gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קרני אור · Karnei Ohr — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: קרני אור · Karnei Ohr

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

קרני אור · Karnei Ohr — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫לימוד היומי דקהילתינו‬ ‫קרני אור‬ ‫יום ליקוטי ליקוטי משנה השתפכות שולחן‬ ‫ערוך‬ ‫הנפש‬ ‫לחודש מוהר“ן הלכות ברורה‬ ‫יום‬ ‫חושן משפט‬ ‫ח“א ח“א ח“ג‬ ‫חזרה קי"ט ק"ך שנ''ה; ב‪-‬ג‬ ‫רלד‬ ‫מג‪.‬‬ ‫א׳‬ ‫שבת‬ ‫קסא‪ :‬קכ"א קכ"ב שנ''ו; א‪-‬ב‬ ‫רלה‬ ‫מג‪:‬‬ ‫ב׳‬ ‫א‬ ‫קסב‪ .‬קכ"ג קכ"ד שנ''ו; ג‪-‬ד‬ ‫רלו‬ ‫מד‪.‬‬ ‫ג׳‬ ‫ב‬ ‫קסב‪ :‬קכ"ה קכ"ו שנ''ו; ה‪-‬ו‬ ‫רלז‬ ‫מד‪.‬‬ ‫ד׳‬ ‫ג‬ ‫קסג‪ .‬קכ"ז קכ"ח שנ''ו; ז‪-‬ח‬ ‫רלח‬ ‫מה‪.‬‬ ‫ה׳‬ ‫ד‬ ‫קסג‪ :‬קכ"ט ק"ל שנ''ו; ט‪-‬י‬ ‫רלט‬ ‫מה‪:‬‬ ‫ו׳‬ ‫ה‬ ‫חזרה קל"א קל"ב שנ''ז; א‪-‬ג‬ ‫רמ‬ ‫מו‪.‬‬ ‫ז׳‬ ‫ו‬ ‫יו"ל ע"י קהילת חסידי ברסלב‬ ‫בנשיאות הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א‬ ‫דבר המערכת‬ ‫‪ 486‬ראש השנה א' תשרי תשפ''ז‬ ‫לפעמים‪ ,‬מרוב ציפיות שאיפות ורצונות‪ ,‬אנו שוכחים‬ ‫להודות לשמוח ולשוש על הזכייה העצומה והנשגבה‬ ‫שאין למעלה הימנה‪ ,‬על עצם זכייתנו להיכלל‬ ‫בקיבוץ הקדוש הזה שרבינו הקדוש כל כך הזהיר‬ ‫והפליג במעלתו‪.‬‬ ‫חובתינו להתעורר להודות בפה ובלב על הזכייה‬ ‫הזאת‪ .‬בדרכים ובגבולות‪ ,‬בהגעתינו ובשהייתינו שם‬ ‫ראש השנה שחל בשבת‬ ‫בעזרת ה’‪ ,‬נזכיר לעצמנו בכל עת את גודל הנס ועוצם‬ ‫המתנה המופלאה הזאת‪ .‬לא ניתן לזקנה לשכחה‬ ‫ולהרגל לגזול מאתנו את חובת הכרת הטוב וההודאה‬ ‫"עיקר כל הבריאה מתחילת האצילות עד סוף נקודת‬ ‫‘אומרים בשם הספרים הקדושים שבשנה שחל ראש‬ ‫לה’ יתברך על מתנת המתנות שהנחילנו בחסד חינם‪.‬‬ ‫המרכז של עולם הגשמי הזה‪ ,‬הכל הוא כדי להראות‬ ‫השנה בשבת אזי מידת הדין מתוחה ביותר‪ ,‬מפני‬ ‫וכך כותב רבי נתן לבנו (עלים לתרופה‪ ,‬א' וישב תקצ"ד)‪:‬‬ ‫ולגלות רחמנותו יתברך‪ .‬נמצא שבכל דבר שבעולם‬ ‫שהשבת מתחללת בראש כל חוצות ולא תוקעים בשופר‬ ‫"כל מה שהצרות והיסורים והבלבולים רחמנא ליצלן‬ ‫מלובש ומצומצם שם רחמנותו יתברך‪ ,‬הכל כפי חיוב‬ ‫ומה יגן בעדנו‪ ,‬וכפי שראינו בחוש בשנים האחרונות‬ ‫מתגברים ביותר ויותר‪ ,‬מחוייבים להודות יותר ויותר‪,‬‬ ‫רחמנותו יתברך‪ ,‬כי הרחמנות הוא שורש כל הבריאה‪ ,‬כי‬ ‫במגפת הקורונה ובאסון שמחת תורה תשפ”ד‪ .‬הדבר‬ ‫שאף על פי כן‪ ,‬אף על פי שאני כמו שאני‪ ,‬אף על פי כן‬ ‫הכל נברא כדי לגלות רחמנותו יתברך"‪.‬‬ ‫הזה מעורר בי פחד איום ורפיון ידיים‪’...‬‬ ‫חסדו גבר עלי כל כך שאני יודע ממנו זכרונו לברכה‪,‬‬ ‫ואיני מתנגד עליו‪ ,‬וגם אני זוכה לנסוע על ראש השנה‬ ‫אם אנו מאמינים שיש כאן מלך ומלכותו בכל משלה‪,‬‬ ‫ולהיות נכלל ונמנה בין אנשיו היקרים שיחיו לאורך‬ ‫בהכרח שהיום הזה של ראש השנה שבו שב ובורא את‬ ‫נקודת העבודה בראש השנה היא ההמלכה‪ ,‬להמליכו‬ ‫ימים ושנים‪ ,‬כי הקיבוץ שלנו יקר מאד מאד בעיניו‬ ‫העולם מחדש הוא יום הרחמנות הגדול ביותר‪ .‬אין שום‬ ‫ית’ עלינו ועל כל העולם כולו‪“ .‬בראש השנה עוסקים אז‬ ‫יתברך"‪.‬‬ ‫מקרה ואין שום הפקרה‪ ,‬הכל מושגח בתכלית ומכוון‬ ‫לגלות מלכותו בכל העולם כמו שתיקנו לנו חז"ל להרבות‬ ‫רבי נתן לא ַמ ְתנֶ ה את ההודאה על ההיכללות בקיבוץ‬ ‫לתכלית זו של רחמנות‪ .‬לא יתכן שהוא יתברך העמיד‬ ‫בתפילה על זה ותמלוך וכו' מלוך כו' עד ויאמר כל אשר‬ ‫הקדוש בכך שזכו שם לשפיכת לב ולהתעוררות‬ ‫את הבריאה באופן שבהכרח יחולו ימי ראש השנה גם‬ ‫נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה‬ ‫או לבכיות מעומק הלב‪ ,‬הוא לא ַמ ְתנֶ ה זאת בשום‬ ‫ומסיימים מלך על כל הארץ דייקא" (ליקוטי הלכות‪ ,‬ערב ה‪ ,‬לו)‪.‬‬ ‫בשבת‪ ,‬והכוונה תהא כדי לעורר אכזריות וחמת זעם‬ ‫הרגשים נעלים ולא בשום מילוי שאיפות ועבודות‬ ‫גבוהות שדימו לפעול שם‪ ,‬אלא בעצם זה שזכו‬ ‫שצריכים להביא רפיון ידים‪ .‬זהו עיוות בכל תכלית‬ ‫'מלכות' פירושה הנהגה‪ .‬נצטווינו להתחדש ביום זה‬ ‫להיות נכלל ונמנה בין אנשיו היקרים שבאו לשם‪.‬‬ ‫היראה והמלכות‪ ,‬שבודאי נועדו רק לקרב ולרחם ביתר‬ ‫להכריז ולהאמין שהוא ית' המנהיג היחידי הפועל‬ ‫כמובן שצריך לרצות ולנסות ולעמול‪ ,‬אבל השמחה‬ ‫שאת‪ ,‬ובודאי שאי אפשר לחשוד את חז"ל הקדושים‬ ‫ומפעיל כל פרט ופרט בעולם העשיה ואין דבר הנפעל‬ ‫וההודיה היא על עצם הזכייה העצומה שאין לה קץ‪.‬‬ ‫שגזרו שלא לתקוע בשבת‪ ,‬שתקנתם הביאה חלילה‬ ‫מבלעדו‪ ,‬הוא בעל הכוחות כולם ואין עוד מלבדו‪,‬‬ ‫ולא רק על ההתכללות בפועל בקיבוץ הקדוש יש‬ ‫התגברות של רע‪ .‬כי אם כל הבריאה כולה רחמנות‪ ,‬הרי‬ ‫המשגיח על כל הנעשה בבריאה ואין דבר נעלם ממנו‪.‬‬ ‫לשמוח‪ ,‬אלא אף על הרצון במחשבה לזכות לכך‪ ,‬כבר‬ ‫שהתורה בודאי שהיא מלאה רחמים וחיים‪ ,‬היא תורת‬ ‫"ועל זה צריך לשום כל מגמתו בכל השנה כולה‪ ,‬בפרט‬ ‫די והותר לשמוח בכל לב ונפש‪ .‬וכמו שרבי נתן כותב‬ ‫חיים שכל שומריה ומקיימיה ינחלו כל הטוב שבעולם‪,‬‬ ‫בראש השנה שהוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה‪,‬‬ ‫(שם‪ ,‬א' נצו"י תקצ"ז)‪" :‬וצריכים רק להחיות את עצמנו‬ ‫אין ספק שקיום גזירת חז"ל רק מביאה רחמנות ביתר‬ ‫שצריך להאמין בהאמת שהכל אחד‪ ,‬כי צריכים להאמין‬ ‫בהלימוד הקדוש של אזמרה לאלקי בעודי‪ ,‬ועל כולם‬ ‫שאת‪.‬‬ ‫בהשגחתו יתברך בפרטיות‪ ,‬שהוא יתברך צופה ומביט‬ ‫מה שאנו מכינים עצמנו במחשבתנו להיות על ראש‬ ‫השנה במקום קודש גניזתו הקדושה‪ ,‬זאת נחמתינו‬ ‫כל מהותו של יום הדין של ראש השנה מלא רחמנות‬ ‫ומשגיח על כל אחד ואחד בפרטיות כפי מקומו ושעתו‬ ‫בעניינו ובזה יגיל וישיש לבנו‪ ,‬כי עוד יש תקוה להשיג‬ ‫מופלאה‪ ,‬וכפי שרבינו הקדוש מלמדנו (ליקוטי מוהר"ן‪ ,‬ח"ב‬ ‫ועניינו‪ ,‬ועל ידי זה יכול לדבק את עצמו לה' יתברך‬ ‫ארחות חיים מעתה על כל פנים"‪.‬‬ ‫א‪-‬יד)‪" :‬הוא לבדו יתברך יכול לדון את האדם‪ ,‬כי הוא‬ ‫ולהיות נכלל בו יתברך מכל מקום שהוא" (שם‪ ,‬ריבית ה‪ ,‬יג)‪.‬‬ ‫השמחה וההודיה הזאת היא חלק עיקרי בהתקשרות‬ ‫יתברך בעל הרחמים ובודאי הוא מקיים בנו 'הוי דן את‬ ‫האמונה בהנהגה ומלכות עוקרים את כפירת הטבע‪,‬‬ ‫לצדיק‪ ,‬שהיא מעיקרי תיקוני ראש השנה שלו‪ .‬לא‬ ‫כל האדם לכף זכות'‪ .‬ואנו רואין רחמנותו במה שקבע‬ ‫שבה נאחזת כל ההשקפה האכזרית כאילו העולם הפקר‬ ‫נסיח דעתנו משמחה קדושה זו‪ ,‬והיא שתמתיק‬ ‫לנו ראש השנה שהוא יום הדין בראש חודש‪ ,‬כי זה הוא‬ ‫ושמי שרוצה להרוס ולהתאכזר הרשות בידו חלילה‪.‬‬ ‫מאתנו כל הדינים‪ ,‬ותמשיך עלינו שנת שמחה וברכה‬ ‫חסד גדול‪ ,‬כי איך היינו מרימים פנינו לבקש כפרה מאתו‬ ‫האמונה מחייבת לדעת ולהאמין שיש בעל הבית‬ ‫עד בלי די‪.‬‬ ‫יתברך‪ ,‬על כן עשה עמנו חסד וקבע יום הדין ראש השנה‬ ‫לעולם‪ ,‬ורק ברצונו נפעל הכל‪ ,‬ואין שום כח אחר שיכול‬ ‫העורכים‬ ‫בראש חודש‪ ,‬שאז כביכול הוא יתברך בעצמו מבקש‬ ‫להזיז אצבע מבלעדי רצונו‪.‬‬ ‫כפרה ועל כן אין לנו בושה ביום הדין לבקש כפרה‪,‬‬ ‫ביום ראש השנה שבה הבריאה ומתחדשת‪" ,‬זה היום‬ ‫מאחר שהוא יתברך בעצמו מבקש אז כפרה‪ ,‬נמצא‪,‬‬ ‫תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון"‪ ,‬המלך שב ברצון‬ ‫פניני אור‬ ‫אמרות טהורות מרביה"ק ותלמידיו‬ ‫שאנו רואין גודל רחמנות שלו‪ ,‬על כן הוא לבדו יתברך‬ ‫ראוי לדון את העולם"‪.‬‬ ‫מחודש כביכול לנקודת ההתחלה ובא לברוא את‬ ‫העולם‪ .‬ומהי התכלית שבעבורה הוא בורא זאת?! הבה‬ ‫לא יתכן אם כן שקביעות יום זה בשבת יהפוך לפתע‬ ‫נשמע לקולו הרחום של רבינו הקדוש (הובא באוצר היראה‬ ‫‪-‬ה ׁ ּ ָשנָ ה ּ ָפ ַתח‬ ‫ֹאש ַ‬ ‫ימי ר ׁ‬ ‫ָא ְמר ּו ְ ּב ַצחוּת‪ּ ִ ,‬ב ֵ‬ ‫למקור של אכזריות ודין‪ ,‬שמביאים פחדים חרדות‬ ‫סבלנות אות א') המגלה לנו טפח מכבשונו של עולם בשורש‬ ‫לָ נ ּו ַר ֵ ּבנ ּו ֵהן ֶאת ַה ֵּלב וְ ֵהן ֶאת ַה ִּכיס ִעם‬ ‫ורפיון ידיים‪ .‬ההסתכלות הזאת‪ ,‬שהדין נועד להשחית‬ ‫כוונת הבריאה‪ ,‬וכה הם דבריו המאירים‪:‬‬ ‫ייטאלֶ ע"‪ִּ ,‬כי ֵאין לְ ׁ ַש ֵער‬ ‫ַה ָּמעוֹ ת "דָּ אס ַ ּב ַ‬ ‫המשך בעמוד ט'‬ ‫‪NH‬‬ ‫ּ‬ ‫ּ‬ ‫ֶאת רֹב ַהצְּ ָדקוֹ ת ׁ ֶש ִח ְלק ּו ַאנַ ׁ"ש ְב ֶע ֶרב‪-‬‬ ‫‪-‬ה ׁ ּ ָשנָ ה‪ִּ ,‬כי ִח ְּלק ּו ַה ְר ֵ ּבה יוֹ ֵתר ִמ ׁ ּ ֶש ָהיָ ה‬ ‫ֹאש ַ‬ ‫ר ׁ‬ ‫לתגובות ‪3323796@gmail.com‬‬ ‫הדל"נ ‪ - 6:40‬נץ החמה ‪ - 6:31‬סוזק"ש ‪8:54‬‬ ‫ִ ּביכָ לְ ָּתם‪.‬‬ ‫ניתן לקבל את הגיליון באימייל מידי שבוע‬ ‫והערות‬ ‫אופק צאת החג ‪ - 8:04‬צאת החג לר"ת ‪8:29‬‬ ‫אומן‬ ‫לפי‬ ‫(שיח שרפי קודש)‬ ‫שיחות ושיעורים‬ ‫בנתיבות מועדי ישראל‬ ‫נתיבי אור‬ ‫ּ ְכ ֵד י ׁ ֶש ַּת ְמלִ יכ ּו ִני עֲ לֵ יכֶ ם‬ ‫הרה"ח ר' שאול סירוטה שליט"א‬ ‫בה בפה ובלב ע"י אמירה זו‪ ,‬הרי עשו תשובה וכפרה‬ ‫כמו שאצל מלך בשר ודם‪ ,‬ששומר ומגין ומפרנס‬ ‫אמירת מלכיות‬ ‫על שורש העבירות שבעבר‪ ,‬ואזי המלכות נהפכת‬ ‫ודואג לצרכי נתיניו הנאמנים למלכותו‪ ,‬והוא עצמו‬ ‫עצם התשובה על שרשי החטא‬ ‫למקור חסד ורחמים לאדם וכמשנ"ת‪.‬‬ ‫הדן ומעניש ומכלה את מורדיו‪.‬‬ ‫ויתירה מזו‪ ,‬כי הכפירה עצמה וכל פגמי האמונה הם‬ ‫וע"כ נתנו לנו חז"ל העצה הנפלאה ביום הדין‪ ,‬להכריז‬ ‫נתבונן מעט בעצם יסוד תקנת חז"ל לומר פסוקי‬ ‫שורש כל הדינים‪ ,‬כי כל זמן שיש ע"ז בעולם חרון‬ ‫ולגלות בפה ובלב קבלת עול מלכותו ית' ולדבר ולומר‬ ‫'מלכיות' בראש השנה ותכלית אמירתם‪.‬‬ ‫אף בעולם‪ ,‬וע"י גילוי האמונה נתמתק הדין לגמרי‬ ‫דבורי האמונה שהוא המלך היחיד המושל בכל‪ ,‬וזה‬ ‫ידוע כי בראש השנה עיקר עסקנו ותפלתנו‬ ‫כנ"ל‪.‬‬ ‫עצמו עיקר התשובה‪ ,‬כי כל כח היצר הרע והסתתו‬ ‫הוא שתתגלה מלכותו ית' בעולם‪ ,‬כי אז חוזרת‬ ‫לעשות נגד רצון ה' נובע מכפירות ופגמי אמונה‬ ‫ומתחדשת הבריאה שתכלית בריאתה היה לגלות‬ ‫ומלכותו ברצון קבלו‬ ‫[כמובא הרבה בדברי רביז"ל]‪ ,‬שזה מביאו לפרוק‬ ‫מלכותו ית' (לקו"מ ח"א מט‪-‬ד')‪ ,‬ועיקר המכוון הוא‬ ‫עול מלכותו ורצונו ית' ח"ו‪ ,‬וכאשר נכשל ח"ו נוסף‬ ‫שרצה שיהיו בני אדם שיכירו ויאמינו ויידעו שהוא‬ ‫ואמנם‪ ,‬היות ומעיקרי מדת המלכות הוא שנקבל‬ ‫עוד כפירה באדם כי הפשע מכניס כפירה באדם‪.‬‬ ‫המלך המנהיג והמושל והשליט בעולמו כרצונו‪.‬‬ ‫זאת ברצון‪ ,‬כנודע‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שנשתעבד מרצון לבנו‬ ‫וכאשר בא לשוב בתשובה שלמה‪ ,‬הרי תחילת‬ ‫וכמו שכתב בליקוטי הלכות (בציעת הפת ד‪-‬א)‪" :‬עיקר‬ ‫לעשות רצונו ולא רק בכפיה‪ ,‬ע"כ נצטוינו ביום הזה‬ ‫הכל הוא לשוב לקבל עול מלכותו ית'‪ ,‬שהוא‬ ‫בחינת מלכות הוא לגלות מלכותו יתברך לכל באי‬ ‫לומר לפניו מלכיות‪ ,‬כדי שנמליך אותו עלינו ונאמין‬ ‫ההשתעבדות לאמונה‪ ,‬להכיר שהוא המלך היחיד‬ ‫עולם שידעו ויאמינו כל באי עולם שהוא יתברך‬ ‫ונבין ונדע שהנהגתו ומלכותו עלינו היא הטובה‬ ‫המחיה ומהווה ומנהיג הכל ובכלל זה גם ההכרה‬ ‫לבדו מלך מנהיג ומושל שליט בעולמו כרצונו‪ ,‬שעל‬ ‫הנפלאה עבורנו ושעל כן כדאי לנו להתבטל לגמרי‬ ‫להנהגתו מרצון ולא רק בכפיה‪ ,‬ונכלל בזה‪ ,‬הן הביטול‬ ‫במוראה של מלכותו ית' היפך הקרירות ופריקת‬ ‫זה אנו מתפללים הרבה בראש השנה ויום כפור‪ ,‬כמו‬ ‫למצוותיו‪ ,‬דהיינו שנקבל עלינו עול תורתו ומצוותיו‬ ‫עול‪ ,‬וזה עיקר התשובה והכפרה על שורש החחטא‬ ‫שאנו אומרים ובכן תן פחדך ה' אלקינו על כל מעשיך‬ ‫באהבה ובשמחה ולא רק בכפיה‪ ,‬אלא שנדע ונבין‬ ‫והמרידה בו ית'‪.‬‬ ‫בהר ציון וכו'‪ ,‬מלוך על כל העולם כולו בכבודך וידע‬ ‫שגזירות המלך האהוב הזה היא תכלית טובתנו‬ ‫וזה שאמרו בזוה"ק (ח"ג קכב‪ ):‬שעיקר התשובה‬ ‫כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו‬ ‫והצלחתנו בזה ובבא‪ ,‬והן הביטול להנהגתו עמנו‬ ‫הוא להשיב המלכות דקדושה למקומה‪ ,‬כי שורש‬ ‫ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך‬ ‫בכלל‪ ,‬דהיינו שנאמין על כל מאורעותינו ברוחניות‬ ‫הבריאה היא לגלות מלכותו ית' כנ"ל‪ ,‬וכשפגם‬ ‫וכו'‪ ,‬וכן חותמין הברכה מלך על כל הארץ‪ ,‬המלך‬ ‫ובגשמיות וכל הקורות והמעשים אשר נעשים עמנו‬ ‫באיזה עבירה עי"ז נעשה העלמה על אמונה ועל‬ ‫הקדוש‪ ,‬המלך המשפט‪ ,‬הכל כדי לגלות מלכותו לכל‬ ‫שהכל לטובתנו בכל עת ובכל מצב‪.‬‬ ‫גילוי המלכות דקדושה‪ ,‬וע"כ צריך לחזור ולהשיב‬ ‫באי עולם"‪.‬‬ ‫ואשר על כן פרשת 'ואהבת' מצורפת לפסוק‬ ‫המלכות דקדושה למקומה‪ ,‬שיתגלה שהשי"ת הוא‬ ‫ובראש השנה דנים את העולם אם אכן התקיים בו‬ ‫שמע ישראל [שהוא העיקר והתכלית מפסוקי‬ ‫לבדו המלך והמנהיג בכל הבריאה כולה ולהשתעבד‬ ‫גילוי זה ובא לתכליתו‪ ,‬ואז העולם זוכה להשפעת‬ ‫'מלכיות'] ושניהם יחד נקראים בלשון חז"ל 'קבלת‬ ‫אליו ולקבל עול מלכותו‪.‬‬ ‫חסד ורחמים וכל טוב‪ ,‬או שח"ו נתגדלה שם מלכות‬ ‫עול מלכות שמים' (ברכות יג‪ ,).‬כי זה עיקר קבלת עול‬ ‫ונמצא‪ ,‬שאמירת מלכיות היא חרטה על העבר‬ ‫אחרת דסט"א ואז המלכות דקדושה נוקמת ח"ו‬ ‫מלכות שמים‪ ,‬שנקבל עול מלכותו בשמחה וברצון‬ ‫ותשובה ותקון על מה שפגם בעבר ע"י הכפירות‪,‬‬ ‫כבוד קונה‪[ ,‬ומשפט זה עצמו הוא גם כן חלק מגילוי‬ ‫ונשמח בדברי תלמוד תורתו ובמצוותיו לעולם ועד‬ ‫ומלבד זאת אמירה זו היא גם סגולה להמשכת‬ ‫המלכות‪ ,‬שמטיל מוראה של מלכות על הבריות‪,‬‬ ‫וניחדו באהבה ונאמין שהכל לטובה ובכל מדה ומדה‬ ‫האמונה לכל השנה כולה שהוא היפך היצר הרע‪.‬‬ ‫שיידעו שאין העולם הפקר אלא יש בעל הבית‬ ‫שמודד לנו נודה לו במאד מאד‪ ,‬ורק כך זה נחשב‬ ‫ולכן‪ ,‬ע"י אמירת מלכויות במכוון זה‪ ,‬שאז שב‬ ‫לעולם‪ ,‬שהעושה רצונו יטול שכרו והעובר על רצונו‬ ‫למלכות ולא לכפיה‪.‬‬ ‫בתשובה על שורש ועיקר החטא‪ ,‬עי"ז נמתק הדין‬ ‫יכריתנו ענשו]‪.‬‬ ‫ואשר על כן גם הוזהרנו לשמוח בראש השנה (עיי'‬ ‫ונתהפך לרחמים‪ ,‬כי מלבד מה שהוסר המקטרג ע"י‬ ‫גילוי המלכות דקדושה נעשה במשך כל השנה ע"י‬ ‫לקוטי הלכות‪ ,‬שבת ז‪-‬מו)‪ ,‬וכן תקיעת שופר שהוא חלק‬ ‫התשובה עוד נוסף כאן סיבת חסד ושפע טובה‪,‬‬ ‫שאנו מכבדים אותו ועושים רצונו ומשועבדים אליו‬ ‫מהממלכה צריך להיות בשמחה‪ ,‬כי ההמלכה מרצון‬ ‫כי מתוך שאנו בעצמנו מקבלים עלינו מחדש עול‬ ‫ומתייראים ממנו מתוך שאנו מאמינים שהוא מנהיג‬ ‫ובשמחה היא עיקר נקודת המלכות‪.‬‬ ‫מלכותו אזי המלכות עצמה נהפכת למקור חסד‬ ‫העולם והכל שלו‪ ,‬וזה מה שמביא שפע החסד‪ ,‬וכל‬ ‫ולפי"ז נבין באור חדש למה בחרו אנשי כנה"ג‬ ‫ורחמים‪ ,‬וכמשנ"ת שכיון שחזר להיות נתינו של‬ ‫עבירה או זלזול ברצון המלך וכל קרירות באמונה‬ ‫להעמיד פסוקים אלו לסדר מלכיות‪ ,‬ונקטו דווקא‬ ‫מלך הרי המלכות משפיעה חסד ושמירה עליונה‬ ‫שאין מאמינים שהוא המנהיג והמושל וסומכים על‬ ‫פסוקי רחמים וחסד ולא של פורענות‪ ,‬כי בפסוקי‬ ‫ברחמים גדולים‪.‬‬ ‫מלכות אחרת ומשתעבדים להנהגה אחרת זולתו‬ ‫מלכיות אלו טמונים גילויי אהבה והתחזקות‬ ‫וזה שאמרו חז"ל (ר"ה טז‪ ).‬שאמר הקב"ה 'אמרו‬ ‫הם הגורמים ח"ו תוקף הדין‪ ,‬כי במלכות עצמה יש‬ ‫נפלאים שה' אתנו ועמנו ואצלנו גם בכל המקומות‬ ‫לפני בראש השנה מלכיות כדי שתמליכוני עליכם'‪,‬‬ ‫ב' כחות‪ ,‬שלחוסים בצילה ודבקים בה היא מביאה‬ ‫הנמוכים ושיגמור עמנו לטובה בחסד גדול‪ ,‬ועי"ז‬ ‫ומבואר שם שהוא הדרך להמתיק הדין של ר"ה‪ ,‬כי‬ ‫חיים ושפע חסד ושמירה מכל רע‪ ,‬ולעומת זה‬ ‫שנאמר פסוקים אלו בהתעוררות הלב ובכונה‪ ,‬ונבין‬ ‫כאשר אנו בוחרים מרצון לקבל עול מלכותו ומודים‬ ‫למורדים בה הרי היא עצמה מקור הדין והעונש ר"ל‪,‬‬ ‫קרני אור גיליון ‪486‬‬ ‫ב‬ ‫עי"ז נדע שה' אתנו עמנו ואצלנו ושיגמור בעדנו‬ ‫אין השי"ת מביט עליו ואין מי שמנהיגו ומרחם עליו‬ ‫ונאמין שמלכותו ית' כולו אהבה ורצון טוב וחסד‪ ,‬אזי‬ ‫גם במקומות הנמוכים שנפלנו לשם‪ ,‬כי הוא מלך‬ ‫עתה‪ ,‬והוא כעין כפירה באמונה זו שמלכותו יתברך‬ ‫נקבל זאת בשמחה וברצון גמור‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שנתרצה‬ ‫ומנהיג גם במקומות השפלים ויגמור שם כרצונו‪,‬‬ ‫בכל משלה‪.‬‬ ‫בתורתו ובמצותיו וגם בכל מה שינהיג עמנו בכל‬ ‫ובכח הדעת והחיזוק שנשאב מאמירת פסוקים אלו‬ ‫וע"כ‪ ,‬ע"י אמירת פסוקי מלכיות‪ ,‬שחוזרים בפה ובלב‬ ‫פרט ופרט בכל השנה כולה בפרטיות ובכלליות‪ ,‬ואז‬ ‫נתעורר גם אנו ממקום שאנו להמליך את השי"ת‬ ‫אמתת יסוד האמונה‪ ,‬שהשי"ת אתנו עמנו ואצלנו‬ ‫נחשב להמלכה שלמה שמביאה את כל ההמתקה‬ ‫ולקבל עול מלכותו בתשובה שלמה מרצון‪ ,‬ועי"ז נצא‬ ‫גם במקומות הכי נמוכים והוא שיגמור בעדנו בכל‬ ‫הרצויה‪ ,‬וזה כונת חז"ל 'אמרו לפני מלכיות'‪ ,‬שע"י‬ ‫להלחם בעמלק ע"י כח התפילה שתחזירנו בתשובה‬ ‫החשכויות והגלויות‪ ,‬כי הוא מלך כל הארץ המולך‬ ‫אמירת פסוקי דרחמי אלו‪ ,‬שמגלים פנימיות האהבה‬ ‫שלמה‪ ,‬וזה עיקר עבודתינו בר"ה‪ ,‬לגלות מלכותו‬ ‫ומנהיג ומשגיח ברוב אהבה גם בכל עת הסתרה ובכל‬ ‫שבמלכות ית'‪ ,‬עי"ז 'תמליכוני עליכם'‪ ,‬שאכן תקבלו‬ ‫עד סוף כל המדרגות התחתונות עד שיתעוררו גם‬ ‫המקומות השפלים ומהפך הכל לטובה ומסבב ברוב‬ ‫עול מלכותי ברצון‪ ,‬שזה עיקר ההמלכה‪.‬‬ ‫כל הנופלים ביותר לשוב אל ה' בתשובה שלמה‪.‬‬ ‫[ולפי"ז‪' ,‬כדי שתמליכוני עליכם' אין הכונה רק לסוף‬ ‫אמירת מלכיות – בנין יסוד כח התשובה‬ ‫התשובה‪ ,‬שייעשה בעל תשובה גמור לעשות כרצונו‬ ‫ית' בשלמות כעבד למלכו‪ ,‬אלא גם על התחלת‬ ‫ע"י אמירת פסוקי‬ ‫אמנם מלבד כל הנ"ל עוד נוספה בעצה עמוקה זו של‬ ‫'אמרו לפני מלכיות ‪ -‬כדי שתמליכוני עליכם'‪ ,‬כח‬ ‫מלכיות‪ ,‬שחוזרים‬ ‫ההתעוררות לתשובה‪ ,‬שמכח אמירת מלכיות יידע‬ ‫ויאמין שגם במקומו נמצא השי"ת ומנהיג שם כרצונו‬ ‫עיקרי ויסודי בעבודת התשובה‪ ,‬כי כבר נודע שעיקר‬ ‫ועי"ז יתעורר לשוב‪ ,‬ו'תמליכוני עליכם' שאמרו חז"ל‬ ‫העיקרים בתשובה הוא התפילה והצעקה לה' והיא‬ ‫בפה ובלב אמיתת‬ ‫יתפרש לפי"ז 'עליכם' ‪ -‬כמו שאתם עדיין‪ ,‬שתדעו‬ ‫עיקר העצה לתשובה לקטני ערך כמונו היום שאין‬ ‫שגם שם אפשר להיות קרוב אליו ולעבדו ולקבל‬ ‫יכולים לעשות כל הסיגופים והתעניות‪.‬‬ ‫עול מלכותו כי שם נמצא השי"ת‪ ,‬וזה התחלת‬ ‫אמנם‪ ,‬כדי שהאדם יתפלל ויצעק לפני ה' צריך הוא‬ ‫ההתעוררות והכח לשוב בתשובה‪ ,‬וזה עצמו שורש‬ ‫ההתחזקות לתפילה שהיא עיקר התשובה‪ ,‬שיידע‬ ‫יסוד האמונה‪,‬‬ ‫להאמין שה' אתו עמו ואצלו ועומד עליו לשמוע‬ ‫צעקתו‪ ,‬אבל כאשר ח"ו נחלש דעתו וסבור שלפי‬ ‫רוב עונותיו וכסילות עכירת מעשיו אין חפץ בו ה'‬ ‫שהשי"ת אתנו עמנו‬ ‫שהשי"ת ברוב רחמיו מנהיגו ומשגיח עליו גם שם‬ ‫ולא נטשו ולא יטשהו לעולם]‪.‬‬ ‫לשמוע קולו הפגום‪ ,‬או שסבור שמכיון שהוא עדיין‬ ‫וזה עצמו המתקת הדין הנעשה ע"י אמירת פסוקי‬ ‫שרוי במקום שפל ומזוהם ומטונף כזה ע"כ אין זה‬ ‫מלכיות [כמו שהבאנו לעיל] כי מחמת שמתעוררים‬ ‫ע"י אמירה זו לחגור עול לתפילה שהיא תשובה ע"כ‬ ‫נמתק הדין הבא מחמת פריקת עול התשובה‪.‬‬ ‫ואצלנו גם במקומות‬ ‫כבוד השי"ת להיות שם להשגיח עליו ובודאי אין‬ ‫השי"ת נמצא שם‪ ,‬אזי מיד רפים ידיו ממלחמת‬ ‫התפילה והצעקה‪.‬‬ ‫וגם כי עי"ז באמת נופל כל כח הרע השולט על‬ ‫האדם‪ ,‬כי כל כח מלכות דסט"א הוא מכח ההסתרה‬ ‫הכי נמוכים‪ ,‬עי"ז‬ ‫וזה עצמו חלק מהכפירה שנכנסת באדם ע"י עוונתיו‪,‬‬ ‫וכמבואר‪ ,‬שהאפקורסות שבלב גורמת לאדם שלא‬ ‫בונים ומעמידים‬ ‫וההעלמה‪ ,‬אבל כשנתגלה שהשי"ת נמצא שם‬ ‫יאמין שה' עומד עליו לשמוע תפלתו והיא הגורמת‬ ‫עמו ומנהיג שם הכל ונבנית מלכות דקדושה‪ ,‬אזי‬ ‫לו להתרפות מעמל התפילה עיי' בלקו"מ (ח"א‪ ,‬סב‪-‬‬ ‫המלכות דסט"א שהיא שורש כל הרע מתבטל‬ ‫ב)‪ ,‬והיינו‪ ,‬שע"י שהאמונה שהיא המלכות נפגמת‪,‬‬ ‫מאליו ואדרבה המלכות דקדושה נבנית ביתר שאת‪.‬‬ ‫וזה סוד הודוי על העוונות שהוא מעיקרי תקוני‬ ‫ומציבים את יסודי‬ ‫אזי מיד נפגמת התפילה שהיא מדת המלכות‪,‬‬ ‫כי התפילה היא עצמה האמונה שמדבר אז דברי‬ ‫אמונה שה' מנהיג העולם והוא הבעל כח לחדש שם‬ ‫התשובה התלויה‬ ‫התשובה וממתיק כל הדינים‪ ,‬ועי"ז נבנית המלכות‬ ‫כרצונו וע"כ בא לבקש שיתחדשו ישועות‪ ,‬וכשאינו‬ ‫דקדושה ונחרבת המלכות דסט"א כנודע‪ ,‬כי ע"י‬ ‫מאמין בשלימות במלכותו ית' שהוא המנהיג הפועל‬ ‫שמתודה הוא מודה שהשי"ת נמצא גם שם‬ ‫הכל לבדו כרצונו וביכלתו לחדש הכל בכל רגע‪ ,‬עי"ז‬ ‫במקומות השפלים ואזי יתפרדו כל פועלי און‪,‬‬ ‫ואכמ"ל‪.‬‬ ‫בתפילה‬ ‫נפגמת התפילה ח"ו ורפים ידיו מלהתפלל‪.‬‬ ‫והתפילה שהיא בחי' אמונה היא העומדת נגד עמלק‬ ‫ומלכותו בכל משלה‬ ‫רחמיו גם שם שהכל יתוקן ברחמים גדולים‪ ,‬כי הכל‬ ‫המפריד הטבע מהשגחה ומעלים מלכותו ית'‪ ,‬וע"כ‬ ‫עמלק כרוך אחר הנחשלים שהושלכו לחוץ ע"י‬ ‫ברא לכבודו ומלכותו בכל משלה‪ ,‬וגמר וגומר ויגמור‬ ‫ויסוד הדברים מבואר בהרחבה בדברי מוהרנ"ת זי"ע‬ ‫עוונותיהם להרפות ידיהם מן התפילה שהיא עיקר‬ ‫בכל הבריאה כולה כרצונו באופן שמכל המקומות‬ ‫(בלקוטי הלכות הל' עדות ה"ה) שעיקר נקודת העבודה בגילוי‬ ‫המח ֵקר העוקר אמונה‬ ‫ַ‬ ‫התשובה‪ ,‬כי עמלק הוא‬ ‫והנפילות יתגלה כבודו‪ ,‬עי"ז בונים ומעמידים‬ ‫המלכות שאנו עוסקים בה בראש השנה הוא‪ ,‬לגלות‬ ‫וגילוי מלכות ה' מן העולם‪ ,‬ומחליש דעת האדם שה'‬ ‫ומציבים את יסודי התשובה התלויה בתפילה‪ ,‬כי‬ ‫שהשי"ת מלך גם במקומות הנמוכים והשפלים‪,‬‬ ‫עזבו ושאינו משגיח עליו במקומות מטונפים כאלו‬ ‫ידיעת אמונה זו שהיא גילוי המלכות‪ ,‬היא המחזקת‬ ‫דהיינו‪ ,‬שגם כאשר אחד חטא כנגדו ית' ונתרחק‬ ‫שנקלע להם‪ ,‬ועי"ז מרחיקם מן התשובה‪.‬‬ ‫ידי האדם שיעסוק בתפילה וישוב בתשובה‪ ,‬כי‬ ‫ממנו אולם אעפ"כ הוא ית' עמו אתו ואצלו ומסבב‬ ‫וזה עיקר מהות העצבות שהוא עיקר נשיכת הנחש‬ ‫מאמין שגם במקומו השפל ה' עמו ומנהיגו ברחמים‬ ‫הכל כדי שהרחוק יוכל לשוב ואין שום כח לסטרא‬ ‫שעמלק מכניס בלב האדם‪ ,‬היינו‪ ,‬פגם אמונה‬ ‫ויעזרהו לשוב אליו‪.‬‬ ‫אחרא לכבוש ולנצח‪ ,‬כי באמת הוא ית' מלך לעולם‬ ‫בהנהגת השי"ת [כי העצבות הוא הכפירה בהשגחתו‬ ‫ומלכותו בכל משלה והכל נסתבב לכבודו באופן‬ ‫שהאדם יחזור ויתקרב אליו ויתקן הכל‪ ,‬ובודאי הוא‬ ‫האמונה במלכותו ית'‬ ‫ואהבתו ומציאותו ית' לאדם בכל עת] שהוא עיקר‬ ‫מושל גם במקומות המטונפים ויש לו ית' שם דרכים‬ ‫בונה את כח התשובה‬ ‫מפסיד התפילה שורש התשובה‪ ,‬כי גורם לאדם‬ ‫שתחלש דעתו לומר בעת הסתרה 'היכן אבא'‬ ‫נפלאים להחזיר כל אחד לתשובה כי הוא מושל‬ ‫וזה כוונת חז"ל 'אמרו לפני מלכיות – כדי שתמליכוני‬ ‫ועי"ז להתרחק מהתפילה‪ ,‬וזה עיקר ריחוק האדם‬ ‫ומולך שם לגמרי והכל כפוף לרצונו הפשוט‪.‬‬ ‫עליכם'‪ ,‬שע"י שנאמר בפה מלא את הפסוקים‬ ‫מתשובה ותפילה‪ ,‬מחמת שנופל לזקנה וטבע שהוא‬ ‫ומבואר שם‪ ,‬שזה עיקר דרך התשובה והכח לתשובה‬ ‫המורים על היות מלכותו נצחית עדי עד ובכל משלה‪,‬‬ ‫פגם אמונת ההשגחה‪ ,‬ונדמה לו שבמקום שפל כזה‬ ‫ג‬ ‫ראש השנה תשפ"ז‬ ‫העולם כלו‪ ,‬כי מלכותו בכל משלה בחינת ואציעה‬ ‫שמלכותו בכל משלה‪.‬‬ ‫כשיתברר ויתאמת דבר זה אצל האדם שמלכותו‬ ‫שאול הנך‪.‬‬ ‫ומסיים שם‪" :‬כי זה עיקר התשובה‪ ,‬כשיודעים‬ ‫בכל משלה ויאמין באמונה שלמה שהשי"ת מלך‬ ‫וכל זמן שהאדם חוזר זאת בדעתו ולבו ומכניס זאת‬ ‫ומאמינים שה' יתברך נמצא עמו תמיד בכל עת‬ ‫ומנהיג כרצונו גם במקומות השפלים שהוא מונח‬ ‫בלבו באמת בבחינת וידעת היום והשבת אל לבבך‬ ‫ובכל מקומות שהוא‪ ,‬כמו שכתוב בכל מקומות‬ ‫בהם‪.‬‬ ‫כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת‪,‬‬ ‫ממשלתו‪ ,‬ועל ידי זה יזכה לילך בדרך התשובה‬ ‫ולתועלת הדברים נעתיק מעט מצוף נועם לשון‬ ‫אזי בודאי יש לו תקוה גדולה כל ימי חייו לזכות‬ ‫שעשה משה‪ ,‬כי עיקר היצר הרע והסטרא אחרא‬ ‫קדשו שם‪" :‬עפ"י דברי רביז"ל (בלקו"מ ח"ב סי' פ"ב)‬ ‫לדרך התשובה באמת‪ ,‬כי זה עיקר דרך התשובה‬ ‫כל כחם על ידי השקר שהוא הרע שהוא הטומאה‪,‬‬ ‫שעיקר התשובה נעשה בחודש אלול שאז עשה‬ ‫שעשה משה והצדיקים שאחריו‪ ,‬בחינת הנותן‬ ‫משה דרך כבושה לילך בה‪ ,‬ודרך התשובה שעשה‬ ‫על זה אנו נוסעים‬ ‫בים דרך ובמים עזים נתיבה‪ ,‬שזה הפסוק הוא סוד‬ ‫משה באלול הוא‪ ,‬על ידי שקישר עצמו עם כל‬ ‫כונות אלול כמובא‪ ,‬שהכונה הפשטיות שיוצא מזה‬ ‫המדרגות וגילה והודיע שה' יתברך בכל מקום‬ ‫לכל בני אדם הפשוטים הוא שה' יתברך ברחמיו‬ ‫בכל המדרגות שבעולם בבחינת אם אסק שמים‬ ‫הודיע לנו על ידי צדיקיו האמתיים שהוא נותן בים‬ ‫דרך וכו'‪ ,‬דהיינו שאפילו בתוך מצולות ים הרבים‬ ‫לצדיק על ראש‬ ‫שם אתה ואציעה שאול הנך‪ ,‬שאפילו בעשר‬ ‫כתרין דמסאבותא גם שם נמצא ה' יתברך בבחינת‬ ‫השנה‪ ,‬לקבל הימנו‬ ‫מאד מאד השוטפים על האדם כהמון גלי הים‬ ‫ומלכותו בכל משלה וכו'‪ ,‬ומוסיף מוהרנ"ת –‬ ‫ממש בבחינת כל משבריך וגליך עלי עברו‪ ,‬בחינת‬ ‫"ולפעמים מחמת ירידתו הגדולה שנפל וירד בגלות‬ ‫ותשליכני מצולה בלבב ימים‪ ,‬בחינת שתני בבור‬ ‫התאוות מאד כל אחד כפי ירידתו עד שמחמת זה‬ ‫תחתיות במחשכים במצלות‪ ,‬וכן בפסוקים הרבה‪,‬‬ ‫מכל שכן כמו שיודע האדם בעצמו מה שעבר עליו‬ ‫הארת השמחה‬ ‫נופל בדעתו כאלו אפס תקוה עד שהבעל דבר רוצה‬ ‫להפילו שיתייאש מן הרחמים ח"ו ונדמה לו שלפי‬ ‫ולהיכן ירד ונשלך על ידי מעשיו אף על פי כן גם שם‬ ‫יש דרך ונתיב תמיד לשוב אליו יתברך ועיקר הדרך‬ ‫נעשה על ידי שיודע ומאמין כי מלכותו בכל משלה‪,‬‬ ‫וההתחזקות בכלל‪,‬‬ ‫האמת כבר אבדה תקותו ח"ו‪ ,‬וכל זה מחמת שמהפך‬ ‫האמת‪ ,‬כי באמת לא כך הוא האמת האמתי‪ ,‬כי כבר‬ ‫ובאמירת פסוקים‬ ‫גילה לנו ה' יתברך רבוי רחמיו שאינם כלים על ידי‬ ‫בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך‬ ‫משה רבינו ועל ידי הצדיקים האמתיים שאחריו‬ ‫שזהו סוד כונת אלול‪ ,‬בחינת הדרך הנ"ל שכל אדם‬ ‫שגילו שה' יתברך בכל מקום‪ ,‬ואפילו בעשר כתרין‬ ‫יכול לזכות אליו בכל מקום שהוא‪ ,‬בפרט באלול אם‬ ‫יאמין בכל זה באמת ובפשיטות" עכל"ק‪.‬‬ ‫אלו בפרט‪ .‬כי‬ ‫דמסאבותא שהוא כלל כל הטומאות שבעולם ר"ל‬ ‫גם שם נמצא ה' יתברך"‪.‬‬ ‫אתה הוא מלכנו‬ ‫זה עיקר יסוד כח‬ ‫וממשיך ומבאר‪" :‬וזה כל עבודתינו בראש השנה‬ ‫שאז נברא העולם שהוא בחינת דינים‪ ,‬שאז‬ ‫עוסקים לפרסם מלכותו אשר בכל משלה‪ ,‬דהיינו‬ ‫התשובה‪ ,‬שנאמין‬ ‫ומנפלאות דבריו נמצאנו למדים‪ ,‬שכאשר אנו‬ ‫אומרים בראש השנה 'המלך' ומבקשים על התגלות‬ ‫שכל העולם הכל נכלל בו יתברך‪ ,‬כי אין אנו חולקין‬ ‫מלכותו ית' וכמו כן כאשר אנו אומרים פסוקי מלכיות‬ ‫ח"ו בחי' מלכות לעצמנו חלילה‪ ,‬רק אנו מודים‬ ‫‪" -‬כדי שתמליכוני עליכם"‪ ,‬הרי עצם ההמלכה‬ ‫הזאת היא כבר יסוד ההתחזקות והשמחה‪ ,‬כי היא‬ ‫שה' אתנו ועמנו‪,‬‬ ‫ומודיעים כי מלכותו בכל משלה‪ ,‬שהוא יתברך‬ ‫מושל ומולך בכל‪ ,‬מרום כל דרגין עד סוף כל דרגין‪,‬‬ ‫עד תכלית דיוטא התחתונה‪ ,‬כי אפילו בעשר כתרין‬ ‫ומכח זה נשמח‬ ‫הנותנת תקוה עצומה גם לרחוק שברחוקים ואפילו‬ ‫למי שנפל בעשר כתרין דמסאבותא‪ ,‬כי המלכות‬ ‫דמסאבותא מושלת מלכותו יתברך‪ ,‬ועל כן אומרים‬ ‫הזאת מחייבת את האמונה שהוא ית' שליט ומנהיג‬ ‫בכל הברכות בראש השנה‪ ,‬מלך על כל הארץ וכו'‬ ‫ומשגיח גם בעת ובמקום הנפילה והוא מסבב הכל‬ ‫לתיקון הבריאה‪ ,‬וא"כ בודאי יש לכל אחד דרך לשוב‬ ‫ונקבל אומץ וכח‬ ‫וכן‪ ,‬מלוך על כל העולם כולו וכו'‪ ,‬כי זה עיקר עבודת‬ ‫ראש השנה לגלות מלכותו אשר מושלת בכל בחינת‬ ‫להתפלל‪ ,‬שבזה‬ ‫ממקום שנפל לשם כי גם שם נמצא השי"ת וכבודו‬ ‫לה' הארץ ומלואה שאומרים בכניסת ראש השנה‪,‬‬ ‫מלא עולם וא"כ גם משם יכול להתקרב להשי"ת‪.‬‬ ‫כי על ידי זה חוזרים בחינת שלא כסדר שהוא כלל‬ ‫וזה צריכים אנו לעורר בלבנו בעת אמירת פסוקי‬ ‫העולם שיהיה נכלל בבחינת כסדר‪ ,‬שעל ידי זה‬ ‫'מלכיות'‪ ,‬שמלבד ההתבוננות הפרטית בכל פסוק‬ ‫ומשמעותו ורמזיו‪ ,‬הרי שבכל פעם שאומרים ענין‬ ‫תלויה כל התשובה‪.‬‬ ‫עיקר המתקת הדינים"‪.‬‬ ‫ומוסיף שם עוד‪" :‬כי כלל התורה הוא אמונה‪ ,‬כמו‬ ‫'מלכות' ושהוא ית' מלך על כל הארץ‪ ,‬צריך לעורר‬ ‫שכתוב כל מצותיך אמונה‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל בא‬ ‫ולחזור בלב את היסוד הזה‪ ,‬להפריך את השקר‬ ‫כי בתחלה מחטיא את האדם על ידי שקרו שמטעה‬ ‫חבקוק והעמידן על אחת שהוא אמונה‪ ,‬ועיקר‬ ‫של הס"מ שרוצה לייאש ולומר שיש מציאות של‬ ‫אותו בכמה מיני הטעאות ואחר כך כשבא על דעתו‬ ‫האמונה שצריכים להאמין בה' יתברך שהוא יחיד‬ ‫אדם שהוא מנותק מבוראו ושיש מקום שממנו‬ ‫לשוב‪ ,‬מחליש דעתו ומכניס בלבו שכבר נסתלק‬ ‫קדמון היה הווה ויהיה‪ ,‬וכמו שצריכים להאמין‬ ‫אבדה תקוה לשוב‪ ,‬ואנו מכריזים ואומרים האמונה‬ ‫ה' יתברך ממנו והוא רחוק כל כך עד שאי אפשר‬ ‫במציאותו יתברך כן צריכין להאמין שהוא הבורא‪,‬‬ ‫בפה מלא ובתוקף ובגבורת עוז שאין מציאות כזו‪,‬‬ ‫לו לשוב ובאמת הוא להיפך‪ ,‬כי באמת מלכותו‬ ‫הוא היוצר‪ ,‬הוא המנהיג מלך שליט ומושל ומשגיח‬ ‫כי הוא ית' מלך על כל הארץ ומלכותו בכל משלה‬ ‫בכל משלה אפלו בעשר כתרין דמסאבותא‪ ,‬וכמו‬ ‫על כל דבר מראש ועד סוף‪ ,‬כי כשאינו מאמין ח"ו‬ ‫ובודאי הוא נמצא גם במקום הפחות והמזוהם ח"ו‬ ‫שכתוב‪ ,‬השוכן אתם בתוך טומאתם‪ ,‬וכמו שפירש‬ ‫שהוא יתברך מושל בכל תמיד ומלכותו בכל משלה‪,‬‬ ‫ואם ירצה האדם לידבק בו יוכל גם משם ובודאי יש‬ ‫רש"י‪ ,‬אפלו כשהם טמאים שכינה עמהם‪ ,‬ועל‬ ‫הוא כופר ומקצץ בנטיעות‪ ,‬ועל כן עיקר האמונה‬ ‫שם ג"כ דרך לשוב בתשובה שלמה‪ ,‬ומכח חזרת‬ ‫כן צריכין לידע שזה עיקר דרך התשובה שעשה‬ ‫והשבות אל לבבך כי ה'‬‫ָ‬ ‫הוא בבחינת וידעת היום‬ ‫האמונה הזאת ימשיך שמחה והתחזקות לכל השנה‬ ‫משה באלול‪ ,‬והצדיקים אמתיים והכרוכים אחריהם‬ ‫הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין‬ ‫כולה כי בודאי יש לו תקוה לתשובה שלמה באמת‪,‬‬ ‫ממשיכים זה הדרך בכל שנה ושנה‪ ,‬שהעיקר הוא‬ ‫עוד‪ ,‬כי צריכים להמליכו למעלה ולמטה בשמים‬ ‫וזה יתן לו הכח להדבק לתפילה וצעקה שהיא עיקר‬ ‫במה שיודעים ומודיעים בכמה לשונות ואזהרות‬ ‫ממעל ועל הארץ מתחת להאמין שמלכותו בכל‬ ‫התשובה‪.‬‬ ‫וכרוזים הרבה בלי מספר שה' יתברך עדיין עמנו‬ ‫משלה‪ ,‬וזהו בעצמו בחינת ה' הוא האלקים כו' היינו‬ ‫וידוע מדברי המפרשים שההבדל בין מלכות‬ ‫עם כל אחד ואחד אפילו עם החוטא הגרוע שבכל‬ ‫ליחד בחינת מלכות על ידי שיודעים ומאמינים‬ ‫קרני אור גיליון ‪486‬‬ ‫ד‬ ‫ומבקש להמיתו"‪.‬‬ ‫דסט"א שהוא הדמיון הכוזב כאילו יש איזה רע‬ ‫לשלטון הוא‪ ,‬שהמלכות היא ברצון בבחי' ומלכותו‬ ‫ורק בכח הצדיק יכולים להתחזק ולקבל אמתת‬ ‫ששולט בעולם‪.‬‬ ‫ברצון קבלו‪ ,‬הנה כי כן‪ ,‬בכל הזכרת שם מלך מונח‬ ‫הדעת על גודל רחמי ה' עליהם‪ ,‬וכמו שממשיך שם‬ ‫וכשיודעים שהכל לטובה‪ ,‬ושגם בעת הדין והיראה‬ ‫בזה שאנו מכירים בכך שהוא מנהיגנו באהבה‬ ‫(באות ג')‪" :‬כי עיקר ההתעוררות וההתחזקות לשוב אל‬ ‫כולו חסד ואהבה‪ ,‬אזי מתבטל שורש כח המלכות‬ ‫וברחמים וכדאי לנו להתחבר להנהגתו כי שם מקור‬ ‫ה' תמיד‪ ,‬הוא בכח הצדיק שהוא כל ימיו בתשובה‬ ‫דסטרא אחרא‪ ,‬ונתעלה מלכות ה' שרק הוא המנהיג‬ ‫חיים טובה וחסד‪ ,‬והוא ג"כ מיסודי ההתחזקות‬ ‫אף על פי שכבר עשה תשובה‪ ,‬כי הוא עושה תשובה‬ ‫והמלך לעשות שם כרצונו ועי"ז בעצמו נמתקים כל‬ ‫הנצרכים לנו ביום זה לקבלת עול תפילה ותשובה‪.‬‬ ‫בכל פעם על השגתו הראשונה עד שבכל פעם הוא‬ ‫הדינים‪.‬‬ ‫וממה שנתבאר לעיל שעיקר האמת שהצדיק‬ ‫משיג גדלת הבורא יתברך בהשגה עצומה יותר וכן‬ ‫וזה עיקר עבודתינו בר"ה‪ ,‬שדווקא בתוקף הדין‬ ‫מאיר בנו בראש השנה הוא הבקיאות ברצוא ושוב‪,‬‬ ‫לעולם‪ ,‬ובכל פעם שמשיג השגה יתרה הוא מכניס‬ ‫של מלכות ויראה המתגלה בראש השנה‪ ,‬אנו‬ ‫יש להבין שבתיבת 'מלכות' נרמזים שני החלקים‬ ‫בלב כל הרחוקים מאד מאד שיתחזקו ממקומם‬ ‫עוסקים לגלות פסוקי המלכות המלאים אהבה‬ ‫הללו בשלמות‪ ,‬כי מלכות הוא בחי' יראה וכמ"ש‬ ‫לשוב לה' יתברך איך שהם‪ ,‬כי בכל פעם שמשיגים‬ ‫ורצון לישראל‪ ,‬ומעוררים את שורש הדין והיראה‬ ‫בלקו"מ (ח"א סי' קל"ה) וז"ל‪" :‬ימי דין‪ ,‬שהיא בחינת‬ ‫גדלתו יתברך יותר‪ ,‬הם משיגים רחמיו וחסדיו יותר‪,‬‬ ‫שבמלכות ה' שכולו חסד ואהבה ועי"ז נמתקים כל‬ ‫יראה‪ ,‬בחינת מלכות‪ ,‬כמ"ש (אבות פרק ג)‪' :‬אלמלא‬ ‫כי זה עיקר גדלתו יתברך‪ ,‬ועל ידי זה הם מאירים‬ ‫מוראה של מלכות'‪ ,‬ועל כן נאמר בעמלק (דברים כ"ה)‬ ‫הדינים‪ ,‬וזוכים לתשובה שלמה מאהבה‪.‬‬ ‫בלב ישראל שיש תקוה לכל אחד לשוב אליו יתברך‬ ‫'ויזנב בך כל הנחשלים וגו' ולא ירא אלקים'‪ ,‬כי עיקר‬ ‫ועל זה מבטנו‬ ‫תמיד‪ ,‬בבחינת ואציעה שאול הנך"‪.‬‬ ‫כחו היה מחמת שלא העלו את המלכות דקדושה‪,‬‬ ‫וכפי שגם מבאר בתוך דבריו שם (באות נג) ש"עיקר‬ ‫מחמת שלא היה להם יראת אלקים‪ ,‬שהוא בחינת‬ ‫התשובה הוא בחינת להכרית זרעו של עמלק בכל‬ ‫מלכות"‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ונמצא שבכינוי 'מלכות' נרמז יראה‪,‬‬ ‫הבחינות‪ ,‬הן בגשמיות לזכות להכרית זרעו‪ ,‬שהם‬ ‫עיקר בחינת ממשלת זדון‪ ,‬שמבקשין על זה הרבה‬ ‫ומגמתנו בכל שהותנו‬ ‫ובקבלת עול מלכות בראש השנה אנו מקבלים על‬ ‫עצמנו עול היראה‪ ,‬הכוללת בתוכה הן את הבושה‬ ‫(שהיא יראה‪ ,‬כמארז"ל נדרים כ‪ ):‬ובזה נכלל עיקר החרטה‬ ‫בקיבוץ הקדוש‬ ‫בראש השנה ויום כפור‪ ,‬ועולתה תקפץ פיה וכו' כי‬ ‫תעביר ממשלת זדון וכו'‪ ,‬הן להכניע הרע שבדם‬ ‫על העבר‪ ,‬והן יראת העונש ויראת הרוממות לבלתי‬ ‫לחטוא בעתיד‪ ,‬וכל זה בחי' 'בקי ברצוא' (כמבוא' בלקו"ה‬ ‫שבחלל השמאלי וכו'‪ ,‬שזהו גם כן בחינת זוהמת‬ ‫ועל קברו הקדוש‬ ‫עמלק וכו'‪ ,‬ומחמת שהוא מלחמה ארוכה מאד‬ ‫ה' שבת ה"ז אות מה)‪ ,‬ויחד עם זה מרומז ב'מלכות' ענין‬ ‫עד שהשם יתברך בעצמו צריך ללחום עמו‪ ,‬על כן‬ ‫ההתחזקות העצומה שמלכותו ית' בכל משלה‪,‬‬ ‫אי אפשר כי אם בכח הצדיק שהוא בחינת משה‬ ‫שמכל ובכל מקום אפשר להתקרב אליו ית'‪ ,‬וזהו‬ ‫שממשיך בקיאות בהלכה בקי בעיל בקי בנפיק"‪.‬‬ ‫ובעיקר נעשה זאת ע"י הצדיק בראש השנה‪ ,‬וזה‬ ‫ובפרט בעת אמירת‬ ‫ה'בקי בשוב'‪ ,‬ושניהם נעוצים בכינוי 'מלכות'‪ ,‬וצריך‬ ‫לעורר זאת בכל פעם שמזכירים ענין מלך ומלכות‬ ‫לא ֵחד‬ ‫ביום הזה‪ ,‬ולרצות להמשיך דעת נפלא זה‪ַ ,‬‬ ‫אחד מעיקרי הנסיעה לצדיק בראש השנה‪ ,‬לקחת‬ ‫תרופת שמחה והתחזקות זו‪ ,‬וכמו שמבאר שם עוד‬ ‫(באות מו) וז"ל‪" :‬וכל זה צריכים ביותר בראש השנה‬ ‫מלכיות‪ ,‬לעורר‬ ‫שני אלו כאחד והיו לאחדים בידו‪ ,‬להתיירא ממנו ית'‬ ‫בתכלית ולדעת עוצם טובו ורחמנותו בכל רגע ורגע‪,‬‬ ‫ולהמשיך התחזקות‬ ‫כדי שעי"ז יתעצם לקחת כלי הזיין של תפילה מכל‬ ‫שהוא תחילת השנה שהוא יום ראשון לעשרת ימי‬ ‫מקום שהוא ולהמליכו ולשוב אליו בכל לב ונפש‪.‬‬ ‫תשובה‪ ,‬ואז צריכי להמשיך דרכי התשובה‪ ,‬ועל כן‬ ‫אמיתית ושמחה‬ ‫הקדים לנו השם יתברך ברחמיו חודש אלול הקדוש‬ ‫שבהם עוסקים לתקן דרכי התשובה כדי שנזכה‬ ‫מלכות של חסד‬ ‫בראש השנה לילך בדרכי התשובה הקדושים‬ ‫ומלבד זאת שממתיקים הדין הן ע"י עצם קבלת עול‬ ‫האלו‪ ,‬ועל כן באמת צריכין לנסוע לצדיקי אמת על‬ ‫ראש השנה שהם יכולים להמשיך דרכי התשובה‬ ‫אלו‪ ,‬והעיקר להמתיק תוקף הדין של ראש השנה‬ ‫שלמה בה' ובחסדו‬ ‫המלכות והן ע"י שמתחזקים להאמין שמנהיג אותנו‬ ‫ברחמים גם במקומות השפלים ועי"ז מתאמצים‬ ‫בתפילה שהיא עיקר התשובה כמו שנתבאר‪ ,‬הרי‬ ‫ולהמשיך על עצמם שמחה אז‪ ,‬כמו שהזהיר אדמו"ר‬ ‫ז"ל‪ ,‬שבראש השנה צריכין להיות בשמחה‪ ,‬וכמו‬ ‫על כל השנה כולה‬ ‫בנוסף לזה בפסוקים אלו אנו מגלים שכל מדת‬ ‫המלכות שהיא מדת היראה‪ ,‬היא באמת בפנימיותה‬ ‫שכתוב בנחמיה לענין ראש השנה אכלו משמנים‬ ‫כולה חסד ורחמים‪ ,‬וזה עיקר גילוי מלכותו ית'‪ ,‬כי‬ ‫ושתו ממתקי ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם‪,‬‬ ‫הנסיעה לצדיק בראש השנה לקבל‬ ‫השי"ת ברא העולם לגלות בו מלכותו והנהגתו‪ ,‬אולם‬ ‫וזה בחינת שופר שהוא לעורר חסדים ולהמתיק‬ ‫כל תכלית המלכות הוא לגלות טובו ורחמנותו‪ ,‬וזה‬ ‫דינים כידוע‪ ,‬היינו לעורר רחמי השם יתברך שיסתכל‬ ‫ההתחזקות והשמחה שורש דרך התשובה‬ ‫עיקר הנהגתו בבריאה‪ ,‬וכשמגלים זאת‪ ,‬זה עיקר‬ ‫רק על כל הנקודות טובות שבישראל ולא יסתכל על‬ ‫ועל זה אנו נוסעים לצדיק על ראש השנה‪ ,‬לקבל‬ ‫יחוד ה' והעלאת המלכות דקדושה מנפילתה‪ ,‬כי‬ ‫הרע שלנו כלל‪ ,‬עד שיכנס בלבנו רחמיו העצומים עד‬ ‫הימנו הארת השמחה וההתחזקות בכלל ובאמירת‬ ‫עיקר אחיזת המלכות דסט"א המעלים ומסתיר אור‬ ‫שיהיה נמשך שמחה עלינו‪ ,‬שעל ידי זה עיקר תקון‬ ‫פסוקים אלו בפרט‪ ,‬כי זה עיקר יסוד כח התשובה‪,‬‬ ‫מלכות ה' הוא‪ ,‬שנאחזים במדת היראה והגבורות‬ ‫התשובה‪ ,‬וזה בחינת אשרי העם יודעי תרועה וכו'‬ ‫שנאמין שה' אתנו ועמנו ומכח זה נשמח ונקבל‬ ‫שהם מדת המלכות‪ ,‬ומנתקים אותם משורש החסד‪,‬‬ ‫בשמך יגילון כל היום ובצדקתך ירומו‪ .‬כי קול שופר‬ ‫אומץ וכח להתפלל שבזה תלויה כל התשובה‪,‬‬ ‫ועי"ז יש להם כח להעלים הנהגתו ומלכותו יתברך‬ ‫הוא בחינת עשרה מיני נגינה‪ ,‬שהם עקר השמחה"‪.‬‬ ‫וכמו שהרחיב מהורנ"ת בלקוטי הלכות (שבת ה"ז אות‬ ‫ולצייר כאילו יש מלכות אחרת בעולם‪.‬‬ ‫ועל זה נשים מבטנו ומגמתנו בכל שהותנו בקבוץ‬ ‫ב') "כי רוב העולם קשה עליהם התשובה‪ ,‬מחמת‬ ‫וכמו שהיה אצל עמלק שהוא עיקר המלכות דסט"א‬ ‫הקדוש ועל קברו הקדוש ובפרט בעת אמירת‬ ‫התגברות היצר הרע בכל פעם מחדש‪ ,‬כי זה ידוע כי‬ ‫וכל מהותו הוא להסתיר המלכות דקדושה‪ ,‬שמיד‬ ‫מלכיות‪ ,‬לעורר ולהמשיך התחזקות אמיתית‬ ‫הכל חפצים ליראה את שמך ואפלו פושעי ישראל‬ ‫בצאתנו ממצרים בעת שישראל צמאו למים הכניס‬ ‫ושמחה שלמה בה' ובחסדו על כל השנה כולה‪ ,‬כדי‬ ‫מלאים חרטה גדולה‪ ,‬והרבה מתעוררים כמה פעמים‬ ‫בנו את היראה הנפולה לחשוב 'היש ה' בקרבנו'‪,‬‬ ‫שנזכה עי"ז להיות חזקים ואמיצים בתפילה וצעקה‬ ‫לשוב לה' יתברך‪ ,‬אך בתוך כך נופלים בדעתם מגודל‬ ‫שכאילו ה' עזבנו וכועס עלינו בכעס של נקמה‪ ,‬ועי"ז‬ ‫אליו יתברך עדי נזכה לתשובה שלמה שתביא‬ ‫התגברות הבעל דבר שמתגרה בהם בכל פעם‪ ,‬כמו‬ ‫'ויבוא עמלק' (כמ"ש בסוף פרשת בשלח‪ ,‬ועיי' היטב בלקוטי הלכות‬ ‫במהרה גאולה שלמה‪.‬‬ ‫שאמרו חז"ל בכל יום יצרו של אדם מתחדש עליו‬ ‫בכור בהמה טהורה ד‪-‬ו‪ ,‬יח) ונתעצם כחו להגדיל המלכות‬ ‫ה‬ ‫ראש השנה תשפ"ז‬ ‫ליבון נושאים וסוגיות במשנת ברסלב לעובדא ולמעשה‬ ‫מועדי ישראל‬ ‫משנת ברסלב‬ ‫ּוׁשתּו ַמ ְמ ַת ִּקים!‬ ‫ִא ְכלּו ַמ ֲע ַדּנִ ים ְ‬ ‫הפסוק המפורסם והידוע ביותר לחסידי ברסלב הבאים לרבינו הקדוש על ראש השנה‪ ,‬הוא‬ ‫ועתה‪ ,‬שימו לב‪:‬‬ ‫הפסוק‪“ :‬אכלו מעדנים ושתו ממתקים כי חדות ה’ היא מעוזכם”‪.‬‬ ‫אלו היהודים אשר עמדו ובכו בשמעם את עזרא הסופר קורא בספר התורה ביום ראש‬ ‫וזאת ע”פ המובא בספר חיי מוהר”ן‪" :‬וְ ִהזְ ִהיר לַ ֲעשֹוֹ ת ְּכרוּז ׁ ֶש ָּכל ִמי ׁ ֶש ָּסר ֶאל ִמ ׁ ְש ַמ ְע ּתוֹ ו ְּמק ָֹרב‬ ‫השנה‪ ,‬בהבינם “שלא קיימו התורה כראוי” (כלשון רש”י המובא לעיל) – אין המדובר ביהודים‬ ‫ֹאש ַה ׁ ּ ָשנָ ה‪ָ ,‬ראוּי לוֹ‬ ‫ֹאש ַה ׁ ּ ָשנָ ה ֶא ְצלוֹ ‪ ,‬לֹא יֶ ְח ַסר ִא ׁיש‪ .‬ו ִּמי ׁ ֶשזּוֹ כֶ ה לִ ְהיוֹ ת ַעל ר ׁ‬ ‫ֵאלָ יו‪ ,‬יִ ְהיֶ ה ַעל ר ׁ‬ ‫שלא הניחו תפילין דרבינו תם‪ ,‬או שדיברו באמצע קדיש ח”ו‪ ,‬או שטלטלו ללא עירוב ח”ו‪.‬‬ ‫ֹאש‬‫"אכְ ל ּו ַמ ֲע ַד ִ ּנים ו ׁ ְּשת ּו ַמ ְמ ַת ִ ּקים ִּכי ֶח ְדוַ ת ה' ִהיא ָמ ֻע ְּזכֶ ם"‪ ,‬וְ זֶ ה נֶ ֱא ַמר ַעל ר ׁ‬‫שמ ַֹח ְמאֹד ְמאֹד‪ִ .‬‬ ‫לִ ְ ֹ‬ ‫אלא בהרבה יותר גרוע מכך‪...‬‬ ‫ַה ׁ ּ ָשנָ ה” (חיי מוהר"ן‪ ,‬תג)‪.‬‬ ‫המדובר היה ביהודים שהתחתנו עם נשים נוכריות והולידו מהם גויים גמורים! רחמנא‬ ‫ֹאש ַה ׁ ּ ָשנָ ה‬ ‫ית ַעל ר ׁ‬ ‫"אל ִּת ׁ ְש ַּכח ׁ ֶש ְּת ִה ָּלה לָ ֵאל ָהיִ ָ‬‫גם במכתבו מביא מוהרנ”ת שיחה זו‪ ,‬וכותב‪ַ :‬‬ ‫ליצלן ולישזבן‪.‬‬ ‫ַה ֶּזה ְ ּבתוֹ ְך ֵע ָדה ְקדוֹ ׁ ָשה וְ נוֹ ָר ָאה ָּכזֹאת‪ ,‬וּכְ ָבר ִהזְ ִה ָירנ ּו הוּא זִ כְ רוֹ נוֹ לִ ְב ָרכָ ה ׁ ֶש ִּמי ׁ ֶשהוּא ֶא ְצלוֹ ַעל‬ ‫וכמו שמסופר בספר עזרא‪ ,‬וכן מסופר תיכף בפרק שלאחריו‪ ,‬שאחר שחגגו בני ישראל‬ ‫שמ ַֹח ְ ּבכָ ל ַה ׁ ּ ָשנָ ה‪ ,‬וְ ָא ַמר ְ ּב ֵפרו ּׁש‪ִ :‬אכְ ל ּו ַמ ֲע ַד ִ ּנים ו ׁ ְּשת ּו ַמ ְמ ַּת ִ ּקים ִּכי ֶח ְדוַ ת‬ ‫ֹאש ַה ׁ ּ ָשנָ ה ָצ ִר ְ‬ ‫יך לִ ְ ֹ‬ ‫ר ׁ‬ ‫בשמחה רבה את כל ירח האיתנים‪ ,‬התאספו אחר החג‪" :‬ו ְּביוֹ ם ֶע ְשׂ ִרים וְ ַא ְר ָ ּב ָעה לַ ח ֶֹד ׁש ַה ֶּזה‬ ‫ֹאש ַה ׁ ּ ָשנָ ה" (עלים לתרופה‪ ,‬מכתב מיום ב’ דחוה”מ סוכות‬ ‫ה' ִהיא ָמ ֻע ְּזכֶ ם‪ִּ ,‬כי ַה ִּמ ְק ָרא ַה ֶּזה נֶ ֱא ַמר ַעל ר ׁ‬ ‫נֶ ֶא ְספ ּו ְבנֵ י יִ ְשׂ ָר ֵאל ְ ּבצוֹ ם ו ְּב ַשׂ ִּקים וַ ֲא ָד ָמה ֲעלֵ ֶיהם‪ :‬וַ ִ ּי ָ ּב ְדל ּו זֶ ַרע יִ ְשׂ ָר ֵאל ִמכּ ֹל ְ ּבנֵ י נֵ כָ ר וַ ַ ּי ַע ְמד ּו‬ ‫תקצ”ח)‪.‬‬ ‫ֹאת ֶיהם וַ ֲעוֹ נוֹ ת ֲאב ֵֹת ֶיהם"‪ .‬ופירש רש”י‪" :‬מכל בני נכר ‪ -‬ומנשיהם של העכו"ם‬ ‫וַ ִ ּי ְתוַ דּ ּו ַעל ַח ּט ֵ‬ ‫כמו שנאמר למעלה"‪.‬‬ ‫ואלו היהודים‪ ,‬כאשר שמעו בר”ה את דברי התורה אשר קרא לפניהם עזרא‪ ,‬התעוררו‬ ‫ואכן‪ ,‬פסוק זה מובא גם בפוסקים על ענין ראש השנה‪ ,‬שצריכים לאכול ולשמוח בו‪ .‬וכמו‬ ‫"אל ִּת ְת ַא ְ ּבל ּו וְ ַאל ִּת ְבכּ ּו ‪ ...‬לְ כ ּו ִאכְ ל ּו ַמ ׁ ְש ַמ ִ ּנים‬ ‫בבכיה וְ ֵא ֶבל‪ .‬ועליהם הזהירו עזרא ונחמיה‪ַ :‬‬ ‫שהביא הטור את דברי הרא"ש שהסכים לדברי רב האי גאון [שחולק על רב נטרונאי גאון‪,‬‬ ‫ו ׁ ְּשת ּו ַמ ְמ ַת ִּקים וְ ׁ ִשלְ ח ּו ָמנוֹ ת לְ ֵאין נָ כוֹ ן לוֹ ִּכי ָקדוֹ ׁש ַה ּיוֹ ם לַ ֲאדֹנֵ ינ ּו וְ ַאל ֵּת ָע ֵצב ּו ִּכי ֶח ְדוַ ת ה'‬ ‫וסובר] שאין להתענות בראש השנה אלא יש לאכול ולשתות בשמחה‪ .‬וז"ל‪" :‬שיפה הוא‬ ‫ִהיא ָמ ֻע ְּזכֶ ם"‪.‬‬ ‫שלא להתענות‪ ,‬שכך אמרו פרנסי ישראל הראשונים לישראל לכו אכלו מעדנים ושתו‬ ‫והוא נורא מאד למתבונן‪ ,‬עד היכן עד היכן אסור ליפול בדעתו גם מעוונות נוראים כאלה‪,‬‬ ‫ממתקים" (טור או"ח סימן תקצז)‪.‬‬ ‫שהלך והתחתן עם גויה והוליד ממנה בנים רח”ל‪ .‬וגם אחד כזה‪ ,‬כאשר מתעורר לשמוע את‬ ‫וכן נפסק להלכה‪" :‬אוכלים ושותים ושמחים‪ ,‬ואין מתענין בראש השנה" (שולחן ערוך או"ח סימן‬ ‫דבר ה’‪ ,‬ושב בתשובה‪ ,‬צריך להאמין ולבטוח ברוב רחמי ה’ וטובו‪ ,‬ולילך לאכול משמנים‬ ‫תקצז סעיף א)‪" .‬ר"ל‪ ,‬אף שהוא יום הדין‪ ,‬מכל מקום מצוה של 'ושמחת בחגך' שייך גם בו‪ ,‬שגם‬ ‫ולשתות ממתקים ולבלי להתעצב‪ ,‬רק חדות ה’ תהיה מעוזו!‬ ‫הוא בכלל חג‪ ,‬כדכתיב תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו‪ ,‬ונאמר בנחמיה ח' אכלו משמנים‬ ‫כי אסור בשופו"א להניח לבעל‪-‬דבר להפוך את היראה ופחד לעצבות ומרה שחורה‪ ,‬אלא‬ ‫ושתו ממתקים וגו' כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ד' היא מעוזכם" (משנ"ב‪ ,‬שם‬ ‫לבוא ע"י היראה לשמחה בה'‪" ,‬וגילו ברעדה"‪.‬‬ ‫ס"ק א)‪.‬‬ ‫"כי זֶ ה ִע ַּקר ָה ַאזְ ָה ָרה ׁ ֶש ִהזְ ִהיר אוֹ ָתם ָאז נְ ֶח ְמיָ ה‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ָר ָאה ׁ ֶש ָ ּנ ַפל ֲעלֵ ֶיהם יִ ְר ָאה ו ַּפ ַחד ָ ּגדוֹ ל‬ ‫ִּ‬ ‫ומה שאמר רבינו פסוק זה על אלו שבאים אליו לראש השנה (אע”פ שזה נאמר על כל איש ישראל‬ ‫ְּכ ׁ ֶש ָ ּק ְרא ּו לִ ְפנֵ ֶיהם ֶאת ַה ּתוֹ ָרה‪ֵ ,‬מ ֲח ַמת ׁ ֶש ָרא ּו ְ ּב ַע ְצ ָמן ׁ ֶש ָע ְבר ּו ְמאֹד ָאז ִּכ ְמ ַעט ַעל ָּכל ַה ּתוֹ ָרה‪ִּ ,‬כי‬ ‫בכל מקום שהוא)‪ ,‬מסתמא הוא מפני שאצלו זוכים בשלימות לקדושת ותיקוני ראש השנה‪ ,‬ולכן‬ ‫נִ כְ ׁ ְשל ּו ָאז ְ ּבנָ ׁ ִשים נָ כְ ִר ּיוֹ ת‪ַ .‬על ֵּכן ָא ַמר לָ ֶהם‪ֶ ׁ ,‬ש ַאף ַעל ּ ִפי ׁ ֶש ָעשׂ ּו ַמה ׁ ֶש ָעשׂ וּ‪ ,‬וְ ַעכְ ׁ ָשו נָ ַפל ֲעלֵ ֶיהם‬ ‫הזוכה להיות אצלו ראוי לו לשמוח מאד מאד – ולא רק בראש השנה אלא בכל השנה כולה‬ ‫יִ ְר ָאה וְ נִ ְתעוֹ ְרר ּו לִ ְת ׁשו ָּבה – יִ ְהי ּו נִ זְ ָה ִרין ְמאֹד ְמאֹד ֵמ ַע ְצבוּת‪ּ ְ ,‬ב ִחינַ ת 'וְ ַאל ֵּת ָע ֵצבוּ'‪ֶ ׁ ,‬שלּ ֹא יָ בֹא ּו‬ ‫– ולקיים בהידור רב את הפסוק “אכלו מעדנים ושתו ממתקים כי חדות ה’ היא מעוזכם”‪.‬‬ ‫ַעל יְ ֵדי ַה ִ ּי ְר ָאה וְ ַה ּ ַפ ַחד לְ ַע ְצבוּת ַחס וְ ׁ ָשלוֹ ם‪ִּ ,‬כי ֶח ְדוַ ת ה' ִהיא ָמ ֻע ְּזכֶ ם‪ִּ ,‬כי ה' יִ ְת ָ ּב ַר ְך ְמ ַח ֵּזק אוֹ ָתנ ּו‬ ‫ְ ּב ִש ְמ ָחה וְ ֶח ְדוָ ה ְ ּבכָ ל ָמקוֹ ם ׁ ֶש ֲאנַ ְחנ ּו ׁ ָשם‪.‬‬ ‫וּכְ מוֹ ׁ ֶש ָא ַמר ַר ֵ ּבנ ּו זִ כְ רוֹ נוֹ לִ ְב ָרכָ ה ׁ ֶש ֲא ִפלּ ּו ִאם ָה ָא ָדם הוּא ְּכמוֹ ׁ ֶשהוּא‪ֵּ ,‬תכֶ ף ׁ ֶש ְּמעוֹ ֵרר לָ ׁשוּב לַ ה'‬ ‫והנה‪ ,‬למען נתעורר להבין עד היכן הדברים מגיעים‪ ,‬מן הראוי לפתוח את התנ”ך ולעיין היכן‬ ‫יִ ְת ָ ּב ַר ְך‪ֵּ ,‬תכֶ ף הוּא ֲע ֵב ָרה ְ ּגדוֹ לָ ה ְּכ ׁ ֶש ֵ ּי ׁש לוֹ ַע ְצבוּת ַחס וְ ׁ ָשלוֹ ם‪ .‬וְ ַעל ֵּכן ַ ּגם ְ ּבר ׁ‬ ‫ֹאש ַה ׁ ּ ָשנָ ה וְ יוֹ ם‬ ‫נאמר פסוק זה‪.‬‬ ‫ַה ִּכ ּפו ִּרים ְצ ִריכִ ין לְ ִה ְת ַח ֵּזק לִ ְהיוֹ ת ְ ּב ִש ְמ ָחה" (ליקוטי הלכות‪ ,‬בכור בהמה טהורה ד‪ ,‬כט)‪.‬‬ ‫ובכן‪ ,‬פסוק זה נאמר בספר נחמיה‪ ,‬שם מסופר שביום ראש השנה אסף עזרא הסופר את כל‬ ‫העם אל הרחוב אשר לפני שער המים‪ ,‬וקרא לפניהם בספר התורה‪ .‬וכאשר שמעו העם את‬ ‫דברי התורה‪ ,‬ושמו את לבם להבין היטב את אשר שמעו‪ ,‬התחילו לבכות ולהתאבל‪ ,‬כי הבינו‬ ‫וסוגיא זו עמוקה מאד‪ ,‬כיצד לירא ולפחד מה’‪ ,‬בלי שום עצבות ומרה שחורה‪ .‬ולשם כך יש‬ ‫ֹאמר נְ ֶח ְמיָ ה הוּא ַה ִּת ְר ׁ ָש ָתא וְ ֶעזְ ָרא ַהכּ ֵֹהן ַה ּס ֵֹפר וְ ַהלְ וִ ִ ּים‬ ‫שלא קיימו את התורה כראוי‪ .‬ואז‪" :‬וַ ּי ֶ‬ ‫להתקרב באמת לרבינו הקדוש‪ ,‬ולשקוד על דלתי תורתו‪ ,‬להגות הרבה ב’ליקוטי הלכות’‬ ‫ַה ְּמ ִבינִ ים ֶאת ָה ָעם לְ כָ ל ָה ָעם‪ַ ,‬ה ּיוֹ ם ָקד ֹׁש הוּא לַ ה' ֱאל ֵֹהיכֶ ם‪ַ ,‬אל ִּת ְת ַא ְ ּבל ּו וְ ַאל ִּת ְבכּ וּ‪ִּ ,‬כי בוֹ כִ ים‬ ‫ו’עלים לתרופה’‪ ,‬לקנות את דרכי הבקיאות האמיתית בעבודת ה’‪ ,‬כיצד להמשיך על עצמו‬ ‫ָּכל ָה ָעם ְּכ ׁ ָש ְמ ָעם ֶאת דִּ ְב ֵרי ַה ּתוֹ ָרה"‪ .‬ופירש רש"י‪" :‬היום קדוש ‪ -‬כי יום ר"ה הוא‪ :‬כי בוכים כל‬ ‫יראה עילאה דעילאה‪ ,‬יראת העונש שאינה מפילה ומרחקת‪ ,‬רק יראה שמקרבת את האדם‬ ‫העם ‪ -‬מפני שלא קיימו התורה כראוי"‪.‬‬ ‫לבוראו ומחזקת אותו לעמוד על עמדו ולא לעזוב בשום פנים ואופן‪.‬‬ ‫ואז הוסיף ואמר להם‪" :‬וַ ּי ֶ‬ ‫ֹאמר לָ ֶהם‪ ,‬לְ כ ּו ִאכְ ל ּו ַמ ׁ ְש ַמ ִ ּנים ו ׁ ְּשת ּו ַמ ְמ ַת ִ ּקים וְ ׁ ִשלְ ח ּו ָמנוֹ ת לְ ֵאין נָ כוֹ ן‬ ‫ולשם כך אנו נוסעים לרבינו על ראש השנה‪ ,‬שימשיך עלינו יראה מיוחדת זו‪.‬‬ ‫לוֹ ִּכי ָקדוֹ ׁש ַה ּיוֹ ם לַ ֲאדֹנֵ ינ ּו וְ ַאל ֵּת ָע ֵצב ּו ִּכי ֶח ְדוַ ת ה' ִהיא ָמ ֻע ְּזכֶ ם"‪ .‬ופירש המצודות‪" :‬משמנים‬ ‫ֹאש ַה ׁ ּ ָשנָ ה ַמ ְמ ׁ ִשיכִ ין יִ ְר ָאה ְ ּגדוֹ לָ ה וַ ֲעצו ָּמה ַעל יְ ֵדי ַה ׁ ּשוֹ ָפר‪ּ ְ ,‬ב ִחינַ ת ִ'אם יִ ָּת ַקע ׁשוֹ ָפר ְ ּב ִעיר‬ ‫"כי ְ ּבר ׁ‬‫ִּ‬ ‫‪ -‬מאכלי שמן‪ :‬ממתקים ‪ -‬משקים מתוקים‪ :‬לאין נכון לו ‪ -‬למי שאין המזון נכון ומזומן לו‪,‬‬ ‫ימ ְת ָך וְ יִ ָיראו ָּך'‬ ‫וְ ָעם לֹא יֶ ֱח ָרדוּ'‪ִּ ,‬כי ָאז הוּא ּ ַפ ַחד יִ ְצ ָחק‪ .‬וְ ַעל ֵּכן ַמ ְת ִחילִ ין ָאז 'ו ְּבכֵ ן ֵּתן ּ ַפ ְחדְּ ָך וְ ֵא ָ‬ ‫ר"ל לדלת העם‪ :‬כי חדות ה' ‪ -‬ר"ל שמחת יום טוב שהיא שמחה של מצוה היא תתן לכם עוז‬ ‫יח ׁ ֶשהוּא ִע ַּקר‬ ‫ֹאש ַה ׁ ּ ָשנָ ה הוּא ִה ְתנוֹ ְצצוּת ָמ ׁ ִש ַ‬ ‫וְ כוּ'‪ִּ ,‬כי ִע ַּקר ַה ִּת ּקוּן ַעל יְ ֵדי ַה ִ ּי ְר ָאה‪ַ .‬היְ נ ּו ׁ ֶש ְ ּבר ׁ‬ ‫ותעצומות"‪.‬‬ ‫יחת ֶק ֶרן לְ ָדוִ ד ַע ְבדֶּ ָך' וְ כוּ'‪,‬‬ ‫ַמלְ כוּת דִּ ְק ֻד ׁ ּ ָשה ׁ ֶש ַּמ ְמ ׁ ִשיכִ ין ו ַּמ ְמלִ יכִ ין ְ ּבר ׁ‬ ‫ֹאש ַה ׁ ּ ָשנָ ה‪ּ ְ ,‬ב ִחינַ ת 'ו ְּצ ִמ ַ‬ ‫יך יִ ְר ָאה‬ ‫יח הוּא ֶע ֶצם ַה ִ ּי ְר ָאה ִע ָּל ָאה ְמאֹד ְמאֹד‪ְּ ,‬כמוֹ ׁ ֶש ָּכתוּב וַ ֲה ִריחוֹ ְ ּביִ ְר ַאת ה'‪ִּ ,‬כי יַ ְמ ׁ ִש ְ‬ ‫ו ָּמ ׁ ִש ַ‬ ‫[והמלבי"ם פירש‪" :‬יש לפרש שקרא לפניהם פרשת היום והבינם כי היום הוא יום הדין‪ ,‬ועל‬ ‫ִע ָּל ָאה וְ נִ ְפלָ ָאה ְמאֹד ָ ּבעוֹ לָ ם ַעד ׁ ֶש ֻּכ ָּלם יְ ַק ְ ּימ ּו ֶאת ַה ּתוֹ ָרה וְ ל ֹא יָ ֵפר ּו ֶאת ְ ּב ִריתוֹ לְ עוֹ לָ ם‪ַּ ,‬כ ְמב ָֹאר‬ ‫כן בכו מאימת הדין‪ ,‬וגם רצו להתענות‪ .‬ואמר להם נגד התענית 'לכו אכלו משמנים'‪ ,‬ונגד הבכי‬ ‫ְ ּבכַ ָּמה ּ ְפסו ִּקים‪ .‬וְ ָאז יִ ְת ַק ֵ ּים ִ ּב ׁ ְשלֵ מוּת 'ו ַּב ֲעבוּר ִּת ְהיֶ ה יִ ְר ָאתוֹ ַעל ּ ְפנֵ יכֶ ם לְ ִבלְ ִּתי ֶּת ֱח ָטאוּ'‪ .‬וְ ַע ָּתה‬ ‫'ואל תעצבו'‪ .‬וכמו שאמרו במדרש שישראל יש להם דין והם עושים יום טוב שבטוחים שה'‬ ‫ֹאש ַה ׁ ּ ָשנָ ה ַעל יְ ֵדי כּ ַֹח ַהצַּ דִּ ִיקים ׁ ֶש ָאנ ּו נוֹ ְס ִעין‬ ‫ָאנ ּו ַמ ְמ ׁ ִשיכִ ין ָעלֵ ינ ּו ֶה ָא ָרה ִמ ִ ּי ְר ָאה ִע ָּל ָאה זֹאת ְ ּבר ׁ‬ ‫יוציא משפטם לזכות‪ ,‬וז"ש שחדות ה' היא מעוזכם‪ ,‬בזה תראו כי עוז לכם בה' שייטיב חסדו‬ ‫ֹאש ַה ׁ ּ ָשנָ ה ‪...‬‬ ‫ֲאלֵ ֶיהם‪ ,‬ו ִּב ְפ ָרט ַעל יְ ֵדי ַהצַּ דִּ ִיקים ׁשוֹ כְ נֵ י ָע ָפר ׁ ֶש ָאנ ּו ִמ ׁ ְש ַּת ְּט ִחין ַעל ִק ְב ָרם ְ ּב ֶע ֶרב ר ׁ‬ ‫עמכם"]‪.‬‬ ‫יך ָעלֵ ינ ּו ַע ָּתה ְ ּבכָ ל דּ וֹ ר יִ ְר ָאה ִע ָּל ָאה וְ נִ ְפלָ ָאה ָּכזֹאת ׁ ֶש ִ ּנזְ ֶּכה ֵמ ַע ָּתה ֻּכ ָּלנ ּו לְ ִה ְת ַח ֵּזק ַ ּבה'‬ ‫וְ הוּא ַמ ְמ ׁ ִש ְ‬ ‫ואם לא די באזהרת נחמיה‪ ,‬הרי שעברו הלויים והשתיקו אותם שלא ימשיכו בשום אופן‬ ‫יִ ְת ָ ּב ַר ְך וְ לִ ְבלִ י לִ ּ ָפ ֵרד ִמ ֶּמ ּנ ּו ַחס וְ ׁ ָשלוֹ ם ְ ּב ׁשוּם א ֶֹפן ָ ּבעוֹ לָ ם" (שם‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫לבכות‪" .‬וְ ַהלְ וִ ִ ּים ַמ ְח ׁ ִשים לְ כָ ל ָה ָעם לֵ אמֹר ַה ּס ּו ִּכי ַה ּיוֹ ם ָקד ֹׁש וְ ַאל ֵּת ָע ֵצבוּ"‪ .‬ופירש רש"י‪:‬‬ ‫ואכן‪ ,‬הזוכים להיות על ר"ה אצל רבינו הקדוש‪ ,‬ממשיכים ביותר על עצמם יראה עילאה זו‪,‬‬ ‫"מחשים ‪ -‬היו מזהירין לכל העם לחשות שלא יבכו עוד" (רש"י)‪" .‬מחשים ‪ -‬היו ְמ ׁ ַש ְּת ִקים את‬ ‫שאינה מרחקת ומעציבה‪ ,‬רק מקרבת ומשמחת‪.‬‬ ‫כל העם ואמרו להם ׁ ִש ְתק ּו מן הבכי" (מצו"ד)‪.‬‬ ‫ומעתה אנ"ש היקרים‪ :‬אשרינו‪ ,‬אשרינו‪ ,‬אשרינו! "לְ כ ּו ִאכְ ל ּו ַמ ׁ ְש ַמ ִ ּנים ו ׁ ְּשת ּו ַמ ְמ ַת ִ ּקים וְ ׁ ִשלְ ח ּו‬ ‫ואכן‪ ,‬העם צייתו‪" ,‬וַ ֵ ּילְ כ ּו כָ ל ָה ָעם לֶ ֱאכֹל וְ לִ ׁ ְש ּתוֹ ת וּלְ ׁ ַש ַּלח ָמנוֹ ת וְ לַ ֲעשׂ וֹ ת ִשׂ ְמ ָחה גְ דוֹ לָ ה‪ִּ ,‬כי ֵה ִבינ ּו‬ ‫ָמנוֹ ת לְ ֵאין נָ כוֹ ן לוֹ ִּכי ָקדוֹ ׁש ַה ּיוֹ ם לַ ֲאדֹנֵ ינ ּו וְ ַאל ֵּת ָע ֵצב ּו ִּכי ֶח ְדוַ ת ה' ִהיא ָמ ֻע ְּזכֶ ם"‪.‬‬ ‫ַ ּבדְּ ָב ִרים ֲא ׁ ֶשר הוֹ ִדיע ּו לָ ֶהם"‪.‬‬ ‫קרני אור גיליון ‪486‬‬ ‫ו‬ ‫פניני התחזקות והתעוררות‬ ‫שנערכו ונעבדו מתוך אוצרות שיחותיו של הגרי"מ שכטער שליט"א‬ ‫שביבי אור‬ ‫ויהיו נא אמרינו לרצון‬ ‫הכנה לקראת ראש השנה מאת הגה”צ הגרי”מ שליט”א‬ ‫מגלה שיש לי שייכות לזה‪ ,‬זה מקומי! וזוהי פנימיות רצוננו; אף שאיני יודע מהו‪ ,‬מכל‬ ‫כל אדם וכל שנה הם קומה שלמה ממש‬ ‫מקום זהו עצמותי‪ .‬והרע אינו אלא כופה ומכסה חיצוני‪ ,‬ועיקר העבודה היא לגלות‬ ‫הנה באמת צריך לידע‪ ,‬כי לכל שנה ושנה יש קומה‪ ,‬קומה שלימה‪ ,‬כשם שהאדם הוא‬ ‫הרצון‪ ,‬לפתוח הלב ולמלא אותו עם רצונות טובים ולשטוף ולרחצם אותם מהרצונות‬ ‫קומה שלימה של רמ”ח איברים ושס”ה גידים‪ ,‬ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬לפי שכל אדם‬ ‫הרעים‪ .‬וכמובא שמעלת אמירת תהלים עולה עד מאוד והיא נחשבת כלימוד נגעים‬ ‫הוא עולם מלא‪ .‬ויש באדם אפילו בגשמיות ריבוא רבבות ענינים‪ ,‬ואדם אחד אינו‬ ‫ואהלות‪ ,‬שמטהר כל הטומאות וכל הנגעים רעים‪ .‬וגם ענין אמירת הליקוטי תפלות‬ ‫דומה לחבירו כלל‪ .‬וצריך כל אחד לראות שיקח את עולמו למען כבוד השם יתברך‪,‬‬ ‫הוא גילוי פנימיות הנפש‪ ,‬והוא שוטף את הנשמה‪ ,‬ממש שוטף את הנשמה‪ .‬וכשאדם‬ ‫שזוהי כל תכלית האדם‪ .‬ואין פלא על מה שהבעל דבר מתגבר כל כך על האדם‪ ,‬כי‬ ‫משיח ומדבר לפני השי”ת בה‪ ,‬ומפרש דבריו‪ :‬רבונו של עולם! יש לי רצונות רעים‬ ‫כל אדם הוא ענין מיוחד ועולם מלא שלם בפני עצמו‪ ,‬ועליו להנהיג את עולמו כראוי‬ ‫ואיני רוצה בהם! הרי זו מחאה גדולה‪ ..‬ומירוק עצום על זה‪.‬‬ ‫בתורתו ובתפלתו ובנועם דבקותו בהשם יתברך ובהתקשרות לצדיקים‪ ,‬ובזה נעשה‬ ‫להיות לאיש חדש בחודש אלול‬ ‫ממנו ענין מיוחד‪ ,‬עולם מלא ממש‪.‬‬ ‫הנה באמת לכך נברא חודש אלול‪ ,‬שצריך האדם להעשות איש אחר‪ ,‬כי כאשר משנה‬ ‫וכמו כן הוא הדבר בשנה‪ ,‬שהשנה היא עולם מלא עם רמ”ח איברים ושס”ה גידים‪.‬‬ ‫האדם רצונותיו הרי הוא נעשה איש אחר‪ .‬וכיון שקונה רצונות חדשים ושאיפה אחרת‬ ‫ועל כן אין לטעות ולחשוב כי ראש השנה הבא הוא כראש השנה של אשתקד‪ ,‬וחוזר‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬הרי הוא איש אחר ממש‪ ,‬וכל עונותיו נתבטלו‪ .‬וכמבואר בדברי רבינו על‬ ‫ובא פעם אחר פעם‪ ,‬כי טעות גדולה היא‪ .‬אלא ראש השנה חדש עם שנה חדשה הוא‬ ‫הפסוק “משנה פניו ותשלחהו”‪ ,‬שכמו כאשר האדם משנה פניו ומתחפש אין מכירין‬ ‫בחינת בריאה חדשה וקומה חדשה לגמרי‪.‬‬ ‫אותו‪ ,‬וכמו כן כשהאדם קונה מוחין חדשים ורצונות חדשים להשי”ת‪ ,‬נעשה בריה‬ ‫ואין אנו רואים‪ ,‬כמי שאינו מבחין‪ ,‬שיש לו ראיה חלושה או דעת קצרה‪ ,‬שאינו מבחין‬ ‫חדשה‪ ,‬עד שאין הסט”א מכירין אותו עוד‪ .‬ובזה נתבטלו העונות‪ ,‬כיון שהוא איש אחר‬ ‫בין אדם לחברו‪ .‬רואה הוא אדם אחד‪ ,‬ורואה עוד אדם‪ ,‬ואומר כי הכל דבר אחד הוא‪,‬‬ ‫לגמרי ואינו עוד אותו האיש‪ ,‬וכדברי הרמב”ם בהלכות תשובה שהרי הוא איש אחר‬ ‫אדם ועוד אדם והכל שוה‪ ,‬וסובר שאין שום חילוק ביניהם‪ .‬וכל זה הוא מחמת שאינו‬ ‫ואינו אותו שהיה מקדם‪ ,‬אלא בריה חדשה לגמרי‪.‬‬ ‫מבחין‪ .‬אבל באמת אדם אחר הוא ענין אחר‪ ,‬ועולם אחר לגמרי הוא‪.‬‬ ‫וזוהי עבודת ימי אלול ותשרי להתחדש‪ ,‬ובזה מחדשים את השנה ונותנים תקון‬ ‫כל הנגונים שווים הם אצלו‬ ‫בסדרי בראשית‪ .‬כי בכל שנה ושנה היא בחינת קומה אחרת‪ ,‬ועל ידי התחדשותו‬ ‫ושמעתי‪ ,‬שפעם אחת אמר מרן מסאטמאר זצ”ל תורה ארוכה נפלאה‪ ,‬והיה שם יהודי‬ ‫פועל תקון בשנה זו‪ ,‬שיהיה לו חלק והשתתפות בתקון השנה‪ .‬וזוהי עבודת ימי‬ ‫אחד שלא הבין ולא היתה לו הבנה בדרושים‪ .‬אמר אותו יהודי‪ :‬כבר שמעתי מרבנו‬ ‫הרצון‪ ,‬להכין רצון טוב‪ ,‬במדות טובות ובעין טובה‪ ,‬בין אדם לחברו ובין אדם למקום‪,‬‬ ‫תורה זו פעמים רבות‪ .‬השיב לו‪ :‬מעולם לא אמרתי שיחה זו‪ .‬ואמר לו משל‪ ,‬שבעיר‬ ‫ובשאיפות טובות בכלל למה ירדה הנשמה לעולם הזה‪ ,‬להמליכו וליחדו‪ ,‬שהרי ראש‬ ‫סאטמאר או בקראלי ‪ ,‬היה יהודי אחד שלא היה מבין בנגינה‪ .‬ולא היתה לו שום הבנה‬ ‫השנה הוא יום המלכה להמליך את הבורא יתברך שמו‪.‬‬ ‫בניגון‪ ,‬וכל הנגונים היו אצלו ניגון אחד‪ .‬פעם אחת בא ניגון חדש לעיר‪ ,‬וכשבא ניגון‬ ‫אין לך זכות להתבלבל‪..‬‬ ‫חדש לעיר מטבע נעשה שמחה גדולה ומזמרים אותו ומרקדים בו וכו’ ‪ .‬התמיהה‬ ‫הנה ענין הראש השנה הוא המלכת השי"ת בכל המצבים‪ :‬ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך‪,‬‬ ‫אותו יהודי‪ :‬וכי ניגון חדש הוא זה? הלוא זה ניגון עתיק וידוע ומה כל הרעש?‪ ...‬וכל‬ ‫באיזה מעמד ומצב בו הוא נמצא עליו להמליך את הקב"ה‪ ,‬יום זה הוא זכות גדולה‬ ‫זה לפי שלא היה מבין בנגינה‪ ,‬היו כל הנגונים אצלו דבר אחד‪.‬‬ ‫לעם ישראל‪ ,‬זכות שאין כמוה שהם ממליכים את הקב"ה עליהם‪ ,‬אלא שגם כאן מוצא‬ ‫הנה גם בזה הוא כן בענינו‪ ,‬שעלינו לידע כי ראש השנה הבאה עלינו לטובה הוא ר”ה‬ ‫הבע"ד מקום בעצות ערמומיות ובתכסיסיו לבלבל את האדם בשטויות והבלים ולא‬ ‫חדשה שלא היתה מעולם!‪ ,‬ניגון חדש‪ ,‬ושנה חדשה‪ ,‬והיא מתנת אלקים‪ ,‬ימי אלול‬ ‫לתת לו את הזכיה הגדולה הזאת שנפלה בחלקו‪ ,‬אלא להטריד ולשבש את מוחו‬ ‫ותשרי‪ .‬כי הנה ניתן לנו חודש אלול שבו נעבוד השי”ת בכח הדיבור לתקן את כל‬ ‫בימים קדושים אלו‪.‬‬ ‫השנה כולה‪ ,‬ולבנות את השנה למפרע בקומה שלמה‪ .‬וחודש תשרי ניתן להניח בו‬ ‫והנה עצם יום הדין של ר"ה מתחלק לשנים‪ ,‬כן כתב החתם סופר – אצלינו הוא יום‬ ‫יסוד איתן‪ ,‬בבחינת ירח ה’איתנ’ים‪ ,‬חידוש גדול ליסוד השנה החדשה‪ .‬ובודאי עיקר‬ ‫הכתרת המלך‪ ,‬לקבל עלינו מחדש מלכות שמים‪ ,‬שלכן אין אומרים 'על חטא' ולא‬ ‫היסוד הוא לעבד את הרצון‪ ,‬כי כל האדם אינו אלא הרצון‪ .‬וצריך כח הדיבור שבזה‬ ‫מזכירים עוונות בכלל ביום גינוסיא דמלכא‪ .‬וזאת עושים בכל עבודות היום בתפילות‬ ‫יכולים לבנות רצון טוב‪ ,‬לחזק ולהיטיב ולרומם את הרצונות הטובים‪ ,‬ואת הרצונות‬ ‫ובשופר‪ ,‬כי גם עצם השופר הוא המלכה‪ ,‬וצריך להחדיר זאת למוח וללב כי ה' מלך ה'‬ ‫שאינם טובים להפכם לטובה‪.‬‬ ‫מלך ה' ימלוך ואין עוד מלבדו‪ ,‬וזהו נחת רוח גדול להשי"ת כשבניו ממליכים אותו‪.‬‬ ‫תגלה רצונך לפני השי”ת בפה מלא‬ ‫ואילו אצל השי"ת הוא יום הדין‪ ,‬שכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון לשפוט את‬ ‫הנה איתא בדברי רבינו הקדוש בליקוטי מוהר”ן (תורה י”ג) על הפסוק “אריתי מורי‬ ‫דינם‪ ,‬כלומר עלינו מוטל להמליכו ית"ש והוא יתן לנו שנה טובה ומבורכת שנת חיים‬ ‫עם בשמי”‪ ,‬שהצדיק מלקט את הרצונות ומחדש אותם‪ .‬וביאר רבינו כי “בשמי” הם‬ ‫טובים בספרן של צדיקים‪.‬‬ ‫הרצונות הטובים‪ ,‬כשאדם חפץ ברצונות טובים ומשתוקק לקרבת אלקים‪ ,‬לקדושה‪,‬‬ ‫יעזור השי"ת שנעשה הכנה טובה בחודש אלול‪ ,‬שנוכל ביום ר"ה הקדוש הבעל"ט‪,‬‬ ‫לאהבת השם‪ ,‬לתורה ולתפלה ולמדות טובות‪ ,‬זהו בחינת “בשמים”‪ ,‬ובעבור זה ירד‬ ‫להמליכו ולייחדו עלינו ועל כל העולם כולו באמת ובלב שלם‪ ,‬כי היא חובת היום של‬ ‫האדם לעולם הגשמי הזה‪ .‬ו”מורי” הוא מלשון מורת נפש‪ ,‬כי נפש הוא רצון‪ ,‬והוא‬ ‫ר"ה והם כל ברכות היום‪ ,‬מנחה מעריב שחרית ובעיקר בברכות המלכיות שבמוסף –‬ ‫דבר מר‪ ,‬וגם על זה ירד האדם לעולם‪ ,‬שיהיו לו רצונות לתאוותיו ולמדותיו הרעות‬ ‫שתמליכוני עליכם‪ ,‬מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון‪ .‬ולכן נאמר על ראש‬ ‫ולרצונות שאינם טובים‪ .‬ועיקר עבודת ימי הרצון היא לתקן את הרצון ולבנותו‪,‬‬ ‫השנה נאמר בנחמיה (פרק ח) לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושילחו מנות לאין‬ ‫ובעזר השם יתברך מתחדשים הרצונות‪ ,‬עד שמהות האדם נעשית כפי רצונותיו‪.‬‬ ‫נכון לו כי קדוש היום לאדוננו‪ ,‬ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם‪ .‬הרי המלכתם‬ ‫וזה אולי טעם אמירת תיקוני זוהר שנוהגים לאומרו בחדשים האלו‪ ,‬שהוא הספר‬ ‫היום את הקב"ה אל תעצבו‪ ,‬אל תתנו לבע"ד לבלבל אתכם!‪...‬‬ ‫הנעלה והעמוק ביותר בעולם‪ ,‬וכפי שאמר רבנו שאלפים ורבבות ספרים לא יספיקו‬ ‫יעזור ה' הורני ה' דרכך אהלך באמיתך‪ ,‬ויחד לבבינו לאהבה וליראה את שמך‪ ,‬ויעזור‬ ‫לבאר את ספר התיקונים‪ .‬ובאמירה זו שאנו אומרים ומשננים את אלו התיבות הק’‬ ‫ויושיע את כל כלל ישראל ברוחניות ובגשמיות‪.‬‬ ‫הנשגבות‪ ,‬אנו מגלים לפני רבונו של עולם; אע”פ שאיני מבין בסוד הדברים אבל אני‬ ‫ז‬ ‫ראש השנה תשפ"ז‬ ‫רבנו הקדוש עם צדיקי דורו‬ ‫בקרב קדושים‬ ‫(י''ב)‬ ‫הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי זיע"א‬ ‫אנהויב ברכה‪ ,‬ביי ברוך שאמר‪ ,‬הייבט זיך אן "יחיד חי העולמים" ואכן מנהג אנ"ש לאור זה‪ ,‬לומר בסיום‬ ‫מעלת ראיית הצדיק גם מבלי לשמוע תורה מפיו‬ ‫ישתבח מלך "יחיד חי העולמים")‪.‬‬ ‫בפרק הקודם הבאנו מספר "חיי מוהר"ן" (אות מח) על זמן אמירת התורה 'חיים נצחיים'‬ ‫זוחלים ורועדים מיום בואך‬ ‫שבסימן ע"ב בלקוטי תנינא שיש אומרים שנאמרה בעת שבא אצלו הרה"ק בעל‬ ‫מסופר‪ ,‬שבתקופה הראשונה להנהגתו עוד בחיי רבו המגיד בהיותו מתגורר‬ ‫התניא זי"ע על שבת קדש‪ .‬לצורך העניין נביא כאן את מה שמובא שם ביתר פירוט‪:‬‬ ‫בויטעבסק‪ ,‬היה מתפלל שם במנין מיוחד עם קהל עדתו ומשהאריך מאוד בתפילת‬ ‫"תורה זו נאמרה בפרשת יתרו בעת שבא אצלו צדיק אחד מפורסם גדול‪[ ,‬והצדיק‬ ‫ליל ראש השנה נפנו התלמידים לבתיהם לסעודת החג במחשבה לשוב מאוחר יותר‬ ‫הנ"ל רצה מאוד לשמוע תורה מפי רבינו] והוא זכרונו לברכה לא אמר שום תורה‬ ‫להתברך מפי רבם בברכת לשנה טובה‪.‬‬ ‫בליל שבת קודש ולא ביום שבת קודש‪ .‬וכשגמרנו סעודת שחרית של שבת וכבר‬ ‫ככלות הסעודה שבו למקום התפילה והנה ההיכל ריק ואין איש‪ .‬כאשר יצאו החוצה‬ ‫ברכנו ברכת המזון‪ ,‬והיינו סבורים להסתלק מהשולחן כנהוג אחר ברכת המזון‪ ,‬אבל‬ ‫שמעו ממרחק קול איוושה ונאקה מבין השיחים שממול בית הכנסת‪ .‬כשקרבו לשם‬ ‫הוא זכרונו לברכה נשאר אז יושב על מקומו וגם אנחנו כולנו נשארנו אז יושבים‬ ‫מצאו את רבם שוכב ביראה ופחד ומפיו בוקע קול רעדה פח‪ ...‬פח‪ ...‬פח‪ ...‬כך משך זמן‬ ‫לפניו‪ ,‬וגם הצדיק הנ"ל נשאר עדיין יושב לפניו‪[ .‬והוסיף רבי לוי יצחק זצ"ל בלשונו‬ ‫ארוך עד שהצליח להמשיך להגות את המילים "ובכן תן פחדך" ‪...‬‬ ‫"דער רבי איז געבליבן זיצן ביי זיין טיש איז שוין דער צדיק מפורסם אויך געבליבן‬ ‫זיצן ביים טיש‪ ,‬האט דער רבי אנגעהויבן רעדן‪ ,‬מען רעדט דאך אזוי ווערטער" ‪ -‬כי‬ ‫בראש השנה התפללתי עם הסטנדר‪...‬‬ ‫כשיושבים ביחד מתחילין לדבר ביניהם]‪ ,‬בתוך כך ענה ואמר כשרואין את עצמו‬ ‫בעקבות עיסוקו העיקרי בנושא התפילה היה מצופה שהרה"ק בעל התניא יתפלל‬ ‫עם הצדיק אפילו כשאין שומעין תורה גם זה טוב מאד כי על ידי זה מקבלין גדולה‪.‬‬ ‫בעיקר עם כוונות ויחודים נעלים עד מאוד ומה מפליא הוא הסיפור הבא" שפעם שאל‬ ‫והתחיל לומר תורה הנ"ל בתוך דבריו כשנכנס באמירת התורה כנ"ל ענה ואמר הלא‬ ‫הרה"ק בעל התניא את בנו האדמו"ר האמצעי‪" :‬דובער‪ ,‬במה התפללת בראש השנה‬ ‫בתוך כך אני אומר תורה ואף על פי כן גמר כל התורה הנ"ל‪.‬‬ ‫האחרון"‪ .‬כלומר באיזה כוונות שעוררו אצלו את המוח והלב‪ .‬השיב הבן‪" :‬בשעת‬ ‫התפילה התבוננתי במאמר חסידות בעניין "וכל קומה לפניך תשתחווה"‪" .‬ובמה‬ ‫גודל התיקון בראיית פני הצדיק בראש השנה‬ ‫התפללת‪ ,‬אתה אבא מארי" שאל הבן את אביו‪ .‬השיב אדמו"ר הזקן‪" :‬אני התפללתי‬ ‫לאור דברים נוראים אלו יש משום תוספת חיזוק לבאר את הנהגת אנ"ש בימי ראש‬ ‫עם ה"סטנדר" (=עמוד התפילה)‪ ...‬ובלשון חסידים התבאר‪ :‬שעניין "וכל קומה לפניך‬ ‫השנה הקדושים לקיים את העצה של ראיית פני הצדיק כחלק מתיקוני חמישה‬ ‫תשתחווה" – מלמד על סדר ההשתלשלות‪ ,‬של כל העולמות כולם על כל פרטיהם‪,‬‬ ‫חושים המובאים בתורה ה' תנינא "תיקון אמונה וכפי שהתבאר על ידי הגה"ק רבי‬ ‫המתבטלים לפני הבורא יתברך‪ .‬ככל שדרגת הנברא גבוהה יותר ושכלו גדול יותר‪,‬‬ ‫נחמן אב"ד טשעהרין בספר פרפראות לחכמה על תורה הנ"ל (אות כ"ו) וז"ל‪ :‬וכן תיקון‬ ‫יהיו הביטול וההשתחוויה שלו גדולים יותר‪.‬‬ ‫החמישה חושים שבמוח נעשה גם עכשיו‪ ,‬כי חוש הריח שנתתקן על ידי היגיעות‬ ‫הסטנדר‪ ,‬לעומת זה‪ ,‬נמצא בתחתית סדר ההשתלשלות‪ .‬הוא שייך לדרגת ה'דומם'‬ ‫וטירחות שיש לכל אחד‪ ,‬וכן חוש המישוש שנתתקן על ידי ההוצאות שיש לכל אחד‬ ‫‪ -‬הדרגה הנמוכה ביותר בבריאה‪ .‬עם זאת‪ ,‬דווקא החפץ הדומם מסייע ליהודי‪ ,‬נזר‬ ‫לבוא אל הרב זה בוודאי נעשה גם עכשיו‪ ,‬אף גם חוש הראיה והשמיעה והטעם נתתקן‬ ‫הבריאה‪ ,‬לעסוק בעבודה נעלית ביותר ‪ -‬תורה או תפילה ‪ -‬על ידי ההתבוננות בעניין‬ ‫גם עכשיו על ידי שמסתכלין על ציונו הקדוש ועל כלל הקיבוץ הקדוש המתאספין‬ ‫זה שאפילו חיותו של הדומם היא אלוקות‪ ,‬מסייעת היא יותר להרגשת הביטול של‬ ‫ומתקבצין אליו והכל בכוחו וזכותו הקדושה ז"ל‪ ,‬ובכל אחד מהקיבוץ בוודאי יש איזה‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫בחינת הארה ונקודה הקדושה מה שקיבל על ידי התקרבותו אליו ז"ל‪ ,‬ועל ידי שנכלל‬ ‫גם כן בהקיבוץ הקדוש הזה נמצא שזה גם כן בכלל (ישעיה ל) והיו עיניך רואות את מוריך‪,‬‬ ‫אכילת שבת בראש השנה כולה אלקות כולה קודש‬ ‫וכו' עיי"ש באריכות‪.‬‬ ‫בקרב חסידי חב"ד מקובלת האמרה של בעל התניא כי בשנה שראש השנה חל בשבת‬ ‫ואכן ידוע שהגה"ק מטשעהרין זצוק"ל היה מקיים זאת בפועל ממש שבימי הקיבוץ‬ ‫(כבשנה זו) והרי ביום הראשון לא תוקעים בשופר התבטא פעם בעל התניא ואמר‪:‬‬ ‫הק' היה סובב ומהלך בין כל אנשי שלומינו שהגיעו לקיבוץ לראות את פניהם‪...‬‬ ‫"מה שפועלים בראש השנה על ידי תקיעת שופר פועלים בשבת קודש באמצעות‬ ‫אכילת הקוגל [‪-‬הפשטידה] של שבת"‪ .‬שאלוהו החסידים‪ :‬אם כן‪ ,‬מדוע עלינו לתקוע‬ ‫ידעני בין ערך תפילה‬ ‫בשופר‪ ...‬נאכל קוגל‪ ,‬השיב בעל התניא‪" :‬אכן כך אנו עושים בפועל – כשראש השנה‬ ‫מעת שפסע הבעל התניא לראשונה במשעולי החסידות לקח את עבודת התפילה‬ ‫חל בשבת אנו אוכלים קוגל ולא תוקעים בשופר"‪ ...‬הדברים הללו מקבלים תוספת‬ ‫כחלק עיקרי ומרכזי בחייו כי בגלל הדבר הזה הרי ביכר את היכלה של מעזריטש‬ ‫עניין ומשמעות לאור דברי רבינו על גודל מעלת אכילת שבת שכולה אלקות כולה‬ ‫על פני היכל התורה שבווילנא‪ .‬אצל המגיד הגדול קיבל תורה ערוכה ומשנה סדורה‬ ‫קודש‪( ...‬ליקו"מ קמא תורה נז ועיי"ש) ‪.‬‬ ‫במהותה של עבודה שבלב זו היא תפילה‪ .‬בהמשך מוצאים אנו במשנתו שעניין‬ ‫התפילה והדבקות בהקב"ה תופסים כר נרחב בין מאמריו ודרושיו‪ .‬כך מבעיר בעל‬ ‫הבעש"ט השיג בראש השנה מה שיהיה אחר כך‬ ‫התניא באש התפילה‪" :‬עיקר ענינה ומהותה של התפילה‪ ,‬הוא יסוד כל התורה לדעת‬ ‫בכתבי מורנו הגרי"מ שליט"א (גליוני הרי"ם מדור בעל התניא) מצאנו סיפור מעשה על‬ ‫את ה' להכיר גדלו ותפארתו בדעה שלמה ומיושבת בבינת הלב‪ ,‬שיתבונן בזה כל כך‬ ‫גודל השגות הצדיקים בראש השנה‪ .‬עובדא זו מובאת מכבשונו של הרב בעל התניא‪:‬‬ ‫עד שתתעורר נפש המשכלת לאהבה את שם ה' ולדבקה בו ובתורתו ולחפוץ מאד‬ ‫"המעשה דבעל שם טוב שצפה והשיג בראש השנה מה שהיה אחר כך‪ ,‬כידוע המעשה‬ ‫במצותיו"‪( .‬אגרות קודש בעל התניא לד)‬ ‫של גיסו רבי גרשון קיטבער עם החכם בארץ הקודש‪ ,‬שכתב לו הבעש"ט כל המעשה‬ ‫בתחילה היה מתפלל בסידור "שער השמים" שחיבר השל"ה הק'‪ .‬ובהמשך תיקן‬ ‫טרם שהיתה בפועל‪( .‬הסיפור מופיע בתחילת ספר שבחי הבעל שם טוב)‪ .‬ומסביר שם שזהו ענין‬ ‫את נוסח התפילה (על פי נוסח האר"י) כאשר חיבר את סידורו‪ .‬יש מן העניין לציין את‬ ‫סדר הזמן ואינו הזמן בעולם השפל שלנו ולכן בסקירה אחת יוכללו כמה שנים‪.‬‬ ‫מה שסיפר החסיד רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל שבסידור הרב בעל התניא דפוס ראשון‬ ‫ומזה מובן מעט מזעיר ענין הידיעה ובחירה‪ ,‬שהידיעה היא בכלל הקדום שסוקר כל‬ ‫מופיעה הסכמת הרה"ק רבי יקותיאל המגיד מטיראהוויצא ‪ -‬שהיה אז מתלמידי‬ ‫הזמן בסקירה אחת ומכל מקום אינה מכרחת הבחירה שהבחירה היא למטה וכו'‪.‬‬ ‫הרה"ק המגיד הגדול ממעזריטש ‪ -‬וברבות הימים התקרב לרבינו הק' מוהר"ן‬ ‫[הוספת הגרי"מ – ונראה לענ"ד כי כמו שהידיעה אחר הפעולה מובן לנו שהידיעה לא‬ ‫מברסלב זי"ע וביטל עצמו לגמרי אליו והפך להיות אחד מתלמידיו המובהקים‪ .‬מכך‪,‬‬ ‫מונע את הבחירה‪ ,‬אם כן במקום שהעבר והעתיד נכללים כאחד למעלה מהזמן‪ ,‬גם כן‬ ‫ציין רבי לוי יצחק‪ ,‬רואין את גדולתו של הטירהאוויצער מגיד שהיה נחשב כאחד‬ ‫שם הידיעה אינה מונעת את הבחירה‪ .‬ועל פי זה מובן גם כן התירוץ מהאר"י הקדוש‬ ‫ממיוחדי גדולי צדיקי החסידות‪.‬‬ ‫בסוף ספר ארבע מאות שקל עיין שם]‬ ‫(יצוין‪ ,‬שכאשר נשאל פעם רבינו לגבי נוסח האר"י השיב‪" :‬איך מיש זיך נישט אין קיין נוסח‪ ,‬נאר דא זאג‬ ‫(מופיע בספר דרך מצוותיך מצוות האמנת אלקות פרק יב)‬ ‫איך יא‪ ,‬אז דעם "קל" ("מלך יחיד "א‪-‬ל" חי העולמים" שבסיום ישתבח) זאל מען נישט זאגן‪ ,‬ווייל דער‬ ‫קרני אור גיליון ‪486‬‬ ‫ח‬ ‫המשך מעמוד א'‬ ‫ראש השנה שחל בשבת‬ ‫לב נשבר צריך לבוא לשמחה‪ ,‬שזהו גם כן בחינת‬ ‫ורבי נתן מוסיף ומאיר עינינו שם שזה אחד העיקרים‬ ‫להחריב ולכלות‪ ,‬הינו פרי רוחו של האוייב הגדול‬ ‫שופר‪ .‬ובשבת צריכין רק שמחה ואסור לעורר שום‬ ‫עבורו נוסעים לצדיק בראש השנה‪" :‬ועתה אנו‬ ‫שלנו‪ ,‬עמלק‪ .‬הוא הממונה לעוות את הדין ולהציגו‬ ‫לב נשבר כלל‪ ,‬על כן אסור לתקוע בשבת‪ .‬כי עיקר‬ ‫ממשיכים עלינו הארה מיראה עילאה זאת בראש‬ ‫כאילו הוא נועד להרחיק ולהחריב‪ ,‬ובכך הוא משיג‬ ‫דרכי התשובה אי אפשר לקבל כי אם על ידי גדולי‬ ‫השנה‪ ,‬על ידי כח הצדיקים שאנו נוסעים אליהם‪,‬‬ ‫מטרה כפולה‪ :‬הן בכך שהוא מונע מתשובה על העבר‪,‬‬ ‫הצדיקים שהם מורים לנו דרכי התשובה‪ ,‬והעיקר‬ ‫ובפרט על ידי הצדיקים שוכני עפר שאנו משתטחים‬ ‫שבמקום שהדין יקרב ויעורר לתשובה‪ ,‬נכנס האדם‬ ‫על ידי קדושת שבת שהוא מקור השמחה‪ ,‬שאז השם‬ ‫על קברם בערב ראש השנה‪ ,‬כי כל צדיק אמתי בחינת‬ ‫לחרדות וידיו רפות‪ ,‬וזה הרי סימן היכר ברור של‬ ‫יתברך מסתכל רק על הטוב וכו'‪ .‬ועל כן בשבת כשחל‬ ‫משה משיח‪ ,‬והוא ממשיך עלינו עתה בכל דור יראה‬ ‫עמלק‪ ,‬וכפי שחז”ל דרשו על הפסוק ויבוא עמלק‬ ‫ראש השנה אין תוקעים בשופר‪ ,‬כי עיקר השמחה‬ ‫עילאה ונפלאה כזאת שנזכה מעתה כולנו להתחזק‬ ‫וילחם עם ישראל ברפידים‪ ,‬ברפיון ידים (ראה בכורות ה‪.):‬‬ ‫שהוא תיקון דרך התשובה נמשך על ידי שבת‪ .‬ועל כן‬ ‫בה' יתברך ולבלי ליפרד ממנו ח"ו בשום אופן בעולם"‪.‬‬ ‫והן בכך‪ ,‬שעל ידי חרדות אלו מוסיף האדם להתרחק‬ ‫כשחל ראש השנה בשבת אין לתקוע בשופר‪ ,‬לעורר‬ ‫אסור לנו להיות שותפו של עמלק חלילה בקלקול‬ ‫יותר ויותר חלילה מבוראו בעתיד‪.‬‬ ‫בחינת השמחה שהוא עיקר התשובה‪ ,‬כי כל כלליות‬ ‫היראה‪ ,‬אדרבה‪ ,‬תפקידנו בימי ראש השנה הללו‬ ‫השמחה נמשך משבת שהוא יום שמחה וחדוה בכל‬ ‫להתחזק בבטחון ובשמחה‪ ,‬וכפי שהורה לנו רבינו‬ ‫העולמות כמו שכתוב בזוהר הקדוש"‪.‬‬ ‫הקדוש (שיחות הר”ן‪ ,‬כ”א) “בראש השנה צריכים להיות‬ ‫בימי ראש השנה הקדושים אנו מתחננים על היראה‪,‬‬ ‫חכם שיחשוב רק מחשבות טובות שייטיב השם‬ ‫“ובכן תן פחדך ה’ אלוקינו על כל מעשיך ואימתך‬ ‫ראש השנה בשבת אם כן אינו זמן של פחדים ורפיון‬ ‫על כל מה שבראת”‪ .‬זהו חלק מגילוי המלכות שאנו‬ ‫ידים‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬אז הוא הזמן המובחר להתעוררות‬ ‫יתברך עמנו וצריכים להיות שמח בראש השנה"‪,‬‬ ‫עלינו לקחת את היראה עצמה כדי להתעצם ביתר‬ ‫עוסקים בו ביום הזה‪ ,‬מכיון שבלא מוראה של מלכות‬ ‫שמחה והמתקת דינים‪ ,‬וכך כותב בפירוש הרה"ק‬ ‫לא תיכון המלוכה‪ .‬אבל אנו מבקשים על יראה טהורה‬ ‫מטשעהרין זללה"ה (יקרא דשבתא‪ ,‬ח"ב א') על מה שהבאנו‬ ‫שאת בשמחה‪ ,‬וכפי שרבי נתן מלמדנו (בלקוטי הלכות‪ ,‬פסח‬ ‫ט‪-‬יח)‪" :‬אדרבא כל מה שזכר יראת העונש יותר נמשך‬ ‫וקדושה שתקרב אותנו אליו יתברך‪ ,‬יראה אמיתית‬ ‫לעיל מדברי רבינו הקדוש שחסד עשה ה' עמנו‬ ‫המביאה לחיים נצחיים וכלשון הכתוב ‘יראת ה’‬ ‫שקבע את יום ראש השנה בראש חודש כדי שלא‬ ‫עליו יראה קדושה יותר‪ ,‬שעל ידי זה נתחזקה השמחה‬ ‫אצלו יותר בבחינת וגילו ברעדה‪ ,‬כי כל מה שזכר יותר‬ ‫לחיים’‪ ,‬ובתפלתנו אנו מבקשים בד בבד “וכל הרשעה‬ ‫נתבייש לבקש כפרה על עוונותינו והוא יתברך‬ ‫כולה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ”‪,‬‬ ‫דן אותנו אז לכף זכות‪ .‬והוא מוסיף בלשונו הזהב‬ ‫ענין המיתה‪ ,‬התחזק יותר שיהיה לטובה‪ ,‬דהיינו שעל‬ ‫ידי זה יתקרב להשם יתברך ולא שיתרחק יותר על‬ ‫וכוונתנו בעיקר לאותה מלכות הרשעה של עמלק‬ ‫כדברים האלה‪" :‬שבת הוא בחי' מקומו של עולם ועל‬ ‫שלא תשלוט עלינו‪ ,‬כי "כנגד מלכות דקדושה יש‬ ‫כן כל דינין אתכפיין ולא מתערין אז כלל [כל הדינים‬ ‫ידי זה ח"ו‪ ,‬רק אדרבה מגודל האימה ויראה מהמוות‬ ‫מלכות הרשעה‪ ,‬היינו מלכות המן עמלק" (ליקוטי מוהר"ן‪,‬‬ ‫נכפים ואינם מתעוררים אז כלל] ואז נידון כל אחד‬ ‫התחזק לקיים דברי חכמינו זכרונם לברכה לשמח את‬ ‫עצמו בחסדי ה' וטובו שאינו נפסק לעולם"‪.‬‬ ‫ח"א נו‪-‬ה)‪ ,‬המלכות שמביאה פחדים וחרדות שגורמים‬ ‫לכף זכות לפי מקומו‪ ,‬וזה בחינת 'יום טוב של ראש‬ ‫להתרחקות ורפיון ידיים‪.‬‬ ‫השנה שחל להיות בשבת'‪ ,‬ומובא בספרים קדושים‪,‬‬ ‫וכדבריו הבהירים של רבי נתן (לקוטי הלכות‪ ,‬בכור בהמה‬ ‫שמרמז שטוב לישראל כשראש השנה חל בשבת‪,‬‬ ‫וזה בעצמו אחד הטעמים שאין תוקעים בשבת‪ ,‬כפי‬ ‫טהורה ד‪-‬יח)‪" :‬היראות הנפולות הם בחינת דינים שמהם‬ ‫וככפי הנ"ל מובן ממילא‪ ,‬כי זה שקבע לנו ה' יתברך‬ ‫שרבי נתן מבאר (שם‪ ,‬שבת ה"ז)‪ ,‬היות ועם כל היראה‬ ‫אחיזת הסטרא אחרא‪ ,‬ולפעמים מתגברת הסטרא‬ ‫ראש השנה בראש חודש הוא גם כן חסד גדול‪ ,‬ומכל‬ ‫אחרא עד שמעקמת לב האדם ונופל לעצבות על ידי‬ ‫שכן כשחל גם בשבת שאז כל דינין אתכפיין והכל‬ ‫והבושה שהבא לשוב בתשובה צריך למלאות את לבו‬ ‫בהם‪ ,‬שיתבייש מאד מאד על העבר המר ועל המרותו‬ ‫היראות הנפולות ואינו חוזר לה' יתברך‪ .‬ולפעמים‬ ‫נידונים לכף זכות‪ ,‬בוודאי טוב מאד"‪.‬‬ ‫מתגבר עליו כל כך עד שבא לידי כפירות ח"ו‪ .‬וזה‬ ‫פי קונו‪ ,‬אולם בד בבד צריך לשמח עצמו מאד עם כל‬ ‫הנקודות הטובות שיש לו עדיין ולהתחזק להאמין‬ ‫עיקר מלחמת עמלק שמפחיד את האדם בחילותיו‬ ‫בתקוותו הטובה שה' אתו ועמו ויסייע לו לשוב‬ ‫בתוקף ממשלתו של מלכותו הרשעה"‪ .‬ולעומת זאת‪,‬‬ ‫עלינו רק להתאמץ בשבת זו ביתר שאת לשמוח‬ ‫היראה עליה אנו מבקשים בראש השנה היא יראה‬ ‫בתשובה שלימה‪ ,‬כי רק כך כשיאחוז את שתי הקצוות‬ ‫ולהאמין ברחמנותו יתברך‪ ,‬לחשוב ביתר שאת את‬ ‫טהורה‪ ,‬יראה שנובעת רק מאהבה ורחמנות‪ ,‬יראה‬ ‫של הבושה והשמחה‪ ,‬יוכל ללכת בדרך התשובה‪.‬‬ ‫המחשבות טובות שייטיב ה' עמנו‪ ,‬ולהתחבר באמת‬ ‫ללא השמחה הוא יכול בנקל ליפול לזרועות הייאוש‬ ‫שמטרתה רק לקרב ולא לרחק‪ ,‬לחיים ולא למות‪.‬‬ ‫לשורש השמחה של שבת קודש ולקיים 'ישמחו‬ ‫כשיעורר את כאב העבר‪.‬‬ ‫רבי נתן (בליקוטי הלכות‪ ,‬בכור בהמה טהורה ד‪ ,‬ה) מאיר עינינו‬ ‫במלכותך שומרי שבת'‪ ,‬לשמוח במלך מלכו של‬ ‫בתיקון הנפלא הנפעל בראש השנה‪:‬‬ ‫עולם‪ ,‬והשמחה הזאת היא שורש כל המתקת הדינים‪.‬‬ ‫את הבקיאות הזאת של אחיזת שתי הקצוות יחד‬ ‫וכלשונו של רבי נתן (שם שבת ז‪-‬מו)‪" :‬כי שבת בחינת‬ ‫מקבלים בראש השנה‪ ,‬ובפרט אצל הצדיק שנוסעים‬ ‫בעת מתן תורה קיבלו בני ישראל את מתנת היראה‬ ‫שמחה וחדוה‪ ,‬כי בשבת מתבטלים כל הדינים‪ ,‬כמו‬ ‫אליו לקיבוץ הקדוש שלו‪ .‬וכלשון קדשו של רבי‬ ‫העצומה‪ ,‬כמו שכתוב בתורה הקדושה על גודל‬ ‫נתן (שם‪ ,‬אות מו)‪" :‬ועל כן באמת צריכים לנסוע לצדיקי‬ ‫התגלות היראה שהיתה בעת מתן תורה בכוונה זו‬ ‫שכתוב וכל שולטני רוגזין ומארי דדינא כלהון ערקין‬ ‫אמת על ראש השנה שהם יכולים להמשיך דרכי‬ ‫של “ולבעבור תהיה יראתו על פניכם”‪ .‬יראה זו היתה‬ ‫ואתעברו מינה [וכל שליטי הרוגז ובעלי הדין כולם‬ ‫התשובה אלו‪ ,‬והעיקר להמתיק תוקף הדין של ראש‬ ‫אמורה להשלים את ישראל שישמרו על מתנת‬ ‫בורחים ועוברים ממנה]‪ ,‬וה' יתברך מסתכל אז רק‬ ‫השנה ולהמשיך על עצמן שמחה אז‪ ,‬כמו שהזהיר‬ ‫התורה בשמחה כל ימיהם‪ ,‬אבל עמלק התגרה בהם‬ ‫על הטוב שבישראל‪ ,‬על כן כל מי שממשיך על עצמו‬ ‫אדמו"ר ז"ל שבראש השנה צריכים להיות בשמחה‪,‬‬ ‫והכשיל אותם בחטא העגל‪ ,‬חטא זה היה שקלקל‬ ‫קדושת שמחת שבת שנמשך גם עליו בכח הצדיקי‬ ‫וכמו שכתוב בנחמיה לענין ראש השנה‪ ,‬אכלו‬ ‫אצלם את היראה וגרמה להם להתרחק מה’‪ .‬והתיקון‬ ‫אמת‪ ,‬על ידי זה יכול לזכות לילך בדרכי התשובה"‪.‬‬ ‫משמנים ושתו ממתקים ואל תעצבו כי חדות ה' היא‬ ‫לחטא זה נעשה בארבעים הימים שמראש חודש‬ ‫נשים כל לבנו לשמחה קדושה זו ונכריח עצמנו אליה‪,‬‬ ‫מעוזכם"‪ .‬שתי קצוות אלו מתעוררים על ידי השופר‬ ‫אלול ועד אחר יום הכיפורים‪ ,‬בהם עלה משה ועורר‬ ‫כמו שציווה רבינו הקדוש בפירוש (בלקו"מ‪ ,‬ח"ב כד)‪" :‬צריך‬ ‫הקדוש שכלול משתי הפכים אלו‪ ,‬מצד אחד השופר‬ ‫ארבעם ימי רצון שתקנו את הכל‪.‬‬ ‫להתגבר מאד בכל הכוחות להיות אך שמח תמיד‪,‬‬ ‫מעורר בושה ויראה עצומה‪' ,‬היתקע שופר בעיר‬ ‫בימים ‘נוראים’ אלו‪ ,‬נמשכת על ישראל יראה‬ ‫כי טבע האדם למשוך עצמו למרה שחרה ועצבות‬ ‫והעם לא יחרדו'‪ ,‬ומאידך‪ ,‬השופר הוא כלי השמחה‬ ‫טהורה וְ זַ ָּכה מקדושת היראה של משיח‪ ,‬יראה שכל‬ ‫מחמת פגעי ומקרי הזמן וכל אדם מלא יסורים‪ ,‬על‬ ‫המעורר אחד מעשרה מיני נגינה 'הללוהו בתקע‬ ‫פנימיותה קירוב ורחמים‪ ,‬שעל ידה יזכו כל ישראל‬ ‫כן צריך להכריח את עצמו בכח גדול להיות בשמחה‬ ‫שופר'‪ ,‬ובכוחו של השופר מקבלים את דרך התשובה‬ ‫לשוב בתשובה‪“ .‬ועיקר התקון בראש השנה‪ ,‬שהוא‬ ‫תמיד ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל"‪.‬‬ ‫האמיתי להתבייש ולהתיירא אבל יחד עם השמחה‬ ‫ראשון לעשרה ימים האחרונים של הארבעים יום‬ ‫ואם כך בכל השנה‪ ,‬ביום הדין הזה בו אנו זקוקים‬ ‫והתקוה השלמה‪.‬‬ ‫שהם עשרת ימי תשובה‪ ,‬כי בראש השנה ממשיכים‬ ‫להמתקה הנפלאה‪ ,‬בודאי ובודאי שנכריח עצמנו בכל‬ ‫ולכן‪ ,‬בשבת אין תוקעים‪ ,‬כי את הלב נשבר והבושה‬ ‫יראה גדולה ועצומה על ידי השופר‪ ,‬בחינת אם יתקע‬ ‫הכוחות לשמוח מאד‪ ,‬בד בבד עם היראה הקדושה‪,‬‬ ‫אסור לעורר כלל‪ ,‬ומאידך גם את השמחה אין צורך‬ ‫שופר בעיר ועם לא יחרדו כי אז הוא פחד יצחק‪ ,‬כי‬ ‫והיא שתמתיק מעלינו את כל הדינים והגבורות‬ ‫לעורר מכיון שהשבת עצמה היא מקור השמחה‪,‬‬ ‫עיקר התיקון על ידי היראה‪ ,‬היינו שבראש השנה‬ ‫הקשות ותמשיך עלינו שנה טובה ומתוקה‪ ,‬שנה‬ ‫ושוב אין צורך בשופר שיעורר את השמחה הזאת‪,‬‬ ‫הוא התנוצצות משיח שהוא עיקר מלכות דקדשה‬ ‫שניכתב וניחתם בה בספרן של צדיקים אמיתיים‬ ‫וכלשונו שם (אות מו)‪" :‬כי באמת שופר כלול מכמה‬ ‫שממשיכים וממליכים בראש השנה ומשיח ימשיך‬ ‫בהתקשרות אמיתית ובדבקות נצחית לטוב לנו‬ ‫בחינות‪ ,‬כי הוא מעורר ומשבר הלב מאד‪ ,‬שזה מה‬ ‫יראה עלאה ונפלאה מאד בעולם עד שכולם יקיימו‬ ‫לנצח‪.‬‬ ‫שצריך הבעל תשובה שיהיה לו לב נשבר‪ ,‬אבל אחר‬ ‫את התורה ולא יפרו את בריתו לעולם" (שם)‪.‬‬ ‫ט‬ ‫ראש השנה תשפ"ז‬ ‫תולדותיהם ואורחותיהם‬ ‫של אנשי שלומנו תלמידי מוהרנ''ת‬ ‫אנשי הצדיק‬ ‫(מ''ב)‬ ‫רבי נחמן טולטשינער‬ ‫המסירות נפש עבור הדפסת 'ליקוטי הלכות'‬ ‫הספרים מגיעים בשעה טובה‬ ‫הרבה שנים אח"כ‪ ,‬הזכיר הרה"ח ר' דוד צבי דאשיוואסקי ז"ל נכד הרה"ח ר' יודל מדאשיב‬ ‫כפי שסיפרנו בשבוע שעבר‪ ,‬אכן עבר ר' נחמן בסייעתא דשמיא את הגבול בשלום עם כל‬ ‫תלמיד רבינו ז"ל‪ ,‬את עבודת הקודש הלז‪ ,‬איך שהשתדל עצמו מוהרנ"ת להביא הספרים‬ ‫הספרים‪ ,‬ובאמצע חודש אלול בעת שמוהרנ"ת כבר היה בעיר אומאן לקראת הקיבוץ על‬ ‫מחוץ למדינה לאוקריינא בגניבה‪ ,‬וז"ל‪" :‬כמה יגיעות היו למו"ר ר' נתן זצ"ל בעת שרצה‬ ‫ראש השנה‪ ,‬הגיע ר' נחמן לאוקראינה עם הספרים‪.‬‬ ‫להדפיס את ספרי רבינו ז"ל‪ ,‬שהיה מוכרח לשלוח איש מיוחד ללעמבערג להדפיס‪ ,‬וכמה‬ ‫ובאחד מימי אלול‪ ,‬אחר התפילה‪ ,‬בעת שמוהרנ"ת הלך להשתטח על הציון הקודש אחר‬ ‫יגיעות היו על זה‪ ,‬כי היו מוכרחים להוליכם לכאן בגניבה ופחד" (אמונת אומן מכתב כ"ו)‪.‬‬ ‫תפילת שחרית‪ ,‬הגיעה אלו הבשורה טובה על ידי אחד מאנ"ש‪ ,‬ה"ה ר' נחמן הכהן מעיר‬ ‫טולטשין‪ ,‬שמשמשו ר' נחמן הגיע בשלום עם כל הספרים‪.‬‬ ‫אחר הסתלקות מוהרנ"ת‬ ‫מוהרנ"ת כתב מיד מכתב לבנו ר' יצחק‪ ,‬ובו מבקש מר' נחמן שבעת שיבוא להקיבוץ על‬ ‫למעשה‪ ,‬בחיים חיותו של מוהרנ"ת הדפיסו את הכרך הראשון של ליקוטי הלכות בשנת‬ ‫ראש השנה יביא עמו לאומאן מהספרים‪ ,‬להראות למוהרנ"ת לפני שאנ"ש יראו הספרים‬ ‫תר"ג‪ ,‬אבל כל שאר הז' חלקים נשארו בכת"י‪ ,‬שלא היה הזדמנות להדפיסם‪.‬‬ ‫בעת הקיבוץ בראש השנה‪ ,‬מפני כמה טעמים‪ ,‬ככתוב כל זה בעלים לתרופה וז"ל‪:‬‬ ‫והנה אחר פטירת מוהרנ"ת בשנת תר"ה הרגישו אנ"ש חלל גדול בענין הארת אור רבינו‬ ‫"בא אלי מבשר טוב"‬ ‫ז"ל‪ ,‬כי כל זמן שמוהרנ"ת היה בחיים חיותו לא נתן מרגוע לנפשו‪ ,‬ולא נח כרגע‪ ,‬ובכל שנה‬ ‫"א' תבוא תר"ג אומאן ‪ ...‬ביום ה' כי תצא העבר באתי לפה בשלום בעזרת השם יתברך‪,‬‬ ‫ושנה ובכל חודש וחודש בכל יום ויום‪ ,‬ואפילו בכל שעה ושעה ובכל רגע ורגע ממש‪ ,‬עבד‬ ‫והייתי מצפה לידיעה טובה מידידינו ר' נחמן‪ ,‬ותהילה לא‪-‬ל היום בין התפילה ובין הילוכי‬ ‫עבודת הבורא להפיץ ולפרסם דעתו הקדושה של רבינו ז"ל‪ ,‬עד שבימיו היה הוא החוט‬ ‫על ציון הקדוש בא אלי מבשר טוב הוא ר' נחמן בר"מ הכהן מקהלתכם‪ ,‬והודיע לי ישועת‬ ‫העובר והבריח התיכון לכל דבר רבינו ז"ל בעולם‪ ,‬וככה נתלקטו אליו המון תלמידים‬ ‫ה' שכבר בא ר' נחמן בשלום עם כ' (דפוס משך הנחל פוענחו "עשרים"‪ ,‬ואפשר שצריכין לפענח "כל"‪,‬‬ ‫וחסידים הצמאים לדבר ה'‪ .‬וכן הרבה מתלמידי רבינו ז"ל בראותם גודל כח גבורות האר"י‬ ‫ומוהרנ"ת גם כאן דיבר ברמז מפני פחד המציק‪ ,‬וכוונתו שר' נחמן עם כל הכסף היינו עם כל הספרים ודו"ק) כסף‪.‬‬ ‫של מוהרנ"ת שלחו בניהם לקבל תורה ודרך רבינו ז"ל מפי מוהרנ"ת ז"ל‪ .,‬אמנם אחר‬ ‫פטירתו מן העולם נחסר פתאום אור גדול‪ ,‬והיה נרגש העולם חסר וריק מדבר רבינו ז"ל‪,‬‬ ‫"מה נשיב לה' כל תגמולוהי עלינו"‬ ‫וככה נמשך הדבר כמה שנים‪.‬‬ ‫"מה נשיב לה' ככל אשר גמלנו עד הנה כרחמיו וכרוב חסדיו‪ ,‬אילו פינו מלא וכו'‪ ,‬כי מאד‬ ‫כי אף שהעמיד מוהרנ"ת תלמידים יקרים מפז ומפנינים‪ ,‬עובדי ה' ותלמידי חכמים‬ ‫היה עיני כלות לשמוע הטוב ממנו‪ ,‬בפרט שהוא קודם ראש השנה‪ .‬טוב להודות לה' אשר‬ ‫מפורסמים‪ ,‬ופירות נפלאים‪ ,‬אבל לא ניסו בכאלה כמו מוהרנ"ת עצמו‪ ,‬ולכן כמה מתלמידי‬ ‫הוסיף חסדו‪ ,‬להביאו לשלום בלי כליון עינים‪ ,‬חסדו גבר עלינו ואמת ה' לעולם הללויה‪.‬‬ ‫רבינו ז"ל ותלמידי מוהרנ"ת חששו לנפשם‪ ,‬שאולי ח"ו יכבה אור רבינו ז"ל‪ ,‬והיה לבם מלא‬ ‫ואחר כך קיבלתי מכתבך בבשורה טובה הזאת‪ .‬ברוך השם יתברך אשר עד כה עזרנו‪,‬‬ ‫פחד מה יהיה‪.‬‬ ‫ותבקש מהשם יתברך ותמסור לו כל תנועותיך (עיין שיחות הר"ן סי' ב')‪ ,‬והוא יתברך יגמור‬ ‫בעדך לטובה‪ ,‬אמן כן יהי רצון"‪.‬‬ ‫ויהי בשנת תרי"ד פנה הרה"ח ר' נפתלי תלמיד רבינו ז"ל לר' נחמן מטולטשין ואמר לו‬ ‫בהתלהבות‪" :‬איך זעה אז דעם רבינ'ס זאך הויפט אהן דאויגן זיך אין טיראהוויצע‪ ,‬פאר צו‬ ‫"שיביא עמו איזה סחורה"‬ ‫זיי" (רואה אני שענין רבינו ז"ל החל להתעורר בעיר טירהוויצא תיסע לשם)‪ .‬ואכן ר' נחמן קיים זאת‪ ,‬ונסע‬ ‫וכאן כותב מוהרנ"ת ברמז שיביא אתו ספרים‪" :‬ותפרוס בשלום ידידי הותיק מו"ה נחמן‬ ‫לשם‪ ,‬והתחיל לדבר עמהם דברי התעוררות כדרכו‪ ,‬והם נמשכו אחריו ונתדבקו בו בקשר‬ ‫סוחר שיחי'‪ ,‬אם עדיין לא יצא מביתו תראה שיביא עמו איזה סחורה א' או ב' על כל פנים‪,‬‬ ‫אמיץ ושתו בצמא את דבריו‪.‬‬ ‫כי אני צריך מאד לראותם קודם שיתקבצו העולם לפה מכמה טעמים‪ ,‬ואם אפשר שיבוא‬ ‫בהוצאה קלה עם כל החמשה עשר כמכתבך מה טוב‪ ,‬והשם יתברך יגמור הכל לטובה"‬ ‫מהיכן הדיבורים האלה?!‬ ‫(סי' תל"ז)‪.‬‬ ‫ר' נחמן נשתהה שם משך שבוע שלום‪ ,‬וכל הזמן עוררם בדברי רבינו ז"ל ואיך שאורו הק'‬ ‫ענוה ושפלות‬ ‫הוא ימשך לנצח וכו'‪ ,‬אח"כ התחיל לחזור לנסוע לביתו וכל החבריא ליווהו ברגליהם‪,‬‬ ‫אולם לרוב גיגועם והתרגשותם שזרח ר' נחמן בלבם במשך השבוע‪ ,‬עצרוהו אנ"ש דשם‬ ‫מוהרנ"ת כאב נאמן‪ ,‬מדריך ומלמד לתלמידיו היקרים‪ ,‬שמר אותם לבלתי יהיו נכשלים‬ ‫וביקשוהו שישאר עוד שבוע כדי שיכלו עוד ליהנות מהאור כי טוב‪ ,‬נענה להם ר' נחמן‬ ‫בעוון גאות ורמות רוחא‪ ,‬ואף כשתלמידיו עשה דבר טוב ונפלא שראוי היו לשבחם‬ ‫ושהה עם החבורה הקדושה דטיראוויץ עוד שבוע‪ ,‬וגם בשבוע הזה הלהיב לבם בדברים‬ ‫ולפארם‪ ,‬עכ"ז שמר אותם כבבת עינו לבלתי ירום לבבם‪.‬‬ ‫נלהבים‪ .‬כשהסתיים השבוע השני ליווהו החבורה עוד הפעם על הדרך לביתו‪.‬‬ ‫ומסופר שכשבא ר' נחמן תלמידו הנאמן‪ ,‬עם הספרים למוהרנ"ת‪ ,‬והראה אותם לאנ"ש‬ ‫על אם הדרך שאלו אנ"ש את ר' נחמן‪ :‬מאין לכם כל הדיבורים הנלהבים הללו שקולעים‬ ‫היקרים‪ ,‬מיד נתמלאו אנ"ש שמחה וששון שת"ל אחר זמן רב ואחר הרבה יגיעות ועמל‬ ‫אל השערה ומעוררים אותנו עד מאד? ענה להם ר' נחמן‪ :‬תדעו שבעליית ביתו של‬ ‫בלתי ישוער‪ ,‬עלתה ביד ר' נחמן להדפיס הליקוטי הלכות ח"א ולהביאם לאוקריינא‪,‬‬ ‫מורינו ר' נתן נמצאים כל כתבי ידיו‪ ,‬דהיינו עוד שבעה כרכים מהספר הק' ליקוטי הלכות‪,‬‬ ‫ואמרו אנ"ש בשבח ר' נחמן שכעת צריכין אנחנו כבר לנהוג כבוד בר' נחמן שעשה דבר‬ ‫חשוב כזה‪ .‬אמנם מוהרנ"ת כששמע זה‪ ,‬חשש אפשר שיגיע מזה ר' נחמן לקצת גבהות‬ ‫והכתבים הללו כבר מתחילים להירקב מרוב הזנחתם‪ ,‬ומשם נלקחו כל הדיבורים האלה‪,‬‬ ‫וגאוה‪ ,‬ענה ואמר‪" :‬ווייס איך וואס?! נעמט איהם און שמייסט איהם אהן"‪ .‬ככה רצה‬ ‫ותדעו שלמצוה רבה ייחשב מי שייתן יד ועזר להדפיסם‪.‬‬ ‫מוהרנ"ת לרחקו מן פניות עד קצה האחרון (אבניה ברזל דף נ"ד ד' נח)‪.‬‬ ‫התעוררו מזה אנ"ש בטיהראוויץ ושאלוהו אותו כמה יעלה הוצאות הדפסתם אמר להם ר'‬ ‫נחמן שהם עולים לערך ג' מאות רובל‪-‬כסף‪ ,‬סך נכבד מאד‪.‬‬ ‫אל תבואני רגל גאוה‬ ‫מיד התארגנו עצמם אנ"ש דטיהרוויץ ואספו בינם לבין עצמם במסירת נפש סך מאה‬ ‫וכן מסופר גם בין אנ"ש‪ ,‬שאחר שהדפיס בגאליציא את החלק ראשון של הליקוטי הלכות‪,‬‬ ‫רובל‪-‬כסף‪ ,‬ונתנו לו‪ ,‬ואמרו לו‪ :‬זהו עבור התחלת ההדפסה‪ ,‬ועד מהרה נשלח לך באמצע‬ ‫כשחזר ר' נחמן לברסלב אמרו אנ"ש למוהרנ"ת בפניו‪ :‬עכשיו יכולים אנו כבר לקרוא לו‬ ‫הדפסה המאה השני'‪ ,‬והמאה השלישית יינתן לך בגמר ההדפסה‪.‬‬ ‫בשם "רבי נחמן" כאות הוקרה על מעשיו הטובים שנסע והדפיסם במסירת נפש כזו‪.‬‬ ‫אמר להם מוהרנ"ת‪ :‬וכי זהו זה?! קליפת ביצה גם זה טוב‪ .‬ואמר בבדיחותא‪ :‬השכיבוהו‬ ‫הדפסת שאר חלקי ה'ליקוטי הלכות'‬ ‫על השלחן לחטוף הלקאה‪ ,‬כאומר‪ :‬איזה מעשה טוב אם עשה אפילו מעט כקליפת השום‬ ‫הוא כבר ראוי אפילו לשבח?! ואם כן מדוע לקרוא לו עבור מעשה טוב זה בשם "רבי"‪ ,‬א‬ ‫מיד החל ר' נחמן לעסוק בעניני הדפסת שאר כרכים מהספר "ליקוטי הלכות" ועסק‬ ‫דאס איז דאס א שאלעכטץ פון א איי‪ ,‬איז אויך גוט‪ ,‬לייגט איהם איבער אויפן טיש חאפן‬ ‫בה במשך ד' שנים היינו עד שנת תרי"ח‪ ,‬כי אנשי טיראוויץ עמדו בהתחייבותם וקיימו‬ ‫א שמיץ‪.‬‬ ‫הבטחתם (שש"ק ח"ג סי' קפ"ט)‪.‬‬ ‫ומוהרנ"ת אמר כך כי שמר בזהירות יתירה על משמשו הנאמן ר' נחמן‪ ,‬שאם כי היה לו‬ ‫חלקי ה'ליקוטי הלכות' הראשונים נדפסו בעיר זאלקאווע בשנת תרי"ט‪ ,‬וכן בעיר‬ ‫מסירות נפש ממש על הדפסת ספרי רבינו ז"ל‪ ,‬אבל לא רצה בשום אופן שייכשל מפני זה‬ ‫לעמבערג‪ ,‬וכן כמה ספרי רבינו ז"ל נדפסו במקומות הנ"ל כגון השיחות הר"ן‪ ,‬ספר המידות‪,‬‬ ‫במחשבה של גאות (בשם רבי אברהם ברבי נחמן ז"ל) (שש"ק ח"ג סי' רפ"ד)‪.‬‬ ‫סיפורי מעשיות וכו' (עיין ספר נוה צדיקים)‪ ,‬וכנראה שכולם נדפסו על ידי ר' נחמן מטולטשין‪,‬‬ ‫שאגב העסק בהדפסת הליקו"ה הדפיס שם ג"כ כמה ספרי רבינו ז"ל‪.‬‬ ‫קרני אור גיליון ‪486‬‬ ‫י‬ ‫אליבא דהלכתא‬ ‫לאסוקי שמעתתא‬ ‫נערך ע"י הרה"ג ר' משה בהגרי"ק בראנדסדארפער שליט"א‬ ‫פניני 'הלכה למעשה'‬ ‫ראש כולל בקהילתינו‬ ‫התרת נדרים לנשים וקטנים‬ ‫איסור רחיצה בשבת ויו"ט‬ ‫בסתם דכוונתם עליו ועל אשתו‪ .‬והאשה‬ ‫נוהגים בערב ראש השנה לעשות התרת‬ ‫אסור להשתמש עם זה לצורך רחיצת איבר‪ ,‬אך‬ ‫גזירת רחיצה‬ ‫צריכה מקודם לומר לבעלה אני מתחרטת‬ ‫נדרים בערב הראש השנה‪ ,‬ומקור הדברים‬ ‫באגרות משה (או"ח ח"א סי' קכו ענף ב) הקיל בזה‬ ‫מובא בגמרא שבת (לט‪ ):‬שחז"ל גזרו שלא ירחץ‬ ‫על כל נדרים ושבועות ואסורים וקונמות‬ ‫הוא מהשל"ה (ריש מס' יומא) וכפי שכתב‬ ‫כשהגוי חימם לצורך עצמו‪.‬‬ ‫אדם בשבת במים חמים‪ .‬ומבואר שם טעם‬ ‫וחרמות והסכמות וקבלות ומנהגים ואתה‬ ‫המטה אפרים (סי' תקפא סמ"ט) שכך נוהגים‬ ‫חמין שהוחמו מאיליו‬ ‫הגזירה משום שבזמנם היו הבלנים הממונים‬ ‫תהיה שלוחי ותלך לפני בית דין להתיר לי‪.‬‬ ‫אנשי מעשה‪ .‬ונוהגים אז גם לעשות גילוי‬ ‫בחידושי רבי עקיבא איגר (על מג"א סק"ד) כתב‬ ‫על בתי המרחץ מחממים את המים בשבת‬ ‫[על פי זה כתב הגר"ש דבילצקי בקיצור‬ ‫דעת לבטל את הנדרים שעתיד לידור בשנה‬ ‫שחמין שהוחמו בשבת שלא על ידי מעשה‬ ‫והיו עוברים על איסור הבערה ובישול והיו‬ ‫הלכות מועדים דיני התרת נדרים בערב‬ ‫הבאה‪ ,‬ומקור הדברים הוא מגמרא נדרים‬ ‫אדם אלא מאליהם הותחממו מותר לרחוץ‬ ‫אומרים שחיממו מערב שבת‪ ,‬ולכן אסרו חז"ל‬ ‫ר"ה הערה ח‪ ,‬שמי שאין השעה מספיק לו‬ ‫(כג‪ ):‬שהרוצה שלא יתקיימו נדרים של כל‬ ‫בהם מיעוט הגוף שאין דינם כחמין שהוחמו‬ ‫את הרחיצה במים חמים בשבת אף באופן‬ ‫יכול לומר למי שהתיר נדרים דעד"ז מהני‬ ‫השנה יעמוד בראש השנה ויאמר‪ ,‬כל נדר‬ ‫בשבת אלא כהוחמו מערב שבת‪ .‬וכן משמע‬ ‫שלא נעשתה במים שום מלאכה אסורה כדי‬ ‫בהתרת נדרים כשאומר אף אני כמוהו' וכתבו‬ ‫שאני עתיד לידור בשנה זו יהיו בטלים‪ .‬ומזה‬ ‫במשנה ברורה (סקי"ג)‪ .‬ויש להסתפק לשיטתם‬ ‫שלא יבואו בני אדם לחמם מים באיסור בשבת‬ ‫שכמו"כ לאחר‬ ‫נתפשט המנהג עוד מזמן הגאונים לומר‬ ‫האם זה דוקא כשהותחממו מאליהם ממש‬ ‫לצורך רחיצה‪.‬‬ ‫ויש לדעת שכדי להתיר הנדר ולעשות גילוי‬ ‫כל נדרי בערב יום כיפור כמבואר בשולחן‬ ‫או גם כשהוחמו בשבת באמצעות שעון שבת‬ ‫ואף שלא אסרו חז"ל להשאיר מאכלים על אש‬ ‫דעת צריכים להבין מה שאומר‪ ,‬ואינו די‬ ‫ערוך בהלכות יום כיפור (סימן תריט ס"א)‪ ,‬אלא‬ ‫המתוכנן על ידי פעולת אדם‪ ,‬ואפשר שלא‬ ‫שהיא גרוף וקטום בשבת‪ ,‬כתב המגן אברהם‬ ‫לומר רק הנוסח הכתוב בסידורים בלי הבנה‪.‬‬ ‫שזריזין מקדימין למצוה‬ ‫הקילו רק כשהותחמם שלא על ידי מעשה כלל‪.‬‬ ‫(סי' שכו ס"ק א) דלענין רחיצה שנחוץ מאוד‬ ‫וכן כתב החיי אדם (כלל קלח דין ח) שצריך‬ ‫ומפני שהיא רק מנהג אנשי מעשה נוהגים‬ ‫אכן מה שמצוי בימות הקיץ שצינורות המים‬ ‫החמימות חששו יותר שיבואו להחם ולבשל‬ ‫כל אדם להבין מה שהוא אומר ולא כמו‬ ‫שלא לעשות התרת נדרים רק לאנשים מגיל‬ ‫מתחממים בשמש ודאי נקרא שנתחמם‬ ‫מים כמו שעשו הבלנים‪ ,‬והרשב"א (מ‪ ).‬כתב‬ ‫שחושבים העמי ארצות שהוא איזה תחינה‪.‬‬ ‫י"ג ומעלה‪ ,‬אבל אין נוהגים לעשות להם‬ ‫מאיליהם ומותר לרחוץ בהם את הידים‪ .‬וכן‬ ‫שחששו שבעודו רוחץ יחתה בגחלים כדי‬ ‫ואולי מטעם זה נמנעו הנשים והקטנים‬ ‫התרה לנשים‪ ,‬וגם אין הבעל עושה התרה‬ ‫מים שהותחממו מדוד שמש מותר לרחוץ בהם‬ ‫שתידלק ביותר‪.‬‬ ‫לאמרו‪.‬‬ ‫בשביל אשתו‪ ,‬אף שגם נשים צריכים התרה‬ ‫את הידים‪ ,‬אך למעשה אי אפשר להשתמש עם‬ ‫על נדרים שלהם‪ .‬וכן אין נוהגים לעשות‬ ‫חמין שהוחמו בשבת ויום טוב‬ ‫המתירים מותרים להיות קרובי משפחה‬ ‫מים חמים של דוד שמש שעל ידי פתיחת הברז‬ ‫התרת נדרים לבנים שהגיעו לגיל י"ב‪ ,‬ולבנות‬ ‫נפסק בשולחן ערוך (סי' שכו ס"א סי' תקיא ס"ב)‬ ‫זה לזה‪ ,‬וכן מותרים להיות קרובים למבקש‬ ‫גורם לכניסת מים קרים חדשים‪ ,‬והרי הוא גורם‬ ‫בגיל י"א‪ ,‬אף שיש להם דין מופלא הסמוך‬ ‫שבשבת אסור לרחוץ אפילו רק אבר אחד‬ ‫ההתרה‪ ,‬אבל נשים וקטנים פסולים להיות‬ ‫לבשל מים קרים עם מים שהתבשלו בתולדות‬ ‫לאיש שנדריהם חלים והם סומכים על כל‬ ‫מהגוף עם מים שהתחממו בשבת‪ .‬אבל ביום‬ ‫מתירים‪ .‬דדוקא קרובים שאין הפסול בגופן‬ ‫חמה‪.‬‬ ‫נדרי (וכ"כ הלי"ש פ"א אות י)‪.‬‬ ‫טוב מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין‬ ‫התירו‪ ,‬אבל אשה וקטן שאינם ראויים לדון‬ ‫ויש להעיר‪ ,‬שאמנם יש שמחמירים גם במים‬ ‫שהוחמו ביום טוב‪ ,‬דרחיצת פניו ידיו ורגליו‬ ‫משום שפסולים בפסול הגוף‪ ,‬אינם יכולים‬ ‫אכן אשה שיש לה חשש בנדרים יכולה‬ ‫שהוחמו מאליהם בשבת (על פי תוס' ישנים שבת לט‪:‬‬ ‫הוא בכלל דבר השוה לכל נפש‪ ,‬ומותר להחם‬ ‫להיות מהמתירים את הנדרים (שו"ע יו"ד סי'‬ ‫לעשות שליח לבעלה כפי שנפסק בהלכות‬ ‫כמובא בשו"ת שבט הלוי ח"ז סי' לב)‪ ,‬ולשיטתם אסור‬ ‫רכח ס"ג והגהות רעק"א שם)‪.‬‬ ‫מים ביום טוב בשביל לרחוץ פניו ידיו ורגליו‬ ‫נדרים (יו"ד סימן רלד סנ"ו) שהגם שאי אפשר‬ ‫לרחוץ במים שנתחממו על ידי זריחת השמש‪,‬‬ ‫להתיר נדר על ידי שליח‪ ,‬בעל נעשה שליח‬ ‫כדין אוכל נפש‪ .‬ומכל מקום אסור לרחוץ כל‬ ‫וכתב בקצה המטה (על מטה אפרים שם ס"ק‬ ‫אך כשאין המים חמים כל כך רק בגדר פושרים‬ ‫להתיר נדרי אשתו משום דאשתו כגופו‪ .‬וכן‬ ‫הגוף בחמין שהוחמו ביום טוב‪ ,‬שרחיצת כל‬ ‫צב) שיש ליקח ג' אנשים לומדים ומבינים‬ ‫יש לצרף דעת המקילים דלהלן (שו"ת מנחת יצחק‬ ‫כתב הבן איש חי בשו"ת רב פעלים (ח"ד או"ח‬ ‫הגוף אינו דבר השוה לכל נפש ואין זה בכלל‬ ‫ויודעים קצת דיני התרה‪ ,‬והגאון רבי זלמן‬ ‫ח"ד סי' מד אות כו)‪.‬‬ ‫סי' לד שאלה הה') שיאמר נוסח התרת נדרים‬ ‫אוכל נפש‪.‬‬ ‫מווילנא ז"ל היה נוהג ללמוד עם המתירין‬ ‫במקום צער וחולי‬ ‫של שמעו נא רבותינו בעדו ובעד אשתו‪,‬‬ ‫ונחלקו הפוסקים אם מותר להחם מים ביום‬ ‫מקודם כל דיני פתחי חרטה‪ .‬ועל כל פנים אין‬ ‫בביאור הלכה (ס"א) הביא בשם רבי עקיבא איגר‬ ‫ויאמר בפירוש שנדרנו ונשבענו אני ואשתי‪,‬‬ ‫טוב בשביל רחיצת שאר איברים שבגוף‪,‬‬ ‫לקחת ג' אנשים בורים שאינם יודעים כלל‬ ‫שגזירת רחיצה בחמין שהוחמו מערב שבת‬ ‫והבית דין ישיבו ויאמרו מותרים לכם‬ ‫כשאינו רוחץ את רוב הגוף‪ ,‬ובביאור הלכה (שם‬ ‫מדיני נדרים‪.‬‬ ‫הותרה לאדם שהוא בגדר מצטער אף על פי‬ ‫ד"ה אבל) לא הכריע בזה‪ .‬ומכל מקום במקום‬ ‫שאינו חולה ממש‪ ,‬והקלו באיסור זה כיון שאינו‬ ‫רחיצת מצוה כשאין אפשרות אחרת מקילים‬ ‫בגדר שבות רק בגדר גזירה כפי שמובא ברי"ף‬ ‫להשתמש עם מים שהוחמו לשתיה ביום טוב‪,‬‬ ‫להקל כדבריו רק במים פושרים ולא במים‬ ‫בלאו הכי אי אפשר לרחוץ‪.‬‬ ‫(ביצה יא‪ ).‬דגזירה זו היא גזירה מאוחרת ולכן לא‬ ‫גם לרחיצת שאר איברים‪.‬‬ ‫חמים‪ ,‬ועיקר ההיתר של פושרים הוא רק‬ ‫(קו"א מהדו"ב לסימן‬ ‫מיהו בשולחן ערוך הרב‬ ‫נשנית בכלל השבותין דאין עולין באילן ואין‬ ‫בחמין שהוחמו מערב שבת כפי שהתבאר‪,‬‬ ‫רנ"ט) כתב דרק בחמין שהוחמו בשבת נאסר‬ ‫רוכבין על גבי בהמה‪.‬‬ ‫חמין שהוחמו בער"ש וערב יום טוב‬ ‫ולכן יש שמכסים את המים בכיסוי עב המחזיק‬ ‫בפושרין‪ ,‬דחומרא הוא שהחמירו בחמין‬ ‫מים שהתחממו מערב שבת אסרו חז"ל רק‬ ‫אמנם זהו דוקא במקום שמצטער באמת‪ ,‬שהרי‬ ‫החום עד למחרת בבוקר‪ ,‬כדי שבשבת בבוקר‬ ‫שהוחמו בשבת יותר מחמין שהוחמו בערב‬ ‫שלא לרחוץ את כל הגוף או רוב הגוף‪ ,‬אבל‬ ‫נפסק בשולחן ערוך (סי' תקיא שם) שמותר לרחוץ‬ ‫יהיו רק בגדר פושרים‪ ,‬ובדרך כלל היא פחות‬ ‫שבת אסור‪ ,‬אבל בחמין שהוחמו מערב שבת‬ ‫מותר לרחוץ בהם את פניו ידיו ורגליו או שאר‬ ‫תינוק במים שהוחמו ביום טוב‪ ,‬וכתב המשנה‬ ‫מ‪ 73‬מעלות שהוא שיעור פושרים כמובא‬ ‫לא נאסר רק חמין דוקא ולא פושרים‪ .‬גם‬ ‫איברים שבגוף כשהם מיעוט הגוף‪ .‬אמנם אסור‬ ‫ברורה (ס"ק יב) דהיתר זה הוא דוקא לקטן‬ ‫בשו"ת מנחת יצחק (שם)‪.‬‬ ‫בשו"ת נודע ביהודה (מהדו"ת או"ח סימן כה) הקיל‬ ‫לרחוץ אפילו אבר אבר אם לבסוף יצטרף לרוב‬ ‫שרגילים לרחוץ בכל יום אבל בזמנינו שאין‬ ‫ובשו"ת תשורת שי (סי' יז) כתב עוד‪ ,‬דטבילה‬ ‫לטבול בפושרין שהוחמו מערב שבת‪.‬‬ ‫הגוף (סי' שכו שם)‪.‬‬ ‫רגילים לרחוץ שנים או שלשה ימים אסור‪.‬‬ ‫במקוה אינו כרחיצת כל הגוף‪ ,‬רק כרחיצת אבר‬ ‫עירוב מים חמים וצוננים‬ ‫וגם מי שמצטער אבל מספיק לו לרחוץ מיעוט‬ ‫ופסק הרמ"א (סי' תקיא שם) שנוהגים להחמיר‬ ‫אחד שמותרת בחמין שהוחמו מערב שבת‪,‬‬ ‫כתבו הפוסקים שמותר ליקח ספל שיש בו‬ ‫הגוף יש לו ליזהר שלא לרחוץ רוב הגוף‪.‬‬ ‫גם ביום טוב שלא לרחוץ את רוב הגוף אפילו‬ ‫ולכן רצוי שלא לחמם את המים בשבת על ידי‬ ‫מים צוננים ולערות לתוכו מים חמים מהמיחם‬ ‫כמו כן אין היתר זה רק בחמין שהוחמו מערב‬ ‫בחמין שהוחמו מערב יום טוב‪ ,‬אך ביום טוב‬ ‫שעון‪ .‬אכן לפי מה שהבאנו מחידושי רבי עקיבא‬ ‫העומד על האש אם הצוננים מרובים באופן‬ ‫שבת‪ ,‬אבל חמין שהוחמו בשבת חמור יותר ואין‬ ‫מקילים אם אינו רוחץ רוב הגוף ביחד רק אבר‬ ‫איגר שמקיל במים שהוחמו בשבת שלא על ידי‬ ‫שלא יגיעו המים שבספל לחום שהיד סולדת‬ ‫להתיר למצטער רק בחולה ממש‪.‬‬ ‫אבר‪ ,‬אפילו שזה יצטרף לבסוף לכל הגוף (משנ"ב‬ ‫מעשה אדם שדינו כחמין שהוחמו מערב שבת‪,‬‬ ‫בו כדי שלא יהא חשש בישול (סי' שיח סעי' יב)‪,‬‬ ‫שם סקי"ח)‪.‬‬ ‫אפשר שאם מחממים המקוה בהסקה אוטומטי‬ ‫גדר חמין ופושרין‬ ‫ואז מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו או שאר‬ ‫שיעור חמין לענין רחיצה הוא גם בפחות מיד‬ ‫חמין שהוחמו בהיתר‬ ‫על ידי שעון שבת דינו כחמין שהוחמו מערב‬ ‫איברים שבגוף במים אלו‪ ,‬וביאר האגלי טל‬ ‫סולדת‪ ,‬דאיסור רחיצה אינו רק במים ששייך‬ ‫כתבו המגן אברהם (סי' שכו ס"ק ה) והמשנה ברורה‬ ‫שבת כפי שהתבאר‪.‬‬ ‫(מלאכת האופה ס"ק סו) דכיון שלא התכוין להחם‬ ‫בהם בישול‪ ,‬דגם מים חמים בכלי שני אסרו‬ ‫(שם ס"ק יז) דגם חמין שהוחמו בשבת בהיתר‬ ‫רחיצה בצונן‬ ‫את המים הקרים‪ ,‬רק לקרר את המים החמים‬ ‫דינם כחמין שהוחמו בשבת‪ ,‬ואין דינם כחמין‬ ‫חז"ל לרחוץ בהם (כמבואר בסי' שכו ס"א)‪ .‬ובמשנה‬ ‫הנה אף שמן הדין לא אסרו חז"ל רחיצה בצונן‬ ‫אין זה נחשב כמים שהוחמו בשבת‪ ,‬ודינם כמים‬ ‫שהוחמו מערב שבת‪ ,‬ואסורים ברחיצה אפילו‬ ‫ברורה (סק"ז) הביא בשם החיי אדם (כלל ע ס"א)‬ ‫בשבת מכל מקום כתבו הפוסקים (משנ"ב סקכ"א)‬ ‫שהוחמו מערב שבת‪ .‬וכן פסק התהלה לדוד‬ ‫אבר אחד‪ .‬ולכן מי שהעמיד מים צוננים בשבת‬ ‫שמותר לטבול בפושרין‪ ,‬אבל בשער הציון (ס"ק‬ ‫שנקבע מנהג אחרונים עוד מזמן המהרי"ל‬ ‫(ס"ק י)‪.‬‬ ‫ליד האש באופן המותר‪ ,‬שהניח המים במקום‬ ‫ה ח) תמה עליו שהרי נפסק בשולחן ערוך (ס"ד)‬ ‫שלא לרחוץ אפילו במים צוננים מחשש‬ ‫להחם מקוה חמה בשבת‬ ‫שאסור להתחמם כנגד המדורה לאחר הרחיצה‬ ‫שאינו יכול להגיע לידי יד סולדת‪ ,‬אף על פי כן‬ ‫שלא לבוא לידי סחיטת השיער ושלא יוליך‬ ‫רבים נוהגים להקל לטבול במקוה חמה בשבת‬ ‫משום שהמים מתחממים ועובר על איסור‬ ‫אסור לרחוץ בהם אפילו אבר אחד‪.‬‬ ‫את המים שעל גביו ברשות הרבים ד' אמות‪.‬‬ ‫על פי ההיתר של הקרבן נתנאל (שבת פ"ב סי' כד)‬ ‫רחיצה בחמין‪ ,‬ומים שעל הגוף הוא ודאי פחות‬ ‫לפי זה גם מים שהוחמו בשבת על ידי גוי לצורך‬ ‫ובשו"ת משנה שכיר (או"ח סי' קיט קכ) האריך‬ ‫דטבילה במקוה לא נאסרה בכלל גזירת רחיצה‪,‬‬ ‫משיעור יד סולדת‪ .‬וכן כתב הבית מאיר (יו"ד סימן‬ ‫ישראל בהיתר אסור לרחוץ בהם אפילו אבר‬ ‫שמטעם זה אסור לעשות מקלחת אחר המקוה‬ ‫ואף על פי כן רצוי שיהיו המים מחוממים כבר‬ ‫קצז ס"ק ג) דכל עיקר איסור רחיצת הגוף בחמין‬ ‫אחד‪ ,‬וכתבו הערוך השולחן (ס"ב) והתהלה לדוד‬ ‫אפילו במים צוננים‪.‬‬ ‫מערב שבת דהמשנה ברורה (סק"ז) לא רצה‬ ‫נאמרה על רחיצה בפושרין דאילו ברותחין‬ ‫(ססי' שלא) שאפילו אם הגוי חימם לצורך עצמו‬ ‫אי‬ ‫ראש השנה תשפ"ז‬ ‫זמני התפילות וסעודות החג‬ ‫ברוכים ‪+‬הבאים בשם ‪+‬ה'‬ ‫שעות רבות ועבודה מרובה הושקעו ע"מ לסדר כל הענינים על צד היותר טוב לנוחות ולרווחת‬ ‫יום ב' דראש השנה‬ ‫ימי החול – שבוע של ר''ה‬ ‫הציבור‪ ,‬ולמען הסדר הטוב נתמנו אחראים מיוחדים ובכל מחסור או קלקול וכד'‬ ‫תפילת מעריב ליל ב'‬ ‫‪8:30‬‬ ‫סליחות ושחרית כוותיקין‬ ‫‪5:00‬‬ ‫יש לפנות רק לאחראי הממונה על ענין זה ולא לפנות אל האחראים האחרים‬ ‫תפילת שחרית‬ ‫‪6:30‬‬ ‫תפילת מנחה‬ ‫‪6:55‬‬ ‫שזה מפריע ומשבש את כל פעילותם של האחראים‬ ‫תפילת מנחה ואמירת תשליך‬ ‫‪6:00‬‬ ‫תפילת מעריב‬ ‫‪8:15‬‬ ‫א‪ .‬ועד "מקדש מלך" לשמירת צביון הקיבוץ כגון מורא וכבוד בית הכנסת‪ ,‬פגעי‬ ‫ריקודים להודות ולהלל על גורלנו‬ ‫‪9:30‬‬ ‫ערב ראש השנה‬ ‫הטכנולגי'ה‪ ,‬גדרי הקדושה‪ ,‬מקוה‪ ,‬וכד'‪ ,‬חברי הועד הם הר"ר יעקב מאיר ברבר‬ ‫סליחות זכור ברית‬ ‫‪2:50‬‬ ‫שליט"א והר"ר עקיבא יונתן שיינברגר שליט"א והר"ר ישראל זאב דויטש שליט"א‪,‬‬ ‫תפילת שחרית כוותיקין‬ ‫ועל כל הארה והערה בנושא שמירת תקנות הקיבוץ וגדרי הקדושה יש לפנות לאחד‬ ‫חצות היום‬ ‫‪12:56‬‬ ‫לחברי הוועד‪.‬‬ ‫טועמי' עד ‪2:30‬‬ ‫‪1:00‬‬ ‫יום שני ‪ -‬צום גדלי'‬ ‫ב‪ .‬הר"ר מנחם ישראל ראטנבערג שליט"א על שיעורי תורה במשך ימי הקיבוץ‪ ,‬מי שיש‬ ‫לו הצעות איך להגדיל תורה ולהאדירה יפנה אליו‪.‬‬ ‫סליחות ותפילת שחרית‬ ‫‪4:45‬‬ ‫שב''ק יום א' דראש השנה‬ ‫תפילת מנחה‬ ‫‪6:30‬‬ ‫תפילת מנחה ערב ר"ה‬ ‫‪6:45‬‬ ‫ג‪ .‬הר"ר נחמן פישר שליט"א גבאי ביהכנ"ס‪ ,‬מי שיש לו חיוב עליה או ש"ץ נא לפנות‬ ‫תפילת מעריב‬ ‫‪7:50‬‬ ‫וקבלת שבת‬ ‫אליו וישתדל לסדר על הצהיו"ט‪.‬‬ ‫תפילת שחרית‬ ‫‪6:30‬‬ ‫ד‪ .‬הר"ר אליהו יארבלום הי"ו והר"ר שמעון זילבער הי"ו אחראים על אוצר הספרים ועל‬ ‫יום שלישי – ד' דעשי''ת‬ ‫תפילת מנחה‬ ‫‪5:30‬‬ ‫הגניזה‪ ,‬מי שיש לו עצות ורעיונות להרבות עוד ספרים יפנה אליהם ויהיה לו זכות‬ ‫סליחות ותפילת שחרית‬ ‫‪5:00‬‬ ‫וסעודת רעוא דרעוין‬ ‫הרבים לנצח‪( .‬וכאן המקום לעורר שמי שמשאיר ספרים ודברי קודש בחדרים מביאם לידי בזיון)‪.‬‬ ‫ה‪ .‬הר"ר משה קויתי הי"ו אחראי על אחזקת המקום (ניקיון‪ ,‬תיקונים וכדו')‪ ,‬והפעלת המקוה‪.‬‬ ‫זמני הסעודות בימי החול‪:‬‬ ‫ו‪ .‬הר"ר נחמן איזאק הי"ו והר"ר זאב זילבער הי"ו והר"ר שמעון דייטש הי"ו אחראים‬ ‫‪10:30 – 7:30‬‬ ‫פת שחרית‬ ‫על הקאווע שטיבל‪ ,‬ועל כל בקשה ושאלה בנושא זה נא לפנות רק אליהם‪.‬‬ ‫טעימת צהריים (ביום ד'‪-‬ה') ‪3:30 – 2:00‬‬ ‫ז‪ .‬הר"ר יהודה וורטהיימר הי"ו אחראי על גביית נדרים ונדבות‪.‬‬ ‫‪9:30 – 6:30‬‬ ‫ארוחת ערב‬ ‫ח‪ .‬הר"ר מנחם מן שליט"א עזרה רפואית למי שצריך לכך‪.‬‬ ‫נ‪.‬ב‪ .‬לאור הניסיון משנים שעברו כל ניסיון לתקן או לסדר לבד‪ ,‬ומתן הוראות לגויי המקום משבש‬ ‫וימלא משאלותינו במידה טובה ישועה ורחמים‬ ‫את הפעילות התקינה‪ ,‬והציבור מתבקש מאוד לפנות אך ורק לאחראים‪.‬‬ ‫בברכת‬ ‫בכבוד רב‬ ‫האט געפועל'ט אלעס גוט'ס‬ ‫הנהלת קריה נאמנה‬ ‫בס"ד‬ ‫התקבצות חסידי ברס_ל ב בימי ראש השנה הק'‬ ‫על ציון רביה"ק הננמ"ח מברסלב זיע"א באומאן‬ ‫בנשיאות הגה"צ ר' יעקב מאיר שכטער שליט"א‬ ‫‪6‬‬ ‫אופק אומן‬ ‫זמני היו‪+‬ם לימי ראש השנ‪+‬ה תשפ"ז‬ ‫הדלקת נרות‬ ‫חצות‬ ‫שקיעת‬ ‫סזק״ש‬ ‫סזק״ש‬ ‫הנץ‬ ‫עלות‬ ‫אלול תשפ''ו‬ ‫צה"כ א'‬ ‫סז״ת גר״א‬ ‫השחר‬ ‫ומוצאי שבת‬ ‫לילה‬ ‫החמה‬ ‫גר״א‬ ‫מג״א‬ ‫החמה‬ ‫תשרי תשפ"ז‬ ‫‪ 72‬דק'‬ ‫ה'‬ ‫‪2:01‬‬ ‫‪7:58‬‬ ‫‪7:22‬‬ ‫‪10:13‬‬ ‫‪9:41‬‬ ‫‪8:53‬‬ ‫‪6:28‬‬ ‫‪5:16‬‬ ‫דסליחות‬ ‫כ״ח אלול‬ ‫חמישי‬ ‫ערב‬ ‫‪1:58‬‬ ‫‪7:56‬‬ ‫‪7:20‬‬ ‫‪10:14‬‬ ‫‪9:42‬‬ ‫‪8:53‬‬ ‫‪6:30‬‬ ‫‪5:18‬‬ ‫ראש השנה‬ ‫כ״ט אלול‬ ‫שישי‬ ‫יום א'‬ ‫הדלק"נ ‪6:40‬‬ ‫‪1:56‬‬ ‫‪7:54‬‬ ‫‪7:18‬‬ ‫‪10:14‬‬ ‫‪9:43‬‬ ‫‪8:54‬‬ ‫‪6:31‬‬ ‫‪5:19‬‬ ‫דר"ה‬ ‫א' תשרי‬ ‫שבת קודש‬ ‫יום ב'‬ ‫‪1:54‬‬ ‫‪7:52‬‬ ‫‪7:16‬‬ ‫‪10:14‬‬ ‫‪9:43‬‬ ‫‪8:55‬‬ ‫‪6:33‬‬ ‫‪5:21‬‬ ‫דר"ה‬ ‫ב' תשרי‬ ‫ראשון‬ ‫צאת החג ‪8:04‬‬ ‫לר"ת ‪8:29‬‬ ‫‪1:52‬‬ ‫‪7:50‬‬ ‫‪7:14‬‬ ‫‪10:15‬‬ ‫‪9:44‬‬ ‫‪8:55‬‬ ‫‪6:34‬‬ ‫‪5:22‬‬ ‫צום גדליה‬ ‫ג' תשרי‬ ‫שני‬ ‫ב'‬ ‫‪1:50‬‬ ‫‪7:48‬‬ ‫‪7:12‬‬ ‫‪10:15‬‬ ‫‪9:44‬‬ ‫‪8:56‬‬ ‫‪6:35‬‬ ‫‪5:23‬‬ ‫דעש"ית‬ ‫ד' תשרי‬ ‫שלישי‬ ‫‪1:48‬‬ ‫‪7:45‬‬ ‫‪7:10‬‬ ‫‪10:15‬‬ ‫‪9:45‬‬ ‫‪8:57‬‬ ‫‪6:37‬‬ ‫‪5:25‬‬ ‫ג'‬ ‫ה' תשרי‬ ‫רביעי‬ ‫דעש"ית‬ ‫חצות היום בערב ראש השנה ‪12:56‬‬