עצה ותבונה · Eitzah Isvunah — ראש השנה (2026-09-07)

בעזהשי " ת
עצה
ותבונה
דברי תורה
מכ"ק מרן אדמו"ר זצללה"ה
'עומק לב'
שיעורים ושיחות קודש
מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
'מים עמוקים '
'דולה התבונה '
לע"נ
לע"נ אמי מורתי אשת חיל יראת ד' עצה
הרה"ח ר' חיים לייב זצ"ל מרת רחל רוזא רייכר ע"ה ותבונה
ב"ר שמשון זצ"ל בת הרה"ח ר' קלמן יעקב לדר ז"ל
ואשת הרה"ח ר' דב בערל רייכר ז"ל
ברנשטיין
נלב"ע בליל שב"ק ו' תשרי תשנ"ו
נלב"ע ביום השב"ק ת .נ .צ .ב .ה. קובץ רכ"ב
ג' תשרי תשפ"ה
ת.נ.צ.ב.ה. לזכרון עולם ערש"ק
כל בני משפחתה שנספו בשואה ראש השנה
הי"ד תשפ"ז
נדבת בנו
הר"ר דוד יואל נודב ע"י בנה
ברנשטיין הי"ו הר"ר יעקב קלמן רייכר הי"ו לתרומות והנצחות:
ירושלים 052-7620204
לקבלת הגליון בדוא"ל:
לע"נ a609200101002@gmail.com
הרה"ח ר' זלמן משה חסידה זצ"ל
בן הרה"ח ר' מנחם זאב זצ"ל
בעל תפילה רבות בשנים בימים נוראים
אצל כ"ק אדמו"ר זצוק"ל
נלב"ע ו' תשרי תש"ס
ת.נ.צ.ב.ה. יו"ל ע"י
רחוב דוד 32ירושלים
ניתן להאזין לשיעורי
סדרי הלימודים בחבורת ההלכה – משנ"ב ח"ב כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
חבורת "בני עולם הבא" מדי ליל שישי בשידור חי
קע"ב – קע"ד ד'. השבוע -ראש השנה דחסידי סטריקוב במערכת 'קול סטריקוב'
בייסודו ובנשיאותו
ח"ו ,סי' תקפ"ח שואלין ודורשין: של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א מס' 072-3371263שלוחה .4
••• כמו כן ניתן להאזין לאחר השיעור
קעד' ה' -סוה"ס שבוע הבא – האזינו קו הבחינות077-437-9774 :
מידי יום חמישי מתקיימת הבחינה וכן בקו שיעורי כ"ק מרן
ח"ו ,סי' תר"ז שואלין ודורשין: ניתן לענות על התשובות עד ליום ב' שלאחמ"כ בערב אדמו"ר שליט"א ב'קול הלשון'
מס' 073-2951269שלוחה .1
ג לב ראש השנה עומק
ראש השנה
אכן הנה באמת כל עניין הסימנים טעון יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה
ביאור ,שהרי "אין מזל לישראל" רוביא דהיינו תלתן כרתי סלקי
(שבת קנו ,).וא"כ מה שייך בכלל לעשות תמרי קרא ,וכשיאכל רוביא יאמר
סימנים המורים על המזל הטוב או 'יהי רצון שירבו זכיותינו' ,כרתי
הפכו .אלא ביאור הדבר שאדרבה עניין 'יכרתו שונאינו' ,סלקא 'יסתלקו
אכילת הסימנים הוא להורות דבר זה אויבינו' ,תמרי 'יתמו שונאינו' ,קרא
גופו שאין מזל לישראל ואף אם חלילה 'יקרע גזר דיננו ויקרא לפניך
נגזרה עליהם גזירה רעה יכולים להפכה זכיותינו' .הג"ה ,יש נוהגין לאכול
תפוח מתוק בדבש ואומרים
לטובה ,ולכן אוכלים סימנים כאלו שיש
'תתחדש עלינו שנה מתוקה' ,וכן
מהם שמורים על עניין רע ויש מהם
נוהגין ,ויש אוכלים רימונים ואומרים
שמורים על עניין טוב ,להורות שכל
'נרבה זכיות כרימון' וכו' (שו"ע או"ח
גזירה טובה אף אם נגזרה על אומות
סי' תקפג ס"א).
העולם יכולים בנ"י להפכה ולהמשיכה
אליהם ,וכן כל גזירה רעה אף אם נגזרה ויש להבין העניין שדברים המורים על
חלילה על בנ"י יכולים להפכה ולהמשיכה עניין רע ,הכרתי והסלקי והתמרי,
על ראש אויבינו ושונאינו .וזה בכח הם סימנים על רעת שונאינו ואויבינו,
ואלו המורים על דבר טוב ,הקרא
התפילה ,שעל ידה אפשר להפוך ממידת
והתפוח בדבש והרימון ,הם סימנים על
הדין למידת הרחמים (סוכה יד.).
טובת עצמינו .ולכאורה מהיכי תיתי
ועפ"ז יש לבאר דברי הגמרא (כריתות שהסימנים הרעים מורים דווקא על
ה ):שהם מקור עניין זה של הגויים ,והסימנים הטובים מורים דווקא
אכילת הסימנים בראש השנה ,דאיתא על ישראל ,ומה סימנים הם אם אפשר
התם" :האי מאן דבעי לידע אי משכא לפרשם להיפך חלילה.
לב ראש השנה עומק ד
את כל אותם הסימנים ,אף שיש מהם שתא אי לא מייתי שרגא בהלין עשרה
שהם סימן רע ויש שהם סימן טוב ,וכלפי יומין דבין ריש שתא ליומא דכיפורי
לייא ,אלא מאחר שהסימנים יכולים וניתלי בביתא דלא נשיב זיקא אי משיך
להשתנות ,ואפשר להפוך הרעה לטובה, נהוריה נידע דמסיק שתיה ,וכו' ,ולאו
אם כן יש טעם לאכול סימנים אלו ולכוון מילתא היא דילמא חלשא דעתיה ומתרע
הסימנים הרעים על הגויים והסימנים מזליה ,אמר אביי השתא דאמרת סימנא
הטובים על ישראל [ובירך 'לחיים', מילתא היא יהא רגיל איניש למיכל ריש
ואמר" :זאל אלץ ווערען לטוב"]. שתא קרא ורוביא כרתי סילקא ותמרי".
ורש"י בהוריות (יב .ד"ה ולאו) שמה
עוד יש לומר בביאור עניין הסימנים שאמרו 'ולא מילתא היא' נכלל
שאוכלים ,אף שאין מוכח מתוכם בזה תרתי ,חדא ,שאין זה סימן גמור,
מהו סימן טוב ומהו סימן רע ,ולמרות ולפעמים מתרחש היפך הסימן .ועוד,
שמסקנת הסוגיא ש'סימנא לאו מילתא שאין ראוי לעשות סימן 'דילמא חלשא
היא' ,שבאמת הכוונה באכילת דברים דעתיה ומתרע מזליה' .וא"כ צ"ב
אלו אינה לסימן ,אלא שביום הגדול שתיכף אח"כ אמר אביי 'השתא דאמרת
והנכבד ראש השנה ,תיקנו שגם האכילה סימנא מילתא היא' ,והלא אמרינן ד'לאו
תהיה חלק מן התפילה ,בזה שגם בעת מילתא היא'.
הסעודה מבקשים ומתפללים שיתקיים
בנו כעניין הנרמז במאכלים אלו ,כי ביום אכן להאמור י"ל דהא גופא ד'לאו
זה שהוא נורא ואיום שייך שהאכילה מילתא היא' ,ואף סימן רע יכול
תהיה באותה בחינה קדושה של התפילה. להשתנות ולהתהפך ,ממילא שייך לאכול
כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן אמר רבי יצחק למה תוקעין בר"ה,
עומדין כדי לערבב השטן (ראש השנה למה תוקעין רחמנא אמר
טז.). תקעו וכו' ,אלא למה תוקעין ומריעין
ה לב ראש השנה עומק
דחיבוב מצוה הוא כאשר מקיימים וברש"י'" :כדי לערבב' ,שלא ישטין
המצוה עצמה בתוספת הידור ,אבל כאן כשישמע ישראל מחבבין את
שכבר יצאו ידי חובת המצוה ,אם כן על המצות מסתתמין דבריו".
התקיעות הנוספות כבר אין שם של
ופשט הדברים ,שבאמת יש לשטן מה
מצוה ,ומה שייך בזה חיבוב המצוה.
להשטין על ישראל ,להזכיר חטא
וי"ל שכיוון שמתכליתה של מצוות שופר ופשע אשר חטאו ופשעו ר"ל ,ומ"מ
הוא ערבוב השטן וביטול קטרוגו מכח חיבוב המצוה ,היינו מה שמוסיפים
מעל בני ישראל ,לכן כל עוד שלא בנ"י לתקוע פעמיים אף שדי בפעם
נתערבב השטן נחשב שעדיין עסוקים אחת ,מסתתמין דבריו.
בקיום המצוה ,ומחמת זה גופא נחשב
ורואים מזה כח קיום המצוות ועבודת
תוספת התקיעות לחיבוב המצוה.
ה' הנעשית מאהבה ומשמחה,
ולא רק בשביל לצאת ידי חובה ,אלא
עוד י"ל הטעם שע"י תקיעת שופר מוסיפים על מה שמחויבים מתוך אהבת
מתערבב השטן ,כי מצווה זו לא ה' וחיבת מצוותיו ,שעי"ז "לא הביט און
נתבארה בתורה לפרטיה בפירוש ,אלא ביעקב ולא ראה עמל בישראל" (במדבר כג,
נאמר (במדבר כט ,א) "יום תרועה יהיה כא) ,ואין שטן ומקטרג.
לכם" ,רק חז"ל בכח י"ג מידות שהתורה
וי"ל שזה נכלל בכתוב (משלי י ,יב) "על כל
נדרשת בהן למדו משופר דיובל או
פשעים תכסה אהבה" ,היינו
מתקיעות דמדבר במה תוקעים ואיך
אהבת בנ"י להקב"ה ומה שהם מחבבים
וכמה צריך לתקוע ,וכמבואר בגמרא
את המצוות ,זה מכסה על כל פשעיהם
(ר"ה לג .):והנה דרשות אלו הם גילוי
וחטאותיהם.
העומק והפנימיות הטמון וגנוז בתורה,
שאינו נראה למתבונן בפשטי הכתובים.
ונודע מספה"ק שכל איש מישראל יש אך עצם העניין שיש בהוספת התקיעות
בפנימיות נפש חלק אלוק ממעל משום חיבוב המצוה צריך ביאור,
לב ראש השנה עומק ו
דוד המלך ע"ה מבקש 'והתבוננת על וניצוץ קדוש ,אשר לרום מעלתו
מקומו' ,פירוש על מקום זה' ,ואיננו', ורוממותו אין נוגע בו שום פגם אלא
ותראה שאין שם שום רשע וחטא ועון. הוא נשאר בתומו ובקדושתו תמיד על
אף כל מה שעובר על האדם .וכמו
וי"ל שזהו ענינה של תקיעת שופר שכל
שהביא בישמח ישראל בכמה דוכתי
קיומה הוא מכח דרשות פסוקי
(נח או"י ,וישלח או"ו ,ועוד) בשם הרה"ק
התורה שהם גילוי העומק והפנימיות
הרבי ר' ברוך ממעז'יבוז' זי"ע לפרש
של התורה ,ועי"ז זוכים שתתגלה ג"כ
הכתוב (תהלים לז ,י) "ועוד מעט ואין רשע
הנקודה הפנימית חלק אלוק שיש בכל
והתבוננת על מקומו ואיננו" ,שאף אם
איש ישראל שבו אין נוגע פגם החטא,
נפש כי תחטא ,עכ"ז יש עוד מקום
וממילא מתערבב השטן (ראה עוד לקוטי
'מועט' באדם שאין נוגע בו שום 'רשע',
תורה להרב בעל התניא זי"ע דרושים לר"ה ד"ה
והיא הנקודה הפנימית בעומק הלב
והיה ביום ההוא).
שהוא נקי וטהור מכל שמץ ודופי ,והיה
דהנה עשיו מכר את הבכורה ליעקב, הבן יקיר לי אפרים אם ילד
ויעו"ש ברמב"ן (בראשית כה ,לד) שדן שעשועים (ירמיה לא ,יט -ברכת
באריכות לעניין מה היה המקח וממכר זכרונות בתפילת מוסף).
על הבכורה ,ובמפרשים שם (ראה רש"י
ואברבנאל שם) מבואר דהנידון היה על 'אפרים' הכוונה לכל ישראל (ראה רד"ק
העניין הרוחני של הבכור וקדושתו שם ,ט ,ובר"ר פב ,י) ,ויש לבאר
היתירה .והכוונה בזה בעומק למעלת מדוע מכנים כן את כלל ישראל (וכן
האבות הק' ,שהקב"ה בחר בהם וכרת אומרים פסוק זה בהפטרה של יום ב'
עמהם ברית ,ויעקב אבינו קנה מאת דר"ה ,ושם נזכר כמה פעמים כינוי
עשיו הזכות להיות ההמשך של יצחק 'אפרים' על כלל ישראל) .ויש לבאר,
ז לב ראש השנה עומק
ולכן בראש השנה כאשר שרו של עשיו ואברהם בזה (ראה רמב"ן שם כז ,ד ,ובקול
מתעורר לקטרג ותובע שוב את שמחה פר' ויחי ד"ה ויצוו).
זכות הבכורה לעשיו ,אז מכנים את
ואחר כך התחרט עשיו על המכירה,
ישראל בשם 'אפרים' ,להורות שהצדק
באומרו (כז ,לו) "ויעקבני זה
והאמת היא עם בני ישראל ,שבאמת זה
פעמים את בכרתי לקח" וגו' ,שערער
מגיע ליעקב אבינו ,ורק שהקדושה
על מכירת הבכורה ,וכן לעולם שרו של
הוצרכה לבא באופן מכוסה ומתוך
עשיו תובע את חלק הבכורה בטענה
ספיקות ועוררים ,ודבר זה רואים
שבאמת זה שייך לו ,היינו שמערער על
באפרים שקיבל חלק גדול יותר ממנשה,
הבחירה בכלל ישראל ועל קדושתם
אף שמנשה הוא הבכור ,והיינו מן הטעם
היתירה ,וטוען שהדבר מגיע לעשיו
הנ"ל.
ולזרעו חלילה.
והנה באפרים היה גם כן דבר דומה,
עוד י"ל ע"ד האמור ,שנרמז בזה כח שמנשה היה הבכור ,ויעקב שיכל
הדינים להמתיק ישראל בני את ידיו (שם מח ,יד) להקדים את אפרים
ולהפכם לרחמים ,כמו גבי מנשה לפני מנשה ,וגם כאן העניין בזה שיעקב
ואפרים ,דכתיב בהו ששיכל יעקב ע"ה אבינו העביר את קדושת האבות הק'
את ידיו לשום את יד ימינו על ראש שזכה בה בקניית הבכורה מעשיו לי"ב
אפרים ,אף שבאמת היה ראוי שיד שמאל שבטי י-ה בניו ,ונתן לאפרים חלק גדול
תהיה על ראשו .ו'שמאל' מורה על יותר בקדושה זו יותר ממנשה .ואע"פ
מידת הגבורה ו'ימין' על מידת החסד, שלעיניים נראה שלמנשה מגיע יותר,
והרי לנו שיש כח להפוך את הדין מכל מקום קיבל זאת אפרים .והעניין
לרחמים .ובכח זה ניגשים בני ישראל ליום בזה שלפעמים הקדושה אין יכולה להגיע
הדין שבידם להפוך כל הגזירות הרעות בדרך יושר באופן הגלוי לעיניים ,כמו
ולהמתיקם לחסדים ורחמים. שגלוי וידוע לכל זכות הבכור ומעלתו,
אלא אדרבה זה צריך לבוא בצורה מכוסה
באופן שיש ספיקות ועוררים.
לב ראש השנה עומק ח
ולכן אצל התקיעה נאמר 'שומע' ואילו כי אתה שומע קול שופר ומאזין
אצל התרועה נאמר 'מאזין' ,כי תרועה ואין דומה לך (ברכת שופרות
ההאזנה היא עמוקה יותר מהשמיעה, בתפילת מוסף).
שהיא נתינת לב להבין היטב ולא רק
לשמוע את הנאמר גרידא (ראה רש"י ישעיה ולהבין שינוי הלשון 'שומע' קול שופר
מב ,כג וזוהר חדש רות) .היינו כי שברון לב של ו'מאזין' תרועה ,י"ל כי 'קול
בן ישראל דורשת ותובעת האזנה עמוקה שופר' היינו התקיעה שהיא קול פשוט
ושימת לב מיוחדת ("מ'דארף דערהערן ו'תרועה' היינו 'גנוחי גנח' ו'ילולי יליל'
די צעבראכענ'קייט פון א איד"). ובא מתוך שברון לב.
וי"ל עפ"י מה הידוע מספה"ק כתב המחבר (או"ח סי' תרג)" :אף מי
שהראשית של כל דבר משפיעה שאינו נזהר מפת של עכו"ם,
על ההמשך שיהיה באותו אופן כמו בעשרת ימי תשובה צריך ליזהר".
שהייתה הראשית ,וממילא מובן העניין ויש להבין מה המעלה בזהירות
להתחיל את השנה בפרישות ובזהירות המוגבלת רק לעשרת ימי תשובה
יתירה ,שבכוחה להשפיע על כל השנה אף שכבר כעת הוא יודע שלאחר עבור
שתהיה בהנהגה מתוקנת ומרוממת ימים אלו יחזור למנהגו הרגיל שאינו
יותר. נזהר מפת עכו"ם.
ט עמוקים
התבונה מ' תניא פרק
פרק י' תניא מים
דולה
ה
מים עמוקים
לקוטי אמרים תניא – המשך פרק י'
ונשמתי' כו' ומסר גרמיה למיתה עלייהו ועוד נקראים בני עליה מפני שגם
למיפרק לון כו' וכמ"ש במ"א[ .ושניהם עבודתם בבחי' ועשה טוב בקיום
עולים בקנה אחד כי ע"י הבירורים התורה ומצותיה הוא לצורך גבוה
שמבררים מנוגה מעלים מיין נוקבין ומעלה מעלה עד רום המעלות ולא כדי
ונעשי' יחודים עליונים להוריד מיין לדבקה בו ית' בלבד לרוות צמאון
דכורין שהם הם מימי החסדים שבכל נפשם הצמאה לה' כמ"ש הוי כל צמא
מצוה ומצוה מרמ"ח מצות עשה שכולן לכו למים וכמ"ש במ"א אלא כדפירשו
הן בחי' חסדים ומיין דכורין דהיינו בתיקונים איזהו חסיד המתחסד עם קונו
יתברך אלהותו קדושת המשכת עם קן דיליה לייחדא קב"ה ושכינתי'
מלמעלה למטה להתלבש בתחתונים בתחתונים וכמ"ש ברעי' מהימנא פ'
כמ"ש במ"א]. תצא כברא דאשתדל בתר אבוי ואימיה
דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה ורוחיה
התבונה פר' נצבים וילך תשפ"ו דולה י
דולה התבונה
בראש השנה האדם מתעלה להרגיש במלכות שמים,
ומתוך כך בא לידי הכרה "כי קרוב אליך הדבר מאד"
שיעור ליל שישי פרשת כי נצבים וילך תשפ"ו
ליקוטי אמרים תניא – פרק י'
יסוד ספר התניא כתוב בפרשת השבוע
פרשתינו מתקשרת ביותר ויש לה שייכות מיוחדת אל ספר התניא קדישא ,שהרי
כתב בעל התניא בשער הספר שחיבורו מיוסד על הפסוק הנאמר בפרשתן
(דברים ל יד) "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו" .הרי דפרשת השבוע היא
השורש לכל ספר התניא ,שכל עניינו הוא לבאר ולגלות את הענין של "כי קרוב אליך
הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו".
ופסוק זה נאמר כהמשך למה שנאמר קודם לו (שם יא-יד)" :כי המצוה הזאת אשר אנכי
מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא .לא בשמים היא לאמר מי
יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה .ולא מעבר לים היא לאמר מי
יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה .כי קרוב אליך הדבר מאד
בפיך ובלבבך לעשותו".
התניא אזיל לשיטת הרמב"ן
והרי יסודו של ספר התניא בנוי על פי דברי הרמב"ן ,שפירש ד"המצוה הזאת" קאי
על כל התורה כולה ,שכל התורה הוא באופן זה של "קרוב אליך הדבר מאד".
וזהו היסוד הגדול שעליו מאריך בעל התניא לבאר בדרך ארוכה וקצרה .ונקודת המוצא
יא התבונה תניא פרק י' דולה
של כל הענין אחת היא ,להשריש ולהכניס בתוך הלב את הענין הזה" ,כי קרוב אליך
הדבר מאד" .ומוטל עלינו להרגיל את עצמנו בזה ,שכל דבר בעבודת ה' הנראה בעינינו
כרחוק ונפלא מאתנו ,נדע ונשכיל שהרגשת הריחוק הזה הוא היפך הדרך האמיתית.
והוא ענין כללי השייך בכל התורה כולה ,שכאשר מדברים על דברים שבקדושה אשר
בעיני האדם הם נראים כדברים קשים ובלתי ניתנים להשגה ,הרי זה סימן מובהק
שאין זה הדרך הנכון ,כי האמת הוא "כי קרוב אליך הדבר מאד" ,וצריך למצוא את
הדרך האיך להתחבר שיהא לו שייכות ונגיעה עד שהדבר יהיה קרוב אליו מאד.
כח הדיבור והתפילה
והנה ,כל אריכות דברי התניא בספרו היא ,להגיע לבחינת "כי קרוב אליך הדבר מאד".
אבל אחד הדברים שהתניא מרבה לדבר אודותיו ,שהוא נוגע ושוה לכל נפש,
הוא ,הענין של כח הדיבור השייך אל הפה ,שעל זה מרמז לשון הכתוב "כי קרוב אליך
הדבר מאד" ,והאיך קרוב הדבר ,קודם כל ,באמצעות "בפיך" ,ומשם " -ובלבבך
לעשותו".
וכך יוצא גם מהתרגום יונתן בפירושו על פסוק זה ,שהדרך האיך קרוב הדבר מאד,
הוא באמצעות כח הדיבור שמוציא האדם בפיו" ,בפיך ובלבבך" ,דהיינו ,על ידי
דיבורים שהאדם מוציא מפיו בשימת לב ,אשר זה משפיע עליו השפעה גדולה .כי
הדיבור יש לה כח גדול רב ועצום ,ובפרט דיבורים כאלו הנאמרים בבחינת "בלבבך" -
בשימת הדברים על הלב ,תוך התבוננות במה שמוציא מפיו ,יש בכוחם להשפיע
השפעה כבירה על כל מהות האדם.
וזהו אחד היסודות הגדולים של כח התפילה ,אשר מצד אחד התפלה הוא עבודה
שבלב (תענית ב ע"א) ,אבל מאידך גיסא ,בלב לבד לא סגי ,ובלא הוצאת הדיבורים
במו פיו אין זה נקרא תפלה .ורק כאשר האדם מתפלל ומוציא דיבורי התפלה מפיו יחד
עם כוונה ומחשבה על מה שהוא מוציא מפיו ,אזי יש בכח תפילה זו להשפיע על נפשו
השפעה גדולה.
התבונה פר' נצבים וילך תשפ"ו דולה יב
והרי סדר נוסח התפילה מלא וגדוש עם כל יסודות היהדות :אמונה ,יחוד ה' ,אהבת
ה' ויראתו ,ביטחון ,התבוננות בגדלות הבורא ובטובו ,תשובה ובחירה -כל
היסודות הגדולים האלו שהם כולם מצוות דאורייתא התלויות בלב וטומנים בחיבם
דברים גדולים -וכל הדברים האלו מקיימים בשעה שעומדים להתפלל ברעותא דליבא.
וכבר הבאנו את דברי התניא באגרת הקודש ,שכותב גם כן בחינה זו ,שתפילה
אינה דבר של מה בכך ,אלא התפילה כוללת בקרבה יסודות למצוות דאורייתא
רבות הנעשות על ידיה.
תמצית פרק י'
בשבוע שעבר התחלנו בלימוד פרק י' בספר התניא ,המדבר בענין מהות המדריגה
של הצדיק .לאחר שנתבאר בפרקים הקודמים שהאדם נחלק לשני חלקים,
חלק הנפש האלוקית וחלק הנפש הבהמית ,ושיש מלחמה גדולה ביניהם ,התחיל בפרק
י' לבאר אודות מדריגת הצדיק .וביאר דיש בזה שתי בחינות :צדיק גמור וצדיק שאינו
גמור .צדיק גמור מכונה בשם "צדיק וטוב לו" ,וצדיק שאינו גמור נקרא בשם "צדיק ורע
לו" .ופירוש "צדיק וטוב לו" היינו שכל הרע שבו נתהפך לטוב ואין בו רע כלל ,רק "טוב
לו" -יש בקרבו רק חלק הטוב ,כי נפשו הבהמית וכל רצונות הגשמיות שבלבו נתהפכו
לרצונות רוחניים ונעשה כולו רוחניות .מה שאין כן "צדיק ורע לו" ,אף שהוא צדיק
גמור ואין הרע פועל בו כלל ,מכל מקום לא נתבטל הרע לגמרי אלא הוא בטל אל
הטוב ,והיינו "ורע לו" ,שהרע שבו בטל אל הטוב .וביאר שבבחינה זו של "צדיק ורע
לו" יש מדרגות רבות ,כי הדבר תלוי לפי שיעור ביטול הרע .אך צדיק גמור הוא בבחינת
"בני עליה" ,על דרך שאמר רבי שמעון בר יוחאי "ראיתי בני עליה והן מועטין" ,וביאר
הטעם שנקראים בשם "בני עליה" ,כי הרע נתעלה ממקום הרע ונתהפך לטוב ,ומהאי
טעמא נקראים הצדיקים גמורים בשם "בני עליה".
טעם נוסף מדוע הצדיק נקרא 'בן עליה'
ואנו אוחזים לקראת סוף הפרק .ועוד נקראים בני עליה -טעם נוסף על מה שנקרא
הצדיק הגמור בשם "בן עליה" ,הוא מפני שגם עבודתם בבחינת ועשה טוב
יג התבונה תניא פרק י' דולה
בקיום התורה ומצותיה הוא לצורך גבוה ומעלה מעלה עד רום המעלות -הרי יש
שני חלקים בהאדם ,חלק של 'סור מרע' ,וחלק של 'עשה טוב' .ומה שדובר לפני כן,
הוא לגבי 'סור מרע' – דלגבי הרע שבאדם ,יש אחד שהרע עדיין פועלת בקרבו ,ויש
מי שהרע כבר אינה פועלת בקרבו .ו"בן עליה" פירושו ,שכל הרע שבו נעשה טוב ,ולכן
מכונה על שם "עליה" .אבל בחלק הטוב יש בו גם כן סיבה מדוע מכונה בשם "עליה",
מאחר שכל מטרתו ומגמתו הוא לצורך גבוה ,ולא כדי לדבקה בו ית' בלבד לרוות
צמאון נפשם הצמאה לה' כמו שכתוב 'הוי כל צמא לכו למים' ,וכמו שכתבתי
במקום אחר -דיש בחינת צדיק כזה ,שמטרתו היא לדבקה בה' ,ובוערת בקרבו אהבה
עזה כזו שכוסף לדבקה בו יתברך .והוא בבחינת "צמא" .אבל הבחינה הזו של 'בן עליה',
הוא שעומד בדרגה כזו ,אלא כדפירשו בתיקונים איזהו חסיד המתחסד עם קונו -
עם קן דיליה לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתיה בתחתונים -והיינו שבחינת אהבת
ה' של הצדיק גמור היא כזו ,שאיננה אפילו בבחינת צמאון ,אלא במדרגה נעלה מזו,
שעושה הכל לגמרי לשם שמים ,ועושה זאת פשוט לשם יחוד קודשא בריך הוא
ושכינתיה ,מתוך רצון וחשק שפעולותיו יגרמו יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה
והתגלות אלוקות ,שהקב"ה יתגלה בתחתונים.
תכלית הבריאה להיות לו דירה בתחתונים
וכבר דובר בזה ,שכל תכלית בריאת העולם הוא ,מה שכתוב במדרש ,והתניא מביאו
בפרק ל"ז "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" .אשר זהו תכלית הכל.
ומימות בריאת העולם ברא הקב"ה את הבריאה כולה כדי שתוכל להיות לו דירה
בתחתונים .ואצל בריאת אדם הראשון נתהוה מצב של חטא ,והוצרכו להמתין עד
שיבואו לעולם אלו הראויים שתשרה עליהם השכינה בבחינה זו של "דירה בתחתונים",
שזה היה מאז שהופיע אורו של אברהם אבינו .ומאברהם אבינו התחילה כל ההשתלשלות
של האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב ,והעמדת עם ה' ,אשר יבואו לקבל את התורה
ובזה יזכו לגרום להשראת השכינה ,שזהו ענין המצוה של "ושכנתי בתוכם" ,ויגיעו למדרגה
העליונה שיזכו להשראת השכינה .ובהמשך לזה הוא ענין כניסתם לארץ ישראל ,ששם
זוכים לשלימות של בית הבחירה ,עד שבעוונותינו הרבים חרב בית המקדש.
התבונה פר' נצבים וילך תשפ"ו דולה יד
ומאז "לא מצאה היונה מנוח לכף רגלה" – וכלשון המובא בזוה"ק (הקדמת תיקו"ז א'
ע"ב) בתיאור המצב של השכינה הק' בגלות ,שמביאים לשון פסוק זה .והכוונה,
שהשכינה הק' אינה מוצאת מנוח לכף רגלה ואינה יכולה לשרות בתחתונים .אולם
איש ישראל הזוכה לקיים מצוה כלשהי או דבר טוב ,אזי יש בחינה – אף שאינו
בשלימות כפי שהיה מראש מקדם ,וכפי שנזכה שיהיה לעתיד בבנין בית השלישי -
מכל מקום באמצעות כל קיום מצוה נעשה ונפעל בחינה מסוימת של יחוד קודשא בריך
הוא ושכינתיה.
והצדיק ביודעו שקיום מצוותו כוחה גדול לגרום ליחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה,
זה מה שגורם לו שיתלהב לבו בחשק ואהבה גדולה כל כך ,למען שמו
באהבה ובלתי לה' לבדו ,בהתבוננו בזכיה העצומה שהוא זוכה באמצעות קיום
מצוותיו ,שגורם הוא בזה להמשיך שכינתו בתחתונים .וזהו בחינה של "חסיד המתחסד
עם קונו" ,שכל מגמתו בעבודתו הוא רק למען שמו ית' בלי שום עירוב כוונה אחרת.
הצדיק הוא בחינת בן
וכמו שכתוב ברעיא מהימנא פרשת תצא ,כברא דאשתדל בתר אבוי ואימיה
דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה ורוחיה ונשמתיה כו' – שזהו בחינת 'בן' .שכן
יש בחינת 'עבד' ויש בחינת 'בן' .וכנוסח שאומרים בתפילת ראש השנה "אם כבנים אם
כעבדים" .והבן יש לו בחינה כזו שמשתדל אחר אביו ואמו ,ורחים לון יתיר מגרמיה -
הוא אוהב אותם יותר מאשר את עצמו ,ומוסר עצמו עבורם ,ומסר גרמיה למיתה
עלייהו למיפרק לון כו' -וזוהי אותה הבחינה שהצדיק חפץ ,שמוסר נפשו בשביל
שיזכה שבאמצעות מעשיו תהיה גאולה לשכינה ,וכמו שכתבתי במקום אחר.
ולכן נקרא שמו "בן עליה" ,כי 'עליה' פירושו ,שעושה הכל רק עבור ענין נעלה ,ואינו
עושה עבור עצמו ,ואפילו לא בבחינת צמאון אל הקב"ה ותשוקה אליו ,כי אינו
עושה לצורך עצמו כלל ,אלא הכל רק עבור הקב"ה.
וזוהי השלמת ההבנה להבין מהו מדרגת הצדיק גמור ,אשר ביטל את יצרו הרע לגמרי,
ומלבד זאת כל עבודתו את ה' נעשית בשלימות כזו להתמסר לגמרי אל הקב"ה.
טו התבונה תניא פרק י' דולה
על פי סוד שתי הבחינות באים ממקור אחד
[ושניהם עולים בקנה אחד ,כי ע"י הבירורים שמבררים מנוגה מעלים מיין נוקבין
ונעשים יחודים עליונים להוריד מיין דכורין שהם הם מימי החסדים שבכל
מצוה ומצוה מרמ"ח מצות עשה ,שכולן הן בחינת חסדים ומיין דכורין ,דהיינו
המשכת קדושת אלהותו יתברך מלמעלה למטה להתלבש בתחתונים כמ"ש
במ"א] -בסוגריים כאן מוסבר על פי דרך הקבלה האיך שתי בחינות אלו שנתבארו
בפירוש הכינוי 'בן עליה' – שהם ,בחינת ביטול הרע ,והבחינה של עשיית כל הענינים
רק לשם שמים -שניהם עולים בקנה אחד ונמשכים במקורם מאותו ענין.
האיך מהות הספר מתיישב עם הבאת מדרגות גבוהות של צדיקים
והנה כאשר עוסקים אנו ומדברים כאן מענין עבודת הצדיקים ,והרי נפשנו יודעת מאד
עד כמה רחוקים אנו מאד ממדרגת הצדיקים .והרי דברנו מקודם שתכלית ספר
התניא היא "כי קרוב אליך הדבר מאד" ,האיך לקרב אלינו את כל הענין .ואין מטרת
הספר כדי שנלמד ענינים של מדריגות הצדיקים הרחוקים וגבוהים מאתנו לשם לימוד
וידיעת הדברים גרידא ,אלא צריך למצוא דרך האיך לקרב את הדברים באפס מה
אלינו בכדי שתהא לנו אחיזה כלשהי בהם.
בר"ה מקבל כל אחד השגות גבוהות במלכות שמים
והנה נמצאים אנו כבר בערב שבת קודש שלפני ראש השנה ,והזמן גרמא לעסוק
בהכנה דרבה לקראת ראש השנה הקרב ובא .והרי עבודת ימי ראש השנה
כוללת בקרבה נקודות רבות .אך אחד הענינים של ראש השנה הוא ,שבו זוכה כל אחד
ואחד מישראל להתעלות ולהתרומם ממצבו שהוא רגיל ונמצא בו במשך כל השנה.
דהלא הבה נתבונן במה שחז"ל תקנו ביום זה להיות עסוקים בו מבואו ועד צאתו
בהמלכת הקב"ה .וכל אחד מישראל מקטן ועד גדול יחד שבטי ישראל לכל
דרגותיהם מתייצבים ועומדים להתפלל לפני הקב"ה ,ומבקשים ומתחננים" ,ותמלוך
אתה הוא ה' לבדך על כל מעשיך"" ,ובכן תן כבוד ה' לעמך"" ,מלוך על כל העולם
כולו בכבודיך"" ,וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו" ,וסדר
התבונה פר' נצבים וילך תשפ"ו דולה טז
מלכויות זכרונות ושופרות ,וכל סדר התפילה סובב והולך סביב קוטב זה ,לבקש על
גילוי כבוד מלכות שמים .ולכאורה הרי נמצאים בזמן של יום הדין ,שבו דנים את האדם
על כל מה שיעבור עליו במשך השנה הבאה ,והרי כל אחד יש לו את צרכיו ועניניו
שצריך לסדר ,ואילו היתה ניתנת בידינו ההחלטה מה לקבוע ולהכניס בנוסח התפילה
ביום זה ,בוודאי היינו קובעים בו תפילות ובקשות על צרכי עמך המרובים .אולם
המציאות היא שעיקר העסק במשך כל היום הוא ,לבקש על מלכות הקב"ה ,וכל הנוסח
הוא ,לא ש'אני' אזכה לקבל עול מלכות שמים ,אלא בביטול הגמור אל השי"ת שיתגלה
כבוד מלכותו וימלוך על כל העולם כולו בכבודו .וכשהאדם יתבונן בנפשו ,וכי הוא
אוחז בזה ,וכי באמת נוגע בלבו דבר זה שמלכותו של הקב"ה תתגלה ושכבר ימלוך על
כל העולם.
אבל האמת היא ,שאכן ,בראש השנה כל אחד מישראל נמצא שם במדרגה ההוא,
וכל אחד מתעלה ומתרומם ,כל אחד לפי מצבו ,ומתגלה בגילוי עצום הבחינה
של "כי קרוב אליך הדבר מאד" ,כי כל אחד מתעלה באמת בתוך המצב של ראש
השנה ומקבל השפעת רוממות והתעלות ,עד שמרגיש באמת רגשי קודש של מלכות
שמים.
בר"ה כל אחד שרוי בתוך מצב ההמלכה
והדבר יתבאר ביתר שאת ,על פי המעשה שמסופר על הרה"ק רבי שלמה מקארלין
זי"ע – ובכמה מקורות מספרים זאת על צדיקים אחרים – שבראש השנה בעת
שהגיע לאמירת 'המלך' התעלף .ושאלוהו לאחר מכן ,מה אירע שגרם לו להתעלף.
השיב ואמר ,כי בעת אומרו 'המלך' נזכר בלשון הגמרא (גיטין נו ע"א) "אי מלכא אנא,
עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי" .כך גם כביכול הקב"ה יענה לעומתו בעת שזועק
'המלך' ויאמר לו ,וכי איפה היית עד עכשיו.
ולכאורה נשאלת השאלה ויש להקשות ,וכי אין אנו אומרים בכל יום 'המלך' ,והרי
בכל יום תמיד שחרית מנחה וערבית בכל תפילה שאנו מתפללים ,אנו
מזכירים 'המלך' ,כגון "ארוממך אלקי המלך"" ,ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו",
יז התבונה תניא פרק י' דולה
וכאלה רבות .וכמו כן אומרים בכל יום את הפסוק "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם
ועד" ,כפי שאומרים אותו בראש השנה .וכן בכל ברכה וברכה שמברכים מזכירים "מלך
העולם" .ואם כן על מה הרעש ,וכי לא שמע עד היום את אמירתו תיבות אלו ,ועל מה
אחזו רעדה ופחד בעת אמירת 'המלך' עד כדי כך שהתעלף.
וגם יש לתמוה ,האיך יתכן לבוא לעומק הרגשה כזו כמו שהרגיש הרה"ק מקארלין
זי"ע ד"אי מלכא אנא אמאי לא אתית עד האידנא" ,וכי נעלם מעיניו את דבר
היותו מקבל עליו עול מלכות שמים בכל יום ובכל שעה ובכל רגע.
אמנם עומק הדבר הוא ,דבאמת המלכות של ראש השנה הוא ענין אחר לגמרי ,כי אז
הוא התגלות המלכות באופן מוחשי ונגלה לכל .כי יכולים "לדבר" מלכות,
ויכולים "להרגיש" מלכות ,אך למעלה מזה יכולים "לחיות" את המלכות – להיות נוכח
שם בתוך המלכות -כל אחד לפי דרגתו .וזה מה שנעשה ונפעל בראש השנה.
והרה"ק רבי שלמה קארלינער זי"ע לפי דרגתו הרמה ,כאשר אמר 'המלך' בראש
השנה ,היה נמצא שם ממש שרוי בתוך המלכות .וכיון שהיה שם ,היו אלו
מילים אחרות ,לא היה זה אותו 'המלך' שאומרים בכל ימות השנה .ולפי דרגתו הגיע
להתפעלות כזו עד כדי אפיסת הכוחות ליפול חלשות.
התגלות המלכות אצל כל אחד
וגם אנחנו לפי דרגתינו צריך שנדע ,שכל אחד ואחד אכן משתנה בראש השנה ועולה
ומתעלה למדריגה רמה כזו ,עד כדי שהוא נמצא במצב כזה שבאמת נוגע בנפשו
אז ענין מלכות ה' .וכמובן שהדבר תלוי עד כמה מקדישים לזה את תשומת הלב
והעמקה והתבוננות במחשבתו .אך כשיש את ההתבוננות הרצויה ,אזי ביכולת של כל
אחד מישראל להגיע אז למצב כזה ,שהדבר יהיה באמת בוער בקרבו ונוגע ללבו ,לכסוף
ולהשתוקק מה יהא עם מלכות שמים .ושיהיה נוגע לו בעומק נקודת לבבו למה זה
מלכות שמים נמצאת בהעלמה ובשפל המצב כזה .ואחת משאלתו לזה היום קוינו לו,
שהשי"ת יגלה כבוד מלכותו בעולם" ,ויאתיו כל לעבדך ,ויברכו שם כבודיך ,ויגידו
באיים צדקך וכו' ,ויתנו לך כתר מלוכה" ,ותמה תמה יקרא ,מה זה ועל מה זה ,האיך
התבונה פר' נצבים וילך תשפ"ו דולה יח
יתכן כדבר הזה ,שהבורא ית"ש ברא את עולמו במטרה ותכלית כדי שתתגלה
ותתפשט מלכות שמים בכל מקום ,ועתה ירדנו פלאים וההפקרות שולטת בכל פינות
ומחנות ,תוך כדי שמלכות שמים מושפלת עד שאול תחתיה בתכלית השפלות והביזיון
רח"ל .והצעקה בוקעת ועולה מאליה מפנימיות הלב :עד מתי? מה יהיה? אימתי
תתגלה כבר מלכות שמים ,ויתקיים כבר "מלוך על כל העולם כולו"" ,וידע כל פעול
כי אתה פעלתו" .האיך יתכן שמתהלכים אנשים בעולם ,ואין הם יודעים מי בראם ומי
יצרם ,ולא ידעו ולא יבינו אשר "ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה".
ואף שתמיד במהלך כל השנה ,עניניו הגשמיים הם אלו שעומדים בראש מעייניו של
האדם ובהם הוא מוצא ענין ,אבל זוהי שגב מעלת גודל הזמן של ראש השנה,
שאז יכול כל אחד לפי מדרגתו לזכות לקבל איזה נגיעה כלשהי בדרגתו של הצדיק
שאודותיו מדבר התניא .אלא שזה הצדיק עמל והתייגע על כך עד שזכה להגיע למקום
כזה ,שמהותו נהפך להיות כן .ואילו בראש השנה עיצומו של יום הוא הגורם לזה ,שבו
הקב"ה מביא אלינו הארה כזו מן השמים ,עד שגם לנו יש שייכות לזה .ואם כן ,אכן
זהו ממש בבחינת "כי קרוב אליך".
ההצעה "לחסוך" ולא להצטרך לעבור את חודש תשרי
שמעתי שכ"ק אדמו"ר מסלונים בעל הנתיבות שלום זצ"ל דיבר פעם בשיחת
קדשו ,דלו יצוייר שיבואו אל אדם וישאלו אותו האם הוא מסכים להצעה
כזו ,שיסדרו עבורו שיכול הוא לחסוך את כל המעבר של הימים הנוראים ,ובמקום כל
המהלך של ההשכמה לאמירת הסליחות ,והעבודה המאומצת בראש השנה ויום
הכיפורים ,עם כל ה'לחץ' וה'מתח' הנלוים אליהם ,הנה פוטרים אותו מכל זה,
ומבטיחים לו שיזכה לשנה טובה ושלא יחסר לו כל טוב ,מבלי שיצטרך לעבור את סדר
עבודת הימים הנוראים .האם האדם היה מסכים להצעה כזו.
ורצה להביע בזה ,שיתחילו להתבונן מה רוצים כאן ומה המטרה והתכלית של כל
עבודת ימי הרחמים והרצון .דאם ניגשים לזה מתוך ראיה כזו ,דהיות ויש כאן
ראש השנה ויום הדין ,וצריכים לצלוח אותו כדי לזכות בדין ולפעול שנה טובה ומתוקה,
יט התבונה תניא פרק י' דולה
וממילא נדרש לעשות פעולות לשם כך – לומר סליחות ,ולהתפלל בראש השנה,
ולשמוע שופר .אבל בוודאי היה עדיף אילו ה' היה נותן לנו כל זה גם בלא צורך
בפעולות אלו.
אבל צורת המבט הנכון וההתבוננות האמיתית צריכה להיות ,שצריך להתבונן איזו
מהפכה מחוללים ימי הסליחות וראש השנה ועשרת ימי תשובה בחייו של יהודי,
וכיצד האדם מתרומם מבחינה רוחנית ונעשה ונתהפך למהות אחרת לגמרי .עד שבלתי
אפשר לוותר על כך ,כי האדם זקוק לזה לצורך חייו ,זה דבר נעלה ומרומם ,שמשפיעים
עלינו השפעות גדולות מלעילא בעצם המציאות של ראש השנה .אלא שכדי שיוכל
להתגלות הופעת זמן גדול כזה ,הריהו מלובש בלבוש כזה של 'יום הדין' ושאר הדברים
הנלוים .אך באמת ,שהכח הרוחני שנשפע על האדם כתוצאה מכל סדר המועדים
וזמנים של ירח ה איתנים ,עושה רושם גדול וחוקק חקיקה מסויימת בתוך נפשו פנימה
של כל אחד מישראל – כל אחד לפי דרגתו ולפי מצבו -ונשמתו מושפעת מכך מאד,
באופן שאין לנו בזה שום השגה ,כי בעיניים גשמיים אין אנו יכולים לראות בדיוק כיצד
זה משפיע ,אך זה ברור שבלא זה בוודאי היה הכל אחרת לגמרי ,אילו לא היתה מציאות
זו של ההשפעה והרושם שימים אלו חורתים בתוך הנפש פנימה.
איך היינו נראים לולא ר"ה ויוהכ"פ
ובעלי המוסר משל ו משל למה הדבר דומה ,לאותו מנקה רחובות שעמל טרח והזיע
לנקות את חוצות העיר ,וניגש אליו מאן דהו ושאל אותו ,אינני מבין איזה
תועלת יש מעבודתך ,הלא עיניך הרואות שכל יום אתה עמל לנקות את הרחוב ,ולאחר
מכן הוא מ תלכלך שוב ,ואתה צריך לעבוד שוב לנקותו ,וכי לא לשווא יגיעך ועמלך.
וענה ,מה אינך מבין ,אם אני לא אנקה את הטינוף והלכלוך בכל יום ,הרי הם יצטברו
ויערמו עד למעלה ראש ,ורק בגלל שאני עובד כל יום לנקות ,לכן יש רק לכלוך מועט
שמתנקה בקלות.
והוא הדבר ,אילו לא היה ראש השנה ויום כיפור ,היו נופלים לגמרי .אלא כיון שניתן
לנו מתנה טובה זו של ראש השנה ויום כיפור ,אשר בהם מתרוממים ומתעלים,
והקב"ה נותן לנו בהם כוחות רוחניים עליונים אשר באמצעותם יכולים לצאת משפל
התבונה פר' נצבים וילך תשפ"ו דולה כ
המצב שנמצאים בו .ובזה אנו נאחזים במעט ומסייע בעדנו שלא נמוט לגמרי .ואיננו
רוצים לדמות בנפשינו מה היה קורה אילו גם זה לא היה לנו ,איזה פנים היה לנו אז.
אלא שבחסד ה' עלינו נותנים לנו כוחות העליונים הללו כדי שעל ידם נוכל להתרומם.
מסירות נפש להיות נזכר לפני ה' גם בעת משפט
והדבר יתבאר בעומק יותר על פי דברי השפת אמת בביאור מאמרם ז"ל (ר"ה טז ע"א)
שאמר הקב"ה בראש השנה אמרו לפני זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני
לטובה .ולכאורה קשה ,הרי בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון,
והקב"ה פוקד את כל מעשה עולם .ואם כן מהו ענין "אמרו לפני זכרונות כדי שיעלו
זכרוניכם לפני לטובה".
ומבאר בזה דבר נורא ,שענין הזכרונות הוא שהאדם יתן אל לבו שהוא רוצה להיות
נזכר לפני ה' ,ואפילו שהוא יום המשפט ויראים מן הדין ,מכל מקום כדאי לו
הדבר להיות נזכר לפני ה' ,על אף שזה זמן משפט ,מחמת שיש לו חשק ורצון להיות
נזכר לפניו .ויען שהאדם מתרצה ומקבל עליו להזכר לפני ה' אף במעמד ומצב של
משפט ,בזכות זה זוכים אל מה שאמרו חז"ל "אני עובר מכסא דין לכסא רחמים" ,וזה
גורם להמתקת הדינים ,שעל ידי שהאדם מקבל עליו דבר זה להזכר לפני ה' ,בזה זוכה
להמתיק הדינים ושיעבור מכסא דין לכסא רחמים.
וזוהי גם כן בחינה זו האמורה ,שהאדם מסכים להשליך נפשו מנגד ואינו חושב ואינו
מביט אז על עצמו כלל ,וכל מגמתו בראש השנה הוא רק להיות נזכר לפני ה'
ולהתרומם ולבוא לעמוד לפני ה'.
מהות עבודת ימי הרחמים והסליחות
ולאור דברינו שאנו מדברים ,אודות הבחינה של "כי קרוב אליך הדבר מאד" ,לקרב
את הדבר להאדם שיבין עד כמה הוא קרוב ושייך לזה ,חשבתי שבזה ניתן
לפרש את מהות הזמן של חודש אלול וימי הסליחות ,אשר מהותם הוא בבחינת "אני
לדודי ודודי לי" (שה"ש ו ג) ,והם מהוים הכנה לקראת ימי הדין של ראש השנה ועשרת
ימי תשובה.
כא התבונה תניא פרק י' דולה
והענין הוא ,כי באמת כשמגיעים לימי הדין בוודאי נופל על האדם אימתה ופחד ,וכך
הוא באמת לשון הרמב"ם (פיהמ"ש ר"ה פ"ד מ"ו) "לפי שהם ימי עבודה והכנעה
ופחד ומורא" וכו' .ובהתקרב הימים הנוראים מרגיש האדם בעצמו האיך שהוא נמצא
רחוק ,ונרתע מלהתקרב .אך לשם כך נועדו ימי הרחמים של חודש אלול וימי הסליחות,
שהם מתנה טובה שהעניק לנו השי"ת ,בכדי שבהם נבוא ונתקרב לפני ה' ,בבחינת
"אני לדודי ודודי לי" ,וכל מהותם ועניינם של חודש אלול וימי הסליחות באים כדי
להתוודע ולהגלות שכל אחד מישראל באשר הוא ,באיזה מצב שהוא נמצא בו ,יכול
הוא להתקרב ולהתרומם.
כוונת תקיעת שופר של חודש אלול
ועל דרך דאיתא בישמח ישראל (פרשת בראשית) בשם השל"ה הק' ,שהכוונה שצריך
לכוון בעת תקיעת שופר של חודש אלול הוא ,אל מה רומז הסדר של תקיעה,
שברים ,תרועה ,תקיעה .ד'תקיעה' מורה על בחינת "האלקים עשה את האדם ישר"
(קהלת ז כט) ,שהתקיעה היא קול פשוט ,ונרמז בו שהשי"ת ברא את האדם ישר .ואחר
כך 'שברים תרועה' ,הם "גנוחי גנח" ו"ילולי יליל" ,מרמזים על בחינת מחלה רח"ל,
שהנפש נעשית חולה בבחינת "גנוחי גנח" ,ואחר כך נעשית בבחינת מיתה שזהו "ילולי
יליל" .ובכל זאת ,אפילו שנמצאים במצב כזה ,ה'תקיעה' שלאחריהם מורה ,שהיכולת
ביד האדם לחזור ולהתקרב להשי"ת ולהעשות בריה חדשה כיום היוולדו ,וזוהי
התקיעה האחרונה שתוקעים ,המורה על הכח להתחדש ולהניח את כל העבר ולחזור
שוב להיות בבחינת 'ישר'.
וזהו ענין "כי ישרים דרכי ה'" (הושע ד י)" ,ישרים" דייקא ,שהם שתי בחינות של "ישר",
קודם שיחטא האדם ,ולאחר שיחטא ויעשה תשובה ,שאז חוזר להיות ישר,
זתד"ה.
חיזוק להתקרב אל ה' בר"ה
וזה מרמז לכל אשר בשם ישראל מכונה ,אשר קול הקורא מכריז אליו ,שיידע "כי קרוב
אליך הדבר מאד" ,שבכל מצב שרק נמצאים ,יכולים להתקרב אל ה' .ואת זה צריך
התבונה פר' נצבים וילך תשפ"ו דולה כב
כל אחד לידע ,ולשנן לעצמו מתוך אמונה שלימה באמיתת הדברים אשר "קרוב אליך
הדבר מאד" וכפי שביאר התניא שזה קאי על כל המצוות וכדברי הרמב"ן .ולדברי שאר
ראשונים הכוונה למצות התשובה ,שהיא בבחינת "כי קרוב אליך הדבר מאד".
וזה בא להורות לאיש הישראלי הניצב ועומד לפני ראש השנה ,ויודע שצריך לחזור
בתשובה ,ומאידך גיסא הוא מכיר היטב במצבו הביש ,ועל אף רצונו וחפצו לשוב
אל ה' באמת ,אך הרי ישנו את חלק הרע שבקרבו הרוצה שהאדם ימשיך בדרכו הרעה,
ועל כן עושה אותו מיואש ושבור ,כדי שלא יוכל לצאת ממצבו .ולשם כך ניתנו לנו
זמנים אלו ,להתרומם בהם ולהתבונן ולהיווכח אשר "קרוב אליך הדבר מאד" – אכן,
יש את היכולת לצאת מסבך העוונות ולהשתנות לגמרי .ואין מן הצורך לחפש תיקונים
גדולים לצורך תיקון העבר ,אלא התיקון של העבר נמצאת בקבלה הטובה על העתיד
ובמצב של השתנות להיות נעשה מעתה בריה חדשה.
חיזוק להיות בשמחה
ונוראות כתב הישמח ישראל (פרשת עקב) - ,ולמדנו זאת לפני שבועות אחדים ,אך
מן הראוי לחזור עליו שוב כעת לפני ראש השנה – בהביאו את היסוד מדברי
רבינו יונה שהקשה האיך שייך מציאות של "מעשיו מרובים מחכמתו" ,איך יתכן
לעשות מעשים בעוד שאין לו את החכמה לזה .וביאר רבינו יונה שהכוונה ,שכאשר
האדם מקבל על עצמו קבלה טובה ,ואף שעדיין אינו יודע מה ,אלא הוא מקבל שכל
מה שיאמרו לו יעשה ,וכיון שיידע יעשה ,ומקבל עליו בתמימות שיעשה את כל מה
שילמוד בקיום רצון ה' .הרי זה נחשב לו כאילו קיים כבר את כל המעשים.
והוסיף על זה הישמח ישראל" :ועיקר ותועלת גדול ועצה היעוצה לזכות לקבלה
ההוא ,לבל יהיה חלילה בעצבות על כל אשר עשה ,רק להיות שש ושמח על
אשר זכה להיות מעם ה' הרחמן ,שברוב רחמיו וחסדיו חושב מחשבות לבל ידח ממנו
נדח בשום מקום וזמן ח"ו ,וברוב אהבתו אלינו נתן לנו רפאות תעלה לכל החטאים
בתשובה ,וברגע קטן יוכל להיות בריה חדשה כקטן הנולד" .וכמובא ברמב"ם ז"ל
כג התבונה תניא פרק י' דולה
שאדם המתעורר לתשובה ,אמש היה שנאוי ומשוקץ ומתועב ,ועכשיו הוא אהוב
ונחמד וידיד .כי הקב"ה ימינו פשוטה לקבל שבים ,ואינו מבקש מאתנו שאנו נתקן הכל
בעצמנו ,אלא הוא כבר יתקן ,וכל מה שדורש מעמנו הוא ההחלטה ברגע אחד להיות
טוב ,ובעצם ההחלטה הזו ,זה גופא הוא התיקון.
ומביא את הראיה מדברי הגמרא דאמרינן (קידושין מט ע"ב) "המקדש את האשה על
מנת שאני צדיק גמור ,הרי זו מקודשת מספק שמא הרהר תשובה בלבו" .ואם
היה בבירור שעשה תשובה ,היתה מקודשת בוודאי .הרי לן דמהו כל ענין התשובה,
דאין המדובר במי שסיגף עצמו בתעניות וסיגופים ,אלא שמא הרהר תשובה בלבו,
וכיון שהרהר תשובה בלבו ,כבר נעשה צדיק .וממילא יקבל תשובה לתשובתו ,ויהיה
תמיד בשמחה ,ועם השמחה והבטחון יבא לקבלה אמיתית ,ויזכה באמת לתשובה
שלמה ,עכתד"ה.
וזהו הדבר אשר התניא מרעיש עליו בכל ספרו ,לבאר להסביר" ,כי קרוב אליך הדבר
מאד בפיך ובלבבך לעשותו" ,וזוהי ההקדמה לכל דבר .ואם יעלה על לב האדם
מחשבה כזו שהוא חוטא ופושע ,וממילא הוא אינו ראוי לכלום ,שיידע שזה נוגד את
כל יסודות היהדות ,שהרי כל היהדות מושתתת על הקריאה הנצחית של "כי קרוב
אליך הדבר מאד" ,שפירוש "כי קרוב אליך הדבר מאד" הוא ,שבכל מצב שהאדם
נמצא בו ,יכול הוא לקבל על עצמו דבר מסוים ומכאן ולהבא להתקרב אל ה'.
והאיך עושים זאת ,ראשית ,יבין ויכיר שהעבר אינו טוב ,יחד עם ההבנה והקבלה
שמכאן ולהבא יתנהג בדרך טובים .והאיך יהיה נהפך לטוב ,והרי ידוע שבלתי
אפשר להתהפך ברגע אחד לכולו טוב בכל הענינים ,לפי שאין האדם יכול לעמוד בזה.
ועל כן כדי שתתקיים תשובתו ,צריך לקבל על עצמו דבר אחד טוב ,דבר קטן ,שיוכל
להתמיד בו זמן רב ולהתרגל בו .ובהמשך הזמן יוכל להתרגל בדברים טובים נוספים,
וכהנה וכהנה .ובזה הוא התחלת דרך הטוב ,וברגע שהתחיל לילך בדרך הטובה ,בזה
לבד כבר נעשה קרוב אל ה' .ועל זה מסמל בחינת "כי קרוב אליך הדבר מאד".
התבונה פר' נצבים וילך תשפ"ו דולה כד
ההכנה לר"ה עם הרגשת פחיתות
וזהו הענין הנחוץ בשבת זו שלפני ראש השנה ,קודם שמתחילים לומר סליחות .שכל
מטרת הסליחות היא להורות דרך לחוש ולהרגיש הקירבה לה' ,ולהכיר בזה
שרצון ה' הוא לקרב אותנו אליו ,וימי ראש השנה ויום הכיפורים נועדו כדי לקרבנו
ולרומם אותנו ולהעלותנו ממצבינו ,ולא חלילה כדי לדכאות אותנו שנרגיש האיך אנו
ראויים ,הגם שכן הוא טבע האדם להרגיש כך ,וכדאיתא בתורת אמת ,דהפרשה
פותחת" :אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם" ,כי הדרך הוא בהגיע ראש השנה,
טבעו של כל אחד מישראל – והכוונה הן על אלו שהם באמת פושעים וחוטאים ,אבל
גם הצדיקים הגדולים ,שאין לנו שמץ של השגה מהו בחינת חטא אצלם ,מכל מקום
גם הם מרגישים בחינה של חטא.
ה"עבירות" של הרבי מלובלין
ועל דרך שמביא השם משמואל את העובדא דהוה בעת שהרבי מלובלין זי"ע חזר
מאמירת "תשליך" ,ופגע בו הרה"ק מראפשיץ זי"ע שהיה בדרכו לילך
ל"תשליך" .שאלו הרבי מלובלין "נפתלי ,לאן אתה הולך" .השיב לו הרה"ק מראפשיץ:
"הולך אני לתפוס את העבירות שהרבי השליך ,שאני צריך אותם בשבילי".
והוספה לסיפור זה שמעתי מהגה"ח מוה"ר יוס'ל ציינווירט זצ"ל ,שמקובל כך,
שהרה"ק מראפשיץ זי"ע הזכיר אז את מה שאירע עמו פעם אחת ,שנכנס
אל רבו הרה"ק מלובלין זי"ע וראהו שבור מאד .וכששאלו לפשר הדבר ,השיב לו
שנכשל בבוקר בעבירה .ומה היתה העבירה ,שהפסיק בדיבור לאחר אמירת "הודו"
קודם "ברוך שאמר" .והיתה לו הנהגה ,שמאחר שבנוסח אשכנז אומרים "הודו" אחר
"ברוך שאמר" ,נחשב אצלו כבר לתחילת פסוקי דזמרה ואינו מפסיק בשיחה שם.
ושאלו הראפשיצער רב מדוע דיבר הרבי .והשיב שבאו להזכיר לפניו חולה אחד ,ולא
שמע את השם .וניסה לרמוז שיגידו לו שוב ,והלה לא הבין ,עד שהוצרך להפסיק בדיבור
ולשאול את השם .ותמה הראפשיצער רב ,הרי היה זה פיקוח נפש ,ופיקוח נפש דוחה
אפילו שבת .וענה לו הרבי מלובלין ,שאילו היה ראוי ,לא היו מזמינים לפניו ניסיון כזה
להפריעו מהנהגתו .אלא זה מראה שמרמזים לו מן השמים על איזה ענין שצריך להשתפר.
כה התבונה תניא פרק י' דולה
והפטיר הרה"ק מראפשיץ ואמר ,שעבירה כזו טובה עבורי – לאחוז במדריגה כזו
שדבר כגון זה יהא נחשב כעבירה ,זה כבר מדריגה.
אתם ניצבים בר"ה דייקא מכח הרגשת פחד הדין
אבל על כל פנים אין לנו השגה בסוג אנשים כאלו שאצלם דברים אלו נחשבים
לעבירות .אבל התורת אמת אומר שכל אחד מישראל נמצא לפני ראש השנה
בהרגשה של "זוחלים ורועדים מיום בואך" ,שהנה ראש השנה מתקרב ובא ,ובאיך
פנים יכולים לגשת אליה.
ועל זה אומר הכתוב "אתם נצבים היום כולכם" ,באופן הזה שבו אתם נצבים לפני
ראש השנה בהרגשת אימה ופחד ,זוהי הדרך לבוא לראש השנה .ועם זה דייקא
שהאדם יש לו הרגשה כזו ,בזה הוא בבחינת "אתם נצבים" – הוא מקבל כוחות לעמוד
ולהתייצב לפני ה' בראש השנה.
מטרת ימי ההכנה לר"ה
והשי"ת נתן לנו את הזמן שלפני ראש השנה שבו יוכל האדם לעמוד ולהתייצב ולחוש
את היראה שיש מגודל הזמן ,וכתוצאה מכך לקבל התעוררות והכרה
שביכולתנו להפוך את המצב ולהיות "אהוב ונחמד וידיד" ,באמצעות קבלה טובה
אחת ,ומתוך החלטה איתנה שמכאן ואילך ישפר מעשיו ויתקן אורחותיו ,אשר בכוחה
של קבלה טובה זו לתקן ולהפוך את הכל לטובה ,ולגרום שיתהפך האדם לבריה חדשה,
ולחזור לבחינת "האלקים עשה את האדם ישר" ,בתיקון כל ה'שברים תרועה' .וזוהי כל
עבודת הימים האלה.
הכח של השבת האחרונה של השנה לתקן כל השנה
איתא בישמח ישראל (בפרשתן) דבשבת האחרונה של השנה אפשר לתקן את כל
השבתות ואת כל השנה כולה ,יעו"ש .ועל פי דברינו יובן הענין על נכון ,כי זוהי
הנקודה" ,לעברך בברית ה' אלקיך" ,להתחיל התחלה חדשה עם קבלות חדשות ,עוד
לפני ראש השנה .ומתוך קבלה חדשה זו של שב"ק הזה להכנס אל תוך המצב של
התבונה פר' נצבים וילך תשפ"ו דולה כו
התקרבות לה' טיפין טיפין עד שזוכים להתקרבות גמורה ,והרי זה התיקון הגדול ביותר.
ובזה הוא זוכה להפוך את כל העבר לטובה ,כי כל העבר זוכה להתתקן באמצעות
קבלת קבלה טובה.
והישמח ישראל אומר שצריך להיות בשמחה מתוך הרגשה טובה על המתנה שהעניק
לנו הקב"ה ,שאנו זוכים לסליחה ,ואנו זוכים לראש השנה ולמצות תקיעת
שופר ,ו זוכים ליראת שמים המושפעת בימים נוראים וגדולים אלו ,לקבלת עול מלכות
שמים בבחינת "תמליכוני עליכם" ,שנעשים בריה חדשה – אדם חדש ,עם קבלת עול
מלכות שמים שלימה .וזהו הכח של שבת הזו להפוך את הכל לטובה.
יעזור השי"ת שכל אשר ישנו פה וכל אשר איננו פה ,כולם יזכו בשבת גדולה זו
להתהפך למוטב ולתקן את כל השנה כולה ,ולזכות לכתיבה וחתימה טובה.
