לב שומע · Lev Shomea — ראש השנה (2026-09-07)

ב"ה
גﬥיון
ﬥב לﬢעת
מאמרי תורה בהלכה ואגדה מוסר וחסידות
יו"ל ע"י תלמידיו ושומעי לקחו של
מורינו הרב שמעיה לעוו שליט"א
דומ"ץ וראה"כ יטב לב דסאטמאר לאנדאן יצ"ו
קולמוס הלב מפיהם ומפי כתבם
מאמר מערכת לקט אמרים ופנינים יקרים
"לב לדעת ,ועינים לראות ,ואזנים לשמוע" תשובה
כתוב בתורה (דברים כט ג) ולא נתן ה' לכם לב לדעת על גודל השתוקקות הקב"ה להשיב את בניו אליו מצינו בתנא דבי אליהו (אליהו רבה
ועינים לראות ואזנים לשמע עד היום הזה .וברש"י
כ'" :שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה פרשה כט) "מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ שיושב אני ומצפה להן לישראל
לבני לוי כמ"ש בפ' וילך (לא ט) ויתנה אל הכהנים בני יותר מאב לבנו ומאשה לבתה שיעשה תשובה ויתקיימו דברי שלי".
לוי ,באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו משה רבינו ***
אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה וניתנה לנו, ובמדרש תהלים (קב ג) איתא "אלו הדורות שחייבין במעשיהם הרעים ,ובאין ועושים
ומה אתה משליט את בני שבטך עליה ויאמרו לנו תשובה ומתפללין לפניך בראש השנה וביום הכפורים ,ולפי שהם מחדשים את
יום מחר לא לכם ניתנה לנו ניתנה ,ושמח משה על מעשיהם ,הקב"ה בורא אותם בריה חדשה".
הדבר ועל זאת אמר להם היום הזה נהיית לעם וגו' ***
(דברים כז ט) היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים
במקום".
"אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם ,בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום
הכפורים היא יפה ביותר ,ומתקבלת היא מיד ,שנאמר (ישעיהו נה ו) דרשו ה'
הרי שמתחלה אמר להם משה לישראל דברי תוכחה בהמצאו"( .רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ו).
(כן במבואר במפרשים ,יעו' רשב"ם ,ספורנו ועוד ,שם) שעל אף ***
המסות הגדולות שראו עיניהם איך שהוציאם הקב"ה היערות דבש (חלק א' דרוש א') העמיד את קדושת עשרת ימי תשובה שאינם ימי חולין,
ממצרים בחסדיו המרובים והוליך אותם במדבר אלא כחולו של מועד שאסורים במלאכה זולת דבר האבד.
וכלכל אותם כל אותן השנים ,לא חיסר להם דבר
וכו' ,עדיין לא שמו אל לבם כראוי לדעת ולהכיר וכן כתב האר"י ז"ל (מובא באור צדיקים סי' לו סעי' ג' בשם הרמ"ק) שינהג בהם כמו חולו
חסדי הקב"ה ולידבק בו (לשון רש"י שם ד"ה ולא נתן) ,אך של מועד ,לבל יעסוק במשא ובמתן ושום מלאכת עבודה כי אם בדבר האבד ,וזולתו
עתה אמר להם משה שכל זה לא היה כי אם "עד יהיה כל עסקו לפשפש במעשיו וכו' .ואשרי אדם הנותן ללב טובת ה' ,וכי הוא ממש
היום הזה" ,כי אכן ביום זה עלו למעלה גדולה והראו מעורר ישנים ומקיץ רדומים לתשובתו.
בעצמם שלבם נכון לדעת את ד' ,ועינים להם לראות
***
מעשיו וחסדיו הגדולים ,ואזנים לשמוע בקול דברו
יתברך. מצינו בתניא (אגרת התשובה פרק ט) משל נפלא על התקרבות בעל תשובה לה' וז"ל
"וז"כ בתנא דבי אליהו אדם עבר עבירה ונתחייב מיתה למקום מה יעשה ויחיה ,אם
ואיך גילו בעצמם דבר זה? בהראותם רוב חשקם היה רגיל דף אחד יקרא ב' דפים ,לשנות פרק א' ישנה ב' פרקים וכו' ,היינו כמשל
בתורת ד' עד שחששו שיבוא יום מחר ויטענו הלויים חבל הנפסק וחוזר וקושרו ,שבמקום הקשר הוא כפול ומכופל ,וככה הוא בחבל
"לא לכם נתנה" ,ואמרו למשה "למה אתה משליט נחלתו".
את בני שבטיך עליה ,אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו
את התורה ונתנה לנו!" בזה הוכיחו שהם "דבקים ***
וחפצים במקום" ,ולא עוד אלא שהכריז משה "נ"ל עפ"י מה ששמעתי מכבוד אדמו"ר מורינו הרב יעקב יצחק זצללה"ה ,ששמע
בשבחם של ישראל" ,היום הזה נהיית לעם!" הרי מרבו הרב האלוקי מורינו הרב אלימלך זצללה"ה ,שבדורנו ,כולם נקראים בעלי
שכל מציאותינו והוייתינו עם ד' תלויים ביסוד זה – תשובה ,והשי"ת ברוך הוא ברוב רחמיו מקבל אותנו בתשובה .אבל לאדם הוא מר
חשקינו בתורתו יתברך.
בתחילת התשובה ,כי מתחלת עם יראה ,אבל הקב"ה נותן אחר כך לאדם אהבה
אי לזאת ,עלינו לתת שבח והודאה להקב"ה – נותן ושמחה ,שיהיה 'וגילו ברעדה' (תהלים ב יא) .וזה פירוש 'ושב ה' אלוקיך את שבותך',
התורה ,על גורלינו ששפר עלינו להפיץ דברי תורה התשובה שלך יהפוך השי"ת שיהיה באהבה ושמחה ,וזהו 'ורחמך'' .ושב וקבצך מכל
ויראה מידי שבוע בשבוע בקונטרסי "לב שומע" העמים' ,ועל ידי זה נזכה במהרה לקיבוץ גלויות ,ודו"ק"( .אור לשמים סוף פר' נצבים ד"ה
שמתוקים וערבים על לב השומעים והקוראים ,עד ושב).
כי רבו האומרים תמיד מי יראנו טוב להתבשם באור ***
התורה בדבר הלכה ואגדה ,ולהתחזק באמונתו יש להתחזק עם דברי העבודת ישראל (פר' יתרו ד"ה ועתה) שכתב שהקב"ה רמז
ועבודתו ית' מתוך התבוננות בדברי חז"ל ודברי
רבותינו לדורותיהם בספריהם הקדושים. להמתקרבים אליו ,שאל יתיאשו ואל ייראו מגשת אליו -עבור עוונותיהם שעשו
מקודם ,כי העיקר על כל פנים להתקרב מהיום והלאה ושלא לחטוא עוד .ולזה
ועל של עתה באנו – הופעת גליוני "לב לדעת" בס"ד, 'ועתה' אם שמע תשמעו בקולי ,וזה מצות תשובה ,והוא חסדו הגדול שרוצה לקרב
ועיקר תוכנו כמעשהו בראשונה ,אך שינוי מילתא השבים ושלא לזכור להם מעשיהם הראשונים.
היא בסדר ועריכת הענינים וחילוקם דבר דיבר על ***
אפניו ,כל ענין לפי סגנונו על מקומו הראוי ,כדרך
הגליונות הנפוצים בזמנינו ,כך שכל אחד יוכל למצוא
מבוקשו לפי תכונת נפשו בנקל ,ומי יתן שעל ידי זה
המשך בעמ' הבא המשך בעמ' הבא
"כתב האריז"ל כי תשוב"ה הוא ראשי תיבות ת'ענית ש'ק ו'אפר ב'כיה ה'ספד, יתרבה חשקת ועסק התורה ויתוסף כבוד שמים
אמנם בדורינו החלש אשר אין בכוחינו לסבול כל זאת ,יש לקיים הנוטריקון בינינו להראות שאנו "דבקים וחפצים במקום".
של ת'ורה ש'בת ו'ידוי ב'ושה ה'כנעה"( .בני יששכר מאמר ד' אות לו).
ותקוותינו איתנה להרוויח עוד מעלה בהוצאת
*** הדברים בצורה של "גליון" ,והוא להרבות פילפול
ובספר יגל יעקב מביא בשם הדעת קדושים (הרה"ק ר' יהודה צבי מראזלא זי"ע) תשוב"ה התלמידים ,שמטבע הדברים הוא שע"י התבנית
נוטריקון ת'ורה ש'בת ו'ידוי ב'רכות ה'לל ,ועפי"ז כתב לפרש את הפסוק (תהלים ל ה"עראית" לא ימנע כל צורב ומבקש להשמיע
יב) 'הפכת מספדי למחול לי' ,שאות ה' שהיתה מורה על הספד ,הפכת למחול - הערותיו המחכימות ,שיבין שאין הדברים כ"חרותים
היינו הילול ,ואות ש' שהיתה מורה על שק נהפך לותאזרנו שמחה -על שבת על הלוחות" ואדרבה ,חרּות על הלוחות ,וכבר מנו
רבותינו (אבות פ"ו) בין המ"ח דברים שהתורה נקנית
קודש שהוא שמחה. בהם" ,בשמוש חכמים ,בדקדוק חברים ,בפלפול
*** התלמידים" .ועוד אמרו חז"ל (ברכות ו .לאחר שאמרו
ובשם הרה"ק רבי זושא זי"ע מתאמרא דתשובה הוא ר"ת ת'מים תהיה עם ד' "שנים שיושבים ועוסקין בתורה ששכינה עמהם וכו' ומנין
שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו שנאמר וכו'")
אלוקיך ,ש'ויתי ה' לנגדי תמיד ,ו'אהבת לרעך כמוך ,ב'כל דרכיך דעהו ,ה'צנע לכת "וכי מאחר דאפילו חד תרי מבעיא ,תרי מכתבן
עם ד' אלוקיך. מלייהו בספר הזכרונות חד לא מכתבן מליה",
*** ויעו"ש במהרש"א שביאר הענין לפי ששנים מתוך
משא ומתן שלהם בד"ת יבואו ברוב על האמת
רביה"ק זיע"א מביא (דברי יואל סוכות אות ט ד"ה ואפשר להוסיף עוד) בשם זקנו הגה"ק שניתן ליכתב מלייהו בספר הזכרונות לפניו ית' אבל
בעל הישמח משה זיע"א ,שכשהרבים שבים יחדיו ,אזי אף אם הם שבים מיראה, האחד אפשר שיבוא לטעות בלימודו ולא ניתן
תשובתם נחשבת לתשובה מאהבה. ליכתב ,ע"כ.
*** ועוד זאת נראה בעליל שהבאת הדברים בצורת
כמובן שעצם מעשה התשובה אחת היא תמיד ולא תשתנה לעולם ,דהיינו 'ושבת הגליון מושך את הלב לד"ת ,וגם אלו שאין בכחם
ובהשג ידם לצלול במים אדירים של סוגיות עמוקות,
עד ד' אלוקיך' ,וכלשון הרמב"ם (פ"ב מה' תשובה ה"ב) מה היא התשובה הוא שיעזוב מתעורר בהם לבם ונתרבה חשקם לעסק ועיון
החוטא חטאו ,ויסירו ממחשבתו ,ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד ,ומה שהאריכו התורה לפרק ולהותיב במלחמתה של תורה ,ואף
הספרים הקדושים בדרכי התשובה ,אשר משתנה קצת לפי הזמן והדור הם שפשוט שאין זו דרכם הסלולה של תלמידי חכמים
העצות איך לזכות ולהגיע לתשובה שלימה ,והבן. כי אם הלימוד הקבוע מתחילת הסוגיא מתוך הספר
בסדר קבוע ,עדיין מעלתה פשוטה לכל אלו שאינם
מגיעים בעצמם לכלל זה ,וכנ"ל .וגם אצל תלמידי
חכמים גדולים שאכן זכו והם שתולים בבית ה'
פתחי לב בלימוד מקצועות התורה ,גם הם מוצאים טעם בד"ת
אלו וכדברי המדרש הידועים (ב"ר צז ג)" ,מה דגים
עיונים בפרשת השבוע הללו גדלין במים כיון שיורדת טפה אחת מלמעלה
מקבלין אותה בצמאון כמי שלא טעמו טעם מים
מימיהון כך הן ישראל גדלין במים בתורה כיון שהן
פרשת האזינו שומעין דבר חדש מן התורה הן מקבלין אותו
בצמאון כמי שלא שמעו דבר תורה מימיהון" (ומן
ועתה כתבו לכם את השירה הזאת המפורסמות הם דברי הגר"ח קנייבסקי זצ"ל שמדוייק מד'
המדרש שמדובר בתלמידי חכמים ש"גדלין במים בתורה" – שהם
מבינים ערכה של תורה בהם יש מעלה זו שרצים לקבל כל דבר
אנו קוראים את השירה שעליה נצטוו ישראל בסוף פרשת וילך ״ועתה כתבו לכם את השירה חדש מן התורה).
הזאת ,ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם״' ומכאן למדו חז״ל את מצות כתיבת ספר תורה.
ולצורך זה קבענו מדור מיוחד בשם "קול מהיכל",
יש להתבונן :אדם שכתב ספר תורה ולאחר מכן נתנו במתנה לבית המדרש ,ודאי עשה בזה בה יופיעו בעזהי"ת משאם ּומתנם והערותיהם של
דבר גדול וחשוב ,אולם האם עדיין מקיים הוא את מצות כתיבת ספר תורה. כל החברים המקשיבים ומשמיעים שיחיו .ולכן
פונים אנו בבקשה לכל מי שיש בידו להוסיף ,לגרוע
רבי עקיבא איגר מביא את דברי התורת חיים (סנהדרין כא ):דאין לו להקדיש ספר תורה או להשמיע דברים חדשים ,שלא ימנע מלהביא
לציבור ,אלא אם כן כותב אחרת לעצמו ,דכיון שמקדישה אינו שלו ולא יצא. טובה לעולם וְ יִ זכֶּ ה וְ יִ זכֶּ ה את אחיו עמו בזיכוי הרבים
להגדיל תורה ולאדירה.
אין די בכך שספר התורה נכתב על ידו ,אלא צריך גם שיישאר בבעלותו .וכאשר הוא מקדישו
לציבור במתנה גמורה ,שוב אין הספר שלו ,ולדעת התורת חיים אינו יוצא בו ידי מצות כתיבת ואף גם זאת עלינו ללמוד מן הפרשה הנ"ל ,ולהכיר
ספר תורה ,אלא אם כן יכתוב ספר תורה אחר לעצמו. שאף אם נזכה להשיג בעבודתו ובתורתו ית' ויפתח
לבינו לדעת ויפקחו עינינו לראות ולשמוע ,הלוא
ולכאורה יש לתמוה כאשר אדם נותן ספר תורה לבית המדרש שבו הוא מתפלל ,הרי הוא אחד הכל ממנו הוא ומקרא מלא הוא (דהי"א כט יא)" ,כי
מבני הקהילה ,ונמצא שיש לו חלק ושותפות בספרי התורה השייכים לציבור. ממך הכל ומידך נתנו לך" ,ועל כן לא נשכח מלהודות
תמיד ולברך להמלמד תורה לעמו ישראל על הכלל
מדברי התורת חיים מוכיח רבי עקיבא איגר ,כי שותפות כזאת אינה מספקת לקיום המצוה. ועל הפרט וגם לרבות על עסקינו בתורתו ית'
הספר צריך להיות שייך ליחיד עצמו ,ולא רק לציבור שהוא אחד מן השותפים בו. בהוצאת ד"ת אלו ,ולהתפלל לפניו תמיד שכן יזכנו
הלאה ויתן לנו "לב לדעת ועינים לראות ואזנים
משום כך נהגו רבים ,שכאשר מכניסים ספר תורה לבית המדרש ,אין נותנים אותו במתנה לשמע" ,להיות "דבקים וחפצים במקום".
גמורה ,אלא משאילים אותו לבית המדרש .ויש שכותבים במקום מסויים "ספר תורה זה שייך
לפלוני בן פלוני" ,שיהיה ברור שהספר נשאר בבעלותו. בברכת התורה
שלהי חודש אלול תשפו לפ"ק
המערכת
אמנם יש מן הפוסקים שנחלקו ,וסברו שאכן יצא המצוה גם בשותפות כזו ,והיות שנחלקו בה
גדולי הפוסקים ,לכן הדרך המובחרת שישאל הספר התורה להציבור ,ובד בבד תישאר הבעלות
בידי מי שכתבו.
כך זוכים לשני הדברים גם יחדיו :הציבור קורא ולומד בספר התורה ,ובעל הספר ממשיך
לקיים את מצות ״כתבו לכם״.
חקרי לב
אורייתא דקא מרתחא
חיוב שמחה בר"ה ומי ששכח יעלה ויבא בבהמ"ז
[וכעין זה מתאמרא בשם הגר״ח ,שהקשה על מה שאמרו בגמ׳ שאין בחיוב שמחה בר״ה
אומרים הלל משום שספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו,
דאם כן היאך אמרו שיר של יום בר״ה? ותירץ ,דדין אמירת הלל שאני, במתני' ר״ה ל״ב ב׳ איתא דבראש השנה אין אומרים הלל ,ואמרינן
דבעינן לזה שמחה שלמה ,ובר״ה ,שספרי חיים וספרי מתים פתוחים בגמ׳ :מאי טעמא ,אמר רבי אבהו ,אמרו מלאכי השרת
לפניו ,אין השמחה שלמה ואינו זמן מוכשר לומר הלל .ומשא״כ לשיר לפני הקב״ה ,רבש״ע ,מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר״ה
של יום ,דסגי בשמחה סתם ולא בעינן לשמחה שלמה דוקא .והן הן ויוה״כ? אמר להם ,אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי
הדברים. מתים פתוחין לפניו ,וישראל אומרים שירה? ע״כ .ומריהטת דברי
הגמ׳ נראה ,דכיון שספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו ,על כן אין
ויש שאומרים בשם הגר״ח בנוסח אחר ,והוא ,דבאמת אף ר״ה הוי נוהג בימים אלו דין שמחה.
זמן הראוי לומר שירה מצד עצמו ,אלא דהוא דין מסויים שלא לומר
בו הלל. וכן הוא בפיה״מ להרמב״ם ,וז״ל :״לפי שהם ימי עבודה והכנעה
ופחד ומורא מהשם ,ויראה ממנו ,ומברח ומנוס אליו ,ותשובה
ופירש בזה הא דכתיב בתהלים :״שאו זמרה ותנו תוף ,כנור נעים עם ותחנונים ובקשת כפרה וסליחה ,ובכל אלו הענינים אינו הגון השחוק
נבל״ .דהנה מזמור זה איירי בר״ה ,וכדכתיב שם ברישא: והשמחה״.
״תקעו בחודש שופר ,בכסא ליום חגנו״ .וזהו מאי דכתיב :״שאו זמרה
וגו׳״ ,לפי שבבית המקדש שפיר אמרו שירה בר״ה עם כל כלי הזמר וצ"ע ,דהנה בשו״ע סי׳ תקצ״ז ס״א איתא ,דאוכלים ושותים
שהיו במקדש; ומה שאין אומרים הלל בר״ה הוא משום :״כי חק ושמחים בר״ה ,ואין מתענין בר״ה ולא בשבת שובה ,ורק
לישראל הוא ,משפט לאלקי יעקב"]. שלא יאכלו כל שבעם ,למען לא יקלו ראשם ותהיה יראת ה׳ על פניהם.
וכתב שם המ״ב בסק״א ,דאף שהוא יום הדין ,מ״מ שייך בהו המצות
ובזה יתיישב עוד מה שכתב במג״א סי׳ תקצ״ז סק״א ,שהמהרש״ל עשה של ״ושמחת בחגך״ ,שהרי גם ר״ה הוא בכלל חג ,וכדכתיב:
לא אכל דגים בר״ה לפי שהיו חביבים עליו ,ורצה למעט תאותו ״תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגנו וגו׳״ ,ונאמר בנחמיה ח׳ :״אכלו
בדבר מסויים .והביא עוד ממגיד מישרים בפרשת נצבים ,שלא לאכול משמנים ושתו ממתקים וגו׳ ,כי קדוש היום לאדונינו ,ואל תעצבו כי
בשר ולא לשתות יין בר״ה .וצ״ע ,שהרי לעולם חיוב שמחה מחייב גם חדות ה׳ היא מעוזכם״ ,ע״כ .והרי לן דאיכא חיוב שמחה גם בר״ה.
אכילת בשר ושתיית יין ,ומאי שנא הכא שאינו חייב בבשר ויין? וגם על
המהרש״ל תיקשי ,שמיעט בשמחתו ,ואע״ג שחיוב השמחה הוא חיוב וכן יש לעיין מדברי הר״מ גופא בפ״ו מהל׳ יו״ט הלי״ז ,שכן כתב
גמור מדינא. וז״ל :שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג ,״עם שאר ימים טובים״,
כולם אסורים בהספד ותענית ,וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב,
ולהאמור יתיישב שפיר ,שהן אמנם איכא חיוב שמחה גם בר״ה, הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו ,שנאמר ״ושמחת בחגך״,
מיהו אינו חיוב שמחה גמור ככל יו״ט ,וכלשון הר״מ :״לא ימי שמחה ע״כ .וכבר כתבו לדייק בדברי הרמב״ם ,דצ״ע בלשונו שכתב ״עם שאר
יתירה״ ,ודרגת שמחה זו באמת אינה מחייבת בשר ויין. ימים טובים״ ,דלכאורה מלבד פסח וסוכות אין עוד יו״ט רק שבועות,
ומה כוונתו במה שכתב בלשון רבים ״שאר ימים טובים״? ועל כרחך
שכח יעלה ויבא בבהמ״ז של ר״ה צ״ל שנתכוין בזה גם לר״ה .ואם כן שוב מבואר שאף בר״ה איכא חיוב
שמחה ככל יו״ט ,וצ״ע.
בשו"ע סי׳ קפ״ח סעיף ו׳ איתא ,שאם שכח יעלה ויבא בבהמ״ז של
יו״ט והתחיל כבר ברכת הטוב והמטיב ,חוזר לראש .וזהו והנראה בזה עפ״י דברי הרמב״ם בהל׳ חנוכה פ״ג הל״ו ,שכתב שם
דוקא בכל יו״ט; ואולם ביו״ט של ר״ה נחלקו הפוסקים :דעת המג״א בתו״ד וז״ל :אבל ר״ה ויום הכיפורים אין בהם הלל כשאר
שם סק״ז שאין מחזירין אותו ,ואמנם בא״ר שם פליג וסבירא ליה דאף יו״ט ,לפי שהן ימי תשובה ויראה ופחד ,״לא ימי שמחה יתירה״ ,ע״כ.
ביו״ט של ר״ה מחזירין אותו .ובמ״ב שם סקי״ט הביא פלוגתתם ולא ונראה דר״ל ,שהגם שבודאי אף בר״ה איכא חיוב שמחה ,מיהו אין
הכריע בזה. גדר השמחה בזה כשאר יו״ט; דאילו בשאר יו״ט גדר החיוב הוא
״והיית אך שמח״ -שמחה בלי גבול ,ומשא״כ בר״ה ,דהוא גדר של
וסברת המג״א מבוארת שם בתו״ד ,דהנה קיי״ל בר״ח ,שהשוכח שמחה המהולה ביראה ופחד ,בבחינת ״וגילו ברעדה״ ,ואשר על כן
יעלה ויבא בבהמ״ז אין מחזירין אותו ,ולפי שאין חיוב סעודה אין אומרים בהם הלל.
והלא מעתה נראה ,שאם חיוב ההזכרה הוא מחובת היום ,שפיר יש בר״ח ,ועל כן אף ההזכרה של ר״ח לא נתקנה כחובה .והכי נמי דכוותה
לומר כהמג״א ,שגבי ר״ה אין היום מחייב הזכרה בבהמ״ז, י״ל גבי ר״ה ,שהרי לשיטת כמה ראשונים איכא מצוה להתענות בר״ה,
ולפי שמצד עצם היום באמת ליכא חיוב סעודה .ואולם אם חיוב וכיון שאין בה חיוב סעודה ,הרי הדר דינה להיות כר״ח ,שאף הזכרת
ההזכרה הוא מצד עצם המטבע של בהמ״ז ,שפיר יש לומר כהא״ר, יעלה ויבא שבה אינה חובה.
שאף גבי ר״ה תיקנו כן למטבע של בהמ״ז ,שהרי כל שאוכל פת ,הרי
הוא מחוייב באכילת אותה פת ,ושפיר הוי מטבע בהמ״ז שלו כשאר ואף שקיי״ל עיקר להלכה בסי׳ תקצ״ז דלא כהני ראשונים ,רק
יו״ט. כהראשונים דפליגי וסבירא להו שאסור להתענות בר״ה ,מיהו
לענין לחזור ולברך ,הלא קיי״ל בכל דוכתא דספק ברכות להקל ,משום
שכח יעלה ויבא בבהמ״ז של ליל ר״ה חומר איסורא דלא תשא ,ושוב יש לחוש בזה לשיטת אלו הראשונים
הסוברים שמצוה להתענות בר״ה ושליכא חיוב סעודה.
והנה כתבו הפוסקים ,עיין מ״ב תקצ״ז סק״ה ,שאף להפוסקים
הסוברים דמצוה להתענות בר״ה ,מיהו הני מילי ביום ,דאז הוי ובא"ר שם הביא דברי המג״א הנ״ל והקשה עליו ,שהרי אף לשיטת
זמן הדין; אבל בליל ר״ה ,לכולי עלמא אסור להתענות ,וכמו בשאר הראשונים דס״ל שמצוה להתענות בר״ה ,מיהו אם אינו
יו״ט .ולפי זה נפקא ,שאם שכח יעלה ויבא בבהמ״ז של ליל ר״ה ,לכולי מתענה ואכל איזה דבר ,שפיר חלה עליו חובת אכילת סעודה .ואם כן
עלמא צריך לחזור ,שהרי איכא ביה חובת סעודה לכולי עלמא .וכן הוא אדם זה שאינו מתענה ואכל סעודה ,הרי סעודה זו שאכל חובה היא
באמת להדיא בסידור הרב. עליו ,ושוב יש לומר שהזכרת יעלה ויבא בברכת המזון שלו היא חובה,
ומחזירין אותו.
ויש לעיין בזה מדברי השעה״צ בסי׳ תקפ״ב סק״ד ,בשם הגאון רבי
אבלי פאסוולער ,שאם טעה בליל ר״ה ולא אמר ״המלך הקדוש״, ובביאור פלוגתתם יש לומר על פי מה שיש לחקור בהא דאם שכח
שאין צריך לחזור ,וכמו שאם שכח לומר יעלה ויבא בליל ר״ח ,שאין יעלה ויבא בבהמ״ז של שבת ויו״ט מחזירין אותו ,דיש לפרש זה בשני
צריך לחזור ,לפי שאין מקדשין את החודש בלילה ,והכי נמי דכוותה. אופנים:
ובשעה"צ שם הקשה עליו ,דזה היה שייך אם היה מתפלל תפילת א .יש לומר דכל היכא דאיכא חיוב סעודה ,תיקנו להזכרת יעלה ויבא
חול ,ומשא״כ בזה שמתפלל תפילת יו״ט ,דממה נפשך כחלק מבהמ״ז ,ובאופן דעצם מטבע הברכה של בהמ״ז בשבת
אינו יוצא ,ע״כ .והנה כל טענת השעה״צ היינו רק בתפילה ,שהוא ויו״ט שאני מכל בהמ״ז ,שיש בו גם חובת זכירת היום ,וכמו שחייב
כתרתי דסתרי ,שמצד אחד אומר ״האל הקדוש״ ,ומאידך מתפלל להזכיר בו ברית ותורה.
תפילת יו״ט; אבל בבהמ״ז ,לכאורה שפיר יודה הג״ר אבלי שאין
ההזכרה מעכבת ,כיון שאין מקדשין את החודש בלילה. ב .יש לומר שאין זה מדיני בהמ״ז ,רק הוא חובת היום .וכעין שמצינו
גבי חנוכה ,דעשאום ימים טובים בהלל והודאה ,ופירש״י בשבת
ויש לעיין לפי זה בליל שני של ר״ה ,כיון דשני הימים של ר״ה הם כ״א ע״ב שתיקנו בו לומר על הנסים בהודאה .והמבואר ,שחיוב
קדושה אחת ,ולא שייך בזה הסברא של אין מקדשין את החודש בלילה. ההזכרה שבו אינו מדיני התפילה ,רק הוא חובת היום ,וכהלל .והכי
נמי דכוותה יש לומר גבי חיוב ההזכרה בשבת ויו״ט ,שעצם היום מחייב
ושוב ראיתי שבמחזור המפורש מובא מכתב מהגרשז״א ,שבתחילה הזכרה בתפילה ובבהמ״ז.
רצה לומר גם כן שאם שכח יעלה ויבא בבהמ״ז של ליל ר״ה אינו חוזר,
אלא ששוב חזר בו; עיין שם בדבריו ,ויש לפלפל בזה הרבה. ונראה שנפקא מינה בזה לגבי ר״ה ,שהרי מחד גיסא אין היום מחייב
באכילת סעודה ,שהרי שפיר יכול להתענות בו לשיטת הני
ולענין הלכה ,אנו אין לנו אלא את דברי הרב בסידורו ,שאם שכח ראשונים דס״ל הכי; ואולם מאידך ,כל היכא שאינו מתענה ,שוב
יעלה ויבא בליל ר״ה ,שפיר חוזר ומברך. מחוייב הוא באכילת סעודה.
חקקי לב
שמעתתא אליבא דהלכתא
דיני הזכרות שבתפילה ובברכת המזון בעשי"ת
אמר הקל הקדוש ותיקן ואמר המלך הקדוש טעה ואמר הקל הקדוש
ומסתפק אם היה בתוכ"ד
א .מי שטעה ואמר הקל הקדוש במקום המלך הקדוש לא יצא
ה .מי שהתפלל בר"ה ואמר בטעות הקל הקדוש ושוב תיקן ידי הברכה ,וחוזר לתחילת שמו"ע משום דג' הברכות
עצמו ואמר המלך הקדוש ,ומסופק אם תיקן הטעות בתוכ"ד הראשונות חשובות כאחת ,ואם בתוך כדי דיבור נזכר ואמר
או לאחר כדי דיבור ,נראה שלא יחזור לראש רק ימשיך לברכה המלך הקדוש א"צ לחזור ומועיל מה שחזר ותיקן ,ואפילו אם
הבאה 'ובכן תן פחדך'.5 בעת שאמר ברוך אתה ה' היה בדעתו לסיים הקל הקדוש ואמר
הקל הקדוש מועיל לחזור ולתקן בתוכ"ד.1
שכח יעלה ויבא בתפילתו
חזר ואמר בא"י המלך הקדוש
ו .השוכח יעלה ויבא בתפילתו אינו חוזר ,כיון שהזכיר את יום
הזכרון בתפילתו.6 ב .אם אמר ברוך אתה ה' הקל הקדוש ,ובתוכ"ד חזר ואמר
ברוך אתה ה' המלך הקדוש ,גם כן יצא ידי חובתו.2
חתם מקדש ישראל והזמנים
אמר רק הקל ולאחר כדי דיבור אמר המלך הקדוש
ז .טעה בתפילת ר"ה בברכה האמצעית ולא חתם "מלך על כל
הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון" ,רק "מקדש ישראל ג .אם סיים ואמר ברוך אתה ה' הקל ,וקודם שאמר הקדוש
והזמנים" ,לא יצא ידי חובתו ,7וצריך לחזור מ"או"א מלוך" נזכר שלא אמר המלך ,ועד שחישב מה דינו כבר עבר תוך כדי
ולחתום הברכה כתיקונה.8 דיבור ,ולאחר כדי דיבור אמר המלך הקדוש ,יצא ידי חובתו.3
שכח יעלה ויבא בבהמ"ז מסתפק אם אמר המלך הקדוש
ח .אם שכח יעלה ויבא בברכת המזון של ליל ראש השנה חוזר ד .אם בר"ה או ביוהכ"פ התפלל על הסדר והוסיף בברכה
לראש כבכל יו"ט ,9אמנם באם שכח יעלה ויבא בברכת המזון שלישית ובכן תן פחדך וגו' ומסופק אם סיים המלך הקדוש,
של ר"ה ביום צ"ע אם חוזר ומברך או שיוציא עצמו בברכת אפשר דא"צ לחזור דאולי לא שייך לומר בזה כהרגל לשונו בכל
השנה מחמת התוספות שמוסיף לומר קודם סיום הברכה.4
6שו"ת בנין שלמה (תיקונים והוספות סי"ח). 1שו"ע תקפ"ב ומ"ב שם.
7מט"א (סימן תקפ"ב סי"ח ומחז"ב תקפ"ב סק"ה) .ובספר הליכות 2ואף שהתוספת של ברוך אתה ה' הוי תוספת שאינה צריכה ,מ"מ כל
שלמה כתב להטעים הדבר לפמ"ש הרבינו בחיי פ' בא דלשון 'זמנים' שחזר ואמרו נעשה זה נוסח הברכה והחתימה ,ואע"פ שנעקר עי"ז
נובע מכך שהרגלים הוקבעו על זמני הקציר והאסיף וזה אינו שייך ברכתו הקודמת ונעשה ברכה לבטלה ,מ"מ שפיר יצא ידי חובת הברכה
בר"ה. והגם דלאו שפיר עביד( .שלמי תודה).
8הליכות שלמה (פרק א סי"ג) ,וצ"ע מש"כ במט"א הנ"ל שלא יאמר 3שם ,וטעם הדבר דכיון שאמר רק תיבת הקל ,אין כאן סיום הברכה
אלא החתימה בלבד ,דהא כיון שנתקלקלה הברכה נראה יותר שצריך והרי הוא כמי ששהה באמצע הברכה יותר מכדי דיבור דאינו מגרע,
לחזור גם על הפתיחה מאו"א מלוך. והוי כמי שאמר ברוך אתה ה' הקל המלך הקדוש שיצא.
9כ"ה בסידור הרב ועיי' בזה בהערה הבאה בארוכה. 4מ"ב תקפ"ב סק"ד.
5עיין במדור "קול מהיכל" תשובה באריכות בענין זה.
חבירו ,10והנשים לעולם אינן חוזרות לברך ויצאו בברכת
האחר.11
מי כמוך אב הרחמים זוכר יצוריו לחיים ברחמים
הלשון מורה שאין ההזכרה באה בתורת בקשה וכשאר ההזכרות של עשרת ימי תשובה ,רק בתורת שבח ,וכ"ה בפרישה
בסי' תקפ"ב סק"ח.
וראיתי בספר נחלת בנימין לעורר ,דלכאו' צ"ב שהרי ברכה זו היא ברכת הגבורות ומה שייך זה לגבורות ה' ,וכבר
האריכו בזה שהזכרת גשמים באה בברכת אתה גיבור דייקא ולפי שהגשמים המה מגבורותיו ,ואולם זוכר יצוריו לחיים
לכאו' הוא ממידת בשר ודם וכרחם אב על הבנים ומאי שייטי' לגבורות ד'.
ומתרץ עפי"מ דאיתא בדעת זקנים לרבותינו בעלי התוס' סו"פ פנחס וז"ל" ,גבי ר"ה כתיב ועשיתם עולה מאי שנא
מכולהו דכתי' בהו והקרבתם ,וי"ל לפי שהוא יום הדין ומשנכנסו לדין הם נעשים בריאה חדשה ,וזהו שייסד הפייט
הבוראים בריאה חדשה וצריך לאומרו אחר האוחז דמיירי בדין ,ולפי המדרש נראה שאין לאמרו כי אם ביום הכיפורים,
דכתי' בספר תהילים ועם נברא יהלל י'ה ומסיק על מי נאמר פסוק זה וכו' על כל דור ודור נאמר שהם מתים בכל שנה
במעשיהם הרעים והקב"ה מחיה אותם ביום הכיפורים שמוחל להם עוונותיהם ובוראם בריאה חדשה וזהו ועם נברא
יהלל י'ה" עכ"ל.
והמבואר דכשכותב הקב"ה בר"ה ויוהכ"פ את יצוריו לחיים ,אין הפשט בזה שגוזר עליהם להמשיך את חייהם ,ואלא
שבעצם כולם מתים ורק שנעשה בהם תחיית המתים ובריאה מחודשת ,ואתי שפיר שבאה הזכרה זו בברכת מחיה
המתים.
לחזור ,שהרי איכא ביה חובת סעודה לכו"ע ,וכן הוא באמת להדיא 10בשו"ע( סי' קפ"ח סעיף ו') נפסק שאם שכח יעלה ויבא בבהמ"ז של
בסידור הרב. יו"ט והתחיל כבר ברכת הטוב והמטיב חוזר לראש – וזהו דוקא בכל
יו"ט ,אמנם ביו"ט של ר"ה נחלקו הפוסקים – דדעת המג"א שם סק"ז
ויל"ע בזה מדברי השעה"צ (בסימן תקפ"ב סק"ד) בשם הגאון ר' אבלי שאין מחזירין אותו ,ואמנם בא"ר (שם) פליג וסבירא ליה דאף ביו"ט
פאסוולער שאם טעה בליל ר"ה ולא אמר המלך הקדוש שאין צריך של ר"ה מחזירין אותו ,ובמ"ב שם סקי"ט הביא פלוגתתם ולא הכריע
לחזור ,וכמו שאם שכח בליל ר"ח יעלה ויבא שאין צריך לחזור ולפי בזה.
שאין מקדשין את החודש בלילה וה"נ דכוותה ,ובשעה"צ שם הק' עליו
דזה היה שייך אם היה מתפלל תפילת חול ומשא"כ בזה שמתפלל וסברת המג"א מבואר שם בתוך דבריו ,דהנה קיי"ל בר"ח שהשוכח
תפלת יו"ט דממ"נ אינו יוצא ע"כ ,והנה כל טענת השעה"צ היינו רק יעלה ויבא בבהמ"ז אין מחזירין אותו ,ולפי שאין חיוב סעודה בר"ח
בתפילה שהוא כתרתי דסתרי שמצד אחד אומר האל הקדוש ,ומאידך ועל כן אף ההזכרה של ר"ח לא נתקנה כחובה ,והכי נמי דכוותה י"ל
מתפלל תפלת יו"ט ,אבל בבהמ"ז לכאו' שפיר יודה להג"ר אבלי שאין גבי ר"ה שהרי לשיטת כמה ראשונים איכא מצוה להתענות בר"ה ,וכיון
ההזכרה מעכבת כיון שאין מקדשין את החודש בלילה .ויל"ע לפי"ז שאין בה חיוב סעודה הרי הדר דינה להיות כר"ח שאף הזכרת יעלה
בליל שני של ר"ה כיון דב' הימים של ר"ה הם קדושה אחת ולא שייך ויבא שבה אינה חובה ,ואף שקיי"ל עיקר להלכה בסי' תקצ"ז דלא כהני
בזה הסברא של אין מקדשין את החודש בלילה .ושו"ר במחזור ראשונים רק כהראשונים דפליגי וסבירא להו שאסור להתענות בר"ה,
המפורש מכתב מהגרשז"א שבתחילה ר"ל ג"כ שאם שכח יעלה ויבא מיהו לענין לחזור ולברך הלא קיי"ל בכל דוכתא דספק ברכות להקל
בבהמ"ז של ליל ר"ה אינו חוזר ואלא ששוב חזר בו עיי"ש בדבריו משום חומר איסורא דלא תשא ,ושוב יש לחוש בזה לשיטת אלו
ויל"פ בזה הרבה .ולענין הלכה אנו אין לנו אלא את דברי הרב בסידורו הראשונים הסוברים שמצוה להתענות בר"ה ושליכא חיוב סעודה.
שאם שכח יעלה ויבא בליל ר"ה שפיר חוזר ומברך.
ובאליהו רבה (שם) הביא דברי המג"א הנ"ל והקשה עליו ,שהרי אף
11עיי' בשו"ת רעק"א (סימן א) ובהשמטות שם שהנשים אינן חייבות לשיטת הראשונים דס"ל שמצוה להתענות בר"ה ,מיהו אם אינו מתענה
בכבוד ועונג ביו"ט וע"כ פטורות מחיוב סעודה שכל עיקרו נובע מדין ואכל איזה דבר ,שפיר חלה עליו חובת אכילת סעודה ,וא"כ אדם זה
כבוד ועונג והנפ"מ בזה שאם שכחו יעו"י אינן חוזרות לברך ,והנה הגם שאינו מתענה ואכל סעודה הרי סעודה זו שאכל חובה היא עליו ,ושוב
שיש החולקים בזה ומשום דס"ל שחיוב סעודה ביו"ט אינו נובע מדין יש לומר שהזכרת יעלה ויבא בברכת המזון שלו היא חובה ומחזירין
כבוד ועונג רק מדין שמחה ,וגם מד' השוע"ה באיזהו מקומן נראה אותו .ויש להוסיף דבשנה כי האי שר"ה חל להיות בשבת יש סברא
שהנשים חייבות אף בכבוד ועונג ביו"ט ,מ"מ נראה ששפיר יש לצרף נוספת שאסור לו להתענות מצד שבת ושוב איכא עליו חיוב סעודה.
דברי הרעק"א לד' המג"א והגר"א פאסוולער הנ"ל בהערה הקודמת
ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא וספק ברכות להקל. והנה כתבו הפוסקים (עיין במשנ"ב סימן תקצ"ז סק"ה) שאף
להפוסקים הסוברים דמצוה להתענות בר"ה ,מיהו הני מילי ביום דאז
הוי זמן הדין ,אבל בליל ר"ה לכו"ע אסור להתענות וכמו בשאר יו"ט,
ולפי"ז נפקא שאם שכח יעלה ויבא בבהמ"ז של ליל ר"ה לכו"ע צריך
קול מהיכל
נידונים שנתעוררו בבית המדרש
שאלה :אם חתם "הקל הקדוש" ומיד תיקן ואמר "המלך הקדוש" ,אך הוא מסופק אם עבר שיעור של תוך כדי דיבור או
לא ,מה דינו ,האם צריך לחזור ולהתפלל או לא ,והאם יש נפקא מינה להלכה בזה בין עשרת ימי תשובה לראש השנה
ויום הכיפורים.
להאריך הרבה בזה ואין כאן מקומו .ועל כל פנים ,מדברי הגאון הנ״ל תשובה :הנה ראיתי מבוכה גדולה בין הפוסקים האחרונים בענין זה,
והשער הציון נראה מבואר ,דאמירת ״הקל הקדוש״ אינה נידונית יש שנקטו לחומרא ויש שנקטו לקולא ,ובזה החלי בע״ה לבאר כפי
כחסרון ברכה לגמרי ,אלא כחסרון הזכרה המעכבת ולא יותר. הנראה לענ״ד.
ולפי זה נראה בנידון דידן ,דאף להצד שאמר ״האל הקדוש״ ולא בחיי אדם (כלל כ״ד סעיף כ״א) כתב לדון במי שנתנמנם בתפילת
תיקן בתוך כדי דיבור ,לא נחשבות שאר הברכות שיאמר מכאן שמונה עשרה ואינו יודע באיזו ברכה הוא עומד ,דאם הוא בג׳
ולהבא כברכות לבטלה; דכיון שאינו אלא כחסרון הזכרה ,עדיין יש ראשונות חוזר לראש ,ואם הוא בג׳ אחרונות חוזר לרצה ,ואם הוא
על תפילתו שם חפצא של תפילה .והדבר דומה למי ששכח יעלה עומד באמצעיות ,נראה דמתחיל מן הברכה שיודע בוודאי שלא
ויבוא ,דאף על פי שהדין הוא שחוזר ומתפלל ,מכל מקום אין תפילתו אמרה ,אבל הברכה שהוא מסופק עליה אינו צריך לחזור ולאומרה,
הראשונה נחשבת תפילה לבטלה ,וכמו שהאריכו בזה האחרונים והוא מטעם ספק ברכות להקל .ועיין שם בנשמת אדם שדן בזה
בפלוגתת התוספות והרא״ש עם חכמי פרובינצא בברכות (כו ע״ב), בארוכה ומסיק בצריך עיון.
עיין שם.
אמנם באור זרוע (הלכות מגילה סימן שע״ד) כתב ,וז״ל :״או אם לא כיוון
והנה בתחילה חלקנו לדינא ,דאם השאלה אירע בעשרת ימי לבו באמצע הברכות האמצעיות ואינו יודע באיזה מהן עומד,
תשובה ,מותר לו להמשיך בתפילת שמונה עשרה ולסמוך על יתחיל מאותה שיודע שאמר ואילך״ ,עכ״ל .הרי מפורש בדבריו
החיי אדם ,מה שאין כן אם אירע השאלה בראש השנה או ביום שחייב לחזור מן המקום שמסופק בו .וכן הוא בירושלמי (ברכות פ״ה
הכיפורים ,היה מקום לומר שאסור לו להמשיך וצריך להתחיל ה״ג) .ובקהילות יעקב (ברכות סימן י״ז) הקשה מזה על דברי החיי אדם,
תפילת שמונה עשרה מחדש. וחלק עליו.
והיינו טעמא ,דהנה איתא במגן אברהם (סימן תקצ״ג) על מה שפסק ובביאור הנידון נראה ,דהנה מחד גיסא ,כל שמסופק על איזו ברכה
בשולחן ערוך שם ,דבמוסף של ראש השנה מלכיות ,זכרונות אם אמרה ,שוב אינו יכול לאומרה משום דספק ברכות
ושופרות מעכבין זה את זה ,והיינו שאם לא אמר לכל הפחות מה להקל ,וכיון שכן הדין נותן שיתחיל לומר רק מן הברכה שבוודאי לא
שמעכב מדינא ,אין לו לומר את שאר הברכות .ומדייק המגן אברהם אמרה ,וכדברי החיי אדם .ואולם מאידך יש לומר ,דכיון שסדר
דכל זה קאי במוסף של ראש השנה ,אבל בתפילת כל השנה אין הברכות מעכב ,ואם דילג ברכה אחת בשמונה עשרה אין הברכות
ברכה אחת מעכבת את האחרות. שיאמר מכאן ואילך עולות לו ,ממילא אינו יכול להמשיך בתפילתו,
שהרי יש לו ספק אם רשאי לומר את הברכות הבאות ,דאפשר שהן
ובספר תהלה לדוד (סימן ק״ח) מביא את דברי המגן אברהם הנ״ל ברכות לבטלה; ושוב חזר הדין שיתחיל מן הברכה הראשונה
לדינא ,ומבאר בזה את שיטת שולחן ערוך הרב (סימן קי״ח), שמסופק עליה ,וכדברי האור זרוע והקהילות יעקב.
דמי שאמר ״מלך אוהב צדקה ומשפט״ בעשרת ימי תשובה יצא,
ומכל מקום צריך לחזור ולהתפלל תפילת נדבה כדי שיאמר ״המלך ומעתה נראה דהוא הדין בנידון דידן ,שהספק אצלו אם יצא בברכת
המשפט״. ״המלך הקדוש״ או לא .דלשיטת החיי אדם הדין נותן
שימשיך מן הברכה שלאחריה ואילך; ואולם לדעת החולקים הדין
נמצא לפי זה ,דבעשרת ימי תשובה ,אף אם החסיר ברכה אחת ,יכול נותן שיחזור לראש התפילה ,כדין טעה בג׳ ראשונות שחוזר לראש.
הוא להמשיך בתפילת שמונה עשרה ,משום שאין הברכות ומתאמרה משמיה דהחזון איש שהיה מורה ובא לנהוג כדעת
מעכבות זו את זו ,ואחר כך חוזר ומתפלל תפילת נדבה לשיטת שולחן החולקים על החיי אדם.
ערוך הרב .ולשיטת המשנה ברורה בסימן תקצ״ג ,מחויב הוא אחר
כך לחזור ולהתפלל שמונה עשרה ,דהא דיצא אף בחסרון ברכה אחת ויש להוסיף בזה עוד סברא לנהוג כאן כדברי החיי אדם .דהנה בשער
הוא רק משום ששם תפילה עליה ,אבל ידי חיוב תפילה לא יצא. הציון (ריש סימן תקפ״ב) הביא מהחיי אדם בשם הגאון מוה״ר
אברהם אבלי זצ״ל ,דמי שהתפלל בליל ראש השנה תפילת שמונה
[וכמובן ,שדברי שולחן ערוך הרב הם לפי ביאור התהלה לדוד. עשרה ואמר ״הקל הקדוש״ יצא ,כיון שאין מקדשין את החודש
אמנם יש לומר בביאור דבריו באופן אחר ,דקיימא לן בלילה והזכרה זו אינה מעכבת .והקשה השער הציון ,דבשלמא אם
כשיטת הראשונים שאין נוסח ״המלך המשפט״ מעכב ,דהא על כל היה מתפלל תפילת חול היה שייך לומר כן ,מה שאין כן בזה שהתפלל
פנים הזכיר מלך ,ומה שחייבוהו להתפלל תפילת נדבה הוא רק דין תפילת יום טוב ולא אמר ״המלך הקדוש״ ,הרי זה כתרתי דסתרי,
לכתחילה ,לחוש לשיטת הראשונים דסבירא להו שמעכב .דאי לאו וממה נפשך אינו יוצא ,עיין שם.
הכי ,אין תפילת נדבה מוציאתו מידי חיוב תפילה].
ורבים תמהו בעיקר סברת הגאון הנ״ל ,דמה שייך ענין הזכרה לכאן,
והרי ״המלך הקדוש״ אינה הזכרה בעלמא אלא מטבע
הברכה ,והוי כמשנה ממטבע שטבעו חכמים ,שבודאי אינו יוצא .ויש
עוד כתב המחזה אליהו ראיה חזקה לדינו של החיי אדם מדברי נמצא דכל זה שייך בעשרת ימי תשובה ,דמצי להתפלל תפילת
התוספות בברכות (יב ע״ב) ,שהביאו את דברי הירושלמי בפרק נדבה ,אבל בראש השנה וביום הכיפורים ,שאי אפשר להתפלל בהם
קמא דתענית ,דמי שמתפלל ויש לו ספק בתפילתו ,כגון שמסופק אם תפילת נדבה ,לא הועיל לנו מה שימשיך בתפילת שמונה עשרה.
אמר ״המלך הקדוש״ ,או אם אמר ״ותן טל ומטר״ ,כל שלושים יום
הרי הוא בחזקתו שלא אמר ,מפני הרגל לשונו. ולשיטת המשנה ברורה אתי שפיר ,דגם בראש השנה יכול להמשיך
בתפילת שמונה עשרה ,מדין רחמי ,ואין הברכות נחשבות
ולכאורה קשה ,למה הוצרך הירושלמי להדגיש שהוא בחזקת שלא ברכות לבטלה ,ואחר כך חוזר ומתפלל פעם נוספת .וכמובן ,כל זה
אמר ,הלא אף אם היה זה ספק שקול היה עליו לחזור שייך דווקא כשבוודאי אמר ״הקל הקדוש״ ולא הספיק לתקן דבריו
ולהתפלל ,שהרי אם לא אמר הרי הוא ממשיך בתפילתו בברכות בתוך כדי דיבור ,אבל בנידון דידן ,שמסופק אם אמר ״המלך הקדוש״
שאפשר שהן לבטלה .אלא על כרחך מוכח ,דבאופן של ספק מותר בתוך כדי דיבור ,יש לומר בזה דין ספק ברכות להקל.
לו להמשיך בתפילתו מדין ספק ברכות להקל ,ורק משום שיש חזקה
שלא אמר אינו רשאי להמשיך ועליו לחזור .והיא ראיה חזקה ליסודו אמנם כל זה אם נזכר רק לאחר שגמר תפילת שמונה עשרה ,אבל
של החיי אדם. אם עומד עדיין באמצע תפילתו ,לכאורה יש כאן ספק ברכות
לבטלה ,ועדיין במבוכה מה יעשה .דאם אינו חוזר לראש אלא ממשיך
ובעצם חידוש זה ראיתי בספר שיח השדה להגאון מקוז׳יגלוב ,בעל בתפילתו ,שמא ברכת ״האל הקדוש״ לא עלתה לו ,ונמצא שמוסיף
שו״ת ארץ צבי ,שהביא בשם האבני נזר בביאור דין ספק מכאן ואילך ברכות לבטלה .ומאידך ,אם יחזור לראש ,שמא כבר
ברכות להקל ,שהוא מטעם ודאי; ואהני ליה שאף במקום שיש חשש תיקן בתוך כדי דיבור ויצא ,ונמצא חוזר ומברך ברכות לבטלה.
שיבוא לידי ברכות לבטלה ,מכל מקום נקטינן מכח הכלל דספק ולכאורה היה מקום לומר שמוטב שלא ימשיך בתפילתו ,ויהיו רק ג׳
ברכות להקל כאילו ודאי כבר בירך. הראשונות ,חלילה לבטלה ,ולא יוסיף עליהן עוד ברכות.
ואמנם יש בזה פלוגתא .וחתני הרב אפרים ווייס שליט״א הביא אמנם שוב ראיתי בשו״ת מחזה אליהו (חלק ג׳ סימן א׳) ,שנקט האי
ראיה ברורה מדברי המהרש״א בפסחים (קב ע״ב) ,דסבירא ליה דהוי דינא להקל ,וסמך על דברי האשל אברהם מבוטשאטש,
ספק ולא ודאי ,אמנם לא קיימא לן לדינא כדברי המהרש״א בזה. דסבירא ליה ששייך לומר ספק ברכות להקל גם באופן שיש חשש
שמא הברכות שיאמר מכאן ולהבא יהיו ברכות לבטלה.
נמצא לדינא ,דיש על מי לסמוך שבכהאי גוונא אינו צריך לחזור
לראש תפילת שמונה עשרה ,אלא ימשיך בתפילתו ,ונקטינן והמחזה אליהו קובע מסמרות בדין זה להלכה ,וסברתו בנויה על
שגם באופן זה אמרינן ספק ברכות להקל .וכן היא שיטת המטה ביאור יסוד הדין דספק ברכות להקל ,שאין זו הנהגה
אפרים (סימן תקפ״ב בהגהה) ,שמביא את דברי רבי חיים הכהן רפפורט בתורת ספק גרידא ,אלא שחכמים קבעו שבכל אופן שיש ספק
שנסתפק בדין זה ,וכתב עליו דיש לומר דהוי ספק ברכות להקל. בברכתו ,נקטינן כאילו ודאי כבר אמרה ואינו חוזר ומברך.
*** ובזה מיישב את קושיית הקהילות יעקב משיטת האור זרוע ,דבספק
חוזר למקום שמסתפק בו .דהאור זרוע סבירא ליה שדין ספק
ולפי זה ,בנידון דידן ,שאמר בוודאי ״הקל הקדוש״ ומיד תיקן ואמר ברכות להקל הוא רק בתורת ספק ולא בתורת ודאי ,וכפי שמבואר
״המלך הקדוש״ ,אלא שמסופק אם תיקונו היה בתוך כדי בדברי אחד המפרשים שם ,ולשיטתו שפיר חוזר ,משום שאם ימשיך
דיבור ,יש לו להמשיך בתפילתו ואינו צריך לחזור לראש .ודין זה שייך יש ספק שמא הברכות הבאות תהיינה לבטלה .אבל לשיטת החיי
בין בימות החול של עשרת ימי תשובה ובין בראש השנה וביום אדם ,דספק ברכות להקל נחשב כהכרעה ודאית שכבר אמר את
הכיפורים ,דכיון שהספק הוא אם התיקון נעשה בתוך כדי דיבור, הברכה ,רשאי הוא להמשיך בתפילתו ואין כאן חשש ברכה לבטלה.
נקטינן בזה ספק ברכות להקל ואין מחזירין אותו. וגם בדברי הירושלמי מבאר המחזה אליהו באופן אחר ,שאין ממנו
ראיה מפורשת דלא כדברי החיי אדם.
הוצאת הגליון הודעות המערכת:
לע"נ מטרתינו :להאהיב את התורה על לומדיה ,ולתת מקום להיות זה בונה וזה
סותר כדרכה של תורה .ומכאן הקריאה יוצאת לכל מי שיש בידו הערה,
מוהר"ר ישעי' זאב לעוו ז"ל ב"ר הארה או הוספה ,נא ינהג בנו טובת עין וישלח למערכת בכתב.
ישראל ישכר ז"ל
***
נלב"ע י"ב תשרי תשע"ו לפ"ק
הגליון הבא יצא לאור אי"ה לקראת חג הסוכות הבעל"ט
לב שומע
לעורר לב המעיין
שלשה ספרים נפתחים
מה יום הדין אומר לנו?
אולם כאן עלינו להתבונן :מיהו באמת אותו נגזר עליו לחיות ובין אם נגזר עליו להיפטר מן מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא
בינוני? העולם לאחר שנתנקה ממיעוט חטאיו ,הרי
אמרו חז״ל (ראש השנה טז ):אמר רבי
האם בינוני הוא רק חשבון של מחצה על הוא נחתם לחיים ,לחיים האמיתיים והנצחיים.
כרוספדאי אמר רבי יוחנן ,שלשה ספרים
לעומת זאת ,הרשע ,גם כאשר ניתנים לו חיים
מחצה? בעולם הזה ,אין אלו אלא חיים שבהם מקבל
נפתחים בראש השנה :אחד של צדיקים
גמורים ,אחד של רשעים גמורים ,ואחד של
בפשטות ,בינוני הוא מי שיש בידו מחצה זכויות הוא את שכרו המועט ,ואילו מן החיים הנצחיים
בינוניים .צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים
ומחצה עוונות .כף המאזניים עומדת באמצע, הוא נכרת.
לאלתר לחיים ,רשעים גמורים נכתבים
ומצוה אחת יכולה להכריעו לזכות ,כשם [וכעי"ז כתב הרמב"ן דג' ספרים היינו בחיי ונחתמים לאלתר למיתה ,ובינוניים תלויים
שעבירה אחת עלולה חלילה להכריעו לחובה. עולם הזה ,ואעפ"כ כתב דרשעים חיים בעוה"ז ועומדים מראש השנה ועד יום הכיפורים ,זכו -
וכך אמרו חז״ל (קידושין מ :).לעולם יראה אדם ומקבלין שכרן בעוה"ז ,ונקראים ספרי צדיקים נכתבים לחיים ,לא זכו -נכתבים למיתה.
את עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי .עשה שהם צדוק בידינו ואין להם חלק לעוה"ב.
כאשר אנו שומעים את מאמר חז״ל הזה ,הלב
מצוה אחת ,אשריו שהכריע את עצמו לכף אמנם בביאור המרש"א הכוונה שנחתם לחיים
מתעורר מאליו ,בראש השנה נפתחים ספרים
זכות; עבר עבירה אחת ,אוי לו שהכריע את נצחיים ,ולשי' הרמב"ן לא נכתב לחיים הכונה
בשמים ,ובתוכם נכתב דינו של כל אחד ואחד,
עצמו לכף חובה. לעוה"ז].
מי יכתב בספרן של צדיקים ,מי חלילה בספרן
ולא את עצמו בלבד מכריע האדם .רבי אלעזר לפי דבריו נמצא ,כי הדין של ראש השנה עמוק של רשעים ,ומי ישאר תלוי ועומד עד יום
ברבי שמעון אומר ,כי העולם כולו נידון אחר ונורא עד מאוד .לא רק חיי הגוף בעולם הזה הכיפורים.
רובו והיחיד אחר רובו .לפיכך צריך האדם עומדים בו למשפט ,אלא גם חיי הנפש וחלקו
אמנם ,כתב הפני יהושע כי ענין הספרים
לראות גם את העולם כולו כאילו הוא מחצה של האדם בחיי העולם הבא.
הנפתחים בראש השנה הוא מן הדברים
זכאי ומחצה חייב .במעשה אחד שלו הוא עשוי באופן אחר מצינו בחידושי הריטב״א שמפרש המופלאים והנסתרים ,ו״אדם אחד מני אלף
להכריע לא רק את עצמו ,אלא את העולם כולו כי החיים והמות האמורים כאן מתייחסים ידע להשיג מהות ואיכות הספרים על
לזכות ולהביא לו תשועה והצלה. בעיקר לטובות העולם הזה ולרעותיו ,לכל מה מתכונתם״ .ועל כגון זה נאמר :״במופלא ממך
דברים אלו נפסקו ברמב״ם בהלכות תשובה, שעתיד לבוא על האדם במשך השנה החדשה. אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור״.
לאחר דבריו הידועים על קול השופר :״אף על עכ"פ דבר אחד ברור ,ביום זה אין פרט בחיי אך יחד עם זאת מוסיף הפני יהושע ,שכיון
פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, האדם שאינו עומד למשפט .הגוף והנפש, שעיקרה של מסכת ראש השנה הוא קדושת
רמז יש בו ,כלומר ,עורו ישנים משנתכם הפרנסה והבריאות ,השלוה והיסורים ,העליה יום הדין ,וכל אדם משתוקק להבין מעט
ונרדמים הקיצו מתרדמתכם ,וחפשו במעשיכם והירידה ,הכול נכתב ונחתם לפני מלך המשפט. מעניינו של היום -יש לנו רשות ואף חובה
וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם״.
ואף על פי כן ,דווקא יום הדין הוא גם היום להתבונן בדברי חז״ל כפי פשוטם ,כדי לעורר
וממשיך הרמב״ם ,שכל אדם צריך לראות את הראשון מעשרת ימי תשובה .על ימים אלו את הלב מאימת הדין ומעבודת היום.
עצמו ואת העולם כולו כחצי זכאי וחצי חייב. נאמר :״דרשו ה׳ בהמצאו ,קראוהו בהיותו אף אנו לא נבוא לדרוש במופלא מאתנו ולא
עשה מצוה אחת -הכריע את עצמו ואת קרוב״ .הקב״ה אינו רק יושב בדין ,הוא גם קרוב לגלות את הנעשה בספרים של מעלה רצוננו
העולם כולו לכף זכות ,חטא חטא אחד -הכריע לכל יחיד ויחיד וממתין לתשובתו .על ידי רק להאיר את השכל ולעורר את הלב :מה
חלילה את עצמו ואת העולם לכף חובה. ההתעוררות של ראש השנה -אף שאין דורש מאתנו יום ראש השנה ,ומהו עבודתו
אך בסיום דבריו כותב הרמב״ם :״ומפני ענין זה מתוודים בו בפירוש -יכול האדם לשוב המיוחדת של מי שעדיין עומד בגדר ״בינוני״.
נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים ולהיכתב בספרן של צדיקים ,לחיים טובים
טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום ולשלום. מה נכתב בספרים?
הכיפורים יתר מכל השנה״. נחלקו הראשונים בביאורם של החיים והמוות
צדיק ורשע -לאדם או לדין? הנכתבים בראש השנה.
ולכאורה יש להבין ,אם די במצוה אחת כדי
מהלך נוסף מצינו בדברי הר״ן בשם רבי ישעיה
להכריע את כף המאזניים ,מדוע צריך להרבות דעת התוספות היא שאין הכוונה בעיקר לחיי
הזקן מטראני וכן כתב הרמב״ן בשער הגמול.
במצוות ובמעשים טובים יותר מכל השנה? העולם הזה ולמיתת הגוף ,אלא לחיי העולם
יקיים האדם מצוה אחת ,יכריע את עצמו לכף לדבריהם ,אין הכרח שהאדם המכונה כאן הבא .הרשעים מקבלים לעתים את שכר
זכות ודי. ״צדיק״ יהיה צדיק בכל מהותו .יתכן שאפילו מצוותיהם בעולם הזה כדי לטורדם מחיי
עוונותיו מרובים מזכויותיו ,אלא שבדין מסוים העולם הבא ,ואילו הצדיקים מתנקים ממיעוט
עוד יש לשאול על עצם מאמר חז״ל .אם
זה הוא זוכה מחמת מצוה שעשה ,ולכן ביחס עוונותיהם בעולם הזה כדי שיקבלו את שכרם
הבינוניים אינם נכתבים בראש השנה אלא
לדין זה הוא נקרא ״צדיק גמור״. בשלמות לעולם הבא.
נשארים תלויים ועומדים עד יום הכיפורים,
לשם מה נפתח ספרם בראש השנה? וכן להיפך :אפשר שאדם יהיה צדיק וזכויותיו בחידושי הרשב״א תמה על פירוש זה :כיצד
מרובות ,ובכל זאת יתחייב בדין מסוים מחמת אפשר לחתום אדם בכל ראש השנה לחיי
וביותר :מדוע הם זקוקים לספר מיוחד? אם זכו,
חטא כלשהו ,וביחס לאותו דין הוא נקרא העולם הבא ,והרי אפילו רשע גמור שעשה
יכתבו בספרן של צדיקים ,ואם לא זכו ,יכתבו
״רשע״ .וכמו שנאמר :״והצדיקו את הצדיק תשובה בסוף ימיו ,אין מזכירים לו את רשעותו,
חלילה בספרן של רשעים .מה נכתב אפוא
והרשיעו את הרשע״ ,צדיק ורשע ביחס לדבר וכן צדיק גמור שמרד באחרונה ,עלול לאבד
בספרן של בינוניים?
הנידון. את מעשיו הראשונים .אם כן ,דין העולם הבא
הבינוניות אינה מספר -אלא צורת חיים והבינוני הוא מי שמשפטו עדיין שקול .דינו אינו תלוי לכאורה במצבו של האדם בסוף ימיו ,ולא
נראה לומר ,כי ״בינוני״ אינו רק תוצאה של מוכרע בראש השנה ,והוא תלוי ועומד עד בדין הנערך בכל ראש השנה.
חשבון המצוות והעבירות .הבינוניות היא מהות שיכריע את עצמו לזכות או לחובה בעשרת ימי ועיין בחידושי מהרש״א שמבאר את דברי
וצורת חיים. תשובה. התוספות על פי מאמר חז״ל :״צדיקים
יש אדם שאינו רשע .הוא אינו מבקש למרוד במיתתם קרויים חיים ,ורשעים בחייהם קרויים
בבוראו ואינו עובר עבירות להכעיס ,חלילה .אך מתים״ .כאשר צדיק נידון בראש השנה ,בין אם
בתשובה! עדיין חי אתה ,ובידך לזכות בחיי בספר זה אין כותבים רק את העבר ,כמה גם שאיפתו אינה לעלות בהר ה׳ ולהתקרב אליו
עולם!״ מצוות עשה וכמה עבירות עבר .כותבים בו את באמת.
למען ירבו ימיכם ההתעוררות שהתעוררה בלבו בשעת תקיעת הוא מקיים מצוות ,אך פעמים רבות מתוך הרגל
השופר; את הרצון החדש שנולד בו; את בלבד ,כ״מצות אנשים מלומדה״ .הוא מתפלל
חידוש נפלא כתב החתם סופר בביאור ההבדל הקבלה שקיבל על עצמו; ואת תשוקתו לצאת מפני שמאז ילדותו הוא רגיל להתפלל ,הוא
שבין ״ימים״ ל״שנים״. מן הבינוניות ולהצטרף לעדת הצדיקים. לומד מפני שזהו סדר היום ,הוא עושה מעשים
כאשר ימיו של אדם קדושים ומחוברים זה לזה, אלא שעדיין אין חותמים אותו מיד. טובים מפני שכך עושים כולם .ובצד כל אלו
כל יום ממשיך את היום שקדם לו ,וכל חייו ישנן מצוות שהוא דש בעקביו ,חסרונות שאינו
התעוררות של ראש השנה היא דבר נשגב ,אך
הולכים בכיוון אחד .ימים כאלו אינם מפוזרים נותן עליהם את דעתו ,ועבירות שאינן מטרידות
השאלה הגדולה היא מה ייעשה ממנה לאחר
ונפרדים ,אלא מתאחדים למציאות אחת את מנוחתו.
שהשופר יחדל מלתקוע .האם הייתה זו
ארוכה.
התרגשות חולפת ,או התחלה אמיתית של חיים לא מפני שבחר ברע ,אלא מפני שאינו בוחר
זהו שנאמר אצל אברהם אבינו :״ואברהם זקן חדשים? האם הקבלות יישארו בבית הכנסת, כלל.
בא בימים״ .אברהם אבינו בא עם ימיו; כל יום או ילוו אותו גם ביום המחרת? הוא אינו עוצר לשאול את עצמו :לאן אני הולך?
מימיו היה חלק מעבודה אחת רצופה .לא היו
לשם כך ניתנו לבינוני עשרת ימי תשובה. מה נעשה ממני? האם אני היום קרוב יותר
אלו שנים העומדות כל אחת לעצמה ,אלא
הוא תלוי ועומד בין כסה לעשור ,לא מפני להקב״ה מכפי שהייתי לפני שנה? מהי שאיפת
ימים ארוכים המחוברים יחד בקדושה.
שהקב״ה מבקש לעכב את דינו ,אלא מפני חיי ,ומה אני מבקש להשיג בעולמי?
הבינוני ,לעומתו ,חי לעתים ב״שנים״ .שנה
שנותנים לו הזדמנות להוכיח שרצונו אמיתי. זהו הבינוניות .לאו דווקא מחצה מדויקת של
עוברת ועוד שנה עוברת ,אך אין חיבור ביניהן.
אם הוא מרבה במצוות ובמעשים טובים, מצוות ומחצה של עבירות ,אלא חיים באמצע,
הוא אינו יודע מה בנה בשנה שעברה ומה הוא
מתאמץ להשתנות והולך בדרך העולה בית קל בלי שאיפה חזקה לטוב ובלי החלטה ברורה
ממשיך לבנות בשנה הבאה .ימיו מתפזרים,
הרי הוא יוצא מגדר הבינוני ונחתם ביום להשתנות.
מפני שאין בהם דרך אחת ושאיפה אחת.
הכיפורים בספרן של צדיקים גמורים. משום כך יש לבינוני ספר בפני עצמו .אין
בראש השנה בא השופר ומבקש לאחד את ימיו
נמצא שספרן של בינוניים אינו רק ספר של מקומו בספרן של צדיקים ,שהרי עדיין לא
של האדם.
המתנה .זהו ספר של הזדמנות. הקדיש את חייו לעבודת ה׳; אך גם אינו שייך
הוא קורא לו :אל תתחיל רק שנה חדשה בלוח. לספרן של רשעים ,שכן אינו מבקש להתרחק
התחל דרך חדשה בנפשך .קח את כל הימים לטובתם הם תלויים ועומדים
מהקב״ה .הוא מציאות בפני עצמה ,אדם
הבאים וקשר אותם למטרה אחת ,להתקרב אל בכך אפשר ליישב שאלה נוספת. העומד באמצע הדרך ועדיין לא החליט לאן
ה׳ ,לעבוד אותו באמת ולהוסיף בכל יום עוד אמרו חז״ל כי לעתיד לבוא ,כאשר יעמדו שוכני פניו מועדות.
נדבך של קדושה. עפר בדין ,הקב״ה יטה את הבינוניים לזכות - קול השופר אינו רק מכריע אלא הוא
וזהו ״למען ירבו ימיכם״ שיתרבו ויתארכו ״ורב חסד מטה כלפי חסד״ .ואם כן ,מדוע משנה
הימים ,וכל השנה כולה תיחשב כיום אחד ארוך בראש השנה אין הקב״ה מטה מיד את
של עלייה ועבודת ה׳. הבינוניים לזכות ,אלא משאירם תלויים כאן מתגלה כוחה הגדול של תקיעת השופר.
לאיזה ספר אנו מבקשים להשתייך? ועומדים עד יום הכיפורים? אלא שהבדל גדול קול השופר אינו בא רק להוסיף מצוה אחת על
יש בין שוכני עפר לבין אדם חי. כף הזכויות ולהכריע חשבון שהיה שקול .הוא
כאשר נפתח ספרן של בינוניים ,אין השאלה רק בא להעיר את האדם עצמו ,לשנות את מהותו
מי שכבר סיים את חייו אינו יכול עוד לשנות
כמה זכויות יש לנו וכמה חובות .השאלה היא ולהוציאו מגדר הבינוני.
את מהותו .ממילא הקב״ה ,ברוב חסדו ,מטה
עמוקה יותר :איזה אדם אנו מבקשים להיות?
את הכף לצד הזכות. ״עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו
האם רצוננו להישאר גם בשנה הבאה באמצע מתרדמתכם״.
אבל האדם החי יכול להשתנות .הוא יכול
לקיים ,להיכשל ,להתעורר ושוב להירדם ,או
להתעורר ,לשוב ,להתעלות ולהיעשות אדם השופר קורא אל האדם :חדל לחיות מתוך
שקול השופר יפעל בנו שינוי אמיתי?
חדש .משום כך ,לטובתו ,אין ממהרים להטות שינה! אל תעביר עוד שנה כפי שהעברת את
אין דורשים מאתנו שביום אחד נגיע למדרגות עבורו את הכף .נותנים לו עשרה ימים יקרים קודמתה .אל תסתפק בכך שאינך רשע .זכור
שאין בכוחנו להשיג .דורשים מאתנו שנבחר שבהם יוכל הוא עצמו לצאת מן הבינוניות את בוראך ,חפש במעשיך ,הבט בנפשך ושאל
כיוון .שתהיה לנו שאיפה .שנפסיק לחיות בלא ולהפוך לצדיק. את עצמך לאן אתה הולך.
מחשבה ,ונחליט כי השנה הבאה לא תהיה רק
התלייה והעמידה אינן עיכוב של רחמים ,הן וייתכן שמבחינת חשבון המעשים די במצוה
חזרה נוספת על השנה שחלפה.
עצמן הרחמים הגדולים ביותר .הקב״ה אינו אחת כדי להכריע את המאזניים .אבל כדי
״זכו ,נכתבים לחיים״ .הזכייה אינה רק בעוד אומר לבינוני :אשאיר אותך כפי שאתה ורק להפוך מבינוני לצדיק אין די במעשה בודד.
מצוה המונחת בכף המאזניים .הזכייה היא אטה את חשבונך לצד החסד .הוא אומר לו: לשם כך צריך האדם לשנות את כיוון חייו .עליו
שהאדם לוקח את ההתעוררות של ראש השנה, נתתי לך כוח להיות אדם אחר. להרבות בצדקה ובמעשים טובים ,לעסוק
ממשיך אותה בעשרת ימי תשובה ,וקובע בלבו: במצוות יתר מכל השנה ,ולקבוע בנפשו דרך
מסופר (החפץ חיים חייו ופעלו ,חלק ב ,עמ׳
אינני רוצה עוד להיות בינוני; רצוני להיות חדשה.
תקל״ה) כי פעם ,בעשרת ימי תשובה ,שמע
מעובדי ה׳.
חתנו של מרן החפץ חיים זיע״א ,הגאון רבי זהו עומק דברי הרמב״ם :״ומפני ענין זה נהגו
יהי רצון שנזכה לשמוע את קול השופר בלב מנחם מנדל זקס זצ״ל ,כיצד הוא עורך חשבון כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים
שומע ,להתעורר מתרדמת ההרגל ,להרבות נפשו ומתאר לעצמו שהוא עומד לפני בית דין טובים״ .אין מטרת הריבוי רק לצבור עוד ועוד
בתורה ,בתפילה ,בצדקה ובמעשים טובים, של מעלה .לאחר ששקלו את זכויותיו זכויות .מטרתו להחדיר בלב האדם שהוא כבר
ולשנות את מהותנו באמת. ועוונותיו ,יצא דינו מחצה על מחצה ,והתנחם אינו אותו אדם שהיה .הוא אינו מבקש רק
ונזכה כולנו להיכתב ולהיחתם לאלתר בספרן באמרו :הלא הקב״ה הוא ״רב חסד -מטה כלפי לעבור את הדין בשלום; הוא מבקש להיות
של צדיקים גמורים ,לחיים טובים ,ארוכים חסד״. מעתה עובד ה׳.
ומבורכים ,ולשנת גאולה וישועה ,אמן אולם מיד שאל את עצמו :״ישראל מאיר ,חי מצוה אחת יכולה להכריע את החשבון .ריבוי
אתה או מת?״ והשיב :״עדיין חי אני״ .אם כן, המצוות משנה את האדם.
תבע מעצמו ,עדיין בידך לשוב בתשובה
ולהכריע את הכף לטובה! והחל לעורר את מדוע נפתח ספרן של בינוניים?
עצמו בבכי :״ישראל מאיר ,אל תישן! חזור מעתה מובן מדוע ספרן של בינוניים נפתח כבר
בראש השנה.
.
דברים היוצאים מן הלב
ערבוב השטן ע"י חיבוב המצוות
מתוך דרשה אצל סעודה הכנסת ספר תורה ר"ח אלול תשפ"ו
זהו יסודה של שמחת ספר תורה :התורה אינה רק דבר כמעט כל האתרוגים ,אך אי אלו מהם נותרו לפליטה. יש להתבונן בדברי חז"ל (מנחות ל ).אמר רב גידל ,כל
שמקיימים מפני החיוב; היא "מצוה שקיבלו ובכל עיר בישראל ,חפצו הקהל שיהיה על כל פנים הקונה ספר תורה מן השוק כחוטף מצוה מן השוק,
בשמחה". אתרוג אחד כשר בעיר – עבור כל בני הקהילה. ואם כתבו ,מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני.
כאשר יצאו ישראל ממצרים היו "ערום ועריה", וכמובן זכו בזה אותן הקהילות שהרבו במחיר .ולכן וצריך להבין מה עומק הענין בזה ,ונראה לבאר על פי
שקועים במ"ט שערי טומאה ,עד שאמרו מלאכי בכל עיר ועיר ,פזרו כל בני הקהל ממונם על זה. מה שמצינו אצל רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר
והגדילו לעשות הנשים ,שמכרו תכשיטיהן למטרה
השרת :הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה בנו ,כאשר יצאו מן המערה וראו בני אדם עוסקים
זרה. זו. בחיי שעה ומניחים חיי עולם ,כל מקום שנתנו בו
אדרבה! דווקא משום שלא היו אתרוגים ,נתגלתה עיניהם מיד נשרף.
ומה אירע לאחר מכן?
חביבות המצוה של ישראל במידה שלא נראתה קודם ומה הביא לבסוף מנוחה לנפשו של התנא הקדוש רבי
"נעשה ונשמע". לכן ,יהודים מכרו את אשר להם כדי להשיג אתרוג, שמעון בר יוחאי ,ולאחר מכן אף לרבי אלעזר? דבר
בתוך ארבעים ותשעה יום נעשו ראויים לקבלת קהילות משכנו את רכושן ,אנשים נסעו וטרחו לילות
אחד חביבות.
התורה .כיצד? געגועים. שלמים כדי לזכות לנענע אתרוג אפילו רגע אחד קודם
השקיעה. כאשר ראה רבי שמעון אותו זקן רץ בערב שבת ובידיו
מבואר במדרש ובראשונים
(עיין בר"ן סוף מס' פסחים) שני בדי הדס לכבוד שבת ,ואמר" :ראו כמה חביבין
שבני ישראל היו מונים בכל יום :היום יום אחד ,היום חביבות המצוה -היא שהחריבה את עצתו.
מצוות על ישראל" נתיישבה דעתו.
שני ימים ,מתי כבר נזכה לקבל את התורה? זו הייתה שמעתי מראש ישיבת בריסק הגאון ר' אברהם יהושע נמצא ,שיסוד קיום העולם אינו רק עצם עשיית
ספירה של כיסופין ,אהבת התורה. סאלאווייציק שליט"א מעשה נורא. המצוות והעסק בתורה ,אלא החביבות שבה ,אותה
וכאשר חסרה האהבה הזאת ,אפשר לקיים מצוות כידוע ,בימי המלחמה היה למרן הגרי"ז מבריסק חביבות גלתה לרבי שמעון שיש קיום לעולם ,שאין
ובכל זאת לא לעמוד בניסיון. בווארשא אתרוג ,יהודים עמדו בתור יומם ולילה כדי הדרך להחריבו מתוך תביעה של "מניחין חיי עולם
שמעתי מיהודי אחד ,אשר רבים הכירוהו ,על בני לזכות לקיים בו את המצוה. ועוסקין בחיי שעה" ,אלא לראות את האהבה
משפחתו שנסעו לאמריקע עוד בהיותם באונייה כבר הגרי"ז עצמו החמיר ולא בירך על אותו אתרוג, והחביבות שבהן ישראל מקיימים את מצוות קונם.
השליכו מעליהם את עול היהדות. מחמת ספק שהיה לו בכשרות הערבות. אחיי היקרים! מהו ראש השנה? הרי בראש השנה
כאשר הגיעו לאמריקע היו שטענו :פיקוח נפש הוא; כאשר הגיע הגאון רבי מנחם זעמבא הי"ד ,עוד בטרם כמעט שאין מזכירים תשובה בפירוש.
מוכרחים לעבוד בשבת ,שאם לא כן אין במה לפרנס הספיק הרב מבריסק לומר לו דבר ,אחז רבי מנחם אמרו חז"ל :למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין,
את הילדים .אפשר להבין את הנסיון הקשה? באתרוג ובירך "שהחיינו" בהתלהבות עצומה ,עד ותוקעין ומריעין כשהן עומדין ,כדי לערבב את
אבל באוניה ,קודם שהגיעו לשם ,עדיין לא היה אותו שקול ברכתו הרעיד את כל הסביבה. השטן ,ומבואר בדברי הראשונים ,שכאשר השטן
פיקוח נפש. רואה את חביבות המצוה של ישראל ,הוא נבהל
אמר לו הרב מבריסק" :רבי מנחם ,הרי ידוע לכם
ומתערבב .כמ"ש רש"י (ר"ה טז :ד"ה כדי לערבב) "מתוך
אלא מה היה חסר? האהבה. שאני עצמי איני מברך על אתרוג זה".
שרואה שישראל מחבבין את המצות" .ועיין בפנים
המצוות היו ,אך החביבות לא הייתה במידה הראויה. השיב רבי מנחם" :והאם ראה הרב את הבאמבעס? יפות (סוף פר' ויקרא) שמפרש כן בדברי רש"י.
בדרכי לכאן נפלו באמבעס מכל עבר"!
וזו היתה אחת מגדולותיו של רבנו הקדוש" ,רוח ראש השנה הוא שורש השנה כולה ,שורש כל חיותנו.
אפינו משיח ה'" להחזיר ולהחדיר בלבבות את אהבת אמר לו הרב מבריסק" :וכי על הבאמבעס אתם "לדוד ה' אורי" ,קבלת מלכות שמים ,ומהו שורש כל
התורה. מברכים"? זה? חביבות.
כל אחד מרגיש בשמחת ספר תורה התרוממות השיב רבי מנחם" :לא על הפצצות ,אלא על כך השטן מסוגל לעמוד כנגד דברים רבים ,אך כנגד
מיוחדת ,גם אם אינו יודע להסבירה .מהו השמחה שזכיתי להגיע לכאן בחיים ולקיים את המצוה ,על נס חביבות המצוה אין בכוחו לעמוד .כאשר יהודי
הזאת? האות שלי בספר התורה ,כידוע שיש לכל אחד כזה ודאי ראוי לומר שהחיינו"! מקיים מצוה מתוך תשוקה ,אהבה ושמחה ,שם נשבר
אות בתורה כאשר האריכו הספרים הק' ,הקשר שלי זהו חביבות המצוה .וזהו ראש השנה. כוחו של השטן.
לתורה ,ובעיקר אהבת התורה.
ראש השנה הוא אור של מלכות שמים ,עומדים מסופר ( מאמר מרדכי מהרה"ק ר' מרדכי חיים מסלונים זי"ע ח"ב
*** ואומרים כביכול "רבונו של עולם ,אוהב אני אותך, עמוד שלה) שהרה"ק רבי שמשון מאוסטרופולע אמר:
זכיתי להכיר מעט יהודים מן הדור הקודם ,ואספר על אוהב אני את מצוותיך ,רצוני לעשות רצונך ,זוהי שפגש פעם בחודש אלול את ה'בעל דבר' ,והיו פניו
כמה מהם ,יהודים שאפשר היה לכנותם ,למראית עין, חיותי". רעים .ושאלו :למה נפלו פניך .ענה לו :למה זה לא
"יהודים פשוטים". כאשר יש ליהודי הרגשה זו ,הרי הוא נוגע בעצם יפלו פני כאשר כל יגיעתי בכל השנה להכשיל את
היה תושב מבני עירנו רבים היו מכירים אותו ר' שלום עניינו של ראש השנה. ישראל יורדת לטמיון -בימים אלו – בהם שבים
שטראקס ז"ל הוא ישב כמה שנים בבית האסורים ומהו השמחה שאנו שמחים בשמחת התורה? ישראל בתשובה שלימה .אחר כך בעשרת ימי תשובה
ברוסלאנד ,ובאותן שנים לא היה לו מקום נקי שבו פגע בו שוב והנה פניו צוהלות .לשאלתו ,הרי אנו
בשמחת התורה מתגלה הקשר שבין הקב"ה לישראל,
יוכל להתפלל.
והקשר שבין ישראל לאביהם שבשמים. עדיין בעיצומם של ימי התשובה ומה נשתנה .אמר
פעם שאל אותי "חסרות לי כמה שנים של שמונה לו :וכי סבור אתה שאשקוט ולא אעשה כלום?!
"ואהבת את ה' אלקיך" אמרו חז"ל" :שיהא שם שמים
עשרה ,האם אוכל להשלים אותן"?
מתאהב על ידך; שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי עליתי וטענתי לפני בית דין של מעלה ,על כך שכל
אמרתי לו :אם רצונכם להתפלל תפילת נדבה ,ואתם חכמים ,ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות .מה יגיעתי הוא לריק .ונתנו לי רשות לנקוב חור בספינה
יכולים לכוון ולהכניס את הלב והנשמה בתפילה ,אז הבריות אומרות עליו ,אשרי פלוני שלמד תורה ,אשרי המביאה את האתרוגים למדינות אלו – להכשילם
אפשר להתפלל אף כמה תפילות נדבה ביום. אביו שלימדו תורה ,אשרי רבו שלימדו תורה ,ועליו שלא יוכלו לקיים את מצוות החג.
וכך עשה. הכתוב אומר :ישראל אשר בך אתפאר" .התורה
מביאו לאהבת ד' – שיהא שם שמים מתאהב על ידו. בימי חג הסוכות פגע בו בשלישית ,והנה עתה חשך
הוא השלים מאות תפילות ,ואולי אלפים .וזה היה משחור תארו .ושאלו :וכי לא עלתה בידך מזימתך?
יהודי "פשוט!" וענהו :מוטב שלא תשאלני איזה אסון המטתי על
עצמי בכך .כי על ידי חדירת המים לספינה ,נפסלו
לעומת זאת ,הקונה ספר תורה כשהוא כבר כתוב הרי אנו בגלות ,והרחוב הוא המקום שבו מצויים האם אפשר לתאר תשוקה כזאת? היה מרגיש
ומוכן ,אף שבוודאי קיים מצוה גדולה ,מכל מקום הרי הניסיונות הקשים ביותר ,לכאורה מקומה של שחסרות לו תפילות שמונה עשרה מלפני שנים ,ואינו
הוא ״כחוטף מצוה מן השוק״ המצוה באה לידו בלא השמחה בבית המדרש. יכול להשלים עם החסרון הזה.
אותה טרחה מיוחדת המגלה את עומק האהבה אמנם זכריה הנביא אומר" :עוד ישבו זקנים וזקנות מדי דברי זכור אזכרנו על הזכיה שהיתה לי ללמוד
והכיסופין .חסרה כאן אותה חביבות שהתגלתה
ברחובות ירושלים". ביחד עם ר' יוסף פרישמאן ז"ל שהתגורר בספרינג
בסיני ,חביבות שבכוחה להפוך את קיום המצוה
כאשר מתגלה שורש התורה ושורש הגאולה, היל.
לקבלת התורה מחודשת.
הקדושה אינה נשארת רק בתוך בית המדרש ,היא כשהגיע לגיל בר מצוה לא היה בידו כסף לקנות
כי אינו דומה ספר תורה הבא לאדם מן המוכן ,לספר
פורצת גם אל הרחובות. תפילין ,ולא היה מי שידאג לכך.
תורה שנכתבו אותיותיו מתוך מסירות ,יגיעה
ותשוקה .זהו ענין אחר לגמרי :לא רק קיום מצות כמו שמפרש הדגל מחנה אפרים (ליקוטים) כאשר הלכה דודתו ,שהייתה אחותו של הרב ראבינוב זצ"ל,
כתיבת ספר תורה ,אלא גילוי של אהבת התורה, יתקיים "מהרה ה' אלקינו ישמע בערי יהודה" ,גם ומכרה את תכשיט הזהב היחיד שהיה לה -שעון זהב
וכאילו קיבלה עתה מחדש מהר סיני. בחוצות יהיה ניכר כי "ה' אלקינו" ,שיש בורא לעולם. -ובכסף קנתה לו זוג תפילין.
ואז ישירו וירקדו גם ברחובות" .ועתה כתבו לכם את אתם רוצים להבין כיצד זכינו לראות בלונדון של
השירה הזאת" .מדוע נקראת התורה "שירה?" היום קהילה מפוארת כזאת ,בלי עין הרע?
***
הרי לכאורה היה ראוי לומר" :כתבו לכם את התורה". מי בנה את כל זה?
ועוד נקודה אחת.
יש בזה מחלוקת גדולה בדברי הראשונים אם הכוונה אשה פשוטה שמכרה את שעון הזהב היחיד שלה כדי
ישנן ארבע "הכנסות" מיוחדות בישראל: בפרט לשירת האזינו או לתורה כולה ,אבל הנקודה שיהיו לנער יהודי תפילין!
להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ,הכנסת כלה, הפנימית היא שהתורה היא שירה. וכן שמעתי מרבי בערל שטערנליכט ,כאשר הגיע לבר
הכנסת ספר תורה ,והכנסת אורחים. התורה היא ניגון .התורה היא חביבות .התורה היא מצוה ,מי הביט עליו? מי דאג לקנות לו תפילין? מי
והצד השוה שבכולן ,השראת השכינה. מתיקות .התורה שרה מתוך האדם. נתן לו תיק לתפילין?
כאשר תינוק נכנס לבריתו של אברהם אבינו ,שכינה מתי אדם שר? הרבנית אשכנזי ע"ה [אשת האדמו"ר מסטאניסלאוו
עמו. אדם יושב ולומד מתוך מתיקות ,ופתאום הוא מבחין הגה"צ ר' משולם זצ"ל] תפרה במו ידיה את תיק
כאשר איש ואשה נכנסים לחופה "איש ואשה זכו, שהוא מנגן. התפילין עבורו.
שכינה ביניהם". לא הלכו לחנות לבחור מתוך מבחר גדול של תפילין
שואלים אותו :מה אתה שר? והוא עצמו אינו יודע.
כאשר מכניסים ספר תורה "ושכנתי בתוכם" ,בתוך בייטלעך ,הייתה מסירות ,הייתה חביבות.
זה שר מעצמו.
כל אחד ואחד מישראל; בית המדרש נעשה מקום והכרתי גם את רבי עובדיה שטראקס ,אחיו של רבי
קדוש ,והאותיות הקדושות שורות בתוכנו. וכן בתפילה .אדם מתפלל תפילה ערבה ומתוקה, שלום ,הוא נעשה בר מצוה בתנאים הקשים ביותר
מדבר עם בוראו ,ולאחר התפילה ,כשהוא מקפל את ברוסלאנד ,אמר לו אביו" :עובדיה ,כאן אינך יכול
ובהכנסת אורחים "גדולה הכנסת אורחים יותר
טליתו ומניח את תפיליו ,הוא מתחיל לנגן. להניח תפילין .אנשי השלטון עוקבים אחר כל נער
מהקבלת פני שכינה".
מדוע? כי הנשמה שרה .הוא דיבר עם הקב"ה. המגיע לגיל בר מצוה לראות אם יניח תפילין".
כל "הכנסה" היא הכנסת השכינה לתוך חיי האדם.
"ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" ,התורה צריכה הושיבו אביו על העגלה ושלחו לגרוזיא ,ומאז לא
יעזור הקב"ה לכל ישראל. להיות שירה. ראה עוד את אביו ואת אמו.
כשם שאומרים בברית" :כשם שנכנס לברית כן יכנס "ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם" ,הכנס אותה בצוואתו כתב -כפי שסיפר לי בנו -שמעולם לא
לתורה ולחופה ולמעשים טובים" שנזכה לכל אותן החסיר יום אחד מהנחת תפילין.
בפיהם ,עד שגם הם ישירו אותה.
"הכנסות" :לתורה ,לחופה ,למעשים טובים ולהכנסת
*** כאשר רדפו אחריו אנשי השלטון ,היה בורח אל תוך
אורחים.
היער ,למקום שאף הם פחדו להיכנס אליו מפני
שישו ושמחו בשמחת התורה. ומעתה נשוב לבאר את דברי רב גידל :״הלוקח ספר
הזאבים שהסתובבו שם.
תורה מן השוק כחוטף מצוה מן השוק ,כתבו ,מעלה
ואפשר לומר בדרך צחות על מה שכתוב (שיר השירים ה ולשם מה נכנס? "כדי להניח תפילין".
עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני״.
א) "אכלו רעים שתו ושכרו דודים" אפשר להיות
כפי שמבואר בדברי הנימוקי יוסף ,כתיבת ספר תורה שמעתי מהמרא דאתרא הגרמח"א פאדווא שליט"א,
שיכורים מריעות.
כרוכה בטורח וביגיעה מרובה .ולכאורה ,מהי מתורך בריות גופא ונהורא מעליא ,שבקהילה קיימת
ידידות אמיתית גדולה כל כך ,עד שהאדם כביכול מעלתה המיוחדת של אותה טרחה ,עד שאמרו על תקנה שאין קוברים עם הנפטר חפצים שונים.
יוצא מגדריו מרוב אהבה ואחוה.
הכותבו שהוא כאילו קיבלו מהר סיני. יש אדם שחושב שאם יקברו עמו חפציו ,זיין קאר,
נזכה כולנו לידידות ורעות ,אהבה ואחוה ושלום. אלא שלאור האמור הדברים מאירים .כאשר יהודי יעלה עמה הישר לגן עדן...
ונזכה לחודש אלול מאיר; ל"לדוד ה' אורי" אור מקבל עליו את כל הטורח ,ההוצאה והיגיעה הכרוכים אבל על תפיליו של רבי עובדיה אמר הרב פאדווא:
אמיתי. בכתיבת ספר תורה — הוא מגלה בכך את חביבות "את התפילין שלו אפשר להניח עמו בקבר ,כי
אלול אינו רק פחד ואימה ,אף שבוודאי יש בו "פחד התורה הבוערת בקרבו .אין הוא מסתפק בכך שיהיה התפילין הללו יעלו ויעידון ויגידון לפני הקב"ה:
לו ספר תורה מן המוכן ,אלא הוא חפץ לטרוח רבונו של עולם ,ראה יהודי! ראה תשוקה! ראה
נורא ואיום" ,יש בו גם שמחה ,אור והשראת השכינה.
ולהתייגע למענה ,מפני שהתורה יקרה וחביבה עליו אהבה"!
וכפי שמסופר בשם הרה"ק מצאנז זי"ע שחופה עד מאוד.
בחודש אלול היא עצמה הכנה גדולה ,מחמת השראת זו החביבות שעליה עומדת היהדות.
וזהו ממש מעין מעמד הר סיני .כשאמרו ישראל
השכינה שבה. ומכוחה יש לנו היום לונדון של תורה ,יהודים יראים
״נעשה ונשמע״ ,לא היתה זו קבלה הנובעת מחשבון
נזכה לאור התורה ,לחביבות המצוות ,לתשוקת ומדידה ,אלא התפרצות של אהבה ותשוקה שאין להן ושלמים ואברכי כולל.
הנשמה ולאהבת הבורא ,לערבב את השטן בכוח גבול ותכלית :כל אשר יצוה ה׳ ,נעשה! ובזכות אותה זהו יסוד שמחת ספר תורה.
חביבות המצוה ,ולראות במהרה. קבלה של אהבה זכינו לתורה ולחיי עולם. ***
אורך ימים בימינה ,בשמאלה עושר וכבוד ,ותחזינה לפיכך ,הכותב ספר תורה מתוך טורח ,יגיעה
עינינו בשובך לציון ברחמים גדולים ,במהרה בימינו, "עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים".
וחביבות ,הרי הוא חוזר ומבטא במעשיו את אותו
אמן. ״נעשה ונשמע״ שנאמר בסיני; ועל כן מעלה עליו מה עניינם של "חוצות ירושלים?" מדוע השמחה
הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני. יוצאת אל הרחוב?
ברכת כתיבה וחתימה טובה ,שנת
גאולה וישועה וימלא ה' כל משאלות
לבכם לטובה!
