אמרי קודש סאדיגורה · Imrei Kodesh Sadigere — ראש השנה (2026-09-07)

סליחות במוצאי מנוחה ה'תשפ"ו
פרשת נצבים וילך ה'תשפ"ו
ראש השנה ה'תשפ"ו
©
כל הזכויות שמורות
מכון כרם ישראל
סאדיגורה
להנצחות ולקבלת הגליון
machon@sadigura.org
א קודש סליחות אמרי
סליחות
קודם סליחות במוצאי מנוחה ה'תשפ"ו
אותנו בתשובה ,אבל "לך ה' הצדקה" ,שהקב"ה פו"א :הנה מנהג ישראל לומר סליחות במוצאי
ברוב חסדו וטובו לבל ידח ממנו נדח ,חותר שבת קודש ,כמו שאומרים בנוסח הסליחות
חתירה תחת כסא הכבוד ומקבל את השבים אליו "במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה" ,ולפיכך שבת זו
בתשובה שלימה ,אך "ולנו בושת הפנים" ,במה נקראת "שבת סליחות" .והענין בזה ,דהנה אנו
שאין אנו עושים את חובתינו הנדרש מאתנו, אומרים בסליחות "באיזו פנים נשפוך שיח",
להכין כראוי את נפשינו ,ולשוב אליו בתשובה דהיינו באיזה פנים אנו מתייצבים לפני הקב"ה
שלימה מעומק לבבינו. לבקש מחילה וסליחה ,ולהעתיר בתפילה שהשנה
הבאה לקראתינו תהיה לטובה ולברכה .אולם
אבל אנו ממשיכים ואומרים" ,לא בחסד ולא איתא במדרש (ב"ר יא ,ב) שאינו דומה מאור פניו
במעשים באנו לפניך ,כדלים וכרשים דפקנו של אדם בימות החול למאור פניו בשבת קודש,
דלתיך ,רחום וחנון ,נא אל תשיבנו ריקם ועל כן אנו דייקא במוצאי מנוחה מקדימים
מלפניך" .ויש להתבונן מהו הביאור בזה. באמירת הסליחות לשפוך שיח לפני אבינו
שבשמים ,בכח המאור פנים שנמשך עלינו בכח
ונראה לבאר על פי המסופר בקהל חסידים, קדושת יום שבת קודש.
שהנגיד המפורסם רבי יעקב יוסף הלפרין
ז"ל מעיר בארדיטשוב ,מחותנו של אא"ז מרן סבא עוד יש לבאר הטעם שאנו מתחילים באמירת
קדישא מרוזי'ן זיע"א ,שהיה מפורסם כבעל סליחות תיכף במוצאי שבת ,שהרי ידוע
צדקה ובעל חסד גדול ,באחד הימים נתהפך עליו שבשבת האחרונה של השנה ,מתקנים את כל
הגלגל ,ואיבד במסחר רע את רוב רכושו ,ונסע השבתות של השנה כולה ,ולכן אחרי שכל שבתות
למחותנו הסבא קדישא וסיפר לפניו את צרתו, השנה כבר באו לתיקונם ,אזי הזמן מוכשר וראוי
וביקש ממנו את ברכתו. לומר סליחות ותחנונים.
וסיפר לו הסבא קדישא מעשה שהיה באיש אחד והנה אומרים אנו בנוסח הסליחות" ,לך ה'
גביר גדול שאבד את כל רכושו ,עד שהיה הצדקה ולנו בושת הפנים" ,והפירוש הוא,
צריך להיות מחזר על הפתחים ,ובאחד הימים שהרי אנו חטאינו ומרדנו לפני הקב"ה,
שמע על אחד מאנשיו הקרובים שעבדו אצלו והמקטריגים עומדים ומסטינים עלינו שלא יקבל
קודש סליחות אמרי ב
עצמי שוב על רגלי ,אך עתה כשלקחו ממני הכל, בשנים קדמוניות ,שהאיר לו ה' פניו והצליח מאד
כבר איני צריך ממך מאומה ,איני זקוק להלוואה, בנכסיו ,ושלח מכתב לאותו ידיד כי ברצונו לבוא
"מאין יבוא עזרי" ,אני מאמין באמונה שלימה, אליו ,ולא פירש את סיבת בואו ,הידיד השיב לו כי
שכיון שכבר הגעתי עד לשפלות המצב שאין בוודאי ישמח מאוד לפגשו ,והזמינו לשבות אצלו
למטה ממנו ,מכיון שאין בידי כלום אפילו בגד בשבת קודש ,ויצא לדרכו.
ללבוש על גופי ,הרי בודאי עתה תבוא הישועה
מאליה .ובעובדא זו חיזק הסבא קדישא את ואכן הגיע לאותה עיר בליל יום חמישי ,בערב
מחותנו ,שבודאי יעזרהו הקב"ה ויחלצהו מדחקו, שבת שאל את ידידו קודם זמן כניסת השבת
וכן היה. היכן נמצא המקוה בעיר ,והשיב לו הידיד כי
מחוץ לעיר סמוך ליער יש צריף ושם המקוה,
ויש לנו להתבונן בזה ,שהרי האדם נברא בלי בעת שנכנס לטבול במקוה ,בא גנב ונטל את כל
בגדים לגופו ובלי פרוטה לנפשו ,וכלום אין בגדיו ,וכשיצא לא מצא אותם ,ולא היה יכול ללכת
בידו ,ונמצא שכל מה שאוסף במשך השנים בגדים להתפלל.
וממון אין זה רק בתורת פקדון מאת הקב"ה,
ואינו רק כשומר על הפקדון ,וכשהאדם משיג וידידו הלך לבית הכנסת ,ותמה מאוד במשך כל
דבר זה ,אזי כשנלקח מאתו כל רכושו וממונו, זמן התפילה שלא ראה את אורחו ,וחשב
אינו מתעצב כלל אל לבו ,ואדרבה מתחזק בקרבו בלבו איך יתכן הדבר הזה ,הרי אין אלא בית
בידיעה זו שהקב"ה חזר ולקח את פקדונו ,ובודאי מדרש אחד בעיירה ,ואז נזכר בבקשת האורח
הנאמן בפקדונו יחזירנו לו כרצונו. ללכת למקוה ,ותיכף יצא אל מחוץ לעיר אל אותו
צריף ,וכבר מרחוק שמע קול יהודי מזמר לעצמו,
ובזה יבואר תחינתנו ובקשתינו" ,לך ה' הצדקה וכשהתקרב הכיר שזהו קול ידידו ,וכשפתח את
ולנו בושת הפנים" ,כלומר שאנו מבינים את דלת המקוה ,ראהו מרקד בלי בגדים ,ושאלו מה
מצבינו הנבזה ,ובושה וחרפה תכסה את פנינו אירע לכם ,שמא נשתבשה דעתכם ח"ו.
להתקרב ולבוא לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה,
"לא בחסד לא במעשים באנו לפניך" ,שבאמת אנו השיב לו האורח ,לא ,לדאבון לב נגנבו כל בגדי,
ערומים ממצוות ומעשים טובים ,בלי שום זכיות, ולא יכולתי ללכת לבית הכנסת ,אך "טוב
מחמת שעבודתינו בשנה החולפת לא היתה להודות לה' ולזמר לשמך עליון" ,כעת אומר לך
כדבעי ,והאיך יכולים אנו לבקש מהקב"ה שיקבל סיבת ביאתי לכאן לפגוש אותך ,רציתי לדבר עמך
אותנו בתשובה. לאחר השבת שתתן לי הלוואה כדי שאוכל להעמיד
ג קודש סליחות אמרי
והגוף שלך ,ה' עשה למען שמך" ,שאנו מבקשים אך "כדלים וכרשים דפקנו דלתיך" ,הכוונה כמו
מאת הקב"ה ,הרי הנשמה שבקרבנו שלך היא, שאומרים בתפילת השחר" ,אלקי נשמה שנתת
שהיא חצובה מתחת כסא כבודך ,וגם הגוף הרי בי טהורה היא ,אתה בראתה אתה יצרתה אתה
הוא מעשה ידיך ,ואם כן "חוסה על עמלך" ,שלא נפחתה בי" וכו' ,אתה נתת לנו את הנשמה,
יאבד ח"ו ,ואף על פי שאנו ערומים ועריה מן והכנסת אותה בתוך גוף ,ובראת אותנו בלי
המצוות והמעשים טובים ,מכל מקום אנו מלבושים על הגוף ,שזה גם מרמז על מצוות
מבקשים "ה' עשה למען שמך" ,שיתן לנו שוב ומעשים טובים שהם הלבוש של הנשמה ,כמו כן
התחלה חדשה ,ועוד הזדמנות להתחיל מחדש, בקשתינו שטוחה מאת הקב"ה ,שאפילו שאנחנו
בכח קבלה טובה לעסוק בתשובה שלימה ובמצוות עכשיו כתינוק שנולד דמי ,בלי תורה ומצוות
ומעשים טובים. וזכיות" ,נא אל תשיבנו ריקם מלפניך" ,אל תשלח
אותנו בידים ריקניות ,אלא אדרבה שנזכה
ואנו חוזרים ומבקשים" ,אתאנו על שמך ,ה' עשה להתחלה חדשה ,ובודאי תקבל תפילתינו "כי אתה
למען שמך ,בעבור כבוד שמך ,כי קל חנון שומע תפילה".
ורחום שמך" ,דאפילו שאין אנו ראויים ח"ו ,מכל
מקום הלא אמרת בתורתך (שמות לג ,יט) "וחנותי והכוונה הוא ,אף שעד עתה אולי לא שבנו
את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם" ,ועל כן בתשובה כראוי ,ואולי לא עשינו כהוגן
"למען שמך ה' וסלחת לעווננו כי רב הוא" ,ואף מצוות ומעשים טובים ,מכל מקום בשבוע
שבעוונותינו אין לנו בגדים דהיינו מצוות ומעשים האחרון של השנה החולפת ,שהוא בבחינת יום
טובים ,אבל על ידי התשובה תפלה וצדקה שאנו לשנה ,שבכל יום מתקנים את כל הימים שכנגדה,
עושים באלו הימים ,תתקבל תפלתינו לפניך כגון יום ראשון הוא כנגד כל ימי ראשון שבכל
ברחמים. השנה ,וכן הלאה ,ואם כן יש לנו תקוה טובה
להתחלה חדשה ,שהרי בשבוע הבא לקראתינו
(פ' נצבים ,ועוד)והנה בתולדות יעקב יוסף יכולים אנו לשוב בתשובה ,ולקבל על עצמנו מחדש
מביא מה ששמע מרבו הבעש"ט הק' זיע"א ללבוש "כתונת פסים" של מצוות ומעשים טובים,
לפרש הכתוב (תהלים קב ,א) "תפלה לעני כי יעטוף כדי שנוכל לבוא לקראת ראש השנה בכסות נקייה
ולפני ה' ישפוך שיחו" ,במשל למלך גדול ,שהכריז בסיעתא דשמיא.
שכל מי שצריך לאיזה דבר ,יבוא ויבקש מאת
המלך ,וינתן לו בקשתו ,וכל אחד ואחד בא וביקש ולפי זה נוכל להבין מאמרינו בסליחות" ,הנשמה
את מחסורו ,זה ביקש כסף וזהב ,וזה ביקש לך והגוף פעלך חוסה על עמלך ,הנשמה לך
קודש סליחות אמרי ד
יעטוף ולפני ה' ישפך שיחו" ,שבעת שאנו שררה ,והיה ביניהם איש אחד משכיל שביקש
מתפללים שלש פעמים ביום ,יהיה בבחינת מאת המלך ,שימצא חן בעיניו לדבר עם המלך
"ולבקר בהיכלו" ,כי שער ופתח ארמון המלוכה בכל יום שלשה פעמים ,ויטב הדבר בעיני המלך,
יהיה פתוח לפנינו ,כדי שתתקבל תפלתינו בראותו שהוא איש משכיל ונבון ,שחשוב בעיניו
ברחמים וברצון לפני אדון כל. לדבר עם המלך יותר מזהב ומפז ,ולזה צוה
שכאשר ילך אל חדרי המלך פנימה לדבר עמו,
וכמסופר על זקני הרה"ק רבי פנחס מקוריץ יוכל לעבור דרך כל אוצרות בית המלך ,ויטול מה
זיע"א שניגש לפני העמוד לומר סליחות, שירצה באין מוחה .וזה שאמר דוד המלך "תפילה
וכשהגיע לתפילת "עננו" ,פנה אל הציבור ואמר, לעני" שיוכל לדבר עם המלך שנקרא "עני" ,שהרי
משל למלך שהיה יוצא אל בני המדינה פעם אחת המלך אין עמו דבר ,רק הכל ביד הממונים על
בשנה ,כדי לשמוע את הבקשות של העם ,והיות אוצרות המלך" ,כי יעטוף" היינו שנתעטף
שהבקשות היו מרובים למאוד ,עד שהם לא יכלו בשאלה זה כל אוצרות המלך ,שעל ידי שזוכה לבוא
לפורטם אחת לאחת ,לכן התאספו כל בני לפני המלך ג' פעמים ביום ,אזי כל אוצרות המלך
המדינה ,וצעקו יחד בקול אחד המלך עננו ,המלך פתוחים לפניו ,וכל זה מחמת שבוא ביקש "ולפני
עננו. ה' ישפוך שיחו" ,היינו שידבר עם המלך בעצמו,
ובתוך בקשה זו נתעטף ונכלל כל הבקשות כולם.
וכמו כן לענינינו ,אנו יודעים עד כמה מרובות הן
בקשותינו ,אך מלך מלכי המלכים מאזין ובזה מובן מה שאנו מבקשים בכל יום בחודש
ושומע לתפלתינו ,ועיקר הדבר הוא שרחמנא אלול עד אחר שמיני עצרת" ,שבתי בבית ה'
ליבא בעי ,הקב"ה מבקש שנבוא לפניו בלב נשבר כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו" (תהלים
ונדכה ,ואז אלקים לא תבזה ,שהקב"ה יקבל את כז ,ד) ,ויש להבין מה בקשתינו בזה .וביאור הענין
כל תפלותינו ובקשותינו ,ונזכה לכתיבה וחתימה הוא ,שאנו מבקשים "שבתי בבית ה' כל ימי חיי
טובה ,לשנה טובה ומבורכת ,לשנת גאולה לחזות בנועם ה'" ,שיהיה לנו שכל ודעת בעת
וישועה ,ונזכה לקבל פני גואל צדק במהרה בימינו תפילתינו ,שלא לבקש על טובת עצמינו ,אלא
אמן. שנזכה תמיד לעמוד לפניו בבחינת "תפלה לעני כי
ה קודש נצבים וילך אמרי
נצבים וילך
רעוא דרעוין פרשת נצבים וילך ה'תשפ"ו
מלמד שכפה עליהם הר כגיגית ,ואמר להם אם פו"א :אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם
אתם מקבלים התורה מוטב ,ואם לאו שם תהא (כט ,ט) .פירש"י מלמד שכינסם משה לפני
קבורתכם .וגם שבני ישראל יכולים לטעון הקב"ה ביום מותו להכניסם "בברית" .וכן מצינו
שהברית הראשון היה באונס והכרח ,מחמת שהיו בהמשך הכתובים (שם יא) "לעברך בברית ה'
במדבר הגדול ,מקום נחש שרף ועקרב וצמאון אלקיך ובאלתו אשר ה' אלקיך כורת עמך היום",
אשר אין מים ,ולזה הוכרחו לקבל את התורה .לכן ואחר כך כתיב (שם יג) "ולא אתכם לבדכם אנכי
ציוה הקב"ה למשה רבינו ,שעכשיו בבואם אל ארץ כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת".
נושבת חוץ למדבר ,בערבות מואב אשר בארץ
מואב ,לכרות עמם ברית חדשה לקיים מה ובענין זה איתא בגמרא (שבועות כ"ט ).וכן מצינו
שקיבלו כבר ,כדי שעתה יהיה הקבלה מצד כשהשביע משה את ישראל ,אמר להן ,דעו
הבחירה ולא מצד ההכרח. שלא על דעתכם אני משביע אתכם ,אלא על דעת
המקום ועל דעתי ,והקשו בתוס' (ד"ה כשהשביע)
ובספר אפריון ביאר באופן אחר ענין השבועה קצת קשה מה היתה מועלת השבועה ,כמו שהיה
החדשה ,דהנה הקשה באפיקי יהודה (דרוש ירא שיעבדו עבודת כוכבים ,כמו כן היה לירא פן
י"א הערה ד') בענין קבלת התורה שהיתה בכפיה, יעברו השבועה.
ואם כן שמא יאמרו בני ישראל אנוסים היינו
ואינם צריכים לקיים את התורה .ומבאר לפי דברי ולכאורה קשה בזה ,הלא בני ישראל כבר קיבלו
הרמב"ם (הל' גירושין ב ,כ) בענין גט מעושה ,וכן את התורה במעמד הר סיני ,כשפתחו
בענין הקרבת קרבן ,דכתיב (ויקרא א ,ג) "יקריב ואמרו "נעשה ונשמע" ,וגם על ידי שהקב"ה כפה
אותו לרצונו לפני ה'" ,ואמרו חז"ל (ערכין כ"א). עליהם את ההר כגיגית (שבת פ"ח ,).ואם כן למה
שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני .ויש להבין מה הוצרכו עתה לברית ושבועה חדשה על ידי משה
מועלת אמירת "רוצה אני" כשהיא באה על ידי רבינו.
כפיה.
והאברבנאל (פ' כי תבוא) ביאר טעם הדבר ,לפי
וביאר הרמב"ם כי נפש הישראלי רוצה בעצמותה שהברית הראשונה אשר כרת אתם
לעשות רצון הבורא ית' ולקיים כח המצוות, בחורב היתה בבחינת כפיה ,כמו שדרשו חז"ל (שם)
אלא השאור שבעיסה הוא המעכב את האדם על הפסוק (שמות יט ,יז) "ויתיצבו בתחתית ההר",
קודש נצבים וילך אמרי ו
שאמרתם נעשה ונשמע בהר סיני ,ואף שהיה לקיים רצון ה' ,ועל ידי שמכין אותו נחלש כח
באונס על ידי כפיית ההר ,אבל כיון שנשמתכם יצרו ,ונתגלה רצונו הטוב ,וממילא נמצא שמקיים
באה ממקור טהרה אין זה נחשב לאונס .אך "פן המצוה ברצון גמור ולא לאונס .ומזה מובן ענין
יש בכם שורש פורה ראש ולענה" ,היינו שתאמרו כפיית ההר כגיגית ,שהכפיה הועילה לעורר רצון
שהשורש שלכם הוא ראש ולענה ,מחמת שהייתם הפנימי של כל אחד ואחד ,כי הנשמה היא חלק
שקועים בגילולי מצרים ונשתרשו עד למאוד אלוקי ממעל ,וממקור הטהרה חוצבה ,ומצד
בטומאתם ,ולא הסכימו לקבל את התורה ,ולא היותנו בני אברהם יצחק ויעקב משתוקקים אנו
אמרו נעשה ונשמע בלב שלם ,ואם כן הכפיה לעשות מצוות ומעשים טובים ,אלא זוהמת מצרים
נחשבת כאונס .לכן אני נצרך להשביע אתכם שבה נשתקעו היא שעיכבה בעדינו ,ולאחר
מחדש ,ולעברכם בברית השבועה ,ומעתה לא הכפיה נחשב הדבר לרצון גמור.
תועיל לכם טענה כזו ,אלא אתם מחוייבים לקיים
את התורה והמצוות. והנה אמרו בגמרא (ב"ב מ"ז ):לענין מקח וממכר,
תליוהו וזבין זביניה זביני ,משום דאגב אונסא
והנה אנו עומדים בשבת קודש שלפני ראש השנה, דזוזי גמר ומקני .ולפי זה קשה במה שאמרו
אשר מיניה מתברכים כל ששת ימי המעשה, בגמרא (שבת שם) שיש לבני ישראל טענת מודעא
וממנה נשפעים כל ההשפעות טובות לכל ימות מחמת שקיבלו התורה בכפיה ,דלכאורה אין זה
השבוע ,וכמו שכתבו בספה"ק דכשם שיש שבת טענה נכונה ,שהרי מקבלים שכר המצוות,
הגדול לפני פסח ,כך היא השבת שלפני ראש ואמרינן דאגב אונסא וזוזי גמר ומקני .ותירץ
השנה .ובוודאי כל אחד רוצה בסייעתא דשמיא בבית אפרים (בפתיחה) שהרי הקב"ה בוחן כליות
לשוב בתשובה מצד שורש נשמתו ,אלא שהנפש ולב ,ויודע אם הרצון הוא בשלימות אם לאו ,ועל
הגשמית מושכת אותו לדברים אחרים ,ומונעת פי זה יש לומר ,דאף דכלפי עלמא נחשב קנין
ומעכבת אותו מתשובה שלימה ,אמנם הכתוב גמור במה שאמרו נעשה ונשמע ,מכל מקום
אומר "אתם נצבים היום" ,ואיתא בזוה"ק (פ' פנחס כלפי שמיא גלוי וידוע שלא היה הדבר בשלימות
רל"א ).דתיבת "היום" קאי על יום ראש השנה ,כי הלב מחמת האונס.
ביום ראש השנה זוכה כל אחד להתגבר על הנפש
הגשמית ומתעורר לתשובה. וזהו שאמר משה רבינו לבני ישראל ,כשבא לכרות
את הברית והשבועה השניה עם כלל ישראל,
* וכך אמר להם ,באמת אין צריך להשביע אתכם,
שהרי כבר קבלתם את התורה ,באותה שעה
ז קודש נצבים וילך אמרי
ענוותנותו ,הקב"ה זוכרן ,וזהו "כי זוכר כל הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד
הנשכחות" ,דמה שהאדם שוכח זוכר הקב"ה. עולם לעשות את כל דברי התורה
הזאת (כט ,כח) .ויש להבין מה שרמז בזה.
ובזה יש לפרש כוונת הכתוב "הנסתרות לה'
אלקינו" ,היינו כשאדם מישראל עושה מצוה ויש לפרש על פי מה שאמר אא"ז הסבא קדישא
ושוכחה ,הרי היא גלוי וידוע לפני ה' אלקינו, מרוזין זיע"א לבאר מה שאנו אומרים בתפילת
שהקב"ה זוכרה ומחשיבה עד למאוד" .והנגלות ראש השנה "כי זוכר כל הנשכחות אתה מעולם
לנו ולבנינו" ,דכשמגיע ימי ראש השנה כשכל ואין שכחה לפני כסא כבודך" ,ולכאורה קשה
ישראל עוברים לפניו כבני מרון לעמוד במשפט דבתחילה אומרים "זוכר כל הנשכחות" ,ומשמע
על מעשיהם ,והאדם נזכר מקודם בחטאיו ועושה שיש ענין שכחה ,ואחר כך אומרים "כי אין
תשובה ,אזי שוכחים אותם למעלה ,ועל ידי זה שכחה" .וביאר "כי זוכר כל הנשכחות" ,די
משפיע טובה ,לא רק לעצמו אלא לנו ולבנינו געדענקסט נאר פארגעסענע זאכן ,טוהט א איד
הלאה עד עולם. א עבירה און געדענקט זי ,פארגעסטו זי .טוהט
א איד א עבירה און פארגעסט זי ,גענדענקסטו
וגם יש לפרש אומרו "והנגלות לנו ולבנינו" ,דהנה
זי .טוהט א איד א מצוה און געדענקט זי,
כאשר איש ישראל מתנהג כראוי ,והבנים רואים
פארגעסטו זי .טוהט א איד א מצוה און
שהוא מתנהג כשורה ,ומקיים את שבועת התורה
פארגעסט זי ,געדענסטו זי.
והמצות ,הרי הוא משפיע בזה לא רק על עצמו
וביתו ,אלא על כל סביבתו ,שגם המה יקבלו
עליהם לעשות את כל דברי התורה. והיינו שכך היא הנהגת הקב"ה אתנו לגבי
המצוות והעבירות ,דמה שנשכח מלב האדם
* הקב"ה זוכרהו ,שאם אדם עושה איזה עברה
ושוכח לשוב עליה בתשובה ,אזי הקב"ה זוכר את
ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מעשה העבירה ,וכמו שאמרו חז"ל (אבות ב ,א)
מכל העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה (ל, "וכל מעשיך בספר נכתבים" ,אולם אם האדם
ג) .פירש"י "ושב ה' אלקיך את שבותך" ,היה לו זוכר את העבירה ומתחרט ושב בתשובה ,ומקיים
לכתוב "והשיב את שבותך" ,רבותינו למדו מכאן, "וחטאתי נגדי תמיד" ,אזי הקב"ה שוכחה ומוחל
כביכול שהשכינה שרויה עם ישראל בצרת גלותם, לו .וכן הוא לגבי מצוות ומעשים טובים ,אם
וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו ,שהוא ישוב האדם זוכר מצוותיו ומתגאה בהן ,הקב"ה שוכחן,
עמהם .ועוד י"ל שגדול יום קבוץ גליות ובקושי, אבל אם האדם שוכח את המצוות שעשה מחמת
קודש נצבים וילך אמרי ח
לעשות תשובה ,בבחינת אתערותא דלתתא ,ואז כאילו הוא עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש
"ואשובה אליכם". איש ממקומו.
וזהו הביאור בשתי האופנים שהביא ברש"י ,אופן ובראשי בשמים ביאר על פי מה שאמר חותנו
הראשון הוא ,שהכתיב גאולה לעצמו ,שהוא אא"ז הרה"ק רבי יצחק מראדוויל זיע"א,
ישוב עמהם ,והיינו בחינת "השיבנו ה' אליך לבאר מה שאנו אומרים בפיוט בראש השנה "הדן
ונשובה" ,שבכח אתערותא דלעילא מתעורר בלב יחידי לבאי עולם" ,שכאשר כלל ישראל הם
כל יהודי רצון לשוב בתשובה .אבל הדרך באחדות ,אזי יכולים לדונם לטובה ,בבחינת וכולם
המובחרת ביותר היא ,כאשר התשובה באה על נסקרים בסקירה אחת (ר"ה י"ח ,).ואז השכינה
ידי פעולת האדם בעצמו ,בבחינת אתערותא שורה ביניהם ,ויכול להיות קיבוץ גליות מצד
דלתתא ,שאינו ממתין לקבל התעוררות מלמעלה, עצמם .אבל כשאינם באחדות ,אזי צריך להיות
שאז יש לו את הכח של "גדול יום קיבוץ גלויות", בבחינת "אוחז בידו ממש איש איש ממקומו"
בבחינת "להיות אוחז בידו ממש" ,כביכול הקב"ה ודבר זה נעשה "בקושי".
אוחז בו בידו ממש ומחזירו אליו בבחינת
"ונשובה" ,והטעם מחמת שבא בקושי ,שקשה עוד י"ל על פי מה דאיתא במדרש (איכ"ר פ"ה סכ"א)
להאדם לעשות פעולות בכוחות עצמו להתעורר על הכתוב (איכה ה ,כא) "השיבנו ה' אליך
בתשובה ,ולא כמו התעוררות שבאה מלמעלה ונשובה" ,אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה ,רבונו
שאז התשובה הוא בנקל. של עולם שלך הוא "השיבנו" ,אמר להם שלכם
הוא ,שנאמר (מלאכי ג ,ז) "שובו אלי ואשובה
יעזור הקב"ה בזכות כח האחדות שאנו עוסקים אליכם" .והיינו שיש ויכוח בין כנסת ישראל
יחד בתשובה תפילה וצדקה ,הן מהפרט והן להקב"ה ,כנסת ישראל אומרים לפני הקב"ה
מהכלל ,שנזכה להחתם בספרן של צדיקים "השיבנו ה' אליך" דהיינו שמקודם יעורר הקב"ה
גמורים ,ויהיה לנו בסייעתא דשמיא שנה טובה את לבבינו לתשובה שלימה בבחינת אתערותא
ומבורכת ,שנה של הרחבת הדעת ,ולפעול כל דלעילא ,ואז "ונשובה" אליו בתשובה שלימה,
מידי דמיטב ,ולקבל פני הגואל צדק במהרה והקב"ה אומר "שובו אלי" שיהיה קודם
בימינו אמן. התעוררות דלמטה ,שיהיה רצון בלב האדם
ט קודש ראש השנה אמרי
ראש השנה
"שהחיינו טיש" ליל ב' דראש השנה ה'תשפ"ו
בית דוד .פי' רש"י" ,מרון" לשון מרות ואדנות, פו"א :מנהג ישראל לומר בליל ראש השנה לאחר
דהיינו שאנו ממליכים את הקב"ה לאדון עלינו. תפילת ערבית מזמור כ"ד בתהלים" ,לדוד
ובבן יהוידע (שם יז ,ב) ביאר ,כחיילות של בית דוד, מזמור לה' הארץ ומלואה" וגו' ,ואיתא בשם
היינו שהיו יוצאים מיוחסים כולם ,כדי שתהא האר"י הק' זיע"א (פע"ח שער תפילות ראש השנה פ"ז)
זכות אבותם מסייעתן. שזה מסוגל לפרנסה.
וזהו שאנו מבקשים בתפילתינו "וזוכר חסדי אבות ומתאמרא בשם הבעש"ט הק' זיע"א (מובא בדורש
ומביא גואל לבני בניהם" ,שאנו מבקשים מאת טוב ר"ה מאמר א' ,מהרה"ק ר' נחום מרדכי
הקב"ה שנזכה להפקד לטובה בימי ראש השנה, מטשורטקוב זיע"א) בטעם הדבר שאומרים בראש
בזכות שאנו יוצאים כחיילות של בית דוד ,דהיינו השנה מזמור זה ,דלכאורה קשב איך אנו
שאנו מתגאים ביחוס אבותינו ,ובזכות האבות מתפללים לפני הקב"ה שהוא מלך מלכי המלכים
נזכה לפקידה טובה. שימחול לנו על כל חטאותינו ,הלא אמרו חז"ל
(סנהדרין י"ט ):מלך שמחל על כבודו אין כבודו
ויש להוסיף דמטעם זה נקרא חודש זו בשם "ירח מחול ,וביאר שדבר זה אינו רק במלך בשר ודם,
האיתנים" ,דאיתא בגמרא (שם י"א ).מנין דכיון שתושבי המדינה נתנו כתר המלוכה בראשו,
שבתשרי נולדו אבות ,שנאמר (מלכים א' ח ,ב) אינו יכול למחול על כבודו ,שהכבוד אינו שלו ,אבל
"ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח הקב"ה שברא את כל העולם ,והכל שלו ,יכול
האיתנים" ,בחג ירח שנולדו בו איתני עולם. למחול על כבודו ,ולפיכך שמים אנו מבטחינו
ולפיכך נקרא חודש זו "ירח האיתנים" להזכיר שימחול את כל עוונותינו .ועל כן אומרים בתחילת
בפינו תמיד זכות אבות ,כדי שזכות אבותינו ראש השנה" ,לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה",
תסייע בעדינו ,שיומתקו הדינים ויתהפכו לטובה והכל שייך לך ,שאתה הוא מלך על כל העולם
וברכה. כולו ,וממילא תוכל למחול לנו.
* *
אומרים בתפילה הפסוק (תהלים פא ,ה) "כי חוק איתא בגמרא (ר"ה י"ח ).בראש השנה כל באי
לישראל הוא משפט לאלקי יעקב" ,ובזרע העולם עוברין לפניו כבני מרון ,מאי "כבני
קודש ביאר בהקדם דברי רש"י בפרשת פרה מרון" ,אמר רב יהודה אמר שמואל כחיילות של
קודש ראש השנה אמרי י
וזהו שאמר הכתוב "כי חק לישראל הוא" ,שעל ידי אדומה (במדבר יט ,ב ד"ה זאת) לפי שהשטן ואומות
שישראל שומרים חוקי ה' ,ממילא "משפט העולם מונין את ישראל ,לומר מה המצוה הזאת
לאלקי יעקב" ,שמצד המשפט הוא להיטיב להם ומה טעם יש בה ,לפיכך כתב בה חוקה ,גזירה
ג"כ בלא טעם רק כדרך חק. היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה.
ולכאורה קשה ,דאם אין אנו יודעים הטעם ,בלאו
ובזה מבאר מה שאומרים בנוסח התפילה" ,באין
הכי לא נוכל להשיב להם ,כיון שאין אנו יודעים,
מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר
ואם אנו יודעים הטעם למה אין אומרים להם,
חק ומשפט וצדקינו במשפט" ,דלכאורה הוי
וגם למה דווקא בדבר זה הם מונין את ישראל.
סתירה ,שאם אין מליץ יושר מול מגיע פשע ,איך
יצדיק אותנו במשפט .אבל לפי הנ"ל מובן שפיר,
וכתב בביאור הענין ,דהרי ברש"י עצמו כתב
"באין מליץ יושר" ,דאפילו שאין לימוד זכות על
טעם למצות פרה אדומה שבא לכפר על
כלל ישראל" ,מול מגיד פשע" ,על אלו שבאים
חטא העגל ,על דרך תבוא אמו ותקנח צואת בנה,
לקטרג עליהם" ,תגיד ליעקב דבר חק ומשפט",
וכמו כן יש עוד כמה טעמים .אלא שהקב"ה צוה
שהקב"ה מביא ראיה ממצות פרה אדומה שהם
אותנו שלא לומר להם שום טעם ,אפילו שאנו
מקיימים מצות שהם בגדר חוק בלי טעם ,ועי"ז
יודעים הטעם ,כדי שאם יבואו השטן ושרי
"וצדקנו במשפט" ,שעל פי המשפט יוכל להשפיע
האומות לקטרג עלינו לפני הקב"ה שלא להיטיב
לבני ישראל שנה טובה ומבורכת.
לנו ,מחמת שאין לנו זכות על פי הדין ,יאמר להם
הקב"ה יעזרנו עתה בתחילת השנה חדשה, הקב"ה א"כ אטיב להם בלא טעם כלל ,מדה כנגד
שקבלנו עלינו קבלות טובות וחדשות ,כדי מדה שהם ג"כ שומרים החוקים אשר נתתי להם,
לקיים רצון הבורא ,ולעשות דבר חק ומשפט, ואין שואלים מהו הטעם כלל ,וא"כ החוקים אשר
שנזכה לקיים אותם ,ללמוד וללמד לשמור אנו מקיימים הם "המשפט" לפני הקב"ה להיטיב
ולעשות ,ולהשריש בנפש בנינו לקיים את כל לנו בלי טעם כלל.
המצוות בבחינת חוק בלי טעם ,מפני שכך צוה
הקב"ה עלינו ,ומאידך גיסא ילמדו ויתבוננו ולכך השטן ואומות העולם רוצים שנאמר להם
טעמי המצוות שזה משריש התלהבות גדולה הטעם של החוקים ,שאז יוכלו לקטרג עלינו,
בקיום המצוות ,ובזכות זה נזכה לפעול שנה טובה שיאמרו שאנו ג"כ אין שומרים חוקים בלא טעם,
ומתוקה ,שנה שתוליכנו קוממיות לארצינו שהרי אנו יודעים הטעם ,וממילא לא יהיה כביכול
בגאולה השלימה במהרה בימינו אמן. יותר יכול להמליץ עלינו.
יא קודש ראש השנה אמרי
קודם התקיעות יום א' דר"ה ה'תשפ"ו
'למה תוקעין' דהיינו מה היא הכוונה של פו"א :איתא בגמרא (ר"ה י"ח ).בראש השנה כל באי
התקיעות ,והתירוץ הוא' ,רחמנא אמר תקעו', העולם עוברין לפניו כבני מרון ,מאי 'כבני
פירוש שזאת תהיה עיקר הכוונה בשעת מרון' ,אמר רב יהודה אמר שמואל כחיילות של
התקיעות ,לקבל על עצמינו לעשות רצון הקב"ה, בית דוד .ופי' רש"י' ,כבני מרון' כבני חיילות של
ועל ידי תקיעתינו לעשות רצון הבורא ב"ה ,אנו מלך' ,מרון' לשון מרות ואדנות ,וכך היו מונין
ממתיקין את כל הגבורות ,והם נהפכים לרחמים, אותם יוצאים זה אחר זה ,בצאתם למלחמה.
עכ"ד .ובאמת זהו ג"כ ענין קבלת מרות ואדנות,
והביאור הוא ,דמודעת זאת שעיקר ראש השנה
במה שאנו תוקעים בשופר ,כדי להראות שאנו
הוא המלכת הקב"ה ,שיכירו וידעו כל באי
מקבלים על עצמינו לעשות רצונו בלב שלם.
עולם שמלכותו בכל משלה ,כמו שתיקנו בנוסח
* התפילה" ,מלוך על כל העולם כולו בכבודך",
"ברוך אתה ה' המלך הקדוש" ,ולהראות קבל
ואפשר לבאר עוד בענין התקיעות ,שיפה כוחה
תבל ומלואה שאנו מכירים במלכותו.
לבטל את הדינים ולהמתיקם לרחמים,
כדאיתא במדרש (ויק"ר כט ,ג) בשעה שהקב"ה יושב וזהו כוונת הגמרא שבראש השנה כל באי העולם
ועולה על כסא דין ,בדין הוא עולה ,מאי טעם עוברין לפניו כבני 'מרון' ,דהיינו שכולם
(תהלים מז ,ו) "עלה אלקים בתרועה" ,ובשעה מקבלים עליהם מרות ואדנות של הקב"ה.
שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני
וזהו הרמז של 'כחיילות של בית דוד' ,שהם יצאו
הקב"ה ,עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים,
למלחמה בשם י-ה ה' צבאות ,מתוך מרות
דכתיב "ה' בקול שופר" ,ומתמלא עליהם רחמים
ואדנות ,ללחום מלחמת ה' השערה ,וזהו
ומרחם עליהם ,והופך עליהם מדת הדין
תפקידנו ביום הנעלה הזה ,שבו יש לנו הזכיה
לרחמים .ומבואר מכאן שרק על ידי הפעולה
לקבל על עצמינו מרות ואדנות של הקב"ה,
שאנו עושים למטה ,בתקיעת שופר ,על ידי זה
ולהמליכו עלינו.
מתעורר מדת הרחמים למעלה.
והיינו מה שכתב במאור ושמש (פ' נצבים) בשם
והענין הוא ,שעל ידי אתערותא דלתתא אנו
הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק זיע"א,
מעוררים אתערותא דלעילא ,שקול השופר
בביאור דברי הגמרא (ראש השנה ט"ז ).למה תוקעין,
הנשמע למטה מעורר רחמים וחסדים למעלה,
רחמנא אמר תקעו ,שכוונת הגמרא להקשות
קודש ראש השנה אמרי יב
אמנם יתכן להוסיף עוד ,כידוע אא"ז מרן סבא כמו שדרשו בזוה"ק (ח"ג ק' ):אמר רבי יהודה
קדישא מרוז'ין זיע"א ישב בכלא במשך כ"ב כתיב (ויקרא כג ,כד) "זכרון תרועה"' ,זכרון' עבדינן
חודשים ,בתחילה ישב בחדר סמוך ליד האחים לכוונא לבא ורעותא ,ישראל עבדין זכרון לתתא,
מסלאוויטא ,וקיר הפריד ביניהם ,וכך יכלו לדבר במה ,בעובדא ,בגין דיתער מלה כההוא גוונא
ביניהם ,עד שהשומרים שמו לבם לזה ,והפרידו לעילא[ .כתוב "זכרון תרועה" ,דהיינו שעושים
ביניהם ,והרחיקו אותם בשתי קצוות אחרים של זכרון לכוון את הלב והרצון ,ובמה בני ישראל
הכלא .קודם ראש השנה עלתה בידי החסידים עושים זכרון למטה ,במעשה של תקיעת שופר,
להשתדל שיכניסו שופר ,אבל לא הצליחו להכניס כדי שיתעורר אותו בחינה למעלה].
גם בעל תוקע ,והאחים מסלאוויטא תקעו
וכמו כן איתא במדרש (שוחר טוב על תהלים מזמור פא)
בעצמם ,אבל הס"ק לא היה יכול לתקוע בעצמו,
ומה שופר זה ,תוקע מזה ומוציא מזה ,כך כל
ולקח את השופר בידו ,ואמר תקיעה שברים
קטיגורין שבעולם מקטרגין לפני ,אני שומע מזה
תרועה ,והיה מכוון בלבו כל הכוונות של
ומוציא מזה.
התקיעות.
נמצא מזה ,שהשפעת מדת הרחמים למעלה,
ואא"ז אדמו"ר הזקן זיע"א אמר ,שהס"ק היה
תלוי בעבודתינו ופעולתינו למטה ,שתוקעים
הבעל מקריא ,ולמעלה בשמים תקעו ,ובזה
בשופר שזה משבר ומכניע את לב האדם,
גרם פעולה טובה לכל העולם ,שהרי בעולם
ולהראות ולהוכיח שאנו רוצים לעשות את רצון
העליון אין מסכים המבדילים ,וכשהם תוקעים
הבורא ב"ה ,שכל כוונתינו בתקיעתינו הוא מחמת
בודאי הכל הוא לטובה.
שרחמנא אמר 'תקעו' ,ואנו ממליכים את הקב"ה
ומעתה י"ל דכיון שאנו עושים פעולה למטה עלינו ועל כל העולם ,כמו שתקנו בנוסח התפילה,
בתקיעת שופר ,בכח אתערותא דלתתא אנו "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ,ויבין כל יצור כי
רוצים לעורר אתערותא דלעילא ,שהקב"ה יקיים אתה יצרתו" ,בזכות זה אנו מעוררים אתערותא
בקשתינו "תקע בשופר גדול לחרותינו". דלעילא ,שבודאי הקב"ה יתמלא רחמים עלינו,
ויקבל את תפילתינו ובקשתינו ,ונזכה להתברך
ויה"ר שכבר נזכה לשמוע את התקיעה הגדולה,
בשנה טובה ומתוקה ,ת'הא ש'נת פ'דות ו'הצלה,
"תקע בשופר גדול לחרותינו" ,ובזכות קול
ולזכות בס"ד בתענוג ונחת דקדושה ,ולפעול כל
השופר יתבטלו וישברו כל המסכים המבדילים,
טוב סלה.
ונזכה לשנה טובה ומבורכת ,ולפעול כל טוב סלה.
יג קודש ראש השנה אמרי
קודם התקיעות יום ב' דר"ה ה'תשפ"ו
במתן תורה דכתיב (שמות כ ,טו-יז) "וירא העם פו"א :איתא בפסיקתא דרב כהנא (פסקא כג אות ד),
וינועו" וגו'" ,ובעבור תהיה יראתו על פניכם". אמר רבי יאשיה ,כתיב (תהלים פט ,טז) "אשרי
וזהו הטעם שצונו הקב"ה על מצות תקיעת שופר, העם יודעי תרועה" ,וכי אומות העולם אינם
כדי שנתעורר מתוך אותו הקול להתלבש בחרדה יודעים להריע וכו' ,אלא אשרי העם שיודעין
מאימת הדין. לפתות את בוראם בתרועה .וצריך ביאור מהו
הכוונה בזה.
אמנם אכתי יש להתבונן במצוה זו ,דאיתא
במדרש תנחומא (פ' וירא כ"ג) שאברהם אבינו וביאור הענין הוא ,בהקדם מה שכתב רבינו בחיי
ביקש לפני הקב"ה ,כשיהיו בניו של יצחק חוטאין בספרו כד הקמח (ערך ראש השנה) לבאר טעם
ונכנסין לצרה ,תהא נזכר להן עקדתו של יצחק, מצות תקיעת שופר ,שבא לעורר את הלב ,שזה
ותחשב לפניך כאלו אפרו צבור על גבי המזבח, טבע הקול שמעורר את רגשי האדם ,אך יש קול
ותסלח להן ותפדם מצרתן ,אמר לו הקב"ה אתה המביא לידי שמחה ,ויש קול המביא לידי עצבות,
אמרת את שלך ,ואומר אני את שלי ,עתידין בניו הקול המביא לידי שמחה ,הוא קול היוצא מכלי
של יצחק לחטוא לפני ,ואני דן אותם בראש השנה, שיר ,מכינור ונבל ושאר הכלים ,כמו שהיו מנגנים
אלא אם מבקשין שאחפש להן זכות ואזכור להן בבית המקדש בכנורות וכלי שיר להכניס רוח
עקידת יצחק ,יהיו תוקעין לפני בשופר של זה, השמחה ,וכמו שדרשו חז"ל (פסחים קי"ז ).אין
אמר לו ומה הוא השופר ,אמר לו חזור לאחוריך, השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות
מיד "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר אלא מתוך השמחה ,שנאמר (מלכים ב' ג ,טו) "והיה
נאחז בסבך בקרניו" (בראשית כב ,יג) ,אמר לו כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'" .וגם הלוים שהיו
הקב"ה יהיו תוקעין לפני בקרן איל ,ואושיעם משרתי המקדש היו משוררים בכלי שיר ,כדי
ואפדם מעונותיהם. להמשיך הרצון למעלה לפני ה' מהקרבת
הקרבנות ,על ידי שהם פעלו שתהיה העבודה
אך איתא בגמרא (ר"ה כ"ו ).כל השופרות כשרים
בשמחה.
חוץ משל פרה .וביארו המפרשים בטעם הדבר,
כי הפרה מעוררת קטרוג עלינו ,פני שהיא ומאידך גיסא ,יש קול המביא לידי עצבות וחרדה,
מזכירה את חטא העגל ,ואין משתמשים בראש וזהו קול השופר ,כדכתיב (עמוס ג ,ו) "אם
השנה אלא בדברים שיש בכוחם לעורר סנגוריה יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" ,וכן מצינו
קודש ראש השנה אמרי יד
ולא נפגם" ,בכסה ליום חגנו" ,שעל ידי קול זה וזכות .ולכאורה לפי זה יש להקשות למה מצוה מן
יוכלו להתכסות בפני המקטריגים .והפסוק המובחר לתקוע בקרן של איל דייקא ,ואין לוקחים
ממשיך "כי חוק לישראל הוא" ,דהיינו שהקב"ה קרנות של בעלי חיים אחרים.
נתן חוק זה לבני ישראל ,בעת "משפט לאלקי
ואפ"ל בהקדם דברי דו"ז הרה"ק רבי ישראל
יעקב" ,כדי שהמסטינים לא ימצאו מקום לקטרג
מטשורטקוב זיע"א ,לבאר טעם מצות
עליהם בשעת משפטם.
תקיעת שופר ,על פי המסופר על הרה"ק
וענין זה דומה לטבע של האיל ,שהרי כאשר מסטרעליסק זיע"א ,שהיה מתפלל בראש השנה
האיילה מסתובבת ביער עם ולדה ,והם בקול צרוד ,ולא התפלל בקולו הטבעי כפי שהיה
נעשים רעבים ,והאם צריכה לדאוג למזונו של רגיל לדבר תמיד ,וגם הרגיל את תלמידיו
בנה ,היא משאירה אותו לבד ,ונכנסת עמוק אל שיתפללו באופן כזה .וטעמו ונימוקו עמו ,כי אין
תוך היער לחפש אוכל ,ולפעמים עוברת חיה לבוא לפני המלך באותו קול שבו מדברים דברי
טורפת המבחינה באייל הצעיר ורוצה לטרוף חולין.
אותו ,והאייל הקטן מתחיל לנוס על נפשו ,אך אם
ובזה ביאר טעם מצות תקיעת שופר ,שאם נבוא
החיה הטורפת רודפת אחריו ותופסת אותו ,מיד
ביום המשפט בראש השנה ,להתפלל לפני
בוקעת זעקה מפיו ,ואין מי שמכיר את קולו
הקב"ה שיוציא לאור משפטינו ,באותו הקול אשר
מלבד אמו ,והיא ממהרת לרוץ ולהצילו מרודפיו.
משתמשים בו כל השנה ,הרי יתעורר המקטרג
ומזה הטעם אנו תוקעים בקרן של איל דוקא, לומר לפני הקב"ה ,הלא בכח הדיבור שבו
מפני שאנו מתקרבים ליום הדין והמשפט, מתפללים לפניך עתה ,השתמשו בכל השנה
שבו יתייצבו מסטינים רבים ,המבקשים לקטרג לדברים בטלים ,וגם שוחחו דיבורים אסורים,
עלינו בכל מיני אופנים ,לכן אנו משמיעים את ולפיכך הקב"ה ברוב טובו וחסדו ציוה את ישראל
קול השופר ,וכאשר האמא דא שכינתא עליונה שיתפללו לפניו ביום הדין בדבר חדש שלא
שומעת קול זה ,מיד מבינה שזה קול הבוקע השתמשו בו כל השנה ,והוא קול השופר ,ובזה
מבניה ,ואנו מעוררים עלינו רחמים שמים, יסתם פיות המקטריגים.
ובזכות זה הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא
ומפרש בזה כוונת הכתוב "תקעו בחודש שופר",
רחמים.
דהנה תיבת 'בחודש' פירושו מלשון 'חדש',
וזהו ביאור כוונת המדרש "אשרי העם שיודעין דהיינו שציוה הקב"ה לבני ישראל שיתקעו לפניו
לפתות את בוראם בתרועה" ,דבמה שאנו בקול השופר ,שהוא דבר שעדיין לא נשתמשו בו
טו קודש ראש השנה אמרי
ובענין מצות תקיעת שופר כתב הרמב"ם ז"ל באים בקול השופר ,הקב"ה מאזין לקולנו ,וממהר
(הלכות תשובה פ"ג ה"ד) אע"פ שתקיעת שופר לבוא לעזרתנו ,להציל אותנו מן הקמים עלינו,
בראש השנה גזירת הכתוב ,רמז יש בו ,כלומר שלא יוכלו להרע לנו.
עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו
*
מתרדמתכם ,וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה
וזכרו בוראכם ,אלו השוכחים את האמת בהבלי תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו ,כי חק
הזמן ,ושוגים כל שנתם בהבל וריק ,אשר לא יועיל לישראל הוא משפט לאלקי יעקב (תהלים פא,
ולא יציל ,הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ד-ה) .דרשו חז"ל (ראש השנה ח' ).איזהו חג שהחודש
ומעלליכם ,ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה מתכסה בו ,הוי אומר זה ראש השנה.
ומחשבתו אשר לא טובה.
וביותר ביאור איתא בזוה"ק (פ' שופטים רע"ה).
ואא"ז מרן אדמו"ר הכנסת מרדכי זיע"א ביאר "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו",
פסוק זה ,בהקדם לבאר נוסח התפילה" ,כי מהו 'בכסה' ,ביום שהלבנה מתכסה ,ומדוע
אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה" .וצריך מתכסית ,משום שכאשר מגיע ראש השנה ,מגיע
להבין כפל הלשון. סמא"ל לפני הקב"ה לתבוע דין את בניו ,והקב"ה
אומר לו לך והבא עדים ,והוא מביא את השמש
וביאר שברכה זו היא בדרך תפילה ובקשה לפני
להעיד ,ואז הולך להביא הלבנה והיא מתכסה.
הקב"ה לקרב את הגאולה השלימה ,ולזה
שהרי צריך שני עדים ,כדכתיב (דברים יט ,טו) "לא
אומרים "כי אתה שומע קול שופר" ,שעתה בזמן
יקום עד אחד באיש לכל עון וגו' על פי שני עדים
הזה ,אנו תוקעים בשופר ,והקב"ה שומע
או על פי שלשה עדים יקום דבר ,וכיון שהלבנה
לתקיעותינו ,ובקשתנו היא שנזכה כבר לגאולה
מתכסה שוב ליכא שני עדים.
השלמה ,כאשר הקב"ה יתקע בשופר גדול
לחירותנו" ,ומאזין תרועה" ,שאז אנחנו נקשיב ובסידור רבי קאפיל ביאר ,כי ראש השנה הוא
ונשמע את קול שופרו של מלך המשיח. החג היחיד בכל השנה שחל בראש חודש,
שאז הלבנה מכוסה מפני שהיא בתחילת
ובזה פירש מאמר הכתוב "תקעו בחודש שופר
התחדשותה ,וזהו הרמז "תקעו 'בחודש' שופר",
וגו' ,כי חוק לישראל הוא" ,היינו שעכשיו הוא
דהיינו בתחילת החודש' ,בכסה ליום חגנו' ,שאז
חוק לישראל ,שהם יתקעו בשופר ,והקב"ה שומע
הלבנה עדיין מכוסה.
לקול תקיעותינו ,אבל לעתיד לבוא "משפט
קודש ראש השנה אמרי טז
כתיקונה ,כבר נזכה לשמוע קול התרועה של לאלוקי יעקב" ,שאז הקב"ה יתקע בשופר ,ואנו
שופרו של מלך המשיח ,ויתקיים בנו "תקע נשמע קול השופר.
בשופר גדול לחרותינו" במהרה בימינו אמן כן
והקב"ה יעזור שבזכות קיום מצות תקיעת שופר
יהי רצון.
אחר הבדלה מוצאי יו"ט ראש השנה ה'תשפ"ו
צימעס ,צו בלאזט מען שופר .וב"ה שזכינו בשנה פו"א :חסידים קדמונים אמרו מה היה החילוק
זו שהתפילות והתקיעות הלכו כשורה בבחינה בין התקיעות של אא"ז מרן סבא קדישא
הנ"ל ,ובודאי אין זאת רק בזכות שבקשנו מחילה מרוז'ין זיע"א לבין התקיעות של הרה"ק
סליחה וכפרה ,והמליצו טוב על כלל ישראל ,וראו מבארדיטשוב זיע"א ,כי השטן ראה במשך כל
רק טוב אצל אחרים. חודש אלול ההכנה הגדולה שעשה הרה"ק
מבארדיטשוב ,ועל כן הכניס את עצמו בתוך
אבל תשובה אמיתית אינה כשעושה תשובה רק
השופר ,והפריע שלא יוכל לתקוע כראוי ,אבל
בראש השנה ,בזמן שכל אחד רוצה להחתם
אצל הס"ק שהכל היה באתכסיא ,ולא השיג
בספרן של צדיקים גמורים" ,ער וויל זיך
עבודתו הגדולה בעת התקיעות ,על כן לא הכניס
מיטכאפן מיטן גארטל" ,אלא עיקר התשובה
את עצמו בעובי הקורה להפריע בעדו ,וכך
הוא ,שיקבל על עצמו קבלות טובות מכאן ולהבא,
התחכם הס"ק על יצר הרע כדי שיוכל לתקוע
וכבר בימי עשי"ת יכירו עליו שינוי לטובה ,הן
בשופר כראוי.
בהתנהגותו הכללית ,והן בתורה ובתפילה ,שאז
ניכר למפרע שהתשובה שעשה בראש השנה ובענין זה ידוע שזקני החסידים אמרו בלשון זה,
היתה אמיתית ונכונה. "מען האט נישט געוויסט צו בלאזט מען
