נחל אדניך · Nachal Adunechu — ראש השנה (2026-09-07)

בס"ד
יו"ל ע"י התאחדות האברכים
"אדנים לתורה" דחסידי זוטשקא
ראש השנה תשפ"ז • גליון שע"ב
פלאות התורה מאוצרותיו של
הגה"ח ר' זרח רוזנטל שליט"א ח>לוקי הנח>ל מעיין נובע במשנת כ"ק מרנן רבוה"ק זי"ע נח>ל קדומים
"היום הרת עולם" היינו תקומה [,בראש השנה בדין אם יהיה 'כולכם לפני ה'
אלקיכם' ,ר"ל שתהיו באחדות" .ע"כ מקצת מלשון קדשו.
בתוך עמי אנכי יושבת
ידועים ומפורסמים דבריו הק' של הרה"ק הר"ר בונים
עניי המאה קולות דומיא דיבבות חבלי לידה ומהרבה צדיקים מובא בכמה לשונות פי' הפסוק "עלה מפשיסחא זיע"א ,באיגרתו לקראת הימים הנוראים וזה
אין קץ לביאורים העמוקים ולסודות הנשגבים אלוקים בתרועה ה' בקול שופר") ,תהילים מ"ז ו'( מהרבי מלובלין לשון קדשו :כתיב )ירמי' ל"א ב'( "מרחוק ה' נראה לי" ,וכתיב
ולרמזים הנפלאים ולסגולות הגדולות שנזכרו זיע"א מובא בזה"ל" :אלהי"ם הוא מדת הדין ,וה' הוא )מלכים ב' ד' י"ג( "בתוך עמי אנכי יושבת" ,וזה סוד ראש השנה".
בדברי חכמינו ז"ל בגמרא במדרש בזוהר הקדוש רחמים ,ואמר הכתוב עלה אלקים בתרועה ,באותו הריעות ע"כ לשוה"ק .ובהרבה ספרים הק' האריכו לבאר דברי קודש
ובדברי רבותינו הראשונים והאחרונים ובכתבי רבינו אשר אחד אומר לחבירו בליל ראש השנה "גוט יום טוב אלו ,שהעיקר והסוד בר"ה הוא להיות נכלל בתוך כלל ישראל.
האריז"ל ובדברי הבעש"ט ותלמידיו זי"ע בענין ולשנה טובה תכתב" ,בזה נעלה המדת הדין מעל כסא הדין, וזה לשון הזהר הק' שהוא מקור מים חיים לדבריו
מצות תקיעת שופר .וכפי שדוד המלך נעים זמירות וה' ,היינו לישב על כסא רחמים ,הוא בקול שופר" .עכל"ק. של הר"ר בונים זיע"א )בשלח מ"ד( "ותאמר בתוך עמי אנכי
ישראל משבח את בני ישראל המתעמקים לדעת ובסה"ק תורת אמת )להרה"ק ר' ליבלה אייגר מלובלין זיע"א( מבאר ישבת .מאי קאמרת .אלא בשעתא )נ''א בזמנא( דדינא תליא
את סוד תקיעת שופר בתהלים )פ"ט-ט"ז( "אשרי עפ"ז מה שאנו מתפללים בראש השנה וזה לשון קדשו: בעלמא ,לא יתפרש בר נש בלחודוי ,ולא יתרשים לעילא,
העם יודעי השופר תרועה ה' באור פניך יהלכון". "והנה כל התפלות אומרים בלשון רבים ,שנהיה לראש, ולא ישתמודעון ביה בלחודוי ,דהא בזמנא )אחרא( דדינא
גנוחי גנח וילולי יליל שיכרתו שונאינו ,שירבו זכויתינו ,שתחדש עלינו ,כי עיקר תליא בעלמא ,אינון דאשתמודעון ורשימין בלחודייהו ,אף
והנה פלא פלאות הוא שכל ענין המאה קולות הבטחון שנזכר במדרש )טור סי' תקפ"א בשם המדרש עי' מד"ר דברים על גב דזכאין אינון ,אינון אתפסן בקדמיתא .ועל דא ,לא
שכלל ישראל מקיים בתקיעת שופר ,כל מקורם ב' ט"ו ובירושלמי ר"ה פ"א ה"ג( 'בטוחים שיעשה להם נס' ,ובמה לבעי ליה לאיניש ,לאתפרשא מבין עמא לעלם ,דבכל זמנא
בתורה הק' הוא בסך הכל משני מילים .וכמו שהגמ' היא הבטחון מאחר שכל יחיד יודע בנפשו מיעוט ערכו ,רק רחמי דקודשא בריך הוא על עמא כלהו כחד )ולא לבעי ליה לאיניש
בר"ה דף ל"ג ע"ב מביאה עה"פ בפ' פנחס במדבר שעיקר הבטחון הוא כי בוודאי יש בהכלל אנשים צדיקים לאתפרש מן עמא לעלם( ובגיני כך אמרה ,בתוך עמי אנכי ישבת,
כ"ט-א'"יום תרועה יהיה לכם" ועל זה תירגם שיכולים לעמוד במשפט להוציא לצדק משפטם ועי"ז ולא בעינא לאתפרשא מנייהו ,כמה דעבדנא עד יומא דין.
בתרגום אונקלוס"יום יבבא יהא לכון" .וכדי לדעת נוושע כולנו בכלל מאחר שכולנו נכללים כאחד ,וכו' ולטעם ]ביאור :ותאמר בתוך עמי אנכי ישבת .מה אמרה אלא
מהו אותו קול יבבא למדים מהפסוק בשופטים )ה, זה ההלכה בגמ' שבכל השנה מוציא הש"ץ רק את שאינו בשעה שהדין תלוי בעולם ,שלא יפרד אדם לבדו ,ולא יהיה
כח( שנאמר באם סיסרא שר צבא יבין מלך כנען, בקי ,זולת בימים האלו מוציא גם את הבקי כשאינו בקי ,כי רשום למעלה ולא יכירו אותו לבדו ,שהרי בזמן שהדין תלוי
כשחיכתה לשובו של בנה מהמלחמה עם כלל בזה הזמן אין בטוחות לשום אדם בפני עצמו שיהיה הוא בעולם ,אותם שרשומים ונודעים לבדם -אף על גב שהם
ישראל ובושש לבוא ודאגה והצטערה על שעדיין בקי ,רק להתפלל בתפלת הציבור" ,ע"כ לשון קדשו. צדיקים ,הם נתפסים בראשונה .ועל כך לא צריך לאדם
לא חזר",בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא בעד להפרד מן העם לעולם ,שבכל זמן רחמי הקדוש ברוך הוא
האשנב מדוע בושש רכבו לבוא מדוע אחרו פעמי כח האחדות בראש השנה .בראש השנה מתאחדים כלל על העם כלם כאחד .ולכן אמרה בתוך עמי אנכי ישבת ,ולא
מרכבותיו" ונחלקו התנאים איך נראה בקול האדם ישראל יחדיו ,וכמו שאמרה השונמית לאלישע "בתוך עמי רוצה להפרד מהם ,כמו שעשיתי עד היום הזה[.
אותו ביטוי הצער שנקרא יבבה-שהיא התרועה. אנכי יושבת" .ותקיעת שופר מרמז ג"כ לענין האחדות,
ובספה"ק ערבי נחל מאריך בענין זה ונעתיק גרגרים
שהתנא במשנה שם סובר שיבבה פירושה ילולי וכמ"ש אאמו"ר זי"ע בשם ספה"ק אור לשמים )פ' בהעלותך
מלשונו הק'" :במדרש הביאו המפרשים אתם נצבים היום
יליל כאדם הבוכה ומשמיע קולות קצרים וסמוכים -עי' נחל יצחק שם( ,עה"פ "ואם באחת יתקעו" ,שאם ישראל
בראש השנה ,ויש לדקדק מה ענין ראש השנה לזה ,ופירש
זה לזה ]מה שנקרא אצלינו תרועה[ .והתנא יתקעו כף זה בזה באחדות גמורה יקרבו את הגאולה בתולדות יעקב יוסף על זה ואבארהו בתוספת נופך ,דהנה
מהברייתא סובר שיבבה פירושה גנוחי גנח כאדם עי"ז .נמצא שתקיעה הוא לשון אחדות .וכן תרועה ,הוא ארז"ל )ירושלמי נדרים ט' ה"ד( ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול
המשמיע אנחות כבדות שהם ג' קולות ארוכים ]מה מלשון רעות ואחוה .כי בכח האחדות ממתיקין את הדינין בתורה ,והוא מצות עשה שיהיה אחדות ושלום בישראל,
שנקרא אצלינו שברים[. בשורשן וממשיכין השראת השכינה ,וכמ"ש "ד' אלוקיו וכו' ויש עוד סגולה אל האחדות בימים הללו שעי"ז נזכה
ושנינו על זה בראש השנה )לד ע"א( שכיון עמו ותרועת מלך בו" ,שכאשר ישראל ברעות ואחדות ,אז בדין בבית דין של מעלה בימי הדין ,וכו' ,עכשיו שהוא מצד
שלא הוכרע הדבר .והיה לרבי אבהו ג"כ צד ששני מלכותו עליהם ,וכ"כ "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי הסגולה לזכות בדין.
הפירושים אמת שתרועה היא גם גנוחי גנח וגם עם יחד שבטי ישראל" ,אימתי מלכותו עליהם כששבטי והנה תיבת כולכם מורה יש אחדות וכולם בלב אחד ,וכו'
ילולי יליל כדרך אדם שבצערו קודם מתאנח ואח"כ ישראל הם יחדיו .ואכן "תרועה" בגמט' "ובאחדות גמורה". ולזה אמר 'אתם נצבים היום' בראש השנה ,רצונו לומר שיהיה
בוכה .ולכן תיקן רבי אבהו בקסרי שכדי לצאת כל )נזר דוד – ראש השנה(
לכם תקומה] ,כדברי מדרש אגדה שהביא רש"י ז"ל דנצבים
השיטות צריך לתקוע ג' פעמים תשר"ת ,ג' פעמים
תש"ת ,וג' פעמים תר"ת וביחד זה שלשים קולות .
ומאחר שאנו תוקעים גם במוסף בלחש וגם בחזרת בעמדנו בשערי השנה החדשה הבעל״ט שנת תשפ״ז
הש"ץ ,הרי שבס"ה הם תשעים קולות. הננו לברך בזה את קהל אנשי שלומנו וידידי בית חיינו ,ואת כל קוראי הגליון הנאמנים
מאה קולות נגד מאה יבבות דאם סיסרא ״כתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים גמורים״
והנה שוב פלא שמקור ענין העשרה קולות לשנה טובה תכתבו ותחתמו לאלתר לחיים טובים ארוכים ולשלום ,תזכו אתם ובני ביתכם
שמובא במגן אברהם אור"ח סימן תקצ"ו ס"ק לשנה טובה ומבורכת מתוך נחת דקדושה והרחבת הדעת ,בריות גופא ונהורא מעליא.
א' בשם השל"ה הק' ובשער הכונות להאריז"ל ונזכה כולנו יחד לשנת גאולה וישועה בישועתן של ישראל ובצמיחת קרן דוד
ראש השנה דרוש ז' שמשלימים בקדיש שאחר בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו.
מוסף שיהיו ביחד מאה קולות .ומובא בתוספות המערכת
ל"ג המ˘ך בעמו„ ב' ��� במסכת ר"ה
• לטוב ﬩נשמת ﬥ"ק מרן אדמו"ﬨ רבי נתן דוﬢ בן כ"ק מﬨן אדמו"ר רבי יצחק אייזיק זצוקﬦלה"ה •
טללי טוהר מתוך דא"ח של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א נח>ל איתן ב' בד"ה שיעור תקיעה ,וכן בטור אור"ח סימן תקצ"ב בשם
המ˘ך מעמו„ ‡' ���
"ממעמקים קראתיך ה'"
הערוך וכן מובא גם ברבינו חננאל בסוף המסכת בשם הירושלמי:
שסדר המאה קולות של תקיעת שופר הוא כנגד מאה פעיות
וכו' ,היינו שלכן אין אומרים הלל גמור בגלוי אבל לך אמר לבי בקשו פני את פניך ד' אבקש )תהילים דפעיא אימיה דסיסרא .כלומר שמאחר ואם סיסרא יבבה
בפנימיות הרי עצם התקיעות הם הלל גדול ונשגב. כ"ז ח'( ,כתב הרה"ק בעל התניא זי"ע )לקו"ת פ' נצבים( מאה יבבות מדאגתה לבנה ומעיניה זלגו אז מאה דמעות.
ובשעת התקיעות עולה לזכרון עקידת יצחק דקול השופר הוא בחינת תשובה עילאה בחינת ולכן עלינו להעמיד כנגד אותם מאה דמעות מאה תקיעות שופר.
שנעקד ע"ג המזבח ע"י אברהם אבינו ע"ה ,ודבר זה צעקת הקול מעומקא דליבא מנקודת פנימית הלב והנה כי כן מה נורא הוא הפלא שהתפלאו כל המפרשים וינועו
מעורר הקשר הנשגב שלמעלה מטעם ודעת שיש עד שאין כלי הדיבור להגבילה ,ורמז הכתוב "לך אמות הסיפים מה ראה הקב"ה נותן התורה על ככה ללמדנו איזה
בין נשמות ישראל להשי"ת ,כי נסיון העקידה ,הוא אמר לבי בקשו פני" שתהי' הצעקה מתוך פנימיות קולות אנו צריכים לתקוע בשופר דוקא ממה שיבבה אם סיסרא על
גלוי נפלא על שורש מחצבתם של ישראל ,שהוא הלב ולא מתוך חיצוניות הלב ,והיא צעקה למעלה בנה סיסרא הרשע שיצא למלחמה כנגד כל ישראל .שאיזה קשר
בטל בתכלית ההתבטלות לרצון השי"ת ואין לו מן הדעת שאינו רוצה בשום אופן להיפרד מיחודו יש בין יבבת אם סיסרא המשוקצת והטמאה ,לתקיעת שופר שאין
שום רצון אלא לעשות רצון אבינו שבשמים ,ולכן ואחדותו ית' ,ולהיות ליבו בוער כרשפי אש שלהבת לנו השגה בגודל ערכן וקדושתם שהרי אפילו המלאכים יחפזון בזמן
התקיעות מעוררות את הקשר הפנימי וכריתת העולה מאלי' ומעצמה בלי טעם ודעת להשתפך ששומעים קול שופר.
ברית בין ישראל להשי"ת. נפשו אל חיק אבי' ולמסור נפשו באחד" ,כי חלק ואמנם כבר גילה לנו הבני יששכר )תשרי מאמר ג' אות ח'( כי הרי
ואע"פ שהאבות היו בבחינת מרכבה לשכינה ד' עמו" ואינו רוצה בשום פנים ואופן להיות מרוחק מבואר בזוהר הקדוש בפרשת פנחס דף רל"ב ע"א סודות נוראים
שכל חפצם ומאודם הי' רק לעשות רצון קונם ואנו מד' אחד ,וע"י תשובה עילאה מעומקא דליבא כי רע ועמוקים הטמונים בכל קול מהמאה קולות הללו ,ובודאי רואים
בעוה"ר רחוקים מאוד מזה ,מכל מקום הרי יש דמיון ומר עזבו את ד' וריחוקו מאור פניו ית' אשר נגעה עד שם שעל פי תורת הנסתר צריך לתקוע דוקא את כל המאה קולות
של כל ענף לשורשו וכל אחד חייב לומר מתי יגיעו הנפש ממש בקרב איש ולב עמוק ,עי"ז מעורר ג"כ הללו .אלא שהקב"ה נותן התורה סיבב שיולדו כל הספיקות הללו
מעשי למעשי אבותי לכל הפחות בנגיעה כל דהו. למעלה שיתעורר כביכול פנימיות מלכותו ית' עלינו בהלכה כדי שאפילו מי שאינו בקי בתורת הנסתר יבוא לתקוע את
ויש לרמז שאנו אומרים )תפילת שמונה עשרה( וכמ"ש )ירמיהו ל"א ב'( "מרחוק ד' נראה לי" ,שע"י קול כל הקולות הללו מצד ההלכה.
"אלוקינו ואלוקי אבותינו" היינו שהשי"ת הוא השופר היוצא מפנימיות הלב אנו מעוררין את זכרון ובעל המנהגות כתב כי בר"ה האדם צריך שייליל לפני בוראו על
תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות שלנו ושל אבותינו, האהבה הפנימית מעצמותו ומהותו יתברך. עונותיו ,לכך צותה התורה לתקוע באופן שהוא כעין יללה וגינוח.
ואע"פ שלכאו' אין כל דמיון ביניהם כי השי"ת הוא וזהו שאומרים בעשרת ימי תשובה מזמור אלא שעדיין מכל זה לא נתבאר מדוע סיבב השי"ת שמקור צורת
"אלוקי אברהם" היינו שאברהם אבינו שמסר כל "ממעמקים קראתיך ד'" )תהילים ק"ל א( ,דאיתא תקיעת שופר ומאה קולות התקיעות בתורה הק' יהיו דוקא מאם
כוחותיו להשי"ת והי' מרכבה להתבטל אליו ית' מהאריז"ל שישנן עשרה בחי' במעמקי הלב ובכל סיסרא הטמאה.
במידת החסד ,והוא "אלוקי יצחק" שיצחק אבינו יום מעשרת ימי תשובה מתגלה עומק אחד ובראש
השנה מתגלה העומק ע"י תקיעת שופר ,ומעתה יבבות על לידת נשמת ר' עקיבא
שמסר כל כוחותיו להשי"ת והי' מרכבה להתבטל
אליו ית' במידת הגבורה ,והוא "אלוקי יעקב" שיעקב בכל יום מתגלה עומק נוסף של געגועים של כל נפש ובספר המנהיג )לאחד הראשונים רבי אברהם ברבי נתן הירחי( בהלכות
אבינו מסר כל כוחותיו להשי"ת והי' מרכבה אליו ישראל אל קונה וצורה. ראש השנה אות כ"א לאחר שמביא את דברי הערוך הנ"ל ,מוסיף
ית' להתבטל אליו במידת התפארת ,אכן השי"ת וזהו שאנו אומרים "ותתן לנו ד' אלוקינו באהבה ספר המנהיג שמצא סימוכין למנהג זה לתקוע מאה קולות ממה
הוא "הא-ל הגדול הגיבור והנורא" ומצפה גם עתה את יום הזכרון הזה יום תרועה מקרא קודש זכר שמבואר במדרש תנחומא פרשת תזריע סימן ד ובפרשת אמור
שאנו בניהם של אברהם יצחק ויעקב נתבטל אליו ליציאת מצרים" ,כי יום הזכרון הוא כביכול יום שבו אות י"א כי היולדת בשעה שהיא יושבת על המשבר ללדת הרי
ונעבוד אותו בג' בחינות אלה גדולה גבורה ותפארת, נזכרים ישראל בהשי"ת מעומק ליבם הפנימי ביותר, היא פועה מאה פעיות עד שהיא שזוכה ללדת תינוק חי ובריא-ולכן
אכן השי"ת שהוא "א-ל עליון" מצפה לנו שנקבל והוא המעורר ג"כ שיעלה זכרוננו לפניו יתברך ויזכור תוקעים מאה קולות.
אותו למלך ונהי' מרכבה לקדושתו ,והוא אינו חפץ ד' אותנו כביכול מעומק הפנימי ביותר ואין לך חיך והנה מובא ב"פרי צדיק ראש השנה אות י"ג בשם הרמ'ע מפאנו
להשאר כביכול עליון למעלה רק מבקש שנעשה לו מתוק מזה ,והוא יום תרועה מחד גיסא שבו לב כל מאמר חיקור הדין אות י'א כי אמו של סיסרא יבבה מאה קולות על
דירה למטה ע"י שנתבטל אליו בג' בחי' אלו ,אכן יהודי נשבר לשברים ולשברי שברים מחמת שזוכר הניצוץ הקדוש של נשמת רבי עקיבא שהוציאה יעל מסיסרא ועל
הוא "גומל חסדים טובים" ועוזר גם לדורות השפלים בהשי"ת ועל ריחוקו מאור פני מלך חיים ,ומאידך ידי זה איבדה הקליפה נשמה קדושה שהיתה טמונה ביניהם .ושם
להיות להם נגיעה בבחינה זו" ,וקונה הכל" גם בחי' גיסא הוא נעשה יום ריעות וקירבה וכריתת ברית מתייגע רבי צדוק לבאר למה יבבה אמו של סיסרא דוקא מאה קולות
קלושה של התבטלות אל השי"ת כל דור לפי יכולתו, בין ישראל לאביהם שבשמים ,שהשי"ת נזכר לא פחות ולא יותר .אולם בספרו רסיסי לילה )סוף אות מ"ו( מבאר את
ואכן הוא "זוכר חסדי אבות" שהם היו מרכבה אליו בישראל מפנימיות עוצם מהותו והוא מתכופף הענין בטוב טעם ודעת על פי המבואר במדרש הנ"ל שהיות ומאה
בבחי' נשגבה ,והוא "מביא גואל לבני בניהם" שתהי' אלינו כברוש רענן כביכול להיות קרוב אלינו ולקבל פעיות האשה פועה בשעת לידתה בשעה שהיא יושבת על המשבר,
גאולה לנשמתם ויוכלו גם הם לעבוד את השי"ת אותנו באהבה ובחמלה. הנה כי כן מטעם זה יבבה אמו של סיסרא מאה יבבות כי באותה
במעין התבטלות כזאת" ,למען שמו באהבה" שזהו וצריך לבקש מהשי"ת בעת נעילה שרגשי קרבת שעה שהוציאה יעל מבנה סיסרא את נשמת רבי עקיבא היתה אמו
רצונו ית' ולתכלית זה הוא ברא את העולם. אלוקים שזכינו להם ביום הזכרון ימשיכו לפעם של סיסרא ראש הקליפה בגדר יולדת הפועה מאה פעיות בעת
וכאשר נעלה זכות עקידת יצחק בשעת תקיעת בקרבינו ,ובכח תקיעת שופר נחקקים בלב הנפש לידתה .כי אף שההולדה היתה בעל כורחה של הקליפה ,עם כל זאת
שופר מתעורר בזה שכמו שיצחק הי' קשור בעבותות הישראלי רגשי קרבת הקודש לנצח נצחים ,וכמו נפלטו ממנה מאה יבבות על לידת נשמת רבי עקיבא שלא בידיעתה,
ע"ג המזבח כדי לעשות רצונו יתברך ,כך נזכה גם אנו שנרמז בנאמר )תפילת שחרית( "אמת ואמונה חוק ולא ועל דרך שמצינו בגמרא מגילה ג' אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי.
שאנחנו צאצאיו להיות קשורים ועקודים בעבותות יעבור" שכאשר זוכה האדם לנקודה של אמת ושל אנו בראש השנה -הרת עולם כלידה חדשה
אהבה לעשות אך ורק רצונו ית"ש ,ויעביר השי"ת אמונה בימים קדושים אלו ,יחד עם זה נתן השי"ת
ממשלת זדון מלבנו שלא ישלוט בנו יצר הרע ונוכל לעמו מצות תקיעת שופר הנרמזת בתיבת "חק" והנה בעל ספר המנהיג לא ביאר לנו מהו הקשר בין אותם מאה
לעבוד את השי"ת כאשר עם לבבינו. וכמ"ש )תהילים פ"א ה'( "כי חוק לישראל הוא משפט הקולות שאנו תוקעים בשופר למאה הקולות שהאשה פועה בשעת
וברש"י )דברי הימים א' כ"ח ט'( עה"פ שאמר דוד לאלקי יעקב" ,וע"י חוק זה ולא יעבור שתשאר לידתה ,אולם מצינו ביאור נפלא על כך במשך חכמה פרשת אמור
המלך לשלמה בנו" ,ואתה שלמה בני דע את אלוקי בקרבינו ההתעוררות הזאת. )ויקרא כג ,כד( שמבאר מעצמו הקשר בין מאה קולות השופר למאה
אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפיצה כי כל לבבות וכן מתפללים בסיום התפלות לראש השנה הקולות שצועקת היולדת ,שהרי חז"ל הק' תקנו לומר בתפלת
דורש ד' וכל יצר מחשבות מבין אם תדרשנו ימצא "וטהר לבנו לעבדך באמת כי אתה אלוקים אמת מוסף לראש השנה "היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי
לך וגו'" ,וכתב ע"ז רש"י הקדוש "בלבב שלם לא ודברך אמת וקיים לעד" ,שמכיון שהשי"ת הוא עולמים" ,ומבאר המשך חכמה שהטעם שהגדירו את ראש השנה
נאמר שיהא משמע שני לבבות אלא "בלב שלם" אלוקים אמת וההתעוררות של ימים אלו היא מצדו ל"יום הרת עולם" כי בראש השנה כל באי עולם הם בגדר עובר
שלא יהי' לך אלא לבב אחד לאבינו שבשמים", יתברך לכן היא קיימת לעד כי קושטא קאי ,ולזאת הנתון במעי אמו העומדים לפני הקב"ה למשפט האם ראויים הם
וכן יסד הפייט בקדושתא דמוסף של יום א' דר"ה תקותינו שרגשי קודש אלו ימשיכו ללוות אותנו להיוולד מחדש בעולם ,הנה כי כן מטעם זה אנו תוקעים בשופר
"שני לבבות לך כאחד לאחד" עכ"ל ,משמע שבראש לאורך ימים. מאה קולות כיולדת כדי שיוליד אותנו הקב"ה מחדש בראש השנה,
)ובפרט לפי המבואר בכתבי האריז"ל שבזמן תק"ש אז הוא גופא הזמן שבו מחדש השי"ת את
השנה יש אפשרות לפעול שיתהפך היצר הרע לטוב והנה כתיב )תהילים ק"נ ג'( "הללוהו בתקע שופר" העולם( .ויעניק לנו ברוב רחמיו וחסדיו שנה טובה ומבורכת.
ונוכל לעבוד את השי"ת בלב אחד. ומשמע מזה שהתקיעות הם בבחי' הלל להשי"ת,
די"ל דמכיון שבתקיעות אלו נזכרים ישראל בהשי"ת ולפי דבריהם של ספר המנהיג ורצ"ה והמשך חכמה יוצא פלאי
אכן הכתוב אומר "כי כל לבבות דורש ד' וכל יצר
והשי"ת כביכול נזכר בנו ,והוא דוגמת האב שמקבל פלאים שהכל ענין אחד דמאה קולות דאם סיסרא היו המאה פעיות
מחשבות מבין" ,שגם כשיש לאדם מלחמות עם
את בניו האובדים במאור פנים כששבים אליו בזמן לידת נשמת רבי עקיבא .והמאה קולות של השופר שהם
היצר ועדיין יש לו בחי' ב' לבבות עכ"ז "אם תדרשנו
ממרחקים בבכי ובתחנונים הרי אין לך הילול גדול כנגד מאה פעיות שבזמן לידה -שייכים לתקיעת שופר שאז הוא
ימצא לך" ,כי הוא מבין את נסיונות האדם וכל זמן
מזה ותקיעתם זהו הילולם ,ומה ששאלו המלאכים זמן לידת העולם בשנה החדשה -ובאותם מאה פעיות של השופר
שהוא נלחם נגד יצרו בכל כוחותיו הוא רצוי ונחמד
מדוע אין ישראל אומרים הלל ונענו לפי שספרי חיים פועלים שהשי"ת יחדש עלינו שנה טובה ומבורכת.
לפניו ית'.
ב
נערך ע"י
מתיקות התורה
בשאלות אקטואליות ִא ֵּבי הנח>ל הרה"ג ר' חיים גרינפלד שליט"א ציונים והערות בהלכה נח>לתי עדותיך
הרה"ג ר' יהושע לאנגנויער שליט"א ראש השנה )ב(
אין יכול להוציא את השני ולהלכה בקידוש לכתחילה יקח פרי חדש )ויעוין לימוד :נחלקו האם יש חיוב שמחה בר"ה ע"י
בברכת לישב בסוכה במנח"ש סימן י"ח אמאי לא הוי הפסק מספק( .ובדיעבד יברך
גם בלי פרי חדש .ובתקיעות שופר להשו"ע לא
בשר ויין .י"א דיש חיוב שמחה ואפשר לקיימו על
ידי לימוד התורה פיקודי ה' ישרים )שאגת אריה ק"ב(,
איך יתכן שנים שיושבים בסוכה אחת ,ושניהם מקיימים מצות סוכה בהידור, יברך ולהרמ"א יברך .ועדיף טפי אם יש לו בגד וי"א דאין חיוב שמחה בר"ה.
ובכל זאת אין אחד יכול להוציא את השני ידי חובתו בברכת לישב בסוכה. חדש .הרבה נוהגים לקחת רימון )אם אין אוכלים בליל פסוקי דזמרה :יש לכוון בפסוקי דזמרה ביותר
למרות ששניהם גדולים ,ובסוכה אחרת ,היו כן יכול להוציא את השני? ראשון( ,ואף שמצוי כל ימות השנה ,מ"מ מברך כי זה העיקר ,וכן כל התפילות הרגילות של כל
אם ניכר הבדל בין רימונים חדשים לישנים .צריך השנה ,ולא כאלו שמכוונים רק בתפילות החדשות
תשובה לשאלה משבוע שעבר שהפרי החדש יהיה לפניו בשעת קידוש .וכמו"כ )יושר דברי אמת(.
השאלה בקצרה :לבקש מבנו הקטן שיטלטל עבורו סידור מיוחד בהדלקת נרות על השולחן .ויש לה להדליק סמוך אכילה לפני התקיעות :לכתחילה אין לאכול
לבית הכנסת ,במקום שיש עירוב חלש? לקידוש ממש שלא יהא הפסק בין אכילת פרי כלל לפני התקיעות ,וכן היה מנהג הקדום .ובמקום
תשובה :כתב הרשב"א )שבת דף קכא ע"א( לגבי קטן העושה איסור, לשהחיינו )מט"א( .יש נוהגים שכל אחד מבני הבית צורך גדול יכול לטעום ולא לאכול יותר מכביצה.
שאין בי"ד מצווין להפרישו כשעושה איסור דאורייתא ,אבל אביו מברך שהחיינו על פרי חדש ,ויודיע זה לבני הבית ויש מקילין לאכול יותר וסומכים על ההיתר של
מצווה להפרישו מאיסור דאורייתא ,אבל מאיסור דרבנן לא רק קודם הקידוש שלא לצאת בברכת שהחיינו של רבים דמדכרי אהדדי דהוי כמו שומר .אך עדיף
שאינו מצווה להפרישו ,אלא גם מותר לספות לו בידים איסור דרבנן. הקידוש )מט"א( ,ועושין כן לסימן טוב )שם( .אך שיאכל תבשיל ממין דגן כגון עוגת טורט שלא
וכתב הר"ן )שבת דף מה ע"ב( שכל זה רק לצרכו ,אבל לצרכנו אסור לספות אחרים נוהגים שאוכלים בעצמם מהפרי ושהחיינו לכל הפוסקים נחשב כפת ,מאשר לאכול עוגיות
לו בידים גם איסור דרבנן. יוצאים מבעה"ב )מבית לוי() .ויש לדון מצד חבילות שמברך
שהם פת לכו"ע ושתיה במשקה שאינו משכר
אמנם הרמב"ם )מאכלות אסורות פי"ז הכ"ז( חולק וסובר שגם איסור שהחיינו על מצווה ופרי ביחד -כתב סופר(. מותר .נחלקו הפוסקים )חת"ס רע"א( האם יקדש
דרבנן אסור לספות לו בידים ,וכן אסור להרגילו בחילול שבת ומועד, הכנה :אסור להכין משבת ליו"ט שני ובכלל לפני אכילתו ואם אוכל הרבה יקדש אך אם
ואפילו בדברים שהן משום שבות .וכדבריו פסק בשו"ע )סימן שמג ס"א(. זה עריכת השולחן הדחת כלים ,ובמקום צורך מספיק לו לשתות עדיף שלא לקדש כדי שלא
אמנם בביאור הלכה )שם ד"ה מדברי( הביא דעת הרשב"א והר"ן מותר להוציא מהמקפיא שיפשיר עד הלילה וכן יצטרך לטעום )בית יצחק יו"ד( .ורבוה"ק נהגו לקדש
שחולקים על הרמב"ם ,והוסיף להביא משו"ת רע"א )סימן טו( אם להכניס שתיה למקרר בתנאי שיכניסו בעוד היום על כוס הקאוו"ע ששתו לפני התקיעות ,ואח"כ
במקום שאין עירוב מותר לומר לקטן שיטלטל עבורו ספרים, גדול שלא יהא ניכר שעושהו לצורך הלילה).מ"ב סי' הכניסו לתוכו חלב.
ולסמוך על הרשב"א והר"ן שהתירו ,והשיב שגם הם לא התירו ,רק תרס"ז סק"ה(. תקיעת שופר :נחלקו הפוסקים אימתי יוצאין
כשהקטן צריך את הסידור ,אבל לבקש מהקטן שיטלטל את הסידור ר"ה שחל בשבת :נפרט כמה הלכות בענין התקיעות מה"ת ,בתקיעות דמיושב או דמעומד
עבור אביו ,לא רק שאסור לספות לו איסור ,אלא שגם אם עושה ר"ה שחל בשבת .בקשת צרכיו :אף שבשבת אין )תוס' פסחים טו"ז( .ולמעשה יכוון שרוצה לצאת
זאת מעצמו צריך למחות בידו .אבל יש עצה ,שיתן לקטן חומש לבקש צרכיו הגשמיים יש מתירין בר"ה שחל המצווה על דעת חז"ל.
וסידור שישא לבהכ"נ לצורך עצמו להתפלל ולשמוע קריאת התורה, בשבת )הליכ"ש פ"א סט"ו וכ"ה באלף למטה סי' תקפ"ד סק"ג
וממילא יצטרף הגדול עמו להתפלל יחד. תקיעות דמעומד :העומד בשמו"ע ואוחז
שמתפללים על חולים אף בר"ה שחל בשבת דהוא עיקר יום הדין(.
עדיין במלכיות א"צ למהר להגיע עם הש"ץ
והנה נאמר במסכת סוכה )דף טז ע"ב( פעם אחת שכחו ולא הביאו טעות בתפילה :בתפילת שמו"ע יש להזכיר לתקיעות של זכרונות )אבני נזר בשם החידושי הרי"ם שאחז
ספר תורה מערב שבת ,למחר פירסו סדינין על גבי העמודים והביאו בחתימה שבת ור"ה היינו מלך על כל הארץ באמצע מלכיות בשעה שתקעו לשופרות( .ואם הגיע למקום
ספר תורה ,וקראו בו] .ומקשה הגמרא[ פירסו סלקא דעתך מהיכן מקדש השבת וישראל ויום הזכרון ,אם הזכיר התקיעות והש"ץ לא הגיע עדיין צריך להמתין.
הביאום בשבת? אלא מצאו סדינין פרוסים על גבי העמודים ,והביאו בחתימה רק אחד מהם יש לחלק דאם הזכירם אך אם יש חשש שיצטרך להמתין ולשהות
ספר תורה וקראו בו. באמצע הברכה אינו חוזר ואם לאו חוזר )יעוין כדי לגמור כולה ,יש עצה למי שרוצה לשמוע
ולשיטת רש"י פריסת הסדינים אין בה איסור ,כיון שהיא מחיצה באריכות בסי' תפ"ז מה שדנו הפוסקים בהרבה חילוקי דינים וזה התקיעות על הסדר יעשה השהיות לסירוגין וכך
ללא גג ,והשאלה היא איך היה מותר לטלטל את הסדינים והרי זה מה שיוצא להלכה(
יוכל להתפלל במחשבה )שולחן הטהור קאמרנא( .אך
היה חצר שאינה מעורבת .ולכן גם היה אסור לטלטל שם את הספר אכילה לפני מוסף :ר"ה שחל בשבת שאין אם מכיר בעצמו שמחשבתו תשוטט בדברים
תורה ,ולשיטת התוס' ,פריסת מחיצה המתרת בטלטול גם אם היא תוקעים בו אין מניעה לקדש ולאכול מעט לפני אחרים או שיצטרך לישב עדיף שימשיך תפלתו
ללא גג אסורה בשבת כמו עשיית אהל עראי בשבת. מוסף )סי' רפ"ו יעו"ש(. ואף שעי"ז יוצא שישמע התקיעות אחרי תפילתו
והקשה הערוך לנר לשיטת הרשב"א שמותר לספות לקטן איסור, ותודיענו :שכח לומר ותודיענו בתפילה וכבר )חזו"א קל"ז סק"ב(.
למה לא הביאו את הסדינים על ידי קטן ,ותירץ שהרשב"א שמתיר התחיל לומר ותתן לנו ד' אלוקינו אינו חוזר לומר הפסק :אין לדבר עד אחר גמר התקיעות,
לספות לקטן איסור דרבנן לצרכו ,סובר כדעת התוס' שאיסור פריסת ותודיענו )מטה אפרים סי' תקצ"ז ואף שעדיין לא סיים הברכה. דהברכות פוטר אף תקיעות דמעומד ,ובדיעבד
הסדינים הוא איסור דאורייתא משום עשיית אוהל עראי בשבת, וכבר תמה הגרשז"א הובא במחזור המפורש מ"ש מאתה חוננתנו יצא .אך אם צריך לומר אשר יצר מותר לכתחילה
ולדעת רש"י שאיסור פריסת הסדינים הוא איסור דרבנן ,הרי רש"י דקיי"ל דרק אם סיים הברכה אך מסיק דכבר הורה זקן ויעוין בשו"ת
)שבט הלוי( .ותהילים יש שהתירו ,אך למעשה
סובר כדעת הרמב"ם שאסור לספות לקטן גם איסור דרבנן ולא רק שבה"ל ח"ט סי' כ"ג מה שביאר בזה(.
המנהג להחמיר בזה .מותר להתוודות בלחש בין
אביו אסור לספות לו איסור דרבנן ,אלא גם אחרים אסורים לספות הכנת הנרות :בליל יו"ט שני מותר להוציא את התקיעות וכן הוא ע"פ קבלה ,ויש מחמירין בזה
לו איסור. הדסקית הישנה מהזכוכית ע"י כפית וכיו"ב כדי מחשש הפסק )מ"ב בשם דה"ח( .אסור ללמוד "בפה"
אלא שלכאורה קשה לשיטת הרשב"א שמותר לספות לקטן לפנות מקום בזכוכית לנר החדש. אלא דברים של ר"ה.
איסור דרבנן ,למה לא הביאו את הספר תורה על ידי קטן ,וצריך הדלקת נרות :אשה שטעתה בליל ב' של ר"ה
לומר שנשיאת הספר תורה היתה יותר מכדי משאו ,ולא היה בכוחו טעות :השומע שמסופק באיזה תקיעה עומד
ובירכה להדליק נר של יו"ט ונזכרה אחרי הברכה עכשיו כדאי לכוון שמכוון לצאת לשם מה שתוקע
לשאת את הספר תורה .ויעו"ש עוד שהאריך למה לא הביאו את שלא אמרה המבדיל בין קודש לקודש תדליק נר
הספר תורה על ידי נכרי ,או למה לא פרסו הסדינים על ידי נכרי התוקע ,דאל"כ לא יצא .במה ד"א באופן שהטעות
אחד שלא יהיה הפסק ואח"כ תאמר ברוך המבדיל הוא בין זכרונות למלכיות וכיו"ב דהוי מצווה
לשיטת רש"י שזה היה רק איסור שבות ,ואמירה לנכרי במקום שבות )יעוין ברמ"א סי' רצ"ט שהביא מרבינו ירוחם להקל להדליק נר לפני
מותר לצורך מצוה ,יעו"ש] .ומדבריו משמע שמותר לקטן לישא ספר אחרת ,אבל אם הטעות באותו סדר ורק טעה בין
אמירת ברוך המבדיל ובמקום הדחק אפשר לסמוך ע"ז(
תורה ,אמנם בשערי אפרים )שער י אות ו( כתב במקום שמוציאין שני תקיעה ראשונה לאחרונה לא מעכב )מ"א תק"צ(.
יקנה"ז :יש הנוהגים לקחת נר יקנה"ז מיוחד
ספרי תורה ,לא יפה עושין מה שמוסרין הספר לנער מנוער שאין זה נשים :נשים פטורות מתקיעת שופר .ואם
כדי לברך עליו ברכת מאורי האש ,אמנם יש
כבוד התורה ,ועכ"פ יש למוסרה לבן דעת ,וכן הוא במשנ"ב )סימן קמז רוצות יכולות לתקוע ואז מברכות לעצמן .אך רוב
מחמירים דאין להשתמש בזה דומיא דנר נשמה
ס"ק כט( .ויש לומר שאם זה לצורך מותר[. הנשים נוהגות לשמוע .התוקע לנשים אינו מברך
דהחמירו בה כיון דלאו לאורה היא וכ"ש הכא
אמנם בשו"ת הרשב"א )ח"א סימן צב( כתב כל מה שאמר שמותר אלא צריכות הנשים לברך בעצמן )שו"ע תקפ"ט(.
שהנר כלה בתוך כמה דק' ,ויש מקילין בזה )בה"ל
לספות לקטן איסור דרבנן ,להלכה אמרתי אבל לא למעשה .וטעמו נתאחרה ולא שמעה הברכות והתקיעות דמיושב
סי' תקי"ד שמתיר נר יארצייט( .ויש שנהגו לברך על נר
דאתי למסרך ]דהיינו כשיגדל יבא להמשיך לעשות איסור[ .ולא אמרו תברך לעצמה ועדיף לפני התקיעות דחזרת הש"ץ.
רגיל ולא על האבוקה ,ונהרא נהרא ופשטיה.
אלא דבר שהוא לצורך הקטן ,יעו"ש .וכתב בשו"ת מהר"ם שיק )או"ח ועצה טובה קמ"ל לקחת פתיל צף ולנקב בו עוד יום טוב שני :שני ימים של ר"ה הרי הם
סימן קעג( מה שנוהגין המון העם במקום שאין עירוב לטלטל על ידי נקב ולהכניס פתילה נוספת .אך אין לעשותו קדושה אחת רק לחומרא ולא לקולא ,ומזה
קטן וקטנה ,והרבה פעמים צווחתי בדרשה וקראתי ערעור על זה, ביו"ט משום תיקון מנא .ובכל אופן יש להקפיד נסתעף כמה דינים:
שאין לזה היתר ברור .יעו"ש אופנים שמותר ,ויעוין עוד בדעת תורה כשמברך על האש להסתכל על הנרות ממש ולא שהחיינו :נחלקו הפוסקים )רש"י רשב"ם ריב"א(
)סימן שמג( שהאריך בזה. דרך הזכוכית )יעוין בסי' רצ"ז בבה"ל סוף הסימן(. האם לברך שהחיינו בקידוש ובתקיעות שופר.
ג
להתענג בעקבותיהם
של צדיקי הדורות צוף נחי>ל פרקי מחשבה בדרכה של חסידות מנח>ל בדרך
תשובה בחברותא "שבת שבתון זכרון תרועה"
"רבי! אני צריך פתק"! גודל מעלת ר"ה שחל להיות בשבת מקדמונים וספרי חסידות
הרבי ר' זושא הביט בפליאה על האדם הגס וידוע מש"כ הערוך לנר והערבי נחל ששבת עצמו הוא יום טוב מיוחד כשחל בשבת" .יום טוב של ראש השנה
והמגושם שעמד מול וניפנף לעומתו בגיליון נייר הפרקליט והסנגור בשביל ישראל. שחל להיות בשבת" -גילה לנו הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע יום
וקסת דיו ,נראה היה שמזמן עבר את הגיל שמבקשים ובזה אפשר לפרש "ישמחו במלכותך שומרי שבת" ,שאימתי טוב ממש הוא כשחל ראש השנה בשבת דייקא ,ומסוגל הוא
פתקאות למלמד" .אני חוטא ופושע" – הודה הלה אפשר לשמוח ביום זה של המלכת הבורא -שומרי שבת, עד למאוד לפעול רחמים גדולים ,כיון שבשבת אין כותבין ורק
דייקא כשחל בשבת ואנו זכינו שאנו שומרי שבת ,ע"כ נשמח פיקוח נפש מותר לכתו ,א"כ אפשר לכתוב רק לחיים טובים
בלי למצמץ" ,והחסידים חטפו ממנו את הבעקיטשע
אנו במלכותו יתברך שמתחדש ביום זה. ולשלום לישראל.
שלי ,ואינם מוכנים להחזירה לי עד שאשוב בתשובה".
שמירה ורחמים ע"י שמירת שבת .ורמז נפלא רמזו הרה"ק קדושת שבת ממתקת תמורת המצוות .ובבני יששכר כתב
"מנין אוכיח לכם שעשיתי תשובה" – הקשיתי שבוודאי קדושת השבת בכוחה וסגולתה עומדת במקום שופר
בעל ברית כהונת עולם וכ"כ באהבת ישראל ובאמרי נועם
להם" .תביא צעטיל מהרבי ר' זושא שיעיד עליך עה"כ )תהלים יז ד( "לפעולת אדם בדבר שפתיך אני שמרתי ולולב ,ועצם קדושת השבת בגימ' קשיא רפיא ובעצם היום
שעשית תשובה -הם אמרו לי הגנבים האלו" אמר אורחות פריץ" דהנה ע"י פעולת האדם שתוקע בשופר יכולין להמתיק הדינים גם ללא השופר ,כמ"ש בזוה"ק )ח"ב
היהודי בחרון" .ועכשיו בבקשה יעשה עמי הרבי חסד מתבלבל השטן ונמתקים הדינים .ברם בשבת הוא רק בדבר קלה (.כד עייל שבתא ...וכל דינין מתעברין מינה .ועצם קדושת
ויכתוב לי פתק שעשיתי תשובה למען אוכל לקבל שפתיך מזכירים השופר בפה "זכרון תרועה" כי "אני שמרתי השבת פועל תמורת ג' מצוות שופר לולב ומגילה .וכעי"ז
בחזרה את הגזילה".אורחות פריץ" ששומר אני את גזרת חז"ל שגזרו שלא יתקעו כתב הרה"ק מצאנז זי"ע בדברי חיים ונראה דאעפ"כ מתוקן
"אבל עדיין לא עשית תשובה" – ניסה הרבי ר' שמא יעבירנו באורחות רשות הרבים שפרוץ גדרו וגם שמרתי ממילא כמו בתקיעה ממש כמו שארז"ל המבקר את החולה
זושא בעדינות" .רבי ,מה אכפת לכם ,אתם גם מאלו?! דבר חכמים שהעובר על דבריהם פורץ גדר ,ושמירה זו תספיק אומר יכולה היא שתרחם שבכוח קדושת השבת בא הרפואה
ארף"א ֶבּער ְמ ַ'ד ְ
תביאו לי פתק ונגמור עם הפרשייה"ָ . לנו להמתיק הדינים ולערבב השטן. בלא צעקה ותפילה ,כמו כן תקיעות שבא לעורר רחמים רבים
טוּהן" – ענה הרר"ז בדמעות" .רבי" ,נענה ָדאך תשובה ְזכות התורה שניתן בשבת .והרה"ק החוזה מלובלין נתן מלמעלה ובשב"ק ממילא בא הרחמים לכל ישראל.
היהודי המגושם בכאב ,אינכם מרחמים עלי?! אפילו טעם שאין תוקעים בשבת ,לרמז כי לכו"ע בשבת ניתנה ולית שולטנא אחרא .ובמאור ושמש כתב בשבת אין כלל
ה'גלח' היה נוהג עמי ביותר רחמנות" -פלט מפיו. תורה ,וכשיש לנו זכותה של מתן תורה בזכרון תרועה שאנו שום ממשלה לס"א ביום זה כמ"ש בלשו"ק בימות החול
אומרים ,די לנו בזכות זה לעורר רחמים. התגברות הדיינים וצריכים להמתיקן ע"י השופר אבל בשבת
• קודש דלית שולטנא אחרא בכולא עלמין אין לסט"א שום
"אוי וויי" – אחז הרר"ז ראשו בצער" ,מה חדוותא דשבת מסייע .והרה"ק מזידטשוב זי"ע אמר
ממשלה לקטרג בשב"ק ,וממילא אין צורך לתקיעת שופר
עשיתי? גרמתי ליהודי להוציא מפיו דברים נוראים עה"פ אז ימלא שחוק פינו ,א"ז כשחל א' דר"ה בז' שהוא
בשבת קודש וגם בלא שופר נתערבב ונחלש כוח הסט"א
שב"ק ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה ר"ת שופ"ר כי חדוותא
שכאלו ,איך אעשה תשובה על כך"? בצערו קם הרבי ומה שאנו פועלים בימי השבוע על ידי שופר יכולים לפעול
דשבתא מסייע כמו שופר וימלא זה במקום זה ,רואים כמה
ר' זושא והסתובב אנה ואנה בחצר ,הוא לא יכל בשב"ק בלא שופר.
מוטל עלינו ביום שבת קודש זה להיות בשמחה גדולה ויתרה.
לחזור לעצמו עיניו זלגו דמעות ופיו מלמל שוב ושוב נפש רוח ונשמה יתירה .יתירה מזה כתב הרה"ק רח"ה
דברי חרטה וצער על 'חטאו הכבד' שנכשל בו .בצערו בשבת ממילא מתעורר היראה .והרה"ק ר' צדוק הכהן מאלכסנדר זי"ע בשם הרה"ק מלזענסק זי"ע דבכל ראש
לא הרגיש בבור מי השופכים שהיה בצד החצר ,הוא מלובלין כתב ...הרי עיקר כוונת התקיעה בשופר הוא כמ"ש חודש יש לאדם נפש יתירה וביום טוב רוח יתירה ובשבת
ברמב"ם לעורר היראה בלב כמ"ש אם יתקע שופר בעיר נשמה יתירה ,וכשחל ראש השנה בשבת באים לאדם נפש
מעד ונפל פנימה.
והרמב"ם רמז עורו ישנים משנתכם ,וחז"ל דרשו בתענית רוח ונשמה יתירים ומה גדול כוחו כששלוש אלו יעשה לה.
"הצילו ,גיוואלד"! – נשמעו צעקות רמות בעיירה, עה"פ ירא שמי שהוא שומר שבת ,כי בשבת אין צורך בשופר
"הרבי נפל לתוך הבור ,חושו לעזרה" .מיודעינו הסתלק דחיית המשפט לדינא רפיא .משל נפלא המשיל הרה"ק
לעורר היראה כי עם הארץ אימת שבת עליו.
בינתיים שלא יאשימוהו בדבר .עד מהרה הגיעו כמה מסטאמאר זי"ע לאחד שעמד למשפט ובעמדו במשפט
בשבת של ר"ה נפקדה חנה .וענין נורא כתב בדרשות חתם ביקש מהשופטים שהיות שיש לו עוד סנגורים לטובתו
גברתנים הוציאו את הרבי מהבור ,והזדרזו להביאו סופר שפקידת חנה הי' בר"ה שחל להיות בשבת) ,אלול תקע"ג(
לביתו ,הם החליפוהו בגדיו רחצוהו והשכיבוהו במיטתו שעתידים לבוא למחרת וביקש לדחות המשפט למחרתו
וכותב שם שחנה התפללה במנחה ועלי חשב אותה שהיתה ונתנו לו השופטים ברחמנותם ,כך אומרים ישראל לאביהם
לנוח ,וכל אותו העת הרבי ר' זושא בוכה וצועק" ,מה שיכורה בשחרית וע"כ לא התפללה .וכתב וז"ל אמנם צריך שבשמים שיושב למשפט לפני כל חי אנא יש לנו למחרת
עשיתי ,הכשלתי יהודי בדיבור שאינו הגון". להבין באמת מדוע לא התפללה עם הציבור בשחרית אדרבה עוד סנגורים טובים שהוא תקיעות שופר המתן למשפט עד
• בשעת מנחה דינים שריין בעולם .וייתכן שהיה אז ר"ה בשבת מחר וכך כל משפט לישראל הוא ביום ב' של ראש השנה
כשנרגעו הרוחות והציבור עזב את בית הצדיק ובשבת במנחה מעורר רצון העליון כידוע ליודעים ובקשת שהוא דינא רפיא וכאמור לעיל מצטרף עוד זכות השבת
חזר מיודעינו לבית" ,רבי" ,הוא אמר לפניו בלב נשבר בנים צריך התעוררות רצון העליון דבני חיי ומזונא במזלא ובוודאי יצא לאור משפטנו.
תליא שהוא מזל העליון כידוע. מעלה כאילו עשאה ,יותר גדול מהעשיה .והרב בן איש חי
ונדכה" ,הוריני דרך תשובה".
הקב"ה תוקע בעדינו .והרה"ק מרוזין כתב שבר"ה שחל להיות כתב שבוודאי עיקר הטעם שתקנו חכמים לא לתקוע משום
"מה לך כי נזכרת" ,שאלו הרבי" ,לא דרך תשובה בשבת כביכול תוקע השי"ת בעצמו בשופר ומי כמוהו יודע
אתה רוצה כי אם בבעקיטשע שלך אתה חפץ"" .לא שא"צ לכך משום שבכוח קדושת השבת נפעל הכל רק אמרו
לתקוע ולכוון לזכות לראות בישועתו יתברך .והרה"ק הרר"ב טעם של שמא יעבירנו כדי שיבינו אף העמי הארצות .וידוע
ולא" ,בכה היהודי במר נפשו" ,בראותי את הרבי עושה מפרשיסחא פירש 'אונס רחמנא פטריה' ,שבראש השנה מה שאמרו צדיקים שכשאחד רצה לעשות מצוה ולא עשאה
תשובה באופן שכזה על חטא דק מן הדק התעורר שחל להיות בשבת שאנוסים ישראל מלתקוע אזי רחמנא מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה ,וזה במעלה העליונה שאז
לבי בתשובה ,יקח הרבי את הבעקיטשע לעצמו ,אבל פטרי' השי"ת פוטר אותם עי"ז שהוא כביכול תוקע ופוטר מעלה עליו 'הכתוב' כאילו עשאה ואז אין שום מפריעים
יורה לי דרך תשובה כי רע ומר עוזבי את אלוקי". אותם ומוציא אותם .והרה"ק מבעלזא פירש וברצונך תרום שיש כשעושה ע"י מעשה.
"אוֹיבּ ַאזוֹי" – נענה הרבי בעיניים בורקות" ,הבה ְ קרננו ,שביום הרצון שהוא שבת כמו שאומרים "ושבת קדשך רחמים באתערותא דלעילא .והרה"ק בעל התניא מפרש
נעשה יחדיו תשובה" ,וכך החלו שניהם לבכות באהבה וברצון" בזה פירש וברצונך תרום קרננו שהשי"ת מדוע בר"ה שחל בשבת אין תוקעין דהרי עיקר מה שתוקעין
ודמעות עיניהם יורדות על לחיים ,שוטפות ממרקות כביכול ירום השופר מלשון קרן ויתקע עבורנו כמ"ש לעיל. הוא להמליך השי"ת דהנה העולם נברא בכ"ה אלול ולא
ומזהירות כזוהר הרקיע נפש של יהודי חוטא שבבת וע"כ כמה עלינו להודות ולהלל לאבינו מלכנו שנתן לנו באהבה ראינו שעושים ביום זה ציון לזה .ופירש שכיון שלא נברא
אחת עלה ונתעלה לבעל תשובה גמור. את יום השבת הזה ואת יום הזכרון הזה שבו אין דין כלל העולם באתערותא דלתתא רק מיני' ובי' של הקב"ה כביכול,
ונמתק הכל ממילא ע"כ אין ישראל צריכים לעשות מעשה לכבוד יום זה לעורר
הספק הלימוד לשבוע הבא יעמדו על הברכה מצדיקי הרבים על ידי תקיעת השופר רצון המלוכה אך בראש השנה שנברא האדם אז ביום זה הוא
שהרימו תרומתם להוצאת הגיליון
פר' עשי"ת של השי"ת בעצמו תחילת מעשיך שביום זה יש את ישראל שעשו אתערותא
ועל ידי הרצון של דלתתא ,וע"כ יש צווי בראש השנה לתקוע בשופר .אך כשחל
ה ד ג ב א יום ידידנו הנכבד ישראל ועל ידי זמירות בשבת אין ענין שיעוררו ישראל הרצון העליון לעורר המלוכה,
ז ,ח ,ט ,י ,יא ,יב ,יג ,יד ,טו שימור הרה"ח ר' יואל שבת ומאכלי שבת כיון שבכל שבת א"צ אתרעותא דלתתא ששבת קביעא
טז טז טז טז טז חזרה )(5 וואלרשטיין שליט"א ועל ידי הפרקליט וקיימא וע"כ מתעורר ג"כ הרצון העליון למעלה לחדש
סיכום טז טו יד יג לימוד )(4,8 לרגל אירוסי בתו הטוב שלנו ,ושבת המלוכה גם בלא אתערותא דלתתא .וכמ"ש בסידורו של
למזל טוב ובשעטו"מ
לפרטים נוספים ולביהמ"ד הטלפוני שמה ,וע"כ הבה נא שבת שבשבת שמחים ישראל בתיקונים שהטביע הקב"ה
ויה"ר שיהא הבניין עדי עד
מערכת 'אשיחה בחוקיך' ויראה מכל יוצ"ח רוב נחת במלכותך וישמחו שמתעורר אף בלא אתערותא דלתתא ,וע"כ אדרבה עלינו
0733-45-34-36 דקדושה וכט"ס אכי"ר
מ .פרידמן 054.847.3031
שומרי שבת. לשמוח ביום טוב זה של ראש השנה שחל להיות בשבת.
הגליון נדפס בחסות דפוס שווה לברכה והצלחה בכל הענינים • רח' השלושה 30ב"ב • 03-6579999
• a66136133@gmail.comﬦתﬨומות והנצחו :﬩בא"י • 055-677-9569בﬦאנﬢאן • 073-410-88967
