במשעולי החסידות · Bemisholei Hachasidus — ראש השנה (2026-09-07)

גיליון קלא | ראש השנה פ"ז
במשעו_לי החסידות
להבין ולהשכיל בדברי רבותינו תלמידי בעש"ט הקדוש
תפארת עוזמו אתה – תפיסת מציאות ה' המתחדשת בכל שנה בישראל
שמחה ...וזהו ובצלע"י שמחו כי התחלת היחוד הוא מר"ה שאז מתחיל לתקן את 'מלחים שני נסרים' :בבית אהרן לראש השנה וכן ליוהכ"פ ולסוכות ושמע"צ ,בעוסקו
הצלע ונגמר בשמחת תורה ע"י השמחה .וזהו ובצלע"י שמחו. בעבודות חודש תשרי ,מביא כמה פעמים את המדרש רבה ויקרא פרשה ג פסקה ג ,שהווידוי של
עיוה"כ צריך להיות כמי ש'מלחים שני נסרים ומדביקן זה לזה' .והוא דבר פלא ,מה עניין הנסרים
'הרצון רוצה בזה' :והנה בעניין משמעות היותו של השי"ת פנים בפנים מול ישראל וכרעי המטה לעניין התשובה והווידוי ,וכתב שזה רומז למראות קודש האריז"ל ,שבימים אלו
כתב בקדושת לוי נצבים ,שזהו רצונו ית' תמיד להשפיע טובות וברכות לעמו ישראל ,והדבר עסקו בהם הצדיקים בגלוי בדורות הקודמים ,להסביר את עבודת הקודש הנסתרת של חודש
שהוא ברצון נקרא 'פנים' .וכשאינם ראויים לזאת הנה הוא מול ישראל בבחי' אחור דהיינו זה ,ויום ה'כסה' שבו.
בצורה ובכיוון שהשי"ת אינו רוצה בו .לעומתה ,עמידת ישראל מול השי"ת בבחי' פנים נעשית
על ידי אמירת 'מלכויות' ו'זכרונות' .ושניהם צריכים להיות בבחינות פנים. יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו (ישעיה נה) אמר רבי ביבי בר אביי ,כיצד אדם
צריך להתוודות ערב יום הכפורים .צריך לומר; מודה אני כל רע שעשיתי לפניך,
אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם .ובו יבואר הגמרא (ר"ה לד ע"ב) אמרו לפני
בדרך רע הייתי עומד ,וכל מה שעשיתי עוד לא אעשה כמוהו .יהי רצון מלפניך ה'
מלכיות כדי שתמליכוני עליכם אמרו לפני זכרונות כדי שתעלה זכרוניכם לפני
אלהי -שתמחול לי על כל עונותי ותסלח לי על כל פשעי ותכפר לי על כל חטאתי.
לטובה .כי הכלל ,הוא הבורא ברוך הוא דרכו להיטיב ובפרט לישראל וזה רצונו
הה"ד יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וגו' .ר' יצחק ור' יוסי בר חנינא ר' יצחק
כשמשפיע טובות וברכות לישראל עמו וחס ושלום כשישראל אינם ראוים להשפיע
אמר כאדם שהוא מלחים שתי נסרים ומדביקן זה לזה .ר' יוסי בר חנינא אמר כאדם
עליהם טובות אין זה רצון הבורא ברוך הוא אדרבא רצון הבורא ותענוגו כשמשפיע
שהוא מלחים שתי כרעי המטה ומדביקן זה לזה.
טובות על ישראל והם ראוים להשפיע עליהם כל הטובות והברכות וחס ושלום
להיפך אין זה רצון הבורא .והכלל הוא ,דבר אשר הרצון רוצה בזה -הבחינה הזאת ומובן לכל בר דעת כי אין לאנשים כערכנו בזמנינו שום יכולת הבנה פנימית ועצמאית
נקרא פנים ,ואשר אין הרצון רוצה בזה -נקרא אחור .וזהו הרמז בגמרא אמרו בעניינים עצומים אלו ,ורק במה שהביאו והבינו מזאת תלמידי הבעש"ט וכתבו בלשוננו ,אנו
לפני מלכיות ,שמה שתמליכו אותי -יהיה בבחינת פנים .וזהו אמרו לפני זכרונות, יכולים קצת לעסוק בדבריהם ,וגם זאת רק כתינוק הלומד בחומש .ולכן נביא במדוייק את
והזכירה תהיה לפני בבחינות פנים ולא בבחינת אחור ,ועל ידי זה כדי שתעלה שלושת ההגדרות והעבודת ה' שבעניין זה .ושם בב"א דימה את הלחמת הנסרים הזו שהיא
זכרוניכם לפני לטובה .כי בזה שאני משפיע טובות -רצוני בזה להשפיע עליכם חלק מבניין שלם שנתן השי"ת שיבנה תמיד על ידי ישראל והצדיקים 'בכל יום' .ושהלחמה זאת
טובות כדי שתהיו בבחינת פנים .וזהו כדי שתעלה זכרוניכם לפני ,בחינות פנים נעשית באופן הדוק בשלימות ובלי 'שום דבר המדבק' אלא שני הנסרים 'מתדבקין מאליהם'
לטובה ,שרצוני בזה על הטוב להשפיע. זה לזה ,ושזה הבניין הוא תכלית הבריאה ושהוא 'צריך להיבנות עדי עד' .והוא מציין ששמע אף
את אביו כמה פעמים 'שהיה מדבר מזה הבניין' .וזה העניין הראשון שהנסירה הוא צורך הבניין
והדברים נפלאים .שהנה באמירת מלכויות ,אפשר עוד להבין שהכוונה שנמליכנו עלינו
השלם והתדיר.
ברצון שלם והוא נקרא פנים .אבל בזכרונות מה שייך לומר שניזכר לפניו או שיזכור אותנו בבחי'
פנים ,ורק אצל בני אדם שייך לומר שיזכור אדם מסויים מפניו או מאחוריו וכעין 'דחזיתיה ונוכל לומר .כפי ששמעתי דאמרי אינשי אם יחלק אדם שני נסרים שיודבקו יחד
לר"מ מאחוריו' ,אבל אצל השי"ת מדוע לא תהא הזכירה שלנו היא תמיד מכל הצדדים שלנו. ולא יהיה ביניהם שום אויר רק ידבקו בשלימות יחד אזי הם מתדבקים ונעשים
וזה בכלל השאלה הידועה שבפשט ומהות אמירת פסוקי מלכויות וזכרונות ,שאינן עוסקות כאחד ואין נצרך להם שום דבר המדבק כי הם מתדבקים מאליהן .וזהו דבר ברור.
בעצם המלכת ה' מצידנו או בזכירת מציאותו ונפלאותיו או בהזכרת הבריאה והברואים לפניו, ולזה אנו אומרים והתקין לו ממנו בנין עדי עד .היינו שיבנה הבנין עדי עד .כי זהו
שזה לכאורה מה שהיה מתבקש ביום הדין והרחמים .אלא הם עוסקות בעצם תכונות המלכות תכלית הבריאה שברא הקב"ה בתחילה את עולמו ואח"כ נתן זאת לישראל אשר
והזיכרון שיש להשי"ת לברואיו ועליהם .א"כ כיצד על ידי אמירת מלכויות אנו עומדים לפניו הם יבנו תמיד את הבנין .כמו שאנו אומרים המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה
בבחי' פנים ,ומה עליית זכרוננו לפניו תלוי באמירת פסוקים המעידים על תכונות הזכרון של בראשית כי בכל יום נבנה העולם .היינו ע"י התורה והמצות והיחודים אשר צדיקים
השי"ת .וזאת גם השאלה מדוע אנו גם תוקעים בשופר עצמו וגם אומרים את פסוקי השופרות. עושים בכל יום זהו בנין העולם .וזה הבנין צריך להבנות עדי עד .וכפי ששמעתי
וביותר צריך להבין את דבריו הנשגבים בהמשך הקדו"ל ,שעל ידי שאנו 'ניצבים לפני ה' בבחי' כמה פעמים מא"א אדומו"ר זצוק"ל שהי' מדבר מזה הבנין.
פנים' נעשה לנו הקב"ה בבחי' 'אלקיכם' שלכם ,שהוא במשמעות של השפעת כל הטובות 'פנים בפנים' :ובהמשך דבריו שם בשם הרב הצדיק ר"ש מקארלין ,שבנייה זו של
עלינו .דהיינו שגם הוא עומד אלינו בבחי' פנים כנ"ל ,ומה שייכות הגדרת 'אלקיכם' לעמידת הנסרים המחולקים על ידי ישראל הוא כל כוונת ר"ה ויוהכ"פ וסוכות ,והיא גם בניית הצלע
פנים בפנים .כהמש"ד שם. מאדה"ר ע"י הקב"ה ,כי צלע הוא לשון שבר ,שהוא עניין הנסירה .וזה העניין השני שתכלית
וזהו הרמז בפסוק אתם נצבים היום כולכם לפני ה' ,אתם היום לפני ה' בבחינות הנסירה היא כדי שיוכלו העולמות לעמוד פנים בפנים מול הקב"ה על ידי הבניין השלם של
פנים .וזהו אלהיכם ,כי המדה המשפיע טובות לישראל -המדה הזאת נקרא הצדיקים וישראל.
אלהיכם ,כלומר בזה שאתם נצבים היום לפני ה' בבחינת פנים על ידי זה יושפע שמעתי פעם אחת מא"א אדומו"ר זצוק"ל שדיבר קודם הקפות מן הפסוק ובצלעי
עליכם כל הטובות הנרמז במלת אלהיכם כנ"ל .כי מלת פנים הוא מלשון פונה ובה שמחו ונאספו וכו' .ועוד פעם אחרת אמר מה זאת שמרגלא בפומא דאינשי לומר
טובות השם יתברך שרוצה לפנות לעמו ישראל לטובה אבל בהרעה אין רוצה השם שאצלינו שמחה כמו בשמחת תורה קודם הקפות .ודיבר בזה הרבה ...ויבן י"י אלקים
יתברך נקרא אחור שאין השם יתברך פונה לזה. את הצל"ע עפ"י מה שאמר הרב הצדיק מקארלין .צל"ע הוא לשון שבר .שתיקן
'הויה בפני עצמה' :ולהבנת העניינים נחזור כאן על מה שביאר בספר סוד ישרים ובנה את הכלים השבורים .וזהו עיקר הכוונה מר"ה ...כי זהו עיקר כוונת הנסירה.
על ראש השנה אות כ"ו ,בשפת זמנינו ,אודות מושג ה'נסירה' ותוצאותיה ,שהיא מחשבת כי מתחלה הוכרח להיות ד"ו פרצופים בכדי שלא ישלטו החיצונים .כפי דאיתא
'תפיסת הבריאה' את עצמה כהוויה בפני עצמה ,שאינה תלוייה בדבר ובאיש ,ויש לה גם בחירה בספרים קדושים .אמנם תכלית כוונת הבריאה היתה כדי שיתייחדו כל העולמות
חופשית לעשות כרצונה .תפיסה עצמאית 'נסורה' ונפרדת מהמציאות האמיתית של מציאות ביחוד גמור נסר אותם ונעשה היחוד פנים בפנים ונשלם הבנין .וזהו ויבן י"י אלקים
ה' הכוללת כל ,תפיסה עצמאית הנפתחת ומתחדשת ומתעצמת מחדש בכל שנה ביום יצירתה את הצלע .שתיקן ובנה מה שהיה שבור.
הראשונה.
והענין השלישי הוא שהבניין והתיקון לשברים וחיבור נסרים אלה אלו מתחיל בר"ה
ויען שבראש השנה מתעורר תמיד מזאת הנסירה כ"ד בהאר"י הק' ז"ל ,כי אז מתחיל ביראה ותשובה ונגמר בסוכות ובשמח"ת ובאותם הבחינות והייחודים עצמם רק שהוא ע"י
להתעורר מהתחלת הבריאה .שבכל ר"ה פותח השי"ת מחדש תפיסת הבריאה, שמחה.
שיהיה לה הויה בפני עצמה עם בחירה חפשית ,ומחמת זה יכולה הבריאה להתרחק
גם עוד כתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני .שמאלו תחת לראשי בר"ה
כ"כ בהעלם הסתרה עד שלא יכירו כלל את מקור שורשה.
וזהו לראש"י .וימינו תחבקני בסוכות .ועיקר {הבנין} מזה העולם הוא ע"י עובדות
והכוונה בתפיסת הבריאה למציאות התודעתית היסודית של האדם וכיצד שהוא תופס ומעש"ט ויחודים שצדיקים עושים בזה העולם .בונים הבנין בכל יום ומתקנים
ומכיר את עצמו ואת כל הנבראים שעמו כולם כבעלי הוויה עצמאית .ובאמת הם 'בדמותו העולמות ...וכפי דאיתא במדרש כשני נסרים כו' שמחליקין ומדבקין יחד .כי
ובצלמו' ,של בוראם -המוסתר מנגד עיניהם ומהכרתם להרגיש שהוא סיבת קיומם וכל מקודם הי' הנסירה ואח"כ ע"י הבנין שבונים הצדיקים ,מתדבקים שני הנסרים יחד.
מציאותם ,ולכן גם הם כביכול כמו הבורא -מרגישים וחווים לגמרי כאילו 'מציאותם ואח"כ וירחמהו .משפיע הקב"ה לזה העולם כל טוב כשנעשה יחוד גמור בר"ה
מעצמותם' ,ובחירתם חופשית לעשות הכול .ותחושה זאת של 'נסירה' וניתוק של הווית ויו"כ .ואח"כ הם אותן הבחינות והיחודים בעצמם נעשים ג"כ בסוכות ושמע"צ ע"י
'שכל הייחוד נצב עליו' :ומכאן לעצם פנימיות המכוון של המעשים ,של המציאות העצמאית לכאורה ,משורשה וסיבתה האמיתיים ,באה מתוך הסתרת הסיבה
ה'דורמיטא' והנסירה' ,שהוא -במילותיו הנשגבות של בעל אוהב"י בהסבר חלומו של יעקב והשורש האלוקי לכל קיום האדם ,והיא מתחזקת בכל ראש השנה ,וצדיקי אמת היו מרגישים
בעת שינתו -בכדי שיוכל הקב"ה לפעול ולהופיע אצל הברואים לא במציאותו האמיתית אותה אף בליבם .וזוהי ה'תרדמה' והשינה הנופלת על האדם ,שהוא ערפול הכרתו ביסוד
המבטלת כל .שעל הכרה זו ישנה 'דורמיטא ותרדמה' דהיינו הסתרה והשכחה ,אלא הופעה וסיבת קיומו .כהמש"ד שם.
במידת ה'תפארת' ,שהיא תכונת ההתדמות של הבורא ב"ה שהוא בעצם א"ס בלתי נתפס, ולהיות שהאדם יהיה מכיר א"ע בהבנת תפיסתו להויה בפני עצמו עם בחירה
ולהופיע 'ולהתפאר' אל הנבראים בתפיסה מסויימת שהיא תפיסת המלכות (כבארוכה בגיליון חפשית ,זאת אי אפשר בלתי הסתרה .וכמו שמצינו בהתחלת הבריאה כשעלה
מ"ב ויצא פ"ה ,מדברי צדיקים רבים) דהיינו 'לתאר את עצמו בבחי' אדם' היושב על כסא מלכותו. ברצונו הפשוט ית' שיהיה יתכן תפיסת הבריאה עם הויה בפני עצמה בבחירה
והוא בעיני הנבראים כדמותו הראשונה אצל יעקב אע"ה .שבחינתו הייתה ,שהוא מדמה את חפשית ,אזי נאמר ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן וגו' .כי הויה בפני עצמה
קוב"ה ,וגם את עצמו – בתור כל כנסת ישראל – כשכינתיה ,העומדת פנים אל פנים אל ה' אי אפשר בלתי הסתרה.
בכל מידותיו ותכונותיו עד שקראו הקב"ה בעצמו א-ל .ולכן כל בחינת תפיסת מציאות 'ה' -
ניצב עליו' ,דהיינו 'שכל הייחוד ניצב עליו' ,שכל יחוד קוב"ה ושכינתיה שהוא כל מציאות ה' לכן בעת וכאשר מחשבת 'תפיסת הבריאה' את עצמה מתחזקת יותר ויותר מדי דור
והתנהגותו בעולם עומדים על דימוייו של תפארת יעקאע"ה את הקב"ה ואת עצמו ככנס"י עם חידושי המדעים והחכמה המעשית ,כהוויה עצמאית בעלת בחירה חופשית במדע
שלו ,וזה יסוד אפשרות התפלה אליו ית' .כבאוהב ישראל ויצא ושליטה מתרחבת בעולם וכל משאביו החומריים והטכניים .והיא גם מתחזקת בכל אדם
פרטי עם גידולו בשכלו ובבית באשה בממון ובנים במשך חייו .לכן צריך האדם היהודי בכל
עוד י"ל איני זוכר כ"א ראשי פרקים .והוא ויצא יעקב מבאר שבע .ר"ל כשיצאה שנה לחזק בדעתו ובתודעתו מלמעלה מה'פנים' שלו ,את תפיסת האחדות עם פני השי"ת
נשמת יעקב אבינו ע"ה בחיר האבות מעולם הנשמות הנקרא בחי' באר שבע היוצר כל ועמידתו לפניו .אחדות שהיא לא מהצד הגופני המציאותי שהוא הגב והבסיס
כנודע אשר צורתו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד ית' .אז וילך חרנה .שברחו המשותף מהעבר והאחור שלהם שהוא היה ההכרחי ליצירתו וקיומו ,אלא מהצד של ה'פנים'
כל חרון אף וכל המסטינים והמקטריגים וחיצונים לעמקי שאול התחתון .ויפגע הצד המתקדם והעליון של התכנים והערכים התכליתיים שמראש יצירתם ,שהם גם של
במקום וילן שם .שבא למקום כזה אשר היה צריך לבוא שם לבחי' לינה ודורמיטא. מטרותיהם העתידיים ,העומדים לפניהם שאותם הם מבינים ומקיימים וזאת על ידי קבלת
כי בא השמש ...והנה ה' נצב עליו היינו שכל הייחוד נצב עליו ויאמר גו' אנכי עמך מלכותו וההיזכרות בעמידה לפניו ואיליו ,עם פסוקי ומצוות השופר( .כבאורך בגיליון קכ"ח כי תצא
היינו מה שאני אנכי ומתאר את עצמו כביכול בבחי' אדם מספר שם מ"ה הק', פו)
הוא עמך ע"י בחינתך ,ושמרתיך גו' דברתי לך .היינו שכל ההתנהגות יהיו על ידך.
'משפיעים ומקבלים' :והעניין הזה שבין האדם ותפיסת הבריאה והקב"ה ,כולל גם
וייקץ יעקב משנתו ויאמר גו' לא ידעתי .היינו מה שאני {נעשיתי בבחי'} אנכי לא
מה שנעשה כביכול ביחס שבין מציאות ה' הסובבת כל עלמין הוא הא"ס שאינו נתפס כלל
ידעתי ,אין זה המקום כי אם בית אלהים .והיה צריך להיות סוד נסירה כביכול .וזה
בבריאה ,ובין מציאות ה' הממלאת עלמין הנתפסת בדעת הברואים ,שהם הנקראים ,ה' אחד
שער השמים שכל התפלות נכנסים בו .והמשכיל יבין כ"ז ויבין דבר מתוך דבר.
ושמו אחד .וכדוגמא לזאת היא נעשה גם במציאות ה' ושכינת כבודו הממלאת והנתפסת
'מהות אדם -שיראה ויבין וידמה' :והעניין שהיכולת של האדם לדמות את בנשמות ישראל ,ולבין נשמות ישראל עצמן בתפיסתם את עצמם ,הנקרא קוב"ה ושכינתיה.
עצמו בכלל ולחשוב על עצמו כמו אחד שחושב עליו מבחוץ ,וגם לדמות אנשים אחרים וכדוגמא לזאת היא גם היחס של כל אדם ובת זוגו .וכדוגמא יותר נמוכה לזאת הוא היחס
ותחושותיהם ,ובפרט לדמות את עצמו לאיזה אדם אחר להיות כמוהו ,היא יכולת עצומה של בין כל חלקי האדם עצמו ,שהם ה'אחור והקדם' שלו דהיינו בין הצד הפנימי והקדמי שלו,
כוח אלוקי הנתון בדעת האדם שיש בה ממותר האדם מן הבהמה והיא חלק מרכזי מתודעתו. שהם הרצונות שאליהם הוא שואף הנובעים ממימוש מהותו הפנימית והיסודית( ,שהיא
ואפשר שהוא העניין היסודי שנקרא בחז"ל מידת תפארת ,ואפשר שממנה נגזרים כל שאר 'התענוג' בלשון הצדיקים) ולבין הצד האחורי והחיצוני שלו שהם כל הדברים ההכרחיים הגשמיים
העניינים הנאמרים במידה זו .וכידוע דבר זה ניכר בניסיון גם בעניין הפשוט של התבוננות והמעשיים שבקיומו .אשר כולם נבראו קודם כאחודים במציאות ובהכרח קיומם מעצם
במראת זכוכית ,שאין בע"ח ואפי' ה'חכמים' שבהם ככלבים מבוייתים וכדו' אינם מבינים כלל בריאתם כתינוק האחוד ותלוי בקיומו בהוריו לגמרי מיום היוולדו ,ובהמשך הזמן מתפרדים
שיש אפשרות שהם רואים את עצמם ,וחושבים שהוא איזה אוייב וצועקים וכו' .אמנם אפי' ומתנסרים ונעשים מציאות לעצמם ,עד שיכולים לשוב בתשובה שלימה ולהתאחד מחדש
תינוק קטן כבר נמשך לדמותו הנשקפת מן המראה ולא יבהל ממנה כמו מאדם זר .והאדם בקומה שלימה זה מול זה כ'משפיעים ומקבלים' פנים בפנים ,דהיינו לא מתוך הכרח של הכרה
הדומה בזה לעליון ,יכול לדמות את עצמו כבר מקטנותו ובמעלליו יתנכר נער ,שחושב את המבטלת ומאפסת את הקומה העצמאית או מתוך קיום תלוי ו'זנבי' בגשמיות וכדומה ,אלא
עצמו לצדיק או לת"ח ,או לסוחר או עסקן וכפי שרואים בפורים בתחפושתו .ואדם גדול גם באופן מלכותי .דהיינו שהצד הנמוך יותר מקבל ועוטה על עצמו ומרצון את 'מלכות' הצד
כן מדמה את עצמו בליבו לרבותיו או לאנשי מסחר גדולים שהכיר וכו' כל אחד מנקודת ליבו העליון ,והצד העליון משפיע את מהותו ותכונותיו לצד התחתון ,ובשיתוף כל חלקיהם ,דהיינו
ותכונותיו ,והמראה הגשמית ,וגם הרעיונית ,אכן משמשת מאוד בדימוי האדם א"ע .והנה שהצד התחתון מחיל ועוטה את המלכות גם על צידו האחורי והתחתון ,והצד העליון מביא
כאשר בחור או אברך מדמה את עצמו לפי ערך שאיפותיו לצדיק אמת אחד ,הנה בזאת הוא תוספת אורות והשגות מבחינתו הפנימית העליונה והנסתרת .הכול מתוך רצון אמיתי וחופשי
מפאר את שמו של אותו צדיק בליבו ובלב כל מכיריו ,וכש"כ כשמדבר ומהללו ומשבחו. לשקף ולבטא את התכונות הנעלות של שני הצדדים זה בזה ,למטרת בניית מציאות חדשה
ואם אותו צדיק חי ומכירו ,הוא עצמו גם מתפאר באותו אברך או בחור .ואינו צריך לומר ומלכותית של שושלת וממלכת כהנים של דורות מבורכים שתיראה ו'תתפאר' במעלות
זאת בפה מלא אלא כל רואיו יכירו ויידעו כי פרי מחשבתו ועבודתו הוא .ואפשר שלכן קראו ותכונות שני הצדדים וה'נסרים' ,ב'האמרה' בקומה שווה גם יחד ,באמצעות עטיית המלכות
חז"ל למידה זו תפארת .וכך גם האדם יכול לדמות את הקב"ה ואת כל העליונים ולהידבק של העליון כלפיו ,והתנהלות בה כלפי התחתון( .וכבאורך בגיליון קכ"ט כי תבא פ"ו במשל הרי"א מהאמיל
בהם .והדמיון נעשה באספקלריא רעיונית שכלית ,והוא יוצר דבר של אמת והקב"ה ברחמיו מהמלך והאגוסטוס ובני המדינה) ,וכבאוהב ישראל תרומה.
מצמצם את עצמו אל דמיון זה ופועל על ידו כבמשל בעל קדו"ל והמגיד (בגיליון מ"ב) של האב דהנה ידוע כי ביום ברוא ה' אלהים האדם על הארץ .נברא אז בסוד ד"ו פרצופין
שמצמצם עצמו לשכל התינוק .וכאמור כל זאת בקול שמחה בראשית. בבחי' אב"א .והיה בחי' נסירה .ונפרדו זה מזה להיותם אנפין באנפין בחי' דו"נ
ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו וכו' .אדם מגזרת אדמה .אחר שנעשה הכל ולהקימם בשיעור קומה ויחודם למיהוי אנפין באנפין .וידוע שכל הנשמות היו
מפואר ומהודר רצה השם להראות מעשיו שיראה {האדם את} הכל .והמציאות כלולים באדם הראשון ומסתמא גם אצלם היה בחי' נסירה הנ"ל וכאשר בא עת
{היא ש}לבד מאדם ,לא ישיג {כל בע"ח} כי אם כל אחד עצמו{ .לכן} ברא השם קימת קומתם השלימה אז הם מתייחדין אנפין באנפין ...והנה כמו שהוא סוד
את האדם והוא כוח כולל מעליונים ותחתונים אשר יוכל לדמות הכל בנפשו .וזה הנסירה בכללות ופרטי כל נשמות ישראל להקים קומת כל אחד ואחד .כן
מהות אדם שיראה ויבין וידמה ,לא {נמצא כמו האדם} זולתו ,וזהו נעשה אדם הוא כביכול בבחי' קומה השלימה דלעילא בסוד קודשא בריך הוא ושכינתיה.
בצלמנו כדמותינו בכף הדמיון ,כי לא ישער אלא הדומה קצת – בדומה. כי קוב"ה וישראל חד אינון .וכביכול הבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא מתייחד
עם האור והמקור שורש מחצב נשמות ישראל וכנודע .כי כביכול הוא ג"כ בבחי'
'תפארת עוזמו אתה' :ודימוי האדם את עצמו הוא יסוד ושורש כל ההוויה שלו, דו"נ בבחי' ד"ו פרצופין והיה ג"כ כביכול בבחי' וסוד נסירה למיהוי אנפין באנפין
שלפיו הוא מכוון את עצמו בכל מעשיו מחשבותיו וענייניו ,אף מבלי התכוונות מיוחדת .והוא למיהוי קומה שלימה ברזא וחיבורא חדא.
ניכר מיד על כל אדם למה ולמי הוא מדמה את עצמו במעשיו בדיבורו ואף במחשבותיו .ויש
אנשים בדחנים בכוח תפארת חיצוני גדול שיכולים לעמוד על השולחן ולדמות את עצמם נסתרות ונגלות :ולזאת נדרשת היפרדות ממצב עמידה וקיום של הכרח הכרה ,או
לגמרי לאנשים אחרים בדמיון מושלם של קול תנועות והתנהגות וכו' המביא לשחוק גדול. כורח גשמי ,הנעשה ב'נסירה' ודחייה טבעית של התגדלות התחתון ושכחת מקור הקיום
והמבדיל בין דמיון אמת לדמיון שווא הוא מידת איזונו של הדימוי בין האור של האדם והכלי העליון הנעשה בפעולות 'נסתרות' הנגרמות על ידי הצד העליון ,או אף בפעולות 'נגלות'
שלו ,הצורה והחומר ,שהם החסד והגבורה הנתונים באדם .וכמו רעיון וסברא לתרץ קושיא נגדיות של ממש כמו חטאים ועוונות של הצד התחתון ,כדי שיוכלו לשוב ולהתאחד מתוך
בסוגיא ,שהרעיון הראשוני בא מהדמיון שבאדם מהכרותיו הרבות שהם בחכמה ,והבינה רצון חופשי ותשובה שלימה ,כפי שהייתה תכנית הבריאה הראשונה והקודמת ליצירה
מתאימה ובודקת את הרעיון ואורו האם הם מתאימים לגבולות ו'גבורות' הסוגיא מקורותיה האחודה והמשותפת בעל כורחה ,שבעת הבריאה( .כבאורך בגיליון ק"ל הקודם נצו"י פ"ו) וכהמש"ד
וסוגיותיה ודעות הראשונים המפרשים שהם 'כלי הסוגיא' וכו' .וכמו רעיון השקעה בעסק שם באוהב"י.
מסויים ,הבא בדמיון והברקה ,שהכסף הוא החסד המושקע צריך להיות מותאם לפי גבולות וע"י הנסירה כביכול ירדו ניצוצין קדישין ממקום קדוש ,והש"י רצה להיטיב לעם
ההשקעה וגבורות צמצומיה .כגון הערך הנכון של הנדל"ן או החנות וכו' שלא יהיו יותר מדאי קדושו אשר ע"י אתערותם דלתתא ביראה ובאהבה ודביקותם לה' ית' יעלו ג"כ
כספים ויהי' הפסד ,ולא יהיה פחות שאזי לא יתרומם העסק .ואז מקבל הדמיון את אמיתתו כל הניצוצין קדישין בתוקף קדושתם לרום שמי שמים העליונים ולהקים קומה
ופועל ומרוויח .וכמו אדם הרוצה ומדמה את עצמו להיות מגי"ש בשיעור גבוה בישיבה .צריך שלימה העליונה בסוד ופניהם איש אל אחיו ואז יגדלו ויעשו פרי ,הולדת השפעות
לאמוד את עצמו היטב את כוח חסדו בתורתו בחידושיו וביכולתו לתת להעניק מטובו ללמד טובות ונהורין עילאין ובוצינין קדישין וכל טיבו וחדו לכל העולמות ממשח רבות
לאחרים ללמוד ,אך גם את יכולת גבורתו להחזיק משמעת ולתת מרה בתלמידים לדרבנם עילאה קדישא .וכשיעלו בני ישראל ע"י מעשיהם הטובים כל הנ"ק אז יהיה ה'
להספק וכו' שאז דמיונו נעשה אמת .וכן בכל עניין ודמיון של עבודה גשמית או רוחנית ,תלוי אחד ושמו אחד.
אלפי שניו דהאי עלמא ,ולכן בכל פסח יש בחי' יצי"מ וכן בכל רגל כידוע ויש ג"כ הכול באיזון נכון של יכולת חסד של תנועה והנעה [אנרגיה] ויכולת משמעת וגבולות של
בכל שנה מעין דלעתיד שהוא שמע"צ ושמת"ת. גבורה שיצא הדבר אל הפועל .איזון נכון בין הכוונה שלטובת העסק ובין טובת רווחיו .וכן
ואפשר שאמירת המלכויות אינה כהמלכת ה' כעין הנעשה בקרי"ש ,אלא הזכרה ברוחניות באיזון נכון בכוונה לש"ש ובכוונה לעצמו המוכרחים בכל יהודי להיות לפי ערכו.
ושיחה בצורת הרבות של מלכותו ית' שאותה אנו מבקשים בר"ה לגלות ולהמשיך לחדשם כוח הדימוי העצמי הנכון והמאוזן היא יכולת התפארת של האדם .שבו הוא מפאר את
בתפיסותינו ובדעתינו ,חלף התפיסות ההיקפיות במציאות ה' שמעצם מציאות העוה"ז מושא דימויו ,ובו הוא מפאר את עצמו ,אף בלא יודעין והוא שיחתו כל היום .ואם הדימוי
ההולכות ומתבטלות בכל דור ודור בסיבת התרחבות 'תפיסת הבריאה את עצמה כנפרדת אינו נכון ומנופח לכוחו וגבולותיו – 'חסדו וגבורתו' ,הוא הופך להיות לשחוק ,ו'חוזיק' [חוכא
ונבדלת' במדעים ובהשכלה .וכדברי הרי"ם הידועים על 'בינו שנות דור ודור' שבכל דור יורדת ואטלולא] מהלך ,ור"ל שנים רבות אינו מרגיש בשחוק הנעשה ממנו בעליונים ובתחתונים.
השגה חדשה .השגה ותפיסה המתכנסת רק אצל ישראל ומשם לכל העולם( .וכבאורך בגיליון ולכן מידת תפארת היא ממוצעת בין 'חסד וגבורה' ,והיא גם מידת נורא .שנורא ופחד מאוד
קי"ז שלח פ"ו) וכדברי הקדו"ל שאמירת מלכויות צ"ל להיות פנים בפנים .והכוונה שיהיה ברצון להידמות באופן של אמת לקל עליון .ולכן תתן אמת ליעקב ,שצריך כל הזמן לאמת מחדש
חדש של ישראל בתפיסת מלכות חדשה נכונה מידי דור ודור ולא רק כהכרח וכנתון מהדור את הדמיון הזה ש'כי אנו עמך ואתה אבינו' .נגד כל הרשעים הלועגים ואומרים אנו ישראל
הקודם ,ועל זאת מתפללים ובכן יתקדש שמך על ישראל וירושלים וכו' על כל הברואים ח"ו .ולכן 'תפארת עוזמו אתה'
נשאר רק הפחד והאימה. כ'מראה שקוראין בל"א שפיגל' :וכמו שכתב בעבודת ישראל נשא ,שהצדיקים
'ידועי המקום' :ולכן היא גם אמירת הזכרונות .שפירוש זכרונות הוא שהקב"ה הם המפתחים ומגלים את תפיסת מציאות ה' בעולם והוא כפי 'הפנים והצורה' שהם עומדים
מתחבר אלינו כפי שאנו תופסים ומדמים אותו ואת את עצמנו ביחס אליו ,דהיינו שפונה לפני ה' ומדמים אותו ,כך הם ממשיכים יותר את התגלותו והתדמותו לעיניהם בפנים וצורה
ונמצא אלינו כפי שאנו בתפיסתנו המצומצמת פונים אליו ותופסים אותו ,ולא כמו שהוא יודע שלו כדמות אדם היושב על כסא מלכותו .והוא הנקרא 'אספקלריא'' ,כמראה שקוראין בל"א
אותנו ותופס אותנו בידיעתו העצמית ברומו ושגבו ,שכלפיה אין אנו כלום .וכפי שהסביר שפיגל שהציור שמראין כנגדו ,דמיונו ממש נראה מתוכו .וזהו פנים אל פנים'.
באורך הרי"א מהאמיל בחנה אריאל כי תבוא .בהבדל בין ידיעת ה' הבאה מידיעת עצמו, הנה התרגום תרגם על וירד {על הר סיני ,הוא} ואתגלי .הענין הוא ,כי לא יצוייר
ובין ידיעתו הבאה מירידה והשפלה אל דימוי ותודעת הנבראים את עצמם אחר נסירתם אליו ית' הממלא כל עלמין בכל עת וזמן ולית אתר פנוי מיניה כלל לומר שירד על
ממציאותם האמיתית. הר סיני ,על כן תיקן זאת בפירושו ,שמלת הורדה הוא ענין התגלות אשר נתגלה
ומ"ש אמרו לפני זכרונות .יש להקדים ביאור מ"ש במדרש ע"פ וידום אהרן כעת לעין כל כי הוא נעלם מעין כל חי .וכן ח"ו סילוק שכינתו ,היינו הסתרה
דכשאמר לו לו משה הוא אשר אמר ה' לאמר בקרובי אקדש ,כיון ששמע אהרן חלילה מהברואים .ואולם אחר שהכשירו מעשיהם לגודל הזדככותם והסרת מסך
שבניו ידועי המקום הן שתק .וצריך להבין פי' ידועי המקום ,הלא אין כל דבר נעלם המבדיל נתגלה להם ית"ש במעמד הנבחר וראו אורו פנים אל פנים כדכתיב פנים
והנסתרות והנגלות הוא יודע .אך ידוע דבידיעת עצמו ית' יודע את כל הנמצאים בפנים דיבר ה' עמכם .והנה כתיב ודמות כמראה אדם עליו כו' ,היינו כמראה
כולם ,פי' דאפי' הנמצאים כמו שהם לעצמם בבחי' יש ודבר נפרד לעצמו יודע שקוראין בל"א שפיגל שהציור שמראין כנגדו ,דמיונו ממש נראה מתוכו .וזהו
אותם הוא ית' בידיעת עצמו .כי באמת אין בהם שום ענין מציאות זולתי כחו ית', פנים אל פנים ,שכפי הפנים והצורה שפונים אליו ית"ש ככה מגלה הצורה ,וידוע
שמהווה מאין ליש והוא ית' וכחו אחדות גמור לכן בידיעת עצמו יודע גם את כל שההסתכלות הוא קצת דביקות במראה ...כן בוודאי להיפך כשרואין ומסתכלין
הנמצאים {שהם רק כוחו ית'} .מובן שידיעתו ית' את הנמצאים הוא בענין אחר בו בגוון טוב ובהיר מביאין בו יותר בהירות ,ככה כשמזככין בני ישראל מעשיהם
ממה שהם יודעים א"ע {כיש ודבר נפרד} .וכמ"ש אחז"ל אתמול אמר כי ביצחק ומטהרין רמ"ח איבריהם ושס"ה גידיהם במלא קומתם אזי המה מרכבה אליו ית',
יקרא לך זרע ועכשיו אומר העלהו לעולה קוב"ה ידע בגוונא אחרא .וכך גם את וכביכול נצטייר בציור ודיוקן אדם .אמנם מאן יזכה להאי נהורא שיהיה מרכבה
מציאות כל הנמצאים לעצמם יודע הוא ית' בגוונא אחרא לגמרי דהיינו בידיעת אליו יתברך בבחינת ישראל אשר בך אתפאר בגוונא דיליה .אין זה כי אם אותם
עצמו דלית מאן דידע לי' בר איהו וכמ"ש ופני לא יראו ולא יראני האדם. הצדיקים אשר הם בבתינת מ"ה לפני ה' .בענוה גדולה.
אמנם יש צדיקים גדולים שהם נעלים כל כך עד שידיעתם עצמם מתעלה ומשתווה וזה הנקרא בקדו"ל לעיל 'אלקיכם' ,שהוא הדמות המצטיירת באספקלריא על ידי
לזכותה וטהרתה לידיעת ה' אותם. 'הפנים והצורה שפונים אליו יתברך'.
אך אעפ"י שאין האדם יכול לראות ולדעת אותו{ ,ית'} .אך ע"י עבודת הצדיקים 'תורת הבעש"ט ותלמידיו' :והנה 'תפיסת הבריאה את עצמה' הולכת ומתחזקת
הגדולים במס"נ ובהשגה ועבודה מגיעים למעלה זו שקמי הקב"ה גליא שגם בכל דור בכפירה ומינות הבאים מהמדע וממהשכלה ,המחזקת את הנפרדות של תודעת
בהיותם אדם נברא ,ידיעתם שלהם את עצמם מתאחדת לגמרי עם ידיעת הקב"ה האנושות ממקור חוצבה .והנה היא מוחקת את תפיסת מציאות ה' הבאה מה'סובב כל
אותם ולא בגוונא אחרא .וזהו ידועי המקום הם ר"ל כמו שהם בעצמם יודעים א"ע עלמין' דהיינו מעניינים המקיפים את כל הבריאה אשר אין בידי אנוש להבינם ,כי אם על
הם ידועים למקום ג"כ בענין אחד דוקא. ידי אמונת הבריאה .כמו גבולות היקום והזמן ומקור החיים ומהות התודעה ,כמו גם עצם
אבל בר"ה הנה ידיעת ה' משתפלת אל ידיעת הנבראים ודמותם את עצמם ,ובכך נותנת קיומם של כל כך הרבה חוקים שנתגלו בידי המדע המאפשרים את עצם קיום החיים על
תוקף וחיות לידיעה זו ולכל קיומה להמשיך לקיים את עצמה בגשמיות ,כעניין ויזכור אלוקים האדמה .אמנם בגלל שהעניינים המציאותיים הקרובים אלינו נתגלו על ידי המדע באופן
את נח ,וישוכו המים וכו'. פעולתם ואת 'העולם כמנהגו נוהג' שבהם ביתר שאת ועוז ,גילוי המאפשר שימוש בלתי
ועד"ז יובן גם בענין הזכרון דנח ואשר אתו בתיבה דכתי' ויזכור אלקי' וכו' ויעבר מוגבל לנוחות האנושות ,אף שמהעניינים הרחוקים ישנם קושיות יותר חזקות ,כמו הבנת דרך
אלקים רוח על הארץ וישכו המים .והוא פלאי מה שייך זכירה הלא אין שכחה פעולת גלי האור (הקוונטים) שיש בזה סתירות המוכיחות שתלוי זאת בדעת הבודק .ותופעת
לפני כסא כבודך .אך הענין הוא דאין שכחה הוא בענין ידיעת עצמו דוקא שהוא ה'חורים השחורים' הסותרים במוחש את כל תורת כוח המשיכה והכבידה .הנה הם נוטעים
בגוונא אחרא .ולכן אף שנח נשכח מן עיני ה' ירדה למטה ממנו וע"י כך הוה בתפיסת הבריאה תחושת 'מציאותם מעצמותם' של כפירה ומינות ובחירה חפשית לעשות
בגוונא אחרא כנ"ל ביצחק דגם שיעלהו לעולה יתקיים המאמר כי ביצחק יקרא ככל העולה על רוחם ,ולכן מתחדשת מציאות ה' הממלאת כל עלמין בתפיסת מלכותו
לך זרע .אך ויזכור אלקים את נח הוא בחינת הגוון של נח שלמטה .והיינו כענין יתברך בעולם דווקא רק על ידי ישראל בתורות והארות חדשות ,כיצד היא עמידת ישראל
הנ"ל בידועי המקום שידיעת עצמם וידיעת המקום מתאחדת .רק שענין {ידועי לפני ה' היא עדיין 'פנים בפנים' ,בבניינים חדשים הבאים דווקא מהצלעות השבורות ,למרות
המקום הוא} ידיעה הוא ממטה למעלה שע"י עבודתם הנפלאה הגיעו למעלה ההסתרים המתגברים .וככל תורת הבעש"ט ותלמידיו ,שראה את ערכה הבעש"ט עצמו
זו להתעלות לייחוד ידיעתם עם ידיעתו ית' אותם למעלה .והזכירה היא בהיפך בעליית נשמתו בר"ה שנת תק"ז .תפיסות המוכחות בנכונותם בקורותיהם המופלאות של
שמלמעלה נמשך ידיעתו ית' להתאחד למטה עם ידיעת הנזכר ממנו את עצמו ישראל בכל הדורות ,ואיך שמלכותו יתברך אותה הם עוטים על עצמם ומקבלים ומשפיעים
וזהו לשון זכירה. אותה בכל דור בצורות חדשות של אופני תורה קדושה ומלכות ,היא ברכתם והיא מצילה
ומקיימת אותם לכל אורך הדורות .וכמ"ש הר"ר הלל מפאריטש במאמר לשבת חזון.
ולכן תפיסת 'ידיעת עצמו' צריכה אצל היהודים להיות ככל האפשר באופן של פנים
בפנים ,דהיינו באופן הכי קרוב לתפיסה הרצויה ,של עמידה לפני ה' .ולכן פסוקי הזכרונות והנה כמו שמ"ת שהי' במעמד הר סיני ,הוא עילוי נפלא לגבי קיום התורה
מדברים על סוגי הזכירות של תפיסת הנבראים את עצמם לפני ה' וכיצד הם נזכרים לפניו דהאבות ,עד שבהתעוררות מוחין הנגלים בשעת מ"ת התחילו להסתלק מוחין
בתפיסות אלו .ופסוקי השופרות הם המכוון הפנימי ביותר שיש אצל יהודי בחיבור שבין הקודמים .כן הוא עד"ז ריחוק הערך ממה שנגלה עתה ע"י מ"ת ,לגבי מה שיתגלה
תפיסתו ו'זכרונו' את עצמו ,ולבין תפיסתו את מלכות ה' ובדרך עטייתו על עצמו .והיא לעתיד ע"י משיח בב"א כמ"ש כי תורה מאתי תצא ,חידושה של תורה ...ולכן בסוף
האמירה הפנימית שלו כלפי השי"ת .הקול הפנימי בלי שום דיבור האומר שאינו מלא וגדוש הגלות הוא תגבורת קליפת האפיקורסות שהו"ע מלחמת גוג ומגוג ...ומכחישים
'במציאותו מעצמותו' אלא עומד לפני ה' בשברון ליבו ,באמונתו ,ממליכו ומבקש את אורו מציאות אלקות לגמרי ,הגם שהאיר מעין גילוי דלעתיד ע"י דא"ח ...וע"ז נאמר
והשפעתו .כל זאת בשופר עצמו שמשמעותו ניתנת בפסוקי השופרות .בעבר השופר הוא כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ,דהיינו לכשיגיע הסתר אלקות כזה
מ"ת ,ובעתיד שופר של משיח ,ובהווה הוא כל תהילות ה' הנאמרות בתקע שופר .וככל כמו קודם יצי"מ בגשמיות ורוחניות ,בתוקף עול מלכות ועול דרך ארץ ובהסתר
הדברים האמורים ב'כוונות הבעש"ט ותלמידיו' במשליהם (באורך בגיליונות ל"א ואילך כי תבא פ"ד) אלקות ,עד שיוכלו לאמר בחוצפה אפילו על מציאות גילוי אלקות הנגלה ע"י
ועינינו הרואות את נפילתן וערעורן של קדושות רבות בעולם ובישראל ,בתפיסת מציאות תורת הבעש"ט ותלמידיו שהם דבר שקר ח"ו כמ"ש ואל ישעו בדברי שקר .וזהו
ה' בהנהגות הצדיקים ,ומבני האחדות שבכלל"י .ועל זאת ראוי באמת להתפלל ,שיתפסו סימן שהאור חדש דלעתיד כבר נגלה למעלה ולכן נסתלק גילוי הקדום לגמרי.
במחשבותינו תפיסות חדשות של מציאות ה' ומלכות שמים ,וזכרוננו וידיעתנו את עצמנו וכשם שאז נאמר עתה תראה דוקא ,כמו כן לע"ל אראנו נפלאות דסדכ"ס למטה
יהיו ככל האפשר קרובים לידיעת ה' אותנו כעומדים לפניו במלכותו עלינו ומשפיעים אותה בראי' חושית כמ"ש ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה .ולכן מרמזים זה בכל שנה
מתוך שלום ואחדות ,וממילא תהיה בהם הברכה של שנה טובה ומתוקה .אכי"ר. ושנה כי כשנתחדש בפרט חיות על השנה ,בפרט יש בו מכל מה שיש בכלל בשיתי
להערות והארות 052-7659117
