gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוסף גליונות · Oisef Gilyoines — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: אוסף גליונות · Oisef Gilyoines

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

אוסף גליונות · Oisef Gilyoines — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ני‬ ‫תן תאין‬ ‫נ לשתלח תלק‬ ‫י םת החת‬ ‫‪₪ 10‬‬ ‫תן ל בהנש שםב‬ ‫‪10‬‬ ‫של דרים ' 'אהוק‬ ‫ח‬ ‫‪₪‬‬ ‫ם םאו ספה‬ ‫בנד פלסוף ף גלב‬ ‫רי סגוליו יונשו"‬ ‫ם פ ק נהוית תא'‬ ‫לו ל '‬ ‫ס ות‬ ‫ו‬ ‫אוסף גליונות מבית צוף הוצאה לאור‬ ‫גליון‪385‬‬ ‫‪391‬‬ ‫‪390‬‬ ‫‪383‬‬ ‫תשפ"ו•••גליון‬ ‫גליון‬ ‫תבואתשפ"ו‬ ‫תשפ"ו‬ ‫תצא‬ ‫קרח‬ ‫"ואתה‬ ‫כי בלק‬ ‫פרשת‬ ‫פרשת‬ ‫שממשיך"‬ ‫אדם‪...‬‬ ‫מתים‬ ‫בן‬ ‫מחיה‬ ‫והאור היה‬ ‫אחד‬ ‫להאיר‬ ‫במאמרו‬ ‫עובדות ופנינים נפלאים‬ ‫אודות ראש ישיבת חברון‬ ‫אברהם‬ ‫ממלכת סלבודקא‬ ‫סרנא זצ”ל‬ ‫נסיך של‬ ‫יחזקאל‬ ‫מאה שנה להסתלקותו‬ ‫הגדול רבי‬ ‫הגאון‬ ‫איש‬ ‫זצ"ל‬ ‫מדווינסק‬ ‫המשגיח‬ ‫שנהשמחה‬ ‫להסתלקות מרן‬ ‫מאיר‬ ‫רבי‬ ‫תשעים‬ ‫חכמה"ע"י תלמידו‬ ‫שסופרו‬ ‫וה"משךזצללה"ה‬ ‫שמח" ליוואוויץ‬ ‫ה"אור‬ ‫ירוחם הלוי‬ ‫רבי‬ ‫אברהם צבי שמואלביץ זצ"ל‬ ‫רבי‬ ‫הגאון‬ ‫התורה‬ ‫בפרסום ראשון‬ ‫עולם‬ ‫ומעשים‪,‬את‬ ‫מאירים‬ ‫וזכרונות‬ ‫עודם זוהר‬ ‫שביבי‬ ‫דו׼ות ראו‬ ‫ודעת‪,‬‬ ‫חכמה‬ ‫ופניני‬ ‫עובדות‬ ‫על סוד קסם לקחו‬ ‫כהתה‬ ‫בעוצמה שלא‬ ‫המאירה‬ ‫מדמותו‬ ‫ועוצם השפעתו בדרכי העליה‬ ‫זצלה"ה‬ ‫שמואלביץ‬ ‫והמצוות‬ ‫השתעבדותצבי‬ ‫לקיום התורה‬ ‫הגדולע"ירבי אברהם‬ ‫הקב"ה ‪-‬‬ ‫המלכת‬ ‫הגאון‬ ‫של‬ ‫עיניו‬ ‫השינוי הנדרש מאיתנו כנגד‬ ‫התורהרמ"ה‬ ‫במתיבתא רבתי 'מיר'‬ ‫משנת‬ ‫אדם‪-‬צריך‬‫ניסיונות ‪-‬הירש‬ ‫ומרביצי‬‫הגרמ"ה‬ ‫רה"יהת"ח‬ ‫מרן‬ ‫מגדולי‬ ‫מהבינוניות!‬ ‫עוד ‪ -‬לצאת‬ ‫יהיו‬ ‫הגזירות‬ ‫לפטירתו‬ ‫שנתיים‬ ‫במלאות‬ ‫להיות מוכן לסבול עבור הקב"ה!‬ ‫מרן רה"י הגרמ"ה הירש ‪ -‬משנת רמ"ה‬ ‫האם מי שמקפיד לא לאכול קודם התקיעות‬ ‫הבנהמשנת רמ"ה‬‫הירש ‪-‬‬‫מתוך‬ ‫המצוות‬ ‫הגרמ"ה‬ ‫קיוםרה"י‬ ‫מרן‬ ‫בגן בשבת ‪-‬‬ ‫המבוכה‬ ‫שחל‬ ‫או בר"ה‬ ‫ממרים‬ ‫השנה ‪-‬‬ ‫יכולתועים‬ ‫שזהו הטוב האמיתי‬ ‫התשובהבתקופה זו‬ ‫שלהכוללים‬‫אברכי‬ ‫השלבלחיזוק‬ ‫הראשון‬ ‫מכתב מיוחד‬ ‫מוסף?‬ ‫לנער‬ ‫לפני‬ ‫חנוך‬ ‫הרה"ג חנוךלאכול‬ ‫דרורי ‪-‬‬ ‫חיה רויזא שרייבר‬ ‫הרבן‬ ‫בונם‬ ‫ישראל‬ ‫הגאון ‪-‬הגדול‬ ‫הפקיע רבי‬ ‫אלול‬ ‫קרחרה"י הגרמ"ה הירש ‪ -‬משנת רמ"ה‬ ‫סיני‬ ‫ממעמד‬ ‫עצמו‬ ‫מרן‬ ‫גזירתשבת‬ ‫הגיוס‬ ‫שיעורי ליל‬ ‫הגרמ"ב זילברברג ‪ -‬אודות‬ ‫אייכנשטיין ‪ -‬עומק דעת‬ ‫יהושעבעולם‬ ‫רבי‬ ‫שבתמקום‬ ‫הגאון‬ ‫‪-‬מרן‬ ‫ממילאליל‬ ‫אין לו‬ ‫ועד‬ ‫חדשגל‬ ‫גיליון‪ -‬עינינו‬ ‫ומתן ‪-‬‬ ‫יוסף וייס‬ ‫משא‬ ‫הגאון רבי‬ ‫הגאון הגדול רבי משה שפירא ‪ -‬חשבתי דרכי‬ ‫התענית‬ ‫מניהוגי‬ ‫בתענית‬ ‫התורה‬ ‫האם חיוב קריאת‬ ‫שמימי?‬ ‫גילוי‬ ‫חשפה‬ ‫או חובת המועד דפורענותא?‬ ‫קאהן‬ ‫חיים‬ ‫רבי‬ ‫הגאון‬ ‫איזו מילה באנגלית‬ ‫לחזור לעיקר ששתל אברהם ולהיות‬ ‫עלינולד'?‬ ‫פלצות‬ ‫להודות‬‫טובתמוז‬ ‫במקום‬ ‫בחודש‬ ‫רצינות‬ ‫איך‬ ‫להבחין‬ ‫השבוע‬ ‫משפט‬ ‫המועדים‬ ‫שאדע‬ ‫פרשת‬ ‫לחושן‬ ‫עטרת‬ ‫ואחטיא ‪-‬‬ ‫חייםפניני‬ ‫מכון ‪-‬‬ ‫מדלוב‬ ‫אחטא‬ ‫עקיבא ‪-‬‬ ‫קובלסקי‬ ‫שלא‬ ‫ביתאשר‬ ‫הוראה עץ‬ ‫הרה"ג‬ ‫הגאון רבי‬ ‫עינינו גל‬ ‫נחל אליהו‬ ‫דיסקין ‪-‬‬ ‫באמת‬ ‫יוסף‬ ‫אברהם‬ ‫התורה‬ ‫אליהווייס ‪-‬‬ ‫זעקת רבי‬‫בני‬ ‫הגאון‬ ‫הרה"ג חנוך דרורי ‪ -‬חנוך לנער‬ ‫משה שפירא ‪ -‬חשבתי דרכי‬ ‫המשא רבי‬ ‫המרכזי‬ ‫הגאון הגדול‬ ‫מתוך‬ ‫בכינוס רבני הקהילות והאדמורי"ם באשדוד‬ ‫האם צידה בשוגג אל תוך ארון וכיו"ב‬ ‫מחייבת לפתחו ולהימנע מאיסור?‬ ‫אחריות‬ ‫שליט"א‬‫ללא‬ ‫בונםהפגנות‬ ‫שרייבר‬ ‫בניסיונות |‬ ‫רבי ישראל‬ ‫עמידה‬ ‫התורה |‬ ‫הגדול‬ ‫עולם הגאון‬ ‫קרן‬ ‫בראשות‬ ‫בירור הלכה‬ ‫רוצה להוציא ספר לאור?‬ ‫חומשעומק דעת‬ ‫אייכנשטיין ‪-‬‬ ‫יהושע ‪ -‬שיעור‬ ‫פיינשטיין‬‫הגר"חרבי‬ ‫מרן הגאון‬ ‫ספר יוצא לאור בצוף!‬ ‫צוף הוצאה לאור ‪ -‬נתן פלדמן‬ ‫‪||| \ www.tzufbooks.com | zuf@zuf.co.il | 02-6504055 | 054-8401840‬‬ ‫יח"צ‬ ‫פרסום‬ ‫הפצה‬ ‫הדפסה‬ ‫גרפיקה‬ ‫עימוד‬ ‫הגהה‬ ‫עריכה‬ ‫הקלדה‬ ‫מוקדש לע"נ מרת מרטה ע"ה בת הר"ר שרגא פייבל זצ"ל קנול‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫• אוסף הפרשה •‬ ‫• אוסף ההלכה •‬ ‫• אוסף הדעת •‬ ‫שיעור חומש‬ ‫שיעורי בינה‬ ‫משנת רמ"ה‬ ‫מאת מרן הגאון הגדול‬ ‫‪83‬‬ ‫הגאון הגדול‬ ‫‪33‬‬ ‫רבינו מרן ראש הישיבה רבי‬ ‫‪3‬‬ ‫רבי חיים פיינשטיין שליט”א‬ ‫רבי ישראל בונם שרייבר שליט”א‬ ‫משה הלל הירש שליט”א‬ ‫פניני פרשת השבוע‬ ‫עטרת המועדים‬ ‫מראה כהן‬ ‫הרה”ג אשר קובלסקי שליט”א‬ ‫‪85‬‬ ‫שיעורי הגאון רבי עקיבא מדלוב שליט”א‬ ‫‪35‬‬ ‫הגאון הגדול רבי דוד כהן שליט”א‬ ‫‪5‬‬ ‫יעלת חן‬ ‫שיעורי ליל שבת‬ ‫עומק דעת‬ ‫הגה”צ רבי יצחק שמואל גמזו שליט”א‬ ‫‪87‬‬ ‫הגאון רבי‬ ‫‪37‬‬ ‫מאת הגאון הגדול‬ ‫‪7‬‬ ‫מרדכי בונם זילברברג שליט”א‬ ‫רבי יהושע אייכנשטיין שליט”א‬ ‫מענה יחזקאל‬ ‫עומק הפשט‬ ‫חשבתי דרכי‬ ‫הרה”ג ר’ יחזקאל הרטמן שליט”א‬ ‫‪89‬‬ ‫דיוני הלכה אקטואליים‬ ‫‪39‬‬ ‫הגאון הגדול רבי משה שפירא זצ”ל‬ ‫‪11‬‬ ‫מחשבות טובות‬ ‫משא ומתן‬ ‫מאמרי חסד לאברהם‬ ‫מענה לבני הישיבות בנתיבי העליה‬ ‫‪92‬‬ ‫הגאון רבי חיים קאהן‬ ‫‪45‬‬ ‫הגאון רבי אורי יצחקי שליט”א‬ ‫‪14‬‬ ‫בית הוראה עץ חיים מכון לחושן משפט‬ ‫בנתיבות העיון‬ ‫פרפרת לראש השנה‬ ‫תורת משי‬ ‫מהרה”ג ר’ אהרון שורצר שליט”א‬ ‫‪93‬‬ ‫הגאון רבי מיכאל סורוצקין שליט”א‬ ‫‪48‬‬ ‫הבנה בחודש אלול וחיוב תשובה ביוה”כ‬ ‫‪15‬‬ ‫עמק השבוע‬ ‫פניני הלכה‬ ‫עינינו גל‬ ‫עיונים וביאורים במהות הימים בשבוע הבא‬ ‫‪95‬‬ ‫מראשי ורבני החבורות בישיבת מיר‬ ‫‪49‬‬ ‫מאמרי עין לא ראתה‬ ‫‪17‬‬ ‫הרה”ג ר’ ראובן מלך שווארץ שליט”א‬ ‫עלון לשבת‬ ‫אוצר ביכורי הלכה‬ ‫חנוך לנער‬ ‫הרה”ג שלמה קולדצקי שליט”א‬ ‫‪99‬‬ ‫הגאון רבי אברהם טומבק שליט”א‬ ‫‪59‬‬ ‫הרה”ג חנוך דרורי שליט”א‬ ‫‪21‬‬ ‫מתוך הסוגיות והפוסקים‬ ‫שירת המועדים‬ ‫מחשבות טובות‬ ‫התבוננות בפרשיות התורה‬ ‫עלון חדש מבית שירת המועדים‬ ‫‪103‬‬ ‫מענה לבני הישיבות בנתיבי העליה‬ ‫‪66‬‬ ‫הגאון רבי נתן רוטמן שליט”א‬ ‫‪23‬‬ ‫נוהג כצאן יוסף‬ ‫תוספת שבת‬ ‫אז נדברו‬ ‫פרקי חיים מהגאון הגדול‬ ‫‪104‬‬ ‫מעלת השבת וקדושתה‬ ‫‪67‬‬ ‫מחשבות לבני הישיבות‬ ‫‪27‬‬ ‫רבי יוסף רזובסקי זצ”ל‬ ‫החדשים מבית‬ ‫מחשבה קצרה על הדף‬ ‫צוף הוצאה לאור‬ ‫‪109‬‬ ‫תפיסות עומק על סדר הדף היומי‬ ‫‪69‬‬ ‫מסביב לשולחן‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫‪73‬‬ ‫בנושאים הלכתיים אקטואליים‬ ‫בירור הלכה‬ ‫בירורי הלכה אקטואליים‬ ‫‪75‬‬ ‫מבחני לדעת‬ ‫מבחן בדף היומי‪ ,‬במשנה ברורה‬ ‫‪79‬‬ ‫ובחפץ חיים ואהבת חסד‬ ‫מאחורי הקלעים‬ ‫סיכומי תמצית ומבחני לדעת‬ ‫‪81‬‬ ‫מערכת 'אוסף גיליונות'‬ ‫‪a0554006628@gmail.com‬‬ ‫ראש המערכת‪:‬‬ ‫הרב נתן פלדמן שליט"א‬ ‫חברי המערכת‪:‬‬ ‫הרב צבי קנול שליט"א‬ ‫הרב חיים וכסלר שליט"א‬ ‫הרב משה הכהן שליט"א‬ ‫הרב עקיבא יוסף לוי שליט"א‬ ‫הרב יוסף שלמה בייפוס שליט"א‬ ‫מבית 'צוף'‬ ‫הוצאה לאור‬ ‫נתן פלדמן‬ ‫בכל נושאי האוסף ניתן לפנות בטלפון‬ ‫‪0554006628‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫משנת רמ"ה‬ ‫שליט"א‬ ‫הירש שליט"א‬ ‫הלל הירש‬ ‫משה הלל‬ ‫הגאון רבי‬ ‫רבי משה‬ ‫הישיבה הגאון‬ ‫ראש הישיבה‬ ‫מרן ראש‬ ‫רבינו מרן‬ ‫ממשנת רבינו‬ ‫ממשנת‬ ‫ראש השנה תשפ"ז‬ ‫שיפור המעשים מעורר אהבת ה’ ומידת הרחמים‬ ‫הוראת שעה‬ ‫ועי”ז אפשר לזכות בדין‬ ‫כיצד מקבלים ‘טעם’ בתפילה‬ ‫ו’מידה כנגד מידה’ זה מביא עלינו התעוררות של אהבה מאת‬ ‫אנו נמצאים לפני ראש השנה‪ ,‬יום הדין‪ ,‬ובוודאי שאנו צריכים‬ ‫ובלימוד ‘העיון הישיבתי’?‬ ‫הקב”ה‪ ,‬עד שהוא ‘עומד מכיסא הדין ויושב על כיסא רחמים‪,‬‬ ‫עכשיו ביותר להתנהג בהתאם ליום הדין‪ ,‬גם אם במשך אלול לא‬ ‫והופך מידת הדין למידת רחמים’‪ ,‬נגד החוקים הרוחניים!‬ ‫היה כל כך‪ ...‬כתוב בטור (סי’ תקפ”א)‪ :‬משל למדינה שחייבת מס‬ ‫[מתוך שו”ת ב’ועידת בני הישיבות’ ‪ -‬אב תשפ”ו]‬ ‫למלך ולא נתנו לו‪ ,‬בא אליה בחיל לגבותו‪ .‬כשנתקרב אליה‬ ‫שואל‪ :‬איך מקבלים טעם בתפילה?‬ ‫ועכשיו‪ ,‬כשאנו סמוכים ממש לראש השנה‪ ,‬כל אחד צריך‬ ‫בעשרה פרסאות יצאו גדולי המדינה לקראתו‪ ,‬ואמרו לו אין לנו‬ ‫לשפר את מעשיו‪ .‬וכגון בתפילה‪ ,‬לא די לכוין את פירוש המילות‪,‬‬ ‫רבינו שליט”א‪ :‬יש בזה שני חלקים‪ ,‬האחד מעשי‪ ,‬ללמוד להבין‬ ‫מה ליתן לך‪ ,‬הניח להם שליש‪ .‬כיון שנתקרב יותר יצאו בינוני‬ ‫אלא הבסיס של תפילה זה לידע שמדברים לפני המלך‪ ,‬ולפיכך‬ ‫את מה שמתפללים‪ .‬ואע”פ שכל אחד מבין את המילים פחות או‬ ‫העיר לקראתו‪ ,‬הניח להם שליש השני‪ .‬כשנתקרב יותר יצאו‬ ‫גם מי שמכוין בכל התפילה‪ ,‬אם הוא לא מרגיש שהוא מדבר‬ ‫יותר‪ ,‬מכל מקום לא מבינים את עומק המשמעות של המילים‪ ,‬ומה‬ ‫כל בני העיר לקראתו‪ ,‬והניח להם הכל‪ .‬כך המלך זה הקדוש‬ ‫אל הקב”ה ‪ -‬וכמו שאמר החפץ חיים‪ ,‬שאנחנו הרי אומרים‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬בני המדינה אלו ישראל שמסגלים עונות כל השנה‪.‬‬ ‫שמונח בהם‪ .‬אם לומדים את חלקי התפילה שכתובים בתהלים עם‬ ‫לקב”ה ‘אתה’ בלשון נוכח ‪ -‬הרי חסר לו בכל מהות התפילה‪.‬‬ ‫ערב ראש השנה הגדולים מתענין‪ ,‬ומוותר להם שליש עונותיהם‪.‬‬ ‫פירושו של המלבי”ם‪ ,‬וודאי שהתפילה תהיה אחרת‪.‬‬ ‫ובענין כוונת המילות יש עצה מהחפץ חיים‪ ,‬לעצור לפני‬ ‫בעשרה ימים בינונים מתענין‪ ,‬ומוותר להם ב’ שלישים‪ .‬ביום‬ ‫כל ברכה כמה שניות‪ ,‬ולחשוב מה הוא הולך לבקש‪ ,‬ואז‬ ‫אמנם עיקר הדבר זה החלק השני‪ ,‬הרעיוני‪ ,‬שאדם צריך להרגיש‬ ‫הכיפורים הכל מתענין‪ ,‬ומוותר להם הכל‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫להתפלל את הברכה ההיא‪ ,‬שכן בקטע אחד קל לכוין‪ ,‬וככה‬ ‫בשעת מעשה שהוא מדבר עם הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שאם לא כן‪ ,‬הרי‬ ‫יעשה בכל ברכה‪.‬‬ ‫והנה ה’גדולים’ שמתענים בערב ראש השנה הם ה’בני תורה’‪,‬‬ ‫זה כאדם שאומר מילים באויר‪ ,‬ואינו מדבר לאף אחד‪ ,‬שפשוט הדבר‬ ‫ואם אין איזו דרגה של התעוררות אצלם‪ ,‬אזי לבד מזה שיש בכך‬ ‫שאין לו חשק לזה‪ .‬הכוזרי אומר‪ ,‬שהאמונה שמגיעה לאדם מכוחה‬ ‫כמו כן יש דין מפורש בשו”ע‪ ,‬שאצלנו זה בגדר ‘שפרו‬ ‫חלילה טענה וקטרוג גדול עליהם‪ ,‬זה גם חסר לכלל ישראל‪.‬‬ ‫של תפילה אחת‪ ,‬צריכה להספיק לו עד התפילה הבאה‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫מעשיכם’‪ ...‬והוא דין כוונת השמות‪ ,‬וכדאיתא בשו”ע (ס”ה‬ ‫ובפרט כיום שהאויבים מבחוץ רוצים להשמידנו חלילה‪,‬‬ ‫שתפילה מביאה את האדם לידי אמונה‪ ,‬וזה רק באופן שהוא מרגיש‬ ‫ס”א)‪‘ ,‬כשיזכיר השם יכוין פירוש קריאתו באדנות שהוא אדון‬ ‫ומבפנים רוצים לשנות את צורת הבן תורה‪ ,‬ויש הרבה להתפלל‬ ‫שמדבר עם הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ומבקש ממנו כל צרכיו‪ ,‬וכך מגיע‬ ‫הכל‪ ,‬ויכוין בכתיבתו ביו”ד ה”א שהיה והוה ויהיה‪ ,‬ובהזכירו‬ ‫על כל זה‪ ,‬וכמובן לעשות תשובה‪.‬‬ ‫אלוקים יכוין שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם’‪.‬‬ ‫לאמונה חושית ורגשית‪ .‬מה יכול להיות יותר ‘געשמאק’ מלדבר‬ ‫ומו”ר הגר”א קוטלר זצ”ל אמר‪ ,‬שמבן תורה אפשר לדרוש‬ ‫כתוב בגמרא (ר”ה לד‪‘ ,):‬אמר הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אמרו לפני‬ ‫עם הקדוש ברוך הוא? צריכים להתרגש מעצם המחשבה שאנו‬ ‫בראש השנה מלכויות זיכרונות ושופרות‪ ,‬מלכויות ‪ -‬כדי‬ ‫שלכה”פ יכוין את כוונת השם בסוף כל ברכה‪ .‬וכך צריך לעשות‬ ‫מדברים עמו! וזה שורש ענין התפילה‪.‬‬ ‫שתמליכוני עליכם‪ ,‬זיכרונות ‪ -‬כדי שיבא לפני זיכרונכם לטובה‪,‬‬ ‫בכל ברכה שאדם מוציא מפיו במהלך היום‪ ,‬לא ‘לזרוק’ את‬ ‫הברכה מהפה‪ ,‬אלא להיזהר לכוין בכל ברכה‪.‬‬ ‫ובמה ‪ -‬בשופר’‪ .‬וכיצד עולה זיכרונם של ישראל לטובה על ידי‬ ‫שואל‪ :‬ידוע שבכוללים יש מסלולי לימוד שונים‪ ,‬עיון‪ ,‬בקיאות‪ ,‬דף‬ ‫השופר? ענין זה מבואר במדרש (ויק”ר אמור כט ו)‪ ,‬זה לשונו‪:‬‬ ‫וכן צריך להתחזק בענין ‘בין אדם לחבירו’‪ ,‬וכגון שיש דבר‬ ‫‘בחודש’ ‪ -‬בחודש זה תחדשו מעשיכם‪‘ ,‬בשופר’ ‪ -‬בחודש‬ ‫היומי‪ ,‬חבורות‪ ,‬חושן משפט‪ ,‬יורה דעה‪ ,‬וכדומה‪ .‬וישנם אברכים‬ ‫מצוי מאוד בין בחורים‪ ,‬שאומרים איזו ‘עקיצה’ למישהו וכולם‬ ‫הזה שפרו מעשיכם‪ .‬אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל‪ ,‬אם‬ ‫רבים שרק אחרי החתונה גילו לראשונה שיש להם טעם בלימוד‪,‬‬ ‫נהנים‪ ,‬חוץ מזה שאמרו לו את העקיצה‪ ...‬וכן לגבי ההתנהגות‬ ‫שיפרתם מעשיכם הריני נעשה לכם כשופר הזה‪ ,‬מה שופר זה‬ ‫מאחר ומצאו מסלול שהתאים להם לפי טבעם‪ .‬ונשאלת השאלה‪,‬‬ ‫בפנימייה בלילה‪ ,‬שמפריע לאחרים לישון גם אם משתדל‬ ‫מכניס בזו ומוציא בזו‪ ,‬כך אני עומד מכיסא הדין ויושב על‬ ‫אולי היה כדאי לסדר מסלולים מעין אלו גם בקיבוץ של הישיבות‬ ‫לדבר בלחש‪ ,‬ואז הוא מזיק לאחרים בשינה רצופה בלילה‪,‬‬ ‫כיסא רחמים‪ ,‬והופך לכם מידת הדין למידת רחמים‪ .‬אימתי‪,‬‬ ‫הגדולות?‬ ‫וכל היום למחרת מתבזבז‪.‬‬ ‫בחדש השביעי‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫רבינו שליט”א‪ :‬יש דברים ‪ -‬כמו סדרי נשים נזיקין ‪ -‬שכל בחור‬ ‫עוד יש לעורר בענין תיקון המידות‪ ,‬אנשים סבורים בטעות‬ ‫ויש לבאר בזה על פי דברי הירושלמי (מכות פ”ב ה”ו)‪‘ ,‬שאלו‬ ‫צריך ללמוד‪ ,‬מאחר ושם לומדים איך לחדש‪ ,‬איך לדייק‪ ,‬איך להבין‬ ‫שהאיסור של ‘מידות רעות’ זה דוקא כשעושה מעשה‪ ,‬ואינם‬ ‫לחכמה‪ ,‬חוטא מהו עונשו‪ .‬אמרה להם‪ ,‬חטאים תרדוף רעה‪.‬‬ ‫עניין בעמקות‪ ,‬איך לעשות חילוקים ולחדש חידושים בעמקות‪,‬‬ ‫יודעים שגם עצם קיום המידות הרעות הוא איסור‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫שאלו לנבואה‪ ,‬חוטא מהו עונשו‪ .‬אמרה להם‪ ,‬הנפש החוטאת‬ ‫דברים אלו המקור הטוב ביותר להשיגם הוא על ידי לימוד ‘נשים‬ ‫הרמב”ם בהלכות תשובה (פ”ז ה”ג)‪ ,‬שכשם שצריך לשוב‬ ‫היא תמות‪ .‬שאלו לקודשא בריך הוא‪ ,‬חוטא מהו עונשו‪ .‬אמר‬ ‫נזיקין’ בעיון‪ .‬זה היסוד לכל לימוד אחר של הלכה וכדומה‪ ,‬שכן‬ ‫מעבירות שיש בהן מעשה‪ ,‬כך צריך לחפש ולשוב מן המידות‬ ‫להם‪ ,‬יעשה תשובה ויתכפר לו’‪ .‬ולכאורה צריך להבין‪ ,‬וכי‬ ‫לפני הכל בחור צריך ‘ללמוד איך ללמוד’‪.‬‬ ‫הרעות‪ ,‬וזה חמור יותר מעבירות שיש בהן מעשה‪ ,‬שכן בזמן‬ ‫הנביאים אינם יודעים שיש תשובה? אלא ביאור הענין הוא‪ ,‬שעל‬ ‫שאדם רגיל במידות רעות קשה לו לפרוש מהן‪ .‬גאוה זה איסור‬ ‫פי חוקי וכללי הטבע הרוחניים לא יתכן שאדם יחטא ולא ייענש‬ ‫אלא שגם בלימוד זה גופא יש חילוקים גדולים בין אחד לשני‪ .‬יש‬ ‫מפורש! כעס מגיע מגאוה‪ ,‬קינאה מגיעה מגאוה‪ ,‬חוסר פירגון‬ ‫על כך‪ ,‬כיון שהחטא יוצר מציאות רוחנית המחייבת עונש‪ ,‬אבל‬ ‫בחורים שיש להם נטייה גדולה לעמקות‪ ,‬ויכולים לחדש בקלות‬ ‫מגיע מגאוה‪ ,‬ביקורתיות מיותרת מגיעה גם כן מגאוה‪ ,‬וצריך‬ ‫הקב”ה הוא מלך‪ ,‬ו’מלך פורץ גדר’‪ ,‬והוא יכול לפעול גם כנגד‬ ‫דברים עמוקים‪ ,‬ויש בחורים שלא שייכים לזה‪ .‬והבעיה היא‪,‬‬ ‫ללמוד בספרי מוסר‪ ,‬כגון אורחות צדיקים‪ ,‬וחובות הלבבות‬ ‫החוקים‪ ,‬וזה הכוונה במה שכתוב שרק הקב”ה הוא זה שאומר‬ ‫שלפעמים בחור שרואה שלחברו יש את הכוח הזה‪ ,‬וסבור שגם‬ ‫שער הכניעה‪ ,‬כדי לתקן את מידת הגאוה‪.‬‬ ‫שהתשובה מכפרת‪ ,‬דהיינו שזה כח מיוחד שהקב”ה קבע נגד‬ ‫הוא מסוגל לכך‪ ,‬ומנסה ללמוד באופן שבו החבר לומד‪ ,‬ואז הוא‬ ‫כל הכללים והחוקים הרוחניים‪ .‬ואיך זוכים לכך שהקב”ה מכפר‬ ‫ובעיקר צריך להתחזק בענין של ‘תלמוד תורה כנגד כולם’!‬ ‫מתבלבל לגמרי‪ .‬אמנם יש עצה גם למי שאין לו את הכוח הזה‪,‬‬ ‫כנגד החוקים הרוחניים? כאשר הוא אוהב אותנו‪.‬‬ ‫להיזהר מאוד מביטול תורה‪ ,‬ובפרט עכשיו סמוך לראש השנה‪.‬‬ ‫שיכול ללמוד בספרים קלים יותר‪ ,‬שעל ידם הוא יקבל ‘בקיאות‬ ‫ופשיטא שבראש השנה עצמו בודאי שצריך ליזהר שלא לבטל‬ ‫ונמצא שכאשר אנו עושים דברים המעוררים את אהבתו של‬ ‫בלומדות’‪ ,‬ולא בספרים שיקשו עליו יותר‪ .‬למשל‪ ,‬יש בחור שאינו‬ ‫שום רגע‪ ,‬אלא מיד לאחר התפילה והסעודה עולים ללמוד‪.‬‬ ‫הקב”ה אלינו‪ ,‬ממילא אנו זוכים לכפרה‪ .‬והיינו כשעושים דברים‬ ‫יכול להבין היטב את ה’מחנה אפרים’‪ ,‬אבל הוא יכול להבין ‘שער‬ ‫וראוי לכל אחד לקבל על עצמו תענית דיבור לזמן מסויים‬ ‫המחזקים כביכול את מלכות הקב”ה בעולם‪ ,‬בבחינת ‘תנו עוז‬ ‫המלך’‪ .‬ובספרי זמנינו אני ממליץ לבחורים כאלו ללמוד את‬ ‫בר”ה‪ ,‬ופשיטא! אין צריך לומר שאין קוראים ולא מתעניינים‬ ‫לאלוקים’‪ .‬וכן כשאנו משפרים את מעשינו‪ ,‬אנו מראים בכך‬ ‫הספרים של ר’ אלחנן והסטייפלר‪ ,‬ולהיכנס דרכם ל’לומדות’‬ ‫בחדשות חלילה בכל עשרת ימי תשובה‪ .‬ובזכות כל זה נזכה‬ ‫שאנחנו אוהבים את המלך ומכבדים אותו‪ ,‬ולא עושים רק כדי‬ ‫בצורה שמתאימה בשבילם‪.‬‬ ‫בס”ד לרחמים בדין‪ ,‬ולכתיבה וחתימה טובה‪ ,‬אכי”ר‪.‬‬ ‫‘לצאת ידי חובה’‪ ,‬וע”י זה מתחזקת כביכול מלכותו יתברך‪,‬‬ ‫אוסף | ‪3‬‬ ‫לתוכן‬ ‫עיונים בפרשה‬ ‫בגדר הדין שופר למצוה בשל איל וכפוף‬ ‫שוה'‪ ,‬לפיכך צריך שיהיה שופר של יום הכיפורים כפוף כמו‬ ‫מצוה עד שליש במצוה' (ב"ק ט‪ ,):‬כלומר‪ ,‬שאם יש לאדם‬ ‫כתב השו"ע (סי' תקפו ס"א) 'שופר של ראש השנה מצותו‬ ‫שופר של ר"ה‪ .‬וכתבו הראשונים שם‪ ,‬שדין 'כפוף' הוא למצוה‬ ‫אפשרות לעשות את המצוה באופן מהודר יותר‪ ,‬צריך להוסיף‬ ‫בשל איל וכפוף‪ ,‬ובדיעבד כל השופרות כשרים‪ ,‬בין פשוטים‬ ‫בעלמא‪ ,‬ולא לעיכובא‪ .‬והקשו על כך התוספות (שם)‪ ,‬כיצד‬ ‫על המקח עד שליש משוויו‪ .‬דאם נאמר שדין 'איל כפוף' הוא‬ ‫בין כפופים‪ ,‬ומצוה בכפופים יותר מבפשוטים'‪.‬‬ ‫אם כן ניתן ללמוד דין שופר של יום הכיפורים משופר של‬ ‫'הידור מצוה של שופר'‪ ,‬אם כן באופן שיש לאדם אפשרות‬ ‫ומקור הדין שיש מצוה ליקח שופר של איל‪ ,‬מבואר‬ ‫ראש השנה לגבי דין 'כפוף'‪ ,‬הרי אף בראש השנה אין כאן‬ ‫לקנות ב' שופרות‪ ,‬אחד של איל כפוף והשני אינו כזה‪ ,‬אזי‬ ‫במסכת ראש השנה (טז‪' ,).‬אמר רבי אבהו‪ ,‬למה תוקעין‬ ‫דין לעיכובא‪ ,‬אלא רק מצוה‪ ,‬משום ש'בראש השנה כמה‬ ‫אם ההפרש ביניהם אינו יותר משליש צריך הוא להוסיף על‬ ‫בשופר של איל‪ ,‬אמר הקדוש ברוך הוא‪ ,‬תקעו לפני בשופר‬ ‫דכייף איניש דעתיה טפי מעליא'‪ ,‬וטעם זה אינו שייך ביום‬ ‫הדמים כדי לקנות את השופר של איל כפוף‪ ,‬אבל אם אין‬ ‫של איל‪ ,‬כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם‪ ,‬ומעלה‬ ‫הכיפורים של יובל‪ ,‬שכן אין תוקעים שם לתפילה וזיכרון‪,‬‬ ‫זה דין בעצמותו של השופר‪ ,‬אלא ענין בפני עצמו‪ ,‬והשופר‬ ‫אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני'‪.‬‬ ‫אלא לסימן שילוח עבדים והשמטת שדות‪ .‬ומחמת קושיא זו‬ ‫הוא רק 'היכי תמצי' לזה‪ ,‬אזי אין צריך להעלות בדמי השופר‬ ‫עד שליש‪ ,‬מכיון שאין זה הידור במצות שופר‪.‬‬ ‫והדין שיש מצוה ליקח שופר כפוף לתקיעות של ראש‬ ‫הוכיחו התוספות שדין 'כפוף' הוא דין לעיכובא בשופר של‬ ‫השנה‪ ,‬מבואר שם (כו‪ ):‬שהיא שיטת רבי יהודה בברייתא‪,‬‬ ‫ראש השנה‪ ,‬ולא רק למצוה בעלמא‪ ,‬וממילא ניתן ללמוד דין‬ ‫והנה במשנה ברורה (שם סק"ה) הביא בשם המפרשים שיש‬ ‫וכן פסק רבי לוי שם‪ .‬והטעם‪ ,‬משום ש'בראש השנה כמה‬ ‫זה גם לשופר של יום הכיפורים‪ ,‬ב'גזירה שוה'‪.‬‬ ‫בזה דין 'הידור מצוה עד שליש'‪ .‬ובשער הציון שם (סק"ט)‬ ‫דכייף איניש דעתיה טפי מעלי'‪ .‬ומבואר בראשונים שהוא‬ ‫אמנם הרא"ש שם (סו"ס א) דחה את קושיית התוספות‪,‬‬ ‫כתב‪ ,‬שלפי דעת הראשונים הסוברים שאפילו לכתחילה אין‬ ‫למצוה‪ ,‬ולא לעיכובא‪.‬‬ ‫צריך לקחת שופר של איל‪ ,‬אלא די בכל שופר כפוף‪ ,‬א"כ‬ ‫וכתב‪ ,‬שמכיון שלומדים דין שופר של יום הכיפורים ב'גזרה‬ ‫יתכן שלגבי שופר של איל אין דין 'הידור מצוה עד שליש'‪.‬‬ ‫שוה' משופר של ראש השנה‪ ,‬וגבי שופר של ראש השנה יש‬ ‫חקירה בגדר המצוה‬ ‫ומבואר מדבריו‪ ,‬שלגבי דין 'כפוף'‪ ,‬שהכל מודים שיש ליקח‬ ‫סברא להצריך שיהיה כפוף למצוה‪ ,‬ממילא יש להשוותם‬ ‫ויש לחקור בדין זה‪ ,‬שיש מצוה לכתחילה לתקוע בראש‬ ‫לכתחילה שופר כפוף‪ ,‬אכן צריך להוסיף על השופר עד שליש‬ ‫זה לזה‪ ,‬ולהצריך גם ביום הכיפורים שיהיה השופר כפוף‬ ‫השנה בשופר של איל כפוף‪ ,‬האם זו מצוה ומעלה בעצם‬ ‫בדמיו כדי ליקח שופר כפוף‪ .‬ונמצא לפי זה שמעלת 'כפוף'‬ ‫לכתחילה‪.‬‬ ‫ה'חפצא' של השופר‪ ,‬או שזה דין בפני עצמו‪ ,‬שצריך ליקח‬ ‫היא אכן מעלה בעצם המצוה של השופר‪.‬‬ ‫ונראה בדעת הרא"ש‪ ,‬שמבואר שנקט בפשיטות שדין‬ ‫לכתחילה שופר של איל כפוף כדי להזכיר עקידת יצחק‪,‬‬ ‫'כפוף' הוא מעלה בגוף השופר‪ ,‬שאם אינו אלא 'היכי תמצי'‬ ‫הוכחה מדברי הרא"ש‬ ‫ולכוף את לבבנו לאבינו שבשמים‪ ,‬אבל אין זו מעלה בעצם‬ ‫בעלמא לעשות ענין של כפיפה‪ ,‬אזי צודקים התוספות‪ ,‬שאי‬ ‫והנה הגמרא שם (ר"ה כו‪ ):‬מביאה את דברי רבי לוי‪,‬‬ ‫מצות תקיעת שופר‪ ,‬אלא השופר הוא רק כמו 'היכי תמצי'‬ ‫אפשר להשוותם זה לזה‪.‬‬ ‫הסובר שצריך ליקח שופר כפוף גם בראש השנה וגם ביום‬ ‫בעלמא לקיום ענין זה‪.‬‬ ‫ואם כן נמצא שלדעת הרא"ש דין 'כפוף' הוא 'מעלה'‬ ‫הכיפורים [של יובל]‪ .‬וטעמו [כפי שביארו התוספות שם‬ ‫הנפק"מ בחקירה זו‬ ‫בעצם השופר‪ .‬ולפי מה שנתבאר לעיל‪ ,‬יש נפקא מינה בזה‬ ‫(ד"ה של יעל) על פי סוגיית הגמרא להלן שם (לד‪ ,]).‬שמאחר‬ ‫שיש הדין 'בהידור מצוה עד שליש'‪.‬‬ ‫ולומדים דיני שופר של יוה"כ משופר של ראש השנה ב'גזירה‬ ‫ונראה שיש נפקא מינה לדינא בחקירה זו‪ ,‬לגבי דין 'הידור‬ ‫משנת הישיבה‬ ‫מתוך סדרת ועדי הדרכה לבני ישיבה‬ ‫עבודת המידות (יז)‬ ‫ג‪ .‬עוד כתב (שע”ת שם)‪ ,‬שמלבד שהגאוה גורמת חטאים‪ ,‬גם המידה עצמה‬ ‫הזכרנו בוועדים הקודמים דרכים שונות כיצד לקנות את מידת הענווה‪.‬‬ ‫היא חטא‪ ,‬ונמצא שהרוצה לשוב בתשובה על חטאיו צריך מצד ‘עזיבת החטא’‬ ‫ויש להוסיף בזה‪ ,‬שעתה בימים הנוראים זה הזמן להתחזק ולהתעלות במידה‬ ‫להתרחק ממידת הגאוה‪.‬‬ ‫זו‪ ,‬והיא סגולה גדולה לזכות בדין‪ ,‬מכמה טעמים‪ :‬א‪ .‬כתב רבינו יונה בשערי‬ ‫ד‪ .‬עוד כתב (שם כח)‪ ,‬שבעל תשובה צריך להעביר על מידותיו‪ ,‬ולא לכעוס‬ ‫תשובה (ש”א כג)‪‘ ,‬העיקר השביעי [מעיקרי התשובה] הכניעה בכל לב‬ ‫ולהקפיד על חבריו‪ ,‬ובכך יזכה למה שאמרו חז”ל ‘המעביר על מידותיו‬ ‫והשפלות‪ ,‬כי המכיר את בוראו ידע כמה העובר על דבריו שח ושפל ונגרע‬ ‫מעבירים לו על כל פשעיו’‪ ,‬מידה כנגד מידה‪ ,‬וכתב על כך ‘וזה פתח תקוה‬ ‫נכבד מאד’‪.‬‬ ‫מערכו’‪ .‬והוסיף (שם אות כד)‪ ,‬והמדרגה העליונה בהכנעה המחוייבת מדרך‬ ‫ה‪ .‬עוד יש להוסיף בזה‪ ,‬את מאמר חכמים במסכת סוטה (ה‪ ,).‬שהקב”ה‬ ‫התשובה‪ ,‬שיגדיל ויאדיר עבודת השם‪ ,‬ולא יחזיק טובה לעצמו‪ ,‬כי יקטן‬ ‫אומר על בעל הגאוה ‘אין אני והוא יכולים לדור בעולם’‪ .‬וממילא יש ללמוד‬ ‫הכל בעיניו כנגד מה שהוא חייב בעבודת השם‪ ,‬על כן ייכנע ויעבוד בהצנע‪,‬‬ ‫לאידך גיסא‪ ,‬שהעניו קרוב לקב”ה‪ ,‬וכשאדם קרוב לבורא הוא יכול לעשות‬ ‫ולא יחמוד כבוד על מעשיו הנכבדים‪ ,‬ולא יבקש תפארת אדם על פעליו‬ ‫תשובה כראוי‪.‬‬ ‫המפוארים ויסתירם מדעתם כפי היכולת’‪.‬‬ ‫ו‪ .‬עוד מצינו בפירוש הגר”א לספר משלי (טז ה)‪ ,‬על הפסוק ‘תועבת ה’ כל‬ ‫ב‪ .‬עוד כתב רבינו יונה (שם כו‪-‬כז) ‘עוד נתחייב בעל התשובה על הכניעה‪,‬‬ ‫גבה לב יד ליד לא ינקה’‪ ,‬שאמנם הקב”ה חסיד בכל מעשיו‪ ,‬ואינו מעניש את‬ ‫מפני שהוא חייב להסיר מנפשו המידות שגורמות לחטא ומעוללות הפשעים‪.‬‬ ‫האדם כפי שורת הדין‪ ,‬אלא נכנס עמו ‘לפנים משורת הדין’‪ ,‬אבל אדם שהוא‬ ‫‘גבה לב’ אין הקב”ה מנכה מעונשו כלל‪ ,‬אלא מעניש אותו ‘יד ליד’‪ ,‬רחמנא‬ ‫והגאוה מסבבת כמה עבירות ומגברת יצר לב האדם עליו‪ ,‬שנאמר ורם לבבך‬ ‫ליצלן‪ .‬ומבואר בזה דבר נורא‪ ,‬שאפילו מי שיש לו רגש של גאוה רק בלב‪,‬‬ ‫ושכחת את ה’ אלקיך’‪ .‬וכן כתב בפירושו לאבות (פ”ד מ”ד)‪ ,‬שרוב העבירות‬ ‫הקב”ה אינו מתנהג עמו לפנים משורת הדין!‬ ‫ש’בין אדם לחבירו’ מגיעות מכח מידת הגאווה‪.‬‬ ‫© כל הזכויות שמורות למערכת 'משנת רמ"ה'‪ ,‬יוצא לאור ע"י המערכת מתוך שיעוריו שיחותיו וכתביו של רבינו שליט"א‬ ‫לפרטים ויצירת קשר‪ :‬מספר פקס ‪ 153777921183‬דוא"ל‪mishnasrama@gmail.com :‬‬ ‫‪ | 4‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫מראה כהן‬ ‫מתורת רבינו מרן ראש הישיבה הגאון רבי דוד כהן שליט"א‬ ‫גיליון ‪ | 4‬ראש השנה תשפ"ז‬ ‫מראה השעה‬ ‫מראה המועד‬ ‫תשובה בלב ותשובה במעשה‬ ‫עבודת היום של ראש השנה – ’זך‬ ‫ראש השנה תשובה בלב ‪ -‬יום הכיפורים תשובה במעשה‬ ‫וישר אתה‘‬ ‫הנה בפרשה העעל”ט פרשת נצבים שהיא פרשת התשובה קראנו “והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה’ אלקיך‬ ‫חז”ל מדגישים שהתשובה על החטאים‬ ‫שמה‪ ,‬ושבת עד ה’ אלוקיך ושמעת בקולו וגו’‪ ,‬ושב ה’ אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים” ( ל‪ ,‬א‪-‬ג)‪.‬‬ ‫אינה העבודה של ראש השנה‪ ,‬הרי לא‬ ‫ויש להבין מהו כפילות הדברים שבתחילה נאמר ”והשבות אל לבבך“ ואח”כ נאמר ”ושבת עד ה’ אלוקיך“‪.‬‬ ‫מזכירים חטא‪ ,‬ומה העניין באמת שחז”ל‬ ‫ומצאנו ביאור הדברים בדרשות הר”ן (דרוש העשירי) וז”ל‪“ :‬ונראה לפרשם כך‪ ,‬ראשונה אמר ’והשבות אל לבבך’‪ ,‬כלומר‬ ‫לא רוצים שיזכירו את החטא רק ביום‬ ‫שתהרהר התשובה בלב אבל לא תשלימנה עדיין שתעשנה בפעל‪ ,‬ואחר תתחזק להשלימה‪ ,‬וזהו שאמר ’ושבת עד ה’‬ ‫הכיפורים‪ ,‬מדוע לא? אז יש בדברי‬ ‫אלקיך ושמעת בקולו’ וגו’‪ ,‬ואחר אמר‪ ,‬שעל שני דברים הללו יגמלך ה’ על כל אחד ואחד כפי ענינו‪ ,‬על ראשון שהרהרת‬ ‫הרמב”ן ביסוד התשובה‪ ,‬שכשאדם‬ ‫תשובה בלבך יאמר ושב ה’ אלקיך את שבותך ורחמך‪ ,‬כלומר שיתנך לרחמים לפני כל שוביך ויניח לך מעצבך‪ ...‬אבל לא‬ ‫בא לעשות תשובה אז הוא מתחיל הכל‬ ‫יוציאך ה’ בשביל זה בלבד לרווחה‪ ,‬שכשם שאתה לא השלמת חוק תשובתך‪ ,‬כן הוא לא ישלים עמך לפדות נפשך לגמרי‪.‬‬ ‫מחדש‪’ ,‬אין לו לא זכות ולא חובה’‪ ,‬כי‬ ‫אבל על הדבר השני שהזכיר למעלה והוא ’ושבת עד ה’ אלקיך ושמעת בקולו’‪ ,‬שפירושו שתשלים חוק תשובתך לגמרי‪,‬‬ ‫כשבאים למצב של התחדשות אין לו‬ ‫עליו שנה ואמר ’ושב וקבצך’‪ ,‬כלומר שכמו כן ישלים הוא גאולתך מכל וכל”‪ .‬וכ”ה בביאור הגר”א בשה”ש (ב‪ ,‬ט) שכתב‪:‬‬ ‫לא זכות ולא חובה‪ ,‬כאילו תינוק שנולד‬ ‫”והענין הוא שאמר הכתוב נגד שתי תשובות הנ“ל בלב ובמעשה‪ ,‬נגד תשובה בלב אמר ’והשבות אל לבבך’‪ ,‬ונגד תשובה‬ ‫מחדש‪.‬‬ ‫במעשה אמר ’ושבת וכו’ ושמעת בקולו לאשר אני מצוך’”‪ .‬ומבואר שהפסוק של ’והשבות אל לבבך’ הוא התשובה בלב‪,‬‬ ‫כשהאדם נמצא בראש השנה אז הוא‬ ‫והפסוק ’ושבת עד ה’ אלקיך ושמעת בקולו’‪ ,‬הוא גמר חוק התשובה שבמעשה‪ .‬וצ”ע מאי היינו תשובה במעשה‪ ,‬והרי‬ ‫בא להתחדשות‪ ,‬ההסתכלות היא על‬ ‫כל חלקי התשובה שהם החרטה ועזיבת החטא הם בלב‪ ,‬מלבד הוידוי שהוא במעשה‪ ,‬ואין מסתבר שהכוונה רק לוידוי‪.‬‬ ‫העתיד‪ ,‬האדם פותח כביכול דף חדש‪,‬‬ ‫והנה בלשון של הפס’ הראשון תרגם אונקלוס‪” :‬והשבות אל לבבך ‪ -‬ותתוב ללבך“‪ ,‬ובתיב”ע‪“ :‬ותיתבון על לבכון למיתב‬ ‫חדשו מעשיכם‪ .‬לבוא ולעסוק בחטא זה‬ ‫לפולחני”‪ .‬ובפס’ השני תרגמו ”ותתוב לדחלתא דה’ אלקך ותקבל למימרה“‪ .‬וצ”ע לפי דרכם של הר”ן והגר”א שהפס’‬ ‫גם איזה חזרה לחטא‪ ,‬זה גם איזה סתירה‬ ‫השני מיירי בתשובה במעשה‪ ,‬איך זה מתיישב עם הלשון ”ותקבל למימרה“‪ ,‬שהוא מורה על לשון קבלה שהיא בלב‪.‬‬ ‫למלכויות של קבלת עול מלכות שמיים‪,‬‬ ‫הכל נמצא בראש השנה‪ ,‬כל כולו‬ ‫‘עושה תשובה’ – ‘חי מרגיש’‬ ‫לעתיד‪ ,‬ממליכים את הקדוש ברוך הוא‬ ‫ויתכן לבאר הדברים ע”פ מש”כ הגרי”ס באור ישראל (אגרת ל)‪ ,‬שנתקשה בדברי הגמ’ בנדה (ע‪ ,‬ב) “כתוב אחד אומר‬ ‫’קבלת עול מלכות שמיים’ לשון חז”ל‬ ‫’לא אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו הרעה וחיה’‪ ,‬וכתוב אחד אומר ’כי חפץ ה’ להמיתם’ כאן בעושין תשובה כאן‬ ‫כפי שמובא בגמ’ בראש השנה (טז‪):‬‬ ‫בשאין עושין תשובה”‪ ,‬והוקשה להגרי”ס דאיך אפ”ל דהפסוק כי לא אחפוץ במות המת מיירי בעושין תשובה‪ ,‬והרי סיום‬ ‫’אמר רבי יצחק אין דנים את האדם אלא‬ ‫הפסוק ”כי אם בשובו מדרכו הרעה וחיה“‪ ,‬ואם מיירי בעושין תשובה הרי כבר עשה תשובה‪ ,‬ומה אומר הפסוק “כי אם‬ ‫לפי מעשיו של אותה שעה שנאמר “כי‬ ‫בשובו מדרכו הרעה”‪ .‬וביאר הגרי”ס דעושין תשובה לאו היינו שכבר היטיב את דרכיו‪ ,‬אלא שהוא מתעורר ומרגיש‬ ‫שמע אלוקים אל קול הנער באשר הוא‬ ‫בחסרונו ומחפש דרך תשובה‪ ,‬ואז הוא בגדר ’עושין תשובה’ שהוא מוכשר לתשובה‪ .‬ואין עושה תשובה היינו שמחמת‬ ‫שם”‪ ,‬לא דנים את האדם בראש השנה‬ ‫טרדות הזמן והבלי עוה”ז איבד את הרגשו הרוחני ואינו מרגיש בחסרונו‪ ,‬ואז הוא בגדר ’אין עושה תשובה’ שאינו מוכשר‬ ‫אלא לפי מעשיו של אותה שעה‪ ,‬כך‬ ‫לתשובה כיון שהוא מרגיש ומתעורר לחפש תיקון דרכיו ומעשיו‪.‬‬ ‫מבואר בגמ’‪.‬‬ ‫ויתכן דזהו ענינה של תשובה בלב של מי שלא השלים חוק התשובה‪ ,‬שהוא בבחינת ’עושה תשובה’‪ ,‬שהוא חי המרגיש‬ ‫והמשגיח הגר”ש וולבה זצוק”ל בספרו‬ ‫בחסרונו ומתעורר לצאת מתוך השינה והתרדמה של טרדות הזמן והבלי העוה”ז‪ ,‬ומחפש דרך לתיקון מעשיו‪ ,‬ובזה הוא‬ ‫עלי שור מביא את הירושלמי שם (ר”ה‬ ‫נעשה עושה תשובה ‪ -‬ראוי ומוכשר לתשובה‪ .‬וזו היא תחילת דרך התשובה‪ ,‬והיא התשובה בלב המבוארת בפרשת‬ ‫פ”א ה”ג) ’רבי סימון בשם רבי יהושע‬ ‫ניצבים‪ .‬ותשובה במעשה כוללת גם עזיבה וחרטה שהיא בלב‪ ,‬שענינה של עזיבת החטא הוא כמש”כ רבנו יונה בשערי‬ ‫בן לוי אין הקדוש ברוך הוא דן את‬ ‫תשובה (ש”א) ”לעזוב דרכו ומחשבתו הרעה‪ ,‬ולהסכים לקיים ולקבל עליו לבל יוסיף לחטוא“‪ ,‬וביאר בהמש”ד דעזיבת‬ ‫האדם אלא בשעה שהוא עומד בה‬ ‫מחשבת החטא היא בבחינת השלכת השרץ מידו‪ ,‬ואח”כ יתחרט על עלילותיו הנשחתות ויתוודה לשוב אל ה’‪ ,‬וכל עניינים‬ ‫מה טעמא כו’‪ ,‬אמר רבי יהושע בן לוי‬ ‫אלו הם בבחינת תשובה במעשה‪ ,‬שקבלה גמורה של עזיבת מחשבת החטא היא בבחינת מעשה‪.‬‬ ‫אם זך וישר הייתה אין כתוב כאן‪ ,‬אלא‬ ‫ומצאנו ענין זה בפמ”ג בפתיחה הכוללת‪ ,‬וז”ל‪” :‬הרמב“ם פ”א מתשובה כתב‪ ,‬דעיקר התשובה וידוי דברים בפה דווקא‪,‬‬ ‫אם זך וישר אתה’‪ .‬ומבואר בירושלמי‬ ‫משמע הרהור לא מהני עד שיוציא בשפתיו‪ ,‬ולענין קידושין [כוונתו להגמ’ בקידושין (מט‪ ,‬ב) דהמקדש ע”מ שהוא צדיק‬ ‫שזה בא לאפוקי שלא דנים לפי העבר‪,‬‬ ‫גמור יחולו הקידושין דשמא הרהר תשובה בלבו] הרהור בלב סגי‪ ,‬דתו לא מקרי רשע‪ ,‬שהתחיל לקבל תשובה בלבו‬ ‫כי הפשטות הוא שזה בא להפקיע שלא‬ ‫ולעזוב דרך רשע”‪ .‬ומבואר דתשובה בלב היינו שמתחיל לקבל תשובה בלבו ולעזוב דרך רשע‪.‬‬ ‫דנים לפי עתיד‪ ,‬אבל הירושלמי אומר‬ ‫וזהו ב’ הענינים של הפסוקים שבפרשת ניצבים‪ ,‬שהפסוק הראשון ’והשבות אל לבבך’ המורה על תשובה שבלב‪ ,‬הוא‬ ‫שלא דנים לפי עבר‪.‬‬ ‫ההתעוררות לצאת מן השינה והתרדמה לתקן מעשיו ולחזור בתשובה‪ .‬והפסוק השני ’ושבת עד ה’ אלקיך ושמעת בקולו’‬ ‫מה הפשט שלא דנים לפי העבר‪ ,‬וכי‬ ‫מורה על תשובה במעשה‪ ,‬שהיא עזיבת החטא בקבלה גמורה של עזיבת מחשבות הרעה‪ ,‬שע”ז מורה מה שתרגמו “ושמעת‬ ‫דנים רק לפי העתיד‪ ,‬וכי לא דנים‬ ‫בקולו ‪ -‬ותקבל למימרה”‪.‬‬ ‫*‬ ‫בכלל לפי עבר? איך זה יכול להיות?‬ ‫אז זה בוודאי שלא מדובר כאן על הדין‬ ‫עניינים אלו הם יסוד עבודת ימי הדין והרחמים‪ ,‬דהנה בר”ה עצמו לא מצאנו עבודת התשובה כלל שאין מזכירין בו חטא‬ ‫של יום הכיפורים‪ ,‬יום הכיפורים זה‬ ‫כלל ואין מתוודין בו‪ ,‬אולם גם ר”ה הוא יום תשובה שהרי בו מתחילים עשרת ימי תשובה‪ .‬וזהו בדרך שנתבאר‪ ,‬דכתב‬ ‫תשובה‪ ,‬וזה מחייב התעסקות בעבר‪,‬‬ ‫הרמב”ם (פ”ג מתשובה) ”אע“פ שתקיעת שופר בר”ה גזה”כ‪ ,‬רמז יש בו‪ ,‬כלומר עורו עורו ישנים משנתכם ונרדמים‬ ‫אלא מדובר על המשפט של ראש‬ ‫הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה‪ ...‬הביטו לנפשותיכם והיטיבו דרכיכם ומעלליכם‪ ,‬ויעזוב כל אחד‬ ‫השנה‪ .‬ראש השנה כפי שדיברנו‪ ,‬כל‬ ‫מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה”‪ .‬ומבואר ברמב”ם דתוכן ענינה של תקיעת שופר בר”ה הוא לצאת מהשינה‬ ‫היסוד והמשמעות של הדין הוא אם‬ ‫ומהתרדמה ולהתעורר לחזור בתשובה‪ ,‬וכן כתב במורה נבוכים (פרק מ”ג) ”ר“ה הוא יום תשובה והערת בני אדם משנתם‬ ‫ומפני זה יתקע בו בשופר וכאילו הוא הצלה ופתיחה ליוהכ”פ”‪ .‬ונראה דזהו ענינו של ר”ה שהוא היום הראשון לעשרת‬ ‫המשך בעמוד הבא ◄‬ ‫אוסף | ‪5‬‬ ‫ימי תשובה‪ ,‬שאף שאין בו את עבודת התשובה בפועל ואין מזכירים בו חטא‪ ,‬אבל הוא ההתחלה והיסוד לעבודת התשובה‬ ‫לתוכן בלב‪ ,‬להתעוררות התשובה בלב להיות חי מרגיש בחסרונו‪ ,‬וזהו היציאה מהשינה והתרדמה כי הישן הוא כמת‬ ‫בתשובה‬ ‫מראה השעה‬ ‫שאינו מרגיש‪ .‬ועבודת התשובה בר”ה היא תשובה בלב‪ ,‬להתעורר ולצאת מהשינה והתרדמה להיות חי מרגיש בחסרונו‬ ‫ולחפש הדרך להיטיב דרכיו‪ .‬והתשובה בפועל‪ ,‬שהיא התשובה במעשה להיטיב דרכיו‪ ,‬היא עבודת יוהכ”פ‪ .‬ור”ה הוא‬ ‫הפתיחה לעבודת התשובה של עשי”ת ויוהכ‪”,‬פ שהם ההשלמה והגמר של עבודת התשובה בפועל‪.‬‬ ‫◄‬ ‫המשך מעמוד קודם‬ ‫והנה כתב הגר”א באבן שלמה (פי”א) ”כל הענינים שבחודש תשרי הם רמז לעתיד לבוא‪ ,‬כי מתחילה הוא יום הדין בר“ה‬ ‫להיות בספר החיים או בספר המתים‪,‬‬ ‫ואח”כ סליחת העוונות ביוה”כ ואח”כ סוכות ושמיני עצרת ושמחתו”‪ .‬ולדרכנו הדברים מבוארים מאד‪ ,‬דלהמבואר מצאנו‬ ‫וזה העיקר של הדין‪ ,‬זהו לפי עכשיו‪ .‬וזך‬ ‫בפרשת התשובה בנצבים את סדר הגאולה לעת”ל בג’ דרכים‪ ,‬בתשובה בלב‪ ,‬בתשובה במעשה‪ ,‬ובהמשך ’ומל ה’ אלקיך‬ ‫וישר אתה עכשיו‪ .‬אם עכשיו אתה עושה‬ ‫את לבבך וגו’ לאהבה את ה’ אלקיך’‪ ,‬וזה גמר התשובה בעבודת ה’ באהבה‪ ,‬שכבר ביאר במסילת ישרים (פי”ט) שזה‬ ‫תשובה‪ ,‬אם עכשיו אתה מונח בתשובה‪,‬‬ ‫מורה על השמחה‪ ,‬שהעובד מאהבה עובד בשמחה‪ .‬ובדרך זו ג”כ הוא הסדר של כל הענינים שבחודש תשרי‪ ,‬שבתחילה‬ ‫אם עכשיו אתה ‘חי מרגיש’‪ ,‬זה בעצם‬ ‫ר”ה שהוא הזמן של תשובה בלב להתעורר מהשינה והתרדמה‪ ,‬ואח”כ יוהכ”פ שהוא הזמן של גמר עבודה של התשובה‬ ‫עיקר עניינו של ראש השנה‪ ,‬באשר‬ ‫בפועל‪ ,‬ואח”כ סוכות ושמיני עצרת שבהם נשלם סדר העבודה בעבודת ה’ בשמחה‪ .‬דזהו עיקר עניינם של סוכות ושמע”צ‬ ‫הוא שם‪ ,‬הדרגה שהאדם נמצא עכשיו‬ ‫זמן שמחתינו להגיע לעבודת ה’ בשמחה שהיא פסגת יסוד מעלת עבודת האדם‪ ,‬ומיוחד הוא סוכות זמן שמחתינו לאהבה‬ ‫ברגעים האלה‪ .‬יחשוב האדם בתוך עצמו‪,‬‬ ‫ולעבודת ה’ בשמחה‪.‬‬ ‫אם הוא באמת אינו מרמה את עצמך‪ ,‬ואם‬ ‫אני נמצא ואני ראוי‪ ,‬אז אני זכאי בדין‪.‬‬ ‫אם האדם נמצא עכשיו במקום הזה‬ ‫שהוא באמת עושה תשובה‪ ,‬שהוא באמת‬ ‫מראה השער‬ ‫‘חי מרגיש’‪ ,‬שהוא באמת מחפש את‬ ‫הדרך איך לשנות את עצמו ואיך להגיע‬ ‫(ד)‬ ‫מתוך שו"ת והדרכה לבני הישיבות | עבודת האלול‬ ‫לשפרו מעשיכם ולחדשו מעשיכם‪ .‬הן‬ ‫למעשה כל היום של ר”ה אנו מתפללים‪ ,‬היכן צריך האדם למקד את העבודה הזאת של השופר שבא לעורר אותנו‬ ‫אמת‪ ,‬כי בשביל חיים טובים צריך גם‬ ‫לשוב בתשובה ולהתעורר מהשינה והתרדמה‪ ,‬הרי למעשה כל היום אנחנו עסוקים בתפילה‪ ,‬ולכאורה היה מקום‬ ‫את כל העבודה של התשובה של יום‬ ‫לחשבון נפש שבו האדם יחשוב על כל זה?‬ ‫הכיפורים‪ ,‬אבל בראש השנה העבודה‬ ‫חשבון נפש הוא חלק מן התשובה‪ .‬אבל עצם המחשבה על המלכות וקבלת עול מלכות שמים צריכה להיכנס בתוך‬ ‫היא רק ‘באשר הוא שם’ ’זך וישר אתה‬ ‫תפילת היום‪ .‬כל היום אנחנו מתפללים‪ ,‬ואפשר להכניס את כל העבודה הזאת בכל סדר התפילה‪ .‬כאשר מתבוננים‬ ‫עכשיו‘‪ .‬ובוודאי שמדברים על ראש‬ ‫היטב בתפילת ראש השנה רואים שכל היום הוא עבודת תפילה של מלכויות‪ ,‬זכרונות ושופרות‪.‬‬ ‫השנה להיות ‘חי מרגיש’‪ ,‬אז בוודאי לא‬ ‫מעבר לזה יש את הפיוטים‪ ,‬אך הפיוטים אינם מעכבים‪ ,‬ומהות התפילה של ראש השנה היא המלכויות‪ ,‬הזכרונות‬ ‫יעלה על הדעת שאדם לא צריך לחשוב‬ ‫והשופרות‪ .‬יש מעלה בפיוטים‪ ,‬שאדם נמצא בתפילה‪ ,‬זה מחזק אותו ומקרב אותו לקדוש ברוך הוא‪ .‬אבל התפילה‬ ‫בראש השנה את הדרכים והעצות איך‬ ‫עצמה‪ ,‬מה היא?‪ ,‬זה מלכויות‪ ,‬זכרונות ושופרות‪ .‬אז ביחס למלכויות‪ ,‬צריך לחיות את המלכויות עם ’הכרה במלכות’‪,‬‬ ‫להשתפר ואיך להתחדש‪ ,‬האדם מחויב‬ ‫שחייבים להגיע ל’קבלת עול מלכות שמים’‪ .‬וביחס לזכרונות‪ ,‬חייבים לחיות עם החלק הזה שהקדוש ברוך הוא זוכר‬ ‫לקבל על עצמו קבלות של ’עול מלכות‬ ‫אותנו‪ ,‬יש לו יחס איתנו‪ ,‬לא עזב את עולמו‪ ,‬מנהיג אותנו כל שנה ושנה מחדש ועושה לנו דין מחדש‪ ,‬ולחיות את‬ ‫שמיים‘ ולקבל על עצמו לחפש את‬ ‫ה”אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך”‪.‬‬ ‫הדרכים איך להתחדש‪.‬‬ ‫אבל החלק של העיסוק עם החטא עצמו‪,‬‬ ‫היכן נכנסת העבודה של ה‘שמחת יום טוב‘ שישנו גם בראש השנה וכמו בכל המועדים‪ ,‬בתוך כל עבודת היום?‬ ‫עם החרטה‪ ,‬עם הקבלה לעתיד‪ ,‬זה יש‬ ‫בדברי הרמב”ם מבואר שר”ה אינו זמן של שמחה יתירה‪ .‬יש את השמחה עצמה‪ ,‬וכמו שהטור מביא‪ ,‬שבני ישראל‬ ‫לעשות בתשובה ביום הכיפורים‪ ,‬כל‬ ‫באים לדין אז לובשים לבנים‪ ,‬אנחנו באים לדין ואנחנו שמחים‪ .‬ולכך ר”ה הוא גם יום טוב‪ ,‬מכיון שדין מבטא את‬ ‫הימים של יום הכיפורים זה התיקון של‬ ‫הקרבה של הקדוש ברוך הוא אלינו‪ ,‬שאנחנו עומדים לדין‪ .‬אבל מצד שני הרמב”ם אומר שלא אומרים הלל‪ .‬הגמרא‬ ‫מה שהיה‪ ,‬מה שהיה בעבר‪ .‬ראש השנה‬ ‫בערכין אומרת שזה בגלל שספרי חיים וספרי מתים‪ .‬וע”ז הרמב”ם אומר שהפשט שזה לא זמן שמחה יתירה‪ .‬זה זמן‬ ‫זה יום של מלכות שמיים‪ ,‬יום שכל כולו‬ ‫של גילו ברעדה‪ ,‬זהו הזמן של ראש השנה‪ ,‬זמן של גילו ברעדה‪.‬‬ ‫זה רצון ושאיפה להתקרב לקדוש ברוך‬ ‫איך למעשה העבודה בימי ראש השנה‪ ,‬הרי יש את הזמנים בין התפילות‪ ,‬שאז נמצאים בתוך המשפחה עם הילדים‪,‬‬ ‫הוא ולקבל עול מלכות שמיים‪ ,‬אבל‬ ‫האם אם הילדים צריך לנהוג בצורה אחרת‪ ,‬או גם בבית אמורים לחוש ולהרגיש פחד באוויר ?‬ ‫הבסיס של הכל זה להיות חי מרגיש‪.‬‬ ‫יש לפעמים ששמחה עם ילדים זה שמחה קצת של זילותא‪ ,‬של צחוק‪ ,‬בראש השנה מסתמא צריך להמנע מזה‪ ,‬לא‬ ‫’חי מרגיש’ הוא מי שמתבונן ויודע מה‬ ‫זילותא ולא צחוק‪ ,‬אבל האוירה צריכה להיות שמחה‪ ,‬ואדרבא להסביר לילדים שמבחינתנו ראש השנה זה אמנם של‬ ‫תכליתו‪ ,‬שהוא יודע מה התפקיד שלו‪,‬‬ ‫יום דין‪ ,‬אבל זה יום שהקב”ה הביא לנו כדי להטיב לנו‪ ,‬נתנו לנו ראש השנה כדי לתת לנו חיים‪.‬‬ ‫שהוא מחפש את הדרכים והכלים איך‬ ‫באמת להגיע למקום הראוי‪ ,‬איך באמת‬ ‫יש את הטור הידוע שאומר שאומות העולם עומדים למשפט אז הם אבלים ופוחדים ודואגים‪ ,‬אבל אנחנו לובשים‬ ‫להגיע גם לחלק של תשובה וגם לחלק‬ ‫לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושמחים‪ ,‬ושותים ובטוחים שיעשה לנו נס‪ ,‬אבל עכ”פ זילותא ודאי אסור שיהיה‬ ‫של שפרו מעשיכם‪ .‬זה הכיוון הכללי‬ ‫בראש השנה‪ ,‬אבל בהחלט צריך להדגיש את החלק הזה שהשמחה שלנו בא כמו שמבואר בדברי רבינו יונה‬ ‫שנראה בחלק הזה של עבודת הימים‬ ‫בשע”ת שאנחנו עכשיו לראש השנה להמליך את הקב”ה ולהיטיב את עצמינו ולהעמיד שנה שנהיה בדרגה יולתר‬ ‫האלה‪ .‬זה בוודאי שהתפקיד והעבודה‬ ‫גבוהה‪ ,‬והרי מזה יש לנו גם שמחה עצומה‪.‬‬ ‫של הימים האלה‪ ,‬הוא לחיות את ה’יתקע‬ ‫לגבי הנושא של תפילות ראש השנה‪ ,‬ישנם הרבה חיבורים שנכתבו על הנושא של מלכויות‪ ,‬שופרות וכו‘‪ ,‬האם הדבר‬ ‫בשופר בעיר ועם לא יחרדו’‪ ,‬לזכור את‬ ‫חשוב ונצרך להשקיע בזה זמן‪ ,‬והמדובר על אברכים שטרודים בלא”ה בהספקים האישים ובצרכי הבית?‬ ‫הצורך ואת התכלית של כל אחד ואחד‪.‬‬ ‫ודאי שמי שיכול להתכונן יש בזה מעלה עצומה להתכונן לתפילות‪ .‬מי שמתכונן לתפילות זה עולם אחר לגמרי‪ .‬אני‬ ‫(מתוך שיחה בישיבת מיר ‪ -‬אלול תשפ”ד)‬ ‫במשך הרבה שנים למדתי עם מרן הגרש”י בורנשטיין זצוק”ל את ביאורי התפילות של הימים הנוראים‪ ,‬והיינו מתחילים‬ ‫כבר ללמוד החל מראש חודש אלול‪.‬‬ ‫כנודע בספרי רבותינו החשיבות של ‘תענית דיבור’ בימי הרחמים והרצון‪ ,‬ובפרט בראש השנה‪ .‬האם ענין זה ראוי גם‬ ‫הגליון הבא ‪ -‬גליון מורחב ‪-‬‬ ‫לאברכים שמטופלים בילדים?‬ ‫יו"ל לקראת חג הסוכות אי"ה‬ ‫אברך שיש לו אישה ולילדים‪ ,‬בדר”כ התענית דיבור בא על חשבון האשה והילדים‪ ,‬ולפעמים לא מרויחים מזה‬ ‫נבקש מכל הקוראים שיש תח"י שיחות מאמרים‬ ‫אלא רק מצערים את בני הבית‪ .‬ההרגשה שלי היא‪ ,‬כי עבודה של אברך בחלק הזה הוא לא לדבר דברים שאינם‬ ‫עובדות והנהגות וכיו"ב מרבינו שליט"א‬ ‫לצורך ‪ ,‬בדברי הבאי‪ ,‬ובסתם מה קורה ומה ה’נייעס’‪ ,‬שזה סתם שיחה בטלה‪ ,‬שזה לא יהיה בחודש אלול ‪ .‬אבל במה‬ ‫אם יואילו לשולחם ולזכות את הרבים‬ ‫שנוגע לצרכי היום יום של אברך איני יודע ומשוכנע שההנהגה הזאת היא הנהגה נכונה‪ ,‬ונראה כי אין נכון לנהוג כן‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫יו"ל ע"י מערכת 'מראה כהן' שע"י 'תורה דיליה'‪ ,‬מתוך שיעוריו שיחותיו וכתביו של רבינו שליט"א‬ ‫הרב אלכסנדר ב״ר אברהם ז״ל‬ ‫הרב יונתן בנימין ב״ר יצחק ז״ל‬ ‫לתרומות ולהנצחות ולפרטים ויצירת קשר ניתן לפנות למייל‪mc038009090@gmail.com‬‬ ‫הרב יעקב ב״ר בנימין הלוי ז״ל‬ ‫מי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל‬ ‫‪ | 6‬אוסף‬ ‫הרב דוד ב״ר שמואל לייב ז״ל‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫גיליון‬ ‫לתוכן‬ ‫‪283‬‬ ‫ראש השנה‬ ‫ני י הזמן ו ש ה‬ ‫עמקי תורתך‬ ‫׻‪؇‬ײ׷ װ׮‪؅‬׶׺ ‪؆‬׽א׻‪؅‬ײ ׮׻׾׿‬ ‫‪؅‬א‪ ؆‬ױ‪؆‬׽ױ – ‪؆؇‬ײ׮ױ ׹׻‪؄‬ײ‪ ؅‬״׶׶׺‬ ‫'‪؅؄‬׼ ׿ײ׹׺ ױ‪؇‬ײ‪؅‬ױ' | א׹ײ׹ ؁"ײ‬ ‫יצרתיו אף עשיתיו” כל העולם נברא כדי להרבות‬ ‫״׶׶ ׽؃״ ׻ײ׹ ״׶׶ ‪؆‬׿ױ‬ ‫ױ״׳‪؇ ؇؄‬ײ‪؅‬ױ ‪؆ -‬ײ‪؇‬؁ײ‪ ؇‬׮׹׶׻ײװ ױ‪؇‬ײ‪؅‬ױ‬ ‫כבוד שמים בעולם הזה‪ ,‬אבל מכל הבריאה יש רק‬ ‫‘אמר רבי כרוספדאי א”ר יוחנן שלושה ספרים נפתחים‬ ‫חלק אחד שנבחר בפועל להמליך את השם‪ ,‬להפוך‬ ‫בראש השנה‪ ,‬אחד של רשעים גמורים‪ ,‬ואחד של צדיקים‬ ‫ברשות הציבור החשוב‪ ,‬נתאספנו כאן למטרה מיוחדת‪,‬‬ ‫אותו למלך‪ ,‬הקב”ה הוא מלך על ידי שממליכים אותו‬ ‫גמורים‪ ,‬ואחד של בינוניים‪ .‬צדיקים גמורים – נכתבים‬ ‫ואני רוצה להסביר את המושג 'החזקת תורה'‪ ,‬שהוא‬ ‫בני אדם עליהם‪ ,‬ולכן הקב”ה נעשה מלך על ידי מי‬ ‫ונחתמים לאלתר לחיים‪ .‬רשעים גמורים – נכתבים‬ ‫ענין מיוחד‪ ,‬שלא מצאנו כמותו בשאר מצוות‪ .‬בכל‬ ‫שנבראו בצלמו “כי בצלם אלוקים ברא אלקים את‬ ‫ונחתמים לאלתר למיתה בינוניים – תלויים ועומדים‬ ‫מצוה ומצוה‪ ,‬המחזיק ותומך בעושה המצוה מקבל גם‬ ‫האדם‪ ,‬זוהי המטרה המיוחדת לאדם להמליך בפועל‬ ‫מראש השנה ועד יום הכיפורים‪ .‬זכו – נכתבים לחיים‪,‬‬ ‫הוא שכר‪ ,‬אולם בלימוד התורה הגדר שונה‪ ,‬והתומך‬ ‫את השם בעולם‪ .‬ולכן רק הוא נברא ‘בצלמו ובדמותו’‪.‬‬ ‫לא זכו – נחתמים למיתה’ (ר”ה טז‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫בלומדי התורה לא רק מקבל שכר על עשייתו‪ ,‬אלא‬ ‫במדרש מבואר שכיון שאדם הראשון נברא ביום השישי‬ ‫ובתוס’ (שם) כתב ‘‪ ...‬וכל זה דקרי הכא גבי רשעים מיתה‬ ‫נעשה שותף בתורה שאותה הוא מחזיק‪.‬‬ ‫הרי שהמילים הראשונות שהוא‬ ‫וגבי צדיקים חיים כלומר לחיי‬ ‫התורה הקדושה ניתנה בצורה ובאופן‪ ,‬שישנם‬ ‫'וצריך לדעת שבבחינה‬ ‫אמר היו שיר שהיו הלווים אומרים‬ ‫העולם הבא‪ ...‬ואע’’פ שכבר נדונו‬ ‫כאלו שעוסקים בתורה יומם ולילה‪ ,‬וישנם אחרים‬ ‫במקדש ביום השישי‪“ ,‬השם מלך‬ ‫אחר מיתתן בגן עדן או בגיהנם‬ ‫שתפקידם לתמוך באלו שלומדים‪ .‬וזהו היסוד המבואר‬ ‫הזו יש משמעות לכל‬ ‫גאות לבש”‪ ,‬זהו תפקידו של האדם‪,‬‬ ‫מפני הנפש עדיין יהיה דין אחר‬ ‫בדברי חז"ל‪ ,‬שכאשר אדם טרוד בענייני העולם‪,‬‬ ‫להעמיד את השם כמלך בעולם‪.‬‬ ‫מדרגה הכי קטנה של‬ ‫אם יזכהו לחיי העולם הבא שהוא‬ ‫הוא לא יכול ללמוד בצלילות הדעת גמורה‪ ,‬ולכן יש‬ ‫קיים לעולם ויש שכבר קבלו דינם‬ ‫את המושג שבט לוי‪ ,‬שהם מנותקים מענייני העולם‬ ‫תשובה‪ ,‬כי כל תשובה אבל ההמלכה הזאת לא באה‬ ‫בגיהנם ומתוך כך שמא יזכו’‪ .‬והיינו‬ ‫מאדם סתם‪ ,‬היא באה דוקא‬ ‫ומקדישים עצמם לעבודת ה'‪ ,‬ושאר העם תומכים‬ ‫מכח הבראותו של האדם‬ ‫פועלת רוממות מסוימת‪,‬‬ ‫שהדין המדובר אינו דין רגיל‪ ,‬אלא‬ ‫בהם ומפרנסים אותם‪.‬‬ ‫אדם עם מספיק זכויות יזכה לחיי‬ ‫וכך מצינו את השותפות של 'יששכר וזבולון'‪ ,‬שזבולון‬ ‫וכל רוממות היא עוד כ’צלם אלקים’‪ ,‬היינו שהוא אדם‬ ‫העולם הבא‪ ,‬ואדם שאינו זכאי לא‪.‬‬ ‫דקדושה‪ ,‬הוא דומה לקב”ה‪ ,‬ואז‬ ‫היה עוסק במסחר ומפרנס את יששכר שהיה יושב‬ ‫כשהוא מקבל על עצמו מלכות‬ ‫ויש לתמוה על דברי התוס’ שהנה יציאה מערלת הלב‪'.‬‬ ‫ועוסק בתורה‪ ,‬ונחשבים כשותפים‪ .‬ויש מושג נוסף של‬ ‫ההבנה הפשוטה היא כסדר הדברים‬ ‫שותפות‪ ,‬המבואר בדברי הגמרא בכמה מקומות‪ ,‬והוא‬ ‫שמים‪ ,‬ההמלכה שלו את הקב”ה‬ ‫שביאר הרמב”ן שבראש השנה דנים את האדם מה יהיה‬ ‫'שמעון אחי עזריה'‪ ,‬היינו שהתורה נקראת על שמו‪.‬‬ ‫היא המלכה של ממש‪.‬‬ ‫לו בעולם הזה‪ ,‬ולאחר מותו יש דין נוסף על העולם הבא‪,‬‬ ‫שמעון אחי עזריה אינו המושג של יששכר וזבולון‪,‬‬ ‫ולכך כשהאדם מגיע ל’יום תחילת מעשיך’‪ ,‬היום בו‬ ‫האם הוא ראוי לגן עדן או שעליו להענש בגהינום‪ ,‬ושוב‬ ‫אבל גם זו דרגה מסוימת‪ ,‬שהמחזיק לומדי תורה‪ ,‬לא‬ ‫נברא‪ ,‬מיד הוא עומד במבחן הזה‪ ,‬האם אכן הרבה כבוד‬ ‫לעתיד לבוא דנים מי יקום בתחיית המתים‪ .‬זאת אומרת‬ ‫רק שיש לו זכות של קיום מצות תלמוד תורה‪ ,‬אלא‬ ‫שמים‪ ,‬האם העמיד את הקב”ה כמלך בעולם האם מילא‬ ‫ר”ה הדין על ר”ה בעולם הבא הדין על עולם הבא‪ ,‬ולעת”ל‬ ‫יש לו שותפות עמם בתורה‪ ,‬והיא נקראת על שמו‪.‬‬ ‫את המחויבות שלו‪ ,‬זה הדין בראש השנה‪ ,‬כמה הוא‬ ‫הדין על העת”ל‪.‬‬ ‫וצריך לדעת דבר נוסף‪ ,‬שמה שקורה בארץ הוא לא‬ ‫התקדם לכיוון המטרה שאליה כיונו אותו בבריאתו‪.‬‬ ‫אך מה הכוונה שדנים על האדם אם חייו בעולם יהיו עולם‬ ‫סכנה קיומית לארץ ישראל‪ ,‬אלא הוא סכנה לכל‬ ‫הזה או עולם הבא‪ ,‬והרי הוא חי בעולם הזה‪.‬‬ ‫ונבאר עוד את המהות של צלם אלקים‪ ,‬וכיצד זה נוגע‬ ‫כלל ישראל‪ .‬המציאות היא שמרכז התורה בעולם‬ ‫ומדוע רק זה האופן האפשרי לקבלת מלכות שמים באמת‪.‬‬ ‫כדי להבין את עומק דברי התוס’ יש להקדים ולהתבונן‬ ‫הוא ארץ ישראל‪ ,‬מכל העולם בחורים באים לארץ‬ ‫ישראל ללמוד תורה‪ .‬ואם חס ושלום יהיה איזה הפסד‬ ‫בפסוק בבראשית כתוב “וייצר ה’ אלוקים את האדם”‪,‬‬ ‫במהות היום של ראש השנה‪ ,‬מה התחדש בו‪ ,‬ומה קורה‬ ‫לקיום הישיבות בארץ‪ ,‬זה פוגע בכל עולם התורה‪ ,‬בכל‬ ‫רש”י שם כתב וז”ל‪‘ ,‬וייצר‪ :‬שתי יודי”ן אחד לחיי עולם‬ ‫בו בכל שנה ושנה‪.‬‬ ‫העולם כולו‪ .‬בארץ יש רצון לעקור את התורה‪ ,‬מנסים‬ ‫הזה‪ ,‬ואחד לחיי עולם הבא’‪.‬‬ ‫לבטל את כל התקציבים כדי שלא תהיה תורה בארץ‬ ‫׶ײ׺ ױ׮‪؅‬׶אױ ױײא ׯ׺ ׶ײ׺ ױ׻׮״׼‬ ‫רש”י מבאר לנו את את הפסוק שבבריאת האדם‬ ‫ישראל‪ ,‬וזו סכנה עצומה לכל כלל ישראל‪ .‬וכאשר‬ ‫הר”ן מסביר שהפשט בראש השנה הוא‪ ,‬כי זה היום‬ ‫הראשון‪ ,‬הוא נברא באופן שיש בו בכוח אפשרות להיות‬ ‫מרגישים את הסכנה אז כלל ישראל מתאחד להבין‬ ‫שבריאת עולם – אדם הראשון‪ .‬הקדוש ברוך הוא התחיל‬ ‫נצחי‪ .‬הוא נברא גם לעולם הזה וגם לעולם הבא‪ ,‬כי זו‬ ‫את הסכנה ולתמוך‪ ,‬שתתקיים תורה בארץ ישראל‪.‬‬ ‫בריאת העולם בכ”ה באלול‪ ,‬ובראש השנה – יום השישי‪,‬‬ ‫הצורה האמיתית של אדם שהוא צלם אלוקים‪ ,‬הוא‬ ‫ובפרט כעת שאנו נמצאים בימי הרחמים והסליחות‬ ‫יום של בריאת אדם‪ .‬והיינו שכיון שזה יום בריאת האדם‪,‬‬ ‫ראוי לחיים נצחיים‪.‬‬ ‫אין זכות גדולה מזו להיות שותפים בתורת א"י‪ ,‬ויעמוד‬ ‫והאדם חוזר לנקודת הבריאה שלו‪ ,‬חוזרים ובודקים עד‬ ‫חיי נצח – אין הכוונה שהוא חי לעולם ועד‪ ,‬חיי נצח‪ ,‬הפשט‬ ‫כמה הוא התקדם במסלול ובמטרה שלשמה נברא‪.‬‬ ‫הדבר לזכות בימי הדין‪.‬‬ ‫שהוא חי אמנם בגוף חומרי ובמציאות החומרית של‬ ‫בישעיה כתוב “כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו‬ ‫דעת |‪1 7‬‬ ‫א‬ ‫עומקוסף |‬ ‫לתוכן‬ ‫זרעך – להשיג אהבתו’‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬כאשר האדם מתרומם למדרגה גבוהה יותר‪ ,‬הוא‬ ‫העולם הזה‪ ,‬אבל התפיסה שלו על החיים היא החיים‬ ‫ועל דרך זה יבואר גם מה שביאר בדברי חז”ל (ברכות‬ ‫מכיר בכך שנשמתו היא חלק בלתי נפרד ממהותו שלו‬ ‫של הנצחיות‪ ,‬הוא חי במציאות של רוחניות‪ ,‬הוא חושב‬ ‫יט‪ ,‬א) כי תלמיד חכם שעבר עבירה ודאי עשה תשובה‪,‬‬ ‫עצמו‪ ,‬וזה מכיוון שהקב”ה נפח באפיו נשמת חיים‪ ,‬הרי‬ ‫כל קרבת השם‪ .‬זה חיי נצח‪ ,‬הוא לא חי במימד של חיי‬ ‫היינו שאצל תלמיד חכם שכל העסק שלו בתורה‪ ,‬הוא‬ ‫שצלם האלוקים שבו הופך להיות חלק מה’אני’ שלו‪.‬‬ ‫שעה‪ ,‬אלא במימד הנצחי של החיים‪.‬‬ ‫מתרומם מהחומריות ומגסות הרוח‪ ,‬הוא חי בתפיסה‬ ‫ברגע שהאדם מפנים שהרוחניות איננה דבר חיצוני‬ ‫כאשר אדם נחתם בראש השנה לחיים‪ ,‬הכוונה שהוא‬ ‫גבוהה‪ ,‬וערלת הב שלו חלשה‪ ,‬ובתפיסה שלו התורה היא‬ ‫אלא עצם מהותו‪ ,‬הרי שכל פגיעה בנשמתו או ריחוק‬ ‫זוכה לאותו צורת חיים שנברא בהם מלכתחילה‪ ,‬יצירה‬ ‫מהותו והרצון שלו לקרבת ואהבת השם הוא ה’אני’ שלו‪,‬‬ ‫מהקדושה נוגעים לו אישית ואכפת לו מזה‪ ,‬שכן הם‬ ‫של שתי יודי”ן‪ ,‬לחיים חומריים אבל גם ובעיקר לחיי‬ ‫ולכן כל חטא נתפס כמעשה חיצון כתוצאה מתקיפת‬ ‫פוגעים ב’אני’ האמיתי שלו‪.‬‬ ‫נצחיים‪ ,‬הוא אמנם חי בעולם הזה‪ ,‬אבל הוא ‘בן עולם‬ ‫היצר שאינו משקף את זהותו האמיתית‪ ,‬כי בתפיסה‬ ‫יסוד זה עולה גם מדברי החזו”א בספרו ‘אמונה ובטחון’‬ ‫הבא’‪ ,‬הוא חי חיים נצחיים‪ ,‬הוא אדם דקדושה‪ ,‬שמחובר‬ ‫שלו הוא שייך לקוב”ה ישראל ואורייתא חד‪ ,‬החרטה‬ ‫(שער ד’)‪ .‬שם עומד החזו”א על התופעה שאדם עשוי‬ ‫לחיי נצח‪ ,‬זה משפיע על כל החיים שלו‪ ,‬וכל צעד שהוא‬ ‫מתעוררת בו מיד והוא חפץ לשוב למקורו‪.‬‬ ‫ללמוד מוסר ועדיין להיוותר ללא כל שינוי פנימי‪ .‬ומבאר‬ ‫עושה‪ ,‬זה חיים של נצח ושל עולם הבא‪ ,‬הוא אדם אחר‬ ‫וצריך לדעת שבבחינה הזו יש משמעות לכל מדרגה‬ ‫זאת שבשונה מלימוד ההלכה שעוסק בגדרים ברורים‬ ‫לגמרי‪ ,‬וזהו בן עולם הבא‪.‬‬ ‫הכי קטנה של תשובה‪ ,‬כי כל תשובה פועלת רוממות‬ ‫של איסור והיתר כשר או טרף‪ ,‬לימוד המוסר לעומת‬ ‫ובנקודה הזו‪ ,‬מגיע גם שאר החלקים של המשפט‬ ‫מסוימת‪ ,‬וכל רוממות היא עוד יציאה מערלת הלב‪.‬‬ ‫זאת מדבר על דברים עדינים על הרגשים דקים‪ ,‬וכדי‬ ‫שבראש השנה‪ ,‬שמאחר וזה התכלית של בריאת האדם‪,‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא הבטיח בתורה שאחרי שהוא עוזר‬ ‫לקבל דברי מוסר נדרשת עדינות הנפש‪ ,‬ואדם המצוי‬ ‫להיות יצירה בשני העולמות‪ ,‬ממילא כל חייו בעולם הזה‬ ‫להסיר את ערלת הלב הזאת – ‘הבא ליטהר מסייעין‬ ‫ב’שפלות הנפש’ ומשוקע בגסות החומר‪ ,‬חסרים בו‬ ‫תלויים ברמה בה הוא חי את חייו בהתאם לחייו בשניי‬ ‫אותו’‪ ,‬והסיוע הוא שעל כל מאמץ שלנו אנו זוכים להיפטר‬ ‫הכלים הנפשיים לקלוט מסרים רוחניים עדינים‪ ,‬המוסר‬ ‫העולמות‪ ,‬אדם שחי כמו שצריך‪ ,‬הוא יקבל חיים בעולם‬ ‫מעוד קצת ערלת הלב‪ .‬ועל ידי שמשמים מורידים את‬ ‫לא מעורר את הנפש שלו‪ ,‬ולא זו בלבד שלא ישיג את‬ ‫הזה בהתאם לחיי נצח של העולם הזה שיזכה להם‪.‬‬ ‫המחיצה הזאת‪ ,‬האדם יכול להתרומם‪ .‬ואחרי שמתרומם‬ ‫התועלת‪ ,‬אלא שעבורו לימוד זה עשוי אף להזיק‪.‬‬ ‫אבל עיקר הנושא בראש השנה זה חיי נצח‪ ,‬אדם יכול‬ ‫זה מצב אחר‪ ,‬פתאום שייך לדבר איתו על דברים יותר‬ ‫ואומר החזו”א שהדרך היחידה להחלץ מאותה שפלות‬ ‫לחיות בעולם הזה – חיי פשטות רדודים‪ ,‬ובצורה כזו הוא‬ ‫גבוהים‪ ,‬יותר רוחניות‪ ,‬התורה מענינת אותו‪ ,‬והוא חפץ‬ ‫הנפש היא באמצעות עמל התורה‪ .‬התורה חודרת לנפשו‬ ‫כמו שאר הבריאות‪ ,‬והוא יכול לזכות לחיים כמו אדם‬ ‫בלהיות יותר קרוב לקב”ה‪ ,‬הנשמה מעניינת אותו‪,‬‬ ‫של האדם ומרוממת אותו מעל גסות החומר‪ .‬אדם גס היינו‬ ‫נצחי‪ ,‬אדם בעל שיעור קומה‪ ,‬אדם בעל צלם אלוקים‪.‬‬ ‫העבירות הופכות למשהו שמזיק לו וצריך לחזור עליהם‬ ‫אדם שחי בגסות הרוח‪ ,‬אין לו רגש דק של רוממות‪ ,‬כמו‬ ‫בתשובה‪ ,‬וזה רק הולך ומתגבר‪.‬‬ ‫שכתוב על ‘אוכל בשוק’ שהוא פסול לעדות‪ ,‬זוהי גסות הרוח‪.‬‬ ‫אױ׮‪ ؇‬ױ‪؆‬׺ ׸״׹‪ ؄‬׻׿؃׻ײ‪؇‬ײ ‪؆‬׹ ױאװ׺‬ ‫א׷ ױאװ׺ ױ׿ײ׾‪ ؄‬׮‪؇‬ײ‪؅‬ױ ױ‪؅‬׶ ױײא ׿ײ׾‪ ؄‬׮׿׽׶׶׽׶׺‬ ‫הנה רבינו יונה בתחילת שע”ת כותב וז”ל‪ ,‬והתבאר‬ ‫׮‪؅‬׸‪ ؇‬ױ‪؆‬׶׮׽ײ – ׾װ‪ ؅‬ױ‪؆؇‬ײ׮ױ‬ ‫׻‪؅‬ײ׻׻׶׺ ײ׳ױ ׻‪؅‬ײ׻׺ א‪ ؇‬׸׹ ‪؇‬؁׶׾‪ ؇‬ױ׻؃׶אײ‪؆ ؇‬׹ײ‪,‬‬ ‫בתורה‪ ,‬כי יעזור ה’ לשבים כאשר אין יד טבעם משגת‬ ‫לאור דברים אלו‪ ,‬מתבאר הסדר שתיקנו לנו חז”ל בברכת‬ ‫א׮׹ ׮׿׶‪ ؅؄‬׻؁׽׶ ‪؆‬ױ‪؇‬ײ‪؅‬ױ ױײ؁׸‪ ؇‬׹ױ׶ײ‪؄ ؇‬׽׶׶׽ײ ױ׿؃׻׶‬ ‫ויחדש בקרבם רוח טהורה להשיג מעלת אהבתו‪,‬‬ ‫התשובה שבתפילה‪‘ :‬השיבנו אבינו לתורתך‪ ,‬וקרבנו‬ ‫ײ״׹‪ ؄‬׮׹‪؇‬׶ ׽؁‪؅‬װ ׻ױ’א׽׶’ ‪؆‬׹ײ‪ .‬ועל ידי זה עניינים רוחניים‬ ‫ושבת עד ה’ אלהיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי‬ ‫מלכנו לעבודתך‪ ,‬והחזירנו בתשובה שלמה לפניך’‪.‬‬ ‫הופכים ממושגים חיצוניים שלא קשורים אליו‪ ,‬לדברים‬ ‫מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך‪ ,‬ואומר‬ ‫השלב הראשון מוכרח להיות השקיעה בעמלה של תורה‪,‬‬ ‫שנוגעים בנקודה הפנימית ביותר של כל הווייתו‪.‬‬ ‫בסוף הענין ומל ה’ את לבבך ואת לבב זרעך ‪ -‬להשיג‬ ‫שכן עמל התורה הוא המזכך את החומריות ומסיר את‬ ‫מתוך כך מתבאר כיצד יכול האדם להגיע לאהבת השם‪.‬‬ ‫אהבתו‪ ,‬ע”כ‪ .‬מבואר שאדם העושה תשובה‪ ,‬זוכה‬ ‫ערלת הלב‪ .‬מתוך ‘השיבנו לתורתך’‪ ,‬האדם מתעלה‬ ‫מצוות אהבת השם איננה סתם ציווי על רגש חיצוני‪,‬‬ ‫לאהבת השם ברמה שלא היתה ברת השגה בשבילו‬ ‫ומכיר בקרבתו לקב”ה‪ ,‬אומרים בשם הגר”י מסלנט‬ ‫אלא שכמו שכתוב בספרים ‘קוב”ה ישראל ואורייתא‬ ‫קודם התשובה‪.‬‬ ‫שההכנה הכי טובה ליום כיפור הוא להכין ‘שטיקל תורה’‬ ‫חד’‪ .‬כח זה של אהבת השם טמון עמוק בצלם האלוקים‬ ‫כראיה לכך מביא ר”י את הפסוק “ומל ה’ אלקך את‬ ‫רציני‪ ,‬וזה כי באמת השקיעה בלימוד מביאה את האדם‬ ‫שבאדם והוא חלק מעצמיותו‪ ,‬ועל פי הטבע הפשוט של‬ ‫לבבך ואת לבב זרעך”‪ ,‬וכידוע בפסוק זה מרומז חודש‬ ‫לרוממות שבה הוא מתנתק מערלת הלב ומתחבר לצלם‬ ‫האדם‪ ,‬אהבת השם היתה צריכה לחיות בקרבו תמיד‪,‬‬ ‫אלול‪ ,‬כי אלול זו הזמן למילת ערלת הלב‪ ,‬ויש להבין מה‬ ‫אלקים שלו‪.‬‬ ‫האדם אמור לאהוב את השם כי הוא צלם אלקים‪ ,‬ובתוכו‬ ‫עניין מילת ערלת הלב לדרגת אהבת השם גבוהה יותר‪.‬‬ ‫ואחרי שאדם מתחבר ל’אני’ הרוחני שלו מגיעים ל’קרבנו‬ ‫קיימת נשמה אלקית‪.‬‬ ‫בהקדמה לספר ‘שערי יושר’ עומד הגרש”ש על קושיא‬ ‫מלכנו לעבודתך’‪ ,‬לחיות חיים של עבודת השם‪ ,‬של קיום‬ ‫אבל מנגד קיימת ‘ערלת הלב’ וזו הסיבה לכך שאנו‬ ‫יסודית‪ .‬שהרי טבעו של אדם שהוא אוהב את עצמו‬ ‫תורה ומצוות‪ ,‬ולרצות תמיד בקרבת ואהבת השי”ת‪,‬‬ ‫מתקשים להרגיש אהבת השם‪ ,‬וחיבור לתורה הקדושה‪,‬‬ ‫ודואג לצרכיו‪ ,‬ואם כן‪ ,‬כיצד תתכן מצוות ‘ואהבת לרעך‬ ‫לחוות יותר חיבור ושייכות עם הקדושה‪.‬‬ ‫ערלת הלב היא מחיצה של ממש והיא אוטמת את‬ ‫כמוך’ או מצוות ‘אהבת השם’‪ ,‬והלוא אדם מטבעו נוטה‬ ‫ומתוך כך מגיעים למדרגה של ‘תשובה שלמה לפניך’‪,‬‬ ‫הלב‪ ,‬ומונע מהכוחות הפנימיים והאמיתיים של הנפש‬ ‫לאנוכיות ואיך יתכן לחייב אדם לאהוב את בוראו או‬ ‫לחיות חיים האמיתיים‪ ,‬ההבנה שהחיים האמיתיים אינם‬ ‫להאיר ולהתגלות‪ ,‬היא מסתירה מאיתנו את המציאות‬ ‫זולתו כמו שאוהב את עצמו‪.‬‬ ‫פה בעולם הזה אלא חיים של נצח‪ ,‬חיים שזוכים בהם‬ ‫האמיתית שישראל קוב”ה ואוריתא חד‪ ,‬וככל שהאדם‬ ‫ײ׻‪؆‬׶׮ ׿׹ ׸׷ ױׯ‪؄؆ ؆”؅‬ײ؁ ׮׶׾ײװ ׿׻ײ‪ :؄‬א׸׼‪ ,‬ױאװ׺‬ ‫להארת פנים מהקב”ה‪ ,‬אין דבר טוב מזה‪ .‬וזה הטוב‬ ‫נותר בשפלותו החומרית‪ ,‬כך היא מתעבה יותר ויותר‪,‬‬ ‫׹׿ײ׹׺ אײױ׮ א‪ ؇‬׿؃׻ײ‪ ,‬א׷ ױ‪؆‬א׹ױ ױ׻ױײ‪؇‬׶‪ ؇‬ױ׶א ׸׶؃װ‬ ‫האמיתי שבעולם‪‘ ,‬כי עמך מקור חיים’‪ .‬הדביקות בהקב”ה‬ ‫והאדם מאבד את התחושה שאהבת השם והתורה הם‬ ‫ױײא ׻ׯװ׶‪ ؅‬א‪ ؇‬ױ’א׽׶’ ‪؆‬׹ײ‪ ,‬ײ׻ױײ אײ‪؇‬ײ ‘׿؃׻ײ’ ‪؆‬אײ‪؇‬ײ‬ ‫הוא מקור החיים‪ .‬כמו שמעיין שמחובר למקור המים‪,‬‬ ‫חלק מעצמותו ממש‪.‬‬ ‫ױײא אײױ׮‪.‬‬ ‫למים יש לו כח קיום תמידי‪ ,‬כי יש לו מקור חזק שמחיה‬ ‫על זה אומר רבינו יונה ‘שיעזור השם לשבים כאשר‬ ‫אותו‪ ,‬כך חיים עם חיבור לקב”ה הם חיים של נצחיות‬ ‫הגרש”ש מבאר שישנן בהגדרה זו כמה מדרגות‪ .‬במדרגה‬ ‫אין יד טבעם משגת‪ ,‬ויחדש בקרבם רוח טהורה להשיג‬ ‫זה חיבור למקור החיים האמיתיים‪.‬‬ ‫הנמוכה והפשוטה ביותר‪ ,‬הגדרת ה’אני’ של האדם‬ ‫אהבתו’‪ .‬י‪؆‬׽׺ ׻װ‪؅‬ׯײ‪؅ ؇‬׮ײ‪؆ ؇‬׹ ‪؅‬׶״ײ‪؆ ؄‬ױאװ׺ ׶׸ײ׹‬ ‫מצטמצמת לגופו ולחומריותו‪ .‬אדם שחי במדרגה זו‬ ‫ײ׸א׼ א׽ײ ״ײ׳‪؅‬׶׺ ׹׻ױ ‪؆‬؁‪؇‬״׽ײ ׮ײ‪ ,‬ױ׻ױײ‪ ؇‬ױ׶ײ׺ ױׯװײ׹‬ ‫׹ױ‪؅؇‬״‪ ,؄‬א׮׹ ׸׸׹ ײױאװ׺ ׻‪؇‬״׶׹ ׹‪؆‬ײ׮‪ ,‬ױ‪؅‬׶ ‪؆‬ױײא‬ ‫אינו מגלה עניין ברוחניות‪ ,‬כי זה נתפס אצלו כמשהו‬ ‫‪؆‬׹ ‪؅‬א‪ ؆‬ױ‪؆‬׽ױ ׹׳׸ײ‪ ؇‬׹’״׶׶׺ ‪؆‬׹ ׽؃״’ ׸׮‪ ؅‬׮׿ײ׹׺ ױ׳ױ‪,‬‬ ‫׻‪؅؇‬ײ׻׺ ׻ױ״ײ׻‪ ؅‬ײױׯײ؀‪ ,‬ױײא ׶ײ؃א ׻׻״׶؃‪ ؇‬׿‪؅‬׹‪؇‬‬ ‫זר וחיצוני‪ ,‬כי לתפיסתו ה’אני’ שלו הוא גופו בלבד‪ .‬כל‬ ‫׹״׶ײ‪ ؇‬׮׻׶׻װ ‪؅‬ײ״׽׶ ‪؆‬׹ ױא‪ ؇؅‬؁׽׶׺‪ ,‬ײ׮‪؇‬״ײ‪؆‬ױ ״׶ױ‬ ‫ױ׹׮ ׻‪؇‬״׶׹ױ ׻‪؇‬״׶׹ױ ׹ױא׶‪ ؅‬׹ײ ױ׻؃׶אײ‪ ؇‬ױא׻׶‪؇‬׶‪؇‬‬ ‫דאגתו מרוכזת בסיפוק צרכיו הפיזיים והגשמיים‪ ,‬לאכול‬ ‫ײ؁׽׶׻׶‪؆ ؇‬׹ ‘‪؄‬ײװ‪؆‬א ׮‪؅‬׶׷ ױײא ײאײ‪؅‬׶׶‪؇‬א ײ׶‪؅؆‬א׹ ״װ’‪.‬‬ ‫‪؆‬׹ײ‪؆ ,‬ױײא ؃׹׺ א׹‪؄‬׶׺ אװ׺ װ‪؄‬װײ‪؆‬ױ‪ ,‬ײױײא ״‪ ؆‬׸׶؃װ‬ ‫טוב לישון טוב ושאר תענוגות הגוף‪ ,‬וגם אם יעסוק תורה‬ ‫ױ‪؄‬׮”ױ ײױ‪؇‬ײ‪؅‬ױ ױ׺ ״׹‪ ؄‬׮׹‪؇‬׶ ׽؁‪؅‬װ ׻׻׽ײ‪ .‬וממילא גם‬ ‫'זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים‬ ‫או במצוות‪ ,‬עדיין המניעים יהיו אנוכיים כגון רדיפת‬ ‫אהבת השם תתעורר בו‪ ,‬וזה מה שמסיים רבינו יונה‬ ‫למענך אלקים חיים'‪.‬‬ ‫כבוד‪ ,‬בעוד שרוחניות אמיתית תישאר ממנו והלאה‪.‬‬ ‫ומבאר את הפסוק ‘ומל ה’ אלקיך את לבבך ואת לבב‬ ‫עריכה‪ :‬הרב מ‪.‬ש רבינוביץ‬ ‫דעת | ‪2‬‬ ‫עומקוסף‬ ‫‪|8‬א‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫שיעורי המועדים‬ ‫׮ׯװ‪؆؇ ؅‬ײ׮ױ ׯ׻ײ‪؅‬ױ‬ ‫והנה נתבאר בארוכה במקו”א דאיכא חילוק בין הרמב”ם לרבינו‬ ‫א‪.‬‬ ‫יונה מהו עיקר התשובה‪ ,‬ותמצית הדברים הם‪ ,‬דלדעת הרמב”ם‬ ‫בפלוגתת הרמב”ם ורבינו יונה בגדר תשובה גמורה‬ ‫עיקר התשובה זהו עזיבת החטא‪ ,‬וכמש”כ (תשובה ב‪ ,‬ב)‪‘ ,‬ומה היא‬ ‫גמ’ יומא (פו‪ ,‬ב) היכי דמי בעל תשובה אמר רב יהודה כגון שבאת‬ ‫התשובה‪ ,‬הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו ממחשבתו ויגמור בלבו‬ ‫לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה‪ ,‬מחוי רב יהודה‬ ‫שלא יעשהו עוד’‪ .‬והחרטה הוא כסניף לעזר לעזיבת החטא‪ ,‬דבזה‬ ‫באותה אשה‪ ,‬באותו פרק‪ ,‬באותו מקום‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫שהוא מתחרט על הלשעבר‪ ,‬הרי”ז תקוה לעתיד שלא ישוב עוד‬ ‫כתב הרמב”ם (תשובה ב‪ ,‬א) וז”ל‪ ,‬אי זו היא תשובה גמורה‪ ,‬זה שבא‬ ‫לחטא זה לעולם‪ ,‬וכפי דנקט והעיר הגר”י בלאזר (כוכבי אור ז) בדבריו‪.‬‬ ‫לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני‬ ‫אכן מדברי רבינו יונה מבואר שעיקר התשובה היא טהרת הנפש‬ ‫התשובה‪ ,‬לא מיראה ולא מכישלון כח‪ ,‬כיצד הרי שבא על אשה‬ ‫וזיכוכה‪ ,‬וכמש”כ‪‘ ,‬ואמנם לכל תשובה תמצא סליחה אך לא תטהר‬ ‫בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו‬ ‫הנפש טהר שלם להיות העוונות כלא היו‪ ,‬זולתי כאשר יטהר האדם‬ ‫ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עבר זהו בעל תשובה גמורה‪ ,‬הוא‬ ‫את ליבו ויכין את רוחו כאשר יתבאר וכו’‪ ,‬והכבס הנפש מן העוון‬ ‫ששלמה אמר “וזכור את בוראיך בימי בחורותיך”‪ ,‬ואם לא שב אלא‬ ‫כפי אשר תכבס את לבה’‪ .‬וזה נעשה ע”י החרטה שהיא העיקר‬ ‫בימי זקנותו ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה אף על‬ ‫הראשון בתשובה וכמש”כ רבינו יונה להלן שם‪.‬‬ ‫פי שאינה תשובה מעולה‪ ,‬מועלת היא לו ובעל תשובה הואא‪ ,‬אפילו‬ ‫והנראה בביאור פלוגתתם‪ ,‬דהרמב”ם נקט דעיקר מה שהתשובה‬ ‫עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו כל עונותיו‬ ‫מועלת הוא משום השתנות הגברא ע”י התשובה‪ ,‬וכמו שכתב (שם‬ ‫נמחלין‪ ,‬עכ”ל‪ .‬ומבואר מדבריו דגדר תשובה גמורה‪ ,‬הוא רק באופן‬ ‫ב‪ ,‬ד) ‘מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי‬ ‫של ‘אותה אשה‪ ,‬באותו פרק‪ ,‬ובאותו מקום’ וכדברי הגמ’ הנ”ל‪.‬‬ ‫ובתחנונים ועושה צדקה כפי כוחו ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא‬ ‫אכן יעוין ברבינו יונה בשערי תשובה (שער א‪ ,‬מט) שכתב‪ ,‬וז”ל‪ ,‬עזיבת‬ ‫בו ומשנה שמו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן‬ ‫חטאו בהזדמן לו והוא בתוקף תאותו‪ .‬ואמרו רבותינו זכרונם לברכה‪:‬‬ ‫המעשים ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה’‪ .‬ומבואר בדבריו‬ ‫איזהו בעל תשובה אשר תשובתו מגעת עד כסא הכבוד‪ .‬כאשר‬ ‫דצורת וכוח התשובה הוא בשינוי האיש עצמו שעבר עבירה‪ ,‬דע”י‬ ‫נבחן ויצא נקי באותו פרק ובאותו מקום ובאותה אשה‪ .‬רצה לומר‪,‬‬ ‫התשובה הרי הוא נהפך לאיש אחר‪ ,‬וכביכול הוא אינו אותו האחד‬ ‫כי הזדמן החטא לידו והוא בתוקף יצרו ואונו בשרירי בטנו כעת‬ ‫שעבר את העבירה‪.‬‬ ‫הראשונה אשר חטא‪ ,‬וכבש יצרו ונמלט מעון ‪ -‬מיראת השם וגאון‬ ‫ובזה מבואר היטב הא דנקט הרמב”ם דעיקר התשובה היא עזיבת‬ ‫פחדו וכו’‪ .‬כי אם יבוא לידי ניסיון ויגיע לידו כענין הראשון‪ ,‬יציל את‬ ‫החטא‪ ,‬והחרטה אינה אלא כסניף לה והיא בכלל עזיבת החטא‪ ,‬שהרי‬ ‫נפשו מיד יצרו‪ .‬והנה הוא לפני ה’ במדרגה העליונה מן התשובה‪,‬‬ ‫העיקר שינוי האדם הוא בזה שמשנה את מעשיו ואורחותיו‪ ,‬דכל‬ ‫עכ”ל‪ .‬ומבואר מדבריו שעניין זה הוא רק מעלה עליונה שהיא יותר‬ ‫שא עזב את החטא הנה הוא הולך בדרכו הראשונה ומה שינוי יש‬ ‫מהתשובה‪ ,‬ודלא כמש”כ הרמב”ם שזהו הגדר של תשובה מעולה‪,‬‬ ‫בו‪ ,‬אמנם בשעזב את דרכו הרעה והרי הוא הולך עתה בדרך טובה‬ ‫וצ”ב במאי פליגי‪.‬‬ ‫וישרה‪ ,‬הנה הוא כאיש אחר‪ ,‬וכלשון הרמב”ם הנ”ל שעיקר מה‬ ‫עוד יש להעיר בדברי רבנו יונה‪ ,‬שהרי את העיקר של עזיבת החטא‬ ‫שהוא משתתנה להיות אחר‪ ,‬תליא בהתרחקות מן החטא ששנה‬ ‫כבר מנה לעיל שם בעיקר השני (יא)‪ ,‬וז”ל‪ ,‬עזיבת החטא‪ ,‬כי יעזוב‬ ‫בו‪‘ ,‬ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה’‪.‬‬ ‫דרכיו הרעים ויגמור בכל לבבו כי לא יוסיף לשוב בדרך הזה עוד‪,‬‬ ‫אכן מדברי רבינו יונה מבואר דאינו נעשה ע”י התשובה כאיש אחר‪,‬‬ ‫ואם און פעל לא יוסיף‪ ,‬כענין שנאמר “שובו שובו מדרכיכם הרעים”‬ ‫אלא דהתשובה מועיל לנפש כדמיון הכיבוס לבגד וכמו שמפורש‬ ‫וכו’‪ .‬וא”כ צ”ב‪ ,‬מה נתווסף עוד בדבריו שהבאנו לעיל בגדר עזיבת‬ ‫בדבריו‪‘ ,‬אך לא תטהר הנפש טוהר שלם להיות העונות כלא היו‪,‬‬ ‫החטא‪ ,‬ובכלל זה יש להבין עוד מהו גדר ‘המעלה העליונה’ שניתווסף‬ ‫זולתי כאשר יטהר האדם את לבו ויכין את רוחו וכו’‪ ,‬וכענין הבגד‬ ‫לו יותר מעזיבת החפץ גרידא וצ”ע‪.‬‬ ‫הצריך כיבוס‪ ,‬כי המעט מן הכיבוס יועיל בו להעביר הגועל ממנו‪,‬‬ ‫אך לפי רוב הכיבוס יתלבן’‪ .‬והנה מדמיון הכיבוס מתבאר דבאמת‬ ‫ב‪.‬‬ ‫אין השב נעשה כבריה חדשה בבחינת פנים חדשות באו לכאן‬ ‫הרמב”ם ורבינו יונה נחלקו אם גדר התשובה הוא להיות‬ ‫כאדם אחר או ענינה הוא כיבוס‬ ‫א‪ .‬וביסוד החילוק בין תשובה גמורה לבין תשובה שאינה גמורה‪ ,‬עיין בדברי הר”ן [הדרוש השישי] משכ”ב‪.‬‬ ‫עומק אדעת‬ ‫וסף | |‪93‬‬ ‫לתוכן‬ ‫ד‪.‬‬ ‫וכדנקט הרמב”ם‪ ,‬אלא דהתשובה מועלת כדמיון הכיבוס בבגד‬ ‫באופן שאינו חוזר לחטא מחמת גדר אי זה גם נחשב כתשובה‬ ‫שענינה ניקוי וליבון הבגד עצמו‪ ,‬ואף התשובה מועלת כן שע”י‬ ‫גמורה‬ ‫נפש האדם מתנקה ומתלבנת מן העונות‪.‬‬ ‫אכן נראה לבאר יותר את גדר ‘המעלה העליונה’ שכתב רבינו יונה‪,‬‬ ‫ומעתה מתבאר היטב הא דנקט רבינו יונה דעיקר התשובה היא‬ ‫וזה תליא עוד בפלוגתת הרמב”ם ורבינו יונה הנ”ל‪ .‬דהנה יש להסתפק‬ ‫החרטה‪ ,‬דהא כל ענין החרטה הוא ניקוי וטיהור הלב כדמיון הכיבוס‪,‬‬ ‫באופן שהוא עושה תשובה ומצד תוקף תשובתו והירא”ש שבו הוא‬ ‫דבזה שהוא מתחרט ומצטער הרי הוא מנקה ומטהר את ליבו‪.‬‬ ‫עלול לחטוא‪ ,‬אך הוא עשה לעצמו גדרים שמונעים אותו מחטא‪.,‬‬ ‫ועיין עוד בשע”ת שם שדימה עוד את ענין החרטה לענין הטבילה‪,‬‬ ‫ועיין בספר משנת רבי אהרן (ב‪ ,‬עמ’ קנד) דוגמא לזה‪ ,‬כגון אחד שהיה‬ ‫וזהו כנ”ל דגדר התשובה הוא טהרת האדם ואינו נעשה ע”י כאיש‬ ‫רגיל לעבור על נדרים‪ ,‬וקיבל על עצמו לא לנדור‪ ,‬דהשתא וודאי‬ ‫אחר‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫שיותר לא יעבור על נדריו‪ ,‬אך אם היה נודר היה עובר‪ ,‬האם זה‬ ‫ג‪.‬‬ ‫נחשב נמי כתשובה שלימה‪.‬‬ ‫פלוגתתם בגדר תשובה גמורה תליא בהנ”ל‬ ‫והנה בפשטות נראה מדברי הרמב”ם הנ”ל שאי”ז תשובה גמורה‪,‬‬ ‫שהרי כתב שם לגבי זקן וחולה‪‘ ,‬אם לא שב אלא בימי זקנותו ובעת‬ ‫ובזה מתבאר היטב הא דנחלקו בגדר תשובה גמורה‪ ,‬דהרמב”ם‬ ‫שאי אפשר לו לעשות מצךה שהיה עושה אף על פי שאינה תשובה‬ ‫דס”ל‪ ,‬דגדר התשובה הוא להיות איש אחר‪ ,‬הרי נקט דשיעור‬ ‫מעולה מועלת היא לו ובעל תשובה הוא’‪ .‬ומבואר א”כ בדבריו דאע”פ‬ ‫תשובה גמורה הוא רק באופן שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו‬ ‫שהשתא הוא אינו בא לידי חטא זה‪ ,‬אך מ”מ אי”ז תשובה גמורה‪,‬‬ ‫לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה‪ ,‬דבזה איגלאי מלתא דהוא‬ ‫כיון שהוא אינו עומד באותו מצב שעמד בו בשעת החטא‪ ,‬וא”כ‬ ‫איש אחר לגמרי‪ ,‬דהרי באותה מציאות שבה קודם לכן הוא נכשל‬ ‫אף בנידון דידן נימא הכי דכיון שהוא אינו עומד באותו מצב של‬ ‫בה‪ ,‬הרי באותה מציאות עצמה הוא נשמר מן החטא‪ ,‬והרי”ז מורה‬ ‫החטא ועומד בנסיון מחמת הירא”ש שבו‪ ,‬א”כ אי”ז תשובה גמורה‪.‬‬ ‫שהוא איש אחר‪ ,‬וזהו השיעור של תשובה גמורה‪ ,‬שהרי באותה‬ ‫מציאות עצמה שקודם הוא נכשל בה הרי עתה הוא עומד בה‪ ,‬וזה‬ ‫הן אמנם דנראה דיש לחלק בזה‪ ,‬באופן דנימא דדווקא זקן וחולה‬ ‫אין תשובתם שלימה‪ ,‬כיון שאין ביכולתם לחטוא כמקודם מצד‬ ‫מוכיח שהוא איש אחר ממה שהיה קודם לכן‪ ,‬וכנ”ל‪.‬‬ ‫המציאות עצמה‪ ,‬ול”ד לאדם שבידו לחטוא אלא דהוא גודר את‬ ‫אמנם לדעת רבינו יונה דסבר שעיקר התשובה היא החרטה‪ ,‬שבזה‬ ‫עצמו מלחטוא‪ ,‬דשפיר י”ל דתשובתו תשובה גמורה‪.‬‬ ‫הוא מכבס את נפשו‪ ,‬א”כ הכל תלוי בשיעור חרטתו ובצערו על‬ ‫אכן נראה שיש לתלות נידון זה בפלוגתת הרמב”ם ורבנו יונה הנ”ל‬ ‫כשלונו בעבירה‪ ,‬וכל שהוא מתחרט חרטה גמורה הרי עשה תשובה‬ ‫בגדר מצוות תשובה‪ .‬דנראה שלדעת הרמב”ם שעיקר התשובה‬ ‫גמורה‪ ,‬ומצד מצות התשובה עצמה ליכא שום מעליותא לחזור‬ ‫הוא מה שנעשה לאדם אחר‪ ,‬א”כ אי”ז אלא באופן שרק מצד עצמו‬ ‫לאותה מציאות שנכשל בה קודם לכן ולעמוד בצדקו‪ ,‬דהתשובה‬ ‫הוא לא יחטא עוד‪ ,‬דבזה הוא מורה שהוא אדם אחר‪ ,‬אכן באופן‬ ‫תלויה רק בחרטת הלב‪ ,‬וכפי שיעור חרטתו כך שיעור תשובתו‪,‬‬ ‫שמצ”ע הוא עלול לחטוא‪ ,‬אלא שהוא גודר עצמו שלא יגיע לידי‬ ‫ובאמת דכל הענין שלעמוד באותו הפרק וכו’‪ ,‬הוא רק בתורת‬ ‫חטא‪ ,‬הרי אי”ז תשובה גמורה‪ ,‬דאכתי לא חזינן שהוא אדם אחד‬ ‫מעלה עליונה גרידא‪ ,‬ואי”ז ענין לעצם מעשה התשובה‪ ,‬וכמש”נ‪.‬‬ ‫מכפי שהיה בזמן החטא‪ .‬אכן לדעת רבנו יונה שעיקר התשובה‬ ‫ובזה מבואר עוד מה שהערנו בתחילה מהו גדר המעלה העליונה‬ ‫היא החרטה ועקירת הרצון שלא יבא עוד לידי חטא‪ ,‬הרי אף באופן‬ ‫שניתווסף לו בעמדו בנסיון של אותו פרק וכו’‪ ,‬יותר מכל עזיבת‬ ‫שהוא גדר עצמו שלא יבא לידי חטא הרי”ז תשובה גמורה‪ ,‬דסוכ”ס‬ ‫החטא גרידא‪ ,‬דבכל עזיבת החטא הרי אף שמבחינת החרטה ועזיבת‬ ‫הוא עזב לגמרי את דרכו הראשונה‪ ,‬וגדריו מוכיחים שהוא מתחרט‬ ‫החטא בלבו הוא בדרגה כזו שלא ישוב עוד לאותו החטא לעולם‪,‬‬ ‫באמת על מה שחטא ושב בתשובה גמורה‪.‬‬ ‫והרי הוא עומד בדרגת התשובה במדרגה העליונה‪ ,‬אך מ”מ הרי‬ ‫ומעתה נראה דזהו החלק בין עזיבת החטא גרידא דסגי לענין מצות‬ ‫המציאות מוכיחה שאע”פ שאדם מחליט בלבו בכל עוז שלא ישוב‬ ‫התשובה‪ ,‬דזה מהני אפי’ באופן שהוא אינו חוטא רק מחמת ירא”ש‬ ‫עוד לחטא‪ ,‬אך מ”מ בהזדמן לפניו במציאות של חטא‪ ,‬הרי יתכן‬ ‫אלא שהוא גודר עצמו שלא יבא לידי נסיון‪ ,‬אכן באופן שהוא עוזב‬ ‫שיכשל בו אע”פ שקודם לכן היה ליבו גמור עמו שלא יחטא עוד‪,‬‬ ‫את חטאו באופן שהוא עומד בנסיון מפני יראת השם וגאון פחדו‪,‬‬ ‫ובאמת שמצד מצות התשובה אין בו חסרון שהרי הוא נתחרט בכל‬ ‫הרי יש בזה מעלה עליונה כלשונו של רבינו יונה‪ ,‬שהרי הוא אינו‬ ‫לב לגמרי‪ ,‬אלא מ”מ בשעת נסיון עצמו הוא נכשל‪ ,‬אכן היכא שהוא‬ ‫חוטא מחמת ירא”ש‪ ,‬ולא רק מחמת ‘יראת חטא’ גרידא‪ ,‬שהוא‬ ‫עומד בנסיון הרי”ז מדרגה עליונה שהיא יותר ממדרגת התשובה‬ ‫גודר עצמו מלחטוא‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫שהרי הוא לא נכשל בפועל בעבירה‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫‪ | 10‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫חשבתי דרכי‬ ‫ראש השנה‬ ‫הזכיה בדין היא כתחיית המתים ‪-‬מכח האמונה שבורא העולם יעשה לנו נס [ב']‬ ‫בתודעה הנכונה‪ ,‬שקצבת החיים שניתנת לנו לשנה הבאה‬ ‫דין ר"ה על העולם הבא – כי השנה הבאה היא‬ ‫היא בעצם תחיית המתים‪ .‬אנחנו כבר סיימנו את חיינו‪,‬‬ ‫כתחיית המתים‬ ‫בימים אלו אנו מסיימים והולכים את הקיצבה שניתנה‬ ‫המשך מהשיעור בשבוע הקודם‬ ‫לנו‪ ,‬וכעת כשאנו מקווים מאוד לקבל קצבת חיים חדשה‪,‬‬ ‫להיכתב עוד פעם בספר החיים‪ .‬החיים האלה הם חיים‬ ‫הראשונים דנו מהו עיקר הדין של ראש השנה‪ ,‬אחר‬ ‫חדשים‪ ,‬אחרי שהחיים הקודמים נגמרו‪ ,‬זה לא המשך‪ ,‬זאת‬ ‫שישנם שתי יצירות באדם‪ ,‬כדאיתא בדברי חז"ל שמביא‬ ‫קצבה חדשה‪ .‬אלו חיים חדשים‪" .‬כיון שעמדתם לפני בדין‪,‬‬ ‫רש"י על הפסוק "וייצר" בשני יודי"ן‪ ,‬יצירה לעולם הזה‬ ‫מעלה אני עליכם כאילו נעשיתם בריאה חדשה"‪ ,‬הבריאה‬ ‫ויצירה לעולם הבא [ולשון רש"י שם לתחיית המתים]‪ ,‬האדם‬ ‫הקודמת‪ ,‬הבריאה של השנה הקודמת כלתה והלכה לה‪,‬‬ ‫נוצר כדי לחיות פה‪ ,‬והאדם נוצר עם יצירה לעולם הבא‬ ‫היא איננה‪ .‬עכשיו אנו מקווים ליעשות בריאה חדשה‪.‬‬ ‫"וחיי עולם נטע בתוכנו"‪ ,‬האם הדין הוא על החיים לעולם‬ ‫הזה או על החיים לעולם הבא או כפי שעל שניהם האדם‬ ‫עתה נתבונן בדברי המשנה בפרק חלק‪ ,‬וכך שנינו שם‬ ‫נידון‪ ,‬לשון תוס' (ר"ה ט"ז ע"ב) "וכל זה דקרי הכא גבי רשעים‬ ‫"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כולם‬ ‫מיתה וגבי צדיקים חיים כלומר לחיי העולם הבא"‪ ,‬וברמב"ם‬ ‫צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר נטעי מעשי ידי להתפאר‪,‬‬ ‫(עיי"ש הל' תשובה פ"ג ה"ג) אינו מבדיל ביניהם והמשמעות היא‬ ‫ואלו שאין להם חלק לעולם הבא וכו' האומר אין תחיית‬ ‫שספרי חיים וספרי מתים כוללים בתוכם את כל מה שכלול‬ ‫המתים מן התורה"‪ ,‬היינו מי שלא מאמין בתחיית המתים‪.‬‬ ‫ב"וייצר ה' אלקים את האדם"‪ ,‬מדובר על חיים‪ ,‬גם חיי שעה‪,‬‬ ‫יש כאן נקודת חידוש שצריך לעיין ולתת לב אליה‪ .‬דאיתא‬ ‫וגם חיי עולם‪ .‬כל החיים‪ .‬רשעים בחייהם קרוים מתים ואילו‬ ‫התם בגמרא "וכל כך למה‪ ,‬תנא הוא כפר בתחיית המתים‬ ‫צדיקים גם במיתתם קרוים חיים‪ .‬מי שכתוב בספר החיים‬ ‫לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים"‪ ,‬נאמר לנו כאן‬ ‫הרי שהוא כתוב לחיים‪ ,‬ובחיים‪ ,‬מדובר גם לחיי שעה וגם‬ ‫ש"אין להם חלק לעולם הבא" הכוונה היא לתחיית המתים‬ ‫לחיי עולם‪ .‬מדובר פה על שני יצירות‪ ,‬יצירה בעלמא דאתי‬ ‫ולכן מאחר והוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו‬ ‫ויצירה פה בעולם‪.‬‬ ‫חלק בתחיית המתים‪ ,‬ובלשון המשנה אין להם חלק לעולם‬ ‫הבא‪ .‬והיינו שתחיית המתים הוא הוא העולם הבא‪ .‬והמכוון‬ ‫כיון שהמדובר הוא גם על יצירה לעולם הזה‪ ,‬וגם יצירה‬ ‫בזה כי "העולם הבא" הוא העולם שמגיע אחרי החיים‬ ‫לחיי עולם‪ .‬צריך להבין‪ ,‬כפי שנראה מתוך הדברים‪ ,‬ומפורש‬ ‫שחיינו‪- ,‬העולם שבא‪ .-‬הרמב"ם מפרש זאת [בסוף פ"ח מה'‬ ‫בזה בדברי רבותינו וכן כתוב בדברי האר”י ז”ל‪ ,‬קצבת החיים‬ ‫תשובה] "זה שקראו אותו חכמים העולם הבא‪ ,‬לא מפני‬ ‫שאדם מקבל היא היקף של שנה אחת ולא יותר‪ .‬זה נקרא‬ ‫שאינו מצוי עתה‪ ,‬וזה העולם אובד‪ ,‬ואחר כך יבוא אותו‬ ‫היקף שלם של חיים‪ .‬וכביכול דן בורא העולם בכל שנה‬ ‫העולם‪ .‬אין הדבר כן אלא הרי הוא מצוי ועומד‪ ,‬שנאמר‬ ‫מחדש על כל החשבונות ועל כל ההשפעות שיהיו לאדם‪ ,‬אנו‬ ‫אשר צפנת ליראיך פעלת וגו'"‪ ,‬פירוש שזה נסתר ולא גלוי‪,‬‬ ‫נמצאים עתה בימים האחרונים של השנה‪ ,‬אולם התודעה‬ ‫אבל זה קיים‪ .‬כלשון הפסוק פעלת לחסים בך היינו שכבר‬ ‫שלנו אינה קולטת שחיינו הולכים ואוזלים‪ .‬אנחנו צריכים‬ ‫פעלת וצפנת‪ ,‬זה כבר נמצא‪" .‬ולא קראוהו העולם הבא אלא‬ ‫לקבל קצבת חיים חדשה‪ ,‬כי ולא כן הרי שאנו סיימנו‪ .‬קצבת‬ ‫מפני שאותן החיים באין לו לאדם אחר חיי העולם הזה שאנו‬ ‫החיים שניתנה לנו נגמרה ואיננה‪ ,‬ואנו עתה בסוף ימינו‪ .‬כל‬ ‫קיימין בו בגוף ונפש וזה הוא הנמצא לכל אדם בראשונה"‪.‬‬ ‫שנה היא היקף שלם של חיים שלמים‪ ,‬מראש השנה אחד‬ ‫בדרך כלל‪ ,‬בשפה הרגילה כנגד "הזה" עומד "ההוא"‪ ,‬וכנגד‬ ‫לראש השנה שני‪ ,‬קיבלנו מה שהוקצב לנו‪ ,‬וזה מסתיים‪,‬‬ ‫העולם הזה היינו צריכים לקרוא לעולם הבא העולם ההוא‪,‬‬ ‫ואנחנו מחכים לקצבת חיים חדשה‪ .‬אכן אנחנו מתפללים‪,‬‬ ‫"הזה" הוא הנוכח‪ .‬ו"ההוא" זה הלא נוכח‪ ,‬אולם "העולם‬ ‫ומנסים להשתדל שנכתב בספר חיים‪ ,‬אבל איננו חיים‬ ‫אוסף | ‪11‬‬ ‫לעילוי נשמת האשה בלה בת ר' מנחם הלל לוין ע"ה‬ ‫לתוכן‬ ‫בהם חלק למי שחלילה אינו שייך אליהם‪ ,‬וכפי שלמדנו שמי‬ ‫הבא" אינו הצד שכנגד "העולם הזה"‪ .‬בזה התקשה הרמב"ם‬ ‫שלא מאמין בתחיית המתים אין לו חלק בתחיית המתים‪.‬‬ ‫מדוע קראוהו חכמים העולם הבא‪ ,‬ויישובו של הרמב"ם‪,‬‬ ‫מי שרוצה להיעשות בריאה חדשה‪ ,‬חייב להבין שהדבר הזה‬ ‫שהעולם הבא מגיע אחרי שאנו חיים פה‪ ,‬אנו חיים שם את‬ ‫מגיע לנו מכח "חיי עולם נטע בתוכנו"‪.‬‬ ‫אותם החיים שחיינו פה‪ .‬זה נקרא העולם הבא‪ .‬עולם שמגיע‬ ‫כך גזרה חכמתו יתברך‪ ,‬כך קבע הקב”ה בבריאת העולם‬ ‫אחרי החיים שחיינו פה‪ .‬את העולם הבא קונים בעולם הזה‪.‬‬ ‫ובעיקר בבריאת האדם‪ ,‬שלעולם הבא זוכה מי שמאמין בו‪,‬‬ ‫בעולם הזה קונים אותו‪ ,‬ובעולם הבא זוכים בו‪ .‬לכן מובן‬ ‫מי שמאמין יקבל ומי שלא מאמין לא יקבל‪ ,‬למי שמאמין‪,‬‬ ‫שהעולם הבא‪ ,‬חייב להיות אחרי העולם הזה‪.‬‬ ‫אז כביכול בורא העולם הוא נאמן‪ .‬כך אנו הרי אנו אומרים‬ ‫עתה נבא להבין‪ ,‬ככל שביכולתנו‪ ,‬מה מונח בשורש הדבר‪,‬‬ ‫בברכת תחיית המתים "ומקיים אמונתו לישני עפר" "ונאמן‬ ‫שכביכול בורא העולם מתעסק בבריאתנו שלנו כאשר כל‬ ‫אתה להחיות מתים"‪ ,‬וזוהי כוונת הדברים‪ ,‬כביכול בורא‬ ‫באי עולם עוברין לפניו כבני מרון‪ ,‬וכל מי שמוכרע "כן יברא"‬ ‫העולם מקיים אמונתו‪ ,‬כל תחיית המתים באה מכח קיום‬ ‫נכתב בספר החיים וזוכה בחייו בדין‪ .‬החיים האלה יש להם‬ ‫אמונתו‪ ,‬וכלפי מי שלא מאמין הרי שאין למי לקיים את‬ ‫טעם של עולם הבא‪ ,‬אלו חיים שבאים אחרי שחיינו שנה‪,‬‬ ‫אמונתו‪ ,‬את זה מקבלים רק המאמינים‪.‬‬ ‫וכעת אנו מסיימים אותה‪ ,‬ועומדים לסיים את החיים שחיינו‬ ‫אנו מסיימים את הברכה השניה של שמונה עשרה "ברוך‬ ‫בה‪ ,‬ואנחנו עתידים לקבל‪ ,‬ומקווים שנקבל‪ ,‬את החיים‬ ‫אתה ה' מחיה המתים"‪ ,‬ברכה זו ברך יצחק אבינו כשנעקד‬ ‫שמגיעים אחרי השנה הזאת‪ .‬זה מה שהכריח את רבותינו‬ ‫על גבי המזבח ופרחה נשמתו‪ ,‬וכשנתגלה הדיבור לאברהם‬ ‫הראשונים לומר שבראש השנה דנים על חיי העולם הבא‪.‬‬ ‫"אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה" חזרה נשמתו‬ ‫כי אם דנים מתוך החיים של השנה הקודמת על מה שיבוא‬ ‫לגופו והוא עמד ובירך "ברוך אתה ה' מחיה המתים"‪ ,‬זוהי‬ ‫בשנה הבאה‪ .‬זה משא ומתן‪ ,‬זה דין‪ ,‬על חיי העולם הבא‪.‬‬ ‫ברכתו של יצחק אבינו‪ ,‬והנה ידוע‪ ,‬ומפורש כן בגמרא בכמה‬ ‫באופן‪ ,‬שכשם שיצירת אדם הראשון הייתה "וייצר"‬ ‫מקומות‪ ,‬ואנו אף אומרים זאת בתפילה‪ ,‬כי אנו זוכים בדין‬ ‫בשני יודי"ן‪ ,‬כך יצירת כל אדם ואדם בראש השנה‪ ,‬היא‬ ‫רק מכח יצחק‪" ,‬תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם‬ ‫"וייצר" בשני יודי"ן‪ ,‬יצירה בעולם הזה‪ ,‬ויצירה לעולם הבא‪.‬‬ ‫עקידת יצחק בן אברהם‪ ,‬ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם‬ ‫והיצירה הזאת‪ ,‬היא בעצם החיים שאנו זוכים בהם‪ ,‬אנו‬ ‫עצמכם לפני" [ר"ה ט"ז ע"א]‪" ,‬ועקדת יצחק לזרעו היום‬ ‫זוכים בהם לחיות בהם בעולם הזה‪ ,‬אבל הנידון הוא חיים‬ ‫ברחמים תזכור‪ ...‬ברוך אתה ה' זוכר הברית"‪ ,‬כך כביכול‬ ‫שבאים אחרי חיים‪ .‬והיינו‪ ,‬שאנו נידונים על חיים שזכינו‬ ‫עולה זכרוננו לפניו לטובה‪ .‬יצחק הביא לנו את תחיית‬ ‫בהם מכח החיים שחיינו‪ .‬מכח אותם החיים שחיינו בשנה‬ ‫המתים‪ ,‬ועמידתנו בדין היא מכח תחיית המתים שהביא לנו‬ ‫הקודמת‪ ,‬על זה אנו נידונים‪ .‬ומכח החיים האלה‪ ,‬אנו זוכים‬ ‫יצחק‪ .‬אותה תחיית המתים שיצחק זכה בה‪ ,‬ומכוחו אנו‬ ‫בחיים שבאים אחריהם‪ .‬זאת תחייה שבאה אחרי החיים פה‬ ‫חיים‪ .‬ואיתא בתיקוני זוהר כי יצחק אותיות "קץ – חי"‪ ,‬היינו‬ ‫בעולם‪ ,‬ולמרות שלנו נראה בטעות שאנו ממשיכים לחיות‬ ‫שחייו הם חיים שיונקים מאחרי הקץ‪ ,‬אותו הקץ שנאמר‬ ‫אין הדבר כן ואיננו ממשיכים לחיות‪ .‬אם אנו עומדים בדין‪,‬‬ ‫עליו לדניאל (דניאל י"ב י"ג) "ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד‬ ‫אנו נעשינו בריאה חדשה‪ .‬ופירושה של בריאה חדשה הוא‬ ‫לגרלך לקץ הימין"‪ ,‬יצחק חי מאותו קץ הימין‪ ,‬כבר פה‪ .‬הוא‬ ‫בריאה שאינה ממשיכה את הבריאה הקודמת לה‪ ,‬אין בה‬ ‫היה בעצמו הקץ חי‪ .‬ובתחיית המתים יוכל לזכות בזה רק מי‬ ‫קיום המשך של הבריאה הקודמת‪ .‬אלא זאת בריאה חדשה‪.‬‬ ‫שמאמין‪ .‬כך נקבעו הדברים‪ .‬החיים האלה ניתנים רק למי‬ ‫שמאמין בהם‪ ,‬ולמי שמאמין בהם‪ ,‬אז כביכול בורא העולם‬ ‫זכיה בתחיית המתים היא רק למאמין בה‬ ‫נאמן להחיות מתים‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬בורא העולם קבע‪ ,‬שבחיי העולם הבא‪ ,‬זוכה מי‬ ‫הדבר ברור כי תחיית המתים היא נס ופלא שאין גדול‬ ‫שמאמין בחיי העולם הבא‪ ,‬ומי שאינו מאמין בחיי העולם‬ ‫ממנו‪ ,‬אבל למאמין‪ ,‬אשר הוא בטוח שהנס הזה יבוא הוא‬ ‫הבא לא זוכה בהם‪ .‬כלומר‪ ,‬במילים אחרות‪ ,‬מי שאין לו חלק‬ ‫באמת יבוא‪ ,‬כי אנו מובטחים‪ ,‬שבורא העולם נאמן להחיות‬ ‫לעולם הבא באמת‪ ,‬לא נעשה בריאה חדשה‪ .‬ובאמת אלו הם‬ ‫מתים‪ ,‬זהו המקום היחידי שבו שאנו מוצאים נס‪ ,‬שאנו‬ ‫דברי התוס' שעל זה אנו נידונים בראש השנה וממילא מי‬ ‫יכולים להיות בטוחים בו‪.‬‬ ‫שאין לו חלק בזה‪ ,‬אינו נידון להיכתב בספר החיים‪ ,‬ואחר‬ ‫שעניין הספר כולל את כל החיים‪ ,‬מי שלא מאמין‪ ,‬אין לו‬ ‫בראש השנה אנו נעשים בריאה חדשה וזוכים‬ ‫חלק בתחיית המתים ובעולם הבא‪ ,‬והוא לא יקבל אותם‪.‬‬ ‫לחיים חדשים‬ ‫אנחנו צריכים ועתידים בעזרת ה' לקבל כעת את מה‬ ‫אנו עומדים לפני יום הדין‪ ,‬ומקוים ומייחלים לזכות בדין‪,‬‬ ‫שנקרא להיות בריאה חדשה‪ .‬זה הדין של ראש השנה‪,‬‬ ‫פירוש הדבר לזכות בדין הוא להיעשות בריאה חדשה‪ ,‬והיינו‬ ‫שעושה אותנו ל"ועשיתם"‪ ,‬נעשינו בריאה חדשה‪ .‬החיים‬ ‫לזכות לנס שנקרא תחיית המתים‪ .‬רמז לדבר‪ ,‬שהזכייה בדין‬ ‫האלה שאנו עתידים לזכות בהם‪ ,‬הם חיים של תחיה שאין‬ ‫‪ | 12‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫נס‪ ,‬אבל זהו נס שאנו יכולים להיות בטוחים בו‪ ,‬כי בורא‬ ‫היא מעין תחיית המתים‪ ,‬ולא רק מעין תחיית המתים אלא‬ ‫העולם נאמן להחיות מתים‪ .‬אותה זכות של יצחק‪ ,‬היא זאת‬ ‫תחיית המתים כפשוטה‪ ,‬כי הנה‪ ,‬בכל מקום שמזכירים‬ ‫שעומדת לנו לזכות בדין‪ ,‬ולהתחבר לתחיית המתים‪.‬‬ ‫את תחיית המתים אנו אומרים את שבחו של בורא העולם‬ ‫באופן של "אין דומה לך"‪ ,‬כך הוא בברכת מחיה המתים‬ ‫זהו הדבר היחידי שבו האמונה יוצרת את המציאות‪ .‬מי‬ ‫"מי כמוך בעל גבורות ומי דומה לך"‪ ,‬וכן בפיוט בתפילת‬ ‫שלא מאמין בביאת המשיח‪ ,‬גם הוא יחיה כשהמשיח יבוא‪,‬‬ ‫יוצר בשבת "ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים"‪ ,‬זהו‬ ‫הוא יקבל את העונש שמגיע לו‪ ,‬אבל לא שמענו שמי שלא‬ ‫השבח בדבר שאין דומה לו כלל בעולם הזה‪ ,‬כי ישנם דברים‬ ‫מאמין בביאת המשיח אז הוא לא יהיה‪ .‬אולם כאן בתחיית‬ ‫שיש דוגמתם בעולם הזה‪ ,‬כדאיתא בשבת ל' ע"ב דדרש‬ ‫המתים‪ ,‬אנו מקבלים אותה רק משום שבורא העולם "מקיים‬ ‫ר"ג עתידה אישה שתלד בכל יום‪ ,‬והיינו בעולם הבא‪ ,‬ולגלג‬ ‫אמונתו לישני עפר‪ ...‬ונאמן אתה להחיות מתים"‪ .‬ולכן מי‬ ‫עליו אותו תלמיד ואמר "אין כל חדש תחת השמש" ואמר‬ ‫שאינו מאמין בה‪ ,‬הרי שכפי שאומרת הגמרא בסנהדרין (צ'‬ ‫לו רבן גמליאל בא ואראך דוגמתו בעולם הזה בתרנגולת‬ ‫ע"א) "תנא הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק‬ ‫היולדת בכל יום‪ .‬אם יש דוגמא לדבר בעולם הזה זה מקטין‬ ‫בתחיית המתים"‪ ,‬זהו הדבר שעלינו לזכור‪ .‬בראש השנה‬ ‫את הדבר‪ ,‬הוא כבר לא חדש כי יש דוגמא לזה עתה‪ .‬אולם‬ ‫איננו זוכים להמשך חיים‪ .‬לא אלו הם החיים שאנו מצפים‬ ‫לתחיית המתים‪ ,‬אין דומה לזה כאן בעולם הזה‪ ,‬ואדרבה‬ ‫להם‪ ,‬להיכתב בספר החיים היינו לזכות מחדש‪ ,‬היינו‬ ‫כי כאן הכל הוא להיפך‪ ,‬בסדר החיים בעולם הזה החיים‬ ‫מתים והמתים לא חיים‪ .‬ואין זה דומה להיווצרות של דברים‬ ‫להיעשות בריאה חדשה‪ ,‬להיכתב מחדש בספר החיים של‬ ‫טבעיים שנולדים ונראה כי הם יצורים חדשים‪ ,‬אבל אין‬ ‫השנה הבאה‪ .‬הספר של השנה שמסתיימת הוא כבר בדפים‬ ‫מתים שחוזרים וחיים‪ .‬לכן נאמר השבח של תחיית המתים‬ ‫האחרונים‪ ,‬אולם הספר של השנה הבאה צריך להיכתב‬ ‫בלשון "אין דומה לך" "ומי דומה לך"‪ .‬והנה‪ ,‬שבח זה אנו‬ ‫כספר בפני עצמו ולא כהמשך‪ ,‬וכל מי שנכתב לחיים‪ ,‬נכתב‬ ‫משבחים עוד פעם אחת בתפילה‪ ,‬בסיום תפילת שופרות‬ ‫להיות בריאה חדשה‪ ,‬לחיים חדשים ולא לחיי המשך‪ .‬כל‬ ‫אנו אומרים "כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה‬ ‫שנה היא מחזור חיים עם ספר משלו‪.‬‬ ‫ואין דומה לך" וחותמים "שומע קול תרועת עמו ישראל‬ ‫המבין יתבונן בדברים‪ ,‬ויראה מדוע אנחנו‪ ,‬ה"גוי גדול"‬ ‫ברחמים"‪ ,‬זאת השמיעה שהיא המזכה אותנו בדין‪.‬‬ ‫שמחים לקראת המשפט‪ .‬יש עניין נפלא בשמחה שיש לנו‬ ‫זאת אומרת‪ ,‬שהזכיה שלנו בדין בראש השנה‪ ,‬ענינה‬ ‫לקראת המשפט‪ .‬כי הנה כבר בארנו שעניינה של השמחה‬ ‫סוג אחר של חיים‪ .‬נעשיתם בריאה חדשה‪ .‬אלו חיים מסוג‬ ‫הוא תמיד כשאנחנו יוצאים קצת מהגבולות הצרים‪ .‬זכר‬ ‫אחר‪ ,‬שאינם המשך של חיינו בשנה הקודמת‪ .‬הדבר הזה‬ ‫לדבר‪ ,‬במה שמצינו מושג של "טפח שוחק"‪ ,‬טפח שמח‪,‬‬ ‫נקבע בעצם טבעם של דברים‪ ,‬ביום שבורא העולם מעמיד‬ ‫זהו טפח שמעט גדול יותר‪ .‬כאשר אנו מצומצמים בתוך‬ ‫אותנו בדין ונותן לנו את האפשרות לזכות בדין‪ ,‬הוא "מאזין‬ ‫גבולות צרים אנו כטפח עצב‪ ,‬אולם כאשר אנו מתחילים‬ ‫תרועה ואין דומה לך"‪ ,‬וכך נזכה בדין‪ ,‬על ידי שנשמע את‬ ‫קול השופר‪ ,‬אשר כפי שמפורש בפסוקים רבים ובפיוטים‬ ‫לצאת למרחב‪ ,‬הרי שעם תחילת פסיעה קטנה אל הבלי‬ ‫של שופרות‪ ,‬תחיית המתים עצמה תבוא על ידי השופר‪ .‬זהו‬ ‫גבול‪ ,‬אנו מתחברים לבלי גבול‪ ,‬וזאת היא השמחה‪ .‬אדם‬ ‫אותו השופר של אילו של יצחק‪ ,‬ובכוחו אנו זוכים‪ ,‬כדאיתא‬ ‫שמח כאשר הוא יוצא במשהו מהגבולות הצרים של הקיום‬ ‫בר"ה (ט"ז ע"א) "אמר רבי אבהו‪ ,‬למה תוקעין בשופר של‬ ‫והוא מתחבר לבלי גבול‪ .‬כך שמח האדם כשנולד לו צאצא‬ ‫איל‪ ,‬אמר הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר של איל‪ ,‬כדי‬ ‫או כשהוא נושא אשה ומציאותו מתרחבת וגדילה‪ ,‬וכך היא‬ ‫שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם‪ ,‬ומעלה אני עליכם‬ ‫השמחה כשהאדם זוכה לאיזו הארה וגם בזה מציאותו‬ ‫כאילו עקדתם עצמכם לפני"‪ ,‬הכוונה בזה ש"מעלה אני‬ ‫גדלה ומתרחבת‪ ,‬זאת השמחה‪ .‬מעתה‪ ,‬השמחה שאנו‬ ‫עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני" שאתם יכולים לעמוד‬ ‫שמחים ביום הדין‪ ,‬זו השמחה בזה שמכוחו של יום הדין‬ ‫ולברך "ברוך אתה ה' מחיה המתים"‪ ,‬ברכתו של יצחק‪,‬‬ ‫אנו עוברים להיות עולם מלא‪.‬‬ ‫זאת הברכה שאנו כולנו צריכים לברך אותה בראש השנה‪,‬‬ ‫ומכוחה אנו זוכים בדין‪.‬‬ ‫אין כאומה זו שיודעת אופיה של אלוקיה‪ .‬בורא העולם‬ ‫הוא מלך חפץ בחיים‪ ,‬חיים ברצונו‪ ,‬וכלשון הפסוק שאנו‬ ‫מכח האמונה בנס אנו זוכים בדין לחיים חדשים‬ ‫אומרים בסוף נעילה שבו נשבע בורא העולם "חי אני נאום‬ ‫למדנו‪ ,‬יום זה של ראש השנה הוא יום דין‪ ,‬ספרי חיים‬ ‫ה' כי לא אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה"‪,‬‬ ‫וספרי מתים פתוחים לפניו‪ ,‬אבל כיון שהובטחנו‪ ,‬אז כביכול‬ ‫בורא העולם אומר לנו בזה אני חפץ‪ .‬אני חפץ בחיים‪ .‬ה'‬ ‫בורא העולם נאמן להחיות מתים‪ ,‬כביכול בורא העולם‬ ‫יעזרנו שנזכה כולנו להיכתב בספרם של צדיקים‪ ,‬בספר‬ ‫מקיים אמונתו‪ .‬והיינו שזאת האפשרות האחת והיחידה‬ ‫החיים‪.‬‬ ‫לזכות בדין‪ ,‬להיעשות בריאה חדשה‪ .‬הדבר הזה הוא כולו‬ ‫אוסף | ‪13‬‬ ‫לתוכן‬ ‫מאמרי "חסד לאברהם" מהרב אורי יצחקי‬ ‫כל שנה שאין תוקעים לה בתחילתה מריעים לה בסופה‬ ‫אתי כמאן דאתי בפנים דמי‪ .‬ונמצא‪ ,‬החולה אם באונס לא יקח מזור‬ ‫א‪ .‬גרסינן בגמרא ראש השנה דף ט"ז ע"ב‪ :‬ואמר רבי יצחק כל שנה‬ ‫ורפואה‪ ,‬האם יתרפא?! כן כשנעדר הזכרון שופר‪ ,‬שמכנסת זכרונות‬ ‫שאין תוקעין לה בתחלתה מריעין לה בסופה מאי טעמא דלא‬ ‫ישראל לאביהם שבשמים‪ ,‬תו החולי בלא מזור ורפואה‪ ,‬וקטרוג‬ ‫איערבב שטן‪ ,‬ע"כ‪ .‬הנה המושכל הפשוט של הראשונים שכוונת‬ ‫השטן במקומו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫המאמר על ראש השנה שחל בשבת שגזרו חז"ל שלא יתקעו בשופר‬ ‫ה‪ .‬וחשבתי שלפי יסוד זה של האחרונים יתישב מדוע מצינו כמה‬ ‫שמא יעבירנו ד"א‪ ,‬ושפיר משכח"ל שאין תוקעים בשופר כלל בכל‬ ‫חומרות גדולות בענין תקיעת שופר‪ ,‬כגון מה דמצינו שיש סוברים‬ ‫ישראל בשנה זו‪ .‬אך הראשונים ריחקו מאוד אפשרות זו‪ ,‬והביאו‬ ‫שבתקיעת שופר חייבים מן הדין להחמיר ככל השיטות [וביארו‬ ‫בשם הבה"ג דלאו דמיקלע בשבתא אלא דאיתייליד אונסא‪ ,‬ובביאור‬ ‫בזה את תקנת רב אבהו‪ ,‬ויש שפרשו בזה את מאמר הגמרא הנ"ל‬ ‫דברי הבה"ג נחלקו הראשונים‪ ,‬הרשב"א כתב בשמו ‪ -‬שאין תוקעין‬ ‫"כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה מריעין לה בסופה"]‪ ,‬וכגון מה‬ ‫בתחלתה‪ .‬פי' בפשיעה‪ ,‬הא איקלע ראש השנה בשבת לא‪ ,‬דמניעה‬ ‫שקיבלו עליהן נשות אשכנז בחיוב גמור לשמוע קול שופר [יותר‬ ‫זו למצוה ולשם שמים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬משמע שכוונת המאמר שאפילו אם‬ ‫משאר מצות עשה שהזמ"ג]‪ ,‬דהטעם כנ"ל משום שתקיעת שופר‬ ‫לא תקעו מחמת אונס אינו בכלל ואין מריעים לה בסופה‪ ,‬וכ"כ‬ ‫היא בבחינת תרופה לעם שלם ולכל יחיד העומד בדין‪ ,‬ולכן מסברא‬ ‫הריטב"א‪ .‬אבל התוס' ד"ה שאין תוקעין בתחלתה‪ ,‬סתמו כלשון‬ ‫יש להדר מאוד שלא להפסיד את התרופה‪.‬‬ ‫הלכות גדולות ‪ -‬לאו דמיקלע בשבתא אלא דאיתייליד אונסא‪ ,‬ע"כ‪,‬‬ ‫וכ"כ בחידושי הר"ן דמיירי דאתיליד אונסא‪ ,‬וכ"כ בתוס' הרא"ש‪ ,‬וכ"כ‬ ‫ו‪ .‬עוד חשבתי לפ"ז שהתועלת היוצאת משמיעת קול שופר תלויה‬ ‫הטור‪ ,‬ומשמע שכל אונס בכלל "מריעין לה בסופה"‪.‬‬ ‫לא רק בהידורים בתקיעות‪ ,‬אלא גם במידה שהאדם מאמין בתיקונים‬ ‫הגדולים היוצאים תקיעת שופר‪ ,‬ועד כמה אנו מייקרים את המצוה‪,‬‬ ‫ב‪ .‬הנה ברשב"א ובריטב"א משמע שהטעם שמריעין בסופה הוא‬ ‫ובכלל זה להבין טעמיה‪ .‬דהנה המשך חכמה בהמשך דבריו האריך‬ ‫בגדר עונש‪ ,‬ולכן העמידו את המאמר דוקא בפשיעה שבזה שייך‬ ‫לבאר איך יתישב לפי דבריו הא דאמר הבה"ג דשנה שחל ראש השנה‬ ‫עונש‪ ,‬אבל בשאר הראשונים שפירשו את דברי הבה"ג אפילו‬ ‫בשבת אין מריעים לה בסופה‪ ,‬דלכאורה לפי היסוד הנ"ל היה צ"ל‬ ‫באונס נמי מריעים בסופה‪ ,‬דבזה לא שייך עונש‪ ,‬צ"ע מה באמת גדר‬ ‫דכיון שסו"ס לא תקעו לא עלתה הרפואה‪ .‬ותורף תירוצו דאדרבה‬ ‫"מריעים בסופה לפי שיטה זו‪ ,‬דאי משום עונש – הא אונס רחמנא‬ ‫אחרי שידוע לנו גודל התועליות ממצות שופר‪ ,‬אשר אם יבוטל ‪ -‬אף‬ ‫פטרא‪ ,‬וכן הקשה הט"ז וכתב לפרש דהך מריעין בסופה הוא ע"פ‬ ‫באונס ‪ -‬הסכנה גדולה‪ ,‬ובכל זאת אמרו ישראל פן יבולע חלילה‬ ‫מה שמצינו בחלמא בישא דאמרינן שם עציבותיה מסתיי' פי' שע"י‬ ‫למצות שבת אשר מעיד על קדושת שמו יתברך‪ ,‬כי חידש עולמו מן‬ ‫שהוא דואג ומתעצב ניצול אחר כך מהרעה שהיתה נגזר עליו והכי‬ ‫האין הגמור‪ ,‬יהיה מה! יעבור עלינו מה‪ ,‬ויתקדש שמו יתברך! יקטרג‬ ‫נמי בהך דתקיעות של ר"ה באם נאנסו ולא תקעו היא סיבה מאתו‬ ‫השטן ולא יכנס זכרונינו לאבינו שבשמים לטובה‪ ,‬אך לא יבולע‬ ‫ית' שאירע להם כן ובזה מראה להם הקדוש ברוך הוא שירע להם‬ ‫לשבת המעיד על קדושת שמו יתברך‪ ,‬פן יעבירנו ד' אמות ברשות‬ ‫בסוף השנה ונ"מ שיחזרו בתשובה ויצטערו ע"ז ועי"ז יתכפר להם‬ ‫הרבים ויתחלל שמו חלילה‪ .‬ועוקדים כולם עבור קידוש שמו יתברך‪.‬‬ ‫מה שנתחייבו וע"כ אמר בה"ג דאם איקלע בשבת אין שייך לומר כן‬ ‫וכיון שכן‪ ,‬הרי זה גופיה מה שאין אנו תוקעים בראש השנה שחל‬ ‫שהקב"ה מראה להם אלא דוקא באירע מקרה בזה יהרהרו ויצטערו‬ ‫בשבת‪ ,‬זה גופא עקידה רוחנית מופלגת ומועיל לרצות אותנו‪ ,‬כמו‬ ‫ועציבותייהו מסתיי' לזה שלא יאונה להם אח"כ צרה כלל נמצאו גם‬ ‫שמרצה זכרון שופר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דברי מהרי"ל צודקים‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ז‪ .‬הנה דבריו נאמרו בשבת שאין תוקעין‪ ,‬אך יש לנו ללמוד מזה על‬ ‫ג‪ .‬ועד"ז כתב בספר ערוך לנר בביאור קישור מימרות דר' יצחק‬ ‫יו"ט שכן תוקעין בו‪ ,‬עד כמה אנו חייבים להאמין בתיקוני השופר‪,‬‬ ‫שם‪ ,‬וז"ל‪ :‬י"ל דבתחלה השמיענו דע"י תקיעת שופר יתערבב שטן‬ ‫ובכלל זה להעמיק בטעמיה‪ ,‬וכבר נדפסו במחזורים הרבה טעמים‬ ‫ולכן אמר במימרא שני' דאם לא תקעו בתחלה מריעין בסופה דלא‬ ‫כפי מה שהעלו רבותינו‪ ,‬וכולם יפים להוסיף טעם במצוה‪ ,‬וע"י‬ ‫איערבב שטן‪ ,‬אכן לפי"ז יקשה כיון דזה בנאנס כמה שכתבו התוס'‬ ‫הטעמים יתחזק החיבור של כל יחיד עם המצוה ותיקוניה‪.‬‬ ‫בשם ה"ג א"כ מה יעשה העני הזה שנאנס להנצל מפורענות לזה באה‬ ‫ַ֣עת ַל ְ דֵ֑נִ י ִ֖י‬ ‫ַ֣עם וָ ד ַ‬ ‫טב טַ‬ ‫ודוד המע"ה אמר [תהלים קי"ט ס"ו] ֤‬ ‫מימרא שלישית כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה שנתן‬ ‫הקדוש ברוך הוא רפואה למכה נגד מה שמריעין בסופה ע"י שנאנס‬ ‫ְב ִמ ְצוֹתֶ֣י ֶה ֱא ָֽמנְ ִ י‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ויש המפרשים מילת "כי" במשמעות אע"פ‪,‬‬ ‫ולא תקע יכניע עצמו ויתפלל בהכנעה יתירה ואז יתעשר בסופה אעפ"י‬ ‫שדוד המע"ה מבקש להבין טעמי המצות אלא שמתנצל קודם לכן‬ ‫שלא תקע עכ"ל‪.‬‬ ‫שזה אינו מפני שאינו מאמין ח"ו‪ ,‬אך יש שפירשו כפשוטו שמילת‬ ‫"כי" היא נתינת טעם על הבקשה‪ ,‬והיא שהאמונה במצות היא הסיבה‬ ‫ד‪ .‬וכ"כ בספר משך חכמה [ויקרא פרק כ"ג פסוק כ"ד] וז"ל‪ :‬כי אין‬ ‫שיעתר הקב"ה להבינו סודות וטעמי המצות‪ ,‬כן יש להמליץ על‬ ‫התקיעה מצות עשה כמו כל המצוות‪ ,‬אשר בהיעדרה יענש על בלי‬ ‫תקיעת שופר שע"י האמונה בגודל התיקונים שנעשים ע"י המצוה‬ ‫קיומו אותה‪ ,‬וכי אניס ‪ -‬רחמנא פטריה‪ .‬רק הוא כמו רפאות תעלה‬ ‫ניזכה להבין טעמיה וסודותיה‪ ,‬ועי"ז יגדלו עוד תיקוניה‪ ,‬ה' יזכנו‪.‬‬ ‫ולזכרון אתי‪ ,‬וכמו מכפר ביום הכיפורים‪ ,‬וכמו שאמרו‪ :‬כיון דלזיכרון‬ ‫לידיעת הקוראים – בנוסף ל"מאמרי חסד לאברהם" המתפרסמים כאן באוסף גליונות‪ ,‬מתפרסמת בכל שבוע בתפוצת מייל שיחה שבועית ‪" -‬שיחות חסד לאברהם"‪ ,‬ביאורים יקרים ויסודות‬ ‫במוסר והשקפה ע"ס פרשת השבוע‪ .‬הרוצה להצטרף לקבוצה לקבלת המייל ישלח בקשה למייל ‪oriyz5455@gmail.com‬‬ ‫‪ | 14‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫‪+‬תור‪+‬ת משי‬ ‫הבנה בחודש אלול וחיוב תשובה ביוה"כ‬ ‫ונראה לבאר ע"פ מה שמבואר במפרשים במהות‬ ‫בענין חודש אלול‬ ‫ההבדל בין ר"ה ליוה"כ‪ ,‬שבר"ה זה בבחינת "ואני קרבת‬ ‫כידוע חודש אלול נמצא מרומז בתנ"ך בעשרות‬ ‫אלוקים לי טוב" והיינו שמספיק לבקש מהקב"ה‬ ‫מקומות כפי המבואר בראשונים ובאחרונים‪,‬‬ ‫ולקבל על עצמינו להיות קרובים אל ה' ושאנו רוצים‬ ‫וכפי המבואר באבודרהם בתפילת ר" על הפסוק "אני‬ ‫להיות טוב ושאיפותינו לטוב וליבינו במקום הנכון‪,‬‬ ‫לדודי ודודי לי" ר"ת אלול‪,‬‬ ‫ובזה סגי לזכות להיכתב בספרי צדיקים‪ ,‬משא"כ‬ ‫וכן ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך ר"ת אלול‪,‬‬ ‫יוה"כ דבעינן תשובה ווידוי ועזיבת החטא בשביל‬ ‫וכן ובא לציון גואל ולשבי שתי אותיות אחרונות של‬ ‫לזכות לכפרה‪ ,‬ולא סגי ברצון טוב לחוד‪,‬‬ ‫גואל ושתי אותיות ראשונות של ולשבי הרי אלול‪.‬‬ ‫א"כ י"ל דהוא נמי החילוק בין אלול לעשי"ת‪ ,‬שאלול‬ ‫וכן כתב האר"י ז"ל (שער הפסוקים פרשת משפטים‬ ‫זה עבודה כמו בר"ה שצריך להתחזק ולבקש מהקב"ה‬ ‫כא' יג') על הפסוק בעיר מקלט "ואשר לא צדה‬ ‫להיות קרובים ודבוקים אליו ולהראות שזה רצוננו‬ ‫והאלוקים אנה לידו ושמתי לך מקום לנוס שמה"‬ ‫ר"ת אלול‪,‬‬ ‫ושאיפותינו האמיתים כפי שאנו אומרים באלול‬ ‫"אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית‬ ‫והשל"ה בתחילת מסכת ר"ה כתב הקדמונים נתנו‬ ‫סימן על הפסוק "אריה שאג מי לא יירא" אריה ר"ת‬ ‫ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו"‪ ,‬אנו‬ ‫אלול ר"ה יוה"כ הו"ר‪ ,‬והיינו שמד' ימים אלו האדם‬ ‫אומרים לשון שאלה ובקשה ולא לשון תשובה‪ ,‬משום‬ ‫צריך לירא‪ ,‬וכהנה רבו הרמזים‪.‬‬ ‫דזה סגי בכדי לזכות להידבק בה' ולקבל את המקלט‬ ‫נבוא לבאר מה עניינם של רמזים אלו‪ ,‬ומדוע דווקא‬ ‫של אלול ואת הקרבת ה'‪ ,‬משא"כ עשי"ת ששם הוא‬ ‫חודש אלול נרמז בכ"כ הרבה מקומות‪,‬‬ ‫דין תשובה כמו ביוה"כ‪,‬‬ ‫וכן צריך להבין מה הקשר בין עיר מקלט לאלול‪.‬‬ ‫וא"כ ניחא מה שמרומז באריה שאג שצריך לירא‬ ‫ובשיעורי הגר"מ שפירא מבואר שהדמיון לעיר‬ ‫מאלול כפי שרועדים מיום דין‪ ,‬משום שהוא זמן גדול‬ ‫מקלט הוא כמו שאמרה תורה שצריך לעשות שילוט‬ ‫של קרבת ה' שמספיק קרבה ע"י רצון ותפלה ואף‬ ‫בכל עיר ועיר היכן העיר מקלט‪ ,‬כדי שהרוצח ימצא‬ ‫את המקלט בקלות ולא ייהרג בידי גואל הדם‪ ,‬וכל‬ ‫שאינו שב בתשובה מהני‪ ,‬והפחד הוא מלפספס את‬ ‫זמן שאינו בעיר מקלט דינו שהותר דמו והרי הוא‬ ‫הימים הגדולים הללו ולא נתקרב לקב"ה‪,‬‬ ‫חסר מרגוע בנפשו עד שימצא מקלט‪ ,‬כן הוא חודש‬ ‫ולכך התורה נותנת הרבה רמזים ותזכורות על אלול‬ ‫אלול התורה רשמה הרבה רמזים שהם יהיו השילוט‬ ‫שח"ו לא נפספס את הימים הגדולים הללו‪.‬‬ ‫היכן נמצא עיר המקלט של העבירות שהוא עבודת‬ ‫האלול כדי שידע אדם לברוח מהיצר הרע ולא‬ ‫ומספרים על הגרב"מ אזרחי שהיה מגיע לישיבה‬ ‫יתפסנו ויפילו בחטאים‪ ,‬וכל זמן שלא ברח לתשובה‬ ‫באלול היה אומר לבחורים ב' דברים אחד טוב והשני‬ ‫שהיא המקלט של החטאים הרי החוטא כמי שחסר‬ ‫רע‪ ,‬הטוב הוא ‪ -‬שנשאר עוד שבועיים לנצל את‬ ‫מרגוע בנפשו וחייב מפלט למקום מבטחים עד‬ ‫הימים הגדולים הללו אז שכל אחד ינצל ויחטוף כל‬ ‫שישוב בתשובה ויהיה מוכן לימים הנוראים‪.‬‬ ‫רגע ורגע ליגיעה בתורה ובתפילה‪ ,‬והרע זה שעבר‬ ‫וצריך להבין את זה מה יש באלול שנחשב למקלט‬ ‫מהיצה"ר ומהו חשיבותו‪.‬‬ ‫שבועיים והפחד הוא שלא ניצלנו כמו שצריך‪,‬‬ ‫וכן יש להקש' על מה שאמר השל"ה על הפסוק אריה‬ ‫ובעז"ה נזכה אנו לנצל כל רגע בימי האלול הקדושים‬ ‫שאג וכו' ר"ת אלול ר"ה יו"כ הו"ר‪ ,‬דבשלמא ר"ה יו"כ‬ ‫שהם ימי קרבת ה' ונזכה לזכות בדין ולשוב בתשובה‬ ‫הו"ר דהם ימי דין ניחא דיש לירא מיום דין‪ ,‬אבל אלול‬ ‫שלימה אמן‪.‬‬ ‫אינו יום דין ומה יש לירא ממנו‪.‬‬ ‫אוסף | ‪15‬‬ ‫לתוכן‬ ‫ולפי"ז אדם שחוטא ביוה"כ שאין כח רע בעולם‬ ‫ביום כיפור‪ ,‬ואעפ"כ האדם יחטא ולא יחזור בתשובה‬ ‫חיוב תשובה ביוה"כ‬ ‫ביוה"כ‪ ,‬מתברר שהוא מייצר הרע בעצמו‪ ,‬שהרי אין‬ ‫בעבודת היום של יום הכיפורים לכאו' מצאנו כמה‬ ‫כח חיצוני שמושכו לעשות רע‪,‬‬ ‫עניינים –‬ ‫ובשערי תשובה המשיל הענין לסוהרים בבית‬ ‫"כי ביום הזה יכפר אליכם לטהר אתכם מכל‬ ‫האסורים‪ ,‬שחתרו במחתרת‪ ,‬וכל הסוהרים נמלטו מן‬ ‫חטאותיכם לפני ה' תטהרו" והיינו יום סליחה ומחילה‪,‬‬ ‫המחתרת על נפשם חוץ מסוהר אחד‪ ,‬בא שר בית‬ ‫ויום תשובה ווידוי‪,‬‬ ‫הסוהר והכה אותו במקל ואמר לו קשה יום הלא‬ ‫"בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון" והיינו‬ ‫המחתרת חתורה לפניך ואיך לא מיהרת להימלט על‬ ‫שהוא יום חיתום על מה שנכתב ונגזר בר"ה‪,‬‬ ‫נפשך‪ ,‬כן יוה"כ וכו'‪ ,‬ולכאו' קשה מה שר בית הסוהר‬ ‫כמו"כ נאמר על בינונים שתלויים ועומדים עשרת‬ ‫רוצה מהסוהר‪ ,‬והלא הוא היחיד שהתנהג כמו שצריך‬ ‫ימים עד יוה"כ ואז נחתם דיניהם לחיים או למוות‪,‬‬ ‫ולא ברח ומדוע הכה אותו‪,‬‬ ‫ובפשטות נראה שאין קשר בין הדברים וכל אחד ענין‬ ‫ומבואר שכל מאסר ענינו שליטה שהשר שולט בך‬ ‫לעצמו‪ ,‬אלא שאנו רואים בחתימת הברכה ביוה"כ‬ ‫ולא נותן לצאת מהכלא‪ ,‬וברגע והסוהר יכול לצאת‬ ‫שחותמים בשני העניינים יחד "מלך מוחל וסולח‬ ‫ולא יוצא‪ ,‬התברר שמה שהאסיר בבית סוהר אינו‬ ‫לעווננו ולעוונות עמו ישראל ומעביר אשמתנו בכל‬ ‫מכפיה אלא מרצון וזה אינו נחשב למאסר‪ ,‬וע"כ הכה‬ ‫שנה ושנה מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום‬ ‫אותו השר על שאינו רוצה לצאת מהכלא והכלא‬ ‫הכיפורים"‬ ‫אצלו זה מתנה‪,‬‬ ‫והיינו שחותמים שהקב"ה מוחל וסולח וכן חותמים‬ ‫ה"ה יוה"כ שבו אין שולט יצה"ר ביום זה‪ ,‬וכל אדם‬ ‫שהוא מולך על כל הארץ ומלך גוזר את דיני העם‪,‬‬ ‫שנמצא בכלא של היצר הרע בשאר השנה נחשב‬ ‫ולכאו' אם אין קשר בין הדברים והא קיי"ל שאין‬ ‫לכפוי לעשות רע‪ ,‬וביום כיפור שאין בו יצה"ר‪ ,‬הר"ז‬ ‫חותמין בברכה בשני עניינים שונים‪ ,‬וע"כ שזה עניין‬ ‫כמו מחתרת שאפשר לצאת מהרע‪ ,‬ואם האדם לא‬ ‫אחד‪ ,‬וצריך להבין ההקשר ביניהם‪.‬‬ ‫בורח מהעבירות ואינו עושה תשובה גם ביום זה‪,‬‬ ‫ונראה לבאר‪ ,‬דהנה הרמב"ם (הל' תשובה פ"ב הל' ז')‬ ‫מתברר שהוא מעונין בעבירות אף ללא יצה"ר‪ ,‬א"כ‬ ‫אומר יו"כ הוא זמן תשובה לכל יחיד ורבים והוא קץ‬ ‫הוא עצמו מקור הרע שזה הכי חמור‪,‬‬ ‫מחילה וסליחה לישראל‪ ,‬לפיכך חייבים הכל לעשות‬ ‫וזה לשון הרמב"ם מהל' יסודי התורה (פ"ב ה"ד) אם‬ ‫תשובה ולהתוודות ביו"כ ע"כ‪,‬‬ ‫יכול להימלט נפשו ולברוח מיד המלך הרשע ואינו‬ ‫וק' מדוע זה שיו"כ הוא יום סליחה מחייב לעשות‬ ‫עושה‪ ,‬הוא ככלב שב על קיאו ונקרא עכו"ם במזיד‬ ‫תשובה‪ ,‬מה הקשר בין הדברים‪ ,‬והרי אפשר שזה‬ ‫ונטרד מן העולם ויורד למדרגה תחתונה שבגיהינום‪,‬‬ ‫יום סליחה למי ששב‪ ,‬מיהו אין חיוב לשוב בתשובה‪,‬‬ ‫ולכך התורה מחייבת לשוב בתשובה ביום שאין‬ ‫ומנלן לרמב"ם חיוב תשובה‪,‬‬ ‫יצה"ר ואין רע שולט בעולם‪ ,‬דאם לא ישוב מתברר‬ ‫ובאמת הרבינו יונה בשערי תשובה (שער שני אות‬ ‫שכל חטאיו הם ללא קשר ליצה"ר שהוא חילול‬ ‫י"ד) כותב מצות עשה מן התורה להעיר אדם את‬ ‫ה' שאין כדוגמתו‪ ,‬וזה מש"כ הרמב"ם קץ סליחה‬ ‫רוחו לחזור בתשובה ביוה"כ שנא' "לפני ה' תטהרו"‬ ‫ומחילה שחייבים לעשות תשובה‪ ,‬והיינו ביום שקץ‬ ‫הזהירנו הכתוב להיטהר בתשובותינו‪ ,‬ומבואר‬ ‫הרע של העבירות יש חיוב להוכיח שלא חטאנו רק‬ ‫מדבריו שצריך פסוק לחיוב תשובה‪ ,‬ואילו לרמב"ם‬ ‫משום שאנו כלואים בכח היצה"ר‪ ,‬ומשלא שולט בנו‬ ‫לא בעי קרא‪ ,‬וק' מדוע ומנלן‪.‬‬ ‫היצר מוכרחים אנו לשוב בתשובה ולא בעי קרא‪.‬‬ ‫אומר הגר"מ שפירא לבאר דהנה בלשון הרמב"ם‬ ‫ולפי"ז ניחא מהו שני העניינים שביו"כ והכל אחד‬ ‫נאמר קץ מחילה וסליחה‪ ,‬קץ פירושו סוף והיינו‬ ‫הוא‪ ,‬שאדם ביו"כ מוכרח לחזור בתשובה כי אין רע‬ ‫סוף למקור הרע בעולם והוא שביוה"כ אין רע שולט‬ ‫בעולם‪ ,‬ואם לא שב דינו מוות‪ ,‬שהרי הוא נהיה מקור‬ ‫בעולם‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל ביומא (כ' ע"א) דאין‬ ‫הרע בעולם‪ ,‬שאין רע בלעדיו‪ ,‬ואם שב בתשובה‬ ‫השטן שולט בעולם ביוה"כ‪ ,‬אמר רמי בר חמא השטן‬ ‫מוחלים עוונותיו ונחתם לחיים ואין פה שני דברים‬ ‫בגמטריא תלת מאה ושיתין וארבעה הוי תלת מאה‬ ‫אלא יום קדוש שלא שולט בו רע והשאר תוצאות של‬ ‫ושיתין וארבעה יומי אית ליה רשותא לאסטוני ביומא‬ ‫מצב גדול זה ודו"ק‪.‬‬ ‫דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני‪,‬‬ ‫להערות והארות ניתן לפנות לדוא"ל‪MOY90057@GMAIL.COM :‬‬ ‫‪ | 16‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫ראש השנה גיליון ‪536‬‬ ‫כי תעביר ממשלת זדון‪. ...‬‬ ‫אומר‪ ,‬מה שתבקש מן היוצר יעשה‪ ,‬ואני לא בקשתי מן‬ ‫השמים בתחילת השנה שיצליחני בשעורים אלא בחטין"‪.‬‬ ‫ושם בתוס' (ד"ה לניסא) כתבו יותר שאם סיכם איתו באופן‬ ‫א‪" .‬וכל הרשעה כולה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון‬ ‫כללי "זרע כל מה שתרצה" אז לא יוכל לומר שהיה מתקיים‬ ‫מן הארץ" זוהי בקשה עצומה‪ ,‬הנוגעת מאד אלינו‪ ,‬אלא שבכל‬ ‫בו ותגזר אומר ויקם לך "דבסתמא לא היה מקבל הקב"ה‬ ‫שנה אולי היו שחשבו שצריך לכוון רק על הדחת ממשלת‬ ‫תפלתו של זה שיצליח כל מה שיזרע‪ ,‬אם לא שיעשה לו נס‪,‬‬ ‫שמאל‪ ,‬וכעת כבר ברור לכולם היטב‪ ,‬שצריך לכוון על הדחת‬ ‫"ולא קאמר הוה מקויים בי ותגזר אומר אלא לפי שמתפלל‬ ‫כל ממשלה מכל צד שהיא‪ ,‬שכולם חברו לשטן‪ ,‬וחרטו עלי‬ ‫על מין אחד של חטין"‪ .‬עכ"ל‪ .‬והוכיחו מכך רבותינו שתפילה‬ ‫דגלם באופן כזה או אחר‪ ,‬שיש לגייס את בני הישיבות לגיונו‬ ‫מפורטת בראש השנה יש לה כוח עצום‪ ,‬עד שזו טענה קבילה‬ ‫של מלך‪ .‬הרי ברור שהם "הרשעה" שעל כילויה אנו מבקשים‪.‬‬ ‫בבי"ד‪ ,‬כפי שנפסק להלכה‪ ,‬ואי"ז בגדר נס אלא כשמבקש את‬ ‫ו"כעשן" הכונה שהממשלה תתכלה באופן מוחלט שלא‬ ‫בקשתו באופן כללי‪ ,‬אבל באופן מסויים‪ ,‬טבעי שה' ישמע לו‪.‬‬ ‫תשאיר שום עקבות ושום זכר‪ ,‬בדיוק כמו עשן שאחרי שהוא‬ ‫ולכן שומה עלינו להכניס כוחות עצומים בכל התפילות‬ ‫מתפזר לא נודע שהוא היה כאן‪ ,‬כל כך מאיים שחור ומפחיד‪.‬‬ ‫הנוראות הללו‪ ,‬ולבקש בפרטות על כל צרכינו‪ ,‬וביותר על כל‬ ‫ואולי שנה שעברה עוד לא הקדשנו את תפילתינו בראש‬ ‫צרכי עמך בית ישראל‪ ,‬שיחזרו כל אחינו הטועים בתשובה‬ ‫השנה לאירוע הקשה של מעצר בני הישיבות‪ .1 :‬משום שכל‬ ‫שלימה לפניו יתב'‪ ,‬ושכל קהילות הקודש והיכלי הכוללים‬ ‫המחשבה היתה על החטופים שבראש השנה בשנה שעברה‬ ‫והישיבות הקטנות והגדולות ימשיכו לשגשג ולפרוח באופן‬ ‫עדיין היה במצב של עינוי קשה בשבי החמאס בעזה‪ ,‬ואכן‬ ‫המרוצה בעיניו יתב'‪ ,‬ושיהיה זיווגים הגונים‪ ,‬וזרע של קיימא‬ ‫נתקבלה תפילת ישראל תיכף בסיום הימים נוראים‪ ,‬ובהו"ר‬ ‫לכל הנצרכים לכך‪ ,‬וכן הלאה והלאה בפירוט ברור ומדוייק‪.‬‬ ‫הם השתחררו‪ ,‬על ידי הופעת הנשיא טראמפ בארץ הקודש‪.‬‬ ‫ועל כולן‪ ,‬שתעצר החרפה הנוראה הזו‪ ,‬של גיוס בני הישיבות‬ ‫‪ .2‬משום שעדיין לא קלטו שהמדינה יכולה ליפול לכזו דיוטא‬ ‫ושאר הגזירות הכלכליות והמציקות על העריקים הקדושים‪.‬‬ ‫תחתונה‪ ,‬ולעצור בחורי ישיבות חפים מפשע‪ ,‬ואף שבאלול‬ ‫וכבר אמרו רבותינו‪ ,‬שכאשר התפילה נעשית באופן של‬ ‫הקודם כבר החלו מעצרים‪ ,‬עדיין לא הופנם הענין כדי הצורך‬ ‫"למענך אלקים חיים" כלומר שאנו מבקשים שיושפע עלינו‬ ‫וממילא התפילות של ראש השנה עוד לא עסקו בהצלתינו‪.‬‬ ‫כל מיני שפע ופרנסה בכדי שיהיה לנו תנאים טובים לעבוד‬ ‫ב‪ .‬והנה אף שבאופן כללי בודאי התפללנו על הגדלת כבוד‬ ‫את ה'‪ ,‬ממילא בקשות כאלו נכללות בצורך מלכות של רה"ש‪.‬‬ ‫שמים‪ ,‬והצלחת עולם התורה בכללות‪ ,‬שנכלל הכל בבקשת‬ ‫ג‪ .‬בימים אלו עומד לפתחינו ניסיון חדש‪ ,‬כשהיצר מנסה‬ ‫"בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה נזכר ונכתב לפניך‬ ‫לגרור אותנו לדוש בענייני הבחירות המאוסות‪ ,‬ובאמת אפילו‬ ‫אנחנו וכל עמך בית ישראל" וכן בעוד מקומות שיש בתפילה‬ ‫בשאר ימות השנה‪ ,‬אין לנו שום צד אישי בענין‪ ,‬לא במבינות‬ ‫בקשות כלליות ופרטיות על צרכי עם ישראל‪ ,‬מ"מ מפורש‬ ‫מי הכי כדאי שיעלה לשלטון‪ ,‬ולא בניתוח של כל מיני כדאיות‬ ‫בגמ' שקיים כוח מיוחד בתפילה מפורטת ובקשה מדוייקת‪.‬‬ ‫ועסקאות ודילים שנעשים כאן ושם‪ ,‬אלא הכל לקיים את ציוי‬ ‫וכך אומרת הגמ' בב"מ (קו‪,‬א) שאם נתן את השדה שלו‬ ‫חכמינו ומצוות עשה דאורייתא של לא תסור‪ ,‬ותו לא מידי!!‬ ‫לגנן שיזרע בו חיטים‪ ,‬והגנן החליט על דעתו לשנות וזרע‬ ‫ועל אחת כמה וכמה‪ ,‬בימים הנוראים‪ ,‬מי השוטה שיבזבז‬ ‫שעורים ואח"כ נשדפה התבואה ונרקבו השעורים‪ ,‬הגנן חייב‪,‬‬ ‫את זמנו לעסוק בהבלים שכאלו‪ ,‬ובאמת זה הרבה יותר מהבל‬ ‫שיכול בעל השדה לומר לגנן‪ :‬אם זרעתה חיטים היה מתקיים‬ ‫ושטות כפי שיתבאר במאמר הבא‪ ,‬וה' ידרכינו בעיצה נכונה‪.‬‬ ‫בי "ותגזר אמר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור"‪ .‬ופרש"י‪" :‬ותגזר‬ ‫אוסף | ‪17‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לעשות‪ ,‬ואם הוא היה יודע איזה תענוג זה לגרד את הפצעים‬ ‫שתי מברשות להתגרד‪...‬‬ ‫הוא לא היה מדבר כך‪ ...‬וכך בזבז השוטה הזה את הזדמנותו‪.‬‬ ‫א‪ .‬דבר ברור ופשוט שימים נוראים מחייב אותנו לעלות‬ ‫והנמשל ברור‪ ,‬אף זה שהעונג שבת שלו מסתכם בקריאת‬ ‫לגובה מתאים‪ ,‬ולהרים את המושגים כדי שנהיה מתאימים‬ ‫עיתונים‪ ,‬אין ללעוג לו‪ ,‬אלא יש לנוד לו‪ ,‬טעמו וראו כי טוב‬ ‫להיות אלו שעוסקים בהכתרת המלך‪ ,‬וציור לזה נוכל לקחת‬ ‫ה'‪ ,‬וסיפר המגיד‪ ,‬שנזכר איך שנסע ברכבת מחדרה לבני ברק‬ ‫מגדולי אמריקה שנכנסו החודש לפגישה עם טראמפ‪ ,‬וכמה‬ ‫וישב מולו יהודי מבוגר‪ ,‬והוציא מתיקו צרור תרופות וערך‬ ‫הכנות בודאי נעשו שם‪ ,‬מי יתלווה‪ ,‬ומה יאמרו‪ ,‬והיכן ישבו‪,‬‬ ‫על שולחנו גלולות לבנות וצהובות‪ ,‬כמוסות אדומות וזהובות‬ ‫ומה יקדימו לבקש‪ ,‬ולא נכנסו לשם כבדרך אגב בהיסח הדעת‬ ‫מבחר מרשים ומגוון‪ ,‬ונטלם לפיו בגלימת מים‪ ,‬והוא פנה אלי‬ ‫אלא במחשבה מעמיקה איך למקסם ולמצות את ההזדמנות‪.‬‬ ‫ושאל האם שכחתי את הכדורים בבית? עניתי לי‪ :‬לא ולא‪,‬‬ ‫ודעת לנבון נקל‪ ,‬שכל עיסוק בענייני הבחירות בתקופה‬ ‫אשרי שאינני צריך את התרופות האלו‪ ,‬וכך בנוגע לעיתונים‬ ‫בה אנו אמורים לבחור במלך מלכי המלכים‪ ,‬הינה התמוטטות‬ ‫מי שצריך את התרופות האלו ניחא‪ ,‬אבל איך הגעת למצב‬ ‫פנימית של כל הגישה הנכונה אל הימים הנוראים‪ ,‬ועל חינם‬ ‫כזה עגום שהנך צורך עונג כל כך נמוך‪ ,‬והנך מאבד אוצרות‬ ‫מסעיר את נפשו‪ ,‬בלכלוך ורפש של קטנות דעת‪ ,‬ומונע ממנו‬ ‫של קדושה ונשמה יתירה שניתן להשיג בעת הלימוד בשבת‪.‬‬ ‫את היכולת להתרומם בימים אלו‪ ,‬ולהתעלות עד שמי שמים‪.‬‬ ‫והתבוננתי במשל הזה‪ ,‬שהבעיה של המצורע לא היתה רק‬ ‫ב‪ .‬ולא נוכל להציג המחשה יותר טובה‪ ,‬ממשל חד כתער‬ ‫במה שלא הכיר את כוחו של המלך‪ ,‬אלא במה שגם לא הבין‬ ‫שהביא המגיד הנודע רבי יעקב גלינסקי זצ"ל (בפר' ויקהל)‬ ‫ששייך מצב אחר‪ ,‬ולא ראה את החולי כדבר חיצוני ממנו אלא‬ ‫אודות אלו שמכורים בשבת לקריאת עיתונים‪ ,‬וזה כל העונג‬ ‫כחלק בלתי נפרד ממהותו‪ ,‬ולכן לא רצה באמת לצאת ממצבו‬ ‫שבת שלהם‪ ,‬וכך הוא סיפר‪ :‬ביום ההכתרה של המלך‪ ,‬ביקש‬ ‫העגום‪ ,‬וכך פספס את ההזדמנות ונשאר עם מושגיו הנמוכים‪.‬‬ ‫המלך להיטיב עם נתיניו והוא הודיע כי כל מי שיבא לארמונו‬ ‫וכך כאשר אנו באים בימים הנוראים להיכל המלך‪ ,‬ונפלה‬ ‫ביום פלוני שהוא יום ההכתרה‪ ,‬המלך יענה לבקשתו מיידית‪.‬‬ ‫בגורלינו הזדמנות אדירה לשנות את כל מצבינו‪ ,‬ואת כל מצב‬ ‫הדבר היה לשיחת היום‪ ,‬ויום קודם כבר השתרך תור ארוך‬ ‫כלל ישראל‪ ,‬מגלות לגאולה‪ ,‬ובהצלחה רמה ונפלאה‪ ,‬הרי‬ ‫לזכות במילוי בקשתו ע"י המלך‪ ,‬וכל אחד חיכה בקוצר רוח‬ ‫שגם כאן לא די לדעת את גדלותו הנוראה של המלך‪ ,‬שבכוחו‬ ‫וחלם על הדירה או הרכב שיקבל מן המלך‪ .‬הרגע הגדול הגיע‬ ‫לתת ולהעניק את כל הטוב שבעולם‪ ,‬כמו שאומרים בכל יום‬ ‫והשער נפתח‪ .‬הראשון שנכנס היה אדם מצורע שכולו מלא‬ ‫בפסוקי דזמרה "לך ה' הגדולה והגבורה והנצח וההוד כי כל‬ ‫בפצעים מוגלתיים ודוחים והצחנה אופפת אותו‪ ,‬המלך שאל‬ ‫בשמים ובארץ‪ ,‬לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש והעושר‬ ‫אותו מה אתה מבקש? השיב המצורע‪ :‬הפצעים שלי מציקים‬ ‫והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל‪ "...‬וא"כ כעת בעת ההכתרה‬ ‫ומגרדים תדיר ואני חולה מאד‪ ,‬וכל הנאתי בחיי זה לחכך את‬ ‫כל דבר קטן כגדול יוכל להשיג ולקבל ברחבות מן המלך‪.‬‬ ‫פצעי ולגרד את גופי‪ ,‬אבל יש לי בעיה‪ ,‬אני לא מגיע לגב‪...‬‬ ‫אלא צריך גם להרגיש את נמיכות הקומה שלנו‪ ,‬ואת מושגינו‬ ‫אין לי אפשרות לגרד שם‪ ,‬ואני מבקש שהמלך יצוה ויתנו לי‬ ‫הטיפשיים והנמוכים‪ ,‬שלא ניהיה כהמצורע הטיפש שלא ידע‬ ‫שתי מברשות עם ידית ארוכה כדי שאוכל לגרד בהם את הגב‪.‬‬ ‫לתפוס את ההזדמנות‪ ,‬כי לא רצה כ"כ לצאת ממצבו העגום‪.‬‬ ‫המלך פנה אל השר וביקש ממנו לרשום את בקשתו של‬ ‫וכך כל ענייני הבחירות‪ ,‬בודאי שכל העסק בהם‪ ,‬גרוע‬ ‫האיש‪ ,‬אך השר לא יכל לחסום את צחוקו‪ ,‬המצורע נפגע מאד‬ ‫משתי מברשות עם ידית ארוכה שעוזרות לגרד את הפצעים‬ ‫ותמה באזני המלך האם נאה ללעוג לאדם מצורע‪ ,‬השיב השר‬ ‫בגב‪ ,‬ועצם ההשתייכות לדין ודברים שנקשרים בזה‪ ,‬סותרים‬ ‫למצורע‪ ,‬אינני לועג חלילה למומך הגשמי‪ ,‬אלא על סכלותך‬ ‫את ההכנה המרוממת והנשגבה שצריכה להיות בזמן המלכה‪.‬‬ ‫הרוחנית‪ ,‬הרי אתה עומד לפני המלך‪ ,‬ויכול לבקש את העולה‬ ‫ובפרט שכל עסק הבחירות לממשלת המינים סותר מיניה‬ ‫על רוחך‪ ,‬כך תוכל לבקש שרופאי המלך ירפאו אותך‪ ,‬ולא‬ ‫וביה לכל המהות של כינון מלכות שמים‪ ,‬שהרי אנו רוצים‬ ‫תצטרך לגרד ולא תדיף ריח צחנה‪ ,‬ולא תמצא את אושרך‬ ‫שיתקיים "ויאתיו כל לעובדך‪ ...‬ויתנו לך כתר מלוכה" ויכירו‬ ‫בכזה תענוג מוזר‪ .‬אבל המצורע השוטה‪ ,‬עדיין לא השכיל‬ ‫כולם שה"מלוכה והממשלה לחי העולמים" כן יזכינו ה' בב"א‪.‬‬ ‫לנצל את ההזדמנות‪ ,‬רק נפגע וביקש מהשר שלא יגיד לו מה‬ ‫‪ | 18‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫אמנם בתורה לא נכתב הדבר‪ ,‬אלא חיכה הקב"ה שחז"ל‬ ‫שבת במקום השופר‬ ‫יבטלו את תקיעת שופר מפני החשש שמא יהיה איזה אדם‬ ‫א‪ .‬השנה ראש השנה חל בשבת‪ ,‬ואין לנו את כוח השופר‪,‬‬ ‫שיעבירנו ד' אמות ברה"ר‪ ,‬וההסבר בזה‪ ,‬כמו שכתוב "לעשות‬ ‫ויש כאלו שאולי נמצאים בפחד ואימה וחוששים מן הבאות‪,‬‬ ‫את השבת" שאנחנו מצידנו צריכים לעשות את השבת מכוח‬ ‫עקב מה שארע בפעם שעברה שנת תשפ"ד באירועי שמח"ת‪,‬‬ ‫שמירתינו ושביתתינו בה‪ ,‬א"כ החביבות של השבת הוא לא‬ ‫אמנם חלילה וחס לחשוב מחשבות כאלו‪ ,‬וכמו שנבאר כעת‪.‬‬ ‫רק ב"קוראי עונג" אלא גם ב"שומרי שבת"‪ ,‬ע"י שאנו נזהרים‬ ‫ונקדים שבכל ראש השנה ישנם שעוסקים יותר בענייני‬ ‫בכל מאודינו לשמור על השבת‪ ,‬וכאשר כל כנסת ישראל‬ ‫המלכות‪ ,‬ויש שעוסקים יותר בפחד הדין וחומר המשפט של‬ ‫רוצה להציל אפילו אדם יחיד במשך הדורות שלא יטלטל את‬ ‫מעלה‪ ,‬ובאמת הדבר מצריך זהירות גדולה‪ ,‬שהרי הגר"א אמר‬ ‫השופר בשבת‪ ,‬הרי זה עשיה של השבת‪ ,‬וממילא הכרזה שאנו‬ ‫שההבדל בין מלך למושל‪ ,‬שמלך הוא לרצון הנתינים שבחרו‬ ‫שמחים בכל מאודינו במלכות ה'‪ ,‬וגם חפצים להמליכו ברצון‪.‬‬ ‫בו באהבה‪ ,‬כמש"כ שום תשים עליך מלך‪ ,‬וכבקשת "ומלכותו‬ ‫אבל מי שיפחד מהמציאות הזאת שרה"ש חל בשבת‪ ,‬א"כ‬ ‫ברצון קיבלו עליהם"‪ ,‬ואילו מושל הוא באופן של רודנות נגד‬ ‫שוב פעם הוא נפל למצב של פחד הדין‪ ,‬והופך ח"ו את הקב"ה‬ ‫רצון העם‪ ,‬וכמו שרואים באיראן ובצפון קוריאה שהשליטים‬ ‫למושל עלינו‪ ,‬וזה איבוד והפסד של כל צורת העבודה הקדו'‬ ‫מתנהגים בברוטאליות ועריצות‪ ,‬וכל אחד מבין שאע"פ שיש‬ ‫שקבעו לנו חז"ל להיכנס להסכמה ורצון של ההמלכה‪ ,‬ולא‬ ‫להם כוח רב ושלטון עצום אי"ז נוגע לסוגיית ה"מלוכה" כלל‪.‬‬ ‫רק מתוך הפחד מן הבאות‪ ,‬אלא מתוך הרצון להמליך את ה'‪.‬‬ ‫וזהו שכתוב כי לה' המלוכה ומושל בגויים‪ ,‬כיון שהגויים עדיין‬ ‫ג‪ .‬וכעת נראה לומר בדרך דרוש‪ ,‬בביאור ענין שלשת יו"ט‬ ‫אינם מכירים במלכות ה'‪ ,‬והקב"ה שולט עליהם נגד רצונם‪,‬‬ ‫אלו החלים בשבת בשנה כזאת‪ ,‬ראש השנה‪ ,‬סוכות‪ ,‬ושמחת‬ ‫ורק לעתיד לבא "והיה ה' למלך על כל הארץ" שגם הגויים‬ ‫תורה‪ ,‬שהם כנגד ג' שבתות המקיפות את כל שית אלפי שנין‪,‬‬ ‫יבואו לעובדו ‪" -‬ויאתיו כל לעובדך‪ ...‬ויתנו לך כתר מלוכה"‬ ‫שבת בראשית‪ ,‬שבת מתן תורה‪ ,‬ושבת לעתיד לבא‪ .‬דהנה יום‬ ‫ומעתה מי שיתעסק בראש השנה רק בפחד הדין וביראה‬ ‫ראש השנה בו נברא העולם הוא בוודאי כנגד שבת בראשית‪,‬‬ ‫מהמשפט ומעונשי שמים‪ ,‬ויעשה את כל עבודת היום רק כדי‬ ‫ואח"כ יום ראשון של סוכות‪ ,‬בו אנו נקיים מכל חטא‪ ,‬ונכנסים‬ ‫להנצל ולזכות בשנה טובה‪ ,‬וכל מעשיו רק מפני פחדו מהדין‬ ‫לתוך צילא דמהימנותא כנגד ענני הכבוד שהיו לישראל אחר‬ ‫והמשפט של ה'‪ ,‬א"כ הוא מעמיד את הקב"ה כמושל ולא‬ ‫כפרת חטא העגל‪ ,‬הוא השיא שעמדנו אחרי שבת מתן תורה‬ ‫כמלך‪ ,‬ונמצא שהוא מחטיא את המטרה‪ ,‬ומאבד את המכוון‪.‬‬ ‫(דלולי חטא העגל היינו זוכים אז מיד‪ ,‬לענני הכבוד השניים)‪.‬‬ ‫ונראה דזהו שאמרו בגמ' (ר"ה טז‪,‬א)‪ :‬אמר הקב"ה‪ ,‬אמרו‬ ‫ואח"כ בשמיני עצרת שהוא כנגד אחרית הימים בו יהיה את‬ ‫לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות‪ .‬מלכיות כדי‬ ‫המחול לצדיקים שהקב"ה יושב ביניהם ויאמרו כולם הנה‬ ‫שתמליכוני עליכם‪ ,‬זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני‬ ‫אלקינו זה קיוינו לו ויושיענו‪ ,‬הוא כנגד שבת דלעתיד לבא‪.‬‬ ‫לטובה‪ ,‬ובמה בשופר" ומבואר כאן שצריך תחילה להתעסק‬ ‫וא"כ בשנה כזאת מתעלים הימים טובים הללו עוד ביתר‬ ‫בסוגיה של המלכת ה'‪ ,‬ורק אח"כ להתעסק בזכרונות שהוא‬ ‫שאת‪ ,‬שבר"ה שחל בשבת אנו שבים לשבת בראשית‪ ,‬דמצינו‬ ‫משפט ודין שמים‪ ,‬והסדר מעכב‪ ,‬וכן כל זה מוכרח להיות ע"י‬ ‫שכל ענין השופר הוא להחזיר את הנפיחה שהיתה אז בשעתו‬ ‫השופר דווקא‪ ,‬כי מהות השופר הוא פעולת המלכה מצידנו‪,‬‬ ‫"ויפח באפיו נשמת חיים"‪ ,‬אבל בשבת גם בלי השופר זוכים‬ ‫וא"כ השופר מברר שאנו ממליכים את הקב"ה ברצון ושמחה‬ ‫אל הנשמה יתירה‪ ,‬שהוא תוספת נשמת חיים יותר מהשופר‪.‬‬ ‫וכידוע שהגר"א היה שמח בעת התקיעות‪ ,‬והזכרונות הוא רק‬ ‫וביו"ט דסוכות שחל בשבת אנו זוכים לצילא דמיהמנותא‬ ‫היכי תימצי שיעלה זכרונינו לפניו לטובה‪ ,‬וזה נלוה להמלכה‪.‬‬ ‫מיוחד כבקשת כל שבת‪" :‬ופרוש עלינו סוכת שלומך‪ ,‬בא"י‬ ‫ב‪ .‬עתה יובן מדוע בשבת לא זקוקים לשופר‪ ,‬מפני שבלאו‬ ‫הפורש סוכת שלום עלינו ועל כל ישראל ועל ירושלים"‪.‬‬ ‫הכי כל המושג של שבת‪ ,‬הוא המלכת הקב"ה ברצון‪ ,‬וכמו‬ ‫ובשמיני עצרת שחל בשבת אנו זוכים לשמחה יתירה עוד‬ ‫שאנו אומרים "ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג"‪,‬‬ ‫יותר משאר שמח"ת‪ ,‬כי מאיר לנו מיום שכולו שבת ומנוחה‪.‬‬ ‫א"כ כל מי שמענג את יום השבת‪ ,‬הנה הוא מברר שהוא רוצה‬ ‫ויהי רצון שמכוח זה נזכה כבר לשנת גאולה וישועה ורחמים‪.‬‬ ‫במלכות ה' ושמח בזה‪ ,‬ולכן בר"ה שחל בשבת לא צריך שופר‪.‬‬ ‫אוסף | ‪19‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לדבר אחד נתכוונו דמצינו באגדה (מדרש תדשא) שעשר‬ ‫רמזי שנת תש – פ"ז‬ ‫דברות כלולים בעשרה מאמרות‪ .‬עכ"ל‪ .‬ומעתה נוכל לומר‬ ‫א‪ .‬מאמר זה עוסק בשעשועי רמזי שנת תשפ"ז‪ ,‬ע"פ דרכו‬ ‫שמכיון שכל העסק של ימים נוראים הוא מפני שבכל שנה‬ ‫של מרן הח"ח זי"ע שהיה מציע בכל ליל ראש השנה רמזים‬ ‫מתחדשת הבריאה‪ ,‬לכן השקיע בשבחי ברוך שאמר שכנגד‬ ‫שזו שנת הגאולה‪ ,‬ופעם אמר כנגדו ראש הישיבה הגאון רבי‬ ‫עשרה מאמרות‪ ,‬כדי להוריק שפע על בריאת השנה החדשה‪.‬‬ ‫משה לנדינסקי זצוק"ל שהרי כבר כמה שנים אומר כך ועדיין‬ ‫דרך ג'‪ ,‬הנה בספר הזכרון לבעל הפחד יצחק (עמ' תלט)‬ ‫לא באה הגאולה‪ ,‬וחשב הח"ח קצת‪ ,‬והשיב‪ :‬נכון‪ ,‬אבל הפעם‬ ‫הביא (והמקור הוא שעה"כ) שרבי יצחק סגי נהור בנו של‬ ‫הרמזים חזקים‪ ...‬והביאור בזה‪ ,‬שעצם מה שאנחנו אומרים‬ ‫הראב"ד קבל מאליהו הנביא שתפילת ישתבח היא תפילתו‬ ‫רמזים‪ ,‬הרי זה מראה שאנו משתוקקים לגאולה‪ ,‬וזהו הנוסח‬ ‫של אברהם אבינו ע"ה כי הוא סידר אותה‪ ,‬והיה רגיל להתפלל‬ ‫שאומרים בהושענות "הושע נא ספורות משמעות‪ ,‬הושע נא"‬ ‫אותה תמיד‪ ,‬ותיקן אחר חתימת תפילה זו שבח של ט"ו‬ ‫ופירש הרוקח שאנו מתפללים לה' שיושיע אותנו בזכות‬ ‫תיבות חתום בחותם ר"ת שמו נחלק לה' בתים‪ ,‬א'ל ההודאות‬ ‫שאנו משמיעים כל שנה מספרים וחשבונות שהשנה תיהיה‬ ‫אדון הנפלאות‪ ,‬ב'ורא כל הנשמות‪ ,‬ר'בון כל המעשים‪ ,‬ה'בוחר‬ ‫שנה הגאולה‪ ,‬וכן אומרים בקינות "איומתי בכל שנה אומרת‬ ‫בשירי זמרה‪ ,‬מ'לך חי העולמים‪ .‬אבל בספר כלבו (סימן ה)‬ ‫היא השנה הזאת"‪ ,‬ואיך היא אומרת כן? בהכרח שע"י רמזים‪.‬‬ ‫כתב ששבח זה יסד שלמה המלך ושמו נרמז במלים ישתבח‬ ‫והנה תש‪-‬פ"ז הוא הראש והסוף של הפסוק שנא' במשיח‬ ‫ש'מך ל'עד מ'לכנו ה'קל המלך‪ .‬ורבי שמואל זצ"ל בן מהרח"ו‬ ‫תשית לראשו עטרת פז‪ ,‬וכך כותב הילקוט שמעוני (וארא‬ ‫תירץ שאת תחלת הברכה תיקן שלמה המלך ע"ה כמו שנרמז‬ ‫רמז קפ)‪ :‬מלך בשר ודם אין לובשין עטרה שלו‪ ,‬והקב"ה נתן‬ ‫שמו בתחילת הברכה‪ ,‬אך את סוף הברכה תיקן אברהם אבינו‪.‬‬ ‫עטרה שלו למלך המשיח שנא' "תשית לראשו עטרת פז"‪.‬‬ ‫ותמה מרן הגר"י זילברשטיין (חשוקי חמד נדה סא‪,‬א)‬ ‫והחיד"א בחומת אנך (תהלים פכ"א) כתב הרמז‪" :‬יומשך שפע‬ ‫דא"כ איך נאמר בשו"ע (או"ח נד‪,‬א) שישתבח אינה פותחת‬ ‫מהשכינה שהיא עטרת פ"ז גימטריא לבנ"ה שהיא מלכות‪ ,‬גם‬ ‫בברוך‪ ,‬כי היא סמוכה לברוך שאמר ששתיהן נתקנו על‬ ‫פ"ז גימטריא אנ"י הוי"ה" עכ"ד‪ .‬ואם נזכה היא ת'הא ש'נת פ"ז‬ ‫פסוד"ז‪ ,‬זו לפניהם וזו לאחריהם‪ ,‬ומשמע ששניהם נתקנו‬ ‫כלומר שנת מילואה של לבנה‪ ,‬ויתגלה ה' עלינו ויאמר אני ה'‪.‬‬ ‫בפעם אחת‪ ,‬והרי ברוך שאמר כתב המשנ"ב (נא‪,‬א) שתקנוהו‬ ‫ב‪ .‬והנה אחד מראשוני אשכנז בעל הלקט יושר כתב על‬ ‫אנשי כנה"ג ע"י פתקא דנפל מן שמיא ומצאוהו כתוב בו ויש‬ ‫רבו (או"ח ח"א)‪" :‬כי הגאון ז"ל הוי מנגן מר"ח אלול בחול עד‬ ‫בו פ"ז תיבות וסימנו ראשו כתם פז ר"ל ראש התפלה הוא‬ ‫אחר יוהכ"פ בברוך שאמר‪ ,‬כמעט שעה אחת" עכ"ל‪ .‬ונציע ג'‬ ‫ברכה של פ"ז תיבות ע"כ אין לגרוע ולא להוסיף על פ"ז‬ ‫דרכים‪ ,‬מדוע ראה את ברוך שאמר כדבר שצריך כ"כ להשקיע‬ ‫תיבות‪ .‬ואם ישתבח תקנו אברהם אבינו‪ ,‬הרי תיקנוה אלפי‬ ‫בו‪ ,‬עד שייעד לזה שעה שלימה בכל יום מארבעים ימי הרצון‪.‬‬ ‫שנים קודם ברוך שאמר‪ ,‬ולמה אינו פותח בברוך‪ ,‬ותירץ "ויש‬ ‫דרך א'‪ ,‬עפ"ד הטור (סי' נ"א) שכתב‪" :‬ברוך שאמר וכו'‬ ‫לומר שאברהם אבינו כשתיקן את ברכת ישתבח כבר ידע את‬ ‫צריך לאומרו בניגון ובנעימה כי הוא שיר נאה ונחמד למעלה‪.‬‬ ‫ברכת ברוך שאמר‪ ,‬ועל פי זה תיקן את ברכת ישתבח"‪ .‬עכ"ד‪.‬‬ ‫וכתוב בספר היכלות שיש בו פ"ז תיבות‪ ,‬וסימן‪ ,‬ראשו כתם‬ ‫ולהנ"ל יש לומר‪ ,‬דמכיון שהשבח של מלך המשיח הוא‬ ‫"פז" וכו'‪ ,‬וכתב הב"ח שיסדו לומר ברוך שאמר קודם התפילה‬ ‫עטרת פ"ז‪ ,‬ואברהם הוא המלך הראשון של ל' מלכים‪ ,‬ושלמה‬ ‫מהך דרבי שמלאי ברכות לב‪,‬א דחייב אדם לסדר שבחו של‬ ‫הוא המלך האמצעי‪ ,‬לכן ברוך שאמר שהוא פ"ז תיבות‪ ,‬יכול‬ ‫השי"ת ואח"כ יתפלל שמונה עשרה‪ ,‬כדכתיב ואתחנן אל ה'‬ ‫לשמש כראש לברכה שהם חיברו‪ ,‬לרמוז על המלך האחרון‬ ‫אתה החילות‪ ...,‬זהו סידור שבחיו‪ ,‬ואח"כ התפלל אעברה נא‪.‬‬ ‫הוא המשיח שיהי' לראשו עטרת פז‪ ,‬לכן האריך בברוך שאמר‬ ‫ולפ"ז אפש"ל שרצה לזכות שיתקבלו תפילותיו בר"ה ויו"כ‪.‬‬ ‫במ' ימי הרצון‪ ,‬לעורר את זכות הגאולה‪ ,‬ולזרז ביאת משיחנו‪.‬‬ ‫דרך ב'‪ ,‬במטה משה כתב‪" :‬וכתב הכל בו (סי' ד') דעשרה‬ ‫ג‪ .‬ונסיים בכמה פסוקים שעולים בגי' תשפ"ז ‪" -‬ביד חזקה‬ ‫פעמים "ברוך" כנגד עשרה מאמרות שבו נברא העולם‪ .‬ומורי‬ ‫ובזרע נטויה ובמרא גדול" (כי תבא כו‪,‬ח)‪" ,‬למען תדעו כי אני‬ ‫(מהרש"ל סי' ס"ד) כתב שהם כנגד עשרת הדברות‪ ,‬ולכן היה‬ ‫הוי"ה" (שם כט‪,‬ה) "השבעתי‪" ,"...‬ושמחת בחגך"‪ .‬אגוט'ן יא'ר‪.‬‬ ‫אומר עשרת הדברות בכל פעם קודם ברוך שאמר‪ ,‬ושניהם‬ ‫> הרבו תפילה בעד מרא דכולא תלמודא רה"י הג"ר ישראל בונם בן חיה רויזא לרפו"ש בתושח"י <‬ ‫‪ | 20‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫גליון ‪ | 128‬ראש השנה‬ ‫׮׾"װ‪,‬‬ ‫הראויים להמלכה‬ ‫"איך נפתח פה לפניך‪ ..‬איכה אפצה פה ואיך אשא עין‪ ,‬בי‬ ‫ױ‪؅‬׮‪ ,‬א׶؁ױ ױא׻‪ ?؇‬א׽׶ ׶ײװ׿ ‪؆‬א׽״׽ײ ׮׿ײ׹׺ ‪..؅؄؆‬‬ ‫אין מעש‪ ,‬ובידי זכות אין" (סליחות לערב ראש השנה) ׸‪؇‬׮‬ ‫א׮׹ ׮׸׹ ׳א‪ ..؇‬׹׻ױ ׻‪؇‬׶׶״׾׶׺ ׹׶׹װ‪ ,‬׽׿‪ ؅‬ײ׮״ײ‪ ,؅‬׻ױ׶׸׼‬ ‫׮‪؆‬ײ׹״׼ ׿‪؅‬ײ׷ ׶ײ‪؅‬ױ װ׿ױ ׾׶׻׼ ‪؅‬؁"א ׾׿׶؀ װ'‪" :‬׾؁‪؇ ؅‬ײ‪؅‬ױ‬ ‫ױײא ױׯ׶׿‪ ..‬׹׻ױ ؃‪؅‬׶׸׶׺ ׹ױ׳׸׶‪ ؅‬׹ײ ‪؆‬ױײא ׮׼ ‪؆‬׹‪ ..‬ײ׿ײװ‬ ‫‪؆‬׸‪؇‬׮ ׻׻׳‪ ؅‬׶‪ ؆‬؁ײ׾׹׶׼‪ ,‬ײױײא ױװ׶׼ ׮ׯ‪؇ ؅‬ײ‪؆‬׮" וכתב‬ ‫׻׾׶״׶׺ ׮׳ױ ױא״װ ׹‪؆‬׽׶‪ ..‬א‪؇‬ױ ׶ײװ׿?! ױײא ׮׼ ‪؆‬׹‬ ‫הש"ך‪" :‬׮׻‪؅‬װ׸׶ ׸‪؇‬׮ ׵׿׺ א״‪ ,؅‬װ׸‪؆‬׻ׯ׶׿ ׹؁׾ײ‪" ؄‬׹א‬ ‫׻׵؁׹ ‪؅‬ׯ‪؆‬׶ ׶װײ׿‪ ..‬ױײא ׮׼ ‪؆‬׹ ‪؅‬א‪ ؆‬׶‪؆‬׶׮‪ ..؇‬ױױײ‪؅‬׶׺ ‪؆‬׹ײ‬ ‫׶׮ײא ׻׻׳‪ ؅‬׮‪؄‬ױ׹ װ'" ׽״؁׳ ײא׶׽ײ ׸ײ‪؇‬׮ ױא׳׸‪؅‬ױ ׹‪؆‬׻ױ‪,‬‬ ‫״‪؆‬ײ׮׶׺‪ ..‬א׻א ‪؆‬׹ײ ׶ײ׿؃‪ ؇‬״׶׽ײ׸׶‪ ..؇‬׸‪؇‬׮ײ‪ ,؇‬׻א׻‪؅‬׶׺‪,‬‬ ‫ײױ׸א ׽׻׶ ׮ׯ‪؇ ؅‬ײ‪؆‬׮‪ ,‬׸‪؆‬׮א ׹׸‪؇‬ײ׮‪" :‬׹א ‪؇‬א׸׹ ׽׮׹ױ‬ ‫׾׶؁ײ‪؅‬׶׺‪؆ ,‬׶״ײ‪ ,؇‬ױ‪؅‬؃אײ‪ ..؇‬׸׻׿׵ ׮׸׹ ׻‪؄‬ײ׺ ׵ײ‪؅‬״׶׺‬ ‫ײׯײ'‪ ,‬׹ׯ‪ ؅‬א‪ ؅؆‬׮‪؆‬׿‪؅‬׶׷ ‪؇؇‬׽׽ױ ײׯײ'‪ ,‬׸׶ ׿׺ ‪؄‬װײ‪ ؆‬א‪ ؇‬׹װ'‬ ‫׹ױ‪؆‬״׶׹ ׶װ׶׿ײ‪ ؇‬׻׾ײׯ ׳ױ‪ ..‬؁׿׺ ׮؃׶׽׶ײ‪ ..؇‬ײ؁׿׺ ׮‪..‬‬ ‫א׹ײ‪؄‬׶׷"‪.‬‬ ‫׮‪؆‬׮׶׹ ׻ױ ׳ױ ׽״ײ؂?‪ ..‬׳ױ ׽ײ׮׿ ׻‪؄‬׽אױ? ׻׽׶״ײ׺ ׿؃׻׶?‬ ‫‪؆‬ױ׽ױ ׳ױ ‪؄‬ײ‪؅‬ױ ׯ׺ ׹ױ׺?‪ ..‬׮׸׹׹‪ ,‬׸׹ ױ׽ײ‪؆‬א ױ׳ױ ‪؆‬׹‬ ‫וכתב הרב זייצ'יק זצ"ל‪ " :‬ױ‪؄‬׮"ױ ׽׵׿ ײױ׵׮׶׿ ׮‪؇‬ײ׷ ׹׶׮ײ‪؇‬‬ ‫׻׿׻װײ‪ ؇‬׮״׮‪؅‬ױ‪ ..‬׳ױ ׻‪؆‬ױײ ױ׸‪؅‬״׶? א׽׶ ‪؅‬ײאױ ׮׽׶׺ ‪؆‬׹‪..‬‬ ‫׮‪؅‬׶ײ‪؇‬׶ײ א‪ ؇‬׶؃׶‪ ؇؅‬ױא׻‪ ,؇‬׮אײ؁׼ ‪؆‬׻؃؁ײ׽ײ װײ״ױ ײ׻‪؇‬׽ׯװ‬ ‫‪؆‬׽ױ׽׶׺ ׻׻׿׻װ׺‪؅ ..‬ײאױ ׸א׹ײ ױ׾ײ׮׹׶׺‪؅ ..‬ײאױ א״‪؅‬׶׺‬ ‫׹׸׹ װ׮‪؆ ؅‬ױײא ׮׽׶ׯײװ ׹א׻‪ ,؇‬ײ׸א‪ ؅؆‬׽؁ׯ‪؆‬׶׺‪ ,‬׳ױ ׹׿ײ׻‪؇‬‬ ‫ױ׻‪؄‬׽א׶׺ ײא״‪؅‬׶׺ ‪؆‬׾ײ׽׵׶׺ ׮״׮‪؅‬׶ױ׺ ׿׹ ׿؃׺ ױ׶ײ‪؇‬׺‬ ‫׳ױ‪ ,‬ױא׻‪ ؇‬ײױ‪ ,؅؄؆‬ױ׺ ׮א׶׺ ׹׶װ׶ ױ‪؇‬׽ׯ‪؆‬ײ‪.؇‬‬ ‫׮׽׶׺ ‪؆‬׹‪ ..‬׻ױ ‪؄‬ײ‪؅‬ױ ׹׽ײ? ׻ױ ׿׺ ׮׶׼ אװ׺ ׹״׮׶‪؅‬ײ? ׻ױ‬ ‫ױא׻‪ ؇‬ױ״׮ײ׶ױ ׮׻؃؁ײ׼ ׵׮׿ױ ׹ױ‪؅‬׶״ ׻׶װ א‪ ؇‬ױ‪؅؄؆‬‬ ‫׿׺ ׸׹ ׻ױ ‪؆‬׹׻װ׽ײ ׮׾؁‪؅‬׶ ױ׻ײ׾‪ ?؅‬׻ױ ׳ײ ׸׹ ױ‪؆‬׶؁ײ׵׶ײ‪؇‬‬ ‫ױ״ײװ‪ ؅‬׹אײײ׶‪ ,؅‬ײ׻׶װ ױײא ׻؁‪؇‬״ ױ‪؇‬׽ׯװײ‪ ؇‬׸׹؁׶ײ‪ .‬׻׶װ‬ ‫ױ׳ײ? ײױױ׸׹׹ײ‪ ؇‬׹׻׶׽׶ױ׼? הנה מתקרבים אנו לימי הדין‪..‬‬ ‫׸‪؆‬ױא׻‪ ؇‬׻‪؅‬ׯ׶‪؆‬ױ ׮׮ײאײ ‪؆‬׹ ױ‪ ,؅؄؆‬א؀ א׺ ױײא ׿װ׶׶׼‬ ‫כולנו‪ ,‬אבל כולנו נעבור שם כבני מרון‪ ..‬כחרס הנשבר‪,‬‬ ‫׮׻‪؅‬״‪؅ ؄‬׮‪ ,‬׻׶װ ױ׶א ‪؄‬׻ױ ׸׽ׯװײ‪ ,‬׻‪؅؇‬ײ׻׻‪ ؇‬ײ׻׮‪؅‬׶״ױ‬ ‫כחציר יבש‪ ,‬כציץ נובל‪ ,‬כצל עובר‪ ,‬כענן כלה‪ ,‬כרוח נושבת‪,‬‬ ‫אײ‪؇‬ײ‪ .‬״ײ‪ ؆‬ױ‪؅‬׶״‪ ,‬ױ‪؅‬׶ױ׶ ױ׾ׯײ׹ױ ‪؆‬ױא׻‪ ؇‬׽״ײ׽ױ ׮ױ‪,‬‬ ‫אכבק פורח וכחלום יעוף‪ ,‬אז מנין? מנין ההבדלים הללו?!‬ ‫ױ״ײ‪ ؆‬ױ׳ױ ׵׮ײ׿ ׮׿؃׺ ׻؃׶אײ‪ ؇‬ױא׻‪ ,؇‬ױײײ׶‪؇‬ױ ײ‪؄‬׶ײ׻ױ‪..‬‬ ‫א׽׶ ״‪ ؆‬׹׿׶‪؇‬׶׺ ׻״׽‪ ..؄‬״‪؇ ؆‬׾׸ײ׹‪ ..‬ײױ‪؅‬׮‪ ..‬א׹ ‪؆؇‬א׹‬ ‫אײ‪؇‬׶ ׻א׶׳ױ ؃װ א׽׶? א׺ א׽׶ ׮׼ ‪؆‬׹‪ ..‬אײ ׻א׹ײ ‪؆‬׽׻؃א׶׺‬ ‫ברם‪ ,‬אם האדם איננו מתאים את מעשיו לפי מצפונו‪,‬‬ ‫׮؃װ ױ‪؆‬׽׶‪ ..‬׮״‪؇؅‬׶ ׹ױׯ׶װ ׹‪؅‬׮ א‪ ؇‬׸׹ ׳ױ‪ ..‬׸׶ ױ‪؅‬׮ ױאװ׺‬ ‫מדלג על רגשותיו ופוסח על השגותיו העליונות‪ ,‬הרי‬ ‫ױ‪؅‬א‪؆‬ײ׼ ‪؆‬׹א ‪؆‬ײא׹ ׹׻‪؆‬؁״‪؇‬׶ ײׯ׺ ׹א ׹‪؅‬׻‪ ؇‬ױ׶׶״ײ׾‬ ‫הוא מכהה את חריפות שכלו‪ ,‬מטמטם את רגשותיו – את‬ ‫‪؆‬׹׶‪ ..‬א׽׶ ׻‪؅‬ׯ׶‪ ؆‬׮א׽‪؆‬׶׺ ‪؅؆‬׻‪ ؇‬ױ‪؆؄‬׮ ײױױ‪؇‬׶׶״׾ײ‪؇‬‬ ‫רגשי האמת הנטועים בו ובמצפונו מידיו של היוצר ב"ה‬ ‫‪؆‬׹ױ׺ ׻‪؇؆‬׽ױ ׿׹ ؁׶ ׻‪؅‬אױ אײ ‪؆‬׺ אײ ׶׶״ײ׾‪ ..‬׳ױ ׸׹ ׸׷‬ ‫– דורסם ועוקרם מליבו‪ ,‬עד שהוא מתיר לעצמו כל דבר‪,‬‬ ‫׮ײ׿‪ ؅‬׹׶ ׹ױ׶‪؆‬א‪ ؅‬א׽ײ׽׶׻׶‪ ..‬׹א ‪؆‬א׽׶ ׻׶ײ״׾ ׯװײ׹‪ ..‬׹א ׸׹‬ ‫הכל נעשה חלק וישר בעיניו‪ ,‬אינו מרגיש ואינו חש בשום‬ ‫א״װ ׻׸׶‪ ؅‬א‪ ؇‬ױ‪؇‬״ײ׺ ‪؆‬ױײ‪؅‬׶ ׿ײ׾‪؄‬׶׺‪ ..‬א׮׹ א׽׶ ׮׼ אװ׺‬ ‫ניגוד וסתירה בין האמת לבין השקר‪"..‬‬ ‫׹׿؃׻׶‪ ..‬׹א? ׮׻ױ א‪؆‬׻׶׺ ױײ‪؅‬׶‪ ..‬א׺ א׽׶ ׻‪؇‬׻ײװװ‪ ..‬ײׯ׺ ׹א‬ ‫אני מבין היטב את התסכול שלך‪ ..‬דע לך‪ ..‬רק אדם גדול‪..‬‬ ‫‪؇‬׻׶װ ױ؃׹״‪؇‬׶ ׮ׯ׹׹׺‪ ..‬א׳ א׶؁ױ ױא׻‪ ?؇‬ײאײ׹׶‪ ..‬אײ׹׶ א׶‬ ‫גדול באמת‪ ,‬גדול באישיותו‪ .‬לא דווקא גדול במעמדו‪..‬‬ ‫א؁‪ ؅؆‬׹‪؆‬׽ײ‪ ؇‬א‪ ؇‬ױװ׮‪؅‬׶׺ ׸א׼‪ ..‬׮׿ײ׹׺ ױ‪ ..؅؄؆‬׹א ؁׿׺‬ ‫יכול להגיע לידי בהירות‪ ,‬לידי ענווה‪ ..‬לידי יכולת להמליך‬ ‫א׽׶ ‪؅‬ײאױ ׮׮׶‪ ؇‬ױ׸׽׾‪ ؇‬א׶׷ א׽‪؆‬׶׺ ׻א׶‪؅‬׶׺ ؁׽׶׺ ׹א׹ײ‬ ‫עליו את מלכותו יתברך‪ ..‬הוא לא מדקלם מילים‪ ..‬הוא חש‬ ‫א‪ ؅؆‬׽׻؃א׶׺ ׮׾ײׯ ‪؆‬׹ ׻׿׻װ‪ ..‬ײא׶׹ײ א׹ײ "ױ؁‪؆‬ײ׵׶׺"‬ ‫כך בכל רמ"ח ושס"ה‪ ..‬הוא גם ידע להתבונן נכון‪ ..‬בכל אדם‬ ‫ױ׶‪؅‬א׶׺‪ ,‬א׽‪؆‬׶ א׻‪ ..؇‬א׶‪ ؆‬א׶׽ײ ׻׮׶׵ ׮؁׽׶ױ׺‪ ..‬׮‪؄‬ײ‪؆‬׶‬ ‫שנברא בצלם‪ ..‬יהיה לו קל יותר להיות נטול שיפוטיות‪..‬‬ ‫׻؁׵׶‪؅‬׶׺ ׹׿ײ׻‪؇‬׺ ‪؆‬׹ײ׺ ‪؅‬؁ױ‪ ..‬א׶׽׽׶ ‪؅‬ײ؃ױ ׹‪؄‬׮׹ "׶״׾"‬ ‫הוא גם יצליח להתענג כאן על ד' ולקנות חיי נצח‪..‬‬ ‫‪ ؄؅‬׮ׯ׹׹ ׻׿׻װ׶‪؄ ..‬؂ א׽׶ ׮׳ױ‪؅ ..‬ײ؃ױ ײ׻״؁‪ ؆‬א׻‪!؇‬‬ ‫אוסף | ‪21‬‬ ‫לתוכן‬ ‫׿׹ ׸׹ ׻׶ ‪؆‬׽׶؃׮ ׮װ‪؅‬׸׺‪ ,‬׻׾ײׯ׹׶׺ ׹؁׾ײ׿ ׿׹ ‪؅‬א‪؆‬׶‬ ‫"א ֶמת‬‫כולנו נאמר בראש השנה הקרב ובא עלינו לטובה‪ֱ :‬‬ ‫ױא׽‪؆‬׶׺‪ ,‬׶ײ‪؅‬װ׶׺ ׹״׶׶ױ׺‪ ,‬ײא׶׹ײ ױײא א׶׽׽ײ ׻‪؅‬ׯ׶‪ ؆‬؁‪؆‬ײ׵‬ ‫ִ י ַא ָ ה ה א י ְצ ָרם וְ ַא ָ ה י ֵד ַע יִ ְצ ָרם ִ י ֵהם ָ ָשׂר וָ ָדם‪ָ .‬א ָדם‬ ‫׻ױ ‪؆‬׻ײ‪؆‬׶׵׶׺‪ ,‬׻ׯ׶‪؆‬׶׺‪ ,‬ײ׻׿׽׶‪؄‬׶׺ ׹ײ‪ ,‬א׶׼ ׳ױ װ׮‪؅‬‬ ‫יְ ס ד ֵמ ָע ָפר‪ ,‬וסופו לֶ ָע ָפר‪..‬‬ ‫‪؆‬׻‪؄؇‬׮׹ ׿׹ װ׿‪؇‬׺ ‪؆‬׹ א׽‪؆‬׶׺ ׮׻ױ׹׷ ױ״׶׶׺ ױ‪؅‬ׯ׶׹׶׺‬ ‫אדם ה"חי" את המילים הללו‪ ..‬לא יסתנוור מיוקרה וכבוד‪..‬‬ ‫(ײ‪؅‬אױ ׮؁׶‪؅‬ײ‪؇" ؆‬؁א‪ ؇؅‬׶‪؅؆‬א׹"‪"؇؆ ,‬׹ ׻؃א‪؇‬׶ײ ׻؁‪ ؆؅‬׸׽"׹)‪.‬‬ ‫הוא יידע להביט באופן טהור יותר בבני אדם‪ ..‬זה אפשרי‬ ‫לגדול כך‪ ..‬הרבה יותר קל גם אם מחנכים אותך לכך‪..‬‬ ‫ובמה כוחו גדול?‬ ‫א؁‪ ؅؆‬ײ؃‪؅‬׶׷ ׹״׽׷ ׶׹װ ׮؃׿׶‪؅‬ײ‪؇‬ײ ׹א׻‪ ؇‬ײ‪ ..؅؄؆‬׹׵ױ‪؅‬ױ‬ ‫מה היה ‪ ,‬איפוא‪ ,‬הכוח אשר איפשר לעקביא בן מהללאל‬ ‫ײ׽‪؄‬׶ײ‪؆ ؇‬׹ ׻״‪؆‬׮ױ‪ ..‬כך ניתן יהיה גם להביא אותו נכון‬ ‫להתנגד לשררה אשר הוצעה לו ולדחותה? במה היה‬ ‫ומדויק יותר לימי ראש השנה‪ ..‬לא נצטרך לעסוק רק‬ ‫נעוץ כוחו ומנין שאב את יכולתו לוותר על האושר הזה‪,‬‬ ‫בהפחדה‪ ..‬ולהמחישה באמצעים‪ ..‬נוכל להביא את עצמנו‬ ‫אשר הכול מוכנים לקפוץ עליו? אכן‪ ,‬אין זה סתם מקרה‬ ‫ואותם בבהירות ובנקיות להמלכת הקב"ה‪ ..‬ומשם‪..‬‬ ‫שעקביא בן מהללאל נקלע למצב מסוים והוא מוכיח‬ ‫הכניסה לעשרת ימי תשובה‪ ..‬נראית אחרת‪..‬‬ ‫גדלות נפש לדחות הצעה קוסמת‪ ,‬זהו מקרה אופייני‬ ‫הרב זייצ'יק זצ"ל ממשיך וכותב על המילים "אדם יסודו‬ ‫ההולם אופיו של אדם גדול זה‪ ,‬הדבר תואם בדיוק נמרץ‬ ‫מעפר וסופו לעפר"‪" :‬׿‪؄‬׮׶א ׮׼ ׻ױ׹׹א׹ ױ׿׶װ א‪؅‬׮׿ױ‬ ‫את השקפת עולמו‪ ,‬את תמצית אמונתו ואת הטפתו‬ ‫װ׮‪؅‬׶׺‪ .‬א׻‪؅‬ײ ׹ײ‪ ,‬׿‪؄‬׮׶א‪ ,‬״׳ײ‪ ؅‬׮׷ ׮א‪؅‬׮׿ױ װ׮‪؅‬׶׺ ‪؆‬ױ׶׶‪؇‬‬ ‫ולימודו‪ .‬הלא עקביא הוא זה אשר אמר (אבות ג‪ ,‬א)‪:‬‬ ‫אײ׻‪ ؅‬ײ׽׿‪؆‬׷ א׮ ׮׶‪ ؇‬װ׶׼ ׹׶‪؅؆‬א׹‪ .‬א׻‪ ؅‬׹ױ׼‪ ,‬׻ײ׵׮ ׹׶‬ ‫"הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה‪ ,‬דע‬ ‫׹ױ׶‪؅؄‬א ‪؆‬ײ׵ױ ׸׹ ׶׻׶ ײ׹א ׹׶׿‪؆‬ײ‪؆ ؇‬׿ױ א״‪؆؅ ؇‬׿‬ ‫מאין באת‪ ,‬ולאן אתה הולך‪ ,‬ולפי מי אתה עתיד ליתן דין‬ ‫׹؁׽׶ ױ׻‪؄‬ײ׺‪؆ ,‬׹א ׶ױ׶ײ אײ׻‪؅‬׶׺‪ ,‬׮‪؆‬׮׶׹ ‪؅؅؆‬ױ ״׳‪ ؅‬׮ײ"‬ ‫וחשבון"!‬ ‫(׿װ׶ײ‪ ؇‬ױ'‪ ,‬ײ')‪" .‬ײא؁׶׹ײ ױ׶ױ ׻‪؇‬׮‪ ؅؅‬׹ײ ‪؆‬ױא׻‪ ؇‬ײױױ׹׸ױ‬ ‫ױ׶א ׸װ׮‪؅‬׶ױ׺‪ ,‬׹א ױ׶ױ ״ײ׳‪ ؅‬׮ײ ׻‪؆‬ײ׺ ױ‪؅؅؆‬ױ‪ ,‬ײ׹א ױ׶ױ‬ ‫עקביא בן מהללאל‪ ,‬אשר חיבר את המאמר הזה‪ ,‬היה משנן‬ ‫׽׿‪؆‬ױ ‪؆؅‬׿ ׹؁׽׶ ױ׻‪؄‬ײ׺‪ ,‬׸׶ ױײא ׮ײ״׼ ׹׮׮ײ‪ ,؇‬א؁׶׹ײ ױ׸׶‬ ‫אותו על פיו תדיר וללא הפסק‪ .‬׸׶ ׳ױײ ׸ײ״׺ ‪؆‬׹ ״׸׻׶׽ײ‬ ‫׹א א‪؇‬׻׽ױ ׹א׮ ׮׶"װ‪ ,‬א׿؁"׶ ‪؆‬ױ׶׶‪؇‬׶ ״ײ׳‪؆ ,؅‬׹א ׶ױ׶ײ‬ ‫׳"׹ ‪؆‬א׶׽׺ אײ׻‪؅‬׶׺ װ׮‪؅‬׶׺ ׮ׯװ‪؆ ؅‬׹ א׻׶‪؅‬ױ‪ ,‬א׹א ‪؆‬׸׹‬ ‫אײ׻‪؅‬׶׺ ׮‪؆‬׮׶׹ ױ‪؅؅؆‬ױ ״׳‪( ."؅‬הראב"ד)‬ ‫׻ױ ‪؆‬א‪ ؅‬א׻‪؅‬ײ ‪ -‬ױ׶ײײ א‪؇ ؇‬׻؃׶‪ ؇‬ױ׮׶׵ײ׶ ‪؆‬׹ ױ׽ױׯ‪؇‬׺‬ ‫ײ׿ײװ ׶‪ ؆‬׹ײ׻‪ ,؅‬׸׶ א؁׶׹ײ א׺ ױ׶ױ ״ײ׳‪ ,؅‬׹א ױ׶ױ ׮ײ‪ ,‬׹׸אײ‪؅‬ױ‪,‬‬ ‫‪؆‬׹ױ׺ ׮״׶׶ױ׺ ‪ ,‬׮׶׵ײ׶ ׹׿ײ׹׺ ױ؁׽׶׻׶ ײ׹‪؇‬״ײ‪؇؆‬׺ ײ׹׸׹‬ ‫‪؆‬ײ׺ ׿ײײ׼‪؆ ,‬ױ׹א ױ״׸׻׶׺ ‪؆‬ױ׺ ױ‪؅‬׮׶׺ װ‪؆؅‬ײ ׸؁׶‬ ‫װ׮‪ ؅‬א‪ ؅؆‬׽ױׯײ ׮ײ ׮׿؃׻׺‪ .‬׿‪؄‬׮׶א ױ׶ױ ׻‪؆‬׽׼ ׿׹ ؁׶ײ ׹׹א‬ ‫ױױ׹׸ױ‪ ,‬ײױ׺ ‪ -‬׸א׻ײ‪ – ؅‬׻‪؅‬ײ׮׶׺ ׮׻׽׶׶׽׺‪ ,‬אײ׹׺‪ ,‬׹׻‪؅‬ײ‪؇‬‬ ‫ױ‪؅‬؀ א‪ ؇‬ױװ׮‪؅‬׶׺ ױ׹׹ײ ײױ׺ ױ׶ײ ‪؄‬ײ ױאײ؁׶ ‪؆‬׹ ؃ײ‪ ؇؅‬ױ״׶׶׺‬ ‫׳א‪ ؇‬׹א ױ׶ױ ׿ײ׮‪ ؅‬׿׹ װ׿‪؇‬ײ ײ׿׹ ׻؃؁ײ׽ײ‪ ,‬׸׶ ׹؁׶ װ׿‪؇‬ײ‬ ‫‪؆‬׹ײ ײױ׽ױׯ‪؇‬ײ ‪ .‬אין פלא‪ ,‬איפוא‪ ,‬כי היה משוחרר מתשוקת‬ ‫׽״‪؆‬׮ ױײא ׸׿׮‪؅‬׶׶׼ ױ׿ײ׮‪ ؅‬׿׹ װ׮‪؅‬׶ײ ‪؆‬׹ ׿؃׻ײ‪؆ ,‬ױײא‬ ‫האדנות והשררה‪ ,‬כאשר ידע בתמצית הכרתו כי החיים‬ ‫׻׸׶‪ ؅‬׸׶ ױױ׹׸ױ ױ׶א ׸׷ ײ׸׷ ײױײא ׿ײ׮‪ ؅‬׿׹׶ױ‪ ,‬ואם כן‪,‬‬ ‫כאן אינם אלא בבחינת גרות‪ ,‬כאורח פורח‪ ,‬כבן חלוף ‪,‬‬ ‫מהי‪ ,‬איפוא‪ ,‬הסיבה שהוא מוכן לשנות את דעתו‪ ,‬הרי שזו‬ ‫והיום או מחר עתיד הוא להיקרא לפני המלך‪ ,‬מלכו של‬ ‫היא השררה‪ ,‬ועל הגורם הזה היה מוחה ומתריע בתוקף‪,‬‬ ‫עולם אדון הכל!‬ ‫כשהוא רואה בזה ענין חמור עד כדי חטא ורשעות‪.‬‬ ‫ײא׺ ׸׼‪ ,‬ױ‪؅‬׶ ؁‪؆‬ײ׵ ױײא ױװ׮‪ ,؅‬׸׶ ״‪ ؄؆‬ױ׸׮ײװ‪ ,‬ױ‪؅؅؆‬ױ‪,‬‬ ‫ײ׽‪؆‬א׹‪ ؇‬ױ‪؆‬א׹ױ‪ :‬׿׹ ׻ױ ײ׹׻ױ ‪؅‬אײ׶ ׿‪؄‬׮׶א ׮׼ ׻ױ׹׹א׹‬ ‫ײױ‪؆‬׹׵ײ׼ ׻׳׻׼ ׹א ױ׶ײ ׿׻ײ‪ ,‬؁‪؆‬ײ׵ ׽‪؅؆‬ײ ׻׻׽ײ ׸׽‪؆‬ײ‪؅‬‬ ‫׹ױ׶‪؅؄‬א ‪؆‬ײ׵ױ? ױ׶׸׼ ׸א׼ ױ‪؆‬׵ײ‪ ,؇‬א‪ ؅؆‬׮ׯ׹׹ױ ׶׸׽ײױײ‬ ‫ױ‪؄‬׹׶؁ױ ׻׼ ױ؁‪؅‬׶‪"..‬‬ ‫׸‪؆‬ײ׵ױ?‬ ‫ההכנה הראויה היא להגיע "כדלים וכרשים דפקנו‬ ‫׮‪؅‬׺‪ ,‬׸׼ ױײא ױװ׮‪؆ ,؅‬ױ׹א ׸׹ ױ‪؆‬ײ׻׿ ׾׶؁ײ‪ ؅‬׸׳ױ ׶׹׿ׯ‬ ‫׿׹׶ײ ײ׶؃״‪ ,؄‬׹א׻ײ‪؆ :؅‬ײ׵ױ ױײא ױאװ׺ א‪ ؅؆‬׻ײײ‪؅؇‬‬ ‫דלתיך" ‪ ..‬מצד אחד‪ ,‬בני מלכים אנו‪ ..‬בניו של מלך מלכי‬ ‫׿׹ ױ‪؅؅؆‬ױ‪ ,‬ײ׮׻׶ײ״װ ‪؅؅؆‬ױ ‪؆‬׸׳ײ ׸׻ײ ׻‪؇؅؆‬ײ ‪؆‬׹ א׮‬ ‫המלכים‪ ..‬אבל אל לנו לשכוח‪ ..‬את היסודות מעפר ולאן‬ ‫׮׶‪ ؇‬װ׶׼ אײ‪؇‬ױ ׻ׯ׶‪؆‬׶׺ ׹ײ ׿׹ ׵׾ ‪؆‬׹ ׸׾؀‪ ,‬ײא׶׹ײ ױײא‬ ‫פנינו מועדות‪ ..‬לא רמת הייחוס‪ ..‬לא הבוז והלעג למי אשר‬ ‫׻׳׹׳׹ ׮׳ױ‪ ,‬׻ײײ‪ ؅؇‬׿׹׶ױ ׮‪؄‬׹ײ‪؆ ؇‬׸׳ײ‪ ,‬ױײא א׶׽׽ײ ׻׿‪؅‬׶׷‪,‬‬ ‫נפל‪ ..‬לא להתייחסות משפילה לאלו אשר אינם נראים לך‬ ‫׸׮׶׸ײ׹‪ ,‬א‪ ؇‬ױ׸‪؆ ؅؇‬׮ײ ‪؅‬ײ؃׶׺ ׹׿׵‪ ؅‬אײ‪؇‬ײ‪ ؄؅ ,‬׮ׯ׹׹ א׶׳ױ‬ ‫במעמדך‪ ..‬לא לשפוט אנשים "רק" על פי מוצאם‪ ..‬גם לא‬ ‫"؁‪؅‬׶׽؃׶؁" ‪؆‬א׻‪ ؅‬׸׶ ױױ׹׸ױ ױ׶א ׸׷‪ .‬א׶׼ ׳ױ‪ ,‬א׶؁ײא‪ ,‬א׹א‬ ‫"לשמוח" לאידם של אלו אשר נפלו ממעמדם‪ ..‬ללמוד‬ ‫‪؆‬אײ‪؇‬ײ אװ׺ ױײא ״׾‪ ؅‬װ׿ױ ‪؆,‬ײ׵ױ‪؆ ,‬ױ‪؅‬׶ ׳ױ ׮׽׶ׯײװ ׯ׻ײ‪؅‬‬ ‫וללמד את ילדינו להאיר פנים לכל אחד‪ ..‬רק אז יאיר ד'‬ ‫׹׻׽ױׯ׶ ׮׽׶ אװ׺ ײ׹׸׹ ׻ױ ‪؆‬׻‪؄‬ײ׮׹ ׮״׮‪؅‬ױ ױא׽ײ‪؆‬׶‪,؇‬‬ ‫פניו אליהם‪..‬‬ ‫ײא؀ ׿׹ ״׸׻׶׺‪؆ ,‬׮‪؆‬׮׶׹ ׿׵‪؅‬ױ ײ׸‪ ؅؇‬ױ׺ ׻ײ׸׽׶׺ ׹װ‪؅‬ײ׾‬ ‫‪ | 22‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫שאו שערים ראשיכם ‪ -‬ויבוא מלך הכבוד‬ ‫(עריכה חדשה)‬ ‫ומי העומד בהראותו"‪ .‬במסילת ישרים (פ"ד) מוסיף שאף‬ ‫שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם‬ ‫תשובה לא מועילה במדת הדין‪ ,‬וכל תועלת התשובה היא‬ ‫מזכירים בתפילת מלכויות את המזמור בתהילים (כד')‪" :‬שאו‬ ‫מצד מידת הרחמים שמכוחה תיחשב עקירת הרצון כעקירת‬ ‫שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד‪ .‬מי זה‬ ‫המעשה‪.‬‬ ‫מלך הכבוד ה' עיזוז וגיבור ה' גיבור מלחמה"‪ .‬דוד המלך מביא‬ ‫חמת מלך מלאכי מוות ‪ -‬ואיש חכם יכפרנה (משלי טז יד)‬ ‫לעולם את הקריאה לקבל את פני מלך הכבוד‪ ,‬וקריאה זו שונה‬ ‫ואכן בתורה לא מוזכר יום הדין של ראש השנה‪ ,‬ראש השנה‬ ‫מהקריאה לקבלת פני בשר ודם‪ ,‬שם נאמר בפסוק "פתחו‬ ‫נקרא בתורה 'יום תרועה' (במדבר כט' א') או 'זכרון תרועה'‬ ‫שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים" (ישעיה כו' ב')‪.‬‬ ‫(ויקרא כג' כד') דהיינו זיכרון הנסמך על תרועה‪ ,‬ולא יום‬ ‫כשמצפים לקראת יום מלכותו של המלך א"א להסתפק‬ ‫הזיכרון סתם שמבטא דין‪ .‬היום טוב של ראש השנה הוא זכרון‬ ‫בפתיחת השערים‪ ,‬אלא ההכנה לקראתו צריכה להיות על ידי‬ ‫'שאו שערים' ‪ -‬לשון הרמה והתנשאות‪ ,‬כי השערים אמורים‬ ‫תרועה‪ ,‬כלומר היום בו אנו נזכרים לטובה ע"י השופר כמבואר‬ ‫לגבוה מעבר לעצמם לקראת המלך‪ .‬מפורש בהמשך‬ ‫בגמ' (ר"ה טז‪ .).‬וכן הוא בתרגום יונתן "יום תרועה ‪" -‬יום יבבא‬ ‫הפסוקים שיש ב' הנהגות בהכנה זו‪ ,‬ההנהגה הראשונה היא‬ ‫יהי לכון למערבבא סטנא דאתי למקטרגא לכון בקל‬ ‫"שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם"‪ ,‬כלומר שהשערים‬ ‫יבבותכון"‪ .‬וכמו שאחז"ל במדרש‪ ,‬שעל ידי שישראל תוקעים‬ ‫יהיו נישאים ע"י אחר בעל כרחם‪ ,‬וכמו שממשיך הפסוק "ה'‬ ‫בשופר ביום הזה‪ ,‬הקב"ה קם מכסא דין ויושב על כסא רחמים‪.‬‬ ‫עיזוז וגיבור ה' גיבור מלחמה"‪ .‬ההנהגה השניה היא "שאו‬ ‫הדאורייתא של יום ראש השנה הוא להפוך את הדין לרחמים‪.‬‬ ‫שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם"‪ ,‬שהשערים יהיו מתעלים‬ ‫סדר הדין הוא שכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון‬ ‫וגבהים מעצמם‪.‬‬ ‫(וישראל תחילה מקמי דליפוש חרון אף‪ ,‬וזה גם חלק מסדר‬ ‫ננסה לפרש את שתי ההבחנות של נשיאת השערים‪ ,‬איך‬ ‫הדין)‪ ,‬אך לישראל יש מצוה ותפקיד מיוחד ‪" -‬תקעו בחודש‬ ‫נעשה מצדנו ה'והינשאו' ואיך נעשה ה'שאו'‪.‬‬ ‫שופר בכסה ליום חגינו" (תהילים פא ד)‪ .‬ביום שהלבנה מכוסה‬ ‫והדין מתגלה‪ ,‬בעת חוזר ומתחדש הדין כמו שהיה בשעה‬ ‫נקדים בדברים הפשוטים ואח"כ נעמוד על שני הקוים השונים‬ ‫שעלה במחשבה לברוא במדת הדין‪ ,‬כלל ישראל ממתיקים‬ ‫שלימדונו רבותינו בעבודת היום של ראש השנה‪ ,‬הטעונים‬ ‫את הדין ע"י השופר‪ .‬כשם שבשעת הבריאה הקב"ה עמד‬ ‫הסבר כיצד הם משתלבים ופועלים יחדיו‪.‬‬ ‫ושיתף מידת הרחמים‪ ,‬כך ביום חידוש הבריאה נותנים לנו את‬ ‫יום דין‬ ‫העבודה היקרה העצומה הזאת‪ .‬כמבואר בגמ' (ר"ה טז‪ ).‬דכיון‬ ‫שנדון האדם ביום זה ‪" -‬אמר הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אמרו לפני‬ ‫יום ראש השנה מוזכר במסכת ראש השנה כיום דין‪" ,‬בארבעה‬ ‫בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות‪ ,‬מלכיות כדי‬ ‫פרקים העולם נידון‪ ...‬בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו‬ ‫שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיבוא לפני זכרונכם לטובה‬ ‫כבני מרון‪ ,‬שנאמר 'היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם'"‬ ‫ובמה בשופר"‪ .‬כלומר על ידי העבודה שלכם תמתיקו ותקרבו‬ ‫(ר"ה טז‪ .).‬מצד המאורע הזה‪ ,‬יום ראש השנה אינו מיוחד לכלל‬ ‫את המציאות שלכם לפני הקב"ה‪.‬‬ ‫ישראל ואינו יום טוב ולא לובשים ומתעטפים לבנים לקראתו‪.‬‬ ‫כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון‪ ,‬והמציאות הזאת מצד‬ ‫אתערותא דלעילא באתערותא דלתתא תלייא‬ ‫עצמה היא פחד ואימה‪ ,‬כמו שאומר שלמה המלך "מלך יושב‬ ‫כיצד ממתיקים את הדין‪ .‬אדם הראשון עמד בדין ביום הזה‬ ‫על כסא דין מזרה בעיניו כל רע מי יאמר זכיתי ליבי" (משלי‬ ‫וממנו מגיעה העמידה בדין שלנו‪ ,‬כמש"כ בחז"ל בכמה‬ ‫כ' ח‪ -‬ט)‪ .‬בסליחות של ערב ר"ה אנו מבקשים בחרדה "אדון‬ ‫מקומות "אמר לו הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אדם זה סימן לבניך‪ ,‬כשם‬ ‫דין אם ידוקדק בחקר פעל אם יבדק גבר לפניך לא יצדק"‪,‬‬ ‫שנכנסת לפני בדין ביום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך‬ ‫ואת כל הסליחות ביום זה (מלבד שלמונית אחת) אנו פותחים‬ ‫להיות נכנסין לפני בדין ביום הזה ויוצאין בדימוס‪ .‬אימתי‬ ‫במפשט "אל תבוא במשפט עימנו כי לא יצדק לפניך כל חי"‬ ‫בחדש השביעי באחד לחודש" (פסיקתא דר"כ כג')‪.‬‬ ‫(על פי תהילים קמג' ב')‪.‬‬ ‫השאלה שכל אדם נשאל בה בראש השנה היא 'אייכה'‪ ,‬כמו‬ ‫היראה והפחד בעת ש"שתה עוונותינו לנגדך עלומינו למאור‬ ‫ביום הדין של אדם הראשון‪ .‬כוונת השאלה היא היכן אתה‬ ‫פניך" (תהלים צ' ח ')‪ ,‬נובעים מהחשש המוזכר שם "כי כלינו‬ ‫נמצא ביחס להקב"ה‪ ,‬איפה המקום שלך וכמה אתה רחוק‪.‬‬ ‫באפיך ובחמתך נבהלנו" (שם ט')‪ ,‬וברור שיום דין זה אינו היום‬ ‫אדם הראשון ברח והסתתר מפני הקב"ה‪ ,‬אמנם צריך לדעת‬ ‫טוב של ר"ה ואינו המועד שהוזכר בתורה‪ .‬גם אנו מצידנו‪ ,‬לא‬ ‫שעבורנו זו סכנה גדולה לנסות לברוח להתרחק מהדין‪ .‬לא‬ ‫מתעסקים עם חומר הדין בר"ה כי "מי מכלכל את יום בואו‬ ‫אוסף | ‪23‬‬ ‫לתוכן‬ ‫ולאהבת קדומים‪ ,‬והזיכרון לטובה הוא לפי דרגתו כמה שהוא‬ ‫יעלה על הדעת שכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון‬ ‫מגדיר את עצמו כשייך לזה ורואה את הזהות שלו כבן אברהם‬ ‫ונסקרים בסקירה אחת‪ ,‬ואדם יוכל לברוח ולהתחמק מהדין‪.‬‬ ‫יצחק ויעקב‪ .‬כשמזכירים את העקידה ומבקשים "ותראה‬ ‫כמה גדולה החוצפה בדבר הזה‪ .‬ההבנה הפשוטה היא‪,‬‬ ‫לפניך עקדה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח‬ ‫שבעמדנו לפני הקב"ה בדין נדרש מאיתנו להיות בהכנעה‬ ‫וכבש רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם כן יכבשו רחמיך את‬ ‫מוחלטת ובהסכמה וקבלה מוחלטת בצדקת דינו של הקב"ה‪.‬‬ ‫כעסך מעלינו"‪ ,‬מתכוונים להזכיר את השייכות שלנו לעקידה‬ ‫הרי בוודאי מש פטי ה' הם אמת וצדק יותר מכל חלומותינו‬ ‫בתור צאצאי האבות‪ ,‬והערך של הזכירה הוא כמידת מה‬ ‫ודברינו‪.‬‬ ‫שאדם עצמו משתייך לזה‪.‬‬ ‫ומבואר בזוה"ק (שמות קפד')‪ 1‬שעל ידי קיום המצוה של‬ ‫שופרות ‪ -‬האדם נבחן כמה הוא מלא ציפייה לתיקונו של‬ ‫תקיעת השופר‪ ,‬ישראל מגלים את האמת היסודית ועונים על‬ ‫עולם לפי סדר יחודו של הקב"ה‪ ,‬שזה עניין השופר כמו‬ ‫השאלה הזאת בכל העוז והתעצומות ‪" -‬הנני"‪ .‬ככל שאוכל‪,‬‬ ‫שמבקשים "תקע בשופר גדול לחרותינו"‪ .‬ובכלל זה‪ ,‬כמה‬ ‫הנני‪ .‬כאן אומר הזוה"ק את הלשון המפורסמת שאיתערותא‬ ‫הבקשה שמבקש לכליון כל הרעות ושיסורו מהמציאות הבלי‬ ‫דלעילא תלייא באתערותא דלתתא‪ .‬ביום הזה כלל ישראל‬ ‫האומות היא אמיתית אצלו‪ ,‬וכמה גדולה ציפייתו לסדר הנכון‬ ‫מגלים את הזהות השלימה שלהם ואת השייכות הפנימית‬ ‫והמתוקן של העולם‪.‬‬ ‫שלהם למגמה האלוקית‪ ,‬ומבינים שכל הסדרים האחרים‬ ‫כהבל יחלופו ואתה הוא ושנותיך לא יתמו‪ .‬כלל ישראל מראים‬ ‫לעבדך באמת‬ ‫לפני הקב"ה שהם מוציאים מאפילה לאורה את יסודות החיים‬ ‫ויש ליזהר ולדקדק שביום האמת יום של "אורי"‪ ,‬שהקב"ה‬ ‫שלהם‪ - 2‬בשביל מה אנו כאן‪ ,‬מה תקוותינו מכל ההצלחות‬ ‫מאיר את כל סדרי מלכותו בעולם כמש"כ "האירה משפטיך‬ ‫שאנו מייחלים להם כאן בעולם הזה‪ ,‬ההבנה הזאת והקירבה‬ ‫אל עבדך"‪ ,‬תבוא העבודה ממקום פנימי ואמיתי ולא נעשה‬ ‫הזאת היא שורש התשובה של כל עשי"ת ויוה"כ‪ .‬וכפי עוז‬ ‫חלילה את עבודתנו בצורה מלאכותית וכהצגה‪ .‬וכמו שמסופר‬ ‫ההתקרבות ואמיתותה‪ ,‬כך אנו זוכים להיות רצויים לפניו ית'‬ ‫על ר' ירוחם ז"ל שמצאוהו ממלמל לעצמו ביוה"כ "אולי‬ ‫ביום הזה‪.‬‬ ‫ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא‬ ‫ברכה"‪.‬‬ ‫מלכויות זכרונות ושופרות‬ ‫הגילוי הזה הוא תוכן היום ומצות תקיעת שופר‪ ,‬ונתבונן‬ ‫הקו הראשון של עבודת היום‬ ‫בקצרה כיצד זה מתבטא בברכות מלכויות זכרונות ושופרות‪.‬‬ ‫לכן אומר הזוה"ק (שם) שאין שום עצה ושום דרך להנצל ביום‬ ‫מלכויות ‪ -‬הגר"א מבאר (משלי כז' כז') שהחילוק בין מלוכה‬ ‫הדין‪ ,‬אלא ההיא עצה דיהיב רחמנא ‪"-‬תקעו בחודש שופר"‪,3‬‬ ‫לממשלה הוא‪ ,‬שהמלוכה היא ברצון הנתינים ואילו הממשלה‬ ‫כי על ידו כלל ישראל מראים את השייכות שלהם‪ .‬והוא‬ ‫היא בכל כרחם‪ ,‬ואנו תפקידנו להמליכו ‪" -‬מלכותו ברצון קבלו‬ ‫מדגיש ומזהיר שלא יהיו ח"ו בריחוק – בעציבו‪ ,‬אלא דווקא‬ ‫עליהם"‪ .‬בראש השנה העבודה היא להגיע לקבלת מלכות‬ ‫בחדווה‪ ,‬ומקביל ללשון הנביא שמדבר על יום ראש השנה "כי‬ ‫יותר ויותר‪ ,‬וככל שמקבלים 'מלכותו' בשלימות ולא ממשלתו‪,‬‬ ‫חדוות ה' היא מעוזכם" (נחמיה ח' י')‪ .‬גם הבכייה בתפילת ר"ה‬ ‫כך זוכים ל'אשרי העם יודעי תרועה' (תהלים פט' טז')‪ ,‬וכפי‬ ‫אינה בכיה של צער‪ ,‬אלא של תפילה כדרך תפילתה של חנה‪,‬‬ ‫שפירש רש"י "יודעי תרועה ‪ -‬שיודעין לרצות את בוראם‬ ‫וכמו שכותב מהרח"ו בשם האריז"ל (שער הכוונות) "אבל‬ ‫בראש השנה בתרועה שמסדרים עליה מלכיות זכרונות‬ ‫בשאר התפילה נמשך לו נזק נפלא גדול על ידי עצבותו‪ ,‬אבל‬ ‫ושופרות"‪ .‬אלו שיודעים לפרש נכון את כל הסדר והמגמה של‬ ‫צריך להראות לפניו ית' הכנעה גדולה באימה ויראה‪ ,‬אמנם‬ ‫כל העולם כולו‪ ,‬שהולך לקראת "מלוך העולם כולו בכבודך"‪,‬‬ ‫תהיה בשמחה יתירה וגדולה בכל האפשר וכו'"‪ .‬ומשום כך היה‬ ‫ומכירים בכך שאל התכלית הזאת אנו שייכים ולשם מכוון‬ ‫רבינו הגר"א שמח מאד בתקיעות כמו בני המדינה שממליכים‬ ‫הרצון שלנו‪.‬‬ ‫את המלך‪ ,‬שבזה מגלים את תוקף הרצון ואת הנקודות‬ ‫האמיתיות הפנימיות‪.‬‬ ‫זכרונות ‪ -‬כשמזכירים את האבות הקדושים וכן "זכרתי לך‬ ‫חסד נעורייך אהבת כלולותייך" (ירמיה ב' ב')‪ ,‬אין הכוונה‬ ‫מעטים האנשים שניתנת להם הזדמנות של בחירה לשם מה‬ ‫להזכיר את האבות‪ ,‬אלא "אמרו לפני זכרונות כדי שיעלה‬ ‫הם חיים הלכה למעשה‪ .‬כשכופים איש ישראל לג' עבירות או‬ ‫זכרונכם לפני לטובה"‪ .‬האדם מזכיר את עצמו כשייך לאבות‬ ‫כל שאר העבירות במקום של חילול ה'‪ ,‬ואומרים לו האם אתה‬ ‫לגביה חדוה אחרא עלאה‪ ,‬הכי נמי האי עלמא תתאה כגוונא דאיהי אתערת‬ ‫‪" 1‬וכד מתערי ישראל לתתא בשופר‪ ,‬ההוא קלא דנפיק משופר בטש‬ ‫הכי אמשיך מלעילא וכו'"‪.‬‬ ‫באוירא ובקע רקיעין‪ ,‬עד דסלקא לגבי ההוא סטרא אחרא דחפי לסיהרא‪,‬‬ ‫אשגח ואשכח אתערותא דרחמי כדין ההוא דסליק וקיימא לעילא‬ ‫‪ 2‬גם אצל אדם גדול‪ ,‬הדשדוש היחסי של כל השנה מכסה ומקטין את‬ ‫אתערבב‪ ,‬כדין ההוא קלא קיימא ואעבר ההוא דינא וכיון דלתתא אתערו‬ ‫היסודות‪ ,‬וביום זה משילים את כל הכיסויים ומגלים את פנים הרצון‬ ‫רחמי‪ ,‬הכי נמי לעילא אתער שופרא אחרא עלאה ואפיק קלא דאיהו רחמי‪,‬‬ ‫והשייכות למגמה האלוקית‪.‬‬ ‫ואתערעו קלא בקלא רחמי ברחמי‪ ,‬ובאתערותא דלתתא אתער הכי נמי‬ ‫‪" 3‬וההוא סטרא אחרא קיימא קליפא תקיפא דלא יכיל לאתברא בר‬ ‫לעילא ‪ ,‬ואי תימא היך יכיל קלא דלתתא או אתערותא דלתתא לאתערא‪,‬‬ ‫בההוא עיטא דקודשא בריך הוא יהיב לישראל דכתיב תקעו בחדש שופר‬ ‫הכי נמי תא חזי עלמא תתאה קיימא לקבלא תדיר והוא אקרי אבן טבא‪,‬‬ ‫בכסה ליום חגנו‪ ,‬בגין לתברא ההוא כסה דאתחפיא סיהרא ולא נהיר"‪.‬‬ ‫ועלמא עלאה לא יהיב ליה אלא כגוונא דאיהו קיימא‪ ,‬אי איהו קיימא‬ ‫בנהירו דאנפין מתתא כדין הכי נהרין ליה מעילא‪ ,‬ואי איהו קיימא בעציבו‬ ‫יהבין ליה דינא בקבליה‪ ,‬כגוונא דא עבדו את ה' בשמחה‪ ,‬חדוה דב"נ משיך‬ ‫‪ | 24‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫מעורר על כך שלא יתכן שאדם לא יהיה מודאג וחרד לגורלו‬ ‫חי כאן לכבודו של הקב"ה אם לאו‪ ,‬אם הוא עומד בזה ואומר‬ ‫בזמן כזה‪ ,‬ועליו לעורר בתוכו את פחד הדין ושברון הלב לעת‬ ‫שמעדיף למות כיהודי ולא לחיות כמו גוי‪ ,‬זאת הזדמנות של‬ ‫תקיעת השופר‪.‬‬ ‫קידוש ה' שמגלה לשם מה הוא חי באמת‪ .‬אבל עד שיזדמן‬ ‫והביא מקור על כך מדברי הגמ' (ר"ה טז‪" ):‬ואמר רבי יצחק כל‬ ‫לאדם אופן זה כיצד הוא יקדש את שמו יתברך‪ ,‬אם יאמר‬ ‫'אוכל קמעא‪ ,‬אשתה קמעא' נמצא ישן כל הלילה‪( ...‬העולם‬ ‫שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה"‪ ,‬וכן ממה שאמרו‬ ‫ה זה שדומה ללילה)‪ .‬אך הקב"ה ברחמיו נתן את ההזדמנות‬ ‫(שם כו‪" ):‬בראש השנה כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי"‬ ‫הזו לכל אחד ואחד‪ ,‬והכין זמן שספרי חיים וספרי מתים‬ ‫(ועיין פירש"י שם שנראה שפירש באופן אחר)‪.‬‬ ‫פתוחים לפניו‪ ,‬זמן חידוש השנה‪ ,‬שאז הראשית של האדם‬ ‫וקול השופר עצמו הוא קול בכיה של 'גנוחי גנח' ו'ילולי יליל'‪,‬‬ ‫נבנית מחדש והוא יכול לראות את השרשים של כל החיים על‬ ‫וכמו שחותמים ברכת שופרות "שומע קול תרועת עמו ישראל‬ ‫מה הם עומדים‪ ,‬להגדיר לעצמו מה הם באמת החיים שלו‪,‬‬ ‫ברחמים"‪.‬‬ ‫ואת זה להחיל על החיים הרגילים‪ .4‬וככל שמצליחים לגלות‬ ‫ב' תמיהות על הגר"י מסלאנט‬ ‫את השייכות לשרשים וליסודות‪ ,‬כך באמת זוכים בדין‪.‬‬ ‫(ובאמת שאין מי שלא שייך אל השרשים והיסודות‪ ,‬אלא שהם‬ ‫ולכאו' יש לתמוה‪ ,‬אחרי שהגר"א והגר"ח בנפה"ח (ש"ב פי"א)‬ ‫מכוסים בעפר ואפר בתהפוכות החיים עם כל העליות‬ ‫אמרו שכל התפילות שיסדו לנו מתקני התפילות בר"ה (חלקם‬ ‫והירידות‪ .‬אך אוי לו למי שתהליכי העליות והירידות הופכות‬ ‫ע"י אנשי כנסת הגדולה וחלקם ע"י תקיעתא דבי רב) סובבות‬ ‫להיות ההגדרות העצמיות שלו‪ ,‬והוא מסובך בזהות שלו‬ ‫על מלכותו של הקב"ה שתתעלה כבתחלה‪ ,‬איך שינה ר'‬ ‫וברצון הפנימי שלו‪).‬‬ ‫ישראל את יסוד עבודת היום‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬על מה שהביא שם‬ ‫באור ישראל שיש פרי ומעלה בכך שהאדם יהיה חרד‪ ,‬וכי יש‬ ‫ההארה השורשית של מלכויות שכל תפילות ר"ה עומדות‬ ‫ענין מיוחד להשלים בנפשו את אמונת הדינים של ר"ה‪ .‬מה‬ ‫עליה‪ ,‬וקבלת מלכותו ברצון וכל סדרי העבודה שקבלנו‬ ‫תועלת ומצוה יש בזה שאדם נכנס לפחדי הדין‪ .‬וכן מה יועיל‬ ‫מהקדמונים והניגונים שמעוררים אותנו לכך‪ ,‬הם שמעמידים‬ ‫לו הפחד להינצל בדין‪ ,‬וכי הדיין מתייחס לפחד הדין של‬ ‫את המיתוק של זכרון תרועה‪ ,‬כמה שמחילים את הקרבה‬ ‫הנידון‪.‬‬ ‫השורשית הזאת ומוכנים ללמוד שוב את החיים לפי ההארה‬ ‫הזאת כך זוכים להיזכר לטובה‪.5‬‬ ‫ובפשטות ר' ישראל דיבר על סדר עבודה נוסף‪ ,‬ונראה פשר‬ ‫דבר כיצד הוא משתלב בסדר העבודה הראשון שהוא באמת‬ ‫זהו המהלך הראשון שהוא לכאורה העיקרי בעבודת היום –‬ ‫העיקר בתפילות ובפיוטים של ראש השנה‪ .‬ובאמת הדברים‬ ‫הסדר של "חדוות ה' היא מעוזכם"‪ .‬שמעתי מהרב זצ"ל שדייק‬ ‫מפורשים בדברי ר' ישראל‪ ,‬וכשנתבונן בדברים נבין נקודה‬ ‫בפסוק שבאמת צריך 'מעוז' מול הדין וכל הקטרוגים‬ ‫נפלאה במציאותינו בר"ה‪.‬‬ ‫העומדים לפנינו‪ ,‬אבל חדוות ה' היא המעוז שלכם ביום דין זה‪,‬‬ ‫כפי עוצמת הרצון והשמחה להיות שייכים להקב"ה וכפי‬ ‫אם כבנים אם כעבדים‬ ‫החדווה (שהיא שמחה פנימית עילאית ‪ -‬מלבי"ם)‪ ,‬כך נזכה‬ ‫בכמה מקומות מופיעה התייחסות כפולה ביחס לקשר שלנו‬ ‫ל'מעוז' שהקב"ה יקום מכסא דין וישב על כסא רחמים‪.‬‬ ‫עם הקב"ה‪ ,‬כמו שאומרים בנוסח היום הרת עולם "אם כבנים‬ ‫הקו השני של עבודת היום‬ ‫אם כעבדים"‪ .‬ויש להבין מהו הספק ומהי החקירה הזאת‪ ,‬האם‬ ‫באים לומר את שני צדדי הספק‪ .‬נקודה זו היא גם היסוד של‬ ‫מצד שני אנו מוצאים בדברי רבותינו הדרכה אחרת ליום ראש‬ ‫תפילת "אבינו מלכינו"‪ ,‬בנים לאבינו ועבדים למלכנו‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬והיא נראית לכאורה שונה לגמרי‪ .‬יש את הוידוי של‬ ‫האריז"ל בשעת תקיעת שופר‪ ,‬וביותר מה שכותב ר' ישראל‬ ‫כמו כן נאמר במלאכי (ג' יז') על יום הדין הגדול לעת"ל‬ ‫סלנטר באור ישראל (אגרת ז') "ומה יחרד לב האדם האוהב‬ ‫(שהגר"א מבאר שר"ה שלנו הוא מעין הדין הזה)‪" ,‬וחמלתי‬ ‫את עצמו ואת ב״ב התלויים עליו להטיב דרכו‪ ,‬ולכה"פ לשבור‬ ‫עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו"‪ ,‬גם כאן מופיע‬ ‫רוחו בשברון לבב וכו'"‪ .‬והעיד הסבא מקלם על ר' ישראל‪,‬‬ ‫השילוב של 'בנו' עם 'העובד אותו'‪.‬‬ ‫שהיה מורה ומדריך ששברון הלב הוא הדבר העיקרי שמועיל‬ ‫המשנה בר"ה (כט‪ ).‬מגלה איך יוצאים ממצבים הכי קיצוניים‬ ‫בשעת תקיעת השופר שאז "שופר לזיכרון קאתי כבפנים דמי"‬ ‫וקשים של הדין ‪" -‬וכי ידיו של משה עושות מלחמה או‬ ‫(ר"ה כו‪ ,).‬והיה מקפיד על אנשים שמסתובבים בר"ה באווירת‬ ‫שוברות מלחמה‪ ,‬אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלין‬ ‫'יום טוב די'ק' ואינם חושבים על הטפלי התלויים בהם ועל‬ ‫כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו‬ ‫פרנסת אנשי ביתם‪ ,‬ואינם שמים על לב שבשעה זו כל החיים‬ ‫מתגברים‪ ,‬ואם לאו היו נופלים" וכן לגבי נחש הנחושת "היו‬ ‫עומדים מנגד וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו‪ .‬והיה‬ ‫השנה‪ .‬כשאומרים "נוצר חסד לאלפים" פירושו זכות אבות‪ ,‬שהאהבה‬ ‫‪ 4‬יתכן שאנשים יגיעו למצב נעלה כזה בתפילתם‪ ,‬ועם כל האריכות של‬ ‫והקורבה שלהם נזכרת לבנים‪ .‬ויש לפרש ש"אלפים" אין הכוונה למספר‬ ‫מלכויות זכרונות ושופרות נזכרים ב'כל קדושיו עימו'‪ ,‬ואיך הם חפצים‬ ‫הדורות שהרי אין אלפיים דורות בימות עולם‪ ,‬אלא הכוונה לאלפיים‬ ‫במלכותו של הקב"ה‪ ,‬עד שאינם רוצים להפסיק ולצאת משם‪ ,‬אבל‬ ‫דורות באיכות‪ ,‬שהקב"ה נוצר את הקשר לאבות גם לאלו שרחוקים עד‬ ‫המציאות שא"א לצאת יד"ח רק בשרשים אלא צריך לקחת ולהחיל את‬ ‫מאד מהמקום של האבות‪ ,‬ובסליחות אנו מעוררים בנו את השייכות הזאת‬ ‫זה אל החיים הרגילים‪.‬‬ ‫שהקב"ה מעיר בנו ברחמיו‪.‬‬ ‫‪ 5‬יש להוסיף שהסליחות מכינות אותנו להיזכר לטובה בזכרונות של ראש‬ ‫אוסף | ‪25‬‬ ‫לתוכן‬ ‫צביעות וריחוק אם לא כל חלקי ה'אני' של האדם יהיו בתוך‬ ‫מתרפאין‪ ,‬ואם לאו היו נימוקים"‪.‬‬ ‫עבודת ראש השנה‪ .‬וכך מפורש באור ישראל‪ ,‬שהחלק של‬ ‫המשנה לא רצתה לערב את זה בהלכות ממש‪ ,‬אבל אחרי‬ ‫שברון הלב מתייחס לחלק הגופני של הימים האלו‪ ,‬ובשום‬ ‫שמביאה את הדין של "זה כיוון לבו וזה לא כיוון ליבו" לענין‬ ‫מקום לא נזכר בדבריו שאדם יעמוד על פירכות רוחניות של‬ ‫תקיעת שופר‪ ,‬היא מעמידה שאלה "וכי ידיו של משה עושות‬ ‫רוחו ונשמתו בקשר עם הקב"ה‪.‬‬ ‫מלחמה וכו'"‪" ,‬וכי נחש ממית או נחש מחיה"‪ .‬ואנו צריכים‬ ‫התיקון של הגוף הוא להכיר את מקורו‪ ,‬שהוא יונק את החיים‬ ‫לשמוע בתוך זה גם את השאלה "וכי שופר ממית או שופר‬ ‫שלו מכוח מה שהוא חלק מגילוי רצונו של הקב"ה‪ .‬ובמילים‬ ‫מחיה"‪.‬‬ ‫של ר' ישראל ‪ -‬שעי"כ נעשה האדם לחי מרגיש‪ .‬החיוניות של‬ ‫מיישבת המשנה שיש מקומות שנאמר בתורה שהיה צריך‬ ‫כוחות הרע שבגוף נתקנת ויוצא ממנה הרע‪ ,‬וזה על ידי תליית‬ ‫לעשות מעשה‪ ,‬אבל מעשה אינו עומד מצד עצמו לבד‪.‬‬ ‫העיניים במקור החיים‪ .‬הרע שבגוף רוצה חיים נפרדים‬ ‫כשעומדים שני הצוררים הגדולים ביותר בעולם‪ ,‬עמלק וכל‬ ‫במחוזות אחרים‪ ,‬אבל בא ר"ה ואומר לו שאין מציאות אחרת‪,‬‬ ‫ענין הרע שבנחש הקדמוני‪ ,‬לא די בסדר הרגיל שבתוך‬ ‫אין לו לא מזון ולא מחיה בשום מקום אחר‪ .‬ככל שאנו‬ ‫המציאות אלא צריך מעשה שיביא את המצב של 'מסתכלים‬ ‫מכניעים את הגוף ותולים את עינינו כלפי הקב"ה שיחון אותנו‬ ‫כלפי מעלה'‪ .‬כך זה ב ידיו של משה וכך בנחש‪ ,‬וכך גם בקול‬ ‫כשייכים מצד הנשמות וכעבדיו מצד הגופים‪ ,‬כך נגיע לקרבה‬ ‫השופר‪ .‬יש כאן ענין של 'מסתכלים כלפי מעלה' לפי סדר‬ ‫שלימה בראש השנה‪.‬‬ ‫השליטה העליונה של הקב"ה כמו שמביא בדרך השם על ענין‬ ‫התאחדות שני הקוים של עבודת היום‬ ‫השופר (חלק ד פ"ח)‪ ,‬וגם כאן מצינו את שני הבחינות‪,‬‬ ‫משעבדים את ליבם ‪ -‬בחינת עבדים‪ ,‬לאביהם שבשמים ‪-‬‬ ‫בזה יתבארו שני הקוים של עבודת היום בפסוקים שבהם‬ ‫בחינת בנים‪.‬‬ ‫פתחנו‪ .‬הסדר הראשון הוא "והנשאו פתחי עולם" בפעולה‬ ‫שבאה מבחוץ‪ ,‬גם אם האדם פועל על עצמו זו נחשבת פעולה‬ ‫גוף ונשמה‬ ‫חיצונית כי היא פעולה שאינה כטבעו ורצונו הפשוט של הגוף‪.‬‬ ‫להבין את פשר הדבר נביא את דבריו הנפלאים של הרמח"ל‬ ‫ועל סדר זה נאמר "מי זה מלך הכבוד ה' עיזוז וגיבור ה' גיבור‬ ‫(בפירוש המחזור)‪ ,‬וז"ל "אם כבנים בסוד הנשמות‪ ...‬ואם‬ ‫מלחמה"‪ ,‬כי שם מתגלה העוז של הקב"ה שדוחה כל רע‪ .‬מכוח‬ ‫כעבדים בסוד הגופים‪ ,‬ובהם צריך לשבור הרע וזהו עינינו לך‬ ‫זה יכולה לעלות ולבוא ההבחנה השנייה של הרוחות והנשמות‬ ‫תלויות"‪ .‬ודאי שאנחנו קשורים לחלק העילאי של החיים‪ ,‬כמו‬ ‫"ושאו פתחי עולם"‪ ,‬ועל זה ההמשך "מי הוא זה מלך הכבוד‬ ‫שמביא רבינו יונה בשע"ת (ש"א יג') את הפסוק "כי רוח מלפני‬ ‫ה' צבקות הוא מלך הכבוד סלה"‪ ,‬כבודו של המלך שמתגלה‬ ‫יעטוף ונשמות אני עשיתי" (ישעיה נז' טז')‪ ,‬שאנחנו קשורים‬ ‫בברואיו‪.‬‬ ‫להקב"ה ברוחינו ונשמתינו‪ .‬אבל יש שותף נאמן נוסף שגם‬ ‫ההכנה והציפיה שלנו ליום ראש השנה היא‪ ,‬שנזכה להיות‬ ‫הוא תופס מקום באישיות של האדם ויש לאדם קרבת ידידות‬ ‫רצויים לפני אדון כל הארץ בנשמות וגופים‪ .‬ביום הדין הקב"ה‬ ‫עימו‪ ,‬והוא הגוף ‪ -‬הנפש שכוללת את כל מיני הרצונות‬ ‫מרכיב נשמה ע"ג הגוף‪ ,‬כי א"א להפריד ולדון כל אחד לחוד‪.‬‬ ‫והמאוויים שלו‪.‬‬ ‫הקרבה להקב"ה צריכה להתייחס לשני החלקים יחד‪ ,‬שהגוף‬ ‫ממילא "אם כבנים רחמינו כרחם אב על בנים"‪ ,‬זהו סדר‬ ‫מתבטל ותולה את עיניו לתכלית שהנשמה רוצה‪ .‬כשיש את‬ ‫העבודה שהזכרנו מהגר"א ‪ -‬להיות שייכים ויודעים את‬ ‫החלק של "אם כבנים" כראוי‪ ,‬יש לגוף למה להתבטל ויש‬ ‫מציאותינו כ"בנים אתם לה' אלוקיכם"‪ ,‬כאלה שהם בני‬ ‫תכלית בשבירת הלבב‪ ,‬שהאדם יראה את מקור החיות שלו‬ ‫אברהם יצחק ויעקב והם עמו ונחלתו של הקב"ה בכל‬ ‫ושיכול לצפות לקרבתו של הקב"ה ולמקור חיים כפשוטו‬ ‫השרשים ובמהלך ובביקוש מימות עולם‪.‬‬ ‫ממש עד התפיסה השלימה של "ואני קרבת אלוקים לי טוב"‪.‬‬ ‫אך מה יעשו העבדים בסוד הגוף‪ ,‬שבו יש גם פירודים של רע‬ ‫ברכות וקללות‬ ‫כמו שאומר רמח"ל‪ .‬מה תיקונו של הגוף שפונה לזהות נפרדת‬ ‫זאת המתנה של הברכות והקללות שקוראים לפני ראש השנה‪,‬‬ ‫וגם מושך אחריו חלקים מהעצמיות של האדם‪ .‬לכך באה‬ ‫שהן מיוחדות רק לכלל ישראל‪" ,‬רק אתכם ידעתי מכל‬ ‫התשובה "אם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו"‪ ,‬ומקור‬ ‫משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם"‬ ‫הנוסח מהפסוק "הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני‬ ‫(עמוס ג' ב')‪ .‬הקב"ה זיכה את כלל ישראל שמושגי הטוב והרע‬ ‫שפחה אל יד גברתה כן עינינו אל ה' אלוקינו עד שיחננו"‬ ‫הפשוטים והגשמיים של העולם עצמו‪ ,‬יספרו להם את האמת‪,‬‬ ‫(תהלים קכג' ב')‪.‬‬ ‫שהחיים והטוב כרוכים יחד והמוות והרע כרוכים יחד‪ .‬זאת‬ ‫הגוף נחשב כעבד‪ ,‬כיון ששיא ההצלחה שהגוף מקווה לה‪ ,‬הוא‬ ‫קומתם של ישראל ביום ר"ה‪ ,‬לא די בהבנה הגבוהה של עבודת‬ ‫להיות משמש וטפל ומשתעבד ליחס של הבן והאב‪ ,‬שהוא‬ ‫המלכויות אלא חייבים גם להבין את הטוב כחיים ולראות‬ ‫יהיה הנושא כלים של הנשמה המיוחדת לשייכות עם הקב"ה‪,‬‬ ‫בגוף ונשמה מחוברים את כל המציאות כאחת‪.‬‬ ‫וזו הכוונה "משעבדים את ליבם לאביהם שבשמים"‬ ‫תקוותינו שנזכה בתוך כל ישראל להיות רצויים לפני אדון כל‬ ‫שמשעבדים גם את הגוף ליחס של 'אביהם שבשמים‪.‬‬ ‫הארץ בימי הדין הבאים עלינו לטובה ונזכה לפניו לחיים‬ ‫גם לגוף צריך לתת את הקירבה בר"ה‪ ,‬כי בלא זה יש חשש של‬ ‫אמיתיים בזה ובבא‪.‬‬ ‫‪ | 26‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫‪1‬‬ ‫בסיעתא דשמיא‬ ‫{ אז נדברו }‬ ‫ראש השנה תשפ"ז | גליון מספר‪ | 746 :‬לסדר‪" :‬וכל מאמינים שהוא טוב"‬ ‫להצטרפות לרשימת‬ ‫התפוצה במייל‪:‬‬ ‫קטע משמירת הלשון שמומלץ לתלות על המקרר בימים אלו‪...‬‬ ‫יש קטע בסוף ספר שמירת הלשון‪ ...‬ממש בסוף‪( ...‬שה ח"ח מלקט מפרשיות התורה בנושא של שמירת הלשון) זה קטע שלטעמי‬ ‫‪A8447168@gmail.com‬‬ ‫חובה לשנן אותו!!! ובפרט בימי התשובה‪ ...‬ואם בערב ר"ה מחפשים סגולות וישועות‪ ,‬אז תשמע לי‪ ...‬מי שיפרסם את‬ ‫הקטע הזה בח"ח‪ ...‬אני בטוח שיהיה לו איזה ישועה‪...‬‬ ‫‪--‬‬ ‫לא נכנס כעת לכל האריכות‪ ...‬אבל רק את הרקע מלמ עלה‪ :‬החפץ חיים מבאר שעיקר חטא המרגלים היה שהיו בכלל‬ ‫לתגובות בפקס‪:‬‬ ‫ישראל יהודים יראי שמים שמרוב יראת שמים והבנה בעומק החטא‪ ,‬הגיעו למסקנה שהקב"ה נורא כועס עלינו‪ ...‬ואם‬ ‫‪077-4448588‬‬ ‫כעת התחושה היא שהכל טוב‪ ,‬כנראה שזה בסה"כ השקט שלפני הסערה‪ ...‬ולכן כעת‪ ,‬במצב הנוכחי מסוכן להיכנס‬ ‫לארץ ישר אל כי מי יודע אם יש לנו את הזכות להינצל מהסכנות שיש שם‪...‬‬ ‫חדש!‬ ‫ומתברר ש‪ ...‬ש‪ ...‬שהם קצת צדקו!!! הקב"ה באמת נורא נורא כעס!!! אבל דווקא לא על העבירות שלנו אלא על הניכור‬ ‫ניתן לקבל את העלון‬ ‫וחוסר ההבנה הבסיסית שחשבנו שמדובר בעוד איזה בוס עצבני שמעניין אותו רק שירות ונמאס לו שמגיעים מאוחר‬ ‫בפקס‪:‬‬ ‫ולא עומדים בקצב העבודה‪ ...‬ויאלה‪ ...‬זהו‪ ...‬הוא מצא תירוץ לפטר את כולם‪ ...‬על זה!!! על זה הקב"ה באמת כעס‪ ...‬ואם‬ ‫מערכת אוצר הגליונות‪:‬‬ ‫משה מתחנן 'סלח נא לעוון העם הזה'‪ ,‬וה' עונה לו‪' :‬ויאמר ה' סלחתי כדבריך'!!! הסליחה המדוברת היא לא על חטאים‬ ‫עוונות ופשעים‪ ...‬אלא אני סולח על הנ יתוק וחוסר התקשורת‪ ...‬מתי תבינו כבר שאני לא בוס שכל היום עסוק בלפטר‪...‬‬ ‫‪02-3132641‬‬ ‫מתי תבינו אני בסה"כ משתוקק לבנות איתכם מערכת יחסים של נישואין‪ ,‬שמורכבת בדינמיקה שלימה של חיים‪ ...‬יש‬ ‫קוד עלון‪1233 :‬‬ ‫רגעים נפלאים‪ ...‬וזה לא סתירה שיש גם כל מיני ניגודים קבועים שמידי פעם נופלים שם‪ ...‬והכל בסדר‪ ...‬זה חלק‬ ‫‪---‬‬ ‫מהחיים‪ ...‬מתפייסים‪ ...‬משתדלים לנסות להתקרב ולהבין אחד את השני‪ ...‬העיקר לא להתמרד לגמרי‪ ...‬וחוץ מזה‬ ‫ממשיכים הלאה‪ ...‬זהו!! זה פחות או יותר הנושא שעליו מדבר הח"ח‪ ,‬וכאן אני רוצה להעתיק כמה משפטים מתוך‬ ‫שמירת הלשון‪( :‬ח"ב‪ ,‬פ"ט פרשת שלח) והנה על שתי הטענות האלו השיבו יהושע וכלב בקצרה‪ ....‬ועל הטענה שאתם אומרים שהבטחת הקב"ה‬ ‫לתרומות ולהוראות‬ ‫בנתינת הארץ היא דווקא אם נהיה צדיקים‪ ,‬היא טעות מעיקרה‪ ,‬הקב"ה אינו מדקדק על האדם לומר 'אושיעך רק באופן שתהיה צדיק'‬ ‫קב ע ל ע ל ו ן ‪:‬‬ ‫רק אומר לו‪' :‬לא אושיעך אם תהיה מורד חס ושלום!! וכל זמן שאין אדם מורד בהקב"ה לעקור מצוותיו בכוונה יוכל לקוות‬ ‫באשראי‪:‬‬ ‫לכל טוב‪ .‬ועתה נבאר שמין יצה"ר של מרגלים נמצא גם אצלנו‪ ,‬דאם נבא לאיש הישראלי ונאמר לו‪ :‬אתה מאמין שיש שכר גדול למקיימי התורה?‬ ‫ישיב לך‪ :‬בוודאי אני מאמין‪ ...‬ואם תאמר לו‪ :‬אם כן למה אתה מתרפה מלימוד התורה וממילא גם בקיום המצוות?? יאמר לך‪ ,‬אמת‪ ,‬אבל מי יוכל‬ ‫"נדרים פלוס"‬ ‫לזכות לזה אם לא אנשים יחידים בעולם‪ ,‬כי לזה צריך להפקיר כל כוחות הגוף ולא יהיו חייו חשובים אצלו כלל ולהנהגה כזו צריך להיות איש קדוש‬ ‫ורק הוא זוכה לגן עדן‪ ,‬אבל לא אנשים פשוטים כמוני‪.‬‬ ‫(קופה‪ :‬עלון אז נדברו)‬ ‫אכן באמת זוהי טעות מעיקרה!! לא חייבה ת ורה לבעל הבית שילמד כל היום וכל הלילה‪ ..‬אלא שיתעסק בעסק ויקבע עיתים לתורה‪ ,‬אלא שיהיה‬ ‫בטלפון‪:‬‬ ‫העסק באמונה ובלי תרמית‪ ,‬וכן לכל המצוות כאשר נתבונן היטב נמצא שלא החמירה התורה כלל על האדם!! ורק העיקר שלא‬ ‫להיות ח"ו מורד במלכו של עולם‪ ,‬דהיינו שלא לבטל בידיים מצוות עשה של תורה שלא לקיימן או לעבור בידיים על הלאוין שבתורה‪ ,‬אבל‬ ‫‪0799-654321‬‬ ‫אם איננו מורד בוודאי יזכה למעלה באופן היותר נעלה' עד כאן לשונו של החפץ חיים!!!‬ ‫בבנק‪ :‬בנק פאגי‬ ‫עכשיו בינינו‪ ...‬כשמישהו הראה לי את הציטוט הזה‪ ...‬ברגע הראשון לא האמנתי שהח"ח כתב את זה‪ ...‬כי על פניו זה היה נראה לי‬ ‫יותר מידי ' מודרני' בשביל הח"ח‪ ...‬וכשהוא הראה לי את זה מבפנים הייתי בהלם!!! כי מבחינתי בשורות האלו החפץ חיים כאילו‬ ‫סניף ‪182‬‬ ‫לקח טיפקס ומחק את כל כתבי חפץ חיים‪ ...‬אתה מוזמן לעבור על כככככל כתבי הח"ח ותראה איך שהח"ח מייסר ותובעני ולא‬ ‫חשבון ‪747815‬‬ ‫מרפה‪ ...‬הח"ח דורש מכל יהודי לנצל כל דק ה פנויה לעסק התורה‪ ...‬והוא כל הזמן נוזף בנו שצריך להתאמץ כמה שיותר בחסד‬ ‫והלוואות‪ ,‬ובהחזקת תורה ואם זה כל הדקדוק הלכה של המשנה ברורה‪ ,‬ועל כולנה לשון הרע שהח"ח שם מכה בשבט מוסר ומפליג‬ ‫ע"ש‪ :‬שב שמעתא‬ ‫בעוון החמור‪ .‬ופתאום בבת אחת!!!! החפץ חיים בא בשורות בודדות אלו ושובר שמאלה !!! ר' ייד‪ :‬תרגע‪ ...‬הכל בסדר‪ ...‬הקב"ה לא‬ ‫(מוכר להחזר מס)‬ ‫מאיים עליך שתהיה צדיק בכל מחיר!! אלא הוא בסה"כ מזהיר אותך שלא תהיה מורד‪ ...‬נו‪ ...‬איך זה מסתדר עם כל החפץ חיים‬ ‫שאנחנו מכירים?? נו‪ ...‬איך??‬ ‫אז התשובה היא‪ :‬שמתברר שבסוף בסוף יש תמיד את התמונת רקע הכללית שהיא נותנת את הטון העיקרי!! לא כ"כ משנה מה‬ ‫הח"ח יגיד‪ ...‬הכל מתח יל ממני‪ ...‬מאיזה נקודת תפיסה הגעתי‪ .‬אם אני ניגש לספרי מוסר מתוך נקודת הנחה שהבוס הגיע לביקורת‬ ‫למענה אנושי‪:‬‬ ‫פתע ובמגמה של קיצוצים נרחבים במשכורות וגל פיטורים‪ ..‬אם זו נקודת ההנחה אני תמיד אפרש הכל בנימה של איומים‪ .‬ולכן‬ ‫כש קראתי ח"ח‪ ,‬לא משנה מה נכתב שם‪ ,‬אבל הרושם שקבלתי מהדברים שלו היה מאיים!!‪ ..‬ואילו ברגע שנקודת ההנחה השתנתה‬ ‫שה' משתוקק לבנות מערכת יחסים של קשר‪ ...‬והוא בהחלט כועס‪ ...‬אבל על מה? על זה שאני לא מוכן להיות איתו במקום הזה‪..‬‬ ‫‪052-7683095‬‬ ‫כאן בבת אחת כל הצליל משתנה‪( ,‬זה פשוט מדהים!!! כשכתבתי מאמר על לשון הרע‪ ,‬ה יו תגובות מאוד מפתיעות‪ ,‬היו שהביאו לו רשימת‬ ‫ציטוטים מהח"ח שמשמע שמי שנכשל בלשה"ר אין לו עוה"ב אפילו לא בצחוק‪ ...‬והיו שהביאו לי ציטוטים לא פחות מפורשים מאותו ח"ח שזה‬ ‫מסוים בהרבה הסתייגויות והמדהים הוא ששניהם גילו בקיאות בשמי רת הלשון‪ ,‬ותכל'ס‪ ,‬כל אחד ראה פה משהו אחר לגמרי‪ ...‬אחד ראה 'אני‬ ‫מאשים' והשני ראה דחף חזק לעודד אותנו לרדת מהריגוש המפוקפק של לשה"ר שלא 'משמח' את ה' במיוחד‪ )..‬ההמשך בעמוד ‪ 2‬בגיליון זה‪...‬‬ ‫אוסף | ‪27‬‬ ‫‪2‬‬ ‫לתוכן‬ ‫קטע משמירת הלשון שמומלץ לתלות על המקרר בימים אלו‪...‬‬ ‫לקראת היום הקדוש ראש השנה והמלכת ה'‬ ‫הקרב ובא‪ ,‬ניתן לרכוש את החוברת המבוקשת‪:‬‬ ‫(המשך מעמוד ‪ )-1‬כן‪ ...‬גם משה רבינו הטיל מרה בעם ישראל בברכות וקללות‪ ...‬אבל בשורה התחתונה היה‬ ‫רקע מאוד מאוד ברור‪ :‬מה שיהיה ומה שלא יהיה!!! אתם ניצבים היום כולכם‪ ...‬לפי ששמעו ישראל מאה‬ ‫קללות חסר שתים‪ ,‬הוריקו פניהם‪ ,‬ואמרו מי יוכל לעמוד באלו‪ ,‬התחיל משה לפייסם‪ ,‬אתם נצבים היום‪ ,‬הרבה הכעסתם‬ ‫למקום ולא עשה אתכם כלייה‪ ,‬והרי אתם קיימין לפניו‪ ,‬ניצבים היום‪ -‬כיום זה שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר‪ ,‬כך האיר‬ ‫לכם ועתיד להאיר לכם' בכל הברכות והקללות אנחנו בסה"כ חותרים לשיפור יעילות!!! כי בסוף אנחנו נהיה‬ ‫ביחד עם ה'!!! וכל עוד אתה עם ה' ביחד ובשיתוף פעולה‪ ...‬אנחנו נסתדר‪ ...‬החפץ חיים הירשה לעצמו‬ ‫לתבוע עם כל העוצמה רק בגלל שהוא היה משוכנע שיש פה כביש פנוי‪ .‬יש פה יהודי שמבין את האירוע‪...‬‬ ‫יודע שה' רוצה אותו‪ ,‬וקדימה‪ ...‬בא נתייעל‪ ...‬נהיה טובים יותר‪ ...‬אבל מכאן ועד להגיע למסקנה שה' נורא‬ ‫כועס עלי ואין לי לאן לחתור‪ .‬הרי לחפץ חיים ברור שזה בדיוק החטא של המרגלים!!!‬ ‫‪---‬‬ ‫ובינינו‪ ...‬עם היד על הלב‪ ...‬זה החטא של עובדי ה' בדורנו!! ותרגנו באהליכם!! אנחנו בטוחים שה' כועס עלינו כמו‬ ‫אמנם נכון שר"ה יום הדין לכל באי עולם‪ ...‬אבל זה בדיוק‬ ‫משגיח כשרות‪ ...‬ו‪ ...‬והאבסורד הוא שבסוף אנחנו גם צודקים‪ ...‬כי זה באמת מכעיס מאוד!!! כשהקב"ה פוגש בן עליה‬ ‫כמו שבפסח נידונים על התבואה ובעצרת על האילן‪...‬‬ ‫בעשי"ת שהמצב שלו בקרשים‪ ...‬והוא מרגיש שאוה אוה‪ ...‬לך תדע מה בורא עולם מבשל לי לשנה הקרובה‪ ...‬וכצפוי‬ ‫אבל עדיין אף אחד לא חושב שמהותו של פסח זה דין על‬ ‫התוצאה הישירה היא שהמעידות הרוחניות הכי משמעותיות שזכורות לי בתור בחור בן עליה זה בימים האלו!!! תמיד‬ ‫התבואה וגם אף אחד לא זוכר שחג השבועות הוא דין על‬ ‫זה היה סביב הלחץ מימים קדושים‪ ...‬כי הרי לא הצל חתי מספיק להתרגש בתפילה‪ ...‬וכמה שהתאמצתי ללמוד‬ ‫האילן‪ ,‬אם ככה‪ ,‬מהו באמת מהותו של ר"ה מעבר ליום‬ ‫בהתמדה זה הרי היה פחות ממה מהמצופה בימים גדולים כאלו‪( ...‬כן‪ ...‬אני כבר החלטתי בשביל הרבש"ע מה הסטנדרטים שהוא‬ ‫הדין שבזה??? האם יש לך קצה חוט???‬ ‫מצפה ממני‪ ,‬וכשלא עמדתי בהם הרגשתי עעעל הפנים‪ ...‬הרגשתי שאני לא מביא איתי שום בשורה מיוחדת לרבש"ע כדי לשכנע אותו לתת לי‬ ‫‪---‬‬ ‫ניכוי שליש‪ )...‬וצריך להיות מפגר לא לצפות מראש את הצלילה במיטה דוך‪ ...‬וחוסר תפקוד משווע שמאפיין דווקא את‬ ‫קצר ולעניין אחת ולתמיד‪ :‬מה זה המלכת ה'? בלי לשבור‬ ‫הימים הכי קדושים ואת עשרת ימי תשובה‪...‬‬ ‫את השיניים ולהמחיש לי גינוני מלכות מופשטים ללא‬ ‫הצלחה‪ ...‬תכל'ס‪ ...‬מה זה אומר לי להמליך את ה' מעבר‬ ‫וכאן זה באמת מכעיס את הרבש"ע‪ .‬למה אתה גונב לי את המיקרפון? מי ביקש ממך לדחוף לי לשולחן תיקים שלא‬ ‫לכרוז 'יחי המלך'?‬ ‫תפרתי?? למה אתה חושב שאני מצפה ממך לביצועים מרהיבי עין?? מה‪ ...‬שכרתי אותך בתור פעלולן?? אני רוצה‬ ‫‪---‬‬ ‫אותך או בתור בן!!!! או בתור בן זוג!! שתהיה איתי בסה"כ‪ ...‬ולכן אני חושב שהחפץ חיים הזה הוא חובה!!! זה לא‬ ‫האם יש קשר בין הדרכת חתנים לעבודת הכנה לראש‬ ‫משפטים של אז נדברו‪ ...‬זה חפץ חיים!! שלא חשוד אצלנו על חוסר רצינות ומודרניות‪...‬‬ ‫השנה??‬ ‫אנא‪ ...‬תפיץ את זה‪ ...‬מצווה גדולה וחובה קדושה‪...‬‬ ‫‪---‬‬ ‫‪---‬‬ ‫מה עניינה של הקבלה הקטנה?? התשובה היא‪ :‬קניין‬ ‫האמת היא שלמדתי לתומי רמב"ם הלכות תשובה ולפתע הפתעה!!! הרמב"ם אומר מילים מאוד מאוד פשוטות‪:‬‬ ‫משיכה!!!!‬ ‫קנין משיכה זו פעולה קטנה‪ ,‬אבל היא מבטאת הוראת‬ ‫ישתדל אדם לעשות תשובה ולנעור כפיו מחטאיו כדי שימות והוא בעל תשובה ויזכה לחיי העולם הבא!!! שמת‬ ‫בעלות‪ ,‬ומה קורה עם מי שעשה רק משיכה ותו לא‪ ,‬וטוען‬ ‫לב מה כתוב כאן???‬ ‫שהוא קנה‪...‬‬ ‫יש לנו יעד!!!! היעד הוא שעד המוות תשתדל להיות בעל תשובה גמור!!! כלומר‪ :‬יש דעד ליין‪ ...‬תשתדל עד המוות‬ ‫‪---‬‬ ‫לסגור את כל הפינות‪ ...‬במילים אחרות‪ :‬מצאתי את הגנב‪ ...‬מצאתי מי מהלך עלינו אימים‪ ...‬כי לנו תקוע בראש שיום‬ ‫אם תשובה תפילה צדקה מעבירים וכו'‪ ...‬אז למה לא ידוע‬ ‫כיפור הקרוב זה דעד ל יין!!! עד אז אני מוכרח לסיים עם כל המידות רעות שלי ועם כל ההתפרצויות שלי‪...‬‬ ‫לי סטטיסטית שאלו שעושים תשובה החיים שלהם‬ ‫בהכרח יותר קלים??‬ ‫אז זהו שלא!!! הדעד ליין זה המוות!! עד אז תשתדל לעשות פיניש‪ ...‬רק מה?? כמו שחברת סולל בונה שהתחייבו‬ ‫‪---‬‬ ‫לסיים את הכביש עד שנת ‪ ...2030‬אז בכל רבעון מתכנסת ישיבת צוות והבוס רוצה לבדוק רצינות‪ ..‬ועד כמה אנחנו‬ ‫מידי שנה כשמגיע ר"ה אני נכנס למערבולת רגשות‪,‬‬ ‫מתואמים בקצב העבודה כדי לעמוד ביעדים‪ ...‬אז ככה בכל עשי"ת אנחנו עורכים ביקורת ביניים עד כמה זה מתקדם‬ ‫לחצים‪ ,‬אני מתאבן לגמרי‪ ,‬ואז הלב כבר לא לגמרי לא‬ ‫ועקבי מול הדעד ליין‪( ...‬אלא שהרמב"ם רק מוסיף הערה אחת 'קטנה' שהיות ובן אדם לא באמת יודע מתי הוא ימות‪ ,‬ולכן‬ ‫'מטעמי בטיחות' מומלץ 'פחות' לחלום‪)...‬‬ ‫ברשותי‪ ,‬ואז אני בלחץ ובצדק‪ ,‬כי אני גם לא מצליח‬ ‫להתרכז בתפילה‪ ...‬מה עושים??‬ ‫זאת אומרת‪ :‬המפת ותמונת הרקע היא כזו‪ :‬אנחנו כעת בפגישות שידוכים עם ה'!! אנחנו פה בתהליך של בדיקה‬ ‫‪---‬‬ ‫והתאמה ונושאי שיחה משותפים‪ ...‬ו‪ ...‬ויתכן שזה אורך זמן‪ ...‬כן‪ ...‬תשאל את הליטאים‪ ..‬הם יודעים מה זה לסחוב את‬ ‫אני בלחץ‪ ...‬מה יקרה אם בדיוק ברגע ובשניה שה' דן‬ ‫השידוכים‪( ...‬אגב‪ :‬החסידים אותו דבר‪ ...‬רק אצלם זה בבירורים ובהתלבטויות מאחורי הקלעים‪ ,‬תכל'ס‪ ,‬אותו רעיון) ומותר שלאורך‬ ‫אותי בר"ה‪ .‬בדיוק אז נזכרתי באיזושהי בדיחה וצחקתי‪...‬‬ ‫התהליך יהיו תנודות פה ושם‪ ,‬העיקר שזה יתקדם כי עד יום המיתה צריך להספיק להגיע לפגישת סגירה‪ ...‬כי ברגע‬ ‫ה' ירחם איזו שנה הולכת להיות לי כשככה הייתי נראה‬ ‫שיהודי עוצם את העיניים המשמעות היא שזהו!!! מכאן ואילך זו הילולא!!! הילולא זו חתונה‪ ...‬זהו!!! ביום הפטירה‬ ‫ברגע הדין‪ ...‬איך מצליחים לשריין את רגע האפס‬ ‫השידוך מוצה לטוב ולמוטב‪ ...‬וכל שנה בר"ה זה כמו אחרי פגישה‪ .‬שני הצדדים אמורים לעדכן אחד את השני איפה‬ ‫הזה???‬ ‫זה אוחז‪ ...‬האם אנחנו ב‪ :‬קח עט ותסמן בעיגול‪ :‬א‪ .‬נסיגה‪ .‬ב‪ .‬התקדמות‪ .‬ג‪ .‬צריך לברר‪ .‬ד‪ .‬פסק זמן‪ .‬ה‪ .‬תשובה‬ ‫והתשובה היא‪ :‬אין כזה רגע!!! פרטים נוספים בחוברת‪...‬‬ ‫שלילית! ו‪ .‬אנחנו באמצע משהו‪ ...‬ז‪ .‬עסוקים כעת‪ .‬ח‪ .‬לא מקוון!!‬ ‫‪---‬‬ ‫‪---‬‬ ‫בפורים אמרו לי ש‪-‬פורים כפורים‪ ,‬האם זה נכון רק‬ ‫כן‪ ...‬אם תשאל שאלה במבחן‪ :‬מה המאורע הראשון שהתרחש בר"ה?? הקב"ה ביום זה הציע שידוך לאדם‬ ‫בשביל האוירה של פורים‪ ,‬או שזה תקף ועדכני גם באזור‬ ‫הראשון והוא קיבל תשובה שלילית‪ ...‬לא מעוניין!!! הלאה‪ ...‬מה המאורע השני שהתרחש בר"ה (או ביו"כ)??‬ ‫חיוג ימים הנוראים??? ואם כן‪ ,‬מה הקשר הנמרץ בין‬ ‫ימים הנוראים לפורים?‬ ‫הקב"ה סגר שידוך עם אברהם אבינו‪ ...‬ומצאת את לבבו נאמן לפניך‪ ...‬הלאה‪ ...‬מה המאורע השלישי‬ ‫‪---‬‬ ‫שהתרחש בר"ה?? כלתה עבודה מאבותינו במצרים!!!! ו‪ ...‬ואז מה קרה??? שמונים אחוז סרבו באדיבות‬ ‫שנינו דתיים!! שנינו שהאידים של הבורא!! אני ולהבדיל‬ ‫ונתנו לה' תשובה שלילית‪ .‬הם הודיעו שאין בכוונתם להמיר את עבדי פרעה בעבדי ה'‪ ..‬ואילו עשרים אחוז‬ ‫הערבי מבית חנון‪ ,‬שנינו קמים מוקדם לתפילה‪ ,‬אני‬ ‫הנהנו בחצי ראש ואמרו‪ :‬ש‪ ...‬ש‪ ...‬שבסדר‪ ...‬אנחנו מוכנים להתקדם לפגישה הבאה‪ ...‬אולי בעוד חצי שנה‬ ‫לסליחות והוא למואזין‪ ,‬ואילו אני רץ לגן עדן והוא רץ‬ ‫נהיה בשלים לסגור‪( ...‬כן‪ ...‬עשרת המכות היו למעשה עשר פגישות‪ ...‬בר"ה זה היה בערך הפגישה החמישית‪ ,‬ובר"ה הקב"ה‬ ‫לגהינם‪ ...‬תסביר לי בשם ההגינות!!! לא בשם האמת!!‬ ‫כנראה רצה לשמוע כיוון כללי‪ . .‬לאן פנינו מועדות‪ ...‬אבל האמת היא שאם קראתי לזה מאורע שלישי‪ ,‬אז דילגתי על כמה מאורעות‬ ‫אלא בשם ההגינות‪ ...‬במה אני יותר טוב ממנו‪ ?...‬שאלת‬ ‫שהיו לפני כן‪ ...‬אם זה התשובה החיובית והמפתיעה שה' נתן ליוסף בר"ה‪ ...‬כן‪ ...‬אצל יוסף מדובר היה בפגישות שידוכים‬ ‫המיליון‪ ,‬תשובתה קשורה לראש השנה‪..‬‬ ‫אינטנסיביות אבל הקב"ה אף פעם לא נתן תשובה!! זה היה חד צדדי!! יוסף כל היום נפגש עם ה'‪ ...‬כל היום הביע נכונות להיות‬ ‫‪---‬‬ ‫אשת איש של ה' ולא של אף אחד אחר‪ ...‬ואפס פידבק!!! עד שהגיע אותו ר"ה שאדם הראשון נתן תשובה שלילית מוחצת‪ ...‬וכעת‬ ‫נסגר מעגל שהקב"ה בר"ה נתן ליוסף תשובה‪ ...‬ולא סתם אלא תשובה חיובית מוחצת!!! מבית האסורים יצא למלוך!!! וגם שרה‬ ‫אני אפולסיבי‪ ,‬קשה לי עם התפילה הארוכה‪ ,‬האמת‬ ‫רחל וחנה‪ ...‬כל אחד והפגישת שידוכים שלו עם ה') זה הרעיון של כל ראש השנה נוכחי!!! היעד הוא לסגור שידוך‬ ‫היא שכל השנה זה קשה לי‪ ,‬אבל בראש השנה‬ ‫עם ה'!!! וכל ר"ה זו תחנה של‪ ...‬של או התקדמות או נסיגה‪ ...‬ויש לציין שאנחנו מתקדמים יפה‪ ...‬וצועדים‬ ‫בכלל‪ ...‬אני לא עומד באריכות הזו‪ ...‬מה עושים??‬ ‫לקראת סגירה‪ ...‬רק מה? בגרף הכללי תמיד נרש מים כל מיני עליות וירידות‪ ..‬וזה טבעי!!! אבל העיקר שבסופו של‬ ‫אלו חלק מהנושאים המוזכרים בחוברת‪ ...‬מומלצת‬ ‫דבר בעקומה הכללית נרשמת התקדמות‪ ...‬שלכה"פ עד מאה ועשרים תמצא את עצמך ניצב במקום של נכונות‬ ‫מאוד!! ‪---‬‬ ‫שלימה לסגור עם ה'‪ ..‬אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו‪ ...‬כי אז שערי החדר יחוד נסגרים‪...‬‬ ‫מוקדי המכירה של החוברת בעמוד ‪ 5‬בגיליון זה‪.‬‬ ‫‪ | 28‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫‪3‬‬ ‫׭׳ ‪؅‬ׯ׿ ‪؅‬ׯ׿‪ :‬׭׽׶ ׻ײ׸‪؅‬״ ׹׿؃ײ‪ ؅‬׸׭׼ ײ׹ױ‪؇‬׽؃׹!!! ׭׽׶‬ ‫׹‪؄‬׹ײ׵ ׿׺ ׻׶ ׶‪ ؆‬׹׶ ׿׾‪ ...؄‬ײ׮"ױ ׮׾ײ؀ ױ׮׽‪؇‬׶!!!‬ ‫‪؇‬ײװױ ׿׹ ‪؆؇‬ײ׻‪ ؇‬ױ׹׮ ׹‪؆--‬׽ױ ׳ײ‪...‬‬ ‫׻װ׮‪ ؅‬׸׿‪ ؇‬׸׻ײ ׮׼ ׭װ׺ ‪؆‬׶‪ ؆‬׹ײ ‪؆‬׽׶ ױײ‪؅‬׶׺ ׮‪؆‬׻׶׺!! ׳ױ‬ ‫׭׮׹ ׹׮׽‪؇‬׶׶׺!!!! ׹׮׽‪؇‬׶׶׺ ױײ׭ ױ׾؁׶‪ ؄‬׹‪؅؆‬ײ؀ ׹׶‬ ‫׾ײׯ ‪؆‬׹ ״ײײ׶ױ ‪؆‬׹׭ ׸׹ ׭״װ ׮ׯ׶׹׶ ׿ײ׮‪ ؅‬׭ײ‪؇‬ױ‪ ...‬׭׮׹‬ ‫‪؆‬׿ײ‪ ؇‬׶‪؅؄‬ײ‪؆ ؇‬׹ '׶؁ױ ‪؆‬׿ױ ׭״‪؆ ؇‬׹ ‪؇‬ײ‪؅‬ױ‬ ‫׸׻׽ױׯ ױ׿׶‪؇‬ײ׽׶׺ ׻׶װ׶ ‪؆‬׽ױ ׹‪؆‬״׳‪ ؅‬׭‪ ؇‬׸׹ ױ׭׾ײ׽ײ‪؇‬‬ ‫׭׽׶ ‪ ؄؅‬׶׸ײ׹ ׹‪؇؆‬؀ ‪؆‬׮‪؅‬ׯ׿ ‪؆‬׶‪ ؆‬׹׷ ‪؆‬׽׶ ױײ‪؅‬׶׺ ׮‪؆‬׻׶׺‪,‬‬ ‫ײ׻׿‪؆‬׶׺ ׵ײ׮׶׺ ׻׸׹ ״׶׶ ױ׿ײ׹׺ ױ׮׭‪ ',‬ײױ‪؆‬׿ײ‪؇‬‬ ‫‪؆‬׽ׯ׳‪؅‬ײ ׮‪؆‬׽ױ ױ׭״‪؅‬ײ׽ױ ׿׺ ‪؇‬׻ײ׽ײ‪ ؇‬ײ؃׮׿ ײװ׺ ײ׸׹ ׳ױ‬ ‫׻‪؆‬ױײ ‪؆‬׺ ׻‪؇‬׭׳׼ ׹׷ ׮؁‪؅‬ײ؁ײ‪؅‬؃׶ײ‪؆ ؇‬׹ ױ״׶׶׺‪ ...‬׭‪؇‬ױ‬ ‫ױ׭׹ײ ‪؆‬ױ׹׸ײ ׹؁״‪ ...‬׳ױ ׻‪؆‬ױײ ‪؆‬׽ׯ׳‪ ؅‬׮‪"؅‬ױ‬ ‫‪؇‬״‪ ؇‬ױ׸׶‪؇‬ײ׮ ׻׶ ׶״׶ױ ײ׻׶ ׶׻ײ‪ ؇‬׻׶ ׮״׽׶‪؄‬ױ ײ׻׶‬ ‫؁‪؇‬׭ײ׺ ‪؄‬ײ׹׵ ‪؆‬ױױױ׹ײ‪ ...‬׳ױ ‪؅‬؃׶׽׶ ‪؆‬׭؀ ׭״װ ׹׭ ׽‪؆‬׭‪؅‬‬ ‫׮׾‪؄‬׶׹ױ‪ ...‬׭׳ ׭׽׶ ‪؅‬ײ؃ױ ׹‪؇؆‬؀ ׭ײ‪؇‬׷ ׮׸׻ױ װ׮‪؅‬׶׺‬ ‫ױ׭״‪؅‬ײ׼!!! ײ׹؃׿‪؅‬׶ ױ‪؅‬׮ ױ‪؆‬׿ײ‪ ؇‬ױ׶‪؅؄‬ײ‪ ؇‬ױ׭׹ײ‬ ‫؁ױ!! (׳ױ ׹׭ ױ׻؃׭ױ ‪؆‬׹ ױ'‪؅‬׭‪؆‬׶‪ ؇‬״׸׻ױ'‪ ,‬׭׹׭ ׶‪ ؆‬׹׳ױ ׯ׺ ״‪؇‬׶׻ױ‬ ‫׭׶‪؆‬׶׶׺ ‪؆‬׽ׯ׳‪؅‬ײ ׿׹׶ ׮‪؆‬׽ױ ױ׭״‪؅‬ײ׽ױ!!!‬ ‫׽׸‪؇‬׮ײ ׮׾؁‪؅‬׶ ׻‪؇‬׶׺!!! (׮׵״ ׾؁‪؅‬׶ ׻‪؇‬׶׺‪ ...‬׻ױ ׶؃׭ ׹׶‬ ‫‪؆‬׹ ׻‪؅؆‬װ ױ؁׽׶׺‪ )..‬ײ׻׻׶׹׭ ؁‪؇‬׭ײ׺ ׽ײ؁׹ ׹׷ ױ׭׾׶׻ײ׼‬ ‫׻׳ױ ׭׺ ׹׭ ׻ײײ‪)..؇‬‬ ‫׭׳ ׮׭ ׽‪؇‬״׶׹ ׸׸ױ‪ :‬׮׿ײװ ‪؆ 8000‬׽ױ‪ ...‬׻׶ ׶‪؇‬׼ ײ׭׳׸ױ‬ ‫‪؆‬׸‪؆‬׻װ׮‪؅‬׶׺ ׿׹ ׶ײ׺ ױװ׶׼ ׸׶ ױײ׭ ׭׶ײ׺ ײ׽ײ‪؅‬׭ ײ׻׹׭׸׶׺‬ ‫׶״؁׳ײ׼ ײ׭ײ׶ ׭ײ׶‪ ...‬׻׶ ׶״׶ױ ײ׻׶ ׶׻ײ‪ ...؇‬؁‪؇‬׭ײ׺ ׭‪؇‬ױ‬ ‫'׹‪؅‬׭ײ‪ ؇‬׮׵ײ׮ ױ' ׮׭‪؅‬؂ ױ״׶׶׺'‪ ,‬׾ײ"׾ ׸׹ ׶‪؅؆‬׭׹ ׶‪؆‬‬ ‫׸׽‪؅‬׭ױ ‪؆‬׹׭ ױ׶׶‪؇‬׶ ׻׾؁׶‪؅ ؄‬׭ײ׶ ‪؆‬׶ױ׶ױ ׹׶ ׻׾؁׶‪؄‬‬ ‫‪؆‬ײ׭׹ ׭‪ ؇‬׿؃׻׷‪؅ :‬ׯ׿‪ ...‬׮׭ ׽׽׾ױ ‪؅‬ׯ׿ ׹ױ׮׶׼‪ ...‬׻ױ ׮װ׶ײ‪؄‬‬ ‫׹ױ׺ ״׹‪ ؄‬׹׿ײױ"׮‪ ...‬ײ׭׽׶ ׭‪؆‬׮ ‪؆‬׺ ׶״װ ׿׺ ׭׮׭ ‪؆‬׹׶‪...‬‬ ‫‪؆‬׸׹ ײ׶׿׶׹ײ‪ ؇‬ײ׭׾‪؅‬׵׶׮׶ײ‪ ؇‬׹‪؅؄‬׭ ׻؁ױ ײ׹ױ׮׶׼ ׿׽׶׶׼‬ ‫ױ׭׶ײ׺ ײױ׽ײ‪؅‬׭ ؁ױ?? ׻׶ ׶׳׸ױ ׹ױ׻‪؆‬׶׷ ׹״׶ײ‪ ؇‬ײ׹׭׸ײ׹‬ ‫ײ׸׮‪؆ 8000 ؅‬׽׶׺ ‪؆‬׭׽״׽ײ ؁ױ‪ ...‬׶ױ׶ױ ׹׽ײ ‪؆‬׺ ױ׻ײ׼ ׳׻׼‬ ‫׶ײ‪ ؅؇‬׻ױ‪ ...؅‬׭׮׹ ‪؅‬ׯ׿ ‪؅‬ׯ׿!!!‬ ‫׿ײװ ׸׻ױ ״‪؇‬׶׸ײ‪؄ ؇‬ײׯ׹ ײױ׿‪؅‬׶׽ׯ?? ׿׹ ׳ױ ׸ײ׹׺‬ ‫׹װ׮‪ ؅‬ײ׹ױ״׹׶؀ ׽ײ׾׵׹ׯ׶ײ‪ ...؇‬ײ‪؇‬׭‪ ؅‬׹׿؃׻׷ ‪؆‬׶ײ׺ ׭״װ‬ ‫׽‪؅‬׿‪؆‬׶׺?? ‪؆؅؇‬ױ ׹׶ ׹‪؆‬״‪؅ ؄‬׭‪؄ ؆‬׵׼‪ :‬׸‪؆‬׽ׯ׳‪ ؅‬׿׹ ׭׮׭‬ ‫‪؇‬ײ׷ ׸װ׶ װ׶׮ײ‪ ؅‬׭׽׶ ׻ײ׸‪؅‬״ ׹ױװׯ׶‪؆ ...؆ ؆‬׮׭ײ‪؇‬ױ‬ ‫׽״׹׶؀ ׽ײ׾׵׹ׯ׶ױ ׿׹ ׻ױ ‪؆‬׽ׯ׳‪ ؅‬׮׭ײ؁׼ ׾؁؃׶؁׶ ׮‪"؅‬ױ‬ ‫‪؆‬׹׶ ‪؆‬ױײ׭ ׶؁׵‪ ؅‬׮‪؆‬׽ױ ‪؆‬׿׮‪؅‬ױ‪ ...‬׭ײ׹׶ ‪؇‬׾׮׶‪ ؅‬׹׶ ׻ױ‬ ‫׻׶װױ ׭׽׶ ׯ׺ ׻‪؅‬ײ؃ױ ׻׿؃׻׶!! ׸׶ ׽׸ײ׼ ‪؅؆؆‬؁‪؇‬׶ ׿‪؅؆‬ײ‪؇‬‬ ‫‪؆‬׹ ‪؆‬׽‪ ؇‬ױ‪؆؇‬؁"ײ‪-( ...‬ױ‪؆‬׽ױ ‪؆‬״׹؁ױ ׿׹׶׽ײ) ׽ײ‪ ...‬׻ױ ׽ׯ׳‪؅‬‬ ‫׽ׯ׳‪ ؅‬׿׹׶ײ‪؆ ?...‬ױײ׭ ׹׭ ׶׻‪؆‬׶׷ ׹״׶ײ‪?...؇‬‬ ‫‪؆‬׿ײ‪ ؇‬׿׹ ׵‪؅‬׭׻؁‪ ...‬׭׮׹ ׵ײ׮ ׻׭ײ״‪ ؅‬׻׸׹ײ׺‪ ..‬׮׾ײ؀‬ ‫׮‪؆‬׽ױ ׳ײ?? ׭׳ ׸׻ײ׮׼!!! ׻׮״׶׽‪؇‬׶ ׻‪؇‬׮‪ ؆؄‬׹ײ׻‪؅‬‬ ‫ױׯ׶׿ ‪؅‬ׯ׿ ‪؆‬׹ ױ‪؇‬؁׸״ײ‪ ..؇‬ײ؁‪؇‬׭ײ׺ ׽؁׹ ׹׶ ױ׭׾׶׻ײ׼‬ ‫‪؆‬׮‪؆‬׽ױ ױ׳ײ ׽ׯ׳‪؆ ؅‬׽؁׹ױ ׿׵‪؅ ؇؅‬׭‪؆‬׶ ײ׭׮׭ ‪؆‬׹׶ ׽؁׵‪؅‬‬ ‫׽ײ‪ ...‬ײ‪ ??...‬׽ײ‪ ...‬ײ׻ױ ‪؅؄‬ױ ‪؆‬ױײ׭ ׹׭ ױ׻‪؆‬׶׷ ׹״׶ײ‪ ???؇‬׻ױ‬ ‫ײ‪؄‬׹׵‪؇‬׶ ‪؆‬׭׽׶ ׸׹ ׶ײ׺ ׿ײ‪؆‬ױ '׶׳׸ײ‪ '؅‬׹׵ײ׮‪ ؇‬׽‪؆‬׻‪؇‬ײ ‪؆‬׹‬ ‫׻׼ ױ׿ײ׹׺‪...‬‬ ‫ױײ׭ ױ؁׾׶װ?? ׮׭ ׽‪؆‬׭׹ ױ؁ײ׷‪ :‬׹ײ ׶؃ײ׶׶‪؆ ؅‬ױײ׭ ױ׶ױ‬ ‫׵‪؅‬׭׻؁‪؇ ...‬׮׶׼‪ :‬׹׵‪؅‬׭׻؁ ׶‪ ؆‬׻״׹ױ ‪؆‬ױײ׭ ׻ײ׸‪؅‬״‬ ‫׻؃׹׶״ ׹װ״ײ‪ ؇‬׭‪ ؇‬ױ׻ײײ‪ ؇‬׮׿ײװ ׸׻ױ ‪؆‬׽׶׺‪ ,‬׻ױ ױײ׭‬ ‫׭׮׹ ׹׭‪؇؇ ...‬؁׹׭ ׹‪؆‬׻ײ׿‪ ,‬׭׮׹ װײײ‪؄‬׭ ׳ױ ׹׭ ׶ױ׶ױ ׸"׸‬ ‫‪؆‬׸׹ ‪؆‬׿‪؇‬׶׶׺ ׶׳׸‪؅‬ײ ׭ײ‪؇‬ײ‪ ...‬ײ׭׽׶ ױ؁‪؅‬׭׶׶׿‪؆ ؅‬׿‪؆‬׶‪؇‬׶‬ ‫ױ׶ױ ׻‪؅‬ײײ׶״?? ׭ײ׹׶ ׭‪ ؇‬ױ׭׳‪؅‬״ ײ‪؇‬׶‪ ؄‬׮׭ׯװ?? ׭ײ׹׶ ׭‪؇‬‬ ‫׻׿׽׶׶׼‪...‬‬ ‫׹ײ ׸׹ ׶ײ׺ '׶׳׸ײ‪ '؅‬׿׹ ״‪؆‬׮ײ׽׶!!! ײ׮‪؆‬׽׶ױ ‪؄؆‬׹׵‪؇‬׶ ׭‪؇‬‬ ‫ױ״׵׶؀ ױ״׹׮׶ '‪؅‬׮׿ ׹‪؆‬׮׿'?? ׭ײ׹׶ ׭‪ ؇‬ױ׻؃ׯ‪؇‬‬ ‫׳ױ‪ ...‬״‪؇‬׸‪؇‬׶!!! ױױ׹ײ ׵‪؅‬׭׻؁‪ ...‬׶‪ ؆‬ׯ׮ײ׹‪ ...‬׻ױ ׿׺‬ ‫׸׶ ׳ױ ‪؆‬ױײ׭ ׽؁׵‪ ؅‬׮‪؇‬׭‪؅‬׶׷ ױ׳ױ‪ ,‬׻׾‪؇‬׻׭ ׳ױ ׸׮‪ ؅‬׽ׯ׳‪؅‬‬ ‫ױ׻‪؅‬ׯ‪؆ ؇؆‬׹‪?__.‬‬ ‫ױ'׶׳׸ײ‪؆ '؅‬׹׶‪ ...‬ײ׸׮‪ ؅‬׿׮‪؅‬ײ ׻׭׳ ׸׻ױ ״ײװ‪؆‬׶׺ ײ׻׶װ׶‬ ‫׿ײװ ׹؁׽׶ ‪؆‬ױײ׭ ׽ײ׹װ!! ‪ ؄؅‬׻ױ? ׿װ׶׶׼ ׸ײ׭׮ ׹׶ ױ׹׮‪...‬‬ ‫؁׿׺ ׭׽׶ ؁ײ‪؇‬״ ׭‪ ؇‬ױ׿׶‪؇‬ײ׼‪ ...‬ײ׻ױ ׭׽׶ ׻ׯ׹ױ‬ ‫ױײ׭ ׽؁׵‪ ؅‬׮ׯ׶׹ ‪ ...71‬ײ׭ײ׹׶ ױ׶׶׽ײ ׳ײ׸׶׺ ‪؆‬׶ױ׶ױ ׭׶‪؇‬׽ײ ؁ױ‬ ‫׭׳ ׻׶ ‪؆‬ױ׮׶׼ ׭‪ ؇‬ױ‪؆‬׭׹ױ ‪؆‬׹׶ ײױ׳װױױ ׭׶‪؇‬ױ‪ ...‬׭׳ ױ׽ױ‬ ‫׹‪؇‬װױ׻‪؇‬׶???‬ ‫׿ײװ ‪؆ 20‬׽ױ‪ ...‬׽ײ ׮׭׻‪؆ 20 ...؇‬׽ױ?? ׻ױ ׳ױ ׮‪؆‬׮׶׹׽ײ ‪20‬‬ ‫ױ‪؆؇‬ײ׮ױ!! ױ׭׶ײ׺ ײ׽ײ‪؅‬׭ ‪؆‬׽ׯ׳‪ ؅‬׮‪"؅‬ױ ׳ױ ׹׭ ױ'׻׶ ׶״׶ױ‬ ‫ײ׻׶ ׶׻ײ‪ ؇‬׻׶ ׮״׽׶‪؄‬ױ ײ׻׶ ׮׾‪؄‬׶׹ױ' ‪؆؆‬׺ ׸ײ׹׽ײ ׽ײױׯ׶׺‬ ‫‪؆‬׽ױ?? ׹ױ׳׸׶‪؅‬׷!!! ׭׽״׽ײ ׸׮‪؆ 8000 ؅‬׽ױ ״׶׶׺ ׮׭ײ‪؅؆‬‬ ‫׵‪؅‬׭׻؁ ׮‪؇‬ׯײ׮ױ‪ :‬׽ׯ׶׮ ׮׿ײ؃׻ױ ‪؆‬׭׶‪؅‬׭׼ ׹׭ ױ׸׶‪؅‬ױ‬ ‫׹ױ׶‪؄؇‬׿!!!! ׸׶ ׭׹׶׮׭ װ׭׻‪( ؇‬׸׻ײ׮׼ ׹׻׶ ‪؄؆‬׶׮׹ ؁‪؅‬ײ؁‪؅‬؃׶ײ‪؇‬‬ ‫ײ׿ײ‪ ؅؆‬׮׿ײ׹׺ ױ׮׭‪ ...‬׭׳ ‪؆ 20‬׽ױ ׶ײ‪ ؅؇‬׭ײ ؁״ײ‪ ...؇‬׳ױ‬ ‫׻׿ײ׹׺‪ ...‬ײ׭׽׶ ׭ײ׻‪ ؅‬׹׿؃׻׶‪؅ :‬׮‪"؆‬׿‪ :‬ױײ׭ ׿װ׶׶׼ ‪؄؇‬ײ׿‬ ‫׹״׶׶׺) ױ׭׶ײ׺ ײױ׽ײ‪؅‬׭ ײױ׻׹׭׸׶׺ ׶״؁׳ײ׼ ׳ױ ױ'׭װ׺‬ ‫׻׳׶׳ ׹׻׶‪؆‬ױײ?? ׳ױ ׻װׯװׯ ׹׻׶‪؆‬ױײ?? ׳ױ ‪؆‬׭׮׭ ‪؆‬׹׶‬ ‫׿׺ ׭ײ‪؇‬׺ ׻‪؆‬؁׵׶׺ ׮װ׶ײ‪ ؄‬׸׻ײ ׹؁׽׶ ׭‪؅‬׮׿ ״ײװ‪؆‬׶׺‪...‬‬ ‫׸״‪؅‬׾ ױ׽‪؆‬׮‪ ؅‬׸׿׽׼ ؁ײ‪؅‬״ ײ׸״׹ײ׺ ׶׿ײ؀'‪ ,‬ײױ׸׹ײ׺ ױ׳ױ‬ ‫׽؁׵‪ ؅‬׮‪؆‬׽ױ ױ׭״‪؅‬ײ׽ױ‪ ,‬׳ױ ׮ױ״׹׵ ׭׶‪؅‬ײ׿ װ‪؅‬׻׵׶‬ ‫׭׶׳ױ ׽׾ ‪؆‬׶؃׭‪؇‬׶ ׻׳ױ ׮׳׻׼!!! ׭׶׳ױ ׾׶׿‪؇‬׭ װ‪؆‬׻׶׭‪...‬‬ ‫׻؃׹׶״ ׹׽׿׽׿ ׭‪ ؇‬׸׾׭ ױ׸׮ײװ ׸׶‪ ...‬׸׶ ׿‪؆‬ױ ׹׻׿׼ ‪؆‬׻׷‬ ‫ײ׵‪؅‬׭ײ׻‪؇‬׶ ׮‪؆‬׮׶׹׶ ׿׸‪؆‬׶ײ!! ׭׮׹ ׭׺ ׻װ׮‪؅‬׶׺ ׿׹ ׾װ‪؅‬‬ ‫ײ‪؄‬װ‪ ؆‬׭‪؆ ؇‬׻׷ ׿׹ ׻‪؄‬װ׶‪؆‬׶ ‪؆‬׻׷'!!!‬ ‫׭׳ ׳ױײ!!! ‪؆‬ׯ׺ ׳ױ ׽ׯ׳‪ ؅‬׮‪"؅‬ױ‪ ...‬׸׶‪ ...‬׸׶ ׶‪ ؆‬׸׭׹ײ ‪؆‬׽ׯ׳‪؅‬‬ ‫ׯײװ׹ ײ׿׹ ׵ײײ״ ‪؆‬׹ ׽؃״ ׽؃״׶׺‪ ...‬ױ‪؅‬׶ ׹׭ ׳ײ ױׯ׳׶‪؅‬ױ‬ ‫׿׹׶ױ׺ ‪؆‬׵‪؅‬׭׻؁ ׿װ׶׶׼ ׻׾؁‪ ؄‬׹ױ׺ ׻׽‪؅ ؇‬׶ׯײ‪ ؆‬׶ײ׻׶‪؇‬‬ ‫ױ׻‪؆‬׻׿ײ‪؇‬׶‪؆ ؇‬׽ׯ׳‪؅‬ױ ׮‪؆‬׽ױ ױ׭״‪؅‬ײ׽ױ‪ ...‬׭׳ ׻ױ ׸׼??‬ ‫׭׮׭ ‪؆‬׹׶ ױ׶ױ ׸״‪؅‬׾ ױ׽‪؆‬׮‪ ؅‬ײ׸׿׽׼ ؁ײ‪؅‬״‪ ...‬׭׮׹ ױײ׭‬ ‫׸װ׶ ׹‪؄‬׮ײ‪ ؅‬׹ױ׺ ׿ײװ ׶ײ׺ ‪؆‬׹ ׽؃״ ‪؆‬ױ‪؇‬׮׳׮׳‪ ...‬׿׹ ׻ױ??‬ ‫׭‪؇‬ױ ׶ײװ׿ ׭׶׳ײ ׯ׳׶‪؅‬ױ ׻‪؆‬׻׿ײ‪؇‬׶‪ ؇‬׸׼ ׽ׯ׳‪؅‬ױ ׿׹׶ ׮‪؆‬׽ױ‬ ‫ױ؃׹׶״ ׹‪؄‬״‪ ؇‬׭׶׽׾؁ײ‪؅ ؅‬ׯ׿׶ ׿׽׼ ײ״׹ײ׺ ׶׿ײ؀ ײ׹ױ׻׹׶׷‬ ‫׿׹ ׾׮׮ ׽ײ׾؀ ‪؆‬׹ ‪؆‬׶״ײ‪ ...؇‬׭׳ ׮"ױ‪ ,‬׮‪"؅‬ױ ױ׭״‪؅‬ײ׼ ׽ׯ׳‪؅‬‬ ‫ױ׭״‪؅‬ײ׽ױ? ׭׳ ׭׽׶ ׭׾؁‪ ؅‬׹׷ ׮ײ׶װײ׶ ׭׶‪؆‬׶‪:‬‬ ‫‪؆‬׺ ׭‪ ؇‬ױ'‪ ...‬ױײ׭ ױ؁׾׶‪ ؄‬׹‪؅؄‬׭ ׿׶‪؇‬ײ׽׶׺ ׸׶‪ ...‬׸׶ ׭؁‪؅؆‬‬ ‫‪؇؆‬ױ׶ױ ׹׶ ׾׶׶׿‪؇‬׭ װ‪؆‬׻׶׭ ׹ױ׮׶׼ ׿׽׶׶׼ ׹׸ױ"؁ ׻״ׯ‬ ‫׹‪؄‬״‪ ؇‬׭׮‪ ؄‬؁ײ‪؅‬״ ײ׹ױ׽؃׶״ ׭ײ‪؇‬ײ ׮׻‪؆‬׽׶‪ ...؇‬ײ׭׶׹ײ ׭׽׶‬ ‫׽ׯ׳‪ ؅‬׿׹׶ ׮‪؆‬׽ױ ױ׭״‪؅‬ײ׽ױ ׹ױ؁׾׶װ ׿‪؅؆‬ײ‪؆ ؇‬׿ײ‪ ؇‬׮״׶׶׺‬ ‫ױ‪؆‬׮ײ׿ײ‪؆ ؇‬׭׳ ױ״׹׵‪؇‬׶ ׹׿‪؆‬ײ‪ ؇‬ׯ׺ ׭׽ײ׸׶ ׹׮׶‪؇‬׶‪...‬‬ ‫ױ׻‪؆‬׸‪؇‬׶ ׹‪؅؄‬׭ ׿׶‪؇‬ײ׼!!! ױײ׭ ‪؄‬׶׮׹ ׾׶׶׿‪؇‬׭ װ‪؆‬׻׶׭‬ ‫‪؆‬׸׹ ‪؆‬׿ױ ׮ײװװ‪ ؇‬ױ׶׭ ׾װ‪ ؅‬ׯײװ׹ ‪؆‬׹ '׶؁ױ ‪؆‬׿ױ ׭״‪؇‬‬ ‫ײ׹؁״ײ‪ ؇‬׿׹ ׳ױ ׭׽׶ ׻׭ײ‪!!!؅؆‬‬ ‫׹‪؄‬״‪ ؇‬׿ײװ ‪؆‬׿ױ ׽ײ׾؁‪ ؇‬ײ׹‪؅؇‬ׯ׺ ױײײױ ׹׽؃״ ׹‪؄‬װ‪ ؆‬׭‪؇‬‬ ‫‪؆‬׹ ‪؇‬ײ‪؅‬ױ ײ׻׿‪؆‬׶׺ ׵ײ׮׶׺ ׮׿ײױ"׳ ׻׸׹ ״׶׶ ױ׿ײ׹׺‬ ‫‪؆‬׻ײ ׶‪؇‬׮'‪ ...‬ײ׭׽׶ ױ؁׾װ‪؇‬׶ ׭‪ ؇‬ױ‪؆‬׿ױ ױ׳ײ ׮׵‪؅‬׭׻؁׶ײ‪..؇‬‬ ‫(׸׼‪ ...‬׸׹ ׶‪؆‬׶׮ײ״‪؆ ؅‬׻‪؇‬׶׶‪؆‬׮ ׿׹ ‪ 200‬ׯ‪؅‬׺ ؁׶؃ײ״׶׺‬ ‫ױ׮׭!! ײױ؁׾װ‪؇‬׶ ׹׭ ‪؆‬׿ױ ׭״‪ ؇‬׸׳ײ ײ׹׭ ‪؆‬׿‪؇‬׶׶׺‪ ,‬׭׹׭‬ ‫׳ױ ױ׭׶ײ׺ ײױ׽ײ‪؅‬׭ ‪؆‬׽ׯ׳‪ ؅‬׮‪"؅‬ױ!!!‬ ‫׮‪؆‬׮׶׹ ׹‪؅؄‬׭ ׭‪ ؇‬ױ׵‪؅‬׭׻؁ ױ׶ײ׻׶‪؆ ...‬׶װ׿ ׹ײ ‪؆‬׳ױ ׹׭‬ ‫ױ‪؅‬׮ױ ׶ײ‪ ...؅؇‬ײ׭‪ ؇‬׸׹ ױ‪؆‬׿ײ‪ ؇‬ױ׭׹ײ ױ؁׾װ‪؇‬׶‪ ...‬׿׹ ׻ױ?‬ ‫׾‪؇‬׺ ؁׶؃ײ״׶׺‪ ...‬׳ױ ׮‪؅‬׸ײ‪؆ ؇‬׹ ׭׳׸‪؅‬ױ ׹׿׶"׽‪ ...‬׻ױ‬ ‫‪؇‬׼ ׽׶״ײ‪ ؆‬׿׹ ׻ױ? ׿׹ ׵‪؅‬׭׻؁ (׹׸׹ ױ‪؅‬ײ״ײ‪ !!!!)؇‬׭‪؇‬ױ‬ ‫‪---‬‬ ‫‪؆‬׽‪؅؄‬׭ '‪؇‬׿‪؆‬ױ ױ׿؂‪؇ ,‬׿‪؆‬ױ ׭װ׻ױ'‪ ...‬׭׳ ׭؃׹‬ ‫‪؄‬ײ׹׵ ׭‪ ؇‬ױױ؁׾װ??‬ ‫׭‪؆‬׸׽׳׶׺ ׳ױ ׶׳׸ײ‪ ؅‬ײ׭؃׹ ױ׾؁‪؅‬װ׶׺ ׳ױ ׭׳׸‪؅‬ױ‬ ‫‪؅‬ײ؃ױ ׿ײװ ׻װׯ׺ ‪؄‬׵׼ ‪؆‬׹ ׯ׳׶‪؅‬ױ ‪؆‬׽ׯ׳‪؅‬ױ ׿׹׶ ׮‪؆‬׽ױ‬ ‫׭׮׹ ױ׭׻‪ ؇‬ױ׶׭ ‪؆‬׭؁‪ ؅؆‬׹ױ׮׶׼ ׭ײ‪؇‬׶‪ ...‬׸׹ ׮ײ‪؅؄‬‬ ‫ײױ‪؆‬׸׮ױ‪ ...‬ײױ؃װ ױ‪؆‬ײײױ ‪؆‬׮׶׽׶ױ׺‪؆ ...‬׶‪ ؆‬ׯ׮ײ׹ ׸׻ױ‬ ‫ױ׭״‪؅‬ײ׽ױ???‬ ‫׶׳׸ײ‪ ؅‬׭׽׶ ׶׸ײ׹ ׹ױ‪؄‬؃ײ‪ ؇‬׹׵ײ׮‪ ؇‬׽‪؆‬׻‪؇‬ײ ‪؆‬׹ ׵‪؅‬׭׻؁‪...‬‬ ‫׭׽׶ ׻‪؇‬׿ײ‪ ؅؅‬׹‪؇‬ײ׻׶‪ ...‬ײ׽‪؆‬׶׭ ׭‪؅‬ױ"׮ ׻‪؇‬׿ײ‪ ؅؅‬׶״װ‬ ‫׻ױ ׿׺ ױ׽‪؆‬׻ױ ‪؆‬׹׶) ׭׳ ױ׽ױ ׹׷ װײׯ׻׶‪ ؇‬׻׻ױ ‪؆‬׽ׯ׳‪؅‬‬ ‫׭׶‪؇‬׶ ײ׶ײ؃׭ ׮ױ؃ױ‪؅‬ױ װ‪؅‬׻׵׶‪ !!!؇‬׳ױײ! ‪؇‬ײ׷ ׿‪؅؆‬‬ ‫׾ײ"׾ ‪؇‬؁׾‪؇‬׶ ״׶׳ײ‪ ...؄‬ױ׶ײ‪ ؇‬ײ׭׽׶ '״׶ײ׮' ׿׹ ׭׮׶ ױ׸"׻‬ ‫׮‪"؅‬ױ ױ׭״‪؅‬ײ׼‪ ...‬ײ׭‪ ؇‬׳ױ ױ׿׶‪؇‬ײ׼ ׹׭ ׶ײװ׿ ׹׸‪؇‬ײ׮‪...‬‬ ‫‪؆‬׿ײ‪؆ ؇‬׿‪؅‬׶ ױׯױ׶׽׺ ׽؁‪؇‬״׶׺ ׮ױײ‪؅‬׻ײ׳‪ ...‬ײ׭׽׶ ׮׼‬ ‫׭׳ ׭׽׶ ؃‪؅‬׶׷ ׹ׯ‪"؆ ؇؆‬؂ ײ׹ױׯ׶׿ ׮׳׻׼‪ ,‬ײ׭׽׶ ׻‪؇‬؁׹׹‬ ‫׻׻‪ ؆‬׹׭!!! ױ׿׶‪؇‬ײ׼ ׿׾ײ‪ ؄‬׮؁׶؃'׶؁‪؄‬׿׾ ‪؅؄؆‬ײ ױ‪؆‬׽ױ‪...‬‬ ‫׭װ׺ ׽ײ‪؅‬׻׹׶ ׻׮׶׼ ‪؆‬׭׺ ׽‪؆‬׶׭ ׭‪؅‬ױ"׮ ׭ײ׻‪؅‬‬ ‫׻‪؇‬״׶׹ױ ײ׿װ ׾ײ؀ ױ‪؇‬؁׶׹ױ‪ ...‬׭׮׹ ‪؇؇؇؇‬׻׶װ!!! ‪؇‬׻׶װ‬ ‫׶‪ ؆‬׻׶‪؆‬ױײ ׭״װ ׻ױ׻‪؇‬؁׹׹׶׺ ‪؆‬׽ײ‪؆‬؀ ׹׶ ׮׿ײ‪؅‬؀‪ ...‬؁׿׺‬ ‫׻׶ ׭׸׹ ױ‪؆‬׽ױ ؃'׹ײ׽׵ ׮‪؅‬ײׯ׿ ײ׻׶ ױ؁‪؅‬׶׿ײ ׹ײ ׮׭׻؃׿‪...‬‬ ‫׸׽‪؅‬׭ױ ‪؆‬׳ױ ‪؅‬؃׶׽׶‪ ...‬ײ׭‪ ؇‬ױױ׻‪؆‬׷ ׭‪؇‬ױ ׸׮‪ ؅‬׶ײװ׿‪...‬‬ ‫ױ׿׶‪؇‬ײ׼ ׹׭ ׶ײװ׿ ׭‪ ؇‬ױױ׻‪؆‬׷ ‪؆‬׹ 'ײ׽‪؇‬׽ױ ‪؇‬ײ‪؄‬؀' ‪؆‬׳ױ‬ ‫׸׹ ׶ײ׻׶׶׺ ײױײ׭ ׶ײ؃׭ ׮ױ؃ױ‪؅‬ױ ׮ײ׻׮׾׵׶‪؇‬‬ ‫׳ױ ׻׶‪؆‬ױײ ‪؅؆‬ײ؃ױ '׶ײ‪ ؅؇‬׻ױ‪ '؅‬ײ؁׿׺ ׭״‪ ؇؅‬׳ױ ׭״װ‬ ‫ױ׿׶‪ ؅؄‬ײ׹‪؆‬׺ ״ײ‪ '؅ ؅؇‬׭׻׽ײ׼ ׻׻ׯ׽؃׭!!! ׳ױ ‪-؆‬׭װ׺‬ ‫׭״‪ ...؇؅‬ײ‪؆؇‬׻׿‪ ...‬׮ױ‪؇‬״׹ױ ׽׸׽׾‪؇‬׶ ׹׳ױ‪...‬‬ ‫‪؅؆‬ײ؃ױ '׶ײ‪ ؅؇‬׹׭׵'‪ ,‬ײ׭׶׼ ׹׶ ׵׿׽ײ‪ ؇‬׿׹׶ױ׺‪ ,‬׭׮׹ ׶‪ ؆‬׹׶‬ ‫׸״؃׶‪ ؅‬׶׮‪ ؆‬׸؃׶؂ ׽ײ׮׹‪ ,‬׸؃׹ ׿ײ׮‪ ...؅‬׭׮׹!!!!! ׶‪ ؆‬׹؃׹‬ ‫׽׸׽׾‪؇‬׶ ׹‪؅‬׶ׯײ‪ ...؆‬׾ײ"׾ ׭׽׶ ׭ײױ׮ ׿‪؆؄‬׿׼‪ ..‬ײ׳ױ‬ ‫׵׿׽ײ‪ ؇‬׿׹ ׿؃׻׶!! ׸׶ ׮׻׮׵ ׹׭״ײ‪ ؅‬׭׽׶ ׻ׯ׹ױ ‪؆‬ױ׺ ׯ׽׮ײ‬ ‫ױ׿ײ׮‪ ؅‬ױ׳ױ ‪؆‬׹׶׵ױ ײ׸״ ׹؁׿ײ׹ ׽׮‪-‬ײ׭‪؇‬ױ ױײ׭ ׻׹׷ ‪؄‬׹‬ ‫׹׶ ׭‪؅ ؇‬ײ׮ ױ‪؇‬؁׶׹ײ‪ !!!؇‬׭׽׶ ׻׾׸׺ ״؃׶ ‪؆‬׽ױ ‪؆‬׹ ‪؇‬؁׶׹ױ‬ ‫ױ؃׹׶״ ׹׾؁‪ ؄‬׹׶ ׻׶׹ײ׶ ײ‪؅‬׶ׯײ‪ ؆‬׽‪؄‬ײװ‪؇‬׶‪؆ ...‬׭ײױ‬ ‫‪؅‬׺ ײ׽‪؆‬׭‪؆ ..‬׭׽׶ ױ؃׶؂ ׽ײ׮׹ ׳ױ ‪؆‬׻׻׹׶׷ ׭ײ‪؇‬ײ‪ ...‬ײ׮‪؆‬׿ױ‬ ‫׻ײ׹ ױ׿׻ײװ ײ׭׽׶ ׻ׯ׹ױ ‪؅؆‬ײ׮׺ ױ‪؇‬׮׳׮׳ײ ׹׶ ׿׹ ׸׻ױ‬ ‫׭ײױ‪ ...‬׹׷ ‪؇‬װ׿ ׻ױ ױײ׹׷ ׹ױ׶ײ‪ ؇‬؁ױ ׻״‪؇( ...؅‬׮׶׼‪ :‬׭׺‬ ‫׭״‪؆ ؇‬׹׶ ׭׽׶ ׶׸ײ׹ ׹ױׯ׶׿ ׹׽؃״ ׽؃״׶׺!! ײ׮׭ײ‪؇‬ױ‬ ‫؁‪؅‬؃ײ؁׶׺ ‪؆‬׮׻‪؄‬ײ׺ ׹ױ‪؇‬؁׹׹ ױ׶׶‪؇‬׶ ׿׾ײ‪ ؄‬׮'׹‪؅‬؃ײ‪'؇‬‬ ‫ױ׶ױ ׿ײ׮‪ ؅‬׿׹׶ ׾‪؇‬׺ ׿‪؅‬׮ ׻‪؆‬ײ׿׻׺ ײ׭؁‪؅‬ײ‪؅‬׶‪ ...‬׮‪؆‬׹׮ ׻׾ײ׶׺‬ ‫׻׶װױ ׭׽׶ ׶׸ײ׹ ׹‪؅؆‬ײ؀ ‪؆‬׿ײ‪ ؇‬׭‪؅‬ײ׸ײ‪ ؇‬׿׹ ‪؅؄‬׶׳ײ‪؇‬‬ ‫׭ײ‪؇‬׺‪( ,‬׹׭ ׻‪؆‬׽ױ ‪؆‬׮׾ײ؀ ױ‪؇‬׮‪؆ ؅؅‬׾‪؇‬׺ װ׻׶׶׽‪؇‬׶) ׽ײ‪؇ ...‬ׯ׶װ‬ ‫׹׭ ױ׶׶‪؇‬׶ ׻׾ײׯ׹ ׹ױ׶‪؆‬׭‪ ؅‬׸׸ױ ‪؆‬ײ׻׺‪ ...‬ױ׶׶‪؇‬׶ ׻ײ׸‪؅‬״ ׹׿‪؆‬ײ‪؇‬‬ ‫׶ײ׻׶ײ‪؆ ؇‬׹ ׵‪؅‬׭׻؁‪ ...‬ײ׿׹ ױ׻‪؆‬׸ײ‪؆ ؇؅‬׹ ״׮‪؅‬׶ ױ׸׽׾‪؇‬‬ ‫׿׺ ׿؃׻׶ ׻‪؆‬ױײ ײ׮׾ײ؀ ׳ױ ױ׶ױ ׭׶׸‪؆‬ױײ ׻؁׿׶׹ ׭ײ‪؇‬׶ ׹‪؇‬ײ‪؅‬ױ‬ ‫׹׶‪ :‬׳ױ ׹׭ ׯ׳׶‪؅‬ױ?? ׽ׯ׳‪ ؅‬׿׹׶ ׹׮׳׮׳ ׽‪؇‬״׶׺ ׽؃״׶׶׺ ׿׹‬ ‫׹‪؅؄‬׭‪ ؇‬ױ׮״׶‪؅‬ײ‪ ؇‬ױ‪؅؄‬ײ׮ײ‪ .؇‬ױ׭׺ ׻׶‪؆‬ױײ ׻׾ײׯ׹‬ ‫ײ׻׿‪"؆‬׵ ײױ׶ױ ׶ײ؃׭ ׻‪؆‬ױײ ׻ױ׿‪؅‬׮ ױ׳ױ‪ ,‬׭׮׹ ׮‪؅‬ׯ׿ ‪؆‬׵‪؅‬׭׻؁‬ ‫‪؆‬׵ײ׶ײ‪ ..؇‬ױ׭׺ ׶‪ ؆‬׿׶‪؇‬ײ׼ ‪؆‬״‪؆‬׮ ׿׹ ׸׳ײ ׯ׳׶‪؅‬ױ ‪؆‬׽ׯ׳‪؅‬ױ‬ ‫׹ׯװײ׹ ׮‪؆‬׽ױ ײ׹ױ׮׶׼ ‪؆‬׳ױ ׿׶‪ ؅؄‬ױװ׶׼ ׮‪"؅‬ױ?‬ ‫ױ״׹׶׵ ׹؁‪؇‬ײ״ ׭‪؆ ؇‬׿‪؅‬׶ ױׯ׶ױ׶׽׺‪ ...‬׳ױ ױ؃׹׶״ ׹ױ׾׶״ ׭‪؇‬‬ ‫׮‪"؅‬ױ?? ‪؆‬׮׿ײװ ׻׶׹׶ײ׼ ‪؆‬׽ױ‪ ...‬׸‪؆‬׭׽׶ ׭׳׸ױ ׹‪؅‬׮ ׵ײ׮‬ ‫ױ‪؅‬׶ׯײ‪؆ ؆‬׹׶ ׹‪؆‬׺‪ ...‬ײ‪؅؆‬؁‪؇‬׶ ׶׻׶׺ ‪؆‬׹׶׻׶׺ ‪؆‬ױ‪؇‬׻׹׭‪؇‬׶‬ ‫ױ؃؁ײ׼ ׹؃װ׶‪؄‬׶׺ ׿׹ ׸׹ ‪؄‬װ׶‪ ؆‬ײ׿׹ ׸׹ ׶ױ׭ ‪؆‬׻׶ױ ‪؅‬׮ױ‬ ‫׮‪؅‬׶ׯײ‪ ؆‬׻‪؅‬ײ‪؄‬׼‪ )...‬ײ׭‪؅‬׷ ׹׶ ׳׻׼!! ׭‪؅‬׷ ׹׶ װ׶ ױ‪؅‬׮ױ ׳׻׼‬ ‫אוסף | ‪29‬‬ ‫‪4‬‬ ‫לתוכן‬ ‫ױ‪ -‬׻׶ ׶׻ײ‪ ؇‬ױ׸׶ ׵‪؅‬׭ׯ׶ ׮װײ‪؆ ؅‬׹׽ײ ׳ױ ױ׻ײ׼ ױ׻ײ׼ ׭׽‪؆‬׶׺‬ ‫ױ‪؆‬׽ױ ױ‪؅؄‬ײ׮ױ ׹‪؅‬ײ״׽׶ײ‪ ...؇‬׭׮׹ ‪؆‬׳ױ ׶ױ׶ױ ׻׻‪؄‬ײ׺‬ ‫‪؆‬׭׻‪؇؅‬׶‪ ...‬׶ױ׶ױ ׽‪؇‬״ ׻׾ײ׶׺ ‪؆‬ױ؁׾װ‪؇‬׶ ׭ײ‪؇‬ײ‪ ...‬ײ׿׹‬ ‫׮‪؅‬׶׭׶׺ ׮ׯײ؁׺!! ׹׭ ׽״׵؁ײ‪ ,‬׹׭ ׽װ‪؅‬׾ײ‪ ,‬׹׭ ׽؁׹ײ ׻‪؄‬ײ׻ױ‬ ‫׮‪؅‬׶׭‪ ...‬׹׭ ׸‪-‬׾ײ׾ ׸؁‪؅‬װ ׭׶׼ ױ׮׶׼‪..‬‬ ‫׻ױ?? ׿׹ ׸׹ײ׺!!! ׿׹ ׾‪؇‬׺ װ׻׶ײ׽ײ‪ ??...؇‬׭׳ ױ׽ױ‪..‬‬ ‫׿‪؆‬׶‪؅‬׶‪ ,؇‬ײױ׺ ׮׾ױ"׸ ׮׳׮׳ײ ׭‪ ؇‬ױ״׶׶׺ ‪؆‬׹ױ׺ ׿׹‬ ‫ױ׮׭‪؇‬׶ ׹׷ ׸׿‪؇؆ ؇‬׶ ׻װׯ׻׶׺ ׭׮׹ ׭׹ ‪؄؇؇‬׿ ׮ױ׺‪...‬‬ ‫׭׮׹ ׹׭ ׻‪؆‬׽ױ‪ ...‬׮׶׼ ׸׷ ײ׮׶׼ ׸׷!! ׻ײ‪ ؅؇‬׹׮׼ ‪؇‬ײ‪؅‬ױ ׹ױ׮׶׼‬ ‫‪؄‬״ ׭‪ ؇‬׳ױ ױ׹׭ױ‪ ...‬׹״׶׶׺ ױ؁‪؅‬׵׶׶׺ ‪؆‬׹׷‪...‬‬ ‫׸׹ײ׺!!! ׹׭ ؁״ײ‪ ,؇‬ײ׹׭ ׶ײ‪ ,؅؇‬׹׭ ׮׿‪؅‬׷ ײ׹׭ ׸׻׿׵‪ ...‬׭׶׼‬ ‫׭‪ ؇‬ױ׽‪؇‬׽ױ ‪؇‬ײ‪؄‬؀ ׮‪؅‬׻ױ ׭״‪ ؇‬׶ײ‪ ؅؇‬׻ױ׿׶‪؇‬ײ׼‪ ...‬׹װ׿‪؇‬‬ ‫؁ױ ؃׮׿׶׺ ׿׳׶׺ ײ׹׭ װ׺ ׿׹ ױ׶װ׶׶׺‪؆ ...‬ײ׺ װ׮‪ !!؅‬׮׼‬ ‫‪؆‬ױ‪؄‬׵׿׶׺ ׮׽‪؇‬׽ױ ‪؇‬ײ‪؄‬؀ ‪؆؆‬׺ ׸ײ׹׺ ׮ײ׸׶׺ ײ؃ײ׿‪؄‬׶׺‪...‬‬ ‫‪---‬‬ ‫׭װ׺ ‪؆‬׮׳׮׳ ׭‪ ؇‬ױ״׶׶׺ ‪؆‬׹ײ ׿׹ ؃׶ײ؃׶׺ ׮‪ ...؇؆؅‬׳ױ ױ‪-‬‬ ‫׳ײ ױױ‪؄‬װ׻ױ!!! ׸׶ ױ׻‪؄‬ײ׺ ‪؆‬׮ײ ‪ '؅‬׭׻׽ײ׼ ׻׻ׯ׽؃׭ ׮׸ױ ׳ױ‬ ‫׻׶ ׶׻ײ‪ !!!؇‬ײ׹׭ ׾‪؇‬׺ ׭׹׭ ױײ׭ ׮׿؃׻ײ ׻׹׭׷ ױ׻ײײ‪؆ ؇‬׹‬ ‫װײײ‪؄‬׭ ׮ױ׻‪؆‬׷‪ ...‬ױײ׶ ױײ׶ ױײ׶ ׭׶׳ױ ׿ײ؃׻ױ ׶‪ ؆‬׹׶ ׮׶װ׶׶׺!!‬ ‫׭‪؇‬ױ ׻׮׶׼ ׹׮װ ‪؆‬ױװײׯ׻׭ײ‪؆ ؇‬ױ׮׭‪؇‬׶ ׿װ ׸ױ‪ ,‬ױ׺‬ ‫ױ״׶׶׺ ‪؆‬׹ײ‪...‬‬ ‫ײ׭׽׭ ױ'‪؅ ,‬״׻׽ײ‪ ؇‬׿׹׶‪؆ ...‬׹׭ ׭׮׳׮׳ ׭‪ ؇‬׳ױ‪( ...‬׻‪؆‬ײ׺ ׻ױ‬ ‫ױװײׯ׻׭ײ‪ ؇‬ױ׿װ׶׽ײ‪ ,؇‬׸׶ ױ׹ײײ׭׶ ײױ׮׳׮ײ׳׶ ׳׻׼ ‪؆‬׹׽ײ‬ ‫׹׽ײ ‪؄؇‬ײ׿ ׮‪؅‬׭‪؆ ؆‬׳ױ ‪؆‬؁׿׺ ׭׽‪؆‬׶׺ ױ׶ײ ׻‪؇‬׿׹؁׶׺ ׮‪؄-‬װײ‪ ؆‬ײ‪؇‬״‪؆‬ײ׮ ‪؆‬׭״‪ ؅‬׸׷ ׭׽״׽ײ ׿ײװ ׻‪؇‬״׽׽׶׺ ׹׮ײ‪؅‬׭ ׿ײ׹׺‬ ‫׳ױ ױ׶ױ ױ׻‪؆‬׶ׯ׭׾׿׼ ‪؆‬׹ ׵‪؅‬׭׻؁‪ ...‬ױ׮׳׮ײ׳ ׳׻׼‬ ‫׭׹ײ׹‪ ...‬׹׻ױ ױ׶ײ ׻‪؇‬׿׹؁׶׺?? ׸׶ ؁״װײ‪ ...‬׭ײ׶ ׭ײ׶‪ ...‬׻׶ ׶ײװ׿ ׻ױ ‪؆‬׶‪؇‬׼ ׹׽ײ ״׶׶׺??‬ ‫ױ׶ײ‪ ؅؇‬׻‪؆‬׻׿ײ‪؇‬׶ ‪؆‬׹׶ ׮״׶׶׺ ׳ױ ׸׹ ױ׻‪؆‬׶ׯ׭׾׿׼‬ ‫׶‪؅؄‬ױ ױ‪؆‬׽ױ‪ ...‬ױ׭׺ ׭׽׶ ׭׳׸ױ ׹ױ׻‪؆‬׶׷ ׹׭׸ײ׹ ؃ײ׹׽׵ ׿ײװ ‪؅‬׮ײ‪؇‬‬ ‫‪؆‬׹׶‪؇ ...‬׽׾ױ ؁׿׺ ׹׿‪؆‬ײ‪ ؇‬״‪؆‬׮ײ׼ ׽؁‪ ؆‬׸׻ױ ׭׽‪؅‬ׯ׶ײ‪؇‬‬ ‫׮‪؆‬׽׶׺‪ ...‬׭ײ ״"ײ ױ‪؄‬׮"ױ ׸׮‪ ؅‬׹׭ ׶؁‪؅‬ׯ׼ ׹׶ ׿ײװ ؃׹״‪ ...؇‬׽ײ‪ ...‬ײ׭׺‬ ‫׻ױ ױ‪ ...؅؆؄‬׳ױ ׸׮‪ ؅‬׻׻׳׻׼ ׻׻׳׻׼ ׹׭ ‪؇‬׹ײ׶ ׮‪؅‬׮‪"؆‬׿‪...‬‬ ‫׮׳׮׳‪؇‬׶ ױ‪؆‬׽ױ ׹״‪؆‬׮׼ ׸׹ ׻׶׽׶ ׭׽‪؆‬׶׺‪ ...‬׹׿׻ײװ‬ ‫׸׸ױ‪ ,‬׭׳ ׹׻ױ ׭׽״׽ײ ؁״ײ‪ ؇‬׻‪؇‬׿׹؁׶׺ ׻ױ׺?? ׸׶ ؁״ײ‪ ؇‬׮ײ׿‪؅‬‬ ‫ױײ׭ ׸׮‪ ؅‬׽‪؇‬׼ ׹׷ ״׶׶׺!!! ׶‪ ؆‬׹׷ ״׶׶׺!! ׸׿‪ ؇‬ױ‪؅‬׮‪"؆‬׿‬ ‫׹׽ײ ׹׭׸ײ׹ ؃'׹ײ׽׵‪ ?!?!?...‬׭׳ ׳ױײ ‪؆‬׹׭!! ׸‪؆‬׶ױײװ׶ ؁׿׺ ױ‪؇‬׿׹؀‬ ‫׮‪؄‬؃׮ ױ״׮‪؇؅‬׶ ‪؆‬׹ ׸׹ ׻׶׽׶ ‪؆‬׵ײ׶ײ‪؆ ؇‬׭׽׶ ׮׿؃׻׶ ׹׭‬ ‫׻‪؇‬״׽׼ ׹؁׽׶׷‪ ...‬ױױױ׹ײ‪؆؇ ...‬׭׶‪ ؅‬׹׿؃׻׷ ‪؄‬؃‪ ؇‬״׶׶׺‪ .‬׭׹‬ ‫׳ױ ׹׭ ׻‪؅‬ײ׮ ؁״װ ׹׻ײ‪ ..؇‬׭׹׭ ׻‪؅‬ײ׮ ؁״װ ׭׶׷ ׭׽׶ ׻ׯ׶׿‬ ‫׻׭׻׶׼ ׮ױ׺‪ ...‬׹׿‪؆‬ײ‪ ؇‬װ‪؄‬װײ‪؄‬׶ ׿׽׶ײ‪ ؇‬׻׸׹ ׻׶׽׶‬ ‫‪؇‬ױ׶ױ ׻׹׭׷ ױ׻ײײ‪؆؇ .؇‬׭׶‪ ؅‬׹׿؃׻׷ ׻‪؆‬ױײ ׮״׶׶׺‬ ‫׹‪؆‬׺!!! ׿׺ ׻ױ ׮װ׶ײ‪ !!؄‬׻׳ױ ױ‪؇‬׿׹؁ײ‪)...‬‬ ‫װ׮‪؅‬׶׺ ׹׭ ׻ױײ‪؇‬׶׶׺‪ ...‬ײ׮׶׽׶׽ײ‪ ...‬׹׭ ‪؇‬׻׶װ ׳ױ ׹ׯ׻‪؅‬׶‬ ‫׮׭‪؆‬׻‪؇‬׽ײ!! ׸׶ ׭׻׽׺ ׽׸ײ׼ ‪؆‬׶‪؇ ؆‬׻׶װ ׮״׶‪؅‬ױ‪ ...‬׭׮׹‬ ‫׻׶ ‪؆‬׻׭׻‪ ؅‬׳ױ ׯװײ׹ ׿׹׶ײ‪ ...‬׶‪؄‬׮׹ ‪؆‬׸‪ ؅‬׿׹ ױ؁‪؅‬׶‪؆‬ױ‪--- ...‬‬ ‫׶‪ ؆‬ׯ׺ ׾׶׶׿‪؇‬׭ װ‪؆‬׻׶׭‪ ,‬׶‪ ؆‬׭‪؅‬ׯ׳ ׸׹׶׺ ‪؆‬؃‪؅‬׶׷ ׳׸ײ׶ײ‪؇‬‬ ‫ױ׸׹ ׮׾װ‪ !!؅‬׭؀ ׭״װ ׹׭ ؃‪؅‬׶׷ ׹׾׮ײ׹ ‪؆‬׶‪ ؆‬׹׶ ‪؆‬׽׶ ױײ‪؅‬׶׺‬ ‫׮‪؆‬׮׶׹ ׹‪؄‬׮׹ ׭ײ‪؇‬ײ‪ ...‬ײ׹׻׿‪؆‬ױ ׳ױ ׻ױ ‪؆‬׽ׯ׳‪ ؅‬׮‪؅‬׭‪؆‬‬ ‫‪؇‬׸׹'׾‪ ...‬׻‪؇‬״׶׹׶׺ ׸׿‪؆ ؇‬׽ױ ״װ‪؆‬ױ‪ ...‬ײױ‪؆‬׽ױ ׮װ؀‬ ‫׮‪؆‬׻׶׺‪ ...‬ױ׿׶‪؇ ؅؄‬׸׮װײ ׭‪ ؇‬ױױײ‪؅‬׶׺‪...‬‬ ‫ױ׶ײ׻׶ ׶‪ ؆‬׻ױ؁׷!!! ײ״‪؆‬ײ׮ ׹װ׿‪؆ ؇‬׻‪؆‬ױײ ״װ‪؆‬‬ ‫ױ‪؆‬׽ױ!! ׸׼‪ ...‬׻ײ‪ ؅؇‬׹׮׼ ‪؇‬ײ‪؅‬ױ ׻‪؅‬ײ׻׺ ׹׿׹ײ‪؄ ؇‬ײ׻ױ‬ ‫‪؄‬ײ‪؅‬ױ‪ ...‬׸׶ ױ‪؆‬׽ױ ױ׭״‪؅‬ײ׽ױ ׮װ؀ ױ׶ײ׻׶ ׳ײ ױ׶׶‪؇‬ױ ‪؆‬׽ױ‬ ‫‪---‬‬ ‫ײ׹‪؄‬׹ײ׵ ‪؆‬׹׻׶׶׿‪؆‬ױ ׿׶‪ ؅؄‬ױׯ׳׶‪؅‬ױ ‪؆‬׹ ‪؅‬׭‪ ؆‬ױ‪؆‬׽ױ ׳ױ‬ ‫ױ׸׶ ‪؆؄‬ײ״ױ‪ ...‬ױ׶ײ ׹׽ײ ‪؆‬׹ײ‪ ؆‬׻׾׸‪؇‬ײ‪ ؇‬ױ׸׶ ׸׮װײ‪؇‬‬ ‫׸׻ױ ׾׶׶׿‪؇‬׭ װ‪؆‬׻׶׭ ׭׽׶ ׭׳׸ױ ׹׽؃׹ ׭‪ ؇‬ױ‪؆‬׽ױ ױ׳ײ‬ ‫׮׭ ׽ׯ׶װ ׭‪ ؇‬׳ױ ׸׸ױ‪ :‬׻‪؆‬ײ׺ ׻ױ ׶‪ ؆‬׹׽ײ ‪؅‬ׯ‪ ؆‬׻׭ײװ ׮‪"؆‬׾‪ ,‬׳׮״׶׺ ׻׽״ײ‪ ؇‬ײ״ײ׹׶׼‪ ...‬׳ױ ױ׶ױ ׹‪؅‬؃׶׽׶׶׺‬ ‫׹׿׮ײװ‪ ؇‬ױ' ײ׹״׶׶ ׽؃״ ׿׺ ׻׶׽׶׻ײ׺ ׮׳׮ײ׳׶׺‬ ‫ׯװײ׹ ׹׿؃׺ ױ״׶׶׺!!! (ײ׳ױ ‪؅‬ׯ‪ ؆‬׽׸ײ׼ ײ׭׻׶‪؇‬׶) ׭׽״׽ײ ׮׹׮װ!!! ײ׭׸׼ ױ׿׶׶؁ײ‪ ؇‬ױ׵׮׿׶‪ ؇‬ױ‪؇؆‬׹׵ױ‪ ..‬׭׳ ׳ױײ!!‬ ‫ײ״׵׭׶׺‪ ...‬ײ׭׽׶ ׶׸ײ׹ ׹ױׯ׶װ ׹׷ ‪؆‬ױ׶ײ ‪؆‬׽׶׺ ‪؆‬ױ׶׶‪؇‬ױ‬ ‫׻׭״׹׶׺ ׭״װ ׹‪؆‬׽׶ ׻׿ײ׻‪ ؄‬׹׮ ‪؆‬׽׳׸ױ ׹״׶ײ‪ ؇‬׸׻ױ ‪؆‬׻׸׭׼ ײ׭׶׹׷ ױ׿׾‪ ؄‬׻‪؇‬״׶׹ ׹ױ׶ײ‪ ؇‬׿׹׶׳‪...‬‬ ‫׹׶ ׾׶׶׿‪؇‬׭ װ‪؆‬׻׶׭ ׻׭ײװ ׯװײ׹ױ ׹׻؃ײ‪ ؇‬׭‪ ؇‬ױ׳׻׼‬ ‫‪؆‬׶ײ‪ ؅؇‬ױ‪؅‬׮ױ ‪؆‬׽׶׺!!! ׭׽״׽ײ ׯ׺ ׻׭ײװ ׿؃ײ׮׶׺‬ ‫׹׿׮ײװ‪ ؇‬ױ'‪ ...‬׭׮׹ ׳ױ ױ׶ױ ׸‪؅‬ײ׷ ׮ױ‪؅‬׮ױ ׻‪؅‬׶‪؅‬ײ‪ ...؇‬׳ײ‬ ‫׹‪؆‬׻ײ׿ ׿׹ ׮׼ ׭װ׺ ‪؆‬׽؁׵‪ ؅‬׹"׿‪ ...‬ײ׹׭ ױ؃׹׶״ ׹װ״ײ‪؇ ؇‬׼ ׽׶״ײ‪ ؆‬׸׻ױ ׾׶ײ׻׶׺ ױײ׹׷ ׹ױ׶ײ‪ ؇‬׹׽ײ ױ‪؆‬׽ױ?? ׳‪؅‬ײ‪؄‬‬ ‫ױ׶׶‪؇‬ױ ‪؆‬׽ױ ׻׭ײװ ‪؆؄‬ױ‪؆ ,‬׿‪؇؆‬ױ ׭ײ‪؇‬׶ ‪؅‬؃׶׽׶ ׮׸״‪,‬‬ ‫׭‪ ؇‬ױ׻ײײ‪ ؇‬׮׿ײװ ׸׻ױ ‪؆‬׽׶׺‪ ...‬׭׮׹ ױ׹׭ױ‪ ..‬׶ײ؁׶‪ ,‬׭‪؇‬ױ ׻׾؁‪...؅‬‬ ‫ײ׻׭׶װ׷‪ :‬׳׸ײ‪ ؅‬׹׶ (ײ׻׾‪؇‬׻׭ ׹׸׹ ׭״װ) ‪؆‬׽ױ ׭״‪؇‬‬ ‫״׶‪ ,‬׽ײ‪ ...‬׻ױ ׿ײ‪؆‬׶׺ ׿׺ ױ״׶׶׺ ױ׭׹ײ?? ׭׳ ׳ױײ!!!‬ ‫׻׭ײװ ׻׭ײװ ‪؆‬׹ײײױ‪ ...‬ױ׶ױ ׹׶ ׻׭ײװ ׽״׻װ‪ ...‬ױ׸׹ ױ׶ױ‬ ‫‪؆‬׹‪؅؆‬ײ؀ ײ׹׻״ײ‪؆ ؄‬׽׶׺ ‪؆‬׹׻ײ‪ ؇‬׻ױ״׶׶׺ ׿׹ ‪؆‬׻ײ׽ױ!!! ‪؆‬׻ײ׽ױ ׾׶ײ׻׶׺‪ ...‬׮׸ײ‪؅‬ײ‪ ,؇‬׿‪؅‬׸׶׼‪؇ ,‬׻ײ‪؅‬ױ‪,‬‬ ‫‪؅‬ׯײ׿‪ ...‬׻ױ ‪؆‬׽‪؅؄‬׭ ׮؁׭׽׭׼‪؆ ...‬׽ױ ؁‪؆‬ײ׵ ׻‪؇‬ײ‪؄‬ױ‪,‬‬ ‫‪؆‬׵ײ׶ײ‪ ??؇‬׳ױ ׻‪؆‬ײ׺ ׻ױ ׮׸׹׹ ׹׭ ׻׳׿׳׿ ׭ײ‪؇‬׽ײ!!! ׸‪؅‬׶‪؇‬ײ‪ ,؇‬׻׿׶׹ױ‪؇ .‬׻׶װ ׻׶װײ‪ ؇‬ײ‪؄‬׶׽׶׺‪ ,‬ײ‪ ...‬ײ׮‪؅‬׸ײ‪؇‬‬ ‫׶‪؆‬׽‪؇‬׶ ׵ײ׮‪ ...‬ײ‪ ...‬ײ‪؇‬׸׹'׾ ׹׭ ׳׳‪؇‬׶ ׻׶׹׶׻׵‪ ...؅‬ױ׭׺‬ ‫׭׺ ׭׽׶ ׭׾؁‪ ؅‬׹׷ ׿׹ ׮׼ ׭װ׺ ‪؆‬װײײ‪؄‬׭ ׹׭ ׻‪ ؇‬׮ׯ׶׹ (ײ״؃׶ ‪؆‬׮‪ !!!)؇‬ײ׿׹ ׸ײ׹׽ױ ׾׶ײ׺ ױ‪"؆‬׾!!!!‬ ‫׶‪ ؆‬׹׶ ׻׾؁׶‪؆ ؄‬׸׹ ׹ױ׮׶׼ ‪؆‬׭ײ‪؇‬ױ ‪؆‬׽ױ ׻‪؄‬׾׶׻ױ‬ ‫؃׿׶‪ !!؅‬ױײ׭ ״׶‪ ,‬׭׮׹ ׻׮׳׮׳ ׭‪ ؇‬׸׹ ױ״׶׶׺ ‪؆‬׹ײ ׿׹‬ ‫ױ׶׶‪؇‬ױ ‪؆‬׶׶׸‪ ؇‬׹׾؁‪؅‬׶ ׻‪؇‬׶׺??‬ ‫׳ױ ׭ײ׻‪؆ ؅‬ױײ׹׷ ׹ױ׶ײ‪ ؇‬׸׭׼ ‪؆‬׻״‪ ...‬׸׹ ׻׾׸‪ ؇‬ײױ׭ײ؁׶‬ ‫׸׹ײ׺‪ ...‬׳ױ ׶׳׿׳׿ ׭ײ‪؇‬׷? ׹׻ױ ׹׭??? ‪؇‬״‪؆‬ײ׮ ‪؆‬׮׮׶‪؇‬‬ ‫‪؆‬׹ױ‪ ...‬׻‪؆‬ױײ ؁ױ ׻‪؇‬׿ײ‪ ؅؅‬׹״׶׶׺‪ ...‬ײ‪ ...‬ײ‪ ...‬ײ׸׻ײ׮׼!!‬ ‫׸׶‪ ...‬׸׶ ׻ױ ׿‪؆‬׶‪؇‬׶ ׮‪؆‬׽ױ ױ׳ײ?? ׭׸׹‪؇‬׶ ؃'׹ײ׽׵‪ ...‬׭׻‪؇؅‬׶‬ ‫‪؄‬׮‪؅‬ײ‪ ؇‬׶‪ ؆‬׭׽‪؆‬׶׺ ؃׿׶‪؅‬׶׺ ‪؆‬׽؁׵‪؅‬ײ ׮ׯ׶׹ ׿‪؅؆‬׶׺ ײ׳ױ‬ ‫׭‪؇‬ױ ‪؇‬״׹׶׵!! ױ׭׺ ׭׽׶ ׭׿‪؆‬ױ ׹׮׶‪؇‬׶ ײ׭‪؅‬ײ׶״ ׭‪؇‬‬ ‫׮װ׶״ײ‪ ..؇‬׽‪؅؄‬׿‪؇‬׶ ׻؃״ײ‪ ...؄‬׹׭ ׽׭׮װ ׹׶ ׭‪؅‬׽‪ ,؄‬׹׭‬ ‫׿؃ײ׮‪ ...‬ײ׹؃׶װ׺ ‪؄‬׮ײ‪ ؅‬׮׼ ׭װ׺ ׮׼ ‪؆؇‬׿׶׺ ‪؆‬׮׳׮׳ ׭‪؇‬‬ ‫׮׸ײ‪؅‬ײ‪ ,؇‬׭ײ ‪؆؆‬ײ׮ ׭‪؅؇‬ײ׺ ׭׶׮‪؅‬׶׺ ׻ׯײ؁׶ ׹׵ײ׮‪؇‬‬ ‫ױ؁׾װ‪؇‬׶ ׭‪ ؇‬ױ׭ײ׵ײ׮ײ׾‪ ...‬׽ײ‪ ...‬ײ‪ ?....‬ײ׳ױײ?? ױ׶׶‪؇‬ױ‬ ‫׸׹ ױ״׶׶׺ ‪؆‬׹ײ ׿׹ ױ‪؇‬׶‪؄‬׶׺ ‪؆‬׹ ׮׶׮׶‪ ...‬׹׻ױ ׳ױ ؁״ײ‪؇‬‬ ‫ױ׮״׶‪؅‬ײ‪???؇‬‬ ‫‪؆‬׽ױ‪ ...‬׻‪؇‬ױ ‪؆‬׽ױ?? ױ׭׺ ׭‪؇‬ױ ׸‪؆‬׶‪ ؅‬׹ױ׮׶׼ ‪؆؆‬׽ױ ׸׳ײ‬ ‫׿؃ײ׮?? ׻ױ ױױ׮װ׹ ׮׶׽׶ױ׺?? ׹׻ױ ױ‪؇‬״ײ‪؆‬ױ‬ ‫ױ׶׭ ׮ׯװ‪' ؅‬׾؁‪؅‬׺ ‪؆‬׹ ‪؆؅‬׿׶׺'?? ׻׶ ‪؆‬ױ؁׾׶װ ‪؆‬׽ױ‬ ‫ױ׵׮׿׶‪ ؇‬ױ׶׭ ‪؆‬׻׶ ‪؆‬׻‪ ؇‬׮ׯ׶׹ ׿‪؅؆‬׶׺ ױ؁׾׶װ ׶ײ‪ ؅؇‬ױׯ׳׶‪؅‬ױ ױ׳ײ ױײ׹׸‪ ؇‬׹ױ׶׸‪؇‬׮ ׮‪"؅‬ױ ױ‪؅؄‬ײ׮‪ ...‬׳ױ ׻׭ײװ‬ ‫׮״׶׶׺ ׿׹ ؃׹״ײ‪ ؇‬؃׹ײ'׽׵ ײ‪؄‬ײׯ׹׶׺ ײ‪ 15.000-‬׮״‪؆‬׮ײ׼‬ ‫׻׻׶ ‪؆‬׻‪ ؇‬׮ׯ׶׹ ‪؆‬׻ײ׽׶׺ ײ׮׳׮׳ ׭‪ ؇‬׸׹ ״׶׶ײ ׮‪؄ ??؇؆؅‬؃‪؇ ؇‬׹ײ׶ ׮‪؅‬׮‪"؆‬׿ ײױ‪؅‬׮ױ ‪؇‬׹ײ׶ ׮‪؅‬؃׶׽ײ‪؆ ؇‬׹׶ ײ‪؆‬׹׷!!‬ ‫׮׽‪ ؄‬׳ױ ׹׭ ׾‪؇‬׶‪؅‬ױ ‪؆‬ױײ׭ ױײ‪؆؅‬׿ ׮װ׶׼‪...‬‬ ‫׹׻ױ ׻ױ ‪؆‬׭׽׶ ׭ײ׻‪ ؅‬׿׸‪؆‬׶ײ ׳ױ ׽‪؆‬׻׿ ײײ‪؅‬׵ ׻ײ׾‪؅‬׶? ׳ױ ‪؇‬׹ײ׶ ׿װ ׸׻ױ ױ؁׽׻‪ ؇‬׭‪ ؇‬׾ׯ׽ײ׼ ױ׻׾‪؆ ؅‬׽׸‪؇‬׮‬ ‫׸׭׼‪ ...‬׿װ ׸׻ױ ׭׽׶ ‪؄‬ײ׹׵ ‪؆‬״׶׶׺ ײ׻ײײ‪ ؇‬׳ױ ׿׽׶׶׼ ׭׶‪؆‬׶‬ ‫׹׻ױ ױ‪؆‬׸׹ ױ׶‪ ؅؆‬׹׭ ׻׮׶׼ ׸׸ױ??‬ ‫׭׮׹ ׻׭׶װ׷!!! ׭؀ ׭״װ ׻׭׶‪؇‬׽ײ ׹׭ ׻׭״׹ ׹׿؃׻ײ‬ ‫‪؆‬׹׶‪ ...‬׭׽׶ ׭״׹׶׵ ױ׭׺ ׹ױ״׶ײ‪ ؇‬ײ׹ױ׽؃׶״ ׭‪ ؇‬ױ״׶׶׺‪,‬‬ ‫׹ױ׶ײ‪ ؇‬؃װ׶‪ ...؄‬ײ‪؆‬׳ױ ׶ׯ׶׿ ׻׻׿‪؅‬׸‪ ؇‬ױ؁׿׹ױ ‪؆‬׹ ׻‪؅‬׶‪؅‬ײ‪؇‬‬ ‫׭׹׭ ׻׭׶?? ׳ױ ‪؆‬׻‪ ؇‬׮ׯ׶׹ ׿‪؅؆‬׶׺ ׸׻׿׵ ײ׹׭ ױ׾؁׶‪؄‬‬ ‫ײ׾׮׹‪ .‬׹׸׼ ׭׽״׽ײ ׻‪؇‬؁׹׹׶׺ ׿׹ ‪؆‬׽׶ױ׺!‬ ‫׭ײ ׹‪؄‬׮ײ‪ ؅‬׭ײ‪؇‬׺ ‪؄‬׮ײ‪ ؇؅‬״׻ײ‪ ...؅‬׮׭ ׽״׹׶׵ ׹ױ׾‪؇‬׿‪؅‬‬ ‫׹׭׸ײ׹ ؁׶؃ײ‪ !!!؇‬ײ׭׶׹ײ ׳ױ ‪؆‬׻‪ ؇‬׮ׯ׶׹ ‪؆‬׻ײ׽׶׺‪ ...‬׽׸ײ׼ ‪؆‬ׯ׺‬ ‫׿׹ ‪؇‬ײ‪ ؇؅‬״׶׶׺!!! ײ׭׽׶ ׻׮׵׶״ ׹׷ ‪؆‬׶‪ ؆‬׹׷ ׻׾؁׶‪؄‬‬ ‫ױײ׭ ׹׭ ׿‪؆‬ױ ؁ױ ׸׹ײ׺!!! ׭׮׹ ׹؁״ײ‪ ؇‬ױײ׭ ױ׾؁׶‪؄‬‬ ‫׳׸‪؅‬׽ײ ׹״׶׶׺!!! ײ‪ ...‬ײ‪ ...‬ײ׸‪؇‬ײ׮ ׹״׶׶׺ ׵ײ׮׶׺!!!‬ ‫׸‪؅؆‬ײ׼ ׹ױ׮׶׼‪ ...‬׭״‪؅‬׶ײ‪؇‬׶ ‪؆‬׭‪؇‬ױ ׶׸ײ׹ ׹ױ׮׶׼ ׻׾׸‪؇‬‬ ‫׹װ״ײ؀ ؁׶؃ײ‪ ؇‬ײ‪؆‬ײ׭‪؅‬׻ױ ׹׮׵׼‪ ...‬׹؁״ײ‪ ؇‬׳ױ‪...‬‬ ‫׮׸ײ‪؅‬ײ‪ ؇‬ײ׿‪؅‬׸׶׼‪؆؇ ...‬׭׶‪ ؅‬׭‪ ؇‬ױ׻‪؄؆‬׿׶׺ ׻ױ׿׮‪...؅‬‬ ‫׳׸‪؅‬׽ײ ׹״׶׶׺‪ -‬׽؃״׶׶׺!! (׸؁׶ ‪؆‬׻ײ׾׶؀ ױ‪؆‬׹"ױ ױ‪ )'؄‬׮׳׸‪؅‬׽ײ‬ ‫ײ‪؇‬׾‪؇‬׿‪ ؅‬׿׹ ‪؇‬ײ‪ ؇؅‬״׶׶׺!!! ױׯ׶׿ ױ׳׻׼ ׹؃׭‪؇‬‬ ‫׽ײ‪ ...‬׭׳ ׻׳ױ ׭׽״׽ײ ׸"׸ ׻‪؅‬ײׯ‪؆‬׶׺ ׮'ײ׽‪؇‬׽ױ ‪؇‬ײ‪؄‬؀ ׸׶ ױײ׭‬ ‫׹״׶׶׺ ׭׽׶ ׻‪؇‬؁׹׹ ‪؆‬׭׳׸ױ ׹׿‪؆‬ײ‪ ؇‬׻‪؆‬ױײ ׿׺ ױ‪؆‬׽ױ‬ ‫׮׻׹״׻ױ ׿׹ ױ״׶׶׺!!! ׭׽׶ ׽״ײ‪ ؆‬׹ױ؃׶׹ ׹׿؃׻׶‬ ‫׽ײ‪؅‬׭ ײ׭׶ײ׺'??‬ ‫ױ׳ײ‪؆ ...‬׭׳׸ױ ׹׽؃׹ ׭ײ‪؇‬ױ ׹׽؃״׶ײ‪ ...؇‬ײ׻؃װ ‪؆‬׽׶ ׮׾ײ؀‬ ‫׹׸ױ"؁ ׸׹ ‪؅‬ׯ׿׶ ׽؃״ ׮״׶׶׺ ׻׶װ׶ ׶ײ׺‪ ...‬׭׽׶ ׽״ײ‪؆‬‬ ‫ױ‪؇‬؁׶׹ױ ׭׽׶ ׻ײ׾׶؀ ײ׻‪؇‬؁׹׹ ‪؆‬׳ױ ׶ׯ׶׿ ׮‪؄‬׵׿ ױ׵ײ׮!!!‬ ‫׹ױװײ؀ ׮׭؁׾ ׾ײ׮׹׽ײ‪ ؇‬׸׹ ׻׶ ‪؆‬׶״׻ײװ ׹ױ׻׶‪ ؇‬׹׶‬ ‫׳ײ ױ‪؅‬׻ױ ‪؆‬׹׽ײ?? ‪؇‬״׹׶׵!!! ׭‪؇‬ױ ‪؇‬״׹׶׵ ׭׺ ‪؆‬׺ ׭‪؇‬ױ‬ ‫‪؆‬׻׿‪؅‬׸‪ ؇‬ױױ؁׿׹ױ ׹׭ ‪؇‬ױ׶ױ ׻‪؅‬׶‪؅‬׶‪؆ ...؇‬ױ‪؄‬׮"ױ ׹׭‬ ‫׭ײ״׳!!!‬ ‫׶؃׵‪؅‬׷ ׹װ؁ײ‪ ؄‬׿׹ ‪؆‬ײ׹״׽ײ‪ ؇‬׸װ׶ '׹׿ײװװ' ׭ײ‪؇‬׶ ׹ױ׶׸׽׾‬ ‫׽‪؇‬״׶׺ ׻ױ״׶׶׺‪ ...‬ױ׶ױײװ׶׺ ׭؀ ؁׿׺ ׹׭ ױ׶ײ‬ ‫؁‪؅‬׭׶׶׿‪؅‬׶׺!! ױ׺ ׭؀ ؁׿׺ ׹׭ ױׯ׶‪؆‬ײ ׭‪ ؇‬ױ׹״׶‬ ‫׹‪؅‬؃׶׽ײ‪( ...؇‬׸׼‪ ...‬׸׹ ؁׿׺ ‪؆‬׭‪؇‬ױ ‪؆‬ײ׻׿ ׭׶׳ױ ׭׾ײ׼ ׭ײ ״ײ׹ױ‬ ‫׵׶׶‪؅‬׿ ׶׶װ׼‪ ...‬ױׯ׶׿ ױ׳׻׼ ‪؆‬׸׹ ׭״װ ׻׭׶‪؇‬׽ײ ׶ײ؃׶׭ ׹׿؃׻ײ‬ ‫ױ‪؆‬׽׶ױ‪ ..‬ױׯ׶׿ ױ׳׻׼ ׹؃׭‪ ؇‬׮‪؅؄‬׮ ׿׹ ױ״׶׶׺‪ ...‬״׶׶‬ ‫׮׾׮׶׮ױ ױ‪؅؄‬ײ׮ױ ׭ײ ׸׹ װ׮‪ ؅‬׻׳׿׳׿ ׭״‪؆ ؅‬׳ױ ׮׮‪ ؇‬׭״‪؇‬‬ ‫׿׶‪؇‬ײ׼ ׿׺ ‪؇‬׻ײ׽ײ‪ ؇‬׿װ׸׽׶ײ‪ ؇‬׻‪؆‬׹ײ ׿׹ ׻ױ ‪؅؄؆‬ױ ׮‪؆‬׽ױ‬ ‫׻׸׽׶׾ ׭ײ‪؇‬׷ ׹‪؅‬؃׶׽ײ‪ ,؇‬׳ױ ׻‪؆‬ױײ ‪؆‬׽ׯ׳‪ ؅‬׮‪"؅‬ױ ײ׹׭ ׾‪؇‬׺ ׭׹׭‬ ‫׿ײ׹׺ ׽׵׿ ׮‪؇‬ײ׸׽ײ‪....‬‬ ‫‪؆‬׿׮‪؅‬ױ‪ ...‬׸׻ױ ‪؆‬׿ײ‪؅؆ ؇‬؁‪؇‬׶ ׮׭‪ ؅؇‬ױ׳ױ‪ ,‬ײ׸׻ױ ׮ײײ׭؃؁‬ ‫׮׾؁‪؅‬׺ ‪؆‬׹ ״׶׶׺!! ׽ׯ׳‪ ؅‬׿׹׶׷ ‪؆‬׶ױ׶ױ ׻‪؆‬ױײ ‪؆‬׶׳׶׳ ײ׶׵׹׵׹‬ ‫ױ׳ױ‪ ...‬׸׻ױ ׭׽‪؅‬ׯ׶ײ‪ ؇‬׮׳׮׳‪؇‬׶ ׸װ׶ ׹؁‪؅‬׽׾ ׭״‪؅‬׶׺‪,‬‬ ‫׭ײ‪؇‬׷ ׹׽؃׹ ׭‪ ؇‬ױ״׶׶׺) ‪ ؄؅‬׻ױ? ׭׽׶ ׻׿װ׶؀ ‪؆‬ױ‪؅‬؃׶׽ײ‪؇‬‬ ‫‪؆‬׹׶ ׹״׶׶׺ ‪؇‬ׯ׶׿ ׻‪؆‬׻״ױ ײ׵ײ׮ ׹׮׮ ׻‪؅‬ײ׮ ׸׹‪ ...‬׸׹ײ׻‪:؅‬‬ ‫׹ױ׮׶׼ ‪-؆‬׻׶ ׶״׶ױ ײ׻׶ ׶׻ײ‪ ...؇‬׳ױ ׹׭ ׮׸׮׶‪ ...؆‬׹׭‬ ‫ױ׻؃׮ ױ׭׶װ׶׭׹׶ ׮׶ײ‪؆ ؅؇‬׿ײ׮װ ױ' ׭׻ײ‪ ؅‬׹ױ‪؇‬؁׹׹‬ ‫׮״׽׶‪؄‬ױ ײ׹׭ ׮׾‪؄‬׶׹ױ‪ ...‬ױ‪-‬׻׶ ׶״׶ױ ײ׻׶ ׶׻ײ‪ ؇‬ױ׭׻׶‪؇‬׶‬ ‫׿׹׶ײ‪-؆ ...‬׭׽׭ ױ'‪؇ ...‬׳׸ױ ׭ײ‪؇‬׶ ׹‪؄‬״‪ ؇‬׭‪ ؇‬ױ׿׽׶׶׽׶׺‬ ‫׳ױ ׻׶ ‪؆‬׿‪؆‬ױ ׿׺ ׿؃׻ײ ׻‪؆‬ױײ ײ׻׶ ‪؆‬׹׭!!!‬ ‫׮‪؅‬؃׶׽ײ‪ ؇‬׻׻‪؄‬ײ׺ ‪؆‬׹ ױ׮׽ױ!! ‪؆‬׻؃װ ׭״װ ׭׽׶ ׭׽؃׹ ׭‪؇‬‬ ‫‪ | 30‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‪5‬‬ ‫ניתן לרכוש את החוברת לנשים!!!‬ ‫ה'מחזור' האהוב לר"ה לאמהות הצדקניות‬ ‫בקרוב ממש‬ ‫שמבלות בגינה בדמע בשליחותם עם הילדים‬ ‫שלחייך פרדס רימונים!!! הרימון הבודד שהסעיר את ירושלים בראש השנה‪.‬‬ ‫בשעת התקיעות‪.‬‬ ‫מוצאי ר"ה בירושלים‪ ...‬כל העוילם בחצר בית יעזק משועשעים ומחוייכים‪ ...‬כן‪ ...‬בר"ה הזה היה אירוע מאוד מעניין ומשעשע‬ ‫מתורגם גם לאידיש ואנגלית‪...‬‬ ‫בירושלים!!! רימון אחד הצליח להסעיר את כל ירושלים‪ ...‬עוד יספרו על הר"ה הזה‪...‬‬ ‫הכל התחיל מר' ידותון‪ ...‬מדובר ביהודי מתוק שיש לו המון אהבת תורה וכבוד לתלמידי חכמים‪ ...‬וכמידי שנה יומיים לפני ר"ה ר'‬ ‫ידותון מגיע עם ביכורי רימו נים‪ ...‬הוא לא היחיד‪ ...‬יש עוד אלפים חוץ ממנו‪ ...‬סו"ס ערב ר"ה זה בדיוק העונה של קטיף הרימונים‬ ‫והתמרים‪ ...‬וממילא העזרה מלאה בביכורי רימונים‪ ...‬אבל עדיין!! הרימונים של ר' ידותון זה ליגה אחרת!! מדובר ברימוני בדן!!!‬ ‫שמעת פעם על רימוני בדן??‬ ‫רימון בדן זה מרצדס!!!! כל רימון אבטיח!!! עסיסי!! אדום!! כל גרעין גרעין!! בקיצור‪ :‬בחיים לא תראה רימוני בדן סתם ככה בחנות ירקות‪..‬‬ ‫זה לא משהו שנמכר במשקל‪ ...‬גם לא ב‪ 24-‬שקל לקילו‪ ...‬זה משהו שאתה יכול לראות אותו בחנויות לכלי כסף‪ ...‬מי שקונה דבשיה מכסף יקבל שי רימון בדן אחד‬ ‫‪---‬‬ ‫בחינם‪ .. .‬אולי גם אצל את מוכרי מחזורים מפוארים מעור עם כיתוב‪ ...‬שם אולי מצרפים רימון בדן אחד‪ ...‬מקסימום עוד חצי‪ ...‬שיראה כמו הרימון בככרות של‬ ‫החרדים) אבל ר' ידותון‪ ...‬ככל שמתקרב ר"ה הוא נכנס לאקסטזה של אהבת תורה‪ ...‬ולכן בשנים האחרונות הוא התחיל במנהג חדש‪,‬‬ ‫להלן מוקדי המכירה מבית 'אז נדברו'‬ ‫הוא מגי ע כרגיל עם כמה עשרות רימונים בתור ביכורים!! והם ניתנים לאנשי משמר כדין‪ ...‬אבל זה הסיפור הקטן!!! כי הסיפור‬ ‫ירושלים‪:‬‬ ‫היותר רציני זה שלאחרונה ר' ידותון מצרף איתו עוד ארבע משטחים ענקיים עם אלפי רימוני בדן משובחים‪ ...‬ואת זה משנעים‬ ‫רח' נחמיה ‪ 10‬קומה ג'‬ ‫היישר לחצר בית יעזק‪ ...‬ר' ידותון החליט לנדוב את זה לאורחים הרבים שמגיעים במשך הלילה לעדות החודש‪ ...‬סו"ס בליל ר"ה‬ ‫גבעת שאול‪ ,‬רח' בן עוזיאל‪054-8491554 -‬‬ ‫אוכלים סימנים!! ור' ידותון טוען בתוקף‪ :‬מי שטרח והלך מרחקים כאלו גדולים כדי להעיד עדות החודש‪ ...‬מגיע לו להגיד 'שירבו‬ ‫בית וגן‪ -‬משפחת נוישטט רח' הרב פראנק ‪29‬‬ ‫זכויותינו כרימון' על רימון בדן‪..‬‬ ‫רוממה‪ -‬המ"ג ‪052-7682281 -29‬‬ ‫וכעת מתחיל הסיפור!!!! ערב ראש הש נה‪ ...‬ארבע בצהרים‪ ...‬כבר כל הרימונים עומדים בתצוגה מעוצבת בכניסה לבית יעזק‪...‬‬ ‫רמות ד'‪ -‬רובין ‪054-8419684 -47‬‬ ‫ולפתע מופיע רץ דחוף והזעיק את ר' ידותון‪ ...‬מה קרה?? אל תשאל‪ ...‬הגיע מברק מהפרדס‪ ,‬שלאחר שסיימו את כל הקטיף‪ ...‬נכנס‬ ‫נוה יעקב‪054-8500615 -‬‬ ‫האריס הותיק לסקירה שגרתית בפרדס‪ ...‬ואז לפתע 'משהו' נעלם לו בפרדס‪ ...‬ומה שהתברר זה שבתוך הפרדס יש בלע"ר מאות‬ ‫אופקים‪ -‬משפחת שפירא‪053-4112035 :‬‬ ‫עצי מאכל‪ ...‬אבל יש נטיעה אחת קטנה וסוררת ש‪ ...‬שהיא מוקפת בקזוזות אדמה‪( ...‬בתור סימן והיכר שזה ערלה!!! זה מיועד בעיקר לאלו‬ ‫אחיסמך‪053-4162979-‬‬ ‫ש'לוקחים' בלי רשות‪ ...‬גם אם אתם לא מקפידים על גזל‪ ...‬לפחות לא תכשלו באיסור הנאה דערלה) ותכל'ס‪ ...‬אני מחפש את הסימון של הנטיעה ולא‬ ‫אלעד‪ -‬רחוב ר' יהודה הנשיא ‪03-9073067 -81‬‬ ‫מוצא‪ ...‬בקיצור‪ :‬אחרי שעה וחצי סו"ס מצאנו את הנטיעה!!!! ו‪ ...‬ומה מתברר?? שגם ממנה קטפו רימון אחד (לא היה שם יותר‬ ‫אשדוד‪ -‬הרב צור‪050-4120311 -‬‬ ‫מרימון אחד בשל) ותכל'ס‪ ...‬קרוב לוודאי שהרימון ערלה הבודד הזה התערב עם כככל רימוני הבדן הכשרים‪ ...‬ר' ידותון קיבל את‬ ‫ביתר עילית‪ -‬אזור רמי לוי‪054-8450998 -‬‬ ‫המידע ו‪ ...‬והחויר כסיד!!!! ר' ידותון קיבל צמרמורת והתכנס בתוך עצמו‪ ...‬ארך לו כמה דקות לקלוט את הממדים וההיקף העצום‬ ‫בית שמש‪ -‬נהר הירדן ‪ 9‬ר"ב ‪058-3294147‬‬ ‫של הנזק!!!‬ ‫‪055-6728458‬‬ ‫בני ברק‪ -‬קיבוץ גלויות ‪9‬‬ ‫לא היה הרבה זמן‪ ...‬עוד חצי שעה כניסת יו"ט‪ ...‬התכנסה ישיבת חירום במעמד בי"ד מסנהדרין‪ ...‬ור' ידותון הציג בפניהם את‬ ‫חזו"א ‪052-7117271 34‬‬ ‫הנתונים ואז יצא הפסק המרטיט‪ ...‬שככככל הסחורה!!! כל אלפי הרימונים היוקרתיים‪ ,‬ככככולם אסורים‪ ...‬ולא סתם אלא בהנאה‪...‬‬ ‫רח' הרב קוק‪ /‬הרצוג‪0527603814 -‬‬ ‫מה לעשות!! רימוני בדן זכו לקבל מחז"ל את הקופלימנט שהם מז' דברים שחולקים חשיבות לעצמם כמו בעלי חיים שאם נתערב‬ ‫אזור גן ורשא‪0534166085 -‬‬ ‫אפילו באלף לא בטיל!! (ולכן למרות שבדרך כלל ערלה בטלה לכה"פ באחד ממאתיים‪ ...‬אבל רימוני בדן?!? זה פירמה!!! שכל רימון בדן חולק מקום לעצמו!!‬ ‫פרדס כץ אבוחצירא‪0548494663 -‬‬ ‫ואם יש רימון בדן אחד שברור לנו שהוא ערלה ונתערב‪ ,‬כל אלפי הרימונים שממתינים שם בחצר בית יעזק אסורים בהנאה)‬ ‫פרדס כץ ביכ"נס אילת השחר‪0548578226 -‬‬ ‫כולם נעצו עיניים חוששות בתגובה של ר' ידותון!! אבל ר' ידותון הפתיע בחיוך ואמר‪ :‬הנה!! הגיע ר"ה!! יש לי כעת את הזכות‬ ‫להמליך את ה'!! ואם ה' רוצה שאני אאבד במו ידי ‪ 2000‬רימוני בדן‪ ...‬הנני!!!!‬ ‫חדש זכרון יעקב‪054-8439757 :‬‬ ‫‪---‬‬ ‫חיפה‪ :‬חדש!‪ :‬גולדמן ‪054-8423047‬‬ ‫הגיע ליל ראש השנה‪ ...‬תוך שעה וחצי כבר התחילו להופיע העדים הראשונים‪ ,‬ותוך שעתיים וחצי כבר הייתה נהירה של עשרות‬ ‫נו"ש‪ :‬זלושינסקי ‪0527121693‬‬ ‫א לפים‪ ...‬השלחנות נפתחו וסעודות גדולות עושים להם‪ ...‬והגיע השלב של הסימנים‪ ...‬וכולם כבר מחכים לרימוני בדן האהובים‬ ‫טבריה‪054-8441354 -‬‬ ‫שהתרגלנו אליהם מהשנים הקודמות‪...‬‬ ‫טלז סטון‪ -‬קפלן‪ ,‬הרי"ף ‪ 6‬ק"ג ‪052-7688584‬‬ ‫ו‪ ...‬ור' ידותון הסתובב בין השולחנות והתנצל‪ ...‬תבינו‪ ...‬גם השנה השתוקקתי להביא רימוני בדן כפי שאתם רואים‪ ,‬אבל קרה משהו‬ ‫כרמיאל‪0527136165 -‬‬ ‫מצער‪ ...‬והיום ר"ה!!! יש לי את הזכות יחד איתכם להרבות זכויות עם רימוני בדן משובחים שמחר בעזה"ש בערב אנחנו נעשה פה‬ ‫מודיעין עילית‪ :‬קצות החושן ‪052-7174781 ,14‬‬ ‫הדלקה ונשרוף את כולם ונזכה להרבות זכויות לא בסימנים אלא בפועל בזכות הנאמנות לחז"ל שרצונו ית' שנשמע בקולם!!!!‬ ‫חפץ חיים ‪ -14‬דרבקין‪0527634753 -‬‬ ‫העויילם נפעמו מהדברים‪ ...‬ר' ידותון פשוט סחף את הציבור‪ ...‬רבותי‪ :‬מה יכול להיות יותר נשגב מלהביא בער"ה ביכורי רימונים‬ ‫גרין פארק‪0527644795 -‬‬ ‫למקדש?? זה לשרוף ביכורים במוצאי ר"ה כי כך גזרה חכמתו ית'‪ ,‬ע"י תקנת חכמים‪ ...‬היו שם ריקודים עד סוף הלילה אבל כצפוי‪...‬‬ ‫חדש נוף הגליל‪ :‬הר יונה ג'‪053-4118642 -‬‬ ‫מתוך מגוון האנשים שהגיעו לעדות החודש‪ ...‬יש גם אפושטע יידן‪ ...‬והגיע יהודי שאצלו הסימנים של ר"ה זה יהרג ואל יעבור‪...‬‬ ‫נתיבות‪ -‬רח' הרב גרשנוביץ ‪0527644737‬‬ ‫עפולה‪052-7686876 -‬‬ ‫והוא היה בלחץ להשיג רימון!! אז ניסו להסביר לו שערלה‪ ...‬והתערב וכו'‪ ...‬אבל זה היה 'יותר מידי' בשבילו‪ ...‬אין לי זמן עכשיו‬ ‫פתח תקוה‪( -‬מרכז העיר) ‪0504124235‬‬ ‫לערלה‪ ...‬אני צריך רימון לסימנים!!!!‬ ‫צפת‪052-7181828 -‬‬ ‫והיה שם גם את זונדל‪ ...‬יהודי פשוט שלא הצליח להירגע‪ ...‬מה‪ ...‬ככככל הסחורה הזו הולכת לפח בגלל רימון אחד? אתם יודעים‬ ‫רכסים‪054-8415410 -‬‬ ‫מה זה רימוני בדן‪ ?...‬עם רימון אחד כזה הצלחתי לשחד את הקסדור הרומאי שלא יסגיר אותי לכלא עשר‪ ...‬ור' ידותון הסביר לו‪...‬‬ ‫רחובות‪0583298126 -‬‬ ‫כן‪ ...‬אני יודע‪ ...‬אוהו אני יודע מה זה רימוני בדן!!!! אבל א תה יודע מה זה לשמוע בקול חז"ל?? אבל היהודי עם הסימנים לא הצליח‬ ‫תל ציון‪052-7150166 -‬‬ ‫להירגע‪( ...‬הוא מצידו בטוח שאם לא יהיה לו רימון בליל ר"ה הוא לא ישלים את שנתו) והוא התייעץ בשקט עם כמה שמבינים ב'איסור והיתר'‬ ‫תפרח‪ -‬לימן‪055-6705003 -‬‬ ‫והם אמרו לו‪ :‬שאם מישהו פותח את הרימונים והם כבר לא שלימים‪ ...‬אז זה כבר לא חשוב‪ ,‬ואז זה כבר כן מתבטל באחד ומאתיים‪...‬‬ ‫‪--‬‬ ‫ואז באמצע הלילה‪ ...‬כשכולם שרו בהתלהות הוא הלך כולו חדור קנאות (שלא להפסיד מנהג ישראל) ופיצח בזריזות מאתיים רימונים‪...‬‬ ‫ניתן לקבל את החוברות גם בשליחת בקשה למייל‬ ‫ואז הוא הופיע כולו רגשות קודש ואמר‪ :‬רבותי‪ :‬עשיתי 'עבוייידת הביטול' וכעת יש לי 'ירבו זכויותינו כרימון' להתברך בברכת‬ ‫הרשום בעמוד הראשון‪.‬‬ ‫השנים‪ ...‬ניתן להתכבד‪ ...‬בהתחלה כולם היו בהלם!!!!! ואז מהר מאוד ניגשו אליו שלוחי בית דין והודיעו לו חגיגית‪ ...‬ר' זונדל‪...‬‬ ‫טעית בחישוב! לא הרבית לעצמך שום זכויות!! כי קיי"ל שאין מבטלין איסור לכתחילה‪ ,‬ומי שעבר ובכל זאת ביטל‪ ...‬זה אמנם‬ ‫בברכת כתיבה וחתימה לכל המפיצים‪...‬‬ ‫מותר לאחרים אבל חכמים קנסו אותו ש‪-‬לו זה אסור!!! אז מה שבטוח‪ :‬לך לא הרבית שום זכות‪ ...‬ואדרבה‪ ...‬לכולם היה זכות‬ ‫ושנה טובה ומבורכת לכל הקוראים‬ ‫ששמעו לחז"ל ואת הזכות הזו אתה הפסדת במו ידיך‪ ...‬ואילו מהרימון אין לך רשות להשתמש‪ ...‬אבל לאחרים כן‪ ...‬בבקשה‪ ...‬רבותי‪:‬‬ ‫וגם מי שלא‪.‬‬ ‫מי שרוצה להגיד 'שירבו זכויותינו‪ ,'...‬וכאן הייתה הפתעה‪ ...‬אף אחד לא הסכים!!! ר' ידותון הצליח כ"כ לסחוף ולרומם את העוילם‪...‬‬ ‫‪---------‬‬ ‫אף אחד לא רוצה להפסיד את הירבו זכויותינו של הזכות לפרוש מאיסור דרבנן!!! חביבים דברי סופרים‪...‬‬ ‫תכל'ס‪ ...‬כעת מוצאי ר"ה‪ ...‬הסיפור הספיק להתפרסם בירושלים‪ ...‬וכעת אלפי אנשים נוהרים לחצר בית יעזק לקראת מעמד‬ ‫השריפה‪( ...‬מה שכן‪ ,‬הגיעה בקשה מבי"ד לעשות את השריפה במקום נמוך‪ ,‬כי בליל ב' בחודש‪ ,‬יש כאלו שעלולים לחשוב שזה משואות) וכעת הגיע‬ ‫בימים הקרובים תתקיים מכירה של כל‬ ‫השמועה שהכה"ג מאוד התרגש מהמעשה והודיע שהוא רוצה להשתתף במעמד השריפה (למרות שמחר בצהרים הוא כבר אמור לפרוש‬ ‫ספרי וחוברות מבית אז נדברו בישיבת מיר‬ ‫לז' ימים) ואכן אלפי אלפי רימוני בדן‪ ...‬שמוערכים בקרוב למיליון שקל הושלכו היישר לדליקה בניגוני דבקות 'גן נעול אחותי כלה‪...‬‬ ‫שלחייך פרדס רימונים וגו'‪...‬‬ ‫(חדר כביסה)‬ ‫אוסף | ‪31‬‬ ‫‪6‬‬ ‫אבאלה‪ ...‬כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה וכו'‪...‬‬ ‫לתוכן‬ ‫אז זהו!! שהגיע הזמן שנשאיר טיפ טיפה כבוד גם לבורא עולם!!!‬ ‫כצפוי‪ ...‬היו כמה שהתקשרו אלי מבוהלים‪ ..‬מה קרה?? היו כאלו שטורחים בימים אלו לזרוע‬ ‫שים לב‪ :‬את כולם אנחנו מכבדים‪ ,‬על הנרצחים מהמסיבה בריעות אסור לדבר‪ ,‬כי הם נהרגו על‬ ‫פ חד ובהלה שכל פעם שר"ה חל בשבת ולא תקעו‪ ...‬אח"כ הייתה שנה קשה‪ ...‬נו‪ ..‬מה עושים‬ ‫קדה"ש‪ ,‬הם נמצאים בהיכלות הכי גבוהים‪ ,‬אבל להגיד שהרבש"ע עשה את זה למי שעשה את‬ ‫שהשנה לא תהיה רעה? אמרתי לאותו אחד‪ :‬אם בשנת תשפ"ד שר"ה חל בשבת‪ ...‬היות ולא‬ ‫רצונו?? עם זה אין לנו בעיה!! היד שלנו מאוד קלה על ההדק ללכלך ולהותיר אדמה חרוכה‬ ‫תקעו אז אח"כ הגיע הטבח בשמחת תורה‪ ,‬והרי מי גזר את זה? בורא עולם!! אם ככה זה אומר‬ ‫ותחושת חוסר אימון לכל מי שעושה רצון ה'‪ ...‬שאתה תהיה הכי בסדר עם הרבש"ע‪ ,‬ובסוף הוא‬ ‫שכנראה לא היה בסדר שלא תקענו בשופר‪ ...‬אם ככה‪ ,‬אז מה הבעיה‪ ...‬אותי חינכו שיש כזה דבר‬ ‫יעניש אותך למרות שעשית הכי טוב‪( ...‬אגב‪ :‬זה לא סתירה שברגע שהם נהרגו על קדה"ש נתכפר להם הכל‬ ‫לחזור בתשובה‪ ...‬ואי לכך ובהתאם לזאת‪ :‬אני מכריז בזאת שהשנה בר"ה שחל בשבת‪ ,‬אני‬ ‫כפי שמבואר בשע"ת)‬ ‫מתכנן לתקוע בשופר!! אה‪ ...‬מה דעתך? רוצה 'זמני תקיעות'?? לא לא!!! חס ושלום!!! אסור!!‬ ‫ואי לכך ובהתאם לזאת!! אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולהכריז את הקבלה שלי לשנה‬ ‫אסור השנה לתקוע בשופר‪ ...‬למה? כי אסור‪ ...‬מי אמר שאסור?? בורא עולם!!! הוא הורה לנו‬ ‫הקרובה!! (אני אומר ברבים כדי שיהיה לי מחייב) ובכן‪ :‬אני מקבל על עצמי בלי נדר!!!! שבמוצאי שביעי‬ ‫לשמוע בקול חז"ל שאסרו לתקוע בר"ה שחל בשבת‪ ...‬אה‪ ...‬בורא עולם הורה לנו כך‪ ?!?...‬אז‬ ‫של פסח הקרוב‪ .‬שעתיים לאחר צאת החג‪ ,‬אני הולך בל"נ למכולת הקרובה וקונה חמץ שנמכר‬ ‫למה מגיע לנו עונש שעשינו בדיוק מה שהוא אמר??? אה‪...‬‬ ‫לנכרי כדין!!! הנה!! זו הקבלה שלי!!! אה‪ ...‬מה הקשר בירה נשר??‬ ‫שאלתי פה שאלה!!!! האם למישהו יש תשובה על השאלה שלי???‬ ‫איך פתאום קפצתי מראש השנה למוצאי שביעי של פסח?‬ ‫בורא עולם הור ה לי בר"ה תשפ"ד לא לתקוע בשופר!!!! שמעתי בקולו‪ ...‬לא תקעתי!!! ומה‬ ‫אז אני אספר לך‪ :‬אני עד היום הקפדתי להימנע מלקנות חמץ שנמכר לנכרי‪ ...‬למה? כי יש לי‬ ‫התוצאה?? השביעי באוקטובר!!! ועל מה??? שעשיתי בדיוק מה שהוא אומר‪ ?!?!?!?...‬נו‪...‬‬ ‫נערווען מחמץ שעבר עליו הפסח‪ ...‬מה הבעיה בזה?? אז ככה‪ :‬האמת היא שאין בעיה!!‬ ‫תגיד לי‪ :‬זה תקני?? זה הגון???‬ ‫מדאורייתא חמץ שעליו הפסח מותר‪ ...‬רק מה? חכמים קנסו!!! חז"ל קנסו את אותו חוטא‬ ‫(תבין‪ :‬מילא היית אומר שהקורונה ואירועי שמחת תורה זו הנהגת היחוד והקב"ה עושה כל מיני דברים שאין לזה שום‬ ‫שהתעצל ולא ביער חמץ‪ ...‬שהחמץ שלו אסור גם לאחר פסח‪...‬‬ ‫קשר למעשים שלנו לא לטוב ולא למוטב‪ ...‬עם זה אין לי בעיה‪ ,‬זה נקרא הנהגת היחוד‪ ...‬אבל להגיד שה' גזר שנה קשה‬ ‫וכאן מגיע החזו"א וטוען טענה פשוטה‪ :‬אני לא מבין‪ :‬עומד לפנינו בעל מכולת‪ ,‬יהודי תם וישר‬ ‫מצד הנהגת המשפט‪ ,‬כי!!!! כי עשינו רצונו ולא תקענו בשופר ולכן 'מריעים לה בסופה'‪ ...‬ראית מלך אוהב צדקה ומשפט‬ ‫שנותן דוחו"ת לאזרחים החוקיים שלו שפעלו בדיוק לפי ההוראות שלו??)‬ ‫וירא אלוקים‪ ,‬בער ב פסח הוא הלך לרב ברצינות ובאחריות ושאל את הרב‪ :‬מה אני צריך‬ ‫לעשות‪ ...‬והרב ענה לו‪ :‬תמכור אצלי את החמץ‪ ...‬ואותו יהודי ירא ושלם עשה לפי ההוראות של‬ ‫מי שככה חושב על בורא עולם‪ ...‬מסוגל להמליך אותו??‬ ‫השו"ע‪ ,‬הלך ומכר את החמץ כדין‪ ...‬והנה!!!! הגיע מוצאי פסח ו‪ ...‬הופ!! אני לא רוצה לקנות‬ ‫מי שכזה חוסר אימון יש לו בבורא עולם יכול להגיד 'וכל מאמינים'??‬ ‫ממנו‪ ...‬למה? לך תדע‪ ...‬אול י‪ ...‬אולי מגיע לו קנס של חמץ שעבר עליו הפסח‪ ...‬צועק עלי‬ ‫אז הנה!!! אנחנו שוב חוזרים לאותה נקודה של חוסר אימון!!!‬ ‫החזו"א‪ :‬סליחה אדוני!!!! יהודי שעשה בדיוק מה שצריך ע"פ הלכה לא מגיע לו קנס!!! יתהפך‬ ‫לחשוב ככה על בורא עולם זה לא יהודי!!! ואין לי דרך איך לשכנע כזה אחד להתגייר‪ ...‬זה אימון‬ ‫העולם!! גם אם נניח שבעוד ‪ 40‬שנה יתברר שהגוי היה בכלל יהודי והמכירה בכלל לא חלה‪ ...‬זה‬ ‫בתחתית השפל‪ ...‬עד כאן מטח יריות!!!!‬ ‫לא משנה‪ ..‬כי קנס?!? קנס לא מגיע למי שעשה כדין‪ .‬ככה החזו"א טוען ביושר ובצדק!! נו‪..‬‬ ‫אבל רגע רגע‪ ...‬תרגע‪ ...‬אל תסמיק‪ ...‬זה בסדר‪ ...‬אל תרגיש לא נוח‪ ...‬כולנו באותו בוץ‪ ...‬תאמין‬ ‫לי שגם אני!!! (ובדיוק בגלל זה אני כ"כ חם ובוער בנושא הנרחב הזה‪ ,‬ולכן כתבתי חוברת שלימה 'הלוך להרגיעו'‬ ‫‪.‬החזו"א הצליח לשכנע אותי?‬ ‫לא!!! עדיין כל מוצאי פסח מחדש יש לי נערווען‪ ...‬מה הנערווען שלי??‬ ‫בעניין זה) גם אצלי מתחוללת המערת שדים הזו‪ ...‬אוי אוי רבש"ע‪ ...‬שוב מלכדת אותנו?? מצד‬ ‫שעדיין!!! אולי גם ליהודי שנסע לפי החוק!! אולי גם לו מגיע דו"ח למרות שהוא נסע לפי כל‬ ‫אחד אתה לא מרשה לתקוע‪ ,‬ומצד שני 'כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה מריעין לה בסופה'?‬ ‫כללי וחוקי התורה‪ ...‬אז הנה!!! כעת הגיע הזמן לעשות תשובה!! ולעשות סוף לעיוות הזה!!!‬ ‫כן‪ ...‬המחשבות האלו מוכרות‪ ...‬והגיע הזמן שנשאל את עצמנו את השאלה שמרן הרב שך זיע"א‬ ‫במוצאי שביעי של פסח הזה אתה תראה אותי אוכל בורקס עסיסי שהבצק שלו נמכר לנכרי‬ ‫שאל בנאומו המפורסם נגד הקיבוצים‪ .‬הרב שך שאג מנהמת לבו במה אתם יהודים!‬ ‫כדין!!! כי נכון‪ ,‬החמץ‪ ...‬אולי ח"ו עבר עליו הפסח‪ ...‬אבל יהודי?!? על יהודי לא עבר הקלח!!!‬ ‫גם אנחנו צריכים לשאול את עצמנו‪ ,‬אם זו רמת האימון שיש לנו בבורא עולם‪ ...‬אז במה אנחנו‬ ‫יהודי לא מופקר לקנסות ועונשים על שהוא עשה מה שנכון‪ ...‬את העלילת דם הזו אנחנו‬ ‫יהודים?? או יותר נכון‪ ...‬מי כבר נשאר לבורא עולם?? מי כן יתן בו אימון?? איזו כלה כן תסכים‬ ‫נחושים ביחד לסקל!!! ואנחנו נשרש את זה בכוחות משותפים‪( ...‬תקבל על עצמך להצטרף למאבק‬ ‫להיכנס איתו לחדר יחוד מתוך אימון שהוא לא הולך להחטיף לה שם מכות בלי סיבה???‬ ‫הקריטי הזה) ואנא ממך‪ ...‬אם אתה מזדהה עם הקבוצת סיכון הזו‪ ,‬תקבל על עצמך לפעול‬ ‫ולכן חס וחלילה חס ושלום!!! הס מלהזכיר!!!!‬ ‫במודעות בנושא המזעזע הזה‪ ...‬לעשות סוף לקצר הזה בינינו לבין ה'‪..‬‬ ‫אם הייליגער באשעפער אמר שהשנה לא תוקעים בשופר!!!! שום דבר רע ה' לא יזמין לי‬ ‫יהודים יהודים!!! בא נחליט בר"ה הזה שאנחנו מוציאים את השולחן ערוך וספרי היראה‬ ‫בעקבות זה!!! למה?? כי עשיתי מה שצריך!!!! והקב"ה הגון!! והוא לא הולך להעניש את מי‬ ‫מהארון‪ ...‬מחבקים אותם חזק חזק!! נותנים להם את מלא הגיבוי‪ ...‬מקבלים על עצמנו להיות‬ ‫שעשה את רצונו!!! וזה חייב להיות ברור כביעתא בכותחא וזהו!!! עקרונית אני אמור לעצור כאן‪,‬‬ ‫כי אין צורך להסביר עוד מילה אחת בנידון‪ ...‬כי אין אופציה לחשוב אחרת!!! )כלומר‪ :‬איך צורך להסביר‪,‬‬ ‫מחויבים לחוקי התורה ולהיות אנשי חוק!!! וזהו!!! מכאן ואילך אני משוריין ומעוגן בחוק!! אני‬ ‫בממ"ד!!! חוק התורה יגונן עליו‪ ...‬במילים אחרות קוראים לזה‪ :‬תורה מגנא ומצלא!!! כי כל עוד‬ ‫לא איך זה מסתדר עם חז"ל ולא איך זה מסתדר עם העובדות) אבל רק בשביל לשבר את האוזן‪ ...‬סו"ס כדי‬ ‫אתה עושה בעבודת ה' מה שאתה רוצה לפי הרגשות אתה חי בסיכונים‪ ...‬אין לך שום ביטוח‪...‬‬ ‫להפיס את לבו השבור של ידידי המבוהל מהעובדה שבשנת תשפ"ד לא תקענו בשופר וקרה מה‬ ‫אפילו לא ביטוח חובה‪ ,‬אבל ברגע שנדבקת לרצון ה'! יש לך ביטוח משלים!!! ולא זו בלבד‪...‬‬ ‫שקרה‪ ..‬אז סליחה על הביטוי‪ ...‬אבל מי שקצת זוכר‪ ...‬בשנת תשפ"ד לא רק ראש השנה חל‬ ‫אלא אפילו אותו יהודי רשע שהדביק פת לתנור בשבת במזיד והתראה‪ ...‬ועקרונית הוא כבר‬ ‫בשבת‪ ...‬היה עוד!!!! עוד יום אחד שחל בשבת‪ ...‬תן ניחוש איזה יום?? ההוא שמחת תורה!!!!‬ ‫התחייב סקילה‪ ...‬אבל בשניה האחרונה!!! רגע לפני שקרמו פניה בתנור‪ ...‬הוא תפס את עצמו‪...‬‬ ‫גם הוא חל בשבת!! ו‪ 99%-‬ממי שהיו שם בזירה היו מחללי שבת גמורים! אז מה אתה רוצה??‬ ‫רגע‪ ...‬לא מתחשק לי להיסקל מחר בבוקר‪ ...‬ולכן הוא רץ מהר מהר להביא מרדה כדי לרדות את‬ ‫ואילו אותם אלו שבאותו ר"ה לא תקעו בשופר בגלל שבת‪ ...‬לא נפלה משערת ראשם ארצה‬ ‫הפת מהתנור רגע לפני שזה יגיע לשיעור אפיה‪ ...‬ואז לפתע חז"ל תופסים לו את היד!! סטופ!!!‬ ‫בזכות השבת!!! אז מה אתה רוצה?? סו"ס הרי לא סתם לא תקענו בשופר באותו ר"ה‪ ...‬לא‬ ‫לא לא!! אל תרדה את הפת!!! מה‪ ...‬אתה לא יודע שתקיעת שופר ורדיית הפת הם צמד חמד!!‬ ‫תקענו כי‪ -‬כן תקענו בעצם השמירת שבת שלנו!!! ומי שתוקע בשמירת שבת‪ ...‬אז תקיעת שבת‬ ‫על שניהם נאמר‪' :‬חכמה ואינה מלאכה' רק מדרבנן אסור לרדות פת מהתנור‪...‬‬ ‫שומרת עליו ו‪ ...‬והיא שמרה!!!! אז מה אתה רוצה???‬ ‫אותו רשע מנסה להתנער מחז"ל‪ ..‬סליחה חז"ל‪ ....‬תעזבו אותי‪ ...‬זה החיים שלי‪ ...‬אם אני הרגע‬ ‫רק מה כן?? יש בכל זאת הבדל אחד בולט ומשמעותי בין ר"ה רגיל לר"ה שחל בשבת‪ ...‬שבר"ה‬ ‫לא רודה את הפת‪ ...‬הלך עלי‪ ...‬מחר סוקלים אותי‪ ...‬מה חז"ל עונים לו?? לא לא!! תהיה רגוע‪...‬‬ ‫רגיל יש לנו מבצע חד פעמי!! אתה לוקח שופר ואתה עושה טו טו טו‪ ...‬וזהו‪ ...‬לחצת על הבר‬ ‫אם אתה כעת תשמע בקולנו ולא תרדה בגלל ההוראה שלנו!! אנחנו פורשים עליך חסות!!!!‬ ‫קוד האלוקי ובבת אחת נפתחים שערי רחמים‪ ...‬ואשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון‪...‬‬ ‫אתה לא תהיה חייב סקילה‪ ...‬אנחנו נעדכן שעשית את זה בהוראתנו ולכן אתה פטור מסקילה‪,‬‬ ‫אבל בר"ה שחל בשבת‪ .‬השופר הוא קצת יותר מסיבי! אנו לא תוקעים בשופר‪ ...‬אנו תוקעים‬ ‫למרות שעשית מלאכה גמורה‪ ...‬כן!! ככה אומר תוס' בפירוש (שבת ד‪ .‬ד"ה קודם שיבא) אתה‬ ‫בערכים הרבה יותר מערכתיים!!! ג' אפשרויות‪:‬‬ ‫קולט?? גם רשע גמור שכבר חילל שבת במזיד‪ ,‬שיכול בדקה ה‪ 90-‬להיפטר באמצעות איסור‬ ‫א‪ .‬אנחנו תוקעים ב‪-‬הכנעה לחכמים שכך גזרו עלינו!!!‬ ‫דרבנן‪ ,‬לרבנן יש גב לומר לו‪ :‬עזוב!! שמע בקולנו‪ ,‬ולא יקרה לך כלום!!‬ ‫ב‪ .‬אנחנו תוקעים ב‪-‬חובת ערבות שיש לנו לכל יהודי‪...‬‬ ‫אז זהו!! צריך לדעת שכשיהודי עושה מה שצריך ע"פ תורה הוא משוריין!! מאובטח! הוא‬ ‫ג‪ .‬אנחנו תוקעים ב‪--‬שמירת שבת שלנו בקנאות‪...‬‬ ‫אבל המכנה המשותף בין כולם שאנחנו תוקעים!!!! (המלצה שלי‪ :‬תבחר את אחד מג' ערכים אלו‪ ...‬קח‬ ‫בידיים טובות‪( ...‬רק מה?? מול הנהגת היחוד אין לנו גישה‪ ...‬אבל מצד הנהגת המשפט הוא מסודר!!! סו"ס ר"ה זה‬ ‫נטו הנהגת המשפט!! היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים!) מצד הנהגת הדין והמשפט כל עוד אתה צמוד‬ ‫אותו כנושא לחיזוק ושטייגן לאורך השנה הבעל"ט‪ ...‬עצה טובה קמ"ל) אז הנה‪ ...‬זה ההבדל!! אם בכל ר"ה‬ ‫להוראות של התורה‪ ...‬אתה צח כשלג!!! וזה צריך להיות מאוד מאוד ברור!!! ומי שחושב אחרת‬ ‫הוצאנו שופר מהבויידם‪ ,‬תקענו ומיד החזרנו לבויידם עד שנה הבאה‪ .‬אז השנה אנו תוקעים עם‬ ‫הוא התבלבל בין יהדות לג'ונגל‪ ...‬ועל זה אנחנו צריכים לחזור בתשובה!! על הטשטוש והחוסר‬ ‫שבת קודש ושבת זה לא משהו ששוכב בבויידם‪ ...‬זה השבת הזו שאנחנו הולכים לתקוע איתה‬ ‫אימון שיש ל נו במרחב הכי בטוח והכי יציב שנקרא דרך התורה!!! בר"ה זה קח שולחן ערוך!‬ ‫כל שבוע מחדש ב'לכו נרננה'‪ ...‬בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'‪ ...‬ואנחנו מביעים‬ ‫תחבק אותו חזק ותבטיח לה'‪ ,‬אני מתחייב לקבל הוראות משו"ע ומכאן ואילך גם אם במשך‬ ‫נכונות להמשיך לתקוע איתה לאורך כל שבתות השנה הבעל"ט‪ ...‬אז בעוה"ר‪ ,‬בשנת התשפ"ד‬ ‫השנה יתפתח איזה ויכוח בנזקי שכנים ויוכרע בבירור שע"פ שו"ע חו"מ זכותך לעמוד על שלך‪,‬‬ ‫השופר של שבת קודש הופיע ג' שבתות לאחמ"כ ו‪ ...‬ו‪ ...‬והוא חולל גינוחי גנח וילולי יליל‪ ...‬אבל‬ ‫אז גם אם השכן יקפיד עליך‪ ,‬וירעיף עליך קללות וחרמות ויעשה עין הרע‪ ,‬פולסא דנורא‪ ..,‬אתה‬ ‫היללות האלו לא הופיעו בשום בית כנסת שלפני שלוש שבועות‪ ,‬לא!! לא תקעו שם בשבת כי‪...‬‬ ‫יכול לישון רגוע‪ ,‬כי אתה מעוגן בחוק!! ובאותה מידה אם יש תקנת חז"ל או דינא דגמ' שהחלטת‬ ‫כי‪ ...‬כי שבת היום לה'‪...‬‬ ‫לצפצף עליו‪ ...‬אתה בבעיה!!!‬ ‫עכשיו בינינו‪ :‬מה שאמרתי עכשיו‪ ...‬די קשה להוציא מהפה‪ ...‬כי מי אני שאומר שהטבח בשמחת‬ ‫רק מה? יטען מי שיטען‪ :‬שאחרי הכל קיי"ל שצריך גם להיות 'מעביר על מידותיו?? כן!! מעביר‬ ‫תורה קרה כי ה' העניש על חילול שבת‪ ...‬ואני גם לוקח בחשבון שיהיו כאלו שיתרתחו עלי‪ ,‬מי‬ ‫על מדותיו זה נכון‪ ...‬אבל רק למי שכבר עושה מה שצריך‪ ...‬אבל מי שאין לו טיפת אימון‬ ‫אתה שנהיית הדובר של הרבש"ע‪ ...‬מאיפה אתה יודע להגיד שזה קרה בגלל חילול שבת??‬ ‫בלעשות מה שצריך‪ ...‬אז בינינו‪ ...‬הוא חשוד בלפספס גופי תורה גמורים‪ ...‬כזה אחד צריך בראש‬ ‫אז נכון!! מי שיתעצבן ויעיר לי על זה‪ ,‬אני מקבל מראש את התוכחה! אבל מה יכול להיות יותר‬ ‫ובראשונה בלהפסיק לפחד לעשות את מה שנכון לעשות! כולל מה שמותר ע"פ רשות‪ .‬קודם‬ ‫גרוע מלהגיד שבטבח בשמח"ת קרה כי ה' העניש על חילול שבת? מה כבר יכול להיות יותר‬ ‫שיפנים ששו"ע הוא מרחב בטוח שמשתלם לברוח אליו‪ ...‬ואח"כ יתפנה לתוספי תזונה כמעביר‬ ‫מעצבן מכזה משפט? להגיד שבשמחת תורה ה' התכוין להעניש את מי ש‪-‬כן!!! כן שמר את‬ ‫על מדותיו‪ ...‬ודו"ק היטב‪...‬‬ ‫השבת שלפני ג' שבועות ולא תקע בשופר ע"פ ההוראות של ה'!!!‬ ‫אה‪ ...‬מה נראה לך יותר צורמני??? מה יותר עקום?‬ ‫‪ | 32‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לא תעשה פט‬ ‫שלא להעלות קדשים בחוץ‬ ‫שנאמר השמר לך פן תעלה עולותיך וכו'‬ ‫לא תעשה צ‬ ‫שלא לשחוט קדשים בחוץ‬ ‫שנאמר אשר ישחט שור או כשב וכו'‬ ‫ואל פתח אהל מועד וכו' ונכרת‬ ‫בשל טעות שנשתרבבה בשבוע שעבר ‪ -‬השיעור מודפס בשנית בצורה מתוקנת‬ ‫קרוב למזיד הוא‪ ,‬ואף להצד דקרוב למזיד הוא מ"מ ליכא‬ ‫גדר איסור שחיטה בחוץ משום לתא דשפיכות דמים‬ ‫כרת‪ ,‬ומה ההו"א כאן לחייבו כרת באומר מותר‪.‬‬ ‫נאמרו ב' לאוין על הקרבת קרבנות מחוץ לעזרה ‪ -‬לאו על‬ ‫נפק"מ בהגדרת האיסור כשפיכות דמים‬ ‫שחיטת קדשים בחוץ ולאו על העלאת הקרבנות בחוץ‪ .‬והגמ'‬ ‫ולהאמור י"ל ע"פ הרמב"ן (מכות שם) דברציחה אין פטור של‬ ‫(זבחים קז‪-:‬קח‪ ).‬מאריכה למצוא היכן נאמר לאו על כל אחד‬ ‫אומר מותר כלל‪ ,‬דלא אמרי' דאומר מותר פטור אלא‬ ‫והיכן נאמר הכרת עליהם‪.‬‬ ‫בעבירות שבין אדם למקום‪ ,‬שהאדם היה סבור שהמעשה‬ ‫גדר האיסור נתבאר בדברי הרמב"ן‪ .‬לענין איסור השחיטה‬ ‫מותר‪ ,‬אבל בעבירות שבין אדם לחבירו כרציחה לא שייך‬ ‫נאמר "איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז‬ ‫לפטרו מפני שהיה סבור שהמעשה מותר‪ ,‬דבעבירה לחבירו‬ ‫במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה‪ .‬ואל פתח אוהל מועד לא‬ ‫הוא אסור‪ .‬ואי אמרי' דאיסור שחוטי חוץ מוגדר כשפיכות‬ ‫הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא‬ ‫דמים‪ ,‬שייך לומר דהו"א דאין בו פטור של אומר מותר‪.‬‬ ‫דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו" (ויקרא יז ג‪-‬ד) וכתב‬ ‫בתוס' הרא"ש (בקידושין) מפרש את המיעוט 'פרט לאנוס'‬ ‫הרמב"ן ‪" -‬וטעם דם יחשב ‪ -‬ממעשה בראשית‪ ,‬יאמר‪ ,‬הנה‬ ‫דמיירי שבאו שני עדים ואמרו שבהמה זו אינה קרבן‪ ,‬ועל‬ ‫בכל בעלי חיים זולתי אדם עשיתי דמם כמים ולחומם‬ ‫דעתם שחט בחוץ‪ .‬ומבואר בדבריו שההסתמכות על עדים‬ ‫כגללים‪ ,‬כמו שאמר כירק עשב נתתי לכם את כל‪ ,‬אבל אם‬ ‫מוגדרת כאונס‪ ,‬ואי לאו קרא הו"א שהוא חייב על ההקרבה‪.‬‬ ‫ישחט מחוץ למחנה יחשב כשופך דמים"‪ .‬מבואר בדבריו‬ ‫וצ"ב דתנן בריש פרק האשה רבה (יבמות פז‪ ):‬דעדים שאמרו‬ ‫דאחר דמלכתחילה לא הותר לשחוט בע"ח אלא אך ורק לבני‬ ‫לאשה שמת בעלה ונישאה על פיהם‪ ,‬אינה חשובה כאנוסה‬ ‫נח הותרו בעלי חיים כששוחטם לצורך‪ ,‬וכל ששוחט מחוץ‬ ‫וחייבת קרבן‪ ,‬וא"כ גם מי שעושה ע"פ עדים אינו נחשב‬ ‫למחנה הרי זה כשחיטה שלא צורך ונחשב כשופך דמים‪ .‬ויש‬ ‫כאנוס‪ .‬ואף כאן אי"ז אונס גמור‪ ,‬אך מ"מ יקשה דעד כמה‬ ‫בהגדרה זו כמה נפק"מ‪.‬‬ ‫שהוא סומך על העדים וסבור שבהמה זו אינה קרבן אלא‬ ‫מיעוט אנוס שוגג ומוטעה מאיסור שחוטי חוץ‬ ‫חולין‪ ,‬א"כ הוא מתעסק על מעשה השחיטה ואמאי חייב‪.‬‬ ‫דרשינן בגמ' (קידושין מג‪ .‬זבחים קח‪ ):‬מהאי קרא דכתיב גבי שחוטי‬ ‫ולהאמור דאיסור שחוטי חוץ הוא ענף מאיסור רציחה‪ ,‬לא‬ ‫חוץ 'האיש ההוא' ‪ -‬הוא ולא אנוס‪ ,‬הוא ולא שוגג‪ ,‬הוא ולא‬ ‫שייך בו פטור מתעסק‪ ,‬דברציחה אין פטור של מתעסק‬ ‫מוטעה‪ .‬ותמהו התוס' (בזבחים) למאי איצטריך קרא למעוטי‬ ‫כמבואר בגמ' במכות (ז‪ ):‬לגבי חיוב גלות בחוטב עצים כשנשל‬ ‫שוגג‪ ,‬והא שוגג לאו בר קרבן הוא‪ .‬ותירצו דהו"א דהיכא דלא‬ ‫הברזל מן העץ‪ .‬והטעם כמבואר בגמ' (ב"ק כז‪ ).‬דבנזקין ובכל‬ ‫מייתי קרבן חייב כרת‪ ,‬אע"פ שהוא שוגג‪ ,‬קמ"ל שאינו חייב‬ ‫מצוות שבין אדם לחבירו אין פטור של מתעסק כלל‪.‬‬ ‫כרת כלל‪ .‬ואפשר דבכל מקום שיש חיוב חטאת בעבירה שיש‬ ‫נפק"מ לענין עכו"ם‬ ‫בה עונש כרת‪ ,‬הו"א שיתחייב כרת אם לא הקריב את החטאת‬ ‫הלכה נוספת נובעת מהגדרה זו‪ ,‬דאיתא בגמ' (זבחים קטז‪" ):‬דבר‬ ‫דאין לו במה להתכפר‪ ,‬ומהכא ילפי' דפטור מכרת‪.‬‬ ‫אל בני ישראל‪ ,‬בני ישראל מצווין על שחוטי חוץ‪ ,‬ואין העובדי‬ ‫הרשב"א (בקידושין) מתרץ דכיון דכתיב בשחוטי חוץ 'דם שפך'‬ ‫כוכבים מצווין על שחוטי חוץ‪ ,‬לפיכך כל אחד ואחד בונה לו‬ ‫הו"א דאקשיה רחמנא לרוצח‪ ,‬מה רוצח יהרג ואל יעבור‪ ,‬אף‬ ‫במה לעצמו ומקריב עליה כל מה שירצה"‪ ,‬ומוסיפה הגמ'‬ ‫האי נמי יהרג ואל יעבור ואף כשהוא שוגג אנוס או מוטעה‪,‬‬ ‫דאסור לישראל לסייען ולעשות שליחותן‪ .‬ולכאו' מאי קמ"ל‬ ‫קמ"ל דאין יהרג ואל יעבור בשחוטי חוץ‪ .‬ותימה דבכל מקום‬ ‫דעכו"ם מותרים לשחוט בחוץ‪ ,‬והלא אין זו מצוה משבע‬ ‫דהדין יהרג ואל יעבור‪ ,‬אם עבר ולא נהרג אינו חייב כרת היות‬ ‫מצוות בני נח‪ .‬אכן‪ ,‬אי אמרי' דאיסור שחוטי חוץ הוא ענף‬ ‫והוא נחשב כאנוס‪ ,‬ומה"ת דהכא יהיה הדין יהרג ואל יעבור‬ ‫מרציחה‪ ,‬א"ש דהו"א דאף עכו"ם יהיו מוזהרין עליו‪,‬‬ ‫כשעבר‪ ,‬והלא הוא אנוס‪.‬‬ ‫ואיצטריך קרא למעט עכו"ם מאיסור זה‪.‬‬ ‫עוד הקשו בתוס' על המיעוט 'הוא ולא אנוס' ‪ -‬דפשיטא‬ ‫נפק"מ לענין איסור בשר תאוה במדבר‬ ‫דאנוס אינו חייב כרת‪ ,‬ותירצו דשמא האי אנוס פרט לאומר‬ ‫נחלקו רבי ישמעאל ורבי עקיבא אם עכו"ם נאסרו ישראל‬ ‫מותר‪ .‬ואף כאן יש לשאול דבכמה מקומות בגמ' נחלקו‬ ‫במדבר בבשר תאוה שהוא כל בשר שאינו קרבן‪ ,‬או שהותר‬ ‫אמוראים (מכות ט‪ .‬ועוד) אי אומר מותר אנוס הוא או אומר מותר‬ ‫~ ‪33‬‬ ‫א~ א‬ ‫וסף |‬ ‫לתוכן‬ ‫היא‪ ,‬להא מילתא דשחוטי חוץ נקראת עבודה‪ ,‬ולא באר את‬ ‫להם בשר תאוה גם במדבר‪ .‬וכתב הרמב"ן (ויקרא יז ב) דאי לא‬ ‫טעמו‪ .‬וברשב"א (ב"ב קכ‪ ):‬כתב דכיון שהזר כשר בשחיטה לכן‬ ‫נימא דהותר להם בשר תאוה‪ ,‬יהיה השוחט נחשב כשוחט‬ ‫נקרא עבודה‪ ,‬וממילא כששחט בחוץ עובר על איסור שחוטי‬ ‫בחוץ ועובר על האיסור אע"פ שלא הקדיש‪ .‬ואינו מובן מה"ת‬ ‫חוץ‪ .‬והדברים תמוהים עד למאד‪ ,‬דלפי דבריו אם העלה הזר‬ ‫שיעבור על האיסור ללא שהקדיש‪ .‬אך לדברי הרמב"ן הנ"ל‬ ‫בחוץ יהיה פטור מפני שאינו ראוי לעבודה‪ ,‬ואילו בכתוב‬ ‫בהיות וכל שחיטה אמורה להיות רק על מנת להקריב בפנים‪,‬‬ ‫נאמר "ואליהם תאמר איש איש מבית ישראל ומן הגר הגר‬ ‫כאשר שוחט בזמן שלא הותר לשחוט‪ ,‬עובר על איסור שחוטי‬ ‫בתוכם"‪ ,‬הרי דכל איש מישראל חייב כשעבר על איסור‬ ‫חוץ‪.‬‬ ‫שחוטי חוץ‪ .‬וכן צ"ב מש"כ בפירוש על תו"כ המיוחס לר"ש‬ ‫הגדרת איסור העלאה בחוץ כאיסור של עבודה זרה‬ ‫דחייבים על שחיטה אע"פ שיש אחריה עבודה‪ ,‬היות וישנה‬ ‫כאמור מלבד איסור שחיטה‪ ,‬נאמר לאו נוסף על ההעלאה‬ ‫בחולין‪ .‬ויש להבין מדוע זה מלמד גם על העלאה‪.‬‬ ‫בחוץ‪ ,‬ואפילו שחט בפנים והעלה בחוץ חייב‪ .‬וטעם האיסור‬ ‫שחיטה היא חלק מההקרבה ולכן אסורה בחוץ‬ ‫מפורש בכתוב שם ‪" -‬ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים‬ ‫אך נראה דזה פשוט דאף ששחיטה לאו עבודה היא‪ ,‬מ"מ אין‬ ‫אשר הם זונים אחריהם"‪ .‬ומבאר הרמב"ן ששחיטה בחוץ היא‬ ‫זה אלא כשהשחיטה עומדת לעצמה כגון בחולין‪ ,‬אבל‬ ‫צורה של עבודה זרה‪ ,‬ולפי"ז כשם שהאיסור של שחיטה בחוץ‬ ‫כשמקריב השחיטה בוודאי חלק מההקרבה והיא אחת מד'‬ ‫שייך לאיסור רציחה‪ ,‬כך איסור העלאה בחוץ שייך לאיסור‬ ‫עבודות‪ .‬דהנה כהן ששוחט אינו צריך ללבוש בגדי כהונה‬ ‫ע"ז‪.‬‬ ‫שהרי השחיטה כשרה אף בזר‪ ,‬אך אם ירצה ללבוש בגד"כ יש‬ ‫איסור זריקה בחוץ‬ ‫לדון אם מותר לו‪ ,‬דאם אינה עבודה כלל עובר על איסור‬ ‫מלבד שני איסורים אלו‪ ,‬יש איסור גם על זריקת הדם‪ ,‬ונחלקו‬ ‫כלאים באבנט‪ ,‬דאינו עושה מצוה שדוחה איסור כלאים‪.‬‬ ‫רבי ישמעאל ורבי עקיבא בגמ' (זבחים קז‪ ).‬מהו המקור לאיסור‬ ‫ונראה להביא ראיה שמותר ללבוש בגדי כהונה בשעה‬ ‫זריקה בחוץ‪ .‬רבי ישמעאל למד מדכתיב לגבי שחיטה בחוץ‬ ‫ששוחט‪ ,‬מהא דאמרי' בגמ' (ברכות לא‪ ):‬דשמואל הנביא דרש‬ ‫'דם יחשב' לרבות הזורק‪ ,‬ורבי עקיבא למד ממה שנאמר לגבי‬ ‫במקדש מדכתיב "ושחט‪ ...‬והקריבו הכהנים" דשחיטה כשרה‬ ‫העלאה בחוץ 'או זבח' ‪ -‬לרבות את הזורק‪ .‬ובהמשך הגמ'‬ ‫בזר‪ .‬ועלי הכהן שכיון שהורה הוראה בפני רבו הוא חייב‬ ‫(שם‪" ):‬אמר ר' אבהו שחט וזרק‪ ,‬לדברי ר' ישמעאל חייב אחת‪,‬‬ ‫מיתה‪ ,‬ושאל רבי משולם איגרא והלא אם אמר כדי לאפרושי‬ ‫לדברי ר"ע חייב שתים‪ .‬אביי אמר אפי' לדברי ר"ע אינו חייב‬ ‫מאיסורא‪ ,‬מותר‪ ,‬והכא כיון דשחיטה לאו עבודה ומותרת בזר‪,‬‬ ‫אלא אחת‪ ,‬דאמר קרא 'שם תעשה'‪ ,‬הכתוב עשאן לכולן‬ ‫א"כ אסור לכהנים ללבוש בגדי כהונה‪ ,‬ושמואל אמר דאינה‬ ‫עבודה אחת‪ .‬זרק והעלה‪ ,‬לדברי ר' ישמעאל חייב שתים‪,‬‬ ‫עבודה לאפרושי מאיסור כלאיים בלבישת בגדי כהונה‪ .‬אכן‪,‬‬ ‫לדברי ר"ע אינו חייב אלא אחת‪ .‬אביי אמר אפי' לדברי ר"ע‬ ‫נראה דמינה שמעינן דמותר לכהן ללבוש בגדי כהונה בשעת‬ ‫חייב שתים‪ ,‬להכי פלגינהו קרא שם תעלה ושם תעשה‪ .‬שחט‬ ‫שחיטה אע"פ שהשחיטה כשרה בזר‪ ,‬היות ואע"פ שהמעשה‬ ‫וזרק והעלה לדברי הכל חייב שתים"‪ .‬ומפרש רש"י דאע"ג‬ ‫אינו מעשה של הקרבה‪ ,‬כי נעשה כיו"ב בחולין‪ ,‬אך יש בו גם‬ ‫דלאביי חייבים על העלאה בפני עצמה‪ ,‬מ"מ בהא לא פליג‬ ‫הקרבה ומותר לכהן ללבוש בגדי כהונה כששוחט‪.‬‬ ‫אביי וס"ל דבשחט וזרק והעלה חייב שתים‪ ,‬אחת על העלאה‬ ‫ונמצא דהכל איסור אחד של הקרבה בחוץ‪ ,‬וגם אם יש לזה‬ ‫ואחת על שאר עשיות‪.‬‬ ‫משמעות של רציחה אי"ז אלא מפני שהיא נעשית בחוץ‪.‬‬ ‫ובמשנה למלך (פי"ח מהל' מעשה הקרבנות ה"ד) מפרש את דברי‬ ‫ובאמת הכל איסור אחד והגמ' דנה כמה חייבים ועל מה‪ ,‬היות‬ ‫רש"י דהגם שהם ג' איסורים מ"מ לכו"ע האזהרה של שחיטה‬ ‫ויש ב' סוגים של הקרבה ‪ -‬עצם ההקרבה דהיינו העלאה‪ .‬ויש‬ ‫וזריקה היא אזהרה אחת ולכך אינו חייב על שתיהם אלא אחת‬ ‫הקרבה שהיא חלק מההקרבה הכללית‪ .‬השחיטה היא חלק‬ ‫מלבד החיוב החיוב על העלאה‪ .‬והביא ראיה לדבריו מדברי‬ ‫מההקרבה הכללית ולכן חייבים עליה‪ ,‬ואילו העלאה היא‬ ‫רש"י בסנהדרין (לד‪ ).‬דיש מקומות שלומדים טעם אחד משני‬ ‫עבודה מצד עצמה‪ .‬אשר על כן ביאור דברי הרשב"א‪ ,‬דאם‬ ‫מקראות‪ ,‬דלא נכתבו שניהן אלא לדבר אחד‪.‬‬ ‫הזר עושה העלאה בחוץ‪ ,‬פשיטא שחייב על עבודה בחוץ‪.‬‬ ‫אבל על שחיטה‪ ,‬אפשר שלא עשה כלל עבודה כי אינה‬ ‫ולהאמור קצת צ"ב מדוע זריקה שייכת לשחיטה‪ ,‬דלכאו'‬ ‫משויכת לעבודה אלא עומדת לעצמה ואינה חלק מההקרבה‪.‬‬ ‫הזריקה מתאימה יותר להעלאה ולא לשחיטה‪ .‬ומלבד זאת יש‬ ‫להבין דאחר דשחיטה לאו עבודה היא וכשרה בזר א"כ‬ ‫נמצא ‪ -‬יסוד איסור שחיטה והעלאה הוא מפני ההקרבה או‬ ‫פשיטא דהגם שחייבה תורה על שחיטה בחוץ אך בוודאי אינה‬ ‫חלק מההקרבה בחוץ‪ .‬ואחר שאסור‪ ,‬יש בשחיטה לתא‬ ‫דומה להעלאה אלא איסורה הוא איסור שונה מהעלאה‪ .‬ואילו‬ ‫דשפיכות דמים ובהעלאה לתא דע"ז‪.‬‬ ‫מהגמ' משמע דאם לא היה מקור נפרד לכל איסור‪ ,‬היו שני‬ ‫האיסורים נלמדים יחד‪ ,‬ומשמע שענין שניהם אחד‪.‬‬ ‫אמנם בתוס' ישנים (יומא לט‪ ):‬כתב דאע"ג דשחיטה לאו עבודה‬ ‫~ב~‬ ‫‪ | 34‬א‬ ‫הודפסוסף‬ ‫לע"נ ר' קלמן ב"ר משה הכהן ז"ל ומרת פרומה ב"ר דב בער ע"ה‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫עטרת המועדים‬ ‫שיעורי הגאון רבי עקיבא מדלוב שליט"א‬ ‫ר"ה החל בשבת האם חוזר על רצה ויעלה ויבא‬ ‫רבה שם חולק דהרי אם אוכל חייב לאכול פת‪ .‬והפמ"ג כתב מדלא‬ ‫ר"ה אינו חוזר על יעלה ויבא‬ ‫ידע טעמי' דהא"ר‪.‬‬ ‫המג"א סי' קפ"ח סק"ז פסק דבכל ר"ה ושכח יעלה ויבא בברכת‬ ‫ונראה ברור דיסוד פלוגתת המג"א עם הא"ר זהו לשיטתם בפלוגתתם‬ ‫במזון דאינו חוזר כמו שכח יעלה ויבא בר"ח ודלא כבכל יו"ט‪ ,‬מטעם‬ ‫בסי' תקצ"ז בכל עיקר הדין וההיתר דמתענין בר"ה‪ ,‬וכדיבואר‪.‬‬ ‫די"א דמצוה להתענות בר"ה כדאיתא סי' תקצ"ז ולהנך שיטות נמצא‬ ‫דאינו מחויב לאכול פת והוי כר"ח דאי בעי אכיל‪ ,‬וממילא אינו חוזר‪,‬‬ ‫היתרא דמתענין בר"ה אי משום כולו לה' או 'לכם'‬ ‫והביאו במ"ב שם סקי"ט‪ .‬והאלי' רבה חולק שם‪.‬‬ ‫בסי' תקצ"ז כתב המג"א סק"א דהמתענה בר"ה צריך ללמוד כל‬ ‫היום או לומר תחינות‪ ,‬והיינו כיון דאינו מקיים לכם בעי לקיים כולו‬ ‫ויש לדון היאך הדין בר"ה החל בשבת האם חוזר על רצה‪ ,‬דהרי להנך‬ ‫לה'‪ .‬והייו אף דבכל יו"ט בעי חצי לכם וחצי לה' כר' יהושע‪ ,‬בר"ה מכח‬ ‫שיטות דמתענין בר"ה הרי כן ה"ה בר"ה החל בשבת כמבואר במג"א‬ ‫דין תשובה יכול לקיים כולו לה' וזהו ע"י התענית בצירוף תחינות‬ ‫סי' תקצ"ז דה"ה בשבת כמבואר בתרומת הדשן סי' רס"ח‪ ,‬וא"כ כשם‬ ‫ולימוד‪ .‬ואף דמצינו לענין תענית חלום הותר בשבת ויו"ט שם התענית‬ ‫דבר"ה דעלמא אינו חוזר מחמת הני שיטות דמתענין בר"ה אף דבכל‬ ‫עונג לו ומקיים בזה הלכם יעויין שם בשעה"צ‪.‬‬ ‫יו"ט חוזרים‪ ,‬לכאורה ה"ה בר"ה החל בשבת נשתנה דינו ואינו חוזר‬ ‫אמנם הא"ר הביא שם דמתענה מחמת תשובה וחסידות נמי תענוג‪,‬‬ ‫מחמת דאינו מחויב לאכול ביום זה ודינו כר"ח‪.‬‬ ‫וא"כ חשיב לכם כמבואר בדרכי משה סי' תקכ"ט‪ .‬וממילא לא בעינן‬ ‫וראיתי מובא בשם מרן הגאון ר' אהרון לייב שטיינמן זצ"ל דאין‬ ‫לצרףלתענית הלימוד והתינות משום דלא אתינן עלה מדין כולו לה'‬ ‫צריך לחזור בר"ה החל בשבת לא על הרצה ולא על היעלה ויבא‪ ,‬וחד‬ ‫כי אם דהוי התענית מצד עצמו קיום לכם‪ .‬והובא במ"ב סק"ג‪ ,‬להחמיר‬ ‫דינא וטעמא עם ר"ה דעלמא דאינו חוזר‪ .‬אמנם במטה אפרים סי'‬ ‫לכתחילה כהמג"א‪ ,‬ובשער הציון כתב דאם קשה לו יכול לסמוך על‬ ‫תקפ"ג כתב לדבר פשוט דבר"ה החל בשבת חוזר‪ ,‬אכן רק לענין הרצה‬ ‫הא"ר‪.‬‬ ‫ולא לענין היעלה ויבא‪ ,‬וכ"ז זה צ"ב דבפשוטו צדקו דברי בעל האילת‬ ‫אשר מבואר בזה פלוגתת המג"א והא"ר ביסוד ההיתר דמתענים‬ ‫השחר דהרי מתענין אף בר"ה החל בשבת‪ ,‬וצ"ת‪.‬‬ ‫בר"ה‪ ,‬להמג"א היינו משום דניתן בר"ה לקיים כולו לה'‪ ,‬ואילו להא"ר‬ ‫לא נשתנה ר"ה מכל יו"ט ורק עצם התענית בר"ה לתשובה היא גופא‬ ‫להאריך בפיוטים אחר חצות בר"ה החל בשבת‬ ‫תענוג לו והוי קיום דלכם‪.‬‬ ‫והנה בסי' תקפ"ד ס"א כתב הרמ"א 'ומאריכים בפיוטים ותפילות עד‬ ‫חצות'‪ ,‬ובמג"א כתב אף לאחר חצות ומ"מ בחל בשבת אין היתר אחר‬ ‫ומעתה הרי לענין שכח יעלה ויבא בר"ה‪ ,‬להמג"א הרי נתבאר‬ ‫חצות‪ .‬ובביאור הגר"א ציין למקור דיש להאריך אף אחר חצות מקרא‬ ‫דמעיקר מצות היום דר"ה יש לקיים ע"י לכם או ע"י כולו לה'‪ ,‬ונמצא‬ ‫דנחמיה פ"ח דאכלו משמנים רק אחר אחר חצות והיינו דלא חשו‬ ‫דאין חיוב מצד חובת היו"ט דוקא לכם לאכול‪ ,‬כי אם דניתן לקיים‬ ‫מעיקר חובת היום ע"י כולו לה'‪ ,‬וממילא דינו כר"ח דאינו חוזר משום‬ ‫לאיסור תענית אחר חצות‪ ,‬ובמטה אפרים ביאר בטעמא דמילתא כיון‬ ‫דאין בזה מעיקר חובת היום באכילה‪.‬‬ ‫דהוא יום דין וצריך לעמוד ולהתחנן על נפשנו ולכן מותר להתענות‬ ‫בו עד אחר חצות‪.‬‬ ‫אכן לדעת הא"ר הרי דין ר"ה ככל יו"ט דמצד 'לכם' האוכל חייב‬ ‫לאכול פת‪ .‬ורק מחמת תענית תשובה יש לו עונג בתענית וככל תענית‬ ‫ויל"ע הרי לענין תענית להנך שיטות דמתענין בר"ה ה"ה בר"ה החל‬ ‫חלום או מי שמזיק לו האכילה דזהו לכם דידיה‪ ,‬עכ"פ הרי חובת‬ ‫בשבת‪ ,‬ואילו לענין תענית חצי יום בזה נשנה ההיתר רק בר"ה ולא‬ ‫היום הוא לאכול לקיים לכם‪ ,‬ורק למתענים הרי קיום לכם דידהו ע"י‬ ‫בר"ה החל בשבת‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫התענית‪ ,‬והוי ככל יו"ט דחוזר על יעלה ויבא אף דיש היתר לתענית‬ ‫פליאתו העצומה של הפמ"ג בדברי המג"א‬ ‫למי שעונג לו‪ ,‬ולכן חוזר בר"ה כבכל יו"ט‪ ,‬ומג"א והא"ר לשיטתם‬ ‫עוד יל"ע‪ ,‬דהנה כתב המג"א ס' תקצ"ז לשיטות דמתענין בר"ה וה"ה‬ ‫אזלי‪ ,‬ח"ח העתיק את פלוגתתם בב' המקומת והא בהא תלי' כמש"כ‪,‬‬ ‫וברור‪.‬‬ ‫בר"ה החל בשבת‪ ,‬מיהו בזמן דנהג מגילת תענית והיינו ימים דאסור‬ ‫להתענות כגון ר"ח ממילא נאסר מכח מגילת תענית להתענות בר"ה‪,‬‬ ‫ובאמת ראיתי דיש מבוכה בזה היאך פסקינן בכל ר"ה אי חוזר שכן‬ ‫ורק כל ההיתר היום משום דבטלה מגילת תענית‪.‬‬ ‫המ"ב הביא גם דעת המג"א וגם הא"ר‪ ,‬ולא הכריע הדברים‪ .‬ויראה‬ ‫בזה בס"ד כיון דפלוגתתם הרי תליא בפלוגתתם בסי' תקצ"ז בשורש‬ ‫וכתב הפמ"ג ותמוה טובא הרי המג"א כתב דלהך שיטה דמתענין‬ ‫ההיתר דמתענין בר"ה‪ ,‬ושם מחמיר המ"ב כהמג"א לכתחילה‪ ,‬כ"ש‬ ‫בר"ה ה"ה אף בר"ה החל בשבת‪ ,‬אף דיש איסור תענית בשבת מ"מ‬ ‫לענין חשש ברכה לבטלה אם חוזר על היעלה ויבא ראוי לחשוש‬ ‫מצד הר"ה הותר‪ ,‬וא"כ כ"ש אי נאסר ממגילת תענית דאין זה חמור‬ ‫לשיטת המג"א דאינו חוזר בר"ה בשכח יעלה ויבא‪ ,‬כן נראה‪.‬‬ ‫כתענית דשבת בודאי יותר לא גרע משבת‪ ,‬וא"כ היאך כתב המג"א דכל‬ ‫מאי דמתענין בר"ה רק מכחד בטלה מגילת תענית‪ ,‬וצע"ג‪.‬‬ ‫היאך שרינן תענית בשבת אין היתר דכולו לה'‬ ‫והנה לשיטת המג"א דיסוד היתר התענית בר"ה מחמת דניתן לקיים‬ ‫פלוגתת המג"א עם הא"ר בב' מקומות‬ ‫בר"ה כולו לה'‪ ,‬לכאורה כל זה לענין ר"ה דעלמא דהוא יו"ט ומניהוגי‬ ‫אשר יראה בהאי ענינא‪ ,‬דהנה במש"כ המג"א סי' קפ"ח דשכח יעלה‬ ‫היו"ט יש לקיים או כולו לכם או כולו לה' לשיטת ר"א או חצי לכם‬ ‫ויבא בר"ה דאינו חוזר מפני די"א דמתענין בר"ה ולדעתם אין חיוב‬ ‫לקיים‬ ‫וסף | ‪35‬‬ ‫וחצי לה' כשיטת ר' יהושע‪ ,‬ובר"ה נתחדש להנך שיטות דניתן א‬ ‫אכילה בר"ה ולכן אינו חוזר כדין ר"ח ואינו כיו"ט דעלמא‪ .‬והאלי'‬ ‫לתוכן‬ ‫לדחות איסורא דתענית חצי יום ‪ ,‬בזה לא מצינו היתר על התענית‬ ‫בזה ניהוג היו"ט ע"י כולו לה'‪ ,‬אשר מה"ט הצריך המג"א דמלבד‬ ‫בשבת‪ ,‬אכן לענין תענית יום שלם הרי בזה היתרא דשבת אינו משום‬ ‫התענית גם ללמוד או לומר תחינות לקיים כולו לה'‪ .‬אמנם לענין ר"ה‬ ‫דדוחה מצות התענית איסורא דתענית דשבת כי אם מדין דהוא‬ ‫החל בשבת הרי מצווים אנו בעונג שבת‪ ,‬ואין מהלך דכולו לה' מניהוגי‬ ‫קיום עונג שבת בתעניתו והעונג הוא בתענית יום שלם דזהו תענוגו‬ ‫השבת‪ ,‬וא"כ אין את כל ההיתר בשבת לתעניתמ דהרי כל היתרו משום‬ ‫וכמש"כ הב"ח‪.‬‬ ‫דאתינן עלה מדין כולו לה' דהוא מניהוגי היו"ט ולא השבת‪ ,‬וקשה‬ ‫היאך שרינן להנך שיטות אף בר"ה החל בשבת‪ ,‬וצ"ת‪.‬‬ ‫ישוב קושית הפמ"ג ממגילת תענית‬ ‫ומעתה יש לישב קושית הפמ"ג בדברי המג"א דכתב דכל היתרא‬ ‫חלוקים המה ביסודם היתרא דתענית בר"ה דעלמא מר"ה‬ ‫דתענית בר"ה זהו רק לאחר דנתבטל מגילת תענית‪ ,‬ותמוה הרי אפ'‬ ‫החל בשבת‬ ‫בשבת הותר להתענות בר"ה החל בשבת ואיסורא דתענית בשבת‬ ‫אשר יראה בהאי ענינא‪ ,‬דחלוקים הם היתרא דר"ה דעלמא דמתענין‬ ‫חמור יותר מאיסורא דמגילת תענית‪ .‬ולפמש"כ הרי אתי שפיר‬ ‫בי' מאשר ר"ה החל בשבת דמתענים בי'‪ ,‬בר"ה דעלמא היתרא כמש"כ‬ ‫בפשיטות דבר"ה החל בשבת אין ההיתר בזה משום דתענית דתשובה‬ ‫מדין כולו לה'‪ ,‬אכן בחל בשבת אף דההיתר מדין הר"ה שבו הוא מחמת‬ ‫דוחה איסור תענית דשבת‪ ,‬כי אם דבאופן דמתענה מחמת תשובה הרי‬ ‫הכולו לה' אכן מחמת השבת באמת זה היתר אחר‪ ,‬והיינו משום עונג‬ ‫זהו תענוגו‪ ,‬וממילא אין בזה איסורא דתענית אלא קיום עונג שבת‬ ‫שבת וככל מתענה בשבת משום תענית חלום או מי שמזיק לו האכילה‬ ‫בתעניתו‪ ,‬ולעולם לא הותר איסורא דתענית‪ ,‬דאי מחמת היו"ט הרי‬ ‫כדאיתא סי' רפ"ח ס"ג דהותר לו להתענות משום דעונג לו ואין צריך‬ ‫מתקיים כולו לה' ואי משום תענית בשבת הוי קיום עונג שבת‪ ,‬לזאת‬ ‫למיתב תענית לתעניתו יעו"ש בביאור הלכה‪ ,‬וכל דמתענה מחמת‬ ‫כתב המג"א דאי נוהג מגילת תענית בר"ח ממילא לאיסורא דתענית‬ ‫תשובה זהו תענוגו‪ .‬ורק ביו"ט בזה כתב המג"א דמתענה מחמת‬ ‫אין היתר מדין תשובה‪ ,‬וכמש"כ דדין מתענין הר"ה אינו דחויה כי‬ ‫תשובה אינו קיום ד'לכם'‪ ,‬דמשמעות הגמ' בביצה ט"ו ע"ב מעשה‬ ‫אם דליכא סרך איסורא וע"כ כל מאי דמתענין צשום דבטלה מגילת‬ ‫בר"א שהיה יושב ודורש ותלמידיו יצאו לאכול‪ ,‬ומבואר שם דבלימוד‬ ‫תענית וכמש"נ‪.‬‬ ‫דיושב שונה ודורש אין לך עונג גדול מזה ואף יותר מתענית ואינו‬ ‫מסקנא דשמעתתא לענין שכח רצה בר"ה החל בשבת‬ ‫בכלל 'לכם' אין זה כי אם קיום לה' ובאכילה גשמית היא קיום דלכם‪,‬‬ ‫ומעתה נראה לעניין ברכת המזון בר"ה החל בשבת‪ ,‬בשכח יעלה‬ ‫אכן ע"י תענית אין זה קיום דלכם‪ .‬ורק בתענית חלום או מזיק לו‬ ‫ויבא ורצה‪ ,‬דלענין יעלה ויבא כתב המג"א דאינו חוזר משום די"א‬ ‫האכילה בזה לצורך קיום גופו ממש בזה נאמר דע"י התענית הוי קיום‬ ‫דמצוה להתענות בר"ה‪ ,‬ונתבאר דמעיקר חובת היום יש לקיים כולו‬ ‫לכם‪ ,‬אכן לענין תענית תשובה להתכפר דזהו עבודה רוחניות זהו‬ ‫לה'‪ ,‬אשר נמצא לפי"ז דאין חובת היום בהכרח לאכול‪ ,‬ולכן אינו חוזר‬ ‫חשיב לה'‪ ,‬ורק לענין עונג שבת נתחדש דזהו בכלל תענוג דידיה ואף‬ ‫וכדין ר"ח‪ .‬אכן כלפי חובת השבת הרי לעולם יש חובת עונג וחובת‬ ‫עונג רוחני דתענית תשובה‪.‬‬ ‫אכילה ולא נשתנה ר"ה החל בשבת מכל שבת דעלמא‪ ,‬ורק אי מתענה‬ ‫ויסוד לזה דחלוק היתרא דיו"ט מהיתרא דשבת‪ ,‬דהנה הטור הביא‬ ‫מחמת תשובה ומתענג הרי בזה נתחדש דזהו תענוגו ומתקיים בזה‬ ‫מרב נוטראי ז"ל דבשבת שובה שרי להתענות מחמת תשובה ולא‬ ‫עונג שבת לדידיה‪ ,‬וכמו כל מתענה בשבת מחמת דמזיק לו האכילה‬ ‫בר"ה ביום א'‪ .‬וביאר הב"ח בטעמא דמילתא‪ ,‬דביו"ט דר"ה נשנה מצות‬ ‫דמתענה דזהו עונג דידיה‪ ,‬אכן חובת השבת לעולם חובת עונג ואין‬ ‫שמחה ואין היתר בתענית‪ ,‬ואילו לענין שבת אין דין שמחה ממצות‬ ‫ממצות היום דין אחר מאשר חובת עונג‪ ,‬אשר לפי"ז הרי בכל שבת‬ ‫'ושמחת' כי אם דין 'עונג'‪ ,‬ואם מתענה מחמת תשובה זהו תענוגו‪.‬‬ ‫חוזר על רצה מחמת דחובת העונג מחייבתו באכילה‪ ,‬ואף דיש כאלו‬ ‫אשר מבואר מזה דסברת זהו תענוגו היא לענין עונג שבת ולא חובת‬ ‫דעונג דידהו זהו לצום מ"מ חובת היום המחייב בעונג מחייב לחזור‬ ‫היו"טא‪ ,‬אמנם במג"א נראה דאין הטעם משום דין ושמחת ביו"ט כי אם‬ ‫על רצה‪ ,‬ה"ה אף בר"ה החל בשבת מחמת השבת לעולם הרי יש חובת‬ ‫משום דבעי 'לכם'‪ ,‬וכל דעושה מחמת תשובה ןעבודת ה' אין בזה קיום‬ ‫עונג ודינו לחזור על רצה כבכל שבת‪ ,‬אכן לענין יעלה ויבא בזה הרי‬ ‫דלכם וכאשר כתב כן להדיא בסי' תקצ"ז סק"ב‪ .‬אמנם לענין שבת אף‬ ‫ממצות ר"ה דיש לקיים המסלול דכולו לה' וממילא בזה אין מעיקר‬ ‫להמג"א המתענה מחמת תשובה הוי קיום דעונג שבת‪.‬‬ ‫חובת היום דוקא באכילה‪ ,‬ולכן לעולם אינו חוזר על יעלה ויבא‪.‬‬ ‫באופן דאף להשיטות דמתענין בר"ה וכן בחל בשבת‪ ,‬מ"מ היתרן‬ ‫והן הן דברי המטה אפרים דבר"ה החל בשבת דחוזר על רצה כבכל‬ ‫חלוק‪ ,‬בר"ה דעלמא יסוד ההיתר מצד קיום דכולו לה'‪ ,‬ואילו בשבת‬ ‫שבת ולא על היעלה ויבא‪ ,‬וזהו דלא כהוראת מרן הגרא"ל זצ"ל דהשוה‬ ‫יסוד ההיתר מטעם דזהו תענוגו וקיום דעונג שבת‪.‬‬ ‫דין ר"ה דעלמא דאינו חוזר על היעלה ויבא כמו"כ בר"ה החל בשבת‬ ‫דאינו חוזר על הרצה משום די"א דמתענין בו‪ ,‬ונתבאר בזה דחלוקים‬ ‫ישוב דברי המג"א מתענית חצי יום‬ ‫המה ביסודם היתרא דר"ה להתענות מאשר ההיתר בר"ה החל בשבת‪,‬‬ ‫ומעתה מיושבים בזה כ"ד המג"א בעזה"י‪ ,‬לענין תענית חצי יום‬ ‫וכמש"נ‪.‬‬ ‫דהותר בר"ה דעלמא ויליף מקרא דנחמיה והוא היתר מיוחד בר"ה‬ ‫ועד"ז כתב החת"ס בשו"ת או"ח סי' קס"ח וכן בחידושיו לשבת קי"א דכל היתרא דתענית בשבת הוא דוקא בשבת משום דהוי קיום עונג‪ ,‬אכן לענין יו"ט נשנה דין‬ ‫א‬ ‫שמחה ולזה אין להתענות אף מי שעונג לו‪ ,‬ומה"ט ס"ל למהרי"ל דאין להתענןת תענית חלום ביו"ט‪ ,‬ואף דהשו"ע התיר תענית חלום אף ביו"ט זהו משום סכנה יעו"ש‪ .‬ובביאור‬ ‫הלכה סי' תרל"ט ד"ה בליל יו"ט חובה פשיטא לי' דאין חילוק בזה בין יו"ט לשבת ודלא כהחת"ס‪.‬‬ ‫לע"נ ר' צבי יצחק בן ר' משה אהרון זצ"ל‬ ‫‪ | 36‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫שיעורי ליל שבת‬ ‫שיעור מורינו רבי מרדכי בונם זילברברג שליט"א‬ ‫ראש השנה תשפ"ז‬ ‫‪‬‬ ‫בית הכנסת המרכזי שיכון ה'‬ ‫האם בר"ה שחל בשבת אפשר לקבל תוספת שבת ולא תוספת ראש השנה?‬ ‫במהרי"ל (סימן לג) כתב שלא לקבל עליו את ראש השנה קודם הזמן‪ ,‬משום שהוא יום הדין‪ ,‬ובגליוני הש"ס (יומא דף פא ע"א)‬ ‫כתב שאין הכוונה שלא יקבל עליו כלל תוספת ראש השנה אלא כיון שהוא יום הדין ראוי למעט בתוספת כמה שאפשר‬ ‫ואין להוסיף רק זמן היותר מועט‪ ,‬ולדעת האומר דאפילו רגע הוי תוספת אם כן צריך לקבל עליו שבת עשר דקות קודם‬ ‫הזמן‪ ,‬ואת ראש השנה יקבל רגע לפני הזמן‪ ,‬ומשמע שם בגיליוני הש"ס שאפשר לחלק בין הימים והיינו לקבל תוספת‬ ‫שבת בלא קבלת תוספת ראש השנה (עי' חשוקי חמד ר"ה)‪.‬‬ ‫הדינים המיוחדים לראש השנה שחל בשבת‬ ‫א‪ .‬אין תוקעין בשופר בערב ר"ה כדי להפסיק בין תקיעות של רשות לחובה‪ ,‬ואפילו שחל ר"ה בשבת ויש הפסקה ביום ראשון של ר"ה‬ ‫בתקיעות (מ"ב סי' תקפ"א סקכ"ד)‪ ,‬דכיון שאומרים זכרון תרועה נחשב כאילו תוקעין בשופר (שעה"צ שם סקל"ה)‪ ,‬ומטעם זה מי שנוהג שלא‬ ‫לאכול לפני התקיעות כשר"ה חל בחול לא יאכל גם שר"ה חל בשבת קודם מוסף שהרי אמירת זכרון תרועה נחשב כמו תקיעה (תשובות‬ ‫והנהגות ח"ד סי' קל"ח)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ר"ה וכל יו"ט שחל בשבת מדליקין נרות קודם כניסת השבת‪ ,‬ומברכת אחרי ההדלקה כמו כל הדלקה של ערב שבת‪ ,‬ומברכת‬ ‫'להדליק נר של שבת ושל יו"ט' וכן מברכת שהחיינו (עי' מ"ב סי' רס"ג סקכ"ד וסי' תקי"ד סקמ"ח)‪ ,‬ואם שכחה לברך על של שבת או יו"ט‬ ‫אינה צריכה לחזור ולברך (הוראת הגר"נ קרליץ זצ"ל)‪.‬‬ ‫תפילות ר"ה שחל בשבת‬ ‫ג‪ .‬אין אומרים קבלת שבת כרגיל אלא מתחילין 'מזמור לדוד' ואומרים שני קטעים ראשונים ואחרונים של 'לכה דודי'‪ ,‬ויש מקומות‬ ‫שאומרים רק 'מזמור שיר ליום השבת' ו'ה' מלך גאות לבש' (עי' שעה"צ סי' תפ"ח סק"א)‪ ,‬ואין אומרים 'במה מדליקין' (מ"ב סי' ע"ר סק"ג‬ ‫וסי' תרמ"ב סק"א)‪.‬‬ ‫ד‪ .‬בקדיש לאחר קבלת שבת יש לומר את הנוסח של עשרת ימי תשובה 'לעילא ולעילא' 'ועושה השלום' כיון שקיבל על עצמו תוספת‬ ‫שבת ויו"ט (אשי ישראל פמ"ה הערה ק"ה)‪.‬‬ ‫ה‪ .‬יש להזכיר שבת בכל אחת מהתפילות‪ ,‬אם לא הזכיר של שבת כלל או שלא הזכיר של יו"ט כלל חוזר ומתפלל (מט"א תקפ"ב סקכ"א)‪.‬‬ ‫ו‪ .‬אם הזכיר הזכרה כל שהיא בענין שבת באמצע הברכה כגון שאמר 'ותתן לנו את יום השבת הזה' 'והנחילנו' וכו' אף שבחתימה לא‬ ‫הזכיר של שבת כלל לא יחזור ויתפלל‪ ,‬וכן הדין אם הזכיר הזכרה של ר"ה כגון שאמר יום הזכרון באמצע הברכה‪ ,‬אך חתם רק מקדש‬ ‫השבת שאין צריך לחזור ולהתפלל (תפ"ז סק"ז ביה"ל ד"ה מקדש)‪.‬‬ ‫ז‪ .‬אף שבכל עשרת ימי תשובה אם חתם 'האל הקדוש' במקום 'המלך הקדוש' ולא תיקן בתוך כדי דיבור חוזר לראש התפילה‪ ,‬מ"מ‬ ‫בליל ר"ה שחל בשבת אם טעה וחתם האל הקדוש אפשר שיצא בדיעבד ידי חובה (עי' ח"א שהביא בשם הג"ר אבלי שאם טעה בליל ר"ה ואמר‬ ‫האל הקדוש אינו חוזר כיון שאין מקדשין את החודש בלילה וכמו בליל ר"ח שאם לא אמר יעלה ויבא אינו חוזר‪ ,‬והשעה"צ תקפ"ב סק"ד חלק עליו דדוקא בר"ח‬ ‫שמתפלל תפילה של חול של י"ח ברכות שפיר י"ל דיצא שעדיין לא ר"ח אבל בליל ר"ה שמתפלל תפילת יו"ט של ז' ברכות חייב לומר המלך הקדוש וממ"נ אם עדיין‬ ‫לא ר"ח היה עליו להתפלל תפילה של חול‪ ,‬ואמנם בר"ה שחל להיות בשבת שמתפלל של ז' ברכות משום שבת שפיר אפשר שלא התחיל יו"ט של ר"ה בלילה ואין‬ ‫צריך לחזור‪ ,‬וכן שמעתי בשם הגרמ"מ לובין שליט"א)‪.‬‬ ‫ח‪ .‬אומרים 'זכרון תרועה מקרא קודש' ולא 'יום תרועה' כיון שאין תוקעים בשופר (שו"ע סי' תקפב ס"ז)‪ ,‬ובדיעבד אם אמר יום תרועה‬ ‫אינו חוזר (מ"ב שם סקי"ט)‪.‬‬ ‫ט‪ .‬יו"ט שחל בשבת‪ ,‬אומרים אחרי שמו"ע 'ויכולו' ועיקר התקנה לומר ויכולו אחרי התפילה משום יום טוב שחל בשבת‪ ,‬דכיון שביו"ט‬ ‫לא אומרים ויכולו בשמו"ע תקנו לומר אחרי שמו"ע ואגב שבת זו תקנו בכל השבתות (שו"ע סימן רס"ח ס"ז ומ"ב סקי"ח)‪.‬‬ ‫י‪ .‬אומר הש"ץ ברכת מעין שבע‪ ,‬ואינו מזכיר של יו"ט אלא חותם בשל שבת בלבד (שו"ע סימן רס"ח ס"ט)‪.‬‬ ‫יא‪ .‬בברכת מעין שבע (מגן אבות) אומרים 'המלך הקדוש'‪ ,‬שכח ואמר 'האל הקדוש' אם עדיין לא ברך 'מקדש השבת' יחזור לומר‬ ‫'המלך הקדוש'‪ ,‬אך אם כבר הזכיר שם השם בחתימת הברכה אינו חוזר (תקפ"ב ס"ק י')‪.‬‬ ‫אוסף | ‪37‬‬ ‫לתוכן‬ ‫שלום זכר‬ ‫יב‪ .‬אין מכריזין על שלום זכר בליל ר"ה שחל בשבת משום שאין עושין שלום זכר בריבוי עם אלא רק למקורבים ובני המשפחה (הליכות‬ ‫שלמה פרק ב' דבר הלכה סק"ב)‪.‬‬ ‫אבינו מלכנו‬ ‫יג‪ .‬אין אומרים 'אבינו מלכינו' (רמ"א סי' תקפ"ד ס"א)‪ ,‬שאין שואלין צרכים בשבת‪ ,‬ומ"מ אומרים הבקשות שהם חלק מהתפילה (מ"ב‬ ‫שם סק"ד)‪ ,‬ומנהג הספרדים לומר אבינו מלכנו גם בשבת (כה"ח שם סק"ח)‪.‬‬ ‫בקשות פרטיות‬ ‫יד‪ .‬מותר לבקש בקשות פרטיות בר"ה שחל בשבת (מט"א סי' תקפ"ב סכ"ה‪ ,‬ווהטעם דשונה מאבינו מלכינו ורבש"ע שבשעת הוצאת ס"ת דדוקא בציבור‬ ‫אין אומרים בקשות פרטיות אבל ביחיד אומרים)‪.‬‬ ‫מנהג תשליך‬ ‫טו‪ .‬אומרים תשליך ביום השני ולא ביום ראשון שחל בשבת שלא יבואו לטלטל המחזור מרשות לרשות (מ"ב סי' תקפ"ג סק"ח)‪ ,‬ואמנם‬ ‫י"א שיש לאומרו גם בשבת (כה"ח שם סקל"א בשם המקובלים)‪.‬‬ ‫סעודה שלישית‬ ‫טז‪ .‬חייבים לאכול סעודה שלישית כשיו"ט חל בשבת‪ ,‬והיות שאוכלים סעודה ראשונה בשעה מאוחרת לא ירבו באכילה כדי שיוכלו‬ ‫לאכול סעודה נוספת‪.‬‬ ‫יז‪ .‬לכתחילה יש להתחיל את סעודה שלישית קודם שעה עשירית [‪ ]3:43‬כדי שיאכל בלילה סעודת יו"ט לתיאבון (רמ"א תקכ"ט ס"א)‪.‬‬ ‫יח‪ .‬בישיבות הק' ובתי כנסת שמסיימים את מוסף אחרי שעה עשירית יש לאכול בסעודה שלישית רק קצת יותר מכביצה פת ובכל‬ ‫אופן יאכל פחות משיעור סעודה שרגיל בחול (עי' מ"ב שם סק"ט ושעה"צ שם)‪ ,‬ובלומדינו בישיבת פוניבז' כאשר חל ר"ה בשבת היו‬ ‫מפרסמים הוראה בשם מרן הרב מפוניבז' זצ"ל לאכול בסעודה שלישית רק מעט יותר מכביצה פת‪.‬‬ ‫יט‪ .‬ליל יו"ט שני של ר"ה שחל במוצאי שבת אומרים בשמו"ע של ערבית 'ותודיענו'‪ ,‬ואם שכח הדין הוא כמו ב'אתה חוננתנו' שאינו‬ ‫חוזר (שו"ע סי' תצ"א ס"ב ומ"ב סק"ד)‪.‬‬ ‫כ‪ .‬שכח ואכל לפני הבדלה כגון שעשה קידוש ולא זכר לעשות הבדלה [דהיינו יקנה"ז]‪ ,‬צריך לחזור ולהתפלל ערבית ולומר 'ותודיענו'‪,‬‬ ‫כמו בכל מוצאי שבת שהשוכח 'אתה חוננתנו' וטעם קודם הבדלה‪ ,‬חייב לחזור ולהתפלל (שו"ע סי' רצ"ד ס"א וביה"ל ד"ה ואם טעה)‪.‬‬ ‫עשיית מלאכה לצורך סעודת ליל יו"ט‬ ‫כא‪ .‬עם צאת השבת לאחר צאת הכוכבים [‪ ]7:31‬קודם שיתחילו הנשים לעשות מלאכה ולבשל המאכלים לצורך סעודת יו"ט עליהם‬ ‫לומר ברוך המבדיל בין קודש לקודש בלי שם ומלכות (מ"ב סי' רצ"ט סקל"ו)‪.‬‬ ‫הדלקת נרות יו"ט‬ ‫כב‪ .‬יש להזהיר את הנשים שלא ידליקו ח"ו נרות יו"ט מבעוד יום בשבת‪ ,‬אלא ידליקו בלילה לאחר צאת הכוכבים אחר שיאמרו‬ ‫ברוך המבדיל בין קודש לקודש‪ ,‬ורבים מהנשים מדליקות הנרות כאשר הבעל חוזר מביהכנ"ס שאז הוא מכין ומטיב את הנרות והיא‬ ‫מדלקת (עי' מ"ב שם ועי' שו"ת שבה"ל חי"א סי' ס"ח באשה שנכשלה והדליקה נרות יו"ט מבעוד יום כשעדיין שבת שהורה שאין בהדלקתה כלום ובזמן המקדש‬ ‫היתה חייבת חטאת ונכשלה גם באיסור ברכה לבטלה וצריכה לחזור ולהדליק בברכה בליל יו"ט)‪.‬‬ ‫יקנה"ז‬ ‫כג‪ .‬בקידוש בליל שני של ר"ה שחל במוצאי שבת אומרים יקנה"ז יין‪ ,‬קידוש‪ ,‬נר‪ ,‬הבדלה‪ ,‬זמן (שו"ע סי' תע"ג)‪ ,‬ואין מברכין על הבשמים‬ ‫(מ"ב שם סק"ג)‪ ,‬וחותמים ברוך המבדיל בין קודש לקודש (מ"ב סי' רצ"ט סקל"ו)‪.‬‬ ‫כד‪ .‬טעה ואמר המבדיל בין קודש לחול לא יצא ידי חובתו וחוזר ומבדיל (שו"ת שבה"ל ח"ח סי' קי"ח‪ ,‬וכן הורה מרן הסטייפלר זצ"ל)‪ ,‬ואין צריך‬ ‫לחזור ולברך 'בורא פרי הגפן' (עי' מ"א סי' רע"א וכפי שסתם המ"ב שם סקע"ח)‪.‬‬ ‫כה‪ .‬בשעת הבדלה מותר לקרב שני הנרות זה לזה לעשותם אבוקה לצורך ברכת מאורי האש‪ ,‬ואולם יש מקפידים שלא יגעו הנרות‬ ‫אחד בשני ממש – מחשש כיבוי בהפרדתם‪ ,‬אלא יחבר רק את השלהבות (עי' מ"ב סי' תק"ב סק"כ ומהגר"ח קניבסקי זצ"ל שמעתי שנוהגים להדליק‬ ‫שני גפרורים ואחר הברכה מניחים אותם ביחד בלא שמפרידים הגפרורים ונכבים מאליהם)‪ ,‬והיום יש נר חד פעמי של אבוקה שדולק זמן קצר הנקרא‬ ‫"אבוקלה" והוא פתרון נפלא שלא יצטרכו לחבר הנרות‪.‬‬ ‫כו‪ .‬יש הסוברים שאין להדליק נר לצורך אבוקה דחשיב נר לבטלה כיון שאבוקה הוא רק מצוה מן המובחר‪ ,‬ולכן מברכין רק על אותם‬ ‫הנרות שהודלקו לכבוד יו"ט בלא אבוקה (כך נהגו מרנן הגר"נ קרליץ והגרש"ה ואזנר זצ"ל‪ ,‬ומו"ר הגראי"ל שטיינמן זצ"ל בירך על נרות יו"ט‪ ,‬והיה שנה‬ ‫שהביאו לו "אבוקלה" ובירך על זה)‪ ,‬ויש עצה נפלאה להניח את האבוקלה קודם הקידוש על השולחן לצורך תוספת אורה וכבוד יו"ט דלא‬ ‫הוי נר לבטלה ולברך עליו מאורי האש ולהשאירו על השולחן בסעודה עד שיתכבה‪.‬‬ ‫‪ | 38‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫בס"ד‪ ,‬יום ג' שבוע של ר''ה‪ ,‬כ''ו אלול תשפ''ו‬ ‫‪529‬‬ ‫אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי‬ ‫סעודה ממושכת‪ :‬בחתונות‪ ,‬בבריתות‪ ,‬בסעודות‬ ‫האם מותר לצאת לפני זימון?‬ ‫שבע ברכות ובכל סעודה ממושכת‪ ,‬מצויה השאלה‪:‬‬ ‫כיצד ינהג מי שנאלץ לצאת לפני הזימון? השעון‬ ‫נְ ָב ֵר ֱא ֵק ינ ֶ ַה ִ ְמ ָח ה ִ ְמ ע נ‬ ‫דוחק והזימון מחייב‪.‬‬ ‫זימון כהלכה‪ :‬גיליון ‪ 526‬עסק בנושא "זימון כהלכה"‪ ,‬גיליון‬ ‫מצד אחד‪ ,‬אין די באמירה שאסור לצאת‪ ,‬כאשר‬ ‫‪ 527‬בנושא "צירוף המסובין לזימון"‪ ,‬וגיליון ‪ 528‬בנושא "זימון‬ ‫רבים נאלצים לעזוב בשל אילוצים שונים; ומאידך‪,‬‬ ‫בעולם הישיבות"‪ .‬בהמשך לסדרה‪ ,‬עוסק הגיליון הנוכחי (‪)529‬‬ ‫אין להתיר משום שכך נוהג העולם‪ ,‬שהרי מי‬ ‫בשאלה מעשית ומצויה‪ :‬האם מותר לצאת מן הסעודה לפני‬ ‫שהתחייב בזימון אינו רשאי להפקיע את חיובו‪ .‬וכעין‬ ‫הזימון?‬ ‫לשון הגמ׳ (ברכות דף סא‪ .‬עירובין דף יח‪ :).‬״אוי לי‬ ‫שלושה או עשרה שהתחייבו בזימון‪ ,‬ואחד מהם נאלץ לצאת‬ ‫מיצרי ואוי לי מיוצרי״‪.‬‬ ‫קודם סיום הסעודה‪ ,‬לצורך מצוה‪ ,‬למניעת הפסד ממון או לדבר‬ ‫הרשות — האם רשאי לברך לבדו ולצאת‪ ,‬או שחייב להמתין‬ ‫עיקר הבירור הוא מהי הדרך הראויה לכתחילה‬ ‫לזימון?‬ ‫למי שיודע מראש שיצטרך לצאת‪ ,‬באילו צרכים ניתן‬ ‫להקל בשעת הדחק‪ ,‬ומה ניתן לעשות לאחר שכבר‬ ‫חל חיוב הזימון‪.‬‬ ‫חובה להדגיש‪ :‬ההמתנה לזימון היא חיוב מעיקר‬ ‫הדין‪ ,‬ולא הידור בלבד‪ .‬יש אופנים שבהם ניתן‬ ‫להיפטר מן החיוב לכתחילה‪ ,‬ויש היתרים שנאמרו‬ ‫לשעת הצורך בלבד‪ .‬וכאן עומד החשיבות בשימת‬ ‫לב בפרסום הדברים‪ :‬להעמיד את החיוב על מכונו‬ ‫ולבאר את דרכי ההיתר‪ ,‬בלי להפוך היתר של שעת‬ ‫הדחק להנהגה של לכתחילה‪.‬‬ ‫על כעין זה שנינו במשנה (כלים פרק יז משנה‬ ‫כתיבה וחתימה טובה‬ ‫טז)‪ :‬״ועל כולן אמר רבי יוחנן בן זכאי‪ :‬אוי לי אם‬ ‫מערכת 'הילכתא' מברכת את אלפי קוראי‬ ‫אומר‪ ,‬אוי לי אם לא אומר״‪ .‬וביארה הגמ׳ (בבא‬ ‫הגיליונות וכל בית ישראל‪ ,‬בברכת כתיבה‬ ‫בתרא דף פט‪ :):‬אם אומר שמא ילמדו הרמאין‪ ,‬ואם‬ ‫וחתימה טובה‪ ,‬תכלה שנה וקללותיה‪ ,‬תחל‬ ‫לא אומר‪ ,‬שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים‬ ‫שנה וברכותיה‪ ,‬ויתקבלו כל התפילות‬ ‫בקיאין במעשה ידינו‪ .‬ומסתפקת הגמ׳ אם לבסוף‬ ‫ברחמים וברצון לפני אדון כל‬ ‫אמר את הדברים‪ ,‬והשיב רב שמואל בר רב יצחק‬ ‫הגיליון הוקדש לעילוי נשמת‬ ‫שאמרם‪ ,‬על סמך הכתוב (הושע פרק יד פסוק י) ִ י‬ ‫הגאון החסיד‬ ‫יְ ָ ִרים ַ ְרכֵ י ה' וְ ַצ ִ ִקים יֵ לְ כ ָבם ֹפ ְ ִעים יִ ָ ְ ל ָבם‪.‬‬ ‫ר' מאיר דוד ב''ר ישראל הירשמן זצ''ל‬ ‫בברכת התורה‬ ‫נלב''ע כ''ח אלול תשמ''ט‬ ‫עקיבא יוסף לוי‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫אוסף | ‪39‬‬ ‫לתוכן‬ ‫המאירי‪ ,‬שלפיה זימנו כולם תחילה בעשרה בהזכרת השם‪,‬‬ ‫ואם התחייב בזימון בעשרה‪ ,‬האם רשאי לצרף אליו‬ ‫ורק לאחר מכן נחלקו לשלושה־שלושה לשמיעת ברכת‬ ‫שניים ולזמן בשלושה‪ ,‬או שאסור להפקיע את חובת הזימון‬ ‫המזון‪ .‬לפי גרסה זו‪ ,‬לא הפסידו את הזימון בשם‪ ,‬אלא‬ ‫בשם?‬ ‫קיימוהו יחד‪ ,‬ואת ברכת המזון שמעו כל שלושה בפני עצמם‪.‬‬ ‫ומהי העצה למי שיודע מראש שלא יוכל להישאר עד‬ ‫עזיבת החבורה‬ ‫‪.2‬‬ ‫סוף הסעודה? והאם מועיל להתנות שאינו מצטרף לשאר‬ ‫יסוד הדין‪ :‬פסק השולחן ערוך (סימן קצג סעיף א)‪,‬‬ ‫המסובין‪ ,‬כדי להיפטר מחיוב זימון ושבע ברכות?‬ ‫שלושה שאכלו יחד אינם רשאים להיחלק‪ ,‬מפני שנתחייבו‬ ‫מקור הסוגיא‬ ‫‪.1‬‬ ‫בזימון; וכן עשרה אינם רשאים להיחלק‪ ,‬מפני שנתחייבו‬ ‫ריש גלותא‪ :‬מסופר בגמ׳ (ברכות דף נ‪ ).‬אמר רבא‪:‬‬ ‫בהזכרת השם‪ .‬אולם כשהמסובים רבים ואינם יכולים‬ ‫״כי אכלינן רפתא בי ריש גלותא‪ ,‬מברכינן שלשה שלשה‪.‬‬ ‫לשמוע את המברך‪ ,‬ואף אינם יכולים להתחלק לעשרה־‬ ‫וליברכו עשרה עשרה? שמע ריש גלותא ואיקפד‪ .‬וניפקו‬ ‫עשרה מחשש שבעל הבית ישמע ויקפיד‪ ,‬רשאים לזמן‬ ‫בברכתא דריש גלותא? איידי דאוושו כולי עלמא לא שמעי״‪.‬‬ ‫בשלושה־שלושה בקול נמוך‪ ,‬שמוטב לקיים זימון בשלושה‬ ‫ופירש רש״י‪ ,‬שריש גלותא היה מאריך בסעודתו‪ ,‬ולכן‬ ‫מלהפסידו לגמרי‪.‬‬ ‫כל שלושה שסיימו לאכול היו מזמנים בקול נמוך‪ ,‬ונשארים‬ ‫לצורך מצוה‪ :‬המשנה ברורה (ס"ק טז) מביא את דעת‬ ‫במקומם עד שסיים ריש גלותא וזימן בקול רם עם היושבים‬ ‫המגן אברהם (ס"ק ז)‪ ,‬שהנצרכים לצאת לדבר מצוה‪ ,‬ואם‬ ‫אצלו‪ .‬בעשרה לא זימנו‪ ,‬משום שהיו צריכים להגביה את‬ ‫ימתינו תתבטל המצוה‪ ,‬רשאים להתחלק לשלושה־שלושה‪.‬‬ ‫קולם‪ ,‬וריש גלותא היה שומע ומקפיד על שעשו חבורה‬ ‫אולם החיי אדם (כלל מח סעיף טו) מפקפק בהיתר זה‪,‬‬ ‫לעצמם בפרהסיה‪.‬‬ ‫וסובר שלכל הפחות כשלא יישארו עשרה בלעדיהם‪ ,‬אסור‬ ‫ואף שבכך הפקיעו עצמם מזימון בהזכרת השם‪ ,‬ולא‬ ‫לצאת אף לדבר מצוה‪ .‬והכריע המשנה ברורה‪ ,‬שלצורך‬ ‫יצאו ידי חובה זו בזימונו של ריש גלותא לאחר מכן‪ ,‬אף‬ ‫מצוה דאורייתא אפשר להקל להתחלק לשלושה אף כשלא‬ ‫שנשארו במקומם בשעת זימונו‪ ,‬שהרי ״אין זימון למפרע״‪,‬‬ ‫יישארו עשרה‪.‬‬ ‫מכל מקום נהגו כן משום שריבוי המסובים והרעש מנעו‬ ‫אונס והפסד ממון‪ :‬כתב המשנה ברורה (סימן ר ס"ק ה;‬ ‫מהם לשמוע את המברך‪.‬‬ ‫סימן קצג ס"ק לא)‪ ,‬שלושה שהתחילו לאכול יחד מתחייבים‬ ‫וביאר הרא״ש (ברכות פרק ז סימן כז)‪ ,‬שהעדיפו‬ ‫מיד בזימון‪ ,‬ואין היחיד רשאי להקדים ולברך לעצמו‪ .‬אולם‬ ‫לזמן בשלושה ולהפסיד את הזימון בהזכרת השם‪ ,‬משום‬ ‫במקום אונס או צורך נחוץ מאוד‪ ,‬כגון מניעת הפסד ממון‪,‬‬ ‫שבברכתו של ריש גלותא לא היו יכולים לצאת ידי חובת‬ ‫אפשר להקל שיברך לבדו ויצא קודם שסיימו השניים‬ ‫ברכת המזון מחמת חוסר השמיעה‪.‬‬ ‫את סעודתם‪ ,‬אף שבכך מתבטל הזימון בשלושה‪ .‬ועדיף‬ ‫וכתב התפארת שמואל (על הרא״ש שם‪ ,‬ס״ק כד)‪ ,‬שמכאן‬ ‫שהשניים ינהגו לפנים משורת הדין ויפסיקו מסעודתם כדי‬ ‫יש ללמוד שאין להקדים ולברך בלא זימון‪ ,‬אפילו במקום‬ ‫שיוכל לזמן עמהם‪ .‬ואם יצא בלא זימון‪ ,‬כתב בשער הציון‬ ‫צורך ואף כשהוא ממהר ללימודו‪ .‬שאילו היה הדבר מותר‪,‬‬ ‫(סימן ר ס"ק ז)‪ ,‬שאם לא זימנו‪ ,‬צריכים השניים הנותרים‬ ‫לא הייתה הגמרא מקשה מדוע אינם ממתינים ויוצאים‬ ‫לחפש אדם נוסף שיצטרף עמהם לזימון‪.‬‬ ‫בזימונו של ריש גלותא‪ .‬והוסיף‪ ,‬שאם אפילו להפקיע את‬ ‫סעודות ממושכות‪ :‬כתב הערוך השולחן (סימן קצג‬ ‫הזימון בשם לא הותר להם אלא מפני שלא יכלו לשמוע את‬ ‫סעיפים ט–י)‪ ,‬בסעודות גדולות הנמשכות שעות רבות‪ ,‬מי‬ ‫המברך‪ ,‬קל וחומר שאין להפקיע את הזימון לגמרי ולברך‬ ‫שקשה עליו הישיבה ורוצה לצאת‪ ,‬ואינו יכול לאסוף עשרה‬ ‫ביחידות‪.‬‬ ‫לזימון‪ ,‬רשאי לזמן בשלושה; וכל שכן כשנצרך לצאת לדבר‬ ‫הרשב״א (ד״ה ולברכו) מבאר את ההיתר להפקיע את‬ ‫מצוה‪.‬‬ ‫הזימון בשם מצד כבוד הבריות; שכן זימון בעשרה בחבורות‬ ‫אולם היתר זה הוא דווקא כשמזמן בשלושה‪ .‬אבל אם‬ ‫נפרדות ובפרהסיה‪ ,‬היה גורם הלבנת פנים וזלזול בכבודו‬ ‫אינו מוצא אפילו שניים שיזמנו עמו‪ ,‬אינו רשאי לברך‬ ‫של ריש גלותא‪ ,‬וגדול כבוד הבריות שדוחה מצות זימון‬ ‫לבדו ולצאת אף לדבר מצוה‪ .‬ואין לפוטרו משום "עוסק‬ ‫שהיא מדרבנן‪.‬‬ ‫במצוה פטור מן המצוה"‪ ,‬שכן חיוב הזימון כבר חל עליו‪,‬‬ ‫בדקדוקי סופרים הובאה גרסה אחרת‪ ,‬וכן עולה מדברי‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ | 40‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫שנצרך לצאת‪ ,‬ולא היתר להיפרד מן הסעודה לשם נוחות‬ ‫וביציאתו הוא מבטלו‪ .‬ואינו דומה להיתר לזמן בשלושה‬ ‫בלבד‪.‬‬ ‫במקום בעשרה‪ ,‬שכן בזימון בשלושה הוא מקיים את עיקר‬ ‫ומוכיח שמועיל תנאי‪ ,‬מדברי הרמ״א (סימן קצג סעיף‬ ‫מצות הזימון‪ ,‬ורק מפסיד את מעלת הזימון בעשרה‪ ,‬ואילו‬ ‫ג)‪ ,‬שביאר את המנהג שלא לזמן בבית גוי אף שקבעו לאכול‬ ‫כשמברך לבדו‪ ,‬מבטל את המצוה לגמרי‪.‬‬ ‫יחד‪ :‬מחמת היראה וחשש הסכנה שבשינוי נוסח הברכה‬ ‫מאידך‪ ,‬כתב ביוסף אומץ (דיני הזימון סימן קנט)‪,‬‬ ‫ובהשמטת ״הרחמן יברך את בעל הבית״‪ ,‬דעתם מתחילה‬ ‫בסעודות גדולות המתארכות מאוד‪ ,‬מי שהשהייה קשה עליו‬ ‫שלא לקבוע עצמם לברך יחד‪ ,‬אלא שכל אחד יברך לעצמו‪.‬‬ ‫מחמת בריאותו‪ ,‬אובדן זמנו או החשש שלא יוכל להשכים‬ ‫עוד מוכיח מהמגן אברהם (סימן תקנב ס״ק ט)‪ ,‬ששלושה‬ ‫למחרת לתורתו או לתפילתו‪ ,‬רשאי לברך בלא זימון‪ ,‬ואין‬ ‫שאכלו יחד בסעודה המפסקת של ערב תשעה באב אינם‬ ‫לחלק בזה בין זימון בעשרה לזימון בשלושה‪ .‬והעיד שסמך‬ ‫מזמנים‪ ,‬משום שאין דעתם לקבוע יחד‪ ,‬וציין המג''א לדברי‬ ‫על היתר זה למעשה כמה פעמים‪ ,‬ואלמלא מצא סמך להיתר‪,‬‬ ‫הרמ״א הללו‪ .‬ואף שחיוב זימון תלוי בקביעות בהסיבה או‬ ‫היה נאלץ להימנע מלהשתתף באותן סעודות‪.‬‬ ‫בישיבה סביב שולחן אחד (סימן קסז סעיף א)‪ ,‬כאשר דעתם‬ ‫להתחיל ולסיים לבד‬ ‫‪.3‬‬ ‫מראש שלא להצטרף לקביעות אחת לברכה‪ ,‬אין הישיבה‬ ‫עצה פשוטה‪ :‬כתבו האור לציון (חלק ב פרק יג תשובה‬ ‫המשותפת מחייבתם‪.‬‬ ‫י בהערות) והחוט שני (מזוזה עמוד קסא)‪ ,‬שהרוצה לצאת‬ ‫עוד הביא מדברי החכמת שלמה (להגר״ש קלוגר‪ ,‬סימן‬ ‫לפני הזימון יקדים או יאחר את נטילת ידיו‪ ,‬באופן שלא‬ ‫קצג סעיף א)‪ ,‬שנשאל על היושבים מתחילה לאכול יחד על‬ ‫יתחיל לאכול עם שאר המסובים‪ ,‬וגם לא יסיים עמהם‪ .‬בכך‬ ‫דעת שיוכלו להתחלק‪ ,‬והשיב‪ :‬״נראה לפי עניות דעתי פשוט‬ ‫אינו מתחייב בזימון‪ ,‬כמבואר בשו"ע (סימן קצג סעיף ב)‪,‬‬ ‫שמותר לחלק״‪.‬‬ ‫שאין מתחייבים בזימון אלא אם התחילו (אכלו כזית הראשון‬ ‫סיוע ליסוד זה מצינו בשולחן ערוך הרב (סימן קסז סעיף‬ ‫יחד)‪ ,‬או סיימו יחד‪.‬‬ ‫יח)‪ ,‬שכתב לעניין ברכת המוציא‪ ,‬שהמסובים רשאים לקבוע‬ ‫בסעודת ברית משפחתית‪ ,‬שבה הוצרך הדיין הג"ר יעקב‬ ‫יחד על דעת שלא להצטרף לברכה‪ ,‬ובכך אינם מתחייבים‬ ‫ישראל פוזן זצ"ל לצאת לבית הדין קודם הזימון‪ ,‬אמר שהוא‬ ‫בהידור שאחד יברך לכולם המוציא‪.‬‬ ‫אוכל את הכזית הראשון בעמידה‪ ,‬כדי שלא להתחיל את‬ ‫ולעניין זימון כתב הראש יוסף (לבעל הפרי מגדים‪,‬‬ ‫סעודתו בקביעות עם שאר המסובים‪ .‬וכיון שגם סיים את‬ ‫ברכות דף מז‪ ,).‬שאף שלושה האוכלים בשולחן אחד רשאים‬ ‫סעודתו לפניהם‪ ,‬נמצא שלא התחיל ולא סיים עמהם‪ ,‬ולא‬ ‫להתחלק אם אמרו בפירוש שאינם רוצים לקבוע יחד; וכל‬ ‫התחייב בזימון (עדות תלמידו הג"ר יחזקאל רוז שליט"א‬ ‫שכן אם השלישי הצטרף לאחר מכן‪ ,‬והודיעו לו שאינם‬ ‫לרבני הילכתא)‪.‬‬ ‫קובעים עמו‪ .‬ובמקור חיים (לבעל החוות יאיר‪ ,‬סימן ר) נקט‬ ‫תנאי שלא להצטרף‬ ‫‪.4‬‬ ‫שהתנאי מועיל לעניין חיוב זימון בעשרה‪.‬‬ ‫חידוש האגרות משה‪ :‬באגרות משה (אורח חיים חלק‬ ‫לא מועיל תנאי‬ ‫‪.5‬‬ ‫א סימן נו) דן במי שנצרך לצאת מסעודת נישואין לפני‬ ‫כוונה מראש‪ :‬הורה החזון איש (ארחות רבינו מהדורה‬ ‫ברכת המזון ושבע ברכות‪ ,‬וכתב שיש לו ״עצה קלה״‪:‬‬ ‫חדשה חלק א עמוד קסז; ישא יוסף חלק ב סוף סימן‬ ‫לפני שישב לאכול יתנה בפירוש שאינו קובע עצמו לברך‬ ‫מט) להגר"ח קניבסקי זצ"ל‪ ,‬כשלמד בישיבה ורצה למהר‬ ‫יחד עם שאר המסובים‪ .‬לדבריו‪ ,‬אין די בקביעות משותפת‬ ‫ללימודו‪ ,‬שיכוון בשעת נטילת ידיים שלא להצטרף לזימון‬ ‫לאכילה כדי להתחייב בזימון‪ ,‬אלא נדרשת גם קביעות לברך‬ ‫בעשרה‪ ,‬אלא בשלושה‪ .‬כששאל הגר"ח אם אפשר להיפטר‬ ‫יחד‪ .‬לפיכך‪ ,‬אף שקבע לאכול עמם ויושב עמם בשולחן‬ ‫בדרך זו גם מזימון בשלושה‪ ,‬השיב שאין כדאי לעשות כן‪,‬‬ ‫אחד‪ ,‬אינו מתחייב עמהם בזימון‪ .‬וממילא אינו מתחייב גם‬ ‫שכן לכתחילה ראוי שלא להפקיע את עצם מצות הזימון;‬ ‫בשבע ברכות‪ ,‬שנתקנו בעשרה‪ ,‬ואף לא בברכת ״אשר ברא״‪,‬‬ ‫אולם מעיקר הדין מועילה עצה זו גם לזימון בשלושה‪ .‬וכן‬ ‫שנתקנה בשלושה‪.‬‬ ‫נקט באור לציון (חלק ב פרק יג תשובה י בהערות)‪ ,‬שמועיל‬ ‫אולם האגרות משה מסיים שאין לסמוך על כך אלא‬ ‫תנאי שלא להצטרף לזימון‪.‬‬ ‫במקום צורך והכרח‪ ,‬כגון שהסעודה מתאחרת מאוד והוא‬ ‫גדר התנאי‪ :‬וחידש הג"ר ניסים קרליץ זצ"ל (עדות נכדו‬ ‫מוכרח לצאת כדי להשכים למלאכתו‪ .‬נמצא שזו עצה למי‬ ‫‪3‬‬ ‫אוסף | ‪41‬‬ ‫לתוכן‬ ‫להגדרה זו יש גם נפקא מינה‪ :‬מי שהתנה שלא להצטרף‪,‬‬ ‫הג"ר מנחם קרליץ שליט''א לרבני הילכתא)‪ ,‬שהתנאי מועיל‬ ‫הרי הוא נפרד מן החבורה‪ .‬לפיכך‪ ,‬גם אם לבסוף נשאר עד‬ ‫רק כשמחליט שלא להצטרף לעצם הקביעות המשותפת‬ ‫ברכת המזון‪ ,‬אינו רשאי להצטרף לזימון עמהם‪ ,‬אלא אם כן‬ ‫בסעודה‪ ,‬ואין די בכוונה שלא להצטרף לזימון בלבד‪.‬‬ ‫חזר ואכל עמהם כזית פת בכוונת הצטרפות‪.‬‬ ‫צירוף נוסף‪ :‬והשיב הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (עדות נכדו‬ ‫הצטרפות ליוצאים‪ :‬היתר נוסף הובא בשם הגרי''ש‬ ‫הג"ר יצחק טרגר שליט"א לרבני הילכתא)‪ ,‬שאם לא נטלו‬ ‫אלישיב זצ''ל (אשרי האיש חלק א עמוד ריב)‪ ,‬שבסעודה‬ ‫ידיים ממש יחד‪ ,‬ובנוסף התכוון בפירוש שלא להצטרף‬ ‫גדולה שאכלו בה פת‪ ,‬כאשר שניים נצרכים לצאת בהיתר‬ ‫לזימון‪ ,‬ניתן להקל במקום הצורך ולברך בלא זימון‪ .‬ואף‬ ‫קודם סיומה‪ ,‬רשאי שלישי להצטרף אליהם ולזמן‪ .‬בזימון‬ ‫שייתכן שההפרש בנטילת הידיים אינו מונע את הצירוף‪ ,‬יש‬ ‫בשלושה הוא מקיים את עיקר חובתו‪ ,‬ואת הזכרת השם‬ ‫להקל בצירוף שני הטעמים‪.‬‬ ‫יקיים כשיענה בסוף הסעודה לזימון הכללי בעשרה‪ .‬ואף‬ ‫והעיר י‪.‬ג‪ .‬לרבני הילכתא‪ ,‬שיסוד דברי הגרש״ז דומה‬ ‫שכבר יצא ידי חובת זימון ו״פרח זימון מיניה״‪ ,‬עדיין יכול‬ ‫לדברי הגר״נ‪ :‬אין די בתנאי בעלמא‪ ,‬אלא נדרש היכר שאינו‬ ‫לקיים בכך את הזכרת השם‪ .‬לפי זה‪ ,‬על השלישי להישאר‬ ‫מצטרף לקביעות הסעודה‪ .‬הגר״נ הדגיש שלא יצטרף‬ ‫עד הזימון בעשרה‪.‬‬ ‫לקביעות הסעודה‪ ,‬ואילו הגרש״ז נקט אופן שלא נטלו ידיים‬ ‫והוסיף הגרי''ש אלישיב (הערות ברכות דף נ)‪ ,‬שמדברי‬ ‫ממש‪ .‬הצד השווה שבדבריהם‪ ,‬שאין התנאי עומד בפני‬ ‫הרשב"א‪ ,‬שהתיר לסועדים בבית ריש גלותא לזמן בשלושה‬ ‫עצמו‪ ,‬אלא מבטא שאינו חלק מן הקביעות המשותפת של‬ ‫במקום בעשרה משום כבוד הבריות‪ ,‬עולה שמצות זימון‪ ,‬ואף‬ ‫המסובים‪.‬‬ ‫זימון בעשרה‪ ,‬היא מדרבנן‪ ,‬וכן יש להוכיח מסוגיית הגמרא‪.‬‬ ‫במקום צורך‪ :‬לדעת התשובות והנהגות (חלק ג סימן‬ ‫אולם לדעת החזון איש (סימן לא ס"ק א)‪ ,‬עיקר הזימון‬ ‫תב; חלק ה סימן סה; חלק ו סימן מז)‪ ,‬אין לסמוך על התנאי‬ ‫מדאורייתא ורק הזכרת השם בעשרה מדרבנן‪ ,‬ולשיטתו אין‬ ‫אלא במקום צורך‪ .‬ואף אז ראוי שיאמר בפירוש קודם‬ ‫מכאן ראיה שעצם חיוב הזימון מדרבנן‪.‬‬ ‫נטילת ידיים‪ ,‬שבכוונתו לצאת לפני גמר הסעודה ואינו‬ ‫עוד העיר מדברי הרשב"א והמגן אברהם‪ :‬מדוע הוצרכו‬ ‫מצטרף לקביעות הכללית‪ .‬ועדיף שיודיע מראש לשניים‬ ‫להיתר של כבוד הבריות כדי להיחלק לשלושה־שלושה‪,‬‬ ‫מן המסובים שהוא מצטרף רק עמהם‪ ,‬וכשיצא יזמן עמם‬ ‫ולא התנו מראש שלא להצטרף לזימון בעשרה? מוכח שאין‬ ‫בשלושה‪ ,‬כדי שלא להפקיע מעצמו את מצות הזימון לגמרי‪.‬‬ ‫היתר של תנאי‪( .‬ויתכן ליישב‪ ,‬שלא ידעו מתחילה שריש‬ ‫עוד חידש‪ ,‬שהתנאי מועיל רק אם לבסוף אכן נפרד‬ ‫גלותא יאריך בסעודתו‪ ,‬וכשנצרכו לברך כבר חל עליהם‬ ‫משאר המסובים ומקדים לברך‪ .‬אולם אם נשאר עד סוף‬ ‫החיוב)‪.‬‬ ‫הסעודה‪ ,‬וכבר עומדים לזמן בעשרה‪ ,‬אינו רשאי להקדים‬ ‫חקירה‪ :‬תנאי על תנאי‬ ‫‪.7‬‬ ‫ולברך בנפרד על סמך התנאי שעשה בתחילה‪.‬‬ ‫יש ברירה‪ :‬בספר תורת הזימון (עמוד פו) הסתפק האם‬ ‫תנאי בשעת הדחק‬ ‫‪.6‬‬ ‫מועיל להתנות בתחילת הסעודה‪ ,‬שאם יצטרך לצאת קודם‬ ‫שיטת הגרי״ש אלישיב‪ :‬לדעת הגרי״ש אלישיב זצ״ל‬ ‫סיומה‪ ,‬אינו מצטרף מתחילה לשאר המסובים; ואם לא‬ ‫(שיעורי ברכות דף נ; עדות תלמידו שליט''א לרבני הילכתא)‪,‬‬ ‫יצטרך לצאת‪ ,‬הרי הוא מצטרף עמהם‪.‬‬ ‫בשעת הדחק אפשר לסמוך על תנאי מראש שלא להצטרף‬ ‫צדדי הספק הם; שמא תנאי זה תלוי בדין ברירה‪ ,‬שכן‬ ‫לקביעות הסעודה‪ .‬וצריך להתנות זאת בפיו לפני האכילה‪,‬‬ ‫צירופו מתחילת הסעודה מתברר לפי מה שיארע בהמשך‪.‬‬ ‫ואין די בכוונה שבלב‪ .‬ולא מועיל כוונה שלא להתחייב‬ ‫ולדעות שמצות זימון מן התורה‪ ,‬אין ברירה בדאורייתא‪.‬‬ ‫בזימון הנובע מאכילה משותפת‪ ,‬כשם שהאוכל אינו יכול‬ ‫אולם להלכה נוקט המשנ''ב שמצות זימון מדרבנן‪ ,‬ובדרבנן‬ ‫לכוון שלא להתחייב בברכת המזון‪ ,‬כך אינו יכול לכוון שלא‬ ‫קיימא לן שיש ברירה‪.‬‬ ‫להתחייב בזימון‪ ,‬אלא צריך כוונה שלא להצטרף מלכתחילה‬ ‫‪ .8‬הסוברים שאין התנאי‬ ‫לקביעותם‪ ,‬ותיחשב אכילתו כאכילת יחיד לצד המסובים‪.‬‬ ‫מועיל‬ ‫אולם באמת סברת ההיתר אינה מרווחת‪ ,‬שהרי למעשה‬ ‫אין מקור להתיר‪ :‬מאידך‪ ,‬האשל אברהם מבוטשאטש‬ ‫הוא אוכל עם שאר המסובים‪ ,‬ואין להיתר מקור מפורש‪ :‬לכן‪,‬‬ ‫(סימן קצג סעיף א) כתב שאין מועילה דעתו בתחילת‬ ‫אף שהגר״מ פיינשטיין התיר זאת‪ ,‬אין לסמוך על התנאי אלא‬ ‫בשעת הדחק‪ ,‬וכך נוהגים למעשה‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪ | 42‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫‪" .‬קולי שמעת"– כלי עזר‬ ‫הסעודה להיפרד מן המסובים לאחר מכן‪ .‬ובדעת תורה‬ ‫לבעלי תקיעה‬ ‫(סימן קצג סעיף ב) הסתפק אם כוונה מראש שלא‬ ‫לקראת ראש השנה יצאה לאור תוכנת ״קולי שמעת״‪,‬‬ ‫להצטרף אכן מונעת את הצירוף‪ .‬ורק באופן שהפכו את‬ ‫המסייעת לבעלי תקיעה בתרגול ובהכנה לתקיעות‪ .‬התוכנה‬ ‫פניהם בשעת האכילה לכיוונים שונים‪ ,‬יש לומר שאינם‬ ‫מנתחת הקלטות שופר ומפיקה דו״חות המפרטים את משך‬ ‫מצטרפים‪ .‬ולדבריו‪ ,‬אין להוכיח מסעודה המפסקת שכתב‬ ‫כל קול ואת הרווחים שבין הקולות‪ ,‬לרבות אורך כל שבר‬ ‫המגן אברהם שמועילה כוונה בלבד לפטור מחיוב זימון‪,‬‬ ‫וההפסק בין השברים לתרועה‪.‬‬ ‫מפני ששם ניכר מעצם צורת הסעודה שאין דעתם לקבוע‬ ‫ניתן להקליט ישירות בתוכנה או לטעון הקלטה קיימת‪,‬‬ ‫יחד‪.‬‬ ‫ובלחיצת כפתור לקבל ניתוח של ההקלטה כולה‪ .‬כלי העזר‬ ‫ולדעת הג״ר מאיר גריינימן שליט״א (אמרי יושר ברכות‬ ‫כוללים ספירת קולות‪ ,‬פירוט אורכם וסיווגם‪ ,‬שמירת דו״חות‬ ‫דף נ‪ ,).‬בסעודה רגילה הקביעות המשותפת מחייבת בזימון‬ ‫אחרונים ואפשרות לייצא את הנתונים לאקסל לצורך מעקב‬ ‫אחר התרגול‪.‬‬ ‫אף בעל כורחם‪ ,‬ואין כוונה שלא להצטרף מפקיעה את‬ ‫החיוב‪ .‬ואף מי שבא לאחר תחילת הסעודה ואין לו שייכות‬ ‫התוכנה מוצעת חינם לזיכוי הרבים‪ ,‬ללא צורך בהרשמה‪,‬‬ ‫ומתאימה לכל מחשב‪.‬‬ ‫עם שאר המסובים‪ ,‬מצטרף עמהם אם סיימו יחד במקום‬ ‫אחד‪ ,‬כמבואר בבית יוסף (סימן קצג)‪.‬‬ ‫לפניות ולהערות‪kolishamataa@gmail.com :‬‬ ‫ודחה את ראיות האגרות משה מבית הנכרי ומסעודה‬ ‫‪ .2‬הדרכה מעשית לתקיעת שופר‬ ‫המפסקת‪ :‬בשני האופנים יש סיבה מיוחדת בסעודה‬ ‫זכות נפלה בחלקו של הר''ר אביאד וויל שליט״א להגיש‬ ‫המונעת את הקביעות‪ .‬בבית הנכרי‪ ,‬הפחד מפריד את‬ ‫סדרת שיעורים‪ ,‬קונטרס ״הדרכה מעשית לתקיעת שופר״‬ ‫המסובים‪ ,‬וכל אחד נחשב כאוכל לעצמו‪ ,‬כעין סועדים‬ ‫ותקציר מעשי‪ ,‬ובהם הדרכה בהירה כיצד לתקוע בקלות‪,‬‬ ‫לדייק בתקיעות‪ ,‬בשברים ובתרועה‪ ,‬ולבחור שופר המתאים‬ ‫מפוזרים שאינם מצטרפים‪ .‬ובסעודה המפסקת אין הזימון‬ ‫לתוקע‪.‬‬ ‫ראוי לצורת הסעודה‪ ,‬שהיא סעודה שפלה של צער‪ ,‬כעין‬ ‫המסר העולה מההדרכה‪ :‬באמצעות הבנת דרך התקיעה‬ ‫מי שמתו מוטל לפניו‪ .‬ואף היתרים אלו חידוש הם‪ ,‬ואין‬ ‫ותרגול נכון‪ ,‬אפשר לחסוך מאמץ רב ולהתגבר על קשיים‬ ‫להרחיבם לסעודה רגילה שאין בה סיבה המונעת את‬ ‫שכיחים‪ .‬פעולות פשוטות‪ ,‬כגון לחלוח השפתיים‪ ,‬אחיזה‬ ‫הקביעות‪.‬‬ ‫נכונה ואיזון לחץ הנשיפה‪ ,‬עשויות לשפר את התקיעות‬ ‫עוד הביא מהחידושים וביאורים (דיני זימון ס״ק כה)‪,‬‬ ‫במידה ניכרת — לתועלת בעלי תקיעה ותיקים ומתחילים‬ ‫שהביא הוכחה שלא מועיל תנאי‪ .‬ולשיטת הרמב״ן‪ ,‬שאין‬ ‫כאחד‪.‬‬ ‫הזימון טעון הסיבה‪ ,‬ודאי שאין התנאי מועיל‪ .‬עוד הקשה‪:‬‬ ‫ניתן להשיג במערכת ״הילכתא״ את השיעורים‪,‬‬ ‫מדוע הוצרכו בבית ריש גלותא להיתר של כבוד הבריות‬ ‫הקונטרס והתקציר מאת הרב וויל‪.‬‬ ‫כדי לזמן בשלושה‪ ,‬כמבואר ברשב״א ובמגן אברהם‪ ,‬ולא‬ ‫‪ .3‬״הקשיבה״ – סדנה טלפונית‬ ‫התנו מראש להצטרף לשלושה בלבד?‬ ‫לפיתוח העולם הרגשי‬ ‫את הוראת החזון איש להגר״ח קניבסקי זצ״ל ביקש‬ ‫״מרכז תשועה״ להכוונה ולייעוץ רגשי‪ ,‬בנשיאות הגרח״פ‬ ‫הגר״מ גריינימן לבאר בדרך אפשר‪ ,‬שההיתר היה לצורך‬ ‫ברמן שליט״א‪ ,‬מגיש את ״הקשיבה״ – סדנה טלפונית קצרה‬ ‫לימודו בישיבה‪ ,‬כדין יציאה לדבר מצוה‪ ,‬ובפרט מצוה‬ ‫העוסקת בעולם הרגש וביסודות נפש האדם‪.‬‬ ‫דאורייתא; והכוונה שלא להצטרף נוספה לרווחא דמילתא‬ ‫בסדנה נלמד כיצד לפתח את העולם הרגשי‪ ,‬להפוך‬ ‫בלבד‪ .‬עוד צירף לכך שהיה ניכר שאוכל לעצמו‪ ,‬ויתכן‬ ‫את הלימוד לחוויה רגשית ולהתמודד נכון עם רגש כואב‬ ‫שמחשבה בלבד אינה מועילה‪.‬‬ ‫שמשתלט‪ ,‬לצד יסודות נוספים להבנת הנפש‪.‬‬ ‫עוד ציין‪ ,‬שאף בעצה שלא להתחיל ולא לסיים עם‬ ‫להצטרפות לסדנה בתשלום‪077-224-6487 :‬‬ ‫המסובים (משנ״ב סימן קצג ס״ק יט)‪ ,‬החידושים וביאורים‬ ‫לפרטים ולבירורים‪ ,053-313-2678 :‬בין השעות‬ ‫(ס״ק ה) מחמיר‪ .‬לפיכך‪ ,‬כדי לצאת מן הספק‪ ,‬הנצרך למהר‬ ‫‪.16:00–13:30‬‬ ‫לתורה או למצוה ייזהר מתחילה לאכול לעצמו באופן‬ ‫הסדנה אינה מהווה תחליף לטיפול רגשי מקצועי‬ ‫שאינו מצטרף לחבורה‪ ,‬וכך יוכל לברך כשיצטרך לצאת‪.‬‬ ‫ופרטני‪.‬‬ ‫וסיים שעדיין צריך עיון בכל זה‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫אוסף | ‪43‬‬ ‫לתוכן‬ ‫שאלה‪ :‬האם היוצא מסעודת חתונה רשאי‬ ‫א‪ .‬איסור חלוקה‪ :‬שלושה שנתחייבו בזימון ועשרה‬ ‫שנתחייבו בהזכרת השם אינם רשאים להיחלק‪ .‬הלך‬ ‫לצאת בלי זימון ושבע ברכות?‬ ‫אחד משלושה‪ ,‬יחפשו השניים אחר לצירוף‪ .‬כשאין‬ ‫האם שבע ברכות הן‬ ‫שומעים את המזמן ובעל הבית מקפיד על זימון נפרד‬ ‫חובת כל יחיד מהמסובים‬ ‫בעשרה‪ ,‬רשאים לזמן בשלושה בנחת‪.‬‬ ‫או חובת הציבור‪ ,‬ואולי‬ ‫ב‪ .‬צורך מצוה‪ :‬למצוה שתתבטל בהמתנה יש מתירים‬ ‫די בכך שנשארים עשרה‬ ‫להיחלק לשלושה‪ ,‬ויש מפקפקים; במצוה דאורייתא‬ ‫שיברכו עם החתן?‬ ‫אפשר להקל אף כשלא יישארו עשרה‪ .‬בסעודה‬ ‫האם יש בזימון בנפרד‬ ‫המתארכת וקשה להישאר בה‪ ,‬הערוך השולחן מתיר‬ ‫משום זילותא של בעלי השמחה‪ ,‬והאם רשותם מועילה?‬ ‫בשלושה כשאינו מוצא עשרה; והיוסף אומץ מתיר‬ ‫האם הזימון בעשרה ושבע ברכות טעונים כוס?‬ ‫אף לבדו לצורך בריאות‪ ,‬מניעת אובדן זמן או השכמה‬ ‫מקורות‪ :‬שו״ע (אהע"ז סימן סב סעיף יא)‪ ,‬שיעורי‬ ‫לתורה ולתפילה‪.‬‬ ‫הגרי''ש (ברכות דף נ)‪ ,‬ציץ אליעזר (חלק יא סימן פד)‪,‬‬ ‫ג‪ .‬אונס והפסד‪ :‬לצורך נחוץ מאוד‪ ,‬כגון אונס או הפסד‬ ‫מנחת יצחק (חלק ב סימן מג)‪ ,‬שבט הלוי (חלק ט סימן‬ ‫ממון‪ ,‬אפשר לברך לבדו קודם שסיימו השניים; ועדיף‬ ‫רעא)‪ ,‬תשובות והנהגות (כרך ג סימן תב‪ ,‬כרך ה סימן סה)‪.‬‬ ‫שיפסיקו ויזמן עליהם‪.‬‬ ‫ד‪ .‬התחלה וסיום‪ :‬המקדים או מאחר את תחילת אכילתו‪,‬‬ ‫במדור זה מופיעה שאלה בנושא הגיליון הבא‪ ,‬הקוראים‬ ‫הנכבדים מוזמנים לשלוח תשובות להגדיל תורה ולהאדירה‪,‬‬ ‫וגם מסיים בנפרד‪ ,‬אינו מתחייב בזימון‪.‬‬ ‫מומלץ לצרף את פרטי המשיב (שם‪ ,‬טלפון‪ ,‬מקום לימוד)‪.‬‬ ‫ה‪ .‬תנאי מראש‪ :‬יש מתירים במקום הצורך להתנות‬ ‫התשובות המובחרות ישולבו במידת האפשר בגיליון הקרוב‪.‬‬ ‫בפירוש שלא להצטרף לקביעות זימון‪ ,‬ופטור גם‬ ‫ניתן להגיש תשובות באחת מהאפשרויות הבאות‪.‬‬ ‫קו 'הילכתא' טלפון ‪ 02-5377085‬שלוחה ‪4‬‬ ‫משבע ברכות ומ״אשר ברא״‪ .‬ויש אומרים שצריך‬ ‫עמדות 'נדרים פלוס' קופת 'הילכתא'‬ ‫לכוין שאינו מצטרף לקביעות סעודה‪ .‬לכתחילה יזמן‬ ‫חדר 'קול הלשון'‪ ,‬ישיבת מיר ירושלים‪ ,‬תיבת 'הילכתא'‬ ‫לכל הפחות בשלשה‪ .‬ויש אומרים שעדיף להודיע‬ ‫בפקס מספר ‪1532-6507823‬‬ ‫במייל ‪5047867@gmail.com‬‬ ‫לשניים קודם הנטילה שמצטרף רק עמהם‪ ,‬ויזמן‬ ‫הגיליון הוקדש לעילוי נשמת‬ ‫עמם כשיצא‪ .‬ויש חולקים שלא מועיל תנאי כלל‪.‬‬ ‫הרה''ח ר' שלמה זלמן ב''ר דוד נחמן בלוי זצ''ל‬ ‫ו‪ .‬סיוע ליוצאים‪ :‬שניים היוצאים בהיתר רשאי שלישי‬ ‫נלב''ע כ"ז אלול תשע''ז‬ ‫לזמן עמהם‪ ,‬ויש אומרים שיישאר עד סוף הסעודה‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫לענות לזימון בעשרה ולקיים הזכרת השם‪.‬‬ ‫"זימון ושבע ברכות בחתונה"‬ ‫הגיליון הוקדש לעילוי נשמת‬ ‫הרה''ח ר' אברהם שלום הלוי בן הר''ר ראובן נתן נטע הורביץ זצ''ל‬ ‫נלב"ע כ"ג אלול תשע''ד ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫מכון הילכתא‬ ‫מענה אנושי‪ 02-5350-535 :‬פקס‪02-6507-823 :‬‬ ‫לקבלת הגיליון במייל‪5047867@gmail.com :‬‬ ‫‪ | 44‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫בס"ד‬ ‫גליון שבועי | נצבים וילך ‪ -‬תשפ"ו‬ ‫יו"ל ע"י בית הוראה עץ חיים ‪ -‬מכון לחושן משפט | בנשיאות הרב חיים קאהן שליט"א ראש בית הדין עץ חיים ניו‪-‬יורק‬ ‫מעשה שהיה‬ ‫פסקי דינים‬ ‫פורע חובו של חבירו‪//‬‬ ‫הלכות תפיסה‪ //‬הדין בכללו‬ ‫הרב חיים קאהן שליט"א‬ ‫"את יודעת מי זה שמעון פרישמן?"‬ ‫אם חזר הנתבע ותפס מהתובע‪ ,‬מוציאים‬ ‫ספק אם דנים בזמן הזה‬ ‫שאל גבריאל ברנדמרק את אשתו‬ ‫מידו‪ .7‬ויש שכתב שתפיסתו מועילה‪ ,‬ואין‬ ‫א‪ .‬בדבר שיש ספק או מחלוקת אם יש בכח‬ ‫"לא‪ .‬למה אתה שואל?" שאלה תמר‪,‬‬ ‫מוציאין מידו‪.8‬‬ ‫ב"ד לדון בזמן הזה‪ ,‬אזי מספק אין בכוחם‬ ‫אשתו של גבריאל‬ ‫תפיסה בקנס‬ ‫לדון‪( 1‬ואם ידונו‪ ,‬הרי זה ספק גזל)‪ ,‬ואף לא‬ ‫"כי קיבלנו היום מכתב מהבנק‪,‬‬ ‫ג‪ .‬קנס‪ ,‬כל זמן שלא חייבוהו ב"ד לשלם‪ ,‬אינו‬ ‫לכפות את הנתבע ע"י נידוי‪.2‬‬ ‫ובו כתוב שהלוואת המשכנתא שלנו‬ ‫חייב לשלם אף לצאת ידי שמים‪ .9‬ומכל מקום‬ ‫תפיסה מהני אף בזה‪ ,‬הואיל ויש עדים על‬ ‫תפיסה‬ ‫שולמה במלואה על ידי שמעון‬ ‫ב‪ .‬דברים שאין דנים אותם בזמן הזה‪ ,‬אין‬ ‫ההיזק‪ 10‬שאם היו בי"ד סמוכים היו מחייבים‬ ‫פרישמן!" ענה גבריאל‬ ‫אותו‪ ,‬אין בכח הבי"ד שאינם סמוכים להוציא‬ ‫הכוונה שהנתבע פטור‪ ,‬אלא שאין בכח ב"ד‬ ‫"מה?!" נדהמה תמר "כמה נשאר לנו‬ ‫מהתופס‪ .11‬יש שכתב שגם בקנס מהני‬ ‫להוציא מידו‪ ,‬אך הוא חיוב גמור עליו לשלם‪.3‬‬ ‫לשלם"?‬ ‫תפיסה מכח מיגו‪ ,12‬ויש שכתב שתפיסה אינה‬ ‫ולכן אם תפס התובע מממון הנתבע כשיעור‬ ‫"עד לפני שבוע עמד החוב על‬ ‫מועילה בכה"ג‪ ,‬הואיל ומיגו מהני רק כשטוען‬ ‫תביעתו‪ ,‬אין מוציאים מידו‪ ,‬בין שתפס‬ ‫‪ 000,055‬דולר‪ ,‬אך עכשיו אנו לא חייבים‬ ‫כך בבי"ד‪ ,‬ואילו האידנא שאין לנו בי"ד הראוי‬ ‫לדון דין קנס‪ ,‬הוי כאילו לא טען טענת המיגו‪.13‬‬ ‫הדבר שהזיקו או דבר אחר (חוץ מנזק קרן‬ ‫אפילו דולר אחד‪ .‬ההלוואה נפרעה‬ ‫של שור תם‪ ,‬שבו מועילה תפיסה רק בגוף‬ ‫במלואה" ענה גבריאל‬ ‫מודה בקנס‬ ‫השור המזיק‪ ,)4‬שבכגון דא עביד איניש דיניה‬ ‫גבריאל ותמר ניסו לברר מי הוא‬ ‫ד‪ .‬קיימא לן מודה בקנס פטור‪ ,‬ואפילו באו‬ ‫אותו שמעון פרישמן ששילם את חוב‬ ‫עדים אחר הודאתו‪ .14‬ויש מהראשונים שכתב‬ ‫לנפשיה‪.5‬‬ ‫המשכנתא שלהם‪ ,‬אך לא הצליחו לברר‬ ‫שאף בזמן הזה שאין דיינים סמוכים‪ ,‬אם‬ ‫תפיסת התובע מועילה רק אם מביא עדים‬ ‫יותר ממה שכבר נודע להם‪.‬‬ ‫הודה הנתבע בקנס לאחר שתפס התובע‪ ,‬לא‬ ‫על טענתו‪ ,‬או שתפס באין רואה‪ ,‬שיש לו מיגו‬ ‫לאחר כמה שבועות התקשר אליהם‬ ‫מועילה התפיסה‪ .15‬אבל הרבה ראשונים כתבו‬ ‫שהיה טוען שלא תפס‪.6‬‬ ‫אדם שהציג את עצמו כשמעון פרישמן‪,‬‬ ‫‪ .1‬חי' הרי"מ ס"ק י'‪.‬‬ ‫והודיע כי הוא זה הקונה שקנה מהם את‬ ‫‪ .2‬ע"פ סמ"ע ס"ק י"ז‪ .‬ופשוט שבדבר שאין דנים האידנא‪ ,‬גם אין רשות לב"ד להזמין אחד לדין ולחייבו לחתום על שטרי‬ ‫הדירה‪ .‬גבריאל התפלא מאוד‪ ,‬ואמר כי‬ ‫בירורין‪ ,‬ואם לאו לנדותו וכדומה‪.‬‬ ‫‪ .3‬רא"ש ב"ק פרק קמא סי' כ'‪ ,‬קצוה"ח סי' א' ס"ק ז'‪.‬‬ ‫מעולם לא מכר את הדירה שלו‪ ,‬אך‬ ‫‪ .4‬מרדכי ב"ק סי' מ' מרבינו ברוך הובא בד"מ ס"ק ו' וסמ"ע ס"ק י"ח‪ ,‬ובתומים ס"ק ג' תמה שלא משכחת קנס ובדבר‬ ‫לאחר בירור קצר נודע הדבר‪ ,‬כי היה‬ ‫המזיק רק בקרן‪ ,‬אבל הקצוה"ח ס"ק ה' כתב דבהמה שהזיקה אדם בשן ורגל לא שכיח‪ ,‬ובנתה"מ ס"ק ה' דמשכחת‬ ‫נוכל שהתחזה בפני שמעון פרישמן‬ ‫באסו"מ שהזיקו באש או בור (לסוברים שלא דנין בזמן הזה)‪ .‬ומשמעות הפוסקים כר"ב‪ ,‬אבל עיין ישועות ישראל ס"ק‬ ‫כאילו הוא עורך דין שקיבל יפוי כח הזוג‬ ‫ה' שמהטור בסי' ת"ז מוכח דלא כר"ב‪.‬‬ ‫ברנדמרק למכור את הדירה שלהם‪,‬‬ ‫‪ .5‬ראה ב"ק ט"ו ב' בכלבא דאכל שונרא וכו' שלא דנין בבבל אם תפס לא מפקינן מיניה‪ ,‬ובתוס' שם ד"ה ואי‪ ,‬דעת ר"ת‬ ‫דווקא שתפס המזיק עצמו ובשעת ההיזק (דהיינו קודם שבא ליד המזיק) הקילו חכמים שמהני התפיסה‪ ,‬אבל הרא"ש‬ ‫תמורת מליון דולר‪ .‬במעמד חתימת‬ ‫כתב דהתפיסה מהני מדינא דעאדל"נ‪ ,‬וביש"ש ב"ק פרק א' סי' מ"ג‪ ,‬כתב דכן קיי"ל‪ ,‬וכ"כ הסמ"ע סי' א' ס"ק י"ח ע"פ‬ ‫החוזה המכר שילם הקונה תשלום‬ ‫הרא"ש‪ .‬אכן בפתחי תשובה ס"ק ז' כתב משו"ת בית שמואל אחרון סי' א' ראיה לר"ת ופירש שהסמ"ע כתב כהרא"ש‬ ‫ראשון על סך ‪ 000,05‬דולר‪ ,‬אותם לקח‬ ‫מדין קי"ל‪ ,‬וע"ע בערוך השולחן סעיף ז'‪.‬‬ ‫אותו נוכל לעצמו‪ ,‬ואילו את התשלום‬ ‫‪ .6‬סמ"ע ס"ק י"ט ממהרש"ל על הטור‪.‬‬ ‫השני‪ ,‬על סך ‪ 000,055‬דולר שילם שמעון‬ ‫‪ .7‬סמ"ע ס"ק י"ט ממהרש"ל על הטור‪.‬‬ ‫ישירות לבנק‪ ,‬על ידי סילוק הלוואת‬ ‫‪ .8‬נתיה"מ ס"ק ה' ע"פ הדיוק ברא"ש ב"ק פרק ב' סי' ב'‪ ,‬וצ"ב דהא כביאור הנתה"מ מהני תפיסת הניזק רק באינו‬ ‫מכחישו או יודע שיש לו עדים מדין עאדל"נ ובזה מהני מעיקר הדין‪ ,‬וע"ע באולם המשפט ואמרי בינה סי' ד'‪ ,‬בישועות‬ ‫המשכנתא‪.‬‬ ‫ישראל ח"מ ס"ק ח' עוד חילוקי דין בזה‪.‬‬ ‫לאחר בירור קצר בבנק למשכנתאות‪,‬‬ ‫‪ .9‬ראה קצוה"ח סי' א' ס"ק ז' ותרומת הכרי סי' א' ע"פ הירושלמי כתובות פרק ג' הל' י'‪ ,‬ובדברי משפט ס"ק א' ועוד‬ ‫הבין שמעון פרישמן כי אין לו כל סיכוי‬ ‫אחרונים‪ .‬אולם בחינוך מצוה נ"א כתב שיש מצוה לצי"ש והובא בשער משפט ס"ק א'‪.‬‬ ‫שהבנק יחזיר לו את התשלום ששילם‬ ‫‪ .10‬ראה נתיה"מ ס"ק ה'‪ ,‬שאם יודע שאין לו עדים‪ ,‬לא מהני תפיסתו‪.‬‬ ‫לסילוק חוב המשכנתא של הזוג‬ ‫‪ .11‬אמרי בינה דיינים סי' ד' ד"ה וי"ל‪ .‬עיין בש"ך ס"ק ט"ז דבטוען טענת גנב לא מהני התפיסה על הכפל‪ ,‬וביאר הנתה"מ‬ ‫ברנדמרק‪ ,‬שכך החתימו אותו בבנק‬ ‫ס"ק ד' דהא מתחייב רק ע"י שבועה בבי"ד מומחין‪.‬‬ ‫שהפרעון הוא באופן מוחלט ובלתי‬ ‫‪ .12‬סמ"ע ס"ק י"ט ממהרש"ל על הטור‪.‬‬ ‫הפיך‪ ,‬ולפיכך פנה שמעון פרישמן אל‬ ‫‪ .13‬קצוה"ח ס"ק ח' אבל הנתיה"מ ס"ק ה' הכריע הואיל ואחר התפיסה רשאים לדון מהני‪ ,‬עיי"ש מילתא בטעמא (וראה‬ ‫אמרי בינה סי' ד')‪.‬‬ ‫גבריאל‪ ,‬בבקשה כי ישלם לו על כך‬ ‫‪ .14‬ב"ק ע"ה א'‪.‬‬ ‫(המשך בעמוד ב)‬ ‫‪ .15‬ראב"ד בהגהות על הרי"ף כתובות סוף פרק ג'‪ ,‬אלא שנסתפק שם אם היה התפיסה שלא בעדים שיש לו מיגו‪ ,‬אי‬ ‫אוסף | ‪45‬‬ ‫(המשך בעמוד הבא)‬ ‫מהני תפיסתו אם הודה אח"כ‪.‬‬ ‫לתוכן‬ ‫מעשה שהיה‬ ‫פסקי דינים‬ ‫כסא דוד‪//‬‬ ‫שהואיל ואין בי"ד שיקבל עדות על קנס‪ ,‬לא‬ ‫שפרע בעבורו את החוב לבנק‪ .‬אך גבריאל ענה‪ ,‬כי ידוע לו ש'הפורע חובו של חבירו –‬ ‫פטור'‪ ,‬ולפיכך הוא רוצה לשאול דיין‪ ,‬אם הוא אכן צריך לשלם לשמעון‪.‬‬ ‫מועילה הודאתו לפטור‪ ,‬ואפילו הודה קודם‬ ‫•••‬ ‫התפיסה‪ .16‬ויש שכתב שאף על פי שהודאה‬ ‫מבואר במשנה במסכת כתובות (קז‪ ):‬שאדם שהלך למדינת הים‪ ,‬ולא שילם לאשתו‬ ‫שלא בב"ד אינה פוטרתו אם יבואו עדים‬ ‫עבור המזונות שהוא חייב לה‪ ,‬ועמד איש אחר ונתן מזונות לאשתו‪ ,‬ובכך פרע את חובו‬ ‫אח"כ‪ ,‬מכל מקום כל זמן שלא באו עדים‬ ‫של הבעל‪ ,‬דעת חנן שהבעל פטור מלשלם‪ ,‬והאדם שנתן המזונות לאשתו הפסיד את‬ ‫בפני ב"ד מומחים הרי הוא פטור‪ ,‬ולא מהני‬ ‫מעותיו‪ ,‬והניח מעותיו על קרן הצבי‪ .‬אך בני כהנים גדולים נחלקו עליו ואמרו שחייב‬ ‫תפיסה‪ .17‬ויש שכתב שתפיסה מהני אף אחר‬ ‫לשלם לו‪ .‬להלכה נפסק ברמב"ם (מלוה ולוה פכ"ו ה"ו‪ ,‬ונדרים פ"ו ה"ד) ובשו"ע (סי' קכח‬ ‫ההודאה כל שטוען שהיו עדים בשעת הנזק‪.18‬‬ ‫סעיף א) כשיטת חנן‪ ,‬שאין הבעל חייב לשלם לפורע החוב‪.‬‬ ‫תפיסה על ידי אחר‬ ‫בביאור הדין שהבעל פטור מלשלם לזה שפרע את חובו למזונות אשתו‪ ,‬מבואר בגמ'‬ ‫(נדרים לג‪ ).‬שהפורע חובו לא נחשב כאילו המציא לו הנאה‪ ,‬אלא דומה ל'מבריח ארי'‬ ‫ה‪ .‬יש מי שכתב שתפיסה מהני אף על ידי‬ ‫מנכסיו שפטור לשלם לו‪ ,‬שאף כאן הפורע חובו רק הבריח את המלוה שלא יתבע את‬ ‫אחר‪ ,‬אבל זה דוקא בחיוב ממון‪ ,‬שהוא חיוב‬ ‫ֵ‬ ‫הלוה‪ ,‬ולא נחשב שקיבל ממנו הנאה מחודשת‪ .‬ובירושלמי (נדרים פ"ד ה"ב‪ ,‬וכתובות‬ ‫גמור הגם שב"ד אין דנים אותו בזמן הזה‪.‬‬ ‫פי"ג ה"ב) מבואר‪ ,‬שהטעם שפטור לשלם‪ ,‬משום שהלוה טוען שהיה יכול לפייס את‬ ‫אבל בקנס‪ ,‬שהתפיסה היא מכח תקנת‬ ‫המלוה‪ ,‬ובכך היה משיג את אותה הנאה בחינם‪ .‬ומבואר שם שסברא זו נאמרה גם‬ ‫חכמים‪ ,‬לא מהני התפיסה על ידי אחר‪.19‬‬ ‫באופן שהמלוה דוחקו לשלם‪ .‬ובביאור הסברא באופן זה‪ ,‬כתבו התוס' (ב"ק דף נח‪ .‬ד"ה‬ ‫תפיסה בדיני עכו"ם‬ ‫א"נ) שיתכן שהיו אוהבים שפורעים עבורו‪.‬‬ ‫ו‪ .‬אסור לתפוס בדיני עכו"ם ‪ ,‬ויש מי שכתב‬ ‫‪20‬‬ ‫והנה‪ ,‬שיטת ר"ת (הובא בתוס' בכתובות שם ד"ה חנן‪ ,‬ובב"ק נח‪ .‬ד"ה א"נ‪ ,‬וקט‪ .‬ד"ה‬ ‫ב"ח) שדין זה נאמר דוקא כמו הציור במשנה בכתובות שפרע חוב שהבעל חייב לזון‬ ‫שאם עבר ותפס אין מוציאין מידו‪.21‬‬ ‫את אשתו‪ ,‬שבחוב זה אם לא היה נותן לה מזונותיה‪ ,‬היתה האשה מצמצמת במזונותיה‪,‬‬ ‫תפיסה מנכסי יתומים‬ ‫ולא היה הבעל מחויב לשלם לה למפרע‪ ,‬אבל בשאר חוב שאין לו דרך להפטר מהחוב‬ ‫ז‪ .‬התופס מנכסי יתומים קטנים‪ ,‬אין תפיסתו‬ ‫שאחר יפרע עבורו‪ ,‬חייב הלוה לשלם לפורע החוב‪ .‬אמנם שאר‬ ‫ֵ‬ ‫אם לא על ידי מחילה או‬ ‫מועלת‪ ,‬שהרי אינם בני חיוב כלל‪.22‬‬ ‫הראשונים (הובאו בתוס' שם) נחלקו על ר"ת וסוברים שגם בחוב ברור שהיה מוכרח‬ ‫לשלם נאמר דין זה‪ .‬וכך נפסק להלכה בשו"ע וברמ"א (סי' קכח ס"א) כשיטת הראשונים‬ ‫החזרת מה שתפס יותר מחובו‬ ‫שבכל חוב נאמר דין זה‪.‬‬ ‫ח‪ .‬אחר שתפס התובע‪ ,‬אם לטענת הנתבע‬ ‫ואף שלהלכה נאמר הדין הזה בכל חוב‪ ,‬מצינו בפוסקים כמה מחלוקות בפרטי הדין‪:‬‬ ‫תפס יותר מהמגיע לו בחובו‪ ,‬נזקקים להם‬ ‫יש שכתבו שעיקר הטעם שפטור מלשלם‪ ,‬שכיון שלא אמר ללוה שיפרע וישלם‬ ‫ב"ד‪ ,‬ושמים כמה ישאר בידו וכמה יחזיר‪.23‬‬ ‫לו‪ ,‬הרי זה מוכיח שמחל על כך ורצה להיטיב עמו ולפרוע החוב בחינם [כן מבואר‬ ‫ואם תבע התובע מתחילה שישומו ב"ד כמה‬ ‫בשו"ת מהר"י ווייל (סי' קכח) והובא ברמ"א (סי' קכח ס"א) ובש"ך (שם סק"ח)]‪ .‬אמנם‬ ‫מגיע לו‪ ,‬בכדי שידע כמה לתפוס‪ ,‬נחלקו‬ ‫יש חולקים על כך‪ ,‬וסוברים שגם אם ידוע שלא התכוון לפרוע בחינם עבור הלווה‪ ,‬אלא‬ ‫הראשונים האם נזקקין לו‪ .24‬ויש שהכריע‬ ‫התכוון לתבוע ממנו תשלום מלא‪ ,‬מכל מקום הלוה פטור‪ ,‬כיון שלא המציא לו הנאה‪,‬‬ ‫שבחיוב ממון נזקקים ב"ד לשום מתחילה‪ ,‬אך‬ ‫אלא רק סילק ממנו החוב שהיה חייב‪ ,‬אין הלווה חייב לשלם לו על סוג הנאה כזו [ראה‬ ‫בחיוב קנס אין נזקקין אלא לאחר שתפס‪.25‬‬ ‫בשו"ת חוות יאיר (סי' קלד) שכתב שלא מצינו בשום פוסק שאם גילה דעתו דמתכוון‬ ‫‪ .16‬רמב"ן בספר הזכות שם‪ ,‬סמ"ע סי' א' ס"ק י"ח וש"ך‬ ‫לשכר שחייב לשלם עי"ש‪ .‬וכן כתב בפשיטות בחוט המשולש (שו"ת התשב"ץ ח"ג‪ ,‬טור‬ ‫ס"ק ט"ז ע"פ הטור והרמב"ן‪.‬‬ ‫ב [לר"ש צרור‪ ,‬נכד התשב"ץ] סי' כו) עי"ש‪ .‬וכן הוכיח במשנת דרבי אליעזר (סי' קכח)‬ ‫‪ .17‬קצוה"ח ס"ק ו'‪.‬‬ ‫שגם באופן שגילה דעתו שאינו מתכוון לשם מצוה פטור לשלם לו]‪.‬‬ ‫‪ .18‬נתה"מ ס"ק ה'‪ ,‬וראה באמרי בינה דיינים סימנים ד'‬ ‫יש אומרים שדין זה נאמר דוקא כשפרע חוב שהיה הלוה חייב לישראל‪ ,‬שבזה שייך‬ ‫ה' פרטי דיני תפיסה בקנס באריכות‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫הסברא שהיה מתפייס ע"י ריצוי או שהאוהבים שלו היה פורעים עבורו‪ ,‬אבל באופן‬ ‫‪ .19‬ישועות ישראל עי"מ ס"ק ו'‪ .‬וכן במנחת חינוך מצוה‬ ‫נ"א אות י"ג כתב דמהני‪ ,‬אבל האמרי בינה דיינים סי'‬ ‫שהיה חייב לגוי‪ ,‬כיון שהגוי אינו מתרצה בפיוס‪ ,‬וכן האוהבים לא היו מעוניינים לפרוע‬ ‫ג' מצדד שלא מועיל התפיסה ע"י אחר כלל‪ ,‬וראה מה‬ ‫לגוי עבורו‪ ,‬על כן חייב הלוה לשלם לו [כן כתב הרמ"א (שם סעיף א)‪ ,‬ומקור הדברים‬ ‫שהאריך בזה בנחל יצחק בתפיסה ע"י שליח סי' א' ענף‬ ‫בתשו' מהרי"ל (סי' עח) המובא בב"י שם]‪ .‬אמנם יש חולקים‪ ,‬שדוקא אם היה זה חוב של‬ ‫ה'‪.‬‬ ‫עלילה‪ ,‬שלא היה חייב באמת לגוי‪ ,‬בזה יש לחלק‪ ,‬שאם היה המעליל גוי לא היה מתרצה‬ ‫‪ .20‬ש"ך ס"ק ט"ו מיש"ש ב"ק פרק ח' סי' ו'‪ ,‬ומשמע‬ ‫שאפילו בדיעבד לא מהני‪.‬‬ ‫בפיוס וגם לא היו אוהביו פורעים עבורו מפני שהוא חוב עלילה‪ ,‬אבל באופן שהיה חייב‬ ‫‪ .21‬בהגהות רע"א שם העיר שביש"ש כתב רק לכתחילה‬ ‫לגוי חוב גמור‪ ,‬הרי זה פטור מלשלם לפורע [כן דעת הש"ך (שם סק"ז)]‪.‬‬ ‫אבל בדיעבד י"ל דמהני כרמ"א סו"ס ד'‪ ,‬ובאורים ס"ק‬ ‫עוד נחלקו הפוסקים באופן שהיה ביד המלוה משכון על החוב‪ ,‬שיש אומרים שבאופן‬ ‫י"ב נראה כמסתפק בזה‪ ,‬וראה פתחי תשובה ס"ק‬ ‫כזה חייב הלוה לשלם לפורע‪ ,‬כיון שלא היה יכול להשתמט מתשלום החוב שהרי היה‬ ‫ה' שסתם כרע"א‪ ,‬ויש להעיר מסי' ד' ברמ"א שכתב‬ ‫ממהרי"ק שורש קס"א בעאדל"נ ע"י עכו"ם אם לא יוכל‬ ‫משכון ביד המלוה על החוב [ראה בש"ך (סק"ה) שאף שבירושלמי מבואר שפטור‪,‬‬ ‫לעשות בענין אחר מהני בדיעבד‪ ,‬וע"ע חכמת שלמה סי'‬ ‫אפשר שהבבלי חולק בזה‪ ,‬ועל כן יכול לומר קי"ל כשיטתם באופן שיש משכון]‪.‬‬ ‫א' שמפרש את היש"ש שאפילו בדיעבד לא מהני‪ ,‬וראה‬ ‫והנה בנידון דידן‪ ,‬החוב היה לבנק‪ ,‬שמן הסתם דינו כחוב לגוי‪ ,‬שאינו מתרצה בפיוס‪,‬‬ ‫אבני החושן ס"ק ח'‪.‬‬ ‫‪ .22‬נתיה"מ ס"ק ה' דמטלטלי דיתומים לא משתעבדי‪,‬‬ ‫וכמו כן היה משכון ביד הבנק‪ ,‬ואף ברור וידוע ששמעון פרישמן לא התכוון לשלם את‬ ‫ובנזקין לא עשו תקנת הגאונים לגבות ממטלטלי‪.‬‬ ‫החוב בתורת מתנה‪ ,‬אלא עשה כן בטעות‪ ,‬שסבר שהוא משלם בכך על הבית שקנה‪.‬‬ ‫‪ .23‬ב"ק פ"ד א'‪ ,‬רא"ש פרק קמא סי' כ'‪ ,‬סי' א' סעיף ה'‪.‬‬ ‫ומכח כל זה היה נראה שיש לחייב את גבריאל ברנדמרק לשלם לפרישמן (ובפרט‬ ‫‪ .24‬הרא"ש ב"ק פרק ח' סי' ב' כתב דלא שמינן וכ"כ‬ ‫שבמקרה זה הפורע כלל לא התכוון 'לפרוע' חוב של חבירו‪ ,‬אלא לשלם עבור מקח‪,‬‬ ‫הרמ"א סעיף ה'‪ ,‬אבל הרי"ף ב"ק דף ל' מדפי הרי"ף כתב‬ ‫ובכה"ג לא מצינו כלל מי שיאמר שבעל החוב פטור מלשלם לו על כך)‪.‬‬ ‫ששמין‪.‬‬ ‫‪ .25‬ש"ך ס"ק י"ז מיש"ש ב"ק פרק ח' סי' ב'‪.‬‬ ‫‪ | 46‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫קו ההלכה‬ ‫ריבית בשכירות דירה‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫בתקופה האחרונה התברר לי שקשה לי מאוד לעמוד בתשלומי המשכנתא על ביתי‪ ,‬והיה לי חשש ממשי שאגיע למצב בו הבנק‬ ‫יעקל לי את הדירה‪ .‬אחד מידידי ששמע על מצוקתי‪ ,‬הציע לי הצעה נדיבה‪ :‬הוא יקח על עצמו את תשלומי המשכנתא‪ ,‬בתמורה לכך‬ ‫שאעביר את הדירה על שמו‪ ,‬ואשלם לו שכירות על המגורים בבית‪ ,‬אך לכשירווח לי ויהיה לי כסף לשלם על הבית (או לקחת הלוואת‬ ‫משכנתא חדשה)‪ ,‬הוא יחזיר לי את הדירה‪ .‬האם יש איזה חשש בדבר?‬ ‫ביהודה תנינא יו"ד סי' עה‪ ,‬הובא בפתחי תשובה יו"ד סי' קעד ס"ק‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫א'‪ ,‬ועוד)‪ .‬אמנם יש שכתבו שמשמעות הראשונים היא שגם באופן‬ ‫מבואר בשו"ע (יו"ד סי' קעד סעי' א‪ ,‬ז) שהמוכר קרקע לחבירו‪,‬‬ ‫זה יש איסור ריבית‪ ,‬כיון שהמכירה אינה מכירה גמורה‪ ,‬שהרי הקונה‬ ‫והתנו ביניהם שאם יהיו מעות למוכר‪ ,‬יחזיר לו הקונה את הקרקע‬ ‫אינו יכול למכור את הקרקע לאחרים ולעשות בה כחפצו‪ ,‬שהרי הוא‬ ‫(והוא הדין אם עשה כל תנאי אחר שעלול לבטל המקח)‪ ,‬אסור לקונה‬ ‫מחוייב להחזירה למוכר מחמת התנאי‪ ,‬ולכן גם באופן זה נחשב כאילו‬ ‫להשתמש בקרקע‪ ,‬או לאכול את פירותיה‪ ,‬מחמת איסור ריבית‪.‬‬ ‫אוכל מפירות הקרקע של המוכר (ראה משנת רבית פרק יד סעי' ז‪,‬‬ ‫ההסבר בדין זה הוא‪ ,‬שאם אכן יהיו למוכר מעות והוא יבא לפדות את‬ ‫וחלקת בנימין סי' קעד ס"ק ז)‪ .‬ורק אם לא היה כל תנאי‪ ,‬אלא שהקונה‬ ‫הקרקע ‪ -‬נמצא שהמקח בטל מעיקרו‪ ,‬והקרקע היתה שייכת למוכר‬ ‫אמר כן מעצמו שהוא מוכן להחזיר את הקרקע למוכר אם יביא לו‬ ‫כל הזמן (גם אם רשמו את הקונה כ'בעלים' על הקרקע)‪ .‬וכיון שכך‪,‬‬ ‫מעות‪ ,‬שאין כאן התחייבות לחזור ולמכרו – בזה אין כל חשש ריבית‪,‬‬ ‫הדמים ששילם הקונה למוכר אינם אלא הלוואה‪ ,‬ונמצא שה'קונה'‪,‬‬ ‫ולכולי עלמא הדבר מותר‪.‬‬ ‫שהוא למעשה 'מלוה'‪ ,‬אכל את פירות הקרקע השייכת ל'מוכר'‪ ,‬שהוא‬ ‫מכל האמור‪ ,‬נלמד לשאלה שלפנינו‪ ,‬שאם תעשו תנאי באופן‬ ‫למעשה 'לוה'‪ ,‬והרי זו ריבית קצוצה‪ ,‬שהקונה הלוה למוכר כסף‪ ,‬והוא‬ ‫שמשמעותו שהמקח יתבטל מעיקרו כשתחזור ותביא את דמי הדירה‪,‬‬ ‫אוכל את פירות קרקעו בחינם‪.‬‬ ‫הרי יש כאן בעיה של ריבית‪ ,‬שהרי בכך שאתה משלם לו שכירות על‬ ‫האיסור הוא אף אם יתנו ביניהם שאם יתבטל המקח ישלם הקונה‬ ‫תקופת המגורים בדירה‪ ,‬נמצא שהוא נהנה מפירות הדירה‪ ,‬ומאחר‬ ‫על הפירות שאכל‪ ,‬שהרי ריבית על מנת להחזיר אסורה‪ .‬אך אם התנו‬ ‫שנתבטל המקח מעיקרו הרי אסור לו להשתמש בדירה או לאכול‬ ‫שינכו מהדמים שיחזיר המוכר את דמי הפירות שאכל הקונה – מותר‬ ‫פירותיה‪ .‬וכמו שראינו‪ ,‬יש אחרונים המחמירים אף בתנאי שמשמעותו‬ ‫(סי' קעד סעי' ה)‪.‬‬ ‫שהמקח יתבטל רק משם ולהבא‪ .‬כל שכן שכן הוא אם המובן היתה‬ ‫מבואר בפוסקים‪ ,‬שדין זה הוא הן בקרקע והן במטלטלין (שו"ע‬ ‫שהוא הלוואה ולא מכר כלל‪ .‬ולכן במקרים כאלו – יש לעשות זאת רק‬ ‫הרב דיני ריבית סעי' נד)‪ ,‬ובכל תנאי שביד המוכר או הקונה לבטל את‬ ‫בכפוף ל'היתר עיסקא'‪.‬‬ ‫המקח מעיקרו (שו"ע הרב סעי' נה‪ ,‬ושו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' מ"ו‬ ‫בדרך אגב‪ ,‬יש להעיר על הנהוג בחלק מהגמ"חים שהשואלים חפץ‬ ‫ובשיירי מנחה שם)‪.‬‬ ‫מהגמ"ח משאירים סכום כסף כ'פיקדון'‪ ,‬הרי שאסור לגמ"ח להשתמש‬ ‫דעת הרבה אחרונים שדין זה הוא דוקא כשהתנו בלשון 'כשיהיו‬ ‫בכסף משום ריבית‪ ,‬שהרי 'פקדון' זה אינו אלא הלוואה ותמורת‬ ‫לי מעות תחזיר לי את הקרקע'‪ ,‬שלשון זה משמעותו שכשיביא‬ ‫ההלואה מקבל המלוה זכות שימוש בהחפץ ששאל (אלא אם ינכו‬ ‫המוכר מעות יבטל המקח מעיקרו‪ ,‬אך אם התנו בלשון 'כשיהיו לי‬ ‫מדמי הפקדון את שווי ההשתמשות בחפץ‪ ,‬שאז ה'מלוה' 'שוכר' את‬ ‫מעות תחזור ותמכור לי את ביתי' (או 'על מנת שתחזיר לי את הבית‬ ‫החפץ מהגמ"ח‪ ,‬ולא משתמש בו בחינם בשכר הלוואתו‪ .‬משנת רבית‬ ‫לכשיהיו לי מעות')‪ ,‬שהמשמעות היא שהקונה צריך לחזור ולהקנות‬ ‫פרק י"ד הערה ב'‪ .‬אבל ראה ספר סדר הרבית [שימל] עמ' פה וח"ב‬ ‫את הקרקע למוכר‪ ,‬אך אין המקח בטל מעיקרו – אזי אין בזה חשש‬ ‫סי' לה‪ ,‬שיש מקילים בגמ"ח כשאין מטרתם להלוואה רק להבטיח את‬ ‫ריבית‪ ,‬שהרי הקרקע היתה שייכת לקונה עד שהקנה אותה בחזרה‬ ‫עצמם‪ ,‬והשימוש בהחפצים אינו תמורת ההלואה כלל)‪.‬סה‪ ,‬אבל ראה‬ ‫למוכר‪ ,‬ונמצא שאכל מפירות קרקע השייכת לו‪ ,‬ולא קרקע של‬ ‫ספר רב ברכות ערך לא תחמוד)‪.‬‬ ‫המוכר (חוות דעת סי' קעד סק"א‪ ,‬נתיבות המשפט סי' ר"ז ס"ק ו'‪ ,‬נודע‬ ‫© כל הזכויות שמורות ל‪ BHI‬מכון לחושן משפט ובית הוראה עץ חיים‬ ‫הדפסה והפצה ע"י הוצאה לאור צוף ‪ -‬נתן פלדמן‬ ‫לקבלת הגליון במייל‪:‬‬ ‫‪mm@businesshalacha.com‬‬ ‫טלפון‪ 02-6504055 :‬דוא"ל‪zuf@zuf.co.il :‬‬ ‫לדיני תורה‪ ,‬שאלות בדיני ממונות‪ ,‬ריבית‪ ,‬צוואות‪ ,‬דיני מקח וממכר בשבת ויו"ט‪ ,‬או לכל ענין‬ ‫הקשור לגליון אפשר להתקשר‪:‬‬ ‫‪BHI | 1937 Ocean | Brooklyn, NY 11230 | 877-845-8455‬‬ ‫‪| ask@businesshalacha.com | www.businesshalacha.com‬‬ ‫אוסף | ‪47‬‬ ‫לתוכן‬ ‫פרפרת לראש השנה‬ ‫מאת הגאון רבי מיכאל סורוצקין שליט״א‬ ‫ראש כולל הדעה והדבור‬ ‫קרית יערים‬ ‫ונכד מרן הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ״ל‬ ‫וגַ ם ֶאת נֹ ַח ְּב ַא ֲהבָ ה זָ כַ ְר ָּת‬ ‫נראה לבאר כי נח ובניו וכל אשר אתו היו בעונש מה שהיו אסורים בבית‬ ‫בתפילת מוסף של ר"ה בפסוקי זכרונות‪" -‬וְ גַ ם ֶאת נ ַֹח ְ ַא ֲה ָבה זָ כַ ְר ָ ‪,‬‬ ‫הכלא הזה בתיבה ונצטערו בה בלי ספק והיה משפטם שנה תמימה"‬ ‫וַ ִ ְפ ְק ֵדה ִ ְד ַבר יְ ָעה וְ ַר ֲח ִמים"‪ .‬צ"ע הא דמזכירין את נח בהדי הזכרונות‬ ‫עכ"ל‪ .‬והיינו דהיה משפט וגזר דין עליהם של י"ב חודש וגז"ד זה היה‬ ‫של ראש השנה ואף דנאמר בו זכירה מ"מ מצינו זכירה בכמה מקומות‬ ‫גם על נח ובני ביתו וכדמבואר להדיא בהסוגיא דסנהדרין דף קח‪,‬א‬ ‫וכגון גבי אברהם אבינו דכתיב‪" :‬וַ יְ ִהי ְ ַ ֵחת ֱא ִהים ֶאת ָע ֵרי ַה ִ ָ ר וַ ִ זְ ֹר‬ ‫דאיתא‪":‬תנא דבי רבי ישמעאל אף על נח נחתך גזר דין אלא שמצא חן‬ ‫‪-‬הים ֶאת ַא ְב ָרהם"[בראשית י'ט‪ ,‬כט] וכמו"כ לגבי כלל ישראל וְ ה א‬ ‫ֱא ִ‬ ‫בעיני ה' שנאמר נחמתי כי עשיתם ונח מצא חן בעיני ה' "‪ ,‬עיי"ש‪ .‬והיינו‬ ‫ַרח ם יְ כַ ֵ ר ָעוֹן וְ א יַ ְ ִחית וְ ִה ְר ָ ה לְ ָה ִ יב ַא וְ א יָ ִעיר ָ ל ֲח ָמת ‪ :‬וַ ִ זְ ֹר‬ ‫דאף הם היו בכלל הגז"ד ורק דכלפי נח ובני ביתו נידונו לי"ב חודש בתוך‬ ‫ִ י ָב ָ ר ֵה ָ ה ר ַח ה לֵ וְ א יָ ב"‪ ,‬ועוד בכמה מקומות‪ ,‬והדברים צ"ב‪.‬‬ ‫התיבה‪.‬‬ ‫והנה בעיקר הך קרא המובא בתפילה יעוין בדברי הרמב"ן [בראשית‬ ‫ואשר לפי"ז נראה דהנה יעוין בהסוגיא דר"ה דף יא‪,‬ב אהא דאמרי'‬ ‫ח‪,‬א] שכ' ז"ל‪" :‬ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה‬ ‫שם "דתניא בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר‬ ‫‪-‬הזכירה בנח מפני שהיה צדיק תמים וכרת לו ברית להצילו ונח יכלול‬ ‫יום לחדש רבי יהושע אומר אותו היום שבעה עשר באייר היה וכו' רבי‬ ‫זרעו אשר אתו שם‪ ,‬ולא הזכירם כי בזכותו ניצולו אבל הזכירה שאמר‬ ‫אליעזר אומר אותו היום שבעה עשר במרחשון היה"‪ ,‬ובהמשך בדף‬ ‫בחיה ובבהמה אינה בזכות‪ ,‬שאין בבעלי נפש זכות או חובה זולתי באדם‬ ‫יב‪,‬א שם "בשלמא לרבי יהושע היינו דכתיב שני אלא לרבי אליעזר מאי‬ ‫לבדו אבל הזכירה בהם‪ ,‬כי זכר את דבר קדשו שאמר והיה העולם‪ ,‬והרצון‬ ‫שני ? שני לדין"‪ ,‬ופירש"י ז"ל‪" :‬שני לדין ‪ -‬שנגזרה גזירה עליהן בתשרי‬ ‫אשר לו בבריאת העולם עלה לפניו ורצה בקיום העולם במינין אשר ברא‬ ‫שלפניו"‪ ,‬וכבר עמדו בזה דהלא בכל המאורעות שקרו נגזר עליהם‬ ‫בו‪ ,‬והנה ראה עתה להוציאם שלא יכלו בתיבה"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר מדבריו‬ ‫בתשרי שלפניהן‪ ,‬ומה שייך למנות החדשים מר"ה שקודם המאורע‪.‬‬ ‫דהזכירה הנאמרה בנח לא נאמרה לגבי עצם ההצלה מהמבול אלא על‬ ‫זה שלא יכלו בתיבה‪ ,‬והביאור בזה הוא דהרי כל זמן שהיו בתיבה נאסרו‬ ‫והנראה בזה דבאמת הגזירה של משפט דור המבול התחיל בר"ה של‬ ‫בתשמיש המטה‪ ,‬ואילולא שהותרו ביציאתם לא היה העולם קיים שהיו‬ ‫שנת המבול בשנת שש מאות לחיי נח ואז התחילו הי"ב חודש של משפט‬ ‫כלים בתיבה‪ ,‬ועז"ה דנאמר הך קרא ד"ויזכר אל‪-‬הים את נח"‪.‬‬ ‫דור המבול‪[ ,‬וכבר ביאר הגר"א דהארבעים יום שירדו הגשמים במבול‬ ‫היו כנגד הארבעים יום שקודם המבול שהתחילו בראש השנה ונסתיימו‬ ‫ואשר לפי"ז נראה דהנה לאחר ששלח נח את היונה ואת העורב‬ ‫בי' חשון‪ ,‬ורק דהמבול התעכב ז' ימי אבלו של מתושלח]‪ .‬וגזירה זו‬ ‫נאמר בקרא [בראשית ח‪,‬יח] "וַ יְ ִהי ְ ַא ַחת וְ ֵ ֵמא ת ָ נָ ה ָ ִרא ן ְ ֶא ָחד‬ ‫נסתיימה בר"ה של השנה הבאה שבו נאמר "וַ יְ ִהי ְ ַא ַחת וְ ֵ ֵמא ת ָ נָ ה‬ ‫לַ ח ֶֹד ָח ְרב ַה ַ יִ ם ֵמ ַעל ָה ָא ֶרץ וַ ָ ַסר נ ַֹח ֶאת ִמכְ ֵסה ַה ֵ ָבה וַ ַ ְרא וְ ִה ֵ ה ָח ְרב‬ ‫ָ ִרא ן ְ ֶא ָחד לַ ח ֶֹד ָח ְרב ַה ַ יִ ם ֵמ ַעל ָה ָא ֶרץ וַ ָ ַסר נ ַֹח ֶאת ִמכְ ֵסה ַה ֵ ָבה‬ ‫ְ נֵ י ָה ֲא ָד ָמה" ויעוי"ש בתרגום יונתן שתרגם ז"ל‪ ":‬והוה בשית מאה וחדא‬ ‫וַ ַ ְרא וְ ִה ֵ ה ָח ְרב ְ נֵ י ָה ֲא ָד ָמה"‪ ,‬דכיון דנגזר עליהם משפט של י"ב חודש‬ ‫שנין בתשרי בחד לירחא בריש שתא נגובו מיא מעל ארעא ואעדי נח ית‬ ‫נסתיימה הגזירה לאחר י"ב חודש מיום ליום משהתחילה הגזירה‪ .‬וסיום‬ ‫חופאה דתיבותא וחמא והא נגובו אפי ארעא"‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬וכ"ה בפירש"י שם‬ ‫הגזירה היה בר"ה של שנת שש מאות ואחת לחיי נח וכדמבואר בקרא‪.‬‬ ‫דלדעת ר"א דהמבול התחיל לרדת בי"ז במרחשון‪ ,‬הסיר נח את מכסה‬ ‫התיבה ביום השלש מאות ואחת עשרה למבול שהוא אחד בתשרי בשנת‬ ‫והנה בפיוט במוסף יום שני לראש השנה הנאמר קודם לפסוקי‬ ‫שש מאות ואחת לחיי נח‪ ,‬והוא מהסוגיא דר"ה דף יב‪,‬א‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ונמצא‬ ‫ימים‬‫זכרונות בפיוט ֶא ְפ ַחד ְ ַמ ֲע ַ י ‪ :‬הסיום הוא "ס גֵ ר ֶ לֶ ת‪ַ ְ .‬עד ְ ִמ ִ‬ ‫דהסרת מכסה התיבה היתה באחד בתשרי שהוא ר"ה‪.‬‬ ‫ְ זַ ַעם‪ַ .‬עד א ִק ָ ם‪ֵ .‬צאת לְ זִ ָ ר ן‪ֲ :‬ע ֵ ה ֶפלֶ א לְ ַח ִ ים‪ .‬לְ ַבל יִ ְהי כַ ֵ ִתים‪.‬‬ ‫ֲהיֵ ֲא ִמ ֶ ‪ֶ ֶ ַ .‬בר לְ זִ ָ ר ן"‪ ,‬עיי"ש וקאי על הזכרון של הצלת נח בתיבה‬ ‫דאיתא‪":‬אף ה א ָהיָ ה א ֵמר‪ֲ ,‬ח ִמ ָ ה‬ ‫ַ‬ ‫והנה יעוין במשנה בספ"א דעדיות‬ ‫שהתחילה בסגירת הדלת בכניסתם לתיבה‪ ,‬ונסתיימה בר"ה שלאחריו‬ ‫ְד ָב ִרים ֶ ל ְ נֵ ים ָע ָ ר ח ֶֹד ‪ִ .‬מ ְ ַ ט ר ַה ַ ל י"ב ח ֶֹד "‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ויעוין‬ ‫שבו נאמר " ָ ִרא ן ְ ֶא ָחד לַ ח ֶֹד ָח ְרב ַה ַ יִ ם ֵמ ַעל ָה ָא ֶרץ וַ ָ ַסר נ ַֹח ֶאת‬ ‫בפירש"י עה"פ " ַבח ֶֹד ַה ֵ נִ י ְ ִ ְב ָעה וְ ֶע ְ ִרים י ם לַ ח ֶֹד יָ ְב ָ ה ָה ָא ֶרץ‬ ‫ִמכְ ֵסה ַה ֵ ָבה"‪ ,‬וכמש"נ‪.‬‬ ‫[בראשית ח‪,‬יד] שכ' ז"ל‪ ":‬בשבעה ועשרים ‪ -‬וירידתן בחדש השני בי"ז‬ ‫אלו י"א ימים שהחמה יתירה על הלבנה שמשפט דור המבול שנה‬ ‫ונראה דזהו שמזכירין בתפילת המוספין בפסוקי הזכרונות "וְ גַ ם ֶאת‬ ‫תמימה היה"‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬וכ"ה בפי' הראב"ד עמ"ס עדויות שם‪ ,‬וכבר עמדו‬ ‫נ ַֹח ְ ַא ֲה ָבה זָ כַ ְר ָ ‪ ,‬וַ ִ ְפ ְק ֵדה ִ ְד ַבר יְ ָעה וְ ַר ֲח ִמים ַ ֲה ִב ֲיא ֶאת ֵמי ַה ַ ל‬ ‫בזה דהלא כל הנך דברים שנשנו במשנה שם תלויים בי"ב חודש ולא‬ ‫יהם‪ַ ,‬על ֵ ן זִ כְ ר נ ָ א לְ ָפנֶ י ה"א לְ ַה ְר ת‬ ‫לְ ַ ֵחת ָ ל ָ ָ ר ִמ ְ נֵ י ר ַֹע ַמ ַעלְ לֵ ֶ‬ ‫בשנה ומה שייך שיתווספו י"א ימים להשלים לשנת החמה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫‪-‬הים ֶאת‬ ‫זַ ְרע ְ ַע ְפר ת ֵ ֵבל וְ ֶצ ֱא ָצ ָאיו ְ ח ל ַה ָ ם‪ ָ ַ ,‬ת ב ְ ת ָר ֶת וַ ִ זְ ֹר ֱא ִ‬ ‫והנראה בזה דהנה כבר עמדו בזה הראשונים דהלא כל אנשי דור‬ ‫‪-‬הים ר ַח ַעל‬ ‫נ ַֹח וְ ֵאת ָ ל ַה ַח ָ ה וְ ֶאת ָ ל ַה ְ ֵה ָמה ֲא ֶ ר ִא ַ ֵ ָבה וַ ַ ֲע ֵבר ֱא ִ‬ ‫המבול מתו מיד כשהתחיל המבול וכדמפורש במקראות ומהו זה‬ ‫ָה ָא ֶרץ וַ ָ ֹ ַה ָ יִ ם"‪ ,‬דאי"ז רק משום דהוי פסוקים של זכרונות‪ ,‬אלא‬ ‫ששנינו שמשפט דור המבול י"ב חודש ויעוין בדברי החת"ס בפ' נח שכ'‬ ‫משום דהך זכירה היתה בר"ה שבו נסתיים המבול והסיר נח את מכסה‬ ‫ז"ל‪":‬כי משפט אנשי דור המבול היה שנה תמימה וצ"ע הלא ברגע אחד‬ ‫התיבה ‪ ,‬ואז ניצל נח ובני ביתו מגזירת המבול‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫מתואוסף‬ ‫ושאולה מה היה משפטם שוב אם ירדו גשמים י"ב חודש וכו'‪ ,‬על כן‬ ‫‪| 48‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫גליון מספר ‪369‬‬ ‫ראש השנה‬ ‫תשפ"ז ‬ ‫‬ ‫מראשי ורבני חבורות בישיבת מיר‬ ‫הרב אורי יצחקי‬ ‫בדרכי התשובה על מידות רעות ⧫‬ ‫הרב משה מרדכי כהן‬ ‫שהחיינו על פרי חדש בליל ב' דראש השנה ⧫‬ ‫הרב שמואל דרזי‬ ‫בדין אחיזת השופר בידו בשעת התקיעה ⧫‬ ‫הרב אליסף פרלמן‬ ‫בדין ההפסק בתרועה אחר תרועה ⧫‬ ‫אמר הקל הקדוש וחזר ואמר ברוך אתה ה' המלך הקדוש ⧫ הרב זאב פראנק‬ ‫שכח להזכיר שבת ונזכר במודים האם חוזר שנית על זכרונות ושופרות ⧫‬ ‫הרב אברהם זנגר‬ ‫ביאור ברכת זכרונות ‪ -‬עבר ‪ -‬הווה ‪ -‬עתיד ⧫‬ ‫המצות וצריך להרחיק ממנו כל מדה מגונה אע"פ שאינה גוף העבירה‬ ‫כי המדות הרעות הם המביאות לאדם לגופי העבירות‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכ"כ‬ ‫הרב אורי יצחקי‬ ‫המאירי בפ"ג אבות מט"ז ‪ -‬ולעולם יהא אדם זהיר במדותיו ש הן הן‬ ‫המביאות לגופי העבירות או הזכיות‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫האם שונות דרכי התשובה על מידות‬ ‫ולפ"ז יש לפרש את כוונת הרמב"ם על עבירות ש מחמת המידות ולאו‬ ‫דוקא על המידות המקולקלת בעצמן‪ ,‬ואע"פ שבכדי לחזור בתשובה‬ ‫רעות מדרכי התשובה על שאר עבירות‬ ‫שלמה על העבירות שעשה יתחייב החוטא לתקן את מידותיו שגרמו‬ ‫לו לחטוא‪ ,‬אך גוף מעשה התשובה לעולם מתפרש על המעשה עצמו‪,‬‬ ‫א ‪ .‬כתב הרמב"ם לקמן בפ"ז ה"ג‪ :‬אל תאמר שאין תשובה אלא‬ ‫וממילא סדרי התשובה וגדריהם הם ככל תשובה על מעשי עבירה –‬ ‫מעבירות שיש בהן מעשה כגון זנות וגזל וגניבה אלא כשם שצריך‬ ‫חרטה עזיבה קבלה ווידוי‪.‬‬ ‫אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן‬ ‫ד ‪ .‬ולפ"ז נראה עוד דכיון המציאות שמי שחוטא בחטא שמחמת‬ ‫הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההתול ומרדיפת הממון והכבוד‬ ‫המידות קשה לו מאוד לפרוש כמוש"כ הרמב"ם בסו"ד‪ :‬ואלו העונות‬ ‫ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן מן הכל צריך לחזור בתשובה ואלו‬ ‫קשים מאותן שיש בהן מעשה שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא‬ ‫העונות קשים מאותן שיש בהן מעשה שבזמן שאדם נשקע באלו‬ ‫לפרוש מהם ‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והפרישה מהחטאים היא בכלל עזיבת החטא‪ ,‬לא‬ ‫קשה הוא לפרוש מהם וכן הוא אומר יעזוב רשע וגו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שייך שיקדים חרטה לעזיבת החטא‪ ,‬ומוכרח להקדים תיקון המידה‬ ‫ויש להסתפק אם דרכי התשובה וסדרי ויסודות התשובה ממידות‬ ‫המושחתת לחרטה‪ ,‬וצ"ל דאה"נ דכך הוא הדין‪ ,‬דכל חוטא צריך לסדר‬ ‫רעות שווים לגמרי לדרכי התשובה וסדרי ויסודות התשובה הידועים‬ ‫את דרכי התשובה שלו לפי ענינו‪ ,‬ומי שתועיל לו חרטה תחילה יעשה‬ ‫ב עבירות שבמעשה‪ ,‬אשר הם כפי המובא ברמב"ם ורבינו יונה ‪ -‬חרטה‬ ‫כן‪ ,‬ומי שלא תועיל לו החרטה לפני עזיבת החטא לדידיה יש חיוב‬ ‫עזיבה קבלה ווידוי‪ ,‬או ד עבירות שבמידות השתנו בדרכי התשובה‪.‬‬ ‫מעיקר דרכי התשובה להקדים עזיבת החטא לחרטה‪.‬‬ ‫ובהשקפה הראשונה היה נראה דמדלא הדגיש הרמב"ם כאן בהלכה‬ ‫והדברים ידועים ומפורסמים בספר שערי תשובה פ"א אות י"א‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫זו שיש הבדל בדרכי התשובה בין תשובה על קלקול המידות לבין‬ ‫ודע כי מי אשר חטא על דרך מקרה וכו' ‪ ,‬ראשית תשובת האיש הזה‬ ‫תשובה על שאר בעלי עבירות‪ ,‬משמע כצד הראשון שאין כאן דרך‬ ‫החרטה‪ ,‬כמו שנאמר (משלי כח‪ ,‬יג) ‪" :‬ומודה ועוזב ירוחם"‪ ,‬הזכיר תחלה‬ ‫תשובה מיוחדת אלא סדרי התשובה הידועים הנ"ל‪.‬‬ ‫"ומודה" על החרטה והוידוי‪ ,‬ואחר כך "ועוזב"‪ .‬אך האיש המתיצב על‬ ‫ב ‪ .‬אך קצת צ"ע‪ ,‬דפשטות כוונת הרמב"ם במש"כ "כשם שצריך אדם‬ ‫דרך לא טובה תמיד וכו' ראשית תשובת האיש הזה‪ ,‬לעזוב דרכו‬ ‫לשוב מאלו [העבירות שיש בהן מעשה] כך הוא צריך לחפש בדעות רעות‬ ‫ומחשבתו הרעה‪ ,‬ולהסכים לקיים ולקבל עליו לבל יוסיף לחטוא‪,‬‬ ‫שיש לו וכו'‪ ,"...‬להשוות את גדרי התשובה וצורת התשובה שעל‬ ‫אחרי כן יתחרט על עלילותיו הנשחתות‪ ,‬ויתודה לשוב אל ה'‪ ,‬כמו‬ ‫עבירות שיש בהן מעשה לתשובה על קלקולי המידות‪ ,‬אבל לכאורה‬ ‫שנאמר (ישעיה נה‪ ,‬ז) ‪" :‬יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב‬ ‫מהות התשובה לא שייכא רק על עבירות שיש בהן מעשה‪ ,‬וכמוש"כ‬ ‫אל ה' וירחמהו"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הרמב"ם בפ"ב תשובה ה"ב‪ :‬ומה היא התשובה הוא ש יעזוב החוטא‬ ‫ואולי לזה כיון הרמב"ם במש"כ בסוף ההלכה‪ :‬ואלו העונות קשים‬ ‫חטאו ויסירו ממחש בתו ויגמור בלבו שלא יעש הו עוד שנאמר יעזוב‬ ‫מאותן שיש בהן מעשה שבזמן שאדם נשקע באלו קש ה הוא לפרוש‬ ‫רשע דרכו וגו' וכן יתנחם על ש עבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי‬ ‫מהם וכן הוא אומר יעזוב רשע וגו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬מש"כ נשקע באלו "קשה‬ ‫ויעיד עליו יודע ת עלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר וכו'‪,‬‬ ‫הוא לפרוש מהם " מבואר שמדבר על העזיבה ולא על החרטה‪ ,‬ועוד‬ ‫ע"כ‪ ,‬ומה שייך כ"ז בדעות רעות‪ ,‬וכן נוסח הוידוי עיקרו על המעשה‪,‬‬ ‫משמע כן ממה שהביא ע"ז את הפסוק "יעזוב רשע דרכו ואיש און‬ ‫אתי לה' א‪-‬‬‫כמוש"כ אצל עָ ָכן [יהושע פרק ז' פסוק כ'] ְמנָה נֹ כִ י חָ טָ ִ‬ ‫מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו"‪ ,‬והוא הפסוק עצמו שהביא רבינו‬ ‫הקי ִי ְש ָראל ְו ָכ ֹזאת ְו ָכ ֹזאת ָע ִשי ִתי ‪ ,‬ע"כ‪ ,‬שזהו המקור לנוסח הוידוי‬ ‫יונה כראיה על הסדר של "האיש המתיצב על דרך לא טובה תמיד"‪.‬‬ ‫בכלל ישראל בגמרא ומדרשים והפוסקים‪.‬‬ ‫ה ‪ .‬אך אחר ההתבוננות יש קושי גדול לפרש דכוונת הרמב"ם דוקא‬ ‫ג ‪ .‬ואולי יש לפרש את דברי הרמב"ם בהקדמת מה שידוע בספרי‬ ‫על עברות שמחמת המידות ולא על המידות הרעות בעצמן‪ ,‬דאע"פ‬ ‫הקדמונים ש המידות הרעות הן הגורמות לעבירות‪ ,‬כמוש"כ המהרח"ו‬ ‫שבכלל הדעות הרעות שמנה הרמב"ם יש בהן מידות שלפעמים‬ ‫[בספר שערי קדושה ח"א שער ב'] כי להיות המדות עיקרים ויסודות לא‬ ‫מביאות את האדם לידי מעשים אסורים [מדאור' או מדרבנן]‪ ,‬כגון הכעס‬ ‫נמנו בכלל תרי"ג מצות‪ ,‬ונמצא כי צריך ליזהר ממדות הרעות יותר‬ ‫והאיבה והקנאה ‪ ,‬אבל יש מהן שאין בהם מעשים כלל‪ ,‬ולא עוד אלא‬ ‫מקיום המ"ע ול"ת‪ ,‬כי בהיותו בעל מדות טובות בנקל יקיים כל‬ ‫אוסף | ‪49‬‬ ‫ל הער ות והאר ות וכ ן לקבלת הגליון במייל ‪8456389@ G M A I L . C O M‬‬ ‫‪2‬‬ ‫לתוכן‬ ‫שכתב "צריך לחפש בדעות רעות שיש לו"‪ ,‬חיפוש זה על שום מה‪,‬‬ ‫ש אין בעצמותן איסור כלל‪ ,‬כגון רדיפת הממון והכבוד ורדיפת‬ ‫אלא שהם הם הדברים‪ ,‬כי בנוסף לרוע המידות ועוצם קלקולן‪ ,‬וכן‬ ‫המאכלות ‪ ,‬ודחוק להעמיס בסדרי התשובה על מידות מקולקלות אלו‬ ‫מש"כ הרמב"ם ש אלו העונות קשים מאותן שיש בהן מעשה שבזמן‬ ‫את הסדר של חרטה עזיבה קבלה ווידוי‪ ,‬וגם אם יקדים עזיבה לחרטה‬ ‫שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרוש מהם‪ ,‬ע"כ‪ ,‬עוד רעה חולה יש‬ ‫וכמשונת"ב לעיל בטוטו"ד‪ ,‬אכתי צ"ע מה שייך בזה חרטה במובן‬ ‫שאין אדם מכיר במציאותן של המידות הרעות השוכנות בו‪ ,‬וצריך‬ ‫הרגיל שהאדם ניחם על הרעה‪ ,‬ובענין המידות המושרשות באדם‬ ‫להקדים חיפוש אחר חיפוש כדי לזהות ולמצוא את המידות הרעות‬ ‫כמעט לא יצויר חרטה רק תיקון המידה בשורשה‪.‬‬ ‫שבו ורק אח"כ יוכל להתחיל לעבוד על מידותיו!!! ולמדנו מכ"ז כמה‬ ‫ו ‪ .‬ולכאורה העולה מזה דאע"פ שאמת מש"כ הקדמונים שהמידות‬ ‫ארוכה הדרך לתשובה מהמידות הרעות‪.‬‬ ‫הרעות הן הן הגורמות לעבירות‪ ,‬וגם פשוט שאם עבר אדם עבירה‬ ‫יא ‪ .‬אך יעוין בספר לדופקי בתשובה פ"ז ס"ק ל' שכתב בשם ספר‬ ‫מחמת מדותיו הבלתי מתוקנות עדין‪ ,‬צריך לחזור בתשובה על‬ ‫מנוחת שלום [חי"א סי' מ']‪ ,‬דבר שהוא לענ"ד חידוש גדול בביאור מהלך‬ ‫העבירה עצמה‪ ,‬אך מש"כ הרמב"ם "כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך‬ ‫התיקון של תשובה על מידות רעות‪ ,‬דת שובה לא רק מת קנת ומעברת‬ ‫הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן האיבה‬ ‫ח ט א ו ע ו ן א ל א ג ם מ ת ק נ ת ו מ רפ א ת מ ד ו ת ר עו ת ו פו ע ל ת ש מ ד ו ת י ו ש ל‬ ‫וכו' מן הכל צריך לחזור בתשובה"‪ ,‬כוונתו לתשובה על המידות‬ ‫האדם יהיו מתוק נות יותר ממה ש היו לפני כן‪ ,‬וכתב שכן מוכח מרבינו‬ ‫הרעות בעצמן ולא על המעשים שבאו מחמת המידות הרעות‪.‬‬ ‫יונה בשע"ת פרק ד' אות א'!!! ולענ"ד אין מדברי ר' יונה ראיה‬ ‫ז‪ .‬שו"ר שכ"כ בספר לדופקי בתשובה פ"ז סוס"ק ל' בשם הח"ח והגרי"ס‬ ‫לדבריו‪ ,‬דז"ל שם‪ :‬שער רביעי‪ :‬חלוקי הכפרה‪ .‬אות א'‪ :‬כדרך שיש‬ ‫זצ"ל וז"ל‪ :‬אמנם כל מדה רעה חייב לשוב עליה אף אס מעולם לא בא‬ ‫לגוף חלי ומדוה‪ ,‬כן יש לנפש‪ .‬ומדוה הנפש וחליה ‪ -‬מדותיה הרעות‬ ‫על ידה לידי חטא‪ ,‬שרעה היא מצד מה שאפשר שתביא לידי חטא‪,‬‬ ‫וחטאיה‪ ,‬ובשוב רשע מדרכו הרעה ‪ -‬ירפא השם יתברך חלי הנפש‬ ‫שעי"ז נקבע בה תורת מדה רעה הטעונה תשובה‪ .1‬והנה יש מעשה‬ ‫החוטאת‪ ,‬כמו שנאמר (תהלים מא‪ ,‬ה) ‪" :‬ה' חנני רפאה נפשי כי חטאתי‬ ‫עבירות גם במדות כגון הנקימה והנטירה וכדו' ואלה הם בכלל עבירות‬ ‫לך"‪ ,‬ונאמר (ישעיה ו‪ ,‬י) ‪" :‬ושב ורפא לו"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שבמעשה שפשוט שחייב עליהם בתשובה‪ ,‬אבל לו גם לא חטא עדין‬ ‫הנה מבואר דהרבינו יונה מנה תרתי בכלל מדוה הנפש וחליה ‪-‬‬ ‫בנקימה נגד חבירו הנה מדת הנקימה כשלעצמה טעונה תשובה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מדותיה הרעות וחטאיה‪ ,‬לפ"ז מש"כ אח"כ "ובשוב רשע מדרכו הרעה‬ ‫ולפ"ז הדרינן לספקינו אם יש גדר מיוחד לתשובה שעל מידות רעות‪.‬‬ ‫‪ -‬ירפא השם יתברך חלי הנפש החוטאת "‪ ,‬כל חד כדאית ליה‪ ,‬החטאים‬ ‫כדרך תיקון מעשי החטאים והמידות כדרך תיקון המידות‪ ,‬ולא נרמז‬ ‫ח ‪ .‬וראיתי בספר לדופקי בתשובה [פ"ז ס"ק כ"ו] שנתקשה טובא דמאי‬ ‫כלל שע"י תיקון החטא שבמעשה יתוקן גם שורש המידה‪.‬‬ ‫רבותא קמ"ל דצריך לשוב על דעות הרעות שיש לו‪ ,‬והרי כ' הרמב"ם‬ ‫בפ"א מדעות ה"ה ְד ְמצ וִ ין אנו ללכת בדרכים האלו הבינונים והם‬ ‫יב ‪ .‬ובאמת זה ודאי חידוש מרעיש עולמות שאין אנו מורגלים להבין‬ ‫הדרכים הטובים והישרים שנא' "והלכת בדרכיו"‪ ,‬וא"כ הרי בענין‬ ‫כן‪ ,‬וכבר כתב כן שם בהמשך דבריו בשם ספר "פותח שער" [להגאון‬ ‫הדעות והמדות יש בהם ביטול ועבירה על מ"ע ד"והלכת בדרכיו"‪,‬‬ ‫הגדול ר' אליהו ברוך פינקל זצ"ל‪ ,‬רס"י כ"ד] כקושיתנו הנ"ל‪ ,‬דמי שהמדות‬ ‫וכבר כ' רבינו לעיל רפ"א דחובת התשובה היא על כל המצות‬ ‫הרעות גרמו לו לחטוא הרי כשהוא בא לחזור בתשובה על החטא‬ ‫שבתורה ‪ ,‬ע"כ‪ ,‬עיי"ש שנדחק בזה וכתב כמה דרכים עיין עליהם‪.‬‬ ‫ודאי דצריך נמי לשוב מהמדות הרעות שהם גרמו לו לחטוא‪ ,‬דלא‬ ‫הנה לכאורה קושיתו תלויה בספקינו הנ"ל‪ ,‬דאם נימא שהתחדש‬ ‫סגי במה שיחזור בתשובה על החטא עצמו אם לא שחוזר בתשובה‬ ‫בדברי הרמב"ם גדר חדש בסדרי התשובה לק"מ קושיתו‪ ,‬דעיקר‬ ‫אף משרש החטא שהוא המדה הרעה‪ .‬והוסיף שם בשם הגרא"ל‬ ‫חידוש הרמב"ם בהלכה זו הוא באופני וסדריה התשובה דעיקרם‬ ‫מאלין זצ"ל שאמר דהיאך יתכן דעל אף שב ימי הרחמים והסליחות‬ ‫תיקון המידות‪ ,‬ולא דמי לחרטה ואפילו לא לעזיבת החטא כפי דרכי‬ ‫מרבים כ"כ בתשובה ובוידוי ובבקשת רחמים‪ ,‬ואפ"ה לאחר יוה"כ‬ ‫התשובה על עבירות שיש בהן מעשה‪.‬‬ ‫חוזר האדם להיות כפי שהי' קודם התשובה‪ ,‬אלא היינו משום שלא‬ ‫עושים ת שובה אלא על עצם העבירות אבל לא עוקרים את שרש‬ ‫ט ‪ .‬ולבאר את גדר התשובה המיוחד על מידות רעות‪ ,‬נקדים מה שכבר‬ ‫החטא‪ ,‬וכיון דהשרש במקומו עומד הרי יש בכחו להיות חוזר וצומח‬ ‫הערנו שלכאורה מהות התשובה על מידות רעות לא דמי לתשובה‬ ‫לאחר זמן וכמו במי שמקננת בקרבו מחלה ל"ע ואין מרפאים אותו‬ ‫על מעשי עבירה‪ ,‬לא בחרטה ולא בעזיבת החטא‪ ,‬דחרטה על מעשה‬ ‫משרש המחלה כ"א מהמחלה עצמה הרי מאחר שלא נעקר שרשה של‬ ‫עבירה אפילו למי שהוא בגדר "מתיצב על דרך לא טובה תמיד"‪ ,‬היא‬ ‫המחלה הרי היא יכולה לחזור ולצמוח לאחר מכן רח"ל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כמוש"כ המסילת ישרים בפ"ד ש מת חרט עליו חרטה גמורה דמעיקרא‬ ‫כ ח ר ט ת הנ דר מ מ ש ‪ -‬ש ה ו א מ ת נ ח ם לג מרי ו הי ה ח פ ץ ו מש ת ו ק ק‬ ‫יג ‪ .‬אך יעוין שם בספר הנ"ל בהמשך ס"ק ל' שהביא עוד מספר אמת‬ ‫ש מעולם לא היה נעש ה הדבר ההוא ומצטער בלבו צער חזק על שכבר‬ ‫ליעקב (לבעל הנתיבות) ביומא פ"ו ע"א‪ ,‬שהקשה על מאמר חז"ל "גדולה‬ ‫נעשה ‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכ"ז קשה לצייר אצל קלקולי המידות‪ ,‬כי ההסתכלות של‬ ‫תשובה שמביאה רפואה לעולם כו'‪ ,"..‬ד קשה להבין מה ענין רפואה‬ ‫האדם על מידותיו כחלק מעצמותו ולא שייך חרטה על עצמותו‪ .‬גם‬ ‫דאמר‪ .‬וכתב וז"ל‪ :‬נראה‪ ,‬דהנה הרמב"ם במס' סנהדרין כתב דיש אדם‬ ‫עזיבת החטא לכאורה לא שייכא כ"כ במידות‪ ,‬דכיון שאין בהם מעשה‬ ‫שנולד בטבע רע‪ ,‬שקשה לו לפרוש מתאוות עריות‪ ,‬וכן לפעמים נולד‬ ‫אין כאן עזיבה מוגדרת‪.‬‬ ‫ברתיחת הדם עד שא"א לו לפרוש מכעס‪ ,‬וכיוצא בזה הרבה‪ ,‬ולפום‬ ‫צערא אגרא‪ .‬ולזה א"ש‪ ,‬ש אם בא לידי חטא ועוש ה תשובה‪ ,‬הקדוש‬ ‫אלא ע"כ שתחילת כל מהלך של תשובה על מידות רעות היא‬ ‫ב ר ו ך ה ו א מ ר פ א ט ב ע ו ש ל א י ק ש ה ע ל י ו ש ו ב ה ש מ י ר ה מ כ ע ס ו ת א וו ה‬ ‫ההתבוננות על רוע המידה והשחתתה!!! ובל"ז לא שייך להיקרא‬ ‫וכיוצא בזה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אפילו שהתחיל במהלך של תשובה!!!‬ ‫ונראה קצת דיש שני סוגי מידות רעות‪ ,‬האחת שבא לו בתולדה והאחת‬ ‫הנה אחר ש מרבה להת בונן על רע המידה‪ ,‬ומפנים את רוע המידה‬ ‫שנשתרש לו בעומק כוחות נפשו ע"י חטאיו ומעשיו הרעים‪ ,‬וכן‬ ‫והש חתת ה‪ ,‬הרי זה כבר נהפך לאיש אחר !!! ואע"פ שלא שלמו לו‬ ‫מצאתי בספר לדופקי בתשובה פ"ז ס"ק כ"ט שרמז לחילוק זה‪ ,‬במש"כ‬ ‫גדרי התשובה דעדין צריך גדרים וסיגים שלא יחזור לקלקול המידה‪,‬‬ ‫בשם ספר תורת אברהם [עמ' ‪ ]462‬שחייב לשוב מקלקולי המידות בין‬ ‫וכן צריך להתודות ככל תשובה על מעשי עבירה‪ ,‬אך עיקר מעשה‬ ‫א ו ת ם ש ב או ל ו ב י ר ו ש ה מ הו ר יו ו ה ו ר י ה ו ר יו ב י ן או ת ם ש ק נ ה ל ע צ מ ו‬ ‫התשובה אינו מתיחס אלא להתבוננות הזו‪ ,‬והיא עיקרה של תשובה‬ ‫ע"י מח ש בה והרגל‪ ,‬והוסיף בשם ספר לב אליהו [ח"ג ע' קנ"ד] שאדם‬ ‫על המידות!!‬ ‫שנולד במדה תורשתית כלומר שירש אותה מאביו או מאבי אביו‬ ‫י ‪ .‬הנה פשוט שתשובה כזו לוקחת זמן ממושך‪ ,‬והיא כמעט בגדר‬ ‫קשה לו לעקור אותה כפלי כפלים ממדה שלא בא לו בירושה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫עבודת חיים‪ ,‬ולא עוד אלא שרוב בני האדם אינם מודעים כמעט‬ ‫ולפ"ז יש מקום בראש לשמוע שאותן מידות המושרשות בו בתולדה‬ ‫למידותיהם ובעיקר לא למידות הרעות שהן טובות בעיניהם‪ ,‬וחלקם‬ ‫ולא ע"י מעשיו הרעים‪ ,‬כמו שבאו לו בע"כ בלא מהלך טבעי כן ירפא‬ ‫מתיחסים לעיסוק בזה כדבר השמור ל"סוג מסוים של בני אדם"‪,‬‬ ‫אותן הקב"ה בלא מהלך טבעי‪ ,‬אך דבר זה לא יבוא רק ע"י תשובה‪,‬‬ ‫רח"ל‪ ,‬ולאנשים אלה כמעט ננעלו דרכי התשובה באותם ענינים‬ ‫בזה סגי בתשובה על המעשים‪ ,‬אבל מידות רעות שהושרשו בו ע"י‬ ‫חמורים שכתב כאן הרמב"ם‪.‬‬ ‫מעשיו הרעים לא מסתבר כלל שתועיל לו התשובה שיסיר ממנו‬ ‫ובעיה זו רמזה הרמב"ם בלשונו הזהב‪ ,‬שכתב וז"ל‪ :‬כשם שצריך אדם‬ ‫הקב"ה את המידות רק ע"י שיקים את עיקרי התשובה על המעשה‬ ‫לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס‬ ‫עצמו‪ ,‬דכשם שעמל להשריש את המידות רעות נגד זה צריך לעמול‬ ‫וכו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ולכאורה יש בדבריו שפת יתר‪ ,‬דטפי הוו"ל לכתוב כשם‬ ‫לעוקרן מגופן ונפשו‪ ,‬דאל"כ לקתה מידת הדין‪ ,‬כך נלענ"ד‪.2‬‬ ‫שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לשוב מן הכעס וכו'‪ ,‬ומהו‬ ‫ושכ"כ גם בספר הרהורי תשובה כאן‪ ,‬שכל ששב על גופו של חטא אף‬ ‫‪ 1‬א‪.‬ה‪ .‬מש"כ כאן "שכל מידה רעה היא מצד מה שאפשר שתביא לידי‬ ‫שלא שב על המדה‪ ,‬מ"מ יש בידו כפרת החטא שבמעשה העבירה ואין‬ ‫חטא‪ ,‬שעי"ז נקבע בה תורת מדה רעה הטעונה תשובה"‪ ,‬לענ"ד א"צ לזה‬ ‫התשובה על המדות לעיכובא במצות התשובה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬הנה דבר זה אינו‬ ‫וגם אינו נכון‪ ,‬דמידות המושחתות הן פגם בעיקר צורת האדם גם אם לא‬ ‫ממין החידוש הראשון כמבואר למעיין‪ ,‬דזה ודאי אפשר לשמוע שהכפרה‬ ‫היו מביאות לעבירות‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫שייכת גם כשלא השלים את מצות התשובה דהיינו שלא תיקן את מידותיו‬ ‫עד גמירא‪ ,‬אך אינו סיעתא ליסוד הקודם‪.‬‬ ‫‪ 2‬עוד כתב שם בשם ספר שובי נפשי ע' קצ"ה בשם מרן [שליט"א] זצ"ל‬ ‫‪ | 50‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫‪3‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫זה גם הרמ"א והגר"א יודו דלא מברכים על אכילה שניה‪ ,‬ולכן סתם‬ ‫בסי' רכ"ה סקי"ג דאינו מברך על אכילה שניה ולא סמך על המקילים‪,‬‬ ‫הרב משה מרדכי כהן‬ ‫ולבישה שניה דומה לאכילה שניה וצ"ע בסתירת הדברים‪.‬‬ ‫ולדינא לגבי ברכה על ראיה שניה הסכים המ"ב לסמוך על המתירים‬ ‫שהחיינו על פרי חדש בליל ב' דר"ה‬ ‫אלא שבדרך כלל אין זה נוגע למעשה מאחר שבלא"ה נוהגים לברך‬ ‫בשו"ע סי' ת "ר ס"ב כתב דבקידוש ליל ב' דראש השנה ילבש בגד‬ ‫בשעת אכילה אבל לגבי נדון דידן בליל ב' דר"ה אם אנחנו מסתמכים‬ ‫חדש או מניח פרי חדש ואומר שהחיינו (השו"ע השמיט העצה של בגד‬ ‫על ברכה בראיה נכנסנו לנדון של מחלוקת זו אם לברך על ראיה‬ ‫חדש שהביא הרמ"א וכתב רק העצה של פרי חדש‪ ,‬וייתכן שהטעם לכך משום‬ ‫שניה כי בד"כ ראה את הפרי כבר קודם‪.‬‬ ‫שפרי חדש שכיח יותר מבגד חדש אמנם אם נאמר דסבר השו"ע כדעת הט"ז‬ ‫עוד יש לדון במי שמברך שהחיינו על פרי שלא רגילים לאכול אותו‬ ‫בסי' רכ"ג סק"ג שצריך לברך על בגד בשעת הקניה גם כשצריך לתקן אותו דלא‬ ‫כשאינו מבושל וממילא יש לדון שבשעת ראיה לא יתחייב בברכת‬ ‫כהמג"א שם לכך השמיט‪ ,‬ומה שכתב בשו"ע סי' כ"ב בקנה טלית שמברך‬ ‫שהחיינו עד אחר בישולו ואם אחר בישולו לא יראה את הפרי באופן‬ ‫שהחיינו רק בשעה שה טיל בו ציצית צ"ל כתירוץ הראשון של המג"א שם דאיירי‬ ‫זה יברך לכתחילה על הראיה‪ ,‬וצ"ע בזה‪.‬‬ ‫דוקא כשלא בירך שהחיינו בשעת קניין ולא משום שלא היה ראוי ללבישה‬ ‫אמנם המ"ב סתם דיכולה אשה לברך על פרי חדש בשעת הדלקת‬ ‫בשעה שקנה הטלית) ‪ .‬וכתב הא"ר סק"ג דה"ה אשה בברכת ההדלקה‬ ‫נרות ולא הצריך לאכול הפרי מיד‪ ,‬ומה שהקשה המחצית השקל‬ ‫ביום שני תלבש בגד חדש או תניח פרי חדש ואז תוכל לברך שהחיינו‪,‬‬ ‫דלדברי המג"א א"א לברך על ראיה שניה לכאורה צ"ל דהמ"ב בזה‬ ‫ועי' מ"ב סק"ד‪ .‬ובמחצית השקל סק"א תמה על הא"ר איך תברך‬ ‫אזיל לשיטתו שסמך על המקילים לברך בשעת ראיה שניה ובפרט‬ ‫שהחיינו על הפרי בזמן ההדקלה הרי קיי"ל דמברכין בשעת אכילה‬ ‫לגבי שהחיינו דקידוש ליל ב' דר"ה דהוא רק לרווחא למילתא שהרי‬ ‫והיא אינה יכולה לאכול בשעת ההדלקה כיון שהוא לפני קידוש‪,‬‬ ‫גם כשאין פרי אומר שהחיינו בקידוש כמו שכתב שם השו"ע וייתכן‬ ‫ואת"ל שמברכת על הראיה כפי עיקר הדין הרי אם ראתה כבר הדבר‬ ‫שלכן גם לא הקפידו כולם לאכול הפרי בדוקא אחר הקידוש קודם‬ ‫תלוי במחלוקת אם לברך על ראיה שניה וא"כ לא יצאנו ידי ספק‪.‬‬ ‫ברכת המוציא‪.‬‬ ‫ומטעם זה כתב המג"א סק"ג שטוב שהתוקע יפטור את ברכת‬ ‫שהחיינו של השופר בבגד חדש ולא הזכיר פרי חדש היות שא"א אז‬ ‫בירך שהחיינו וטעה וכיוון על הפרי בלבד‬ ‫לאכול ולכן גם בקידוש יש לאכול את הפרי החדש מיד אחר הקידוש‬ ‫בכדי שלא להפסיק בין ברכת שהחיינו לאכילת הפרי בנטילת ידיים‬ ‫עי' במטה אפרים סעיף י"ג שמי שטעה וכיון על הפרי בלבד הרי הוא‬ ‫ובברכת המוציא‪ ,‬עכת"ד‪ .‬והסכים עמו המטה אפרים סי' תקפ"א סנ"ד‬ ‫מפסיק בין ברכת היין לשתיית הכוס וזה דומה למי שבירך המוציא‬ ‫וכתב דאם אשה רוצה לברך שהחיינו בשעת הדלקת נרות יש לה‬ ‫על הפת והפסיק בין הברכה לטעימה בברכת שהחיינו על בגד חדש‬ ‫להדליק סמוך לקידוש ממש כדי שתאכל אח"כ את הפרי מיד‪.‬‬ ‫דודאי הוי הפסק וצריך לחזור ולברך‪ .‬אמנם יש לדון שבדיעבד אפילו‬ ‫אם כיוון רק על הפרי ו לא על קדושת היום אין צריך לברך שנית על‬ ‫ברכת שהחיינו על ראיית פרי‬ ‫היין‪ ,‬דלכאורה קשה מה יועיל שמברך שהחיינו על פרי חדש הרי‬ ‫לשיטות שאין צריך לברך שהחיינו על הזמן דר"ה נמצא שברכת‬ ‫הנה עיקר דין זה נשנה בסי' רכ"ה ס"ג הרואה פרי חדש מתחדש משנה‬ ‫שהחיינו על הפרי שנאמרת בין ברכת היין לטעימתו הוי הפסק בין‬ ‫לשנה מברך שהחיינו ואפילו רואהו ביד חברו או על האילן ונהגו‬ ‫הברכה על היין לשתיית היין‪ ,‬ועי' בשו"ת אבני נזר או"ח סי' ת"נ‬ ‫שלא לברך עד שעת אכילה‪ .‬הג"ה ומי שברך בשעת ראייה לא הפסיד‬ ‫סק"ו‪ ,‬ומוכרח דגם אם באמת אינו מחוייב לברך שהחיינו על הזמן‬ ‫וכו' ואם לא ברך בראיה ראשונה יכול לברך בראיה שניה‪.‬‬ ‫דר"ה מכ"מ אינו הפסק‪ .‬ולבאר קצת הדברים נראה לדמות למה‬ ‫מה שכתב הרמ"א דאם לא ברך בראיה ראשונה מברך בראיה שניה‬ ‫שכתב המ"ב בסי' רע"א סקע"ח עפ"י דברי המג"א שמי שקידש על‬ ‫מקורו מדברי מהרי"ל סי' קמ"ג ומדבריו נראה דמברכין גם על אכילה‬ ‫הכוס וסבר שהוא יין ונמצא שהוא חומץ או מים‪ ,‬צריך לקחת כוס‬ ‫שניה משום דאותה שמחה עדיין קיימת והוכיח כן ממה שנוהגים‬ ‫אחר של יין ולקדש שנית‪ ,‬ומכ"מ אם היה בדעתו בשעת ברכה לשתות‬ ‫לברך בשעת אכילה אף דכבר חזינן ליה כמה זימנין‪ .‬אמנם המג"א‬ ‫עוד יין אינו צריך לברך בורא פרי הגפן‪ ,‬ועי' בגרעק"א (הובא בשעה"צ‬ ‫סק"ט הביא בשם רבינו מנוח וסמ" ק דאינו מברך בראיה שניה וכתב‬ ‫סקפ"ד) שחולק על זה וסובר דכיון שבנוסח הקידוש שאמר על הכוס‬ ‫בשם הרידב"ז דה"ה לדידן שנוהגים לברך בשעת אכילה דאינו מברך‬ ‫של מים לא הוי קידוש אלא פיטומא מילא בעלמא (כי הרי התברר‬ ‫על אכילה שניה‪ .‬ונמצא דלדברי מהרי"ל ישנה שמחה גם בראיה או‬ ‫שעשה קידוש על מים) נמצא שנוסח הקידוש שאמר נחשב כהפסק בין‬ ‫אכילה שניה ולכן מברכים עליה ולדברי הרידב"ז אין כ"כ שמחה‬ ‫ברכת בורא פרי הגפן לשתיית המים ולכן כמו שצריך לקדש שנית גם‬ ‫בראיה או אכילה שניה ולכן לא מברכים עליה‪ .‬ומה שהוכיח מהרי"ל‬ ‫צריך לחזור ולברך שנית בורא פרי הגפן‪ ,‬ובדעת המג"א כיון שלפי‬ ‫ממה שנוהגים לברך בשעת אכילה אף דכבר חזינן לה כמה זימנין‬ ‫מחשבתו שהקידוש הוא כדין היה זקוק לאמירה זו לצורך שתיית היין‬ ‫נראה ליישב לדברי הרידב"ז דאינו מברך רק כשבפעם השניה עושה‬ ‫שהרי בלא קידוש אינו רשאי לשתות לכן אין זה חשיב הפסק אף‬ ‫כמעשהו בראשונה דבזה אין שמחה מחודשת משא"כ אם בפעם‬ ‫שהתברר שהקידוש היה לבטלה מכ"מ כיון שלפי מחשבתו היה צריך‬ ‫הראשונה רק ראה ובשניה אוכל דבזה יש שמחה מחודשת מודה‬ ‫לאמירת הקידוש להתיר את שתיית היין אין היסח הדעת באמירת‬ ‫הרידב"ז דמברך‪.‬‬ ‫הקידוש ואמירה שאין בה היסח הדעת אינה חשובה הפסק (וכעין מה‬ ‫שכתב השו"ע סי' קס"ז ס"ו דלהזכיר מלח אחרי ברכת המוציא כיון דהוא צורך‬ ‫והנה המ"ב בסקי"ג הביא דברי הגר"א בשם מהרי"ל שנימק לברך על‬ ‫הסעודה לא הוי הפסק כיון שאין בו היסח הדעת)‪ ,‬ולפי"ז ה"ה נמי אם‬ ‫ראיה שניה שהרי נוהגים לברך בשעת אכילה אף שראה כמה פעמים‬ ‫המקדש חושב שבליל ב' דר"ה צריך לברך לאחר הקידוש שהחיינו על‬ ‫מקודם‪ ,‬ואח"כ הביא את דברי הרידב"ז שלא לברך על אכילה שניה‪.‬‬ ‫פרי חדש אף שלא זכר את הזמן של ר"ה היות ולפי טעותו סבר שצריך‬ ‫ומדבריו בשעה"צ סקט"ו נראה דרק לגבי אכילה שניה חשש לדברי‬ ‫לברך שהחיינו כדי שהקידוש יעלה לו אין זה הפסק‪.‬‬ ‫הרידב"ז שלא לברך ולא לגבי ראיה שניה‪ ,‬וצ"ת דלכאורה הרידב"ז‬ ‫ומהרי"ל נחלקו בשני הדברים ונראה דסבר דמכיון שנוהגים לברך‬ ‫ומה ש עדיין יש לעיין בזה בדברי המ"ב דבסי' רע"א פסק כהמג"א‬ ‫בשעת אכילה לא פוקע חיוב הברכה בראיה ראשונה וכל עוד לא אכל‬ ‫דאינו הפסק לגבי נמצא בכוסו מים וכנ"ל ואמנם בביאור הלכה סי'‬ ‫יכול לברך גם בראיה השניה ועי' היטב בדבריו בשעה"צ סי' רכ"ו‬ ‫רצ"ח ס"ה ד"ה אין הביא דברי הגרעק"א שמי שטעה ובירך במוצ"ש‬ ‫סק"ג‪ .‬אמנם הוצרך לסברא זו רק מפני שהסכים לראיית המהרי"ל‬ ‫בורא מאורי האש על נר שלא שבת הוי הפסק בין ברכת הגפן של‬ ‫שמה שמברכין בשעת אכילה מוכח שמברכין על ראיה שניה ולכך‬ ‫ההבדלה לבין שתית המים‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫חילק בין אכילה שניה לבין ראיה שניה אבל מאחר שהרידב"ז עצמו‬ ‫כתב להדיא שאין לברך על ראיה שניה הגם שמברכים בשעת אכילה‬ ‫בע"כ צריך לחלק בין ראיה שניה או אכילה שניה לבין אכילה שאחר‬ ‫הרב שמואל דרזי‬ ‫ראיה‪ .‬וממילא אם חוששים לרידב"ז שלא לברך על אכילה שניה יש‬ ‫לחוש גם לא לברך על ראיה שניה‪.‬‬ ‫אחיזת השופר בידו בשעת התקיעה‬ ‫סתירת דברי המ"ב‬ ‫והנה הביאור הלכה בסי' כ"ב ד"ה בשעת כתב דאם קנה טלית חדשה‬ ‫שיעור השופר מהתורה‬ ‫ושכח לברך שהחיינו בעיטוף ראשון הרי זה תלוי במחלוקת הרמ"א‬ ‫כתב החינוך מדיני המצוה מה שאמרו ז"ל [ר"ה כ"ז‪ ]:‬ששיעור השופר‬ ‫והמג"א אם מברכים שהחיינו על ראיה שניה של פרי חדש‪ .‬והיות‬ ‫הוא כדי שיאחזנו אדם בידו ויראה לכאן ולכאן ע"כ‪ .‬ויעוי' במנ"ח‬ ‫והלבוש והגר"א והא"ר הסכימו עם הרמ"א יש לסמוך בדיעבד לברך‬ ‫[אות ו'] דשיעור זה הוא טפח כמבואר בש"ס ופוסקים [שו"ע סי' תקפ"ו‬ ‫בשעת הלבישה השניה‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ולכאורה זה שלא כדבריו הנ"ל בסי'‬ ‫ס"ט]‪ ,‬ונ"ל פשוט דשיעור זה הוא מן התורה כמבואר במס' נדה כ"ו‪.‬‬ ‫רכ"ה שחילק בין ראיה שניה דמברך מפני שעתידה להיות אחריה‬ ‫חמשה שיעורן טפח‪ ,‬וכן מבואר בתוס' בסוכה ז'‪ :‬ד"ה סיכך דהוא מן‬ ‫אכילה המחייבת ברכה לבין אכילה שניה שאינו מברך‪ ,‬דלפי חילוק‬ ‫אוסף | ‪51‬‬ ‫‪4‬‬ ‫לתוכן‬ ‫שהתוקע נוגע בו מ"מ אין השומע נוגע בו ומדבריו נראה דהתוקע לא‬ ‫התורה‪ ,‬וראיתי בפמ"ג סי' תקפ"ו במשב"ז סקי"ט שכתב בפשיטות‬ ‫גרע מהשומע‪ ,‬ולפי"ז מצינו לומר דבעינן אחיזה בשופר אבל אי"ז‬ ‫דאין שיעור לשופר מן התורה דבכל שהוא סגי‪ ,‬וארבעה גודלין הוא‬ ‫עצם המצוה של שמיעת קול שופר והוי רק דין במעשה התקיעה‬ ‫רק מדרבנן וצ"ע מנא ליה ומבואר להיפך בתוס' שם ולא ראיתי‬ ‫וכהכשר מצוה דמי‪[ ,‬ולפיכך אין בזה משום מצוה הבאה בעבירה כיון דאין‬ ‫בפוסקים שסותרים בזה דברי התוס' וצ"ע עכ"ד‪.‬‬ ‫העבירה בגוף המצוה וכמש"נ בארוכה בדיני מצוה הבב"ע דרק היכא דהיא גופא‬ ‫עבירה כמו מצה גזולה איכא דין מצוה הבב"ע]‪.‬‬ ‫הקו' משופר של עיר הנדחת‬ ‫בדברי התוס' דצריך אחיזה‬ ‫והנה הבה"ל שם כתב דמדברי הרא"ש [פ"ג דר"ה סי' ו'] שכתב הטעם‬ ‫כדי שלא יאמרו לתוך ידו הוא תוקע‪ ,‬מבואר ששיעור זה אינו אלא‬ ‫והנה מצינו לכאו' נידו"ז מפורש בדברי התוס' ר"ה ל"ד‪ .‬דאמרינן שם‬ ‫מדרבנן‪ ,‬אולם כתב שם דגם להרא"ש צריך שיעור מן התורה כדי‬ ‫למד"א דאין ג' תקיעות בר"ה מהתורה 'תעבירו' דקאמר רחמנא‬ ‫שיהיה אפשר לתקוע בו עכ"פ‪ ,‬דהא פסלינן שופר של עיר הנדחת‬ ‫נעבריה ביד ופי' רש"י דאי לאו דהדר כתביה לא הוה משתמע תעבירו‬ ‫משום דכתותי מיכתת שיעוריה עי"ש‪ ,‬ויעוי' ברש"י ר"ה כ"ח‪ .‬דהוסיף‬ ‫לשון תקיעה ע"כ‪ ,‬ולפירושו הוא רק בדרך הוה אמינא כלומר דאי לאו‬ ‫וכתב ושופר בעי ש יעור כדאמרינן לעיל כדי שיאחזנו בידו‪ ,‬וכאמור‬ ‫דהדר כתביה הייתי או מר 'והעברת' הוא דנעבריה ביד ואינו לשון‬ ‫צריך ליישב דברי הפמ"ג דכתב דמהתורה בכל שהוא סגי וצע"ג‪.‬‬ ‫תקיעה‪ .‬אולם התוס' פירשו וז"ל נעבריה ביד פירוש שיאחזנו בידו‬ ‫ויעו"ע בפמ"ג דכתב נפק"מ לדינא במקום שאין שופר כי אם מה‬ ‫ויתקע ולא שיניחנו על גבי שום דבר ויתקע ע"כ‪ ,‬ולפירושם נראה דכן‬ ‫שפסול מדרבנן י"ל לא העמידו דבריהם‪ ,‬וציין לדברי המג"א להלן [סי'‬ ‫הוא למסקנא שצריך לאחוז השופר בשעת התקיעה ולא להניחו ע"ג‬ ‫תרכ"ט סקכ"ב] דכתב שם בענין גזירת נסרים דדבר שאסרו משום גזירה‬ ‫דבר ויתקע בו‪ ,‬מיהו התוס' שם סיימו דפי' הקונטרס עיקר‪ ,‬ולא‬ ‫בשעת הדחק שאין להם במה לסכך מותר‪ ,‬ולפי"ז כתב הפמ"ג דהכא‬ ‫פירשו הטעם ואולי מספק"ל בדין זה‪ .‬ושו"ר במקראי קודש שם שכתב‬ ‫נמי הוא משום גזירה דרבנן שלא יאמרו לתוך ידו הוא תוקע‪ ,‬אבל כל‬ ‫להוכיח מדברי התוס' והביא דהחזון יחזקאל כתב לדחוק ולפרש‬ ‫שפסלו חכמים דנראה כאילו אינו שופר וכדומה בהא י"ל אף שאין‬ ‫בדבריהם דבעינן שיעור שופר כדי שיאחזנו בידו ויתקע‪ ,‬אבל אין‬ ‫שופר אחר נמי אין תוקע בזה עכת"ד‪ ,‬וכאמור הבה"ל הקשה דודאי‬ ‫כוונתם דיש דין אחיזה בשופר דמנלן הא מילתא עי"ש‪.‬‬ ‫יש שיעור כדי שיהיה אפשר לתקוע בו‪ ,‬ומיהו הפמ"ג ודאי מיירי‬ ‫פי' הראב"ד בדין אחיזה‬ ‫בשופר שאפשר לתקוע בו וא"כ גם לדברי הבה"ל בשיטת הרא"ש י"ל‬ ‫דתוקע בו בשעת הדחק‪ ,‬ועיקר הנידון אם שיעור טפח הוא מהתורה‪.‬‬ ‫עוד הביא שם מפי' הראב"ד על התו"כ [פ' אמור פי"א אות י'] דכתב‬ ‫שיעור שופר כדי שיהא תוקע‪ ,‬כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן‬ ‫עוד יש להעיר דמצינו בפי' הר"ח בגמ' ר"ה כ"ז‪ :‬דכתב כדי שיאחזנו‬ ‫והיינו טפח וזהו כדי שיהא תוקע שאם לא יאחזנו היאך יתקע בו ע"כ‪,‬‬ ‫בידו יראה לכאן ולכאן שיערו חכמים טפח שוחק כדגרסינן בנדה פ"ג‬ ‫וחזינן לפו"ר דיש דין אחיזה בשעת תקיעה‪ ,‬מאידך יש לדייק דאין‬ ‫וכו' והנה בגמ' רפ"ק דערובין קי"ל דשיעורין של תורה טפח שוחק‬ ‫האחיזה אלא היכי תימצי לתקיעה וצ"ע‪.‬‬ ‫ושיעורי חכמים טפח עצב‪ ,‬ומדברי הר"ח יש ללמוד דשיעור טפח‬ ‫בשופר הוא מהתורה וכן מצינו בבה"ל שם דהביא מפי הר"ח בנדה‬ ‫בעיקר שיעור שופר‬ ‫דחמשה דברים שיעורן טפח השוחק מיהו הבה"ל הביא דהטור פליג‬ ‫על הרי"ץ גיאות וס"ל דדי בטפח מצומצם ולפי האמור נראה דאזיל‬ ‫עוד ביאר שם דמהא דשיעור שופר כדי שיאחזנו בידו ויתקע אין‬ ‫בשיטת אביו הרא"ש דשעור טפח הוא מדרבנן‪.‬‬ ‫להוכיח דדין אחיזה לעיכובא‪ ,‬דאשכחן כה"ג בלולב דשיעורו ג'‬ ‫טפחים כדי לנענע‪ ,‬וכן קטן היודע לנענע חייב בלולב אע"ג דהנענועין‬ ‫שיעור שופר באדם גדול‬ ‫אינם לעיכובא ויעוי' במאירי סוכה ל"ז‪ :‬דהביא קו' זו וכתב ליישב‬ ‫דזהו שיעור לולב למצו ה עי"ש‪ ,‬וע"ע בחת"ס מ"ב‪ .‬דתי' דמ"מ בעינן‬ ‫כתב הבה"ל [סי' תקפ"ו ס"ט] בשם הפמ"ג ודע דאף דלכו"ע לדידן‬ ‫שיהא הלולב והגברא ראויין לנענע וזהו כעין תי' הגרי"י דסקין הנ"ל‪.‬‬ ‫השיעור הוא כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן אעפ"כ לפי המובא‬ ‫בטור ובר"ן משערינן רק באדם בינוני ואף אדם גדול וכו' לא צריך‬ ‫העולה לענין דינא‬ ‫יותר משיעור טפח בינוני‪ ,‬אכן לא כן דעת הריטב"א [נדה כ"ו‪ ]:‬אלא‬ ‫ולפי האמור יש לדון לדינא בב' אופנים חדא בבעל תוקע שידיו‬ ‫דהתנא נקט [שיעור טפח] לפי שיעור אדם בינוני‪ ,‬ואה"נ באדם גדול‬ ‫מרתתין ואם יחזיק השופר בידו תתקלקל התקיעה‪ ,‬ויל"ד האם יוכל‬ ‫צריך השופר להראות מכאן ומכאן עי"ש‪ ,‬ולכאו' לפי"ד הריטב"א היה‬ ‫אחר להחזיק לו השופר בעת התקיעה‪ ,‬ומרן הגרשז"א זצ"ל צידד בזה‬ ‫נראה דהדבר תלוי רק בכדי שיראה השופר ולא יראה כתוקע לתוך ידו‬ ‫דאחיזה של אחר לגבי התוקע הריהו כשלחן ולא חשיבא אחיזה‬ ‫כמש"כ הרא"ש‪ ,‬אולם לפי"ז באדם שידו קטנה מאדם בינוני הוה סגי‬ ‫ולשיטת התוס' בר"ה [ל"ד‪ ].‬לכאו' נראה דלא יצא‪ ,‬ויש לציין דבשו"ת‬ ‫גם בפחות מיכן אולם מצינו בריטב"א [נדה כ"ו‪ ].‬דכתב דשיעור השופר‬ ‫בנין שלמה [סי' מ"ח] נקט לדינא כדברי התוס' דצריך לאחוז השופר‬ ‫הוא טפח ולא סגי במה שיראה השופר מתוך ידו לכאן ולכאן עי"ש‪,‬‬ ‫בידו בעת התקיעה ואם הניחו ע"ג שום דבר לא יצא‪.‬‬ ‫וחזינן לפי"ז לאידך גיסא דיש כאן שיעור מהללמ"מ ומלבד זה בעינן‬ ‫נמי שיראה השופר מתוך ידו ובאדם גדול בעינן טפי משיעור טפח‪.‬‬ ‫עוד יש לדון בבעל תוקע שיש לו תחבושת בידו‪ ,‬האם יש חיסרון‬ ‫באחיזה ביד עם חציצה כדין נטילת לולב דאיכא דין חציצה ולא מקרי‬ ‫בדין אחיזה במקצת ידו‬ ‫אחיזה בידו‪ ,‬או דילמא הכא סגי במה שמחזיק השופר בידו ולא בעינן‬ ‫ויל"ע להחולקים על הריטב"א כמש"כ הבה"ל בשם הר"ן והטור למה‬ ‫נגיעה בידו ויש לחלק מלולב דעיקר מצוותו היא הנטילה משא"כ הכא‬ ‫אין חיסרון באדם גדול שנראה כתוקע לתוך ידו ובפרט לפי"ד הרא"ש‬ ‫דהוי רק הכשר ותנאי בדיני התקיעה‪ ,‬ולפו"ר תליא בתירוצים הנ"ל‬ ‫דזה כל טעם הדין דשיעור טפח‪ ,‬ולכאו' נראה דבאדם גדול צריך ליזהר‬ ‫בשיטת הרמב"ם דאי נימא דסגי בראוי לבילה א"כ אין חיסרון‬ ‫שלא יחזיק השופר בכל ידו ולפי"ז נראה דאחיזה במקצת מידו נמי‬ ‫בחציצה דהשופר מצד עצמו יש בו שיעור אחיזה וכמו בשופר הגזול‬ ‫מהני‪ ,‬אולם יש להעיר מדברי הלקט יושר שכתב צריך התוקע לאחוז‬ ‫דיצא כיון דלא בעינן אחיזה ונגיעה‪ ,‬מיהו לשאר התירוצים וכן לדברי‬ ‫השופר בכל היד וצ"ע‪.‬‬ ‫התוס' בר"ה ופי' הראב"ד הנ"ל אפשר דצריך ל יזהר שלא תהא חציצה‬ ‫באחיזת השופר‪ ,‬והדברים צריכים בירור לדינא דכאמור הפוסקים לא‬ ‫דין אחיזה בשופר‬ ‫הזכירו דין אחיזת השופר ופשטות לשון הרמב"ם נראה דלא בעינן‬ ‫והנה מהא דתנן דשיעור השופר כדי שיאחזנו בידו וכו' נראה לכאו'‬ ‫אחיזה כלל‪ ,‬וגם בדברי התוס' הוא נזכר רק לחד מד"א בגמ' דלא‬ ‫דמדיני התקיעה שיאחז התוקע השופר בידו ויתקע‪ ,‬אולם ראיתי‬ ‫בעינן ג' תרועות בר"ה מהתורה‪ ,‬אולם מאידך בעיקר שיעור השופר‬ ‫בספר מקראי קודש [ימים נוראים סי' כ'] דיש להקשות קו' רבתי מדברי‬ ‫הוא נזכר כדי שיאחזנו בידו וצ"ע‪.‬‬ ‫הרמב"ם הל' שופר פ"א ה"ג שכתב לענין שופר הגזול דיצא כיון שאין‬ ‫תוספת דברים בדין אחיזה‬ ‫המצוה אלא בשמיעת הקול אע"פ שלא נגע בו‪ ,‬ומבואר להדיא דאי"צ‬ ‫אחיזה בשופר בשעת התקיעות‪ ,‬והקשה הגרי"י דסקין היאך יתיישבו‬ ‫ויש להוסיף עוד בעיקר הנידון דאפשר דתליא בעיקר גדר המצוה דאם‬ ‫דברי הגמ' בשיעור שופר כיון דמדינא אי"צ אחיזה כלל‪ ,‬וכתב לדון‬ ‫המצוה היא בשמיעת הקול בלבד ומעשה התקיעה הוי רק כהכשר‬ ‫ולתרץ דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו‪ ,‬ולפי"ז נראה דבעינן‬ ‫מצוה וכשיטת החזו"א או"ח [סי' כ"ט סק"ד] א"כ מסתבר דליכא דינים‬ ‫ראוי לאחיזה‪.‬‬ ‫באחיזת השופר בשעת התקיעה‪ ,‬אבל אי נימא כשיטת היום תרועה‬ ‫השאגת אריה והמנ"ח דנקטו דהמצוה היא גם במעשה התקיעה‬ ‫עוד כתב ליישב שם דזהו שיעור מהלכה למשה מסיני שיהא ארוך‬ ‫ולפיכך בעינן שיהא התוקע בר חיובא ויתכוין להוציא השומע למד"א‬ ‫בכדי אחיזה אע"ג דאפשר בלא אחיזה‪ ,‬והביא ראיה משופר של עיר‬ ‫צריכות כונה‪ ,‬א"כ לדבריהם אפשר דמדיני מעשה התקיעה שיאחזנו‬ ‫הנידחת דכתותי מכתת שעוריה אלמא דיש בו שיעור מצד עצם‬ ‫בידו‪ ,‬והאריכו בזה גדולי האחרונים אולם יש לציין דמצינו בשו"ת‬ ‫השופר ולא רק בכדי שיוכל להחזיקו עי"ש‪.‬‬ ‫הרמב"ם סי' נ"א דכתב להדיא דהתקיעה היא כעשיית הסוכה‬ ‫ומיהו בעיקר הקו' יש לדייק מדברי הרמב"ם וכ"כ המגיד משנה דאע"פ‬ ‫והשמיעה היא המצוה כמו הישיבה בסוכה ויל"ע‪.‬‬ ‫שלא נגע בו ולא הגביהו 'השומע' יצא‪ ,‬והוסיף המגיד משנה אע"פ‬ ‫‪ | 52‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫‪5‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫ג] וגם בקול שיש בו תורת קול מדאו' מצינו דלאו כל קול מפסיק‪,‬‬ ‫בדין תקיעה בימין‬ ‫דכתב השו"ע בס"ז וז"ל אם טעה בתשר"ת ואחר שתקע ב' שברים‬ ‫טעה והתחיל להריע‪ ,‬אם נזכר מיד יתקע שבר אחר; ואם לא נזכר עד‬ ‫עוד יש לציין דהנה כתב הרמ"א [סי' תקפ"ה ס"ב] דטוב לתקוע בצד‬ ‫שגמר התרועה שהתחיל בה בטעות‪ ,‬לא הפסיד התקיעה הראשונה‬ ‫ימין אם אפשר לתקוע בכך‪ ,‬ופי' המשנ"ב דהיינו בצד ימין של פיו‬ ‫שתקע‪ ,‬אלא חוזר ותוקע ג' שברים ומריע ותוקע עכ"ל‪.‬‬ ‫משום דכתיב 'והשטן עומד על ימינו'‪ ,‬ובשעה"צ הביא מהמג"א דכתב‬ ‫והמשנ"ב ס"ק כ"ח כתב לבאר‪ ,‬דאם גמר את התרועה דהיינו ג' כוחות‬ ‫עוד טעם משום דבשמאל התפילין מגינין‪ ,‬וסיים וא"כ איטר יד יש‬ ‫דבזה יצא לדעה ראשונה‪ ,‬הרי זה נראה כמתחיל שברים אחר‪ ,‬ועל כן‬ ‫לתקוע בימין דידיה‪ ,‬ולא העתקתי בפנים דאפשר דלטעם הראשון לא‬ ‫לא עלה בידו קול זה וצריך לחזור ולתקוע את השברים‪ ,‬ומ"מ‬ ‫שייך זה עי"ש‪.‬‬ ‫התקיעה הראשונה לא הפסיד גם בזה שלא הפסיק בקול אחר שאינו‬ ‫והנה הנידון בפוסקים על צד ימין של פיו מיהו במטה אפרים כתב‬ ‫מענינא דשניהם הם מענין תרועה אלא שלא עשה כתיקונו עכ"ד‪.‬‬ ‫בפשטות דצריך לאחוז השופר ביד ימינו ולא פי' טעמים בדבר ובספר‬ ‫וביאור זה הוא מדברי הרא" ש דקול שהוא מענינא אלא שלא נעשה‬ ‫הליכות שלמה [פ"ב דבר הלכה אות י'] כתב לבאר דהיינו משום דבכל‬ ‫כתיקונו אינו מפסיק מהפשוטה שלפניה‪.‬‬ ‫מידי דמצוה קי"ל דימין עדיף‪ ,‬אולם לענין הפה שאין ניכר בו כל צד‬ ‫ומבואר בזה‪ ,‬דדוקא קול שיש בו שם קול אחר הוא דחשוב להפסיק‬ ‫בפנ"ע בזה לא מצינו דין קדימת ימין ולכן הוצרכו הפוסקים לטעמים‬ ‫בין הקולות‪ ,‬אבל אם הוי קול שהוא מענינא אינו מפסיק‪ ,‬אך אין בזה‬ ‫אחרים‪ ,‬אולם נראה לדון דלענין החזקת השופר ביד ימין י"ל דעיקר‬ ‫סתירה למה שנתבאר בתחילת הדברים‪ ,‬דקול אחר לגמרי יש סברא‬ ‫הקפידא אם יש דין אחיזה בשופר אבל אם לא בעינן אחיזה יל"ד דאין‬ ‫יותר שאינו מפסיק‪ ,‬דזהו בדוקא בקול אחר לגמרי שאין בו תורת קול‬ ‫קפידא כ"כ בהחזקת השופר ביד ימין וכן יש לדקדק מדברי השעה"צ‬ ‫מדאו'‪ ,‬ועתה מתבאר‪ ,‬דמ כל מקום התורת הפסק הוא מחמת מה‬ ‫דכתב דגם באיטר י"ל דיתקע בצד ימין של פיו ולא הזהיר דעכ"פ‬ ‫שהוא קול אחר ממה שהיה צריך להיות באותו הסדר‪.‬‬ ‫יחזיק השופר ביד שמאל דידיה דהוא ימין דידיה לפי מש"כ הרמ"א‬ ‫בהל' לולב [סי' תרנ"א ס"ג] דאזלינן בתר ימין דידיה וצ"ע‪.‬‬ ‫ד] והנה לפי" ז היה אפשר לומר דאם עשה תקיעה ושתי תרועות לא‬ ‫יהא בזה הפסק בין פשוטה שלפניה ופשוטה שלאחריה שהרי זה קול‬ ‫ואם כנים הדברים יש ליישב מה שהעירו [בספר מקראי קודש] ע"ד‬ ‫מענינא של אותו הסדר‪ ,‬אכן השו"ע פסק בס"ח לא כן וז"ל אם הפסיק‬ ‫הבה"ל שכתב עוד שמעתי בשם הגאון מהר"ר מאיר שמחה הכהן טעם‬ ‫בתרועה בין תקיעה לשברים‪ ,‬או שהפסיק בשברים בין תרועה‬ ‫נכון כי בש"ס ר"ה דף ל"ד‪ .‬ילפי לה לתקיעת שופר מחצוצרות‬ ‫לתקיעה‪ ,‬וכן אם הריע ב' תרועות זו אחר זו‪ ,‬וכו' בכל אלו הוי הפסק‬ ‫המלחמה‪ ,‬ובקרא אצל מלחמה בגדעון כתיב ויחזיקו ביד שמאלם‬ ‫והפסיד גם תקיעה ראשונה‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בלפידים וביד ימינם השופרות לתקוע וכו' עכ"ד‪ ,‬ומקשים דהתם‬ ‫מיירי לענין החזקת השופרות ביד ימין וי"ל דזהו מדין קדימה דימין‬ ‫והמשנ"ב ס" ק לב' בדין של הריע שתי תרועות בזה אחר זה‪ ,‬עמד על‬ ‫ומנלן דצריך לתקוע בצד ימין של פיו‪ ,‬אולם להאמור י"ל דבהחזקת‬ ‫קושיא זו דלכאו' הא הוי קול מענינא‪ ,‬ומדוע הוא מפסיק‪ ,‬וכתב וז"ל‬ ‫השופרות אין דין קדימת ימין כלל וכל הטעם שהחזיקו בשופר בצד‬ ‫וכן אם הריע ב' תרועות זו אחר זו‪ ,‬דאף ששתיהם מענינא מ"מ כיון‬ ‫ימין היינו בכדי לתקוע בימין פיו ודו"ק‪.‬‬ ‫שכבר גמר אחת בכשרות תו השניה הויא הפסק‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומתבאר‬ ‫מדבריו‪ ,‬דלו יצויר דהיינו חושבים את התרועה השניה לעיקר‬ ‫התרועה הרי שאכן היה סברא שתרועה הראשונה לא תיחשב להפסק‬ ‫מפשוטה שלפניה‪ ,‬שהרי היא מענינא‪ ,‬ורק מאחר שתרועה הראשונה‬ ‫הרב אליסף פרלמן‬ ‫נגמרה בכשרות‪ ,‬א" כ כלפיה כבר הוי התרועה השניה הוי הפסק דהא‬ ‫כבר גמר בכשרות‪.‬‬ ‫בדין ההפסק בתרועה אחר תרועה‬ ‫ויש לבאר האי סברא‪ ,‬שנגמרה בכשרות‪ ,‬ואפש"ל באופן אחד די"ל‬ ‫הסברא בקול שהוא מענינא דאינו מפסיק היינו מחמת כן‪ ,‬דכיון‬ ‫א] כתב השולחן ערוך סימן תק"צ ס"ב וז"ל תרועה זו האמורה בתורה‪,‬‬ ‫דעכשיו נצרך הך קול דהתורה מצוה עכשיו על עשיית אותו הקול‪,‬‬ ‫נסתפק לנו אם היא היללה שאנו קורים תרועה‪ ,‬או אם היא מה שאנו‬ ‫זהו הטעם ד אינו הפסק‪ ,‬וגם כשלא נעשה כתיקונו‪ ,‬מ"מ כיון דיש בו‬ ‫קורים שברים‪ ,‬או אם הם שניהם יחד; לפיכך‪ ,‬כדי לצאת ידי ספק‬ ‫אותו שם קול‪ ,‬הרי שהוא בכלל מה שעכשיו התורה מצווה לעשותו‪,‬‬ ‫צריך לתקוע תשר"ת ג' פעמים‪ ,‬ותש"ת ג' פעמים‪ ,‬ותר"ת ג' פעמים‪.‬‬ ‫אלא שאין לצאת בו כיון שלא נעשה כתיקונו‪ ,‬וממילא דאינו הפסק‪.‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬וביאר המשנ"ב סק"ו ואין יוצא במה שתקע תשר"ת דדילמא‬ ‫כונת התורה על שברים לחוד וקמפסיק בתרועה בין שברים לתקיעה‬ ‫ולפי" ז יבואר היטב‪ ,‬דלאחר שגמר את התרועה בכשרות א"כ נגמר‬ ‫אחרונה‪ ,‬וכו' דדלמא כונת התורה על תרועה לחוד והפסיק מתחלה‬ ‫הציווי על עשית אותה התרועה‪ ,‬וכל שאין עכשיו ציווי על עשית קול‬ ‫בשברים בין תקיעה לתרועה עכ"ל‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬מה לי דהך קול הוא מענינא דתרועה‪ ,‬אבל סו"ס עכשיו צריך שלא‬ ‫יהא הפסק בין התרועה לפשוטה שלאחריה‪ ,‬והוא מפסיק בקול אחר‬ ‫ומבואר‪ ,‬דכיון דכל תרועה יש פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה וכפי‬ ‫שאינו מצווה כלל על עשיתו ולא אכפ"ל מאי דהוא מאותו ענינא דקול‪.‬‬ ‫שהביא השו" ע בסעיף א' שם‪ ,‬אם כן בעינן שלא יהא הפסק בין‬ ‫ה] אך באופן אחר יש לבאר‪ ,‬דהטעם מה שקול שהוא מענינא אינו‬ ‫התרועה שבאמצע לפשוטה שלפניה ושלאחריה‪ ,‬דכולהו חד סדרא‬ ‫מפסיק אינו שייך לכך שהוא עכשיו הקול המצווה‪ ,‬אלא משום דאכן‬ ‫הוא של תקיעה תרועה ותקיעה‪ ,‬וכל שעושה הפסק ביניהם בקול‬ ‫התורת הפסק שייכא בדוקא למה שהוא קול אחר‪ ,‬דקול אחר מפסיק‬ ‫שמפסיק ברציפות שלהם הרי זה חיסר בקיום הדין של פשוטה לפניה‬ ‫וקול שהוא מאותו ענין אינו מפסיק‪ ,‬ולפי"ז הרי בדין הוא שגם אם‬ ‫ולאחריה‪ ,‬וממילא דצריך לחזור‪.‬‬ ‫נעשה לאחר התרועה לא יפסיק‪ ,‬אלא דעל זה בא הסברא שכבר נעשה‬ ‫ומבואר עוד בזה‪ ,‬דאע" ג דזהו קול אחר מאותו הקול המצווה בתורה‪,‬‬ ‫התרועה בכשרות ונגמרה‪ ,‬וממילא דעכשיו לפי הסדר צריך שיתקע‬ ‫גם כן אית ביה שם הפסק ולא רק באחד מהקולות שאותם ציותה‬ ‫את התקיעה שלאחריה‪ ,‬וכשתוקע תרועה הרי זה מפסיק מהתקיעה‬ ‫התורה נעשה ההפסק‪ ,‬שהרי אי אמרינן דתרועה של התורה זהו‬ ‫שלאחריה שהוא אינו מענינא דקול התקיעה שלאחריה‪ ,‬והרי זה‬ ‫שברים א" כ קול תרועה איננו קול האמור בתורה כלל‪ ,‬וכן אי אמרינן‬ ‫מפסיק כלפיה‪.‬‬ ‫דתרועה של התורה היא תרועה א"כ קול שברים איננו קול האמור‬ ‫ואין להקשות‪ ,‬דא"כ הכי נמי בהפסיק בהך קול לפני התרועה‪ ,‬הרי אפי'‬ ‫בתורה כלל‪ ,‬וא"כ היה אפש" ל דאין בו כח להיות מפסיק דלא‬ ‫שכלפי התרועה אין בזה הפסק‪ ,‬אבל הא מיהת להוי הפסק כלפי‬ ‫אחשבינן כלל להך קלא‪ ,‬ומבואר לאו הכי אלא דיש בזה תורת הפסק‪.‬‬ ‫התקיעה שלפניה‪ ,‬שכלפיה אין זה קול מענינא‪ ,‬והישוב בזה הוא‪ ,‬דבזה‬ ‫ב] וכל זה הוא לשיטת הרמב"ם [פ"ג מהל' שופר ה"ב – ג'] וכן הסמ"ג‬ ‫הכל נמדד לפי הקול שלפניו מה שהוא צריך לעשותו‪ ,‬דכלפיו נעשה שם‬ ‫[עשין מב קיח ע"ד] שהביאם הבית יוסף כאן‪ ,‬דס"ל דהוא ספק בעיקר‬ ‫ההפסק‪ ,‬ואם לפניו עומד לעשות תרועה והוא מענין אותו הקול‪ ,‬א"כ‬ ‫הדין מהו התרועה של תורה‪ ,‬תשר"ת או תש"ת או תר"ת‪ ,‬אבל לשיטת‬ ‫אינו הפסק כלפיו ושפיר חשיב שהוא בא מיד לאחר התקיעה הראשונה‪,‬‬ ‫רב האי גאון שהביאו הרא"ש והר"ן‪ ,‬דס"ל דכולהו הוו קולות תקיעות‬ ‫אבל אם התרועה נעשתה ועכשיו התקיעה לפניו והוא מפסיק בקול‬ ‫של תורה‪ ,‬א" כ יותר מבואר‪ ,‬דאם אכן יעשה קול אחד מהם שלא‬ ‫תרועה כלפי אותה התקיעה‪ ,‬הרי היא המופסקת ממה שהיתה צריכה‬ ‫במקומו‪ ,‬הרי שקול זה יחשב לקול שיש בו הפסק בין הפשוטה ובין‬ ‫להיות‪ ,‬ומופסקת בקול שאינו מענינא ואית ביה תורת הפסק‪.‬‬ ‫התרועה‪ ,‬שהרי אין זה קול בעלמא שהשמיע‪ ,‬אלא הוא קול שיש בו‬ ‫ו] ולפי הנך ב' טעמים צריך לנו ליישב‪ ,‬מדוע לא נימא דהתרועה‬ ‫תורת קול מהתורה‪.‬‬ ‫שלאחריה היא תיחשב התרועה לקיום הדין תורה של תרועה‪,‬‬ ‫ועל כן למשל כשבא לנהוג מנהג של שברים או תרועה‪ ,‬והשמיע קול‬ ‫וממילא נרויח דלא יחשב התרועה הראשונה כהפסק בין הפשוטה‬ ‫של שניהם נמצא שמבחינת הקיום מנהג הזה הרי שעשה הפסק גמור‪,‬‬ ‫ראשונה לתרועה שלאחריה‪ ,‬שהרי קול שהוא מענינא אינו הפסק‬ ‫ואמנם מאידך גיסא לא יהא בזה חיסרון בעיקר הדאורייתא‪ ,‬דאדרבה‬ ‫[ועמד על זה ידידי הרה"ג זאב פראנק שליט"א בפניני הלכה פר' נצו"י עיי"ש]‪.‬‬ ‫נימא דקיים קול של שברים תרועה דלכו"ע מקיים בו את הדאו'‪ ,‬אך‬ ‫והנראה לבאר בזה‪ ,‬דכל כמה שהתרועה השניה כבר נעשית כדינה‬ ‫כלפי המנהג לקיים את התרועה בקול שברים או תרועה בלבד‪ ,‬לא‬ ‫בכשרות‪ ,‬הרי שהתקיעה הראשונה כבר מתיחסת אליה שהיא בסדר‬ ‫רק שעשה באופן חיצוני שלא כמנהג‪ ,‬אלא עשה בו הפסק גמור‪.‬‬ ‫אוסף | ‪53‬‬ ‫‪6‬‬ ‫לתוכן‬ ‫בדיעבד עדיף טובא מאם היה חוזר רק התיבות 'המלך הקדוש' כדין‬ ‫של אותה התרועה‪ ,‬וממילא אין התקיעה מתיחסת אל התרועה‬ ‫הש"ע‪ ,‬דהנה מקור הדין בתשובת הרשב"א (ח"א סי' ל"ה) ושם תלאו‬ ‫השניה שתעמוד כתקיעה שלפניה‪ ,‬ואע"ג דלאחר שנעשה התרועה‬ ‫בדין האוחז כוס של שכר ואמר 'בורא פרי הגפן שהכל נהיה בדברו'‬ ‫השניה הרי היא מפסיקה מהתקיעה אחרונה‪ ,‬ונמצא דאותו הסדר‬ ‫שלדעת הגאונים בהכי איירי הש"ס בברכות (י"ב א') ומספק קי"ל (ר"ט‬ ‫אינו יכול להמשיך‪ ,‬ונימא דא" כ בטל הסדר‪ ,‬וכשבטל הסדר שוב אין‬ ‫ס"ב) שיצא‪ ,‬אבל לשיטת רש"י דכל שאמר 'בורא פרי הגפן' בודאי שלא‬ ‫התקיעה הראשונה מתיחסת אל התרועה הראשונה‪ ,‬ונימא דמעתה‬ ‫יצא הוא הדין באומר 'הקל הקדוש המלך הקדוש' שחוזר לראש‪ .‬וכל‬ ‫נייחסה אל התרועה השניה‪ ,‬ושוב אין התרועה הראשונה נחשבת‬ ‫זה באומר רק 'המלך הקדוש' שצריך לתיבות 'ברוך אתה ה' שסמך‬ ‫הפסק כיון דהיא מענינא‪.‬‬ ‫להם 'הקל הקדוש'‪ ,‬אבל בזה שחזר ואמר 'ברוך אתה ה' המלך הקדוש'‬ ‫והנראה דלא אמרינן הכי‪ ,‬משום דמה שאין אנו יכולים להשלים את‬ ‫לכאו' חתימה מעלייתא היא ולא שייכא כלל בפלוגתת הראשונים‪.‬‬ ‫הסדר הזה עם תקיעה אחרונה כיון דנעשה ממנה הפסק‪ ,‬עדיין לא‬ ‫הטעות כתוספת שבח כדי שלא תהא הפסק בברכה‬ ‫חשיב שבטל כל עיקר הסדר מעיקרו כמו שלא היה‪ ,‬אלא הוא סדר‬ ‫שנעשה בכשרות‪ ,‬ואינו יכול להסתיים כתיקנו ולצאת בו ידי חובה‬ ‫אך לכאו' צ"ע‪ ,‬דהנה באומר 'בורא פרי הגפן שהכל נהיה בדברו'‬ ‫של תורה שמחייבת תקיעה לאחריה‪ ,‬ועל כן עדיין נשאר היחס של‬ ‫שיוצא לדעת הגאונים‪ ,‬כתב הרשב"א (שם) בטעמו 'דהרי זה כמוסיף‬ ‫תקיעה הראשונה דוקא להתרועה הראשונה שנעשתה בכשרות‪ ,‬ושוב‬ ‫בשבח באמצע ומסיים בענין ברכתו'‪ ,‬הרי דגם אחר שחזר בו תוכ"ד‬ ‫הוי תרועה השניה הפסק מהתקיעה אחרונה ולא יצא בזה‪.‬‬ ‫מאמירת 'בורא פרי הגפן' לאו היינו שמתבטלת לגמרי כמאן דליתה‪,‬‬ ‫רק חשובה כתוספת שבח בתוך הברכה‪ ,‬וכך הם דברי הרמב"ן‬ ‫ז] אלא דמדברי הגר"ז סי"ז מתבאר לכאו' לא כן‪ ,‬דהנה כתב הגר"ז על‬ ‫במלחמות (עמוד י"ח) 'ומפני שהוסיף בה לא פסל אלא שאמר הקב"ה‬ ‫דין זה שאם יעשה תרועה שלישית לא יצא בה‪ ,‬משום דתרועה השניה‬ ‫ברא זה וזה'‪ ,‬וא"כ בזה שחזר ואמר 'ברוך אתה ה' המלך הקדוש'‬ ‫הית רה שעשה מפסקת בין השלישית לפשוטה שלפניה עכת"ד‪ .‬והנה‬ ‫דלכאו' לא שייך לדונו כמוסיף שבח בחתימה הראשונה אלא היא‬ ‫לדברינו א"צ לכך‪ ,‬אלא דתקיעה הראשונה לא שייך שתתיחס עוד‬ ‫חתימה בפני עצמה שמא לא תועיל החזרה‪.‬‬ ‫לתרועה אחרת דהא כבר נעשה תרועה הראשונה בכשרות‪.‬‬ ‫אלא שבאמת צ"ב בדברי הרמב"ן והרשב"א‪ ,‬דאם אכן אינו מטעם‬ ‫ח] והנראה לבאר על דרכו של הגר"ז באופן אחר דמה שאין התרועה‬ ‫חזרה וביטול דבריו הראשונים רק משום שנידון כמוסיף שבח‬ ‫הראשונה בטלה‪ ,‬זהו משום שכאשר נעשית כדין הרי כבר נעתק אל‬ ‫בברכתו א"כ אפילו לאחר כדי דיבור נמי‪ ,‬ועל כרחין דלעולם בתורת‬ ‫מקום התקיעה האחרונה שהיא המצווה עליו עכשיו‪ ,‬וזה עצמו גורם‬ ‫חזרה אתינן עלה שבתחילה חתם ברכתו באמירת 'בורא פרי הגפן'‬ ‫שאין תרועה השניה מתיחסת אל התקיעה הראשונה‪ ,‬שהרי היא‬ ‫ותוכ"ד חוזר בו מחתימה זו וחותם 'ש הכל נהיה בדברו'‪ ,‬רק דאכתי‬ ‫עצמה נעשית כקול שבא לעשות את התקיעה השניה ונתחלף בקול‬ ‫נמצאת חתימת החזרה מופסקת מפתיחת הברכה באמירת 'בורא פרי‬ ‫תרועה‪ ,‬ו זה עצמו מה שמונע הימנה להיות קול תרועה להשלים את‬ ‫הגפן'‪ ,‬דאף שבחזרתו פקע ממנה שם חתימה מ"מ סו"ס דיבור‬ ‫התקיעה ראשונה‪.‬‬ ‫המפסיק הוא‪ ,‬ולזה כתבו הרמב"ן והרשב"א שגם התיבות 'בורא פרי‬ ‫ולפי" ז יתבאר דלאחר שכבר נעשית אכן כבר בטל הסדר הקודם‬ ‫הגפן' מכלל הברכה כתוספת שבח ושוב אינן מפסיקות בין הפתיחה‬ ‫למפרע‪ ,‬וכבר אין התקיעה הראשונה מתיחסת דוקא לתרועה‬ ‫לחתימת 'שהכל נהיה בדברו'‪.‬‬ ‫הראשונה שהרי בטל הסדר‪ ,‬אבל לתרועה השניה נמי אינו יכול‬ ‫ומעתה בנידון דידן שחזר מכל החתימה ואמר 'ברוך אתה ה' המלך‬ ‫להתיחס כיון דהיא עצמה נעשית בזמן שהמצוה עליו היתה תקיעה‬ ‫הקדוש' אף דלא שייך לדון אמירתו הראשונה כמוסיף שבח שפיר‬ ‫שניה‪ ,‬והיא כקול המחליף את התקיעה ונעשה שלא כדין ולא נעשה‬ ‫דמי‪ ,‬דאין צריך לזה אלא כדי שלא יהא הפסק בין הפתיחה לחתימת‬ ‫כקול תרועה לראשונה‪ ,‬וזהו שהקשה הגר"ז דעכ"פ לאחריה דכבר‬ ‫החזרה‪ ,‬וכאן שחזר גם על הפתיחה וסמכה לחתימת 'המלך הקדוש'‬ ‫נבטל הסדר‪ ,‬יעשה תרועה שלישית שתתייחס לתקיעה ראשונה‪,‬‬ ‫אין כאן בית מיחוש‪.‬‬ ‫ותירץ דעכשיו כבר מפסיק קול השניה שבשעה שנעשית היתה שלא‬ ‫כדין‪ ,‬וכבר הפסיקה מתקיעה ראשונה‪.‬‬ ‫הטעות כתוספת שבח כדי שהתיקון יהא נידון‬ ‫ואכתי יש לבאר מדוע לא נעשה באים כאחד‪ ,‬דתרועה השניה מפסקת‬ ‫כחתימת הברכה‬ ‫את המשך תרועה הראשונה‪ ,‬ונעקרה בעצמה מלהיות מקום תקיעה‬ ‫אחרונה ונהייתה היא מקום התרועה‪ ,‬וצ" ל דלא שייך בזה באים‬ ‫ועוד יש לפרש בענין אחר‪ ,‬דהנה בחידושיו לברכות (שם) הקשה‬ ‫כאחד‪ ,‬דאין נחשב זאת לעקירת מקום התקיעה האחרונה‪ ,‬אלא דוקא‬ ‫הרשב"א לדעת הגאונים 'דמאי קא מיבעיא לן בתר פתיחה אזלינן או‬ ‫בכך שכבר נעשית לקול תרועה שאינו קול תקיעה‪ ,‬וכשנעשית‬ ‫בתר חתימה אזלינן‪ ,‬דכיון דמטבע קצר הוא כיון שאמר בורא פרי‬ ‫מתחילה‪ ,‬היא נעשית על מקום תקיעה‪ ,‬ואינו בטל שם מקום התקיעה‬ ‫הגפן כבר סיים כל הברכה‪ ,‬ומה שאמר לבסוף שהכל נהיה בדברו‬ ‫אלא לכשנעשית‪ ,‬ואין משתנה שמה להכשר‪ ,‬ויל"ע‪.‬‬ ‫תוספת הוא לאחר הברכה‪ ,‬ומה מעלה לברכה ומה מוריד והאיך קורא‬ ‫אותה חתימה'‪ ,‬וי"ל שלתרץ זה כתב בתשובה 'דהרי זה כמוסיף בשבח‬ ‫באמצע ומסיים בענין ברכתו'‪ ,‬והיינו שאין דנים מה שאמר בתחילה‬ ‫שהיא חתימת הברכה וגמרה ומה אמר אח"כ כתוספת בעלמא אחר‬ ‫הרב זאב פראנק‬ ‫הברכה‪ ,‬אלא להיפך דכיון שתכ"ד לחתימה הראשונה חזר וחתם‬ ‫באחרת הרי נעשית היא חתימת הברכה והראשונה כתוספת שבח בין‬ ‫הפתיחה לחתימה‪ ,‬וכן מורים דברי הנשמת אדם (כלל כ"ד ס"א)‬ ‫אמר 'הקל הקדוש' וחזר ואמר‬ ‫שהרשב"א בתשובה ליישב בא מה שהקשה בחידושיו לשיטה זו‪.‬‬ ‫'ברוך אתה ה' המלך הקדוש'‬ ‫ורגלים לדבר דהנה גם בחידושי הרשב"ץ (שם) עמד בקושית הרשב"א‪,‬‬ ‫ותירץ 'ואפשר שכיון שתוכ"ד נזכר וחזר בו הרי הוא כאילו לא הזכיר‬ ‫הנה קי"ל (תקפ"ב ס"ב) בתפילות עשי"ת שאם בברכה השלישית טעה‬ ‫כלל בורא פרי הגפן' וכו'‪ ,‬והיינו שהחזרה עקרה וביטלה החתימה‬ ‫וחתם 'הקל הקדוש' ותוך כדי דיבור חזר ואמר 'המלך הקדוש' יצא‪,‬‬ ‫הראשונה כמאן דליתה ושוב יש שם חתימה על מה שאמר לבסוף‪,‬‬ ‫ופירש המ"ב (סק"ז) דהיינו שלא שהה משגמר 'הקל הקדוש' רק כדי‬ ‫ומעתה גם הרמב"ן והרשב"א שכתבו להיפך שהחתימה הראשונה‬ ‫שלוש תיבות‪ ,‬ואם שהה יותר משיעור זה לא מהני חזרתו‪.‬‬ ‫קיימת כתוס פת שבח היינו נמי ליישב אותה קושיה‪ ,‬שאין רואים‬ ‫ויש לעיין בכגון שבחזרתו טעה ואמר מתחילת החתימה ‪' -‬ברוך אתה‬ ‫אמירתו הראשונה כחתימת הברכה ודבריו האחרונים תוספת בעלמא‬ ‫ה' המלך הקדוש'‪ ,‬דשמא כיון שהתיקון רק באמירת 'המלך הקדוש'‬ ‫אלא להיפך כנ"ל‪.‬‬ ‫מצטרף מה שאמר 'ברוך אתה ה' לשהיית יותר מכדי דיבור‪.‬‬ ‫והשתא גם לדרך זו כל שבחזרה אמר 'ברוך אתה ה' המלך הקדוש'‬ ‫גם התיבות 'ברוך אתה ה' מכלל החזרה‬ ‫הרי דחתימה מעלייתא היא גם בלא שנדון אמירתו הראשונה כמוסיף‬ ‫שבח‪ ,‬ודוקא באומר 'ברוך אתה ה' הקל הקדוש המלך הקדוש' הוא‬ ‫והמובא בזה (ספר שיח תפילה עמוד רע"ט) מהג"ר ראובן גרוזובסקי דאכן‬ ‫שצריך לקבוע איזו מהן לחתימת הברכה ואיזו כתוספת שבח‪.‬‬ ‫יש שהורו דה"ל יותר מכדי דיבור ויחזור לראש התפילה‪ ,‬אך הגר"ר‬ ‫כתב שבאמירת 'ברוך אתה ה' המלך הקדוש' חוזר בו מכל חתימת‬ ‫דיבור בעלמא שלא שייך לדונו כמוסיף שבח‬ ‫הברכה‪ ,‬וגם התיבות 'ברוך אתה ה' מכלל החזרה שחוזר ואומר‬ ‫והנה בבה"ל (תפ"ז ס"א ד"ה תוך) כתב לענין תפילת י"ט שטעה וחתם‬ ‫החתימה מתחילתה‪ ,‬ואף דלכתחילה אין לגרום שתצא אמירת 'ברוך‬ ‫בה 'מקדש השבת' ותוכ"ד חזר וחתם 'מקדש ישראל והזמנים' אך ביני‬ ‫אתה ה' הראש ונה לבטלה‪ ,‬מ"מ בדיעבד חשיבא כולה חזרה‬ ‫וביני הפסיק באיזה דיבור בעלמא‪ ,‬שלהמבואר בדברי הרשב"א לא‬ ‫שתחילתה תוכ"ד לגמר החתימה הראשונה‪ ,‬ואפשר דאפילו חזר‬ ‫מהניא חזרת תוכ"ד בחתימה אלא משום דה"ל כמוסיף שבח באמצע‪,‬‬ ‫מתחילת הברכה ‪' -‬אתה קדוש וכו' בא"י המלך הקדוש' יצא‪ ,‬דהויא‬ ‫וא"כ כשהפסיק בדיבור דעלמא דלא שייך לדונו במוסיף שבח לא‬ ‫חזרת תכ"ד על הברכה כולה‪.‬‬ ‫מהניא חזרתו‪.‬‬ ‫ויש להוסיף דאף שעשה איסור במה שחזר ואמר 'ברוך אתה ה'‪ ,‬מ"מ‬ ‫‪ | 54‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫‪7‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫דומיא דלא הזכיר גשם או ר"ח שאומרו בין הברכות‪ ,‬הא התחיל‬ ‫אמנם לכאו' תליא בשני הביאורים הנ"ל‪ ,‬שאם מה שהוצרך הרשב"א‬ ‫בברכה שלאחריה אפילו תיבה אחת חוזר‪ ,‬ובסו"ד גם נסתייע ממש"כ‬ ‫למה שהאמירה הראשונה כתוספת שבח הוא משום דאל"כ תיהוי‬ ‫המטה יהודה לענין המלך הקדוש‪.‬‬ ‫הפסק בין הפתיחה לחתימה‪ ,‬אכן צדקו דברי הבה"ל דדיבור בעלמא‬ ‫ולדעת הפמ"ג י"ל דהזכרת גשם ור"ח שאני שיכול לאומרה גם אחר‬ ‫דלא שייך לדונו במוסיף שבח נמצא שמפסיק בברכה‪ .‬אבל להביאור‬ ‫הברכה שעדיין משתייך לה‪ ,‬ולא אחר שכבר התחיל בברכה שלאחריה‬ ‫השני שאם לא נחשיב האמירה הראשונה כתוספת שבח על כרחינו‬ ‫ונסתלק מן הראשונה‪ ,‬אבל בדין חזרת תוכ"ד שיכול לחזור מכל מה‬ ‫שהיא חתימת הברכה ושוב נמצאת האמירה השניה תוספת שלאחר‬ ‫שאמר באותו הזמן‪ ,‬מה בכך שהתחיל בברכה שלאחריה‪ ,‬יחזור בו גם‬ ‫הברכה‪ ,‬א"כ היינו דוקא בנוסח הראוי לחתימה במקום אחר כבורא‬ ‫מהתחלה זו‪.‬‬ ‫פרי הגפן והקל הקדוש‪ ,‬אבל במילי דעלמא ודאי דלאו חתימת הברכה‬ ‫היא כדי לבטל מאמירת התיקון שם חתימה‪.‬‬ ‫בברכות השחר שאינו סדר ברכות‬ ‫טעה וחתם 'מקדש השבת' ובחזרה אמר רק‬ ‫ולמאי דקי"ל דאפילו חזרת תוכ"ד לא מהניא אחר שהתחיל בברכה‬ ‫שלאחריה כדעת המטה יהודה‪ ,‬יש לעיין אם דוקא בתפילה והדומה‬ ‫'ישראל והזמנים'‬ ‫לה שיש שייכות בין הברכות לבוא זו אחר זו כפי שסידרום חכמים‪,‬‬ ‫והנה בתפילת י"ט שטעה וחתם 'מקדש השבת' נוסח חזרת התיקון‬ ‫ולהכי במה שמתחיל בברכה שלאחריה הויא עקירה מן הראשונה‪,‬‬ ‫שיאמר 'מקדש ישראל והזמנים' כמש"כ המ"ב (שם סק"ג)‪ ,‬ואם אמר‬ ‫אבל בכגון ברכות השחר שאינו סדר ברכות שמא בגוונא דמהניא‬ ‫רק 'ישראל והזמנים' בלא תיבת 'מקדש' כתב הפמ"ג (א"א סק"א) דלא‬ ‫חזרת תוכ"ד [במ"ב מ"ו סק"כ] היינו אפילו התחיל בברכה אחרת‪ ,‬דכלפי‬ ‫מהני‪ ,‬ומשום שאינו במשמע שחוזר מהזכרת השבת רק כחותם‬ ‫ברכה זו היא כדיבור בעלמא שאין בו סילוק מן הראשונה‪.‬‬ ‫'מקדש השבת ישראל והזמנים' ואין היום שבת‪.‬‬ ‫וכעי"ז שמעתי להסתפק כלפי המבואר בבה"ל (קכ"ד סי"א) לענין עניית‬ ‫ויש מי שכתב דזה לא אתי שפיר עם מש"כ הרמב"ן והרשב"א דחזרת‬ ‫אמן אחר ברכות חזרת הש"ץ‪ ,‬דכל שכבר התחיל בברכה שלאחריה‬ ‫תוכ"ד בחתימה משום דה"ל כמוסיף שבח שברא זה וזה‪ ,‬דא"כ באומר‬ ‫שוב לא יענו אמן על הברכה הקודמת שכבר אזדה לה‪ ,‬והשאלה איך‬ ‫רק 'ישראל והזמנים' למה לא יועיל‪ ,‬דאף שאין כאן חזרה מתיבות‬ ‫הדין בשאר ברכות דלא שייכי אהדדי‪ ,‬ונפקא מינה טובא לברכות‬ ‫'מקדש השבת' הלא לעולם הכי הוא שהאמירה הראשונה קיימת‬ ‫השחר אם יענה אמן אחר שכבר התחיל המברך בברכה שלאחריה‪.‬‬ ‫כתוספת שבח‪.3‬‬ ‫מסקנת הדברים‬ ‫אבל למה שנתבאר לכאו' זה אינו‪ ,‬דלעולם יסוד הדין משום חזרת‬ ‫תוכ"ד שמבטל האמירה הראשונה מהיות חתימת הברכה‪ ,‬ומ"מ צריך‬ ‫א] בתפילות עשי"ת טעה וחתם 'הקל הקדוש' ותוכ"ד חזר ואמר 'ברוך‬ ‫גם לדונה כתוספת שבח‪ ,‬אי משום דאל"כ תיהוי הפסק בין פתיחת‬ ‫אתה ה' המלך הקדוש'‪ ,‬דעת הגר"ר גרוזובסקי שהיא חזרה מן‬ ‫הברכה לחתימת התיקון‪ ,‬אי משום דאל"כ תישאר היא חתימת‬ ‫החתימה כולה ויצא ידי חובתו‪ .‬ב] בתפילת י"ט טעה וחתם 'מקדש‬ ‫הברכה והאמירה השניה כתוספת בעלמא‪ ,‬וכ יון דעיקרא דמילתא‬ ‫השבת' ותוכ"ד חזר ואמר 'מקדש ישראל והזמנים' אך ביני וביני‬ ‫מחמת ביטול החתימה הראשונה צריך שיגלה דעתו שבא לחזור‬ ‫הפסיק באיזה דיבור בעלמא‪ ,‬בבה"ל דן להחמיר עפ"ד הרשב"א‬ ‫ממנה‪ ,‬משא"כ באומר רק 'ישראל והזמנים' דלא משמע כלל שחוזר‬ ‫דחזרת תוכ"ד משום דה"ל כמוסיף שבח‪ ,‬ויעויין בפנים דלכאו' תלוי‬ ‫מהזכרת השבת‪.‬‬ ‫בביאור דברי הרשב"א‪ .‬ג] אמר בחזרתו רק 'ישראל והזמנים' בלא‬ ‫תיבת 'מקדש' לא מהני‪ .‬ד] טעה בתפילתו בדבר המעכב ונזכר אחר‬ ‫אם שייך ענין חזרת תוכ"ד בחוזר ואומר כבתחילה‬ ‫התחנונים ופסוק 'יהיו לרצון' וגו'‪ ,‬גם אם תוכ"ד יתחיל שוב 'יהיו‬ ‫ונחזור לנידון דידן במי שאמר 'הקל הקדוש' וחזר ואמר 'ברוך אתה ה'‬ ‫לרצון' לשם חזרה מאמירתו הראשונה כדי להיות כעומד בתוך‬ ‫המלך הקדוש' שכתב הגר"ר גרוזובסקי שגם התיבות 'ברוך אתה ה'‬ ‫התחנונים לכאו' לא מהני‪ .‬ובגליוני הש"ס כתב לחדש דכל תוכ"ד כלא‬ ‫מכלל החזרה שחוזר ואומר החתימה מתחילתה‪ .‬ולכאו' יש בזה חידוש‪,‬‬ ‫סיים תפילתו וחוזר למקום שטעה‪ .‬ה] אמר 'הקל הקדוש' ונזכר תוכ"ד‬ ‫דשמא כיון שתיבות אלו חוזר ואומרן כדמעיקרא לא שייכא בהו תורת‬ ‫אך א חר שכבר אמר תיבת 'אתה' מברכת אתה חונן‪ ,‬קי"ל כדעת‬ ‫חזרת תוכ"ד‪ ,‬ואף שבאמר 'מקדש השבת' ותוכ"ד חוזר ואומר 'מקדש‬ ‫המטה יהודה שלא מועילה חזרת תוכ"ד אחר שנעקר לברכה‬ ‫ישראל והזמנים' גם תיבת 'מקדש' מכלל החזרה אף שאומרה‬ ‫שלאחריה‪ .‬ו] ויש לעיין בברכות השחר דכוותה שאינו סדר ברכות‪,‬‬ ‫כבתחילה‪ ,‬שאני התם שרק מחמתה מינכרא מילתא שחוזר בו‬ ‫ובא לחזור תוכ"ד אחר שכבר התחיל בברכה אחרת‪.‬‬ ‫מהזכרת השבת ואינו כאומר 'מקדש השבת ישראל והזמנים' כמש"כ‬ ‫הפמ"ג‪ ,‬אבל באמירת 'ברוך אתה ה' דלא שייכא כלל בחזרת 'המלך‬ ‫הקדוש' מאן יימר דשם חזרה עלה כיון שאינו חוזר בה ממה שאמר‪.‬‬ ‫הרב אברהם זנגר‬ ‫והנה במי שטעה בתפילתו בדבר המעכב ונזכר אחר התחנונים ופסוק‬ ‫'יהיו לרצון' וגו' דקי"ל (קי"ז ס"ה ומ"ב סקי"ח) שחוזר לראש התפילה‪,‬‬ ‫שכח להזכיר שבת במוסף ראש השנה‬ ‫יש לעיין דכל תוכ"ד למה לא יתחיל שוב 'יהיו לרצון' לשם חזרה‬ ‫מאמירת 'יהיו לרצון' וגו' הראשונה‪ ,‬ושוב נמצא עומד בתוך‬ ‫שחל בשבת ונזכר במודים‬ ‫התחנונים וסגי ליה בחזרה למקום שטעה‪ ,‬למה שתפס הגר"ר דשייך‬ ‫ענין חזרת תוכ"ד גם בחוזר ואומר כבתחילה‪.‬‬ ‫נראה להציע דין חדש בת פלת מוסף ראש השנה ש חל בש בת‪ ,‬דהנה‬ ‫אבל החילוק מבואר דלעולם מהות החזרה לחזור בו ממה שאמר ולא‬ ‫מי ששכח להזכיר שבת במוסף ראש השנה שחל בשבת‪ ,‬ונזכר באמצע‬ ‫בשונה דבריו הראשונים‪ ,‬ושאני הכא שבא לחזור מאמירת 'הקל‬ ‫ברכת מודים לאחר שאמר את ברכות המלכויות זכרונות ושופרות‪,‬‬ ‫הקדוש' ולחתום 'המלך הקדוש'‪ ,‬ובזה יכול לחזור בו רק מגמר‬ ‫דינו לחזור לברכת קדושת היום (שהיא ברכת המלכויות) ולהזכיר בה‬ ‫החתימה שיאמר 'המלך הקדוש'‪ ,‬אך גם יכול לחזור מכל החתימה‬ ‫שבת‪ ,‬אך יש להסתפק האם עליו לומר שנית את ברכת הזכרונות‬ ‫ולומר 'ברוך אתה ה' המלך הקדוש' וחזרה אריכתא היא מחתימת‬ ‫והשופרות‪ ,‬או שיצא יד" ח במה שאמר ברכות אלו מקודם‪ ,‬וימשיך‬ ‫'הקל הקדוש' הראשונה‪.‬‬ ‫מיד בברכת רצה‪ .‬וחיפשתי הרבה בפוסקים ובספרי המלקטים ולא‬ ‫מצאת י מי שדיבר בזה להדיא‪ ,‬ואציע מה שנראה לדון בזה‪.‬‬ ‫ובזה יש לציין לחידוש הגדול שכתב הג"ר יוסף ענגיל בגליוני הש"ס‬ ‫לברכות (כ"ט ב') שפשוט דכל תוכ"ד לסיום התפילה כדיבור דמי‬ ‫הלכה פסוקה היא דסדר הברכות של מלכויות זכרונות ושופרות‬ ‫וכאילו לא סיים תפילתו וחוזר למקום שטעה‪ ,‬יעויי"ש עוד‪.‬‬ ‫מעכב‪ ,‬כמבואר במג"א ומשנ"ב (סי' תקצ"ג סק"ה‪ ,‬ועי' אגרות משה ח"א סי'‬ ‫קע"א מש"כ בזה)‪ ,‬ואם הקדים זכרונות למלכויות לא יצא יד"ח‪ ,‬ועליו‬ ‫חזרת תוכ"ד אחר שנעקר לברכה שלאחריה‬ ‫לחזור ולברך שנית כסדרן‪ ,‬אך בניד" ד אמר את ג' הברכות כסדר‪ ,‬וחסר‬ ‫ולעצם דין המ"ב בשאמר 'הקל הקדוש' ונזכר אחר שכבר התחיל‬ ‫לו רק את הזכרת שבת‪ ,‬ובזה יש לדון אם הסדר מעכב‪ ,‬ומת לת טעמי;‬ ‫בברכת אתה חונן דשוב אינו יכול לחזור בו אפילו תוכ"ד‪ ,‬הנה מקורו‬ ‫ממטה יהודה (סק"ג) שכתב שכן נראה פשוט‪ .‬אמנם בבה"ל (תפ"ז שם)‬ ‫אם הוי לעיכובא לכלול מלכויות בקדושת היום‬ ‫הביא מפמ"ג באומר 'מקדש השבת' ותוכ"ד חוזר ואומר 'מקדש‬ ‫א‪ .‬קיי"ל כדעת ר"ע (ר"ה לב‪ ).‬דכוללים את ברכת המלכויות עם ברכת‬ ‫ישראל והזמנים' דאפילו כבר התחיל בברכת רצה מועלת חזרתו‪,‬‬ ‫קדושת היום [ו לא כרבי יוחנן בן נורי שכוללים את המלכויות בברכת קדושת‬ ‫ובבה"ל מפקפק דכיון שנעקר לברכה אחרת מסתברא דלא מהני‪,4‬‬ ‫‪ 4‬והמבואר להלן בדברי הבה"ל דרק בשהתחיל בברכה שלאחריה חשיבא‬ ‫‪ 3‬ויש לציין למש"כ הפמ"ג (תקפ"ב א"א סק"ב) שבשבת וי"ט שהם שני דברים‬ ‫עקירה מן הראשונה‪ ,‬אבל הפסיק באיזה דיבור בעלמא לא‪ .‬אך בתהלה‬ ‫ממש לא שייך לומר שהוא כמוסיף שבח‪ ,‬אלא ששם כתבו גם כלפי שיכרא‬ ‫לדוד (שם) כתב בלא אמר רצה בבהמ"ז ונזכר אחר החתימה שגם אם‬ ‫וחמרא והרי עיקר מש"כ הרמב"ן ורשב"א דה"ל כמוסיף שבח הוא בשיכרא‬ ‫הפסיק באיזה דיבור יחזור לראש‪.‬‬ ‫וחמרא‪.‬‬ ‫אוסף | ‪55‬‬ ‫‪8‬‬ ‫לתוכן‬ ‫בתפלה כל ברכותיו לבטלה (הובא בקה"י ברכות סי' ט"ז‪ ,‬ע"ש מש"כ בזה)‪,‬‬ ‫השם‪ ,‬ולא כרשב"ג שכוללים את הזכרונות עם קדושת היום]‪ ,‬אך לא נתבאר‬ ‫אולם הנידון כאן הוא מפני שלא דילג ברכה אלא רק חיסר הזכרה‬ ‫אם הוא לעיכובא‪ .‬והנה בגמ' שם מבואר דבבית מדרשו של רשב"ג‬ ‫המעכבת‪ ,‬וס"ל למחזיק ברכה דהשוכח להזכיר הזכרה המעכבת יצא‬ ‫נהג הש"ץ שנה אחת כדעת רבי יוחנן בן נורי ושנה הבאה כדעת ר"ע‪,‬‬ ‫יד"ח תפלה אלא שחסר לו הזכרה וצריך לחזור ולהתפלל בשביל חובת‬ ‫אע"פ שדעת רשב"ג שונה משניהם‪ ,‬ובירושלמי שם מבואר דבגליל‬ ‫ההזכרה‪ ,‬ולכן יוצא יד"ח ההזכרה בתפלה השניה‪ .‬וכן נראה מדבריו‬ ‫נהגו לכלול מלכויות בברכת קדושת השם כדעת ריב"נ‪ ,‬וביהודה נהגו‬ ‫שם שכתב דדומה לאוכל מזונות ופירות משבעת המינים דדינו לברך‬ ‫לכלול אותו בברכת קדושת היום כדעת ר"ע‪ ,‬ומשמע קצת מכל זה‬ ‫ברכה אחת מעין ג' ולהזכיר בה את המזונות והפירות‪ ,‬אבל בדיעבד‬ ‫דלכו"ע אינו מעכב‪.‬‬ ‫אם שכח ובירך על המחיה לחוד ועל הפירות לחוד יצא יד"ח‪[ .‬ורבים‬ ‫ואם כנים הדברים דאינו מעכב‪ ,‬מסתבר דגם אם בירך ברכת מ לכויות‬ ‫העירו דיסוד זה דהמחסר הזכרה המעכבת יצא יד"ח תפלה ודינו לחזור רק כדי‬ ‫ולא הזכיר בה כלל קדושת היום ובירך אח"כ ברכת קדושת היום בפני‬ ‫להשלים את ההזכרה‪ ,‬כבר נחלקו בו הראשונים שהובאו בשו"ע (סי' ק"ח סי"א)‬ ‫עצמה יצא יד"ח‪ ,‬דאין דין להקדים את ברכת קדושת היום לברכת‬ ‫לענין מי ששכח יעלה ויבא במנחה דר"ח אם יש לו תשלומין במוצאי ר"ח (שו"ת‬ ‫המלכויות זכרונות ושופרות‪ ,‬וראיה לדבר‪ ,‬דהא לדעת רבי יוחנן בן‬ ‫הר צבי סי' נ"ד‪ ,‬שו"ת ארץ צבי סי' כ"ד‪ ,‬קה"י ברכות סי' ט"ז‪ ,‬זכרון שמואל סי'‬ ‫נורי כוללים את המלכויות עם קדושת השם‪ ,‬ונמצא שמקדימים את‬ ‫כ"ב)‪ ,‬ובמק"א הארכנו בישוב הדבר‪ ,‬ואכמ"ל]‪.‬‬ ‫המלכויות לברכת קדושת היום‪ ,‬וא"כ בניד"ד אף שלא יצא יד"ח‬ ‫אמנם פשוט דכל דברי המחזיק ברכה הם רק לענין דיעבד‪ ,‬אבל‬ ‫בברכת קדושת היום מפני שחיסר בה את הזכרת שבת ולכן עליו‬ ‫לכתחילה כשחוזר ומתפלל בפעם השניה‪ ,‬עליו להזכיר את ב'‬ ‫לברך שנית ברכה זו‪ ,‬מ"מ יצא יד" ח ברכת מלכויות בברכה זו‪ ,‬והרי‬ ‫ההזכרות יחדיו‪ ,‬דאע"פ שכבר יצא יד"ח תפלת יו"ט לדעת המחזיק‬ ‫זה כמי שבירך את ברכת קדושת היום לאחר מלכויות זכרונות‬ ‫ברכה‪ ,‬וחייב להתפלל שנית רק משום חובת שבת‪ ,‬מ"מ עליו להתפלל‬ ‫ושופרות‪ ,‬ואף שבודאי לכתחילה יש לכלול את ברכת מלכויות עם‬ ‫כפי מטבע התפלה שתקנו חז"ל להזכיר את שבת ויו"ט יחדיו‪ ,‬וכ"כ‬ ‫ברכת קדושת היום כדעת ר"ע‪ ,‬מ"מ י"ל דניד"ד נחשב בדיעבד‪,‬‬ ‫בשו"ת התעוררות תשובה (ח"א סי' ק"י)‪.‬‬ ‫דמהיכ"ת לברך שנית ב' הברכות של זכרונות ושופרות כדי לקיים דין‬ ‫זה לכלול את המלכויות בברכת קדושת היום‪.‬‬ ‫שכח להזכיר שבת ומתפלל שנית האם יאמר שוב‬ ‫מלכויות זכרונות ושופרות‬ ‫דילג פסוקי המלכויות בברכה רביעית‬ ‫אולם לגבי מוסף דראש השנה יש להסתפק גם לגבי לכתחילה‪ ,‬אם‬ ‫וחזר ובירך ושכח להזכיר שבת‬ ‫כשחוזר ומתפלל י תפלל שנית תפלת תשע ברכות עם מלכויות‬ ‫עוד נפ"מ הפוכה יש בש אלה זו; מי שהזכיר שבת כראוי בברכת‬ ‫זכרונות ושופרות‪ ,‬או יתפלל רק ת פלת שבע עם ברכת קדושת היום‪.‬‬ ‫קדושת היום‪ ,‬אך דילג את פסוקי המלכויות וסיים את הברכה‪ ,‬וחזר‬ ‫ומסברא נראה דיתפלל רק שבע ברכות‪ ,‬דאין להוסיף ב' ברכות‬ ‫ובירך את הברכה עם פסוקי המלכויות‪ ,‬אולם שכח להזכיר שבת‬ ‫המיוחדות ליו"ט בתפלה זו שעיקרה בשביל שבת בלבד‪ ,‬ורק חובת‬ ‫בפעם השניה‪ .‬לפי האמור י"ל דיצא יד"ח‪ ,‬כי אף אם בפעם השניה לא‬ ‫הזכרה של היו"ט בתפלתו יש לו‪ ,‬אבל להוסיף ברכות מהיכ"ת‪ .‬וכן‬ ‫מתקיים בזה ברכת קדושת היום אי"ז מעכב את קיום ברכת‬ ‫צידד הגרשז"א זצ"ל (מנחת שלמה תנינא סי' ס' אות כ"ה) וז"ל; 'יום טוב‬ ‫המלכויות‪ ,‬וא ין לחזור ולברך שנית את ברכת המלכויות כדי לקיים‬ ‫שחל בשבת ושכח והתפלל של שבת בלבד וחזר והתפלל תפילת ג'‬ ‫את דין זה דלכתחילה יש לכלול אותה בברכת קדושת היום‪.‬‬ ‫רגלים ושכח להזכיר בה של שבת‪ ,‬נראה דבדיעבד יצא ואינו חוזר וכו'‬ ‫[אך לכתחילה] רצוי להזכיר את שניהם [בתפלה השניה]‪ ,‬כי יתכן דכך הוא‬ ‫ושו"ר בספר הליכות שלמה (פ"א סקי"ט) שנדפסה תשובת הגרשז"א‬ ‫מטבע של תפלת מוסף ביום זה לכוללם יחד וכו' אע"ג דלא מעכבי‬ ‫זצ"ל (מכת"י) וז"ל; 'ואם אירע כן בת פלת מוסף [ שש כ ח ל הזכיר ש בת ונזכר‬ ‫אהדדי‪ .‬אך צ"ע בר"ה ש חל בש בת ולא הזכיר ש ל ש בת אם צריך אח"כ‬ ‫ק ו ד ם ש ע ק ר ר ג ל יו ] צ ר י ך ל ח זו ר ל ת ח ל ת ב ר כ ה א מ צ ע י ת ‪ ,‬ו י ש ל ה ס ת פ ק‬ ‫לומר גם מלכיות וכו' או סגי בקדושת היום בלבד' עכ"ל‪.‬‬ ‫אם צריך לחזור גם על פסוקי המלכיות או לאו' עכ"ל‪ .‬והנה קיצר‬ ‫בדבריו‪ ,‬אך לפו"ר משמעות דבריו דפשיט"ל דא"צ לחזור שנית על‬ ‫ומעתה י"ל דגם בניד"ד שהוא אוחז באמצע התפלה‪ ,‬ומשלים את‬ ‫ברכת זכרונות ושופרות‪ ,‬ולכן צידד דגם על פסוקי המלכויות א"צ‬ ‫חסרון ההזכרה של שבת בברכה נוספת של קדושת היום‪ ,‬אפשר לדון‬ ‫לחזור‪ ,‬כי כבר יצא יד"ח ברכת מלכויות זכרונות ושופרות‪ ,‬והוא חוזר‬ ‫את התפלה כב' תפלות נפרדות‪ ,‬דיש כאן תפלת תשע ברכות של יו"ט‬ ‫רק כדי לומר את ברכת קדושת היום‪ ,‬וברכה זו יכולה להיאמר לאחר‬ ‫שיוצא בה יד"ח‪ ,‬ויש כאן גם תפלת שבע של שבת שיוצא בה יד"ח‬ ‫ברכת מלכויות זכרונות ושפרות כמו שנתבאר‪[ .‬והטעם שנסתפק בדבר‪,‬‬ ‫גם בלא מלכויות זכרונות ושופרות‪.‬‬ ‫דאפשר שכבר נקבע נוסח ברכת קדושת היום עם פסוקי המלכויות‪ ,‬ואין לשנות‬ ‫שכח יעלה ויבא וחזר והתפלל ושכח טל ומטר‬ ‫את מטבע הברכה‪ ,‬אע"פ שאי"ז מעכב]‪.‬‬ ‫ומצאתי דוגמא לדבר‪ ,‬דהנה נחלקו האחרונים במי ששכח יעלה ויבא‬ ‫לחלק את ברכת קדושת היום של ר"ה ושבת‬ ‫בר"ח וחזר והתפלל ושכח להזכיר טל ומטר‪ ,‬האם יוצא יד"ח בצירוף‬ ‫לב' ברכות נפרדות‬ ‫ב' התפלות‪ ,‬או שעליו להתפלל פעם שלישית עם כל ההזכרות יחדיו‬ ‫(עי' שו"ת גור אריה יהודא סי' י"ז שנקט דיצא יד"ח‪ ,‬ואילו המגן גיבורים סי'‬ ‫ב‪ .‬טעם אחר י"ל בזה‪ ,‬דאף את"ל דהוי לעיכובא לכלול את ברכת‬ ‫קי"ד אלף המגן סק"ט חלק עליו‪ ,‬ועי' קה"י ברכות סוס"י י"ז)‪ ,‬ופלוגתא זו‬ ‫מלכויות עם ברכת קדושת היום‪ ,‬בניד"ד הלא כלל את ברכת‬ ‫דומה לפלוגתת האחרונים הנ"ל לגבי יו"ט שחל בשבת‪.‬‬ ‫המלכויות עם ברכת קדושת היום של ראש השנה‪ ,‬וחסר לו רק ברכת‬ ‫קדושת היום של שבת‪ ,‬ויש מקום לדון דאפשר לחלק את ברכת‬ ‫שכח טל ומטר וחזר לברכת השנים ולא הזכיר‬ ‫קדושת היום של ר" ה ושל שבת לב' ברכות נפרדות כפי שיבואר‪.‬‬ ‫שנית יעלה ויבא‬ ‫נודע בשערים פלוגתת האחרונים לגבי יו"ט שחל בשבת‪ ,‬אם מי‬ ‫וצידדו הגר"ח קנייבסקי והגר"א גנחובסקי זצ"ל (שאלת רב ח"א עמ' ר"ח‬ ‫ששכח להזכיר שבת בתפלתו וחזר והתפלל תפלת שבת בלא הזכרת‬ ‫וגליון פנינים משלחן רבינו פ' ויצא תשפ"א) דלפי הדעות דיצא יד"ח‪ ,‬גם‬ ‫יו"ט‪ ,‬יצא יד"ח בצירוף ב' התפלות‪ ,‬או שעליו להתפלל פעם שלישית‬ ‫ולהזכיר בה שבת ויו"ט יחדיו; דעת המחזיק ברכה (סי' רס"ח סק"ט‪,‬‬ ‫אם אירע כן בתפלה אחת יצא יד"ח‪ ,‬כגון אם שכח להזכיר טל ומטר‬ ‫בר" ח והזכיר יעלה ויבא ונזכר במודים וחזר לברכת השנים והזכיר‬ ‫הובא בשערי תשובה שם סק"ב ובסי' תקפ"ב סק"ד) דיצא יד"ח‪ ,‬ודעת‬ ‫טל ומטר והמשיך משם עד סוף התפלה אולם שכח להזכיר יעלה ויבא‬ ‫המאמר מרדכי (שם סק"ט) ומטה אפרים (סי' תקפ"ב סכ"א) דלא יצא‬ ‫בפעם השניה שבירך ברכת רצה‪ ,‬י"ל דיצא יד"ח‪ ,‬דאף שסדר הברכות‬ ‫יד"ח‪ ,‬ועליו להתפלל פעם שלישית‪.‬‬ ‫מעכב‪ ,‬מ"מ יש כאן ב' סדרים מברכת השנים עד סוף ברכת רצה‪,‬‬ ‫ביאור דעת המחזיק ברכה נראה לפי פשוטו‪ ,‬דזה ודאי מי שדילג ברכה‬ ‫הסדר ראשון עולה לו להזכרת יעלה ויבא‪ ,‬והסדר השני עולה לו‬ ‫בתפלה וחזר והתפלל ודילג ברכה אחרת‪ ,‬עליו לחזור ולהתפלל פעם‬ ‫להזכרת טל ומטר‪ .‬כלומר שדנים את התפלה כב' תפלות נפרדות‪,‬‬ ‫שלישית‪ ,‬ולא אמרינן דיצא יד"ח בצירוף ב' התפילות‪ ,‬כי כל תפלה‬ ‫והברכות הראשונות והאחרונות משמשות לשתיהן‪.5‬‬ ‫בפני עצמה אינה תפלה‪ ,‬ומבואר ברא"ש (שלהי ר"ה) דמי שדילג ברכה‬ ‫לא יצא יד"ח‪ ,‬דהנה ידוע מה שחידש המשנ"ב להלכה דאם נזכר שלא‬ ‫‪ 5‬הגר"ח קנייבסקי זצ"ל לא ביאר טעמו‪ ,‬והגרי"א דינר שליט"א ביאר הטעם‬ ‫אמר יעלה ויבא לאחר שאמר ברוך אתה ה' של חתימת ברכת רצה יאמר‬ ‫ע"פ דעת האחרונים דס"ל דבדיעבד אם הזכיר יעלה ויבא באחת מן‬ ‫למדני חוקיך‪ ,‬ואף דהוי הפסק לומר פסוק באמצע שמו"ע (עי' נשמת אדם‬ ‫הברכות יצא יד"ח‪ ,‬ואינו מעכב להזכיר דוקא בברכת רצה‪ ,‬וא"כ הו"ל‬ ‫כלל כ"ה סק"א) ‪ ,‬וגם אינו ראוי לסיים בפסוק כשהתחיל אדעתא דברכה‬ ‫כהזכיר יעלה ויבא לפני ברכת השנים‪ ,‬ולכן יצא יד"ח (גליון מים חיים תפלה‬ ‫(עי' מג"א סי' קל"ה סק"ח) ‪ ,‬מ"מ כתב בביה"ל (סי' קי"ד ס"ו) דיש לחוש לדעת‬ ‫עמ' ‪ ,)62‬וכן דן הגר"א גנחובסקי זצ"ל בסברא זו‪.‬‬ ‫רבינו יונה ודעימיה דס"ל דא"א להשלים הזכרות לאחר סיום הברכה‪,‬‬ ‫אך יש להעיר על כך‪ ,‬וכבר עמד בזה הגר"א גנחובסקי שם‪ ,‬דלא ברירא אם‬ ‫ולדבריהם לא יצא יד"ח תפלה אם יאמר יעלה ויבא לאחר חתימת‬ ‫מועיל להזכיר בין הברכות או רק בתוך אחת מן הברכות‪ ,‬ונראה להביא‬ ‫הברכה‪ ,‬ולכן יאמר למדני חוקיך‪ ,‬וכדבריו כתב הרב המגיה לספר שלמי‬ ‫ראיה מוכרחת דלהלכה דעת המשנ"ב דאם הזכיר יעלה ויבא בין הברכות‬ ‫‪ | 56‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫‪9‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫הוא מטבע תפלת מוסף ביום זה לכוללם יחד (אע"פ שאינו מעכב) ע"ש‪.6‬‬ ‫בדעת השו"ע דמי שנתחייב ב"פ 'אשר יצר'‬ ‫ולפ"ז י"ל דגם אם הוא מתפלל תפלה אחת‪ ,‬אפשר לדון את התפלה‬ ‫אינו יכול לקיימם בברכה אחת‬ ‫כב' תפלות נפרדות‪ ,‬ואף דלכתחילה אין לחלקם‪ ,‬מ"מ באופן זה‬ ‫שיצטרך לברך שנית ברכות שכבר בירך מקודם‪ ,‬הו"ל כדיעבד כמו‬ ‫והנה דעת השו"ע (סי' ז' ס"ג) דהמטיל מים והסיח דעתו והטיל מים‬ ‫שנתבאר‪.‬‬ ‫שנית צריך לברך ב' פעמים אשר יצר‪ ,‬ולא אמרינן דברכה אחת עולה‬ ‫לכאן ולכאן‪ ,‬ומבואר בב"י ד המקור הוא מהא דאם שכח להתפלל‬ ‫פלא שלא דנו הפוסקים על שאלה מצויה זו‬ ‫שחרית מתפלל מנחה שתים‪ ,‬הרי דא" א לקיים ב' חיובים במעשה‬ ‫אמנם יש להעיר בעיקר מה שצידד הגרשז"א דהשוכח להזכיר שבת‬ ‫אחד‪ ,‬והב" ח שם חולק דיש לחלק בין תפלה לברכת אשר יצר‪ ,‬דתפלה‬ ‫וחוזר ומתפלל‪ ,‬יתפלל תפלת שבע ולא תפלת תשע‪ ,‬שיש כאן דבר‬ ‫היא כנגד קרבן‪ ,‬וא" א לקיים ב' חיובי קרבן בקרבן אחד‪ ,‬אבל ברכת‬ ‫פלא שנידון זה לא נמצא כלל באחרונים‪ ,‬והלא שאלות דומות מצויות‬ ‫אשר יצר היא ברכת הודאה‪ ,‬ואפשר לצאת בהודאה אחת על הרבה‬ ‫לרוב בדברי הפוסקים בדיני מי ששכח להזכיר שבת בתפלתו‪ ,‬ולמה‬ ‫פעמים‪ .‬וא"כ מבואר שלא כדברינו‪ ,‬דתפלה אחת אינה יכולה לעלות‬ ‫לא נמצאת שאלה זו אודות ר"ה שחל בשבת‪( ,‬ובפרט בדפוסים הישנים‬ ‫לב' תפלות נפרדות‪[ .‬וכמו מי שנדר ב"פ חמישים זוז לצדקה דחייב ליתן מאה‬ ‫שהוצאות הדפוס עלו הון עתק ולכן לא הדפיסו באופן ברור את התזכורת‬ ‫זוז ואינו יוצא יד"ח ב' הנדרים בנתינה אחת של חמישים זוז (עי' חידושי‬ ‫להוסיף את הזכרות שבת בתפלה‪ ,‬בודאי היה שכיח יותר ששכחו להזכיר שבת)‪,‬‬ ‫הגרש"ש נדרים סי' י"ד בביאור ענין זה)]‪.‬‬ ‫ונראה מזה דפשיטא להו ל אחרונים הדין בזה ולכן לא ראו לנכון‬ ‫ויש לחלק בפשיטות‪ ,‬דשם הם ב' חיובים נפרדים מתחלתן‪ ,‬אך כאן‬ ‫לכתוב על כך‪ .‬ובודאי לא מסתבר דהוי פשיטא להו כהצד שאינו‬ ‫מעיקרא הוא חיוב אחד להתפלל תפלה אחת‪ ,‬ולכן גם אם חילקם‬ ‫מזכיר זכרונות ושופרות בתפלה השניה‪ ,‬ובע"כ דפשיטא להו שחוזר‬ ‫יכולה תפלה אחת לעלות לכאן ולכאן‪ ,‬וכמו האוכל מזונות ופירות‬ ‫על כל התפלה עם מלכויות זכרונות ושופרות‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫משבעת המינים‪ ,‬דבפשוטו יש לו ב' חיובי ברכה נפרדים (עי' שערי‬ ‫[וכיו"ב שמעתי מגאון א' שליט"א לענין נידון האחרונים הידוע אם קטן שהגדיל‬ ‫זבולון או"ח ח"א סי' פ' אות י"א)‪ ,‬ולכן אם בירך על כל אחד בפנ"ע יצא‬ ‫בימי הספירה ממשיך לספור בברכה או לא‪ ,‬ואמר שיש לו ראיה שאין עליה‬ ‫יד"ח‪ ,‬ומ"מ לכתחילה דינו לברך ברכה אחת ולהזכיר בה את שניהם‪,‬‬ ‫תשובה דממשיך לספור בברכה‪ ,‬דהנה שאלה זו נוגעת לשביעית מכלל ישראל‪,‬‬ ‫ולא אמרינן דברכה אחת אינה יכולה לעלות לב' חיובים‪ ,‬כי כך תקנו‬ ‫דהא ימי הספירה הם מ"ט יום והם שביעית מימי השנה‪ ,‬ואיך יתכן שמימות‬ ‫מעיקרא לכוללם יחד‪.‬‬ ‫עולם עד לפני כמאתיים שנה לא עמדו הראשונים וגדולי האחרונים וכל ספרי‬ ‫ועוד יש לחלק דהנידון הוא רק כשמברך אותה ברכה ממש או מתפלל‬ ‫השו"ת בשאלה זו ולא הורו את הדרך ילך בה כל נער בר מצוה בימים אלו‪ ,‬ובע"כ‬ ‫אותה תפלה ממש‪ ,‬דבזה אין שום תוספת בתפלה ובברכה לצורך‬ ‫דהוי פשיטא להו כביעתא בכותחא כאחד מן הצדדים‪ ,‬ובודאי לא מסתבר דהוי‬ ‫החיוב השני‪ ,‬אבל בניד"ד הרי הוא מזכיר את ב' הענינים‪ ,‬וכמו המניח‬ ‫פשיטא להו כהצד שאינו ממשיך לספור בברכה‪ ,‬ומוכח א"כ דממשיך לספור‬ ‫עירוב תבשילין ועירוב חצירות שיכו לכוללן בברכה אחת 'על מצות‬ ‫בברכה‪ ,‬וכ"כ בספר פתחי אברהם (מועדים עמ' ש"ח)]‪.‬‬ ‫עירובי חצירות ועירובי תבשילין' או 'על מצות עירובין' (עי' משנ"ב סי'‬ ‫שס"ו סקע"ח)‪ ,‬ולא אמרינן דאין ברכה אחת עולה לכאן ולכאן‪[ ,‬ועי'‬ ‫התפלל תפלת יו"ט והזכיר שבת באחת מן הברכות‬ ‫מנחת שלמה (סי' צ"א אות כ"ז) שדן אם מותר לכלול בברכה אחת ב' חיובים‬ ‫ג‪ .‬טעם שלישי יש לדון בזה‪ ,‬דהנה מבואר בשו"ע (סי' רס"ח ס"ד) דאם‬ ‫שונים‪ ,‬כגון בביאת המשיח במהרה בימינו אם יברכו עליו ב' הברכות על ראיית‬ ‫התפלל בשבת תפלה של חול והזכיר שבת באחת מן הברכות יצא‬ ‫חכם ומלך בנפרד או בברכה אחת]‪.‬‬ ‫יד"ח בדיעבד‪ ,‬ונחלקו הכנה"ג והפר"ח (סי' תפ"ז) אם דין זה הוא רק‬ ‫באופן שהתפלל תפלת י"ח‪ ,‬או גם באופן שהתפלל תפלת שבע‪ ,‬כגון‬ ‫מוסף של שבת ויו"ט הם ב' חיובי תפלה נפרדים‬ ‫יו" ט שחל בשבת והתפלל תפלת יו"ט והזכיר שבת באמצע הברכה‬ ‫ויש להוסיף עוד בענין זה‪ ,‬דאף אם נאמר לגבי הזכרת טל ומטר בר"ח‪,‬‬ ‫האמצעית‪ ,‬וכתב הפר"ח דדעת כנה"ג דיצא אף אם לא הזכיר שבת‬ ‫דאם אירע כן בתפלה אחת לא יצא יד"ח‪ ,‬י"ל דניד"ד עדיף‪ ,‬כי שם הם‬ ‫בחתימה מהטעם הנ"ל‪ ,‬דדמי להתפלל תפלת חול והזכיר שבת באחת‬ ‫רק דינ י הזכרות של טל ומטר ויעלה ויבא‪ ,‬אבל חובת תפלה אחת‬ ‫מן הברכות דיצא‪ ,‬והפר"ח דחה דשאני התם דהתפלל י"ח משא"כ כאן‬ ‫היא‪ ,‬וא"כ י"ל דא"א לחלק תפלה אחת ולדונה כב' תפלות‪ ,‬ורק אם‬ ‫'לפחות בעינן ברכת שבע וליכא'‪ .‬והוא כמש"כ גדולי האחרונים‬ ‫סיים את התפלה ויצא יד"ח‪ ,‬וחסר לו הזכרה‪ ,‬חל עליו חובת תפלה‬ ‫ובכללם הדה"ח שם דאם התפלל 'רק שלש ראשונות ושלש אחרונות‬ ‫נוספת בשביל ההזכרה‪ ,‬אבל כל עוד לא סיים את התפלה י"ל דא"א‬ ‫ואפילו אמר ברכה רביעית של י"ט ולא חתם הברכה כתקנה כגון שלא‬ ‫לחלק את התפלה ולדונה כב' תפלות‪[ ,‬וסברא דומה הבאנו בספר בירורי‬ ‫אמר אלא מקדש ישראל ולא אמר והזמנים לא יצא כיון דלא התפלל‬ ‫ברכות (הערות לחידושי הגר"א גנחובסקי סי' ח' הערה ו') בשם מרן הגר"ד לנדו‬ ‫כל הי"ח וגם לא התפלל ברכות של י"ט כמו שתקנו חז"ל לכך לא‬ ‫שליט"א‪ ,‬ואכמ"ל]‪.‬‬ ‫יצא'‪ ,‬וכ"כ בהגהות חכמת שלמה (סי' תפ"ז) ע"ש‪ .‬וכפי הנראה יסוד‬ ‫אולם בניד"ד [תפלת מוסף של יו"ט שחל בשבת] נראה דמעיקרא יש כאן‬ ‫פלוגתת כנה"ג והפר"ח אם תפלת יו"ט בלא הזכרת שבת נחשבת‬ ‫ב' חיובי תפלות‪ ,‬דהא חובת התפלה היא כנגד קרבנות המוספין‪ ,‬ויש‬ ‫תפלה מעליא כמו תפלת י"ח ושוב לא הוי לעיכובא כי אם שתהא‬ ‫ב' קרבנות נפרדים של שבת ויו"ט‪ ,‬ואם הקריב אחד מהם לשם חבירו‬ ‫הזכרת שבת בתוך אחת מן הברכות‪ ,‬או דברכה אמצעית של יו"ט‬ ‫הוי שלא לשמה‪ ,‬וא"כ מסתבר דיש ב' חיובי תפלה נפרדים של מוסף‪,‬‬ ‫בלא שבת לאו תפלה היא ולא מהני‪[ ,‬ויתכן דתלוי בפלוגתת הפוסקים‬ ‫אלא דלכתחילה נאמרים הם יחדיו אבל אינם מעכבין זא"ז‪ ,‬וכ"כ‬ ‫שהבאנו לעיל‪ ,‬בהתפלל של שבת לחוד ושל יו"ט לחוד אם צריך להתפלל‬ ‫בשו"ת זכור לאברהם (אביגדור סי' מ"ג‪ ,‬שנת תקפ"ז) אגרות משה (ח"ד סי'‬ ‫שלישית‪ ,‬ואינו מוכרח]‪.‬‬ ‫ע' סקי"ד) ומנחת שלמה (ח"ב סי' ל"ה אות י') דהם ב' חיובי תפלה נפרדים‬ ‫ומעתה לפ"ד הפר"ח נראה דגם אם הזכיר את השבת באמצע ברכת‬ ‫ולכן פשוט דאינם מעכבין זא"ז‪ ,‬וביותר חידש באגרות משה שם‪ ,‬דגם‬ ‫זכרונות או שופרות יצא יד"ח‪ ,‬וא"כ גם אם הזכיר זאת לאחר ברכת‬ ‫לכתחילה אחר שהתפלל מוסף של שבת בלא הזכרת ר"ח‪ ,‬יחזור‬ ‫שופרות לפני ברכת רצה י"ל דיצא יד"ח‪ ,‬ועל כן י"ל דהברכה של‬ ‫ויתפלל מוסף של ר"ח בחול (ולא 'אתה יצרת') ולא יזכיר בה את השבת‬ ‫קדושת היום של שבת שאמרה לאחר ברכת שופרות לפני ברכת רצה‬ ‫כלל ‪ ,‬דדמי למי שאכל מזונות ושתה יין ובירך על המחיה ושכח להזכיר‬ ‫עולה לו מדין הזכר ת שבת באחת מן הברכות‪ ,‬ולכן א"צ לברך שנית‬ ‫על הגפן דחוזר ומברך על הגפן ואינו מזכיר שוב על המחיה‪ ,‬וכתב‬ ‫את ברכת הזכרונות והשופרות‪.‬‬ ‫עפ"ז דמי שאין לו סידור בשבת ר"ח ואינו יודע בע"פ מוסף של שבת‬ ‫ולפ"ז גם אם הדין הוא דלא כהמחזיק ברכה שהבאנו לעיל‪ ,‬אלא‬ ‫ר"ח יתפלל מוסף של שבת ואם יגיע לו אח"כ סידור יתפלל מוסף של‬ ‫כדעת המטה אפרים‪ ,‬דאם התפלל ב' תפלות‪ ,‬אחת של יו"ט ואחת‬ ‫ר"ח ולא יזכיר שוב שבת‪ ,‬כי ב' חיובי מוסף נפרדים המה‪ ,‬ולא דמי‬ ‫של שבת‪ ,‬עליו להתפלל תפלה שלישית‪ ,‬מ"מ בניד"ד שהזכיר את‬ ‫לתפלת שחרית ביו"ט שחל בשבת דאם שכח להזכיר שבת חוזר‬ ‫השבת בתוך אותה תפלה יצא יד"ח‪ ,‬אע"פ שלא הזכירה בתוך הברכה‬ ‫ומתפלל ומזכיר לכתחילה את שניהם‪ ,‬וכ"כ בזכור לאברהם שם לענין‬ ‫של קדושת היום של יו"ט‪.‬‬ ‫מוסף ביו"ט שחל בשבת‪ ,‬והגדיל לומר דאסור להזכיר יו"ט בתפלה‬ ‫השניה‪ ,‬דאם יזכיר יו"ט הו"ל כמחלל יו"ט וכמקריב קרבן מוסף של‬ ‫א ך יש ל פ ק פ ק ב ז ה מ כ מ ה ט ע מים ;‬ ‫יו"ט פעם ב'‪ ,‬והוא חידוש רב‪[ .‬וכ"כ לגבי קידוש‪ ,‬דאם שכח להזכיר שבת‬ ‫א] אף אם בדיעבד יצא יד"ח‪ ,‬מ"מ לכתחילה י"ל דצריך להזכיר את‬ ‫בקידוש וחוזר ומקדש שנית א"צ להזכיר שוב יו"ט‪ ,‬ואפשר דהוי הפסק אם‬ ‫השבת במקומו כתקנ"ח‪ ,‬אף אם יצטרך להוסיף ברכות לצורך כך‪ ,‬וכן‬ ‫מזכירו שנית]‪ .‬ובמנחת שלמה שם פקפק על דברי האג"מ‪ ,‬דיתכן דכך‬ ‫‪ 6‬ולפ"ז יש מקום לומר דגם המטה אפרים ודעימיה שחלקו ע"ד המחזיק‬ ‫חגיגה (הובא בשערי תשובה סי' תכ"ב סק"ד והעתיקוהו להלכה החיד"א בקשר גודל‬ ‫ברכה וס"ל דאם התפלל של יו"ט ואח"כ של שבת לא יצא יד"ח ועליו‬ ‫סי' כ"א ס"ג והפלא יועץ בחסד לאלפים סי' תכ"ב ס"ה ועוד אחרונים)‪ .‬ומוכח‬ ‫להתפלל שלישית‪ ,‬זהו רק בתפלת שחרית מנחה ומעריב‪ ,‬דחיוב תפלה‬ ‫להדיא מדבריהם דס"ל דמי שהזכיר יעלה ויבא בין הברכות לא יצא יד"ח‬ ‫אחד הוא‪ ,‬אבל בתפלת מוסף כו"ע מודו דיוצא יד"ח בב' תפלות כיון שב'‬ ‫אפי' בדיעבד‪ ,‬דאל"כ אף דלדעת רבינו יונה א"א להשלים לאחר הברכה‬ ‫חיובים נפרדים הם‪ ,‬אולם השלמי חגיגה שהובא בשערי תשובה שם כתב‬ ‫דברים המעכבים בברכה‪ ,‬מ"מ יוכל להזכיר שם יעלה ויבא מדין הזכרה‬ ‫להדיא על מוסף דעליו להתפלל שלישית‪.‬‬ ‫בין הברכות‪ ,‬ובע"כ דלא מהני‪.‬‬ ‫אוסף | ‪57‬‬ ‫‪10‬‬ ‫לתוכן‬ ‫ג‪ .‬י"ל עפ"ד הכנה"ג‪ ,‬דאם התפלל תפלת יו"ט והזכיר שבת באחת מן‬ ‫נקט התהלה לדוד (סי' רס"ח סק"ו) דאם נזכר בברכת מודים או שים‬ ‫הברכות יצא‪.‬‬ ‫שלום שלא הזכיר את השבת‪ ,‬אע"פ שאם יזכירנו שם יוצא יד"ח‬ ‫והנה אם כנים דברינו דיש עכ"פ ספק בדין זה‪ ,‬צע"ג האיך לנהוג‬ ‫בדיעבד‪ ,‬מ" מ עליו לחזור לברכה האמצעית ולאומרה שנית כדין‬ ‫למעשה‪ ,‬דאם יאמר שנית ברכת הזכרונות והשופרות‪ ,‬יש כאן חשש‬ ‫ולומר שוב ברכת רצה ומודים‪[ .‬אך הביא שם מהדה"ח שנקט לא כן‪ ,‬דגם‬ ‫ברכות לבטלה‪ ,‬ואם לא יאמרם‪ ,‬יש חשש ברכות לבטלה בשאר‬ ‫לכתחילה יעשה כן‪ ,‬ואכמ"ל]‪.‬‬ ‫הברכות שיאמר מכאן ואילך‪ ,‬והרי זה דומה לדין נתנמנם בתפלה‬ ‫ב] את"ל דלכתחילה יכול לאומרה במקומו לפני ברכת רצה‪ ,‬א"כ‬ ‫ואינו יודע באיזו ברכה הוא אוחז‪ ,‬דדעת הח"א דספק ברכות להקל‬ ‫יאמרנה כהזכרה בעלמא‪ ,‬ומהיכ"ת לברך ברכה של קדושת היום‬ ‫וימשיך מהיכן שודאי לא אמר‪ ,‬אך הקה"י (ברכות סי' י"ז) כתב שיחזור‬ ‫במקום זה‪ ,‬דברכ ה זו נתקנה רק במקומה כברכה אמצעית‪ ,‬ולא‬ ‫להיכן שודאי אמר עד שם‪ ,‬וטעמו מפני דאף אם אמרינן ספק ברכות‬ ‫מסתבר דאפשר לברך ברכה זו בין ברכת מודים לשים שלום‪ ,‬וא"כ גם‬ ‫להקל‪ ,‬מ"מ אינו יכול להמשיך את התפלה‪ ,‬משום דהוי ספק ברכות‬ ‫לפני ברכת רצה לא יוכל לברך ברכה זו‪ ,‬אם הסדר של ברכת קדושת‬ ‫לבטלה‪ ,‬דאם חיסר ברכה בשמו"ע כל ברכותיו לבטלה‪ ,‬ובע"כ עליו‬ ‫היום מעכב שיהא לפני זכרונות ושופרות‪.‬‬ ‫להפסיק את התפלה ולחזור לראש‪ ,‬וא"כ עדיף שלא יחזור לראש אלא‬ ‫אך י"ל בזה‪ ,‬דהנה לא נתבאר להדיא בשו"ע א יך הדין אם הזכיר שבת‬ ‫רק למקום שעד שם בודאי אמר‪ .‬וכדבריו נמצא בכמה ראשונים‪ ,‬וכן‬ ‫בין ברכה לברכה‪ ,‬די"ל דרק אם הזכירה בתוך אחת מן הברכות יצא‪,‬‬ ‫נהוג להורות‪ .‬וא"כ גם בניד"ד י"ל דיחזור ויאמר את ברכת הזכרונות‬ ‫אבל בין ברכה לברכה גרע‪ ,‬ודן בזה בספר שיח מרדכי (סי' ח' אות ב')‪,‬‬ ‫והשופרות‪ ,‬דאל" כ יצטרך להפסיק את התפלה ולחזור לראש‪.‬‬ ‫ובמק"א הבאנו ראיה לחילוק זה (גליון פניני הלכה פ' חוקת תשפ"ב‪ ,‬וכן‬ ‫אך לכאורה יש דרך שלישית בזה‪ ,‬דיכול להמשיך את התפלה בלא‬ ‫בספר גנת אגוז להג"ר שמשון אלטמן שליט"א‪ ,‬תש"פ עמ' כ"ז ‪ ,‬והבאנו הדברים‬ ‫להזכיר שבת‪ ,‬משום דנראה מסברא דגם לדעת הפוסקים דס"ל דאינו‬ ‫לעיל בהערה)‪ .‬ולפ"ז י"ל דעליו לומר ברכת קדושת היום‪ ,‬כי רק בכה"ג‬ ‫יוצא יד"ח תפלת יו"ט אם לא הזכיר שבת בתפלתו‪[ ,‬ולכן אם חזר‬ ‫שההזכרה היא בתוך ברכה יוצא יד"ח‪[ .‬אך עדיין צ"ע מהיכ"ת דאפשר‬ ‫והתפלל תפלת שבת בלא הזכרת יו"ט‪ ,‬עליו להתפלל פעם שלישית]‪ ,‬מ"מ אין‬ ‫לברך ברכה זו אם אינה במקומה כתקנ"ח]‪.‬‬ ‫בזה חשש ברכות לבטלה‪ ,‬לפי מה שידוע בשם החזו"א והגרי"ז דאם‬ ‫ג] בעיקר פלוגתת הפר"ח והכנה"ג הנ"ל‪ ,‬הגר"ז שם כתב להלכה דספק‬ ‫לא הזכיר יעלה ויבא בר"ח אין ברכותיו לבטלה‪ ,‬ובספר בירורי ברכות‬ ‫ברכות להקל‪ ,‬אבל המשנ"ב (סי' תפ"ז סק"ז) והח"א ועוד אחרונים נקטו‬ ‫(בהערות לחידושי הגר"א גנחובסקי סי' ח') הבאנו ראיות רבות לזה‬ ‫כד' הפר"ח בעיקר פלוגתתו עם כנה"ג‪ ,7‬וכן המחזיק ברכה (סי' רס"ח‬ ‫והוכחנו דהדין כן בכל ההזכרות שמוסיפים בתפלה‪ ,‬ורק אם דילג‬ ‫סק"ה) נקט דהלכה כהפר"ח‪ ,‬וכתב עפ"ז לענין שבת חוה"מ‪ ,‬דאם‬ ‫ברכה ברכותיו לבטלה (כמו שהביא הקה"י ברכות סי' י"ז מהרא"ש בשלהי‬ ‫התפלל מוסף של חוה"מ ושכח שבת והזכירו בחתימה לחוד‪ ,‬לא יצא‬ ‫ר"ה) ‪ ,‬וטעם הדבר כי כל ההזכרות אינן אלא תוספת על התפלה ולא‬ ‫יד"ח עפ"ד הפר"ח‪.‬‬ ‫מטבע וש ם תפלה אחר‪ ,‬וה"נ ביו"ט שחל בשבת מסתבר דלא תקנו‬ ‫תמצית הדברים‬ ‫בו מטבע וש ם תפלה בפני עצמו‪ ,‬אלא יש לו רק חיוב הזכרה של‬ ‫שבת‪ ,‬ואפי' אם נאמר כמו שנתבאר דבמוסף יש ב' חיובי תפלה של‬ ‫מי שנזכר בברכת מודים שלא הזכיר שבת‪ ,‬חוזר לברכת קדושת היום‪,‬‬ ‫שבת ושל יו"ט‪ ,‬ותקנו חז"ל לכוללם יחד‪ ,‬והוי לעיכובא‪ ,‬מ"מ מסתבר‬ ‫ויש להסתפק אם יאמר שוב את ברכת הזכרונות והשופרות‪ ,‬וכן יש‬ ‫דלא נעקר ש ם תפלה של שבת או של יו"ט בפנ"ע‪ ,‬אלא דינו כמו‬ ‫לדון אם יאמר שנית את פסוקי המלכויות בברכת קדושת היום‬ ‫הזכרות המעכבות‪.‬‬ ‫השנית‪ ,‬ויש לדון מג' טעמים דא"צ לחזור שנית על ברכת הזכרונות‬ ‫והשופרות; א‪ .‬י"ל דאין הסדר מעכב לומר את ברכת קדושת היום‬ ‫אך עדיין צ"ע‪ ,‬דסו" ס הלא יהא חייב לחזור ולהתפלל שנית‪ ,‬והרי זה‬ ‫לפני הזכרונות והשופרות‪ .‬ב‪ .‬י"ל דמוסף של יו"ט ומוסף של שבת ב'‬ ‫עכ"פ כעין ברכות לבטלה להמשיך להתפלל ע"ד לחזור ולהתפלל שנית‪.‬‬ ‫חיובי תפלה נפרדים הם‪ ,‬ועל כן אפשר לדון את התפלה כב' תפלות‬ ‫ס ו ף ד ב ר ‪ ,‬ש א ל ה זו צ ר י כ ה ה כ ר ע ה ‪ ,‬ו ל א ב א ת י כ י א ם ל ה צ י ע א ת‬ ‫נפרדות‪ ,‬דיש כאן תפלת תשע ברכות של יו"ט‪ ,‬וכן תפלת שבע של‬ ‫ה צ ד ד ים ל פ נ י ה ח כ מ ים ‪.‬‬ ‫שבת‪ ,‬ואין הסדר של תפלת יו" ט מעכבת את הסדר של תפלת שבת‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫חז"ל הקדושים אנשי כנסת הגדולה תקנו תפלות נשגבות במוסף של ראש השנה‪ ,‬ויש שם דבר הצריך ביאור;‬ ‫ברכת זכרונות עוסקת בכך שהקב"ה זוכר מעשה בני אדם לטוב ולמוטב‪ ,‬והזכירו בו חז"ל שהקב"ה זוכר בו ג'‬ ‫מיני זכרונות‪ :‬הווה‪ ,‬עבר‪ ,‬ועתיד‪' .‬אתה זוכר מעשה עולם‪ ,‬ופוקד כל יצורי קדם‪ ,‬לפניך נגלו כל תעלומות‬ ‫והמון נסתרות שמבראשית ‪ -‬עבר‪ ,‬אתה זוכר את כל המפעל וגם כל היצור לא נכחד ממך ‪ -‬הווה‪ ,‬הכל גלוי‬ ‫וידוע לפניך ה' אלוקינו צופה ומביט עד סוף כל הדורות ‪ -‬עתיד‪ ,‬כי תביא חק וזכרון להפקד כל רוח ונפש'‪.‬‬ ‫וכבר עמד על כך האבודרהם שנזכרו כאן ג' מיני הזכרונות‪ ,‬עבר הווה ועתיד‪ .‬וצ"ב מה לנו בזכרון העתיד‪.‬‬ ‫ומבאר הרמח"ל במאמר החכמה דכל מעשה האדם נבחן לפי זכרון העבר הווה ועתיד‪ ,‬והדין תלוי בשלשתן‪.‬‬ ‫ובשפתי חיים האריך לבאר כוונתו באופן מופלא‪ ,‬דהבריאה כולה יש לה תכלית מתחילת הבריאה עד התיקון‬ ‫השלם‪ ,‬ועל עם ישראל הוטל התפקיד של תיקון העולם מזמן קבלת התורה עד הגאולה העתידה‪ ,‬וכל‬ ‫אחד ואחד מישראל יש לו תפקיד בפני עצמו‪ ,‬כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות‪ .‬ולא בכדי‪.‬‬ ‫לכל אחד ואחד יש תפקיד בבריאה שאין עוד אחד בעולם שיכול למלאות תפקיד זה‪ ,‬בתורה ויר"ש ומידות טובות‬ ‫לפי כוחותיו‪ ,‬וגם כל מעשה בכל שעה ושעה אין תחליף לו בתיקון העולם הכללי מזמן מתן תורה עד ביאת‬ ‫גואל צדק‪ ,‬והכל הוא כבנין אחד המורכב מאבנים הרבה‪ ,‬משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע‬ ‫לזקנים וכו' ועל כלל ישראל מוטל להמשיך את מסורת התורה והמצוות ותיקון המידות עד ביאת גואל צדק‪.‬‬ ‫ונמצא שאם אחד לומד תורה ועוסק במצוות‪ ,‬אין זה רק מעשה טוב כשלעצמו‪ ,‬אלא הוא שלימות בכל הבנין‬ ‫של כלל ישראל עד הגאולה העתידה‪ ,‬וכן להיפך ח"ו‪ ,‬אם יש פגם במעשה אחד של יהודי‪ ,‬הדבר משפיע על‬ ‫כל כלל ישראל‪ ,‬וכמש"כ הרמב"ם בפ"ג מתשובה 'חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו‬ ‫לכף חובה וגרם לו השחתה‪ ,‬עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו‬ ‫ולהם תשועה והצלה שנאמר וצדיק יסוד עולם'‪ ,‬וע"ע בדברי המסילת ישרים פ"א 'כי אין התכלית מגיע אלא‬ ‫מכח קיבוץ כל האמצעים' וכו'‪ .‬ולכן הקב"ה דן כל מעשה של אדם ביחס הכללי של כל הדורות כולם‪.‬‬ ‫והדברים מופלאים ומעוררים לייקר את גודל המעשים והתפקיד המוטל על כל אחד ואחד לפי כוחותיו ולזכות‬ ‫להיות חוליא נאמנה בתיקון העולם ותכלית הבריאה כרצון השי"ת לטוב לנו כל הימים ולחיותינו כהיום הזה‪.‬‬ ‫של שבת ויו"ט‪ ,‬אבל לדעת כנה"ג פשיטא דיצא בכל גווני כיון דדי בהזכרה‬ ‫‪ 7‬ע"ש במשנ"ב שכתב דביו"ט שחל בשבת וחתם את הברכה האמצעית‬ ‫גרידתא ואפי' בברכת רצה ע"ש‪ ,‬וז"ב‪[ .‬ועמד בזה בספר שיח מרדכי (סי' ב'‬ ‫בשל יו"ט לחוד צ"ע למעשה‪ ,‬וטעם הספק האריך בביה"ל שם בפלוגתת‬ ‫פ"א)]‪.‬‬ ‫ב"ש וב"ה ורבי‪ ,‬והנידון הוא בהלכות חתימת ברכה הכוללת ב' הענינים‬ ‫‪ | 58‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫בס"ד‬ ‫אוצר‬ ‫ביכורי הלכה‬ ‫שיעורים מתוך ספרי הגאון רבי אברהם טומבק שליט"א‬ ‫ראש כולל ובעמח"ס ביכורי הלכה‬ ‫גליון נ"ד | ראש השנה‬ ‫בדעת הרמב"ם דהמתעסק בתקיעת שופר אינו יוצא‬ ‫ובדין מצוות צריכות כונה‬ ‫בשיטת הרמב"ם דהמתעסק בתקיעת שופר אינו יוצא וצריך שיתכוון השומע והמשמיע משום שמצוות צריכות כוונה‬ ‫וכן לענין מגילה ‪ /‬בשיטת השו"ע דפסק דמצות צריכות כונה‪ ,‬ומ"מ פסק דבשאר הפרשיות אפילו קרא בתורה או מגיה‬ ‫יצא ‪ /‬בשיטת המג"א שדין מצוות צריכות כוונה הוא דווקא במצוות דאורייתא ולא במצוות דרבנן ‪ /‬בשיטת הפמ"ג‬ ‫והגרע"א דהא דמצוות צריכות כוונה הוא רק מדין ספק דאורייתא לחומרא ‪ /‬בביאור המג"א דהא דצריך כוונה בפסוק‬ ‫ראשון אינו דין כוונה לצאת אלא כוונת הלב המיוחדת לק"ש כדי לקבל עול מלכות שמים ובשיטת הרשב"א ‪ /‬במח' רש"י‬ ‫והתוס' האם במתעסק לכ"ע בעי כונה‪ ,‬או דלמ"ד מצות אי"צ כונה אי"צ כונה לעצם המעשה ‪ /‬בקושיית הכסף משנה על‬ ‫הרמב"ם דאמאי בקורא להגיה בשאר פרשיות יצא ובתי' דכיון שכיון בפסוק ראשון אין חסרון בשאר הפרשיות ‪ /‬בסתירת‬ ‫הרמב"ם שפסק שמצוות צריכות כוונה בשופר ומגילה וק"ש‪ ,‬אכן לענין מצה פסק שמי שאכל מצה באונס יצא ‪ /‬בסתירת‬ ‫הרמב"ם שפסק שמצוות צריכות כוונה בשופר ומגילה וק"ש‪ ,‬אכן לענין מצה פסק שמי שאכל מצה באונס יצא‪ ,‬ובחילוקו‬ ‫דהמ"מ דבשופר שהמצוה היא השמיעה לכ"ע אי"צ כונה‪ ,‬ובקושית הלח"מ מק"ש‪ ,‬דע"כ דאין לחלק בין שמיעה לאמירה‬ ‫‪ /‬בשיטת הרבינו יונה דבמצות שתלויה באמירה בלבד לכ"ע צריכה כוונה ‪ /‬בשיטת הראב"ד דמי שאכל מצה באונס יצא‬ ‫משום שנהנה בגרונו ומעיו‪ ,‬דדמי למתעסק בחלבים ועריות שחייב משום שנהנה ‪ /‬בשיטת החיי אדם דקריאה בסדר‬ ‫התפילה או אכילת מצה ונטילת לולב נחשבת כוונה ואין צריך כוונה חיובית מפורשת אלא במתעסק להתלמד ‪ /‬במח'‬ ‫הפוסקים למ"ד דמצוות אין צריכות כונה אם מתכון להדיא שלא לצאת אם יוצא יד"ח ‪ /‬בשיטת ר' אברהם בן הרמב"ם‬ ‫לחלק בין מצות דעשיייה לשמיעת קול שופר ומגילה דבעי כונה‪.‬‬ ‫שפסק פ' ב' מהל' שופר דבעינן כוונה לצאת‪ ,‬ואולי שהכל מודים‬ ‫בשיטת הרמב"ם דהמתעסק בתקיעת שופר אינו יוצא‬ ‫במגילה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר דס"ל להרמב"ם דמצות צריכות כוונה‪.‬‬ ‫וצריך שיתכוון השומע והמשמיע משום שמצוות‬ ‫צריכות כוונה וכן לענין מגילה‬ ‫בשיטת השו"ע דפסק דמצות צריכות כונה‪ ,‬ומ"מ פסק‬ ‫ברמב"ם בהל' שופר פרק ב' הל' ד' כתב וז"ל‪ ,‬המתעסק בתקיעת‬ ‫דבשאר הפרשיות אפילו קרא בתורה או מגיה יצא‬ ‫שופר להתלמד לא יצא ידי חובתו‪ ,‬וכן השומע מן המתעסק לא‬ ‫ובשו"ע הל' ק"ש סי' ס' סעיף ד' כתב וז"ל‪ ,‬י"א שאין מצות‬ ‫יצא‪ ,‬נתכוון שומע לצאת ידי חובתו ולא נתכוון התוקע להוציאו‬ ‫צריכות כוונה‪ ,‬וי"א שצריכות כוונה לצאת בעשיית אותה מצוה‪,‬‬ ‫או שנתכוון התוקע להוציאו ולא נתכוון השומע לצאת לא יצא‬ ‫וכן הלכה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר דהשו"ע פסק דמצוות צריכות כונה‪,‬‬ ‫ידי חובתו‪ ,‬עד שיתכוין שומע ומשמיע‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובפשטות נראה‬ ‫ובפשטות נראה דס"ל דמה"ט צריך כוונה בכל הג' פרשיות‪ ,‬ובשו"ע‬ ‫דפסק כמ"ד דמצוות צריכות כוונה‪ ,‬וכמבואר בגמ' בראש השנה‬ ‫שם בסעיף ה' כתב וז"ל‪ ,‬הקורא את שמע ולא כוון לבו בפסוק‬ ‫דף כ"ט‪ ,‬דאמרינן התם דהא דבעי שיכון התוקע והמתקיע הוא‬ ‫ראשון שהוא שמע ישראל לא יצא ידי חובתו‪ ,‬והשאר אם לא כוון‬ ‫משום דמצות צריכות כוונה‪ ,‬וכן כתב שם במ"מ‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬ ‫לבו אפילו היה קורא בתורה‪ ,‬או מגיה הפרשיות האלו בעונת ק"ש‬ ‫וכן נראה בפשטות מדברי הרמב"ם הל' מגילה פרק ב' הל' ה'‬ ‫יצא‪ ,‬והוא שכוון לבו בפסוק ראשון‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר דס"ל דרק‬ ‫דכתב וז"ל‪ ,‬הקורא את המגילה בלא כוונה לא יצא‪ ,‬כיצד היה‬ ‫בפסוק ראשון צריך שיכון‪ ,‬וצ"ב דאי פסק דמצות צריכות כונה‬ ‫כותבה או דורשה או מגיהה אם כיון לבו לצאת בקריאה זו יצא ואם‬ ‫א"כ מ"ש פסוק ראשון מכל הפרשיות‪ ,‬ואי ס"ל דבעי כוונה רק‬ ‫לא כיון לבו לא יצא‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובמגיד משנה שם כתב וז"ל‪ ,‬הקורא‬ ‫בפסוק ראשון‪ ,‬וע"כ צ"ל דגם מה דכתב בסעיף ד' דבעי כוונה היינו‬ ‫את המגילה וכו'‪ ,‬במשנה היה כותבה דורשה ומגיהה אם כוון לבו‬ ‫רק בפסוק ראשון לפ"ז צ"ב דמה חידש בסעיף ד' יותר מסעיף ה'‪.‬‬ ‫יצא ואם לאו לא יצא‪ ,‬ופירש רבינו אם כוון לבו לצאת כפי דבריו‬ ‫אוסף | ‪59‬‬ ‫לתוכן‬ ‫כוונה לצאת יד"ח‪ ,‬ובהא אין לחלק בין פרשה ראשונה לשאר‬ ‫בשיטת המג"א שדין מצוות צריכות כוונה הוא דווקא‬ ‫הפרשיות‪ ,‬ואילו בסע' ה' מיירי מדין הכונה המיוחדת בק"ש דבעי‬ ‫במצוות דאורייתא ולא במצוות דרבנן‬ ‫כונת הלב‪ ,‬ודין זה לא נאמר אלא בפסוק ראשון‪.‬‬ ‫ויעו"ש במג"א סעיף ד' בהא דפסק השו"ע דמצות צריכות‬ ‫ומקור דבריו הוא מהרשב"א בברכות דף י"ג דכתב וז"ל‪ ,‬דלכ"ע‬ ‫כונה דכתב וז"ל‪ ,‬ודוקא במצות דאורייתא‪ ,‬אבל מצות דרבנן א"צ‬ ‫פסוק ראשון צריך כוונה ואפילו בדיעבד‪ ,‬ואפילו למ"ד מצות אי"צ‬ ‫כוונה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ויעו"ש במחצית השקל דביאר דלפ"ז אפשר ליישב‬ ‫כוונה‪ ,‬דהתם בכוונה לצאת הדברים אמורים‪ ,‬אבל צריך כוונת‬ ‫את החילוק בין פרשה ראשונה דהוי דאורייתא לשאר הפרשיות‬ ‫הענין כלומר שלא יהרהר בדברים אחרים כדי שיקבל עליו מלכות‬ ‫דהוי מדרבנן‪ ,‬אכן בעיקר דברי המג"א צ"ב וכמו שהקשו הפוסקים‬ ‫שמים בהסכמת הלב וכו'‪ ,‬והטעם שבשאר מצות שהן מצות‬ ‫דלא מיסתבר לחלק בין דאורייתא דרבנן דהא כל דתקון רבנן‬ ‫עשייה כל שעשה מצותו אע"פ שלא נתכוון לה הרי קיים מצות‬ ‫כעין דאוריתא תקון‪ ,‬ויעו"ש במשנ"ב שם ס"ק י' דכתב דמכמה‬ ‫עשייתו אלא שאין זה מן המובחר‪ ,‬וכ"ש שיצא אם כיון לצאת‬ ‫מקומות בשו"ע משמע שהוא חולק ע"ז וס"ל דאין חילוק בין‬ ‫אע"פ שהרהר באמצע המצוה‪ ,‬אבל אלו שהן קבלת מלכות או‬ ‫דאורייתא לדרבנן ובכולהו בעי כונה‪ ,‬ועוד דלכאורה נראה דאף‬ ‫סידור שבחים אינו בדין שיהא לבבו פונה לדברים אחרים‪ ,‬וזו היא‬ ‫אם הוי ספיקא מ"מ אפשר דהיכי דהוי ספיקא דדינא בכה"ג ס"ל‬ ‫שחילקו בין ברכה ראשונה לשאר הברכות או בין פסוק ראשון‬ ‫לשו"ע דאף בספיקא דדרבנן בעי כונה‪ ,‬אלא דבעיקר דברי השו"ע‬ ‫לשאר‪ ,‬שאם הדברים תלויים במצות צריכות כוונה או אין צריכות‬ ‫לכאורה צ"ב‪ ,‬דמה איתחדש בסעיף זה יותר מסעיף ד' דפסק‬ ‫מה לי ברכה ראשונה מה לי שאר ברכות עכ"ל‪ .‬ומזה למד המג"א‬ ‫השו"ע דמצות צריכות כונה‪.‬‬ ‫דהא דפסק השו"ע בסעיף ה' דבעי כוונה בפסוק ראשון אינו תלוי‬ ‫כלל בדין דמצות צריכות כונה‪ ,‬דאף למ"ד דמצות אי"צ כונה‪ ,‬מ"מ‬ ‫בשיטת הפמ"ג והגרע"א דהא דמצוות צריכות כוונה הוא‬ ‫בעי כוונה מדין המיוחד לק"ש דמלבד כוונה לצאת בעי גם כונת‬ ‫רק מדין ספק דאורייתא לחומרא‬ ‫הענין דקבלת עול מלכות שמים‪ ,‬ולפ"ז ביאר דהא וודאי דלמ"ד‬ ‫מצוות צריכות כוונה אף בשאר הפרשיות צריך שיכון לצאת‪ ,‬אלא‬ ‫ואפשר לישב ע"פ מש"כ שם בהגהות הגרע"א שם בסע' ד'‬ ‫דלא בעי את כונת הענין דקבלת עול מלכות שמים רק בפסוק‬ ‫שהביא בשם הפמ"ג בפתיחה להל' ברכות השחר די"ל דהא דפסק‬ ‫ראשון‪ ,‬ולדברי המג"א‪ ,‬הא דפסק השו"ע בסעיף ד' דבעי כוונה‪,‬‬ ‫השו"ע דמצות בעי כוונה אינה מדין וודאי‪ ,‬אלא דמספקא לן‬ ‫מיירי בכונה לצאת‪ ,‬דבזה אין לחלק בין פסוק ראשון לשאר‬ ‫הלכתא כמאן‪ ,‬וכיון דהוי ספיקא דאוריתא אזלינן לחומרא דבעי‬ ‫פרשיות‪ ,‬והא דפסק בסעיף ה' דבעי כוונה בפסוק ראשון‪ ,‬מיירי‬ ‫כוונה‪ ,‬וכתב הגרע"א דנפק"מ אם קרא ק"ש ללא כונה אם צריך‬ ‫בדין המיוחד בק"ש דבעי כוונת הלב‪.‬‬ ‫לחזור ולקרוא בברכה‪ ,‬דאי הוי מדין וודאי פשיטא דחוזר בברכה‪,‬‬ ‫אכן לפמש"כ הפמ"ג דהא דפסק השו"ע דבעי כוונה הוי מספק‪,‬‬ ‫איברא‪ ,‬דמעיון בדברי הרשב"א נראה דס"ל דהא דבעי כוונה‬ ‫אף דבקריאה עצמה דהוי מדאוריתא אזלינן ביה לחומרא‪ ,‬אבל‬ ‫לכ"ע בפסוק ראשון אי"ז מדין כוונה מיוחדת בק"ש‪ ,‬דהא הרשב"א‬ ‫לגבי הברכה דהוא מדרבנן י"ל דאף דחוזר לעשות המצוה בכוונה‬ ‫מדמי דין ק"ש לדין כונה בברכת ראשונה בתפילה‪ ,‬ומשמע מדבריו‬ ‫מספק מ"מ לא יברך דספיקא דרבנן לקולא‪ ,‬עכת"ד‪ .‬ולפ"ז אפשר‬ ‫דיסוד החילוק של הרשב"א הוי בכל מילי דתפילה או אמירה של‬ ‫לפרש דגם אי לא ס"ל להשו"ע דגם במצוות דרבנן בעי כוונה‪,‬‬ ‫שבח‪ ,‬ומשמע דמחלק באותו דין דמצות צריכות כונה בין מצוות‬ ‫מ"מ כיון דהא דפסק השו"ע דבעי כוונה הוא רק מספק‪ ,‬מש"ה‬ ‫שבמעשה למצוה שהוא ע"י שבח או תפילה‪ ,‬ולפ"ז הדרא קושיא‬ ‫כתב לחלק בין פרשה ראשונה דהוי מדאורייתא וספק דאורייתא‬ ‫לדוכתה דאי הוי מדין מצות צריכות כונה‪ ,‬מ"ל בין פרשה ראשונה‬ ‫לחומרא‪ ,‬משא"כ שאר הפרשיות דהוי מדרבנן‪ ,‬ולכך הוי ספק‬ ‫לשאר הפרשיות‪.‬‬ ‫דרבנן ולקולא‪.‬‬ ‫במח' רש"י והתוס' האם במתעסק לכ"ע בעי כונה‪ ,‬או‬ ‫בביאור המג"א דהא דצריך כוונה בפסוק ראשון אינו דין‬ ‫דלמ"ד מצות אי"צ כונה אי"צ כונה לעצם המעשה‬ ‫כוונה לצאת אלא כוונת הלב המיוחדת לק"ש כדי לקבל‬ ‫והנה‪ ,‬בגמ' בברכות דף י"ג ע"א‪ ,‬היה קורא בתורה והגיע זמן‬ ‫עול מלכות שמים ובשיטת הרשב"א‬ ‫המקרא אם כוון לבו יצא‪ ,‬שמע מינה מצות צריכות כוונה‪ ,‬מאי‬ ‫ויעו"ש במג"א סעיף ה' דהקשה על דברי השו"ע וז"ל‪ ,‬אע"ג‬ ‫אם כוון לבו לקרות‪ ,‬לקרות והא קא קרי‪ ,‬בקורא להגיה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫דבסעיף ד' פסק דמצות בעי כוונה‪ ,‬היינו שיכוין לצאת‪ ,‬אבל כוונת‬ ‫ובתוס' שם בד"ה בקורא להגיה כתבו וז"ל‪ ,‬פירש בקונטרס שאין‬ ‫הלב שישים על לבו מה שהוא אומר א"צ אלא בפסוק ראשון‪ ,‬עב"י‬ ‫מתכוין לקרות‪ ,‬תימה אכתי הא קא קרי‪ ,‬ע"כ נראה בקורא להגיה‬ ‫סי' ס"ג ס"ד בשם הרשב"א‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בדבריו דהא דפסק‬ ‫שאינו קורא התיבות כהלכתן וכנקודתן‪ ,‬אלא ככתיבתן קרי כדי‬ ‫השו"ע בסעיף ד' דמצות צריכות כונה‪ ,‬הוא דין בכל הפרשיות‬ ‫להבין בחסרות וביתרות כמו לטטפת ומזוזת‪ ,‬ואם כוון לבו לאו‬ ‫דבעינן שיכון לצאת י"ח המצוה‪ ,‬ומה שפסק השו"ע בסעיף ה'‬ ‫דוקא‪ ,‬אלא כלומר לקרות כדין כנקודתן וכהלכתן‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר‬ ‫דחלוק פסוק ראשון משאר הפרשיות‪ ,‬הוא משום דס"ל לשו"ע‬ ‫דנחלקו רש"י והתוס' אם במתעסק בעי כונה לכ"ע או לא‪ ,‬דדעת‬ ‫דמלבד הדין כונה לצאת‪ ,‬בעינן בק"ש כונה אחרת שצריך לשים‬ ‫רש"י דבמתעסק לכ"ע בעי כונה‪ ,‬ודעת התוס' דלמ"ד דלא בעי‬ ‫על לבו מה שהוא אומר‪ ,‬וכוונה זו הוי דין מיוחד בק"ש‪ ,‬וכשיטת ר'‬ ‫כונה אף אם מתעסק בדבר אחר‪ ,‬מ"מ כיון שקרא יוצא יד"ח‪,‬‬ ‫יהודה בברכות דף י"ג דילפ' מעל לבבך דבעי כוונה בק"ש ומסקינן‬ ‫ולהכי פירש דמיירי מדין שאינו קורא התיבות כהלכתן וכנקודתן‪,‬‬ ‫שם בגמ' דהיינו רק רק בפסוק ראשון‪ ,‬ולפ"ז מיושב‪ ,‬דהא דכתב‬ ‫וצ"ב במה נחלקו‪.‬‬ ‫השו"ע בסע' ד' דבעי כונה‪ ,‬הוי מדין מצוות צריכות כוונה דהיינו‬ ‫‪ | 60‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫בקושיית הכסף משנה על הרמב"ם דאמאי בקורא להגיה‬ ‫ויעו"ש ברא"ה דכתב וז"ל‪ ,‬בקורא להגיה‪ ,‬פי'‪ ,‬שאין דעתו ואין‬ ‫בשאר פרשיות יצא ובתי' דכיון שכיון בפסוק ראשון אין‬ ‫מתכוין לקריאה מכוונת‪ ,‬וכל שאין מתכוין לקריאה מכוונת לא‬ ‫חסרון בשאר הפרשיות‬ ‫חשיב קריאה כלל‪ ,‬ואפילו למ"ד מצות אינן צריכות כונה‪ ,‬משום‬ ‫דלא חשיב קריאה כלל‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בדבריו כשיטת רש"י‬ ‫וברמב"ם בהל' ק"ש פרק ב' הל' א' וז"ל‪ ,‬הקורא את שמע ולא‬ ‫דמלבד דיש מחלוקת אם בעי כונה לצאת י"ח המצוה‪ ,‬יש עוד דין‬ ‫כיון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל לא יצא ידי חובתו‪,‬‬ ‫דבעי שם עשיה של מצוה‪ ,‬ובמתעסק אם לא כיון לבו למצוה אינו‬ ‫והשאר אם לא כיון לבו יצא‪ ,‬אפי' היה קורא בתורה כדרכו או מגיה‬ ‫נחשב כלל למעשה מצוה‪ ,‬ולפיכך בקורא ע"מ להגיה אי"ז נחשב‬ ‫את הפרשיות האלו בעונת קריאה יצא‪ ,‬והוא שכיון לבו בפסוק‬ ‫כלל למעשה קריאה דהא לא כיון לבו לקריאה‪.‬‬ ‫ראשון‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובכס"מ שם הקשה על הרמב"ם וז"ל‪ ,‬ואין להקשות‬ ‫וכן מבואר להדיא בשטמ"ק שם וז"ל‪ ,‬וקורא להגיה וכו'‪ ,‬ויש‬ ‫הא אפילו למאי דהוה ס"ד למ"ד א"צ כוונה כלל קורא להגיה‬ ‫מפרשים שהיה קורא כדינו אלא שהקריאה היתה להגיה וכמתעסק‬ ‫לא יצא‪ ,‬וכל שכן לדידן דמצריכינן כוונה‪ ,‬דהיא הנותנת‪ ,‬דלמאי‬ ‫דמי‪ ,‬ואינה חשובה קריאה ואחר כך נתכוין לקריאה ממש‪ ,‬ודכותה‬ ‫דהוה ס"ד כיון שאין שם כוונה אפילו בפסוק ראשון בעינן מיהא‬ ‫גבי שופר דהשומע מן המתעסק אע"ג דעביד תקיעה ראויה לא‬ ‫כוונה לקרות‪ ,‬אבל לדידן דאיכא כוונה גמורה בפסוק ראשון שאר‬ ‫יצא‪ ,‬אבל היכא דמכוין לקריאה ראויה הוה ליה כתוקע לשיר‬ ‫פרשיות אפילו קראן להגיה לית לן בה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובביאור דבריו נראה‬ ‫דאמרינן דיצא‪ ,‬והשתא לפום מסקנא דסוגיין משמע דסבירא לן‬ ‫דס"ל דדעת הרמב"ם דבפסוק ראשון הא דבעי כונה הוא משום‬ ‫דמצות אי"צ כונה‪ ,‬ולקמן הויא פלוגתא דאשלי רברבי בק"ש עד‬ ‫דקימ"ל דמצות צריכות כונה‪ ,‬ומש"ה בפסוק ראשון במתעסק‬ ‫היכן צריך כונה‪ ,‬וי"א דשלשה דיני כונות הן‪ ,‬אחד בק"ש לחוד ושנים‬ ‫לא יצא‪ ,‬ומש"ה הקשה על הרמב"ם דבגמ' משמע דאף למ"ד‬ ‫בכל המצות‪ ,‬האחת הוא‪ ,‬דצריך כונה לדבר שלא יהא כמתעסק‬ ‫מצות אי"צ כוונה מ"מ במתעסק לכ"ע בעי כוונה‪ ,‬ומש"ה הקשה‬ ‫בעלמא ואין דעתו לאותו דבר כלל‪ ,‬ודכותה לגבי תקיעת שופר‬ ‫דאי גם למ"ד דאי"צ כוונה מ"מ במתעסק בעי כוונה‪ ,‬א"כ לדעת‬ ‫שהוא מתעסק והקול יוצא מעצמו ואינו מתכוין לשם תקיעה‬ ‫הרמב"ם דפסק דמצוות צריכות כוונה לא כ"ש דבמתעסק אינו‬ ‫כלל‪ ,‬וזו הכונה צריכה בכל המצות‪ ,‬והכונה השנית היא לצאת ידי‬ ‫יוצא י"ח‪ ,‬ואף אי ס"ל להרמב"ם דבשאר הפרשיות לא בעי כוונה‪,‬‬ ‫חובת המצוה‪ ,‬וזו שייכא בכל המצות ובהא הוא המחלוקת וקיימא‬ ‫מ"מ במתעסק דלכ"ע בעי כוונה אמאי יוצא י"ח‪ ,‬ותירץ דכל מאי‬ ‫לן כמ"ד דאי"צ כונה לצאת יד"ח מצוה‪ ,‬והשלישית‪ ,‬שיכוין לבו‬ ‫דס"ד בגמ' דיש חסרון במתעסק אי"ז אלא במי שלא כיוון כלל‪,‬‬ ‫בכל תיבה ותיבה ויעיין בענין ויבין אותו‪ ,‬וזו היא בק"ש לחוד‪ ,‬וע"ז‬ ‫אבל אם כיון בפסוק ראשון תו ליכא חסרון אם מתעסק בשאר‬ ‫הכונה נחלקו לקמן עד היכן צריך כונה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכעין זה מבואר‬ ‫הפרשיות‪ ,‬ולכאורה הדברים תמוהים דהרי לכאורה דעת הרמב"ם‬ ‫בריטב"א יעוי"ש‪ ,‬ולכאורה נראה דס"ל כשיטת רש"י‪ ,‬אכן בדעת‬ ‫דכל הפרשיות הוי מדאוריתא וכמדויק מהרמב"ם בהל' ק"ש פרק‬ ‫תוס' נראה דחולק על יסוד זה וס"ל דלמ"ד דלא בעי כונה אף‬ ‫א' הל' ב' וז"ל‪ ,‬ומה הוא קורא שלשה פרשיות אלו הן שמע והיה‬ ‫במתעסק יוצא י"ח ולא בעי כונת הלב לאשווי למעשה מצוה‪.‬‬ ‫אם שמוע ויאמר‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ואי ס"ל להרמב"ם דמצוות צריכות כוונה‬ ‫ויעוין בטור בסי' ס' דכתב וז"ל‪ ,‬והא דתנן אם כיון לבו יצא‪,‬‬ ‫מאי מהני הכונה דפסוק ראשון לגבי שאר הפרשיות‪.‬‬ ‫לא שכיון לקרות כדי לצאת מצות קריאה‪ ,‬שהרי מצות אין צריכין‬ ‫ולכאורה היה אפשר לישב דאה"נ לדעת הרמב"ם הא דבעי כונה‬ ‫כוונה‪ ,‬אלא פי' מתחילה היה קורא להגיה וקורא חסרות ויתרות‬ ‫בק"ש הוי מדין מצות צריכות כוונה דהיינו כוונה לצאת י"ח המצוה‪,‬‬ ‫ככתיבתן כאדם שקורא על פי המסורה ומדקדק וקאמר שאם כיון‬ ‫ולהכי אם כיון בתחילת המצוה דהיינו בפסוק ראשון אי"צ כוונה‬ ‫לקרותה בקריאתה יצא‪ ,‬ובעל הלכות גדולות פסק דמצות צריכין‬ ‫בהמשך המצוה‪ ,‬דמסתבר דכן הוא הדין בכל המצוות דכל מעשה‬ ‫כוונה וצריך שיכוין לצאת וכן כתב א"א הרא"ש ז"ל‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר‬ ‫המצוה נמשך אחרי הכוונה מתחילת המצוה‪ ,‬אלא דלכאורה אי‬ ‫דס"ל דלמ"ד דלא בעי כונה לא בעי כוונה אף לאשויי למעשה‬ ‫אפשר לומר כן דא"כ אפי' אם כיון לצאת קודם שהתחיל פסוק‬ ‫מצוה וכדעת התוס'‪.‬‬ ‫ראשון דהוא עומד לקיים מצות ק"ש גם אם התעסק בפסוק ראשון‬ ‫ויעו"ש במג"א דכתב וז"ל‪ ,‬ואע"ג דאמרי' בגמ' בקורא להגיה‬ ‫אמאי יש בזה חסרון דכוונה‪ ,‬ואילו ברמב"ם משמע דבמתעסק‬ ‫לא יצא‪ ,‬היינו כשאינו קורא כהלכתו כמ"ש תר"י‪ ,‬אבל בקורא‬ ‫בפסוק ראשון לא יצא יד"ח‪.‬‬ ‫כהלכתו יצא כנ"ל‪ ,‬ובכ"מ פ"ב משמע דס"ל דאפי' לא כיון לצאת‬ ‫וביותר קשה דהא לפמשנ"ת לעיל בדעת הראשונים דס"ל‬ ‫רק בפ' ראשון יצא וכ"מ לשון הרמב"ם ועמ"ש סי' ס"ג ס"ה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דסוגיא דברכות מיירי מדין מצות צריכות כוונה‪ ,‬וביארו דהא‬ ‫ובביאור דברי המג"א מבואר במחצית השקל‪ ,‬דס"ל לשו"ע דלענין‬ ‫דאמרינן בגמ' דגם למ"ד מצות אי"צ כונה מ"מ מתעסק לא יצא‬ ‫הדין כוונה דבכל המצוות מדין מצוות צריכות כוונה בהא אין‬ ‫י"ח היינו טעמא כיון דמתעסק הוי חסרון בשם המעשה מצוה‬ ‫חסרון במתעסק וכדעת התוס'‪ ,‬ולכך פסק דבשאר הפרשיות אף‬ ‫ולהכי בעי כונה לאשווי לקריאתו שם ק"ש‪ ,‬ולפ"ז אף אי נימא דאם‬ ‫במגיה יוצא י"ח‪ ,‬אכן בדין הכונה המיוחדת דבעי בפסוק ראשון‬ ‫כיון בתחילת המצוה מהני כוונתו אף להמשך המצוה‪ ,‬מ"מ זה אינו‬ ‫של ק"ש בהא ס"ל לשו"ע דבזה יש חסרון דמתעסק‪ ,‬אכן לכאורה‬ ‫אלא סברא מדין הא דבעי כונה לצאת‪ ,‬אכן אם החסרון דמתעסק‬ ‫צ"ב בעצם הסברא‪ ,‬דמאי שנא דלענין מצוות צריכות כוונה ס"ל‬ ‫הוי בשם מעשה קריאה‪ ,‬מ"ש קריאה דפסוק ראשון מקריאה‬ ‫להשו"ע דאין בזה חסרון דמתעסק‪ ,‬משא"כ בדין הכוונה המיוחד‬ ‫דשאר הפרשיות‪ ,‬וצ"ב בדעת הרמב"ם ובדברי הכסף משנה‪.‬‬ ‫לק"ש בהא יש חסרון דמתעסק‪ ,‬וצ"ב בדבריו‪.‬‬ ‫אוסף | ‪61‬‬ ‫לתוכן‬ ‫של אמירה שעיקרה בלב והאמירה אינו אלא ביטוי לכוונת הלב‪,‬‬ ‫בסתירת הרמב"ם שפסק שמצוות צריכות כוונה בשופר‬ ‫בהא לכ"ע ללא כונה אמירתו הוי כמאן דליתא‪ ,‬אבל בתקיעות לא‬ ‫ומגילה וק"ש‪ ,‬אכן לענין מצה פסק שמי שאכל מצה‬ ‫מצאנו דבשמיעה יש כונה המעכבת‪ ,‬ופשוט הוא שאם שמע קול‬ ‫באונס יצא‪ ,‬ובחילוקו דהמ"מ דבשופר שהמצוה היא‬ ‫שופר ולא כיון לכלום חוץ מעצם השמיעה דיצא יד"ח‪ ,‬ומה דימה‬ ‫השמיעה לכ"ע אי"צ כונה‪ ,‬ובקושית הלח"מ מק"ש‪,‬‬ ‫הלח"מ שמיעת תקיעות לסברת הרבינו יונה דמיירי באמירת‬ ‫דע"כ דאין לחלק בין שמיעה לאמירה‬ ‫דשבח ותפילה דתליא בכוונת הלב‪ ,‬וצ"ב בסברת המ"מ‪.‬‬ ‫והנה בדעת הרמב"ם נראה דס"ל דמצות צריכות כונה ומה"ט‬ ‫ועכ"פ מבואר בדבריו דדעת הרמב"ם כמ"ד דמצוות אינם‬ ‫פסק לענין ק"ש ומגילה דבעי כונה‪ ,‬אכן ברמב"ם בהל' חמץ ומצה‬ ‫צריכות כוונה‪ ,‬ומש"ה פסק דבכפאו לאכול מצה יצא יד"ח‪ ,‬והא‬ ‫פרק ו' הל' ג' כתב וז"ל‪ ,‬אכל מצה בלא כונה‪ ,‬כגון שאנסוהו גוים‬ ‫דפסק בק"ש ובתקיעות דבעי כוונה היינו טעמא דס"ל להרמב"ם‬ ‫או לסטים לאכול יצא ידי חובתו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ולכאורה מבואר דס"ל‬ ‫כדעת הרבינו יונה דכל דלא הוי מעשה אלא אמירה בהא כ"ע‬ ‫להרמב"ם דמצות אי"צ כונה‪ ,‬וכמבואר בגמ' בר"ה דף כ"ט‪,‬‬ ‫מודי דבעי כוונה‪ ,‬ומש"ה לענין ק"ש ותקיעות פסק הרמב"ם דבעי‬ ‫ולכאורה צ"ב בסתירת דעת הרמב"ם‪.‬‬ ‫כוונה‪ ,‬אלא דלפ"ז עדיין קשה על הרמב"ם דלדעת הרבינו יונה‬ ‫דבמידי דאמירה בעי כוונה לכו"ע‪ ,‬א"כ מ"ש שאר פרשיות דק"ש‬ ‫ובמגיד משנה בהל' שופר הקשה בסתירת דברי הרמב"ם וז"ל‪,‬‬ ‫דבהא ס"ל להרמב"ם דלא בעי כוונה‪.‬‬ ‫ואני תמה בדברי רבינו שהוא פוסק פרק ששי מהל' חמץ ומצה‬ ‫שאם אכל מצה בלא כונה כגון שאנסוהו עכו"ם שיצא ידי חובתו‪,‬‬ ‫בשיטת הרבינו יונה דבמצות שתלויה באמירה בלבד‬ ‫וזה נראה בגמ' שהוא כדעת מי שאומר מצות אי"צ כונה‪ ,‬שכך שנינו‬ ‫לכ"ע צריכה כוונה‬ ‫שם שלחו ליה לאבוה דשמואל כפאו ואכל מצה יצא‪ ,‬ואוקימנא לה‬ ‫כגון שכפאוהו פרסיים‪ ,‬ואמר רבא זאת אומרת התוקע לשיר יצא‬ ‫ומקור דבריו הוא מהרבינו יונה ברכות דף ו' ע"א בדפי הרי"ף‬ ‫ואמרו אלמא קסבר רבא מצות אינן צריכות כונה‪ ,‬וא"כ היאך פסק‬ ‫דכתב וז"ל‪ ,‬אמנם רבינו האי גאון ז"ל והרבה מן המפרשים פסקו‬ ‫כאן רבינו שמצות צריכות כונה והצריך כאן כונת שומע לצאת‬ ‫דמצות אינן צריכות כונה‪ ,‬וקשה להם דהוה לן למימר שאע"פ‬ ‫וכונת משמיע להוציא‪ ,‬ולא מצאתי בזה תירוץ נאות לדעתי אם‬ ‫שלא נתכוון לברך על השכר מתחלה כיון שנעשית המצוה יצא‬ ‫נוסח ספריו אמת‪ ,‬רק שנאמר שרבינו סובר דהא דכפאוהו ואכל‬ ‫ואמאי לא איפשיטא‪ ,‬וי"ל דאפי' מי שסובר דמצות אינן צריכות‬ ‫מצה אינה תלויה בדין השופר‪ ,‬ואולי שהוא סובר שכיון שאין אדם‬ ‫כוונה‪ ,‬ה"מ בדבר שיש בו מעשה שהמעשה הוא במקום כוונה‪,‬‬ ‫עושה מעשה בתקיעת שופר אלא השמיעה ואפילו התוקע עיקרו‬ ‫כגון נטילת לולב דאמרי' מדאגבהו נפק ביה וכן כל כיוצא בזה‪,‬‬ ‫השמיעה לפיכך צריך כונה‪ ,‬משא"כ באכילת מצה‪ ,‬ורבה הוא‬ ‫אבל במצות שתלויה באמירה בלבד ודאי צריכה כוונה שהאמירה‬ ‫שהשוה דינן ולפיכך דקדקו ואמרו אלמא קסבר רבה מצות אינן‬ ‫היא בלב‪ ,‬וכשאינו מכוין באמירה ואינו עושה מעשה נמצא כמי‬ ‫צריכות כונה ולא דקדקו כן מההיא דכפאוהו ואכל מצה‪ ,‬ועם כל‬ ‫שלא עשה שום דבר מהמצות‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בדבריו דהא דבמצוה‬ ‫זה אני מסתפק שלא תהיה נוסחת רבינו האמיתית שם גבי מצה‬ ‫שתלויות באמירה בעי כונה לכ"ע‪ ,‬ה"ט משום דבלא כונה הרי אין‬ ‫לא יצא שכן נראה מן ההלכות‪ ,‬ולא ראיתי מי שחלק בין מצוה‬ ‫לזה שם מעשה כלל דכל המעשה מצוה הוא כונת הלב והאמירה‬ ‫למצוה בדין הכונה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר דחילק בדעת הרמב"ם דאף‬ ‫הוי ביטוי לכונת הלב‪ ,‬ולפ"ז פשוט הוא דאם לא כיון לבו לא עשה‬ ‫דס"ל להרמב"ם דמצות אי"צ כונה‪ ,‬מ"מ זהו דוקא היכי דעושה‬ ‫ולא כלום ולא חשיבי מעשה‪ ,‬ולפ"ז יובן קושית הלח"מ דאי הא‬ ‫מעשה‪ ,‬משא"כ בשופר דאין עושה מעשה אלא עיקר המצוה הוא‬ ‫דבעי כונה בדברים שבאמירה היינו משום דבלא כונה אינו נחשב‬ ‫השמיעה‪ ,‬בהא לכ"ע צריך כוונה‪ ,‬וצ"ב בחילוקו‪.‬‬ ‫כלל למעשה מצוה‪ ,‬א"כ מה סברא יש לחלק בין פסוק ראשון‬ ‫לשאר הפרשיות‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬יעו"ש בלח"מ שכתב וז"ל‪ ,‬קשה על דברי רבינו‪ ,‬דבהל'‬ ‫ק"ש פ' ב' כתב דאפילו היה מגיה יצא והוא שכיון לבו בפסוק‬ ‫והנה‪ ,‬כתב שם בלח"מ לישב את שיטת הרמב"ם וז"ל‪ ,‬ונראה‬ ‫ראשון‪ ,‬א"כ משמע דמצות אי"צ כוונה דאע"ג דפסק דבעי כוונה‬ ‫דדעת רבינו כמ"ש הרמב"ן בספר המלחמות בפרק ראוהו ב"ד‪,‬‬ ‫בפסוק ראשון‪ ,‬הרי כתב הרב"י ז"ל בשם הרשב"א ז"ל דלכ"ע‬ ‫שכתב שם דבהא פליגי מ"ד מצוות צריכות כוונה או אינן צריכות‬ ‫פסוק ראשון צריך כוונה אפילו למ"ד מצות אינן צריכות כוונה‪,‬‬ ‫אי בעי כוונה בפסוק ראשון או לא‪ ,‬וכל הני תנאי דאית להו דבעי‬ ‫דכי קאמר מצות אי"צ כוונה היינו כוונה לצאת‪ ,‬אבל הך כוונה‬ ‫כוונה בק"ש אית להו דמצות צריכות כוונה‪ ,‬אבל למ"ד דמצות‬ ‫לא הוי כוונה לצאת אלא כונת הענין כלומר שלא יהרהר בדברים‬ ‫אי"צ כוונה אפילו בפסוק ראשון לא בעי כוונה‪ ,‬ואין לחלק בין‬ ‫אחרים‪ ,‬א"כ מ"ש בגמרא שמצות צריכות כוונה הוי דלכל הפרשה‬ ‫כוונת הענין לכוונה לצאת דהכל אחד‪ ,‬וראיה לדבריו דאם תחלק‬ ‫בעי כוונה לצאת דלפסוק ראשון כ"ע מודו‪ ,‬וא"כ רבינו דפסק שם‬ ‫בכך מאי הקשה הגמ' ממתניתין ש"מ דמצות צריכות כוונה נימא‬ ‫דלא בעי כוונה אלא בפסוק ראשון הוי כמאן דאמר מצוות אי"צ‬ ‫דמתני' דקאמר אם כיון לבו היינו כוונת הענין בפסוק ראשון‪ ,‬אלא‬ ‫כוונה‪ ,‬וכאן פסק בהפך‪ ,‬ואפילו תאמר דבמ"ש ה"ה שכיון שאין‬ ‫ודאי אין לחלק בין כוונה לכוונה ושם האריך ע"ש‪ ,‬ולכך סובר‬ ‫אדם עושה מעשה בתקיעה וכו' יספיק לתרץ זה‪ ,‬ונימא דהכא הוי‬ ‫רבינו דדוקא בפסוק ראשון בעי כוונה דפסק כמ"ד דמצות צריכות‬ ‫השמיעה עיקר ולכך בעי כוונה‪ ,‬אבל התם האמירה היא העיקר‬ ‫כונה אבל למ"ד אינן צריכות אפילו בפסוק ראשון לא‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דהוי כמעשה ולכך לא בעי כוונה‪ ,‬מה שזה אינו לפי האמת דאין‬ ‫ולכאורה דברי הלח"מ תמוהין ביותר‪ ,‬דאי ס"ל כדעת הרמב"ן‬ ‫כוונת ה"ה לחלק אלא בין מעשה לשמיעה ואמירה וכיון דאינו‬ ‫דלמ"ד מצות צריכות כונה אין לחלק בין כונה לכונה‪ ,‬כיון דפסק‬ ‫מעשה ממש הכל שוה ובעי כוונה‪ ,‬וכדכתב רבינו יונה בפ"ק‬ ‫הרמב"ם בק"ש ובתקיעות דבעי כונה ע"כ דס"ל דמצות צריכות‬ ‫דברכות‪ ,‬ומגיה יוכיח שהוא אמירה ופסק רבינו דלא בעי כוונה‬ ‫כונה‪ ,‬וא"כ איך פסק הרמב"ם לענין מצה דבכפאו יצא י"ח ומשמע‬ ‫וכו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והנה לכאורה קשה דסברת הרבינו יונה הוא דדברים‬ ‫‪ | 62‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫בכדי לאשווי לשם מעשה מצוה א"כ מה סברא יש לחלק בין פסוק‬ ‫דס"ל דמצות אי"צ כונה‪ ,‬וע"כ דהרמב"ם חולק על הרמב"ן וא"כ‬ ‫ראשון לשאר פרשיות‪ ,‬ואין לפרש דהא דבשאר הפרשיות לא בעי‬ ‫הדי קושיא לדוכתא‪ ,‬עוד צ"ב בעצם סברת הרמב"ן דאי ס"ל‬ ‫כוונה הוא משום דהוי מדרבנן‪ ,‬דהא בפשטות לדעת הרמב"ם גם‬ ‫דמצות צריכות כונה ומה"ט בעי כונה בפסוק ראשון בק"ש‪ ,‬א"כ‬ ‫שאר הפרשיות הוי דאוריתא‪ ,‬וא"כ גם בשאר פרשיות בעי כונה‬ ‫מה סברא יש לחלק בין פסוק ראשון לשאר הפרשיות‪ ,‬ובפשטות‬ ‫דהא עכ"פ בעי שיחשב אמירה‪ ,‬ומוכח מהכא דדעת הראב"ד דהא‬ ‫נראה מדברי הרמב"ן דהא דלא בעי בשאר הפרשיות הוא משום‬ ‫דבעי כונה אינו בכדי לאשווי למעשה‪.‬‬ ‫דס"ל דשאר פרשיות הוי מדרבנן‪ ,‬וכדהוכיח שם הרמב"ן מק"ש‬ ‫דר' יהודה הנשיא‪ ,‬אכן כפי שנתבאר לעיל בדעת הרמב"ם דס"ל‬ ‫והנה בשו"ע סימן תע"ה סעיף ד' כתב וז"ל‪ ,‬אכל מצה בלא‬ ‫דכל הפרשיות הוי מדאוריתא עדיין יקשי מה טעם יש לחלק בין‬ ‫כוונה‪ ,‬כגון שאנסוהו עכו"ם או לסטים לאכול יצא ידי חובתו‪ ,‬כיון‬ ‫פסוק ראשון דבעי כונה משא"כ בשאר הפרשיות דלא בעי כונה‪.‬‬ ‫שהוא יודע שהלילה פסח ושהוא חייב באכילת מצה‪ ,‬אבל אם‬ ‫סבור שהוא חול‪ ,‬או שאין זו מצה לא יצא‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר לכאורה‬ ‫דס"ל דמצוות אי"צ כונה‪ ,‬וקשה דהא להדיא פסק השו"ע בסי'‬ ‫בשיטת הראב"ד דמי שאכל מצה באונס יצא משום‬ ‫ס' דמצות צריכות כונה‪ ,‬וע"כ צ"ל דדעת השו"ע כדעת הראב"ד‬ ‫שנהנה בגרונו ומעיו‪ ,‬דדמי למתעסק בחלבים ועריות‬ ‫דבמצה כיון דנהנה חשיב כונה אף למ"ד דמצות צריכות כונה‪,‬‬ ‫שחייב משום שנהנה‬ ‫ולפ"ז קשה דלמאי דנתבאר לעיל בסברת הראב"ד דהא דבנהנה‬ ‫והנה‪ ,‬בכס"מ שם בהל' שופר כתב וז"ל וכן פסק הר"ם במז"ל‬ ‫לא בעי כונה היינו משום דע"י ההנאה חשיב למעשה שנעשה‬ ‫דצריך שיתכוין משמיע להוציא ושומע לצאת הא לאו הכי לא‬ ‫מדעתו ולא חשיב מתעסק‪ ,‬וא"כ מאי נפק"מ אם הוא יודע שהוא‬ ‫יצא‪ ,‬אלא שבפ"ו מהל' חמץ ומצה כתב דכפאוהו ואכל מצה יצא‪,‬‬ ‫פסח ואכל מצה או שאינו יודע שהוא פסח‪ ,‬דלכאורה מהא משמע‬ ‫ולא פליגא דידיה אדידיה‪ ,‬דס"ל דבתקיעת שופר כיון דחזינן דרבי‬ ‫דהא דמהני הטעם דנהנה הוא משום דחשיב כונה למצוה‪ ,‬והא‬ ‫זירא אמר לשמעיה איכוין ותקע לי נקטינן דצריך כוונה‪ ,‬אבל‬ ‫בכפאו בודאי מיירי דאף אם יודע שפסח היום ואכל מצה מ"מ‬ ‫בכפאוהו ואכל מצה כיון דלא חזינן בגמ' מאן דפליג עליה בהדיא‬ ‫אינו רוצה כלל בקיום המצוה וא"כ אמאי חשיב כונה למצוה‪ ,‬וצ"ב‬ ‫לא דחינן לה‪ ,‬דאע"ג דבתקיעת שופר לא יצא‪ ,‬הכא יצא שכן נהנה‬ ‫בדבריו‪.‬‬ ‫כדאמרינן בעלמא המתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה‪,‬‬ ‫ואשר נראה בזה‪ ,‬דהנה כבר נתבאר לעיל בשיטת הרא"ה דס"ל‬ ‫ובגמ' נמי עבדינן צריכותא ממצה לשופר‪ ,‬הילכך אע"ג דשופר‬ ‫דבכל המצוות יש שני דיני כוונות‪ ,‬האחד דבעי כוונה לעצם‬ ‫מידחיא דקי"ל צריך כוונה בכפאוהו ואכל מצה נקטינן דיצא עכ"ל‪.‬‬ ‫המעשה כדי שיחשב מעשה מצוה ובהא כ"ע מודי‪ ,‬ומהאי טעמא‬ ‫וכסברא זו כתב הראב"ד שם וז"ל‪ ,‬א"א‪ ,‬דכיון דאכל מצה הרי נהנה‬ ‫במתעסק אף למ"ד דלא בעי כוונה לא יצא יד"ח‪ ,‬דמתעסק לא‬ ‫גרונו ומעיו‪ ,‬והלא מתעסק שהוא פטור לענין לשבת לענין לחלב‬ ‫חשיב כלל למעשה מצוה‪ ,‬והכוונה השניה היא‪ ,‬דמלבד מעשה‬ ‫ועריות חייב‪ .‬ולעולם כל לענין אכילה לא בעינן כונה למצוה אבל‬ ‫המצוה צריך גם כוונה לצאת יד"ח‪ ,‬ובכונה זו נחלקו בגמ' אי בעי‬ ‫לשאר מצוות בעינן כונה כפשטה דמתני'‪ .‬וכן עיקר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כונה או לא‪ ,‬ובדעת הראב"ד נראה דלכ"ע לא בעי כוונה לצאת‬ ‫ולכאורה עצם סברת הראב"ד צ"ב‪ ,‬דלכאורה הסברא דנהנה‬ ‫יד"ח‪ ,‬אלא דלמ"ד דבעי כוונה‪ ,‬היינו דבעי כוונה למעשה שהמעשה‬ ‫לגבי מתעסק בחלבים ועריות אינו מדין דבנהנה חשיב ככוונה‪,‬‬ ‫יעשה מרצונו ודעתו‪ ,‬ומהאי טעמא במידי דאכילה אף דכפאוהו‪,‬‬ ‫אלא דכמו דלענין שבת מתעסק לא חשיב מלאכה דאינו חשיב‬ ‫כיון דנהנה הרי יש בהנאתו משום הבעת רצונו בעצם המעשה‪,‬‬ ‫מעשה‪ ,‬להא מהני הסברא דבנהנה לא חשיב מתעסק וחשיב‬ ‫ומש"ה לכ"ע חשיב מעשה מצוה‪ ,‬ומ"ד דלא בעי כוונה ס"ל דעצם‬ ‫מעשה‪ ,‬אכן לענין כונה לענין קיום מצוה דבעי כונת הלב‪ ,‬א"כ מה‬ ‫המעשה אף דלא נעשה מדעתו מ"מ חשיב למעשה מצוה‪.‬‬ ‫שייך במי שכפאו דאינו רוצה כלל במעשה המצוה דמחמת שנהנה‬ ‫יחשב שיש לו כונה למצוה‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬בדעת הרמב"ם נראה גדר חדש‪ ,‬דלמ"ד דבעי כוונה אי"ז‬ ‫מדין לאשווי מעשה מצוה‪ ,‬וגם אין זה מדין כוונה לצאת יד"ח‪,‬‬ ‫ואשר נראה בשיטת הראב"ד‪ ,‬דהא דבעי כוונה במצוות אי"ז דין‬ ‫אלא דבעי כונת הענין‪ ,‬דהיינו שצריך שיבין את מהותו של‬ ‫דמלבד המעשה מצוה בעי גם כוונה לצאת יד"ח‪ ,‬אלא דבעי כוונה‬ ‫המעשה מצוה‪ ,‬והנה בכל מעשה מצוה שכל מהותו ותכלית קיום‬ ‫לעצם מעשה המצוה דהיינו שבכדי שיחול על המעשה שם מעשה‬ ‫צווי הבורא הוא בעצם עשייתו‪ ,‬הרי דבעצם עשייתו כלול כל‬ ‫מצוה‪ ,‬צריך שהמעשה יעשה מדעתו ורצונו‪ ,‬ולפ"ז א"ש דחילק בין‬ ‫מהות ותכלית המצוה‪ ,‬ובזה נחלקו האם בכל מעשה מצוה בעי‬ ‫אכל מצה דאע"פ שאינו רוצה בקיום המצוה‪ ,‬מ"מ מאחר דבזמן‬ ‫כוונה חיובית למהות המצוה או לא‪ ,‬ובהא ס"ל להרמב"ם דקימ"ל‬ ‫האכילה נהנה מהאכילה הרי דבהנאתו יש בזה גלוי רצון בעצם‬ ‫כמ"ד דלא בעי כוונה חיובית למהות המצוה‪ ,‬אלא דחלוק מצוות‬ ‫המעשה דאכילה‪ ,‬ונמצא דהמעשה דהאכילת מצה היה מדעתו‬ ‫שתכליתם ומהותם הוא עצם המעשה‪ ,‬כגון אם בא ליטול לולב‬ ‫ורצונו‪ ,‬וחשיב שפיר לשם מעשה מצוה‪ ,‬משא"כ בשאר מצוות‬ ‫דכל מהות המצוה הוא המעשה‪ ,‬בהא ס"ל דאין צריך כוונה חיובית‬ ‫למ"ד דמצוות צריכות כוונה‪ ,‬היינו דבעי כוונה בכדי שהמעשה‬ ‫למהות המצוה דהא בעשית המצוה כלול גם מהות המצוה‪ ,‬משא"כ‬ ‫יחשב למעשה מדעתו ורצונו בעשית המצוה‪ ,‬אלא דצ"ב דאמאי‬ ‫במצוה של שבח ותפילה או ק"ש‪ ,‬דאף דהמעשה מצוה היבש הוא‬ ‫לא פרשו כן המ"מ והלח"מ בדעת הרמב"ם‪.‬‬ ‫האמירה‪ ,‬מ"מ מהות המצוה הוא אינו האמירה‪ ,‬דבק"ש מהות‬ ‫ואפשר דלא פרשו כן בדעת הרמב"ם‪ ,‬משום דלשיטת הראב"ד‬ ‫המצוה הוא קבלת עול מלכות שמים‪ ,‬ובתפילה הוא כוונת הלב‪,‬‬ ‫דהא דבעי כוונה‪ ,‬היינו דבלא כוונה לא חשיב כלל כמעשה מצוה‪,‬‬ ‫דהא כל מהותו של תפילה הוי עבודה שבלב‪ ,‬וכן שמיעת תקיעות‬ ‫א"כ קשה דלסברא זו לא שייך לחלק בין ברכה ראשונה לשאר‬ ‫דכתיב בי' זכרון תרועה‪ ,‬במצוות אלו ס"ל להרמב"ם דבלא כוונת‬ ‫פרשיות‪ ,‬דהניחא אי הוי דין של כונה‪ ,‬בזה אפשר לחלק דרק בפסוק‬ ‫הענין ומהות המצוה לכו"ע לא יצא יד"ח‪.‬‬ ‫ראשון דהוי עיקר המצוה צריך כונה‪ ,‬אבל אי הא דבעי כונה הוי‬ ‫אוסף | ‪63‬‬ ‫לתוכן‬ ‫רק לענין מתעסק‪ ,‬דבקורא ע"מ להגיה דלהדיא הקריאה מכוונת‬ ‫ולפמשנ"ת‪ ,‬נראה דזה כוונת הלחם משנה‪ ,‬דדעת הרמב"ם הוא‬ ‫לד"א‪ ,‬בהא מחלק הרמב"ם בין פסוק ראשון דבהא אם כיון לדברים‬ ‫כמש"כ הרמב"ן במלחמות‪ ,‬דגם בק"ש הא דבעי כוונה בפסוק‬ ‫אחרים לכ"ע לא יצא‪ ,‬לבין שאר הפרשיות דאף אם מתעסק‪ ,‬מ"מ‬ ‫ראשון אין זה דין המיוחד לק"ש כמו שמבואר בראשונים‪ ,‬אלא‬ ‫יצא מאחר דכיון לבו בפסוק ראשון‪.‬‬ ‫דהוי מדין מצות צריכות כונה‪ ,‬ומדין מצות צריכות כונה בעי כונת‬ ‫הענין‪ ,‬וכן מדויק בלשונו וז"ל‪ ,‬אבל למ"ד דמצות אינן צריכות‬ ‫ויעוין בחיי אדם כלל ס"ח דכתב וז"ל‪ ,‬ודע דמה דמצרכינן‬ ‫כוונה אפילו בפסוק ראשון לא בעי כוונה‪ ,‬ואין לחלק בין כוונת‬ ‫ליה לחזור ולעשות המצוה היינו במקום שיש לתלות שעשייה‬ ‫הענין לכוונה לצאת דהכל אחד‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בדבריו דלמ"ד‬ ‫הראשונה לא היתה לשם מצוה כגון בתקיעה שהיתה להתלמד או‬ ‫דמצוות צריכות כונה בעי כונת הענין‪ ,‬אלא דלעיל הקשינו על‬ ‫בק"ש שהיתה דרך לימודו וכדומה‪ ,‬אבל אם קורא ק"ש כדרך שאנו‬ ‫הלח"מ דאיך מביא סיעתא לשיטת הרמב"ם מדברי הרמב"ן‪ ,‬והרי‬ ‫קורין בסדר תפילה‪ ,‬וכן שאכל מצה או תקע ונטל לולב אע"פ שלא‬ ‫ברמב"ן מבואר להדיא דלמ"ד מצות אי"צ כונה לא בעי כונה אפי'‬ ‫כיון לצאת יצא‪ ,‬שהרי משום זה עושה כדי לצאת אע"פ שאינו‬ ‫בפסוק ראשון‪ ,‬אכן לפמש"כ נראה דעיקר ראייתו הוא מעצם סברת‬ ‫מכוין עכ"ל‪ .‬ומבואר בדבריו דכל מה דנפסק דבעי כונה בפסוק‬ ‫הרמב"ן‪ ,‬דהנה הרמב"ן הקשה שם וז"ל‪ ,‬ואם תשאל כיון דמצות‬ ‫ראשון אין זה אלא במתעסק אבל בסתמא לא בעי כונה חיובית‪,‬‬ ‫צריכות כוונה כולה נמי ליבעי כוונה‪ ,‬זו אינה שאלה‪ ,‬שעיקר ק"ש‬ ‫וצ"ב דמה"ת לחדש חידוש זה‪.‬‬ ‫פסוק ראשון ובו יוצא ידי חובתו כדאמרי' עלה התם שמע ישראל‬ ‫אכן לפמשנ"ת בדעת הרמב"ם א"ש‪ ,‬דהא כל מאי דמצריכינן‬ ‫ה' אלהינו ה' אחד זו היא ק"ש של ר"י הנשיא וכו'‪ ,‬ומאן דמפרש‬ ‫לכונה בין למ"ד מצות צריכות כונה בכל מעשה מצוה‪ ,‬ובין במצות‬ ‫תרי גווני בכוונה לא צהיר לפום גמרא ולא חוור‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והביאור‬ ‫שמהותם הוא כונת הלב כגון ק"ש ותפילה דבהא כ"ע מודו דבעי‬ ‫בדבריו דכיון דיסוד הכונה הוא כונת הענין ומהות המצוה‪ ,‬אע"ג‬ ‫כונה‪ ,‬היינו משום דצריך שיכון למהות המצוה‪ ,‬ומה"ט סברא הוא‬ ‫דכל הג' פרשיות הוי חלק ממצות ק"ש‪ ,‬מ"מ עניינם הוא אחד‪,‬‬ ‫דבסתמא כשאדם נוטל לולב בסוכות מאחר דמהות המצוה היא‬ ‫והוא קבלת עול מלכות שמים‪ ,‬דזהו עיקר המצוה וכדחזינן בק"ש‬ ‫עצם המעשה לא בעי כוונה למהות המצוה‪ ,‬שהרי הוא עושה‬ ‫של ר"י הנשיא‪ ,‬ולפי סברא זו ביאר הלח"מ דדעת הרמב"ם דאף‬ ‫דבמצוה שבמעשה לא בעי כונה חיובית לענין המצוה‪ ,‬מ"מ‬ ‫בפועל את מעשה המצוה שעשיתה היא מהותה של המצוה‪,‬‬ ‫במצוה של ק"ש ותפילה דכל מהות המצוה נגזרת מהכונה‪,‬‬ ‫ומה"ט ס"ל לחיי אדם דה"ה כשקורא ק"ש בסדר תפילה פשיטא‬ ‫דהאמירה אינו אלא ביטוי לכוונת הלב בהא לכ"ע בעי כונה‪ ,‬ומ"מ‬ ‫דבא לקיים את מהות המצוה דק"ש דהינו קבלת עול מלכות‬ ‫בשאר הפרשיות לא בעי כוונה דכולהו ענין אחד הוא‪ ,‬והביאור‬ ‫שמים‪ ,‬ולא צריך כונה מיוחדת‪ ,‬וכל הנפק"מ דבעי כונה אינו אלא‬ ‫הוא דכיון דכל תכלית הכוונה הוא שיבין את מהות המצוה‪ ,‬מאחר‬ ‫במתעסק‪ ,‬דבכה"ג עכ"פ במצוות של אמירה דאף דהאמירה הוי‬ ‫דכיון בפסוק ראשון וקיבל ע"ע עול מלכות שמים הרי דכל המשך‬ ‫המעשה מצוה‪ ,‬מ"מ מהות המצוה הוא שיש באמירה ביטוי לכונת‬ ‫הק"ש הולך אחר אותה כונה‪ ,‬וחשיבי למעשה מצוה דהא מבין את‬ ‫הלב‪ ,‬מש"ה אם אומרם ע"מ להתלמד או להגיה‪ ,‬אין כאן את מהות‬ ‫ענין ומהותה של המצוה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫המצוה דהיינו אמירה המבטא את קבלת עול מלכות שמים בלב‪.‬‬ ‫ולפ"ז יתישב הא דהקשינו לעיל דמה דמיון יש בין שמיעת‬ ‫וכדברי החיי אדם‪ ,‬לכאורה מדויק מלשון הרמב"ם בפ"א מהל'‬ ‫התקיעות לבין סברת הרבינו יונה‪ ,‬דלכאורה יש לחלק דבמצוות‬ ‫ק"ש‪ ,‬דלא כתב דצריך לכון בשעה שקורא ק"ש‪ ,‬אלא דאם קרא‬ ‫של אמירה דכל המצוה הוא בלב והאמירה אינו אלא ביטוי לכונת‬ ‫ולא כיון לבו בפסוק ראשון לא יצא יד"ח‪ ,‬משא"כ בשאר פרשיות‬ ‫הלב מש"ה לכ"ע ללא כונה הוי אמירתו כמאן דליתא‪ ,‬אבל שופר‬ ‫אפי' אם מתעסק יצא יד"ח‪ ,‬ולפמשנ"ת בדעת הרמב"ם אפשר‬ ‫דהא כל המצוה הוא לשמוע קול שופר‪ ,‬ואין זה ביטוי לשום כונה‬ ‫דאם קרא ק"ש בסדר התפילה אף דלא היה לו כוונה חיובית גם‬ ‫כדי שיחשב למצוות שופר אמאי בעי כוונה‪ ,‬אכן לפמשנ"ת א"ש‪,‬‬ ‫להרמב"ם יצא יד"ח‪ ,‬דבכה"ג יש באמירתו את כוונת הענין‪ ,‬ורק‬ ‫דיסודו של המ"מ אי"ז משום דבעי כונה לשמיעת התקיעות‬ ‫אם לא כיון לבו‪ ,‬דהיינו שקרא בתורה או ע"מ להגיה לא יצא יד"ח‪,‬‬ ‫דומיא דק"ש ותפילה‪ ,‬אלא דכל מה דפסקי' דמצוות אי"צ כונה‪,‬‬ ‫משום דבכה"ג אין באמירתו את מהות המצוה דק"ש דהוא קבלת‬ ‫היינו היכי דעצם המעשה הוי מהות ותכלית כל המצוה‪ ,‬משא"כ‬ ‫עול מלכות שמים‪ ,‬וכמו שפסק בחיי אדם‪.‬‬ ‫היכי דמהות המצוה אינה המעשה היבש‪ ,‬כגון ק"ש דאף דהמעשה‬ ‫הוי האמירה‪ ,‬אבל מהות המצוה הוי קבלת עול מלכות שמים‪,‬‬ ‫והנה יש לדייק כן מדברי הרמב"ם בהל' מגילה וחנוכה פרק ב'‬ ‫והאמירה הוי ביטוי לזה‪ ,‬בהא כ"ע מודו דבעי כונה‪ ,‬ולפ"ז ה"ה‬ ‫הל' ה' דכתב וז"ל‪ ,‬הקורא את המגילה בלא כוונה לא יצא‪ ,‬כיצד‬ ‫בשופר כיון דשמיעה בע"כ אין לזה שם של שמיעה‪ ,‬דמהות‬ ‫היה כותבה או דורשה או מגיהה אם כיון לבו לצאת בקריאה זו יצא‬ ‫שמיעה מקבלת תוקף רק אם בא לשמוע מרצונו‪ ,‬ולכך ללא כונה‬ ‫ואם לא כיון לבו לא יצא‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ולכאורה צ"ב דהרמב"ם מתחיל‬ ‫לשמוע לכ"ע לא יצא יד"ח‪.‬‬ ‫דהקורא בלא כונה לא יצא דמהא משמע דבעי כוונה‪ ,‬ובהמשך‬ ‫מבאר דכל הנ"מ זה רק במתעסק‪ ,‬אכן לפמשנ"ת הדברים מאירים‪,‬‬ ‫דלדעת הרמב"ם הא דבעי כונה אינו דין דבעי כונה חיובית‪ ,‬דהא‬ ‫בשיטת החיי אדם דקריאה בסדר התפילה או אכילת‬ ‫דעת הרמב"ם דמצוות לא בעי כונה‪ ,‬אלא דהיכי שמהות המעשה‬ ‫מצה ונטילת לולב נחשבת כוונה ואין צריך כוונה חיובית‬ ‫מפורשת אלא במתעסק להתלמד‬ ‫המצוה הוא ביטוי למחשבה‪ ,‬בהא ס"ל להרמב"ם דאם אומרו‬ ‫במחשבה אחרת כגון ע"מ להגיה הרי דאין באמירתו את מהות‬ ‫והנה‪ ,‬לפי שיטת הרמב"ם יש להסתפק‪ ,‬האם במצות ק"ש בעי‬ ‫המצוה‪ ,‬אבל בסתמא שבא לקרות את המגילה לא בעי כונה‬ ‫כונה חיובית בפסוק ראשון‪ ,‬או דבסתמא לא בעי כונה‪ ,‬דבסתמא‬ ‫חיובית דבכה"ג עצם הקריאה יש בזה את מהות המצוה‪.‬‬ ‫גם מצוות של אמירה חשיב לאמירה בכונה‪ ,‬וכל הנפק"מ הוא‬ ‫‪ | 64‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫כונה היינו דבעי כונת מהות המעשה‪ ,‬אלא דבסתמא כשעושה‬ ‫במח' הפוסקים למ"ד דמצוות אין צריכות כונה אם מתכון‬ ‫מעשה מצוה יש בעצם עשיתו את מהות המעשה‪ ,‬דהא כל תכלית‬ ‫להדיא שלא לצאת אם יוצא יד"ח‬ ‫המצוה היא עשית המעשה ובזה נגמר כל המצוה‪ ,‬ולפ"ז אם הניח‬ ‫תפילין אע"ג דכיון להדיא שלא לצאת‪ ,‬למ"ד דלא בעי כונה‪ ,‬כיון‬ ‫והנה נחלקו הפוסקים למ"ד דמצוות אי"צ כונה אם מתכון‬ ‫דעכ"פ עשה בפועל את כל מה שהוא מצווה והוא מעשה הנחת‬ ‫להדיא שלא לצאת אם יוצא יד"ח‪ ,‬ומקור הדברים בגמ' בברכות‬ ‫התפילין יצא יד"ח‪ ,‬אכן בסוגיא דברכות אע"ג דמעשה המצוה‬ ‫דף י"ב ע"א‪ ,‬פשיטא היכא דקא נקיט כסא דחמרא בידיה וקסבר‬ ‫דשכרא הוא ופתח ומברך אדעתא דשכרא וסיים בדחמרא יצא‪,‬‬ ‫הוא אמירת הברכה‪ ,‬מ"מ כיון דמהות המצוה הוא ההודאה על מה‬ ‫דאי נמי אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא‪ ,‬דהא תנן על כולם אם‬ ‫שאוכל‪ ,‬כיון דבתחילת הברכה היתה כונתו לשיכרא הרי דהופקעה‬ ‫אמר שהכל נהיה בדברו יצא‪ ,‬אלא היכא דקא נקיט כסא דשכרא‬ ‫מברכתו מהות של ברכת הודאה על שיכרא‪ ,‬ונמצא דמעשה‬ ‫בידיה וקסבר דחמרא הוא פתח ובריך אדעתא דחמרא וסיים‬ ‫הברכה קיבלה מהות אחרת לגמרי‪ ,‬וכן בהבדלה דאע"ג דהבדלה‬ ‫בדשכרא מאי‪ ,‬בתר עיקר ברכה אזלינן או בתר חתימה אזלינן‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫נעשה ע"י אמירה‪ ,‬אכן מהות המעשה הוא בהא דמבדיל בין קדש‬ ‫ובתוס' שם בד"ה לא לאתויי נהמא הקשו וז"ל‪ ,‬והקשה הר"ר יעקב‬ ‫לחול‪ ,‬וכיון דאינו מתכון להבדיל הרי דמפקיע מאמירת ההבדלה‬ ‫מקינון מאי קא מבעיא ליה והא ודאי מצות אינן צריכות כוונה‪,‬‬ ‫את מהותו דמצות הבדלה‪ ,‬ולפ"ז איה"נ לו יצויר דיש מציאות‬ ‫והיה אומר הר"י דהיינו בשומע תפלה אחורי בית הכנסת ולא‬ ‫שבהנחה של תפילין שייך משמעות אחרת חוץ ממצות הנחת‬ ‫נתכוין לצאת‪ ,‬אבל היכא דנתכוין לברך על היין ונמצא שכר לא‬ ‫תפילין והוא היה נותן לזה משמעות אחרת‪ ,‬הרי דה"ה דגם בזה לא‬ ‫מהני‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומזה הוכיחו הפוסקים דגם למ"ד דמצות אי"צ כונה‬ ‫היה יוצא יד"ח‪ ,‬ולפ"ז לדוגמא אם משתמש בלולב ע"מ לנקות את‬ ‫אי"ז אלא משום דסתמא עושהו לשם מצוה ואי"צ כונה חיובית‪,‬‬ ‫ביתו והגיע חג הסוכות נראה דלדעת רבינו שמואל דמיא להבדלה‬ ‫אבל במקום שיש לו כונה הופכית לכ"ע לא יצא י"ח דלכ"ע בעי‬ ‫וחמרא ושיכרא‪ ,‬דכיון דלהדיא יש במעשהו מהות אחרת ולא את‬ ‫כונה דסתמא‪ ,‬אכן היה מקום לחלק דדוקא הכא דבזמן שהתחיל‬ ‫מהות המצוה הרי דמפקיע את השם מעשה מצוה‪ ,‬אכן לפירוש‬ ‫ברכתו היה מכוון הברכה לחמרא‪ ,‬ונמצא דהברכה כלל לא היה על‬ ‫השני של הר"י החילוק הוא בין מצוה שבמעשה לבין מצוות של‬ ‫שיכרא‪ ,‬מש"ה לא חשיבי כלל כמעשה מצוה לגבי השיכרא‪ ,‬אבל‬ ‫אמירה דבהא בעי כוונה לכ"ע מדין לאשווי מעשה‪ ,‬והנ"מ בין שני‬ ‫אם היה מברך לכתחילה על השיכרא אף דלהדיא לא רצה לצאת‬ ‫הפירושים‪ ,‬דלפי' הרבינו שמואל בסתמא אם לא חשב על חמרא‬ ‫בזה‪ ,‬אפשר דלמ"ד דלא בעי כונה יצא י"ח‪.‬‬ ‫מהני ברכתו גם על השכרא‪ ,‬וכדעת החיי אדם‪ ,‬אכן לפי' השני כל‬ ‫אכן‪ ,‬יעו"ש ברבינו יונה דהקשה את קושית התוס' ותירץ‬ ‫מצוה שבאמירה לכ"ע בעי כוונה‪ ,‬הרי דכשמברך על שיכרא בעי‬ ‫בענין אחר וז"ל‪ ,‬ורבינו שמואל ז"ל סובר שאע"פ שמצות אי"צ‬ ‫לכוון על שיכרא וללא כונה אינו יוצא יד"ח‪ ,‬ועדין צ"ע בזה‪.‬‬ ‫כוונה ויצא בדיעבד‪ ,‬זהו כשעושה המצוה בסתם‪ ,‬אבל כשמתכוין‬ ‫בידיעה שלא לצאת ודאי אינו יוצא וכו'‪ ,‬ומזה הטעם אומר שנוהגין‬ ‫בשיטת ר' אברהם בן הרמב"ם לחלק בין מצות דעשיייה‬ ‫העולם להבדיל בביתם במוצאי שבת אע"פ ששמעו הם ונשיהן‬ ‫לשמיעת קול שופר ומגילה דבעי כונה‬ ‫ובני ביתם ההבדלה בבהכ"נ ואין הברכה לבטלה‪ ,‬מפני שבשעה‬ ‫ששמעו אותה בבהכ"נ היתה כוונתם שלא לצאת בה כי אם באותה‬ ‫ויעוין בשו"ת ר' אברהם בן הרמב"ם הל' שופר פרק ב' וז"ל‪,‬‬ ‫שמבדילים בביתם‪ ,‬והכא נמי כיון שנתכוון שלא לצאת אלא מן‬ ‫שאלה למה נתיחדו שופר ומגלה לעשותם בכונה והלא אמרו‬ ‫היין לא יצא‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר לכאורה להדיא מהא דדימה דין זה‬ ‫מצות אינן צריכות כונה‪ ,‬תשובה המצות שאמרו אינן צריכות‬ ‫להבדלה‪ ,‬דאף דאין שום חסרון בעצם שמיעת ההבדלה‪ ,‬מ"מ כיון‬ ‫כוונה הן מצות שקיומן בעשיית מעשה‪ ,‬שגוף אותה העשייה‬ ‫דכיון שלא לצאת יכול להבדיל שוב בביתו‪ .‬ומשמע דהטעם הוא‬ ‫היא המצוה‪ ,‬כגון אכילה וטבילה וקריאה וכיוצא בהן‪ ,‬אבל שופר‬ ‫דגם למ"ד דלא בעי כונה בסתמא‪ ,‬מ"מ היכי דיש כונה הפכית‬ ‫ומגלה הואיל וגוף המצוה שמיעת הקול בעלמא היא כי לא מכוין‬ ‫לכ"ע לא יצא יד"ח‪.‬‬ ‫מאי קעבד מן המצוה‪ .‬אבל טובל וכיוצא בו אם לא כיון לבו כבר‬ ‫ובטורי אבן בראש השנה דף כ"ח ע"ב חולק ע"ז וז"ל‪ ,‬ול"נ‬ ‫קיים בשעת עשייה‪ .‬וכן נמי שומע מגלה כשומע שופר‪ ,‬ותדע‬ ‫דלמ"ד אין צריך כוונה אפי' מתכוין בהדי' שלא לצאת אפ"ה יוצא‪,‬‬ ‫שלא הצרכנו קורא למגלה לכוון לבו לצאת אלא שומע בלבד‬ ‫דהא בפ"י דעירובין דף צ"ה תנן המוצא תפילין מכניסן זוג זוג‪,‬‬ ‫אבל הקורא עצמו אין דינו חמור מקורא קרית שמע ואם כוון לבו‬ ‫ר"ג אומר ב' ב'‪ ,‬ומוקי לה בגמ' במצות צריכות כוונה פליגי‪ ,‬ת"ק‬ ‫לקרות אעפ"י שלא כוון לצאת יצא‪ ,‬ותפלה וקרית שמע הן דבור‬ ‫סבר מצות א"צ כוונה לא לצאת ולא לעבור על בל תוסיף‪ ,‬ואי‬ ‫לפני מלך מלכי המלכים ב"ה וצריכין כוונה אחת‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ולכאורה‬ ‫מכניסן ב' ב' אע"ג דאין מתכוין למצוה עובר בב"ת‪ ,‬ור"ג סבר‬ ‫מבואר בדבריו דקריאה חשיבי מעשה כמו אכילה וטבילה וא"כ‬ ‫מצות צריכות כוונה בין לצאת בין לעבור מש"ה מכניסן ב' ב'‪,‬‬ ‫צ"ב בדבריו דמ"ש ק"ש ומגילה ושופר דהא הוי מצוה של קריאה‪,‬‬ ‫וכיון דאין מתכוין למצוה אין עובר ואי במתכוין בהדי' שלא לצאת‬ ‫אכן לפמשנ"ת א"ש‪ ,‬דאה"נ היכי דהמצוה הוא עצם הקריאה למ"ד‬ ‫אינו יוצא אפי' למ"ד מצות א"צ כוונה‪ ,‬א"כ לת"ק נמי יכניס ב'‬ ‫דלא בעי כונה יצא יד"ח אף אם קרא בלא כונה דהא סו"ס קיים‬ ‫ב' ויכוין להדיא שלא לצאת‪ ,‬וכו'‪ ,‬ש"מ כל היכא דא"צ כוונה בין‬ ‫את מעשה המצוה ‪ ,‬אכן כל מה דפסק הרמב"ם דשאני ק"ש ושופר‬ ‫לצאת בין לעבור אפי' מתכוין להדי' שלא לשם מצוה כסתמא דמי‬ ‫ומגילה דבעי כונה הינו משום דהאמירה אינו אלא מעשה המצוה‪,‬‬ ‫ויוצא ועובר‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ולכאורה צ"ב בדעת הרבינו שמואל והתוס'‬ ‫אבל מהות המצוה בק"ש הוא הקבלת עול מלכות שמים‪ ,‬ובשופר‬ ‫מקושית הטורי אבן‪.‬‬ ‫זה השמיעה‪ ,‬ובמגילה זה הפרסומא ניסא‪ ,‬ומש"ה במתעסק ואינו‬ ‫ולפמשנ"ת‪ ,‬אפשר לישב את קושית הטורי אבן‪ ,‬דס"ל לרבינו‬ ‫מתכון כלל למהות המצוה בהא לא יצא יד"ח‪ .‬והדברים מאירים‪.‬‬ ‫שמואל כמו שנתבאר בשיטת הרמב"ם דיסוד הא דמצות צריכות‬ ‫אוסף | ‪65‬‬ ‫ניתן להשיג את סדרת הספרים אצל י‪ .‬בלוי ‪ I‬בטל‪ 054-856-40-33 :‬או במייל‪bh@apt1.net :‬‬ ‫מחשבות טובות‬ ‫לתוכן‬ ‫מענה לבני הישיבות בנתיבי העליה‬ ‫גליון ‪60‬‬ ‫חיבור לתפילות ראש השנה‬ ‫זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם לפניך נגלו כל תעלומות וכו’‪.‬‬ ‫תפילות הימים הנוראים תופסות מקום נכבד מימים אלו‪ ,‬מאמרים רבים‬ ‫וברכת שופרות היא לרמוז על העקר השלישי שהוא תורה מן השמים‪ ,‬ועל כן היא‬ ‫נכתבו ושיחות מוסר רבות נמסרו בכדי לבאר מהות העבודה בימים הנוראים‪,‬‬ ‫מתחלת אתה נגלית בענן כבודך על עם קדשך לדבר עמהם‪ ,‬מן השמים השמעתם‬ ‫הרגשתי האישית היא שלפי רבוי העסק בדברים אלו רק מבלבל‪ ,‬אני מרגיש‬ ‫קולך וכו’‪ ,‬ולפי שמתן תורה היה באמצעות קול שופר חזק מאד כמוהו לא נהיה‬ ‫כמו לימוד סוגיא עם כמות גדולה מידי של מפרשים ורייד ישיבתי ש’מרוב‬ ‫מן העולם‪ ,‬נקראת שופרות‪ ,‬כי הקולות והלפידים שהיו שם כבר היו בעולם כיוצא‬ ‫עצים לא רואים את היער’‪.‬‬ ‫בהם או ממינם‪ ,‬אבל קול השופר בזולת שופר לא היה מעולם ולא יהיה כן עד זמן‬ ‫בנוסף התפילות בימים הנוראים ארוכת מאד‪ ,‬עד כדי שלא נשאר כמעט זמן‬ ‫הגאולה‪ ,‬שהיא שעה שתתפרסם תורת האמת בפני כל העולם‪ ,‬ועל אותה שעה‬ ‫לעסק בתורה ולשאר דברים‪ ,‬אריכות זו מקורה לא רק מצד עצם אריכות‬ ‫נאמר “וד’ אלהים בשופר יתקע”‪ .‬עכ”ל‪.‬‬ ‫התפילה‪ ,‬אלא הרבה בעיקר בגלל מנגינות הפיוטים והתפילות‪ ,‬המנגינות‬ ‫מטרת הימים הנוראים היא לחזק בקרבנו יסודות אלו בצורה משמעותית‪ ,‬בכדי‬ ‫יפות ומעוררות‪ ,‬אולם ההרגשה שלי היא שהתפילות הם ארוכות מידי‪ ,‬לפי‬ ‫שיסודות אלו‪ ,‬הידועים וברורים לנו‪ ,‬ישפיעו בפועל על המעשים‪ ,‬ויגרמו לנו‬ ‫הידוע בדורות הקודמים התפילות לא היו ארוכות כ”כ וכן לא האריכו כ”כ‬ ‫להתקדם בעבודת השם‪ ,‬באשר הפעולות של האדם מושפעות מהרגשי ליבו‬ ‫בניגונים‪ ,‬זה לכאורה לא מתאים כ”כ לאוירה של הימים הנוראים להתעסק‬ ‫ושאיפותיו‪ ,‬ובנוסף חיזוק יסודות אלו מביא לזכות בדין שיש על האדם בראש‬ ‫בניגונים‪ ,‬היה טוב יותר להתמקד בתפילה עצמה ולגמור אותה כבר בשעת‬ ‫השנה‪ ,‬וככל שהאדם יחזק עיקרים אלו בקרבו‪ ,‬הדין יהיה עליו יותר לטובה‪ ,‬וכמ”ש‬ ‫צהרים מוקדמת‪ ,‬ולנצל את שאר הזמן ללימוד וכדומה‪.‬‬ ‫העיקרים וכנ”ל‪.‬‬ ‫אשמח לשמוע כיצד ניתן למצוא מהלך ברור בענין עבודת הימים הנוראים‪ ,‬וכן‬ ‫התפילות והפיוטים הנאמרים בראש השנה סובבים כולם סביב יסודות אלו‪ ,‬מלבד‬ ‫לשמוע מה עומד מאחורי הניגונים של הימים הנוראים‪ ,‬ועי”ז אוכל להתחבר‬ ‫ברכות מלכויות זכרונות ושופרות שהם כוללים את ג’ היסודות הנ”ל‪ ,‬גם הפיוטים‬ ‫יותר לתפלות הארוכות ולמנגינות‪.‬‬ ‫יש מהם העוסקים במלכות ד’ (כמו פיוט ד’ מלך‪ ,‬לעדי עד ימלוך‪ ,‬ויאתיו כל לעבדך‪,‬‬ ‫שאלתך נכונה ומורכבת מג’ חלקים‪ :‬א’ האם ניתן למצוא הסבר בסיסי ויסודי עבודת‬ ‫עלינו לשבח)‪ ,‬יש מהם העוסקים בהשגחתו בבריאה‪ ,‬שזה כולל גם את המשפט‬ ‫הימים הנוראים‪ .‬ב’ מה הענין באריכות התפילה‪ .‬ב’ מה הענין בניגונים‪.‬‬ ‫בראש השנה (כמו פיוט לבוחן לבבות ביום דין‪ ,‬ונתנה תוקף‪ ,‬היום הרת עולם)‪ ,‬ויש‬ ‫יש צדק בטענתך שריבוי ידיעות בנושא מסוים לא בהכרח מביא בהירות בהבנתו‪,‬‬ ‫מהם הכוללים את שני היסודות הנ”ל (כמו אתה הוא אלוקינו בשמים ובארץ‪ ,‬וכל‬ ‫לפעמים אנו מרגישים צורך להתחבר ולהבין דבר מסוים‪ ,‬ולשם כך אנו קוראים‬ ‫מאמינים)‪ ,‬וכולם סובבים סביב היסוד השלישי של תורה מן השמים‪ ,‬שהתורה‬ ‫חומר רב על הענין‪ ,‬ובסופו של דבר זה לא מביא לא הבנה ברורה ולא חיבור‪ .‬דבר‬ ‫היא סדר מלכות חדש בעולם (בעיקר לכלל ישראל)‪ ,‬ולפי קיום התורה נגזר השכר‬ ‫זה נכון גם בהבנת סוגיא בגמרא‪ ,‬וגם בהבנת ענין מסוים בעבודת השם שגם הוא‬ ‫והעונש‪.‬‬ ‫סוגיא בפני עצמה‪ .‬ולכן חשוב מאד להתמקד בהבנה בסיסית של היסודות‪ ,‬ועליהם‬ ‫רבוי התפילות והפיוטים המפרטים את היסודות הנ”ל‪ ,‬וכן הניגונים המרגשים‪,‬‬ ‫להוסיף עוד ועוד הבנה ועומק‪.‬‬ ‫מטרתם להחדיר ולהשריש בלב האדם יסודות אלו בצורה חזקה‪ ,‬ובאשר במציאות‬ ‫השינוי בתפילות הוא בעיקר בתפילת הלחש וחזרת הש”ץ‪ ,‬תפילת הלחש כוללת‬ ‫בזמננו במשך השנה פחות עוסקים באופן יסודי בהחדרת עיקרי האמונה לתוכנו‪,‬‬ ‫ג’ ברכות ראשונות וג’ ברכות אחרונות כמו בתפילת י”ח‪ ,‬וברכה אמצעית ובכן תן‬ ‫לכן דווקא בדורנו ישנו צורך מיוחד בתפילות ארוכות עם ניגונים מעוררים בכדי‬ ‫פחדך וכו’ שזו תפילה על התגלות מלכות ד’ בגאולה העתידה‪ ,‬ובמוסף מוסיפים גם‬ ‫להשריש בקרבנו באופן חזק את יסודות האמונה‪( ,‬וגם הריקודים הארוכים בשמחת‬ ‫את ברכות מלכויות זכרונות ושופרות‪.‬‬ ‫תורה מטרתם להרעיד ולהרקיד את מיתרי הלב לשמחה בעבודת השם‪ ,‬ואכמ”ל)‪.‬‬ ‫מלכויות זכרונות ושופרות כוללים את יסודות האמונה שחיזוקם נצרך לכל יהודי‪,‬‬ ‫אין תועלת לנסות לעורר את הרגש בכח‪ ,‬אם תעקוב אחרי עצמך את התרגשת‬ ‫באשר למרות שבדרך כלל יסודות אלו ידועים לכל בן תורה‪ ,‬ואין לו ספק באמיתותם‪,‬‬ ‫מספיק זה דווקא יפריע לך להתרגש‪ ,‬כי הרגש נובע מחיבור פנימי המגיע מכח‬ ‫אולם עיקר העבודה היא “והשבותך אל לבבך”‪ ,‬באופן שהידיעות ישפיעו השפעה‬ ‫הריכוז בתוכן התפילות‪ ,‬וההמתנה לרגש מפריעה לריכוז‪ ,‬עיקר העבודה היא להבין‬ ‫ממשית וחזקה יותר על המעשים‪( ,‬וכפי שכתב המסילת ישרים שרוב דבריו בספר‬ ‫את מה שאומרים בתפילה‪ ,‬לנגן בנעימה את הניגונים מתוך הקשבה לתוכן הדברים‪,‬‬ ‫זה ידועים‪ ,‬אבל התועלת מהם היא בחזרה קבועה על הדברים)‪.‬‬ ‫ודבר זה הוא מה שמביא את הרגש (והארכנו בענין זה במסגרת זו בשנה שעברה)‪.‬‬ ‫נעתיק כאן קטע מעט ארוך (אותו היה מזכיר באלול מו”ר הגה”צ ר’ אליעזר גינזבורג‬ ‫הימים הנוראים זו הזדמנות חשובה להתרומם מעט מהחשיבה השגרתית של חיי‬ ‫זצ”ל משגיח ישיבת פוניבז’ (שבשבת היה יום השנה השביעי לפטירתו הפתאומית‪,‬‬ ‫היום יום‪ ,‬בהם אנו טרודים יותר בעצמינו‪ ,‬בעבודת ד’ האישית שלנו ובשאר צרכינו‪,‬‬ ‫יהיו הדברים לעילוי נשמתו)‪ ,‬אך חשיבותו גדולה‪ ,‬באשר הוא מבאר את עיקרי‬ ‫ולחשוב יותר על הקב”ה ועל גדולתו מלכותו והשגחתו עלינו‪.‬‬ ‫העבודה שלנו בראש השנה (ובכל השנה)‪.‬‬ ‫כיון שעיקר עיסוקו של בן ישיבה הוא לימוד התורה‪ ,‬חשוב ליצור קשר חזק בין‬ ‫כתב בספר העיקרים (מאמר א פרק ד) וזה לשונו‪:‬‬ ‫הימים הנוראים לענין זה‪ ,‬להבין שההצלחה בתורה‪ ,‬הבנה ישרה ועמוקה‪ ,‬חברותות‬ ‫טובים‪ ,‬ריכוז וישוב הדעת (מי ינוח ומי ינוע מי ישקט ומי יטרף)‪ ,‬הכל נגזר בראש‬ ‫‘הדרך הנכון שיראה לי בספירת העיקרים שהם שורשים ויסודות לתורה האלוקית‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬כי העיקרים הכוללים וההכרחיים לדת האלוקית הם שלשה‪ ,‬והם‪ :‬מציאות‬ ‫השם‪ ,‬וההשגחה לשכר ולעונש‪ ,‬ותורה מן השמים‪ .‬ותחת כל עיקר מאלו שורשים‬ ‫ענין ה’קבלות’ בראש השנה מטרתו להוציא לפועל את ההרגשים של ראש השנה‪,‬‬ ‫וסעיפים משתרגים ומסתעפים מן העיקר ההוא‪ ,‬כי תחת מציאות השם הוא שורש‬ ‫בכדי שכאשר נחזור לימי השיגרה לא נחזור למצבינו הקודם‪ ,‬עבודת האדם היא‬ ‫היותו קדמון ונצחי ודומיהן‪ ,‬ובכלל תורה מן השמים הוא ידיעת השם והנבואה‬ ‫להתעלות עוד ועוד כל ימי חייו‪ ,‬וכל ראש השנה ויום כיפור וכדומה זה הזדמנות‬ ‫ודומיהן‪ ,‬ובכלל ההשגחה הם השכר והעונש בעולם הזה לגוף ובעולם הבא לנפש‪.‬‬ ‫לעשות עוד צעד קדימה‪ ,‬וקבלה קטנה מכח אותם הרגשות פריה רב להעמיד את‬ ‫האדם במדרגה גבוהה יותר‪ ,‬קבלת מלכות והכרה בהשגחת ד’ ובתורה חייבת לבוא‬ ‫והמורה על היות ג’ העיקרים הללו שרש ויסוד לאמונה אשר בה יגיע האדם אל‬ ‫לידי ביטוי במעשים‪ ,‬וכמ”ש החפץ חיים (שם עולם א יב) ‘וגם על עיקר קבלת מלכות‬ ‫הצלחתו האמיתית‪ ,‬הוא מה שיסדו לנו אנשי כנסת הגדולה בתפלת מוסף של ראש‬ ‫שמים שמעתי בשם הגאון האמיתי ר’ ישראל סלנטר זצ”ל שהתאונן שבעוונותינו‬ ‫השנה ג’ ברכות‪ ,‬שהם מלכיות זכרונות ושופרות‪ ,‬שהם כנגד ג’ עקרים הללו‪ ,‬להעיר‬ ‫הרבים אין אנו נוהגין כראוי‪ ,‬אמת שאין אנו מתעצלין להמליך השם יתברך על כל‬ ‫לב האדם כי בהאמנת העקרים הללו עם סעיפיהם ושורשיהם כפי מה שראוי יזכה‬ ‫השבעה רקיעים ועל הארץ בד’ רוחותיה כדין‪ ,‬אבל על עצמנו אין אנו מקבלין אותו‬ ‫האדם בדינו לפני השם‪.‬‬ ‫למלך שיהיו אברינו נשמעין לקבל עליהם עול מלכותו יתברך‪ ,‬וכמה פעמים שוכחים‬ ‫כי ברכת מלכיות היא כנגד עיקר מציאות השם‪ ,‬ויורה על זה נוסח הברכה‪ ,‬על כן‬ ‫דבר זה לגמרי‪.‬‬ ‫נקוה לך ה’ אלהינו לראות מהרה בתפארת עוזך‪ ,‬להעביר גלולים מן הארץ והאלילים‬ ‫ויהי רצון שנזכה כולנו להתרומם ולהתחזק בימים אלו‪ ,‬באופן שהדבר ישפיע עלינו‬ ‫כרות יכרתון‪ ,‬לתקן עולם במלכות שדי וכו’‪ ,‬יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע‬ ‫בעבודת ד’‪ ,‬ועי”ז נזכה לכתיבה וחתימה טובה‪.‬‬ ‫כל ברך תשבע כל לשון‪ ,‬ויקבלו כולם את עול מלכותך‪.‬‬ ‫וכן ברכת זכרונות תורה על ההשגחה והשכר והעונש‪ ,‬וכן יורה נוסח הברכה‪ ,‬אתה‬ ‫להצטרפות לרשימת התפוצה ולהשארת שאלות יש לפנות במייל ‪ v0747962028@gmail.com -‬או בטלפון ‪ 074-7962028‬שלוחה ‪6‬‬ ‫‪ | 66‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫שנה ט' ‪422‬‬ ‫לתוכן‬ ‫זמני הדלק"נ שבת יום א' דר"ה‬ ‫ירושלים‪ 6:14 :‬מוקדם‪6:04 :‬‬ ‫בני ברק‪ 6:30 :‬מוקדם‪6:20 :‬‬ ‫העלון השבוע‬ ‫לזכות הולדת בני‬ ‫תוספת‬ ‫שבת‬ ‫הרך הנולד בן ברינדל‬ ‫מודיעין עילית‪ 6:23 :‬מוקדם‪6:13 :‬‬ ‫חיפה‪ 6:23 :‬מוקדם‪6:13 :‬‬ ‫ברוריה שנזכה לגדלו‬ ‫טבריה‪ 6:19 :‬מוקדם‪6:09 :‬‬ ‫לתורה ולחופה‬ ‫מדברי רבותינו זצוק"ל ושיבדלחט"א במעלת תפילת מנחה בערש"ק וקדושת השבת‬ ‫ההזדמנות שלנו לפנינו‪ :‬היום האחרון של השנה‪ ,‬מתקן את כל השנה!!‬ ‫אחד בשנה חשוב שנה‪ ,‬שמלך שנתמנה ביום האחרון של השנה‪,‬‬ ‫ושנמחל‬ ‫הטור הביא (תקפא) מדרש במעלת הצום בערב ר"ה‪,‬‬ ‫למחרת נקרא שנה שניה‪ ,‬וכיו"ב לעניין המלכת ה' על האדם‪,‬‬ ‫לנו בזכותה שליש מהעוונות‪( ,‬ע"ש)‪ ,‬וכך הביא החיי אדם (בסי'‬ ‫שהמקבל עול מלכות שמים על עצמו ביום זה‪ ,‬נחשב שקיבל‬ ‫קל"ח ‪ -‬ה')‪ ,‬ערב ר"ה הוא היום האחרון מהשנה‪ ,‬וקבלו חז"ל שכל‬ ‫ככולו‪,..‬‬ ‫היום‬ ‫מקצת‬ ‫שהרי‬ ‫לחדש‬ ‫והוסיף‬ ‫השנה‪,‬‬ ‫כל‬ ‫עומ"ש‬ ‫העושה תשובה יום אחד בשנה חשוב כאילו שב כל השנה!!‬ ‫וא"כ ע"י תשובה אמיתית 'ברגע' האחרון של השנה‪ ,‬גם ניתן‬ ‫ולכן נהגו שכולם מתענים ומשכימים הרבה קודם היום‪ ,‬ומרבים‬ ‫לתקן כל השנה‪( ...‬אבל היצה"ר לא פראייר ולא שווה לחכות‬ ‫בסליחות ובוידויים‪ ,‬וישים כל אדם על ליבו לשוב בכל ליבו‪,‬‬ ‫ל'רגע' האחרון‪ ,..‬והבאנו עוד מקור מגמ' חגיגה ה‪,):‬‬ ‫ומכ"ש מעבירות שבין אדם לחבירו‪ ,‬ולא ימתין עד עיו"כ לבקש‬ ‫מחילה‪ ,‬אלא יקדים עצמו למצוה‪ ,‬וכל היום יעסוק בתורה‬ ‫והביא הגר"ח פלאג'י בשם מקובלים‪ ,‬שבער"ה יקרא פר'‬ ‫ובמצוות‪ ,‬ולא יסיח דעתו כל היום מתשובה‪( ..‬ע"ש)‪,‬‬ ‫הביכורים מפר' כי תבוא‪( ,‬מפסוק א' עד י"א) ובזכות ההודאה‬ ‫והוידוי ימחל לו כל עוונתיו‪....‬‬ ‫והביא שמקורו בגמ' בר"ה ב‪' :‬יום‬ ‫וכעי"ז ביאר הליקוטי הרי"ם‬ ‫זכור 'ברית אברהם' ועקידת יצחק‪ :‬לעניין שלום זכר בלידת בן‪ ,‬ובפרט בר"ה‪.‬‬ ‫לראותו לפני שיעברו קודם אצל המלכה‪ ,‬וכך אמר הקב"ה אל‬ ‫שיש‬ ‫לגרש"ז אוירבעך זצ"ל אין מכריזין על שלום זכר בר"ה‬ ‫תביאו לפני קרבן לפני שעבר עליו שבת‪ ,‬שאין ז' ימים ללא‬ ‫לעשותו בצימצום לאנשים המקורבים‪ ,‬וגם אסור לאכול בר"ה‬ ‫לבוא לתינוק‬ ‫שבת‪ ,‬ואין מילה ללא שבת‪ ,‬ועוד טעם מהדרישה‬ ‫אגוזים שגימטריא חטא (שו"ע תקפ"ג ב') וכן ענבים ודברים‬ ‫ולנחמו על תורתו ששכח בלידתו‪ ,‬וכן ליעב"ץ (בספרו מגדל‬ ‫חמוצים (משנ"ב סי' ת"ר סק"ד‪ ,‬אמנם הסטיפלר הקל בענבים)‬ ‫מנחמים‬ ‫ולכן‬ ‫וזכירה‪,‬‬ ‫זיכרון‬ ‫מלשון‬ ‫זכר'‬ ‫'סעודת‬ ‫נקרא‬ ‫עוז)‬ ‫וכן גרעיני חמניות‪ ,‬ושאר קטניות באופן שמגביר כיחו וניעו‬ ‫את‬ ‫זכור‪,‬‬ ‫עליה‬ ‫שנאמר‬ ‫בשבת‬ ‫(מטה אפרים קפג ג') אמנם הביא‬ ‫הזיכרון של התורה שנשכחה ממנו‪,‬‬ ‫במעלת 'ויכולו'‬ ‫הגרי"א דינר שליט"א שבזמנינו‬ ‫הראשונה‬ ‫המצוה‬ ‫היא‬ ‫ששבת‬ ‫ועוד‬ ‫הגר"ש דבליצקי זצ"ל עורר בכזו שנה לכוון יותר‬ ‫הארבעס מבושלים‪ ,‬ואין בהם חשש‬ ‫שהתינוק מקיים‪ ,‬ולכן עושים סעודה‬ ‫באמירת ויכולו בליל ר"ה שעליו נאמר (שבת‬ ‫כיחו וניעו‪ ,‬אמנם לגרי"י פישר זצ"ל‬ ‫להתחלת התורה ושמירתה שלו‪. ,‬‬ ‫קיט) שמכפרת עוונות‪,‬‬ ‫אין 'לחלק' ארבעס בר"ה שהוא מאכל‬ ‫רוביא‪.‬‬ ‫אלא‬ ‫רע‪,‬‬ ‫סימן‬ ‫וזה‬ ‫אבלים‪,‬‬ ‫התינוק‬ ‫מנחמים‬ ‫ובספר המטעמים‬ ‫ולגבי שלום זכר בשבת ר"ה הביא שאינו יודע‬ ‫(ובדברי יציב הקל)‬ ‫לעולם‬ ‫שיורדת‬ ‫נעצבת‬ ‫שהנשמה‬ ‫מה המנהג‪ ,‬אבל גם כשעושים יש לעשות באופן‬ ‫ולכן‬ ‫נוצר‪,‬‬ ‫אתה‬ ‫ע"כ‬ ‫שנאמר‬ ‫וכמו‬ ‫שלא יהיה דברים בטלים וקלות ראש‪ ,‬כי קדוש‬ ‫טעמים בעשיית שלום זכר‬ ‫שלתינוק‬ ‫באים לנחמה‪ ,‬ועוד ביאר‬ ‫היום לאדונינו‪( ,‬קיצור הלכ' מועדים‪ ,‬נספחים)‬ ‫שמואל‬ ‫'רב‬ ‫פ‪.‬‬ ‫בב"ק‬ ‫בגמ'‬ ‫מקורו‬ ‫לפני הברית לא מגיע עדיין הנשמה‬ ‫הבן‬ ‫שבוע‬ ‫לבי‬ ‫איקלעו‬ ‫אסי‬ ‫ורב‬ ‫יתירה בשבת‪ ,‬ולכן באים אצלו בליל שבת ומדברים על עניני‬ ‫ואמרי ליה לבי ישוע הבן' וביאר רש"י ששבוע הבן זה ברית‬ ‫הברית‪ ,‬ובזה מזמינים את התינוק לדבר מצוה‪ ,‬והזמנה מילתא‪,‬‬ ‫מילה‪ ,‬וישוע הבן‪ :‬לרש"י זה‪ ,‬משתה שעושין לפדיון הבן בכור‪,‬‬ ‫וממילא התינוק מוכן לברית‪ ,‬רק מצוות התורה לחכות ליום‬ ‫שישועה זה כמו פדיון‪ ,‬אבל תוס' הקשה של"ש לומר על פדיון‬ ‫ח' מעכבתו‪ ,‬ועי"ז זוכה גם לנשמה יתירה‪ ,‬ובאבן ישראל תירץ‬ ‫לשון ישועה‪ ,‬והביא פירוש ר"ת שהכוונה לשלום זכר‪ ,‬שהישועה‬ ‫אוצר‬ ‫(ספר‬ ‫לעיר‪,‬‬ ‫הבא‬ ‫צדיק‬ ‫כהקבלת‬ ‫פניו‬ ‫להקביל‬ ‫שבאים‬ ‫שהוולד נושע ממעי אימו‪ ,‬והיו רגילין לעשות סעודה‪ ,‬ועפי"ז‬ ‫הברית ב' עמ' קצח)‬ ‫פסק התרומה"ד והרמ"א בסי' רס"ה י"ב‪ :‬עוד נהגו לעשות סעודה‬ ‫וממילא לרוב הטעמים עיקר השלום זכר הוא היכן שהתינוק‬ ‫התינוק‬ ‫אצל‬ ‫נכנסים‬ ‫זכר‬ ‫שנולד‬ ‫לאחר‬ ‫שבת‬ ‫בליל‬ ‫ומשתה‪,‬‬ ‫נמצא‪ ,‬ולא כדנהוג השתא‪ ,‬ובפרט העושים בביהכנ"ס אינו‬ ‫לטעום שם והוא ג"כ סעודת מצוה‪ ,‬ובט"ז ביאר ג' טעמים‪,‬‬ ‫פשוט להכניס אנשים לבוא ולפטפט בו שהרי בכה"ג לכאו' אינו‬ ‫לטעם לעשותו בליל שבת שבליל שבת‬ ‫התרומת הדשן הסביר‬ ‫סעודת מצוה‪.‬‬ ‫כולם בבתיהם‪ ,‬ועוד טעם עפ"י המדרש למלך שאמר שלא יבואו‬ ‫מתי בר"ה צריך להיות בשמחה 'יתירה'‪ ,‬ומתי בפחד‪ ...‬וכמה בדיוק לאכול בסעודה‪( ...‬מ"מ לעיון במקורות‪)..‬‬ ‫למד 'ממקרא קודש' שאסור להתענות בו (שו"ע‬ ‫ובמעשה רב‬ ‫כבר הבאנו את דברי השו"ע והמשנ"ב בסי' תקצ"ז‪ ,‬שבר"ה יש‬ ‫ומשנ"ב סי' תקכ"ט ב'‪ ,‬וממילא יש חיוב לקנות מתנה לאשה‬ ‫מצוות 'ושמחת בחגך' ככל יו"ט! ובפרט שעל ר"ה נאמר בנחמיה‬ ‫ככל יו"ט‪ ,‬ולהאכיל לעניים‪ ,‬ובס"ק י"א הביא שיש גם מצות‬ ‫גם‬ ‫זה‬ ‫וממילא‬ ‫תעצבו'‪..‬‬ ‫'ואל‬ ‫ממתקים'‬ ‫ושתו‬ ‫משמנים‬ ‫'אכלו‬ ‫בשר ויין)‪ ,‬ואכן הגר"א שמח מאד בעת תקיעת שופר‪ ,‬שזה זמן‬ ‫חיוב לשמוח! וזה לא רק המלצה‪...‬‬ ‫אוסף | ‪67‬‬ ‫תוספת שבת‬ ‫לתוכן‬ ‫(יש"ש ביצה ב' ד') אין בר"ה מצוות שמחה)‬ ‫שמחה‬ ‫ברוב‬ ‫להיות‬ ‫צריך‬ ‫ולכן‬ ‫‪,‬‬ ‫המלכת המלך בכל העולמות‬ ‫וחדוה (תוס' מעשה רב אות ר"ו)‪.‬‬ ‫ולכן בר"ה לא אומרים בתפילה 'מועדים לשמחה חגים וזמנים‬ ‫לששון'‪( ,‬שו"ע תקפ"ב ח') ומסביר הב"ח שאפי' שר"ה חג‪ ,‬אבל‬ ‫להראות שאנו 'בטוחים'‬ ‫ולכן גם 'מכבסין ומסתפרים בערב ר"ה'‪,‬‬ ‫כיון שהוא יום הדין החג הזה לא ניתן לששון ולשמחה כבשאר‬ ‫ס"ק‬ ‫תקפ"א‬ ‫(משנ"ב‬ ‫משפטינו'‪,‬‬ ‫לצדק‬ ‫שיוציא‬ ‫יתברך‬ ‫בחסדו‬ ‫'תלויים‬ ‫שאנו‬ ‫לפי‬ ‫וביראה‪,‬‬ ‫באימה‬ ‫להתפלל‬ ‫יש‬ ‫וכן‬ ‫החגים‪,‬‬ ‫כ"ה)‬ ‫בדין'‪ ,‬ומה"ט יש שנהגו גם להתפלל בכריעה (משנ"ב שם ס"ק‬ ‫ורק הביא השו"ע שיש להזהר מקלות ראש‪ ,‬ולכן לא יאכלו כל‬ ‫י"ג)‪,‬‬ ‫שבעם‪ ,..‬ומאידך בגמ' ע"ז ה‪ .‬המובא במשנ"ב ובשעה"צ סי'‬ ‫בליל ר"ה יכנס לביהכנ"ס ביראה‬ ‫וכן כתב בחיי אדם פרק קל"ט‪:‬‬ ‫תקכ"ט ס"ק י"א כתבו שיש 'להרבות בסעודת ר"ה' לסימן טוב‬ ‫ורעד‪ ,‬ויתפלל בכוונה גדולה‪ ,‬ובסעודה הביא שיאכל בשר ומיני‬ ‫לקונה‬ ‫להודיע‬ ‫מחוייב‬ ‫בשר‬ ‫המוכר‬ ‫(ולכן‬ ‫השנה‪,..‬‬ ‫בתחילת‬ ‫מתיקה לסימן טוב‪' ,‬ויהיה שמח ליבו שמחה של מצוה'‪ ,‬ובטוח‬ ‫אם מכר אמה שלא יעבור וישחוט 'אותו ואת בנו'‪ ,‬וכבשמחת‬ ‫בה' עם התשובה ומעשים טובים‪ ,‬ולא שמחה של הוללות‪ ,‬ויזכור‬ ‫תורה שמרבים בסעודה להראות שהוא רגל בפני עצמו‪ ,‬וכפסח‬ ‫שהוא והעולם כולו תלויים בדין‪ ,‬ולכן ימנע ממאכל שחביב לו‬ ‫כל‬ ‫יאכלו‬ ‫שלא‬ ‫לזכור‬ ‫צריך‬ ‫שמרבה‬ ‫אפי'‬ ‫אמנם‬ ‫ושבועות)‪,‬‬ ‫מאד‪ ..‬אבל יזהר 'מאד' שלא יכעס בימים אלו‪( ,‬ע"ש‪ ,‬וכעי"ז‬ ‫ככל‬ ‫ולא‬ ‫עולה'‬ ‫'ועשיתם‬ ‫בתורה‬ ‫נאמר‬ ‫ר"ה‬ ‫על‬ ‫וכן‬ ‫שבעם‪..‬‬ ‫(ר"ה כו‪ ):‬שהטעם‬ ‫במשנ"ב תקפ"ג ס"ק ה')‪ ,‬וכן כתב רש"י בגמ'‬ ‫'כאילו‬ ‫עצמו‬ ‫יעשה‬ ‫שאדם‬ ‫לומר‬ ‫'והקרבתם'‬ ‫שנאמר‬ ‫החגים‬ ‫למצוות השופר הכפוף‪' ,‬כמה דכייף איניש בתפילתו פניו כבושין‬ ‫שמקריב עצמו'‪ ,‬ולכן קבעו לפחות ד' ימים לסליחות כביקור‬ ‫לארץ‪ ,‬טפי עדיף‪ ,‬משום והיו עיני וליבי שם'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הקרבן (משנ"ב סי' תקפ"א סק"ו‪ ,‬ע"ש)‬ ‫אמנם בשעת ברכת שהחיינו הביא שעה"צ (תקפ"א ס"ק י"א) שיש‬ ‫וכן יש להימנע מללבוש בגדים חשובים כבגדי ריקמה ומשי‬ ‫להיות 'בשמחה יתירה'‪ ,‬ולכן כתב שאבל אינו במצב שמחה יתירה‪,‬‬ ‫כבשאר יו"ט‪ ,‬כדי שתהיה אימת הדין עליו‪ ,‬אלא ילבש בגדים‬ ‫ששהחיינו‬ ‫רואים‬ ‫בביהכנ"ס!‬ ‫חנוכה‬ ‫נרות‬ ‫ידליק‬ ‫לא‬ ‫וממילא‬ ‫לבנים נאים‪( ,‬משנ"ב שם‪ ,‬אמנם הקילו מרנן הגרי"ש אלישיב‬ ‫בלי שמחה יתירה‪ ,‬זה אינו שהחיינו‪ ,‬וזה חידוש שבהלכ' ר"ה‪,‬‬ ‫והגר"נ קרליץ זצ"ל ללבוש פראק‪ ,‬שאינו בגד מפואר כ"כ‪,)..‬‬ ‫מובא הלכה להלכ' חנוכה‪.‬‬ ‫זכאים‬ ‫שנצא‬ ‫'בטוחים'‬ ‫שאנו‬ ‫ואפי'‬ ‫וכן לא אומרים הלל בר"ה‬ ‫יוצא שבר"ה הכל ביחד‪ ,‬חיוב 'שמחה' ביחד עם ענוה‪ ,‬ועם‬ ‫בדין!!‪ ,‬והטעם הביא המשנ"ב שצריך להיות ירא וחרד 'ועי"ז'‬ ‫'תשובה ויראה ופחד'‪ ,‬והעיקר בלי כעס ‪ ...‬ועי"ז נזכה בדין‪ ,‬ואיך‬ ‫נזכר לזכות‪( ,‬משנ"ב תקפ"ד סק"א)‪ ,‬וכן כתב הרמב"ם (הלכ'‬ ‫זה יתכן? וביארו כמו אדם שמתרגש ושמח שהוא אמור לנאום‬ ‫ימי‬ ‫שהם‬ ‫לפי‬ ‫הלל‬ ‫בהם‬ ‫אין‬ ‫ויו"כ‬ ‫ר"ה‬ ‫'אבל‬ ‫ו')‬ ‫ג'‬ ‫חנוכה‬ ‫במעמד הכתרת מלך לפני מיליוני בני אדם‪ ,‬ששמח מאד ובכ"ז‬ ‫(משמע‬ ‫עכ"ל‪,‬‬ ‫'יתירה'‬ ‫שמחה‬ ‫ימי‬ ‫לא‬ ‫ופחד'‪,‬‬ ‫ויראה‬ ‫'תשובה‬ ‫הוא גם בפחד‪ ,‬ויה"ר שנזכה לזה‪.‬‬ ‫ברמב"ם שיש שמחה רק לא שמחה יתירה‪ ,‬משא"כ למהרש"ל‬ ‫הידעת?! גם בר"ה שחל בשבת נחשב שתוקעים בשופר‪:‬‬ ‫תרועה'‪ ,‬הוי כמו תקיעה!! וממילא גם בשבת נחשב שאנו תקענו‬ ‫אין תוקעין בשופר בערב ר"ה משני טעמים‪ ,‬או להפסיק בין‬ ‫בשופר‪ ..‬ואפי' שבתפילה עצמה יש שינוי בנוסח התפילה‬ ‫שיחשוב‬ ‫השטן‬ ‫לערבב‬ ‫או‬ ‫החובה‪,‬‬ ‫לתקיעות‬ ‫דרשות‬ ‫תקיעות‬ ‫בר"ה‬ ‫קודש'‪,‬‬ ‫מקרא‬ ‫תרועה‬ ‫'יום‬ ‫אומרים‬ ‫בחול‪,‬‬ ‫שחל‬ ‫שבר"ה‬ ‫שגם‬ ‫המשנ"ב‬ ‫והביא‬ ‫כ"ד)‬ ‫ס"ק‬ ‫תקפ"א‬ ‫(משנ"ב‬ ‫ר"ה‪,‬‬ ‫שעבר‬ ‫שבשבת יאמרו 'יום זכרון תרועה' ובדיעבד שהחליף אינו חוזר‪.‬‬ ‫בשנה שא' דר"ה יחול בשבת‪ ,‬וממילא בשבת לא יתקעו‪ ,‬לא‬ ‫(משנ"ב תקפ"ב ס"ק י"ט)‬ ‫יתקע בער"ש והסבירו בשעה"צ ס"ק ל"ה‪ :‬כיון שאומרים 'זכרון‬ ‫הידעת? יתכן שבסוף גם השנה וגם שנה הבאה 'בסוף' ר"ה 'לא' יחול בשבת!!‬ ‫לירושלים‪ ,‬שהרי מחללין שבת בשביל קידוש החודש‪ ,‬ואז ר"ה‬ ‫אפי' שכעת לפי לוחות השנה ר"ה של תשפ"ז ותשפ"ח אמור‬ ‫יחול בשבת‪..‬‬ ‫ר"ה לחול בשבת‪ ,‬וממילא גם יו"ט ראשון של סוכות ושמחת‬ ‫במעלת יו"ט ר"ה בשבת‪.‬‬ ‫תורה‪ ,‬הביא הגרי"א דינר שליט"א בשיעורו‪ :‬שאם נזכה לביאת‬ ‫שבמשנה פ"ד כתוב 'יו"ט של ר"ה שחל‬ ‫וכבר אמר הקדושת לוי‬ ‫המשיח לפני ר"ה‪ ,‬כתב הביאה"ל (תכ"ז) שיחזרו לקדש החודש‬ ‫עפ"י הראיה‪ ,‬ולא ינהגו עפ"י הלוח!‪ ,‬והרמב"ם בהלכ' קידוש‬ ‫להיות בשבת'‪ ,‬שזה נוסח שלא מצאנו באף יו"ט אחר‪ ,‬וזה‬ ‫הביא‬ ‫בא לבאר שבכה"ג הוי עיקר ר"ה גם בלי השופר‪ ,‬וכה"ג‬ ‫שעות‬ ‫כ"ד‬ ‫רק‬ ‫הלבנה‪,‬‬ ‫לראות‬ ‫שאפשר‬ ‫הביא‬ ‫ג')‬ ‫(א'‬ ‫החודש‬ ‫המהר"ל (תפא"י כח) שחידוש המשנה שלא נחשוב שאינו ר"ה‬ ‫לאחר המולד‪ ,‬ובנוסף ‪ 24‬שעות לפני המולד‪ ,‬לא נראה הירח‪,‬‬ ‫בלי השופר בשבת‪ ,‬אלא אדרבא אנו הרי נמנעים משופר כי‬ ‫בבוקר!!‪,‬‬ ‫בשבת‬ ‫רק‬ ‫יחולו‬ ‫מהמולד‬ ‫שעות‬ ‫‪24‬‬ ‫אלו‬ ‫ובשנים‬ ‫וזה‬ ‫השופר‬ ‫את‬ ‫יטלטל‬ ‫אחד‬ ‫ויהודי‬ ‫יתכן‬ ‫בשבת‪,‬‬ ‫יתקעו‬ ‫אם‬ ‫וממילא העדים יוכלו לראות הירח רק במוצ"ש‪ ,‬ויעידו ביום א'‬ ‫יהרוס יותר את הראש השנה‪ ..‬והשופר לא יגן עלינו‪ ...‬ומאידך‬ ‫ורק אז יהיה ר"ה‪ ,‬ולרמב"ם (שם‪ ,‬פ"א ג' ו') אפי' שיודעים מתי‬ ‫כשאיננו תוקעים אלא 'מזכירים הפסוקים' ב'יום הזיכרון' זה מגן‬ ‫המולד ממתינים לעדים שיבואו ורק אז מתקדש החודש‪ ,‬וכשלא‬ ‫יותר‪ ,‬וכתירוץ המשך חכמה שנחשב לעקידת יצחק רוחנית‪.‬‬ ‫שבשנת תשפ"ח‬ ‫יבואו עד ל'‪ ,‬ממילא מתקדש ל' בחודש‪ ,‬והוסיף‬ ‫(ועיין גם בספר דולה ומשקה להגר"י הורביץ זצ"ל)‬ ‫יש אפשרות שיראו בשבת הירח באפריקה‪ ,‬ואז ב' עדים יטוסו‬ ‫קופתקופת‬ ‫לרפואת)‬ ‫ו"קהילות"‬ ‫פלוס"או‬ ‫ו"קהילות"‬ ‫פלוס"‬ ‫לע"נ‬ ‫להנציח‬ ‫ב"נדרים‬ ‫ב"נדרים‬ ‫(ניתן‬ ‫אפשר גם‬ ‫לעלון‬ ‫אפשר גם‬ ‫לתרומות‬ ‫לעלוןלעלון‬ ‫לתרומות‬ ‫וכד' וכד'לתרומות‬ ‫דרשות‬‫דרשות‬ ‫לשליחת‬ ‫לשליחת‬ ‫להצטרפות או‬ ‫להצטרפות או‬ ‫והנצחות או‬ ‫והנצחות או‬‫לפרטים‬ ‫לפרטים‬ ‫דהלכתא‬ ‫בטלפון‬ ‫בטלפון‬ ‫אליבא‬ ‫שבת" או‬ ‫או‬ ‫שבת"‬‫היומי‬ ‫תוספת‬ ‫"עלוןדף‬ ‫תוספת‬ ‫קופת‬ ‫ו'קהילות' ‪-‬‬ ‫"עלון‬ ‫קופת‬ ‫קופת‬ ‫פלוס'‬ ‫גליונות"‬ ‫גליונות"‬‫ב'נדרים‬ ‫"אוסף‬ ‫"אוסף‬ ‫‪a0732951324g‬‬ ‫‪a0732951324gail.coa‬‬ ‫@‬ ‫למייללמייל‬ ‫לפנותלפנות‬ ‫ניתן ניתן‬ ‫בטלפון שלוחה‬ ‫שלוחה‬ ‫‪. 0527614765‬‬ ‫‪2040‬‬ ‫‪037630543‬‬‫או‬ ‫בטל‪:‬בטל‪:‬‬ ‫‪073-2951324‬‬ ‫שבתשבת‬ ‫בנושא‬ ‫בנושא‬ ‫חיזוקחיזוק‬ ‫שיחות‬‫שיחות‬ ‫לשמיעת‬ ‫לשמיעת‬ ‫‪ | 68‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫על הדף‬ ‫הקב"ה מצפה לראותו )כלשון הגמ' לקמן ד‪ ,‬ב(‪,‬‬ ‫חגיגה דף ב‪ ,‬א‬ ‫לדעת‬ ‫אדםהםצריך‬ ‫כנגד הגוף‪ ,‬שמכסים‬ ‫השי"ת‪.‬‬ ‫הכבוד‬ ‫באהבת‬ ‫מרים‪ .‬ענני‬ ‫והבארלבו‬ ‫בזכות‬ ‫מהדכורא‪,‬יתלהב‬ ‫ובזה‬ ‫מסכת חולין דף קכ‬ ‫כשהוא בא לבהמ"ק שהקב"ה מחכה לו! מצפה לו!‬ ‫יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות‬ ‫בלבהחומריים‬ ‫להיותאפילו‬ ‫האנשים‪,‬‬ ‫והתרגשותאת כל‬ ‫צריכים‬ ‫אהרן שמקרב‬ ‫הכנה‬‫בזכות‬ ‫א"כוהםכמה‬ ‫אותו‪,‬‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫ביותר‪.‬‬ ‫השותה יראה‪ ,‬כדרך‬ ‫הדרשה "יראה‬ ‫נפש לרבות את‬ ‫הגמרא מביאה את‬ ‫שאדם בא ליראות כך בא לראות"‪ .‬יש כאן כמה‬ ‫באמרי אמת פסח תרפ"ד(‬ ‫)הובא‬ ‫וסוכות‪.‬‬ ‫איתא‬ ‫ר"ה יו"כ‬ ‫אמתאת‬ ‫ובשפת‬ ‫אלו יש‬ ‫וכנגד ג'‬ ‫דבר‬ ‫שבהן‬ ‫השווה כל‬ ‫הצד משמע‬ ‫ש"נפש"‬ ‫רש"יפנים‬ ‫ועל כל‬ ‫ופירש‬ ‫גירסאותהשותה‪".‬‬ ‫בראשונים‪,‬‬ ‫"נפש – לרבות את‬ ‫על גמרא זו‪" ,‬שכפי ההשתוקקות שיש לאדם לתקן‬ ‫תואמת למה‬ ‫נפשכם"‪,‬‬ ‫להיותיש את‬ ‫צריכה "אם‬ ‫שותה‪ ,‬כמו‬ ‫האדם‬ ‫שהראייה של‬ ‫ואפילו‬ ‫הוא של אדם‪,‬‬ ‫המיישב דעתו‬ ‫שע"יהואהכנת‬ ‫הזמן שרוצים‬ ‫דהיינויוה"כ‬ ‫המעשים"‪,‬‬ ‫ומשה רבינו‪.‬‬ ‫נתקנים השכל‬ ‫שהוא כך‬ ‫הראש‪ ,‬כנגד‬ ‫ר"המעשיו‬ ‫בעין אחת פטור מן‬ ‫סומא‬ ‫כן‬ ‫ועל‬ ‫אותו‪,‬‬ ‫רואה‬ ‫שהיא לשון תאוה וקורת רוח שהנפש נהנה ממנו‪.‬‬ ‫שה'‬ ‫כל‬ ‫ולתקן‬ ‫הרגל‬ ‫של‬ ‫ההשפעות‬ ‫לקבל‬ ‫בידו‬ ‫האדם‪,‬‬ ‫להתחבר לה'‪ ,‬כנגד הבאר‪ .‬ובסוכות הם זכר לענני כבוד‪ ,‬וכמו"כ בחג‬ ‫הראייה שאין ראייתו החסירה דומה לראיית ה'‬ ‫עניניו‪.‬‬ ‫(בכורות ח‪ ,‬ב) מבאר ע"פ יסוד זה‪ ,‬את החלוקה‬ ‫שלימה‪.‬‬‫שהיאאגדות‬ ‫הגר"א בביאורי‬ ‫זה מקדשים את הגוף ומכניסים אותו לסוכה‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬זוהי הפתיחה למסכת חגיגה "כדרך שבא‬ ‫העליון‪ ,‬זה‪:‬‬ ‫הרוח‬ ‫שזה החלק‬ ‫עומד כנגד‬ ‫שהנשמה היא‬ ‫הקדושים דרשו‪,‬‬ ‫נשמה"‪ ,‬דהיינו‬ ‫ובספרים‬‫של "נפש‪ ,‬רוח‪,‬‬ ‫להגר"א זו הנפש‬ ‫לקבל את‬‫שהצורהנפש‪ :‬א'‬ ‫לתרגום המושג‬ ‫אפשרויות‬ ‫ליראות"!‬ ‫כךב' בא‬ ‫שיש כאן‬ ‫לראות‬ ‫נמצא‬ ‫היאכביכול‬ ‫התאוה‬ ‫מקבל‬ ‫שהאדם‬ ‫והנפש‬ ‫שמהוקנאה‪,‬‬ ‫ככבוד‬‫היינו‬ ‫יראה"‪,‬‬ ‫גשמיים‬ ‫שאינם‬ ‫"יראה‬ ‫חומדת דברים‬ ‫שאדםלנשמה‪ .‬ב'‬ ‫ע"י אותה‬ ‫לחבר‬‫היא‬ ‫אלאוהחג‪,‬‬ ‫שצריך‬ ‫המועד‬ ‫הרגל‪,‬‬ ‫גשמיים‪,‬‬ ‫ההשפעות של‬ ‫לענינים‬ ‫המשתוקקת‬ ‫כשהוא מתראה לפניו לבהמ"ק‪ ,‬תלוי‬ ‫מהקב"ה‬ ‫הגופנית‪ ,‬כדברי רש"י כאן‪.‬‬ ‫מרומם ומעלה את עצמו אל מול השפע שמגיע‬ ‫באיכות הראייה שלו‪ .‬שכמידת ההשתדלות וההכנה‬ ‫האדם ממילא‪,‬‬ ‫להקב"ה‪.‬‬ ‫שמשתוקקת אל‬ ‫משמואל זו הנפש‬ ‫ההשפעות לא יבואו‬ ‫מלמעלה‪.‬‬ ‫לשם‬ ‫מלמעלה‪.‬ג' משמרות בלילה‬ ‫מקבלא) דאיכא‬ ‫הגמ' הוא‬ ‫בברכות (ג‪,‬‬ ‫לראות‪ ,‬כך‬ ‫הגר"א את‬ ‫ובזה מבארשלו‬ ‫אלא רק כפי מה שהכין את עצמו ובאותה המידה‪.‬‬ ‫דף קכא‬ ‫אשר‬ ‫אדם‪,‬‬ ‫תאוה‪,‬‬ ‫בעל "בן‬ ‫הנפש‪,‬כתב‪:‬‬ ‫כנגדקלז(‬‫דהואאות‬ ‫)פרק סו‬‫חמור נוער‬ ‫ראשונהחרדים‬‫‪ -‬משמרת בספר‬ ‫וכמה מתאים הדבר לדברי הגמרא להלן )ג‪ ,‬א(‪,‬‬ ‫משמים‬ ‫אחר‬ ‫דהיינוה'רדיפה‬ ‫שכלך‪ ,‬כי‬ ‫בעיניצועקים‬‫בוראךכלבים‬ ‫משמרת שניה‬‫תמיד את‬ ‫בשרם‪.‬‬ ‫ראה‬ ‫בשר חמורים‬ ‫וזכיתי לדבר על כך עם מו"ר הגר"מ שפירא זצ"ל‬ ‫השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש‬ ‫נפשה‬ ‫נדיב‪ ,‬כמה‬‫שתצא‬ ‫קודם‬ ‫בנעלים בת‬ ‫מבהמה‬ ‫פעמייך‬ ‫אכילהמה יפו‬ ‫"מאי דכתיב‬ ‫הנשמה‪ ,‬ה'ואז‬ ‫התנוצצות‬ ‫רושם‪ ...‬וכן‬ ‫שלישית יש‬ ‫תעשה‬ ‫ובראייתך‬ ‫ובמשמרת‬ ‫הכבוד והעשירות‪.‬‬ ‫אלקים וכו'‪,‬‬ ‫נאין רגליהם של ישראל בשעה שעולין לרגל‪ ,‬בת‬ ‫בעלה וע"ז‬ ‫דהיינו‬ ‫וברכה‪,‬‬ ‫שפעעם‬ ‫מספרת‬ ‫ואשהמיני‬ ‫לך כל‬ ‫ישפיע‬ ‫התורה‪,‬‬ ‫אמו בך‬ ‫דהיינו‬ ‫בהסתכלו‬‫תינוק יונק משדי‬ ‫שהיה יפה יפה‬ ‫נדיב‪ ,‬ומולחו‬ ‫שנקראשחיטה‬‫בשר מבית‬‫כזיתאבינו‬ ‫שלחותך‬ ‫אברם‬ ‫שיבריא‪,‬‬ ‫"הרוצה‬ ‫נדיב בתו‬ ‫כתיבשל כנסת ישראל לבעלה הראשון ‪' -‬אלכה ואשובה‬ ‫יראה‪,‬‬ ‫יראה‬ ‫רז"ל‬ ‫ודרשו‬ ‫זכורך‪,‬‬ ‫כל‬ ‫יראה‬ ‫הרהורי תשובה‬ ‫רש"י דממתין‬‫ישראל‬‫עםוכתב‬‫מדוע כו'"‪,‬‬ ‫וישעדלהבין‪,‬‬ ‫שתצא נפשה‬ ‫לגרים"‪.‬‬ ‫וממתין לה‬ ‫תחילה‬ ‫יפה יפה‬ ‫ומדיחו‬ ‫כדרך שבא לראות כך בא ליראות‪ .‬ולהמון העם‪ ,‬הוא‬ ‫נקראים על שם בחינת הנדיבות גירות של אברהם?‬ ‫רגלים בשנה בזמן המקדש‪ ,‬אבל למשכילים‪ ,‬כל‬ ‫הראשון'‪.‬‬ ‫אל אישי ג'‬ ‫עד שתצא נפשה משום שאמרו בסנהדרין (סג‪ ,‬א) מנין לאוכל מבהמה‬ ‫יום תמיד‪ ,‬בכל שעה‪ ,‬בכל מקום‪ .‬בהסתכלך כלפי‬ ‫ולמקום על הדם‪,‬‬ ‫לא תאכלו‬ ‫לבהמ"ק‬ ‫החיבור‬ ‫תעשה שנא'‬ ‫שצורת‬ ‫בלא‬ ‫למדיםשהוא‬ ‫אנו נפשה‬‫שתצא‬‫מכאן‬ ‫קודם‬ ‫עסק‬ ‫מרעוא‬ ‫אדם הראשון‪:‬‬ ‫אתערותא קין‬ ‫שלעלך‬ ‫דלבא‪,‬ג' בנים‬ ‫יתעורר‬ ‫ברעותא כנגד‬ ‫מעלהבאדם‪ ,‬הם‬ ‫וג' חלקים אלה‬ ‫בנדבת לב‪ ,‬כשאדם מרים ומגביה‬ ‫רק‬ ‫הוא‬ ‫הקדושה‪,‬‬ ‫ואסמכתא בעלמא היא‪".‬‬ ‫הגוף‪ .‬הבל עסק בעבודת הצאן שהוא כנגד‬ ‫כנגדב"ה"‪.‬‬ ‫רעוין‬ ‫בעבודת דכל‬ ‫האדמה‪,‬‬ ‫עצמו בהתנדבות‪ ,‬כמו גר‪ ,‬ללא מצות אנשים‬ ‫איסורכמידת‬‫מחוייב‪.‬‬ ‫אדם‬ ‫דברי של‬ ‫ביאורוצלמו‬ ‫שזהבדמותו‬ ‫מביאנולד‬ ‫לרוח‪ .‬שת‬ ‫ששייכים‬ ‫המדומים עבודת‬ ‫הקנינים ובספר‬ ‫דאורייתא‪ ,‬אלא‬ ‫שהואב) שהוא‬ ‫(שחיטה א‪,‬‬‫למה‬ ‫ומעבר‬ ‫הרמב"ם‬ ‫מלומדה דעת‬ ‫לעומת זאת‬ ‫הזוהר‬ ‫הקודש‬ ‫ה"יראה"‪ ,‬כך זוכה ל"יראה"‪ .‬על כן עלייה לרגל‬ ‫נז‪ (.‬שדרשו שם חז"ל עה"פ "כי תבואו‬ ‫הנשמה‪.‬‬ ‫)בשלח‬ ‫הראשון וכנגד‬ ‫לבחינה של בת נדיב‪ ,‬בתו של אברהם אבינו‬ ‫לוקה‪.‬‬ ‫שייכת‬‫שאינו‬ ‫לראות פני"‪ ,‬שבכל פעם שבאים לראות את פני ה'‪,‬‬ ‫שהוא תחילה לגרים‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫באוירכך‬ ‫ה'‪ ,‬ורק‬‫לרחף‬‫שעליושם‬ ‫אמר להבל‬ ‫הנכונה של‬ ‫עםשקין‬ ‫הכוונה‬ ‫להבל‪,‬‬ ‫לבוא‬ ‫צריךקין‬ ‫וזהו הויכוח בין‬ ‫ובביאור שורש המחלוקת בין רש"י לרמב"ם נראה כדלהלן‪.‬‬ ‫פנים‬ ‫ראיית‬ ‫של‬ ‫ההשפעות‬ ‫את‬ ‫לקבל‬ ‫אפשר‬ ‫לדרוך על הארץ‪ ,‬כי הבל שייך לבחינת הרוח‪ .‬ובאמת שכל העבודה‬ ‫וזהו מה שאומרים בסליחות "תביאנו אל הר קדשך‬ ‫בבהמ"ק‪ .‬הוי אומר‪ ,‬שאין די בעצם הביאה‬ ‫והביאותיםעלאלהדם"‪ ,‬את‬ ‫שכתוב "לא תאכלו‬ ‫כמופסוק זה‬‫מביא על‬ ‫תפלתך‬ ‫בבית כו)‬ ‫(ויקרא יט‪,‬‬ ‫הרמב"ן‬ ‫ושמחנו‬ ‫לנשמה‪.‬‬ ‫יתחברבכוונה‬ ‫את שהגוף‬ ‫ההשתדלות‬ ‫לעשות הוא‬ ‫צריךענין קין‬‫להקב"ה‪ ,‬וגם‬ ‫היא לחבר את הכל‬ ‫לבהמ"ק‪ ,‬אלא‬ ‫מדבר על‬ ‫(שמואל א יד‪ ,‬לג)‬ ‫שנאמרהזה‬ ‫בנביא‬ ‫פישתיםהפסוק‬ ‫ולכאורה הלא‬ ‫שנלחם עם‬ ‫וכו'"‪,‬‬ ‫קדשי‬ ‫בשאול‬ ‫הר‬ ‫המעשה‬ ‫להשפעה‬ ‫והבל‬ ‫הגוף לזכות‬ ‫והנשמה‪ .‬וקין‬ ‫את כדי‬‫הנדרשת‪,‬‬ ‫ובהתלהבות‬ ‫המצוות – לחבר‬ ‫נכונהועשיית‬ ‫וזו אכילת שבת‬ ‫על‬ ‫ים‬ ‫הנלוו‬ ‫הנכר‬ ‫"ובני‬ ‫מינה‬ ‫לעיל‬ ‫שכתוב‬ ‫"הנה העם חוטאים לה' לאכול על הדם"‪ ,‬שהיו אוכלים מן הבהמה קודם‬ ‫כמו‬ ‫גרים‬ ‫פנים‪.‬‬ ‫מראיית‬ ‫היו פגומים בכך שלא התחברו יחד ולכן לא יצא מהם תיקון העולם‪.‬‬ ‫המגיעה‬ ‫ה' וגו"‪ ,‬ולמה מזכירים את הציפייה לבנין בהמ"ק‬ ‫השלל"‪ ,‬שהיו‬‫הדבר‬‫העם אל‬ ‫האמור‬ ‫"ויעט‬ ‫גרים?שם‬ ‫ולפי‬ ‫שאמר הכתוב‬ ‫הפסוקוזהו מה‬ ‫שנאמר על‬ ‫שתצא נפשה‪.‬‬ ‫ע"י‬ ‫באורך‪.‬איתא בספרי חסידות‪ .‬בשם משמואל )שביעי‬ ‫ע"ש בגר"אכעי"ז‬ ‫אצל‬ ‫)שניכרת‬ ‫ההתנדבות‬ ‫בחינת‬ ‫שבאמת‬ ‫כעיט הדורס ואוכל‪ .‬ומכאן שהאיסור הוא מדאורייתא‪ ,‬שהרי בנביא‬ ‫נפלא‪,‬‬ ‫של פסח תרע"א( מביא שאביו האבני נזר פירש את‬ ‫הגרים(‪ ,‬היא מה שמביא אותנו אל בהמ"ק ואל‬ ‫שהחלוקה‬ ‫הדר כבוד‬ ‫תרע"ח)‪,‬‬ ‫לראות‬ ‫משמואלשבא‬ ‫(סוכות‬ ‫השם"שכמו‬ ‫מביא כך‪:‬‬ ‫אחר‪ ,‬דידן‬ ‫במבט הגמ'‬‫על דרך זה דברי‬ ‫השי"ת‪.‬דרבנן‪.‬‬ ‫פניאיסורים‬‫ראייתהיה‬ ‫עדיין לא‬ ‫ראוי‬ ‫הוא‬ ‫אם‬ ‫ויבחון‬ ‫בעצמו‬ ‫בו‬ ‫יראה‬ ‫כך‬ ‫שכינתו‪,‬‬ ‫היא (עפ"י המהר"ל)‪ :‬גוף‪ ,‬נפש‪ ,‬שכל‪ .‬הגוף הוא הגשמי‪ ,‬הנפש היא מה‬ ‫לכך"‪ .‬ומוסיף על כך בנו השם משמואל שאין‬ ‫אמנם רש"י בשמואל מבאר באופן אחר‪ ,‬שהחטא היה שאכלו קדשים‬ ‫שזכו‬ ‫ממנו‪,‬‬‫טובות‬ ‫רחוקמתנות‬ ‫מהנדרש‬ ‫וכנגדם ג'‬ ‫היותו‬ ‫לתורה‪.‬‬ ‫והשכל מתחבר‬ ‫שיתמרמר על‬ ‫הפירוש‬ ‫שהלב חושק‪,‬‬ ‫לפני זריקת הדם‪ ,‬או ששחטו אותו ואת בנו ביום אחד‪ .‬והנה בזבחים‬ ‫שהיאאלא‬ ‫המים‬ ‫ושברון לב‪,‬‬ ‫לעצבות‬ ‫משה‪ .‬באר‬ ‫ובזכות‬ ‫השכלולא‬ ‫כנגד ניתן‬ ‫לשמחה‬ ‫יו"ט הוא‬ ‫במדבר‪ :‬מן‬‫ישראל כי‬ ‫(קכ‪ ,‬א) מובאת מחלוקת אם אפשר לשחוט בבמה בלילה‪ ,‬והביאו את‬ ‫שאעפ"כ‬ ‫ויתבונן‬ ‫במצבו‪,‬‬ ‫ויביט‬ ‫בנפשו‬ ‫התחתונים העולים למעלה‪ ,‬היא כנגד הנפש שהיא מלשון רצון‪,‬‬ ‫אדם‬ ‫שיחשוב‬ ‫הפסוק בשמואל ששחטו בלילה‪ ,‬ומשני כאן בחולין כאן בקדשים‪.‬‬ ‫שהאדם משתוקק להתחבר להקב"ה‪ ,‬כמו הנוקבא המשתוקקת לקבל‬ ‫אוסף | ‪69‬‬ ‫לתוכן‬ ‫מחשבה קצרה על הדף‬ ‫דף קכג‬ ‫ומקשה החק נתן בזבחים‪ ,‬בשלמא אי מיירי בקדשים עברו באיסור‬ ‫שאכלו קודם זריקה‪ ,‬אך אם מיירי בחולין‪ ,‬איזה איסור היה בזה‪ ,‬אלא‬ ‫קרקפלו של רבי ישמעאל‬ ‫שרש"י יישב זאת בפירושו השני ששחטו אותו ואת בנו‪ ,‬והרמב"ן הרי‬ ‫"ת"ר ליגיון העובר ממקום למקום ונכנס לבית הבית טמא שאין לך כל‬ ‫לומד שאכלו קודם שתצא נפשה‪ .‬נמצא שלרמב"ן יש מכאן מקור‬ ‫ליגיון וליגיון שאין לו כמה קרקפלין‪ ,‬ואל תתמה שהרי קרקפלו של ר'‬ ‫שאכילה קודם שתצא נפשה אסורה מדאו'‪ ,‬ולרש"י אין מקור‪.‬‬ ‫ישמעאל מונח בראש מלכים‪".‬‬ ‫והנה יש חילוק בין ישראל לגויים לענין מפרכסת‪ ,‬אי יש בה אבר מן החי‪,‬‬ ‫התורת חיים מציין להגמ' בע"ז (יא‪ ,‬ב)‪" :‬אמר רב יהודה אמר שמואל עוד‬ ‫דישראל מותר וגוי אסור (אלמלא סברת מי איכא מידי וכו')‪.‬‬ ‫שלם ומרכיבין‬ ‫אדם ב(‪,‬‬ ‫לקמן ד‪,‬‬ ‫הגמ'מביאין‬ ‫לראותו )כלשון‬ ‫לשבעים שנה‬ ‫ברומי‪ ,‬אחת‬ ‫מצפה‬‫הקב"הלהם‬ ‫אחרת יש‬ ‫חגיגה דף ב‪ ,‬א‬ ‫ובזה יתלהב לבו באהבת השי"ת‪ .‬אדם צריך לדעת‬ ‫והמהר"ל (גבורות ה' פס"ו) מבאר שיסוד איסור אבר מן החי הוא שעל‬ ‫ומניחין לו בראשו‬ ‫הראשון‬ ‫מצפה לו!‬ ‫אדםלו!‬ ‫מחכה‬‫שהקב"הבגדי‬ ‫ומלבישין אותו‬ ‫לבהמ"ק‬ ‫באחיגר‬ ‫כשהואאדם‬ ‫אותו על‬ ‫יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות‬ ‫בלב‬ ‫להיות‬ ‫צריכים‬ ‫והתרגשות‬ ‫הכנה‬ ‫כמה‬ ‫א"כ‬ ‫האדם להתאפק ולרסן את מידת התאוה‪ .‬ובזה מובן שאצל אוה"ע דיני‬ ‫קרקיפלו של רבי ישמעאל‪ ,‬ותלו ליה בצואריה מתקל ר' זוזא דפיזא‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫יראה‪ ,‬כדרך‬ ‫התאוה‪,‬‬ ‫"יראהלהתגברות‬ ‫אתהםהדרשה‬ ‫עלולים יותר‬ ‫מביאהשכן‬ ‫אבר מן החיהגמרא‬ ‫חמורים יותר‪,‬‬ ‫ומחפין את השווקים באינך‪ ,‬ומכריזין לפניו סך קירי פלסתר אחוה‬ ‫מפרכסת‪.‬כאן כמה‬ ‫לראות"‪ .‬יש‬ ‫בא‬ ‫כך‬ ‫ליראות‬ ‫בא‬ ‫ואילו ישראלשאדם‬ ‫שגדורים בעריות‪ ,‬לא נאסרו לאכול‬ ‫תרפ"ד(‪ ,‬דחמי חמי‬ ‫שקרןפסח‬ ‫דהיינו יעקב)‬ ‫אמת‬‫באמריהוא‬ ‫)הובא‬ ‫של עשיו‬ ‫איתא אחיו‬ ‫אמת(כלומר‪,‬‬ ‫ובשפת‬ ‫זייפנא‬ ‫דמרנא‬ ‫גירסאות בראשונים‪ ,‬ועל כל פנים הצד השווה שבהן‬ ‫לתקן‬ ‫לאדם‬ ‫שיש‬ ‫ההשתוקקות‬ ‫"שכפי‬ ‫ודלא חמי לא חמי‪ ,‬מאי אהני לרמאה ברמאותיה ולזייפנא בזייפנותיה‬ ‫זו‪,‬‬ ‫גמרא‬ ‫על‬ ‫תואמתישלמה‬ ‫להם‬ ‫לישראל‬‫להיות‬ ‫כמה גם‬‫צריכה‬ ‫האדםעד‬ ‫שהראייה של‬ ‫והרמב"ם‬ ‫שנחלקו רש"י‬‫ובזה מבוארהוא‬ ‫מעשיו כך נתקנים המעשים"‪ ,‬דהיינו שע"י הכנת‬ ‫שה' רואה אותו‪ ,‬ועל כן סומא בעין אחת פטור מן‬ ‫כליקום דין (אוי‬‫ולתקןכד‬ ‫הרגלווי לדין‬ ‫ומסיימיןשלבה הכי‬ ‫ההשפעות‬ ‫לקבליעקב)‪.‬‬ ‫הועילה בידו‬ ‫רמאותו של‬ ‫(מההאדם‪,‬‬ ‫לראייתאוה'רק‬ ‫ללא מלקות)‪,‬‬ ‫דומה‬ ‫(אמנם‬ ‫מדאורייתא‬ ‫החסירה‬ ‫האם הוא‬ ‫ראייתו‬ ‫נפשה‪,‬שאין‬ ‫להמתין שתצא‬ ‫הראייה‬ ‫עניניו‪.‬‬ ‫כאשר יקום יעקב)"‪.‬‬ ‫לעשיו‪,‬‬ ‫מדרבנן‪ .‬שהיא שלימה‪.‬‬ ‫שבאלפי שעיקר‬‫"כדרךהללו‪,‬‬ ‫דלכךחגיגה‬ ‫עושין דברים‬ ‫למסכת‬ ‫הפתיחה‬ ‫"ונראה‬ ‫זוהי חיים‪:‬‬ ‫התורת‬‫ומבארכן‪,‬‬ ‫אם‬ ‫ובספרים הקדושים דרשו‪ ,‬שזה עומד כנגד זה‪:‬‬ ‫את‬ ‫לקבל‬ ‫שהצורה‬ ‫ליראות"!‬ ‫בא‬ ‫כך‬ ‫הצלחת ישראל בזמן שבהמ"ק קיים היתה בג' דברים‪ ,‬בכהונה ונבואה‬ ‫לראות‬ ‫"יראה יראה"‪ ,‬היינו שמה שהאדם מקבל כביכול‬ ‫דף קכב‬ ‫ההשפעות של הרגל‪ ,‬המועד והחג‪ ,‬היא ע"י שאדם‬ ‫מהקב"ה כשהוא מתראה לפניו לבהמ"ק‪ ,‬תלוי‬ ‫שיש להן דמיון‬ ‫שמגיע‬‫ולהראות‬ ‫עצמן השפע‬‫להתפאר מול‬ ‫באיםעצמו אל‬ ‫המה את‬ ‫ומעלה‬ ‫מרומםולכן‬ ‫ומלכות‪,‬‬ ‫וההכנה‬ ‫באיכות הראייה שלו‪ .‬שכמידת ההשתדלות‬ ‫שמא יעשה עורות אביו ואמו שטיחין‬ ‫ממילא‪,‬מביאין אדם‬ ‫האדם‬ ‫בהן‪ ,‬ולהכי‬ ‫ההצלחהאלתלויה‬ ‫לא יבואו‬ ‫ההשפעותעיקר‬ ‫דברים אשר‬ ‫מלמעלה‪.‬‬ ‫מאותן ג'‬ ‫שלו לראות‪ ,‬כך הוא מקבל מלמעלה‪.‬‬ ‫אלא רק כפי מה שהכין את עצמו ובאותה המידה‪.‬‬ ‫"שמא יעשה עורות אביו ואמו שטיחין"‪ ,‬ופירש רש"י שהכוונה לכיסוי‬ ‫אחד ועושין אותו כדמות מלך וכהן ונביא‪ ,‬ולכך מרכיבין אותו על אדם‬ ‫בספר חרדים )פרק סו אות קלז( כתב‪" :‬בן אדם‪,‬‬ ‫)ג‪ ,‬א(‪,‬‬ ‫בלבושו של אדם‬ ‫להלןאותו‬ ‫הגמרא‬ ‫ומלבישים‬ ‫לדברי‬ ‫עלינו‪,‬‬ ‫הדבר‬ ‫מולכין‬ ‫רמז מתאים‬ ‫למלכות שהן‬ ‫וכמה‬‫חיגר‬ ‫וכדומה‪.‬תמיד את בוראך בעיני שכלך‪ ,‬כי ה' משמים‬ ‫של מיטה ראה‬ ‫זצ"ל‬ ‫שפירא‬ ‫הגר"מ‬ ‫מו"ר‬ ‫עם‬ ‫כך‬ ‫על‬ ‫לדבר‬ ‫הראשון רמז לכהונה‪ ,‬כדאיתא בב"ר לגבי ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו‬ ‫וזכיתי‬ ‫השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש‬ ‫"מאי דכתיב מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב‪ ,‬כמה‬ ‫בדרך‬ ‫וכן ה'‬‫רושם‪...‬הוריו‬ ‫ישתמש בעורות‬ ‫שאדם תעשה‬ ‫ובראייתך‬ ‫רחוק מאד‬ ‫נשמע וכו'‪,‬‬ ‫אלקים‬ ‫וצ"ב דדבר זה‬ ‫שהעבודה היתה אז‬ ‫שעוליןופי'לרגל‪ ,‬בת‬ ‫משתמשין‪,‬‬ ‫הבכורותבשעה‬ ‫היוישראל‬ ‫שבהןשל‬ ‫נאין עור‪,‬‬ ‫רגליהם‬ ‫כתנות‬ ‫בזויה זו? בהסתכלו בך ישפיע לך כל מיני שפע וברכה‪ ,‬וע"ז‬ ‫שהיה‬ ‫נדיב‪,‬‬ ‫שנקרא‬ ‫אבינו‬ ‫אברם‬ ‫של‬ ‫בתו‬ ‫בבכורות‪ .‬ומניחין לו קרקפלו של רבי ישמעאל בראש‪ ,‬רמז לנבואה של‬ ‫נדיב‬ ‫כתיב יראה כל זכורך‪ ,‬ודרשו רז"ל יראה יראה‪,‬‬ ‫תחילה לגרים"‪ .‬ויש להבין‪ ,‬מדוע עם ישראל‬ ‫העם‪ ,‬הוא‬ ‫דאפילו‬ ‫ולהמון‬ ‫למילתיה‪,‬‬ ‫ליראות‪.‬‬ ‫אלים‬ ‫"אלומיה‬‫ואמובא‬ ‫לראות כך‬ ‫דמהשבא‬ ‫שנקטו אביו‬ ‫הרמב"ן כותבכדרך‬ ‫אברהם?לידע עתידות‬ ‫שלוקוסמים‬‫מעוננים‬ ‫אלגירות‬ ‫בחינתדורשים‬ ‫הנדיבות‬ ‫אשר המה‬‫כוכביםשם‬ ‫העובדי‬ ‫נקראים על‬ ‫בשאר מתיםג'נמי איכא איסורא‪ ,‬דמת אסור בהנאה‪ ,‬אלא דבאביו ואמו‬ ‫כל‬ ‫למשכילים‪,‬‬ ‫אבל‬ ‫המקדש‪,‬‬ ‫בזמן‬ ‫בשנה‬ ‫רגלים‬ ‫(א"ה‪ ,‬ונוסיף לכך מה שהזכרנו בשיעור הקודם בשם הרדב"ז‪ ,‬שעור האדם מועיל‬ ‫יום תמיד‪ ,‬בכל שעה‪ ,‬בכל מקום‪ .‬בהסתכלך כלפי‬ ‫ולאום מלאום‬ ‫ולמקום‬ ‫לבהמ"קשכתוב‬ ‫החיבור‬ ‫יקום דין‪ ,‬כמו‬ ‫שצורת‬ ‫לדין כד‬ ‫ולהכילמדים‬ ‫מסיימין וי‬ ‫מכאן אנו‬ ‫לכישוף)‪.‬‬ ‫מרעוא‬ ‫מכבדו‬ ‫אתערותא‬ ‫בחייו‬ ‫יתעורר עלך‬ ‫בקידושין מכבדו‬ ‫דלבא‪,‬‬ ‫כדאמרי'‬ ‫ברעותא‬ ‫כבוד‬ ‫מעלה משום‬‫איכא איסורא טפי‬ ‫הקדושה‪ ,‬הוא רק בנדבת לב‪ ,‬כשאדם מרים ומגביה‬ ‫יעשה ממנו שטיחין‪ ,‬י"ל משום שיש שאינן‬ ‫היאךב"ה"‪.‬‬ ‫א"כרעוין‬‫במותו‪ .‬וא"תדכל‬ ‫כמקדם‪".‬‬ ‫אנשים‬ ‫בשלשתן‬ ‫ונצליח מצות‬ ‫המלוכה ללא‬ ‫כמו גר‪,‬‬ ‫תחזור לנו‬ ‫עצמושלעתיד‬ ‫בהתנדבות‪,‬‬ ‫יאמץ‪,‬‬ ‫מלומדה ומעבר למה שהוא מחוייב‪ .‬כמידת‬ ‫אדם‪".‬‬ ‫דבריבניהזוהר‬ ‫ביאור מהן‬ ‫שזהיתרחקו‬‫מביאשלא‬ ‫לטומאתן כדי‬ ‫עבודת הקודש‬‫וחוששין‬ ‫חוששין לאיסורן‬ ‫ובספר‬ ‫לרגלרבי ישמעאל‪,‬‬ ‫עורו של‬ ‫כן את‬ ‫עלייה‬ ‫איתם‬ ‫נושאיםעל‬ ‫יראה"‪.‬‬ ‫שהם‬ ‫כאן ל"‬ ‫שהוזכרזוכה‬ ‫ונמצא שמה‬ ‫ה"יראה"‪ ,‬כך‬ ‫)בשלח נז‪ (.‬שדרשו שם חז"ל עה"פ "כי תבואו‬ ‫נדיב‪ ,‬בתו של אברהם אבינו‬ ‫בתע"ז‪.‬‬‫במס'‬ ‫שםשל‬‫לבחינה‬ ‫כמבואר‬ ‫שייכת‬ ‫הרי זה‬ ‫משום‬ ‫פני ה'‪,‬‬‫ואמו‬ ‫אביואת‬ ‫דעורות‬ ‫לראות‬ ‫פעםנראה‬ ‫שבאים‬ ‫שבכל"ולי‬ ‫פני"‪,‬דבריו‪:‬‬ ‫לראותבסוף‬ ‫עוד כותב הרמב"ן‬ ‫שהוא תחילה לגרים‪.‬‬ ‫כך‬ ‫שוטחן ורק‬ ‫לפניו‪".‬‬ ‫והואשם ה'‪,‬‬ ‫עליהןשל‬ ‫הנכונה‬ ‫הכוונה‬ ‫לספוד‬ ‫עם בידו‬ ‫מפשיטןלבוא‬ ‫ומקיימן‬ ‫חיבתן הוא צריך‬ ‫ונציין נקודה נוספת‪ ,‬שלכאו' יש סתירה במה שמובא בגמ' בע"ז אודות‬ ‫אפשר לקבל את ההשפעות של ראיית פנים‬ ‫הר קדשך‬ ‫שיעקב הוא זייפן‬ ‫"תביאנו אל‬ ‫אומרים‬ ‫בסליחותאחד הם‬ ‫ברומא‪ ,‬דמצד‬ ‫שאומרים‬ ‫שעושים‬ ‫וזהו מה‬ ‫הטקס‬ ‫הביאה‬ ‫בשום‬ ‫די לאבעצם‬ ‫אשכחנא‬ ‫שאיןדהא‬ ‫הוי עלאומר‪,‬‬ ‫דברי הגמ'‪,‬‬ ‫בבהמ"ק‪.‬נשאל‬ ‫הרדב"ז (ח"א סי' רסב)‬ ‫ושמחנו בבית תפלתך כמו שכתוב והביאותים אל‬ ‫בכוונה‬ ‫ההשתדלות‬ ‫את‬ ‫לעשות‬ ‫צריך‬ ‫אלא‬ ‫לבהמ"ק‪,‬‬ ‫דוכתא דחשו חכמים למלתא דלא שכיחא‪ ,‬ודבר זה אינו מצוי כלל‬ ‫על לבא יתגבר‬ ‫שלעתיד‬ ‫הזה מדבר‬‫הפסוקמודים‬ ‫ומאידך הם‬ ‫הבן העיקרי‪,‬‬ ‫ולכאורה הלא‬ ‫שהוא‬ ‫וכו'"‪,‬‬ ‫קדשי‬ ‫באומרו‬ ‫הר‬ ‫נכונה ובהתלהבות הנדרשת‪ ,‬כדי לזכות להשפעה‬ ‫שכתוב לעיל מינה "ובני הנכר הנלווים על‬ ‫עלכמו‬ ‫עשיו‪.‬‬ ‫גרים‬ ‫יעקב‬ ‫ואפילו עכו"ם היו מרחיקים דבר זה‪.‬‬ ‫שטיחין‪,‬‬ ‫פנים‪.‬‬ ‫המגיעהואמו‬ ‫מראיית‬ ‫שיעשה עורות אביו‬ ‫ה' וגו"‪ ,‬ולמה מזכירים את הציפייה לבנין בהמ"ק‬ ‫הדבר‬ ‫שיש שני זמנים‬ ‫האמור‬ ‫דידוע‬ ‫עבודהולפי‬ ‫מבאר כך‪,‬‬ ‫גרים?‬ ‫שנאמר על‬ ‫עבודת‬ ‫הפסוק‬ ‫קלוגר בספרו‬ ‫שלמה‬ ‫רביע"י‬ ‫איתם‬ ‫נושאים‬ ‫)שביעי‬ ‫שהלגיונות היו‬ ‫משמואל‬ ‫חסידות‪ .‬בשם‬ ‫הגמ' להלן‬ ‫בספרי(קכג‪ ,‬א)‬ ‫ע"פאיתא‬ ‫ומיישב הרדב"ז‬ ‫כעי"ז‬ ‫אצל‬ ‫)שניכרת‬ ‫ההתנדבות‬ ‫בחינת‬ ‫שבאמת‬ ‫של גאולה – 'בעיתה' ו'אחישנה'‪ .‬וכפי שרמח"ל מאריך בספריו שיש‬ ‫נפלא‪,‬‬ ‫את‬ ‫פירש‬ ‫נזר‬ ‫האבני‬ ‫שאביו‬ ‫מביא‬ ‫תרע"א(‬ ‫פסח‬ ‫ראשי בני אדם‪ ,‬שעל ידם היו עושים כישוף במלחמה‪ .‬ומוסיף‬ ‫עורות של של‬ ‫הגרים(‪ ,‬היא מה שמביא אותנו אל בהמ"ק ואל‬ ‫דברי הגמ' דידן כך‪" :‬שכמו שבא לראות הדר כבוד‬ ‫יסובב את הסיבות שתהיה הגאולה על כל פנים‪ ,‬אולם‬ ‫השי"ת‪.‬‬‫שהקב"ה‬ ‫תאריך‬ ‫ראיית פני‬ ‫שמקבל‬ ‫הכישוף‬ ‫הוא ראוי‬ ‫כוחאם‬ ‫בעצמו גדול‬ ‫ויבחון‬ ‫בוכך יותר‬ ‫לאדם‪,‬‬ ‫קרוביראה‬ ‫שהמת כך‬ ‫שכינתו‪,‬‬‫הרדב"ז שככל‬ ‫גם קודם הזמן ההוא יש אפשרות להקדים את הגאולה ע"י תשובה וקיום‬ ‫כדי שאין‬ ‫להמשיך‬ ‫משמואל‬ ‫בעורות השם‬ ‫אביהם ואמם‬ ‫משתמשיםכך בנו‬ ‫ומוסיף על‬ ‫לכך"‪ .‬אדם‬ ‫ממנו‪ .‬על כן היו בני‬ ‫ממנו‪,‬‬ ‫דוקא‬ ‫מהנדרש‬ ‫רחוק‬ ‫היותו‬ ‫על‬ ‫שיתמרמר‬ ‫הפירוש‬ ‫כוחות כישוף להגן על עצמם‪ .‬ועל כן אין זה בזיון למת‪ ,‬ואדרבה‬ ‫התורה‪ .‬ומעתה‪ ,‬מודים הרומאים שאם יעשו ישראל תשובה ייגאלו‪,‬‬ ‫כי יו"ט לשמחה ניתן ולא לעצבות ושברון לב‪ ,‬אלא‬ ‫אך אין הם מודים שיש הבטחה גמורה שייגאלו על כל פנים‪ ,‬בזה אינם‬ ‫שאעפ"כמה‬ ‫ויתבונן‬ ‫עורם‪ .‬ומובן‬ ‫במצבו‪ ,‬את‬ ‫חשש שיקחו‬‫היהויביט‬‫בנפשו‬ ‫אדם‬ ‫האדם‪,‬‬ ‫שיחשובאל‬ ‫אביו ואמו שקרובים‬ ‫מודים וטוענים שיעקב הוא זייפן‪.‬‬ ‫שחששו לכך חז"ל וגזרו על מצב זה טומאה‪.‬‬ ‫‪ | 70‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫מחשבה קצרה על הדף‬ ‫לכך שהתורה לא נמסרת בנבואה אלא בדרך חכמה‪ ,‬ועל כן אפילו אם‬ ‫והאמת היא שהגאולה העתידה מובטחת לנו שבכל מקרה נגיע‬ ‫יהושע יאמר את הדברים לא יציית לדבריו‪ ,‬שכן הקובע הוא החכמה‪.‬‬ ‫לגאולה‪ ,‬ואין היא תלויה במעשינו‪.‬‬ ‫החיד"א (ברכי יוסף או"ח לב‪ ,‬ד) מוכיח מכאן שאפילו ענין מציאותי לא‬ ‫דף קכד‬ ‫נקבע ע"פ נבואה‪ ,‬דהרי כאן יש שאלה במציאות אם ר' יוחנן דיבר‬ ‫על הרישא או על הסיפא‪ ,‬ואעפ"כ אמרינן שאם יגיע יהושע בן נון‬ ‫אי אמר לי יהושע בן נון‬ ‫לא יקבלו את דבריו‪.‬‬ ‫"אי אמר לי יהושע בן נון משמיה לא צייתנא ליה‪".‬‬ ‫אלאב(‪,‬ע"פ חכמה‪,‬‬‫נביא ד‪,‬‬ ‫הגמ'ע"פלקמן‬ ‫)כלשון‬ ‫נמסרת‬ ‫הואלראותו‬ ‫שהתורה לא‬ ‫מצפה‬ ‫הקב"ה‬ ‫שהיסוד‬ ‫נמצא‬ ‫חגיגה דף ב‪ ,‬א‬ ‫ובזה יתלהב לבו באהבת השי"ת‪ .‬אדם צריך לדעת‬ ‫וצ"ב מדוע נקטו את יהושע בן נון‪ ,‬ולא את משה רבינו‪.‬‬ ‫אלא יהושע‪,‬‬‫רבינולו!‬ ‫מצפה‬ ‫משה‬ ‫כאןלו!‬ ‫שהקב"הנזכר‬ ‫מחכה‬ ‫לבהמ"ק מדוע לא‬ ‫באיישוב נוסף‬ ‫כשהואלנו‬ ‫ובכך יש‬ ‫יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות‬ ‫בלבהכלל שאין‬ ‫להיותנאמר‬ ‫צריכים ובו לא‬ ‫והתרגשות‬ ‫התורה בנבואה‪,‬‬ ‫קיבל את‬‫הכנה‬ ‫כמהרבינו‬ ‫א"כ משה‬ ‫שהרי‬ ‫והנה הב"י (יו"ד סו"ס רמב) כתב‪" :‬כתוב בסוף ספר ארחו"ח‪ ,‬אדם מריב‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫הגמרא מביאה את הדרשה "יראה יראה‪ ,‬כדרך‬ ‫התורה נמסרת בנבואה‪ ,‬ורק מיהושע בן נון ואילך אמרינן דאין פוסקין‬ ‫אותו‬‫כמה‬‫מלקין‬‫רבינו‪,‬כאן‬ ‫כמשה יש‬ ‫לראות"‪.‬‬ ‫באהיית‬‫כך אם‬ ‫ליראותממך‬ ‫איני מקבל‬ ‫שאדםלובא‬ ‫עם חבירו ואמר‬ ‫נביא‪.‬אמת איתא )הובא באמרי אמת פסח תרפ"ד(‬ ‫ובשפת‬‫ע"פ‬ ‫שבהן נון‬ ‫יהושע בן‬‫השווה‬‫אמרה‬ ‫הצד‬‫פניםאילו‬ ‫אמרוכלבגמ'‬ ‫דמשו"ה ועל‬ ‫בראשונים‪,‬‬ ‫גירסאותונ"ל‬ ‫משום בזיון‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬ ‫על גמרא זו‪" ,‬שכפי ההשתוקקות שיש לאדם לתקן‬ ‫הוא שהראייה של האדם צריכה להיות תואמת למה‬ ‫מעשיו כך נתקנים המעשים"‪ ,‬דהיינו שע"י הכנת‬ ‫אחת פטור מן‬ ‫בעיןמשה‪".‬‬ ‫אמרה‬ ‫כןאילו‬ ‫סומא‬ ‫אמרו‬‫ולאועל‬ ‫רואהליה‪,‬‬ ‫אותו‪,‬‬ ‫שה'צייתנא‬ ‫מפומיה לא‬ ‫האדם‪ ,‬בידו לקבל ההשפעות של הרגל ולתקן כל‬ ‫דף קכה‬ ‫הראייה שאין ראייתו החסירה דומה לראיית ה'‬ ‫עניניו‪.‬‬ ‫שלימה‪".‬נראה שמפרש הבזיון הוא למשה רבינו ע"ה‪,‬‬ ‫שהיאכ) כתב‪:‬‬ ‫והט"ז שם (ס"ק‬ ‫שהוא אומר אילו היה אדם אחר כמותו‪ ,‬והוא בלתי אפשרי שהרי‬ ‫"כדרך שבא‬ ‫במומיה‬‫מתחגיגה‬ ‫טומאת‬ ‫למסכת‬ ‫אם כן‪ ,‬זוהי הפתיחה‬ ‫ובספרים הקדושים דרשו‪ ,‬שזה עומד כנגד זה‪:‬‬ ‫לראות כך בא ליראות"! שהצורה לקבל את‬ ‫כולכך‪,‬‬‫כביעל‬‫שחולק‬ ‫מביאמקבל‬ ‫שהאדם‬ ‫המהרש"ל‬ ‫אך בשם‬ ‫היינו שמה‬ ‫"יראהכמשה‪".‬‬ ‫יראה"‪,‬‬ ‫כתיב ולא קם‬ ‫שאדםבו טומאת‬ ‫ע"י אך אין‬ ‫ואהל‪,‬‬ ‫היא‬‫משא‬ ‫טומאת‬ ‫והחג‪,‬‬ ‫יש בו‬ ‫המועד‬ ‫ההשפעותמןשלהמת‪,‬‬ ‫הרגל‪,‬‬ ‫תרווד רקב‬ ‫מתראה לפניו לבהמ"ק‪ ,‬תלוי‬ ‫כשהוא‬ ‫בעלמא‪.‬‬ ‫הגזמה‬ ‫מהקב"ה‬ ‫שאינו בזיון אלא‬ ‫שמגיע‬ ‫השפע‬ ‫מול‬ ‫אל‬ ‫עצמו‬ ‫את‬ ‫ומעלה‬ ‫דאי אפשר לאחוז את כל הרקב המפורד לפירורים‪.‬‬ ‫מרומם‬ ‫מגע‪,‬‬ ‫באיכות הראייה שלו‪ .‬שכמידת ההשתדלות וההכנה‬ ‫מלמעלה‪ .‬ההשפעות לא יבואו אל האדם ממילא‪,‬‬ ‫שהפירוש בדברי הב"י‬ ‫מלמעלה‪.‬‬ ‫שם כתב‪,‬‬ ‫מקבל‬‫השו"ע‬ ‫כךעלהוא‬ ‫לראות‪,‬‬ ‫מאהבה‬ ‫בהגהות שלו‬ ‫תשובה‬ ‫המידה‪.‬‬ ‫חנוטים שנמצאים‬ ‫ובאותה‬ ‫(גופות‬ ‫עצמו‬ ‫ב'מומיה'‬ ‫שהכין את‬ ‫טומאה‬ ‫האם יש‬‫כפי מה‬ ‫אלא רק‬ ‫האחרונים‬ ‫דנו‬ ‫אדם‪,‬היה‬‫זאת לא‬‫אומר"בן‬‫קלז(היהכתב‪:‬‬ ‫אותמשה‬ ‫שגםסואילו‬‫)פרק‬‫לומר‬ ‫שלא שייך‬ ‫חרדים‬ ‫הוא אחר‪,‬בספר‬ ‫במצרים)‪.‬מתאים הדבר לדברי הגמרא להלן )ג‪ ,‬א(‪,‬‬ ‫וכמה‬ ‫משמיםנותן‬ ‫רבינו הוא‬‫דמשהה'‬‫שכלך‪ ,‬כי‬ ‫בעיניתורה‪,‬‬ ‫בוראך במתן‬ ‫אתזו כפירה‬ ‫שהרי‬ ‫תמיד‬ ‫הדברים‪,‬‬‫מקבל אתראה‬ ‫וזכיתי לדבר על כך עם מו"ר הגר"מ שפירא זצ"ל‬ ‫השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש‬ ‫כמהכלל א סי' ד)‬ ‫הגינת נדיב‪,‬‬ ‫וורדים (יו"ד‬ ‫בנעלים בת‬ ‫פעמייךעצמות‪.‬‬ ‫יפוטומאת‬‫מהכאן‬‫שיש‬‫דכתיב‬ ‫"מאי‬ ‫המל"מ טוען‬ ‫רושם‪ ...‬וכן ה'‬‫שמלקין אותו‪.‬‬ ‫הארחו"חתעשה‬‫ובראייתך‬‫זה כתב‬ ‫אלקים ועל‬ ‫וכו'‪,‬‬ ‫התורה לישראל‪.‬‬ ‫נאיןשאין כאן טומאת עצמות אלא מדין תרווד רקב‪ ,‬וכיון שהמומיה‬ ‫בת‬ ‫לרגל‪,‬‬ ‫שעולין‬ ‫בשעה‬ ‫ישראל‬ ‫של‬ ‫רגליהם‬ ‫סובר‬ ‫ראיה‬ ‫בהסתכלו בך ישפיע לך כל מיני שפע וברכה‪ ,‬וע"ז‬ ‫יראהשאין‬‫רז"לבאופן‬ ‫ודרשו הגמ'‬ ‫אחר את‬ ‫לבארכלבאופן‬ ‫כתיבכתב‬ ‫החת"ס כאן‬ ‫נדיב בתו של אברם אבינו שנקרא נדיב‪ ,‬שהיה‬ ‫יראה‪,‬‬ ‫זכורך‪,‬‬ ‫יראה‬ ‫מגע‪.‬מדוע עם ישראל‬ ‫להבין‪,‬‬ ‫וישטומאת‬‫לגרים"‪.‬בה גם‬ ‫גוףהאחיד‪ ,‬יש‬‫תחיל‬ ‫היא‬ ‫העם‪,‬ר'הוא‬ ‫יוחנן‪,‬‬ ‫שהביא ולהמון‬ ‫שמועה בשם‬ ‫עולאליראות‪.‬‬ ‫כך בא‬ ‫לראות על‬ ‫מדובר כאן‬ ‫שהרישבא‬ ‫לארחו"ח‪,‬כדרך‬ ‫נקראים על שם בחינת הנדיבות גירות של אברהם?‬ ‫ג' רגלים בשנה בזמן המקדש‪ ,‬אבל למשכילים‪ ,‬כל‬ ‫והנה היערות דבש (ח"א דרוש ז) כתב שמטרת המצרים בחניטה‪ ,‬היא‬ ‫מדברי‬ ‫שמביאכלפי‬ ‫בהסתכלך‬ ‫יהושע בן נון‬ ‫בכלזהמקום‪.‬‬ ‫שעה‪ ,‬היה‬ ‫שאפילו אם‬ ‫מתאים לומר‬ ‫תמיד‪ ,‬בכל‬ ‫ועל כן יום‬ ‫מכאן אנו למדים שצורת החיבור לבהמ"ק ולמקום‬ ‫שייך‬‫מרעוא‬ ‫לא היה‬‫אתערותא‬ ‫בשמו‪ .‬ולכן‬‫יתעורר עלך‬ ‫דלבא‪,‬הדברים‬ ‫מקבל את‬ ‫ברעותא‬ ‫מעלה היה‬ ‫רבו משה‪ ,‬לא‬ ‫נשאר בגופו יש‬ ‫ומגביה‬ ‫כשהמת‬ ‫וידוע מרים‬ ‫כשאדם‬ ‫הגוף‪,‬‬ ‫בתוךלב‪,‬‬ ‫בנדבת‬‫הנפש‬‫כוחרק‬ ‫אתהוא‬ ‫להשאיר‬ ‫הקדושה‪,‬‬ ‫דכל רעוין ב"ה"‪.‬‬ ‫אנשיםבה‪ ,‬והעידו‬ ‫הטומאה מצות‬ ‫והכישוף דבקים‬ ‫גר‪ ,‬ללא‬ ‫שנשארת‪,‬כמו‬ ‫וכוחות‬ ‫בהתנדבות‪,‬‬‫מסוימת‬ ‫עצמו‬ ‫נפש‬ ‫להתבטא כן על משה‪ ,‬שהרי משה לא מביא דברים מפי ה' כענין רב‬ ‫מלומדה ומעבר למה שהוא מחוייב‪ .‬כמידת‬ ‫לכאן‬ ‫דבריונצרף‬ ‫הזוהר‬ ‫ביאורגרונו‪.‬‬ ‫שזהמתוך‬ ‫מדברת‬‫מביא‬ ‫הקודש‬ ‫דשכינה‬ ‫אחר‪,‬‬‫עבודת‬‫באופן‬ ‫ובספר‬ ‫ותלמיד‪ ,‬אלא‬ ‫כוחות רוחניים‬ ‫והגיעולרגל‬ ‫מומיות‪,‬עלייה‬ ‫מהמצרים על כן‬ ‫גנבל"יראה"‪.‬‬ ‫ספרדיכךאחד‬ ‫זוכה‬ ‫כי ספן‬ ‫ה"יראה"‪,‬‬ ‫)בשלח נז‪ (.‬שדרשו שם חז"ל עה"פ "כי תבואו‬ ‫של אברהם אבינו‬ ‫נדיב‪ ,‬בתו‬ ‫הספינה‪.‬‬ ‫וכמעט של בת‬ ‫הטביעו את‬ ‫משחיתיםלבחינה‬ ‫שייכת‬ ‫ליהושע"‪,‬‬ ‫ומסרהפני ה'‪,‬‬ ‫לראות את‬ ‫שבאים מסיני‬ ‫קיבל תורה‬ ‫פעם‬‫"משה‬‫שבכל‬ ‫אבות‬‫פני"‪,‬‬‫בריש‬ ‫דברי המהר"ל‬ ‫לראות‬ ‫שהוא תחילה לגרים‪.‬‬ ‫כך‬ ‫ורק‬ ‫ה'‪,‬‬ ‫שם‬ ‫של‬ ‫הנכונה‬ ‫הכוונה‬ ‫שהעברת התורה למשה אינה נקראת "מסירה"‪ ,‬ורק ממשה ליהושע‬ ‫עם‬ ‫לבוא‬ ‫צריך‬ ‫ובאבני נזר (יו"ד סי' תסו) מאריך לבאר ענין טומאת מת‪ ,‬ומביא מהזוהר‬ ‫אפשר לקבל את ההשפעות של ראיית פנים‬ ‫וזהו מה שאומרים בסליחות "תביאנו אל הר קדשך‬ ‫התלמיד הראשון‪.‬‬ ‫הביאה‬ ‫די בעצם‬ ‫הדוגמא של‬ ‫אומר‪ ,‬שאין‬‫דיהושע הוא‬ ‫נמצא הוי‬‫בבהמ"ק‪.‬‬‫נחשב מסירה‪.‬‬ ‫כוחות הטומאה‬ ‫את הגוף‪ ,‬כל‬ ‫והביאותים אל‬ ‫שכתוב‬‫עוזבת‬‫הנשמהכמו‬ ‫תפלתך‬ ‫שכאשר‬ ‫והאוה"ח‪ ,‬בבית‬ ‫ושמחנו‬ ‫לבהמ"ק‪ ,‬אלא צריך לעשות את ההשתדלות בכוונה‬ ‫מת מאשר גוי‬ ‫מדבר על‬ ‫הזהטומאת‬ ‫הפסוקיותר‬ ‫ולכאורה הלא‬ ‫בישראל יש‬ ‫וכו'"‪,‬‬ ‫אליו‪ ,‬ועל כן‬ ‫הר‬ ‫באיםקדשי‬ ‫להתחבר‬ ‫להשפעה ר'‬ ‫בר כהן קומי‬ ‫כדיר' בא‬ ‫לזכות‬ ‫"אמר‬ ‫יבמות (ד‪ ,‬יא)‪:‬‬ ‫הנדרשת‪,‬‬ ‫ובהתלהבות‬ ‫בירושלמי‬ ‫והנה איתא‬ ‫נכונה‬ ‫גרים כמו שכתוב לעיל מינה "ובני הנכר הנלווים על‬ ‫חזקיה לא אמרה ר' ירמיה ואיקפד ר'‬ ‫מראיית ר'פנים‪.‬‬ ‫אמרה‪ .‬א"ל‬ ‫המגיעה‬ ‫יוסי‪ ,‬ר' ירמיה‬ ‫הנשמה הגבוהה‪,‬‬ ‫בהסתלקותבהמ"ק‬ ‫אתישראל‬ ‫הציפייה לבנין‬ ‫מזכיריםאצל‬ ‫ולמהבאוהל)‪ ,‬כי‬ ‫וגו"‪,‬מטמא‬ ‫(דישראל‬ ‫ה'‬ ‫הדבר‬ ‫האמור‬ ‫ולפי‬ ‫גרים?‬ ‫על‬ ‫שנאמר‬ ‫כניסה יותר גדולה של כוחות הטומאה‪ ,‬עד שממלאים את הבית‪.‬‬ ‫הפסוק‬ ‫ישע"י‬ ‫אמר‬ ‫למשה לא‬ ‫)שביעי‬ ‫משמואל‬ ‫בשםקושר‬ ‫חסידות‪.‬שהיה‬ ‫אפילו יהושע‬ ‫שכןבספרי‬ ‫איתא‬ ‫כעי"זא"ל‬ ‫יוסי לקיבליה‪.‬‬ ‫נפלא‪ ,‬שבאמת בחינת ההתנדבות )שניכרת אצל‬ ‫את‬ ‫פירש‬ ‫נזר‬ ‫האבני‬ ‫שאביו‬ ‫מביא‬ ‫אומרה כן‪ ".‬כלומר‪ ,‬אפילו יהושע לא היה אומר שמשה לא‬ ‫תרע"א(‬ ‫פסח‬ ‫כן ואת של‬ ‫כמה ואל‬ ‫שיותר זמן‪ ,‬כדי‬ ‫בהמ"ק‬‫אל הגוף‬ ‫שמביא אותנו‬ ‫להשאיר את‬ ‫שמטרת מה‬ ‫המומיה היא‬ ‫הגרים(‪ ,‬היא‬ ‫ומאחר‬ ‫דברי הגמ' דידן כך‪" :‬שכמו שבא לראות הדר כבוד‬ ‫ראיית פני השי"ת‪.‬‬ ‫ראויהרי‬ ‫הואקרוב‪,‬‬‫תלמיד כה‬ ‫ויבחון אם‬‫בעצמו שהיה‬ ‫יראהלאבושמע)‪ ,‬אף‬ ‫אמר והוא‬‫אולי כך‬ ‫אמר משהו (כי‬ ‫שכינתו‪,‬‬ ‫שאותם כוחות טומאה יישארו‪ ,‬מסתבר אפוא מאד שיש טומאת מת‬ ‫שאין‬ ‫משמואל‬ ‫השם‬ ‫בנו‬ ‫כך‬ ‫על‬ ‫ומוסיף‬ ‫לכך"‪.‬‬ ‫שיהושע הוא סמל המסירה המדויקת‪ ,‬כיון שהוא התלמיד הראשון‪.‬‬ ‫במומיה‪ ,‬שהרי כל עיקר מטרת המומיה היא להשאיר את הכוחות‬ ‫הפירוש שיתמרמר על היותו רחוק מהנדרש ממנו‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫לב‪,‬אחרת‪.‬‬ ‫בדרך‬‫ושברון‬ ‫אך לעצבות‬ ‫הרמב"ם הלך‬ ‫הגמ'‪,‬ולא‬ ‫דבריניתן‬ ‫לשמחה‬ ‫בביאור‬ ‫יו"ט‬ ‫אחת‬ ‫וזהו דרך כי‬ ‫הללו שמהם באה טומאת מת‪ .‬ונמצא דמסתבר כדברי היגנת וודרים‬ ‫שיחשוב אדם בנפשו ויביט במצבו‪ ,‬ויתבונן שאעפ"כ‬ ‫דבמומיה יש יותר טומאת מת משאר רקב‪.‬‬ ‫הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה מביא את דברי הגמ' כאן כדוגמה‬ ‫אוסף | ‪71‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫מסביב לשולחן‬ ‫שאלות ותשובות בנושאים אקטואליים‬ ‫מתורת הכולל 'מבקשי תורה'‬ ‫בראשות הרה"ג רבי אילן נתנאל סנדר שליט"א‬ ‫• ראש השנה • גליון ‪• 6‬‬ ‫השחר עדיף לומר הסליחות בחצות הלילה ולא בבוקר‬ ‫מהו הזמן הראוי ביותר לאמירת סליחות‪.‬‬ ‫לאחר שיאור היום‪.‬‬ ‫תקפא‪ ,‬א‬ ‫וכן הביא בקובץ בית חיינו (ח"א עמ' קמו) מכתב שכתב הגר"י‬ ‫תשובה‪ :‬הזמן הראוי ביותר הוא באשמורת הבוקר‪.‬‬ ‫ניימן זצ"ל להגרי"י קנייבסקי זצ"ל‪ ,‬שמעת שהנהיגו שעון‬ ‫אבל אפשר לומר גם בחצות הלילה (אבל קודם חצות אין לומר‬ ‫קיץ‪ ,‬חצות הלילה הוא מאוחר וגורם לביטול תורה בבוקר‪,‬‬ ‫סליחות)‪ .‬וגם ניתן לומר בבוקר אחרי שהאיר היום (ועדיף שיקדים‬ ‫האם אפשר לשנות ולומר סליחות בבוקר‪ ,‬והשיב שימשיכו‬ ‫לקום מכל יום)‪.‬‬ ‫לומר בחצות‪ ,‬אך ינהיגו את הישיבה לפי שעון חורף‪ ,‬ומוכח‬ ‫נחלקו הפוסקים‪ ,‬כשלא יכול לומר באשמורת הבוקר‪,‬‬ ‫שעדיף לומר בחצות אבל הגרש״ז אויערבאך זצ״ל (הליכות‬ ‫האם עדיף לאומרו אחר חצות‪ ,‬או בבוקר‪.‬‬ ‫שלמה פ״א הערה ‪ )6‬לא היה ניחא ליה במה שאמרו בחצות‪ ,‬וכתב‬ ‫שעדיף לאמרו בבוקר‪ .‬אבל ביום הראשון של הסליחות היה‬ ‫ובדיעבד אם לא יכול לומר סליחות בלילה או בבוקר‪,‬‬ ‫נוהג לומר בחצות הלילה כי אומרים שם בזעקם בעוד ליל‬ ‫אפשר לומר אפילו במנחה‪.‬‬ ‫וכן במוצאי מנוחה‪.‬‬ ‫ביאור הדין‪:‬‬ ‫וכתבו האור לציון (ח"ד פ"א) ובספר יחוה דעת (ח"א סי' מו)‪,‬‬ ‫השלחן ערוך פסק (סי' תקפא סע' א)‪ ,‬שנוהגים לקום באשמורת‬ ‫שבדיעבד אם אי אפשר להם לומר סליחות באשמורת לפני‬ ‫לומר סליחות ותחנונים מראש חודש אלול ואילך עד יו"כ‪,‬‬ ‫תפלת שחרית‪ ,‬יכולים לומר סליחות לפני תפלת מנחה‪.‬‬ ‫וכן מנהג בני ספרד‪.‬‬ ‫הרמ"א כתב שמנהג בני אשכנז אינו כן‪ ,‬אלא עומדים‬ ‫מה המנהג באמירת תהילים בחודש אלול‪.‬‬ ‫תקפא‪ ,‬א‬ ‫באשמורות לומר סליחות ביום א' שלפני ראש השנה‪ ,‬ואם‬ ‫חל ראש השנה ב' או ג' אז מתחילין מיום א' שבוע שלפניו‪.‬‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫וכך אכן נוהגים מנהג בני אשכנז‪.‬‬ ‫לומר כל יום פרק כ"ז "לדוד ה' אורי וישעי" בבוקר ובערב‪.‬‬ ‫ובמשנ"ב כתב (הקדמה לסי' תקפא) שבסוף הלילה הקב"ה שט‬ ‫ונחלקו הפוסקים האם בערב הכוונה אחרי מנחה כמנהג‬ ‫בעולם והוא עת רצון‪ .‬וכתבו המג"א הב"ח והפרישה שהיינו‬ ‫נוסח ספרד‪ ,‬או אחרי ערבית כמנהג נוסח אשכנז‪ .‬ובני‬ ‫שלוש שעות אחרונות של הלילה‪.‬‬ ‫ספרד ברובם לא נהגו לאומרו‪.‬‬ ‫ובמטה אפרים כתב (סע' יא) שעכשיו ברוב המקומות‬ ‫לומר בכל יום עשרה פרקי תהילים‪.‬‬ ‫מאחרים אמירת הסליחות עד עלות השחר‪.‬‬ ‫ביאור הדין‪:‬‬ ‫ובאלף המגן כתב שאם לא אמרו בעלות השחר יאמרו גם‬ ‫כתב הקיצור שו"ע (סי' קכח סע' ב) נהגו בכל תפוצות ישראל‬ ‫לאחר עלות השחר‪ ,‬כי בין ראש חודש אלול ליוכ"פ זה עת‬ ‫לומר את פרק כ"ז בתהילים‪ ,‬מראש חודש אלול עד יום‬ ‫רצון גם אחרי עלות השחר‪.‬‬ ‫הכיפורים‪ .‬וכך כותב רבי יעקב רוקח בספרו שערי תפילה‪:‬‬ ‫ובערוך השלחן כתב (סע' ד) שהיום בהרבה מקומות אומרים‬ ‫כל האומר מזמור 'לדוד ה' אורי וישעי' מראש חודש אלול‬ ‫סליחות אף שהיום גדול‪.‬‬ ‫עד אחר שמחת תורה‪ ,‬אפילו גזרה רעה נתונה עליו מן‬ ‫ובהליכות שלמה כתב (פ״א הערה ‪ (13‬שמכל מקום יש להקפיד לקום מוקדם‬ ‫השמים יכול לבטלה‪ ,‬ומעביר מעליו כל המקטרגים וכל‬ ‫יותר ממה שרגיל בשאר ימות השנה‪ ,‬ודי במה שהקילו שלא לקום באשמורת הבוקר ובאגרות‬ ‫גזרות קשות ורעות‪ ,‬ויוצא זכאי בדין‪ ,‬ומובטח לו שיוציא‬ ‫משה כתב (או"ח ח"ב ס' קה) שנהגו בהרבה מקומות לומר סליחות‬ ‫ימיו ושנותיו בטוב‪ ,‬ויערב לו‪.‬‬ ‫בחצות הלילה‪ ,‬אבל קודם חצות אין לומר כלל (מלבד יו"כ)‪.‬‬ ‫האר"י הקדוש מסביר (סידור לרבי שבתי כוונת ראש חודש אלול)‪ :‬בראש‬ ‫ובשעת הדחק גדול‪ ,‬שאם לא יאמרו לפני חצות לא יאמרו‬ ‫חודש אלול ה' מושיט לך שושנה ‪ -‬דודי לי ואני לו הרועה‬ ‫כלל‪ ,‬יש להתיר בגדר הוראת שעה לומר סליחות לפני חצות‬ ‫בשושנים‪ .‬לכל שושנה יש ‪ 13‬עלים‪ ,‬המרמזים על י"ג מידות‬ ‫שאין בכך איסור‪ ,‬אלא שאין הי"ג מידות מועילות כהבטחה‬ ‫של רחמים‪ .‬בחודש אלול נפתחים ‪ 13‬צינורות של רחמים‪,‬‬ ‫שלא ישובו ריקם‪ .‬אך בשו"ת יחוה דעת (ח"א סי' מו) הביא בשם‬ ‫שמעניקים לאדם את היכולת להשתנות‪ .‬הצינורות נפתחים‬ ‫האר"י הקדוש תשו' הרמ"ז ועוד שזהו איסור גמור‪ ,‬ואף‬ ‫כשאומרים את מזמור 'לדוד ה' אורי וישעי'‪ .‬המזמור מכיל‬ ‫סכנה יש בדבר‪.‬‬ ‫את שם ה' ‪ 13‬פעמים‪ .‬בכל פעם שאומרים את שם ה'‪ ,‬צינור‬ ‫וכתבו הגרי"ש אלישיב (ירושלים במועדיה ירח אתנים עמ' קמג) והגר"ח‬ ‫של רחמים נפתח מעליך‪.‬‬ ‫קנייבסקי זצ"ל (אשי ישראל פמ"ה הערה יב)‪ ,‬שאם לא יקום בעלות‬ ‫אוסף | ‪73‬‬ ‫לתוכן‬ ‫שבאמת שתי תקנות נפרדות הן ‪ -‬תקנת התקיעה בר"ח‬ ‫וכן פסק המשנ"ב (סי' תקפא ס"ק ב)‪ ,‬ונוהגין במדינתינו מר"ח‬ ‫אלול שהוא זכר לתקיעה שתקעו במדבר כשעלה משה‬ ‫אלול עד יוה"כ לומר בכל יום אחר גמר התפילה מזמור‬ ‫לקבל הלוחות‪ ,‬ותקנת התקיעה בשאר ימי החודש שהוא‬ ‫לדוד ד' אורי וכו' בוקר וערב‪ ,‬ואומרים אחריו קדיש‪.‬‬ ‫לעורר את העם לתשובה‪.‬‬ ‫ומקור המנהג עפ"י המדרש שוחר טוב‪ ,‬אורי בראש השנה‬ ‫עוד טעם כתב הטור‪ ,‬שהוא לערבב את השטן‪ ,‬ובפשטות‬ ‫וישעי ביום הכיפורים‪ ,‬ואח"כ יצפנני בסוכה שהוא רמז‬ ‫לסוכות‪.‬‬ ‫הכוונה שלא יבין השטן מתי יהיה ראש השנה ולא יקטרג‪.‬‬ ‫אמנם דעת הגר"א (מעשה רב סי' נג) שאין לאמרו כלל‪ .‬וכן נהגו‬ ‫ומלשון הטור שכתב‪' ,‬לכן התקינו חז"ל שיהיו תוקעין‬ ‫כמה צדיקים מגדולי החסידים שלא לאומרו‪ ,‬וכן נכתב‬ ‫בר"ח אלול בכל שנה ושנה וכל החודש'‪ ,‬מבואר שתקנה‬ ‫בילקוט אוהב ישראל (מנהגי הרה"ק מאפטא זי"ע עמ' קנג)‪ ,‬וכן נהג‬ ‫זו של תקיעת שופר תקנת חכמים גמורה‪ ,‬ועפ"י זה כתבנו‬ ‫הדברי חיים‪.‬‬ ‫להקשות מדוע גם אין מברכים על תקנה זו לדעת התוס'‬ ‫מתי אומרים ‪ -‬המשנ"ב כתב שאומרים בבוקר אחרי‬ ‫(סוכה מד‪ ,‬ב ד"ה כאן במקדש) שמברכים גם על מנהג‪ ,‬שהרי פסק‬ ‫שחרית ובערב אחרי מנחה‪ .‬אבל יש נוהגים לאמרו אחרי‬ ‫הרמ"א (סי' תכב סע' ב) שמברכים על הלל של ראש חודש‪ ,‬שאינו‬ ‫ערבית (וכן מבואר באלף המגן ובלוח ארץ ישראל)‪ .‬ונהגו נוסח אשכנז‬ ‫אלא מנהג‪.‬‬ ‫לאמרו אחרי ערבית ונוסח ספרד אחרי מנחה‪.‬‬ ‫וביארו בשו"ת דברי יעקב והרבבות אפרים (או"ח סי' שצג)‪,‬‬ ‫וכתב בלוח ארץ ישראל שבבית הכנסת החורבה נהגו‬ ‫שכיון שאין תקנה זו מצוה בפני עצמה אלא רק כדי לעורר‬ ‫לאמרו רק בשחרית ולא בערב‪ ,‬וכן המנהג בישיבת חברון‪.‬‬ ‫את העם לתשובה‪ ,‬א"כ אין תקנה זו אלא כהכשר מצוה‪,‬‬ ‫במטה אהרון (סע' ח) ובמשנ"ב (סי' תקפא ס"ק ג) כתבו‪ ,‬שיש‬ ‫וע"כ לא שייך לתקן ברכה על מנהג מעין זה‪.‬‬ ‫נוהגים לומר בכל יום עשרה מזמורים‪ ,‬ועד ר"ה מסיימים‬ ‫שתי פעמים את כל ספר תהילים‪ ,‬שיש בו ק"נ פרקים‪ ,‬ושתי‬ ‫האם המתפלל ביחידות אומר אבינו מלכנו‪.‬‬ ‫פעמים ק"נ עולה שלש מאות שהוא גמטריא 'כפר'‪ .‬וכתב‬ ‫עוד‪ ,‬ובימי התשובה שבין ר"ה ליוה"כ אומרים יותר מעשרה‬ ‫תרב‪ ,‬א‬ ‫מזמורים‪ ,‬כדי לגמור התהלים פעם שלישית קודם יוה"כ‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬כן‪.‬‬ ‫מדוע אין מברכין על מנהג תקיעת שופר בחודש אלול‪.‬‬ ‫ביאור הדין‪:‬‬ ‫תקפא‪ ,‬א‬ ‫הרמ"א פסק (סי' תרב סע' א) שבכל הימים שבין ראש השנה‬ ‫תשובה‪ :‬תקנת חז"ל לשמוע שופר בחודש אלול אינה מצוה‬ ‫ליום הכיפורים אומרים אבינו מלכנו ערב ובוקר‪ ,‬מלבד‬ ‫לכשעצמה‪ ,‬אלא כדי לעורר את לב העם לתשובה וכהכנה‬ ‫בשבת‪ ,‬וכן נהגו בני ספרד‪.‬‬ ‫למצוה‪ ,‬לכן אין שייך ברכה על תקנה מעין זו‪.‬‬ ‫בשו"ת שבות יעקב כתב (ח"ג סי' מד) ועל דבר לומר אבינו‬ ‫מלכנו ביחיד לא ידעתי למה לא יאמרו ביחיד‪ ,‬הלא עיקר‬ ‫ביאור הדין‪:‬‬ ‫התפילה היא תפלת היחיד‪ ,‬וכן מבואר להדיא בתשובת‬ ‫הטור פסק (סי' תקפא) וז"ל‪ ,‬תניא בפרקי דר"א בראש חודש‬ ‫הריב"ש (סי' תקיב)‪.‬‬ ‫(אלול)‪ ,‬אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה‪ ,‬שאז עלה לקבל‬ ‫לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה ‪ -‬משה עלה להר‬ ‫גם בקיצור שני לוחות הברית כתב כן בשם הגדולים‪,‬‬ ‫שלא יטעו עוד אחר עבודה זרה‪ ,‬והקב"ה נתעלה באותו‬ ‫שצריך לומר גם כאשר הוא מתפלל ביחידות‪ .‬וכן פסקו‬ ‫שופר שנאמר עלה אלוקים בתרועה‪ ,‬לכן התקינו חכמינו‬ ‫האליה רבה (סי' תקפד אות ה) והמטה אפרים (שם סע' יד)‪ ,‬והמקור‬ ‫ז"ל שיהיו תוקעין בראש חודש אלול בכל שנה ושנה וכל‬ ‫חיים‪.‬‬ ‫החודש‪ ,‬כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה‪ ,‬שנאמר אם‬ ‫אמנם בדעת תורה כתב שלא לומר אבינו מלכנו ביחיד‪,‬‬ ‫יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו‪ ,‬וכדי לערבב את השטן‪ .‬וכן‬ ‫ובאליה רבה (סי' תקפד ס"ק ה) הוסיף‪ ,‬שמי שאינו נוהג לומר‬ ‫נוהגין באשכנז לתקוע בכל בוקר וערב אחר התפילה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אבינו מלכנו ביחיד‪ ,‬אפשר ליתן סמך מהמובא בגמרא (תענית‬ ‫וכן פסק הרמ"א (סי' תקפא סע' א) שנהגו מראש חודש לתקוע‬ ‫כה‪ ,‬ב)‪ ,‬שירד רבי עקיבא לפני התיבה ואמר אבינו מלכנו‪,‬‬ ‫בשופר אחר תפילת שחרית‪.‬‬ ‫משמע רק שירד לפני התיבה אמר אבינו מלכנו‪.‬‬ ‫טעם תקנה זו ‪ -‬מבואר בדברי הטור‪ ,‬שהוא כדי לעורר את‬ ‫עם ישראל שיעשו תשובה‪ ,‬וכפי שנאמר 'אם יתקע שופר‬ ‫ופסקו הגר"י קמנצקי זצ"ל (אמת ליעקב או"ח סי' תרב) והלכות חג‬ ‫בעיר ועם לא יחרדו'‪ .‬אך בנוסף לזה‪ ,‬הביא מדברי פרקי‬ ‫בחג (עמ' פא) והגר"ע יוסף זצ"ל (חזון עובדיה ימים נוראים עמ' רה) והגר"א‬ ‫דר"א‪ ,‬שהוא זכר לתקיעה שתקעו במדבר‪ ,‬כשעלה משה‬ ‫נבנצל שליט"א (ירושלים במועדיה בין המצרים עמ' קפב) וכן כתב באישי‬ ‫רבינו בר"ח אלול לקבל הלוחות השניות‪ ,‬וכפי שביאר הבית‬ ‫ישראל (פמ"ה סע' מה) שיכול לומר‪ .‬וכתב באשי ישראל (שם הערה‬ ‫יוסף‪ ,‬שמתקיעה זו שתקעו במדבר כדי שלא יטעו אחר‬ ‫קלג)‪ ,‬שאם אינו מתפלל עם ציבור‪ ,‬ושמע שאומרים אבינו‬ ‫עבודה זרה‪ .‬למדים שיש בכח השופר למנוע מן החטא‪,‬‬ ‫מלכנו‪ ,‬עדיף לומר עמהם‪ ,‬ומ"מ יכול לחזור ולומר שנית‬ ‫ועל כן תוקעים אנו בחודש אלול לעורר את העם לתשובה‪.‬‬ ‫אחרי התפילה‪.‬‬ ‫אמנם בדברי השל"ה הקדוש (ראש השנה ריש פרק תורה אור) מבואר‪,‬‬ ‫להערות והארות‪bh0584433613@gmail.com :‬‬ ‫‪ | 74‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫בס"ד‪,‬‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫סוכות‬ ‫אקטואליים‬ ‫מתוך הסוגיות‬ ‫והפוסקים‬ ‫סיכום יסודי ובהיר של הלכות ד' מינים‬ ‫*נחלקה התיומת לדעת הגאונים ‪ -‬לולב המסתיים בשני‬ ‫לולב‬ ‫תיומות ונפרדו התיומות זמ"ז עד השידרה פסול‪ .‬תוס'‬ ‫*נפרדו עליו – הרמ"א הביא מהמ"מ דמצוה מן המובחר‬ ‫והרא"ש כתבו דרק אם היו מחוברים ונפרדו פסול‪ ,‬וכן הביאו‬ ‫לקחת לולב שאין עליו פרודות לגמרי‪ ,‬דעת הט"ז דנפרדו‬ ‫להלכה כמה אחרונים‪ .‬אולם הב"י כתב דאף אם היו מופרדים‬ ‫קצת כשר לכתחילה‪ ,‬והמ"ב הביא דהמאמ"ר והבכור"י כתבו‬ ‫מתחילה הוא פסול‪.‬‬ ‫דאינו לכתחילה‪.‬‬ ‫שיטת הגאונים לא הובאה להלכה‪ ,‬אולם כמה פוסקים הביאו‬ ‫אם העלים נוטים מעט לצדדים אולם כשמנענע או שמניח‬ ‫לחשוש לכתחילה לגאונים‪ ,‬ב"ח פרמ"ג מאמ"ר בכור"י‪.‬‬ ‫ע"ג השולחן העלים מתחברים לשידרה ‪ -‬יש שכתבו דה"ה‬ ‫(ומיהו בלשון המ"ב ס"ק טו יש קצת משמעות דהיקל בזה דכתב דאם‬ ‫מהודר‪( .‬ואפשר דכן יש משמעות במ"ב ס"ק ג' שכתב דלכתחילה יקח‬ ‫הלולב מסתיים בשתי תיומות ונחלק אחד פסול‪ ,‬משמעות דבריו שלא‬ ‫לולב שעליו שוכבין זע"ז ולא לצדדין)‪ .‬ויש שכתבו דעדיף לקחת‬ ‫חשש לפסול אלא בנחלק ולא שנפרדו שני התיומות זמ"ז)‪.‬‬ ‫לולב שעליו שוכבין זע"ז‪( .‬ומיהו בגר"ז ס' ה' משמע דאם הרווח‬ ‫*שתי תיומות ונחלק אחד‪ ,‬מ"ב ס"ק טו פסול‪ .‬וחזו"א כשר‬ ‫אינו מחמת שהעלים התחילו להיפרד זמ"ז ‪ -‬ה"ה מהודר)‪.‬‬ ‫(הק' מאי שנא מנקטם עלה אחד שהמ"ב כתב שכשר‪ ,‬ועוד הרי אפשר‬ ‫*נחלקה התיומת – הארכנו במאמר‪.‬‬ ‫לקטום כעת ומדוע פסול)‪.‬‬ ‫דעת השו"ע ‪ -‬השו"ע כתב נחלקה התיומת פסול‪ ,‬ולא ביאר‬ ‫*שתי תיומות ונקטם אחד ‪ -‬מ"ב ס"ק כט מיקל‪.‬‬ ‫מהו נחלקה‪ ,‬הרמ"א הוסיף על השו"ע "ברוב העלים"‪ ,‬וכתב‬ ‫*לולב דסליק בחד הוצא ‪ -‬חומרת הגריש"א שעלים בתיומת‬ ‫המ"ב דנחלק רוב עלה ועלה‪.‬‬ ‫יגמרו יחד בשווה הן באורך העלה‪ ,‬והן ברוחב העלה‪ .‬ורוב‬ ‫דעת הרמ"א ‪ -‬אפי' נחלק העלה העליון האמצעי שעל‬ ‫הפוסקים מקלים בזה‪.‬‬ ‫השדרה עד השדרה‪.‬‬ ‫*יבש – הארכנו במאמר‬ ‫באחרונים יש כמה דעות ‪ -‬י"א דנחלק העלה העליון ברובה‪.‬‬ ‫שו"ע יבשו רוב עליו או השידרה פסול‪.‬‬ ‫וי"א טפח‪.‬‬ ‫יבשה התיומת העליונה ‪ -‬המ"ב הבין שבראב"ד יש חומרא‬ ‫דעת הרמ"א לכתחילה ‪" -‬לכתחילה מצוה מן המובחר נוהגין‬ ‫דאם יבשה התיומת העליונה פסול‪ .‬וע' במאמר שהארכנו‬ ‫ליטול לולב שלא נחלק העלה העליון כלל‪ ,‬כי יש מחמירין‬ ‫בכמה ראיות דלכאורה בראב"ד מבואר להיפך שבא להקל‬ ‫אפילו בנחלק קצת‪ .‬ובגר"א כתב אם נחלק מקצתו אין‬ ‫שאם נשאר האמצעי לח הרי הוא מציל על שאר העלים‬ ‫להחמיר כלל‪( ,‬מ"ב ס"ק טז)‪.‬‬ ‫הלולב כשר‪ .‬וכ"כ החזו"א‪ ,‬ואם יבש לגמרי דה"ה כניטל‪,‬‬ ‫הכרעת המ"ב ‪ -‬אם יש לולב אחר שלא נחלק אפי' משהו‪,‬‬ ‫פסול ‪.‬‬ ‫מהיות טוב שיטול אותו‪( .‬מ"ב ס"ק יט)‪( .‬ומיהו אם התרחקו סדקיו‬ ‫יבשה התיומת העליונה בכ"ד ‪ -‬יש שהבינו שבבה"ל והגר"א‬ ‫זמ"ז ונראה כשנים ה"ה הינמק ופסול מדינא)‪.‬‬ ‫יש חומרא נוספת דאף ביבשה התיומת בכ"ד פסול‪ ,‬וע'‬ ‫*(נחלקה התיומת האם מועיל להדביק בדבק‪ ,‬ע' מש"כ במאמר)‪.‬‬ ‫במאמר שהארכנו בזה דאי"ז מוכח‪ .‬והחזו"א כתב דכשר‪.‬‬ ‫*מח' האם הוא פסול הדר או חסר ‪-‬‬ ‫ונראה דרק ביבש לגמרי דה"ה כניטל‪ ,‬פסול כמ"ש החזו"א‪.‬‬ ‫המג"א הובא במ"ב ס"ק יז היקל דכשר בשאר הימים‪.‬‬ ‫נשרף קצה העלה האמצעי ‪ -‬אי"ז חיסרון‪( .‬וי"א דהגרי"ז החמיר‬ ‫ורעק"א תמה דבתוס' מבואר דהוא פסול הדר (והארכנו בכל זה‬ ‫בזה‪ ,‬וי"א רק משום נוי מצוה‪ ,‬וע' מש"כ במאמר)‪.‬‬ ‫במאמר‪ ,‬והתבאר דלכאורה תלוי בת' תוס' ד"ה "נקטם"‪ ,‬בת' ב' מבואר‬ ‫*נקטם– הוא פסול הדר (מבואר בירושלמי ובראשונים דאינו פסול‬ ‫דהוא פסול הדר‪ ,‬ובת' ג' מבואר דהוא פסול חסר)‪.‬‬ ‫חסר אלא פסול הדר)‪.‬‬ ‫*במג"א יש חומרא שנחלקו העלים ליד התיומת פסול‪.‬‬ ‫אוסף | ‪75‬‬ ‫לתוכן‬ ‫הדס‬ ‫מה נקטם ‪ -‬השו"ע כתב נקטמו רוב העלים שיוצאים‬ ‫הדס משולש ‪ -‬ג' עלים היוצאים מקן אחד‪ ,‬ידוע מהחזו"א‬ ‫מהשידרה –‬ ‫דחוט המקיף וודאי נחשב קן אחד (יש נידון היכן נפגשים בחוט‬ ‫נח' האחרונים בהבנת השו"ע מהו רוב העלים העליונים ‪-‬‬ ‫המקיף‪ ,‬והאם כל הג' צרכים להיפגש)‪( ,‬יש מקלים אם נראים שייכים‬ ‫י"א רק ברוב העלים (ב"ח ט"ז גר"א)‪ .‬י"א ב' מתוך ג' העליונים‬ ‫זל"ז כשר)‪.‬‬ ‫(פרמ"ג)‪ .‬י"א ב' העליונים ומש"כ "רוב העלים" פ' רוב האורך‬ ‫צריך שיעור ג' ט'‪ ,‬וא"צ שיהיה ברצף‪ ,‬אף מפוזר ה"ה עבות‪.‬‬ ‫שלהם (נהר שלום ומאמ"ר) ולפי"ז לולב בכלה בתיומת אחת‬ ‫(ראיה דהאחרונים כתבו לדון רק שיש רוב שיעור מפוזר ורק שרוב הענף‬ ‫ונקטם פסול‪ .‬בב"י נראה שפסל שנקטם העלה האמצעי‪ .‬וע'‬ ‫פסול ‪ -‬משמע שאם יש כל השיעור‪ ,‬או אפי' רוב ואין כנגדו רוב פסול‬ ‫בבה"ל שהאריך בזה)‪.‬‬ ‫ה"ה כשר לכתחילה)‪ .‬וי"א שיש הידור שהוא משולש ברצף‪.‬‬ ‫רמ"א ‪ -‬נקטם העלה האמצעי פסול‪.‬‬ ‫אם יש בו רוב משלוש אף שיש בענף רוב לא משולש ‪ -‬ה"ה‬ ‫*שיעור הקטימה ‪ -‬בלבוש משמע בכ"ד‪ ,‬וי"א רובו ע' בה"ל‪.‬‬ ‫עבות‪ .‬כגון הדס באורך ה' ט'‪ ,‬ב' משולש‪ ,‬וג' לא משולש‪.‬‬ ‫ויש להחמיר בכ"ד‪ ,‬ובמקום הדחק יש לסמוך על הנה"ש‬ ‫(ב"ח)‪.‬‬ ‫ומאמ"ר שאין נפסל ברובו‪.‬‬ ‫ובכה"ג (שהרוב לא משולש) שהשילוש מפוזר‪ ,‬הפרמ"ג מסתפק‬ ‫*לענין צורת הבדיקה – בפשטות היות והוא פסול הדר ה"ה‬ ‫אם נחשב עבות‪ ,‬והכור"י מיקל וע' בה"ל‪.‬‬ ‫נבדק ללא עיון ודקדוק‪ .‬וי"א דהוא פסול "הדר במהות"‬ ‫האם מודדים רוב‪ ,‬לפי הקנים או לפי אורך ההדס ‪ -‬בגר"ז‬ ‫ונבדק בעיון ודקדוק‪ .‬והארכנו בזה טובא במאמר שהעיקר‬ ‫משמע לפי הקנים‪ ,‬ובמ"ב יח' משמע לפי אורך ההדס‪ ,‬אולם‬ ‫דפסול זה נבדק ללא עיון ודקדוק‪.‬‬ ‫בבה"ל משמע לפי הקנים וצ"ע‪ .‬והחזו"א האריך בזה וחשש‬ ‫(הגר"ש רוזנבלט ביאר קצת דברי המחמרים לבדוק בעיון ודקדוק ע"פ‬ ‫לתרוויהו‪.‬‬ ‫החזו"א בישוב ק' תוס' מה בין נקטם לניטל‪ ,‬דביאר דלדעת הר"ן והמ"מ‬ ‫רוב משולש כשר‪ ,‬אף שהעלים העליונים קטומים‪.‬‬ ‫בכל נקטם יש גם נחלק‪ ,‬ואם נצרף לזה את חומרת ר' ירוחם שנחלק הוא‬ ‫פסול חסר ואם בנקטם יש בו גם נחלק הרי יש צד שהוא פסול חסר‪ .‬והוא‬ ‫נקטם ראש העץ ‪ -‬מדינא כשר דהקטימה מכוסה בעלים‪.‬‬ ‫חידוש דר' ירוחם לא הולך כלל כהר"ן והריטב"א‪ .‬אומנם לדינא הגר"ש‬ ‫וי"א דפסול‪( .‬מ"ב כ')‬ ‫רוזנבלט מיקל בזה‪ ,‬וגם הגר"נ קופשיץ מיקל בזה אף דס"ל דנקטם הוא‬ ‫שיעור הקטימה בכ"ד‪( .‬בה"ל תרמה ו')‪.‬‬ ‫פסול במהות‪ ,‬מ"מ לדעתו כל שלא נקטם העלה לגמרי אי"ז נחשב‬ ‫נקטם‪ .‬ולכן לא מצוי אצלם שפוסלים לולב משום נקטם)‪.‬‬ ‫נקטמו העלים העליונים – כשר‪.‬‬ ‫*נקטם הקוץ שעל התיומת ‪ -‬כשר דאינו נחשב מהלולב‬ ‫יבשו העלים לגמרי – פסול‪ .‬יבשו העלים העליונים לגמרי ‪-‬‬ ‫(עיקרי הד"ט לג כא‪ ,‬כה"ח ס"ק מא)‪.‬‬ ‫כשר‪ ,‬וי"א פסול (שו"ע י)‪( .‬ע' מ"ב לד' שעה"צ לח)‪.‬‬ ‫*הימנק – נחלקו רוב העלים והתרחקו זמ"ז ה"ה הימנק‬ ‫עליו לא מגעים לעוקץ שעליהם ‪ -‬מו"ק מחמיר (ע' שע"ת ג')‪.‬‬ ‫ופסול‪ .‬ולרמ"א אף אם נחלק העלה האמצעי והתרחק‬ ‫ובכור"י וחזו"א וסתימת המ"ב להקל‪.‬‬ ‫זמ"ז ה"ה הימנק ופסול‪ .‬הבה"ל דן דאפשר דאף לשו"ע‬ ‫העלים לא שוכבים על הענף – רש"ש מחמיר‪ ,‬ובכור"י מיקל‪.‬‬ ‫יש להחמיר בזה בעלה האמצעי)‪ .‬הדעת תורה וכן נקטו‬ ‫שיעור העבות – ברובו‪ ,‬ולכתחילה כולו‪ ,‬דלגאונים נשר עלה‬ ‫הפוסקים דרק שהתרחק כמו שציירו הראשונים כמין מזלג‬ ‫אחד משיעור ההדס פסול‪.‬‬ ‫ה"ה פסול‪ .‬אולם אף שיש סדק ניכר כל שאם מניח על‬ ‫נשר עלה אחד מכל קן ‪ -‬מח' ראשונים והמ"ב מיקל בשעת‬ ‫השולחן או מנענע והסדקים מתקרבים כשר‪ .‬ובלבו"ש נראה‬ ‫הדחק‪( .‬ובראב"ד והרא"ש נראה דאם היה ג' ונשר‪ ,‬כשר‪ ,‬ואף לכתחילה‬ ‫שהחמיר בזה‪.‬‬ ‫א"צ שיהיה כולו‪ .‬ומיהו אפשר שיש בזה הידור)‪.‬‬ ‫*לולב עקום – לפניו ולצדדים פסול משום הדר‪ ,‬ולאחריו לצד‬ ‫נשר עלה אחד מכל קן ונשארו שני עלים רק ברוב ההדס –‬ ‫השידרה כשר דכן דרכו‪ .‬ובשע"ת הביא מהמח"ב דלכתחילה‬ ‫י"א דכשר דמצרפים שני הרוב רוב עלים ורוב השיעור‪ .‬וי"א‬ ‫יהיה הלולב ישר‪.‬‬ ‫דפסול ומקלים בשעת הדחק (בה"ל)‪.‬‬ ‫*עלי הלולב כפופים – אם רק העלה העליון כפוף לרא"ש‬ ‫נח' הפוסקים האם נשרו עליו הוא פסול הדר‪ ,‬או אין שמו‬ ‫כשר וכתב אוהב אני לצאת בו‪( ,‬אם נהיה כפוף הרבה פסול)‪.‬‬ ‫עליו‪ .‬שעה"צ תרמז יא‪.‬‬ ‫אולם כמה אחרונים כתבו דיש לחוש לדעת הר"ן שפסל‪ .‬רוב‬ ‫יבש עץ ההדס – פסול (פרמ"ג)‪ .‬כשר (בכור"י) (מ"ב ס"ק כ)‬ ‫העלים כפופים ללבוש פסול‪ ,‬ולט"ז כשר‪ ,‬והמ"ב כתב דראוי‬ ‫הידור בהדס – כולו לח וירוק‪ ,‬משולש בכל שיעורו‪ ,‬עליו‬ ‫להחמיר‪.‬‬ ‫מגעים עד העליונים‪ ,‬עליו מכסים האת העץ‪ ,‬עלה י