קול דודי · Kol Doidy — ראש השנה (2026-09-07)

גליון קס"ה – ראש השנה תשפ"ז
בשו"ע או"ח סי' תקפ"ג כותב רמ"א שהמנהג לאכול תפוח טבול בדבש לסימן
קול דודי – הלכ' ראש השנה של שנה טובה ומתוקה.
המג"א מביא דמאותו טעם גם נוהגים להטביל פרוסת המוציא בדבש והנה
הא דדבש מותר אע"ג שבא מן הדבורה שהיא שרץ טמא ה"ט דאמרינן
שהדבורים מכניסות אותו לגופן ואין ממצות אותו מגופן עי' בזה בכורות דף ז:
ולכאורה אם מטבילין בדבש רק לסימן שנה מתוקה ל"ל ליקח לזה דוקא דבש
דבורים שצריך הש"ס לטרוח למצא לו היתר ולמה לא מטבילין בדבש תמרים
שפשוט היתרו לגמרי והוא גם מתוק כמו דבש דבורים ואולי הטעם לרמז דגם
כשישראל נכשל בעברה אינו ממצה אותה מגופו שהיא תמיד נשארת דבר חיצוני
ואינה נעשית חלק מעצם הנפש שלו דומיא דדבש שאינו מתמצה מגוף הדבורה
ונמצא דיש בדבש דבורים רמז נוסף לשנה מתוקה ומש"ה מעדיפין להטביל
דוקא בו.
סי' תקפ"ה כתב הישמח משה דרבים השבים בתשובה מיראה נעשים להם זדונות כזכיות.
אע"ג דבגמ' יומא פ"ו :משמע דהשב מיראה לא נעשים לו זדונות יותר
משגגות ורק אם שב מאהבה נעשים לו כזכיות התם מדובר ביחיד אבל ברבים
שאני דכח הרבים עדיף ויש להביא סיעתא לזה מגמ' תענית ח .דמקשה הש"ס
כתוב אחד אומר נשא לבבינו אל כפים וכו' דמבואר דבעינן כוונה בתפילה וכתוב
אחר אומר ויפתוהו בלשונם וכו' ואעפ"כ כתיב בתריה והוא רחום יכפר עון
ומשמע דגם בלא כוונה מקרי תפלה ומתרץ הש"ס לא קשה הא ביחיד הא בצבור
ומבואר דבצבור לא בעינן כוונה ולפ"ז הא דבתשובה מיראה זדונות נעשים
סי' תקפ"ט כשגגות ובתשובה מאהבה נעשים כזכיות כ"ז כשצריך לכוין שיהא מאהבה או
מיראה והיינו ביחיד אבל ברבים שאין צריך כוונה נעשית ממילה תשובת רבים
כאילו כוונו מאהבה וע"כ תמיד נעשים כזכיות.
תקיעת שופר אינה דוחה שבת
במסכת ר"ה דף כ"ט :תנן דיו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת לא היו תוקעין
במדינה ומבואר בגמ' שם דהטעם משום גזרה שמא יטלנו לשופר בידו וילך אצל
בקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברה"ר וה"ט דלולב וה"ט דמגילה ועי' במסכת
מגילה דף ד :שהעירו התוס' ד"ה ויעבירנה וכו' דמילה לא דחו בשבת דהיא
חמירא שנכרתו עליה י"ג בריתות וכו' ובפשטות אינו מובן כ"צ דסו"ס אם לא
סי' תקפ"ט ימול בשבת ימול אחרי השבת והמילה תתקיים משא"כ בשופר שאם לא יתקע
בשבת תתבטל המצוה לגמרי בשנה זו.
עליה שירה שנאמר למנצח על השמינית מזמור לדוד על מילה שניתנה בשמיני ואפשר ליתן טעם ע"פ דרוש וע"י משל יובן הדבר שאם אדם עומד לדין
[ועל דעת המקובלים ידוע דבחינת השמינית עדיפא מבחינת השביעית]. בפני שופט על שנחשד שעבר על חוק המלך והנשפט הזה טוען שנקי הוא
כללים סי' רמ"ח והשופט מבקש ממנו שיביא עדים המעידים עליו שהוא אדם כשר וציית לחוקי
במתני' ר"ה דף ל"ג :שיעור תרועה כשלש יבבות וכו' ובגמ' והתניא שיעור המלך ואומר לו הנשפט שיש לו עד אחד שפוגש אותו פעם אחת בשנה כל שנה
והוא יכול להעיד עליו על ישרותו ואמר לו השופט ממה שאתה מתנהג כראוי
תקיעה כשלשה שברים אמר אביי בהא ודאי פליגי דכתיב יום תרועה יהיה פעם אחת בשנה אין עדיין מזה ראיה שאתה אדם ישר כל השנה ואז נזכר הנשפט
לכם ומתרגמינן יום יבבא יהא לכון וכתיב באימיה דסיסרא [שופטים ה'] בעד שיש לו עוד עד אחר שפוגש אותו כל שבוע חמישים פעמים בשנה אז אומר לו
החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא מר סבר גנוחי גנח ומר סבר ילולי יליל וכו'. השופט עד כזה ודאי יועיל לך אלא דכשהלך הנשפט לבקש מהעד הזה שיבא
לכאורה תמוה שעיקר צורת קיום מצוה חשובה כתרועת שופר דר"ה יהא להעיד לא רצה לבא עמו על ששמע שמתחילה הזכיר הנשפט רק את העד האחר
מקורה מיבבת אשה נכרית אמו של עכו"ם משוקץ אויב ישראל כסיסרא ויש של פעם אחת בשנה והעד של חמישים בשנה נפגע על שלא חשב ממנו תחילה
אולי לומר דכל ענין אמיתי ומקורי אפילו אם אירע אצל עכו"ם יש בו חשיבות והוצרך הנשפט לפייסו כדי שיבא עמו להעיד והנמשל הוא דכל אחד מישראל
וראוי ללמוד ממנו דיני תורה ואמו של סיסרא שהיתה ממתנת לו שיחזור מן עומד בדין בר"ה וראשית כל מבקש שתקיעת שופר תעיד עליו להצילו ואינו
המלחמה והוא התאחר ודאגה לו ובאו בכיותיה מתוך צער מחשש לגורלו מעלה על דעתו שיש לו מצוה אחרת שבאה לו כל שבוע והיא מצות שבת והשבת
ואהבת האם לבנה בכיות כאלו ודאי אמיתיות הנה ויש ללמוד מהן האיך לקיים נפגעה ממה שאינה חשובה בעיני ישראל שנראים כמתעוררים הרבה יותר
מצות תרועה שענינה לידמות לבכיות של מי שמצטער על חטאיו ומבקש כפרה. ממצות השופר הבאה אחת בשנה עם הכנות מרובות וכו' וע"כ אמרו דאם ר"ה
ועי"ל דכיון דהאי קרא דבעד החלון נשקפה ותיבב הוא מדברי דבורה מתוך חל בשבת כדאי הוא שיתבטל השופר מפני חשש רחוק של חילול שבת כדי
השירה ששרתה ברוה"ק כהודאה על הנצחון שנצחו ישראל את הכנענים לקיים לפייס השבת ולהראות לה האיך היא חשובה בעינינו ואז תבא להעיד עלינו
הנבואה שנתנבאה בזה א"כ מקור התרועה אינו מאמו של סיסרא אלא מלשון ובודאי תועיל עדותה [עי' כעי"ז בספר מנחת עני לבעל הערוך לנר] וטעם זה
תיבב שנשתמש בו דבורה בשירתה שהוא ודאי ראוי ללמוד ממנו. שייך גם לגבי לולב ומגילה ועתה מובן היטב למה מילה דוחה שבת דמילה
ועי"ל דכיון דלשון זה חלק מהשירה הנ"ל ובה הכרת הטוב להקב"ה שנתן תדירה עוד יותר משבת ועדות המילה אולי חשובה עוד יותר מעדות השבת
לישראל לנצח את האויב במלחמה כדאי שיהא הלימוד ממנו לסימן טוב ביום דכשהוא מהול סימן מצוה תמידי עליו בגופו וכבר מצינו במנחות דף מ"ג:
הדין שע"י קול התרועה תהיה לנו נצחון במלמחת היצר והשטן. דבשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום אמר אוי לי שאעמוד
ועי"ל דכיון דבהמשך הענין רואין שם דאמו של סיסרא אחרי שבכתה ערום בלא מצוה וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו לאחר שיצא אמר
להגן על העולם ועל התורה שלא תשתכח לפיכך בעד החלון נשקפה שכינה שלא ויבבה כתיב בה אף היא תשיב אמריה לה הלא ימצאו יחלקו שלל וגו' שניחמה
יאבד סיסרא בשביל שלשלת יוחסין שהיתה גנוזה בו עד שנתעברה ממנו יעל את עצמה והסירה דאגתה מלבה באמרה דאיחור חזרתו של סיסרא לטובה הוא
בביאה שלישית משבע ביאות של סיסרא וכו' ותיבב שכינה על איחור הצירוף שמצא שלל רב ועדיין עסוק לחלקו עם צבאיו וכו' כדאי לנו ללמוד תרועה
מדוע בושש רכבו וכו' ברוב זוהמא שהטיל בה תחלה וגו' ע"ש עוד דברים מבכיתה לרמז דגם אנחנו תתהפך תרועתנו לשמחה בחג הסוכות הבא בסמוך
נפלאים עד סוף המאמר. כללים סי' רנ"ד אחר ר"ה.
וביאור הדברים הנ"ל ע"פ ש"ס נזיר דף כ"ג :דאיתא התם דשבע בעילות במתני' ר"ה דף ל"ג :שיעור תרועה כשלש יבבות וכו' ובגמ' והתניא שיעור
בעל אותו רשע ביעל ולמידין ליה מקרא דכתיב בשירת דבורה כרע שכב וגו'
ועוד איתא בסנהדרין דף צ"ו :דמבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים וכו' תקיעה כשלשה שברים אמר אביי בהא ודאי פליגי דכתיב יום תרועה יהיה
ורבינו נסים בפירושו למסכת ברכות דף כ"ז :כותב דהכוונה לר"ע דכיון דאתי לכם ומתרגמינן יום יבבא יהא לכון וכתיב באימיה דסיסרא [שופטים ה'] בעד
מסיסרא לא היה לו זכות אבות ומש"ה לא מינוהו לנשיא כשסילקו ר"ג כדאיתא החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא מר סבר גנוחי גנח ומר סבר ילולי יליל וכו'.
התם בגמ' בברכות. מצינו דהאי קרא דבעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא מרמז ע"פ הסוד
ועכ"פ לדעת הרמ"ע רואין דהאי נשקפה בעד החלון וגו' מרמז לשכינה לענינים גבוהים ביותר שעל פיהם מובן דיהא משם מקור לצורת תרועת שופר
הקדושה ותיבב אם סיסרא מדוע בושש וגו' שהשכינה ממתנת לצירוף נשמת דר"ה דהנה הרמ"ע מפאנו כותב בספרו עשרה מאמרות מאמר חיקור דין ח"ה
ר"ע שבאה לעולם ע"י סיסרא שעל ידו נתעברה יעל מנשמתו של ר"ע והוא עתיד פי"א וז"ל בא"ד באמת אמרו חכמים ז"ל דברים שלא נגלו למשה אלא כללים
להכתיר כתרים לאותיות תורה שבע"פ בעולם וא"כ פשוט דתרועת שופר של כללים נגלו לרבי עקיבא שזכה לדרוש אותם מדעת עצמו ומכוין להלכה כי כשם
ר"ה שעל ידה מבקשין להסיר הקליפין כדי לגלות מלכות ממ"ה הקב"ה בעולם שנפש מרע"ה הוא ממחצב התורה שבכתב ונקראת תורת משה כך נפש ר"ע
אפשר ללמוד ענינה מיבבא דשכינה המיבבת להסיר הקליפין המסבבין נשמת ממחצב התורה שבע"פ ונקראת על שמו וכו' והעמידו הקב"ה בדור החורבן
כללים סי' רנ"ד ר"ע כדי שיתגלה כתר תורה שבע"פ בעולם.
בענין שלשה ספרים נפתחים בר"ה
הוא ספר בראשית שבו ינתן חיים לכל יציר בספר השאר ליכתב בחמשה ספרים והם ספר חיים טובים בגמ' ר"ה דף ט"ז :א"ר כרוספדאי א"ר יוחנן
גאולה וישועה הוא ספר שמות שבו כתב גאולת ,ספר גאולה וישועה ,ספר פרנסה וכלכלה ,ספר שלשה ספרים נפתחים בר"ה אחד של רשעים גמורין
ישראל מיד מצרים וישועתם בספר פרנסה וכלכלה זכויות ,ספר סליחה ומחילה ומנין לנו הני חמשה ואחד של צדיקים גמורין ואחד של בינונין צדיקים
הוא ספר במדבר שבו המן הבאר והשליו בספר זכיות ספרים ובשלמא לגבי ספר חיים טובים י"ל דהוא גמורין נכתבין ונחתמים לאלתר לחיים רשעים
הוא ספר דברים שבו כתב פטירת משה רבינו ע"ה ספר הצדיקים הנכתבים ונחתמים לאלתר לחיים אבל גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה בינונים
וזכויותיו ולא קם נביא עוד בישראל כמשה בספר ארבע ספרים האחרים המוזכרים כאן בתפילה מנין תלויין ועומדין מר"ה ועד יה"כ זכו נכתבין לחיים לא
מחילה וסליחה הוא ספר ויקרא שהקרבנות באים הם אחרי שבגמ' מוזכרים רק ג' ספרים ומבין הני ג' זכו נכתבין למיתה וכו'.
למחילה ולסליחה ע"ש ולדבריו ודאי אין הכונה ספרים ספר הרשעים ודאי דלא ראוי להתפלל ליכתב יש להסתפק בכוונת דברי הגמ' הנ"ל לגבי
שמבקשים להיות נכתבים כהוספה בתוך חמשה בו וספר הבינונים ג"כ לא ברור אי כדאי לבקש הבינונים הנכתבים בספר הבינונין והם תלוין
חומשי תורה אלא דזכות הני חמשה ספרים תעמוד ליכתב בו ונמצא דמהגמרא יש באמת רק ספר אחד ועומדים מר"ה עד יה"כ וביה"כ אלה שזכו נכתבים
לנו כאילו קיימנו אותם וכאילו שמותינו נכתבים ע"ג שכדאי להתפלל ליכתב בו והוא ספר צדיקים לחיים ואלה שלא זכו נכתבים למיתה היכן מתקיימת
הני חומשי תורה בבחינת קיים זה מה שכתוב בזה. גמורים. כתיבה שניה זו עבורם בימים שבין ר"ה ועד יה"כ.
ואכתי צריך עוד ליישב הא דמוסיפים בעשי"ת ולהנ"ל י"ל דלפי הדרך הראשונה דהג' ספרים ויש לכאורה בזה ג' דרכים ,דרך ראשונה דמר"ה
בסיום ברכת שים שלו' ואומרים בספר חיים ברכה המוזכרים בגמ' זה היה דוקא בר"ה לבד אבל מר"ה עד יה"כ נפתחים ספרים חדשים עבור הבונינים דהא
ושלו' ופרנסה טובה וגזרות טובות ישועות ונחמות ועד יה"כ נפתחים ספרים חדשים עבור הבינונים דאמרו ג' ספרים נפתחים בר"ה היינו דוקא בר"ה
נזכר ונכתב וכו' הרי דמשמע דאיכא ספר אחד לבד לחיים או למיתה י"ל דנפתחים גם עוד ספרים ספר אבל אח"כ ועד יה"כ יש עוד ספרים ולכה"פ שני
שבו מבקשים ליכתב לכל ענינים אלה שחלק מהם אחד לגאולה וישועה ועוד ספר לפרנסה וכלכלה ספרים חדשים אחד עבור הבינונים שזכו ונכתבין בו
כגון ברכה ושלו' וגזרות טובות ישועות ונחמות לא וכו'. לחיים ואחד עבור אלה הבינונים שלא זכו ונכתבים
הוזכרו כלל בתפילת אבינו מלכנו ולפי הדרך ולפי הדרך השניה והשלישית דלא נתוספו אחר בו למיתה.
הראשונה דלעיל קצת קשה להבין דהאיך יתכן שיהא ר"ה ספרים נוספים על הג' ספרים של ר"ה י"ל דכל
מעתה הוספת ספר מיוחד לפרנסה וכלכלה ואעפ"כ דרך שניה דלעולם נשארים כל הבינונים כתובים
אחד מהני ג' ספרים שבגמ' מתחלק לכמה פרקים רק בספר הבינונים אלא דמר"ה עד יה"כ יתחלקו
עוד יבקש ליכתב לפרנסה טובה בספר נוסף שכולל וכל פרק ראוי לקראו ספר [כדאיתא במתני' דפ"ג
יחד עם פרנסה עוד כמה דברים ולפ הדרך השניה בתוך ספר זה דאלה שזכו נשארים שם אלא דנכתבים
מ"ה דמסכת ידים דספר שיש בו רק פ"ה אותיות לחיים היינו דיקראו בינונים חיים ולגבי אלה שלא
והשלישית דלא נתוספו ספרים רק פרקים לבד מיחשב כתבי קודש לטמא את הידים והתרומה]
בספרים שנפתחו בר"ה יש לדחוק דמבקשים כאן זכו הוי איפכא דנשארים כתובים בספר הבינונים
וספר הצדיקים הגמורים שנכתבים לחיים וכמ"כ בשם בינונים למיתה ולפ"ז גם אחרי ר"ה יש רק ג'
ליכתכ בספר שיש בו פרק לברכה ועוד פרק לשלו' ספר הבינונים יש בהם ה' פרקים המפרשים מה נקרא
ועוד פרק לפרנסה טובה ועוד פרק לגזרות טובות ספרים[ ,ולפי שני הדרכים האלו מיהא הבינונים
חיים דפרק אחד מפרש דחיים היינו חיים טובים שנכתבים עד יה"כ לחיים או למיתה אינם שוין
וכו' וכאן כולל להו לכולהו פרקים בספר אחד ופרק אחר מפרש דחיים היינו גאולה וישועה וכו'
ובאבינו מלכנו קורא לכל פרק בשם ספר בפ"ע ולפי לצדיקים גמורים ולרשעים גמורים שהם נכתבים
ואין הכרח שהנכתב ונחתם לאלתר לחיים נכתב לכל בספריהם שלהם לאלתר לחיים מרוב צדקתם
פירוש העץ יוסף דהני ספרים דאבינו מלכנו כנגד הפרקים דאפילו אם נכתב רק לאחד מהם ג"כ
חמשה חומשי תורה י"ל דגם הני ענינים דסוף ברכת המופלגת או למיתה מרוב רשעתם המופלגת].
מיחשב חיים ואנו מבקשים לפי הדרך השניה הנ"ל
שים של' אפשר למצא להם סמך בחמשה חומשי להיות נכתבין בספר של הבינונים לחיים בכל והדרך השלישית דאולי לעולם אלה הבינונים
תורה וכגון ענין ברכה הרי הוא נמצא בספר בראשית הפרקים האלו ולפי הדרך השלישית הנ"ל ליכתב שזכו נכתבים מר"ה ועד יה"כ לחיים בספר הצדיקים
שנתברכו אדה"ר ונח והאבות ואילו שלו' אפשר בספר הצדיקים הגמורים לכל הפרקים האלו [או הגמורין ואלה שלא זכו נכתבים מעתה למיתה בספר
למצאו בספר ויקרא שמוזכר שם קרבן שלמים אפשר אולי לדחוק ולפרש דכשמתפללים כתבנו הרשעים הגמורים ושמותיהם נמחקים מספר
המטיל שלו' בין ישראל לאביהם שבשמים וגזרות בספר גאולה וישועה וכו' אין הכוונה דאיכא פרק או הבינונים ויוצא מזה דלאחר יה"כ אין שום צורך עוד
טובות הם בספר במדבר שניתן להם עמוד הענן יומם ספר של גאולה וישועה אלא כתבנו בספר הבינונים בספר הבינונים דכל אלה שהיו כתובין שם נעתקו
ועמוד האש לילה וגם הדגלים והחצוצרות להילוכם בחלק החיים שבו או בספר הצדיקים הגמורים שע"י שמותם מספר זה ונתחלקו בין שני הספרים האחרים
ולנחותם וישועות מצינו בספר שמות כמו שכבר כתיבה זו נזכה לגאולה וישועה וכן גם נזכה לפרנסה ונשארו רק שני ספרים.
הזכיר העץ יוסף בעצמו ונחמות בספר דברים במינוי וכלכלה וכו']. והנה בין ר"ה ויה"כ התקינו לומר בשחרית
יהושע ומילוי ידיו להקדים לנחם את ישראל לקראת ומנחה תפילת אבינו מלכנו ע"פ ש"ס תענית דף
מיתת משה רבינו ע"ה. ומיהו מצינו ביאור מחודש להני חמשה ספרים
קול דודי כללים -סימן רמ"ד
שבתפילת אבינו מלכנו בפירוש עץ יוסף שעל סדור כ"ה :דמבואר שם דבלשון זה התפילה מתקבלת
אוצר התפילות שכותב שם וז"ל בספר חיים טובים ביותר ובנוסח התפילה הנהוגה כהיום מבקשים בין
