gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עצה ותבונה · Eitzah Isvunah — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: עצה ותבונה · Eitzah Isvunah

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

עצה ותבונה · Eitzah Isvunah — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי " ת‬ ‫עצה‬ ‫ותבונה‬ ‫דברי תורה‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר זצללה"ה‬ ‫'עומק לב'‬ ‫שיעורים ושיחות קודש‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫'מים עמוקים '‬ ‫'דולה התבונה '‬ ‫לע"נ‬ ‫לע"נ‬ ‫אמי מורתי אשת חיל יראת ד'‬ ‫עצה‬ ‫הרה"ח ר' חיים לייב זצ"ל‬ ‫מרת רחל רוזא רייכר ע"ה‬ ‫ותבונה‬ ‫ב"ר שמשון זצ"ל‬ ‫בת הרה"ח ר' קלמן יעקב לדר ז"ל‬ ‫ואשת הרה"ח ר' דב בערל רייכר ז"ל‬ ‫ברנשטיין‬ ‫נלב"ע בליל שב"ק ו' תשרי תשנ"ו‬ ‫נלב"ע ביום השב"ק‬ ‫ת ‪ .‬נ ‪ .‬צ ‪ .‬ב ‪ .‬ה‪.‬‬ ‫קובץ רכ"ב‬ ‫ג' תשרי תשפ"ה‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫לזכרון עולם‬ ‫ערש"ק‬ ‫כל בני משפחתה שנספו בשואה‬ ‫ראש השנה‬ ‫הי"ד‬ ‫תשפ"ז‬ ‫נדבת בנו‬ ‫הר"ר דוד יואל‬ ‫נודב ע"י בנה‬ ‫ברנשטיין הי"ו‬ ‫הר"ר יעקב קלמן רייכר הי"ו‬ ‫לתרומות והנצחות‪:‬‬ ‫ירושלים‬ ‫‪052-7620204‬‬ ‫לקבלת הגליון בדוא"ל‪:‬‬ ‫לע"נ‬ ‫‪a609200101002@gmail.com‬‬ ‫הרה"ח ר' זלמן משה חסידה זצ"ל‬ ‫בן הרה"ח ר' מנחם זאב זצ"ל‬ ‫בעל תפילה רבות בשנים בימים נוראים‬ ‫אצל כ"ק אדמו"ר זצוק"ל‬ ‫נלב"ע ו' תשרי תש"ס‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫רחוב דוד ‪ 32‬ירושלים‬ ‫ניתן להאזין לשיעורי‬ ‫סדרי הלימודים בחבורת ההלכה – משנ"ב ח"ב‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫חבורת "בני עולם הבא"‬ ‫מדי ליל שישי בשידור חי‬ ‫קע"ב – קע"ד ד'‪.‬‬ ‫השבוע ‪ -‬ראש השנה‬ ‫דחסידי סטריקוב‬ ‫במערכת 'קול סטריקוב'‬ ‫בייסודו ובנשיאותו‬ ‫ח"ו‪ ,‬סי' תקפ"ח‬ ‫שואלין ודורשין‪:‬‬ ‫של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫מס' ‪ 072-3371263‬שלוחה ‪.4‬‬ ‫•••‬ ‫כמו כן ניתן להאזין לאחר השיעור‬ ‫קעד' ה' ‪-‬סוה"ס‬ ‫שבוע הבא – האזינו‬ ‫קו הבחינות‪077-437-9774 :‬‬ ‫מידי יום חמישי מתקיימת הבחינה‬ ‫וכן בקו שיעורי כ"ק מרן‬ ‫ח"ו‪ ,‬סי' תר"ז‬ ‫שואלין ודורשין‪:‬‬ ‫ניתן לענות על התשובות עד ליום ב' שלאחמ"כ בערב‬ ‫אדמו"ר שליט"א ב'קול הלשון'‬ ‫מס' ‪ 073-2951269‬שלוחה ‪.1‬‬ ‫ג‬ ‫לב‬ ‫ראש השנה‬ ‫עומק‬ ‫ראש השנה‬ ‫אכן הנה באמת כל עניין הסימנים טעון‬ ‫יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה‬ ‫ביאור‪ ,‬שהרי "אין מזל לישראל"‬ ‫רוביא דהיינו תלתן כרתי סלקי‬ ‫(שבת קנו‪ ,).‬וא"כ מה שייך בכלל לעשות‬ ‫תמרי קרא‪ ,‬וכשיאכל רוביא יאמר‬ ‫סימנים המורים על המזל הטוב או‬ ‫'יהי רצון שירבו זכיותינו'‪ ,‬כרתי‬ ‫הפכו‪ .‬אלא ביאור הדבר שאדרבה עניין‬ ‫'יכרתו שונאינו'‪ ,‬סלקא 'יסתלקו‬ ‫אכילת הסימנים הוא להורות דבר זה‬ ‫אויבינו'‪ ,‬תמרי 'יתמו שונאינו'‪ ,‬קרא‬ ‫גופו שאין מזל לישראל ואף אם חלילה‬ ‫'יקרע גזר דיננו ויקרא לפניך‬ ‫נגזרה עליהם גזירה רעה יכולים להפכה‬ ‫זכיותינו'‪ .‬הג"ה‪ ,‬יש נוהגין לאכול‬ ‫תפוח מתוק בדבש ואומרים‬ ‫לטובה‪ ,‬ולכן אוכלים סימנים כאלו שיש‬ ‫'תתחדש עלינו שנה מתוקה'‪ ,‬וכן‬ ‫מהם שמורים על עניין רע ויש מהם‬ ‫נוהגין‪ ,‬ויש אוכלים רימונים ואומרים‬ ‫שמורים על עניין טוב‪ ,‬להורות שכל‬ ‫'נרבה זכיות כרימון' וכו' (שו"ע או"ח‬ ‫גזירה טובה אף אם נגזרה על אומות‬ ‫סי' תקפג ס"א)‪.‬‬ ‫העולם יכולים בנ"י להפכה ולהמשיכה‬ ‫אליהם‪ ,‬וכן כל גזירה רעה אף אם נגזרה‬ ‫ויש להבין העניין שדברים המורים על‬ ‫חלילה על בנ"י יכולים להפכה ולהמשיכה‬ ‫עניין רע‪ ,‬הכרתי והסלקי והתמרי‪,‬‬ ‫על ראש אויבינו ושונאינו‪ .‬וזה בכח‬ ‫הם סימנים על רעת שונאינו ואויבינו‪,‬‬ ‫ואלו המורים על דבר טוב‪ ,‬הקרא‬ ‫התפילה‪ ,‬שעל ידה אפשר להפוך ממידת‬ ‫והתפוח בדבש והרימון‪ ,‬הם סימנים על‬ ‫הדין למידת הרחמים (סוכה יד‪.).‬‬ ‫טובת עצמינו‪ .‬ולכאורה מהיכי תיתי‬ ‫ועפ"ז יש לבאר דברי הגמרא (כריתות‬ ‫שהסימנים הרעים מורים דווקא על‬ ‫ה‪ ):‬שהם מקור עניין זה של‬ ‫הגויים‪ ,‬והסימנים הטובים מורים דווקא‬ ‫אכילת הסימנים בראש השנה‪ ,‬דאיתא‬ ‫על ישראל‪ ,‬ומה סימנים הם אם אפשר‬ ‫התם‪" :‬האי מאן דבעי לידע אי משכא‬ ‫לפרשם להיפך חלילה‪.‬‬ ‫לב‬ ‫ראש השנה‬ ‫עומק‬ ‫ד‬ ‫את כל אותם הסימנים‪ ,‬אף שיש מהם‬ ‫שתא אי לא מייתי שרגא בהלין עשרה‬ ‫שהם סימן רע ויש שהם סימן טוב‪ ,‬וכלפי‬ ‫יומין דבין ריש שתא ליומא דכיפורי‬ ‫לייא‪ ,‬אלא מאחר שהסימנים יכולים‬ ‫וניתלי בביתא דלא נשיב זיקא אי משיך‬ ‫להשתנות‪ ,‬ואפשר להפוך הרעה לטובה‪,‬‬ ‫נהוריה נידע דמסיק שתיה‪ ,‬וכו'‪ ,‬ולאו‬ ‫אם כן יש טעם לאכול סימנים אלו ולכוון‬ ‫מילתא היא דילמא חלשא דעתיה ומתרע‬ ‫הסימנים הרעים על הגויים והסימנים‬ ‫מזליה‪ ,‬אמר אביי השתא דאמרת סימנא‬ ‫הטובים על ישראל [ובירך 'לחיים'‪,‬‬ ‫מילתא היא יהא רגיל איניש למיכל ריש‬ ‫ואמר‪" :‬זאל אלץ ווערען לטוב"]‪.‬‬ ‫שתא קרא ורוביא כרתי סילקא ותמרי"‪.‬‬ ‫ורש"י בהוריות (יב‪ .‬ד"ה ולאו) שמה‬ ‫עוד יש לומר בביאור עניין הסימנים‬ ‫שאמרו 'ולא מילתא היא' נכלל‬ ‫שאוכלים‪ ,‬אף שאין מוכח מתוכם‬ ‫בזה תרתי‪ ,‬חדא‪ ,‬שאין זה סימן גמור‪,‬‬ ‫מהו סימן טוב ומהו סימן רע‪ ,‬ולמרות‬ ‫ולפעמים מתרחש היפך הסימן‪ .‬ועוד‪,‬‬ ‫שמסקנת הסוגיא ש'סימנא לאו מילתא‬ ‫שאין ראוי לעשות סימן 'דילמא חלשא‬ ‫היא'‪ ,‬שבאמת הכוונה באכילת דברים‬ ‫דעתיה ומתרע מזליה'‪ .‬וא"כ צ"ב‬ ‫אלו אינה לסימן‪ ,‬אלא שביום הגדול‬ ‫שתיכף אח"כ אמר אביי 'השתא דאמרת‬ ‫והנכבד ראש השנה‪ ,‬תיקנו שגם האכילה‬ ‫סימנא מילתא היא'‪ ,‬והלא אמרינן ד'לאו‬ ‫תהיה חלק מן התפילה‪ ,‬בזה שגם בעת‬ ‫מילתא היא'‪.‬‬ ‫הסעודה מבקשים ומתפללים שיתקיים‬ ‫בנו כעניין הנרמז במאכלים אלו‪ ,‬כי ביום‬ ‫אכן להאמור י"ל דהא גופא ד'לאו‬ ‫זה שהוא נורא ואיום שייך שהאכילה‬ ‫מילתא היא'‪ ,‬ואף סימן רע יכול‬ ‫תהיה באותה בחינה קדושה של התפילה‪.‬‬ ‫להשתנות ולהתהפך‪ ,‬ממילא שייך לאכול‬ ‫כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן‬ ‫אמר רבי יצחק למה תוקעין בר"ה‪,‬‬ ‫עומדין כדי לערבב השטן (ראש השנה‬ ‫למה תוקעין רחמנא אמר‬ ‫טז‪.).‬‬ ‫תקעו וכו'‪ ,‬אלא למה תוקעין ומריעין‬ ‫ה‬ ‫לב‬ ‫ראש השנה‬ ‫עומק‬ ‫דחיבוב מצוה הוא כאשר מקיימים‬ ‫וברש"י‪'" :‬כדי לערבב'‪ ,‬שלא ישטין‬ ‫המצוה עצמה בתוספת הידור‪ ,‬אבל כאן‬ ‫כשישמע ישראל מחבבין את‬ ‫שכבר יצאו ידי חובת המצוה‪ ,‬אם כן על‬ ‫המצות מסתתמין דבריו"‪.‬‬ ‫התקיעות הנוספות כבר אין שם של‬ ‫ופשט הדברים‪ ,‬שבאמת יש לשטן מה‬ ‫מצוה‪ ,‬ומה שייך בזה חיבוב המצוה‪.‬‬ ‫להשטין על ישראל‪ ,‬להזכיר חטא‬ ‫וי"ל שכיוון שמתכליתה של מצוות שופר‬ ‫ופשע אשר חטאו ופשעו ר"ל‪ ,‬ומ"מ‬ ‫הוא ערבוב השטן וביטול קטרוגו‬ ‫מכח חיבוב המצוה‪ ,‬היינו מה שמוסיפים‬ ‫מעל בני ישראל‪ ,‬לכן כל עוד שלא‬ ‫בנ"י לתקוע פעמיים אף שדי בפעם‬ ‫נתערבב השטן נחשב שעדיין עסוקים‬ ‫אחת‪ ,‬מסתתמין דבריו‪.‬‬ ‫בקיום המצוה‪ ,‬ומחמת זה גופא נחשב‬ ‫ורואים מזה כח קיום המצוות ועבודת‬ ‫תוספת התקיעות לחיבוב המצוה‪.‬‬ ‫ה' הנעשית מאהבה ומשמחה‪,‬‬ ‫ולא רק בשביל לצאת ידי חובה‪ ,‬אלא‬ ‫עוד י"ל הטעם שע"י תקיעת שופר‬ ‫מוסיפים על מה שמחויבים מתוך אהבת‬ ‫מתערבב השטן‪ ,‬כי מצווה זו לא‬ ‫ה' וחיבת מצוותיו‪ ,‬שעי"ז "לא הביט און‬ ‫נתבארה בתורה לפרטיה בפירוש‪ ,‬אלא‬ ‫ביעקב ולא ראה עמל בישראל" (במדבר כג‪,‬‬ ‫נאמר (במדבר כט‪ ,‬א) "יום תרועה יהיה‬ ‫כא)‪ ,‬ואין שטן ומקטרג‪.‬‬ ‫לכם"‪ ,‬רק חז"ל בכח י"ג מידות שהתורה‬ ‫וי"ל שזה נכלל בכתוב (משלי י‪ ,‬יב) "על כל‬ ‫נדרשת בהן למדו משופר דיובל או‬ ‫פשעים תכסה אהבה"‪ ,‬היינו‬ ‫מתקיעות דמדבר במה תוקעים ואיך‬ ‫אהבת בנ"י להקב"ה ומה שהם מחבבים‬ ‫וכמה צריך לתקוע‪ ,‬וכמבואר בגמרא‬ ‫את המצוות‪ ,‬זה מכסה על כל פשעיהם‬ ‫(ר"ה לג‪ .):‬והנה דרשות אלו הם גילוי‬ ‫וחטאותיהם‪.‬‬ ‫העומק והפנימיות הטמון וגנוז בתורה‪,‬‬ ‫שאינו נראה למתבונן בפשטי הכתובים‪.‬‬ ‫ונודע מספה"ק שכל איש מישראל יש‬ ‫אך עצם העניין שיש בהוספת התקיעות‬ ‫בפנימיות נפש חלק אלוק ממעל‬ ‫משום חיבוב המצוה צריך ביאור‪,‬‬ ‫לב‬ ‫ראש השנה‬ ‫עומק‬ ‫ו‬ ‫דוד המלך ע"ה מבקש 'והתבוננת על‬ ‫וניצוץ קדוש‪ ,‬אשר לרום מעלתו‬ ‫מקומו'‪ ,‬פירוש על מקום זה‪' ,‬ואיננו'‪,‬‬ ‫ורוממותו אין נוגע בו שום פגם אלא‬ ‫ותראה שאין שם שום רשע וחטא ועון‪.‬‬ ‫הוא נשאר בתומו ובקדושתו תמיד על‬ ‫אף כל מה שעובר על האדם‪ .‬וכמו‬ ‫וי"ל שזהו ענינה של תקיעת שופר שכל‬ ‫שהביא בישמח ישראל בכמה דוכתי‬ ‫קיומה הוא מכח דרשות פסוקי‬ ‫(נח או"י‪ ,‬וישלח או"ו‪ ,‬ועוד) בשם הרה"ק‬ ‫התורה שהם גילוי העומק והפנימיות‬ ‫הרבי ר' ברוך ממעז'יבוז' זי"ע לפרש‬ ‫של התורה‪ ,‬ועי"ז זוכים שתתגלה ג"כ‬ ‫הכתוב (תהלים לז‪ ,‬י) "ועוד מעט ואין רשע‬ ‫הנקודה הפנימית חלק אלוק שיש בכל‬ ‫והתבוננת על מקומו ואיננו"‪ ,‬שאף אם‬ ‫איש ישראל שבו אין נוגע פגם החטא‪,‬‬ ‫נפש כי תחטא‪ ,‬עכ"ז יש עוד מקום‬ ‫וממילא מתערבב השטן (ראה עוד לקוטי‬ ‫'מועט' באדם שאין נוגע בו שום 'רשע'‪,‬‬ ‫תורה להרב בעל התניא זי"ע דרושים לר"ה ד"ה‬ ‫והיא הנקודה הפנימית בעומק הלב‬ ‫והיה ביום ההוא)‪.‬‬ ‫שהוא נקי וטהור מכל שמץ ודופי‪ ,‬והיה‬ ‫דהנה עשיו מכר את הבכורה ליעקב‪,‬‬ ‫הבן יקיר לי אפרים אם ילד‬ ‫ויעו"ש ברמב"ן (בראשית כה‪ ,‬לד) שדן‬ ‫שעשועים (ירמיה לא‪ ,‬יט ‪ -‬ברכת‬ ‫באריכות לעניין מה היה המקח וממכר‬ ‫זכרונות בתפילת מוסף)‪.‬‬ ‫על הבכורה‪ ,‬ובמפרשים שם (ראה רש"י‬ ‫ואברבנאל שם) מבואר דהנידון היה על‬ ‫'אפרים' הכוונה לכל ישראל (ראה רד"ק‬ ‫העניין הרוחני של הבכור וקדושתו‬ ‫שם‪ ,‬ט‪ ,‬ובר"ר פב‪ ,‬י)‪ ,‬ויש לבאר‬ ‫היתירה‪ .‬והכוונה בזה בעומק למעלת‬ ‫מדוע מכנים כן את כלל ישראל (וכן‬ ‫האבות הק'‪ ,‬שהקב"ה בחר בהם וכרת‬ ‫אומרים פסוק זה בהפטרה של יום ב'‬ ‫עמהם ברית‪ ,‬ויעקב אבינו קנה מאת‬ ‫דר"ה‪ ,‬ושם נזכר כמה פעמים כינוי‬ ‫עשיו הזכות להיות ההמשך של יצחק‬ ‫'אפרים' על כלל ישראל)‪ .‬ויש לבאר‪,‬‬ ‫ז‬ ‫לב‬ ‫ראש השנה‬ ‫עומק‬ ‫ולכן בראש השנה כאשר שרו של עשיו‬ ‫ואברהם בזה (ראה רמב"ן שם כז‪ ,‬ד‪ ,‬ובקול‬ ‫מתעורר לקטרג ותובע שוב את‬ ‫שמחה פר' ויחי ד"ה ויצוו)‪.‬‬ ‫זכות הבכורה לעשיו‪ ,‬אז מכנים את‬ ‫ואחר כך התחרט עשיו על המכירה‪,‬‬ ‫ישראל בשם 'אפרים'‪ ,‬להורות שהצדק‬ ‫באומרו (כז‪ ,‬לו) "ויעקבני זה‬ ‫והאמת היא עם בני ישראל‪ ,‬שבאמת זה‬ ‫פעמים את בכרתי לקח" וגו'‪ ,‬שערער‬ ‫מגיע ליעקב אבינו‪ ,‬ורק שהקדושה‬ ‫על מכירת הבכורה‪ ,‬וכן לעולם שרו של‬ ‫הוצרכה לבא באופן מכוסה ומתוך‬ ‫עשיו תובע את חלק הבכורה בטענה‬ ‫ספיקות ועוררים‪ ,‬ודבר זה רואים‬ ‫שבאמת זה שייך לו‪ ,‬היינו שמערער על‬ ‫באפרים שקיבל חלק גדול יותר ממנשה‪,‬‬ ‫הבחירה בכלל ישראל ועל קדושתם‬ ‫אף שמנשה הוא הבכור‪ ,‬והיינו מן הטעם‬ ‫היתירה‪ ,‬וטוען שהדבר מגיע לעשיו‬ ‫הנ"ל‪.‬‬ ‫ולזרעו חלילה‪.‬‬ ‫והנה באפרים היה גם כן דבר דומה‪,‬‬ ‫עוד י"ל ע"ד האמור‪ ,‬שנרמז בזה כח‬ ‫שמנשה היה הבכור‪ ,‬ויעקב שיכל‬ ‫הדינים‬ ‫להמתיק‬ ‫ישראל‬ ‫בני‬ ‫את ידיו (שם מח‪ ,‬יד) להקדים את אפרים‬ ‫ולהפכם לרחמים‪ ,‬כמו גבי מנשה‬ ‫לפני מנשה‪ ,‬וגם כאן העניין בזה שיעקב‬ ‫ואפרים‪ ,‬דכתיב בהו ששיכל יעקב ע"ה‬ ‫אבינו העביר את קדושת האבות הק'‬ ‫את ידיו לשום את יד ימינו על ראש‬ ‫שזכה בה בקניית הבכורה מעשיו לי"ב‬ ‫אפרים‪ ,‬אף שבאמת היה ראוי שיד שמאל‬ ‫שבטי י‪-‬ה בניו‪ ,‬ונתן לאפרים חלק גדול‬ ‫תהיה על ראשו‪ .‬ו'שמאל' מורה על‬ ‫יותר בקדושה זו יותר ממנשה‪ .‬ואע"פ‬ ‫מידת הגבורה ו'ימין' על מידת החסד‪,‬‬ ‫שלעיניים נראה שלמנשה מגיע יותר‪,‬‬ ‫והרי לנו שיש כח להפוך את הדין‬ ‫מכל מקום קיבל זאת אפרים‪ .‬והעניין‬ ‫לרחמים‪ .‬ובכח זה ניגשים בני ישראל ליום‬ ‫בזה שלפעמים הקדושה אין יכולה להגיע‬ ‫הדין שבידם להפוך כל הגזירות הרעות‬ ‫בדרך יושר באופן הגלוי לעיניים‪ ,‬כמו‬ ‫ולהמתיקם לחסדים ורחמים‪.‬‬ ‫שגלוי וידוע לכל זכות הבכור ומעלתו‪,‬‬ ‫אלא אדרבה זה צריך לבוא בצורה מכוסה‬ ‫באופן שיש ספיקות ועוררים‪.‬‬ ‫לב‬ ‫ראש השנה‬ ‫עומק‬ ‫ח‬ ‫ולכן אצל התקיעה נאמר 'שומע' ואילו‬ ‫כי אתה שומע קול שופר ומאזין‬ ‫אצל התרועה נאמר 'מאזין'‪ ,‬כי‬ ‫תרועה ואין דומה לך (ברכת שופרות‬ ‫ההאזנה היא עמוקה יותר מהשמיעה‪,‬‬ ‫בתפילת מוסף)‪.‬‬ ‫שהיא נתינת לב להבין היטב ולא רק‬ ‫לשמוע את הנאמר גרידא (ראה רש"י ישעיה‬ ‫ולהבין שינוי הלשון 'שומע' קול שופר‬ ‫מב‪ ,‬כג וזוהר חדש רות)‪ .‬היינו כי שברון לב של‬ ‫ו'מאזין' תרועה‪ ,‬י"ל כי 'קול‬ ‫בן ישראל דורשת ותובעת האזנה עמוקה‬ ‫שופר' היינו התקיעה שהיא קול פשוט‬ ‫ושימת לב מיוחדת ("מ'דארף דערהערן‬ ‫ו'תרועה' היינו 'גנוחי גנח' ו'ילולי יליל'‬ ‫די צעבראכענ'קייט פון א איד")‪.‬‬ ‫ובא מתוך שברון לב‪.‬‬ ‫וי"ל עפ"י מה הידוע מספה"ק‬ ‫כתב המחבר (או"ח סי' תרג)‪" :‬אף מי‬ ‫שהראשית של כל דבר משפיעה‬ ‫שאינו נזהר מפת של עכו"ם‪,‬‬ ‫על ההמשך שיהיה באותו אופן כמו‬ ‫בעשרת ימי תשובה צריך ליזהר"‪.‬‬ ‫שהייתה הראשית‪ ,‬וממילא מובן העניין‬ ‫ויש להבין מה המעלה בזהירות‬ ‫להתחיל את השנה בפרישות ובזהירות‬ ‫המוגבלת רק לעשרת ימי תשובה‬ ‫יתירה‪ ,‬שבכוחה להשפיע על כל השנה‬ ‫אף שכבר כעת הוא יודע שלאחר עבור‬ ‫שתהיה בהנהגה מתוקנת ומרוממת‬ ‫ימים אלו יחזור למנהגו הרגיל שאינו‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫נזהר מפת עכו"ם‪.‬‬ ‫ט‬ ‫עמוקים‬ ‫התבונה‬ ‫מ'‬ ‫תניא פרק‬ ‫פרק י'‬ ‫תניא‬ ‫מים‬ ‫דולה‬ ‫ה‬ ‫מים עמוקים‬ ‫לקוטי אמרים תניא – המשך פרק י'‬ ‫ונשמתי' כו' ומסר גרמיה למיתה עלייהו‬ ‫ועוד נקראים בני עליה מפני שגם‬ ‫למיפרק לון כו' וכמ"ש במ"א‪[ .‬ושניהם‬ ‫עבודתם בבחי' ועשה טוב בקיום‬ ‫עולים בקנה אחד כי ע"י הבירורים‬ ‫התורה ומצותיה הוא לצורך גבוה‬ ‫שמבררים מנוגה מעלים מיין נוקבין‬ ‫ומעלה מעלה עד רום המעלות ולא כדי‬ ‫ונעשי' יחודים עליונים להוריד מיין‬ ‫לדבקה בו ית' בלבד לרוות צמאון‬ ‫דכורין שהם הם מימי החסדים שבכל‬ ‫נפשם הצמאה לה' כמ"ש הוי כל צמא‬ ‫מצוה ומצוה מרמ"ח מצות עשה שכולן‬ ‫לכו למים וכמ"ש במ"א אלא כדפירשו‬ ‫הן בחי' חסדים ומיין דכורין דהיינו‬ ‫בתיקונים איזהו חסיד המתחסד עם קונו‬ ‫יתברך‬ ‫אלהותו‬ ‫קדושת‬ ‫המשכת‬ ‫עם קן דיליה לייחדא קב"ה ושכינתי'‬ ‫מלמעלה למטה להתלבש בתחתונים‬ ‫בתחתונים וכמ"ש ברעי' מהימנא פ'‬ ‫כמ"ש במ"א]‪.‬‬ ‫תצא כברא דאשתדל בתר אבוי ואימיה‬ ‫דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה ורוחיה‬ ‫התבונה‬ ‫פר' נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫דולה‬ ‫י‬ ‫דולה התבונה‬ ‫בראש השנה האדם מתעלה להרגיש במלכות שמים‪,‬‬ ‫ומתוך כך בא לידי הכרה "כי קרוב אליך הדבר מאד"‬ ‫שיעור ליל שישי פרשת כי נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫ליקוטי אמרים תניא – פרק י'‬ ‫יסוד ספר התניא כתוב בפרשת השבוע‬ ‫פרשתינו מתקשרת ביותר ויש לה שייכות מיוחדת אל ספר התניא קדישא‪ ,‬שהרי‬ ‫כתב בעל התניא בשער הספר שחיבורו מיוסד על הפסוק הנאמר בפרשתן‬ ‫(דברים ל יד) "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו"‪ .‬הרי דפרשת השבוע היא‬ ‫השורש לכל ספר התניא‪ ,‬שכל עניינו הוא לבאר ולגלות את הענין של "כי קרוב אליך‬ ‫הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו"‪.‬‬ ‫ופסוק זה נאמר כהמשך למה שנאמר קודם לו (שם יא‪-‬יד)‪" :‬כי המצוה הזאת אשר אנכי‬ ‫מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא‪ .‬לא בשמים היא לאמר מי‬ ‫יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה‪ .‬ולא מעבר לים היא לאמר מי‬ ‫יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה‪ .‬כי קרוב אליך הדבר מאד‬ ‫בפיך ובלבבך לעשותו"‪.‬‬ ‫התניא אזיל לשיטת הרמב"ן‬ ‫והרי יסודו של ספר התניא בנוי על פי דברי הרמב"ן‪ ,‬שפירש ד"המצוה הזאת" קאי‬ ‫על כל התורה כולה‪ ,‬שכל התורה הוא באופן זה של "קרוב אליך הדבר מאד"‪.‬‬ ‫וזהו היסוד הגדול שעליו מאריך בעל התניא לבאר בדרך ארוכה וקצרה‪ .‬ונקודת המוצא‬ ‫יא‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י'‬ ‫דולה‬ ‫של כל הענין אחת היא‪ ,‬להשריש ולהכניס בתוך הלב את הענין הזה‪" ,‬כי קרוב אליך‬ ‫הדבר מאד"‪ .‬ומוטל עלינו להרגיל את עצמנו בזה‪ ,‬שכל דבר בעבודת ה' הנראה בעינינו‬ ‫כרחוק ונפלא מאתנו‪ ,‬נדע ונשכיל שהרגשת הריחוק הזה הוא היפך הדרך האמיתית‪.‬‬ ‫והוא ענין כללי השייך בכל התורה כולה‪ ,‬שכאשר מדברים על דברים שבקדושה אשר‬ ‫בעיני האדם הם נראים כדברים קשים ובלתי ניתנים להשגה‪ ,‬הרי זה סימן מובהק‬ ‫שאין זה הדרך הנכון‪ ,‬כי האמת הוא "כי קרוב אליך הדבר מאד"‪ ,‬וצריך למצוא את‬ ‫הדרך האיך להתחבר שיהא לו שייכות ונגיעה עד שהדבר יהיה קרוב אליו מאד‪.‬‬ ‫כח הדיבור והתפילה‬ ‫והנה‪ ,‬כל אריכות דברי התניא בספרו היא‪ ,‬להגיע לבחינת "כי קרוב אליך הדבר מאד"‪.‬‬ ‫אבל אחד הדברים שהתניא מרבה לדבר אודותיו‪ ,‬שהוא נוגע ושוה לכל נפש‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬הענין של כח הדיבור השייך אל הפה‪ ,‬שעל זה מרמז לשון הכתוב "כי קרוב אליך‬ ‫הדבר מאד"‪ ,‬והאיך קרוב הדבר‪ ,‬קודם כל‪ ,‬באמצעות "בפיך"‪ ,‬ומשם ‪" -‬ובלבבך‬ ‫לעשותו"‪.‬‬ ‫וכך יוצא גם מהתרגום יונתן בפירושו על פסוק זה‪ ,‬שהדרך האיך קרוב הדבר מאד‪,‬‬ ‫הוא באמצעות כח הדיבור שמוציא האדם בפיו‪" ,‬בפיך ובלבבך"‪ ,‬דהיינו‪ ,‬על ידי‬ ‫דיבורים שהאדם מוציא מפיו בשימת לב‪ ,‬אשר זה משפיע עליו השפעה גדולה‪ .‬כי‬ ‫הדיבור יש לה כח גדול רב ועצום‪ ,‬ובפרט דיבורים כאלו הנאמרים בבחינת "בלבבך" ‪-‬‬ ‫בשימת הדברים על הלב‪ ,‬תוך התבוננות במה שמוציא מפיו‪ ,‬יש בכוחם להשפיע‬ ‫השפעה כבירה על כל מהות האדם‪.‬‬ ‫וזהו אחד היסודות הגדולים של כח התפילה‪ ,‬אשר מצד אחד התפלה הוא עבודה‬ ‫שבלב (תענית ב ע"א)‪ ,‬אבל מאידך גיסא‪ ,‬בלב לבד לא סגי‪ ,‬ובלא הוצאת הדיבורים‬ ‫במו פיו אין זה נקרא תפלה‪ .‬ורק כאשר האדם מתפלל ומוציא דיבורי התפלה מפיו יחד‬ ‫עם כוונה ומחשבה על מה שהוא מוציא מפיו‪ ,‬אזי יש בכח תפילה זו להשפיע על נפשו‬ ‫השפעה גדולה‪.‬‬ ‫התבונה‬ ‫פר' נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫דולה‬ ‫יב‬ ‫והרי סדר נוסח התפילה מלא וגדוש עם כל יסודות היהדות‪ :‬אמונה‪ ,‬יחוד ה'‪ ,‬אהבת‬ ‫ה' ויראתו‪ ,‬ביטחון‪ ,‬התבוננות בגדלות הבורא ובטובו‪ ,‬תשובה ובחירה ‪ -‬כל‬ ‫היסודות הגדולים האלו שהם כולם מצוות דאורייתא התלויות בלב וטומנים בחיבם‬ ‫דברים גדולים ‪ -‬וכל הדברים האלו מקיימים בשעה שעומדים להתפלל ברעותא דליבא‪.‬‬ ‫וכבר הבאנו את דברי התניא באגרת הקודש‪ ,‬שכותב גם כן בחינה זו‪ ,‬שתפילה‬ ‫אינה דבר של מה בכך‪ ,‬אלא התפילה כוללת בקרבה יסודות למצוות דאורייתא‬ ‫רבות הנעשות על ידיה‪.‬‬ ‫תמצית פרק י'‬ ‫בשבוע שעבר התחלנו בלימוד פרק י' בספר התניא‪ ,‬המדבר בענין מהות המדריגה‬ ‫של הצדיק‪ .‬לאחר שנתבאר בפרקים הקודמים שהאדם נחלק לשני חלקים‪,‬‬ ‫חלק הנפש האלוקית וחלק הנפש הבהמית‪ ,‬ושיש מלחמה גדולה ביניהם‪ ,‬התחיל בפרק‬ ‫י' לבאר אודות מדריגת הצדיק‪ .‬וביאר דיש בזה שתי בחינות‪ :‬צדיק גמור וצדיק שאינו‬ ‫גמור‪ .‬צדיק גמור מכונה בשם "צדיק וטוב לו"‪ ,‬וצדיק שאינו גמור נקרא בשם "צדיק ורע‬ ‫לו"‪ .‬ופירוש "צדיק וטוב לו" היינו שכל הרע שבו נתהפך לטוב ואין בו רע כלל‪ ,‬רק "טוב‬ ‫לו" ‪ -‬יש בקרבו רק חלק הטוב‪ ,‬כי נפשו הבהמית וכל רצונות הגשמיות שבלבו נתהפכו‬ ‫לרצונות רוחניים ונעשה כולו רוחניות ‪ .‬מה שאין כן "צדיק ורע לו"‪ ,‬אף שהוא צדיק‬ ‫גמור ואין הרע פועל בו כלל‪ ,‬מכל מקום לא נתבטל הרע לגמרי אלא הוא בטל אל‬ ‫הטוב‪ ,‬והיינו "ורע לו"‪ ,‬שהרע שבו בטל אל הטוב‪ .‬וביאר שבבחינה זו של "צדיק ורע‬ ‫לו" יש מדרגות רבות‪ ,‬כי הדבר תלוי לפי שיעור ביטול הרע‪ .‬אך צדיק גמור הוא בבחינת‬ ‫"בני עליה"‪ ,‬על דרך שאמר רבי שמעון בר יוחאי "ראיתי בני עליה והן מועטין"‪ ,‬וביאר‬ ‫הטעם שנקראים בשם "בני עליה"‪ ,‬כי הרע נתעלה ממקום הרע ונתהפך לטוב‪ ,‬ומהאי‬ ‫טעמא נקראים הצדיקים גמורים בשם "בני עליה"‪.‬‬ ‫טעם נוסף מדוע הצדיק נקרא 'בן עליה'‬ ‫ואנו אוחזים לקראת סוף הפרק‪ .‬ועוד נקראים בני עליה ‪ -‬טעם נוסף על מה שנקרא‬ ‫הצדיק הגמור בשם "בן עליה"‪ ,‬הוא מפני שגם עבודתם בבחינת ועשה טוב‬ ‫יג‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י'‬ ‫דולה‬ ‫בקיום התורה ומצותיה הוא לצורך גבוה ומעלה מעלה עד רום המעלות ‪ -‬הרי יש‬ ‫שני חלקים בהאדם ‪ ,‬חלק של 'סור מרע'‪ ,‬וחלק של 'עשה טוב'‪ .‬ומה שדובר לפני כן‪,‬‬ ‫הוא לגבי 'סור מרע' – דלגבי הרע שבאדם‪ ,‬יש אחד שהרע עדיין פועלת בקרבו‪ ,‬ויש‬ ‫מי שהרע כבר אינה פועלת בקרבו‪ .‬ו"בן עליה" פירושו‪ ,‬שכל הרע שבו נעשה טוב‪ ,‬ולכן‬ ‫מכונה על שם "עליה"‪ .‬אבל בחלק הטוב יש בו גם כן סיבה מדוע מכונה בשם "עליה"‪,‬‬ ‫מאחר שכל מטרתו ומגמתו הוא לצורך גבוה‪ ,‬ולא כדי לדבקה בו ית' בלבד לרוות‬ ‫צמאון נפשם הצמאה לה' כמו שכתוב 'הוי כל צמא לכו למים'‪ ,‬וכמו שכתבתי‬ ‫במקום אחר ‪ -‬דיש בחינת צדיק כזה‪ ,‬שמטרתו היא לדבקה בה'‪ ,‬ובוערת בקרבו אהבה‬ ‫עזה כזו שכוסף לדבקה בו יתברך‪ .‬והוא בבחינת "צמא"‪ .‬אבל הבחינה הזו של 'בן עליה'‪,‬‬ ‫הוא שעומד בדרגה כזו‪ ,‬אלא כדפירשו בתיקונים איזהו חסיד המתחסד עם קונו ‪-‬‬ ‫עם קן דיליה לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתיה בתחתונים ‪ -‬והיינו שבחינת אהבת‬ ‫ה' של הצדיק גמור היא כזו‪ ,‬שאיננה אפילו בבחינת צמאון‪ ,‬אלא במדרגה נעלה מזו‪,‬‬ ‫שעושה הכל לגמרי לשם שמים‪ ,‬ועושה זאת פשוט לשם יחוד קודשא בריך הוא‬ ‫ושכינתיה‪ ,‬מתוך רצון וחשק שפעולותיו יגרמו יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה‬ ‫והתגלות אלוקות‪ ,‬שהקב"ה יתגלה בתחתונים‪.‬‬ ‫תכלית הבריאה להיות לו דירה בתחתונים‬ ‫וכבר דובר בזה‪ ,‬שכל תכלית בריאת העולם הוא‪ ,‬מה שכתוב במדרש‪ ,‬והתניא מביאו‬ ‫בפרק ל"ז "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים"‪ .‬אשר זהו תכלית הכל‪.‬‬ ‫ומימות בריאת העולם ברא הקב"ה את הבריאה כולה כדי שתוכל להיות לו דירה‬ ‫בתחתונים‪ .‬ואצל בריאת אדם הראשון נתהוה מצב של חטא‪ ,‬והוצרכו להמתין עד‬ ‫שיבואו לעולם אלו הראויים שתשרה עליהם השכינה בבחינה זו של "דירה בתחתונים"‪,‬‬ ‫שזה היה מאז שהופיע אורו של אברהם אבינו‪ .‬ומאברהם אבינו התחילה כל ההשתלשלות‬ ‫של האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬והעמדת עם ה'‪ ,‬אשר יבואו לקבל את התורה‬ ‫ובזה יזכו לגרום להשראת השכינה‪ ,‬שזהו ענין המצוה של "ושכנתי בתוכם"‪ ,‬ויגיעו למדרגה‬ ‫העליונה שיזכו להשראת השכינה‪ .‬ובהמשך לזה הוא ענין כניסתם לארץ ישראל‪ ,‬ששם‬ ‫זוכים לשלימות של בית הבחירה‪ ,‬עד שבעוונותינו הרבים חרב בית המקדש‪.‬‬ ‫התבונה‬ ‫פר' נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫דולה‬ ‫יד‬ ‫ומאז "לא מצאה היונה מנוח לכף רגלה" – וכלשון המובא בזוה"ק (הקדמת תיקו"ז א'‬ ‫ע"ב) בתיאור המצב של השכינה הק' בגלות‪ ,‬שמביאים לשון פסוק זה‪ .‬והכוונה‪,‬‬ ‫שהשכינה הק' אינה מוצאת מנוח לכף רגלה ואינה יכולה לשרות בתחתונים‪ .‬אולם‬ ‫איש ישראל הזוכה לקיים מצוה כלשהי או דבר טוב‪ ,‬אזי יש בחינה – אף שאינו‬ ‫בשלימות כפי שהיה מראש מקדם‪ ,‬וכפי שנזכה שיהיה לעתיד בבנין בית השלישי ‪-‬‬ ‫מכל מקום באמצעות כל קיום מצוה נעשה ונפעל בחינה מסוימת של יחוד קודשא בריך‬ ‫הוא ושכינתיה‪.‬‬ ‫והצדיק ביודעו שקיום מצוותו כוחה גדול לגרום ליחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה‪,‬‬ ‫זה מה שגורם לו שיתלהב לבו בחשק ואהבה גדולה כל כך‪ ,‬למען שמו‬ ‫באהבה ובלתי לה' לבדו‪ ,‬בהתבוננו בזכיה העצומה שהוא זוכה באמצעות קיום‬ ‫מצוותיו‪ ,‬שגורם הוא בזה להמשיך שכינתו בתחתונים‪ .‬וזהו בחינה של "חסיד המתחסד‬ ‫עם קונו"‪ ,‬שכל מגמתו בעבודתו הוא רק למען שמו ית' בלי שום עירוב כוונה אחרת‪.‬‬ ‫הצדיק הוא בחינת בן‬ ‫וכמו שכתוב ברעיא מהימנא פרשת תצא‪ ,‬כברא דאשתדל בתר אבוי ואימיה‬ ‫דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה ורוחיה ונשמתיה כו' – שזהו בחינת 'בן'‪ .‬שכן‬ ‫יש בחינת 'עבד' ויש בחינת 'בן'‪ .‬וכנוסח שאומרים בתפילת ראש השנה "אם כבנים אם‬ ‫כעבדים"‪ .‬והבן יש לו בחינה כזו שמשתדל אחר אביו ואמו‪ ,‬ורחים לון יתיר מגרמיה ‪-‬‬ ‫הוא אוהב אותם יותר מאשר את עצמו‪ ,‬ומוסר עצמו עבורם‪ ,‬ומסר גרמיה למיתה‬ ‫עלייהו למיפרק לון כו' ‪ -‬וזוהי אותה הבחינה שהצדיק חפץ‪ ,‬שמוסר נפשו בשביל‬ ‫שיזכה שבאמצעות מעשיו תהיה גאולה לשכינה‪ ,‬וכמו שכתבתי במקום אחר‪.‬‬ ‫ולכן נקרא שמו "בן עליה"‪ ,‬כי 'עליה' פירושו‪ ,‬שעושה הכל רק עבור ענין נעלה‪ ,‬ואינו‬ ‫עושה עבור עצמו‪ ,‬ואפילו לא בבחינת צמאון אל הקב"ה ותשוקה אליו‪ ,‬כי אינו‬ ‫עושה לצורך עצמו כלל‪ ,‬אלא הכל רק עבור הקב"ה‪.‬‬ ‫וזוהי השלמת ההבנה להבין מהו מדרגת הצדיק גמור‪ ,‬אשר ביטל את יצרו הרע לגמרי‪,‬‬ ‫ומלבד זאת כל עבודתו את ה' נעשית בשלימות כזו להתמסר לגמרי אל הקב"ה‪.‬‬ ‫טו‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י'‬ ‫דולה‬ ‫על פי סוד שתי הבחינות באים ממקור אחד‬ ‫[ושניהם עולים בקנה אחד‪ ,‬כי ע"י הבירורים שמבררים מנוגה מעלים מיין נוקבין‬ ‫ונעשים יחודים עליונים להוריד מיין דכורין שהם הם מימי החסדים שבכל‬ ‫מצוה ומצוה מרמ"ח מצות עשה‪ ,‬שכולן הן בחינת חסדים ומיין דכורין‪ ,‬דהיינו‬ ‫המשכת קדושת אלהותו יתברך מלמעלה למטה להתלבש בתחתונים כמ"ש‬ ‫במ"א] ‪ -‬בסוגריים כאן מוסבר על פי דרך הקבלה האיך שתי בחינות אלו שנתבארו‬ ‫בפירוש הכינוי 'בן עליה' – שהם‪ ,‬בחינת ביטול הרע‪ ,‬והבחינה של עשיית כל הענינים‬ ‫רק לשם שמים ‪ -‬שניהם עולים בקנה אחד ונמשכים במקורם מאותו ענין‪.‬‬ ‫האיך מהות הספר מתיישב עם הבאת מדרגות גבוהות של צדיקים‬ ‫והנה כאשר עוסקים אנו ומדברים כאן מענין עבודת הצדיקים‪ ,‬והרי נפשנו יודעת מאד‬ ‫עד כמה רחוקים אנו מאד ממדרגת הצדיקים‪ .‬והרי דברנו מקודם שתכלית ספר‬ ‫התניא היא "כי קרוב אליך הדבר מאד"‪ ,‬האיך לקרב אלינו את כל הענין‪ .‬ואין מטרת‬ ‫הספר כדי שנלמד ענינים של מדריגות הצדיקים הרחוקים וגבוהים מאתנו לשם לימוד‬ ‫וידיעת הדברים גרידא‪ ,‬אלא צריך למצוא דרך האיך לקרב את הדברים באפס מה‬ ‫אלינו בכדי שתהא לנו אחיזה כלשהי בהם‪.‬‬ ‫בר"ה מקבל כל אחד השגות גבוהות במלכות שמים‬ ‫והנה נמצאים אנו כבר בערב שבת קודש שלפני ראש השנה‪ ,‬והזמן גרמא לעסוק‬ ‫בהכנה דרבה לקראת ראש השנה הקרב ובא‪ .‬והרי עבודת ימי ראש השנה‬ ‫כוללת בקרבה נקודות רבות‪ .‬אך אחד הענינים של ראש השנה הוא‪ ,‬שבו זוכה כל אחד‬ ‫ואחד מישראל להתעלות ולהתרומם ממצבו שהוא רגיל ונמצא בו במשך כל השנה‪.‬‬ ‫דהלא הבה נתבונן במה שחז"ל תקנו ביום זה להיות עסוקים בו מבואו ועד צאתו‬ ‫בהמלכת הקב"ה‪ .‬וכל אחד מישראל מקטן ועד גדול יחד שבטי ישראל לכל‬ ‫דרגותיהם מתייצבים ועומדים להתפלל לפני הקב"ה‪ ,‬ומבקשים ומתחננים‪" ,‬ותמלוך‬ ‫אתה הוא ה' לבדך על כל מעשיך"‪" ,‬ובכן תן כבוד ה' לעמך"‪" ,‬מלוך על כל העולם‬ ‫כולו בכבודיך"‪" ,‬וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו"‪ ,‬וסדר‬ ‫התבונה‬ ‫פר' נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫דולה‬ ‫טז‬ ‫מלכויות זכרונות ושופרות‪ ,‬וכל סדר התפילה סובב והולך סביב קוטב זה‪ ,‬לבקש על‬ ‫גילוי כבוד מלכות שמים‪ .‬ולכאורה הרי נמצאים בזמן של יום הדין‪ ,‬שבו דנים את האדם‬ ‫על כל מה שיעבור עליו במשך השנה הבאה‪ ,‬והרי כל אחד יש לו את צרכיו ועניניו‬ ‫שצריך לסדר‪ ,‬ואילו היתה ניתנת בידינו ההחלטה מה לקבוע ולהכניס בנוסח התפילה‬ ‫ביום זה‪ ,‬בוודאי היינו קובעים בו תפילות ובקשות על צרכי עמך המרובים‪ .‬אולם‬ ‫המציאות היא שעיקר העסק במשך כל היום הוא‪ ,‬לבקש על מלכות הקב"ה‪ ,‬וכל הנוסח‬ ‫הוא‪ ,‬לא ש'אני' אזכה לקבל עול מלכות שמים‪ ,‬אלא בביטול הגמור אל השי"ת שיתגלה‬ ‫כבוד מלכותו וימלוך על כל העולם כולו בכבודו‪ .‬וכשהאדם יתבונן בנפשו‪ ,‬וכי הוא‬ ‫אוחז בזה‪ ,‬וכי באמת נוגע בלבו דבר זה שמלכותו של הקב"ה תתגלה ושכבר ימלוך על‬ ‫כל העולם‪.‬‬ ‫אבל האמת היא‪ ,‬שאכן‪ ,‬בראש השנה כל אחד מישראל נמצא שם במדרגה ההוא‪,‬‬ ‫וכל אחד מתעלה ומתרומם‪ ,‬כל אחד לפי מצבו‪ ,‬ומתגלה בגילוי עצום הבחינה‬ ‫של "כי קרוב אליך הדבר מאד"‪ ,‬כי כל אחד מתעלה באמת בתוך המצב של ראש‬ ‫השנה ומקבל השפעת רוממות והתעלות‪ ,‬עד שמרגיש באמת רגשי קודש של מלכות‬ ‫שמים‪.‬‬ ‫בר"ה כל אחד שרוי בתוך מצב ההמלכה‬ ‫והדבר יתבאר ביתר שאת‪ ,‬על פי המעשה שמסופר על הרה"ק רבי שלמה מקארלין‬ ‫זי"ע – ובכמה מקורות מספרים זאת על צדיקים אחרים – שבראש השנה בעת‬ ‫שהגיע לאמירת 'המלך' התעלף‪ .‬ושאלוהו לאחר מכן‪ ,‬מה אירע שגרם לו להתעלף‪.‬‬ ‫השיב ואמר‪ ,‬כי בעת אומרו 'המלך' נזכר בלשון הגמרא (גיטין נו ע"א) "אי מלכא אנא‪,‬‬ ‫עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי"‪ .‬כך גם כביכול הקב"ה יענה לעומתו בעת שזועק‬ ‫'המלך' ויאמר לו‪ ,‬וכי איפה היית עד עכשיו‪.‬‬ ‫ולכאורה נשאלת השאלה ויש להקשות‪ ,‬וכי אין אנו אומרים בכל יום 'המלך'‪ ,‬והרי‬ ‫בכל יום תמיד שחרית מנחה וערבית בכל תפילה שאנו מתפללים‪ ,‬אנו‬ ‫מזכירים 'המלך'‪ ,‬כגון "ארוממך אלקי המלך"‪" ,‬ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו"‪,‬‬ ‫יז‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י'‬ ‫דולה‬ ‫וכאלה רבות‪ .‬וכמו כן אומרים בכל יום את הפסוק "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם‬ ‫ועד"‪ ,‬כפי שאומרים אותו בראש השנה‪ .‬וכן בכל ברכה וברכה שמברכים מזכירים "מלך‬ ‫העולם"‪ .‬ואם כן על מה הרעש‪ ,‬וכי לא שמע עד היום את אמירתו תיבות אלו‪ ,‬ועל מה‬ ‫אחזו רעדה ופחד בעת אמירת 'המלך' עד כדי כך שהתעלף‪.‬‬ ‫וגם יש לתמוה‪ ,‬האיך יתכן לבוא לעומק הרגשה כזו כמו שהרגיש הרה"ק מקארלין‬ ‫זי"ע ד"אי מלכא אנא אמאי לא אתית עד האידנא"‪ ,‬וכי נעלם מעיניו את דבר‬ ‫היותו מקבל עליו עול מלכות שמים בכל יום ובכל שעה ובכל רגע‪.‬‬ ‫אמנם עומק הדבר הוא‪ ,‬דבאמת המלכות של ראש השנה הוא ענין אחר לגמרי‪ ,‬כי אז‬ ‫הוא התגלות המלכות באופן מוחשי ונגלה לכל‪ .‬כי יכולים "לדבר" מלכות‪,‬‬ ‫ויכולים "להרגיש" מלכות‪ ,‬אך למעלה מזה יכולים "לחיות" את המלכות – להיות נוכח‬ ‫שם בתוך המלכות ‪ -‬כל אחד לפי דרגתו‪ .‬וזה מה שנעשה ונפעל בראש השנה‪.‬‬ ‫והרה"ק רבי שלמה קארלינער זי"ע לפי דרגתו הרמה‪ ,‬כאשר אמר 'המלך' בראש‬ ‫השנה‪ ,‬היה נמצא שם ממש שרוי בתוך המלכות‪ .‬וכיון שהיה שם‪ ,‬היו אלו‬ ‫מילים אחרות‪ ,‬לא היה זה אותו 'המלך' שאומרים בכל ימות השנה‪ .‬ולפי דרגתו הגיע‬ ‫להתפעלות כזו עד כדי אפיסת הכוחות ליפול חלשות‪.‬‬ ‫התגלות המלכות אצל כל אחד‬ ‫וגם אנחנו לפי דרגתינו צריך שנדע‪ ,‬שכל אחד ואחד אכן משתנה בראש השנה ועולה‬ ‫ומתעלה למדריגה רמה כזו‪ ,‬עד כדי שהוא נמצא במצב כזה שבאמת נוגע בנפשו‬ ‫אז ענין מלכות ה'‪ .‬וכמובן שהדבר תלוי עד כמה מקדישים לזה את תשומת הלב‬ ‫והעמקה והתבוננות במחשבתו‪ .‬אך כשיש את ההתבוננות הרצויה‪ ,‬אזי ביכולת של כל‬ ‫אחד מישראל להגיע אז למצב כזה‪ ,‬שהדבר יהיה באמת בוער בקרבו ונוגע ללבו‪ ,‬לכסוף‬ ‫ולהשתוקק מה יהא עם מלכות שמים‪ .‬ושיהיה נוגע לו בעומק נקודת לבבו למה זה‬ ‫מלכות שמים נמצאת בהעלמה ובשפל המצב כזה‪ .‬ואחת משאלתו לזה היום קוינו לו‪,‬‬ ‫שהשי"ת יגלה כבוד מלכותו בעולם‪" ,‬ויאתיו כל לעבדך‪ ,‬ויברכו שם כבודיך‪ ,‬ויגידו‬ ‫באיים צדקך וכו'‪ ,‬ויתנו לך כתר מלוכה"‪ ,‬ותמה תמה יקרא‪ ,‬מה זה ועל מה זה‪ ,‬האיך‬ ‫התבונה‬ ‫פר' נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫דולה‬ ‫יח‬ ‫יתכן כדבר הזה‪ ,‬שהבורא ית"ש ברא את עולמו במטרה ותכלית כדי שתתגלה‬ ‫ותתפשט מלכות שמים בכל מקום‪ ,‬ועתה ירדנו פלאים וההפקרות שולטת בכל פינות‬ ‫ומחנות‪ ,‬תוך כדי שמלכות שמים מושפלת עד שאול תחתיה בתכלית השפלות והביזיון‬ ‫רח"ל‪ .‬והצעקה בוקעת ועולה מאליה מפנימיות הלב‪ :‬עד מתי? מה יהיה? אימתי‬ ‫תתגלה כבר מלכות שמים‪ ,‬ויתקיים כבר "מלוך על כל העולם כולו"‪" ,‬וידע כל פעול‬ ‫כי אתה פעלתו"‪ .‬האיך יתכן שמתהלכים אנשים בעולם‪ ,‬ואין הם יודעים מי בראם ומי‬ ‫יצרם‪ ,‬ולא ידעו ולא יבינו אשר "ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה"‪.‬‬ ‫ואף שתמיד במהלך כל השנה‪ ,‬עניניו הגשמיים הם אלו שעומדים בראש מעייניו של‬ ‫האדם ובהם הוא מוצא ענין‪ ,‬אבל זוהי שגב מעלת גודל הזמן של ראש השנה‪,‬‬ ‫שאז יכול כל אחד לפי מדרגתו לזכות לקבל איזה נגיעה כלשהי בדרגתו של הצדיק‬ ‫שאודותיו מדבר התניא‪ .‬אלא שזה הצדיק עמל והתייגע על כך עד שזכה להגיע למקום‬ ‫כזה‪ ,‬שמהותו נהפך להיות כן‪ .‬ואילו בראש השנה עיצומו של יום הוא הגורם לזה‪ ,‬שבו‬ ‫הקב"ה מביא אלינו הארה כזו מן השמים‪ ,‬עד שגם לנו יש שייכות לזה‪ .‬ואם כן‪ ,‬אכן‬ ‫זהו ממש בבחינת "כי קרוב אליך"‪.‬‬ ‫ההצעה "לחסוך" ולא להצטרך לעבור את חודש תשרי‬ ‫שמעתי שכ"ק אדמו"ר מסלונים בעל הנתיבות שלום זצ"ל דיבר פעם בשיחת‬ ‫קדשו‪ ,‬דלו יצוייר שיבואו אל אדם וישאלו אותו האם הוא מסכים להצעה‬ ‫כזו‪ ,‬שיסדרו עבורו שיכול הוא לחסוך את כל המעבר של הימים הנוראים‪ ,‬ובמקום כל‬ ‫המהלך של ההשכמה לאמירת הסליחות‪ ,‬והעבודה המאומצת בראש השנה ויום‬ ‫הכיפורים‪ ,‬עם כל ה'לחץ' וה'מתח' הנלוים אליהם‪ ,‬הנה פוטרים אותו מכל זה‪,‬‬ ‫ומבטיחים לו שיזכה לשנה טובה ושלא יחסר לו כל טוב‪ ,‬מבלי שיצטרך לעבור את סדר‬ ‫עבודת הימים הנוראים‪ .‬האם האדם היה מסכים להצעה כזו‪.‬‬ ‫ורצה להביע בזה‪ ,‬שיתחילו להתבונן מה רוצים כאן ומה המטרה והתכלית של כל‬ ‫עבודת ימי הרחמים והרצון‪ .‬דאם ניגשים לזה מתוך ראיה כזו‪ ,‬דהיות ויש כאן‬ ‫ראש השנה ויום הדין‪ ,‬וצריכים לצלוח אותו כדי לזכות בדין ולפעול שנה טובה ומתוקה‪,‬‬ ‫יט‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י'‬ ‫דולה‬ ‫וממילא נדרש לעשות פעולות לשם כך – לומר סליחות‪ ,‬ולהתפלל בראש השנה‪,‬‬ ‫ולשמוע שופר‪ .‬אבל בוודאי היה עדיף אילו ה' היה נותן לנו כל זה גם בלא צורך‬ ‫בפעולות אלו‪.‬‬ ‫אבל צורת המבט הנכון וההתבוננות האמיתית צריכה להיות‪ ,‬שצריך להתבונן איזו‬ ‫מהפכה מחוללים ימי הסליחות וראש השנה ועשרת ימי תשובה בחייו של יהודי‪,‬‬ ‫וכיצד האדם מתרומם מבחינה רוחנית ונעשה ונתהפך למהות אחרת לגמרי‪ .‬עד שבלתי‬ ‫אפשר לוותר על כך‪ ,‬כי האדם זקוק לזה לצורך חייו‪ ,‬זה דבר נעלה ומרומם‪ ,‬שמשפיעים‬ ‫עלינו השפעות גדולות מלעילא בעצם המציאות של ראש השנה‪ .‬אלא שכדי שיוכל‬ ‫להתגלות הופעת זמן גדול כזה‪ ,‬הריהו מלובש בלבוש כזה של 'יום הדין' ושאר הדברים‬ ‫הנלוים‪ .‬אך באמת‪ ,‬שהכח הרוחני שנשפע על האדם כתוצאה מכל סדר המועדים‬ ‫וזמנים של ירח ה איתנים‪ ,‬עושה רושם גדול וחוקק חקיקה מסויימת בתוך נפשו פנימה‬ ‫של כל אחד מישראל – כל אחד לפי דרגתו ולפי מצבו ‪ -‬ונשמתו מושפעת מכך מאד‪,‬‬ ‫באופן שאין לנו בזה שום השגה‪ ,‬כי בעיניים גשמיים אין אנו יכולים לראות בדיוק כיצד‬ ‫זה משפיע‪ ,‬אך זה ברור שבלא זה בוודאי היה הכל אחרת לגמרי‪ ,‬אילו לא היתה מציאות‬ ‫זו של ההשפעה והרושם שימים אלו חורתים בתוך הנפש פנימה‪.‬‬ ‫איך היינו נראים לולא ר"ה ויוהכ"פ‬ ‫ובעלי המוסר משל ו משל למה הדבר דומה‪ ,‬לאותו מנקה רחובות שעמל טרח והזיע‬ ‫לנקות את חוצות העיר‪ ,‬וניגש אליו מאן דהו ושאל אותו‪ ,‬אינני מבין איזה‬ ‫תועלת יש מעבודתך‪ ,‬הלא עיניך הרואות שכל יום אתה עמל לנקות את הרחוב‪ ,‬ולאחר‬ ‫מכן הוא מ תלכלך שוב‪ ,‬ואתה צריך לעבוד שוב לנקותו‪ ,‬וכי לא לשווא יגיעך ועמלך‪.‬‬ ‫וענה‪ ,‬מה אינך מבין‪ ,‬אם אני לא אנקה את הטינוף והלכלוך בכל יום‪ ,‬הרי הם יצטברו‬ ‫ויערמו עד למעלה ראש‪ ,‬ורק בגלל שאני עובד כל יום לנקות‪ ,‬לכן יש רק לכלוך מועט‬ ‫שמתנקה בקלות‪.‬‬ ‫והוא הדבר‪ ,‬אילו לא היה ראש השנה ויום כיפור‪ ,‬היו נופלים לגמרי‪ .‬אלא כיון שניתן‬ ‫לנו מתנה טובה זו של ראש השנה ויום כיפור‪ ,‬אשר בהם מתרוממים ומתעלים‪,‬‬ ‫והקב"ה נותן לנו בהם כוחות רוחניים עליונים אשר באמצעותם יכולים לצאת משפל‬ ‫התבונה‬ ‫פר' נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫דולה‬ ‫כ‬ ‫המצב שנמצאים בו‪ .‬ובזה אנו נאחזים במעט ומסייע בעדנו שלא נמוט לגמרי‪ .‬ואיננו‬ ‫רוצים לדמות בנפשינו מה היה קורה אילו גם זה לא היה לנו‪ ,‬איזה פנים היה לנו אז‪.‬‬ ‫אלא שבחסד ה' עלינו נותנים לנו כוחות העליונים הללו כדי שעל ידם נוכל להתרומם‪.‬‬ ‫מסירות נפש להיות נזכר לפני ה' גם בעת משפט‬ ‫והדבר יתבאר בעומק יותר על פי דברי השפת אמת בביאור מאמרם ז"ל (ר"ה טז ע"א)‬ ‫שאמר הקב"ה בראש השנה אמרו לפני זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני‬ ‫לטובה‪ .‬ולכאורה קשה‪ ,‬הרי בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון‪,‬‬ ‫והקב"ה פוקד את כל מעשה עולם‪ .‬ואם כן מהו ענין "אמרו לפני זכרונות כדי שיעלו‬ ‫זכרוניכם לפני לטובה"‪.‬‬ ‫ומבאר בזה דבר נורא‪ ,‬שענין הזכרונות הוא שהאדם יתן אל לבו שהוא רוצה להיות‬ ‫נזכר לפני ה'‪ ,‬ואפילו שהוא יום המשפט ויראים מן הדין‪ ,‬מכל מקום כדאי לו‬ ‫הדבר להיות נזכר לפני ה'‪ ,‬על אף שזה זמן משפט‪ ,‬מחמת שיש לו חשק ורצון להיות‬ ‫נזכר לפניו ‪ .‬ויען שהאדם מתרצה ומקבל עליו להזכר לפני ה' אף במעמד ומצב של‬ ‫משפט‪ ,‬בזכות זה זוכים אל מה שאמרו חז"ל "אני עובר מכסא דין לכסא רחמים"‪ ,‬וזה‬ ‫גורם להמתקת הדינים‪ ,‬שעל ידי שהאדם מקבל עליו דבר זה להזכר לפני ה'‪ ,‬בזה זוכה‬ ‫להמתיק הדינים ושיעבור מכסא דין לכסא רחמים‪.‬‬ ‫וזוהי גם כן בחינה זו האמורה‪ ,‬שהאדם מסכים להשליך נפשו מנגד ואינו חושב ואינו‬ ‫מביט אז על עצמו כלל‪ ,‬וכל מגמתו בראש השנה הוא רק להיות נזכר לפני ה'‬ ‫ולהתרומם ולבוא לעמוד לפני ה'‪.‬‬ ‫מהות עבודת ימי הרחמים והסליחות‬ ‫ולאור דברינו שאנו מדברים‪ ,‬אודות הבחינה של "כי קרוב אליך הדבר מאד"‪ ,‬לקרב‬ ‫את הדבר להאדם שיבין עד כמה הוא קרוב ושייך לזה‪ ,‬חשבתי שבזה ניתן‬ ‫לפרש את מהות הזמן של חודש אלול וימי הסליחות‪ ,‬אשר מהותם הוא בבחינת "אני‬ ‫לדודי ודודי לי" (שה"ש ו ג)‪ ,‬והם מהוים הכנה לקראת ימי הדין של ראש השנה ועשרת‬ ‫ימי תשובה‪.‬‬ ‫כא‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י'‬ ‫דולה‬ ‫והענין הוא‪ ,‬כי באמת כשמגיעים לימי הדין בוודאי נופל על האדם אימתה ופחד‪ ,‬וכך‬ ‫הוא באמת לשון הרמב"ם (פיהמ"ש ר"ה פ"ד מ"ו) "לפי שהם ימי עבודה והכנעה‬ ‫ופחד ומורא" וכו'‪ .‬ובהתקרב הימים הנוראים מרגיש האדם בעצמו האיך שהוא נמצא‬ ‫רחוק‪ ,‬ונרתע מלהתקרב‪ .‬אך לשם כך נועדו ימי הרחמים של חודש אלול וימי הסליחות‪,‬‬ ‫שהם מתנה טובה שהעניק לנו השי"ת‪ ,‬בכדי שבהם נבוא ונתקרב לפני ה'‪ ,‬בבחינת‬ ‫"אני לדודי ודודי לי"‪ ,‬וכל מהותם ועניינם של חודש אלול וימי הסליחות באים כדי‬ ‫להתוודע ולהגלות שכל אחד מישראל באשר הוא‪ ,‬באיזה מצב שהוא נמצא בו‪ ,‬יכול‬ ‫הוא להתקרב ולהתרומם‪.‬‬ ‫כוונת תקיעת שופר של חודש אלול‬ ‫ועל דרך דאיתא בישמח ישראל (פרשת בראשית) בשם השל"ה הק'‪ ,‬שהכוונה שצריך‬ ‫לכוון בעת תקיעת שופר של חודש אלול הוא‪ ,‬אל מה רומז הסדר של תקיעה‪,‬‬ ‫שברים‪ ,‬תרועה‪ ,‬תקיעה‪ .‬ד'תקיעה' מורה על בחינת "האלקים עשה את האדם ישר"‬ ‫(קהלת ז כט)‪ ,‬שהתקיעה היא קול פשוט‪ ,‬ונרמז בו שהשי"ת ברא את האדם ישר‪ .‬ואחר‬ ‫כך 'שברים תרועה'‪ ,‬הם "גנוחי גנח" ו"ילולי יליל"‪ ,‬מרמזים על בחינת מחלה רח"ל‪,‬‬ ‫שהנפש נעשית חולה בבחינת "גנוחי גנח"‪ ,‬ואחר כך נעשית בבחינת מיתה שזהו "ילולי‬ ‫יליל"‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬אפילו שנמצאים במצב כזה‪ ,‬ה'תקיעה' שלאחריהם מורה‪ ,‬שהיכולת‬ ‫ביד האדם לחזור ולהתקרב להשי"ת ולהעשות בריה חדשה כיום היוולדו‪ ,‬וזוהי‬ ‫התקיעה האחרונה שתוקעים‪ ,‬המורה על הכח להתחדש ולהניח את כל העבר ולחזור‬ ‫שוב להיות בבחינת 'ישר'‪.‬‬ ‫וזהו ענין "כי ישרים דרכי ה'" (הושע ד י)‪" ,‬ישרים" דייקא‪ ,‬שהם שתי בחינות של "ישר"‪,‬‬ ‫קודם שיחטא האדם‪ ,‬ולאחר שיחטא ויעשה תשובה‪ ,‬שאז חוזר להיות ישר‪,‬‬ ‫זתד"ה‪.‬‬ ‫חיזוק להתקרב אל ה' בר"ה‬ ‫וזה מרמז לכל אשר בשם ישראל מכונה‪ ,‬אשר קול הקורא מכריז אליו‪ ,‬שיידע "כי קרוב‬ ‫אליך הדבר מאד"‪ ,‬שבכל מצב שרק נמצאים‪ ,‬יכולים להתקרב אל ה'‪ .‬ואת זה צריך‬ ‫התבונה‬ ‫פר' נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫דולה‬ ‫כב‬ ‫כל אחד לידע‪ ,‬ולשנן לעצמו מתוך אמונה שלימה באמיתת הדברים אשר "קרוב אליך‬ ‫הדבר מאד" וכפי שביאר התניא שזה קאי על כל המצוות וכדברי הרמב"ן‪ .‬ולדברי שאר‬ ‫ראשונים הכוונה למצות התשובה‪ ,‬שהיא בבחינת "כי קרוב אליך הדבר מאד"‪.‬‬ ‫וזה בא להורות לאיש הישראלי הניצב ועומד לפני ראש השנה‪ ,‬ויודע שצריך לחזור‬ ‫בתשובה‪ ,‬ומאידך גיסא הוא מכיר היטב במצבו הביש‪ ,‬ועל אף רצונו וחפצו לשוב‬ ‫אל ה' באמת‪ ,‬אך הרי ישנו את חלק הרע שבקרבו הרוצה שהאדם ימשיך בדרכו הרעה‪,‬‬ ‫ועל כן עושה אותו מיואש ושבור‪ ,‬כדי שלא יוכל לצאת ממצבו‪ .‬ולשם כך ניתנו לנו‬ ‫זמנים אלו‪ ,‬להתרומם בהם ולהתבונן ולהיווכח אשר "קרוב אליך הדבר מאד" – אכן‪,‬‬ ‫יש את היכולת לצאת מסבך העוונות ולהשתנות לגמרי‪ .‬ואין מן הצורך לחפש תיקונים‬ ‫גדולים לצורך תיקון העבר‪ ,‬אלא התיקון של העבר נמצאת בקבלה הטובה על העתיד‬ ‫ובמצב של השתנות להיות נעשה מעתה בריה חדשה‪.‬‬ ‫חיזוק להיות בשמחה‬ ‫ונוראות כתב הישמח ישראל (פרשת עקב)‪ - ,‬ולמדנו זאת לפני שבועות אחדים‪ ,‬אך‬ ‫מן הראוי לחזור עליו שוב כעת לפני ראש השנה – בהביאו את היסוד מדברי‬ ‫רבינו יונה שהקשה האיך שייך מציאות של "מעשיו מרובים מחכמתו"‪ ,‬איך יתכן‬ ‫לעשות מעשים בעוד שאין לו את החכמה לזה‪ .‬וביאר רבינו יונה שהכוונה‪ ,‬שכאשר‬ ‫האדם מקבל על עצמו קבלה טובה‪ ,‬ואף שעדיין אינו יודע מה‪ ,‬אלא הוא מקבל שכל‬ ‫מה שיאמרו לו יעשה‪ ,‬וכיון שיידע יעשה‪ ,‬ומקבל עליו בתמימות שיעשה את כל מה‬ ‫שילמוד בקיום רצון ה'‪ .‬הרי זה נחשב לו כאילו קיים כבר את כל המעשים‪.‬‬ ‫והוסיף על זה הישמח ישראל‪" :‬ועיקר ותועלת גדול ועצה היעוצה לזכות לקבלה‬ ‫ההוא‪ ,‬לבל יהיה חלילה בעצבות על כל אשר עשה‪ ,‬רק להיות שש ושמח על‬ ‫אשר זכה להיות מעם ה' הרחמן‪ ,‬שברוב רחמיו וחסדיו חושב מחשבות לבל ידח ממנו‬ ‫נדח בשום מקום וזמן ח"ו‪ ,‬וברוב אהבתו אלינו נתן לנו רפאות תעלה לכל החטאים‬ ‫בתשובה‪ ,‬וברגע קטן יוכל להיות בריה חדשה כקטן הנולד"‪ .‬וכמובא ברמב"ם ז"ל‬ ‫כג‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י'‬ ‫דולה‬ ‫שאדם המתעורר לתשובה‪ ,‬אמש היה שנאוי ומשוקץ ומתועב‪ ,‬ועכשיו הוא אהוב‬ ‫ונחמד וידיד‪ .‬כי הקב"ה ימינו פשוטה לקבל שבים‪ ,‬ואינו מבקש מאתנו שאנו נתקן הכל‬ ‫בעצמנו‪ ,‬אלא הוא כבר יתקן‪ ,‬וכל מה שדורש מעמנו הוא ההחלטה ברגע אחד להיות‬ ‫טוב‪ ,‬ובעצם ההחלטה הזו‪ ,‬זה גופא הוא התיקון‪.‬‬ ‫ומביא את הראיה מדברי הגמרא דאמרינן (קידושין מט ע"ב) "המקדש את האשה על‬ ‫מנת שאני צדיק גמור‪ ,‬הרי זו מקודשת מספק שמא הרהר תשובה בלבו"‪ .‬ואם‬ ‫היה בבירור שעשה תשובה‪ ,‬היתה מקודשת בוודאי‪ .‬הרי לן דמהו כל ענין התשובה‪,‬‬ ‫דאין המדובר במי שסיגף עצמו בתעניות וסיגופים‪ ,‬אלא שמא הרהר תשובה בלבו‪,‬‬ ‫וכיון שהרהר תשובה בלבו‪ ,‬כבר נעשה צדיק‪ .‬וממילא יקבל תשובה לתשובתו‪ ,‬ויהיה‬ ‫תמיד בשמחה‪ ,‬ועם השמחה והבטחון יבא לקבלה אמיתית‪ ,‬ויזכה באמת לתשובה‬ ‫שלמה‪ ,‬עכתד"ה‪.‬‬ ‫וזהו הדבר אשר התניא מרעיש עליו בכל ספרו‪ ,‬לבאר להסביר‪" ,‬כי קרוב אליך הדבר‬ ‫מאד בפיך ובלבבך לעשותו"‪ ,‬וזוהי ההקדמה לכל דבר‪ .‬ואם יעלה על לב האדם‬ ‫מחשבה כזו שהוא חוטא ופושע‪ ,‬וממילא הוא אינו ראוי לכלום‪ ,‬שיידע שזה נוגד את‬ ‫כל יסודות היהדות‪ ,‬שהרי כל היהדות מושתתת על הקריאה הנצחית של "כי קרוב‬ ‫אליך הדבר מאד"‪ ,‬שפירוש "כי קרוב אליך הדבר מאד" הוא‪ ,‬שבכל מצב שהאדם‬ ‫נמצא בו‪ ,‬יכול הוא לקבל על עצמו דבר מסוים ומכאן ולהבא להתקרב אל ה'‪.‬‬ ‫והאיך עושים זאת‪ ,‬ראשית‪ ,‬יבין ויכיר שהעבר אינו טוב‪ ,‬יחד עם ההבנה והקבלה‬ ‫שמכאן ולהבא יתנהג בדרך טובים‪ .‬והאיך יהיה נהפך לטוב‪ ,‬והרי ידוע שבלתי‬ ‫אפשר להתהפך ברגע אחד לכולו טוב בכל הענינים‪ ,‬לפי שאין האדם יכול לעמוד בזה‪.‬‬ ‫ועל כן כדי שתתקיים תשובתו‪ ,‬צריך לקבל על עצמו דבר אחד טוב‪ ,‬דבר קטן‪ ,‬שיוכל‬ ‫להתמיד בו זמן רב ולהתרגל בו‪ .‬ובהמשך הזמן יוכל להתרגל בדברים טובים נוספים‪,‬‬ ‫וכהנה וכהנה‪ .‬ובזה הוא התחלת דרך הטוב‪ ,‬וברגע שהתחיל לילך בדרך הטובה‪ ,‬בזה‬ ‫לבד כבר נעשה קרוב אל ה'‪ .‬ועל זה מסמל בחינת "כי קרוב אליך הדבר מאד"‪.‬‬ ‫התבונה‬ ‫פר' נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫דולה‬ ‫כד‬ ‫ההכנה לר"ה עם הרגשת פחיתות‬ ‫וזהו הענין הנחוץ בשבת זו שלפני ראש השנה‪ ,‬קודם שמתחילים לומר סליחות‪ .‬שכל‬ ‫מטרת הסליחות היא להורות דרך לחוש ולהרגיש הקירבה לה'‪ ,‬ולהכיר בזה‬ ‫שרצון ה' הוא לקרב אותנו אליו‪ ,‬וימי ראש השנה ויום הכיפורים נועדו כדי לקרבנו‬ ‫ולרומם אותנו ולהעלותנו ממצבינו‪ ,‬ולא חלילה כדי לדכאות אותנו שנרגיש האיך אנו‬ ‫ראויים‪ ,‬הגם שכן הוא טבע האדם להרגיש כך‪ ,‬וכדאיתא בתורת אמת‪ ,‬דהפרשה‬ ‫פותחת‪" :‬אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם"‪ ,‬כי הדרך הוא בהגיע ראש השנה‪,‬‬ ‫טבעו של כל אחד מישראל – והכוונה הן על אלו שהם באמת פושעים וחוטאים‪ ,‬אבל‬ ‫גם הצדיקים הגדולים‪ ,‬שאין לנו שמץ של השגה מהו בחינת חטא אצלם‪ ,‬מכל מקום‬ ‫גם הם מרגישים בחינה של חטא‪.‬‬ ‫ה"עבירות" של הרבי מלובלין‬ ‫ועל דרך שמביא השם משמואל את העובדא דהוה בעת שהרבי מלובלין זי"ע חזר‬ ‫מאמירת "תשליך"‪ ,‬ופגע בו הרה"ק מראפשיץ זי"ע שהיה בדרכו לילך‬ ‫ל"תשליך"‪ .‬שאלו הרבי מלובלין "נפתלי‪ ,‬לאן אתה הולך"‪ .‬השיב לו הרה"ק מראפשיץ‪:‬‬ ‫"הולך אני לתפוס את העבירות שהרבי השליך‪ ,‬שאני צריך אותם בשבילי"‪.‬‬ ‫והוספה לסיפור זה שמעתי מהגה"ח מוה"ר יוס'ל ציינווירט זצ"ל‪ ,‬שמקובל כך‪,‬‬ ‫שהרה"ק מראפשיץ זי"ע הזכיר אז את מה שאירע עמו פעם אחת‪ ,‬שנכנס‬ ‫אל רבו הרה"ק מלובלין זי"ע וראהו שבור מאד‪ .‬וכששאלו לפשר הדבר‪ ,‬השיב לו‬ ‫שנכשל בבוקר בעבירה‪ .‬ומה היתה העבירה‪ ,‬שהפסיק בדיבור לאחר אמירת "הודו"‬ ‫קודם "ברוך שאמר"‪ .‬והיתה לו הנהגה‪ ,‬שמאחר שבנוסח אשכנז אומרים "הודו" אחר‬ ‫"ברוך שאמר"‪ ,‬נחשב אצלו כבר לתחילת פסוקי דזמרה ואינו מפסיק בשיחה שם‪.‬‬ ‫ושאלו הראפשיצער רב מדוע דיבר הרבי‪ .‬והשיב שבאו להזכיר לפניו חולה אחד‪ ,‬ולא‬ ‫שמע את השם‪ .‬וניסה לרמוז שיגידו לו שוב‪ ,‬והלה לא הבין‪ ,‬עד שהוצרך להפסיק בדיבור‬ ‫ולשאול את השם‪ .‬ותמה הראפשיצער רב‪ ,‬הרי היה זה פיקוח נפש‪ ,‬ופיקוח נפש דוחה‬ ‫אפילו שבת‪ .‬וענה לו הרבי מלובלין‪ ,‬שאילו היה ראוי‪ ,‬לא היו מזמינים לפניו ניסיון כזה‬ ‫להפריעו מהנהגתו‪ .‬אלא זה מראה שמרמזים לו מן השמים על איזה ענין שצריך להשתפר‪.‬‬ ‫כה‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י'‬ ‫דולה‬ ‫והפטיר הרה"ק מראפשיץ ואמר‪ ,‬שעבירה כזו טובה עבורי – לאחוז במדריגה כזו‬ ‫שדבר כגון זה יהא נחשב כעבירה‪ ,‬זה כבר מדריגה‪.‬‬ ‫אתם ניצבים בר"ה דייקא מכח הרגשת פחד הדין‬ ‫אבל על כל פנים אין לנו השגה בסוג אנשים כאלו שאצלם דברים אלו נחשבים‬ ‫לעבירות‪ .‬אבל התורת אמת אומר שכל אחד מישראל נמצא לפני ראש השנה‬ ‫בהרגשה של "זוחלים ורועדים מיום בואך"‪ ,‬שהנה ראש השנה מתקרב ובא‪ ,‬ובאיך‬ ‫פנים יכולים לגשת אליה‪.‬‬ ‫ועל זה אומר הכתוב "אתם נצבים היום כולכם"‪ ,‬באופן הזה שבו אתם נצבים לפני‬ ‫ראש השנה בהרגשת אימה ופחד‪ ,‬זוהי הדרך לבוא לראש השנה‪ .‬ועם זה דייקא‬ ‫שהאדם יש לו הרגשה כזו‪ ,‬בזה הוא בבחינת "אתם נצבים" – הוא מקבל כוחות לעמוד‬ ‫ולהתייצב לפני ה' בראש השנה‪.‬‬ ‫מטרת ימי ההכנה לר"ה‬ ‫והשי"ת נתן לנו את הזמן שלפני ראש השנה שבו יוכל האדם לעמוד ולהתייצב ולחוש‬ ‫את היראה שיש מגודל הזמן‪ ,‬וכתוצאה מכך לקבל התעוררות והכרה‬ ‫שביכולתנו להפוך את המצב ולהיות "אהוב ונחמד וידיד"‪ ,‬באמצעות קבלה טובה‬ ‫אחת‪ ,‬ומתוך החלטה איתנה שמכאן ואילך ישפר מעשיו ויתקן אורחותיו‪ ,‬אשר בכוחה‬ ‫של קבלה טובה זו לתקן ולהפוך את הכל לטובה‪ ,‬ולגרום שיתהפך האדם לבריה חדשה‪,‬‬ ‫ולחזור לבחינת "האלקים עשה את האדם ישר"‪ ,‬בתיקון כל ה'שברים תרועה'‪ .‬וזוהי כל‬ ‫עבודת הימים האלה‪.‬‬ ‫הכח של השבת האחרונה של השנה לתקן כל השנה‬ ‫איתא בישמח ישראל (בפרשתן) דבשבת האחרונה של השנה אפשר לתקן את כל‬ ‫השבתות ואת כל השנה כולה‪ ,‬יעו"ש‪ .‬ועל פי דברינו יובן הענין על נכון‪ ,‬כי זוהי‬ ‫הנקודה‪" ,‬לעברך בברית ה' אלקיך"‪ ,‬להתחיל התחלה חדשה עם קבלות חדשות‪ ,‬עוד‬ ‫לפני ראש השנה‪ .‬ומתוך קבלה חדשה זו של שב"ק הזה להכנס אל תוך המצב של‬ ‫התבונה‬ ‫פר' נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫דולה‬ ‫כו‬ ‫התקרבות לה' טיפין טיפין עד שזוכים להתקרבות גמורה‪ ,‬והרי זה התיקון הגדול ביותר‪.‬‬ ‫ובזה הוא זוכה להפוך את כל העבר לטובה‪ ,‬כי כל העבר זוכה להתתקן באמצעות‬ ‫קבלת קבלה טובה‪.‬‬ ‫והישמח ישראל אומר שצריך להיות בשמחה מתוך הרגשה טובה על המתנה שהעניק‬ ‫לנו הקב"ה‪ ,‬שאנו זוכים לסליחה‪ ,‬ואנו זוכים לראש השנה ולמצות תקיעת‬ ‫שופר‪ ,‬ו זוכים ליראת שמים המושפעת בימים נוראים וגדולים אלו‪ ,‬לקבלת עול מלכות‬ ‫שמים בבחינת "תמליכוני עליכם"‪ ,‬שנעשים בריה חדשה – אדם חדש‪ ,‬עם קבלת עול‬ ‫מלכות שמים שלימה‪ .‬וזהו הכח של שבת הזו להפוך את הכל לטובה‪.‬‬ ‫יעזור השי"ת שכל אשר ישנו פה וכל אשר איננו פה‪ ,‬כולם יזכו בשבת גדולה זו‬ ‫להתהפך למוטב ולתקן את כל השנה כולה‪ ,‬ולזכות לכתיבה וחתימה טובה‪.‬‬