gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עטרת שלום · Ateres Shulom — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: עטרת שלום · Ateres Shulom

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

עטרת שלום · Ateres Shulom — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ראש השנה‬ ‫כ"ט אלול תשפ”ו‬ ‫שנה י"ז גליון תתכ"ג‬ ‫זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון‬ ‫בחינת מלכות והוא זעירא‪ ,‬ולכן בספרא דצניעותא (זוה"ק‬ ‫שמים וארץ על דרך כליון‪ ,‬כי לא נבראו העולמות כי אם‬ ‫מחלוקת תנאים בסדר בריאת שמים וארץ‬ ‫ח"ב קעו‪ ):‬נקראת עולם השבירה 'ארעא אתבטלת'‪,‬‬ ‫לששה ימים‪ ,‬רק שע"י השבת נתקיים העולם‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫איתא במדרש (ב"ר א טו) בית שמאי אומרים‪ ,‬השמים‬ ‫וארעא הוא מלכות‪ ,‬בחינת שם ב"ן‪.‬‬ ‫הרי שבששת ימי בראשית לא היה עדיין התיקון השלם‪,‬‬ ‫נבראו תחילה ואח"כ נבראה הארץ‪ .‬ובית הלל אומרים‪,‬‬ ‫ואח"כ היה בריאה חדשה שהוא ביום השבת‪ ,‬שאז‬ ‫הארץ נבראה תחילה ואח"כ השמים וכו'‪ .‬אמר רבי שמעון‬ ‫ארץ קודם שמים מרמז על עולם התיקון‬ ‫נשלמה עולם התיקון‪.‬‬ ‫בן יוחאי‪ ,‬תמיה אני היאך נחלקו אבות העולם ב"ש וב"ה‬ ‫ולכך כתוב 'אלה' שפוסל את הראשונים שהיה בבחינת‬ ‫על בריית שמים וארץ‪ ,‬אלא שאני אומר שניהם לא נבראו‬ ‫עולם השבירה‪ ,‬ועכשיו הבריאה של 'ביום עשות הוי"ה‬ ‫תחילת התיקון ביום השביעי ונגמר ביום השמיני‬ ‫אלא כאלפס וכסויה‪ ,‬שנאמר (ישעיה מח יג) 'קורא אני‬ ‫אלהים ארץ ושמים' שהיה ביום השמיני הוא עולם‬ ‫וכן משמע כאן בלקוטי תורה‪ ,‬וז"ל‪ :‬ותחילה הוברר‬ ‫אליהם יעמדו יחדו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והובא המחלוקת גם בגמרא‬ ‫התיקון‪ ,‬ולכך כתוב 'ארץ' תחלה‪ ,‬המרמז שכאן מדבר‬ ‫הפסולת‪ ,‬והקליפה קדמה‪ ,‬כדרך שהקליפה קודמת לפרי‪,‬‬ ‫חגיגה (יב‪ ,).‬ודעת רשב"י הוא שם בשם חכמים‪ ,‬ואח"כ‬ ‫מתיקון המלכות מבחינת מלכים דמתו‪ ,‬בבחינת 'אשת‬ ‫וזהו 'ישרצו המים שרץ נפש חיה' (שם א כ)‪ ,‬וכן כולם‪ ,‬עד‬ ‫הובא שם דעת ריש לקיש שאמר‪ ,‬כשנבראו ברא שמים‬ ‫חיל עטרת בעלה' (משלי יב ד)‪ ,‬בבחינת העלאת מ"ן (ע"ח‬ ‫יום הששי שנברא האדם‪ ,‬שהוא האוכל הנשאר‪ ,‬וע"כ‬ ‫ואח"כ ארץ‪ ,‬וכשנטה נטה ארץ ואח"כ נטה שמים‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫שער ט"ל)‪ ,‬אבל בתחילה שכתוב שמים לפני ארץ‪ ,‬מרמז‬ ‫בשבת נאסר ברירת הפסולת מתוך האוכל‪ ,‬מפני שזה היה‬ ‫שהיה פירוד בין ז"א למלכות‪ ,‬ולכך היה השבירה‪.‬‬ ‫בששת הימים דרך ברירות למעלה פסולת מתוך האוכל‪,‬‬ ‫מתי נברא העולם‬ ‫ובשבת לא היה הבירור‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ואע"פ שהיה צריך להיות‬ ‫ולכאורה יש לומר שבפלוגתא דב"ש וב"ה נחלקו ג"כ‬ ‫ב"ש מיירי מעולם השבירה ולכן הלכה כב"ה‬ ‫התיקון ביום השמיני ולא ביום השביעי‪ ,‬אבל לפי מה‬ ‫רבי אליעזר ורבי יהושע (ראש השנה י‪ ,):‬שרבי אליעזר‬ ‫ולפי זה אפשר לומר‪ ,‬דב"ש וב"ה אינם חולקים‪ ,‬כי ב"ש‬ ‫שאיתא באוצרות חיים (שער הנקודים פרק ד) על בחינת‬ ‫'שאול מרחובות הנהר' (שם לו לז)‪ ,‬שלא היה בו שבירה‬ ‫אומר בתשרי נברא העולם‪ ,‬ורבי יהושע אומר בניסן‬ ‫שסובר שהשמים נברא תחילה‪ ,‬מדבר מעולם השבירה‬ ‫נברא העולם‪ .‬דידוע ממרן האריז"ל (שעה"כ ענין ר"ה‬ ‫שהיה פירוד בין השמים לארץ‪ ,‬שלא היה העלאת מ"ן‪,‬‬ ‫כשאר המלכים‪ ,‬עיי"ש היטב‪ ,‬יובן כי ביום השביעי לא היה‬ ‫בו שבירה ממש‪ ,‬אך מכל מקום התיקון בשלימות הוא‬ ‫ד"א) שהחדשים של החורף הם בבחינת 'שמים' דהיינו‬ ‫וזהו מה שכתוב בתחילת התורה 'בראשית ברא אלהים‬ ‫ז"א בחינת רחמים‪ ,‬ולכן יש לומר שר"א סובר כמו ב"ש‬ ‫את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו'‪ ,‬וב"ה‬ ‫מתחיל ביום השמיני‪.‬‬ ‫שהשמים נבראו תחילה‪ ,‬והחדשים של הקיץ הם בבחינת‬ ‫שסובר שהארץ נבראה תחילה‪ ,‬מרומז בפסוק 'ביום‬ ‫'ארץ' דהיינו מלכות בחינת דין‪ ,‬ולכן ר"י סובר כמו ב"ה‬ ‫עשות ארץ ושמים' שכתוב ארץ תחילה‪ ,‬שמרמז לתיקון‬ ‫דעת הרמב"ם שהימים הראשונים נחשבים לשנה‬ ‫שהארץ נבראה תחילה‪ .‬והנה האריז"ל ביאר שם שאלו‬ ‫המלכות ממה שהיתה מקודם בפגם‪ ,‬וזה אומרו 'ביום‬ ‫והנה הימים הראשונים האלו של בריאת העולם‪,‬‬ ‫ואלו דברי אלהים חיים‪ ,‬רק שזה מדבר בפנימיות וזה‬ ‫עשות' שהוא התיקון‪ ,‬וזהו עיקר הבריאה‪ ,‬וזהו הסוד מה‬ ‫נחשבים לשנה בפני עצמו‪ ,‬כמבואר ברמב"ם בהלכות‬ ‫מדבר בחיצוניות‪ ,‬עיי"ש‪ .‬וכמ"ש רשב"י ור"ל הנ"ל‪.‬‬ ‫שהלכה כב"ה והבינהו‪ ,‬כי הוא מדבר מעולם התיקון‪.‬‬ ‫קידוש החודש (פ"ו ה"ח)‪ ,‬וז"ל‪ :‬והמולד הראשון שממנו‬ ‫תתחיל‪ ,‬הוא מולד בשנה הראשונה של יצירה וכו'‪ ,‬סימן‬ ‫שבירת הכלים לפני בריאת העולם‬ ‫דעת רשב"י ששניהם נבראו יחד‬ ‫להם בהר"ד‪ ,‬וממנו הוא תחלת החשבון‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועיי"ש‬ ‫בפירוש‪ ,‬שיוצא שהשנה הראשונה היה חמשה ימים‪ ,‬כי‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬דזה ידוע ממרן האריז"ל ('לקוטי‬ ‫והנה מרומז ג"כ דעת רשב"י שסובר שנבראו ביחד‪,‬‬ ‫מראש השנה מתחיל כל פעם שנה חדשה‪ .‬ומה שהיה רק‬ ‫תורה' בראשית) שלפני השבעה ימים הראשונים של‬ ‫בפסוק עצמו‪ ,‬היינו שכך עלתה במחשבה השבירה והתיקון‪,‬‬ ‫חמשה ימים‪ ,‬אע"פ שהיה צריך להיות שבעה‪ ,‬כי העיקר‬ ‫בריאת העולם‪ ,‬היה בבחינת עולם השבירה בחינת זיי"ן‬ ‫וזהו הכוונה שנתקנו ביחד‪ ,‬כי בפסוק הזה כתוב שניהם‪,‬‬ ‫הוא חמשה‪ ,‬והשאר נקראים כ"ל וכל"ה‪ ,‬שהם כוללים כל‬ ‫מלכים דמיתו המפורשים בפרשת וישלח כידוע‪ .‬ולכך‬ ‫'שמים' לפני 'ארץ'‪ ,‬ו'ארץ' לפני 'שמים'‪ .‬ויובן גם הכרעת‬ ‫החמשה‪ ,‬כמבואר בכתבי מרן האריז"ל ופשוט‪.‬‬ ‫כתוב 'והארץ היתה תהו ובהו' (בראשית א ב)‪ ,‬שמרמז‬ ‫ר"ל שם בחגיגה‪ ,‬כשבראם ואח"כ כשנטהם‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫לשבירת הכלים‪.‬‬ ‫הקב"ה יעזור שיהיה התיקון השלם ויושפע ביום הזה‬ ‫ה' זעירא של 'בהבראם' מרמז על שבירת הכלים‬ ‫כל מיני השפעות טובות‪ ,‬בני חיי ומזוני‪ ,‬ונזכר ונכתב לפניך‬ ‫התיקון נשלם ביום השבת‬ ‫אנחנו וכל עמך בית ישראל לחיים טובים ולשלום‪ .‬אמן‪.‬‬ ‫וזהו מה שמרמז הכתוב באמרו 'אלה תולדות השמים‬ ‫והארץ בהבראם' שכתוב בה' זעירא‪ ,‬המרמז לשבירת‬ ‫ואיתא באור החיים הקדוש על הפסוק 'ויכלו השמים‬ ‫יו"ט ראש השנה תשפ"ו‬ ‫הכלים שהיה בתחילת בריאת שמים והארץ‪ ,‬כי ה' הוא‬ ‫והארץ' (בראשית ב ג)‪ ,‬וז"ל‪ :‬כלומר‪ ,‬שכלתה בריאת כל‬ ‫שלמעלה שמכריעין שם אם זוכים לשפע זו‪ ,‬לזה‬ ‫שופר‪' ,‬בחדש' בי"ה‪ ,‬עד שיתמתקו ש"ו פ"ר‪,‬‬ ‫'משפט לאלהי' הוא אינו אלא ל'יעקב' שהם שאר‬ ‫דב"ש פ"ר‪' .‬בכסה' שתכסה 'ליום' העולה אלהי"ם‪,‬‬ ‫עם בני ישראל כנודע‪.‬‬ ‫אז 'חגינו'‪ ,‬כי אם לא תכסה הדינים שנמתקין על‬ ‫ידי שופ"ר‪ ,‬אז חס ושלום וכו' הם מקטריגים‪ .‬לזה‬ ‫'כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב'‪ .‬עולה‬ ‫'בכסה' שתכסה 'ליום' שהוא שם אלהי"ם‪ ,‬אז יהיו‬ ‫מספר שבעה רועים‪' ,‬אברהם יצחק יעקב משה‬ ‫עלינו ועל כל ישראל 'חגנו' בשמחה ושנה טובה‪.‬‬ ‫אהרן יוסף דוד' עם הכולל‪.‬‬ ‫'בן ביתי' תהלים פא ד‬ ‫'בן ביתי' תהלים פא ה‬ ‫ִּת ְקע ּו בַ ח ֶֹד ׁש ׁשוֹ ָפר ַּב ֵּכ ֶסה לְ יוֹ ם ַ ֵ ּ‬ ‫חגנ ּו‪( :‬תהלים פא ד)‬ ‫ִּכי חֹק לְ יִ שְׂ ָר ֵאל ה ּוא ִמ ׁ ְש ּ ָפט לֵ אל ֵֹהי יַ ֲעקֹב‪( :‬תהלים‬ ‫תקעו בחדש שופר‪ ,‬ר"ת שבת וס"ת שור‪:‬‬ ‫השליח ציבור בראש השנה ממתיק הדינים‬ ‫פא ה)‬ ‫'תקעו' אותיות 'תקע' של 'תקעו' עולה במספר‬ ‫רבן גמליאל אומר שליח צבור מוציא את הרבים‬ ‫עש"ר‪ ,‬שהוא י' של השם‪ ,‬ואות ו' של 'תקעו'‬ ‫'כי חוק לישראל הוא'‪ ,‬רצה לומר 'חוק' הוא יסוד‬ ‫ידי חובתן‪( .‬ר"ה לג‪ .):‬רצה לומר‪ ,‬רבן גמליאל‬ ‫הוא אות ו' של השם גם כן‪ ,‬והם י"ו בחינת דכר‪,‬‬ ‫צדיק המשפיע‪ ,‬כדאיתא בזהר (פרשת קדושים‬ ‫בא להודיענו שהש"ץ המתפלל לפני הקב"ה‪,‬‬ ‫ומשפיעים ולא מקבלים‪ ,‬ואיתא בפע"ח (שער ר"ה‬ ‫פ‪ ):‬ע"ש‪ ,‬ואיתא בע"ח (שער מ"נ ומ"ד פ"ה) מה‬ ‫צריך להוציא ביום ראש השנה את ישראל מכל‬ ‫פ"ו) סוד ראש השנה הוא תרין ראשין‪ ,‬ראש של‬ ‫שמושך היסוד מלמעלה אינו מתעבה ומתלבש‬ ‫חובותיהם של דנים ומקטרגים שיש עליהם‪ ,‬וימתק‬ ‫זכר וראש של נוקבא‪ ,‬והם ב' ימים של ראש השנה‪,‬‬ ‫כלל וכל כך גדולה הארתו למטה כמו למעלה‪ ,‬כי‬ ‫מהם כל הדינים‪ ,‬וזהו שאמר 'שליח ציבור מוציא‬ ‫יש בו כח מאור קדמאה‪ ,‬מה שאין כן השפע היורד‬ ‫ואיתא בטעמי המצות (פרשת בא‪ ,‬מצות קידוש‬ ‫את הרבים' היינו רובה ככולה‪' ,‬ידי חובתם' כאלו‬ ‫משאר ספירות ע"ש‪ .‬לזה אמר 'כי חוק' שהוא‬ ‫החדש) כל חדש מכל השנה הוא בבחינת ראש‪,‬‬ ‫אמר 'מידי חובתם'‪ ,‬עד שיהיו כולם זכאין‪ ,‬היינו‬ ‫המשפיע מלמעלה למטה בלי שום עיכוב‪ ,‬מכח‬ ‫שיש בו כוללת של שלשים יום‪ ,‬ע"ש‪ .‬לזה אמר‬ ‫שיזכה כל אחד שיכריעו אותו בראש השנה לכף‬ ‫אור קדמאה שיש בו זה השפע‪' ,‬לישראל הוא'‪ ,‬כי‬ ‫'תקעו' בחינת משפיעים‪' ,‬בחדש' ב' חדש הוא תרין‬ ‫זכות ולא לכף חוב‪ ,‬ולזה כיון גם כן הרב ברטנורא‬ ‫נודע שבחינת ישראל הוא גדול מבחינת יעקב‪ ,‬לזה‬ ‫ראשין‪ ,‬ב' ימים דראש השנה‪' ,‬שופר' הוא אותיות‬ ‫זלה"ה עיין שם‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫'כי חוק לישראל הוא' תיכף ומיד בא להם השפע‬ ‫ש"ו הוא עולה דב"ש‪ ,‬מיתוק של פ"ר דינים שיש‬ ‫'בן ביתי' מאמרי רז"ל‬ ‫בלי שום עיכוב‪ ,‬אבל 'משפט' שהוא בחינת בית דין‬ ‫בשופר‪ ,‬וזהו שאמר 'תקעו' שתשפיע בתקיעת‬ ‫מאוד שבמה שאמר 'אם השלים בתורה' בהכרח‬ ‫יח)‪ ,‬ואנן בעינן עשר‪ ,‬וליכא! ‪ -‬אמר רב הונא‪ ,‬תא‬ ‫על 'שמע' או 'וידעת'‪ ,‬שהרי לא נמצא בתורה יותר‬ ‫שמע‪' :‬שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד' (דברים ו‬ ‫משלשה‪ ,‬והוא כבר אמרם בתחלה‪ ,‬ומשמיענו‬ ‫ד) ‪ -‬מלכות‪ ,‬דברי רבי יוסי‪ .‬רבי יהודה אומר‪ :‬אינה‬ ‫שמותר להשלים בתורה לכתחלה בפסוקים שאין‬ ‫מלכות‪' .‬וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא‬ ‫בהם מלכות‪.‬‬ ‫האלהים‪ ...‬אין עוד' (שם ד לט) ‪ -‬מלכות‪ ,‬דברי רבי‬ ‫יוסי‪ .‬רבי יהודה אומר‪ :‬אינה מלכות‪' .‬אתה הראת‬ ‫ומה שאמר לשון דיעבד‪ ,‬שדוקא להשלים מותר‬ ‫לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו' (שם ד‬ ‫ביאור דברי רבי יוסי אם השלים בתורה יצא‬ ‫באותן פסוקי תורה שאין בהם מלכות‪ ,‬אבל לומר‬ ‫לה) ‪ -‬מלכות‪ ,‬דברי רבי יוסי‪ .‬רבי יהודה אומר‪ :‬אינה‬ ‫לעיקר פסוקי מלכיות את אלו הפסוקים 'שמע'‬ ‫מלכות‪[ .‬ע"כ לשון הגמרא]‪.‬‬ ‫[איתא במשנה (ר"ה פ"ד מ"ו)] אין פוחתין מעשרה‬ ‫'אתה הראת' 'וידעת'‪ ,‬ואחר כך ישלים בפסוק‬ ‫מלכיות מעשרה זכרונות מעשרה שופרות‪ ,‬רבי יוחנן‬ ‫מלכיות אסור‪ .‬ולזה אמר 'אם השלים בתורה יצא'‬ ‫ואהא דתנן רבי יוסי אומר 'אם השלים בתורה‬ ‫בן נורי אומר אם אמר שלש שלש מכולן יצא‪ ,‬אין‬ ‫דוקא להשלים יוצא מחמת דוחק שלא נמצא‬ ‫יצא'‪ ,‬ותריצנא [בגמרא (שם)] הכי קאמר 'משלים‬ ‫מזכירין זכרון מלכות ושופר של פורענות‪ ,‬מתחיל‬ ‫פסוק אחר של מלכות‪ ,‬אף שבאמת אחר שלא‬ ‫בתורה‪ ,‬ואם השלים בנביא ‪ -‬יצא'‪.‬‬ ‫בתורה ומשלים בנביא‪ ,‬רבי יוסי אומר אם השלים‬ ‫נמצא משלים לכתחילה‪.‬‬ ‫ידוע אל המשכילים הרגילים אצלינו בישיבה‪,‬‬ ‫בתורה יצא‪[ .‬ע"כ לשון המשנה]‪.‬‬ ‫וזה התירוץ שתירצו בגמרא 'אימא משלים'‪,‬‬ ‫מה נמרצו אמרי יושר לדקדק בלשון התנא‪,‬‬ ‫ואיתא בגמרא (ר"ה לב‪ :):‬מתחיל בתורה‬ ‫אבל נקיט לשון דיעבד‪ ,‬להורות שאין לפסוקים‬ ‫שבכלל דבריו יהיו דברי הגמרא (שם) ויותר מהמה‪,‬‬ ‫ומשלים בנביא‪ ,‬רבי יוסי אומר אם השלים בתורה‬ ‫אלו מעלה כמו לפסוק שיש בו מלכות מפורש‪,‬‬ ‫מה שיחייבהו להמליץ שני הטעמים בלשון חכמה‪,‬‬ ‫יצא‪ .‬אם השלים‪ ,‬דיעבד ‪ -‬אין‪ ,‬לכתחילה ‪ -‬לא‪.‬‬ ‫ובמתניתין דהכא תנינא להא דתנו רבנן 'שמע‬ ‫והתניא‪ ,‬רבי יוסי אומר‪ :‬המשלים בתורה הרי זה‬ ‫ומזה תדון לפסוק נביא שיש בו מלכות מפורש‬ ‫ישראל' (דברים ו ד) 'וידעת היום' (שם ד לט) מלכות‬ ‫משובח! ‪ -‬אימא‪ :‬משלים‪ - .‬והא אם השלים קתני‪,‬‬ ‫ששוה אליו במעלה‪ ,‬ומותר להשלים מלכיות‬ ‫שמים שלמה‪ ,‬דברי רבי יוסי‪ .‬אלמא אם השלים‬ ‫דיעבד ‪ -‬אין‪ ,‬לכתחילה ‪ -‬לא! ‪ -‬הכי קאמר‪ :‬מתחיל‬ ‫בפסוק נביא שיש בו מלכות מפורש‪ ,‬אלא שאף על‬ ‫בתורה‪ ,‬שאין בכל התורה אלא שלש מלכיות‪ ,‬יצא‪.‬‬ ‫בתורה ומשלים בנביא‪ .‬רבי יוסי אומר‪ :‬משלים‬ ‫פי כן משובח ממנו סיום פסוק תורה‪.‬‬ ‫דהיינו בפסוקי 'שמע' 'וידעת'‪ ,‬כי אותן שלש כבר‬ ‫בתורה‪ ,‬ואם השלים בנביא ‪ -‬יצא‪ .‬תניא נמי הכי‪,‬‬ ‫אבל זכרונות ושופרות‪ ,‬אם סיים בנביא לא‬ ‫אמר קודם לנביאים וכתובים‪ ,‬וממילא משמע דאם‬ ‫אמר רבי אלעזר ברבי יוסי‪ :‬וותיקין היו משלימין‬ ‫יצא‪ ,‬שהרי יש פסוקי תורה של זכרונות ושופרות‬ ‫השלים בנביא בפסוק של מלכות עצמו דיצא‪.‬‬ ‫אותה בתורה‪ .‬בשלמא זכרונות ושופרות ‪ -‬איכא‬ ‫מפורשים להשלים‪ .‬וכל זה מבואר מקיצור לשון‬ ‫והוא פירוש אמיתי‪ ,‬ללמדנו מפלאי המשנה עם‬ ‫טובא‪ ,‬אלא מלכיות תלת הוא דהויין 'ה' אלהיו‬ ‫המשנה למשכיל‪.‬‬ ‫קיצורה שיש בה כפלים לתושיה‪ ,‬וליכא מידי דלא‬ ‫עמו ותרועת מלך בו' (במדבר כג כא)‪' ,‬ויהי בישרון‬ ‫'עצי עדן' ר"ה פ"ד מ"ו‬ ‫פשיטנא ליה ממתניתין‪ ,‬והוא ביאור נפלא ומבואר‬ ‫מלך' (דברים לג ה)‪' ,‬ה' ימלוך לעלם ועד' (שמות טו‬ ‫ק"ש]‪ .‬ורבינו הקדוש מו"ה אלימלך מליזענסק נהג לאמרם‬ ‫את הכל ותיכף יחתום כאמור לעושה בא"י יוצר המאורות‪ ,‬וכן‬ ‫בראש השנה ויום הכיפורים מהטעם שמרן האר"י אמרם‬ ‫בכל ברכות ק"ש רשות בידו להאריך בפיוטים ותפלות‪ ,‬ורשות‬ ‫באותו הפעם‪ ,‬וכך מנהגינו בר"ה ויוה"כ לאמרם [הפיוטים‬ ‫בידו לקצר‪ .‬אבל 'מקום שאמרו להאריך' כגון שלש ראשונות‬ ‫בברכת ק"ש] מטעם הזה [שמרן האר"י ומו"ה אלימלך‬ ‫[בשמו"ע] וקידוש היום שהתיבות מנויות אחת לאחת‪' ,‬לא‬ ‫מליזענסק אמרו]‪.‬‬ ‫יקצר'‪ .‬ומקום שאמרו 'לקצר' כגון ברכות הנהנין והמצות‬ ‫'אסור להאריך'‪' .‬לחתום' כגון אלקי נשמה ותפלת הדרך‬ ‫הפיוטים של תפלת שמו"ע‬ ‫והקצרה‪' ,‬ושלא לחתום' ברכות הנהנין‪ .‬ורש"י (ברכות יא‪).‬‬ ‫איתא בגמ' (ברכות לד‪ ).‬אמר רב יהודה‪ ,‬לעולם אל ישאל‬ ‫פירש 'אשתים דלאחריה דערבית קאי'‪[ ,‬דהיינו ארוכה אמת‬ ‫אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות‪ ,‬אלא‬ ‫ואמונה‪ ,‬קצרה השכיבנו‪ ,‬לכן צריך לומר] דהשכיבנו עיקר‬ ‫נוסחתה אינו אלא עד למען שמך‪[ .‬ובזה תירץ קושיית התוס'‬ ‫דעת רבינו בענין אמירת היוצרות‬ ‫באמצעיות‪ .‬דאמר רבי חנינא ראשונות דומה לעבד שמסדר‬ ‫שבח לפני רבו‪ ,‬אמצעיות דומה לעבד שמבקש פרס מרבו‪,‬‬ ‫דהשכיבינו הוא קצרה כנ"ל]‪ .‬והרמב"ם (בפירושו למשניות‪,‬‬ ‫והפיוטים בראש השנה ויום הכיפורים‬ ‫אחרונות דומה לעבד שקבל פרס מרבו ונפטר והולך לו‪.‬‬ ‫וברמב"ם פ"א מק"ש ה"ז ובכס"מ שם) והר"ב פירשו 'אחת‬ ‫ארוכה' יוצר אור וחבירו [של ערבית מעריב ערבים‪ ,‬שפותחת‬ ‫בענין הפיוטים יש שני סוגי פיוטים ושני דינים בזה‪ .‬יש‬ ‫וכתבו התוס' (ד"ה אל) פי' ר"ח ורבינו האי דוקא ליחיד‬ ‫בברוך וחותמת בברוך]‪' ,‬וקצרה' אהבת עולם וחבירו של‬ ‫פיוטים שאומרים בברכת ק"ש והוא הנקרא 'יוצרות' מלשון‬ ‫אבל צרכי צבור שואלין‪ ,‬ולכך אנו אומרים זכרנו וקרובץ‬ ‫ערבית‪ ,‬דאינם פותחין בברוך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫יוצר אור‪ .‬ויש פיוטים שאומרים בברכת שמו"ע‪ .‬ושני דינים‬ ‫ויעלה ויבא בהם‪ ,‬ותדע דדוקא יחיד קאמר שהרי עיקר‬ ‫הטור (סימן סח) הביא דעת האוסרים לומר פיוטים‪,‬‬ ‫בהם כדלהלן‪.‬‬ ‫ברכות אחרונות צרכי צבור הם‪ .‬וכ"כ הרא"ש (שם סימן כא)‬ ‫וזה לשונו‪ :‬בענין ההפסקה שמפסיקין בברכות שמע‬ ‫אמר רב יהודה לא ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא‬ ‫לומר קרוב"ץ ראוי היה שלא להפסיק‪ .‬והרמ"ה נשאל על‬ ‫פיוטים [יוצרות] בברכת קריאת שמע‬ ‫בשלש אחרונות‪ .‬ופר"ת ור"ח ז"ל דהיינו דוקא בצרכי יחיד‬ ‫זה והשיב כך‪ :‬ראינו שאסור להפסיק‪ ,‬והרי בפירוש שנינו‬ ‫איתא בברכות (יא‪ ,).‬וזה לשון המשנה‪ :‬בשחר מברך שתים‬ ‫אבל בצרכי רבים שרי‪ ,‬דהא כולהו ג' אחרונות צרכי צבור‬ ‫(ברכות יא‪ ).‬במקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך‪ ,‬ועוד‬ ‫לפניה ואחת לאחריה‪ ,‬ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה‪.‬‬ ‫נינהו‪ ,‬ועם מה שעבד מסדר שבחו לרבו יכול לשאל צרכי‬ ‫שנינו (שם מ‪ ):‬כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות‬ ‫אחת ארוכה ואחת קצרה‪ .‬מקום שאמרו להאריך‪ ,‬אינו רשאי‬ ‫צבור דשבח וכבוד הוא לרב שהרבים צריכין לו‪ .‬וכן נהגו לומר‬ ‫לא יצא ידי חובתו‪ ,‬וכו'‪ .‬וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פ"א מק"ש ה"ז)‬ ‫לקצר‪ .‬לקצר‪ ,‬אינו רשאי להאריך‪ .‬לחתום‪ ,‬אינו רשאי שלא‬ ‫זכרנו ומי כמוך ובכן בראשונות‪ ,‬ומטעם זה נהגו לומר קרוב"ץ‬ ‫ברכות אלו עם שאר הברכות אין אדם רשאי לפחות מהן‬ ‫לחתום‪ .‬ושלא לחתום‪ ,‬אינו רשאי לחתום‪.‬‬ ‫בג' ראשונות‪ .‬וכן ר' אליעזר הקליר ז"ל שהיה מא"י מקריית‬ ‫ולא להוסיף עליהם‪.‬‬ ‫ספר ובימיו היו מקדשים ע"פ הראיה שהרי לא תיקן שום‬ ‫ואיכא כמה פירושים מרבותינו הראשונים בביאור דברי‬ ‫קרוב"ץ ליום שני‪ ,‬ויש אומרים שתנא הוא כדאמר בפסיקתא‬ ‫וכך פסק השו"ע שם שכתב‪ :‬יש מקומות שמפסיקים‬ ‫המשנה‪ .‬הרמב"ם והרע"ב פירשו 'אחת ארוכה ואחת קצרה'‬ ‫(דרב כהנא פסקא כז א) כד דמיך רבי אלעזר ב"ר שמעון קראו‬ ‫בברכות ק"ש לומר פיוטים‪ ,‬ונכון למנוע מלאמרם משום‬ ‫אשתים שלפניה קאי‪ ,‬יוצר אור ארוכה‪ ,‬שפותחת בברוך‬ ‫עליו דורו מכל אבקת רוכל (שה"ש ד ו) דהוא תנא קרוב"ץ‬ ‫דהוי הפסק‪.‬‬ ‫וחותמת בברוך‪ ,‬וכן מעריב ערבים‪ .‬אהבה קצרה‪ ,‬שחותמת‬ ‫דרשן ופייטן‪ ,‬והוא תיקן קרוב"ץ לאומרה בג' ראשונות‪ ,‬ועוד‬ ‫ומוסיף הטור להביא המנהג ודעת המתירים לומר פיוטים‪,‬‬ ‫בברוך ואינה פותחת בברוך‪ .‬הרי שלמדו 'אחת ארוכה'‬ ‫שאנו אומרים יעלה ויבא ועל הנסים בג' אחרונות אלמא צרכי‬ ‫שכתב‪ :‬אמנם נוהגין בכל המקומות לומר בהם קרוב"ץ‪.‬‬ ‫שפותחת בברוך וחותמת בברוך‪' ,‬ואחת קצרה' שחותמת‬ ‫צבור שאני‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וגם הראשונים אשר תקנום היו גדולי עולם כמו רבי אלעזר‬ ‫בברוך ואינה פותחת בברוך‪.‬‬ ‫לעומתם כתב הרשב"א (ברכות שם ד"ה הא דאמר) כתב‬ ‫הקליר וחבריו‪ .‬וכן כתב הראב"ד למעט או להרבות באמצע‬ ‫רש"י (ברכות יא‪ ).‬פירש דברי המשנה 'אחת ארוכה‬ ‫בשם רבינו האי דשלש אחרונות הן עצמן שאלת צרכי רבים‬ ‫הברכה אין קפידא‪ ,‬לפיכך נהגו להוסיף פיוטין במאורות‬ ‫ואחת קצרה' אשתים לאחריה דערבית קאי‪ ,‬ארוכה אמת‬ ‫ובאהבה ובזולתות [פיוטים בברכת ק"ש]‪ .‬גם ר"ת דחק‬ ‫נינהו‪ ,‬ומיהו אעפ"כ שלש ראשונות לשבח הן אמורות ואין‬ ‫ואמונה‪ ,‬קצרה השכיבנו‪ .‬ותמה התוספות (שם ד"ה אחת)‬ ‫לפרש ההיא דבמקום שאמרו לקצר וכו' כדי לקיים המנהג‪.‬‬ ‫בהם מקום תביעת צורך לא ליחיד ולא לציבור‪ ,‬ולא מהוגן‬ ‫דהשכיבנו נמי ארוכה הרבה והביא ראיה לזה דבתוספתא‬ ‫לרבנן אפילו מאן דאמר זכרנו לחיים באבות ומאן דאמר‬ ‫ומסקנת הטור לאיסור‪ ,‬שכתב‪ :‬ומכל מקום טוב ויפה‬ ‫חשיב לה בהדי הקצרות‪ ,‬ועוד הקשה דפעמים מאריכין‬ ‫זכור רחמיך בהודאה‪ ,‬ואפילו מאן דאמר בחנוכה ופורים כמו‬ ‫הדבר לבטלה למי שאפשר‪ ,‬כי היא סיבה להפסיק בשיחה‬ ‫בהשכיבנו ופעמים מקצרין באמת ואמונה ע"ש‪ .‬ותירץ‬ ‫שעשית נסים לראשונים כן תעשה נסים לאחרונים‪ ,‬והני מילי‬ ‫בטלה בדברי הבאי‪ ,‬גם פירוש ר"ת שפירש לקיים המנהג לא‬ ‫ר"ת דהכל קאי האמת ואמונה‪' ,‬אחת ארוכה ואחת קצרה'‬ ‫לא רגילי במתיבתא למימרינהו‪ ,‬וכן כתב ג"כ בשם בה"ג‪,‬‬ ‫ישר בעיני אדוני אבי הרא"ש ז"ל‪.‬‬ ‫כלומר בין יאריך בה בין יקצר בה‪ ,‬והביא דוגמא לזה מגמ'‬ ‫ואחר כך כתב ויש מן הגאונים שהתירו בו צרכי ציבור‪ ,‬וכן‬ ‫הרמ"א קיים המנהג לומר פיוטים‪ ,‬שכתב‪ :‬ויש אומרים‬ ‫יבמות (מא‪ ).‬אחת ארוסות ואחת נשואות אחת בתולות‬ ‫ודאי נראה דמאי שנא מיעלה ויבוא דאמרינן בעבודה וזכרנו‬ ‫דאין איסור בדבר‪ ,‬וכן נוהגין בכל המקומות לאמרם‪.‬‬ ‫ואחת בעולות‪ .‬וכוונת התוס' ביאר רבינו יונה על הרי"ף (ה‪):‬‬ ‫לחיים איתיה נמי במסכת סופרים‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובהגהות מיימוניות‬ ‫רבינו בשוה"ט (סימן סח ס"א) כתב‪ :‬מרן האר"י בימים‬ ‫דפירוש 'אחת ארוכה ואחת קצרה' ר"ל שאם ירצה יאריך‬ ‫(פ"ו מתפלה ג) כתב בשם ר"ת דצרכי רבים שואלים‪ ,‬ומטעם‬ ‫נוראים שהיה מתפלל בין האשכנזים‪ ,‬היה אומר כל הפיוטים‬ ‫בהם ואם ירצה יקצר בהם‪' ,‬ואחת ארוכה' ר"ל בין ארוכה בין‬ ‫זה נהגו לומר קרובץ בשלש ראשונות‪ ,‬וכן הסכימו רבינו יוסף‬ ‫של ברכות ק"ש‪ ,‬ופסק שאין בזה הפסק‪[ ,‬כדאיתא בפע"ח‬ ‫קצרה‪ ,‬ודומה לזה מאי דאמרינן (יבמות מא‪ ).‬אחת בתולות‬ ‫ורבינו אליהו הזקן והקליר שהיה תנא ועליו יש לסמוך‪ ,‬וכן‬ ‫(שער הק"ש פ"א) בענין פיוטים שנהגו האשכנזים לומר‪,‬‬ ‫ואחת בעולות‪ ,‬ומה שאמרו 'מקום שאמרו להאריך אינו‬ ‫נהגו כל רבותינו והתירו לומר זכרנו ומי כמוך‪ ,‬ודלא כהלכות‬ ‫היה נוהג מורינו זלה"ה לומר‪ ,‬והיה אומר שאין בהם שום‬ ‫רשאי לקצר' אינו חוזר לראש [המשנה] אלא מילתא באפי‬ ‫גדולות שכתבו דאית מרבנן שנהגו דלא למימר זכרנו בראש‬ ‫הפסק‪ ,‬כי הכל הולך אחר החיתום‪ ,‬והואיל ומסיימים מעין‬ ‫נפשה היא‪ ,‬שהברכות שהן ארוכות כגון קידוש והבדלה אין‬ ‫השנה‪ ,‬אמנם על הקרובץ שבג' ראשונות כתב ר"ח דלאו‬ ‫הברכה‪ ,‬לא הוי הפסק]‪ .‬ובפרט שכולם נתקנו ברוח הקודש‪,‬‬ ‫לו לקצר ממטבע שלהן כלום‪' ,‬ומקום שאמרו לקצר' כגון‬ ‫שפיר עבדי‪ ,‬ורבינו שמחה הביא מהא דאמרינן (ר"ה לב‪ ).‬סדר‬ ‫והיה משבח כל פיוטי אשכנז של כל השנה‪[ ,‬כדאיתא בפע"ח‬ ‫ברכת בורא פרי הגפן וכיוצא בה אין לו להאריך בהם‪ .‬ומה‬ ‫ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות‬ ‫בהקדמת שער התפלה]‪ ,‬ופסק שאין בזה הפסק‪ ,‬ויכול‬ ‫שאמר אח"כ 'לחתום אינו רשאי שלא לחתום' הוא פירש‬ ‫עמהם‪ ,‬אבל לא ידענו על מה אנו סומכין שאנו מפסיקין בין‬ ‫לאמרם בכל הזמנים‪.‬‬ ‫מה שאמר תחלה מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר‪,‬‬ ‫גבורות לקדושת השם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ונשנה הדבר בשוה"ט (סימן קיב) שכתב‪ :‬מענין הפיוטים‬ ‫ור"ל ברכה שהיא ארוכה וצריכה חתימה אינו רשאי לקצר‬ ‫הרי מחלוקת הראשונים אי מותר לומר הפיוטים בשלש‬ ‫של אחינו בני אשכנזים‪ ,‬מרן האר"י היה אומר כשהיה מתפלל‬ ‫כלל מהמטבע כולה‪ ,‬מפני דאם יקצר לא יצטרך לחתום‬ ‫הראשונות בברכת שמו"ע‪ .‬דלדעת התוס' והרא"ש והר"ן‬ ‫בק"ק אשכנזים כל היוצרות וזולת ופיוטים שחברם הקליר‬ ‫בה‪ ,‬ואינו רשאי שיעשה בענין שלא לחתום‪ ,‬וברכה שהיא‬ ‫ועוד כמה ראשונים שמותר להפסיק ולומר פיוטים כיון‬ ‫ורבינו שמעון הגדול וכיוצא‪ ,‬ובאמת הכל נתחבר ברוח הקודש‬ ‫קצרה ואין לו לחתום בה‪ ,‬אינו רשאי הוא להאריך במטבע‬ ‫שהם צרכי צבור‪ .‬ויש מהראשונים שכתבו שאין להפסיק‬ ‫כפי ששמעו ממלאכי מעלה‪ ,‬וכו'‪ ,‬ולכך בימים נוראים היה מרן‬ ‫ולהוסיף בה אח"כ שאם כן יצטרך לחתום‪ ,‬ומקום שאמרו‬ ‫בפיוטים אפילו שהם צרכי ציבור‪ ,‬והוא דעה שהביא הבה"ג‬ ‫מתפלל בק"ק אשכנזים והיה מתפלל נוסח אשכנזים ואומר‬ ‫שלא לחתום אינו רשאי לחתום‪.‬‬ ‫(ברכות סוף פ"ה) בשם אית מרבנן‪ ,‬וכן רבינו שמחה שהביא‬ ‫הפיוטים ויוצרות כסדר‪.‬‬ ‫ולפי פירוש ר"ת פירש רבינו ב'פני זקן' דברי המשנה‪,‬‬ ‫הגה"מ הנ"ל‪.‬‬ ‫ובשוה"ט (שם ס"ב) הוסיף וכתב‪ :‬מרן הקדוש הריב"ש נהג‬ ‫שכתב‪' :‬אחת ארוכה ואחת קצרה' כמו אחת בתולות ואחת‬ ‫דעת הטור אעפ"י שבברכת ק"ש אסר לומר פיוטים כהנ"ל‬ ‫שלא לאמרם [הפיוטים בברכת ק"ש]‪ ,‬ומחמת זה נתפשט‬ ‫בעולות (יבמות מא‪ ,).‬דהיינו שרשות בידו להאריך כמו שאנחנו‬ ‫הכא בברכת שמו"ע (סימן קיב) התיר לומר פיוטים‪ ,‬דאחר‬ ‫המנהג בינינו [דהיינו בעולם] שלא לאמרם [הפיוטים בברכת‬ ‫מאריכין בהם‪ ,‬ורשות בידו לקצר לומר בא"י יוצר אור עד ובורא‬ ‫המשך בעמוד הבא‬ ‫^‬ ‫אמת דלכולי עלמא בשבת ניתנה תורת אמת (שבת פח‪ ,).‬כי‬ ‫התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו‬ ‫יום אחד הוסיף משה מדעתו‪ ,‬בכדי שיראה העולם כי גדול‬ ‫בית דין של עשרים ושלשה‪ ,‬בית דין חשוב‪ .‬אמר רבי אלעזר‬ ‫כח חכמי דור ודור בתורתם תורה שבעל פה‪ ,‬אם כן בשבת‬ ‫לא התקין רבן יוחנן בן זכאי אלא ביבנה בלבד‪ ,‬ששם 'אשת‬ ‫ניתנה תורת אמת ר"ת א'נכי מ'אימתי ת'נא‪ ,‬יום הכיפורים‬ ‫חיל עטרת בעלה' (משלי יב ד)‪ ,‬וסנהדרין של שבעים ואחד‪.‬‬ ‫נקרא אמת‪ ,‬דביום הכיפורים חותמו אמת‪ ,‬כי ביום הכיפורים‬ ‫אמרו לו אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין קבוע‬ ‫החתימה‪ ,‬ומשום הכי שבת אינם צריכים לתקיעות שופר‪ ,‬כי‬ ‫כמה ביבנה‪ ,‬אבל לא באקראי‪ .‬וכך הלכה‪ .‬ובית דין קבוע לא‬ ‫שבת בעצמו המתקת הדינים‪ ,‬ונעשה כמו בשופר וכו'‪.‬‬ ‫היה בירושלים וביבנה‪.‬‬ ‫'שבת שלום ומבורך' מאמר כה‬ ‫'עצי עדן' ר"ה פ"ד מ"א‬ ‫זכרון תרועה‬ ‫בענין לכוין כוונת התקיעות כשחל ראש השנה בשבת‬ ‫שבת ר"ת ש'בת ב'מקום ת'קיעה‪.‬‬ ‫טעם ע"פ סוד שאין תקיעת שופר כשחל ראש השנה בשבת‬ ‫בענין לכוין כוונת התקיעות כשחל ראש השנה בשבת‪,‬‬ ‫הנה בפסוק (תהלים פט טז) 'אשרי העם יודעי תרועה' וכו'‪,‬‬ ‫ודע אחי‪ ,‬שבשבת שאז עולה המלכות בבחינות 'זכור'‪,‬‬ ‫נחלקו בזה גדולי המקובלים‪ .‬דעת מרן רבינו הרש"ש זי"ע‬ ‫אפשר לרמז יודעי לשון 'דעת'‪ ,‬ושבת בעצמו יום הדעת‪,‬‬ ‫כטעם 'זכור את יום השבת' (שמות כ ח)‪ ,‬כמבואר ב'זוהר‬ ‫שיש לכוין כל כוונת התקיעות כשחל ראש השנה בשבת אף‬ ‫ולזה 'ש'בת ב'מקום ת'קיעה'‪ ,‬בשבת ממתיקין הדינים על ידי‬ ‫הרקיע' (יד‪ .‬ד"ה עאלת את ז')‪ ,‬וכמו שבארנו‪ ,‬ואז הגבורות שלה‬ ‫שאין מעשה‪ ,‬כמובא בספר 'נהר שלום' (דף לח‪ ).‬וז"ל‪ :‬ואם חל‬ ‫אכילת שבת האוכלים בדעת‪ ,‬כמו על ידי דעת של תרועה‪,‬‬ ‫הם על החסדים‪ ,‬ואי אפשר לתקוע‪ ,‬כי אם 'זכרון תרועה'‪,‬‬ ‫יום ראשון [דראש השנה] בשבת נכון לכוין בשעת תקיעת‬ ‫כי בשבת כתיב 'כי אני ה' מקדישכם' (שמות לא יג)‪ ,‬וזה ראש‬ ‫להמשיך סוד מנצפ"ך דבינה‪ ,‬יסוד דאמא‪ ,‬דעת דזעיר הגנוז‬ ‫שופר סדר הכונה בלא תקיעת שופר‪ .‬ע"כ‪ .‬וראה גם בספר‬ ‫השנה נקרא בזוהר הקדוש (בא לב‪ ):‬היום‪ ,‬ושבת נקרא היום‬ ‫בפומא דמלכא‪ ,‬אבל לא במעשה להמשיך כפופים חסדים‬ ‫'קיצור הכוונות' להרמח"ל (עמוד סד) שכתב לכוין הכוונות‬ ‫כהפסוק (שמות טז כה) 'אכלהו היום כי שבת היום לה''‪ ,‬וזה‬ ‫למלכות‪ ,‬שהרי בשבת הגבורות הם על החסדים‪.‬‬ ‫התקיעות כשחל ראש השנה בשבת‪[ .‬ועיין בספר 'דברי‬ ‫שפירש רש"י ז"ל בגמרא (סוטה יג‪ ,):‬על הפסוק (דברים לא ב)‬ ‫ובמקדש היו תוקעין (ר"ה כט‪ ,):‬ששם המשכות הבינה‪,‬‬ ‫שלום' לנכדו (סימן ע) שכתב בדעת הרש"ש לכוין הכוונות‬ ‫'וילך משה וכו'‪ ,‬ויאמר בן מאה ועשרים שנה אנכי היום'‪ ,‬ואז‬ ‫אבל לא במדינה‪ ,‬ששם ריב ומדון צריך להגביר חסדים‪ ,‬ואי‬ ‫רק בתקיעות דמיושב ולא בתקיעות דמעומד במוסף‪ ,‬עי"ש]‬ ‫היה שבת‪ ,‬דמשה רבינו ע"ה נפטר בשבת‪ ,‬ופירש רש"י ז"ל‬ ‫אפשר בשבת שהמלכות עלה למעלה בחשיבות הזהב על‬ ‫אמנם מצאנו וראינו עובדא מתלמיד מרן הרש"ש מהר"ח‬ ‫על 'היום'‪ ,‬היום מלאו ימי ושנותי‪ ,‬לכאורה מהיכן למדו חז"ל‬ ‫הכסף‪ ,‬ולכן 'זכרון תרועה'‪.‬‬ ‫פינסו ז"ל‪ ,‬מובא בסוגריים בתוך ה'נהר שלום' שם שכתב‬ ‫לפרש כן‪ ,‬לדעתי אפשר לומר בסייעתא דשמיא‪ ,‬היום ר"ת‬ ‫ורבן יוחנן בן זכאי התקין שתוקעין בכל מקום שיש בית‬ ‫וז"ל‪ :‬בשנת התקצ"א חל יום א' דראש השנה בשבת‪ ,‬ולא‬ ‫ה'יום מ'לאו י'מי ו'שנתי‪ ,‬וזה היה שבת‪.‬‬ ‫דין‪ ,‬שסוד בי"ת די"ן סודו אהי"ה תנ"ה‪ ,‬וסוד שלשה שהם‬ ‫עשו מעשה לכוין כלל ועיקר [בבית אל]‪ .‬ע"כ‪ .‬וכן משמע‬ ‫וכן ראש השנה נקרא היום‪ ,‬שבראש השנה צריכין מסירות‬ ‫בית דין הם בסוד בינה‪ ,‬כידוע ממרן הבעש"ט ('עטרת תפארת‬ ‫מדברי ה'בן איש חי' בספרו שו"ת 'תורה לשמה' (סימן תלו)‬ ‫נפש כמו ר"ת 'היום' ה'יום מ'לאו י'מי ו'שנתי‪ ,‬כדברי המדרש‬ ‫ישראל' פ‪ :‬מובא בעש"ט עה"ת פרשת בא אות ד) וממרן אלקי‬ ‫וזה תוכן דבריו‪ :‬הנה כאשר חל יום ר"ה בשבת‪ ,‬הנה הוא‬ ‫(ירושלמי ר"ה פ"ד ה"ח) על הפסוק‪( ,‬במדבר כט ב) 'ועשיתם‬ ‫האר"י (ע"ח שער לח פ"ח)‪ ,‬והבית דין ממשיכין מנצפ"ך דבינה‬ ‫נעשה מאיליו‪ ,‬מכח קדושת השבת‪ ,‬ואין צריך לעשותו על‬ ‫עולה לה''‪ ,‬מעלה אני עליכם כאילו נבראתם בריה חדשה‬ ‫ששם הגבורות חשובות כמו בשבת‪ ,‬אבל במקום שאין בית‬ ‫ידינו‪ ,‬לכן בעבור כבוד שבת תקנו שלא לתקוע ביום זה ולא‬ ‫[בראש השנה] שהוא יהיה העולה‪.‬‬ ‫דין אין להמשיך בתקיעה של שבת גבורות‪ ,‬שלא יתגברו‬ ‫יטלו לולב‪ ,‬להורות שהתיקון של המצוות האלה הוא נעשה‬ ‫ושבת האכילה כמו יום הקדוש דגמרינן (שבת קיט‪' ).‬וקראת‬ ‫חלילה הגבורות‪ ,‬אלא החסדים עלינו ועל כל ישראל‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫מאיליו ע"י קדושת השבת‪ .‬עי"ש עוד בדבריו‪.‬‬ ‫לשבת ענג ולקדוש ה' מכובד' (ישעיה נח ג) דא יום הקדוש‪,‬‬ ‫'אוצר החיים' ויקרא רלט‪:‬‬ ‫וכן מדברי מרן אור שבעת הימים רבינו הבעש"ט זי"ע נראה‬ ‫שאין בו אכילה ושתיה אלא כסות נקיה‪ ,‬אם כן דתענית יום‬ ‫שאין לכוין הכוונות כשאין מעשה המצוה כמו שכתב בספר‬ ‫הכיפורים הוא לשמה‪ ,‬כמו כן אכילת שבת גם כן לשמה‪ ,‬כמו‬ ‫לא לעורר דינא ודיינא‬ ‫'אמרי פינחס' (שער הקדושה אות לא) וז"ל‪ :‬הדרך של הבעש"ט‬ ‫יום הקדוש‪ ,‬אם כן אין צריכין לתקיעה‪ ,‬כי אכילת שבת כמו‬ ‫יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת‪ ,‬במקדש היו‬ ‫היה כשמכוון כוונה צריך לעשות עובדא בהכוונה‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫יום הכיפורים‪ ,‬שאז המתקה גדולה מראש השנה‪ ,‬ולזה יום‬ ‫תוקעים אבל לא במדינה‪ ,‬דלא לעורר דינא ודיינא‪ ,‬שביום‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫הכיפורים נקרא אמת‪ ,‬ושבת גם כן נקראת אמת‪ ,‬שבת נקרא‬ ‫השבת גבורות קדושות מאירין‪ .‬משחרב בית המקדש‬ ‫המשך שולחן הטהור‬ ‫ומסקנת רבינו בדין זה כתב בשוה"ט (סימן סח ס"ו) שכתב‪:‬‬ ‫בק"ק אשכנזים כל היוצרות וזולת [בברכת ק"ש] ופיוטים‬ ‫שהביא דברי הגמ' הנ"ל ודעת ר"ת דצרכי רבים מותר כתב‪:‬‬ ‫הפיוטים של תפלת שמו"ע של ימים נוראים‪ ,‬ראיתי למורי‬ ‫[בשמו"ע] שחברם הקליר ורבינו שמעון הגדול וכיוצא‪ ,‬וכו'‪,‬‬ ‫ועל כן נהגו לומר קרוב"ץ בשלש ראשונות‪ ,‬ועוד שאומר‬ ‫דודי הקדוש מו"ה צבי [מזידיטשוב] שצוה לשליח ציבור‬ ‫ולכך בימים נוראים היה מרן מתפלל בק"ק אשכנזים והיה‬ ‫יעלה ויבא בעבודה‪ ,‬אלמא צרכי רבים שרי‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ולא הביא‬ ‫שלא להפסיק עד אחר מחיה המתים‪ ,‬ויתחיל 'ימלוך' ויאמר‬ ‫מתפלל נוסח אשכנזים ואומר הפיוטים [בשמו"ע] ויוצרות‬ ‫כלל דעת האוסרים‪ .‬ובב"י שם כתב‪ :‬וכבר נתבאר בסימן‬ ‫כל הפיוט עד גמירא‪ ,‬וכן מנהגינו‪ ,‬וכו'‪ ,‬וכן בכל השנה ברגלים‬ ‫[בברכת ק"ש] כסדר‪.‬‬ ‫ס"ח שהמנהג הנכון שלא לומר קרובץ‪ .‬וכן בשו"ע (סימן קיב‬ ‫ובפרשיות מן הראוי לומר עד מחיה המתים ויאמר הפיוטים‬ ‫בזר זהב (שם סק"א) כתב רבינו‪ :‬ומרן קודש קדשים ריב"ש‬ ‫ס"ב) כתב‪ :‬אין לומר פיוטים ולא קרובץ בתפלה‪ .‬מדברי הב"י‬ ‫בין ברכה לברכה והוא הנכון‪.‬‬ ‫טוב לא היה אומר יוצרות [בברכת ק"ש] שקודם התפלה‬ ‫משמע שלהפסיק בשמו"ע ג"כ תלוי במחלוקת אם מותר‬ ‫הרי מסקנת רבינו שאין להפסיק לומר פיוטים בשמו"ע‬ ‫[שמו"ע]‪ ,‬וגם באמצע התפלה לא היה אומר [פיוטים] אלא‬ ‫להפסיק בברכת ק"ש המבואר לעיל‪ .‬ודלא כהטור שהבין‬ ‫עד אחר ברכת מחיה המתים‪ ,‬בין בימים נוראים בין במועדים‬ ‫אחר מחיה המתים‪[ ,‬כיון שהפיוטים הם באמצע הברכה]‪,‬‬ ‫שאינו תלוי במחלוקת בברכת ק"ש‪ ,‬וכבר תמה ע"ז הב"ח‬ ‫ובין בארבע פרשיות וכל השנה‪ .‬וטעם הדבר כיון שעד ברכת‬ ‫אבל באמצע הברכה לא היה מפסיק [לומר פיוטים בימים‬ ‫(סוף סימן סח) שהטור בברכת ק"ש הביא דעת החולקים‬ ‫מחיה המתים הפיוטים הם באמצע הברכה‪ ,‬משא"כ לאחר‬ ‫נוראים]‪ ,‬חוץ מגשם וטל ומוספי ארבע פרשיות שהיה אומר‬ ‫שלא לומר פיוטים וכן נקט כמוהם‪ ,‬ובברכת שמו"ע לא הביא‬ ‫ברכת מחיה המתים הפיוטים הם בין הברכות לפני ברכת‬ ‫על הסדר‪[ ,‬אפילו שהוא באמצע הברכה‪ ,‬וצריך ביאור מה‬ ‫כלל את שיטת האוסרים ועוד נוקט שמותר לאמרם‪.‬‬ ‫אתה קדוש‪ ,‬ובאמצע ברכת אתה קדוש אין פיוטים‪ ,‬אלא‬ ‫שנא מהימים נוראים‪ ,‬אבל כך נהג]‪ .‬וכו'‪ .‬וכך הנהיג מורי דודי‬ ‫הרמ"א חולק על הב"י וכתב‪ :‬ויש מתירין [לומר פיוטים]‪,‬‬ ‫מה שהוסיפו לתפילת ר"ה ויוהכ"פ‪ .‬ועוד שהרי רבינו כתב‬ ‫[רבי צבי מזידיטשוב] בבית מדרשו כמנהג מרן [הבעש"ט‬ ‫הואיל וצרכי רבים הם‪ ,‬וכן נוהגים בכל מקום לאמרם‪ .‬והוא‬ ‫בפני זקן הנ"ל על מקום שאמרו להאריך כגון שלש ראשונות‬ ‫לומר פיוטים רק אחר מחיה המתים]‪ ,‬והמבזה שלא לומר‬ ‫כדעתו שכתב בברכת ק"ש (סימן סח) שמותר לאמרם‪.‬‬ ‫בשמו"ע לא יקצר‪ ,‬כיון שהתיבות מנויות אחת לאחת‪ ,‬לכן‬ ‫פיוטים עתיד ליתן את הדין‪ ,‬אם מרן האר"י וריב"ש טוב אמרו‬ ‫רבינו בשוה"ט (סימן קיב) הביא ממרן האריז"ל שאמר‬ ‫גם אין להאריך בהם לומר פיוטים באמצע הברכה כיון שהם‬ ‫ולא שינו האיך יהיה כח ביד איזה מאן דהוא לשנות שלא לומר‬ ‫הפיוטים בשמו"ע כסדר וז"ל‪ :‬מענין הפיוטים של אחינו‬ ‫מנויות אחת לאחת‪ ,‬אבל בין הברכות מותר דליכא טעם זה‪.‬‬ ‫[כלל] פיוטים‪.‬‬ ‫בני אשכנזים‪ ,‬מרן האר"י היה אומר כשהיה מתפלל‬ ‫המערכת מאחלת ברכת כתיבה וחתימה טובה לכל קוראינו ולכל בית ישראל‬ ‫כל הזכויות שמורות © יוצא לאור ע"י מוסדות קאמרנא בארה"ק ‪ -‬מערכת 'עטרת שלום' פקס‪ .0722-616796 :‬דוא"ל‪K7643092@gmail.com :‬‬