עטרת שלום · Ateres Shulom — ראש השנה (2026-09-07)

ראש השנה
כ"ט אלול תשפ”ו
שנה י"ז גליון תתכ"ג
זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון
בחינת מלכות והוא זעירא ,ולכן בספרא דצניעותא (זוה"ק שמים וארץ על דרך כליון ,כי לא נבראו העולמות כי אם מחלוקת תנאים בסדר בריאת שמים וארץ
ח"ב קעו ):נקראת עולם השבירה 'ארעא אתבטלת', לששה ימים ,רק שע"י השבת נתקיים העולם ,עיי"ש. איתא במדרש (ב"ר א טו) בית שמאי אומרים ,השמים
וארעא הוא מלכות ,בחינת שם ב"ן. הרי שבששת ימי בראשית לא היה עדיין התיקון השלם, נבראו תחילה ואח"כ נבראה הארץ .ובית הלל אומרים,
ואח"כ היה בריאה חדשה שהוא ביום השבת ,שאז הארץ נבראה תחילה ואח"כ השמים וכו' .אמר רבי שמעון
ארץ קודם שמים מרמז על עולם התיקון נשלמה עולם התיקון. בן יוחאי ,תמיה אני היאך נחלקו אבות העולם ב"ש וב"ה
ולכך כתוב 'אלה' שפוסל את הראשונים שהיה בבחינת על בריית שמים וארץ ,אלא שאני אומר שניהם לא נבראו
עולם השבירה ,ועכשיו הבריאה של 'ביום עשות הוי"ה תחילת התיקון ביום השביעי ונגמר ביום השמיני
אלא כאלפס וכסויה ,שנאמר (ישעיה מח יג) 'קורא אני
אלהים ארץ ושמים' שהיה ביום השמיני הוא עולם וכן משמע כאן בלקוטי תורה ,וז"ל :ותחילה הוברר אליהם יעמדו יחדו' ,עכ"ל .והובא המחלוקת גם בגמרא
התיקון ,ולכך כתוב 'ארץ' תחלה ,המרמז שכאן מדבר הפסולת ,והקליפה קדמה ,כדרך שהקליפה קודמת לפרי, חגיגה (יב ,).ודעת רשב"י הוא שם בשם חכמים ,ואח"כ
מתיקון המלכות מבחינת מלכים דמתו ,בבחינת 'אשת וזהו 'ישרצו המים שרץ נפש חיה' (שם א כ) ,וכן כולם ,עד הובא שם דעת ריש לקיש שאמר ,כשנבראו ברא שמים
חיל עטרת בעלה' (משלי יב ד) ,בבחינת העלאת מ"ן (ע"ח יום הששי שנברא האדם ,שהוא האוכל הנשאר ,וע"כ ואח"כ ארץ ,וכשנטה נטה ארץ ואח"כ נטה שמים ,עיי"ש.
שער ט"ל) ,אבל בתחילה שכתוב שמים לפני ארץ ,מרמז בשבת נאסר ברירת הפסולת מתוך האוכל ,מפני שזה היה
שהיה פירוד בין ז"א למלכות ,ולכך היה השבירה. בששת הימים דרך ברירות למעלה פסולת מתוך האוכל, מתי נברא העולם
ובשבת לא היה הבירור ,עיי"ש .ואע"פ שהיה צריך להיות
ולכאורה יש לומר שבפלוגתא דב"ש וב"ה נחלקו ג"כ
ב"ש מיירי מעולם השבירה ולכן הלכה כב"ה התיקון ביום השמיני ולא ביום השביעי ,אבל לפי מה
רבי אליעזר ורבי יהושע (ראש השנה י ,):שרבי אליעזר
ולפי זה אפשר לומר ,דב"ש וב"ה אינם חולקים ,כי ב"ש שאיתא באוצרות חיים (שער הנקודים פרק ד) על בחינת
'שאול מרחובות הנהר' (שם לו לז) ,שלא היה בו שבירה אומר בתשרי נברא העולם ,ורבי יהושע אומר בניסן
שסובר שהשמים נברא תחילה ,מדבר מעולם השבירה נברא העולם .דידוע ממרן האריז"ל (שעה"כ ענין ר"ה
שהיה פירוד בין השמים לארץ ,שלא היה העלאת מ"ן, כשאר המלכים ,עיי"ש היטב ,יובן כי ביום השביעי לא היה
בו שבירה ממש ,אך מכל מקום התיקון בשלימות הוא ד"א) שהחדשים של החורף הם בבחינת 'שמים' דהיינו
וזהו מה שכתוב בתחילת התורה 'בראשית ברא אלהים ז"א בחינת רחמים ,ולכן יש לומר שר"א סובר כמו ב"ש
את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו' ,וב"ה מתחיל ביום השמיני.
שהשמים נבראו תחילה ,והחדשים של הקיץ הם בבחינת
שסובר שהארץ נבראה תחילה ,מרומז בפסוק 'ביום 'ארץ' דהיינו מלכות בחינת דין ,ולכן ר"י סובר כמו ב"ה
עשות ארץ ושמים' שכתוב ארץ תחילה ,שמרמז לתיקון דעת הרמב"ם שהימים הראשונים נחשבים לשנה
שהארץ נבראה תחילה .והנה האריז"ל ביאר שם שאלו
המלכות ממה שהיתה מקודם בפגם ,וזה אומרו 'ביום והנה הימים הראשונים האלו של בריאת העולם,
ואלו דברי אלהים חיים ,רק שזה מדבר בפנימיות וזה
עשות' שהוא התיקון ,וזהו עיקר הבריאה ,וזהו הסוד מה נחשבים לשנה בפני עצמו ,כמבואר ברמב"ם בהלכות
מדבר בחיצוניות ,עיי"ש .וכמ"ש רשב"י ור"ל הנ"ל.
שהלכה כב"ה והבינהו ,כי הוא מדבר מעולם התיקון. קידוש החודש (פ"ו ה"ח) ,וז"ל :והמולד הראשון שממנו
תתחיל ,הוא מולד בשנה הראשונה של יצירה וכו' ,סימן
שבירת הכלים לפני בריאת העולם
דעת רשב"י ששניהם נבראו יחד להם בהר"ד ,וממנו הוא תחלת החשבון ,עכ"ל .ועיי"ש
בפירוש ,שיוצא שהשנה הראשונה היה חמשה ימים ,כי ועוד יש לומר ,דזה ידוע ממרן האריז"ל ('לקוטי
והנה מרומז ג"כ דעת רשב"י שסובר שנבראו ביחד,
מראש השנה מתחיל כל פעם שנה חדשה .ומה שהיה רק תורה' בראשית) שלפני השבעה ימים הראשונים של
בפסוק עצמו ,היינו שכך עלתה במחשבה השבירה והתיקון,
חמשה ימים ,אע"פ שהיה צריך להיות שבעה ,כי העיקר בריאת העולם ,היה בבחינת עולם השבירה בחינת זיי"ן
וזהו הכוונה שנתקנו ביחד ,כי בפסוק הזה כתוב שניהם,
הוא חמשה ,והשאר נקראים כ"ל וכל"ה ,שהם כוללים כל מלכים דמיתו המפורשים בפרשת וישלח כידוע .ולכך
'שמים' לפני 'ארץ' ,ו'ארץ' לפני 'שמים' .ויובן גם הכרעת
החמשה ,כמבואר בכתבי מרן האריז"ל ופשוט. כתוב 'והארץ היתה תהו ובהו' (בראשית א ב) ,שמרמז
ר"ל שם בחגיגה ,כשבראם ואח"כ כשנטהם ,עיי"ש.
לשבירת הכלים.
הקב"ה יעזור שיהיה התיקון השלם ויושפע ביום הזה ה' זעירא של 'בהבראם' מרמז על שבירת הכלים
כל מיני השפעות טובות ,בני חיי ומזוני ,ונזכר ונכתב לפניך התיקון נשלם ביום השבת
אנחנו וכל עמך בית ישראל לחיים טובים ולשלום .אמן. וזהו מה שמרמז הכתוב באמרו 'אלה תולדות השמים
והארץ בהבראם' שכתוב בה' זעירא ,המרמז לשבירת ואיתא באור החיים הקדוש על הפסוק 'ויכלו השמים
יו"ט ראש השנה תשפ"ו הכלים שהיה בתחילת בריאת שמים והארץ ,כי ה' הוא והארץ' (בראשית ב ג) ,וז"ל :כלומר ,שכלתה בריאת כל
שלמעלה שמכריעין שם אם זוכים לשפע זו ,לזה שופר' ,בחדש' בי"ה ,עד שיתמתקו ש"ו פ"ר,
'משפט לאלהי' הוא אינו אלא ל'יעקב' שהם שאר דב"ש פ"ר' .בכסה' שתכסה 'ליום' העולה אלהי"ם,
עם בני ישראל כנודע. אז 'חגינו' ,כי אם לא תכסה הדינים שנמתקין על
ידי שופ"ר ,אז חס ושלום וכו' הם מקטריגים .לזה
'כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב' .עולה
'בכסה' שתכסה 'ליום' שהוא שם אלהי"ם ,אז יהיו
מספר שבעה רועים' ,אברהם יצחק יעקב משה
עלינו ועל כל ישראל 'חגנו' בשמחה ושנה טובה.
אהרן יוסף דוד' עם הכולל.
'בן ביתי' תהלים פא ד
'בן ביתי' תהלים פא ה ִּת ְקע ּו בַ ח ֶֹד ׁש ׁשוֹ ָפר ַּב ֵּכ ֶסה לְ יוֹ ם ַ ֵ ּ
חגנ ּו( :תהלים פא ד)
ִּכי חֹק לְ יִ שְׂ ָר ֵאל ה ּוא ִמ ׁ ְש ּ ָפט לֵ אל ֵֹהי יַ ֲעקֹב( :תהלים תקעו בחדש שופר ,ר"ת שבת וס"ת שור:
השליח ציבור בראש השנה ממתיק הדינים
פא ה) 'תקעו' אותיות 'תקע' של 'תקעו' עולה במספר
רבן גמליאל אומר שליח צבור מוציא את הרבים עש"ר ,שהוא י' של השם ,ואות ו' של 'תקעו'
'כי חוק לישראל הוא' ,רצה לומר 'חוק' הוא יסוד
ידי חובתן( .ר"ה לג .):רצה לומר ,רבן גמליאל הוא אות ו' של השם גם כן ,והם י"ו בחינת דכר,
צדיק המשפיע ,כדאיתא בזהר (פרשת קדושים
בא להודיענו שהש"ץ המתפלל לפני הקב"ה, ומשפיעים ולא מקבלים ,ואיתא בפע"ח (שער ר"ה
פ ):ע"ש ,ואיתא בע"ח (שער מ"נ ומ"ד פ"ה) מה
צריך להוציא ביום ראש השנה את ישראל מכל פ"ו) סוד ראש השנה הוא תרין ראשין ,ראש של
שמושך היסוד מלמעלה אינו מתעבה ומתלבש
חובותיהם של דנים ומקטרגים שיש עליהם ,וימתק זכר וראש של נוקבא ,והם ב' ימים של ראש השנה,
כלל וכל כך גדולה הארתו למטה כמו למעלה ,כי
מהם כל הדינים ,וזהו שאמר 'שליח ציבור מוציא יש בו כח מאור קדמאה ,מה שאין כן השפע היורד ואיתא בטעמי המצות (פרשת בא ,מצות קידוש
את הרבים' היינו רובה ככולה' ,ידי חובתם' כאלו משאר ספירות ע"ש .לזה אמר 'כי חוק' שהוא החדש) כל חדש מכל השנה הוא בבחינת ראש,
אמר 'מידי חובתם' ,עד שיהיו כולם זכאין ,היינו המשפיע מלמעלה למטה בלי שום עיכוב ,מכח שיש בו כוללת של שלשים יום ,ע"ש .לזה אמר
שיזכה כל אחד שיכריעו אותו בראש השנה לכף אור קדמאה שיש בו זה השפע' ,לישראל הוא' ,כי 'תקעו' בחינת משפיעים' ,בחדש' ב' חדש הוא תרין
זכות ולא לכף חוב ,ולזה כיון גם כן הרב ברטנורא נודע שבחינת ישראל הוא גדול מבחינת יעקב ,לזה ראשין ,ב' ימים דראש השנה' ,שופר' הוא אותיות
זלה"ה עיין שם ,והבן. 'כי חוק לישראל הוא' תיכף ומיד בא להם השפע ש"ו הוא עולה דב"ש ,מיתוק של פ"ר דינים שיש
'בן ביתי' מאמרי רז"ל בלי שום עיכוב ,אבל 'משפט' שהוא בחינת בית דין בשופר ,וזהו שאמר 'תקעו' שתשפיע בתקיעת
מאוד שבמה שאמר 'אם השלים בתורה' בהכרח יח) ,ואנן בעינן עשר ,וליכא! -אמר רב הונא ,תא
על 'שמע' או 'וידעת' ,שהרי לא נמצא בתורה יותר שמע' :שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד' (דברים ו
משלשה ,והוא כבר אמרם בתחלה ,ומשמיענו ד) -מלכות ,דברי רבי יוסי .רבי יהודה אומר :אינה
שמותר להשלים בתורה לכתחלה בפסוקים שאין מלכות' .וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא
בהם מלכות. האלהים ...אין עוד' (שם ד לט) -מלכות ,דברי רבי
יוסי .רבי יהודה אומר :אינה מלכות' .אתה הראת
ומה שאמר לשון דיעבד ,שדוקא להשלים מותר
לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו' (שם ד ביאור דברי רבי יוסי אם השלים בתורה יצא
באותן פסוקי תורה שאין בהם מלכות ,אבל לומר לה) -מלכות ,דברי רבי יוסי .רבי יהודה אומר :אינה
לעיקר פסוקי מלכיות את אלו הפסוקים 'שמע' מלכות[ .ע"כ לשון הגמרא]. [איתא במשנה (ר"ה פ"ד מ"ו)] אין פוחתין מעשרה
'אתה הראת' 'וידעת' ,ואחר כך ישלים בפסוק מלכיות מעשרה זכרונות מעשרה שופרות ,רבי יוחנן
מלכיות אסור .ולזה אמר 'אם השלים בתורה יצא' ואהא דתנן רבי יוסי אומר 'אם השלים בתורה בן נורי אומר אם אמר שלש שלש מכולן יצא ,אין
דוקא להשלים יוצא מחמת דוחק שלא נמצא יצא' ,ותריצנא [בגמרא (שם)] הכי קאמר 'משלים מזכירין זכרון מלכות ושופר של פורענות ,מתחיל
פסוק אחר של מלכות ,אף שבאמת אחר שלא בתורה ,ואם השלים בנביא -יצא'. בתורה ומשלים בנביא ,רבי יוסי אומר אם השלים
נמצא משלים לכתחילה. ידוע אל המשכילים הרגילים אצלינו בישיבה, בתורה יצא[ .ע"כ לשון המשנה].
וזה התירוץ שתירצו בגמרא 'אימא משלים', מה נמרצו אמרי יושר לדקדק בלשון התנא, ואיתא בגמרא (ר"ה לב :):מתחיל בתורה
אבל נקיט לשון דיעבד ,להורות שאין לפסוקים שבכלל דבריו יהיו דברי הגמרא (שם) ויותר מהמה, ומשלים בנביא ,רבי יוסי אומר אם השלים בתורה
אלו מעלה כמו לפסוק שיש בו מלכות מפורש, מה שיחייבהו להמליץ שני הטעמים בלשון חכמה, יצא .אם השלים ,דיעבד -אין ,לכתחילה -לא.
ובמתניתין דהכא תנינא להא דתנו רבנן 'שמע והתניא ,רבי יוסי אומר :המשלים בתורה הרי זה
ומזה תדון לפסוק נביא שיש בו מלכות מפורש
ישראל' (דברים ו ד) 'וידעת היום' (שם ד לט) מלכות משובח! -אימא :משלים - .והא אם השלים קתני,
ששוה אליו במעלה ,ומותר להשלים מלכיות
שמים שלמה ,דברי רבי יוסי .אלמא אם השלים דיעבד -אין ,לכתחילה -לא! -הכי קאמר :מתחיל
בפסוק נביא שיש בו מלכות מפורש ,אלא שאף על
בתורה ,שאין בכל התורה אלא שלש מלכיות ,יצא. בתורה ומשלים בנביא .רבי יוסי אומר :משלים
פי כן משובח ממנו סיום פסוק תורה.
דהיינו בפסוקי 'שמע' 'וידעת' ,כי אותן שלש כבר בתורה ,ואם השלים בנביא -יצא .תניא נמי הכי,
אבל זכרונות ושופרות ,אם סיים בנביא לא אמר קודם לנביאים וכתובים ,וממילא משמע דאם אמר רבי אלעזר ברבי יוסי :וותיקין היו משלימין
יצא ,שהרי יש פסוקי תורה של זכרונות ושופרות השלים בנביא בפסוק של מלכות עצמו דיצא. אותה בתורה .בשלמא זכרונות ושופרות -איכא
מפורשים להשלים .וכל זה מבואר מקיצור לשון והוא פירוש אמיתי ,ללמדנו מפלאי המשנה עם טובא ,אלא מלכיות תלת הוא דהויין 'ה' אלהיו
המשנה למשכיל. קיצורה שיש בה כפלים לתושיה ,וליכא מידי דלא עמו ותרועת מלך בו' (במדבר כג כא)' ,ויהי בישרון
'עצי עדן' ר"ה פ"ד מ"ו פשיטנא ליה ממתניתין ,והוא ביאור נפלא ומבואר מלך' (דברים לג ה)' ,ה' ימלוך לעלם ועד' (שמות טו
ק"ש] .ורבינו הקדוש מו"ה אלימלך מליזענסק נהג לאמרם את הכל ותיכף יחתום כאמור לעושה בא"י יוצר המאורות ,וכן
בראש השנה ויום הכיפורים מהטעם שמרן האר"י אמרם בכל ברכות ק"ש רשות בידו להאריך בפיוטים ותפלות ,ורשות
באותו הפעם ,וכך מנהגינו בר"ה ויוה"כ לאמרם [הפיוטים בידו לקצר .אבל 'מקום שאמרו להאריך' כגון שלש ראשונות
בברכת ק"ש] מטעם הזה [שמרן האר"י ומו"ה אלימלך [בשמו"ע] וקידוש היום שהתיבות מנויות אחת לאחת' ,לא
מליזענסק אמרו]. יקצר' .ומקום שאמרו 'לקצר' כגון ברכות הנהנין והמצות
'אסור להאריך'' .לחתום' כגון אלקי נשמה ותפלת הדרך
הפיוטים של תפלת שמו"ע והקצרה' ,ושלא לחתום' ברכות הנהנין .ורש"י (ברכות יא).
איתא בגמ' (ברכות לד ).אמר רב יהודה ,לעולם אל ישאל פירש 'אשתים דלאחריה דערבית קאי'[ ,דהיינו ארוכה אמת
אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות ,אלא ואמונה ,קצרה השכיבנו ,לכן צריך לומר] דהשכיבנו עיקר
נוסחתה אינו אלא עד למען שמך[ .ובזה תירץ קושיית התוס'
דעת רבינו בענין אמירת היוצרות
באמצעיות .דאמר רבי חנינא ראשונות דומה לעבד שמסדר
שבח לפני רבו ,אמצעיות דומה לעבד שמבקש פרס מרבו, דהשכיבינו הוא קצרה כנ"ל] .והרמב"ם (בפירושו למשניות, והפיוטים בראש השנה ויום הכיפורים
אחרונות דומה לעבד שקבל פרס מרבו ונפטר והולך לו. וברמב"ם פ"א מק"ש ה"ז ובכס"מ שם) והר"ב פירשו 'אחת
ארוכה' יוצר אור וחבירו [של ערבית מעריב ערבים ,שפותחת בענין הפיוטים יש שני סוגי פיוטים ושני דינים בזה .יש
וכתבו התוס' (ד"ה אל) פי' ר"ח ורבינו האי דוקא ליחיד בברוך וחותמת בברוך]' ,וקצרה' אהבת עולם וחבירו של פיוטים שאומרים בברכת ק"ש והוא הנקרא 'יוצרות' מלשון
אבל צרכי צבור שואלין ,ולכך אנו אומרים זכרנו וקרובץ ערבית ,דאינם פותחין בברוך ,עכ"ל. יוצר אור .ויש פיוטים שאומרים בברכת שמו"ע .ושני דינים
ויעלה ויבא בהם ,ותדע דדוקא יחיד קאמר שהרי עיקר
הטור (סימן סח) הביא דעת האוסרים לומר פיוטים, בהם כדלהלן.
ברכות אחרונות צרכי צבור הם .וכ"כ הרא"ש (שם סימן כא)
וזה לשונו :בענין ההפסקה שמפסיקין בברכות שמע
אמר רב יהודה לא ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא
לומר קרוב"ץ ראוי היה שלא להפסיק .והרמ"ה נשאל על פיוטים [יוצרות] בברכת קריאת שמע
בשלש אחרונות .ופר"ת ור"ח ז"ל דהיינו דוקא בצרכי יחיד
זה והשיב כך :ראינו שאסור להפסיק ,והרי בפירוש שנינו איתא בברכות (יא ,).וזה לשון המשנה :בשחר מברך שתים
אבל בצרכי רבים שרי ,דהא כולהו ג' אחרונות צרכי צבור
(ברכות יא ).במקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך ,ועוד לפניה ואחת לאחריה ,ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה.
נינהו ,ועם מה שעבד מסדר שבחו לרבו יכול לשאל צרכי
שנינו (שם מ ):כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אחת ארוכה ואחת קצרה .מקום שאמרו להאריך ,אינו רשאי
צבור דשבח וכבוד הוא לרב שהרבים צריכין לו .וכן נהגו לומר
לא יצא ידי חובתו ,וכו' .וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פ"א מק"ש ה"ז) לקצר .לקצר ,אינו רשאי להאריך .לחתום ,אינו רשאי שלא
זכרנו ומי כמוך ובכן בראשונות ,ומטעם זה נהגו לומר קרוב"ץ
ברכות אלו עם שאר הברכות אין אדם רשאי לפחות מהן לחתום .ושלא לחתום ,אינו רשאי לחתום.
בג' ראשונות .וכן ר' אליעזר הקליר ז"ל שהיה מא"י מקריית
ולא להוסיף עליהם.
ספר ובימיו היו מקדשים ע"פ הראיה שהרי לא תיקן שום ואיכא כמה פירושים מרבותינו הראשונים בביאור דברי
קרוב"ץ ליום שני ,ויש אומרים שתנא הוא כדאמר בפסיקתא וכך פסק השו"ע שם שכתב :יש מקומות שמפסיקים
המשנה .הרמב"ם והרע"ב פירשו 'אחת ארוכה ואחת קצרה'
(דרב כהנא פסקא כז א) כד דמיך רבי אלעזר ב"ר שמעון קראו בברכות ק"ש לומר פיוטים ,ונכון למנוע מלאמרם משום
אשתים שלפניה קאי ,יוצר אור ארוכה ,שפותחת בברוך
עליו דורו מכל אבקת רוכל (שה"ש ד ו) דהוא תנא קרוב"ץ דהוי הפסק.
וחותמת בברוך ,וכן מעריב ערבים .אהבה קצרה ,שחותמת
דרשן ופייטן ,והוא תיקן קרוב"ץ לאומרה בג' ראשונות ,ועוד ומוסיף הטור להביא המנהג ודעת המתירים לומר פיוטים, בברוך ואינה פותחת בברוך .הרי שלמדו 'אחת ארוכה'
שאנו אומרים יעלה ויבא ועל הנסים בג' אחרונות אלמא צרכי שכתב :אמנם נוהגין בכל המקומות לומר בהם קרוב"ץ. שפותחת בברוך וחותמת בברוך' ,ואחת קצרה' שחותמת
צבור שאני ,עכ"ל. וגם הראשונים אשר תקנום היו גדולי עולם כמו רבי אלעזר בברוך ואינה פותחת בברוך.
לעומתם כתב הרשב"א (ברכות שם ד"ה הא דאמר) כתב הקליר וחבריו .וכן כתב הראב"ד למעט או להרבות באמצע
רש"י (ברכות יא ).פירש דברי המשנה 'אחת ארוכה
בשם רבינו האי דשלש אחרונות הן עצמן שאלת צרכי רבים הברכה אין קפידא ,לפיכך נהגו להוסיף פיוטין במאורות
ואחת קצרה' אשתים לאחריה דערבית קאי ,ארוכה אמת
ובאהבה ובזולתות [פיוטים בברכת ק"ש] .גם ר"ת דחק
נינהו ,ומיהו אעפ"כ שלש ראשונות לשבח הן אמורות ואין ואמונה ,קצרה השכיבנו .ותמה התוספות (שם ד"ה אחת)
לפרש ההיא דבמקום שאמרו לקצר וכו' כדי לקיים המנהג.
בהם מקום תביעת צורך לא ליחיד ולא לציבור ,ולא מהוגן דהשכיבנו נמי ארוכה הרבה והביא ראיה לזה דבתוספתא
לרבנן אפילו מאן דאמר זכרנו לחיים באבות ומאן דאמר ומסקנת הטור לאיסור ,שכתב :ומכל מקום טוב ויפה חשיב לה בהדי הקצרות ,ועוד הקשה דפעמים מאריכין
זכור רחמיך בהודאה ,ואפילו מאן דאמר בחנוכה ופורים כמו הדבר לבטלה למי שאפשר ,כי היא סיבה להפסיק בשיחה בהשכיבנו ופעמים מקצרין באמת ואמונה ע"ש .ותירץ
שעשית נסים לראשונים כן תעשה נסים לאחרונים ,והני מילי בטלה בדברי הבאי ,גם פירוש ר"ת שפירש לקיים המנהג לא ר"ת דהכל קאי האמת ואמונה' ,אחת ארוכה ואחת קצרה'
לא רגילי במתיבתא למימרינהו ,וכן כתב ג"כ בשם בה"ג, ישר בעיני אדוני אבי הרא"ש ז"ל. כלומר בין יאריך בה בין יקצר בה ,והביא דוגמא לזה מגמ'
ואחר כך כתב ויש מן הגאונים שהתירו בו צרכי ציבור ,וכן הרמ"א קיים המנהג לומר פיוטים ,שכתב :ויש אומרים יבמות (מא ).אחת ארוסות ואחת נשואות אחת בתולות
ודאי נראה דמאי שנא מיעלה ויבוא דאמרינן בעבודה וזכרנו דאין איסור בדבר ,וכן נוהגין בכל המקומות לאמרם. ואחת בעולות .וכוונת התוס' ביאר רבינו יונה על הרי"ף (ה):
לחיים איתיה נמי במסכת סופרים ,עכ"ל .ובהגהות מיימוניות רבינו בשוה"ט (סימן סח ס"א) כתב :מרן האר"י בימים דפירוש 'אחת ארוכה ואחת קצרה' ר"ל שאם ירצה יאריך
(פ"ו מתפלה ג) כתב בשם ר"ת דצרכי רבים שואלים ,ומטעם נוראים שהיה מתפלל בין האשכנזים ,היה אומר כל הפיוטים בהם ואם ירצה יקצר בהם' ,ואחת ארוכה' ר"ל בין ארוכה בין
זה נהגו לומר קרובץ בשלש ראשונות ,וכן הסכימו רבינו יוסף של ברכות ק"ש ,ופסק שאין בזה הפסק[ ,כדאיתא בפע"ח קצרה ,ודומה לזה מאי דאמרינן (יבמות מא ).אחת בתולות
ורבינו אליהו הזקן והקליר שהיה תנא ועליו יש לסמוך ,וכן (שער הק"ש פ"א) בענין פיוטים שנהגו האשכנזים לומר, ואחת בעולות ,ומה שאמרו 'מקום שאמרו להאריך אינו
נהגו כל רבותינו והתירו לומר זכרנו ומי כמוך ,ודלא כהלכות היה נוהג מורינו זלה"ה לומר ,והיה אומר שאין בהם שום רשאי לקצר' אינו חוזר לראש [המשנה] אלא מילתא באפי
גדולות שכתבו דאית מרבנן שנהגו דלא למימר זכרנו בראש הפסק ,כי הכל הולך אחר החיתום ,והואיל ומסיימים מעין נפשה היא ,שהברכות שהן ארוכות כגון קידוש והבדלה אין
השנה ,אמנם על הקרובץ שבג' ראשונות כתב ר"ח דלאו הברכה ,לא הוי הפסק] .ובפרט שכולם נתקנו ברוח הקודש, לו לקצר ממטבע שלהן כלום' ,ומקום שאמרו לקצר' כגון
שפיר עבדי ,ורבינו שמחה הביא מהא דאמרינן (ר"ה לב ).סדר והיה משבח כל פיוטי אשכנז של כל השנה[ ,כדאיתא בפע"ח ברכת בורא פרי הגפן וכיוצא בה אין לו להאריך בהם .ומה
ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות בהקדמת שער התפלה] ,ופסק שאין בזה הפסק ,ויכול שאמר אח"כ 'לחתום אינו רשאי שלא לחתום' הוא פירש
עמהם ,אבל לא ידענו על מה אנו סומכין שאנו מפסיקין בין לאמרם בכל הזמנים. מה שאמר תחלה מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר,
גבורות לקדושת השם ,עכ"ל. ונשנה הדבר בשוה"ט (סימן קיב) שכתב :מענין הפיוטים ור"ל ברכה שהיא ארוכה וצריכה חתימה אינו רשאי לקצר
הרי מחלוקת הראשונים אי מותר לומר הפיוטים בשלש של אחינו בני אשכנזים ,מרן האר"י היה אומר כשהיה מתפלל כלל מהמטבע כולה ,מפני דאם יקצר לא יצטרך לחתום
הראשונות בברכת שמו"ע .דלדעת התוס' והרא"ש והר"ן בק"ק אשכנזים כל היוצרות וזולת ופיוטים שחברם הקליר בה ,ואינו רשאי שיעשה בענין שלא לחתום ,וברכה שהיא
ועוד כמה ראשונים שמותר להפסיק ולומר פיוטים כיון ורבינו שמעון הגדול וכיוצא ,ובאמת הכל נתחבר ברוח הקודש קצרה ואין לו לחתום בה ,אינו רשאי הוא להאריך במטבע
שהם צרכי צבור .ויש מהראשונים שכתבו שאין להפסיק כפי ששמעו ממלאכי מעלה ,וכו' ,ולכך בימים נוראים היה מרן ולהוסיף בה אח"כ שאם כן יצטרך לחתום ,ומקום שאמרו
בפיוטים אפילו שהם צרכי ציבור ,והוא דעה שהביא הבה"ג מתפלל בק"ק אשכנזים והיה מתפלל נוסח אשכנזים ואומר שלא לחתום אינו רשאי לחתום.
(ברכות סוף פ"ה) בשם אית מרבנן ,וכן רבינו שמחה שהביא הפיוטים ויוצרות כסדר. ולפי פירוש ר"ת פירש רבינו ב'פני זקן' דברי המשנה,
הגה"מ הנ"ל. ובשוה"ט (שם ס"ב) הוסיף וכתב :מרן הקדוש הריב"ש נהג שכתב' :אחת ארוכה ואחת קצרה' כמו אחת בתולות ואחת
דעת הטור אעפ"י שבברכת ק"ש אסר לומר פיוטים כהנ"ל שלא לאמרם [הפיוטים בברכת ק"ש] ,ומחמת זה נתפשט בעולות (יבמות מא ,).דהיינו שרשות בידו להאריך כמו שאנחנו
הכא בברכת שמו"ע (סימן קיב) התיר לומר פיוטים ,דאחר המנהג בינינו [דהיינו בעולם] שלא לאמרם [הפיוטים בברכת מאריכין בהם ,ורשות בידו לקצר לומר בא"י יוצר אור עד ובורא
המשך בעמוד הבא
^
אמת דלכולי עלמא בשבת ניתנה תורת אמת (שבת פח ,).כי התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו
יום אחד הוסיף משה מדעתו ,בכדי שיראה העולם כי גדול בית דין של עשרים ושלשה ,בית דין חשוב .אמר רבי אלעזר
כח חכמי דור ודור בתורתם תורה שבעל פה ,אם כן בשבת לא התקין רבן יוחנן בן זכאי אלא ביבנה בלבד ,ששם 'אשת
ניתנה תורת אמת ר"ת א'נכי מ'אימתי ת'נא ,יום הכיפורים חיל עטרת בעלה' (משלי יב ד) ,וסנהדרין של שבעים ואחד.
נקרא אמת ,דביום הכיפורים חותמו אמת ,כי ביום הכיפורים אמרו לו אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין קבוע
החתימה ,ומשום הכי שבת אינם צריכים לתקיעות שופר ,כי כמה ביבנה ,אבל לא באקראי .וכך הלכה .ובית דין קבוע לא
שבת בעצמו המתקת הדינים ,ונעשה כמו בשופר וכו'. היה בירושלים וביבנה.
'שבת שלום ומבורך' מאמר כה 'עצי עדן' ר"ה פ"ד מ"א זכרון תרועה
בענין לכוין כוונת התקיעות כשחל ראש השנה בשבת שבת ר"ת ש'בת ב'מקום ת'קיעה. טעם ע"פ סוד שאין תקיעת שופר כשחל ראש השנה בשבת
בענין לכוין כוונת התקיעות כשחל ראש השנה בשבת, הנה בפסוק (תהלים פט טז) 'אשרי העם יודעי תרועה' וכו', ודע אחי ,שבשבת שאז עולה המלכות בבחינות 'זכור',
נחלקו בזה גדולי המקובלים .דעת מרן רבינו הרש"ש זי"ע אפשר לרמז יודעי לשון 'דעת' ,ושבת בעצמו יום הדעת, כטעם 'זכור את יום השבת' (שמות כ ח) ,כמבואר ב'זוהר
שיש לכוין כל כוונת התקיעות כשחל ראש השנה בשבת אף ולזה 'ש'בת ב'מקום ת'קיעה' ,בשבת ממתיקין הדינים על ידי הרקיע' (יד .ד"ה עאלת את ז') ,וכמו שבארנו ,ואז הגבורות שלה
שאין מעשה ,כמובא בספר 'נהר שלום' (דף לח ).וז"ל :ואם חל אכילת שבת האוכלים בדעת ,כמו על ידי דעת של תרועה, הם על החסדים ,ואי אפשר לתקוע ,כי אם 'זכרון תרועה',
יום ראשון [דראש השנה] בשבת נכון לכוין בשעת תקיעת כי בשבת כתיב 'כי אני ה' מקדישכם' (שמות לא יג) ,וזה ראש להמשיך סוד מנצפ"ך דבינה ,יסוד דאמא ,דעת דזעיר הגנוז
שופר סדר הכונה בלא תקיעת שופר .ע"כ .וראה גם בספר השנה נקרא בזוהר הקדוש (בא לב ):היום ,ושבת נקרא היום בפומא דמלכא ,אבל לא במעשה להמשיך כפופים חסדים
'קיצור הכוונות' להרמח"ל (עמוד סד) שכתב לכוין הכוונות כהפסוק (שמות טז כה) 'אכלהו היום כי שבת היום לה'' ,וזה למלכות ,שהרי בשבת הגבורות הם על החסדים.
התקיעות כשחל ראש השנה בשבת[ .ועיין בספר 'דברי שפירש רש"י ז"ל בגמרא (סוטה יג ,):על הפסוק (דברים לא ב) ובמקדש היו תוקעין (ר"ה כט ,):ששם המשכות הבינה,
שלום' לנכדו (סימן ע) שכתב בדעת הרש"ש לכוין הכוונות 'וילך משה וכו' ,ויאמר בן מאה ועשרים שנה אנכי היום' ,ואז אבל לא במדינה ,ששם ריב ומדון צריך להגביר חסדים ,ואי
רק בתקיעות דמיושב ולא בתקיעות דמעומד במוסף ,עי"ש] היה שבת ,דמשה רבינו ע"ה נפטר בשבת ,ופירש רש"י ז"ל אפשר בשבת שהמלכות עלה למעלה בחשיבות הזהב על
אמנם מצאנו וראינו עובדא מתלמיד מרן הרש"ש מהר"ח על 'היום' ,היום מלאו ימי ושנותי ,לכאורה מהיכן למדו חז"ל הכסף ,ולכן 'זכרון תרועה'.
פינסו ז"ל ,מובא בסוגריים בתוך ה'נהר שלום' שם שכתב לפרש כן ,לדעתי אפשר לומר בסייעתא דשמיא ,היום ר"ת
ורבן יוחנן בן זכאי התקין שתוקעין בכל מקום שיש בית
וז"ל :בשנת התקצ"א חל יום א' דראש השנה בשבת ,ולא ה'יום מ'לאו י'מי ו'שנתי ,וזה היה שבת.
דין ,שסוד בי"ת די"ן סודו אהי"ה תנ"ה ,וסוד שלשה שהם
עשו מעשה לכוין כלל ועיקר [בבית אל] .ע"כ .וכן משמע וכן ראש השנה נקרא היום ,שבראש השנה צריכין מסירות בית דין הם בסוד בינה ,כידוע ממרן הבעש"ט ('עטרת תפארת
מדברי ה'בן איש חי' בספרו שו"ת 'תורה לשמה' (סימן תלו) נפש כמו ר"ת 'היום' ה'יום מ'לאו י'מי ו'שנתי ,כדברי המדרש ישראל' פ :מובא בעש"ט עה"ת פרשת בא אות ד) וממרן אלקי
וזה תוכן דבריו :הנה כאשר חל יום ר"ה בשבת ,הנה הוא (ירושלמי ר"ה פ"ד ה"ח) על הפסוק( ,במדבר כט ב) 'ועשיתם האר"י (ע"ח שער לח פ"ח) ,והבית דין ממשיכין מנצפ"ך דבינה
נעשה מאיליו ,מכח קדושת השבת ,ואין צריך לעשותו על עולה לה'' ,מעלה אני עליכם כאילו נבראתם בריה חדשה ששם הגבורות חשובות כמו בשבת ,אבל במקום שאין בית
ידינו ,לכן בעבור כבוד שבת תקנו שלא לתקוע ביום זה ולא [בראש השנה] שהוא יהיה העולה. דין אין להמשיך בתקיעה של שבת גבורות ,שלא יתגברו
יטלו לולב ,להורות שהתיקון של המצוות האלה הוא נעשה ושבת האכילה כמו יום הקדוש דגמרינן (שבת קיט' ).וקראת חלילה הגבורות ,אלא החסדים עלינו ועל כל ישראל ,אמן.
מאיליו ע"י קדושת השבת .עי"ש עוד בדבריו.
לשבת ענג ולקדוש ה' מכובד' (ישעיה נח ג) דא יום הקדוש, 'אוצר החיים' ויקרא רלט:
וכן מדברי מרן אור שבעת הימים רבינו הבעש"ט זי"ע נראה שאין בו אכילה ושתיה אלא כסות נקיה ,אם כן דתענית יום
שאין לכוין הכוונות כשאין מעשה המצוה כמו שכתב בספר הכיפורים הוא לשמה ,כמו כן אכילת שבת גם כן לשמה ,כמו לא לעורר דינא ודיינא
'אמרי פינחס' (שער הקדושה אות לא) וז"ל :הדרך של הבעש"ט יום הקדוש ,אם כן אין צריכין לתקיעה ,כי אכילת שבת כמו יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת ,במקדש היו
היה כשמכוון כוונה צריך לעשות עובדא בהכוונה .ע"כ. יום הכיפורים ,שאז המתקה גדולה מראש השנה ,ולזה יום תוקעים אבל לא במדינה ,דלא לעורר דינא ודיינא ,שביום
מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א הכיפורים נקרא אמת ,ושבת גם כן נקראת אמת ,שבת נקרא השבת גבורות קדושות מאירין .משחרב בית המקדש
המשך שולחן הטהור
ומסקנת רבינו בדין זה כתב בשוה"ט (סימן סח ס"ו) שכתב: בק"ק אשכנזים כל היוצרות וזולת [בברכת ק"ש] ופיוטים שהביא דברי הגמ' הנ"ל ודעת ר"ת דצרכי רבים מותר כתב:
הפיוטים של תפלת שמו"ע של ימים נוראים ,ראיתי למורי [בשמו"ע] שחברם הקליר ורבינו שמעון הגדול וכיוצא ,וכו', ועל כן נהגו לומר קרוב"ץ בשלש ראשונות ,ועוד שאומר
דודי הקדוש מו"ה צבי [מזידיטשוב] שצוה לשליח ציבור ולכך בימים נוראים היה מרן מתפלל בק"ק אשכנזים והיה יעלה ויבא בעבודה ,אלמא צרכי רבים שרי ,עכ"ל .ולא הביא
שלא להפסיק עד אחר מחיה המתים ,ויתחיל 'ימלוך' ויאמר מתפלל נוסח אשכנזים ואומר הפיוטים [בשמו"ע] ויוצרות כלל דעת האוסרים .ובב"י שם כתב :וכבר נתבאר בסימן
כל הפיוט עד גמירא ,וכן מנהגינו ,וכו' ,וכן בכל השנה ברגלים [בברכת ק"ש] כסדר. ס"ח שהמנהג הנכון שלא לומר קרובץ .וכן בשו"ע (סימן קיב
ובפרשיות מן הראוי לומר עד מחיה המתים ויאמר הפיוטים בזר זהב (שם סק"א) כתב רבינו :ומרן קודש קדשים ריב"ש ס"ב) כתב :אין לומר פיוטים ולא קרובץ בתפלה .מדברי הב"י
בין ברכה לברכה והוא הנכון. טוב לא היה אומר יוצרות [בברכת ק"ש] שקודם התפלה משמע שלהפסיק בשמו"ע ג"כ תלוי במחלוקת אם מותר
הרי מסקנת רבינו שאין להפסיק לומר פיוטים בשמו"ע [שמו"ע] ,וגם באמצע התפלה לא היה אומר [פיוטים] אלא להפסיק בברכת ק"ש המבואר לעיל .ודלא כהטור שהבין
עד אחר ברכת מחיה המתים ,בין בימים נוראים בין במועדים אחר מחיה המתים[ ,כיון שהפיוטים הם באמצע הברכה], שאינו תלוי במחלוקת בברכת ק"ש ,וכבר תמה ע"ז הב"ח
ובין בארבע פרשיות וכל השנה .וטעם הדבר כיון שעד ברכת אבל באמצע הברכה לא היה מפסיק [לומר פיוטים בימים (סוף סימן סח) שהטור בברכת ק"ש הביא דעת החולקים
מחיה המתים הפיוטים הם באמצע הברכה ,משא"כ לאחר נוראים] ,חוץ מגשם וטל ומוספי ארבע פרשיות שהיה אומר שלא לומר פיוטים וכן נקט כמוהם ,ובברכת שמו"ע לא הביא
ברכת מחיה המתים הפיוטים הם בין הברכות לפני ברכת על הסדר[ ,אפילו שהוא באמצע הברכה ,וצריך ביאור מה כלל את שיטת האוסרים ועוד נוקט שמותר לאמרם.
אתה קדוש ,ובאמצע ברכת אתה קדוש אין פיוטים ,אלא שנא מהימים נוראים ,אבל כך נהג] .וכו' .וכך הנהיג מורי דודי הרמ"א חולק על הב"י וכתב :ויש מתירין [לומר פיוטים],
מה שהוסיפו לתפילת ר"ה ויוהכ"פ .ועוד שהרי רבינו כתב [רבי צבי מזידיטשוב] בבית מדרשו כמנהג מרן [הבעש"ט הואיל וצרכי רבים הם ,וכן נוהגים בכל מקום לאמרם .והוא
בפני זקן הנ"ל על מקום שאמרו להאריך כגון שלש ראשונות לומר פיוטים רק אחר מחיה המתים] ,והמבזה שלא לומר כדעתו שכתב בברכת ק"ש (סימן סח) שמותר לאמרם.
בשמו"ע לא יקצר ,כיון שהתיבות מנויות אחת לאחת ,לכן פיוטים עתיד ליתן את הדין ,אם מרן האר"י וריב"ש טוב אמרו רבינו בשוה"ט (סימן קיב) הביא ממרן האריז"ל שאמר
גם אין להאריך בהם לומר פיוטים באמצע הברכה כיון שהם ולא שינו האיך יהיה כח ביד איזה מאן דהוא לשנות שלא לומר הפיוטים בשמו"ע כסדר וז"ל :מענין הפיוטים של אחינו
מנויות אחת לאחת ,אבל בין הברכות מותר דליכא טעם זה. [כלל] פיוטים. בני אשכנזים ,מרן האר"י היה אומר כשהיה מתפלל
המערכת מאחלת ברכת כתיבה וחתימה טובה לכל קוראינו ולכל בית ישראל
כל הזכויות שמורות © יוצא לאור ע"י מוסדות קאמרנא בארה"ק -מערכת 'עטרת שלום' פקס .0722-616796 :דוא"לK7643092@gmail.com :
