gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמרות טהורות · Amuros Tehoros — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: אמרות טהורות · Amuros Tehoros

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

אמרות טהורות · Amuros Tehoros — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫יו"ל בס"ד על ידי‬ ‫ראש השנה ⋅ יום הזכרון ⋅ תשפ"ז‬ ‫מכון 'אמרות טהורות'‬ ‫שע"י חסידי אלכסנדר‬ ‫בנשיאות כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫שנה ל"ב ⋅ גליון אלף תרכ"ה ⋅ גליון מוגדל‬ ‫במשנתם ונתיבתם של רבוה"ק לבית פשיסחא ווארקא אלכסנדר‬ ‫אמרי נועם‬ ‫אמרי קודש‬ ‫מאת כ"ק מרן אדמו"ר עט"ר שליט"א‬ ‫כל ישראל מקבלים על עצמם לעשות טוב ולסור מרע‪ ,‬ורק מדת‬ ‫ופתחון פה למיחלים לך‪ ,‬שמחה לארצך וששון לעירך‬ ‫במדרש (ויק"ר כט‪ ,‬ד) אמר רבי יאשיה כתיב (תהלים פט‪ ,‬טז) אשרי העם‬ ‫הדין החזקה לא תאמין‪ ,‬ורוצה לקטרג עלינו ח"ו‪ ,‬אנחנו מבקשים‬ ‫יודעי תרועה‪ ,‬וכי אין אומות העולם יודעים להריע‪ ,‬כמה קרנות יש להן‬ ‫[יש לבאר כי] כשזוכה אדם על ידי מחילת העוון ל'פתחון פה'‪,‬‬ ‫ומפילים תחינתינו לפני הקב"ה הבוחן כליות ולבות שהוא יהיה‬ ‫וכו' ואמרת אשרי העם יודעי תרועה‪ ,‬אלא שהן מכירין לפתות את בוראן‬ ‫להגיד תהלות ה' ולהתפלל לפניו ית"ש‪ ,‬אזי עיקר מבוקשו שהבית‬ ‫בתרועה‪ ,‬והוא עומד מכסא הדין לכסא רחמים‪ ,‬ומתמלא עליהם רחמים‪,‬‬ ‫ערב בעדינו שנקיים הכל בעזרתו ית"ש‪.‬‬ ‫המקדש יהיה בתפארתו‪ ,‬ויזכה לעלות ולראות את פני ה' ולעשות‬ ‫והופך להם מדת הדין למדת רחמים‪ ,‬אימתי בחודש השביעי‪.‬‬ ‫(ישמח ישראל סוכות אות לא‪-‬לב)‬ ‫חובותינו‪ ,‬כדאיתא במדרש (תנחומא כי תבוא א) שמבקש רחמים על‬ ‫וצריך להבין הלשון 'לפתות' את בוראן‪ ,‬הלא לשון פיתוי בכתבי‬ ‫ואנחנו לפי שפל מצבינו נאמר עפ"י דברי הרע"ב ספורנו על‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬ממילא הוא 'שמחה לארצך וששון לעירך'‪[ ,‬שהם‬ ‫הקודש נופל על ענין שלילי‪ ,‬ומה שייך פיתוי כלפי מעלה‪ .‬גם צריך ביאור‬ ‫פסוק זה‪ ,‬בזה הלשון‪ ,‬ערוב עבדך לטוב‪ ,‬גם אם איני ראוי ערבני נא‬ ‫ששים ושמחים על] כי מתפללים עליהם‪ ,‬על קדושת ארץ ישראל‪,‬‬ ‫איך מרומז פיתוי זה בכתוב אשרי העם יודעי תרועה‪.‬‬ ‫עם צדיקי הדור ואזכה עמהם לקיבוץ גליות‪[ ,‬עכ"ל]‪.‬‬ ‫שנזכה לעלות בשמחה וברננה‪( .‬תפארת שמואל פר' כי תבוא אות ז)‬ ‫ואפשר לבאר הענין בהקדים דברי רבינו יונה ז"ל (ברכות כא‪ .‬ד"ה וגילו)‪,‬‬ ‫ו[הענין הוא] כפי המבואר בזוה"ק הרבה פעמים (ח"א סט‪ :‬קס‪ :‬ח"ב‬ ‫מן המיצר קראתי י‪-‬ה‬ ‫הובא בספה"ק ישמח ישראל (פר' יתרו אות א)‪ ,‬על הכתוב (תהלים ב‪ ,‬יא) עבדו‬ ‫לג‪ :‬מד‪ ):‬ויהי היום (מ"ב ד‪ ,‬יא) דא יומא דדינא ראש השנה‪ ,‬בשעתא‬ ‫שמעתי בשם הרה"ק [הרבי ר' בונם] מפשיסחא זצ"ל שהשי"ת‬ ‫את ה' ביראה וגילו ברעדה‪ ,‬ר"ל תעבדו את ה' ביראה‪ ,‬ובאותה היראה‬ ‫דדינא שריא בעלמא לא יתפרש בר נש בלחודוי ולא יתרשים‬ ‫אומר (שמות כ‪ ,‬יט) 'מן השמים דברתי עמכם'‪ ,‬כמו שאנו מדברים‬ ‫תשמחו ותגילו בה‪ ,‬שאעפ"י שאצל בשר ודם היראה והשמחה הם דבר‬ ‫לעילא וכו'‪ ,‬ובגין כך אמרה (שם‪ ,‬יג) בתוך עמי אנכי יושבת‪ ,‬בתוך‬ ‫בלשון אשכנז "פון אלע הימלען דברתי עמכם"‪ ,‬פי' הנחתי העליונים‬ ‫והיפוכו‪ ,‬שבשעה שהאדם מפחד מזולתו‪ ,‬הוא עומד נרתע ודואג‪ ,‬אבל‬ ‫עמי בכללא חדא אשתמודע לעילא‪ ,‬היינו בימי הדין העצה היעוצה‬ ‫ודברתי עמכם‪ ,‬ואנו אומרים כדוגמתו 'מן המיצר קראתי י‪-‬ה'‪ ,‬שאנו‬ ‫אצל הקב"ה אינו כן‪ ,‬אדרבה‪ ,‬כשהאדם מתבונן בגדולתו וירא מפניו‪,‬‬ ‫היא לכלול את עצמו בתוך כלל ישראל‪[ ,‬שאז] ממילא הוא מחובר‬ ‫מניחים כל הצרות‪ ,‬ועיקר קריאתינו שיהיה השם שלם‪ ,‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫ישמח ויגיל באותה יראה‪ ,‬מפני שבאמצעותה מתעורר לקיים המצוות‪,‬‬ ‫ונכלל להצדיקים של כלל ישראל‪.‬‬ ‫(הגה"ח ר' אהרן שמחה זצ"ל‪ ,‬אב"ד גאמבין‪ ,‬רמזי אש על תנדב"א פרק ו אות ד)‬ ‫ושש ונעלס בקיומה‪ ,‬שיודע כי שכרו אתו ופעולתו לפניו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ו[הדרך לזכות לזה הוא] לבטל את עצמו ממש‪ ,‬בראותו את נגעי‬ ‫ונראה אשר כמו כן הוא ענין השופר‪ ,‬שאף בטבעו מחריד לב שומעיו‬ ‫לבבו‪ ,‬במה יבוא אל פני המלך ביום הדין‪[ ,‬אז] ממילא יבין וישכיל‬ ‫מן המיצר קראתי י‪-‬ה ענני במרחב י‪-‬ה‬ ‫ומביאם לפחד ויראה‪ ,‬כמאמר הכתוב (עמוס ג‪ ,‬ו) אם יתקע שופר בעיר ועם‬ ‫כי אי אפשר שחבירו יהיה ח"ו גרוע כמוהו‪ ,‬וממילא נעשה בטל‬ ‫[יש לבאר על דרך הכתוב (תהלים קז‪ ,‬כח) ויצעקו אל ה' בצר להם‬ ‫לא יחרדו‪ ,‬ובפרט התרועה שענינה גנוחי גנח וילולי יליל (ר"ה לג‪ ,):‬עם כל זה‬ ‫לחבירו ולכלל ישראל‪ ,‬ויכול להתחבר ולכלול את עצמו עמהם‪ ,‬מה‬ ‫וממצוקותיהם יוציאם]‪' ,‬ויצעקו אל ה' בצר להם' – ר"ל אף בעת‬ ‫ישראל עובדי ה' מתעוררים מתוך הפחד הזה ליראה את השי"ת‪ ,‬ובאים‬ ‫שאין כן כאשר רואה מעלת עצמו וחסרונות חבירו‪ ,‬ומתגאה עצמו‬ ‫שצר להם תהיה עיקר צעקתם על ה'‪ ,‬ואז 'וממצוקותיהם יוציאם'‪,‬‬ ‫מזה גם אל ההיפך‪ ,‬לשמוח בה' ולהתחזק בקבלת עול מלכותו באהבה‪,‬‬ ‫על חבירו‪ ,‬לא יוכל להתבטל לפני הקטן ממנו‪ ,‬וממילא תפילתו‬ ‫כי מישועת השורש ממילא נצמח הישועה להענפים‪ ,‬וזהו שאמר‬ ‫כדאיתא בירושלמי (ברכות ה‪ ,‬א) וגילו ברעדה לכשיבוא יום רעדה תגילו‪,‬‬ ‫נחשבת לתפילת יחיד‪ ,‬ותפילתו נבדקת אם ראויה להתקבל‬ ‫וממצוקותיהם‪ ,‬בוי"ו החיבור‪ ,‬על דרך מאמר חז"ל (ב"ק צב‪ ).‬המתפלל‬ ‫היינו שביראת ה' המתגלה בראש השנה מוסתר וגנוז גם שמחה וגילה‪,‬‬ ‫(זוה"ק ח"א רלד‪ ,).‬והוא בסכנה ח"ו מפחד הדין והמקטרגים‪ ,‬משא"כ‬ ‫בעד חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה‪.‬‬ ‫וכמו שכתב כ"ק מרן אדמו"ר הרבי ר' בונם מפרשיסחא זצללה"ה זי"ע‬ ‫כשנתבטל וכולל את עצמו בכלל ישראל‪ ,‬תפילתו היא תפילת‬ ‫וזהו 'מן המיצר קראתי י‪-‬ה'‪ ,‬היינו אם בעת צרתו עיקר קריאתו‬ ‫במכתבו הידוע (עי' בסוף קול שמחה) השמחה והדאגה מסותרת בפחד‪.‬‬ ‫ציבור שאינה נמאסת (ברכות ח‪ ,).‬והוא ממילא מחובר [גם] עם‬ ‫היא על ה'‪ ,‬היינו על צער השכינה‪[ ,‬אזי] 'ענני במרחב'‪ ,‬ענה ה' לו‪,‬‬ ‫אמנם כח זה לא נמצא בשום אומה ולשון‪ ,‬רק בקרב ישראל‪ ,‬שרק‬ ‫הצדיקים שבדור‪ ,‬ועי"ז לא יוכלו הקליפות לעשוק תפילותיו ח"ו‪,‬‬ ‫והעמיד אותו במרחב בישועה בכל הענינים‪ ,‬בבחינת המתפלל בעד‬ ‫הם יכולים לעבוד את ה' ביראה ויחד עם זה לשמוח ולשוש באותה‬ ‫וזהו [הבקשה] לפירוש הספורנו‪' ,‬ערוב עבדך לטוב'‪ ,‬שתחברני עם‬ ‫(ישמח ישראל פסח סוף אות קמב)‬ ‫חבירו הוא נענה תחילה‪.‬‬ ‫יראה‪ ,‬ורק הם בכוחם להתעורר מתוך הפחד והיראה לקבלת עול מלכותו‬ ‫הצדיקים‪[ ,‬על ידי שאהיה מחובר עם כלל ישראל] ועל ידי זה 'אל‬ ‫באהבה‪.‬‬ ‫[עוד יש לפרש] על דרך מאמרם ז"ל (מנחות כט‪[ ):‬על הפסוק] (ישעיה כו‪,‬‬ ‫וזהו המכוון שישראל יודעים 'לפתות' את בוראם בתרועה‪ ,‬כי לשון‬ ‫יעשקוני זדים'‪ ,‬לא יוכלו הקליפות והחיצונים לעשקני‪.‬‬ ‫ד) כי בי‪-‬ה ה' צור עולמים‪ ,‬בשני אותיות אלו ברא ויצר עולם הזה ועולם‬ ‫פיתוי ענינו כמו שכתבו הרמב"ן ז"ל (שמות כב‪ ,‬טו) והרד"ק ז"ל (ספר השרשים‬ ‫לפיכך אנו אומרים פסוק זה קודם התקיעות‪ ,‬לחבר את עצמינו‬ ‫הבא‪ ,‬ועל דרך אומרם (קידושין מ‪ ):‬לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו‬ ‫ערך פתה) הטיית הלב לזולתו שלא על דרך האמת‪ ,‬שמדבר דבר אחד‬ ‫עם כלל ישראל‪ ,‬ושיעלו גם תקיעותינו לרחמים ולרצון עם כלל‬ ‫חייב וחציו זכאי‪ ,‬זכה אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף‬ ‫ואמיתת כוונתו לדבר אחר‪ ,‬כגון שמפתה לדבר מסוים שיחשבהו לטוב‬ ‫ישראל‪ ,‬וגם ענין התקיעות מרומז לאתערותא דלתתא‪ ,‬מלשון‬ ‫זכות‪ ,‬לא זכה [אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה]‪ ,‬וזה‬ ‫והאמת היא להיפך‪ ,‬ועל דרך זה בתקיעת שופר יש צד דמיון לפיתוי‪,‬‬ ‫התוקע ביבמתו (עי' יבמות נד‪ ,).‬שיכלל אחד בחבירו‪ ,‬ועל ידי הביטול‬ ‫הוא הפירוש‪ ,‬כאשר רואה האדם ומפשפש במעשיו‪ ,‬ורואה מה שגרמו‬ ‫שהוא משמיע תרועות של פחד ויראה‪ ,‬וישראל מתעוררים מזה אל‬ ‫אנו נכנסים זכאי בדימוס‪.‬‬ ‫עוונותיו שהכריע כל העולם הזה והעולם הבא ג"כ כמו לכף חוב ח"ו‪,‬‬ ‫ההיפך‪ ,‬לשמוח בהשי"ת ותורתו ומצוותיו‪ ,‬ולבוא לידי אהבה ודביקות בו‬ ‫(ישמח ישראל סוכות אות לב‪.‬‬ ‫וצר לו מאוד על איבוד שני עולמות שנבראו בשני אותיות יו"ד ה"א‪,‬‬ ‫ית' כראוי‪ ,‬ובזכות זה השי"ת עומד מכסא הדין לכסא רחמים ומתמלא‬ ‫וראה שבת החודש אות ב ששילב את שני הפירושים יחד‪' ,‬ערוב עבדך‬ ‫לטוב וגו'‪ ,‬פירש רש"י הוא מלשון ערבות‪ ,‬היה אתה ערב בעדינו‪ ,‬ואיך נוכל‬ ‫[וקורא אל ה' מעומק לבו בתשובה וחרטה על זה]‪ ,‬וזה הוא 'מן המיצר‬ ‫עליהם רחמים‪ ,‬היינו מדה כנגד מדה‪ ,‬גם הוא ית' פועל ממדה אחת את‬ ‫לבקש שיהיה הקב"ה ערב עבורינו‪ ,‬הוא עפ"י פירוש הספורנו על פסוק‬ ‫קראתי י‪-‬ה'‪ ,‬אולם ע"י תשובה שלימה ואמיתית מעומק הלב‪ ,‬ומה גם‬ ‫היפוכה הגמור‪ ,‬והופך את מדת הדין לרחמים וחסדים‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬שיערב ויחבר אותי לטובים ולצדיקי הדור‪ ,‬אז אל יעשקוני זדים')‬ ‫כשהוא מאהבה ונעשה מהעבירות זכיות (יומא פו‪ ,):‬אז במצות התשובה‬ ‫וזהו שאמר הכתוב 'אשרי העם יודעי תרועה'‪ ,‬היינו שיודעים ומבינים‬ ‫וכל באי עולם יעברוך לפניך כבני מרון‬ ‫הוא מתקן מה שפגם‪ ,‬ומכריע את כל העולם לכף זכות‪ ,‬וזה הוא 'ענני‬ ‫תוכן משמעות התרועה‪ ,‬שמעוררת ליראה ופחד מהשי"ת‪ ,‬אבל יחד עם‬ ‫(ישמח ישראל ליקוטים תהלים קיח‪ ,‬ה)‬ ‫במרחב י‪-‬ה'‪.‬‬ ‫זאת 'ה' באור פניך יהלכון'‪ ,‬הם מתעוררים לבוא על ידה גם להתקרבות‬ ‫ביאר הרב הצדיק הקדוש מלובלין נבג"מ זצוקלה"ה זי"ע‪ ,‬פירוש‬ ‫אל אור פני ה' מתוך אהבה ודביקות בו ית'‪ ,‬ובזה הם מכירים 'לפתות'‬ ‫'כבני מרון' לשון מרות ואדנות (עי' רש"י ר"ה טז‪ ,).‬היינו כבני מלכים‪,‬‬ ‫ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים‬ ‫את בוראם‪ ,‬כמו שנתבאר שזה דומה לפיתוי‪ ,‬ובזכות זה הופך להם מדת‬ ‫וידוע אשר אם בן מלך חוטא איזה חטא‪ ,‬כל השרים הנכבדים‬ ‫כ"ק אאמו"ר [הרבי הזקן] זצללה"ה זי"ע דיבר בקדשו על פי‬ ‫הדין לרחמים‪.‬‬ ‫היושבים ראשונה במלכות כולם מחפים עליו‪ ,‬ודנים אותו לכף זכות‪,‬‬ ‫דברי רש"י ז"ל (תהלים קיט‪ ,‬קכב) שהוא מלשון ערבות‪ ,‬היה אתה ערב‬ ‫כה יעזרנו השי"ת להתעורר מהשופר לרעדה ויראה‪ ,‬ולבוא על ידה גם‬ ‫כמו כן אנחנו בני ישראל‪ ,‬בני אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬נקראים בני מרון‪,‬‬ ‫בעדי‪ ,‬גריינטי בלע"ז‪ ,‬ע"כ לשונו הקדוש‪ ,‬וזה הוא שטר בטיחות‬ ‫לדביקות בו ית'‪ ,‬ולעבדו באמת מתוך אהבה ושמחה‪ ,‬ומדה כנגד מדה‬ ‫ומהראוי שימליצו כולם בעדינו לטובה‪ ,‬אמן כן יהי רצון‪ ,‬ע"כ דפח"ח‪.‬‬ ‫מעשיר שנותן עבור עני לעשיר אחר‪ ,‬שילוה לעני המביא הכתב‬ ‫יעמוד מכסא דין וישב על כסא רחמים‪ ,‬להמתיק כל הדינים והגזירות‬ ‫(תולדות יצחק מהרה"ק מנעשכיז זצללה"ה זי"ע‪ ,‬מאמרי ר"ה‪ ,‬וכן‬ ‫בטיחות‪[ ,‬והוא ערב] שיפרע בזמן העתיד‪ ,‬אף אם עתה אין לו‬ ‫מעלינו ומעל כל ישראל בכל העולם ולהפכם לרחמים מרובים וחסדים‬ ‫הובא בקצרה במאור ושמש פר' נצבים‪' ,‬שמעתי מאדמו"ר הרה"ק‬ ‫לשלם ישלם אח"כ בזמן הבא‪ ,‬וזה הוא שביקש דוד המלך ע"ה‬ ‫טובים‪ ,‬וכאו"א יוושע בכל צרכיו בגשמיות וברוחניות‪ ,‬ויזכה לשנה טובה‬ ‫רבן של כל בני הגולה מורינו הרב יעקב יצחק מלובלין זצוק"ל‬ ‫שפירש מאמר חז"ל (ר"ה שם) כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון‪,‬‬ ‫שהשי"ת יהיה ערב בעדו לטוב‪ ,‬שיקיים ויוציא אל הפועל את כל‬ ‫ומתוקה‪ ,‬כדי שיוכל לעבוד את ה' באהבה ובשמחה מתוך הרחבה וכל‬ ‫שרומז על ישראל שעוברים לפניו יתברך כבני אדונים‪ ,‬אחרי שהם‬ ‫אשר מבטיח בכח‪ ,‬ועל ידי זה אל יעשקוני זדים‪.‬‬ ‫טוב‪ ,‬וכולנו יחד נפקד בגמר חתימה טובה‪ ,‬ובשנת גאולה וישועה‪ ,‬לצאת‬ ‫בניו יתברך‪ ,‬מרון לשון מרות ואדנות')‬ ‫וזה הענין שאנו אומרים פסוק זה לפני התקיעות בר"ה‪ ,‬כאשר‬ ‫[ר"ה ליל ב' תשפ"א]‬ ‫מאפילה לאורה ב"ב‪ ,‬אמן כן יהי רצון‪.‬‬ ‫אמרי נועם‬ ‫[שעל ידי זה נטהרים מכל טומאה]‪ ,‬כדאיתא בזוה"ק (ח"ג רכד‪ ):‬לב‬ ‫תשפילנו (משלי כט‪ ,‬כג) זה עמלק שנתגאה על הקב"ה‪ ,‬ו'עמלק'‬ ‫אוכלים ראש כבש לומר‬ ‫נשבר ונדכה אלקים לא תבזה כגוונא דכלי חרס דאתמר בהון‬ ‫בגימטריא 'רם' (ליקוטי תורה פר' בשלח)‪ ,‬הוא מפריע ומנגד להכרת‬ ‫שנהיה לראש ולא לזנב (או"ח סי' תקפג‪ ,‬ב)‬ ‫(כלים ב‪ ,‬א) נשברו נטהרו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי בכלי חרס גם אחר השבירה‪,‬‬ ‫מלכות שמים‪ ,‬כדאיתא בגמרא (ברכות נח‪ ).‬לך ה' הממלכה (דה"י‬ ‫אם השברים מחזיקים בשיעור ידוע כדי לקבל דבר מסויים נשאר‬ ‫שהצורה ינהיג את החומר ויהפכו לצורה‬ ‫א כט‪ ,‬יא) זו מלחמת עמלק וכן הוא אומר (שמות יז‪ ,‬טז) כי יד על כס‬ ‫הכלי בטומאתו‪ ,‬כדאיתא במס' כלים (שם‪ ,‬ב)‪ ,‬אם כן אדם זה שהנהגת‬ ‫י‪-‬ה‪ ,‬ופירש רש"י ז"ל כלומר על ידי מלחמה לה' בעמלק יתעלה‬ ‫הפירוש הפשוט הוא‪ ,‬כי בריאת האדם הוא מחומר וצורה‪,‬‬ ‫ענוותנותו היא בכדי שיהיה בשלימות המעלות‪ ,‬הרי אדרבה‪ ,‬על‬ ‫ידי זה מחזיק יותר מעצמו‪ ,‬שחושב שיש לו גם המעלה הזאת‪,‬‬ ‫כסאו [היינו המלכות שמכונה כסא‪ ,‬כמו שנאמר (בראשית מא‪ ,‬מ) רק‬ ‫[שהם בחינת זכר ונקבה]‪ ,‬ו[איתא בגמרא (ברכות סא‪ ).‬אצל אדם‬ ‫ונשאר בטומאתו‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא אפילו אדם שיודע בעצמו שאין‬ ‫הכסא אגדל ממך]‪ ,‬וכן אמרו (תנחומא כי תצא יא) אין הכסא שלם ואין‬ ‫הראשון] דו פרצופין בראו [=שני פרצופין‪ ,‬אחד מלפניו ואחד מאחריו‪ ,‬זכר‬ ‫לו כלום‪ ,‬ויש לו באמת לב נשבר‪ ,‬אבל יודע ומרגיש על כל פנים‬ ‫השם שלם עד שימחה שמו של עמלק‪ ,‬נראה כי הכרת מלכות‬ ‫ונקבה]‪ ,‬ומסתברא דזכר סגי [=מהלך] ברישא (עירובין יח‪ ,):‬היינו שכן‬ ‫שיש לו מעלה זו‪ ,‬אין זה הדרך האמיתית‪ ,‬כי סוף סוף אינו דומה‬ ‫שמים תלויה במלחמה בעמלק‪ ,‬לבטל הגיאות‪ ,‬שכל זמן שעמלק‬ ‫הוא רצון השי"ת‪ ,‬שהזכר שהוא הצורה ילך לפנים‪ ,‬וינַ ֵהג החומר‬ ‫לכלי חרס דאתמר בהון נשברו נטהרו‪ ,‬כי שברי הכלי חרס אינם‬ ‫קיים אין מלכותו ית' בשלימות‪ ,‬ורק כאשר תתבטל קליפת‬ ‫להעלותו לצורה‪.‬‬ ‫מחזיקים כלום‪ ,‬משא"כ הוא מוצא בעצמו מעלה זו‪ ,‬מעלת הענוה‪.‬‬ ‫וזו היא תפילתינו‪ ,‬שיהיה רצון ה' שהצורה שהיא בחינת זכר‬ ‫עמלק‪ ,‬היינו הגיאות‪ ,‬אז יתרומם הכסא‪ ,‬ר"ל תתרומם מלכות‬ ‫וזהו שאמר הכתוב 'לב נשבר ונדכה'‪ ,‬כלומר לא מספיק שיש לו 'לב‬ ‫שמים‪ ,‬שיהיה אפשר לזכות לקבלת עול מלכות שמים‪.‬‬ ‫תגבר ותמשול על החומר שהוא בחינת נקבה‪ ,‬ו[יהיה] נעשה גם‬ ‫נשבר'‪ ,‬כי השבירה עצמה יכול להיות לה עוד בית קיבול‪ ,‬אלא צריך‬ ‫שהלב יהיה נשבר 'ונדכה'‪ ,‬שלא יחזיק כלום‪ ,‬ולא ירגיש בעצמו שום‬ ‫וזהו הכוונה 'שנהיה לראש ולא לזנב'‪ ,‬ראש הוא הקב"ה‪ ,‬על דרך‬ ‫מהחומר צורה‪ ,‬ואז 'נהיה לראש'‪[ ,‬היינו לצורה שהיא תחילה‬ ‫מעלה‪ ,‬בבחינת כתיש כתישין (זמר אזמר בשבחין)'‪.‬‬ ‫הכתוב (ישעיה מד‪ ,‬ו) אני ראשון ואני אחרון‪ ,‬וגם ראש רומז לקבלת‬ ‫וראש]‪' ,‬ולא לזנב' [הוא החומר שהוא מאחור]‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫בפר' כי תבוא אות ט הוסיף לבאר בזה הכתוב (תהלים קל‪ ,‬א)‬ ‫עול מלכות שמים‪ ,‬כמאמר הכתוב (דה"י שם) לך ה' הממלכה‬ ‫(ישמח ישראל אות א)‬ ‫ממעמקים קראתיך ה'‪ ,‬כי 'באמת אף בשברי כלים יש לפעמים‬ ‫והמתנשא לכל לראש‪' ,‬שנהיה לראש' ‪ -‬היינו שנזכה להיות‬ ‫בית קיבול‪ ,‬כמבואר במשנה (כלים ג‪ ,‬ג)‪ ,‬וגם בלב נשבר עצמו יכול‬ ‫להמשיך חיות לכל הדברים הגשמיים‪ ,‬ולא להיגרר אחריהם‬ ‫דבוקים בהשי"ת‪ ,‬להמליכו ולייחדו‪' ,‬ולא לזנב' ‪ -‬הוא קליפת‬ ‫לסבור שיש לו מדריגת ענוה‪ ,‬כמו שמסופר על איש אחד ששמע‬ ‫ועל דרך העבודה הוא‪ ,‬כי בראש השנה הוא הזמן שאנו‬ ‫עמלק שנאמר בו (דברים כה‪ ,‬יח) ויזנב בך כל הנחשלים אחריך‪,‬‬ ‫שמשבחים אותו‪ ,‬ושאל למה לא משבחים שיש לו מדת ענוה‪ ,‬אבל‬ ‫ממליכים את הבורא ב"ה מחדש‪ ,‬ואנחנו מקבלים על עצמינו עול‬ ‫בנדכה אין לו בית קיבול כלל‪ ,‬וזה לב נשבר ונדכה‪ ,‬וזהו ממעמקים‬ ‫שהוא הגיאות והישיות המנגד למלכות שמים‪.‬‬ ‫מלכות שמים על כל איברינו‪[ ,‬ומכירים] כי ממנו הכל ומידו נתנו‬ ‫קראתיך ה'‪ ,‬ב' עומקים‪ ,‬נשבר ונדכה')‬ ‫(אמרי מנחם אות א‪ ,‬ובסגנון זה כתב גם באות ד‪ ,‬עיין שם עוד)‬ ‫לנו (דה"י א כט‪ ,‬יד)‪ .‬ולכך אנו אומרים לדוד מזמור (תהלים כד) בליל‬ ‫להכיר שהכל מה' ולא לבוא חלילה לידי גיאות‬ ‫ראש השנה (פע"ח שער תפילות ר"ה פרק ז)‪ ,‬לומר כי לו תבל ומלואה‪,‬‬ ‫הרמת ראש‪ ,‬שנוכל להסתכל באפיה שכינתא‬ ‫ואולי כפי אשר דיבר בקדשו כ"ק אאמו"ר [הרבי הזקן] זצללה"ה‬ ‫להחזיר הכל לה'‪.‬‬ ‫או יאמר על פי דברי הירושלמי (ערלה א‪ ,‬ג) מאן דאכל דלאו דיליה‬ ‫על דברי חז"ל (ר"ה כט‪ ).‬והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו'‬ ‫ומבואר בספרים הקדושים ובספר אוהב ישראל (פר' נשא) ענין‬ ‫בהית לאסתכולי באפיה‪ ,‬וכן אנחנו היום בליל ראש השנה‪ ,‬כאשר‬ ‫(שמות יז‪ ,‬יא)‪ ,‬וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה‪,‬‬ ‫אמרם ז"ל (ברכות לה‪ ).‬כתיב (תהלים קטו‪ ,‬טז) השמים שמים לה'‬ ‫אנחנו עושים חשבון הנפש‪ ,‬ורואים הטוב והחסד שעשה עמנו‬ ‫אלא לומר לך כל זמן שמסתכלין כלפי מעלה וכו' היו מתגברין‬ ‫והארץ נתן לבני אדם וכתיב (שם כד‪ ,‬א) לה' הארץ ומלואה‪ ,‬כאן‬ ‫השי"ת עד היום‪ ,‬ולעומת זה מיעוט עבודתינו וקוצר מעשינו‪ ,‬ולא‬ ‫ונוצחין‪ ,‬ופירש‪ ,‬כל זמן שהיו יודעים ומסתכלים בעינא פקיחא‪,‬‬ ‫קודם ברכה כאן לאחר ברכה‪ ,‬שעל ידי הברכה נעשה הדבר של‬ ‫זאת בלבד אלא עוד מרינו נגדו‪ ,‬וממילא היה כל הטוב והחסד רק‬ ‫בעין השכלי‪ ,‬שכל תנועותם וכוחם וחמשה חושים שבאדם‬ ‫המברך‪ ,‬כי על ידי שבירך ברכה הראויה לאותו דבר ובכוונה‬ ‫בדרך נדבה וחנינה‪ ,‬ואנחנו בבחינת דאכל דלאו דיליה‪ ,‬ובודאי בהית‬ ‫והחכמה והבינה והשכל‪ ,‬הכל הוא מה' ומכוחו‪ ,‬על דרך כי ממך‬ ‫הראויה‪ ,‬מכניס חיות וקיום בדבר הזה‪ ,‬וע"י זה נעשה באמת‬ ‫לאסתכולי באפיה ולהרים ראש‪ ,‬כדרך העניים רח"ל‪ ,‬ואנו מתפללים‬ ‫הכל ומידך נתנו לך (דה"י א כט‪ ,‬יד)‪ ,‬אז מתגברים על הכל‪.‬‬ ‫הדבר הזה שלו‪ ,‬כי הוא הוא המחיה והמקיים הדבר הזה‪.‬‬ ‫'יהי רצון שנהיה לראש'‪ ,‬שיהיה לנו וגם להכלל ישראל הרמת ראש‪,‬‬ ‫וזהו בקשתינו 'יהי רצון שנהיה לראש'‪ ,‬שנזכה למעלות יתירות‬ ‫וזה הוא ענין היהי רצון שאומרים בליל ר"ה בכל המאכלים‪ ,‬למען‬ ‫שנוכל לאסתכולי באפיה דשכינתא‪ ,‬שנקרא ראש וראשון‪ ,‬והטוב‬ ‫ולעושר וכבוד‪ ,‬אך כשנהיה לראש‪ ,‬כשנזכה לאיזה מעלה שהוא‬ ‫לידע מה הוא המאכל והאוכל‪ ,‬ו[בזה] להרים ולהעלות הכל להקב"ה‪.‬‬ ‫והחסד יגיע לנו מפאת מעשינו הטובים בעבודת השי"ת‪.‬‬ ‫(תפארת שמואל אות ג‪ ,‬וראה גם ישמח ישראל סוף אות א‬ ‫בחינת ראש‪ ,‬לא נהיה לזנב‪ ,‬שנהיה נשמרים לבל לבוא על ידה‬ ‫ועל ידי כח ההויה שאנחנו משפיעים בהדבר‪ ,‬אנחנו בבחינת‬ ‫שסיים בלשון קדשו ש'לא נבוש להרים ראש לפניו יתברך')‬ ‫להתנשאות וגיאות ופניות‪ ,‬מה שהוא נגד רצון השי"ת‪ ,‬שעל ידי זה‬ ‫ראש מהדבר‪ ,‬כמו הראש שמנהיג ומשפיע חיות לכל האיברים‬ ‫נעשה עוד מרוחק ומתועב‪ ,‬כי תועבת ה' כל גבה לב (משלי טז‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫שבגוף‪ .‬וזהו 'שנהיה'‪ ,‬שנמשיך הויות לכל דבר‪ ,‬ונחזירם 'לראש'‪,‬‬ ‫נשיאות ראש על ידי תיקון הברית‬ ‫ועצה נאמנה לזה‪ ,‬שידע תמיד שכל זה הוא מהשי"ת‪ ,‬שנקרא‬ ‫שהוא הקב"ה‪ ,‬ראש וראשון לכל ראשית‪.‬‬ ‫[ובהרחב ביאור י"ל] על פי מה שאמרנו על דברי רש"י ז"ל על‬ ‫ראש וראשון‪ ,‬וזהו [ג"כ נכלל בכוונת בקשתינו] 'שנהיה לראש'‪,‬‬ ‫ו['לא לזנב'‪ ,‬היינו] לא ח"ו להיפך‪ ,‬כמבואר בכוונות (שער המצוות‬ ‫הכתוב (ויקרא כו‪ ,‬יג) ואולך אתכם קוממיות‪ ,‬בקומה זקופה‪ ,‬לכאורה‬ ‫שנסתכל בעינא פקיחא כי ממך הכל ומידך נתנו לך‪ ,‬החכמה והבינה‬ ‫פר' עקב) על [מה שאמר רב חסדא (שבת קמ‪ ]):‬בעניותי לא אכלי‬ ‫צריך להבין‪ ,‬הלא אמרו חז"ל אמרו (קידושין לא‪ ).‬אסור לאדם שיהלך‬ ‫והדעת‪' ,‬והעושר והכבוד' הכל הוא 'מלפניך' (דה"י א כט‪ ,‬יב)‪ ,‬מהשי"ת‬ ‫ירקא משום דגריר‪[ ,‬פירוש כשהיה עני בדעת לא היה אוכל‬ ‫ארבע אמות בקומה זקופה שנאמר (ישעיה ו‪ ,‬ג) מלא כל הארץ‬ ‫שנקרא ראש‪ ,‬וממילא לא יתגאה‪ ,‬וישאר במעלתו להיות לראש‪.‬‬ ‫ירקות וצמחים‪ ,‬כי קשה יותר להעלות הניצוצות שבהם‪ ,‬כי צריך‬ ‫כבודו‪ ,‬אך הפירוש הוא כנודע שמחטא ופגם אות ברית קודש‬ ‫(תפארת שמואל אות א‪ .‬וראה אמרי מנחם אות ב שהוסיף‬ ‫להעלותם ב' מדריגות‪ ,‬מצומח לאדם‪ ,‬וחלילה יכול להתקלקל‬ ‫לא יוכל האדם להרים ראשו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה‪ ,‬כמו‬ ‫'פירוש דברי קדשו‪' ,‬ולא לזנב' ר"ל שלא נהיה בבחינת‬ ‫ולהגרר אחריהם בתוהו לא דרך טוב ח"ו (עי' יערות דבש ח"ב דרוש‬ ‫שאמר עזרא הסופר (ט‪ ,‬ו) בושתי ונכלמתי להרים אלקי פני אליך‬ ‫זנב‪ ,‬הוא קליפת עמלק‪ ,‬שנאמר אצלו (דברים כה‪ ,‬יח) ויזנב‬ ‫טז)‪ ,‬וזה אנו מבקשים 'ולא לזנב']‪ ,‬שלא נטבע ח"ו בטיט התאוות‬ ‫כי עוונותינו רבו‪[ ,‬וכמו שאנו אומרים (סליחות לערב ר"ה)] נכפפה‬ ‫בך וגו'‪ ,‬שהוא בגימטריא 'רם'‪ ,‬שהכניס גיאות והתנשאות‬ ‫רעות‪ ,‬ועל ידי זה ח"ו יגררו אותנו הניצוצות לצד עצמם‪ ,‬ונהיה‬ ‫קומתינו מפני אשמותינו‪ ,‬וסתם עון ואשמה הוא חטא שמירת‬ ‫בתוך כלל ישראל לומר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל‬ ‫(ישמח ישראל אות א)‬ ‫ח"ו בבחינת זנב‪ ,‬והמה הראשים‪.‬‬ ‫הברית ‪ -‬וכתבו בספרים הקדושים (אמרי נועם פר' כי תשא אות ב) על‬ ‫הזה‪ ,‬ולא מהשי"ת הוא ח"ו ח"ו'‪ ,‬עיין שם בארוכה)‬ ‫דברי הירושלמי (ערלה א‪ ,‬ג) מאן דאכל דלאו דיליה בהית לאסתכולי‬ ‫המלכת ה' מתוך הכנעה והתבטלות מוחלטת‬ ‫לא להתגאות עם הענוה עצמה‬ ‫[עוד] י"ל הרמז על פי דרכי העבודה‪ ,‬כי נודע אשר בראש השנה‬ ‫באפיה‪ ,‬שזה גם כן רמז לחטא הזה‪ ,‬כי אכילה מלשון יחוד‪ ,‬על דרך‬ ‫ויש להרחיב הדבר יותר‪[ ,‬להבין כפל הלשון‪' ,‬לראש ולא לזנב']‪,‬‬ ‫מחדשים את המלכות וממליכים את השי"ת למלך מחדש‪ ,‬כמו‬ ‫הכתוב (משלי ל‪ ,‬כ) אכלה ומחתה פיה‪ ,‬מי שעשה יחוד במקום דלאו‬ ‫שלא יתגאה בהענוה עצמה‪ ,‬כמעשה שהיה באיש אחד‪ ,‬ששמע‬ ‫שאנו אומרים (תפילת העמידה של ר"ה) מלוך על כל העולם בכבודך‬ ‫דיליה‪ ,‬כי אם באתר נוכראה‪ ,‬על ידי זה בהית לאסתכולי באפיה‬ ‫שמפרטים מעלותיו שהוא למדן וצדיק וכדומה‪ ,‬והתרגז מדוע לא‬ ‫והנשא על כל הארץ ביקרך והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי‬ ‫דשכינתא ‪ -‬וכאשר עוזר השי"ת שאדם עושה תשובה על חטא‬ ‫זה‪ ,‬נתקן בחינת הקומה שלו‪ ,‬ויכול לבוא לידי נשיאות ראש‪ .‬וזה‬ ‫מזכירים שהוא עניו‪ ,‬ועל ידי זה ידעו כולם כמה נחשבת הענוה‬ ‫תבל ארצך‪ ,‬ועיקר המכוון בזה להמשיך מלכות שמים על כל‬ ‫שכתב רש"י ז"ל בקומה 'זקופה'‪ ,‬שלא יתבייש להרים ראש‪ ,‬כמו‬ ‫שלו‪ ,‬ועל אדם כזה אומרים שהוא שוטה וזנב‪"[ ,‬א שוואנץ"]‪,‬‬ ‫היצירה שיכירו כולם וידעו כי ה' אחד ואין עוד מלבדו‪ ,‬כמו‬ ‫אחר החטא‪ ,‬שאכל דלאו דיליה‪.‬‬ ‫ואנשי ירושלים תובב"א אומרים "מאך דיך נישט אזוי קליין‪ ,‬ביסט‬ ‫שאנו אומרים (שם) ותמלוך אתה הוא ה' אלקינו מהרה 'לבדך'‬ ‫נישט אזוי גרויס" [=אינך צריך להקטין עצמך כל כך‪ ,‬כי אינך גדול כל כך]‪ ,‬והבן‬ ‫על כל מעשיך‪ ,‬היינו לבדך ממש‪ ,‬שאין שום מציאות בעולם זולת‬ ‫וזהו שאנו מתפללים 'שנהיה לראש'‪ ,‬שיהיה לנו ולכל ישראל‬ ‫כי הדברים אמיתיים‪.‬‬ ‫מציאותו ית"ש (עי' של"ה עשרה מאמרות מאמר א אות ה)‪ ,‬כי זה הוא עיקר‬ ‫הרמת ראש‪[ ,‬היינו שנזכה לשוב ולתקן עון זה‪ ,‬וממילא נוכל‬ ‫להרים ראש לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה]‪.‬‬ ‫[וזה הכוונה‪' ,‬שנהיה לראש'‪ ,‬כמו שביאר בתפארת שמואל‬ ‫ענין מלכותו ית'‪ ,‬כמאמר הכתוב (זכריה יד‪ ,‬ט) והיה ה' למלך על‬ ‫(תפארת שמואל אות ג‪.‬‬ ‫שנדע שהכל מהקב"ה שנקרא ראש ונתבטל לפניו‪ ,‬אך 'ולא‬ ‫כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד‪ ,‬היינו שישיגו הכל‬ ‫באמרי מנחם אות ט הביא את הדברים וביאר כוונתם‪' ,‬כי‬ ‫לזנב'‪ ,‬שלא נתגאה חלילה עם הענוה עצמה‪ ,‬כי ענוה כזו אינה‬ ‫אחדותו ית' שאין שום מציאות זולת מציאותו ית"ש‪.‬‬ ‫בראש השנה יש יכולת לתקן ברית קודש ולהרים ראש‪ ,‬היינו‬ ‫ענוה אלא גאוה]‪.‬‬ ‫אכן להמשיך מלכות שמים בעולם‪ ,‬שיכירו וידעו כי ה' אחד ואין‬ ‫לתקן המחשבה שבראש‪ ,‬כי ביום זה שהוא תחילת בריאת‬ ‫(אמונת משה אות כ‪.‬‬ ‫עוד מלבדו‪ ,‬זה שייך רק מתוך הכנעה‪ ,‬שנכנע ומבטל את עצמו לפני‬ ‫העולם מתעוררת מטרת הבריאה שהיא התגלות רחמי‬ ‫ראה שם ובפר' משפטים אות א שכתב לבאר בסגנון זה לשון‬ ‫הדר גאונו ית' כאין ואפס ממש‪ ,‬מה שאין כן על ידי הגאוה הריהו‬ ‫השי"ת ‪ -‬כדאיתא בכתבי האר"י ז"ל (אוצרות חיים שער העיגולים)‬ ‫הכתוב (תהלים נא‪ ,‬יט) לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה‪ ,‬ענין אומרו‬ ‫מורד במלכות שמים‪ ,‬כמבואר באגרת הרמב"ן ז"ל שכל המתגאה‬ ‫שעלה ברצונו הפשוט לברוא העולם כדי שיקרא רחום ‪-‬‬ ‫לב 'נשבר ונדכה'‪ ,‬כי 'לפעמים יש אדם שמרגיש בעצמו שיש לו‬ ‫ולרחמיו ית' הרי אין סוף וקץ‪ ,‬ממילא מרחם ומסייע לשוב‬ ‫מעלות רבות‪ ,‬וברצונו שלא יחסר לו מעלת הענוה‪ ,‬לזאת מתנהג‬ ‫בלבו על הבריות מורד הוא במלכות שמים‪ ,‬כי הגיאות מנגדת‬ ‫בתשובה ולתקן אפילו פגם זה שאין מועיל עליו תשובה'‪.‬‬ ‫גם בענוה‪ ,‬כדי שיהיה שלם בכל המעלות‪ ,‬אבל זה יותר גרוע‪ ,‬ואין‬ ‫למלכותו ית'‪ ,‬ממילא אינו יכול להמשיך מלכות שמים ולפרסמו‪.‬‬ ‫שם באות יט – ועל דרך זה באותיות כג וכט ‪ -‬הוסיף לבאר גם‬ ‫לך גאוה גדולה מזה‪ ,‬שמחזיק בעצמו שיש לו את כל המעלות‬ ‫ושורש מדת הגאוה היא קליפת עמלק שהוא הסטרא אחרא‪,‬‬ ‫סיום הבקשה‪ ,‬ש'אנו מתפללים שנזכה לקדושת הברית‪' ,‬ולא‬ ‫הטובות‪ ,‬וגם מעלת הענוה‪ .‬ובאמת עיקר מעלת שבירת הלב היא‬ ‫שהיה גס רוח ובעל גאוה‪ ,‬כאמרם ז"ל (במדב"ר יג‪ ,‬ג) גאות אדם‬ ‫ראש השנה שחל בשבת‬ ‫אמרי נועם \ המשך‬ ‫הבעל תוקע עבור ישראל עם כל הכוונות‪ ,‬בודאי יעלה זכרונם לטובה‪.‬‬ ‫יום טוב של ראש השנה‬ ‫לזנב'‪ ,‬שלא נבוא ח"ו לפגם הברית שהוא בחינת זנב‪ ,‬כמו‬ ‫(שמחת ישראל‪ ,‬מאמרי שמחה אות לז‪ ,‬וככל הנראה‬ ‫שחל להיות בשבת (ר"ה כט‪):‬‬ ‫שנאמר אצל עמלק (דברים כה‪ ,‬יח) ויזנב בך‪ ,‬ופירש רש"י ז"ל‬ ‫משם הועתק בשיח שרפי קודש ח"א אות רסב‪ ,‬אך שם‬ ‫מכת זנב‪ ,‬חותך מילות וזורק כלפי מעלה')‬ ‫נשתנו ונחסרו כמה תיבות המשנים את המשמעות)‬ ‫זה 'יום טוב' כשראש השנה חל בשבת‬ ‫יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת (ר"ה כט‪ .):‬אמר‬ ‫התחזקות בגשמיות וברוחניות‬ ‫השבת עצמה מעוררת את קבלת התורה והשפע שנשפע אז‬ ‫הרה"ק אדמו"ר מו"ה רבי שמחה בונם זצ"ל מפשיסחא למה‬ ‫[יש לפרש על דרך שתרגם אונקלוס על הכתוב (דברים כח‪,‬‬ ‫[איתא בגמרא (ב"מ פד‪ ]).‬שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם‬ ‫אמרו 'יום טוב של ראש השנה'‪ ,‬ולא 'ראש השנה שחל בשבת'‪ ,‬כי‬ ‫יג)] ונתנך ה' לראש ולא לזנב‪ ,‬לתקיף ולא לחלש‪ ,‬היינו על דרך‬ ‫הראשון‪ .‬וי"ל הרמז על שופר‪ ,‬שבשופר שלנו מעוררים השופר של‬ ‫אם ר"ה חל בשבת הוא יום טוב לישראל‪ ,‬מפני שמשום שבת אי‬ ‫הכתוב (משלי יח‪ ,‬יד) רוח איש יכלכל מחלהו‪ ,‬שבכל עניני מחלה‬ ‫מתן תורה‪ ,‬והאהבה שעוררנו [אז] למעלה‪ ,‬וגם [זוכים] לפעול וזרח‬ ‫חלילה‪ ,‬הן בגוף והן בנפש רח"ל‪ ,‬העיקר הוא התחזקות הדעת‬ ‫אפשר לכתוב [דינם] לרעה‪ ,‬אבל לטובה מותר לכתוב‪ ,‬כי פיקוח‬ ‫משעיר למו הופיע מהר פארן (דברים לג‪ ,‬ב)‪[ ,‬היינו שפע מזוני‪ ,‬כאמרם‬ ‫שהוא הראש‪ ,‬דעת ומוח שבראש‪ ,‬וזה יכלכל מחלהו‪ ,‬ועל זה‬ ‫נפש דוחה שבת‪ ,‬לכן נקרא 'יום טוב'‪.‬‬ ‫ז"ל (ב"ק לח‪ ).‬כיון שקיבלו עליהם בני נח שבע מצוות ולא קיימו עמד‬ ‫אנו מתפללים בראש השנה שיהיה לנו דעת ושכל זך ונקי‬ ‫(הגה"ח ר' משה יחיאל ז"ל‪ ,‬אב"ד יאדימאוו‪ ,‬משענת משה כט‪ ,‬א‪ .‬אמנם‬ ‫והתיר ממונן לישראל‪ ,‬שנאמר הופיע מהר פארן‪ ,‬מפארן הופיע‬ ‫לחזק את עצמינו‪ ,‬ובזה יהיה לנו רפואה שלימה בגוף ובנפש‪.‬‬ ‫בעולם מפורסמים הדברים בשם הרה"ק מבארדיטשוב זצללה"ה זי"ע‪,‬‬ ‫ממונם לישראל‪ ,‬וגם בני‪ ,‬כאמרם ז"ל (שבת פט‪ ):‬פארן שפרו ורבו עליה‬ ‫כמובא בס' גאולת ישראל השלם‪ ,‬יד‪ ,‬א [שנדפס כמעט תשעים שנה‬ ‫(ישמח ישראל אות ז)‬ ‫ישראל]‪ ,‬וגם [חיי‪ ,‬כאמרם ז"ל (ש"ר לב‪ ,‬א) על הכתוב (שמות לב‪ ,‬טז)] חרות‬ ‫קודם] ש'תמיד כשחל ר"ה בשבת היה מרגלא בפי אותו צדיק להמליץ‬ ‫על הלוחות‪ ,‬אל תיקרי חרות אלא חירות ממלאך המות‪.‬‬ ‫בעד ישראל ולומר‪ ,‬רבונו של עולם עכשיו צריך אתה לכתוב את כל‬ ‫להתפלל בשביל כבוד ה' ולא בשביל עצמינו‬ ‫וזהו 'שופריה דיעקב'‪ ,‬השופר שלנו‪[ ,‬שאנו] נקרא[ים] יעקב‪' ,‬מעין‬ ‫ישראל לחיים‪ ,‬כי חלילה אם לא כן‪ ,‬איך אתה רשאי לכתוב בשבת‪,‬‬ ‫או יאמר‪ ,‬כי עיקר תפילת ישראל‪ ,‬בפרט בראש השנה ויום‬ ‫שופריה דאדם הראשון'‪ ,‬הוא בוראינו ית' הנקרא אדם‪[ ,‬כמו שנאמר‬ ‫הלא הוא חילול שבת‪ ,‬אבל לחיים רשאי אתה לכתוב‪ ,‬כי פיקוח נפש‬ ‫הכיפורים‪ ,‬צריכה להיות על כבוד השי"ת‪ ,‬שישמח ה' במעשיו‪,‬‬ ‫(יחזקאל א‪ ,‬כו)] דמות כמראה אדם עליו מלמעלה‪[ ,‬כלומר בתקיעת שופר‬ ‫דוחה שבת‪ ,‬וזהו שאמרו 'יום טוב'‪ ,‬היינו יום זה הוא טוב מאוד‪' ,‬של‬ ‫כמאמרם ז"ל (סנהדרין מו‪ ).‬בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון‬ ‫שלנו אנו מעוררים מה שנתעורר בשופר שתקע הבורא ית' במתן תורה]‪.‬‬ ‫ראש השנה'‪ ,‬אף שהוא יום הדין עם כל זה הוא טוב‪ ,‬בזמן ש'חל להיות‬ ‫אומרת קלני מראשי קלני מזרועי‪ ,‬כי עמו אנכי בצרה (תהלים צא‪,‬‬ ‫ולפי זה י"ל טעם למה בשבת קודש אין תוקעים לרמז השופר‬ ‫בשבת' מטעם הנ"ל'‪ ,‬וכן הובא בקצרה בספה"ק דברי שלום מהרה"ק‬ ‫רבי שלום מקוידנוב זצללה"ה זי"ע‪ ,‬דרוש לר"ה‪' ,‬רבותי היו אומרים‬ ‫טו)‪ ,‬שכינתא בגלותא (זוה"ק ח"א קכ‪ .):‬ולתפילה זו יוכל כל אחד‬ ‫שבמתן תורה‪[ ,‬כי השבת עצמה מעוררת את קבלת התורה]‪ ,‬דלכולי‬ ‫ואחד לזכות‪ ,‬ואפילו ברא בישא יוכל להשתתף בצער אבא‬ ‫בשם הצדיקים‪ ,‬וכמדומה לי בשם הגה"ק מבארדיטשוב נ"ע‪ ,‬טוב‬ ‫עלמא בשבת ניתנה תורה (שבת פו‪ ,):‬ודי הזכרון תרועה שאנו אומרים‪.‬‬ ‫שבשמים‪ ,‬ולבקש על כבודו של אבא‪.‬‬ ‫מאוד אם ר"ה חל להיות בש"ק‪ ,‬כי בשבת אסור לכתוב‪ ,‬רק לטוב‬ ‫(זאת זכרון)‬ ‫ולחיים יש היתר‪ ,‬כי פיקוח נפש דוחה שבת‪ ,‬אבל ח"ו להיפך‪ ,‬אסור‬ ‫וזהו שאנו מתפללין 'יהי רצון שנהיה לראש' ‪ -‬שנזכה שכל‬ ‫בר"ה שחל בשבת יש נפש רוח ונשמה יתרים גם יחד‬ ‫לכתוב שבת‪ ,‬ובת דינא ‪ -‬בטל דינא‪ ,‬ודפח"ח'‪.‬‬ ‫מעשינו‪ ,‬ובפרט תפילתינו‪ ,‬יהיה עבור כבוד השי"ת‪ ,‬שהוא‬ ‫הרה"ק רבי חנוך העניך מאלכסנדר זצללה"ה זי"ע אמר בשם‬ ‫אמנם כבר העירו רבים וטובים שהדברים צריכים ביאור‪ ,‬כי הרי גם‬ ‫רישא דרישין כמבואר בזוה"ק (ח"ג י‪' ,):‬ולא לזנב' ‪ -‬שלא נכוון‬ ‫הרה"ק בעל נועם אלימלך זצללה"ה זי"ע‪ ,‬דאיתא בשם האר"י‬ ‫בר"ה שחל בימות החול אסור לכתוב רק במקרה של פיקוח נפש‪ ,‬עיין‬ ‫לעצמינו‪ ,‬כמו שתרגם התרגום אונקלוס (דברים כח‪ ,‬יג) ונתנך ה'‬ ‫שער יששכר‪ ,‬מאמר מאזנים למשפט אות נד‪ ,‬כי 'מקובל בשם הצדיקים‬ ‫לראש ולא לזנב‪ ,‬לתקיף ולא לחלש‪ ,‬היינו שנכוון עבור השי"ת‪,‬‬ ‫שבראש חודש יש לאדם נפש יתירה‪ ,‬וביו"ט רוח יתירה‪ ,‬ובשבת‬ ‫במשנה יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת רומז שיו"ט הוא כשחל ר"ה‬ ‫נשמה יתירה‪ ,‬ומתי באים לאדם הנפש רוח ונשמה היתרים ביחד‪,‬‬ ‫בשבת‪ ,‬כי אז כותבים בודאי בספר החיים לשנה טובה ומבורכת‪ ,‬וחתרו‬ ‫שהוא תקיף ובעל היכולת‪' ,‬ולא לחלש' עבור עצמיות האדם‪,‬‬ ‫זה הוא ביום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת‪ ,‬שאז יש קדושת‬ ‫בספרים לתת טעם לזה‪ ,‬כי הטעם ששמעתי לזה אינו מתקבל על‬ ‫(תפארת שמואל אות ב)‬ ‫שהוא חלש‪.‬‬ ‫ר"ח ויום טוב ושבת ביחד‪.‬‬ ‫הלב כלל‪ ,‬ולא אאמין אם יצא הטעם הזה מפי הצדיקים האלו')‬ ‫(חשבה לטובה יח‪ ,‬א מכתבי הגה"ח ר' יהודה קאמינר זצ"ל‪ ,‬וכן‬ ‫דביקות והתקשרות לצדיק אמת‬ ‫הובא במאמרי ר"ה בספרו דגל יהודה‪ .‬עיין שם שהרה"ק רבי‬ ‫בשבת כל היום הוא עת רצון כמו בחול בעת תקיעת שופר‬ ‫[כ"ק מרן הרבי ר' בונם זצללה"ה זי"ע] אמר בשם הרבי‬ ‫העניך זצללה"ה הוסיף לבאר שענין הנפש רוח ונשמה היתירים‬ ‫איתא בשם הרה"ק מבארדיטשוב זצללה"ה זי"ע שהמליץ בלשון‬ ‫מלובלין נבג"מ על מה שפסקו בשולחן ערוך לומר בשעה‬ ‫היינו הוספת רצון לעבודת ה'‪ ,‬וזה הוא עיקר היו"ט‪ ,‬שניתוסף‬ ‫המשנה 'יום טוב של ר"ה שחל בשבת'‪ ,‬ולא בקיצור ר"ה שחל‬ ‫שאוכלים הראש כבש יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב‪ ,‬היינו‬ ‫הרצון לעבדות הבורא ית' בכל הבחינות‪ ,‬וזהו שנקרא ראש השנה‬ ‫בשבת‪ ,‬כי הוא יום טוב כשחל ראש השנה להיות בשבת‪.‬‬ ‫התפילה שנזכה להיות תלמידים לצדיק האמת הנקרא ראש‪,‬‬ ‫יום תרועה (במדבר כט‪ ,‬א)‪ ,‬שהוא ג"כ מלשון רצון‪ ,‬רעותא דלבא)‬ ‫ונראה להסביר הדברים כפי המבואר בספרים הק' כל אחד לדרכו‪,‬‬ ‫והרבי מבקש גם כן שיזכה לתלמידים צדיקים שהם גם כן‬ ‫בשבת מתגלה שאין עוד מלבדו לכן אין צריך לתקוע‬ ‫כי השבת עצמו פועל במקום השופר‪ ,‬וביאור הענין‪ ,‬כי כשחל‬ ‫בבחינת ראש‪.‬‬ ‫ראש השנה בחול אמרו חז"ל (ויק"ר כט‪ ,‬י) ישראל נוטלין שופרותיהן‬ ‫(רמתים צופים על תנדב"א פרק יז אות מה‪.‬‬ ‫אפשר לומר בביאור הענין [שאין תוקעין בשבת‪ ,‬בהקדם מה‬ ‫ותוקעין לפני הקב"ה והוא עומד מכסא דין לכסא רחמים ומתמלא‬ ‫כמו כן הובא בקצרה בנפלאות חדשות‪' ,‬בשם הרב‬ ‫ש]יש לומר בכוונת התקיעות‪ ,‬עפ"י המבואר בכתבי האר"י (ע"ח‬ ‫עליהם רחמים‪ ,‬אמנם בשבת נעשה כן בזכות השבת עצמו‪ ,‬כמו‬ ‫הגה"ק רבי שמחה בונם זצ"ל מפשיסחא‪[ ,‬שהקשה על‬ ‫שער א ענף א) שמקודם היה העולם מלא מאור אין סוף ית"ש‪ ,‬ואחר‬ ‫מה שאומרים] 'שנהיה לראש'‪ ,‬הא אמרינן (אבות ד‪ ,‬יד) הוי‬ ‫כך היה הצמצום ונתהוה הבריאה‪ ,‬עיין שם‪ ,‬אמנם בודאי גם אחרי‬ ‫שא"א (ברכת יוצר של שבת) ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו‪,‬‬ ‫זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים‪ ,‬ואמר שהפירוש הוא‬ ‫הבריאה מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה כמו קודם‬ ‫היינו שעומד ונתעלה מכסא דין לישב על כסא רחמים‪ ,‬ומתמלא‬ ‫שנהיה תחת הראש‪ ,‬ולא תחת הזנב'‪.‬‬ ‫הבריאה‪ ,‬רק שהוא בהסתר‪ ,‬ועבודת האדם לבטל ההסתר‪ ,‬לדעת‬ ‫רחמים על ישראל‪ ,‬כדאיתא בזוה"ק (ח"ב קלה‪ ):‬כד עייל שבתא איהי‬ ‫בענין זה יש בנותן טעם להעתיק את המובא באמרי פנחס‬ ‫ולגלות דבר זה‪ ,‬שגם אחרי הבריאה הכל מלא מאור אין סוף ב"ה‬ ‫אתיחדת ואתפרשת מסטרא אחרא וכל דינין מתעברין מינה‪ ,‬נמצא‬ ‫(ר"ה אות תסד) שמעתי מר' חיים מלמד מטראסטינעץ [ז"ל]‬ ‫כמו קודם הבריאה‪ ,‬ואין עוד שום מציאות זולתו‪.‬‬ ‫שעצם יום השבת פועל כמו התקיעות בשופר בחול‪.‬‬ ‫שהיה מקורב מאוד למו"ר הרב [הקדוש] רבי בנימין זאב‬ ‫וכענין הזה הוא לענין מה שהשופר מעלה את זכרונם של‬ ‫[מבאלטא] ז"ל‪ ,‬ששמע מפיו בשם הרב [הקדוש רבי פנחס‬ ‫וזה י"ל כוונת התקיעות שתוקעין תשר"ת‪ ,‬תקיעה תרועה‬ ‫מקאריץ] ז"ל‪ :‬ראש השנה הוא הראש של השנה‪ ,‬בסוד עולם‬ ‫תקיעה‪ .‬התקיעה הראשונה‪ ,‬שהיא קול אחד פשוט‪ ,‬פשוטה‬ ‫ישראל לפני השי"ת לטובה להיות עומד מכסא דין לכסא רחמים‬ ‫שנה נפש‪ ,‬וכיון שהוא ראש‪ ,‬צריך האדם להיות אצל ראש‬ ‫לפניה (ר"ה לג‪ ,):‬רומזת על קודם הבריאה‪ ,‬שאז היה כל העולם מלא‬ ‫ולהתמלא רחמים עליהם‪ ,‬כדאיתא בגמרא (ר"ה טז‪ ).‬אמר הקב"ה‬ ‫הדור‪ ,‬לכן המנהג לנסוע על ראש השנה לרבו' !‬ ‫אור אין סוף‪ ,‬אחדות פשוט‪ ,‬ולא היה אלא כח אחד‪ .‬שברים תרועה‬ ‫אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות‪ ,‬מלכיות כדי‬ ‫בסגנון זה איתא גם בליקוטי מוהר"ן (ח"ב סי' צד) 'שצריכים‬ ‫שהם קולות רבים רומזים על הצמצום וההסתר שאחר הבריאה‪,‬‬ ‫שתמליכוני עליכם‪ ,‬זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה‪,‬‬ ‫לנסוע לצדיקים על ראש השנה'‪ ,‬וביאר ש'כשזוכים להיות‬ ‫שאז האור אין סוף הוא בהעלם‪ ,‬והאדם אינו רואה שאין כאן אלא‬ ‫ובמה בשופר‪ ,‬הנה בשבת שאין תוקעין‪ ,‬במה עולה זכרונינו לפניו‬ ‫בראש השנה אצל הצדיק מתקבצים שלשה ראשים‪ ,‬כי‬ ‫כח אחד‪ ,‬אורו ית"ש‪ ,‬ועשוי לדמות שכוחו ועוצם ידו עשה לו‬ ‫לטובה ‪ -‬בעצם יום השבת עצמו‪.‬‬ ‫הצדיק הוא בחינת ראש‪ ,‬כי הוא ראש בני ישראל‪ ,‬וראש‬ ‫ואם כן נמצא שבשבת קודש כל מעשה דיבור ומחשבה טובים‪,‬‬ ‫השנה הוא גם כן בחינת ראש‪ ,‬כי הוא ראש השנה‪ ,‬וכל אחד‬ ‫את החיל הזה‪ ,‬ולטעות שיש ח"ו הרבה כוחות‪ .‬ועל זה תוקעים‬ ‫בא עם מוחו ודעתו להצדיק‪ ,‬ומקשר דעתו ומוחו שבראשו‪,‬‬ ‫אח"כ תקיעה אחרונה‪ ,‬פשוטה לאחריה‪ ,‬להחזיר הכל אל השורש‪,‬‬ ‫וכל הרהור תשובה חרטה עזיבה וקבלה טובה‪ ,‬בכל רגע ורגע במשך‬ ‫שזהו גם כן בחינת ראש‪ ,‬להצדיק שהוא ראש בני ישראל‬ ‫ולהעלות כל הבריאה אל האור אין סוף ב"ה‪ ,‬על ידי ההכרה שגם‬ ‫כל השבת‪ ,‬נתקבל לרחמים ולרצון כמו בחול בעת התקיעות‪ ,‬לכן‬ ‫בראש השנה‪ ,‬נמצא שנתקבצו שלשה ראשים יחד')‬ ‫עתה אין אלא כח אחד‪ ,‬כח השי"ת‪ ,‬אין עוד מלבדו‪ ,‬אפס זולתו‪.‬‬ ‫כשחל ראש השנה בשבת כל היום הוא 'יום טוב'‪ ,‬כי כל היום כולו‬ ‫וזהו דאיתא (שם טז‪ ):‬שהשטן מתערבב ע"י תקיעת שופר‪ ,‬כי בכל‬ ‫(כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‪ ,‬ר"ה תשס"ז)‬ ‫טוב באותה דרגה‪.‬‬ ‫שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה‬ ‫מקום שמאיר אור השי"ת נתאפס כח הסטרא אחרא‪ ,‬כי 'סטרא‬ ‫כשחל בשבת הקב"ה תוקע בשבילנו‬ ‫שנה טובה בלימוד התורה‬ ‫אחרא' פירושו שכאילו יש ח"ו עוד צד‪ ,‬עוד כח מלבד כוחו ית"ש‪,‬‬ ‫כתב לי ידיד נפשי הגה"ח מפלונסק (שליט"א) [ז"ל] בשם הרבי‬ ‫אבל אם נתגלה כח השי"ת ויודעים שמלא כל הארץ כבודו ולית‬ ‫איתא בספרים הקדושים (פרי צדיק ר"ה אות ב) על מה שאנו‬ ‫ר' בונם זצללה"ה זי"ע שאמר על מה שאמרו חז"ל (ב"ק כח‪ ):‬אונס‬ ‫אתר פנוי מיניה‪ ,‬מה מקום יש לסטרא אחרא רח"ל‪ ,‬לכן מכיון‬ ‫אומרים יהי רצון מלפניך שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה‪,‬‬ ‫רחמנא פטריה‪ ,‬שאין הפירוש שהוא פטור לגמרי מלעשות המצוה‪,‬‬ ‫'טובה' היינו בדברי תורה‪ ,‬כי סתם טוב הוא תורה‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫שרואה שישראל תוקעים התקיעה האחרונה ומעלים הכל‬ ‫אלא שהוא מחויב‪ ,‬רק שאינו יכול לעשותה מחמת אונס‪ ,‬והקב"ה‬ ‫חז"ל (ברכות ה‪ ).‬אין טוב אלא תורה‪ ,‬וכן הפעם הראשון שנזכר‬ ‫להשורש‪ ,‬ממילא נתבטל הסט"א וכל הרע‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫עושה בשבילו‪ ,‬וזהו 'רחמנא פטריה' [שהקב"ה פוטר אותו ומוציאו‬ ‫הלשון טוב בתורה הוא בפסוק (בראשית א‪ ,‬ד) וירא אלקים את‬ ‫וזהו הטעם שאין תוקעין בשבת‪ ,‬כי השבת עצמו מורה שהכל‬ ‫ידי חובתו]‪ ,‬וזה הוא פירוש המשנה (ר"ה כט‪ ):‬יום טוב של ראש השנה‬ ‫האור כי טוב‪ ,‬והכוונה לאור התורה כמבואר במדרש (ב"ר ג‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫מכח הקב"ה‪ ,‬כמו שאמר הכתוב (בראשית ב‪ ,‬ב) ויכל אלקים ביום‬ ‫שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין‪' ,‬יום טוב של ר"ה שחל להיות‬ ‫(אמרי מנחם סוף אות א‪ ,‬עיין שם ש'עיקר קבלת עול מלכות‬ ‫השביעי מלאכתו אשר עשה‪ ,‬ויכל מלשון כליון‪ ,‬היינו שביום‬ ‫בשבת'‪ ,‬שישראל אנוסים הם‪ ,‬ואין יכולים לתקוע מחמת השבת‪,‬‬ ‫שמים הוא ע"י לימוד התורה שהיא בבחינת דבר המלכות‪,‬‬ ‫השביעי ניתן כח מהקב"ה שתהיה כל המלאכה נכלית‪ ,‬כאילו‬ ‫'במקדש היו תוקעין' ‪ -‬הקב"ה תוקע בשבילם‪ ,‬ואם השי"ת הוא‬ ‫לשמוע מה שהמלך פוקד ומצוה‪ ,‬לכן בריאת העולם שהיא‬ ‫אמרי נועם \ המשך‬ ‫ר"ה שחל בשבת‬ ‫תחילת המלכות היתה על ידי התורה‪ ,‬כדאיתא (ב"ר א‪ ,‬א)‬ ‫נצבים אות ב) בשם מרן היהודי הקדוש מפשיסחא זצללה"ה זי"ע‬ ‫אינה‪ ,‬שלא תסתיר הבריאה את אור אין סוף ב"ה‪ ,‬אלא יהיה ניכר‬ ‫הביט בתורה וברא העולם‪ ,‬ובאורייתא אתברי עלמא (זוה"ק‬ ‫'שופר' נוטריקון ש'ורש פ'ורה ר'אש ו'לענה (דברים כט‪ ,‬יז)‪ ,‬ראש‬ ‫וגלוי ומורגש שאין שום מציאות זולת מציאותו ית"ש‪ ,‬ממילא‬ ‫ח"ב ר‪ ,).‬כי זה עיקר המלכות‪ ,‬מה ששומעים את מצותו‬ ‫רומז לנשמה ולענה להגוף‪ ,‬שעל ידי השופר אפשר להעלות‬ ‫(אמונת משה פר' כי תצא אות ה‪ ,‬עיין שם)‬ ‫אין צריכים לתקוע‪.‬‬ ‫ופקודתו‪ .‬ולכן היתה קבלת התורה בקול שופר‪ ,‬כי ע"י‬ ‫ולתקן את הגוף שיהיה מתאים לנשמה‪.‬‬ ‫קול השופר משמיעים ומפרסמים בכל מקום את תחילת‬ ‫בשבת מתנוצץ אור האמת וכל אחד נעשה שפל‬ ‫המלכות כמובא בטעמי התקיעות לרס"ג (טעם ראשון)')‬ ‫וזהו שאנו אומרים (תפילת העמידה של ר"ה) מלוך על כל העולם‬ ‫גם בלי תקיעת שופר‬ ‫כולו בכבודך והנשא על כל הארץ ביקרך‪ ,‬כי כל התפילות בימים‬ ‫המתקת הדינים‬ ‫אפשר יש לומר הענין שאין תוקעין בר"ה שחל להיות בשבת‪ ,‬כי‬ ‫הקדושים הם לתקן את שני החלקים הללו ולהעלותם לשרשם‬ ‫י"ל הטעם שאוכלים דבש בליל ראש השנה‪ ,‬כמו שכתב‬ ‫ענין תקיעת שופר הוא‪ ,‬כי בראש השנה אית רשות לשטן לאסטונא‬ ‫ומקורם‪ ,‬על כן מבקשים 'מלוך על כל העולם כולו בכבודך' היינו‬ ‫רבינו יונה ז"ל (ברכות לא‪ :‬מדפי הרי"ף) שדרך הדבש להפוך כל‬ ‫על חלק הנשמה‪' ,‬והנשא על כל הארץ ביקרך'‪ ,‬היינו אף על חלק‬ ‫כדאיתא בזוה"ק (ח"ג רלא‪ ,).‬והאלקים עשה להאי מקטרג כדי שיראו‬ ‫דבר הנופל לתוכו לדבש‪ ,‬עיין שם שאם נפל דבר איסור בדבש‬ ‫הגוף‪ ,‬חלק הארציות‪ ,‬שיהיה הכל קודש להשי"ת‪.‬‬ ‫מלפניו (עי' קהלת ג‪ ,‬יד)‪ ,‬רק ע"י הכנעת ושבירת לבו של אדם‪ ,‬כשמשים‬ ‫ושהה שם‪ ,‬הדבש מהפך את האיסור לדבש ונעשה הכל היתר‪,‬‬ ‫אל לבו נגד מי חטא‪ ,‬ונעשה בעיני עצמו כאין וכאפס‪ ,‬ואינו מרגיש‬ ‫ובשבת קודש ע"י קדושת השבת זוכים לתקן ולהעלות את‬ ‫לכך [אוכלים דבש לסימן טוב] שכמו שדבש מהפך הכל‬ ‫בעצמו שום צד הטבה‪ ,‬מעורר בזה מקור 'אין' העליון שהוא‬ ‫השני חלקים הללו‪ ,‬שיהיו קודש להשי"ת‪ ,‬כמו שדיבר בקדשו‬ ‫למתוק‪ ,‬שנעשה מזה דבש‪ ,‬כן בראש השנה נמתקים הדינים‬ ‫למעלה משכל הנבראים‪ ,‬שאין שום קטרוג מגיע לשם‪ ,‬כנודע שג'‬ ‫כ"ק דודי אדמו"ר הגדול בעל ישמח ישראל זי"ע (פר' קדושים אות‬ ‫והכל נתהפך לחסד ורחמים‪.‬‬ ‫ג) על מה שאנו אומרים (תפילת העמידה של שבת) חמדת ימים אותו‬ ‫הראשונות אין בהם תערובת דין כלל (עי' פרדס שער ח פרק י‪-‬יב)‪.‬‬ ‫(אמונת משה אות יג עיין שם בארוכה‪.‬‬ ‫וזה הוא ענין השופר‪ ,‬שהוא קול פשוט יוצא מהבל הלב בלי צירופי‬ ‫קראת‪ ,‬שבשבת קודש זוכים לתקן את כל חמדות ימי המעשה‬ ‫כמו כן ראה באמרי מנחם אות כז שהביא מה 'דאיתא‬ ‫אותיות‪ ,‬בבחינת צעק לבם אל ה' (איכה ב‪ ,‬יח)‪ ,‬וע"י התשובה והשופר‬ ‫ולהעלות הכל להשורש‪ ,‬נמצא שהשבת מתקן כמו תקיעת שופר‬ ‫בספה"ק דעת משה מהרה"ק מוהר"ם מקאזניץ זצללה"ה זי"ע‬ ‫מעלה ה' אותנו למקום העליון דלעילא‪ ,‬והדינים מתהפכים לרחמים‪.‬‬ ‫(ר"ח אלול) 'שופר' יש בו אותיות פ"ר [מנין אותיות מנצפ"ך]‬ ‫(עקידת יצחק אות א)‬ ‫בעצמו‪ ,‬לכן אין תוקעין בשבת‪.‬‬ ‫שהם מורים על דין‪ ,‬ועל ידי שמיעת קול שופר המה נמתקים‬ ‫וזהו שכתבו (קול שמחה בסופו) סוד ראש השנה הוא בתוך עמי‬ ‫צריך להתכונן לתקיעת שופר גם בשבת‬ ‫אנכי יושבת (מ"ב ד‪ ,‬יג)‪ ,‬כי ע"י השופר והתשובה נעשה בטל‬ ‫כידוע‪ ,‬כי ב' אותיות הנשארות הם ש"ו‪ ,‬שבגימטריא דבש‬ ‫שהוא מתוק‪ ,‬ובזה נמתקים הדינים (שער הכוונות דרושי ר"ה דרוש ז)‪,‬‬ ‫סיפר לי הרה"ח ר' לייב [נייהויז] ז"ל שפעם אחת בראש השנה‬ ‫במציאות לכלל ישראל‪.‬‬ ‫ונעשים בבחי' 'ורב חסד' שג"כ גימטריא פ"ר (פע"ח שער הסליחות‬ ‫שחל להיות בשבת‪ ,‬עלה רבינו [בעל ישמח ישראל] זצ"ל על‬ ‫וזהו הענין שכתבו (סידור האר"י ברכת שופרות) לכוין בתקיעות שם‬ ‫פרק ח)'‪ ,‬וכתב ש'זה הענין שטובלים בראש השנה פרוסת‬ ‫הבימה ואמר כי צריכים להתכונן לתקיעת שופר‪ .‬כל השומעים‬ ‫הוי"ה ב"ה בניקוד ציר"י כנודע‪ ,‬כי נקודת ציר"י הוא שתי נקודות‬ ‫המוציא בדבש (מגן אברהם או"ח סי' תקפג‪ ,‬א)‪ ,‬רמז להמתקת הדינים‬ ‫התפלאו‪ ,‬ואז נענה רבינו ואמר‪ :‬אל תחשבו ששכחתי ח"ו שהיום‬ ‫בשורה אחת זו אצל זו‪ ,‬שמרמז להכנעה ואחדות רעים‪ ,‬לא‬ ‫שנעשה ע"י תקיעת שופר שהוא אותיות ש"ו פ"ר‪ ,‬וכדאיתא‬ ‫שבת קודש‪ ,‬אלא באמת כל מה שאין תוקעים בשבת הוא מחמת‬ ‫בספה"ק מאורות נתן (מערכת ד אות ה) שהדינים הממותקים‬ ‫כנקודת שו"א שהיא נקודה אחת למעלה וגבוהה מחברתה‪.‬‬ ‫גזירת חכמים שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים (ר"ה כט‪,):‬‬ ‫נקראים דבש‪ .‬והרמז‪' ,‬דבש' בגימטריא פ"ר הוי"ה‪ ,‬שהפ"ר‬ ‫אכן כל זה הוא רק בחול‪ ,‬אז צריך להתעוררות קול השופר‪ ,‬אבל‬ ‫אמנם זה ניחא רק אם האדם הכין את עצמו לתקיעת שופר‪ ,‬ואז‬ ‫דינים עצמם נעשים חסדים בחי' הוי"ה')‬ ‫בקדושת שבת קודש שמתנוצץ אור האמת בעולם‪ ,‬וכל אחד ואחד‬ ‫אינו תוקע מחמת גזירת חכמים‪ ,‬אבל אם לא הכין עצמו כלל‪ ,‬הרי‬ ‫יודע מצבו באמת‪ ,‬ממילא נעשה נכנע ושפל כאין וכאפס‪ ,‬וזוכה עי"ז‬ ‫שנרבה זכיות כרימון‬ ‫בלאו הכי אי אפשר לו לתקוע כלל‪ ,‬לכן צריכים תחילה לעשות‬ ‫לעורר מקור הרחמים בחי' אין מלעילא‪ ,‬ולהפוך הדינים לרחמים‪.‬‬ ‫הכנה דרבה כדי שנוכל לתקוע‪ ,‬ואז אפשר לקיים אח"כ מצות‬ ‫תשובה מאהבה‬ ‫(ישמח ישראל ר"ה אות ט‪ ,‬עיין שם עוד‪.‬‬ ‫חכמים שגזרו שלא לתקוע בשבת‪.‬‬ ‫ראה גם אמרי מנחם סוף אות כו‪' ,‬יוכל להיות הענין שאין תוקעין‬ ‫י"ל ענין אכילת רימון בראש השנה על פי דברי חז"ל (עירובין‬ ‫(הגה"ח ר' לייביש מקובר ז"ל‪ ,‬תפארת רבותינו עמ' קה אות קד‪ ,‬וכן‬ ‫בר"ה שחל להיות בשבת‪ ,‬כי כל ענין תקיעת שופר הוא שמביא את‬ ‫יט‪ ).‬אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון‪ ,‬והכוונה כי‬ ‫הובא בקצרה ברשימות כתי"ק מרן אדמו"ר ה'אמונת משה' זצללה"ה‬ ‫האדם לידי הכנעה‪ ,‬שעי"ז מבריח את כל הסט"א‪ ,‬אבל בשבת הרי‬ ‫על ידי תשובה מאהבה נהפכים כל זדונותיהם וחטאותיכם‬ ‫זי"ע‪ :‬אחד מאנ"ש בהיותו באלכסנדר בר"ה שחל בשבת אצל רבינו‬ ‫רואים את כח השי"ת‪ ,‬שהרי ביומא שביעאה לא משתכח ביה מזוני‬ ‫לזכיות ומצוות (יומא פו‪ ,):‬ממילא נמצאו מלאים מצוות כרימון‪,‬‬ ‫בעל ישמח ישראל זי"ע שמע שקודם התפילה אמר רבינו לחסידים‬ ‫(זוה"ק ח"ב פח‪ ).‬ואעפי"כ כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה‬ ‫להכין עצמם לתקיעת שופר‪ ,‬והחסידים תמהו מה לתקיעת שופר‬ ‫ולכן אוכלים רימון בראש השנה‪ ,‬לרמז על תקוותינו לזכות‬ ‫תליין (שם)‪ ,‬ומזה מכירים שהכל מכח השי"ת‪ ,‬כי ממך הכל ומידך‬ ‫בשבת‪ ,‬הסביר להם רבינו תיכף שמקודם צריך האדם להכין עצמו‬ ‫לתשובה מאהבה‪ ,‬שעל ידי זה נרבה זכיות כרימון‪.‬‬ ‫נתנו לך (דה"י א כט‪ ,‬יד)‪ ,‬ובאים לידי הכנעה ושפלות‪ ,‬כי רואים שכח‬ ‫לתקיעת שופר‪ ,‬כי רחמנא אמר תקעו (ר"ה טז‪ ,).‬ואח"כ בגלל גזירת‬ ‫(כ"ק מרן אדמו"ר זצללה"ה זי"ע)‬ ‫האדם הוא כאין ואפס‪ ,‬ועי"ז ממילא מבריחים הסט"א‪ ,‬כדאיתא‬ ‫חכמים שמא יעבירנו צריכים להימנע ולא לתקוע מחמת שחל בשבת)‬ ‫בזוה"ק (שם קלה‪ ):‬כד עייל שבתא איהי אתיחדת ואתפרשת מסט"א‬ ‫לגדור גדר ולעמוד בפרץ‬ ‫וכל שולטני רוגזין ומארי דדינא כולהו ערקין ואתעברו מינה‪ ,‬נמצא‬ ‫הוא רק כשיש מתנגדים על המלוכה‪ ,‬אבל אם כולם מסכימים ואין‬ ‫השבת יש לה אותו הכח של תקיעת שופר‪ ,‬לכן אין צריך לתקוע')‬ ‫לפעולות אדם בדבר שפתיך אני שמרתי ארחות פריץ (תהלים יז‪,‬‬ ‫התנגדות לא צריך את המשיחה‪ ,‬על כן בשבת שכל דינין מתעברין‬ ‫ד)‪ .‬אפשר לפרש‪ ,‬כי העיקר בעבודת השי"ת הוא לקיים מעשים‬ ‫בכח השבת מתקנים גם את החלק הגשמי‬ ‫מינה ואיהי אשתארת ביחודא קדישא (זוה"ק ח"ב קלה‪ ,):‬ממילא לא‬ ‫צריך את המשיחה‪ ,‬ודפח"ח‪ .‬וכאשר הרצו דבר זה לפני הגה"ק מוה"ר‬ ‫בפועל כדאיתא בספר החינוך (מצוה טז) שהאדם נפעל כפי‬ ‫כמו ע"י תקיעת שופר‬ ‫יהושע מקוטנא זצ"ל אמר שראויים הדברים להרמ"ע מפאנו זי"ע‪.‬‬ ‫פעולותיו‪ ,‬אמנם כשחל ר"ה בשבת אז מקיימים רק 'זכרון' תרועה‬ ‫אפשר לומר הענין שאין תוקעין בשבת‪ ,‬בהקדם מה דאיתא‬ ‫(קובץ תורני 'בית שמואל'‪ ,‬אלכסנדר‪ ,‬סי' מה‪ ,‬והובא באמונת‬ ‫(עי' ר"ה כט‪[ ,):‬שמזכירים זאת בפה] ואין מקיימים המצוה בפועל ממש‪,‬‬ ‫(שם כד‪ ).‬ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש‬ ‫משה כ"ה סיון אות ו‪ ,‬ובתפארת רבותינו עמ' לד אות צד‪.‬‬ ‫וזהו 'לפעולות אדם ‪ -‬בדבר שפתיך'‪[ ,‬במקום עשיית הפעולה אני יוצא‬ ‫בדבר שפתים]‪ ,‬ולכאורה‪ ,‬הרי האדם נפעל כפי פעולותיו‪ ,‬על זה אומר‬ ‫מקודש‪ ,‬וצריך להבין הענין שראש בית דין אומר פעם אחת והעם‬ ‫באמרי מנחם ר"ה אות כח כתב לבאר 'כי להמליך המלך‬ ‫עונין אחריו שתי פעמים‪.‬‬ ‫צריכים הכנעה‪ ,‬שהרי על גיאות איתא באגרת הרמב"ן ז"ל‬ ‫'אני שמרתי ארחות פריץ'‪ ,‬שהסיבה לכך היא לגדור גדר ולעמוד בפרץ‪,‬‬ ‫כל המתגאה בלבו על הבריות מורד הוא במלכות שמים‪ ,‬לכן‬ ‫(עקידת יצחק אות י)‬ ‫שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים (שם)‪.‬‬ ‫ויש לומר על פי דרכי העבודה‪ ,‬כי עיקר עבודת ישראל היא לקדש‬ ‫כל ימי השבוע שהאדם טרוד במלאכתו מלאכת החול ומדמה‬ ‫ולטהר גם את החלק הגשמי‪ ,‬הגוף‪ ,‬שיהיה כולו קודש להשי"ת‪,‬‬ ‫טעם שאין אומרים תשליך בשבת‬ ‫בנפשו שכוחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה‪ ,‬שזה ממדת‬ ‫מתאים אל החלק הרוחני‪ ,‬הנשמה‪ ,‬שהיא חלק אלוה ממעל‪ ,‬וזהו‬ ‫שמענו מהגה"ח המפורסם רבי שמחה [אויברבוים] (שי') [זצ"ל]‬ ‫הגיאות והגסות שהוא התנגדות למלוכה ח"ו‪ ,‬צריך להמלכת‬ ‫הרמז 'ראש בית דין אומר מקודש'‪ ,‬ראש רומז להחלק אלוה ממעל‪,‬‬ ‫המלך ומשיחתו על המעיין‪ ,‬משא"כ בשבת שרואים שאין בו‬ ‫מלאדז בשם כ"ק אדמו"ר הגה"ק המפורסם מו"ה דוב בעריש מביאלא‬ ‫זצללה"ה זי"ע על מה שנהגו שלא לומר תשליך בראש השנה שחל‬ ‫אומר הוא מלשון הכתוב (דברים כו‪ ,‬יז‪-‬יח) האמרת והאמירך‪ ,‬שהוא‬ ‫פעולת אדם‪ ,‬שהרי הוא אסור במלאכה‪ ,‬ואף על פי כן מניה‬ ‫להיות בשבת (עי' פרי מגדים סי' תקפג‪ ,‬ג)‪ ,‬כי ענין אמירת תשליך על הנהר‬ ‫לשון הפרשה והבדלה (רש"י שם)‪ ,‬כלומר עבור הנשמה מספיק‬ ‫מתברכין כל שיתא יומין (שם סג‪ ,):‬הנה אז באים להכרת האמת‬ ‫שאפילו פעולת האדם הוא אפס ותוהו ואינו כלום בלי כוחו‬ ‫הוא כעין שאמרו חז"ל (הוריות יב‪ ).‬מושחין את המלך על המעיין‪ ,‬שכן‬ ‫קדושה והפרשה אחת‪ ,‬אבל 'כל העם'‪ ,‬רמז להחלק הגשמי‪' ,‬עונין‬ ‫של השי"ת‪ ,‬ומגיעים לידי הכנעה‪ ,‬ושוב אין שום התנגדות‬ ‫בראש השנה אנו ממליכים את הקב"ה עלינו‪ ,‬ואמירת תשליך אצל‬ ‫אחריו מקודש מקודש'‪ ,‬לזה צריך קדושה יתירה‪.‬‬ ‫למלכות השי"ת‪ ,‬לכן אין צורך עוד במשיחת המלך')‬ ‫הנהר הוא כעין משיחה‪ ,‬אמנם בגמרא (שם יא‪ ):‬מבואר שמשיחת המלך‬ ‫וזה הוא כח וסגולת השופר כדאיתא בספה"ק ישמח ישראל (פר'‬ ‫גליון זה נתנדב ע"י ידידנו היקרים והנכבדים מזכי הרבים‬ ‫• ציון לנפש חיה •‬ ‫הר"ר יחיאל‬ ‫הר"ר אביגדור‬ ‫הר"ר אברהם מיכל‬ ‫הרב יחיאל‬ ‫הר"ר אברהם שלמה‬ ‫הר"ר אברהם‬ ‫מערכת 'אמרות טהורות'‬ ‫רוזנברג הי"ו‪ ,‬מודיעין עילית‬ ‫גרטנר הי"ו‪ ,‬ביתר עילית‬ ‫בקרמן הי"ו‪ ,‬בית שמש‬ ‫פערעלמאן שליט"א‪,‬‬ ‫ראזענברג הי"ו‪,‬‬ ‫דואיק הי"ו‪ ,‬ירושלים‬ ‫לע"נ הגה"צ המפואר‬ ‫מאחלת לכל לומדי‪ ,‬הוגי‪,‬‬ ‫לרגל‬ ‫לרגל‬ ‫לרגל‬ ‫נין כ"ק מרן אדמו"ר זצ"ל זי"ע‬ ‫בארא פארק‬ ‫לרגל הולדת‬ ‫ותומכי הגליון‪ ,‬לכל אנ"ש‬ ‫רבי חיים ברוך‬ ‫הולדת הבת תחי'‬ ‫הולדת הבת תחי'‬ ‫הולדת הבת תחי'‬ ‫לרגל הולדת הבת תחי'‬ ‫לרגל הולדת הבן שי'‬ ‫בנו בכורו שי'‬ ‫בן הרה"צ רבי בצלאל הלוי‬ ‫שיחי' ולכל בית ישראל‬ ‫למזל טוב‬ ‫למזל טוב‬ ‫למזל טוב‬ ‫למזל טוב‬ ‫למזל טוב‬ ‫למזל טוב‬ ‫דעמבינסקי זצ"ל‬ ‫• כתיבה וחתימה טובה •‬ ‫אב"ד טושין‬ ‫הגה"ח ר' יוסף צבי רכניצר‬ ‫האחים אהרונוביץ שליט"א‬ ‫הב' היקר ישראל רוזנברג‬ ‫הרה"ח ר' אברהם דוד שאהן‬ ‫הרה"ח ר' יעקב צבי‬ ‫לשנת גאולה וישועה‪,‬‬ ‫נכד כ"ק אדמו"ר הזקן זצ"ל זי"ע‬ ‫שליט"א‪ ,‬בני ברק‪,‬‬ ‫לע"נ אביהם הרה"ג‬ ‫שליט"א‪ ,‬בני ברק לע"נ אביו‬ ‫שליט"א‪ ,‬בארא פארק לע"נ‬ ‫גוטמן שליט"א‪ ,‬בארא פארק‬ ‫שנת פרנסה וכלכלה וכל טוב‪,‬‬ ‫ר' עזריאל ב"ר אהרן צבי ז"ל לע"נ אביו הרה"ח ר' בנימין‬ ‫הרה"ח ר' יחזקאל שרגא‬ ‫לע"נ זקינו הרה"ח ר' מנחם חותנו הרה"ח ר' אפרים פישל‬ ‫נלב"ע יום ב' של ר"ה‬ ‫ב"ר מאיר דוב ז"ל‬ ‫במלאת השנה לפטירתו‬ ‫ב"ר ישכר דוב ז"ל‬ ‫נחום ב"ר עזריאל ז"ל‬ ‫מענדל ב"ר יעקב ז"ל‬ ‫שנה שימלא ה' כל משאלות‬ ‫שנת תש"ג‬ ‫נלב"ע ז' תשרי תשפ"א‬ ‫ה' תשרי תשפ"ו‬ ‫נלב"ע ג' תשרי תשפ"ה‬ ‫נלב"ע יום ב' של ר"ה תש"ך נלב"ע יום ב' של ר"ה תשס"ח‬ ‫לבנו לטובה‪ ,‬אמן ואמן !‬ ‫כל הזכויות שמורות ואיסור השגת גבול‬ ‫לקבלת הגליון‪ ,‬וכן להשתתפות בהוצאות לזיכוי הרבים‪ ,‬או להערות והארות יש לפנות אל העורך‪:‬‬ ‫הר"ר יצחק מנחם גוטמן הי"ו • כתובת דוא"ל‪ • alexander@thejnet.com :‬תרומות באמצעות‪amtealexander@gmail.com :‬‬