נרעשים ונרגשים בפחד נורא ביום הדין‪ ,‬חיים גשמיים‪ ,‬מ“מ אין זה בגדר חיים כלל‪ ,‬אלא רק כחיי בהמה בלא שום משמעות‪.‬‬ ‫אבל לפנים בישראל שאפילו לעם הארץ הייתה אמונה פשוטה בקב“ה בתמימות‪ ,‬היו ומעתה מבואר דלדעת הרמב“ם אין המשפט בראש השנה על מיתת גופו אם ימות‬ ‫גם עמי ארצות רועדים קודם ראש השנה מתוצאות המשפט‪ ,‬ואם יהא לנו יהא אמונה בזאת השנה אלא על חיי הנשמה‪ ,‬ולכן אין מי שיכול לומר שלום עלי נפשי ולפטור‬ ‫חזקה שאין שום טבע אלא הכל הוא גזירת עליון‪ ,‬נפחד גם אנו מהמשפט הקרב ובא‪ .‬עצמו מחובת התשובה בימים אלו‪[ .‬וגם לדעת הראב“ד (שם) אין המשפט בראש‬ ‫השנה דווקא על המיתה דשנה זו‪ ,‬אלא המשפט הוא אם לקצר משנותיו שנה אחת‪,‬‬ ‫והמשגיח דפוניבז' הגה“צ ר' יחזקאל לווינשטין זצ“ל (אור יחזקאל ימים נוראים עמ' וא“כ לעולם לא יוכל האדם עצמו לדעת מה נגזר עליו בשנים קודמות]‬ ‫רצ“ז) הביא על הגאון רבי איצל'ה בלאזר זצ“ל שבתחילת חודש אלול פתח את ארון‬ ‫‪c e y‬‬ ‫‪--------‬‬ ‫עומ־ות והנהגות‬ ‫ץ‬ ‫מערבות אריות‬ ‫טעשה רב ‪ -‬הנהנות מרז מליט״א‬ ‫הסבא רבי שלמה זלמן פינם זצוק״ל‬ ‫( מ תו ך ה ס פ ר הנו ד ע ׳ג דו ל‬ ‫( מ תו ך ס פ ר ' מ עונו ת א ריו ת'‪ ,‬ת ש ו ח ח ל מ ח ב ר ה ר ב י ע ק ב פ רי ד מ ן ש לי ט ״ א ע ל ר ש ו תו‬ ‫ב ק ר ב ך ות שו ח״ ח ל מ ח ב ר ע ל‬ ‫ל ה ע תי ק הדברים! ב מ ס ג ר ת זו ל ת ו ע ל ת ה ר בי ם)‬ ‫ה ס כ מ ת ו ל ה ב א ת ה ד ב רו ם ל ת ו ע ל ת‬ ‫זק ני הג שה פ ינס יצ“ל היה נזהג מאוד מאיסור חדש‪,‬‬ ‫וכך שמעתי מסבא‪ ,‬רבי שלמה זלמן פינס‬ ‫הבבילוו)‬ ‫אף שרובא דרובא כרוסיה בימים ההם לא היו נזהרים‬ ‫ישיבה מחתרתית במינסק‪ ,‬בת ‪ 004‬תלמידים‬ ‫בזה‪ ,‬ורק יחידי יחלדים ממש נזהרו בזה‪.‬‬ ‫בשעה שהקומוניסטים שלטו ברוסיה‪ ,‬ביקשו להשבית‬ ‫המקצר והמאריכים‬ ‫כל זכר לדת כמו בתקופת רבי יהודה בן בבא בשעתי‬ ‫להקפיד לטמום ׳כזית׳ לפני חצות בשבת‬ ‫ערב יום הכיפורים תשע״ה חולשה יצעית תקפה‬ ‫ואסרו ללמוד תורה ברבים‪ ,‬ואף גזרו עונש מיתה או שמעתי מזקני הגרשיז פינס זצ“ל ששמע מהגדול‬ ‫את רבינו עד כי חוכך מרן בדעתר כיצד יתנהל‬ ‫מאסר בסיביר למי שילמד אחרים תורה‪ .‬מרבי ת בתי דמינסק הגאון הגדול הרב פרלמן זצ“ל ליבהר מאד‬ ‫בןום הקרישנ מצד אחו ועי רצונו לינתפלל כתמיד‬ ‫הכנסת הישיבות ובתי האולפנה במינסק נסגרו‪ ,‬והפבו לגמוו־ התפ לה ב שבת מו קדם ו לקדש ולאכול כ)ית לפני‬ ‫חצות‪.‬‬ ‫לאורוות ומחסני תבואה וכדומה‪ ,‬ה' ירחם‪.‬‬ ‫בישיבה‪ ,‬ומצד שר ‪ -‬אי״ בכוחו לעמוד במשך זמו‬ ‫מי ראוי לשמש כ׳פנים חדשות׳?‬ ‫גדולי ישראל ראו בכך גזירת שמד‪ ,‬ופסקו שיש ללמוד‬ ‫לתפילת שמונה עש רה כה רגלו ו אפשר שהבחורים‬ ‫תורה בסתר ובהחבא‪ ,‬על אף שיש בכך סכנת נפשות‪ .‬זקיי נהע יהחמיר מאוד בפנים חדשות לעניין שבע‬ ‫שתמיד נושאים את עיויהם לראש הישיבה‬ ‫ואכן קמו יחידים עזי לב‪ ,‬שחרפו נפשם ללמוד ו ללמד ברכות‪ ,‬שיהל אדם חשוב ומכובד דווקא‪ ,‬שביאתו מביא‬ ‫ומשתכלים לדב וק בד רכיו ‪ -‬ממהו יראו וכך יעשו‬ ‫ריבוי כבוד ושמחה למסובין ושמרבים בשבילו בסעודה‪,‬‬ ‫תורה ולקיים את מצוות הבורא‪.‬‬ ‫ונמאא שבמקום לשמש להם לדוגמא ולמופת‬ ‫ובני משפחתי ברוסיה הלבנה החזיקו ישיבה בסתר ולא סתם ארחי ופרחי שאין שמחים בהם‪.‬‬ ‫‪ -‬נוהחותו הלולה לצנן אותם חלילר כעבודת‬ ‫במינסק עם ‪ 400‬תלמידים במשך כמה שנים בנס‪.‬‬ ‫אתרוג בזמן הביעור‬ ‫ותפילה‪.‬‬ ‫הישיבה שנקראה בשם 'ישיבת מסירות נפש'‪ ,‬התנהלה‬ ‫שמעתי מוקני‪ ,‬שכאשר רזיה בשוויץ במוצאי שביעית‪,‬‬ ‫בראשות הגאון רבי אברהם אליהו מייזעס זצ“ל והגאון‬ ‫וכ יוד הכריע רבעו״ מרן־ שליט״א החייט להגיע‬ ‫שלח ליו ראש ישיבת חברון היכון רבי ‪::‬להווה מרדכי‬ ‫הצדיק רבי יהושע צימבליסט זצ“ל‪ .‬הם מסרו נפשם‬ ‫אפשטיין ואחל אתרוג מארץ ישראל לשוויץ‪ .‬יזקני זצ“ל‬ ‫לו תרנלו ת כעם אקדוש ב ישיבה כבכל שנה וריהו דיע‬ ‫כפשוטו ממש שלא להתפשר על לימוד התורה‪ ,‬עד‬ ‫הקכיד שישלחו ליו“ בחזרה ובכף אחר סוכות‪ ,‬שבזמי‬ ‫כי אין רכוחו להאריך בתפילר‪.‬‬ ‫שתפסו אותם והגלו אותם לסיביר‪.‬‬ ‫הביעור צריך ובהא בארץ ישראל‪.‬‬ ‫יבבי לרחר תרילת ״רל נדיי״ דרש כהרגלו ואמר‬ ‫וכתב לו שאב שבערימא א סור להוכימ וייר ות שביעית‬ ‫מה היה הדבר שלמענו סגר הגר״א את ההמרא?‬ ‫״מחמת הקושי?‪:^1:‬גומור^ במשע זמן רב אין באפשרותי‬ ‫סיפר לי זקני שקבלה בידו איש מפי איש ועל רבינו לחלל‪ ,‬אבל בלופן שיחזיר את האתרוג לארץ ישראל‬ ‫הגדול הגר“א זצ“ל‪ ,‬שאף שהיו רגעיו ספורים ולא לאחר סוכות‪ ,‬בניה מותר להוציאו לח על ללא פקפוק‪.‬‬ ‫להאביר בתפילת שמונה השרה‪ ,‬אך אתם ‪ -‬התחזקו‬ ‫ביטל מעולם רגע מתלמוד תורה‪ ,‬וכשבקשו ממנו סיאע‬ ‫בתהילה והתאמצי להתפלל באריכות וברוונה‬ ‫תשיבה ויצחת למשכילי דירי‬ ‫בענייני צדקה‪ ,‬שלח את המבקשים לגבאים לעסוק‬ ‫בכך‪ ,‬מכל מקום כשהגיעה כלה ענייה שאין לה כלום בזמן שהמשכילים ברוסהה ובראשם ה סו פר הרשע ג ר‪,.‬‬ ‫גדולה״‪.‬‬ ‫כפשוטו‪ ,‬לא וויתר על שכר מצוה כזאת‪ ,‬וסגר הגמרא שר“י‪ ,‬פרסמו בעיתונים דבריבלע על חעל הקדוושים‪,‬‬ ‫הבנה עמוקה‬ ‫הם פרסמו מאמרל ליח על המעשח המיאא בגמ' סוכה‬ ‫ודקדק לעסוק קצת בגופו‪ ,‬והלך לקבץ עבורה‪.‬‬ ‫(ל״א‪ ).‬בההיב סבתא שבאה לרב נוימן ימיפרה לו שריש‬ ‫אלפתחו עוול‪ 1‬רבעו הגיע נידון הלכתי גיוונו היו‬ ‫למה וויתר סבא על מכשיר שמיעה?‬ ‫גלותא וכל רבנן גזלו ממנה עצים‪ ,‬ובו;ו את סוכתה‬ ‫צדדים להתיר וצדדים לאס ור‪ .‬רבהו‪ “1‬שמע יי ת‬ ‫בעצים שגזהו ממנה‪ .‬ורב נחמן לא השגיח בה‪ ,‬והגם‬ ‫זקנותו‪,‬‬ ‫זקני הגרש“ז פינס זצ“ל היה כבד שמיעה בימי‬ ‫וי צדדבו והתיר‪ .‬למעשה התברר כי עוד בטרם‬ ‫והציעו להתקין לו מכשירי שמיעה אך הוא סירב משני שבכתה מכל מקום דהה אותה רב נחמי ואמר שהיא‬ ‫הגיעה כשאלה אל בית מדרשו כבר יהגו בעויין‬ ‫טעמים‪ ,‬האחד מפני שאפשר דלא חשיב משמי;!‪ :‬לאוזנב קולנלה עיו״ש‪.‬‬ ‫בתפילה‪ .‬והשני‪ ,‬מפני שמה שהוא צריך לשמוע כבר‬ ‫לביתר‪.‬‬ ‫ופרסמו המשכילים בעי תונים דברי ב לע ועל ח כמינו“ חל‬ ‫יגיע לאוזניו ‪ -‬ואחרים יטרחו לומר לו בקול‪ ,‬ונמצא שייש‬ ‫שכביכול הם אכזריים שדחו עהיא זקנה שדרשה בחזרה‬ ‫אחר שיצא ופסק של רבעו להתיר‪ ,‬הגיע אליו אחד‬ ‫בידו רק ריווח ‪ -‬שמה שאינו צריך לשמוע לא ישמע‪.‬‬ ‫עצים שגהלו ממנה‪ .‬והועיחו מזה שחכמינו ז“ל דרשו‬ ‫מן התלכ׳דדים והרבה לחקור ולברי מדוה כסק‬ ‫לטובת עצמם וחבכיהם‪ ,‬עפ יל‪ ,‬ודייריהם וישו רושם רב‬ ‫הפאה הנוכרית בזמננו‬ ‫רבעו להיתר‪ .‬בדבריו השמיע טענות ו סברות שיש‬ ‫זקני סיפר לי‪ ,‬שבזמן שהחל להתפשט המנהג לילך להבאיש ריוו חכמינו על‪.‬‬ ‫לאסור את הדבר‪.‬‬ ‫בפאה נכרית‪ ,‬היו אלו פאות נוכריות שלא היה בהם וה שיב להם זקני הג“ר שלמה זלמןפיוס זצ“ל‪ ,‬שאדרבה‬ ‫שום יופי כלל‪ ,‬ושמשו רק ככיסוי לבד‪ .‬והיום בעוונותינו ביה רוא ים את צד קת רב נחמן והכנת חז“ל‪ .‬שהרי‬ ‫רבעו לא ראה במעשה וה ובגישתו לאסור ‪ -‬מעשה‬ ‫הרבים גם כלות מבזבזות אלפי דולרים להשיג סוג פאה בריטב“א בסוגיא שם מבואר שאם הנגזל תובע את‬ ‫חיובי וכה אמר לו ‪ -‬״צדוקים הוו משתדלים אכל‬ ‫הבולט ביופיו ומושך להסתכל עליו‪ .‬ובמקום שהפאה העצים בבית דין בתוך ימי החג‪ ,‬אין הגזלן חייב להשיב‬ ‫כוחם להמליץ טוב על יהודים שלא חטאו‪ ,‬ואילו‬ ‫נכרית תכסה את יופי השיער היא יוצרת יופי שמושך את גוף החפץ‪ ,‬שמצד תקנת השבים יכול לשלם דמים‪.‬‬ ‫ואתור ‪ -‬משתדל בכל הכוח לאסור ולומר שיהודים‬ ‫להסתכל בו‪ .‬וסניגור נעשה קטגור‪ ,‬וזהו פתח להרהורי אבל אם הנגזל תובע לא וזר החג‪ ,‬אז אין תקנת השבים‬ ‫וחייבי להחזיר גוף העצים‪.‬‬ ‫עבירה ואבי אבות הטומאה‪.‬‬ ‫חטאו?!״‬ ‫מעתה אדרבה‪ ,‬רב נחמן רצה שהסבתא תקבל בחזרה את‬ ‫ממה חרד האור שמח בגלות פטרבורג?‬ ‫רבינו בהבנתו העמוקה ידע כי שורש הוויכוח אינו‬ ‫העצים שלה כבקשתה‪ ,‬ועל כן השתמט ודחה תביעתה‬ ‫סיפרה לי אמי ע“ה שזכתה לשבות יחד עם אביה הגרש“ז‬ ‫חיפוש האמת וההלכה הצרופה אלא התלהמות‬ ‫לאחר החג כדי שאז תקבל בחזרה העצים גופא כרצונה‪.‬‬ ‫פינס בפטרבורג עם ה'אור שמח'‪ ,‬והתבוננו בהנהגותיו‬ ‫והנהגה מתוך קנאות‪ .‬הוא רצה להעמיד את הבחור‬ ‫ואם כן אין כאן חס ושלום אכזריות ומשוא פנים‪ ,‬אלא‬ ‫של ה'אור שמח' וראו שהיו לו הרבה שאלות וחששות‬ ‫על מקומו ולהסביר לו שלא תמיד הדעה האוסרת‬ ‫אדרבה התחשבות בדבריה ורצונה‪ .‬והבל בפי הכופרים‬ ‫בכל דבר הנוגע להטמנה ובישול‪ .‬עד שמאז והלאה‬ ‫ומלעיגים בחעל וחכמי דורו‪.‬‬ ‫הפסיק אביה הגרש“ז פינס זצ“ל להשתמש בהטמנה‬ ‫היא בבואה של יראת שמים צרופה ובקשת האמת‬ ‫וסיפר לי הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ“ל‪ ,‬שדברי‬ ‫כדי לצאת מכל חשש‪ ,‬והתחילו להשתמש רק בתרמוס‪.‬‬ ‫לאמיתה של תורה‪.‬‬ ‫אדוני זקני זצ“ל הגיעו לחכמי התורה כמים לנפש עייפה‬ ‫זהירות באיסור חדש בחו״ל‬ ‫לסתום את פי המשכילים‪.‬‬ ‫_______‬ ‫לתועלת הכלל ניתן לשלוח עובדות והנהגות ממרן רבינו שליט״א‪ ,‬וכן להצטרף לרשימת התפוצה‬ ‫לקבלת העלון מידי שבוע במייל ‪liamg@06050605hhh‬״‬ ‫‪?48-‬־‪)146‬‬ ‫ראש השנה ‪ -‬שבת‬ ‫משולחנו של רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט״א‬ ‫מקמי דליפוש חרון אף‬ ‫פנים יש בדבר‪ ,‬להקדים דין המלך כדי להצילו מהחרון אף‪ ,‬ועי״ז להטות דינם‬ ‫בגמ' ראש השנה ד״ה ב' א״ר חסדא מלך וציבור‪ ,‬מלך נכנס תחילה לדין שנא'‬ ‫של הדיוטות העניים שבע״כ עומדים בדין זאח״ז‪ ,‬וכיצד יוכלו האחרונים לזכות‬ ‫לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל וכו' ואב״א מקמי דליפוש חרון אף‬ ‫בדין‪ .‬והכתוב צווח ואומר לא תעשו עול במשפט במדה‪ ,‬שלא ימדוד לא' בימות‬ ‫ע״כ‪ .‬וצ״ע דתנן בר״ה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון‪ ,‬והיינו כבני אימרנא‬ ‫החמה ולא' בימות הגשמים‪.‬‬ ‫או כמעלות בית מרון או כחיילות של בית דוד וכאו״א נידון בפני עצמו‪ ,‬וכי‬ ‫ונראה לפ״מ ששמעתי ממו״ר חמי מרן הגאון (שליט״א) [זצוק״ל] להק' מד'‬ ‫חשיד קוב״ה למעבד דינא בלא דינא ח״ו ומה שייך לומר 'מקמי דליפוש חרון‬ ‫הגמ' הנ״ל ע״ד הרמב״ם פ״ג מת״ת (ה״ה) שתחילת דינו של כל אדם אינה אלא‬ ‫אף' כאילו ח״ו אין הדין שוה בכל וכי יש שינוי כלפי שמיא‪ .‬עוד צ״ע‪ ,‬וכי משוא‬ ‫בני מרון וסקירה אחת‬ ‫לשלום‪.‬‬ ‫איתא במסכת ראש השנה (דף י״ח ע״א)‪ :‬בראש השנה כל באי העולם עוברין‬ ‫עד״ז האדם בעוה״ז רץ‪ ,‬וחברו רץ כנגדו‪ .‬זה רוצה להשיג ולעבור את רעהו‪,‬‬ ‫לפניו כבני מרון‪ ,‬ומבארת הגמ' מאי כבני מרון‪ ,‬הכא תרגימו כבני אמרנא‪ ,‬ריש‬ ‫וזה אינו מוכן לוותר כמלוא נימה‪ ,‬בגשמיות וברוחניות‪ .‬כל א' מתעקש על‬ ‫לקיש אמר כמעלות בית מרון‪ ,‬רב יהודה אמר שמואל כחיילות של בית דוד‬ ‫מקומו‪ ,‬על כבודו המדומה ורצונו‪ ,‬ואין מי שמוכן ליסוג לאחור כדי ליתן‬ ‫ע״כ‪ ,‬ופירש״י ז״ל שם‪' :‬כבני אמרנא' ככבשים שמונין אותן לעשרן ויוצאין‬ ‫לחברו לעבור‪ .‬אז באה הנפילה הגדולה‪ .‬וזהו בחינת 'כמעלות בית מרון' ביום‬ ‫זאח״ז בפתח קטן שאין יכולין לצאת כאחד‪' .‬כמעלות בית מרון' הדרך קצר‬ ‫הדין‪ ,‬משפט הבא על האדם מחמת קשיות ערפו וחוסר נכונותו לוותר לחברו‪.‬‬ ‫ואין שנים יכולין לילך זה בצד זה‪' .‬כחיילות של בית דוד' וכך היו מונין אותן‬ ‫אולם רב יהודה אמר שמואל 'כחיילות של בית דוד'‪ .‬כאן מתגלה לפנינו בחינה‬ ‫יוצאין זאח״ז בצאתן למלחמה עכ״ל‪.‬‬ ‫אחרת לגמרי ביום הדין‪ ,‬שכן ישנם צדיקים העוברים לפני הקב״ה כחיילים‬ ‫והנה כבר ביארו רבים את מחלוקת האמוראים בביאור גדר 'כבני מרון'‪ ,‬ועי'‬ ‫היוצאים אל החזית‪ .‬החייל היוצא אל שדה הקרב‪,‬‬ ‫בסי כוכבי אור להגה״צ רבי יצחק בלאזר זצ״ל מה‬ ‫אינו אשם בנפילתו‪ .‬אינו יוצא לשם מפני שביקש‬ ‫שפי' בדברי הגמרא‪ ,‬ומ״ש בזה בשערי אורה (ספר‬ ‫לעצמו סכנה או רדף אחר שאיפותיו‪ ,‬אלא מפני‬ ‫ראשון‪ ,‬ראש השנה‪ ,‬במאמר תקיעות שופר)‪ .‬ויש‬ ‫שנשלח בשליחותו של המלך‪ .‬בין מלחמת חובה‬ ‫להתבונן בזה עוד עפ״י מה ששמעתי בשם גדולי‬ ‫היא ובין מלחמת רשות‪ ,‬הוא עושה את תפקידו‬ ‫בעלי המוסר‪ ,‬שביארו 'כבני אימרנא'‪ ,‬כי הכבשים‬ ‫וממלא את פקודת מלכו‪ .‬ואף אם ח״ו נפל חלל‬ ‫הנמצאים בתוך הדיר‪ ,‬רואים לפניהם פתח קטן‬ ‫במערכה‪ ,‬אין אומרים עליו שגרם רעה לעצמו‪ ,‬אלא‬ ‫שדרכו הם יוצאים בזאח״ז מתוך שאיפתם לצאת‬ ‫אדרבה‪ ,‬מכבדים ומבכים אותו על שנפל כגיבור‬ ‫אל המרחב‪ .‬כל א' מהם דוחק וממהר להקדים‬ ‫בשליחות המלך והעם‪.‬‬ ‫את חברו‪ ,‬אלא שאינם יודעים כי דווקא ביציאה זו‬ ‫_ ‪• p‬ש ב־וה״‪ .‬׳היל•□׳ של הקמה‪ ,‬שאץ ™י־ דינם‬ ‫טמונה סכנתם‪ ,‬כי רק לאחר שהעשירי יוצא‪ ,‬צובעים‬ ‫ונפילתם באה מחמת חטאם עצמם‪ .‬פעמים חטאות‬ ‫אותו בסקרא ונעשה עשירי קודש להקרבה‪ .‬אף‬ ‫הציבור ועוונות הדור גורמים לנפילתם של חסידים‪ ,‬כמאמר הכתוב 'מפני‬ ‫לאחר שסומן‪ ,‬הכבש עצמו אינו יודע מאומה‪ ,‬מסתובב בתוך העדר בחוץ ולא‬ ‫הרעה נאסף הצדיק'‪ .‬הם חיילותיו של מלך‪ ,‬עומדים במערכה קשה שלא הם‬ ‫חלי ומרגיש כלל במה שנגזר עליו‪.‬‬ ‫יזמו ולא הם הביאו על עצמם‪ ,‬ואעפ״כ הם נידונים בראש השנה לעבור לפניו‬ ‫והר״ז משל נורא לאדם ביום הדין‪ .‬באי עולם עוברים לפני הקב״ה‪ ,‬ויש שנקצב‬ ‫כחיילות של בית דוד (וע״ע בלשון רש״י שם‪ :‬חיילות של מלך‪ ,‬מלשון מרון‪,‬‬ ‫דינם למיתה או לחיסרון‪ ,‬והם אינם מרגישים בזה כלל‪ .‬אף לאחר שנקבעה‬ ‫וכך היו מונים אותם וכו'‪ ,‬הרי שהדבר אינו תלוי בהם ובמעשיהם כלל‪ ,‬אלא‬ ‫הגזירה‪ ,‬שבים וממשיכים להסתובב בעולם כרגיל‪ ,‬רודפים אחר תאוותיהם‬ ‫נשלחים למערכה מכוח גזירתו ומלכותו של מלך‪.‬‬ ‫כאילו לא אירע דבר‪ ,‬ואינם מתבוננים ואינם חוששים מהבאות‪.‬‬ ‫ויש להוסיף בעומק הדברים‪ ,‬שאין ל בחינות אלו‬ ‫והנה יש להוסיף‪ ,‬שפעמים דווקא אותה ריצה‬ ‫חלוקות בבנ״א שונים בלבד‪ ,‬אלא כל אדם עובר‬ ‫ודחיקה שדוחק האדם את חברו בעה״ז כדי להקדים‬ ‫ביום הדין ובתוכו משמשות ג' הבחינות הללו כא'‬ ‫ולזכות בעוד ממון ומעמד‪ ,‬היא המביאה אותו אל‬ ‫כנגד חלקי נפשו‪ .‬בבחינת 'כבני אמרנא' עומד‬ ‫פתח הדין‪ .‬כשם שהכבש דוחק את חברו כדי לצאת‬ ‫האדם למשפט על אותם מקומות שבהם הוא שקוע‬ ‫ראשון מן הדיר אל הסכנה‪ ,‬כיו״ב האדם ברדיפתו‬ ‫במרוץ החיים הסומא‪ ,‬בלא דעת והרגש יום פקודתו‪.‬‬ ‫העיוורת אחר הבלי התבל‪ ,‬מביא על עצמו במעשיו‬ ‫בבחינת 'כמעלות בית מרון' נידון על קשיות ערפו‬ ‫את חורבנו‪ .‬וזהו עומק המשל של 'כבני אמרנא'‪,‬‬ ‫במשאו ומתנו עם חברו‪ ,‬על חוסר ויתור ותביעה‬ ‫חוסר הידיעה והמרוץ המבוהל אל מול הסימן המונח‬ ‫לצדק מוחלט שמביאה לידי התנגשות ונפילה‪.‬‬ ‫על גבו של האדם בלא שירגיש‪.‬‬ ‫אולם מאידך‪ ,‬עומדת לו לאדם גם בחינת 'כחיילות‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬ריש לקיש הוסיף וביאר 'כמעלות בית‬ ‫של בית דודי‪ ,‬אותם חלקים בחייו שבהם משים‬ ‫בהתרת נדרים‬ ‫מרון'‪ ,‬ובבחינה זו אין מדובר עוד ביצור סומא שאינו‬ ‫עצמו כחייל היוצא למערכה בשליחות המלך‪ ,‬מקבל עליו עול מלכות שמים‬ ‫יודע מה עומד לפניו‪ ,‬אלא במציאות שבה שני בנ״א מהלכים זה מול זה בדרך‬ ‫באהבה ומוסר נפשו על קדושת שמו ית'‪ ,‬שם גם פגעיו ונפילותיו אינם נזקפים‬ ‫צרה ותלולה‪ ,‬שמב' צדיה משתרע מדרון עמוק ותהום רבה‪ .‬א' עולה והב'‬ ‫לחובתו אלא נמנים כחלק מחשבון המערכה הכללית של הדור‪.‬‬ ‫יורד‪ ,‬נפגשים הם במקום צר שאין בו אפשרות לעבור זה בצד זה כלל‪ .‬והנה‬ ‫ועל חיילות אלו של בית דוד‪ ,‬על צדיקים וקדושים הללו שנאספים מאיתנו‬ ‫הדרך היחידה לעבור בשלום היא שא' יוותר לחברו‪ ,‬יחזור מעט לאחוריו‬ ‫מפני הרעה‪ ,‬יש לנו לבכות ולהצטער‪ ,‬וכמו שנאמר 'וכל בית ישראל יבכו את‬ ‫ויתן לו לעבור‪ .‬אך אם שניהם עומדים עקשים‪ ,‬וכ״א מבקש לדחוק ולעבור‬ ‫השריפה אשר שרף השם'‪.‬‬ ‫ראשון‪ ,‬הם מתכתשים זה עם זה וסוף הדבר ששניהם נופלים אל פי התהום‪.‬‬ ‫(יכנס התחזקות' של אגרי בארה״ב ערב ר”ה תשנ״ו)‬ ‫נמצא שבנפילה זו שניהם אשמים‪ ,‬ואעפ״כ כל א' מהם תולה הקולר בצואר‬ ‫חברו‪ .‬אילו רק א' מהם היה משפיל דעתו ומוותר‪ ,‬היו שניהם ניצולים ועוברים‬ ‫עמוד ו‬ ‫על התלמוד ואח״כ על שאר מעשיו‪ ,‬וצ״ע איזה זירוז יש בכך שתחילת הדין הוא‬ ‫ניצוצי אורה‬ ‫על ד״ת‪ ,‬כי מגמ' ר״ה הנ״ל מוכח להיפך דמקמי דליפוש חרון אף עדיף ומה״ט‬ ‫מלך נכנס תחילה‪ ,‬ולפי״ז משום חומרת ביטול תורה‪ ,‬הי' ראוי שידונו את האדם‬ ‫האכרך המופלג הרה”ג רבי משה (כר”נ) ברגמן זצ”ל נכד להבחל”ח יבינו‬ ‫ע״ז רק אחר שכבר דנו אותו על שאר מעשיו‪ ,‬שאז כבר יש חרון אף גדול יותר‪.‬‬ ‫שליט” א ‪ -‬ליום היא”צ א' תשרי‬ ‫ונראה לומר‪ ,‬דאכו זה ודאי שמעצם העובדה שתחילת דינו של אדם היא על‬ ‫הי' רגיל מאד ומקורב ביותר לזקינו רבינו שליט״א שחיבבו‬ ‫ד״ת מוכרח חומר העוון‪ .‬משל למה״ד לאדם שהובא למשפט על כמה חטאים‬ ‫מאד בהיותו בן עלי' ומעמיק נפלא‪ ,‬ובכל ימי מחלתו ויסוריו‬ ‫ויש בהם ג״כ עוון רציחה או גניבת ממון‪ ,‬ואה״נ שנידון על כולם אבל שודאי‬ ‫הקשים‪ ,‬הי' מרבה להצדיק את הדין ולקבלו באהבה‪ .‬מרן‬ ‫עיקר דינו ותחילתו על עוון החמור יותר‪ ,‬וכה״ג יש כאן זירוז גדול להבין חומר‬ ‫שליט״א הצטער עמו מאד ובא לבקרו בביתו ובבית החולים‪,‬‬ ‫חטא ביטול תורה‪ ,‬שע״ז עיקר מה שבא לדין‪ .‬וג״כ פשוט דאין בקדימת הדין‬ ‫והי' טורח לברר בעצמו אצל הרופאים שיטפלו בו על הצד‬ ‫שום נפ״מ כלפי שמיא‪ ,‬שהרי הקב״ה דן באמת ובצדק ״הצור תמים פעלו כי כל‬ ‫היותר טוב‪.‬‬ ‫דרכיו משפט״‪ ,‬ואין סדר הדין נובע מצורך של ב״ד אלא רק כדי להורות חומרו‬ ‫רבינו שליט״א נוהג לחזור תדיר על הדקדוק המפעים ששמע‬ ‫של דבר‪.‬‬ ‫בא' מהביקורים אצל נכדו ר' משה זצ״ל‪ ,‬על המשנה בסוף מס'‬ ‫ואמנם המכוון במ״ש מלך נכנס תחילה לדין 'מקמי דליפוש חרון אף'‪ ,‬ר״ל‬ ‫ברכות‪" :‬חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה‪,‬‬ ‫ג״כ מצד החומרא שכל חטאי הדור תלויים במלך ובמנהיג שהי' צריך למחות‪,‬‬ ‫שנא' ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך וגו' 'בכל לבבך' בשני‬ ‫ומוטל עליו ללמוד וללמד‪ ,‬וכמ״ש הספורנו עה״פ ״וישמן ישורון ויבעט״ שבעלי‬ ‫יצריך וכו' 'בכל נפשך' אפי' נוטל את נפשך 'ובכל מאדך' בכל‬ ‫העיון שבהם הנקראים ״ישורון״‪ ,‬קהל תופשי התורה ובעלי העיון‪ ,‬פונים אל‬ ‫ממונך‪ .‬ד״א 'בכל מאדך' בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי‬ ‫התענוגים הגשמיים ועי״ז באה הירידה‪ .‬וכן מצינו בדבריו עה״פ 'וגם אלה ביין‬ ‫מודה לו במאד מאד ע״כ‪.‬‬ ‫שגו ובשכר תעו כהן ונביא‪ ,‬שגם בעלי ההוראה והמנהיגים עלולים להיכשל בכך‪,‬‬ ‫ודקדק הרה״ג ר' משה זצ״ל דהנה על הפי' הא' 'בכל מאדך‬ ‫‪ -‬בכל ממונך'‪ ,‬הקשו חז״ל אם נאמר 'בכל נפשך' למה נאמר‬ ‫וככל שהאדם גדול יותר במעמדו ובאחריותו‪ ,‬כך גדולה יותר התביעה ממנו‪.‬‬ ‫'בכל מאדך' אלא יש לך אדם שחביב עליו ממונו מגופו וכו'‪,‬‬ ‫ומכש״כ המלך שליבו הוא לב כל ישראל כלשון הרמב״ם הל' מלכים‪ ,‬ואם ידון‬ ‫אבל לפי הפי' הב' 'בכל מאדך ‪ -‬בכל מדה ומדה שהוא מודד‬ ‫הציבור לפניו‪ ,‬הרי מיד בדין של כ״א שנכנס לדין יש ג״כ דין על המלך‪ ,‬שהוא‬ ‫לך'‪ ,‬לא הקשו כן‪ .‬ובע״כ דזהו קושי גדול יותר ממסירות נפש‪,‬‬ ‫זה שהעמיד את הציבור במצבם אחר שהי' מוטל עליו למחות בהם‪ ,‬להוכיחם‬ ‫ושפיר אף שכבר נצטוינו 'בכל נפשך'‪ ,‬מ״מ יש להוסיף לצוות‬ ‫ולהנהיגם בדרך ישרה‪ ,‬ועי״ז הדבר אף מקל במידת מה על היחיד‪ ,‬שהרי חלק מן‬ ‫שגם יהא מודה על הרעה‪ ,‬שהיא מדרגה גדולה יותר‪ .‬וכ״ה‬ ‫האחריות מוטל על המנהיג‪.‬‬ ‫בילקוט (סי' תתלז)‪ :‬ר״ע אומר אם נאמר בכל נפשך ק״ו בכל‬ ‫וזהו הטעם שהמלך נכנס תחילה 'מקמי דליפוש חרון אף'‪ ,‬שהרי ע״י כל אחד‬ ‫מאדך‪ ,‬אלא בכל מדה ומדה שהוא מודד לך‪ ,‬בין במדת הטוב‬ ‫ואחד מן הציבור שנכנס לדין מתעוררת ג״כ תביעתו של המלך‪ ,‬וע״כ עדיף‬ ‫בין במדת הפורענות ע״כ ודוק עכ״ד הרה״ג ר״מ זצ״ל‪ ,‬ומרן‬ ‫להכניס את המלך תחילה ולדונו בפני עצמו‪ ,‬ורק אחר שנידון המלך על אחריותו‬ ‫שליט״א הי' שומע את הדברים ובוכה על דרגתו הגבוהה של‬ ‫יכולים לדון את כ״א מן הציבור‪ .‬וזהו ג״כ ביאור כוונת רש״י 'מקמי דליפוש חרון‬ ‫נכדו האהוב‪ .‬ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫אף ‪ -‬בשביל עוונות ציבור'‪ ,‬ר״ל שעוונות הציבור תלויים במלך ומה״ט נידון‬ ‫תחילה‪.‬‬ ‫ואפשר לומר עוד‪ ,‬שגם למלך עצמו יש מעלה במה שדנים אותו תחילה‪ ,‬דאף‬ ‫שדנים אותו על שלא לימד‪ ,‬על שלא מחה ועל שלא הנהיג כראוי‪ ,‬מ״מ כל עוד‬ ‫לא נידונו הציבור‪ ,‬עדיין לא נגלו בדין כל התוצאות שנשתלשלו מהנהגתו‪ .‬אבל‬ ‫אילו היו דנים את המלך אחר שכבר עברו כל הציבור‪ ,‬הרי כבר נגלו בדין כל‬ ‫התוצאות הקשות של הנהגתו‪ ,‬ונמצא שלא זו בלבד שהציבור הי' ניזוק בכך‪,‬‬ ‫אלא גם המלך עצמו הי' עומד בדין אחר שנתרבה עליו חרון האף מחמת כל מה‬ ‫שנעשה ע״י הנהגתו‪ .‬וזהו שפיר 'מקמי דליפוש חרון אף'‪ ,‬שמקדימים את דין‬ ‫המלך קודם שנתרבה עליו חרון האף ע״י מעשי הציבור‪.‬‬ ‫ונורא להתבונן עד כמה צריכים לפחד בעלי העיון ותופשי התורה כלשון‬ ‫הספורנו‪ ,‬שהרי בכל דין ודין של היחידים יש ג״כ תביעה על המנהיגים ועל בעלי‬ ‫התורה‪ ,‬לפי גודל אחריותם להשפיע‪ ,‬להורות ולמחות‪ .‬והלוואי שנזכה כולנו‬ ‫להיות מן הזוכים בדין של מעלה‪ ,‬מתוך תשובה שלמה‪ ,‬לימוד התורה והנהגה‬ ‫ישרה‪ ,‬ונזכה לכתיבה וחתימה טובה‪.‬‬ ‫(נאמר באסיפת ראשי ישיבות ור”מים‪ ,‬אלול תש”ס‪ ,‬ונכתב עפ”י הקלטה)‬ ‫מראשית השנה ועד אחרית שנה‬ ‫הלא פרוס לרעב לחמך'‪ ,‬לא זכה 'ועניים מרודים תביא בית'‪ ,‬כי הא דבני אחתיה‬ ‫ארץ אשר ה”א דורש אותה תמיד עיני ה” א בה מרשית השנה ועד אחרית שנה‬ ‫דרבן יוחנן בן זכאי חזא להו בחלמא דבעו למיחסר‬ ‫(דברים יא‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫שבע מאה דינרי‪ ,‬עשינהו שקל מינייהו לצדקה‪ ,‬פוש‬ ‫והנה תיבת’ מרשית’ כתיב חסר בלא אי אחר הרי״ש‪,‬‬ ‫גבייהו שיבסר דינרי‪ ,‬כי מטא מעלי יומא דכיפורי‬ ‫ודרשו בזה חז״ל במס' ר״ה (דף טז ע״ב) כל שנה‬ ‫שדור דבי קיסר נקטינהו‪ ,‬א״ל ריב״ז לא תדחלון‬ ‫שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה‪ ,‬שנא' מראשית‬ ‫שיבסר דינרי גבייכו שקלינהו מינייכו‪ ,‬אמרי ליה מנא‬ ‫השנה 'מרשית' כתיב ע״כ‪ ,‬ופירש״י שם 'שרשה'‬ ‫ידעת א״ל חלמא חזאי לכו‪ ,‬א״ל ואמאי לא אמרת לן‬ ‫היינו שישראל עושים עצמם כרשים ודלים בראש‬ ‫דניתבינהו א״ל אמינא כי היכי דתעבדו מצוה לשמה‬ ‫השנה ומדברים תחנונים בתפילתם‪ ,‬כענין שנא'‬ ‫עכ״ל‪ ,‬ורש״י פירש שם שחלם ריב״ז במוצאי יוה״כ‬ ‫'תחנונים ידבר רש' עכ״ל‪ .‬ובפי' בעה״ט עה״ת כ'‬ ‫״ ‪ /‬וכל השנה היה כופן בדברים וגובה מהן צדקה‪ ,‬עד‬ ‫^‬ ‫‪u ,‬‬ ‫'מרשית' נוטריקון 'מתשרי'‪ ,‬לרמז שתחילת השנה‬ ‫‪ / /‬שמכל השבע מאה דינרי פש גבייהו בערב ר״ה רק‬ ‫*יי‪,‬‬ ‫היא חודש תשרי‪ .‬ואמנם יל״ד בלשון הכתוב עצמו‪,‬‬ ‫מיז ש ייט” א בהתרת נדרים ע י” ה תשפ”ו ‪ I* 1‬שיבסר דינרי שלא נתנו לצדקה‪ ,‬ובערב יוה״כ תפסו‬ ‫שהתחיל ’ מראשית השנה’ בה״א הידיעה ובסופו‬ ‫בני המלכות ונטלו מהם אותן י״ז דינרי‪.‬‬ ‫שינה 'עד אחרית שנה' בלא ה״א‪.‬‬ ‫ועי' בהג' הב״ח שם שחלם במוצאי ר״ה ולא עברו ז' ימים עד שנתקיים החלום‬ ‫וי״ל לפ״מ דאי' ב״ב ד״י א' דרש ר״י ברבי שלום כשם שמזונותיו של אדם‬ ‫וק״ק שכל הז' מאה דינרי שקיל מנייהו ריב״ז באותה שבת‪ ,‬אכן לגי' רש״י שחלם‬ ‫קצובין לו מראש השנה כך חסרונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה‪ ,‬זכה‬ ‫עמוד ‪2‬‬ ‫שאין הכתוב מדבר על אחרית השנה מצד הזמן שכבר עברה ונכנסה חברתה‪,‬‬ ‫במוצאי יו״כ וכל אותה שנה הי' ריב״ז כופן בדברים עד שבער״ה נותרו י״ז‬ ‫‪L‬‬ ‫רק ר״ל על השנה הקודמת היא אותה שנה דאיירי' בה בתחי' הפס' ומצד חשבון‬ ‫דינרי‪ ,‬ויל״ד שכאשר באו שלוחי בית קיסר בערב יוה״כ ליטול את הי״ז דינרים‬ ‫קצבתה וחסרונותיה‪ ,‬שעדיין קיים ועומד עד שיבוא לידי גמר‪ .‬ולכן נכתב 'עד‬ ‫הנותרים‪ ,‬כבר חלף ר״ה ונכנסה השנה החדשה‪ ,‬ואעפ״כ אותם דינרים שנקצבו‬ ‫אחרית שנה' להבין שאחרית חשבון השנה הוא נמתח מעבר לגבולות הזמן‬ ‫כחיסרון בחשבון השנה שעברה‪ ,‬לא נתבעו מהם בפועל אלא בימי השנה הבאה‪.‬‬ ‫שלה‪.‬‬ ‫ומבואר שיש לחלק בין מציאות השנה מצד עצמה לבין חשבונה‪ .‬כי אמנם מצד‬ ‫עד״ז יש לבאר גם את מ״ש בגמ' ברכות ד״ח ב' לעניין קריאת שנים מקרא וא'‬ ‫מנין הזמן‪ ,‬השנה מתחילה ומסתיימת בר״ה‪ ,‬אך מצד חשבון הדין והקצבה‪ ,‬אין‬ ‫תרגום‪ ,‬שיכול אדם להשלים פרשיותיו עד ערב יוה״כ‪ ,‬כיון שיוה״כ הוא זמן‬ ‫החשבון מוכרח להסתיים באותו זמן‪ ,‬ופירעונו יכול להימשך ולהשתלם גם בימי‬ ‫החתימה והשלמת החשבון של שנה העברה‪ ,‬וע״כ כל חיובי אותה שנה עדיין‬ ‫השנה הבאה עד יוה״כ‪.‬‬ ‫שייכים ותלויים‪ ,‬אף שמצד מנין השנים כבר החלה שנה חדשה‪ .‬וזהו חסד עצום‬ ‫ומעתה י״ל לשון הפסוק 'מראשית השנה' בה״א הידיעה‪ ,‬דהיינו השנה שאנו‬ ‫מאת הבורא ית'‪ ,‬שעל אף שמצד הדין והזמן כבר עברה שנה‪ ,‬פתח לנו שערי‬ ‫עומדים בעיצומה‪ ,‬ואמנם 'עד אחרית שנה' בלא ה״א‪ ,‬כי אם הי' הכתוב אומר‬ ‫רחמים בעשי״ת כדי להשלים‪ ,‬לתקן ולחתום את חשבון השנה שעברה לטובה‬ ‫'עד אחרית השנה' בע״כ הוא קודם ר״ה והכוונה לסוף יחידת הזמן שנשלמת‬ ‫ולברכה‪ ,‬זמן של חסד שניתן לאדם לסלק חובות העבר ולזכות בדין‪.‬‬ ‫בערב ר״ה‪ ,‬כי לשון 'השנה' בה״א הידיעה מתקבל רק על אותה שנה שעומדים‬ ‫בה באותה שעה‪ ,‬ואמנם אנו עומדים כעת כבר לאחר ר״ה קודם יוה״כ ובע״כ‬ ‫([ שבת תשובה])‬ ‫׳בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון׳‬ ‫איתא בחז״ל דאדם נידון בר״ה וגזר דינו נחתם ביוה״כ וכפי שאומרים 'בר״ה במדת 'ורב חסד' להטותם כלפי חסד‪ ,‬ולפי״ז מתיישב שפיר ענין הכתיבה‬ ‫יכתבו וביום צום כיפור יחתמון'‪ ,‬וכן לשון הרמב״ם בהל' תשובה (פ״ג ה״ג)‪ :‬בכל והחתימה‪ ,‬דבר״ה שהוא יום הדין עומד האדם לפני מדת האמת ודינו נחתך‬ ‫שנה ושנה שוקלין עוונות כאו״א מבאי העולם עם זכיותיו ביו״ט של ראש השנה‪ .‬כפי מעשיו ושייך שם ענין החתימה ד'חותמו של הקב״ה אמת'‪ ,‬משא״כ ביוה״כ‬ ‫מי שנמצא צדיק נחתם לחיים ומי שנמצא רשע נחתם למיתה והבינוני תולין עת רצון ואין רשות לשטן לקטרג והקב״ה מתנהג עם הבינונים במדת החסד‬ ‫אותו עד יום הכפורים אם עשה תשובה נחתם לחיים ואם לאו נחתם למיתה‪ .‬להטותם לכף זכות‪ ,‬ול״ש ע״ז ענין חתימה אלא כתיבה לחיים מכח מדת החסד‪.‬‬ ‫והרמב״ם שם ממשיך‪ :‬ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה והנה לפי״ז אכן מיושב היטב נוסח תפילתנו שבכל עשי״ת ואף ביוה״כ אנו‬ ‫ובמעשים טובים ולעסוק במצוות מר״ה ועד יוה״כ יתר מכל השנה וכו' ולהתפלל מבקשים 'וכתבנו' ולא 'חתמנו'‪ ,‬דכל זמן שהאדם עומד בגדר בינוני עדיין אין‬ ‫בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום‪ .‬ומבואר דכל עיקר מה דינו נגמר במידת האמת אלא נכתב לחיים מכח מדת 'ורב חסד'‪ ,‬אלא דעדיין צ״ב‬ ‫מ״ש תפילת נעילה מכל תפילות יוה״כ שאז משנים‬ ‫שנהגו ישראל להרבות בתשובה ובתחנונים בעשי״ת‬ ‫ואומרים לשון חתימה 'חתמנו בספר החיים'‪ ,‬והלא‬ ‫הוא לפי שאנו מחזיקים עצמנו בגדר בינונים התלויים‬ ‫אף היא בכלל יוה״כ וגם בה שייכת הנהגת 'ורב חסד'‪.‬‬ ‫ועומדים עד יוה״כ‪ ,‬ועל ידי מעשינו ותפילותינו‬ ‫ונראה לומר‪ ,‬דשעת נעילה חלוקה משאר תפילות‬ ‫בימים אלו יש בידינו להכריע את הכף ולזכות בדין‪,‬‬ ‫היום‪ ,‬דבשעת נעילה כבר יצא האדם מכלל בינוני‬ ‫שהרי הצדיקים והרשעים כבר נחתם דינם בר״ה ורק‬ ‫וחזר לדין צדיק גמור‪ ,‬אחר שכל משך יוה״כ מתכפר‬ ‫הבינונים תלויין ועומדין עד יוה״כ‪.‬‬ ‫ע״י תפילה וקדושת היום ועבודת תשובה והוידוי‪,‬‬ ‫ומעתה יש לתמוה טובא על נוסח שאנו מתפללים‬ ‫אלא שכל זמן שלא נשלמה כפרת היום עדיין צריך‬ ‫בכל עשי״ת ואף ביוה״כ עצמו‪ ,‬דבכל התפילות‬ ‫לראות עצמו בכלל בינוני‪ ,‬ולפיכך אין דינו ראוי‬ ‫^‬ ‫‪J k rff‬‬ ‫אנו מבקשים בלשון כתיבה 'וכתבנו בספר החיים'‬ ‫לחתימה במדת האמת אלא לכתיבה לחיים מכח‬ ‫רבינו שליט״א בכפרות ביום י״ג מידות‬ ‫׳וכתוב לחיים טובים' וכן באבינו מלכנו חוזרים‬ ‫מדת החסד‪ ,‬אמנם בהגיע סוף היום ובשעת הנעילה‬ ‫ואומרים 'כתבנו בספר' ורק כאשר מגיעים לתפלת‬ ‫נעילה משנים את הלשון ואומרים 'חתמנו בספר החיים'‪ .‬ובאמת מאחר שכבר לאחר שעבר עליו כל היום הקדוש בעבודת התשובה והתפילה וכבר נשלמה‬ ‫עבר שלב הכתיבה של ר״ה ועומדים אנו עתה בעיצומו של זמן החתימה‪ ,‬הי' כפרת עיצומו של יום‪ ,‬שוב הוא מצווה להאמין שכבר אינו בכלל אותו בינוני שהי'‬ ‫לנו לבקש בכל תפילות עשי״ת ויוה״כ בלשון חתימה ולא בלשון כתיבה‪ ,‬ובפרט בתחילת היום ונתכפרו עוונותיו והרי הוא בכלל צדיקים ושייך בו דין חתימה‬ ‫שהרמב״ם בהל' תשובה נקט להדיא דהבינוני תולין אותו עד יוה״כ ואם עשה במדת האמת‪ .‬ולכך רק בנעילה אנו יכולים לבקש 'חתמנו בספר החיים'‪.‬‬ ‫ודבר זה מצינו לו סמך ויסוד במדרש תהלים (מזמור י״ז) על הפסוק 'תפלה לדוד‬ ‫תשובה 'נחתם לחיים'‪.‬‬ ‫והנה מצינו לבעל הפני יהושע (ר״ה טז ע״ב) שעמד בזה מצד אחר‪ ,‬דהנה איתא שמעה ה' צדק' ודרשו שם מה ראה דוד לומר ה' דברים בפס' זה ואח״כ אמר‬ ‫בגמ'‪ :‬שלשה ספרים נפתחין בר״ה‪ ,‬א' של רשעים גמורין וא' של צדיקים גמורין 'מלפניך משפטי יצא'‪ ,‬אלא אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע אם תוציא את דיני‬ ‫וא' של בינוניים‪ ,‬צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים וכו' בינוניים תלויין ביוה״כ בבוקר איני יכול לעמוד אלא תן לי שהות עד שאקרא ק״ש ואתפלל‬ ‫ועומדין מר״ה ועד יוה״כ זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה ע״כ‪ ,‬ותמה ע״ז ארבע תפילות ואח״כ ״מלפניך משפטי יצא״ ע״כ‪ ,‬והרי זהו חסד ה' הגדול עמנו‬ ‫הפנ״י מאי שנא דלגבי צדיקים ורשעים נקטה הגמ' 'נכתבין ונחתמין לאלתר' שאינו מוציא משפטנו מלפניו בתחילת היום אלא נותן לנו שהות עד לעתותי‬ ‫ולגבי בינונים ביוה״כ רק 'זכו נכתבין לחיים' ולא נזכרה חתימה כלל‪ ,‬והדבר צריך ערב לעמוד לפניו בתשובה ובתפילה ובתחנונים ובוידוי‪ ,‬ובמשך היום הולכים‬ ‫ביאור דהא אנו אומרים 'כתבנו' ביוה״כ ואת החתימה מזכירים רק בנעילה‪ ,‬ובגמ' עוונותינו ומתכפרים ברוב רחמיו וחסדיו עד שעת נעילה שאז כבר נשלמה‬ ‫עבודת היום ויצא הבינוני מכלל בינוניותו ושוב יכול משפטו לצאת מלפניו‬ ‫משמע דביוה״כ יש אצל הבינונים כתיבה ולא נתפרשה שם חתימה‪.‬‬ ‫ומבאר הפנ״י ע״פ המשך הסוגיא שם המיישבת את סתירת הכתובים 'ורב חסד' במידת האמת‪ .‬ויה״ר שנזכה כולנו עם כל בית ישראל להיכתב ולהיחתם לחיים‬ ‫־ 'ואמת'‪' ,‬בתחילה ואמת ולבסוף ורב חסד'‪ ,‬והוא מפרש 'בתחילה ואמת' היינו טובים ולשלום ונזכה לשנת גאולה וישועה ברחמים אמן‪.‬‬ ‫(דרשת ש” ת תשפ”ו)‬ ‫ר״ה שהוא יום הדין והנהגת הקב״ה בו במדת האמת 'ולבסוף ורב חסד' היינו‬ ‫יוה״כ שהוא עת רצון ואין רשות לשטן לקטרג והקב״ה מתנהג עם הבינונים‬ ‫([יום הכיפורים])‬ ‫טהרת הלב‬ ‫מיוחד‪ ,‬כי מעלתה של התשובה אינה נובעת רק מן הצורך להינצל מעונש‪,‬‬ ‫בפר' נצבים (דברים ל') הוזהרנו על מצות התשובה‪ ,‬וכ' שם בעה״ט עה״פ 'כי‬ ‫ולא רק משום יום הדין שלפנינו‪ ,‬אלא מפני עצם רוממותה של מצוה זו‪ ,‬שהיא‬ ‫תשוב אל ה' אלקיך' וסמיך לי' 'כי המצוה הזאת‘‪ ,‬לומר שקולה היא התשובה‬ ‫שקולה כנגד כל המצוות כולן‪.‬‬ ‫כנגד כל המצוות כולן עכ״ל‪ ,‬ובימי הרחמים והרצון‪ ,‬דברים אלו מקבלים אור‬ ‫עמוד ‪3‬‬ ‫וכאשר אינו נזהר בזיכוך מדותיו ובשמירת לבו‪ ,‬עלול להיות‬ ‫בבחי' תורה מן השפה ולחוץ‪.‬‬ ‫כך מצינו בגמ' סנהדרין דק״ו ב בדואג האדומי שהפליגו חז״ל‬ ‫את גודל השגותיו בלימוד התורה‪ ,‬וג״כ גילו לנו עד היכן יכולה‬ ‫להגיע נפילתו כאשר חסרה עבודת המידות ודרש רבי יצחק‪:‬‬ ‫מאי דכתיב(תהלים נב)'מה תתהלל ברעה הגבור חסד אל כל‬ ‫היום׳ א״ל הקב״ה לדואג‪ :‬לא גיבור בתורה אתה‪ ,‬מה תתהלל‬ ‫והנה אמרו חז״ל(איכה רבה‪ ,‬פתיחתות)‪ :‬אכזר אברהם לפני‬ ‫ברעה וגו׳‪ ,‬ועוד דרשו על הפס׳ ׳ולרשע אמר אלקים מה לך‬ ‫הקב״ה‪ :‬רבש״ע‪ ,‬מפני מה הגלית את בני ומסרתן ביד האומות ‪I‬‬ ‫לספר חוקי׳ כשאתה מגיע לפרשת מרצחים ופרשת מספרי‬ ‫‪/‬‬ ‫והרגום בכל מיתות משונות והחרבת את בית המקדש‪ ,‬מקום ~‬ ‫לשה״ר מה אתה דורש בהם‪ ,‬ואמר רבי אמי‪ :‬׳אין תורתו של‬ ‫♦‬ ‫שהעליתי את יצחק בני עולה לפניך‪ .‬א״ל הקב״ה לאברהם‪:‬‬ ‫דואג אלא משפה ולחוץ׳‪ ,‬ואף שהי׳ סופר כל אותיות התורה‪,‬‬ ‫*‪r‬‬ ‫בניך חטאו ועברו על כל התורה ועל כ״ב אותיות שבה וכו׳‪ .‬אכזר ^‬ ‫ושוקל כל ק״ו שבה‪ ,‬ויודע ג' מאות הלכות פסוקות במגדל‬ ‫‪* ...................... .................................. ............ .............‬‬ ‫הפורח באויר'‪ ,‬ואמרו שם על דואג ואחיתופל שהיו שואלים‬ ‫‪i‬‬ ‫מאות שאלות עמוקות בתורה‪ ,‬וע״ז אמר רבא‪ :‬׳רבותא למבעי‬ ‫בעיי‪ ,‬רחמנא לבא בעי׳‪ ,‬כי אין הקב״ה מבקש את חריפות‬ ‫‪f‬‬ ‫להעיד על בני שהם זריזים בחמשה חומשי תורה‪ ,‬שאת בראש‬ ‫השכל וידיעת התורה‪ ,‬אלא את לב האדם‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬הה״ד ׳בראשית ברא אלקים'‪ .‬מיד עמדה בי״ת לצד אחד ולא העידה‬ ‫ודברים אלו אזהרה נוראה לכל אדם העוסק בתורה‪ ,‬כי גם מי שעמל בה‬ ‫כלום וכו׳ עי״ש באורך‪ ,‬וביאר שם בפי׳ מהרז״ו‪ :‬׳זריזין בחמשה חומשי תורה׳‬ ‫במסירות ה״ז חייב לעמוד תמיד על המשמר מפני תחבולות היצר‪ ,‬ועליו לחשוש‬ ‫פי' לומדים ובקיאים בה‪ ,‬שאם לענין המעשה‪ ,‬כבר אמר 'וכל ישראל עברו את‬ ‫שמא חלילה יש בו משהו מבחינת דואג האדומי‪ ,‬שמצד א' זוכה לעסוק בתורה‬ ‫תורתך׳ עכ״ל‪ .‬והדברים מפליאים‪ ,‬אחר שכבר אמר הקב״ה בעצמו לאברהם‪:‬‬ ‫ולהתייגע בה מתוך מסי״נ‪ ,‬ומצד ב נכשל בדברים שבין אדם לחברו‪ ,‬בלשה״ר‬ ‫'בניך חטאו ועברו על כל ־תורה‪ /‬ולא עוד אלא גם 'על כ״ב אותיות שבה' ר״ל‬ ‫ופגיעה בזולת‪ ,‬והר״ז בחינת תורה מן השפה ולחוץ‪.‬‬ ‫שאי״ז רק עבירה על הציוויים המפורשים‪ ,‬אלא אף כל כל הרמזים והדקדוקים‬ ‫אין לנו להסתפק רק בריבוי זכויות‪ ,‬אלא לעמוד לפני הקב״ה בלב נשבר‪ ,‬לבקש‬ ‫שטמונים באותיות התורה‪ ,‬כיצד א״כ יכול אברהם אבינו לומר על ישראל שהם‬ ‫על תיקון הפנימיות‪ ,‬על עקירת החטא מן השורש ועל טהרת הלב‪ ,‬כי מצות‬ ‫'זריזים בחמשה חומשי תורה'‪ ,‬לומדים ובקיאים בה‪.‬‬ ‫התשובה אינה רק תיקון של מעשים פרטיים‪ ,‬אלא כדברי בעה״ט התשובה‬ ‫ובע״כ נמצינו למדין כי אפשר שיהי' האדם שקוע בתורה‪ ,‬ועמלה של תורה‬ ‫שקולה כנגד כל המצוות כולן‪.‬‬ ‫ממלא את יומו‪ ,‬בקי בחדרי התורה וזריז בה‪ ,‬ובכ״ז אינו ניצול מפני נפילות‬ ‫יה״ר שנזכה לנצל את ימי הרחמים והסליחות‪ ,‬לשוב אל ה׳ באמת‪ ,‬ויתקיים בנו‬ ‫רוחניות‪ ,‬כי כוחו של היצה״ר גדול כ״כ‪ ,‬עד שאפי' ריבוי גדול של לימוד תורה‬ ‫'השיבנו ה׳ אליך ונשובה חדש ימינו כקדם'‪.‬‬ ‫אינו מועיל להציל את האדם אדם אם אינו עובד לטהר לב ולתקן מדותיו‪ .‬כי‬ ‫(שיחת עריו” כ תשנ׳׳ז ‪ -‬היכל הישיבה)‬ ‫אמנם 'תורה תבלין' כנגד היצר‪ ,‬אך צריך האדם להיות כלי ראוי לקבל תורתו‪,‬‬ ‫‪I‬‬ ‫'מלפניך משפטי יצאי (קודם תפילת נעילה תשנ׳׳ב)‬ ‫במשך חכמה (הפטרת וילך) עה״פ 'שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת אלא אמר דוד‪ :‬רבש״ע‪ ,‬אם יצא דיני ביו״כ בבקר‪ ,‬איני יכול לעמוד‪ ,‬אלא מאחר‬ ‫בעונך'‪ ,‬למד בביאור הפס'‪ ,‬כי יש אדם שעובר עבירה אך לא הי בזה חילול שאקרא ק״ש ואתפלל ד' תפלות‪ ,‬אח״כ 'מלפניך משפטי יצא'‪ ,‬ושנו רבותינו‬ ‫השם‪ ,‬ולעומתו יש מי שעובר אותה עבירה עצמה‪ ,‬אך 'נכשל בעוונו' שע״י חטאו המלך לא דן ולא דנין אותו‪ ,‬אמר ר' יוחנן אמר דוד לפני הקב״ה‪ ,‬רבש״ע אתה‬ ‫נתחלל שם שמים‪ ,‬היינו 'כי כשלת בעונך'‪ ,‬ר״ל שמלבד עצם החטא נגרם ג״כ מלך ואני מלך‪ ,‬ראוי למלך לדון את המלך‪ ,‬הה״ד מלפניך משפטי יצא ע״כ‪ ,‬וצ״ע‬ ‫חילול השם‪ .‬ולכן אמר 'שובה ישראל עד ה' אלקיך'‪ ,‬כי אחז״ל (ברכות דנ״ח שייכות הדברים‪ ,‬ועוד הק' לי נכדי (‪ )---‬שיחי'‪ ,‬שהרי אמרו חז״ל 'מלך נכנס לדין‬ ‫א') מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא‪ ,‬והנה על הכל יש שופטים כמ״ש תחילה‪ ,‬מקמי דליפוש חרון אף'‪ ,‬וכאן ביקש דוד המלך שלא יהא נידון בבוקר‪,‬‬ ‫(קהלת ה') 'וגבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם' ומיימינים ומשמאילים‪ ,‬וצ״ע‪.‬‬ ‫ואכן לד׳ המשך חככזה י״ל למ״ש רש״י שם(תהלים יז‪,‬‬ ‫ופעמים מטים המצוות לכף זכות‪ ,‬אבל בחטא שנוגע‬ ‫יא)‪' :‬אשורנו עתה סבבונו וכו' ונראה לי שנתפלל דוד‬ ‫בכבודו של מלך‪ ,‬אין בב״ד של מעלה מי שיוכל למחול‬ ‫תפלה זו לאחר שבא לידו מעשה של אוריה ויואב וכו'‪,‬‬ ‫עליו‪ ,‬בלעדי המלך עצמו שהוא יכול למחול אחרי בכי‬ ‫עכ״ל רש״י‪ ,‬והנה כבר הביא המש״ח שמצד המעשה‬ ‫ורחמים‪ ,‬ולכן אמר 'שובה ישראל עד ה' אלקיך'‪ ,‬פי‬ ‫דבת שבע לא הי חילול השם‪ ,‬כי לא הי בפרהסיא‪,‬‬ ‫צריך להגיע התשובה עד ה' בעצמו‪ ,‬כי מי יוכל למחול‬ ‫אבל עה״פ במלכים (קפיטל ב) 'וגם אתה ידעת את‬ ‫חוץ ממנו‪ ,‬והטעם 'כי כשלת בעונך' כי מלבד חטאך‬ ‫אשר עשה לי יואב בן צרויה'‪ ,‬פירש רש״י‪' :‬את אשר‬ ‫הי ג״כ חילול השם ורק ה' ברחמיו רב חסד ומרבה‬ ‫עשה לי שהראה הספר ששלח דוד ביד אוריה‪,‬‬ ‫לסלוח‪ ,‬הוא יכול למחול ע״ז‪.‬‬ ‫במדרש רבי תנחומא עכ״ל‪ ,‬ופי המש״ח שהקפיד‬ ‫והנה בירושלמי ריש סנהדרין אמרו דאף הקב״ה אינו‬ ‫דוד על יואב‪ ,‬כיון שעל ידו נוסף בחטאו גם עוון חילול‬ ‫רבינו שליטייא במוצאי יום הקדוש‬ ‫דן יחידי שנא' וכל צבא השמים עומדים וכו'‪ ,‬וכשהוא‬ ‫השם עי״ש‪ ,‬ולפי״ז א״ש היטב‪ ,‬שאמר דוד המלך ע״ה‬ ‫חותם אינו חותם אלא ביחיד‪ ,‬שנא' 'אבל אגיד לך את‬ ‫הרשום בכתב אמת‪ ,‬ואין אחד מתחזק עמי על אלה' עי״ש‪ ,‬והנה כל ימי התשובה‪ ,‬יאם תרצה דיני ביום הכיפורים בבוקר‪ ,‬איני יכול לעמוד'‪ ,‬כי דוד מבקש לעמוד‬ ‫שמלך יושב על כסאו וצבא השמים עומדים עליו'‪ ,‬יכול להועיל רק על עבירות בדין לאחר שיקרא ק״ש של שחרית ויתפלל אח״כ ד' תפילות של יום‪ ,‬ר״ל בזמן‬ ‫שאין בהם חילול השם‪ ,‬ששוקלים זכויות כנגד עבירות‪ ,‬אבל על חילול השם‪ ,‬החיתום‪ ,‬שאז הקב״ה דן יחידי‪ ,‬וזהו 'מלפניך משפטי יצא' לא כמו שנראה לפו״ר‬ ‫מבואר בגמ' יומא בסדר ד' חלוקי כפרה שהי ר״י דורש שע״ז נאמר 'אם יכופר מדברי המדרש‪ ,‬שעיקר הענין לדחות את הדין לאחר קיום מצוות היום‪ ,‬אלא‬ ‫לכם העון הזה עד תמותון' כי אין יום הכיפורים מכפר על עווון חילול השם‪ ,‬ורק עיקר בקשתו’ מלפניך דייקא דהיינו בשעה שאתה בעצמך דן וחותם‪ ,‬שהרי רק‬ ‫בעת החתימה שהשי״ת דן יחידי אז הוא שעת הכושר שיסלח מרוב טובו‪ ,‬אחרי אתה יכול למחול על אותו חטא‪.‬‬ ‫גודל הבכי והחרטה‪ ,‬כי 'אם הוא ימחול על חילול כבודו‪ ,‬מי יאמר אליו'‪ ,‬ולכן והנה המדרש מוסיף שאמר דוד בפס' זה חמישה דברים כנגד ק״ש וד' תפלות‪,‬‬ ‫בנעילה סידרו הפסוקים 'למה תמותו וגו' כי לא אחפוץ במות המת וגו' והשיבו ועפי״ז נראה ש'בלא שפתי מרמה' הוא כנגד תפילת נעילה‪ ,‬ולהנ״ל מדוקדק‬ ‫שביחוד בתפילת נעילה כאשר הקב״ה דן יחידי‪ ,‬צריך להיזהר ביותר שלא‬ ‫וחיו' כי הכל על עון חילול השם ית'‪ ,‬עכ״ד רבינו המש״ח ז״ל‪.‬‬ ‫וראיתי היום במדרש תהלים (קפיטל יז) על הפס' ״תפלה לדוד‪ ,‬שמעה ה' יהיו 'שפתי מרמה'‪ ,‬שהקב״ה יודע תעלומות ובוחן כליות ולב וצריך שיהיו פיו‬ ‫צדק הקשיבה רנתי האזינה תפילתי בלא שפתי מרמה'‪ ,‬וז״ל‪ :‬דבר אחר‪ ,‬תפלה ולבו שוים‪ ,‬ותפילתו אמיתית‪ ,‬ועי״ז נזכה להחתם לחיים טובים עם כל ישראל‬ ‫לדוד' מה ראה דוד לומר חמשה דברים בזה הפס' ואח״כ 'מלפניך משפטי יצא'‪ ,‬ברחמים גדולים אמן‪.‬‬ ‫יו״ל על ידי מערכת ״דרכי אורה״ | להנצחות ולקבלת העלון במייל ניתן לפנות לדוא״ל‪62112dw@gmail.com :‬‬ ‫עמוד ‪4‬‬ ‫‪041‬‬ ‫ראש השנה תשפ״ז | גליון ‪ | 98‬שנה ג׳‬ ‫ל‪£1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫‪£0‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪Pw‬‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫‪JteP‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫ממרן ראש לראשי הישיבות רבינו הגרב״ד פוברסקי שליט״א‬ ‫‪£‬‬ ‫‪dY r‬‬ ‫‪:- 0‬ו‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪0 4‬‬ ‫‪kP‬‬ ‫‪f j‬‬ ‫למרן החזו״א זצ״ל‪ ,‬אמר עליו החזון איש 'ירא שמים'‪ ,‬נענה המשגיח ואמר‬ ‫זכרנו לחיים מלך חפץ כחיים וכו' למענך אלקים חיים‪.‬‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫בתמיה אני ירא שמים?‪ ,‬והחזו״א אמר כפה״נ בנימת מליצה שלומר איני‬ ‫יש לבאר בעומק כוונת תפילה זו ״למענך אלקים חיים״‪ ,‬על פי מה שמבואר‬ ‫‪k‬‬ ‫‪■O‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫ירא שמים זוהי כפירה‪ ...‬אולם כוונת המשגיח זצ״ל הייתה לומר שעדיין‬ ‫אינו בדרגה כזו שהוא ירא שמים‪ ,‬ואף שבוודאי יודע את ה' והוא מלא יראה‬ ‫בספרים‪ ,‬כי גם השטן מתייצב לפני הקב״ה ביום זה ותובע חלקו‪ .‬ונראה לבאר‬ ‫‪u‬‬ ‫לן!‬ ‫‪041‬‬ ‫ממנו‪ ,‬עדיין לא נעשה ירא במהותו כיראתו של אברהם אבינו‪ ,‬ואינו בדרגה‬ ‫ענין חלקו של שטן כך‪ ,‬שהרי אם היה מתקיים העניין כהלכתו‪ ,‬והשי״ת היה‬ ‫קוצב חיים בראש השנה לכל אדם לפי מעשיו כראוי‪ ,‬הרי היו הצדיקים חיים‪,‬‬ ‫‪li‬‬ ‫‪-O‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪5‬‬ ‫שמובטח לו שלא יהיה רגע של היסח הדעת מהיראה‪.‬‬ ‫וכתיב (משלי כ״ח י״ד) אשרי אדם מפחד תמיד‪ ,‬הדגיש הכתוב ענין זה‬ ‫והרשעים מתים מיד‪ ,‬וכבר לא היה מקום לבחירה כלל‪ ,‬ובטל עניינו של השטן‬ ‫שהוא מעיקרי תכלית הבריאה‪ ,‬שיהיה כל אחד במצב של בחירה ויקיים ענין‬ ‫‪%‬‬ ‫שהפחד הוא תמיד‪ ,‬שאי״ז רק פעולה של פחד‪ ,‬אלא שכבר הוא 'אדם מפחד'‪,‬‬ ‫‪■O‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫וענין זה הוא תחילת הבקשות בר״ה ובכן תן פחדך וגו' שנזכה שיהיה הפחד‬ ‫מאיתו ית״ש דבר קבוע ותמידי‪ ,‬ולא דבר שצריך לעוררו בכל עת‪ ,‬ובזה היראה‬ ‫ובחרת בחיים‪ ,‬ליטול שכרו‪ .‬ואשר לכן נוטל גם השטן חלקו‪ ,‬ומן השמים ניתן‬ ‫לו כח ל תת חיים לחילותיו והם הרשעים‪ ,‬לת ת מקום לטעות‪ ,‬לקיים ענין‬ ‫&‬ ‫הבחירה‪ .‬ומעתה נראה שהוא ביאור התפילה ״זכרנו לחיים וכו' למענך אלקים‬ ‫‪041‬‬ ‫היא שלימה יראת הרוממות ולא יראת העונש בעלמא‪.‬‬ ‫ועד״ז גם יש לבאר מה דכתיב (תהלים קי״ב) אשרי איש ירא את ה' במצותיו‬ ‫חיים״‪ ,‬כלומר שתהא קצבת החיים מ א ת הקב״ה למען שמו‪ ,‬שהיא התכלית‬ ‫הרצויה‪ ,‬ולא ח״ו חיים מכוח חילותיו של השטן‪ ,‬חיים אלו עצמם הם כבר‬ ‫‪$‬‬ ‫חפץ מאד גבור בארץ יהיה זרעו וגו'‪ ,‬אמר הכתוב דמי שהוא ירא את ה' הוא‬ ‫קטרוג בהיותם משמ שים כלי לטומאה‪ ,‬אוי לו למי שקצבתו בר״ה חיים כאלו‪,‬‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫הדרך לזכות שיהיה מובטח בזרעו שיהיה גבור בארץ דור ישרים יבורך‪ ,‬אולם‬ ‫ואשרי הזוכה אשר חייו הם חיי נצח למענך אלקים חיים‪[ .‬ממו״ר הגרא״א‬ ‫׳ ‪te 0‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪041‬‬ ‫לא סגי לזה ביראה בעלמא‪ ,‬אלא אמר הכתוב ירא את ה' במצותיו חפץ 'מאד'‪,‬‬ ‫וצ״ב מהו הדגש זה של 'מאד'‪ ,‬והביאור בזה כנ״ל דמאוד היינו שת שוקתו‬ ‫דסלר זללה״ה]‪.‬‬ ‫?‪!1‬‬ ‫' ‪0‬‬ ‫למצות כבר נטבעה בטבעו‪ ,‬וכשזוכה לזה אז כבר כל ת שוקתו היא רק למצות‬ ‫וככן תן פחדך וכו'‪.‬‬ ‫‪0‬׳‬ ‫‪f t‬‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫ואין לו רצונות ותאוות לדברים אחרים‪ ,‬וכשזוכים לדרגה כזו שהתשוקה‬ ‫למצות היא כבר מוטבעת בו‪ ,‬ממילא עוברת מעלה זו לבניו אחריו‪ ,‬כי טבעי‬ ‫הבקשה הראשונה בראש השנה ובכן תן פחדך‪ ,‬וצ״ב האם יש תכלית בפחד‪,‬‬ ‫האם מצוה יש בזה‪ ,‬אמנם יראת שמים מצוה היא‪ ,‬ועליה מבקשים תחילה‬ ‫‪£‬‬ ‫‪)to‬‬ ‫‪o‬‬ ‫האב עוברים בירושה לזרעו אחריו‪ ,‬ויזכה שגבור בארץ יהיה זרעו‪.‬‬ ‫בתפילות רא ש השנה‪ ,‬ונראה לבאר מהות הבקשה‪ ,‬הנה מצינו באברהם אבינו‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪041‬‬ ‫יה״ר שנזכה לבקש כראוי וישמע השי״ת תפילתנו ונזכה ליראת שמים ממין‬ ‫יראה זו של אברהם אבינו ע״ה‪ ,‬יראת שמים פנימית‪[ .‬נאמר בסוף השיעור‬ ‫כשעמד בנסיון העקדה אמר לו הקב״ה עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה‬ ‫(בראשית כ״ב י״ב) וצ״ב הרי כבר עבר תשעה נסיונות קודם לכן ועמד בכולם‪,‬‬ ‫‪%‬‬ ‫יום ג כח אלול ה'תשע״ז]‬ ‫האם בלא העקדה לא היה ידוע שהוא ירא אלקים‪ ,‬וצ״ב‪.‬‬ ‫‪£o‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו וחסידים ברינה יגילו‪ ,‬ועולתה תקפץ‬ ‫פיה וכל הרשעה כולה כעשן תכלה כי תעביר ממ שלת זדון מן הארץ‪.‬‬ ‫ונראה הביאור בזה דביראה ופחד ישנם דרגות‪ ,‬ויש פחד שהוא פעולה ומצב‬ ‫שכעת הוא ירא מדבר מה‪ ,‬אולם יש והוא איש ירא‪ ,‬ודבר זה הוא כבר מידה‬ ‫‪%‬‬ ‫‪04‬‬ ‫לכאורה יש להעיר על הסדר שהיה ראוי שאחר שתכלה הרשעה תבוא‬ ‫בעצמותו שהוא אדם ירא‪ ,‬ולא רק יראה של פעולה שהיא דבר שאינו קבוע‬ ‫‪jtp‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪5‬‬ ‫שמחת הצדיקים‪( ,‬וכמו שבכל השנה ברכת ולמלשינים אל תהי תקוה קודמת‬ ‫לברכת על הצדיקים) ומדוע הוזכר שמחת הצדיקים קודם לביטול הרשעה‪.‬‬ ‫בעצמותו‪ ,‬ובוודאי אברהם אבינו היה ירא אלקים גם קודם‪ ,‬אך עדיין לא השיג‬ ‫השלימות הגמורה ביראת שמים שתיעשה היראה לחלק ממהותו ממש‪ ,‬ולא‬ ‫‪PW‬‬ ‫כדבר המתחדש בכל עת‪ ,‬וכשזוכים לדרגה כזו שהיראה היא כבר מידה אצלו‬ ‫‪Eo‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫והביאור בזה דמכח שרואים הכל שמחת הצדיקים‪ ,‬שאין קיום התורה‬ ‫והמצות סתירה לשמחה כלל‪ ,‬אלא אדרבה ככל שהאדם מתעלה בעבודת ה'‬ ‫ומהותו היא שהוא אדם ירא אלקים‪ ,‬במצב כזה כבר מובטח שלא יחטא‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫כך שמחתו גדולה יותר‪ ,‬דבר זה יביא לביטול הרשעה וסתימת פי היצר להניא‬ ‫כי היראה אינו מניחתו אפילו לרגע קט ולא יוכל לחטוא‪ ,‬וזה אמר הקב״ה‬ ‫‪)to‬‬ ‫האדם להנאות עולם הזה‪ ,‬כי הרי הרע והרשע אינם מציאות כלל כי אם דמיון‬ ‫לאברהם אבינו אחר העקדה‪ ,‬שכעת כבר השלים עצמו וזכה לשלימות‬ ‫‪f t‬‬ ‫בעלמא שהיצר מפתה כאילו ישנו‪ ,‬ועל ידי השמחה בעשיית הטוב ממילא‬ ‫היראה שהיא כבר מידה בעצמותו‪.‬‬ ‫&׳‬ ‫‪0S‬‬ ‫תבוא ההכרה באפסיות הרע‪.‬‬ ‫ומעשה שהיה בפעם הראשונה שנכנס מרן המשגיח הגר״י לוינשטיין זצ״ל‬ ‫‪)U 1‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪041‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪■o‬‬ ‫‪a‬‬ ‫"‪III‬‬ ‫גדולה היא התפילה לפני הקב"ה וכו'‪ ,‬רצונך לידע כוחה של תפילה אם אינה‬ ‫עבודת ימי הדין סובבים והולכים יחד עם עבודת התפילה‪ ,‬חז''ל העמידו‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫עושה כולה‪ ,‬חציה היא עושה‪ .‬קין עמד על הבל אחיו והרגו‪ ,‬יצאה גזירה נע ונד‬ ‫מצוות הימים הקדושים יחד עם התפילה‪ ,‬ובהם מהותו של יום בהמלכת‬ ‫‪-O‬‬ ‫תהיה בארץ‪ .‬מיד עמד ונתוודה לפני הקב"ה‪ ,‬שנאמר 'גדול עוני מנשוא'‪ ,‬אמר‬ ‫הקב''ה עלינו‪ ,‬מצות שופר‪ ,‬ווידוי‪ .‬אין מתאים מזמן זה להעמיד את עבודת‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪041‬‬ ‫לפניו‪ ,‬נושא עוון ועובר על פשע סלח לעווני שהוא גדול‪ ,‬מיד מצא חסד לפני‬ ‫התפילה במ שנת רבינו מרן שליט''א ורבותיו‪ ,‬וזאת למודעי כי לא יכלנו בבמה‬ ‫‪%‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫הקב"ה ונמנע ממנו חצי הגזירה‪ ,‬שכן כתיב 'וישב בארץ נוד'‪ .‬מכאן אתה למד‬ ‫שגדולה התפילה לפני הקב"ה‪ .‬ע״כ דברי המדרש‪.‬‬ ‫ותמה רבינו שליט''א אם באנו ללמוד גודל כוחה של תפילה‪ ,‬למה הביא‬ ‫מצומצמת ז את להקיף את תורת התפילה במשנתו של רבינו שליט''א‪ ,‬ואך‬ ‫נגענו בקצה קצהו והבאנו הדברים משולבים הדברים בפניני הוד ומעשי רב‪.‬‬ ‫&‬ ‫‪■O‬‬ ‫כוחה של תפילה‬ ‫המדרש ממעשה דקין שנתקבלה רק חצי התפילה‪ ,‬והלא מצינו מקומות‬ ‫״‪e‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫רבים בתורה שנתקבלה כל התפילה כולה כמו אצל יצחק‪ ,‬שנאמר 'ויעתר‬ ‫יצחק אל ה'' ונתקבלה תפילתו ונפקד בבנים‪ .‬וכן אצל משה שנאמר 'אל נא‬ ‫את כוחה העצום של התפילה לימדנו רבינו שליט''א מדברי המדרש (פר שת‬ ‫ניצבים פרשה ח' אות א') ‪:‬‬ ‫‪%‬‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫‪(to‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@gmail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪053-3145900 :‬‬ ‫‪H‬‬ ‫בישיבה‪ ,‬זוכה לשפע הצלחה בתורתו‪ ,‬ונראה להדיא כי תלמיד הקובע‬ ‫רפא נא לה' ונתקבלה תפילתו‪ .‬ועוד רבות‪ .‬וא״כ מדוע הביא המדרש דווקא‬ ‫ל‪£1‬‬ ‫‪0M‬‬ ‫תפילתו בישיבה‪ ,‬תורתו משובחת‪ ,‬זוכה הוא להארת פנים מיוחדת מהקב״ה‬ ‫ממעשה של קין שנתקבלה רק חצי התפילה‪.‬‬ ‫‪110‬‬ ‫והוא משתבח ועולה תמיד‪ ,‬יראת ה' היא אוצרו‪ ,‬הוא שלם ותורתו שלימה‪,‬‬ ‫אשריו ואשרי חלקו‪.‬‬ ‫ובאר רבינו שליט״א‪ ,‬דבכל מקום שנענה הקב״ה לתפילתן של ישראל‪,‬‬ ‫הדבר מובן‪ ,‬שכך ההטביע הקב''ה דרכו של עולם‪ ,‬שהצריך לדבר מתפלל‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫ובאחת השיחות המשיל רבינו שליט״א בכאב ואמר‪ ,‬בחור יורד מהישיבה‬ ‫ומבקש‪ ,‬מ א ת היכול למלא צרכיו‪ ,‬וברצונו נענה לו‪ ,‬וכך היא גם מד ת מלך‬ ‫‪jteP‬‬ ‫להתפלל בשטיבלעך' איזו צורה יש לזה ? נצייר לעצמינו אדם העומד בבית‬ ‫בשר ודם‪ .‬והנה כשרצון הקב״ה לשמוע בקול התפילה הרי הוא נענה לה‬ ‫המקדש‪ ,‬זוכה הוא לקלוט בנפשו רגשי טהרת הלב וקירבה לקב''ה‪ ,‬ולפתע‬ ‫וממלא את כל משאלותינו‪ ,‬ואין בזה מן החידוש כל כך‪.‬‬ ‫‪PW‬‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫הוא מתנתק ממקומו ויורד לתפילה ב'זכרון משה'‪ ,‬כי שם התפילה קצ ת‬ ‫אולם כשמצינו שאין הקב''ה ממלא אלא חציה של תפילה‪ ,‬הרי מוכח ששעה‬ ‫‪JteP‬‬ ‫יותר מהירה‪ .‬איזה פנים יש לזה?! ואנחנו‪ ,‬לא מתנהגים כך‪ ,‬תהה בכאב‪.‬‬ ‫זו אינה שעת רצון מלפני הקב״ה‪ ,‬והנהגתו כעת היא שאינו רוצה למלא את‬ ‫ורבינו שליט''א נאה דורש נאה מקיים‪ ,‬מינקות ועד שיבה מקום תפילתו‬ ‫בק שת התפילה‪ ,‬וא״כ מן הראוי להתבונן למה חציה של התפילה הוא כן‬ ‫‪SI‬‬ ‫הוא בישיבה הק' זמן ובין הזמנים‪ ,‬שלוש תפילות ביום בישיבה הק'‪,‬‬ ‫מקבל‪ ,‬וממלא חצי מהבקשה‪ .‬ואשר מוכח מכאן שעניין התפילה וכוחה הוא‬ ‫‪l'- 0‬‬ ‫ובשחרית סדר לימוד קודם התפילה‪ ,‬ירושה היא לו מאביו הגדול מרן‬ ‫רב עד כדי כך שהיא כביכול כופה את הקב"ה לקיים תפילתו‪ ,‬וענין עושה חציה‪,‬‬ ‫זצ''ל‪ .‬ולא רק בימי שיגרה‪ ,‬כך למשל לא נדיר היה המחזה לראות את רבינו‬ ‫הוא כעין פשרה‪ ,‬שהקב״ה כופה עצמו לעשות פשרה עם המתפלל‪ ,‬ולמלא‬ ‫&־‬ ‫‪0 4‬‬ ‫שליט''א שב עם מזוודותיו ממסעות הרבצת תורה בגולה‪ ,‬היישר לתפילה‬ ‫לכל הפחות חצי תפילתו‪ ,‬ועל זה אמר חז''ל שדווקא ממעשה זה של קין יש‬ ‫‪*P‬‬ ‫‪f j‬‬ ‫בישיבה‪ ,‬וכך שמענו ממקורבו הרב מיכאל ל‪ .‬שליט''א האמון שנים רבות‬ ‫על סידורי נסיעותיו של רבינו שליט''א בגולה‪ ,‬כי רבינו שליט''א לא ביקש‬ ‫ללמוד כוחה של תפילה מהי‪.‬‬ ‫כל אשר דרכה מפתן רגלו בקבלת קהל‪ ,‬אצל רבינו שליט״א יוכל להיווכח‬ ‫לף‬ ‫‪p ■o‬‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫מעולם בקשה הנוגעת לסידורי הטיסות‪ ,‬אדרבה היה מבק ש תמיד מקומות‬ ‫בעצמו‪ ,‬באים אנשים מכל קצוות עולם לבקש ולהתייעץ‪ ,‬ולפני הכל יאמר‬ ‫‪p‬‬ ‫פשוטים‪ ,‬וגם אם היו מי שרצו לשלם בעד שדרוג מקומו למחלקות יוקרה‪,‬‬ ‫להם רבינו שליט״א‪ -‬תתפלל‪ ,‬בלי תפילה‪ ,‬כלום לא יעזור‪ .‬וכשנשאל ‪ :‬היכן‬ ‫‪u‬‬ ‫היה רבינו שליט''א מסרב לכך בתוקף‪ ,‬ורק דבר אחד היה מבקש‪ ,‬אם אפשר‬ ‫להתפלל‪ ,‬האם בשמונה עשרה‪ ,‬או בתפילה אישית‪ ,‬לכוון במילים של חז''ל‬ ‫לן!‬ ‫‪041‬‬ ‫להתאים את זמני הנחיתות לפי סדרי התפילות בישיבה‪.‬‬ ‫והתהילים‪ ,‬או לבקש במילים משלנו‪ .‬נענה מרן ועונה ‪ :‬זה כלל לא משנה‪,‬‬ ‫‪1i- O‬‬ ‫תפילתם של צדיקים‬ ‫העיקר לדבר איתו ולבקש בכל צורה שהיא‪.‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪6‬‬ ‫־‬ ‫'‬ ‫ומה באמת סוד התפילה בישיבה‪ ,‬מבאר רבינו שליט''א כי הישיבה הקדושה‬ ‫מקום ה שפעת התורה בישראל הוא מקום המסוגל לקרבת השם‪ .‬ואמנם יש‬ ‫יחידי סגולה ש שתלם הקב''ה בכל דור שכח תורתם ותפילתם יפה היא‪ .‬וכך‬ ‫תפילה על רוחניות‬ ‫שמעתי פעם מ מ ר ר מרן הגרא״א דסלר זצ''ל שח רבינו שליט״א כך‪:‬‬ ‫בגמרא בסוכה איתא ‪ :‬לא מצא אתרוג‪ ,‬לא יביא לא רימון‪ ,‬ולא פריש‪.‬‬ ‫‪&■ O‬‬ ‫‪041‬‬ ‫היתה תפילתו של מרנא החזון איש זצ''ל‪ ,‬וכפי שהעיד רבינו שליט''א מה‬ ‫ומקשה הגמרא‪ ,‬פשיטא‪ ,‬ועונה‪ ,‬מהו דתימא לייתי‪ ,‬כי היכי שלא תשכח‬ ‫‪is‬‬ ‫שאירע שבעת שעמד החזון איש זצ''ל בתפילה‪ ,‬באה לפתחו שאלה דחופה‬ ‫תורת אתרוג‪ ,‬קמ״ל זימנין נפיק חורבא מיניה ואתי למיסרך‪ .‬ואמר הרב‬ ‫בענייני פיקוח נפש‪ ,‬שהייתה צריכה להכרעתו של מרן החזו״א זצ״ל‪ ,‬ואחד‬ ‫דסלר זצ''ל כי תפילתנו אנו‪ ,‬לעומת דורות הראשונים היא בבחינת פריש‬ ‫‪a-‬‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫מבני אחותו ששהה שם ניגש אליו בעת שעמד בתפלה‪ ,‬ולחש השאלה‬ ‫מול אתרוג‪ .‬ואין אנו יודעים ומבינים את גודל מעלתה של תפילה‪.‬‬ ‫‪% 0‬‬ ‫באזנו כדי לקבל הכרעתו‪ ,‬אולם החזו״א לא שמע דבריו‪ ,‬ועמד הוא וניסה‬ ‫לנענע ידו כדי שיפנה לבו אליו‪ ,‬וללא הועיל‪ ,‬עד שנענעו בחזקה ממש‪ ,‬ואז‬ ‫אבל‪ ,‬אני אומר לכם אומר רבינו שליט״א שתפילה על רוחניות שהקב״ה‬ ‫בעצמו מתאווה לה‪ ,‬קרוב ה' לשמוע ולמלאות בק שות התפילה‪ .‬כשנדע‬ ‫‪%‬‬ ‫‪/ -sV‬‬ ‫‪041‬‬ ‫נפנה אליו ושמע דבר השאלה והשיב ברמז‪ ,‬ומיד שקע שוב בתפלתו‪ ,‬וזה‬ ‫ונשכיל את כוחה של התפילה‪ ,‬יקל עלינו לעמוד לפניו ולבקש ממנו כל‬ ‫‪Sto‬‬ ‫מפני שאצל מרן החזו״א זצ״ל היתה התפלה כראוי‪ ,‬וכל ענייני והרגשי הגוף‬ ‫מ שאלת ליבנו‪.‬‬ ‫!•‬ ‫\ ‪-J,C‬‬ ‫היו מבוטלים אצלו‪ ,‬ובזמן התפלה רק נפשו לבדה היא המדברת תפילתה‪,‬‬ ‫מתלמיד ותיק שליט״א שמענו כדלהלן ‪ :‬היה זה לפני כשמונה עשרה‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫ואם כן מה יועיל שילחשו באזנו או ינענעו ידו‪ ,‬הרי הוא איננו בתוך גופו כעת‪,‬‬ ‫שנים‪ ,‬את רבינו שליט״א תקפו כאבים עזים בעצמות‪ ,‬שהכאיבו לו עד‬ ‫‪) t oo‬‬ ‫אלא הוא עומד לפני הקב״ה בתפלתו‪.‬‬ ‫לא רק גדולי ישראל יכולים להגיע לדרגה גבוהה זו‪ ,‬אף אנו אם נתאמץ‬ ‫מאד‪ ,‬הרופאים היו חלוקים בדעתם מה מקורם של כאבים אלו ומה דרך‬ ‫הריפוי‪ ,‬כך או כך‪ ,‬הזמן חלף‪ ,‬והכאבים לא שככו בכל שעות היום‪ .‬ואך‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫בתפילתנו יכולים אנו לדבר עם הקב''ה בדביקות‪ .‬מסיים רבינו שליט''א‪.‬‬ ‫בשעה שהיה מוסר רבינו את שיעוריו לא היה חש בהם‪ .‬הרבנית שתחי'‬ ‫‪£o‬‬ ‫\ ‪J ,C‬‬ ‫זועקים בתפילה‬ ‫הציעה אז ס פק ברצינות ספק בהומור‪ ,‬שימסור רבינו שליט״א שיעורים‬ ‫כל היום‪ ,‬ואז לא ירגיש בייסוריו‪ .‬ויהי היום ורבינו שליט״א אומר לי‪ ,‬זהו‬ ‫‪%‬‬ ‫‪04‬‬ ‫ואם יש תפילה בסתם‪ ,‬הרי שתפילה בעת צרה יש בה מעלה וסגולה גדולה‪,‬‬ ‫חלפו הכאבים‪ .‬בשמחה שאלתי את רבינו האם היה איזה טיפול שהועיל‪,‬‬ ‫‪Jfep‬‬ ‫‪#‬‬ ‫וכך מספר רבינו שליט״א ‪ :‬גיסי רבי בנימין ציילברגר זצ''ל בזמן שהיתה‬ ‫ישיבת מיר בשנחאי בחרותו חלה במחלת הטיפוס‪ ,‬בצורה ק שה מאד‪ ,‬מחלתו‬ ‫או תרופה שנמצאה‪ ,‬ורבינו אמר לי‪ ,‬כן‪ ,‬היה טיפול והיה תרופה‪ ,‬הטיפול‬ ‫‪Pw‬‬ ‫והתרופה זו התפילה‪ .‬עד עתה לא ביקשתי מהקב״ה שייקח ממני את‬ ‫‪041‬‬ ‫הדרדרה במהירות והרופאים הרימו ידים‪ .‬הבשורה המרה הובאה למשגיח רבי‬ ‫כאבי‪ ,‬כי כשהקב״ה מביא ייסורים לאדם עליו לשמוח בהם ולרצות בהם‬ ‫‪Eo‬‬ ‫' ‪6‬־‬ ‫יחזקאל הלוי לוינשטיין זצוק״ל‪ ,‬המשגיח פתח את ארון הקודש‪ ,‬והחל לקרוא‬ ‫בהתרגשות את דברי הגמרא בשבת דף ל״א ‪ :‬תנו רבנן מי שחלה ונטה למות‬ ‫ובכפרתם‪ ,‬אך היום לראשונה חשתי בכאבים גם ב שעת השיעור‪ .‬משכך‬ ‫אחרי השיעור‪ ,‬בתפילת מנחה‪ ,‬פניתי לקב''ה ואמרתי לו‪ ,‬אם הכאבים הם‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫וכו' ואפילו ת שע מאות ותשעים ותשעה מלמדים עליו חובה‪ ,‬ואחד מלמד‬ ‫כבר ב שעת השיעור‪ ,‬הרי שהם על חשבון הרבצת התורה‪ ,‬אנא קח אותם‬ ‫‪)to‬‬ ‫עליו זכות ניצול‪ ,‬שנאמר ‪ :‬אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם‬ ‫ממני‪ ,‬ואיני חפץ לא בהם ולא בשכרם‪ .‬והקב״ה שמע לתפילתי‪ .‬כי תפילה‬ ‫י ‪'^ : -‬‬ ‫ישרו ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת‪ .‬ואז אמר המשגיח אם לבנימין בן חנה‬ ‫על תורה ראויה היא להתקבל לפניו‪ ,‬כי זו תפילה שהקב״ה מתאווה לה‪.‬‬ ‫‪0S‬‬ ‫אין מליץ אחד‪ ,‬אזי אני יהיה המליץ ואומר כי בנימין בן חנה עזב את בית הוריו‬ ‫‪% 0‬‬ ‫תפילה בישיבה‬ ‫בגרמניה והגיע ללמוד בישיבה האם אין זו זכות היכולה לעמוד לימינו בשעה זו‬ ‫?! ואכן באותה השעה מצבו הוטב‪ ,‬וחזר לאיתנו והאריך ימים הרבה‪.‬‬ ‫ואם תפילה בכל מקום שהיא כוחה רב‪ ,‬הלא תפילה בישיבה ערכה בל יסולא‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫המעשה הזה תם אך לא נשלם‪ ,‬לפני שנתיים ימים אירע הדבר‪ ,‬אברך‬ ‫בפז בעיני רבינו שליט״א‪ ,‬הנה לפנינו דברי רבינו שליט״א בשיחתו בפתיחת‬ ‫‪r ■o‬‬ ‫תלמיד חכם חשוב תלמיד הישיבה מלפנים חלה מאד‪ ,‬ועמד בשערי מוות‪,‬‬ ‫הזמן ישיבה ‪ :‬צריך לחזור ולשנן ולהשריש בלבנו כי המפתח לאוצר כל הטוב‬ ‫‪a‬‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫זיהום חריף השתולל בגופו‪ ,‬והרופאים בבית החולים קראו למשפחתו לבוא‬ ‫ולהיפרד ממנו‪ ,‬בדרכה לבית החולים נפנתה רעייתו תחי' להזכיר את שמו‬ ‫שהקב״ה מעניק לנו‪ ,‬היא התפילה שהיא מרוממת את נפש האדם להפרידה‬ ‫מן החומריות ולהידבק בקונה‪ ,‬ואמרו חז״ל‪ ,‬כי המקום המסוגל ביותר לתפילה‬ ‫‪II‬‬ ‫‪-O‬‬ ‫\ ^ ‪sJ /‬‬ ‫לרבו רבינו מרן שליט״א‪ .‬רבינו שליט''א התעטף בתפילה דומעת‪ ,‬ואחר ביקש‬ ‫שיביאו את ספריו של אותו תלמיד חכם‪ ,‬פתח אותם על שולחן לימודו וקרא‬ ‫היא בבית המקדש שהוא שער השמים‪ ,‬והמתפלל שם תפלתו משובחת‬ ‫יותר ומתקבלת לפני כסא הכבוד‪ ,‬ככתוב בספר מלכים בתפילת שלמה‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫כהמשגיח בשעתו‪ ,‬האם אין לתלמיד חכם פלוני זכות זו שעזב את בית הוריו‬ ‫המלך‪ ,‬ואמנם הרי בית המקד ש הוא בית תפילה לכל העמים‪ ,‬אולם הדבר‬ ‫פשוט כי כל אחד הוא בזה לפי מדריגתו‪ ,‬וכלל ישראל‪ ,‬ובמיוחד לומדי התורה‬ ‫‪&■ O‬‬ ‫שבחו''ל‪ ,‬והגיע ללמוד בישיבה הק' במסירות נפש‪ ,‬חרף רצונם שישתלם‬ ‫‪X1‬‬ ‫תפילתם בבית המקד ש היא בתכלית הדביקות ונפתח עבורה שערי שמים‪,‬‬ ‫במקצועות חול‪ ,‬וזכה לשבת על התורה והעבודה‪ ,‬האם זכות זו אינה יכולה‬ ‫לעמוד לימינו בשעה זו ?! לא בדקנו את השעה בה החל מצבו להתייצב‪ ,‬ואך‬ ‫ולכן משתומם אנכי תמיד איך יתכן שבני תורה‪ ,‬בני ישיבה‪ ,‬אשר זכו להיות‬ ‫״‪e‬‬ ‫בחסדי שמים חזר לאיתנו כבראשונה‪ ,‬ועומד הוא שוב על משמרתו בתורה‬ ‫והרבצתה‪ ,‬לאוי''ט‪.‬‬ ‫משכנם ומקומם בישיבה שהיא שער השמים בדורותינו‪ ,‬יהיו נמנעים‬ ‫להתפלל בהיכל הישיבה‪ ,‬והרי הדבר בדוק ומנוסה כי המתפלל תמיד‬ ‫‪%‬‬ ‫( ‪0 .4‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪)to‬‬ ‫‪t‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@gmail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪053-3145900 :‬‬ ‫‪H‬‬ ‫ממשנת רבינו מרן ראש הישיבה הגאון רבי משה הלל הירש שליט״א‬ ‫ראש השנה תשפ״ז‬ ‫הוראת שעה‬ ‫שיפור המעשים מעורר אהבת ה' ומידת הרחמים‬ ‫ועי"ז אפשר לזכות בדין‬ ‫כיצד מקבלים 'טעם' בתפילה‬ ‫וימידה כנגד מידה‘ זה מביא עלינו התעוררות של אהבה מאת‬ ‫אנו נמצאים לפני ראש השנה‪ ,‬יום הדין‪ ,‬ובוודאי שאנו צריכים‬ ‫ובלי מוד ' העיון הי שיבתי'?‬ ‫הקב“ה‪ ,‬עד שהוא 'עומד מכיסא הדין ויושב על כיסא רחמים‪,‬‬ ‫עכשיו ביותר להתנהג בהתאם ליום הדין‪ ,‬גם אם במשך אלול לא‬ ‫והופך מידת הדין למידת רחמים'‪ ,‬נגד החוקים הרוחניים!‬ ‫היה כל כך״ כתוב בטור (סי׳ תקפ“א)‪ :‬משל למדינה שחייבת מס‬ ‫[מתוך שו"ת ב'ועידת בני הישיבות' ‪ -‬אב תשפ״ו]‬ ‫למלך ולא נתנו לו‪ ,‬בא אליה בחיל לגבותו‪ .‬כשנתקרב אליה‬ ‫שואל‪ :‬איך מקבלים טעם בתפילה?‬ ‫ועכשיו‪ ,‬כשאנו סמוכים ממש לראש השנה‪ ,‬כל אחד צריך‬ ‫בעשרה פרסאות יצאו גדולי המדינה לקראתו‪ ,‬ואמרו לו אין לנו‬ ‫לשפר את מעשיו‪ .‬וכגון בתפילה‪ ,‬לא די לכוין את פירוש המילות‪,‬‬ ‫רבינו שליט״א‪ :‬יש בזה שני חלקים‪ ,‬האחד מעשי‪ ,‬ללמוד להבין‬ ‫מה ליתן לך‪ ,‬הניח להם שליש‪ .‬כיון שנתקרב יותר יצאו בינוני‬ ‫אלא הבסיס של תפילה זה לידע שמדברים לפני המלך‪ ,‬ולפיכך‬ ‫את מה שמתפללים‪ .‬ואע"פ שכל אחד מבין א ת המילים פחות או‬ ‫העיר לקראתו‪ ,‬הניח להם שליש השני‪ .‬כשנתקרב יותר יצאו‬ ‫גם מי שמכוין בכל התפילה‪ ,‬אם הוא לא מרגיש שהוא מדבר‬ ‫כל בני העיר לקראתו‪ ,‬והניח להם הכל‪ .‬כך המלך זה הקדוש‬ ‫יותר‪ ,‬מכל מקום לא מבינים א ת עומק המשמעות של המילים‪ ,‬ומה‬ ‫אל הקב“ ה ‪ -‬וכמו שאמר החפץ חיים‪ ,‬שאנחנו הרי אומרים‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬בני המדינה אלו ישראל שמסגלים עונות כל השנה‪.‬‬ ‫שמונח בהם‪ .‬אם לומדים את חלקי התפילה שכתובים בתהלים עם‬ ‫לקב“ ה 'אתה' בלשון נוכח ‪ -‬הרי חסר לו בכל מהות התפילה‪.‬‬ ‫ערב ראש השנה הגדולים מתענין‪ ,‬ומוותר להם שליש עונותיהם‪.‬‬ ‫פירושו של המלבי״ם‪ ,‬וודאי שהתפילה תהיה אחרת‪.‬‬ ‫ובענין כוונת המילות יש עצה מהחפץ חיים‪ ,‬לעצור לפני‬ ‫בעשרה ימים בינונים מתענין‪ ,‬ומוותר להם ב‘ שלישים‪ .‬ביום‬ ‫כל ברכה כמה שניות‪ ,‬ולחשוב מה הוא הולך לבקש‪ ,‬ואז‬ ‫אמנם עיקר הדבר זה החלק השני‪ ,‬הרעיוני‪ ,‬שאדם צריך להרגיש‬ ‫הכיפורים הכל מתענין‪ ,‬ומוותר להם הכל‪ ,‬עכ“ ל‪.‬‬ ‫להתפלל את הברכה ההיא‪ ,‬שכן בקטע אחד קל לכוין‪ ,‬וככה‬ ‫בשעת מעשה שהוא מדבר עם הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שאם לא כן‪ ,‬הרי‬ ‫יעשה בכל ברכה‪.‬‬ ‫והנה היגדולים‘ שמתענים בערב ראש השנה הם ה׳בני תורה‘‪,‬‬ ‫זה כאדם שאומר מילים באויר‪ ,‬ואינו מדבר לאף אחד‪ ,‬שפשוט הדבר‬ ‫ואם אין איזו דרגה של התעוררות אצלם‪ ,‬אזי לבד מזה שיש בכך‬ ‫שאין לו חשק לזה‪ .‬הכוזרי אומר‪ ,‬שהאמונה שמגיעה לאדם מכוחה‬ ‫כמו כן יש דין מפורש בשו“ע‪ ,‬שאצלנו זה בגדר ׳שפרו‬ ‫חלילה טענה וקטרוג גדול עליהם‪ ,‬זה גם חסר לכלל ישראל‪.‬‬ ‫של תפילה אחת‪ ,‬צריכה להספיק לו עד התפילה הבאה‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫מעשיכם‘‪ ...‬והוא דין כוונת השמות‪ ,‬וכדאיתא בשו“ ע (ס“ה‬ ‫ובפרט כיום שהאויבים מבחוץ רוצים להשמידנו חלילה‪,‬‬ ‫ס“א)‪' ,‬כשיזכיר השם יכוין פירוש קריאתו באדנות שהוא אדון‬ ‫שתפילה מביאה את האדם לידי אמונה‪ ,‬וזה רק באופן שהוא מרגיש‬ ‫ומבפנים רוצים לשנות את צורת הבן תורה‪ ,‬ויש הרבה להתפלל‬ ‫הכל‪ ,‬ויכוין בכתיבתו ביו“ ד ה“ א שהיה והוה ויהיה‪ ,‬ובהזכירו‬ ‫שמדבר עם הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ומבקש ממנו כל צרכיו‪ ,‬וכך מגיע‬ ‫על כל זה‪ ,‬וכמובן לעשות תשובה‪.‬‬ ‫אלוקים יכוין שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם'‪.‬‬ ‫לאמונה חושית ורגשית‪ .‬מה יכול להיות יותר ’ גע שמאק' מלדבר‬ ‫ומו“ ר הגר“ א קוטלר זצ“ ל אמר‪ ,‬שמבן תורה אפשר לדרוש‬ ‫כתוב בגמרא (ר“ה לד‪ ,):‬׳אמר הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אמרו לפני‬ ‫עם הקדוש ברוך הוא? צריכים להתרגש מעצם המחשבה שאנו‬ ‫בראש השנה מלכויות זיכרונות ושופרות‪ ,‬מלכויות ‪ -‬כדי‬ ‫שלכה“ פ יכוין את כוונת השם בסוף כל ברכה‪ .‬וכך צריך לעשות‬ ‫מדברים עמו! וזה שורש ענין התפילה‪.‬‬ ‫שתמליכוני עליכם‪ ,‬זיכרונות ‪ -‬כדי שיבא לפני זיכרונכם לטובה‪,‬‬ ‫בכל ברכה שאדם מוציא מפיו במהלך היום‪ ,‬לא 'לזרוק' את‬ ‫הברכה מהפה‪ ,‬אלא להיזהר לכוין בכל ברכה‪.‬‬ ‫ובמה ‪ -‬בשופר‘‪ .‬וכיצד עולה זיכרונם של ישראל לטובה על ידי‬ ‫שואל‪ :‬ידוע שבכוללים יש מסלולי לימוד שונים‪ ,‬עיון‪ ,‬בקיאות‪ ,‬דף‬ ‫השופר? ענין זה מבואר במדרש (ויק״ר אמור כט ו)‪ ,‬זה לשונו‪:‬‬ ‫וכן צריך להתחזק בענין ׳בין אדם לחבירו‘‪ ,‬וכגון שיש דבר‬ ‫'בחודש' ‪ -‬בחודש זה תחדשו מעשיכם‪' ,‬בשופר' ‪ -‬בחודש‬ ‫היומי‪ ,‬חבורות‪ ,‬חושן משפט‪ ,‬יורה דעה‪ ,‬וכדומה‪ .‬וישנם אברכים‬ ‫מצוי מאוד בין בחורים‪ ,‬שאומרים איזו ׳עקיצה‘ למישהו וכולם‬ ‫הזה שפרו מעשיכם‪ .‬אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל‪ ,‬אם‬ ‫רבים שרק אחרי החתונה גילו לראשונה שיש להם טעם בלימוד‪,‬‬ ‫נהנים‪ ,‬חוץ מזה שאמרו לו את העקיצה‪ ...‬וכן לגבי ההתנהגות‬ ‫שיפרתם מעשיכם הריני נעשה לכם כשופר הזה‪ ,‬מה שופר זה‬ ‫מאחר ומצאו מסלול שהתאים להם לפי טבעם‪ .‬ונשאלת השאלה‪,‬‬ ‫בפנימייה בלילה‪ ,‬שמפריע לאחרים לישון גם אם משתדל‬ ‫מכניס בזו ומוציא בזו‪ ,‬כך אני עומד מכיסא הדין ויושב על‬ ‫אולי היה כדאי לסדר מסלולים מעין אלו גם בקיבוץ של הישיבות‬ ‫לדבר בלחש‪ ,‬ואז הוא מזיק לאחרים בשינה רצופה בלילה‪,‬‬ ‫כיסא רחמים‪ ,‬והופך לכם מידת הדין למידת רחמים‪ .‬אימתי‪,‬‬ ‫הגדולות?‬ ‫וכל היום למחרת מתבזבז‪.‬‬ ‫בחדש השביעי‪ ,‬עכ“ ל‪.‬‬ ‫רבינו שליט״א‪ :‬יש דברים ‪ -‬כמו סדרי נשים נזיקין ‪ -‬שכל בחור‬ ‫עוד יש לעורר בענין תיקון המידות‪ ,‬אנשים סבורים בטעות‬ ‫ויש לבאר בזה על פי דברי הירושלמי (מכות פ“ב ה“ו)‪ ,‬ישאלו‬ ‫צריך ללמוד‪ ,‬מאחר ושם לומדים איך לחדש‪ ,‬איך לדייק‪ ,‬איך להבין‬ ‫שהאיסור של ׳מידות רעות‘ זה דוקא כשעושה מעשה‪ ,‬ואינם‬ ‫לחכמה‪ ,‬חוטא מהו עונשו‪ .‬אמרה להם‪ ,‬חטאים תרדוף רעה‪.‬‬ ‫עניין בעמקות‪ ,‬איך לעשות חילוקים ולחדש חידושים בעמקות‪,‬‬ ‫יודעים שגם עצם קיום המידות הרעות הוא איסור‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫שאלו לנבואה‪ ,‬חוטא מהו עונשו‪ .‬אמרה להם‪ ,‬הנפש החוטאת‬ ‫דברים אלו המקור הטוב ביותר להשיגם הוא על ידי לימוד ’ נשים‬ ‫הרמב“ ם בהלכות תשובה (פ“ז ה“ג)‪ ,‬שכשם שצריך לשוב‬ ‫היא תמות‪ .‬שאלו לקודשא בריך הוא‪ ,‬חוטא מהו עונשו‪ .‬אמר‬ ‫נזיקין׳ בעיון‪ .‬זה היסוד לכל לימוד אחר של הלכה וכדומה‪ ,‬שכן‬ ‫מעבירות שיש בהן מעשה‪ ,‬כך צריך לחפש ולשוב מן המידות‬ ‫להם‪ ,‬יעשה תשובה ויתכפר לו‘ ‪ .‬ולכאורה צריך להבין‪ ,‬וכי‬ ‫לפני הכל בחור צריך ’ ללמוד איך ללמוד׳‪.‬‬ ‫הרעות‪ ,‬וזה חמור יותר מעבירות שיש בהן מעשה‪ ,‬שכן בזמן‬ ‫הנביאים אינם יודעים שיש תשובה? אלא ביאור הענין הוא‪ ,‬שעל‬ ‫שאדם רגיל במידות רעות קשה לו לפרוש מהן‪ .‬גאוה זה איסור‬ ‫פי חוקי וכללי הטבע הרוחניים לא יתכן שאדם יחטא ולא ייענש‬ ‫אלא שגם בלימוד זה גופא יש חילוקים גדולים בין אחד לשני‪ .‬יש‬ ‫מפורש! כעס מגיע מגאוה‪ ,‬קינאה מגיעה מגאוה‪ ,‬חוסר פירגון‬ ‫על כך‪ ,‬כיון שהחטא יוצר מציאות רוחנית המחייבת עונש‪ ,‬אבל‬ ‫בחורים שיש להם נטייה גדולה לעמקות‪ ,‬ויכולים לחדש בקלות‬ ‫מגיע מגאוה‪ ,‬ביקורתיות מיותרת מגיעה גם כן מגאוה‪ ,‬וצריך‬ ‫הקב“ה הוא מלך‪ ,‬ומלו פורץ גדר‘‪ ,‬והוא יכול לפעול גם כנגד‬ ‫דברים עמוקים‪ ,‬ויש בחורים שלא שייכים לזה‪ .‬והבעיה היא‪,‬‬ ‫ללמוד בספרי מוסר‪ ,‬כגון אורחות צדיקים‪ ,‬וחובות הלבבות‬ ‫החוקים‪ ,‬וזה הכוונה במה שכתוב שרק הקב“ ה הוא זה שאומר‬ ‫שלפעמים בחור שרואה שלחברו יש א ת הכוח הזה‪ ,‬וסבור שגם‬ ‫שער הכניעה‪ ,‬כדי לתקן את מידת הגאוה‪.‬‬ ‫שהתשובה מכפרת‪ ,‬דהיינו שזה כח מיוחד שהקב“ ה קבע נגד‬ ‫הוא מסוגל לכך‪ ,‬ומנסה ללמוד באופן שבו החבר לומד‪ ,‬ואז הוא‬ ‫כל הכללים והחוקים הרוחניים‪ .‬ואיך זוכים לכך שהקב“ה מכפר‬ ‫ובעיקר צריך להתחזק בענין של ׳תלמוד תורה כנגד כולם‘!‬ ‫מתבלבל לגמרי‪ .‬אמנם יש עצה גם למי שאין לו א ת הכוח הזה‪,‬‬ ‫כנגד החוקים הרוחניים? כאשר הוא אוהב אותנו‪.‬‬ ‫להיזהר מאוד מביטול תורה‪ ,‬ובפרט עכשיו סמוך לראש השנה‪.‬‬ ‫שיכול ללמוד בספרים קלים יותר‪ ,‬שעל ידם הוא יקבל ’ בקיאות‬ ‫ופשיטא שבראש השנה עצמו בודאי שצריך ליזהר שלא לבטל‬ ‫ונמצא שכאשר אנו עושים דברים המעוררים את אהבתו של‬ ‫בלומדות׳‪ ,‬ולא בספרים שיקשו עליו יותר‪ .‬למשל‪ ,‬יש בחור שאינו‬ ‫שום רגע‪ ,‬אלא מיד לאחר התפילה והסעודה עולים ללמוד‪.‬‬ ‫הקב“ה אלינו‪ ,‬ממילא אנו זוכים לכפרה‪ .‬והיינו כשעושים דברים‬ ‫יכול להבין היטב א ת הימחנה אפרים׳‪ ,‬אבל הוא יכול להבין ’ ש ער‬ ‫וראוי לכל אחד לקבל על עצמו תענית דיבור לזמן מסויים‬ ‫המחזקים כביכול את מלכות הקב“ה בעולם‪ ,‬בבחינת ׳תנו עוז‬ ‫המלך'‪ .‬ובספרי זמנינו אני ממליץ לבחורים כאלו ללמוד את‬ ‫בר“ה‪ ,‬ופשיטא! אין צריך לומר שאין קוראים ולא מתעניינים‬ ‫לאלוקים‘‪ .‬וכן כשאנו משפרים את מעשינו‪ ,‬אנו מראים בכך‬ ‫הספרים של ר' אלחנן והסטייפלר‪ ,‬ולהיכנס דרכם לילומדות'‬ ‫בחדשות חלילה בכל עשרת ימי תשובה‪ .‬ובזכות כל זה נזכה‬ ‫שאנחנו אוהבים את המלך ומכבדים אותו‪ ,‬ולא עושים רק כדי‬ ‫בצורה שמתאימה בשבילם‪.‬‬ ‫בס“ ד לרחמים בדין‪ ,‬ולכתיבה וחתימה טובה‪ ,‬אכי“ ר‪.‬‬ ‫'לצאת ידי חובה'‪ ,‬וע“ י זה מתחזקת כביכול מלכותו יתברך‪,‬‬ ‫עיונים בפרשה‬ ‫בגדר הדין שופר למצוד‪ ,‬בשל איל וכפוף‬ ‫שוה׳‪ ,‬לפיכך צריך שיהיה שופר של יום הכיפורים כפוף כמו‬ ‫מצוה עד שליש במצוה׳ (ב״ק ט‪ ,):‬כלומר‪ ,‬שאם יש לאדם‬ ‫כתב השו״ע (סי׳ תקפו ס׳׳א) 'שופר של ראש השנה מצותו‬ ‫שופר של ר״ה‪ .‬וכתבו הראשונים שם‪ ,‬שדין ׳כפוף׳ הוא למצוה‬ ‫אפשרות לעשות את המצוה באופן מהודר יותר‪ ,‬צריך להוסיף‬ ‫בשל איל וכפוף‪ ,‬ובדיעבד כל השופרות כשרים‪ ,‬בין פשוטים‬ ‫בעלמא‪ ,‬ולא לעיכובא‪ .‬והקשו על כך התוספות (שם)‪ ,‬כיצד‬ ‫על המקח עד שליש משוויו‪ .‬דאם נאמר שדין ׳איל כפוף׳ הוא‬ ‫בין כפופים‪ ,‬ומצור‪ ,‬בכפופים יותר מבפשוטים׳‪.‬‬ ‫אם כן ניתן ללמוד דין שופר של יום הכיפורים משופר של‬ ‫׳הידור מצוה של שופר׳‪ ,‬אם כן באופן שיש לאדם אפשרות‬ ‫ומקור הדין שיש מצור ליקח שופר של איל‪ ,‬מבואר‬ ‫ראש השנה לגבי דין ׳כפוף׳‪ ,‬הרי אף בראש השנה אין כאן‬ ‫לקנות ב׳ שופרות‪ ,‬אחד של איל כפוף והשני אינו כזה‪ ,‬אזי‬ ‫במסכת ראש השנה (טז‪ ,).‬׳אמר רבי אבהו‪ ,‬למה תוקעין‬ ‫דין לעיכובא‪ ,‬אלא רק מצוה‪ ,‬משום ש׳בראש השנה כמה‬ ‫אם ההפרש ביניהם אינו יותר משליש צריך הוא להוסיף על‬ ‫בשופר של איל‪ ,‬אמר הקדוש ברוך הוא‪ ,‬תקעו לפני בשופר‬ ‫דכייף איניש דעתיה טפי מעליא׳‪ ,‬וטעם זה אינו שייך ביום‬ ‫הדמים כדי לקנות את השופר של איל כפוף‪ ,‬אבל אם אין‬ ‫של איל‪ ,‬כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם‪ ,‬ומעלה‬ ‫הכיפורים של יובל‪ ,‬שכן אין תוקעים שם לתפילה וזיכרון‪,‬‬ ‫זה דין בעצמותו של השופר‪ ,‬אלא ענין בפני עצמו‪ ,‬והשופר‬ ‫אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני׳‪.‬‬ ‫אלא לסימן שילוח עבדים והשמטת שדות‪ .‬ומחמת קושיא זו‬ ‫הוא רק ׳היכי תמצי׳ לזה‪ ,‬אזי אין צריך להעלות בדמי השופר‬ ‫עד שליש‪ ,‬מכיון שאין זה הידור במצות שופר‪.‬‬ ‫והדין שיש מצוה ליקח שופר כפוף לתקיעות של ראש‬ ‫הוכיחו התוספות שדין ׳כפוף׳ הוא דין לעיכובא בשופר של‬ ‫השנה‪ ,‬מבואר שם (כו‪ ):‬שהיא שיטת רבי יהודה בברייתא‪,‬‬ ‫ראש השנה‪ ,‬ולא רק למצוה בעלמא‪ ,‬וממילא ניתן ללמוד דין‬ ‫והנה במשנה ברורה (שם סק״ה) הביא בשם המפרשים שיש‬ ‫וכן פסק רבי לוי שם‪ .‬והטעם‪ ,‬משום ש׳בראש השנה כמה‬ ‫זה גם לשופר של יום הכיפורים‪ ,‬ב׳גזירה שוה׳‪.‬‬ ‫בזה דין ׳הידור מצוה עד שליש׳‪ .‬ובשער הציון שם (סק״ט)‬ ‫דכייף איניש דעתיה טפי מעלי׳‪ .‬ומבואר בראשונים שהוא‬ ‫כתב‪ ,‬שלפי דעת הראשונים הסוברים שאפילו לכתחילה אין‬ ‫אמנם הרא״ש שם (סו״ס א) דחה את קושיית התוספות‪,‬‬ ‫למצוה‪ ,‬ולא לעיכובא‪.‬‬ ‫צריך לקחת שופר של איל‪ ,‬אלא די בכל שופר כפוף‪ ,‬א״כ‬ ‫וכתב‪ ,‬שמכיון שלומדים דין שופר של יום הכיפורים ב׳גזרה‬ ‫יתכן שלגבי שופר של איל אין דין ׳הידור מצוה עד שליש׳‪.‬‬ ‫שוה׳ משופר של ראש השנה‪ ,‬וגבי שופר של ראש השנה יש‬ ‫חקירה בגדר המצוה‬ ‫ומבואר מדבריו‪ ,‬שלגבי דין ׳כפוף׳‪ ,‬שהכל מודים שיש ליקח‬ ‫סברא להצריך שיהיה כפוף למצוה‪ ,‬ממילא יש להשוותם‬ ‫לכתחילה שופר כפוף‪ ,‬אכן צריך להוסיף על השופר עד שליש‬ ‫ויש לחקור בדין זה‪ ,‬שיש מצוה לכתחילה לתקוע בראש‬ ‫זה לזה‪ ,‬ולהצריך גם ביום הכיפורים שיהיה השופר כפוף‬ ‫בדמיו כדי ליקח שופר כפוף‪ .‬ונמצא לפי זה שמעלת ׳כפוף׳‬ ‫השנה בשופר של איל כפוף‪ ,‬האם זו מצוה ומעלה בעצם‬ ‫לכתחילה‪.‬‬ ‫היא אכן מעלה בעצם המצוה של השופר‪.‬‬ ‫ה׳חפצא׳ של השופר‪ ,‬או שזה דין בפני עצמו‪ ,‬שצריך ליקח‬ ‫ונראה בדעת הרא״ש‪ ,‬שמבואר שנקט בפשיטות שדין‬ ‫לכתחילה שופר של איל כפוף כדי להזכיר עקידת יצחק‪,‬‬ ‫׳כפוף׳ הוא מעלה בגוף השופר‪ ,‬שאם אינו אלא ׳היכי תמצי׳‬ ‫הוכחה מדברי הרא״ש‬ ‫ולכוף את לבבנו לאבינו שבשמים‪ ,‬אבל אין זו מעלה בעצם‬ ‫בעלמא לעשות ענין של כפיפה‪ ,‬אזי צודקים התוספות‪ ,‬שאי‬ ‫מצות תקיעת שופר‪ ,‬אלא השופר הוא רק כמו ׳היכי תמצי׳‬ ‫והנה הגמרא שם (ר״ה כו‪ ):‬מביאה את דברי רבי לוי‪,‬‬ ‫אפשר להשוותם זה לזה‪.‬‬ ‫הסובר שצריך ליקח שופר כפוף גם בראש השנה וגם ביום‬ ‫בעלמא לקיום ענין זה‪.‬‬ ‫ואם כן נמצא שלדעת הרא״ש דין ׳כפוף׳ הוא ׳מעלה׳‬ ‫הכיפורים [של יובל]‪ .‬וטעמו [כפי שביארו התוספות שם‬ ‫בעצם השופר‪ .‬ולפי מה שנתבאר לעיל‪ ,‬יש נפקא מינה בזה‬ ‫(ד״ה של יעל) על פי סוגיית הגמרא להלן שם (לד‪ ,]).‬שמאחר‬ ‫הנפק״מ בחקירה זו‬ ‫שיש הדין ׳בהידור מצוה עד שליש׳‪.‬‬ ‫ולומדים דיני שופר של יוה״כ משופר של ראש השנה ב׳גזירה‬ ‫ונראה שיש נפקא מינה לדינא בחקירה זו‪ ,‬לגבי דין ׳הידור‬ ‫משנת הישיבה‬ ‫מתך הדרת עדי הדרכה לבני ישיבה‬ ‫עבודת המידות (יז)‬ ‫ג‪ .‬עוד כתב (שע״ת שם)‪ ,‬שמלבד שהגאוה גורמת חטאים‪ ,‬גם המידה עצמה‬ ‫הזכרנו בוועדים הקודמים דרכים שונות כיצד לקנות את מידת הענווה‪.‬‬ ‫היא חטא‪ ,‬ונמצא שהרוצה לשוב בתשובה על חטאיו צריך מצד ׳עזיבת החטא'‬ ‫ויש להוסיף בזה‪ ,‬שעתה בימים הנוראים זה הזמן להתחזק ולהתעלות במידה‬ ‫להתרחק ממידת הגאוה‪.‬‬ ‫זו‪ ,‬והיא סגולה גדולה לזכות בדין‪ ,‬מכמה טעמים‪ :‬א‪ .‬כתב רבינו יונה בשערי‬ ‫ד‪ .‬עוד כתב (שם כח)‪ ,‬שבעל תשובה צריך להעביר על מידותיו‪ ,‬ולא לכעוס‬ ‫תשובה (ש״א כג)‪ ,‬׳העיקר השביעי [מעיקרי התשובה] הכניעה בכל לב‬ ‫ולהקפיד על חבריו‪ ,‬ובכך יזכה למה שאמרו חז“ ל ׳המעביר על מידותיו‬ ‫והשפלות‪ ,‬כי המכיר את בוראו ידע כמה העובר על דבריו שח ושפל ונגרע‬ ‫מעבירים לו על כל פשעיו'‪ ,‬מידה כנגד מידה‪ ,‬וכתב על כך ׳וזה פתח תקוה‬ ‫נכבד מאד'‪.‬‬ ‫מערכו'‪ .‬והוסיף (שם אות כד)‪ ,‬והמדרגה העליונה בהכנעה המחוייבת מדרך‬ ‫ה‪ .‬עוד יש להוסיף בזה‪ ,‬את מאמר חכמים במסכת סוטה (ה‪ ,).‬שהקב״ה‬ ‫התשובה‪ ,‬שיגדיל ויאדיר עבודת השם‪ ,‬ולא יחזיק טובה לעצמו‪ ,‬כי יקטן‬ ‫אומר על בעל הגאוה ׳אין אני והוא יכולים לדור בעולם'‪ .‬וממילא יש ללמוד‬ ‫הכל בעיניו כנגד מה שהוא חייב בעבודת השם‪ ,‬על כן ייכנע ויעבוד בהצנע‪,‬‬ ‫לאידך גיסא‪ ,‬שהעניו קרוב לקבי׳ה‪ ,‬וכשאדם קרוב לבורא הוא יכול לעשות‬ ‫ולא יחמוד כבוד על מעשיו הנכבדים‪ ,‬ולא יבקש תפארת אדם על פעליו‬ ‫תשובה כראוי‪.‬‬ ‫המפוארים ויסתירם מדעתם כפי היכולת'‪.‬‬ ‫ו‪ .‬עוד מצינו בפירוש הגר״א לספר משלי (טז ה)‪ ,‬על הפסוק ׳תועבת ה' כל‬ ‫ב‪ .‬עוד כתב רבינו יונה (שם כו‪-‬כז) ׳עוד נתחייב בעל התשובה על הכניעה‪,‬‬ ‫גבה לב יד ליד לא ינקה'‪ ,‬שאמנם הקב״ה חסיד בכל מעשיו‪ ,‬ואינו מעניש את‬ ‫מפני שהוא חייב להסיר מנפשו המידות שגורמות לחטא ומעוללות הפשעים‪.‬‬ ‫האדם כפי שורת הדין‪ ,‬אלא נכנס עמו ׳לפנים משורת הדין'‪ ,‬אבל אדם שהוא‬ ‫׳גבה לב' אין הקב״ה מנכה מעונשו כלל‪ ,‬אלא מעניש אותו ׳יד ליד'‪ ,‬רחמנא‬ ‫והגאוה מסבבת כמה עבירות ומגברת יצר לב האדם עליו‪ ,‬שנאמר ורם לבבך‬ ‫ליצלן‪ .‬ומבואר בזה דבר נורא‪ ,‬שאפילו מי שיש לו רגש של גאוה רק בלב‪,‬‬ ‫ושכחת את ה' אלקיך'‪ .‬וכן כתב בפירושו לאבות (פ״ד מ״ד)‪ ,‬שרוב העבירות‬ ‫הקב״ה אינו מתנהג עמו לפנים משורת הדין!‬ ‫ש'בין אדם לחבירו' מגיעות מכח מידת הגאווה‪.‬‬ ‫© כל הזכויות שמורות למערכת 'משנת רמ״ה'‪ ,‬יוצא לאור ע״י המערכת מתוך שיעוריו שיחותיו וכתביו של רבינו שליט״א‬ ‫לפרטים ויצירת קשר‪ :‬מספר פקס ‪ 153777921183‬דוא״ל‪mishnasrama@gmail.com :‬‬ ‫• הליכות חמד • ליקוטי פסקי הלכה מתורת מרן שליט״א •‬ ‫• ווי העמודים וחשוקיהם • שאלה משולחנו של מרן שליט״א‬ ‫הלכות המצויות לאשה היולדת בראש השנה‬ ‫איזו עליה עדיפה בראש השנה‪ :‬פקידת שרה‪ ,‬או מפטיר חנה?‬ ‫א‪ .‬אשה שתוקעים עבורה בשופר‪ ,‬לפי מנהג אשכנז‪ ,‬יש לה לברך לפני‬ ‫שאלה‪ .‬זכיתי להינשא לפני שנתיים בגיל מבוגר לאחר המתנה של שנים רבות‪ ,‬אני כהן‪ ,‬וגם זוכה לקרוא‬ ‫התקיעות שתי ברכות‪ ,‬ברכת ׳לשמוע קול שופר׳ וברכת ׳שהחיינו׳‪ .‬וביום‬ ‫בקביעות בתורה בביהכ״נ אצלנו‪ ,‬וכעת כהכרת הטוב הציע לי הגבאי שיתן לי עליה בראש השנה הבעל״ט‪,‬‬ ‫השני טוב שתכין פרי חדש או בגד חדש ותכוון בברכת ׳שהחיינו׳ שמברכת‬ ‫והציע שאבחר או עליית כהן או עליית מפטיר‪ ,‬מצד אחד הנני רוצה מפטיר חנה שכידוע זה סגולה לילדים‪,‬‬ ‫קודם התקיעות‪ ,‬לפטור גם את הפרי או הבגד החדש [סימן ת״ר ג׳ ברמ״א‬ ‫ואנחנו עדיין ממתינים לזש״ק‪ ,‬וגם שבמפטיר יש שבע ברכות (ב׳ על התורה‪ ,‬ועוד ברכה קודם ההפטרה‪,‬‬ ‫ובמשנ״ב סק״ד]‪ .‬וגם בהדלקת הנרות של ליל שני דר״ה תכין לה בגד או פרי‬ ‫ועוד ד׳ לאחר ההפטרה)‪ .‬ומצד שני עליית כהן היא העליה הראשונה בשנה החדשה‪ ,‬וגם שם יש את פקידת‬ ‫חדש ובברכת שהחיינו תכוון גם עליהם‪ .‬ובשעת הקידוש לא תברך שנית‬ ‫שרה אמנו‪ ,‬מה דעת מרן שליט״א שעדיף לבקש מהגבאי?‬ ‫'שהחיינו׳‪ .‬אם אין לה בגד או פרי חדש‪ ,‬תברך שהחיינו בלעדיהם‪ ,‬כמבואר‬ ‫תשובה‪ .‬עליה הראשונה היא יותר חשובה‪,‬כיון שהיא מהקרואים מעיקר הדין‪ ,‬ואילו מפטיר אפשר לתת לקטן‬ ‫שם (סעי׳ ב)‪ .‬אך לפי מנהג ספרד לא תברך‪.‬‬ ‫מעיקר הדין‪ .‬אבל הסגולה נפוצה דווקא על מפטיר‪ ,‬ולכן אם רוצה לעשות את הסגולה‪ ,‬יכול להעלות למפטיר‪.‬‬ ‫ב‪ .‬עדיף לעמוד בשעת הברכות והתקיעות‪ ,‬אם לא קשה לה (סימן תקפ״ה‬ ‫מקורות ונימוקים‬ ‫א׳ ובמשנ״ב סק״ז)‪.‬‬ ‫עליית כהן היא עליה החשובה ביותר‪ ,‬ולכן נותנים אותה לכהן‪ ,‬דכתיב ׳וקדשתו׳‪ ,‬וקיבלו חז״ל שרצה לומר‬ ‫ג‪ .‬במקום הצורך מותר ליולדת לאכול לפני התקיעות (קיצור שו״ע סימן‬ ‫לכל דבר שבקדושה‪ ,‬לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון‪ ,‬ומ״מ אם רצה הכהן לחלוק כבוד‬ ‫קכט סעי׳ יט‪ ,‬ואש״א)‪ .‬ויש שכתבו שאם יכולה לשמוע התקיעות קודם‬ ‫לרבו או למי שגדול ממנו ‪ -‬הרשותבידו‪ ,‬אבל לענין לקרות בתורה בבית הכנסת תיקנו חז״ל מפני דרכי שלום‬ ‫האכילה תעשה כן‪ ,‬מפני שהנשים קיבלו על עצמן לשמוע קול שופר‬ ‫שאין הכהן והלוי יכולין למחול אלא דווקא כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל‪ ,‬כדי שלא יבוא הדבר‬ ‫(אש״א שם במהדו״ת‪ ,‬ויעוי׳ שו״ת רע״א סימן א בהשמטות)‪.‬‬ ‫לידי מחלוקת‪ ,‬שכל אחד יאמר אני גדול ואקרא ראשון‪ .‬ואם אין כהן בביהכ״נ‪ ,‬הולכין אחר הגדול בחכמה‬ ‫ד‪ .‬אם יש בית כנסת סמוך לביתה ויש לפניה שתי אפשרויות‪ ,‬או לשמוע‬ ‫ומנין‪ ,‬אע״פ שהאחר גדול בשנים [משנ״ב (סימן קלה סק״ט)]‪.‬‬ ‫תקיעות דמיושב (שהן התקיעות הראשונות שלפני תפילת מוסף)‪ ,‬או‬ ‫מאידך‪ ,‬עליית המפטיר אינה מהקרואים‪ ,‬אלא זה תקנה מאוחרת יותר‪ ,‬ושנינו במסכת מגילה (דף כד ע״א)‬ ‫לשמוע תקיעות דמעומד (שבתפילת מוסף)‪ ,‬תבחר בתקיעות דמעומד‪,‬‬ ‫המפטיר בנביא הוא פורס על שמע‪ ,‬והוא עובר לפני התיבה‪ .‬ואחד מהטעמים לכך הוא משום כבוד‪ ,‬ופירש‬ ‫משום דעיקר התקיעות הן התקיעות דמעומד (משנ״ב סימן תקצ ס״ק לה)‪,‬‬ ‫רש״י‪ ,‬הואיל וממציא עצמו לדבר שאינו כבודו‪ ,‬תיקנו לו זו לכבוד‪.‬‬ ‫ועוד שהרי בכך מתפללת גם תפילה בציבור‪.‬‬ ‫הרי שהעליה הראשונה היא העליה החשובה ביותר‪ ,‬ומאידך המפטיר היא העליה הפחות חשובה‪ ,‬שהיא‬ ‫ה‪ .‬יולדת השומעת רק תקיעות דמעומד‪ ,‬תברך לפני ששומעת את‬ ‫אינה מהקרואים‪ ,‬וכן נוהגים בזמננו‪ ,‬שאף שמעיקר הדין קטן יכול לעלות גם לשבעה קרואים‪ ,‬בכל זאת‬ ‫התקיעות שבחזרת הש״ץ‪ ,‬ואם תוקעין בביהכ״נ גם בתפילה שבלחש‪ ,‬יתכן‬ ‫נוהגים שאין הקטן עולה אלא למפטיר‪ ,‬כמבואר במשנה ברורה (סימן רפב ס״ק יב) דנוהגין כהיום שאין‬ ‫שיש לה לכוון שלא לצאת בהן‪ ,‬כי אם בתקיעות שבחזרת הש״ץ‪ ,‬וצ״ע‪.‬‬ ‫קוראין קטן כלל לשום עליה‪ ,‬אפילו אם כבר נשלם מנין הקרואים‪ ,‬אלא למפטיר‪.‬‬ ‫ו‪ .‬אין ליחיד להתפלל מוסף לפני שיעברו שלש שעות ביום (סימן תקצא‬ ‫אמנם בכל זאת‪ ,‬כיון שרוצה לעשות את הסגולה שמקובלת בציבור‪ ,‬שעליית מפטיר חנה בראש השנה‬ ‫ס״ח)‪ .‬אם אין לה כח להתפלל שחרית וגם מוסף‪ ,‬תתפלל שחרית‪ ,‬ואע״פ‬ ‫ביום הראשון היא סגולה לבנים‪ ,‬אף שגם בעליה הראשונה קוראים את פקידת שרה‪ ,‬בכל זאת מה שמקובל‬ ‫שאפשר שהמוסף מקודש יותר‪ ,‬שתוקעים בו בשופר‪ ,‬מ״מ תתפלל‬ ‫ונתפשט בציבור הוא המפטיר‪ ,‬ולא העליה הראשונה‪.‬‬ ‫שחרית‪ ,‬משום שאסור להתפלל מוסף לפני שחרית (משנ״ב סימן רפו‬ ‫ובפרט שבימים טובים שקוראים למפטיר מחובת היום המפטיר יותר חשוב משאר שבתות‪ ,‬ויש אומרים‬ ‫סק״ה)‪ ,‬ובפרט נשים שי״א שפטורות ממוסף (משנ״ב סימן קו סק״ד בשם‬ ‫שאין הקטן עולה למפטיר של ימים טובים‪ ,‬וכן בשערי אפרים (שער ט אות ג) כשמנה את השבתות שאין‬ ‫הצל״ח‪ ,‬אמנם בשו״ת התעוררות תשובה ח״ג סימן סו כתב דמוסף של ר״ה‬ ‫הקטן עולה למפטיר‪ ,‬כתב דגם בראש השנה ובקריאת יוה״כ שחרית ג״כ אין ראוי לקרות קטן למפטיר‬ ‫נשים חייבות בו‪ ,‬כיון דהוי בקשת רחמים)‪ .‬ואם אין לה כח להתפלל מוסף‪,‬‬ ‫מאחר שהם ימי הדין [ולהלכה כתב הרמ״א (שם ס״ד) שיכול לעלות גם בימים טובים]‪.‬‬ ‫מסתבר שתתפלל לפחות י׳ פסוקים של מלכויות‪ ,‬זכרונות ושופרות‪ .‬ואם‬ ‫ובנוסף לכך‪ ,‬כתב בסדר היום (סדר קריאת התורה בשבת)‪ ,‬שצריך לכוין היטב לברכות ההפטרה ולענות‬ ‫אין לה כח גם לזה‪ ,‬תתפלל עכ״פ ג׳ פסוקים ממלכויות‪ ,‬זכרונות‪ ,‬ושופרות‪.‬‬ ‫עליהם אמן‪ ,‬כי ברכות ההפטרה הם ענין גדול שאנו מתפללים על מלכות בית דוד‪ ,‬ועל העבודה וגאולת‬ ‫אם אין לה אפשרות לשמוע ק׳ קולות‪ ,‬תשמע ל׳‪ .‬ואם אי אפשר לה לשמוע‬ ‫ישראל שתתגלה במהרה בימינו‪ ,‬וראוי היה כל אדם לכך‪ ,‬אלא שהמפטיר שליח כולנו והוא מברך על‬ ‫ל׳ קולות‪ ,‬תשמע לפחות י׳ קולות‪ ,‬שהם תשר״ת תש״ת תר״ת (משנ״ב‬ ‫ידינו וצריכין אנו לשמוע אליו ולכוין ולענות אמן‪ ,‬ומזה טעם עולין ברכותיו לכולנו‪ ,‬וע״ז הטעם לא היה‬ ‫סימן תקפו ס״ק כב)‪.‬‬ ‫ראוי להפטיר כי אם אחד מגדולי הקהל שדבריו נשמעים‪ .‬ולא ידעתי מאין הוציאו המנהג הזה שמפטירים‬ ‫ז‪ .‬בעל שליווה את אשתו לבית החולים‪ ,‬והתפנה לשמוע קול שופר ואין לו‬ ‫הקטנים ופחותי הקהל‪ ,‬וא‪-‬ל אלוקים יודע כי רע עלי המעשה‪ ,‬נהגתי הרבה ימים ושנים ליקח ההפטרות‬ ‫פנאי לשמוע ל׳ קולות‪ ,‬ישמע תשר״ת ש״ת ר״תג׳ פעמים‪ ,‬שהן סך הכל כ״ד‬ ‫ולומר אותם אני בעצמי לקנאת הדבר הרע בעיני‪ ,‬ועוד היום אני משתדל ע״ז כל מה שבא בידי לעשות‪ ,‬והיא‬ ‫תקיעות‪ ,‬ויתנה שאם התשר״ת הוא הסדר הנכון תעלה התקיעה בשבילו‪,‬‬ ‫מצוה רבה למעיין בה‪ ,‬שמחבר תורה עם נביאים‪ ,‬ואומר עליהם ז׳ ברכות כז׳ ברכות של חתן וכלה‪ ,‬ולא דבר‬ ‫ואם תש״ת הוא הסדר הנכון תעלה התקיעה האחרונה של תשר״ת לש״ת‪,‬‬ ‫ריק הוא‪ ,‬עכ״ד‪.‬‬ ‫ואם תר״ת הוא הסדר הנכון תעלה התקיעה של ש״ת לר״ת‪ ,‬או שישמע ג׳‬ ‫[והנה בגוף הסגולה של מפטיר חנה ביום א׳ דר״ה‪ ,‬יש לציין למה שכתב בספר ברית אבות (מפתח של חיה‪,‬‬ ‫פעמים תשר״ת (עי׳ משנ״ב סימן תקצ ס״ק כו‪ ,‬וסימן תקצב ס״ק ג)‪.‬‬ ‫אות י)‪ :‬׳סגולה למקשה לילד‪ ,‬שמעתי בשם מרן הגאון החתם סופר ז״ל‪ ,‬שיקראו לבית היולדת את האיש‬ ‫ח‪ .‬כשהיולדת דורשת שבעלה יעמוד לידה ובזה היא נרגעת מפחדה‪ ,‬פטור‬ ‫שהיה עולה למפטיר ביום א׳ של ר״ה‪ ,‬ושמעתי שהוא בדוק ומנוסה׳‪.‬‬ ‫הוא מכל המצוות‪ ,‬כולל שופר‪ ,‬דהעוסק במצוה פטור מן המצוה (שו״ע או״ח‬ ‫וסיפר דודי הגאון רבי אליעזר פלצ׳ינסקי זצ״ל (הובא בקובץ קול התורה‪ ,‬גליון סב עמ׳ קכח)‪ :‬״אשה אחת‬ ‫סימן לח ס״ח לגבי תפילין)‪ .‬ואם ירצה להחמיר על עצמו ולשמוע שופר‪ ,‬לא‬ ‫היתה בווישקי אשר לא זכתה לזרע של קיימא‪ ,‬והיתה יולדת נפלים ה״י‪ ,‬ופעם אחת קודם שהלכה ללדת‪,‬‬ ‫יברך עליהם‪ ,‬כי איך יאמר ׳וצוונו׳ וה׳ לא צווה (עי׳ שער הציון סימן תעה‬ ‫ראיתי שאביה הרב שלמה פאנארוב לוקח אותה בעגלה לבית הרפואה שהיה בדווינסק‪ ,‬ושמעתי שכשהגיעו‬ ‫ס״ק לט)‪ ,‬וצ״ע‪ .‬אך דברינו אמורים כשנתקפה בפחד‪ ,‬או שהלידה מסובכת‬ ‫לדווינסק נכנס אביה לר׳ מאיר שמחה [בעל האור שמח]‪ ,‬כדי שיתפלל עליה שתלד בשלום ושלא יארע‬ ‫וזקוקה לעזרת הבעל ולא יכול לקיים שניהם ‪ -‬בין לטפל ביולדת ובין לקיים‬ ‫לוולד שום נזק‪ ,‬ואמר ר׳ מאיר שמחה לאביה שיבררו מי עלה בראש השנה של אותה שנה למפטיר חנה שם‬ ‫את המצוה ‪ -‬אבל בלא״ה ודאי חייב‪.‬‬ ‫בבית הכנסת‪ ,‬ויבקשו ממנו ברכה‪ ,‬הלכו ודרשו ומצאו שבעלה הוא זה שקיבל מפטיר חנה באותה שנה‪ ,‬ויהי‬ ‫לפלא‪ ,‬ואמרו זאת לר׳ מאיר שמחה‪ ,‬והתפלל עליה‪ ,‬וילדה בשלום‪ ,‬והיה זה לשיחת העיר׳‪ ,‬עכ״ד]‪.‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת ״קובץ גליונות׳׳■ ‪k.gilyonot@gmail.com‬‬ ‫להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות‪053-3145900 :‬‬ ‫‪J‬‬ ‫• מעשה חמד • מהנעשה והנשמע בבית מרן שליט״א‬ ‫האישה‪ ,‬ולא הגבר‪ .‬אם האישה מחליטה דבר זה קודש קודשים‪ ,‬היא בעלת הבית‪ ,‬היא קובעת‬ ‫מה לקבל לקראת השנה החדשה? כיצד מכניסים לבית אוירה של ימים נוראים? ומי‬ ‫דבר‪.‬‬ ‫ישמור על הילדים בזמני התפילות? ‪ -‬שו"ת מרתק עם מרן רבינו שליט״א‬ ‫אף אחד לא יודע מזה‪ ,‬עמי הארצות חושבים שהדתיים האלה מקפחים את הנשים‪ ,‬איזה‬ ‫איזה קבלה לקבל לקראת ראש השנה?‬ ‫שטויות‪ .‬האישה היא הקובעת‪ ,‬אם היא יהודייה ‪ -‬הילדים יהודים‪ ,‬ורק האישה ולא מישהו אחר‪,‬‬ ‫בימים האחרונים נערך בשכונת 'רמת אלחנן' כינוס חיזוק עוצמתי למאות נשות אברכי השכונה‪ ,‬שזכו‬ ‫וזה רק הם‪ ,‬ולא מישהו אחר‪ ,‬וזה החיזוק הכי גדול שנשות ישראל ידעו את מעמדן הנשגב‪.‬‬ ‫לשמוע שיחות ודברי חיזוק מרוממים לקראת הימים הנוראים הבעל”ט‪ .‬כאשר במרכז המעמד הוקרן‬ ‫שו” ת מיוחד עם מרן רבינו שליט”א‪ ,‬כאשר את השאלות מציג נכדו של רבינו‪ ,‬הרה”ג רבי חיים מלין‬ ‫מרן רבינו שליט״א במעמד ברכת השנים בת״ת אהל תורה‪:‬‬ ‫שליט”א‪ ,‬להלן תמלול השו” ת המלא‪:‬‬ ‫’ אדם מבוגר שתפס מקום של ילד בבית הכנסת בראש השנה‪ ,‬מה יעשה הילד’?‬ ‫שאלה‪ .‬איזה קבלה לקבל על עצמם? יש המון תחומים‪ ,‬שבת‪ ,‬צניעות‪ ,‬לשון הרע‪ ,‬לימוד תורה לעזור‬ ‫בערב שב”ק פ' נצבים וילך‪ ,‬השבת האחרונה של שנת תשפ׳׳ו‪ ,‬נערך בת” ת 'אהל תורה' שברמת אלחנן‪,‬‬ ‫לבעל‪ ,‬מה הדבר שהכי‪ ,‬אי אפשר הכל ביחד בבת אחת‪ ,‬משהו אחד שהם יכולים לתפוס‪ ,‬ושזה יעמוד‬ ‫מעמד רב רושם של 'ברכת השנים' למאות ילדי החיידר‪ ,‬העומד בנשיאותו של המרא דאתרא‪ ,‬מרן‬ ‫להם לזכות ליום הדין‪.‬‬ ‫רבינו שליט”א‪.‬‬ ‫מרן שליט״א החל לנגן‪’:‬כי אשמרה שבת קל ישמרני‪ ,‬אות היא לעולם בינו וביני’‪ .‬מי חיבר את‬ ‫רבינו הופיע במלוא הדרו כשטלית לראשו‪ ,‬בשובו מברית המילה לנינו‪ ,‬בן לנכדו חביבו הרה”ג רבי‬ ‫השיר? האבן עזרא‪ .‬ומה כותב עליו הרמב״ם באגרות שלו? ’החכם רבי אברהם אבן עזרא זצ״ל‬ ‫אריה זילברשטיין שליט” א שנערכה בהיכל ביהכ”נ 'המרכזי' ברמת אלחנן‪ .‬מיד לאחר הברית נשא‬ ‫גילה סודות עמוקות ועצומות‪ ,‬לא יבינם אלא מי שהוא במדרגתו כו’‪ ,‬כי הוא כמו אברהם אבינו‬ ‫רבינו דברי חיזוק קצרים‪ ,‬כאשר בין הדברים אמר‪ ” :‬אנחנו נמצאים כעת בזמנים שעם ישראל‬ ‫עליו השלום ברוח’‪ .‬עומד הרמב״ם ומודיע שהאבן עזרא היה כמו הנשמה והרוח של אברהם‬ ‫זקוק להרבה רחמי שמים‪ ,‬כעת נמצא פה אליהו הנביא‪ ,‬ואפשר לבקש ממנו‪ .‬נמצאים פה גם‬ ‫אבינו‪ ,‬והאבן עזרא הענק הזה מעיד פה‪’ :‬כי אשמרה שבת קל ישמרני’‪ ,‬מי ששומר שבת יש‬ ‫כל הסבים גדולי ישראל‪ ,‬רמי מעלה‪ ,‬אני רוצה להגיד להם‪ :‬אני רוצה שתפעלו רחמים על עם‬ ‫לו שמירה מיוחדת מהקדוש ברוך הוא‪ .‬אז הדבר הכי טוב שיש‪ ,‬מה שי ש לי בידיעה מוחלטת‬ ‫ישראל‪ ,‬אני פה סנדק ויש לי משהו להגיד ולבקש מאליהו הנביא אני רוצה לבקש ממך קדושה‬ ‫זה שמירת שבת‪.‬‬ ‫וטהרה לעם ישראל‪ ,‬שהילדים יהיו ילדי ישראל גדולי עולם‪ ,‬ושהקב״ה ירחם על העם היהודי‪,‬‬ ‫אנחנו לא נדע מה נעשה ומה יהיה פה”‪.‬‬ ‫לא לדבר בשבת דברים בטלים!‬ ‫מיד לאחר מכן צעד רגלית לעבר בניין התלמוד‪-‬תורה‪ ,‬שם המתינו לו מאות הילדים עם בגדי שבת‪,‬‬ ‫שאלה‪ .‬אז מה סבא מציע הלכה למעשה לנשים האלה להתחזק‪ ,‬איזה נקודה לתפוס בפועל?‬ ‫כשדגלים מפוארים בידיהם‪ ,‬שם התנוססה תמונתו המאירה של רבינו‪ ,‬והכיתוב 'לאורו נסע ונלך'‪ .‬בטרם‬ ‫מרן שליט״א‪ :‬להתחזק בשבת לא לדבר שום מילה בטלה‪ ,‬רק לספר את הסיפורים היפים‪,‬‬ ‫נשא רבינו את דבריו‪ ,‬הציג המנהל המסור הרב ישראל וואלף שליט”א בפני רבינו את ילדי החמד מכל‬ ‫וסיפורי התנ״ך‪ ,‬רק יראת שמיים‪.‬‬ ‫הגילאים‪ ,‬ואת ידיעותיהם הנפלאות בלימודיהם‪ ,‬וערך בחינה קצרה ומקיפה לכל כיתה וכיתה‪ ,‬כאשר‬ ‫רבינו יושב ומשתאה‪ ,‬מלא בהתפעלות מילדי החמד‪ ,‬תינוקות של בית רבן‪ ,‬שלא טעמו טעם חטא‪.‬‬ ‫כיצד מכניסים בבית אוירה של ימים נוראים?‬ ‫לאחר מכן בירך רבינו וחיזק את מאות התלמידים על כך שהם הכח היחיד שיש לנו נגן האיראנים‬ ‫שאלה‪ .‬עוד שאלו‪ ,‬איך מכניסים בבית אווירה של אלול וימים נוראים? היום הרחוב מושך וקשה‬ ‫הזוממים להשמידנו ולכלות אותנו ודי‪ ,‬לאחר מכן שיתף רבינו את מאות התלמידים בדילמה מוסרית‬ ‫לפעמים להתרכז ולחשוב שיש דין עוד מעט‪ ,‬אז איך אמא יהודייה יכולה להכניס בבית את המושג‬ ‫המצויה בימים אלה‪” :‬מה עושה ילד שמגיע לבית הכנסת בראש השנה‪ ,‬אבא שלו שילם הרבה כסף‬ ‫הפשוט הזה שיש דין ואנחנו עומדים למשפט?‬ ‫בעדו שיהיה לו מקום טוב‪ ,‬והוא רואה שאדם מבוגר תפס לו את מקומו‪ ,‬מה עליו לעשות?‪ ,‬אין פינה‬ ‫מרן שליט״א‪ :‬האישה תגיד לילדים שלה‪’ :‬היום‪ ,‬היום הרת עולם‪ ,‬אלול‪ ,‬אוי‪ ,‬אני לדודי ודודי‬ ‫אחת נוספת שהוא יכול לשבת שם‪ ,‬וכי יעמוד ‪ 6-8‬שעות על הרגליים?‪ !,‬הילד שואל מה לעשות?‬ ‫לי הרועה בשושנים‪ .‬כזה מין שם בומבסטי‪ ,‬אני לדודי‪ ,‬ומי זה דודי? הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ודודי‬ ‫מצד אחד זה לא דרך ארץ להקים את הזקן ממקומו‪ ,‬מצד שני אם לא יהיה לו מקום מסודר זה יפריע‬ ‫לי‪ ,‬הרועה בשושנים‪ ,‬להכניס את זה בלבבות של כל הילדים שבשכונה‪ ,‬אני לדודי ודודי לי‪ ,‬אני‬ ‫לו ויצטרך להסתובב כל התפילה”‪.‬‬ ‫לאלוקים ואלוקים לי‪ ,‬הרועה בשושנים‪.‬‬ ‫רבינו השיב והשריש בילדים דעת תורה ודרך ארץ צרופה‪” :‬רוצים לשמוע מה אמרתי? אמרתי לו‪:‬‬ ‫מה זה הרועה בשושנים? בשושנים הוא רועה אותם וככה הצאן לא בורח ממנו‪ .‬יש רועי צאן‬ ‫תבקש מעשרה אנשים‪ ,‬שכל אחד יעמוד רבע שעה ואחר כך ישוב למקום שלו‪ .‬בצורה כגון זו‬ ‫שנותנים מכות כדי שהצאן לא יברח‪ ,‬ואז הם לא בורחים מפחד‪ .‬אבל הקב״ה רועה אותנו‬ ‫שאני כעת אומר‪ ,‬אז למעשה כל אחד מהעשרה יושב רוב הזמן‪ ,‬ורק תורם רבע שעה או חצי‬ ‫בשושנים‪ ,‬הוא שם לנו ריח טוב של התורה והמצוות‪ ,‬ולכן אנחנו לא עוזבים אותו מרוב אהבה‬ ‫שעה בשביל הילד‪ ,‬ואז הילד מוותר ומכבד את הזקן‪ ,‬וגם לא צריך לעמוד כל התפילה‪ .‬וכשהילד‬ ‫ומשיכה‪ ,‬צריכים להסביר את זה לילדים בבית‪.‬‬ ‫יעשה כך‪ ,‬הקב״ה יגיד לאומות העולם‪ :‬אין לכם שום אפשרות להרוג אותם‪ ,‬כיוון שהילדים יותר‬ ‫חכמים מכם‪ .‬אין מישהו בעולם שיוכל לגבור עליכם‪ .‬אתם השבתם כ”כ יפה על השאלות שהרב‬ ‫אשה העובדת לפרנסתה‪ ,‬כיצד תתחזק?‬ ‫שאל אותכם‪ ,‬בזכות זה אף אחד לא יוכל להציק לנו‪ ,‬ואתם תצילו אותנו!”‪.‬‬ ‫שאלה‪ .‬יש נשים שעובדות קשה מאוד (כגון בתכנות)‪ ,‬אין להם זמן לנשום בקושי בין כל המטלות‬ ‫בבית‪ ,‬אז איך הם יתחזקו? בתור בחורה היה להם שיחות חיזוק בסמינר‪ ,‬ולמדו קצת מוסר‪ ,‬היום אין‬ ‫בשיעור לרופאים שמסר רבינו ביום חמישי האחרון‪ ,‬הוסיף לספר בענין זה של תפיסת מקום‪ ” :‬מעשה‬ ‫לה זמן לנשום‪ ,‬היא עוסקת בבית וזו מצווה גדולה‪ ,‬שהרי כל הבית עומד עליה‪ ,‬אבל איך נשים כאלה‬ ‫ביהודי שרכש מקום יקר בראש השנה‪ ,‬קרוב לבימה‪ ,‬ושילם עליו ‪ 1,500‬ש”ח‪ ,‬והנה בבוקרו של ר”ה‬ ‫שאין להם כמעט זמן יתחזקו לקראת ראש השנה?‬ ‫כשהגיע גילה שאדם לא מוכר התיישב על מקומו‪ .‬פנה אלי היהודי ושאל מה עלי לעשות‪ ,‬מחד גיסא‬ ‫מרן שליט״א‪ :‬הבעל צריך לבוא לכולל ולמצוא כל יום סיפור חדש של חיזוק ואת זה לספר‬ ‫זה יום דין ובשמים מצפים לראות כיצד אתנהג עם הזולת‪ ,‬ומאידך הלב שלי לא מסוגל לוותר‪ ,‬שילמתי‬ ‫לאשתו‪ ,‬זה התפקיד של הבעל לחזק את אשתו‪ .‬וכי היא הפקר פה?! הוא התחתן עם אשה והוא‬ ‫על המקום במיטב כספי‪ ,‬וכיצד אתגבר על עצמי ואתן לו את המקום?‬ ‫צריך לדאוג לה‪ .‬איך לדאוג לה? כל יום שהוא בא לבית‪ ,‬שיביא איזה סיפור מהתנ״ך או ממה‬ ‫”השבתי לו מתוך ציטוט מילות הפסוק‪' :‬ומל ה’ אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך וגו''‪ ,‬שהן כידוע‬ ‫ש שמע בכולל‪ ,‬ולחזק אותה‪.‬‬ ‫ראשי תיבות אלול‪ ,‬בר”ה סיימנו את חודש אלול ונכנסים לחודש תשרי‪ ,‬והשי” ת רמז לנו בתוה” ק על‬ ‫מילת ערלת‪-‬הלב שלנו‪ ,‬והבטיחנו בסוף הפסוק שאם נעשה כך נזכה לחיים‪ ,‬כדכתיב 'למען חייך'‪ ,‬אז‬ ‫מי ישמור על הילדים בזמני התפילות ‪ -‬האמא או הבת?‬ ‫היא גופא‪ :‬אם הנך אומר שליבך אינו מסוגל לוותר על המקום היקר ‪ -‬קח פסוק זה כעטרה לראשך‪,‬‬ ‫שאלה‪ .‬יש משפחות שיש להם הרבה ילדים‪ ,‬והם שואלים מי ישמור על הילדים בראש השנה‪ ,‬אז‬ ‫ותבצע אותו הלכה למעשה‪ ,‬ע”י שתמול את ערלת הלב‪ ,‬ותתחזק ותתגבר על עצמך ותוותר‪ ,‬ואז תזכה‬ ‫הבעל בתפילה‪ ,‬אבל יש בת גדולה בגיל ‪ , 15-16‬ומסתפקים מי ילך לתפילה? האם הבת או האמא‪,‬‬ ‫לחיים‪ .‬ואכן האיש שמע בקולי ב”ה‪ ,‬והתיישב באחד הספסלים האחוריים המיועדים לאלה שאין להם‬ ‫האמא אומרת‪' :‬אני יכולה לבקש מהבת והיא תשמע לי‪ ,‬היא נערה מחונכת‪ ,‬השאלה האם אני אשאר‬ ‫מקום‪.‬‬ ‫בבית עם הילדים והבת תלך לתפילה‪ ,‬או שאני אבקש מהבת שתשמור ואני אלך להתפלל'?‬ ‫”ומעשה נוסף שמענו מאחד הרופאים הבכירים (שאינו שומר תורה ומצוות כ”כ) המשתתפים‬ ‫מרן שליט״א‪ :‬יעשו חלוקה‪ ,‬יחלוקו‪ ,...‬כלומר חצי מהתפילות האמא תשמור‪ ,‬וחצי מהתפילות‬ ‫בשיעורים שלנו‪ ,‬שהיה בר”ה בתורנות ומכיון שהיו לו כמה דקות פנויות נכנס לבית כנסת פלוני‬ ‫הבת תשמור על הילדים‪.‬‬ ‫והתיישב במקום כל שהוא כדי לחטוף מעט תפילה עם הציבור‪ ,‬ולספוג קמעא מקדושת היום הגדול‪.‬‬ ‫ולאחר כמה דקות פנה אליו בעל המקום וביקשו לפנות את המקום‪ ,‬הרופא כ”כ נעלב והחליט שיותר‬ ‫כוחן ומעלתן של נשות ישראל‬ ‫לא נכנס כל חייו לבית כנסת! נורא ואיום‪ ,‬כמה ביש מזל המתפלל שביקש מהרופא לפנות את המקום‬ ‫שאלה‪ .‬לסיום רוצים לשמוע דברי ברכה וחיזוק לנשים‪.‬‬ ‫מבלי לברר קודם לזהותו של אותו אחד ולהציע לו מקום חילופי בצורה מכובדת‪ ,‬על כתפיו נזקף כעת‬ ‫מרן שליט״א‪ :‬להגיד לנשים ככה‪ ,‬הרי אם הבעל יהודי והאישה לא יהודייה ‪ -‬הילדים גויים‪ ,‬אבל‬ ‫חטא זה שגרם ליהודי לא להיכנס לבית כנסת כל ימי חיו‪ ,‬ה' ירחם”‪.‬‬ ‫אם האישה יהודייה והבעל ערבי‪ ,‬יא אחמד מג’נין‪ ,‬הילדים יהודים‪ .‬זאת אומרת שהכוח שלנו היא‬ ‫ניתן להאזין להקלטות ופסקי הלכה המתעדכנים מדי יום‬ ‫אחודה נא חידה‬ ‫ממרן רבינו שליט״א‪ ,‬וכן שיעור יומי בהלכות שבת ועוד‪,‬‬ ‫בקו ׳שיח יצחק'‪03-313 0582 ,‬‬ ‫איך יתכן שאדם גנב אתרוג ויצא בו הגנב ידי חובתו?‬ ‫לעדכונים על דרשות ושיעורים‪ ,‬וכן על מיקומו של רבינו‬ ‫(התשובה לחידה‪ ,‬אי”ה בגליון הבא‪ ,‬החידה מאת ידידינו הרב ארז חזני שליט”א)‬ ‫‪+‬מאורית_ | ‪054-8487449‬‬ ‫בשבת הקרובה בקו 'דברי חמד' ‪079-6077-468‬‬ ‫תשובה לחידה משבוע שעבר‪ :‬שני אנשים קוראים קי׳ש בריחוק ד’ אמות‪ ,‬ושני המקומות נקיים‪ ,‬ואין שם בית הקברות‪ ,‬ואעפי׳כ אחד יצא‬ ‫ידי חובתו‪ ,‬ואילו חברו לא יצא ידי חובתו?‬ ‫לקבלת העלון‪ ,‬פסקי הלכה‪ ,‬ועדכונים ממרן שליט״א‪,‬‬ ‫ניתן להרשם במייל ‪, a0527642209@gmail.c0m‬‬ ‫תשובה‪ .‬שני אנשים העומדים זה ליד זה‪ ,‬משני עברי הגבול של המדינה‪ ,‬ושניהם קראו בשפת המדינה‪ ,‬זה שעומד בתוך המדינה יצא ידי‬ ‫ובפלאפון הנ״ל‪ ,‬או בכתובת מייל ‪gmail.com @3126877‬‬ ‫חובתו‪ ,‬וזה שעומד מחוץ למדינה‪ ,‬ששם יש כבר שפה אחרת ולא מכירים שפה זו‪ ,‬לא יצא ידי חובתו (עי' ביאור הלכה סימן סב‪ ,‬ד”ה יכול‬ ‫ובפלאפון ‪.05331268 77‬‬ ‫לקרותה‪ ,‬דאותן דברים הנאמרין בכל לשון הוא דווקא אם אנשי אותו המדינה מדברין כך‪ ,‬והוכיח כן מקידושין דף ו ע”א)‪.‬‬ ‫‪C‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת ״קובץ גליונות" ‪k.gilyonot@gmail.com‬‬ ‫להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות‪053-3145900 :‬‬ ‫נ‬ ‫מתורת מרן הגאון רבי מאיר גריינימן שליט׳׳א‬ ‫^ תור־תיושר ‪49‬‬ ‫ח‪ .‬מי שלא שמע בר״ה הברכות [דשמונ״ע דמוסף] מפי הש״ץ נראה דמ’׳מ‬ ‫דינים והערות כהלכות ראש השגה־‬ ‫שפיר שומע התקיעות ויש לו תקיעות דמעומד‪ ,‬וגם בלא”ה אם התפללו‬ ‫א‪ .‬יש מי שהעיר על מה שהנשים עונות אמן ביו” ט על ברכת שהחיינו בקידוש‪,‬‬ ‫בעשרה חשיב חבר עיר ואם לא תקעו על סדר הברכות בלחש יכולים לתקוע‬ ‫שאם כבר ברכו שהחיינו בהדלקת הנרות ואין חייבות בברכה זו שוב הו”ל‬ ‫אחרי שגמרו שהרי אין הסדר מעכב‪ .‬וכ”ש אם יצאו מקצת מהעשרה באמצע‬ ‫עניית אמן הפסק‪[ .‬וכמו״כ העירו על אמן שהכלה עונה תחת החופה על ברכת‬ ‫חזרת הש”ץ או שלא שמעו דיש כאן שפיר תקיעות דמעומד מאחר דאם יצאו‬ ‫האירוסין ואח”כ שותה מהכוס [ע”י שיצא בברכת פרי הגפן] שיהי’ ענייתה‬ ‫מקצתם גומר‪( .‬כן מתבאר בחזו” א או”ח סי’ קל”ז ויעויי” ש עוד‪ - .‬וזה דלא כיש‬ ‫אמן הפסק בין ברכה לשתי’]‪ .‬ואמנם בחו”ב מנחות סי’ י”ב לדף ל”ו כתב ליישב‬ ‫שחששו שבר”ה חמיר טפי שמיעת כל חזרת הש”ץ בעשרה כדין‪ ,‬משום שלא‬ ‫המנהג ע”ש‪.‬‬ ‫להפסיד תקיעות דמעומד)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בשים שלו’ חותמים המברך כו’ ולא עושה השלו’ כמ”ש בכתר ראש הנהגות‬ ‫ט‪ .‬שמעתי שיש מי שאומר משמי’ דמרן ז”ל שמותר לבקש בראש השנה כל‬ ‫מרן הגר”ח מוולוזין ז”ל ועי’ בהערות שם שהוא בשם הגר”א‪.‬‬ ‫בקשותיו‪[ ,‬ויש מי שהעיר דלכאורה יל” ע אם אף כשחל ר”ה בשבת‪ ,‬ועי’ משנ”ב‬ ‫ג‪ .‬בדברים שנוהגים לאכול בר”ה כמבואר באו”ח סי’ תקפ”ג יש להקדים לברך‬ ‫סי’ תקפ”ד סק”ד לענין כשחל בשבת שא” א אבינו מלכנו לפי שאין שואלים‬ ‫על התמרים שהוא ממין שבעה‪ ,‬והוא קודם אף לרימון מפני שדבש [דהיינו דבש‬ ‫צרכים בשבת]‪ ,‬וצ”ב בכ”ז‪.‬‬ ‫תמרים] סמוך יותר לארץ בתרא ורימון הוא יותר מאוחר לארץ קמא‪( ,‬עי’ או”ח‬ ‫י‪ .‬המאריך בשמו” ע ועומד אחרי ברכת שים שלו’ ועדיין צריך לגמור התחנונים‪,‬‬ ‫סי’ רי” א ס”א וס”ד ובמשנ׳׳ב שם)‪.‬‬ ‫אם שומע קדיש יאמר יהיו לרצון ויענה אמן יש”ר‪ ,‬וכו’‪ .‬וביו”כ יש להשתדל‬ ‫ד‪ .‬במש”כ הרמ” א סי’ תקפ”ג דכשאוכלים תפוח מתוק בדבש אומרים תתחדש‬ ‫ולומר קצת וידוי לפני יהל”ר‪ ,‬עי’ בזה באמיו׳׳ש בכורות חולין בליקוטים‬ ‫עלינו שנה מתוקה כתב במשנ”ב שם סק”ד דיאמר הבקשה אחרי התחלת‬ ‫סי’ י”ב‪.‬‬ ‫האכילה מפני שאסור להפסיק בין ברכה לאכילה‪( ,‬וכמו”כ כשיש לו תמרים‬ ‫יא‪ .‬עי’ רמ” א רסי’ תקפ”ד ובמ”ב שם סק”ה דמאריכין בפיוטים ותפילות לכה”פ‬ ‫ואומר הבקשה דיתמו שונאינו עי’ שו” ע שם‪ ,‬צריך ליזהר אחר הברכה על‬ ‫עד חצות ואם חל בשבת אין להאריך יותר מחצות ויעויי”ש‪ ,‬וראיתי במעשה רב‬ ‫התמרים)‪ - .‬ופירות הבאים בסוף הסעודה לא יברך עליהם מכיון שמברך בורא‬ ‫להגר”א ז”ל כתוב בר”ה אין מאריכין בתפלה יותר מדאי שאין להתענות בו עד‬ ‫פרי העץ על המינים הנ”ל יכוין לפטרם בברכתו ויזהיר לבני ביתו על כך‪.‬‬ ‫חצות כמו שארי יו” ט ואם נמשך עד חצות מתפללים מנחה קודם סעודה וא” א‬ ‫ה‪ .‬צריך ליזהר שלא לסיים בסוף תרועה בקול ארוך עי’ משנ”ב סי’ תק”צ ס” ק ל”א‪.‬‬ ‫אבינו מלכנו ואין לבכות בר”ה כמבואר בעזרא אל תבכו וכו’‪ ,‬ע”כ‪ .‬עי’ משנ”ב‬ ‫ו‪ .‬צריך ליזהר במקום שבתי כנסיות תכופין זה אצל זה שלא יתקעו בביהכ”נ‬ ‫סי’ קנ”ז ואמר אחי הגר”ח שאין קמים בדיוק בעלות השחר וכוונת המג” א אף‬ ‫אחת עד שיגמרו באחרת דאל”כ לא ישמעו על הסדר דאף שאין מתכוין לשמוע‬ ‫כשקמו קודם מ”מ חצות הוא מעלות השחר (ונ” מ כשקמים בר”ה לפני עלות‬ ‫לשם מצוה ואין ברצונו כלל לשמוע מ”מ לכתחילה בודאי טוב לחוש לדעת‬ ‫השחר)‪ ,‬ולא בין השמשות‪.‬‬ ‫המחבר דאפי’ שמע כמתעסק הפסיד התקיעות ששמע (ביה”ל סי’ תק”צ ס”ח‬ ‫יב‪ .‬שכח יעלה ויבוא ברכת המזון או שעדיין לא פתח בהטוב והמטיב עי’ משנ”ב‬ ‫ד”ה כמתעסק)‪ .‬ויש להעיר דגם בתקיעות שאחרי התפילה יש ליזהר בזה שהרי‬ ‫סי’ קפ”ח ס” ק י”ט‪ ,‬ולענין נשים עי’ שו” ת הגרעק” א ח” א סי’ א’‪.‬‬ ‫יתכן שבבית הכנסת השני תוקעים התקיעות שבתוך התפילה ומפסידים להם‪,‬‬ ‫יג‪ .‬המחזורים שלוקחים אותם לאמירת תשליך לכאו’ שרי להחזירם אם חוזר‬ ‫ועוד שהרי לפעמים יש בני אדם שרוצים לצאת בהם ידי חובה‪.‬‬ ‫מבעוד יום [ולא בבין השמשות] וכ” ש אם צריך להם בביתו‪( ,‬כלך משמע מתוך‬ ‫ז‪ .‬יש לזכור במוסף של ר”ה בעלינו לשבח להוסיף שהם משתחוים להבל כו’ (כי‬ ‫מש”כ המשנ”ב סי’ תקי”ח סק”ו ובשעה”צ ע”ש)‪.‬‬ ‫הוא נשמט מעלינו גם במחזורים)‪.‬‬ ‫משנרת יושר ‪4)3‬‬ ‫שבוע שעבר במעמד הוצאת הספר החדש לאור התאספו קהל רב מתלמידיו‪,‬‬ ‫עדות בענין התקיעה בנשימה אחת לדברי החזו״א‬ ‫והגאון ר’ משה אהרן רוט שליט” א רב קהילת בית דוד שהשתתף במעמד הביא‬ ‫ידועים דברי החזו” א בספרו שבתשר׳׳ת בתקיעות דמיושב יש לתקוע את‬ ‫עמו שופר‪ ,‬ורבינו הורה לו בדיוק איך צריך לתקוע כפי ששמע בעצמו במפורש‬ ‫השברים והתרועה בנשימה אחת וכמש”כ השו”ע והשעה”צ‪ ,‬ובצורת הנשימה‬ ‫מפי קדשו של מרן החזו” א זללה”ה‪.‬‬ ‫אחת שכ’ המ”ב להפסיק מעט ביניהם‪ ,‬חולק עליו החזו”א ואומר שיש לתקוע‬ ‫הועלה לקול הלשון הסרטה מהמעמד הנ״ל ומהשיעור בענין זה שקדם לו‪ ,‬וכן‬ ‫מריע מתוך השבר‪ ,‬ולפי מה שכתוב בחזו”א רבים מבינים שהכוונה לערבב את‬ ‫משיעור נוסף באידיש בענין זה שנמסר השבוע‪ ,‬שבו ג"כ תקע הגאון ר' ישראל‬ ‫הקולות וזהו מריע מתוך השבר‪ ,‬אך רבינו מעיד שהחזו׳׳א אמר לו שלא לערבב‬ ‫טופורוביץ שליט״א‪.‬‬ ‫את הקולות‪ ,‬וכך היה המעשה שהבעל תוקע של החזו” א הגיע אליו לפני ר”ה‬ ‫לקבל את ההוראות כיצד לתקוע‪ ,‬ורבינו שהיה שם שמע שהוא לא מערבב את‬ ‫בענין זמן הראוי לעשית הכפרות‬ ‫השברים והתרועה‪ ,‬ושאל את החזו” א שהרי זה לא כמו שכותב בספרו‪ ,‬וענה לו‬ ‫באו״ח סימן תר”ה ברמ” א ויש להסמיך שחיטת הכפרות כו’ וסמך ידיו‬ ‫החזו”א שצריך לסיים את השברים ורק אח”כ להתחיל את התרועה‪.‬‬ ‫עליו דמות הקרבן‪ ,‬עי’ מ”ב שיש מפקפקין על הסמיכה ויש מקילין ע”ש‪,‬‬ ‫ואמנם לא כולם קיבלו את דברי רבינו כיון שזו אינה ההבנה הפשוטה במה שכתב‬ ‫והנה אנו אין רגילין לסמוך‪ ,‬ולכאורה י”ל דלפ”ז א”צ להסמיך‪ ,‬ואם כן הוא‬ ‫החזו”א בספרו‪ ,‬אך רבינו מסביר שאין הכוונה להפסיק משך זמן ביניהם אלא רק‬ ‫אפשר לעשות הכפרות שלא באשמורת לפי לשון המ”ב סק”ב וטוב לשחטו‬ ‫לעשות בניגון של השברים שישמע שזה נגמר‪ ,‬ורבינו כתב כמה מכתבים לבאר‬ ‫באשמורת אחר הסליחות כי אז הרחמים גוברים וכ”מ בלשון הבה” ט בשם‬ ‫ענין זה לכמה גדולי תורה‪ ,‬ונדפסו בספרו החדש על ראש השנה שיצא כעת‬ ‫האר”י משמע שאשמורת קאי על השחיטה‪ ,‬ומה שאנו מחזירין התרנגול עלינו‬ ‫לאור במהדורה חדשה‪.‬‬ ‫‪C‬‬ ‫יו״ל ע"י מערכת ״קובץ גליונות״ ‪k.gilyonot@gmail.com‬‬ ‫מי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל‪ .‬להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות‪053-3145900 :‬‬ ‫אם יום הכיפורים מכפר בין בעשה תשובה ובין לא עשה תשובה ‪-‬‬ ‫לא נזכר ענין אשמורת‪ ,‬ואח”כ שישחטוהו באשמורת‪[ ,‬וא”צ לקום באשמורת‬ ‫________________הנפק״מ בין השיטות ________________‬ ‫לצורך הכפרה אלא הכפרה יעשה כשיזדמן לו‪ ,‬ואם כנים הדברים הדבר נוגע‬ ‫איתא ביומא פ”ה ב’ רבי אומר כו’ בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר כו’‬ ‫לפעמים לביטול תורה]‪ - .‬בשו” ע כתוב שנהגו לעשות בעיו”כ ולכאורה בכל‬ ‫אפילו תימא כו’ יוה”כ לא בעיא תשובה‪ ,‬לכאורה נ”מ לגבי אשם תלוי בלא עשה‬ ‫עשי” ת שהוא זמן לכפרות נמי יש לשחטו באשמורת‪ ,‬וברש”י בשבת פ” א ב’‬ ‫תשובה ועבר עליו יוה”כ דלרבי פטור מאשם תלוי ולרבנן חייב עדיין באשם תלוי‬ ‫ד”ה האי פרפיסא [וצויין גם בבהגר׳׳א ע”ש] מובא מתשובת הגאונים מנהג‬ ‫שיוה”כ לא כיפר‪ ,‬ולכאורה יש עוד נ”מ לענין לדאוג בינתים מן היסורין עי’ רש”י‬ ‫כפרות בערב ראש השנה (באופן אחר שלא על תרנגול יעויי״ש)‪ ,‬ואפשר‬ ‫זבחים ו’ א’‪ ,‬דלרבנן אף באופן שעשה תשובה לבסוף והוא צדיק צריך עדיין‬ ‫שהסמיכוהו ליו”כ לכפר גם על עוונות שמר”ה עד יו”כ וכעין וידויים שעושין‬ ‫לדאוג מן היסורין כל שלא הביא את הקרבן שמכפר עליו על הספק חלב שאכל‪,‬‬ ‫בעיו”כ‪ ,‬ומיהו תשליך עושים בר”ה עי’ סימן תקפ”ז לזכור את העקידה כו’ עי’‬ ‫משא”כ לרבי שאינו חייב כבר בא”ת‪ ,‬שיוה”כ הרי כיפר לו אף בלא עשה תשובה‬ ‫ד” מ וביאור הגר”א‪.‬‬ ‫ביו”כ‪ ,‬א”צ לדאוג מן היסורין משום חוסר קרבן דא”ת‪.‬‬ ‫‪Jo‬‬ ‫‪%‬‬ ‫גנזי יושר‬ ‫הערות מרן שר התורה הגר״ח קנייבסקי זצ״ל לקונטרס דינים והערות בעניני ירח האיתנים שחיבר רבינו שליט״א‬ ‫־בענין לשהות בט״ק בלי ברכה‬ ‫כתב רבינו בקונטרס‪ :‬באמירת הסליחות אם כבר הגיע זמן ציצית נראה דראוי‬ ‫ללבוש הטלית ולברך עליו כדי לפטור את הט״ק [כנהוג] ולא ישהה הט״ק עליו‬ ‫בלא ברכה [וכן מי שלומד לפני התפילה]‪.‬‬ ‫והשיב רבינו‪ :‬הרי כ’ עי’ לקמן אות י”ז‪ ,‬ובכלל ל’ נ” א וב”נ הוא מענין פלוגתת‬ ‫והעיר הגרח״ק‪ :‬היינו מי שאינו ישן עם הט”ק‪.‬‬ ‫המחבר והרמ” א ואינו שייך לענין כמה ההפסק‪.‬‬ ‫והשיב רבינו‪ :‬עי’ מ”ב סי’ ח’ ס” ק מ”ב‪.‬‬ ‫כשהתרנגול של הכפרות נמצא טריפה אם צריך לחזור ולעשות‬ ‫ז״ל המ״ב שם‪ :‬ומכל מקום נכון לכוון לפטור אותה בטלית גדול‪ .‬וכל זה כל זמן‬ ‫___________________ על אחר ___________________‬ ‫שלא פשטו‪ .‬אבל אם פשטו על דעת שלא ללובשו תיכף‪ ,‬צריך לברך אחר כך‬ ‫כתב רבינו בקונטרס‪ :‬נהגו ליתן הכפרות לעניים‪ ,‬או לפדותן ולתת המעות‬ ‫כשלובשו לכולי עלמא‪ .‬ומכל מזקום לכתחילה אין נכון לעשות עצה זו כדי‬ ‫לעניים והיינו אם היכולת בידו‪( ,‬ולעניין מה עדיף טפי‪ ,‬תלוי באם העני יתבייש‬ ‫שיתחייב בברכה לכולי עלמא‪ ,‬משום ברכה שאין צריכה לדעת הפוטרים‪.‬‬ ‫מזה)‪ ,‬וזורקין בני מעיהם על הגגות או בחצר מקום שהעופות יכולים לקחת‬ ‫משם‪( ,‬רמ” א ומ”ב סי’ תר”ה וע”ש)‪.‬‬ ‫הערה‪ :‬ואם נמצאת טריפה נוהגין אצלנו ליקח תרנגול אחר ולעשות שוב‪.‬‬ ‫(ועושין לכל א’ מב”ב סימן מיוחד על כפרתו כדי לידע של מי הוא שמא ימצא‬ ‫בענין קבלת תענית לתענית של ער״ה‬ ‫טריפה)‪.‬‬ ‫כתב רבינו בקונטרס‪ :‬נוהגים* להתענות ער”ה [משהגיע לכלל מצוות דהיינו‬ ‫■‪*2 *to w‬‬ ‫ין' ?‪ify‬‬ ‫י”ג לזכר וי”ב לנקבה] וא”צ קלה ולא השלמה‪ ,‬והיחיד אומר עננו במנחה בש”ת‪,‬‬ ‫' א‬ ‫(או”ח סי’ תקפ”א ובמ”ב‪ - .‬וע” ש עוד דבביום א’ דסליחות נהגו רוב הקהל‬ ‫להתענות‪ - .‬וע” ע רסי’ תקס”ב)‪.‬‬ ‫והשיב רבינו‪ :‬כך רגילין בביתנו‪ ,‬וכך אומר הרא”י נ”י שנוהגים‪ ,‬ועי’ בס’ פסקי‬ ‫והעיר הגרח״ק‪ :‬היום שרוב העם אין מתענים לכאו’ צריך קבלה‪.‬‬ ‫תשובה (כמדו’)‪.‬‬ ‫‪W‬‬ ‫‪k‬‬ ‫»ן&‬ ‫‪1 * '1 -‬‬ ‫‪ H‬ןו )י‬ ‫יי)‪ .‬י■׳׳‪■ !,‬׳י״ '■>‪* f‬ן ' ‪W‬׳ ‪f o r‬‬ ‫אם שרי ביו״כ ליטול ד' פעמים בשחרית‬ ‫כתב רבינו בקונטרס‪ :‬כ’ הרמ” א סי’ תרי”ג ס”ב (על נט”י דשחרית) ולא יכוין‬ ‫והשיב רבינו‪ :‬עי’ מ”ב סי’ תקס”ב סק” ט ובבה”ל ד”ה שרגיל‪.‬‬ ‫להנאת רחיצה רק להעביר הרו”ר מעל הידים‪.‬‬ ‫ז״ל המ״ב שם‪ :‬שמקובלים ועומדים מכח מנהגם וגם התענית הוא רק לצעורי‬ ‫הערה‪ :‬ולא אדע כעת אם שרי ביו”כ ליטול ד’ פעמים בשחרית שהרי מספיק‬ ‫בעלמא משום תשובה שיתכפרו עונותיו ולפ”ז אותן הנוהגין להתענות לעולם‬ ‫ג”פ אלא דאיתא במע”ר ד’ כדי לטהר המים שנטמאו‪.‬‬ ‫יום א’ של סליחות וער”ה א”צ קבלה והשלמה כיון שמקובלים מכח מנהגם‪,‬‬ ‫והעיר הגרח״ק‪ :‬שאלתי למרן והתיר לי ליטול ד’ פעמים‪.‬‬ ‫ועיי” ש בביאוה׳׳ל באריכות‪.‬‬ ‫־בע־נין הפסק בין שברים לתרועה‬ ‫כתב רבינו בקונטרס‪ :‬התוקע הי’ בא לפני מרן ז”ל לפני ר”ה להתרגל בתקיעות‬ ‫ולסדרם‪ ,‬ובר”ה לפני הברכות של התקיעות הי’ מזהירו שיכוין להוציא‪,‬‬ ‫‪+‬מאורימ_ | ‪054-8487449‬‬ ‫ולאחר מכן תיקן רבינו והוסיף‪ :‬אח”כ שמעתי די” א בשם מרן ז”ל שהתיר‪.‬‬ ‫ושיתקע תקיעות ארוכות‪ ,‬תרועות ארוכות‪ ,‬ותשר” ת בנשימה אחת [היינו‬ ‫א‪ 6‬נ‪8‬״ג*וג*י״צןוא‪0‬י ‪7‬‬ ‫׳!""‪*1‬יייילידןמילמיהואשמא ימ«אטרי®^' ‪^ af v‬‬ ‫כד״‬‫ר׳‬ ‫~־־_ יי< גלל‬ ‫‪’a1rl,‬״אימישכששאלווזואסשרי מיינ* נע^ים‪ - v‬עןהר<טסטיה‬ ‫בדמיושב‪ ,‬ובבדמעומד בב’ נשימות עי’ בחזו” א או”ח סי’ קל”ו‪( ,‬ועי’ לק’ אות‬ ‫‪,‬״‪,‬״״ ״ ל « ״ חי■ ־ר' י‬ ‫נ‬ ‫ל‪,‬״ל י‬ ‫״״‬ ‫״״‬ ‫״> יי־־‬ ‫י”ז בזה)]‪( ,‬אמיו” ש נשים בסופו בפסקים ממרן ז”ל אות פ”ד)‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫;'גי י‪,0‬״ ׳‪ 5‬נ(‪( 1‬״ו‪ 1‬״ י נ« יסר נ ‪ ” '0‬ד״וי ׳י’ ת י׳ ’ י ""‬ ‫זנ*יג‪ J. S'mtf 0®*'5‬ן׳‪ftpA‬‬ ‫והעיר הגרח״ק‪ :‬דמעומד בנשימה א’ דהיינו הפסק פחות מכדי נשימה‪.‬‬ ‫*‪ .‬מרן ז”ל העיר פעם לא’ ממקורביו ע”ז (שלא הי’ ידוע לו שכך המנהג ולא היה מתענה)‪.‬‬ ‫‪£‬‬ ‫לקבלת העלון מידי שבוע ניתן להרשם במייל‪gmail.com@3760435 :‬‬ ‫‪J‬‬ ‫__‬ ‫__‬ ‫יו״ל ע״י מערכת ״קובץ גליונות״ ‪k.gilyonot@gmail.com‬‬ ‫מי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל‪ .‬להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות‪053-3145900 :‬‬ ‫)‬ ‫שיחת מדן המשגיח‬ ‫הגאון הצדיק דבי ד ן ה לוי םגפי שליט״א‬ ‫בישיבת פוניבז'‬ ‫ליאדצייט רבנו מרן הרב מפוניבז' זצללה״ה‬ ‫הכדת הטוב למדן הדב מפוניבז׳ זצ״כי‬ ‫כבוד הרא ש י שיבה שליט׳יא וכל הציבור הרחב‪ .‬אי אפ שר להת חיל לדבר בלי להביע את הכר ת הטוב שיש לנו למרן הרב זצ” ל ש מסר נפ שו‬ ‫להעמיד תורה בי שראל‪ ,‬מסר נפ שו כפשוטו! גם א ת ה מדריגו ת הרו חניו ת שלו הוא מסר ב שביל להעמיד תורה בי שראל‪ ,‬ואחרי החורבן הגדול‬ ‫שהיה‪ ,‬הוא עשה שלא ת שתכח תורה מי שראל‪ ,‬וכי ת ת רגליו עבור זה ממקום למקום‪.‬‬ ‫בזמנו היה מפורסם שמרן החזו” א זצ” ל א מר שאם הוא לא הי' עוסק בזה אלא הי' כולו מ ת מסר רק ללימוד‪ ,‬הוא היה גדול יו תר מכולם [אף אחד‬ ‫לא היי יכול לה ת חרו ת בו]‪ ,‬ואת כל זה הוא הקריב‪ ,‬בדעה! ב שביל העיקר הזה לזכות א ת י שראל‪ ,‬להרבות תורה בי שראל‪ ,‬אז ודאי ש ה הכרת הטוב‬ ‫עדיין קיי מ ת‪.‬‬ ‫וכמה גדול הוא חיוב הכר ת הטוב ידוע בתור ה הק' [דברים כד‪,‬יג] שהמלוה לעני ר שאי לי טול ממנו כסו ת יום בלילה וכסות לילה ביום ונצטוה על‬ ‫השבת העבוט‪ ,‬והתורה או מרת על זה ו שכב ב שלמתו וברכך ולך תהיי צדקה לפני ה' אלקיך‪ ,‬ופר ש” י וברכך [ד היינו שהעני יברך] ואם אינו מבר­‬ ‫כך‪ ,‬מ” מ ולך תהי' צדקה‪ ,‬לכאורה אפי' אם העני הזה הי' גדול הדור‪ ,‬ועאכ” ו אם זה אדם פשוט‪ ,‬אז אה” נ אל ת הי ברכ ת הדיוט קלה בעיניך [ברכו ת‬ ‫ז‪ .‬ובכ” ד]‪ ,‬אך מעלה של ולך תהי' צדקה לפני ה' אלקיך‪ ,‬זה הרבה יו תר‪ ,‬ורש” י לא כתב כך‪ ,‬אלא וברכך‪ ,‬ואם לאו מ” מ תהי' לך צדקה לפני ה'‪.‬‬ ‫לכאורה הביאור בזה כי החיוב של הכר ת הטוב הוא חיוב עצום‪ ,‬הברכה של המחוייב ב הכר ת הטוב היא גדולה יו תר מהצדקה לפני ה' אלקיך‪ ,‬עד‬ ‫כדי כך ש'וברכך ואם לאו מ” מ תהי' לך צדקה' כל כך גדול חיוב הכר ת הטוב‪ .‬וממילא הרי פשוט שמביעים א ת זה‪ ,‬א ת ה הכר ת הטוב למרן הרב‬ ‫זצ” ל שהע מיד תורה בי שראל‪ ,‬וכל המקומות שהתפ שט אחר כך תורה לכל מקום הכל נבע מ ה מסירו ת נפ ש הרא שונה שלו‪ ,‬ועל דא אנן קא מודים‪.‬‬ ‫גם אצלנו להניח הבקשות הפדטיות ולעסוק בכבוד שמים הוא בחינה שני קא מסדי נפשייהו אקדושת השם‬ ‫כתב השו” ע סי' תקפ” א סעי' ד' מכבסין ו מסתפרין בערב ר”ה; ובמ” ב כתב ל הר אות שאנו בטוחין בחסדו ית' שיוציא לצדק משפטינו; ולשון הטור‬ ‫הוא לפי שיודעין שהקב” ה יע שה להם נס; לכאורה קשה מאיזה כח אנו בטוחין‪ ,‬יום הדין שבאים לי תן דין וחשבון‪ ,‬זה לא פשוט‪ ,‬אוי לנו מיום הדין‬ ‫אוי לנו מיום התוכחה‪ ,‬שע תיד הקב” ה לדון כל אחד ואחד לפי מה שהוא [יעוי' ב” ר צג‪,‬י]‪ ,‬וענין לפי מה שהוא תר תי משמע‪ ,‬לפי מה שהוא לפי‬ ‫גדולתו י תברך‪ ,‬שהוא המוכיח ויודע וכו'‪ ,‬ולפי ה מדריגה שלנו שהוא מוכיח אותנו‪ ,‬עד כדי שאחז” ל אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה‪ ,‬אז‬ ‫איך כאן בטוחים בחסדו ית'‪ .‬א” כ אמנם אמרו שיע שה להם נס‪ ,‬אבל איך יהיה הנס‪ ,‬הרי נס גם צריך איזה מהלך‪.‬‬ ‫התירוץ הוא מצינו בגמ' [יעוי' ברכו ת כ‪ ].‬שיש מהלך של 'קא מסרי נפ שייהו אקדו שת השם אי תר חי ש להו ניסא' יעו” ש מה ד מיי תי בגמ'‪ ,‬ומעתה‬ ‫בימים הקדו שים האלו שהכל מונח על כף ה מאזנים חיים! בריאות! פרנסה! תורה! יר א ת שמים! משפחה! ילדים! הכל!!! הכל מונח על המאזנים‪,‬‬ ‫והנה למע שה ה תפילו ת שלנו אינ ם עוסקות בזה‪ ,‬ואמנם עיקר הדבר אם מו תר לבקש בק שות פר טיו ת או לא‪ ,‬בזה כל חד כד אי ת לי'‪ ,‬אולם התפי­‬ ‫לות שיסדו לנו חז” ל הם רק על כבוד שמים‪ ,‬קידו ש ה'‪ ,‬ירו שלים‪ ,‬בהמ” ק‪ ,‬כלל י שראל‪ ,‬נמצא שאת עצמינו אנ חנו מני חי ם בצד ביום הגדול הזה‪ ,‬זה‬ ‫בחינה של קא מסרי נפ שייהו אקדו שת השם‪.‬‬ ‫כולנו נמצאים ממש בסכנה‪ ,‬ואעפ” כ מבק שים רק על כבוד שמים‪ ,‬זוהי ב חינה של קא מסרי נפ שייהו על קדו שת השם‪ ,‬אז אי תר חי ש ניסא‪ ,‬וכבר‬ ‫אפ שר לומר 'בטוחים שיע שה להם נס' וככל שאדם מתנהג בצורה כזאת של מסרי נפ שייהו אקדו ש ת השם כך זוכה יו תר לסיעתא ד שמיא‪ .‬ולכן‬ ‫כמה חשוב הדבר הזה לקיי ם א ת ה תפיל ת רבים שזהו הנוסח של קא מסרי נפ שייהו מה שמבק שים רק על כבוד שמים וכו' ולא על הבק שות‬ ‫הפרטיות‪ ,‬וכמה חשוב לכוין על זה‪.‬‬ ‫והדברים גדולים עד כדי כך שגלוי וידוע לפני חז” ל הקדו שים ש תקנו א ת ה תפילו ת‪ ,‬והם ידעו איך יראה דור אחרון‪ ,‬שלא נהי' ב מדריגה גבוהה כל‬ ‫כך‪ ,‬ואעפ” כ הם קבעו להתפלל כך‪ ,‬ולא לבקש על הדברים הפרטיים‪ ,‬אע” פ שאיננו אוחזים ב מדריגה כזאת‪ ,‬אבל עצם הדבר ש מתפללים בנוס ח‬ ‫הזה‪ ,‬הוא כבר מספיק טוב כדי לזכות מכח זה‪ ,‬עצם הדבר אם ינ סו וי שתדלו לכוין ולבק ש על דברי ם אלו‪ ,‬ל מרו ת שאין זה עם כל הלב ממש‪ ,‬מכל‬ ‫מקום יש לזה את ה שייכות לזה‪ ,‬ונח שב קא מסרי נפ שייהו אקדו שת השם‪ ,‬נח שב שאת עצמינו אנו מני חי ם בצד ומבק שים רק על כבוד שמים‪ ,‬על‬ ‫השם י תברך‪ ,‬וזוכים ל'איתר חי ש להו ניסא' הקב” ה יע שה נס ויציל אותנו‪.‬‬ ‫וממילא כפי הערך שנ שתדל ונבק ש על הדבר הזה כך נזכה לסיעתא ד שמיא‪ ,‬כנגד זה נזכה למידה כנגד מידה שהקב” ה י תנ הג איתנו‪ ,‬ויניח בצד‬ ‫את שאר הדברים שלנו‪.‬‬ ‫חשיבות החיזוק בבין אדם לחבידו‬ ‫ובין הדברים ה שייכים לזה הוא הענין שדר שו חז” ל [בספרי וירו של מי מע” ש פ” ה ה” ה] על הכתוב בוידוי מע שר [דברים כו‪,‬יד] ע שי תי ככל א שר‬ ‫צויתני‪ ' ,‬שמחתי ו שימחתי' והגר” א ז” ל בסוף אגר ת הגר” א כשמצוה את בני מ שפחתו להזהר בכבוד חבריהם‪ ,‬כתב ובזה רוב התורה לשמח לאדם;‬ ‫ובגמ' ת עני ת כב‪ .‬אי' רבי ברוקא חוזאה הוה שכיח ב שוקא דבי לפט‪ ,‬הוה שכיח אליהו גביה‪ ,‬א מר ליה איכא בהאי שוקא בר עלמא דאתי‪[ ,‬זה הי'‬ ‫מקום שלא היה נראה שיש שם בני עולם הבא] אמר ליה לא‪ ,‬וכו'‪ ,‬אד הכי והכי אתו הנך תרי‪ ,‬א תי א מר ליה הנך נמי בני עלמא ד א תי נינהו‪ ,‬אזל‬ ‫לגבייהו אמר להו מאי עובדייכו‪ ,‬א מרו ליה אינ שי בדו חי אנן‪ ,‬מבד חינן עציבי‪ ,‬אי נ מי כי חזינן בי תרי ד אי ת להו תיגר א בהדייהו טר חינן ועבדינן‬ ‫להו שלמא; וברש” י שם בדוחי ‪ -‬שמחים‪ ,‬ומ שמחים בני אדם; הרי לנו שבדבר זה נע שים בני העולם הבא‪ ,‬רואים מזה כמה גדול הענין לשמח‬ ‫לעודד לחזק י הודי‪.‬‬ ‫אמר לי פעם אדם גדול שי אריך ימים‪ ,‬שהוא עוסק גם בקבל ת קהל‪ ,‬מלבד מה ש מוסר שיחות וכדו'‪ ,‬ופעמים שאחרי הקבלת קהל הוא מרגי ש‬ ‫התעלות גדולה כל כך‪ ,‬והוא אינו מבין מדוע‪ ,‬הרי לא עסק כע ת בתורה‪ ,‬אך התירוץ הוא כי כע ת הוא עסק בלחזק יהודים‪ ,‬מה עו שים בקבל ת קהל‬ ‫עוסקים בלחזק ולרומם אותם‪ ,‬זהו דבר שהוא נורא נוראות‪ ,‬לחזק יהודי! וזה קיום ה תכלי ת של התורה וכדברי הגר” א הנ” ל 'רוב התורה לשמח‬ ‫לאדם'‪.‬‬ ‫לבני הישיבה הזדמנויות מדובות ליקיים עניינים אלו‬ ‫ודברים אלו נוגעים לנו הרבה למעשה‪ ,‬כי ברוך ה' נמצאים אתם בחבורה בצוותא‪ ,‬ולא כל אחד בפינתו‪ ,‬וממילא זה בא לידי בי טוי פעמים רבות‪,‬‬ ‫נניח אחד אומר לי תירוץ או איזו קו שיא או סברא וכדו'‪ ,‬בנוהג שבעולם הרגילו ת היא לנענע מעט ברא ש כאומר נו נו‪ ..‬די טוב‪ ,‬אך מי שמשבח‬ ‫את האומר ויא מר אוי סאיז דאך מור אדיק‪ ,‬סברא טובה כל כך‪ ,‬בזה אתה מחיי אותו‪ .‬זה סיבה לזכות להיות בן עולם הבא‪ .‬וככאלו הנמצאים בין‬ ‫רבים זה דבר המצוי לנו על כל צעד ושעל‪ ,‬כל מילה טובה שאפ שר לומר זה י קר מכל יקר‪.‬‬ ‫ויותר מכך מצינו בתדבא׳יר פכ”ח‪ :‬כך א מר להם הקב” ה לי שראל בניי אהובי כלום חסר תי דבר שאבק ש מכם‪ ,‬ומה אני מבק ש אלא שתהיו אוהבין‬ ‫זה א ת זה ותהיו מכבדין זה א ת זה וכוי; הקב” ה או מר איני צריך כלום‪ ,‬אבל בקשה א ח ת יש לי שתהיו אוהבין זה א ת זה‪ ,‬ומכבדין זה את זה‪ ,‬ויראין‬ ‫זה מזה‪ ,‬ואנו שנמצאים בי שיבה בתוך ציבור כמה הדבר הזה מצוי לנו על כל צעד ושעל‪ ,‬וכל מילה טובה שאומרים ל שני‪ ,‬זה עו שר‪.‬‬ ‫אך היצר הרע בא אלינו בלבוש הצדקות שלו‪ ,‬ומת חיל לומר חבל לנ סו ת ה שני יודע שהינך אומר סתם כדי להחמיא לו ולא מפני שאתה סבור‬ ‫כך‪ ,‬אך האמת היא צריכי ם לדע ת עד כאן דברי היצר הרע‪ ,‬והאמת היא שאפילו אם ת א מר לו שהסברא שאמר כע ת זוהי הסברא הטובה ביו תר‬ ‫שנאמרה אי פעם‪ ,‬גם לזה הוא יאמין‪.‬‬ ‫כולנו יודעים שהתורה הקדו שה באה לידי בי טוי בבין אדם למקום ובבין אדם לחבירו‪ ,‬ובבין אדם לחבירו יש כר נרחב לפעולה‪ ,‬ואין לך מקום‬ ‫מתאים לזה כציבור הנמצאים בי שיבה יחד‪ ,‬שאפ שר לומר מילה טובה לזה ולסייע משהו לזה לחזק במ שהו כאן‪ ,‬אין ל שער‪.‬‬ ‫אנו רגילים להדר בדקדוקי המצוות‪ ,‬זה מצויין‪ ,‬הלואי שהדבר ימ שך הלאה והלאה‪ ,‬אך לא נו תני ם לב שגם בענין הזה של לומר ל שני איזו מילה‬ ‫טובה‪ ,‬לקיים א ת הי שמחתי ו שימחתי' שזה מלבד הדרגה שנא מרה בתוכחה בפר שת כי תבוא שהתוכחה היא ת ח ת א שר לא עבדת א ת ה' אלקיך‬ ‫בשמחה‪ ,‬י ש דרגה של שמ חתי לבד‪ ,‬אבל בוידוי מוסיפים עוד גם שימ חתי אחרים‪ ,‬וממילא אני חושב כי דוק ות שכח בכל א שר תפנה ותראה שלא‬ ‫רק שמצוי ל הי תקל בדברים אלו‪ ,‬אלא גם לקיי ם אותם בפועל‪ ,‬לומר איזו מילה טובה ל שני‪ ,‬איזה חיזוק‪ ,‬ואין ל שער גודל הזכות בזה‪ ,‬וצריכים‬ ‫לדעת ש מקיי מים בזה גם והלכ ת בדרכיו‪ ,‬הקב” ה גם מחזק ומעודד אותנו‪.‬‬ ‫וכמובן שהיצר הרע בלבו שו מנסה להק טין א ת זה‪ ,‬אך האמת היא הפוך ואין לחשוש מפי תוי היצר שהחבר לא יא מין למה שאתה משבח אותו‪,‬‬ ‫ולכן לא תהיי קמצן בדבריך אלא תע שה א ת זה עם רחבות [” בריי ט קיי ט”]‪.‬‬ ‫עומדים עלינו לכלותינו ומובטחים אנו שלא תמוש התורה‬ ‫נמצאים אנו כע ת במצב שעומדים עלינו לכלו תינו עם כל הגזירו ת שמטילים עלינו על כל צעד ושעל‪ ,‬הם יודעים‪ ,‬הרע הרי יודע א ת האמת‪ ,‬שהכח‬ ‫החזק ביו תר של כלל י שראל הוא התורה הקדו שה‪ ,‬ה' עוז לעמו יתן‪ ,‬היעוז' הוא התורה‪ ,‬והם באים ו מ תנכלי ם לזה‪ ,‬כי זה הכח הגדול של כלל‬ ‫י שראל‪ ,‬אך מובטחנו מפי הקב” ה שלא תמו ש התורה מפינו ומפי זרעינו עד עולם‪.‬‬ ‫ומרן הרב זצ” ל היי רגיל לומר שהרי כ תוב את ברי תי 'אותך' [יחזקאל טז‪,‬ס]‪ ,‬לא נא מר ברי תי 'איתך' אלא 'אותך' אם הברי ת היתה איתך‪ ,‬היתה‬ ‫לנו בעיה‪ ,‬כי גם אנ חנו צד בברית‪ ,‬ואיך נדע אם ראויים אנו‪ ,‬אך הברי ת היתה 'אותך' הקב” ה עשה ברי ת עלינו‪ ,‬לא איתנו‪ ,‬וממילא מוכרח שלא‬ ‫תמוש התורה הזאת מפינו ו מפיזרעינו עד עולם‪ ,‬ולכן עלינו להתחזק יו תר בלי מוד התורה ב ה ת מד ת התורה הק' בכל גווניה בחידו ש‪ ,‬בקיאות‪,‬‬ ‫עיון‪ ,‬בכל מה שאפ שר‪ ,‬ובודאי הי יהיה בעזרינו‪.‬‬ ‫ובפרט כע ת שאנו כבר נמצאים בסוף הדורו ת ואין לנו שיור רק התורה הזאת‪ ,‬הרי מה נ שאר לנו היום‪ ,‬כמע ט כלום‪ ,‬אין בית המקד ש‪ ,‬אין קרבנו ת‪,‬‬ ‫וכו'‪ ,‬אבל התורה הקדו שה נ שארה‪ ,‬וממילא אם אנו מתעצמים בתורה הק' על כל גווני'‪ ,‬אנו מקיי מים א ת תכלי ת נ תינ ת התורה של ה' עוז לעמו‬ ‫יתן‪ ,‬וממילא נזכה שה' יברך א ת עמו ב שלום‪.‬‬ ‫ולכן כל מה שבכוחינו להוסיף חיל בלי מוד התורה הק' בין ברבים בין ביחיד‪ ,‬גודל הזכות בזה וההצלחה הם גדולים מאוד‪ ,‬העסק בתור ה הוא דבר‬ ‫שאי אפ שר ל שערו‪ ,‬אנ חנו נ שתדל וממילא הי יעזור ברוב רחמיו‪.‬‬ ‫עכ” פ נחזור למה שנוגע לימים הקדו שים האלו‪ ,‬מלבד כל הדברים שצריכים חיזוק‪ ,‬הענין הזה שהזכרנו ב תפילו ת לומר א ת הנוסח כ מו ת שהוא‪,‬‬ ‫ישנם הרבה שאומרים א ת הלשון של הנוסח‪ ,‬אך בכוונתם הם מ תכווני ם על עצמם‪ ,‬צריך להזדרז ולהתחזק לכוין את הנוסח כמות שהוא‪ ,‬שהבק־‬ ‫שות יהיו על כלל י שראל‪ ,‬על כבוד ה'‪ ,‬על תורה‪ ,‬ובין אם מצליחים לכוין היטב‪ ,‬בין אם לא‪ ,‬הדברים גדולים כל כך שעצם הדבר שהוא נא מר כבר‬ ‫יש לו השפעה גדולה עד מאוד‪.‬‬ ‫פעמים שאתה מתעלים‬ ‫וכעת אומר עוד דבר לחיזוק‪ ,‬כדרכו של יצר הרע הוא מפריע עם כל מיני דברי ם וענייני ם‪ ,‬ומהי חובתינו‪ ,‬מה עלינו לע שות‪' ,‬פעמים שאתה‬ ‫מתעלם' צריך להתעלם מכל הדברים האחרים‪' ,‬אל תפן' הנח לכל הדברים האחרים‪ ,‬דברינו כע ת מכוונים בעיקר לבני הי שיבה היקרים‪ ,‬נראה‬ ‫בעיקר להיות מרוכזים בלי מוד התורה הקדו שה על כל גווניה‪ ,‬הכל כל מה שאפ שר לע שות‪ ,‬ובזה מובטחנו שלא תמו ש התורה הזאת מפינו ומפי‬ ‫זרעינו וזרע זר עינו עד עולם‪.‬‬ ‫ולזכור לע שות א ת הכל מתוך שמחה‪ ,‬כי התוכחה היא ת ח ת א שר לא עבדת א ת הי אלקיך ב שמחה ובטוב לבב מרוב כל‪ ,‬ולכאורה אכן שמחה היא‬ ‫מעלה‪ ,‬אך שזה יהי' הסיבה לכל התוכחה שכתוב שם הכל מפני שלא עבדת א ת הי אלקיך ב שמחה‪ ,‬אמנם חסר לו המעלה אבל מדוע החומר הוא‬ ‫עד כדי כך‪ ,‬רואים מכאן שהענין הזה בין של לימוד התורה ובין של קיום המצות 'בשמחה' הוא מן הדברים הגדולים ביו תר‪ ,‬להיות בשמחה עם‬ ‫התורה והמצות‪ ,‬וממילא גם משמח אחרים‪ ,‬ואז הקב” ה י שפיע גם עלינו שמחה‪.‬‬ ‫נמצאים אנו בתקופה שלי ושביה בצדקה‬ ‫אמנם הם בגזרו תיה ם לקחו מ אי תנו כעת דברי ם רבים‪ ,‬אך רואים כאן הנהגה מופלא‪ ,‬אני הרי היי תי בחוץ לארץ‪ ,‬אספו שם כסף עבור קרן עולם‬ ‫התורה‪ ,‬וזה לא יאומן כי יסופר‪ ,‬אנ שים נ תנו סכו מים עצומים‪ ,‬אגד תיי ם‪ ,‬ובשמחה‪ ,‬עשו מסיבו ת על זה‪ ,‬בדרך כלל להוציא כסף זה דבר קשה‪,‬‬ ‫וכנראה כל זה בא לל מדך שהגיע כבר הזמן שהתורה הקדו שה צריכה להיות מ ה מקורות הנקיים‪ ,‬וכמו שפיר ש הגר” א ז” ל על הכתוב [ישעי' א‪ ,‬כז]‬ ‫ציון במ שפט תפדה ושביה בצדקה‪ ,‬ופי' הגר” א ושביה אותם שי שובו לארץ י שראל‪ ,‬י ת פרנ סו מן הצדקה של בני חו” ל‪ ,‬ו שביה בצדקה‪.‬‬ ‫וממילא כ שזוכים לזה צריכי ם לר או ת שלא יהיה בב חינ ת ניגע לריק‪ ,‬כל האנ שים שנו תני ם אין זה כלא חר יד אצלם‪ ,‬זה עושה עליהם רו שם‪,‬‬ ‫ואעפ” כ הם נו תני ם‪ ,‬וממילא כמה חיזוק צריך להיות מזה‪ ,‬הן מצד עצם הדבר‪ ,‬והן מצד הכר ת הטוב‪ ,‬לנצל א ת ז מננו כראוי‪ ,‬ולהרבו ת חיילים‬ ‫לתורה הק' ולהניח בצד א ת כל הח שבונות האחרים‪ ,‬וצריך רק מבט אחד להרבות כבוד שמים ע” י עסק התורה וקיום מצוות‪ ,‬ובפרט בי שיבה שי ש‬ ‫גם באופן שכיח את האפ שרות של לרעהו יעזורו ולאחיו יא מר חזק‪ ,‬אפ שר לחזק אחד את ה שני‪ ,‬חזק ואמץ‪.‬‬ ‫נחזור מעין הרא שונו ת בפרט כע ת שאנו עומדים בז מנים הא חרוני ם במצבים שעומדים עלינו לכלו תינו מכל הבחינות‪ ,‬הכח הי חידי של כלל‬ ‫י שראל ה' עוז לעמו יתן‪ ,‬החיזוק הזה של תורה וגם הבין אדם לחבירו חשוב מאוד לומר מילה טובה אחד ל שני‪ ,‬לחזק לעודד‪ ,‬אם הוא אומר לך‬ ‫סברא תשבח מור אדיג כמה זה טוב‪ ,‬ולא לעקם את האף‪ ,‬ומלבד שאתה מקיי ם מאי דעלך סני ל חברך לא תעביד‪ ,‬אתה מקיי ם גם א ת הענין הזה‬ ‫של לזכות א ת הרבים‪ ,‬כל אחד שאומרים לו מילה של חיזוק זה עוזר לו‪ ,‬זה נותן לו‪ ,‬חזק חזק ונתחזק‪ ,‬וכ שמת חזקים הקב” ה יו שיע‪.‬‬ ‫אנ חנו נרבה חיילים לתורה הק' ומצוותי'‪ ,‬ובבין אדם לחבירו בי שיבה הק'‪ ,‬והקב” ה יעזור שנזכה בעזר ה' לכתיבה וחתימה טובה‪ ,‬און אגוט‬ ‫געבענ ט ש י אר בכל מילי דמי טב בג שמי וברו חני להגדיל תורה ולהאדירה להרבות כבוד שמים‪.‬‬ ‫מו ת ו א מונ ה‬ ‫מתורתו של‬ ‫הגאון וכי עמנואל טולידאגו שליט׳׳א‬ ‫גיליון מס'‬ ‫עיקר העבודה בראש השנה ‪ -‬לדעת שיש אלוקים העולם לא הפקר!‬ ‫תשפ״ז‬ ‫‪231‬‬ ‫ראש השנה‬ ‫איזה שאלה יפה‬ ‫האם השם איתנו? ‪ -‬זה תלוי בנו‬ ‫אני תמיד מתחיל במה שהרב שך שאל אותי פעם‪ ,‬זוקט מיר ‪ -‬תגיד לי‪,‬‬ ‫אני רגיל במוצאי שבת לדבר על פרשת השבוע‪ ,‬במיוחד בספר דברים‬ ‫וי אזוי השטיק פלייש טראכטן? איך יכול להיות שחתיכת בשר חושבת?‬ ‫יש יסודות התורה בכל פרשה‪.‬‬ ‫איך המוח חושב? זה היתה הקושיא שלו‪ ,‬תחשבו על השאלה הזו‪ ,‬איזה‬ ‫אנחנו היום בפרשת אתם נצבים‪ ,‬אם קוראים את הפרשה‪ ,‬רק קצת‬ ‫שאלה יפה‪ ,‬תחשבו על זה‪ ,‬איך יכול להיות שחתיכת בשר חושבת?‬ ‫לקרא איך שמשה רבינו אסף את ישראל ביום מותו‪ ,‬אסף אותם בשביל‬ ‫והוא היה עונה על השאלה הזו שבשעה שאדם משתמש במוחו‪ ,‬הקב״ה‬ ‫להעביר אותם בברית‪ ,‬לחזק את הברית בינינו לבין הקב׳׳ה‪ ,‬שהוא‬ ‫משפיע עליו חכמה והבנה להבין את הדברים‪ ,‬לא שהאדם מבין מעצמו‪,‬‬ ‫אלוקינו‪ ,‬ואנחנו לא נעזוב אותו מעולם‪ ,‬וגם הוא לא עוזב אותנו‪,‬‬ ‫אין מעצמו! הכל מהבורא עולם!‬ ‫אנחנו איתו!‬ ‫אני ניזכר שהרבי הרב שך אמר לחזק את המשכילים מערכים שבאו‬ ‫היה לי פעם ניתוח בכבד‪ ,‬לא תקום פעמיים צרה‪ ,‬ניתוח קשה‪ ,‬ולהרדים‬ ‫להתחזק אצלו באמונה‪ ,‬מה הוא אמר להם‪ ,‬תראו‪ ,‬השולחן הזה שאנחנו‬ ‫את הכבד זה קצת מסוכן‪ ,‬שהכבד עלול למות באמצע‪ ,‬ברוך השם‬ ‫יושבים סביבו‪ ,‬כל אחד יודע שהשולחן הזה לא נעשה לבד‪ ,‬והשולחן‬ ‫הניתוח עבר בשלום‪ ,‬ובתחילת ההרדמה כשהתחילו להרדים ועדיין‬ ‫הזה סך הכל זה מוצר פשוט‪ ,‬רגליים‪ ,‬פלטה‪ ,‬צריך לחתוך ולנסר את‬ ‫ההרדמה עוד לא פעלה הייתי עוד עירני‪ ,‬אני שומע את המרדימים‬ ‫העצים לפי המידות ולהדביק אותם‪ ,‬ויש לך שולחן‪ .‬וזה כל אחד מבין‬ ‫שאומרים לעצמם‪ :‬העיקר שהשם איתנו‪ ,‬הם חילוניים וככה הם דיברו‬ ‫שזה לא נעשה לבד‪ ,‬כל אחד יודע שאין שום דבר שניברא מעצמו‪ ,‬אין‬ ‫ביניהם‪ ,‬העיקר שהשם איתנו‪ .‬צעקתי להם‪ :‬לא! לא העיקר שהשם‬ ‫דבר כזה‪ ,‬אז א״כ פשוט שהבריאה הגדולה הזו לא נעשתה מעצמה‪,‬‬ ‫איתנו‪ ,‬זה לא העיקר‪ ,‬העיקר הוא שאנחנו נהיה איתו! אם אנחנו נהיה‬ ‫הבריאה הגדולה הזו של כדור הארץ‪ ,‬השמש‪ ,‬הירח‪ ,‬החלל‪ ,‬והכוכבים‪,‬‬ ‫איתו אז הוא יהיה איתנו‪ ,‬ואם לא נהיה איתו‪ ,‬הוא לא יהיה איתנו!‬ ‫הכל בריאה של הבורא עולם‪ ,‬זה לא נעשה לבד‪.‬‬ ‫וזה מפורש בספר שופטים כמה פעמים‪ ,‬שהקב״ה אומר להם אם אתם‬ ‫ומאחר שהוא בורא העולם‪ ,‬הוא לא הלך לישון‪ ,‬הוא ממשיך לנהל את‬ ‫תעזבו אותי‪ ,‬אני אעזוב אתכם ולא אעזור לכם במלחמה‪ ,‬תלחמו לבד‪,‬‬ ‫העולם‪ ,‬מה אתם חושבים הוא ברא את העולם והלך לישון?! חס‬ ‫ואם תהיו איתי אני אעזור לכם‪ .‬זה תלוי בנו!‬ ‫ושלום! הוא ברא עולם‪ ,‬והוא ממשיך לנהל את העולם‪ ,‬ולאותו בורא‬ ‫מהי התשובה שעושים בראש השנה‬ ‫עולם אנחנו מתפללים!‬ ‫אני רגיל לומר שיעור בפרשת השבוע‪ ,‬ואחרי זה להוסיף קצת דברי‬ ‫וזה עיקר העבודה של יום ר״ה‪ ,‬עיקר העבודה היא לדעת שיש אלוקים!‬ ‫חיזוק‪ ,‬אני אגיד דבר אחד‪ ,‬ראש השנה זה יום ראשון של עשרת ימי‬ ‫ואנחנו חייבים לו‪ ,‬וכבולים איתו‪ ,‬אנחנו כבולים איתו! אנחנו איתו וגם‬ ‫תשובה‪ ,‬וידוע מה שהרמב״ם אומר בפ״ב מהילכות תשובה ה״ו שמי‬ ‫הוא איתנו‪ ,‬וככה להתחזק‪ ,‬שאחרי כן כשבא יום כיפור אתה יודע למי‬ ‫שעושה תשובה בעשרת ימי תשובה‪ ,‬מקבלים אותו מייד! כי עשרת ימי‬ ‫אתה מתפלל‪ ,‬מדבר אל המלך‪ ,‬אתה פוגש אותו‪ ,‬בדיבור שלך אתה פוגש‬ ‫תשובה זהו הזמן של ״דרשו השם בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב"‬ ‫אותו‪ ,‬שאתה מדבר איתו ברצינות שהוא המלך‪.‬‬ ‫וראש השנה זה גם יום של תשובה‪ ,‬שהרי זה חלק מעשרת ימי תשובה‪,‬‬ ‫כל השנה צריך לעבוד על זה‬ ‫רק כיון שזה יו״ט לא אומרים וידוי‪ ,‬אבל זה יו ם מעשי״ת‪ ,‬וא״כ יו ם‬ ‫זה דבר שצריך כל השנה לעבוד על זה‪ ,‬בהתבוננות בידיעת הבורא‪ ,‬זה‬ ‫ראש השנה הוא גם יום של תשובה‪.‬‬ ‫צריך לחזק תמיד‪ ,‬לפי שאתם יודעים האדם בסוף ימיו מסתכן מאוד‬ ‫ומהי התשובה שעושים בר״ה? התשובה שעושים בר״ה‪ ,‬שצריך לדעת‬ ‫שיתכן שימות בלא תשובה‪ ,‬היצר לא נותן לו לעשות תשובה‪ ,‬היצר‬ ‫שיום ר״ה זה 'יום ההכתרה' של הקב״ה‪ ,‬כך אומר רבי סעדיה גאון‬ ‫יודע שאדם שעושה תשובה בסוף ימיו‪ ,‬התשובה הזו תתקבל‪ ,‬וימחקו‬ ‫בטעם תקיעת שופר‪ ,‬כי אדם הראשון נברא בר״ה‪ ,‬וקיבל מייד ציווי לא‬ ‫לו את כל העבירות של כל ימיו‪ ,‬כמו שכתוב בספר יחזקאל (לג) שמי‬ ‫לגעת בעץ הדעת‪ ,‬ועבר על הצו‪ ,‬ונישפט ע״י המלך מלכו של עולם‪,‬‬ ‫שיעשה תשובה בסוף ימיו ‪ -‬״כל חטאותיו אשר חטא לא תזכרנה לו״‬ ‫והתחייב בדינו וגורש מגן עדן‪ ,‬לכן הקב״ה נקרא המלך המשפט‪ ,‬שזה‬ ‫לא יזכר לו שום עבירות‪ ,‬אז היצר הרע אומר מה אני יתן לו לעשות‬ ‫היום שהוא נהיה מלך‪ ,‬כי לפני שברא את כולם עוד לא היה מלך‪ ,‬אפי'‬ ‫תשובה‪ ,‬כל מה שעבדתי איתו ‪ 80‬שנה הכל ילך לטמיון‪ ,‬אז הוא מפריע‬ ‫שהיו מלאכים‪ ,‬אבל הם לא עבדו אותו כמו בני אדם שמתפללים אליו‪,‬‬ ‫לאדם שלא יעשה תשובה‪ ,‬מפריע בזה‪ ,‬ומפריע בזה‪ ,‬והעיקר שקשה‬ ‫ורק כשנברא האדם שהוא התפלל על המזונות‪ ,‬והשם שפט אותו‪,‬‬ ‫לעשות תשובה‪ ,‬ואנחנו צריכים להשתדל לעמוד בקושי הזה‪ ,‬ולעשות‬ ‫ונתחייב‪ ,‬אז נהיה השם מלך‪.‬‬ ‫תשובה שלמה‪.‬‬ ‫כוונת התקיעות‬ ‫התשובה היא‪ :‬״יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבתיו״ אדם שיש לו‬ ‫ואני אומר לכם את הכוונות שאני עושה בתקיעת שופר‪ ,‬מה אני מכוין?‬ ‫דרך של חטא‪ ,‬חייב דבר הראשון להפסיק אותה! ואחר כך יעשה תשובה‬ ‫אני מכווין שאני עומד דום לפני המלך קודשא בריך הוא‪ ,‬ותוקע‬ ‫של חרטה‪ ,‬אבל בהתחלה מי שהוא על דרך חטא‪ ,‬צריך לעזוב רשע דרכו‬ ‫לכבודו‪ ,‬ושומע את התקיעות לכבודו‪ ,‬כמו שכתוב "בחצוצרות וקול‬ ‫ואיש אוון מחשבותיו‪ ,‬זה הדבר הראשון‪ ,‬ואחר כך‪ ,‬וישוב אל ה'‬ ‫לשופר הריעו לפני המלך השם״‪ ,‬הענין של תקיעה‪ ,‬זה כמו המלך‬ ‫וירחמהו ואל אלוקינו כי ירבה לסלוח‪.‬‬ ‫שמקבלים אותו בחצוצרות‪ ,‬זה המצוה לתקוע בשופר‪ ,‬ככה מקבלים‬ ‫עיקר התפילות זה המלכות‬ ‫את המלך‪ ,‬לכן אני עומד כמו חייל דום‪ ,‬לא זז‪ ,‬הפקודה היא‪ :‬עכשיו‬ ‫ובאמת בכל התפילות של האשכנזים והספרדים ביום ר״ה‪ ,‬עיקר‬ ‫לכבד את המלך‪ ,‬ובמה מכבדים אותו? אנ חנו תוקעים לכבודו‪ ,‬אתה‬ ‫התפילה היא במלכות‪ ,‬להמליך את הקב״ה‪ ,‬להמליך אותו‪ .‬אנחנו‬ ‫המלך‪ ,‬ואנחנו תוקעים לכבודך! זה הכוונה הפשוטה‪.‬‬ ‫מזכירים מלכות בברכות הנהנין‪ ,‬וגם בברכת המזון מזכירים מלכות‪,‬‬ ‫אז איזה מין תשובה עושים בר״ה אם לא אומרים וידוי? התשובה‬ ‫למה מזכירים כאן מלכות? כי אם לא שהוא מלך ואחראי להיטיב על‬ ‫שעושים‪ ,‬זה מה שאמרו חז״ל‪ :‬״אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני‬ ‫בריותיו‪ ,‬לא היה מכלכל אותנו‪ ,‬מה שהוא מכלכל‪ ,‬זה בגלל שהוא מלך‬ ‫עליכם״ עיקר העיקרים לפני שמתחיל יו ם כיפור‪ ,‬לדעת דבר ראשון‬ ‫שמטיב עם בריותיו‪.‬‬ ‫שיש מציאות השם‪ ,‬יש בורא עולם‪ ,‬וזה תמיד צריך לחזק את הידיעה‬ ‫ולכן עיקר התפילה בר״ה היא לדעת שיש אלוקים שמכלכל אותנו‪,‬‬ ‫במציאות האלוקים בעולם‪ ,‬העולם הוא לא הפקר!‬ ‫מחיה אותנו‪ ,‬וזה הכוונה באמירת אלוקינו ‪ -‬המחיה אותנו במה שנותן‬ ‫לנו אוכל‪ ,‬שהרי בלי אוכל היינו מתים והוא דואג לנו לאוכל‪ ,‬נימצא‬ ‫ככה הם מפרשים‪ ,‬אבל אנחנו מפרשים‪ :‬הוויה שהווית אותנו‪ ,‬מה‬ ‫שהוא המחיה אותנו‪ ,‬וכמו שאומרת הגמ' בברכות מח ב'‪" :‬ואכלת‬ ‫שאנחנו ניהיינו מציאות‪ ,‬זה מהשם‪ ,‬השם עשה אותנו ליש‪ ,‬זה הוויה‪.‬‬ ‫ושבעת וברכת את ה' אלוקיך ‪ -‬אלוקיך זה ברכת הזן" המצוה להודות‬ ‫ויש לי ראיה מפורשת לזה‪ ,‬במזמור הללו את השם מן השמים הללוהו‬ ‫על המזון נלמדת מהמילה אלוקיך‪ ,‬וצריך להבין איך רואים מהמילה‬ ‫במרומים וכו' [והמים אשר מעל השמים‪ ,‬יש מים מעל השמים וזה‬ ‫אלוקיך שצריך להודות על המזון? ובהכרח שמשמעות המילה 'אלוקיך'‬ ‫מוחזק במאמרו של עולם] יהללו את שם השם ‪ -‬כי הוא ציווה ונבראו‪,‬‬ ‫זה שהוא מחיה אותך‪ ,‬ואיך הוא מחיה? במה שנותן מזון‪ ,‬שהרי בלי‬ ‫בא הפסוק ואומר‪ :‬יהללו את שם השם‪ ,‬ולמה להלל את שם השם? ‪-‬‬ ‫מזון היינו מתים‪.‬‬ ‫כי הוא ציווה ונבראו ‪ -‬זהו הסיבה להלל את שם השם‪ ,‬רואים שהפשט‬ ‫השם הוא האלוקים ‪ -‬השם שמהווה או תנו הוא המחיה או תנו‬ ‫בשם השם ‪ -‬המהווה אותנו שהוא מהווה את כל הבריאה‪ ,‬כל מציאות‬ ‫ולכן זה מה שאנחנו אומרים‪ ,‬הפשט בשם אלוקינו זה המחיה אותנו‪,‬‬ ‫הבריאה היא מכח הוויתו‪ ,‬ולכן יהללו את שם הוויה‪ ,‬כי השם הוויה‬ ‫ושם הוויה הפשט שהוא היווה אותנו‪ ,‬עשה אותנו ליש‪ ,‬אנחנו יש‪,‬‬ ‫ציווה ונבראו‪ ,‬מציאות הבריאה היא מהווית שם השם‪.‬‬ ‫המציאות שלנו בעולם‪ ,‬נבועה משמו של הקב״ה‪ ,‬מה זה שם הוויה?‬ ‫אז זה הפשט בשם הוויה‪ ,‬שהוא היווה‪ ,‬אבל מה זה אלוקינו? זה שהוא‬ ‫שהוא מהווה אותנו‪ ,‬הוא עשה שנהיה‪ ,‬אחרת לא היינו‪ ,‬וכמו שאומר‬ ‫המחיה אותנו‪ .‬עצם המציאות שאנחנו נימצאים‪ ,‬זה נכלל בהוויה‪ ,‬אבל‬ ‫הרמב״ם בפ״א מיסודי התורה ה״ב שאם יעלה על הדעת שהקב״ה לא‬ ‫מה שהוא מחיה אותנו על ידי אוכל שהרי בלי אוכל היינו מתים‪ ,‬זה‬ ‫נימצא אין שום אחד בעולם יכול להמצא‪ ,‬ההימצאות שלנו זה בגלל‬ ‫אלוקינו‪ .‬וזה כוונת הפסוק השם הוא האלוקים‪ ,‬השם זה המהווה‪,‬‬ ‫שהוא נימצא‪ ,‬זה הוויה‪.‬‬ ‫שהיווה את כל הבריאה ‪ -‬הוא האלוקים ‪ -‬הוא המחיה את כל הבריאה‪.‬‬ ‫כאן בויזניץ' יש כל מיני עדות‪ ,‬יש עדות שמסבירים מה זה שם הוויה‬ ‫זה מה שעלינו להתחזק בראש השנה‪ ,‬הדבר הראשון חיזוק האמונה‬ ‫הם מתרגמים ‪ -‬אויבערשטר ‪ -‬מעל הכוכבים‪ ,‬והכוונה העליון ככה הם‬ ‫במציאות השם‪ ,‬יש בורא לעולם‪ ,‬העולם לא הפקר‪ ,‬התבוננות בידיעת‬ ‫מפרשים כוונת שם הוויה העליון‪ ,‬והצרפתים מפרשים מה זה כוונת‬ ‫הבורא‪.‬‬ ‫הוויה ‪ -‬הניצחי‪ ,‬כמו שכתוב אהיה אשר אהיה‪ ,‬הניצחי הוא תמיד קיים‪,‬‬ ‫מי לא י חרד מן החרם הגדול הזה‬ ‫אני אדבר קצת על הפרשה‪ ,‬משה רבינו א ‪ 0‬ף את ישראל ביום מותו בשביל לחזק את הברית עם הקב״ה‪" ,‬לעברך בברי ת ה' ובאלתו" מה זה הברית? הברית היתה‬ ‫בפרשת כי תבוא עם כל הקללות שעם ישראל קיבלו על עצמם את כל הקללות‪ ,‬וגם החרם הנורא שהיה בהר גריזים ובהר עיבל‪ ,‬אתם יודעים איזה חרם עצום היה‬ ‫בהר גריזים ובהר עיבל‪ ,‬ששה שבטים עמדו על הר גריזים‪ ,‬שלוש מאות אלף עמדו על גריזים‪ ,‬ושלוש מאות אלף על הר עיבל‪ ,‬והלויים עמדו באמצע ביניהם בעמק‬ ‫בין הר עיבל להר גריזים‪ ,‬וענו הלווים ואמרו קול רם‪ ,‬היו פונים לצד הר גריזים‪ ,‬ואומרים ברוך אשר יקים את התורה‪ ,‬ברוך אשר לא יעשה פסל ומסכה‪ ,‬והופכים‬ ‫פניהם ואומרים ארור אשר יעשה פסל ומסכה‪ ,‬ארור אשר לא יקים את התורה‪ ,‬וענו כל הציבור אמן‪ ,‬תוסיף על השש מאות אלף גם את הנשים והטף גם הם היו‬ ‫שם‪ ,‬על כל אמירה של הלווים ענו אמן‪.‬‬ ‫ומה זה ארור? ארור יש בו קללה ויש בו לשון שבועה‪ ,‬וככה עם ישראל קיבלו על עצמם לקיים את התורה בקללה ובשבועה! ארור אשר לא יקים את דברי התורה‪,‬‬ ‫ואמר כל העם אמן‪ ,‬כל העם שש מאות אלף צועקים כולם אמן‪ ,‬נתאר לעצמנו את המעמד הגדול הזה‪ ,‬את הקול של העניית אמן מהדהד‪ ,‬איזה אמן זה היה‪.‬‬ ‫מי לא י חרד מן החרם הגדול הזה! שחס ושלום אתה עושה חטא תדע לך השם מעניש‪ ,‬כמו שהרב שך היה אומר איך וייס ועט מען מיר שמייסן ‪ -‬אני יודע שירביצו‬ ‫לי על העבירות‪ ,‬אני יודע שאקבל מכות‪ ,‬צריך לדעת את זה טוב‪ ,‬יש בורא עולם והוא צופה ומביט על כל בני אדם‪ ,‬והוא מעניש את עוברי מרצונו ומברך את עושי‬ ‫רצונו‪ ,‬ברום עולם מושבך ומשפטיך וצדקתך עד אפסי ארץ‪.‬‬ ‫להיות שקוע בלימוד גם בראש השנה‬ ‫אספר לכם שני סיפורים מהרב שך עליו השלום‪ ,‬כשהייתי בחור בישיבת פונביז' בשנת תשכ״א‪ ,‬הרבי בישיבה היה לו כמה בחורים מקורבים שתמיד היה‬ ‫מדבר איתם בלימוד‪ ,‬ואני זכיתי ברוך השם להיות אחד מהם‪ ,‬זה היה ביום שלפני ערב יו״כ אחה״צ‪ ,‬הרב שך הגיע לישיבה והוא קרא לכמה בחורים אני‬ ‫הייתי אחד מהם‪ ,‬היה שם גם ר' מאיר הייזלר‪ ,‬משה ורנר‪ ,‬הוא היה חסיד סלונים‪ ,‬ואולי גם ר' שמואל דויטש היה שם‪ ,‬והרב שך שואל אותנו‪ :‬תגידו לי‬ ‫מה הקבלה שתקבלו על עצמכם לפני נעילה ביו״כ‪ ,‬וכל אחד ניסה לומר משהו‪ ,‬אחד אמר להתחזק בזה ואחד אמר להתחזק בזה‪ ,‬והרב שך דחה את הכל‪,‬‬ ‫וככה הוא מתח אותנו‪ ,‬ובסוף הוא אמר אני אגלה לכם‪ ,‬רק לקבל להתחזק בלימוד! כי אם האדם אוחז בלימוד‪ ,‬התורה מחזיקה אותו בכל העניינים‪,‬‬ ‫כשאדם מתחזק בלימוד מימלא הוא מתחזק בהכל‪ ,‬ע״י הלימוד האדם נקשר להקב״ה‪ ,‬וגם הלימוד מחייה אותו‪ ,‬ומשה ורנר החסיד התחיל לצעוק זה לא‬ ‫מספיק צריך עוד דברים צריך גם מוסר ותפילה‪ ,‬והרב שך התעקש לא!! רק זה הקבלה‪ ,‬רק זה מה שצריך לקבל בנעילה!‬ ‫אספר עוד סיפור קטן‪ ,‬אני הייתי מבקר את הרבי כל יום שבת אחה״צ‪ ,‬הייתי עולה איתו לישיבה‪ ,‬הוא היה יושב על הספסל‪ ,‬ואני עמדתי על סטנדר והייתי‬ ‫מלבן איתו את כל השיעורים שאמרתי במשך השבוע‪ ,‬וגם בראש השנה באתי אליו בארבע אחה״צ והוא כבר לא היה בבית עלה לישיבה‪ ,‬ההיכל היה ריק‬ ‫ומצאתי אותו יושב ולומד במקום שלו בישיבה‪ ,‬ניגשתי אליו לומר שנה טובה‪ ,‬והתחלתי להגיד לו את ההרגשים שהיו לי בתפילת מוסף‪ ,‬כמה הערות‬ ‫שהיה לי‪ ,‬ופתאום הוא עצר אותי באמצע והתחיל לדבר איתי על קושיא שהיתה לו בתחילת מסכת ברכות‪ ,‬היתה לו קושיא על המשנה הראשונה בברכות‪,‬‬ ‫שהמשנה אומרת שזמן קר״ש של ערבית הוא משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן‪ ,‬והנה הרי שיטת הרמב״ם שתרומה בזה״ז דרבנן [גם בזמן בית שני‬ ‫כי לא היה ביאת כולכם] ולפי״ז הכהנים כבר יכולים לאכול בתרומה כבר מזמן בין השמשות שהרי ספד״ר לקולא‪ ,‬ואילו קר״ש זה דאורייתא וא״א לקוראה‬ ‫בביה״ש שהרי ספק דאו' לחומרא‪ ,‬וא״כ איך המשנה אומרת שזמן קר״ש הוא מזמן אכילת תרומה‪ ,‬הרי להרמב״ם שתרומה בזה״ז דרבנן יכולים לאכול כבר‬ ‫בבין השמשות ואילו קר״ש רק מצאת הכוכבים‪ ,‬ככה הוא האריך בקושיא הזו איזה שעה ורבע‪ ,‬ואני ראיתי איך שהרבי היה שקוע בלימוד גם בר״ה‪ ,‬והוא‬ ‫הפסיק אותי באמצע כדי לחנך אותי‪ ,‬תדע גם בראש השנה צריך להיות שקוע בלימוד! לא כמו שכולם חושבים שכבר התפללנו‪ ,‬אז אחה״צ לוקחים איזה‬ ‫ספר מוסר מתחילים לחשוב‪ ...‬הרבי לא היה ככה היתה לו קושיא והשקיע את הראש גם בראש השנה‪.‬‬ ‫האם מותר לכבות גז ביו״ט ע״י שיניח כלי מלא מים וכשיתבשל יגלוש ויכבה האש‬ ‫בשיעורים שרי [ומשא"כ גבי פיקו"נ דהוי דחויה] אין צריכים לומר דמשום שמחת‬ ‫לשים כלי מים ביו"ט על אש של גז‪ ,‬כשצריך למים חמים דלא ליהוי מבשל שלא‬ ‫יו"ט התירו‪ .‬ולא הזכיר כלל הר"ן ד"ז‪ ,‬דמשום שמחת יו"ט הוא דהתירו‪( ,‬וגם‬ ‫לצורך‪ ,‬באופן שאח"כ יגלשו המים ויפלו על האש ויכבוה‪ ,‬אם הכלי רחב יותר‬ ‫להרשב"א שהביא הר"ן שם‪ ,‬דלא חילק בהכי‪ ,‬מ"מ לא הזכיר דהיתר דיו"ט הוא‬ ‫מהאש‪ ,‬הוי כח שני‪ .‬ולמש"כ בחזו"א ב"ק סי' " ד סקי"ב דאפשר דבשבת גם על‬ ‫משום שמחת יו"ט)‪ .‬וגם בשו"ע סי' תק"ג ונושאי כליו‪ ,‬לא הזכירו כלל ד"ז‪ ,‬אלא‬ ‫כח שני הבא מכח מעשיו חייב‪ ,‬הוי מכבה בידים‪ .‬אך למה שמוכח ^ ש' ^ עירובין‬ ‫דפשוט להו‪ ,‬דריבוי בשיעורים שרי ביו"ט‪ .‬ונפק"מ‪ ,‬שגם בכה"ג דמבשל חלק‬ ‫פ"ח דפטור‪ ,‬וכמו שכתב באג"ט מלאכת טוחן סק"ה‪ ,‬הוי כח שני רק גרם כיבוי‪,‬‬ ‫לצורך גוי או כלב או לאיבוד‪ ,‬כיון דצריך לאוכל נפש שלו חלק מהתבשיל שרי‪.‬‬ ‫דשרינן במקום הפסד ממון דהיינו שלא תבער האש של הגז במשך כל היום‪.‬‬ ‫[ולצורך גוי אסור דיש גזירה מיוחדת שמא יבשל במיוחד בשבילו‪ ,‬אבל נפק"מ‬ ‫ולפי"ז בסופו של יום אסור מדרבנן‪.‬‬ ‫לשפחה ועבד דאין דרך לבשל להני במיוחד ולא שייכא הגזירה]‬ ‫אך במקו"א הארכתי להתיר אפי' בסוף היום‪ ,‬דאש של גז שאינה עושה פחם אין‬ ‫והדבר מבואר להדיא בשו"ע סי' תקי"ב ס"א ברמ"א דשרי להרבות לצורך עבדו‬ ‫איסורה אלא מדרבנן‪ ,‬וגרע ממלאכה שא"צ לגופה‪ ,‬וגרמא באיסור דרבנן אפשר‬ ‫ושפחתו באותה קדירה שמבשל לעצמו‪ ,‬ובס"ג כתב הרמ"א‪ ,‬ומותר להרבות‬ ‫דשרי אפי' שלא במקום הפסד מרובה‪ .‬ואם הכלי צר והאש יותר רחבה‪ ,‬שיש‬ ‫בשביל קדירה שמבשל בה לעצמו אפי' אם אין לו דבר אחר שיוכל ליתן לכלבים‬ ‫לחשוש שיפלו ניצוצות מים באלכסון על האש מכח חימומם‪ ,‬יש בזה חשש מכבה‬ ‫אם היה רוצה‪ .‬ואולם אין מכל זה ראיה להתיר להרבות חלק שילך לאיבוד‪,‬‬ ‫בידים כמו שביארתי באות בספר עטה על שבת סי' ל אות ח'‪[ ,‬ודלא כהיבי"א‬ ‫דשאני התם דראוי לו כל חלק ממה שמבשל‪ ,‬וכן אי מיקלעי אורחים יהי' לו מה‬ ‫שלא נחית לחלק בהכי]‪.‬‬ ‫לתת‪ ,‬אבל כאן דלפני הרתיחה של המים אין דרך לשתותם‪ ,‬ומיד שרותחים אם‬ ‫מעיר שהחלק מהמים שגול שים והולכים ל איבוד יש בהם משום מבשל שלא‬ ‫יש בהם קפה או עלי תה גולשים ונשפכים‪ ,‬נמצא שהחלק שנשפך התבשל‬ ‫ל צו רן‬ ‫לאיבוד ולא היה ראוי לו‪ ,‬בזה אפשר דאסור‪ .‬ועיין ביצה כ"א תוד"ה עיסה שכתבו‬ ‫ואמנם יש להעיר אף דמצד הכיבוי יש להתיר דהוי גרמא באיסור דרבנן‪ ,‬מ"מ‬ ‫דבעינן ראוי לו ע"ש‪ .‬וצ"ע למעשה‪[ .‬ובספר יחו"ד ח"ב סי' ס"ו ויבי"א ח"ג סי' ל'‬ ‫מצד הבישול עצמו יש לדון לאסור‪ ,‬דהנה בתוס' גיטין ח' ב' ד"ה כתבו‪ ,‬דמה‬ ‫התיר‪ ,‬ולא נגע כלל בבעיא של מבשל שלא לצורך]‪ .‬אך מ"מ נפק"מ אם יקח מים‬ ‫דהתירו ריבוי בשיעורים ביו"ט [כההיא דממלא נחתום חבית של מים אע"פ שאינו‬ ‫וחלב שכבר מבושלים] ולפסק מרן דיש בישול אחר בישול בלח‪ ,‬בעדיין יס"ב‪,‬‬ ‫צריך אלא לקיתון אחד] הוא משום שמחת יו"ט‪ ,‬והיינו‪ ,‬דע'^ שיש לו בשפע‪ ,‬אדם‬ ‫ולהרמ"א בעדיין חמים קצת] וישימם לרתוח ולגלוש‪( ,‬או ע'^ נתינת קפה קלוי‬ ‫שמח שמא יצטרך‪ ,‬וגם שיהיה לו מוכן למחר‪ .‬אבל כאן שמבשל חלק לצורך‬ ‫לתוכו) דמצד גרם כיבוי יש להתיר כשהכלי רחב מהאש‪[ .‬מתוך ספר עטה אור‬ ‫שתייתו‪ ,‬וחלק לאיבוד לכבות בו הגז‪ ,‬אין בזה משום שמחת יו"ט‪ ,‬ויש לאסור‬ ‫שבת סי' ל' ע"ש באריכות בכל העניין מתי נחשב לגרמא ומתי נחשב לכוחו]‬ ‫משום ריבוי בשיעורים‪.‬‬ ‫אך כנראה‪ ,‬שמקור דברי התוס' דכתבו דמשום שמחת יו"ט התירו ריבוי‬ ‫בשיעורים‪ ,‬הוא מכח קושית הראשונים דלגבי פיקו"נ חזינן מהגמ' במנחות ס"ד‬ ‫דריבוי בשיעורים אסור‪ ,‬וע"ז חילקו דלגבי יו"ט הקילו משום שמחת יו"ט‪ .‬אך‬ ‫למש"כ הר"ן ר"פ שני דביצה‪ ,‬דשאני אוכל נפש ביו"ט דהוי הותרה ובזה גם ריבוי‬ ‫מו ת ‪m w r n‬‬ ‫מתורתו של‬ ‫הגאון וכי עמנואל טולידאגו שליט׳׳א‬ ‫גיליון מס'‬ ‫תשפ״ז‬ ‫‪200‬‬ ‫ונשא את כל עוונותם אל ארץ גזירה ‪ -‬עבירה מציאות ממשית !‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫הוא התפתה ועשה את העבירה‪ ,‬ואז או מרים לו א תה יכול לק חת‬ ‫ונ שא עונו ת ם אל ארץ גזרה‬ ‫אותו‪ ,‬הוא השטן הוא מלאך המוות‪ ,‬יורד ונוטל נשמה‪.‬‬ ‫בפר שת אחרי מות התורה מ ת אר ת א ת סדר עבודת הכהן הגדול‬ ‫באו אצלי איזה זוג נחמד‪ ,‬שאני יע שה להם שלום בית‪ ,‬עכ שיו הם‬ ‫ביום הכיפורים‪ ,‬והתורה או מרת שיש מצוה להביא שני שעירים‪,‬‬ ‫כבר הזקינו‪ ,‬והם לא מסתדרי ם והיא טוענ ת עליו ככה והוא טוען‬ ‫אחד קרבן לה'‪ ,‬ואחד לעזאזל‪.‬‬ ‫עליה‪ ,‬א מרתי להם אני מכיר אתכם כבר כמה שנים היי ת ם חיים‬ ‫ויש שם בפסוקים דבר פלא‪ :‬שהתורה שם או מרת שהכהן הגדול‬ ‫כמו זוג יוני ם‪ ,‬איך פ ת אום עכ שיו בזקנו תכ ם‪ ,‬שכל אחד צריך את‬ ‫היה מתוודה על ראש ה שעיר לעזאזל על כל העוונו ת והפ שעים‬ ‫השני בזיקנה צריך עזרה‪ ,‬עכ שיו בדיוק שצריכים א תם אחד את‬ ‫והחטאים לכפר על עם י שראל‪ ,‬וממ שיכה התורה ואומרת‪ :‬ונ תן‬ ‫השני א ת ם לא מס תדרי ם‪ ,‬א מרתי להם שזה נקר א ׳מע שה שטן' זה‬ ‫או ת ם על רא ש ה שעיר החי" שהכהן הגדול היה נותן א ת העבירות‬ ‫פלא כל ה שנים אני מכיר או ת ם כבר חמי שים שנה‪ ,‬פעם ה תאר ח תי‬ ‫על ראש ה שעיר החי‪ ,‬ואח"כ ממשיכה התורה "ונ שא ה שעיר עליו‬ ‫אצלם הכל היה בסדר כמו זוג יוני ם‪ ,‬ועכשיו לעת זקנו תכ ם שאחד‬ ‫את כל עונ ת ם אל ארץ גזירה‪ ,‬ושלח ביד אי ש עי תי המדברה"‬ ‫צריך א ת ה שני‪ ,‬דוקא עכ שיו בא השטן לקלקל לכם א ת ה חיים‪ ,‬זה‬ ‫שה שעיר החי היה סוחב את כל העבירות לארץ גזירה‪ ,‬וה שעיר היה‬ ‫נקרא 'מע שה שטן' בגלל שהשטן משטין עליהם שלא יהי ה שלום‬ ‫מת בנפילה שלו וכל העבירות היו נהרגים איתו יחד‪ ,‬וככה נהיה‬ ‫ביני הם‪ .‬לא קל להנצל מהשטן‪ ,‬אנ חנו מתפללים כל יו ם והסר שטן‬ ‫כפרה לי שראל‪.‬‬ ‫מלפנינו ו מא חרינו‪.‬‬ ‫נתבונן מה התורה או מרת כאן‪ :‬שהכהן הגדול היה לוק ח את כל‬ ‫רבי יהודה הלוי בפיוט 'לך קלי ת שוק תי' שאו מרים בכני ס ת יו ם‬ ‫העבירות‪ ,‬ומני ח או ת ם על ראש ה שעיר‪ ,‬וה שעיר היה עובד כמו‬ ‫כיפור‪ ,‬הוא אומר‪" :‬ויצרי צוררי ת מיד כמו שטן לעומתי" ‪ -‬ויצרי‬ ‫סבל‪ ,‬הוא סו חב א ת העבירות לעזאזל‪ ,‬ו שם זורק א ת ה שעיר ע ם‬ ‫צוררי תמיד‪ ,‬כמו שהגמרא או מרת בקידו שין דף ל' ב׳ על היצר הרע‬ ‫העבירות שה שעיר נ שא על רא שו‪.‬‬ ‫"כל משאו ו מ תנו אינו אלא בך" כל משאו ו מ תנו זה איך להכשיל‬ ‫וזה ת מוה מאוד‪ ,‬וכי עבירה זה דבר ממשי שאפשר להני ח אותו‬ ‫אותך ולהפיל אותך‪ ,‬ה שונא שיש לאדם זה יצרו הרע‪ ,‬כל הזמן רוצה‬ ‫ולסחוב אותו? הרי אדם עובר עבירה וזה ניגמר‪ ,‬היה ציויו מה' לא‬ ‫להפיל אותו ואם ישמע לו הוא נופל‪ ,‬ממשיך רבי הודה הלוי ואומר‪:‬‬ ‫לאכול מאכלות א סורו ת‪ ,‬והוא אכל‪ ,‬זהו‪ ,‬עכ שיו אין כאן כלום‬ ‫"ועליו לא עלי בלתו‪ ,‬חמסי תלונתי" ה טענות שלי זה רק על היצר‬ ‫העבירה ניגמרה‪ ,‬הוא דיבר לשה"ר‪ ,‬אחרי שדיבר העבירה ניגמרה‪,‬‬ ‫הרע‪ ,‬שהוא כל הזמן מפתה או תי ולא עוזב או תי‪.‬‬ ‫אדם עבר על רצון ה' הוא צריך כפרה‪ ,‬אבל אין כאן איזה משהו‬ ‫אדם בעל גאוה אין לו סיי ע ת א ד שמיא‬ ‫ממשי‪ ,‬ומה שייך לק חת את העבירות‪ ,‬ול שים או ת ם על ה שעיר‪,‬‬ ‫היצר הרע הוא חזק מאוד‪ ,‬כמו שאו מרת הגמ' בקידו שין שם‪ :‬יצרו‬ ‫ולשלוח אותו בסבלות לק חת או ת ם לעזאזל‪ ,‬וה שעיר מת בנפילה‬ ‫של אדם מתגבר עליו בכל יו ם‪ ,‬ואילמלא הקב׳׳ה עוזרו אינו יכול לו‪,‬‬ ‫שלו‪ ,‬וכל העוונו ת נהרגים אי תו‪ ,‬איך זה?‬ ‫אדם לבד בכוחות עצמו אין לו אפ שרות להנצל מהיצר הרע‪ ,‬ורק‬ ‫עבירה בור א ת מקטרג‬ ‫ע"י עזרה מיוחדת מהקב"ה אדם ניצל‪.‬‬ ‫תמיד שאלתי את השאלה הזו‪ ,‬וא מרתי פשט‪ ,‬שכאן רואי ם מקור‬ ‫לכן צריך מאוד להזהר מגאווה‪ ,‬כי אם אדם גאוותן הקב״ה מתעב‬ ‫למ שנה באבות פ"ד מי"ג‪" :‬העובר עבירה א חת קונ ה לו קטיגור‬ ‫אותו‪ ,‬תועבת ה' כל גבה לב‪ ,‬לא רוצה להסתכל עליך‪ ,‬ואם הקב"ה‬ ‫אחד" אדם שעובר עבירה א חת הוא בורא מכח העבירה מקטרג‬ ‫מתעב אותך לא מסתכל עליך‪ ,‬אז לא תקבל סיי ע ת א ד שמיא להנצל‬ ‫שמקטרג עליו‪ ,‬ע שה שתי עבירות‪ ,‬נוצר מן העבירה הז א ת שני‬ ‫מהיצר הרע‪ ,‬מה שאני אומר זה לא ס ת ם‪ ,‬זה כתוב ברבינו יונ ה אני‬ ‫מקטרגים‪ ,‬עוד עבירה עוד מקטרג‪.‬‬ ‫כיוונ תי לזה לבד‪ ,‬אבל רבינו יונ ה אומר א ת זה‪ ,‬בשערי ת שובה ש"א‬ ‫וכבר כן בספר תומר דבורה בביאור מידת 'נו שא עוון' מה זה נו שא‬ ‫כז‪ :‬ובעל הגאווה נ מסר ביד יצרו‪ ,‬כי אין עזר ה שם עמו‪ ,‬אחרי א שר‬ ‫עוון? וביאר‪ :‬שמכל עבירה נוצר מלאך מ שחית מקטרג‪ ,‬כמו שכתוב‬ ‫הוא תו עב ת ה שם‪ .‬אדם שיש לו גאוה אין לו סיי ע ת א ד שמיא‪ ,‬כי‬ ‫במשנה באבות הנ"ל‪ ,‬ואותו מקטרג צריך ל חיות‪ ,‬וכדי ל חיות צריך‬ ‫הקב״ה אומר אני לא יכול להסתכל עליך‪ ,‬מה אני י עזור לך‪...‬‬ ‫מזון‪ ,‬והמזון שלו הוא להרוג א ת האדם שעבר את העבירה‪ ,‬זה מה‬ ‫לכן צריך מאוד להזהר מגאווה‪ ,‬אדם שהוא בעל גאוה הוא בסכנה‬ ‫שמחיה אותו‪ ,‬והקב"ה ברחמיו ׳נו שא א ת העוון' ‪ -‬שהוא מחיה וזן‬ ‫גדולה ליפול בעבירות כי אין לו סיי ע ת א ד שמיא‪ ,‬היה פעם תלמיד‬ ‫את המקטרג שנוצר מהעוון‪ ,‬וכך י ש למקטרג חיות גם בלי להרוג‬ ‫חכם שניכ של בעבירות‪ ,‬ולמה התורה לא הגינה עליו? הסיבה לזה‬ ‫את האדם שעבר את העבירה‪.‬‬ ‫כי הוא היה בעל גאוה‪ ,‬אני יודע את זה‪ ,‬ולכן לא היה לו סיי ע ת א‬ ‫ואילולא שה שם לא היה זן א ת המקטרג‪ ,‬היה האדם מת מכח העוון‪.‬‬ ‫ד שמיא להנצל מהיצר הרע‪.‬‬ ‫וכמו שאמרו חז״ל בבא בתרא דף טז א' הוא יצר הרע הוא שטן הוא‬ ‫פ סו קי ם מזעזעים‬ ‫מלאך ה מוות‪ ,‬יורד ומפתה‪ ,‬עולה ומשטין‪ ,‬יורד ונוטל נשמה‪ .‬זה‬ ‫על כל פנים זה הביאור בפסוקים בפר שת אחרי מות‪ ,‬העבירות‬ ‫הפירו ש נו שא עוון‪ ,‬העוון זה מציאות שנוצרת‪ ,‬וזה מה שרואי ם‬ ‫בוראות מק טרגים‪ ,‬ו את או ת ם ה מק טרגים הכהן הגדול נו תן על ראש‬ ‫בפסוקים שאפ שר לק חת את ה עוונו ת ל שים או ת ם על ה שעיר‬ ‫ה שעיר‪ ,‬וה שעיר הסבל שלנו נו שא או ת ם אל ארץ גזירה לעזאזל‪,‬‬ ‫ולשלוח או ת ם‪ ,‬רו אי ם מכאן שעבירה יו צר ת קטיגור אחד‪.‬‬ ‫ושמה נהרג וכל ה מק טרגים שנוצרו מהעבירות נהרגים איתו‪ ,‬וכתוב‬ ‫וכן להיפך גם במצוות‪ ,‬מצוה זה לא רק ע שיית רצונו יתברך וזהו‬ ‫שהיו עו שים על ראש ה שעיר חוט ה שני‪ ,‬היה עו שה חוט אדום‬ ‫ניגמר‪ ,‬אלא המצוה יו צר ת מלאך טוב ש מסנגר עליו‪ ,‬וכמו שאו מרת‬ ‫וקו שר בקרנו וכ שהוא זורק אותו באמצע עוד לפני שהגיע למטה‬ ‫המשנה שם "העו שה מצוה א חת קונ ה לו פרקלי ט אחד" זה לא כמו‬ ‫הוא כבר מרוסק‪ ,‬וכבר מלבין החוט‪ ,‬אם יהיו חטאיכם כשני כשלג‬ ‫שהיום קור אי ם לפרקלי טות‪ ,‬אלא פרקלי ט זה סניגור‪ ,‬מי שעו שה‬ ‫ילבינו‪ ,‬זה סי מן של מחילת עוונו ת‪ .‬הפ סוקי ם האלו מזעזעים‪ ,‬רו אי ם‬ ‫מצוה קונ ה לו סניגור אחד‪ ,‬ע שה עוד מצוה‪ ,‬י ש לו עוד סניגורי ם‬ ‫שעבירה בור א ת מקטרגים‪.‬‬ ‫שילמדו עליו זכות‪.‬‬ ‫הקדו ש ברוך הוא ע שה לנו טובה גדולה‬ ‫'מע שה שטן'‬ ‫הקב"ה ע שה לנו טובה גדולה שנתן לנו יו ם אחד לכפר על עוונו תינו‪,‬‬ ‫הקב"ה י צילנו מן השטן‪ ,‬איך או מרים חז"ל הוא יורד ומפתה‪ ,‬הוא‬ ‫להסתדר אי תו‪ ,‬אז צריך להתכונן ליום כיפור לבוא לע שות ת שובה‪,‬‬ ‫יכול לבא לאדם בתחפו שת של תל מיד חכם‪ ,‬וככה הוא מפתה א ת‬ ‫כי בלי ת שובה ההלכה היא שאין עיצומו של יו ם מכפר‪ ,‬כי יש‬ ‫האדם ואומר לו‪ :‬לטובתך תע שה את העבירה הז את כדאי לך‪ ,‬ואחרי‬ ‫שהצליח להכשיל אותו‪ ,‬הוא עולה ומשטין‪ ,‬שהנה האדם הזה רשע‬ ‫מצוות ע שה לא זז מ שם עד שמוחלים לו מייד‪ ,‬אבל מצוות לא‬ ‫מחלוקת תנ אי ם ב מסכת יו מ א אם עיצו מו של יו ם מכפר ללא‬ ‫תע שה לא מתכפר עד שיקבל עונ ש‪ ,‬לכן צריך יו ם כיפור‪ ,‬ת שובה‬ ‫ת שובה‪ ,‬או שצריך ת שובה‪ ,‬ולהלכה קיי"ל שבלי ת שובה אין כפרה‪.‬‬ ‫תולה ויום כיפור מכפר‪ ,‬ויש עבירות ח מורות שגם יו ם כיפור לא‬ ‫ואע"פ שעו שה ת שובה צריך את יו ם כיפור כי י ש דברים שלא יורדי ם‬ ‫מכפר אלא ת שובה ויום כיפור תולין ו מיתה מכפרת‪.‬‬ ‫ע"י ת שובה לבד‪ ,‬וכדאי תא בגמ' ביו מא פ״ה ארבעה חילוקי כפרה‪,‬‬ ‫לא לפספס א ת יו ם כיפור‬ ‫כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו‪ ,‬לא נפספס את היום הזה‪ ,‬היום הזה נתן אותו הקב״ה מתנה‪ ,‬איך אמרו‬ ‫חז״ל‪ :‬ה' אורי‪ ,‬זה ראש השנה‪' ,‬וישעי'‪ ,‬זה יום כיפור‪ ,‬כי ביום הזה השם מושיע או תנו מכל העבירות‪ ,‬ולכן ננצל את היום הזה לבקש מהקב"ה‬ ‫שימחל לנו על כל עוונו תינו ויחזירנו בתשובה שלימה‪.‬‬ ‫דוד המלך לפני מותו בצוואה לשלמה כשהתמנה למלך אומר לו (דה"י א' כח)‪" :‬ואתה שלמה בני דע את אלוקי אביך‪ ,‬ועבדהו בלב שלם ובנפש‬ ‫חפצה‪ ,‬כי כל לבבות דורש השם וכל יצר מחשבות הוא מבין‪ ,‬אם תדרשנו ימצא לך ואם תעזבנו יזניחך לעל" וכעין זה יש פסוק בפרשת ואתחנן‬ ‫"ובקשתם משם את ה' אלוקיך ומצאת‪ ,‬כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך‪ ,‬ושבת עד ה אלוקיך ושמעת בקולו‪ ,‬כי קל רחום ה' אלוקיך לא ירפך ולא‬ ‫יעזבך" אם אתה דורש את הקב"ה‪ ,‬אתה תמצא אותו‪ ,‬אם אתה נותן את הלב שלך להקב"ה‪ ,‬הלב שלך נקשר עם הקב"ה‪ ,‬אז תמצא אותו‪ ,‬אבל אם‬ ‫אתה עוזב אותו‪ ,‬הוא יזניחך‪ ,‬לא יסתכל עליך בכלל‪ ,‬רח"ל‪.‬‬ ‫רבינו יונה בשערי תשובה אומר כמה מילים‪ ,‬והם היסוד‪ :‬יבין לבבו כי רע ומר עזבו את השם! היסוד הוא לדעת שלוש דברים‪ :‬אומרים בתפילה‬ ‫ברום עולם מושביך ומשפטיך וצדקתך עד אפסי ארץ‪ ,‬שלושה עקרונות כתובים כאן‪ :‬א‪ .‬שהקב"ה עליון‪ ,‬השם בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל‬ ‫משלה והוא שולט משם על כל העולם‪ .‬ב‪ .‬שהוא רואה את הכל צופה ומביט עד סוף כל הדורות‪ .‬ג‪ .‬שהוא מעניש‪ ,‬משפטיך וצדקתך עד אפסי ארץ‪,‬‬ ‫'צדקתך' שמשלם שכר‪' ,‬ומשפטיך' שהוא מעניש‪' ,‬עד אפסי ארץ'‪ ,‬עד מקום שאין ארץ‪ .‬צריך להפנים ללב שיש אלוקים שעומד לפניך ורואה את‬ ‫מעשיך‪ ,‬עיני ה' משוטטות בכל הארץ‪ ,‬גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו‪.‬‬ ‫נקבל על עצמנו להתחזק בשמירת העיניים‬ ‫דבר אחד אומר שיש עלינו להתחזק מאוד באיסור הסתכלות‪ ,‬אנ חנו רואים שרוב המכשולים שנאמרו בתורה נגרמו ע"י ראייה‪ ,‬ראיתי זה מר'‬ ‫משה שמואל שפירא זצ"ל‪ ,‬כי תצא למלחמה על אויבך וראית אשת יפת תואר‪ ,‬הרי מי נמצא במלחמה רק גדולים וצדיקים‪ ,‬שהרי מי שיש לו‬ ‫עבירה חוזר‪ ,‬ואותם צדיקים הם נכשלים‪ ,‬למה? בגלל וראית בשביה‪ ,‬הוא נכשל להידבק בגוייה‪ ,‬התורה דיברה נגד יצר הרע התירה לו ביאה‬ ‫ראשונה בלי גירות‪ ,‬ובגלל מה הגיע היצר הרע הזה? ‪" -‬וראית בשביה" הראייה היא הגורמת‪.‬‬ ‫גם חוה נכשלה כי ראתה את הפרי נחמד למראה‪ .‬ובפרשת נצבים אומרת התורה‪ :‬ותראו את שיקוציהם ואת גילוליהם כסף וזהב אשר עמהם‪,‬‬ ‫בהתחלה כשראו את העבודה זרה זה מאוס ומשוקץ מאוד‪ ,‬כשיהודיים מסתכלים על ע"ז היו יורקים עליה‪ ,‬אני זוכר במרוקו היה שם פסל גדול‬ ‫של אחד מהגנרלים של צרפת‪ ,‬והיהודים עוברים לידו והיו יורקים עליו‪( ,‬האמת שזה לא היה לשם ע"ז‪ ,‬וזה מותר לגויים‪ ,‬רק אנחנו הוזהרנו לא‬ ‫לעשות פסל בכלל) אח"כ מתרגלים לראות את זה‪ ,‬כבר זה פחות מגעיל נהיה רק גילוליהם‪ ,‬אח"כ אח"כ כסף וזהב‪ ,‬וזה גורם פן י שנו בכם איש או‬ ‫אשה אשר לבבו פונה ללכת לעבוד את האלוהים אחרים‪ ,‬הכל בא מהראיה‪.‬‬ ‫אדם צריך לשמור על הראיה‪ ,‬נקבל דבר קטן‪ ,‬להמליך את הקב"ה עלינו‪ ,‬אם הקב"ה היה אומר על דבר מסויים יהרג ואל יעבור ודאי היינו עושים‬ ‫את זה‪ ,‬נו אז תאוה קטנה אתה לא יכול להתגבר‪ .‬ירגיל האדם את עצמו‪ ,‬לא תתורו! לא להתעניין כלל‪ ,‬עינא וליבא סרסורי דעבירה‪ ,‬אני חלש‬ ‫ואין לי כח לדבר הרבה‪ ,‬בישיבה היו שרים‪ :‬פלגי מים ירדו עיניי על לא שמרו תורתיך‪ ,‬לא כתוב על לא שמרתי בלשון יחיד‪ ,‬אלא לא שמרו ‪-‬‬ ‫שהעיניים לא שמרו‪ .‬אנחנו צריכים לבא ביום כיפור ולהגיד להקב"ה‪ :‬אני מצידי לא מתעניין בזה כלל‪ ,‬לא בנשים ולא מבגדיהם‪ ,‬לא מעניין אותי‬ ‫אין לי מזה עסק בכלל‪ ,‬להרחיק את הלב שלך מזה כלל‪ .‬ויהי רצון שהקב"ה יכפר על מה שניכשלנו בעבר‪ ,‬ותזכו להכתב לכפרה ביום כיפור‪,‬‬ ‫ויתבטלו כל הגזירות מעם ישראל‪.‬‬ ‫ככותבת הגסה ביום הכיפורים‬ ‫לפי מלא לוגמיו דידיה‪ .‬ויש להבין למה לגבי אכילה שונה שגם עוג מלך‬ ‫הנה כל איסורי אכילה שיעורן בכזית‪ ,‬חוץ מיום הכיפורים ששיעורן‬ ‫הבשן דעתו מיושבת בכותבת מ"ש משתיה שמשערים לפי דידיה‪.‬‬ ‫בככותבת הגסה‪ ,‬שזה תמר גדול כמו תמר מז'הול [הטעם שתמר ניקרא‬ ‫והביאור בזה שיש הבדל בין אדם רעב לאדם צמא‪ :‬שאדם צמא הצימאון‬ ‫כותבת‪ ,‬שמעתי לפרש שהיה דרך לכתוב עם הגרעין של התמר שיש לו‬ ‫הוא בכל הגוף שכל הגוף צורך בנוזלים‪ ,‬לעומת זאת אדם רעב הרעב‬ ‫חוד] והטעם ששיעור האכילה ביוה"כ שונה משאר איסורי אכילה‪,‬‬ ‫הוא רק בקיבה‪ ,‬שיש בקיבה מיצים שמפרקים את האוכל‪ ,‬וכשהקיבה‬ ‫אומרת הגמ' ביומא פא א' כי ביום הכיפורים כתוב הלשון 'עינוי' וקים‬ ‫ריקה בלי אוכל המיצים לא רגועים שאין להם תעסוקה‪ ,‬וכאשר ניכנס‬ ‫להו לחז"ל שפחות מכותבת לא מיתבא דעתיה ונחשב למעונה‪ ,‬ועיין לעיל‬ ‫אוכל לקיבה ויש למיצים תעסוקה הם נרגעים‪ ,‬ולכן לגבי אכילה השיעור‬ ‫בדף לו ב' מה שנתבאר בגדר האיסור אכילה ביוה"כ‪.‬‬ ‫שווה בכל אדם שמייד כשניכנס אוכל ככותבת כבר יש למיצי הקיבה‬ ‫והנה הגמ' ביומא דף פא ב' אומרת ששיעור כותבת הוא שווה בכל אדם‬ ‫תעסוקה והם נרגעים‪ ,‬וגם לעוג מלך הבשן יש רוגע בכותבת שיש‬ ‫בין ננס ובין עוג מלך הבשן שיעורן בכותבת‪ ,‬לעומת זאת לגבי שתיה‬ ‫בקיבתו אוכל שמרגיע את המיצים‪ ,‬לעומת זאת בשתיה הצימאון הוא‬ ‫ביוה"כ שהשיעור מלא לוגמיו‪ ,‬השיעור לפי מלא לוגמיו דידיה הגדול לפי‬ ‫בכל הגוף‪ ,‬שכל הגוף צריך נוזלים והשתיה מרווה את כל הגוף‪ ,‬ואדם‬ ‫גדלו והקטן לפי קטנו‪ ,‬ונפסק בשו"ע תריב ס"א וס"ח‪ ,‬והטעם אומרת‬ ‫גדול כדי שכל גופו יהיה רווי יש לו צורך לשתות יותר‪ ,‬ולכן השיעור‬ ‫הגמ' שלגבי אכילה קים להו לרבנן שכותבת מיישב את כל אדם בין גדול‬ ‫לפי מלא לוגמא דידיה‪.‬‬ ‫בין קטן‪ ,‬ואילו לגבי שתיה קים להו לרבנן שהיתובי דעתא הוא כל אחד‬ ‫מי בקש ז א ת מידכם ר מוס חצרי‬ ‫יש פסוק בי שעיה א' (ניקר א בהפטרת חזון)‪" :‬כי תבואו לר או ת פני‪ ,‬מי בקש ז את מידכם ר מוס חצרי‪ ,‬לא תוסיפו הביא מנ חת שוא‪ ,‬ק טורת‬ ‫תועבה היא לי"‪ .‬ונר אה בי אור הכתובים‪ :‬שהרי י ש מצוה בעליה לרגל להביא קרבן‪ ,‬ואם עלה לרגל ולא הביא קרבן עבר בלאו ד אוריי ת א‪,‬‬ ‫כמו שכתוב ב תור ה"ול א יר או פני ריקם" וע"ז אומר הנביא‪ :‬כ שאתם באים לרגל לר או ת את פני וא תם מביאים קרבן‪ ,‬עדיף היה שלא תבואו‬ ‫בכלל‪ ,‬שהרי הקרבן שלכם פסול שאתם מו מרים וזה זבח ר שעים תועבה‪ ,‬א שר על כן מי בקש ממכם לבא‪ ,‬עדיף שלא תבואו‪ ,‬שעכ שיו‬ ‫שבאתם עבר תם בלאו דלא יר או פני ריקם‪ ,‬כיון שהקרבן שלכם פסול‪ ,‬וזה ניקר א 'ר מוס חצרי' שהעולה לרגל בלא קרבן‪ ,‬עדיף שלא יבא‪.‬‬ ‫לנר ולב שמים נפשי מאחלה‬ ‫או מרים בפיוט במוצאי שבת "לנר ולב שמים נפשי מאחלה"‪ ,‬ויש להעיר בזה שהנה נחלקו בגמ' בפסחים קג א' מובא שנחלקו ב"ש וב"ה אם‬ ‫מברכין קודם על הנר וזה דעת ב"ש‪ ,‬ודעת ב"ה שיש לברך על הב שמים קודם הנר וככה אנ חנו נוהגים‪ ,‬וא"כ היה צריך לומר קודם ב שמים‪,‬‬ ‫לב שמים ולנר נפשי מאחלה‪.‬‬ ‫מ‪/‬צא‪/‬ת מג׳ל׳ו‪ /‬ארובו ת מאוד נודה לכל מי‬ ‫גליון זה נכתב על פי הבנת הכותב בלבד‪ ,‬מתוך שיחה הנאמרת מדי מוצאי שבת בשעה ‪ 9:15‬בבית מורינו הרב שליט״א רח' מתתיהו ‪25‬‬ ‫ניתן להאזין לשיחה גם בשידור חי בקו 'עוטה אור' ‪ 0733-718-148‬או במערכת 'קול יהודי מרוקו' ‪ 0747-962-335‬שמעו ותחי נפשכם‪:‬‬ ‫בכל ענייני הגיליון יש לפנות לטל' ‪ 05485-20-936‬כמו״כ ניתן לקבל את הגיליון במייל ‪gmai1.com@6082566‬‬ ‫ניתן לתרום דרך ׳נדריה פלוס׳ בחיפוש ׳עוטה אור׳ או בטל' ‪ 03-7630-585‬שלוחה ‪ 6465‬וזכות התורמים תעמוד להם לזכות בכל מילי דמיטב!‬ ‫ממדן דה"י הגאון דבי יהושע אייכנשטיין שליט״א י^י)‬ ‫‪B‬‬ ‫‪8‬‬ ‫®‬ ‫ראש השנה‬ ‫עניניהזמן והשעה‬ ‫פ‬ ‫עמקי מורתן ו ‪6‬׳י>‬ ‫מתוך דברים שנאמרו במסע‬ ‫ראש השנה ‪ -‬תשובה למקור חיים‬ ‫'קרן עולם התורה' | אלול פ”ו‬ ‫יצרתיו אף עשיתיו" כל העולם נברא כדי להרבות‬ ‫חיי נצח מול חיי שעה‬ ‫החזקת תורה ‪ -‬שותפות בלימוד התורה‬ ‫כבוד שמים בעולם הזה‪ ,‬אבל מכל הבריאה יש רק‬ ‫'אמר רבי כרוספדאי א"ר יוחנן שלושה ספרים נפתחים‬ ‫חלק אחד שנבחר בפועל להמליך את השם‪ ,‬להפוך‬ ‫בראש השנה‪ ,‬אחד של רשעים גמורים‪ ,‬ואחד של צדיקים‬ ‫ברשות הציבור החשוב‪ ,‬נתאספנו כאן למטרה מיוחדת‪,‬‬ ‫אותו למלך‪ ,‬הקב“ה הוא מלך על ידי שממליכים אותו‬ ‫גמורים‪ ,‬ואחד של בינוניים‪ .‬צדיקים גמורים ‪ -‬נכתבים‬ ‫ואני רוצה להסביר את המושג’החזקת תורה’‪ ,‬שהוא‬ ‫בני אדם עליהם‪ ,‬ולכן הקב“ ה נעשה מלך על ידי מי‬ ‫ונחתמים לאלתר לחיים‪ .‬רשעים גמורים ‪ -‬נכתבים‬ ‫ענין מיוחד‪ ,‬שלא מצאנו כמותו בשאר מצוות‪ .‬בכל‬ ‫שנבראו בצלמו ״כי בצלם אלוקים ברא אלקים את‬ ‫ונחתמים לאלתר למיתה בינוניים ‪ -‬תלויים ועומדים‬ ‫מצוה ומצוה‪ ,‬המחזיק ותומך בעושה המצוה מקבל גם‬ ‫האדם‪ ,‬זוהי המטרה המיוחדת לאדם להמליך בפועל‬ ‫מראש השנה ועד יום הכיפורים‪ .‬זכו ‪ -‬נכתבים לחיים‪,‬‬ ‫הוא שכר‪ ,‬אולם בלימוד התורה הגדר שונה‪ ,‬והתומך‬ ‫את השם בעולם‪ .‬ולכן רק הוא נברא ׳בצלמו ובדמותו'‪.‬‬ ‫לא זכו ‪ -‬נחתמים למיתה' (ר״הטז‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫בלומדי התורה לא רק מקבל שכר על עשייתו‪ ,‬אלא‬ ‫במדרש מבואר שכיון שאדם הראשון נברא ביום השישי‬ ‫ובתוס' (שם) כתב '‪ ...‬וכל זה דקרי הכא גבי רשעים מיתה‬ ‫נעשה שותף בתורה שאותה הוא מחזיק‪.‬‬ ‫הרי שהמילים הראשונות שהוא‬ ‫וגבי צדיקים חיים כלומר לחיי‬ ‫התורה הקדושה ניתנה בצורה ובאופן‪ ,‬שישנם‬ ‫'וצריך לדעת שבבחינה‬ ‫אמר היו שיר שהיו הלווים אומרים‬ ‫העולם הבא‪ ...‬ואע״פ שכבר נדונו‬ ‫כאלו שעוסקים בתורה יומם ולילה‪ ,‬וישנם אחרים‬ ‫במקדש ביום השישי‪ ,‬״השם מלך‬ ‫אחר מיתתן בגן עדן או בגיהנם‬ ‫שתפקידם לתמוך באלו שלומדים‪ .‬וזהו היסוד המבואר‬ ‫הזו יש משמעות לכל‬ ‫גאות לבש"‪ ,‬זהו תפקידו של האדם‪,‬‬ ‫מפני הנפש עדיין יהיה דין אחר‬ ‫בדברי חז”ל‪ ,‬שכאשר אדם טרוד בענייני העולם‪,‬‬ ‫הוא לא יכול ללמוד בצלילות הדעת גמורה‪ ,‬ולכן יש‬ ‫להעמיד את השם כמלך בעולם‪.‬‬ ‫מדרגה הכי קטנה של‬ ‫אם יזכהו לחיי העולם הבא שהוא‬ ‫קיים לעולם ויש שכבר קבלו דינם‬ ‫את המושג שבט לוי‪ ,‬שהם מנותקים מענייני העולם‬ ‫תשובה‪ ,‬כי כל תשובה אבל ההמלכה הזאת לא באה‬ ‫בגיהנם ומתוך כך שמא יזכו'‪ .‬והיינו‬ ‫מאדם ס ת ם‪ ,‬היא באה דוקא‬ ‫ומקדישים עצמם לעבודת ה’‪ ,‬ושאר העם תומכים‬ ‫בהם ומפרנסים אותם‪.‬‬ ‫מכח ה בר או תו של ה אד ם‬ ‫פועלת רוממות מסוימת‪,‬‬ ‫שהדין המדובר אינו דין רגיל‪ ,‬אלא‬ ‫אדם עם מספיק זכויות יזכה לחיי‬ ‫וכך מצינו את השותפות של’יששכר וזבולון’‪ ,‬שזבולון‬ ‫וכל רוממות היא עוד כ'צלם אלקים'‪ ,‬היינו שהוא אדם‬ ‫העולם הבא‪ ,‬ואדם שאינו זכאי לא‪.‬‬ ‫דקדושה‪ ,‬הוא דומה לקב“ה‪ ,‬ואז‬ ‫היה עוסק במסחר ומפרנס את יששכר שהיה יושב‬ ‫כשהוא מקבל על עצמו מלכות‬ ‫ויש לתמוה על דברי התוס' שהנה יציאה מערלת הלב‪'.‬‬ ‫ועוסק בתורה‪ ,‬ונחשבים כשותפים‪ .‬ויש מושג נוסף של‬ ‫ההבנה הפשוטה היא כסדר הדברים‬ ‫שותפות‪ ,‬המבואר בדברי הגמרא בכמה מקומות‪ ,‬והוא‬ ‫שמים‪ ,‬ההמלכה שלו את הקב“ה‬ ‫שביאר הרמב“ן שבראש השנה דנים את האדם מה יהיה‬ ‫’שמעון אחי עזריה’‪ ,‬היינו שהתורה נקראת על שמו‪.‬‬ ‫היא המלכה של ממש‪.‬‬ ‫לו בעולם הזה‪ ,‬ולאחר מותו יש דין נוסף על העולם הבא‪,‬‬ ‫שמעון אחי עזריה אינו המושג של יששכר וזבולון‪,‬‬ ‫ולכך כשהאדם מגיע ל'יום תחילת מעשיך'‪ ,‬היום בו‬ ‫האם הוא ראוי לגן עדן או שעליו להענש בגהינום‪ ,‬ושוב‬ ‫אבל גם זו דרגה מסוימת‪ ,‬שהמחזיק לומדי תורה‪ ,‬לא‬ ‫נברא‪ ,‬מיד הוא עומד במבחן הזה‪ ,‬האם אכן הרבה כבוד‬ ‫לעתיד לבוא דנים מי יקום בתחיית המתים‪ .‬זאת אומרת‬ ‫רק שיש לו זכות של קיום מצות תלמוד תורה‪ ,‬אלא‬ ‫שמים‪ ,‬האם העמיד את הקב“ה כמלך בעולם האם מילא‬ ‫ר“ה הדין על ר“ה בעולם הבא הדין על עולם הבא‪ ,‬ולעת“ל‬ ‫יש לו שותפות עמם בתורה‪ ,‬והיא נקראת על שמו‪.‬‬ ‫את המחויבות שלו‪ ,‬זה הדין בראש השנה‪ ,‬כמה הוא‬ ‫הדין על העת“ל‪.‬‬ ‫וצריך לדעת דבר נוסף‪ ,‬שמה שקורה בארץ הוא לא‬ ‫התקדם לכיוון המטרה שאליה כיונו אותו בבריאתו‪.‬‬ ‫אך מה הכוונה שדנים על האדם אם חייו בעולם יהיו עולם‬ ‫סכנה קיומית לארץ ישראל‪ ,‬אלא הוא סכנה לכל‬ ‫הזה או עולם הבא‪ ,‬והרי הוא חי בעולם הזה‪.‬‬ ‫ונבאר עוד את המהות של צלם אלקים‪ ,‬וכיצד זה נוגע‬ ‫כלל ישראל‪ .‬המציאות היא שמרכז התורה בעולם‬ ‫ומדוע רק זה האופן האפשרי לקבלת מלכות שמים באמת‪.‬‬ ‫כדי להבין את עומק דברי התוס' יש להקדים ולהתבונן‬ ‫הוא ארץ ישראל‪ ,‬מכל העולם בחורים באים לארץ‬ ‫ישראל ללמוד תורה‪ .‬ואם חס ושלום יהיה איזה הפסד‬ ‫בפסוק בבראשית כתוב ״וייצר ה' אלוקים את האדם"‪,‬‬ ‫במהות היום של ראש השנה‪ ,‬מה התחדש בו‪ ,‬ומה קורה‬ ‫לקיום הישיבות בארץ‪ ,‬זה פוגע בכל עולם התורה‪ ,‬בכל‬ ‫רש“י שם כתב וז“ל‪' ,‬וייצר‪ :‬שתי יודי"ן אחד לחיי עולם‬ ‫בו בכל שנה ושנה‪.‬‬ ‫העולם כולו‪ .‬בארץ יש רצון לעקור את התורה‪ ,‬מנסים‬ ‫הזה‪ ,‬ואחד לחיי עולם הבא'‪.‬‬ ‫לבטל את כל התקציבים כדי שלא תהיה תורה בארץ‬ ‫יום הבריאה הוא גם יום המבחן‬ ‫רש“י מבאר לנו את את הפסוק שבבריאת האדם‬ ‫ישראל‪ ,‬וזו סכנה עצומה לכל כלל ישראל‪ .‬וכאשר‬ ‫הר“ן מסביר שהפשט בראש השנה הוא‪ ,‬כי זה היום‬ ‫הראשון‪ ,‬הוא נברא באופן שיש בו בכוח אפשרות להיות‬ ‫מרגישים את הסכנה אז כלל ישראל מתאחד להבין‬ ‫שבריאת עולם ‪ -‬אדם הראשון‪ .‬הקדוש ברוך הוא התחיל‬ ‫נצחי‪ .‬הוא נברא גם לעולם הזה וגם לעולם הבא‪ ,‬כי זו‬ ‫את הסכנה ולתמוך‪ ,‬שתתקיים תורה בארץ ישראל‪.‬‬ ‫בריאת העולם בכ“ה באלול‪ ,‬ובראש השנה ‪ -‬יום השישי‪,‬‬ ‫הצורה האמיתית של אדם שהוא צלם אלוקים‪ ,‬הוא‬ ‫ובפרט כעת שאנו נמצאים בימי הרחמים והסליחות‬ ‫יום של בריאת אדם‪ .‬והיינו שכיון שזה יום בריאת האדם‪,‬‬ ‫ראוי לחיים נצחיים‪.‬‬ ‫אין זכות גדולה מזו להיות שותפים בתורת א”י‪ ,‬ויעמוד‬ ‫והאדם חוזר לנקודת הבריאה שלו‪ ,‬חוזרים ובודקים עד‬ ‫חיי נצח ‪ -‬אין הכוונה שהוא חי לעולם ועד‪ ,‬חיי נצח‪ ,‬הפשט‬ ‫כמה הוא התקדם במסלול ובמטרה שלשמה נברא‪.‬‬ ‫הדבר לזכות בימי הדין‪.‬‬ ‫שהוא חי אמנם בגוף חומרי ובמציאות החומרית של‬ ‫בישעיה כתוב "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו‬ ‫זרעך ‪ -‬להשיג אהבתו'‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬כאשר האדם מתרומם למדרגה גבוהה יותר‪ ,‬הוא‬ ‫העולם הזה‪ ,‬אבל התפיסה שלו על החיים היא החיים‬ ‫ועל דרך זה יבואר גם מה שביאר בדברי חז“ ל (ברכות‬ ‫מכיר בכך שנשמתו היא חלק בלתי נפרד ממהותו שלו‬ ‫של הנצחיות‪ ,‬הוא חי במציאות של רוחניות‪ ,‬הוא חושב‬ ‫יט‪ ,‬א) כי תלמיד חכם שעבר עבירה ודאי עשה תשובה‪,‬‬ ‫עצמו‪ ,‬וזה מכיוון שהקב“ה נפח באפיו נשמת חיים‪ ,‬הרי‬ ‫כל קרבת השם‪ .‬זה חיי נצח‪ ,‬הוא לא חי במימד של חיי‬ ‫היינו שאצל תלמיד חכם שכל העסק שלו בתורה‪ ,‬הוא‬ ‫שצלם האלוקים שבו הופך להיות חלק מה'אני' שלו‪.‬‬ ‫שעה‪ ,‬אלא במימד הנצחי של החיים‪.‬‬ ‫מתרומם מהחומריות ומגסות הרוח‪ ,‬הוא חי בתפיסה‬ ‫ברגע שהאדם מפנים שהרוחניות איננה דבר חיצוני‬ ‫כאשר אדם נחתם בראש השנה לחיים‪ ,‬הכוונה שהוא‬ ‫גבוהה‪ ,‬וערלת הב שלו חלשה‪ ,‬ובתפיסה שלו התורה היא‬ ‫אלא עצם מהותו‪ ,‬הרי שכל פגיעה בנשמתו או ריחוק‬ ‫זוכה לאותו צורת חיים שנברא בהם מלכתחילה‪ ,‬יצירה‬ ‫מהותו והרצון שלו לקרבת ואהבת השם הוא ה'אני' שלו‪,‬‬ ‫מהקדושה נוגעים לו אישית ואכפת לו מזה‪ ,‬שכן הם‬ ‫של שתי יודי״ן‪ ,‬לחיים חומריים אבל גם ובעיקר לחיי‬ ‫ולכן כל חטא נתפס כמעשה חיצון כתוצאה מתקיפת‬ ‫פוגעים ב'אני' האמיתי שלו‪.‬‬ ‫נצחיים‪ ,‬הוא אמנם חי בעולם הזה‪ ,‬אבל הוא 'בן עולם‬ ‫היצר שאינו משקף את זהותו האמיתית‪ ,‬כי בתפיסה‬ ‫יסוד זה עולה גם מדברי החזו“ א בספרו 'אמונה ובטחון'‬ ‫הבא'‪ ,‬הוא חי חיים נצחיים‪ ,‬הוא אדם דקדושה‪ ,‬שמחובר‬ ‫שלו הוא שייך לקוב“ ה ישראל ואורייתא חד‪ ,‬החרטה‬ ‫(שעי ד')‪ .‬שם עומד החזו“ א על התופעה שאדם עשוי‬ ‫לחיי נצח‪ ,‬זה משפיע על כל החיים שלו‪ ,‬וכל צעד שהוא‬ ‫מתעוררת בו מיד והוא חפץ לשוב למקורו‪.‬‬ ‫ללמוד מוסר ועדיין להיוותר ללא כל שינוי פנימי‪ .‬ומבאר‬ ‫עושה‪ ,‬זה חיים של נצח ושל עולם הבא‪ ,‬הוא אדם אחר‬ ‫וצריך לדעת שבבחינה הזו יש משמעות לכל מדרגה‬ ‫זאת שבשונה מלימוד ההלכה שעוסק בגדרים ברורים‬ ‫לגמרי‪ ,‬וזהו בן עולם הבא‪.‬‬ ‫הכי קטנה של תשובה‪ ,‬כי כל תשובה פועלת רוממות‬ ‫של איסור והיתר כשר או טרף‪ ,‬לימוד המוסר לעומת‬ ‫ובנקודה הזו‪ ,‬מגיע גם שאר החלקים של המשפט‬ ‫מסוימת‪ ,‬וכל רוממות היא עוד יציאה מערלת הלב‪.‬‬ ‫זאת מדבר על דברים עדינים על הרגשים דקים‪ ,‬וכדי‬ ‫שבראש השנה‪ ,‬שמאחר וזה התכלית של בריאת האדם‪,‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא הבטיח בתורה שאחרי שהוא עוזר‬ ‫לקבל דברי מוסר נדרשת עדינות הנפש‪ ,‬ואדם המצוי‬ ‫להיות יצירה בשני העולמות‪ ,‬ממילא כל חייו בעולם הזה‬ ‫להסיר את ערלת הלב הזאת ‪' -‬הבא ליטהר מסייעין‬ ‫ב'שפלות הנפש' ומשוקע בגסות החומר‪ ,‬חסרים בו‬ ‫תלויים ברמה בה הוא חי את חייו בהתאם לחייו בשניי‬ ‫אותו'‪ ,‬והסיוע הוא שעל כל מאמץ שלנו אנו זוכים להיפטר‬ ‫הכלים הנפשיים לקלוט מסרים רוחניים עדינים‪ ,‬המוסר‬ ‫העולמות‪ ,‬אדם שחי כמו שצריך‪ ,‬הוא יקבל חיים בעולם‬ ‫מעוד קצת ערלת הלב‪ .‬ועל ידי שמשמים מורידים את‬ ‫לא מעורר את הנפש שלו‪ ,‬ולא זו בלבד שלא ישיג את‬ ‫הזה בהתאם לחיי נצח של העולם הזה שיזכה להם‪.‬‬ ‫המחיצה הזאת‪ ,‬האדם יכול להתרומם‪ .‬ואחרי שמתרומם‬ ‫התועלת‪ ,‬אלא שעבורו לימוד זה עשוי אף להזיק‪.‬‬ ‫אבל עיקר הנושא בראש השנה זה חיי נצח‪ ,‬אדם יכול‬ ‫זה מצב אחר‪ ,‬פתאום שייך לדבר איתו על דברים יותר‬ ‫ואומר החזו“ א שהדרך היחידה להחלץ מאותה שפלות‬ ‫לחיות בעולם הזה ‪ -‬חיי פשטות רדודים‪ ,‬ובצורה כזו הוא‬ ‫גבוהים‪ ,‬יותר רוחניות‪ ,‬התורה מענינת אותו‪ ,‬והוא חפץ‬ ‫הנפש היא באמצעות עמל התורה‪ .‬התורה חודרת לנפשו‬ ‫כמו שאר הבריאות‪ ,‬והוא יכול לזכות לחיים כמו אדם‬ ‫בלהיות יותר קרוב לקב“ה‪ ,‬הנשמה מעניינת אותו‪,‬‬ ‫של האדם ומרוממת אותו מעל גסות החומר‪ .‬אדם גס היינו‬ ‫נצחי‪ ,‬אדם בעל שיעור קומה‪ ,‬אדם בעל צלם אלוקים‪.‬‬ ‫העבירות הופכות למשהו שמזיק לו וצריך לחזור עליהם‬ ‫אדם שחי בגסות הרוח‪ ,‬אין לו רגש דק של רוממות‪ ,‬כמו‬ ‫בתשובה‪ ,‬וזה רק הולך ומתגבר‪.‬‬ ‫שכתוב על ׳אוכל בשוק' שהוא פסול לעדות‪ ,‬זוהי גסות הרוח‪.‬‬ ‫אהבת השם כחלק מעצמותו של האדם‬ ‫אך האדם העוסק בתורה הרי הוא עוסק בעניינים‬ ‫הנה רבינו יונה בתחילת שע“ ת כותב וז“ל‪ ,‬והתבאר‬ ‫ברכת השיבנו ‪ -‬סדר התשובה __‬ ‫מרוממים וזה מרומם את כל תפיסת המציאות שלו‪,‬‬ ‫בתורה‪ ,‬כי יעזור ה' לשבים כאשר אין יד טבעם משגת‬ ‫לאור דברים אלו‪ ,‬מתבאר הסדר שתיקנו לנו חז“ל בברכת‬ ‫אבל בעיקר מפני שהתורה הופכת להיות קניינו העצמי‬ ‫ויחדש בקרבם רוח טהורה להשיג מעלת אהבתו‪,‬‬ ‫התשובה שבתפילה‪' :‬השיבנו אבינו לתורתך‪ ,‬וקרבנו‬ ‫וחלק בלתי נפרד מה'אני' שלו‪ .‬ועל ידי זה עניינים רוחניים‬ ‫ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי‬ ‫מלכנו לעבודתך‪ ,‬והחזירנו בתשובה שלמה לפניך'‪.‬‬ ‫הופכים ממושגים חיצוניים שלא קשורים אליו‪ ,‬לדברים‬ ‫מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך‪ ,‬ואומר‬ ‫השלב הראשון מוכרח להיות השקיעה בעמלה של תורה‪,‬‬ ‫שנוגעים בנקודה הפנימית ביותר של כל הווייתו‪.‬‬ ‫בסוף הענין ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך ‪ -‬להשיג‬ ‫שכן עמל התורה הוא המזכך את החומריות ומסיר את‬ ‫מתוך כך מתבאר כיצד יכול האדם להגיע לאהבת השם‪.‬‬ ‫אהבתו‪ ,‬ע“כ‪ .‬מבואר שאדם העושה תשובה‪ ,‬זוכה‬ ‫ערלת הלב‪ .‬מתוך 'השיבנו לתורתך'‪ ,‬האדם מתעלה‬ ‫מצוות אהבת השם איננה סתם ציווי על רגש חיצוני‪,‬‬ ‫לאהבת השם ברמה שלא היתה ברת השגה בשבילו‬ ‫ומכיר בקרבתו לקב“ה‪ ,‬אומרים בשם הגר“י מסלנט‬ ‫אלא שכמו שכתוב בספרים 'קוב“ה ישראל ואורייתא‬ ‫קודם התשובה‪.‬‬ ‫שההכנה הכי טובה ליום כיפור הוא להכין 'שטיקל תורה'‬ ‫חד'‪ .‬כח זה של אהבת השם טמון עמוק בצלם האלוקים‬ ‫כראיה לכך מביא ר“י את הפסוק "ומל ה' אלקך את‬ ‫רציני‪ ,‬וזה כי באמת השקיעה בלימוד מביאה את האדם‬ ‫שבאדם והוא חלק מעצמיותו‪ ,‬ועל פי הטבע הפשוט של‬ ‫לבבך ואת לבב זרעך“‪ ,‬וכידוע בפסוק זה מרומז חודש‬ ‫לרוממות שבה הוא מתנתק מערלת הלב ומתחבר לצלם‬ ‫האדם‪ ,‬אהבת השם היתה צריכה לחיות בקרבו תמיד‪,‬‬ ‫אלול‪ ,‬כי אלול זו הזמן למילת ערלת הלב‪ ,‬ויש להבין מה‬ ‫אלקים שלו‪.‬‬ ‫האדם אמור לאהוב את השם כי הוא צלם אלקים‪ ,‬ובתוכו‬ ‫עניין מילת ערלת הלב לדרגת אהבת השם גבוהה יותר‪.‬‬ ‫ואחרי שאדם מתחבר ל'אני' הרוחני שלו מגיעים ל'קרבנו‬ ‫קיימת נשמה אלקית‪.‬‬ ‫בהקדמה לספר 'שערי יושר' עומד הגרש“ ש על קושיא‬ ‫מלכנו לעבודתך'‪ ,‬לחיות חיים של עבודת השם‪ ,‬של קיום‬ ‫אבל מנגד קיימת 'ערלת הלב' וזו הסיבה לכך שאנו‬ ‫יסודית‪ .‬שהרי טבעו של אדם שהוא אוהב את עצמו‬ ‫תורה ומצוות‪ ,‬ולרצות תמיד בקרבת ואהבת השי“ ת‪,‬‬ ‫מתקשים להרגיש אהבת השם‪ ,‬וחיבור לתורה הקדושה‪,‬‬ ‫ודואג לצרכיו‪ ,‬ואם כן‪ ,‬כיצד תתכן מצוות 'ואהבת לרעך‬ ‫לחוות יותר חיבור ושייכות עם הקדושה‪.‬‬ ‫ערלת הלב היא מחיצה של ממש והיא אוטמת את‬ ‫כמוך' או מצוות 'אהבת השם'‪ ,‬והלוא אדם מטבעו נוטה‬ ‫ומתוך כך מגיעים למדרגה של 'תשובה שלמה לפניך'‪,‬‬ ‫הלב‪ ,‬ומונע מהכוחות הפנימיים והאמיתיים של הנפש‬ ‫לאנוכיות ואיך יתכן לחייב אדם לאהוב את בוראו או‬ ‫לחיות חיים האמיתיים‪ ,‬ההבנה שהחיים האמיתיים אינם‬ ‫להאיר ולהתגלות‪ ,‬היא מסתירה מאיתנו את המציאות‬ ‫זולתו כמו שאוהב את עצמו‪.‬‬ ‫פה בעולם הזה אלא חיים של נצח‪ ,‬חיים שזוכים בהם‬ ‫האמיתית שישראל קוב“ה ואוריתא חד‪ ,‬וככל שהאדם‬ ‫ומשיב על כך הגר"ש שקופ ביסוד עמוק‪ :‬אכן‪ ,‬האדם‬ ‫להארת פנים מהקב“ה‪ ,‬אין דבר טוב מזה‪ .‬וזה הטוב‬ ‫נותר בשפלותו החומרית‪ ,‬כך היא מתעבה יותר ויותר‪,‬‬ ‫לעולם אוהב את עצמו‪ ,‬אך השאלה המהותית היא כיצד‬ ‫האמיתי שבעולם‪' ,‬כי עמך מקור חיים'‪ .‬הדביקות בהקב“ה‬ ‫והאדם מאבד את התחושה שאהבת השם והתורה הם‬ ‫הוא מגדיר את ה'אני' שלו‪ ,‬ומהו אותו 'עצמו' שאותו‬ ‫הוא מקור החיים‪ .‬כמו שמעיין שמחובר למקור המים‪,‬‬ ‫חלק מעצמותו ממש‪.‬‬ ‫הוא אוהב‪.‬‬ ‫למים יש לו כח קיום תמידי‪ ,‬כי יש לו מקור חזק שמחיה‬ ‫על זה אומר רבינו יונה 'שיעזור השם לשבים כאשר‬ ‫אותו‪ ,‬כך חיים עם חיבור לקב“ה הם חיים של נצחיות‬ ‫הגרש“ ש מבאר שישנן בהגדרה זו כמה מדרגות‪ .‬במדרגה‬ ‫אין יד טבעם משגת‪ ,‬ויחדש בקרבם רוח טהורה להשיג‬ ‫זה חיבור למקור החיים האמיתיים‪.‬‬ ‫הנמוכה והפשוטה ביותר‪ ,‬הגדרת ה'אני' של האדם‬ ‫אהבתו'‪ .‬ישנם מדרגות רבות של ריחוק שהאדם יכול‬ ‫מצטמצמת לגופו ולחומריותו‪ .‬אדם שחי במדרגה זו‬ ‫וכאן אנו חוזרים למה שפתחנו בו‪ ,‬המהות היום הגדול‬ ‫להתרחק‪ ,‬אבל ככל והאדם מתחיל לשוב‪ ,‬הרי שהוא‬ ‫אינו מגלה עניין ברוחניות‪ ,‬כי זה נתפס אצלו כמשהו‬ ‫של ראש השנה לזכות ל'חיים של נצח' כבר בעולם הזה‪,‬‬ ‫מתרומם מהחומר והגוף‪ ,‬הוא יוצא ממחיצת ערלת‬ ‫זר וחיצוני‪ ,‬כי לתפיסתו ה'אני' שלו הוא גופו בלבד‪ .‬כל‬ ‫לחיות במימד רוחני של הארת פנים‪ ,‬ובתחושה חיה‬ ‫הלב מתחילה מתחילה להאיר לו המציאות האמיתית‬ ‫דאגתו מרוכזת בסיפוק צרכיו הפיזיים והגשמיים‪ ,‬לאכול‬ ‫ופנימית של 'קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד'‪.‬‬ ‫שלו‪ ,‬שהוא צלם אלקים אדם דקדושה‪ ,‬והוא חש כיצד‬ ‫טוב לישון טוב ושאר תענוגות הגוף‪ ,‬וגם אם יעסוק תורה‬ ‫הקב"ה והתורה הם חלק בלתי נפרד ממנו‪ .‬וממילא גם‬ ‫'זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים‬ ‫או במצוות‪ ,‬עדיין המניעים יהיו אנוכיים כגון רדיפת‬ ‫אהבת השם תתעורר בו‪ ,‬וזה מה שמסיים רבינו יונה‬ ‫למענך אלקים חיים'‪.‬‬ ‫כבוד‪ ,‬בעוד שרוחניות אמיתית תישאר ממנו והלאה‪.‬‬ ‫ומבאר את הפסוק 'ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב‬ ‫עריכה‪ :‬הרב מ‪ .‬ש רבינוביץ‬ ‫עומק דעתן ‪2‬‬ ‫שיעורי המועדים ר‪>2/6‬‬ ‫בגדר תשובה גמורה‬ ‫והנה נתבאר בארוכה במקו״א דאיכא חילוק בין הרמב״ם לרבינו‬ ‫א‪.‬‬ ‫יונה מהו עיקר התשובה‪ ,‬ותמצית הדברים הם‪ ,‬דלדעת הרמב״ם‬ ‫בפלוגתת הרמב״ם ורבינו יונה בגדר תשובה גמורה‬ ‫עיקר התשובה זהו עזיבת החטא‪ ,‬וכמש“ כ (תשובה ב‪ ,‬ב)‪ ,‬יומה היא‬ ‫גמ‘ יומא (פו‪ ,‬ב) היכי דמי בעל תשובה אמר רב יהודה כגון שבאת‬ ‫התשובה‪ ,‬הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו ממחשבתו ויגמור בלבו‬ ‫לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה‪ ,‬מחוי רב יהודה‬ ‫שלא יעשהו עוד‘‪ .‬והחרטה הוא כסניף לעזר לעזיבת החטא‪ ,‬דבזה‬ ‫באותה אשה‪ ,‬באותו פרק‪ ,‬באותו מקום‪ ,‬ע“ כ‪.‬‬ ‫שהוא מתחרט על הלשעבר‪ ,‬הרי“ז תקוה לעתיד שלא ישוב עוד‬ ‫כתב הרמב“ ם )תשובה ב‪ ,‬א( וז“ ל‪ ,‬אי זו היא תשובה גמורה‪ ,‬זה שבא‬ ‫לחטא זה לעולם‪ ,‬וכפי דנקט והעיר הגר“י בלאזר (כוכביאור ז) בדבריו‪.‬‬ ‫לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני‬ ‫אכן מדברי רבינו יונה מבואר שעיקר התשובה היא טהרת הנפש‬ ‫התשובה‪ ,‬לא מיראה ולא מכישלון כח‪ ,‬כיצד הרי שבא על אשה‬ ‫וזיכוכה‪ ,‬וכמש“ כ‪' ,‬ואמנם לכל תשובה תמצא סליחה אך לא תטהר‬ ‫בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו‬ ‫הנפש טהר שלם להיות העוונות כלא היו‪ ,‬זולתי כאשר יטהר האדם‬ ‫ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עבר זהו בעל תשובה גמורה‪ ,‬הוא‬ ‫את ליבו ויכין את רוחו כאשר יתבאר וכו‘‪ ,‬והכבס הנפש מן העוון‬ ‫ששלמה אמר ”וזכור את בוראיך בימי בחורותיך“‪ ,‬ואם לא שב אלא‬ ‫כפי אשר תכבס את לבה‘‪ .‬וזה נעשה ע“י החרטה שהיא העיקר‬ ‫בימי זקנותו ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה אף על‬ ‫הראשון בתשובה וכמש“כ רבינו יונה להלן שם‪.‬‬ ‫פי שאינה תשובה מעולה‪ ,‬מועלת היא לו ובעל תשובה הואא‪ ,‬אפילו‬ ‫והנראה בביאור פלוגתתם‪ ,‬דהרמב״ם נקט דעיקר מה שהתשובה‬ ‫עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו כל עונותיו‬ ‫מועלת הוא משום השתנות הגברא ע“י התשובה‪ ,‬וכמו שכתב (שם‬ ‫נמחלין‪ ,‬עכ“ ל‪ .‬ומבואר מדבריו דגדר תשובה גמורה‪ ,‬הוא רק באופן‬ ‫ב‪ ,‬ד) 'מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי‬ ‫של יאותה אשה‪ ,‬באותו פרק‪ ,‬ובאותו מקום‘ וכדברי הגמ‘ הנ“ ל‪.‬‬ ‫ובתחנונים ועושה צדקה כפי כוחו ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא‬ ‫אכן יעוין ברבינו יונה בשערי תשובה (שער א‪,‬מט) שכתב‪ ,‬וז“ ל‪ ,‬עזיבת‬ ‫בו ומשנה שמו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן‬ ‫חטאו בהזדמן לו והוא בתוקף תאותו‪ .‬ואמרו רבותינו זכרונם לברכה‪:‬‬ ‫המעשים ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה‘‪ .‬ומבואר בדבריו‬ ‫איזהו בעל תשובה אשר תשובתו מגעת עד כסא הכבוד‪ .‬כאשר‬ ‫דצורת וכוח התשובה הוא בשינוי האיש עצמו שעבר עבירה‪ ,‬דע“י‬ ‫נבחן ויצא נקי באותו פרק ובאותו מקום ובאותה אשה‪ .‬רצה לומר‪,‬‬ ‫התשובה הרי הוא נהפך לאיש אחר‪ ,‬וכביכול הוא אינו אותו האחד‬ ‫כי הזדמן החטא לידו והוא בתוקף יצרו ואונו ב שרירי בטנו כעת‬ ‫שעבר את העבירה‪.‬‬ ‫הראשונה אשר חטא‪ ,‬וכבש יצרו ונמלט מעון ‪ -‬מיראת השם וגאון‬ ‫ובזה מבואר היטב הא דנקט הרמב״ם דעיקר התשובה היא עזיבת‬ ‫פחדו וכו‘‪ .‬כי אם יבוא לידי ניסיון ויגיע לידו כענין הראשון‪ ,‬יציל את‬ ‫החטא‪ ,‬והחרטה אינה אלא כסניף לה והיא בכלל עזיבת החטא‪ ,‬שהרי‬ ‫נפשו מיד יצרו‪ .‬והנה הוא לפני ה‘ במדרגה העליונה מן התשובה‪,‬‬ ‫העיקר שינוי האדם הוא בזה שמשנה את מעשיו ואורחותיו‪ ,‬דכל‬ ‫עכ“ ל‪ .‬ומבואר מדבריו שעניין זה הוא רק מעלה עליונה שהיא יותר‬ ‫שא עזב את החטא הנה הוא הולך בדרכו הראשונה ומה שינוי יש‬ ‫מהתשובה‪ ,‬ודלא כמש“כ הרמב“ ם שזהו הגדר של תשובה מעולה‪,‬‬ ‫בו‪ ,‬אמנם בשעזב את דרכו הרעה והרי הוא הולך עתה בדרך טובה‬ ‫וצ“ ב במאי פליגי‪.‬‬ ‫וישרה‪ ,‬הנה הוא כאיש אחר‪ ,‬וכלשון הרמב“ ם הנ“ ל שעיקר מה‬ ‫עוד יש להעיר בדברי רבנו יונה‪ ,‬שהרי את העיקר של עזיבת החטא‬ ‫שהוא משתתנה להיות אחר‪ ,‬תליא בהתרחקות מן החטא ששנה‬ ‫כבר מנה לעיל שם בעיקר השני (יא)‪ ,‬וז“ ל‪ ,‬עזיבת החטא‪ ,‬כי יעזוב‬ ‫בו‪' ,‬ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה‘‪.‬‬ ‫דרכיו הרעים ויגמור בכל לבבו כי לא יוסיף לשוב בדרך הזה עוד‪,‬‬ ‫אכן מדברי רבינו יונה מבואר דאינו נעשה ע“י התשובה כאיש אחר‪,‬‬ ‫ואם און פעל לא יוסיף‪ ,‬כענין שנאמר” שובו שובו מדרכיכם הרעים“‬ ‫אלא דהתשובה מועיל לנפש כדמיון הכיבוס לבגד וכמו שמפורש‬ ‫וכו‘‪ .‬וא“ כ צ“ ב‪ ,‬מה נתווסף עוד בדבריו שהבאנו לעיל בגדר עזיבת‬ ‫בדבריו‪' ,‬אך לא תטהר הנפש טוהר שלם להיות העונות כלא היו‪,‬‬ ‫החטא‪ ,‬ובכלל זה יש להבין עוד מהו גדר 'המעלה העליונה‘ שניתווסף‬ ‫זולתי כאשר יטהר האדם את לבו ויכין את רוחו וכו‘‪ ,‬וכענין הבגד‬ ‫לו יותר מעזיבת החפץ גרידא וצ“ ע‪.‬‬ ‫הצריך כיבוס‪ ,‬כי המעט מן הכיבוס יועיל בו להעביר הגועל ממנו‪,‬‬ ‫אך לפי רוב הכיבוס יתלבן‘‪ .‬והנה מדמיון הכיבוס מתבאר דבאמת‬ ‫ב‪.‬‬ ‫אין השב נעשה כבריה חדשה בבחינת פנים חדשות באו לכאן‬ ‫הרמב״ם ורבינו יונה נחלקו אם גדר התשובה הוא להיות‬ ‫כאדם אחר או ענינה הוא כיבוס‬ ‫א‪ .‬וביסוד החילוק בין תשובה גמורה לבין תשובה שאינה גמורה‪ ,‬עיין בדברי הר“ן [הדרוש השישי] משכ“ב‪.‬‬ ‫עומק דעת‪I‬‬ ‫■‬ ‫ד‪.‬‬ ‫וכדנקט הרמב“ ם‪ ,‬אלא דהתשובה מועלת כדמיון הכיבוס בבגד‬ ‫באופן שאינו חוזר לחטא מחמת גדר אי זה גם נחשב כתשובה‬ ‫שענינה ניקוי וליבון הבגד עצמו‪ ,‬ואף התשובה מועלת כן שע“י‬ ‫גמורה‬ ‫נפש האדם מתנקה ומתלבנת מן העונות‪.‬‬ ‫אכן נראה לבאר יותר את גדר 'המעלה העליונה' שכתב רבינו יונה‪,‬‬ ‫ומעתה מתבאר היטב הא דנקט רבינו יונה דעיקר התשובה היא‬ ‫וזה תליא עוד בפלוגתת הרמב“ ם ורבינו יונה הנ“ ל‪ .‬דהנה יש להסתפק‬ ‫החרטה‪ ,‬דהא כל ענין החרטה הוא ניקוי וטיהור הלב כדמיון הכיבוס‪,‬‬ ‫באופן שהוא עושה תשובה ומצד תוקף תשובתו והירא“ ש שבו הוא‬ ‫דבזה שהוא מתחרט ומצטער הרי הוא מנקה ומטהר את ליבו‪.‬‬ ‫עלול לחטוא‪ ,‬אך הוא עשה לעצמו גדרים שמונעים אותו מחטא‪.,‬‬ ‫ועיין עוד בשע“ ת שם שדימה עוד את ענין החרטה לענין הטבילה‪,‬‬ ‫ועיין בספר משנת רבי אהרן (ב‪ ,‬עמ' קנד) דוגמא לזה‪ ,‬כגון אחד שהיה‬ ‫וזהו כנ“ ל דגדר התשובה הוא טהרת האדם ואינו נעשה ע“י כאיש‬ ‫רגיל לעבור על נדרים‪ ,‬וקיבל על עצמו לא לנדור‪ ,‬דהשתא וודאי‬ ‫אחר‪ ,‬ודו“ ק‪.‬‬ ‫שיותר לא יעבור על נדריו‪ ,‬אך אם היה נודר היה עובר‪ ,‬האם זה‬ ‫ג‪.‬‬ ‫נחשב נמי כתשובה שלימה‪.‬‬ ‫פלוגתתם בגדר תשובה גמורה תליא בהנ"ל‬ ‫והנה בפשטות נראה מדברי הרמב“ ם הנ“ ל שאי“ ז תשובה גמורה‪,‬‬ ‫שהרי כתב שם לגבי זקן וחולה‪' ,‬אם לא שב אלא בימי זקנותו ובעת‬ ‫ובזה מתבאר היטב הא דנחלקו בגדר תשובה גמורה‪ ,‬דהרמב“ ם‬ ‫שאי אפשר לו לעשות מצךה שהיה עושה אף על פי שאינה תשובה‬ ‫דס“ ל‪ ,‬דגדר התשובה הוא להיות איש אחר‪ ,‬הרי נקט ד שיעור‬ ‫מעולה מועלת היא לו ובעל תשובה הוא'‪ .‬ומבואר א“כ בדבריו דאע“ פ‬ ‫תשובה גמורה הוא רק באופן שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו‬ ‫שהשתא הוא אינו בא לידי חטא זה‪ ,‬אך מ“ מ אי“ ז תשובה גמורה‪,‬‬ ‫לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה‪ ,‬דבזה איגלאי מלתא דהוא‬ ‫כיון שהוא אינו עומד באותו מצב שעמד בו בשעת החטא‪ ,‬וא“ כ‬ ‫איש אחר לגמרי‪ ,‬דהרי באותה מציאות שבה קודם לכן הוא נכשל‬ ‫אף בנידון דידן נימא הכי דכיון שהוא אינו עומד באותו מצב של‬ ‫בה‪ ,‬הרי באותה מציאות עצמה הוא נשמר מן החטא‪ ,‬והרי“ ז מורה‬ ‫החטא ועומד בנסיון מחמת הירא“ ש שבו‪ ,‬א“כ אי“ ז תשובה גמורה‪.‬‬ ‫שהוא איש אחר‪ ,‬וזהו השיעור של תשובה גמורה‪ ,‬שהרי באותה‬ ‫מציאות עצמה שקודם הוא נכשל בה הרי עתה הוא עומד בה‪ ,‬וזה‬ ‫הן אמנם דנראה דיש לחלק בזה‪ ,‬באופן דנימא דדווקא זקן וחולה‬ ‫אין ת שובתם שלימה‪ ,‬כיון שאין ביכולתם לחטוא כמקודם מצד‬ ‫מוכיח שהוא איש אחר ממה שהיה קודם לכן‪ ,‬וכנ“ ל‪.‬‬ ‫המציאות עצמה‪ ,‬ול“ ד לאדם שבידו לחטוא אלא דהוא גודר את‬ ‫אמנם לדעת רבינו יונה דסבר שעיקר התשובה היא החרטה‪ ,‬שבזה‬ ‫עצמו מלחטוא‪ ,‬דשפיר י“ ל דתשובתו תשובה גמורה‪.‬‬ ‫הוא מכבס את נפשו‪ ,‬א“ כ הכל תלוי בשיעור חרטתו ובצערו על‬ ‫אכן נראה שיש לתלות נידון זה בפלוגתת הרמב“ ם ורבנו יונה הנ“ ל‬ ‫כשלונו בעבירה‪ ,‬וכל שהוא מתחרט חרטה גמורה הרי עשה תשובה‬ ‫בגדר מצוות תשובה‪ .‬דנראה שלדעת הרמב“ ם שעיקר התשובה‬ ‫גמורה‪ ,‬ומצד מצות התשובה עצמה ליכא שום מעליותא לחזור‬ ‫הוא מה שנעשה לאדם אחר‪ ,‬א“כ אי“ ז אלא באופן שרק מצד עצמו‬ ‫לאותה מציאות שנכשל בה קודם לכן ולעמוד בצדקו‪ ,‬דהתשובה‬ ‫הוא לא יחטא עוד‪ ,‬דבזה הוא מורה שהוא אדם אחר‪ ,‬אכן באופן‬ ‫תלויה רק בחרטת הלב‪ ,‬וכפי שיעור חרטתו כך שיעור תשובתו‪,‬‬ ‫שמצ“ ע הוא עלול לחטוא‪ ,‬אלא שהוא גודר עצמו שלא יגיע לידי‬ ‫ובאמת דכל הענין שלעמוד באותו הפרק וכו'‪ ,‬הוא רק בתורת‬ ‫חטא‪ ,‬הרי אי“ ז תשובה גמורה‪ ,‬דאכתי לא חזינן שהוא אדם אחד‬ ‫מעלה עליונה גרידא‪ ,‬ואי“ ז ענין לעצם מעשה התשובה‪ ,‬וכמש“נ‪.‬‬ ‫מכפי שהיה בזמן החטא‪ .‬אכן לדעת רבנו יונה שעיקר התשובה‬ ‫ובזה מבואר עוד מה שהערנו בתחילה מהו גדר המעלה העליונה‬ ‫היא החרטה ועקירת הרצון שלא יבא עוד לידי חטא‪ ,‬הרי אף באופן‬ ‫שניתווסף לו בעמדו בנסיון של אותו פרק וכו'‪ ,‬יותר מכל עזיבת‬ ‫שהוא גדר עצמו שלא יבא לידי חטא הרי“ ז תשובה גמורה‪ ,‬דסוכ“ ס‬ ‫החטא גרידא‪ ,‬דבכל עזיבת החטא הרי אף שמבחינת החרטה ועזיבת‬ ‫הוא עזב לגמרי את דרכו הראשונה‪ ,‬וגדריו מוכיחים שהוא מתחרט‬ ‫החטא בלבו הוא בדרגה כזו שלא ישוב עוד לאותו החטא לעולם‪,‬‬ ‫באמת על מה שחטא ושב בתשובה גמורה‪.‬‬ ‫והרי הוא עומד בדרגת התשובה במדרגה העליונה‪ ,‬אך מ“ מ הרי‬ ‫ומעתה נראה דזהו החלק בין עזיבת החטא גרידא דסגי לענין מצות‬ ‫המציאות מוכיחה שאע“ פ שאדם מחליט בלבו בכל עוז שלא ישוב‬ ‫התשובה‪ ,‬דזה מהני אפי' באופן שהוא אינו חוטא רק מחמת ירא“ ש‬ ‫עוד לחטא‪ ,‬אך מ“ מ בהזדמן לפניו במציאות של חטא‪ ,‬הרי יתכן‬ ‫אלא שהוא גודר עצמו שלא יבא לידי נסיון‪ ,‬אכן באופן שהוא עוזב‬ ‫שיכשל בו אע“ פ שקודם לכן היה ליבו גמור עמו שלא יחטא עוד‪,‬‬ ‫את חטאו באופן שהוא עומד בנסיון מפני יראת השם וגאון פחדו‪,‬‬ ‫ובאמת שמצד מצות התשובה אין בו חסרון שהרי הוא נתחרט בכל‬ ‫הרי יש בזה מעלה עליונה כלשונו של רבינו יונה‪ ,‬שהרי הוא אינו‬ ‫לב לגמרי‪ ,‬אלא מ“ מ בשעת נסיון עצמו הוא נכשל‪ ,‬אכן היכא שהוא‬ ‫חוטא מחמת ירא“ ש‪ ,‬ולא רק מחמת 'יראת חטא' גרידא‪ ,‬שהוא‬ ‫עומד בנסיון הרי“ ז מדרגה עליונה שהיא יותר ממדרגת התשובה‬ ‫גודר עצמו מלחטוא‪ ,‬ודו“ ק‪.‬‬ ‫שהרי הוא לא נכשל בפועל בעבירה‪ ,‬ודו“ ק‪.‬‬ ‫‪---------------- S‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪---------------‬‬ ‫לתדוכוות והנצהות‪052-7198746 | 052-7155596 :‬‬ ‫ניתן לתרום גם בהעברה בנקאית‪ :‬בנק ‪ | 17‬סניף ‪ | 635‬חשבון ‪117122‬‬ ‫להצטרפות לקבלת הגיליון במייל‪gmail.com@2715559 :‬‬ ‫בס״ד‬ ‫^פיקי סי )‬ ‫‪2‬‬ ‫‪0‬‬ ‫מתורת רבינו ראש הישיבה מרן הגאון רבי שרג^ שטינמן שליט”א‬ ‫ימים נוראים תשפ״ז‬ ‫‪®-‬־ג@ החסד במצות התשובה®‪-@<1‬‬ ‫לכו ^‪1‬מים‬ ‫ומאחר שבשכל הפשוט נראה לנו שלא יועיל‬ ‫מדוע איחור התשובה שייך לעמי הארץ‬ ‫תשובה‪ ,‬וכמ״ש המס״י כי איך יוכל להסיר המעשה‬ ‫כתב המג״א (סי' פ״ח) שמיום הראשון של סליחות‬ ‫העשוי מהמציאות‪ ,‬לכן גם חושבים עמי הארצות‬ ‫ראש השנה שחל בשבת‬ ‫שזה קשה מאד‪.‬‬ ‫זה כבר נקרא 'ימים נוראים'‪ ,‬ויש שאומרים סליחות‬ ‫כבר מר״ח אלול‪ ,‬ואנו מהשבוע שלפני ר״ה‪.‬‬ ‫הנה ביום טוב של ראש השנה שחל בשבת תיקנו‬ ‫חז״ל שלא יתקעו בשופר‪ ,‬והטעם מבואר בגמרא‬ ‫וע״ז אמרה תורה בפרשתנו )ל‪ ,‬יב( לא בשמים‬ ‫ורבינו יונה בשע״ת )א‪ ,‬ג( כותב ביטוי חריף מאד‪,‬‬ ‫)ראש השנה כט‪ ,‬ב( דהכל חייבין בתקיעת שופר ואין‬ ‫היא וגו' ולא מעבר לים היא‪ ,‬כי קרוב אליך הדבר‬ ‫שלא יימצא איחור התשובה זולתי בעמי הארץ‪ ,‬מפני‬ ‫הכל בקיאין בתקיעת שופר‪ ,‬וגזרינן שמא יטלנו בידו‬ ‫מאד בפיך ובלבבך לעשותו‪ ,‬ולדעת רש״י זה נאמר‬ ‫שאמרו חז״ל )ברכות יט‪ ,‬א( אם ראית ת״ח שעבר‬ ‫וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברשות‬ ‫על תורה‪ ,‬אכן הרמב״ן פי' שזה נאמר על מצות‬ ‫עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום כי בודאי עשה‬ ‫הרבים‪.‬‬ ‫התשובה‪ ,‬ואמר לא בשמים היא וגו׳‪ ,‬כי בשכל‬ ‫תשובה‪ ,‬וא״כ מי שמאחר ולא מזדרז לשוב‪ ,‬בודאי‬ ‫ויש לחקור האם חז״ל עקרו את המצוה וגם אם‬ ‫הפשוט אדם יחשוב שזה בשמים ומעבר לים ולא‬ ‫שהוא עם הארץ ולא ת״ח‪.‬‬ ‫יתקע לא יקיים כלל מצות תקיעת שופר‪ ,‬או דילמא‬ ‫יקיים מצווה דאורייתא‪ ,‬אך יעבור על איסור דרבנן‬ ‫מציאותי שיחזור בתשובה‪ ,‬והוצרך הכתוב לומר‬ ‫ולכן בברכת התשובה בשמו״ע מבקשים 'השיבנו‬ ‫שגזרו שלא לתקוע כשחל בשבת‪.‬‬ ‫שזה לא כך‪ ,‬אלא בפיך ובלבבך לעשותו‪ ,‬זה קרוב‬ ‫אבינו לתורתך' ואח״כ 'והחזירנו בתשובה שלמה'‪ ,‬כי‬ ‫ונחלקו בזה האחרונים‪ ,‬דעת רעק״א )דרוש וחידוש‬ ‫מאד בתוך הפה והלב שלך‪ ,‬ותלוי בך!‬ ‫התשובה לתורה מביאה לתשובה שלמה‪ ,‬ומי שלומד‬ ‫מערכה ח( שנשאר קיום המצוה דאורייתא ורק‬ ‫ועיקר העבירות המצויות אצל בני תורה קשורות‬ ‫תורה בוודאי מבין ומרגיש את הצורך לעשות תשובה‪.‬‬ ‫עובר על איסור דרבנן‪ ,‬ואילו החלקת יואב בספרו‬ ‫לדיבורים לא טובים כגון לשה״ר וליצנות ודברים‬ ‫וצ״ב למה הגדיר רבינו יונה את מי שלא עשה תשובה‬ ‫קבא דקושייתא )צט‪ ,‬א( נקט שחז״ל הפקיעו לגמרי‬ ‫בטלים‪ ,‬וכן אמירת קדיש וברכות בלא כוונה‪,‬‬ ‫כעם הארץ‪ ,‬הרי לכאורה זה שייך יותר ליראת שמים‪,‬‬ ‫את המצוה דאורייתא‪ ,‬ודימה זאת לתוס' בסוכה )ג‪,‬‬ ‫א( דהיושב בסוכה ושלחנו בתוך הבית‪ ,‬גזרו חז״ל‬ ‫והתביעה על בני תורה גדולה יותר‪ ,‬ולכן צריכים‬ ‫ויתכן הטעם כי רק מי שלומד תורה יודע שיש‬ ‫דמשום החשש שמא ימשך אחר שולחנו אינו יוצא‬ ‫יותר קבלה להיזהר מזה‪.‬‬ ‫אפשרות לתשובה‪ ,‬ובשכל הפשוט לא חושבים‬ ‫אפילו מן התורה‪.‬‬ ‫אפילו קבלה שאינה גמורה יש בה מעלה‬ ‫כלל שתשובה יכולה להועיל‪ ,‬וממשיכים בשגרת‬ ‫ולכאורה יש להקשות דבגמ' ראש השנה )כט‪ ,‬ב( תנן‬ ‫החיים‪.‬‬ ‫שבמקדש עצמו היו תוקעים גם בשבת‪ ,‬וגם כל עיר‬ ‫והנה לפעמים אדם חושב כי כבר הרבה פעמים‬ ‫וזהו שאמרו בגמ' )מגילה יז‪ ,‬ב( ומה ראו לומר‬ ‫שהיא רואה ושומעת וקרובה ויכולה לבוא תוקעין‪.‬‬ ‫קיבלתי ע״ע ולא החזיק הרבה זמן‪ ,‬אבל צריך לדעת‬ ‫תשובה אחר בינה‪ ,‬כלומר מדוע הברכה של תשובה‬ ‫ויל״ע אמאי לא נימא דכל מי שגר בעיר אחרת יהא‬ ‫כי עצם הקבלה גם כשיודע שלא יחזיק מעמד‬ ‫היא אחרי אתה חונן‪ ,‬משום שכתוב ולבבו יבין ושב‬ ‫מחויב לבוא לעיר‪ ,‬ובשלמא לקבא דקשייתא שחז״ל‬ ‫שנה שלמה יש בה מעלה‪ ,‬ומצינו במלכים )ב' יז(‬ ‫ביטלו את החיוב דאורייתא בגבולין‪ ,‬פשוט שאדם‬ ‫ורפא לו‪ ,‬ולכאורה מדוע צריכים בינה כדי לשוב?‬ ‫שהיו אנשים שבאו מכותא‪ ,‬והם הקרויים כותים‪,‬‬ ‫אינו מחויב לבוא למקום אחר ולהתחייב‪ ,‬אבל לפי‬ ‫והתיישבו בערי שומרון שבא״י ועבדו ע״ז‪ ,‬ולכן שלח‬ ‫אלא הפי' כנ״ל‪ ,‬כי בשכל הפשוט לא חושבים‬ ‫הגרעק״א דגם מדרבנן נשאר החיוב דאורייתא ורק‬ ‫שמועיל תשובה‪.‬‬ ‫בהם השם את האריות והיו הורגים בהם‪ ,‬והתגיירו‬ ‫א״א לקיים מצות שופר בגבולין‪ ,‬מדוע לא יהיה‬ ‫מחויב לבוא למקום שיכול לתקוע בו‪.‬‬ ‫מחמת פחד מהאריות אבל עדיין המשיכו לעבוד את‬ ‫חסד התשובה נגד השכל הפשוט‬ ‫ואפשר ליישב דהנה במגן אברהם )סימן תקפ״ח‬ ‫אלוהיהם‪.‬‬ ‫וכמו שידוע הירושלמי )מכות ב‪ ,‬ו( עה״פ טוב וישר‬ ‫ס״ק ד( הקשה אמאי צריכים להגיע לגזרה חדשה‬ ‫וידוע בכמה מקומות בש״ס שנחלקו תנאים האם יש‬ ‫השם‪ ,‬למה הוא טוב? מפני שהוא ישר‪ ,‬ולמה הוא‬ ‫של שמא יעבירנו‪ ,‬והלא יש איסור בכל שבת ויו״ט‬ ‫לכותים דין גרי אמת‪ ,‬שאע״פ שהתגיירו מחמת פחד‬ ‫ישר? מפני שהוא טוב‪ ,‬ע״כ יורה חטאים בדרך ‪-‬‬ ‫שלא לתקוע בשופר משום שבות‪ ,‬שמא יבוא לתקן‬ ‫שמורה דרך תשובה‪ .‬והיינו שישר זה מידת הדין‪,‬‬ ‫אבל למעשה הם קיבלו גירות ודינם כיהודי העובד‬ ‫כלי שיר‪ ,‬ועיין קה״י )ראש השנה סימן כ״ג( שהאריך‬ ‫וטוב זה לפנים משורת הדין‪ ,‬ואצל הקב״ה שייכים‬ ‫טובא בקושיא זו‪.‬‬ ‫ע״ז‪ ,‬או שהם גרי אריות שלא חלה עליהם גירות כלל‬ ‫ויש להם דין גויים‪ ,‬כי לכתחילה לא היתה קבלתם‬ ‫שני הדברים‪ ,‬שהוא גם טוב וגם ישר‪.‬‬ ‫ולכאורה נראה דאכן אם חז״ל לא היו גוזרים גזרה‬ ‫מיוחדת שלא לתקוע בשבת אלא מהדין הכללי של‬ ‫גמורה אלא רק מפחד האריות‪.‬‬ ‫ומביא הירושלמי ששאלו לחכמה חוטא מהו עונשו‪,‬‬ ‫שמא יתקן כלי שיר‪ ,‬באמת היה חיוב לכולם לבוא‬ ‫אמרה 'חטאים תרדף רעה'‪ ,‬וכן שאלו לנבואה‪,‬‬ ‫וצ״ב למ״ד גרי אריות‪ ,‬למה אחרי הגירות הפסיקו‬ ‫לירושלים או למקום שסמוך ונראה‪ ,‬כי החיוב‬ ‫האריות להרוג בהם‪ ,‬הרי האריות הם שלוחי הקב״ה‪,‬‬ ‫ואמרה 'הנפש החוטאת היא תמות'‪ ,‬ורק כששאלו‬ ‫קיים והחשש שמא יבוא לתקן כלי שיר אינו פוטר‬ ‫להקב״ה אמר 'יעשה תשובה ויתכפר לו'‪.‬‬ ‫והוא יודע האמת שאינם רוצים להיות גרים ממש‪,‬‬ ‫מלקיים את המצוה‪ ,‬והוי כשופר שמונח על גבי‬ ‫שהרי א״א לשקר להקב״ה‪.‬‬ ‫ומבואר שע״פ השכל הפשוט‪ ,‬ע״פ החכמה‬ ‫האילן שאסור מדרבנן לעלות על גבי אילן אבל אין‬ ‫זה פוטר מלקיים את המצוה אלא יהא מחויב לחפש‬ ‫אלא רואים מזה לכאו'‪ ,‬שעצם הרצון להתעלות‬ ‫והנבואה הפשוטה‪ ,‬היה צריך להיות שלא שייך‬ ‫שופר אחר‪.‬‬ ‫תשובה‪ ,‬וכמ״ש במס״י )פרק ד( כי הנה באמת איך‬ ‫ולהשתפר כבר מרומם את האדם! ואף שידעו‬ ‫אבל מאחר שחז״ל גזרו על גוף המצוה הזו בתקנה‬ ‫יתקן האדם את אשר עיוות‪ ,‬והחטא כבר נעשה‪,‬‬ ‫שיהיה קשה להם להחזיק‪ ,‬אבל הם קיבלו ורצו‬ ‫מיוחדת שלא לקיים את המצוה‪ ,‬אם כן אין חיוב‬ ‫להשתפר‪ ,‬וזו כבר מדרגה אחרת‪ ,‬וזהו מה שעלינו‬ ‫הרי שרצח האדם את חברו‪ ,‬הרי שנאף‪ ,‬איך יוכל‬ ‫לבוא למקום שחייבים בו בתקיעה‪ ,‬דאדרבה חז״ל‬ ‫לתקן הדבר הזה‪ ,‬היוכל להסיר המעשה העשוי‬ ‫תיקנו שלא לקיים את המצוה‪ ,‬ואף שלא ביטלו את‬ ‫לזכור‪ ,‬שאם אדם מקבל על עצמו גם אם אינו יודע‬ ‫מן המציאות‪ ,‬הרי זה עשוי‪ ,‬ורק מידת הרחמים‬ ‫הקיום דאורייתא‪ ,‬מכל מקום מאחר שאסרו לקיים‬ ‫כמה זמן יחזיק‪ ,‬מ״מ עצם הרצון מרומם אותו‬ ‫היא הנותנת‪ ,‬והקב״ה עושה חסד וטובה שמועיל‬ ‫את המצוה שוב אינו מחויב בה‪.‬‬ ‫ומתעלה בזה‪.‬‬ ‫התשובה‪.‬‬ ‫ולפי זה מיושבת קושיית המג״א דלהכי תיקנו‬ ‫ורק ייזהר שלא לקבל קבלה גדולה וקשה שיודע‬ ‫וכך מתחיל רבינו יונה בספרו שערי תשובה‪ ,‬מן‬ ‫תקנה מיוחדת‪ ,‬כדי שלא יהיו מחויבים כולם לבוא‬ ‫בוודאות שלא יוכל לקיימה‪ ,‬כי אז לכתחילה לא‬ ‫לירושלים‪ ,‬וכן מיושבת הקושיא על הגרעק״א מדוע‬ ‫הטובות אשר היטיב השי״ת עם ברואיו‪ ,‬כי הכין‬ ‫נתכוון באמת לקבל‪ ,‬אלא יחליט על קבלות קטנות‬ ‫להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח‬ ‫אין חייבים לבוא‪ ,‬כיון שזו גופא תקנת חז״ל שלא‬ ‫יהיה חיוב במצוה‪.‬‬ ‫שרוצה באמת לקיים‪.‬‬ ‫פשעיהם וכו'‪ ,‬ולימדם והזהירם לשוב אליו כי יחטאו‬ ‫[נמסר אחר ״הוועד השבועי״ במעונו‪ ,‬ערב ראש‬ ‫[משא הכנה לימים נוראים בהיכל ישיבת ״קול‬ ‫לו לרוב טובו ויושרו כי הוא ידע יצרם‪ ,‬שנאמר‪ :‬טוב‬ ‫השנה תשפ״ד]‬ ‫תורה״ ירושלים‪ ,‬אלול תשפ״ג]‬ ‫וישר השם על כן יורה חטאים בדרך‪ ,‬ע״כ‪.‬‬ ‫עלה רעיון כדי לעורר את התלמידים‪ ,‬לצרף להם‬ ‫ורוצים שאהיה חזן בראש השנה בשני הימים שחרית‬ ‫הזכות לזכות את הרבים‬ ‫שירים בחלק מהסליחות‪ ,‬כגון מכניסי רחמים‪,‬‬ ‫ומוסף‪ .‬ונפשי בשאלתי כיצד לנהוג‪ ,‬כי ההרגשה‬ ‫שאלה‪ :‬בתקופת הקורונה פתחנו מנין שעדיין נשאר‬ ‫והביאותים אל הר קדשי וכדו׳‪ .‬מצד אחד השירה‬ ‫היא שאני מפספס את התפילה המרוממת במניין‬ ‫בימים נוראים‪ ,‬ומתפללים בו קרוב למאה איש‪,‬‬ ‫יכולה לחבר אותם יותר לסליחות‪ .‬אך אולי הסליחות‬ ‫הישיבתי דווקא בימים הנוראים שכל כך חשוב‬ ‫ויש לנו חזן צעיר ומוצלח שרוב הפעילות עומדת‬ ‫אמורות להיות ללא שירה?‬ ‫להתפלל בצורה טובה ומרוממת?‬ ‫בזכותו‪ .‬כעת הוצעה לו חזנות בבית מדרש גדול של‬ ‫רבינו‪ :‬זה לא מתאים לסליחות‪ ...‬לכל דבר יש זמן מתי‬ ‫רבינו‪ :‬אין דבר יותר גדול בעולם ממזכה הרבים‪.‬‬ ‫כ־‪ 350‬איש והוא רוצה לעזוב ולעבור לשם‪ .‬האם מה‬ ‫עושים אותו‪ ,‬ואכן בראש חודש ובימים טובים נוהגים‬ ‫בשמים לא מחפשים את התפילות הישיבתיות שלך‪...‬‬ ‫שאצלנו הוא הרוח החיה זו סיבה שיקדים אותנו‬ ‫לשיר‪ ,‬אבל בסליחות אע"פ שאין איסור לא עושים זאת‪.‬‬ ‫בימים נוראים צריכים זכויות וזה זכות הרבים! גם‬ ‫בשיקוליו?‬ ‫לתרום קידוש לאוכלים לפני התקיעות‬ ‫זכורני שמו״ר המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זללה״ה‬ ‫רבינו‪ :‬אי אפשר להכריח אותו‪ ,‬למעשה יש בזה זיכוי‬ ‫שאלה‪ :‬בקהילתנו הגיע אחד המעוניין לתרום את‬ ‫שאצלו תפילה בישיבה הייתה לפני הכל‪ ,‬אך בכל זאת‬ ‫הרבים ב'רבים' יותר גדול‪ ...‬יותר אנשים‪ ,‬יותר זכות‪.‬‬ ‫הקידושא רבה בראש השנה לפני התקיעות‪ ,‬אולם‬ ‫כשהיו באים כל שנה מכל מיני מושבים וקיבוצים‬ ‫מנין ישיבתי מרומם‪ ,‬או חזנות למניין מבוגרים‬ ‫העירו לו שהרבה סבורים שיש בעיה חמורה לאכול‬ ‫לבקש שבחורים יבואו להתפלל אצלם כחזנים וכדומה‪,‬‬ ‫שאלה‪ :‬אני נוהג כל השנים להתפלל במניין ישיבתי‬ ‫לפני התקיעות‪ ,‬וגם אם מותר לאכול‪ ,‬הרי צריך לאכול‬ ‫הוא היה מדרבן ומעודד ללכת לעשות זאת‪ ,‬היות וזה‬ ‫גדול‪ .‬בשנה שעברה ביקשו ממני לגשת ולהיות‬ ‫ממש בשיעור מצומצם‪ ,‬אם כן אולי עדיף לא לתרום‪,‬‬ ‫זיכוי הרבים‪.‬‬ ‫חזן בבית כנסת ישן עם כ־‪ 15‬מתפללים שרובם‬ ‫שחס ושלום לא תצא תקלה על ידו‪ .‬מה הנכון לעשות?‬ ‫סליחות בשירה בתלמוד תורה‬ ‫זקנים‪ ,‬ונשארו בלי חזן למוסף ביום הכיפורים‪ .‬זו‬ ‫רבינו‪ :‬תמיד יהיה מי שיכין קידוש לאלו המקילים‬ ‫שאלה‪ :‬בתלמוד תורה אצלנו כיתות ז׳‪-‬ח׳ מתפללים‬ ‫לא הרוממות הרגילה הישיבתית שהתרגלתי‪ ,‬אבל‬ ‫לאכול‪ ,‬וכיון שבין כך יאכלו‪ ,‬בוודאי יש זכות לסייע‪.‬‬ ‫בבית הכנסת של הת״ת במניין‪ ,‬וכעת בימי הסליחות‬ ‫הסכמתי‪ .‬כעת מפצירים בי שאין להם שום חזן‬ ‫דברים שהביא רבינו מרבותיו וזקניו מצוקי ארץ זיע״א‬ ‫ואמנם מביא המשנ״ב בשם האר״י שאחרי חצות כבר התעורר המלאך על ידי‬ ‫לקראת הימים הנוראים נביא מהנהגות רבותינו הגדולים‪ ,‬כפי‬ ‫התפילות והתקיעות‪ ,‬אולם אאמו״ר טען שאכן כך היה אצל האר״י שהיה לו עסק‬ ‫שנשמעו מפי רבינו שליט״א במהלך השנים‪.‬‬ ‫‪p‬‬ ‫עם מלאכים‪ ,‬אבל אנו כדאי שגם אחר חצות לא נישן‪ ...‬ואפילו לנשים היה אומר שהן‬ ‫לימוד תורה בראש השנה‬ ‫^״־‬ ‫צריכות שיהיה להן מזל‪ ,‬ועדיף שלא יישנו‪.‬‬ ‫סיפר רש"ר תלמיד רבינו שליט״א‪ ,‬שזכה ללמוד לפני כארבעים וחמש‬ ‫אמנם מו"ח הגרח״ק תמיד היה אומר שכל מה שכתוב שלא לישון הוא דווקא על‬ ‫שנה בישיבת קהילות יעקב שעמדה בראשות רבינו והגר״ח קלופט‬ ‫~‪g‬‬ ‫מיטתו‪ ,‬ולנום על מקומו אפשר‪ ,‬וזה אינו סימן רע‪ .‬ואחרי חצות היה מקל לישן אפילו‬ ‫שליט״א‪ ,‬ובאותן שנים הנהיגו בישיבה שיקיימו את תפילות ראש השנה‬ ‫^‬ ‫על המיטה כיון שכך ראה אצל החזו״א ואצל אביו הסטייפלר‪.‬‬ ‫בישיבה קטנה בשני הימים‪ ,‬ורבינו שימש כחזן ברוב התפילות‪.‬‬ ‫^‬ ‫תפילת נשים וילדים בראש השנה‬ ‫וסיפר שבליל ראש השנה אמר להם רבינו שליט״א בשם אביו מרן‬ ‫ך‬ ‫אאמו״ר אמר כמה פעמים שאמא שמטפלת בילדים ובקושי מצליחה לפתוח את‬ ‫הגראי״ל‪ ,‬שמובא במדרש (בראשית רבה א‪ ,‬יד) שהאות א' רצתה שבה‬ ‫©‬ ‫המחזור בראש השנה‪ ,‬אין לה מה לדאוג איזו שנה תהיה לה‪ .‬אדרבה‪ ,‬בזכות המצוה‬ ‫תתחיל התורה‪ ,‬אבל כיוון שבאות א' יש גם לשון ארור‪ ,‬לכך התורה לא‬ ‫הזאת שמוטלת עליה‪ ,‬שמטפלת בילדים‪ ,‬תזכה לשנה טובה‪ .‬והחפץ חיים אמר‬ ‫מתחילה בה‪ ,‬אלא באות ב' שהיא לשון ברוך‪ .‬הרי שההתחלה צריכה‬ ‫׳®‬ ‫לאשתו בזמן שהיו הילדים קטנים‪ ,‬שהיא פטורה בכלל מלהתפלל‪.‬‬ ‫להיות בדבר טוב‪ ,‬ואם כן בעמדנו בפתח השנה החדשה צריכים אנו‬ ‫(‪)g‬‬ ‫ופעם שאלו את אאמו״ר על ילד קטן שהגיע לחינוך וקשה לו להתפלל בראש השנה‬ ‫להתחיל בדבר טוב‪ ,‬ואין טוב אלא תורה‪ .‬ולכן עודד רבינו שבמקביל‬ ‫)‪y‬‬ ‫גם שמונה עשרה של שחרית וגם שמונה עשרה של מוסף‪ ,‬האם עדיף שיתפלל‬ ‫לתפילות בישיבה יתקיימו סדרי לימוד גם בימי ראש השנה‪.‬‬ ‫©‬ ‫שחרית‪ ,‬או שמא עדיף להתפלל מוסף שיש בה אמירת מלכויות זכרונות ושופרות‪.‬‬ ‫בשנה אחרת הוסיף רבינו שחמיו מרן הגר״ח קניבסקי אמר לו שמרן‬ ‫*‬ ‫והשיב‪ ,‬שעדיף לחנך אותו בתפילת שחרית‪.‬‬ ‫החזון איש העיר בכאב שבישיבות מאריכים בראש השנה יותר מדי‬ ‫בתפילות‪ ,‬ואמר החזון איש שצריכים גם ללמוד תורה‪ ,‬והביא לכך ראיה‬ ‫מנהג תשליך‬ ‫מהגמרא במסכת יומא (עז‪ ,‬ב) שם מסופר שרב יוסף התיר לבני בי תרבי לעבור במים‬ ‫במשך שנים רבות מרן החזו״א לא היה הולך לתשליך‪ ,‬ולכאורה סבר כהגר״א (מעשה‬ ‫כדי לבוא לפרקא‪ ,‬ופירש רש"י‪ ,‬שיהיו דורשים ביום הכיפורים‪ .‬מכאן רואים שגם ביום‬ ‫רב סימן ר"ט עמ' רל"ג)‪ .‬אבל בשנים הראשונות שהגיע לבני ברק הלך‪ ,‬ויתכן שהיה זה‬ ‫שכולו תפילות צריכים להוסיף ולעסוק בתורה‪.‬‬ ‫בגלל שרוב התושבים היו חסידים‪ ,‬ולא רצה לשנות ממנהג המקום‪ .‬זכורני בצעירותי‬ ‫קידוש לפני התקיעות‬ ‫ממש שהיו שנים שאאמו״ר והגרמ״י ליפקוביץ היה עולים אחרי מנחה על הגג של‬ ‫הסבא הסטייפלר הקפיד מאוד שלא לאכול קודם התקיעות‪ ,‬ואף כשהיה אסור לו‬ ‫כולל חזון איש יחד עם כל הציבור‪ ,‬שם ראו את הים ואמרו תשליך‪ .‬אבל בדרך כלל‬ ‫לצום‪ .‬וכן נהג בנו הגרח״ק‪ .‬אאמו״ר היה אומר לבעל תוקע שיכול לקדש ולאכול‬ ‫נהג אאמו״ר כדעת הגר״א שלא לומר תשליך‪.‬‬ ‫לפני התקיעות‪ ,‬וכן היה אומר לאלו שקשה להם שיכולים לקדש‪ ,‬אך לעצמו הקפיד‬ ‫מו"ח הגרח״ק סיפר שבצעירותו הלך בראש השנה עם אביו הסטייפלר מחוץ לעיר‬ ‫מאוד שלא לאכול שום דבר לפני התקיעות‪ .‬והרבה פעמים הגיע בסוף התפילה ממש‬ ‫לנהר הירקון‪ ,‬ושם היו אומרים תשליך‪ .‬וזכורני שבערוב ימיו היה הסטייפלר פותח את‬ ‫עד חצות‪ ,‬והתפלל מיד מנחה‪ ,‬כי חשש לאכול לפני מנחה‪ .‬ופעם הגיע לבית המדרש‬ ‫ברז המים ואומר תשליך על יד הברז‪ .‬ומו״ח בשנים מאוחרות יותר היה עולה על בניין‬ ‫'אוהל תמר' לסנדקאות קודם התקיעות‪ ,‬ואחר הברית ראה שהציבור אוכל‪ ,‬ותמה‬ ‫גבוה באזור הבית ומשקיף אל הים בתל אביב‪ .‬ואחרי כן במשך הרבה שנים היה הולך‬ ‫וכי כולם חולים?!‪...‬‬ ‫אל בנו רבי אברהם ישעיהו‪ ,‬ושם היה אומר תשליך ליד אקווריום שבתוכו דגים‪ .‬הוא‬ ‫פעם שמעתי מהרב מפוניבז' שאמר שהמנהג שעשו קידוש קודם התקיעות הוא כיון‬ ‫היה אומר 'מי ?קל כמוך' ואת כל התפילות מהחיד״א המודפסות בסידורים‪.‬‬ ‫שבאים להתפלל בישיבה גם ילדים מבתי אבות (היו להם ששה ספסלים מיוחדים‪,‬‬ ‫מרן הגרי״ש אלישיב תמיד אמר תשליך בחצר ליד ביתו‪ ,‬על יד בור שהיו בו מים בעבר‪.‬‬ ‫ר"מ טורק ור"א זית היו אחראים עליהם) והם היו מסכנים ורעבים‪ ,‬לכן היו עושים‬ ‫וסיפר נכדו שבשנה שעבר טיפול רפואי מורכב ולא היה יכול לצאת מהבית‪ ,‬אמר‬ ‫קידוש‪.‬‬ ‫הגרי״ש שהשנה הוא נוהג כמו הגאון שלא אמר תשליך‪ .‬הציעו להביא לו אקווריום עם‬ ‫שינה בראש השנה‬ ‫דגים‪ ,‬והוא לא ראה בזה שום עניין‪ ,‬ואמר שזה כמו לקחת כוס מים ולעשות תשליך‪...‬‬ ‫הרמ״א (סימן תקפג סעיף ב) כתב שנוהגים שלא לישן ביום ראש השנה‪ ,‬ובירושלמי‬ ‫רבינו שליט״א עצמו נוהג לומר את כל הנוסח והתפילות‪ ,‬אבל לא על מים‪ ,‬אלא בביתו‬ ‫נאמר‪ :‬מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה‪ .‬כלומר‪ ,‬כיון שבאותו זמן הוא בטל ואינו‬ ‫אחר מנחה‪ ,‬באומרו שאמנם נוהגים כהגר״א‪ ,‬אולם כזאת תפילה יפה של החיד״א‬ ‫פועל ביום הדין מה שצריך‪ ,‬הוא מפסיד‪ .‬אאמו״ר טען שלפי זה אין סברא לחלק בין‬ ‫חבל להפסיד‪...‬‬ ‫אם ישן על גבי המיטה ובין אם יושב על הכיסא ומנמנם‪ ,‬העיקר שבאותו זמן אינו‬ ‫[מכתבי תלמידים]‬ ‫פועל כלום‪ ,‬וכמו שכותב המשנ״ב שיושב ובטל כישן דמי‪.‬‬ ‫־ ‪J‬‬ ‫‪V‬־‬ ‫־ ‪J‬‬ ‫ניתן להאזין למשאות הכנה לקראת הימים הנוראים‪,‬‬ ‫וכן לאלפי שיעורים‪ ,‬שיחות‪ ,‬ועדים‪ ,‬שותי״ם‪,‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫ליצירת קשר לקבלת הגיליון ולשותפות והנצחות‬ ‫ענייני הפרשה והמועדים‪ ,‬כנסים ואירועים שונים‪,‬‬ ‫הגאון רבי מנחם מנדל ב"ר אריה קליין זצ׳׳ל‬ ‫ניתן לפנות למערכת ׳אפיקי מים׳‬ ‫ענייני חינוך‪ ,‬ועוד‬ ‫רב קהילת 'בית אהרון' בני ברק‬ ‫ליקוטים מתורת רבינו שליט״א‬ ‫בקו השיעורים‪0733-719-100 :‬‬ ‫נלב״ע כ״ח אלול תשפ״ב‬ ‫בדוא״ל‪a035161515@gmail.c0m :‬‬ ‫או בקו אפיקי מים‪ 03-516-15-15 :‬בשלוחה ‪2‬‬ ‫נדבת בני המשפחה‬ ‫או בקו המערכת‪ 03-516-15-15 :‬בשלוחה ‪7‬‬ ‫כמו״כ ניתן לצפות בחלק מהשיעורים בקול הלשון‬ ‫‪r‬‬ ‫‪^ ________________________________ r‬‬ ‫כ ה ן‬ ‫מ ר א ה‬ ‫מתורת רבינו מרן ראש הישיבה הגאון רבי דוד כהן שליט"א‬ ‫ר א ש ה ש נ ה ת שפ"ז‬ ‫גיליון ‪4‬‬ ‫זמועו‬ ‫מו‬ ‫‪ fS‬ז השעה‬ ‫מו‬ ‫תשובה בלב ותשובה במעשה‬ ‫עבודת היום של ראש השנה ‪ -‬׳זך‬ ‫ראש השנה תשובה בלב ‪ -‬יום הכיפורים תשובה במעשה‬ ‫וישר אתה׳‬ ‫הנה בפרשה העעל” ט פרשת נצבים שהיא פרשת התשובה קראנו”והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקיך‬ ‫חז” ל מדגישים שהתשובה על החטאים‬ ‫שמה‪ ,‬ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו וגו'‪ ,‬ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים” ( ל‪ ,‬א‪-‬ג)‪.‬‬ ‫אינה העבודה של ראש השנה‪ ,‬הרי לא‬ ‫ויש להבין מהו כפילות הדברים שבתחילה נאמר”והשבות אל לבבך” ואח”כ נאמר”ושבת עד ה' אלוקיך”‪.‬‬ ‫מזכירים חטא‪ ,‬ומה העניין באמת שחז” ל‬ ‫ומצאנו ביאור הדברים בדרשות הר”ן (דרוש העשירי) ודל‪”:‬ונראה לפרשם כך‪ ,‬ראשונה אמר 'והשבות אל לבבך'‪ ,‬כלומר‬ ‫לא רוצים שיזכירו את החטא רק ביום‬ ‫שתהרהר התשובה בלב אבל לא תשלימנה עדיין שתעשנה בפעל‪ ,‬ואחר תתחזק להשלימה‪ ,‬וזהו שאמר 'ושבת עד ה'‬ ‫הכיפורים‪ ,‬מדוע לא? אז יש בדברי‬ ‫אלקיך ושמעת בקולו' וגו'‪ ,‬ואחר אמר‪ ,‬שעל שני דברים הללו יגמלך ה' על כל אחד ואחד כפי ענינו‪ ,‬על ראשון שהרהרת‬ ‫הרמב׳׳ן ביסוד התשובה‪ ,‬שכשאדם‬ ‫תשובה בלבך יאמר ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך‪ ,‬כלומר שיתנך לרחמים לפני כל שוביך ויניח לך מעצבך‪ ...‬אבל לא‬ ‫בא לעשות תשובה אז הוא מתחיל הכל‬ ‫יוציאך ה' בשביל זה בלבד לרווחה‪ ,‬שכשם שאתה לא השלמת חוק תשובתך‪ ,‬כן הוא לא ישלים עמך לפדות נפשך לגמרי‪.‬‬ ‫מחדש‪' ,‬אין לו לא זכות ולא חובה'‪ ,‬כי‬ ‫אבל על הדבר השני שהזכיר למעלה והוא 'ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו'‪ ,‬שפירושו שתשלים חוק תשובתך לגמרי‪,‬‬ ‫כשבאים למצב של התחדשות אין לו‬ ‫עליו שנה ואמר 'ושב וקבצך'‪ ,‬כלומר שכמו כן ישלים הוא גאולתך מכל וכל”‪ .‬וכ” ה בביאור הגר” א בשה” ש (ב‪ ,‬ט) שכתב‪:‬‬ ‫לא זכות ולא חובה‪ ,‬כאילו תינוק שנולד‬ ‫”והענין הוא שאמר הכתוב נגד שתי תשובות הנ” ל בלב ובמעשה‪ ,‬נגד תשובה בלב אמר 'והשבות אל לבבך'‪ ,‬ונגד תשובה‬ ‫מחדש‪.‬‬ ‫במעשה אמר 'ושבת וכו' ושמעת בקולו לאשר אני מצוך'”‪ .‬ומבואר שהפסוק של 'והשבות אל לבבך' הוא התשובה בלב‪,‬‬ ‫כשהאדם נמצא בראש השנה אז הוא‬ ‫והפסוק 'ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו'‪ ,‬הוא גמר חוק התשובה שבמעשה‪ .‬וצ” ע מאי היינו תשובה במעשה‪ ,‬והרי‬ ‫בא להתחדשות‪ ,‬ההסתכלות היא על‬ ‫כל חלקי התשובה שהם החרטה ועזיבת החטא הם בלב‪ ,‬מלבד הוידוי שהוא במעשה‪ ,‬ואין מסתבר שהכוונה רק לוידוי‪.‬‬ ‫העתיד‪ ,‬האדם פותח כביכול דף חדש‪,‬‬ ‫והנה בלשון של הפס' הראשון תרגם אונקלוס‪”:‬והשבות אל לבבך ‪ -‬ותתוב ללבך”‪ ,‬ובתיב”ע‪”:‬ותיתבון על לבכון למיתב‬ ‫חדשו מעשיכם‪ .‬לבוא ולעסוק בחטא זה‬ ‫לפולחני”‪ .‬ובפס' השני תרגמו”ותתוב לדחלתא דה' אלקך ותקבל למימרה”‪ .‬וצ” ע לפי דרכם של הר”ן והגר” א שהפס'‬ ‫גם איזה חזרה לחטא‪ ,‬זה גם איזה סתירה‬ ‫השני מיירי בתשובה במעשה‪ ,‬איך זה מתיישב עם הלשון”ותקבל למימרה”‪ ,‬שהוא מורה על לשון קבלה שהיא בלב‪.‬‬ ‫למלכויות של קבלת עול מלכות שמיים‪,‬‬ ‫הכל נמצא בראש השנה‪ ,‬כל כולו‬ ‫׳עושה תשובה׳ ‪ -‬׳חי מרגיש׳‬ ‫לעתיד‪ ,‬ממליכים את הקדוש ברוך הוא‬ ‫ויתכן לבאר הדברים ע”פ מש”כ הגרי” ס באור ישראל (אגרת ל)‪ ,‬שנתקשה בדברי הגמ' בנדה (ע‪ ,‬ב) ”כתוב אחד אומר‬ ‫'קבלת עול מלכות שמיים' לשון חז” ל‬ ‫'לא אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו הרעה וחיה'‪ ,‬וכתוב אחד אומר 'כי חפץ ה' להמיתם' כאן בעושין תשובה כאן‬ ‫כפי שמובא בגמ' בראש השנה (טז‪):‬‬ ‫בשאין עושין תשובה”‪ ,‬והוקשה להגרי” ס דאיך אפ” ל דהפסוק כי לא אחפוץ במות המת מיירי בעושין תשובה‪ ,‬והרי סיום‬ ‫'אמר רבי יצחק אין דנים את האדם אלא‬ ‫הפסוק”כי אם בשובו מדרכו הרעה וחיה”‪ ,‬ואם מיירי בעושין תשובה הרי כבר עשה תשובה‪ ,‬ומה אומר הפסוק”כי אם‬ ‫לפי מעשיו של אותה שעה שנאמר”כי‬ ‫בשובו מדרכו הרעה”‪ .‬וביאר הגרי” ס דעושין תשובה לאו היינו שכבר היטיב את דרכיו‪ ,‬אלא שהוא מתעורר ומרגיש‬ ‫שמע אלוקים אל קול הנער באשר הוא‬ ‫בחסרונו ומחפש דרך תשובה‪ ,‬ואז הוא בגדר 'עושין תשובה' שהוא מוכשר לתשובה‪ .‬ואין עושה תשובה היינו שמחמת‬ ‫שם”‪ ,‬לא דנים את האדם בראש השנה‬ ‫טרדות הזמן והבלי עוה”ז איבד את הרגשו הרוחני ואינו מרגיש בחסרונו‪ ,‬ואז הוא בגדר 'אין עושה תשובה' שאינו מוכשר‬ ‫אלא לפי מעשיו של אותה שעה‪ ,‬כך‬ ‫לתשובה כיון שהוא מרגיש ומתעורר לחפש תיקון דרכיו ומעשיו‪.‬‬ ‫מבואר בגמ'‪.‬‬ ‫ויתכן דזהו ענינה של תשובה בלב של מי שלא השלים חוק התשובה‪ ,‬שהוא בבחינת 'עושה תשובה'‪ ,‬שהוא חי המרגיש‬ ‫והמשגיח הגר” ש וולבה זצוק” ל בספרו‬ ‫בחסרונו ומתעורר לצאת מתוך השינה והתרדמה של טרדות הזמן והבלי העוה”ז‪ ,‬ומחפש דרך לתיקון מעשיו‪ ,‬ובזה הוא‬ ‫עלי שור מביא את הירושלמי שם (ר”ה‬ ‫נעשה עושה תשובה ‪ -‬ראוי ומוכשר לתשובה‪ .‬וזו היא תחילת דרך התשובה‪ ,‬והיא התשובה בלב המבוארת בפרשת‬ ‫פ” א ה”ג) 'רבי סימון בשם רבי יהושע‬ ‫ניצבים‪ .‬ותשובה במעשה כוללת גם עזיבה וחרטה שהיא בלב‪ ,‬שענינה של עזיבת החטא הוא כמש”כ רבנו יונה בשערי‬ ‫בן לוי אין הקדוש ברוך הוא דן את‬ ‫תשובה (ש”א)”לעזוב דרכו ומחשבתו הרעה‪ ,‬ולהסכים לקיים ולקבל עליו לבל יוסיף לחטוא”‪ ,‬וביאר בהמש” ד דעזיבת‬ ‫האדם אלא בשעה שהוא עומד בה‬ ‫מחשבת החטא היא בבחינת השלכת השרץ מידו‪ ,‬ואח”כ יתחרט על עלילותיו הנשחתות ויתוודה לשוב אל ה'‪ ,‬וכל עניינים‬ ‫מה טעמא כו'‪ ,‬אמר רבי יהושע בן לוי‬ ‫אלו הם בבחינת תשובה במעשה‪ ,‬שקבלה גמורה של עזיבת מחשבת החטא היא בבחינת מעשה‪.‬‬ ‫אם זך וישר הייתה אין כתוב כאן‪ ,‬אלא‬ ‫ומצאנו ענין זה בפמ”ג בפתיחה הכוללת‪ ,‬וז”ל‪” :‬הרמב”ם פ” א מתשובה כתב‪ ,‬דעיקר התשובה וידוי דברים בפה דווקא‪,‬‬ ‫אם זך וישר אתה'‪ .‬ומבואר בירושלמי‬ ‫משמע הרהור לא מהני עד שיוציא בשפתיו‪ ,‬ולענין קידושין [כוונתו להגמ' בקידושין (מט‪ ,‬ב) דהמקדש ע”מ שהוא צדיק‬ ‫שזה בא לאפוקי שלא דנים לפי העבר‪,‬‬ ‫גמור יחולו הקידושין דשמא הרהר תשובה בלבו] הרהור בלב סגי‪ ,‬דתו לא מקרי רשע‪ ,‬שהתחיל לקבל תשובה בלבו‬ ‫כי הפשטות הוא שזה בא להפקיע שלא‬ ‫ולעזוב דרך רשע”‪ .‬ומבואר דתשובה בלב היינו שמתחיל לקבל תשובה בלבו ולעזוב דרך רשע‪.‬‬ ‫דנים לפי עתיד‪ ,‬אבל הירושלמי אומר‬ ‫וזהו ב' הענינים של הפסוקים שבפרשת ניצבים‪ ,‬שהפסוק הראשון 'והשבות אל לבבך' המורה על תשובה שבלב‪ ,‬הוא‬ ‫שלא דנים לפי עבר‪.‬‬ ‫ההתעוררות לצאת מן השינה והתרדמה לתקן מעשיו ולחזור בתשובה‪ .‬והפסוק השני 'ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו'‬ ‫מה הפשט שלא דנים לפי העבר‪ ,‬וכי‬ ‫מורה על תשובה במעשה‪ ,‬שהיא עזיבת החטא בקבלה גמורה של עזיבת מחשבות הרעה‪ ,‬שע”ז מורה מה שתרגמו”ושמעת‬ ‫דנים רק לפי העתיד‪ ,‬וכי לא דנים‬ ‫בקולו ‪ -‬ותקבל למימרה”‪.‬‬ ‫בכלל לפי עבר? איך זה יכול להיות?‬ ‫אז זה בוודאי שלא מדובר כאן על הדין‬ ‫עניינים אלו הם יסוד עבודת ימי הדין והרחמים‪ ,‬דהנה בר”ה עצמו לא מצאנו עבודת התשובה כלל שאין מזכירין בו חטא‬ ‫של יום הכיפורים‪ ,‬יום הכיפורים זה‬ ‫כלל ואין מתוודין בו‪ ,‬אולם גם ר” ה הוא יום תשובה שהרי בו מתחילים עשרת ימי תשובה‪ .‬וזהו בדרך שנתבאר‪ ,‬דכתב‬ ‫תשובה‪ ,‬וזה מחייב התעסקות בעבר‪,‬‬ ‫הרמב׳׳ם (פ”ג מתשובה) ” אע”פ שתקיעת שופר בר” ה גזה”כ‪ ,‬רמז יש בו‪ ,‬כלומר עורו עורו ישנים משנתכם ונרדמים‬ ‫אלא מדובר על המשפט של ראש‬ ‫הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה‪ ...‬הביטו לנפשותיכם והיטיבו דרכיכם ומעלליכם‪ ,‬ויעזוב כל אחד‬ ‫השנה‪ .‬ראש השנה כפי שדיברנו‪ ,‬כל‬ ‫מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה”‪ .‬ומבואר ברמב”ם דתוכן ענינה של תקיעת שופר בר”ה הוא לצאת מהשינה‬ ‫היסוד והמשמעות של הדין הוא אם‬ ‫ומהתרדמה ולהתעורר לחזור בתשובה‪ ,‬וכן כתב במורה נבוכים (פרק מ”ג)” ר”ה הוא יום תשובה והערת בני אדם משנתם‬ ‫ומפני זה יתקע בו בשופר וכאילו הוא הצלה ופתיחה ליוהכ”פ”‪ .‬ונראה דזהו ענינו של ר” ה שהוא היום הראשון לעשרת‬ ‫המשך בעמוד הבא ◄‬ ‫ימי תשובה‪ ,‬שאף שאין בו את עבודת התשובה בפועל ואין מזכירים בו חטא‪ ,‬אבל הוא ההתחלה והיסוד לעבודת התשובה‬ ‫בתשובה בלב‪ ,‬להתעוררות התשובה בלב להיות חי מרגיש בחסרונו‪ ,‬וזהו היציאה מהשינה והתרדמה כי הישן הוא כמת‬ ‫שאינו מרגיש‪ .‬ועבודת התשובה בר”ה היא תשובה בלב‪ ,‬להתעורר ולצאת מהשינה והתרדמה להיות חי מרגיש בחסרונו‬ ‫מ ר א ה השעה‬ ‫ולחפש הדרך להיטיב דרכיו‪ .‬והתשובה בפועל‪ ,‬שהיא התשובה במעשה להיטיב דרכיו‪ ,‬היא עבודת יוהכ”פ‪ .‬ור”ה הוא‬ ‫הפתיחה לעבודת התשובה של עשי” ת ויוהכ‪”,‬פ שהם ההשלמה והגמר של עבודת התשובה בפועל‪.‬‬ ‫המשך מעמוד קודם ◄‬ ‫והנה כתב הגר” א באבן שלמה (פי”א)”כל הענינים שבחודש תשרי הם רמז לעתיד לבוא‪ ,‬כי מתחילה הוא יום הדין בר” ה‬ ‫להיות בספר החיים או בספר המתים‪,‬‬ ‫ואח”כ סליחת העוונות ביוה”כ ואח”כ סוכות ושמיני עצרת ושמחתו”‪ .‬ולדרכנו הדברים מבוארים מאד‪ ,‬דלהמבואר מצאנו‬ ‫וזה העיקר של הדין‪ ,‬זהו לפי עכשיו‪ .‬וזך‬ ‫בפרשת התשובה בנצבים את סדר הגאולה לעת” ל בג' דרכים‪ ,‬בתשובה בלב‪ ,‬בתשובה במעשה‪ ,‬ובהמשך 'ומל ה' אלקיך‬ ‫וישר אתה עכשיו‪ .‬אם עכשיו אתה עושה‬ ‫את לבבך וגו' לאהבה את ה' אלקיך'‪ ,‬וזה גמר התשובה בעבודת ה' באהבה‪ ,‬שכבר ביאר במסילת ישרים (פי״ט) שזה‬ ‫תשובה‪ ,‬אם עכשיו אתה מונח בתשובה‪,‬‬ ‫מורה על השמחה‪ ,‬שהעובד מאהבה עובד בשמחה‪ .‬ובדרך זו ג”כ הוא הסדר של כל הענינים שבחודש תשרי‪ ,‬שבתחילה‬ ‫אם עכשיו אתה 'חי מרגיש'‪ ,‬זה בעצם‬ ‫ר” ה שהוא הזמן של תשובה בלב להתעורר מהשינה והתרדמה‪ ,‬ואח”כ יוהכ”פ שהוא הזמן של גמר עבודה של התשובה‬ ‫עיקר עניינו של ראש השנה‪ ,‬באשר‬ ‫בפועל‪ ,‬ואח”כ סוכות ושמיני עצרת שבהם נשלם סדר העבודה בעבודת ה' בשמחה‪ .‬דזהו עיקר עניינם של סוכות ושמע”צ‬ ‫הוא שם‪ ,‬הדרגה שהאדם נמצא עכשיו‬ ‫זמן שמחתינו להגיע לעבודת ה' בשמחה שהיא פסגת יסוד מעלת עבודת האדם‪ ,‬ומיוחד הוא סוכות זמן שמחתינו לאהבה‬ ‫ברגעים האלה‪ .‬יחשוב האדם בתוך עצמו‪,‬‬ ‫ולעבודת ה' בשמחה‪.‬‬ ‫אם הוא באמת אינו מרמה את עצמך‪ ,‬ואם‬ ‫אני נמצא ואני ראוי‪ ,‬אז אני זכאי בדין‪.‬‬ ‫אם האדם נמצא עכשיו במקום הזה‬ ‫שהוא באמת עושה תשובה‪ ,‬שהוא באמת‬ ‫מראה השע‬ ‫'חי מרגיש'‪ ,‬שהוא באמת מחפש את‬ ‫הדרך איך לשנות את עצמו ואיך להגיע‬ ‫ע ב ו ד ת ה א ל ו ל ( ד)‬ ‫מתוך שדת והדרכה לבני הישיבות‬ ‫לשפרו מעשיכם ולחדשו מעשיכם‪ .‬הן‬ ‫למעשה כל היום של ר״ה אנו מתפללים‪ ,‬היכן צריך האדם למקד את העבודה הזאת של השופר שבא לעורר אותנו‬ ‫אמת‪ ,‬כי בשביל חיים טובים צריך גם‬ ‫לשוב בתשובה ולהתעורר מהשינה והתרדמה‪ ,‬הרי למעשה כל היום אנחנו עסוקים בתפילה‪ ,‬ולכאורה היה מקום‬ ‫את כל העבודה של התשובה של יום‬ ‫לחשבון נפש שבו האדם יחשוב על כל זה?‬ ‫הכיפורים‪ ,‬אבל בראש השנה העבודה‬ ‫חשבון נפש הוא חלק מן התשובה‪ .‬אבל עצם המחשבה על המלכות וקבלת עול מלכות שמים צריכה להיכנס בתוך‬ ‫היא רק 'באשר הוא שם' 'זך וישר אתה‬ ‫תפילת היום‪ .‬כל היום אנחנו מתפללים‪ ,‬ואפשר להכניס את כל העבודה הזאת בכל סדר התפילה‪ .‬כאשר מתבוננים‬ ‫עכשיו'‪ .‬ובוודאי שמדברים על ראש‬ ‫היטב בתפילת ראש השנה רואים שכל היום הוא עבודת תפילה של מלכויות‪ ,‬זכרונות ושופרות‪.‬‬ ‫השנה להיות 'חי מרגיש'‪ ,‬אז בוודאי לא‬ ‫מעבר לזה יש את הפיוטים‪ ,‬אך הפיוטים אינם מעכבים‪ ,‬ומהות התפילה של ראש השנה היא המלכויות‪ ,‬הזכרונות‬ ‫יעלה על הדעת שאדם לא צריך לחשוב‬ ‫והשופרות‪ .‬יש מעלה בפיוטים‪ ,‬שאדם נמצא בתפילה‪ ,‬זה מחזק אותו ומקרב אותו לקדוש ברוך הוא‪ .‬אבל התפילה‬ ‫בראש השנה את הדרכים והעצות איך‬ ‫עצמה‪ ,‬מה היא?‪ ,‬זה מלכויות‪ ,‬זכרונות ושופרות‪ .‬אז ביחס למלכויות‪ ,‬צריך לחיות את המלכויות עם 'הכרה במלכות'‪,‬‬ ‫להשתפר ואיך להתחדש‪ ,‬האדם מחויב‬ ‫שחייבים להגיע ל'קבלת עול מלכות שמים'‪ .‬וביחס לזכרונות‪ ,‬חייבים לחיות עם החלק הזה שהקדוש ברוך הוא זוכר‬ ‫לקבל על עצמו קבלות של 'עול מלכות‬ ‫אותנו‪ ,‬יש לו יחס איתנו‪ ,‬לא עזב את עולמו‪ ,‬מנהיג אותנו כל שנה ושנה מחדש ועושה לנו דין מחדש‪ ,‬ולחיות את‬ ‫שמיים' ולקבל על עצמו לחפש את‬ ‫ה”אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך”‪.‬‬ ‫הדרכים איך להתחדש‪.‬‬ ‫אבל החלק של העיסוק עם החטא עצמו‪,‬‬ ‫היכן נכנסת העבודה של ה'שמחת יום טוב' שישנו גם בראש השנה וכמו בכל המועדים‪ ,‬בתוך כל עבודת היום?‬ ‫עם החרטה‪ ,‬עם הקבלה לעתיד‪ ,‬זה יש‬ ‫בדברי הרמב”ם מבואר שר” ה אינו זמן של שמחה יתירה‪ .‬יש את השמחה עצמה‪ ,‬וכמו שהטור מביא‪ ,‬שבני ישראל‬ ‫לעשות בתשובה ביום הכיפורים‪ ,‬כל‬ ‫באים לדין אז לובשים לבנים‪ ,‬אנחנו באים לדין ואנחנו שמחים‪ .‬ולכך ר” ה הוא גם יום טוב‪ ,‬מכיון שדין מבטא את‬ ‫הימים של יום הכיפורים זה התיקון של‬ ‫הקרבה של הקדוש ברוך הוא אלינו‪ ,‬שאנחנו עומדים לדין‪ .‬אבל מצד שני הרמב”ם אומר שלא אומרים הלל‪ .‬הגמרא‬ ‫מה שהיה‪ ,‬מה שהיה בעבר‪ .‬ראש השנה‬ ‫בערכין אומרת שזה בגלל שספרי חיים וספרי מתים‪ .‬וע”ז הרמב”ם אומר שהפשט שזה לא זמן שמחה יתירה‪ .‬זה זמן‬ ‫זה יום של מלכות שמיים‪ ,‬יום שכל כולו‬ ‫של גילו ברעדה‪ ,‬זהו הזמן של ראש השנה‪ ,‬זמן של גילו ברעדה‪.‬‬ ‫זה רצון ושאיפה להתקרב לקדוש ברוך‬ ‫איך למעשה העבודה בימי ראש השנה‪ ,‬הרי יש את הזמנים בין התפילות‪ ,‬שאז נמצאים בתוך המשפחה עם הילדים‪,‬‬ ‫הוא ולקבל עול מלכות שמיים‪ ,‬אבל‬ ‫האם אם הילדים צריך לנהוג בצורה אחרת‪ ,‬או גם בבית אמורים לחוש ולהרגיש פחד באוויר ?‬ ‫הבסיס של הכל זה להיות חי מרגיש‪.‬‬ ‫יש לפעמים ששמחה עם ילדים זה שמחה קצת של זילותא‪ ,‬של צחוק‪ ,‬בראש השנה מסתמא צריך להמנע מזה‪ ,‬לא‬ ‫'חי מרגיש' הוא מי שמתבונן ויודע מה‬ ‫זילותא ולא צחוק‪ ,‬אבל האוירה צריכה להיות שמחה‪ ,‬ואדרבא להסביר לילדים שמבחינתנו ראש השנה זה אמנם של‬ ‫תכליתו‪ ,‬שהוא יודע מה התפקיד שלו‪,‬‬ ‫יום דין‪ ,‬אבל זה יום שהקב”ה הביא לנו כדי להטיב לנו‪ ,‬נתנו לנו ראש השנה כדי לתת לנו חיים‪.‬‬ ‫שהוא מחפש את הדרכים והכלים איך‬ ‫באמת להגיע למקום הראוי‪ ,‬איך באמת‬ ‫יש את הטור הידוע שאומר שאומות העולם עומדים למשפט אז הם אבלים ופוחדים ודואגים‪ ,‬אבל אנחנו לובשים‬ ‫להגיע גם לחלק של תשובה וגם לחלק‬ ‫לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושמחים‪ ,‬ושותים ובטוחים שיעשה לנו נס‪ ,‬אבל עכ”פ זילותא ודאי אסור שיהיה‬ ‫של שפרו מעשיכם‪ .‬זה הכיוון הכללי‬ ‫בראש השנה‪ ,‬אבל בהחלט צריך להדגיש את החלק הזה שהשמחה שלנו בא כמו שמבואר בדברי רבינו יונה‬ ‫שנראה בחלק הזה של עבודת הימים‬ ‫בשע”ת שאנחנו עכשיו לראש השנה להמליך את הקב” ה ולהיטיב את עצמינו ולהעמיד שנה שנהיה בדרגה יולתר‬ ‫האלה‪ .‬זה בוודאי שהתפקיד והעבודה‬ ‫גבוהה‪ ,‬והרי מזה יש לנו גם שמחה עצומה‪.‬‬ ‫של הימים האלה‪ ,‬הוא לחיות את ה'יתקע‬ ‫לגבי הנושא של תפילות ראש השנה‪ ,‬ישנם הרבה חיבורים שנכתבו על הנושא של מלכויות‪ ,‬שופרות וכו'‪ ,‬האם הדבר‬ ‫בשופר בעיר ועם לא יחרדו'‪ ,‬לזכור את‬ ‫חשוב ונצרך להשקיע בזה זמן‪ ,‬והמדובר על אברכים שטרודים בלא״ה בהספקים האישים ובצרכי הבית?‬ ‫הצורך ואת התכלית של כל אחד ואחד‪.‬‬ ‫ודאי שמי שיכול להתכונן יש בזה מעלה עצומה להתכונן לתפילות‪ .‬מי שמתכונן לתפילות זה עולם אחר לגמרי‪ .‬אני‬ ‫(מתוך שיחה בישיבת מיר ‪ -‬אלול תשפ” ד)‬ ‫במשך הרבה שנים למדתי עם מרן הגרש”י בורנשטיין זצוק” ל את ביאורי התפילות של הימים הנוראים‪ ,‬והיינו מתחילים‬ ‫כבר ללמוד החל מראש חודש אלול‪.‬‬ ‫כנודע בספרי רבותינו החשיבות של 'תענית דיבור' בימי הרחמים והרצון‪ ,‬ובפרט בראש השנה‪ .‬האם ענין זה ראוי גם‬ ‫הגליון הבא ‪ -‬גליון מורחב ‪-‬‬ ‫לאברכים שמטופלים בילדים?‬ ‫יו״ל לקראת חג הסוכות אי״ה‬ ‫אברך שיש לו אישה ולילדים‪ ,‬בדר”כ התענית דיבור בא על חשבון האשה והילדים‪ ,‬ולפעמים לא מרויחים מזה‬ ‫נבקש מכל הקוראים שיש תרדי שיחות מאמרים‬ ‫אלא רק מצערים את בני הבית‪ .‬ההרגשה שלי היא‪ ,‬כי עבודה של אברך בחלק הזה הוא לא לדבר דברים שאינם‬ ‫עובדות והנהגות וכיו״ב מרבינו שליט״א‬ ‫לצורך ‪ ,‬בדברי הבאי‪ ,‬ובסתם מה קורה ומה ה'נייעס'‪ ,‬שזה סתם שיחה בטלה‪ ,‬שזה לא יהיה בחודש אלול ‪ .‬אבל במה‬ ‫אם יואילו לשולחם ולזכות את הרבים‬ ‫שנוגע לצרכי היום יום של אברך איני יודע ומשוכנע שההנהגה הזאת היא הנהגה נכונה‪ ,‬ונראה כי אין נכון לנהוג כן‪.‬‬ ‫ל עי לוי נשמת‬ ‫יו״ל ע״י מערכת 'מראה כהן' שע״י 'תורה דיליה'‪ ,‬מתוך שיעוריו שיחותיו וכתביו של רבינו שליט״א‬ ‫הרב אנתןס־ניכוין״בי״א^צהם !"ל‬ ‫לתרומות ולהנצחות ולפרטים ויצירת קשר ניתן לפנות ^ ‪mc038009090@gmail.c0 m V‬‬ ‫הרב יעקב ב״ר בנימין הלוי ז״ל‬ ‫מי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל‬ ‫הרב דוד ב״ר שמואל לייב ז׳׳ל‬ ‫רא ש השנה ת שפ׳ז | שנה כ״ח ‪ -‬קובץ א' [תתקנ״ט]‬ ‫שי עו ר מ רן הג און‬ ‫ר ב י א ש ר ו י י ס ש ל י ט׳׳ א‬ ‫וראש השנה שחל להיות בשבת‬ ‫ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית‪ ,‬הנה יש לדחות דבריו‬ ‫וכונתו לדברי התוס’ בסוכה (ג’ ע”א ד”ה דאמר לך)‬ ‫”יו״ט של ר״ה שחל להיות בשבת במקדש היו‬ ‫מכמה טעמים דלא דמיא לנדון דידן‪.‬‬ ‫דכתבו גבי מי שיושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך‬ ‫תוקעין אבל לא במדינה” (משנה ר”ה כ”ט ע״ב)‪.‬‬ ‫דהנה מצינו באחרונים שדנו באריכות מה כוחם של‬ ‫הבית דלא יצא לב” ש וקאמרי לב”ה ” אם עשית כן לא‬ ‫חכמים לחדש שלא קיים המצוה אף מה”ת‪ ,‬ולא כתבו‬ ‫קיימת מצוות סוכה מימיך” ‪ ,‬וביארו התוס’ דמשמע‬ ‫א‪ .‬בגדר גזירת חכמים שלא לתקוע‬ ‫בזה דבר ברור עד שהגאון ר’ שלמה קלוגר כתב בחכמת‬ ‫דאף מדאורייתא לא קיים‪ ,‬ומבואר שיש כח ביד חכמים‬ ‫בר״ה שחל להיות בשבת‬ ‫שלמה (או”ח סי’ תרל”ד סעיףד’) דצ” ע על התוס’ ועל השו” ע‬ ‫לעקור את קיום המצוה אף מה” ת אם לא עשאה כמצוות‬ ‫ובגמ’ שם תחילה למדו מקראי דאין תוקעין בשבת‪,‬‬ ‫שפסק בעקבותיו (שם) ”מי שהיה ראשו ורובו בסוכה‬ ‫חכמים‪.‬‬ ‫ד”יום זכרון תרועה יהיה לכם” היינו בחל להיות בשבת‪,‬‬ ‫ושלחנו חוץ לסוכה ואכל כאילו לא אכל בסוכה”‪ ,‬ולא‬ ‫ובשו” ת פרי הארץ (ח”ב סי’ י’) כתב להסתפק בנ”ד אם‬ ‫ו”יום תרועה יהיה לכם”‪ ,‬בחל להיות בימות החול‪ ,‬ודחינן‬ ‫מצא פשר לסברא זו‪.‬‬ ‫מי שתקע בשבת לא יצא יד”ח אף מדאורייתא וצריך‬ ‫לה דכיון דתקיעת שופר חכמה היא ואינה מלאכה אין‬ ‫לברך זמן ביום השני‪ ,‬או שיצא יד”ח מה” ת ושוב אינו‬ ‫לבטלה מדין תורה‪ ,‬וכן דאם כן אף במקדש לא היו‬ ‫ובדבר אברהם (ח”ב סימן כ”ו אות י’) כתב לדחוק לפרש‬ ‫תוקעין‪ ,‬ומסקינן‪” ,‬אלא אמר רבא מדאורייתא מישרא‬ ‫בתוס’ דלא קיים המצוה משום דהוי מצוה הבאה‬ ‫מברך זמן בתקיעות ביום השני‪ ,‬וכתב דשאלה זו תלויה‬ ‫אם באיסור דרבנן אמרינן ג”כ הכלל דכל מלתא דאמר‬ ‫שרי ורבנן הוא דגזור ביה‪ ,‬כדרבה דאמר רבה הכל חייבין‬ ‫בעבירה‪ .‬אך כבר נחלקו רבותינו אם בעבירה דרבנן יש‬ ‫בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר גזירה‬ ‫דין מהבב”ע‪ ,‬עיין שד”ח (מערכתמ’ כלל ע”ז אות ז’) שהאריך‬ ‫רחמנא לא תיעביד אי עביד לא מהני‪.‬‬ ‫שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ד” א‬ ‫בזה‪( ,‬וע”ע בעונג יו”ט סימן ט’)‪.‬‬ ‫ולכאורה יש להוכיח דיש מצוה בשבת מדברי הרמב”ם‬ ‫ברה”ר‪ ,‬וה”ט דלולב וה” ט דמגילה”‪.‬‬ ‫ולענ”ד נראה דשיטה זו שיש כח ביד חכמים לומר דאף‬ ‫(פ”ב מהל’ שגגות ה”ח) וז”ל‪” :‬כל העושה מצוה מן המצוות‬ ‫ובכלל עשייתה נעשית עבירה שחייבין עליה כרת בשגגה‬ ‫אמנם מסקנת הירושלמי כפי ההוי אמינא בבבלי במס’‬ ‫מה” ת לא קיים מצוה‪ ,‬מושתתת על גדר ”נמסר הדבר‬ ‫ר”ה (י”ח ע”ב) מסקינן דבר”ה שחל בשבת כתיב”יום זכרון‬ ‫לחכמים”‪ ,‬וכבר הארכתי במנחת אשר לדברים (מהדו”ב‬ ‫הרי”ז פטור מחטאת מפני שעשה ברשות”‪ ,‬ושוב כתב‬ ‫תרועה”‪ ,‬עי”ש‪.‬‬ ‫סימן מ”ד) בגדר זה‪ ,‬ואפשר דגם כלל מצוות התורה נמסרו‬ ‫(שםבהלכה י’) וז”ל‪”:‬המוציא את הלולב ביו”ט הראשון של‬ ‫חג שחל להיות בשבת כדי לצאת בו‪ ,‬והעבירו ד” א ברה”ר‬ ‫והנה יש לדון ולחקור בזה‪ ,‬האם חכמים עקרו המצוה‪,‬‬ ‫ביד חכמים לומר דאם עבר אדם על רצונם לא קיים מצות‬ ‫והתוקע בר”ה שחל להיות בשבת אפילו מה” ת לא קיים‬ ‫התורה כלל‪ ,‬דהקב”ה מסר תורתו לשומרים וכאילו תלה‬ ‫בשוגג פטור שהרי ברשות הוציא” עכ”ל‪ .‬ואע”פ שבגמ’‬ ‫נחלקו בדבר דאיכא מ”ד דס” ל דטעה בדבר מצוה נפטר‬ ‫המצוה מכח תקנתם לאסור התקיעה בשבת‪ ,‬או שרק‬ ‫מצוותיו ברצונם‪ .‬ואף שיש בזה חידוש גדול לכאורה כך‬ ‫קבעו איסור בדבר ובטלו החיוב‪ ,‬אבל המצוה קביעא‬ ‫צריך לפרש את פשטות דברי התוס’‪.‬‬ ‫מחטאת אפילו כשלא עשה מצוה‪ ,‬הרי פסק הרמב” ם‬ ‫דלא נפטר אלא כשעשה מצוה‪ ,‬כמבואר בהלכה ח’‪ ,‬ומ” מ‬ ‫וקיימא ואם תקע בשבת קיים מצות התורה‪.‬‬ ‫וכתבתי במנחת אשר פסחים (סי’ פ”ו) דרק במקום‬ ‫פטר מי שהוציא לולב בשבת‪ ,‬הרי דנחשב עשה מצוה‪,‬‬ ‫ונחלקו האחרונים בשאלה זו‪ .‬בדרוש וחידוש לרע” א‬ ‫שחז” ל תיקנו סייג לד” ת להרחיק את האדם מן העבירה‬ ‫ומכאן יש ראיה לכאורה לדעת רע” א והאבנ׳׳ז‪ .‬אמנם‪,‬‬ ‫(מערכהח’ למס’ חגיגה ד”ה והנה המג”א‪ ,‬ומודפסבחידושי הגרעק”א‬ ‫שלא ימשך לתוך ביתו‪ ,‬תקנו שלא קיים אפילו מה” ת‪,‬‬ ‫אפשר דלדוגמא בעלמא נקטיה‪.‬‬ ‫לפסחים דף פ”ט ע”א) כתב‪”:‬דגם גדול שתוקע בשבת קיים‬ ‫דהיה להם צורך דווקא בכך‪ ,‬שהרי אם היה מקיים‬ ‫מצוות שופר‪ ,‬דזמנו גם בשבת‪ ,‬אלא דעבר על שבות‬ ‫המצוה מה” ת גם בכה”ג לא הועילו חכמים בתקנתם‪.‬‬ ‫אך באמת אין זה ראיה כלל‪ ,‬וברור שכונתו לעיקר הדין‬ ‫לפני שביטלו חכמים מצות לולב בשבת‪ ,‬וכמ” ש במנחת‬ ‫דשבת”‪ .‬וביאר לדרכו את מה שאמרו דאין מעכבין‬ ‫אבל במצוות שנתקנו להוסיף על דברי תורה לשלימות‬ ‫את התינוקות מלתקוע משום חינוך‪ ,‬הרי דגם בתקיעה‬ ‫עבודת האדם לא נתחדש גדר זה לעקור דבר מה”ת‪.‬‬ ‫חינוך (מצוה קכ”א)‪ ,‬עי”ש‪.‬‬ ‫בשבת יש חינוך למצוה‪ ,‬וכ”כ בשו” ת אבני נזר (יו”ד סי’‬ ‫[ואע” פ שבפמ”ג בא” א (סי’ רע”א סק”א) כ’ דמדברי‬ ‫ב‪ .‬אי עביד לא מהני במעשה מצוה‬ ‫קמ”א אות י”א)‪” ,‬כיון דחכמים אין יכולים לעקור דבר‬ ‫הרא” ש בפסחים (פ”י אות ה’) משמע דאי לא מקדש על‬ ‫ובעיקר מה שכתב בפרי הארץ לתלות ספק זה‬ ‫מה” ת רק בשוא” ת כמ” ש רש”י ברכות (דף כ’ ע”א) וז”ל‪,‬‬ ‫היין או פת לא יצא כלל ידי קידוש אף מה” ת (וכ”כ בדעת‬ ‫בפלוגתא דאביי ורבא בתמורה ד’ ע”ב אי כל דאמר‬ ‫דברים רבים התירו חכמים לעקור דבר מה” ת היכא דאינו‬ ‫הרא”ש במנחת חינוך מצוה ל”א)‪ ,‬מ”מ דברי חידוש הם וכבר‬ ‫עוקר דבר במעשה בידים אלא יושב במקומו ודבר תורה‬ ‫רחמנא לא תעביד אי עביד מהני או לא מהני‪ ,‬ודן אם‬ ‫כתבתי במנח” א שם לדחות דבריהם]‪.‬‬ ‫ה”ה לגזירות חכמים‪ ,‬כבר ביארתי במנחת אשר לב” ק (סי’‬ ‫נעקר מאליו‪ ,‬א”כ לא עקרו חכמים המ” ע כלל שיהיה‬ ‫בטל המצוה לתקוע בשבת‪ ,‬דא”כ הרי חכמים עוקרים‬ ‫ולדברינו לא חידשו התוס’ גדר זה אלא בסייג של‬ ‫נ”ו) דלא אמרו גדר זה אלא לגבי דבר שיש בו חלות‪ ,‬כקנין‬ ‫המצוה בידים וזה אין כח בידם לעשות‪ ,‬ואיסורא נמי אית‬ ‫חכמים לדבר תורה‪ .‬ובכדי לבאר הדברים יש להקדים‬ ‫וקידושין וגירושין‪ ,‬וכגון התורם מן הרעה על היפה‪ ,‬או‬ ‫בהו שעוקרים כו’‪ ,‬אלא ודאי המצוה נשארת במקומה”‪.‬‬ ‫ולפרש בגדר דברי חכמים‪ ,‬דנחלקים לג’ תחומים‪.‬‬ ‫שינוי קונה בגזילה‪ ,‬וכל הני סוגיות שהובאו שם בתמורה‪,‬‬ ‫אבל לא אמרו הלכה זו כלל במערכת קיום המצוות דהיינו‬ ‫ומדברי רע” א והאבנ׳׳ז מוכח להדיא דס” ל דאין כח‬ ‫א‪ .‬גזירות‪ ,‬שהם סייג למצוות ואיסורי התורה כמו‬ ‫ביד חכמים לעקור המצוה מה” ת‪ ,‬ונפק”מ לגבי התוקע‬ ‫שבות דשבת‪ ,‬שניות לעריות וכדו’ שבהם באו להרחיק‬ ‫לומר דלרבא דלא מהני מעשהו לקיום המצוה‪[ ,‬ואע”פ‬ ‫שהתוס’ שם מקשה גם מדברים הקשורים להכשר ופסול‬ ‫בשבת או הנוטל לולב ביום הראשון של חג שחל בשבת‬ ‫את האדם מן העבירה‪.‬‬ ‫האם קיים המצוה מה” ת או לא‪.‬‬ ‫(שוחט פסח על חמצו וצורם אוזן בכור) מ” מ אין זה נוגע אם‬ ‫ב‪ .‬מצוות‪ ,‬והוא שמצינו שחז” ל גם חידשו מצוות‬ ‫קיים מצותו או לא‪ ,‬דגם בגדרי הכשר ופסול יש לדון אם‬ ‫[ומצינו שגזרו חכמים גם על מקרא מגילה בשבת‬ ‫לשלימות עבודת האדם כמו מצוות נר חנוכה מגילה‬ ‫מהני או לא]‪.‬‬ ‫מטעם זה כמבואר בגמ’ שם‪ ,‬אלא דלא שייך התם‬ ‫וכדו’‪ ,‬וגם קבעו מטבע למצוות התורה כברהמ׳׳ז‪ ,‬ומטבע‬ ‫שאלה דידן‪ ,‬דהתם ודאי לא קיים המצוה כיון דמצוה‬ ‫הברכות התפילה והמצוות‪.‬‬ ‫וכבר ביארתי במנחת אשר (ב”ק מהדו”ק סימן נ”ו) דשני‬ ‫מושגים המה‪ ,‬ולא קרב זה אל זה‪ ,‬מצוה הבאה בעבירה‬ ‫דרבנן היא והם שאמרו לקיימה בחול אמרו אף לבטל‬ ‫ג‪ .‬תקנות‪ ,‬כגון תקנות השותפין והלוקחין והשבין‪,‬‬ ‫לגבי מצוות‪ ,‬ואי עביד לא מהני לגבי חלות כגון קניינים‬ ‫קריאת המגילה כשחל בשבת]‪.‬‬ ‫תקנות בתחום האישות ומשפחה כגון כתובה וכדו’‪.‬‬ ‫והפרשת תרומות ומעשרות וכדו’ דשייך לדון בהם אי‬ ‫אולם החלקת יואב בספר קבא דקשייתא (קושיא צ”ט)‬ ‫ונראה ברור שדברי התוס’ שלא קיים המצוה אפילו‬ ‫עביד מהני או לא מהני‪ ,‬ולא אם קיים מצוותו אי לא‪,‬‬ ‫כתב‪:‬‬ ‫מה” ת‪ ,‬שייכים דוקא כשעשו סייג לתורה וילפינן‬ ‫דלגבי זה שייך דין מצוה הבאה בעבירה‪ .‬ועיי” ש מה‬ ‫”ראיתי דבר תמוה להגאון רע” א ז” ל במערכה ח’‬ ‫לה מקרא ד׳׳ושמרתם את משמרתי”‪ ,‬עשו משמרת‬ ‫שהארכתי לדון בזה‪.‬‬ ‫דפשיטא ליה אם תקע שופר בשבת אף דעבר על שבות‬ ‫למשמרתי (יבמות דף כ”א) לאסור שניות לעריות‪ ,‬ובזה‬ ‫מ” מ המצוה נתקיים בדיעבד‪ .‬אבל מאוד לפלא על הגאון‬ ‫ייפתה תורה את כחם של חכמים ומסרה בידם גם‬ ‫ג‬ ‫כמותו שיאמר דבר כזה‪ ,‬ולא מיבעיא לתוס’ ריש סוכה‬ ‫שהעובר על גזירתם לא יצא יד”ח אף מדאורייתא‪,‬‬ ‫ולגבי טענת הקבא דקשייתא דודאי לא קיים המצוה‬ ‫[דכתבו] דכל היכא דהמצוה פסולה מדרבנן גם מה” ת לא‬ ‫ומשא”כ במצוות שהוסיפו חכמים כגון הדלקת נר חנוכה‬ ‫אף מן התורה‪ ,‬כמ” ש התוס’ בסוכה לגבי מי שישב ראשו‬ ‫יצא וכו’ ודבריו תמוהין מאד וכו’”‪ ,‬עי”ש‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫שיעור מרן הגאון‬ ‫יו” ט הראשון חול הוא מ” מ לא גרע מאילו בירך זמן‬ ‫רבי אשר וייס שליט״א‬ ‫דעלה מייתינן בשבת (כ״ג ע”א) לקרא אחרינא”לא תסור‬ ‫בשעת עשיית הלולב‪ ,‬הרי לן דאף אם אין זה זמן המצוה‬ ‫מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל”‪.‬‬ ‫כלל וגם האדם לא התכוין לברך על העשיה אלא על‬ ‫וכיון דאתינא להכי‪ ,‬דלאו בחדא מחתא מחתינן להו‪,‬‬ ‫קיום המצוה מ”מ יצא‪ ,‬ואפשר דה”ה בני”ד דאף אם אין‬ ‫מדאורייתא הוא אם צריך לברך ביום השני שהחיינו‬ ‫נראה עוד דאפשר דאף בסייגים אין לך בו אלא חידושו‪,‬‬ ‫מצוה כלל בשבת מ” מ לא גרע מיום חול ממש‪ ,‬אך אפשר‬ ‫(להסוברים שאםבירךביום הא’אינומברךביוםהב’)‪ ,‬והביאו דבריו‬ ‫וכבר כתבו התוס’ דאין לדמות גזירות חכמים זה לזה‪.‬‬ ‫דשאני יו” ט שני דמ”מ מדרבנן יש בה מצוה‪ ,‬וי” ל בזה‪.‬‬ ‫האשל אברהם להג” ר אברהם אופנהיימר זצ” ל (בסימן‬ ‫ואפשר דרק לגבי מצוות ישיבת סוכה שחששו שמא‬ ‫ת”ר)‪ ,‬והחכמת שלמה (בסי’ תקפ”ט)‪.‬‬ ‫ימשך אחר שלחנו דהוי חשש קרוב בטלו המצוה לגמרי‪,‬‬ ‫הרי חזינן דיש להסתפק בבירך על השופר והלולב‬ ‫לענ” ד אין שאלה זו תלויה כלל בחקירה הנ”ל‪ ,‬דהא‬ ‫משא”כ גבי שופר בר”ה ונטילת לולב שהחשש שמא‬ ‫בשבת אם צריך לברך למחרת שוב ברכת הזמן‪ ,‬אך אין‬ ‫מ” מ ברכת הזמן מדרבנן היא‪ ,‬וכיון שאסרו חכמים‬ ‫יעבירנו ד” א ברה”ר חשש רחוק הוא‪ ,‬לא החמירו כ”כ‬ ‫שורש הספק במה שנחלקו האחרונים אם קיים המצוה‬ ‫לקיים מצוות לולב ושופר בשבת היאך יוכל לברך ברכה‬ ‫עד כדי ביטול המצוה‪.‬‬ ‫של תורה‪ ,‬אלא יסוד הספק אם ברכת הזמן יצאה לבטלה‬ ‫שלא ברצון חכמים‪ ,‬דאפילו לשיטת הגרע” א שנחשב‬ ‫כיון שהתכוין לברך על קיום מצוה ולא קיימה‪ ,‬או שמא‬ ‫ועוד יש לחלק בין הא דסוכה לני”ד‪ ,‬דאפשר דדוקא‬ ‫שמקיים המצוה מה” ת מ”מ אין מקום לברך על מצוה זו‬ ‫כשחכמים קבעו דפוס ומטבע למצוה כמו צורת הישיבה‬ ‫לא גרע מאילו היה מברך על הכשר המצוה‪ ,‬כמבואר‪.‬‬ ‫שיש איסור בעשייתה‪ ,‬דכל הברכה שייכת בזמן שמחויב‬ ‫בסוכה או תקנת קידוש על היין בשבת וכדו’‪ ,‬בכה”ג יש‬ ‫או רשאי לעשות המצוה‪ ,‬ועוד כיון שברכה זו מדרבנן‪,‬‬ ‫טעם לומר שאם שינה ממטבע שקבעו חכמים‪ ,‬חסר לו‬ ‫ו‪ .‬בגדר גזירות חכמים לעקור‬ ‫והם אמרו והם אמרו‪ ,‬וודאי שברכה לבטלה היא‪ ,‬וז” פ‪.‬‬ ‫בקיום המצוה אפילו מה” ת‪ ,‬אבל כשחכמים הגבילו זמן‬ ‫דבר מה״ת בשוא״ת‬ ‫[אמנם לכאורה אף אם לא בירך‪ ,‬כיון שעשה את‬ ‫לעשיית המצוה‪ ,‬שמא ל”ה כ”כ פגם בקיום המצוה מה” ת‪.‬‬ ‫ובעיקר המחלוקת בין הגרעק׳׳א והחלק׳׳י נראה‪,‬‬ ‫המצוה‪ ,‬כבר אין לו לברך שהחיינו‪ .‬וא”כ ספיקו של האשל‬ ‫אך לולי דברי האחרונים היה נלע” ד לפרש דברי‬ ‫דאף אם לא עקרו את המצוה דאורייתא‪ ,‬מ”מ פטרוהו‬ ‫אברהם אינו על ברכת היום הראשון אלא על השהחיינו‬ ‫התוס’ בדרך אחרת‪ ,‬דאין כוונת התוס’ כפשוטו שלא‬ ‫מלקיימה‪ .‬דכאשר אמרו שיש כח ביד חכמים לעקור דבר‬ ‫של היום השני‪ ,‬דשמא אף אם לא בירך ביום הראשון‪ ,‬הרי‬ ‫קיים המצוה מה” ת‪ ,‬דמ”מ דבר תימה הוא דאיך יש כח‬ ‫מה” ת בשב ואל תעשה‪ ,‬כונתם לא רק דיש בכחם לגזור‬ ‫כיון שכבר עשאה שוב אין לו לברך‪ .‬וכמו באדם שאכל‬ ‫ביד חכמים לעקור דבר מה” ת‪ ,‬אלא שיש לדון ולחקור‬ ‫גזירה ולאסור איסור שעל ידם יבטל אדם מן המצוה‪ ,‬אלא‬ ‫פרי חדש בלא שהחיינו דאין לו לברך אח”כ כשאוכל‬ ‫במה שאסרו חז” ל לישב בסוכה ושלחנו בתוך הבית האם‬ ‫יש עוד בכחם לפטרו מן המצוה‪.‬‬ ‫מאותו מין שוב]‪.‬‬ ‫הכלילו את איסורם במצוות סוכה של התורה‪ ,‬או שתקנו‬ ‫ונראה לכאורה דעצם גדר זה מוכח ממה שפטרוהו‬ ‫אלא שמטעם אחר נראה דאף אם נניח שחכמים‬ ‫איסור בעלמא על האדם כשאר איסורי דרבנן ולפי”ז‬ ‫ממגילה בשבת‪ ,‬דלכאורה נראה פשוט דלא אסרו חכמים‬ ‫ביטלו לגמרי את המצוה אפשר דלא הוי ברכה לבטלה‪,‬‬ ‫יעבור רק על איסור חכמים אם ישב בסוכה ושלחנו בתוך‬ ‫לקרוא מגילת אסתר בשבת‪ ,‬דהלא בתורה קעסיק ומה‬ ‫דהא שנינו בגמ’ סוכה (מ”ו ע”א) וכך נפסק גם בשו” ע (סי’‬ ‫הבית דאי”ז גדר וסייג במצוות סוכה ובכה” ג אפילו קיים‬ ‫תרמ”א) דהעושה סוכה יברך שהחיינו וכו’‪ ,‬וכך מבואר‬ ‫את מצוות ישיבת סוכה אף מדרבנן‪.‬‬ ‫בין אסתר לרות או קהלת או תהלים‪ ,‬וע”כ דגדר התקנה‬ ‫גם לגבי אגד הלולב במשנ”ב (סי’ תרנ”א ס”ק כ”ט) עיי”ש‪,‬‬ ‫היא שפטרוהו ממצות מגילה‪ .‬אמנם במגילה אין בזה‬ ‫וזה כונת התוס’ שלא קיים מצוות סוכה דאורייתא‬ ‫ואפשר דה”ה כשמברך ביום הראשון שחל בשבת לא גרע‬ ‫היינו שלא קיים אפילו מצוות סוכה אבל מדרבנן לא‬ ‫חידוש כלל דהלא לא מדובר במצוה דאורייתא‪ ,‬אך מ”מ‬ ‫מהמברך בשעת אגד הלולב [ואע”פ שמבואר שם שעדיף‬ ‫למ”ד דברי קבלה כדברי תורה דמי‪ ,‬חזינן דמ”מ פטרוהו‬ ‫קיימה ולא רק שעבר איסור‪ ,‬כיון שזה דין במצוות ישיבת‬ ‫לברך בשעת קיום המצוה‪ ,‬עכ”פ די לנו בזה שיוצא יד”ח‬ ‫סוכה‪ ,‬אבל לא עלה בדעתם דאין כאן חפצא של מצוה‬ ‫חכמים ממצות נביאים אף שלא גזרו בזה איסור‪.‬‬ ‫כדי שלא יחשב כברכה לבטלה]‪.‬‬ ‫דאורייתא‪ ,‬ודו” ק‪.‬‬ ‫[אך דעת הפר”ח דאסור לטלטל מגילה בשבת משום‬ ‫והנה במשנ”ב (סי’ תרנ”א ס”ק נ”ו) כתב‪ ,‬שאם בירך על‬ ‫ובכל עיקר דברי התוס’ אין זה הסכמת הראשונים‬ ‫דאין קורין בו‪ ,‬אך רוב האחרונים חלקו עליו‪ ,‬עיין משנה‬ ‫הלולב ואחר הברכה ראה שלא היה בו הדס או ערבה או‬ ‫ובדברי הריטב׳׳א (סוכה כ”ח ע”א) והר”ן בסוכה כ”ז (י”ב ע”ב‬ ‫ברורה (סי’ תרפ”ח ס”ק י”ח)]‪.‬‬ ‫שהיו פסולים או מהופכים צריך לברך שנית על נטילת‬ ‫בדפי הרי”ף) וכן בר”ן פסחים קט”ו (דף כ”ה ע”ב מדפי הרי”ף)‬ ‫וכך נראה גם ממה שגזרו חכמים בקר” ש של ערבית‬ ‫לולב ועל הזמן‪ ,‬ומבואר דכיון דלא התכוין לברך על אגד‬ ‫מבואר להדיא דכונתם דלא קיימת מצות סוכה באופן‬ ‫שתהא עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה‪,‬‬ ‫הלולב אלא על מצות הנטילה‪ ,‬ובאמת לא יצא ידי חובת‬ ‫הראוי ומ” מ קיים מצוה ויצא יד”ח עי”ש‪.‬‬ ‫המצוה‪ ,‬הוי ברכה לבטלה‪ ,‬אך בסי’ תרל”ט ס” ק מ”ח‬ ‫כדתנן בריש ברכות‪ ,‬דלכאורה פשוט דאין איסור לקרוא‬ ‫לכאורה סותר דבריו דכתב ”ומי שקידש בליל סוכה‬ ‫קר” ש אחרי חצות‪ ,‬דהלא קורא בתורה הוא‪ ,‬אלא‬ ‫ד‪ .‬תקיעת שופר בשבת בבין השמשות‬ ‫והנה החלק”י הקשה שם להבנת הגרעק׳׳א‪ ,‬דא”כ והתחיל לאכול‪ ,‬ואח”כ ראה שהלאדי׳׳ן (גג מעלהסכךהנסגר‬ ‫שפטרוהו מלקרוא‪ ,‬אף שאין בידם לעקור שום מצוה‬ ‫נתחייב לתקוע בשופר בבין השמשות דאפוקי יומא‪ ,‬בשעת הגשמים) לא היו נפתחים עדיין‪ ,‬נראה לי שיאכל‬ ‫מעצם המצוות דאורייתא‪ ,‬ודו” ק בענין זה‪.‬‬ ‫דהלא לא גזרו על שבות בביה”ש‪ ,‬וע”כ דחכמים ביטלו שוב כזית ויברך לישב בסוכה אבל קידוש פשיטא שא”צ‬ ‫ונתיישב לפי”ז קושית החלק”י (דלעיל אות ד’)‪ ,‬דכיון‬ ‫לברך שנית ואפילו זמן לא יברך עוד הפעם [כיון דלדין‬ ‫לגמרי מצות השופר‪.‬‬ ‫שפטרוהו ממצות השופר בשבת‪ ,‬מלבד האיסור שגזרו‬ ‫התלמוד מהני הזמן שבשעת עשיית הסוכה למצות סוכה‬ ‫כ” ש שמהני בזה מה שבירך כשהיו הלאדי׳׳ן סתומים]”‪.‬‬ ‫דכל‬ ‫דכיון‬ ‫דידן‬ ‫שבות‬ ‫דשאני‬ ‫נראה‬ ‫ולכאורה היה‬ ‫על עצם התקיעה (ונטילתהלולב)‪ ,‬אף בביה” ש אין בזה כלל‬ ‫החשש הוא שמא יעבירנו כשילך אצל חכם ללמוד את‬ ‫מצוה‪ .‬ולכאורה זה נראה מוכרח‪ ,‬דאל”כ נאמר ג”כ דאם‬ ‫ולכאורה הכרעתו כאן שא”צ לברך שוב שהחיינו סותר‬ ‫התקיעות הלא יש לחשוש שילך מבעוד יום‪ ,‬ואם נתיר‬ ‫הפקה‪' :‬ו אנו הו' ‪05331.05646‬‬ ‫יכול האדם לתקוע בשופר בשינוי חייב לתקוע שופר‬ ‫לו לתקוע ביה” ש מה הועילו חכמים בתקנתם‪ .‬אך מאידך את דבריו בסי’ תרנ” א לגבי ד’ מינים שיברך שוב זמן‬ ‫בשבת דהלא הוי שבות דשבות במקום מצוה‪ ,‬וכך גם‬ ‫יש לדון דלא אזלינן בגזירות חכמים בתר טעמא‪ ,‬ואם אע”פ שגם שם יכול לברך בשעת אגידת הלולב (כמבואר‬ ‫בלולב למה לא יטול לולב בשינוי‪ ,‬ועוד דכיון דאין לנו‬ ‫כלל הוא דלא גזרו על שבות ביה”ש‪ ,‬ה”ה בשבות זה ואין בדבריו סי’ תרנ”א ס”ק כ”ט)‪.‬‬ ‫רה”ר בזמה”ז לעולם הוי שבות דשבות במקום מצוה‪,‬‬ ‫והנראה ביישוב דברי המשנ”ב‪ ,‬דכיון דכל טעם הפטור‬ ‫לחלק בין שבות לשבות‪.‬‬ ‫וע”כ נראה ברור דמלבד השבות שגזרו נכלל בתקנתם גם‬ ‫ולכאורה נחלקו בשאלה שני תירוצים בתוס’ במגילה אינו אלא משום דלא גרע מאילו בירך על העשייה‪,‬‬ ‫פטור ממצות השופר והלולב וכדמצינו במגילה כמבואר‪.‬‬ ‫(ד’ ע”ב ד”ה ויעבירנה)‪ .‬דהנה הקשו התוס’ שם למה לא מסתבר דהכל תלוי בחפצא דמצוה אם כשרה היא מצד‬ ‫חששו שמא יעבירנו לגבי תקיעה דמוצאי יוה”כ‪ ,‬ותירצו עצמה או לא‪ ,‬ובסוכה שיש עליה כיסוי אין חסרון בעצם‬ ‫אלא דעדיין יש לעיין האם יש כאן פטור בלבד ולעולם‬ ‫דכיון דכל האיסור לעשות מלאכה לפני הבדלה אינו אלא הסוכה‪ ,‬ולכן אין פסול תעשה ולא מן העשוי כשפותחין‬ ‫יקבל שכר כמי שאינו מצווה ועושה‪ ,‬דאין כח ביד חכמים‬ ‫מדרבנן לא גזרו‪ .‬הרי לן בתירוץ זה דלא חיישינן שמא את הגג כמבואר בפוסקים‪ ,‬אבל בלולב שאחד ממיניו‬ ‫אלא לפטרו והו” ל כאילו אין חיוב‪ ,‬או שמא יש בכחם אף‬ ‫יעבירנו ד” א מבעוד יום‪ .‬אך עוד תירצו דכיון דאין צריך פסולים יש ריעותא בגוף החפצא ולמ” ד לולב צריך אגד‬ ‫לומר שאין כאן עבודת ה’ ולא יקבל שכר אף כמי שאינו‬ ‫לתקוע אלא תקיעה אחת לא חששו‪ ,‬ונראה דלתירוץ זה יש בו פסול תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬וצריך לאגדו שנית‬ ‫מצווה‪ ,‬ויש להסתפק כן אף אם ננקוט שאין בידם לומר‬ ‫ולכן גם ברכת הזמן יצאה לבטלה‪ ,‬דמצוה אין כאן וחפצא‬ ‫אכן חיישינן שמא יעבירנו מבעוד יום‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫דאין כאן חפצא דמצוה וכשיטת הר”ן והריטב”א‪.‬‬ ‫דמצוה אין כאן‪ ,‬ודו” ק בזה‪.‬‬ ‫ועיין עוד להלן מה שישבתי בפשיטות קושיית‬ ‫ונראה פשוט לענ” ד דכיון שאסרו חכמים לתקוע‬ ‫ויש לעיין בני” ד דמצד אחד אין בו חסרון בעצם‬ ‫החלק”י‪.‬‬ ‫בשבת וכן אסרו ליטול לולב אף אם נאמר שלא עקרו‬ ‫החפצא דשופר‪ ,‬אך אפשר דגרע טפי כיון דעל פי תקנת‬ ‫ולא ביטלו את ה”חפצא דמצוה”‪ ,‬מ” מ אינו מקבל שכר‬ ‫חז” ל אין כלל מצוה בשבת וצ” ע‪.‬‬ ‫ה‪ .‬אם המברך זמן על השופר‬ ‫כלל‪ ,‬דאין הקב”ה גומל טוב אלא לעושי רצונו‪ ,‬ורצונו‬ ‫והנה עוד יש לעיין בזה מדברי השו” ע (בסי’ תרס”בסעיף‬ ‫בר״ה שחל בשבת יצא יד״ח‬ ‫ית” ש שלא לסור מדברי חכמים‪ ,‬והעובר על דברי חכמים‬ ‫ובמה שהבאתי מפרי הארץ שכתב שהנפ” מ אם ב’) דביו”ט שני בסוכות אין מברכין זמן על הלולב אא”כ‬ ‫עבירה בידו ונענש ואינו מקבל שכר‪ ,‬וז”פ‪.‬‬ ‫התוקע בר”ה שחל להיות בשבת יצא יד” ח המצוה חל יום הראשון בשבת‪ ,‬וביאר המשנ”ב (ס”ק ב’) דאף אם‬ ‫תקיעת שופר בשבת לחולה שיש בו סכנה‬ ‫איש אחד שחלה לפני ר”ה במחלת הקורונה ומצבו להתפנות לבית החולים ביום ראשון של ר”ה שחל‬ ‫הנני במענה קצר לשאלתו לאחר שעברתי על‬ ‫הקונטרס שערך בענין ונהניתי מאד למקרא דבריו הלך והחמיר מיום ליום‪ ,‬וחשש שיצטרך להתפנות בשבת‪ ,‬האם מותר שיתקעו לו שופר בשבת ביודעו‬ ‫לבית החולים‪ ,‬בהתקרב ראש השנה שאל אם יצטרך שבבית החולים לא יתאפשר לו לשמוע קול שופר‪.‬‬ ‫היקרים‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫שיעור מרן הגאון‬ ‫ומה שכתבת לפי”ד הר”ן(ר”הח’ ע”א מדה”ר) דהטעם‬ ‫רבי אשר וייס שליט״א‬ ‫האיש יודע שאין תוקעין שופר בשבת‪ ,‬אך מכיון‬ ‫שלא גזרו במילה בשבת שמא יעביר התינוק או‬ ‫שהוא חושש שביום שני של ר”ה יבצר ממנו לשמוע‬ ‫האזמל ד” א ברה”ר‪ ,‬כיון שאינו מצוה שרובצת על‬ ‫ובמה שאיש זה דואג שלא יזכה לשמוע קול שופר‪,‬‬ ‫קול שופר‪ ,‬וכל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה‬ ‫הרבים בחדא מחתא יזכירו זל”ז‪ ,‬משא”כ בשופר‬ ‫ושמא משו”כ יתרע מזליה‪ ,‬יש להסביר לו שאם תיקנו‬ ‫מריעין לה בסופה‪ ,‬ואם לא עכשיו אימתי‪ ,‬ומשו”כ‬ ‫ומגילה שכולם טרודים במצוה‪ ,‬ובהגהות חשק שלמה‬ ‫חז” ל שאין תוקעין בשופר בשבת‪ ,‬הרי מיסודות‬ ‫התחנן האיש שיתקעו לו בשבת‪( .‬בסופו של דבר הוטב‬ ‫להגר” ש הכהן מוילנא (מגילה ה’ ע”א) פלפל לפי דבריו‬ ‫האמונה להאמין שודאי אין ישראל יוצאים נפסדים‬ ‫לו והחלים בביתו ב”ה‪ ,‬אך כת”ר פלפל בשאלה זו וביקש את חות‬ ‫לגבי קטן שמגיע למצוות בפורים שחל להיות בשבת‪.‬‬ ‫מכך‪ ,‬וכבר כתבו גדולי הדורות דרכים רבות להסביר‬ ‫דעתי)‪.‬‬ ‫ופלפל דשמא לא יצא יד”ח בקריאה דערב שבת שלא‬ ‫ענין זה גם בפנימיות הענין‪ ,‬ואני הקטן נראה לי דהלא‬ ‫כל עיקר השופר להעלות זכרון ישראל לטובה לפני‬ ‫הנה פלפלת בחכמה במה שנחלקו הגרעק׳׳א‬ ‫נתחייב בה אלא מדין חינוך‪ ,‬וחייב לקרוא את המגילה‬ ‫ובעל חלקת יואב במה שביטלו חכמים תקיעת שופר‬ ‫בשבת‪ ,‬וכיון שאינו אלא יחיד לא גזרו לגביו גזירה‬ ‫הקב”ה‪ ,‬וענין זה מתקיים גם ע”י שבת דגם שבת זכרון‬ ‫הוא לישראל‪.‬‬ ‫בשבת משום גזירה שמא יעבירנו ד’ אמות ברה”ר‪.‬‬ ‫שמא יעבירנו‪.‬‬ ‫לדעת הגרעק׳׳א (דרו”ח מערכה ח’) התוקע בשופר‬ ‫ואמנם הלכה פשוטה היא דמחללין שבת משום‬ ‫בשבת קיים מצוה דאורייתא עכ”פ‪ ,‬ולדעת החלק”י‬ ‫וכתב מע”כ לפי” ד דה”ה בנידון דידן כיון שביחיד‬ ‫יתובא דעתא דחולה וכמבואר במס’ שבת (קכ”ח‬ ‫(קבא דקושייתא צ”ט) חכמים עקרו לגמרי את מצות‬ ‫עסקינן לא גזרו לגביו גזירה שמא יעבירנו‪ ,‬תמה אני‬ ‫ע”ב)‪ ,‬אך בנידון דידן פשוט שאם יסבירו לאיש יקר‬ ‫תמיהה כפולה ומכופלת מחדא ותרי טעמי‪:‬‬ ‫השופר ואף מצוה דאורייתא אין בידו‪ ,‬כדרך שכתבו‬ ‫זה אמיתותה ופשטותה של תורה‪ ,‬שאין כל צורך‬ ‫התוס’ (סוכה ג’ ע”א) לגבי היושב ושולחנו בתוך הבית‬ ‫א‪ .‬אף דברי החשק שלמה אינם אלא דברי פלפול‬ ‫בתקיעת שופר בשבת‪ ,‬ועבירה היא ולא מצוה ודאי‬ ‫שאמרו בו (סוכה כ”ח ע”א) ” אם כן היית נוהג לא קיימת‬ ‫בעלמא‪ ,‬ובודאי לא הלכה למעשה‪ ,‬ומעשה בכל‬ ‫תתיישב דעתו‪.‬‬ ‫פרק ופרק שיש פורים המשולש‪ ,‬וכי שמענו מעולם‬ ‫מצות סוכה מימיך”‪ ,‬ופירשו התוס’ שאפילו מצוה‬ ‫אמנם הביא כת” ר משו” ת ממעמקים (ח”ד סימן‬ ‫דאורייתא לא קיים‪ ,‬וכך גם במצות שופר בשבת‪.‬‬ ‫שיקראו את המגילה לקטנים שהגדילו בשבת‪ ,‬הלא‬ ‫ה’) מש” כ הג” ר אפרים אשרי זצ” ל מעשה שהיה‬ ‫וכדברי הגרעק׳׳א כתב גם האבני נזר (שו”ת יו”ד סימן‬ ‫פשוט כביעתא בכותחא‪ ,‬שלא בא הר”ן אלא לבאר‬ ‫בגטו קובנא בחג הסוכות תש”ג‪ ,‬שביום ראשון של‬ ‫קמ”א)‪ ,‬ועיין עוד באשל אברהם (להג”ר אברהם אופנהיימר‬ ‫טעם ותבלין בעיקר התקנה‪ ,‬למה גזרו בשופר ומגילה‬ ‫חג שחל בשבת הגיע יהודי מוילנא וד’ מינים בידו‪,‬‬ ‫סימן ת”ר) שהביא את ספיקו של שו” ת פרי הארץ‪ ,‬במי‬ ‫ולא גזרו במילה‪ ,‬אבל משגזרו גזרו‪ ,‬והשוו מדותיהם‪,‬‬ ‫והאיש הצטווה ע”י הנאצים ימ” ש לחזור למקומו‬ ‫שתקע בשופר בראש השנה שחל בשבת אם יברך‬ ‫ולא פלוג‪ ,‬ולא אמרינן דבמגילה ושופר דומיא דמילה‬ ‫במוצאי שבת‪ ,‬והתרגשות עצומה פרצה בגטו ורבים‬ ‫שהחיינו בתקיעת שופר ביום שני של ראש השנה‪,‬‬ ‫לא גזרו‪ ,‬אלא לעולם אסור באופן מוחלט לתקוע‬ ‫רצו לקיים מצות לולב‪ ,‬באמרם מי יודע אם עוד נזכה‬ ‫עי”ש‪.‬‬ ‫בשופר ולקרוא את המגילה בשבת‪ ,‬ובמילה לא גזרו‬ ‫לעולם במצוה זו‪ ,‬וכשנודע להם שנבצר יהיה מהם‬ ‫כלל‪ ,‬וכז”פ‪.‬‬ ‫לקיים את המצוה גדל צערם ביותר‪ ,‬ובאו לשאול‬ ‫ולדבריהם כתב מעכ” ת בנידון דידן שיש מקום‬ ‫את הרב אם מותר להם לברך על הלולב‪ ,‬הרב אשרי‬ ‫להקל לתקוע לו בשבת‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אף החשק שלמה לא פלפל אלא בקטן שמצד‬ ‫ההלכה לא יצא יד”ח בקריאת הקטנות ועפ”י ההלכה‬ ‫נמנע מלהשיב להם על שאלתם ורבים בירכו על דעת‬ ‫והנה בכל עיקר מחלוקת זו ובביאור דברי התוס’‬ ‫הוא חייב במקרא מגילה‪ ,‬ושלא כשאר העולם שיצאו‬ ‫עצמם‪.‬‬ ‫הארכתי בכמ” ק במנחת אשר כללי המצוות (סימן כ”ט‬ ‫יד”ח בקריאה בערב שבת כתיקון חכמים‪ ,‬משא”כ‬ ‫ומספר הרב אשרי שלאחר מכן סיפר על כך לרבה‬ ‫ועיין עוד מנח”א פסחים סימן פ”ו ומנח”א מועדים ח”א סימן ט’)‪,‬‬ ‫בנידון דידן שאיש זה מבקש לעבור עבירה‪ ,‬דבעצם‬ ‫של קובנה הגרא” ד כהנא שפירא שהיה בין שוכני‬ ‫וביארתי שעד כאן לא נחלקו אלא בהגדרת הדברים‪,‬‬ ‫אין בינו לכל אדם‪ ,‬אלא שרוח שטות נכנסה בו‬ ‫הגטו אלא ששכב על ערש דוי וא” א היה לשאול אותו‬ ‫אך אף אליבא דהגרעק׳׳א התוקע בשופר בשבת‬ ‫לשמוע קול שופר בשבת נגד דברי חכמים‪ ,‬מה מקום‬ ‫בעתו ובזמנו‪ ,‬ואמר לו בעל הדבר אברהם ”שמותר‬ ‫עבירה בידו ולא מצוה‪ ,‬ואינו מקבל שכר כלל‪ ,‬דאין‬ ‫יש להקל לו‪ ,‬ומה זה ענין לדברי הר”ן והחש”ש‪ .‬וכ”ז‬ ‫היה לכלואי הגטו לברך לכתחלה על האתרוג כי בכגון‬ ‫הקב”ה חפץ במצוות שנאסרו ע”י חז”ל‪ ,‬לא תסור‬ ‫ברור ופשוט‪.‬‬ ‫דא לא גזרו חכמים את גזירתם”‪ .‬ומע”כ רוצה לדמות‬ ‫מכל אשר יגידו לך אמר רחמנא‪ ,‬והעובר על דברי‬ ‫מילתא למילתא דה”ה בנידון דידן‪.‬‬ ‫חכמים עבירה בידו‪ ,‬ואין כל נפ”מ במה שקיים מצוה‬ ‫ומה שכתב בשו” ת ממעמקים שחכמים לא עקרו‬ ‫מה” ת‪ .‬ודבר זה ברור ופשוט בעיני כביעתא בכותחא‪.‬‬ ‫לגמרי מצות שופר בשבת‪ ,‬שהרי לא גזרו במקדש‪,‬‬ ‫ושתי תשובות בדבר‪:‬‬ ‫א‪ .‬נראה פשוט בעיני שהגאון בעל דבר אברהם לא‬ ‫וכיוצא בדבר ביארתי לגבי היושב בסוכה בשעת‬ ‫ורבי יוחנן בן זכאי תיקן לתקוע בכל מקום שיש בו‬ ‫היה פוסק כך הלכה למעשה‪ ,‬וכל כונתו היתה לתת‬ ‫ירידת גשמים‪ ,‬שאמרו חז” ל (משנה סוכה כ”ח ע”ב) משל‬ ‫בית דין (ר”ה כ”ט ע”ב)‪ ,‬והרמב׳׳ם (הל’ שופר פ”בה”ט) פסק‬ ‫ביטוי לעומק היגון והצער התהומי של עם ה’ הנתון‬ ‫לעבד שמזג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו‪ ,‬ואמר‬ ‫שכל מקום שיש בי” ד קבוע תוקעין בו בשבת‪ ,‬ועי” ש‬ ‫להרג ולמשיסה‪ ,‬והרי אמר מה שאמר בדיעבד ולאחר‬ ‫לו איני חפץ בשימושך‪ ,‬וכתב הרמ” א (תרל”ט ס”ז)‬ ‫במ” מ שהעידו שתקעו בשבת בפני הגאון האלפסי‪,‬‬ ‫שאינו מקבל שכר ונקרא הדיוט‪ .‬ולענ”ד פשוט שקיים‬ ‫עי”ש‪ .‬הרי שלא עקרו לגמרי מצות השופר‪ ,‬ומסתבר‬ ‫זמן‪ .‬ואף שחכמי ישראל גדולי עולם זהירים בלשונם‪,‬‬ ‫וכדברי חז” ל (אבות פ”א מי”א) ”אבטליון אומר חכמים‬ ‫מצוה דאורייתא‪ ,‬דלא אמרו אלא שהמצטער פטור‬ ‫א”כ שבשעה׳׳ד כמו בגטו קובנה יש מקום להקל‪,‬‬ ‫מן הסוכה‪ ,‬אבל אכתי מקיים מצוה כמי שאינו מצווה‬ ‫וה”ה ללולב‪.‬‬ ‫הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום‬ ‫מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו‬ ‫ועושה‪ ,‬ואל יהא דבר זה קל בעיניך‪ ,‬שהרי מעיקרא‬ ‫גם בדברים אלה יש לתמוה‪ ,‬דבמקום שהתירו‬ ‫ונמצא שם שמים מתחלל”‪ ,‬בנידון דידן לא העלה‬ ‫סבר ר’ יוסף דגדול שאינו מצווה ועושה ממי שמצווה‬ ‫התירו ובמקום שגזרו לאסור אסרו‪ ,‬וכיצד נלמד זה‬ ‫הגאון על דעתו ששאלה זו תחזור על עצמה אי פעם‬ ‫ועושה‪ ,‬ולמה אינו מקבל שכר‪.‬‬ ‫מזה‪ ,‬והדברים פשוטים כ”כ שלא ראיתי צורך להאריך‬ ‫בעתיד‪.‬‬ ‫אלא נראה כנ”ל‪ ,‬דאין האדם מקבל שכר על‬ ‫בהם‪.‬‬ ‫המצוות לכשעצמן אלא על עשיית רצונו ית”ש‪ ,‬ואם‬ ‫ב‪ .‬אף אם נניח (והנחה זו מופרכת מיסודה כנ”ל) שאכן כך‬ ‫סוף דבר הכל נשמע‪ ,‬לא היה שום מקום לעבור על‬ ‫היה פוסק הדב” א אף לכתחלה‪ ,‬אין לדמות מילתא‬ ‫אמרו חז” ל דבשעת ירידת גשמים אומר האדון ”איני‬ ‫דברי חכמים ולתקוע לו בשבת‪ ,‬ואם היו מברכים היה‬ ‫למילתא‪ ,‬ומאז היתה יהודה לגוי לא היה שבר כשבר‬ ‫חפץ בשימושך” הרי שאין הקב”ה חפץ במצוה זו‬ ‫זה ברכה לבטלה‪ ,‬אא”כ היה בזה יתובא דעתא שדוחה‬ ‫בת עמי בשואה הנוראה‪ ,‬ואפשר שכדי לחזק את‬ ‫ולפיכך המקיימה אינו אלא הדיוט ואינו מקבל שכר‪.‬‬ ‫אף איסור כרת דאורייתא‪ ,‬אך כבר כתבתי דאם לא‬ ‫רוחם של שרידי חרב בגטו היה הגאון רואה לנכון‬ ‫ומשום כך נראה לי פשוט כביעתא בכותחא‬ ‫נשתבשה עליו דעתו ודאי היה מבין שאין כל סגולה‬ ‫להתיר ברכה לבטלה‪ ,‬אך אין ללמוד מזה לשום מצב‬ ‫וכשמש בצהריים וק”ו הדברים שחלילה לתקוע‬ ‫בעבירה על דברי חכמים‪ ,‬ואין שום תועלת וטובה‬ ‫ולשום ענין אחר‪ ,‬ובודאי שאין זה דומה לנידון דידן‪.‬‬ ‫בשופר בשבת נגד תקנת חז”ל‪ ,‬ואין לעשות זאת‬ ‫יכולות לצמוח מתקיעת שופר בשבת‪.‬‬ ‫אך הנראה עיקר בנידון דידן‪ ,‬שבאמת אין בידנו‬ ‫בשום ענין ובשום תנאי כלל וכלל‪ ,‬ואין זה תלוי כלל‬ ‫[מנחת אשר קורונה סימן פ”ח]‬ ‫שום הוראה למעשה של הדבר אברהם‪.‬‬ ‫במה שנחלקו רעק” א והחלק”י‪.‬‬ ‫עוד בענין הר‬ ‫ברה”ר‪ .‬ולפי זה יש מקום לטעון דכיון דכולם כבר‬ ‫והעיר מעכ” ת משני מקורות שבאמת כך פסקו שני‬ ‫מכתבו היקר קיבלתי‪ ,‬ובו העיר במה שכתבי‬ ‫יצאו ידי חובת מגילה בערב שבת מותר לקרוא לילד‬ ‫גדולי ירושלים הלכה למעשה‪.‬‬ ‫לו בעבר (מנחת אשר קורונה סימן פ”ח) שדברי החשק‬ ‫זה בשבת‪.‬‬ ‫בשו” ת הגאון ר’ עקיבא יוסף שלזינגר (או”ח סימן‬ ‫שלמה בהגהות על הש” ס (מגילה ה’ ע”א) דיש לקרוא‬ ‫ועוד כתבת שבשו” ת ציץ הקודש (ח”א סימן נ”ה)‬ ‫רל”ד) כתב ששמע מחתנו ר’ פנחס צבי שכך הורה‬ ‫את המגילה בשבת לקטן שהגיע לחיוב מצוות בשבת‬ ‫להגאון ר’ צבי מיכל שפירא מגדולי ירושלים כתב‬ ‫מהרי” ל דיסקין בשנת תרנ”ו‪ ,‬וזאת עפ”י דברי הר”ן‬ ‫דפורים המשולש ודאי לא נאמרו הלכה למעשה‪,‬‬ ‫שהגרי׳׳ח זוננפלד צידד אף הוא לפסוק כן‪ ,‬מנימוק‬ ‫שלא גזרו שמא יעבירנו ד’ אמות ברשות הרבים‬ ‫אחר לפי המבואר בביצה (י”ח ע”א) דמותר להטביל‬ ‫במילה‪ ,‬דכיון שאין המצוה אלא של היחיד‪ ,‬אחרים‬ ‫ומעולם לא שמענו מי שינהג כך‪ ,‬אף שמעשים בכל‬ ‫כלי שנטמא ביו”ט משום שטומאה ביו”ט לא שכיחה‬ ‫יזכירו לו ולא יכשל במלאכה‪ ,‬משא”כ כשכולן טרודים‬ ‫פורים משולש שיש נערים שבשבת זו מגיעים לבר‬ ‫ולא גזרו אלא בכלי שנטמא בערב יו”ט‪ ,‬והוא הדין במי‬ ‫במצוה יש חשש יתר שיכשל בהעברת ד’ אמות‬ ‫מצוה‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫שיעוד מרן הגאון‬ ‫דבי אשד וייס שליט״א‬ ‫הרבים‪ ,‬וכיוצא בזה מצינו בהלכה בהרבה מקומות‪,‬‬ ‫שמגיע למצוות בשבת בפורים המשולש דהוי מילתא‬ ‫ואין זה ענין כלל למה שאמרו בביצה‪ ,‬דטומאה ביו” ט‬ ‫וגם בסברא אין הוראה זו מתיישבת על הלב‪ ,‬בין‬ ‫דלא שכיחא‪.‬‬ ‫ענין מקרי שאינו שכיח ולא גזרו בה‪ ,‬אבל בר מצוה‬ ‫אם דנים עפ”י דברי הר”ן‪ ,‬וק”ו אם באנו להסתמך על‬ ‫ואני על משמרתי אעמודה‪ ,‬ופשוט כביעתא‬ ‫בשבת היא ענין טבעי המתחייב עפ”י הסטטיסטיקה‪,‬‬ ‫דברי הגמ’ בביצה‪.‬‬ ‫בכותחא שחלילה לפסוק כך מחדא ותרי טעמי‪.‬‬ ‫ופשוט שכל כהאי גוונא אין דנים אותו כמילתא‬ ‫דאף שכתב הר”ן שטעם שגזרו במגילה‪ ,‬לולב‬ ‫הרי לא מדובר במילתא דלא שכיחא‪ ,‬ובכל פורים‬ ‫דשלא שכיחא שלא גזרו בה‪.‬‬ ‫ושופר ולא במילת הבן משום שאלה מצוות שכל‬ ‫המשולש בין רבבות אלפי ישראל בני ירושלים תמיד‬ ‫ישראל עוסקים בהן‪ ,‬ומילה אינה אלא על היחידים‪,‬‬ ‫יש כמה וכמה ילדים שמגיעים למצוות בשבת‪,‬‬ ‫ומ” מ נהניתי מאוד ממכתבו היקר‪ ,‬ומן הידיעות‬ ‫אין זה אלא טעם בעיקר הגזירה‪ ,‬אך מ” מ אין לנו אלא‬ ‫ומעולם לא ראינו ושמענו מי שיקרא מגילה בשבת‪.‬‬ ‫הנכבדות שלא היו ידועים לי‪ ,‬ומברכו אני להמשיך‬ ‫דברי חכמים‪ ,‬ובמה שגזרו גזרו אף כאשר אין המצוה‬ ‫וגם לא מצינו בדברי מי מהפוסקים שיעלה על דעתו‬ ‫בעבודת הקודש בבריות גופא ונהורא מעליא‪ ,‬לקדש‬ ‫אלא על היחיד‪( ,‬וכמ”ש במנח”א קורונה שם)‪ ,‬ובמה שלא‬ ‫לקרוא מגילה בשבת‪ ,‬וכבר כתבתי במק״א שאין לך‬ ‫שם שמים‪.‬‬ ‫גזרו לא גזרו ומותר אף אילו היה המצוה מוטלת על‬ ‫ראיה גדולה משתיקת הקדמונים‪.‬‬ ‫<‬ ‫ה •‬ ‫ב ד י א די‬ ‫‪ 1‬יום זכרון תרועה‬ ‫לא שמע אלא מפיו של אברהם‪ ,‬ומן הטבע היה‬ ‫במלחמת מדין צוה הקב״ה (במדבר ל״א ב׳) ״נקום‬ ‫שבת קודש זו יום זכרון תרועה היא‪ ,‬ר״ה כ״ט‬ ‫שיפקפק בדברים‪ ,‬ויפלפל אם אברהם אביו וינסה‬ ‫נקמת בני ישראל מאת המדינים״ אך משה רבינו‬ ‫ע״ב)‪ .‬ונראה דאף שאין אנו תוקעים בשופר‪ ,‬זכרון‬ ‫לפרש בדרך אחרת את דבר ה'‪.‬‬ ‫צוה (שם ג׳) ״לתת נקמת ה׳ במדין״ עי״ש‪.‬‬ ‫תרועה מיהו בעינן‪ ,‬ומוטל עלינו לזכור את תרועת‬ ‫אך גדולתו של יצחק שלא הרהר כלל אחרי‬ ‫ובדרך זה נראה‪ .‬אמנם הקב״ה צוה לנו לתקוע‬ ‫השופר בהשתוקקות ובהתבוננות‪ ,‬להצטער שאין‬ ‫דבריו של אברהם‪ ,‬וקיבל את דבריו כאילו נאמרו‬ ‫בשופר ע״מ שיעלה לפניו עקידת יצחק ונזכה‬ ‫בידינו לתקוע ולבקש מהקב"ה שיעלה בידינו‬ ‫מפי הגבורה והורה בזה דרך לזרעו לדורות עולם‬ ‫לסליחה‪ ,‬למחילה ולכפרה‪ ,‬אך אנו עיקר כונתנו‬ ‫כאילו תקענו‪.‬‬ ‫שאסור לפקפק ואסור להרהר אחרי דבריהם‬ ‫להמליך את הקב״ה בעולמות כולם‪ .‬ומשו״כ‬ ‫דהנה רבות עסקו גדולי הדורות בשאלה‬ ‫של נביאי ה' גדולי ישראל‪ .‬ועלינו לקבל דבריהם‬ ‫מוותרים אנו על סגולת הכפרה כדי להוסיף חיל‬ ‫גדולה זו‪ ,‬היתכן שחדיל ביטלו סגולה נפלאה זו‬ ‫בהכנעה מוחלטת ובאמונה תמימה‪.‬‬ ‫במלכות שמים‪.‬‬ ‫דשופר משום חשש רחוק של "שמא יעבירנו ד'‬ ‫ובבחינה זו גם ביטול סגולת השופר משום‬ ‫ובספרי חסידות הוסיפו בד״ז לבאר דחג‬ ‫אמות ברשות הרבים"‪ ,‬דהלא חשש זה רחוק הוא‬ ‫גזירת חכמים‪ ,‬וקבלת דברים כאילו נאמרו מפי‬ ‫הפסח קרוי בתורה בשם חג המצות דשם זה רומז‬ ‫עד למאוד‪ ,‬ואף אם כך יקרה אין זה אלא עבירת‬ ‫הגבורה ללא כל הרהור ופקפוק‪ ,‬אכן ״זה גופה‬ ‫לחיבתן של ישראל שלא הספיק בצקם להחמיץ‬ ‫היחיד בשוגג‪ ,‬ומשום חשש זו קיפחו חז"ל את כל‬ ‫עקידה רוחנית מופלגת״ שמועילה לרצות כמו‬ ‫וגם צידה לא עשו להם‪ .‬אלא יצאו אל המדבר‬ ‫העדה כולה למנוע מהם לא רק את מצות השופר‪,‬‬ ‫זכרון השופר ועקידת יצחק‪ .‬שהרי זה כל מעלתו‬ ‫הגדול באמונה תמימה‪ ,‬אך בני ישראל קוראים‬ ‫אלא אף את הסגולה המופלאה של זכירת עקידת‬ ‫הנשגבה של עקידת יצחק‪ ,‬ועל זאת מבקשים אנו‬ ‫לחג זה פסח לשבח את אבינו שבשמים שפסח‬ ‫יצחק‪ ,‬והלא פלא הוא‪.‬‬ ‫‪ -‬״רחמנא אידכר לן זכותא דיצחק עקידא״‪.‬‬ ‫על הפתח להצילנו מן המשחית‪.‬‬ ‫והנראה בזה‪ ,‬דהנה שני ענינים שונים יש‬ ‫אמנם גדולי החסידות הדגישו את לשון חז״ל‬ ‫ולכן מבטלים אנו את מצוות השופר כשר״ה‬ ‫בתקיעת שופר האחת‪ ,‬סגולתה של עקידת יצחק‬ ‫(שם כ״ט ע״ב) ״יום טוב של ראש השנה שחל להיות‬ ‫חל בשבת באהבה ובשמחה‪ ,‬דהלא עיקר כונתנו‬ ‫וכמו שאמרו חז"ל (רייהטייז ע״א) "תקעו לפני בשופר‬ ‫בשבת״‪ ,‬לאמר שכאשר ראש השנה חל להיות‬ ‫בתקיעת שופר אינה אלא מלכות‪ ,‬וביטול התקיעה‬ ‫של איל כדי שאזכור לכם אילו של יצחק בן אברהם‬ ‫בשבת הרי זה יו״ט לישראל‪ ,‬וכל כך למה‪.‬‬ ‫בשבת יש בה ביטוי נשגב ביותר של מלכות‬ ‫ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם את עצמכם״‪,‬‬ ‫כמבואר‪.‬‬ ‫וענין זה הגדולה שבסגולות הכפרה בראש השנה‪.‬‬ ‫משום שאמרו חכמים (שבת ס״ג ע״א) ״חישב‬ ‫והענין השני הוא המלכת הקב״ה‪ ,‬ותוקעים אנו‬ ‫לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה‪ ,‬מעלה עליו‬ ‫וכאשר כונתנו לשם שמים ואנוסים אנו‬ ‫במצוות החכמים לבטל מצוה נשגבה זו הקב״ה‬ ‫בשופר להמליך את הקב״ה בעולם כולו‪ ,‬ועיצומו‬ ‫הכתוב כאילו עשאה״‪ .‬כאשר אנחנו תוקעים‬ ‫של יום מלכות הוא‪ ,‬וכמ״ש תקעו לפני בשופר כדי‬ ‫בשופר ספק גדול אם קיימנו מצוה נשגבה זו‬ ‫כביכול תוקע לנו בשמים וזוכר לנו את עקידת‬ ‫יצחק‪.‬‬ ‫שתמלכוני עליכם‪ .‬וכבר כתב רבינו סעדיה גאון‬ ‫בכוונה הראויה והרצויה הלא כוונת רמות ונשגבות‬ ‫בטעמי התקיעות שתקיעת השופר יש בה המלכת‬ ‫הפקה‪' :‬ו אנו הו' ‪05331.05646‬‬ ‫מצינו בדברי גדולי המקובלים בתקיעת שופר‪,‬‬ ‫הקב״ה בעולמו עי״ש‪.‬‬ ‫וכל אלה נשגבים מבינתנו ונעלים מהשגתנו‪ .‬ואין‬ ‫הן שנה זו חל ראש השנה להיות בשבת‪,‬‬ ‫והנה יש מי שיכריז על נאמנות מוחלטת‬ ‫בידינו לכוון אפילו למקצת שבמקצת מכוונות‬ ‫ומטבע הדברים הדאגה מכרסמת בנו והלב דואב‬ ‫התקיעה והתרועה‪.‬‬ ‫למלך‪ ,‬אך את שליחי המלך לא יכיר‪ ,‬את חקיו לא‬ ‫ודואג ‪ -‬אנה אנו באים ביום הזכרון והמשפט בלא‬ ‫יכבד‪ ,‬ובבניו ישתלח ללא רחם‪ .‬נאמנות זו מסולפת‬ ‫מי יודע אם המלאכים מן התשר״ת‪ ,‬התש״ת‬ ‫תקיעת שופר לסנגר עלינו‪ .‬הלא אין כמו השופר‬ ‫לחלוטין‪ ,‬דמי שבאמת אוהב את המלך‪ ,‬ורוצה‬ ‫והתר״ת אכן יצאו מן השופר שלנו‪.‬‬ ‫להעלות זיכרוננו לטובה לפני מלך המשפט‪,‬‬ ‫לעשות לו נחת רוח‪ ,‬יכבד לא רק את המלך אלא‬ ‫אבל כאשר אבינו שבשמים תוקע שבשבילנו‬ ‫והשופר מעורר את זכות עקידת יצחק‪ ,‬כמ״ש (ר״ה‬ ‫אף את בניו שריו ויועציו‪.‬‬ ‫והוא זה שמעלה עלינו כאילו תקענו‪ ,‬אין עוד‬ ‫ט״זע״א) ״אמר הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר‬ ‫ובדרך זה נראה‪ ,‬דכאשר אנו נמנעים מלתקוע‬ ‫מלבדו ואפס זולתו‪ ,‬והתקיעות ודאי שהן בכל‬ ‫של איל‪ ,‬כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם‪,‬‬ ‫בשופר משום שכך תיקנו חז״ל יש בכך ביטוי‬ ‫הכוונות הרצויות והנשגבות‪ .‬כאשר הקב״ה‬ ‫ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני״‪.‬‬ ‫נשגב ונעלה למלכות‪ ,‬שהרי בכך אנו מכריזים‬ ‫תוקע לנו בשמים‪ ,‬תקיעות אלה נעלות מכל מה‬ ‫וכל אלה חסרנו כאשר ר״ה חל בשבת ונבצר ממנו‬ ‫לגלות ולהודיע שאנו כפופים לא רק למלך אלא‬ ‫שביד אדם‪ ,‬ואף אם גדול שבגדולים הוא‪ ,‬לתקוע‬ ‫בגזירת חכמים לתקוע בשופר‪.‬‬ ‫גם לעבדיו משרתיו שהן הם חכמי ישראל‪ ,‬וזו‬ ‫ולהריע‪.‬‬ ‫וכבר כתב בזה הכהן הגדול במשך חכמה‬ ‫שלימותה של קבלת עול מלכות‪.‬‬ ‫ולפיכך אמרו שאכן ״יום טוב של ראש השנה״‬ ‫(ויקרא כ״גכ״ד) ״הרי זה גופיה מה שאין אנו תוקעים‬ ‫ובימים קדושים נוראים ונשגבים אלה עיקר‬ ‫כאשר חל בשבת והקב״ה הוא שליח ציבור לתקוע‬ ‫בר״ה שחל להיות בשבת‪ ,‬זה גופה עקידה רוחנית‬ ‫כונתנו בתקיעת שופר איננה לתועלת דידן‪ ,‬לזכות‬ ‫לבני ישראל‪ ,‬הרי זה יום טוב לישראל‪.‬‬ ‫מופלגת ומועיל לרצות אותנו כמו שמרצה זכרות‬ ‫לסליחה‪ ,‬למחילה ולכפרה‪ ,‬אלא להמליך את‬ ‫ומוסיף אני על דא״ח הנ״ל‪ ,‬שאנו מבקשים‬ ‫השופר״‪.‬‬ ‫הקב״ה בעולמו‪ .‬וכבר כתב הכהן הגדול מאחיו‬ ‫ומתחננים ‪ -‬ריבונו של עולם אבינו שבשמים‪ ,‬אב‬ ‫אך עדיין צ״ע מה ענין עקידה רוחנית זו‬ ‫(משך חכמה פרשת אמורכ״גכ״ד)‪ ,‬דהקב״ה וישראל‪ ,‬הם‬ ‫הרחמים והסליחות‪ ,‬אם אתה כבר תוקע בשופר‬ ‫לסגולת השופר ולעקידת יצחק‪.‬‬ ‫כשני אוהבים שכל אחד מהם חפץ בכבוד חבירו‪,‬‬ ‫למעננו‪ ,‬אנא ״תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס‬ ‫ונראה לפי מה שביארתי במק״א דהנסיון‬ ‫והביא לכך שתי דוגמאות‪ :‬א‪ .‬מצות תפילין‪ ,‬הלא‬ ‫לקבץ גליותינו״‪ .‬שיהא קול השופר קול שופרו של‬ ‫של יצחק היה גדול במדה מסויימת מנסיונו של‬ ‫בתפילין שלנו כתוב ״שמע ישראל ה' אלקינו ה'‬ ‫משיח צדקנו‪ ,‬סוף וקץ לכל צרותינו תחילה וראש‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬שהרי אברהם שמע מפי הגבורה‬ ‫אחד״‪ ,‬ובתפילין של הקב״ה אמרו (ברכות ו׳ ע״א)‬ ‫לפדיון נפשנו‪ ,‬במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫ולא היה לו כל מקום לפקפק בחובתו‪ ,‬אך יצחק‬ ‫שכתוב בהן ״מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ״‪ .‬ב‪.‬‬ ‫© כל הזכויות שמורות למכון מנחת אשר‪ ,‬ת‪.‬ד‪ ,23170 .‬ירושלים‪ | .‬דוא״ל‪info@minchasasher.com :‬‬ ‫לקבלת הגליון מדי שבוע ניתן לפנות למייל הנ״ל | ניתן להאזין לשיעורי מרן הרב שליט״א בטלפון‪03-6171007 :‬‬ ‫אט!‬ ‫!!‬ ‫‪sm s‬‬ ‫!‪t 1 1‬‬ ‫ר״ה‬ ‫משיעורי מרן הגאון לבי חיים פיינשטיין שליט״א ראש ישיבת עטרת שלמה‬ ‫קול שופר חזק מאוד‬ ‫משא לקראת ימי ראש השנה ־ כולל ׳עטרת שלמה׳ מודיעין עילית‬ ‫בגמרא נחלקו מהו תרועה‪ ,‬אם הוא קול גניחה כאדם הגונח מלבו וכדרך החולה שמ שמיע קולות קצרים קול אחר קול ומאריך בהן קצת‪ ,‬וזה כשברים‬ ‫שאנו נוהגין‪ ,‬או שתרועה הוא קול כאדם המיילל ומקונן שמשמיע קולות קצרים תכופים זה לזה‪ ,‬וזה כתרועה שאנו נוהגין‪ ,‬או שתרועה היינו שני הקולות‬ ‫יחד‪ .‬ועל ספיקא דדינא זה אומרת הגמ' אתקין רבי אבהו בקיסרי שיהיו תוקעין תקיעה שברים ותרועה ותקיעה‪ ,‬ונמצא תוקעין כל מיני התקיעות ויוצאין‬ ‫שרב האי גאון נ שאל וכי עד שבא‬ ‫ידי חובת כולן‪ .‬הראשונים מביאים‬ ‫תשר״ת תש״ת ותר״ת לא היו ישראל‬ ‫תוקעין‬ ‫שיהיו‬ ‫רבי אבהו ותיקן‬ ‫רה״ג כך היה הדבר מימים קדמונים‬ ‫יוצאין ידי חובת תקיעת שופר‪ ,‬והשיב‬ ‫יבבות קלות‪ ,‬ומהם עושים יבבות‬ ‫מנהג בכל ישראל מהם עושים תרועה‬ ‫ידי חובתם‪ ,‬והיה הדבר נראה‬ ‫כבדים שהם שברים‪ ,‬אלו ואלו יוצאים‬ ‫מטעים אלו את אלו‪ ,‬וכשבא רבי‬ ‫כחלוקה‪ ,‬אע״פ שאינה חלוקה ולא היו‬ ‫ישראל עושים מעשה אחד ולא‬ ‫אבהו ראה לתקן תקנה שיהיו כל‬ ‫אתו כחלוקה‪ ,‬ולאו פלוגתא ממש‬ ‫יראה ביניהם דבר שההדיוטות רואים‬ ‫היא אלא כל אחד כפי מנהג הבכי של מקומו‪ ,‬אע״פ שאין בזה שום קפידא שהרי שניהם ענין בכי הוא ואין כאן חילוק ענין אלא חילוק מעשה‪.‬‬ ‫מבואר שמצד קיום מצות תקיעת שופר‪ ,‬בכל אחד מהאופנים יוצאים ידי חובתם‪ ,‬ורבי אבהו תיקן לנהוג את כל האופנים רק כדי שלא יהא נראה חילוקי‬ ‫מנהג‪ .‬והדבר מצריך ביאור למה תיקנו שיתקעו כל מיני התרועות‪ ,‬והרי בשביל שלא יהיה חילוק מנהגות סגי שיתקין אופן אחד מתוך כל האופנים ואותו‬ ‫לקבוע שיהיו כולם תוקעים‪ ,‬ובזה היו נמנעים חילוקי המנהגות‪ ,‬ומפני מה התקין שיהיו תוקעין כולם בכל האופנים‪.‬‬ ‫דעת הרמב״ם והסמ״ג שבאמת הוא פלוגתא דדינא‪ ,‬וכתב הבית יוסף של שיטתם עד שבא רבי אבהו כל מקום היה נוהג כסברת רב המקום ההוא‪ ,‬וכשבא‬ ‫רבי אבהו קיבץ כל הספיקות והתקין שיעשה כדברי כולם כדי שיצאו כל י שראל ידי חובת תקיעת שופר בלא ספק כלל‪ .‬וגם על שיטתם יש להעיר למה‬ ‫נ שתנית מצות שופר שלא הוכרעה בה ההלכה כדברי מי‪ ,‬ומה נ ש תני ת פלוגתא זו מכל פלוגתות אחרות שלא הוכרעה‪ ,‬ולכן הוצרך רבי אבהו לקבץ כל‬ ‫הספיקות‪ ,‬ולמה לא הכריע ההלכה כדברי מי‪.‬‬ ‫ונראה לבאר הענין שבשופר מלבד עצם מצות תקיעת שופר‪ ,‬יש בו עוד ענין מיוחד‪ ,‬והוא שיש בקול השופר כח להלחם ולהכניע את הסט״א‪ ,‬וזה עפ״י‬ ‫המבואר בגמי בראש השנה למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין‪ ,‬ותוקעין ומריעין כשהן עומדין‪ ,‬כדי לערבב את השטן‪ ,‬וברש״י מפרש שמסתתמין דברי‬ ‫השטן כששומע שי שראל מחבבין את המצוה‪ ,‬אמנם בתוס׳ שם כתבו בשם הירושלמי לבאר שערבוב השטן הוא מפני שכששומע התקיעה בפעם השנית‬ ‫הוא אומר שודאי זהו השופר שנאמר עליו והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול‪ ,‬והגיע הזמן שהשטן מתבלע מן העולם‪ ,‬כמו שנאמר ובלע המות לנצח‪,‬‬ ‫ומחמת כן מתערבב ואין לו פנאי לקטרג על ישראל‪.‬‬ ‫והענין אומר דר שני למה הוא סבור שזהו השופר הגדול שלעתיד לבוא‪ ,‬שבודאי אין להבין הענין במושגים פשוטים ויש בזה ענין עמוק‪.‬‬ ‫הביאור בענין זה הוא עפ״י דברי האבודרהם שמביא מרבנו סעדיה גאון י׳ טעמים על מצות שופר‪ ,‬ובכלל הטעמים כתב שהשופר בא להזכירנו מעמד‬ ‫הר סיני‪ ,‬שנאמר בו וקול שופר חזק מאוד‪ ,‬ולהזכיר יום הדין הגדול‪ ,‬וקיבוץ נדחי ישראל‪ ,‬ותחיית המתים שיהיה בהם שופר כמו שנאמר והיה ביום ההוא‬ ‫יתקע בשופר גדול‪ .‬דעת לנבון נקל שאין זה רק סימן בעלמא שתוקעין בשופר בר״ה כדי להזכירנו אותם הזמנים והדברים שיש בהם תקיעת שופר‪ ,‬אלא‬ ‫מפני שבשופר של ראש השנה יש בו הכח של כל העניינים האלו‪ ,‬ונכלל בו הענין של שופר של מתן תורה ושופר של יום הדין הגדול והנורא‪ ,‬ובשופר‬ ‫של ראש השנה מונח הכח לפעול את אותם הדברים שהשופרות של מתן תורה ושל יום הדין פעלו‪ ,‬ושורש הענין של השופר בכל ג׳ השופרות הוא אחד‪,‬‬ ‫דהשופר של יום הדין הגדול והנורא הוא שופר המכרית את הרע ומבלע את השטן מן העולם‪ ,‬וכן השופר של מתן תורה‪ ,‬הוא שופר המפקיע את כח‬ ‫השטן והרע‪ ,‬שבמתן תורה פסקה זוהמתן של ישראל ונתקנו מתערובת הרע שהיה בהם מזמן חטא עץ הדעת‪ ,‬והופקע מהם כח ושליטת השטן‪ ,‬וכמו כן‬ ‫השופר של ראש השנה יש בו כח להחליש ולהכניע את כח השטן‪ ,‬נמצא שכל השופרות‪ ,‬שורש אחד להם‪ .‬וזהו עומק הטעמים שמפרש הרס״ג שהשופר‬ ‫בא להזכירנו השופרות של מתן תורה ויום הדין הגדול‪ ,‬שבתקיעות של ר״ה יש את הכח ונכלל הענין של אותן השופרות עצמם‪ ,‬שכולם עניינם ושורשם‬ ‫הוא שע״י השופר נחלש ונכנע כח הרע‪ ,‬עד שבשופר הגדול של יום הדין הגדול והנורא‪ ,‬השופר יכריתנו ויאבדו לגמרי‪.‬‬ ‫והדברים מפורשים ברמח״ל במאמר החכמה שכתב ׳ועוד ענין גדול יש ביום זה הוא ענין השופר שנצטוינו בו‪ ,‬וזה כי סגולת השופר בתקיעתו למטה‬ ‫וכח שרשו למעלה‪ ,‬הוא להחזיק הטוב ולכפות הרע‪ ,‬ותראה שמאחר חטאו של אדם הראשון הנה נתערב הטוב ברע ונכבש תחתיו‪ ,‬ובזמן המתן תורה‬ ‫לא הגיע עדיין להיות הוא כובש את הרע תחתיו‪,‬‬ ‫הנה יצא הטוב מתוך הרע ונתגבר ושלט‪ ,‬ואמנם‬ ‫ונשאר הרע נפרד ממנו עומד בפני עצמו‪ ,‬אך לעתיד‬ ‫אבל הגיע לצאת ממאסרו ולהתחזק בעצמו‪,‬‬ ‫הרע לגמרי‪ ,‬ויהיה הטוב שולט לבדו‪ ,‬ואמנם החיזוק‬ ‫לבא הנה ישתלם התיקון הזה והטוב יכבוש את‬ ‫|| תורה והוא ענין ויהי קול השופר וכר‪ ,‬והשלמת‬ ‫האחד שנעשה לטוב נעשה על ידי השופר דמתן‬ ‫יהיה ע״י השופר‪ ,‬והוא ענין יתקע בשופר גדול‪ ,‬ולפי‬ ‫התיקון לעת״ל שהטוב ינצח נצחון גמור‪ ,‬גם הוא‬ ‫נקרא שופר גדול‪ ,‬ואולם נצטוינו לתקוע בשופר‬ ‫שתיקון זה יהיה גמור מה שלא היה במתן תורה‬ ‫ולהזמין העתיד ליעשות לע״ל׳‪ .‬ובזה מבואר שסבור‬ ‫בראש השנה לחזק התיקון העשוי כבר במ״ת‬ ‫בשופר דר״ה מענין שופר גדול ושורש אחד להם‪.‬‬ ‫שזהו השופר גדול דלעת״ל‪ ,‬שבאמת כן הוא שיש‬ ‫ויש להוסיף בביאור דברי התוס׳‪ ,‬למה רק בתקיעות בפעם השנית הוא סבור שזהו השופר גדול לעתיד לבא‪ ,‬משום שבתקיעות הראשונות סבור שאלו‬ ‫הם התקיעות של מתן תורה‪ ,‬וכששומע את התקיעות בפעם ה שנית סבור הוא שהפעם השניה המה התקיעות של העתיד לבא שבהם יכרת כוחו לגמרי‬ ‫ויאבד מן העולם‪ ,‬ובזה הוא מתערבב‪ .‬והאמת שזה מוכח מיניה וביה מנוסח התפלה‪ ,‬שהרי בפסוקי השופרות במוסף מזכירים גם פסוקים משופר דמתן‬ ‫תורה ושל יום הדין הגדול והנורא‪ ,‬ולכאורה צריך ביאור מה השייכות של פסוקים אלו העוסקים בענין שופרות שאינם שופרות של ראש השנה‪ ,‬וכי‬ ‫בשביל שהוזכר בהם תקיעת שופר בעלמא הם טעם להזכירם בברכת השופרות‪ .‬אכן הביאור הוא שבאמת השופרות הללו אינם ענין נפרד משופר של‬ ‫ראש השנה‪ ,‬אלא הם מאותו ענין גופא‪ ,‬ששופר של ראש השנה מונח בו הכח והענין של שופר של מתן תורה ויום הדין הגדול והנורא‪.‬‬ ‫ובזה יש לבאר הענין שתיקן רבי אבהו לתקוע כל מיני ואופני התרועות‪ ,‬היות והשופר יש בענינו מלחמה להכניע ולהחליש את הסט״א‪ ,‬לכך צריך את‬ ‫כל הכוחות ואת כל האמצעים שיש בכוחם להחלישו ולהכניעו‪ ,‬ולמען הצלחת המלחמה בו לא מניחים שום צד ושום כח לבלתי להשתמש בו‪ ,‬ולכן‬ ‫התקין רבי אבהו שיהיו את כל מיני ואופני התרועות שבכוחם לשבור ולהכניע את כח השטן‪ .‬ולדעת הרמב״ם הסובר שהוא פלוגתא‪ ,‬קיבץ רבי אבהו כל‬ ‫הספיקות ולא הכריע הלכה כדברי מי‪ ,‬כדי שלא יאמר השטן קים לי בקטרוגי כאותו מאן דאמר החולק‪.‬‬ ‫ובאמת מצינו בבעל המאור שכתב בדיני הפסק בין התקיעות שהחמירו בשופר לצאת ידי כל השיטות‪ ,‬משום שיש בו ענין נוסף שהוא לזכרונם של‬ ‫ישראל‪ .‬הרי כיסוד דברינו שבשופר החמירו יותר משאר מצות‪ ,‬מפני שיש בו עניינים נוספים על עצם קיום המצוה‪.‬‬ ‫קיסרי וירושלים ־ לאום מלאום יאמץ‬ ‫ויש להוסיף בזה עוד בביאור מה שהגמי מדגישה שהתקין תקנה זו היה זה בקיסרי‪ ,‬כי קיסרי מבואר במגילה דף ו׳ שהיא של אדום ונקראת קיסרי בת‬ ‫אדום‪ ,‬ואיתא שם על הפסוק ולאום מלאום יאמץ‪ ,‬אם יאמר לך אדם חרבו שניהן אל תאמין‪ ,‬ישבו שניהן אל תאמין‪ ,‬רק אחת חרבה ואחת יושבת‪ ,‬ומבואר‬ ‫שמלחמת עשיו שהוא שורש הסט״א וכוחות הטומאה עם י שראל וכוחות הקדושה‪ ,‬נקראת מלחמה בין קיסרי וירושלים‪ ,‬ובכתובות דף י״ז ׳רבי אבהו כי‬ ‫הוה אתא ממתיבתא לבי קיסר נפקי אמהתא דבי קיסר לאפיה ומשרין ליה וכוי‪ ,‬מבואר שרבי אבהו היה דרכו לבא לבי קיסר‪ ,‬והיינו שרבי אבהו היה‬ ‫עוסק עם מלכות אדום לטובתן ותועלתן של ישראל‪ ,‬ויש להוסיף שלכן הזכירה הגמרא שהיה רבי אבהו בא מבי מתיבתא לבי קסרי‪ ,‬לומר שהיה בא‬ ‫לאדום שהוא כוח הטומאה והרע מבית המדרש‪ ,‬שבא לעמוד כנגד אדום עם כח התורה‪ .‬ולפי זה י״ל שלכן הדגש שתקנה זו היתה בקיסרי‪ ,‬לומר שמחמת‬ ‫שהיה בקיסרי והיה עומד כנגדם‪ ,‬התקין תקנה זו שמהותה ועניינה הוא להעמיד את הכח המכניע והמחליש כח של אדום‪ ,‬ומכלל פעולותיו שהיה בא‬ ‫לבי קיסרי כנגד אדום‪ .‬בגמי בסוכה איתא מזמן שחרב בהמ״ק נ שתנה שמו של שופר משיפורא לחצוצרתא‪ ,‬עומק הענין שחורבן הבית גרם לשינוי השם‪,‬‬ ‫ומחמתו נ שתנה שמו של השופר‪ ,‬הוא משום שחורבן הבית משפיע על מהות ענין השופר‪ ,‬ובחורבן הבית נתגבר כוחו של אדום‪ ,‬וחרבה ירושלים וישבה‬ ‫קיסרי‪ ,‬ויש בזה השפעה על כח השופר שנחלש‪ .‬ויש לבאר הענין שמשמעות שינוי השם שאינו נקרא עוד שופר‪ ,‬הוא משום חסרון בכח השופר לעמוד‬ ‫כנגד השטן‪ ,‬עפי״ד הטור סי' תקפ״ה שכתב ישופר הוא ראשי תיבות ׳אין שטן ואין פגע רעי‪ ,‬פירוש שכ שיש שופר אין פגע רעי‪ ,‬ובפרישה כתב שע״י‬ ‫השופר אין שטן מפני שמתערבב והולך לו‪ .‬מבואר שענין זה שבכח השופר לערבב השטן נכלל הוא בשמו שנקרא שופר‪ ,‬וא״כ בזה שנ שתנה שמו ואינו‬ ‫נקרא שופר‪ ,‬היינו שהוא חסרון בכח השופר לערבב השטן ולעמוד כנגדו‪ .‬נמצאנו למדים שבמצות השופר נכלל ענין נשגב של החלשת והכנעת כח‬ ‫השטן המקטרג‪ ,‬ולכן התקינו שיהיה נעשה בכל השלימות‪.‬‬ ‫כתוב ׳נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר׳‪ ,‬דורשים חז״ל אמרי שפר אלו ד״ת שנתנו בשופר‪ ,‬מבואר ששופר של מ״ת הוא ממהותה של התורה‪ ,‬עד‬ ‫כדי כך שהתורה נקראת אמרי שפר ע״ש השופר‪ ,‬שהתורה וכח השופר מזוגים וכרוכים הם יחד‪ ,‬וא״כ ההכנה המעולה והמשובחת לזכות שהשופר יעלה‬ ‫זכרוננו לטובה ויחליש ויכניע כח המקטרגים הוא על ידי עמלה של תורה‪ .‬מצויים אנו בתקופה האחרונה באנדרלמוסיה‪ ,‬כמובן שכל ענין זה הוא בא בקטרוג‬ ‫מלמעלה‪ ,‬וכל התוצאות האלו הם כולם מכלל קטרוגו של הסט״א‪ ,‬שכל זמן שישראל עוסקים בתורה אין לו מנוח כי גחלים אתה חותה על ראשו‪ ,‬ועל כן חובתנו‬ ‫בשעה זו ובימים אלו שהם ימי הרחמים ומסגולת הימים לפעול בהם בכח התפלה וההתחזקות בתורה ומעשים טובים את ישועת ישראל להוסיף ולהגביר חיילים‬ ‫בלימוד התורה בקיום בתי המדרשות ובעבודת התפלה‪ ,‬ובהיות כח קול השופר לעמוד כנגד הסט״א לבלבלו ולמנוע ממנו הקטרוג‪ ,‬ולקרא לקול השופר הגדול‬ ‫של הגאולה העתידה‪ ,‬גדולה ומכופלת החובה עלינו להכשיר עצמנו להכין נפשנו ולטהר לבבנו להיות ראויים לפעול בכח השופר ובסגולת הימים לעורר רחמי‬ ‫אבינו האב הרחמן להושיענו‪ ,‬ומחשוכא לנהורא אפקינן בדיל שמך רבא‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫' מ’"י•‬ ‫פגיבי־ם בותודת רביע־ חאיז‬ ‫ר ב י‪ ** 1‬ב הבה־‬ ‫ימים נוראים‬ ‫גליון ‪ | 263‬תשפ״ז‬ ‫“ " ל טדינו״ א‬ ‫י * ^יייי *‬ ‫׳‪««£‬‬ ‫‪I‬‬ ‫ובכן תן כבוד ה׳ לעמך‪ ,‬ותקוה טובה דדךש־ר‪,‬‬ ‫בימי הדין והרחמים הבאים עלינו לטובה נא להמשיך ולקרוע שערי שמים לרפואתו השלימה של עטרת‬ ‫תפארת ישראל עמוד התורה והתפילה והצדקה יחיד הדורות בשקידת התורה ועמלה מתוך ייסורין רבנו‬ ‫(חזקיהו) דב הכהן בן שושנה שיחזור לאיתנו בקרוב ללמוד וללמד לשמור ולעשות‪ ,‬כאשר היתה באמנה‬ ‫אתו כל ימי חייו‪ ,‬מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‪,‬‬ ‫ובאופן אחר יש להוסיף על תשובה של ייוסף משיתאי‪ ,‬דהנה חזינן‬ ‫שהכריחוהו הרומיים לחזור ולהוציא דבר נוסף בשנית מן המקדש‪ ,‬ועל‬ ‫ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכר‪.‬‬ ‫אודות סירוב זה נהרג‪ ,‬והסיבה שכפאוהו על הדבר‪ ,‬הוא משום שכבר‬ ‫(חתימת סדר זכרונות)‬ ‫גילה דעתו בראשונה שמסכים להיכנס ולהוציא‪.‬‬ ‫עבודתו של יצחק אבינו בזמן העקידה היתה להשריש‬ ‫ורואים כאן יסוד עצום‪ ,‬שנמצא שנעשה יסנגורוי יקטגורוי‪ ,‬דהרי אם לא‬ ‫בזרעו לדורי דורות מסי״נ על קידוש ה'‬ ‫היה מסכים בראשונה להכנס לא היתה לרומיים תביעה כלפיו‪ ,‬ורק‬ ‫חזינן בכ"מ הדגשת יצחק עקידא‪ ,‬ומובא בשם מהרייח שכוח מסי"נ בכל‬ ‫מכח אותה הסכמה ראשונה שסבר להרויח בה ממון לעצמו‪ ,‬נהפך לו‬ ‫הדורות הוא משורש ה'עקידה'‪ ,‬ומשמע שמונח בזה עבודה נוראה‬ ‫לרועץ‪ ,‬והיא הגורמת מיתתו‪ ,‬וזהו שורש מאמר חז"ל (בייב טז א) יהוא‬ ‫בשורש העקידה‪ ,‬שכלל יצחק אבינו בעבודתו את כל העבודות‬ ‫יצהיר הוא שטן הוא מלאה"מי‪ ,‬והיינו שההסכמה על החטא שהיא חלק‬ ‫והנסיונות הקשים של מסי"נ שבכל הדורות‪ ,‬וכל סוגי הקושי והנסיון‬ ‫היצהייר‪ ,‬היא גופא הופכת לעונש‪ ,‬שהוא חלק מלאה"מ כמבואר‪,‬‬ ‫כבר נכללו בשורש העקידה וזו עבודה נוראה במעשה אחד כמבואר‪,‬‬ ‫ושלימות ההכרה בזה במעשה דיוסף משיטא‪ ,‬הוא שורש התשובה‪,‬‬ ‫והנה חזינן בברכות שניתנו ליעקב שנאמר בהן 'וירח את ריח בגדיו‬ ‫ויברכהו'‪ ,‬ודרשו חז"ל ריח בוגדיו כגון יוסף משיתא ויקום איש צרורות‬ ‫שמכיר ורואה לנגד עיניו את סיבת הפרישה מן החטא‪ ,‬שהיצר המסיתו‬ ‫שמסרו עצמם למיתה משונה על קדוש ה'‪[ ,‬ו ד ל המדר ש ילקוייש בר א שי ת כז‬ ‫ומדיחו לעבירה הוא הגורם מיתתו לבסוף‪ ,‬ואת חומר השקר של הרע‪.‬‬ ‫כז "וירח א ת ריח בגדיו‪ ,‬ריח בוגדיו‪ ,‬כגון יוס ף מ שי תא ויקום אי ש צרורו ת‪ .‬יוס ף מ שיתא‪,‬‬ ‫כי אין שכחה לפני כסא כבודך‬ ‫ב שעה שבק שו שונאים ליכנס ל הר הבית‪ ,‬אמרו‪ :‬יכנ ס מהם ובהם תחילה‪ .‬א מרין ליה‪:‬‬ ‫עול‪ ,‬ומה ד א ת מ פיק דידך הוא‪ .‬נכנ ס והוציא מנור ה של זהב‪ .‬א מרו ליה‪ :‬אין דרכו של‬ ‫(סדר זכרונות)‬ ‫הדיוט ל ה ש ת מ ש בו; אלא עול זמן תניינו ת‪ ,‬ומה ד א ת מפיק דידך הוא; ולא קבל עליו‪.‬‬ ‫נ תנו לו מכס שלש שני ם‪ ,‬ולא קבל עליו; אמר‪ :‬לא די ש הכ ע ס תי לאלהי פע ם‬ ‫צורת בקשת המחילה מהקב״ה ע״י ריבוי כבוד‬ ‫אחת‪ ,‬א כ עי סנו פע ם שניה? ומה ע שו לו? נ תנו הו בחמור של חרשים והיו‬ ‫שמים‬ ‫מנ סרי ם בו‪ ,‬והיה צוח‪ :‬ווי ד א כ ע ס תי לבריי‪.‬‬ ‫יקום אי ש צרורו ת‪ ,‬בן א חו תו של יוסי בן יועזר איש צרדה‪ ,‬דהוה רכיב‬ ‫מצינו בחז"ל בחטא המרגלים יואולם חי אניי‪,‬‬ ‫סו סיא ב שבתא‪ .‬אזל קומי שרי ת א למצטלבא‪ .‬א מר ליה‬ ‫וכוי‪ ,‬ודרשו חז"ל איל הקב"ה למשה יהחייתני‬ ‫לרי יוסי‪ :‬חמי סו סי א דארכבי מרי‪ ,‬וחמי סו סי א דארכבך‬ ‫בדבריםי‪ ,‬ולכאורה צריך ביאור כוונת חז"ל‬ ‫מרך‪ .‬א מר ליה‪ :‬אם כן למכעיסיו‪ ,‬קל וחומר לעו שי רצונו‪.‬‬ ‫אמר ליה‪ :‬ע ש ה אדם רצונו יו תר ממך? א מר ליה‪ :‬אם כן‬ ‫הללו‪ ,‬ונראה לפרש שלפי המחשבה הפשוטה‬ ‫משמע שיש פגם משהו בכבוד המלך‪,‬‬ ‫‪,‬שפה‬ ‫לעושי רצונו‪ ,‬קל וחומר למכעיסיו‪ .‬נכנ ס בו הדבר כ אר ס‬ ‫של עכנא‪ ,‬הלך וקיים בע צ מו אר ב ע מי תו ת בי ת דין‪:‬‬ ‫בבקשת הסליחה ממנו‪ ,‬שהרי הוי העברה על‬ ‫כבודו‪ ,‬בזמן שכבוד המלכות מחייב להעניש‬ ‫לנאמנים‬ ‫סקיל ה‪ ,‬שרפ ה‪ ,‬הרג וחנק‪ .‬מה עשה? הביא קורה ונעצ ה‬ ‫בארץ‪ ,‬וק שר בה נימין‪ ,‬והקיפה גדר וע שה מדור ה לפניה‪,‬‬ ‫פניני משא וסתו עם רבעו‬ ‫ונעץ א ת החרב ב א מצע‪ .‬נ תל ה בקורה‪ ,‬נ פ ס ק ה ני מא‬ ‫את החוטא‪ ,‬ולפי חשיבות המלך כך חומר‬ ‫פנסים מהבהבים שמשתמשים‬ ‫ונחנק‪ ,‬קד מ תו חרב‪ ,‬ונהפך עליו גדר‪ ,‬ונ שרף‪ .‬נ תנ מנ ם יוסי‬ ‫העונש‪.‬‬ ‫בהם לנוי סוכה אי שייך בזה‬ ‫בן יועזר וראה מי ט תו פור ח ת באויר‪ .‬אמר‪ :‬אוי‪ ,‬ל שעה‬ ‫ואנו באים לבקש ממלך מלכי המלכים‬ ‫קלה ק ד מני זה לגן עדן"‪ ,‬ע"כ לשון ה מדר ש‪].‬‬ ‫למחול בחנם‪ ,‬בזמן שמלך פשוט כן מעניש‬ ‫תקרובת ע''ז‬ ‫והיינו אע"פ שהם היו בשפל המדריגה קודם‬ ‫בלי משוא פנים‪ ,‬אכן משה רבינו קאמר‬ ‫באחת מן הפעמים כשישבנו קמיה רבינו‬ ‫לכן‪ ,‬בכייא זכו למסור את הנפש בצורה‬ ‫יושמעו מצריםי וכוי‪ ,‬והיינו שהשתמש באותו‬ ‫בהגהת הגיליון‪ ,‬אמרנו לו לגבי מה שביאר לן‬ ‫הנעלה ביותר‪ ,‬ולפיייד מתפרש שאותה הכרה‬ ‫רבינו עניין מדוע מצוות סוכה נקראת מצווה‬ ‫כח גופיה של יקידוש הי‪ ,‬המחויב בעולם‪,‬‬ ‫של יריח בוגדיו'‪ ,‬דזרעו של יעקב דווקא בענין‬ ‫יקלהי‪ ,‬לגבי אומות העולם‪ ,‬ואמרנו לרבינו את‬ ‫בכדי לומר שהמחילה מועילה דוקא להגביר‬ ‫של מסי"נ‪ ,‬מוכיחה היא שההמשך להשרשת‬ ‫העניין מה שישנם יהודים יראי הי שמוצאם‬ ‫כבוד הי ולא להיפך‪.‬‬ ‫עבודתו ומהותו של יצחק אבינו הוא ביעקב‬ ‫מארהייב‪ ,‬שלא מסוגלים רגשית להניח בסוכתם‬ ‫וזהו יהחייתני בדבריךי‪ ,‬שהפכת בכוחך את‬ ‫דוקא‪ ,‬כמו שאמרנו שיצחק הצליח עייי‬ ‫את אותם הפנסים הנדלקים ונכבים‪ ,‬מחמת‬ ‫שייכות הפגיעה ביכבוד שמיםי הנגרמת עייי‬ ‫עבודתו להשריש בזרעו לכל הדורות מסייינ‬ ‫שהיו רואים זאת‪ ,‬אצל שכיניהם הנכרים‬ ‫יסליחת העווןי‪ ,‬לתוספת בכבוד שמים‬ ‫בארהייב כשמגיע יום החגא הטמא‪ ,‬מניחים עץ‬ ‫למען שמו יתברך‪ ,‬וממילא אותה ברכה של כי‬ ‫שתצמח מאותה כפרה‪ ,‬וזו הצורה בה צריכה‬ ‫בחלונם‪ ,‬ובתוך העץ משימים את אותם פנסים‬ ‫ביצחק יקרא לך זרע‪ ,‬ולא כל ייצחקי מוסבת‬ ‫להיות הבקשה המתוקנת בסליחת העוון‪,‬‬ ‫על יעקב ומוציאה את עשו‪ ,‬ולא ההיפך‪.‬‬ ‫המשך בעמוד הבא ◄‬ ‫שיהיה בתורת כבוד שמים‪ ,‬שהרי עיי הכוח‬ ‫הדברים נכתבו ונערכו על דעת העורכים בלבד‪ .‬להערות‪ ,‬תרומות והנצחות‪,‬‬ ‫ולקבלת הגליון בדואי׳ל ניתן לפנות לטלפון‪ 052-766-0975 :‬או ‪sc0527660975@ gm ail.com‬‬ ‫שפתי כהן‬ ‫ימים נוראים‬ ‫ב‬ ‫וזהו 'סמיכה' ‪ -‬שמלבד הוידוי שמצטער ומתחרט על החטא‪ ,‬מכיר‬ ‫וההצלחה שמקבל האדם יכול הוא להרבות בכבוד שמים‪ ,‬ואילו יפגע‬ ‫שבעומק הענין יש כאן "סמיכה" ‪" -‬שמי כה" ‪ -‬שאחר הודוי והתשובה‬ ‫בעונש על חטאו יחסר כוחו לפעול בכבוד שמים וכו'‪.‬‬ ‫כראוי על אשמתו יכול להכיר שבאמת גם השגגה הזאת היא מעשה ה'‬ ‫ועוקר העבירה לגמרי ‪ -‬ולא יכול להגיע להכרה זו אלא אחר חרטה‬ ‫כי דךשיך לעולם לא יכשלו (סדר זכרונות)‬ ‫ווידוי וצער של תשובה שלימה‪ ,‬רק אז יכול להפוך למקור גילוי של‬ ‫החילוק בין יראת שמים ליראת חטא‬ ‫כבוד ה' אפילו ע"י ההסתר פנים של הפך רצון ה' וכלפי מקום השגה‬ ‫הדרגה הגבוהה היא 'יראת חטא'‪ ,‬ומשמע שכל היכא שמרגיש הנאה‬ ‫כזה מתבארת מעלת "מקום שבעלי תשובה עומדים"‪ ,‬אשר ע''י‬ ‫בחטא‪ ,‬ורק שמתגבר עליה בפועל מחמת שמתגבר על היצר‪ ,‬לא חשיב‬ ‫התשובה הגיעה לדרגה גבוהה זו להכיר שהכל מאתו ית''ש מה שצדיק‬ ‫'יראת חטא'‪ ,‬שהרי לא נתפס פחד בלב‪ ,‬אלא מדבר שקשה לסובלו‪ ,‬ולא‬ ‫גמור לא יכול להגיע‪.‬‬ ‫מדבר שמסב לו הנאה מצד עצמו אף שבפועל נמנע מלעשותו‪ ,‬ונמצא‬ ‫וענין הנ"ל מתבטא במעין‪ ,‬שאע"פ שקטפרס אינו חיבור מ"מ הכל מעין‬ ‫שאותה משיכת הנאה המקננת בלב מן העבירה‪ ,‬היא סימן שאין כאן‬ ‫מחובר למקור ומטהר בזוחלין‪ .‬וכן גבי עבירה מורה הסמיכה שהכל‬ ‫'יראת חטא' ורק שם של 'יראת שמים'‪ ,‬שייך במצב כזה‪ ,‬דסו''ס פורש‬ ‫הוא מעשה ה' כפעולת המעיין וממשיך רצון ה' לתוך ה'קרבן'‪ ,‬לגלות‬ ‫מן המעשה משום 'פחד שמים'‪ ,‬אבל 'יראת חטא'‪ ,‬היא מדרגה עצומה‬ ‫שגם בעבירה היה כביכול רצון ה'‪.‬‬ ‫כהנ"ל‪ ,‬שנעקר ממנו כל רגש טבעי במקום עבירה‪ ,‬וכמו שמצינו‬ ‫ולע"ל מעין מבית ה'‪ ,‬יצא והשקה את נחל השטים‪ ,‬שפעולת מעין‬ ‫בברייתא דרפב"י שנזכרה 'יראת חטא'‪ ,‬בין המידות האחרונות ממש‪,‬‬ ‫דמעשה הקרבנות‪ ,‬מראה שגם השטות דמעשה עבירה הוא מעשה ה'‪.‬‬ ‫וכמו שביאר המס"י כעין זה‪.‬‬ ‫וכן בדוד המלך שיצא מבנות לוט ע"י מעשה עבירה גמור‪ ,‬כיון שזה‬ ‫עצמו שעבירה הוא גם מעשה ה' עומק נורא זה לא מתגלה אלא ע"י‬ ‫וזכרתי אני את בדתי אותך בימי נעוריך‬ ‫משיח‪.‬‬ ‫(סדר זכרונות)‬ ‫וזהו עיתוי דרשת 'מואבי ולא מואבית'‪ ,‬אשר בהכשר דוד למלכות ‪-‬‬ ‫מעלת התשובה להבין שכל מהות החטא הוא רק מדמה‬ ‫שזכר מבטא את הפעולה דעבירה‪ ,‬שהיא ודאי חילול ה' ולא יבא בקהל‬ ‫מצינו בקרבן דטעון 'סמיכה'‪ ,‬ומאידך לא מצינו לשון 'סמיכה' בתורה‬ ‫ה'‪ ,‬אבל הנקבה שהיא רק מקבל הפעולה‪ ,‬יש לה טענה אני לא בעל‬ ‫אלא "וסמך"‪ ,‬רק בנביא (שופטים ד יח) מיצנו לשון דומה‪ ,‬שנאמר גבי‬ ‫מעשה העבירה‪ ,‬אלא רק נסתבב מעשה ה' של הסתר פנים בעבירה על‬ ‫יעל שכיסתה את סיסרא ביישמיכה" ואמר ר"ל במדרש (ילקו''ש ויקרא‬ ‫ידי‪ ,‬וזה כל כח הגילוי של דוד לבוא בקהל‪ ,‬וזה כל החפצא של 'דוד‬ ‫יח) שלא מצינו במקרא לשון שמיכה אלא אמר הקב"ה "שמי כה"‬ ‫מלכא משיחא'‪ ,‬ושייך (ממילא) במטבע 'עזבו מקור מים חיים את ה'‪,‬‬ ‫שמעיד בה הקב"ה שלא נגע בה אותו רשע‪ ,‬ועפי"ז אפשר לומר בדרך‬ ‫בהפטרת בחקותי דירמיה וזהו המעין שעתיד לצאת מבית ה' ולהשקות‬ ‫רמז שזה לשון 'סמיכה' דקרבנות שבלשון חז"ל‪ ,‬שהוא כענין אליהו‬ ‫את נחל השיטים‪.‬‬ ‫שאמר "ואתה הסיבות את לבם אחורנית" דהיינו שישראל אינם‬ ‫'חוטאים' באמת לא רק ע''י 'שאתה נתת להם "מדמה" של יצה"ר‪.‬‬ ‫שח השוחט הקבוע של רבינו ה''ה‬ ‫הר''ר ב‪ .‬כהן משיכון א'‪ ,‬כיצד היה‬ ‫סדר‬ ‫נראה‬ ‫הכפרות אצל‬ ‫רבינו שבכל‬ ‫ורגע‬ ‫מהשחיטה‬ ‫רגע‬ ‫ושאר ענייני‬ ‫דעת‬ ‫‪II‬‬ ‫הכפרות‬ ‫רבינו עומד‬ ‫ח נכוה ומום!‬ ‫פניו חיוורים‪,‬‬ ‫וממלמל בלחש את הוידוי‪ ,‬ועתה‬ ‫בעווה''ר חסרנו כל אלה‪ ,‬יה''ר‬ ‫שנזכה כולנו לראות במהרה את‬ ‫רבינו על מעמדו ודוכנו‪ ,‬וכמו שכבר הבאנו לאחרונה כיצד רבינו עמד בשנה שעברה על בימת התפילה ושאל‬ ‫היום הרת עולם אם כבנים אם כעבדים‪ ,‬מה השייכות כאן למילה עבדים‪ ,‬הוא מותיב לה והוא מפרק לה ואומר‪,‬‬ ‫אנחנו כאן באתרא דביה מר התנא האלוקי רבי מאיר בעל הנס שכבר פסק ''בין כך ובין כך קרויים בנים''‪ ,‬ולכן‬ ‫כל הנמצאים כאן נכנסים לחיים טובים ארוכים ולשלום ובביקורינו לפני כמה ימים בבית הרפואה הזכרנו לפני‬ ‫רבינו דבריו אלו‪ ,‬ואמרנו הלא רבינו גם היה בכלל הברכה‪ ,‬וא״ב בוודאי שיצא לחיים טובים ארוכים ולשלום‬ ‫מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‪ ,‬אכי''ר‪.‬‬ ‫מערכת 'שפתי כהן' מאחלת לכל לומדי הגיליון‪ ,‬ושוחרי תורת רבינו בארץ ומחוצה לה‪ ,‬תלמידי חכמים‪ ,‬מרביצי תורה‪,‬‬ ‫דיינים ויושבים על מדיין‪ ,‬ולכל עמילי התורה די בכל אתר ואתר‪ ,‬שנה טובה ומתוקה ברוחניות ימלא ה' כל משאלות‬ ‫לבכם לטובה ולברכה ללמוד תורה וללמד לשמור ולעשות‪ ,‬אכי''ר‪.‬‬ ‫המברכים נאמנה רבנן ותלמידהון‬ ‫ופרש"י וז''ל‪" :‬רקועים‪ ,‬טסי זהב שעושין ציפוי לכותל היכל לבית קדשי הקדשים‪,‬‬ ‫כדאמרינן בשקלים בפרק התרומה‪ ,‬דכיון דנוי הוא מיתסר‪ ,‬שמכיון שנוי הוא מיפסל‪,‬‬ ‫שפה לנאמנים ‪ -‬המשך‬ ‫ומשמע כוונתו כהנ"ל‪.‬‬ ‫הנדלקים ונכבים‪ ,‬וקשה להם לראות כיצד אחב''י לא מקפידים בזה‪ ,‬ומשתמשים‬ ‫ולפי''ז אמר רבינו דצריך לברר דבר זה היטב שהלא היום הכל מיוצר בסין ויתכ ויהודי‬ ‫דווקא בפנסים אלו‪ ,‬לנוי מצווה‪.‬‬ ‫מזמין את זה לצורך חג הסוכות‪ ,‬לשמח לבם של יהודי א''י‪ ,‬ובכל זאת יש להם לאותם‬ ‫ושאל חכם אחד אם אין בזה איסור של השתמשות בדבר שהכינוהו לע''ז‪ ,‬או משום‬ ‫אנשי חו''ל בסיס לטענתם‪ ,‬דסו''ס חזינן דדבר העשוי לנוי מחמירים בו טפי‪.‬‬ ‫תקרובת ע''ז‪.‬‬ ‫ואמר רבינו דלפי"ז היה נראה בנוי סוכה שמתקלקל מחמת עבירה הפוסלת בסוכה‬ ‫ואמר רבינו דהנה אי' בגמ' (ר"ה כ''ו ע''א) ''חוטא בל יתנאה''‪ ,‬קאמרינן ולכן איכא‬ ‫עצמה‪ ,‬שרי ליהנות בו לאלתר בלא תנאי ביו"ט‪ ,‬ולא קחשיב 'הוקצה למצוותו' משום‬ ‫קפידא ללבוש בגדי זהב לפני ולפנים‪ ,‬שהרי קיי''ל אין 'קטיגור' נעשה 'סניגור'‪,‬‬ ‫שלא חשיב ''שם'' נוי כלל‪ ,‬ד'חוטא בל יתנאה' חמיר טפי מחוטא בל יקריב‪.‬‬ ‫בבגדי"כ בפרט‪ ,‬טפי משאר מצוות‪ ,‬וכך משמע בפ"ג דע"ז (מ''ו ע''א) שהסתפקו אם‬ ‫נוהג פסול ''אתנן'' במכשירי קרבן‪ ,‬ולגבי ריקועים של היכל כן נוהג‪ ,‬כדמוכח שם‪,‬‬ ‫הדפסת העלון לע״נ רבני טבריא‪:‬‬ ‫רבה הראשי של טבריא‪ ,‬הצדיק החכם רבי חיים בן רבי יצחק סמאג'א זצ"ל‬ ‫רבה הראשי של טבריא‪ ,‬הצדיק החכם רבי יעקב חי בן רבי ברוך זריהן זצ"ל‬ ‫מייסד ת"ת ביבאס‪ ,‬הצדיק החכם רבי רפאל ביבאס זצ"ל‬ ‫־‪>o c‬ד‬ ‫מ שנ ת הפר ש ה‬ ‫הערות וביאורים ע״ס פרשיות התורה —‪o— 0‬‬ ‫מתורת רבינו ראש הישיבה‬ ‫הגאון רבי איתמר גרבוז שליט״א‬ ‫גדר הזכרת המלך הקדוש ושאר ההזכרות דעשי״ת‬ ‫בהא דלאחר שמודים בברכת הודאה‪ ,‬מאריכים בבקשות להתמדת‬ ‫הנה בגמ’ (ברכות י״ב ב׳) איתא‪ ,‬אמר רבה בר חיננא סבא משמיה‬ ‫הטובה על עם ישראל‪.‬‬ ‫דרב‪ ,‬כל השנה כולה אדם מתפלל ׳הקל הקדוש׳ ׳מלך אוהב צדקה‬ ‫ומשפט׳‪ ,‬חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים‬ ‫והנה בתוס׳ (ברכות שם) כתבו דאם לא אמר המלך הקדוש והמלך‬ ‫שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט‪ ,‬ויעו״ש בגמ׳ דמסקינן דהכי‬ ‫המשפט מחזירין אותו‪ ,‬ודנו התוס׳ האם מי שלא אמר זכרינו ומי‬ ‫הלכתא‪ ,‬ובראשונים שם הביאו [יעוי׳ בתוס׳ שם ועו״ר] את מה‬ ‫כמוך וכתוב לחיים ובספר חיים חוזר‪ ,‬ובתחילת דבריהם כתבו דאף‬ ‫שתקנו הגאונים להוסיף בשמו״ע זכרינו לחיים וכו׳ בברכת אבות‪,‬‬ ‫בהזכרות אלו אם לא אמרן מחזירין אותו דכל המשנה ממטבע‬ ‫ומי כמוך אב הרחמים וכו׳ בברכת מחיה המתים‪ ,‬וכתוב לחיים טובים‬ ‫שטבעו חכמים בתפילה לא יצא ידי חובתו‪ ,‬ובסו״ד כתבו דהר״מ‬ ‫וכו׳ בברכת מודים‪ ,‬ובספר חיים ברכה ושלום וכו׳ בברכת שים שלום‪.‬‬ ‫כתב דאין מחזירין אותו מכל אותן דברים שלא נזכרו בגמרא‬ ‫בפירוש‪ ,‬וכן משמע בדברי הרמב״ם (תפילה פ״ב הי״ט ופ״י הי״ג‬ ‫וברמב״ם (פ״ב מתפילה הי״ח) כתב ׳כל השנה כולה חותם בברכה‬ ‫יעו״ש)‪ ,‬וכן פסק השו״ע (סי׳ תקפ״ב ס״ה)‪.‬‬ ‫שלישית הקל הקדוש ובברכת אחת עשרה מלך אוהב צדקה‬ ‫ומשפט‪ ,‬ובעשרת הימים שבין ראש השנה עד מוצאי יום הכיפורים‬ ‫ובראשונים האריכו בנידון זה‪ ,‬ובמרדכי (פ״ק דברכות סי׳ ל״ג) הביא‬ ‫חותם בשלישית המלך הקדוש ובאחת עשרה המלך המשפט׳‪,‬‬ ‫דהראשונים הוכיחו דאם שכח לומר את ההזכרות של עשרת ימי‬ ‫ולאחמ״כ (הי״ט) כתב הרמב״ם ׳יש מקומות שנהגו בעשרת ימים אלו‬ ‫תשובה אינו חוזר‪ ,‬מדברי הגמ׳ (שבת כ״ד א׳) שכתבה דבימים שיש‬ ‫להוסיף בברכה הראשונה זכרנו לחיים וכו׳‪ ,‬ובשניה מי כמוך אב‬ ‫בהם תפילת מוסף אם לא אמר בהם מעין המאורע מחזירין אותו‪,‬‬ ‫הרחמן וכו׳‪ ,‬ומוסיפין בברכת שמונה עשרה זכור רחמיך וכבוש וכו׳‪,‬‬ ‫אבל בימים שאין בהם מוסף אף אם לא הזכיר מעין המאורע אינו‬ ‫‪ 0‬ומוסיפין בברכה אחרונה ובספר חיים וכו׳‪ ,‬וכן יש מקומות שנהגו‬ ‫חוזר‪ ,‬ומבואר דהדין לחזור כשלא הזכיר מעין המאורע חלוק בין‬ ‫■* להוסיף בעשרת ימים אלו בברכה שלישית ובכן ובכן וכו׳‪ ,‬אבל‬ ‫הימים שיש בהם מוסף לימים שאין בהם מוסף‪ ,‬וא״כ בהזכרות‬ ‫בראש השנה ויום הכפורים מנהג פשוט הוא להוסיף בשלישית ובכן‬ ‫דעשרת ימי תשובה שהם ימים שאין בהם מוסף‪ ,‬אם לא אמר‬ ‫ובכן וכו׳׳‪ ,‬והיינו דהביא את תקנת הגאונים כמנהגינו מלבד בברכת‬ ‫ההזכרה אינו חוזר‪ ,‬ויעוי׳ בביאור הגר״א על דברי השו״ע (סי׳ תקפ״ב‬ ‫מודים שכתב שנהגו לומר זכור רחמיך‪ ,‬והיינו דלמנהגינו בר״ה‬ ‫ס״ה) שפסק דאם לא אמר זכרינו ומי כמוך אין מחזירין אותו‪ ,‬שכתב‬ ‫ויוה״כ אומרים בברכת מודים אבינו מלכנו זכור רחמיך וכו׳‬ ‫הגר״א שם (ס״ק י״ג) כמה ראיות לדין זה‪ ,‬ובראיה השלישית כתב ׳ג׳‪,‬‬ ‫ומסיימים וכתוב לחיים טובים וכו׳‪ ,‬ולזה כתב הרמב״ם דיש נוהגים‬ ‫מדאמרינן שבת כ״ד א׳ ימים שאין בהם קרבן מוסף אם לא אמרו אין‬ ‫להתחיל בכל עשי״ת מתחילת אבינו מלכנו זכור וכו׳ ומסיימים ג״כ‬ ‫מחזירין אותו‪ ,‬וכל שכן הנך דלא אתמרי בגמ׳ כלל‪ ,‬וזו הראיה‬ ‫כמנהגינו וכתוב וכו׳‪.‬‬ ‫האחרונה אין עליה תשובה׳‪ ,‬אמנם לכאו׳ צ״ב דהרי אף המלך‬ ‫הקדוש והמלך המשפט הם הזכרות בימים שאין בהם מוסף ואמאי‬ ‫ועוד הוסיף הרמב״ם דיש שנהגו לומר בכל עשי״ת בברכת אתה‬ ‫בהזכרות אלו פסק המחבר שאם לא אמרן חוזרין עליהם‪ ,‬ובאמת‬ ‫קדוש ובכן תן פחדך וכו׳ ובכן תן כבוד וכו׳ ומסיימים בא״י המלך‬ ‫במרדכי הנ״ל הביא להוכחה זו אף לענין המלך הקדוש שאינו חוזר‪,‬‬ ‫הקדוש‪ ,‬והיינו דנהגו לברך ברכה זו כמו שמנהגינו לברך בר״ה‬ ‫אבל בזה לא קיי״ל הכי‪ ,‬וצ״ב מה התירוץ על הוכחה זו ומאי שנא‬ ‫ויוה״כ‪ ,‬וזהו שסיים הרמב״ם דבר״ה ויוה״כ מנהג פשוט לומר נוסח‬ ‫המלך הקדוש מזכרינו לחיים וכה״ג‪.‬‬ ‫זה בברכה השלישית [והוא ג״כ מתקנת הגאונים]‪ ,‬ובשו״ע לא‬ ‫העתיק כלל המנהג לומר נוסח זה בכל עשי״ת‪ ,‬דכבר פשט המנהג‬ ‫והנה ראיתי בספר מקראי קודש להגרצ״פ פראנק זצ״ל (סי׳ ע״א)‬ ‫שלא לאומרו כי אם בר״ה ויוה״כ בחזרת הש״ץ‪.‬‬ ‫שדן במי ששכח לומר אחד מהזכרות אלו ונזכר מיד לאחר סיום‬ ‫הברכה וכגון שלא אמר זכרינו לחיים ונזכר תיכף לאחר ברכת מגן‬ ‫ובביאור הא דבברכות שבסוף התפילה מאריכים בבקשות בין‬ ‫אברהם‪ ,‬האם יאמר הזכרה זו לאחר סיום הברכה או דכיון שאין‬ ‫בברכת מודים שמוסיפין בה [למנהגינו בר״ה ויוה״כ‪ ,‬ולמנהג שהביא‬ ‫הזכרה זו מעכבת‪ ,‬אם לא אמרה במקומה לא ישלימנה לאחר‬ ‫הרמב״ם בכל עשי״ת] אבינו מלכנו זכור רחמיך וכבוש כעסך וכלה‬ ‫הברכה‪ ,‬ויסוד הנידון בזה‪ ,‬דהנה לענין מי ששכח להזכיר יעלה ויבא‬ ‫דבר וחרב ורעב ושבי ומשחית ועון ומגיפה ופגע רע וכל מחלה וכל‬ ‫בראש חודש מבואר בשו״ע (סי׳ תכ״ב ס״א) דאף שאם נזכר לאחר‬ ‫תקלה וכל קטטה וכו׳‪ ,‬ובין בברכת שים שלום שמוסיפין בה בספר‬ ‫שהתחיל מודים חוזר לרצה‪ ,‬אבל אם נזכר בין סיום ברכת המחזיר‬ ‫חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה נזכר וכו׳‪ ,‬יש לבאר בזה ע״פ דברי‬ ‫לתחילת מודים אומר יעלה ויבוא במקום שנזכר‪ ,‬והיינו משום דאף‬ ‫רבינו יונה בשערי תשובה (שער ד׳ אות י״ב) שכתב ׳וכן בענין‬ ‫הזכרה הנאמרת בסמיכות לברכה נחשבת חלק מהברכה‪ ,‬וכן מבו׳‬ ‫ההודאה על הטובה נאמר ׳אודך לעולם כי עשית ואקוה שמך כי טוב‬ ‫בשו״ע (סי׳ קי״ד ס״ו) לענין מי ששכח לומר משיב הרוח ומוריד‬ ‫^ נגד חסידך׳ (תהילים פנ״ב פס׳ י״א)‪ ,‬פירוש‪ ,‬אודך על הטובה שעשית‬ ‫הגשם [ולא אמר מוריד הטל‪ ,‬וכגון שהיה מבני חו״ל שאין מזכירין‬ ‫‪ ,‬עמדי ובעבור זה אקוה להתמדת טובתך‪ ,‬ונאמר ׳כוס ישועות אשא‬ ‫טל בקיץ]‪ ,‬דקיי״ל שצריך לחזור לראש התפילה‪ ,‬אבל אם נזכר קודם‬ ‫^ובשם ה׳ אקרא׳ (שם פקט״ז פס׳ י״ג)‪ ,‬׳צרה ויגון אמצא‪ ,‬ובשם ה׳‬ ‫‪v‬‬ ‫שהתחיל ברכת אתה קדוש אומר משיב הרוח במקום‬ ‫אקרא׳ (שם פס׳ ג׳‪-‬ד׳)׳‪ ,‬ומבואר בדבריו דלאחר שהאדם‬ ‫'‪s‬‬ ‫שנזכר‪ ,‬ומעתה יל״ד אף בהזכרות דעשרת ימי תשובה באם ‪)j \ q‬‬ ‫מודה להקב״ה על החסדים שעשה עמו‪ ,‬מעתה יכול‬ ‫‪O (O J‬‬ ‫שכח לומר זכרינו לחיים וכה״ג ונזכר מיד לאחר סיום‬ ‫לבקש על המשך והתמדת הטובה‪ ,‬ויתכן דזהו ג״כ הטעם‬ ‫‪[H g c N s‬‬ ‫^ •> י ________________________‬ ‫ן ם; ע‪0‬‬ ‫^‬ ‫‪ »___________________________ 5 0 1‬י‬ ‫^׳״ל ע״י מערכת ׳סוב? גליונות׳ ‪k.ailvonot(®amail.com 053-3145900‬‬ ‫‪--------------------------------‬‬ ‫‪'---‬‬ ‫‪HH.IU‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪0 c------------------------------------------------- j o c‬‬ ‫׳‪V‬־ '״> נ ־‬ ‫טובה ורחבה מהזכרת ברית ותורה‪ ,‬דהיכא שלא הזכיר ארץ ( ‪o ') O‬‬ ‫~ הברכה‪ ,‬אם צריך לאומרו במקום שנזכר או דכיון שאין‬ ‫]‪SV25J3‬‬ ‫‪W‬‬ ‫חמדה טובה ורחבה הוי כמו שלא בירך ברכה שניה כלל‪,‬‬ ‫הזכרות אלו מעכבות‪ ,‬לא יאמרם אף אם לא התחיל את‬ ‫‪w‬‬ ‫‪)rj‬‬ ‫משום דברכת הארץ ענינה להודות על הארץ ועל המזון‪,‬‬ ‫הברכה שלאחריה [ולענין מי ששכח הזכרת בספר חיים‬ ‫(‪q‬‬ ‫והוא חלק ממטבע הברכה‪ ,‬ומשו״ה בזה כתב הרמב״ם דאם לא ל‬ ‫> בודאי מותר להזכירה לאחר סיום הברכה כיון דהוא גמר הברכה‪,‬‬ ‫אמרה לא יצא ידי חובתו כלל‪ ,‬ומשא״כ הזכרת ברית ותורה אינה ‪j‬‬ ‫‪.‬ז וכל הנידון הוא לגבי שאר ההזכרות] ‪.‬‬ ‫מחפצא דברכת הארץ עצמה‪ ,‬אלא דבשעת ההודאה על הארץ ועל *"‬ ‫‪r‬‬ ‫וכתב שם המקראי קדש‪ ,‬דכיון דקיי״ל דכל הך דינא דאם נזכר תיכף‬ ‫המזון תקנו חז״ל להזכיר הודאה גם על ברית ותורה‪ ,‬והוי הזכרה‬ ‫לאחר שסיים את הברכה ששכח הזכרה אומרה במקום שנזכר הוא‬ ‫בעלמא‪ ,‬ורק דהזכרה זו היא מההזכרות המעכבות את הברכה‪ ,‬ובזה‬ ‫רק בהזכרות המעכבות את הברכה‪ ,‬אבל בהזכרות שאינן מעכבות‬ ‫כתב הרמב״ם דצריך להזכיר דברים אלו והיינו דהוא הזכרה בעלמא‬ ‫קיי״ל שאין אומרה לאחר סיום הברכה וכמו שפסק השו״ע (סי׳ רצ״ד‬ ‫ולא חלק מצורת הברכה‪.‬‬ ‫סעי׳ ד׳) לענין מי ששכח הבדלה בחונן הדעת‪ ,‬וכן הכריע המשנ״ב‬ ‫ועפ״ז אשה״ט מש״כ המשנ״ב דיכול לומר ברית ותורה לאחר סיום‬ ‫(סי׳ קי״ד ס״ק ל״ב) לגבי מי ששכח יעלה ויבא בערבית של ראש‬ ‫הברכה‪ ,‬דכיון שאי״ז חלק מעיקר נוסח הברכה‪ ,‬אלא הוא הזכרה‬ ‫חודש ועל הניסים בחנוכה ופורים וכה״ג‪ ,‬א״כ בהני הזכרות דעשי״ת‬ ‫בעלמא‪ ,‬בזה י״ל דאף אם הזכירן מיד לאחר סיום הברכה חשבינן‬ ‫דקיי״ל שאין מעכבות ואם לא אמרן אינו חוזר וכמשנ״ת‪ ,‬אף אם‬ ‫ליה כמו שהזכירן בברכה זו‪ ,‬ול״ה כמו ארץ חמדה טובה ורחבה‬ ‫נזכר תיכף לאחר סיום הברכה שלא אמרן ג״כ אינו חוזר‪.‬‬ ‫שבזה פשיטא דלא יועיל לאמרו לאחר סיום הברכה‪.‬‬ ‫ונראה להוסיף בזה‪ ,‬דאף אי נימא דגם בהזכרות שאינן מעכבות אם‬ ‫ועפ״ז ביאר האשר לשלמה (מועד סי׳ י״ג) הא דבברכת מעין שלוש‬ ‫נזכר בהם לאחר סיום הברכה אומרן במקום שנזכר ול״ח הפסק‪ ,‬אף‬ ‫לא מזכירים ברית ותורה‪ ,‬דהנה ידוע מה שמטו משמיה דהגר״ח‬ ‫לדעת הראשונים דס״ל דההזכרות של עשי״ת מעכבות‪ ,‬מ״מ אם‬ ‫דהא דאין מזכירין על הניסים דחנוכה ופורים בברכת מעין ג׳ הוא‬ ‫נזכר מיד לאחר סיום הברכה ששכח לאומרן יש לדון דלא יוכל‬ ‫משום דברכה זו נתקנה כנגד ג׳ ברכות ולא כנגד ההזכרות‪ ,‬ומה‬ ‫להזכירן במקום שנזכר‪ ,‬והביאור בזה הוא‪ ,‬דהנה כתב השו״ע (סי׳‬ ‫שמזכירין בה רצה ויעלה ויבוא ביאר בזה הגר״ח דהוא משום דכיון‬ ‫קפ״ז ס״ג) דמי שלא הזכיר בברכת המזון בברכה השניה ברית‬ ‫שאם שכח לאומרם בברכת המזון ונזכר מיד לאחר ברכת בונה‬ ‫ותורה‪ ,‬מחזירין אותו‪ ,‬וכתב המשנ״ב (שם סק״ח) דהיינו שחוזר‬ ‫ירושלים הרי אומרם שם בברכה בפני עצמה‪ ,‬משו״ה גם בברכה‬ ‫לראש ברכת המזון‪ ,‬ובשער הציון (שם סק״ח) כתב ע״ז ׳נראה לי‬ ‫מעין ג׳ צריך להזכירם כנגד ברכה זו‪ ,‬ומשא״כ בעל הניסים שלא‬ ‫דהיינו דוקא כשנזכר אחר שהתחיל רחם נא‪ ,‬דלא עדיף מהזכרת‬ ‫תיקנו לזה ברכה מיוחדת אם שכח לאומרה‪ ,‬להכי לא נתקן ע״ז‬ ‫יעלה ויבוא בברכת רצה כששכח דיכול לומר קודם שהתחיל תיבת‬ ‫הזכרה בברכה מעין ג׳‪ ,‬ועפ״ז ביאר האשר לשלמה‪ ,‬דלפי מש״כ‬ ‫מודים‪ ,‬והכי נמי יזכיר ברית ותורה קודם רחם נא׳‪ ,‬והיינו דנקט דאם‬ ‫דברית ותורה ל״ה חלק מנוסח ברכת הארץ אלא הוא דין הזכרה‬ ‫נזכר לפני שהתחיל את הברכה שלאחמ״כ יכול לומר ברית ותורה‬ ‫בעלמא‪ ,‬א״כ מבואר היטב הא דבברכה מעין ג׳ שאין מזכירין בה‬ ‫במקום שנזכר‪.‬‬ ‫‪j‬‬ ‫הזכרות אין מזכירין בה ברית ותורה‪.‬‬ ‫‪ 0‬ובעמק ברכה הביא מש״כ השעה״צ וכתב על זה ׳ולענ״ד נראה‪ ,‬דאין‬ ‫״‬ ‫ועכ״פ מבואר לן בזה‪ ,‬דאף המשנ״ב מודה לעיקר הא דנקט העמק‬ ‫‪ r‬ללמוד משאר הזכרות‪ ,‬דהוו דברים בפני עצמן ואינם מגוף הברכה‪,‬‬ ‫ברכה דכל הדין להזכיר את ההזכרה לאחר סיום הברכה הוא רק‬ ‫אלא דלכתחילה קבעום לאומרם בתוך הברכה‪ ,‬משא״כ הזכרת ברית‬ ‫בהזכרות ולא במה שנתקן להיות חלק ממטבע ונוסח הברכה‪ ,‬וא״כ‬ ‫ותורה‪ ,‬דאינה דבר בפני עצמו אלא מגוף הברכה של ברכת הארץ‬ ‫בהנך הזכרות דעשי״ת לכאו׳ ל״ה רק הזכרה בעלמא‪ ,‬אלא נתקנו‬ ‫ועל כן אינה שייכא אלא לתוך הברכה ולא מהני הזכרתן לאחר‬ ‫לאומרם כחלק מנוסח וצורת הברכה‪ ,‬ובזה לא שייך כלל לדון‬ ‫חתימת הברכה‪ ,‬וזה ברור׳‪ ,‬והיינו דתמה העמק ברכה ע״ד המשנ״ב‪,‬‬ ‫לאומרם לאחר סיום הברכה [וה״ה למי שלא אמר ובכן תן פחדך‬ ‫דהרי כל הדין שיכול לומר ההזכרה לאחר סיום הברכה לא שייך‬ ‫בר״ה ויו״כ]‪.‬‬ ‫אלא בהזכרות שאינם מנוסח הברכה‪ ,‬ורק דקבעו חז״ל דמקום‬ ‫והנה להלכה קיי״ל דאף ששאר ההזכרות דעשי״ת אינן מעכבות‬ ‫אמירתם יהיה בברכה זו‪ ,‬ובזה נתחדש דאם נזכר לאחר הברכה שלא‬ ‫בדיעבד‪ ,‬אבל אם לא הזכיר המלך הקדוש ה״ז מעכב וצריך לחזור‬ ‫אמר הזכרה זו‪ ,‬כיון שלא התחיל את הברכה שלאחריה אכתי מקרי‬ ‫לראש התפילה‪ ,‬וכבר נתבאר לעיל קושית המרדכי דהא מבואר בגמ׳‬ ‫שאומרה יחד עם הברכה שתקנו חז״ל לומר בה את ההזכרה‪ ,‬וכגון‬ ‫דהזכרות של יום שאין אומרין בו מוסף אינן מעכבות‪ ,‬ומ״ט הזכרה‬ ‫בהזכרת יעלה ויבא‪ ,‬דאינה חלק מנוסח ברכת רצה‪ ,‬אלא הוא הזכרה‬ ‫זו דהמלך הקדוש מעכבת‪.‬‬ ‫בעלמא‪ ,‬ורק דתקנו לאומרה בברכת רצה‪ ,‬ולזה בדיעבד סגי‬ ‫אמנם למשנ״ת דדין ההזכרות דעשי״ת ל״ה ככל ההזכרות שמזכירין‬ ‫שאומרה תיכף לאחר ברכת רצה‪ ,‬אבל לגבי תקנת חז״ל לומר ברית‬ ‫בתפילה‪ ,‬אלא גדר התקנה בזה הוא דבעשי״ת יוסיפו בנוסח התפילה‬ ‫ותורה‪ ,‬הרי בפשוטו אי״ז רק הזכרה בעלמא‪ ,‬אלא הוא חלק מנוסח‬ ‫את הזכרות אלו‪ ,‬והם חלק מנוסח ומטבע התפילה‪ ,‬א״כ יש ליישב‬ ‫ומטבע הברכה‪ ,‬וכל שלא הזכירה הרי חיסר ממטבע שטבעו חז״ל‬ ‫דבזה לא שייך לומר דביום שאין בו מוסף אין ההזכרות מעכבות‪,‬‬ ‫בברכת הארץ‪ ,‬ולזה לא יועיל מה שישלים הזכרה זו לאחר סיום‬ ‫דכל זה נאמר רק על ההזכרות ולא על מה שנתקן כחלק מנוסח‬ ‫הברכה שהרי סו״ס לא בירך ברכת הארץ כתיקונה‪.‬‬ ‫התפילה‪ ,‬דבזה גם מה שמזכירין ביום שאין בו מוסף מעכב‪ ,‬ומשו״ה‬ ‫וביישוב דעת המשנ״ב שהשוה דין ברית ותורה לשאר ההזכרות‬ ‫קיי״ל דהזכרת המלך הקדוש מעכבת‪[ ,‬ומ״מ שאר ההזכרות כגון‬ ‫כתב האשר לשלמה (ח״ג סי׳ ט״ז ובמהדו״ח מועד סי׳ י״ב) לבאר‪,‬‬ ‫זכרינו וכה״ג אין מעכבות כיון דהוא רק תקנת הגאונים ולא מדינא‬ ‫דהנה כתב הרמב״ם (ברכות פ״ב ה״ג) ׳ברכת הארץ צריך לומר הודיה‬ ‫דגמרא]‪.‬‬ ‫בתחילתה ובסופה וחותם בה על הארץ ועל המזון‪ ,‬וכל שלא אמר‬ ‫אמנם לפ״ז צ״ב דעת המרדכי שהוכיח מגמ׳ זו דאין אמירת המלך‬ ‫ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו‪ ,‬וצריך‬ ‫הקדוש מעכבת‪ ,‬והרי בפשוטו מיירי התם רק בדיני הזכרה ולא בדיני ׳­‬ ‫■י להזכיר בה ברית ותורה׳‪ ,‬ובלחם משנה שם הקשה מ״ט לגבי ארץ‬ ‫נוסח התפילה וכמשנ״ת‪ ,‬וא״כ מה ההוכחה מהך סוגיא להמלך ר‬ ‫‪ r‬חמדה טובה ורחבה כתב הרמב״ם דכל שלא אמרם לא יצא ידי‬ ‫הקדוש דהוא חלק מנוסח התפילה ולא הזכרה‪ ,‬וצ״ל דע״ז גופא פ לי ^‬ ‫ץ^‪-‬מובתו‪ ,‬ולגבי ברית ותורה כתב דצריך לאומרן‪ ,‬והרי גם בהזכרות‬ ‫\‬ ‫המרדכי ונקט דאף דין אמירת המלך הקדוש בעשי״ת הוא דין‬ ‫אלו קיי״ל דאם לא אמרן מחזירין אותו‪ ,‬וכמבו׳ להדיא‬ ‫‪J‬‬ ‫הזכרה בעלמא ואינו חלוק משאר ההזכרות ולהכי הוכיח ‪)y ) o‬‬ ‫‪ 0 ) 0‬בגמרא (ברכות מ״ט א׳) יעו״ש‪ ,‬ונשאר בצ״ע‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫דכיון שאין מוסף בימים אלו דאי״ז מעכב‪.‬‬ ‫^ ־ ^ ^ ^ ^ ה אשר לשלמה לבאר בזה‪ ,‬דחלוק אמירת ארץ חמדה‬ ‫‪ o‬נ_‬ ‫יו”ל ע” י מערכת ’ס ומ ו גלי ונ ות’ ‪k . ai l v onot ®amai l . c om 053- 3145900‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪0 c------------------------------------------------- j o c‬‬ ‫׳‪V‬־ '״> נ ־‬ ‫‪/‬‬ ‫ן‬ ‫‪q‬‬ ‫גינת ורדים ח״א‪ ,‬אות קמ״ט] דאם טעה בשבת דעשי״ת ואמר‬ ‫]‪SV25J3‬‬ ‫‪ ~ / ' T' n‬ובזכרון שמואל (סי׳ כ״ב) חקר ג״כ בדין הזכרת המלך הקדוש‬ ‫‪W‬‬ ‫הקל הקדוש בברכת מעין שבע דאינו חוזר‪[ ,‬ויעוי׳ במשנ״ב‬ ‫אם הוא חלק מנוסח התפילה או דהוי הזכרה‪ ,‬דהביא את‬ ‫‪W‬‬ ‫(‪)t‬‬ ‫(שם סק״י) שכתב דיש בזה דעות באחרונים]‪ ,‬והנה בשלמא‬ ‫פלוגתת הראשונים במי ששכח להזכיר יעלה ויבא במנחה של‬ ‫(‪q‬‬ ‫אי נימא דהוא רק הזכרה בעלמא‪ ,‬א״ש הא דאינו חוזר אף דבשמו״ע <‬ ‫> ר״ח אם צריך להתפלל מעריב פעמיים בשביל להשלים את תפילת‬ ‫קיי״ל שאם לא אמר המלך הקדוש חוזר‪ ,‬דשאני ברכת מעין שבע ‪j‬‬ ‫‪.‬ז המנחה או דכיון שבמעריב הרי לא יזכיר יעלה ויבא כיון שכבר נגמר‬ ‫שלא תיקנו בה הזכרות וכמשנ״ת‪[ ,‬ורק לכתחילה תיקנו לומר המלך *"‬ ‫‪ r‬ר״ח‪ ,‬א״כ אין יכול להשלים את תפילת ר״ח שהרי תפילה כזו בלי יעלה‬ ‫הקדוש במקום הקל הקדוש]‪ ,‬אבל אי נימא דהוא חלק מנוסח‬ ‫ויבא כבר התפלל בר״ח‪[ ,‬ודנו בזה התוס׳ )ברכות כ״ו ב׳ ד״ה טעה(‬ ‫התפילה‪ ,‬א״כ מ״ט נקט הגן המלך דאי״צ לחזור כשלא אמרה בברכת‬ ‫והביאו בזה ב׳ דעות‪ ,‬והובא בשו״ע (סי׳ ק״ח סי״א ובמ״ב סקל״ב)]‪.‬‬ ‫מעין שבע‪ ,‬והרי ברכה זו נתקנה כנגד ברכות שמו״ע‪ ,‬ובשמו״ע הרי‬ ‫והגרש״ר דן לפ״ז‪ ,‬במי ששכח ולא אמר המלך הקדוש במנחה של‬ ‫אם לא אמר המלך צריך לחזור‪ ,‬וא״כ ה״נ בברכת מעין שבע יצטרך‬ ‫יום הכיפורים‪ ,‬אם חייב להתפלל מעריב פעמיים אע״פ שבמעריב‬ ‫לחזור‪.‬‬ ‫כבר לא יאמר המלך הקדוש אלא הקל הקדוש כמו שאמר במנחה‪,‬‬ ‫וביותר ילה״ק בזה‪ ,‬דהנה במשנ״ב (סי׳ קי״ד ס״ה ביאוה״ל ד״ה‬ ‫וכתב דיש לחלק בין המלך הקדוש ליעלה ויבא דר״ח‪ ,‬דביעלה ויבא‬ ‫מחזירין אותו) הביא מדברי הרע״א [בהגהותיו שם] שצידד לומר‬ ‫חשיב כמו שכבר התפלל תפילה כזו שאין בה הזכרה של יעו״י‪ ,‬כיון‬ ‫דמי ששכח בליל שבת ולא אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו [אף‬ ‫דגם בלי יעלה ויבא הוי נוסח התפילה כדין‪ ,‬אבל בלא אמר המלך‬ ‫אם לא אמר מוריד הטל]‪ ,‬דלא גרע מאם היה מתפלל רק מעין שבע‬ ‫הקדוש הוי שינוי בנוסח הברכה גופא וא״כ ודאי חשיב כמו שלא‬ ‫דהיה יוצא בדיעבד אף דשם לא הוזכר גשם‪ ,‬והמהרש״ם בדעת תורה‬ ‫התפלל ויצטרך להתפלל מעריב פעמיים‪ ,‬ואע״פ שכעת כבר לא‬ ‫(סי׳ רס״ח סי״ג) כתב דלפי דבריו גם בשכח יעלה ויבא בליל שבת‬ ‫יאמר המלך הקדוש‪ ,‬מ״מ כיון דהשתא כך הוא נוסח התפילה הוי‬ ‫חוה״מ לא יחזור כיון שאין מזכירין יעו״י בברכת מעין שבע‪ ,‬אמנם כבר‬ ‫תפילה כדין‪.‬‬ ‫תמהו ע״ז האחרונים מהא דאיתא בגמ׳ (ביצה י״ז א׳) ׳תנו רבנן‪ ,‬שבת‬ ‫וכתב הגרש״ר להוכיח לזה‪ ,‬מדברי המרדכי הנ״ל שנקט דהמלך‬ ‫שחל להיות בראש חודש או בחולו של מועד‪ ,‬ערבית ושחרית ומנחה‬ ‫הקדוש הויא הזכרה כשאר ההזכרות ולהכי אם שכח לאומרו אינו‬ ‫מתפלל שבע ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין‬ ‫חוזר כיון שהוא יום שאין בו מוסף‪ ,‬ומבואר דנקט דאי״ז שינוי בנוסח‬ ‫אותו׳‪ ,‬ובפשוטו משמע דאף מי שלא אמר יעו״י בערבית חוזר‪ ,‬ובהכרח‬ ‫התפילה‪ ,‬וא״כ ה״ה הכא אין לחלק בין הזכרה זו ליעלה ויבא וכה״ג‪,‬‬ ‫דחלוק יעלה ויבא ממשיב הרוח‪ ,‬וביאור החילוק הוא‪ ,‬דביעלה ויבא‬ ‫וא״כ גם נידון זה יהא תלוי בפלוגתת הראשונים לענין יעלה ויבא‪,‬‬ ‫דהוא רק הזכרה‪ ,‬כיון שבשמו״ע תיקנו לומר הזכרה זו ובמעין שבע‬ ‫אמנם נסתפק הגרש״ר דיתכן דלמאי דקיי״ל שלכ״ד המרדכי‪ ,‬אלא‬ ‫לא תיקנו הזכרות‪ ,‬א״כ כשחיסר ההזכרה בשמו״ע אין יכול לצאת ידי‬ ‫כדעת הסוברים דאם שכח המלך הקדוש צריך לחזור ולברך‪ ,‬א״כ י״ל‬ ‫חובתו מטעם דלא גרע ממעין שבע‪ ,‬שהרי במעין שבע לא תיקנו כלל‬ ‫דבאמת חלוק הזכרה זו משאר ההזכרות‪ ,‬וי״ל דבזה כו״ע מודו דאם‬ ‫הזכרות‪ ,‬ומשא״כ במשיב הרוח שהוא חלק מנוסח הברכה‪ ,‬ע״ז שייך‬ ‫לא אמר המלך הקדוש במנחה של יוה״כ שיתפלל מעריב פעמיים‪.‬‬ ‫לומר דאם שקיצר בנוסח התפילה ולא אמר משיב הרוח דאינו חוזר ׳‪-‬‬ ‫‪[ 0‬והנה לעיל נתבאר דהא דבשכח לומר הזכרה בעשי״ת ונזכר תיכף‬ ‫דלא גרע מאילו קיצר התפילה ואמר רק מעין שבע דאינו חוזר ‪I‬‬ ‫‪ r‬לאחר הברכה אינו יכול לאומרה במקומו‪ ,‬הוא משום דאי״ז הזכרות‬ ‫בדיעבד אף שלא אמר משיב הרוח‪[ ,‬ובדעת המהרש״ם י״ל דנדחק‬ ‫כשאר הזכרות אלא הוא חלק מנוסח התפילה‪ ,‬אמנם אי נימא כהצד‬ ‫בדברי הגמ׳ שם דהא דאם לא אמר מחזירין אותו לא קאי על ערבית‬ ‫בזכרון שמואל דהמלך הקדוש דינו כשאר ההזכרות‪ ,‬א״כ צ״ע אמאי‬ ‫ורק על שאר התפילות]‪.‬‬ ‫מי ששכח לומר המלך הקדוש ונזכר קודם שהתחיל את הברכה‬ ‫ולהמבואר נמצא דאם לא הזכיר הזכרה בליל שבת צריך לחזור אבל‬ ‫שאחריה‪ ,‬אין יכול לתקן אלא תוכ״ד וכמבו׳ בשו״ע (סי׳ תקפ״ב ס״ב)‬ ‫אם לא הזכיר חלק מנוסח התפילה שאין אומרים אותו בברכת מעין‬ ‫ואמאי לא יוכל לאומרו במקום שנזכר אף לאחר כדי דיבור‪ ,‬ומאי‬ ‫שבע אי״צ לחזור‪ ,‬וא״כ ילה״ק דבשלמא אם המלך הקדוש הוי‬ ‫שנא משאר ההזכרות שיכול לאומרן לאחר הברכה‪ ,‬ושמא י״ל‬ ‫הזכרה בעלמא‪ ,‬א״ש דאף בליל שבת אם לא אמרו חוזר אע״ג‬ ‫דשאני הזכרה זו שנתקנה לאומרה בחתימת הברכה‪ ,‬ובזה אם יאמר‬ ‫דבברכת מעין שבע אם לא אמרו יצא‪ ,‬אבל אי נימא כמשנ״ת דאי״ז‬ ‫המלך הקדוש לאחר כדי דיבור לא יחשב כמו שאמרה בחתימת‬ ‫הזכרה אלא חלק מנוסח התפילה‪ ,‬א״כ לפ״ז מי ששכח המלך הקדוש‬ ‫הברכה‪ ,‬דאף שכשמזכיר ההזכרה לאחר הברכה חשבינן ליה כמו‬ ‫בשמו״ע דליל שבת צריך להיות דינו דאי״צ לחזור דלא גרע ממעין‬ ‫שהזכירה בברכה זו‪ ,‬אבל להחשיבה כחתימת הברכה לא מהני]‪.‬‬ ‫שבע‪ ,‬וזו לא שמענו מי שיאמר כן‪.‬‬ ‫ובזכרון שמואל שם הביא לדון עוד עפ״ז‪ ,‬דהנה מנהגינו לומר‬ ‫אמנם הביאור בזה פשוט‪ ,‬דיעוי׳ ביד המלך שם שכתב דהא דבברכת‬ ‫בברכת מעין שבע בליל שבת דעשי״ת המלך הקדוש וכמו שפסק‬ ‫מעין שבע אי״צ לחזור על המלך הקדוש הוא משום דכיון דברכת‬ ‫השו״ע (סי׳ תקפ״ב ס״ג)‪ ,‬ובשלמא אי נקטינן דהמלך הקדוש‬ ‫מעין שבע לא נתקנה לשום חובה אלא בשביל עם שבשדות‬ ‫דתפילת ערבית הוי מעצם נוסח התפילה‪ ,‬א״ש דאף בברכת מעין‬ ‫שמאחרין לבוא לבית הכנסת‪ ,‬ובזמנינו לא שכיחא מאחרין‪ ,‬א״כ‬ ‫שבע שנתקנה כנגד ברכות שמו״ע של מעריב צריך להזכיר המלך‬ ‫דיינו מה שאומרין אותה מפני התקנה והבו דלא להוסיף עלה‬ ‫הקדוש כמו במעריב‪ ,‬אבל להניד סברי דהוי רק הזכרה‪ ,‬הרי לא תקנו‬ ‫להחזיר את הש״ץ אם לא אמר המלך הקדוש‪ ,‬והיינו דנקט דבאמת‬ ‫להזכיר בברכה זו הזכרות כלל‪ ,‬ומה״ט ביו״ט ור״ח אין מוסיפין בה‬ ‫מעיקה״ד היה צריך לחזור אף בברכת מעין שבע‪ ,‬ורק דכיון שלא‬ ‫הזכרת היום‪ ,‬והוי כמו בברכה מעין שלוש שתקנוה כנגד ברכת‬ ‫שכיחא מאחרים אי״צ לחזור כשלא אמר המלך‪ ,‬וא״ש הא דאי״צ‬ ‫המזון ואין מזכירין בה הזכרות [וכמשנ״ת לעיל בשם הגר״ח]‪ ,‬וא״כ‬ ‫לחזור אף אם נימא דהוא חלק מנוסח הברכה‪ ,‬וכן א״ש הא דאם לא‬ ‫אמאי צריך להזכיר בה המלך הקדוש שהוא הזכרה דעשי״ת‪.‬‬ ‫אמר המלך הקדוש במעריב דצריך לחזור ולא אמרינן בזה דלא גרע‬ ‫וכתב שם הגרש״ר די״ל דבאמת דעת המרדכי דאי״צ לומר המלך‬ ‫מברכת מעין שבע כיון דאף התם מעיקה״ד היה צריך לחזור‪.‬‬ ‫‪ v‬הקדוש בברכה זו‪ ,‬והביא שכבר מצא כן בספר המנהגים המיוחס‬ ‫והנה כל נידונים אלו הם במי ששכח לומר ההזכרות בעשי״ת‪ ,‬ר‬ ‫‪ r‬לתלמיד המהר״ם מרוטנבורג שכתב ׳ושמעתי שאין אומר בו [במעין‬ ‫והעצה לזה שלא לשכוח את ההזכרות שבתפילה כבר כתב ביסוך^׳׳‬ ‫> שבע] המלך הקדוש בשבת שבעשרת ימי תשובה׳‪ ,‬וא״כ י״ל‬ ‫\‬ ‫ושורש העבודה דמי שיתפלל בכוונה זוהי סגולה בדוקה‬ ‫דהמרדכי ס״ל כוותיה‪.‬‬ ‫‪o )6‬‬ ‫שלא ישכח את כל ההזכרות‪ ,‬ויה״ר שנזכה שיתקבלו‬ ‫תפילותינו לרצון אכי״ר‪.‬‬ ‫‪ q‬אמנם לכאו׳ ילה״ק לאידך גיסא‪ ,‬דהנה בהגהות רעק״א (סי׳‬ ‫■י;׳^תקפ״ב ס״ג) הביא בשם ספר גן המלך [שנדפס בסוף שו״ת‬ ‫&‬ ‫‪JO C‬‬ ‫‪ C ■^ v‬ג_‬ ‫יו”ל ע” י מערכת ’‪ vniD‬גליונות’ ‪k .a i l v o n o t ® a m a i l. c o m 053-3145900‬‬ ‫שנים אתה רוצה להתקדם באמת בעבודת ה'‪ ,‬להתרומם‪ ,‬לגדול‪ ,‬להתעלות‪.‬‬ ‫אבל לא מצליח כשאיפותיך?‬ ‫ש ד‬ ‫חיי ם‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫‪0527.166.016‬‬ ‫‪tomorrow‬‬ ‫‪ ,‬״ ‪ ‘. ,‬ה ת ע ל י י ז ^‬ ‫‪£‬‬ ‫* עשירי ״‬ ‫ל‪/‬‬ ‫‪£‬‬ ‫קודש‬ ‫‪0733-573-129‬‬ ‫בכל חודש נבחר נושא בעבודת ה׳‪,‬‬ ‫בו מתמקדים להתחזק ולהתרומם‪.‬‬ ‫בכל עשרה ימים ישנה קבלה קטנה‬ ‫בתוך הנושא החודשי‪.‬‬ ‫הקבלות בהכוונת רבינו הגדול מרן‬ ‫ראש הישיבה הגרמ״ה הירש שליט״א‬ ‫(ניתן לשמוע את הדברים מפי רבינו הגדול שליט״א בשלוחה‪ 1‬בקו)‬ ‫(ניתן לשמוע את הברכה מפי רבן של ישראל שליט״א בשלוחה ‪ 6-2‬בקו)‬ ‫לקו עשירי קודש‬ ‫התכנית של "עשירי קודש"‪:‬‬ ‫'קבלה לעתיד" ~§)‬ ‫לנשים ובנות*‬ ‫קבלהאחת‪,‬קטנהוחזקה‪,‬שתקדםאותךבכלחלקיעבודתה'‪,‬‬ ‫'‬ ‫בנעימותורוממות‪,‬ועםתזכורתבפלא'כלעשיריקודש‪.‬‬ ‫המומלצת ע״י מרנן גדולי‪1‬‬ ‫‪0733.023.454‬‬ ‫הזכותהכבירהביותרליוםהדין ‪-‬להיותבמסלולחייםשלעליהתמידית!‬ ‫שיחת המשגיח‬ ‫הגה"צ רבי חזקיהו יוסף‬ ‫מישקובסקי שליט״א‬ ‫וו‬ ‫גליון ‪3 7 2‬‬ ‫תשפ״ו‬ ‫ד ו כ י ה צ ד י ק י ם נ ק ר א א ו ח ו ת ‪ -‬ד היינו ת ו ר ה ו מ צ ו ו ת ו מי דו ת( ב־ אור הגו״א משליל)‬ ‫הכנה לראש השנה‬ ‫ה׳מלמד׳ שלו‪ .‬כל בוקר הוא היה המלמד שלו והוא התנהג אתו מאד‬ ‫מבקשים מאבא לדבר עם המלך!‬ ‫בתקיפות! כמובן‪ ,‬כל ילד בפרט ילד כשרוני הוא מאתגר‪ ,‬ואבא שלו‬ ‫”מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה” (ישעיה נ‪ ,‬ב)‪ .‬הקב׳׳ה בא‬ ‫נהג אתו בתקיפות‪ .‬אבל אחרי הצהריים ‪ -‬אבא שלו לא היה ׳מלמד׳‬ ‫ושואל שאלה‪ ,‬מדוע אני בא ואין מי שמחכה‪ ,‬אני קורא ואין עונה‪.‬‬ ‫אז הוא היה כלפיו האבא הכי נחמד בעולם‪ ...‬לא מזכיר את המלמד‬ ‫מה פירוש?‪ ...‬מי שומע את ה׳׳קריאה׳׳ הזו?‪ ...‬כבר הבאנו‬ ‫של הבוקר‪ .‬השר שלום שאל אותו‪ ,‬אבא‪ ,‬איך אתה מתהפך‪ ,‬בבוקר‬ ‫שהמשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ” ל בתחילת אלול של ראשית‬ ‫אתה כזה תקיף ואחרי הצהריים אתה כזה נחמד‪ .‬אמר לו האבא‬ ‫גלות ישיבת מיר בשנחאי אמר מיד שיחה ואמר קול אומר קרא‪,‬‬ ‫זה תלוי באדם זה תלוי בתפקיד‪ ,‬בבוקר יש לי תפקיד של מלמד‪,‬‬ ‫ואומר מה אקרא ‪ --‬אלול!! יש פה קריאה של דבר ה׳ מי שומע את‬ ‫ועם בעל כישרון כמוך ככה צריך להיות‪ ,‬תקיף‪ .‬אחרי הצהריים אני‬ ‫זה?‪...‬‬ ‫אבא‪ ,‬ואבא צריך להיות נחמד‪.‬‬ ‫ולמה באמת אנחנו לא שומעים את הקול הזה‪ ,‬כי עבירה מטמטמת‬ ‫פעם אחת לפני הצהריים השר שלום כילד עבר קצת את המידה‬ ‫לבו של אדם‪ ,‬מטמטם זה סותם‪ .‬טומטום פירושו סתום‪ ,‬ואם הלב‬ ‫ואבא שלו נהג בו ביתר תקיפות ‪ -‬כגמולו הטוב‪ ,‬עד שכבר היה קשה‬ ‫סתום אין מי שישמע‪.‬‬ ‫לו עם זה‪ ...‬אז אחרי הצהרים הוא בא אליו ואמר לו אבא עכשיו‬ ‫ותן בליבנו להבין‪ ,‬כשהלב נפתח אז הכל נראה אחרת‪.‬‬ ‫אתה רק אבא ולא רב׳ה?‪ ...‬אמר לו כן‪ .‬אז אבא תדבר עם הרב׳ה‬ ‫קול קורא אלול‪ ,‬בואו נראה את ה׳׳קראתי ואין עונה” של אלול‪,‬‬ ‫שלי שלא ינהג בי בתקיפות‪ ,‬אני ילד קטן‪...‬‬ ‫מהו ” קראתי” של הקב׳׳ה‪ .‬ב׳קוברין׳ היו אומרים שמהחסד של‬ ‫את הדבר הזה הקב׳׳ה עושה לנו‪ .‬אנחנו תמיד מחלקים את אלול‬ ‫אלול אדם יכול להשתכר‪ ,‬כשאדם מתבונן כמה טובה יש באלול‬ ‫ותשרי לאבינו מלכנו‪ .‬אלול זה אבינו‪ ,‬הכל במטבע של אהבה‪ ,‬מזל‬ ‫הוא יכול להשתכר מזה‪...‬‬ ‫בתולה‪ ,‬אני לדודי ודודי לי‪ .‬אך בתשרי זה מלך ומלך במשפט יעמיד‬ ‫ה׳ברכת מרדכי׳ הגרב׳׳מ אזרחי זצ” ל מביא משל יפה למה דומה‬ ‫ארץ‪ ...‬הקב״ה נותן לנו אפשרות לבקש מאבינו שידבר עם מלכנו‬ ‫התשובה שלנו‪ :‬היה יהודי גביר גדול‪ ,‬היתה לו בת מוצלחת והוא‬ ‫שיתן לנו שנה טובה והקב״ה לא רק מקבל מאיתנו את זה‪ ,‬אלא‬ ‫רצה בשבילה את העילוי של העיירה לחתן‪ .‬אך העילוי של העיירה‬ ‫עושה לנו את זה‪ ,‬נו‪ ...‬איך אפשר לא להשתכר מכזה טובי‪...‬‬ ‫בא ממשפחה מאד ענייה וזה לא כ׳׳כ מתאים לגביר גדול‪ .‬אבל לא‬ ‫כל תשובה מקרבת‪...‬‬ ‫היתה לו ברירה‪ ,‬הוא רצה את העילוי‪ ,‬והם סגרו שידוך‪ .‬ואז הוא‬ ‫ונראה עוד יותר‪:‬‬ ‫אמר לאבא של העילוי ‪ -‬אני מוכן לתת הכל‪ ,‬כל ההוצאות‪ ,‬ב” ה יש‬ ‫רבינו יונה כותב ב׳יסוד התשובה׳ (בסוף הספר) שבימי האלול בן‬ ‫לי מספיק‪ .‬אבל זה בושה שאני שולח את הבת שלי ולא נותנים עליה‬ ‫אדם ירא וחרד מימי המשפט שבאים לפניו‪ .‬אז בואו נשאל שאלה‪,‬‬ ‫כלום‪ ...‬אז תתן גם אתה איזה סכום מסויים שאתה יכול לעמוד בו‪.‬‬ ‫ירא וחרד זה לא בדיוק המצב שלנו‪ ...‬אז מה עושים?‪...‬‬ ‫אבי החתן התחיל לאסוף קצת כסף מפה ומשם‪ ,‬אבל לא הלך לו‬ ‫הקב׳׳ה ברא בריאה נפלאה! בפירוש הרא׳׳ש עה׳׳ת סוף פרשת‬ ‫כ׳׳כ‪ ...‬והמחותן שלח לו שאם לא יגיע הכסף אז מבטלים שידוך‪.‬‬ ‫בראשית‪ ,‬כתוב שהיו מלאכים שחטאו ”ויראו בני האלוקים את‬ ‫מה עושים?‪...‬‬ ‫בנות האדם כי טבת הנה”‪ ,‬ומביא מדרש‪ ,‬טבת כתיב‪ ,‬נערה בתולה‬ ‫אמר רבי ברוך מרדכי‪ ,‬אותו גביר היה גם בעל חסד עצום‪ .‬הרבה‬ ‫צדקת היתה‪ ,‬וכשירדו בני האלוקים אמרו לה תשמעי לנו‪ ,‬והיא‬ ‫עניים היו באים אליו ויושבים אצלו בתור והוא היה מחלק להם‬ ‫אמרה להם לא אשמע לכם אם לא תעשו הדבר הזה שתתנו לי‬ ‫כסף‪ .‬המחותן הזה ‪ -‬העני ‪ -‬בא כמו כל העניים והמתין בתור כמו‬ ‫כנפיים שלכם‪ .‬נתנו לה כנפיהם‪ ,‬מיד פרחה לשמים ונמלטה מן‬ ‫כולם‪ .‬כשהגיע התור שלו הוא נכנס‪ ,‬המחותן העשיר קיבל אותו‬ ‫העבירה‪ ,‬ואחזה פני כסא הכבוד‪ .‬היא בקשה מהקב׳׳ה שלא לרדת‬ ‫בכבוד‪” ,‬שלום עליכם”‪ ,‬מה שלומכם‪ ...‬אמר לו מחותנו העני כעת‬ ‫בחזרה כדי שהיא לא תחטא‪ .‬והקב׳׳ה פרש עליה עננו וקבלה וקבעה‬ ‫באתי לא כמחותן אלא ככל עני ונצרך שבא אליך‪ ,‬יש לי טרגדיה‬ ‫במזלות‪ ,‬והיינו מזל בתולה!‬ ‫אישית ובאתי לבקש ממך טובה‪ .‬המחותן נדרך‪ ,‬אוי וויי‪ ,‬איזה‬ ‫הקב׳׳ה נותן לנו גם את היראת שמים שאין לנו כל השנה‪ ,‬והוא קבע‬ ‫טרגדיה?‪ ...‬אמר המחותן העני ‪ -‬אני רוצה שתשמע את הסיפור שלי‬ ‫את זה במזל של החודש‪.‬‬ ‫עד הסוף‪ ...‬בכבוד‪ .‬יש לי בן עילוי וכולם רצו אותו‪ ,‬וב׳׳ה קיבלתי‬ ‫ידוע מה שאומרים שבאלול גם הדגים שבים רועדים‪ .‬ומסבירים‬ ‫משפחה טובה בשבילו‪ ,‬והמחותן גביר גדול‪ ,‬אך הוא התנה איתי‬ ‫בזה כל מיני פשטים‪ .‬אצלי זה לא מופקע‪ .‬הטבע של החודש הזה‬ ‫שגם אני אתן איזה סכום מסויים‪ ,‬וניסיתי אבל לא הצלחתי‪ .‬כעת‬ ‫הוא פחד! הקב״ה קבע את הבתולה הזו במזל‪ ,‬אז כעת הטבע של‬ ‫הגביר שלח אלי שאם אני לא מביא את הסכום אז הוא מבטל את‬ ‫החודש זה יראת שמים! ובשביל מה הקב׳׳ה עשה את כל זה?‬ ‫השידוך‪ .‬אני כולי נלחצתי זו טרגדיה גדולה‪ ,‬להפסיד כזה שידוך‬ ‫בשביל שנוכל לזכות בדין‪ .‬בשביל זה הוא עשה את הכל! וכשמגיע‬ ‫טוב ומוצלח ועד שהוא כבר התארס‪ ...‬אז בבקשה ממך‪ ,‬תעזור לי!‬ ‫ימי המשפט הקב׳׳ה מתקרב אלינו הרבה יותר! ”דרשו ה׳‬ ‫תן לי את הכסף שחסר לי כדי שאני אוכל לתת למחותן שלי‪...‬‬ ‫בהימצאו‪ ,‬קראוהו בהיותו קרוב׳‪.‬‬ ‫איך זה נשמע לנו? בדיחה יפה‪ ...‬הלצה יפה‪ .‬אמר רבי ברוך מרדכי‬ ‫בלוח שנה ׳עתים לבינה׳‪ ,‬הוא מביא הרבה וורטים קצרים‪ .‬הוא‬ ‫זצ”ל אנחנו עושים את אותו הדבר! אנחנו חטאנו‪ ,‬והקב׳ה אומר‬ ‫מביא את הצל׳׳ח בדרשות לצום גדליה (דרוש ז׳ דטו‪ ,‬א) הוא מביא‬ ‫אני נותן לך אפשרות לעשות תשובה ואני מקבל אותך! ומה אנו‬ ‫חידוש אדיר! וכך כותב ה׳נודע ביהודה׳‪ ...‬בדרך כלל יש הבדל גדול‬ ‫עונים להקב״הי "השיבנו ה׳ אליך ונשובה׳‪ /‬גם את זה אנחנו לא‬ ‫בין תשובה מאהבה לתשובה מיראה‪ .‬כי תשובה מיראה העוון‬ ‫יודעים לעשות‪ ...‬זה כזו טרגדיה! תעזור לנו שנעשה תשובה‬ ‫נסלח‪ ,‬אך בתשובה מאהבה ‪ -‬עוונות נהפכים לזכויות‪ .‬אך בעשרת‬ ‫ותקבל אותנו‪ ...‬אנחנו באים לקב׳׳ה בחוסר אונים‪ ,‬הרי אתה מוכן‬ ‫ימי תשובה שהקב״ה קרוב לכל יחיד ויחיד‪ ,‬בהמצאו‪ ,‬גם ע״י‬ ‫לקבל אותנו אם נעשה תשובה‪ ,‬אני לא יודע איך עושים תשובה אז‬ ‫תשובה מיראה עוונות נהפכים לזכויות‪.‬‬ ‫תשיב אותנו‪ .‬והקב׳׳ה שומע אותנו ונותן לנו את זה‪ .‬אנחנו‬ ‫אתה בקצת עבודה מתהפך מקצה לקצה! הקב׳׳ה‪ ,‬מרוב שהוא‬ ‫מתפללים והוא מקבל אותנו‪.‬‬ ‫רוצה שאנחנו נזכה בדין אז הוא קרוב אלינו‪ ,‬בהמצאו‪ ,‬וכשיש‬ ‫אהוב עלינו הסיפור על ה׳שר שלום׳ מבעלזא‪ .‬כשהוא היה ילד קטן‬ ‫בהימצאו אז גם תשובה מיראה הופכת לזכויות‪.‬‬ ‫הוא היה עילוי‪ ,‬וקשה היה למצוא לו מלמד ראוי‪ ,‬אז אבא שלו היה‬ ‫נערך מתוך שיחתו השבועית בישיבת ארחות תורה‬ ‫ארחות חיים‬ ‫הרב׳ה שלנו רבי מאיר חדש זצ״ל היה דורש מקרא זה כמין חומר‪:‬‬ ‫ה׳משך חכמה׳ (לא‪ ,‬כט) מביא שיש ד׳ חילוקי כפרה‪ ,‬על עוון של‬ ‫אדם הראשון היה ׳נזר הבריאה׳ מסוף העולם ועד סופו‪ .‬בסידור‬ ‫חילול ה׳‪ ,‬תשובה ויסורין תולין ומיתה ממרקת‪ ,‬שנאמר (ישעי׳ כב‪,‬‬ ‫הגר״א כתוב שפעם רבי חיים מואלוז׳ין זצ״ל התעכב באיזה כפר‬ ‫יד)‪ :‬״אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון״‪ .‬אך בתפילת נעילה גם‬ ‫והוא אמר שאדם הראשון גזר עלי שבתא ריך הזה והזה במקום הזה‬ ‫על חילול ה׳ יש כפרה!!!‬ ‫והזה נתעכב במקום הזה‪.‬‬ ‫זה מעניין‪ ...‬הקב״ה בורא בריאה על אף שאני חוטא נגדו‪ ,‬והוא‬ ‫אדם הראשון היה ׳נזר הבריאה׳ של כל הבריאה כולה אין לנו‬ ‫עושה את הכל כדי שאני אוכל לזכות במשפט‪.‬‬ ‫מושגים בזה‪ .‬אדם הראשון חטא והקב״ה יוצא לקראתו‪ .‬כתוב‬ ‫בפרשה כתוב ״אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה׳‬ ‫״ותפקחנה עיני שניהם״ וידעו כי עירומים הם״ אומרים חז״ל ׳אף‬ ‫אלוקיך ומשם יקחך״ בקלם היו אומרים גם האדם הכי גרוע והכי‬ ‫הסומא יודע כשהוא ערום‪ ,‬אלא מהו וידעו כי ערומים הם‪ ,‬מצוה‬ ‫נידח אם יש לו איזו מחשבה אחת טובה אפילו משהו רחוק ‪ -‬בקצה‬ ‫אחת היתה בידם ונתערטלו הימנה׳‪ .‬הם ערומים מאותה מצוה‪.‬‬ ‫השמים‪ ,‬משם יקבצך ה׳ אלוקיך! מהדבר הקטן הזה הקב״ה עושה‬ ‫בא הקב״ה לקראתם‪ ,‬״וישמעו את קול אלוקים מתהלך בגן לרוח‬ ‫עסק שלם‪ ...‬ומשם יקחך‪ .‬אנחנו מוקפים בטוב! מוקפים בחסד! זה‬ ‫היום‪ ,‬ויתחבא האדם ואשתו מפני ה׳ אלוקים״‪ .‬וכי הם משחקים‬ ‫לא רק חסידישער וורט‪ ...‬משתכרים!‬ ‫מחבואים? עם הקב״ה?‪ ...‬הרי למה הקב״ה מחפש אותך‪ ,‬כי הוא‬ ‫חז״ל אומרים בקידושין ‪ -‬וזה לא רק בעשרת ימי תשובה ‪ -‬המקדש‬ ‫רוצה לעזור לך! הוא בא אליך! וכי יש לקב״ה בעיה להמית אותך‬ ‫ע״מ שאני צדיק גמור אפילו הוא רשע קידושיו קידושין‪ .‬חיישינן‬ ‫על הרגע?‪ ...‬ואתה מתחבא‪ .‬כתוב בפסוק ״היסתר איש במסתרים‬ ‫שמא הרהר תשובה בליבו‪ .‬בהרהור הזה אמר מרן רה״י זיע״א הוא‬ ‫ואנכי לא אראנו נאם ה׳״‪ .‬וכי אפשר להתחבאות מפני הקב״ה?‪...‬‬ ‫בודאי לא הספיק את העשרים עיקרי תשובה לרבינו יונה‪ ...‬ואפי׳‬ ‫ויקרא ה׳ אלוקים אל האדם‪ ,‬ויאמר לו איכה‪ .‬יודע היה היכן הוא‪,‬‬ ‫הרהור תשובה הופך אותו מרשע לצדיק‪.‬‬ ‫אלא ליכנס עמו בדברים שלא יהא נבהל להשיב אם יענישהו‬ ‫יש מדרש בתחילת במדבר‪ :‬״חכו ממתקים וכולו מחמדים זה דודי‬ ‫פתאום‪ .‬הקב״ה בא אליו בדברים‪ ,‬הוא לא רצה ישר לצעוק עליו‬ ‫וזה רעי״ יש כמה פשטים שם‪ ,‬הקב״ה אומר‪ :‬״לא אחפוץ במות‬ ‫רשע‪ ...‬ומה האדם אומר לו? ״ואירא כי ערום אנוכי ואחבא״‪ .‬הוא‬ ‫המת כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה״‪ ,‬היש לך חיך מתוק מזה?!‪...‬‬ ‫עונה תשובות‪ ...‬הרי אתה יודע שהקב״ה יודע הכל‪ ,‬אתה יודע שהוא‬ ‫ועוד כמה פסוקים כאלו שהמדרש מסיים אח״כ ״היש לך חיך‬ ‫מדבר אתך יפה‪ ,‬תגיד לו ״חטאתי״‪ ,‬שלום! מה הבעיה‪ ...‬הרי בשביל‬ ‫מתוק מזה״?!‪ ...‬הקדוש ברוך הוא רוצה שיהיה לנו טוב! גם לרשע‬ ‫מה הוא נכנס עמך בדברים‪.‬‬ ‫הכי גדול‪ .‬והוא עושה את כל ההיכי תימצי שנוכל להצליח בזה‪ ,‬מה‬ ‫הקב״ה ממשיך מי הגיד לך?‪ ...‬מאיפה אתה יודע? ״המן העץ אשר‬ ‫הוא לא עושה בשבילנו?‪...‬‬ ‫צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת״‪ .‬ומה האדם עונה‪ ,‬״האשה אשר‬ ‫הקב׳׳ה קורא לנו באופן אישי‪!...‬‬ ‫נתת עמדי‪ ,‬היא נתנה לה מן העץ ואוכל״‪ .‬קודם כל הוא כפר בטובה‬ ‫אבל מה קורה אתנו‪ ,‬״מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה״‪:‬‬ ‫של מקום‪( .‬ובמדרש מובא אכלתי ואוכל‪ ,‬אם זה יהיה שוב אני גם‬ ‫ונתחיל לאט לאט‪ :‬מרן ראש הישיבה זיע״א תמיד היה מביא דוגמא‬ ‫אוכל‪ .‬לא ברור מה הפשט בזה)‪.‬‬ ‫מבלעם‪ ,‬כתוב שאחד הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות זה‬ ‫אומר רבי מאיר בא תראה‪ ...‬הקב׳׳ה יוצא לקראתך‪ .‬אדם הראשון‬ ‫פי האתון‪ .‬אתם צריכים להבין שמדובר פה ברגעים הכי קריטיים!‬ ‫לא האמין שאחרי שהוא חטא הקב״ה עוד מעוניין בו‪ .‬הוא לא יכל‬ ‫שבת היא היתה התכלית של הבריאה‪ ,‬והקב״ה ברא את הכל ולא‬ ‫לשאת את זה‪ ...‬זה לא יכול להיות! מצוה אחת היתה לו‪ .‬הוא ישב‬ ‫חיסר בעולמו כלום! ומה קרה פתאום בבין השמשות?‪ ...‬מה עדין‬ ‫בגן עדן ומלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין‪ ,‬הכל יש לך!‬ ‫חסר שא״א להגיע לשבת ‪ -‬פי האתון‪ .‬כי אם לא יבראו את זה כעת‬ ‫מצוה אחת יש לך וגם ממנה הוא נתערטל‪ .‬הוא היה בטוח שאבדה‬ ‫אי אפשר לברוא אח״כ כי אין כל חדש תחת השמש‪ .‬אז מה קרה‬ ‫כל תקוה והוא אבוד‪ ...‬ועל זה הקב״ה תבע אותו‪ ,‬עביט של מי‬ ‫מה האסון שלא יהיה לבלעם אתון שתדבר‪.‬‬ ‫רגליים‪.‬‬ ‫אמר מרן ראש הישיבה‪ :‬הקב״ה טוב ומטיב לכל‪ ,‬והבריאה כולה‬ ‫כמה הקב׳׳ה אוהב אותנו‪" ...‬קראתי ואין עונה"‪ ...‬אני יוצא‬ ‫טובה! כל הבריאה היא טוב ולהיטיב‪ .‬הוא ברא את החסד שנקרא‬ ‫לקראתך עד הסוף‪ ,‬וכך הקב׳׳ה בא לכל אחד ואחד ואומר לו אני‬ ‫״תשובה״‪ ,‬אבל זה עוד לא מספיק‪ .‬יש תשובה זה לא מדבר אלי‪...‬‬ ‫מעוניין בך! ישראל אע׳׳פ שחטא ישראל הוא‪.‬‬ ‫אז הקב׳׳ה ברא מכריחים לבין אדם שיעוררו אותו לחזור בתשובה‪.‬‬ ‫ה׳בית ישראל׳ אמר פעם אחת להרב אברמסקי זצ״ל שכתוב בגמרא‬ ‫ורבינו יונה מונה בתחילת שער שני ששה דרכים שיתעורר אדם‬ ‫בקידוש החודש אתם אפילו מוטעים אפילו שוגגים ואפילו מזידין‪.‬‬ ‫בהם לשוב אל השם‪ .‬וזה בעצם כל שער שני‪.‬‬ ‫אותו דבר אפשר לומר ״בנים אתם לה׳ אלוקיכם״ אתם אפילו‬ ‫לכל העולם יש דרכים שיכריחו או יסבירו להם אותם לשוב חוץ‬ ‫מוטעים אפילו שוגגים ואפילו מזידין‪ ,‬הקב״ה אוהב את כולם‪,‬‬ ‫מבלעם‪ .‬קודם כל מי יכול להסביר לו ‪ -‬הרי הוא מבין יותר מכולם‪,‬‬ ‫בנים אתם‪ ,‬תמיד אתם נשארים בנים‪ .‬והרב אברמסקי מאד נהנה‪.‬‬ ‫הוא יותר ממשה רבינו שיודע דעת עליון! ובפרט שגם בגאוה היה‬ ‫הקב״ה אוהב את כולנו‪ ,‬והוא מדבר אלינו‪ ,‬והוא בא לקראתנו‪.‬‬ ‫בלעם חד בדרא‪ ,‬אף אחד לא הגיע לזה עד כדי כך‪ ...‬אז הקב״ה צריך‬ ‫ואנחנו —‬ ‫לעשות בריאה כזו שתעמוד מול הגאוה שלו‪ ,‬וגם היות שאין מי‬ ‫כתוב שהקב״ה אומר ״שובו אלי ואשובה אליכם״‪ ,‬אני רוצה‪ ,‬אני‬ ‫שיוכל לדבר אתו אז הקב״ה עשה שהאתון מדברת‪ ,‬ויבין שעושים‬ ‫מתגעגע‪ ...‬בכל יום ויום יוצאת בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי‬ ‫רק לו כי הוא חשוב‪ ,‬וזה יעורר אותו‪ .‬אתם יכולים לדמיין מה היה‬ ‫לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי‬ ‫קורה היום אילו אתון היתה מדברת?!‪ ...‬האתון מדברת ועוד היא‬ ‫והגליתים לבין האומות‪ ,‬מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם‬ ‫מדברת לענין! בלעם‪ ...‬תראה מה הולך פה‪ ,‬תראה מה הקב״ה עושה‬ ‫לבנים שגלו מעל שולחן אביהם‪ .‬הקב״ה אומר אני מתגעגע‬ ‫בשבילך‪ !...‬אבל בלעם מנהל איתה שיחת רעים כמו שני חברים‬ ‫אליכם!!! אומרים בשם ׳הבעל שם טוב׳ זצ׳׳ל מי שומע את הבת‬ ‫טובים‪ ...‬הוא עונה לה‪ ,‬והיא מתווכחת איתו‪ .‬בלעם‪ ,‬אתה לא רואה‬ ‫קול הזוי‪ ...‬הלב שומע‪ .‬הנשמה שומעת‪ .‬כל יהודי ויהודי מרגיש‬ ‫מה שהקב״ה עושה פה? הוא הופך עולם בשבילך!!! בערב שבת בין‬ ‫מפעם לפעם געגועים לקב׳׳ה‪ .‬אבל אנחנו מהר מהר משתיקים את‬ ‫השמשות הוא חשב עליך‪ ,‬למרות שאתה רשע‪ ...‬גוי‪ ...‬הקב״ה מרחם‬ ‫הקול הזה‪.‬‬ ‫עליך שלא תאבד מן העולם‪ .‬ומה יצא מזה?‪ ...‬כלום‪ .‬בסדר‪ ,‬דברתי‬ ‫צריך לדעת דבר ראשון כדי שבאמת נוכל להיטהר‪ .‬יש שאלה ידועה‬ ‫עם האתון‪ ,‬וכשהיא הפריעה לו בדרכו ״לו יש חרב בידי כי עתה‬ ‫ששאלו‪ ,‬כתוב‪ :‬״ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה״‪.‬‬ ‫הרגתיך״‪.‬‬ ‫למה לא כתוב תורה?‪ ...‬מרן רה״י זיע״א ענה‪ ,‬וכי אדם ילמד משנה‬ ‫חז״ל אומרים (בראשית רבה) ארבעה הקב״ה הקיש על קנקנם‬ ‫אחת זה כבר יעביר את רוע הגזירה?! אם אחד יתן עשר אגורות‬ ‫ומצאן עביט של מי רגלים‪[ .‬ובמקום אחר ׳קרון׳ של מי רגלים] ומי‬ ‫לצדקה זה כבר יעביר את רוע הגזרה?‪ ...‬תתן מה שאתה יכול‪ .‬גם‬ ‫הם? אדם הראשון‪ ,‬קין‪ ,‬בלעם‪ ,‬וחזקיהו‪ .‬ומילא קין ובלעם ‪ -‬מובן‪.‬‬ ‫בתורה להיות בן תורה אמיתי לא כל אחד יכול‪ ,‬אבל תשובה‬ ‫על חזקיהו ‪ -‬הסברנו לפני כמה שבועות‪ .‬מהו אדם?‪...‬‬ ‫ותפילה וצדקה כל אחד יכול‪.‬‬ ‫מ״ב‪ ,‬העיקר הט״ו) ״ועוד יתפלל בעל התשובה אל השם למחות‬ ‫מרן שה״ת רבי חיים קניבסקי זצ״ל אמר זה הכל בא רק אחרי‬ ‫כעב פשעיו וכענן חטאתיו‪ ,‬ושיחפוץ בו וירצהו ויעתר לו כאשר אם‬ ‫תורה‪ ,‬התורה פותחת‪ ,‬בלי תורה הלב סגור ואין רגש לא לתשובה‬ ‫לא חטא‪ ,‬כענין שכתוב בדברי אליהוא על בעל התשובה אחרי‬ ‫ולא לתפילה וכו׳‪.‬‬ ‫היסורים (איוב לג‪ ,‬כו)‪ :‬״יעתר אל אלוק וירצהו״‪ .‬כי יתכן להיות‬ ‫תתחיל את הכל מהתחלה‪...‬‬ ‫העוון נסלח ונפדה מן היסורים ומכל גזרה‪ ,‬ואין לשם חפץ בו‪,‬‬ ‫אנחנו מתחילים לעשות תשובה‪ ,‬אנחנו כבר רוצים לחזור‪ ,‬איך אני‬ ‫ומנחה לא ירצה מידו‪ .‬ותאות הצדיקים מן ההצלחות להפק רצון‬ ‫מסוגל?‪ ...‬כתוב ב׳יסוד התשובה׳‪" :‬אדם אשר פשע וחטא ובא‬ ‫מהשם ושיחפוץ בהם״‪.‬‬ ‫לחסות תחת כנפי השכינה ולהכנס בדרכי התשובה‪ .‬אשכילך‬ ‫אנחנו חושבים העיקר שיסלחו לי ולא ירביצו לי‪ ,‬שלא יהיו לי‬ ‫ואורך בדרך זו תלך‪ :‬ביום ההוא ישליך כל פשעיו אשר עשה ויעשה‬ ‫צרות‪ .‬אבל לא זו המטרה שלנו‪ ...‬יכול להיות שהוא נפדה מן‬ ‫עצמו כאילו בו ביום נולד ואין בידו לא זכות ולא חובה‪ ,‬וזה היום‬ ‫היסורים ומכל גזרה (!) ואין לשם חפץ בו ומנחה לא ירצה מידו‪...‬‬ ‫תחילת מעשיו‪ ,‬היום יפלס ארחותיו שלא יטו מעגלותיו מדרך‬ ‫תאות הצדיקים היא להפיק רצון מה׳‪ .‬אנחנו רוצים שתהיה לנו‬ ‫הטוב‪ .‬ודרך זו תביאנו לשוב בתשובה שלמה‪ ,‬כי הוא יעשה עצמו‬ ‫חיבה ואהבה‪ ,‬אנחנו רוצים להתקרב כמו בן לאבא‪ ,‬לחזור לארמון‬ ‫כמשליך מעליו כובד העוונות ועוצם החטאים אשר עשה"‪.‬‬ ‫המלוכה‪ ,‬לבית של אבא שלנו‪.‬‬ ‫וממשיך רבינו יונה‪ :‬״ולא יבהילוהו רעיוניו אשר לא יניחוהו לשוב‬ ‫אתה לא עושה טובה‪...‬‬ ‫כי יבוש מחטאיו‪ ,‬כי יחשוב איך אוכל להעיז פני ולשוב‪ ,‬ואני חטאתי‬ ‫דברנו פעם שכתוב בשיר השירים ״קול דודי דופק‪ ...‬פתחי לי‬ ‫עויתי ופשעתי‪ ,‬כזאת וכזאת עשיתי‪ ,‬עברתי ושניתי ושלשתי עד אין‬ ‫אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קווצותי רסיסי‬ ‫ספורות‪ ,‬ואיך אבוא עוד לפניו כבושת גנב כי ימצא‪ ...‬כי בושתי‬ ‫לילה״‪ ...‬הקב״ה בא אלי בכזה מצב של אהבה של חיבה של קרבה‬ ‫לעמוד לפניו‪ ,‬ואף איך ארמוס חצריו‪ ,‬ואיך אשמור חוקיו‪.‬‬ ‫וידידות‪ ,‬בא‪ ,‬בא תקום‪ ,‬תפתח לי את הדלת‪ ...‬ומה אני עונה לו‪,‬‬ ‫אל יחשוב כן‪ .‬כי המסית ‪ -‬היצה״ר ‪ -‬יושב כזבוב במפתחי הלב‪,‬‬ ‫״פשטתי את כותנתי איככה אלבשנה‪ ,‬רחצתי את רגלי איככה‬ ‫מתחדש עליו בכל יום‪ ,‬צופה ומביט להכשילו ומשים לבו לעצה‬ ‫אטנפם״‪ .‬״דודי שלח ידו מן החור ‪ -‬ומעי המו עליו״‪.‬‬ ‫הרעה הזאת‪ ,‬רק יחשוב כי כן מדת הבורא יתברך‪ ,‬ידו פשוטה‬ ‫נו‪ ...‬לבסוף קמתי אני לפתוח לדודי‪ ,‬ודודי חמק עבר‪ ...‬מה קרה?‬ ‫לקבל שבים‪ ,‬לכן טוב לו להשליך פשעיו ולעשות לו לב חדש‪...‬״‪.‬‬ ‫דפקת‪ ,‬הרי הקב״ה רצה להיכנס למה הוא בורח?‪...‬‬ ‫אז דבר ראשון תשכח מהכל‪ .‬הקב״ה אוהב אותך ורוצה בך‪ ,‬תעזוב‬ ‫יש כאלו שחושבים שיש לנו הרבה מצוות‪ ,‬ויש לנו עוד מצוה של‬ ‫את כל המחשבות ההפוכות‪ .‬אדם שכל הזמן ירגיש יש לי חטאים‬ ‫לחזור בתשובה‪ .‬אוי וויי‪ ...‬עוד מצוה‪ ...‬כתוב שעמ״י נסעו מהר‬ ‫אני לא יכול לשוב‪ ,‬ה׳ שונא אותי ‪ -‬אף פעם הוא לא יעשה תשובה!‬ ‫סיני כתינוק הבורח מבית הספר‪ ,‬הם פחדו שהקב״ה יתן להם עוד‬ ‫יש מדרש (שמופיע כמה פעמים) כאשר עמ״י חטאו הם אמרו אנחנו‬ ‫מצוות‪ .‬אומר הקב״ה אתה חושב שאתה עושה לי טובה?!‪ ...‬תארו‬ ‫מתביישים לחזור בתשובה‪ .‬ואמר להם הנביא כלום יש בן מתבייש‬ ‫לכם שאני שנורר‪ .‬אני בא לגביר ומבקש ממנו ואח״כ אני בורח‬ ‫מאביו?! לא אצל אביכם אתם חוזרים?!‪ ...‬אל מי אנחנו חוזרים?‪...‬‬ ‫אולי הוא יתן לי עוד כסף‪ ...‬אפשר להבין כזה דבר?!‪...‬‬ ‫אבא אוהב‪ ,‬אבא אוהב אותנו בכל מקרה! הקב״ה אוהב אותנו‬ ‫בתשובה אתה חושב שאתה עושה טובה?‪ ...‬במחילת כבודך‪,‬‬ ‫ורוצה אותנו‪ .‬תעזוב את הכל מאחוריך ותתחיל את הכל מחדש‪.‬‬ ‫״רחצתי את רגלי איככה אטנפם״ בסדר‪ ...‬תמשיך לישון‪ ...‬שתהיו‬ ‫תחשוב כמה ה׳ אוהב אותי והוא מחכה לי‪ ,‬והוא מתגעגע אלי‪,‬‬ ‫ראשי ישיבות ותצטרכו לאסוף כסף ‪ -‬תראו לפעמים צריך לקום‬ ‫והופך את כל העולם לקראתי! ועם זה אני יוצא לדרך‪.‬‬ ‫ותיקין ולבוא מוקדם‪ ,‬לפעמים זה הפוך‪ ,‬לבוא מאוחר בלילה‪...‬‬ ‫רק לקרוא את המילים של רבינו יונה בתחילת ה׳שערי תשובה׳‬ ‫אתה לא ישן מתי שאתה רוצה לפעמים צריכים לישון מאוחר‬ ‫״מן הטובות אשר הטיב ה׳ יתברך עם ברואיו״‪" ...‬והתבאר בתורה‬ ‫ולקום מוקדם‪ ,‬יש גבירים ‪ -‬בפרט הספרדים ‪ -‬שמקבלים רק אחרי‬ ‫כי יעזור ה׳ לשבים כאשר אין יד טבעם משגת‪ ,‬ויחדש בקרבם‬ ‫ותיקין‪ ...‬אתה אצלם תרויח כפול כי בחו״ל רק הם עושים ברכת‬ ‫רוח טהורה להשיג מעלת אהבתו"‪ .‬גם הרשע הכי גדול יכול להשיג‬ ‫כהנים‪...‬‬ ‫מעלת אהבתו‪ .‬אפשר להפוך את הכל מקצה אל הקצה‪.‬‬ ‫על כל פנים‪ ,‬קמתי אני לפתוח לדודיו‪ ...‬אתה עושה לי טובהו‪...‬‬ ‫בדור האחרון ראינו את רבי אורי זוהר זצ״ל‪ ,‬שמרן רה״י רבי‬ ‫אומר הקב׳׳ה ‪ -‬מוחל טובות‪ .‬אני נותן לך אפשרות לעשות‬ ‫גרשון אדלשטיין זצ״ל היה מכנה אותו ה׳זוהר הקדוש׳‪ ...‬והוא‬ ‫תשובה‪ ,‬לחזור למה שהיה בהתחלה ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב‪.‬‬ ‫התהפך לגמרי מצד לצד והיה אחד מצדיקי הדור‪.‬‬ ‫ואתה מרגיש שאתה עושה לי טובה‪ ...‬אין לי כח לקום‪ ...‬אז לא‬ ‫תאות הצדיקים להפק רצון מה׳‪!...‬‬ ‫צריך‪.‬‬ ‫עוד לימד אותנו רבינו הג״ר מאיר חדש זצ״ל בחסד של התשובה‪:‬‬ ‫ידוע שרבי חיים פלאג׳י זצ״ל אומר סגולה שימחלו כל העוונות‪,‬‬ ‫כתוב במדרש (ויקר״ר פ׳ כט) על אדם הראשון ׳בתשיעית נצטוה‪,‬‬ ‫לקרוא בערב ראש השנה מתחילת פרשת כי תבוא עד סוף פרשת‬ ‫בעשירית עבר‪ ,‬באחת עשרה נדון‪ ,‬בשתים עשרה יצא בדימוס׳‪ .‬הוא‬ ‫ביכורים‪.‬‬ ‫יצא מהמשפט בדימוס‪ ,‬הוא השתחרר לחופשי‪ .‬והשאלה נשאלת‬ ‫מה העניין בזה?‪ ...‬הכרת הטוב‪ ...‬הכרת הטוב‪ ...‬הכרת הטוב‪ ...‬בן‬ ‫זה נקרא בדימוס?‪ ...‬חז״ל אומרים שהוא היה מסוף העולם ועד‬ ‫אדם מבין שיש לו כל כך הרבה טובות‪ ,‬הוא חי‪ ,‬והוא יכול לחזור‬ ‫סופו ואחרי שחטא הוא התמעט‪ .‬תארו לכם אדם שהיה מיליארדר‬ ‫בתשובה‪ ,‬זה מן הטובות הכי גדולות שיש‪ ...‬תתחיל להרגיש במה‬ ‫והוא הפסיד הכל ונשאר עם עשר אגורות ‪ -‬זה נקרא בדימוס?!‬ ‫מדובר פה‪ .‬כמה הקב״ה מטיב לך‪ ,‬מה אתה יכול להפסיד‪...‬‬ ‫אומר רבי מאיר חדש ה׳בדימוס׳ הכי גדול זה שאתה חי ואתה‬ ‫אדם צריך להיות עם עול!‬ ‫יכול לחזור בתשובה ולחזור למה שהיית! איזה מתנה זו‪ ...‬חז״ל‬ ‫כתוב‪ :‬״והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר‬ ‫אומרים שהוא קודם פגש את קין ושאל אותו מה עלה בדינך‪ ,‬א״ל‬ ‫שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך״‪ .‬מה מדובר פה‪ ,‬אטו בשופטני‬ ‫עשיתי תשובה ונתפייסתי ויצאתי בדימוס‪ ,‬ואז אדם הראשון אמר‬ ‫עסקינן‪ ...‬זה לא סתם שופטני זה שוטה מופלג‪ ...‬אדם מקבל את‬ ‫אם כך גדול כח התשובה גם אני יעשה‪ ,‬וכי קין שקבל עונש נע ונד‬ ‫כל הקללות ומגיב כי בשרירות לבי אלך‪ .‬אומר ה׳אור החיים׳‬ ‫נקרא דימוסי אלא גם קין שהוא קיבל עד שבע דורות אבל אתה‬ ‫הקדוש‪ :‬״פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה״ ‪ -‬משה רבינו השביע‬ ‫חי! הלא אם תטיב שאת! ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ‪ .‬גם‬ ‫אותם והם ענו אמן‪ .‬שבועה זה מסוכן לעבור עליה‪ ,‬יהודים‬ ‫אתה יכול לחזור בתשובה‪ .‬המתנה שה׳ נותן לנו זה שאנחנו‬ ‫מפחדים משבועה‪ ,‬אבל אומר אותו האיש‪ :‬אני באמת לא חושב‬ ‫חיים!!! הבורא עולם רוצה אותי‪ ,‬ואוהב אותי‪ ,‬וקורא לי‪ ,‬ומדבר‬ ‫לעבור על שום עבירה אבל אני לא נשבע על זה‪ ,‬רק מרע״ה משביע‬ ‫אלי אני מתגעגע אליך ורוצה אותך! היש לך חיך מתוק מזהו!‪.‬״‬ ‫אותי הוא יבטלנה בלבו‪ ,‬והעיקר בשבועה הוא הלב שצריך שיסכים‬ ‫סיפרנו שנה שעברה שבסלונים של היום הרב׳ה קרא פ״א באלול‬ ‫על זה בלבו‪ ,‬וכל שמבטל בלבו אין הולכים אלא אחר מחשבת הלב‪.‬‬ ‫לכל החסידים שיבואו‪ .‬ולא היה זה זמן של הילולא או משהו‬ ‫והוא אומרו ״כי בשרירות לבי אלך״‪ ,‬אני לא נשבעתי‪ ,‬וממילא כל‬ ‫שמביא סיבה להתאסף ככה באמצע אלול‪ ...‬אבל אם הרבי קורא‬ ‫העונש האמור בתורה ע״י שבועה לא מחייב אותו‪ .‬למען ספות‬ ‫אז באים‪ .‬הרבי הקריא להם את דברי ה׳שערי תשובה׳ (ש״א אות‬ ‫בעקבתא דמשיחא ‪ -‬הרגעים האחרונים‪...‬‬ ‫הרווה ‪ -‬מלשון כריתה‪ .‬כריתת ריבוי העונש ע׳י ביטול השבועה‪,‬‬ ‫מורינו המשגיח הרב ויסבלום שליט׳א הביא בשם אביו הגה׳צ‬ ‫ועל זה לא יאבה ה׳ סלוח לו וכו׳‪.‬‬ ‫רבי אורי שליט׳א דבר מאד מעניין מהמלבי׳ם‪ ,‬רואים שיש היום‬ ‫עיקר החכמה היא לעשות גדרים‪ ,‬כתוב ברבינו יונה למה טובים‬ ‫הרבה גזרות שמתרבים ומתחדשים מים אל יום‪ ,‬במה נחזק את‬ ‫דברי סופרים מיינה של תורה‪ ,‬למה‪ ,‬כי אדם שלא מחלל שבת זה‬ ‫עצמינו ונתנחם‪ .‬באו נראה מה שהמלבי׳ם כותב‪( :‬תהילים פט‪ ,‬נא)‬ ‫לא מראה על ירא׳ש גדולה‪ ,‬אף אחד לא יכניס ידו לאש‪ .‬אבל אדם‬ ‫”זכור ה׳ חרפת עבדיך שאתי בחיקי כל רבים עמים אשר חרפו‬ ‫שעושה גדרים שלא יעבור חלילה על עבירות ‪ -‬זה מראה על יראת‬ ‫אויביך ה׳ אשר חרפו עקבות משיחך”‪ .‬אומר המלבי׳ם ‪ -‬זכור ה׳‪,‬‬ ‫שמים‪ ,‬הוא מפחד להיכשל אז הוא עושה כל מיני גדרים‪ .‬כל‬ ‫בשגם שיש לך לזכור חרפת עבדיך‪ ,‬שהם מחרפים אותם בגלותם‬ ‫דרבנן זה גדרים למצוות וזה היראת שמים האמיתית‪ .‬ומה‬ ‫על מה שעובדים אותך‪ ,‬שאתי בחיקי כל רבים עמים שמחרפים‬ ‫שמשה השביע אותם זה בשביל היראת שמים‪ ,‬שתפחד!‬ ‫אותי ואני נושא החרפה בחיקי‪ ,‬ובאמת לא אותי הם מחרפים רק‬ ‫הג׳ר יעקב אדלשטיין זצ” ל בצעירותו אשתו ילדה בביה׳ח בכפר‬ ‫” אשר חרפו אויביך ה׳”‪ ,‬סיבת החרפה שחרפו אותי מפני שהם‬ ‫סבא‪ ,‬ומרן רה׳י זיע׳א היה אז ראש ישיבת ׳חפץ חיים׳ בכפר סבא‪.‬‬ ‫אויביך‪ ,‬וחולקים עלך ועל אלקותך ועשה למענך ה׳! משיב לאמר ‪-‬‬ ‫אז הוא בא ושאל אותו‪ ,‬הוא היה מטובי הבחורים בפוניבז׳‪ .‬הוא‬ ‫” אשר חרפו׳ ר׳ל יש לי נחמה במה שידעתי שמה שחרפו הוא‬ ‫תמיד חשב שעול הרבנות זה לוקח קצת זמן אבל אפשר להמשיך‬ ‫עקבות משיחך‪ ,‬שעל ידי החירוף יביאו עקבות המשיח‪ .‬ובעת‬ ‫ללמוד ולהתקדם הלאה‪ ,‬ופתאום הוא רואה שזה לוקח לו הרבה‬ ‫שירבו חירופיהם הוא האות שיבואו עקבות המלך המשיח‪ .‬ולכן‬ ‫זמן והוא לא ידע אם להמשיך בתפקידו או לא‪.‬‬ ‫”ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן׳ כי ישמור אמונתו והבטחתו ותאומן‬ ‫אמר לו מרן רה״י עיקר החכמה של בן אדם זה ליהפך להיות‬ ‫לנצח‪.‬‬ ‫מוכרח‪ .‬תעשה לעצמך שאתה חייב! אתה מוכרח! זו עיקר החובה‬ ‫כבר קיבלנו ממרן ה׳חפץ חיים׳ זצ” ל ומרן שר התורה הגר׳ח‬ ‫של הבן אדם‪ ,‬תעשה לך הכרחים‪.‬‬ ‫קניבסקי זצ” ל היה מדבר על זה‪ ,‬שאנחנו עומדים בזמנים‬ ‫בסוף ימיו של מרן רה׳י זיע׳א היה לו מאד קשה למסור את‬ ‫האחרונים‪ .‬ועי׳ בסידור הגר׳א בפירוש על ”למנצח מזמור לדוד‬ ‫השיעורים‪ ,‬בפרט בגיל מבוגר שהדיבור נעשה יותר קשה‪ ,‬אך הוא‬ ‫יענך‪ ”...‬שיש בו תיבות כנגד ע׳ שנים של חבלי משיח‪ .‬וכמו שהלילה‬ ‫אמר שאם הוא יפסיק את השיעורים לא יתנו לו ללמוד לרגע‪ ,‬אז‬ ‫מחשיך יותר ויותר‪ ,‬וסוף הלילה הוא החשוך ביותר אך הוא‬ ‫הוא עשה לו הכרחים להמשיך במסירת השיעורים על אף הקושי‪.‬‬ ‫המבשר שעוד מעט יאיר השחר‪ .‬וכן בהתגבר צירי הלידה תדע כי‬ ‫סיפר לי אחד הנכדים שלו שהוא היה אברך צעיר ובעל כישרון‪,‬‬ ‫עוד מעט יבוא הולד‪ .‬כן כאשר יתגברו יותר ויותר הצרות אשר הם‬ ‫והציעו לו מישיבה חשובה להיות ׳משיב׳ בלילה‪ .‬והוא חשב לסרב‪,‬‬ ‫חבלי משיח ‪ -‬הוא הוא המבשר כי זמן הגאולה קרוב ועוד מעט‬ ‫כל היום אני לומד‪ ,‬בלילה יש לי קצת יותר רוגע ושלווה‪ ,‬אני צריך‬ ‫יפציע אור השחר‪.‬‬ ‫לקחת על עצמי עוד עול?!‪ ...‬אמרו לו אבל בכל זאת‪ ,‬זו ישיבה‪...‬‬ ‫וצריך לדעת‪ ,‬דברנו פעם שהסטייפלער זצ” ל אמר פעם לגה׳צ רבי‬ ‫נשאל את סבא‪ .‬הוא נכנס לסבא הרה׳י‪ ,‬ושאל שמציעים לו להיות‬ ‫יעקב גלינסקי זצ” ל שבא לבקש ממנו עצה‪ ,‬שלפעמים הוא מוסר‬ ‫משיב בלילה והוא לא יודע אם לקחת את זה‪ .‬מה הצדדים שאל‬ ‫דרשות מעוררות מאד‪ ,‬אבל חסר לו את ה׳מכה בפטיש׳ שישלים‬ ‫הרה׳י? והוא אמר לו שזה עול נוסף חוץ מכל מה שכבר אני לומד‪...‬‬ ‫את השיחה וימחיש את הנאמר‪.‬‬ ‫אמר לו הרה׳י ‪ -‬זה הסיבה חיובית‪ ,‬מה הצד השלילי?‪...‬‬ ‫והסטייפלער הביא לו משל‪ ,‬והעיקר היה שהדורות האלו עד היום‬ ‫אדם צריך להיות עם עול‪.‬‬ ‫באו בהרבה גלגולים כי הקב׳ה רוצה שנזכה אז הוא שולח את‬ ‫אדם לפעמים חושב אני גם בלי גדרים‪ ,‬גם אם אכשל ‪ -‬זה לא‬ ‫הנשמה לעולם בעוד גלגול ועוד גלגול כדי שתתקן את עצמה‪ .‬היום‬ ‫במשהו גדול‪ .‬חוץ ממה שהמחשבה עצמה היא טעות ומופקעת‪...‬‬ ‫זה הגלגולים האחרונים‪ .‬איך שהאדם יוצא מהעולם הזה ככה‬ ‫בא הרמב׳ן ואומר מה זה ”למען ספות הרוה את הצמאה”?‬ ‫הוא יהי׳ לנצח‪.‬‬ ‫׳והטעם כי נפש האדם הרוה שאיננה מתאוה לדברים הרעים לה‪,‬‬ ‫מרן הרב שך זצ” ל היה נרעש ונפחד לפני נעילה ואמר חותמים כאן‬ ‫כאשר תבא בלבו קצת התאוה והוא ימלא תאותו‪ ,‬אז יוסיף בנפשו‬ ‫עכשיו נצח! חותמים לא רק את כל השנה הקרובה אלא את כל‬ ‫תאוה יתירה ותהיה צמאה מאד לדבר ההוא שאכל או שעשה‬ ‫החיים וגם העוה׳ב‪ ,‬וזה נצח! עיין ב׳שפתי חיים׳ שמאריך בזה‪.‬‬ ‫יותר מבראשונה‪ .‬ותתאוה עוד לדברים רעים שלא היתה מתאוה‬ ‫חותמים נצח‪ ...‬פחד!‬ ‫להם מתחילה”‪ .‬ועד כדי כך מוסיף הרמב׳ן‪ :‬׳כי המתאוה לזמת‬ ‫ויכול להיות שאנחנו כבר ממש קרובים לפעמי משיח‪ .‬אפשר לאבד‬ ‫הנשים היפות‪ ,‬כשיהיה שטוף בזמתן תבואהו תאוה לבוא על‬ ‫את הכל ברגע האחרון?!‪ ...‬איך אפשר לא להתעורר מזה?!‪ ...‬׳הלוא‬ ‫הזכר ועל הבהמה! וכיוצא בזה בשאר תאוות‪ ,‬וכענין שהזכירו‬ ‫המחתרת חתורה לפניך ואיך לא מהרת להימלט על נפשך׳?‪ ...‬מה‬ ‫חכמים משביעו רעב מרעיבו שבע׳‪.‬‬ ‫חשבת שלא יתפסו אותך בסוף?!‪ ...‬אם יתפסו אותך ‪ -‬זהו‪ .‬גמרנו‪.‬‬ ‫אדם מתחיל עם תאוות קטנות ומגיע לדברים מאוסים ומגעילים‪,‬‬ ‫אני רק רוצה לסיים‪ :‬אנחנו יודעים שהתכלית של הכל זה ׳בנים‬ ‫זה מוסיף והולך‪.‬‬ ‫אתם לה׳ אלוקיכם”‪” ,‬ואתם תהיון לי ממלכת כהנים וגוי קדוש׳‪,‬‬ ‫”ולכך יאמר הכתוב בהולך בשרירות לבו ‪ -‬אחרי התאוות‬ ‫התפקיד שלנו זה להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש‪.‬‬ ‫השרירות והחזקות אצלו שנפשו צמאה להם‪ ,‬יוסיף נפשו הרוה עם‬ ‫הקב׳׳ה קורא לנו לחזור לבית ‪ -‬לארמון‪ ,‬בואו ונשמע את הקריאה‬ ‫הצמאה‪ ,‬כי יתאוה ויצמא למה שהיה שבע ממנו וכאשר השביע‬ ‫מאהבה‪ ,‬ולא נהיה מאלו שכתוב עליהם קראתי ואין עונה‪ .‬קול‬ ‫נפשו בו׳‪.‬‬ ‫אומר קרא ‪ -‬שובו אלי ואשובה אליכם‪!...‬‬ ‫כל המושג גדרים אני לא מתחיל עם זה ולא פורץ גדרים‪.‬‬ ‫זכות עצומה ליום הדין!‬ ‫לע׳׳נ‬ ‫מרת ביילא הינדא טויב ע׳׳ה‬ ‫טול חלק בהדפסת גליונות ׳ארחות חיים׳‬ ‫אשת חבר להג׳׳ר יחזקאל ז צ׳ ל‬ ‫ותהיה שותף בזיכוי הרבים הגדול‬ ‫בת הגה׳׳צ רבי חיים טודרס הרשלר זצ׳ל‬ ‫ויה׳׳ר שיתברכו כולם בכתיבה וחתימה טובה‬ ‫רבת פעלים לתורה וחסד‬ ‫נלב׳׳ע כ׳׳ב אלול‬ ‫ובכל מילי דמיטב‪ .‬אמן כן יהי רצון!‬ ‫ניתן לשמוע את השיחה ביום שלישי בערב ולאחמ״כ בשידור חוזר וכן שיעור דף היומי ועוד‪ ,‬בקו השיחות שמספרו ‪074-740-3629‬‬ ‫ניתן לתרום לגליון מכל עמדות נדרים פלוס ברחבי הארץ באמצעות לחצן קופות נוספות בחיפוש יש להקיש ארחות חיים או קוד מוסד ‪1000729‬‬ ‫כמו׳׳כ ניתן לתרום דרך המערכת הטלפונית הממוחשבת נדרים פון בחיוג לטלפון ‪ 037630585‬שלוחה ‪ 2071‬או במספר פלא׳ ‪053-415-3025‬‬ ‫כל מי שיכול לעשות הוראת קבע אפילו של כ‪ 5‬ש״ח תבוא עליו ברכה‪ ,‬וכל המוסיף‪ ...‬ניתן לקבל את הגליון במייל‪gmail.com@4166058 :‬‬ ‫ראש השנה ויום הכיפורים תשפ׳׳ז‬ ‫ועד ליל שבת‬ ‫דברי מוסר והשקפה‬ ‫כזרבינו דאש הישיבה הגאוך הגדול דבי ישראל בונם שרייבד שכייט״א‬ ‫שנאמרו בישידדק‬ ‫ראש השנה‬ ‫פנה אל תפילת הערער‬ ‫ומבואר במדרש שבראש השנה וביום הכיפורים‪ ,‬כשבני ישראל‬ ‫בגמ' בעבודה זרה (יז‪ ).‬קיי״ל דעבירה דאביק בה טובא כמינות‬ ‫באים ומתפללים לפני הקב״ה ומחדשים את מעשיהם‪ ,‬הקב״ה‬ ‫דמיא‪ ,‬אשר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים‪ ,‬ואין שום‬ ‫בורא אותם 'בריה חדשה'‪ .‬עד עכשיו לא היתה להם זכות לחיות‪,‬‬ ‫דרך לכפר על העבירה מלבד המיתה‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬שעבירה כזו‬ ‫הם היו נחשבים כמתים‪ ,‬אבל כוח התפילה שלהם מחיה אותם‬ ‫שהאדם שנה בה שוב ושוב והתרגל אליה (א‪.‬ה‪ .‬עי' היטב לרבינו‬ ‫והקב״ה הופך אותם ל'עם נברא'‪ .‬ואם כן מוכרח‪ ,‬שגם כאשר אין‬ ‫יונה בשערי תשובה שער ב' אות ל') נחשבת כמינות גמורה‪ ,‬שאין‬ ‫ביד האדם שום זכות ועל פי דין כפרתו היחידה היא המיתה ותו לא‪,‬‬ ‫לאדם אפשרות לשוב עליה בתשובה ואין לו מחילה עולמית (ואין‬ ‫מכל מקום יש כוח מופלא בימים הנוראים הללו‪ ,‬שהתפילה בהם‬ ‫כאן המקום להאריך בטעם הענין‪ ,‬מדוע אכן זה כך)‪ .‬ולפי זה נשאלת‬ ‫מתקבלת ומחיה את המתים‪ ,‬וגם מי שלא היה אמור לחיות נברא‬ ‫השאלה‪ ,‬שאם כן לכאו' נסתם הגולל ח״ו על כל עבודתנו בימים‬ ‫מחדש‪.‬‬ ‫אלו ועל כל סיכויינו לזכות בדין‪ ,‬הרי כל אחד מכיר את עצמו ויודע‬ ‫זהו גלגל ההצלה המיוחד שנשלח לאדם כעת‪ ,‬בימים הללו‪ .‬גם אם‬ ‫שיש עבירות מסויימות שהוא נכשל בהם פעם אחר פעם‪ ,‬שנה‬ ‫היו לו עבירות דאביק בהו ואף אם הוא נחשב למין ח״ו‪ ,‬מכל מקום‬ ‫אחר שנה‪ ,‬וכאשר הוא עומד בימים הנוראים הוא מגלה שכבר‬ ‫הוא יכול לצעוק‪ ,‬לבקש ולהתפלל‪ ,‬והזמן גורם שהקב״ה יכנס‬ ‫בשנה הקודמת היה עליו לשוב בדיוק באותם דברים‪ .‬אם כן מה‬ ‫לפנים משורת הדין וישמע את תפילתו‪ .‬עכשיו בשנה החדשה הוא‬ ‫נוכל לענות ליום הדין‪ ,‬הן מי יצדק לפניו‪ ,‬ולכאו' אין מי שאין לו‬ ‫יכול להברא מחדש‪ ,‬להיות אדם אחר ולקבל חיים חדשים‪ .‬הוא‬ ‫עבירות ד'אביק בהו'‪ .‬והבן שואל היאך יש לנו פה להשיב‪ ,‬האמנם‬ ‫צריך רק להיות מודע לכח העצום שיש בידו בזמן הגדול הזה‪,‬‬ ‫אין תקוה?‬ ‫ופשוט להתפלל‪ .‬כי לא בזה ולא שקץ ענות עני ולא הסתיר פניו‬ ‫אך הנה כבר בספרים הביאו את דברי המדרש תהלים מזמור ק׳׳ב‬ ‫ממנו‪ ,‬ובשועו אליו שמע‪.‬‬ ‫(א‪.‬ה‪ .‬וכעי׳׳ז בויק״ר פר' אמור)‪ :‬״תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא‬ ‫כי אכן‪ ,‬גם אם האדם יבש‪ ,‬מת‪ ,‬כערער בערבה‪ ,‬הקב״ה פונה אליו‪,‬‬ ‫יהלל י‪ -‬ה‪ ,‬וכי עד עכשיו עתידה אומה אחרת להבראות שהוא אומר‬ ‫לא בוזה את תפילתו וכותב אותו בספר החיים‪ .‬וכתחילת דברי‬ ‫ועם נברא‪ ,‬אלא אמר ר' יהודה בר סימון זה דורו של מרדכי וכו'‪,‬‬ ‫המדרש שם‪ :‬״דבר אחר פנה אל תפלת הערער‪ ,‬אמר ר' יצחק כלפי‬ ‫ורבנין אמרו אלו הדורות שחייבין במעשיהם הרעים ובאין ועושים‬ ‫הדורות אמרו‪ ,‬שאין להם לא נביא ולא כהן מורה צדק ולא בית‬ ‫תשובה ומתפללין לפניך בראש השנה וביום הכפורים‪ ,‬ולפי שהם‬ ‫המקדש שיכפר עליהם‪ ,‬אלא תפלה אחת נשתיירה להן שהם‬ ‫מחדשים את מעשיהם‪ ,‬הקדוש ברוך הוא בורא אותם בריה חדשה‪,‬‬ ‫מתפללין בראש השנה וביום הכפורים‪ ,‬אל תבזה אותה מהם‪,‬‬ ‫ומה להם לעשות‪ ,‬יש להם ליטול אתרוגיהן בידיהם ולולביהן וערבי‬ ‫שנאמר ולא בזה את תפלתם״‪.‬‬ ‫נחל והדסים להלל אותך‪ ,‬הוי אומר ועם נברא יהלל י‪ -‬ה"‪.‬‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫תשובה ‪ -‬הכל לפי רוב המעשה‬ ‫שתהיה לאדם בחירה שווה בין הטוב ובין הרע ושיהיה עליו להכריע‬ ‫בגמ' (שבת נה‪ ,:‬ב״ב יז‪ ).‬ארבעה מתו בעטיו של נחש וכו'‪ ,‬ומבו'‬ ‫ביניהם‪ .‬ואם כנים הדברים נמצא ש'כל הגדול מחברו יצרו גדול' הוא‬ ‫במפרשים שמה שנאמר בגמרא שרק ארבעה מתו בלא חטא אזיל‬ ‫ענין יחסי‪ ,‬דהיינו שקושי המלחמה עבורו הוא בדיוק כמו חברו‪,‬‬ ‫בין על לשעבר ובין על להבא‪ ,‬דהיינו שמעולם לא היה‪ ,‬וגם לעולם‬ ‫אלא שלחברו יש גם יצר טוב קטן יותר ומשום כך אי״צ שיהיה לו‬ ‫לא יהיה‪ ,‬אדם שימות בלי סיבה שהיא של חטא‪ ,‬שכן צדיק אין‬ ‫יצר הרע גדול כל כך‪.‬‬ ‫בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא‪.‬‬ ‫אולם במהרש״א שם משמע ש'כל הגדול מחברו' אינו רק ביחס‬ ‫והנה כשמתבוננים בדבר הרי הוא מופלא למאד‪ ,‬היאך זה ברא‬ ‫לחברו אלא אף יותר‪ ,‬וכן מבו' לכאו' בדברי הגמ' שם וז״ל; "אמר‬ ‫הקב״ה יצר הרע בעל כח אדיר שכזה‪ ,‬שכמעט אף אחד מכל באי‬ ‫אביי ובתלמידי חכמים יותר מכולם‪ ,‬כי הא דאביי שמעיה לההוא‬ ‫עולם במשך כל הבריאה כולה לא יוכל להתגבר עליו לחלוטין‪ ,‬הן‬ ‫גברא דקאמר לההיא אתתא נקדים וניזיל באורחא‪ ,‬אמר איזיל‬ ‫לכאו' במבט הפשוט תכלית האדם היא לנצח את יצרו‪ ,‬וחידוש הוא‬ ‫אפרשינהו מאיסורא‪ ,‬אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא כי הוו‬ ‫לגלות שבדרך כלל אין לו סיכוי להכריע אותו מכל וכל‪ .‬הלא דבר‬ ‫פרשי מהדדי שמעינהו דקא אמרי אורחין רחיקא וצוותין בסימא‪,‬‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫אמר אביי אי מאן דסני לי הוה לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה‪ ,‬אזל‬ ‫ובנוסף מצינו עוד (סוכה נב‪ ).‬ש'כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו'‪,‬‬ ‫תלא נפשיה בעיבורא דדשא ומצטער‪ ,‬אתא ההוא סבא תנא ליה‬ ‫ובפשטות הפשט הוא שכיון שלגדול מחברו יש יצר הטוב גדול‬ ‫כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו״‪.‬‬ ‫יותר ממילא צריך להיות שגם יצרו הרע יגדל‪ ,‬דאל״ה לא יהא‬ ‫הרי לנו מבואר שאביי אמר על עצמו שאם היה מגיע לידי נסיון לא‬ ‫משקל שווה לשני הצדדים‪ ,‬ולא יתקיים ענין הבחירה שענינו הוא‬ ‫‪A‬‬ ‫להשתלט עלי ולא עמדתי במה שקיבלתי על עצמי‪ .‬אולם אותו‬ ‫הוה מצי לאוקומיה נפשיה‪ ,‬הגם שאותו אדם הצליח לעמוד בנסיון‪,‬‬ ‫אדם טועה‪ .‬הוא ניצח! הוא ניצח את היצר במשך שלושה פעמים‬ ‫ועל זה אמרה הגמ' דכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו‪ ,‬ומבואר‬ ‫פעם אחר פעם‪ ,‬ורק בפעם הרביעית הוא נפל‪ .‬אמנם בסופו של דבר‬ ‫לכאו' דאין