gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

במשעולי החסידות · Bemisholei Hachasidus — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: במשעולי החסידות · Bemisholei Hachasidus

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

במשעולי החסידות · Bemisholei Hachasidus — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גיליון קלא | ראש השנה פ"ז‬ ‫במשעו_לי החסידות‬ ‫להבין ולהשכיל בדברי רבותינו תלמידי בעש"ט הקדוש‬ ‫תפארת עוזמו אתה – תפיסת מציאות ה' המתחדשת בכל שנה בישראל‬ ‫שמחה‪ ...‬וזהו ובצלע"י שמחו כי התחלת היחוד הוא מר"ה שאז מתחיל לתקן את‬ ‫'מלחים שני נסרים'‪ :‬בבית אהרן לראש השנה וכן ליוהכ"פ ולסוכות ושמע"צ‪ ,‬בעוסקו‬ ‫הצלע ונגמר בשמחת תורה ע"י השמחה‪ .‬וזהו ובצלע"י שמחו‪.‬‬ ‫בעבודות חודש תשרי‪ ,‬מביא כמה פעמים את המדרש רבה ויקרא פרשה ג פסקה ג‪ ,‬שהווידוי של‬ ‫עיוה"כ צריך להיות כמי ש'מלחים שני נסרים ומדביקן זה לזה'‪ .‬והוא דבר פלא‪ ,‬מה עניין הנסרים‬ ‫'הרצון רוצה בזה'‪ :‬והנה בעניין משמעות היותו של השי"ת פנים בפנים מול ישראל‬ ‫וכרעי המטה לעניין התשובה והווידוי‪ ,‬וכתב שזה רומז למראות קודש האריז"ל‪ ,‬שבימים אלו‬ ‫כתב בקדושת לוי נצבים‪ ,‬שזהו רצונו ית' תמיד להשפיע טובות וברכות לעמו ישראל‪ ,‬והדבר‬ ‫עסקו בהם הצדיקים בגלוי בדורות הקודמים‪ ,‬להסביר את עבודת הקודש הנסתרת של חודש‬ ‫שהוא ברצון נקרא 'פנים'‪ .‬וכשאינם ראויים לזאת הנה הוא מול ישראל בבחי' אחור דהיינו‬ ‫זה‪ ,‬ויום ה'כסה' שבו‪.‬‬ ‫בצורה ובכיוון שהשי"ת אינו רוצה בו‪ .‬לעומתה‪ ,‬עמידת ישראל מול השי"ת בבחי' פנים נעשית‬ ‫על ידי אמירת 'מלכויות' ו'זכרונות'‪ .‬ושניהם צריכים להיות בבחינות פנים‪.‬‬ ‫יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו (ישעיה נה) אמר רבי ביבי בר אביי‪ ,‬כיצד אדם‬ ‫צריך להתוודות ערב יום הכפורים‪ .‬צריך לומר; מודה אני כל רע שעשיתי לפניך‪,‬‬ ‫אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם‪ .‬ובו יבואר הגמרא (ר"ה לד ע"ב) אמרו לפני‬ ‫בדרך רע הייתי עומד‪ ,‬וכל מה שעשיתי עוד לא אעשה כמוהו‪ .‬יהי רצון מלפניך ה'‬ ‫מלכיות כדי שתמליכוני עליכם אמרו לפני זכרונות כדי שתעלה זכרוניכם לפני‬ ‫אלהי ‪ -‬שתמחול לי על כל עונותי ותסלח לי על כל פשעי ותכפר לי על כל חטאתי‪.‬‬ ‫לטובה‪ .‬כי הכלל‪ ,‬הוא הבורא ברוך הוא דרכו להיטיב ובפרט לישראל וזה רצונו‬ ‫הה"ד יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וגו'‪ .‬ר' יצחק ור' יוסי בר חנינא ר' יצחק‬ ‫כשמשפיע טובות וברכות לישראל עמו וחס ושלום כשישראל אינם ראוים להשפיע‬ ‫אמר כאדם שהוא מלחים שתי נסרים ומדביקן זה לזה‪ .‬ר' יוסי בר חנינא אמר כאדם‬ ‫עליהם טובות אין זה רצון הבורא ברוך הוא אדרבא רצון הבורא ותענוגו כשמשפיע‬ ‫שהוא מלחים שתי כרעי המטה ומדביקן זה לזה‪.‬‬ ‫טובות על ישראל והם ראוים להשפיע עליהם כל הטובות והברכות וחס ושלום‬ ‫להיפך אין זה רצון הבורא‪ .‬והכלל הוא‪ ,‬דבר אשר הרצון רוצה בזה ‪ -‬הבחינה הזאת‬ ‫ומובן לכל בר דעת כי אין לאנשים כערכנו בזמנינו שום יכולת הבנה פנימית ועצמאית‬ ‫נקרא פנים‪ ,‬ואשר אין הרצון רוצה בזה ‪ -‬נקרא אחור‪ .‬וזהו הרמז בגמרא אמרו‬ ‫בעניינים עצומים אלו‪ ,‬ורק במה שהביאו והבינו מזאת תלמידי הבעש"ט וכתבו בלשוננו‪ ,‬אנו‬ ‫לפני מלכיות‪ ,‬שמה שתמליכו אותי ‪ -‬יהיה בבחינת פנים‪ .‬וזהו אמרו לפני זכרונות‪,‬‬ ‫יכולים קצת לעסוק בדבריהם‪ ,‬וגם זאת רק כתינוק הלומד בחומש‪ .‬ולכן נביא במדוייק את‬ ‫והזכירה תהיה לפני בבחינות פנים ולא בבחינת אחור‪ ,‬ועל ידי זה כדי שתעלה‬ ‫שלושת ההגדרות והעבודת ה' שבעניין זה‪ .‬ושם בב"א דימה את הלחמת הנסרים הזו שהיא‬ ‫זכרוניכם לפני לטובה‪ .‬כי בזה שאני משפיע טובות ‪ -‬רצוני בזה להשפיע עליכם‬ ‫חלק מבניין שלם שנתן השי"ת שיבנה תמיד על ידי ישראל והצדיקים 'בכל יום'‪ .‬ושהלחמה זאת‬ ‫טובות כדי שתהיו בבחינת פנים‪ .‬וזהו כדי שתעלה זכרוניכם לפני‪ ,‬בחינות פנים‬ ‫נעשית באופן הדוק בשלימות ובלי 'שום דבר המדבק' אלא שני הנסרים 'מתדבקין מאליהם'‬ ‫לטובה‪ ,‬שרצוני בזה על הטוב להשפיע‪.‬‬ ‫זה לזה‪ ,‬ושזה הבניין הוא תכלית הבריאה ושהוא 'צריך להיבנות עדי עד'‪ .‬והוא מציין ששמע אף‬ ‫את אביו כמה פעמים 'שהיה מדבר מזה הבניין'‪ .‬וזה העניין הראשון שהנסירה הוא צורך הבניין‬ ‫והדברים נפלאים‪ .‬שהנה באמירת מלכויות‪ ,‬אפשר עוד להבין שהכוונה שנמליכנו עלינו‬ ‫השלם והתדיר‪.‬‬ ‫ברצון שלם והוא נקרא פנים‪ .‬אבל בזכרונות מה שייך לומר שניזכר לפניו או שיזכור אותנו בבחי'‬ ‫פנים‪ ,‬ורק אצל בני אדם שייך לומר שיזכור אדם מסויים מפניו או מאחוריו וכעין 'דחזיתיה‬ ‫ונוכל לומר‪ .‬כפי ששמעתי דאמרי אינשי אם יחלק אדם שני נסרים שיודבקו יחד‬ ‫לר"מ מאחוריו'‪ ,‬אבל אצל השי"ת מדוע לא תהא הזכירה שלנו היא תמיד מכל הצדדים שלנו‪.‬‬ ‫ולא יהיה ביניהם שום אויר רק ידבקו בשלימות יחד אזי הם מתדבקים ונעשים‬ ‫וזה בכלל השאלה הידועה שבפשט ומהות אמירת פסוקי מלכויות וזכרונות‪ ,‬שאינן עוסקות‬ ‫כאחד ואין נצרך להם שום דבר המדבק כי הם מתדבקים מאליהן‪ .‬וזהו דבר ברור‪.‬‬ ‫בעצם המלכת ה' מצידנו או בזכירת מציאותו ונפלאותיו או בהזכרת הבריאה והברואים לפניו‪,‬‬ ‫ולזה אנו אומרים והתקין לו ממנו בנין עדי עד‪ .‬היינו שיבנה הבנין עדי עד‪ .‬כי זהו‬ ‫שזה לכאורה מה שהיה מתבקש ביום הדין והרחמים‪ .‬אלא הם עוסקות בעצם תכונות המלכות‬ ‫תכלית הבריאה שברא הקב"ה בתחילה את עולמו ואח"כ נתן זאת לישראל אשר‬ ‫והזיכרון שיש להשי"ת לברואיו ועליהם‪ .‬א"כ כיצד על ידי אמירת מלכויות אנו עומדים לפניו‬ ‫הם יבנו תמיד את הבנין‪ .‬כמו שאנו אומרים המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה‬ ‫בבחי' פנים‪ ,‬ומה עליית זכרוננו לפניו תלוי באמירת פסוקים המעידים על תכונות הזכרון של‬ ‫בראשית כי בכל יום נבנה העולם‪ .‬היינו ע"י התורה והמצות והיחודים אשר צדיקים‬ ‫השי"ת‪ .‬וזאת גם השאלה מדוע אנו גם תוקעים בשופר עצמו וגם אומרים את פסוקי השופרות‪.‬‬ ‫עושים בכל יום זהו בנין העולם‪ .‬וזה הבנין צריך להבנות עדי עד‪ .‬וכפי ששמעתי‬ ‫וביותר צריך להבין את דבריו הנשגבים בהמשך הקדו"ל‪ ,‬שעל ידי שאנו 'ניצבים לפני ה' בבחי'‬ ‫כמה פעמים מא"א אדומו"ר זצוק"ל שהי' מדבר מזה הבנין‪.‬‬ ‫פנים' נעשה לנו הקב"ה בבחי' 'אלקיכם' שלכם‪ ,‬שהוא במשמעות של השפעת כל הטובות‬ ‫'פנים בפנים'‪ :‬ובהמשך דבריו שם בשם הרב הצדיק ר"ש מקארלין‪ ,‬שבנייה זו של‬ ‫עלינו‪ .‬דהיינו שגם הוא עומד אלינו בבחי' פנים כנ"ל‪ ,‬ומה שייכות הגדרת 'אלקיכם' לעמידת‬ ‫הנסרים המחולקים על ידי ישראל הוא כל כוונת ר"ה ויוהכ"פ וסוכות‪ ,‬והיא גם בניית הצלע‬ ‫פנים בפנים‪ .‬כהמש"ד שם‪.‬‬ ‫מאדה"ר ע"י הקב"ה‪ ,‬כי צלע הוא לשון שבר‪ ,‬שהוא עניין הנסירה‪ .‬וזה העניין השני שתכלית‬ ‫וזהו הרמז בפסוק אתם נצבים היום כולכם לפני ה'‪ ,‬אתם היום לפני ה' בבחינות‬ ‫הנסירה היא כדי שיוכלו העולמות לעמוד פנים בפנים מול הקב"ה על ידי הבניין השלם של‬ ‫פנים‪ .‬וזהו אלהיכם‪ ,‬כי המדה המשפיע טובות לישראל ‪ -‬המדה הזאת נקרא‬ ‫הצדיקים וישראל‪.‬‬ ‫אלהיכם‪ ,‬כלומר בזה שאתם נצבים היום לפני ה' בבחינת פנים על ידי זה יושפע‬ ‫שמעתי פעם אחת מא"א אדומו"ר זצוק"ל שדיבר קודם הקפות מן הפסוק ובצלעי‬ ‫עליכם כל הטובות הנרמז במלת אלהיכם כנ"ל‪ .‬כי מלת פנים הוא מלשון פונה ובה‬ ‫שמחו ונאספו וכו'‪ .‬ועוד פעם אחרת אמר מה זאת שמרגלא בפומא דאינשי לומר‬ ‫טובות השם יתברך שרוצה לפנות לעמו ישראל לטובה אבל בהרעה אין רוצה השם‬ ‫שאצלינו שמחה כמו בשמחת תורה קודם הקפות‪ .‬ודיבר בזה הרבה‪ ...‬ויבן י"י אלקים‬ ‫יתברך נקרא אחור שאין השם יתברך פונה לזה‪.‬‬ ‫את הצל"ע עפ"י מה שאמר הרב הצדיק מקארלין‪ .‬צל"ע הוא לשון שבר‪ .‬שתיקן‬ ‫'הויה בפני עצמה'‪ :‬ולהבנת העניינים נחזור כאן על מה שביאר בספר סוד ישרים‬ ‫ובנה את הכלים השבורים‪ .‬וזהו עיקר הכוונה מר"ה‪ ...‬כי זהו עיקר כוונת הנסירה‪.‬‬ ‫על ראש השנה אות כ"ו‪ ,‬בשפת זמנינו‪ ,‬אודות מושג ה'נסירה' ותוצאותיה‪ ,‬שהיא מחשבת‬ ‫כי מתחלה הוכרח להיות ד"ו פרצופים בכדי שלא ישלטו החיצונים‪ .‬כפי דאיתא‬ ‫'תפיסת הבריאה' את עצמה כהוויה בפני עצמה‪ ,‬שאינה תלוייה בדבר ובאיש‪ ,‬ויש לה גם בחירה‬ ‫בספרים קדושים‪ .‬אמנם תכלית כוונת הבריאה היתה כדי שיתייחדו כל העולמות‬ ‫חופשית לעשות כרצונה‪ .‬תפיסה עצמאית 'נסורה' ונפרדת מהמציאות האמיתית של מציאות‬ ‫ביחוד גמור נסר אותם ונעשה היחוד פנים בפנים ונשלם הבנין‪ .‬וזהו ויבן י"י אלקים‬ ‫ה' הכוללת כל‪ ,‬תפיסה עצמאית הנפתחת ומתחדשת ומתעצמת מחדש בכל שנה ביום יצירתה‬ ‫את הצלע‪ .‬שתיקן ובנה מה שהיה שבור‪.‬‬ ‫הראשונה‪.‬‬ ‫והענין השלישי הוא שהבניין והתיקון לשברים וחיבור נסרים אלה אלו מתחיל בר"ה‬ ‫ויען שבראש השנה מתעורר תמיד מזאת הנסירה כ"ד בהאר"י הק' ז"ל‪ ,‬כי אז מתחיל‬ ‫ביראה ותשובה ונגמר בסוכות ובשמח"ת ובאותם הבחינות והייחודים עצמם רק שהוא ע"י‬ ‫להתעורר מהתחלת הבריאה‪ .‬שבכל ר"ה פותח השי"ת מחדש תפיסת הבריאה‪,‬‬ ‫שמחה‪.‬‬ ‫שיהיה לה הויה בפני עצמה עם בחירה חפשית‪ ,‬ומחמת זה יכולה הבריאה להתרחק‬ ‫גם עוד כתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני‪ .‬שמאלו תחת לראשי בר"ה‬ ‫כ"כ בהעלם הסתרה עד שלא יכירו כלל את מקור שורשה‪.‬‬ ‫וזהו לראש"י‪ .‬וימינו תחבקני בסוכות‪ .‬ועיקר {הבנין} מזה העולם הוא ע"י עובדות‬ ‫והכוונה בתפיסת הבריאה למציאות התודעתית היסודית של האדם וכיצד שהוא תופס‬ ‫ומעש"ט ויחודים שצדיקים עושים בזה העולם‪ .‬בונים הבנין בכל יום ומתקנים‬ ‫ומכיר את עצמו ואת כל הנבראים שעמו כולם כבעלי הוויה עצמאית‪ .‬ובאמת הם 'בדמותו‬ ‫העולמות‪ ...‬וכפי דאיתא במדרש כשני נסרים כו' שמחליקין ומדבקין יחד‪ .‬כי‬ ‫ובצלמו'‪ ,‬של בוראם ‪ -‬המוסתר מנגד עיניהם ומהכרתם להרגיש שהוא סיבת קיומם וכל‬ ‫מקודם הי' הנסירה ואח"כ ע"י הבנין שבונים הצדיקים‪ ,‬מתדבקים שני הנסרים יחד‪.‬‬ ‫מציאותם‪ ,‬ולכן גם הם כביכול כמו הבורא ‪ -‬מרגישים וחווים לגמרי כאילו 'מציאותם‬ ‫ואח"כ וירחמהו‪ .‬משפיע הקב"ה לזה העולם כל טוב כשנעשה יחוד גמור בר"ה‬ ‫מעצמותם'‪ ,‬ובחירתם חופשית לעשות הכול‪ .‬ותחושה זאת של 'נסירה' וניתוק של הווית‬ ‫ויו"כ‪ .‬ואח"כ הם אותן הבחינות והיחודים בעצמם נעשים ג"כ בסוכות ושמע"צ ע"י‬ ‫'שכל הייחוד נצב עליו'‪ :‬ומכאן לעצם פנימיות המכוון של המעשים‪ ,‬של‬ ‫המציאות העצמאית לכאורה‪ ,‬משורשה וסיבתה האמיתיים‪ ,‬באה מתוך הסתרת הסיבה‬ ‫ה'דורמיטא' והנסירה'‪ ,‬שהוא ‪ -‬במילותיו הנשגבות של בעל אוהב"י בהסבר חלומו של יעקב‬ ‫והשורש האלוקי לכל קיום האדם‪ ,‬והיא מתחזקת בכל ראש השנה‪ ,‬וצדיקי אמת היו מרגישים‬ ‫בעת שינתו ‪ -‬בכדי שיוכל הקב"ה לפעול ולהופיע אצל הברואים לא במציאותו האמיתית‬ ‫אותה אף בליבם‪ .‬וזוהי ה'תרדמה' והשינה הנופלת על האדם‪ ,‬שהוא ערפול הכרתו ביסוד‬ ‫המבטלת כל‪ .‬שעל הכרה זו ישנה 'דורמיטא ותרדמה' דהיינו הסתרה והשכחה‪ ,‬אלא הופעה‬ ‫וסיבת קיומו‪ .‬כהמש"ד שם‪.‬‬ ‫במידת ה'תפארת'‪ ,‬שהיא תכונת ההתדמות של הבורא ב"ה שהוא בעצם א"ס בלתי נתפס‪,‬‬ ‫ולהיות שהאדם יהיה מכיר א"ע בהבנת תפיסתו להויה בפני עצמו עם בחירה‬ ‫ולהופיע 'ולהתפאר' אל הנבראים בתפיסה מסויימת שהיא תפיסת המלכות (כבארוכה בגיליון‬ ‫חפשית‪ ,‬זאת אי אפשר בלתי הסתרה‪ .‬וכמו שמצינו בהתחלת הבריאה כשעלה‬ ‫מ"ב ויצא פ"ה‪ ,‬מדברי צדיקים רבים) דהיינו 'לתאר את עצמו בבחי' אדם' היושב על כסא מלכותו‪.‬‬ ‫ברצונו הפשוט ית' שיהיה יתכן תפיסת הבריאה עם הויה בפני עצמה בבחירה‬ ‫והוא בעיני הנבראים כדמותו הראשונה אצל יעקב אע"ה‪ .‬שבחינתו הייתה‪ ,‬שהוא מדמה את‬ ‫חפשית‪ ,‬אזי נאמר ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן וגו'‪ .‬כי הויה בפני עצמה‬ ‫קוב"ה‪ ,‬וגם את עצמו – בתור כל כנסת ישראל – כשכינתיה‪ ,‬העומדת פנים אל פנים אל ה'‬ ‫אי אפשר בלתי הסתרה‪.‬‬ ‫בכל מידותיו ותכונותיו עד שקראו הקב"ה בעצמו א‪-‬ל‪ .‬ולכן כל בחינת תפיסת מציאות 'ה' ‪-‬‬ ‫ניצב עליו'‪ ,‬דהיינו 'שכל הייחוד ניצב עליו'‪ ,‬שכל יחוד קוב"ה ושכינתיה שהוא כל מציאות ה'‬ ‫לכן בעת וכאשר מחשבת 'תפיסת הבריאה' את עצמה מתחזקת יותר ויותר מדי דור‬ ‫והתנהגותו בעולם עומדים על דימוייו של תפארת יעקאע"ה את הקב"ה ואת עצמו ככנס"י‬ ‫עם חידושי המדעים והחכמה המעשית‪ ,‬כהוויה עצמאית בעלת בחירה חופשית במדע‬ ‫שלו‪ ,‬וזה יסוד אפשרות התפלה אליו ית'‪ .‬כבאוהב ישראל ויצא‬ ‫ושליטה מתרחבת בעולם וכל משאביו החומריים והטכניים‪ .‬והיא גם מתחזקת בכל אדם‬ ‫פרטי עם גידולו בשכלו ובבית באשה בממון ובנים במשך חייו‪ .‬לכן צריך האדם היהודי בכל‬ ‫עוד י"ל איני זוכר כ"א ראשי פרקים‪ .‬והוא ויצא יעקב מבאר שבע‪ .‬ר"ל כשיצאה‬ ‫שנה לחזק בדעתו ובתודעתו מלמעלה מה'פנים' שלו‪ ,‬את תפיסת האחדות עם פני השי"ת‬ ‫נשמת יעקב אבינו ע"ה בחיר האבות מעולם הנשמות הנקרא בחי' באר שבע‬ ‫היוצר כל ועמידתו לפניו‪ .‬אחדות שהיא לא מהצד הגופני המציאותי שהוא הגב והבסיס‬ ‫כנודע אשר צורתו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד ית'‪ .‬אז וילך חרנה‪ .‬שברחו‬ ‫המשותף מהעבר והאחור שלהם שהוא היה ההכרחי ליצירתו וקיומו‪ ,‬אלא מהצד של ה'פנים'‬ ‫כל חרון אף וכל המסטינים והמקטריגים וחיצונים לעמקי שאול התחתון‪ .‬ויפגע‬ ‫הצד המתקדם והעליון של התכנים והערכים התכליתיים שמראש יצירתם‪ ,‬שהם גם של‬ ‫במקום וילן שם‪ .‬שבא למקום כזה אשר היה צריך לבוא שם לבחי' לינה ודורמיטא‪.‬‬ ‫מטרותיהם העתידיים‪ ,‬העומדים לפניהם שאותם הם מבינים ומקיימים וזאת על ידי קבלת‬ ‫כי בא השמש‪ ...‬והנה ה' נצב עליו היינו שכל הייחוד נצב עליו ויאמר גו' אנכי עמך‬ ‫מלכותו וההיזכרות בעמידה לפניו ואיליו‪ ,‬עם פסוקי ומצוות השופר‪( .‬כבאורך בגיליון קכ"ח כי תצא‬ ‫היינו מה שאני אנכי ומתאר את עצמו כביכול בבחי' אדם מספר שם מ"ה הק'‪,‬‬ ‫פו)‬ ‫הוא עמך ע"י בחינתך‪ ,‬ושמרתיך גו' דברתי לך‪ .‬היינו שכל ההתנהגות יהיו על ידך‪.‬‬ ‫'משפיעים ומקבלים'‪ :‬והעניין הזה שבין האדם ותפיסת הבריאה והקב"ה‪ ,‬כולל גם‬ ‫וייקץ יעקב משנתו ויאמר גו' לא ידעתי‪ .‬היינו מה שאני {נעשיתי בבחי'} אנכי לא‬ ‫מה שנעשה כביכול ביחס שבין מציאות ה' הסובבת כל עלמין הוא הא"ס שאינו נתפס כלל‬ ‫ידעתי‪ ,‬אין זה המקום כי אם בית אלהים‪ .‬והיה צריך להיות סוד נסירה כביכול‪ .‬וזה‬ ‫בבריאה‪ ,‬ובין מציאות ה' הממלאת עלמין הנתפסת בדעת הברואים‪ ,‬שהם הנקראים‪ ,‬ה' אחד‬ ‫שער השמים שכל התפלות נכנסים בו‪ .‬והמשכיל יבין כ"ז ויבין דבר מתוך דבר‪.‬‬ ‫ושמו אחד‪ .‬וכדוגמא לזאת היא נעשה גם במציאות ה' ושכינת כבודו הממלאת והנתפסת‬ ‫'מהות אדם ‪ -‬שיראה ויבין וידמה'‪ :‬והעניין שהיכולת של האדם לדמות את‬ ‫בנשמות ישראל‪ ,‬ולבין נשמות ישראל עצמן בתפיסתם את עצמם‪ ,‬הנקרא קוב"ה ושכינתיה‪.‬‬ ‫עצמו בכלל ולחשוב על עצמו כמו אחד שחושב עליו מבחוץ‪ ,‬וגם לדמות אנשים אחרים‬ ‫וכדוגמא לזאת היא גם היחס של כל אדם ובת זוגו‪ .‬וכדוגמא יותר נמוכה לזאת הוא היחס‬ ‫ותחושותיהם‪ ,‬ובפרט לדמות את עצמו לאיזה אדם אחר להיות כמוהו‪ ,‬היא יכולת עצומה של‬ ‫בין כל חלקי האדם עצמו‪ ,‬שהם ה'אחור והקדם' שלו דהיינו בין הצד הפנימי והקדמי שלו‪,‬‬ ‫כוח אלוקי הנתון בדעת האדם שיש בה ממותר האדם מן הבהמה והיא חלק מרכזי מתודעתו‪.‬‬ ‫שהם הרצונות שאליהם הוא שואף הנובעים ממימוש מהותו הפנימית והיסודית‪( ,‬שהיא‬ ‫ואפשר שהוא העניין היסודי שנקרא בחז"ל מידת תפארת‪ ,‬ואפשר שממנה נגזרים כל שאר‬ ‫'התענוג' בלשון הצדיקים) ולבין הצד האחורי והחיצוני שלו שהם כל הדברים ההכרחיים הגשמיים‬ ‫העניינים הנאמרים במידה זו‪ .‬וכידוע דבר זה ניכר בניסיון גם בעניין הפשוט של התבוננות‬ ‫והמעשיים שבקיומו‪ .‬אשר כולם נבראו קודם כאחודים במציאות ובהכרח קיומם מעצם‬ ‫במראת זכוכית‪ ,‬שאין בע"ח ואפי' ה'חכמים' שבהם ככלבים מבוייתים וכדו' אינם מבינים כלל‬ ‫בריאתם כתינוק האחוד ותלוי בקיומו בהוריו לגמרי מיום היוולדו‪ ,‬ובהמשך הזמן מתפרדים‬ ‫שיש אפשרות שהם רואים את עצמם‪ ,‬וחושבים שהוא איזה אוייב וצועקים וכו'‪ .‬אמנם אפי'‬ ‫ומתנסרים ונעשים מציאות לעצמם‪ ,‬עד שיכולים לשוב בתשובה שלימה ולהתאחד מחדש‬ ‫תינוק קטן כבר נמשך לדמותו הנשקפת מן המראה ולא יבהל ממנה כמו מאדם זר‪ .‬והאדם‬ ‫בקומה שלימה זה מול זה כ'משפיעים ומקבלים' פנים בפנים‪ ,‬דהיינו לא מתוך הכרח של הכרה‬ ‫הדומה בזה לעליון‪ ,‬יכול לדמות את עצמו כבר מקטנותו ובמעלליו יתנכר נער‪ ,‬שחושב את‬ ‫המבטלת ומאפסת את הקומה העצמאית או מתוך קיום תלוי ו'זנבי' בגשמיות וכדומה‪ ,‬אלא‬ ‫עצמו לצדיק או לת"ח‪ ,‬או לסוחר או עסקן וכפי שרואים בפורים בתחפושתו‪ .‬ואדם גדול גם‬ ‫באופן מלכותי‪ .‬דהיינו שהצד הנמוך יותר מקבל ועוטה על עצמו ומרצון את 'מלכות' הצד‬ ‫כן מדמה את עצמו בליבו לרבותיו או לאנשי מסחר גדולים שהכיר וכו' כל אחד מנקודת ליבו‬ ‫העליון‪ ,‬והצד העליון משפיע את מהותו ותכונותיו לצד התחתון‪ ,‬ובשיתוף כל חלקיהם‪ ,‬דהיינו‬ ‫ותכונותיו‪ ,‬והמראה הגשמית‪ ,‬וגם הרעיונית‪ ,‬אכן משמשת מאוד בדימוי האדם א"ע‪ .‬והנה‬ ‫שהצד התחתון מחיל ועוטה את המלכות גם על צידו האחורי והתחתון‪ ,‬והצד העליון מביא‬ ‫כאשר בחור או אברך מדמה את עצמו לפי ערך שאיפותיו לצדיק אמת אחד‪ ,‬הנה בזאת הוא‬ ‫תוספת אורות והשגות מבחינתו הפנימית העליונה והנסתרת‪ .‬הכול מתוך רצון אמיתי וחופשי‬ ‫מפאר את שמו של אותו צדיק בליבו ובלב כל מכיריו‪ ,‬וכש"כ כשמדבר ומהללו ומשבחו‪.‬‬ ‫לשקף ולבטא את התכונות הנעלות של שני הצדדים זה בזה‪ ,‬למטרת בניית מציאות חדשה‬ ‫ואם אותו צדיק חי ומכירו‪ ,‬הוא עצמו גם מתפאר באותו אברך או בחור‪ .‬ואינו צריך לומר‬ ‫ומלכותית של שושלת וממלכת כהנים של דורות מבורכים שתיראה ו'תתפאר' במעלות‬ ‫זאת בפה מלא אלא כל רואיו יכירו ויידעו כי פרי מחשבתו ועבודתו הוא‪ .‬ואפשר שלכן קראו‬ ‫ותכונות שני הצדדים וה'נסרים'‪ ,‬ב'האמרה' בקומה שווה גם יחד‪ ,‬באמצעות עטיית המלכות‬ ‫חז"ל למידה זו תפארת‪ .‬וכך גם האדם יכול לדמות את הקב"ה ואת כל העליונים ולהידבק‬ ‫של העליון כלפיו‪ ,‬והתנהלות בה כלפי התחתון‪( .‬וכבאורך בגיליון קכ"ט כי תבא פ"ו במשל הרי"א מהאמיל‬ ‫בהם‪ .‬והדמיון נעשה באספקלריא רעיונית שכלית‪ ,‬והוא יוצר דבר של אמת והקב"ה ברחמיו‬ ‫מהמלך והאגוסטוס ובני המדינה)‪ ,‬וכבאוהב ישראל תרומה‪.‬‬ ‫מצמצם את עצמו אל דמיון זה ופועל על ידו כבמשל בעל קדו"ל והמגיד (בגיליון מ"ב) של האב‬ ‫דהנה ידוע כי ביום ברוא ה' אלהים האדם על הארץ‪ .‬נברא אז בסוד ד"ו פרצופין‬ ‫שמצמצם עצמו לשכל התינוק‪ .‬וכאמור כל זאת בקול שמחה בראשית‪.‬‬ ‫בבחי' אב"א‪ .‬והיה בחי' נסירה‪ .‬ונפרדו זה מזה להיותם אנפין באנפין בחי' דו"נ‬ ‫ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו וכו'‪ .‬אדם מגזרת אדמה‪ .‬אחר שנעשה הכל‬ ‫ולהקימם בשיעור קומה ויחודם למיהוי אנפין באנפין‪ .‬וידוע שכל הנשמות היו‬ ‫מפואר ומהודר רצה השם להראות מעשיו שיראה {האדם את} הכל‪ .‬והמציאות‬ ‫כלולים באדם הראשון ומסתמא גם אצלם היה בחי' נסירה הנ"ל וכאשר בא עת‬ ‫{היא ש}לבד מאדם‪ ,‬לא ישיג {כל בע"ח} כי אם כל אחד עצמו‪{ .‬לכן} ברא השם‬ ‫קימת קומתם השלימה אז הם מתייחדין אנפין באנפין‪ ...‬והנה כמו שהוא סוד‬ ‫את האדם והוא כוח כולל מעליונים ותחתונים אשר יוכל לדמות הכל בנפשו‪ .‬וזה‬ ‫הנסירה בכללות ופרטי כל נשמות ישראל להקים קומת כל אחד ואחד‪ .‬כן‬ ‫מהות אדם שיראה ויבין וידמה‪ ,‬לא {נמצא כמו האדם} זולתו‪ ,‬וזהו נעשה אדם‬ ‫הוא כביכול בבחי' קומה השלימה דלעילא בסוד קודשא בריך הוא ושכינתיה‪.‬‬ ‫בצלמנו כדמותינו בכף הדמיון‪ ,‬כי לא ישער אלא הדומה קצת – בדומה‪.‬‬ ‫כי קוב"ה וישראל חד אינון‪ .‬וכביכול הבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא מתייחד‬ ‫עם האור והמקור שורש מחצב נשמות ישראל וכנודע‪ .‬כי כביכול הוא ג"כ בבחי'‬ ‫'תפארת עוזמו אתה'‪ :‬ודימוי האדם את עצמו הוא יסוד ושורש כל ההוויה שלו‪,‬‬ ‫דו"נ בבחי' ד"ו פרצופין והיה ג"כ כביכול בבחי' וסוד נסירה למיהוי אנפין באנפין‬ ‫שלפיו הוא מכוון את עצמו בכל מעשיו מחשבותיו וענייניו‪ ,‬אף מבלי התכוונות מיוחדת‪ .‬והוא‬ ‫למיהוי קומה שלימה ברזא וחיבורא חדא‪.‬‬ ‫ניכר מיד על כל אדם למה ולמי הוא מדמה את עצמו במעשיו בדיבורו ואף במחשבותיו‪ .‬ויש‬ ‫אנשים בדחנים בכוח תפארת חיצוני גדול שיכולים לעמוד על השולחן ולדמות את עצמם‬ ‫נסתרות ונגלות‪ :‬ולזאת נדרשת היפרדות ממצב עמידה וקיום של הכרח הכרה‪ ,‬או‬ ‫לגמרי לאנשים אחרים בדמיון מושלם של קול תנועות והתנהגות וכו' המביא לשחוק גדול‪.‬‬ ‫כורח גשמי‪ ,‬הנעשה ב'נסירה' ודחייה טבעית של התגדלות התחתון ושכחת מקור הקיום‬ ‫והמבדיל בין דמיון אמת לדמיון שווא הוא מידת איזונו של הדימוי בין האור של האדם והכלי‬ ‫העליון הנעשה בפעולות 'נסתרות' הנגרמות על ידי הצד העליון‪ ,‬או אף בפעולות 'נגלות'‬ ‫שלו‪ ,‬הצורה והחומר‪ ,‬שהם החסד והגבורה הנתונים באדם‪ .‬וכמו רעיון וסברא לתרץ קושיא‬ ‫נגדיות של ממש כמו חטאים ועוונות של הצד התחתון‪ ,‬כדי שיוכלו לשוב ולהתאחד מתוך‬ ‫בסוגיא‪ ,‬שהרעיון הראשוני בא מהדמיון שבאדם מהכרותיו הרבות שהם בחכמה‪ ,‬והבינה‬ ‫רצון חופשי ותשובה שלימה‪ ,‬כפי שהייתה תכנית הבריאה הראשונה והקודמת ליצירה‬ ‫מתאימה ובודקת את הרעיון ואורו האם הם מתאימים לגבולות ו'גבורות' הסוגיא מקורותיה‬ ‫האחודה והמשותפת בעל כורחה‪ ,‬שבעת הבריאה‪( .‬כבאורך בגיליון ק"ל הקודם נצו"י פ"ו) וכהמש"ד‬ ‫וסוגיותיה ודעות הראשונים המפרשים שהם 'כלי הסוגיא' וכו'‪ .‬וכמו רעיון השקעה בעסק‬ ‫שם באוהב"י‪.‬‬ ‫מסויים‪ ,‬הבא בדמיון והברקה‪ ,‬שהכסף הוא החסד המושקע צריך להיות מותאם לפי גבולות‬ ‫וע"י הנסירה כביכול ירדו ניצוצין קדישין ממקום קדוש‪ ,‬והש"י רצה להיטיב לעם‬ ‫ההשקעה וגבורות צמצומיה‪ .‬כגון הערך הנכון של הנדל"ן או החנות וכו' שלא יהיו יותר מדאי‬ ‫קדושו אשר ע"י אתערותם דלתתא ביראה ובאהבה ודביקותם לה' ית' יעלו ג"כ‬ ‫כספים ויהי' הפסד‪ ,‬ולא יהיה פחות שאזי לא יתרומם העסק‪ .‬ואז מקבל הדמיון את אמיתתו‬ ‫כל הניצוצין קדישין בתוקף קדושתם לרום שמי שמים העליונים ולהקים קומה‬ ‫ופועל ומרוויח‪ .‬וכמו אדם הרוצה ומדמה את עצמו להיות מגי"ש בשיעור גבוה בישיבה‪ .‬צריך‬ ‫שלימה העליונה בסוד ופניהם איש אל אחיו ואז יגדלו ויעשו פרי‪ ,‬הולדת השפעות‬ ‫לאמוד את עצמו היטב את כוח חסדו בתורתו בחידושיו וביכולתו לתת להעניק מטובו ללמד‬ ‫טובות ונהורין עילאין ובוצינין קדישין וכל טיבו וחדו לכל העולמות ממשח רבות‬ ‫לאחרים ללמוד‪ ,‬אך גם את יכולת גבורתו להחזיק משמעת ולתת מרה בתלמידים לדרבנם‬ ‫עילאה קדישא‪ .‬וכשיעלו בני ישראל ע"י מעשיהם הטובים כל הנ"ק אז יהיה ה'‬ ‫להספק וכו' שאז דמיונו נעשה אמת‪ .‬וכן בכל עניין ודמיון של עבודה גשמית או רוחנית‪ ,‬תלוי‬ ‫אחד ושמו אחד‪.‬‬ ‫אלפי שניו דהאי עלמא‪ ,‬ולכן בכל פסח יש בחי' יצי"מ וכן בכל רגל כידוע ויש ג"כ‬ ‫הכול באיזון נכון של יכולת חסד של תנועה והנעה [אנרגיה] ויכולת משמעת וגבולות של‬ ‫בכל שנה מעין דלעתיד שהוא שמע"צ ושמת"ת‪.‬‬ ‫גבורה שיצא הדבר אל הפועל‪ .‬איזון נכון בין הכוונה שלטובת העסק ובין טובת רווחיו‪ .‬וכן‬ ‫ואפשר שאמירת המלכויות אינה כהמלכת ה' כעין הנעשה בקרי"ש‪ ,‬אלא הזכרה‬ ‫ברוחניות באיזון נכון בכוונה לש"ש ובכוונה לעצמו המוכרחים בכל יהודי להיות לפי ערכו‪.‬‬ ‫ושיחה בצורת הרבות של מלכותו ית' שאותה אנו מבקשים בר"ה לגלות ולהמשיך לחדשם‬ ‫כוח הדימוי העצמי הנכון והמאוזן היא יכולת התפארת של האדם‪ .‬שבו הוא מפאר את‬ ‫בתפיסותינו ובדעתינו‪ ,‬חלף התפיסות ההיקפיות במציאות ה' שמעצם מציאות העוה"ז‬ ‫מושא דימויו‪ ,‬ובו הוא מפאר את עצמו‪ ,‬אף בלא יודעין והוא שיחתו כל היום‪ .‬ואם הדימוי‬ ‫ההולכות ומתבטלות בכל דור ודור בסיבת התרחבות 'תפיסת הבריאה את עצמה כנפרדת‬ ‫אינו נכון ומנופח לכוחו וגבולותיו – 'חסדו וגבורתו'‪ ,‬הוא הופך להיות לשחוק‪ ,‬ו'חוזיק' [חוכא‬ ‫ונבדלת' במדעים ובהשכלה‪ .‬וכדברי הרי"ם הידועים על 'בינו שנות דור ודור' שבכל דור יורדת‬ ‫ואטלולא] מהלך‪ ,‬ור"ל שנים רבות אינו מרגיש בשחוק הנעשה ממנו בעליונים ובתחתונים‪.‬‬ ‫השגה חדשה‪ .‬השגה ותפיסה המתכנסת רק אצל ישראל ומשם לכל העולם‪( .‬וכבאורך בגיליון‬ ‫ולכן מידת תפארת היא ממוצעת בין 'חסד וגבורה'‪ ,‬והיא גם מידת נורא‪ .‬שנורא ופחד מאוד‬ ‫קי"ז שלח פ"ו) וכדברי הקדו"ל שאמירת מלכויות צ"ל להיות פנים בפנים‪ .‬והכוונה שיהיה ברצון‬ ‫להידמות באופן של אמת לקל עליון‪ .‬ולכן תתן אמת ליעקב‪ ,‬שצריך כל הזמן לאמת מחדש‬ ‫חדש של ישראל בתפיסת מלכות חדשה נכונה מידי דור ודור ולא רק כהכרח וכנתון מהדור‬ ‫את הדמיון הזה ש'כי אנו עמך ואתה אבינו'‪ .‬נגד כל הרשעים הלועגים ואומרים אנו ישראל‬ ‫הקודם‪ ,‬ועל זאת מתפללים ובכן יתקדש שמך על ישראל וירושלים וכו' על כל הברואים‬ ‫ח"ו‪ .‬ולכן 'תפארת עוזמו אתה'‬ ‫נשאר רק הפחד והאימה‪.‬‬ ‫כ'מראה שקוראין בל"א שפיגל'‪ :‬וכמו שכתב בעבודת ישראל נשא‪ ,‬שהצדיקים‬ ‫'ידועי המקום'‪ :‬ולכן היא גם אמירת הזכרונות‪ .‬שפירוש זכרונות הוא שהקב"ה‬ ‫הם המפתחים ומגלים את תפיסת מציאות ה' בעולם והוא כפי 'הפנים והצורה' שהם עומדים‬ ‫מתחבר אלינו כפי שאנו תופסים ומדמים אותו ואת את עצמנו ביחס אליו‪ ,‬דהיינו שפונה‬ ‫לפני ה' ומדמים אותו‪ ,‬כך הם ממשיכים יותר את התגלותו והתדמותו לעיניהם בפנים וצורה‬ ‫ונמצא אלינו כפי שאנו בתפיסתנו המצומצמת פונים אליו ותופסים אותו‪ ,‬ולא כמו שהוא יודע‬ ‫שלו כדמות אדם היושב על כסא מלכותו‪ .‬והוא הנקרא 'אספקלריא'‪' ,‬כמראה שקוראין בל"א‬ ‫אותנו ותופס אותנו בידיעתו העצמית ברומו ושגבו‪ ,‬שכלפיה אין אנו כלום‪ .‬וכפי שהסביר‬ ‫שפיגל שהציור שמראין כנגדו‪ ,‬דמיונו ממש נראה מתוכו‪ .‬וזהו פנים אל פנים'‪.‬‬ ‫באורך הרי"א מהאמיל בחנה אריאל כי תבוא‪ .‬בהבדל בין ידיעת ה' הבאה מידיעת עצמו‪,‬‬ ‫הנה התרגום תרגם על וירד {על הר סיני‪ ,‬הוא} ואתגלי‪ .‬הענין הוא‪ ,‬כי לא יצוייר‬ ‫ובין ידיעתו הבאה מירידה והשפלה אל דימוי ותודעת הנבראים את עצמם אחר נסירתם‬ ‫אליו ית' הממלא כל עלמין בכל עת וזמן ולית אתר פנוי מיניה כלל לומר שירד על‬ ‫ממציאותם האמיתית‪.‬‬ ‫הר סיני‪ ,‬על כן תיקן זאת בפירושו‪ ,‬שמלת הורדה הוא ענין התגלות אשר נתגלה‬ ‫ומ"ש אמרו לפני זכרונות‪ .‬יש להקדים ביאור מ"ש במדרש ע"פ וידום אהרן‬ ‫כעת לעין כל כי הוא נעלם מעין כל חי‪ .‬וכן ח"ו סילוק שכינתו‪ ,‬היינו הסתרה‬ ‫דכשאמר לו לו משה הוא אשר אמר ה' לאמר בקרובי אקדש‪ ,‬כיון ששמע אהרן‬ ‫חלילה מהברואים‪ .‬ואולם אחר שהכשירו מעשיהם לגודל הזדככותם והסרת מסך‬ ‫שבניו ידועי המקום הן שתק‪ .‬וצריך להבין פי' ידועי המקום‪ ,‬הלא אין כל דבר נעלם‬ ‫המבדיל נתגלה להם ית"ש במעמד הנבחר וראו אורו פנים אל פנים כדכתיב פנים‬ ‫והנסתרות והנגלות הוא יודע‪ .‬אך ידוע דבידיעת עצמו ית' יודע את כל הנמצאים‬ ‫בפנים דיבר ה' עמכם‪ .‬והנה כתיב ודמות כמראה אדם עליו כו'‪ ,‬היינו כמראה‬ ‫כולם‪ ,‬פי' דאפי' הנמצאים כמו שהם לעצמם בבחי' יש ודבר נפרד לעצמו יודע‬ ‫שקוראין בל"א שפיגל שהציור שמראין כנגדו‪ ,‬דמיונו ממש נראה מתוכו‪ .‬וזהו‬ ‫אותם הוא ית' בידיעת עצמו‪ .‬כי באמת אין בהם שום ענין מציאות זולתי כחו ית'‪,‬‬ ‫פנים אל פנים‪ ,‬שכפי הפנים והצורה שפונים אליו ית"ש ככה מגלה הצורה‪ ,‬וידוע‬ ‫שמהווה מאין ליש והוא ית' וכחו אחדות גמור לכן בידיעת עצמו יודע גם את כל‬ ‫שההסתכלות הוא קצת דביקות במראה‪ ...‬כן בוודאי להיפך כשרואין ומסתכלין‬ ‫הנמצאים {שהם רק כוחו ית'}‪ .‬מובן שידיעתו ית' את הנמצאים הוא בענין אחר‬ ‫בו בגוון טוב ובהיר מביאין בו יותר בהירות‪ ,‬ככה כשמזככין בני ישראל מעשיהם‬ ‫ממה שהם יודעים א"ע {כיש ודבר נפרד}‪ .‬וכמ"ש אחז"ל אתמול אמר כי ביצחק‬ ‫ומטהרין רמ"ח איבריהם ושס"ה גידיהם במלא קומתם אזי המה מרכבה אליו ית'‪,‬‬ ‫יקרא לך זרע ועכשיו אומר העלהו לעולה קוב"ה ידע בגוונא אחרא‪ .‬וכך גם את‬ ‫וכביכול נצטייר בציור ודיוקן אדם‪ .‬אמנם מאן יזכה להאי נהורא שיהיה מרכבה‬ ‫מציאות כל הנמצאים לעצמם יודע הוא ית' בגוונא אחרא לגמרי דהיינו בידיעת‬ ‫אליו יתברך בבחינת ישראל אשר בך אתפאר בגוונא דיליה‪ .‬אין זה כי אם אותם‬ ‫עצמו דלית מאן דידע לי' בר איהו וכמ"ש ופני לא יראו ולא יראני האדם‪.‬‬ ‫הצדיקים אשר הם בבתינת מ"ה לפני ה'‪ .‬בענוה גדולה‪.‬‬ ‫אמנם יש צדיקים גדולים שהם נעלים כל כך עד שידיעתם עצמם מתעלה ומשתווה‬ ‫וזה הנקרא בקדו"ל לעיל 'אלקיכם'‪ ,‬שהוא הדמות המצטיירת באספקלריא על ידי‬ ‫לזכותה וטהרתה לידיעת ה' אותם‪.‬‬ ‫'הפנים והצורה שפונים אליו יתברך'‪.‬‬ ‫אך אעפ"י שאין האדם יכול לראות ולדעת אותו‪{ ,‬ית'}‪ .‬אך ע"י עבודת הצדיקים‬ ‫'תורת הבעש"ט ותלמידיו'‪ :‬והנה 'תפיסת הבריאה את עצמה' הולכת ומתחזקת‬ ‫הגדולים במס"נ ובהשגה ועבודה מגיעים למעלה זו שקמי הקב"ה גליא שגם‬ ‫בכל דור בכפירה ומינות הבאים מהמדע וממהשכלה‪ ,‬המחזקת את הנפרדות של תודעת‬ ‫בהיותם אדם נברא‪ ,‬ידיעתם שלהם את עצמם מתאחדת לגמרי עם ידיעת הקב"ה‬ ‫האנושות ממקור חוצבה‪ .‬והנה היא מוחקת את תפיסת מציאות ה' הבאה מה'סובב כל‬ ‫אותם ולא בגוונא אחרא‪ .‬וזהו ידועי המקום הם ר"ל כמו שהם בעצמם יודעים א"ע‬ ‫עלמין' דהיינו מעניינים המקיפים את כל הבריאה אשר אין בידי אנוש להבינם‪ ,‬כי אם על‬ ‫הם ידועים למקום ג"כ בענין אחד דוקא‪.‬‬ ‫ידי אמונת הבריאה‪ .‬כמו גבולות היקום והזמן ומקור החיים ומהות התודעה‪ ,‬כמו גם עצם‬ ‫אבל בר"ה הנה ידיעת ה' משתפלת אל ידיעת הנבראים ודמותם את עצמם‪ ,‬ובכך נותנת‬ ‫קיומם של כל כך הרבה חוקים שנתגלו בידי המדע המאפשרים את עצם קיום החיים על‬ ‫תוקף וחיות לידיעה זו ולכל קיומה להמשיך לקיים את עצמה בגשמיות‪ ,‬כעניין ויזכור אלוקים‬ ‫האדמה‪ .‬אמנם בגלל שהעניינים המציאותיים הקרובים אלינו נתגלו על ידי המדע באופן‬ ‫את נח‪ ,‬וישוכו המים וכו'‪.‬‬ ‫פעולתם ואת 'העולם כמנהגו נוהג' שבהם ביתר שאת ועוז‪ ,‬גילוי המאפשר שימוש בלתי‬ ‫ועד"ז יובן גם בענין הזכרון דנח ואשר אתו בתיבה דכתי' ויזכור אלקי' וכו' ויעבר‬ ‫מוגבל לנוחות האנושות‪ ,‬אף שמהעניינים הרחוקים ישנם קושיות יותר חזקות‪ ,‬כמו הבנת דרך‬ ‫אלקים רוח על הארץ וישכו המים‪ .‬והוא פלאי מה שייך זכירה הלא אין שכחה‬ ‫פעולת גלי האור (הקוונטים) שיש בזה סתירות המוכיחות שתלוי זאת בדעת הבודק‪ .‬ותופעת‬ ‫לפני כסא כבודך‪ .‬אך הענין הוא דאין שכחה הוא בענין ידיעת עצמו דוקא שהוא‬ ‫ה'חורים השחורים' הסותרים במוחש את כל תורת כוח המשיכה והכבידה‪ .‬הנה הם נוטעים‬ ‫בגוונא אחרא‪ .‬ולכן אף שנח נשכח מן עיני ה' ירדה למטה ממנו וע"י כך הוה‬ ‫בתפיסת הבריאה תחושת 'מציאותם מעצמותם' של כפירה ומינות ובחירה חפשית לעשות‬ ‫בגוונא אחרא כנ"ל ביצחק דגם שיעלהו לעולה יתקיים המאמר כי ביצחק יקרא‬ ‫ככל העולה על רוחם‪ ,‬ולכן מתחדשת מציאות ה' הממלאת כל עלמין בתפיסת מלכותו‬ ‫לך זרע‪ .‬אך ויזכור אלקים את נח הוא בחינת הגוון של נח שלמטה‪ .‬והיינו כענין‬ ‫יתברך בעולם דווקא רק על ידי ישראל בתורות והארות חדשות‪ ,‬כיצד היא עמידת ישראל‬ ‫הנ"ל בידועי המקום שידיעת עצמם וידיעת המקום מתאחדת‪ .‬רק שענין {ידועי‬ ‫לפני ה' היא עדיין 'פנים בפנים'‪ ,‬בבניינים חדשים הבאים דווקא מהצלעות השבורות‪ ,‬למרות‬ ‫המקום הוא} ידיעה הוא ממטה למעלה שע"י עבודתם הנפלאה הגיעו למעלה‬ ‫ההסתרים המתגברים‪ .‬וככל תורת הבעש"ט ותלמידיו‪ ,‬שראה את ערכה הבעש"ט עצמו‬ ‫זו להתעלות לייחוד ידיעתם עם ידיעתו ית' אותם למעלה‪ .‬והזכירה היא בהיפך‬ ‫בעליית נשמתו בר"ה שנת תק"ז‪ .‬תפיסות המוכחות בנכונותם בקורותיהם המופלאות של‬ ‫שמלמעלה נמשך ידיעתו ית' להתאחד למטה עם ידיעת הנזכר ממנו את עצמו‬ ‫ישראל בכל הדורות‪ ,‬ואיך שמלכותו יתברך אותה הם עוטים על עצמם ומקבלים ומשפיעים‬ ‫וזהו לשון זכירה‪.‬‬ ‫אותה בכל דור בצורות חדשות של אופני תורה קדושה ומלכות‪ ,‬היא ברכתם והיא מצילה‬ ‫ומקיימת אותם לכל אורך הדורות‪ .‬וכמ"ש הר"ר הלל מפאריטש במאמר לשבת חזון‪.‬‬ ‫ולכן תפיסת 'ידיעת עצמו' צריכה אצל היהודים להיות ככל האפשר באופן של פנים‬ ‫בפנים‪ ,‬דהיינו באופן הכי קרוב לתפיסה הרצויה‪ ,‬של עמידה לפני ה'‪ .‬ולכן פסוקי הזכרונות‬ ‫והנה כמו שמ"ת שהי' במעמד הר סיני‪ ,‬הוא עילוי נפלא לגבי קיום התורה‬ ‫מדברים על סוגי הזכירות של תפיסת הנבראים את עצמם לפני ה' וכיצד הם נזכרים לפניו‬ ‫דהאבות‪ ,‬עד שבהתעוררות מוחין הנגלים בשעת מ"ת התחילו להסתלק מוחין‬ ‫בתפיסות אלו‪ .‬ופסוקי השופרות הם המכוון הפנימי ביותר שיש אצל יהודי בחיבור שבין‬ ‫הקודמים‪ .‬כן הוא עד"ז ריחוק הערך ממה שנגלה עתה ע"י מ"ת‪ ,‬לגבי מה שיתגלה‬ ‫תפיסתו ו'זכרונו' את עצמו‪ ,‬ולבין תפיסתו את מלכות ה' ובדרך עטייתו על עצמו‪ .‬והיא‬ ‫לעתיד ע"י משיח בב"א כמ"ש כי תורה מאתי תצא‪ ,‬חידושה של תורה‪ ...‬ולכן בסוף‬ ‫האמירה הפנימית שלו כלפי השי"ת‪ .‬הקול הפנימי בלי שום דיבור האומר שאינו מלא וגדוש‬ ‫הגלות הוא תגבורת קליפת האפיקורסות שהו"ע מלחמת גוג ומגוג‪ ...‬ומכחישים‬ ‫'במציאותו מעצמותו' אלא עומד לפני ה' בשברון ליבו‪ ,‬באמונתו‪ ,‬ממליכו ומבקש את אורו‬ ‫מציאות אלקות לגמרי‪ ,‬הגם שהאיר מעין גילוי דלעתיד ע"י דא"ח‪ ...‬וע"ז נאמר‬ ‫והשפעתו‪ .‬כל זאת בשופר עצמו שמשמעותו ניתנת בפסוקי השופרות‪ .‬בעבר השופר הוא‬ ‫כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות‪ ,‬דהיינו לכשיגיע הסתר אלקות כזה‬ ‫מ"ת‪ ,‬ובעתיד שופר של משיח‪ ,‬ובהווה הוא כל תהילות ה' הנאמרות בתקע שופר‪ .‬וככל‬ ‫כמו קודם יצי"מ בגשמיות ורוחניות‪ ,‬בתוקף עול מלכות ועול דרך ארץ ובהסתר‬ ‫הדברים האמורים ב'כוונות הבעש"ט ותלמידיו' במשליהם (באורך בגיליונות ל"א ואילך כי תבא פ"ד)‬ ‫אלקות‪ ,‬עד שיוכלו לאמר בחוצפה אפילו על מציאות גילוי אלקות הנגלה ע"י‬ ‫ועינינו הרואות את נפילתן וערעורן של קדושות רבות בעולם ובישראל‪ ,‬בתפיסת מציאות‬ ‫תורת הבעש"ט ותלמידיו שהם דבר שקר ח"ו כמ"ש ואל ישעו בדברי שקר‪ .‬וזהו‬ ‫ה' בהנהגות הצדיקים‪ ,‬ומבני האחדות שבכלל"י‪ .‬ועל זאת ראוי באמת להתפלל‪ ,‬שיתפסו‬ ‫סימן שהאור חדש דלעתיד כבר נגלה למעלה ולכן נסתלק גילוי הקדום לגמרי‪.‬‬ ‫במחשבותינו תפיסות חדשות של מציאות ה' ומלכות שמים‪ ,‬וזכרוננו וידיעתנו את עצמנו‬ ‫וכשם שאז נאמר עתה תראה דוקא‪ ,‬כמו כן לע"ל אראנו נפלאות דסדכ"ס למטה‬ ‫יהיו ככל האפשר קרובים לידיעת ה' אותנו כעומדים לפניו במלכותו עלינו ומשפיעים אותה‬ ‫בראי' חושית כמ"ש ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה‪ .‬ולכן מרמזים זה בכל שנה‬ ‫מתוך שלום ואחדות‪ ,‬וממילא תהיה בהם הברכה של שנה טובה ומתוקה‪ .‬אכי"ר‪.‬‬ ‫ושנה כי כשנתחדש בפרט חיות על השנה‪ ,‬בפרט יש בו מכל מה שיש בכלל בשיתי‬ ‫להערות והארות ‪052-7659117‬‬