אוסף גליונות · Oisef Gilyoines — ראש השנה (2026-09-07)

ני
תן תאין
נ לשתלח תלק
י םת החת
₪ 10
תן ל בהנש שםב
10
של דרים ' 'אהוק
ח
₪
ם םאו ספה
בנד פלסוף ף גלב
רי סגוליו יונשו"
ם פ ק נהוית תא'
לו ל '
ס ות
ו
אוסף גליונות מבית צוף הוצאה לאור
גליון385
391
390
383 תשפ"ו•••גליון
גליון תבואתשפ"ו
תשפ"ו תצא
קרח
"ואתה
כי בלק פרשת
פרשת
שממשיך"
אדם...
מתים בן
מחיה
והאור היה
אחד
להאיר
במאמרו עובדות ופנינים נפלאים
אודות ראש ישיבת חברון
אברהם ממלכת סלבודקא
סרנא זצ”ל
נסיך של
יחזקאל
מאה שנה להסתלקותו
הגדול רבי הגאון
איש
זצ"ל מדווינסק
המשגיח שנהשמחה
להסתלקות מרן מאיר רבי
תשעים
חכמה"ע"י תלמידו
שסופרו
וה"משךזצללה"ה
שמח" ליוואוויץ ה"אור
ירוחם הלוי רבי
אברהם צבי שמואלביץ זצ"ל רבי הגאון
התורה
בפרסום ראשון עולם ומעשים,את
מאירים
וזכרונות עודם זוהר
שביבי
דוות ראו
ודעת, חכמה ופניני עובדות
על סוד קסם לקחו
כהתה בעוצמה שלא
המאירה מדמותו
ועוצם השפעתו בדרכי העליה
זצלה"ה שמואלביץ
והמצוות השתעבדותצבי
לקיום התורה הגדולע"ירבי אברהם
הקב"ה - המלכת
הגאון של
עיניו
השינוי הנדרש מאיתנו כנגד
התורהרמ"ה
במתיבתא רבתי 'מיר' משנת
אדם-צריךניסיונות -הירש
ומרביציהגרמ"ה
רה"יהת"ח מרן
מגדולי
מהבינוניות! עוד -לצאת יהיו
הגזירות
לפטירתו שנתיים במלאות
להיות מוכן לסבול עבור הקב"ה!
מרן רה"י הגרמ"ה הירש -משנת רמ"ה
האם מי שמקפיד לא לאכול קודם התקיעות הבנהמשנת רמ"ההירש -מתוך המצוות
הגרמ"ה קיוםרה"י
מרן
בגן בשבת -
המבוכה שחל או בר"ה
ממרים השנה -
יכולתועים שזהו הטוב האמיתי
התשובהבתקופה זו
שלהכולליםאברכי השלבלחיזוק
הראשון
מכתב מיוחד
מוסף?
לנער לפני
חנוך הרה"ג חנוךלאכול
דרורי - חיה רויזא שרייבר הרבן
בונם ישראל הגאון -הגדול
הפקיע רבי אלול
קרחרה"י הגרמ"ה הירש -משנת רמ"ה
סיני ממעמד עצמו מרן
גזירתשבת
הגיוס שיעורי ליל
הגרמ"ב זילברברג -אודות אייכנשטיין -עומק דעת
יהושעבעולם רבי
שבתמקום הגאון -מרן
ממילאליל
אין לו ועד
חדשגל
גיליון -עינינו ומתן -
יוסף וייס משא
הגאון רבי הגאון הגדול רבי משה שפירא -חשבתי דרכי
התענית מניהוגי בתענית התורה האם חיוב קריאת
שמימי? גילוי חשפה
או חובת המועד דפורענותא?
קאהן חיים רבי הגאון איזו מילה באנגלית לחזור לעיקר ששתל אברהם ולהיות עלינולד'?
פלצות להודותטובתמוז
במקום בחודש
רצינות
איך
להבחין
השבוע
משפט
המועדים
שאדע
פרשת
לחושן
עטרת
ואחטיא -
חייםפניני
מכון -
מדלוב
אחטא
עקיבא -
קובלסקי שלא
ביתאשר
הוראה עץ הרה"ג
הגאון רבי
עינינו גל
נחל אליהו דיסקין - באמת
יוסף אברהם
התורה
אליהווייס - זעקת רביבני
הגאון
הרה"ג חנוך דרורי -חנוך לנער משה שפירא -חשבתי דרכי המשא רבי
המרכזי הגאון הגדול
מתוך
בכינוס רבני הקהילות והאדמורי"ם באשדוד
האם צידה בשוגג אל תוך ארון וכיו"ב
מחייבת לפתחו ולהימנע מאיסור? אחריות
שליט"אללא בונםהפגנות
שרייבר בניסיונות |
רבי ישראל עמידה התורה |
הגדול עולם הגאון קרן
בראשות
בירור הלכה רוצה להוציא ספר לאור? חומשעומק דעת אייכנשטיין -
יהושע -שיעור
פיינשטייןהגר"חרבי
מרן הגאון
ספר יוצא לאור בצוף!
צוף הוצאה לאור -נתן פלדמן
||| \ www.tzufbooks.com | zuf@zuf.co.il | 02-6504055 | 054-8401840
יח"צ פרסום הפצה הדפסה גרפיקה עימוד הגהה עריכה הקלדה
מוקדש לע"נ מרת מרטה ע"ה בת הר"ר שרגא פייבל זצ"ל קנול
תוכן העניינים
• אוסף הפרשה • • אוסף ההלכה • • אוסף הדעת •
שיעור חומש שיעורי בינה משנת רמ"ה
מאת מרן הגאון הגדול
83 הגאון הגדול
33 רבינו מרן ראש הישיבה רבי
3
רבי חיים פיינשטיין שליט”א רבי ישראל בונם שרייבר שליט”א משה הלל הירש שליט”א
פניני פרשת השבוע עטרת המועדים מראה כהן
הרה”ג אשר קובלסקי שליט”א
85 שיעורי הגאון רבי עקיבא מדלוב שליט”א
35 הגאון הגדול רבי דוד כהן שליט”א
5
יעלת חן שיעורי ליל שבת עומק דעת
הגה”צ רבי יצחק שמואל גמזו שליט”א
87 הגאון רבי
37 מאת הגאון הגדול
7
מרדכי בונם זילברברג שליט”א רבי יהושע אייכנשטיין שליט”א
מענה יחזקאל עומק הפשט חשבתי דרכי
הרה”ג ר’ יחזקאל הרטמן שליט”א
89 דיוני הלכה אקטואליים
39 הגאון הגדול רבי משה שפירא זצ”ל
11
מחשבות טובות משא ומתן מאמרי חסד לאברהם
מענה לבני הישיבות בנתיבי העליה
92 הגאון רבי חיים קאהן
45 הגאון רבי אורי יצחקי שליט”א
14
בית הוראה עץ חיים מכון לחושן משפט
בנתיבות העיון פרפרת לראש השנה תורת משי
מהרה”ג ר’ אהרון שורצר שליט”א
93 הגאון רבי מיכאל סורוצקין שליט”א
48 הבנה בחודש אלול וחיוב תשובה ביוה”כ
15
עמק השבוע פניני הלכה עינינו גל
עיונים וביאורים במהות הימים בשבוע הבא
95 מראשי ורבני החבורות בישיבת מיר
49 מאמרי עין לא ראתה
17
הרה”ג ר’ ראובן מלך שווארץ שליט”א
עלון לשבת אוצר ביכורי הלכה חנוך לנער
הרה”ג שלמה קולדצקי שליט”א
99 הגאון רבי אברהם טומבק שליט”א
59 הרה”ג חנוך דרורי שליט”א
21
מתוך הסוגיות והפוסקים
שירת המועדים מחשבות טובות התבוננות בפרשיות התורה
עלון חדש מבית שירת המועדים
103 מענה לבני הישיבות בנתיבי העליה
66 הגאון רבי נתן רוטמן שליט”א
23
נוהג כצאן יוסף תוספת שבת אז נדברו
פרקי חיים מהגאון הגדול
104 מעלת השבת וקדושתה
67 מחשבות לבני הישיבות
27
רבי יוסף רזובסקי זצ”ל
החדשים מבית מחשבה קצרה על הדף
צוף הוצאה לאור
109 תפיסות עומק על סדר הדף היומי
69
מסביב לשולחן
שאלות ותשובות
73
בנושאים הלכתיים אקטואליים
בירור הלכה
בירורי הלכה אקטואליים
75
מבחני לדעת
מבחן בדף היומי ,במשנה ברורה
79
ובחפץ חיים ואהבת חסד
מאחורי הקלעים
סיכומי תמצית ומבחני לדעת
81
מערכת 'אוסף גיליונות'
a0554006628@gmail.com
ראש המערכת:
הרב נתן פלדמן שליט"א
חברי המערכת:
הרב צבי קנול שליט"א
הרב חיים וכסלר שליט"א
הרב משה הכהן שליט"א
הרב עקיבא יוסף לוי שליט"א
הרב יוסף שלמה בייפוס שליט"א
מבית 'צוף'
הוצאה לאור
נתן פלדמן
בכל נושאי האוסף ניתן לפנות בטלפון
0554006628
לתוכן
לתוכן
לתוכן
משנת רמ"ה
שליט"א
הירש שליט"א
הלל הירש
משה הלל הגאון רבי
רבי משה הישיבה הגאון
ראש הישיבה
מרן ראש
רבינו מרן
ממשנת רבינו
ממשנת
ראש השנה תשפ"ז
שיפור המעשים מעורר אהבת ה’ ומידת הרחמים
הוראת שעה
ועי”ז אפשר לזכות בדין
כיצד מקבלים ‘טעם’ בתפילה ו’מידה כנגד מידה’ זה מביא עלינו התעוררות של אהבה מאת אנו נמצאים לפני ראש השנה ,יום הדין ,ובוודאי שאנו צריכים
ובלימוד ‘העיון הישיבתי’? הקב”ה ,עד שהוא ‘עומד מכיסא הדין ויושב על כיסא רחמים, עכשיו ביותר להתנהג בהתאם ליום הדין ,גם אם במשך אלול לא
והופך מידת הדין למידת רחמים’ ,נגד החוקים הרוחניים! היה כל כך ...כתוב בטור (סי’ תקפ”א) :משל למדינה שחייבת מס
[מתוך שו”ת ב’ועידת בני הישיבות’ -אב תשפ”ו]
למלך ולא נתנו לו ,בא אליה בחיל לגבותו .כשנתקרב אליה
שואל :איך מקבלים טעם בתפילה? ועכשיו ,כשאנו סמוכים ממש לראש השנה ,כל אחד צריך
בעשרה פרסאות יצאו גדולי המדינה לקראתו ,ואמרו לו אין לנו
לשפר את מעשיו .וכגון בתפילה ,לא די לכוין את פירוש המילות,
רבינו שליט”א :יש בזה שני חלקים ,האחד מעשי ,ללמוד להבין מה ליתן לך ,הניח להם שליש .כיון שנתקרב יותר יצאו בינוני
אלא הבסיס של תפילה זה לידע שמדברים לפני המלך ,ולפיכך
את מה שמתפללים .ואע”פ שכל אחד מבין את המילים פחות או העיר לקראתו ,הניח להם שליש השני .כשנתקרב יותר יצאו
גם מי שמכוין בכל התפילה ,אם הוא לא מרגיש שהוא מדבר
יותר ,מכל מקום לא מבינים את עומק המשמעות של המילים ,ומה
כל בני העיר לקראתו ,והניח להם הכל .כך המלך זה הקדוש
אל הקב”ה -וכמו שאמר החפץ חיים ,שאנחנו הרי אומרים
ברוך הוא ,בני המדינה אלו ישראל שמסגלים עונות כל השנה.
שמונח בהם .אם לומדים את חלקי התפילה שכתובים בתהלים עם לקב”ה ‘אתה’ בלשון נוכח -הרי חסר לו בכל מהות התפילה.
ערב ראש השנה הגדולים מתענין ,ומוותר להם שליש עונותיהם.
פירושו של המלבי”ם ,וודאי שהתפילה תהיה אחרת. ובענין כוונת המילות יש עצה מהחפץ חיים ,לעצור לפני
בעשרה ימים בינונים מתענין ,ומוותר להם ב’ שלישים .ביום
כל ברכה כמה שניות ,ולחשוב מה הוא הולך לבקש ,ואז
אמנם עיקר הדבר זה החלק השני ,הרעיוני ,שאדם צריך להרגיש הכיפורים הכל מתענין ,ומוותר להם הכל ,עכ”ל.
להתפלל את הברכה ההיא ,שכן בקטע אחד קל לכוין ,וככה
בשעת מעשה שהוא מדבר עם הקדוש ברוך הוא ,שאם לא כן ,הרי
יעשה בכל ברכה. והנה ה’גדולים’ שמתענים בערב ראש השנה הם ה’בני תורה’,
זה כאדם שאומר מילים באויר ,ואינו מדבר לאף אחד ,שפשוט הדבר ואם אין איזו דרגה של התעוררות אצלם ,אזי לבד מזה שיש בכך
שאין לו חשק לזה .הכוזרי אומר ,שהאמונה שמגיעה לאדם מכוחה כמו כן יש דין מפורש בשו”ע ,שאצלנו זה בגדר ‘שפרו חלילה טענה וקטרוג גדול עליהם ,זה גם חסר לכלל ישראל.
של תפילה אחת ,צריכה להספיק לו עד התפילה הבאה .כלומר, מעשיכם’ ...והוא דין כוונת השמות ,וכדאיתא בשו”ע (ס”ה
ובפרט כיום שהאויבים מבחוץ רוצים להשמידנו חלילה,
שתפילה מביאה את האדם לידי אמונה ,וזה רק באופן שהוא מרגיש ס”א)‘ ,כשיזכיר השם יכוין פירוש קריאתו באדנות שהוא אדון ומבפנים רוצים לשנות את צורת הבן תורה ,ויש הרבה להתפלל
שמדבר עם הקדוש ברוך הוא ,ומבקש ממנו כל צרכיו ,וכך מגיע
הכל ,ויכוין בכתיבתו ביו”ד ה”א שהיה והוה ויהיה ,ובהזכירו על כל זה ,וכמובן לעשות תשובה.
אלוקים יכוין שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם’.
לאמונה חושית ורגשית .מה יכול להיות יותר ‘געשמאק’ מלדבר
ומו”ר הגר”א קוטלר זצ”ל אמר ,שמבן תורה אפשר לדרוש כתוב בגמרא (ר”ה לד‘ ,):אמר הקדוש ברוך הוא ,אמרו לפני
עם הקדוש ברוך הוא? צריכים להתרגש מעצם המחשבה שאנו בראש השנה מלכויות זיכרונות ושופרות ,מלכויות -כדי
שלכה”פ יכוין את כוונת השם בסוף כל ברכה .וכך צריך לעשות
מדברים עמו! וזה שורש ענין התפילה. שתמליכוני עליכם ,זיכרונות -כדי שיבא לפני זיכרונכם לטובה,
בכל ברכה שאדם מוציא מפיו במהלך היום ,לא ‘לזרוק’ את
הברכה מהפה ,אלא להיזהר לכוין בכל ברכה. ובמה -בשופר’ .וכיצד עולה זיכרונם של ישראל לטובה על ידי
שואל :ידוע שבכוללים יש מסלולי לימוד שונים ,עיון ,בקיאות ,דף השופר? ענין זה מבואר במדרש (ויק”ר אמור כט ו) ,זה לשונו:
וכן צריך להתחזק בענין ‘בין אדם לחבירו’ ,וכגון שיש דבר ‘בחודש’ -בחודש זה תחדשו מעשיכם‘ ,בשופר’ -בחודש
היומי ,חבורות ,חושן משפט ,יורה דעה ,וכדומה .וישנם אברכים
מצוי מאוד בין בחורים ,שאומרים איזו ‘עקיצה’ למישהו וכולם הזה שפרו מעשיכם .אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל ,אם
רבים שרק אחרי החתונה גילו לראשונה שיש להם טעם בלימוד,
נהנים ,חוץ מזה שאמרו לו את העקיצה ...וכן לגבי ההתנהגות שיפרתם מעשיכם הריני נעשה לכם כשופר הזה ,מה שופר זה
מאחר ומצאו מסלול שהתאים להם לפי טבעם .ונשאלת השאלה, בפנימייה בלילה ,שמפריע לאחרים לישון גם אם משתדל מכניס בזו ומוציא בזו ,כך אני עומד מכיסא הדין ויושב על
אולי היה כדאי לסדר מסלולים מעין אלו גם בקיבוץ של הישיבות לדבר בלחש ,ואז הוא מזיק לאחרים בשינה רצופה בלילה, כיסא רחמים ,והופך לכם מידת הדין למידת רחמים .אימתי,
הגדולות? וכל היום למחרת מתבזבז. בחדש השביעי ,עכ”ל.
רבינו שליט”א :יש דברים -כמו סדרי נשים נזיקין -שכל בחור עוד יש לעורר בענין תיקון המידות ,אנשים סבורים בטעות ויש לבאר בזה על פי דברי הירושלמי (מכות פ”ב ה”ו)‘ ,שאלו
צריך ללמוד ,מאחר ושם לומדים איך לחדש ,איך לדייק ,איך להבין שהאיסור של ‘מידות רעות’ זה דוקא כשעושה מעשה ,ואינם לחכמה ,חוטא מהו עונשו .אמרה להם ,חטאים תרדוף רעה.
עניין בעמקות ,איך לעשות חילוקים ולחדש חידושים בעמקות, יודעים שגם עצם קיום המידות הרעות הוא איסור ,וכמו שכתב שאלו לנבואה ,חוטא מהו עונשו .אמרה להם ,הנפש החוטאת
דברים אלו המקור הטוב ביותר להשיגם הוא על ידי לימוד ‘נשים הרמב”ם בהלכות תשובה (פ”ז ה”ג) ,שכשם שצריך לשוב היא תמות .שאלו לקודשא בריך הוא ,חוטא מהו עונשו .אמר
נזיקין’ בעיון .זה היסוד לכל לימוד אחר של הלכה וכדומה ,שכן מעבירות שיש בהן מעשה ,כך צריך לחפש ולשוב מן המידות להם ,יעשה תשובה ויתכפר לו’ .ולכאורה צריך להבין ,וכי
לפני הכל בחור צריך ‘ללמוד איך ללמוד’. הרעות ,וזה חמור יותר מעבירות שיש בהן מעשה ,שכן בזמן הנביאים אינם יודעים שיש תשובה? אלא ביאור הענין הוא ,שעל
שאדם רגיל במידות רעות קשה לו לפרוש מהן .גאוה זה איסור פי חוקי וכללי הטבע הרוחניים לא יתכן שאדם יחטא ולא ייענש
אלא שגם בלימוד זה גופא יש חילוקים גדולים בין אחד לשני .יש
מפורש! כעס מגיע מגאוה ,קינאה מגיעה מגאוה ,חוסר פירגון על כך ,כיון שהחטא יוצר מציאות רוחנית המחייבת עונש ,אבל
בחורים שיש להם נטייה גדולה לעמקות ,ויכולים לחדש בקלות מגיע מגאוה ,ביקורתיות מיותרת מגיעה גם כן מגאוה ,וצריך הקב”ה הוא מלך ,ו’מלך פורץ גדר’ ,והוא יכול לפעול גם כנגד
דברים עמוקים ,ויש בחורים שלא שייכים לזה .והבעיה היא, ללמוד בספרי מוסר ,כגון אורחות צדיקים ,וחובות הלבבות החוקים ,וזה הכוונה במה שכתוב שרק הקב”ה הוא זה שאומר
שלפעמים בחור שרואה שלחברו יש את הכוח הזה ,וסבור שגם שער הכניעה ,כדי לתקן את מידת הגאוה. שהתשובה מכפרת ,דהיינו שזה כח מיוחד שהקב”ה קבע נגד
הוא מסוגל לכך ,ומנסה ללמוד באופן שבו החבר לומד ,ואז הוא כל הכללים והחוקים הרוחניים .ואיך זוכים לכך שהקב”ה מכפר
ובעיקר צריך להתחזק בענין של ‘תלמוד תורה כנגד כולם’!
מתבלבל לגמרי .אמנם יש עצה גם למי שאין לו את הכוח הזה, כנגד החוקים הרוחניים? כאשר הוא אוהב אותנו.
להיזהר מאוד מביטול תורה ,ובפרט עכשיו סמוך לראש השנה.
שיכול ללמוד בספרים קלים יותר ,שעל ידם הוא יקבל ‘בקיאות
ופשיטא שבראש השנה עצמו בודאי שצריך ליזהר שלא לבטל ונמצא שכאשר אנו עושים דברים המעוררים את אהבתו של
בלומדות’ ,ולא בספרים שיקשו עליו יותר .למשל ,יש בחור שאינו
שום רגע ,אלא מיד לאחר התפילה והסעודה עולים ללמוד. הקב”ה אלינו ,ממילא אנו זוכים לכפרה .והיינו כשעושים דברים
יכול להבין היטב את ה’מחנה אפרים’ ,אבל הוא יכול להבין ‘שער וראוי לכל אחד לקבל על עצמו תענית דיבור לזמן מסויים המחזקים כביכול את מלכות הקב”ה בעולם ,בבחינת ‘תנו עוז
המלך’ .ובספרי זמנינו אני ממליץ לבחורים כאלו ללמוד את בר”ה ,ופשיטא! אין צריך לומר שאין קוראים ולא מתעניינים לאלוקים’ .וכן כשאנו משפרים את מעשינו ,אנו מראים בכך
הספרים של ר’ אלחנן והסטייפלר ,ולהיכנס דרכם ל’לומדות’ בחדשות חלילה בכל עשרת ימי תשובה .ובזכות כל זה נזכה שאנחנו אוהבים את המלך ומכבדים אותו ,ולא עושים רק כדי
בצורה שמתאימה בשבילם. בס”ד לרחמים בדין ,ולכתיבה וחתימה טובה ,אכי”ר. ‘לצאת ידי חובה’ ,וע”י זה מתחזקת כביכול מלכותו יתברך,
אוסף | 3
לתוכן
עיונים בפרשה
בגדר הדין שופר למצוה בשל איל וכפוף
שוה' ,לפיכך צריך שיהיה שופר של יום הכיפורים כפוף כמו מצוה עד שליש במצוה' (ב"ק ט ,):כלומר ,שאם יש לאדם כתב השו"ע (סי' תקפו ס"א) 'שופר של ראש השנה מצותו
שופר של ר"ה .וכתבו הראשונים שם ,שדין 'כפוף' הוא למצוה אפשרות לעשות את המצוה באופן מהודר יותר ,צריך להוסיף בשל איל וכפוף ,ובדיעבד כל השופרות כשרים ,בין פשוטים
בעלמא ,ולא לעיכובא .והקשו על כך התוספות (שם) ,כיצד על המקח עד שליש משוויו .דאם נאמר שדין 'איל כפוף' הוא בין כפופים ,ומצוה בכפופים יותר מבפשוטים'.
אם כן ניתן ללמוד דין שופר של יום הכיפורים משופר של 'הידור מצוה של שופר' ,אם כן באופן שיש לאדם אפשרות ומקור הדין שיש מצוה ליקח שופר של איל ,מבואר
ראש השנה לגבי דין 'כפוף' ,הרי אף בראש השנה אין כאן לקנות ב' שופרות ,אחד של איל כפוף והשני אינו כזה ,אזי במסכת ראש השנה (טז' ,).אמר רבי אבהו ,למה תוקעין
דין לעיכובא ,אלא רק מצוה ,משום ש'בראש השנה כמה אם ההפרש ביניהם אינו יותר משליש צריך הוא להוסיף על
בשופר של איל ,אמר הקדוש ברוך הוא ,תקעו לפני בשופר
דכייף איניש דעתיה טפי מעליא' ,וטעם זה אינו שייך ביום הדמים כדי לקנות את השופר של איל כפוף ,אבל אם אין
של איל ,כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ,ומעלה
הכיפורים של יובל ,שכן אין תוקעים שם לתפילה וזיכרון, זה דין בעצמותו של השופר ,אלא ענין בפני עצמו ,והשופר
אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני'.
אלא לסימן שילוח עבדים והשמטת שדות .ומחמת קושיא זו הוא רק 'היכי תמצי' לזה ,אזי אין צריך להעלות בדמי השופר
עד שליש ,מכיון שאין זה הידור במצות שופר. והדין שיש מצוה ליקח שופר כפוף לתקיעות של ראש
הוכיחו התוספות שדין 'כפוף' הוא דין לעיכובא בשופר של
השנה ,מבואר שם (כו ):שהיא שיטת רבי יהודה בברייתא,
ראש השנה ,ולא רק למצוה בעלמא ,וממילא ניתן ללמוד דין והנה במשנה ברורה (שם סק"ה) הביא בשם המפרשים שיש
וכן פסק רבי לוי שם .והטעם ,משום ש'בראש השנה כמה
זה גם לשופר של יום הכיפורים ,ב'גזירה שוה'. בזה דין 'הידור מצוה עד שליש' .ובשער הציון שם (סק"ט)
דכייף איניש דעתיה טפי מעלי' .ומבואר בראשונים שהוא
אמנם הרא"ש שם (סו"ס א) דחה את קושיית התוספות, כתב ,שלפי דעת הראשונים הסוברים שאפילו לכתחילה אין
למצוה ,ולא לעיכובא.
צריך לקחת שופר של איל ,אלא די בכל שופר כפוף ,א"כ
וכתב ,שמכיון שלומדים דין שופר של יום הכיפורים ב'גזרה
יתכן שלגבי שופר של איל אין דין 'הידור מצוה עד שליש'.
שוה' משופר של ראש השנה ,וגבי שופר של ראש השנה יש חקירה בגדר המצוה
ומבואר מדבריו ,שלגבי דין 'כפוף' ,שהכל מודים שיש ליקח
סברא להצריך שיהיה כפוף למצוה ,ממילא יש להשוותם ויש לחקור בדין זה ,שיש מצוה לכתחילה לתקוע בראש
לכתחילה שופר כפוף ,אכן צריך להוסיף על השופר עד שליש
זה לזה ,ולהצריך גם ביום הכיפורים שיהיה השופר כפוף השנה בשופר של איל כפוף ,האם זו מצוה ומעלה בעצם
בדמיו כדי ליקח שופר כפוף .ונמצא לפי זה שמעלת 'כפוף'
לכתחילה. ה'חפצא' של השופר ,או שזה דין בפני עצמו ,שצריך ליקח
היא אכן מעלה בעצם המצוה של השופר.
ונראה בדעת הרא"ש ,שמבואר שנקט בפשיטות שדין לכתחילה שופר של איל כפוף כדי להזכיר עקידת יצחק,
'כפוף' הוא מעלה בגוף השופר ,שאם אינו אלא 'היכי תמצי' הוכחה מדברי הרא"ש ולכוף את לבבנו לאבינו שבשמים ,אבל אין זו מעלה בעצם
בעלמא לעשות ענין של כפיפה ,אזי צודקים התוספות ,שאי והנה הגמרא שם (ר"ה כו ):מביאה את דברי רבי לוי, מצות תקיעת שופר ,אלא השופר הוא רק כמו 'היכי תמצי'
אפשר להשוותם זה לזה. הסובר שצריך ליקח שופר כפוף גם בראש השנה וגם ביום בעלמא לקיום ענין זה.
ואם כן נמצא שלדעת הרא"ש דין 'כפוף' הוא 'מעלה' הכיפורים [של יובל] .וטעמו [כפי שביארו התוספות שם
הנפק"מ בחקירה זו
בעצם השופר .ולפי מה שנתבאר לעיל ,יש נפקא מינה בזה (ד"ה של יעל) על פי סוגיית הגמרא להלן שם (לד ,]).שמאחר
שיש הדין 'בהידור מצוה עד שליש'. ולומדים דיני שופר של יוה"כ משופר של ראש השנה ב'גזירה ונראה שיש נפקא מינה לדינא בחקירה זו ,לגבי דין 'הידור
משנת הישיבה
מתוך סדרת ועדי הדרכה לבני ישיבה
עבודת המידות (יז)
ג .עוד כתב (שע”ת שם) ,שמלבד שהגאוה גורמת חטאים ,גם המידה עצמה הזכרנו בוועדים הקודמים דרכים שונות כיצד לקנות את מידת הענווה.
היא חטא ,ונמצא שהרוצה לשוב בתשובה על חטאיו צריך מצד ‘עזיבת החטא’ ויש להוסיף בזה ,שעתה בימים הנוראים זה הזמן להתחזק ולהתעלות במידה
להתרחק ממידת הגאוה. זו ,והיא סגולה גדולה לזכות בדין ,מכמה טעמים :א .כתב רבינו יונה בשערי
ד .עוד כתב (שם כח) ,שבעל תשובה צריך להעביר על מידותיו ,ולא לכעוס תשובה (ש”א כג)‘ ,העיקר השביעי [מעיקרי התשובה] הכניעה בכל לב
ולהקפיד על חבריו ,ובכך יזכה למה שאמרו חז”ל ‘המעביר על מידותיו
והשפלות ,כי המכיר את בוראו ידע כמה העובר על דבריו שח ושפל ונגרע
מעבירים לו על כל פשעיו’ ,מידה כנגד מידה ,וכתב על כך ‘וזה פתח תקוה
נכבד מאד’. מערכו’ .והוסיף (שם אות כד) ,והמדרגה העליונה בהכנעה המחוייבת מדרך
ה .עוד יש להוסיף בזה ,את מאמר חכמים במסכת סוטה (ה ,).שהקב”ה התשובה ,שיגדיל ויאדיר עבודת השם ,ולא יחזיק טובה לעצמו ,כי יקטן
אומר על בעל הגאוה ‘אין אני והוא יכולים לדור בעולם’ .וממילא יש ללמוד הכל בעיניו כנגד מה שהוא חייב בעבודת השם ,על כן ייכנע ויעבוד בהצנע,
לאידך גיסא ,שהעניו קרוב לקב”ה ,וכשאדם קרוב לבורא הוא יכול לעשות ולא יחמוד כבוד על מעשיו הנכבדים ,ולא יבקש תפארת אדם על פעליו
תשובה כראוי. המפוארים ויסתירם מדעתם כפי היכולת’.
ו .עוד מצינו בפירוש הגר”א לספר משלי (טז ה) ,על הפסוק ‘תועבת ה’ כל ב .עוד כתב רבינו יונה (שם כו-כז) ‘עוד נתחייב בעל התשובה על הכניעה,
גבה לב יד ליד לא ינקה’ ,שאמנם הקב”ה חסיד בכל מעשיו ,ואינו מעניש את
מפני שהוא חייב להסיר מנפשו המידות שגורמות לחטא ומעוללות הפשעים.
האדם כפי שורת הדין ,אלא נכנס עמו ‘לפנים משורת הדין’ ,אבל אדם שהוא
‘גבה לב’ אין הקב”ה מנכה מעונשו כלל ,אלא מעניש אותו ‘יד ליד’ ,רחמנא והגאוה מסבבת כמה עבירות ומגברת יצר לב האדם עליו ,שנאמר ורם לבבך
ליצלן .ומבואר בזה דבר נורא ,שאפילו מי שיש לו רגש של גאוה רק בלב, ושכחת את ה’ אלקיך’ .וכן כתב בפירושו לאבות (פ”ד מ”ד) ,שרוב העבירות
הקב”ה אינו מתנהג עמו לפנים משורת הדין! ש’בין אדם לחבירו’ מגיעות מכח מידת הגאווה.
© כל הזכויות שמורות למערכת 'משנת רמ"ה' ,יוצא לאור ע"י המערכת מתוך שיעוריו שיחותיו וכתביו של רבינו שליט"א
לפרטים ויצירת קשר :מספר פקס 153777921183דוא"לmishnasrama@gmail.com :
| 4אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
מראה כהן
מתורת רבינו מרן ראש הישיבה הגאון רבי דוד כהן שליט"א
גיליון | 4ראש השנה תשפ"ז
מראה השעה מראה המועד
תשובה בלב ותשובה במעשה
עבודת היום של ראש השנה – ’זך ראש השנה תשובה בלב -יום הכיפורים תשובה במעשה
וישר אתה‘ הנה בפרשה העעל”ט פרשת נצבים שהיא פרשת התשובה קראנו “והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה’ אלקיך
חז”ל מדגישים שהתשובה על החטאים שמה ,ושבת עד ה’ אלוקיך ושמעת בקולו וגו’ ,ושב ה’ אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים” ( ל ,א-ג).
אינה העבודה של ראש השנה ,הרי לא ויש להבין מהו כפילות הדברים שבתחילה נאמר ”והשבות אל לבבך“ ואח”כ נאמר ”ושבת עד ה’ אלוקיך“.
מזכירים חטא ,ומה העניין באמת שחז”ל ומצאנו ביאור הדברים בדרשות הר”ן (דרוש העשירי) וז”ל“ :ונראה לפרשם כך ,ראשונה אמר ’והשבות אל לבבך’ ,כלומר
לא רוצים שיזכירו את החטא רק ביום שתהרהר התשובה בלב אבל לא תשלימנה עדיין שתעשנה בפעל ,ואחר תתחזק להשלימה ,וזהו שאמר ’ושבת עד ה’
הכיפורים ,מדוע לא? אז יש בדברי אלקיך ושמעת בקולו’ וגו’ ,ואחר אמר ,שעל שני דברים הללו יגמלך ה’ על כל אחד ואחד כפי ענינו ,על ראשון שהרהרת
הרמב”ן ביסוד התשובה ,שכשאדם תשובה בלבך יאמר ושב ה’ אלקיך את שבותך ורחמך ,כלומר שיתנך לרחמים לפני כל שוביך ויניח לך מעצבך ...אבל לא
בא לעשות תשובה אז הוא מתחיל הכל יוציאך ה’ בשביל זה בלבד לרווחה ,שכשם שאתה לא השלמת חוק תשובתך ,כן הוא לא ישלים עמך לפדות נפשך לגמרי.
מחדש’ ,אין לו לא זכות ולא חובה’ ,כי אבל על הדבר השני שהזכיר למעלה והוא ’ושבת עד ה’ אלקיך ושמעת בקולו’ ,שפירושו שתשלים חוק תשובתך לגמרי,
כשבאים למצב של התחדשות אין לו עליו שנה ואמר ’ושב וקבצך’ ,כלומר שכמו כן ישלים הוא גאולתך מכל וכל” .וכ”ה בביאור הגר”א בשה”ש (ב ,ט) שכתב:
לא זכות ולא חובה ,כאילו תינוק שנולד ”והענין הוא שאמר הכתוב נגד שתי תשובות הנ“ל בלב ובמעשה ,נגד תשובה בלב אמר ’והשבות אל לבבך’ ,ונגד תשובה
מחדש. במעשה אמר ’ושבת וכו’ ושמעת בקולו לאשר אני מצוך’” .ומבואר שהפסוק של ’והשבות אל לבבך’ הוא התשובה בלב,
כשהאדם נמצא בראש השנה אז הוא והפסוק ’ושבת עד ה’ אלקיך ושמעת בקולו’ ,הוא גמר חוק התשובה שבמעשה .וצ”ע מאי היינו תשובה במעשה ,והרי
בא להתחדשות ,ההסתכלות היא על כל חלקי התשובה שהם החרטה ועזיבת החטא הם בלב ,מלבד הוידוי שהוא במעשה ,ואין מסתבר שהכוונה רק לוידוי.
העתיד ,האדם פותח כביכול דף חדש, והנה בלשון של הפס’ הראשון תרגם אונקלוס” :והשבות אל לבבך -ותתוב ללבך“ ,ובתיב”ע“ :ותיתבון על לבכון למיתב
חדשו מעשיכם .לבוא ולעסוק בחטא זה לפולחני” .ובפס’ השני תרגמו ”ותתוב לדחלתא דה’ אלקך ותקבל למימרה“ .וצ”ע לפי דרכם של הר”ן והגר”א שהפס’
גם איזה חזרה לחטא ,זה גם איזה סתירה השני מיירי בתשובה במעשה ,איך זה מתיישב עם הלשון ”ותקבל למימרה“ ,שהוא מורה על לשון קבלה שהיא בלב.
למלכויות של קבלת עול מלכות שמיים,
הכל נמצא בראש השנה ,כל כולו ‘עושה תשובה’ – ‘חי מרגיש’
לעתיד ,ממליכים את הקדוש ברוך הוא ויתכן לבאר הדברים ע”פ מש”כ הגרי”ס באור ישראל (אגרת ל) ,שנתקשה בדברי הגמ’ בנדה (ע ,ב) “כתוב אחד אומר
’קבלת עול מלכות שמיים’ לשון חז”ל ’לא אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו הרעה וחיה’ ,וכתוב אחד אומר ’כי חפץ ה’ להמיתם’ כאן בעושין תשובה כאן
כפי שמובא בגמ’ בראש השנה (טז): בשאין עושין תשובה” ,והוקשה להגרי”ס דאיך אפ”ל דהפסוק כי לא אחפוץ במות המת מיירי בעושין תשובה ,והרי סיום
’אמר רבי יצחק אין דנים את האדם אלא הפסוק ”כי אם בשובו מדרכו הרעה וחיה“ ,ואם מיירי בעושין תשובה הרי כבר עשה תשובה ,ומה אומר הפסוק “כי אם
לפי מעשיו של אותה שעה שנאמר “כי בשובו מדרכו הרעה” .וביאר הגרי”ס דעושין תשובה לאו היינו שכבר היטיב את דרכיו ,אלא שהוא מתעורר ומרגיש
שמע אלוקים אל קול הנער באשר הוא בחסרונו ומחפש דרך תשובה ,ואז הוא בגדר ’עושין תשובה’ שהוא מוכשר לתשובה .ואין עושה תשובה היינו שמחמת
שם” ,לא דנים את האדם בראש השנה טרדות הזמן והבלי עוה”ז איבד את הרגשו הרוחני ואינו מרגיש בחסרונו ,ואז הוא בגדר ’אין עושה תשובה’ שאינו מוכשר
אלא לפי מעשיו של אותה שעה ,כך לתשובה כיון שהוא מרגיש ומתעורר לחפש תיקון דרכיו ומעשיו.
מבואר בגמ’. ויתכן דזהו ענינה של תשובה בלב של מי שלא השלים חוק התשובה ,שהוא בבחינת ’עושה תשובה’ ,שהוא חי המרגיש
והמשגיח הגר”ש וולבה זצוק”ל בספרו בחסרונו ומתעורר לצאת מתוך השינה והתרדמה של טרדות הזמן והבלי העוה”ז ,ומחפש דרך לתיקון מעשיו ,ובזה הוא
עלי שור מביא את הירושלמי שם (ר”ה נעשה עושה תשובה -ראוי ומוכשר לתשובה .וזו היא תחילת דרך התשובה ,והיא התשובה בלב המבוארת בפרשת
פ”א ה”ג) ’רבי סימון בשם רבי יהושע ניצבים .ותשובה במעשה כוללת גם עזיבה וחרטה שהיא בלב ,שענינה של עזיבת החטא הוא כמש”כ רבנו יונה בשערי
בן לוי אין הקדוש ברוך הוא דן את תשובה (ש”א) ”לעזוב דרכו ומחשבתו הרעה ,ולהסכים לקיים ולקבל עליו לבל יוסיף לחטוא“ ,וביאר בהמש”ד דעזיבת
האדם אלא בשעה שהוא עומד בה מחשבת החטא היא בבחינת השלכת השרץ מידו ,ואח”כ יתחרט על עלילותיו הנשחתות ויתוודה לשוב אל ה’ ,וכל עניינים
מה טעמא כו’ ,אמר רבי יהושע בן לוי אלו הם בבחינת תשובה במעשה ,שקבלה גמורה של עזיבת מחשבת החטא היא בבחינת מעשה.
אם זך וישר הייתה אין כתוב כאן ,אלא ומצאנו ענין זה בפמ”ג בפתיחה הכוללת ,וז”ל” :הרמב“ם פ”א מתשובה כתב ,דעיקר התשובה וידוי דברים בפה דווקא,
אם זך וישר אתה’ .ומבואר בירושלמי משמע הרהור לא מהני עד שיוציא בשפתיו ,ולענין קידושין [כוונתו להגמ’ בקידושין (מט ,ב) דהמקדש ע”מ שהוא צדיק
שזה בא לאפוקי שלא דנים לפי העבר, גמור יחולו הקידושין דשמא הרהר תשובה בלבו] הרהור בלב סגי ,דתו לא מקרי רשע ,שהתחיל לקבל תשובה בלבו
כי הפשטות הוא שזה בא להפקיע שלא ולעזוב דרך רשע” .ומבואר דתשובה בלב היינו שמתחיל לקבל תשובה בלבו ולעזוב דרך רשע.
דנים לפי עתיד ,אבל הירושלמי אומר וזהו ב’ הענינים של הפסוקים שבפרשת ניצבים ,שהפסוק הראשון ’והשבות אל לבבך’ המורה על תשובה שבלב ,הוא
שלא דנים לפי עבר. ההתעוררות לצאת מן השינה והתרדמה לתקן מעשיו ולחזור בתשובה .והפסוק השני ’ושבת עד ה’ אלקיך ושמעת בקולו’
מה הפשט שלא דנים לפי העבר ,וכי מורה על תשובה במעשה ,שהיא עזיבת החטא בקבלה גמורה של עזיבת מחשבות הרעה ,שע”ז מורה מה שתרגמו “ושמעת
דנים רק לפי העתיד ,וכי לא דנים בקולו -ותקבל למימרה”.
*
בכלל לפי עבר? איך זה יכול להיות?
אז זה בוודאי שלא מדובר כאן על הדין עניינים אלו הם יסוד עבודת ימי הדין והרחמים ,דהנה בר”ה עצמו לא מצאנו עבודת התשובה כלל שאין מזכירין בו חטא
של יום הכיפורים ,יום הכיפורים זה כלל ואין מתוודין בו ,אולם גם ר”ה הוא יום תשובה שהרי בו מתחילים עשרת ימי תשובה .וזהו בדרך שנתבאר ,דכתב
תשובה ,וזה מחייב התעסקות בעבר, הרמב”ם (פ”ג מתשובה) ”אע“פ שתקיעת שופר בר”ה גזה”כ ,רמז יש בו ,כלומר עורו עורו ישנים משנתכם ונרדמים
אלא מדובר על המשפט של ראש הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה ...הביטו לנפשותיכם והיטיבו דרכיכם ומעלליכם ,ויעזוב כל אחד
השנה .ראש השנה כפי שדיברנו ,כל מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה” .ומבואר ברמב”ם דתוכן ענינה של תקיעת שופר בר”ה הוא לצאת מהשינה
היסוד והמשמעות של הדין הוא אם ומהתרדמה ולהתעורר לחזור בתשובה ,וכן כתב במורה נבוכים (פרק מ”ג) ”ר“ה הוא יום תשובה והערת בני אדם משנתם
ומפני זה יתקע בו בשופר וכאילו הוא הצלה ופתיחה ליוהכ”פ” .ונראה דזהו ענינו של ר”ה שהוא היום הראשון לעשרת
המשך בעמוד הבא ◄
אוסף | 5
ימי תשובה ,שאף שאין בו את עבודת התשובה בפועל ואין מזכירים בו חטא ,אבל הוא ההתחלה והיסוד לעבודת התשובה
לתוכן בלב ,להתעוררות התשובה בלב להיות חי מרגיש בחסרונו ,וזהו היציאה מהשינה והתרדמה כי הישן הוא כמת
בתשובה
מראה השעה שאינו מרגיש .ועבודת התשובה בר”ה היא תשובה בלב ,להתעורר ולצאת מהשינה והתרדמה להיות חי מרגיש בחסרונו
ולחפש הדרך להיטיב דרכיו .והתשובה בפועל ,שהיא התשובה במעשה להיטיב דרכיו ,היא עבודת יוהכ”פ .ור”ה הוא
הפתיחה לעבודת התשובה של עשי”ת ויוהכ”,פ שהם ההשלמה והגמר של עבודת התשובה בפועל.
◄ המשך מעמוד קודם
והנה כתב הגר”א באבן שלמה (פי”א) ”כל הענינים שבחודש תשרי הם רמז לעתיד לבוא ,כי מתחילה הוא יום הדין בר“ה
להיות בספר החיים או בספר המתים, ואח”כ סליחת העוונות ביוה”כ ואח”כ סוכות ושמיני עצרת ושמחתו” .ולדרכנו הדברים מבוארים מאד ,דלהמבואר מצאנו
וזה העיקר של הדין ,זהו לפי עכשיו .וזך בפרשת התשובה בנצבים את סדר הגאולה לעת”ל בג’ דרכים ,בתשובה בלב ,בתשובה במעשה ,ובהמשך ’ומל ה’ אלקיך
וישר אתה עכשיו .אם עכשיו אתה עושה את לבבך וגו’ לאהבה את ה’ אלקיך’ ,וזה גמר התשובה בעבודת ה’ באהבה ,שכבר ביאר במסילת ישרים (פי”ט) שזה
תשובה ,אם עכשיו אתה מונח בתשובה, מורה על השמחה ,שהעובד מאהבה עובד בשמחה .ובדרך זו ג”כ הוא הסדר של כל הענינים שבחודש תשרי ,שבתחילה
אם עכשיו אתה ‘חי מרגיש’ ,זה בעצם ר”ה שהוא הזמן של תשובה בלב להתעורר מהשינה והתרדמה ,ואח”כ יוהכ”פ שהוא הזמן של גמר עבודה של התשובה
עיקר עניינו של ראש השנה ,באשר בפועל ,ואח”כ סוכות ושמיני עצרת שבהם נשלם סדר העבודה בעבודת ה’ בשמחה .דזהו עיקר עניינם של סוכות ושמע”צ
הוא שם ,הדרגה שהאדם נמצא עכשיו זמן שמחתינו להגיע לעבודת ה’ בשמחה שהיא פסגת יסוד מעלת עבודת האדם ,ומיוחד הוא סוכות זמן שמחתינו לאהבה
ברגעים האלה .יחשוב האדם בתוך עצמו, ולעבודת ה’ בשמחה.
אם הוא באמת אינו מרמה את עצמך ,ואם
אני נמצא ואני ראוי ,אז אני זכאי בדין.
אם האדם נמצא עכשיו במקום הזה
שהוא באמת עושה תשובה ,שהוא באמת
מראה השער
‘חי מרגיש’ ,שהוא באמת מחפש את
הדרך איך לשנות את עצמו ואיך להגיע (ד) מתוך שו"ת והדרכה לבני הישיבות | עבודת האלול
לשפרו מעשיכם ולחדשו מעשיכם .הן למעשה כל היום של ר”ה אנו מתפללים ,היכן צריך האדם למקד את העבודה הזאת של השופר שבא לעורר אותנו
אמת ,כי בשביל חיים טובים צריך גם לשוב בתשובה ולהתעורר מהשינה והתרדמה ,הרי למעשה כל היום אנחנו עסוקים בתפילה ,ולכאורה היה מקום
את כל העבודה של התשובה של יום לחשבון נפש שבו האדם יחשוב על כל זה?
הכיפורים ,אבל בראש השנה העבודה חשבון נפש הוא חלק מן התשובה .אבל עצם המחשבה על המלכות וקבלת עול מלכות שמים צריכה להיכנס בתוך
היא רק ‘באשר הוא שם’ ’זך וישר אתה תפילת היום .כל היום אנחנו מתפללים ,ואפשר להכניס את כל העבודה הזאת בכל סדר התפילה .כאשר מתבוננים
עכשיו‘ .ובוודאי שמדברים על ראש היטב בתפילת ראש השנה רואים שכל היום הוא עבודת תפילה של מלכויות ,זכרונות ושופרות.
השנה להיות ‘חי מרגיש’ ,אז בוודאי לא
מעבר לזה יש את הפיוטים ,אך הפיוטים אינם מעכבים ,ומהות התפילה של ראש השנה היא המלכויות ,הזכרונות
יעלה על הדעת שאדם לא צריך לחשוב
והשופרות .יש מעלה בפיוטים ,שאדם נמצא בתפילה ,זה מחזק אותו ומקרב אותו לקדוש ברוך הוא .אבל התפילה
בראש השנה את הדרכים והעצות איך
עצמה ,מה היא? ,זה מלכויות ,זכרונות ושופרות .אז ביחס למלכויות ,צריך לחיות את המלכויות עם ’הכרה במלכות’,
להשתפר ואיך להתחדש ,האדם מחויב
שחייבים להגיע ל’קבלת עול מלכות שמים’ .וביחס לזכרונות ,חייבים לחיות עם החלק הזה שהקדוש ברוך הוא זוכר
לקבל על עצמו קבלות של ’עול מלכות
אותנו ,יש לו יחס איתנו ,לא עזב את עולמו ,מנהיג אותנו כל שנה ושנה מחדש ועושה לנו דין מחדש ,ולחיות את
שמיים‘ ולקבל על עצמו לחפש את
ה”אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך”.
הדרכים איך להתחדש.
אבל החלק של העיסוק עם החטא עצמו, היכן נכנסת העבודה של ה‘שמחת יום טוב‘ שישנו גם בראש השנה וכמו בכל המועדים ,בתוך כל עבודת היום?
עם החרטה ,עם הקבלה לעתיד ,זה יש בדברי הרמב”ם מבואר שר”ה אינו זמן של שמחה יתירה .יש את השמחה עצמה ,וכמו שהטור מביא ,שבני ישראל
לעשות בתשובה ביום הכיפורים ,כל באים לדין אז לובשים לבנים ,אנחנו באים לדין ואנחנו שמחים .ולכך ר”ה הוא גם יום טוב ,מכיון שדין מבטא את
הימים של יום הכיפורים זה התיקון של הקרבה של הקדוש ברוך הוא אלינו ,שאנחנו עומדים לדין .אבל מצד שני הרמב”ם אומר שלא אומרים הלל .הגמרא
מה שהיה ,מה שהיה בעבר .ראש השנה בערכין אומרת שזה בגלל שספרי חיים וספרי מתים .וע”ז הרמב”ם אומר שהפשט שזה לא זמן שמחה יתירה .זה זמן
זה יום של מלכות שמיים ,יום שכל כולו של גילו ברעדה ,זהו הזמן של ראש השנה ,זמן של גילו ברעדה.
זה רצון ושאיפה להתקרב לקדוש ברוך איך למעשה העבודה בימי ראש השנה ,הרי יש את הזמנים בין התפילות ,שאז נמצאים בתוך המשפחה עם הילדים,
הוא ולקבל עול מלכות שמיים ,אבל האם אם הילדים צריך לנהוג בצורה אחרת ,או גם בבית אמורים לחוש ולהרגיש פחד באוויר ?
הבסיס של הכל זה להיות חי מרגיש.
יש לפעמים ששמחה עם ילדים זה שמחה קצת של זילותא ,של צחוק ,בראש השנה מסתמא צריך להמנע מזה ,לא
’חי מרגיש’ הוא מי שמתבונן ויודע מה זילותא ולא צחוק ,אבל האוירה צריכה להיות שמחה ,ואדרבא להסביר לילדים שמבחינתנו ראש השנה זה אמנם של
תכליתו ,שהוא יודע מה התפקיד שלו, יום דין ,אבל זה יום שהקב”ה הביא לנו כדי להטיב לנו ,נתנו לנו ראש השנה כדי לתת לנו חיים.
שהוא מחפש את הדרכים והכלים איך
באמת להגיע למקום הראוי ,איך באמת יש את הטור הידוע שאומר שאומות העולם עומדים למשפט אז הם אבלים ופוחדים ודואגים ,אבל אנחנו לובשים
להגיע גם לחלק של תשובה וגם לחלק לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושמחים ,ושותים ובטוחים שיעשה לנו נס ,אבל עכ”פ זילותא ודאי אסור שיהיה
של שפרו מעשיכם .זה הכיוון הכללי בראש השנה ,אבל בהחלט צריך להדגיש את החלק הזה שהשמחה שלנו בא כמו שמבואר בדברי רבינו יונה
שנראה בחלק הזה של עבודת הימים בשע”ת שאנחנו עכשיו לראש השנה להמליך את הקב”ה ולהיטיב את עצמינו ולהעמיד שנה שנהיה בדרגה יולתר
האלה .זה בוודאי שהתפקיד והעבודה גבוהה ,והרי מזה יש לנו גם שמחה עצומה.
של הימים האלה ,הוא לחיות את ה’יתקע לגבי הנושא של תפילות ראש השנה ,ישנם הרבה חיבורים שנכתבו על הנושא של מלכויות ,שופרות וכו‘ ,האם הדבר
בשופר בעיר ועם לא יחרדו’ ,לזכור את חשוב ונצרך להשקיע בזה זמן ,והמדובר על אברכים שטרודים בלא”ה בהספקים האישים ובצרכי הבית?
הצורך ואת התכלית של כל אחד ואחד. ודאי שמי שיכול להתכונן יש בזה מעלה עצומה להתכונן לתפילות .מי שמתכונן לתפילות זה עולם אחר לגמרי .אני
(מתוך שיחה בישיבת מיר -אלול תשפ”ד) במשך הרבה שנים למדתי עם מרן הגרש”י בורנשטיין זצוק”ל את ביאורי התפילות של הימים הנוראים ,והיינו מתחילים
כבר ללמוד החל מראש חודש אלול.
כנודע בספרי רבותינו החשיבות של ‘תענית דיבור’ בימי הרחמים והרצון ,ובפרט בראש השנה .האם ענין זה ראוי גם
הגליון הבא -גליון מורחב - לאברכים שמטופלים בילדים?
יו"ל לקראת חג הסוכות אי"ה אברך שיש לו אישה ולילדים ,בדר”כ התענית דיבור בא על חשבון האשה והילדים ,ולפעמים לא מרויחים מזה
נבקש מכל הקוראים שיש תח"י שיחות מאמרים אלא רק מצערים את בני הבית .ההרגשה שלי היא ,כי עבודה של אברך בחלק הזה הוא לא לדבר דברים שאינם
עובדות והנהגות וכיו"ב מרבינו שליט"א לצורך ,בדברי הבאי ,ובסתם מה קורה ומה ה’נייעס’ ,שזה סתם שיחה בטלה ,שזה לא יהיה בחודש אלול .אבל במה
אם יואילו לשולחם ולזכות את הרבים שנוגע לצרכי היום יום של אברך איני יודע ומשוכנע שההנהגה הזאת היא הנהגה נכונה ,ונראה כי אין נכון לנהוג כן.
לעילוי נשמת יו"ל ע"י מערכת 'מראה כהן' שע"י 'תורה דיליה' ,מתוך שיעוריו שיחותיו וכתביו של רבינו שליט"א
הרב אלכסנדר ב״ר אברהם ז״ל
הרב יונתן בנימין ב״ר יצחק ז״ל לתרומות ולהנצחות ולפרטים ויצירת קשר ניתן לפנות למיילmc038009090@gmail.com
הרב יעקב ב״ר בנימין הלוי ז״ל מי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל | 6אוסף
הרב דוד ב״ר שמואל לייב ז״ל
לתוכן
לתוכן
גיליון
לתוכן
283
ראש השנה
ני י הזמן ו ש ה עמקי תורתך
؇ײ װ ؆אײ א ؆ױ؆ױ – ؆؇ײױ ײ ״
' ײ ױ؇ײױ' | אײ "ײ
יצרתיו אף עשיתיו” כל העולם נברא כדי להרבות ״ ״ ײ ״ ؆ױ
ױ״׳؇ ؇ײױ ؆ -ײ؇ײ ؇ײװ ױ؇ײױ כבוד שמים בעולם הזה ,אבל מכל הבריאה יש רק ‘אמר רבי כרוספדאי א”ר יוחנן שלושה ספרים נפתחים
חלק אחד שנבחר בפועל להמליך את השם ,להפוך בראש השנה ,אחד של רשעים גמורים ,ואחד של צדיקים
ברשות הציבור החשוב ,נתאספנו כאן למטרה מיוחדת, אותו למלך ,הקב”ה הוא מלך על ידי שממליכים אותו גמורים ,ואחד של בינוניים .צדיקים גמורים – נכתבים
ואני רוצה להסביר את המושג 'החזקת תורה' ,שהוא בני אדם עליהם ,ולכן הקב”ה נעשה מלך על ידי מי ונחתמים לאלתר לחיים .רשעים גמורים – נכתבים
ענין מיוחד ,שלא מצאנו כמותו בשאר מצוות .בכל שנבראו בצלמו “כי בצלם אלוקים ברא אלקים את ונחתמים לאלתר למיתה בינוניים – תלויים ועומדים
מצוה ומצוה ,המחזיק ותומך בעושה המצוה מקבל גם האדם ,זוהי המטרה המיוחדת לאדם להמליך בפועל מראש השנה ועד יום הכיפורים .זכו – נכתבים לחיים,
הוא שכר ,אולם בלימוד התורה הגדר שונה ,והתומך את השם בעולם .ולכן רק הוא נברא ‘בצלמו ובדמותו’. לא זכו – נחתמים למיתה’ (ר”ה טז ,ב).
בלומדי התורה לא רק מקבל שכר על עשייתו ,אלא
במדרש מבואר שכיון שאדם הראשון נברא ביום השישי ובתוס’ (שם) כתב ‘ ...וכל זה דקרי הכא גבי רשעים מיתה
נעשה שותף בתורה שאותה הוא מחזיק.
הרי שהמילים הראשונות שהוא וגבי צדיקים חיים כלומר לחיי
התורה הקדושה ניתנה בצורה ובאופן ,שישנם 'וצריך לדעת שבבחינה
אמר היו שיר שהיו הלווים אומרים העולם הבא ...ואע’’פ שכבר נדונו
כאלו שעוסקים בתורה יומם ולילה ,וישנם אחרים במקדש ביום השישי“ ,השם מלך אחר מיתתן בגן עדן או בגיהנם
שתפקידם לתמוך באלו שלומדים .וזהו היסוד המבואר הזו יש משמעות לכל
גאות לבש” ,זהו תפקידו של האדם, מפני הנפש עדיין יהיה דין אחר
בדברי חז"ל ,שכאשר אדם טרוד בענייני העולם, להעמיד את השם כמלך בעולם. מדרגה הכי קטנה של אם יזכהו לחיי העולם הבא שהוא
הוא לא יכול ללמוד בצלילות הדעת גמורה ,ולכן יש קיים לעולם ויש שכבר קבלו דינם
את המושג שבט לוי ,שהם מנותקים מענייני העולם תשובה ,כי כל תשובה אבל ההמלכה הזאת לא באה
בגיהנם ומתוך כך שמא יזכו’ .והיינו
מאדם סתם ,היא באה דוקא
ומקדישים עצמם לעבודת ה' ,ושאר העם תומכים
מכח הבראותו של האדם
פועלת רוממות מסוימת, שהדין המדובר אינו דין רגיל ,אלא
בהם ומפרנסים אותם. אדם עם מספיק זכויות יזכה לחיי
וכך מצינו את השותפות של 'יששכר וזבולון' ,שזבולון וכל רוממות היא עוד כ’צלם אלקים’ ,היינו שהוא אדם העולם הבא ,ואדם שאינו זכאי לא.
דקדושה ,הוא דומה לקב”ה ,ואז
היה עוסק במסחר ומפרנס את יששכר שהיה יושב
כשהוא מקבל על עצמו מלכות
ויש לתמוה על דברי התוס’ שהנה יציאה מערלת הלב'.
ועוסק בתורה ,ונחשבים כשותפים .ויש מושג נוסף של ההבנה הפשוטה היא כסדר הדברים
שותפות ,המבואר בדברי הגמרא בכמה מקומות ,והוא שמים ,ההמלכה שלו את הקב”ה
שביאר הרמב”ן שבראש השנה דנים את האדם מה יהיה
'שמעון אחי עזריה' ,היינו שהתורה נקראת על שמו. היא המלכה של ממש.
לו בעולם הזה ,ולאחר מותו יש דין נוסף על העולם הבא,
שמעון אחי עזריה אינו המושג של יששכר וזבולון, ולכך כשהאדם מגיע ל’יום תחילת מעשיך’ ,היום בו האם הוא ראוי לגן עדן או שעליו להענש בגהינום ,ושוב
אבל גם זו דרגה מסוימת ,שהמחזיק לומדי תורה ,לא נברא ,מיד הוא עומד במבחן הזה ,האם אכן הרבה כבוד לעתיד לבוא דנים מי יקום בתחיית המתים .זאת אומרת
רק שיש לו זכות של קיום מצות תלמוד תורה ,אלא שמים ,האם העמיד את הקב”ה כמלך בעולם האם מילא ר”ה הדין על ר”ה בעולם הבא הדין על עולם הבא ,ולעת”ל
יש לו שותפות עמם בתורה ,והיא נקראת על שמו. את המחויבות שלו ,זה הדין בראש השנה ,כמה הוא הדין על העת”ל.
וצריך לדעת דבר נוסף ,שמה שקורה בארץ הוא לא התקדם לכיוון המטרה שאליה כיונו אותו בבריאתו. אך מה הכוונה שדנים על האדם אם חייו בעולם יהיו עולם
סכנה קיומית לארץ ישראל ,אלא הוא סכנה לכל הזה או עולם הבא ,והרי הוא חי בעולם הזה.
ונבאר עוד את המהות של צלם אלקים ,וכיצד זה נוגע
כלל ישראל .המציאות היא שמרכז התורה בעולם
ומדוע רק זה האופן האפשרי לקבלת מלכות שמים באמת. כדי להבין את עומק דברי התוס’ יש להקדים ולהתבונן
הוא ארץ ישראל ,מכל העולם בחורים באים לארץ
ישראל ללמוד תורה .ואם חס ושלום יהיה איזה הפסד בפסוק בבראשית כתוב “וייצר ה’ אלוקים את האדם”, במהות היום של ראש השנה ,מה התחדש בו ,ומה קורה
לקיום הישיבות בארץ ,זה פוגע בכל עולם התורה ,בכל רש”י שם כתב וז”ל‘ ,וייצר :שתי יודי”ן אחד לחיי עולם בו בכל שנה ושנה.
העולם כולו .בארץ יש רצון לעקור את התורה ,מנסים הזה ,ואחד לחיי עולם הבא’.
לבטל את כל התקציבים כדי שלא תהיה תורה בארץ ײ ױאױ ױײא ׯ ײ ױ״
רש”י מבאר לנו את את הפסוק שבבריאת האדם
ישראל ,וזו סכנה עצומה לכל כלל ישראל .וכאשר הר”ן מסביר שהפשט בראש השנה הוא ,כי זה היום
הראשון ,הוא נברא באופן שיש בו בכוח אפשרות להיות
מרגישים את הסכנה אז כלל ישראל מתאחד להבין שבריאת עולם – אדם הראשון .הקדוש ברוך הוא התחיל
נצחי .הוא נברא גם לעולם הזה וגם לעולם הבא ,כי זו
את הסכנה ולתמוך ,שתתקיים תורה בארץ ישראל. בריאת העולם בכ”ה באלול ,ובראש השנה – יום השישי,
הצורה האמיתית של אדם שהוא צלם אלוקים ,הוא
ובפרט כעת שאנו נמצאים בימי הרחמים והסליחות יום של בריאת אדם .והיינו שכיון שזה יום בריאת האדם,
ראוי לחיים נצחיים.
אין זכות גדולה מזו להיות שותפים בתורת א"י ,ויעמוד והאדם חוזר לנקודת הבריאה שלו ,חוזרים ובודקים עד
חיי נצח – אין הכוונה שהוא חי לעולם ועד ,חיי נצח ,הפשט כמה הוא התקדם במסלול ובמטרה שלשמה נברא.
הדבר לזכות בימי הדין.
שהוא חי אמנם בגוף חומרי ובמציאות החומרית של
בישעיה כתוב “כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו
דעת |1 7 א
עומקוסף |
לתוכן
זרעך – להשיג אהבתו’. אולם ,כאשר האדם מתרומם למדרגה גבוהה יותר ,הוא העולם הזה ,אבל התפיסה שלו על החיים היא החיים
ועל דרך זה יבואר גם מה שביאר בדברי חז”ל (ברכות
מכיר בכך שנשמתו היא חלק בלתי נפרד ממהותו שלו של הנצחיות ,הוא חי במציאות של רוחניות ,הוא חושב
יט ,א) כי תלמיד חכם שעבר עבירה ודאי עשה תשובה, עצמו ,וזה מכיוון שהקב”ה נפח באפיו נשמת חיים ,הרי כל קרבת השם .זה חיי נצח ,הוא לא חי במימד של חיי
היינו שאצל תלמיד חכם שכל העסק שלו בתורה ,הוא שצלם האלוקים שבו הופך להיות חלק מה’אני’ שלו. שעה ,אלא במימד הנצחי של החיים.
מתרומם מהחומריות ומגסות הרוח ,הוא חי בתפיסה ברגע שהאדם מפנים שהרוחניות איננה דבר חיצוני כאשר אדם נחתם בראש השנה לחיים ,הכוונה שהוא
גבוהה ,וערלת הב שלו חלשה ,ובתפיסה שלו התורה היא אלא עצם מהותו ,הרי שכל פגיעה בנשמתו או ריחוק זוכה לאותו צורת חיים שנברא בהם מלכתחילה ,יצירה
מהותו והרצון שלו לקרבת ואהבת השם הוא ה’אני’ שלו, מהקדושה נוגעים לו אישית ואכפת לו מזה ,שכן הם של שתי יודי”ן ,לחיים חומריים אבל גם ובעיקר לחיי
ולכן כל חטא נתפס כמעשה חיצון כתוצאה מתקיפת פוגעים ב’אני’ האמיתי שלו. נצחיים ,הוא אמנם חי בעולם הזה ,אבל הוא ‘בן עולם
היצר שאינו משקף את זהותו האמיתית ,כי בתפיסה יסוד זה עולה גם מדברי החזו”א בספרו ‘אמונה ובטחון’ הבא’ ,הוא חי חיים נצחיים ,הוא אדם דקדושה ,שמחובר
שלו הוא שייך לקוב”ה ישראל ואורייתא חד ,החרטה (שער ד’) .שם עומד החזו”א על התופעה שאדם עשוי לחיי נצח ,זה משפיע על כל החיים שלו ,וכל צעד שהוא
מתעוררת בו מיד והוא חפץ לשוב למקורו. ללמוד מוסר ועדיין להיוותר ללא כל שינוי פנימי .ומבאר עושה ,זה חיים של נצח ושל עולם הבא ,הוא אדם אחר
וצריך לדעת שבבחינה הזו יש משמעות לכל מדרגה זאת שבשונה מלימוד ההלכה שעוסק בגדרים ברורים לגמרי ,וזהו בן עולם הבא.
הכי קטנה של תשובה ,כי כל תשובה פועלת רוממות של איסור והיתר כשר או טרף ,לימוד המוסר לעומת ובנקודה הזו ,מגיע גם שאר החלקים של המשפט
מסוימת ,וכל רוממות היא עוד יציאה מערלת הלב. זאת מדבר על דברים עדינים על הרגשים דקים ,וכדי שבראש השנה ,שמאחר וזה התכלית של בריאת האדם,
הקדוש ברוך הוא הבטיח בתורה שאחרי שהוא עוזר לקבל דברי מוסר נדרשת עדינות הנפש ,ואדם המצוי להיות יצירה בשני העולמות ,ממילא כל חייו בעולם הזה
להסיר את ערלת הלב הזאת – ‘הבא ליטהר מסייעין ב’שפלות הנפש’ ומשוקע בגסות החומר ,חסרים בו תלויים ברמה בה הוא חי את חייו בהתאם לחייו בשניי
אותו’ ,והסיוע הוא שעל כל מאמץ שלנו אנו זוכים להיפטר הכלים הנפשיים לקלוט מסרים רוחניים עדינים ,המוסר העולמות ,אדם שחי כמו שצריך ,הוא יקבל חיים בעולם
מעוד קצת ערלת הלב .ועל ידי שמשמים מורידים את לא מעורר את הנפש שלו ,ולא זו בלבד שלא ישיג את הזה בהתאם לחיי נצח של העולם הזה שיזכה להם.
המחיצה הזאת ,האדם יכול להתרומם .ואחרי שמתרומם התועלת ,אלא שעבורו לימוד זה עשוי אף להזיק.
אבל עיקר הנושא בראש השנה זה חיי נצח ,אדם יכול
זה מצב אחר ,פתאום שייך לדבר איתו על דברים יותר ואומר החזו”א שהדרך היחידה להחלץ מאותה שפלות לחיות בעולם הזה – חיי פשטות רדודים ,ובצורה כזו הוא
גבוהים ,יותר רוחניות ,התורה מענינת אותו ,והוא חפץ הנפש היא באמצעות עמל התורה .התורה חודרת לנפשו כמו שאר הבריאות ,והוא יכול לזכות לחיים כמו אדם
בלהיות יותר קרוב לקב”ה ,הנשמה מעניינת אותו, של האדם ומרוממת אותו מעל גסות החומר .אדם גס היינו נצחי ,אדם בעל שיעור קומה ,אדם בעל צלם אלוקים.
העבירות הופכות למשהו שמזיק לו וצריך לחזור עליהם אדם שחי בגסות הרוח ,אין לו רגש דק של רוממות ,כמו
בתשובה ,וזה רק הולך ומתגבר. שכתוב על ‘אוכל בשוק’ שהוא פסול לעדות ,זוהי גסות הרוח. אױ ؇ױ؆ ״ ײ؇ײ ؆ ױאװ
א ױאװ ױײ ؇ײױ ױ ױײא ײ הנה רבינו יונה בתחילת שע”ת כותב וז”ל ,והתבאר
؇ױ؆ײ – װ ױ؆؇ײױ ײ ײ׳ױ ײ א ؇ ؇ ؇ױאײ؆ ؇ײ, בתורה ,כי יעזור ה’ לשבים כאשר אין יד טבעם משגת
לאור דברים אלו ,מתבאר הסדר שתיקנו לנו חז”ל בברכת א ؆ױ؇ײױ ױײ ؇ױײ ؇ײ ױ ויחדש בקרבם רוח טהורה להשיג מעלת אהבתו,
התשובה שבתפילה‘ :השיבנו אבינו לתורתך ,וקרבנו ײ״ ؇ װ ױ’א’ ؆ײ .ועל ידי זה עניינים רוחניים ושבת עד ה’ אלהיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי
מלכנו לעבודתך ,והחזירנו בתשובה שלמה לפניך’. הופכים ממושגים חיצוניים שלא קשורים אליו ,לדברים מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך ,ואומר
השלב הראשון מוכרח להיות השקיעה בעמלה של תורה, שנוגעים בנקודה הפנימית ביותר של כל הווייתו. בסוף הענין ומל ה’ את לבבך ואת לבב זרעך -להשיג
שכן עמל התורה הוא המזכך את החומריות ומסיר את מתוך כך מתבאר כיצד יכול האדם להגיע לאהבת השם. אהבתו ,ע”כ .מבואר שאדם העושה תשובה ,זוכה
ערלת הלב .מתוך ‘השיבנו לתורתך’ ,האדם מתעלה מצוות אהבת השם איננה סתם ציווי על רגש חיצוני, לאהבת השם ברמה שלא היתה ברת השגה בשבילו
ומכיר בקרבתו לקב”ה ,אומרים בשם הגר”י מסלנט אלא שכמו שכתוב בספרים ‘קוב”ה ישראל ואורייתא קודם התשובה.
שההכנה הכי טובה ליום כיפור הוא להכין ‘שטיקל תורה’ חד’ .כח זה של אהבת השם טמון עמוק בצלם האלוקים כראיה לכך מביא ר”י את הפסוק “ומל ה’ אלקך את
רציני ,וזה כי באמת השקיעה בלימוד מביאה את האדם שבאדם והוא חלק מעצמיותו ,ועל פי הטבע הפשוט של לבבך ואת לבב זרעך” ,וכידוע בפסוק זה מרומז חודש
לרוממות שבה הוא מתנתק מערלת הלב ומתחבר לצלם האדם ,אהבת השם היתה צריכה לחיות בקרבו תמיד, אלול ,כי אלול זו הזמן למילת ערלת הלב ,ויש להבין מה
אלקים שלו. האדם אמור לאהוב את השם כי הוא צלם אלקים ,ובתוכו עניין מילת ערלת הלב לדרגת אהבת השם גבוהה יותר.
ואחרי שאדם מתחבר ל’אני’ הרוחני שלו מגיעים ל’קרבנו קיימת נשמה אלקית.
בהקדמה לספר ‘שערי יושר’ עומד הגרש”ש על קושיא
מלכנו לעבודתך’ ,לחיות חיים של עבודת השם ,של קיום אבל מנגד קיימת ‘ערלת הלב’ וזו הסיבה לכך שאנו יסודית .שהרי טבעו של אדם שהוא אוהב את עצמו
תורה ומצוות ,ולרצות תמיד בקרבת ואהבת השי”ת, מתקשים להרגיש אהבת השם ,וחיבור לתורה הקדושה, ודואג לצרכיו ,ואם כן ,כיצד תתכן מצוות ‘ואהבת לרעך
לחוות יותר חיבור ושייכות עם הקדושה. ערלת הלב היא מחיצה של ממש והיא אוטמת את כמוך’ או מצוות ‘אהבת השם’ ,והלוא אדם מטבעו נוטה
ומתוך כך מגיעים למדרגה של ‘תשובה שלמה לפניך’, הלב ,ומונע מהכוחות הפנימיים והאמיתיים של הנפש לאנוכיות ואיך יתכן לחייב אדם לאהוב את בוראו או
לחיות חיים האמיתיים ,ההבנה שהחיים האמיתיים אינם להאיר ולהתגלות ,היא מסתירה מאיתנו את המציאות זולתו כמו שאוהב את עצמו.
פה בעולם הזה אלא חיים של נצח ,חיים שזוכים בהם האמיתית שישראל קוב”ה ואוריתא חד ,וככל שהאדם
ײ؆ ױׯ؆ ؆”ײ ײװ ײ :א ,ױאװ
להארת פנים מהקב”ה ,אין דבר טוב מזה .וזה הטוב נותר בשפלותו החומרית ,כך היא מתעבה יותר ויותר,
ײ אײױ א ؇ײ ,א ױ؆אױ ױױײ؇ ؇ױא װ
האמיתי שבעולם‘ ,כי עמך מקור חיים’ .הדביקות בהקב”ה והאדם מאבד את התחושה שאהבת השם והתורה הם
ױײא ׯװ א ؇ױ’א’ ؆ײ ,ײױײ אײ؇ײ ‘ײ’ ؆אײ؇ײ
הוא מקור החיים .כמו שמעיין שמחובר למקור המים, חלק מעצמותו ממש.
ױײא אײױ.
למים יש לו כח קיום תמידי ,כי יש לו מקור חזק שמחיה על זה אומר רבינו יונה ‘שיעזור השם לשבים כאשר
אותו ,כך חיים עם חיבור לקב”ה הם חיים של נצחיות הגרש”ש מבאר שישנן בהגדרה זו כמה מדרגות .במדרגה
אין יד טבעם משגת ,ויחדש בקרבם רוח טהורה להשיג
זה חיבור למקור החיים האמיתיים. הנמוכה והפשוטה ביותר ,הגדרת ה’אני’ של האדם
אהבתו’ .י؆ װׯײ ؇ײ؆ ؇ ״ײ؆ ױאװ ײ
מצטמצמת לגופו ולחומריותו .אדם שחי במדרגה זו
ײא אײ ״ײ׳ ױ ؆؇״ײ ײ ,ױױײ ؇ױײ ױׯװײ ױ؇״ ,א ײױאװ ؇״ ؆ײ ,ױ ؆ױײא
אינו מגלה עניין ברוחניות ,כי זה נתפס אצלו כמשהו
؆ א ؆ױ؆ױ ׳ײ ؇’״ ؆ ״’ ײ ױ׳ױ, ؇ײ ױ״ײ ײױׯײ ,ױײא ײא ״ ؇؇
זר וחיצוני ,כי לתפיסתו ה’אני’ שלו הוא גופו בלבד .כל
״ײ ؇װ ײ״ ؆ ױא ؇ ,ײ؇״ײ؆ױ ״ױ ױ ؇״ױ ؇״ױ ױא ײ ױאײ ؇ױא؇؇
דאגתו מרוכזת בסיפוק צרכיו הפיזיים והגשמיים ,לאכול
ײ؆ ؇ ‘ײװ؆א ױײא ײאײ؇א ײ؆א ״װ’. ؆ײ؆ ,ױײא א אװ װװײ؆ױ ,ײױײא ״ ؆װ
טוב לישון טוב ושאר תענוגות הגוף ,וגם אם יעסוק תורה
ױ”ױ ײױ؇ײױ ױ ״ ؇ װ ײ .וממילא גם
'זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים או במצוות ,עדיין המניעים יהיו אנוכיים כגון רדיפת
אהבת השם תתעורר בו ,וזה מה שמסיים רבינו יונה
למענך אלקים חיים'. כבוד ,בעוד שרוחניות אמיתית תישאר ממנו והלאה.
ומבאר את הפסוק ‘ומל ה’ אלקיך את לבבך ואת לבב
עריכה :הרב מ.ש רבינוביץ
דעת | 2
עומקוסף
|8א
לתוכן
לתוכן
לתוכן
שיעורי המועדים
ׯװ؆؇ ײױ ׯײױ
והנה נתבאר בארוכה במקו”א דאיכא חילוק בין הרמב”ם לרבינו א.
יונה מהו עיקר התשובה ,ותמצית הדברים הם ,דלדעת הרמב”ם בפלוגתת הרמב”ם ורבינו יונה בגדר תשובה גמורה
עיקר התשובה זהו עזיבת החטא ,וכמש”כ (תשובה ב ,ב)‘ ,ומה היא
גמ’ יומא (פו ,ב) היכי דמי בעל תשובה אמר רב יהודה כגון שבאת
התשובה ,הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו ממחשבתו ויגמור בלבו
לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה ,מחוי רב יהודה
שלא יעשהו עוד’ .והחרטה הוא כסניף לעזר לעזיבת החטא ,דבזה
באותה אשה ,באותו פרק ,באותו מקום ,ע”כ.
שהוא מתחרט על הלשעבר ,הרי”ז תקוה לעתיד שלא ישוב עוד
כתב הרמב”ם (תשובה ב ,א) וז”ל ,אי זו היא תשובה גמורה ,זה שבא
לחטא זה לעולם ,וכפי דנקט והעיר הגר”י בלאזר (כוכבי אור ז) בדבריו.
לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני
אכן מדברי רבינו יונה מבואר שעיקר התשובה היא טהרת הנפש
התשובה ,לא מיראה ולא מכישלון כח ,כיצד הרי שבא על אשה
וזיכוכה ,וכמש”כ‘ ,ואמנם לכל תשובה תמצא סליחה אך לא תטהר
בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו
הנפש טהר שלם להיות העוונות כלא היו ,זולתי כאשר יטהר האדם
ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עבר זהו בעל תשובה גמורה ,הוא
את ליבו ויכין את רוחו כאשר יתבאר וכו’ ,והכבס הנפש מן העוון
ששלמה אמר “וזכור את בוראיך בימי בחורותיך” ,ואם לא שב אלא
כפי אשר תכבס את לבה’ .וזה נעשה ע”י החרטה שהיא העיקר
בימי זקנותו ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה אף על
הראשון בתשובה וכמש”כ רבינו יונה להלן שם.
פי שאינה תשובה מעולה ,מועלת היא לו ובעל תשובה הואא ,אפילו
והנראה בביאור פלוגתתם ,דהרמב”ם נקט דעיקר מה שהתשובה עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו כל עונותיו
מועלת הוא משום השתנות הגברא ע”י התשובה ,וכמו שכתב (שם נמחלין ,עכ”ל .ומבואר מדבריו דגדר תשובה גמורה ,הוא רק באופן
ב ,ד) ‘מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי של ‘אותה אשה ,באותו פרק ,ובאותו מקום’ וכדברי הגמ’ הנ”ל.
ובתחנונים ועושה צדקה כפי כוחו ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא
אכן יעוין ברבינו יונה בשערי תשובה (שער א ,מט) שכתב ,וז”ל ,עזיבת
בו ומשנה שמו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן
חטאו בהזדמן לו והוא בתוקף תאותו .ואמרו רבותינו זכרונם לברכה:
המעשים ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה’ .ומבואר בדבריו
איזהו בעל תשובה אשר תשובתו מגעת עד כסא הכבוד .כאשר
דצורת וכוח התשובה הוא בשינוי האיש עצמו שעבר עבירה ,דע”י
נבחן ויצא נקי באותו פרק ובאותו מקום ובאותה אשה .רצה לומר,
התשובה הרי הוא נהפך לאיש אחר ,וכביכול הוא אינו אותו האחד
כי הזדמן החטא לידו והוא בתוקף יצרו ואונו בשרירי בטנו כעת
שעבר את העבירה.
הראשונה אשר חטא ,וכבש יצרו ונמלט מעון -מיראת השם וגאון
ובזה מבואר היטב הא דנקט הרמב”ם דעיקר התשובה היא עזיבת פחדו וכו’ .כי אם יבוא לידי ניסיון ויגיע לידו כענין הראשון ,יציל את
החטא ,והחרטה אינה אלא כסניף לה והיא בכלל עזיבת החטא ,שהרי נפשו מיד יצרו .והנה הוא לפני ה’ במדרגה העליונה מן התשובה,
העיקר שינוי האדם הוא בזה שמשנה את מעשיו ואורחותיו ,דכל עכ”ל .ומבואר מדבריו שעניין זה הוא רק מעלה עליונה שהיא יותר
שא עזב את החטא הנה הוא הולך בדרכו הראשונה ומה שינוי יש מהתשובה ,ודלא כמש”כ הרמב”ם שזהו הגדר של תשובה מעולה,
בו ,אמנם בשעזב את דרכו הרעה והרי הוא הולך עתה בדרך טובה וצ”ב במאי פליגי.
וישרה ,הנה הוא כאיש אחר ,וכלשון הרמב”ם הנ”ל שעיקר מה
עוד יש להעיר בדברי רבנו יונה ,שהרי את העיקר של עזיבת החטא
שהוא משתתנה להיות אחר ,תליא בהתרחקות מן החטא ששנה
כבר מנה לעיל שם בעיקר השני (יא) ,וז”ל ,עזיבת החטא ,כי יעזוב
בו‘ ,ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה’.
דרכיו הרעים ויגמור בכל לבבו כי לא יוסיף לשוב בדרך הזה עוד,
אכן מדברי רבינו יונה מבואר דאינו נעשה ע”י התשובה כאיש אחר, ואם און פעל לא יוסיף ,כענין שנאמר “שובו שובו מדרכיכם הרעים”
אלא דהתשובה מועיל לנפש כדמיון הכיבוס לבגד וכמו שמפורש וכו’ .וא”כ צ”ב ,מה נתווסף עוד בדבריו שהבאנו לעיל בגדר עזיבת
בדבריו‘ ,אך לא תטהר הנפש טוהר שלם להיות העונות כלא היו, החטא ,ובכלל זה יש להבין עוד מהו גדר ‘המעלה העליונה’ שניתווסף
זולתי כאשר יטהר האדם את לבו ויכין את רוחו וכו’ ,וכענין הבגד לו יותר מעזיבת החפץ גרידא וצ”ע.
הצריך כיבוס ,כי המעט מן הכיבוס יועיל בו להעביר הגועל ממנו,
אך לפי רוב הכיבוס יתלבן’ .והנה מדמיון הכיבוס מתבאר דבאמת ב.
אין השב נעשה כבריה חדשה בבחינת פנים חדשות באו לכאן הרמב”ם ורבינו יונה נחלקו אם גדר התשובה הוא להיות
כאדם אחר או ענינה הוא כיבוס
א .וביסוד החילוק בין תשובה גמורה לבין תשובה שאינה גמורה ,עיין בדברי הר”ן [הדרוש השישי] משכ”ב.
עומק אדעת
וסף | |93
לתוכן
ד. וכדנקט הרמב”ם ,אלא דהתשובה מועלת כדמיון הכיבוס בבגד
באופן שאינו חוזר לחטא מחמת גדר אי זה גם נחשב כתשובה שענינה ניקוי וליבון הבגד עצמו ,ואף התשובה מועלת כן שע”י
גמורה נפש האדם מתנקה ומתלבנת מן העונות.
אכן נראה לבאר יותר את גדר ‘המעלה העליונה’ שכתב רבינו יונה, ומעתה מתבאר היטב הא דנקט רבינו יונה דעיקר התשובה היא
וזה תליא עוד בפלוגתת הרמב”ם ורבינו יונה הנ”ל .דהנה יש להסתפק החרטה ,דהא כל ענין החרטה הוא ניקוי וטיהור הלב כדמיון הכיבוס,
באופן שהוא עושה תשובה ומצד תוקף תשובתו והירא”ש שבו הוא דבזה שהוא מתחרט ומצטער הרי הוא מנקה ומטהר את ליבו.
עלול לחטוא ,אך הוא עשה לעצמו גדרים שמונעים אותו מחטא., ועיין עוד בשע”ת שם שדימה עוד את ענין החרטה לענין הטבילה,
ועיין בספר משנת רבי אהרן (ב ,עמ’ קנד) דוגמא לזה ,כגון אחד שהיה וזהו כנ”ל דגדר התשובה הוא טהרת האדם ואינו נעשה ע”י כאיש
רגיל לעבור על נדרים ,וקיבל על עצמו לא לנדור ,דהשתא וודאי אחר ,ודו”ק.
שיותר לא יעבור על נדריו ,אך אם היה נודר היה עובר ,האם זה
ג.
נחשב נמי כתשובה שלימה.
פלוגתתם בגדר תשובה גמורה תליא בהנ”ל
והנה בפשטות נראה מדברי הרמב”ם הנ”ל שאי”ז תשובה גמורה,
שהרי כתב שם לגבי זקן וחולה‘ ,אם לא שב אלא בימי זקנותו ובעת ובזה מתבאר היטב הא דנחלקו בגדר תשובה גמורה ,דהרמב”ם
שאי אפשר לו לעשות מצךה שהיה עושה אף על פי שאינה תשובה דס”ל ,דגדר התשובה הוא להיות איש אחר ,הרי נקט דשיעור
מעולה מועלת היא לו ובעל תשובה הוא’ .ומבואר א”כ בדבריו דאע”פ תשובה גמורה הוא רק באופן שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו
שהשתא הוא אינו בא לידי חטא זה ,אך מ”מ אי”ז תשובה גמורה, לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה ,דבזה איגלאי מלתא דהוא
כיון שהוא אינו עומד באותו מצב שעמד בו בשעת החטא ,וא”כ איש אחר לגמרי ,דהרי באותה מציאות שבה קודם לכן הוא נכשל
אף בנידון דידן נימא הכי דכיון שהוא אינו עומד באותו מצב של בה ,הרי באותה מציאות עצמה הוא נשמר מן החטא ,והרי”ז מורה
החטא ועומד בנסיון מחמת הירא”ש שבו ,א”כ אי”ז תשובה גמורה. שהוא איש אחר ,וזהו השיעור של תשובה גמורה ,שהרי באותה
מציאות עצמה שקודם הוא נכשל בה הרי עתה הוא עומד בה ,וזה
הן אמנם דנראה דיש לחלק בזה ,באופן דנימא דדווקא זקן וחולה
אין תשובתם שלימה ,כיון שאין ביכולתם לחטוא כמקודם מצד מוכיח שהוא איש אחר ממה שהיה קודם לכן ,וכנ”ל.
המציאות עצמה ,ול”ד לאדם שבידו לחטוא אלא דהוא גודר את אמנם לדעת רבינו יונה דסבר שעיקר התשובה היא החרטה ,שבזה
עצמו מלחטוא ,דשפיר י”ל דתשובתו תשובה גמורה. הוא מכבס את נפשו ,א”כ הכל תלוי בשיעור חרטתו ובצערו על
אכן נראה שיש לתלות נידון זה בפלוגתת הרמב”ם ורבנו יונה הנ”ל כשלונו בעבירה ,וכל שהוא מתחרט חרטה גמורה הרי עשה תשובה
בגדר מצוות תשובה .דנראה שלדעת הרמב”ם שעיקר התשובה גמורה ,ומצד מצות התשובה עצמה ליכא שום מעליותא לחזור
הוא מה שנעשה לאדם אחר ,א”כ אי”ז אלא באופן שרק מצד עצמו לאותה מציאות שנכשל בה קודם לכן ולעמוד בצדקו ,דהתשובה
הוא לא יחטא עוד ,דבזה הוא מורה שהוא אדם אחר ,אכן באופן תלויה רק בחרטת הלב ,וכפי שיעור חרטתו כך שיעור תשובתו,
שמצ”ע הוא עלול לחטוא ,אלא שהוא גודר עצמו שלא יגיע לידי ובאמת דכל הענין שלעמוד באותו הפרק וכו’ ,הוא רק בתורת
חטא ,הרי אי”ז תשובה גמורה ,דאכתי לא חזינן שהוא אדם אחד מעלה עליונה גרידא ,ואי”ז ענין לעצם מעשה התשובה ,וכמש”נ.
מכפי שהיה בזמן החטא .אכן לדעת רבנו יונה שעיקר התשובה ובזה מבואר עוד מה שהערנו בתחילה מהו גדר המעלה העליונה
היא החרטה ועקירת הרצון שלא יבא עוד לידי חטא ,הרי אף באופן שניתווסף לו בעמדו בנסיון של אותו פרק וכו’ ,יותר מכל עזיבת
שהוא גדר עצמו שלא יבא לידי חטא הרי”ז תשובה גמורה ,דסוכ”ס החטא גרידא ,דבכל עזיבת החטא הרי אף שמבחינת החרטה ועזיבת
הוא עזב לגמרי את דרכו הראשונה ,וגדריו מוכיחים שהוא מתחרט החטא בלבו הוא בדרגה כזו שלא ישוב עוד לאותו החטא לעולם,
באמת על מה שחטא ושב בתשובה גמורה. והרי הוא עומד בדרגת התשובה במדרגה העליונה ,אך מ”מ הרי
ומעתה נראה דזהו החלק בין עזיבת החטא גרידא דסגי לענין מצות המציאות מוכיחה שאע”פ שאדם מחליט בלבו בכל עוז שלא ישוב
התשובה ,דזה מהני אפי’ באופן שהוא אינו חוטא רק מחמת ירא”ש עוד לחטא ,אך מ”מ בהזדמן לפניו במציאות של חטא ,הרי יתכן
אלא שהוא גודר עצמו שלא יבא לידי נסיון ,אכן באופן שהוא עוזב שיכשל בו אע”פ שקודם לכן היה ליבו גמור עמו שלא יחטא עוד,
את חטאו באופן שהוא עומד בנסיון מפני יראת השם וגאון פחדו, ובאמת שמצד מצות התשובה אין בו חסרון שהרי הוא נתחרט בכל
הרי יש בזה מעלה עליונה כלשונו של רבינו יונה ,שהרי הוא אינו לב לגמרי ,אלא מ”מ בשעת נסיון עצמו הוא נכשל ,אכן היכא שהוא
חוטא מחמת ירא”ש ,ולא רק מחמת ‘יראת חטא’ גרידא ,שהוא עומד בנסיון הרי”ז מדרגה עליונה שהיא יותר ממדרגת התשובה
גודר עצמו מלחטוא ,ודו”ק. שהרי הוא לא נכשל בפועל בעבירה ,ודו”ק.
| 10אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
חשבתי דרכי
ראש השנה
הזכיה בדין היא כתחיית המתים -מכח האמונה שבורא העולם יעשה לנו נס [ב']
בתודעה הנכונה ,שקצבת החיים שניתנת לנו לשנה הבאה דין ר"ה על העולם הבא – כי השנה הבאה היא
היא בעצם תחיית המתים .אנחנו כבר סיימנו את חיינו, כתחיית המתים
בימים אלו אנו מסיימים והולכים את הקיצבה שניתנה
המשך מהשיעור בשבוע הקודם
לנו ,וכעת כשאנו מקווים מאוד לקבל קצבת חיים חדשה,
להיכתב עוד פעם בספר החיים .החיים האלה הם חיים הראשונים דנו מהו עיקר הדין של ראש השנה ,אחר
חדשים ,אחרי שהחיים הקודמים נגמרו ,זה לא המשך ,זאת שישנם שתי יצירות באדם ,כדאיתא בדברי חז"ל שמביא
קצבה חדשה .אלו חיים חדשים" .כיון שעמדתם לפני בדין, רש"י על הפסוק "וייצר" בשני יודי"ן ,יצירה לעולם הזה
מעלה אני עליכם כאילו נעשיתם בריאה חדשה" ,הבריאה ויצירה לעולם הבא [ולשון רש"י שם לתחיית המתים] ,האדם
הקודמת ,הבריאה של השנה הקודמת כלתה והלכה לה, נוצר כדי לחיות פה ,והאדם נוצר עם יצירה לעולם הבא
היא איננה .עכשיו אנו מקווים ליעשות בריאה חדשה. "וחיי עולם נטע בתוכנו" ,האם הדין הוא על החיים לעולם
הזה או על החיים לעולם הבא או כפי שעל שניהם האדם
עתה נתבונן בדברי המשנה בפרק חלק ,וכך שנינו שם
נידון ,לשון תוס' (ר"ה ט"ז ע"ב) "וכל זה דקרי הכא גבי רשעים
"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כולם
מיתה וגבי צדיקים חיים כלומר לחיי העולם הבא" ,וברמב"ם
צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר נטעי מעשי ידי להתפאר,
(עיי"ש הל' תשובה פ"ג ה"ג) אינו מבדיל ביניהם והמשמעות היא
ואלו שאין להם חלק לעולם הבא וכו' האומר אין תחיית
שספרי חיים וספרי מתים כוללים בתוכם את כל מה שכלול
המתים מן התורה" ,היינו מי שלא מאמין בתחיית המתים.
ב"וייצר ה' אלקים את האדם" ,מדובר על חיים ,גם חיי שעה,
יש כאן נקודת חידוש שצריך לעיין ולתת לב אליה .דאיתא
וגם חיי עולם .כל החיים .רשעים בחייהם קרוים מתים ואילו
התם בגמרא "וכל כך למה ,תנא הוא כפר בתחיית המתים
צדיקים גם במיתתם קרוים חיים .מי שכתוב בספר החיים
לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים" ,נאמר לנו כאן
הרי שהוא כתוב לחיים ,ובחיים ,מדובר גם לחיי שעה וגם
ש"אין להם חלק לעולם הבא" הכוונה היא לתחיית המתים
לחיי עולם .מדובר פה על שני יצירות ,יצירה בעלמא דאתי
ולכן מאחר והוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו
ויצירה פה בעולם.
חלק בתחיית המתים ,ובלשון המשנה אין להם חלק לעולם
הבא .והיינו שתחיית המתים הוא הוא העולם הבא .והמכוון כיון שהמדובר הוא גם על יצירה לעולם הזה ,וגם יצירה
בזה כי "העולם הבא" הוא העולם שמגיע אחרי החיים לחיי עולם .צריך להבין ,כפי שנראה מתוך הדברים ,ומפורש
שחיינו- ,העולם שבא .-הרמב"ם מפרש זאת [בסוף פ"ח מה' בזה בדברי רבותינו וכן כתוב בדברי האר”י ז”ל ,קצבת החיים
תשובה] "זה שקראו אותו חכמים העולם הבא ,לא מפני שאדם מקבל היא היקף של שנה אחת ולא יותר .זה נקרא
שאינו מצוי עתה ,וזה העולם אובד ,ואחר כך יבוא אותו היקף שלם של חיים .וכביכול דן בורא העולם בכל שנה
העולם .אין הדבר כן אלא הרי הוא מצוי ועומד ,שנאמר מחדש על כל החשבונות ועל כל ההשפעות שיהיו לאדם ,אנו
אשר צפנת ליראיך פעלת וגו'" ,פירוש שזה נסתר ולא גלוי, נמצאים עתה בימים האחרונים של השנה ,אולם התודעה
אבל זה קיים .כלשון הפסוק פעלת לחסים בך היינו שכבר שלנו אינה קולטת שחיינו הולכים ואוזלים .אנחנו צריכים
פעלת וצפנת ,זה כבר נמצא" .ולא קראוהו העולם הבא אלא לקבל קצבת חיים חדשה ,כי ולא כן הרי שאנו סיימנו .קצבת
מפני שאותן החיים באין לו לאדם אחר חיי העולם הזה שאנו החיים שניתנה לנו נגמרה ואיננה ,ואנו עתה בסוף ימינו .כל
קיימין בו בגוף ונפש וזה הוא הנמצא לכל אדם בראשונה". שנה היא היקף שלם של חיים שלמים ,מראש השנה אחד
בדרך כלל ,בשפה הרגילה כנגד "הזה" עומד "ההוא" ,וכנגד לראש השנה שני ,קיבלנו מה שהוקצב לנו ,וזה מסתיים,
העולם הזה היינו צריכים לקרוא לעולם הבא העולם ההוא, ואנחנו מחכים לקצבת חיים חדשה .אכן אנחנו מתפללים,
"הזה" הוא הנוכח .ו"ההוא" זה הלא נוכח ,אולם "העולם ומנסים להשתדל שנכתב בספר חיים ,אבל איננו חיים
אוסף | 11 לעילוי נשמת האשה בלה בת ר' מנחם הלל לוין ע"ה
לתוכן
בהם חלק למי שחלילה אינו שייך אליהם ,וכפי שלמדנו שמי הבא" אינו הצד שכנגד "העולם הזה" .בזה התקשה הרמב"ם
שלא מאמין בתחיית המתים אין לו חלק בתחיית המתים. מדוע קראוהו חכמים העולם הבא ,ויישובו של הרמב"ם,
מי שרוצה להיעשות בריאה חדשה ,חייב להבין שהדבר הזה שהעולם הבא מגיע אחרי שאנו חיים פה ,אנו חיים שם את
מגיע לנו מכח "חיי עולם נטע בתוכנו". אותם החיים שחיינו פה .זה נקרא העולם הבא .עולם שמגיע
כך גזרה חכמתו יתברך ,כך קבע הקב”ה בבריאת העולם אחרי החיים שחיינו פה .את העולם הבא קונים בעולם הזה.
ובעיקר בבריאת האדם ,שלעולם הבא זוכה מי שמאמין בו, בעולם הזה קונים אותו ,ובעולם הבא זוכים בו .לכן מובן
מי שמאמין יקבל ומי שלא מאמין לא יקבל ,למי שמאמין, שהעולם הבא ,חייב להיות אחרי העולם הזה.
אז כביכול בורא העולם הוא נאמן .כך אנו הרי אנו אומרים עתה נבא להבין ,ככל שביכולתנו ,מה מונח בשורש הדבר,
בברכת תחיית המתים "ומקיים אמונתו לישני עפר" "ונאמן שכביכול בורא העולם מתעסק בבריאתנו שלנו כאשר כל
אתה להחיות מתים" ,וזוהי כוונת הדברים ,כביכול בורא באי עולם עוברין לפניו כבני מרון ,וכל מי שמוכרע "כן יברא"
העולם מקיים אמונתו ,כל תחיית המתים באה מכח קיום נכתב בספר החיים וזוכה בחייו בדין .החיים האלה יש להם
אמונתו ,וכלפי מי שלא מאמין הרי שאין למי לקיים את טעם של עולם הבא ,אלו חיים שבאים אחרי שחיינו שנה,
אמונתו ,את זה מקבלים רק המאמינים. וכעת אנו מסיימים אותה ,ועומדים לסיים את החיים שחיינו
אנו מסיימים את הברכה השניה של שמונה עשרה "ברוך בה ,ואנחנו עתידים לקבל ,ומקווים שנקבל ,את החיים
אתה ה' מחיה המתים" ,ברכה זו ברך יצחק אבינו כשנעקד שמגיעים אחרי השנה הזאת .זה מה שהכריח את רבותינו
על גבי המזבח ופרחה נשמתו ,וכשנתגלה הדיבור לאברהם הראשונים לומר שבראש השנה דנים על חיי העולם הבא.
"אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה" חזרה נשמתו כי אם דנים מתוך החיים של השנה הקודמת על מה שיבוא
לגופו והוא עמד ובירך "ברוך אתה ה' מחיה המתים" ,זוהי בשנה הבאה .זה משא ומתן ,זה דין ,על חיי העולם הבא.
ברכתו של יצחק אבינו ,והנה ידוע ,ומפורש כן בגמרא בכמה באופן ,שכשם שיצירת אדם הראשון הייתה "וייצר"
מקומות ,ואנו אף אומרים זאת בתפילה ,כי אנו זוכים בדין בשני יודי"ן ,כך יצירת כל אדם ואדם בראש השנה ,היא
רק מכח יצחק" ,תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם "וייצר" בשני יודי"ן ,יצירה בעולם הזה ,ויצירה לעולם הבא.
עקידת יצחק בן אברהם ,ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם והיצירה הזאת ,היא בעצם החיים שאנו זוכים בהם ,אנו
עצמכם לפני" [ר"ה ט"ז ע"א]" ,ועקדת יצחק לזרעו היום זוכים בהם לחיות בהם בעולם הזה ,אבל הנידון הוא חיים
ברחמים תזכור ...ברוך אתה ה' זוכר הברית" ,כך כביכול שבאים אחרי חיים .והיינו ,שאנו נידונים על חיים שזכינו
עולה זכרוננו לפניו לטובה .יצחק הביא לנו את תחיית בהם מכח החיים שחיינו .מכח אותם החיים שחיינו בשנה
המתים ,ועמידתנו בדין היא מכח תחיית המתים שהביא לנו הקודמת ,על זה אנו נידונים .ומכח החיים האלה ,אנו זוכים
יצחק .אותה תחיית המתים שיצחק זכה בה ,ומכוחו אנו בחיים שבאים אחריהם .זאת תחייה שבאה אחרי החיים פה
חיים .ואיתא בתיקוני זוהר כי יצחק אותיות "קץ – חי" ,היינו בעולם ,ולמרות שלנו נראה בטעות שאנו ממשיכים לחיות
שחייו הם חיים שיונקים מאחרי הקץ ,אותו הקץ שנאמר אין הדבר כן ואיננו ממשיכים לחיות .אם אנו עומדים בדין,
עליו לדניאל (דניאל י"ב י"ג) "ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד אנו נעשינו בריאה חדשה .ופירושה של בריאה חדשה הוא
לגרלך לקץ הימין" ,יצחק חי מאותו קץ הימין ,כבר פה .הוא בריאה שאינה ממשיכה את הבריאה הקודמת לה ,אין בה
היה בעצמו הקץ חי .ובתחיית המתים יוכל לזכות בזה רק מי קיום המשך של הבריאה הקודמת .אלא זאת בריאה חדשה.
שמאמין .כך נקבעו הדברים .החיים האלה ניתנים רק למי
שמאמין בהם ,ולמי שמאמין בהם ,אז כביכול בורא העולם זכיה בתחיית המתים היא רק למאמין בה
נאמן להחיות מתים. והנה ,בורא העולם קבע ,שבחיי העולם הבא ,זוכה מי
הדבר ברור כי תחיית המתים היא נס ופלא שאין גדול שמאמין בחיי העולם הבא ,ומי שאינו מאמין בחיי העולם
ממנו ,אבל למאמין ,אשר הוא בטוח שהנס הזה יבוא הוא הבא לא זוכה בהם .כלומר ,במילים אחרות ,מי שאין לו חלק
באמת יבוא ,כי אנו מובטחים ,שבורא העולם נאמן להחיות לעולם הבא באמת ,לא נעשה בריאה חדשה .ובאמת אלו הם
מתים ,זהו המקום היחידי שבו שאנו מוצאים נס ,שאנו דברי התוס' שעל זה אנו נידונים בראש השנה וממילא מי
יכולים להיות בטוחים בו. שאין לו חלק בזה ,אינו נידון להיכתב בספר החיים ,ואחר
שעניין הספר כולל את כל החיים ,מי שלא מאמין ,אין לו
בראש השנה אנו נעשים בריאה חדשה וזוכים חלק בתחיית המתים ובעולם הבא ,והוא לא יקבל אותם.
לחיים חדשים אנחנו צריכים ועתידים בעזרת ה' לקבל כעת את מה
אנו עומדים לפני יום הדין ,ומקוים ומייחלים לזכות בדין, שנקרא להיות בריאה חדשה .זה הדין של ראש השנה,
פירוש הדבר לזכות בדין הוא להיעשות בריאה חדשה ,והיינו שעושה אותנו ל"ועשיתם" ,נעשינו בריאה חדשה .החיים
לזכות לנס שנקרא תחיית המתים .רמז לדבר ,שהזכייה בדין האלה שאנו עתידים לזכות בהם ,הם חיים של תחיה שאין
| 12אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
נס ,אבל זהו נס שאנו יכולים להיות בטוחים בו ,כי בורא היא מעין תחיית המתים ,ולא רק מעין תחיית המתים אלא
העולם נאמן להחיות מתים .אותה זכות של יצחק ,היא זאת תחיית המתים כפשוטה ,כי הנה ,בכל מקום שמזכירים
שעומדת לנו לזכות בדין ,ולהתחבר לתחיית המתים. את תחיית המתים אנו אומרים את שבחו של בורא העולם
באופן של "אין דומה לך" ,כך הוא בברכת מחיה המתים
זהו הדבר היחידי שבו האמונה יוצרת את המציאות .מי
"מי כמוך בעל גבורות ומי דומה לך" ,וכן בפיוט בתפילת
שלא מאמין בביאת המשיח ,גם הוא יחיה כשהמשיח יבוא, יוצר בשבת "ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים" ,זהו
הוא יקבל את העונש שמגיע לו ,אבל לא שמענו שמי שלא השבח בדבר שאין דומה לו כלל בעולם הזה ,כי ישנם דברים
מאמין בביאת המשיח אז הוא לא יהיה .אולם כאן בתחיית שיש דוגמתם בעולם הזה ,כדאיתא בשבת ל' ע"ב דדרש
המתים ,אנו מקבלים אותה רק משום שבורא העולם "מקיים ר"ג עתידה אישה שתלד בכל יום ,והיינו בעולם הבא ,ולגלג
אמונתו לישני עפר ...ונאמן אתה להחיות מתים" .ולכן מי עליו אותו תלמיד ואמר "אין כל חדש תחת השמש" ואמר
שאינו מאמין בה ,הרי שכפי שאומרת הגמרא בסנהדרין (צ' לו רבן גמליאל בא ואראך דוגמתו בעולם הזה בתרנגולת
ע"א) "תנא הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק היולדת בכל יום .אם יש דוגמא לדבר בעולם הזה זה מקטין
בתחיית המתים" ,זהו הדבר שעלינו לזכור .בראש השנה את הדבר ,הוא כבר לא חדש כי יש דוגמא לזה עתה .אולם
איננו זוכים להמשך חיים .לא אלו הם החיים שאנו מצפים לתחיית המתים ,אין דומה לזה כאן בעולם הזה ,ואדרבה
להם ,להיכתב בספר החיים היינו לזכות מחדש ,היינו כי כאן הכל הוא להיפך ,בסדר החיים בעולם הזה החיים
מתים והמתים לא חיים .ואין זה דומה להיווצרות של דברים
להיעשות בריאה חדשה ,להיכתב מחדש בספר החיים של
טבעיים שנולדים ונראה כי הם יצורים חדשים ,אבל אין
השנה הבאה .הספר של השנה שמסתיימת הוא כבר בדפים
מתים שחוזרים וחיים .לכן נאמר השבח של תחיית המתים
האחרונים ,אולם הספר של השנה הבאה צריך להיכתב
בלשון "אין דומה לך" "ומי דומה לך" .והנה ,שבח זה אנו
כספר בפני עצמו ולא כהמשך ,וכל מי שנכתב לחיים ,נכתב משבחים עוד פעם אחת בתפילה ,בסיום תפילת שופרות
להיות בריאה חדשה ,לחיים חדשים ולא לחיי המשך .כל אנו אומרים "כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה
שנה היא מחזור חיים עם ספר משלו. ואין דומה לך" וחותמים "שומע קול תרועת עמו ישראל
המבין יתבונן בדברים ,ויראה מדוע אנחנו ,ה"גוי גדול" ברחמים" ,זאת השמיעה שהיא המזכה אותנו בדין.
שמחים לקראת המשפט .יש עניין נפלא בשמחה שיש לנו זאת אומרת ,שהזכיה שלנו בדין בראש השנה ,ענינה
לקראת המשפט .כי הנה כבר בארנו שעניינה של השמחה סוג אחר של חיים .נעשיתם בריאה חדשה .אלו חיים מסוג
הוא תמיד כשאנחנו יוצאים קצת מהגבולות הצרים .זכר אחר ,שאינם המשך של חיינו בשנה הקודמת .הדבר הזה
לדבר ,במה שמצינו מושג של "טפח שוחק" ,טפח שמח, נקבע בעצם טבעם של דברים ,ביום שבורא העולם מעמיד
זהו טפח שמעט גדול יותר .כאשר אנו מצומצמים בתוך אותנו בדין ונותן לנו את האפשרות לזכות בדין ,הוא "מאזין
גבולות צרים אנו כטפח עצב ,אולם כאשר אנו מתחילים תרועה ואין דומה לך" ,וכך נזכה בדין ,על ידי שנשמע את
קול השופר ,אשר כפי שמפורש בפסוקים רבים ובפיוטים
לצאת למרחב ,הרי שעם תחילת פסיעה קטנה אל הבלי
של שופרות ,תחיית המתים עצמה תבוא על ידי השופר .זהו
גבול ,אנו מתחברים לבלי גבול ,וזאת היא השמחה .אדם
אותו השופר של אילו של יצחק ,ובכוחו אנו זוכים ,כדאיתא
שמח כאשר הוא יוצא במשהו מהגבולות הצרים של הקיום בר"ה (ט"ז ע"א) "אמר רבי אבהו ,למה תוקעין בשופר של
והוא מתחבר לבלי גבול .כך שמח האדם כשנולד לו צאצא איל ,אמר הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר של איל ,כדי
או כשהוא נושא אשה ומציאותו מתרחבת וגדילה ,וכך היא שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ,ומעלה אני עליכם
השמחה כשהאדם זוכה לאיזו הארה וגם בזה מציאותו כאילו עקדתם עצמכם לפני" ,הכוונה בזה ש"מעלה אני
גדלה ומתרחבת ,זאת השמחה .מעתה ,השמחה שאנו עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני" שאתם יכולים לעמוד
שמחים ביום הדין ,זו השמחה בזה שמכוחו של יום הדין ולברך "ברוך אתה ה' מחיה המתים" ,ברכתו של יצחק,
אנו עוברים להיות עולם מלא. זאת הברכה שאנו כולנו צריכים לברך אותה בראש השנה,
ומכוחה אנו זוכים בדין.
אין כאומה זו שיודעת אופיה של אלוקיה .בורא העולם
הוא מלך חפץ בחיים ,חיים ברצונו ,וכלשון הפסוק שאנו מכח האמונה בנס אנו זוכים בדין לחיים חדשים
אומרים בסוף נעילה שבו נשבע בורא העולם "חי אני נאום למדנו ,יום זה של ראש השנה הוא יום דין ,ספרי חיים
ה' כי לא אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה", וספרי מתים פתוחים לפניו ,אבל כיון שהובטחנו ,אז כביכול
בורא העולם אומר לנו בזה אני חפץ .אני חפץ בחיים .ה' בורא העולם נאמן להחיות מתים ,כביכול בורא העולם
יעזרנו שנזכה כולנו להיכתב בספרם של צדיקים ,בספר מקיים אמונתו .והיינו שזאת האפשרות האחת והיחידה
החיים. לזכות בדין ,להיעשות בריאה חדשה .הדבר הזה הוא כולו
אוסף | 13
לתוכן
מאמרי "חסד לאברהם" מהרב אורי יצחקי
כל שנה שאין תוקעים לה בתחילתה מריעים לה בסופה
אתי כמאן דאתי בפנים דמי .ונמצא ,החולה אם באונס לא יקח מזור א .גרסינן בגמרא ראש השנה דף ט"ז ע"ב :ואמר רבי יצחק כל שנה
ורפואה ,האם יתרפא?! כן כשנעדר הזכרון שופר ,שמכנסת זכרונות שאין תוקעין לה בתחלתה מריעין לה בסופה מאי טעמא דלא
ישראל לאביהם שבשמים ,תו החולי בלא מזור ורפואה ,וקטרוג איערבב שטן ,ע"כ .הנה המושכל הפשוט של הראשונים שכוונת
השטן במקומו ,עכ"ל. המאמר על ראש השנה שחל בשבת שגזרו חז"ל שלא יתקעו בשופר
ה .וחשבתי שלפי יסוד זה של האחרונים יתישב מדוע מצינו כמה שמא יעבירנו ד"א ,ושפיר משכח"ל שאין תוקעים בשופר כלל בכל
חומרות גדולות בענין תקיעת שופר ,כגון מה דמצינו שיש סוברים ישראל בשנה זו .אך הראשונים ריחקו מאוד אפשרות זו ,והביאו
שבתקיעת שופר חייבים מן הדין להחמיר ככל השיטות [וביארו בשם הבה"ג דלאו דמיקלע בשבתא אלא דאיתייליד אונסא ,ובביאור
בזה את תקנת רב אבהו ,ויש שפרשו בזה את מאמר הגמרא הנ"ל דברי הבה"ג נחלקו הראשונים ,הרשב"א כתב בשמו -שאין תוקעין
"כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה מריעין לה בסופה"] ,וכגון מה בתחלתה .פי' בפשיעה ,הא איקלע ראש השנה בשבת לא ,דמניעה
שקיבלו עליהן נשות אשכנז בחיוב גמור לשמוע קול שופר [יותר זו למצוה ולשם שמים ,עכ"ל ,משמע שכוונת המאמר שאפילו אם
משאר מצות עשה שהזמ"ג] ,דהטעם כנ"ל משום שתקיעת שופר לא תקעו מחמת אונס אינו בכלל ואין מריעים לה בסופה ,וכ"כ
היא בבחינת תרופה לעם שלם ולכל יחיד העומד בדין ,ולכן מסברא הריטב"א .אבל התוס' ד"ה שאין תוקעין בתחלתה ,סתמו כלשון
יש להדר מאוד שלא להפסיד את התרופה. הלכות גדולות -לאו דמיקלע בשבתא אלא דאיתייליד אונסא ,ע"כ,
וכ"כ בחידושי הר"ן דמיירי דאתיליד אונסא ,וכ"כ בתוס' הרא"ש ,וכ"כ
ו .עוד חשבתי לפ"ז שהתועלת היוצאת משמיעת קול שופר תלויה
הטור ,ומשמע שכל אונס בכלל "מריעין לה בסופה".
לא רק בהידורים בתקיעות ,אלא גם במידה שהאדם מאמין בתיקונים
הגדולים היוצאים תקיעת שופר ,ועד כמה אנו מייקרים את המצוה, ב .הנה ברשב"א ובריטב"א משמע שהטעם שמריעין בסופה הוא
ובכלל זה להבין טעמיה .דהנה המשך חכמה בהמשך דבריו האריך בגדר עונש ,ולכן העמידו את המאמר דוקא בפשיעה שבזה שייך
לבאר איך יתישב לפי דבריו הא דאמר הבה"ג דשנה שחל ראש השנה עונש ,אבל בשאר הראשונים שפירשו את דברי הבה"ג אפילו
בשבת אין מריעים לה בסופה ,דלכאורה לפי היסוד הנ"ל היה צ"ל באונס נמי מריעים בסופה ,דבזה לא שייך עונש ,צ"ע מה באמת גדר
דכיון שסו"ס לא תקעו לא עלתה הרפואה .ותורף תירוצו דאדרבה "מריעים בסופה לפי שיטה זו ,דאי משום עונש – הא אונס רחמנא
אחרי שידוע לנו גודל התועליות ממצות שופר ,אשר אם יבוטל -אף פטרא ,וכן הקשה הט"ז וכתב לפרש דהך מריעין בסופה הוא ע"פ
באונס -הסכנה גדולה ,ובכל זאת אמרו ישראל פן יבולע חלילה מה שמצינו בחלמא בישא דאמרינן שם עציבותיה מסתיי' פי' שע"י
למצות שבת אשר מעיד על קדושת שמו יתברך ,כי חידש עולמו מן שהוא דואג ומתעצב ניצול אחר כך מהרעה שהיתה נגזר עליו והכי
האין הגמור ,יהיה מה! יעבור עלינו מה ,ויתקדש שמו יתברך! יקטרג נמי בהך דתקיעות של ר"ה באם נאנסו ולא תקעו היא סיבה מאתו
השטן ולא יכנס זכרונינו לאבינו שבשמים לטובה ,אך לא יבולע ית' שאירע להם כן ובזה מראה להם הקדוש ברוך הוא שירע להם
לשבת המעיד על קדושת שמו יתברך ,פן יעבירנו ד' אמות ברשות בסוף השנה ונ"מ שיחזרו בתשובה ויצטערו ע"ז ועי"ז יתכפר להם
הרבים ויתחלל שמו חלילה .ועוקדים כולם עבור קידוש שמו יתברך. מה שנתחייבו וע"כ אמר בה"ג דאם איקלע בשבת אין שייך לומר כן
וכיון שכן ,הרי זה גופיה מה שאין אנו תוקעים בראש השנה שחל שהקב"ה מראה להם אלא דוקא באירע מקרה בזה יהרהרו ויצטערו
בשבת ,זה גופא עקידה רוחנית מופלגת ומועיל לרצות אותנו ,כמו ועציבותייהו מסתיי' לזה שלא יאונה להם אח"כ צרה כלל נמצאו גם
שמרצה זכרון שופר ,עכ"ל. דברי מהרי"ל צודקים .עכ"ל.
ז .הנה דבריו נאמרו בשבת שאין תוקעין ,אך יש לנו ללמוד מזה על ג .ועד"ז כתב בספר ערוך לנר בביאור קישור מימרות דר' יצחק
יו"ט שכן תוקעין בו ,עד כמה אנו חייבים להאמין בתיקוני השופר, שם ,וז"ל :י"ל דבתחלה השמיענו דע"י תקיעת שופר יתערבב שטן
ובכלל זה להעמיק בטעמיה ,וכבר נדפסו במחזורים הרבה טעמים ולכן אמר במימרא שני' דאם לא תקעו בתחלה מריעין בסופה דלא
כפי מה שהעלו רבותינו ,וכולם יפים להוסיף טעם במצוה ,וע"י איערבב שטן ,אכן לפי"ז יקשה כיון דזה בנאנס כמה שכתבו התוס'
הטעמים יתחזק החיבור של כל יחיד עם המצוה ותיקוניה. בשם ה"ג א"כ מה יעשה העני הזה שנאנס להנצל מפורענות לזה באה
ַ֣עת ַל ְ דֵ֑נִ י ִ֖י
ַ֣עם וָ ד ַ
טב טַ
ודוד המע"ה אמר [תהלים קי"ט ס"ו] ֤ מימרא שלישית כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה שנתן
הקדוש ברוך הוא רפואה למכה נגד מה שמריעין בסופה ע"י שנאנס
ְב ִמ ְצוֹתֶ֣י ֶה ֱא ָֽמנְ ִ י ,ע"כ ,ויש המפרשים מילת "כי" במשמעות אע"פ,
ולא תקע יכניע עצמו ויתפלל בהכנעה יתירה ואז יתעשר בסופה אעפ"י
שדוד המע"ה מבקש להבין טעמי המצות אלא שמתנצל קודם לכן
שלא תקע עכ"ל.
שזה אינו מפני שאינו מאמין ח"ו ,אך יש שפירשו כפשוטו שמילת
"כי" היא נתינת טעם על הבקשה ,והיא שהאמונה במצות היא הסיבה ד .וכ"כ בספר משך חכמה [ויקרא פרק כ"ג פסוק כ"ד] וז"ל :כי אין
שיעתר הקב"ה להבינו סודות וטעמי המצות ,כן יש להמליץ על התקיעה מצות עשה כמו כל המצוות ,אשר בהיעדרה יענש על בלי
תקיעת שופר שע"י האמונה בגודל התיקונים שנעשים ע"י המצוה קיומו אותה ,וכי אניס -רחמנא פטריה .רק הוא כמו רפאות תעלה
ניזכה להבין טעמיה וסודותיה ,ועי"ז יגדלו עוד תיקוניה ,ה' יזכנו. ולזכרון אתי ,וכמו מכפר ביום הכיפורים ,וכמו שאמרו :כיון דלזיכרון
לידיעת הקוראים – בנוסף ל"מאמרי חסד לאברהם" המתפרסמים כאן באוסף גליונות ,מתפרסמת בכל שבוע בתפוצת מייל שיחה שבועית " -שיחות חסד לאברהם" ,ביאורים יקרים ויסודות
במוסר והשקפה ע"ס פרשת השבוע .הרוצה להצטרף לקבוצה לקבלת המייל ישלח בקשה למייל oriyz5455@gmail.com
| 14אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
+תור+ת משי
הבנה בחודש אלול וחיוב תשובה ביוה"כ
ונראה לבאר ע"פ מה שמבואר במפרשים במהות בענין חודש אלול
ההבדל בין ר"ה ליוה"כ ,שבר"ה זה בבחינת "ואני קרבת
כידוע חודש אלול נמצא מרומז בתנ"ך בעשרות
אלוקים לי טוב" והיינו שמספיק לבקש מהקב"ה מקומות כפי המבואר בראשונים ובאחרונים,
ולקבל על עצמינו להיות קרובים אל ה' ושאנו רוצים
וכפי המבואר באבודרהם בתפילת ר" על הפסוק "אני
להיות טוב ושאיפותינו לטוב וליבינו במקום הנכון, לדודי ודודי לי" ר"ת אלול,
ובזה סגי לזכות להיכתב בספרי צדיקים ,משא"כ וכן ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך ר"ת אלול,
יוה"כ דבעינן תשובה ווידוי ועזיבת החטא בשביל
וכן ובא לציון גואל ולשבי שתי אותיות אחרונות של
לזכות לכפרה ,ולא סגי ברצון טוב לחוד, גואל ושתי אותיות ראשונות של ולשבי הרי אלול.
א"כ י"ל דהוא נמי החילוק בין אלול לעשי"ת ,שאלול וכן כתב האר"י ז"ל (שער הפסוקים פרשת משפטים
זה עבודה כמו בר"ה שצריך להתחזק ולבקש מהקב"ה כא' יג') על הפסוק בעיר מקלט "ואשר לא צדה
להיות קרובים ודבוקים אליו ולהראות שזה רצוננו והאלוקים אנה לידו ושמתי לך מקום לנוס שמה"
ר"ת אלול,
ושאיפותינו האמיתים כפי שאנו אומרים באלול
"אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית והשל"ה בתחילת מסכת ר"ה כתב הקדמונים נתנו
סימן על הפסוק "אריה שאג מי לא יירא" אריה ר"ת
ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו" ,אנו
אלול ר"ה יוה"כ הו"ר ,והיינו שמד' ימים אלו האדם
אומרים לשון שאלה ובקשה ולא לשון תשובה ,משום צריך לירא ,וכהנה רבו הרמזים.
דזה סגי בכדי לזכות להידבק בה' ולקבל את המקלט נבוא לבאר מה עניינם של רמזים אלו ,ומדוע דווקא
של אלול ואת הקרבת ה' ,משא"כ עשי"ת ששם הוא חודש אלול נרמז בכ"כ הרבה מקומות,
דין תשובה כמו ביוה"כ, וכן צריך להבין מה הקשר בין עיר מקלט לאלול.
וא"כ ניחא מה שמרומז באריה שאג שצריך לירא ובשיעורי הגר"מ שפירא מבואר שהדמיון לעיר
מאלול כפי שרועדים מיום דין ,משום שהוא זמן גדול מקלט הוא כמו שאמרה תורה שצריך לעשות שילוט
של קרבת ה' שמספיק קרבה ע"י רצון ותפלה ואף בכל עיר ועיר היכן העיר מקלט ,כדי שהרוצח ימצא
את המקלט בקלות ולא ייהרג בידי גואל הדם ,וכל
שאינו שב בתשובה מהני ,והפחד הוא מלפספס את
זמן שאינו בעיר מקלט דינו שהותר דמו והרי הוא
הימים הגדולים הללו ולא נתקרב לקב"ה, חסר מרגוע בנפשו עד שימצא מקלט ,כן הוא חודש
ולכך התורה נותנת הרבה רמזים ותזכורות על אלול אלול התורה רשמה הרבה רמזים שהם יהיו השילוט
שח"ו לא נפספס את הימים הגדולים הללו. היכן נמצא עיר המקלט של העבירות שהוא עבודת
האלול כדי שידע אדם לברוח מהיצר הרע ולא
ומספרים על הגרב"מ אזרחי שהיה מגיע לישיבה יתפסנו ויפילו בחטאים ,וכל זמן שלא ברח לתשובה
באלול היה אומר לבחורים ב' דברים אחד טוב והשני שהיא המקלט של החטאים הרי החוטא כמי שחסר
רע ,הטוב הוא -שנשאר עוד שבועיים לנצל את מרגוע בנפשו וחייב מפלט למקום מבטחים עד
הימים הגדולים הללו אז שכל אחד ינצל ויחטוף כל שישוב בתשובה ויהיה מוכן לימים הנוראים.
רגע ורגע ליגיעה בתורה ובתפילה ,והרע זה שעבר וצריך להבין את זה מה יש באלול שנחשב למקלט
מהיצה"ר ומהו חשיבותו.
שבועיים והפחד הוא שלא ניצלנו כמו שצריך,
וכן יש להקש' על מה שאמר השל"ה על הפסוק אריה
ובעז"ה נזכה אנו לנצל כל רגע בימי האלול הקדושים שאג וכו' ר"ת אלול ר"ה יו"כ הו"ר ,דבשלמא ר"ה יו"כ
שהם ימי קרבת ה' ונזכה לזכות בדין ולשוב בתשובה הו"ר דהם ימי דין ניחא דיש לירא מיום דין ,אבל אלול
שלימה אמן. אינו יום דין ומה יש לירא ממנו.
אוסף | 15
לתוכן
ולפי"ז אדם שחוטא ביוה"כ שאין כח רע בעולם
ביום כיפור ,ואעפ"כ האדם יחטא ולא יחזור בתשובה
חיוב תשובה ביוה"כ
ביוה"כ ,מתברר שהוא מייצר הרע בעצמו ,שהרי אין בעבודת היום של יום הכיפורים לכאו' מצאנו כמה
כח חיצוני שמושכו לעשות רע, עניינים –
ובשערי תשובה המשיל הענין לסוהרים בבית "כי ביום הזה יכפר אליכם לטהר אתכם מכל
האסורים ,שחתרו במחתרת ,וכל הסוהרים נמלטו מן חטאותיכם לפני ה' תטהרו" והיינו יום סליחה ומחילה,
המחתרת על נפשם חוץ מסוהר אחד ,בא שר בית ויום תשובה ווידוי,
הסוהר והכה אותו במקל ואמר לו קשה יום הלא "בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון" והיינו
המחתרת חתורה לפניך ואיך לא מיהרת להימלט על שהוא יום חיתום על מה שנכתב ונגזר בר"ה,
נפשך ,כן יוה"כ וכו' ,ולכאו' קשה מה שר בית הסוהר כמו"כ נאמר על בינונים שתלויים ועומדים עשרת
רוצה מהסוהר ,והלא הוא היחיד שהתנהג כמו שצריך ימים עד יוה"כ ואז נחתם דיניהם לחיים או למוות,
ולא ברח ומדוע הכה אותו,
ובפשטות נראה שאין קשר בין הדברים וכל אחד ענין
ומבואר שכל מאסר ענינו שליטה שהשר שולט בך לעצמו ,אלא שאנו רואים בחתימת הברכה ביוה"כ
ולא נותן לצאת מהכלא ,וברגע והסוהר יכול לצאת שחותמים בשני העניינים יחד "מלך מוחל וסולח
ולא יוצא ,התברר שמה שהאסיר בבית סוהר אינו לעווננו ולעוונות עמו ישראל ומעביר אשמתנו בכל
מכפיה אלא מרצון וזה אינו נחשב למאסר ,וע"כ הכה שנה ושנה מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום
אותו השר על שאינו רוצה לצאת מהכלא והכלא הכיפורים"
אצלו זה מתנה, והיינו שחותמים שהקב"ה מוחל וסולח וכן חותמים
ה"ה יוה"כ שבו אין שולט יצה"ר ביום זה ,וכל אדם שהוא מולך על כל הארץ ומלך גוזר את דיני העם,
שנמצא בכלא של היצר הרע בשאר השנה נחשב ולכאו' אם אין קשר בין הדברים והא קיי"ל שאין
לכפוי לעשות רע ,וביום כיפור שאין בו יצה"ר ,הר"ז חותמין בברכה בשני עניינים שונים ,וע"כ שזה עניין
כמו מחתרת שאפשר לצאת מהרע ,ואם האדם לא אחד ,וצריך להבין ההקשר ביניהם.
בורח מהעבירות ואינו עושה תשובה גם ביום זה, ונראה לבאר ,דהנה הרמב"ם (הל' תשובה פ"ב הל' ז')
מתברר שהוא מעונין בעבירות אף ללא יצה"ר ,א"כ אומר יו"כ הוא זמן תשובה לכל יחיד ורבים והוא קץ
הוא עצמו מקור הרע שזה הכי חמור, מחילה וסליחה לישראל ,לפיכך חייבים הכל לעשות
וזה לשון הרמב"ם מהל' יסודי התורה (פ"ב ה"ד) אם תשובה ולהתוודות ביו"כ ע"כ,
יכול להימלט נפשו ולברוח מיד המלך הרשע ואינו וק' מדוע זה שיו"כ הוא יום סליחה מחייב לעשות
עושה ,הוא ככלב שב על קיאו ונקרא עכו"ם במזיד תשובה ,מה הקשר בין הדברים ,והרי אפשר שזה
ונטרד מן העולם ויורד למדרגה תחתונה שבגיהינום, יום סליחה למי ששב ,מיהו אין חיוב לשוב בתשובה,
ולכך התורה מחייבת לשוב בתשובה ביום שאין ומנלן לרמב"ם חיוב תשובה,
יצה"ר ואין רע שולט בעולם ,דאם לא ישוב מתברר ובאמת הרבינו יונה בשערי תשובה (שער שני אות
שכל חטאיו הם ללא קשר ליצה"ר שהוא חילול י"ד) כותב מצות עשה מן התורה להעיר אדם את
ה' שאין כדוגמתו ,וזה מש"כ הרמב"ם קץ סליחה רוחו לחזור בתשובה ביוה"כ שנא' "לפני ה' תטהרו"
ומחילה שחייבים לעשות תשובה ,והיינו ביום שקץ הזהירנו הכתוב להיטהר בתשובותינו ,ומבואר
הרע של העבירות יש חיוב להוכיח שלא חטאנו רק מדבריו שצריך פסוק לחיוב תשובה ,ואילו לרמב"ם
משום שאנו כלואים בכח היצה"ר ,ומשלא שולט בנו לא בעי קרא ,וק' מדוע ומנלן.
היצר מוכרחים אנו לשוב בתשובה ולא בעי קרא. אומר הגר"מ שפירא לבאר דהנה בלשון הרמב"ם
ולפי"ז ניחא מהו שני העניינים שביו"כ והכל אחד נאמר קץ מחילה וסליחה ,קץ פירושו סוף והיינו
הוא ,שאדם ביו"כ מוכרח לחזור בתשובה כי אין רע סוף למקור הרע בעולם והוא שביוה"כ אין רע שולט
בעולם ,ואם לא שב דינו מוות ,שהרי הוא נהיה מקור בעולם ,וכמו שאמרו חז"ל ביומא (כ' ע"א) דאין
הרע בעולם ,שאין רע בלעדיו ,ואם שב בתשובה השטן שולט בעולם ביוה"כ ,אמר רמי בר חמא השטן
מוחלים עוונותיו ונחתם לחיים ואין פה שני דברים בגמטריא תלת מאה ושיתין וארבעה הוי תלת מאה
אלא יום קדוש שלא שולט בו רע והשאר תוצאות של ושיתין וארבעה יומי אית ליה רשותא לאסטוני ביומא
מצב גדול זה ודו"ק. דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני,
להערות והארות ניתן לפנות לדוא"לMOY90057@GMAIL.COM :
| 16אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
ראש השנה גיליון 536
כי תעביר ממשלת זדון. ...
אומר ,מה שתבקש מן היוצר יעשה ,ואני לא בקשתי מן
השמים בתחילת השנה שיצליחני בשעורים אלא בחטין".
ושם בתוס' (ד"ה לניסא) כתבו יותר שאם סיכם איתו באופן א" .וכל הרשעה כולה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון
כללי "זרע כל מה שתרצה" אז לא יוכל לומר שהיה מתקיים מן הארץ" זוהי בקשה עצומה ,הנוגעת מאד אלינו ,אלא שבכל
בו ותגזר אומר ויקם לך "דבסתמא לא היה מקבל הקב"ה שנה אולי היו שחשבו שצריך לכוון רק על הדחת ממשלת
תפלתו של זה שיצליח כל מה שיזרע ,אם לא שיעשה לו נס, שמאל ,וכעת כבר ברור לכולם היטב ,שצריך לכוון על הדחת
"ולא קאמר הוה מקויים בי ותגזר אומר אלא לפי שמתפלל כל ממשלה מכל צד שהיא ,שכולם חברו לשטן ,וחרטו עלי
על מין אחד של חטין" .עכ"ל .והוכיחו מכך רבותינו שתפילה דגלם באופן כזה או אחר ,שיש לגייס את בני הישיבות לגיונו
מפורטת בראש השנה יש לה כוח עצום ,עד שזו טענה קבילה של מלך .הרי ברור שהם "הרשעה" שעל כילויה אנו מבקשים.
בבי"ד ,כפי שנפסק להלכה ,ואי"ז בגדר נס אלא כשמבקש את ו"כעשן" הכונה שהממשלה תתכלה באופן מוחלט שלא
בקשתו באופן כללי ,אבל באופן מסויים ,טבעי שה' ישמע לו. תשאיר שום עקבות ושום זכר ,בדיוק כמו עשן שאחרי שהוא
ולכן שומה עלינו להכניס כוחות עצומים בכל התפילות מתפזר לא נודע שהוא היה כאן ,כל כך מאיים שחור ומפחיד.
הנוראות הללו ,ולבקש בפרטות על כל צרכינו ,וביותר על כל ואולי שנה שעברה עוד לא הקדשנו את תפילתינו בראש
צרכי עמך בית ישראל ,שיחזרו כל אחינו הטועים בתשובה השנה לאירוע הקשה של מעצר בני הישיבות .1 :משום שכל
שלימה לפניו יתב' ,ושכל קהילות הקודש והיכלי הכוללים המחשבה היתה על החטופים שבראש השנה בשנה שעברה
והישיבות הקטנות והגדולות ימשיכו לשגשג ולפרוח באופן עדיין היה במצב של עינוי קשה בשבי החמאס בעזה ,ואכן
המרוצה בעיניו יתב' ,ושיהיה זיווגים הגונים ,וזרע של קיימא נתקבלה תפילת ישראל תיכף בסיום הימים נוראים ,ובהו"ר
לכל הנצרכים לכך ,וכן הלאה והלאה בפירוט ברור ומדוייק. הם השתחררו ,על ידי הופעת הנשיא טראמפ בארץ הקודש.
ועל כולן ,שתעצר החרפה הנוראה הזו ,של גיוס בני הישיבות .2משום שעדיין לא קלטו שהמדינה יכולה ליפול לכזו דיוטא
ושאר הגזירות הכלכליות והמציקות על העריקים הקדושים. תחתונה ,ולעצור בחורי ישיבות חפים מפשע ,ואף שבאלול
וכבר אמרו רבותינו ,שכאשר התפילה נעשית באופן של הקודם כבר החלו מעצרים ,עדיין לא הופנם הענין כדי הצורך
"למענך אלקים חיים" כלומר שאנו מבקשים שיושפע עלינו וממילא התפילות של ראש השנה עוד לא עסקו בהצלתינו.
כל מיני שפע ופרנסה בכדי שיהיה לנו תנאים טובים לעבוד ב .והנה אף שבאופן כללי בודאי התפללנו על הגדלת כבוד
את ה' ,ממילא בקשות כאלו נכללות בצורך מלכות של רה"ש. שמים ,והצלחת עולם התורה בכללות ,שנכלל הכל בבקשת
ג .בימים אלו עומד לפתחינו ניסיון חדש ,כשהיצר מנסה "בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה נזכר ונכתב לפניך
לגרור אותנו לדוש בענייני הבחירות המאוסות ,ובאמת אפילו אנחנו וכל עמך בית ישראל" וכן בעוד מקומות שיש בתפילה
בשאר ימות השנה ,אין לנו שום צד אישי בענין ,לא במבינות בקשות כלליות ופרטיות על צרכי עם ישראל ,מ"מ מפורש
מי הכי כדאי שיעלה לשלטון ,ולא בניתוח של כל מיני כדאיות בגמ' שקיים כוח מיוחד בתפילה מפורטת ובקשה מדוייקת.
ועסקאות ודילים שנעשים כאן ושם ,אלא הכל לקיים את ציוי וכך אומרת הגמ' בב"מ (קו,א) שאם נתן את השדה שלו
חכמינו ומצוות עשה דאורייתא של לא תסור ,ותו לא מידי!! לגנן שיזרע בו חיטים ,והגנן החליט על דעתו לשנות וזרע
ועל אחת כמה וכמה ,בימים הנוראים ,מי השוטה שיבזבז שעורים ואח"כ נשדפה התבואה ונרקבו השעורים ,הגנן חייב,
את זמנו לעסוק בהבלים שכאלו ,ובאמת זה הרבה יותר מהבל שיכול בעל השדה לומר לגנן :אם זרעתה חיטים היה מתקיים
ושטות כפי שיתבאר במאמר הבא ,וה' ידרכינו בעיצה נכונה. בי "ותגזר אמר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור" .ופרש"י" :ותגזר
אוסף | 17
לתוכן
לעשות ,ואם הוא היה יודע איזה תענוג זה לגרד את הפצעים שתי מברשות להתגרד...
הוא לא היה מדבר כך ...וכך בזבז השוטה הזה את הזדמנותו. א .דבר ברור ופשוט שימים נוראים מחייב אותנו לעלות
והנמשל ברור ,אף זה שהעונג שבת שלו מסתכם בקריאת לגובה מתאים ,ולהרים את המושגים כדי שנהיה מתאימים
עיתונים ,אין ללעוג לו ,אלא יש לנוד לו ,טעמו וראו כי טוב להיות אלו שעוסקים בהכתרת המלך ,וציור לזה נוכל לקחת
ה' ,וסיפר המגיד ,שנזכר איך שנסע ברכבת מחדרה לבני ברק מגדולי אמריקה שנכנסו החודש לפגישה עם טראמפ ,וכמה
וישב מולו יהודי מבוגר ,והוציא מתיקו צרור תרופות וערך הכנות בודאי נעשו שם ,מי יתלווה ,ומה יאמרו ,והיכן ישבו,
על שולחנו גלולות לבנות וצהובות ,כמוסות אדומות וזהובות ומה יקדימו לבקש ,ולא נכנסו לשם כבדרך אגב בהיסח הדעת
מבחר מרשים ומגוון ,ונטלם לפיו בגלימת מים ,והוא פנה אלי אלא במחשבה מעמיקה איך למקסם ולמצות את ההזדמנות.
ושאל האם שכחתי את הכדורים בבית? עניתי לי :לא ולא, ודעת לנבון נקל ,שכל עיסוק בענייני הבחירות בתקופה
אשרי שאינני צריך את התרופות האלו ,וכך בנוגע לעיתונים בה אנו אמורים לבחור במלך מלכי המלכים ,הינה התמוטטות
מי שצריך את התרופות האלו ניחא ,אבל איך הגעת למצב פנימית של כל הגישה הנכונה אל הימים הנוראים ,ועל חינם
כזה עגום שהנך צורך עונג כל כך נמוך ,והנך מאבד אוצרות מסעיר את נפשו ,בלכלוך ורפש של קטנות דעת ,ומונע ממנו
של קדושה ונשמה יתירה שניתן להשיג בעת הלימוד בשבת. את היכולת להתרומם בימים אלו ,ולהתעלות עד שמי שמים.
והתבוננתי במשל הזה ,שהבעיה של המצורע לא היתה רק ב .ולא נוכל להציג המחשה יותר טובה ,ממשל חד כתער
במה שלא הכיר את כוחו של המלך ,אלא במה שגם לא הבין שהביא המגיד הנודע רבי יעקב גלינסקי זצ"ל (בפר' ויקהל)
ששייך מצב אחר ,ולא ראה את החולי כדבר חיצוני ממנו אלא אודות אלו שמכורים בשבת לקריאת עיתונים ,וזה כל העונג
כחלק בלתי נפרד ממהותו ,ולכן לא רצה באמת לצאת ממצבו שבת שלהם ,וכך הוא סיפר :ביום ההכתרה של המלך ,ביקש
העגום ,וכך פספס את ההזדמנות ונשאר עם מושגיו הנמוכים. המלך להיטיב עם נתיניו והוא הודיע כי כל מי שיבא לארמונו
וכך כאשר אנו באים בימים הנוראים להיכל המלך ,ונפלה ביום פלוני שהוא יום ההכתרה ,המלך יענה לבקשתו מיידית.
בגורלינו הזדמנות אדירה לשנות את כל מצבינו ,ואת כל מצב הדבר היה לשיחת היום ,ויום קודם כבר השתרך תור ארוך
כלל ישראל ,מגלות לגאולה ,ובהצלחה רמה ונפלאה ,הרי לזכות במילוי בקשתו ע"י המלך ,וכל אחד חיכה בקוצר רוח
שגם כאן לא די לדעת את גדלותו הנוראה של המלך ,שבכוחו וחלם על הדירה או הרכב שיקבל מן המלך .הרגע הגדול הגיע
לתת ולהעניק את כל הטוב שבעולם ,כמו שאומרים בכל יום והשער נפתח .הראשון שנכנס היה אדם מצורע שכולו מלא
בפסוקי דזמרה "לך ה' הגדולה והגבורה והנצח וההוד כי כל בפצעים מוגלתיים ודוחים והצחנה אופפת אותו ,המלך שאל
בשמים ובארץ ,לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש והעושר אותו מה אתה מבקש? השיב המצורע :הפצעים שלי מציקים
והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל "...וא"כ כעת בעת ההכתרה ומגרדים תדיר ואני חולה מאד ,וכל הנאתי בחיי זה לחכך את
כל דבר קטן כגדול יוכל להשיג ולקבל ברחבות מן המלך. פצעי ולגרד את גופי ,אבל יש לי בעיה ,אני לא מגיע לגב...
אלא צריך גם להרגיש את נמיכות הקומה שלנו ,ואת מושגינו אין לי אפשרות לגרד שם ,ואני מבקש שהמלך יצוה ויתנו לי
הטיפשיים והנמוכים ,שלא ניהיה כהמצורע הטיפש שלא ידע שתי מברשות עם ידית ארוכה כדי שאוכל לגרד בהם את הגב.
לתפוס את ההזדמנות ,כי לא רצה כ"כ לצאת ממצבו העגום. המלך פנה אל השר וביקש ממנו לרשום את בקשתו של
וכך כל ענייני הבחירות ,בודאי שכל העסק בהם ,גרוע האיש ,אך השר לא יכל לחסום את צחוקו ,המצורע נפגע מאד
משתי מברשות עם ידית ארוכה שעוזרות לגרד את הפצעים ותמה באזני המלך האם נאה ללעוג לאדם מצורע ,השיב השר
בגב ,ועצם ההשתייכות לדין ודברים שנקשרים בזה ,סותרים למצורע ,אינני לועג חלילה למומך הגשמי ,אלא על סכלותך
את ההכנה המרוממת והנשגבה שצריכה להיות בזמן המלכה. הרוחנית ,הרי אתה עומד לפני המלך ,ויכול לבקש את העולה
ובפרט שכל עסק הבחירות לממשלת המינים סותר מיניה על רוחך ,כך תוכל לבקש שרופאי המלך ירפאו אותך ,ולא
וביה לכל המהות של כינון מלכות שמים ,שהרי אנו רוצים תצטרך לגרד ולא תדיף ריח צחנה ,ולא תמצא את אושרך
שיתקיים "ויאתיו כל לעובדך ...ויתנו לך כתר מלוכה" ויכירו בכזה תענוג מוזר .אבל המצורע השוטה ,עדיין לא השכיל
כולם שה"מלוכה והממשלה לחי העולמים" כן יזכינו ה' בב"א. לנצל את ההזדמנות ,רק נפגע וביקש מהשר שלא יגיד לו מה
| 18אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
אמנם בתורה לא נכתב הדבר ,אלא חיכה הקב"ה שחז"ל שבת במקום השופר
יבטלו את תקיעת שופר מפני החשש שמא יהיה איזה אדם א .השנה ראש השנה חל בשבת ,ואין לנו את כוח השופר,
שיעבירנו ד' אמות ברה"ר ,וההסבר בזה ,כמו שכתוב "לעשות ויש כאלו שאולי נמצאים בפחד ואימה וחוששים מן הבאות,
את השבת" שאנחנו מצידנו צריכים לעשות את השבת מכוח עקב מה שארע בפעם שעברה שנת תשפ"ד באירועי שמח"ת,
שמירתינו ושביתתינו בה ,א"כ החביבות של השבת הוא לא אמנם חלילה וחס לחשוב מחשבות כאלו ,וכמו שנבאר כעת.
רק ב"קוראי עונג" אלא גם ב"שומרי שבת" ,ע"י שאנו נזהרים ונקדים שבכל ראש השנה ישנם שעוסקים יותר בענייני
בכל מאודינו לשמור על השבת ,וכאשר כל כנסת ישראל המלכות ,ויש שעוסקים יותר בפחד הדין וחומר המשפט של
רוצה להציל אפילו אדם יחיד במשך הדורות שלא יטלטל את מעלה ,ובאמת הדבר מצריך זהירות גדולה ,שהרי הגר"א אמר
השופר בשבת ,הרי זה עשיה של השבת ,וממילא הכרזה שאנו שההבדל בין מלך למושל ,שמלך הוא לרצון הנתינים שבחרו
שמחים בכל מאודינו במלכות ה' ,וגם חפצים להמליכו ברצון. בו באהבה ,כמש"כ שום תשים עליך מלך ,וכבקשת "ומלכותו
אבל מי שיפחד מהמציאות הזאת שרה"ש חל בשבת ,א"כ ברצון קיבלו עליהם" ,ואילו מושל הוא באופן של רודנות נגד
שוב פעם הוא נפל למצב של פחד הדין ,והופך ח"ו את הקב"ה רצון העם ,וכמו שרואים באיראן ובצפון קוריאה שהשליטים
למושל עלינו ,וזה איבוד והפסד של כל צורת העבודה הקדו' מתנהגים בברוטאליות ועריצות ,וכל אחד מבין שאע"פ שיש
שקבעו לנו חז"ל להיכנס להסכמה ורצון של ההמלכה ,ולא להם כוח רב ושלטון עצום אי"ז נוגע לסוגיית ה"מלוכה" כלל.
רק מתוך הפחד מן הבאות ,אלא מתוך הרצון להמליך את ה'. וזהו שכתוב כי לה' המלוכה ומושל בגויים ,כיון שהגויים עדיין
ג .וכעת נראה לומר בדרך דרוש ,בביאור ענין שלשת יו"ט אינם מכירים במלכות ה' ,והקב"ה שולט עליהם נגד רצונם,
אלו החלים בשבת בשנה כזאת ,ראש השנה ,סוכות ,ושמחת ורק לעתיד לבא "והיה ה' למלך על כל הארץ" שגם הגויים
תורה ,שהם כנגד ג' שבתות המקיפות את כל שית אלפי שנין, יבואו לעובדו " -ויאתיו כל לעובדך ...ויתנו לך כתר מלוכה"
שבת בראשית ,שבת מתן תורה ,ושבת לעתיד לבא .דהנה יום ומעתה מי שיתעסק בראש השנה רק בפחד הדין וביראה
ראש השנה בו נברא העולם הוא בוודאי כנגד שבת בראשית, מהמשפט ומעונשי שמים ,ויעשה את כל עבודת היום רק כדי
ואח"כ יום ראשון של סוכות ,בו אנו נקיים מכל חטא ,ונכנסים להנצל ולזכות בשנה טובה ,וכל מעשיו רק מפני פחדו מהדין
לתוך צילא דמהימנותא כנגד ענני הכבוד שהיו לישראל אחר והמשפט של ה' ,א"כ הוא מעמיד את הקב"ה כמושל ולא
כפרת חטא העגל ,הוא השיא שעמדנו אחרי שבת מתן תורה כמלך ,ונמצא שהוא מחטיא את המטרה ,ומאבד את המכוון.
(דלולי חטא העגל היינו זוכים אז מיד ,לענני הכבוד השניים). ונראה דזהו שאמרו בגמ' (ר"ה טז,א) :אמר הקב"ה ,אמרו
ואח"כ בשמיני עצרת שהוא כנגד אחרית הימים בו יהיה את לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות .מלכיות כדי
המחול לצדיקים שהקב"ה יושב ביניהם ויאמרו כולם הנה שתמליכוני עליכם ,זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני
אלקינו זה קיוינו לו ויושיענו ,הוא כנגד שבת דלעתיד לבא. לטובה ,ובמה בשופר" ומבואר כאן שצריך תחילה להתעסק
וא"כ בשנה כזאת מתעלים הימים טובים הללו עוד ביתר בסוגיה של המלכת ה' ,ורק אח"כ להתעסק בזכרונות שהוא
שאת ,שבר"ה שחל בשבת אנו שבים לשבת בראשית ,דמצינו משפט ודין שמים ,והסדר מעכב ,וכן כל זה מוכרח להיות ע"י
שכל ענין השופר הוא להחזיר את הנפיחה שהיתה אז בשעתו השופר דווקא ,כי מהות השופר הוא פעולת המלכה מצידנו,
"ויפח באפיו נשמת חיים" ,אבל בשבת גם בלי השופר זוכים וא"כ השופר מברר שאנו ממליכים את הקב"ה ברצון ושמחה
אל הנשמה יתירה ,שהוא תוספת נשמת חיים יותר מהשופר. וכידוע שהגר"א היה שמח בעת התקיעות ,והזכרונות הוא רק
וביו"ט דסוכות שחל בשבת אנו זוכים לצילא דמיהמנותא היכי תימצי שיעלה זכרונינו לפניו לטובה ,וזה נלוה להמלכה.
מיוחד כבקשת כל שבת" :ופרוש עלינו סוכת שלומך ,בא"י ב .עתה יובן מדוע בשבת לא זקוקים לשופר ,מפני שבלאו
הפורש סוכת שלום עלינו ועל כל ישראל ועל ירושלים". הכי כל המושג של שבת ,הוא המלכת הקב"ה ברצון ,וכמו
ובשמיני עצרת שחל בשבת אנו זוכים לשמחה יתירה עוד שאנו אומרים "ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג",
יותר משאר שמח"ת ,כי מאיר לנו מיום שכולו שבת ומנוחה. א"כ כל מי שמענג את יום השבת ,הנה הוא מברר שהוא רוצה
ויהי רצון שמכוח זה נזכה כבר לשנת גאולה וישועה ורחמים. במלכות ה' ושמח בזה ,ולכן בר"ה שחל בשבת לא צריך שופר.
אוסף | 19
לתוכן
לדבר אחד נתכוונו דמצינו באגדה (מדרש תדשא) שעשר רמזי שנת תש – פ"ז
דברות כלולים בעשרה מאמרות .עכ"ל .ומעתה נוכל לומר א .מאמר זה עוסק בשעשועי רמזי שנת תשפ"ז ,ע"פ דרכו
שמכיון שכל העסק של ימים נוראים הוא מפני שבכל שנה של מרן הח"ח זי"ע שהיה מציע בכל ליל ראש השנה רמזים
מתחדשת הבריאה ,לכן השקיע בשבחי ברוך שאמר שכנגד שזו שנת הגאולה ,ופעם אמר כנגדו ראש הישיבה הגאון רבי
עשרה מאמרות ,כדי להוריק שפע על בריאת השנה החדשה. משה לנדינסקי זצוק"ל שהרי כבר כמה שנים אומר כך ועדיין
דרך ג' ,הנה בספר הזכרון לבעל הפחד יצחק (עמ' תלט) לא באה הגאולה ,וחשב הח"ח קצת ,והשיב :נכון ,אבל הפעם
הביא (והמקור הוא שעה"כ) שרבי יצחק סגי נהור בנו של הרמזים חזקים ...והביאור בזה ,שעצם מה שאנחנו אומרים
הראב"ד קבל מאליהו הנביא שתפילת ישתבח היא תפילתו רמזים ,הרי זה מראה שאנו משתוקקים לגאולה ,וזהו הנוסח
של אברהם אבינו ע"ה כי הוא סידר אותה ,והיה רגיל להתפלל שאומרים בהושענות "הושע נא ספורות משמעות ,הושע נא"
אותה תמיד ,ותיקן אחר חתימת תפילה זו שבח של ט"ו ופירש הרוקח שאנו מתפללים לה' שיושיע אותנו בזכות
תיבות חתום בחותם ר"ת שמו נחלק לה' בתים ,א'ל ההודאות שאנו משמיעים כל שנה מספרים וחשבונות שהשנה תיהיה
אדון הנפלאות ,ב'ורא כל הנשמות ,ר'בון כל המעשים ,ה'בוחר שנה הגאולה ,וכן אומרים בקינות "איומתי בכל שנה אומרת
בשירי זמרה ,מ'לך חי העולמים .אבל בספר כלבו (סימן ה) היא השנה הזאת" ,ואיך היא אומרת כן? בהכרח שע"י רמזים.
כתב ששבח זה יסד שלמה המלך ושמו נרמז במלים ישתבח והנה תש-פ"ז הוא הראש והסוף של הפסוק שנא' במשיח
ש'מך ל'עד מ'לכנו ה'קל המלך .ורבי שמואל זצ"ל בן מהרח"ו תשית לראשו עטרת פז ,וכך כותב הילקוט שמעוני (וארא
תירץ שאת תחלת הברכה תיקן שלמה המלך ע"ה כמו שנרמז רמז קפ) :מלך בשר ודם אין לובשין עטרה שלו ,והקב"ה נתן
שמו בתחילת הברכה ,אך את סוף הברכה תיקן אברהם אבינו. עטרה שלו למלך המשיח שנא' "תשית לראשו עטרת פז".
ותמה מרן הגר"י זילברשטיין (חשוקי חמד נדה סא,א) והחיד"א בחומת אנך (תהלים פכ"א) כתב הרמז" :יומשך שפע
דא"כ איך נאמר בשו"ע (או"ח נד,א) שישתבח אינה פותחת מהשכינה שהיא עטרת פ"ז גימטריא לבנ"ה שהיא מלכות ,גם
בברוך ,כי היא סמוכה לברוך שאמר ששתיהן נתקנו על פ"ז גימטריא אנ"י הוי"ה" עכ"ד .ואם נזכה היא ת'הא ש'נת פ"ז
פסוד"ז ,זו לפניהם וזו לאחריהם ,ומשמע ששניהם נתקנו כלומר שנת מילואה של לבנה ,ויתגלה ה' עלינו ויאמר אני ה'.
בפעם אחת ,והרי ברוך שאמר כתב המשנ"ב (נא,א) שתקנוהו ב .והנה אחד מראשוני אשכנז בעל הלקט יושר כתב על
אנשי כנה"ג ע"י פתקא דנפל מן שמיא ומצאוהו כתוב בו ויש רבו (או"ח ח"א)" :כי הגאון ז"ל הוי מנגן מר"ח אלול בחול עד
בו פ"ז תיבות וסימנו ראשו כתם פז ר"ל ראש התפלה הוא אחר יוהכ"פ בברוך שאמר ,כמעט שעה אחת" עכ"ל .ונציע ג'
ברכה של פ"ז תיבות ע"כ אין לגרוע ולא להוסיף על פ"ז דרכים ,מדוע ראה את ברוך שאמר כדבר שצריך כ"כ להשקיע
תיבות .ואם ישתבח תקנו אברהם אבינו ,הרי תיקנוה אלפי בו ,עד שייעד לזה שעה שלימה בכל יום מארבעים ימי הרצון.
שנים קודם ברוך שאמר ,ולמה אינו פותח בברוך ,ותירץ "ויש דרך א' ,עפ"ד הטור (סי' נ"א) שכתב" :ברוך שאמר וכו'
לומר שאברהם אבינו כשתיקן את ברכת ישתבח כבר ידע את צריך לאומרו בניגון ובנעימה כי הוא שיר נאה ונחמד למעלה.
ברכת ברוך שאמר ,ועל פי זה תיקן את ברכת ישתבח" .עכ"ד. וכתוב בספר היכלות שיש בו פ"ז תיבות ,וסימן ,ראשו כתם
ולהנ"ל יש לומר ,דמכיון שהשבח של מלך המשיח הוא "פז" וכו' ,וכתב הב"ח שיסדו לומר ברוך שאמר קודם התפילה
עטרת פ"ז ,ואברהם הוא המלך הראשון של ל' מלכים ,ושלמה מהך דרבי שמלאי ברכות לב,א דחייב אדם לסדר שבחו של
הוא המלך האמצעי ,לכן ברוך שאמר שהוא פ"ז תיבות ,יכול השי"ת ואח"כ יתפלל שמונה עשרה ,כדכתיב ואתחנן אל ה'
לשמש כראש לברכה שהם חיברו ,לרמוז על המלך האחרון אתה החילות ...,זהו סידור שבחיו ,ואח"כ התפלל אעברה נא.
הוא המשיח שיהי' לראשו עטרת פז ,לכן האריך בברוך שאמר ולפ"ז אפש"ל שרצה לזכות שיתקבלו תפילותיו בר"ה ויו"כ.
במ' ימי הרצון ,לעורר את זכות הגאולה ,ולזרז ביאת משיחנו. דרך ב' ,במטה משה כתב" :וכתב הכל בו (סי' ד') דעשרה
ג .ונסיים בכמה פסוקים שעולים בגי' תשפ"ז " -ביד חזקה פעמים "ברוך" כנגד עשרה מאמרות שבו נברא העולם .ומורי
ובזרע נטויה ובמרא גדול" (כי תבא כו,ח)" ,למען תדעו כי אני (מהרש"ל סי' ס"ד) כתב שהם כנגד עשרת הדברות ,ולכן היה
הוי"ה" (שם כט,ה) "השבעתי" ,"...ושמחת בחגך" .אגוט'ן יא'ר. אומר עשרת הדברות בכל פעם קודם ברוך שאמר ,ושניהם
> הרבו תפילה בעד מרא דכולא תלמודא רה"י הג"ר ישראל בונם בן חיה רויזא לרפו"ש בתושח"י <
| 20אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
גליון | 128ראש השנה
"װ,
הראויים להמלכה
"איך נפתח פה לפניך ..איכה אפצה פה ואיך אשא עין ,בי ױ ,אױ ױא ?؇א ײװ ؆א״ײ ײ ..؆
אין מעש ,ובידי זכות אין" (סליחות לערב ראש השנה) ؇ א ׳א ..؇ױ ؇״ װ , ײ״ײ ,ױ
؆ײ״ ײ ײױ װױ "א װ'" :؇ ײױ ױײא ױׯ ..ױ ױ׳ ײ ؆ױײא ؆ ..ײײװ
؆؇ ׳ ؆ײ ,ײױײא ױװ ׯ؇ ײ؆" וכתב ״ ׳ױ ױא״װ ؆ ..א؇ױ ײװ?! ױײא ؆
הש"ך" :װ ؇ א״ ,װ؆ׯ ײ" א ׯ؆ װײ ..ױײא ؆ א ؆؆ ..؇ױױײ ؆ײ
ײא ׳ ױ װ'" ״׳ ײאײ ײ؇ ױא׳ױ ؆ױ, ״؆ײ ..אא ؆ײ ײ ؇״ײ ..؇؇ײ ,؇א,
ײױא ׯ؇ ײ؆ ,؆א ؇ײ" :א ؇א ױ ײ؆ ,״ײ ,؇ױאײ ..؇ ײ ײ״
ײׯײ' ,ׯ א ؆؆ ؇؇ױ ײׯײ' , װײ ؆א ؇װ' ױ؆״ װײ ؇ײׯ ׳ױ .. ײ ..؇ײ ..
אײ". ؆ ױ ׳ױ ״ײ? ..׳ױ ײ אױ? ״ײ ?
؆ױױ ׳ױ ײױ ׯ ױ? .. , ױײ؆א ױ׳ױ ؆
וכתב הרב זייצ'יק זצ"ל " :ױ"ױ ײױ ؇ײ ײ؇
װײ ؇״ױ ..׳ױ ؆ױײ ױ״? א ײאױ ؆..
ײ؇ײ א ؇ ؇ױא ,؇אײ ؆ײײ װײ״ױ ײ؇ׯװ
؆ױ װ ..ײאױ אײ ױײ ..ײאױ א״
װ؆ ױײא ׯײװ א ,؇ײא ؆ׯ؆ ,׳ױ ײ؇
ױא ײא״ ؆ײ ״ױ ױײ؇
׳ױ ,ױא ؇ײױ ,؆ױ א װ ױ؇ׯ؆ײ.؇
؆ ..ױ ײױ ײ? ױ אװ ״ײ? ױ
ױא ؇ױ״ײױ ײ ױ ױ״ װ א ؇ױ؆ ױ ؆װײ ױײ ?ױ ׳ײ ױ؆ײײ؇
ױ״ײװ אײײ ,ײװ ױײא ؇״ ױ؇ׯװײ ؇ײ .װ ױ׳ײ? ײױױײ ؇ױ? הנה מתקרבים אנו לימי הדין..
؆ױא ؇ׯ؆ױ ײאײ ؆ ױ ,؆א א ױײא װ כולנו ,אבל כולנו נעבור שם כבני מרון ..כחרס הנשבר,
״ ,װ ױא ױ ׯװײ ,؇ײ ؇ײ״ױ כחציר יבש ,כציץ נובל ,כצל עובר ,כענן כלה ,כרוח נושבת,
אײ؇ײ .״ײ ؆ױ״ ,ױױ ױׯײױ ؆ױא ؇״ײױ ױ, אכבק פורח וכחלום יעוף ,אז מנין? מנין ההבדלים הללו?!
ױ״ײ ؆ױ׳ױ ײ אײ ؇ױא ,؇ױײײ؇ױ ײײױ.. א ״ ؆؇ ״ ..״؇ ؆ײ ..ײױ ..א ؆؇א
אײ؇ א׳ױ װ א? א א ؆ ..אײ אײ ؆א
ברם ,אם האדם איננו מתאים את מעשיו לפי מצפונו,
װ ױ؆ ..״؇ ױׯװ א ؇ ׳ױ .. ױ ױאװ
מדלג על רגשותיו ופוסח על השגותיו העליונות ,הרי
ױא؆ײ ؆א ؆ײא ؆״؇ ײׯ א ؇ױ״ײ
הוא מכהה את חריפות שכלו ,מטמטם את רגשותיו – את
؆ ..א ׯ ؆א؆ ؆ ؇ױ؆ ײױױ؇״ײ؇
רגשי האמת הנטועים בו ובמצפונו מידיו של היוצר ב"ה
؆ױ ؇؆ױ אױ אײ ؆ אײ ״ײ ..׳ױ
– דורסם ועוקרם מליבו ,עד שהוא מתיר לעצמו כל דבר,
ײ ױ؆א אײ ..א ؆א ײ״ ׯװײ ..א
הכל נעשה חלק וישר בעיניו ,אינו מרגיש ואינו חש בשום
א״װ א ؇ױ؇״ײ ؆ױײ ײ ..א א אװ
ניגוד וסתירה בין האמת לבין השקר"..
..א? ױ א؆ ױײ ..א א ؇ײװװ ..ײׯ א
אני מבין היטב את התסכול שלך ..דע לך ..רק אדם גדול.. ؇װ ױ״؇ ׯ ..א׳ אױ ױא ?؇ײאײ ..אײ א
גדול באמת ,גדול באישיותו .לא דווקא גדול במעמדו.. א ؆؆ײ ؇א ؇ױװ א ..ײ ױ ..؆א
יכול להגיע לידי בהירות ,לידי ענווה ..לידי יכולת להמליך א ײאױ ؇ױ ؇א א؆ א אײ
עליו את מלכותו יתברך ..הוא לא מדקלם מילים ..הוא חש א ؆א ײׯ ؆ װ ..ײאײ אײ "ױ؆ײ"
כך בכל רמ"ח ושס"ה ..הוא גם ידע להתבונן נכון ..בכל אדם ױא ,א؆ א ..؇א ؆אײ ױ ..ײ؆
שנברא בצלם ..יהיה לו קל יותר להיות נטול שיפוטיות.. ײ؇ ؆ײ ױ ..א ײױ "״"
הוא גם יצליח להתענג כאן על ד' ולקנות חיי נצח.. ׯ װ .. א ׳ױ ..ײױ ײ״ ؆א!؇
אוסף | 21
לתוכן
؆ װ ,ײׯ ײ א؆ "א ֶמתכולנו נאמר בראש השנה הקרב ובא עלינו לטובהֱ :
ױא؆ ,ײװ ״ױ ,ײאײ ױײא אײ ׯ ؆؆ײ ִ י ַא ָ ה ה א י ְצ ָרם וְ ַא ָ ה י ֵד ַע יִ ְצ ָרם ִ י ֵהם ָ ָשׂר וָ ָדםָ .א ָדם
ױ ؆ײ؆ ,ׯ؆ ,ײ ײ ,א ׳ױ װ יְ ס ד ֵמ ָע ָפר ,וסופו לֶ ָע ָפר..
؆؇ װ؇ ؆ א؆ ױ ױ״ ױׯ אדם ה"חי" את המילים הללו ..לא יסתנוור מיוקרה וכבוד..
(ײאױ ײ؇" ؆א ؇؆א""؇؆ , א؇ײ ؆"). הוא יידע להביט באופן טהור יותר בבני אדם ..זה אפשרי
לגדול כך ..הרבה יותר קל גם אם מחנכים אותך לכך..
ובמה כוחו גדול?
א ؆ײ ״ װ ײ؇ײ א ؇ײ ..؆ױױ
מה היה ,איפוא ,הכוח אשר איפשר לעקביא בן מהללאל
ײײ؆ ؇ ״؆ױ ..כך ניתן יהיה גם להביא אותו נכון
להתנגד לשררה אשר הוצעה לו ולדחותה? במה היה
ומדויק יותר לימי ראש השנה ..לא נצטרך לעסוק רק
נעוץ כוחו ומנין שאב את יכולתו לוותר על האושר הזה, בהפחדה ..ולהמחישה באמצעים ..נוכל להביא את עצמנו
אשר הכול מוכנים לקפוץ עליו? אכן ,אין זה סתם מקרה ואותם בבהירות ובנקיות להמלכת הקב"ה ..ומשם..
שעקביא בן מהללאל נקלע למצב מסוים והוא מוכיח הכניסה לעשרת ימי תשובה ..נראית אחרת..
גדלות נפש לדחות הצעה קוסמת ,זהו מקרה אופייני
הרב זייצ'יק זצ"ל ממשיך וכותב על המילים "אדם יסודו
ההולם אופיו של אדם גדול זה ,הדבר תואם בדיוק נמרץ מעפר וסופו לעפר"" :א ױא ױװ אױ
את השקפת עולמו ,את תמצית אמונתו ואת הטפתו װ .אײ ײ ,א ,״׳ײ אױ װ ؆ױ؇
ולימודו .הלא עקביא הוא זה אשר אמר (אבות ג ,א): אײ ײ؆ א ؇װ ؆א .א ױ ,ײ
"הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה ,דע ױא ؆ײױ ײא ؆ײ؆ ؇ױ א״؆ ؇
מאין באת ,ולאן אתה הולך ,ולפי מי אתה עתיד ליתן דין ױײ؆ ,א ױײ אײ ,؆ ؆ױ ״׳ ײ"
וחשבון"! (װײ ؇ױ' ,ײ')" .ײאײ ױױ ؇ ײ ؆ױא ؇ײױױױ
ױא װױ ,א ױױ ״ײ׳ ײ ؆ײ ױ؆ױ ,ײא ױױ
עקביא בן מהללאל ,אשר חיבר את המאמר הזה ,היה משנן
؆ױ ؆ ױײ , ױײא ײ״ ײ ,؇אײ ױ
אותו על פיו תדיר וללא הפסק . ׳ױײ ײ״ ؆ ״ײ
א א؇ױ א "װ ,א" ؆ױ؇ ״ײ׳؆ ,א ױײ
׳" ؆א אײ װ ׯװ؆ אױ ,אא ؆ אײ ؆ ױ؆ױ ״׳( ."הראב"ד)
ױ ؆א אײ -ױײײ א؇ ؇ ؇ױײ ؆ ױױׯ؇
ײײװ ؆ײ , אײ א ױױ ״ײ׳ ,א ױױ ײ ,אײױ,
؆ױ ״ױ ,ײ ײ ױ ײ؇״ײ؇؆ ײ
؆ײ ײײ؆ ,ױא ױ״ ؆ױ ױ װ؆ײ
װ א ؆ױׯײ ײ .א ױױ ؆ ײ א
ױױױ ,ײױ -אײ – ײ ,אײ ,ײ؇
ױ א ؇ױװ ױײ ײױ ױײ ײ ױאײ ؆ ײ ؇ױ״
׳א ؇א ױױ ײ װ؇ײ ײ ײײ , װ؇ײ
؆ײ ײױױׯ؇ײ .אין פלא ,איפוא ,כי היה משוחרר מתשוקת ״؆ ױײא ױײ װײ ؆ ײ؆ ,ױײא
האדנות והשררה ,כאשר ידע בתמצית הכרתו כי החיים ױױױ ױא ײ ײױײא ײ ױ ,ואם כן,
כאן אינם אלא בבחינת גרות ,כאורח פורח ,כבן חלוף , מהי ,איפוא ,הסיבה שהוא מוכן לשנות את דעתו ,הרי שזו
והיום או מחר עתיד הוא להיקרא לפני המלך ,מלכו של היא השררה ,ועל הגורם הזה היה מוחה ומתריע בתוקף,
עולם אדון הכל! כשהוא רואה בזה ענין חמור עד כדי חטא ורשעות.
ײא ,ױ ؆ײ ױײא ױװ , ״ ؆ױײװ ,ױ؆ױ, ײ؆א ؇ױ؆אױ : ױ ײױ אײ א ױא
ײױ؆ײ ׳ א ױײ ײ ,؆ײ ؆ײ ײ ؆ײ ױא ؆ײױ? ױ א ױ؆ײ ,؇א ؆ׯױ ײױײ
ױױ ױ".. ؆ײױ?
ההכנה הראויה היא להגיע "כדלים וכרשים דפקנו , ױײא ױװ؆ ,ױא ױ؆ײ ײ ׳ױ ׯ
ײ ײ״ ,אײ؆ :ײױ ױײא ױאװ א ؆ײײ؇
דלתיך" ..מצד אחד ,בני מלכים אנו ..בניו של מלך מלכי
ױ؆ױ ,ײײ״װ ؆ױ ؆׳ײ ײ ؇؆ײ ؆ א
המלכים ..אבל אל לנו לשכוח ..את היסודות מעפר ולאן
؇װ אײ؇ױ ׯ؆ ײ ؆ ,ײאײ ױײא
פנינו מועדות ..לא רמת הייחוס ..לא הבוז והלעג למי אשר
׳׳ ׳ױ ,ײײ ؇ױ ײ؆ ؇׳ײ ,ױײא אײ ,
נפל ..לא להתייחסות משפילה לאלו אשר אינם נראים לך ײ ,א ؇ױ؆ ؇ײ ײ אײ؇ײ ,ׯ א׳ױ
במעמדך ..לא לשפוט אנשים "רק" על פי מוצאם ..גם לא "" ؆א ױױױ ױא .א ׳ױ ,אײא ,אא
"לשמוח" לאידם של אלו אשר נפלו ממעמדם ..ללמוד ؆אײ؇ײ אװ ױײא ״ װױ ؆,ײױ؆ ,ױ ׳ױ ׯײװ ׯײ
וללמד את ילדינו להאיר פנים לכל אחד ..רק אז יאיר ד' ױׯ אװ ײ ױ ؆ײ ״ױ ױאײ؆,؇
פניו אליהם.. ײא ״؆ ,؆ ױ ײ ؇ױ ײ װײ
| 22אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
שאו שערים ראשיכם -ויבוא מלך הכבוד
(עריכה חדשה)
ומי העומד בהראותו" .במסילת ישרים (פ"ד) מוסיף שאף שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם
תשובה לא מועילה במדת הדין ,וכל תועלת התשובה היא
מזכירים בתפילת מלכויות את המזמור בתהילים (כד')" :שאו
מצד מידת הרחמים שמכוחה תיחשב עקירת הרצון כעקירת
שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד .מי זה
המעשה.
מלך הכבוד ה' עיזוז וגיבור ה' גיבור מלחמה" .דוד המלך מביא
חמת מלך מלאכי מוות -ואיש חכם יכפרנה (משלי טז יד) לעולם את הקריאה לקבל את פני מלך הכבוד ,וקריאה זו שונה
ואכן בתורה לא מוזכר יום הדין של ראש השנה ,ראש השנה מהקריאה לקבלת פני בשר ודם ,שם נאמר בפסוק "פתחו
נקרא בתורה 'יום תרועה' (במדבר כט' א') או 'זכרון תרועה' שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים" (ישעיה כו' ב').
(ויקרא כג' כד') דהיינו זיכרון הנסמך על תרועה ,ולא יום כשמצפים לקראת יום מלכותו של המלך א"א להסתפק
הזיכרון סתם שמבטא דין .היום טוב של ראש השנה הוא זכרון בפתיחת השערים ,אלא ההכנה לקראתו צריכה להיות על ידי
'שאו שערים' -לשון הרמה והתנשאות ,כי השערים אמורים
תרועה ,כלומר היום בו אנו נזכרים לטובה ע"י השופר כמבואר
לגבוה מעבר לעצמם לקראת המלך .מפורש בהמשך
בגמ' (ר"ה טז .).וכן הוא בתרגום יונתן "יום תרועה " -יום יבבא
הפסוקים שיש ב' הנהגות בהכנה זו ,ההנהגה הראשונה היא
יהי לכון למערבבא סטנא דאתי למקטרגא לכון בקל
"שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם" ,כלומר שהשערים
יבבותכון" .וכמו שאחז"ל במדרש ,שעל ידי שישראל תוקעים
יהיו נישאים ע"י אחר בעל כרחם ,וכמו שממשיך הפסוק "ה'
בשופר ביום הזה ,הקב"ה קם מכסא דין ויושב על כסא רחמים.
עיזוז וגיבור ה' גיבור מלחמה" .ההנהגה השניה היא "שאו
הדאורייתא של יום ראש השנה הוא להפוך את הדין לרחמים. שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם" ,שהשערים יהיו מתעלים
סדר הדין הוא שכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון וגבהים מעצמם.
(וישראל תחילה מקמי דליפוש חרון אף ,וזה גם חלק מסדר
ננסה לפרש את שתי ההבחנות של נשיאת השערים ,איך
הדין) ,אך לישראל יש מצוה ותפקיד מיוחד " -תקעו בחודש
נעשה מצדנו ה'והינשאו' ואיך נעשה ה'שאו'.
שופר בכסה ליום חגינו" (תהילים פא ד) .ביום שהלבנה מכוסה
והדין מתגלה ,בעת חוזר ומתחדש הדין כמו שהיה בשעה נקדים בדברים הפשוטים ואח"כ נעמוד על שני הקוים השונים
שעלה במחשבה לברוא במדת הדין ,כלל ישראל ממתיקים שלימדונו רבותינו בעבודת היום של ראש השנה ,הטעונים
את הדין ע"י השופר .כשם שבשעת הבריאה הקב"ה עמד הסבר כיצד הם משתלבים ופועלים יחדיו.
ושיתף מידת הרחמים ,כך ביום חידוש הבריאה נותנים לנו את
יום דין
העבודה היקרה העצומה הזאת .כמבואר בגמ' (ר"ה טז ).דכיון
שנדון האדם ביום זה " -אמר הקדוש ברוך הוא ,אמרו לפני יום ראש השנה מוזכר במסכת ראש השנה כיום דין" ,בארבעה
בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות ,מלכיות כדי פרקים העולם נידון ...בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו
שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיבוא לפני זכרונכם לטובה כבני מרון ,שנאמר 'היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם'"
ובמה בשופר" .כלומר על ידי העבודה שלכם תמתיקו ותקרבו (ר"ה טז .).מצד המאורע הזה ,יום ראש השנה אינו מיוחד לכלל
את המציאות שלכם לפני הקב"ה. ישראל ואינו יום טוב ולא לובשים ומתעטפים לבנים לקראתו.
כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון ,והמציאות הזאת מצד
אתערותא דלעילא באתערותא דלתתא תלייא עצמה היא פחד ואימה ,כמו שאומר שלמה המלך "מלך יושב
כיצד ממתיקים את הדין .אדם הראשון עמד בדין ביום הזה על כסא דין מזרה בעיניו כל רע מי יאמר זכיתי ליבי" (משלי
וממנו מגיעה העמידה בדין שלנו ,כמש"כ בחז"ל בכמה כ' ח -ט) .בסליחות של ערב ר"ה אנו מבקשים בחרדה "אדון
מקומות "אמר לו הקדוש ברוך הוא ,אדם זה סימן לבניך ,כשם דין אם ידוקדק בחקר פעל אם יבדק גבר לפניך לא יצדק",
שנכנסת לפני בדין ביום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך ואת כל הסליחות ביום זה (מלבד שלמונית אחת) אנו פותחים
להיות נכנסין לפני בדין ביום הזה ויוצאין בדימוס .אימתי במפשט "אל תבוא במשפט עימנו כי לא יצדק לפניך כל חי"
בחדש השביעי באחד לחודש" (פסיקתא דר"כ כג'). (על פי תהילים קמג' ב').
השאלה שכל אדם נשאל בה בראש השנה היא 'אייכה' ,כמו היראה והפחד בעת ש"שתה עוונותינו לנגדך עלומינו למאור
ביום הדין של אדם הראשון .כוונת השאלה היא היכן אתה פניך" (תהלים צ' ח ') ,נובעים מהחשש המוזכר שם "כי כלינו
נמצא ביחס להקב"ה ,איפה המקום שלך וכמה אתה רחוק. באפיך ובחמתך נבהלנו" (שם ט') ,וברור שיום דין זה אינו היום
אדם הראשון ברח והסתתר מפני הקב"ה ,אמנם צריך לדעת טוב של ר"ה ואינו המועד שהוזכר בתורה .גם אנו מצידנו ,לא
שעבורנו זו סכנה גדולה לנסות לברוח להתרחק מהדין .לא מתעסקים עם חומר הדין בר"ה כי "מי מכלכל את יום בואו
אוסף | 23
לתוכן
ולאהבת קדומים ,והזיכרון לטובה הוא לפי דרגתו כמה שהוא יעלה על הדעת שכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון
מגדיר את עצמו כשייך לזה ורואה את הזהות שלו כבן אברהם ונסקרים בסקירה אחת ,ואדם יוכל לברוח ולהתחמק מהדין.
יצחק ויעקב .כשמזכירים את העקידה ומבקשים "ותראה כמה גדולה החוצפה בדבר הזה .ההבנה הפשוטה היא,
לפניך עקדה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח שבעמדנו לפני הקב"ה בדין נדרש מאיתנו להיות בהכנעה
וכבש רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם כן יכבשו רחמיך את מוחלטת ובהסכמה וקבלה מוחלטת בצדקת דינו של הקב"ה.
כעסך מעלינו" ,מתכוונים להזכיר את השייכות שלנו לעקידה הרי בוודאי מש פטי ה' הם אמת וצדק יותר מכל חלומותינו
בתור צאצאי האבות ,והערך של הזכירה הוא כמידת מה ודברינו.
שאדם עצמו משתייך לזה. ומבואר בזוה"ק (שמות קפד') 1שעל ידי קיום המצוה של
שופרות -האדם נבחן כמה הוא מלא ציפייה לתיקונו של תקיעת השופר ,ישראל מגלים את האמת היסודית ועונים על
עולם לפי סדר יחודו של הקב"ה ,שזה עניין השופר כמו השאלה הזאת בכל העוז והתעצומות " -הנני" .ככל שאוכל,
שמבקשים "תקע בשופר גדול לחרותינו" .ובכלל זה ,כמה הנני .כאן אומר הזוה"ק את הלשון המפורסמת שאיתערותא
הבקשה שמבקש לכליון כל הרעות ושיסורו מהמציאות הבלי דלעילא תלייא באתערותא דלתתא .ביום הזה כלל ישראל
האומות היא אמיתית אצלו ,וכמה גדולה ציפייתו לסדר הנכון מגלים את הזהות השלימה שלהם ואת השייכות הפנימית
והמתוקן של העולם. שלהם למגמה האלוקית ,ומבינים שכל הסדרים האחרים
כהבל יחלופו ואתה הוא ושנותיך לא יתמו .כלל ישראל מראים
לעבדך באמת
לפני הקב"ה שהם מוציאים מאפילה לאורה את יסודות החיים
ויש ליזהר ולדקדק שביום האמת יום של "אורי" ,שהקב"ה שלהם - 2בשביל מה אנו כאן ,מה תקוותינו מכל ההצלחות
מאיר את כל סדרי מלכותו בעולם כמש"כ "האירה משפטיך שאנו מייחלים להם כאן בעולם הזה ,ההבנה הזאת והקירבה
אל עבדך" ,תבוא העבודה ממקום פנימי ואמיתי ולא נעשה הזאת היא שורש התשובה של כל עשי"ת ויוה"כ .וכפי עוז
חלילה את עבודתנו בצורה מלאכותית וכהצגה .וכמו שמסופר ההתקרבות ואמיתותה ,כך אנו זוכים להיות רצויים לפניו ית'
על ר' ירוחם ז"ל שמצאוהו ממלמל לעצמו ביוה"כ "אולי ביום הזה.
ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא
ברכה".
מלכויות זכרונות ושופרות
הגילוי הזה הוא תוכן היום ומצות תקיעת שופר ,ונתבונן
הקו הראשון של עבודת היום
בקצרה כיצד זה מתבטא בברכות מלכויות זכרונות ושופרות.
לכן אומר הזוה"ק (שם) שאין שום עצה ושום דרך להנצל ביום
מלכויות -הגר"א מבאר (משלי כז' כז') שהחילוק בין מלוכה
הדין ,אלא ההיא עצה דיהיב רחמנא "-תקעו בחודש שופר",3
לממשלה הוא ,שהמלוכה היא ברצון הנתינים ואילו הממשלה
כי על ידו כלל ישראל מראים את השייכות שלהם .והוא
היא בכל כרחם ,ואנו תפקידנו להמליכו " -מלכותו ברצון קבלו
מדגיש ומזהיר שלא יהיו ח"ו בריחוק – בעציבו ,אלא דווקא
עליהם" .בראש השנה העבודה היא להגיע לקבלת מלכות
בחדווה ,ומקביל ללשון הנביא שמדבר על יום ראש השנה "כי
יותר ויותר ,וככל שמקבלים 'מלכותו' בשלימות ולא ממשלתו,
חדוות ה' היא מעוזכם" (נחמיה ח' י') .גם הבכייה בתפילת ר"ה
כך זוכים ל'אשרי העם יודעי תרועה' (תהלים פט' טז') ,וכפי
אינה בכיה של צער ,אלא של תפילה כדרך תפילתה של חנה,
שפירש רש"י "יודעי תרועה -שיודעין לרצות את בוראם
וכמו שכותב מהרח"ו בשם האריז"ל (שער הכוונות) "אבל
בראש השנה בתרועה שמסדרים עליה מלכיות זכרונות
בשאר התפילה נמשך לו נזק נפלא גדול על ידי עצבותו ,אבל
ושופרות" .אלו שיודעים לפרש נכון את כל הסדר והמגמה של
צריך להראות לפניו ית' הכנעה גדולה באימה ויראה ,אמנם
כל העולם כולו ,שהולך לקראת "מלוך העולם כולו בכבודך",
תהיה בשמחה יתירה וגדולה בכל האפשר וכו'" .ומשום כך היה
ומכירים בכך שאל התכלית הזאת אנו שייכים ולשם מכוון
רבינו הגר"א שמח מאד בתקיעות כמו בני המדינה שממליכים
הרצון שלנו.
את המלך ,שבזה מגלים את תוקף הרצון ואת הנקודות
האמיתיות הפנימיות. זכרונות -כשמזכירים את האבות הקדושים וכן "זכרתי לך
חסד נעורייך אהבת כלולותייך" (ירמיה ב' ב') ,אין הכוונה
מעטים האנשים שניתנת להם הזדמנות של בחירה לשם מה
להזכיר את האבות ,אלא "אמרו לפני זכרונות כדי שיעלה
הם חיים הלכה למעשה .כשכופים איש ישראל לג' עבירות או
זכרונכם לפני לטובה" .האדם מזכיר את עצמו כשייך לאבות
כל שאר העבירות במקום של חילול ה' ,ואומרים לו האם אתה
לגביה חדוה אחרא עלאה ,הכי נמי האי עלמא תתאה כגוונא דאיהי אתערת " 1וכד מתערי ישראל לתתא בשופר ,ההוא קלא דנפיק משופר בטש
הכי אמשיך מלעילא וכו'". באוירא ובקע רקיעין ,עד דסלקא לגבי ההוא סטרא אחרא דחפי לסיהרא,
אשגח ואשכח אתערותא דרחמי כדין ההוא דסליק וקיימא לעילא
2גם אצל אדם גדול ,הדשדוש היחסי של כל השנה מכסה ומקטין את אתערבב ,כדין ההוא קלא קיימא ואעבר ההוא דינא וכיון דלתתא אתערו
היסודות ,וביום זה משילים את כל הכיסויים ומגלים את פנים הרצון רחמי ,הכי נמי לעילא אתער שופרא אחרא עלאה ואפיק קלא דאיהו רחמי,
והשייכות למגמה האלוקית. ואתערעו קלא בקלא רחמי ברחמי ,ובאתערותא דלתתא אתער הכי נמי
" 3וההוא סטרא אחרא קיימא קליפא תקיפא דלא יכיל לאתברא בר לעילא ,ואי תימא היך יכיל קלא דלתתא או אתערותא דלתתא לאתערא,
בההוא עיטא דקודשא בריך הוא יהיב לישראל דכתיב תקעו בחדש שופר הכי נמי תא חזי עלמא תתאה קיימא לקבלא תדיר והוא אקרי אבן טבא,
בכסה ליום חגנו ,בגין לתברא ההוא כסה דאתחפיא סיהרא ולא נהיר". ועלמא עלאה לא יהיב ליה אלא כגוונא דאיהו קיימא ,אי איהו קיימא
בנהירו דאנפין מתתא כדין הכי נהרין ליה מעילא ,ואי איהו קיימא בעציבו
יהבין ליה דינא בקבליה ,כגוונא דא עבדו את ה' בשמחה ,חדוה דב"נ משיך
| 24אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
מעורר על כך שלא יתכן שאדם לא יהיה מודאג וחרד לגורלו חי כאן לכבודו של הקב"ה אם לאו ,אם הוא עומד בזה ואומר
בזמן כזה ,ועליו לעורר בתוכו את פחד הדין ושברון הלב לעת שמעדיף למות כיהודי ולא לחיות כמו גוי ,זאת הזדמנות של
תקיעת השופר. קידוש ה' שמגלה לשם מה הוא חי באמת .אבל עד שיזדמן
והביא מקור על כך מדברי הגמ' (ר"ה טז" ):ואמר רבי יצחק כל לאדם אופן זה כיצד הוא יקדש את שמו יתברך ,אם יאמר
'אוכל קמעא ,אשתה קמעא' נמצא ישן כל הלילה( ...העולם
שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה" ,וכן ממה שאמרו
ה זה שדומה ללילה) .אך הקב"ה ברחמיו נתן את ההזדמנות
(שם כו" ):בראש השנה כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי"
הזו לכל אחד ואחד ,והכין זמן שספרי חיים וספרי מתים
(ועיין פירש"י שם שנראה שפירש באופן אחר).
פתוחים לפניו ,זמן חידוש השנה ,שאז הראשית של האדם
וקול השופר עצמו הוא קול בכיה של 'גנוחי גנח' ו'ילולי יליל', נבנית מחדש והוא יכול לראות את השרשים של כל החיים על
וכמו שחותמים ברכת שופרות "שומע קול תרועת עמו ישראל מה הם עומדים ,להגדיר לעצמו מה הם באמת החיים שלו,
ברחמים". ואת זה להחיל על החיים הרגילים .4וככל שמצליחים לגלות
ב' תמיהות על הגר"י מסלאנט את השייכות לשרשים וליסודות ,כך באמת זוכים בדין.
(ובאמת שאין מי שלא שייך אל השרשים והיסודות ,אלא שהם
ולכאו' יש לתמוה ,אחרי שהגר"א והגר"ח בנפה"ח (ש"ב פי"א) מכוסים בעפר ואפר בתהפוכות החיים עם כל העליות
אמרו שכל התפילות שיסדו לנו מתקני התפילות בר"ה (חלקם והירידות .אך אוי לו למי שתהליכי העליות והירידות הופכות
ע"י אנשי כנסת הגדולה וחלקם ע"י תקיעתא דבי רב) סובבות להיות ההגדרות העצמיות שלו ,והוא מסובך בזהות שלו
על מלכותו של הקב"ה שתתעלה כבתחלה ,איך שינה ר' וברצון הפנימי שלו).
ישראל את יסוד עבודת היום .זאת ועוד ,על מה שהביא שם
באור ישראל שיש פרי ומעלה בכך שהאדם יהיה חרד ,וכי יש ההארה השורשית של מלכויות שכל תפילות ר"ה עומדות
ענין מיוחד להשלים בנפשו את אמונת הדינים של ר"ה .מה עליה ,וקבלת מלכותו ברצון וכל סדרי העבודה שקבלנו
תועלת ומצוה יש בזה שאדם נכנס לפחדי הדין .וכן מה יועיל מהקדמונים והניגונים שמעוררים אותנו לכך ,הם שמעמידים
לו הפחד להינצל בדין ,וכי הדיין מתייחס לפחד הדין של את המיתוק של זכרון תרועה ,כמה שמחילים את הקרבה
הנידון. השורשית הזאת ומוכנים ללמוד שוב את החיים לפי ההארה
הזאת כך זוכים להיזכר לטובה.5
ובפשטות ר' ישראל דיבר על סדר עבודה נוסף ,ונראה פשר
דבר כיצד הוא משתלב בסדר העבודה הראשון שהוא באמת זהו המהלך הראשון שהוא לכאורה העיקרי בעבודת היום –
העיקר בתפילות ובפיוטים של ראש השנה .ובאמת הדברים הסדר של "חדוות ה' היא מעוזכם" .שמעתי מהרב זצ"ל שדייק
מפורשים בדברי ר' ישראל ,וכשנתבונן בדברים נבין נקודה בפסוק שבאמת צריך 'מעוז' מול הדין וכל הקטרוגים
נפלאה במציאותינו בר"ה. העומדים לפנינו ,אבל חדוות ה' היא המעוז שלכם ביום דין זה,
כפי עוצמת הרצון והשמחה להיות שייכים להקב"ה וכפי
אם כבנים אם כעבדים החדווה (שהיא שמחה פנימית עילאית -מלבי"ם) ,כך נזכה
בכמה מקומות מופיעה התייחסות כפולה ביחס לקשר שלנו ל'מעוז' שהקב"ה יקום מכסא דין וישב על כסא רחמים.
עם הקב"ה ,כמו שאומרים בנוסח היום הרת עולם "אם כבנים הקו השני של עבודת היום
אם כעבדים" .ויש להבין מהו הספק ומהי החקירה הזאת ,האם
באים לומר את שני צדדי הספק .נקודה זו היא גם היסוד של מצד שני אנו מוצאים בדברי רבותינו הדרכה אחרת ליום ראש
תפילת "אבינו מלכינו" ,בנים לאבינו ועבדים למלכנו. השנה ,והיא נראית לכאורה שונה לגמרי .יש את הוידוי של
האריז"ל בשעת תקיעת שופר ,וביותר מה שכותב ר' ישראל
כמו כן נאמר במלאכי (ג' יז') על יום הדין הגדול לעת"ל סלנטר באור ישראל (אגרת ז') "ומה יחרד לב האדם האוהב
(שהגר"א מבאר שר"ה שלנו הוא מעין הדין הזה)" ,וחמלתי את עצמו ואת ב״ב התלויים עליו להטיב דרכו ,ולכה"פ לשבור
עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו" ,גם כאן מופיע רוחו בשברון לבב וכו'" .והעיד הסבא מקלם על ר' ישראל,
השילוב של 'בנו' עם 'העובד אותו'. שהיה מורה ומדריך ששברון הלב הוא הדבר העיקרי שמועיל
המשנה בר"ה (כט ).מגלה איך יוצאים ממצבים הכי קיצוניים בשעת תקיעת השופר שאז "שופר לזיכרון קאתי כבפנים דמי"
וקשים של הדין " -וכי ידיו של משה עושות מלחמה או (ר"ה כו ,).והיה מקפיד על אנשים שמסתובבים בר"ה באווירת
שוברות מלחמה ,אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלין 'יום טוב די'ק' ואינם חושבים על הטפלי התלויים בהם ועל
כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו פרנסת אנשי ביתם ,ואינם שמים על לב שבשעה זו כל החיים
מתגברים ,ואם לאו היו נופלים" וכן לגבי נחש הנחושת "היו עומדים מנגד וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו .והיה
השנה .כשאומרים "נוצר חסד לאלפים" פירושו זכות אבות ,שהאהבה 4יתכן שאנשים יגיעו למצב נעלה כזה בתפילתם ,ועם כל האריכות של
והקורבה שלהם נזכרת לבנים .ויש לפרש ש"אלפים" אין הכוונה למספר מלכויות זכרונות ושופרות נזכרים ב'כל קדושיו עימו' ,ואיך הם חפצים
הדורות שהרי אין אלפיים דורות בימות עולם ,אלא הכוונה לאלפיים במלכותו של הקב"ה ,עד שאינם רוצים להפסיק ולצאת משם ,אבל
דורות באיכות ,שהקב"ה נוצר את הקשר לאבות גם לאלו שרחוקים עד המציאות שא"א לצאת יד"ח רק בשרשים אלא צריך לקחת ולהחיל את
מאד מהמקום של האבות ,ובסליחות אנו מעוררים בנו את השייכות הזאת זה אל החיים הרגילים.
שהקב"ה מעיר בנו ברחמיו.
5יש להוסיף שהסליחות מכינות אותנו להיזכר לטובה בזכרונות של ראש
אוסף | 25
לתוכן
צביעות וריחוק אם לא כל חלקי ה'אני' של האדם יהיו בתוך מתרפאין ,ואם לאו היו נימוקים".
עבודת ראש השנה .וכך מפורש באור ישראל ,שהחלק של המשנה לא רצתה לערב את זה בהלכות ממש ,אבל אחרי
שברון הלב מתייחס לחלק הגופני של הימים האלו ,ובשום
שמביאה את הדין של "זה כיוון לבו וזה לא כיוון ליבו" לענין
מקום לא נזכר בדבריו שאדם יעמוד על פירכות רוחניות של תקיעת שופר ,היא מעמידה שאלה "וכי ידיו של משה עושות
רוחו ונשמתו בקשר עם הקב"ה. מלחמה וכו'"" ,וכי נחש ממית או נחש מחיה" .ואנו צריכים
התיקון של הגוף הוא להכיר את מקורו ,שהוא יונק את החיים לשמוע בתוך זה גם את השאלה "וכי שופר ממית או שופר
שלו מכוח מה שהוא חלק מגילוי רצונו של הקב"ה .ובמילים מחיה".
של ר' ישראל -שעי"כ נעשה האדם לחי מרגיש .החיוניות של מיישבת המשנה שיש מקומות שנאמר בתורה שהיה צריך
כוחות הרע שבגוף נתקנת ויוצא ממנה הרע ,וזה על ידי תליית לעשות מעשה ,אבל מעשה אינו עומד מצד עצמו לבד.
העיניים במקור החיים .הרע שבגוף רוצה חיים נפרדים כשעומדים שני הצוררים הגדולים ביותר בעולם ,עמלק וכל
במחוזות אחרים ,אבל בא ר"ה ואומר לו שאין מציאות אחרת, ענין הרע שבנחש הקדמוני ,לא די בסדר הרגיל שבתוך
אין לו לא מזון ולא מחיה בשום מקום אחר .ככל שאנו המציאות אלא צריך מעשה שיביא את המצב של 'מסתכלים
מכניעים את הגוף ותולים את עינינו כלפי הקב"ה שיחון אותנו כלפי מעלה' .כך זה ב ידיו של משה וכך בנחש ,וכך גם בקול
כשייכים מצד הנשמות וכעבדיו מצד הגופים ,כך נגיע לקרבה השופר .יש כאן ענין של 'מסתכלים כלפי מעלה' לפי סדר
שלימה בראש השנה.
השליטה העליונה של הקב"ה כמו שמביא בדרך השם על ענין
התאחדות שני הקוים של עבודת היום השופר (חלק ד פ"ח) ,וגם כאן מצינו את שני הבחינות,
משעבדים את ליבם -בחינת עבדים ,לאביהם שבשמים -
בזה יתבארו שני הקוים של עבודת היום בפסוקים שבהם
בחינת בנים.
פתחנו .הסדר הראשון הוא "והנשאו פתחי עולם" בפעולה
שבאה מבחוץ ,גם אם האדם פועל על עצמו זו נחשבת פעולה גוף ונשמה
חיצונית כי היא פעולה שאינה כטבעו ורצונו הפשוט של הגוף.
להבין את פשר הדבר נביא את דבריו הנפלאים של הרמח"ל
ועל סדר זה נאמר "מי זה מלך הכבוד ה' עיזוז וגיבור ה' גיבור (בפירוש המחזור) ,וז"ל "אם כבנים בסוד הנשמות ...ואם
מלחמה" ,כי שם מתגלה העוז של הקב"ה שדוחה כל רע .מכוח כעבדים בסוד הגופים ,ובהם צריך לשבור הרע וזהו עינינו לך
זה יכולה לעלות ולבוא ההבחנה השנייה של הרוחות והנשמות
תלויות" .ודאי שאנחנו קשורים לחלק העילאי של החיים ,כמו
"ושאו פתחי עולם" ,ועל זה ההמשך "מי הוא זה מלך הכבוד
שמביא רבינו יונה בשע"ת (ש"א יג') את הפסוק "כי רוח מלפני
ה' צבקות הוא מלך הכבוד סלה" ,כבודו של המלך שמתגלה
יעטוף ונשמות אני עשיתי" (ישעיה נז' טז') ,שאנחנו קשורים
בברואיו.
להקב"ה ברוחינו ונשמתינו .אבל יש שותף נאמן נוסף שגם
ההכנה והציפיה שלנו ליום ראש השנה היא ,שנזכה להיות הוא תופס מקום באישיות של האדם ויש לאדם קרבת ידידות
רצויים לפני אדון כל הארץ בנשמות וגופים .ביום הדין הקב"ה עימו ,והוא הגוף -הנפש שכוללת את כל מיני הרצונות
מרכיב נשמה ע"ג הגוף ,כי א"א להפריד ולדון כל אחד לחוד. והמאוויים שלו.
הקרבה להקב"ה צריכה להתייחס לשני החלקים יחד ,שהגוף
ממילא "אם כבנים רחמינו כרחם אב על בנים" ,זהו סדר
מתבטל ותולה את עיניו לתכלית שהנשמה רוצה .כשיש את העבודה שהזכרנו מהגר"א -להיות שייכים ויודעים את
החלק של "אם כבנים" כראוי ,יש לגוף למה להתבטל ויש מציאותינו כ"בנים אתם לה' אלוקיכם" ,כאלה שהם בני
תכלית בשבירת הלבב ,שהאדם יראה את מקור החיות שלו אברהם יצחק ויעקב והם עמו ונחלתו של הקב"ה בכל
ושיכול לצפות לקרבתו של הקב"ה ולמקור חיים כפשוטו
השרשים ובמהלך ובביקוש מימות עולם.
ממש עד התפיסה השלימה של "ואני קרבת אלוקים לי טוב".
אך מה יעשו העבדים בסוד הגוף ,שבו יש גם פירודים של רע
ברכות וקללות כמו שאומר רמח"ל .מה תיקונו של הגוף שפונה לזהות נפרדת
זאת המתנה של הברכות והקללות שקוראים לפני ראש השנה, וגם מושך אחריו חלקים מהעצמיות של האדם .לכך באה
שהן מיוחדות רק לכלל ישראל" ,רק אתכם ידעתי מכל התשובה "אם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו" ,ומקור
משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם" הנוסח מהפסוק "הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני
(עמוס ג' ב') .הקב"ה זיכה את כלל ישראל שמושגי הטוב והרע שפחה אל יד גברתה כן עינינו אל ה' אלוקינו עד שיחננו"
הפשוטים והגשמיים של העולם עצמו ,יספרו להם את האמת, (תהלים קכג' ב').
שהחיים והטוב כרוכים יחד והמוות והרע כרוכים יחד .זאת הגוף נחשב כעבד ,כיון ששיא ההצלחה שהגוף מקווה לה ,הוא
קומתם של ישראל ביום ר"ה ,לא די בהבנה הגבוהה של עבודת להיות משמש וטפל ומשתעבד ליחס של הבן והאב ,שהוא
המלכויות אלא חייבים גם להבין את הטוב כחיים ולראות יהיה הנושא כלים של הנשמה המיוחדת לשייכות עם הקב"ה,
בגוף ונשמה מחוברים את כל המציאות כאחת. וזו הכוונה "משעבדים את ליבם לאביהם שבשמים"
תקוותינו שנזכה בתוך כל ישראל להיות רצויים לפני אדון כל שמשעבדים גם את הגוף ליחס של 'אביהם שבשמים.
הארץ בימי הדין הבאים עלינו לטובה ונזכה לפניו לחיים גם לגוף צריך לתת את הקירבה בר"ה ,כי בלא זה יש חשש של
אמיתיים בזה ובבא.
| 26אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
1 בסיעתא דשמיא
{ אז נדברו }
ראש השנה תשפ"ז | גליון מספר | 746 :לסדר" :וכל מאמינים שהוא טוב"
להצטרפות לרשימת
התפוצה במייל: קטע משמירת הלשון שמומלץ לתלות על המקרר בימים אלו...
יש קטע בסוף ספר שמירת הלשון ...ממש בסוף( ...שה ח"ח מלקט מפרשיות התורה בנושא של שמירת הלשון) זה קטע שלטעמי
A8447168@gmail.com חובה לשנן אותו!!! ובפרט בימי התשובה ...ואם בערב ר"ה מחפשים סגולות וישועות ,אז תשמע לי ...מי שיפרסם את
הקטע הזה בח"ח ...אני בטוח שיהיה לו איזה ישועה...
-- לא נכנס כעת לכל האריכות ...אבל רק את הרקע מלמ עלה :החפץ חיים מבאר שעיקר חטא המרגלים היה שהיו בכלל
לתגובות בפקס: ישראל יהודים יראי שמים שמרוב יראת שמים והבנה בעומק החטא ,הגיעו למסקנה שהקב"ה נורא כועס עלינו ...ואם
077-4448588 כעת התחושה היא שהכל טוב ,כנראה שזה בסה"כ השקט שלפני הסערה ...ולכן כעת ,במצב הנוכחי מסוכן להיכנס
לארץ ישר אל כי מי יודע אם יש לנו את הזכות להינצל מהסכנות שיש שם...
חדש! ומתברר ש ...ש ...שהם קצת צדקו!!! הקב"ה באמת נורא נורא כעס!!! אבל דווקא לא על העבירות שלנו אלא על הניכור
ניתן לקבל את העלון וחוסר ההבנה הבסיסית שחשבנו שמדובר בעוד איזה בוס עצבני שמעניין אותו רק שירות ונמאס לו שמגיעים מאוחר
בפקס: ולא עומדים בקצב העבודה ...ויאלה ...זהו ...הוא מצא תירוץ לפטר את כולם ...על זה!!! על זה הקב"ה באמת כעס ...ואם
מערכת אוצר הגליונות: משה מתחנן 'סלח נא לעוון העם הזה' ,וה' עונה לו' :ויאמר ה' סלחתי כדבריך'!!! הסליחה המדוברת היא לא על חטאים
עוונות ופשעים ...אלא אני סולח על הנ יתוק וחוסר התקשורת ...מתי תבינו כבר שאני לא בוס שכל היום עסוק בלפטר...
02-3132641 מתי תבינו אני בסה"כ משתוקק לבנות איתכם מערכת יחסים של נישואין ,שמורכבת בדינמיקה שלימה של חיים ...יש
קוד עלון1233 : רגעים נפלאים ...וזה לא סתירה שיש גם כל מיני ניגודים קבועים שמידי פעם נופלים שם ...והכל בסדר ...זה חלק
--- מהחיים ...מתפייסים ...משתדלים לנסות להתקרב ולהבין אחד את השני ...העיקר לא להתמרד לגמרי ...וחוץ מזה
ממשיכים הלאה ...זהו!! זה פחות או יותר הנושא שעליו מדבר הח"ח ,וכאן אני רוצה להעתיק כמה משפטים מתוך
שמירת הלשון( :ח"ב ,פ"ט פרשת שלח) והנה על שתי הטענות האלו השיבו יהושע וכלב בקצרה ....ועל הטענה שאתם אומרים שהבטחת הקב"ה
לתרומות ולהוראות בנתינת הארץ היא דווקא אם נהיה צדיקים ,היא טעות מעיקרה ,הקב"ה אינו מדקדק על האדם לומר 'אושיעך רק באופן שתהיה צדיק'
קב ע ל ע ל ו ן : רק אומר לו' :לא אושיעך אם תהיה מורד חס ושלום!! וכל זמן שאין אדם מורד בהקב"ה לעקור מצוותיו בכוונה יוכל לקוות
באשראי: לכל טוב .ועתה נבאר שמין יצה"ר של מרגלים נמצא גם אצלנו ,דאם נבא לאיש הישראלי ונאמר לו :אתה מאמין שיש שכר גדול למקיימי התורה?
ישיב לך :בוודאי אני מאמין ...ואם תאמר לו :אם כן למה אתה מתרפה מלימוד התורה וממילא גם בקיום המצוות?? יאמר לך ,אמת ,אבל מי יוכל
"נדרים פלוס" לזכות לזה אם לא אנשים יחידים בעולם ,כי לזה צריך להפקיר כל כוחות הגוף ולא יהיו חייו חשובים אצלו כלל ולהנהגה כזו צריך להיות איש קדוש
ורק הוא זוכה לגן עדן ,אבל לא אנשים פשוטים כמוני.
(קופה :עלון אז נדברו)
אכן באמת זוהי טעות מעיקרה!! לא חייבה ת ורה לבעל הבית שילמד כל היום וכל הלילה ..אלא שיתעסק בעסק ויקבע עיתים לתורה ,אלא שיהיה
בטלפון: העסק באמונה ובלי תרמית ,וכן לכל המצוות כאשר נתבונן היטב נמצא שלא החמירה התורה כלל על האדם!! ורק העיקר שלא
להיות ח"ו מורד במלכו של עולם ,דהיינו שלא לבטל בידיים מצוות עשה של תורה שלא לקיימן או לעבור בידיים על הלאוין שבתורה ,אבל
0799-654321 אם איננו מורד בוודאי יזכה למעלה באופן היותר נעלה' עד כאן לשונו של החפץ חיים!!!
בבנק :בנק פאגי עכשיו בינינו ...כשמישהו הראה לי את הציטוט הזה ...ברגע הראשון לא האמנתי שהח"ח כתב את זה ...כי על פניו זה היה נראה לי
יותר מידי ' מודרני' בשביל הח"ח ...וכשהוא הראה לי את זה מבפנים הייתי בהלם!!! כי מבחינתי בשורות האלו החפץ חיים כאילו
סניף 182 לקח טיפקס ומחק את כל כתבי חפץ חיים ...אתה מוזמן לעבור על כככככל כתבי הח"ח ותראה איך שהח"ח מייסר ותובעני ולא
חשבון 747815 מרפה ...הח"ח דורש מכל יהודי לנצל כל דק ה פנויה לעסק התורה ...והוא כל הזמן נוזף בנו שצריך להתאמץ כמה שיותר בחסד
והלוואות ,ובהחזקת תורה ואם זה כל הדקדוק הלכה של המשנה ברורה ,ועל כולנה לשון הרע שהח"ח שם מכה בשבט מוסר ומפליג
ע"ש :שב שמעתא בעוון החמור .ופתאום בבת אחת!!!! החפץ חיים בא בשורות בודדות אלו ושובר שמאלה !!! ר' ייד :תרגע ...הכל בסדר ...הקב"ה לא
(מוכר להחזר מס) מאיים עליך שתהיה צדיק בכל מחיר!! אלא הוא בסה"כ מזהיר אותך שלא תהיה מורד ...נו ...איך זה מסתדר עם כל החפץ חיים
שאנחנו מכירים?? נו ...איך??
אז התשובה היא :שמתברר שבסוף בסוף יש תמיד את התמונת רקע הכללית שהיא נותנת את הטון העיקרי!! לא כ"כ משנה מה
הח"ח יגיד ...הכל מתח יל ממני ...מאיזה נקודת תפיסה הגעתי .אם אני ניגש לספרי מוסר מתוך נקודת הנחה שהבוס הגיע לביקורת
למענה אנושי: פתע ובמגמה של קיצוצים נרחבים במשכורות וגל פיטורים ..אם זו נקודת ההנחה אני תמיד אפרש הכל בנימה של איומים .ולכן
כש קראתי ח"ח ,לא משנה מה נכתב שם ,אבל הרושם שקבלתי מהדברים שלו היה מאיים!! ..ואילו ברגע שנקודת ההנחה השתנתה
שה' משתוקק לבנות מערכת יחסים של קשר ...והוא בהחלט כועס ...אבל על מה? על זה שאני לא מוכן להיות איתו במקום הזה..
052-7683095 כאן בבת אחת כל הצליל משתנה( ,זה פשוט מדהים!!! כשכתבתי מאמר על לשון הרע ,ה יו תגובות מאוד מפתיעות ,היו שהביאו לו רשימת
ציטוטים מהח"ח שמשמע שמי שנכשל בלשה"ר אין לו עוה"ב אפילו לא בצחוק ...והיו שהביאו לי ציטוטים לא פחות מפורשים מאותו ח"ח שזה
מסוים בהרבה הסתייגויות והמדהים הוא ששניהם גילו בקיאות בשמי רת הלשון ,ותכל'ס ,כל אחד ראה פה משהו אחר לגמרי ...אחד ראה 'אני
מאשים' והשני ראה דחף חזק לעודד אותנו לרדת מהריגוש המפוקפק של לשה"ר שלא 'משמח' את ה' במיוחד )..ההמשך בעמוד 2בגיליון זה...
אוסף | 27
2 לתוכן
קטע משמירת הלשון שמומלץ לתלות על המקרר בימים אלו... לקראת היום הקדוש ראש השנה והמלכת ה'
הקרב ובא ,ניתן לרכוש את החוברת המבוקשת:
(המשך מעמוד )-1כן ...גם משה רבינו הטיל מרה בעם ישראל בברכות וקללות ...אבל בשורה התחתונה היה
רקע מאוד מאוד ברור :מה שיהיה ומה שלא יהיה!!! אתם ניצבים היום כולכם ...לפי ששמעו ישראל מאה
קללות חסר שתים ,הוריקו פניהם ,ואמרו מי יוכל לעמוד באלו ,התחיל משה לפייסם ,אתם נצבים היום ,הרבה הכעסתם
למקום ולא עשה אתכם כלייה ,והרי אתם קיימין לפניו ,ניצבים היום -כיום זה שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר ,כך האיר
לכם ועתיד להאיר לכם' בכל הברכות והקללות אנחנו בסה"כ חותרים לשיפור יעילות!!! כי בסוף אנחנו נהיה
ביחד עם ה'!!! וכל עוד אתה עם ה' ביחד ובשיתוף פעולה ...אנחנו נסתדר ...החפץ חיים הירשה לעצמו
לתבוע עם כל העוצמה רק בגלל שהוא היה משוכנע שיש פה כביש פנוי .יש פה יהודי שמבין את האירוע...
יודע שה' רוצה אותו ,וקדימה ...בא נתייעל ...נהיה טובים יותר ...אבל מכאן ועד להגיע למסקנה שה' נורא
כועס עלי ואין לי לאן לחתור .הרי לחפץ חיים ברור שזה בדיוק החטא של המרגלים!!!
---
ובינינו ...עם היד על הלב ...זה החטא של עובדי ה' בדורנו!! ותרגנו באהליכם!! אנחנו בטוחים שה' כועס עלינו כמו אמנם נכון שר"ה יום הדין לכל באי עולם ...אבל זה בדיוק
משגיח כשרות ...ו ...והאבסורד הוא שבסוף אנחנו גם צודקים ...כי זה באמת מכעיס מאוד!!! כשהקב"ה פוגש בן עליה כמו שבפסח נידונים על התבואה ובעצרת על האילן...
בעשי"ת שהמצב שלו בקרשים ...והוא מרגיש שאוה אוה ...לך תדע מה בורא עולם מבשל לי לשנה הקרובה ...וכצפוי אבל עדיין אף אחד לא חושב שמהותו של פסח זה דין על
התוצאה הישירה היא שהמעידות הרוחניות הכי משמעותיות שזכורות לי בתור בחור בן עליה זה בימים האלו!!! תמיד התבואה וגם אף אחד לא זוכר שחג השבועות הוא דין על
זה היה סביב הלחץ מימים קדושים ...כי הרי לא הצל חתי מספיק להתרגש בתפילה ...וכמה שהתאמצתי ללמוד האילן ,אם ככה ,מהו באמת מהותו של ר"ה מעבר ליום
בהתמדה זה הרי היה פחות ממה מהמצופה בימים גדולים כאלו( ...כן ...אני כבר החלטתי בשביל הרבש"ע מה הסטנדרטים שהוא הדין שבזה??? האם יש לך קצה חוט???
מצפה ממני ,וכשלא עמדתי בהם הרגשתי עעעל הפנים ...הרגשתי שאני לא מביא איתי שום בשורה מיוחדת לרבש"ע כדי לשכנע אותו לתת לי ---
ניכוי שליש )...וצריך להיות מפגר לא לצפות מראש את הצלילה במיטה דוך ...וחוסר תפקוד משווע שמאפיין דווקא את קצר ולעניין אחת ולתמיד :מה זה המלכת ה'? בלי לשבור
הימים הכי קדושים ואת עשרת ימי תשובה... את השיניים ולהמחיש לי גינוני מלכות מופשטים ללא
הצלחה ...תכל'ס ...מה זה אומר לי להמליך את ה' מעבר
וכאן זה באמת מכעיס את הרבש"ע .למה אתה גונב לי את המיקרפון? מי ביקש ממך לדחוף לי לשולחן תיקים שלא
לכרוז 'יחי המלך'?
תפרתי?? למה אתה חושב שאני מצפה ממך לביצועים מרהיבי עין?? מה ...שכרתי אותך בתור פעלולן?? אני רוצה
---
אותך או בתור בן!!!! או בתור בן זוג!! שתהיה איתי בסה"כ ...ולכן אני חושב שהחפץ חיים הזה הוא חובה!!! זה לא
האם יש קשר בין הדרכת חתנים לעבודת הכנה לראש
משפטים של אז נדברו ...זה חפץ חיים!! שלא חשוד אצלנו על חוסר רצינות ומודרניות...
השנה??
אנא ...תפיץ את זה ...מצווה גדולה וחובה קדושה... ---
--- מה עניינה של הקבלה הקטנה?? התשובה היא :קניין
האמת היא שלמדתי לתומי רמב"ם הלכות תשובה ולפתע הפתעה!!! הרמב"ם אומר מילים מאוד מאוד פשוטות: משיכה!!!!
קנין משיכה זו פעולה קטנה ,אבל היא מבטאת הוראת
ישתדל אדם לעשות תשובה ולנעור כפיו מחטאיו כדי שימות והוא בעל תשובה ויזכה לחיי העולם הבא!!! שמת
בעלות ,ומה קורה עם מי שעשה רק משיכה ותו לא ,וטוען
לב מה כתוב כאן??? שהוא קנה...
יש לנו יעד!!!! היעד הוא שעד המוות תשתדל להיות בעל תשובה גמור!!! כלומר :יש דעד ליין ...תשתדל עד המוות ---
לסגור את כל הפינות ...במילים אחרות :מצאתי את הגנב ...מצאתי מי מהלך עלינו אימים ...כי לנו תקוע בראש שיום אם תשובה תפילה צדקה מעבירים וכו' ...אז למה לא ידוע
כיפור הקרוב זה דעד ל יין!!! עד אז אני מוכרח לסיים עם כל המידות רעות שלי ועם כל ההתפרצויות שלי... לי סטטיסטית שאלו שעושים תשובה החיים שלהם
בהכרח יותר קלים??
אז זהו שלא!!! הדעד ליין זה המוות!! עד אז תשתדל לעשות פיניש ...רק מה?? כמו שחברת סולל בונה שהתחייבו
---
לסיים את הכביש עד שנת ...2030אז בכל רבעון מתכנסת ישיבת צוות והבוס רוצה לבדוק רצינות ..ועד כמה אנחנו
מידי שנה כשמגיע ר"ה אני נכנס למערבולת רגשות,
מתואמים בקצב העבודה כדי לעמוד ביעדים ...אז ככה בכל עשי"ת אנחנו עורכים ביקורת ביניים עד כמה זה מתקדם
לחצים ,אני מתאבן לגמרי ,ואז הלב כבר לא לגמרי לא
ועקבי מול הדעד ליין( ...אלא שהרמב"ם רק מוסיף הערה אחת 'קטנה' שהיות ובן אדם לא באמת יודע מתי הוא ימות ,ולכן
'מטעמי בטיחות' מומלץ 'פחות' לחלום)...
ברשותי ,ואז אני בלחץ ובצדק ,כי אני גם לא מצליח
להתרכז בתפילה ...מה עושים??
זאת אומרת :המפת ותמונת הרקע היא כזו :אנחנו כעת בפגישות שידוכים עם ה'!! אנחנו פה בתהליך של בדיקה ---
והתאמה ונושאי שיחה משותפים ...ו ...ויתכן שזה אורך זמן ...כן ...תשאל את הליטאים ..הם יודעים מה זה לסחוב את אני בלחץ ...מה יקרה אם בדיוק ברגע ובשניה שה' דן
השידוכים( ...אגב :החסידים אותו דבר ...רק אצלם זה בבירורים ובהתלבטויות מאחורי הקלעים ,תכל'ס ,אותו רעיון) ומותר שלאורך אותי בר"ה .בדיוק אז נזכרתי באיזושהי בדיחה וצחקתי...
התהליך יהיו תנודות פה ושם ,העיקר שזה יתקדם כי עד יום המיתה צריך להספיק להגיע לפגישת סגירה ...כי ברגע ה' ירחם איזו שנה הולכת להיות לי כשככה הייתי נראה
שיהודי עוצם את העיניים המשמעות היא שזהו!!! מכאן ואילך זו הילולא!!! הילולא זו חתונה ...זהו!!! ביום הפטירה ברגע הדין ...איך מצליחים לשריין את רגע האפס
השידוך מוצה לטוב ולמוטב ...וכל שנה בר"ה זה כמו אחרי פגישה .שני הצדדים אמורים לעדכן אחד את השני איפה הזה???
זה אוחז ...האם אנחנו ב :קח עט ותסמן בעיגול :א .נסיגה .ב .התקדמות .ג .צריך לברר .ד .פסק זמן .ה .תשובה והתשובה היא :אין כזה רגע!!! פרטים נוספים בחוברת...
שלילית! ו .אנחנו באמצע משהו ...ז .עסוקים כעת .ח .לא מקוון!! ---
--- בפורים אמרו לי ש-פורים כפורים ,האם זה נכון רק
כן ...אם תשאל שאלה במבחן :מה המאורע הראשון שהתרחש בר"ה?? הקב"ה ביום זה הציע שידוך לאדם בשביל האוירה של פורים ,או שזה תקף ועדכני גם באזור
הראשון והוא קיבל תשובה שלילית ...לא מעוניין!!! הלאה ...מה המאורע השני שהתרחש בר"ה (או ביו"כ)?? חיוג ימים הנוראים??? ואם כן ,מה הקשר הנמרץ בין
ימים הנוראים לפורים?
הקב"ה סגר שידוך עם אברהם אבינו ...ומצאת את לבבו נאמן לפניך ...הלאה ...מה המאורע השלישי ---
שהתרחש בר"ה?? כלתה עבודה מאבותינו במצרים!!!! ו ...ואז מה קרה??? שמונים אחוז סרבו באדיבות שנינו דתיים!! שנינו שהאידים של הבורא!! אני ולהבדיל
ונתנו לה' תשובה שלילית .הם הודיעו שאין בכוונתם להמיר את עבדי פרעה בעבדי ה' ..ואילו עשרים אחוז הערבי מבית חנון ,שנינו קמים מוקדם לתפילה ,אני
הנהנו בחצי ראש ואמרו :ש ...ש ...שבסדר ...אנחנו מוכנים להתקדם לפגישה הבאה ...אולי בעוד חצי שנה לסליחות והוא למואזין ,ואילו אני רץ לגן עדן והוא רץ
נהיה בשלים לסגור( ...כן ...עשרת המכות היו למעשה עשר פגישות ...בר"ה זה היה בערך הפגישה החמישית ,ובר"ה הקב"ה לגהינם ...תסביר לי בשם ההגינות!!! לא בשם האמת!!
כנראה רצה לשמוע כיוון כללי . .לאן פנינו מועדות ...אבל האמת היא שאם קראתי לזה מאורע שלישי ,אז דילגתי על כמה מאורעות אלא בשם ההגינות ...במה אני יותר טוב ממנו ?...שאלת
שהיו לפני כן ...אם זה התשובה החיובית והמפתיעה שה' נתן ליוסף בר"ה ...כן ...אצל יוסף מדובר היה בפגישות שידוכים המיליון ,תשובתה קשורה לראש השנה..
אינטנסיביות אבל הקב"ה אף פעם לא נתן תשובה!! זה היה חד צדדי!! יוסף כל היום נפגש עם ה' ...כל היום הביע נכונות להיות ---
אשת איש של ה' ולא של אף אחד אחר ...ואפס פידבק!!! עד שהגיע אותו ר"ה שאדם הראשון נתן תשובה שלילית מוחצת ...וכעת
נסגר מעגל שהקב"ה בר"ה נתן ליוסף תשובה ...ולא סתם אלא תשובה חיובית מוחצת!!! מבית האסורים יצא למלוך!!! וגם שרה אני אפולסיבי ,קשה לי עם התפילה הארוכה ,האמת
רחל וחנה ...כל אחד והפגישת שידוכים שלו עם ה') זה הרעיון של כל ראש השנה נוכחי!!! היעד הוא לסגור שידוך היא שכל השנה זה קשה לי ,אבל בראש השנה
עם ה'!!! וכל ר"ה זו תחנה של ...של או התקדמות או נסיגה ...ויש לציין שאנחנו מתקדמים יפה ...וצועדים בכלל ...אני לא עומד באריכות הזו ...מה עושים??
לקראת סגירה ...רק מה? בגרף הכללי תמיד נרש מים כל מיני עליות וירידות ..וזה טבעי!!! אבל העיקר שבסופו של אלו חלק מהנושאים המוזכרים בחוברת ...מומלצת
דבר בעקומה הכללית נרשמת התקדמות ...שלכה"פ עד מאה ועשרים תמצא את עצמך ניצב במקום של נכונות מאוד!! ---
שלימה לסגור עם ה' ..אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו ...כי אז שערי החדר יחוד נסגרים... מוקדי המכירה של החוברת בעמוד 5בגיליון זה.
| 28אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
3
׳ ׯ ׯ : ײ״ ײ ײױ؇!!! ײ ؆ ...ײ"ױ ײ ױ؇!!! ؇ײװױ ؆؇ײ ؇ױ ؆--ױ ׳ײ...
װ ؇ײ װ ؆ ؆ײ ؆ ױײ ؆!! ׳ױ ؇!!!! ؇ ױײ ױ ؆ײ
ײׯ ؆ ״ײײױ ؆ ״װ ׯ ײ ײ؇ױ ... ؆ײ ؇ײ؆ ؇ 'ױ ؆ױ ״؆ ؇ ؇ײױ ױׯ ױ؇ײ װ ؆ױ ؆״׳ ؇ ױײײ؇
ײ ؇؆ ؆ׯ ؆ ؆ ؆ ױײ ؆, ײ؆ ײ ״ ױײ ױ ',ײױ؆ײ؇ ؆ׯ׳ײ ؆ױ ױ״ײױ ؇ײײ ؇ײ ײװ ײ ׳ױ
؆ױײ ؆ ؇׳ ײײײ؆ ؇ ױ״ ...؇ױ ױײ ؆ױײ ״ ...׳ױ ؆ױײ ؆ׯ׳ "ױ ؇״ ؇ױ؇ײ ״ױ ײ ײ ؇ ״ױ ײ
؇ײ ײ ؆ױױױײ ...׳ױ ؆ ״װ ؆ ױ ...׳ ײױ ؇؆ ײ؇ ױ װ
ױ״ײ!!! ײ ױ ױ؆ײ ؇ױײ ؇ױײ
ױ!! (׳ױ ױױ ؆ ױ'؆ ؇״ױ' , ؆׳ױ ׯ ״؇ױ ؆ ؆ׯ׳ײ ؆ױ ױ״ײױ!!!
؇ײ ؇!!! (״ ؇ ...ױ
؆ ؆װ ױ )..ײ ؇ײ ײ ױײ
׳ױ ײײ)..؇ ׳ ؇״ ױ :ײװ ؆ 8000ױ ... ؇ ײ׳ױ
؆؆װ ײ ױװ ױײ ײ ײײ ײ
״׳ײ ײײ ײ ... ״ױ ײ ײ ...؇؇ײ ؇ױ 'ײ ؇ײ ױ' ױ״' ,ײ" ؆ ؆
ױ ؆ ױ؇ ײ ؆ױױ
؆ײ ؇ :ׯ ... ױ ׯ ױ ...ױ װײ ױ ״ ײױ" ...ײ ؆ ؆ ״װ ؆...
؆ ײײ ؇ײײ ؇ ױ ײױ
ױײ ײױײ ױ?? ׳ױ ױ؆ ״ײ ؇ײײ ײ؆ 8000 ؆״ײ ױ ...ױױ ײ ؆ ױײ ׳
ײ ؇ױ ... ׯ ׯ!!!
ײװ ױ ״؇ײ ؇ײׯ ײױׯ?? ׳ױ ײ װ ײױ״ ײׯײ ...؇ײ؇ ؆ײ ״װ
؆?? ؆؇ױ ؆״ ؆ :؆ׯ׳ ؇ײ װ װײ ײ״ ױװׯ؆ ...؆ ؆ײ؇ױ ״ ײׯױ ױ ؆ׯ׳ ײ "ױ
؆ ؆ױײ ؆ױ ؆ױ ...ײ ؇ ױ װױ ׯ ײױ !! ײ ؆؆؇ ؆ײ؇ ؆ ؆ ؇ױ؆؇"ײ-( ...ױ؆ױ ؆״ױ ײ) ײ ...ױ ׯ׳
ׯ׳ ײ؆ ?...ױײ ؆ ״ײ?...؇ ؆ײ ؇ ... ײ ײ״ ײ ..ײ ؆ױ ׳ײ?? ׳ ײ!!! ״؇ ؇ ؆ײ
ױׯ ׯ ؆ ױ؇״ײ ..؇ײ؇ײ ױײ ؆؆ױ ױ׳ײ ׯ׳؆ ױ ؇؆ ײ ؆
ײ ...ײ ??...ײ ...ײױ ױ ؆ױײ ױ؆ ״ײ ???؇ױ ײ؇ ؆ ײ ײ؆ױ '׳ײ 'ײ ؇؆؇ײ ؆ ױײ...
ױײ ױװ?? ؆ ױײ :ײ ײ؆ ױײ ױױ ؇ ... : ؆״ױ ؆ױײ ײ״
״ װ״ײ ؇ ؇ױײײ ؇ײװ ױ ؆ ,ױ ױײ ؇؇ ... ؆ײ , װײײ ׳ױ ױױ "
؆ ؆؇ ׳ײ ײ؇ײ ...ײ ױ؆ ؆؇
ױױ ײײ״?? ײ ؇ױ׳״ ײ؇ ׯװ?? ײ ؇ ...
ײ ײ '׳ײ ' ״؆ײ!!! ײ؆ױ ؆؇ ؇
ױ״ ױ״ ' ؆'?? ײ ؇ױׯ؇ ׳ױ ...״؇؇!!! ױױײ ... ؆ׯײ ...ױ ׳ױ ؆ױײ ؇ ױ׳ױ ,؇ ׳ױ ׯ׳
ױׯ؆ ؇؆?__. ױ'׳ײ؆ ' ...ײ ײ ׳ ױ ״ײװ؆ ײװ ײװ ؆ױײ ײװ!! ױ? װ ײ ױ...
ײ؇״ ؇ױ؇ײ ...ײױ ׯױ ױײ ׯ ...71ײײ ױײ ׳ײ ؆ױױ ؇ײ ױ
׳ ؆ױ ؇ױ؆ױ ؆ ײױ׳װױױ ؇ױ ...׳ ױױ
؇װױ؇??? ײװ ؆ 20ױ ...ײ ؆ 20 ...؇ױ?? ױ ׳ױ ؆ײ 20
ױ؆؇ײױ!! ױײ ײײ ؆ׯ׳ "ױ ׳ױ ױ' ״ױ
ײ ײ ؇ ״ױ ײ ױ' ؆؆ ײײ ײױׯ ؆ױ?? ױ׳!!! ״ײ ؆ 8000 ױ ״ ײ؆
؇ׯײױ :ׯ ײױ ؆ ױױ
ױ؇!!!! װ( ؇ײ ؆ ײײ؇ ײײ ؆ײ ױ ...׳ ؆ 20ױ ײ ؇ײ ״ײ ...؇׳ױ
ײ ...ײ ײ :"؆ :ױײ װ ؇ײ
״) ױײ ײױײ ײױ ״׳ײ ׳ױ ױ'װ ׳׳ ؆ױײ?? ׳ױ װׯװׯ ؆ױײ?? ׳ױ ؆ ؆
ײ؇ ؆ װײ ײ ״ײװ؆...
״ ױ؆ ײ״ ײ״ײ ײ' ,ײױײ ױ׳ױ ؆ױ ױ״ײױ ,׳ױ ױ״ ײ װ
׳ױ ؆؇ ׳ױ ׳!!! ׳ױ ؇ װ؆...
״ ؇ ױײװ ... ؆ױ ؆ ײײ؇ ؆ ؆ײ!! װ װ
ײװ ؆؆ ؇ װ؆ ؆'!!! ׳ ׳ױײ!!! ؆ׯ ׳ױ ׯ׳ "ױ ... ... ؆ײ ؆ׯ׳ ׯײװ ײ ײײ״ ؆ ״ ״ ...ױ ׳ײ ױׯ׳ױ
ױ ؆ װ ױ ؇ׯײ ؆ײ؇ ױ؆ײ؇؆ ؇ׯ׳ױ ؆ױ ױ״ײױ ...׳ ױ ??
؆ ױױ ״ ױ؆ ײ ײ״ ... ױײ װ ײ ױ ײװ ײ ؆ ״ ؆ױ؇׳׳ ... ױ?? ؇ױ ײװ ׳ײ ׯ׳ױ ؆ײ؇ ؇ ׯ׳ױ ؆ױ
ױ״ ״ ؇ײ ׯ ײ״ײ ײ ײױ ײ ؆ ؆״ײ ...؇׳ "ױ ,"ױ ױ״ײ ׯ׳ ױ״ײױ? ׳ ײװײ ؆:
؆ ؇ױ' ...ױײ ױ ؇ײ ... ؆ ؇؆ױױ ؇ װ؆ ױ ױ" ״ׯ
״ ؇ ײ״ ײױ״ ײ؇ײ ؆ ...؇ײײ ׯ׳ ؆ױ ױ״ײױ ױװ ؆ײ؆ ؇ײ ؇״
ױ؆ײײ؆ ؇׳ ױ״؇ ؆ײ ؇ׯ ײ ؇...
ױ؆؇ ؇ײ!!! ױײ ؇ װ؆ ؆ ؆ױ ײװװ ؇ױ װ ׯײװ ؆ 'ױ ؆ױ ״؇
ײ״ײ ؇ ׳ױ ײ!!!؆
״ ؇ײװ ؆ױ ײ ؇ײ؇ׯ ױײײױ ״ װ ؆؇ ؆ ؇ײױ ײ؆ ײ ײױ"׳ ״ ױײ
؆ײ ؇' ...ײ ױװ؇ ؇ױ؆ױ ױ׳ײ ײ..؇ ( ... ؆ײ״؆ ؇؆ 200ׯ ײ״ ױ!! ײױװ؇ ؆ױ ״ ؇׳ײ ײ ؆؇ ,
׳ױ ױײ ײױײ ؆ׯ׳ "ױ!!! ؆ ؇ױ ױײ؆ ...װ ײ ؆׳ױ ױױ ײ ...؇ײ ؇ ױ؆ײ ؇ױײ ױװ؇ ... ױ?
؇ ײ״ ...׳ױ ײ؆ ؇ ׳ױ " ...ױ ؇ ״ײ ؆ ױ? ( ױײ״ײ !!!!)؇؇ױ
--- ؆ '؇؆ױ ױ؇ ,؆ױ װױ' ...׳ ײ ؇ױױװ??
؆׳ ׳ױ ׳ײ ײ ױװ ׳ױ ׳ױ
ײױ ײװ װׯ ؆ ׯ׳ױ ؆ׯ׳ױ ؆ױ ױ ؇ױ ؆ ؆ױ ײ؇ ... ײ
ײױ؆ױ ...ײױװ ױ؆ײײױ ؆ױ؆ ... ؆ׯײ ױ
ױ״ײױ??? ׳ײ ײ ױײ ؇ײ ؇؆؇ײ ؆ ... ؇ײ ؇ײ ...ײ؆ ױ" ؇ײ ״װ
ױ ױ؆ױ ؆) ׳ ױױ װײׯ ؇ױ ؆ׯ׳ ؇ ײײ ױױױ װ !!!؇׳ױײ! ؇ײ ؆
ײ" ؇؇ ״׳ײ ...ױײ ؇ײ '״ײ' ױ"
"ױ ױ״ײ ...ײ ؇׳ױ ױ؇ײ ײװ ؇ײ... ؆ײ؆ ؇ ױׯױ ؇״ ױײײ׳ ...ײ
׳ ׯ"؆ ؇؆ ײױׯ ׳ ,ײ ؇
؆!!! ױ؇ײ ײ ' ؆ײ ױ؆ױ... װ ײ ؆ ؆ ױ" ײ
؇״ױ ײװ ײ ױ؇ױ ... ؇؇؇؇װ!!! ؇װ
؆؆ױײ ״װ ױ؇ ؆ײ؆ ײ ...
ױ؆ױ 'ײ ײׯ ײ ױײ ײ ... ױ ؆׳ױ ...ײ ؇ױױ؆ ؇ױ ײװ...
ױ؇ײ ײװ ؇ױױ؆ ؆ 'ײ؇ױ ؇ײ' ؆׳ױ ײ ײױײ ײ ױױױ ײ؇
׳ױ ؆ױײ ؆ײױ 'ײ ؇ױ 'ײ ״ ؇׳ױ ״װ
ױ ײ؆ ״ײ ' ؇ײ ׯ!!! ׳ױ -؆װ ״ ...؇ײ؆؇ ...ױ؇״ױ ؇ ׳ױ...
؆ײױ 'ײ ؇' ,ײ ײ ؇ױ , ؆
״ ؆ ײ , ײ ...!!!!! ؆ ؇ ׯײ ...؆ײ" ײױ ؆ ..ײ׳ױ
ײ ؇ !! ״ײ ׯױ ؆ױ ׯײ
ױײ ױ׳ױ ؆ױ ײ״ ײ -ײ؇ױ ױײ
؇ײ ױ؇ײ !!!؇ ״ ؆ױ ؆ ؇ױ ױ״ ײ ײׯײ ؆ײװ؇؆ ...ײױ
ײ؆؆ .. ױ ײ ׳ױ ؆ ײ؇ײ ...ײ؆ױ
ײ ױײװ ײ ׯױ ؆ײ ױ؇׳׳ײ ױ ײױ ... ؇װ ױ ױײ ױײ ؇ױ ״؇( ... :
״؆ ؇ ײ ױׯ ״ ״!! ײײ؇ױ
ײ ؆ײ ױ؇ ױ؇ ײ 'ײ'؇ ױױ ײ ؇ ؆ײ ײײ ...؆ ײ
װױ ײ ؆ײ ؆ײ ؇ײײ ؇ ׳ײ؇
ײ؇( , ؆ױ ؆ײ ױ؇؆ ؇ װ؇) ײ؇ ...ׯװ ױ؇ ײׯ ױ؆ ױ ؆ײ ...ױ؇ ײ״ ؆ײ؇
ײײ؆ ؇ ...ײ ױ؆ײ؆ ؇ ״ ױ؇ ؆ױײ ײײ ׳ױ ױױ ؆ױײ ײ؇ ؇ײױ
:׳ױ ׯ׳ױ?? ׯ׳ ׳׳ ؇״ ״
؇ױ״ײ ؇ױײײ .؇ױ ؆ױײ ײׯ ײ"؆ ײױױ ײ ؆ױײ ױ ױ׳ױ , ׯ ؆
؆ײײ ..؇ױ ؆؇ײ ؆״؆ ׳ײ ׯ׳ױ ؆ׯ׳ױ
ׯװײ ؆ױ ײױ ؆׳ױ ױװ "ױ? ױ״ ؇ײ״ ؆ ؇ ױׯױ ...׳ױ ױ״ ױ״ ؇
"ױ?? ؆ײװ ײ ؆ױ ...؆ ׳ױ ײ
ױׯײ؆ ؆ ؆ ...ײ؆؇ ؆ ؆ױ؇؇
ױײ װ װ ؆ײ ױ ؆ױ ױ
ׯײ ؆ײ )...ײ ׳!! װ ױױ ׳
אוסף | 29
4 לתוכן
ױ - ײ ؇ױ ׯ װײ؆ ײ ׳ױ ױײ ױײ ؆ ױ؆ױ ױײױ ײ״ײ ...؇ ؆׳ױ ױױ ײ ؆؇ ...ױױ ؇״ ײ ؆ױװ؇ ײ؇ײ ...ײ
ׯײ!! ״ײ , װײ , ײ ײױ ... -ײ װ ױ.. ױ?? ײ!!! ؇ װײײ ??...؇׳ ױױ..
؆ ,؇ײױ ױ" ׳׳ײ ؇ױ״ ؆ױ ױ؇ ؇؆ ؇ װׯ ؇؇ ױ...
؆ױ ... ײ !! ײ ؇ ؇ײױ ױ ״ ؇׳ױ ױױ ...״ ױ ؆...
ײ!!! ״ײ ,؇ײ ײ ,؇ ײ ...
؇ױ؇ױ ؇ײ ױ ״ ؇ײ ؇ױ؇ײ ...װ؇
ױ ׳ ײ װ ױװ؆ ...ײ װ !!
؆ױ ؇ױ ؇ײ ؆؆ ײ ײ ײײ... ---
װ ؆׳׳ ؇ױ״ ؆ײ ײ ...؇؆׳ױ ױ-
׳ײ ױױװױ!!! ױײ ؆ײ 'ײ ׯ ױ ׳ױ
ײ !!!؇ײ ؇ ױײ ײ ױײײ؆ ؇
װײײ ױ؆ ...ױײ ױײ ױײ ׳ױ ײױ ؆ װ!! ؇ױ װ ؆ױװײׯײ؆ ؇ױ؇ װ ױ ,ױ
ױ״ ؆ײ...
ײ ױ' ,״ײ ؇؆ ... ׳׳ ؇׳ױ( ...؆ײ ױ ױװײׯײ ؇ױװײ ,؇ ױײײ ײױ׳ײ׳ ׳ ؆ײ
ײ ؇ײ ؆ ؆׳ױ ؆ ؆ ױײ ؇ -װײ ؆ײ؇״؆ײ ؆״ ״ײ ײװ ؇״ ײ ײ ׳ױ ױױ ױ؆ׯ ؆ ...ױ׳ײ׳ ׳
ײ ...ױ ױײ ؇?? ״װײ ...ײ ײ ... ײװ ױ ؆؇ ײ ״?? ױײ ؇؆ײ؇ ؆ ״ ׳ױ ױ؆ׯ
ױ ױ؆ױ ...ױ ׳ױ ױ؆ ײ ײ ײװ ײ؇ ؆؇ ...ױ ؆ײ ؇״؆ײ ؆ױ ׯײ؇
؆ ...ײ ״"ײ ױ"ױ ׯ ײװ ״ ...؇ײ ...ײ
ױ ױ ...؆׳ױ ׳ ׳ ؇ײ "؆... ׳׳؇ ױ؆ױ ״؆ ؆ ...ײװ
ױ ,׳ ױ ״ײ ״ײ ؇؇ ױ?? ״ײ ؇ײ
ױײ ؇ ״!!! ؆ ״!! ؇ױ"؆ ײ ײ 'ײ ?!?!?...׳ ׳ױײ ؆!! ؆ױײװ ױ؇ ױ״؇ ؆ ؆ײײ؆ ؇
؇״ ...ױױױײ؆؇ ... ؇״ . ׳ױ ײ ״װ ײ ..؇ ײ ״װ ׯ ױ ...؆ײ ؇װװײ ײ ؇
؇ױױ ױײײ؆؇ .؇ ؆ױײ ״ ؆!!! ױ װײ !!׳ױ ױ؇ײ)... װ ױײ؇ ...ײײ ... ؇װ ׳ױ ׯ
؆؇ײ!! ײ ؆؇ ؆װ ״ױ ...
؆ ׳ױ ׯװײ ײ ... ؆ ױ؆ױ--- ...
؆ׯ ؇ װ؆ , ؆ׯ׳ ؆ ׳ײײ؇
ױ װ !! ״װ ײ ؆ ؆ ؆ ױײ ؆ ײ؇ײ ...ײ؆ױ ׳ױ ױ ؆ׯ׳ ؆
؇' ...؇״ ؆ ؇ױ ״װ؆ױ ...ײױ؆ױ װ ؆ ...ױ؇ װײ ؇ױױײ...
ױײ ؆ױ!!! ײ״؆ײ װ؆ ؇؆ױײ ״װ؆ ױ؆ױ!! ...ײ ؇ ؇ײױ ײ ײ ؇ײױ
ײױ ... ױ؆ױ ױ״ײױ װ ױײ ׳ײ ױ؇ױ ؆ױ --- ײײ ؆؆ױ ױׯ׳ױ ؆ ؆ױ؆ױ ׳ױ
ױ ؆ײ״ױ ...ױײ ײ ؆ײ ؆؇ײ ؇ױ װײ؇ ױ ؇ װ؆ ׳ױ ؇ױ؆ױ ױ׳ײ
ׯװ ؇׳ױ ױ :؆ײ ױ ؆ײ ׯ ؆ײװ "؆ ,׳״ ״ײ ؇ײ״ײ ...׳ױ ױױ ײװ ؇ױ' ײ״ ״ ײ ׳ײ׳
ׯװײ ױ״!!! (ײ׳ױ ׯ ؆ײ ײ؇) ״ײ װ!!! ײ ױײ ؇ױ ؇ױ؇؆ױ ..׳ ׳ױײ!! ײ״ ...ײ ײ ױׯװ ؆ױײ ؆ ؆ױ؇ױ
״ ״װ ؆ ײ ؆׳ױ ״ײ ؇ױ ؆ ײ ױ ؇״ ױײ ؇׳... ؇ װ؆ ײװ ׯװײױ ײ ؇ ؇ױ׳
؆ײ ؇ױױ ؆!!! ״ײ ׯ ײװ ײ ײװ ؇ױ' ... ׳ױ ױױ ײ ױױ ײ ...؇׳ײ
؆ײ װ ؆ " ...ײ ױ״ װ״ײ؇ ؇ ״ײ ؆ױ ײ ױײ ױײ ؇ײ ױ؆ױ?? ׳ײ ױ؇ױ ؆ױ ײװ ؆ױ؆ ,؇؆ױ ײ؇ ״,
؇ױײײ ؇ײװ ױ ؆ ... ױױ ..ײ ,؇ױ ... ײװ :׳ײ (ײ؇ ״װ) ؆ױ ״؇
״ ,ײ ...ױ ײ؆ ױ״ ױײ?? ׳ ׳ױײ!!! ײװ ײװ ؆ײײױ ...ױױ ײװ ״װ ...ױ ױױ
؆؆ײ ײ״ײ؆ ؆ײ ؇ױ״ ؆ײױ!!! ؆ײױ ײ ...ײײ ,؇؇ ,ײױ, ׯײ ...ױ ؆ ؆ ...ױ ؆ײ ؇ײױ,
؆ײײ ??؇׳ױ ؆ײ ױ ׳׳ ײ؇ײ!!! ؇ײ ,؇ױ؇ .װ װײ ؇ײ ,ײ ...ײײ؇ ؆؇ ײ ...ײ ...ײ؇' ׳׳؇ ...ױ
װ ؆װײײ ؇ׯ (ײ״ ؆ !!!)؇ײ ײױ ײ ױ"؆!!!! ؆ ؆ ױ ؆ײ؇ױ ؆ױ ױ
!!ױײ ״ , ׳׳ ؇ ױ״ ؆ײ ױ؇ױ ؆ ؇ ؇??
׳ױ ײ؆ ױײ ױײ ؇ ؆״ ... ؇ײױײ
ײ ...׳ױ ׳׳ ײ؇? ױ ??? ؇״؆ײ ؆؇
؆ױ ...؆ױײ ױ ؇ײ ״ ...ײ ...ײ ...ײײ!! ... ױ ؆؇ ؆ױ ױ׳ײ?? ؇ 'ײ ...؇
ײ ؇ ؆؆ ؆ײ ׯ ؆ ײ׳ױ
؇ױ ؇״!! ױ ؆ױ ؇ ײײ״ ؇ װ״ײ ..؇؇ ״ײ ... װ ,
ײ ...ײװ ײ װ ؆؇ ؆׳׳ ؇
ײײ ,؇ײ ؆؆ײ ؇ײ ׯײ ײ؇ ױװ؇ ؇ױײײײ ...ײ ...ײ ?....ײ׳ױײ?? ױ؇ױ
ױ״ ؆ײ ױ؇ ؆ ...ױ ׳ױ ״ײ؇
ױ״ײ???؇ ؆ױ ...؇ױ ؆ױ?? ױ ؇ױ ؆ ױ ؆؆ױ ׳ײ
ײ?? ױ ױױװ ױ?? ױ ױ؇״ײ؆ױ
ױ ׯװ' ؆ ؆'?? ؆ױװ ؆ױ
ױ ؇ױ ؆ ؆ ؇ׯ ؆ ױװ ײ ؇ױׯ׳ױ ױ׳ײ ױײ ؇ױ؇ "ױ ױײ ...׳ױ ײװ ״ ״ײ ؇ײ' ײײׯ ײ 15.000-״؆ײ
؆ ؇ׯ ؆ײ ײ׳׳ ؇ ״ײ ??؇؆؇ ؇ײ "؆ ײױױ ؇ײ ײ؆ ؇ ײ؆!! ׳ױ ؇ױ ؆ױײ ױײ؆ װ...
ױ ױ ؆ ײ ؆ײ ׳ױ ؆ ײײ ײ? ׳ױ ؇ײ װ ױ ױ ؇ ؇ׯײ ױ؆ ؇
...װ ױ ײ ؆״ ײײײ ؇׳ױ ؆ ױ ױ؆ ױ ؆ ױ?? װ!!! ״װ ؇ײ ״ ײ
؆ ... ״ ױ ױ״ײ ؇ײױ״ ؇ױ״, ױײ ؇װ ...ײ؆׳ױ ׯ ؇ױױ ؆ ײ؇
?? ׳ױ ؆ ؇ׯ ؆ ײ ױ ײ . ״ײ ؇ ؆ױ!
ײ ײ ײ؇ ײ ؇״ײ ... ״ ױ؇ ײ ײ !!!؇ײײ ׳ױ ؆ ؇ׯ ؆ײ ...ײ ؆ׯ
؇ײ ؇״!!! ײ ״ ؆ ؆ ױײ ؆ױ ױ ײ!!! ״ײ ؇ױײ ױ ׳ײ ״!!! ײ ...ײ ...ײ؇ײ ״ ײ!!!
؆ײ ױ ...״ײ؇ ؆؇ױ ײ ױ ؇ װ״ײ ײ ؇ײ؆ײױ ...״ײ ؇׳ױ...
ײײ ؇ײ؆؇ ... ؇ױ؆ ױ... ׳ײ ״ -״!! ( ؆ײ ױ؆"ױ ױ )'׳ײ
ײ؇؇ ؇ײ ؇״!!! ױׯ ױ׳ ؇ ײ ...׳ ׳ױ ״ײ " ײׯ؆ 'ײ؇ױ ؇ײ ױײ ״ ؇ ؆׳ױ ؆ײ ؇؆ױײ ױ؆ױ
״ױ ױ״!!! ״ײ ؆ױ ײ ײײ'?? ױ׳ײ؆ ...׳ױ ײ؇ױ ״ײ ...؇ײװ ؆ ײ
ױ" ׯ ״ ״ װ ײ ... ״ײ؆ ױ؇ױ ײ ײ؇ ؆׳ױ ׯ ױײ!!!
ױװײ ײײ ؇ ؆״ײװ ױ ؇ ׳ײ ױױ ؆ײ?? ؇״!!! ؇ױ ؇״ ؆ ؇ױ ؆ ؇ױױױ ؇ױױ ؆ ...؇ױ"ױ
ײ״׳!!! װײ ؆ײ״ײ ؇װ 'ײװװ' ײ؇ ױ
؇״ ױ״ ...ױױײװ ױײ
!! ױ ױׯ؆ײ ؇ױ״ ײ( ...؇ ... ؆؇ױ ؆ײ ׳ױ ײ ײ ״ײױ
װ ...ױׯ ױ׳ ؆ ״װ ؇ײ ײ ײ
ױ؆ױ ..ױׯ ױ׳ ؇ ױ״ ...״ ױ ױײױ ײ װ ׳׳ ״؆ ׳ױ ؇״؇
؇ײ ؇ײײ ؇װײ ؇؆ײ ױ ؆ױ ؆ױ ײ؇ ײ ,؇׳ױ ؆ױײ ؆ׯ׳ "ױ ײ ؇
ײ ؇ײײ.... ؆ױ ...ױ ؆ײ؆ ؇؇ ؇ױ׳ױ ,ײױ ײײ ؆ ״!! ׯ׳ ؆ױױ ؆ױײ ؆׳׳ ײ
ױ׳ױ ...ױ ׯײ ؇׳׳؇ װ ״, ײ؇ ؇ױ״) ױ? װ ؆ױײ؇
؆ ״ ؇ׯ ؆״ױ ײײ ײ ...ײ:
ױ -؆ ״ױ ײ ײ ...؇׳ױ ...؆ ױ ױװ ײ؆ ؇ײװ ױ' ײ ױ؇
״ױ ײ ױ ...ױ- ״ױ ײ ײ ؇ױ؇ ײ-؆ ... ױ'؇ ...׳ױ ײ؇ ״ ؇ ؇ױ
׳ױ ؆؆ױ ײ ؆ױײ ײ ؆!!! ײ ؇ײ ؆ ױױ!! ؆װ ״װ ؇
| 30אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן5
ניתן לרכוש את החוברת לנשים!!!
ה'מחזור' האהוב לר"ה לאמהות הצדקניות בקרוב ממש
שמבלות בגינה בדמע בשליחותם עם הילדים שלחייך פרדס רימונים!!! הרימון הבודד שהסעיר את ירושלים בראש השנה.
בשעת התקיעות. מוצאי ר"ה בירושלים ...כל העוילם בחצר בית יעזק משועשעים ומחוייכים ...כן ...בר"ה הזה היה אירוע מאוד מעניין ומשעשע
מתורגם גם לאידיש ואנגלית... בירושלים!!! רימון אחד הצליח להסעיר את כל ירושלים ...עוד יספרו על הר"ה הזה...
הכל התחיל מר' ידותון ...מדובר ביהודי מתוק שיש לו המון אהבת תורה וכבוד לתלמידי חכמים ...וכמידי שנה יומיים לפני ר"ה ר'
ידותון מגיע עם ביכורי רימו נים ...הוא לא היחיד ...יש עוד אלפים חוץ ממנו ...סו"ס ערב ר"ה זה בדיוק העונה של קטיף הרימונים
והתמרים ...וממילא העזרה מלאה בביכורי רימונים ...אבל עדיין!! הרימונים של ר' ידותון זה ליגה אחרת!! מדובר ברימוני בדן!!!
שמעת פעם על רימוני בדן??
רימון בדן זה מרצדס!!!! כל רימון אבטיח!!! עסיסי!! אדום!! כל גרעין גרעין!! בקיצור :בחיים לא תראה רימוני בדן סתם ככה בחנות ירקות..
זה לא משהו שנמכר במשקל ...גם לא ב 24-שקל לקילו ...זה משהו שאתה יכול לראות אותו בחנויות לכלי כסף ...מי שקונה דבשיה מכסף יקבל שי רימון בדן אחד
--- בחינם .. .אולי גם אצל את מוכרי מחזורים מפוארים מעור עם כיתוב ...שם אולי מצרפים רימון בדן אחד ...מקסימום עוד חצי ...שיראה כמו הרימון בככרות של
החרדים) אבל ר' ידותון ...ככל שמתקרב ר"ה הוא נכנס לאקסטזה של אהבת תורה ...ולכן בשנים האחרונות הוא התחיל במנהג חדש,
להלן מוקדי המכירה מבית 'אז נדברו' הוא מגי ע כרגיל עם כמה עשרות רימונים בתור ביכורים!! והם ניתנים לאנשי משמר כדין ...אבל זה הסיפור הקטן!!! כי הסיפור
ירושלים: היותר רציני זה שלאחרונה ר' ידותון מצרף איתו עוד ארבע משטחים ענקיים עם אלפי רימוני בדן משובחים ...ואת זה משנעים
רח' נחמיה 10קומה ג' היישר לחצר בית יעזק ...ר' ידותון החליט לנדוב את זה לאורחים הרבים שמגיעים במשך הלילה לעדות החודש ...סו"ס בליל ר"ה
גבעת שאול ,רח' בן עוזיאל054-8491554 - אוכלים סימנים!! ור' ידותון טוען בתוקף :מי שטרח והלך מרחקים כאלו גדולים כדי להעיד עדות החודש ...מגיע לו להגיד 'שירבו
בית וגן -משפחת נוישטט רח' הרב פראנק 29 זכויותינו כרימון' על רימון בדן..
רוממה -המ"ג 052-7682281 -29 וכעת מתחיל הסיפור!!!! ערב ראש הש נה ...ארבע בצהרים ...כבר כל הרימונים עומדים בתצוגה מעוצבת בכניסה לבית יעזק...
רמות ד' -רובין 054-8419684 -47 ולפתע מופיע רץ דחוף והזעיק את ר' ידותון ...מה קרה?? אל תשאל ...הגיע מברק מהפרדס ,שלאחר שסיימו את כל הקטיף ...נכנס
נוה יעקב054-8500615 - האריס הותיק לסקירה שגרתית בפרדס ...ואז לפתע 'משהו' נעלם לו בפרדס ...ומה שהתברר זה שבתוך הפרדס יש בלע"ר מאות
אופקים -משפחת שפירא053-4112035 : עצי מאכל ...אבל יש נטיעה אחת קטנה וסוררת ש ...שהיא מוקפת בקזוזות אדמה( ...בתור סימן והיכר שזה ערלה!!! זה מיועד בעיקר לאלו
אחיסמך053-4162979- ש'לוקחים' בלי רשות ...גם אם אתם לא מקפידים על גזל ...לפחות לא תכשלו באיסור הנאה דערלה) ותכל'ס ...אני מחפש את הסימון של הנטיעה ולא
אלעד -רחוב ר' יהודה הנשיא 03-9073067 -81 מוצא ...בקיצור :אחרי שעה וחצי סו"ס מצאנו את הנטיעה!!!! ו ...ומה מתברר?? שגם ממנה קטפו רימון אחד (לא היה שם יותר
אשדוד -הרב צור050-4120311 - מרימון אחד בשל) ותכל'ס ...קרוב לוודאי שהרימון ערלה הבודד הזה התערב עם כככל רימוני הבדן הכשרים ...ר' ידותון קיבל את
ביתר עילית -אזור רמי לוי054-8450998 - המידע ו ...והחויר כסיד!!!! ר' ידותון קיבל צמרמורת והתכנס בתוך עצמו ...ארך לו כמה דקות לקלוט את הממדים וההיקף העצום
בית שמש -נהר הירדן 9ר"ב 058-3294147
של הנזק!!!
055-6728458 בני ברק -קיבוץ גלויות 9 לא היה הרבה זמן ...עוד חצי שעה כניסת יו"ט ...התכנסה ישיבת חירום במעמד בי"ד מסנהדרין ...ור' ידותון הציג בפניהם את
חזו"א 052-7117271 34 הנתונים ואז יצא הפסק המרטיט ...שככככל הסחורה!!! כל אלפי הרימונים היוקרתיים ,ככככולם אסורים ...ולא סתם אלא בהנאה...
רח' הרב קוק /הרצוג0527603814 - מה לעשות!! רימוני בדן זכו לקבל מחז"ל את הקופלימנט שהם מז' דברים שחולקים חשיבות לעצמם כמו בעלי חיים שאם נתערב
אזור גן ורשא0534166085 - אפילו באלף לא בטיל!! (ולכן למרות שבדרך כלל ערלה בטלה לכה"פ באחד ממאתיים ...אבל רימוני בדן?!? זה פירמה!!! שכל רימון בדן חולק מקום לעצמו!!
פרדס כץ אבוחצירא0548494663 - ואם יש רימון בדן אחד שברור לנו שהוא ערלה ונתערב ,כל אלפי הרימונים שממתינים שם בחצר בית יעזק אסורים בהנאה)
פרדס כץ ביכ"נס אילת השחר0548578226 - כולם נעצו עיניים חוששות בתגובה של ר' ידותון!! אבל ר' ידותון הפתיע בחיוך ואמר :הנה!! הגיע ר"ה!! יש לי כעת את הזכות
להמליך את ה'!! ואם ה' רוצה שאני אאבד במו ידי 2000רימוני בדן ...הנני!!!!
חדש זכרון יעקב054-8439757 : ---
חיפה :חדש! :גולדמן 054-8423047 הגיע ליל ראש השנה ...תוך שעה וחצי כבר התחילו להופיע העדים הראשונים ,ותוך שעתיים וחצי כבר הייתה נהירה של עשרות
נו"ש :זלושינסקי 0527121693 א לפים ...השלחנות נפתחו וסעודות גדולות עושים להם ...והגיע השלב של הסימנים ...וכולם כבר מחכים לרימוני בדן האהובים
טבריה054-8441354 - שהתרגלנו אליהם מהשנים הקודמות...
טלז סטון -קפלן ,הרי"ף 6ק"ג 052-7688584 ו ...ור' ידותון הסתובב בין השולחנות והתנצל ...תבינו ...גם השנה השתוקקתי להביא רימוני בדן כפי שאתם רואים ,אבל קרה משהו
כרמיאל0527136165 - מצער ...והיום ר"ה!!! יש לי את הזכות יחד איתכם להרבות זכויות עם רימוני בדן משובחים שמחר בעזה"ש בערב אנחנו נעשה פה
מודיעין עילית :קצות החושן 052-7174781 ,14 הדלקה ונשרוף את כולם ונזכה להרבות זכויות לא בסימנים אלא בפועל בזכות הנאמנות לחז"ל שרצונו ית' שנשמע בקולם!!!!
חפץ חיים -14דרבקין0527634753 - העויילם נפעמו מהדברים ...ר' ידותון פשוט סחף את הציבור ...רבותי :מה יכול להיות יותר נשגב מלהביא בער"ה ביכורי רימונים
גרין פארק0527644795 - למקדש?? זה לשרוף ביכורים במוצאי ר"ה כי כך גזרה חכמתו ית' ,ע"י תקנת חכמים ...היו שם ריקודים עד סוף הלילה אבל כצפוי...
חדש נוף הגליל :הר יונה ג'053-4118642 -
מתוך מגוון האנשים שהגיעו לעדות החודש ...יש גם אפושטע יידן ...והגיע יהודי שאצלו הסימנים של ר"ה זה יהרג ואל יעבור...
נתיבות -רח' הרב גרשנוביץ 0527644737
עפולה052-7686876 - והוא היה בלחץ להשיג רימון!! אז ניסו להסביר לו שערלה ...והתערב וכו' ...אבל זה היה 'יותר מידי' בשבילו ...אין לי זמן עכשיו
פתח תקוה( -מרכז העיר) 0504124235 לערלה ...אני צריך רימון לסימנים!!!!
צפת052-7181828 - והיה שם גם את זונדל ...יהודי פשוט שלא הצליח להירגע ...מה ...ככככל הסחורה הזו הולכת לפח בגלל רימון אחד? אתם יודעים
רכסים054-8415410 - מה זה רימוני בדן ?...עם רימון אחד כזה הצלחתי לשחד את הקסדור הרומאי שלא יסגיר אותי לכלא עשר ...ור' ידותון הסביר לו...
רחובות0583298126 - כן ...אני יודע ...אוהו אני יודע מה זה רימוני בדן!!!! אבל א תה יודע מה זה לשמוע בקול חז"ל?? אבל היהודי עם הסימנים לא הצליח
תל ציון052-7150166 - להירגע( ...הוא מצידו בטוח שאם לא יהיה לו רימון בליל ר"ה הוא לא ישלים את שנתו) והוא התייעץ בשקט עם כמה שמבינים ב'איסור והיתר'
תפרח -לימן055-6705003 - והם אמרו לו :שאם מישהו פותח את הרימונים והם כבר לא שלימים ...אז זה כבר לא חשוב ,ואז זה כבר כן מתבטל באחד ומאתיים...
-- ואז באמצע הלילה ...כשכולם שרו בהתלהות הוא הלך כולו חדור קנאות (שלא להפסיד מנהג ישראל) ופיצח בזריזות מאתיים רימונים...
ניתן לקבל את החוברות גם בשליחת בקשה למייל
ואז הוא הופיע כולו רגשות קודש ואמר :רבותי :עשיתי 'עבוייידת הביטול' וכעת יש לי 'ירבו זכויותינו כרימון' להתברך בברכת
הרשום בעמוד הראשון.
השנים ...ניתן להתכבד ...בהתחלה כולם היו בהלם!!!!! ואז מהר מאוד ניגשו אליו שלוחי בית דין והודיעו לו חגיגית ...ר' זונדל...
טעית בחישוב! לא הרבית לעצמך שום זכויות!! כי קיי"ל שאין מבטלין איסור לכתחילה ,ומי שעבר ובכל זאת ביטל ...זה אמנם
בברכת כתיבה וחתימה לכל המפיצים... מותר לאחרים אבל חכמים קנסו אותו ש-לו זה אסור!!! אז מה שבטוח :לך לא הרבית שום זכות ...ואדרבה ...לכולם היה זכות
ושנה טובה ומבורכת לכל הקוראים ששמעו לחז"ל ואת הזכות הזו אתה הפסדת במו ידיך ...ואילו מהרימון אין לך רשות להשתמש ...אבל לאחרים כן ...בבקשה ...רבותי:
וגם מי שלא. מי שרוצה להגיד 'שירבו זכויותינו ,'...וכאן הייתה הפתעה ...אף אחד לא הסכים!!! ר' ידותון הצליח כ"כ לסחוף ולרומם את העוילם...
--------- אף אחד לא רוצה להפסיד את הירבו זכויותינו של הזכות לפרוש מאיסור דרבנן!!! חביבים דברי סופרים...
תכל'ס ...כעת מוצאי ר"ה ...הסיפור הספיק להתפרסם בירושלים ...וכעת אלפי אנשים נוהרים לחצר בית יעזק לקראת מעמד
השריפה( ...מה שכן ,הגיעה בקשה מבי"ד לעשות את השריפה במקום נמוך ,כי בליל ב' בחודש ,יש כאלו שעלולים לחשוב שזה משואות) וכעת הגיע
בימים הקרובים תתקיים מכירה של כל השמועה שהכה"ג מאוד התרגש מהמעשה והודיע שהוא רוצה להשתתף במעמד השריפה (למרות שמחר בצהרים הוא כבר אמור לפרוש
ספרי וחוברות מבית אז נדברו בישיבת מיר לז' ימים) ואכן אלפי אלפי רימוני בדן ...שמוערכים בקרוב למיליון שקל הושלכו היישר לדליקה בניגוני דבקות 'גן נעול אחותי כלה...
שלחייך פרדס רימונים וגו'...
(חדר כביסה)
אוסף | 31
6 אבאלה ...כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה וכו'... לתוכן
אז זהו!! שהגיע הזמן שנשאיר טיפ טיפה כבוד גם לבורא עולם!!! כצפוי ...היו כמה שהתקשרו אלי מבוהלים ..מה קרה?? היו כאלו שטורחים בימים אלו לזרוע
שים לב :את כולם אנחנו מכבדים ,על הנרצחים מהמסיבה בריעות אסור לדבר ,כי הם נהרגו על פ חד ובהלה שכל פעם שר"ה חל בשבת ולא תקעו ...אח"כ הייתה שנה קשה ...נו ..מה עושים
קדה"ש ,הם נמצאים בהיכלות הכי גבוהים ,אבל להגיד שהרבש"ע עשה את זה למי שעשה את שהשנה לא תהיה רעה? אמרתי לאותו אחד :אם בשנת תשפ"ד שר"ה חל בשבת ...היות ולא
רצונו?? עם זה אין לנו בעיה!! היד שלנו מאוד קלה על ההדק ללכלך ולהותיר אדמה חרוכה תקעו אז אח"כ הגיע הטבח בשמחת תורה ,והרי מי גזר את זה? בורא עולם!! אם ככה זה אומר
ותחושת חוסר אימון לכל מי שעושה רצון ה' ...שאתה תהיה הכי בסדר עם הרבש"ע ,ובסוף הוא שכנראה לא היה בסדר שלא תקענו בשופר ...אם ככה ,אז מה הבעיה ...אותי חינכו שיש כזה דבר
יעניש אותך למרות שעשית הכי טוב( ...אגב :זה לא סתירה שברגע שהם נהרגו על קדה"ש נתכפר להם הכל לחזור בתשובה ...ואי לכך ובהתאם לזאת :אני מכריז בזאת שהשנה בר"ה שחל בשבת ,אני
כפי שמבואר בשע"ת) מתכנן לתקוע בשופר!! אה ...מה דעתך? רוצה 'זמני תקיעות'?? לא לא!!! חס ושלום!!! אסור!!
ואי לכך ובהתאם לזאת!! אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולהכריז את הקבלה שלי לשנה אסור השנה לתקוע בשופר ...למה? כי אסור ...מי אמר שאסור?? בורא עולם!!! הוא הורה לנו
הקרובה!! (אני אומר ברבים כדי שיהיה לי מחייב) ובכן :אני מקבל על עצמי בלי נדר!!!! שבמוצאי שביעי לשמוע בקול חז"ל שאסרו לתקוע בר"ה שחל בשבת ...אה ...בורא עולם הורה לנו כך ?!?...אז
של פסח הקרוב .שעתיים לאחר צאת החג ,אני הולך בל"נ למכולת הקרובה וקונה חמץ שנמכר למה מגיע לנו עונש שעשינו בדיוק מה שהוא אמר??? אה...
לנכרי כדין!!! הנה!! זו הקבלה שלי!!! אה ...מה הקשר בירה נשר?? שאלתי פה שאלה!!!! האם למישהו יש תשובה על השאלה שלי???
איך פתאום קפצתי מראש השנה למוצאי שביעי של פסח? בורא עולם הור ה לי בר"ה תשפ"ד לא לתקוע בשופר!!!! שמעתי בקולו ...לא תקעתי!!! ומה
אז אני אספר לך :אני עד היום הקפדתי להימנע מלקנות חמץ שנמכר לנכרי ...למה? כי יש לי התוצאה?? השביעי באוקטובר!!! ועל מה??? שעשיתי בדיוק מה שהוא אומר ?!?!?!?...נו...
נערווען מחמץ שעבר עליו הפסח ...מה הבעיה בזה?? אז ככה :האמת היא שאין בעיה!! תגיד לי :זה תקני?? זה הגון???
מדאורייתא חמץ שעליו הפסח מותר ...רק מה? חכמים קנסו!!! חז"ל קנסו את אותו חוטא (תבין :מילא היית אומר שהקורונה ואירועי שמחת תורה זו הנהגת היחוד והקב"ה עושה כל מיני דברים שאין לזה שום
שהתעצל ולא ביער חמץ ...שהחמץ שלו אסור גם לאחר פסח... קשר למעשים שלנו לא לטוב ולא למוטב ...עם זה אין לי בעיה ,זה נקרא הנהגת היחוד ...אבל להגיד שה' גזר שנה קשה
וכאן מגיע החזו"א וטוען טענה פשוטה :אני לא מבין :עומד לפנינו בעל מכולת ,יהודי תם וישר מצד הנהגת המשפט ,כי!!!! כי עשינו רצונו ולא תקענו בשופר ולכן 'מריעים לה בסופה' ...ראית מלך אוהב צדקה ומשפט
שנותן דוחו"ת לאזרחים החוקיים שלו שפעלו בדיוק לפי ההוראות שלו??)
וירא אלוקים ,בער ב פסח הוא הלך לרב ברצינות ובאחריות ושאל את הרב :מה אני צריך
לעשות ...והרב ענה לו :תמכור אצלי את החמץ ...ואותו יהודי ירא ושלם עשה לפי ההוראות של מי שככה חושב על בורא עולם ...מסוגל להמליך אותו??
השו"ע ,הלך ומכר את החמץ כדין ...והנה!!!! הגיע מוצאי פסח ו ...הופ!! אני לא רוצה לקנות מי שכזה חוסר אימון יש לו בבורא עולם יכול להגיד 'וכל מאמינים'??
ממנו ...למה? לך תדע ...אול י ...אולי מגיע לו קנס של חמץ שעבר עליו הפסח ...צועק עלי אז הנה!!! אנחנו שוב חוזרים לאותה נקודה של חוסר אימון!!!
החזו"א :סליחה אדוני!!!! יהודי שעשה בדיוק מה שצריך ע"פ הלכה לא מגיע לו קנס!!! יתהפך לחשוב ככה על בורא עולם זה לא יהודי!!! ואין לי דרך איך לשכנע כזה אחד להתגייר ...זה אימון
העולם!! גם אם נניח שבעוד 40שנה יתברר שהגוי היה בכלל יהודי והמכירה בכלל לא חלה ...זה בתחתית השפל ...עד כאן מטח יריות!!!!
לא משנה ..כי קנס?!? קנס לא מגיע למי שעשה כדין .ככה החזו"א טוען ביושר ובצדק!! נו.. אבל רגע רגע ...תרגע ...אל תסמיק ...זה בסדר ...אל תרגיש לא נוח ...כולנו באותו בוץ ...תאמין
לי שגם אני!!! (ובדיוק בגלל זה אני כ"כ חם ובוער בנושא הנרחב הזה ,ולכן כתבתי חוברת שלימה 'הלוך להרגיעו'
.החזו"א הצליח לשכנע אותי?
לא!!! עדיין כל מוצאי פסח מחדש יש לי נערווען ...מה הנערווען שלי?? בעניין זה) גם אצלי מתחוללת המערת שדים הזו ...אוי אוי רבש"ע ...שוב מלכדת אותנו?? מצד
שעדיין!!! אולי גם ליהודי שנסע לפי החוק!! אולי גם לו מגיע דו"ח למרות שהוא נסע לפי כל אחד אתה לא מרשה לתקוע ,ומצד שני 'כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה מריעין לה בסופה'?
כללי וחוקי התורה ...אז הנה!!! כעת הגיע הזמן לעשות תשובה!! ולעשות סוף לעיוות הזה!!! כן ...המחשבות האלו מוכרות ...והגיע הזמן שנשאל את עצמנו את השאלה שמרן הרב שך זיע"א
במוצאי שביעי של פסח הזה אתה תראה אותי אוכל בורקס עסיסי שהבצק שלו נמכר לנכרי שאל בנאומו המפורסם נגד הקיבוצים .הרב שך שאג מנהמת לבו במה אתם יהודים!
כדין!!! כי נכון ,החמץ ...אולי ח"ו עבר עליו הפסח ...אבל יהודי?!? על יהודי לא עבר הקלח!!! גם אנחנו צריכים לשאול את עצמנו ,אם זו רמת האימון שיש לנו בבורא עולם ...אז במה אנחנו
יהודי לא מופקר לקנסות ועונשים על שהוא עשה מה שנכון ...את העלילת דם הזו אנחנו יהודים?? או יותר נכון ...מי כבר נשאר לבורא עולם?? מי כן יתן בו אימון?? איזו כלה כן תסכים
נחושים ביחד לסקל!!! ואנחנו נשרש את זה בכוחות משותפים( ...תקבל על עצמך להצטרף למאבק
להיכנס איתו לחדר יחוד מתוך אימון שהוא לא הולך להחטיף לה שם מכות בלי סיבה???
הקריטי הזה) ואנא ממך ...אם אתה מזדהה עם הקבוצת סיכון הזו ,תקבל על עצמך לפעול ולכן חס וחלילה חס ושלום!!! הס מלהזכיר!!!!
במודעות בנושא המזעזע הזה ...לעשות סוף לקצר הזה בינינו לבין ה'.. אם הייליגער באשעפער אמר שהשנה לא תוקעים בשופר!!!! שום דבר רע ה' לא יזמין לי
יהודים יהודים!!! בא נחליט בר"ה הזה שאנחנו מוציאים את השולחן ערוך וספרי היראה בעקבות זה!!! למה?? כי עשיתי מה שצריך!!!! והקב"ה הגון!! והוא לא הולך להעניש את מי
מהארון ...מחבקים אותם חזק חזק!! נותנים להם את מלא הגיבוי ...מקבלים על עצמנו להיות שעשה את רצונו!!! וזה חייב להיות ברור כביעתא בכותחא וזהו!!! עקרונית אני אמור לעצור כאן,
כי אין צורך להסביר עוד מילה אחת בנידון ...כי אין אופציה לחשוב אחרת!!! )כלומר :איך צורך להסביר,
מחויבים לחוקי התורה ולהיות אנשי חוק!!! וזהו!!! מכאן ואילך אני משוריין ומעוגן בחוק!! אני
בממ"ד!!! חוק התורה יגונן עליו ...במילים אחרות קוראים לזה :תורה מגנא ומצלא!!! כי כל עוד לא איך זה מסתדר עם חז"ל ולא איך זה מסתדר עם העובדות) אבל רק בשביל לשבר את האוזן ...סו"ס כדי
אתה עושה בעבודת ה' מה שאתה רוצה לפי הרגשות אתה חי בסיכונים ...אין לך שום ביטוח... להפיס את לבו השבור של ידידי המבוהל מהעובדה שבשנת תשפ"ד לא תקענו בשופר וקרה מה
אפילו לא ביטוח חובה ,אבל ברגע שנדבקת לרצון ה'! יש לך ביטוח משלים!!! ולא זו בלבד... שקרה ..אז סליחה על הביטוי ...אבל מי שקצת זוכר ...בשנת תשפ"ד לא רק ראש השנה חל
אלא אפילו אותו יהודי רשע שהדביק פת לתנור בשבת במזיד והתראה ...ועקרונית הוא כבר בשבת ...היה עוד!!!! עוד יום אחד שחל בשבת ...תן ניחוש איזה יום?? ההוא שמחת תורה!!!!
התחייב סקילה ...אבל בשניה האחרונה!!! רגע לפני שקרמו פניה בתנור ...הוא תפס את עצמו... גם הוא חל בשבת!! ו 99%-ממי שהיו שם בזירה היו מחללי שבת גמורים! אז מה אתה רוצה??
רגע ...לא מתחשק לי להיסקל מחר בבוקר ...ולכן הוא רץ מהר מהר להביא מרדה כדי לרדות את ואילו אותם אלו שבאותו ר"ה לא תקעו בשופר בגלל שבת ...לא נפלה משערת ראשם ארצה
הפת מהתנור רגע לפני שזה יגיע לשיעור אפיה ...ואז לפתע חז"ל תופסים לו את היד!! סטופ!!! בזכות השבת!!! אז מה אתה רוצה?? סו"ס הרי לא סתם לא תקענו בשופר באותו ר"ה ...לא
לא לא!! אל תרדה את הפת!!! מה ...אתה לא יודע שתקיעת שופר ורדיית הפת הם צמד חמד!! תקענו כי -כן תקענו בעצם השמירת שבת שלנו!!! ומי שתוקע בשמירת שבת ...אז תקיעת שבת
על שניהם נאמר' :חכמה ואינה מלאכה' רק מדרבנן אסור לרדות פת מהתנור... שומרת עליו ו ...והיא שמרה!!!! אז מה אתה רוצה???
אותו רשע מנסה להתנער מחז"ל ..סליחה חז"ל ....תעזבו אותי ...זה החיים שלי ...אם אני הרגע רק מה כן?? יש בכל זאת הבדל אחד בולט ומשמעותי בין ר"ה רגיל לר"ה שחל בשבת ...שבר"ה
לא רודה את הפת ...הלך עלי ...מחר סוקלים אותי ...מה חז"ל עונים לו?? לא לא!! תהיה רגוע... רגיל יש לנו מבצע חד פעמי!! אתה לוקח שופר ואתה עושה טו טו טו ...וזהו ...לחצת על הבר
אם אתה כעת תשמע בקולנו ולא תרדה בגלל ההוראה שלנו!! אנחנו פורשים עליך חסות!!!! קוד האלוקי ובבת אחת נפתחים שערי רחמים ...ואשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון...
אתה לא תהיה חייב סקילה ...אנחנו נעדכן שעשית את זה בהוראתנו ולכן אתה פטור מסקילה, אבל בר"ה שחל בשבת .השופר הוא קצת יותר מסיבי! אנו לא תוקעים בשופר ...אנו תוקעים
למרות שעשית מלאכה גמורה ...כן!! ככה אומר תוס' בפירוש (שבת ד .ד"ה קודם שיבא) אתה בערכים הרבה יותר מערכתיים!!! ג' אפשרויות:
קולט?? גם רשע גמור שכבר חילל שבת במזיד ,שיכול בדקה ה 90-להיפטר באמצעות איסור א .אנחנו תוקעים ב-הכנעה לחכמים שכך גזרו עלינו!!!
דרבנן ,לרבנן יש גב לומר לו :עזוב!! שמע בקולנו ,ולא יקרה לך כלום!! ב .אנחנו תוקעים ב-חובת ערבות שיש לנו לכל יהודי...
אז זהו!! צריך לדעת שכשיהודי עושה מה שצריך ע"פ תורה הוא משוריין!! מאובטח! הוא ג .אנחנו תוקעים ב--שמירת שבת שלנו בקנאות...
אבל המכנה המשותף בין כולם שאנחנו תוקעים!!!! (המלצה שלי :תבחר את אחד מג' ערכים אלו ...קח
בידיים טובות( ...רק מה?? מול הנהגת היחוד אין לנו גישה ...אבל מצד הנהגת המשפט הוא מסודר!!! סו"ס ר"ה זה
נטו הנהגת המשפט!! היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים!) מצד הנהגת הדין והמשפט כל עוד אתה צמוד אותו כנושא לחיזוק ושטייגן לאורך השנה הבעל"ט ...עצה טובה קמ"ל) אז הנה ...זה ההבדל!! אם בכל ר"ה
להוראות של התורה ...אתה צח כשלג!!! וזה צריך להיות מאוד מאוד ברור!!! ומי שחושב אחרת הוצאנו שופר מהבויידם ,תקענו ומיד החזרנו לבויידם עד שנה הבאה .אז השנה אנו תוקעים עם
הוא התבלבל בין יהדות לג'ונגל ...ועל זה אנחנו צריכים לחזור בתשובה!! על הטשטוש והחוסר שבת קודש ושבת זה לא משהו ששוכב בבויידם ...זה השבת הזו שאנחנו הולכים לתקוע איתה
אימון שיש ל נו במרחב הכי בטוח והכי יציב שנקרא דרך התורה!!! בר"ה זה קח שולחן ערוך! כל שבוע מחדש ב'לכו נרננה' ...בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' ...ואנחנו מביעים
תחבק אותו חזק ותבטיח לה' ,אני מתחייב לקבל הוראות משו"ע ומכאן ואילך גם אם במשך נכונות להמשיך לתקוע איתה לאורך כל שבתות השנה הבעל"ט ...אז בעוה"ר ,בשנת התשפ"ד
השנה יתפתח איזה ויכוח בנזקי שכנים ויוכרע בבירור שע"פ שו"ע חו"מ זכותך לעמוד על שלך, השופר של שבת קודש הופיע ג' שבתות לאחמ"כ ו ...ו ...והוא חולל גינוחי גנח וילולי יליל ...אבל
אז גם אם השכן יקפיד עליך ,וירעיף עליך קללות וחרמות ויעשה עין הרע ,פולסא דנורא ..,אתה היללות האלו לא הופיעו בשום בית כנסת שלפני שלוש שבועות ,לא!! לא תקעו שם בשבת כי...
יכול לישון רגוע ,כי אתה מעוגן בחוק!! ובאותה מידה אם יש תקנת חז"ל או דינא דגמ' שהחלטת כי ...כי שבת היום לה'...
לצפצף עליו ...אתה בבעיה!!! עכשיו בינינו :מה שאמרתי עכשיו ...די קשה להוציא מהפה ...כי מי אני שאומר שהטבח בשמחת
רק מה? יטען מי שיטען :שאחרי הכל קיי"ל שצריך גם להיות 'מעביר על מידותיו?? כן!! מעביר תורה קרה כי ה' העניש על חילול שבת ...ואני גם לוקח בחשבון שיהיו כאלו שיתרתחו עלי ,מי
על מדותיו זה נכון ...אבל רק למי שכבר עושה מה שצריך ...אבל מי שאין לו טיפת אימון אתה שנהיית הדובר של הרבש"ע ...מאיפה אתה יודע להגיד שזה קרה בגלל חילול שבת??
בלעשות מה שצריך ...אז בינינו ...הוא חשוד בלפספס גופי תורה גמורים ...כזה אחד צריך בראש אז נכון!! מי שיתעצבן ויעיר לי על זה ,אני מקבל מראש את התוכחה! אבל מה יכול להיות יותר
ובראשונה בלהפסיק לפחד לעשות את מה שנכון לעשות! כולל מה שמותר ע"פ רשות .קודם גרוע מלהגיד שבטבח בשמח"ת קרה כי ה' העניש על חילול שבת? מה כבר יכול להיות יותר
שיפנים ששו"ע הוא מרחב בטוח שמשתלם לברוח אליו ...ואח"כ יתפנה לתוספי תזונה כמעביר מעצבן מכזה משפט? להגיד שבשמחת תורה ה' התכוין להעניש את מי ש-כן!!! כן שמר את
על מדותיו ...ודו"ק היטב... השבת שלפני ג' שבועות ולא תקע בשופר ע"פ ההוראות של ה'!!!
אה ...מה נראה לך יותר צורמני??? מה יותר עקום?
| 32אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן לא תעשה פט
שלא להעלות קדשים בחוץ
שנאמר השמר לך פן תעלה עולותיך וכו'
לא תעשה צ
שלא לשחוט קדשים בחוץ
שנאמר אשר ישחט שור או כשב וכו'
ואל פתח אהל מועד וכו' ונכרת
בשל טעות שנשתרבבה בשבוע שעבר -השיעור מודפס בשנית בצורה מתוקנת
קרוב למזיד הוא ,ואף להצד דקרוב למזיד הוא מ"מ ליכא גדר איסור שחיטה בחוץ משום לתא דשפיכות דמים
כרת ,ומה ההו"א כאן לחייבו כרת באומר מותר. נאמרו ב' לאוין על הקרבת קרבנות מחוץ לעזרה -לאו על
נפק"מ בהגדרת האיסור כשפיכות דמים שחיטת קדשים בחוץ ולאו על העלאת הקרבנות בחוץ .והגמ'
ולהאמור י"ל ע"פ הרמב"ן (מכות שם) דברציחה אין פטור של (זבחים קז-:קח ).מאריכה למצוא היכן נאמר לאו על כל אחד
אומר מותר כלל ,דלא אמרי' דאומר מותר פטור אלא והיכן נאמר הכרת עליהם.
בעבירות שבין אדם למקום ,שהאדם היה סבור שהמעשה גדר האיסור נתבאר בדברי הרמב"ן .לענין איסור השחיטה
מותר ,אבל בעבירות שבין אדם לחבירו כרציחה לא שייך נאמר "איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז
לפטרו מפני שהיה סבור שהמעשה מותר ,דבעבירה לחבירו במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה .ואל פתח אוהל מועד לא
הוא אסור .ואי אמרי' דאיסור שחוטי חוץ מוגדר כשפיכות הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא
דמים ,שייך לומר דהו"א דאין בו פטור של אומר מותר. דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו" (ויקרא יז ג-ד) וכתב
בתוס' הרא"ש (בקידושין) מפרש את המיעוט 'פרט לאנוס' הרמב"ן " -וטעם דם יחשב -ממעשה בראשית ,יאמר ,הנה
דמיירי שבאו שני עדים ואמרו שבהמה זו אינה קרבן ,ועל בכל בעלי חיים זולתי אדם עשיתי דמם כמים ולחומם
דעתם שחט בחוץ .ומבואר בדבריו שההסתמכות על עדים כגללים ,כמו שאמר כירק עשב נתתי לכם את כל ,אבל אם
מוגדרת כאונס ,ואי לאו קרא הו"א שהוא חייב על ההקרבה. ישחט מחוץ למחנה יחשב כשופך דמים" .מבואר בדבריו
וצ"ב דתנן בריש פרק האשה רבה (יבמות פז ):דעדים שאמרו דאחר דמלכתחילה לא הותר לשחוט בע"ח אלא אך ורק לבני
לאשה שמת בעלה ונישאה על פיהם ,אינה חשובה כאנוסה נח הותרו בעלי חיים כששוחטם לצורך ,וכל ששוחט מחוץ
וחייבת קרבן ,וא"כ גם מי שעושה ע"פ עדים אינו נחשב למחנה הרי זה כשחיטה שלא צורך ונחשב כשופך דמים .ויש
כאנוס .ואף כאן אי"ז אונס גמור ,אך מ"מ יקשה דעד כמה בהגדרה זו כמה נפק"מ.
שהוא סומך על העדים וסבור שבהמה זו אינה קרבן אלא מיעוט אנוס שוגג ומוטעה מאיסור שחוטי חוץ
חולין ,א"כ הוא מתעסק על מעשה השחיטה ואמאי חייב. דרשינן בגמ' (קידושין מג .זבחים קח ):מהאי קרא דכתיב גבי שחוטי
ולהאמור דאיסור שחוטי חוץ הוא ענף מאיסור רציחה ,לא חוץ 'האיש ההוא' -הוא ולא אנוס ,הוא ולא שוגג ,הוא ולא
שייך בו פטור מתעסק ,דברציחה אין פטור של מתעסק מוטעה .ותמהו התוס' (בזבחים) למאי איצטריך קרא למעוטי
כמבואר בגמ' במכות (ז ):לגבי חיוב גלות בחוטב עצים כשנשל שוגג ,והא שוגג לאו בר קרבן הוא .ותירצו דהו"א דהיכא דלא
הברזל מן העץ .והטעם כמבואר בגמ' (ב"ק כז ).דבנזקין ובכל מייתי קרבן חייב כרת ,אע"פ שהוא שוגג ,קמ"ל שאינו חייב
מצוות שבין אדם לחבירו אין פטור של מתעסק כלל. כרת כלל .ואפשר דבכל מקום שיש חיוב חטאת בעבירה שיש
נפק"מ לענין עכו"ם בה עונש כרת ,הו"א שיתחייב כרת אם לא הקריב את החטאת
הלכה נוספת נובעת מהגדרה זו ,דאיתא בגמ' (זבחים קטז" ):דבר דאין לו במה להתכפר ,ומהכא ילפי' דפטור מכרת.
אל בני ישראל ,בני ישראל מצווין על שחוטי חוץ ,ואין העובדי הרשב"א (בקידושין) מתרץ דכיון דכתיב בשחוטי חוץ 'דם שפך'
כוכבים מצווין על שחוטי חוץ ,לפיכך כל אחד ואחד בונה לו הו"א דאקשיה רחמנא לרוצח ,מה רוצח יהרג ואל יעבור ,אף
במה לעצמו ומקריב עליה כל מה שירצה" ,ומוסיפה הגמ' האי נמי יהרג ואל יעבור ואף כשהוא שוגג אנוס או מוטעה,
דאסור לישראל לסייען ולעשות שליחותן .ולכאו' מאי קמ"ל קמ"ל דאין יהרג ואל יעבור בשחוטי חוץ .ותימה דבכל מקום
דעכו"ם מותרים לשחוט בחוץ ,והלא אין זו מצוה משבע דהדין יהרג ואל יעבור ,אם עבר ולא נהרג אינו חייב כרת היות
מצוות בני נח .אכן ,אי אמרי' דאיסור שחוטי חוץ הוא ענף והוא נחשב כאנוס ,ומה"ת דהכא יהיה הדין יהרג ואל יעבור
מרציחה ,א"ש דהו"א דאף עכו"ם יהיו מוזהרין עליו, כשעבר ,והלא הוא אנוס.
ואיצטריך קרא למעט עכו"ם מאיסור זה.
עוד הקשו בתוס' על המיעוט 'הוא ולא אנוס' -דפשיטא
נפק"מ לענין איסור בשר תאוה במדבר דאנוס אינו חייב כרת ,ותירצו דשמא האי אנוס פרט לאומר
נחלקו רבי ישמעאל ורבי עקיבא אם עכו"ם נאסרו ישראל מותר .ואף כאן יש לשאול דבכמה מקומות בגמ' נחלקו
במדבר בבשר תאוה שהוא כל בשר שאינו קרבן ,או שהותר אמוראים (מכות ט .ועוד) אי אומר מותר אנוס הוא או אומר מותר
~ 33 א~ א
וסף |
לתוכן
היא ,להא מילתא דשחוטי חוץ נקראת עבודה ,ולא באר את להם בשר תאוה גם במדבר .וכתב הרמב"ן (ויקרא יז ב) דאי לא
טעמו .וברשב"א (ב"ב קכ ):כתב דכיון שהזר כשר בשחיטה לכן נימא דהותר להם בשר תאוה ,יהיה השוחט נחשב כשוחט
נקרא עבודה ,וממילא כששחט בחוץ עובר על איסור שחוטי בחוץ ועובר על האיסור אע"פ שלא הקדיש .ואינו מובן מה"ת
חוץ .והדברים תמוהים עד למאד ,דלפי דבריו אם העלה הזר שיעבור על האיסור ללא שהקדיש .אך לדברי הרמב"ן הנ"ל
בחוץ יהיה פטור מפני שאינו ראוי לעבודה ,ואילו בכתוב בהיות וכל שחיטה אמורה להיות רק על מנת להקריב בפנים,
נאמר "ואליהם תאמר איש איש מבית ישראל ומן הגר הגר כאשר שוחט בזמן שלא הותר לשחוט ,עובר על איסור שחוטי
בתוכם" ,הרי דכל איש מישראל חייב כשעבר על איסור חוץ.
שחוטי חוץ .וכן צ"ב מש"כ בפירוש על תו"כ המיוחס לר"ש הגדרת איסור העלאה בחוץ כאיסור של עבודה זרה
דחייבים על שחיטה אע"פ שיש אחריה עבודה ,היות וישנה כאמור מלבד איסור שחיטה ,נאמר לאו נוסף על ההעלאה
בחולין .ויש להבין מדוע זה מלמד גם על העלאה. בחוץ ,ואפילו שחט בפנים והעלה בחוץ חייב .וטעם האיסור
שחיטה היא חלק מההקרבה ולכן אסורה בחוץ מפורש בכתוב שם " -ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים
אך נראה דזה פשוט דאף ששחיטה לאו עבודה היא ,מ"מ אין אשר הם זונים אחריהם" .ומבאר הרמב"ן ששחיטה בחוץ היא
זה אלא כשהשחיטה עומדת לעצמה כגון בחולין ,אבל צורה של עבודה זרה ,ולפי"ז כשם שהאיסור של שחיטה בחוץ
כשמקריב השחיטה בוודאי חלק מההקרבה והיא אחת מד' שייך לאיסור רציחה ,כך איסור העלאה בחוץ שייך לאיסור
עבודות .דהנה כהן ששוחט אינו צריך ללבוש בגדי כהונה ע"ז.
שהרי השחיטה כשרה אף בזר ,אך אם ירצה ללבוש בגד"כ יש איסור זריקה בחוץ
לדון אם מותר לו ,דאם אינה עבודה כלל עובר על איסור מלבד שני איסורים אלו ,יש איסור גם על זריקת הדם ,ונחלקו
כלאים באבנט ,דאינו עושה מצוה שדוחה איסור כלאים. רבי ישמעאל ורבי עקיבא בגמ' (זבחים קז ).מהו המקור לאיסור
ונראה להביא ראיה שמותר ללבוש בגדי כהונה בשעה זריקה בחוץ .רבי ישמעאל למד מדכתיב לגבי שחיטה בחוץ
ששוחט ,מהא דאמרי' בגמ' (ברכות לא ):דשמואל הנביא דרש 'דם יחשב' לרבות הזורק ,ורבי עקיבא למד ממה שנאמר לגבי
במקדש מדכתיב "ושחט ...והקריבו הכהנים" דשחיטה כשרה העלאה בחוץ 'או זבח' -לרבות את הזורק .ובהמשך הגמ'
בזר .ועלי הכהן שכיון שהורה הוראה בפני רבו הוא חייב (שם" ):אמר ר' אבהו שחט וזרק ,לדברי ר' ישמעאל חייב אחת,
מיתה ,ושאל רבי משולם איגרא והלא אם אמר כדי לאפרושי לדברי ר"ע חייב שתים .אביי אמר אפי' לדברי ר"ע אינו חייב
מאיסורא ,מותר ,והכא כיון דשחיטה לאו עבודה ומותרת בזר, אלא אחת ,דאמר קרא 'שם תעשה' ,הכתוב עשאן לכולן
א"כ אסור לכהנים ללבוש בגדי כהונה ,ושמואל אמר דאינה עבודה אחת .זרק והעלה ,לדברי ר' ישמעאל חייב שתים,
עבודה לאפרושי מאיסור כלאיים בלבישת בגדי כהונה .אכן, לדברי ר"ע אינו חייב אלא אחת .אביי אמר אפי' לדברי ר"ע
נראה דמינה שמעינן דמותר לכהן ללבוש בגדי כהונה בשעת חייב שתים ,להכי פלגינהו קרא שם תעלה ושם תעשה .שחט
שחיטה אע"פ שהשחיטה כשרה בזר ,היות ואע"פ שהמעשה וזרק והעלה לדברי הכל חייב שתים" .ומפרש רש"י דאע"ג
אינו מעשה של הקרבה ,כי נעשה כיו"ב בחולין ,אך יש בו גם דלאביי חייבים על העלאה בפני עצמה ,מ"מ בהא לא פליג
הקרבה ומותר לכהן ללבוש בגדי כהונה כששוחט. אביי וס"ל דבשחט וזרק והעלה חייב שתים ,אחת על העלאה
ונמצא דהכל איסור אחד של הקרבה בחוץ ,וגם אם יש לזה ואחת על שאר עשיות.
משמעות של רציחה אי"ז אלא מפני שהיא נעשית בחוץ. ובמשנה למלך (פי"ח מהל' מעשה הקרבנות ה"ד) מפרש את דברי
ובאמת הכל איסור אחד והגמ' דנה כמה חייבים ועל מה ,היות רש"י דהגם שהם ג' איסורים מ"מ לכו"ע האזהרה של שחיטה
ויש ב' סוגים של הקרבה -עצם ההקרבה דהיינו העלאה .ויש וזריקה היא אזהרה אחת ולכך אינו חייב על שתיהם אלא אחת
הקרבה שהיא חלק מההקרבה הכללית .השחיטה היא חלק מלבד החיוב החיוב על העלאה .והביא ראיה לדבריו מדברי
מההקרבה הכללית ולכן חייבים עליה ,ואילו העלאה היא רש"י בסנהדרין (לד ).דיש מקומות שלומדים טעם אחד משני
עבודה מצד עצמה .אשר על כן ביאור דברי הרשב"א ,דאם מקראות ,דלא נכתבו שניהן אלא לדבר אחד.
הזר עושה העלאה בחוץ ,פשיטא שחייב על עבודה בחוץ.
אבל על שחיטה ,אפשר שלא עשה כלל עבודה כי אינה ולהאמור קצת צ"ב מדוע זריקה שייכת לשחיטה ,דלכאו'
משויכת לעבודה אלא עומדת לעצמה ואינה חלק מההקרבה. הזריקה מתאימה יותר להעלאה ולא לשחיטה .ומלבד זאת יש
להבין דאחר דשחיטה לאו עבודה היא וכשרה בזר א"כ
נמצא -יסוד איסור שחיטה והעלאה הוא מפני ההקרבה או פשיטא דהגם שחייבה תורה על שחיטה בחוץ אך בוודאי אינה
חלק מההקרבה בחוץ .ואחר שאסור ,יש בשחיטה לתא דומה להעלאה אלא איסורה הוא איסור שונה מהעלאה .ואילו
דשפיכות דמים ובהעלאה לתא דע"ז. מהגמ' משמע דאם לא היה מקור נפרד לכל איסור ,היו שני
האיסורים נלמדים יחד ,ומשמע שענין שניהם אחד.
אמנם בתוס' ישנים (יומא לט ):כתב דאע"ג דשחיטה לאו עבודה
~ב~ | 34א
הודפסוסף
לע"נ ר' קלמן ב"ר משה הכהן ז"ל ומרת פרומה ב"ר דב בער ע"ה
לתוכן
לתוכן
לתוכן
עטרת המועדים שיעורי הגאון רבי עקיבא מדלוב שליט"א
ר"ה החל בשבת האם חוזר על רצה ויעלה ויבא
רבה שם חולק דהרי אם אוכל חייב לאכול פת .והפמ"ג כתב מדלא ר"ה אינו חוזר על יעלה ויבא
ידע טעמי' דהא"ר. המג"א סי' קפ"ח סק"ז פסק דבכל ר"ה ושכח יעלה ויבא בברכת
ונראה ברור דיסוד פלוגתת המג"א עם הא"ר זהו לשיטתם בפלוגתתם במזון דאינו חוזר כמו שכח יעלה ויבא בר"ח ודלא כבכל יו"ט ,מטעם
בסי' תקצ"ז בכל עיקר הדין וההיתר דמתענין בר"ה ,וכדיבואר. די"א דמצוה להתענות בר"ה כדאיתא סי' תקצ"ז ולהנך שיטות נמצא
דאינו מחויב לאכול פת והוי כר"ח דאי בעי אכיל ,וממילא אינו חוזר,
היתרא דמתענין בר"ה אי משום כולו לה' או 'לכם' והביאו במ"ב שם סקי"ט .והאלי' רבה חולק שם.
בסי' תקצ"ז כתב המג"א סק"א דהמתענה בר"ה צריך ללמוד כל
היום או לומר תחינות ,והיינו כיון דאינו מקיים לכם בעי לקיים כולו ויש לדון היאך הדין בר"ה החל בשבת האם חוזר על רצה ,דהרי להנך
לה' .והייו אף דבכל יו"ט בעי חצי לכם וחצי לה' כר' יהושע ,בר"ה מכח שיטות דמתענין בר"ה הרי כן ה"ה בר"ה החל בשבת כמבואר במג"א
דין תשובה יכול לקיים כולו לה' וזהו ע"י התענית בצירוף תחינות סי' תקצ"ז דה"ה בשבת כמבואר בתרומת הדשן סי' רס"ח ,וא"כ כשם
ולימוד .ואף דמצינו לענין תענית חלום הותר בשבת ויו"ט שם התענית דבר"ה דעלמא אינו חוזר מחמת הני שיטות דמתענין בר"ה אף דבכל
עונג לו ומקיים בזה הלכם יעויין שם בשעה"צ. יו"ט חוזרים ,לכאורה ה"ה בר"ה החל בשבת נשתנה דינו ואינו חוזר
אמנם הא"ר הביא שם דמתענה מחמת תשובה וחסידות נמי תענוג, מחמת דאינו מחויב לאכול ביום זה ודינו כר"ח.
וא"כ חשיב לכם כמבואר בדרכי משה סי' תקכ"ט .וממילא לא בעינן וראיתי מובא בשם מרן הגאון ר' אהרון לייב שטיינמן זצ"ל דאין
לצרףלתענית הלימוד והתינות משום דלא אתינן עלה מדין כולו לה' צריך לחזור בר"ה החל בשבת לא על הרצה ולא על היעלה ויבא ,וחד
כי אם דהוי התענית מצד עצמו קיום לכם .והובא במ"ב סק"ג ,להחמיר דינא וטעמא עם ר"ה דעלמא דאינו חוזר .אמנם במטה אפרים סי'
לכתחילה כהמג"א ,ובשער הציון כתב דאם קשה לו יכול לסמוך על תקפ"ג כתב לדבר פשוט דבר"ה החל בשבת חוזר ,אכן רק לענין הרצה
הא"ר. ולא לענין היעלה ויבא ,וכ"ז זה צ"ב דבפשוטו צדקו דברי בעל האילת
אשר מבואר בזה פלוגתת המג"א והא"ר ביסוד ההיתר דמתענים השחר דהרי מתענין אף בר"ה החל בשבת ,וצ"ת.
בר"ה ,להמג"א היינו משום דניתן בר"ה לקיים כולו לה' ,ואילו להא"ר
לא נשתנה ר"ה מכל יו"ט ורק עצם התענית בר"ה לתשובה היא גופא להאריך בפיוטים אחר חצות בר"ה החל בשבת
תענוג לו והוי קיום דלכם. והנה בסי' תקפ"ד ס"א כתב הרמ"א 'ומאריכים בפיוטים ותפילות עד
חצות' ,ובמג"א כתב אף לאחר חצות ומ"מ בחל בשבת אין היתר אחר
ומעתה הרי לענין שכח יעלה ויבא בר"ה ,להמג"א הרי נתבאר
חצות .ובביאור הגר"א ציין למקור דיש להאריך אף אחר חצות מקרא
דמעיקר מצות היום דר"ה יש לקיים ע"י לכם או ע"י כולו לה' ,ונמצא
דנחמיה פ"ח דאכלו משמנים רק אחר אחר חצות והיינו דלא חשו
דאין חיוב מצד חובת היו"ט דוקא לכם לאכול ,כי אם דניתן לקיים
מעיקר חובת היום ע"י כולו לה' ,וממילא דינו כר"ח דאינו חוזר משום לאיסור תענית אחר חצות ,ובמטה אפרים ביאר בטעמא דמילתא כיון
דאין בזה מעיקר חובת היום באכילה. דהוא יום דין וצריך לעמוד ולהתחנן על נפשנו ולכן מותר להתענות
בו עד אחר חצות.
אכן לדעת הא"ר הרי דין ר"ה ככל יו"ט דמצד 'לכם' האוכל חייב
לאכול פת .ורק מחמת תענית תשובה יש לו עונג בתענית וככל תענית ויל"ע הרי לענין תענית להנך שיטות דמתענין בר"ה ה"ה בר"ה החל
חלום או מי שמזיק לו האכילה דזהו לכם דידיה ,עכ"פ הרי חובת בשבת ,ואילו לענין תענית חצי יום בזה נשנה ההיתר רק בר"ה ולא
היום הוא לאכול לקיים לכם ,ורק למתענים הרי קיום לכם דידהו ע"י בר"ה החל בשבת ,וצ"ע.
התענית ,והוי ככל יו"ט דחוזר על יעלה ויבא אף דיש היתר לתענית
פליאתו העצומה של הפמ"ג בדברי המג"א
למי שעונג לו ,ולכן חוזר בר"ה כבכל יו"ט ,ומג"א והא"ר לשיטתם
עוד יל"ע ,דהנה כתב המג"א ס' תקצ"ז לשיטות דמתענין בר"ה וה"ה
אזלי ,ח"ח העתיק את פלוגתתם בב' המקומת והא בהא תלי' כמש"כ,
וברור. בר"ה החל בשבת ,מיהו בזמן דנהג מגילת תענית והיינו ימים דאסור
להתענות כגון ר"ח ממילא נאסר מכח מגילת תענית להתענות בר"ה,
ובאמת ראיתי דיש מבוכה בזה היאך פסקינן בכל ר"ה אי חוזר שכן
ורק כל ההיתר היום משום דבטלה מגילת תענית.
המ"ב הביא גם דעת המג"א וגם הא"ר ,ולא הכריע הדברים .ויראה
בזה בס"ד כיון דפלוגתתם הרי תליא בפלוגתתם בסי' תקצ"ז בשורש וכתב הפמ"ג ותמוה טובא הרי המג"א כתב דלהך שיטה דמתענין
ההיתר דמתענין בר"ה ,ושם מחמיר המ"ב כהמג"א לכתחילה ,כ"ש בר"ה ה"ה אף בר"ה החל בשבת ,אף דיש איסור תענית בשבת מ"מ
לענין חשש ברכה לבטלה אם חוזר על היעלה ויבא ראוי לחשוש מצד הר"ה הותר ,וא"כ כ"ש אי נאסר ממגילת תענית דאין זה חמור
לשיטת המג"א דאינו חוזר בר"ה בשכח יעלה ויבא ,כן נראה. כתענית דשבת בודאי יותר לא גרע משבת ,וא"כ היאך כתב המג"א דכל
מאי דמתענין בר"ה רק מכחד בטלה מגילת תענית ,וצע"ג.
היאך שרינן תענית בשבת אין היתר דכולו לה'
והנה לשיטת המג"א דיסוד היתר התענית בר"ה מחמת דניתן לקיים פלוגתת המג"א עם הא"ר בב' מקומות
בר"ה כולו לה' ,לכאורה כל זה לענין ר"ה דעלמא דהוא יו"ט ומניהוגי אשר יראה בהאי ענינא ,דהנה במש"כ המג"א סי' קפ"ח דשכח יעלה
היו"ט יש לקיים או כולו לכם או כולו לה' לשיטת ר"א או חצי לכם ויבא בר"ה דאינו חוזר מפני די"א דמתענין בר"ה ולדעתם אין חיוב
לקיים
וסף | 35 וחצי לה' כשיטת ר' יהושע ,ובר"ה נתחדש להנך שיטות דניתן א אכילה בר"ה ולכן אינו חוזר כדין ר"ח ואינו כיו"ט דעלמא .והאלי'
לתוכן
לדחות איסורא דתענית חצי יום ,בזה לא מצינו היתר על התענית בזה ניהוג היו"ט ע"י כולו לה' ,אשר מה"ט הצריך המג"א דמלבד
בשבת ,אכן לענין תענית יום שלם הרי בזה היתרא דשבת אינו משום התענית גם ללמוד או לומר תחינות לקיים כולו לה' .אמנם לענין ר"ה
דדוחה מצות התענית איסורא דתענית דשבת כי אם מדין דהוא החל בשבת הרי מצווים אנו בעונג שבת ,ואין מהלך דכולו לה' מניהוגי
קיום עונג שבת בתעניתו והעונג הוא בתענית יום שלם דזהו תענוגו השבת ,וא"כ אין את כל ההיתר בשבת לתעניתמ דהרי כל היתרו משום
וכמש"כ הב"ח. דאתינן עלה מדין כולו לה' דהוא מניהוגי היו"ט ולא השבת ,וקשה
היאך שרינן להנך שיטות אף בר"ה החל בשבת ,וצ"ת.
ישוב קושית הפמ"ג ממגילת תענית
ומעתה יש לישב קושית הפמ"ג בדברי המג"א דכתב דכל היתרא חלוקים המה ביסודם היתרא דתענית בר"ה דעלמא מר"ה
דתענית בר"ה זהו רק לאחר דנתבטל מגילת תענית ,ותמוה הרי אפ' החל בשבת
בשבת הותר להתענות בר"ה החל בשבת ואיסורא דתענית בשבת אשר יראה בהאי ענינא ,דחלוקים הם היתרא דר"ה דעלמא דמתענין
חמור יותר מאיסורא דמגילת תענית .ולפמש"כ הרי אתי שפיר בי' מאשר ר"ה החל בשבת דמתענים בי' ,בר"ה דעלמא היתרא כמש"כ
בפשיטות דבר"ה החל בשבת אין ההיתר בזה משום דתענית דתשובה מדין כולו לה' ,אכן בחל בשבת אף דההיתר מדין הר"ה שבו הוא מחמת
דוחה איסור תענית דשבת ,כי אם דבאופן דמתענה מחמת תשובה הרי הכולו לה' אכן מחמת השבת באמת זה היתר אחר ,והיינו משום עונג
זהו תענוגו ,וממילא אין בזה איסורא דתענית אלא קיום עונג שבת שבת וככל מתענה בשבת משום תענית חלום או מי שמזיק לו האכילה
בתעניתו ,ולעולם לא הותר איסורא דתענית ,דאי מחמת היו"ט הרי כדאיתא סי' רפ"ח ס"ג דהותר לו להתענות משום דעונג לו ואין צריך
מתקיים כולו לה' ואי משום תענית בשבת הוי קיום עונג שבת ,לזאת למיתב תענית לתעניתו יעו"ש בביאור הלכה ,וכל דמתענה מחמת
כתב המג"א דאי נוהג מגילת תענית בר"ח ממילא לאיסורא דתענית תשובה זהו תענוגו .ורק ביו"ט בזה כתב המג"א דמתענה מחמת
אין היתר מדין תשובה ,וכמש"כ דדין מתענין הר"ה אינו דחויה כי תשובה אינו קיום ד'לכם' ,דמשמעות הגמ' בביצה ט"ו ע"ב מעשה
אם דליכא סרך איסורא וע"כ כל מאי דמתענין צשום דבטלה מגילת
בר"א שהיה יושב ודורש ותלמידיו יצאו לאכול ,ומבואר שם דבלימוד
תענית וכמש"נ.
דיושב שונה ודורש אין לך עונג גדול מזה ואף יותר מתענית ואינו
מסקנא דשמעתתא לענין שכח רצה בר"ה החל בשבת בכלל 'לכם' אין זה כי אם קיום לה' ובאכילה גשמית היא קיום דלכם,
ומעתה נראה לעניין ברכת המזון בר"ה החל בשבת ,בשכח יעלה אכן ע"י תענית אין זה קיום דלכם .ורק בתענית חלום או מזיק לו
ויבא ורצה ,דלענין יעלה ויבא כתב המג"א דאינו חוזר משום די"א האכילה בזה לצורך קיום גופו ממש בזה נאמר דע"י התענית הוי קיום
דמצוה להתענות בר"ה ,ונתבאר דמעיקר חובת היום יש לקיים כולו לכם ,אכן לענין תענית תשובה להתכפר דזהו עבודה רוחניות זהו
לה' ,אשר נמצא לפי"ז דאין חובת היום בהכרח לאכול ,ולכן אינו חוזר חשיב לה' ,ורק לענין עונג שבת נתחדש דזהו בכלל תענוג דידיה ואף
וכדין ר"ח .אכן כלפי חובת השבת הרי לעולם יש חובת עונג וחובת עונג רוחני דתענית תשובה.
אכילה ולא נשתנה ר"ה החל בשבת מכל שבת דעלמא ,ורק אי מתענה ויסוד לזה דחלוק היתרא דיו"ט מהיתרא דשבת ,דהנה הטור הביא
מחמת תשובה ומתענג הרי בזה נתחדש דזהו תענוגו ומתקיים בזה מרב נוטראי ז"ל דבשבת שובה שרי להתענות מחמת תשובה ולא
עונג שבת לדידיה ,וכמו כל מתענה בשבת מחמת דמזיק לו האכילה בר"ה ביום א' .וביאר הב"ח בטעמא דמילתא ,דביו"ט דר"ה נשנה מצות
דמתענה דזהו עונג דידיה ,אכן חובת השבת לעולם חובת עונג ואין שמחה ואין היתר בתענית ,ואילו לענין שבת אין דין שמחה ממצות
ממצות היום דין אחר מאשר חובת עונג ,אשר לפי"ז הרי בכל שבת 'ושמחת' כי אם דין 'עונג' ,ואם מתענה מחמת תשובה זהו תענוגו.
חוזר על רצה מחמת דחובת העונג מחייבתו באכילה ,ואף דיש כאלו אשר מבואר מזה דסברת זהו תענוגו היא לענין עונג שבת ולא חובת
דעונג דידהו זהו לצום מ"מ חובת היום המחייב בעונג מחייב לחזור היו"טא ,אמנם במג"א נראה דאין הטעם משום דין ושמחת ביו"ט כי אם
על רצה ,ה"ה אף בר"ה החל בשבת מחמת השבת לעולם הרי יש חובת משום דבעי 'לכם' ,וכל דעושה מחמת תשובה ןעבודת ה' אין בזה קיום
עונג ודינו לחזור על רצה כבכל שבת ,אכן לענין יעלה ויבא בזה הרי דלכם וכאשר כתב כן להדיא בסי' תקצ"ז סק"ב .אמנם לענין שבת אף
ממצות ר"ה דיש לקיים המסלול דכולו לה' וממילא בזה אין מעיקר להמג"א המתענה מחמת תשובה הוי קיום דעונג שבת.
חובת היום דוקא באכילה ,ולכן לעולם אינו חוזר על יעלה ויבא.
באופן דאף להשיטות דמתענין בר"ה וכן בחל בשבת ,מ"מ היתרן
והן הן דברי המטה אפרים דבר"ה החל בשבת דחוזר על רצה כבכל חלוק ,בר"ה דעלמא יסוד ההיתר מצד קיום דכולו לה' ,ואילו בשבת
שבת ולא על היעלה ויבא ,וזהו דלא כהוראת מרן הגרא"ל זצ"ל דהשוה יסוד ההיתר מטעם דזהו תענוגו וקיום דעונג שבת.
דין ר"ה דעלמא דאינו חוזר על היעלה ויבא כמו"כ בר"ה החל בשבת
דאינו חוזר על הרצה משום די"א דמתענין בו ,ונתבאר בזה דחלוקים ישוב דברי המג"א מתענית חצי יום
המה ביסודם היתרא דר"ה להתענות מאשר ההיתר בר"ה החל בשבת, ומעתה מיושבים בזה כ"ד המג"א בעזה"י ,לענין תענית חצי יום
וכמש"נ. דהותר בר"ה דעלמא ויליף מקרא דנחמיה והוא היתר מיוחד בר"ה
ועד"ז כתב החת"ס בשו"ת או"ח סי' קס"ח וכן בחידושיו לשבת קי"א דכל היתרא דתענית בשבת הוא דוקא בשבת משום דהוי קיום עונג ,אכן לענין יו"ט נשנה דין א
שמחה ולזה אין להתענות אף מי שעונג לו ,ומה"ט ס"ל למהרי"ל דאין להתענןת תענית חלום ביו"ט ,ואף דהשו"ע התיר תענית חלום אף ביו"ט זהו משום סכנה יעו"ש .ובביאור
הלכה סי' תרל"ט ד"ה בליל יו"ט חובה פשיטא לי' דאין חילוק בזה בין יו"ט לשבת ודלא כהחת"ס.
לע"נ ר' צבי יצחק בן ר' משה אהרון זצ"ל
| 36אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
שיעורי ליל שבת
שיעור מורינו רבי מרדכי בונם זילברברג שליט"א
ראש השנה תשפ"ז בית הכנסת המרכזי שיכון ה'
האם בר"ה שחל בשבת אפשר לקבל תוספת שבת ולא תוספת ראש השנה?
במהרי"ל (סימן לג) כתב שלא לקבל עליו את ראש השנה קודם הזמן ,משום שהוא יום הדין ,ובגליוני הש"ס (יומא דף פא ע"א)
כתב שאין הכוונה שלא יקבל עליו כלל תוספת ראש השנה אלא כיון שהוא יום הדין ראוי למעט בתוספת כמה שאפשר
ואין להוסיף רק זמן היותר מועט ,ולדעת האומר דאפילו רגע הוי תוספת אם כן צריך לקבל עליו שבת עשר דקות קודם
הזמן ,ואת ראש השנה יקבל רגע לפני הזמן ,ומשמע שם בגיליוני הש"ס שאפשר לחלק בין הימים והיינו לקבל תוספת
שבת בלא קבלת תוספת ראש השנה (עי' חשוקי חמד ר"ה).
הדינים המיוחדים לראש השנה שחל בשבת
א .אין תוקעין בשופר בערב ר"ה כדי להפסיק בין תקיעות של רשות לחובה ,ואפילו שחל ר"ה בשבת ויש הפסקה ביום ראשון של ר"ה
בתקיעות (מ"ב סי' תקפ"א סקכ"ד) ,דכיון שאומרים זכרון תרועה נחשב כאילו תוקעין בשופר (שעה"צ שם סקל"ה) ,ומטעם זה מי שנוהג שלא
לאכול לפני התקיעות כשר"ה חל בחול לא יאכל גם שר"ה חל בשבת קודם מוסף שהרי אמירת זכרון תרועה נחשב כמו תקיעה (תשובות
והנהגות ח"ד סי' קל"ח).
ב .ר"ה וכל יו"ט שחל בשבת מדליקין נרות קודם כניסת השבת ,ומברכת אחרי ההדלקה כמו כל הדלקה של ערב שבת ,ומברכת
'להדליק נר של שבת ושל יו"ט' וכן מברכת שהחיינו (עי' מ"ב סי' רס"ג סקכ"ד וסי' תקי"ד סקמ"ח) ,ואם שכחה לברך על של שבת או יו"ט
אינה צריכה לחזור ולברך (הוראת הגר"נ קרליץ זצ"ל).
תפילות ר"ה שחל בשבת
ג .אין אומרים קבלת שבת כרגיל אלא מתחילין 'מזמור לדוד' ואומרים שני קטעים ראשונים ואחרונים של 'לכה דודי' ,ויש מקומות
שאומרים רק 'מזמור שיר ליום השבת' ו'ה' מלך גאות לבש' (עי' שעה"צ סי' תפ"ח סק"א) ,ואין אומרים 'במה מדליקין' (מ"ב סי' ע"ר סק"ג
וסי' תרמ"ב סק"א).
ד .בקדיש לאחר קבלת שבת יש לומר את הנוסח של עשרת ימי תשובה 'לעילא ולעילא' 'ועושה השלום' כיון שקיבל על עצמו תוספת
שבת ויו"ט (אשי ישראל פמ"ה הערה ק"ה).
ה .יש להזכיר שבת בכל אחת מהתפילות ,אם לא הזכיר של שבת כלל או שלא הזכיר של יו"ט כלל חוזר ומתפלל (מט"א תקפ"ב סקכ"א).
ו .אם הזכיר הזכרה כל שהיא בענין שבת באמצע הברכה כגון שאמר 'ותתן לנו את יום השבת הזה' 'והנחילנו' וכו' אף שבחתימה לא
הזכיר של שבת כלל לא יחזור ויתפלל ,וכן הדין אם הזכיר הזכרה של ר"ה כגון שאמר יום הזכרון באמצע הברכה ,אך חתם רק מקדש
השבת שאין צריך לחזור ולהתפלל (תפ"ז סק"ז ביה"ל ד"ה מקדש).
ז .אף שבכל עשרת ימי תשובה אם חתם 'האל הקדוש' במקום 'המלך הקדוש' ולא תיקן בתוך כדי דיבור חוזר לראש התפילה ,מ"מ
בליל ר"ה שחל בשבת אם טעה וחתם האל הקדוש אפשר שיצא בדיעבד ידי חובה (עי' ח"א שהביא בשם הג"ר אבלי שאם טעה בליל ר"ה ואמר
האל הקדוש אינו חוזר כיון שאין מקדשין את החודש בלילה וכמו בליל ר"ח שאם לא אמר יעלה ויבא אינו חוזר ,והשעה"צ תקפ"ב סק"ד חלק עליו דדוקא בר"ח
שמתפלל תפילה של חול של י"ח ברכות שפיר י"ל דיצא שעדיין לא ר"ח אבל בליל ר"ה שמתפלל תפילת יו"ט של ז' ברכות חייב לומר המלך הקדוש וממ"נ אם עדיין
לא ר"ח היה עליו להתפלל תפילה של חול ,ואמנם בר"ה שחל להיות בשבת שמתפלל של ז' ברכות משום שבת שפיר אפשר שלא התחיל יו"ט של ר"ה בלילה ואין
צריך לחזור ,וכן שמעתי בשם הגרמ"מ לובין שליט"א).
ח .אומרים 'זכרון תרועה מקרא קודש' ולא 'יום תרועה' כיון שאין תוקעים בשופר (שו"ע סי' תקפב ס"ז) ,ובדיעבד אם אמר יום תרועה
אינו חוזר (מ"ב שם סקי"ט).
ט .יו"ט שחל בשבת ,אומרים אחרי שמו"ע 'ויכולו' ועיקר התקנה לומר ויכולו אחרי התפילה משום יום טוב שחל בשבת ,דכיון שביו"ט
לא אומרים ויכולו בשמו"ע תקנו לומר אחרי שמו"ע ואגב שבת זו תקנו בכל השבתות (שו"ע סימן רס"ח ס"ז ומ"ב סקי"ח).
י .אומר הש"ץ ברכת מעין שבע ,ואינו מזכיר של יו"ט אלא חותם בשל שבת בלבד (שו"ע סימן רס"ח ס"ט).
יא .בברכת מעין שבע (מגן אבות) אומרים 'המלך הקדוש' ,שכח ואמר 'האל הקדוש' אם עדיין לא ברך 'מקדש השבת' יחזור לומר
'המלך הקדוש' ,אך אם כבר הזכיר שם השם בחתימת הברכה אינו חוזר (תקפ"ב ס"ק י').
אוסף | 37
לתוכן
שלום זכר
יב .אין מכריזין על שלום זכר בליל ר"ה שחל בשבת משום שאין עושין שלום זכר בריבוי עם אלא רק למקורבים ובני המשפחה (הליכות
שלמה פרק ב' דבר הלכה סק"ב).
אבינו מלכנו
יג .אין אומרים 'אבינו מלכינו' (רמ"א סי' תקפ"ד ס"א) ,שאין שואלין צרכים בשבת ,ומ"מ אומרים הבקשות שהם חלק מהתפילה (מ"ב
שם סק"ד) ,ומנהג הספרדים לומר אבינו מלכנו גם בשבת (כה"ח שם סק"ח).
בקשות פרטיות
יד .מותר לבקש בקשות פרטיות בר"ה שחל בשבת (מט"א סי' תקפ"ב סכ"ה ,ווהטעם דשונה מאבינו מלכינו ורבש"ע שבשעת הוצאת ס"ת דדוקא בציבור
אין אומרים בקשות פרטיות אבל ביחיד אומרים).
מנהג תשליך
טו .אומרים תשליך ביום השני ולא ביום ראשון שחל בשבת שלא יבואו לטלטל המחזור מרשות לרשות (מ"ב סי' תקפ"ג סק"ח) ,ואמנם
י"א שיש לאומרו גם בשבת (כה"ח שם סקל"א בשם המקובלים).
סעודה שלישית
טז .חייבים לאכול סעודה שלישית כשיו"ט חל בשבת ,והיות שאוכלים סעודה ראשונה בשעה מאוחרת לא ירבו באכילה כדי שיוכלו
לאכול סעודה נוספת.
יז .לכתחילה יש להתחיל את סעודה שלישית קודם שעה עשירית [ ]3:43כדי שיאכל בלילה סעודת יו"ט לתיאבון (רמ"א תקכ"ט ס"א).
יח .בישיבות הק' ובתי כנסת שמסיימים את מוסף אחרי שעה עשירית יש לאכול בסעודה שלישית רק קצת יותר מכביצה פת ובכל
אופן יאכל פחות משיעור סעודה שרגיל בחול (עי' מ"ב שם סק"ט ושעה"צ שם) ,ובלומדינו בישיבת פוניבז' כאשר חל ר"ה בשבת היו
מפרסמים הוראה בשם מרן הרב מפוניבז' זצ"ל לאכול בסעודה שלישית רק מעט יותר מכביצה פת.
יט .ליל יו"ט שני של ר"ה שחל במוצאי שבת אומרים בשמו"ע של ערבית 'ותודיענו' ,ואם שכח הדין הוא כמו ב'אתה חוננתנו' שאינו
חוזר (שו"ע סי' תצ"א ס"ב ומ"ב סק"ד).
כ .שכח ואכל לפני הבדלה כגון שעשה קידוש ולא זכר לעשות הבדלה [דהיינו יקנה"ז] ,צריך לחזור ולהתפלל ערבית ולומר 'ותודיענו',
כמו בכל מוצאי שבת שהשוכח 'אתה חוננתנו' וטעם קודם הבדלה ,חייב לחזור ולהתפלל (שו"ע סי' רצ"ד ס"א וביה"ל ד"ה ואם טעה).
עשיית מלאכה לצורך סעודת ליל יו"ט
כא .עם צאת השבת לאחר צאת הכוכבים [ ]7:31קודם שיתחילו הנשים לעשות מלאכה ולבשל המאכלים לצורך סעודת יו"ט עליהם
לומר ברוך המבדיל בין קודש לקודש בלי שם ומלכות (מ"ב סי' רצ"ט סקל"ו).
הדלקת נרות יו"ט
כב .יש להזהיר את הנשים שלא ידליקו ח"ו נרות יו"ט מבעוד יום בשבת ,אלא ידליקו בלילה לאחר צאת הכוכבים אחר שיאמרו
ברוך המבדיל בין קודש לקודש ,ורבים מהנשים מדליקות הנרות כאשר הבעל חוזר מביהכנ"ס שאז הוא מכין ומטיב את הנרות והיא
מדלקת (עי' מ"ב שם ועי' שו"ת שבה"ל חי"א סי' ס"ח באשה שנכשלה והדליקה נרות יו"ט מבעוד יום כשעדיין שבת שהורה שאין בהדלקתה כלום ובזמן המקדש
היתה חייבת חטאת ונכשלה גם באיסור ברכה לבטלה וצריכה לחזור ולהדליק בברכה בליל יו"ט).
יקנה"ז
כג .בקידוש בליל שני של ר"ה שחל במוצאי שבת אומרים יקנה"ז יין ,קידוש ,נר ,הבדלה ,זמן (שו"ע סי' תע"ג) ,ואין מברכין על הבשמים
(מ"ב שם סק"ג) ,וחותמים ברוך המבדיל בין קודש לקודש (מ"ב סי' רצ"ט סקל"ו).
כד .טעה ואמר המבדיל בין קודש לחול לא יצא ידי חובתו וחוזר ומבדיל (שו"ת שבה"ל ח"ח סי' קי"ח ,וכן הורה מרן הסטייפלר זצ"ל) ,ואין צריך
לחזור ולברך 'בורא פרי הגפן' (עי' מ"א סי' רע"א וכפי שסתם המ"ב שם סקע"ח).
כה .בשעת הבדלה מותר לקרב שני הנרות זה לזה לעשותם אבוקה לצורך ברכת מאורי האש ,ואולם יש מקפידים שלא יגעו הנרות
אחד בשני ממש – מחשש כיבוי בהפרדתם ,אלא יחבר רק את השלהבות (עי' מ"ב סי' תק"ב סק"כ ומהגר"ח קניבסקי זצ"ל שמעתי שנוהגים להדליק
שני גפרורים ואחר הברכה מניחים אותם ביחד בלא שמפרידים הגפרורים ונכבים מאליהם) ,והיום יש נר חד פעמי של אבוקה שדולק זמן קצר הנקרא
"אבוקלה" והוא פתרון נפלא שלא יצטרכו לחבר הנרות.
כו .יש הסוברים שאין להדליק נר לצורך אבוקה דחשיב נר לבטלה כיון שאבוקה הוא רק מצוה מן המובחר ,ולכן מברכין רק על אותם
הנרות שהודלקו לכבוד יו"ט בלא אבוקה (כך נהגו מרנן הגר"נ קרליץ והגרש"ה ואזנר זצ"ל ,ומו"ר הגראי"ל שטיינמן זצ"ל בירך על נרות יו"ט ,והיה שנה
שהביאו לו "אבוקלה" ובירך על זה) ,ויש עצה נפלאה להניח את האבוקלה קודם הקידוש על השולחן לצורך תוספת אורה וכבוד יו"ט דלא
הוי נר לבטלה ולברך עליו מאורי האש ולהשאירו על השולחן בסעודה עד שיתכבה.
| 38אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
בס"ד ,יום ג' שבוע של ר''ה ,כ''ו אלול תשפ''ו 529
אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי
סעודה ממושכת :בחתונות ,בבריתות ,בסעודות
האם מותר לצאת לפני זימון?
שבע ברכות ובכל סעודה ממושכת ,מצויה השאלה:
כיצד ינהג מי שנאלץ לצאת לפני הזימון? השעון נְ ָב ֵר ֱא ֵק ינ ֶ ַה ִ ְמ ָח ה ִ ְמ ע נ
דוחק והזימון מחייב. זימון כהלכה :גיליון 526עסק בנושא "זימון כהלכה" ,גיליון
מצד אחד ,אין די באמירה שאסור לצאת ,כאשר 527בנושא "צירוף המסובין לזימון" ,וגיליון 528בנושא "זימון
רבים נאלצים לעזוב בשל אילוצים שונים; ומאידך, בעולם הישיבות" .בהמשך לסדרה ,עוסק הגיליון הנוכחי ()529
אין להתיר משום שכך נוהג העולם ,שהרי מי בשאלה מעשית ומצויה :האם מותר לצאת מן הסעודה לפני
שהתחייב בזימון אינו רשאי להפקיע את חיובו .וכעין הזימון?
לשון הגמ׳ (ברכות דף סא .עירובין דף יח :).״אוי לי שלושה או עשרה שהתחייבו בזימון ,ואחד מהם נאלץ לצאת
מיצרי ואוי לי מיוצרי״. קודם סיום הסעודה ,לצורך מצוה ,למניעת הפסד ממון או לדבר
הרשות — האם רשאי לברך לבדו ולצאת ,או שחייב להמתין
עיקר הבירור הוא מהי הדרך הראויה לכתחילה
לזימון?
למי שיודע מראש שיצטרך לצאת ,באילו צרכים ניתן
להקל בשעת הדחק ,ומה ניתן לעשות לאחר שכבר
חל חיוב הזימון.
חובה להדגיש :ההמתנה לזימון היא חיוב מעיקר
הדין ,ולא הידור בלבד .יש אופנים שבהם ניתן
להיפטר מן החיוב לכתחילה ,ויש היתרים שנאמרו
לשעת הצורך בלבד .וכאן עומד החשיבות בשימת
לב בפרסום הדברים :להעמיד את החיוב על מכונו
ולבאר את דרכי ההיתר ,בלי להפוך היתר של שעת
הדחק להנהגה של לכתחילה.
על כעין זה שנינו במשנה (כלים פרק יז משנה כתיבה וחתימה טובה
טז) :״ועל כולן אמר רבי יוחנן בן זכאי :אוי לי אם מערכת 'הילכתא' מברכת את אלפי קוראי
אומר ,אוי לי אם לא אומר״ .וביארה הגמ׳ (בבא הגיליונות וכל בית ישראל ,בברכת כתיבה
בתרא דף פט :):אם אומר שמא ילמדו הרמאין ,ואם וחתימה טובה ,תכלה שנה וקללותיה ,תחל
לא אומר ,שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים שנה וברכותיה ,ויתקבלו כל התפילות
בקיאין במעשה ידינו .ומסתפקת הגמ׳ אם לבסוף
ברחמים וברצון לפני אדון כל
אמר את הדברים ,והשיב רב שמואל בר רב יצחק הגיליון הוקדש לעילוי נשמת
שאמרם ,על סמך הכתוב (הושע פרק יד פסוק י) ִ י הגאון החסיד
יְ ָ ִרים ַ ְרכֵ י ה' וְ ַצ ִ ִקים יֵ לְ כ ָבם ֹפ ְ ִעים יִ ָ ְ ל ָבם.
ר' מאיר דוד ב''ר ישראל הירשמן זצ''ל
בברכת התורה נלב''ע כ''ח אלול תשמ''ט
עקיבא יוסף לוי
ת.נ.צ.ב.ה.
1
אוסף | 39
לתוכן
המאירי ,שלפיה זימנו כולם תחילה בעשרה בהזכרת השם, ואם התחייב בזימון בעשרה ,האם רשאי לצרף אליו
ורק לאחר מכן נחלקו לשלושה־שלושה לשמיעת ברכת שניים ולזמן בשלושה ,או שאסור להפקיע את חובת הזימון
המזון .לפי גרסה זו ,לא הפסידו את הזימון בשם ,אלא בשם?
קיימוהו יחד ,ואת ברכת המזון שמעו כל שלושה בפני עצמם. ומהי העצה למי שיודע מראש שלא יוכל להישאר עד
עזיבת החבורה .2 סוף הסעודה? והאם מועיל להתנות שאינו מצטרף לשאר
יסוד הדין :פסק השולחן ערוך (סימן קצג סעיף א), המסובין ,כדי להיפטר מחיוב זימון ושבע ברכות?
שלושה שאכלו יחד אינם רשאים להיחלק ,מפני שנתחייבו מקור הסוגיא .1
בזימון; וכן עשרה אינם רשאים להיחלק ,מפני שנתחייבו ריש גלותא :מסופר בגמ׳ (ברכות דף נ ).אמר רבא:
בהזכרת השם .אולם כשהמסובים רבים ואינם יכולים ״כי אכלינן רפתא בי ריש גלותא ,מברכינן שלשה שלשה.
לשמוע את המברך ,ואף אינם יכולים להתחלק לעשרה־ וליברכו עשרה עשרה? שמע ריש גלותא ואיקפד .וניפקו
עשרה מחשש שבעל הבית ישמע ויקפיד ,רשאים לזמן בברכתא דריש גלותא? איידי דאוושו כולי עלמא לא שמעי״.
בשלושה־שלושה בקול נמוך ,שמוטב לקיים זימון בשלושה ופירש רש״י ,שריש גלותא היה מאריך בסעודתו ,ולכן
מלהפסידו לגמרי. כל שלושה שסיימו לאכול היו מזמנים בקול נמוך ,ונשארים
לצורך מצוה :המשנה ברורה (ס"ק טז) מביא את דעת במקומם עד שסיים ריש גלותא וזימן בקול רם עם היושבים
המגן אברהם (ס"ק ז) ,שהנצרכים לצאת לדבר מצוה ,ואם אצלו .בעשרה לא זימנו ,משום שהיו צריכים להגביה את
ימתינו תתבטל המצוה ,רשאים להתחלק לשלושה־שלושה. קולם ,וריש גלותא היה שומע ומקפיד על שעשו חבורה
אולם החיי אדם (כלל מח סעיף טו) מפקפק בהיתר זה, לעצמם בפרהסיה.
וסובר שלכל הפחות כשלא יישארו עשרה בלעדיהם ,אסור ואף שבכך הפקיעו עצמם מזימון בהזכרת השם ,ולא
לצאת אף לדבר מצוה .והכריע המשנה ברורה ,שלצורך יצאו ידי חובה זו בזימונו של ריש גלותא לאחר מכן ,אף
מצוה דאורייתא אפשר להקל להתחלק לשלושה אף כשלא שנשארו במקומם בשעת זימונו ,שהרי ״אין זימון למפרע״,
יישארו עשרה. מכל מקום נהגו כן משום שריבוי המסובים והרעש מנעו
אונס והפסד ממון :כתב המשנה ברורה (סימן ר ס"ק ה; מהם לשמוע את המברך.
סימן קצג ס"ק לא) ,שלושה שהתחילו לאכול יחד מתחייבים וביאר הרא״ש (ברכות פרק ז סימן כז) ,שהעדיפו
מיד בזימון ,ואין היחיד רשאי להקדים ולברך לעצמו .אולם לזמן בשלושה ולהפסיד את הזימון בהזכרת השם ,משום
במקום אונס או צורך נחוץ מאוד ,כגון מניעת הפסד ממון, שבברכתו של ריש גלותא לא היו יכולים לצאת ידי חובת
אפשר להקל שיברך לבדו ויצא קודם שסיימו השניים ברכת המזון מחמת חוסר השמיעה.
את סעודתם ,אף שבכך מתבטל הזימון בשלושה .ועדיף
וכתב התפארת שמואל (על הרא״ש שם ,ס״ק כד) ,שמכאן
שהשניים ינהגו לפנים משורת הדין ויפסיקו מסעודתם כדי
יש ללמוד שאין להקדים ולברך בלא זימון ,אפילו במקום
שיוכל לזמן עמהם .ואם יצא בלא זימון ,כתב בשער הציון
צורך ואף כשהוא ממהר ללימודו .שאילו היה הדבר מותר,
(סימן ר ס"ק ז) ,שאם לא זימנו ,צריכים השניים הנותרים
לא הייתה הגמרא מקשה מדוע אינם ממתינים ויוצאים
לחפש אדם נוסף שיצטרף עמהם לזימון.
בזימונו של ריש גלותא .והוסיף ,שאם אפילו להפקיע את
סעודות ממושכות :כתב הערוך השולחן (סימן קצג הזימון בשם לא הותר להם אלא מפני שלא יכלו לשמוע את
סעיפים ט–י) ,בסעודות גדולות הנמשכות שעות רבות ,מי המברך ,קל וחומר שאין להפקיע את הזימון לגמרי ולברך
שקשה עליו הישיבה ורוצה לצאת ,ואינו יכול לאסוף עשרה ביחידות.
לזימון ,רשאי לזמן בשלושה; וכל שכן כשנצרך לצאת לדבר
הרשב״א (ד״ה ולברכו) מבאר את ההיתר להפקיע את
מצוה.
הזימון בשם מצד כבוד הבריות; שכן זימון בעשרה בחבורות
אולם היתר זה הוא דווקא כשמזמן בשלושה .אבל אם נפרדות ובפרהסיה ,היה גורם הלבנת פנים וזלזול בכבודו
אינו מוצא אפילו שניים שיזמנו עמו ,אינו רשאי לברך של ריש גלותא ,וגדול כבוד הבריות שדוחה מצות זימון
לבדו ולצאת אף לדבר מצוה .ואין לפוטרו משום "עוסק שהיא מדרבנן.
במצוה פטור מן המצוה" ,שכן חיוב הזימון כבר חל עליו,
בדקדוקי סופרים הובאה גרסה אחרת ,וכן עולה מדברי
2
| 40אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
שנצרך לצאת ,ולא היתר להיפרד מן הסעודה לשם נוחות וביציאתו הוא מבטלו .ואינו דומה להיתר לזמן בשלושה
בלבד. במקום בעשרה ,שכן בזימון בשלושה הוא מקיים את עיקר
ומוכיח שמועיל תנאי ,מדברי הרמ״א (סימן קצג סעיף מצות הזימון ,ורק מפסיד את מעלת הזימון בעשרה ,ואילו
ג) ,שביאר את המנהג שלא לזמן בבית גוי אף שקבעו לאכול כשמברך לבדו ,מבטל את המצוה לגמרי.
יחד :מחמת היראה וחשש הסכנה שבשינוי נוסח הברכה מאידך ,כתב ביוסף אומץ (דיני הזימון סימן קנט),
ובהשמטת ״הרחמן יברך את בעל הבית״ ,דעתם מתחילה בסעודות גדולות המתארכות מאוד ,מי שהשהייה קשה עליו
שלא לקבוע עצמם לברך יחד ,אלא שכל אחד יברך לעצמו. מחמת בריאותו ,אובדן זמנו או החשש שלא יוכל להשכים
עוד מוכיח מהמגן אברהם (סימן תקנב ס״ק ט) ,ששלושה למחרת לתורתו או לתפילתו ,רשאי לברך בלא זימון ,ואין
שאכלו יחד בסעודה המפסקת של ערב תשעה באב אינם לחלק בזה בין זימון בעשרה לזימון בשלושה .והעיד שסמך
מזמנים ,משום שאין דעתם לקבוע יחד ,וציין המג''א לדברי על היתר זה למעשה כמה פעמים ,ואלמלא מצא סמך להיתר,
הרמ״א הללו .ואף שחיוב זימון תלוי בקביעות בהסיבה או היה נאלץ להימנע מלהשתתף באותן סעודות.
בישיבה סביב שולחן אחד (סימן קסז סעיף א) ,כאשר דעתם להתחיל ולסיים לבד .3
מראש שלא להצטרף לקביעות אחת לברכה ,אין הישיבה עצה פשוטה :כתבו האור לציון (חלק ב פרק יג תשובה
המשותפת מחייבתם. י בהערות) והחוט שני (מזוזה עמוד קסא) ,שהרוצה לצאת
עוד הביא מדברי החכמת שלמה (להגר״ש קלוגר ,סימן לפני הזימון יקדים או יאחר את נטילת ידיו ,באופן שלא
קצג סעיף א) ,שנשאל על היושבים מתחילה לאכול יחד על יתחיל לאכול עם שאר המסובים ,וגם לא יסיים עמהם .בכך
דעת שיוכלו להתחלק ,והשיב :״נראה לפי עניות דעתי פשוט אינו מתחייב בזימון ,כמבואר בשו"ע (סימן קצג סעיף ב),
שמותר לחלק״. שאין מתחייבים בזימון אלא אם התחילו (אכלו כזית הראשון
סיוע ליסוד זה מצינו בשולחן ערוך הרב (סימן קסז סעיף יחד) ,או סיימו יחד.
יח) ,שכתב לעניין ברכת המוציא ,שהמסובים רשאים לקבוע בסעודת ברית משפחתית ,שבה הוצרך הדיין הג"ר יעקב
יחד על דעת שלא להצטרף לברכה ,ובכך אינם מתחייבים ישראל פוזן זצ"ל לצאת לבית הדין קודם הזימון ,אמר שהוא
בהידור שאחד יברך לכולם המוציא. אוכל את הכזית הראשון בעמידה ,כדי שלא להתחיל את
ולעניין זימון כתב הראש יוסף (לבעל הפרי מגדים, סעודתו בקביעות עם שאר המסובים .וכיון שגם סיים את
ברכות דף מז ,).שאף שלושה האוכלים בשולחן אחד רשאים סעודתו לפניהם ,נמצא שלא התחיל ולא סיים עמהם ,ולא
להתחלק אם אמרו בפירוש שאינם רוצים לקבוע יחד; וכל התחייב בזימון (עדות תלמידו הג"ר יחזקאל רוז שליט"א
שכן אם השלישי הצטרף לאחר מכן ,והודיעו לו שאינם לרבני הילכתא).
קובעים עמו .ובמקור חיים (לבעל החוות יאיר ,סימן ר) נקט תנאי שלא להצטרף .4
שהתנאי מועיל לעניין חיוב זימון בעשרה. חידוש האגרות משה :באגרות משה (אורח חיים חלק
לא מועיל תנאי .5 א סימן נו) דן במי שנצרך לצאת מסעודת נישואין לפני
כוונה מראש :הורה החזון איש (ארחות רבינו מהדורה ברכת המזון ושבע ברכות ,וכתב שיש לו ״עצה קלה״:
חדשה חלק א עמוד קסז; ישא יוסף חלק ב סוף סימן לפני שישב לאכול יתנה בפירוש שאינו קובע עצמו לברך
מט) להגר"ח קניבסקי זצ"ל ,כשלמד בישיבה ורצה למהר יחד עם שאר המסובים .לדבריו ,אין די בקביעות משותפת
ללימודו ,שיכוון בשעת נטילת ידיים שלא להצטרף לזימון לאכילה כדי להתחייב בזימון ,אלא נדרשת גם קביעות לברך
בעשרה ,אלא בשלושה .כששאל הגר"ח אם אפשר להיפטר יחד .לפיכך ,אף שקבע לאכול עמם ויושב עמם בשולחן
בדרך זו גם מזימון בשלושה ,השיב שאין כדאי לעשות כן, אחד ,אינו מתחייב עמהם בזימון .וממילא אינו מתחייב גם
שכן לכתחילה ראוי שלא להפקיע את עצם מצות הזימון; בשבע ברכות ,שנתקנו בעשרה ,ואף לא בברכת ״אשר ברא״,
אולם מעיקר הדין מועילה עצה זו גם לזימון בשלושה .וכן שנתקנה בשלושה.
נקט באור לציון (חלק ב פרק יג תשובה י בהערות) ,שמועיל אולם האגרות משה מסיים שאין לסמוך על כך אלא
תנאי שלא להצטרף לזימון. במקום צורך והכרח ,כגון שהסעודה מתאחרת מאוד והוא
גדר התנאי :וחידש הג"ר ניסים קרליץ זצ"ל (עדות נכדו מוכרח לצאת כדי להשכים למלאכתו .נמצא שזו עצה למי
3
אוסף | 41
לתוכן
להגדרה זו יש גם נפקא מינה :מי שהתנה שלא להצטרף, הג"ר מנחם קרליץ שליט''א לרבני הילכתא) ,שהתנאי מועיל
הרי הוא נפרד מן החבורה .לפיכך ,גם אם לבסוף נשאר עד רק כשמחליט שלא להצטרף לעצם הקביעות המשותפת
ברכת המזון ,אינו רשאי להצטרף לזימון עמהם ,אלא אם כן בסעודה ,ואין די בכוונה שלא להצטרף לזימון בלבד.
חזר ואכל עמהם כזית פת בכוונת הצטרפות. צירוף נוסף :והשיב הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (עדות נכדו
הצטרפות ליוצאים :היתר נוסף הובא בשם הגרי''ש הג"ר יצחק טרגר שליט"א לרבני הילכתא) ,שאם לא נטלו
אלישיב זצ''ל (אשרי האיש חלק א עמוד ריב) ,שבסעודה ידיים ממש יחד ,ובנוסף התכוון בפירוש שלא להצטרף
גדולה שאכלו בה פת ,כאשר שניים נצרכים לצאת בהיתר לזימון ,ניתן להקל במקום הצורך ולברך בלא זימון .ואף
קודם סיומה ,רשאי שלישי להצטרף אליהם ולזמן .בזימון שייתכן שההפרש בנטילת הידיים אינו מונע את הצירוף ,יש
בשלושה הוא מקיים את עיקר חובתו ,ואת הזכרת השם להקל בצירוף שני הטעמים.
יקיים כשיענה בסוף הסעודה לזימון הכללי בעשרה .ואף והעיר י.ג .לרבני הילכתא ,שיסוד דברי הגרש״ז דומה
שכבר יצא ידי חובת זימון ו״פרח זימון מיניה״ ,עדיין יכול לדברי הגר״נ :אין די בתנאי בעלמא ,אלא נדרש היכר שאינו
לקיים בכך את הזכרת השם .לפי זה ,על השלישי להישאר מצטרף לקביעות הסעודה .הגר״נ הדגיש שלא יצטרף
עד הזימון בעשרה. לקביעות הסעודה ,ואילו הגרש״ז נקט אופן שלא נטלו ידיים
והוסיף הגרי''ש אלישיב (הערות ברכות דף נ) ,שמדברי ממש .הצד השווה שבדבריהם ,שאין התנאי עומד בפני
הרשב"א ,שהתיר לסועדים בבית ריש גלותא לזמן בשלושה עצמו ,אלא מבטא שאינו חלק מן הקביעות המשותפת של
במקום בעשרה משום כבוד הבריות ,עולה שמצות זימון ,ואף המסובים.
זימון בעשרה ,היא מדרבנן ,וכן יש להוכיח מסוגיית הגמרא. במקום צורך :לדעת התשובות והנהגות (חלק ג סימן
אולם לדעת החזון איש (סימן לא ס"ק א) ,עיקר הזימון תב; חלק ה סימן סה; חלק ו סימן מז) ,אין לסמוך על התנאי
מדאורייתא ורק הזכרת השם בעשרה מדרבנן ,ולשיטתו אין אלא במקום צורך .ואף אז ראוי שיאמר בפירוש קודם
מכאן ראיה שעצם חיוב הזימון מדרבנן. נטילת ידיים ,שבכוונתו לצאת לפני גמר הסעודה ואינו
עוד העיר מדברי הרשב"א והמגן אברהם :מדוע הוצרכו מצטרף לקביעות הכללית .ועדיף שיודיע מראש לשניים
להיתר של כבוד הבריות כדי להיחלק לשלושה־שלושה, מן המסובים שהוא מצטרף רק עמהם ,וכשיצא יזמן עמם
ולא התנו מראש שלא להצטרף לזימון בעשרה? מוכח שאין בשלושה ,כדי שלא להפקיע מעצמו את מצות הזימון לגמרי.
היתר של תנאי( .ויתכן ליישב ,שלא ידעו מתחילה שריש עוד חידש ,שהתנאי מועיל רק אם לבסוף אכן נפרד
גלותא יאריך בסעודתו ,וכשנצרכו לברך כבר חל עליהם משאר המסובים ומקדים לברך .אולם אם נשאר עד סוף
החיוב). הסעודה ,וכבר עומדים לזמן בעשרה ,אינו רשאי להקדים
חקירה :תנאי על תנאי .7 ולברך בנפרד על סמך התנאי שעשה בתחילה.
יש ברירה :בספר תורת הזימון (עמוד פו) הסתפק האם תנאי בשעת הדחק .6
מועיל להתנות בתחילת הסעודה ,שאם יצטרך לצאת קודם שיטת הגרי״ש אלישיב :לדעת הגרי״ש אלישיב זצ״ל
סיומה ,אינו מצטרף מתחילה לשאר המסובים; ואם לא (שיעורי ברכות דף נ; עדות תלמידו שליט''א לרבני הילכתא),
יצטרך לצאת ,הרי הוא מצטרף עמהם. בשעת הדחק אפשר לסמוך על תנאי מראש שלא להצטרף
צדדי הספק הם; שמא תנאי זה תלוי בדין ברירה ,שכן לקביעות הסעודה .וצריך להתנות זאת בפיו לפני האכילה,
צירופו מתחילת הסעודה מתברר לפי מה שיארע בהמשך. ואין די בכוונה שבלב .ולא מועיל כוונה שלא להתחייב
ולדעות שמצות זימון מן התורה ,אין ברירה בדאורייתא. בזימון הנובע מאכילה משותפת ,כשם שהאוכל אינו יכול
אולם להלכה נוקט המשנ''ב שמצות זימון מדרבנן ,ובדרבנן לכוון שלא להתחייב בברכת המזון ,כך אינו יכול לכוון שלא
קיימא לן שיש ברירה. להתחייב בזימון ,אלא צריך כוונה שלא להצטרף מלכתחילה
.8הסוברים שאין התנאי לקביעותם ,ותיחשב אכילתו כאכילת יחיד לצד המסובים.
מועיל אולם באמת סברת ההיתר אינה מרווחת ,שהרי למעשה
אין מקור להתיר :מאידך ,האשל אברהם מבוטשאטש הוא אוכל עם שאר המסובים ,ואין להיתר מקור מפורש :לכן,
(סימן קצג סעיף א) כתב שאין מועילה דעתו בתחילת אף שהגר״מ פיינשטיין התיר זאת ,אין לסמוך על התנאי אלא
בשעת הדחק ,וכך נוהגים למעשה.
4
| 42אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
" .קולי שמעת"– כלי עזר הסעודה להיפרד מן המסובים לאחר מכן .ובדעת תורה
לבעלי תקיעה (סימן קצג סעיף ב) הסתפק אם כוונה מראש שלא
לקראת ראש השנה יצאה לאור תוכנת ״קולי שמעת״, להצטרף אכן מונעת את הצירוף .ורק באופן שהפכו את
המסייעת לבעלי תקיעה בתרגול ובהכנה לתקיעות .התוכנה פניהם בשעת האכילה לכיוונים שונים ,יש לומר שאינם
מנתחת הקלטות שופר ומפיקה דו״חות המפרטים את משך מצטרפים .ולדבריו ,אין להוכיח מסעודה המפסקת שכתב
כל קול ואת הרווחים שבין הקולות ,לרבות אורך כל שבר המגן אברהם שמועילה כוונה בלבד לפטור מחיוב זימון,
וההפסק בין השברים לתרועה. מפני ששם ניכר מעצם צורת הסעודה שאין דעתם לקבוע
ניתן להקליט ישירות בתוכנה או לטעון הקלטה קיימת, יחד.
ובלחיצת כפתור לקבל ניתוח של ההקלטה כולה .כלי העזר
ולדעת הג״ר מאיר גריינימן שליט״א (אמרי יושר ברכות
כוללים ספירת קולות ,פירוט אורכם וסיווגם ,שמירת דו״חות
דף נ ,).בסעודה רגילה הקביעות המשותפת מחייבת בזימון
אחרונים ואפשרות לייצא את הנתונים לאקסל לצורך מעקב
אחר התרגול. אף בעל כורחם ,ואין כוונה שלא להצטרף מפקיעה את
החיוב .ואף מי שבא לאחר תחילת הסעודה ואין לו שייכות
התוכנה מוצעת חינם לזיכוי הרבים ,ללא צורך בהרשמה,
ומתאימה לכל מחשב. עם שאר המסובים ,מצטרף עמהם אם סיימו יחד במקום
אחד ,כמבואר בבית יוסף (סימן קצג).
לפניות ולהערותkolishamataa@gmail.com :
ודחה את ראיות האגרות משה מבית הנכרי ומסעודה
.2הדרכה מעשית לתקיעת שופר המפסקת :בשני האופנים יש סיבה מיוחדת בסעודה
זכות נפלה בחלקו של הר''ר אביאד וויל שליט״א להגיש
המונעת את הקביעות .בבית הנכרי ,הפחד מפריד את
סדרת שיעורים ,קונטרס ״הדרכה מעשית לתקיעת שופר״
המסובים ,וכל אחד נחשב כאוכל לעצמו ,כעין סועדים
ותקציר מעשי ,ובהם הדרכה בהירה כיצד לתקוע בקלות,
לדייק בתקיעות ,בשברים ובתרועה ,ולבחור שופר המתאים מפוזרים שאינם מצטרפים .ובסעודה המפסקת אין הזימון
לתוקע. ראוי לצורת הסעודה ,שהיא סעודה שפלה של צער ,כעין
המסר העולה מההדרכה :באמצעות הבנת דרך התקיעה מי שמתו מוטל לפניו .ואף היתרים אלו חידוש הם ,ואין
ותרגול נכון ,אפשר לחסוך מאמץ רב ולהתגבר על קשיים להרחיבם לסעודה רגילה שאין בה סיבה המונעת את
שכיחים .פעולות פשוטות ,כגון לחלוח השפתיים ,אחיזה הקביעות.
נכונה ואיזון לחץ הנשיפה ,עשויות לשפר את התקיעות עוד הביא מהחידושים וביאורים (דיני זימון ס״ק כה),
במידה ניכרת — לתועלת בעלי תקיעה ותיקים ומתחילים שהביא הוכחה שלא מועיל תנאי .ולשיטת הרמב״ן ,שאין
כאחד. הזימון טעון הסיבה ,ודאי שאין התנאי מועיל .עוד הקשה:
ניתן להשיג במערכת ״הילכתא״ את השיעורים, מדוע הוצרכו בבית ריש גלותא להיתר של כבוד הבריות
הקונטרס והתקציר מאת הרב וויל. כדי לזמן בשלושה ,כמבואר ברשב״א ובמגן אברהם ,ולא
.3״הקשיבה״ – סדנה טלפונית התנו מראש להצטרף לשלושה בלבד?
לפיתוח העולם הרגשי את הוראת החזון איש להגר״ח קניבסקי זצ״ל ביקש
״מרכז תשועה״ להכוונה ולייעוץ רגשי ,בנשיאות הגרח״פ הגר״מ גריינימן לבאר בדרך אפשר ,שההיתר היה לצורך
ברמן שליט״א ,מגיש את ״הקשיבה״ – סדנה טלפונית קצרה לימודו בישיבה ,כדין יציאה לדבר מצוה ,ובפרט מצוה
העוסקת בעולם הרגש וביסודות נפש האדם. דאורייתא; והכוונה שלא להצטרף נוספה לרווחא דמילתא
בסדנה נלמד כיצד לפתח את העולם הרגשי ,להפוך בלבד .עוד צירף לכך שהיה ניכר שאוכל לעצמו ,ויתכן
את הלימוד לחוויה רגשית ולהתמודד נכון עם רגש כואב שמחשבה בלבד אינה מועילה.
שמשתלט ,לצד יסודות נוספים להבנת הנפש. עוד ציין ,שאף בעצה שלא להתחיל ולא לסיים עם
להצטרפות לסדנה בתשלום077-224-6487 : המסובים (משנ״ב סימן קצג ס״ק יט) ,החידושים וביאורים
לפרטים ולבירורים ,053-313-2678 :בין השעות (ס״ק ה) מחמיר .לפיכך ,כדי לצאת מן הספק ,הנצרך למהר
.16:00–13:30 לתורה או למצוה ייזהר מתחילה לאכול לעצמו באופן
הסדנה אינה מהווה תחליף לטיפול רגשי מקצועי שאינו מצטרף לחבורה ,וכך יוכל לברך כשיצטרך לצאת.
ופרטני. וסיים שעדיין צריך עיון בכל זה.
5
אוסף | 43
לתוכן
שאלה :האם היוצא מסעודת חתונה רשאי א .איסור חלוקה :שלושה שנתחייבו בזימון ועשרה
שנתחייבו בהזכרת השם אינם רשאים להיחלק .הלך
לצאת בלי זימון ושבע ברכות?
אחד משלושה ,יחפשו השניים אחר לצירוף .כשאין
האם שבע ברכות הן
שומעים את המזמן ובעל הבית מקפיד על זימון נפרד
חובת כל יחיד מהמסובים
בעשרה ,רשאים לזמן בשלושה בנחת.
או חובת הציבור ,ואולי
ב .צורך מצוה :למצוה שתתבטל בהמתנה יש מתירים
די בכך שנשארים עשרה להיחלק לשלושה ,ויש מפקפקים; במצוה דאורייתא
שיברכו עם החתן? אפשר להקל אף כשלא יישארו עשרה .בסעודה
האם יש בזימון בנפרד המתארכת וקשה להישאר בה ,הערוך השולחן מתיר
משום זילותא של בעלי השמחה ,והאם רשותם מועילה? בשלושה כשאינו מוצא עשרה; והיוסף אומץ מתיר
האם הזימון בעשרה ושבע ברכות טעונים כוס? אף לבדו לצורך בריאות ,מניעת אובדן זמן או השכמה
מקורות :שו״ע (אהע"ז סימן סב סעיף יא) ,שיעורי לתורה ולתפילה.
הגרי''ש (ברכות דף נ) ,ציץ אליעזר (חלק יא סימן פד), ג .אונס והפסד :לצורך נחוץ מאוד ,כגון אונס או הפסד
מנחת יצחק (חלק ב סימן מג) ,שבט הלוי (חלק ט סימן ממון ,אפשר לברך לבדו קודם שסיימו השניים; ועדיף
רעא) ,תשובות והנהגות (כרך ג סימן תב ,כרך ה סימן סה). שיפסיקו ויזמן עליהם.
ד .התחלה וסיום :המקדים או מאחר את תחילת אכילתו,
במדור זה מופיעה שאלה בנושא הגיליון הבא ,הקוראים
הנכבדים מוזמנים לשלוח תשובות להגדיל תורה ולהאדירה, וגם מסיים בנפרד ,אינו מתחייב בזימון.
מומלץ לצרף את פרטי המשיב (שם ,טלפון ,מקום לימוד). ה .תנאי מראש :יש מתירים במקום הצורך להתנות
התשובות המובחרות ישולבו במידת האפשר בגיליון הקרוב.
בפירוש שלא להצטרף לקביעות זימון ,ופטור גם
ניתן להגיש תשובות באחת מהאפשרויות הבאות.
קו 'הילכתא' טלפון 02-5377085שלוחה 4 משבע ברכות ומ״אשר ברא״ .ויש אומרים שצריך
עמדות 'נדרים פלוס' קופת 'הילכתא' לכוין שאינו מצטרף לקביעות סעודה .לכתחילה יזמן
חדר 'קול הלשון' ,ישיבת מיר ירושלים ,תיבת 'הילכתא' לכל הפחות בשלשה .ויש אומרים שעדיף להודיע
בפקס מספר 1532-6507823
במייל 5047867@gmail.com לשניים קודם הנטילה שמצטרף רק עמהם ,ויזמן
הגיליון הוקדש לעילוי נשמת עמם כשיצא .ויש חולקים שלא מועיל תנאי כלל.
הרה''ח ר' שלמה זלמן ב''ר דוד נחמן בלוי זצ''ל ו .סיוע ליוצאים :שניים היוצאים בהיתר רשאי שלישי
נלב''ע כ"ז אלול תשע''ז לזמן עמהם ,ויש אומרים שיישאר עד סוף הסעודה
ת.נ.צ.ב.ה. לענות לזימון בעשרה ולקיים הזכרת השם.
"זימון ושבע ברכות בחתונה"
הגיליון הוקדש לעילוי נשמת
הרה''ח ר' אברהם שלום הלוי בן הר''ר ראובן נתן נטע הורביץ זצ''ל
נלב"ע כ"ג אלול תשע''ד ת.נ.צ.ב.ה.
מכון הילכתא
מענה אנושי 02-5350-535 :פקס02-6507-823 :
לקבלת הגיליון במייל5047867@gmail.com :
| 44אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
בס"ד
גליון שבועי | נצבים וילך -תשפ"ו
יו"ל ע"י בית הוראה עץ חיים -מכון לחושן משפט | בנשיאות הרב חיים קאהן שליט"א ראש בית הדין עץ חיים ניו-יורק
מעשה שהיה פסקי דינים
פורע חובו של חבירו// הלכות תפיסה //הדין בכללו
הרב חיים קאהן שליט"א
"את יודעת מי זה שמעון פרישמן?" אם חזר הנתבע ותפס מהתובע ,מוציאים ספק אם דנים בזמן הזה
שאל גבריאל ברנדמרק את אשתו מידו .7ויש שכתב שתפיסתו מועילה ,ואין א .בדבר שיש ספק או מחלוקת אם יש בכח
"לא .למה אתה שואל?" שאלה תמר, מוציאין מידו.8 ב"ד לדון בזמן הזה ,אזי מספק אין בכוחם
אשתו של גבריאל תפיסה בקנס לדון( 1ואם ידונו ,הרי זה ספק גזל) ,ואף לא
"כי קיבלנו היום מכתב מהבנק, ג .קנס ,כל זמן שלא חייבוהו ב"ד לשלם ,אינו לכפות את הנתבע ע"י נידוי.2
ובו כתוב שהלוואת המשכנתא שלנו חייב לשלם אף לצאת ידי שמים .9ומכל מקום
תפיסה מהני אף בזה ,הואיל ויש עדים על תפיסה
שולמה במלואה על ידי שמעון ב .דברים שאין דנים אותם בזמן הזה ,אין
ההיזק 10שאם היו בי"ד סמוכים היו מחייבים
פרישמן!" ענה גבריאל
אותו ,אין בכח הבי"ד שאינם סמוכים להוציא הכוונה שהנתבע פטור ,אלא שאין בכח ב"ד
"מה?!" נדהמה תמר "כמה נשאר לנו מהתופס .11יש שכתב שגם בקנס מהני להוציא מידו ,אך הוא חיוב גמור עליו לשלם.3
לשלם"? תפיסה מכח מיגו ,12ויש שכתב שתפיסה אינה ולכן אם תפס התובע מממון הנתבע כשיעור
"עד לפני שבוע עמד החוב על מועילה בכה"ג ,הואיל ומיגו מהני רק כשטוען תביעתו ,אין מוציאים מידו ,בין שתפס
000,055דולר ,אך עכשיו אנו לא חייבים כך בבי"ד ,ואילו האידנא שאין לנו בי"ד הראוי
לדון דין קנס ,הוי כאילו לא טען טענת המיגו.13 הדבר שהזיקו או דבר אחר (חוץ מנזק קרן
אפילו דולר אחד .ההלוואה נפרעה
של שור תם ,שבו מועילה תפיסה רק בגוף
במלואה" ענה גבריאל מודה בקנס השור המזיק ,)4שבכגון דא עביד איניש דיניה
גבריאל ותמר ניסו לברר מי הוא ד .קיימא לן מודה בקנס פטור ,ואפילו באו
אותו שמעון פרישמן ששילם את חוב עדים אחר הודאתו .14ויש מהראשונים שכתב לנפשיה.5
המשכנתא שלהם ,אך לא הצליחו לברר שאף בזמן הזה שאין דיינים סמוכים ,אם תפיסת התובע מועילה רק אם מביא עדים
יותר ממה שכבר נודע להם. הודה הנתבע בקנס לאחר שתפס התובע ,לא על טענתו ,או שתפס באין רואה ,שיש לו מיגו
לאחר כמה שבועות התקשר אליהם מועילה התפיסה .15אבל הרבה ראשונים כתבו שהיה טוען שלא תפס.6
אדם שהציג את עצמו כשמעון פרישמן, .1חי' הרי"מ ס"ק י'.
והודיע כי הוא זה הקונה שקנה מהם את .2ע"פ סמ"ע ס"ק י"ז .ופשוט שבדבר שאין דנים האידנא ,גם אין רשות לב"ד להזמין אחד לדין ולחייבו לחתום על שטרי
הדירה .גבריאל התפלא מאוד ,ואמר כי בירורין ,ואם לאו לנדותו וכדומה.
.3רא"ש ב"ק פרק קמא סי' כ' ,קצוה"ח סי' א' ס"ק ז'.
מעולם לא מכר את הדירה שלו ,אך
.4מרדכי ב"ק סי' מ' מרבינו ברוך הובא בד"מ ס"ק ו' וסמ"ע ס"ק י"ח ,ובתומים ס"ק ג' תמה שלא משכחת קנס ובדבר
לאחר בירור קצר נודע הדבר ,כי היה המזיק רק בקרן ,אבל הקצוה"ח ס"ק ה' כתב דבהמה שהזיקה אדם בשן ורגל לא שכיח ,ובנתה"מ ס"ק ה' דמשכחת
נוכל שהתחזה בפני שמעון פרישמן באסו"מ שהזיקו באש או בור (לסוברים שלא דנין בזמן הזה) .ומשמעות הפוסקים כר"ב ,אבל עיין ישועות ישראל ס"ק
כאילו הוא עורך דין שקיבל יפוי כח הזוג ה' שמהטור בסי' ת"ז מוכח דלא כר"ב.
ברנדמרק למכור את הדירה שלהם, .5ראה ב"ק ט"ו ב' בכלבא דאכל שונרא וכו' שלא דנין בבבל אם תפס לא מפקינן מיניה ,ובתוס' שם ד"ה ואי ,דעת ר"ת
דווקא שתפס המזיק עצמו ובשעת ההיזק (דהיינו קודם שבא ליד המזיק) הקילו חכמים שמהני התפיסה ,אבל הרא"ש
תמורת מליון דולר .במעמד חתימת כתב דהתפיסה מהני מדינא דעאדל"נ ,וביש"ש ב"ק פרק א' סי' מ"ג ,כתב דכן קיי"ל ,וכ"כ הסמ"ע סי' א' ס"ק י"ח ע"פ
החוזה המכר שילם הקונה תשלום הרא"ש .אכן בפתחי תשובה ס"ק ז' כתב משו"ת בית שמואל אחרון סי' א' ראיה לר"ת ופירש שהסמ"ע כתב כהרא"ש
ראשון על סך 000,05דולר ,אותם לקח מדין קי"ל ,וע"ע בערוך השולחן סעיף ז'.
אותו נוכל לעצמו ,ואילו את התשלום .6סמ"ע ס"ק י"ט ממהרש"ל על הטור.
השני ,על סך 000,055דולר שילם שמעון .7סמ"ע ס"ק י"ט ממהרש"ל על הטור.
ישירות לבנק ,על ידי סילוק הלוואת .8נתיה"מ ס"ק ה' ע"פ הדיוק ברא"ש ב"ק פרק ב' סי' ב' ,וצ"ב דהא כביאור הנתה"מ מהני תפיסת הניזק רק באינו
מכחישו או יודע שיש לו עדים מדין עאדל"נ ובזה מהני מעיקר הדין ,וע"ע באולם המשפט ואמרי בינה סי' ד' ,בישועות
המשכנתא. ישראל ח"מ ס"ק ח' עוד חילוקי דין בזה.
לאחר בירור קצר בבנק למשכנתאות, .9ראה קצוה"ח סי' א' ס"ק ז' ותרומת הכרי סי' א' ע"פ הירושלמי כתובות פרק ג' הל' י' ,ובדברי משפט ס"ק א' ועוד
הבין שמעון פרישמן כי אין לו כל סיכוי אחרונים .אולם בחינוך מצוה נ"א כתב שיש מצוה לצי"ש והובא בשער משפט ס"ק א'.
שהבנק יחזיר לו את התשלום ששילם .10ראה נתיה"מ ס"ק ה' ,שאם יודע שאין לו עדים ,לא מהני תפיסתו.
לסילוק חוב המשכנתא של הזוג .11אמרי בינה דיינים סי' ד' ד"ה וי"ל .עיין בש"ך ס"ק ט"ז דבטוען טענת גנב לא מהני התפיסה על הכפל ,וביאר הנתה"מ
ברנדמרק ,שכך החתימו אותו בבנק ס"ק ד' דהא מתחייב רק ע"י שבועה בבי"ד מומחין.
שהפרעון הוא באופן מוחלט ובלתי .12סמ"ע ס"ק י"ט ממהרש"ל על הטור.
הפיך ,ולפיכך פנה שמעון פרישמן אל .13קצוה"ח ס"ק ח' אבל הנתיה"מ ס"ק ה' הכריע הואיל ואחר התפיסה רשאים לדון מהני ,עיי"ש מילתא בטעמא (וראה
אמרי בינה סי' ד').
גבריאל ,בבקשה כי ישלם לו על כך .14ב"ק ע"ה א'.
(המשך בעמוד ב)
.15ראב"ד בהגהות על הרי"ף כתובות סוף פרק ג' ,אלא שנסתפק שם אם היה התפיסה שלא בעדים שיש לו מיגו ,אי
אוסף | 45 (המשך בעמוד הבא) מהני תפיסתו אם הודה אח"כ.
לתוכן
מעשה שהיה פסקי דינים
כסא דוד//
שהואיל ואין בי"ד שיקבל עדות על קנס ,לא
שפרע בעבורו את החוב לבנק .אך גבריאל ענה ,כי ידוע לו ש'הפורע חובו של חבירו –
פטור' ,ולפיכך הוא רוצה לשאול דיין ,אם הוא אכן צריך לשלם לשמעון. מועילה הודאתו לפטור ,ואפילו הודה קודם
••• התפיסה .16ויש שכתב שאף על פי שהודאה
מבואר במשנה במסכת כתובות (קז ):שאדם שהלך למדינת הים ,ולא שילם לאשתו שלא בב"ד אינה פוטרתו אם יבואו עדים
עבור המזונות שהוא חייב לה ,ועמד איש אחר ונתן מזונות לאשתו ,ובכך פרע את חובו אח"כ ,מכל מקום כל זמן שלא באו עדים
של הבעל ,דעת חנן שהבעל פטור מלשלם ,והאדם שנתן המזונות לאשתו הפסיד את בפני ב"ד מומחים הרי הוא פטור ,ולא מהני
מעותיו ,והניח מעותיו על קרן הצבי .אך בני כהנים גדולים נחלקו עליו ואמרו שחייב תפיסה .17ויש שכתב שתפיסה מהני אף אחר
לשלם לו .להלכה נפסק ברמב"ם (מלוה ולוה פכ"ו ה"ו ,ונדרים פ"ו ה"ד) ובשו"ע (סי' קכח ההודאה כל שטוען שהיו עדים בשעת הנזק.18
סעיף א) כשיטת חנן ,שאין הבעל חייב לשלם לפורע החוב.
תפיסה על ידי אחר
בביאור הדין שהבעל פטור מלשלם לזה שפרע את חובו למזונות אשתו ,מבואר בגמ'
(נדרים לג ).שהפורע חובו לא נחשב כאילו המציא לו הנאה ,אלא דומה ל'מבריח ארי' ה .יש מי שכתב שתפיסה מהני אף על ידי
מנכסיו שפטור לשלם לו ,שאף כאן הפורע חובו רק הבריח את המלוה שלא יתבע את אחר ,אבל זה דוקא בחיוב ממון ,שהוא חיוב
ֵ
הלוה ,ולא נחשב שקיבל ממנו הנאה מחודשת .ובירושלמי (נדרים פ"ד ה"ב ,וכתובות גמור הגם שב"ד אין דנים אותו בזמן הזה.
פי"ג ה"ב) מבואר ,שהטעם שפטור לשלם ,משום שהלוה טוען שהיה יכול לפייס את אבל בקנס ,שהתפיסה היא מכח תקנת
המלוה ,ובכך היה משיג את אותה הנאה בחינם .ומבואר שם שסברא זו נאמרה גם חכמים ,לא מהני התפיסה על ידי אחר.19
באופן שהמלוה דוחקו לשלם .ובביאור הסברא באופן זה ,כתבו התוס' (ב"ק דף נח .ד"ה
תפיסה בדיני עכו"ם
א"נ) שיתכן שהיו אוהבים שפורעים עבורו.
ו .אסור לתפוס בדיני עכו"ם ,ויש מי שכתב
20
והנה ,שיטת ר"ת (הובא בתוס' בכתובות שם ד"ה חנן ,ובב"ק נח .ד"ה א"נ ,וקט .ד"ה
ב"ח) שדין זה נאמר דוקא כמו הציור במשנה בכתובות שפרע חוב שהבעל חייב לזון שאם עבר ותפס אין מוציאין מידו.21
את אשתו ,שבחוב זה אם לא היה נותן לה מזונותיה ,היתה האשה מצמצמת במזונותיה, תפיסה מנכסי יתומים
ולא היה הבעל מחויב לשלם לה למפרע ,אבל בשאר חוב שאין לו דרך להפטר מהחוב ז .התופס מנכסי יתומים קטנים ,אין תפיסתו
שאחר יפרע עבורו ,חייב הלוה לשלם לפורע החוב .אמנם שאר ֵ אם לא על ידי מחילה או מועלת ,שהרי אינם בני חיוב כלל.22
הראשונים (הובאו בתוס' שם) נחלקו על ר"ת וסוברים שגם בחוב ברור שהיה מוכרח
לשלם נאמר דין זה .וכך נפסק להלכה בשו"ע וברמ"א (סי' קכח ס"א) כשיטת הראשונים החזרת מה שתפס יותר מחובו
שבכל חוב נאמר דין זה. ח .אחר שתפס התובע ,אם לטענת הנתבע
ואף שלהלכה נאמר הדין הזה בכל חוב ,מצינו בפוסקים כמה מחלוקות בפרטי הדין: תפס יותר מהמגיע לו בחובו ,נזקקים להם
יש שכתבו שעיקר הטעם שפטור מלשלם ,שכיון שלא אמר ללוה שיפרע וישלם ב"ד ,ושמים כמה ישאר בידו וכמה יחזיר.23
לו ,הרי זה מוכיח שמחל על כך ורצה להיטיב עמו ולפרוע החוב בחינם [כן מבואר ואם תבע התובע מתחילה שישומו ב"ד כמה
בשו"ת מהר"י ווייל (סי' קכח) והובא ברמ"א (סי' קכח ס"א) ובש"ך (שם סק"ח)] .אמנם מגיע לו ,בכדי שידע כמה לתפוס ,נחלקו
יש חולקים על כך ,וסוברים שגם אם ידוע שלא התכוון לפרוע בחינם עבור הלווה ,אלא הראשונים האם נזקקין לו .24ויש שהכריע
התכוון לתבוע ממנו תשלום מלא ,מכל מקום הלוה פטור ,כיון שלא המציא לו הנאה, שבחיוב ממון נזקקים ב"ד לשום מתחילה ,אך
אלא רק סילק ממנו החוב שהיה חייב ,אין הלווה חייב לשלם לו על סוג הנאה כזו [ראה בחיוב קנס אין נזקקין אלא לאחר שתפס.25
בשו"ת חוות יאיר (סי' קלד) שכתב שלא מצינו בשום פוסק שאם גילה דעתו דמתכוון
.16רמב"ן בספר הזכות שם ,סמ"ע סי' א' ס"ק י"ח וש"ך
לשכר שחייב לשלם עי"ש .וכן כתב בפשיטות בחוט המשולש (שו"ת התשב"ץ ח"ג ,טור ס"ק ט"ז ע"פ הטור והרמב"ן.
ב [לר"ש צרור ,נכד התשב"ץ] סי' כו) עי"ש .וכן הוכיח במשנת דרבי אליעזר (סי' קכח) .17קצוה"ח ס"ק ו'.
שגם באופן שגילה דעתו שאינו מתכוון לשם מצוה פטור לשלם לו]. .18נתה"מ ס"ק ה' ,וראה באמרי בינה דיינים סימנים ד'
יש אומרים שדין זה נאמר דוקא כשפרע חוב שהיה הלוה חייב לישראל ,שבזה שייך ה' פרטי דיני תפיסה בקנס באריכות ,ואכמ"ל.
הסברא שהיה מתפייס ע"י ריצוי או שהאוהבים שלו היה פורעים עבורו ,אבל באופן .19ישועות ישראל עי"מ ס"ק ו' .וכן במנחת חינוך מצוה
נ"א אות י"ג כתב דמהני ,אבל האמרי בינה דיינים סי'
שהיה חייב לגוי ,כיון שהגוי אינו מתרצה בפיוס ,וכן האוהבים לא היו מעוניינים לפרוע ג' מצדד שלא מועיל התפיסה ע"י אחר כלל ,וראה מה
לגוי עבורו ,על כן חייב הלוה לשלם לו [כן כתב הרמ"א (שם סעיף א) ,ומקור הדברים שהאריך בזה בנחל יצחק בתפיסה ע"י שליח סי' א' ענף
בתשו' מהרי"ל (סי' עח) המובא בב"י שם] .אמנם יש חולקים ,שדוקא אם היה זה חוב של ה'.
עלילה ,שלא היה חייב באמת לגוי ,בזה יש לחלק ,שאם היה המעליל גוי לא היה מתרצה .20ש"ך ס"ק ט"ו מיש"ש ב"ק פרק ח' סי' ו' ,ומשמע
שאפילו בדיעבד לא מהני.
בפיוס וגם לא היו אוהביו פורעים עבורו מפני שהוא חוב עלילה ,אבל באופן שהיה חייב
.21בהגהות רע"א שם העיר שביש"ש כתב רק לכתחילה
לגוי חוב גמור ,הרי זה פטור מלשלם לפורע [כן דעת הש"ך (שם סק"ז)]. אבל בדיעבד י"ל דמהני כרמ"א סו"ס ד' ,ובאורים ס"ק
עוד נחלקו הפוסקים באופן שהיה ביד המלוה משכון על החוב ,שיש אומרים שבאופן י"ב נראה כמסתפק בזה ,וראה פתחי תשובה ס"ק
כזה חייב הלוה לשלם לפורע ,כיון שלא היה יכול להשתמט מתשלום החוב שהרי היה ה' שסתם כרע"א ,ויש להעיר מסי' ד' ברמ"א שכתב
ממהרי"ק שורש קס"א בעאדל"נ ע"י עכו"ם אם לא יוכל
משכון ביד המלוה על החוב [ראה בש"ך (סק"ה) שאף שבירושלמי מבואר שפטור, לעשות בענין אחר מהני בדיעבד ,וע"ע חכמת שלמה סי'
אפשר שהבבלי חולק בזה ,ועל כן יכול לומר קי"ל כשיטתם באופן שיש משכון]. א' שמפרש את היש"ש שאפילו בדיעבד לא מהני ,וראה
והנה בנידון דידן ,החוב היה לבנק ,שמן הסתם דינו כחוב לגוי ,שאינו מתרצה בפיוס, אבני החושן ס"ק ח'.
.22נתיה"מ ס"ק ה' דמטלטלי דיתומים לא משתעבדי,
וכמו כן היה משכון ביד הבנק ,ואף ברור וידוע ששמעון פרישמן לא התכוון לשלם את ובנזקין לא עשו תקנת הגאונים לגבות ממטלטלי.
החוב בתורת מתנה ,אלא עשה כן בטעות ,שסבר שהוא משלם בכך על הבית שקנה. .23ב"ק פ"ד א' ,רא"ש פרק קמא סי' כ' ,סי' א' סעיף ה'.
ומכח כל זה היה נראה שיש לחייב את גבריאל ברנדמרק לשלם לפרישמן (ובפרט .24הרא"ש ב"ק פרק ח' סי' ב' כתב דלא שמינן וכ"כ
שבמקרה זה הפורע כלל לא התכוון 'לפרוע' חוב של חבירו ,אלא לשלם עבור מקח, הרמ"א סעיף ה' ,אבל הרי"ף ב"ק דף ל' מדפי הרי"ף כתב
ובכה"ג לא מצינו כלל מי שיאמר שבעל החוב פטור מלשלם לו על כך). ששמין.
.25ש"ך ס"ק י"ז מיש"ש ב"ק פרק ח' סי' ב'.
| 46אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
קו ההלכה
ריבית בשכירות דירה
שאלה:
בתקופה האחרונה התברר לי שקשה לי מאוד לעמוד בתשלומי המשכנתא על ביתי ,והיה לי חשש ממשי שאגיע למצב בו הבנק
יעקל לי את הדירה .אחד מידידי ששמע על מצוקתי ,הציע לי הצעה נדיבה :הוא יקח על עצמו את תשלומי המשכנתא ,בתמורה לכך
שאעביר את הדירה על שמו ,ואשלם לו שכירות על המגורים בבית ,אך לכשירווח לי ויהיה לי כסף לשלם על הבית (או לקחת הלוואת
משכנתא חדשה) ,הוא יחזיר לי את הדירה .האם יש איזה חשש בדבר?
ביהודה תנינא יו"ד סי' עה ,הובא בפתחי תשובה יו"ד סי' קעד ס"ק תשובה:
א' ,ועוד) .אמנם יש שכתבו שמשמעות הראשונים היא שגם באופן מבואר בשו"ע (יו"ד סי' קעד סעי' א ,ז) שהמוכר קרקע לחבירו,
זה יש איסור ריבית ,כיון שהמכירה אינה מכירה גמורה ,שהרי הקונה והתנו ביניהם שאם יהיו מעות למוכר ,יחזיר לו הקונה את הקרקע
אינו יכול למכור את הקרקע לאחרים ולעשות בה כחפצו ,שהרי הוא (והוא הדין אם עשה כל תנאי אחר שעלול לבטל המקח) ,אסור לקונה
מחוייב להחזירה למוכר מחמת התנאי ,ולכן גם באופן זה נחשב כאילו להשתמש בקרקע ,או לאכול את פירותיה ,מחמת איסור ריבית.
אוכל מפירות הקרקע של המוכר (ראה משנת רבית פרק יד סעי' ז, ההסבר בדין זה הוא ,שאם אכן יהיו למוכר מעות והוא יבא לפדות את
וחלקת בנימין סי' קעד ס"ק ז) .ורק אם לא היה כל תנאי ,אלא שהקונה הקרקע -נמצא שהמקח בטל מעיקרו ,והקרקע היתה שייכת למוכר
אמר כן מעצמו שהוא מוכן להחזיר את הקרקע למוכר אם יביא לו כל הזמן (גם אם רשמו את הקונה כ'בעלים' על הקרקע) .וכיון שכך,
מעות ,שאין כאן התחייבות לחזור ולמכרו – בזה אין כל חשש ריבית, הדמים ששילם הקונה למוכר אינם אלא הלוואה ,ונמצא שה'קונה',
ולכולי עלמא הדבר מותר. שהוא למעשה 'מלוה' ,אכל את פירות הקרקע השייכת ל'מוכר' ,שהוא
מכל האמור ,נלמד לשאלה שלפנינו ,שאם תעשו תנאי באופן למעשה 'לוה' ,והרי זו ריבית קצוצה ,שהקונה הלוה למוכר כסף ,והוא
שמשמעותו שהמקח יתבטל מעיקרו כשתחזור ותביא את דמי הדירה, אוכל את פירות קרקעו בחינם.
הרי יש כאן בעיה של ריבית ,שהרי בכך שאתה משלם לו שכירות על האיסור הוא אף אם יתנו ביניהם שאם יתבטל המקח ישלם הקונה
תקופת המגורים בדירה ,נמצא שהוא נהנה מפירות הדירה ,ומאחר על הפירות שאכל ,שהרי ריבית על מנת להחזיר אסורה .אך אם התנו
שנתבטל המקח מעיקרו הרי אסור לו להשתמש בדירה או לאכול שינכו מהדמים שיחזיר המוכר את דמי הפירות שאכל הקונה – מותר
פירותיה .וכמו שראינו ,יש אחרונים המחמירים אף בתנאי שמשמעותו (סי' קעד סעי' ה).
שהמקח יתבטל רק משם ולהבא .כל שכן שכן הוא אם המובן היתה מבואר בפוסקים ,שדין זה הוא הן בקרקע והן במטלטלין (שו"ע
שהוא הלוואה ולא מכר כלל .ולכן במקרים כאלו – יש לעשות זאת רק הרב דיני ריבית סעי' נד) ,ובכל תנאי שביד המוכר או הקונה לבטל את
בכפוף ל'היתר עיסקא'. המקח מעיקרו (שו"ע הרב סעי' נה ,ושו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' מ"ו
בדרך אגב ,יש להעיר על הנהוג בחלק מהגמ"חים שהשואלים חפץ ובשיירי מנחה שם).
מהגמ"ח משאירים סכום כסף כ'פיקדון' ,הרי שאסור לגמ"ח להשתמש דעת הרבה אחרונים שדין זה הוא דוקא כשהתנו בלשון 'כשיהיו
בכסף משום ריבית ,שהרי 'פקדון' זה אינו אלא הלוואה ותמורת לי מעות תחזיר לי את הקרקע' ,שלשון זה משמעותו שכשיביא
ההלואה מקבל המלוה זכות שימוש בהחפץ ששאל (אלא אם ינכו המוכר מעות יבטל המקח מעיקרו ,אך אם התנו בלשון 'כשיהיו לי
מדמי הפקדון את שווי ההשתמשות בחפץ ,שאז ה'מלוה' 'שוכר' את מעות תחזור ותמכור לי את ביתי' (או 'על מנת שתחזיר לי את הבית
החפץ מהגמ"ח ,ולא משתמש בו בחינם בשכר הלוואתו .משנת רבית לכשיהיו לי מעות') ,שהמשמעות היא שהקונה צריך לחזור ולהקנות
פרק י"ד הערה ב' .אבל ראה ספר סדר הרבית [שימל] עמ' פה וח"ב את הקרקע למוכר ,אך אין המקח בטל מעיקרו – אזי אין בזה חשש
סי' לה ,שיש מקילים בגמ"ח כשאין מטרתם להלוואה רק להבטיח את ריבית ,שהרי הקרקע היתה שייכת לקונה עד שהקנה אותה בחזרה
עצמם ,והשימוש בהחפצים אינו תמורת ההלואה כלל).סה ,אבל ראה למוכר ,ונמצא שאכל מפירות קרקע השייכת לו ,ולא קרקע של
ספר רב ברכות ערך לא תחמוד). המוכר (חוות דעת סי' קעד סק"א ,נתיבות המשפט סי' ר"ז ס"ק ו' ,נודע
© כל הזכויות שמורות ל BHIמכון לחושן משפט ובית הוראה עץ חיים
הדפסה והפצה ע"י הוצאה לאור צוף -נתן פלדמן לקבלת הגליון במייל:
mm@businesshalacha.com
טלפון 02-6504055 :דוא"לzuf@zuf.co.il :
לדיני תורה ,שאלות בדיני ממונות ,ריבית ,צוואות ,דיני מקח וממכר בשבת ויו"ט ,או לכל ענין
הקשור לגליון אפשר להתקשר:
BHI | 1937 Ocean | Brooklyn, NY 11230 | 877-845-8455
| ask@businesshalacha.com | www.businesshalacha.com
אוסף | 47
לתוכן
פרפרת לראש השנה
מאת הגאון רבי מיכאל סורוצקין שליט״א
ראש כולל הדעה והדבור
קרית יערים
ונכד מרן הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ״ל
וגַ ם ֶאת נֹ ַח ְּב ַא ֲהבָ ה זָ כַ ְר ָּת
נראה לבאר כי נח ובניו וכל אשר אתו היו בעונש מה שהיו אסורים בבית בתפילת מוסף של ר"ה בפסוקי זכרונות" -וְ גַ ם ֶאת נ ַֹח ְ ַא ֲה ָבה זָ כַ ְר ָ ,
הכלא הזה בתיבה ונצטערו בה בלי ספק והיה משפטם שנה תמימה" וַ ִ ְפ ְק ֵדה ִ ְד ַבר יְ ָעה וְ ַר ֲח ִמים" .צ"ע הא דמזכירין את נח בהדי הזכרונות
עכ"ל .והיינו דהיה משפט וגזר דין עליהם של י"ב חודש וגז"ד זה היה של ראש השנה ואף דנאמר בו זכירה מ"מ מצינו זכירה בכמה מקומות
גם על נח ובני ביתו וכדמבואר להדיא בהסוגיא דסנהדרין דף קח,א וכגון גבי אברהם אבינו דכתיב" :וַ יְ ִהי ְ ַ ֵחת ֱא ִהים ֶאת ָע ֵרי ַה ִ ָ ר וַ ִ זְ ֹר
דאיתא":תנא דבי רבי ישמעאל אף על נח נחתך גזר דין אלא שמצא חן -הים ֶאת ַא ְב ָרהם"[בראשית י'ט ,כט] וכמו"כ לגבי כלל ישראל וְ ה א ֱא ִ
בעיני ה' שנאמר נחמתי כי עשיתם ונח מצא חן בעיני ה' " ,עיי"ש .והיינו ַרח ם יְ כַ ֵ ר ָעוֹן וְ א יַ ְ ִחית וְ ִה ְר ָ ה לְ ָה ִ יב ַא וְ א יָ ִעיר ָ ל ֲח ָמת :וַ ִ זְ ֹר
דאף הם היו בכלל הגז"ד ורק דכלפי נח ובני ביתו נידונו לי"ב חודש בתוך ִ י ָב ָ ר ֵה ָ ה ר ַח ה לֵ וְ א יָ ב" ,ועוד בכמה מקומות ,והדברים צ"ב.
התיבה.
והנה בעיקר הך קרא המובא בתפילה יעוין בדברי הרמב"ן [בראשית
ואשר לפי"ז נראה דהנה יעוין בהסוגיא דר"ה דף יא,ב אהא דאמרי' ח,א] שכ' ז"ל" :ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה
שם "דתניא בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר -הזכירה בנח מפני שהיה צדיק תמים וכרת לו ברית להצילו ונח יכלול
יום לחדש רבי יהושע אומר אותו היום שבעה עשר באייר היה וכו' רבי זרעו אשר אתו שם ,ולא הזכירם כי בזכותו ניצולו אבל הזכירה שאמר
אליעזר אומר אותו היום שבעה עשר במרחשון היה" ,ובהמשך בדף בחיה ובבהמה אינה בזכות ,שאין בבעלי נפש זכות או חובה זולתי באדם
יב,א שם "בשלמא לרבי יהושע היינו דכתיב שני אלא לרבי אליעזר מאי לבדו אבל הזכירה בהם ,כי זכר את דבר קדשו שאמר והיה העולם ,והרצון
שני ? שני לדין" ,ופירש"י ז"ל" :שני לדין -שנגזרה גזירה עליהן בתשרי אשר לו בבריאת העולם עלה לפניו ורצה בקיום העולם במינין אשר ברא
שלפניו" ,וכבר עמדו בזה דהלא בכל המאורעות שקרו נגזר עליהם בו ,והנה ראה עתה להוציאם שלא יכלו בתיבה" ,עכ"ל .ומבואר מדבריו
בתשרי שלפניהן ,ומה שייך למנות החדשים מר"ה שקודם המאורע. דהזכירה הנאמרה בנח לא נאמרה לגבי עצם ההצלה מהמבול אלא על
זה שלא יכלו בתיבה ,והביאור בזה הוא דהרי כל זמן שהיו בתיבה נאסרו
והנראה בזה דבאמת הגזירה של משפט דור המבול התחיל בר"ה של בתשמיש המטה ,ואילולא שהותרו ביציאתם לא היה העולם קיים שהיו
שנת המבול בשנת שש מאות לחיי נח ואז התחילו הי"ב חודש של משפט
כלים בתיבה ,ועז"ה דנאמר הך קרא ד"ויזכר אל-הים את נח".
דור המבול[ ,וכבר ביאר הגר"א דהארבעים יום שירדו הגשמים במבול
היו כנגד הארבעים יום שקודם המבול שהתחילו בראש השנה ונסתיימו ואשר לפי"ז נראה דהנה לאחר ששלח נח את היונה ואת העורב
בי' חשון ,ורק דהמבול התעכב ז' ימי אבלו של מתושלח] .וגזירה זו נאמר בקרא [בראשית ח,יח] "וַ יְ ִהי ְ ַא ַחת וְ ֵ ֵמא ת ָ נָ ה ָ ִרא ן ְ ֶא ָחד
נסתיימה בר"ה של השנה הבאה שבו נאמר "וַ יְ ִהי ְ ַא ַחת וְ ֵ ֵמא ת ָ נָ ה לַ ח ֶֹד ָח ְרב ַה ַ יִ ם ֵמ ַעל ָה ָא ֶרץ וַ ָ ַסר נ ַֹח ֶאת ִמכְ ֵסה ַה ֵ ָבה וַ ַ ְרא וְ ִה ֵ ה ָח ְרב
ָ ִרא ן ְ ֶא ָחד לַ ח ֶֹד ָח ְרב ַה ַ יִ ם ֵמ ַעל ָה ָא ֶרץ וַ ָ ַסר נ ַֹח ֶאת ִמכְ ֵסה ַה ֵ ָבה ְ נֵ י ָה ֲא ָד ָמה" ויעוי"ש בתרגום יונתן שתרגם ז"ל ":והוה בשית מאה וחדא
וַ ַ ְרא וְ ִה ֵ ה ָח ְרב ְ נֵ י ָה ֲא ָד ָמה" ,דכיון דנגזר עליהם משפט של י"ב חודש שנין בתשרי בחד לירחא בריש שתא נגובו מיא מעל ארעא ואעדי נח ית
נסתיימה הגזירה לאחר י"ב חודש מיום ליום משהתחילה הגזירה .וסיום חופאה דתיבותא וחמא והא נגובו אפי ארעא" ,עיי"ש ,וכ"ה בפירש"י שם
הגזירה היה בר"ה של שנת שש מאות ואחת לחיי נח וכדמבואר בקרא. דלדעת ר"א דהמבול התחיל לרדת בי"ז במרחשון ,הסיר נח את מכסה
התיבה ביום השלש מאות ואחת עשרה למבול שהוא אחד בתשרי בשנת
והנה בפיוט במוסף יום שני לראש השנה הנאמר קודם לפסוקי שש מאות ואחת לחיי נח ,והוא מהסוגיא דר"ה דף יב,א ,עיי"ש .ונמצא
ימיםזכרונות בפיוט ֶא ְפ ַחד ְ ַמ ֲע ַ י :הסיום הוא "ס גֵ ר ֶ לֶ תַ ְ .עד ְ ִמ ִ דהסרת מכסה התיבה היתה באחד בתשרי שהוא ר"ה.
ְ זַ ַעםַ .עד א ִק ָ םֵ .צאת לְ זִ ָ ר ןֲ :ע ֵ ה ֶפלֶ א לְ ַח ִ ים .לְ ַבל יִ ְהי כַ ֵ ִתים.
ֲהיֵ ֲא ִמ ֶ ֶ ֶ ַ .בר לְ זִ ָ ר ן" ,עיי"ש וקאי על הזכרון של הצלת נח בתיבה דאיתא":אף ה א ָהיָ ה א ֵמרֲ ,ח ִמ ָ ה
ַ והנה יעוין במשנה בספ"א דעדיות
שהתחילה בסגירת הדלת בכניסתם לתיבה ,ונסתיימה בר"ה שלאחריו ְד ָב ִרים ֶ ל ְ נֵ ים ָע ָ ר ח ֶֹד ִ .מ ְ ַ ט ר ַה ַ ל י"ב ח ֶֹד " ,עיי"ש .ויעוין
שבו נאמר " ָ ִרא ן ְ ֶא ָחד לַ ח ֶֹד ָח ְרב ַה ַ יִ ם ֵמ ַעל ָה ָא ֶרץ וַ ָ ַסר נ ַֹח ֶאת בפירש"י עה"פ " ַבח ֶֹד ַה ֵ נִ י ְ ִ ְב ָעה וְ ֶע ְ ִרים י ם לַ ח ֶֹד יָ ְב ָ ה ָה ָא ֶרץ
ִמכְ ֵסה ַה ֵ ָבה" ,וכמש"נ. [בראשית ח,יד] שכ' ז"ל ":בשבעה ועשרים -וירידתן בחדש השני בי"ז
אלו י"א ימים שהחמה יתירה על הלבנה שמשפט דור המבול שנה
ונראה דזהו שמזכירין בתפילת המוספין בפסוקי הזכרונות "וְ גַ ם ֶאת תמימה היה" ,עיי"ש ,וכ"ה בפי' הראב"ד עמ"ס עדויות שם ,וכבר עמדו
נ ַֹח ְ ַא ֲה ָבה זָ כַ ְר ָ ,וַ ִ ְפ ְק ֵדה ִ ְד ַבר יְ ָעה וְ ַר ֲח ִמים ַ ֲה ִב ֲיא ֶאת ֵמי ַה ַ ל בזה דהלא כל הנך דברים שנשנו במשנה שם תלויים בי"ב חודש ולא
יהםַ ,על ֵ ן זִ כְ ר נ ָ א לְ ָפנֶ י ה"א לְ ַה ְר ת לְ ַ ֵחת ָ ל ָ ָ ר ִמ ְ נֵ י ר ַֹע ַמ ַעלְ לֵ ֶ בשנה ומה שייך שיתווספו י"א ימים להשלים לשנת החמה ,וצ"ע.
-הים ֶאת זַ ְרע ְ ַע ְפר ת ֵ ֵבל וְ ֶצ ֱא ָצ ָאיו ְ ח ל ַה ָ ם ָ ַ ,ת ב ְ ת ָר ֶת וַ ִ זְ ֹר ֱא ִ והנראה בזה דהנה כבר עמדו בזה הראשונים דהלא כל אנשי דור
-הים ר ַח ַעל נ ַֹח וְ ֵאת ָ ל ַה ַח ָ ה וְ ֶאת ָ ל ַה ְ ֵה ָמה ֲא ֶ ר ִא ַ ֵ ָבה וַ ַ ֲע ֵבר ֱא ִ המבול מתו מיד כשהתחיל המבול וכדמפורש במקראות ומהו זה
ָה ָא ֶרץ וַ ָ ֹ ַה ָ יִ ם" ,דאי"ז רק משום דהוי פסוקים של זכרונות ,אלא ששנינו שמשפט דור המבול י"ב חודש ויעוין בדברי החת"ס בפ' נח שכ'
משום דהך זכירה היתה בר"ה שבו נסתיים המבול והסיר נח את מכסה ז"ל":כי משפט אנשי דור המבול היה שנה תמימה וצ"ע הלא ברגע אחד
התיבה ,ואז ניצל נח ובני ביתו מגזירת המבול ,ודו"ק. מתואוסף
ושאולה מה היה משפטם שוב אם ירדו גשמים י"ב חודש וכו' ,על כן | 48
לתוכן
לתוכן
לתוכן
גליון מספר 369
ראש השנה
תשפ"ז
מראשי ורבני חבורות בישיבת מיר
הרב אורי יצחקי בדרכי התשובה על מידות רעות ⧫
הרב משה מרדכי כהן שהחיינו על פרי חדש בליל ב' דראש השנה ⧫
הרב שמואל דרזי בדין אחיזת השופר בידו בשעת התקיעה ⧫
הרב אליסף פרלמן בדין ההפסק בתרועה אחר תרועה ⧫
אמר הקל הקדוש וחזר ואמר ברוך אתה ה' המלך הקדוש ⧫ הרב זאב פראנק
שכח להזכיר שבת ונזכר במודים האם חוזר שנית על זכרונות ושופרות ⧫
הרב אברהם זנגר ביאור ברכת זכרונות -עבר -הווה -עתיד ⧫
המצות וצריך להרחיק ממנו כל מדה מגונה אע"פ שאינה גוף העבירה
כי המדות הרעות הם המביאות לאדם לגופי העבירות ,ע"כ ,וכ"כ הרב אורי יצחקי
המאירי בפ"ג אבות מט"ז -ולעולם יהא אדם זהיר במדותיו ש הן הן
המביאות לגופי העבירות או הזכיות ,ע"כ. האם שונות דרכי התשובה על מידות
ולפ"ז יש לפרש את כוונת הרמב"ם על עבירות ש מחמת המידות ולאו
דוקא על המידות המקולקלת בעצמן ,ואע"פ שבכדי לחזור בתשובה רעות מדרכי התשובה על שאר עבירות
שלמה על העבירות שעשה יתחייב החוטא לתקן את מידותיו שגרמו
לו לחטוא ,אך גוף מעשה התשובה לעולם מתפרש על המעשה עצמו, א .כתב הרמב"ם לקמן בפ"ז ה"ג :אל תאמר שאין תשובה אלא
וממילא סדרי התשובה וגדריהם הם ככל תשובה על מעשי עבירה – מעבירות שיש בהן מעשה כגון זנות וגזל וגניבה אלא כשם שצריך
חרטה עזיבה קבלה ווידוי. אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן
ד .ולפ"ז נראה עוד דכיון המציאות שמי שחוטא בחטא שמחמת הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההתול ומרדיפת הממון והכבוד
המידות קשה לו מאוד לפרוש כמוש"כ הרמב"ם בסו"ד :ואלו העונות ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן מן הכל צריך לחזור בתשובה ואלו
קשים מאותן שיש בהן מעשה שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא העונות קשים מאותן שיש בהן מעשה שבזמן שאדם נשקע באלו
לפרוש מהם ,עכ"ל ,והפרישה מהחטאים היא בכלל עזיבת החטא ,לא קשה הוא לפרוש מהם וכן הוא אומר יעזוב רשע וגו' ,עכ"ל.
שייך שיקדים חרטה לעזיבת החטא ,ומוכרח להקדים תיקון המידה ויש להסתפק אם דרכי התשובה וסדרי ויסודות התשובה ממידות
המושחתת לחרטה ,וצ"ל דאה"נ דכך הוא הדין ,דכל חוטא צריך לסדר רעות שווים לגמרי לדרכי התשובה וסדרי ויסודות התשובה הידועים
את דרכי התשובה שלו לפי ענינו ,ומי שתועיל לו חרטה תחילה יעשה ב עבירות שבמעשה ,אשר הם כפי המובא ברמב"ם ורבינו יונה -חרטה
כן ,ומי שלא תועיל לו החרטה לפני עזיבת החטא לדידיה יש חיוב עזיבה קבלה ווידוי ,או ד עבירות שבמידות השתנו בדרכי התשובה.
מעיקר דרכי התשובה להקדים עזיבת החטא לחרטה. ובהשקפה הראשונה היה נראה דמדלא הדגיש הרמב"ם כאן בהלכה
והדברים ידועים ומפורסמים בספר שערי תשובה פ"א אות י"א ,וז"ל: זו שיש הבדל בדרכי התשובה בין תשובה על קלקול המידות לבין
ודע כי מי אשר חטא על דרך מקרה וכו' ,ראשית תשובת האיש הזה תשובה על שאר בעלי עבירות ,משמע כצד הראשון שאין כאן דרך
החרטה ,כמו שנאמר (משלי כח ,יג) " :ומודה ועוזב ירוחם" ,הזכיר תחלה תשובה מיוחדת אלא סדרי התשובה הידועים הנ"ל.
"ומודה" על החרטה והוידוי ,ואחר כך "ועוזב" .אך האיש המתיצב על ב .אך קצת צ"ע ,דפשטות כוונת הרמב"ם במש"כ "כשם שצריך אדם
דרך לא טובה תמיד וכו' ראשית תשובת האיש הזה ,לעזוב דרכו לשוב מאלו [העבירות שיש בהן מעשה] כך הוא צריך לחפש בדעות רעות
ומחשבתו הרעה ,ולהסכים לקיים ולקבל עליו לבל יוסיף לחטוא, שיש לו וכו' ,"...להשוות את גדרי התשובה וצורת התשובה שעל
אחרי כן יתחרט על עלילותיו הנשחתות ,ויתודה לשוב אל ה' ,כמו עבירות שיש בהן מעשה לתשובה על קלקולי המידות ,אבל לכאורה
שנאמר (ישעיה נה ,ז) " :יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב מהות התשובה לא שייכא רק על עבירות שיש בהן מעשה ,וכמוש"כ
אל ה' וירחמהו" .עכ"ל. הרמב"ם בפ"ב תשובה ה"ב :ומה היא התשובה הוא ש יעזוב החוטא
ואולי לזה כיון הרמב"ם במש"כ בסוף ההלכה :ואלו העונות קשים חטאו ויסירו ממחש בתו ויגמור בלבו שלא יעש הו עוד שנאמר יעזוב
מאותן שיש בהן מעשה שבזמן שאדם נשקע באלו קש ה הוא לפרוש רשע דרכו וגו' וכן יתנחם על ש עבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי
מהם וכן הוא אומר יעזוב רשע וגו' ,עכ"ל ,מש"כ נשקע באלו "קשה ויעיד עליו יודע ת עלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר וכו',
הוא לפרוש מהם " מבואר שמדבר על העזיבה ולא על החרטה ,ועוד ע"כ ,ומה שייך כ"ז בדעות רעות ,וכן נוסח הוידוי עיקרו על המעשה,
משמע כן ממה שהביא ע"ז את הפסוק "יעזוב רשע דרכו ואיש און אתי לה' א-כמוש"כ אצל עָ ָכן [יהושע פרק ז' פסוק כ'] ְמנָה נֹ כִ י חָ טָ ִ
מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו" ,והוא הפסוק עצמו שהביא רבינו הקי ִי ְש ָראל ְו ָכ ֹזאת ְו ָכ ֹזאת ָע ִשי ִתי ,ע"כ ,שזהו המקור לנוסח הוידוי
יונה כראיה על הסדר של "האיש המתיצב על דרך לא טובה תמיד". בכלל ישראל בגמרא ומדרשים והפוסקים.
ה .אך אחר ההתבוננות יש קושי גדול לפרש דכוונת הרמב"ם דוקא ג .ואולי יש לפרש את דברי הרמב"ם בהקדמת מה שידוע בספרי
על עברות שמחמת המידות ולא על המידות הרעות בעצמן ,דאע"פ הקדמונים ש המידות הרעות הן הגורמות לעבירות ,כמוש"כ המהרח"ו
שבכלל הדעות הרעות שמנה הרמב"ם יש בהן מידות שלפעמים [בספר שערי קדושה ח"א שער ב'] כי להיות המדות עיקרים ויסודות לא
מביאות את האדם לידי מעשים אסורים [מדאור' או מדרבנן] ,כגון הכעס נמנו בכלל תרי"ג מצות ,ונמצא כי צריך ליזהר ממדות הרעות יותר
והאיבה והקנאה ,אבל יש מהן שאין בהם מעשים כלל ,ולא עוד אלא מקיום המ"ע ול"ת ,כי בהיותו בעל מדות טובות בנקל יקיים כל
אוסף | 49 ל הער ות והאר ות וכ ן לקבלת הגליון במייל 8456389@ G M A I L . C O M
2 לתוכן
שכתב "צריך לחפש בדעות רעות שיש לו" ,חיפוש זה על שום מה, ש אין בעצמותן איסור כלל ,כגון רדיפת הממון והכבוד ורדיפת
אלא שהם הם הדברים ,כי בנוסף לרוע המידות ועוצם קלקולן ,וכן המאכלות ,ודחוק להעמיס בסדרי התשובה על מידות מקולקלות אלו
מש"כ הרמב"ם ש אלו העונות קשים מאותן שיש בהן מעשה שבזמן את הסדר של חרטה עזיבה קבלה ווידוי ,וגם אם יקדים עזיבה לחרטה
שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרוש מהם ,ע"כ ,עוד רעה חולה יש וכמשונת"ב לעיל בטוטו"ד ,אכתי צ"ע מה שייך בזה חרטה במובן
שאין אדם מכיר במציאותן של המידות הרעות השוכנות בו ,וצריך הרגיל שהאדם ניחם על הרעה ,ובענין המידות המושרשות באדם
להקדים חיפוש אחר חיפוש כדי לזהות ולמצוא את המידות הרעות כמעט לא יצויר חרטה רק תיקון המידה בשורשה.
שבו ורק אח"כ יוכל להתחיל לעבוד על מידותיו!!! ולמדנו מכ"ז כמה ו .ולכאורה העולה מזה דאע"פ שאמת מש"כ הקדמונים שהמידות
ארוכה הדרך לתשובה מהמידות הרעות. הרעות הן הן הגורמות לעבירות ,וגם פשוט שאם עבר אדם עבירה
יא .אך יעוין בספר לדופקי בתשובה פ"ז ס"ק ל' שכתב בשם ספר מחמת מדותיו הבלתי מתוקנות עדין ,צריך לחזור בתשובה על
מנוחת שלום [חי"א סי' מ'] ,דבר שהוא לענ"ד חידוש גדול בביאור מהלך העבירה עצמה ,אך מש"כ הרמב"ם "כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך
התיקון של תשובה על מידות רעות ,דת שובה לא רק מת קנת ומעברת הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן האיבה
ח ט א ו ע ו ן א ל א ג ם מ ת ק נ ת ו מ רפ א ת מ ד ו ת ר עו ת ו פו ע ל ת ש מ ד ו ת י ו ש ל וכו' מן הכל צריך לחזור בתשובה" ,כוונתו לתשובה על המידות
האדם יהיו מתוק נות יותר ממה ש היו לפני כן ,וכתב שכן מוכח מרבינו הרעות בעצמן ולא על המעשים שבאו מחמת המידות הרעות.
יונה בשע"ת פרק ד' אות א'!!! ולענ"ד אין מדברי ר' יונה ראיה ז .שו"ר שכ"כ בספר לדופקי בתשובה פ"ז סוס"ק ל' בשם הח"ח והגרי"ס
לדבריו ,דז"ל שם :שער רביעי :חלוקי הכפרה .אות א' :כדרך שיש זצ"ל וז"ל :אמנם כל מדה רעה חייב לשוב עליה אף אס מעולם לא בא
לגוף חלי ומדוה ,כן יש לנפש .ומדוה הנפש וחליה -מדותיה הרעות על ידה לידי חטא ,שרעה היא מצד מה שאפשר שתביא לידי חטא,
וחטאיה ,ובשוב רשע מדרכו הרעה -ירפא השם יתברך חלי הנפש שעי"ז נקבע בה תורת מדה רעה הטעונה תשובה .1והנה יש מעשה
החוטאת ,כמו שנאמר (תהלים מא ,ה) " :ה' חנני רפאה נפשי כי חטאתי עבירות גם במדות כגון הנקימה והנטירה וכדו' ואלה הם בכלל עבירות
לך" ,ונאמר (ישעיה ו ,י) " :ושב ורפא לו" ,עכ"ל. שבמעשה שפשוט שחייב עליהם בתשובה ,אבל לו גם לא חטא עדין
הנה מבואר דהרבינו יונה מנה תרתי בכלל מדוה הנפש וחליה - בנקימה נגד חבירו הנה מדת הנקימה כשלעצמה טעונה תשובה ,עכ"ל.
מדותיה הרעות וחטאיה ,לפ"ז מש"כ אח"כ "ובשוב רשע מדרכו הרעה ולפ"ז הדרינן לספקינו אם יש גדר מיוחד לתשובה שעל מידות רעות.
-ירפא השם יתברך חלי הנפש החוטאת " ,כל חד כדאית ליה ,החטאים
כדרך תיקון מעשי החטאים והמידות כדרך תיקון המידות ,ולא נרמז ח .וראיתי בספר לדופקי בתשובה [פ"ז ס"ק כ"ו] שנתקשה טובא דמאי
כלל שע"י תיקון החטא שבמעשה יתוקן גם שורש המידה. רבותא קמ"ל דצריך לשוב על דעות הרעות שיש לו ,והרי כ' הרמב"ם
בפ"א מדעות ה"ה ְד ְמצ וִ ין אנו ללכת בדרכים האלו הבינונים והם
יב .ובאמת זה ודאי חידוש מרעיש עולמות שאין אנו מורגלים להבין הדרכים הטובים והישרים שנא' "והלכת בדרכיו" ,וא"כ הרי בענין
כן ,וכבר כתב כן שם בהמשך דבריו בשם ספר "פותח שער" [להגאון הדעות והמדות יש בהם ביטול ועבירה על מ"ע ד"והלכת בדרכיו",
הגדול ר' אליהו ברוך פינקל זצ"ל ,רס"י כ"ד] כקושיתנו הנ"ל ,דמי שהמדות וכבר כ' רבינו לעיל רפ"א דחובת התשובה היא על כל המצות
הרעות גרמו לו לחטוא הרי כשהוא בא לחזור בתשובה על החטא שבתורה ,ע"כ ,עיי"ש שנדחק בזה וכתב כמה דרכים עיין עליהם.
ודאי דצריך נמי לשוב מהמדות הרעות שהם גרמו לו לחטוא ,דלא הנה לכאורה קושיתו תלויה בספקינו הנ"ל ,דאם נימא שהתחדש
סגי במה שיחזור בתשובה על החטא עצמו אם לא שחוזר בתשובה בדברי הרמב"ם גדר חדש בסדרי התשובה לק"מ קושיתו ,דעיקר
אף משרש החטא שהוא המדה הרעה .והוסיף שם בשם הגרא"ל חידוש הרמב"ם בהלכה זו הוא באופני וסדריה התשובה דעיקרם
מאלין זצ"ל שאמר דהיאך יתכן דעל אף שב ימי הרחמים והסליחות תיקון המידות ,ולא דמי לחרטה ואפילו לא לעזיבת החטא כפי דרכי
מרבים כ"כ בתשובה ובוידוי ובבקשת רחמים ,ואפ"ה לאחר יוה"כ התשובה על עבירות שיש בהן מעשה.
חוזר האדם להיות כפי שהי' קודם התשובה ,אלא היינו משום שלא
עושים ת שובה אלא על עצם העבירות אבל לא עוקרים את שרש ט .ולבאר את גדר התשובה המיוחד על מידות רעות ,נקדים מה שכבר
החטא ,וכיון דהשרש במקומו עומד הרי יש בכחו להיות חוזר וצומח הערנו שלכאורה מהות התשובה על מידות רעות לא דמי לתשובה
לאחר זמן וכמו במי שמקננת בקרבו מחלה ל"ע ואין מרפאים אותו על מעשי עבירה ,לא בחרטה ולא בעזיבת החטא ,דחרטה על מעשה
משרש המחלה כ"א מהמחלה עצמה הרי מאחר שלא נעקר שרשה של עבירה אפילו למי שהוא בגדר "מתיצב על דרך לא טובה תמיד" ,היא
המחלה הרי היא יכולה לחזור ולצמוח לאחר מכן רח"ל ,עכ"ל. כמוש"כ המסילת ישרים בפ"ד ש מת חרט עליו חרטה גמורה דמעיקרא
כ ח ר ט ת הנ דר מ מ ש -ש ה ו א מ ת נ ח ם לג מרי ו הי ה ח פ ץ ו מש ת ו ק ק
יג .אך יעוין שם בספר הנ"ל בהמשך ס"ק ל' שהביא עוד מספר אמת ש מעולם לא היה נעש ה הדבר ההוא ומצטער בלבו צער חזק על שכבר
ליעקב (לבעל הנתיבות) ביומא פ"ו ע"א ,שהקשה על מאמר חז"ל "גדולה נעשה ,ע"כ ,וכ"ז קשה לצייר אצל קלקולי המידות ,כי ההסתכלות של
תשובה שמביאה רפואה לעולם כו' ,"..ד קשה להבין מה ענין רפואה האדם על מידותיו כחלק מעצמותו ולא שייך חרטה על עצמותו .גם
דאמר .וכתב וז"ל :נראה ,דהנה הרמב"ם במס' סנהדרין כתב דיש אדם עזיבת החטא לכאורה לא שייכא כ"כ במידות ,דכיון שאין בהם מעשה
שנולד בטבע רע ,שקשה לו לפרוש מתאוות עריות ,וכן לפעמים נולד אין כאן עזיבה מוגדרת.
ברתיחת הדם עד שא"א לו לפרוש מכעס ,וכיוצא בזה הרבה ,ולפום
צערא אגרא .ולזה א"ש ,ש אם בא לידי חטא ועוש ה תשובה ,הקדוש אלא ע"כ שתחילת כל מהלך של תשובה על מידות רעות היא
ב ר ו ך ה ו א מ ר פ א ט ב ע ו ש ל א י ק ש ה ע ל י ו ש ו ב ה ש מ י ר ה מ כ ע ס ו ת א וו ה ההתבוננות על רוע המידה והשחתתה!!! ובל"ז לא שייך להיקרא
וכיוצא בזה ,עכ"ל. אפילו שהתחיל במהלך של תשובה!!!
ונראה קצת דיש שני סוגי מידות רעות ,האחת שבא לו בתולדה והאחת הנה אחר ש מרבה להת בונן על רע המידה ,ומפנים את רוע המידה
שנשתרש לו בעומק כוחות נפשו ע"י חטאיו ומעשיו הרעים ,וכן והש חתת ה ,הרי זה כבר נהפך לאיש אחר !!! ואע"פ שלא שלמו לו
מצאתי בספר לדופקי בתשובה פ"ז ס"ק כ"ט שרמז לחילוק זה ,במש"כ גדרי התשובה דעדין צריך גדרים וסיגים שלא יחזור לקלקול המידה,
בשם ספר תורת אברהם [עמ' ]462שחייב לשוב מקלקולי המידות בין וכן צריך להתודות ככל תשובה על מעשי עבירה ,אך עיקר מעשה
א ו ת ם ש ב או ל ו ב י ר ו ש ה מ הו ר יו ו ה ו ר י ה ו ר יו ב י ן או ת ם ש ק נ ה ל ע צ מ ו התשובה אינו מתיחס אלא להתבוננות הזו ,והיא עיקרה של תשובה
ע"י מח ש בה והרגל ,והוסיף בשם ספר לב אליהו [ח"ג ע' קנ"ד] שאדם על המידות!!
שנולד במדה תורשתית כלומר שירש אותה מאביו או מאבי אביו י .הנה פשוט שתשובה כזו לוקחת זמן ממושך ,והיא כמעט בגדר
קשה לו לעקור אותה כפלי כפלים ממדה שלא בא לו בירושה ,עכ"ל. עבודת חיים ,ולא עוד אלא שרוב בני האדם אינם מודעים כמעט
ולפ"ז יש מקום בראש לשמוע שאותן מידות המושרשות בו בתולדה למידותיהם ובעיקר לא למידות הרעות שהן טובות בעיניהם ,וחלקם
ולא ע"י מעשיו הרעים ,כמו שבאו לו בע"כ בלא מהלך טבעי כן ירפא מתיחסים לעיסוק בזה כדבר השמור ל"סוג מסוים של בני אדם",
אותן הקב"ה בלא מהלך טבעי ,אך דבר זה לא יבוא רק ע"י תשובה, רח"ל ,ולאנשים אלה כמעט ננעלו דרכי התשובה באותם ענינים
בזה סגי בתשובה על המעשים ,אבל מידות רעות שהושרשו בו ע"י חמורים שכתב כאן הרמב"ם.
מעשיו הרעים לא מסתבר כלל שתועיל לו התשובה שיסיר ממנו ובעיה זו רמזה הרמב"ם בלשונו הזהב ,שכתב וז"ל :כשם שצריך אדם
הקב"ה את המידות רק ע"י שיקים את עיקרי התשובה על המעשה לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס
עצמו ,דכשם שעמל להשריש את המידות רעות נגד זה צריך לעמול וכו' ,עכ"ל ,ולכאורה יש בדבריו שפת יתר ,דטפי הוו"ל לכתוב כשם
לעוקרן מגופן ונפשו ,דאל"כ לקתה מידת הדין ,כך נלענ"ד.2 שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לשוב מן הכעס וכו' ,ומהו
ושכ"כ גם בספר הרהורי תשובה כאן ,שכל ששב על גופו של חטא אף 1א.ה .מש"כ כאן "שכל מידה רעה היא מצד מה שאפשר שתביא לידי
שלא שב על המדה ,מ"מ יש בידו כפרת החטא שבמעשה העבירה ואין חטא ,שעי"ז נקבע בה תורת מדה רעה הטעונה תשובה" ,לענ"ד א"צ לזה
התשובה על המדות לעיכובא במצות התשובה ,עכ"ל .הנה דבר זה אינו וגם אינו נכון ,דמידות המושחתות הן פגם בעיקר צורת האדם גם אם לא
ממין החידוש הראשון כמבואר למעיין ,דזה ודאי אפשר לשמוע שהכפרה היו מביאות לעבירות ,ואכמ"ל.
שייכת גם כשלא השלים את מצות התשובה דהיינו שלא תיקן את מידותיו
עד גמירא ,אך אינו סיעתא ליסוד הקודם. 2עוד כתב שם בשם ספר שובי נפשי ע' קצ"ה בשם מרן [שליט"א] זצ"ל
| 50אוסף
לתוכן
3
לתוכן
לתוכן
זה גם הרמ"א והגר"א יודו דלא מברכים על אכילה שניה ,ולכן סתם
בסי' רכ"ה סקי"ג דאינו מברך על אכילה שניה ולא סמך על המקילים,
הרב משה מרדכי כהן
ולבישה שניה דומה לאכילה שניה וצ"ע בסתירת הדברים.
ולדינא לגבי ברכה על ראיה שניה הסכים המ"ב לסמוך על המתירים
שהחיינו על פרי חדש בליל ב' דר"ה
אלא שבדרך כלל אין זה נוגע למעשה מאחר שבלא"ה נוהגים לברך בשו"ע סי' ת "ר ס"ב כתב דבקידוש ליל ב' דראש השנה ילבש בגד
בשעת אכילה אבל לגבי נדון דידן בליל ב' דר"ה אם אנחנו מסתמכים חדש או מניח פרי חדש ואומר שהחיינו (השו"ע השמיט העצה של בגד
על ברכה בראיה נכנסנו לנדון של מחלוקת זו אם לברך על ראיה חדש שהביא הרמ"א וכתב רק העצה של פרי חדש ,וייתכן שהטעם לכך משום
שניה כי בד"כ ראה את הפרי כבר קודם. שפרי חדש שכיח יותר מבגד חדש אמנם אם נאמר דסבר השו"ע כדעת הט"ז
עוד יש לדון במי שמברך שהחיינו על פרי שלא רגילים לאכול אותו בסי' רכ"ג סק"ג שצריך לברך על בגד בשעת הקניה גם כשצריך לתקן אותו דלא
כשאינו מבושל וממילא יש לדון שבשעת ראיה לא יתחייב בברכת כהמג"א שם לכך השמיט ,ומה שכתב בשו"ע סי' כ"ב בקנה טלית שמברך
שהחיינו עד אחר בישולו ואם אחר בישולו לא יראה את הפרי באופן שהחיינו רק בשעה שה טיל בו ציצית צ"ל כתירוץ הראשון של המג"א שם דאיירי
זה יברך לכתחילה על הראיה ,וצ"ע בזה. דוקא כשלא בירך שהחיינו בשעת קניין ולא משום שלא היה ראוי ללבישה
אמנם המ"ב סתם דיכולה אשה לברך על פרי חדש בשעת הדלקת בשעה שקנה הטלית) .וכתב הא"ר סק"ג דה"ה אשה בברכת ההדלקה
נרות ולא הצריך לאכול הפרי מיד ,ומה שהקשה המחצית השקל ביום שני תלבש בגד חדש או תניח פרי חדש ואז תוכל לברך שהחיינו,
דלדברי המג"א א"א לברך על ראיה שניה לכאורה צ"ל דהמ"ב בזה ועי' מ"ב סק"ד .ובמחצית השקל סק"א תמה על הא"ר איך תברך
אזיל לשיטתו שסמך על המקילים לברך בשעת ראיה שניה ובפרט שהחיינו על הפרי בזמן ההדקלה הרי קיי"ל דמברכין בשעת אכילה
לגבי שהחיינו דקידוש ליל ב' דר"ה דהוא רק לרווחא למילתא שהרי והיא אינה יכולה לאכול בשעת ההדלקה כיון שהוא לפני קידוש,
גם כשאין פרי אומר שהחיינו בקידוש כמו שכתב שם השו"ע וייתכן ואת"ל שמברכת על הראיה כפי עיקר הדין הרי אם ראתה כבר הדבר
שלכן גם לא הקפידו כולם לאכול הפרי בדוקא אחר הקידוש קודם תלוי במחלוקת אם לברך על ראיה שניה וא"כ לא יצאנו ידי ספק.
ברכת המוציא. ומטעם זה כתב המג"א סק"ג שטוב שהתוקע יפטור את ברכת
שהחיינו של השופר בבגד חדש ולא הזכיר פרי חדש היות שא"א אז
בירך שהחיינו וטעה וכיוון על הפרי בלבד לאכול ולכן גם בקידוש יש לאכול את הפרי החדש מיד אחר הקידוש
בכדי שלא להפסיק בין ברכת שהחיינו לאכילת הפרי בנטילת ידיים
עי' במטה אפרים סעיף י"ג שמי שטעה וכיון על הפרי בלבד הרי הוא ובברכת המוציא ,עכת"ד .והסכים עמו המטה אפרים סי' תקפ"א סנ"ד
מפסיק בין ברכת היין לשתיית הכוס וזה דומה למי שבירך המוציא וכתב דאם אשה רוצה לברך שהחיינו בשעת הדלקת נרות יש לה
על הפת והפסיק בין הברכה לטעימה בברכת שהחיינו על בגד חדש להדליק סמוך לקידוש ממש כדי שתאכל אח"כ את הפרי מיד.
דודאי הוי הפסק וצריך לחזור ולברך .אמנם יש לדון שבדיעבד אפילו
אם כיוון רק על הפרי ו לא על קדושת היום אין צריך לברך שנית על ברכת שהחיינו על ראיית פרי
היין ,דלכאורה קשה מה יועיל שמברך שהחיינו על פרי חדש הרי
לשיטות שאין צריך לברך שהחיינו על הזמן דר"ה נמצא שברכת הנה עיקר דין זה נשנה בסי' רכ"ה ס"ג הרואה פרי חדש מתחדש משנה
שהחיינו על הפרי שנאמרת בין ברכת היין לטעימתו הוי הפסק בין לשנה מברך שהחיינו ואפילו רואהו ביד חברו או על האילן ונהגו
הברכה על היין לשתיית היין ,ועי' בשו"ת אבני נזר או"ח סי' ת"נ שלא לברך עד שעת אכילה .הג"ה ומי שברך בשעת ראייה לא הפסיד
סק"ו ,ומוכרח דגם אם באמת אינו מחוייב לברך שהחיינו על הזמן וכו' ואם לא ברך בראיה ראשונה יכול לברך בראיה שניה.
דר"ה מכ"מ אינו הפסק .ולבאר קצת הדברים נראה לדמות למה מה שכתב הרמ"א דאם לא ברך בראיה ראשונה מברך בראיה שניה
שכתב המ"ב בסי' רע"א סקע"ח עפ"י דברי המג"א שמי שקידש על מקורו מדברי מהרי"ל סי' קמ"ג ומדבריו נראה דמברכין גם על אכילה
הכוס וסבר שהוא יין ונמצא שהוא חומץ או מים ,צריך לקחת כוס שניה משום דאותה שמחה עדיין קיימת והוכיח כן ממה שנוהגים
אחר של יין ולקדש שנית ,ומכ"מ אם היה בדעתו בשעת ברכה לשתות לברך בשעת אכילה אף דכבר חזינן ליה כמה זימנין .אמנם המג"א
עוד יין אינו צריך לברך בורא פרי הגפן ,ועי' בגרעק"א (הובא בשעה"צ סק"ט הביא בשם רבינו מנוח וסמ" ק דאינו מברך בראיה שניה וכתב
סקפ"ד) שחולק על זה וסובר דכיון שבנוסח הקידוש שאמר על הכוס בשם הרידב"ז דה"ה לדידן שנוהגים לברך בשעת אכילה דאינו מברך
של מים לא הוי קידוש אלא פיטומא מילא בעלמא (כי הרי התברר על אכילה שניה .ונמצא דלדברי מהרי"ל ישנה שמחה גם בראיה או
שעשה קידוש על מים) נמצא שנוסח הקידוש שאמר נחשב כהפסק בין אכילה שניה ולכן מברכים עליה ולדברי הרידב"ז אין כ"כ שמחה
ברכת בורא פרי הגפן לשתיית המים ולכן כמו שצריך לקדש שנית גם בראיה או אכילה שניה ולכן לא מברכים עליה .ומה שהוכיח מהרי"ל
צריך לחזור ולברך שנית בורא פרי הגפן ,ובדעת המג"א כיון שלפי ממה שנוהגים לברך בשעת אכילה אף דכבר חזינן לה כמה זימנין
מחשבתו שהקידוש הוא כדין היה זקוק לאמירה זו לצורך שתיית היין נראה ליישב לדברי הרידב"ז דאינו מברך רק כשבפעם השניה עושה
שהרי בלא קידוש אינו רשאי לשתות לכן אין זה חשיב הפסק אף כמעשהו בראשונה דבזה אין שמחה מחודשת משא"כ אם בפעם
שהתברר שהקידוש היה לבטלה מכ"מ כיון שלפי מחשבתו היה צריך הראשונה רק ראה ובשניה אוכל דבזה יש שמחה מחודשת מודה
לאמירת הקידוש להתיר את שתיית היין אין היסח הדעת באמירת הרידב"ז דמברך.
הקידוש ואמירה שאין בה היסח הדעת אינה חשובה הפסק (וכעין מה
שכתב השו"ע סי' קס"ז ס"ו דלהזכיר מלח אחרי ברכת המוציא כיון דהוא צורך והנה המ"ב בסקי"ג הביא דברי הגר"א בשם מהרי"ל שנימק לברך על
הסעודה לא הוי הפסק כיון שאין בו היסח הדעת) ,ולפי"ז ה"ה נמי אם ראיה שניה שהרי נוהגים לברך בשעת אכילה אף שראה כמה פעמים
המקדש חושב שבליל ב' דר"ה צריך לברך לאחר הקידוש שהחיינו על מקודם ,ואח"כ הביא את דברי הרידב"ז שלא לברך על אכילה שניה.
פרי חדש אף שלא זכר את הזמן של ר"ה היות ולפי טעותו סבר שצריך ומדבריו בשעה"צ סקט"ו נראה דרק לגבי אכילה שניה חשש לדברי
לברך שהחיינו כדי שהקידוש יעלה לו אין זה הפסק. הרידב"ז שלא לברך ולא לגבי ראיה שניה ,וצ"ת דלכאורה הרידב"ז
ומהרי"ל נחלקו בשני הדברים ונראה דסבר דמכיון שנוהגים לברך
ומה ש עדיין יש לעיין בזה בדברי המ"ב דבסי' רע"א פסק כהמג"א בשעת אכילה לא פוקע חיוב הברכה בראיה ראשונה וכל עוד לא אכל
דאינו הפסק לגבי נמצא בכוסו מים וכנ"ל ואמנם בביאור הלכה סי' יכול לברך גם בראיה השניה ועי' היטב בדבריו בשעה"צ סי' רכ"ו
רצ"ח ס"ה ד"ה אין הביא דברי הגרעק"א שמי שטעה ובירך במוצ"ש סק"ג .אמנם הוצרך לסברא זו רק מפני שהסכים לראיית המהרי"ל
בורא מאורי האש על נר שלא שבת הוי הפסק בין ברכת הגפן של שמה שמברכין בשעת אכילה מוכח שמברכין על ראיה שניה ולכך
ההבדלה לבין שתית המים ,וצ"ע. חילק בין אכילה שניה לבין ראיה שניה אבל מאחר שהרידב"ז עצמו
כתב להדיא שאין לברך על ראיה שניה הגם שמברכים בשעת אכילה
בע"כ צריך לחלק בין ראיה שניה או אכילה שניה לבין אכילה שאחר
הרב שמואל דרזי ראיה .וממילא אם חוששים לרידב"ז שלא לברך על אכילה שניה יש
לחוש גם לא לברך על ראיה שניה.
אחיזת השופר בידו בשעת התקיעה סתירת דברי המ"ב
והנה הביאור הלכה בסי' כ"ב ד"ה בשעת כתב דאם קנה טלית חדשה
שיעור השופר מהתורה ושכח לברך שהחיינו בעיטוף ראשון הרי זה תלוי במחלוקת הרמ"א
כתב החינוך מדיני המצוה מה שאמרו ז"ל [ר"ה כ"ז ]:ששיעור השופר והמג"א אם מברכים שהחיינו על ראיה שניה של פרי חדש .והיות
הוא כדי שיאחזנו אדם בידו ויראה לכאן ולכאן ע"כ .ויעוי' במנ"ח והלבוש והגר"א והא"ר הסכימו עם הרמ"א יש לסמוך בדיעבד לברך
[אות ו'] דשיעור זה הוא טפח כמבואר בש"ס ופוסקים [שו"ע סי' תקפ"ו בשעת הלבישה השניה ,עכ"ד .ולכאורה זה שלא כדבריו הנ"ל בסי'
ס"ט] ,ונ"ל פשוט דשיעור זה הוא מן התורה כמבואר במס' נדה כ"ו. רכ"ה שחילק בין ראיה שניה דמברך מפני שעתידה להיות אחריה
חמשה שיעורן טפח ,וכן מבואר בתוס' בסוכה ז' :ד"ה סיכך דהוא מן אכילה המחייבת ברכה לבין אכילה שניה שאינו מברך ,דלפי חילוק
אוסף | 51
4 לתוכן
שהתוקע נוגע בו מ"מ אין השומע נוגע בו ומדבריו נראה דהתוקע לא התורה ,וראיתי בפמ"ג סי' תקפ"ו במשב"ז סקי"ט שכתב בפשיטות
גרע מהשומע ,ולפי"ז מצינו לומר דבעינן אחיזה בשופר אבל אי"ז דאין שיעור לשופר מן התורה דבכל שהוא סגי ,וארבעה גודלין הוא
עצם המצוה של שמיעת קול שופר והוי רק דין במעשה התקיעה רק מדרבנן וצ"ע מנא ליה ומבואר להיפך בתוס' שם ולא ראיתי
וכהכשר מצוה דמי[ ,ולפיכך אין בזה משום מצוה הבאה בעבירה כיון דאין בפוסקים שסותרים בזה דברי התוס' וצ"ע עכ"ד.
העבירה בגוף המצוה וכמש"נ בארוכה בדיני מצוה הבב"ע דרק היכא דהיא גופא
עבירה כמו מצה גזולה איכא דין מצוה הבב"ע]. הקו' משופר של עיר הנדחת
בדברי התוס' דצריך אחיזה והנה הבה"ל שם כתב דמדברי הרא"ש [פ"ג דר"ה סי' ו'] שכתב הטעם
כדי שלא יאמרו לתוך ידו הוא תוקע ,מבואר ששיעור זה אינו אלא
והנה מצינו לכאו' נידו"ז מפורש בדברי התוס' ר"ה ל"ד .דאמרינן שם מדרבנן ,אולם כתב שם דגם להרא"ש צריך שיעור מן התורה כדי
למד"א דאין ג' תקיעות בר"ה מהתורה 'תעבירו' דקאמר רחמנא שיהיה אפשר לתקוע בו עכ"פ ,דהא פסלינן שופר של עיר הנדחת
נעבריה ביד ופי' רש"י דאי לאו דהדר כתביה לא הוה משתמע תעבירו משום דכתותי מיכתת שיעוריה עי"ש ,ויעוי' ברש"י ר"ה כ"ח .דהוסיף
לשון תקיעה ע"כ ,ולפירושו הוא רק בדרך הוה אמינא כלומר דאי לאו וכתב ושופר בעי ש יעור כדאמרינן לעיל כדי שיאחזנו בידו ,וכאמור
דהדר כתביה הייתי או מר 'והעברת' הוא דנעבריה ביד ואינו לשון צריך ליישב דברי הפמ"ג דכתב דמהתורה בכל שהוא סגי וצע"ג.
תקיעה .אולם התוס' פירשו וז"ל נעבריה ביד פירוש שיאחזנו בידו ויעו"ע בפמ"ג דכתב נפק"מ לדינא במקום שאין שופר כי אם מה
ויתקע ולא שיניחנו על גבי שום דבר ויתקע ע"כ ,ולפירושם נראה דכן שפסול מדרבנן י"ל לא העמידו דבריהם ,וציין לדברי המג"א להלן [סי'
הוא למסקנא שצריך לאחוז השופר בשעת התקיעה ולא להניחו ע"ג תרכ"ט סקכ"ב] דכתב שם בענין גזירת נסרים דדבר שאסרו משום גזירה
דבר ויתקע בו ,מיהו התוס' שם סיימו דפי' הקונטרס עיקר ,ולא בשעת הדחק שאין להם במה לסכך מותר ,ולפי"ז כתב הפמ"ג דהכא
פירשו הטעם ואולי מספק"ל בדין זה .ושו"ר במקראי קודש שם שכתב נמי הוא משום גזירה דרבנן שלא יאמרו לתוך ידו הוא תוקע ,אבל כל
להוכיח מדברי התוס' והביא דהחזון יחזקאל כתב לדחוק ולפרש שפסלו חכמים דנראה כאילו אינו שופר וכדומה בהא י"ל אף שאין
בדבריהם דבעינן שיעור שופר כדי שיאחזנו בידו ויתקע ,אבל אין שופר אחר נמי אין תוקע בזה עכת"ד ,וכאמור הבה"ל הקשה דודאי
כוונתם דיש דין אחיזה בשופר דמנלן הא מילתא עי"ש. יש שיעור כדי שיהיה אפשר לתקוע בו ,ומיהו הפמ"ג ודאי מיירי
פי' הראב"ד בדין אחיזה בשופר שאפשר לתקוע בו וא"כ גם לדברי הבה"ל בשיטת הרא"ש י"ל
דתוקע בו בשעת הדחק ,ועיקר הנידון אם שיעור טפח הוא מהתורה.
עוד הביא שם מפי' הראב"ד על התו"כ [פ' אמור פי"א אות י'] דכתב
שיעור שופר כדי שיהא תוקע ,כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן עוד יש להעיר דמצינו בפי' הר"ח בגמ' ר"ה כ"ז :דכתב כדי שיאחזנו
והיינו טפח וזהו כדי שיהא תוקע שאם לא יאחזנו היאך יתקע בו ע"כ, בידו יראה לכאן ולכאן שיערו חכמים טפח שוחק כדגרסינן בנדה פ"ג
וחזינן לפו"ר דיש דין אחיזה בשעת תקיעה ,מאידך יש לדייק דאין וכו' והנה בגמ' רפ"ק דערובין קי"ל דשיעורין של תורה טפח שוחק
האחיזה אלא היכי תימצי לתקיעה וצ"ע. ושיעורי חכמים טפח עצב ,ומדברי הר"ח יש ללמוד דשיעור טפח
בשופר הוא מהתורה וכן מצינו בבה"ל שם דהביא מפי הר"ח בנדה
בעיקר שיעור שופר דחמשה דברים שיעורן טפח השוחק מיהו הבה"ל הביא דהטור פליג
על הרי"ץ גיאות וס"ל דדי בטפח מצומצם ולפי האמור נראה דאזיל
עוד ביאר שם דמהא דשיעור שופר כדי שיאחזנו בידו ויתקע אין בשיטת אביו הרא"ש דשעור טפח הוא מדרבנן.
להוכיח דדין אחיזה לעיכובא ,דאשכחן כה"ג בלולב דשיעורו ג'
טפחים כדי לנענע ,וכן קטן היודע לנענע חייב בלולב אע"ג דהנענועין שיעור שופר באדם גדול
אינם לעיכובא ויעוי' במאירי סוכה ל"ז :דהביא קו' זו וכתב ליישב
דזהו שיעור לולב למצו ה עי"ש ,וע"ע בחת"ס מ"ב .דתי' דמ"מ בעינן כתב הבה"ל [סי' תקפ"ו ס"ט] בשם הפמ"ג ודע דאף דלכו"ע לדידן
שיהא הלולב והגברא ראויין לנענע וזהו כעין תי' הגרי"י דסקין הנ"ל. השיעור הוא כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן אעפ"כ לפי המובא
בטור ובר"ן משערינן רק באדם בינוני ואף אדם גדול וכו' לא צריך
העולה לענין דינא יותר משיעור טפח בינוני ,אכן לא כן דעת הריטב"א [נדה כ"ו ]:אלא
ולפי האמור יש לדון לדינא בב' אופנים חדא בבעל תוקע שידיו דהתנא נקט [שיעור טפח] לפי שיעור אדם בינוני ,ואה"נ באדם גדול
מרתתין ואם יחזיק השופר בידו תתקלקל התקיעה ,ויל"ד האם יוכל צריך השופר להראות מכאן ומכאן עי"ש ,ולכאו' לפי"ד הריטב"א היה
אחר להחזיק לו השופר בעת התקיעה ,ומרן הגרשז"א זצ"ל צידד בזה נראה דהדבר תלוי רק בכדי שיראה השופר ולא יראה כתוקע לתוך ידו
דאחיזה של אחר לגבי התוקע הריהו כשלחן ולא חשיבא אחיזה כמש"כ הרא"ש ,אולם לפי"ז באדם שידו קטנה מאדם בינוני הוה סגי
ולשיטת התוס' בר"ה [ל"ד ].לכאו' נראה דלא יצא ,ויש לציין דבשו"ת גם בפחות מיכן אולם מצינו בריטב"א [נדה כ"ו ].דכתב דשיעור השופר
בנין שלמה [סי' מ"ח] נקט לדינא כדברי התוס' דצריך לאחוז השופר הוא טפח ולא סגי במה שיראה השופר מתוך ידו לכאן ולכאן עי"ש,
בידו בעת התקיעה ואם הניחו ע"ג שום דבר לא יצא. וחזינן לפי"ז לאידך גיסא דיש כאן שיעור מהללמ"מ ומלבד זה בעינן
נמי שיראה השופר מתוך ידו ובאדם גדול בעינן טפי משיעור טפח.
עוד יש לדון בבעל תוקע שיש לו תחבושת בידו ,האם יש חיסרון
באחיזה ביד עם חציצה כדין נטילת לולב דאיכא דין חציצה ולא מקרי בדין אחיזה במקצת ידו
אחיזה בידו ,או דילמא הכא סגי במה שמחזיק השופר בידו ולא בעינן ויל"ע להחולקים על הריטב"א כמש"כ הבה"ל בשם הר"ן והטור למה
נגיעה בידו ויש לחלק מלולב דעיקר מצוותו היא הנטילה משא"כ הכא אין חיסרון באדם גדול שנראה כתוקע לתוך ידו ובפרט לפי"ד הרא"ש
דהוי רק הכשר ותנאי בדיני התקיעה ,ולפו"ר תליא בתירוצים הנ"ל דזה כל טעם הדין דשיעור טפח ,ולכאו' נראה דבאדם גדול צריך ליזהר
בשיטת הרמב"ם דאי נימא דסגי בראוי לבילה א"כ אין חיסרון שלא יחזיק השופר בכל ידו ולפי"ז נראה דאחיזה במקצת מידו נמי
בחציצה דהשופר מצד עצמו יש בו שיעור אחיזה וכמו בשופר הגזול מהני ,אולם יש להעיר מדברי הלקט יושר שכתב צריך התוקע לאחוז
דיצא כיון דלא בעינן אחיזה ונגיעה ,מיהו לשאר התירוצים וכן לדברי השופר בכל היד וצ"ע.
התוס' בר"ה ופי' הראב"ד הנ"ל אפשר דצריך ל יזהר שלא תהא חציצה
באחיזת השופר ,והדברים צריכים בירור לדינא דכאמור הפוסקים לא דין אחיזה בשופר
הזכירו דין אחיזת השופר ופשטות לשון הרמב"ם נראה דלא בעינן והנה מהא דתנן דשיעור השופר כדי שיאחזנו בידו וכו' נראה לכאו'
אחיזה כלל ,וגם בדברי התוס' הוא נזכר רק לחד מד"א בגמ' דלא דמדיני התקיעה שיאחז התוקע השופר בידו ויתקע ,אולם ראיתי
בעינן ג' תרועות בר"ה מהתורה ,אולם מאידך בעיקר שיעור השופר בספר מקראי קודש [ימים נוראים סי' כ'] דיש להקשות קו' רבתי מדברי
הוא נזכר כדי שיאחזנו בידו וצ"ע. הרמב"ם הל' שופר פ"א ה"ג שכתב לענין שופר הגזול דיצא כיון שאין
תוספת דברים בדין אחיזה המצוה אלא בשמיעת הקול אע"פ שלא נגע בו ,ומבואר להדיא דאי"צ
אחיזה בשופר בשעת התקיעות ,והקשה הגרי"י דסקין היאך יתיישבו
ויש להוסיף עוד בעיקר הנידון דאפשר דתליא בעיקר גדר המצוה דאם דברי הגמ' בשיעור שופר כיון דמדינא אי"צ אחיזה כלל ,וכתב לדון
המצוה היא בשמיעת הקול בלבד ומעשה התקיעה הוי רק כהכשר ולתרץ דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ,ולפי"ז נראה דבעינן
מצוה וכשיטת החזו"א או"ח [סי' כ"ט סק"ד] א"כ מסתבר דליכא דינים ראוי לאחיזה.
באחיזת השופר בשעת התקיעה ,אבל אי נימא כשיטת היום תרועה
השאגת אריה והמנ"ח דנקטו דהמצוה היא גם במעשה התקיעה עוד כתב ליישב שם דזהו שיעור מהלכה למשה מסיני שיהא ארוך
ולפיכך בעינן שיהא התוקע בר חיובא ויתכוין להוציא השומע למד"א בכדי אחיזה אע"ג דאפשר בלא אחיזה ,והביא ראיה משופר של עיר
צריכות כונה ,א"כ לדבריהם אפשר דמדיני מעשה התקיעה שיאחזנו הנידחת דכתותי מכתת שעוריה אלמא דיש בו שיעור מצד עצם
בידו ,והאריכו בזה גדולי האחרונים אולם יש לציין דמצינו בשו"ת השופר ולא רק בכדי שיוכל להחזיקו עי"ש.
הרמב"ם סי' נ"א דכתב להדיא דהתקיעה היא כעשיית הסוכה ומיהו בעיקר הקו' יש לדייק מדברי הרמב"ם וכ"כ המגיד משנה דאע"פ
והשמיעה היא המצוה כמו הישיבה בסוכה ויל"ע. שלא נגע בו ולא הגביהו 'השומע' יצא ,והוסיף המגיד משנה אע"פ
| 52אוסף
לתוכן
5
לתוכן
לתוכן
ג] וגם בקול שיש בו תורת קול מדאו' מצינו דלאו כל קול מפסיק, בדין תקיעה בימין
דכתב השו"ע בס"ז וז"ל אם טעה בתשר"ת ואחר שתקע ב' שברים
טעה והתחיל להריע ,אם נזכר מיד יתקע שבר אחר; ואם לא נזכר עד עוד יש לציין דהנה כתב הרמ"א [סי' תקפ"ה ס"ב] דטוב לתקוע בצד
שגמר התרועה שהתחיל בה בטעות ,לא הפסיד התקיעה הראשונה ימין אם אפשר לתקוע בכך ,ופי' המשנ"ב דהיינו בצד ימין של פיו
שתקע ,אלא חוזר ותוקע ג' שברים ומריע ותוקע עכ"ל. משום דכתיב 'והשטן עומד על ימינו' ,ובשעה"צ הביא מהמג"א דכתב
והמשנ"ב ס"ק כ"ח כתב לבאר ,דאם גמר את התרועה דהיינו ג' כוחות עוד טעם משום דבשמאל התפילין מגינין ,וסיים וא"כ איטר יד יש
דבזה יצא לדעה ראשונה ,הרי זה נראה כמתחיל שברים אחר ,ועל כן לתקוע בימין דידיה ,ולא העתקתי בפנים דאפשר דלטעם הראשון לא
לא עלה בידו קול זה וצריך לחזור ולתקוע את השברים ,ומ"מ שייך זה עי"ש.
התקיעה הראשונה לא הפסיד גם בזה שלא הפסיק בקול אחר שאינו והנה הנידון בפוסקים על צד ימין של פיו מיהו במטה אפרים כתב
מענינא דשניהם הם מענין תרועה אלא שלא עשה כתיקונו עכ"ד. בפשטות דצריך לאחוז השופר ביד ימינו ולא פי' טעמים בדבר ובספר
וביאור זה הוא מדברי הרא" ש דקול שהוא מענינא אלא שלא נעשה הליכות שלמה [פ"ב דבר הלכה אות י'] כתב לבאר דהיינו משום דבכל
כתיקונו אינו מפסיק מהפשוטה שלפניה. מידי דמצוה קי"ל דימין עדיף ,אולם לענין הפה שאין ניכר בו כל צד
ומבואר בזה ,דדוקא קול שיש בו שם קול אחר הוא דחשוב להפסיק בפנ"ע בזה לא מצינו דין קדימת ימין ולכן הוצרכו הפוסקים לטעמים
בין הקולות ,אבל אם הוי קול שהוא מענינא אינו מפסיק ,אך אין בזה אחרים ,אולם נראה לדון דלענין החזקת השופר ביד ימין י"ל דעיקר
סתירה למה שנתבאר בתחילת הדברים ,דקול אחר לגמרי יש סברא הקפידא אם יש דין אחיזה בשופר אבל אם לא בעינן אחיזה יל"ד דאין
יותר שאינו מפסיק ,דזהו בדוקא בקול אחר לגמרי שאין בו תורת קול קפידא כ"כ בהחזקת השופר ביד ימין וכן יש לדקדק מדברי השעה"צ
מדאו' ,ועתה מתבאר ,דמ כל מקום התורת הפסק הוא מחמת מה דכתב דגם באיטר י"ל דיתקע בצד ימין של פיו ולא הזהיר דעכ"פ
שהוא קול אחר ממה שהיה צריך להיות באותו הסדר. יחזיק השופר ביד שמאל דידיה דהוא ימין דידיה לפי מש"כ הרמ"א
בהל' לולב [סי' תרנ"א ס"ג] דאזלינן בתר ימין דידיה וצ"ע.
ד] והנה לפי" ז היה אפשר לומר דאם עשה תקיעה ושתי תרועות לא
יהא בזה הפסק בין פשוטה שלפניה ופשוטה שלאחריה שהרי זה קול ואם כנים הדברים יש ליישב מה שהעירו [בספר מקראי קודש] ע"ד
מענינא של אותו הסדר ,אכן השו"ע פסק בס"ח לא כן וז"ל אם הפסיק הבה"ל שכתב עוד שמעתי בשם הגאון מהר"ר מאיר שמחה הכהן טעם
בתרועה בין תקיעה לשברים ,או שהפסיק בשברים בין תרועה נכון כי בש"ס ר"ה דף ל"ד .ילפי לה לתקיעת שופר מחצוצרות
לתקיעה ,וכן אם הריע ב' תרועות זו אחר זו ,וכו' בכל אלו הוי הפסק המלחמה ,ובקרא אצל מלחמה בגדעון כתיב ויחזיקו ביד שמאלם
והפסיד גם תקיעה ראשונה .עכ"ל. בלפידים וביד ימינם השופרות לתקוע וכו' עכ"ד ,ומקשים דהתם
מיירי לענין החזקת השופרות ביד ימין וי"ל דזהו מדין קדימה דימין
והמשנ"ב ס" ק לב' בדין של הריע שתי תרועות בזה אחר זה ,עמד על ומנלן דצריך לתקוע בצד ימין של פיו ,אולם להאמור י"ל דבהחזקת
קושיא זו דלכאו' הא הוי קול מענינא ,ומדוע הוא מפסיק ,וכתב וז"ל השופרות אין דין קדימת ימין כלל וכל הטעם שהחזיקו בשופר בצד
וכן אם הריע ב' תרועות זו אחר זו ,דאף ששתיהם מענינא מ"מ כיון ימין היינו בכדי לתקוע בימין פיו ודו"ק.
שכבר גמר אחת בכשרות תו השניה הויא הפסק ,עכ"ל .ומתבאר
מדבריו ,דלו יצויר דהיינו חושבים את התרועה השניה לעיקר
התרועה הרי שאכן היה סברא שתרועה הראשונה לא תיחשב להפסק
מפשוטה שלפניה ,שהרי היא מענינא ,ורק מאחר שתרועה הראשונה הרב אליסף פרלמן
נגמרה בכשרות ,א" כ כלפיה כבר הוי התרועה השניה הוי הפסק דהא
כבר גמר בכשרות. בדין ההפסק בתרועה אחר תרועה
ויש לבאר האי סברא ,שנגמרה בכשרות ,ואפש"ל באופן אחד די"ל
הסברא בקול שהוא מענינא דאינו מפסיק היינו מחמת כן ,דכיון א] כתב השולחן ערוך סימן תק"צ ס"ב וז"ל תרועה זו האמורה בתורה,
דעכשיו נצרך הך קול דהתורה מצוה עכשיו על עשיית אותו הקול, נסתפק לנו אם היא היללה שאנו קורים תרועה ,או אם היא מה שאנו
זהו הטעם ד אינו הפסק ,וגם כשלא נעשה כתיקונו ,מ"מ כיון דיש בו קורים שברים ,או אם הם שניהם יחד; לפיכך ,כדי לצאת ידי ספק
אותו שם קול ,הרי שהוא בכלל מה שעכשיו התורה מצווה לעשותו, צריך לתקוע תשר"ת ג' פעמים ,ותש"ת ג' פעמים ,ותר"ת ג' פעמים.
אלא שאין לצאת בו כיון שלא נעשה כתיקונו ,וממילא דאינו הפסק. עכ"ל .וביאר המשנ"ב סק"ו ואין יוצא במה שתקע תשר"ת דדילמא
כונת התורה על שברים לחוד וקמפסיק בתרועה בין שברים לתקיעה
ולפי" ז יבואר היטב ,דלאחר שגמר את התרועה בכשרות א"כ נגמר אחרונה ,וכו' דדלמא כונת התורה על תרועה לחוד והפסיק מתחלה
הציווי על עשית אותה התרועה ,וכל שאין עכשיו ציווי על עשית קול בשברים בין תקיעה לתרועה עכ"ל.
זה ,מה לי דהך קול הוא מענינא דתרועה ,אבל סו"ס עכשיו צריך שלא
יהא הפסק בין התרועה לפשוטה שלאחריה ,והוא מפסיק בקול אחר ומבואר ,דכיון דכל תרועה יש פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה וכפי
שאינו מצווה כלל על עשיתו ולא אכפ"ל מאי דהוא מאותו ענינא דקול. שהביא השו" ע בסעיף א' שם ,אם כן בעינן שלא יהא הפסק בין
ה] אך באופן אחר יש לבאר ,דהטעם מה שקול שהוא מענינא אינו התרועה שבאמצע לפשוטה שלפניה ושלאחריה ,דכולהו חד סדרא
מפסיק אינו שייך לכך שהוא עכשיו הקול המצווה ,אלא משום דאכן הוא של תקיעה תרועה ותקיעה ,וכל שעושה הפסק ביניהם בקול
התורת הפסק שייכא בדוקא למה שהוא קול אחר ,דקול אחר מפסיק שמפסיק ברציפות שלהם הרי זה חיסר בקיום הדין של פשוטה לפניה
וקול שהוא מאותו ענין אינו מפסיק ,ולפי"ז הרי בדין הוא שגם אם ולאחריה ,וממילא דצריך לחזור.
נעשה לאחר התרועה לא יפסיק ,אלא דעל זה בא הסברא שכבר נעשה ומבואר עוד בזה ,דאע" ג דזהו קול אחר מאותו הקול המצווה בתורה,
התרועה בכשרות ונגמרה ,וממילא דעכשיו לפי הסדר צריך שיתקע גם כן אית ביה שם הפסק ולא רק באחד מהקולות שאותם ציותה
את התקיעה שלאחריה ,וכשתוקע תרועה הרי זה מפסיק מהתקיעה התורה נעשה ההפסק ,שהרי אי אמרינן דתרועה של התורה זהו
שלאחריה שהוא אינו מענינא דקול התקיעה שלאחריה ,והרי זה שברים א" כ קול תרועה איננו קול האמור בתורה כלל ,וכן אי אמרינן
מפסיק כלפיה. דתרועה של התורה היא תרועה א"כ קול שברים איננו קול האמור
ואין להקשות ,דא"כ הכי נמי בהפסיק בהך קול לפני התרועה ,הרי אפי' בתורה כלל ,וא"כ היה אפש" ל דאין בו כח להיות מפסיק דלא
שכלפי התרועה אין בזה הפסק ,אבל הא מיהת להוי הפסק כלפי אחשבינן כלל להך קלא ,ומבואר לאו הכי אלא דיש בזה תורת הפסק.
התקיעה שלפניה ,שכלפיה אין זה קול מענינא ,והישוב בזה הוא ,דבזה ב] וכל זה הוא לשיטת הרמב"ם [פ"ג מהל' שופר ה"ב – ג'] וכן הסמ"ג
הכל נמדד לפי הקול שלפניו מה שהוא צריך לעשותו ,דכלפיו נעשה שם [עשין מב קיח ע"ד] שהביאם הבית יוסף כאן ,דס"ל דהוא ספק בעיקר
ההפסק ,ואם לפניו עומד לעשות תרועה והוא מענין אותו הקול ,א"כ הדין מהו התרועה של תורה ,תשר"ת או תש"ת או תר"ת ,אבל לשיטת
אינו הפסק כלפיו ושפיר חשיב שהוא בא מיד לאחר התקיעה הראשונה, רב האי גאון שהביאו הרא"ש והר"ן ,דס"ל דכולהו הוו קולות תקיעות
אבל אם התרועה נעשתה ועכשיו התקיעה לפניו והוא מפסיק בקול של תורה ,א" כ יותר מבואר ,דאם אכן יעשה קול אחד מהם שלא
תרועה כלפי אותה התקיעה ,הרי היא המופסקת ממה שהיתה צריכה במקומו ,הרי שקול זה יחשב לקול שיש בו הפסק בין הפשוטה ובין
להיות ,ומופסקת בקול שאינו מענינא ואית ביה תורת הפסק. התרועה ,שהרי אין זה קול בעלמא שהשמיע ,אלא הוא קול שיש בו
ו] ולפי הנך ב' טעמים צריך לנו ליישב ,מדוע לא נימא דהתרועה תורת קול מהתורה.
שלאחריה היא תיחשב התרועה לקיום הדין תורה של תרועה, ועל כן למשל כשבא לנהוג מנהג של שברים או תרועה ,והשמיע קול
וממילא נרויח דלא יחשב התרועה הראשונה כהפסק בין הפשוטה של שניהם נמצא שמבחינת הקיום מנהג הזה הרי שעשה הפסק גמור,
ראשונה לתרועה שלאחריה ,שהרי קול שהוא מענינא אינו הפסק ואמנם מאידך גיסא לא יהא בזה חיסרון בעיקר הדאורייתא ,דאדרבה
[ועמד על זה ידידי הרה"ג זאב פראנק שליט"א בפניני הלכה פר' נצו"י עיי"ש]. נימא דקיים קול של שברים תרועה דלכו"ע מקיים בו את הדאו' ,אך
והנראה לבאר בזה ,דכל כמה שהתרועה השניה כבר נעשית כדינה כלפי המנהג לקיים את התרועה בקול שברים או תרועה בלבד ,לא
בכשרות ,הרי שהתקיעה הראשונה כבר מתיחסת אליה שהיא בסדר רק שעשה באופן חיצוני שלא כמנהג ,אלא עשה בו הפסק גמור.
אוסף | 53
6 לתוכן
בדיעבד עדיף טובא מאם היה חוזר רק התיבות 'המלך הקדוש' כדין של אותה התרועה ,וממילא אין התקיעה מתיחסת אל התרועה
הש"ע ,דהנה מקור הדין בתשובת הרשב"א (ח"א סי' ל"ה) ושם תלאו השניה שתעמוד כתקיעה שלפניה ,ואע"ג דלאחר שנעשה התרועה
בדין האוחז כוס של שכר ואמר 'בורא פרי הגפן שהכל נהיה בדברו' השניה הרי היא מפסיקה מהתקיעה אחרונה ,ונמצא דאותו הסדר
שלדעת הגאונים בהכי איירי הש"ס בברכות (י"ב א') ומספק קי"ל (ר"ט אינו יכול להמשיך ,ונימא דא" כ בטל הסדר ,וכשבטל הסדר שוב אין
ס"ב) שיצא ,אבל לשיטת רש"י דכל שאמר 'בורא פרי הגפן' בודאי שלא התקיעה הראשונה מתיחסת אל התרועה הראשונה ,ונימא דמעתה
יצא הוא הדין באומר 'הקל הקדוש המלך הקדוש' שחוזר לראש .וכל נייחסה אל התרועה השניה ,ושוב אין התרועה הראשונה נחשבת
זה באומר רק 'המלך הקדוש' שצריך לתיבות 'ברוך אתה ה' שסמך הפסק כיון דהיא מענינא.
להם 'הקל הקדוש' ,אבל בזה שחזר ואמר 'ברוך אתה ה' המלך הקדוש' והנראה דלא אמרינן הכי ,משום דמה שאין אנו יכולים להשלים את
לכאו' חתימה מעלייתא היא ולא שייכא כלל בפלוגתת הראשונים. הסדר הזה עם תקיעה אחרונה כיון דנעשה ממנה הפסק ,עדיין לא
הטעות כתוספת שבח כדי שלא תהא הפסק בברכה חשיב שבטל כל עיקר הסדר מעיקרו כמו שלא היה ,אלא הוא סדר
שנעשה בכשרות ,ואינו יכול להסתיים כתיקנו ולצאת בו ידי חובה
אך לכאו' צ"ע ,דהנה באומר 'בורא פרי הגפן שהכל נהיה בדברו' של תורה שמחייבת תקיעה לאחריה ,ועל כן עדיין נשאר היחס של
שיוצא לדעת הגאונים ,כתב הרשב"א (שם) בטעמו 'דהרי זה כמוסיף תקיעה הראשונה דוקא להתרועה הראשונה שנעשתה בכשרות ,ושוב
בשבח באמצע ומסיים בענין ברכתו' ,הרי דגם אחר שחזר בו תוכ"ד הוי תרועה השניה הפסק מהתקיעה אחרונה ולא יצא בזה.
מאמירת 'בורא פרי הגפן' לאו היינו שמתבטלת לגמרי כמאן דליתה,
רק חשובה כתוספת שבח בתוך הברכה ,וכך הם דברי הרמב"ן ז] אלא דמדברי הגר"ז סי"ז מתבאר לכאו' לא כן ,דהנה כתב הגר"ז על
במלחמות (עמוד י"ח) 'ומפני שהוסיף בה לא פסל אלא שאמר הקב"ה דין זה שאם יעשה תרועה שלישית לא יצא בה ,משום דתרועה השניה
ברא זה וזה' ,וא"כ בזה שחזר ואמר 'ברוך אתה ה' המלך הקדוש' הית רה שעשה מפסקת בין השלישית לפשוטה שלפניה עכת"ד .והנה
דלכאו' לא שייך לדונו כמוסיף שבח בחתימה הראשונה אלא היא לדברינו א"צ לכך ,אלא דתקיעה הראשונה לא שייך שתתיחס עוד
חתימה בפני עצמה שמא לא תועיל החזרה. לתרועה אחרת דהא כבר נעשה תרועה הראשונה בכשרות.
אלא שבאמת צ"ב בדברי הרמב"ן והרשב"א ,דאם אכן אינו מטעם ח] והנראה לבאר על דרכו של הגר"ז באופן אחר דמה שאין התרועה
חזרה וביטול דבריו הראשונים רק משום שנידון כמוסיף שבח הראשונה בטלה ,זהו משום שכאשר נעשית כדין הרי כבר נעתק אל
בברכתו א"כ אפילו לאחר כדי דיבור נמי ,ועל כרחין דלעולם בתורת מקום התקיעה האחרונה שהיא המצווה עליו עכשיו ,וזה עצמו גורם
חזרה אתינן עלה שבתחילה חתם ברכתו באמירת 'בורא פרי הגפן' שאין תרועה השניה מתיחסת אל התקיעה הראשונה ,שהרי היא
ותוכ"ד חוזר בו מחתימה זו וחותם 'ש הכל נהיה בדברו' ,רק דאכתי עצמה נעשית כקול שבא לעשות את התקיעה השניה ונתחלף בקול
נמצאת חתימת החזרה מופסקת מפתיחת הברכה באמירת 'בורא פרי תרועה ,ו זה עצמו מה שמונע הימנה להיות קול תרועה להשלים את
הגפן' ,דאף שבחזרתו פקע ממנה שם חתימה מ"מ סו"ס דיבור התקיעה ראשונה.
המפסיק הוא ,ולזה כתבו הרמב"ן והרשב"א שגם התיבות 'בורא פרי ולפי" ז יתבאר דלאחר שכבר נעשית אכן כבר בטל הסדר הקודם
הגפן' מכלל הברכה כתוספת שבח ושוב אינן מפסיקות בין הפתיחה למפרע ,וכבר אין התקיעה הראשונה מתיחסת דוקא לתרועה
לחתימת 'שהכל נהיה בדברו'. הראשונה שהרי בטל הסדר ,אבל לתרועה השניה נמי אינו יכול
ומעתה בנידון דידן שחזר מכל החתימה ואמר 'ברוך אתה ה' המלך להתיחס כיון דהיא עצמה נעשית בזמן שהמצוה עליו היתה תקיעה
הקדוש' אף דלא שייך לדון אמירתו הראשונה כמוסיף שבח שפיר שניה ,והיא כקול המחליף את התקיעה ונעשה שלא כדין ולא נעשה
דמי ,דאין צריך לזה אלא כדי שלא יהא הפסק בין הפתיחה לחתימת כקול תרועה לראשונה ,וזהו שהקשה הגר"ז דעכ"פ לאחריה דכבר
החזרה ,וכאן שחזר גם על הפתיחה וסמכה לחתימת 'המלך הקדוש' נבטל הסדר ,יעשה תרועה שלישית שתתייחס לתקיעה ראשונה,
אין כאן בית מיחוש. ותירץ דעכשיו כבר מפסיק קול השניה שבשעה שנעשית היתה שלא
כדין ,וכבר הפסיקה מתקיעה ראשונה.
הטעות כתוספת שבח כדי שהתיקון יהא נידון ואכתי יש לבאר מדוע לא נעשה באים כאחד ,דתרועה השניה מפסקת
כחתימת הברכה את המשך תרועה הראשונה ,ונעקרה בעצמה מלהיות מקום תקיעה
אחרונה ונהייתה היא מקום התרועה ,וצ" ל דלא שייך בזה באים
ועוד יש לפרש בענין אחר ,דהנה בחידושיו לברכות (שם) הקשה כאחד ,דאין נחשב זאת לעקירת מקום התקיעה האחרונה ,אלא דוקא
הרשב"א לדעת הגאונים 'דמאי קא מיבעיא לן בתר פתיחה אזלינן או בכך שכבר נעשית לקול תרועה שאינו קול תקיעה ,וכשנעשית
בתר חתימה אזלינן ,דכיון דמטבע קצר הוא כיון שאמר בורא פרי מתחילה ,היא נעשית על מקום תקיעה ,ואינו בטל שם מקום התקיעה
הגפן כבר סיים כל הברכה ,ומה שאמר לבסוף שהכל נהיה בדברו אלא לכשנעשית ,ואין משתנה שמה להכשר ,ויל"ע.
תוספת הוא לאחר הברכה ,ומה מעלה לברכה ומה מוריד והאיך קורא
אותה חתימה' ,וי"ל שלתרץ זה כתב בתשובה 'דהרי זה כמוסיף בשבח
באמצע ומסיים בענין ברכתו' ,והיינו שאין דנים מה שאמר בתחילה
שהיא חתימת הברכה וגמרה ומה אמר אח"כ כתוספת בעלמא אחר הרב זאב פראנק
הברכה ,אלא להיפך דכיון שתכ"ד לחתימה הראשונה חזר וחתם
באחרת הרי נעשית היא חתימת הברכה והראשונה כתוספת שבח בין
הפתיחה לחתימה ,וכן מורים דברי הנשמת אדם (כלל כ"ד ס"א)
אמר 'הקל הקדוש' וחזר ואמר
שהרשב"א בתשובה ליישב בא מה שהקשה בחידושיו לשיטה זו. 'ברוך אתה ה' המלך הקדוש'
ורגלים לדבר דהנה גם בחידושי הרשב"ץ (שם) עמד בקושית הרשב"א,
ותירץ 'ואפשר שכיון שתוכ"ד נזכר וחזר בו הרי הוא כאילו לא הזכיר הנה קי"ל (תקפ"ב ס"ב) בתפילות עשי"ת שאם בברכה השלישית טעה
כלל בורא פרי הגפן' וכו' ,והיינו שהחזרה עקרה וביטלה החתימה וחתם 'הקל הקדוש' ותוך כדי דיבור חזר ואמר 'המלך הקדוש' יצא,
הראשונה כמאן דליתה ושוב יש שם חתימה על מה שאמר לבסוף, ופירש המ"ב (סק"ז) דהיינו שלא שהה משגמר 'הקל הקדוש' רק כדי
ומעתה גם הרמב"ן והרשב"א שכתבו להיפך שהחתימה הראשונה שלוש תיבות ,ואם שהה יותר משיעור זה לא מהני חזרתו.
קיימת כתוס פת שבח היינו נמי ליישב אותה קושיה ,שאין רואים ויש לעיין בכגון שבחזרתו טעה ואמר מתחילת החתימה ' -ברוך אתה
אמירתו הראשונה כחתימת הברכה ודבריו האחרונים תוספת בעלמא ה' המלך הקדוש' ,דשמא כיון שהתיקון רק באמירת 'המלך הקדוש'
אלא להיפך כנ"ל. מצטרף מה שאמר 'ברוך אתה ה' לשהיית יותר מכדי דיבור.
והשתא גם לדרך זו כל שבחזרה אמר 'ברוך אתה ה' המלך הקדוש' גם התיבות 'ברוך אתה ה' מכלל החזרה
הרי דחתימה מעלייתא היא גם בלא שנדון אמירתו הראשונה כמוסיף
שבח ,ודוקא באומר 'ברוך אתה ה' הקל הקדוש המלך הקדוש' הוא והמובא בזה (ספר שיח תפילה עמוד רע"ט) מהג"ר ראובן גרוזובסקי דאכן
שצריך לקבוע איזו מהן לחתימת הברכה ואיזו כתוספת שבח. יש שהורו דה"ל יותר מכדי דיבור ויחזור לראש התפילה ,אך הגר"ר
כתב שבאמירת 'ברוך אתה ה' המלך הקדוש' חוזר בו מכל חתימת
דיבור בעלמא שלא שייך לדונו כמוסיף שבח הברכה ,וגם התיבות 'ברוך אתה ה' מכלל החזרה שחוזר ואומר
והנה בבה"ל (תפ"ז ס"א ד"ה תוך) כתב לענין תפילת י"ט שטעה וחתם החתימה מתחילתה ,ואף דלכתחילה אין לגרום שתצא אמירת 'ברוך
בה 'מקדש השבת' ותוכ"ד חזר וחתם 'מקדש ישראל והזמנים' אך ביני אתה ה' הראש ונה לבטלה ,מ"מ בדיעבד חשיבא כולה חזרה
וביני הפסיק באיזה דיבור בעלמא ,שלהמבואר בדברי הרשב"א לא שתחילתה תוכ"ד לגמר החתימה הראשונה ,ואפשר דאפילו חזר
מהניא חזרת תוכ"ד בחתימה אלא משום דה"ל כמוסיף שבח באמצע, מתחילת הברכה ' -אתה קדוש וכו' בא"י המלך הקדוש' יצא ,דהויא
וא"כ כשהפסיק בדיבור דעלמא דלא שייך לדונו במוסיף שבח לא חזרת תכ"ד על הברכה כולה.
מהניא חזרתו. ויש להוסיף דאף שעשה איסור במה שחזר ואמר 'ברוך אתה ה' ,מ"מ
| 54אוסף
לתוכן
7
לתוכן
לתוכן
דומיא דלא הזכיר גשם או ר"ח שאומרו בין הברכות ,הא התחיל אמנם לכאו' תליא בשני הביאורים הנ"ל ,שאם מה שהוצרך הרשב"א
בברכה שלאחריה אפילו תיבה אחת חוזר ,ובסו"ד גם נסתייע ממש"כ למה שהאמירה הראשונה כתוספת שבח הוא משום דאל"כ תיהוי
המטה יהודה לענין המלך הקדוש. הפסק בין הפתיחה לחתימה ,אכן צדקו דברי הבה"ל דדיבור בעלמא
ולדעת הפמ"ג י"ל דהזכרת גשם ור"ח שאני שיכול לאומרה גם אחר דלא שייך לדונו במוסיף שבח נמצא שמפסיק בברכה .אבל להביאור
הברכה שעדיין משתייך לה ,ולא אחר שכבר התחיל בברכה שלאחריה השני שאם לא נחשיב האמירה הראשונה כתוספת שבח על כרחינו
ונסתלק מן הראשונה ,אבל בדין חזרת תוכ"ד שיכול לחזור מכל מה שהיא חתימת הברכה ושוב נמצאת האמירה השניה תוספת שלאחר
שאמר באותו הזמן ,מה בכך שהתחיל בברכה שלאחריה ,יחזור בו גם הברכה ,א"כ היינו דוקא בנוסח הראוי לחתימה במקום אחר כבורא
מהתחלה זו. פרי הגפן והקל הקדוש ,אבל במילי דעלמא ודאי דלאו חתימת הברכה
היא כדי לבטל מאמירת התיקון שם חתימה.
בברכות השחר שאינו סדר ברכות
טעה וחתם 'מקדש השבת' ובחזרה אמר רק
ולמאי דקי"ל דאפילו חזרת תוכ"ד לא מהניא אחר שהתחיל בברכה
שלאחריה כדעת המטה יהודה ,יש לעיין אם דוקא בתפילה והדומה 'ישראל והזמנים'
לה שיש שייכות בין הברכות לבוא זו אחר זו כפי שסידרום חכמים, והנה בתפילת י"ט שטעה וחתם 'מקדש השבת' נוסח חזרת התיקון
ולהכי במה שמתחיל בברכה שלאחריה הויא עקירה מן הראשונה, שיאמר 'מקדש ישראל והזמנים' כמש"כ המ"ב (שם סק"ג) ,ואם אמר
אבל בכגון ברכות השחר שאינו סדר ברכות שמא בגוונא דמהניא רק 'ישראל והזמנים' בלא תיבת 'מקדש' כתב הפמ"ג (א"א סק"א) דלא
חזרת תוכ"ד [במ"ב מ"ו סק"כ] היינו אפילו התחיל בברכה אחרת ,דכלפי מהני ,ומשום שאינו במשמע שחוזר מהזכרת השבת רק כחותם
ברכה זו היא כדיבור בעלמא שאין בו סילוק מן הראשונה. 'מקדש השבת ישראל והזמנים' ואין היום שבת.
וכעי"ז שמעתי להסתפק כלפי המבואר בבה"ל (קכ"ד סי"א) לענין עניית ויש מי שכתב דזה לא אתי שפיר עם מש"כ הרמב"ן והרשב"א דחזרת
אמן אחר ברכות חזרת הש"ץ ,דכל שכבר התחיל בברכה שלאחריה תוכ"ד בחתימה משום דה"ל כמוסיף שבח שברא זה וזה ,דא"כ באומר
שוב לא יענו אמן על הברכה הקודמת שכבר אזדה לה ,והשאלה איך רק 'ישראל והזמנים' למה לא יועיל ,דאף שאין כאן חזרה מתיבות
הדין בשאר ברכות דלא שייכי אהדדי ,ונפקא מינה טובא לברכות 'מקדש השבת' הלא לעולם הכי הוא שהאמירה הראשונה קיימת
השחר אם יענה אמן אחר שכבר התחיל המברך בברכה שלאחריה. כתוספת שבח.3
מסקנת הדברים אבל למה שנתבאר לכאו' זה אינו ,דלעולם יסוד הדין משום חזרת
תוכ"ד שמבטל האמירה הראשונה מהיות חתימת הברכה ,ומ"מ צריך
א] בתפילות עשי"ת טעה וחתם 'הקל הקדוש' ותוכ"ד חזר ואמר 'ברוך גם לדונה כתוספת שבח ,אי משום דאל"כ תיהוי הפסק בין פתיחת
אתה ה' המלך הקדוש' ,דעת הגר"ר גרוזובסקי שהיא חזרה מן הברכה לחתימת התיקון ,אי משום דאל"כ תישאר היא חתימת
החתימה כולה ויצא ידי חובתו .ב] בתפילת י"ט טעה וחתם 'מקדש הברכה והאמירה השניה כתוספת בעלמא ,וכ יון דעיקרא דמילתא
השבת' ותוכ"ד חזר ואמר 'מקדש ישראל והזמנים' אך ביני וביני מחמת ביטול החתימה הראשונה צריך שיגלה דעתו שבא לחזור
הפסיק באיזה דיבור בעלמא ,בבה"ל דן להחמיר עפ"ד הרשב"א ממנה ,משא"כ באומר רק 'ישראל והזמנים' דלא משמע כלל שחוזר
דחזרת תוכ"ד משום דה"ל כמוסיף שבח ,ויעויין בפנים דלכאו' תלוי מהזכרת השבת.
בביאור דברי הרשב"א .ג] אמר בחזרתו רק 'ישראל והזמנים' בלא
תיבת 'מקדש' לא מהני .ד] טעה בתפילתו בדבר המעכב ונזכר אחר אם שייך ענין חזרת תוכ"ד בחוזר ואומר כבתחילה
התחנונים ופסוק 'יהיו לרצון' וגו' ,גם אם תוכ"ד יתחיל שוב 'יהיו ונחזור לנידון דידן במי שאמר 'הקל הקדוש' וחזר ואמר 'ברוך אתה ה'
לרצון' לשם חזרה מאמירתו הראשונה כדי להיות כעומד בתוך המלך הקדוש' שכתב הגר"ר גרוזובסקי שגם התיבות 'ברוך אתה ה'
התחנונים לכאו' לא מהני .ובגליוני הש"ס כתב לחדש דכל תוכ"ד כלא מכלל החזרה שחוזר ואומר החתימה מתחילתה .ולכאו' יש בזה חידוש,
סיים תפילתו וחוזר למקום שטעה .ה] אמר 'הקל הקדוש' ונזכר תוכ"ד דשמא כיון שתיבות אלו חוזר ואומרן כדמעיקרא לא שייכא בהו תורת
אך א חר שכבר אמר תיבת 'אתה' מברכת אתה חונן ,קי"ל כדעת חזרת תוכ"ד ,ואף שבאמר 'מקדש השבת' ותוכ"ד חוזר ואומר 'מקדש
המטה יהודה שלא מועילה חזרת תוכ"ד אחר שנעקר לברכה ישראל והזמנים' גם תיבת 'מקדש' מכלל החזרה אף שאומרה
שלאחריה .ו] ויש לעיין בברכות השחר דכוותה שאינו סדר ברכות, כבתחילה ,שאני התם שרק מחמתה מינכרא מילתא שחוזר בו
ובא לחזור תוכ"ד אחר שכבר התחיל בברכה אחרת. מהזכרת השבת ואינו כאומר 'מקדש השבת ישראל והזמנים' כמש"כ
הפמ"ג ,אבל באמירת 'ברוך אתה ה' דלא שייכא כלל בחזרת 'המלך
הקדוש' מאן יימר דשם חזרה עלה כיון שאינו חוזר בה ממה שאמר.
הרב אברהם זנגר והנה במי שטעה בתפילתו בדבר המעכב ונזכר אחר התחנונים ופסוק
'יהיו לרצון' וגו' דקי"ל (קי"ז ס"ה ומ"ב סקי"ח) שחוזר לראש התפילה,
שכח להזכיר שבת במוסף ראש השנה יש לעיין דכל תוכ"ד למה לא יתחיל שוב 'יהיו לרצון' לשם חזרה
מאמירת 'יהיו לרצון' וגו' הראשונה ,ושוב נמצא עומד בתוך
שחל בשבת ונזכר במודים התחנונים וסגי ליה בחזרה למקום שטעה ,למה שתפס הגר"ר דשייך
ענין חזרת תוכ"ד גם בחוזר ואומר כבתחילה.
נראה להציע דין חדש בת פלת מוסף ראש השנה ש חל בש בת ,דהנה אבל החילוק מבואר דלעולם מהות החזרה לחזור בו ממה שאמר ולא
מי ששכח להזכיר שבת במוסף ראש השנה שחל בשבת ,ונזכר באמצע בשונה דבריו הראשונים ,ושאני הכא שבא לחזור מאמירת 'הקל
ברכת מודים לאחר שאמר את ברכות המלכויות זכרונות ושופרות, הקדוש' ולחתום 'המלך הקדוש' ,ובזה יכול לחזור בו רק מגמר
דינו לחזור לברכת קדושת היום (שהיא ברכת המלכויות) ולהזכיר בה החתימה שיאמר 'המלך הקדוש' ,אך גם יכול לחזור מכל החתימה
שבת ,אך יש להסתפק האם עליו לומר שנית את ברכת הזכרונות ולומר 'ברוך אתה ה' המלך הקדוש' וחזרה אריכתא היא מחתימת
והשופרות ,או שיצא יד" ח במה שאמר ברכות אלו מקודם ,וימשיך 'הקל הקדוש' הראשונה.
מיד בברכת רצה .וחיפשתי הרבה בפוסקים ובספרי המלקטים ולא
מצאת י מי שדיבר בזה להדיא ,ואציע מה שנראה לדון בזה. ובזה יש לציין לחידוש הגדול שכתב הג"ר יוסף ענגיל בגליוני הש"ס
לברכות (כ"ט ב') שפשוט דכל תוכ"ד לסיום התפילה כדיבור דמי
הלכה פסוקה היא דסדר הברכות של מלכויות זכרונות ושופרות וכאילו לא סיים תפילתו וחוזר למקום שטעה ,יעויי"ש עוד.
מעכב ,כמבואר במג"א ומשנ"ב (סי' תקצ"ג סק"ה ,ועי' אגרות משה ח"א סי'
קע"א מש"כ בזה) ,ואם הקדים זכרונות למלכויות לא יצא יד"ח ,ועליו חזרת תוכ"ד אחר שנעקר לברכה שלאחריה
לחזור ולברך שנית כסדרן ,אך בניד" ד אמר את ג' הברכות כסדר ,וחסר ולעצם דין המ"ב בשאמר 'הקל הקדוש' ונזכר אחר שכבר התחיל
לו רק את הזכרת שבת ,ובזה יש לדון אם הסדר מעכב ,ומת לת טעמי; בברכת אתה חונן דשוב אינו יכול לחזור בו אפילו תוכ"ד ,הנה מקורו
ממטה יהודה (סק"ג) שכתב שכן נראה פשוט .אמנם בבה"ל (תפ"ז שם)
אם הוי לעיכובא לכלול מלכויות בקדושת היום הביא מפמ"ג באומר 'מקדש השבת' ותוכ"ד חוזר ואומר 'מקדש
א .קיי"ל כדעת ר"ע (ר"ה לב ).דכוללים את ברכת המלכויות עם ברכת ישראל והזמנים' דאפילו כבר התחיל בברכת רצה מועלת חזרתו,
קדושת היום [ו לא כרבי יוחנן בן נורי שכוללים את המלכויות בברכת קדושת ובבה"ל מפקפק דכיון שנעקר לברכה אחרת מסתברא דלא מהני,4
4והמבואר להלן בדברי הבה"ל דרק בשהתחיל בברכה שלאחריה חשיבא 3ויש לציין למש"כ הפמ"ג (תקפ"ב א"א סק"ב) שבשבת וי"ט שהם שני דברים
עקירה מן הראשונה ,אבל הפסיק באיזה דיבור בעלמא לא .אך בתהלה ממש לא שייך לומר שהוא כמוסיף שבח ,אלא ששם כתבו גם כלפי שיכרא
לדוד (שם) כתב בלא אמר רצה בבהמ"ז ונזכר אחר החתימה שגם אם וחמרא והרי עיקר מש"כ הרמב"ן ורשב"א דה"ל כמוסיף שבח הוא בשיכרא
הפסיק באיזה דיבור יחזור לראש. וחמרא.
אוסף | 55
8 לתוכן
בתפלה כל ברכותיו לבטלה (הובא בקה"י ברכות סי' ט"ז ,ע"ש מש"כ בזה), השם ,ולא כרשב"ג שכוללים את הזכרונות עם קדושת היום] ,אך לא נתבאר
אולם הנידון כאן הוא מפני שלא דילג ברכה אלא רק חיסר הזכרה אם הוא לעיכובא .והנה בגמ' שם מבואר דבבית מדרשו של רשב"ג
המעכבת ,וס"ל למחזיק ברכה דהשוכח להזכיר הזכרה המעכבת יצא נהג הש"ץ שנה אחת כדעת רבי יוחנן בן נורי ושנה הבאה כדעת ר"ע,
יד"ח תפלה אלא שחסר לו הזכרה וצריך לחזור ולהתפלל בשביל חובת אע"פ שדעת רשב"ג שונה משניהם ,ובירושלמי שם מבואר דבגליל
ההזכרה ,ולכן יוצא יד"ח ההזכרה בתפלה השניה .וכן נראה מדבריו נהגו לכלול מלכויות בברכת קדושת השם כדעת ריב"נ ,וביהודה נהגו
שם שכתב דדומה לאוכל מזונות ופירות משבעת המינים דדינו לברך לכלול אותו בברכת קדושת היום כדעת ר"ע ,ומשמע קצת מכל זה
ברכה אחת מעין ג' ולהזכיר בה את המזונות והפירות ,אבל בדיעבד דלכו"ע אינו מעכב.
אם שכח ובירך על המחיה לחוד ועל הפירות לחוד יצא יד"ח[ .ורבים
ואם כנים הדברים דאינו מעכב ,מסתבר דגם אם בירך ברכת מ לכויות
העירו דיסוד זה דהמחסר הזכרה המעכבת יצא יד"ח תפלה ודינו לחזור רק כדי
ולא הזכיר בה כלל קדושת היום ובירך אח"כ ברכת קדושת היום בפני
להשלים את ההזכרה ,כבר נחלקו בו הראשונים שהובאו בשו"ע (סי' ק"ח סי"א)
עצמה יצא יד"ח ,דאין דין להקדים את ברכת קדושת היום לברכת
לענין מי ששכח יעלה ויבא במנחה דר"ח אם יש לו תשלומין במוצאי ר"ח (שו"ת
המלכויות זכרונות ושופרות ,וראיה לדבר ,דהא לדעת רבי יוחנן בן
הר צבי סי' נ"ד ,שו"ת ארץ צבי סי' כ"ד ,קה"י ברכות סי' ט"ז ,זכרון שמואל סי'
נורי כוללים את המלכויות עם קדושת השם ,ונמצא שמקדימים את
כ"ב) ,ובמק"א הארכנו בישוב הדבר ,ואכמ"ל]. המלכויות לברכת קדושת היום ,וא"כ בניד"ד אף שלא יצא יד"ח
אמנם פשוט דכל דברי המחזיק ברכה הם רק לענין דיעבד ,אבל בברכת קדושת היום מפני שחיסר בה את הזכרת שבת ולכן עליו
לכתחילה כשחוזר ומתפלל בפעם השניה ,עליו להזכיר את ב' לברך שנית ברכה זו ,מ"מ יצא יד" ח ברכת מלכויות בברכה זו ,והרי
ההזכרות יחדיו ,דאע"פ שכבר יצא יד"ח תפלת יו"ט לדעת המחזיק זה כמי שבירך את ברכת קדושת היום לאחר מלכויות זכרונות
ברכה ,וחייב להתפלל שנית רק משום חובת שבת ,מ"מ עליו להתפלל ושופרות ,ואף שבודאי לכתחילה יש לכלול את ברכת מלכויות עם
כפי מטבע התפלה שתקנו חז"ל להזכיר את שבת ויו"ט יחדיו ,וכ"כ ברכת קדושת היום כדעת ר"ע ,מ"מ י"ל דניד"ד נחשב בדיעבד,
בשו"ת התעוררות תשובה (ח"א סי' ק"י). דמהיכ"ת לברך שנית ב' הברכות של זכרונות ושופרות כדי לקיים דין
זה לכלול את המלכויות בברכת קדושת היום.
שכח להזכיר שבת ומתפלל שנית האם יאמר שוב
מלכויות זכרונות ושופרות דילג פסוקי המלכויות בברכה רביעית
אולם לגבי מוסף דראש השנה יש להסתפק גם לגבי לכתחילה ,אם וחזר ובירך ושכח להזכיר שבת
כשחוזר ומתפלל י תפלל שנית תפלת תשע ברכות עם מלכויות עוד נפ"מ הפוכה יש בש אלה זו; מי שהזכיר שבת כראוי בברכת
זכרונות ושופרות ,או יתפלל רק ת פלת שבע עם ברכת קדושת היום. קדושת היום ,אך דילג את פסוקי המלכויות וסיים את הברכה ,וחזר
ומסברא נראה דיתפלל רק שבע ברכות ,דאין להוסיף ב' ברכות ובירך את הברכה עם פסוקי המלכויות ,אולם שכח להזכיר שבת
המיוחדות ליו"ט בתפלה זו שעיקרה בשביל שבת בלבד ,ורק חובת בפעם השניה .לפי האמור י"ל דיצא יד"ח ,כי אף אם בפעם השניה לא
הזכרה של היו"ט בתפלתו יש לו ,אבל להוסיף ברכות מהיכ"ת .וכן מתקיים בזה ברכת קדושת היום אי"ז מעכב את קיום ברכת
צידד הגרשז"א זצ"ל (מנחת שלמה תנינא סי' ס' אות כ"ה) וז"ל; 'יום טוב המלכויות ,וא ין לחזור ולברך שנית את ברכת המלכויות כדי לקיים
שחל בשבת ושכח והתפלל של שבת בלבד וחזר והתפלל תפילת ג' את דין זה דלכתחילה יש לכלול אותה בברכת קדושת היום.
רגלים ושכח להזכיר בה של שבת ,נראה דבדיעבד יצא ואינו חוזר וכו'
[אך לכתחילה] רצוי להזכיר את שניהם [בתפלה השניה] ,כי יתכן דכך הוא ושו"ר בספר הליכות שלמה (פ"א סקי"ט) שנדפסה תשובת הגרשז"א
מטבע של תפלת מוסף ביום זה לכוללם יחד וכו' אע"ג דלא מעכבי זצ"ל (מכת"י) וז"ל; 'ואם אירע כן בת פלת מוסף [ שש כ ח ל הזכיר ש בת ונזכר
אהדדי .אך צ"ע בר"ה ש חל בש בת ולא הזכיר ש ל ש בת אם צריך אח"כ ק ו ד ם ש ע ק ר ר ג ל יו ] צ ר י ך ל ח זו ר ל ת ח ל ת ב ר כ ה א מ צ ע י ת ,ו י ש ל ה ס ת פ ק
לומר גם מלכיות וכו' או סגי בקדושת היום בלבד' עכ"ל. אם צריך לחזור גם על פסוקי המלכיות או לאו' עכ"ל .והנה קיצר
בדבריו ,אך לפו"ר משמעות דבריו דפשיט"ל דא"צ לחזור שנית על
ומעתה י"ל דגם בניד"ד שהוא אוחז באמצע התפלה ,ומשלים את ברכת זכרונות ושופרות ,ולכן צידד דגם על פסוקי המלכויות א"צ
חסרון ההזכרה של שבת בברכה נוספת של קדושת היום ,אפשר לדון לחזור ,כי כבר יצא יד"ח ברכת מלכויות זכרונות ושופרות ,והוא חוזר
את התפלה כב' תפלות נפרדות ,דיש כאן תפלת תשע ברכות של יו"ט רק כדי לומר את ברכת קדושת היום ,וברכה זו יכולה להיאמר לאחר
שיוצא בה יד"ח ,ויש כאן גם תפלת שבע של שבת שיוצא בה יד"ח ברכת מלכויות זכרונות ושפרות כמו שנתבאר[ .והטעם שנסתפק בדבר,
גם בלא מלכויות זכרונות ושופרות. דאפשר שכבר נקבע נוסח ברכת קדושת היום עם פסוקי המלכויות ,ואין לשנות
שכח יעלה ויבא וחזר והתפלל ושכח טל ומטר את מטבע הברכה ,אע"פ שאי"ז מעכב].
ומצאתי דוגמא לדבר ,דהנה נחלקו האחרונים במי ששכח יעלה ויבא לחלק את ברכת קדושת היום של ר"ה ושבת
בר"ח וחזר והתפלל ושכח להזכיר טל ומטר ,האם יוצא יד"ח בצירוף לב' ברכות נפרדות
ב' התפלות ,או שעליו להתפלל פעם שלישית עם כל ההזכרות יחדיו
(עי' שו"ת גור אריה יהודא סי' י"ז שנקט דיצא יד"ח ,ואילו המגן גיבורים סי' ב .טעם אחר י"ל בזה ,דאף את"ל דהוי לעיכובא לכלול את ברכת
קי"ד אלף המגן סק"ט חלק עליו ,ועי' קה"י ברכות סוס"י י"ז) ,ופלוגתא זו מלכויות עם ברכת קדושת היום ,בניד"ד הלא כלל את ברכת
דומה לפלוגתת האחרונים הנ"ל לגבי יו"ט שחל בשבת. המלכויות עם ברכת קדושת היום של ראש השנה ,וחסר לו רק ברכת
קדושת היום של שבת ,ויש מקום לדון דאפשר לחלק את ברכת
שכח טל ומטר וחזר לברכת השנים ולא הזכיר קדושת היום של ר" ה ושל שבת לב' ברכות נפרדות כפי שיבואר.
שנית יעלה ויבא נודע בשערים פלוגתת האחרונים לגבי יו"ט שחל בשבת ,אם מי
וצידדו הגר"ח קנייבסקי והגר"א גנחובסקי זצ"ל (שאלת רב ח"א עמ' ר"ח
ששכח להזכיר שבת בתפלתו וחזר והתפלל תפלת שבת בלא הזכרת
וגליון פנינים משלחן רבינו פ' ויצא תשפ"א) דלפי הדעות דיצא יד"ח ,גם יו"ט ,יצא יד"ח בצירוף ב' התפלות ,או שעליו להתפלל פעם שלישית
ולהזכיר בה שבת ויו"ט יחדיו; דעת המחזיק ברכה (סי' רס"ח סק"ט,
אם אירע כן בתפלה אחת יצא יד"ח ,כגון אם שכח להזכיר טל ומטר
בר" ח והזכיר יעלה ויבא ונזכר במודים וחזר לברכת השנים והזכיר הובא בשערי תשובה שם סק"ב ובסי' תקפ"ב סק"ד) דיצא יד"ח ,ודעת
טל ומטר והמשיך משם עד סוף התפלה אולם שכח להזכיר יעלה ויבא המאמר מרדכי (שם סק"ט) ומטה אפרים (סי' תקפ"ב סכ"א) דלא יצא
בפעם השניה שבירך ברכת רצה ,י"ל דיצא יד"ח ,דאף שסדר הברכות יד"ח ,ועליו להתפלל פעם שלישית.
מעכב ,מ"מ יש כאן ב' סדרים מברכת השנים עד סוף ברכת רצה, ביאור דעת המחזיק ברכה נראה לפי פשוטו ,דזה ודאי מי שדילג ברכה
הסדר ראשון עולה לו להזכרת יעלה ויבא ,והסדר השני עולה לו בתפלה וחזר והתפלל ודילג ברכה אחרת ,עליו לחזור ולהתפלל פעם
להזכרת טל ומטר .כלומר שדנים את התפלה כב' תפלות נפרדות, שלישית ,ולא אמרינן דיצא יד"ח בצירוף ב' התפילות ,כי כל תפלה
והברכות הראשונות והאחרונות משמשות לשתיהן.5 בפני עצמה אינה תפלה ,ומבואר ברא"ש (שלהי ר"ה) דמי שדילג ברכה
לא יצא יד"ח ,דהנה ידוע מה שחידש המשנ"ב להלכה דאם נזכר שלא 5הגר"ח קנייבסקי זצ"ל לא ביאר טעמו ,והגרי"א דינר שליט"א ביאר הטעם
אמר יעלה ויבא לאחר שאמר ברוך אתה ה' של חתימת ברכת רצה יאמר ע"פ דעת האחרונים דס"ל דבדיעבד אם הזכיר יעלה ויבא באחת מן
למדני חוקיך ,ואף דהוי הפסק לומר פסוק באמצע שמו"ע (עי' נשמת אדם הברכות יצא יד"ח ,ואינו מעכב להזכיר דוקא בברכת רצה ,וא"כ הו"ל
כלל כ"ה סק"א) ,וגם אינו ראוי לסיים בפסוק כשהתחיל אדעתא דברכה כהזכיר יעלה ויבא לפני ברכת השנים ,ולכן יצא יד"ח (גליון מים חיים תפלה
(עי' מג"א סי' קל"ה סק"ח) ,מ"מ כתב בביה"ל (סי' קי"ד ס"ו) דיש לחוש לדעת עמ' ,)62וכן דן הגר"א גנחובסקי זצ"ל בסברא זו.
רבינו יונה ודעימיה דס"ל דא"א להשלים הזכרות לאחר סיום הברכה, אך יש להעיר על כך ,וכבר עמד בזה הגר"א גנחובסקי שם ,דלא ברירא אם
ולדבריהם לא יצא יד"ח תפלה אם יאמר יעלה ויבא לאחר חתימת מועיל להזכיר בין הברכות או רק בתוך אחת מן הברכות ,ונראה להביא
הברכה ,ולכן יאמר למדני חוקיך ,וכדבריו כתב הרב המגיה לספר שלמי ראיה מוכרחת דלהלכה דעת המשנ"ב דאם הזכיר יעלה ויבא בין הברכות
| 56אוסף
לתוכן
9
לתוכן
לתוכן
הוא מטבע תפלת מוסף ביום זה לכוללם יחד (אע"פ שאינו מעכב) ע"ש.6 בדעת השו"ע דמי שנתחייב ב"פ 'אשר יצר'
ולפ"ז י"ל דגם אם הוא מתפלל תפלה אחת ,אפשר לדון את התפלה אינו יכול לקיימם בברכה אחת
כב' תפלות נפרדות ,ואף דלכתחילה אין לחלקם ,מ"מ באופן זה
שיצטרך לברך שנית ברכות שכבר בירך מקודם ,הו"ל כדיעבד כמו והנה דעת השו"ע (סי' ז' ס"ג) דהמטיל מים והסיח דעתו והטיל מים
שנתבאר. שנית צריך לברך ב' פעמים אשר יצר ,ולא אמרינן דברכה אחת עולה
לכאן ולכאן ,ומבואר בב"י ד המקור הוא מהא דאם שכח להתפלל
פלא שלא דנו הפוסקים על שאלה מצויה זו שחרית מתפלל מנחה שתים ,הרי דא" א לקיים ב' חיובים במעשה
אמנם יש להעיר בעיקר מה שצידד הגרשז"א דהשוכח להזכיר שבת אחד ,והב" ח שם חולק דיש לחלק בין תפלה לברכת אשר יצר ,דתפלה
וחוזר ומתפלל ,יתפלל תפלת שבע ולא תפלת תשע ,שיש כאן דבר היא כנגד קרבן ,וא" א לקיים ב' חיובי קרבן בקרבן אחד ,אבל ברכת
פלא שנידון זה לא נמצא כלל באחרונים ,והלא שאלות דומות מצויות אשר יצר היא ברכת הודאה ,ואפשר לצאת בהודאה אחת על הרבה
לרוב בדברי הפוסקים בדיני מי ששכח להזכיר שבת בתפלתו ,ולמה פעמים .וא"כ מבואר שלא כדברינו ,דתפלה אחת אינה יכולה לעלות
לא נמצאת שאלה זו אודות ר"ה שחל בשבת( ,ובפרט בדפוסים הישנים לב' תפלות נפרדות[ .וכמו מי שנדר ב"פ חמישים זוז לצדקה דחייב ליתן מאה
שהוצאות הדפוס עלו הון עתק ולכן לא הדפיסו באופן ברור את התזכורת זוז ואינו יוצא יד"ח ב' הנדרים בנתינה אחת של חמישים זוז (עי' חידושי
להוסיף את הזכרות שבת בתפלה ,בודאי היה שכיח יותר ששכחו להזכיר שבת), הגרש"ש נדרים סי' י"ד בביאור ענין זה)].
ונראה מזה דפשיטא להו ל אחרונים הדין בזה ולכן לא ראו לנכון ויש לחלק בפשיטות ,דשם הם ב' חיובים נפרדים מתחלתן ,אך כאן
לכתוב על כך .ובודאי לא מסתבר דהוי פשיטא להו כהצד שאינו מעיקרא הוא חיוב אחד להתפלל תפלה אחת ,ולכן גם אם חילקם
מזכיר זכרונות ושופרות בתפלה השניה ,ובע"כ דפשיטא להו שחוזר יכולה תפלה אחת לעלות לכאן ולכאן ,וכמו האוכל מזונות ופירות
על כל התפלה עם מלכויות זכרונות ושופרות ,וצ"ע. משבעת המינים ,דבפשוטו יש לו ב' חיובי ברכה נפרדים (עי' שערי
[וכיו"ב שמעתי מגאון א' שליט"א לענין נידון האחרונים הידוע אם קטן שהגדיל זבולון או"ח ח"א סי' פ' אות י"א) ,ולכן אם בירך על כל אחד בפנ"ע יצא
בימי הספירה ממשיך לספור בברכה או לא ,ואמר שיש לו ראיה שאין עליה יד"ח ,ומ"מ לכתחילה דינו לברך ברכה אחת ולהזכיר בה את שניהם,
תשובה דממשיך לספור בברכה ,דהנה שאלה זו נוגעת לשביעית מכלל ישראל, ולא אמרינן דברכה אחת אינה יכולה לעלות לב' חיובים ,כי כך תקנו
דהא ימי הספירה הם מ"ט יום והם שביעית מימי השנה ,ואיך יתכן שמימות מעיקרא לכוללם יחד.
עולם עד לפני כמאתיים שנה לא עמדו הראשונים וגדולי האחרונים וכל ספרי ועוד יש לחלק דהנידון הוא רק כשמברך אותה ברכה ממש או מתפלל
השו"ת בשאלה זו ולא הורו את הדרך ילך בה כל נער בר מצוה בימים אלו ,ובע"כ אותה תפלה ממש ,דבזה אין שום תוספת בתפלה ובברכה לצורך
דהוי פשיטא להו כביעתא בכותחא כאחד מן הצדדים ,ובודאי לא מסתבר דהוי החיוב השני ,אבל בניד"ד הרי הוא מזכיר את ב' הענינים ,וכמו המניח
פשיטא להו כהצד שאינו ממשיך לספור בברכה ,ומוכח א"כ דממשיך לספור עירוב תבשילין ועירוב חצירות שיכו לכוללן בברכה אחת 'על מצות
בברכה ,וכ"כ בספר פתחי אברהם (מועדים עמ' ש"ח)]. עירובי חצירות ועירובי תבשילין' או 'על מצות עירובין' (עי' משנ"ב סי'
שס"ו סקע"ח) ,ולא אמרינן דאין ברכה אחת עולה לכאן ולכאן[ ,ועי'
התפלל תפלת יו"ט והזכיר שבת באחת מן הברכות מנחת שלמה (סי' צ"א אות כ"ז) שדן אם מותר לכלול בברכה אחת ב' חיובים
ג .טעם שלישי יש לדון בזה ,דהנה מבואר בשו"ע (סי' רס"ח ס"ד) דאם שונים ,כגון בביאת המשיח במהרה בימינו אם יברכו עליו ב' הברכות על ראיית
התפלל בשבת תפלה של חול והזכיר שבת באחת מן הברכות יצא חכם ומלך בנפרד או בברכה אחת].
יד"ח בדיעבד ,ונחלקו הכנה"ג והפר"ח (סי' תפ"ז) אם דין זה הוא רק
באופן שהתפלל תפלת י"ח ,או גם באופן שהתפלל תפלת שבע ,כגון מוסף של שבת ויו"ט הם ב' חיובי תפלה נפרדים
יו" ט שחל בשבת והתפלל תפלת יו"ט והזכיר שבת באמצע הברכה ויש להוסיף עוד בענין זה ,דאף אם נאמר לגבי הזכרת טל ומטר בר"ח,
האמצעית ,וכתב הפר"ח דדעת כנה"ג דיצא אף אם לא הזכיר שבת דאם אירע כן בתפלה אחת לא יצא יד"ח ,י"ל דניד"ד עדיף ,כי שם הם
בחתימה מהטעם הנ"ל ,דדמי להתפלל תפלת חול והזכיר שבת באחת רק דינ י הזכרות של טל ומטר ויעלה ויבא ,אבל חובת תפלה אחת
מן הברכות דיצא ,והפר"ח דחה דשאני התם דהתפלל י"ח משא"כ כאן היא ,וא"כ י"ל דא"א לחלק תפלה אחת ולדונה כב' תפלות ,ורק אם
'לפחות בעינן ברכת שבע וליכא' .והוא כמש"כ גדולי האחרונים סיים את התפלה ויצא יד"ח ,וחסר לו הזכרה ,חל עליו חובת תפלה
ובכללם הדה"ח שם דאם התפלל 'רק שלש ראשונות ושלש אחרונות נוספת בשביל ההזכרה ,אבל כל עוד לא סיים את התפלה י"ל דא"א
ואפילו אמר ברכה רביעית של י"ט ולא חתם הברכה כתקנה כגון שלא לחלק את התפלה ולדונה כב' תפלות[ ,וסברא דומה הבאנו בספר בירורי
אמר אלא מקדש ישראל ולא אמר והזמנים לא יצא כיון דלא התפלל ברכות (הערות לחידושי הגר"א גנחובסקי סי' ח' הערה ו') בשם מרן הגר"ד לנדו
כל הי"ח וגם לא התפלל ברכות של י"ט כמו שתקנו חז"ל לכך לא שליט"א ,ואכמ"ל].
יצא' ,וכ"כ בהגהות חכמת שלמה (סי' תפ"ז) ע"ש .וכפי הנראה יסוד אולם בניד"ד [תפלת מוסף של יו"ט שחל בשבת] נראה דמעיקרא יש כאן
פלוגתת כנה"ג והפר"ח אם תפלת יו"ט בלא הזכרת שבת נחשבת ב' חיובי תפלות ,דהא חובת התפלה היא כנגד קרבנות המוספין ,ויש
תפלה מעליא כמו תפלת י"ח ושוב לא הוי לעיכובא כי אם שתהא ב' קרבנות נפרדים של שבת ויו"ט ,ואם הקריב אחד מהם לשם חבירו
הזכרת שבת בתוך אחת מן הברכות ,או דברכה אמצעית של יו"ט הוי שלא לשמה ,וא"כ מסתבר דיש ב' חיובי תפלה נפרדים של מוסף,
בלא שבת לאו תפלה היא ולא מהני[ ,ויתכן דתלוי בפלוגתת הפוסקים אלא דלכתחילה נאמרים הם יחדיו אבל אינם מעכבין זא"ז ,וכ"כ
שהבאנו לעיל ,בהתפלל של שבת לחוד ושל יו"ט לחוד אם צריך להתפלל בשו"ת זכור לאברהם (אביגדור סי' מ"ג ,שנת תקפ"ז) אגרות משה (ח"ד סי'
שלישית ,ואינו מוכרח]. ע' סקי"ד) ומנחת שלמה (ח"ב סי' ל"ה אות י') דהם ב' חיובי תפלה נפרדים
ומעתה לפ"ד הפר"ח נראה דגם אם הזכיר את השבת באמצע ברכת ולכן פשוט דאינם מעכבין זא"ז ,וביותר חידש באגרות משה שם ,דגם
זכרונות או שופרות יצא יד"ח ,וא"כ גם אם הזכיר זאת לאחר ברכת לכתחילה אחר שהתפלל מוסף של שבת בלא הזכרת ר"ח ,יחזור
שופרות לפני ברכת רצה י"ל דיצא יד"ח ,ועל כן י"ל דהברכה של ויתפלל מוסף של ר"ח בחול (ולא 'אתה יצרת') ולא יזכיר בה את השבת
קדושת היום של שבת שאמרה לאחר ברכת שופרות לפני ברכת רצה כלל ,דדמי למי שאכל מזונות ושתה יין ובירך על המחיה ושכח להזכיר
עולה לו מדין הזכר ת שבת באחת מן הברכות ,ולכן א"צ לברך שנית על הגפן דחוזר ומברך על הגפן ואינו מזכיר שוב על המחיה ,וכתב
את ברכת הזכרונות והשופרות. עפ"ז דמי שאין לו סידור בשבת ר"ח ואינו יודע בע"פ מוסף של שבת
ולפ"ז גם אם הדין הוא דלא כהמחזיק ברכה שהבאנו לעיל ,אלא ר"ח יתפלל מוסף של שבת ואם יגיע לו אח"כ סידור יתפלל מוסף של
כדעת המטה אפרים ,דאם התפלל ב' תפלות ,אחת של יו"ט ואחת ר"ח ולא יזכיר שוב שבת ,כי ב' חיובי מוסף נפרדים המה ,ולא דמי
של שבת ,עליו להתפלל תפלה שלישית ,מ"מ בניד"ד שהזכיר את לתפלת שחרית ביו"ט שחל בשבת דאם שכח להזכיר שבת חוזר
השבת בתוך אותה תפלה יצא יד"ח ,אע"פ שלא הזכירה בתוך הברכה ומתפלל ומזכיר לכתחילה את שניהם ,וכ"כ בזכור לאברהם שם לענין
של קדושת היום של יו"ט. מוסף ביו"ט שחל בשבת ,והגדיל לומר דאסור להזכיר יו"ט בתפלה
השניה ,דאם יזכיר יו"ט הו"ל כמחלל יו"ט וכמקריב קרבן מוסף של
א ך יש ל פ ק פ ק ב ז ה מ כ מ ה ט ע מים ; יו"ט פעם ב' ,והוא חידוש רב[ .וכ"כ לגבי קידוש ,דאם שכח להזכיר שבת
א] אף אם בדיעבד יצא יד"ח ,מ"מ לכתחילה י"ל דצריך להזכיר את בקידוש וחוזר ומקדש שנית א"צ להזכיר שוב יו"ט ,ואפשר דהוי הפסק אם
השבת במקומו כתקנ"ח ,אף אם יצטרך להוסיף ברכות לצורך כך ,וכן מזכירו שנית] .ובמנחת שלמה שם פקפק על דברי האג"מ ,דיתכן דכך
6ולפ"ז יש מקום לומר דגם המטה אפרים ודעימיה שחלקו ע"ד המחזיק חגיגה (הובא בשערי תשובה סי' תכ"ב סק"ד והעתיקוהו להלכה החיד"א בקשר גודל
ברכה וס"ל דאם התפלל של יו"ט ואח"כ של שבת לא יצא יד"ח ועליו סי' כ"א ס"ג והפלא יועץ בחסד לאלפים סי' תכ"ב ס"ה ועוד אחרונים) .ומוכח
להתפלל שלישית ,זהו רק בתפלת שחרית מנחה ומעריב ,דחיוב תפלה להדיא מדבריהם דס"ל דמי שהזכיר יעלה ויבא בין הברכות לא יצא יד"ח
אחד הוא ,אבל בתפלת מוסף כו"ע מודו דיוצא יד"ח בב' תפלות כיון שב' אפי' בדיעבד ,דאל"כ אף דלדעת רבינו יונה א"א להשלים לאחר הברכה
חיובים נפרדים הם ,אולם השלמי חגיגה שהובא בשערי תשובה שם כתב דברים המעכבים בברכה ,מ"מ יוכל להזכיר שם יעלה ויבא מדין הזכרה
להדיא על מוסף דעליו להתפלל שלישית. בין הברכות ,ובע"כ דלא מהני.
אוסף | 57
10 לתוכן
ג .י"ל עפ"ד הכנה"ג ,דאם התפלל תפלת יו"ט והזכיר שבת באחת מן נקט התהלה לדוד (סי' רס"ח סק"ו) דאם נזכר בברכת מודים או שים
הברכות יצא. שלום שלא הזכיר את השבת ,אע"פ שאם יזכירנו שם יוצא יד"ח
והנה אם כנים דברינו דיש עכ"פ ספק בדין זה ,צע"ג האיך לנהוג בדיעבד ,מ" מ עליו לחזור לברכה האמצעית ולאומרה שנית כדין
למעשה ,דאם יאמר שנית ברכת הזכרונות והשופרות ,יש כאן חשש ולומר שוב ברכת רצה ומודים[ .אך הביא שם מהדה"ח שנקט לא כן ,דגם
ברכות לבטלה ,ואם לא יאמרם ,יש חשש ברכות לבטלה בשאר לכתחילה יעשה כן ,ואכמ"ל].
הברכות שיאמר מכאן ואילך ,והרי זה דומה לדין נתנמנם בתפלה ב] את"ל דלכתחילה יכול לאומרה במקומו לפני ברכת רצה ,א"כ
ואינו יודע באיזו ברכה הוא אוחז ,דדעת הח"א דספק ברכות להקל יאמרנה כהזכרה בעלמא ,ומהיכ"ת לברך ברכה של קדושת היום
וימשיך מהיכן שודאי לא אמר ,אך הקה"י (ברכות סי' י"ז) כתב שיחזור במקום זה ,דברכ ה זו נתקנה רק במקומה כברכה אמצעית ,ולא
להיכן שודאי אמר עד שם ,וטעמו מפני דאף אם אמרינן ספק ברכות מסתבר דאפשר לברך ברכה זו בין ברכת מודים לשים שלום ,וא"כ גם
להקל ,מ"מ אינו יכול להמשיך את התפלה ,משום דהוי ספק ברכות לפני ברכת רצה לא יוכל לברך ברכה זו ,אם הסדר של ברכת קדושת
לבטלה ,דאם חיסר ברכה בשמו"ע כל ברכותיו לבטלה ,ובע"כ עליו היום מעכב שיהא לפני זכרונות ושופרות.
להפסיק את התפלה ולחזור לראש ,וא"כ עדיף שלא יחזור לראש אלא אך י"ל בזה ,דהנה לא נתבאר להדיא בשו"ע א יך הדין אם הזכיר שבת
רק למקום שעד שם בודאי אמר .וכדבריו נמצא בכמה ראשונים ,וכן בין ברכה לברכה ,די"ל דרק אם הזכירה בתוך אחת מן הברכות יצא,
נהוג להורות .וא"כ גם בניד"ד י"ל דיחזור ויאמר את ברכת הזכרונות אבל בין ברכה לברכה גרע ,ודן בזה בספר שיח מרדכי (סי' ח' אות ב'),
והשופרות ,דאל" כ יצטרך להפסיק את התפלה ולחזור לראש. ובמק"א הבאנו ראיה לחילוק זה (גליון פניני הלכה פ' חוקת תשפ"ב ,וכן
אך לכאורה יש דרך שלישית בזה ,דיכול להמשיך את התפלה בלא בספר גנת אגוז להג"ר שמשון אלטמן שליט"א ,תש"פ עמ' כ"ז ,והבאנו הדברים
להזכיר שבת ,משום דנראה מסברא דגם לדעת הפוסקים דס"ל דאינו לעיל בהערה) .ולפ"ז י"ל דעליו לומר ברכת קדושת היום ,כי רק בכה"ג
יוצא יד"ח תפלת יו"ט אם לא הזכיר שבת בתפלתו[ ,ולכן אם חזר שההזכרה היא בתוך ברכה יוצא יד"ח[ .אך עדיין צ"ע מהיכ"ת דאפשר
והתפלל תפלת שבת בלא הזכרת יו"ט ,עליו להתפלל פעם שלישית] ,מ"מ אין לברך ברכה זו אם אינה במקומה כתקנ"ח].
בזה חשש ברכות לבטלה ,לפי מה שידוע בשם החזו"א והגרי"ז דאם ג] בעיקר פלוגתת הפר"ח והכנה"ג הנ"ל ,הגר"ז שם כתב להלכה דספק
לא הזכיר יעלה ויבא בר"ח אין ברכותיו לבטלה ,ובספר בירורי ברכות ברכות להקל ,אבל המשנ"ב (סי' תפ"ז סק"ז) והח"א ועוד אחרונים נקטו
(בהערות לחידושי הגר"א גנחובסקי סי' ח') הבאנו ראיות רבות לזה כד' הפר"ח בעיקר פלוגתתו עם כנה"ג ,7וכן המחזיק ברכה (סי' רס"ח
והוכחנו דהדין כן בכל ההזכרות שמוסיפים בתפלה ,ורק אם דילג סק"ה) נקט דהלכה כהפר"ח ,וכתב עפ"ז לענין שבת חוה"מ ,דאם
ברכה ברכותיו לבטלה (כמו שהביא הקה"י ברכות סי' י"ז מהרא"ש בשלהי התפלל מוסף של חוה"מ ושכח שבת והזכירו בחתימה לחוד ,לא יצא
ר"ה) ,וטעם הדבר כי כל ההזכרות אינן אלא תוספת על התפלה ולא יד"ח עפ"ד הפר"ח.
מטבע וש ם תפלה אחר ,וה"נ ביו"ט שחל בשבת מסתבר דלא תקנו תמצית הדברים
בו מטבע וש ם תפלה בפני עצמו ,אלא יש לו רק חיוב הזכרה של
שבת ,ואפי' אם נאמר כמו שנתבאר דבמוסף יש ב' חיובי תפלה של מי שנזכר בברכת מודים שלא הזכיר שבת ,חוזר לברכת קדושת היום,
שבת ושל יו"ט ,ותקנו חז"ל לכוללם יחד ,והוי לעיכובא ,מ"מ מסתבר ויש להסתפק אם יאמר שוב את ברכת הזכרונות והשופרות ,וכן יש
דלא נעקר ש ם תפלה של שבת או של יו"ט בפנ"ע ,אלא דינו כמו לדון אם יאמר שנית את פסוקי המלכויות בברכת קדושת היום
הזכרות המעכבות. השנית ,ויש לדון מג' טעמים דא"צ לחזור שנית על ברכת הזכרונות
והשופרות; א .י"ל דאין הסדר מעכב לומר את ברכת קדושת היום
אך עדיין צ"ע ,דסו" ס הלא יהא חייב לחזור ולהתפלל שנית ,והרי זה לפני הזכרונות והשופרות .ב .י"ל דמוסף של יו"ט ומוסף של שבת ב'
עכ"פ כעין ברכות לבטלה להמשיך להתפלל ע"ד לחזור ולהתפלל שנית. חיובי תפלה נפרדים הם ,ועל כן אפשר לדון את התפלה כב' תפלות
ס ו ף ד ב ר ,ש א ל ה זו צ ר י כ ה ה כ ר ע ה ,ו ל א ב א ת י כ י א ם ל ה צ י ע א ת נפרדות ,דיש כאן תפלת תשע ברכות של יו"ט ,וכן תפלת שבע של
ה צ ד ד ים ל פ נ י ה ח כ מ ים . שבת ,ואין הסדר של תפלת יו" ט מעכבת את הסדר של תפלת שבת.
חז"ל הקדושים אנשי כנסת הגדולה תקנו תפלות נשגבות במוסף של ראש השנה ,ויש שם דבר הצריך ביאור;
ברכת זכרונות עוסקת בכך שהקב"ה זוכר מעשה בני אדם לטוב ולמוטב ,והזכירו בו חז"ל שהקב"ה זוכר בו ג'
מיני זכרונות :הווה ,עבר ,ועתיד' .אתה זוכר מעשה עולם ,ופוקד כל יצורי קדם ,לפניך נגלו כל תעלומות
והמון נסתרות שמבראשית -עבר ,אתה זוכר את כל המפעל וגם כל היצור לא נכחד ממך -הווה ,הכל גלוי
וידוע לפניך ה' אלוקינו צופה ומביט עד סוף כל הדורות -עתיד ,כי תביא חק וזכרון להפקד כל רוח ונפש'.
וכבר עמד על כך האבודרהם שנזכרו כאן ג' מיני הזכרונות ,עבר הווה ועתיד .וצ"ב מה לנו בזכרון העתיד.
ומבאר הרמח"ל במאמר החכמה דכל מעשה האדם נבחן לפי זכרון העבר הווה ועתיד ,והדין תלוי בשלשתן.
ובשפתי חיים האריך לבאר כוונתו באופן מופלא ,דהבריאה כולה יש לה תכלית מתחילת הבריאה עד התיקון
השלם ,ועל עם ישראל הוטל התפקיד של תיקון העולם מזמן קבלת התורה עד הגאולה העתידה ,וכל
אחד ואחד מישראל יש לו תפקיד בפני עצמו ,כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות .ולא בכדי.
לכל אחד ואחד יש תפקיד בבריאה שאין עוד אחד בעולם שיכול למלאות תפקיד זה ,בתורה ויר"ש ומידות טובות
לפי כוחותיו ,וגם כל מעשה בכל שעה ושעה אין תחליף לו בתיקון העולם הכללי מזמן מתן תורה עד ביאת
גואל צדק ,והכל הוא כבנין אחד המורכב מאבנים הרבה ,משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע
לזקנים וכו' ועל כלל ישראל מוטל להמשיך את מסורת התורה והמצוות ותיקון המידות עד ביאת גואל צדק.
ונמצא שאם אחד לומד תורה ועוסק במצוות ,אין זה רק מעשה טוב כשלעצמו ,אלא הוא שלימות בכל הבנין
של כלל ישראל עד הגאולה העתידה ,וכן להיפך ח"ו ,אם יש פגם במעשה אחד של יהודי ,הדבר משפיע על
כל כלל ישראל ,וכמש"כ הרמב"ם בפ"ג מתשובה 'חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו
לכף חובה וגרם לו השחתה ,עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו
ולהם תשועה והצלה שנאמר וצדיק יסוד עולם' ,וע"ע בדברי המסילת ישרים פ"א 'כי אין התכלית מגיע אלא
מכח קיבוץ כל האמצעים' וכו' .ולכן הקב"ה דן כל מעשה של אדם ביחס הכללי של כל הדורות כולם.
והדברים מופלאים ומעוררים לייקר את גודל המעשים והתפקיד המוטל על כל אחד ואחד לפי כוחותיו ולזכות
להיות חוליא נאמנה בתיקון העולם ותכלית הבריאה כרצון השי"ת לטוב לנו כל הימים ולחיותינו כהיום הזה.
של שבת ויו"ט ,אבל לדעת כנה"ג פשיטא דיצא בכל גווני כיון דדי בהזכרה 7ע"ש במשנ"ב שכתב דביו"ט שחל בשבת וחתם את הברכה האמצעית
גרידתא ואפי' בברכת רצה ע"ש ,וז"ב[ .ועמד בזה בספר שיח מרדכי (סי' ב' בשל יו"ט לחוד צ"ע למעשה ,וטעם הספק האריך בביה"ל שם בפלוגתת
פ"א)]. ב"ש וב"ה ורבי ,והנידון הוא בהלכות חתימת ברכה הכוללת ב' הענינים
| 58אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
בס"ד
אוצר
ביכורי הלכה
שיעורים מתוך ספרי הגאון רבי אברהם טומבק שליט"א
ראש כולל ובעמח"ס ביכורי הלכה
גליון נ"ד | ראש השנה
בדעת הרמב"ם דהמתעסק בתקיעת שופר אינו יוצא
ובדין מצוות צריכות כונה
בשיטת הרמב"ם דהמתעסק בתקיעת שופר אינו יוצא וצריך שיתכוון השומע והמשמיע משום שמצוות צריכות כוונה
וכן לענין מגילה /בשיטת השו"ע דפסק דמצות צריכות כונה ,ומ"מ פסק דבשאר הפרשיות אפילו קרא בתורה או מגיה
יצא /בשיטת המג"א שדין מצוות צריכות כוונה הוא דווקא במצוות דאורייתא ולא במצוות דרבנן /בשיטת הפמ"ג
והגרע"א דהא דמצוות צריכות כוונה הוא רק מדין ספק דאורייתא לחומרא /בביאור המג"א דהא דצריך כוונה בפסוק
ראשון אינו דין כוונה לצאת אלא כוונת הלב המיוחדת לק"ש כדי לקבל עול מלכות שמים ובשיטת הרשב"א /במח' רש"י
והתוס' האם במתעסק לכ"ע בעי כונה ,או דלמ"ד מצות אי"צ כונה אי"צ כונה לעצם המעשה /בקושיית הכסף משנה על
הרמב"ם דאמאי בקורא להגיה בשאר פרשיות יצא ובתי' דכיון שכיון בפסוק ראשון אין חסרון בשאר הפרשיות /בסתירת
הרמב"ם שפסק שמצוות צריכות כוונה בשופר ומגילה וק"ש ,אכן לענין מצה פסק שמי שאכל מצה באונס יצא /בסתירת
הרמב"ם שפסק שמצוות צריכות כוונה בשופר ומגילה וק"ש ,אכן לענין מצה פסק שמי שאכל מצה באונס יצא ,ובחילוקו
דהמ"מ דבשופר שהמצוה היא השמיעה לכ"ע אי"צ כונה ,ובקושית הלח"מ מק"ש ,דע"כ דאין לחלק בין שמיעה לאמירה
/בשיטת הרבינו יונה דבמצות שתלויה באמירה בלבד לכ"ע צריכה כוונה /בשיטת הראב"ד דמי שאכל מצה באונס יצא
משום שנהנה בגרונו ומעיו ,דדמי למתעסק בחלבים ועריות שחייב משום שנהנה /בשיטת החיי אדם דקריאה בסדר
התפילה או אכילת מצה ונטילת לולב נחשבת כוונה ואין צריך כוונה חיובית מפורשת אלא במתעסק להתלמד /במח'
הפוסקים למ"ד דמצוות אין צריכות כונה אם מתכון להדיא שלא לצאת אם יוצא יד"ח /בשיטת ר' אברהם בן הרמב"ם
לחלק בין מצות דעשיייה לשמיעת קול שופר ומגילה דבעי כונה.
שפסק פ' ב' מהל' שופר דבעינן כוונה לצאת ,ואולי שהכל מודים בשיטת הרמב"ם דהמתעסק בתקיעת שופר אינו יוצא
במגילה ,עכ"ל .ומבואר דס"ל להרמב"ם דמצות צריכות כוונה. וצריך שיתכוון השומע והמשמיע משום שמצוות
צריכות כוונה וכן לענין מגילה
בשיטת השו"ע דפסק דמצות צריכות כונה ,ומ"מ פסק
ברמב"ם בהל' שופר פרק ב' הל' ד' כתב וז"ל ,המתעסק בתקיעת
דבשאר הפרשיות אפילו קרא בתורה או מגיה יצא
שופר להתלמד לא יצא ידי חובתו ,וכן השומע מן המתעסק לא
ובשו"ע הל' ק"ש סי' ס' סעיף ד' כתב וז"ל ,י"א שאין מצות יצא ,נתכוון שומע לצאת ידי חובתו ולא נתכוון התוקע להוציאו
צריכות כוונה ,וי"א שצריכות כוונה לצאת בעשיית אותה מצוה, או שנתכוון התוקע להוציאו ולא נתכוון השומע לצאת לא יצא
וכן הלכה ,עכ"ל .ומבואר דהשו"ע פסק דמצוות צריכות כונה, ידי חובתו ,עד שיתכוין שומע ומשמיע ,עכ"ל .ובפשטות נראה
ובפשטות נראה דס"ל דמה"ט צריך כוונה בכל הג' פרשיות ,ובשו"ע דפסק כמ"ד דמצוות צריכות כוונה ,וכמבואר בגמ' בראש השנה
שם בסעיף ה' כתב וז"ל ,הקורא את שמע ולא כוון לבו בפסוק דף כ"ט ,דאמרינן התם דהא דבעי שיכון התוקע והמתקיע הוא
ראשון שהוא שמע ישראל לא יצא ידי חובתו ,והשאר אם לא כוון משום דמצות צריכות כוונה ,וכן כתב שם במ"מ ,יעו"ש.
לבו אפילו היה קורא בתורה ,או מגיה הפרשיות האלו בעונת ק"ש וכן נראה בפשטות מדברי הרמב"ם הל' מגילה פרק ב' הל' ה'
יצא ,והוא שכוון לבו בפסוק ראשון ,עכ"ל .ומבואר דס"ל דרק דכתב וז"ל ,הקורא את המגילה בלא כוונה לא יצא ,כיצד היה
בפסוק ראשון צריך שיכון ,וצ"ב דאי פסק דמצות צריכות כונה כותבה או דורשה או מגיהה אם כיון לבו לצאת בקריאה זו יצא ואם
א"כ מ"ש פסוק ראשון מכל הפרשיות ,ואי ס"ל דבעי כוונה רק לא כיון לבו לא יצא ,עכ"ל .ובמגיד משנה שם כתב וז"ל ,הקורא
בפסוק ראשון ,וע"כ צ"ל דגם מה דכתב בסעיף ד' דבעי כוונה היינו את המגילה וכו' ,במשנה היה כותבה דורשה ומגיהה אם כוון לבו
רק בפסוק ראשון לפ"ז צ"ב דמה חידש בסעיף ד' יותר מסעיף ה'. יצא ואם לאו לא יצא ,ופירש רבינו אם כוון לבו לצאת כפי דבריו
אוסף | 59
לתוכן
כוונה לצאת יד"ח ,ובהא אין לחלק בין פרשה ראשונה לשאר בשיטת המג"א שדין מצוות צריכות כוונה הוא דווקא
הפרשיות ,ואילו בסע' ה' מיירי מדין הכונה המיוחדת בק"ש דבעי במצוות דאורייתא ולא במצוות דרבנן
כונת הלב ,ודין זה לא נאמר אלא בפסוק ראשון.
ויעו"ש במג"א סעיף ד' בהא דפסק השו"ע דמצות צריכות
ומקור דבריו הוא מהרשב"א בברכות דף י"ג דכתב וז"ל ,דלכ"ע כונה דכתב וז"ל ,ודוקא במצות דאורייתא ,אבל מצות דרבנן א"צ
פסוק ראשון צריך כוונה ואפילו בדיעבד ,ואפילו למ"ד מצות אי"צ כוונה ,עכ"ל .ויעו"ש במחצית השקל דביאר דלפ"ז אפשר ליישב
כוונה ,דהתם בכוונה לצאת הדברים אמורים ,אבל צריך כוונת את החילוק בין פרשה ראשונה דהוי דאורייתא לשאר הפרשיות
הענין כלומר שלא יהרהר בדברים אחרים כדי שיקבל עליו מלכות דהוי מדרבנן ,אכן בעיקר דברי המג"א צ"ב וכמו שהקשו הפוסקים
שמים בהסכמת הלב וכו' ,והטעם שבשאר מצות שהן מצות דלא מיסתבר לחלק בין דאורייתא דרבנן דהא כל דתקון רבנן
עשייה כל שעשה מצותו אע"פ שלא נתכוון לה הרי קיים מצות כעין דאוריתא תקון ,ויעו"ש במשנ"ב שם ס"ק י' דכתב דמכמה
עשייתו אלא שאין זה מן המובחר ,וכ"ש שיצא אם כיון לצאת מקומות בשו"ע משמע שהוא חולק ע"ז וס"ל דאין חילוק בין
אע"פ שהרהר באמצע המצוה ,אבל אלו שהן קבלת מלכות או דאורייתא לדרבנן ובכולהו בעי כונה ,ועוד דלכאורה נראה דאף
סידור שבחים אינו בדין שיהא לבבו פונה לדברים אחרים ,וזו היא אם הוי ספיקא מ"מ אפשר דהיכי דהוי ספיקא דדינא בכה"ג ס"ל
שחילקו בין ברכה ראשונה לשאר הברכות או בין פסוק ראשון לשו"ע דאף בספיקא דדרבנן בעי כונה ,אלא דבעיקר דברי השו"ע
לשאר ,שאם הדברים תלויים במצות צריכות כוונה או אין צריכות לכאורה צ"ב ,דמה איתחדש בסעיף זה יותר מסעיף ד' דפסק
מה לי ברכה ראשונה מה לי שאר ברכות עכ"ל .ומזה למד המג"א השו"ע דמצות צריכות כונה.
דהא דפסק השו"ע בסעיף ה' דבעי כוונה בפסוק ראשון אינו תלוי
כלל בדין דמצות צריכות כונה ,דאף למ"ד דמצות אי"צ כונה ,מ"מ
בשיטת הפמ"ג והגרע"א דהא דמצוות צריכות כוונה הוא
בעי כוונה מדין המיוחד לק"ש דמלבד כוונה לצאת בעי גם כונת רק מדין ספק דאורייתא לחומרא
הענין דקבלת עול מלכות שמים ,ולפ"ז ביאר דהא וודאי דלמ"ד
מצוות צריכות כוונה אף בשאר הפרשיות צריך שיכון לצאת ,אלא ואפשר לישב ע"פ מש"כ שם בהגהות הגרע"א שם בסע' ד'
דלא בעי את כונת הענין דקבלת עול מלכות שמים רק בפסוק שהביא בשם הפמ"ג בפתיחה להל' ברכות השחר די"ל דהא דפסק
ראשון ,ולדברי המג"א ,הא דפסק השו"ע בסעיף ד' דבעי כוונה, השו"ע דמצות בעי כוונה אינה מדין וודאי ,אלא דמספקא לן
מיירי בכונה לצאת ,דבזה אין לחלק בין פסוק ראשון לשאר הלכתא כמאן ,וכיון דהוי ספיקא דאוריתא אזלינן לחומרא דבעי
פרשיות ,והא דפסק בסעיף ה' דבעי כוונה בפסוק ראשון ,מיירי כוונה ,וכתב הגרע"א דנפק"מ אם קרא ק"ש ללא כונה אם צריך
בדין המיוחד בק"ש דבעי כוונת הלב. לחזור ולקרוא בברכה ,דאי הוי מדין וודאי פשיטא דחוזר בברכה,
אכן לפמש"כ הפמ"ג דהא דפסק השו"ע דבעי כוונה הוי מספק,
איברא ,דמעיון בדברי הרשב"א נראה דס"ל דהא דבעי כוונה
אף דבקריאה עצמה דהוי מדאוריתא אזלינן ביה לחומרא ,אבל
לכ"ע בפסוק ראשון אי"ז מדין כוונה מיוחדת בק"ש ,דהא הרשב"א
לגבי הברכה דהוא מדרבנן י"ל דאף דחוזר לעשות המצוה בכוונה
מדמי דין ק"ש לדין כונה בברכת ראשונה בתפילה ,ומשמע מדבריו
מספק מ"מ לא יברך דספיקא דרבנן לקולא ,עכת"ד .ולפ"ז אפשר
דיסוד החילוק של הרשב"א הוי בכל מילי דתפילה או אמירה של לפרש דגם אי לא ס"ל להשו"ע דגם במצוות דרבנן בעי כוונה,
שבח ,ומשמע דמחלק באותו דין דמצות צריכות כונה בין מצוות מ"מ כיון דהא דפסק השו"ע דבעי כוונה הוא רק מספק ,מש"ה
שבמעשה למצוה שהוא ע"י שבח או תפילה ,ולפ"ז הדרא קושיא כתב לחלק בין פרשה ראשונה דהוי מדאורייתא וספק דאורייתא
לדוכתה דאי הוי מדין מצות צריכות כונה ,מ"ל בין פרשה ראשונה לחומרא ,משא"כ שאר הפרשיות דהוי מדרבנן ,ולכך הוי ספק
לשאר הפרשיות. דרבנן ולקולא.
במח' רש"י והתוס' האם במתעסק לכ"ע בעי כונה ,או בביאור המג"א דהא דצריך כוונה בפסוק ראשון אינו דין
דלמ"ד מצות אי"צ כונה אי"צ כונה לעצם המעשה כוונה לצאת אלא כוונת הלב המיוחדת לק"ש כדי לקבל
והנה ,בגמ' בברכות דף י"ג ע"א ,היה קורא בתורה והגיע זמן עול מלכות שמים ובשיטת הרשב"א
המקרא אם כוון לבו יצא ,שמע מינה מצות צריכות כוונה ,מאי ויעו"ש במג"א סעיף ה' דהקשה על דברי השו"ע וז"ל ,אע"ג
אם כוון לבו לקרות ,לקרות והא קא קרי ,בקורא להגיה ,ע"כ. דבסעיף ד' פסק דמצות בעי כוונה ,היינו שיכוין לצאת ,אבל כוונת
ובתוס' שם בד"ה בקורא להגיה כתבו וז"ל ,פירש בקונטרס שאין הלב שישים על לבו מה שהוא אומר א"צ אלא בפסוק ראשון ,עב"י
מתכוין לקרות ,תימה אכתי הא קא קרי ,ע"כ נראה בקורא להגיה סי' ס"ג ס"ד בשם הרשב"א ,עכ"ל .ומבואר בדבריו דהא דפסק
שאינו קורא התיבות כהלכתן וכנקודתן ,אלא ככתיבתן קרי כדי השו"ע בסעיף ד' דמצות צריכות כונה ,הוא דין בכל הפרשיות
להבין בחסרות וביתרות כמו לטטפת ומזוזת ,ואם כוון לבו לאו דבעינן שיכון לצאת י"ח המצוה ,ומה שפסק השו"ע בסעיף ה'
דוקא ,אלא כלומר לקרות כדין כנקודתן וכהלכתן ,עכ"ל .ומבואר דחלוק פסוק ראשון משאר הפרשיות ,הוא משום דס"ל לשו"ע
דנחלקו רש"י והתוס' אם במתעסק בעי כונה לכ"ע או לא ,דדעת דמלבד הדין כונה לצאת ,בעינן בק"ש כונה אחרת שצריך לשים
רש"י דבמתעסק לכ"ע בעי כונה ,ודעת התוס' דלמ"ד דלא בעי על לבו מה שהוא אומר ,וכוונה זו הוי דין מיוחד בק"ש ,וכשיטת ר'
כונה אף אם מתעסק בדבר אחר ,מ"מ כיון שקרא יוצא יד"ח, יהודה בברכות דף י"ג דילפ' מעל לבבך דבעי כוונה בק"ש ומסקינן
ולהכי פירש דמיירי מדין שאינו קורא התיבות כהלכתן וכנקודתן, שם בגמ' דהיינו רק רק בפסוק ראשון ,ולפ"ז מיושב ,דהא דכתב
וצ"ב במה נחלקו. השו"ע בסע' ד' דבעי כונה ,הוי מדין מצוות צריכות כוונה דהיינו
| 60אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
בקושיית הכסף משנה על הרמב"ם דאמאי בקורא להגיה ויעו"ש ברא"ה דכתב וז"ל ,בקורא להגיה ,פי' ,שאין דעתו ואין
בשאר פרשיות יצא ובתי' דכיון שכיון בפסוק ראשון אין מתכוין לקריאה מכוונת ,וכל שאין מתכוין לקריאה מכוונת לא
חסרון בשאר הפרשיות חשיב קריאה כלל ,ואפילו למ"ד מצות אינן צריכות כונה ,משום
דלא חשיב קריאה כלל ,עכ"ל .ומבואר בדבריו כשיטת רש"י
וברמב"ם בהל' ק"ש פרק ב' הל' א' וז"ל ,הקורא את שמע ולא דמלבד דיש מחלוקת אם בעי כונה לצאת י"ח המצוה ,יש עוד דין
כיון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל לא יצא ידי חובתו, דבעי שם עשיה של מצוה ,ובמתעסק אם לא כיון לבו למצוה אינו
והשאר אם לא כיון לבו יצא ,אפי' היה קורא בתורה כדרכו או מגיה נחשב כלל למעשה מצוה ,ולפיכך בקורא ע"מ להגיה אי"ז נחשב
את הפרשיות האלו בעונת קריאה יצא ,והוא שכיון לבו בפסוק כלל למעשה קריאה דהא לא כיון לבו לקריאה.
ראשון ,עכ"ל .ובכס"מ שם הקשה על הרמב"ם וז"ל ,ואין להקשות
וכן מבואר להדיא בשטמ"ק שם וז"ל ,וקורא להגיה וכו' ,ויש
הא אפילו למאי דהוה ס"ד למ"ד א"צ כוונה כלל קורא להגיה
מפרשים שהיה קורא כדינו אלא שהקריאה היתה להגיה וכמתעסק
לא יצא ,וכל שכן לדידן דמצריכינן כוונה ,דהיא הנותנת ,דלמאי
דמי ,ואינה חשובה קריאה ואחר כך נתכוין לקריאה ממש ,ודכותה
דהוה ס"ד כיון שאין שם כוונה אפילו בפסוק ראשון בעינן מיהא
גבי שופר דהשומע מן המתעסק אע"ג דעביד תקיעה ראויה לא
כוונה לקרות ,אבל לדידן דאיכא כוונה גמורה בפסוק ראשון שאר
יצא ,אבל היכא דמכוין לקריאה ראויה הוה ליה כתוקע לשיר
פרשיות אפילו קראן להגיה לית לן בה ,עכ"ל .ובביאור דבריו נראה
דאמרינן דיצא ,והשתא לפום מסקנא דסוגיין משמע דסבירא לן
דס"ל דדעת הרמב"ם דבפסוק ראשון הא דבעי כונה הוא משום
דמצות אי"צ כונה ,ולקמן הויא פלוגתא דאשלי רברבי בק"ש עד
דקימ"ל דמצות צריכות כונה ,ומש"ה בפסוק ראשון במתעסק
היכן צריך כונה ,וי"א דשלשה דיני כונות הן ,אחד בק"ש לחוד ושנים
לא יצא ,ומש"ה הקשה על הרמב"ם דבגמ' משמע דאף למ"ד
בכל המצות ,האחת הוא ,דצריך כונה לדבר שלא יהא כמתעסק
מצות אי"צ כוונה מ"מ במתעסק לכ"ע בעי כוונה ,ומש"ה הקשה בעלמא ואין דעתו לאותו דבר כלל ,ודכותה לגבי תקיעת שופר
דאי גם למ"ד דאי"צ כוונה מ"מ במתעסק בעי כוונה ,א"כ לדעת שהוא מתעסק והקול יוצא מעצמו ואינו מתכוין לשם תקיעה
הרמב"ם דפסק דמצוות צריכות כוונה לא כ"ש דבמתעסק אינו כלל ,וזו הכונה צריכה בכל המצות ,והכונה השנית היא לצאת ידי
יוצא י"ח ,ואף אי ס"ל להרמב"ם דבשאר הפרשיות לא בעי כוונה, חובת המצוה ,וזו שייכא בכל המצות ובהא הוא המחלוקת וקיימא
מ"מ במתעסק דלכ"ע בעי כוונה אמאי יוצא י"ח ,ותירץ דכל מאי לן כמ"ד דאי"צ כונה לצאת יד"ח מצוה ,והשלישית ,שיכוין לבו
דס"ד בגמ' דיש חסרון במתעסק אי"ז אלא במי שלא כיוון כלל, בכל תיבה ותיבה ויעיין בענין ויבין אותו ,וזו היא בק"ש לחוד ,וע"ז
אבל אם כיון בפסוק ראשון תו ליכא חסרון אם מתעסק בשאר הכונה נחלקו לקמן עד היכן צריך כונה ,עכ"ל .וכעין זה מבואר
הפרשיות ,ולכאורה הדברים תמוהים דהרי לכאורה דעת הרמב"ם בריטב"א יעוי"ש ,ולכאורה נראה דס"ל כשיטת רש"י ,אכן בדעת
דכל הפרשיות הוי מדאוריתא וכמדויק מהרמב"ם בהל' ק"ש פרק תוס' נראה דחולק על יסוד זה וס"ל דלמ"ד דלא בעי כונה אף
א' הל' ב' וז"ל ,ומה הוא קורא שלשה פרשיות אלו הן שמע והיה במתעסק יוצא י"ח ולא בעי כונת הלב לאשווי למעשה מצוה.
אם שמוע ויאמר ,עכ"ל .ואי ס"ל להרמב"ם דמצוות צריכות כוונה
ויעוין בטור בסי' ס' דכתב וז"ל ,והא דתנן אם כיון לבו יצא,
מאי מהני הכונה דפסוק ראשון לגבי שאר הפרשיות.
לא שכיון לקרות כדי לצאת מצות קריאה ,שהרי מצות אין צריכין
ולכאורה היה אפשר לישב דאה"נ לדעת הרמב"ם הא דבעי כונה כוונה ,אלא פי' מתחילה היה קורא להגיה וקורא חסרות ויתרות
בק"ש הוי מדין מצות צריכות כוונה דהיינו כוונה לצאת י"ח המצוה, ככתיבתן כאדם שקורא על פי המסורה ומדקדק וקאמר שאם כיון
ולהכי אם כיון בתחילת המצוה דהיינו בפסוק ראשון אי"צ כוונה לקרותה בקריאתה יצא ,ובעל הלכות גדולות פסק דמצות צריכין
בהמשך המצוה ,דמסתבר דכן הוא הדין בכל המצוות דכל מעשה כוונה וצריך שיכוין לצאת וכן כתב א"א הרא"ש ז"ל ,עכ"ל .ומבואר
המצוה נמשך אחרי הכוונה מתחילת המצוה ,אלא דלכאורה אי דס"ל דלמ"ד דלא בעי כונה לא בעי כוונה אף לאשויי למעשה
אפשר לומר כן דא"כ אפי' אם כיון לצאת קודם שהתחיל פסוק מצוה וכדעת התוס'.
ראשון דהוא עומד לקיים מצות ק"ש גם אם התעסק בפסוק ראשון
ויעו"ש במג"א דכתב וז"ל ,ואע"ג דאמרי' בגמ' בקורא להגיה
אמאי יש בזה חסרון דכוונה ,ואילו ברמב"ם משמע דבמתעסק
לא יצא ,היינו כשאינו קורא כהלכתו כמ"ש תר"י ,אבל בקורא
בפסוק ראשון לא יצא יד"ח.
כהלכתו יצא כנ"ל ,ובכ"מ פ"ב משמע דס"ל דאפי' לא כיון לצאת
וביותר קשה דהא לפמשנ"ת לעיל בדעת הראשונים דס"ל רק בפ' ראשון יצא וכ"מ לשון הרמב"ם ועמ"ש סי' ס"ג ס"ה ,עכ"ל.
דסוגיא דברכות מיירי מדין מצות צריכות כוונה ,וביארו דהא ובביאור דברי המג"א מבואר במחצית השקל ,דס"ל לשו"ע דלענין
דאמרינן בגמ' דגם למ"ד מצות אי"צ כונה מ"מ מתעסק לא יצא הדין כוונה דבכל המצוות מדין מצוות צריכות כוונה בהא אין
י"ח היינו טעמא כיון דמתעסק הוי חסרון בשם המעשה מצוה חסרון במתעסק וכדעת התוס' ,ולכך פסק דבשאר הפרשיות אף
ולהכי בעי כונה לאשווי לקריאתו שם ק"ש ,ולפ"ז אף אי נימא דאם במגיה יוצא י"ח ,אכן בדין הכונה המיוחדת דבעי בפסוק ראשון
כיון בתחילת המצוה מהני כוונתו אף להמשך המצוה ,מ"מ זה אינו של ק"ש בהא ס"ל לשו"ע דבזה יש חסרון דמתעסק ,אכן לכאורה
אלא סברא מדין הא דבעי כונה לצאת ,אכן אם החסרון דמתעסק צ"ב בעצם הסברא ,דמאי שנא דלענין מצוות צריכות כוונה ס"ל
הוי בשם מעשה קריאה ,מ"ש קריאה דפסוק ראשון מקריאה להשו"ע דאין בזה חסרון דמתעסק ,משא"כ בדין הכוונה המיוחד
דשאר הפרשיות ,וצ"ב בדעת הרמב"ם ובדברי הכסף משנה. לק"ש בהא יש חסרון דמתעסק ,וצ"ב בדבריו.
אוסף | 61
לתוכן
של אמירה שעיקרה בלב והאמירה אינו אלא ביטוי לכוונת הלב, בסתירת הרמב"ם שפסק שמצוות צריכות כוונה בשופר
בהא לכ"ע ללא כונה אמירתו הוי כמאן דליתא ,אבל בתקיעות לא ומגילה וק"ש ,אכן לענין מצה פסק שמי שאכל מצה
מצאנו דבשמיעה יש כונה המעכבת ,ופשוט הוא שאם שמע קול באונס יצא ,ובחילוקו דהמ"מ דבשופר שהמצוה היא
שופר ולא כיון לכלום חוץ מעצם השמיעה דיצא יד"ח ,ומה דימה השמיעה לכ"ע אי"צ כונה ,ובקושית הלח"מ מק"ש,
הלח"מ שמיעת תקיעות לסברת הרבינו יונה דמיירי באמירת דע"כ דאין לחלק בין שמיעה לאמירה
דשבח ותפילה דתליא בכוונת הלב ,וצ"ב בסברת המ"מ.
והנה בדעת הרמב"ם נראה דס"ל דמצות צריכות כונה ומה"ט
ועכ"פ מבואר בדבריו דדעת הרמב"ם כמ"ד דמצוות אינם
פסק לענין ק"ש ומגילה דבעי כונה ,אכן ברמב"ם בהל' חמץ ומצה
צריכות כוונה ,ומש"ה פסק דבכפאו לאכול מצה יצא יד"ח ,והא
פרק ו' הל' ג' כתב וז"ל ,אכל מצה בלא כונה ,כגון שאנסוהו גוים
דפסק בק"ש ובתקיעות דבעי כוונה היינו טעמא דס"ל להרמב"ם
או לסטים לאכול יצא ידי חובתו ,עכ"ל .ולכאורה מבואר דס"ל
כדעת הרבינו יונה דכל דלא הוי מעשה אלא אמירה בהא כ"ע
להרמב"ם דמצות אי"צ כונה ,וכמבואר בגמ' בר"ה דף כ"ט,
מודי דבעי כוונה ,ומש"ה לענין ק"ש ותקיעות פסק הרמב"ם דבעי
ולכאורה צ"ב בסתירת דעת הרמב"ם.
כוונה ,אלא דלפ"ז עדיין קשה על הרמב"ם דלדעת הרבינו יונה
דבמידי דאמירה בעי כוונה לכו"ע ,א"כ מ"ש שאר פרשיות דק"ש ובמגיד משנה בהל' שופר הקשה בסתירת דברי הרמב"ם וז"ל,
דבהא ס"ל להרמב"ם דלא בעי כוונה. ואני תמה בדברי רבינו שהוא פוסק פרק ששי מהל' חמץ ומצה
שאם אכל מצה בלא כונה כגון שאנסוהו עכו"ם שיצא ידי חובתו,
בשיטת הרבינו יונה דבמצות שתלויה באמירה בלבד וזה נראה בגמ' שהוא כדעת מי שאומר מצות אי"צ כונה ,שכך שנינו
לכ"ע צריכה כוונה שם שלחו ליה לאבוה דשמואל כפאו ואכל מצה יצא ,ואוקימנא לה
כגון שכפאוהו פרסיים ,ואמר רבא זאת אומרת התוקע לשיר יצא
ומקור דבריו הוא מהרבינו יונה ברכות דף ו' ע"א בדפי הרי"ף ואמרו אלמא קסבר רבא מצות אינן צריכות כונה ,וא"כ היאך פסק
דכתב וז"ל ,אמנם רבינו האי גאון ז"ל והרבה מן המפרשים פסקו כאן רבינו שמצות צריכות כונה והצריך כאן כונת שומע לצאת
דמצות אינן צריכות כונה ,וקשה להם דהוה לן למימר שאע"פ וכונת משמיע להוציא ,ולא מצאתי בזה תירוץ נאות לדעתי אם
שלא נתכוון לברך על השכר מתחלה כיון שנעשית המצוה יצא נוסח ספריו אמת ,רק שנאמר שרבינו סובר דהא דכפאוהו ואכל
ואמאי לא איפשיטא ,וי"ל דאפי' מי שסובר דמצות אינן צריכות מצה אינה תלויה בדין השופר ,ואולי שהוא סובר שכיון שאין אדם
כוונה ,ה"מ בדבר שיש בו מעשה שהמעשה הוא במקום כוונה, עושה מעשה בתקיעת שופר אלא השמיעה ואפילו התוקע עיקרו
כגון נטילת לולב דאמרי' מדאגבהו נפק ביה וכן כל כיוצא בזה, השמיעה לפיכך צריך כונה ,משא"כ באכילת מצה ,ורבה הוא
אבל במצות שתלויה באמירה בלבד ודאי צריכה כוונה שהאמירה שהשוה דינן ולפיכך דקדקו ואמרו אלמא קסבר רבה מצות אינן
היא בלב ,וכשאינו מכוין באמירה ואינו עושה מעשה נמצא כמי צריכות כונה ולא דקדקו כן מההיא דכפאוהו ואכל מצה ,ועם כל
שלא עשה שום דבר מהמצות ,עכ"ל .ומבואר בדבריו דהא דבמצוה זה אני מסתפק שלא תהיה נוסחת רבינו האמיתית שם גבי מצה
שתלויות באמירה בעי כונה לכ"ע ,ה"ט משום דבלא כונה הרי אין לא יצא שכן נראה מן ההלכות ,ולא ראיתי מי שחלק בין מצוה
לזה שם מעשה כלל דכל המעשה מצוה הוא כונת הלב והאמירה למצוה בדין הכונה ,עכ"ל .ומבואר דחילק בדעת הרמב"ם דאף
הוי ביטוי לכונת הלב ,ולפ"ז פשוט הוא דאם לא כיון לבו לא עשה דס"ל להרמב"ם דמצות אי"צ כונה ,מ"מ זהו דוקא היכי דעושה
ולא כלום ולא חשיבי מעשה ,ולפ"ז יובן קושית הלח"מ דאי הא מעשה ,משא"כ בשופר דאין עושה מעשה אלא עיקר המצוה הוא
דבעי כונה בדברים שבאמירה היינו משום דבלא כונה אינו נחשב השמיעה ,בהא לכ"ע צריך כוונה ,וצ"ב בחילוקו.
כלל למעשה מצוה ,א"כ מה סברא יש לחלק בין פסוק ראשון
לשאר הפרשיות. אכן ,יעו"ש בלח"מ שכתב וז"ל ,קשה על דברי רבינו ,דבהל'
ק"ש פ' ב' כתב דאפילו היה מגיה יצא והוא שכיון לבו בפסוק
והנה ,כתב שם בלח"מ לישב את שיטת הרמב"ם וז"ל ,ונראה ראשון ,א"כ משמע דמצות אי"צ כוונה דאע"ג דפסק דבעי כוונה
דדעת רבינו כמ"ש הרמב"ן בספר המלחמות בפרק ראוהו ב"ד, בפסוק ראשון ,הרי כתב הרב"י ז"ל בשם הרשב"א ז"ל דלכ"ע
שכתב שם דבהא פליגי מ"ד מצוות צריכות כוונה או אינן צריכות פסוק ראשון צריך כוונה אפילו למ"ד מצות אינן צריכות כוונה,
אי בעי כוונה בפסוק ראשון או לא ,וכל הני תנאי דאית להו דבעי דכי קאמר מצות אי"צ כוונה היינו כוונה לצאת ,אבל הך כוונה
כוונה בק"ש אית להו דמצות צריכות כוונה ,אבל למ"ד דמצות לא הוי כוונה לצאת אלא כונת הענין כלומר שלא יהרהר בדברים
אי"צ כוונה אפילו בפסוק ראשון לא בעי כוונה ,ואין לחלק בין אחרים ,א"כ מ"ש בגמרא שמצות צריכות כוונה הוי דלכל הפרשה
כוונת הענין לכוונה לצאת דהכל אחד ,וראיה לדבריו דאם תחלק בעי כוונה לצאת דלפסוק ראשון כ"ע מודו ,וא"כ רבינו דפסק שם
בכך מאי הקשה הגמ' ממתניתין ש"מ דמצות צריכות כוונה נימא דלא בעי כוונה אלא בפסוק ראשון הוי כמאן דאמר מצוות אי"צ
דמתני' דקאמר אם כיון לבו היינו כוונת הענין בפסוק ראשון ,אלא כוונה ,וכאן פסק בהפך ,ואפילו תאמר דבמ"ש ה"ה שכיון שאין
ודאי אין לחלק בין כוונה לכוונה ושם האריך ע"ש ,ולכך סובר אדם עושה מעשה בתקיעה וכו' יספיק לתרץ זה ,ונימא דהכא הוי
רבינו דדוקא בפסוק ראשון בעי כוונה דפסק כמ"ד דמצות צריכות השמיעה עיקר ולכך בעי כוונה ,אבל התם האמירה היא העיקר
כונה אבל למ"ד אינן צריכות אפילו בפסוק ראשון לא .עכ"ל. דהוי כמעשה ולכך לא בעי כוונה ,מה שזה אינו לפי האמת דאין
ולכאורה דברי הלח"מ תמוהין ביותר ,דאי ס"ל כדעת הרמב"ן כוונת ה"ה לחלק אלא בין מעשה לשמיעה ואמירה וכיון דאינו
דלמ"ד מצות צריכות כונה אין לחלק בין כונה לכונה ,כיון דפסק מעשה ממש הכל שוה ובעי כוונה ,וכדכתב רבינו יונה בפ"ק
הרמב"ם בק"ש ובתקיעות דבעי כונה ע"כ דס"ל דמצות צריכות דברכות ,ומגיה יוכיח שהוא אמירה ופסק רבינו דלא בעי כוונה
כונה ,וא"כ איך פסק הרמב"ם לענין מצה דבכפאו יצא י"ח ומשמע וכו' ,עכ"ל .והנה לכאורה קשה דסברת הרבינו יונה הוא דדברים
| 62אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
בכדי לאשווי לשם מעשה מצוה א"כ מה סברא יש לחלק בין פסוק דס"ל דמצות אי"צ כונה ,וע"כ דהרמב"ם חולק על הרמב"ן וא"כ
ראשון לשאר פרשיות ,ואין לפרש דהא דבשאר הפרשיות לא בעי הדי קושיא לדוכתא ,עוד צ"ב בעצם סברת הרמב"ן דאי ס"ל
כוונה הוא משום דהוי מדרבנן ,דהא בפשטות לדעת הרמב"ם גם דמצות צריכות כונה ומה"ט בעי כונה בפסוק ראשון בק"ש ,א"כ
שאר הפרשיות הוי דאוריתא ,וא"כ גם בשאר פרשיות בעי כונה מה סברא יש לחלק בין פסוק ראשון לשאר הפרשיות ,ובפשטות
דהא עכ"פ בעי שיחשב אמירה ,ומוכח מהכא דדעת הראב"ד דהא נראה מדברי הרמב"ן דהא דלא בעי בשאר הפרשיות הוא משום
דבעי כונה אינו בכדי לאשווי למעשה. דס"ל דשאר פרשיות הוי מדרבנן ,וכדהוכיח שם הרמב"ן מק"ש
דר' יהודה הנשיא ,אכן כפי שנתבאר לעיל בדעת הרמב"ם דס"ל
והנה בשו"ע סימן תע"ה סעיף ד' כתב וז"ל ,אכל מצה בלא
דכל הפרשיות הוי מדאוריתא עדיין יקשי מה טעם יש לחלק בין
כוונה ,כגון שאנסוהו עכו"ם או לסטים לאכול יצא ידי חובתו ,כיון
פסוק ראשון דבעי כונה משא"כ בשאר הפרשיות דלא בעי כונה.
שהוא יודע שהלילה פסח ושהוא חייב באכילת מצה ,אבל אם
סבור שהוא חול ,או שאין זו מצה לא יצא ,עכ"ל .ומבואר לכאורה
דס"ל דמצוות אי"צ כונה ,וקשה דהא להדיא פסק השו"ע בסי' בשיטת הראב"ד דמי שאכל מצה באונס יצא משום
ס' דמצות צריכות כונה ,וע"כ צ"ל דדעת השו"ע כדעת הראב"ד שנהנה בגרונו ומעיו ,דדמי למתעסק בחלבים ועריות
דבמצה כיון דנהנה חשיב כונה אף למ"ד דמצות צריכות כונה, שחייב משום שנהנה
ולפ"ז קשה דלמאי דנתבאר לעיל בסברת הראב"ד דהא דבנהנה והנה ,בכס"מ שם בהל' שופר כתב וז"ל וכן פסק הר"ם במז"ל
לא בעי כונה היינו משום דע"י ההנאה חשיב למעשה שנעשה דצריך שיתכוין משמיע להוציא ושומע לצאת הא לאו הכי לא
מדעתו ולא חשיב מתעסק ,וא"כ מאי נפק"מ אם הוא יודע שהוא יצא ,אלא שבפ"ו מהל' חמץ ומצה כתב דכפאוהו ואכל מצה יצא,
פסח ואכל מצה או שאינו יודע שהוא פסח ,דלכאורה מהא משמע ולא פליגא דידיה אדידיה ,דס"ל דבתקיעת שופר כיון דחזינן דרבי
דהא דמהני הטעם דנהנה הוא משום דחשיב כונה למצוה ,והא זירא אמר לשמעיה איכוין ותקע לי נקטינן דצריך כוונה ,אבל
בכפאו בודאי מיירי דאף אם יודע שפסח היום ואכל מצה מ"מ בכפאוהו ואכל מצה כיון דלא חזינן בגמ' מאן דפליג עליה בהדיא
אינו רוצה כלל בקיום המצוה וא"כ אמאי חשיב כונה למצוה ,וצ"ב לא דחינן לה ,דאע"ג דבתקיעת שופר לא יצא ,הכא יצא שכן נהנה
בדבריו. כדאמרינן בעלמא המתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה,
ואשר נראה בזה ,דהנה כבר נתבאר לעיל בשיטת הרא"ה דס"ל ובגמ' נמי עבדינן צריכותא ממצה לשופר ,הילכך אע"ג דשופר
דבכל המצוות יש שני דיני כוונות ,האחד דבעי כוונה לעצם מידחיא דקי"ל צריך כוונה בכפאוהו ואכל מצה נקטינן דיצא עכ"ל.
המעשה כדי שיחשב מעשה מצוה ובהא כ"ע מודי ,ומהאי טעמא וכסברא זו כתב הראב"ד שם וז"ל ,א"א ,דכיון דאכל מצה הרי נהנה
במתעסק אף למ"ד דלא בעי כוונה לא יצא יד"ח ,דמתעסק לא גרונו ומעיו ,והלא מתעסק שהוא פטור לענין לשבת לענין לחלב
חשיב כלל למעשה מצוה ,והכוונה השניה היא ,דמלבד מעשה ועריות חייב .ולעולם כל לענין אכילה לא בעינן כונה למצוה אבל
המצוה צריך גם כוונה לצאת יד"ח ,ובכונה זו נחלקו בגמ' אי בעי לשאר מצוות בעינן כונה כפשטה דמתני' .וכן עיקר ,עכ"ל.
כונה או לא ,ובדעת הראב"ד נראה דלכ"ע לא בעי כוונה לצאת ולכאורה עצם סברת הראב"ד צ"ב ,דלכאורה הסברא דנהנה
יד"ח ,אלא דלמ"ד דבעי כוונה ,היינו דבעי כוונה למעשה שהמעשה לגבי מתעסק בחלבים ועריות אינו מדין דבנהנה חשיב ככוונה,
יעשה מרצונו ודעתו ,ומהאי טעמא במידי דאכילה אף דכפאוהו, אלא דכמו דלענין שבת מתעסק לא חשיב מלאכה דאינו חשיב
כיון דנהנה הרי יש בהנאתו משום הבעת רצונו בעצם המעשה, מעשה ,להא מהני הסברא דבנהנה לא חשיב מתעסק וחשיב
ומש"ה לכ"ע חשיב מעשה מצוה ,ומ"ד דלא בעי כוונה ס"ל דעצם מעשה ,אכן לענין כונה לענין קיום מצוה דבעי כונת הלב ,א"כ מה
המעשה אף דלא נעשה מדעתו מ"מ חשיב למעשה מצוה. שייך במי שכפאו דאינו רוצה כלל במעשה המצוה דמחמת שנהנה
יחשב שיש לו כונה למצוה.
אכן ,בדעת הרמב"ם נראה גדר חדש ,דלמ"ד דבעי כוונה אי"ז
מדין לאשווי מעשה מצוה ,וגם אין זה מדין כוונה לצאת יד"ח, ואשר נראה בשיטת הראב"ד ,דהא דבעי כוונה במצוות אי"ז דין
אלא דבעי כונת הענין ,דהיינו שצריך שיבין את מהותו של דמלבד המעשה מצוה בעי גם כוונה לצאת יד"ח ,אלא דבעי כוונה
המעשה מצוה ,והנה בכל מעשה מצוה שכל מהותו ותכלית קיום לעצם מעשה המצוה דהיינו שבכדי שיחול על המעשה שם מעשה
צווי הבורא הוא בעצם עשייתו ,הרי דבעצם עשייתו כלול כל מצוה ,צריך שהמעשה יעשה מדעתו ורצונו ,ולפ"ז א"ש דחילק בין
מהות ותכלית המצוה ,ובזה נחלקו האם בכל מעשה מצוה בעי אכל מצה דאע"פ שאינו רוצה בקיום המצוה ,מ"מ מאחר דבזמן
כוונה חיובית למהות המצוה או לא ,ובהא ס"ל להרמב"ם דקימ"ל האכילה נהנה מהאכילה הרי דבהנאתו יש בזה גלוי רצון בעצם
כמ"ד דלא בעי כוונה חיובית למהות המצוה ,אלא דחלוק מצוות המעשה דאכילה ,ונמצא דהמעשה דהאכילת מצה היה מדעתו
שתכליתם ומהותם הוא עצם המעשה ,כגון אם בא ליטול לולב ורצונו ,וחשיב שפיר לשם מעשה מצוה ,משא"כ בשאר מצוות
דכל מהות המצוה הוא המעשה ,בהא ס"ל דאין צריך כוונה חיובית למ"ד דמצוות צריכות כוונה ,היינו דבעי כוונה בכדי שהמעשה
למהות המצוה דהא בעשית המצוה כלול גם מהות המצוה ,משא"כ יחשב למעשה מדעתו ורצונו בעשית המצוה ,אלא דצ"ב דאמאי
במצוה של שבח ותפילה או ק"ש ,דאף דהמעשה מצוה היבש הוא לא פרשו כן המ"מ והלח"מ בדעת הרמב"ם.
האמירה ,מ"מ מהות המצוה הוא אינו האמירה ,דבק"ש מהות ואפשר דלא פרשו כן בדעת הרמב"ם ,משום דלשיטת הראב"ד
המצוה הוא קבלת עול מלכות שמים ,ובתפילה הוא כוונת הלב, דהא דבעי כוונה ,היינו דבלא כוונה לא חשיב כלל כמעשה מצוה,
דהא כל מהותו של תפילה הוי עבודה שבלב ,וכן שמיעת תקיעות א"כ קשה דלסברא זו לא שייך לחלק בין ברכה ראשונה לשאר
דכתיב בי' זכרון תרועה ,במצוות אלו ס"ל להרמב"ם דבלא כוונת פרשיות ,דהניחא אי הוי דין של כונה ,בזה אפשר לחלק דרק בפסוק
הענין ומהות המצוה לכו"ע לא יצא יד"ח. ראשון דהוי עיקר המצוה צריך כונה ,אבל אי הא דבעי כונה הוי
אוסף | 63
לתוכן
רק לענין מתעסק ,דבקורא ע"מ להגיה דלהדיא הקריאה מכוונת ולפמשנ"ת ,נראה דזה כוונת הלחם משנה ,דדעת הרמב"ם הוא
לד"א ,בהא מחלק הרמב"ם בין פסוק ראשון דבהא אם כיון לדברים כמש"כ הרמב"ן במלחמות ,דגם בק"ש הא דבעי כוונה בפסוק
אחרים לכ"ע לא יצא ,לבין שאר הפרשיות דאף אם מתעסק ,מ"מ ראשון אין זה דין המיוחד לק"ש כמו שמבואר בראשונים ,אלא
יצא מאחר דכיון לבו בפסוק ראשון. דהוי מדין מצות צריכות כונה ,ומדין מצות צריכות כונה בעי כונת
הענין ,וכן מדויק בלשונו וז"ל ,אבל למ"ד דמצות אינן צריכות
ויעוין בחיי אדם כלל ס"ח דכתב וז"ל ,ודע דמה דמצרכינן
כוונה אפילו בפסוק ראשון לא בעי כוונה ,ואין לחלק בין כוונת
ליה לחזור ולעשות המצוה היינו במקום שיש לתלות שעשייה
הענין לכוונה לצאת דהכל אחד ,עכ"ל .ומבואר בדבריו דלמ"ד
הראשונה לא היתה לשם מצוה כגון בתקיעה שהיתה להתלמד או דמצוות צריכות כונה בעי כונת הענין ,אלא דלעיל הקשינו על
בק"ש שהיתה דרך לימודו וכדומה ,אבל אם קורא ק"ש כדרך שאנו הלח"מ דאיך מביא סיעתא לשיטת הרמב"ם מדברי הרמב"ן ,והרי
קורין בסדר תפילה ,וכן שאכל מצה או תקע ונטל לולב אע"פ שלא ברמב"ן מבואר להדיא דלמ"ד מצות אי"צ כונה לא בעי כונה אפי'
כיון לצאת יצא ,שהרי משום זה עושה כדי לצאת אע"פ שאינו בפסוק ראשון ,אכן לפמש"כ נראה דעיקר ראייתו הוא מעצם סברת
מכוין עכ"ל .ומבואר בדבריו דכל מה דנפסק דבעי כונה בפסוק הרמב"ן ,דהנה הרמב"ן הקשה שם וז"ל ,ואם תשאל כיון דמצות
ראשון אין זה אלא במתעסק אבל בסתמא לא בעי כונה חיובית, צריכות כוונה כולה נמי ליבעי כוונה ,זו אינה שאלה ,שעיקר ק"ש
וצ"ב דמה"ת לחדש חידוש זה. פסוק ראשון ובו יוצא ידי חובתו כדאמרי' עלה התם שמע ישראל
אכן לפמשנ"ת בדעת הרמב"ם א"ש ,דהא כל מאי דמצריכינן ה' אלהינו ה' אחד זו היא ק"ש של ר"י הנשיא וכו' ,ומאן דמפרש
לכונה בין למ"ד מצות צריכות כונה בכל מעשה מצוה ,ובין במצות תרי גווני בכוונה לא צהיר לפום גמרא ולא חוור ,עכ"ל .והביאור
שמהותם הוא כונת הלב כגון ק"ש ותפילה דבהא כ"ע מודו דבעי בדבריו דכיון דיסוד הכונה הוא כונת הענין ומהות המצוה ,אע"ג
כונה ,היינו משום דצריך שיכון למהות המצוה ,ומה"ט סברא הוא דכל הג' פרשיות הוי חלק ממצות ק"ש ,מ"מ עניינם הוא אחד,
דבסתמא כשאדם נוטל לולב בסוכות מאחר דמהות המצוה היא והוא קבלת עול מלכות שמים ,דזהו עיקר המצוה וכדחזינן בק"ש
עצם המעשה לא בעי כוונה למהות המצוה ,שהרי הוא עושה של ר"י הנשיא ,ולפי סברא זו ביאר הלח"מ דדעת הרמב"ם דאף
דבמצוה שבמעשה לא בעי כונה חיובית לענין המצוה ,מ"מ
בפועל את מעשה המצוה שעשיתה היא מהותה של המצוה,
במצוה של ק"ש ותפילה דכל מהות המצוה נגזרת מהכונה,
ומה"ט ס"ל לחיי אדם דה"ה כשקורא ק"ש בסדר תפילה פשיטא
דהאמירה אינו אלא ביטוי לכוונת הלב בהא לכ"ע בעי כונה ,ומ"מ
דבא לקיים את מהות המצוה דק"ש דהינו קבלת עול מלכות
בשאר הפרשיות לא בעי כוונה דכולהו ענין אחד הוא ,והביאור
שמים ,ולא צריך כונה מיוחדת ,וכל הנפק"מ דבעי כונה אינו אלא
הוא דכיון דכל תכלית הכוונה הוא שיבין את מהות המצוה ,מאחר
במתעסק ,דבכה"ג עכ"פ במצוות של אמירה דאף דהאמירה הוי
דכיון בפסוק ראשון וקיבל ע"ע עול מלכות שמים הרי דכל המשך
המעשה מצוה ,מ"מ מהות המצוה הוא שיש באמירה ביטוי לכונת הק"ש הולך אחר אותה כונה ,וחשיבי למעשה מצוה דהא מבין את
הלב ,מש"ה אם אומרם ע"מ להתלמד או להגיה ,אין כאן את מהות ענין ומהותה של המצוה ,ודו"ק.
המצוה דהיינו אמירה המבטא את קבלת עול מלכות שמים בלב.
ולפ"ז יתישב הא דהקשינו לעיל דמה דמיון יש בין שמיעת
וכדברי החיי אדם ,לכאורה מדויק מלשון הרמב"ם בפ"א מהל' התקיעות לבין סברת הרבינו יונה ,דלכאורה יש לחלק דבמצוות
ק"ש ,דלא כתב דצריך לכון בשעה שקורא ק"ש ,אלא דאם קרא של אמירה דכל המצוה הוא בלב והאמירה אינו אלא ביטוי לכונת
ולא כיון לבו בפסוק ראשון לא יצא יד"ח ,משא"כ בשאר פרשיות הלב מש"ה לכ"ע ללא כונה הוי אמירתו כמאן דליתא ,אבל שופר
אפי' אם מתעסק יצא יד"ח ,ולפמשנ"ת בדעת הרמב"ם אפשר דהא כל המצוה הוא לשמוע קול שופר ,ואין זה ביטוי לשום כונה
דאם קרא ק"ש בסדר התפילה אף דלא היה לו כוונה חיובית גם כדי שיחשב למצוות שופר אמאי בעי כוונה ,אכן לפמשנ"ת א"ש,
להרמב"ם יצא יד"ח ,דבכה"ג יש באמירתו את כוונת הענין ,ורק דיסודו של המ"מ אי"ז משום דבעי כונה לשמיעת התקיעות
אם לא כיון לבו ,דהיינו שקרא בתורה או ע"מ להגיה לא יצא יד"ח, דומיא דק"ש ותפילה ,אלא דכל מה דפסקי' דמצוות אי"צ כונה,
משום דבכה"ג אין באמירתו את מהות המצוה דק"ש דהוא קבלת היינו היכי דעצם המעשה הוי מהות ותכלית כל המצוה ,משא"כ
עול מלכות שמים ,וכמו שפסק בחיי אדם. היכי דמהות המצוה אינה המעשה היבש ,כגון ק"ש דאף דהמעשה
הוי האמירה ,אבל מהות המצוה הוי קבלת עול מלכות שמים,
והנה יש לדייק כן מדברי הרמב"ם בהל' מגילה וחנוכה פרק ב'
והאמירה הוי ביטוי לזה ,בהא כ"ע מודו דבעי כונה ,ולפ"ז ה"ה
הל' ה' דכתב וז"ל ,הקורא את המגילה בלא כוונה לא יצא ,כיצד
בשופר כיון דשמיעה בע"כ אין לזה שם של שמיעה ,דמהות
היה כותבה או דורשה או מגיהה אם כיון לבו לצאת בקריאה זו יצא
שמיעה מקבלת תוקף רק אם בא לשמוע מרצונו ,ולכך ללא כונה
ואם לא כיון לבו לא יצא ,עכ"ל .ולכאורה צ"ב דהרמב"ם מתחיל
לשמוע לכ"ע לא יצא יד"ח.
דהקורא בלא כונה לא יצא דמהא משמע דבעי כוונה ,ובהמשך
מבאר דכל הנ"מ זה רק במתעסק ,אכן לפמשנ"ת הדברים מאירים,
דלדעת הרמב"ם הא דבעי כונה אינו דין דבעי כונה חיובית ,דהא בשיטת החיי אדם דקריאה בסדר התפילה או אכילת
דעת הרמב"ם דמצוות לא בעי כונה ,אלא דהיכי שמהות המעשה
מצה ונטילת לולב נחשבת כוונה ואין צריך כוונה חיובית
מפורשת אלא במתעסק להתלמד
המצוה הוא ביטוי למחשבה ,בהא ס"ל להרמב"ם דאם אומרו
במחשבה אחרת כגון ע"מ להגיה הרי דאין באמירתו את מהות והנה ,לפי שיטת הרמב"ם יש להסתפק ,האם במצות ק"ש בעי
המצוה ,אבל בסתמא שבא לקרות את המגילה לא בעי כונה כונה חיובית בפסוק ראשון ,או דבסתמא לא בעי כונה ,דבסתמא
חיובית דבכה"ג עצם הקריאה יש בזה את מהות המצוה. גם מצוות של אמירה חשיב לאמירה בכונה ,וכל הנפק"מ הוא
| 64אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
כונה היינו דבעי כונת מהות המעשה ,אלא דבסתמא כשעושה במח' הפוסקים למ"ד דמצוות אין צריכות כונה אם מתכון
מעשה מצוה יש בעצם עשיתו את מהות המעשה ,דהא כל תכלית להדיא שלא לצאת אם יוצא יד"ח
המצוה היא עשית המעשה ובזה נגמר כל המצוה ,ולפ"ז אם הניח
תפילין אע"ג דכיון להדיא שלא לצאת ,למ"ד דלא בעי כונה ,כיון והנה נחלקו הפוסקים למ"ד דמצוות אי"צ כונה אם מתכון
דעכ"פ עשה בפועל את כל מה שהוא מצווה והוא מעשה הנחת להדיא שלא לצאת אם יוצא יד"ח ,ומקור הדברים בגמ' בברכות
התפילין יצא יד"ח ,אכן בסוגיא דברכות אע"ג דמעשה המצוה דף י"ב ע"א ,פשיטא היכא דקא נקיט כסא דחמרא בידיה וקסבר
דשכרא הוא ופתח ומברך אדעתא דשכרא וסיים בדחמרא יצא,
הוא אמירת הברכה ,מ"מ כיון דמהות המצוה הוא ההודאה על מה
דאי נמי אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא ,דהא תנן על כולם אם
שאוכל ,כיון דבתחילת הברכה היתה כונתו לשיכרא הרי דהופקעה
אמר שהכל נהיה בדברו יצא ,אלא היכא דקא נקיט כסא דשכרא
מברכתו מהות של ברכת הודאה על שיכרא ,ונמצא דמעשה
בידיה וקסבר דחמרא הוא פתח ובריך אדעתא דחמרא וסיים
הברכה קיבלה מהות אחרת לגמרי ,וכן בהבדלה דאע"ג דהבדלה
בדשכרא מאי ,בתר עיקר ברכה אזלינן או בתר חתימה אזלינן ,ע"כ.
נעשה ע"י אמירה ,אכן מהות המעשה הוא בהא דמבדיל בין קדש ובתוס' שם בד"ה לא לאתויי נהמא הקשו וז"ל ,והקשה הר"ר יעקב
לחול ,וכיון דאינו מתכון להבדיל הרי דמפקיע מאמירת ההבדלה מקינון מאי קא מבעיא ליה והא ודאי מצות אינן צריכות כוונה,
את מהותו דמצות הבדלה ,ולפ"ז איה"נ לו יצויר דיש מציאות והיה אומר הר"י דהיינו בשומע תפלה אחורי בית הכנסת ולא
שבהנחה של תפילין שייך משמעות אחרת חוץ ממצות הנחת נתכוין לצאת ,אבל היכא דנתכוין לברך על היין ונמצא שכר לא
תפילין והוא היה נותן לזה משמעות אחרת ,הרי דה"ה דגם בזה לא מהני ,עכ"ל .ומזה הוכיחו הפוסקים דגם למ"ד דמצות אי"צ כונה
היה יוצא יד"ח ,ולפ"ז לדוגמא אם משתמש בלולב ע"מ לנקות את אי"ז אלא משום דסתמא עושהו לשם מצוה ואי"צ כונה חיובית,
ביתו והגיע חג הסוכות נראה דלדעת רבינו שמואל דמיא להבדלה אבל במקום שיש לו כונה הופכית לכ"ע לא יצא י"ח דלכ"ע בעי
וחמרא ושיכרא ,דכיון דלהדיא יש במעשהו מהות אחרת ולא את כונה דסתמא ,אכן היה מקום לחלק דדוקא הכא דבזמן שהתחיל
מהות המצוה הרי דמפקיע את השם מעשה מצוה ,אכן לפירוש ברכתו היה מכוון הברכה לחמרא ,ונמצא דהברכה כלל לא היה על
השני של הר"י החילוק הוא בין מצוה שבמעשה לבין מצוות של שיכרא ,מש"ה לא חשיבי כלל כמעשה מצוה לגבי השיכרא ,אבל
אמירה דבהא בעי כוונה לכ"ע מדין לאשווי מעשה ,והנ"מ בין שני אם היה מברך לכתחילה על השיכרא אף דלהדיא לא רצה לצאת
הפירושים ,דלפי' הרבינו שמואל בסתמא אם לא חשב על חמרא בזה ,אפשר דלמ"ד דלא בעי כונה יצא י"ח.
מהני ברכתו גם על השכרא ,וכדעת החיי אדם ,אכן לפי' השני כל אכן ,יעו"ש ברבינו יונה דהקשה את קושית התוס' ותירץ
מצוה שבאמירה לכ"ע בעי כוונה ,הרי דכשמברך על שיכרא בעי בענין אחר וז"ל ,ורבינו שמואל ז"ל סובר שאע"פ שמצות אי"צ
לכוון על שיכרא וללא כונה אינו יוצא יד"ח ,ועדין צ"ע בזה. כוונה ויצא בדיעבד ,זהו כשעושה המצוה בסתם ,אבל כשמתכוין
בידיעה שלא לצאת ודאי אינו יוצא וכו' ,ומזה הטעם אומר שנוהגין
בשיטת ר' אברהם בן הרמב"ם לחלק בין מצות דעשיייה העולם להבדיל בביתם במוצאי שבת אע"פ ששמעו הם ונשיהן
לשמיעת קול שופר ומגילה דבעי כונה ובני ביתם ההבדלה בבהכ"נ ואין הברכה לבטלה ,מפני שבשעה
ששמעו אותה בבהכ"נ היתה כוונתם שלא לצאת בה כי אם באותה
ויעוין בשו"ת ר' אברהם בן הרמב"ם הל' שופר פרק ב' וז"ל, שמבדילים בביתם ,והכא נמי כיון שנתכוון שלא לצאת אלא מן
שאלה למה נתיחדו שופר ומגלה לעשותם בכונה והלא אמרו היין לא יצא ,עכ"ל .ומבואר לכאורה להדיא מהא דדימה דין זה
מצות אינן צריכות כונה ,תשובה המצות שאמרו אינן צריכות להבדלה ,דאף דאין שום חסרון בעצם שמיעת ההבדלה ,מ"מ כיון
כוונה הן מצות שקיומן בעשיית מעשה ,שגוף אותה העשייה דכיון שלא לצאת יכול להבדיל שוב בביתו .ומשמע דהטעם הוא
היא המצוה ,כגון אכילה וטבילה וקריאה וכיוצא בהן ,אבל שופר דגם למ"ד דלא בעי כונה בסתמא ,מ"מ היכי דיש כונה הפכית
ומגלה הואיל וגוף המצוה שמיעת הקול בעלמא היא כי לא מכוין לכ"ע לא יצא יד"ח.
מאי קעבד מן המצוה .אבל טובל וכיוצא בו אם לא כיון לבו כבר ובטורי אבן בראש השנה דף כ"ח ע"ב חולק ע"ז וז"ל ,ול"נ
קיים בשעת עשייה .וכן נמי שומע מגלה כשומע שופר ,ותדע דלמ"ד אין צריך כוונה אפי' מתכוין בהדי' שלא לצאת אפ"ה יוצא,
שלא הצרכנו קורא למגלה לכוון לבו לצאת אלא שומע בלבד דהא בפ"י דעירובין דף צ"ה תנן המוצא תפילין מכניסן זוג זוג,
אבל הקורא עצמו אין דינו חמור מקורא קרית שמע ואם כוון לבו ר"ג אומר ב' ב' ,ומוקי לה בגמ' במצות צריכות כוונה פליגי ,ת"ק
לקרות אעפ"י שלא כוון לצאת יצא ,ותפלה וקרית שמע הן דבור סבר מצות א"צ כוונה לא לצאת ולא לעבור על בל תוסיף ,ואי
לפני מלך מלכי המלכים ב"ה וצריכין כוונה אחת ,עכ"ל .ולכאורה מכניסן ב' ב' אע"ג דאין מתכוין למצוה עובר בב"ת ,ור"ג סבר
מבואר בדבריו דקריאה חשיבי מעשה כמו אכילה וטבילה וא"כ מצות צריכות כוונה בין לצאת בין לעבור מש"ה מכניסן ב' ב',
צ"ב בדבריו דמ"ש ק"ש ומגילה ושופר דהא הוי מצוה של קריאה, וכיון דאין מתכוין למצוה אין עובר ואי במתכוין בהדי' שלא לצאת
אכן לפמשנ"ת א"ש ,דאה"נ היכי דהמצוה הוא עצם הקריאה למ"ד אינו יוצא אפי' למ"ד מצות א"צ כוונה ,א"כ לת"ק נמי יכניס ב'
דלא בעי כונה יצא יד"ח אף אם קרא בלא כונה דהא סו"ס קיים ב' ויכוין להדיא שלא לצאת ,וכו' ,ש"מ כל היכא דא"צ כוונה בין
את מעשה המצוה ,אכן כל מה דפסק הרמב"ם דשאני ק"ש ושופר לצאת בין לעבור אפי' מתכוין להדי' שלא לשם מצוה כסתמא דמי
ומגילה דבעי כונה הינו משום דהאמירה אינו אלא מעשה המצוה, ויוצא ועובר ,עכ"ל .ולכאורה צ"ב בדעת הרבינו שמואל והתוס'
אבל מהות המצוה בק"ש הוא הקבלת עול מלכות שמים ,ובשופר מקושית הטורי אבן.
זה השמיעה ,ובמגילה זה הפרסומא ניסא ,ומש"ה במתעסק ואינו ולפמשנ"ת ,אפשר לישב את קושית הטורי אבן ,דס"ל לרבינו
מתכון כלל למהות המצוה בהא לא יצא יד"ח .והדברים מאירים. שמואל כמו שנתבאר בשיטת הרמב"ם דיסוד הא דמצות צריכות
אוסף | 65 ניתן להשיג את סדרת הספרים אצל י .בלוי Iבטל 054-856-40-33 :או במיילbh@apt1.net :
מחשבות טובות
לתוכן
מענה לבני הישיבות בנתיבי העליה
גליון 60 חיבור לתפילות ראש השנה
זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם לפניך נגלו כל תעלומות וכו’. תפילות הימים הנוראים תופסות מקום נכבד מימים אלו ,מאמרים רבים
וברכת שופרות היא לרמוז על העקר השלישי שהוא תורה מן השמים ,ועל כן היא נכתבו ושיחות מוסר רבות נמסרו בכדי לבאר מהות העבודה בימים הנוראים,
מתחלת אתה נגלית בענן כבודך על עם קדשך לדבר עמהם ,מן השמים השמעתם הרגשתי האישית היא שלפי רבוי העסק בדברים אלו רק מבלבל ,אני מרגיש
קולך וכו’ ,ולפי שמתן תורה היה באמצעות קול שופר חזק מאד כמוהו לא נהיה כמו לימוד סוגיא עם כמות גדולה מידי של מפרשים ורייד ישיבתי ש’מרוב
מן העולם ,נקראת שופרות ,כי הקולות והלפידים שהיו שם כבר היו בעולם כיוצא עצים לא רואים את היער’.
בהם או ממינם ,אבל קול השופר בזולת שופר לא היה מעולם ולא יהיה כן עד זמן בנוסף התפילות בימים הנוראים ארוכת מאד ,עד כדי שלא נשאר כמעט זמן
הגאולה ,שהיא שעה שתתפרסם תורת האמת בפני כל העולם ,ועל אותה שעה לעסק בתורה ולשאר דברים ,אריכות זו מקורה לא רק מצד עצם אריכות
נאמר “וד’ אלהים בשופר יתקע” .עכ”ל. התפילה ,אלא הרבה בעיקר בגלל מנגינות הפיוטים והתפילות ,המנגינות
מטרת הימים הנוראים היא לחזק בקרבנו יסודות אלו בצורה משמעותית ,בכדי יפות ומעוררות ,אולם ההרגשה שלי היא שהתפילות הם ארוכות מידי ,לפי
שיסודות אלו ,הידועים וברורים לנו ,ישפיעו בפועל על המעשים ,ויגרמו לנו הידוע בדורות הקודמים התפילות לא היו ארוכות כ”כ וכן לא האריכו כ”כ
להתקדם בעבודת השם ,באשר הפעולות של האדם מושפעות מהרגשי ליבו בניגונים ,זה לכאורה לא מתאים כ”כ לאוירה של הימים הנוראים להתעסק
ושאיפותיו ,ובנוסף חיזוק יסודות אלו מביא לזכות בדין שיש על האדם בראש בניגונים ,היה טוב יותר להתמקד בתפילה עצמה ולגמור אותה כבר בשעת
השנה ,וככל שהאדם יחזק עיקרים אלו בקרבו ,הדין יהיה עליו יותר לטובה ,וכמ”ש צהרים מוקדמת ,ולנצל את שאר הזמן ללימוד וכדומה.
העיקרים וכנ”ל. אשמח לשמוע כיצד ניתן למצוא מהלך ברור בענין עבודת הימים הנוראים ,וכן
התפילות והפיוטים הנאמרים בראש השנה סובבים כולם סביב יסודות אלו ,מלבד לשמוע מה עומד מאחורי הניגונים של הימים הנוראים ,ועי”ז אוכל להתחבר
ברכות מלכויות זכרונות ושופרות שהם כוללים את ג’ היסודות הנ”ל ,גם הפיוטים יותר לתפלות הארוכות ולמנגינות.
יש מהם העוסקים במלכות ד’ (כמו פיוט ד’ מלך ,לעדי עד ימלוך ,ויאתיו כל לעבדך, שאלתך נכונה ומורכבת מג’ חלקים :א’ האם ניתן למצוא הסבר בסיסי ויסודי עבודת
עלינו לשבח) ,יש מהם העוסקים בהשגחתו בבריאה ,שזה כולל גם את המשפט הימים הנוראים .ב’ מה הענין באריכות התפילה .ב’ מה הענין בניגונים.
בראש השנה (כמו פיוט לבוחן לבבות ביום דין ,ונתנה תוקף ,היום הרת עולם) ,ויש יש צדק בטענתך שריבוי ידיעות בנושא מסוים לא בהכרח מביא בהירות בהבנתו,
מהם הכוללים את שני היסודות הנ”ל (כמו אתה הוא אלוקינו בשמים ובארץ ,וכל לפעמים אנו מרגישים צורך להתחבר ולהבין דבר מסוים ,ולשם כך אנו קוראים
מאמינים) ,וכולם סובבים סביב היסוד השלישי של תורה מן השמים ,שהתורה חומר רב על הענין ,ובסופו של דבר זה לא מביא לא הבנה ברורה ולא חיבור .דבר
היא סדר מלכות חדש בעולם (בעיקר לכלל ישראל) ,ולפי קיום התורה נגזר השכר זה נכון גם בהבנת סוגיא בגמרא ,וגם בהבנת ענין מסוים בעבודת השם שגם הוא
והעונש. סוגיא בפני עצמה .ולכן חשוב מאד להתמקד בהבנה בסיסית של היסודות ,ועליהם
רבוי התפילות והפיוטים המפרטים את היסודות הנ”ל ,וכן הניגונים המרגשים, להוסיף עוד ועוד הבנה ועומק.
מטרתם להחדיר ולהשריש בלב האדם יסודות אלו בצורה חזקה ,ובאשר במציאות השינוי בתפילות הוא בעיקר בתפילת הלחש וחזרת הש”ץ ,תפילת הלחש כוללת
בזמננו במשך השנה פחות עוסקים באופן יסודי בהחדרת עיקרי האמונה לתוכנו, ג’ ברכות ראשונות וג’ ברכות אחרונות כמו בתפילת י”ח ,וברכה אמצעית ובכן תן
לכן דווקא בדורנו ישנו צורך מיוחד בתפילות ארוכות עם ניגונים מעוררים בכדי פחדך וכו’ שזו תפילה על התגלות מלכות ד’ בגאולה העתידה ,ובמוסף מוסיפים גם
להשריש בקרבנו באופן חזק את יסודות האמונה( ,וגם הריקודים הארוכים בשמחת את ברכות מלכויות זכרונות ושופרות.
תורה מטרתם להרעיד ולהרקיד את מיתרי הלב לשמחה בעבודת השם ,ואכמ”ל).
מלכויות זכרונות ושופרות כוללים את יסודות האמונה שחיזוקם נצרך לכל יהודי,
אין תועלת לנסות לעורר את הרגש בכח ,אם תעקוב אחרי עצמך את התרגשת באשר למרות שבדרך כלל יסודות אלו ידועים לכל בן תורה ,ואין לו ספק באמיתותם,
מספיק זה דווקא יפריע לך להתרגש ,כי הרגש נובע מחיבור פנימי המגיע מכח אולם עיקר העבודה היא “והשבותך אל לבבך” ,באופן שהידיעות ישפיעו השפעה
הריכוז בתוכן התפילות ,וההמתנה לרגש מפריעה לריכוז ,עיקר העבודה היא להבין ממשית וחזקה יותר על המעשים( ,וכפי שכתב המסילת ישרים שרוב דבריו בספר
את מה שאומרים בתפילה ,לנגן בנעימה את הניגונים מתוך הקשבה לתוכן הדברים, זה ידועים ,אבל התועלת מהם היא בחזרה קבועה על הדברים).
ודבר זה הוא מה שמביא את הרגש (והארכנו בענין זה במסגרת זו בשנה שעברה).
נעתיק כאן קטע מעט ארוך (אותו היה מזכיר באלול מו”ר הגה”צ ר’ אליעזר גינזבורג
הימים הנוראים זו הזדמנות חשובה להתרומם מעט מהחשיבה השגרתית של חיי זצ”ל משגיח ישיבת פוניבז’ (שבשבת היה יום השנה השביעי לפטירתו הפתאומית,
היום יום ,בהם אנו טרודים יותר בעצמינו ,בעבודת ד’ האישית שלנו ובשאר צרכינו, יהיו הדברים לעילוי נשמתו) ,אך חשיבותו גדולה ,באשר הוא מבאר את עיקרי
ולחשוב יותר על הקב”ה ועל גדולתו מלכותו והשגחתו עלינו. העבודה שלנו בראש השנה (ובכל השנה).
כיון שעיקר עיסוקו של בן ישיבה הוא לימוד התורה ,חשוב ליצור קשר חזק בין כתב בספר העיקרים (מאמר א פרק ד) וזה לשונו:
הימים הנוראים לענין זה ,להבין שההצלחה בתורה ,הבנה ישרה ועמוקה ,חברותות
טובים ,ריכוז וישוב הדעת (מי ינוח ומי ינוע מי ישקט ומי יטרף) ,הכל נגזר בראש ‘הדרך הנכון שיראה לי בספירת העיקרים שהם שורשים ויסודות לתורה האלוקית
השנה. הוא ,כי העיקרים הכוללים וההכרחיים לדת האלוקית הם שלשה ,והם :מציאות
השם ,וההשגחה לשכר ולעונש ,ותורה מן השמים .ותחת כל עיקר מאלו שורשים
ענין ה’קבלות’ בראש השנה מטרתו להוציא לפועל את ההרגשים של ראש השנה, וסעיפים משתרגים ומסתעפים מן העיקר ההוא ,כי תחת מציאות השם הוא שורש
בכדי שכאשר נחזור לימי השיגרה לא נחזור למצבינו הקודם ,עבודת האדם היא היותו קדמון ונצחי ודומיהן ,ובכלל תורה מן השמים הוא ידיעת השם והנבואה
להתעלות עוד ועוד כל ימי חייו ,וכל ראש השנה ויום כיפור וכדומה זה הזדמנות ודומיהן ,ובכלל ההשגחה הם השכר והעונש בעולם הזה לגוף ובעולם הבא לנפש.
לעשות עוד צעד קדימה ,וקבלה קטנה מכח אותם הרגשות פריה רב להעמיד את
האדם במדרגה גבוהה יותר ,קבלת מלכות והכרה בהשגחת ד’ ובתורה חייבת לבוא והמורה על היות ג’ העיקרים הללו שרש ויסוד לאמונה אשר בה יגיע האדם אל
לידי ביטוי במעשים ,וכמ”ש החפץ חיים (שם עולם א יב) ‘וגם על עיקר קבלת מלכות הצלחתו האמיתית ,הוא מה שיסדו לנו אנשי כנסת הגדולה בתפלת מוסף של ראש
שמים שמעתי בשם הגאון האמיתי ר’ ישראל סלנטר זצ”ל שהתאונן שבעוונותינו השנה ג’ ברכות ,שהם מלכיות זכרונות ושופרות ,שהם כנגד ג’ עקרים הללו ,להעיר
הרבים אין אנו נוהגין כראוי ,אמת שאין אנו מתעצלין להמליך השם יתברך על כל לב האדם כי בהאמנת העקרים הללו עם סעיפיהם ושורשיהם כפי מה שראוי יזכה
השבעה רקיעים ועל הארץ בד’ רוחותיה כדין ,אבל על עצמנו אין אנו מקבלין אותו האדם בדינו לפני השם.
למלך שיהיו אברינו נשמעין לקבל עליהם עול מלכותו יתברך ,וכמה פעמים שוכחים כי ברכת מלכיות היא כנגד עיקר מציאות השם ,ויורה על זה נוסח הברכה ,על כן
דבר זה לגמרי. נקוה לך ה’ אלהינו לראות מהרה בתפארת עוזך ,להעביר גלולים מן הארץ והאלילים
ויהי רצון שנזכה כולנו להתרומם ולהתחזק בימים אלו ,באופן שהדבר ישפיע עלינו כרות יכרתון ,לתקן עולם במלכות שדי וכו’ ,יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע
בעבודת ד’ ,ועי”ז נזכה לכתיבה וחתימה טובה. כל ברך תשבע כל לשון ,ויקבלו כולם את עול מלכותך.
וכן ברכת זכרונות תורה על ההשגחה והשכר והעונש ,וכן יורה נוסח הברכה ,אתה
להצטרפות לרשימת התפוצה ולהשארת שאלות יש לפנות במייל v0747962028@gmail.com -או בטלפון 074-7962028שלוחה 6 | 66אוסף
לתוכן
לתוכן
שנה ט' 422
לתוכן
זמני הדלק"נ שבת יום א' דר"ה
ירושלים 6:14 :מוקדם6:04 :
בני ברק 6:30 :מוקדם6:20 :
העלון השבוע
לזכות הולדת בני
תוספת
שבת
הרך הנולד בן ברינדל
מודיעין עילית 6:23 :מוקדם6:13 :
חיפה 6:23 :מוקדם6:13 : ברוריה שנזכה לגדלו
טבריה 6:19 :מוקדם6:09 : לתורה ולחופה
מדברי רבותינו זצוק"ל ושיבדלחט"א במעלת תפילת מנחה בערש"ק וקדושת השבת
ההזדמנות שלנו לפנינו :היום האחרון של השנה ,מתקן את כל השנה!!
אחד בשנה חשוב שנה ,שמלך שנתמנה ביום האחרון של השנה, ושנמחל הטור הביא (תקפא) מדרש במעלת הצום בערב ר"ה,
למחרת נקרא שנה שניה ,וכיו"ב לעניין המלכת ה' על האדם, לנו בזכותה שליש מהעוונות( ,ע"ש) ,וכך הביא החיי אדם (בסי'
שהמקבל עול מלכות שמים על עצמו ביום זה ,נחשב שקיבל קל"ח -ה') ,ערב ר"ה הוא היום האחרון מהשנה ,וקבלו חז"ל שכל
ככולו,.. היום מקצת שהרי לחדש והוסיף השנה, כל עומ"ש העושה תשובה יום אחד בשנה חשוב כאילו שב כל השנה!!
וא"כ ע"י תשובה אמיתית 'ברגע' האחרון של השנה ,גם ניתן ולכן נהגו שכולם מתענים ומשכימים הרבה קודם היום ,ומרבים
לתקן כל השנה( ...אבל היצה"ר לא פראייר ולא שווה לחכות בסליחות ובוידויים ,וישים כל אדם על ליבו לשוב בכל ליבו,
ל'רגע' האחרון ,..והבאנו עוד מקור מגמ' חגיגה ה,): ומכ"ש מעבירות שבין אדם לחבירו ,ולא ימתין עד עיו"כ לבקש
מחילה ,אלא יקדים עצמו למצוה ,וכל היום יעסוק בתורה
והביא הגר"ח פלאג'י בשם מקובלים ,שבער"ה יקרא פר'
ובמצוות ,ולא יסיח דעתו כל היום מתשובה( ..ע"ש),
הביכורים מפר' כי תבוא( ,מפסוק א' עד י"א) ובזכות ההודאה
והוידוי ימחל לו כל עוונתיו.... והביא שמקורו בגמ' בר"ה ב' :יום וכעי"ז ביאר הליקוטי הרי"ם
זכור 'ברית אברהם' ועקידת יצחק :לעניין שלום זכר בלידת בן ,ובפרט בר"ה.
לראותו לפני שיעברו קודם אצל המלכה ,וכך אמר הקב"ה אל שיש לגרש"ז אוירבעך זצ"ל אין מכריזין על שלום זכר בר"ה
תביאו לפני קרבן לפני שעבר עליו שבת ,שאין ז' ימים ללא לעשותו בצימצום לאנשים המקורבים ,וגם אסור לאכול בר"ה
לבוא לתינוק שבת ,ואין מילה ללא שבת ,ועוד טעם מהדרישה אגוזים שגימטריא חטא (שו"ע תקפ"ג ב') וכן ענבים ודברים
ולנחמו על תורתו ששכח בלידתו ,וכן ליעב"ץ (בספרו מגדל חמוצים (משנ"ב סי' ת"ר סק"ד ,אמנם הסטיפלר הקל בענבים)
מנחמים ולכן וזכירה, זיכרון מלשון זכר' 'סעודת נקרא עוז) וכן גרעיני חמניות ,ושאר קטניות באופן שמגביר כיחו וניעו
את זכור, עליה שנאמר בשבת (מטה אפרים קפג ג') אמנם הביא
הזיכרון של התורה שנשכחה ממנו, במעלת 'ויכולו' הגרי"א דינר שליט"א שבזמנינו
הראשונה המצוה היא ששבת ועוד הגר"ש דבליצקי זצ"ל עורר בכזו שנה לכוון יותר הארבעס מבושלים ,ואין בהם חשש
שהתינוק מקיים ,ולכן עושים סעודה באמירת ויכולו בליל ר"ה שעליו נאמר (שבת כיחו וניעו ,אמנם לגרי"י פישר זצ"ל
להתחלת התורה ושמירתה שלו. , קיט) שמכפרת עוונות, אין 'לחלק' ארבעס בר"ה שהוא מאכל
רוביא. אלא רע, סימן וזה אבלים,
התינוק מנחמים ובספר המטעמים ולגבי שלום זכר בשבת ר"ה הביא שאינו יודע
(ובדברי יציב הקל)
לעולם שיורדת נעצבת שהנשמה מה המנהג ,אבל גם כשעושים יש לעשות באופן
ולכן נוצר, אתה ע"כ שנאמר וכמו שלא יהיה דברים בטלים וקלות ראש ,כי קדוש טעמים בעשיית שלום זכר
שלתינוק באים לנחמה ,ועוד ביאר היום לאדונינו( ,קיצור הלכ' מועדים ,נספחים)
שמואל 'רב פ. בב"ק בגמ' מקורו
לפני הברית לא מגיע עדיין הנשמה
הבן שבוע לבי איקלעו אסי ורב
יתירה בשבת ,ולכן באים אצלו בליל שבת ומדברים על עניני
ואמרי ליה לבי ישוע הבן' וביאר רש"י ששבוע הבן זה ברית
הברית ,ובזה מזמינים את התינוק לדבר מצוה ,והזמנה מילתא,
מילה ,וישוע הבן :לרש"י זה ,משתה שעושין לפדיון הבן בכור,
וממילא התינוק מוכן לברית ,רק מצוות התורה לחכות ליום
שישועה זה כמו פדיון ,אבל תוס' הקשה של"ש לומר על פדיון
ח' מעכבתו ,ועי"ז זוכה גם לנשמה יתירה ,ובאבן ישראל תירץ לשון ישועה ,והביא פירוש ר"ת שהכוונה לשלום זכר ,שהישועה
אוצר (ספר לעיר, הבא צדיק כהקבלת פניו להקביל שבאים
שהוולד נושע ממעי אימו ,והיו רגילין לעשות סעודה ,ועפי"ז
הברית ב' עמ' קצח)
פסק התרומה"ד והרמ"א בסי' רס"ה י"ב :עוד נהגו לעשות סעודה
וממילא לרוב הטעמים עיקר השלום זכר הוא היכן שהתינוק התינוק אצל נכנסים זכר שנולד לאחר שבת בליל ומשתה,
נמצא ,ולא כדנהוג השתא ,ובפרט העושים בביהכנ"ס אינו לטעום שם והוא ג"כ סעודת מצוה ,ובט"ז ביאר ג' טעמים,
פשוט להכניס אנשים לבוא ולפטפט בו שהרי בכה"ג לכאו' אינו לטעם לעשותו בליל שבת שבליל שבת התרומת הדשן הסביר
סעודת מצוה. כולם בבתיהם ,ועוד טעם עפ"י המדרש למלך שאמר שלא יבואו
מתי בר"ה צריך להיות בשמחה 'יתירה' ,ומתי בפחד ...וכמה בדיוק לאכול בסעודה( ...מ"מ לעיון במקורות)..
למד 'ממקרא קודש' שאסור להתענות בו (שו"ע ובמעשה רב כבר הבאנו את דברי השו"ע והמשנ"ב בסי' תקצ"ז ,שבר"ה יש
ומשנ"ב סי' תקכ"ט ב' ,וממילא יש חיוב לקנות מתנה לאשה מצוות 'ושמחת בחגך' ככל יו"ט! ובפרט שעל ר"ה נאמר בנחמיה
ככל יו"ט ,ולהאכיל לעניים ,ובס"ק י"א הביא שיש גם מצות גם זה וממילא תעצבו'.. 'ואל ממתקים' ושתו משמנים 'אכלו
בשר ויין) ,ואכן הגר"א שמח מאד בעת תקיעת שופר ,שזה זמן חיוב לשמוח! וזה לא רק המלצה...
אוסף | 67
תוספת שבת לתוכן
(יש"ש ביצה ב' ד') אין בר"ה מצוות שמחה) שמחה ברוב להיות צריך ולכן , המלכת המלך בכל העולמות
וחדוה (תוס' מעשה רב אות ר"ו).
ולכן בר"ה לא אומרים בתפילה 'מועדים לשמחה חגים וזמנים
לששון'( ,שו"ע תקפ"ב ח') ומסביר הב"ח שאפי' שר"ה חג ,אבל להראות שאנו 'בטוחים' ולכן גם 'מכבסין ומסתפרים בערב ר"ה',
כיון שהוא יום הדין החג הזה לא ניתן לששון ולשמחה כבשאר ס"ק תקפ"א (משנ"ב משפטינו', לצדק שיוציא יתברך בחסדו
'תלויים שאנו לפי וביראה, באימה להתפלל יש וכן החגים, כ"ה)
בדין' ,ומה"ט יש שנהגו גם להתפלל בכריעה (משנ"ב שם ס"ק
ורק הביא השו"ע שיש להזהר מקלות ראש ,ולכן לא יאכלו כל
י"ג),
שבעם ,..ומאידך בגמ' ע"ז ה .המובא במשנ"ב ובשעה"צ סי'
בליל ר"ה יכנס לביהכנ"ס ביראה וכן כתב בחיי אדם פרק קל"ט: תקכ"ט ס"ק י"א כתבו שיש 'להרבות בסעודת ר"ה' לסימן טוב
ורעד ,ויתפלל בכוונה גדולה ,ובסעודה הביא שיאכל בשר ומיני לקונה להודיע מחוייב בשר המוכר (ולכן השנה,.. בתחילת
מתיקה לסימן טוב' ,ויהיה שמח ליבו שמחה של מצוה' ,ובטוח אם מכר אמה שלא יעבור וישחוט 'אותו ואת בנו' ,וכבשמחת
בה' עם התשובה ומעשים טובים ,ולא שמחה של הוללות ,ויזכור תורה שמרבים בסעודה להראות שהוא רגל בפני עצמו ,וכפסח
שהוא והעולם כולו תלויים בדין ,ולכן ימנע ממאכל שחביב לו כל יאכלו שלא לזכור צריך שמרבה אפי' אמנם ושבועות),
מאד ..אבל יזהר 'מאד' שלא יכעס בימים אלו( ,ע"ש ,וכעי"ז ככל ולא עולה' 'ועשיתם בתורה נאמר ר"ה על וכן שבעם..
(ר"ה כו ):שהטעם במשנ"ב תקפ"ג ס"ק ה') ,וכן כתב רש"י בגמ' 'כאילו עצמו יעשה שאדם לומר 'והקרבתם' שנאמר החגים
למצוות השופר הכפוף' ,כמה דכייף איניש בתפילתו פניו כבושין שמקריב עצמו' ,ולכן קבעו לפחות ד' ימים לסליחות כביקור
לארץ ,טפי עדיף ,משום והיו עיני וליבי שם' ,עכ"ל. הקרבן (משנ"ב סי' תקפ"א סק"ו ,ע"ש)
אמנם בשעת ברכת שהחיינו הביא שעה"צ (תקפ"א ס"ק י"א) שיש וכן יש להימנע מללבוש בגדים חשובים כבגדי ריקמה ומשי
להיות 'בשמחה יתירה' ,ולכן כתב שאבל אינו במצב שמחה יתירה, כבשאר יו"ט ,כדי שתהיה אימת הדין עליו ,אלא ילבש בגדים
ששהחיינו רואים בביהכנ"ס! חנוכה נרות ידליק לא וממילא לבנים נאים( ,משנ"ב שם ,אמנם הקילו מרנן הגרי"ש אלישיב
בלי שמחה יתירה ,זה אינו שהחיינו ,וזה חידוש שבהלכ' ר"ה, והגר"נ קרליץ זצ"ל ללבוש פראק ,שאינו בגד מפואר כ"כ,)..
מובא הלכה להלכ' חנוכה.
זכאים שנצא 'בטוחים' שאנו ואפי' וכן לא אומרים הלל בר"ה
יוצא שבר"ה הכל ביחד ,חיוב 'שמחה' ביחד עם ענוה ,ועם בדין!! ,והטעם הביא המשנ"ב שצריך להיות ירא וחרד 'ועי"ז'
'תשובה ויראה ופחד' ,והעיקר בלי כעס ...ועי"ז נזכה בדין ,ואיך נזכר לזכות( ,משנ"ב תקפ"ד סק"א) ,וכן כתב הרמב"ם (הלכ'
זה יתכן? וביארו כמו אדם שמתרגש ושמח שהוא אמור לנאום ימי שהם לפי הלל בהם אין ויו"כ ר"ה 'אבל ו') ג' חנוכה
במעמד הכתרת מלך לפני מיליוני בני אדם ,ששמח מאד ובכ"ז (משמע עכ"ל, 'יתירה' שמחה ימי לא ופחד', ויראה 'תשובה
הוא גם בפחד ,ויה"ר שנזכה לזה. ברמב"ם שיש שמחה רק לא שמחה יתירה ,משא"כ למהרש"ל
הידעת?! גם בר"ה שחל בשבת נחשב שתוקעים בשופר:
תרועה' ,הוי כמו תקיעה!! וממילא גם בשבת נחשב שאנו תקענו אין תוקעין בשופר בערב ר"ה משני טעמים ,או להפסיק בין
בשופר ..ואפי' שבתפילה עצמה יש שינוי בנוסח התפילה שיחשוב השטן לערבב או החובה, לתקיעות דרשות תקיעות
בר"ה קודש', מקרא תרועה 'יום אומרים בחול, שחל שבר"ה שגם המשנ"ב והביא כ"ד) ס"ק תקפ"א (משנ"ב ר"ה, שעבר
שבשבת יאמרו 'יום זכרון תרועה' ובדיעבד שהחליף אינו חוזר. בשנה שא' דר"ה יחול בשבת ,וממילא בשבת לא יתקעו ,לא
(משנ"ב תקפ"ב ס"ק י"ט) יתקע בער"ש והסבירו בשעה"צ ס"ק ל"ה :כיון שאומרים 'זכרון
הידעת? יתכן שבסוף גם השנה וגם שנה הבאה 'בסוף' ר"ה 'לא' יחול בשבת!!
לירושלים ,שהרי מחללין שבת בשביל קידוש החודש ,ואז ר"ה אפי' שכעת לפי לוחות השנה ר"ה של תשפ"ז ותשפ"ח אמור
יחול בשבת.. ר"ה לחול בשבת ,וממילא גם יו"ט ראשון של סוכות ושמחת
במעלת יו"ט ר"ה בשבת. תורה ,הביא הגרי"א דינר שליט"א בשיעורו :שאם נזכה לביאת
שבמשנה פ"ד כתוב 'יו"ט של ר"ה שחל וכבר אמר הקדושת לוי המשיח לפני ר"ה ,כתב הביאה"ל (תכ"ז) שיחזרו לקדש החודש
עפ"י הראיה ,ולא ינהגו עפ"י הלוח! ,והרמב"ם בהלכ' קידוש
להיות בשבת' ,שזה נוסח שלא מצאנו באף יו"ט אחר ,וזה
הביא בא לבאר שבכה"ג הוי עיקר ר"ה גם בלי השופר ,וכה"ג שעות כ"ד רק הלבנה, לראות שאפשר הביא ג') (א' החודש
המהר"ל (תפא"י כח) שחידוש המשנה שלא נחשוב שאינו ר"ה לאחר המולד ,ובנוסף 24שעות לפני המולד ,לא נראה הירח,
בלי השופר בשבת ,אלא אדרבא אנו הרי נמנעים משופר כי בבוקר!!, בשבת רק יחולו מהמולד שעות 24 אלו ובשנים
וזה השופר את יטלטל אחד ויהודי יתכן בשבת, יתקעו אם וממילא העדים יוכלו לראות הירח רק במוצ"ש ,ויעידו ביום א'
יהרוס יותר את הראש השנה ..והשופר לא יגן עלינו ...ומאידך ורק אז יהיה ר"ה ,ולרמב"ם (שם ,פ"א ג' ו') אפי' שיודעים מתי
כשאיננו תוקעים אלא 'מזכירים הפסוקים' ב'יום הזיכרון' זה מגן המולד ממתינים לעדים שיבואו ורק אז מתקדש החודש ,וכשלא
יותר ,וכתירוץ המשך חכמה שנחשב לעקידת יצחק רוחנית. שבשנת תשפ"ח יבואו עד ל' ,ממילא מתקדש ל' בחודש ,והוסיף
(ועיין גם בספר דולה ומשקה להגר"י הורביץ זצ"ל) יש אפשרות שיראו בשבת הירח באפריקה ,ואז ב' עדים יטוסו
קופתקופת לרפואת)
ו"קהילות" פלוס"או
ו"קהילות"
פלוס" לע"נ להנציח
ב"נדרים
ב"נדרים (ניתן
אפשר גם לעלון
אפשר גם לתרומות
לעלוןלעלון
לתרומות
וכד' וכד'לתרומות
דרשותדרשות
לשליחת
לשליחת
להצטרפות או
להצטרפות או
והנצחות או
והנצחות אולפרטים
לפרטים
דהלכתא
בטלפון
בטלפון אליבא
שבת" או
או שבת"היומי
תוספת "עלוןדף
תוספת קופת ו'קהילות' -
"עלון
קופת קופת פלוס'
גליונות"
גליונות"ב'נדרים
"אוסף
"אוסף a0732951324g
a0732951324gail.coa
@ למייללמייל
לפנותלפנות
ניתן ניתן
בטלפון שלוחה
שלוחה
. 0527614765
2040 037630543או בטל:בטל:
073-2951324 שבתשבת
בנושא
בנושא
חיזוקחיזוק
שיחותשיחות
לשמיעת
לשמיעת
| 68אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
על הדף
הקב"ה מצפה לראותו )כלשון הגמ' לקמן ד ,ב(, חגיגה דף ב ,א
לדעת אדםהםצריך
כנגד הגוף ,שמכסים השי"ת.
הכבוד באהבת
מרים .ענני והבארלבו
בזכות מהדכורא,יתלהב
ובזה מסכת חולין דף קכ
כשהוא בא לבהמ"ק שהקב"ה מחכה לו! מצפה לו! יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות
בלבהחומריים
להיותאפילו
האנשים, והתרגשותאת כל
צריכים אהרן שמקרב
הכנהבזכות
א"כוהםכמה
אותו,
האדם.
ביותר. השותה יראה ,כדרך הדרשה "יראה נפש לרבות את
הגמרא מביאה את
שאדם בא ליראות כך בא לראות" .יש כאן כמה
באמרי אמת פסח תרפ"ד( )הובא
וסוכות. איתא
ר"ה יו"כ אמתאת ובשפת
אלו יש וכנגד ג' דבר
שבהן השווה כל
הצד משמע ש"נפש" רש"יפנים
ועל כל ופירש גירסאותהשותה".
בראשונים, "נפש – לרבות את
על גמרא זו" ,שכפי ההשתוקקות שיש לאדם לתקן תואמת למה
נפשכם", להיותיש את
צריכה "אם
שותה ,כמו האדם שהראייה של
ואפילו הוא של אדם, המיישב דעתו
שע"יהואהכנת
הזמן שרוצים דהיינויוה"כ המעשים",
ומשה רבינו. נתקנים השכל שהוא כך
הראש ,כנגד ר"המעשיו בעין אחת פטור מן סומא כן ועל אותו, רואה
שהיא לשון תאוה וקורת רוח שהנפש נהנה ממנו. שה'
כל ולתקן הרגל של ההשפעות לקבל בידו האדם,
להתחבר לה' ,כנגד הבאר .ובסוכות הם זכר לענני כבוד ,וכמו"כ בחג הראייה שאין ראייתו החסירה דומה לראיית ה'
עניניו. (בכורות ח ,ב) מבאר ע"פ יסוד זה ,את החלוקה שלימה.שהיאאגדות הגר"א בביאורי
זה מקדשים את הגוף ומכניסים אותו לסוכה.
אם כן ,זוהי הפתיחה למסכת חגיגה "כדרך שבא העליון ,זה:
הרוח שזה החלק
עומד כנגד שהנשמה היא
הקדושים דרשו, נשמה" ,דהיינו ובספריםשל "נפש ,רוח,
להגר"א זו הנפש
לקבל אתשהצורהנפש :א'
לתרגום המושג אפשרויות
ליראות"! כךב' בא
שיש כאן
לראות נמצא היאכביכול
התאוה מקבל שהאדם
והנפש שמהוקנאה, ככבודהיינו יראה",
גשמיים שאינם "יראה
חומדת דברים
שאדםלנשמה .ב'
ע"י אותה
לחברהיא אלאוהחג,
שצריך המועד הרגל,
גשמיים, ההשפעות של
לענינים המשתוקקת כשהוא מתראה לפניו לבהמ"ק ,תלוי מהקב"ה
הגופנית ,כדברי רש"י כאן.
מרומם ומעלה את עצמו אל מול השפע שמגיע באיכות הראייה שלו .שכמידת ההשתדלות וההכנה
האדם ממילא, להקב"ה.
שמשתוקקת אל משמואל זו הנפש
ההשפעות לא יבואו מלמעלה. לשם
מלמעלה.ג' משמרות בלילה מקבלא) דאיכא הגמ' הוא
בברכות (ג, לראות ,כך
הגר"א את ובזה מבארשלו
אלא רק כפי מה שהכין את עצמו ובאותה המידה.
דף קכא
אשר
אדם, תאוה,
בעל "בן
הנפש,כתב:
כנגדקלז(דהואאות )פרק סוחמור נוער
ראשונהחרדים -משמרת בספר
וכמה מתאים הדבר לדברי הגמרא להלן )ג ,א(, משמים
אחר דהיינוה'רדיפה
שכלך ,כי
בעיניצועקיםבוראךכלבים
משמרת שניהתמיד את בשרם. ראה בשר חמורים
וזכיתי לדבר על כך עם מו"ר הגר"מ שפירא זצ"ל השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש
נפשה
נדיב ,כמהשתצא קודם
בנעלים בת מבהמה
פעמייך אכילהמה יפו
"מאי דכתיב הנשמה ,ה'ואז התנוצצות
רושם ...וכן שלישית יש
תעשה ובראייתך ובמשמרת הכבוד והעשירות.
אלקים וכו',
נאין רגליהם של ישראל בשעה שעולין לרגל ,בת בעלה וע"ז
דהיינו וברכה, שפעעם
מספרת ואשהמיני
לך כל ישפיע
התורה, אמו בך
דהיינו בהסתכלותינוק יונק משדי
שהיה יפה יפה
נדיב ,ומולחו
שנקראשחיטהבשר מביתכזיתאבינו שלחותך
אברם שיבריא, "הרוצה
נדיב בתו כתיבשל כנסת ישראל לבעלה הראשון ' -אלכה ואשובה
יראה, יראה רז"ל ודרשו זכורך, כל יראה הרהורי תשובה
רש"י דממתיןישראלעםוכתבמדוע כו'", וישעדלהבין,
שתצא נפשה לגרים".
וממתין לה תחילה
יפה יפה ומדיחו כדרך שבא לראות כך בא ליראות .ולהמון העם ,הוא
נקראים על שם בחינת הנדיבות גירות של אברהם? רגלים בשנה בזמן המקדש ,אבל למשכילים ,כל הראשון'. אל אישי ג'
עד שתצא נפשה משום שאמרו בסנהדרין (סג ,א) מנין לאוכל מבהמה יום תמיד ,בכל שעה ,בכל מקום .בהסתכלך כלפי
ולמקום על הדם,
לא תאכלו לבהמ"ק החיבור
תעשה שנא' שצורת
בלא למדיםשהוא
אנו נפשהשתצאמכאן קודם עסק
מרעוא אדם הראשון:
אתערותא קין שלעלך דלבא,ג' בנים
יתעורר ברעותא כנגד
מעלהבאדם ,הם וג' חלקים אלה
בנדבת לב ,כשאדם מרים ומגביה רק הוא הקדושה,
ואסמכתא בעלמא היא". הגוף .הבל עסק בעבודת הצאן שהוא כנגד כנגדב"ה". רעוין בעבודת דכל
האדמה,
עצמו בהתנדבות ,כמו גר ,ללא מצות אנשים
איסורכמידתמחוייב. אדם דברי של
ביאורוצלמו
שזהבדמותו מביאנולד
לרוח .שת ששייכים
המדומים עבודת
הקנינים ובספר
דאורייתא ,אלא שהואב) שהוא
(שחיטה א,למה ומעבר
הרמב"ם מלומדה דעת
לעומת זאת הזוהר הקודש
ה"יראה" ,כך זוכה ל"יראה" .על כן עלייה לרגל נז (.שדרשו שם חז"ל עה"פ "כי תבואו הנשמה. )בשלח הראשון וכנגד
לבחינה של בת נדיב ,בתו של אברהם אבינו לוקה.
שייכתשאינו לראות פני" ,שבכל פעם שבאים לראות את פני ה',
שהוא תחילה לגרים. ולא
באוירכך
ה' ,ורקלרחףשעליושם אמר להבל
הנכונה של עםשקין
הכוונה להבל,
לבוא צריךקין
וזהו הויכוח בין
ובביאור שורש המחלוקת בין רש"י לרמב"ם נראה כדלהלן. פנים ראיית של ההשפעות את לקבל אפשר
לדרוך על הארץ ,כי הבל שייך לבחינת הרוח .ובאמת שכל העבודה
וזהו מה שאומרים בסליחות "תביאנו אל הר קדשך בבהמ"ק .הוי אומר ,שאין די בעצם הביאה
והביאותיםעלאלהדם" ,את
שכתוב "לא תאכלו
כמופסוק זהמביא על
תפלתך בבית כו)
(ויקרא יט, הרמב"ן
ושמחנו לנשמה.
יתחברבכוונה את שהגוף
ההשתדלות לעשות הוא
צריךענין קיןלהקב"ה ,וגם היא לחבר את הכל
לבהמ"ק ,אלא
מדבר על
(שמואל א יד ,לג) שנאמרהזה
בנביא פישתיםהפסוק
ולכאורה הלא
שנלחם עם וכו'", קדשי
בשאול הר
המעשה להשפעה
והבל הגוף לזכות
והנשמה .וקין את כדיהנדרשת, ובהתלהבות
המצוות – לחבר נכונהועשיית וזו אכילת שבת
על ים הנלוו הנכר "ובני מינה לעיל שכתוב
"הנה העם חוטאים לה' לאכול על הדם" ,שהיו אוכלים מן הבהמה קודם כמו גרים פנים. מראיית
היו פגומים בכך שלא התחברו יחד ולכן לא יצא מהם תיקון העולם. המגיעה
ה' וגו" ,ולמה מזכירים את הציפייה לבנין בהמ"ק
השלל" ,שהיוהדברהעם אל
האמור "ויעט גרים?שם
ולפי שאמר הכתוב הפסוקוזהו מה
שנאמר על שתצא נפשה.
ע"י באורך.איתא בספרי חסידות .בשם משמואל )שביעי ע"ש בגר"אכעי"ז
אצל )שניכרת ההתנדבות בחינת שבאמת
כעיט הדורס ואוכל .ומכאן שהאיסור הוא מדאורייתא ,שהרי בנביא נפלא, של פסח תרע"א( מביא שאביו האבני נזר פירש את
הגרים( ,היא מה שמביא אותנו אל בהמ"ק ואל שהחלוקה
הדר כבוד תרע"ח),
לראות משמואלשבא
(סוכות השם"שכמו מביא כך:
אחר ,דידן
במבט הגמ'על דרך זה דברי
השי"ת.דרבנן.
פניאיסוריםראייתהיה
עדיין לא ראוי הוא אם ויבחון בעצמו בו יראה כך שכינתו,
היא (עפ"י המהר"ל) :גוף ,נפש ,שכל .הגוף הוא הגשמי ,הנפש היא מה
לכך" .ומוסיף על כך בנו השם משמואל שאין
אמנם רש"י בשמואל מבאר באופן אחר ,שהחטא היה שאכלו קדשים שזכו
ממנו,טובות רחוקמתנות
מהנדרש וכנגדם ג'
היותו לתורה. והשכל מתחבר
שיתמרמר על הפירוש שהלב חושק,
לפני זריקת הדם ,או ששחטו אותו ואת בנו ביום אחד .והנה בזבחים שהיאאלא
המים ושברון לב, לעצבות
משה .באר ובזכות השכלולא
כנגד ניתן
לשמחה יו"ט הוא
במדבר :מןישראל כי
(קכ ,א) מובאת מחלוקת אם אפשר לשחוט בבמה בלילה ,והביאו את שאעפ"כ ויתבונן במצבו, ויביט בנפשו
התחתונים העולים למעלה ,היא כנגד הנפש שהיא מלשון רצון, אדם שיחשוב
הפסוק בשמואל ששחטו בלילה ,ומשני כאן בחולין כאן בקדשים. שהאדם משתוקק להתחבר להקב"ה ,כמו הנוקבא המשתוקקת לקבל
אוסף | 69
לתוכן
מחשבה קצרה על הדף
דף קכג
ומקשה החק נתן בזבחים ,בשלמא אי מיירי בקדשים עברו באיסור
שאכלו קודם זריקה ,אך אם מיירי בחולין ,איזה איסור היה בזה ,אלא
קרקפלו של רבי ישמעאל
שרש"י יישב זאת בפירושו השני ששחטו אותו ואת בנו ,והרמב"ן הרי
"ת"ר ליגיון העובר ממקום למקום ונכנס לבית הבית טמא שאין לך כל לומד שאכלו קודם שתצא נפשה .נמצא שלרמב"ן יש מכאן מקור
ליגיון וליגיון שאין לו כמה קרקפלין ,ואל תתמה שהרי קרקפלו של ר' שאכילה קודם שתצא נפשה אסורה מדאו' ,ולרש"י אין מקור.
ישמעאל מונח בראש מלכים".
והנה יש חילוק בין ישראל לגויים לענין מפרכסת ,אי יש בה אבר מן החי,
התורת חיים מציין להגמ' בע"ז (יא ,ב)" :אמר רב יהודה אמר שמואל עוד דישראל מותר וגוי אסור (אלמלא סברת מי איכא מידי וכו').
שלם ומרכיבין אדם ב(,
לקמן ד,
הגמ'מביאין לראותו )כלשון
לשבעים שנה ברומי ,אחת מצפההקב"הלהם
אחרת יש חגיגה דף ב ,א
ובזה יתלהב לבו באהבת השי"ת .אדם צריך לדעת והמהר"ל (גבורות ה' פס"ו) מבאר שיסוד איסור אבר מן החי הוא שעל
ומניחין לו בראשו הראשון
מצפה לו! אדםלו!
מחכהשהקב"הבגדי
ומלבישין אותו
לבהמ"ק באחיגר
כשהואאדם
אותו על יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות
בלב להיות צריכים והתרגשות הכנה כמה א"כ האדם להתאפק ולרסן את מידת התאוה .ובזה מובן שאצל אוה"ע דיני
קרקיפלו של רבי ישמעאל ,ותלו ליה בצואריה מתקל ר' זוזא דפיזא
האדם. יראה ,כדרך
התאוה, "יראהלהתגברות אתהםהדרשה
עלולים יותר מביאהשכן אבר מן החיהגמרא
חמורים יותר,
ומחפין את השווקים באינך ,ומכריזין לפניו סך קירי פלסתר אחוה מפרכסת.כאן כמה
לראות" .יש בא כך ליראות בא ואילו ישראלשאדם
שגדורים בעריות ,לא נאסרו לאכול
תרפ"ד( ,דחמי חמי שקרןפסח
דהיינו יעקב) אמתבאמריהוא )הובא
של עשיו איתא אחיו
אמת(כלומר, ובשפת
זייפנא דמרנא גירסאות בראשונים ,ועל כל פנים הצד השווה שבהן
לתקן לאדם שיש ההשתוקקות "שכפי
ודלא חמי לא חמי ,מאי אהני לרמאה ברמאותיה ולזייפנא בזייפנותיה זו, גמרא על תואמתישלמה
להם לישראללהיות
כמה גםצריכה
האדםעד שהראייה של
והרמב"ם שנחלקו רש"יובזה מבוארהוא
מעשיו כך נתקנים המעשים" ,דהיינו שע"י הכנת שה' רואה אותו ,ועל כן סומא בעין אחת פטור מן
כליקום דין (אויולתקןכד
הרגלווי לדין
ומסיימיןשלבה הכי
ההשפעות לקבליעקב). הועילה בידו
רמאותו של (מההאדם, לראייתאוה'רק
ללא מלקות),
דומה (אמנם מדאורייתא
החסירה האם הוא
ראייתו נפשה,שאין להמתין שתצא
הראייה
עניניו.
כאשר יקום יעקב)". לעשיו, מדרבנן .שהיא שלימה.
שבאלפי שעיקר"כדרךהללו, דלכךחגיגה
עושין דברים למסכת הפתיחה
"ונראה זוהי חיים:
התורתומבארכן,
אם ובספרים הקדושים דרשו ,שזה עומד כנגד זה:
את לקבל שהצורה ליראות"! בא כך
הצלחת ישראל בזמן שבהמ"ק קיים היתה בג' דברים ,בכהונה ונבואה לראות "יראה יראה" ,היינו שמה שהאדם מקבל כביכול דף קכב
ההשפעות של הרגל ,המועד והחג ,היא ע"י שאדם מהקב"ה כשהוא מתראה לפניו לבהמ"ק ,תלוי
שיש להן דמיון
שמגיעולהראות
עצמן השפעלהתפאר מול
באיםעצמו אל המה את
ומעלה מרומםולכן
ומלכות, וההכנה באיכות הראייה שלו .שכמידת ההשתדלות
שמא יעשה עורות אביו ואמו שטיחין
ממילא,מביאין אדם האדם
בהן ,ולהכי ההצלחהאלתלויה
לא יבואו ההשפעותעיקר
דברים אשר מלמעלה.
מאותן ג' שלו לראות ,כך הוא מקבל מלמעלה.
אלא רק כפי מה שהכין את עצמו ובאותה המידה. "שמא יעשה עורות אביו ואמו שטיחין" ,ופירש רש"י שהכוונה לכיסוי
אחד ועושין אותו כדמות מלך וכהן ונביא ,ולכך מרכיבין אותו על אדם בספר חרדים )פרק סו אות קלז( כתב" :בן אדם,
)ג ,א(,
בלבושו של אדם להלןאותו הגמרא
ומלבישים לדברי
עלינו, הדבר
מולכין רמז מתאים
למלכות שהן וכמהחיגר וכדומה.תמיד את בוראך בעיני שכלך ,כי ה' משמים של מיטה ראה
זצ"ל שפירא הגר"מ מו"ר עם כך על לדבר
הראשון רמז לכהונה ,כדאיתא בב"ר לגבי ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו וזכיתי השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש
"מאי דכתיב מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב ,כמה בדרך
וכן ה'רושם...הוריו
ישתמש בעורות
שאדם תעשה
ובראייתך רחוק מאד
נשמע וכו',
אלקים וצ"ב דדבר זה
שהעבודה היתה אז
שעוליןופי'לרגל ,בת
משתמשין,
הבכורותבשעה
היוישראל שבהןשל נאין עור,
רגליהם כתנות בזויה זו? בהסתכלו בך ישפיע לך כל מיני שפע וברכה ,וע"ז
שהיה נדיב, שנקרא אבינו אברם של בתו
בבכורות .ומניחין לו קרקפלו של רבי ישמעאל בראש ,רמז לנבואה של נדיב כתיב יראה כל זכורך ,ודרשו רז"ל יראה יראה,
תחילה לגרים" .ויש להבין ,מדוע עם ישראל העם ,הוא
דאפילו ולהמון
למילתיה, ליראות.
אלים "אלומיהואמובא
לראות כך דמהשבא
שנקטו אביו הרמב"ן כותבכדרך
אברהם?לידע עתידות
שלוקוסמיםמעוננים
אלגירות בחינתדורשים
הנדיבות אשר המהכוכביםשם העובדי
נקראים על בשאר מתיםג'נמי איכא איסורא ,דמת אסור בהנאה ,אלא דבאביו ואמו
כל למשכילים, אבל המקדש, בזמן בשנה רגלים
(א"ה ,ונוסיף לכך מה שהזכרנו בשיעור הקודם בשם הרדב"ז ,שעור האדם מועיל יום תמיד ,בכל שעה ,בכל מקום .בהסתכלך כלפי
ולאום מלאום ולמקום
לבהמ"קשכתוב החיבור
יקום דין ,כמו שצורת
לדין כד ולהכילמדים
מסיימין וי מכאן אנו
לכישוף). מרעוא
מכבדו אתערותא
בחייו יתעורר עלך
בקידושין מכבדו דלבא,
כדאמרי' ברעותא
כבוד מעלה משוםאיכא איסורא טפי
הקדושה ,הוא רק בנדבת לב ,כשאדם מרים ומגביה יעשה ממנו שטיחין ,י"ל משום שיש שאינן היאךב"ה".
א"כרעויןבמותו .וא"תדכל
כמקדם".
אנשים בשלשתן
ונצליח מצות
המלוכה ללא
כמו גר, תחזור לנו עצמושלעתיד
בהתנדבות, יאמץ,
מלומדה ומעבר למה שהוא מחוייב .כמידת אדם".
דבריבניהזוהר
ביאור מהן
שזהיתרחקומביאשלא
לטומאתן כדי
עבודת הקודשוחוששין חוששין לאיסורן
ובספר
לרגלרבי ישמעאל,
עורו של כן את
עלייה איתם
נושאיםעל
יראה". שהם
כאן ל"
שהוזכרזוכה ונמצא שמה
ה"יראה" ,כך )בשלח נז (.שדרשו שם חז"ל עה"פ "כי תבואו
נדיב ,בתו של אברהם אבינו בתע"ז.במס' שםשללבחינה
כמבואר שייכת
הרי זה משום
פני ה',ואמו
אביואת דעורות
לראות פעםנראה
שבאים שבכל"ולי
פני",דבריו:
לראותבסוף
עוד כותב הרמב"ן
שהוא תחילה לגרים. כך שוטחן ורק
לפניו". והואשם ה',
עליהןשל
הנכונה הכוונה
לספוד עם בידו מפשיטןלבוא
ומקיימן חיבתן הוא צריך
ונציין נקודה נוספת ,שלכאו' יש סתירה במה שמובא בגמ' בע"ז אודות אפשר לקבל את ההשפעות של ראיית פנים
הר קדשך
שיעקב הוא זייפן "תביאנו אל
אומרים בסליחותאחד הם
ברומא ,דמצד שאומרים
שעושים וזהו מה
הטקס הביאה
בשום די לאבעצם
אשכחנא שאיןדהא הוי עלאומר,
דברי הגמ', בבהמ"ק.נשאל
הרדב"ז (ח"א סי' רסב)
ושמחנו בבית תפלתך כמו שכתוב והביאותים אל בכוונה ההשתדלות את לעשות צריך אלא לבהמ"ק,
דוכתא דחשו חכמים למלתא דלא שכיחא ,ודבר זה אינו מצוי כלל
על לבא יתגבר שלעתיד
הזה מדברהפסוקמודים
ומאידך הם הבן העיקרי,
ולכאורה הלא שהוא
וכו'", קדשי באומרו
הר נכונה ובהתלהבות הנדרשת ,כדי לזכות להשפעה
שכתוב לעיל מינה "ובני הנכר הנלווים על עלכמו
עשיו. גרים
יעקב ואפילו עכו"ם היו מרחיקים דבר זה. שטיחין,
פנים. המגיעהואמו
מראיית שיעשה עורות אביו
ה' וגו" ,ולמה מזכירים את הציפייה לבנין בהמ"ק
הדבר
שיש שני זמנים האמור
דידוע עבודהולפי
מבאר כך, גרים? שנאמר על
עבודת הפסוק
קלוגר בספרו שלמה רביע"י איתם נושאים
)שביעי שהלגיונות היו
משמואל חסידות .בשם הגמ' להלן
בספרי(קכג ,א) ע"פאיתא ומיישב הרדב"ז
כעי"ז
אצל )שניכרת ההתנדבות בחינת שבאמת
של גאולה – 'בעיתה' ו'אחישנה' .וכפי שרמח"ל מאריך בספריו שיש נפלא, את פירש נזר האבני שאביו מביא תרע"א( פסח
ראשי בני אדם ,שעל ידם היו עושים כישוף במלחמה .ומוסיף עורות של של
הגרים( ,היא מה שמביא אותנו אל בהמ"ק ואל דברי הגמ' דידן כך" :שכמו שבא לראות הדר כבוד
יסובב את הסיבות שתהיה הגאולה על כל פנים ,אולם השי"ת.שהקב"ה תאריך
ראיית פני שמקבל הכישוף
הוא ראוי כוחאם בעצמו גדול
ויבחון בוכך יותר לאדם,
קרוביראה
שהמת כך
שכינתו,הרדב"ז שככל
גם קודם הזמן ההוא יש אפשרות להקדים את הגאולה ע"י תשובה וקיום כדי שאין
להמשיך משמואל בעורות השם
אביהם ואמם משתמשיםכך בנו
ומוסיף על
לכך" .אדם
ממנו .על כן היו בני
ממנו,
דוקא מהנדרש רחוק היותו על שיתמרמר הפירוש
כוחות כישוף להגן על עצמם .ועל כן אין זה בזיון למת ,ואדרבה
התורה .ומעתה ,מודים הרומאים שאם יעשו ישראל תשובה ייגאלו, כי יו"ט לשמחה ניתן ולא לעצבות ושברון לב ,אלא
אך אין הם מודים שיש הבטחה גמורה שייגאלו על כל פנים ,בזה אינם שאעפ"כמה ויתבונן
עורם .ומובן במצבו ,את
חשש שיקחוהיהויביטבנפשו אדם
האדם, שיחשובאל
אביו ואמו שקרובים
מודים וטוענים שיעקב הוא זייפן. שחששו לכך חז"ל וגזרו על מצב זה טומאה.
| 70אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
מחשבה קצרה על הדף
לכך שהתורה לא נמסרת בנבואה אלא בדרך חכמה ,ועל כן אפילו אם והאמת היא שהגאולה העתידה מובטחת לנו שבכל מקרה נגיע
יהושע יאמר את הדברים לא יציית לדבריו ,שכן הקובע הוא החכמה. לגאולה ,ואין היא תלויה במעשינו.
החיד"א (ברכי יוסף או"ח לב ,ד) מוכיח מכאן שאפילו ענין מציאותי לא
דף קכד
נקבע ע"פ נבואה ,דהרי כאן יש שאלה במציאות אם ר' יוחנן דיבר
על הרישא או על הסיפא ,ואעפ"כ אמרינן שאם יגיע יהושע בן נון אי אמר לי יהושע בן נון
לא יקבלו את דבריו.
"אי אמר לי יהושע בן נון משמיה לא צייתנא ליה".
אלאב(,ע"פ חכמה,נביא ד,
הגמ'ע"פלקמן )כלשון
נמסרת הואלראותו
שהתורה לא מצפה הקב"ה
שהיסוד נמצא חגיגה דף ב ,א
ובזה יתלהב לבו באהבת השי"ת .אדם צריך לדעת וצ"ב מדוע נקטו את יהושע בן נון ,ולא את משה רבינו.
אלא יהושע,רבינולו!
מצפה משה
כאןלו! שהקב"הנזכר
מחכה לבהמ"ק מדוע לא
באיישוב נוסף
כשהואלנו
ובכך יש יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות
בלבהכלל שאין
להיותנאמר
צריכים ובו לא והתרגשות
התורה בנבואה, קיבל אתהכנה
כמהרבינו
א"כ משה
שהרי והנה הב"י (יו"ד סו"ס רמב) כתב" :כתוב בסוף ספר ארחו"ח ,אדם מריב
האדם. הגמרא מביאה את הדרשה "יראה יראה ,כדרך
התורה נמסרת בנבואה ,ורק מיהושע בן נון ואילך אמרינן דאין פוסקין אותוכמהמלקיןרבינו,כאן
כמשה יש
לראות". באהייתכך אם
ליראותממך
איני מקבל שאדםלובא
עם חבירו ואמר
נביא.אמת איתא )הובא באמרי אמת פסח תרפ"ד( ובשפתע"פ שבהן נון
יהושע בןהשווהאמרה הצדפניםאילו
אמרוכלבגמ'
דמשו"ה ועל
בראשונים, גירסאותונ"ל
משום בזיון ,עכ"ל,
על גמרא זו" ,שכפי ההשתוקקות שיש לאדם לתקן הוא שהראייה של האדם צריכה להיות תואמת למה
מעשיו כך נתקנים המעשים" ,דהיינו שע"י הכנת אחת פטור מן בעיןמשה". אמרה כןאילו
סומא אמרוולאועל רואהליה,
אותו, שה'צייתנא מפומיה לא
האדם ,בידו לקבל ההשפעות של הרגל ולתקן כל דף קכה הראייה שאין ראייתו החסירה דומה לראיית ה'
עניניו. שלימה".נראה שמפרש הבזיון הוא למשה רבינו ע"ה, שהיאכ) כתב: והט"ז שם (ס"ק
שהוא אומר אילו היה אדם אחר כמותו ,והוא בלתי אפשרי שהרי
"כדרך שבא במומיהמתחגיגה טומאת
למסכת אם כן ,זוהי הפתיחה ובספרים הקדושים דרשו ,שזה עומד כנגד זה:
לראות כך בא ליראות"! שהצורה לקבל את כולכך,כביעלשחולק
מביאמקבל שהאדם המהרש"ל אך בשם
היינו שמה "יראהכמשה".
יראה", כתיב ולא קם
שאדםבו טומאת
ע"י אך אין
ואהל,
היאמשא טומאת
והחג, יש בו
המועד ההשפעותמןשלהמת,
הרגל, תרווד רקב מתראה לפניו לבהמ"ק ,תלוי כשהוא
בעלמא. הגזמה מהקב"ה
שאינו בזיון אלא
שמגיע השפע מול אל עצמו את ומעלה
דאי אפשר לאחוז את כל הרקב המפורד לפירורים. מרומם
מגע, באיכות הראייה שלו .שכמידת ההשתדלות וההכנה
מלמעלה .ההשפעות לא יבואו אל האדם ממילא, שהפירוש בדברי הב"י מלמעלה.
שם כתב, מקבלהשו"ע כךעלהוא לראות,
מאהבה בהגהות שלו
תשובה
המידה.
חנוטים שנמצאים ובאותה
(גופות עצמו
ב'מומיה' שהכין את
טומאה האם ישכפי מה אלא רק
האחרונים דנו אדם,היהזאת לאאומר"בןקלז(היהכתב: אותמשה שגםסואילו)פרקלומר שלא שייך
חרדים הוא אחר,בספר
במצרים).מתאים הדבר לדברי הגמרא להלן )ג ,א(, וכמה משמיםנותן
רבינו הואדמשהה'שכלך ,כי
בעיניתורה,
בוראך במתן
אתזו כפירה שהרי תמיד
הדברים,מקבל אתראה
וזכיתי לדבר על כך עם מו"ר הגר"מ שפירא זצ"ל השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש
כמהכלל א סי' ד) הגינת נדיב,
וורדים (יו"ד בנעלים בת
פעמייךעצמות.
יפוטומאתמהכאןשישדכתיב "מאי
המל"מ טוען רושם ...וכן ה'שמלקין אותו. הארחו"חתעשהובראייתךזה כתב אלקים ועל
וכו', התורה לישראל.
נאיןשאין כאן טומאת עצמות אלא מדין תרווד רקב ,וכיון שהמומיה
בת לרגל, שעולין בשעה ישראל של רגליהם סובר ראיה
בהסתכלו בך ישפיע לך כל מיני שפע וברכה ,וע"ז
יראהשאיןרז"לבאופן ודרשו הגמ'
אחר את לבארכלבאופן כתיבכתב החת"ס כאן
נדיב בתו של אברם אבינו שנקרא נדיב ,שהיה יראה, זכורך, יראה
מגע.מדוע עם ישראל להבין,
וישטומאתלגרים".בה גם
גוףהאחיד ,ישתחיל
היא העם,ר'הוא
יוחנן, שהביא ולהמון
שמועה בשם עולאליראות. כך בא לראות על
מדובר כאן שהרישבא לארחו"ח,כדרך
נקראים על שם בחינת הנדיבות גירות של אברהם? ג' רגלים בשנה בזמן המקדש ,אבל למשכילים ,כל
והנה היערות דבש (ח"א דרוש ז) כתב שמטרת המצרים בחניטה ,היא מדברי
שמביאכלפי
בהסתכלך יהושע בן נון
בכלזהמקום. שעה ,היה
שאפילו אם מתאים לומר
תמיד ,בכל ועל כן יום
מכאן אנו למדים שצורת החיבור לבהמ"ק ולמקום שייךמרעוא
לא היהאתערותא
בשמו .ולכןיתעורר עלך
דלבא,הדברים מקבל את ברעותא מעלה היה
רבו משה ,לא
נשאר בגופו יש
ומגביה כשהמת
וידוע מרים
כשאדם הגוף,
בתוךלב,
בנדבתהנפשכוחרק
אתהוא להשאיר
הקדושה, דכל רעוין ב"ה".
אנשיםבה ,והעידו הטומאה מצות
והכישוף דבקים גר ,ללא שנשארת,כמו
וכוחות בהתנדבות,מסוימת עצמו
נפש להתבטא כן על משה ,שהרי משה לא מביא דברים מפי ה' כענין רב
מלומדה ומעבר למה שהוא מחוייב .כמידת לכאן דבריונצרף
הזוהר ביאורגרונו.
שזהמתוך מדברתמביא הקודש
דשכינה אחר,עבודתבאופן ובספר
ותלמיד ,אלא
כוחות רוחניים
והגיעולרגל
מומיות,עלייה
מהמצרים על כן
גנבל"יראה". ספרדיכךאחד
זוכה כי ספן
ה"יראה", )בשלח נז (.שדרשו שם חז"ל עה"פ "כי תבואו
של אברהם אבינו נדיב ,בתו
הספינה. וכמעט של בת
הטביעו את משחיתיםלבחינה
שייכת ליהושע",
ומסרהפני ה',
לראות את שבאים מסיני
קיבל תורה פעם"משהשבכל אבותפני",בריש דברי המהר"ל
לראות
שהוא תחילה לגרים. כך ורק ה', שם של הנכונה הכוונה
שהעברת התורה למשה אינה נקראת "מסירה" ,ורק ממשה ליהושע עם לבוא צריך
ובאבני נזר (יו"ד סי' תסו) מאריך לבאר ענין טומאת מת ,ומביא מהזוהר אפשר לקבל את ההשפעות של ראיית פנים
וזהו מה שאומרים בסליחות "תביאנו אל הר קדשך התלמיד הראשון.
הביאה די בעצם הדוגמא של
אומר ,שאיןדיהושע הוא נמצא הויבבהמ"ק.נחשב מסירה.
כוחות הטומאה את הגוף ,כל
והביאותים אל שכתובעוזבתהנשמהכמו
תפלתך שכאשר
והאוה"ח ,בבית
ושמחנו לבהמ"ק ,אלא צריך לעשות את ההשתדלות בכוונה
מת מאשר גוי מדבר על
הזהטומאת הפסוקיותר ולכאורה הלא
בישראל יש וכו'",
אליו ,ועל כן הר
באיםקדשי
להתחבר להשפעה ר'
בר כהן קומי כדיר' בא
לזכות "אמר יבמות (ד ,יא):
הנדרשת, ובהתלהבות בירושלמי והנה איתא
נכונה
גרים כמו שכתוב לעיל מינה "ובני הנכר הנלווים על חזקיה לא אמרה ר' ירמיה ואיקפד ר' מראיית ר'פנים.
אמרה .א"ל המגיעה
יוסי ,ר' ירמיה
הנשמה הגבוהה,
בהסתלקותבהמ"ק אתישראל
הציפייה לבנין מזכיריםאצל
ולמהבאוהל) ,כי
וגו",מטמא
(דישראל
ה'
הדבר האמור ולפי גרים? על שנאמר
כניסה יותר גדולה של כוחות הטומאה ,עד שממלאים את הבית. הפסוק ישע"י אמר למשה לא
)שביעי משמואל בשםקושר חסידות.שהיה
אפילו יהושע
שכןבספרי איתא כעי"זא"ל
יוסי לקיבליה.
נפלא ,שבאמת בחינת ההתנדבות )שניכרת אצל את פירש נזר האבני שאביו מביא
אומרה כן ".כלומר ,אפילו יהושע לא היה אומר שמשה לא תרע"א( פסח כן ואת של
כמה ואל
שיותר זמן ,כדי בהמ"קאל הגוף שמביא אותנו
להשאיר את שמטרת מה
המומיה היא הגרים( ,היא
ומאחר דברי הגמ' דידן כך" :שכמו שבא לראות הדר כבוד
ראיית פני השי"ת. ראויהרי
הואקרוב,תלמיד כה
ויבחון אםבעצמו שהיה
יראהלאבושמע) ,אף אמר והואאולי כך אמר משהו (כי
שכינתו,
שאותם כוחות טומאה יישארו ,מסתבר אפוא מאד שיש טומאת מת שאין משמואל השם בנו כך על ומוסיף לכך".
שיהושע הוא סמל המסירה המדויקת ,כיון שהוא התלמיד הראשון.
במומיה ,שהרי כל עיקר מטרת המומיה היא להשאיר את הכוחות הפירוש שיתמרמר על היותו רחוק מהנדרש ממנו,
אלא
לב,אחרת. בדרךושברון אך לעצבות
הרמב"ם הלך הגמ',ולא
דבריניתן
לשמחה בביאור יו"ט
אחת וזהו דרך כי
הללו שמהם באה טומאת מת .ונמצא דמסתבר כדברי היגנת וודרים שיחשוב אדם בנפשו ויביט במצבו ,ויתבונן שאעפ"כ
דבמומיה יש יותר טומאת מת משאר רקב. הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה מביא את דברי הגמ' כאן כדוגמה
אוסף | 71
לתוכן
לתוכן
לתוכן
מסביב לשולחן
שאלות ותשובות בנושאים אקטואליים
מתורת הכולל 'מבקשי תורה'
בראשות הרה"ג רבי אילן נתנאל סנדר שליט"א
• ראש השנה • גליון • 6
השחר עדיף לומר הסליחות בחצות הלילה ולא בבוקר מהו הזמן הראוי ביותר לאמירת סליחות.
לאחר שיאור היום. תקפא ,א
וכן הביא בקובץ בית חיינו (ח"א עמ' קמו) מכתב שכתב הגר"י תשובה :הזמן הראוי ביותר הוא באשמורת הבוקר.
ניימן זצ"ל להגרי"י קנייבסקי זצ"ל ,שמעת שהנהיגו שעון
אבל אפשר לומר גם בחצות הלילה (אבל קודם חצות אין לומר
קיץ ,חצות הלילה הוא מאוחר וגורם לביטול תורה בבוקר,
סליחות) .וגם ניתן לומר בבוקר אחרי שהאיר היום (ועדיף שיקדים
האם אפשר לשנות ולומר סליחות בבוקר ,והשיב שימשיכו
לקום מכל יום).
לומר בחצות ,אך ינהיגו את הישיבה לפי שעון חורף ,ומוכח
נחלקו הפוסקים ,כשלא יכול לומר באשמורת הבוקר,
שעדיף לומר בחצות אבל הגרש״ז אויערבאך זצ״ל (הליכות
האם עדיף לאומרו אחר חצות ,או בבוקר.
שלמה פ״א הערה )6לא היה ניחא ליה במה שאמרו בחצות ,וכתב
שעדיף לאמרו בבוקר .אבל ביום הראשון של הסליחות היה ובדיעבד אם לא יכול לומר סליחות בלילה או בבוקר,
נוהג לומר בחצות הלילה כי אומרים שם בזעקם בעוד ליל אפשר לומר אפילו במנחה.
וכן במוצאי מנוחה. ביאור הדין:
וכתבו האור לציון (ח"ד פ"א) ובספר יחוה דעת (ח"א סי' מו), השלחן ערוך פסק (סי' תקפא סע' א) ,שנוהגים לקום באשמורת
שבדיעבד אם אי אפשר להם לומר סליחות באשמורת לפני לומר סליחות ותחנונים מראש חודש אלול ואילך עד יו"כ,
תפלת שחרית ,יכולים לומר סליחות לפני תפלת מנחה. וכן מנהג בני ספרד.
הרמ"א כתב שמנהג בני אשכנז אינו כן ,אלא עומדים
מה המנהג באמירת תהילים בחודש אלול.
תקפא ,א באשמורות לומר סליחות ביום א' שלפני ראש השנה ,ואם
חל ראש השנה ב' או ג' אז מתחילין מיום א' שבוע שלפניו.
תשובה: וכך אכן נוהגים מנהג בני אשכנז.
לומר כל יום פרק כ"ז "לדוד ה' אורי וישעי" בבוקר ובערב. ובמשנ"ב כתב (הקדמה לסי' תקפא) שבסוף הלילה הקב"ה שט
ונחלקו הפוסקים האם בערב הכוונה אחרי מנחה כמנהג בעולם והוא עת רצון .וכתבו המג"א הב"ח והפרישה שהיינו
נוסח ספרד ,או אחרי ערבית כמנהג נוסח אשכנז .ובני שלוש שעות אחרונות של הלילה.
ספרד ברובם לא נהגו לאומרו.
ובמטה אפרים כתב (סע' יא) שעכשיו ברוב המקומות
לומר בכל יום עשרה פרקי תהילים. מאחרים אמירת הסליחות עד עלות השחר.
ביאור הדין: ובאלף המגן כתב שאם לא אמרו בעלות השחר יאמרו גם
כתב הקיצור שו"ע (סי' קכח סע' ב) נהגו בכל תפוצות ישראל לאחר עלות השחר ,כי בין ראש חודש אלול ליוכ"פ זה עת
לומר את פרק כ"ז בתהילים ,מראש חודש אלול עד יום רצון גם אחרי עלות השחר.
הכיפורים .וכך כותב רבי יעקב רוקח בספרו שערי תפילה: ובערוך השלחן כתב (סע' ד) שהיום בהרבה מקומות אומרים
כל האומר מזמור 'לדוד ה' אורי וישעי' מראש חודש אלול סליחות אף שהיום גדול.
עד אחר שמחת תורה ,אפילו גזרה רעה נתונה עליו מן ובהליכות שלמה כתב (פ״א הערה (13שמכל מקום יש להקפיד לקום מוקדם
השמים יכול לבטלה ,ומעביר מעליו כל המקטרגים וכל יותר ממה שרגיל בשאר ימות השנה ,ודי במה שהקילו שלא לקום באשמורת הבוקר ובאגרות
גזרות קשות ורעות ,ויוצא זכאי בדין ,ומובטח לו שיוציא משה כתב (או"ח ח"ב ס' קה) שנהגו בהרבה מקומות לומר סליחות
ימיו ושנותיו בטוב ,ויערב לו. בחצות הלילה ,אבל קודם חצות אין לומר כלל (מלבד יו"כ).
האר"י הקדוש מסביר (סידור לרבי שבתי כוונת ראש חודש אלול) :בראש ובשעת הדחק גדול ,שאם לא יאמרו לפני חצות לא יאמרו
חודש אלול ה' מושיט לך שושנה -דודי לי ואני לו הרועה כלל ,יש להתיר בגדר הוראת שעה לומר סליחות לפני חצות
בשושנים .לכל שושנה יש 13עלים ,המרמזים על י"ג מידות שאין בכך איסור ,אלא שאין הי"ג מידות מועילות כהבטחה
של רחמים .בחודש אלול נפתחים 13צינורות של רחמים, שלא ישובו ריקם .אך בשו"ת יחוה דעת (ח"א סי' מו) הביא בשם
שמעניקים לאדם את היכולת להשתנות .הצינורות נפתחים האר"י הקדוש תשו' הרמ"ז ועוד שזהו איסור גמור ,ואף
כשאומרים את מזמור 'לדוד ה' אורי וישעי' .המזמור מכיל סכנה יש בדבר.
את שם ה' 13פעמים .בכל פעם שאומרים את שם ה' ,צינור וכתבו הגרי"ש אלישיב (ירושלים במועדיה ירח אתנים עמ' קמג) והגר"ח
של רחמים נפתח מעליך. קנייבסקי זצ"ל (אשי ישראל פמ"ה הערה יב) ,שאם לא יקום בעלות
אוסף | 73
לתוכן
שבאמת שתי תקנות נפרדות הן -תקנת התקיעה בר"ח וכן פסק המשנ"ב (סי' תקפא ס"ק ב) ,ונוהגין במדינתינו מר"ח
אלול שהוא זכר לתקיעה שתקעו במדבר כשעלה משה אלול עד יוה"כ לומר בכל יום אחר גמר התפילה מזמור
לקבל הלוחות ,ותקנת התקיעה בשאר ימי החודש שהוא לדוד ד' אורי וכו' בוקר וערב ,ואומרים אחריו קדיש.
לעורר את העם לתשובה. ומקור המנהג עפ"י המדרש שוחר טוב ,אורי בראש השנה
עוד טעם כתב הטור ,שהוא לערבב את השטן ,ובפשטות וישעי ביום הכיפורים ,ואח"כ יצפנני בסוכה שהוא רמז
לסוכות.
הכוונה שלא יבין השטן מתי יהיה ראש השנה ולא יקטרג.
אמנם דעת הגר"א (מעשה רב סי' נג) שאין לאמרו כלל .וכן נהגו
ומלשון הטור שכתב' ,לכן התקינו חז"ל שיהיו תוקעין
כמה צדיקים מגדולי החסידים שלא לאומרו ,וכן נכתב
בר"ח אלול בכל שנה ושנה וכל החודש' ,מבואר שתקנה בילקוט אוהב ישראל (מנהגי הרה"ק מאפטא זי"ע עמ' קנג) ,וכן נהג
זו של תקיעת שופר תקנת חכמים גמורה ,ועפ"י זה כתבנו הדברי חיים.
להקשות מדוע גם אין מברכים על תקנה זו לדעת התוס' מתי אומרים -המשנ"ב כתב שאומרים בבוקר אחרי
(סוכה מד ,ב ד"ה כאן במקדש) שמברכים גם על מנהג ,שהרי פסק שחרית ובערב אחרי מנחה .אבל יש נוהגים לאמרו אחרי
הרמ"א (סי' תכב סע' ב) שמברכים על הלל של ראש חודש ,שאינו ערבית (וכן מבואר באלף המגן ובלוח ארץ ישראל) .ונהגו נוסח אשכנז
אלא מנהג. לאמרו אחרי ערבית ונוסח ספרד אחרי מנחה.
וביארו בשו"ת דברי יעקב והרבבות אפרים (או"ח סי' שצג), וכתב בלוח ארץ ישראל שבבית הכנסת החורבה נהגו
שכיון שאין תקנה זו מצוה בפני עצמה אלא רק כדי לעורר לאמרו רק בשחרית ולא בערב ,וכן המנהג בישיבת חברון.
את העם לתשובה ,א"כ אין תקנה זו אלא כהכשר מצוה, במטה אהרון (סע' ח) ובמשנ"ב (סי' תקפא ס"ק ג) כתבו ,שיש
וע"כ לא שייך לתקן ברכה על מנהג מעין זה. נוהגים לומר בכל יום עשרה מזמורים ,ועד ר"ה מסיימים
שתי פעמים את כל ספר תהילים ,שיש בו ק"נ פרקים ,ושתי
האם המתפלל ביחידות אומר אבינו מלכנו. פעמים ק"נ עולה שלש מאות שהוא גמטריא 'כפר' .וכתב
עוד ,ובימי התשובה שבין ר"ה ליוה"כ אומרים יותר מעשרה
תרב ,א
מזמורים ,כדי לגמור התהלים פעם שלישית קודם יוה"כ.
תשובה :כן.
מדוע אין מברכין על מנהג תקיעת שופר בחודש אלול.
ביאור הדין: תקפא ,א
הרמ"א פסק (סי' תרב סע' א) שבכל הימים שבין ראש השנה
תשובה :תקנת חז"ל לשמוע שופר בחודש אלול אינה מצוה
ליום הכיפורים אומרים אבינו מלכנו ערב ובוקר ,מלבד לכשעצמה ,אלא כדי לעורר את לב העם לתשובה וכהכנה
בשבת ,וכן נהגו בני ספרד. למצוה ,לכן אין שייך ברכה על תקנה מעין זו.
בשו"ת שבות יעקב כתב (ח"ג סי' מד) ועל דבר לומר אבינו
מלכנו ביחיד לא ידעתי למה לא יאמרו ביחיד ,הלא עיקר ביאור הדין:
התפילה היא תפלת היחיד ,וכן מבואר להדיא בתשובת הטור פסק (סי' תקפא) וז"ל ,תניא בפרקי דר"א בראש חודש
הריב"ש (סי' תקיב). (אלול) ,אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה ,שאז עלה לקבל
לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה -משה עלה להר
גם בקיצור שני לוחות הברית כתב כן בשם הגדולים, שלא יטעו עוד אחר עבודה זרה ,והקב"ה נתעלה באותו
שצריך לומר גם כאשר הוא מתפלל ביחידות .וכן פסקו שופר שנאמר עלה אלוקים בתרועה ,לכן התקינו חכמינו
האליה רבה (סי' תקפד אות ה) והמטה אפרים (שם סע' יד) ,והמקור ז"ל שיהיו תוקעין בראש חודש אלול בכל שנה ושנה וכל
חיים. החודש ,כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה ,שנאמר אם
אמנם בדעת תורה כתב שלא לומר אבינו מלכנו ביחיד, יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו ,וכדי לערבב את השטן .וכן
ובאליה רבה (סי' תקפד ס"ק ה) הוסיף ,שמי שאינו נוהג לומר נוהגין באשכנז לתקוע בכל בוקר וערב אחר התפילה ,עכ"ל.
אבינו מלכנו ביחיד ,אפשר ליתן סמך מהמובא בגמרא (תענית וכן פסק הרמ"א (סי' תקפא סע' א) שנהגו מראש חודש לתקוע
כה ,ב) ,שירד רבי עקיבא לפני התיבה ואמר אבינו מלכנו, בשופר אחר תפילת שחרית.
משמע רק שירד לפני התיבה אמר אבינו מלכנו. טעם תקנה זו -מבואר בדברי הטור ,שהוא כדי לעורר את
עם ישראל שיעשו תשובה ,וכפי שנאמר 'אם יתקע שופר
ופסקו הגר"י קמנצקי זצ"ל (אמת ליעקב או"ח סי' תרב) והלכות חג
בעיר ועם לא יחרדו' .אך בנוסף לזה ,הביא מדברי פרקי
בחג (עמ' פא) והגר"ע יוסף זצ"ל (חזון עובדיה ימים נוראים עמ' רה) והגר"א
דר"א ,שהוא זכר לתקיעה שתקעו במדבר ,כשעלה משה
נבנצל שליט"א (ירושלים במועדיה בין המצרים עמ' קפב) וכן כתב באישי רבינו בר"ח אלול לקבל הלוחות השניות ,וכפי שביאר הבית
ישראל (פמ"ה סע' מה) שיכול לומר .וכתב באשי ישראל (שם הערה
יוסף ,שמתקיעה זו שתקעו במדבר כדי שלא יטעו אחר
קלג) ,שאם אינו מתפלל עם ציבור ,ושמע שאומרים אבינו עבודה זרה .למדים שיש בכח השופר למנוע מן החטא,
מלכנו ,עדיף לומר עמהם ,ומ"מ יכול לחזור ולומר שנית ועל כן תוקעים אנו בחודש אלול לעורר את העם לתשובה.
אחרי התפילה. אמנם בדברי השל"ה הקדוש (ראש השנה ריש פרק תורה אור) מבואר,
להערות והארותbh0584433613@gmail.com : | 74אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
בס"ד,
בירורי הלכה סוכות
אקטואליים
מתוך הסוגיות
והפוסקים
סיכום יסודי ובהיר של הלכות ד' מינים
*נחלקה התיומת לדעת הגאונים -לולב המסתיים בשני לולב
תיומות ונפרדו התיומות זמ"ז עד השידרה פסול .תוס' *נפרדו עליו – הרמ"א הביא מהמ"מ דמצוה מן המובחר
והרא"ש כתבו דרק אם היו מחוברים ונפרדו פסול ,וכן הביאו לקחת לולב שאין עליו פרודות לגמרי ,דעת הט"ז דנפרדו
להלכה כמה אחרונים .אולם הב"י כתב דאף אם היו מופרדים קצת כשר לכתחילה ,והמ"ב הביא דהמאמ"ר והבכור"י כתבו
מתחילה הוא פסול. דאינו לכתחילה.
שיטת הגאונים לא הובאה להלכה ,אולם כמה פוסקים הביאו אם העלים נוטים מעט לצדדים אולם כשמנענע או שמניח
לחשוש לכתחילה לגאונים ,ב"ח פרמ"ג מאמ"ר בכור"י. ע"ג השולחן העלים מתחברים לשידרה -יש שכתבו דה"ה
(ומיהו בלשון המ"ב ס"ק טו יש קצת משמעות דהיקל בזה דכתב דאם מהודר( .ואפשר דכן יש משמעות במ"ב ס"ק ג' שכתב דלכתחילה יקח
הלולב מסתיים בשתי תיומות ונחלק אחד פסול ,משמעות דבריו שלא
לולב שעליו שוכבין זע"ז ולא לצדדין) .ויש שכתבו דעדיף לקחת
חשש לפסול אלא בנחלק ולא שנפרדו שני התיומות זמ"ז). לולב שעליו שוכבין זע"ז( .ומיהו בגר"ז ס' ה' משמע דאם הרווח
*שתי תיומות ונחלק אחד ,מ"ב ס"ק טו פסול .וחזו"א כשר אינו מחמת שהעלים התחילו להיפרד זמ"ז -ה"ה מהודר).
(הק' מאי שנא מנקטם עלה אחד שהמ"ב כתב שכשר ,ועוד הרי אפשר
*נחלקה התיומת – הארכנו במאמר.
לקטום כעת ומדוע פסול).
דעת השו"ע -השו"ע כתב נחלקה התיומת פסול ,ולא ביאר
*שתי תיומות ונקטם אחד -מ"ב ס"ק כט מיקל.
מהו נחלקה ,הרמ"א הוסיף על השו"ע "ברוב העלים" ,וכתב
*לולב דסליק בחד הוצא -חומרת הגריש"א שעלים בתיומת המ"ב דנחלק רוב עלה ועלה.
יגמרו יחד בשווה הן באורך העלה ,והן ברוחב העלה .ורוב דעת הרמ"א -אפי' נחלק העלה העליון האמצעי שעל
הפוסקים מקלים בזה. השדרה עד השדרה.
*יבש – הארכנו במאמר באחרונים יש כמה דעות -י"א דנחלק העלה העליון ברובה.
שו"ע יבשו רוב עליו או השידרה פסול. וי"א טפח.
יבשה התיומת העליונה -המ"ב הבין שבראב"ד יש חומרא דעת הרמ"א לכתחילה " -לכתחילה מצוה מן המובחר נוהגין
דאם יבשה התיומת העליונה פסול .וע' במאמר שהארכנו ליטול לולב שלא נחלק העלה העליון כלל ,כי יש מחמירין
בכמה ראיות דלכאורה בראב"ד מבואר להיפך שבא להקל אפילו בנחלק קצת .ובגר"א כתב אם נחלק מקצתו אין
שאם נשאר האמצעי לח הרי הוא מציל על שאר העלים להחמיר כלל( ,מ"ב ס"ק טז).
הלולב כשר .וכ"כ החזו"א ,ואם יבש לגמרי דה"ה כניטל, הכרעת המ"ב -אם יש לולב אחר שלא נחלק אפי' משהו,
פסול . מהיות טוב שיטול אותו( .מ"ב ס"ק יט)( .ומיהו אם התרחקו סדקיו
יבשה התיומת העליונה בכ"ד -יש שהבינו שבבה"ל והגר"א זמ"ז ונראה כשנים ה"ה הינמק ופסול מדינא).
יש חומרא נוספת דאף ביבשה התיומת בכ"ד פסול ,וע' *(נחלקה התיומת האם מועיל להדביק בדבק ,ע' מש"כ במאמר).
במאמר שהארכנו בזה דאי"ז מוכח .והחזו"א כתב דכשר. *מח' האם הוא פסול הדר או חסר -
ונראה דרק ביבש לגמרי דה"ה כניטל ,פסול כמ"ש החזו"א.
המג"א הובא במ"ב ס"ק יז היקל דכשר בשאר הימים.
נשרף קצה העלה האמצעי -אי"ז חיסרון( .וי"א דהגרי"ז החמיר ורעק"א תמה דבתוס' מבואר דהוא פסול הדר (והארכנו בכל זה
בזה ,וי"א רק משום נוי מצוה ,וע' מש"כ במאמר). במאמר ,והתבאר דלכאורה תלוי בת' תוס' ד"ה "נקטם" ,בת' ב' מבואר
*נקטם– הוא פסול הדר (מבואר בירושלמי ובראשונים דאינו פסול דהוא פסול הדר ,ובת' ג' מבואר דהוא פסול חסר).
חסר אלא פסול הדר). *במג"א יש חומרא שנחלקו העלים ליד התיומת פסול.
אוסף | 75
לתוכן
הדס מה נקטם -השו"ע כתב נקטמו רוב העלים שיוצאים
הדס משולש -ג' עלים היוצאים מקן אחד ,ידוע מהחזו"א מהשידרה –
דחוט המקיף וודאי נחשב קן אחד (יש נידון היכן נפגשים בחוט נח' האחרונים בהבנת השו"ע מהו רוב העלים העליונים -
המקיף ,והאם כל הג' צרכים להיפגש)( ,יש מקלים אם נראים שייכים י"א רק ברוב העלים (ב"ח ט"ז גר"א) .י"א ב' מתוך ג' העליונים
זל"ז כשר). (פרמ"ג) .י"א ב' העליונים ומש"כ "רוב העלים" פ' רוב האורך
צריך שיעור ג' ט' ,וא"צ שיהיה ברצף ,אף מפוזר ה"ה עבות. שלהם (נהר שלום ומאמ"ר) ולפי"ז לולב בכלה בתיומת אחת
(ראיה דהאחרונים כתבו לדון רק שיש רוב שיעור מפוזר ורק שרוב הענף ונקטם פסול .בב"י נראה שפסל שנקטם העלה האמצעי .וע'
פסול -משמע שאם יש כל השיעור ,או אפי' רוב ואין כנגדו רוב פסול בבה"ל שהאריך בזה).
ה"ה כשר לכתחילה) .וי"א שיש הידור שהוא משולש ברצף. רמ"א -נקטם העלה האמצעי פסול.
אם יש בו רוב משלוש אף שיש בענף רוב לא משולש -ה"ה *שיעור הקטימה -בלבוש משמע בכ"ד ,וי"א רובו ע' בה"ל.
עבות .כגון הדס באורך ה' ט' ,ב' משולש ,וג' לא משולש. ויש להחמיר בכ"ד ,ובמקום הדחק יש לסמוך על הנה"ש
(ב"ח). ומאמ"ר שאין נפסל ברובו.
ובכה"ג (שהרוב לא משולש) שהשילוש מפוזר ,הפרמ"ג מסתפק *לענין צורת הבדיקה – בפשטות היות והוא פסול הדר ה"ה
אם נחשב עבות ,והכור"י מיקל וע' בה"ל. נבדק ללא עיון ודקדוק .וי"א דהוא פסול "הדר במהות"
האם מודדים רוב ,לפי הקנים או לפי אורך ההדס -בגר"ז ונבדק בעיון ודקדוק .והארכנו בזה טובא במאמר שהעיקר
משמע לפי הקנים ,ובמ"ב יח' משמע לפי אורך ההדס ,אולם דפסול זה נבדק ללא עיון ודקדוק.
בבה"ל משמע לפי הקנים וצ"ע .והחזו"א האריך בזה וחשש (הגר"ש רוזנבלט ביאר קצת דברי המחמרים לבדוק בעיון ודקדוק ע"פ
לתרוויהו. החזו"א בישוב ק' תוס' מה בין נקטם לניטל ,דביאר דלדעת הר"ן והמ"מ
רוב משולש כשר ,אף שהעלים העליונים קטומים. בכל נקטם יש גם נחלק ,ואם נצרף לזה את חומרת ר' ירוחם שנחלק הוא
פסול חסר ואם בנקטם יש בו גם נחלק הרי יש צד שהוא פסול חסר .והוא
נקטם ראש העץ -מדינא כשר דהקטימה מכוסה בעלים. חידוש דר' ירוחם לא הולך כלל כהר"ן והריטב"א .אומנם לדינא הגר"ש
וי"א דפסול( .מ"ב כ') רוזנבלט מיקל בזה ,וגם הגר"נ קופשיץ מיקל בזה אף דס"ל דנקטם הוא
שיעור הקטימה בכ"ד( .בה"ל תרמה ו'). פסול במהות ,מ"מ לדעתו כל שלא נקטם העלה לגמרי אי"ז נחשב
נקטם .ולכן לא מצוי אצלם שפוסלים לולב משום נקטם).
נקטמו העלים העליונים – כשר.
*נקטם הקוץ שעל התיומת -כשר דאינו נחשב מהלולב
יבשו העלים לגמרי – פסול .יבשו העלים העליונים לגמרי -
(עיקרי הד"ט לג כא ,כה"ח ס"ק מא).
כשר ,וי"א פסול (שו"ע י)( .ע' מ"ב לד' שעה"צ לח).
*הימנק – נחלקו רוב העלים והתרחקו זמ"ז ה"ה הימנק
עליו לא מגעים לעוקץ שעליהם -מו"ק מחמיר (ע' שע"ת ג').
ופסול .ולרמ"א אף אם נחלק העלה האמצעי והתרחק
ובכור"י וחזו"א וסתימת המ"ב להקל.
זמ"ז ה"ה הימנק ופסול .הבה"ל דן דאפשר דאף לשו"ע
העלים לא שוכבים על הענף – רש"ש מחמיר ,ובכור"י מיקל.
יש להחמיר בזה בעלה האמצעי) .הדעת תורה וכן נקטו
שיעור העבות – ברובו ,ולכתחילה כולו ,דלגאונים נשר עלה הפוסקים דרק שהתרחק כמו שציירו הראשונים כמין מזלג
אחד משיעור ההדס פסול. ה"ה פסול .אולם אף שיש סדק ניכר כל שאם מניח על
נשר עלה אחד מכל קן -מח' ראשונים והמ"ב מיקל בשעת השולחן או מנענע והסדקים מתקרבים כשר .ובלבו"ש נראה
הדחק( .ובראב"ד והרא"ש נראה דאם היה ג' ונשר ,כשר ,ואף לכתחילה שהחמיר בזה.
א"צ שיהיה כולו .ומיהו אפשר שיש בזה הידור). *לולב עקום – לפניו ולצדדים פסול משום הדר ,ולאחריו לצד
נשר עלה אחד מכל קן ונשארו שני עלים רק ברוב ההדס – השידרה כשר דכן דרכו .ובשע"ת הביא מהמח"ב דלכתחילה
י"א דכשר דמצרפים שני הרוב רוב עלים ורוב השיעור .וי"א יהיה הלולב ישר.
דפסול ומקלים בשעת הדחק (בה"ל). *עלי הלולב כפופים – אם רק העלה העליון כפוף לרא"ש
נח' הפוסקים האם נשרו עליו הוא פסול הדר ,או אין שמו כשר וכתב אוהב אני לצאת בו( ,אם נהיה כפוף הרבה פסול).
עליו .שעה"צ תרמז יא. אולם כמה אחרונים כתבו דיש לחוש לדעת הר"ן שפסל .רוב
יבש עץ ההדס – פסול (פרמ"ג) .כשר (בכור"י) (מ"ב ס"ק כ) העלים כפופים ללבוש פסול ,ולט"ז כשר ,והמ"ב כתב דראוי
הידור בהדס – כולו לח וירוק ,משולש בכל שיעורו ,עליו להחמיר.
מגעים עד העליונים ,עליו מכסים האת העץ ,עלה י
