gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמרי קודש סאדיגורה · Imrei Kodesh Sadigere — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: אמרי קודש סאדיגורה · Imrei Kodesh Sadigere

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

אמרי קודש סאדיגורה · Imrei Kodesh Sadigere — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫סליחות במוצאי מנוחה ה'תשפ"ו‬ ‫פרשת נצבים וילך ה'תשפ"ו‬ ‫ראש השנה ה'תשפ"ו‬ ‫©‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫מכון כרם ישראל‬ ‫סאדיגורה‬ ‫להנצחות ולקבלת הגליון‬ ‫‪machon@sadigura.org‬‬ ‫א‬ ‫קודש‬ ‫סליחות‬ ‫אמרי‬ ‫סליחות‬ ‫קודם סליחות במוצאי מנוחה ה'תשפ"ו‬ ‫אותנו בתשובה‪ ,‬אבל "לך ה' הצדקה"‪ ,‬שהקב"ה‬ ‫פו"א‪ :‬הנה מנהג ישראל לומר סליחות במוצאי‬ ‫ברוב חסדו וטובו לבל ידח ממנו נדח‪ ,‬חותר‬ ‫שבת קודש‪ ,‬כמו שאומרים בנוסח הסליחות‬ ‫חתירה תחת כסא הכבוד ומקבל את השבים אליו‬ ‫"במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה"‪ ,‬ולפיכך שבת זו‬ ‫בתשובה שלימה‪ ,‬אך "ולנו בושת הפנים"‪ ,‬במה‬ ‫נקראת "שבת סליחות"‪ .‬והענין בזה‪ ,‬דהנה אנו‬ ‫שאין אנו עושים את חובתינו הנדרש מאתנו‪,‬‬ ‫אומרים בסליחות "באיזו פנים נשפוך שיח"‪,‬‬ ‫להכין כראוי את נפשינו‪ ,‬ולשוב אליו בתשובה‬ ‫דהיינו באיזה פנים אנו מתייצבים לפני הקב"ה‬ ‫שלימה מעומק לבבינו‪.‬‬ ‫לבקש מחילה וסליחה‪ ,‬ולהעתיר בתפילה שהשנה‬ ‫הבאה לקראתינו תהיה לטובה ולברכה‪ .‬אולם‬ ‫אבל אנו ממשיכים ואומרים‪" ,‬לא בחסד ולא‬ ‫איתא במדרש (ב"ר יא‪ ,‬ב) שאינו דומה מאור פניו‬ ‫במעשים באנו לפניך‪ ,‬כדלים וכרשים דפקנו‬ ‫של אדם בימות החול למאור פניו בשבת קודש‪,‬‬ ‫דלתיך‪ ,‬רחום וחנון‪ ,‬נא אל תשיבנו ריקם‬ ‫ועל כן אנו דייקא במוצאי מנוחה מקדימים‬ ‫מלפניך"‪ .‬ויש להתבונן מהו הביאור בזה‪.‬‬ ‫באמירת הסליחות לשפוך שיח לפני אבינו‬ ‫שבשמים‪ ,‬בכח המאור פנים שנמשך עלינו בכח‬ ‫ונראה לבאר על פי המסופר בקהל חסידים‪,‬‬ ‫קדושת יום שבת קודש‪.‬‬ ‫שהנגיד המפורסם רבי יעקב יוסף הלפרין‬ ‫ז"ל מעיר בארדיטשוב‪ ,‬מחותנו של אא"ז מרן סבא‬ ‫עוד יש לבאר הטעם שאנו מתחילים באמירת‬ ‫קדישא מרוזי'ן זיע"א‪ ,‬שהיה מפורסם כבעל‬ ‫סליחות תיכף במוצאי שבת‪ ,‬שהרי ידוע‬ ‫צדקה ובעל חסד גדול‪ ,‬באחד הימים נתהפך עליו‬ ‫שבשבת האחרונה של השנה‪ ,‬מתקנים את כל‬ ‫הגלגל‪ ,‬ואיבד במסחר רע את רוב רכושו‪ ,‬ונסע‬ ‫השבתות של השנה כולה‪ ,‬ולכן אחרי שכל שבתות‬ ‫למחותנו הסבא קדישא וסיפר לפניו את צרתו‪,‬‬ ‫השנה כבר באו לתיקונם‪ ,‬אזי הזמן מוכשר וראוי‬ ‫וביקש ממנו את ברכתו‪.‬‬ ‫לומר סליחות ותחנונים‪.‬‬ ‫וסיפר לו הסבא קדישא מעשה שהיה באיש אחד‬ ‫והנה אומרים אנו בנוסח הסליחות‪" ,‬לך ה'‬ ‫גביר גדול שאבד את כל רכושו‪ ,‬עד שהיה‬ ‫הצדקה ולנו בושת הפנים"‪ ,‬והפירוש הוא‪,‬‬ ‫צריך להיות מחזר על הפתחים‪ ,‬ובאחד הימים‬ ‫שהרי אנו חטאינו ומרדנו לפני הקב"ה‪,‬‬ ‫שמע על אחד מאנשיו הקרובים שעבדו אצלו‬ ‫והמקטריגים עומדים ומסטינים עלינו שלא יקבל‬ ‫קודש‬ ‫סליחות‬ ‫אמרי‬ ‫ב‬ ‫עצמי שוב על רגלי‪ ,‬אך עתה כשלקחו ממני הכל‪,‬‬ ‫בשנים קדמוניות‪ ,‬שהאיר לו ה' פניו והצליח מאד‬ ‫כבר איני צריך ממך מאומה‪ ,‬איני זקוק להלוואה‪,‬‬ ‫בנכסיו‪ ,‬ושלח מכתב לאותו ידיד כי ברצונו לבוא‬ ‫"מאין יבוא עזרי"‪ ,‬אני מאמין באמונה שלימה‪,‬‬ ‫אליו‪ ,‬ולא פירש את סיבת בואו‪ ,‬הידיד השיב לו כי‬ ‫שכיון שכבר הגעתי עד לשפלות המצב שאין‬ ‫בוודאי ישמח מאוד לפגשו‪ ,‬והזמינו לשבות אצלו‬ ‫למטה ממנו‪ ,‬מכיון שאין בידי כלום אפילו בגד‬ ‫בשבת קודש‪ ,‬ויצא לדרכו‪.‬‬ ‫ללבוש על גופי‪ ,‬הרי בודאי עתה תבוא הישועה‬ ‫מאליה‪ .‬ובעובדא זו חיזק הסבא קדישא את‬ ‫ואכן הגיע לאותה עיר בליל יום חמישי‪ ,‬בערב‬ ‫מחותנו‪ ,‬שבודאי יעזרהו הקב"ה ויחלצהו מדחקו‪,‬‬ ‫שבת שאל את ידידו קודם זמן כניסת השבת‬ ‫וכן היה‪.‬‬ ‫היכן נמצא המקוה בעיר‪ ,‬והשיב לו הידיד כי‬ ‫מחוץ לעיר סמוך ליער יש צריף ושם המקוה‪,‬‬ ‫ויש לנו להתבונן בזה‪ ,‬שהרי האדם נברא בלי‬ ‫בעת שנכנס לטבול במקוה‪ ,‬בא גנב ונטל את כל‬ ‫בגדים לגופו ובלי פרוטה לנפשו‪ ,‬וכלום אין‬ ‫בגדיו‪ ,‬וכשיצא לא מצא אותם‪ ,‬ולא היה יכול ללכת‬ ‫בידו‪ ,‬ונמצא שכל מה שאוסף במשך השנים בגדים‬ ‫להתפלל‪.‬‬ ‫וממון אין זה רק בתורת פקדון מאת הקב"ה‪,‬‬ ‫ואינו רק כשומר על הפקדון‪ ,‬וכשהאדם משיג‬ ‫וידידו הלך לבית הכנסת‪ ,‬ותמה מאוד במשך כל‬ ‫דבר זה‪ ,‬אזי כשנלקח מאתו כל רכושו וממונו‪,‬‬ ‫זמן התפילה שלא ראה את אורחו‪ ,‬וחשב‬ ‫אינו מתעצב כלל אל לבו‪ ,‬ואדרבה מתחזק בקרבו‬ ‫בלבו איך יתכן הדבר הזה‪ ,‬הרי אין אלא בית‬ ‫בידיעה זו שהקב"ה חזר ולקח את פקדונו‪ ,‬ובודאי‬ ‫מדרש אחד בעיירה‪ ,‬ואז נזכר בבקשת האורח‬ ‫הנאמן בפקדונו יחזירנו לו כרצונו‪.‬‬ ‫ללכת למקוה‪ ,‬ותיכף יצא אל מחוץ לעיר אל אותו‬ ‫צריף‪ ,‬וכבר מרחוק שמע קול יהודי מזמר לעצמו‪,‬‬ ‫ובזה יבואר תחינתנו ובקשתינו‪" ,‬לך ה' הצדקה‬ ‫וכשהתקרב הכיר שזהו קול ידידו‪ ,‬וכשפתח את‬ ‫ולנו בושת הפנים"‪ ,‬כלומר שאנו מבינים את‬ ‫דלת המקוה‪ ,‬ראהו מרקד בלי בגדים‪ ,‬ושאלו מה‬ ‫מצבינו הנבזה‪ ,‬ובושה וחרפה תכסה את פנינו‬ ‫אירע לכם‪ ,‬שמא נשתבשה דעתכם ח"ו‪.‬‬ ‫להתקרב ולבוא לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה‪,‬‬ ‫"לא בחסד לא במעשים באנו לפניך"‪ ,‬שבאמת אנו‬ ‫השיב לו האורח‪ ,‬לא‪ ,‬לדאבון לב נגנבו כל בגדי‪,‬‬ ‫ערומים ממצוות ומעשים טובים‪ ,‬בלי שום זכיות‪,‬‬ ‫ולא יכולתי ללכת לבית הכנסת‪ ,‬אך "טוב‬ ‫מחמת שעבודתינו בשנה החולפת לא היתה‬ ‫להודות לה' ולזמר לשמך עליון"‪ ,‬כעת אומר לך‬ ‫כדבעי‪ ,‬והאיך יכולים אנו לבקש מהקב"ה שיקבל‬ ‫סיבת ביאתי לכאן לפגוש אותך‪ ,‬רציתי לדבר עמך‬ ‫אותנו בתשובה‪.‬‬ ‫לאחר השבת שתתן לי הלוואה כדי שאוכל להעמיד‬ ‫ג‬ ‫קודש‬ ‫סליחות‬ ‫אמרי‬ ‫והגוף שלך‪ ,‬ה' עשה למען שמך"‪ ,‬שאנו מבקשים‬ ‫אך "כדלים וכרשים דפקנו דלתיך"‪ ,‬הכוונה כמו‬ ‫מאת הקב"ה‪ ,‬הרי הנשמה שבקרבנו שלך היא‪,‬‬ ‫שאומרים בתפילת השחר‪" ,‬אלקי נשמה שנתת‬ ‫שהיא חצובה מתחת כסא כבודך‪ ,‬וגם הגוף הרי‬ ‫בי טהורה היא‪ ,‬אתה בראתה אתה יצרתה אתה‬ ‫הוא מעשה ידיך‪ ,‬ואם כן "חוסה על עמלך"‪ ,‬שלא‬ ‫נפחתה בי" וכו'‪ ,‬אתה נתת לנו את הנשמה‪,‬‬ ‫יאבד ח"ו‪ ,‬ואף על פי שאנו ערומים ועריה מן‬ ‫והכנסת אותה בתוך גוף‪ ,‬ובראת אותנו בלי‬ ‫המצוות והמעשים טובים‪ ,‬מכל מקום אנו‬ ‫מלבושים על הגוף‪ ,‬שזה גם מרמז על מצוות‬ ‫מבקשים "ה' עשה למען שמך"‪ ,‬שיתן לנו שוב‬ ‫ומעשים טובים שהם הלבוש של הנשמה‪ ,‬כמו כן‬ ‫התחלה חדשה‪ ,‬ועוד הזדמנות להתחיל מחדש‪,‬‬ ‫בקשתינו שטוחה מאת הקב"ה‪ ,‬שאפילו שאנחנו‬ ‫בכח קבלה טובה לעסוק בתשובה שלימה ובמצוות‬ ‫עכשיו כתינוק שנולד דמי‪ ,‬בלי תורה ומצוות‬ ‫ומעשים טובים‪.‬‬ ‫וזכיות‪" ,‬נא אל תשיבנו ריקם מלפניך"‪ ,‬אל תשלח‬ ‫אותנו בידים ריקניות‪ ,‬אלא אדרבה שנזכה‬ ‫ואנו חוזרים ומבקשים‪" ,‬אתאנו על שמך‪ ,‬ה' עשה‬ ‫להתחלה חדשה‪ ,‬ובודאי תקבל תפילתינו "כי אתה‬ ‫למען שמך‪ ,‬בעבור כבוד שמך‪ ,‬כי קל חנון‬ ‫שומע תפילה"‪.‬‬ ‫ורחום שמך"‪ ,‬דאפילו שאין אנו ראויים ח"ו‪ ,‬מכל‬ ‫מקום הלא אמרת בתורתך (שמות לג‪ ,‬יט) "וחנותי‬ ‫והכוונה הוא‪ ,‬אף שעד עתה אולי לא שבנו‬ ‫את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם"‪ ,‬ועל כן‬ ‫בתשובה כראוי‪ ,‬ואולי לא עשינו כהוגן‬ ‫"למען שמך ה' וסלחת לעווננו כי רב הוא"‪ ,‬ואף‬ ‫מצוות ומעשים טובים‪ ,‬מכל מקום בשבוע‬ ‫שבעוונותינו אין לנו בגדים דהיינו מצוות ומעשים‬ ‫האחרון של השנה החולפת‪ ,‬שהוא בבחינת יום‬ ‫טובים‪ ,‬אבל על ידי התשובה תפלה וצדקה שאנו‬ ‫לשנה‪ ,‬שבכל יום מתקנים את כל הימים שכנגדה‪,‬‬ ‫עושים באלו הימים‪ ,‬תתקבל תפלתינו לפניך‬ ‫כגון יום ראשון הוא כנגד כל ימי ראשון שבכל‬ ‫ברחמים‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬וכן הלאה‪ ,‬ואם כן יש לנו תקוה טובה‬ ‫להתחלה חדשה‪ ,‬שהרי בשבוע הבא לקראתינו‬ ‫(פ' נצבים‪ ,‬ועוד)‬‫והנה בתולדות יעקב יוסף‬ ‫יכולים אנו לשוב בתשובה‪ ,‬ולקבל על עצמנו מחדש‬ ‫מביא מה ששמע מרבו הבעש"ט הק' זיע"א‬ ‫ללבוש "כתונת פסים" של מצוות ומעשים טובים‪,‬‬ ‫לפרש הכתוב (תהלים קב‪ ,‬א) "תפלה לעני כי יעטוף‬ ‫כדי שנוכל לבוא לקראת ראש השנה בכסות נקייה‬ ‫ולפני ה' ישפוך שיחו"‪ ,‬במשל למלך גדול‪ ,‬שהכריז‬ ‫בסיעתא דשמיא‪.‬‬ ‫שכל מי שצריך לאיזה דבר‪ ,‬יבוא ויבקש מאת‬ ‫המלך‪ ,‬וינתן לו בקשתו‪ ,‬וכל אחד ואחד בא וביקש‬ ‫ולפי זה נוכל להבין מאמרינו בסליחות‪" ,‬הנשמה‬ ‫את מחסורו‪ ,‬זה ביקש כסף וזהב‪ ,‬וזה ביקש‬ ‫לך והגוף פעלך חוסה על עמלך‪ ,‬הנשמה לך‬ ‫קודש‬ ‫סליחות‬ ‫אמרי‬ ‫ד‬ ‫יעטוף ולפני ה' ישפך שיחו"‪ ,‬שבעת שאנו‬ ‫שררה‪ ,‬והיה ביניהם איש אחד משכיל שביקש‬ ‫מתפללים שלש פעמים ביום‪ ,‬יהיה בבחינת‬ ‫מאת המלך‪ ,‬שימצא חן בעיניו לדבר עם המלך‬ ‫"ולבקר בהיכלו"‪ ,‬כי שער ופתח ארמון המלוכה‬ ‫בכל יום שלשה פעמים‪ ,‬ויטב הדבר בעיני המלך‪,‬‬ ‫יהיה פתוח לפנינו‪ ,‬כדי שתתקבל תפלתינו‬ ‫בראותו שהוא איש משכיל ונבון‪ ,‬שחשוב בעיניו‬ ‫ברחמים וברצון לפני אדון כל‪.‬‬ ‫לדבר עם המלך יותר מזהב ומפז‪ ,‬ולזה צוה‬ ‫שכאשר ילך אל חדרי המלך פנימה לדבר עמו‪,‬‬ ‫וכמסופר על זקני הרה"ק רבי פנחס מקוריץ‬ ‫יוכל לעבור דרך כל אוצרות בית המלך‪ ,‬ויטול מה‬ ‫זיע"א שניגש לפני העמוד לומר סליחות‪,‬‬ ‫שירצה באין מוחה‪ .‬וזה שאמר דוד המלך "תפילה‬ ‫וכשהגיע לתפילת "עננו"‪ ,‬פנה אל הציבור ואמר‪,‬‬ ‫לעני" שיוכל לדבר עם המלך שנקרא "עני"‪ ,‬שהרי‬ ‫משל למלך שהיה יוצא אל בני המדינה פעם אחת‬ ‫המלך אין עמו דבר‪ ,‬רק הכל ביד הממונים על‬ ‫בשנה‪ ,‬כדי לשמוע את הבקשות של העם‪ ,‬והיות‬ ‫אוצרות המלך‪" ,‬כי יעטוף" היינו שנתעטף‬ ‫שהבקשות היו מרובים למאוד‪ ,‬עד שהם לא יכלו‬ ‫בשאלה זה כל אוצרות המלך‪ ,‬שעל ידי שזוכה לבוא‬ ‫לפורטם אחת לאחת‪ ,‬לכן התאספו כל בני‬ ‫לפני המלך ג' פעמים ביום‪ ,‬אזי כל אוצרות המלך‬ ‫המדינה‪ ,‬וצעקו יחד בקול אחד המלך עננו‪ ,‬המלך‬ ‫פתוחים לפניו‪ ,‬וכל זה מחמת שבוא ביקש "ולפני‬ ‫עננו‪.‬‬ ‫ה' ישפוך שיחו"‪ ,‬היינו שידבר עם המלך בעצמו‪,‬‬ ‫ובתוך בקשה זו נתעטף ונכלל כל הבקשות כולם‪.‬‬ ‫וכמו כן לענינינו‪ ,‬אנו יודעים עד כמה מרובות הן‬ ‫בקשותינו‪ ,‬אך מלך מלכי המלכים מאזין‬ ‫ובזה מובן מה שאנו מבקשים בכל יום בחודש‬ ‫ושומע לתפלתינו‪ ,‬ועיקר הדבר הוא שרחמנא‬ ‫אלול עד אחר שמיני עצרת‪" ,‬שבתי בבית ה'‬ ‫ליבא בעי‪ ,‬הקב"ה מבקש שנבוא לפניו בלב נשבר‬ ‫כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו" (תהלים‬ ‫ונדכה‪ ,‬ואז אלקים לא תבזה‪ ,‬שהקב"ה יקבל את‬ ‫כז‪ ,‬ד)‪ ,‬ויש להבין מה בקשתינו בזה‪ .‬וביאור הענין‬ ‫כל תפלותינו ובקשותינו‪ ,‬ונזכה לכתיבה וחתימה‬ ‫הוא‪ ,‬שאנו מבקשים "שבתי בבית ה' כל ימי חיי‬ ‫טובה‪ ,‬לשנה טובה ומבורכת‪ ,‬לשנת גאולה‬ ‫לחזות בנועם ה'"‪ ,‬שיהיה לנו שכל ודעת בעת‬ ‫וישועה‪ ,‬ונזכה לקבל פני גואל צדק במהרה בימינו‬ ‫תפילתינו‪ ,‬שלא לבקש על טובת עצמינו‪ ,‬אלא‬ ‫אמן‪.‬‬ ‫שנזכה תמיד לעמוד לפניו בבחינת "תפלה לעני כי‬ ‫ה‬ ‫קודש‬ ‫נצבים וילך‬ ‫אמרי‬ ‫נצבים וילך‬ ‫רעוא דרעוין פרשת נצבים וילך ה'תשפ"ו‬ ‫מלמד שכפה עליהם הר כגיגית‪ ,‬ואמר להם אם‬ ‫פו"א‪ :‬אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם‬ ‫אתם מקבלים התורה מוטב‪ ,‬ואם לאו שם תהא‬ ‫(כט‪ ,‬ט)‪ .‬פירש"י מלמד שכינסם משה לפני‬ ‫קבורתכם‪ .‬וגם שבני ישראל יכולים לטעון‬ ‫הקב"ה ביום מותו להכניסם "בברית"‪ .‬וכן מצינו‬ ‫שהברית הראשון היה באונס והכרח‪ ,‬מחמת שהיו‬ ‫בהמשך הכתובים (שם יא) "לעברך בברית ה'‬ ‫במדבר הגדול‪ ,‬מקום נחש שרף ועקרב וצמאון‬ ‫אלקיך ובאלתו אשר ה' אלקיך כורת עמך היום"‪,‬‬ ‫אשר אין מים‪ ,‬ולזה הוכרחו לקבל את התורה‪ .‬לכן‬ ‫ואחר כך כתיב (שם יג) "ולא אתכם לבדכם אנכי‬ ‫ציוה הקב"ה למשה רבינו‪ ,‬שעכשיו בבואם אל ארץ‬ ‫כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת"‪.‬‬ ‫נושבת חוץ למדבר‪ ,‬בערבות מואב אשר בארץ‬ ‫מואב‪ ,‬לכרות עמם ברית חדשה לקיים מה‬ ‫ובענין זה איתא בגמרא (שבועות כ"ט‪ ).‬וכן מצינו‬ ‫שקיבלו כבר‪ ,‬כדי שעתה יהיה הקבלה מצד‬ ‫כשהשביע משה את ישראל‪ ,‬אמר להן‪ ,‬דעו‬ ‫הבחירה ולא מצד ההכרח‪.‬‬ ‫שלא על דעתכם אני משביע אתכם‪ ,‬אלא על דעת‬ ‫המקום ועל דעתי‪ ,‬והקשו בתוס' (ד"ה כשהשביע)‬ ‫ובספר אפריון ביאר באופן אחר ענין השבועה‬ ‫קצת קשה מה היתה מועלת השבועה‪ ,‬כמו שהיה‬ ‫החדשה‪ ,‬דהנה הקשה באפיקי יהודה (דרוש‬ ‫ירא שיעבדו עבודת כוכבים‪ ,‬כמו כן היה לירא פן‬ ‫י"א הערה ד') בענין קבלת התורה שהיתה בכפיה‪,‬‬ ‫יעברו השבועה‪.‬‬ ‫ואם כן שמא יאמרו בני ישראל אנוסים היינו‬ ‫ואינם צריכים לקיים את התורה‪ .‬ומבאר לפי דברי‬ ‫ולכאורה קשה בזה‪ ,‬הלא בני ישראל כבר קיבלו‬ ‫הרמב"ם (הל' גירושין ב‪ ,‬כ) בענין גט מעושה‪ ,‬וכן‬ ‫את התורה במעמד הר סיני‪ ,‬כשפתחו‬ ‫בענין הקרבת קרבן‪ ,‬דכתיב (ויקרא א‪ ,‬ג) "יקריב‬ ‫ואמרו "נעשה ונשמע"‪ ,‬וגם על ידי שהקב"ה כפה‬ ‫אותו לרצונו לפני ה'"‪ ,‬ואמרו חז"ל (ערכין כ"א‪).‬‬ ‫עליהם את ההר כגיגית (שבת פ"ח‪ ,).‬ואם כן למה‬ ‫שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני‪ .‬ויש להבין מה‬ ‫הוצרכו עתה לברית ושבועה חדשה על ידי משה‬ ‫מועלת אמירת "רוצה אני" כשהיא באה על ידי‬ ‫רבינו‪.‬‬ ‫כפיה‪.‬‬ ‫והאברבנאל (פ' כי תבוא) ביאר טעם הדבר‪ ,‬לפי‬ ‫וביאר הרמב"ם כי נפש הישראלי רוצה בעצמותה‬ ‫שהברית הראשונה אשר כרת אתם‬ ‫לעשות רצון הבורא ית' ולקיים כח המצוות‪,‬‬ ‫בחורב היתה בבחינת כפיה‪ ,‬כמו שדרשו חז"ל (שם)‬ ‫אלא השאור שבעיסה הוא המעכב את האדם‬ ‫על הפסוק (שמות יט‪ ,‬יז) "ויתיצבו בתחתית ההר"‪,‬‬ ‫קודש‬ ‫נצבים וילך‬ ‫אמרי‬ ‫ו‬ ‫שאמרתם נעשה ונשמע בהר סיני‪ ,‬ואף שהיה‬ ‫לקיים רצון ה'‪ ,‬ועל ידי שמכין אותו נחלש כח‬ ‫באונס על ידי כפיית ההר‪ ,‬אבל כיון שנשמתכם‬ ‫יצרו‪ ,‬ונתגלה רצונו הטוב‪ ,‬וממילא נמצא שמקיים‬ ‫באה ממקור טהרה אין זה נחשב לאונס‪ .‬אך "פן‬ ‫המצוה ברצון גמור ולא לאונס‪ .‬ומזה מובן ענין‬ ‫יש בכם שורש פורה ראש ולענה"‪ ,‬היינו שתאמרו‬ ‫כפיית ההר כגיגית‪ ,‬שהכפיה הועילה לעורר רצון‬ ‫שהשורש שלכם הוא ראש ולענה‪ ,‬מחמת שהייתם‬ ‫הפנימי של כל אחד ואחד‪ ,‬כי הנשמה היא חלק‬ ‫שקועים בגילולי מצרים ונשתרשו עד למאוד‬ ‫אלוקי ממעל‪ ,‬וממקור הטהרה חוצבה‪ ,‬ומצד‬ ‫בטומאתם‪ ,‬ולא הסכימו לקבל את התורה‪ ,‬ולא‬ ‫היותנו בני אברהם יצחק ויעקב משתוקקים אנו‬ ‫אמרו נעשה ונשמע בלב שלם‪ ,‬ואם כן הכפיה‬ ‫לעשות מצוות ומעשים טובים‪ ,‬אלא זוהמת מצרים‬ ‫נחשבת כאונס‪ .‬לכן אני נצרך להשביע אתכם‬ ‫שבה נשתקעו היא שעיכבה בעדינו‪ ,‬ולאחר‬ ‫מחדש‪ ,‬ולעברכם בברית השבועה‪ ,‬ומעתה לא‬ ‫הכפיה נחשב הדבר לרצון גמור‪.‬‬ ‫תועיל לכם טענה כזו‪ ,‬אלא אתם מחוייבים לקיים‬ ‫את התורה והמצוות‪.‬‬ ‫והנה אמרו בגמרא (ב"ב מ"ז‪ ):‬לענין מקח וממכר‪,‬‬ ‫תליוהו וזבין זביניה זביני‪ ,‬משום דאגב אונסא‬ ‫והנה אנו עומדים בשבת קודש שלפני ראש השנה‪,‬‬ ‫דזוזי גמר ומקני‪ .‬ולפי זה קשה במה שאמרו‬ ‫אשר מיניה מתברכים כל ששת ימי המעשה‪,‬‬ ‫בגמרא (שבת שם) שיש לבני ישראל טענת מודעא‬ ‫וממנה נשפעים כל ההשפעות טובות לכל ימות‬ ‫מחמת שקיבלו התורה בכפיה‪ ,‬דלכאורה אין זה‬ ‫השבוע‪ ,‬וכמו שכתבו בספה"ק דכשם שיש שבת‬ ‫טענה נכונה‪ ,‬שהרי מקבלים שכר המצוות‪,‬‬ ‫הגדול לפני פסח‪ ,‬כך היא השבת שלפני ראש‬ ‫ואמרינן דאגב אונסא וזוזי גמר ומקני‪ .‬ותירץ‬ ‫השנה‪ .‬ובוודאי כל אחד רוצה בסייעתא דשמיא‬ ‫בבית אפרים (בפתיחה) שהרי הקב"ה בוחן כליות‬ ‫לשוב בתשובה מצד שורש נשמתו‪ ,‬אלא שהנפש‬ ‫ולב‪ ,‬ויודע אם הרצון הוא בשלימות אם לאו‪ ,‬ועל‬ ‫הגשמית מושכת אותו לדברים אחרים‪ ,‬ומונעת‬ ‫פי זה יש לומר‪ ,‬דאף דכלפי עלמא נחשב קנין‬ ‫ומעכבת אותו מתשובה שלימה‪ ,‬אמנם הכתוב‬ ‫גמור במה שאמרו נעשה ונשמע‪ ,‬מכל מקום‬ ‫אומר "אתם נצבים היום"‪ ,‬ואיתא בזוה"ק (פ' פנחס‬ ‫כלפי שמיא גלוי וידוע שלא היה הדבר בשלימות‬ ‫רל"א‪ ).‬דתיבת "היום" קאי על יום ראש השנה‪ ,‬כי‬ ‫הלב מחמת האונס‪.‬‬ ‫ביום ראש השנה זוכה כל אחד להתגבר על הנפש‬ ‫הגשמית ומתעורר לתשובה‪.‬‬ ‫וזהו שאמר משה רבינו לבני ישראל‪ ,‬כשבא לכרות‬ ‫את הברית והשבועה השניה עם כלל ישראל‪,‬‬ ‫*‬ ‫וכך אמר להם‪ ,‬באמת אין צריך להשביע אתכם‪,‬‬ ‫שהרי כבר קבלתם את התורה‪ ,‬באותה שעה‬ ‫ז‬ ‫קודש‬ ‫נצבים וילך‬ ‫אמרי‬ ‫ענוותנותו‪ ,‬הקב"ה זוכרן‪ ,‬וזהו "כי זוכר כל‬ ‫הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד‬ ‫הנשכחות"‪ ,‬דמה שהאדם שוכח זוכר הקב"ה‪.‬‬ ‫עולם לעשות את כל דברי התורה‬ ‫הזאת (כט‪ ,‬כח)‪ .‬ויש להבין מה שרמז בזה‪.‬‬ ‫ובזה יש לפרש כוונת הכתוב "הנסתרות לה'‬ ‫אלקינו"‪ ,‬היינו כשאדם מישראל עושה מצוה‬ ‫ויש לפרש על פי מה שאמר אא"ז הסבא קדישא‬ ‫ושוכחה‪ ,‬הרי היא גלוי וידוע לפני ה' אלקינו‪,‬‬ ‫מרוזין זיע"א לבאר מה שאנו אומרים בתפילת‬ ‫שהקב"ה זוכרה ומחשיבה עד למאוד‪" .‬והנגלות‬ ‫ראש השנה "כי זוכר כל הנשכחות אתה מעולם‬ ‫לנו ולבנינו"‪ ,‬דכשמגיע ימי ראש השנה כשכל‬ ‫ואין שכחה לפני כסא כבודך"‪ ,‬ולכאורה קשה‬ ‫ישראל עוברים לפניו כבני מרון לעמוד במשפט‬ ‫דבתחילה אומרים "זוכר כל הנשכחות"‪ ,‬ומשמע‬ ‫על מעשיהם‪ ,‬והאדם נזכר מקודם בחטאיו ועושה‬ ‫שיש ענין שכחה‪ ,‬ואחר כך אומרים "כי אין‬ ‫תשובה‪ ,‬אזי שוכחים אותם למעלה‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫שכחה"‪ .‬וביאר "כי זוכר כל הנשכחות"‪ ,‬די‬ ‫משפיע טובה‪ ,‬לא רק לעצמו אלא לנו ולבנינו‬ ‫געדענקסט נאר פארגעסענע זאכן‪ ,‬טוהט א איד‬ ‫הלאה עד עולם‪.‬‬ ‫א עבירה און געדענקט זי‪ ,‬פארגעסטו זי‪ .‬טוהט‬ ‫א איד א עבירה און פארגעסט זי‪ ,‬גענדענקסטו‬ ‫וגם יש לפרש אומרו "והנגלות לנו ולבנינו"‪ ,‬דהנה‬ ‫זי‪ .‬טוהט א איד א מצוה און געדענקט זי‪,‬‬ ‫כאשר איש ישראל מתנהג כראוי‪ ,‬והבנים רואים‬ ‫פארגעסטו זי‪ .‬טוהט א איד א מצוה און‬ ‫שהוא מתנהג כשורה‪ ,‬ומקיים את שבועת התורה‬ ‫פארגעסט זי‪ ,‬געדענסטו זי‪.‬‬ ‫והמצות‪ ,‬הרי הוא משפיע בזה לא רק על עצמו‬ ‫וביתו‪ ,‬אלא על כל סביבתו‪ ,‬שגם המה יקבלו‬ ‫עליהם לעשות את כל דברי התורה‪.‬‬ ‫והיינו שכך היא הנהגת הקב"ה אתנו לגבי‬ ‫המצוות והעבירות‪ ,‬דמה שנשכח מלב האדם‬ ‫*‬ ‫הקב"ה זוכרהו‪ ,‬שאם אדם עושה איזה עברה‬ ‫ושוכח לשוב עליה בתשובה‪ ,‬אזי הקב"ה זוכר את‬ ‫ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך‬ ‫מעשה העבירה‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל (אבות ב‪ ,‬א)‬ ‫מכל העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה (ל‪,‬‬ ‫"וכל מעשיך בספר נכתבים"‪ ,‬אולם אם האדם‬ ‫ג)‪ .‬פירש"י "ושב ה' אלקיך את שבותך"‪ ,‬היה לו‬ ‫זוכר את העבירה ומתחרט ושב בתשובה‪ ,‬ומקיים‬ ‫לכתוב "והשיב את שבותך"‪ ,‬רבותינו למדו מכאן‪,‬‬ ‫"וחטאתי נגדי תמיד"‪ ,‬אזי הקב"ה שוכחה ומוחל‬ ‫כביכול שהשכינה שרויה עם ישראל בצרת גלותם‪,‬‬ ‫לו‪ .‬וכן הוא לגבי מצוות ומעשים טובים‪ ,‬אם‬ ‫וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו‪ ,‬שהוא ישוב‬ ‫האדם זוכר מצוותיו ומתגאה בהן‪ ,‬הקב"ה שוכחן‪,‬‬ ‫עמהם‪ .‬ועוד י"ל שגדול יום קבוץ גליות ובקושי‪,‬‬ ‫אבל אם האדם שוכח את המצוות שעשה מחמת‬ ‫קודש‬ ‫נצבים וילך‬ ‫אמרי‬ ‫ח‬ ‫לעשות תשובה‪ ,‬בבחינת אתערותא דלתתא‪ ,‬ואז‬ ‫כאילו הוא עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש‬ ‫"ואשובה אליכם"‪.‬‬ ‫איש ממקומו‪.‬‬ ‫וזהו הביאור בשתי האופנים שהביא ברש"י‪ ,‬אופן‬ ‫ובראשי בשמים ביאר על פי מה שאמר חותנו‬ ‫הראשון הוא‪ ,‬שהכתיב גאולה לעצמו‪ ,‬שהוא‬ ‫אא"ז הרה"ק רבי יצחק מראדוויל זיע"א‪,‬‬ ‫ישוב עמהם‪ ,‬והיינו בחינת "השיבנו ה' אליך‬ ‫לבאר מה שאנו אומרים בפיוט בראש השנה "הדן‬ ‫ונשובה"‪ ,‬שבכח אתערותא דלעילא מתעורר בלב‬ ‫יחידי לבאי עולם"‪ ,‬שכאשר כלל ישראל הם‬ ‫כל יהודי רצון לשוב בתשובה‪ .‬אבל הדרך‬ ‫באחדות‪ ,‬אזי יכולים לדונם לטובה‪ ,‬בבחינת וכולם‬ ‫המובחרת ביותר היא‪ ,‬כאשר התשובה באה על‬ ‫נסקרים בסקירה אחת (ר"ה י"ח‪ ,).‬ואז השכינה‬ ‫ידי פעולת האדם בעצמו‪ ,‬בבחינת אתערותא‬ ‫שורה ביניהם‪ ,‬ויכול להיות קיבוץ גליות מצד‬ ‫דלתתא‪ ,‬שאינו ממתין לקבל התעוררות מלמעלה‪,‬‬ ‫עצמם‪ .‬אבל כשאינם באחדות‪ ,‬אזי צריך להיות‬ ‫שאז יש לו את הכח של "גדול יום קיבוץ גלויות"‪,‬‬ ‫בבחינת "אוחז בידו ממש איש איש ממקומו"‬ ‫בבחינת "להיות אוחז בידו ממש"‪ ,‬כביכול הקב"ה‬ ‫ודבר זה נעשה "בקושי"‪.‬‬ ‫אוחז בו בידו ממש ומחזירו אליו בבחינת‬ ‫"ונשובה"‪ ,‬והטעם מחמת שבא בקושי‪ ,‬שקשה‬ ‫עוד י"ל על פי מה דאיתא במדרש (איכ"ר פ"ה סכ"א)‬ ‫להאדם לעשות פעולות בכוחות עצמו להתעורר‬ ‫על הכתוב (איכה ה‪ ,‬כא) "השיבנו ה' אליך‬ ‫בתשובה‪ ,‬ולא כמו התעוררות שבאה מלמעלה‬ ‫ונשובה"‪ ,‬אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה‪ ,‬רבונו‬ ‫שאז התשובה הוא בנקל‪.‬‬ ‫של עולם שלך הוא "השיבנו"‪ ,‬אמר להם שלכם‬ ‫הוא‪ ,‬שנאמר (מלאכי ג‪ ,‬ז) "שובו אלי ואשובה‬ ‫יעזור הקב"ה בזכות כח האחדות שאנו עוסקים‬ ‫אליכם"‪ .‬והיינו שיש ויכוח בין כנסת ישראל‬ ‫יחד בתשובה תפילה וצדקה‪ ,‬הן מהפרט והן‬ ‫להקב"ה‪ ,‬כנסת ישראל אומרים לפני הקב"ה‬ ‫מהכלל‪ ,‬שנזכה להחתם בספרן של צדיקים‬ ‫"השיבנו ה' אליך" דהיינו שמקודם יעורר הקב"ה‬ ‫גמורים‪ ,‬ויהיה לנו בסייעתא דשמיא שנה טובה‬ ‫את לבבינו לתשובה שלימה בבחינת אתערותא‬ ‫ומבורכת‪ ,‬שנה של הרחבת הדעת‪ ,‬ולפעול כל‬ ‫דלעילא‪ ,‬ואז "ונשובה" אליו בתשובה שלימה‪,‬‬ ‫מידי דמיטב‪ ,‬ולקבל פני הגואל צדק במהרה‬ ‫והקב"ה אומר "שובו אלי" שיהיה קודם‬ ‫בימינו אמן‪.‬‬ ‫התעוררות דלמטה‪ ,‬שיהיה רצון בלב האדם‬ ‫ט‬ ‫קודש‬ ‫ראש השנה‬ ‫אמרי‬ ‫ראש השנה‬ ‫"שהחיינו טיש" ליל ב' דראש השנה ה'תשפ"ו‬ ‫בית דוד‪ .‬פי' רש"י‪" ,‬מרון" לשון מרות ואדנות‪,‬‬ ‫פו"א‪ :‬מנהג ישראל לומר בליל ראש השנה לאחר‬ ‫דהיינו שאנו ממליכים את הקב"ה לאדון עלינו‪.‬‬ ‫תפילת ערבית מזמור כ"ד בתהלים‪" ,‬לדוד‬ ‫ובבן יהוידע (שם יז‪ ,‬ב) ביאר‪ ,‬כחיילות של בית דוד‪,‬‬ ‫מזמור לה' הארץ ומלואה" וגו'‪ ,‬ואיתא בשם‬ ‫היינו שהיו יוצאים מיוחסים כולם‪ ,‬כדי שתהא‬ ‫האר"י הק' זיע"א (פע"ח שער תפילות ראש השנה פ"ז)‬ ‫זכות אבותם מסייעתן‪.‬‬ ‫שזה מסוגל לפרנסה‪.‬‬ ‫וזהו שאנו מבקשים בתפילתינו "וזוכר חסדי אבות‬ ‫ומתאמרא בשם הבעש"ט הק' זיע"א (מובא בדורש‬ ‫ומביא גואל לבני בניהם"‪ ,‬שאנו מבקשים מאת‬ ‫טוב ר"ה מאמר א'‪ ,‬מהרה"ק ר' נחום מרדכי‬ ‫הקב"ה שנזכה להפקד לטובה בימי ראש השנה‪,‬‬ ‫מטשורטקוב זיע"א) בטעם הדבר שאומרים בראש‬ ‫בזכות שאנו יוצאים כחיילות של בית דוד‪ ,‬דהיינו‬ ‫השנה מזמור זה‪ ,‬דלכאורה קשב איך אנו‬ ‫שאנו מתגאים ביחוס אבותינו‪ ,‬ובזכות האבות‬ ‫מתפללים לפני הקב"ה שהוא מלך מלכי המלכים‬ ‫נזכה לפקידה טובה‪.‬‬ ‫שימחול לנו על כל חטאותינו‪ ,‬הלא אמרו חז"ל‬ ‫(סנהדרין י"ט‪ ):‬מלך שמחל על כבודו אין כבודו‬ ‫ויש להוסיף דמטעם זה נקרא חודש זו בשם "ירח‬ ‫מחול‪ ,‬וביאר שדבר זה אינו רק במלך בשר ודם‪,‬‬ ‫האיתנים"‪ ,‬דאיתא בגמרא (שם י"א‪ ).‬מנין‬ ‫דכיון שתושבי המדינה נתנו כתר המלוכה בראשו‪,‬‬ ‫שבתשרי נולדו אבות‪ ,‬שנאמר (מלכים א' ח‪ ,‬ב)‬ ‫אינו יכול למחול על כבודו‪ ,‬שהכבוד אינו שלו‪ ,‬אבל‬ ‫"ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח‬ ‫הקב"ה שברא את כל העולם‪ ,‬והכל שלו‪ ,‬יכול‬ ‫האיתנים"‪ ,‬בחג ירח שנולדו בו איתני עולם‪.‬‬ ‫למחול על כבודו‪ ,‬ולפיכך שמים אנו מבטחינו‬ ‫ולפיכך נקרא חודש זו "ירח האיתנים" להזכיר‬ ‫שימחול את כל עוונותינו‪ .‬ועל כן אומרים בתחילת‬ ‫בפינו תמיד זכות אבות‪ ,‬כדי שזכות אבותינו‬ ‫ראש השנה‪" ,‬לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה"‪,‬‬ ‫תסייע בעדינו‪ ,‬שיומתקו הדינים ויתהפכו לטובה‬ ‫והכל שייך לך‪ ,‬שאתה הוא מלך על כל העולם‬ ‫וברכה‪.‬‬ ‫כולו‪ ,‬וממילא תוכל למחול לנו‪.‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫אומרים בתפילה הפסוק (תהלים פא‪ ,‬ה) "כי חוק‬ ‫איתא בגמרא (ר"ה י"ח‪ ).‬בראש השנה כל באי‬ ‫לישראל הוא משפט לאלקי יעקב"‪ ,‬ובזרע‬ ‫העולם עוברין לפניו כבני מרון‪ ,‬מאי "כבני‬ ‫קודש ביאר בהקדם דברי רש"י בפרשת פרה‬ ‫מרון"‪ ,‬אמר רב יהודה אמר שמואל כחיילות של‬ ‫קודש‬ ‫ראש השנה‬ ‫אמרי‬ ‫י‬ ‫וזהו שאמר הכתוב "כי חק לישראל הוא"‪ ,‬שעל ידי‬ ‫אדומה (במדבר יט‪ ,‬ב ד"ה זאת) לפי שהשטן ואומות‬ ‫שישראל שומרים חוקי ה'‪ ,‬ממילא "משפט‬ ‫העולם מונין את ישראל‪ ,‬לומר מה המצוה הזאת‬ ‫לאלקי יעקב"‪ ,‬שמצד המשפט הוא להיטיב להם‬ ‫ומה טעם יש בה‪ ,‬לפיכך כתב בה חוקה‪ ,‬גזירה‬ ‫ג"כ בלא טעם רק כדרך חק‪.‬‬ ‫היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה‪.‬‬ ‫ולכאורה קשה‪ ,‬דאם אין אנו יודעים הטעם‪ ,‬בלאו‬ ‫ובזה מבאר מה שאומרים בנוסח התפילה‪" ,‬באין‬ ‫הכי לא נוכל להשיב להם‪ ,‬כיון שאין אנו יודעים‪,‬‬ ‫מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר‬ ‫ואם אנו יודעים הטעם למה אין אומרים להם‪,‬‬ ‫חק ומשפט וצדקינו במשפט"‪ ,‬דלכאורה הוי‬ ‫וגם למה דווקא בדבר זה הם מונין את ישראל‪.‬‬ ‫סתירה‪ ,‬שאם אין מליץ יושר מול מגיע פשע‪ ,‬איך‬ ‫יצדיק אותנו במשפט‪ .‬אבל לפי הנ"ל מובן שפיר‪,‬‬ ‫וכתב בביאור הענין‪ ,‬דהרי ברש"י עצמו כתב‬ ‫"באין מליץ יושר"‪ ,‬דאפילו שאין לימוד זכות על‬ ‫טעם למצות פרה אדומה שבא לכפר על‬ ‫כלל ישראל‪" ,‬מול מגיד פשע"‪ ,‬על אלו שבאים‬ ‫חטא העגל‪ ,‬על דרך תבוא אמו ותקנח צואת בנה‪,‬‬ ‫לקטרג עליהם‪" ,‬תגיד ליעקב דבר חק ומשפט"‪,‬‬ ‫וכמו כן יש עוד כמה טעמים‪ .‬אלא שהקב"ה צוה‬ ‫שהקב"ה מביא ראיה ממצות פרה אדומה שהם‬ ‫אותנו שלא לומר להם שום טעם‪ ,‬אפילו שאנו‬ ‫מקיימים מצות שהם בגדר חוק בלי טעם‪ ,‬ועי"ז‬ ‫יודעים הטעם‪ ,‬כדי שאם יבואו השטן ושרי‬ ‫"וצדקנו במשפט"‪ ,‬שעל פי המשפט יוכל להשפיע‬ ‫האומות לקטרג עלינו לפני הקב"ה שלא להיטיב‬ ‫לבני ישראל שנה טובה ומבורכת‪.‬‬ ‫לנו‪ ,‬מחמת שאין לנו זכות על פי הדין‪ ,‬יאמר להם‬ ‫הקב"ה יעזרנו עתה בתחילת השנה חדשה‪,‬‬ ‫הקב"ה א"כ אטיב להם בלא טעם כלל‪ ,‬מדה כנגד‬ ‫שקבלנו עלינו קבלות טובות וחדשות‪ ,‬כדי‬ ‫מדה שהם ג"כ שומרים החוקים אשר נתתי להם‪,‬‬ ‫לקיים רצון הבורא‪ ,‬ולעשות דבר חק ומשפט‪,‬‬ ‫ואין שואלים מהו הטעם כלל‪ ,‬וא"כ החוקים אשר‬ ‫שנזכה לקיים אותם‪ ,‬ללמוד וללמד לשמור‬ ‫אנו מקיימים הם "המשפט" לפני הקב"ה להיטיב‬ ‫ולעשות‪ ,‬ולהשריש בנפש בנינו לקיים את כל‬ ‫לנו בלי טעם כלל‪.‬‬ ‫המצוות בבחינת חוק בלי טעם‪ ,‬מפני שכך צוה‬ ‫הקב"ה עלינו‪ ,‬ומאידך גיסא ילמדו ויתבוננו‬ ‫ולכך השטן ואומות העולם רוצים שנאמר להם‬ ‫טעמי המצוות שזה משריש התלהבות גדולה‬ ‫הטעם של החוקים‪ ,‬שאז יוכלו לקטרג עלינו‪,‬‬ ‫בקיום המצוות‪ ,‬ובזכות זה נזכה לפעול שנה טובה‬ ‫שיאמרו שאנו ג"כ אין שומרים חוקים בלא טעם‪,‬‬ ‫ומתוקה‪ ,‬שנה שתוליכנו קוממיות לארצינו‬ ‫שהרי אנו יודעים הטעם‪ ,‬וממילא לא יהיה כביכול‬ ‫בגאולה השלימה במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫יותר יכול להמליץ עלינו‪.‬‬ ‫יא‬ ‫קודש‬ ‫ראש השנה‬ ‫אמרי‬ ‫קודם התקיעות יום א' דר"ה ה'תשפ"ו‬ ‫'למה תוקעין' דהיינו מה היא הכוונה של‬ ‫פו"א‪ :‬איתא בגמרא (ר"ה י"ח‪ ).‬בראש השנה כל באי‬ ‫התקיעות‪ ,‬והתירוץ הוא‪' ,‬רחמנא אמר תקעו'‪,‬‬ ‫העולם עוברין לפניו כבני מרון‪ ,‬מאי 'כבני‬ ‫פירוש שזאת תהיה עיקר הכוונה בשעת‬ ‫מרון'‪ ,‬אמר רב יהודה אמר שמואל כחיילות של‬ ‫התקיעות‪ ,‬לקבל על עצמינו לעשות רצון הקב"ה‪,‬‬ ‫בית דוד‪ .‬ופי' רש"י‪' ,‬כבני מרון' כבני חיילות של‬ ‫ועל ידי תקיעתינו לעשות רצון הבורא ב"ה‪ ,‬אנו‬ ‫מלך‪' ,‬מרון' לשון מרות ואדנות‪ ,‬וכך היו מונין‬ ‫ממתיקין את כל הגבורות‪ ,‬והם נהפכים לרחמים‪,‬‬ ‫אותם יוצאים זה אחר זה‪ ,‬בצאתם למלחמה‪.‬‬ ‫עכ"ד‪ .‬ובאמת זהו ג"כ ענין קבלת מרות ואדנות‪,‬‬ ‫והביאור הוא‪ ,‬דמודעת זאת שעיקר ראש השנה‬ ‫במה שאנו תוקעים בשופר‪ ,‬כדי להראות שאנו‬ ‫הוא המלכת הקב"ה‪ ,‬שיכירו וידעו כל באי‬ ‫מקבלים על עצמינו לעשות רצונו בלב שלם‪.‬‬ ‫עולם שמלכותו בכל משלה‪ ,‬כמו שתיקנו בנוסח‬ ‫*‬ ‫התפילה‪" ,‬מלוך על כל העולם כולו בכבודך"‪,‬‬ ‫"ברוך אתה ה' המלך הקדוש"‪ ,‬ולהראות קבל‬ ‫ואפשר לבאר עוד בענין התקיעות‪ ,‬שיפה כוחה‬ ‫תבל ומלואה שאנו מכירים במלכותו‪.‬‬ ‫לבטל את הדינים ולהמתיקם לרחמים‪,‬‬ ‫כדאיתא במדרש (ויק"ר כט‪ ,‬ג) בשעה שהקב"ה יושב‬ ‫וזהו כוונת הגמרא שבראש השנה כל באי העולם‬ ‫ועולה על כסא דין‪ ,‬בדין הוא עולה‪ ,‬מאי טעם‬ ‫עוברין לפניו כבני 'מרון'‪ ,‬דהיינו שכולם‬ ‫(תהלים מז‪ ,‬ו) "עלה אלקים בתרועה"‪ ,‬ובשעה‬ ‫מקבלים עליהם מרות ואדנות של הקב"ה‪.‬‬ ‫שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני‬ ‫וזהו הרמז של 'כחיילות של בית דוד'‪ ,‬שהם יצאו‬ ‫הקב"ה‪ ,‬עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים‪,‬‬ ‫למלחמה בשם י‪-‬ה ה' צבאות‪ ,‬מתוך מרות‬ ‫דכתיב "ה' בקול שופר"‪ ,‬ומתמלא עליהם רחמים‬ ‫ואדנות‪ ,‬ללחום מלחמת ה' השערה‪ ,‬וזהו‬ ‫ומרחם עליהם‪ ,‬והופך עליהם מדת הדין‬ ‫תפקידנו ביום הנעלה הזה‪ ,‬שבו יש לנו הזכיה‬ ‫לרחמים‪ .‬ומבואר מכאן שרק על ידי הפעולה‬ ‫לקבל על עצמינו מרות ואדנות של הקב"ה‪,‬‬ ‫שאנו עושים למטה‪ ,‬בתקיעת שופר‪ ,‬על ידי זה‬ ‫ולהמליכו עלינו‪.‬‬ ‫מתעורר מדת הרחמים למעלה‪.‬‬ ‫והיינו מה שכתב במאור ושמש (פ' נצבים) בשם‬ ‫והענין הוא‪ ,‬שעל ידי אתערותא דלתתא אנו‬ ‫הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק זיע"א‪,‬‬ ‫מעוררים אתערותא דלעילא‪ ,‬שקול השופר‬ ‫בביאור דברי הגמרא (ראש השנה ט"ז‪ ).‬למה תוקעין‪,‬‬ ‫הנשמע למטה מעורר רחמים וחסדים למעלה‪,‬‬ ‫רחמנא אמר תקעו‪ ,‬שכוונת הגמרא להקשות‬ ‫קודש‬ ‫ראש השנה‬ ‫אמרי‬ ‫יב‬ ‫אמנם יתכן להוסיף עוד‪ ,‬כידוע אא"ז מרן סבא‬ ‫כמו שדרשו בזוה"ק (ח"ג ק'‪ ):‬אמר רבי יהודה‬ ‫קדישא מרוז'ין זיע"א ישב בכלא במשך כ"ב‬ ‫כתיב (ויקרא כג‪ ,‬כד) "זכרון תרועה"‪' ,‬זכרון' עבדינן‬ ‫חודשים‪ ,‬בתחילה ישב בחדר סמוך ליד האחים‬ ‫לכוונא לבא ורעותא‪ ,‬ישראל עבדין זכרון לתתא‪,‬‬ ‫מסלאוויטא‪ ,‬וקיר הפריד ביניהם‪ ,‬וכך יכלו לדבר‬ ‫במה‪ ,‬בעובדא‪ ,‬בגין דיתער מלה כההוא גוונא‬ ‫ביניהם‪ ,‬עד שהשומרים שמו לבם לזה‪ ,‬והפרידו‬ ‫לעילא‪[ .‬כתוב "זכרון תרועה"‪ ,‬דהיינו שעושים‬ ‫ביניהם‪ ,‬והרחיקו אותם בשתי קצוות אחרים של‬ ‫זכרון לכוון את הלב והרצון‪ ,‬ובמה בני ישראל‬ ‫הכלא‪ .‬קודם ראש השנה עלתה בידי החסידים‬ ‫עושים זכרון למטה‪ ,‬במעשה של תקיעת שופר‪,‬‬ ‫להשתדל שיכניסו שופר‪ ,‬אבל לא הצליחו להכניס‬ ‫כדי שיתעורר אותו בחינה למעלה]‪.‬‬ ‫גם בעל תוקע‪ ,‬והאחים מסלאוויטא תקעו‬ ‫וכמו כן איתא במדרש (שוחר טוב על תהלים מזמור פא)‬ ‫בעצמם‪ ,‬אבל הס"ק לא היה יכול לתקוע בעצמו‪,‬‬ ‫ומה שופר זה‪ ,‬תוקע מזה ומוציא מזה‪ ,‬כך כל‬ ‫ולקח את השופר בידו‪ ,‬ואמר תקיעה שברים‬ ‫קטיגורין שבעולם מקטרגין לפני‪ ,‬אני שומע מזה‬ ‫תרועה‪ ,‬והיה מכוון בלבו כל הכוונות של‬ ‫ומוציא מזה‪.‬‬ ‫התקיעות‪.‬‬ ‫נמצא מזה‪ ,‬שהשפעת מדת הרחמים למעלה‪,‬‬ ‫ואא"ז אדמו"ר הזקן זיע"א אמר‪ ,‬שהס"ק היה‬ ‫תלוי בעבודתינו ופעולתינו למטה‪ ,‬שתוקעים‬ ‫הבעל מקריא‪ ,‬ולמעלה בשמים תקעו‪ ,‬ובזה‬ ‫בשופר שזה משבר ומכניע את לב האדם‪,‬‬ ‫גרם פעולה טובה לכל העולם‪ ,‬שהרי בעולם‬ ‫ולהראות ולהוכיח שאנו רוצים לעשות את רצון‬ ‫העליון אין מסכים המבדילים‪ ,‬וכשהם תוקעים‬ ‫הבורא ב"ה‪ ,‬שכל כוונתינו בתקיעתינו הוא מחמת‬ ‫בודאי הכל הוא לטובה‪.‬‬ ‫שרחמנא אמר 'תקעו'‪ ,‬ואנו ממליכים את הקב"ה‬ ‫ומעתה י"ל דכיון שאנו עושים פעולה למטה‬ ‫עלינו ועל כל העולם‪ ,‬כמו שתקנו בנוסח התפילה‪,‬‬ ‫בתקיעת שופר‪ ,‬בכח אתערותא דלתתא אנו‬ ‫"וידע כל פעול כי אתה פעלתו‪ ,‬ויבין כל יצור כי‬ ‫רוצים לעורר אתערותא דלעילא‪ ,‬שהקב"ה יקיים‬ ‫אתה יצרתו"‪ ,‬בזכות זה אנו מעוררים אתערותא‬ ‫בקשתינו "תקע בשופר גדול לחרותינו"‪.‬‬ ‫דלעילא‪ ,‬שבודאי הקב"ה יתמלא רחמים עלינו‪,‬‬ ‫ויקבל את תפילתינו ובקשתינו‪ ,‬ונזכה להתברך‬ ‫ויה"ר שכבר נזכה לשמוע את התקיעה הגדולה‪,‬‬ ‫בשנה טובה ומתוקה‪ ,‬ת'הא ש'נת פ'דות ו'הצלה‪,‬‬ ‫"תקע בשופר גדול לחרותינו"‪ ,‬ובזכות קול‬ ‫ולזכות בס"ד בתענוג ונחת דקדושה‪ ,‬ולפעול כל‬ ‫השופר יתבטלו וישברו כל המסכים המבדילים‪,‬‬ ‫טוב סלה‪.‬‬ ‫ונזכה לשנה טובה ומבורכת‪ ,‬ולפעול כל טוב סלה‪.‬‬ ‫יג‬ ‫קודש‬ ‫ראש השנה‬ ‫אמרי‬ ‫קודם התקיעות יום ב' דר"ה ה'תשפ"ו‬ ‫במתן תורה דכתיב (שמות כ‪ ,‬טו‪-‬יז) "וירא העם‬ ‫פו"א‪ :‬איתא בפסיקתא דרב כהנא (פסקא כג אות ד)‪,‬‬ ‫וינועו" וגו'‪" ,‬ובעבור תהיה יראתו על פניכם"‪.‬‬ ‫אמר רבי יאשיה‪ ,‬כתיב (תהלים פט‪ ,‬טז) "אשרי‬ ‫וזהו הטעם שצונו הקב"ה על מצות תקיעת שופר‪,‬‬ ‫העם יודעי תרועה"‪ ,‬וכי אומות העולם אינם‬ ‫כדי שנתעורר מתוך אותו הקול להתלבש בחרדה‬ ‫יודעים להריע וכו'‪ ,‬אלא אשרי העם שיודעין‬ ‫מאימת הדין‪.‬‬ ‫לפתות את בוראם בתרועה‪ .‬וצריך ביאור מהו‬ ‫הכוונה בזה‪.‬‬ ‫אמנם אכתי יש להתבונן במצוה זו‪ ,‬דאיתא‬ ‫במדרש תנחומא (פ' וירא כ"ג) שאברהם אבינו‬ ‫וביאור הענין הוא‪ ,‬בהקדם מה שכתב רבינו בחיי‬ ‫ביקש לפני הקב"ה‪ ,‬כשיהיו בניו של יצחק חוטאין‬ ‫בספרו כד הקמח (ערך ראש השנה) לבאר טעם‬ ‫ונכנסין לצרה‪ ,‬תהא נזכר להן עקדתו של יצחק‪,‬‬ ‫מצות תקיעת שופר‪ ,‬שבא לעורר את הלב‪ ,‬שזה‬ ‫ותחשב לפניך כאלו אפרו צבור על גבי המזבח‪,‬‬ ‫טבע הקול שמעורר את רגשי האדם‪ ,‬אך יש קול‬ ‫ותסלח להן ותפדם מצרתן‪ ,‬אמר לו הקב"ה אתה‬ ‫המביא לידי שמחה‪ ,‬ויש קול המביא לידי עצבות‪,‬‬ ‫אמרת את שלך‪ ,‬ואומר אני את שלי‪ ,‬עתידין בניו‬ ‫הקול המביא לידי שמחה‪ ,‬הוא קול היוצא מכלי‬ ‫של יצחק לחטוא לפני‪ ,‬ואני דן אותם בראש השנה‪,‬‬ ‫שיר‪ ,‬מכינור ונבל ושאר הכלים‪ ,‬כמו שהיו מנגנים‬ ‫אלא אם מבקשין שאחפש להן זכות ואזכור להן‬ ‫בבית המקדש בכנורות וכלי שיר להכניס רוח‬ ‫עקידת יצחק‪ ,‬יהיו תוקעין לפני בשופר של זה‪,‬‬ ‫השמחה‪ ,‬וכמו שדרשו חז"ל (פסחים קי"ז‪ ).‬אין‬ ‫אמר לו ומה הוא השופר‪ ,‬אמר לו חזור לאחוריך‪,‬‬ ‫השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות‬ ‫מיד "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר‬ ‫אלא מתוך השמחה‪ ,‬שנאמר (מלכים ב' ג‪ ,‬טו) "והיה‬ ‫נאחז בסבך בקרניו" (בראשית כב‪ ,‬יג)‪ ,‬אמר לו‬ ‫כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'"‪ .‬וגם הלוים שהיו‬ ‫הקב"ה יהיו תוקעין לפני בקרן איל‪ ,‬ואושיעם‬ ‫משרתי המקדש היו משוררים בכלי שיר‪ ,‬כדי‬ ‫ואפדם מעונותיהם‪.‬‬ ‫להמשיך הרצון למעלה לפני ה' מהקרבת‬ ‫הקרבנות‪ ,‬על ידי שהם פעלו שתהיה העבודה‬ ‫אך איתא בגמרא (ר"ה כ"ו‪ ).‬כל השופרות כשרים‬ ‫בשמחה‪.‬‬ ‫חוץ משל פרה‪ .‬וביארו המפרשים בטעם הדבר‪,‬‬ ‫כי הפרה מעוררת קטרוג עלינו‪ ,‬פני שהיא‬ ‫ומאידך גיסא‪ ,‬יש קול המביא לידי עצבות וחרדה‪,‬‬ ‫מזכירה את חטא העגל‪ ,‬ואין משתמשים בראש‬ ‫וזהו קול השופר‪ ,‬כדכתיב (עמוס ג‪ ,‬ו) "אם‬ ‫השנה אלא בדברים שיש בכוחם לעורר סנגוריה‬ ‫יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו"‪ ,‬וכן מצינו‬ ‫קודש‬ ‫ראש השנה‬ ‫אמרי‬ ‫יד‬ ‫ולא נפגם‪" ,‬בכסה ליום חגנו"‪ ,‬שעל ידי קול זה‬ ‫וזכות‪ .‬ולכאורה לפי זה יש להקשות למה מצוה מן‬ ‫יוכלו להתכסות בפני המקטריגים‪ .‬והפסוק‬ ‫המובחר לתקוע בקרן של איל דייקא‪ ,‬ואין לוקחים‬ ‫ממשיך "כי חוק לישראל הוא"‪ ,‬דהיינו שהקב"ה‬ ‫קרנות של בעלי חיים אחרים‪.‬‬ ‫נתן חוק זה לבני ישראל‪ ,‬בעת "משפט לאלקי‬ ‫ואפ"ל בהקדם דברי דו"ז הרה"ק רבי ישראל‬ ‫יעקב"‪ ,‬כדי שהמסטינים לא ימצאו מקום לקטרג‬ ‫מטשורטקוב זיע"א‪ ,‬לבאר טעם מצות‬ ‫עליהם בשעת משפטם‪.‬‬ ‫תקיעת שופר‪ ,‬על פי המסופר על הרה"ק‬ ‫וענין זה דומה לטבע של האיל‪ ,‬שהרי כאשר‬ ‫מסטרעליסק זיע"א‪ ,‬שהיה מתפלל בראש השנה‬ ‫האיילה מסתובבת ביער עם ולדה‪ ,‬והם‬ ‫בקול צרוד‪ ,‬ולא התפלל בקולו הטבעי כפי שהיה‬ ‫נעשים רעבים‪ ,‬והאם צריכה לדאוג למזונו של‬ ‫רגיל לדבר תמיד‪ ,‬וגם הרגיל את תלמידיו‬ ‫בנה‪ ,‬היא משאירה אותו לבד‪ ,‬ונכנסת עמוק אל‬ ‫שיתפללו באופן כזה‪ .‬וטעמו ונימוקו עמו‪ ,‬כי אין‬ ‫תוך היער לחפש אוכל‪ ,‬ולפעמים עוברת חיה‬ ‫לבוא לפני המלך באותו קול שבו מדברים דברי‬ ‫טורפת המבחינה באייל הצעיר ורוצה לטרוף‬ ‫חולין‪.‬‬ ‫אותו‪ ,‬והאייל הקטן מתחיל לנוס על נפשו‪ ,‬אך אם‬ ‫ובזה ביאר טעם מצות תקיעת שופר‪ ,‬שאם נבוא‬ ‫החיה הטורפת רודפת אחריו ותופסת אותו‪ ,‬מיד‬ ‫ביום המשפט בראש השנה‪ ,‬להתפלל לפני‬ ‫בוקעת זעקה מפיו‪ ,‬ואין מי שמכיר את קולו‬ ‫הקב"ה שיוציא לאור משפטינו‪ ,‬באותו הקול אשר‬ ‫מלבד אמו‪ ,‬והיא ממהרת לרוץ ולהצילו מרודפיו‪.‬‬ ‫משתמשים בו כל השנה‪ ,‬הרי יתעורר המקטרג‬ ‫ומזה הטעם אנו תוקעים בקרן של איל דוקא‪,‬‬ ‫לומר לפני הקב"ה‪ ,‬הלא בכח הדיבור שבו‬ ‫מפני שאנו מתקרבים ליום הדין והמשפט‪,‬‬ ‫מתפללים לפניך עתה‪ ,‬השתמשו בכל השנה‬ ‫שבו יתייצבו מסטינים רבים‪ ,‬המבקשים לקטרג‬ ‫לדברים בטלים‪ ,‬וגם שוחחו דיבורים אסורים‪,‬‬ ‫עלינו בכל מיני אופנים‪ ,‬לכן אנו משמיעים את‬ ‫ולפיכך הקב"ה ברוב טובו וחסדו ציוה את ישראל‬ ‫קול השופר‪ ,‬וכאשר האמא דא שכינתא עליונה‬ ‫שיתפללו לפניו ביום הדין בדבר חדש שלא‬ ‫שומעת קול זה‪ ,‬מיד מבינה שזה קול הבוקע‬ ‫השתמשו בו כל השנה‪ ,‬והוא קול השופר‪ ,‬ובזה‬ ‫מבניה‪ ,‬ואנו מעוררים עלינו רחמים שמים‪,‬‬ ‫יסתם פיות המקטריגים‪.‬‬ ‫ובזכות זה הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא‬ ‫ומפרש בזה כוונת הכתוב "תקעו בחודש שופר"‪,‬‬ ‫רחמים‪.‬‬ ‫דהנה תיבת 'בחודש' פירושו מלשון 'חדש'‪,‬‬ ‫וזהו ביאור כוונת המדרש "אשרי העם שיודעין‬ ‫דהיינו שציוה הקב"ה לבני ישראל שיתקעו לפניו‬ ‫לפתות את בוראם בתרועה"‪ ,‬דבמה שאנו‬ ‫בקול השופר‪ ,‬שהוא דבר שעדיין לא נשתמשו בו‬ ‫טו‬ ‫קודש‬ ‫ראש השנה‬ ‫אמרי‬ ‫ובענין מצות תקיעת שופר כתב הרמב"ם ז"ל‬ ‫באים בקול השופר‪ ,‬הקב"ה מאזין לקולנו‪ ,‬וממהר‬ ‫(הלכות תשובה פ"ג ה"ד) אע"פ שתקיעת שופר‬ ‫לבוא לעזרתנו‪ ,‬להציל אותנו מן הקמים עלינו‪,‬‬ ‫בראש השנה גזירת הכתוב‪ ,‬רמז יש בו‪ ,‬כלומר‬ ‫שלא יוכלו להרע לנו‪.‬‬ ‫עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו‬ ‫*‬ ‫מתרדמתכם‪ ,‬וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה‬ ‫וזכרו בוראכם‪ ,‬אלו השוכחים את האמת בהבלי‬ ‫תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו‪ ,‬כי חק‬ ‫הזמן‪ ,‬ושוגים כל שנתם בהבל וריק‪ ,‬אשר לא יועיל‬ ‫לישראל הוא משפט לאלקי יעקב (תהלים פא‪,‬‬ ‫ולא יציל‪ ,‬הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם‬ ‫ד‪-‬ה)‪ .‬דרשו חז"ל (ראש השנה ח'‪ ).‬איזהו חג שהחודש‬ ‫ומעלליכם‪ ,‬ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה‬ ‫מתכסה בו‪ ,‬הוי אומר זה ראש השנה‪.‬‬ ‫ומחשבתו אשר לא טובה‪.‬‬ ‫וביותר ביאור איתא בזוה"ק (פ' שופטים רע"ה‪).‬‬ ‫ואא"ז מרן אדמו"ר הכנסת מרדכי זיע"א ביאר‬ ‫"תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו"‪,‬‬ ‫פסוק זה‪ ,‬בהקדם לבאר נוסח התפילה‪" ,‬כי‬ ‫מהו 'בכסה'‪ ,‬ביום שהלבנה מתכסה‪ ,‬ומדוע‬ ‫אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה"‪ .‬וצריך‬ ‫מתכסית‪ ,‬משום שכאשר מגיע ראש השנה‪ ,‬מגיע‬ ‫להבין כפל הלשון‪.‬‬ ‫סמא"ל לפני הקב"ה לתבוע דין את בניו‪ ,‬והקב"ה‬ ‫אומר לו לך והבא עדים‪ ,‬והוא מביא את השמש‬ ‫וביאר שברכה זו היא בדרך תפילה ובקשה לפני‬ ‫להעיד‪ ,‬ואז הולך להביא הלבנה והיא מתכסה‪.‬‬ ‫הקב"ה לקרב את הגאולה השלימה‪ ,‬ולזה‬ ‫שהרי צריך שני עדים‪ ,‬כדכתיב (דברים יט‪ ,‬טו) "לא‬ ‫אומרים "כי אתה שומע קול שופר"‪ ,‬שעתה בזמן‬ ‫יקום עד אחד באיש לכל עון וגו' על פי שני עדים‬ ‫הזה‪ ,‬אנו תוקעים בשופר‪ ,‬והקב"ה שומע‬ ‫או על פי שלשה עדים יקום דבר‪ ,‬וכיון שהלבנה‬ ‫לתקיעותינו‪ ,‬ובקשתנו היא שנזכה כבר לגאולה‬ ‫מתכסה שוב ליכא שני עדים‪.‬‬ ‫השלמה‪ ,‬כאשר הקב"ה יתקע בשופר גדול‬ ‫לחירותנו‪" ,‬ומאזין תרועה"‪ ,‬שאז אנחנו נקשיב‬ ‫ובסידור רבי קאפיל ביאר‪ ,‬כי ראש השנה הוא‬ ‫ונשמע את קול שופרו של מלך המשיח‪.‬‬ ‫החג היחיד בכל השנה שחל בראש חודש‪,‬‬ ‫שאז הלבנה מכוסה מפני שהיא בתחילת‬ ‫ובזה פירש מאמר הכתוב "תקעו בחודש שופר‬ ‫התחדשותה‪ ,‬וזהו הרמז "תקעו 'בחודש' שופר"‪,‬‬ ‫וגו'‪ ,‬כי חוק לישראל הוא"‪ ,‬היינו שעכשיו הוא‬ ‫דהיינו בתחילת החודש‪' ,‬בכסה ליום חגנו'‪ ,‬שאז‬ ‫חוק לישראל‪ ,‬שהם יתקעו בשופר‪ ,‬והקב"ה שומע‬ ‫הלבנה עדיין מכוסה‪.‬‬ ‫לקול תקיעותינו‪ ,‬אבל לעתיד לבוא "משפט‬ ‫קודש‬ ‫ראש השנה‬ ‫אמרי‬ ‫טז‬ ‫כתיקונה‪ ,‬כבר נזכה לשמוע קול התרועה של‬ ‫לאלוקי יעקב"‪ ,‬שאז הקב"ה יתקע בשופר‪ ,‬ואנו‬ ‫שופרו של מלך המשיח‪ ,‬ויתקיים בנו "תקע‬ ‫נשמע קול השופר‪.‬‬ ‫בשופר גדול לחרותינו" במהרה בימינו אמן כן‬ ‫והקב"ה יעזור שבזכות קיום מצות תקיעת שופר‬ ‫יהי רצון‪.‬‬ ‫אחר הבדלה מוצאי יו"ט ראש השנה ה'תשפ"ו‬ ‫צימעס‪ ,‬צו בלאזט מען שופר‪ .‬וב"ה שזכינו בשנה‬ ‫פו"א‪ :‬חסידים קדמונים אמרו מה היה החילוק‬ ‫זו שהתפילות והתקיעות הלכו כשורה בבחינה‬ ‫בין התקיעות של אא"ז מרן סבא קדישא‬ ‫הנ"ל‪ ,‬ובודאי אין זאת רק בזכות שבקשנו מחילה‬ ‫מרוז'ין זיע"א לבין התקיעות של הרה"ק‬ ‫סליחה וכפרה‪ ,‬והמליצו טוב על כלל ישראל‪ ,‬וראו‬ ‫מבארדיטשוב זיע"א‪ ,‬כי השטן ראה במשך כל‬ ‫רק טוב אצל אחרים‪.‬‬ ‫חודש אלול ההכנה הגדולה שעשה הרה"ק‬ ‫מבארדיטשוב‪ ,‬ועל כן הכניס את עצמו בתוך‬ ‫אבל תשובה אמיתית אינה כשעושה תשובה רק‬ ‫השופר‪ ,‬והפריע שלא יוכל לתקוע כראוי‪ ,‬אבל‬ ‫בראש השנה‪ ,‬בזמן שכל אחד רוצה להחתם‬ ‫אצל הס"ק שהכל היה באתכסיא‪ ,‬ולא השיג‬ ‫בספרן של צדיקים גמורים‪" ,‬ער וויל זיך‬ ‫עבודתו הגדולה בעת התקיעות‪ ,‬על כן לא הכניס‬ ‫מיטכאפן מיטן גארטל"‪ ,‬אלא עיקר התשובה‬ ‫את עצמו בעובי הקורה להפריע בעדו‪ ,‬וכך‬ ‫הוא‪ ,‬שיקבל על עצמו קבלות טובות מכאן ולהבא‪,‬‬ ‫התחכם הס"ק על יצר הרע כדי שיוכל לתקוע‬ ‫וכבר בימי עשי"ת יכירו עליו שינוי לטובה‪ ,‬הן‬ ‫בשופר כראוי‪.‬‬ ‫בהתנהגותו הכללית‪ ,‬והן בתורה ובתפילה‪ ,‬שאז‬ ‫ניכר למפרע שהתשובה שעשה בראש השנה‬ ‫ובענין זה ידוע שזקני החסידים אמרו בלשון זה‪,‬‬ ‫היתה אמיתית ונכונה‪.‬‬ ‫"מען האט נישט געוויסט צו בלאזט מען‬