gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לב שומע · Lev Shomea — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: לב שומע · Lev Shomea

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

לב שומע · Lev Shomea — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ב"ה‬ ‫גﬥיון‬ ‫ﬥב לﬢעת‬ ‫מאמרי תורה בהלכה ואגדה מוסר וחסידות‬ ‫יו"ל ע"י תלמידיו ושומעי לקחו של‬ ‫מורינו הרב שמעיה לעוו שליט"א‬ ‫דומ"ץ וראה"כ יטב לב דסאטמאר לאנדאן יצ"ו‬ ‫קולמוס הלב‬ ‫מפיהם ומפי כתבם‬ ‫מאמר מערכת‬ ‫לקט אמרים ופנינים יקרים‬ ‫"לב לדעת‪ ,‬ועינים לראות‪ ,‬ואזנים לשמוע"‬ ‫תשובה‬ ‫כתוב בתורה (דברים כט ג) ולא נתן ה' לכם לב לדעת‬ ‫על גודל השתוקקות הקב"ה להשיב את בניו אליו מצינו בתנא דבי אליהו (אליהו רבה‬ ‫ועינים לראות ואזנים לשמע עד היום הזה‪ .‬וברש"י‬ ‫כ'‪" :‬שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה‬ ‫פרשה כט) "מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ שיושב אני ומצפה להן לישראל‬ ‫לבני לוי כמ"ש בפ' וילך (לא ט) ויתנה אל הכהנים בני‬ ‫יותר מאב לבנו ומאשה לבתה שיעשה תשובה ויתקיימו דברי שלי"‪.‬‬ ‫לוי‪ ,‬באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו משה רבינו‬ ‫***‬ ‫אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה וניתנה לנו‪,‬‬ ‫ובמדרש תהלים (קב ג) איתא "אלו הדורות שחייבין במעשיהם הרעים‪ ,‬ובאין ועושים‬ ‫ומה אתה משליט את בני שבטך עליה ויאמרו לנו‬ ‫תשובה ומתפללין לפניך בראש השנה וביום הכפורים‪ ,‬ולפי שהם מחדשים את‬ ‫יום מחר לא לכם ניתנה לנו ניתנה‪ ,‬ושמח משה על‬ ‫מעשיהם‪ ,‬הקב"ה בורא אותם בריה חדשה"‪.‬‬ ‫הדבר ועל זאת אמר להם היום הזה נהיית לעם וגו'‬ ‫***‬ ‫(דברים כז ט) היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים‬ ‫במקום"‪.‬‬ ‫"אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם‪ ,‬בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום‬ ‫הכפורים היא יפה ביותר‪ ,‬ומתקבלת היא מיד‪ ,‬שנאמר (ישעיהו נה ו) דרשו ה'‬ ‫הרי שמתחלה אמר להם משה לישראל דברי תוכחה‬ ‫בהמצאו"‪( .‬רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ו)‪.‬‬ ‫(כן במבואר במפרשים‪ ,‬יעו' רשב"ם‪ ,‬ספורנו ועוד‪ ,‬שם) שעל אף‬ ‫***‬ ‫המסות הגדולות שראו עיניהם איך שהוציאם הקב"ה‬ ‫היערות דבש (חלק א' דרוש א') העמיד את קדושת עשרת ימי תשובה שאינם ימי חולין‪,‬‬ ‫ממצרים בחסדיו המרובים והוליך אותם במדבר‬ ‫אלא כחולו של מועד שאסורים במלאכה זולת דבר האבד‪.‬‬ ‫וכלכל אותם כל אותן השנים‪ ,‬לא חיסר להם דבר‬ ‫וכו'‪ ,‬עדיין לא שמו אל לבם כראוי לדעת ולהכיר‬ ‫וכן כתב האר"י ז"ל (מובא באור צדיקים סי' לו סעי' ג' בשם הרמ"ק) שינהג בהם כמו חולו‬ ‫חסדי הקב"ה ולידבק בו (לשון רש"י שם ד"ה ולא נתן)‪ ,‬אך‬ ‫של מועד‪ ,‬לבל יעסוק במשא ובמתן ושום מלאכת עבודה כי אם בדבר האבד‪ ,‬וזולתו‬ ‫עתה אמר להם משה שכל זה לא היה כי אם "עד‬ ‫יהיה כל עסקו לפשפש במעשיו וכו'‪ .‬ואשרי אדם הנותן ללב טובת ה'‪ ,‬וכי הוא ממש‬ ‫היום הזה"‪ ,‬כי אכן ביום זה עלו למעלה גדולה והראו‬ ‫מעורר ישנים ומקיץ רדומים לתשובתו‪.‬‬ ‫בעצמם שלבם נכון לדעת את ד'‪ ,‬ועינים להם לראות‬ ‫***‬ ‫מעשיו וחסדיו הגדולים‪ ,‬ואזנים לשמוע בקול דברו‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫מצינו בתניא (אגרת התשובה פרק ט) משל נפלא על התקרבות בעל תשובה לה' וז"ל‬ ‫"וז"כ בתנא דבי אליהו אדם עבר עבירה ונתחייב מיתה למקום מה יעשה ויחיה‪ ,‬אם‬ ‫ואיך גילו בעצמם דבר זה? בהראותם רוב חשקם‬ ‫היה רגיל דף אחד יקרא ב' דפים‪ ,‬לשנות פרק א' ישנה ב' פרקים וכו'‪ ,‬היינו כמשל‬ ‫בתורת ד' עד שחששו שיבוא יום מחר ויטענו הלויים‬ ‫חבל הנפסק וחוזר וקושרו‪ ,‬שבמקום הקשר הוא כפול ומכופל‪ ,‬וככה הוא בחבל‬ ‫"לא לכם נתנה"‪ ,‬ואמרו למשה "למה אתה משליט‬ ‫נחלתו"‪.‬‬ ‫את בני שבטיך עליה‪ ,‬אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו‬ ‫את התורה ונתנה לנו!" בזה הוכיחו שהם "דבקים‬ ‫***‬ ‫וחפצים במקום"‪ ,‬ולא עוד אלא שהכריז משה‬ ‫"נ"ל עפ"י מה ששמעתי מכבוד אדמו"ר מורינו הרב יעקב יצחק זצללה"ה‪ ,‬ששמע‬ ‫בשבחם של ישראל‪" ,‬היום הזה נהיית לעם!" הרי‬ ‫מרבו הרב האלוקי מורינו הרב אלימלך זצללה"ה‪ ,‬שבדורנו‪ ,‬כולם נקראים בעלי‬ ‫שכל מציאותינו והוייתינו עם ד' תלויים ביסוד זה –‬ ‫תשובה‪ ,‬והשי"ת ברוך הוא ברוב רחמיו מקבל אותנו בתשובה‪ .‬אבל לאדם הוא מר‬ ‫חשקינו בתורתו יתברך‪.‬‬ ‫בתחילת התשובה‪ ,‬כי מתחלת עם יראה‪ ,‬אבל הקב"ה נותן אחר כך לאדם אהבה‬ ‫אי לזאת‪ ,‬עלינו לתת שבח והודאה להקב"ה – נותן‬ ‫ושמחה‪ ,‬שיהיה 'וגילו ברעדה' (תהלים ב יא)‪ .‬וזה פירוש 'ושב ה' אלוקיך את שבותך'‪,‬‬ ‫התורה‪ ,‬על גורלינו ששפר עלינו להפיץ דברי תורה‬ ‫התשובה שלך יהפוך השי"ת שיהיה באהבה ושמחה‪ ,‬וזהו 'ורחמך'‪' .‬ושב וקבצך מכל‬ ‫ויראה מידי שבוע בשבוע בקונטרסי "לב שומע"‬ ‫העמים'‪ ,‬ועל ידי זה נזכה במהרה לקיבוץ גלויות‪ ,‬ודו"ק"‪( .‬אור לשמים סוף פר' נצבים ד"ה‬ ‫שמתוקים וערבים על לב השומעים והקוראים‪ ,‬עד‬ ‫ושב)‪.‬‬ ‫כי רבו האומרים תמיד מי יראנו טוב להתבשם באור‬ ‫***‬ ‫התורה בדבר הלכה ואגדה‪ ,‬ולהתחזק באמונתו‬ ‫יש להתחזק עם דברי העבודת ישראל (פר' יתרו ד"ה ועתה) שכתב שהקב"ה רמז‬ ‫ועבודתו ית' מתוך התבוננות בדברי חז"ל ודברי‬ ‫רבותינו לדורותיהם בספריהם הקדושים‪.‬‬ ‫להמתקרבים אליו‪ ,‬שאל יתיאשו ואל ייראו מגשת אליו ‪ -‬עבור עוונותיהם שעשו‬ ‫מקודם‪ ,‬כי העיקר על כל פנים להתקרב מהיום והלאה ושלא לחטוא עוד‪ .‬ולזה‬ ‫ועל של עתה באנו – הופעת גליוני "לב לדעת" בס"ד‪,‬‬ ‫'ועתה' אם שמע תשמעו בקולי‪ ,‬וזה מצות תשובה‪ ,‬והוא חסדו הגדול שרוצה לקרב‬ ‫ועיקר תוכנו כמעשהו בראשונה‪ ,‬אך שינוי מילתא‬ ‫השבים ושלא לזכור להם מעשיהם הראשונים‪.‬‬ ‫היא בסדר ועריכת הענינים וחילוקם דבר דיבר על‬ ‫***‬ ‫אפניו‪ ,‬כל ענין לפי סגנונו על מקומו הראוי‪ ,‬כדרך‬ ‫הגליונות הנפוצים בזמנינו‪ ,‬כך שכל אחד יוכל למצוא‬ ‫מבוקשו לפי תכונת נפשו בנקל‪ ,‬ומי יתן שעל ידי זה‬ ‫המשך בעמ' הבא‬ ‫המשך בעמ' הבא‬ ‫"כתב האריז"ל כי תשוב"ה הוא ראשי תיבות ת'ענית ש'ק ו'אפר ב'כיה ה'ספד‪,‬‬ ‫יתרבה חשקת ועסק התורה ויתוסף כבוד שמים‬ ‫אמנם בדורינו החלש אשר אין בכוחינו לסבול כל זאת‪ ,‬יש לקיים הנוטריקון‬ ‫בינינו להראות שאנו "דבקים וחפצים במקום"‪.‬‬ ‫של ת'ורה ש'בת ו'ידוי ב'ושה ה'כנעה"‪( .‬בני יששכר מאמר ד' אות לו)‪.‬‬ ‫ותקוותינו איתנה להרוויח עוד מעלה בהוצאת‬ ‫***‬ ‫הדברים בצורה של "גליון"‪ ,‬והוא להרבות פילפול‬ ‫ובספר יגל יעקב מביא בשם הדעת קדושים (הרה"ק ר' יהודה צבי מראזלא זי"ע) תשוב"ה‬ ‫התלמידים‪ ,‬שמטבע הדברים הוא שע"י התבנית‬ ‫נוטריקון ת'ורה ש'בת ו'ידוי ב'רכות ה'לל‪ ,‬ועפי"ז כתב לפרש את הפסוק (תהלים ל‬ ‫ה"עראית" לא ימנע כל צורב ומבקש להשמיע‬ ‫יב) 'הפכת מספדי למחול לי'‪ ,‬שאות ה' שהיתה מורה על הספד‪ ,‬הפכת למחול ‪-‬‬ ‫הערותיו המחכימות‪ ,‬שיבין שאין הדברים כ"חרותים‬ ‫היינו הילול‪ ,‬ואות ש' שהיתה מורה על שק נהפך לותאזרנו שמחה ‪ -‬על שבת‬ ‫על הלוחות" ואדרבה‪ ,‬חרּות על הלוחות‪ ,‬וכבר מנו‬ ‫רבותינו (אבות פ"ו) בין המ"ח דברים שהתורה נקנית‬ ‫קודש שהוא שמחה‪.‬‬ ‫בהם‪" ,‬בשמוש חכמים‪ ,‬בדקדוק חברים‪ ,‬בפלפול‬ ‫***‬ ‫התלמידים"‪ .‬ועוד אמרו חז"ל (ברכות ו‪ .‬לאחר שאמרו‬ ‫ובשם הרה"ק רבי זושא זי"ע מתאמרא דתשובה הוא ר"ת ת'מים תהיה עם ד'‬ ‫"שנים שיושבים ועוסקין בתורה ששכינה עמהם וכו' ומנין‬ ‫שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו שנאמר וכו'")‬ ‫אלוקיך‪ ,‬ש'ויתי ה' לנגדי תמיד‪ ,‬ו'אהבת לרעך כמוך‪ ,‬ב'כל דרכיך דעהו‪ ,‬ה'צנע לכת‬ ‫"וכי מאחר דאפילו חד תרי מבעיא‪ ,‬תרי מכתבן‬ ‫עם ד' אלוקיך‪.‬‬ ‫מלייהו בספר הזכרונות חד לא מכתבן מליה"‪,‬‬ ‫***‬ ‫ויעו"ש במהרש"א שביאר הענין לפי ששנים מתוך‬ ‫משא ומתן שלהם בד"ת יבואו ברוב על האמת‬ ‫רביה"ק זיע"א מביא (דברי יואל סוכות אות ט ד"ה ואפשר להוסיף עוד) בשם זקנו הגה"ק‬ ‫שניתן ליכתב מלייהו בספר הזכרונות לפניו ית' אבל‬ ‫בעל הישמח משה זיע"א‪ ,‬שכשהרבים שבים יחדיו‪ ,‬אזי אף אם הם שבים מיראה‪,‬‬ ‫האחד אפשר שיבוא לטעות בלימודו ולא ניתן‬ ‫תשובתם נחשבת לתשובה מאהבה‪.‬‬ ‫ליכתב‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫***‬ ‫ועוד זאת נראה בעליל שהבאת הדברים בצורת‬ ‫כמובן שעצם מעשה התשובה אחת היא תמיד ולא תשתנה לעולם‪ ,‬דהיינו 'ושבת‬ ‫הגליון מושך את הלב לד"ת‪ ,‬וגם אלו שאין בכחם‬ ‫ובהשג ידם לצלול במים אדירים של סוגיות עמוקות‪,‬‬ ‫עד ד' אלוקיך'‪ ,‬וכלשון הרמב"ם (פ"ב מה' תשובה ה"ב) מה היא התשובה הוא שיעזוב‬ ‫מתעורר בהם לבם ונתרבה חשקם לעסק ועיון‬ ‫החוטא חטאו‪ ,‬ויסירו ממחשבתו‪ ,‬ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד‪ ,‬ומה שהאריכו‬ ‫התורה לפרק ולהותיב במלחמתה של תורה‪ ,‬ואף‬ ‫הספרים הקדושים בדרכי התשובה‪ ,‬אשר משתנה קצת לפי הזמן והדור הם‬ ‫שפשוט שאין זו דרכם הסלולה של תלמידי חכמים‬ ‫העצות איך לזכות ולהגיע לתשובה שלימה‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫כי אם הלימוד הקבוע מתחילת הסוגיא מתוך הספר‬ ‫בסדר קבוע‪ ,‬עדיין מעלתה פשוטה לכל אלו שאינם‬ ‫מגיעים בעצמם לכלל זה‪ ,‬וכנ"ל‪ .‬וגם אצל תלמידי‬ ‫חכמים גדולים שאכן זכו והם שתולים בבית ה'‬ ‫פתחי לב‬ ‫בלימוד מקצועות התורה‪ ,‬גם הם מוצאים טעם בד"ת‬ ‫אלו וכדברי המדרש הידועים (ב"ר צז ג)‪" ,‬מה דגים‬ ‫עיונים בפרשת השבוע‬ ‫הללו גדלין במים כיון שיורדת טפה אחת מלמעלה‬ ‫מקבלין אותה בצמאון כמי שלא טעמו טעם מים‬ ‫מימיהון כך הן ישראל גדלין במים בתורה כיון שהן‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫שומעין דבר חדש מן התורה הן מקבלין אותו‬ ‫בצמאון כמי שלא שמעו דבר תורה מימיהון" (ומן‬ ‫ועתה כתבו לכם את השירה הזאת‬ ‫המפורסמות הם דברי הגר"ח קנייבסקי זצ"ל שמדוייק מד'‬ ‫המדרש שמדובר בתלמידי חכמים ש"גדלין במים בתורה" – שהם‬ ‫מבינים ערכה של תורה בהם יש מעלה זו שרצים לקבל כל דבר‬ ‫אנו קוראים את השירה שעליה נצטוו ישראל בסוף פרשת וילך ״ועתה כתבו לכם את השירה‬ ‫חדש מן התורה)‪.‬‬ ‫הזאת‪ ,‬ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם״' ומכאן למדו חז״ל את מצות כתיבת ספר תורה‪.‬‬ ‫ולצורך זה קבענו מדור מיוחד בשם "קול מהיכל"‪,‬‬ ‫יש להתבונן‪ :‬אדם שכתב ספר תורה ולאחר מכן נתנו במתנה לבית המדרש‪ ,‬ודאי עשה בזה‬ ‫בה יופיעו בעזהי"ת משאם ּומתנם והערותיהם של‬ ‫דבר גדול וחשוב‪ ,‬אולם האם עדיין מקיים הוא את מצות כתיבת ספר תורה‪.‬‬ ‫כל החברים המקשיבים ומשמיעים שיחיו‪ .‬ולכן‬ ‫פונים אנו בבקשה לכל מי שיש בידו להוסיף‪ ,‬לגרוע‬ ‫רבי עקיבא איגר מביא את דברי התורת חיים (סנהדרין כא‪ ):‬דאין לו להקדיש ספר תורה‬ ‫או להשמיע דברים חדשים‪ ,‬שלא ימנע מלהביא‬ ‫לציבור‪ ,‬אלא אם כן כותב אחרת לעצמו‪ ,‬דכיון שמקדישה אינו שלו ולא יצא‪.‬‬ ‫טובה לעולם וְ יִ זכֶּ ה וְ יִ זכֶּ ה את אחיו עמו בזיכוי הרבים‬ ‫להגדיל תורה ולאדירה‪.‬‬ ‫אין די בכך שספר התורה נכתב על ידו‪ ,‬אלא צריך גם שיישאר בבעלותו‪ .‬וכאשר הוא מקדישו‬ ‫לציבור במתנה גמורה‪ ,‬שוב אין הספר שלו‪ ,‬ולדעת התורת חיים אינו יוצא בו ידי מצות כתיבת‬ ‫ואף גם זאת עלינו ללמוד מן הפרשה הנ"ל‪ ,‬ולהכיר‬ ‫ספר תורה‪ ,‬אלא אם כן יכתוב ספר תורה אחר לעצמו‪.‬‬ ‫שאף אם נזכה להשיג בעבודתו ובתורתו ית' ויפתח‬ ‫לבינו לדעת ויפקחו עינינו לראות ולשמוע‪ ,‬הלוא‬ ‫ולכאורה יש לתמוה כאשר אדם נותן ספר תורה לבית המדרש שבו הוא מתפלל‪ ,‬הרי הוא אחד‬ ‫הכל ממנו הוא ומקרא מלא הוא (דהי"א כט יא)‪" ,‬כי‬ ‫מבני הקהילה‪ ,‬ונמצא שיש לו חלק ושותפות בספרי התורה השייכים לציבור‪.‬‬ ‫ממך הכל ומידך נתנו לך"‪ ,‬ועל כן לא נשכח מלהודות‬ ‫תמיד ולברך להמלמד תורה לעמו ישראל על הכלל‬ ‫מדברי התורת חיים מוכיח רבי עקיבא איגר‪ ,‬כי שותפות כזאת אינה מספקת לקיום המצוה‪.‬‬ ‫ועל הפרט וגם לרבות על עסקינו בתורתו ית'‬ ‫הספר צריך להיות שייך ליחיד עצמו‪ ,‬ולא רק לציבור שהוא אחד מן השותפים בו‪.‬‬ ‫בהוצאת ד"ת אלו‪ ,‬ולהתפלל לפניו תמיד שכן יזכנו‬ ‫הלאה ויתן לנו "לב לדעת ועינים לראות ואזנים‬ ‫משום כך נהגו רבים‪ ,‬שכאשר מכניסים ספר תורה לבית המדרש‪ ,‬אין נותנים אותו במתנה‬ ‫לשמע"‪ ,‬להיות "דבקים וחפצים במקום"‪.‬‬ ‫גמורה‪ ,‬אלא משאילים אותו לבית המדרש‪ .‬ויש שכותבים במקום מסויים "ספר תורה זה שייך‬ ‫לפלוני בן פלוני"‪ ,‬שיהיה ברור שהספר נשאר בבעלותו‪.‬‬ ‫בברכת התורה‬ ‫שלהי חודש אלול תשפו לפ"ק‬ ‫המערכת‬ ‫אמנם יש מן הפוסקים שנחלקו‪ ,‬וסברו שאכן יצא המצוה גם בשותפות כזו‪ ,‬והיות שנחלקו בה‬ ‫גדולי הפוסקים‪ ,‬לכן הדרך המובחרת שישאל הספר התורה להציבור‪ ,‬ובד בבד תישאר הבעלות‬ ‫בידי מי שכתבו‪.‬‬ ‫כך זוכים לשני הדברים גם יחדיו‪ :‬הציבור קורא ולומד בספר התורה‪ ,‬ובעל הספר ממשיך‬ ‫לקיים את מצות ״כתבו לכם״‪.‬‬ ‫חקרי לב‬ ‫אורייתא דקא מרתחא‬ ‫חיוב שמחה בר"ה ומי ששכח יעלה ויבא בבהמ"ז‬ ‫[וכעין זה מתאמרא בשם הגר״ח‪ ,‬שהקשה על מה שאמרו בגמ׳ שאין‬ ‫בחיוב שמחה בר״ה‬ ‫אומרים הלל משום שספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו‪,‬‬ ‫דאם כן היאך אמרו שיר של יום בר״ה? ותירץ‪ ,‬דדין אמירת הלל שאני‪,‬‬ ‫במתני' ר״ה ל״ב ב׳ איתא דבראש השנה אין אומרים הלל‪ ,‬ואמרינן‬ ‫דבעינן לזה שמחה שלמה‪ ,‬ובר״ה‪ ,‬שספרי חיים וספרי מתים פתוחים‬ ‫בגמ׳‪ :‬מאי טעמא‪ ,‬אמר רבי אבהו‪ ,‬אמרו מלאכי השרת‬ ‫לפניו‪ ,‬אין השמחה שלמה ואינו זמן מוכשר לומר הלל‪ .‬ומשא״כ לשיר‬ ‫לפני הקב״ה‪ ,‬רבש״ע‪ ,‬מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר״ה‬ ‫של יום‪ ,‬דסגי בשמחה סתם ולא בעינן לשמחה שלמה דוקא‪ .‬והן הן‬ ‫ויוה״כ? אמר להם‪ ,‬אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי‬ ‫הדברים‪.‬‬ ‫מתים פתוחין לפניו‪ ,‬וישראל אומרים שירה? ע״כ‪ .‬ומריהטת דברי‬ ‫הגמ׳ נראה‪ ,‬דכיון שספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו‪ ,‬על כן אין‬ ‫ויש שאומרים בשם הגר״ח בנוסח אחר‪ ,‬והוא‪ ,‬דבאמת אף ר״ה הוי‬ ‫נוהג בימים אלו דין שמחה‪.‬‬ ‫זמן הראוי לומר שירה מצד עצמו‪ ,‬אלא דהוא דין מסויים שלא לומר‬ ‫בו הלל‪.‬‬ ‫וכן הוא בפיה״מ להרמב״ם‪ ,‬וז״ל‪ :‬״לפי שהם ימי עבודה והכנעה‬ ‫ופחד ומורא מהשם‪ ,‬ויראה ממנו‪ ,‬ומברח ומנוס אליו‪ ,‬ותשובה‬ ‫ופירש בזה הא דכתיב בתהלים‪ :‬״שאו זמרה ותנו תוף‪ ,‬כנור נעים עם‬ ‫ותחנונים ובקשת כפרה וסליחה‪ ,‬ובכל אלו הענינים אינו הגון השחוק‬ ‫נבל״‪ .‬דהנה מזמור זה איירי בר״ה‪ ,‬וכדכתיב שם ברישא‪:‬‬ ‫והשמחה״‪.‬‬ ‫״תקעו בחודש שופר‪ ,‬בכסא ליום חגנו״‪ .‬וזהו מאי דכתיב‪ :‬״שאו זמרה‬ ‫וגו׳״‪ ,‬לפי שבבית המקדש שפיר אמרו שירה בר״ה עם כל כלי הזמר‬ ‫וצ"ע‪ ,‬דהנה בשו״ע סי׳ תקצ״ז ס״א איתא‪ ,‬דאוכלים ושותים‬ ‫שהיו במקדש; ומה שאין אומרים הלל בר״ה הוא משום‪ :‬״כי חק‬ ‫ושמחים בר״ה‪ ,‬ואין מתענין בר״ה ולא בשבת שובה‪ ,‬ורק‬ ‫לישראל הוא‪ ,‬משפט לאלקי יעקב"]‪.‬‬ ‫שלא יאכלו כל שבעם‪ ,‬למען לא יקלו ראשם ותהיה יראת ה׳ על פניהם‪.‬‬ ‫וכתב שם המ״ב בסק״א‪ ,‬דאף שהוא יום הדין‪ ,‬מ״מ שייך בהו המצות‬ ‫ובזה יתיישב עוד מה שכתב במג״א סי׳ תקצ״ז סק״א‪ ,‬שהמהרש״ל‬ ‫עשה של ״ושמחת בחגך״‪ ,‬שהרי גם ר״ה הוא בכלל חג‪ ,‬וכדכתיב‪:‬‬ ‫לא אכל דגים בר״ה לפי שהיו חביבים עליו‪ ,‬ורצה למעט תאותו‬ ‫״תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגנו וגו׳״‪ ,‬ונאמר בנחמיה ח׳‪ :‬״אכלו‬ ‫בדבר מסויים‪ .‬והביא עוד ממגיד מישרים בפרשת נצבים‪ ,‬שלא לאכול‬ ‫משמנים ושתו ממתקים וגו׳‪ ,‬כי קדוש היום לאדונינו‪ ,‬ואל תעצבו כי‬ ‫בשר ולא לשתות יין בר״ה‪ .‬וצ״ע‪ ,‬שהרי לעולם חיוב שמחה מחייב גם‬ ‫חדות ה׳ היא מעוזכם״‪ ,‬ע״כ‪ .‬והרי לן דאיכא חיוב שמחה גם בר״ה‪.‬‬ ‫אכילת בשר ושתיית יין‪ ,‬ומאי שנא הכא שאינו חייב בבשר ויין? וגם על‬ ‫המהרש״ל תיקשי‪ ,‬שמיעט בשמחתו‪ ,‬ואע״ג שחיוב השמחה הוא חיוב‬ ‫וכן יש לעיין מדברי הר״מ גופא בפ״ו מהל׳ יו״ט הלי״ז‪ ,‬שכן כתב‬ ‫גמור מדינא‪.‬‬ ‫וז״ל‪ :‬שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג‪ ,‬״עם שאר ימים טובים״‪,‬‬ ‫כולם אסורים בהספד ותענית‪ ,‬וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב‪,‬‬ ‫ולהאמור יתיישב שפיר‪ ,‬שהן אמנם איכא חיוב שמחה גם בר״ה‪,‬‬ ‫הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו‪ ,‬שנאמר ״ושמחת בחגך״‪,‬‬ ‫מיהו אינו חיוב שמחה גמור ככל יו״ט‪ ,‬וכלשון הר״מ‪ :‬״לא ימי שמחה‬ ‫ע״כ‪ .‬וכבר כתבו לדייק בדברי הרמב״ם‪ ,‬דצ״ע בלשונו שכתב ״עם שאר‬ ‫יתירה״‪ ,‬ודרגת שמחה זו באמת אינה מחייבת בשר ויין‪.‬‬ ‫ימים טובים״‪ ,‬דלכאורה מלבד פסח וסוכות אין עוד יו״ט רק שבועות‪,‬‬ ‫ומה כוונתו במה שכתב בלשון רבים ״שאר ימים טובים״? ועל כרחך‬ ‫שכח יעלה ויבא בבהמ״ז של ר״ה‬ ‫צ״ל שנתכוין בזה גם לר״ה‪ .‬ואם כן שוב מבואר שאף בר״ה איכא חיוב‬ ‫שמחה ככל יו״ט‪ ,‬וצ״ע‪.‬‬ ‫בשו"ע סי׳ קפ״ח סעיף ו׳ איתא‪ ,‬שאם שכח יעלה ויבא בבהמ״ז של‬ ‫יו״ט והתחיל כבר ברכת הטוב והמטיב‪ ,‬חוזר לראש‪ .‬וזהו‬ ‫והנראה בזה עפ״י דברי הרמב״ם בהל׳ חנוכה פ״ג הל״ו‪ ,‬שכתב שם‬ ‫דוקא בכל יו״ט; ואולם ביו״ט של ר״ה נחלקו הפוסקים‪ :‬דעת המג״א‬ ‫בתו״ד וז״ל‪ :‬אבל ר״ה ויום הכיפורים אין בהם הלל כשאר‬ ‫שם סק״ז שאין מחזירין אותו‪ ,‬ואמנם בא״ר שם פליג וסבירא ליה דאף‬ ‫יו״ט‪ ,‬לפי שהן ימי תשובה ויראה ופחד‪ ,‬״לא ימי שמחה יתירה״‪ ,‬ע״כ‪.‬‬ ‫ביו״ט של ר״ה מחזירין אותו‪ .‬ובמ״ב שם סקי״ט הביא פלוגתתם ולא‬ ‫ונראה דר״ל‪ ,‬שהגם שבודאי אף בר״ה איכא חיוב שמחה‪ ,‬מיהו אין‬ ‫הכריע בזה‪.‬‬ ‫גדר השמחה בזה כשאר יו״ט; דאילו בשאר יו״ט גדר החיוב הוא‬ ‫״והיית אך שמח״ ‪ -‬שמחה בלי גבול‪ ,‬ומשא״כ בר״ה‪ ,‬דהוא גדר של‬ ‫וסברת המג״א מבוארת שם בתו״ד‪ ,‬דהנה קיי״ל בר״ח‪ ,‬שהשוכח‬ ‫שמחה המהולה ביראה ופחד‪ ,‬בבחינת ״וגילו ברעדה״‪ ,‬ואשר על כן‬ ‫יעלה ויבא בבהמ״ז אין מחזירין אותו‪ ,‬ולפי שאין חיוב סעודה‬ ‫אין אומרים בהם הלל‪.‬‬ ‫והלא מעתה נראה‪ ,‬שאם חיוב ההזכרה הוא מחובת היום‪ ,‬שפיר יש‬ ‫בר״ח‪ ,‬ועל כן אף ההזכרה של ר״ח לא נתקנה כחובה‪ .‬והכי נמי דכוותה‬ ‫לומר כהמג״א‪ ,‬שגבי ר״ה אין היום מחייב הזכרה בבהמ״ז‪,‬‬ ‫י״ל גבי ר״ה‪ ,‬שהרי לשיטת כמה ראשונים איכא מצוה להתענות בר״ה‪,‬‬ ‫ולפי שמצד עצם היום באמת ליכא חיוב סעודה‪ .‬ואולם אם חיוב‬ ‫וכיון שאין בה חיוב סעודה‪ ,‬הרי הדר דינה להיות כר״ח‪ ,‬שאף הזכרת‬ ‫ההזכרה הוא מצד עצם המטבע של בהמ״ז‪ ,‬שפיר יש לומר כהא״ר‪,‬‬ ‫יעלה ויבא שבה אינה חובה‪.‬‬ ‫שאף גבי ר״ה תיקנו כן למטבע של בהמ״ז‪ ,‬שהרי כל שאוכל פת‪ ,‬הרי‬ ‫הוא מחוייב באכילת אותה פת‪ ,‬ושפיר הוי מטבע בהמ״ז שלו כשאר‬ ‫ואף שקיי״ל עיקר להלכה בסי׳ תקצ״ז דלא כהני ראשונים‪ ,‬רק‬ ‫יו״ט‪.‬‬ ‫כהראשונים דפליגי וסבירא להו שאסור להתענות בר״ה‪ ,‬מיהו‬ ‫לענין לחזור ולברך‪ ,‬הלא קיי״ל בכל דוכתא דספק ברכות להקל‪ ,‬משום‬ ‫שכח יעלה ויבא בבהמ״ז של ליל ר״ה‬ ‫חומר איסורא דלא תשא‪ ,‬ושוב יש לחוש בזה לשיטת אלו הראשונים‬ ‫הסוברים שמצוה להתענות בר״ה ושליכא חיוב סעודה‪.‬‬ ‫והנה כתבו הפוסקים‪ ,‬עיין מ״ב תקצ״ז סק״ה‪ ,‬שאף להפוסקים‬ ‫הסוברים דמצוה להתענות בר״ה‪ ,‬מיהו הני מילי ביום‪ ,‬דאז הוי‬ ‫ובא"ר שם הביא דברי המג״א הנ״ל והקשה עליו‪ ,‬שהרי אף לשיטת‬ ‫זמן הדין; אבל בליל ר״ה‪ ,‬לכולי עלמא אסור להתענות‪ ,‬וכמו בשאר‬ ‫הראשונים דס״ל שמצוה להתענות בר״ה‪ ,‬מיהו אם אינו‬ ‫יו״ט‪ .‬ולפי זה נפקא‪ ,‬שאם שכח יעלה ויבא בבהמ״ז של ליל ר״ה‪ ,‬לכולי‬ ‫מתענה ואכל איזה דבר‪ ,‬שפיר חלה עליו חובת אכילת סעודה‪ .‬ואם כן‬ ‫עלמא צריך לחזור‪ ,‬שהרי איכא ביה חובת סעודה לכולי עלמא‪ .‬וכן הוא‬ ‫אדם זה שאינו מתענה ואכל סעודה‪ ,‬הרי סעודה זו שאכל חובה היא‬ ‫באמת להדיא בסידור הרב‪.‬‬ ‫עליו‪ ,‬ושוב יש לומר שהזכרת יעלה ויבא בברכת המזון שלו היא חובה‪,‬‬ ‫ומחזירין אותו‪.‬‬ ‫ויש לעיין בזה מדברי השעה״צ בסי׳ תקפ״ב סק״ד‪ ,‬בשם הגאון רבי‬ ‫אבלי פאסוולער‪ ,‬שאם טעה בליל ר״ה ולא אמר ״המלך הקדוש״‪,‬‬ ‫ובביאור פלוגתתם יש לומר על פי מה שיש לחקור בהא דאם שכח‬ ‫שאין צריך לחזור‪ ,‬וכמו שאם שכח לומר יעלה ויבא בליל ר״ח‪ ,‬שאין‬ ‫יעלה ויבא בבהמ״ז של שבת ויו״ט מחזירין אותו‪ ,‬דיש לפרש זה בשני‬ ‫צריך לחזור‪ ,‬לפי שאין מקדשין את החודש בלילה‪ ,‬והכי נמי דכוותה‪.‬‬ ‫אופנים‪:‬‬ ‫ובשעה"צ שם הקשה עליו‪ ,‬דזה היה שייך אם היה מתפלל תפילת‬ ‫א‪ .‬יש לומר דכל היכא דאיכא חיוב סעודה‪ ,‬תיקנו להזכרת יעלה ויבא‬ ‫חול‪ ,‬ומשא״כ בזה שמתפלל תפילת יו״ט‪ ,‬דממה נפשך‬ ‫כחלק מבהמ״ז‪ ,‬ובאופן דעצם מטבע הברכה של בהמ״ז בשבת‬ ‫אינו יוצא‪ ,‬ע״כ‪ .‬והנה כל טענת השעה״צ היינו רק בתפילה‪ ,‬שהוא‬ ‫ויו״ט שאני מכל בהמ״ז‪ ,‬שיש בו גם חובת זכירת היום‪ ,‬וכמו שחייב‬ ‫כתרתי דסתרי‪ ,‬שמצד אחד אומר ״האל הקדוש״‪ ,‬ומאידך מתפלל‬ ‫להזכיר בו ברית ותורה‪.‬‬ ‫תפילת יו״ט; אבל בבהמ״ז‪ ,‬לכאורה שפיר יודה הג״ר אבלי שאין‬ ‫ההזכרה מעכבת‪ ,‬כיון שאין מקדשין את החודש בלילה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬יש לומר שאין זה מדיני בהמ״ז‪ ,‬רק הוא חובת היום‪ .‬וכעין שמצינו‬ ‫גבי חנוכה‪ ,‬דעשאום ימים טובים בהלל והודאה‪ ,‬ופירש״י בשבת‬ ‫ויש לעיין לפי זה בליל שני של ר״ה‪ ,‬כיון דשני הימים של ר״ה הם‬ ‫כ״א ע״ב שתיקנו בו לומר על הנסים בהודאה‪ .‬והמבואר‪ ,‬שחיוב‬ ‫קדושה אחת‪ ,‬ולא שייך בזה הסברא של אין מקדשין את החודש בלילה‪.‬‬ ‫ההזכרה שבו אינו מדיני התפילה‪ ,‬רק הוא חובת היום‪ ,‬וכהלל‪ .‬והכי‬ ‫נמי דכוותה יש לומר גבי חיוב ההזכרה בשבת ויו״ט‪ ,‬שעצם היום מחייב‬ ‫ושוב ראיתי שבמחזור המפורש מובא מכתב מהגרשז״א‪ ,‬שבתחילה‬ ‫הזכרה בתפילה ובבהמ״ז‪.‬‬ ‫רצה לומר גם כן שאם שכח יעלה ויבא בבהמ״ז של ליל ר״ה אינו חוזר‪,‬‬ ‫אלא ששוב חזר בו; עיין שם בדבריו‪ ,‬ויש לפלפל בזה הרבה‪.‬‬ ‫ונראה שנפקא מינה בזה לגבי ר״ה‪ ,‬שהרי מחד גיסא אין היום מחייב‬ ‫באכילת סעודה‪ ,‬שהרי שפיר יכול להתענות בו לשיטת הני‬ ‫ולענין הלכה‪ ,‬אנו אין לנו אלא את דברי הרב בסידורו‪ ,‬שאם שכח‬ ‫ראשונים דס״ל הכי; ואולם מאידך‪ ,‬כל היכא שאינו מתענה‪ ,‬שוב‬ ‫יעלה ויבא בליל ר״ה‪ ,‬שפיר חוזר ומברך‪.‬‬ ‫מחוייב הוא באכילת סעודה‪.‬‬ ‫חקקי לב‬ ‫שמעתתא אליבא דהלכתא‬ ‫דיני הזכרות שבתפילה ובברכת המזון בעשי"ת‬ ‫אמר הקל הקדוש ותיקן ואמר המלך הקדוש‬ ‫טעה ואמר הקל הקדוש‬ ‫ומסתפק אם היה בתוכ"ד‬ ‫א‪ .‬מי שטעה ואמר הקל הקדוש במקום המלך הקדוש לא יצא‬ ‫ה‪ .‬מי שהתפלל בר"ה ואמר בטעות הקל הקדוש ושוב תיקן‬ ‫ידי הברכה‪ ,‬וחוזר לתחילת שמו"ע משום דג' הברכות‬ ‫עצמו ואמר המלך הקדוש‪ ,‬ומסופק אם תיקן הטעות בתוכ"ד‬ ‫הראשונות חשובות כאחת‪ ,‬ואם בתוך כדי דיבור נזכר ואמר‬ ‫או לאחר כדי דיבור‪ ,‬נראה שלא יחזור לראש רק ימשיך לברכה‬ ‫המלך הקדוש א"צ לחזור ומועיל מה שחזר ותיקן‪ ,‬ואפילו אם‬ ‫הבאה 'ובכן תן פחדך'‪.5‬‬ ‫בעת שאמר ברוך אתה ה' היה בדעתו לסיים הקל הקדוש ואמר‬ ‫הקל הקדוש מועיל לחזור ולתקן בתוכ"ד‪.1‬‬ ‫שכח יעלה ויבא בתפילתו‬ ‫חזר ואמר בא"י המלך הקדוש‬ ‫ו‪ .‬השוכח יעלה ויבא בתפילתו אינו חוזר‪ ,‬כיון שהזכיר את יום‬ ‫הזכרון בתפילתו‪.6‬‬ ‫ב‪ .‬אם אמר ברוך אתה ה' הקל הקדוש‪ ,‬ובתוכ"ד חזר ואמר‬ ‫ברוך אתה ה' המלך הקדוש‪ ,‬גם כן יצא ידי חובתו‪.2‬‬ ‫חתם מקדש ישראל והזמנים‬ ‫אמר רק הקל ולאחר כדי דיבור אמר המלך הקדוש‬ ‫ז‪ .‬טעה בתפילת ר"ה בברכה האמצעית ולא חתם "מלך על כל‬ ‫הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון"‪ ,‬רק "מקדש ישראל‬ ‫ג‪ .‬אם סיים ואמר ברוך אתה ה' הקל‪ ,‬וקודם שאמר הקדוש‬ ‫והזמנים"‪ ,‬לא יצא ידי חובתו‪ ,7‬וצריך לחזור מ"או"א מלוך"‬ ‫נזכר שלא אמר המלך‪ ,‬ועד שחישב מה דינו כבר עבר תוך כדי‬ ‫ולחתום הברכה כתיקונה‪.8‬‬ ‫דיבור‪ ,‬ולאחר כדי דיבור אמר המלך הקדוש‪ ,‬יצא ידי חובתו‪.3‬‬ ‫שכח יעלה ויבא בבהמ"ז‬ ‫מסתפק אם אמר המלך הקדוש‬ ‫ח‪ .‬אם שכח יעלה ויבא בברכת המזון של ליל ראש השנה חוזר‬ ‫ד‪ .‬אם בר"ה או ביוהכ"פ התפלל על הסדר והוסיף בברכה‬ ‫לראש כבכל יו"ט‪ ,9‬אמנם באם שכח יעלה ויבא בברכת המזון‬ ‫שלישית ובכן תן פחדך וגו' ומסופק אם סיים המלך הקדוש‪,‬‬ ‫של ר"ה ביום צ"ע אם חוזר ומברך או שיוציא עצמו בברכת‬ ‫אפשר דא"צ לחזור דאולי לא שייך לומר בזה כהרגל לשונו בכל‬ ‫השנה מחמת התוספות שמוסיף לומר קודם סיום הברכה‪.4‬‬ ‫‪ 6‬שו"ת בנין שלמה (תיקונים והוספות סי"ח)‪.‬‬ ‫‪ 1‬שו"ע תקפ"ב ומ"ב שם‪.‬‬ ‫‪ 7‬מט"א (סימן תקפ"ב סי"ח ומחז"ב תקפ"ב סק"ה)‪ .‬ובספר הליכות‬ ‫‪ 2‬ואף שהתוספת של ברוך אתה ה' הוי תוספת שאינה צריכה‪ ,‬מ"מ כל‬ ‫שלמה כתב להטעים הדבר לפמ"ש הרבינו בחיי פ' בא דלשון 'זמנים'‬ ‫שחזר ואמרו נעשה זה נוסח הברכה והחתימה‪ ,‬ואע"פ שנעקר עי"ז‬ ‫נובע מכך שהרגלים הוקבעו על זמני הקציר והאסיף וזה אינו שייך‬ ‫ברכתו הקודמת ונעשה ברכה לבטלה‪ ,‬מ"מ שפיר יצא ידי חובת הברכה‬ ‫בר"ה‪.‬‬ ‫והגם דלאו שפיר עביד‪( .‬שלמי תודה)‪.‬‬ ‫‪ 8‬הליכות שלמה (פרק א סי"ג)‪ ,‬וצ"ע מש"כ במט"א הנ"ל שלא יאמר‬ ‫‪ 3‬שם‪ ,‬וטעם הדבר דכיון שאמר רק תיבת הקל‪ ,‬אין כאן סיום הברכה‬ ‫אלא החתימה בלבד‪ ,‬דהא כיון שנתקלקלה הברכה נראה יותר שצריך‬ ‫והרי הוא כמי ששהה באמצע הברכה יותר מכדי דיבור דאינו מגרע‪,‬‬ ‫לחזור גם על הפתיחה מאו"א מלוך‪.‬‬ ‫והוי כמי שאמר ברוך אתה ה' הקל המלך הקדוש שיצא‪.‬‬ ‫‪ 9‬כ"ה בסידור הרב ועיי' בזה בהערה הבאה בארוכה‪.‬‬ ‫‪ 4‬מ"ב תקפ"ב סק"ד‪.‬‬ ‫‪ 5‬עיין במדור "קול מהיכל" תשובה באריכות בענין זה‪.‬‬ ‫חבירו‪ ,10‬והנשים לעולם אינן חוזרות לברך ויצאו בברכת‬ ‫האחר‪.11‬‬ ‫מי כמוך אב הרחמים זוכר יצוריו לחיים ברחמים‬ ‫הלשון מורה שאין ההזכרה באה בתורת בקשה וכשאר ההזכרות של עשרת ימי תשובה‪ ,‬רק בתורת שבח‪ ,‬וכ"ה בפרישה‬ ‫בסי' תקפ"ב סק"ח‪.‬‬ ‫וראיתי בספר נחלת בנימין לעורר‪ ,‬דלכאו' צ"ב שהרי ברכה זו היא ברכת הגבורות ומה שייך זה לגבורות ה'‪ ,‬וכבר‬ ‫האריכו בזה שהזכרת גשמים באה בברכת אתה גיבור דייקא ולפי שהגשמים המה מגבורותיו‪ ,‬ואולם זוכר יצוריו לחיים‬ ‫לכאו' הוא ממידת בשר ודם וכרחם אב על הבנים ומאי שייטי' לגבורות ד'‪.‬‬ ‫ומתרץ עפי"מ דאיתא בדעת זקנים לרבותינו בעלי התוס' סו"פ פנחס וז"ל‪" ,‬גבי ר"ה כתיב ועשיתם עולה מאי שנא‬ ‫מכולהו דכתי' בהו והקרבתם‪ ,‬וי"ל לפי שהוא יום הדין ומשנכנסו לדין הם נעשים בריאה חדשה‪ ,‬וזהו שייסד הפייט‬ ‫הבוראים בריאה חדשה וצריך לאומרו אחר האוחז דמיירי בדין‪ ,‬ולפי המדרש נראה שאין לאמרו כי אם ביום הכיפורים‪,‬‬ ‫דכתי' בספר תהילים ועם נברא יהלל י'ה ומסיק על מי נאמר פסוק זה וכו' על כל דור ודור נאמר שהם מתים בכל שנה‬ ‫במעשיהם הרעים והקב"ה מחיה אותם ביום הכיפורים שמוחל להם עוונותיהם ובוראם בריאה חדשה וזהו ועם נברא‬ ‫יהלל י'ה" עכ"ל‪.‬‬ ‫והמבואר דכשכותב הקב"ה בר"ה ויוהכ"פ את יצוריו לחיים‪ ,‬אין הפשט בזה שגוזר עליהם להמשיך את חייהם‪ ,‬ואלא‬ ‫שבעצם כולם מתים ורק שנעשה בהם תחיית המתים ובריאה מחודשת‪ ,‬ואתי שפיר שבאה הזכרה זו בברכת מחיה‬ ‫המתים‪.‬‬ ‫לחזור‪ ,‬שהרי איכא ביה חובת סעודה לכו"ע‪ ,‬וכן הוא באמת להדיא‬ ‫‪ 10‬בשו"ע( סי' קפ"ח סעיף ו') נפסק שאם שכח יעלה ויבא בבהמ"ז של‬ ‫בסידור הרב‪.‬‬ ‫יו"ט והתחיל כבר ברכת הטוב והמטיב חוזר לראש – וזהו דוקא בכל‬ ‫יו"ט‪ ,‬אמנם ביו"ט של ר"ה נחלקו הפוסקים – דדעת המג"א שם סק"ז‬ ‫ויל"ע בזה מדברי השעה"צ (בסימן תקפ"ב סק"ד) בשם הגאון ר' אבלי‬ ‫שאין מחזירין אותו‪ ,‬ואמנם בא"ר (שם) פליג וסבירא ליה דאף ביו"ט‬ ‫פאסוולער שאם טעה בליל ר"ה ולא אמר המלך הקדוש שאין צריך‬ ‫של ר"ה מחזירין אותו‪ ,‬ובמ"ב שם סקי"ט הביא פלוגתתם ולא הכריע‬ ‫לחזור‪ ,‬וכמו שאם שכח בליל ר"ח יעלה ויבא שאין צריך לחזור ולפי‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫שאין מקדשין את החודש בלילה וה"נ דכוותה‪ ,‬ובשעה"צ שם הק' עליו‬ ‫דזה היה שייך אם היה מתפלל תפילת חול ומשא"כ בזה שמתפלל‬ ‫וסברת המג"א מבואר שם בתוך דבריו‪ ,‬דהנה קיי"ל בר"ח שהשוכח‬ ‫תפלת יו"ט דממ"נ אינו יוצא ע"כ‪ ,‬והנה כל טענת השעה"צ היינו רק‬ ‫יעלה ויבא בבהמ"ז אין מחזירין אותו‪ ,‬ולפי שאין חיוב סעודה בר"ח‬ ‫בתפילה שהוא כתרתי דסתרי שמצד אחד אומר האל הקדוש‪ ,‬ומאידך‬ ‫ועל כן אף ההזכרה של ר"ח לא נתקנה כחובה‪ ,‬והכי נמי דכוותה י"ל‬ ‫מתפלל תפלת יו"ט‪ ,‬אבל בבהמ"ז לכאו' שפיר יודה להג"ר אבלי שאין‬ ‫גבי ר"ה שהרי לשיטת כמה ראשונים איכא מצוה להתענות בר"ה‪ ,‬וכיון‬ ‫ההזכרה מעכבת כיון שאין מקדשין את החודש בלילה‪ .‬ויל"ע לפי"ז‬ ‫שאין בה חיוב סעודה הרי הדר דינה להיות כר"ח שאף הזכרת יעלה‬ ‫בליל שני של ר"ה כיון דב' הימים של ר"ה הם קדושה אחת ולא שייך‬ ‫ויבא שבה אינה חובה‪ ,‬ואף שקיי"ל עיקר להלכה בסי' תקצ"ז דלא כהני‬ ‫בזה הסברא של אין מקדשין את החודש בלילה‪ .‬ושו"ר במחזור‬ ‫ראשונים רק כהראשונים דפליגי וסבירא להו שאסור להתענות בר"ה‪,‬‬ ‫המפורש מכתב מהגרשז"א שבתחילה ר"ל ג"כ שאם שכח יעלה ויבא‬ ‫מיהו לענין לחזור ולברך הלא קיי"ל בכל דוכתא דספק ברכות להקל‬ ‫בבהמ"ז של ליל ר"ה אינו חוזר ואלא ששוב חזר בו עיי"ש בדבריו‬ ‫משום חומר איסורא דלא תשא‪ ,‬ושוב יש לחוש בזה לשיטת אלו‬ ‫ויל"פ בזה הרבה‪ .‬ולענין הלכה אנו אין לנו אלא את דברי הרב בסידורו‬ ‫הראשונים הסוברים שמצוה להתענות בר"ה ושליכא חיוב סעודה‪.‬‬ ‫שאם שכח יעלה ויבא בליל ר"ה שפיר חוזר ומברך‪.‬‬ ‫ובאליהו רבה (שם) הביא דברי המג"א הנ"ל והקשה עליו‪ ,‬שהרי אף‬ ‫‪ 11‬עיי' בשו"ת רעק"א (סימן א) ובהשמטות שם שהנשים אינן חייבות‬ ‫לשיטת הראשונים דס"ל שמצוה להתענות בר"ה‪ ,‬מיהו אם אינו מתענה‬ ‫בכבוד ועונג ביו"ט וע"כ פטורות מחיוב סעודה שכל עיקרו נובע מדין‬ ‫ואכל איזה דבר‪ ,‬שפיר חלה עליו חובת אכילת סעודה‪ ,‬וא"כ אדם זה‬ ‫כבוד ועונג והנפ"מ בזה שאם שכחו יעו"י אינן חוזרות לברך‪ ,‬והנה הגם‬ ‫שאינו מתענה ואכל סעודה הרי סעודה זו שאכל חובה היא עליו‪ ,‬ושוב‬ ‫שיש החולקים בזה ומשום דס"ל שחיוב סעודה ביו"ט אינו נובע מדין‬ ‫יש לומר שהזכרת יעלה ויבא בברכת המזון שלו היא חובה ומחזירין‬ ‫כבוד ועונג רק מדין שמחה‪ ,‬וגם מד' השוע"ה באיזהו מקומן נראה‬ ‫אותו‪ .‬ויש להוסיף דבשנה כי האי שר"ה חל להיות בשבת יש סברא‬ ‫שהנשים חייבות אף בכבוד ועונג ביו"ט‪ ,‬מ"מ נראה ששפיר יש לצרף‬ ‫נוספת שאסור לו להתענות מצד שבת ושוב איכא עליו חיוב סעודה‪.‬‬ ‫דברי הרעק"א לד' המג"א והגר"א פאסוולער הנ"ל בהערה הקודמת‬ ‫ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא וספק ברכות להקל‪.‬‬ ‫והנה כתבו הפוסקים (עיין במשנ"ב סימן תקצ"ז סק"ה) שאף‬ ‫להפוסקים הסוברים דמצוה להתענות בר"ה‪ ,‬מיהו הני מילי ביום דאז‬ ‫הוי זמן הדין‪ ,‬אבל בליל ר"ה לכו"ע אסור להתענות וכמו בשאר יו"ט‪,‬‬ ‫ולפי"ז נפקא שאם שכח יעלה ויבא בבהמ"ז של ליל ר"ה לכו"ע צריך‬ ‫קול מהיכל‬ ‫נידונים שנתעוררו בבית המדרש‬ ‫שאלה‪ :‬אם חתם "הקל הקדוש" ומיד תיקן ואמר "המלך הקדוש"‪ ,‬אך הוא מסופק אם עבר שיעור של תוך כדי דיבור או‬ ‫לא‪ ,‬מה דינו‪ ,‬האם צריך לחזור ולהתפלל או לא‪ ,‬והאם יש נפקא מינה להלכה בזה בין עשרת ימי תשובה לראש השנה‬ ‫ויום הכיפורים‪.‬‬ ‫להאריך הרבה בזה ואין כאן מקומו‪ .‬ועל כל פנים‪ ,‬מדברי הגאון הנ״ל‬ ‫תשובה‪ :‬הנה ראיתי מבוכה גדולה בין הפוסקים האחרונים בענין זה‪,‬‬ ‫והשער הציון נראה מבואר‪ ,‬דאמירת ״הקל הקדוש״ אינה נידונית‬ ‫יש שנקטו לחומרא ויש שנקטו לקולא‪ ,‬ובזה החלי בע״ה לבאר כפי‬ ‫כחסרון ברכה לגמרי‪ ,‬אלא כחסרון הזכרה המעכבת ולא יותר‪.‬‬ ‫הנראה לענ״ד‪.‬‬ ‫ולפי זה נראה בנידון דידן‪ ,‬דאף להצד שאמר ״האל הקדוש״ ולא‬ ‫בחיי אדם (כלל כ״ד סעיף כ״א) כתב לדון במי שנתנמנם בתפילת‬ ‫תיקן בתוך כדי דיבור‪ ,‬לא נחשבות שאר הברכות שיאמר מכאן‬ ‫שמונה עשרה ואינו יודע באיזו ברכה הוא עומד‪ ,‬דאם הוא בג׳‬ ‫ולהבא כברכות לבטלה; דכיון שאינו אלא כחסרון הזכרה‪ ,‬עדיין יש‬ ‫ראשונות חוזר לראש‪ ,‬ואם הוא בג׳ אחרונות חוזר לרצה‪ ,‬ואם הוא‬ ‫על תפילתו שם חפצא של תפילה‪ .‬והדבר דומה למי ששכח יעלה‬ ‫עומד באמצעיות‪ ,‬נראה דמתחיל מן הברכה שיודע בוודאי שלא‬ ‫ויבוא‪ ,‬דאף על פי שהדין הוא שחוזר ומתפלל‪ ,‬מכל מקום אין תפילתו‬ ‫אמרה‪ ,‬אבל הברכה שהוא מסופק עליה אינו צריך לחזור ולאומרה‪,‬‬ ‫הראשונה נחשבת תפילה לבטלה‪ ,‬וכמו שהאריכו בזה האחרונים‬ ‫והוא מטעם ספק ברכות להקל‪ .‬ועיין שם בנשמת אדם שדן בזה‬ ‫בפלוגתת התוספות והרא״ש עם חכמי פרובינצא בברכות (כו ע״ב)‪,‬‬ ‫בארוכה ומסיק בצריך עיון‪.‬‬ ‫עיין שם‪.‬‬ ‫אמנם באור זרוע (הלכות מגילה סימן שע״ד) כתב‪ ,‬וז״ל‪ :‬״או אם לא כיוון‬ ‫והנה בתחילה חלקנו לדינא‪ ,‬דאם השאלה אירע בעשרת ימי‬ ‫לבו באמצע הברכות האמצעיות ואינו יודע באיזה מהן עומד‪,‬‬ ‫תשובה‪ ,‬מותר לו להמשיך בתפילת שמונה עשרה ולסמוך על‬ ‫יתחיל מאותה שיודע שאמר ואילך״‪ ,‬עכ״ל‪ .‬הרי מפורש בדבריו‬ ‫החיי אדם‪ ,‬מה שאין כן אם אירע השאלה בראש השנה או ביום‬ ‫שחייב לחזור מן המקום שמסופק בו‪ .‬וכן הוא בירושלמי (ברכות פ״ה‬ ‫הכיפורים‪ ,‬היה מקום לומר שאסור לו להמשיך וצריך להתחיל‬ ‫ה״ג)‪ .‬ובקהילות יעקב (ברכות סימן י״ז) הקשה מזה על דברי החיי אדם‪,‬‬ ‫תפילת שמונה עשרה מחדש‪.‬‬ ‫וחלק עליו‪.‬‬ ‫והיינו טעמא‪ ,‬דהנה איתא במגן אברהם (סימן תקצ״ג) על מה שפסק‬ ‫ובביאור הנידון נראה‪ ,‬דהנה מחד גיסא‪ ,‬כל שמסופק על איזו ברכה‬ ‫בשולחן ערוך שם‪ ,‬דבמוסף של ראש השנה מלכיות‪ ,‬זכרונות‬ ‫אם אמרה‪ ,‬שוב אינו יכול לאומרה משום דספק ברכות‬ ‫ושופרות מעכבין זה את זה‪ ,‬והיינו שאם לא אמר לכל הפחות מה‬ ‫להקל‪ ,‬וכיון שכן הדין נותן שיתחיל לומר רק מן הברכה שבוודאי לא‬ ‫שמעכב מדינא‪ ,‬אין לו לומר את שאר הברכות‪ .‬ומדייק המגן אברהם‬ ‫אמרה‪ ,‬וכדברי החיי אדם‪ .‬ואולם מאידך יש לומר‪ ,‬דכיון שסדר‬ ‫דכל זה קאי במוסף של ראש השנה‪ ,‬אבל בתפילת כל השנה אין‬ ‫הברכות מעכב‪ ,‬ואם דילג ברכה אחת בשמונה עשרה אין הברכות‬ ‫ברכה אחת מעכבת את האחרות‪.‬‬ ‫שיאמר מכאן ואילך עולות לו‪ ,‬ממילא אינו יכול להמשיך בתפילתו‪,‬‬ ‫שהרי יש לו ספק אם רשאי לומר את הברכות הבאות‪ ,‬דאפשר שהן‬ ‫ובספר תהלה לדוד (סימן ק״ח) מביא את דברי המגן אברהם הנ״ל‬ ‫ברכות לבטלה; ושוב חזר הדין שיתחיל מן הברכה הראשונה‬ ‫לדינא‪ ,‬ומבאר בזה את שיטת שולחן ערוך הרב (סימן קי״ח)‪,‬‬ ‫שמסופק עליה‪ ,‬וכדברי האור זרוע והקהילות יעקב‪.‬‬ ‫דמי שאמר ״מלך אוהב צדקה ומשפט״ בעשרת ימי תשובה יצא‪,‬‬ ‫ומכל מקום צריך לחזור ולהתפלל תפילת נדבה כדי שיאמר ״המלך‬ ‫ומעתה נראה דהוא הדין בנידון דידן‪ ,‬שהספק אצלו אם יצא בברכת‬ ‫המשפט״‪.‬‬ ‫״המלך הקדוש״ או לא‪ .‬דלשיטת החיי אדם הדין נותן‬ ‫שימשיך מן הברכה שלאחריה ואילך; ואולם לדעת החולקים הדין‬ ‫נמצא לפי זה‪ ,‬דבעשרת ימי תשובה‪ ,‬אף אם החסיר ברכה אחת‪ ,‬יכול‬ ‫נותן שיחזור לראש התפילה‪ ,‬כדין טעה בג׳ ראשונות שחוזר לראש‪.‬‬ ‫הוא להמשיך בתפילת שמונה עשרה‪ ,‬משום שאין הברכות‬ ‫ומתאמרה משמיה דהחזון איש שהיה מורה ובא לנהוג כדעת‬ ‫מעכבות זו את זו‪ ,‬ואחר כך חוזר ומתפלל תפילת נדבה לשיטת שולחן‬ ‫החולקים על החיי אדם‪.‬‬ ‫ערוך הרב‪ .‬ולשיטת המשנה ברורה בסימן תקצ״ג‪ ,‬מחויב הוא אחר‬ ‫כך לחזור ולהתפלל שמונה עשרה‪ ,‬דהא דיצא אף בחסרון ברכה אחת‬ ‫ויש להוסיף בזה עוד סברא לנהוג כאן כדברי החיי אדם‪ .‬דהנה בשער‬ ‫הוא רק משום ששם תפילה עליה‪ ,‬אבל ידי חיוב תפילה לא יצא‪.‬‬ ‫הציון (ריש סימן תקפ״ב) הביא מהחיי אדם בשם הגאון מוה״ר‬ ‫אברהם אבלי זצ״ל‪ ,‬דמי שהתפלל בליל ראש השנה תפילת שמונה‬ ‫[וכמובן‪ ,‬שדברי שולחן ערוך הרב הם לפי ביאור התהלה לדוד‪.‬‬ ‫עשרה ואמר ״הקל הקדוש״ יצא‪ ,‬כיון שאין מקדשין את החודש‬ ‫אמנם יש לומר בביאור דבריו באופן אחר‪ ,‬דקיימא לן‬ ‫בלילה והזכרה זו אינה מעכבת‪ .‬והקשה השער הציון‪ ,‬דבשלמא אם‬ ‫כשיטת הראשונים שאין נוסח ״המלך המשפט״ מעכב‪ ,‬דהא על כל‬ ‫היה מתפלל תפילת חול היה שייך לומר כן‪ ,‬מה שאין כן בזה שהתפלל‬ ‫פנים הזכיר מלך‪ ,‬ומה שחייבוהו להתפלל תפילת נדבה הוא רק דין‬ ‫תפילת יום טוב ולא אמר ״המלך הקדוש״‪ ,‬הרי זה כתרתי דסתרי‪,‬‬ ‫לכתחילה‪ ,‬לחוש לשיטת הראשונים דסבירא להו שמעכב‪ .‬דאי לאו‬ ‫וממה נפשך אינו יוצא‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫הכי‪ ,‬אין תפילת נדבה מוציאתו מידי חיוב תפילה]‪.‬‬ ‫ורבים תמהו בעיקר סברת הגאון הנ״ל‪ ,‬דמה שייך ענין הזכרה לכאן‪,‬‬ ‫והרי ״המלך הקדוש״ אינה הזכרה בעלמא אלא מטבע‬ ‫הברכה‪ ,‬והוי כמשנה ממטבע שטבעו חכמים‪ ,‬שבודאי אינו יוצא‪ .‬ויש‬ ‫עוד כתב המחזה אליהו ראיה חזקה לדינו של החיי אדם מדברי‬ ‫נמצא דכל זה שייך בעשרת ימי תשובה‪ ,‬דמצי להתפלל תפילת‬ ‫התוספות בברכות (יב ע״ב)‪ ,‬שהביאו את דברי הירושלמי בפרק‬ ‫נדבה‪ ,‬אבל בראש השנה וביום הכיפורים‪ ,‬שאי אפשר להתפלל בהם‬ ‫קמא דתענית‪ ,‬דמי שמתפלל ויש לו ספק בתפילתו‪ ,‬כגון שמסופק אם‬ ‫תפילת נדבה‪ ,‬לא הועיל לנו מה שימשיך בתפילת שמונה עשרה‪.‬‬ ‫אמר ״המלך הקדוש״‪ ,‬או אם אמר ״ותן טל ומטר״‪ ,‬כל שלושים יום‬ ‫הרי הוא בחזקתו שלא אמר‪ ,‬מפני הרגל לשונו‪.‬‬ ‫ולשיטת המשנה ברורה אתי שפיר‪ ,‬דגם בראש השנה יכול להמשיך‬ ‫בתפילת שמונה עשרה‪ ,‬מדין רחמי‪ ,‬ואין הברכות נחשבות‬ ‫ולכאורה קשה‪ ,‬למה הוצרך הירושלמי להדגיש שהוא בחזקת שלא‬ ‫ברכות לבטלה‪ ,‬ואחר כך חוזר ומתפלל פעם נוספת‪ .‬וכמובן‪ ,‬כל זה‬ ‫אמר‪ ,‬הלא אף אם היה זה ספק שקול היה עליו לחזור‬ ‫שייך דווקא כשבוודאי אמר ״הקל הקדוש״ ולא הספיק לתקן דבריו‬ ‫ולהתפלל‪ ,‬שהרי אם לא אמר הרי הוא ממשיך בתפילתו בברכות‬ ‫בתוך כדי דיבור‪ ,‬אבל בנידון דידן‪ ,‬שמסופק אם אמר ״המלך הקדוש״‬ ‫שאפשר שהן לבטלה‪ .‬אלא על כרחך מוכח‪ ,‬דבאופן של ספק מותר‬ ‫בתוך כדי דיבור‪ ,‬יש לומר בזה דין ספק ברכות להקל‪.‬‬ ‫לו להמשיך בתפילתו מדין ספק ברכות להקל‪ ,‬ורק משום שיש חזקה‬ ‫שלא אמר אינו רשאי להמשיך ועליו לחזור‪ .‬והיא ראיה חזקה ליסודו‬ ‫אמנם כל זה אם נזכר רק לאחר שגמר תפילת שמונה עשרה‪ ,‬אבל‬ ‫של החיי אדם‪.‬‬ ‫אם עומד עדיין באמצע תפילתו‪ ,‬לכאורה יש כאן ספק ברכות‬ ‫לבטלה‪ ,‬ועדיין במבוכה מה יעשה‪ .‬דאם אינו חוזר לראש אלא ממשיך‬ ‫ובעצם חידוש זה ראיתי בספר שיח השדה להגאון מקוז׳יגלוב‪ ,‬בעל‬ ‫בתפילתו‪ ,‬שמא ברכת ״האל הקדוש״ לא עלתה לו‪ ,‬ונמצא שמוסיף‬ ‫שו״ת ארץ צבי‪ ,‬שהביא בשם האבני נזר בביאור דין ספק‬ ‫מכאן ואילך ברכות לבטלה‪ .‬ומאידך‪ ,‬אם יחזור לראש‪ ,‬שמא כבר‬ ‫ברכות להקל‪ ,‬שהוא מטעם ודאי; ואהני ליה שאף במקום שיש חשש‬ ‫תיקן בתוך כדי דיבור ויצא‪ ,‬ונמצא חוזר ומברך ברכות לבטלה‪.‬‬ ‫שיבוא לידי ברכות לבטלה‪ ,‬מכל מקום נקטינן מכח הכלל דספק‬ ‫ולכאורה היה מקום לומר שמוטב שלא ימשיך בתפילתו‪ ,‬ויהיו רק ג׳‬ ‫ברכות להקל כאילו ודאי כבר בירך‪.‬‬ ‫הראשונות‪ ,‬חלילה לבטלה‪ ,‬ולא יוסיף עליהן עוד ברכות‪.‬‬ ‫ואמנם יש בזה פלוגתא‪ .‬וחתני הרב אפרים ווייס שליט״א הביא‬ ‫אמנם שוב ראיתי בשו״ת מחזה אליהו (חלק ג׳ סימן א׳)‪ ,‬שנקט האי‬ ‫ראיה ברורה מדברי המהרש״א בפסחים (קב ע״ב)‪ ,‬דסבירא ליה דהוי‬ ‫דינא להקל‪ ,‬וסמך על דברי האשל אברהם מבוטשאטש‪,‬‬ ‫ספק ולא ודאי‪ ,‬אמנם לא קיימא לן לדינא כדברי המהרש״א בזה‪.‬‬ ‫דסבירא ליה ששייך לומר ספק ברכות להקל גם באופן שיש חשש‬ ‫שמא הברכות שיאמר מכאן ולהבא יהיו ברכות לבטלה‪.‬‬ ‫נמצא לדינא‪ ,‬דיש על מי לסמוך שבכהאי גוונא אינו צריך לחזור‬ ‫לראש תפילת שמונה עשרה‪ ,‬אלא ימשיך בתפילתו‪ ,‬ונקטינן‬ ‫והמחזה אליהו קובע מסמרות בדין זה להלכה‪ ,‬וסברתו בנויה על‬ ‫שגם באופן זה אמרינן ספק ברכות להקל‪ .‬וכן היא שיטת המטה‬ ‫ביאור יסוד הדין דספק ברכות להקל‪ ,‬שאין זו הנהגה‬ ‫אפרים (סימן תקפ״ב בהגהה)‪ ,‬שמביא את דברי רבי חיים הכהן רפפורט‬ ‫בתורת ספק גרידא‪ ,‬אלא שחכמים קבעו שבכל אופן שיש ספק‬ ‫שנסתפק בדין זה‪ ,‬וכתב עליו דיש לומר דהוי ספק ברכות להקל‪.‬‬ ‫בברכתו‪ ,‬נקטינן כאילו ודאי כבר אמרה ואינו חוזר ומברך‪.‬‬ ‫***‬ ‫ובזה מיישב את קושיית הקהילות יעקב משיטת האור זרוע‪ ,‬דבספק‬ ‫חוזר למקום שמסתפק בו‪ .‬דהאור זרוע סבירא ליה שדין ספק‬ ‫ולפי זה‪ ,‬בנידון דידן‪ ,‬שאמר בוודאי ״הקל הקדוש״ ומיד תיקן ואמר‬ ‫ברכות להקל הוא רק בתורת ספק ולא בתורת ודאי‪ ,‬וכפי שמבואר‬ ‫״המלך הקדוש״‪ ,‬אלא שמסופק אם תיקונו היה בתוך כדי‬ ‫בדברי אחד המפרשים שם‪ ,‬ולשיטתו שפיר חוזר‪ ,‬משום שאם ימשיך‬ ‫דיבור‪ ,‬יש לו להמשיך בתפילתו ואינו צריך לחזור לראש‪ .‬ודין זה שייך‬ ‫יש ספק שמא הברכות הבאות תהיינה לבטלה‪ .‬אבל לשיטת החיי‬ ‫בין בימות החול של עשרת ימי תשובה ובין בראש השנה וביום‬ ‫אדם‪ ,‬דספק ברכות להקל נחשב כהכרעה ודאית שכבר אמר את‬ ‫הכיפורים‪ ,‬דכיון שהספק הוא אם התיקון נעשה בתוך כדי דיבור‪,‬‬ ‫הברכה‪ ,‬רשאי הוא להמשיך בתפילתו ואין כאן חשש ברכה לבטלה‪.‬‬ ‫נקטינן בזה ספק ברכות להקל ואין מחזירין אותו‪.‬‬ ‫וגם בדברי הירושלמי מבאר המחזה אליהו באופן אחר‪ ,‬שאין ממנו‬ ‫ראיה מפורשת דלא כדברי החיי אדם‪.‬‬ ‫הוצאת הגליון‬ ‫הודעות המערכת‪:‬‬ ‫לע"נ‬ ‫מטרתינו‪ :‬להאהיב את התורה על לומדיה‪ ,‬ולתת מקום להיות זה בונה וזה‬ ‫סותר כדרכה של תורה‪ .‬ומכאן הקריאה יוצאת לכל מי שיש בידו הערה‪,‬‬ ‫מוהר"ר ישעי' זאב לעוו ז"ל ב"ר‬ ‫הארה או הוספה‪ ,‬נא ינהג בנו טובת עין וישלח למערכת בכתב‪.‬‬ ‫ישראל ישכר ז"ל‬ ‫***‬ ‫נלב"ע י"ב תשרי תשע"ו לפ"ק‬ ‫הגליון הבא יצא לאור אי"ה לקראת חג הסוכות הבעל"ט‬ ‫לב שומע‬ ‫לעורר לב המעיין‬ ‫שלשה ספרים נפתחים‬ ‫מה יום הדין אומר לנו?‬ ‫אולם כאן עלינו להתבונן‪ :‬מיהו באמת אותו‬ ‫נגזר עליו לחיות ובין אם נגזר עליו להיפטר מן‬ ‫מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא‬ ‫בינוני?‬ ‫העולם לאחר שנתנקה ממיעוט חטאיו‪ ,‬הרי‬ ‫אמרו חז״ל (ראש השנה טז‪ ):‬אמר רבי‬ ‫האם בינוני הוא רק חשבון של מחצה על‬ ‫הוא נחתם לחיים‪ ,‬לחיים האמיתיים והנצחיים‪.‬‬ ‫כרוספדאי אמר רבי יוחנן‪ ,‬שלשה ספרים‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬הרשע‪ ,‬גם כאשר ניתנים לו חיים‬ ‫מחצה?‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬אין אלו אלא חיים שבהם מקבל‬ ‫נפתחים בראש השנה‪ :‬אחד של צדיקים‬ ‫גמורים‪ ,‬אחד של רשעים גמורים‪ ,‬ואחד של‬ ‫בפשטות‪ ,‬בינוני הוא מי שיש בידו מחצה זכויות‬ ‫הוא את שכרו המועט‪ ,‬ואילו מן החיים הנצחיים‬ ‫בינוניים‪ .‬צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים‬ ‫ומחצה עוונות‪ .‬כף המאזניים עומדת באמצע‪,‬‬ ‫הוא נכרת‪.‬‬ ‫לאלתר לחיים‪ ,‬רשעים גמורים נכתבים‬ ‫ומצוה אחת יכולה להכריעו לזכות‪ ,‬כשם‬ ‫[וכעי"ז כתב הרמב"ן דג' ספרים היינו בחיי‬ ‫ונחתמים לאלתר למיתה‪ ,‬ובינוניים תלויים‬ ‫שעבירה אחת עלולה חלילה להכריעו לחובה‪.‬‬ ‫עולם הזה‪ ,‬ואעפ"כ כתב דרשעים חיים בעוה"ז‬ ‫ועומדים מראש השנה ועד יום הכיפורים‪ ,‬זכו ‪-‬‬ ‫וכך אמרו חז״ל (קידושין מ‪ :).‬לעולם יראה אדם‬ ‫ומקבלין שכרן בעוה"ז‪ ,‬ונקראים ספרי צדיקים‬ ‫נכתבים לחיים‪ ,‬לא זכו ‪ -‬נכתבים למיתה‪.‬‬ ‫את עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי‪ .‬עשה‬ ‫שהם צדוק בידינו ואין להם חלק לעוה"ב‪.‬‬ ‫כאשר אנו שומעים את מאמר חז״ל הזה‪ ,‬הלב‬ ‫מצוה אחת‪ ,‬אשריו שהכריע את עצמו לכף‬ ‫אמנם בביאור המרש"א הכוונה שנחתם לחיים‬ ‫מתעורר מאליו‪ ,‬בראש השנה נפתחים ספרים‬ ‫זכות; עבר עבירה אחת‪ ,‬אוי לו שהכריע את‬ ‫נצחיים‪ ,‬ולשי' הרמב"ן לא נכתב לחיים הכונה‬ ‫בשמים‪ ,‬ובתוכם נכתב דינו של כל אחד ואחד‪,‬‬ ‫עצמו לכף חובה‪.‬‬ ‫לעוה"ז]‪.‬‬ ‫מי יכתב בספרן של צדיקים‪ ,‬מי חלילה בספרן‬ ‫ולא את עצמו בלבד מכריע האדם‪ .‬רבי אלעזר‬ ‫לפי דבריו נמצא‪ ,‬כי הדין של ראש השנה עמוק‬ ‫של רשעים‪ ,‬ומי ישאר תלוי ועומד עד יום‬ ‫ברבי שמעון אומר‪ ,‬כי העולם כולו נידון אחר‬ ‫ונורא עד מאוד‪ .‬לא רק חיי הגוף בעולם הזה‬ ‫הכיפורים‪.‬‬ ‫רובו והיחיד אחר רובו‪ .‬לפיכך צריך האדם‬ ‫עומדים בו למשפט‪ ,‬אלא גם חיי הנפש וחלקו‬ ‫אמנם‪ ,‬כתב הפני יהושע כי ענין הספרים‬ ‫לראות גם את העולם כולו כאילו הוא מחצה‬ ‫של האדם בחיי העולם הבא‪.‬‬ ‫הנפתחים בראש השנה הוא מן הדברים‬ ‫זכאי ומחצה חייב‪ .‬במעשה אחד שלו הוא עשוי‬ ‫באופן אחר מצינו בחידושי הריטב״א שמפרש‬ ‫המופלאים והנסתרים‪ ,‬ו״אדם אחד מני אלף‬ ‫להכריע לא רק את עצמו‪ ,‬אלא את העולם כולו‬ ‫כי החיים והמות האמורים כאן מתייחסים‬ ‫ידע להשיג מהות ואיכות הספרים על‬ ‫לזכות ולהביא לו תשועה והצלה‪.‬‬ ‫בעיקר לטובות העולם הזה ולרעותיו‪ ,‬לכל מה‬ ‫מתכונתם״‪ .‬ועל כגון זה נאמר‪ :‬״במופלא ממך‬ ‫דברים אלו נפסקו ברמב״ם בהלכות תשובה‪,‬‬ ‫שעתיד לבוא על האדם במשך השנה החדשה‪.‬‬ ‫אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור״‪.‬‬ ‫לאחר דבריו הידועים על קול השופר‪ :‬״אף על‬ ‫עכ"פ דבר אחד ברור‪ ,‬ביום זה אין פרט בחיי‬ ‫אך יחד עם זאת מוסיף הפני יהושע‪ ,‬שכיון‬ ‫פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב‪,‬‬ ‫האדם שאינו עומד למשפט‪ .‬הגוף והנפש‪,‬‬ ‫שעיקרה של מסכת ראש השנה הוא קדושת‬ ‫רמז יש בו‪ ,‬כלומר‪ ,‬עורו ישנים משנתכם‬ ‫הפרנסה והבריאות‪ ,‬השלוה והיסורים‪ ,‬העליה‬ ‫יום הדין‪ ,‬וכל אדם משתוקק להבין מעט‬ ‫ונרדמים הקיצו מתרדמתכם‪ ,‬וחפשו במעשיכם‬ ‫והירידה‪ ,‬הכול נכתב ונחתם לפני מלך המשפט‪.‬‬ ‫מעניינו של היום ‪ -‬יש לנו רשות ואף חובה‬ ‫וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם״‪.‬‬ ‫ואף על פי כן‪ ,‬דווקא יום הדין הוא גם היום‬ ‫להתבונן בדברי חז״ל כפי פשוטם‪ ,‬כדי לעורר‬ ‫וממשיך הרמב״ם‪ ,‬שכל אדם צריך לראות את‬ ‫הראשון מעשרת ימי תשובה‪ .‬על ימים אלו‬ ‫את הלב מאימת הדין ומעבודת היום‪.‬‬ ‫עצמו ואת העולם כולו כחצי זכאי וחצי חייב‪.‬‬ ‫נאמר‪ :‬״דרשו ה׳ בהמצאו‪ ,‬קראוהו בהיותו‬ ‫אף אנו לא נבוא לדרוש במופלא מאתנו ולא‬ ‫עשה מצוה אחת ‪ -‬הכריע את עצמו ואת‬ ‫קרוב״‪ .‬הקב״ה אינו רק יושב בדין‪ ,‬הוא גם קרוב‬ ‫לגלות את הנעשה בספרים של מעלה רצוננו‬ ‫העולם כולו לכף זכות‪ ,‬חטא חטא אחד ‪ -‬הכריע‬ ‫לכל יחיד ויחיד וממתין לתשובתו‪ .‬על ידי‬ ‫רק להאיר את השכל ולעורר את הלב‪ :‬מה‬ ‫חלילה את עצמו ואת העולם לכף חובה‪.‬‬ ‫ההתעוררות של ראש השנה ‪ -‬אף שאין‬ ‫דורש מאתנו יום ראש השנה‪ ,‬ומהו עבודתו‬ ‫אך בסיום דבריו כותב הרמב״ם‪ :‬״ומפני ענין זה‬ ‫מתוודים בו בפירוש ‪ -‬יכול האדם לשוב‬ ‫המיוחדת של מי שעדיין עומד בגדר ״בינוני״‪.‬‬ ‫נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים‬ ‫ולהיכתב בספרן של צדיקים‪ ,‬לחיים טובים‬ ‫טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום‬ ‫ולשלום‪.‬‬ ‫מה נכתב בספרים?‬ ‫הכיפורים יתר מכל השנה״‪.‬‬ ‫נחלקו הראשונים בביאורם של החיים והמוות‬ ‫צדיק ורשע ‪ -‬לאדם או לדין?‬ ‫הנכתבים בראש השנה‪.‬‬ ‫ולכאורה יש להבין‪ ,‬אם די במצוה אחת כדי‬ ‫מהלך נוסף מצינו בדברי הר״ן בשם רבי ישעיה‬ ‫להכריע את כף המאזניים‪ ,‬מדוע צריך להרבות‬ ‫דעת התוספות היא שאין הכוונה בעיקר לחיי‬ ‫הזקן מטראני וכן כתב הרמב״ן בשער הגמול‪.‬‬ ‫במצוות ובמעשים טובים יותר מכל השנה?‬ ‫העולם הזה ולמיתת הגוף‪ ,‬אלא לחיי העולם‬ ‫יקיים האדם מצוה אחת‪ ,‬יכריע את עצמו לכף‬ ‫לדבריהם‪ ,‬אין הכרח שהאדם המכונה כאן‬ ‫הבא‪ .‬הרשעים מקבלים לעתים את שכר‬ ‫זכות ודי‪.‬‬ ‫״צדיק״ יהיה צדיק בכל מהותו‪ .‬יתכן שאפילו‬ ‫מצוותיהם בעולם הזה כדי לטורדם מחיי‬ ‫עוונותיו מרובים מזכויותיו‪ ,‬אלא שבדין מסוים‬ ‫העולם הבא‪ ,‬ואילו הצדיקים מתנקים ממיעוט‬ ‫עוד יש לשאול על עצם מאמר חז״ל‪ .‬אם‬ ‫זה הוא זוכה מחמת מצוה שעשה‪ ,‬ולכן ביחס‬ ‫עוונותיהם בעולם הזה כדי שיקבלו את שכרם‬ ‫הבינוניים אינם נכתבים בראש השנה אלא‬ ‫לדין זה הוא נקרא ״צדיק גמור״‪.‬‬ ‫בשלמות לעולם הבא‪.‬‬ ‫נשארים תלויים ועומדים עד יום הכיפורים‪,‬‬ ‫לשם מה נפתח ספרם בראש השנה?‬ ‫וכן להיפך‪ :‬אפשר שאדם יהיה צדיק וזכויותיו‬ ‫בחידושי הרשב״א תמה על פירוש זה‪ :‬כיצד‬ ‫מרובות‪ ,‬ובכל זאת יתחייב בדין מסוים מחמת‬ ‫אפשר לחתום אדם בכל ראש השנה לחיי‬ ‫וביותר‪ :‬מדוע הם זקוקים לספר מיוחד? אם זכו‪,‬‬ ‫חטא כלשהו‪ ,‬וביחס לאותו דין הוא נקרא‬ ‫העולם הבא‪ ,‬והרי אפילו רשע גמור שעשה‬ ‫יכתבו בספרן של צדיקים‪ ,‬ואם לא זכו‪ ,‬יכתבו‬ ‫״רשע״‪ .‬וכמו שנאמר‪ :‬״והצדיקו את הצדיק‬ ‫תשובה בסוף ימיו‪ ,‬אין מזכירים לו את רשעותו‪,‬‬ ‫חלילה בספרן של רשעים‪ .‬מה נכתב אפוא‬ ‫והרשיעו את הרשע״‪ ,‬צדיק ורשע ביחס לדבר‬ ‫וכן צדיק גמור שמרד באחרונה‪ ,‬עלול לאבד‬ ‫בספרן של בינוניים?‬ ‫הנידון‪.‬‬ ‫את מעשיו הראשונים‪ .‬אם כן‪ ,‬דין העולם הבא‬ ‫הבינוניות אינה מספר ‪ -‬אלא צורת חיים‬ ‫והבינוני הוא מי שמשפטו עדיין שקול‪ .‬דינו אינו‬ ‫תלוי לכאורה במצבו של האדם בסוף ימיו‪ ,‬ולא‬ ‫נראה לומר‪ ,‬כי ״בינוני״ אינו רק תוצאה של‬ ‫מוכרע בראש השנה‪ ,‬והוא תלוי ועומד עד‬ ‫בדין הנערך בכל ראש השנה‪.‬‬ ‫חשבון המצוות והעבירות‪ .‬הבינוניות היא מהות‬ ‫שיכריע את עצמו לזכות או לחובה בעשרת ימי‬ ‫ועיין בחידושי מהרש״א שמבאר את דברי‬ ‫וצורת חיים‪.‬‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫התוספות על פי מאמר חז״ל‪ :‬״צדיקים‬ ‫יש אדם שאינו רשע‪ .‬הוא אינו מבקש למרוד‬ ‫במיתתם קרויים חיים‪ ,‬ורשעים בחייהם קרויים‬ ‫בבוראו ואינו עובר עבירות להכעיס‪ ,‬חלילה‪ .‬אך‬ ‫מתים״‪ .‬כאשר צדיק נידון בראש השנה‪ ,‬בין אם‬ ‫בתשובה! עדיין חי אתה‪ ,‬ובידך לזכות בחיי‬ ‫בספר זה אין כותבים רק את העבר‪ ,‬כמה‬ ‫גם שאיפתו אינה לעלות בהר ה׳ ולהתקרב אליו‬ ‫עולם!״‬ ‫מצוות עשה וכמה עבירות עבר‪ .‬כותבים בו את‬ ‫באמת‪.‬‬ ‫למען ירבו ימיכם‬ ‫ההתעוררות שהתעוררה בלבו בשעת תקיעת‬ ‫הוא מקיים מצוות‪ ,‬אך פעמים רבות מתוך הרגל‬ ‫השופר; את הרצון החדש שנולד בו; את‬ ‫בלבד‪ ,‬כ״מצות אנשים מלומדה״‪ .‬הוא מתפלל‬ ‫חידוש נפלא כתב החתם סופר בביאור ההבדל‬ ‫הקבלה שקיבל על עצמו; ואת תשוקתו לצאת‬ ‫מפני שמאז ילדותו הוא רגיל להתפלל‪ ,‬הוא‬ ‫שבין ״ימים״ ל״שנים״‪.‬‬ ‫מן הבינוניות ולהצטרף לעדת הצדיקים‪.‬‬ ‫לומד מפני שזהו סדר היום‪ ,‬הוא עושה מעשים‬ ‫כאשר ימיו של אדם קדושים ומחוברים זה לזה‪,‬‬ ‫אלא שעדיין אין חותמים אותו מיד‪.‬‬ ‫טובים מפני שכך עושים כולם‪ .‬ובצד כל אלו‬ ‫כל יום ממשיך את היום שקדם לו‪ ,‬וכל חייו‬ ‫ישנן מצוות שהוא דש בעקביו‪ ,‬חסרונות שאינו‬ ‫התעוררות של ראש השנה היא דבר נשגב‪ ,‬אך‬ ‫הולכים בכיוון אחד‪ .‬ימים כאלו אינם מפוזרים‬ ‫נותן עליהם את דעתו‪ ,‬ועבירות שאינן מטרידות‬ ‫השאלה הגדולה היא מה ייעשה ממנה לאחר‬ ‫ונפרדים‪ ,‬אלא מתאחדים למציאות אחת‬ ‫את מנוחתו‪.‬‬ ‫שהשופר יחדל מלתקוע‪ .‬האם הייתה זו‬ ‫ארוכה‪.‬‬ ‫התרגשות חולפת‪ ,‬או התחלה אמיתית של חיים‬ ‫לא מפני שבחר ברע‪ ,‬אלא מפני שאינו בוחר‬ ‫זהו שנאמר אצל אברהם אבינו‪ :‬״ואברהם זקן‬ ‫חדשים? האם הקבלות יישארו בבית הכנסת‪,‬‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫בא בימים״‪ .‬אברהם אבינו בא עם ימיו; כל יום‬ ‫או ילוו אותו גם ביום המחרת?‬ ‫הוא אינו עוצר לשאול את עצמו‪ :‬לאן אני הולך?‬ ‫מימיו היה חלק מעבודה אחת רצופה‪ .‬לא היו‬ ‫לשם כך ניתנו לבינוני עשרת ימי תשובה‪.‬‬ ‫מה נעשה ממני? האם אני היום קרוב יותר‬ ‫אלו שנים העומדות כל אחת לעצמה‪ ,‬אלא‬ ‫הוא תלוי ועומד בין כסה לעשור‪ ,‬לא מפני‬ ‫להקב״ה מכפי שהייתי לפני שנה? מהי שאיפת‬ ‫ימים ארוכים המחוברים יחד בקדושה‪.‬‬ ‫שהקב״ה מבקש לעכב את דינו‪ ,‬אלא מפני‬ ‫חיי‪ ,‬ומה אני מבקש להשיג בעולמי?‬ ‫הבינוני‪ ,‬לעומתו‪ ,‬חי לעתים ב״שנים״‪ .‬שנה‬ ‫שנותנים לו הזדמנות להוכיח שרצונו אמיתי‪.‬‬ ‫זהו הבינוניות‪ .‬לאו דווקא מחצה מדויקת של‬ ‫עוברת ועוד שנה עוברת‪ ,‬אך אין חיבור ביניהן‪.‬‬ ‫אם הוא מרבה במצוות ובמעשים טובים‪,‬‬ ‫מצוות ומחצה של עבירות‪ ,‬אלא חיים באמצע‪,‬‬ ‫הוא אינו יודע מה בנה בשנה שעברה ומה הוא‬ ‫מתאמץ להשתנות והולך בדרך העולה בית קל‬ ‫בלי שאיפה חזקה לטוב ובלי החלטה ברורה‬ ‫ממשיך לבנות בשנה הבאה‪ .‬ימיו מתפזרים‪,‬‬ ‫הרי הוא יוצא מגדר הבינוני ונחתם ביום‬ ‫להשתנות‪.‬‬ ‫מפני שאין בהם דרך אחת ושאיפה אחת‪.‬‬ ‫הכיפורים בספרן של צדיקים גמורים‪.‬‬ ‫משום כך יש לבינוני ספר בפני עצמו‪ .‬אין‬ ‫בראש השנה בא השופר ומבקש לאחד את ימיו‬ ‫נמצא שספרן של בינוניים אינו רק ספר של‬ ‫מקומו בספרן של צדיקים‪ ,‬שהרי עדיין לא‬ ‫של האדם‪.‬‬ ‫המתנה‪ .‬זהו ספר של הזדמנות‪.‬‬ ‫הקדיש את חייו לעבודת ה׳; אך גם אינו שייך‬ ‫הוא קורא לו‪ :‬אל תתחיל רק שנה חדשה בלוח‪.‬‬ ‫לספרן של רשעים‪ ,‬שכן אינו מבקש להתרחק‬ ‫התחל דרך חדשה בנפשך‪ .‬קח את כל הימים‬ ‫לטובתם הם תלויים ועומדים‬ ‫מהקב״ה‪ .‬הוא מציאות בפני עצמה‪ ,‬אדם‬ ‫הבאים וקשר אותם למטרה אחת‪ ,‬להתקרב אל‬ ‫בכך אפשר ליישב שאלה נוספת‪.‬‬ ‫העומד באמצע הדרך ועדיין לא החליט לאן‬ ‫ה׳‪ ,‬לעבוד אותו באמת ולהוסיף בכל יום עוד‬ ‫אמרו חז״ל כי לעתיד לבוא‪ ,‬כאשר יעמדו שוכני‬ ‫פניו מועדות‪.‬‬ ‫נדבך של קדושה‪.‬‬ ‫עפר בדין‪ ,‬הקב״ה יטה את הבינוניים לזכות ‪-‬‬ ‫קול השופר אינו רק מכריע אלא הוא‬ ‫וזהו ״למען ירבו ימיכם״ שיתרבו ויתארכו‬ ‫״ורב חסד מטה כלפי חסד״‪ .‬ואם כן‪ ,‬מדוע‬ ‫משנה‬ ‫הימים‪ ,‬וכל השנה כולה תיחשב כיום אחד ארוך‬ ‫בראש השנה אין הקב״ה מטה מיד את‬ ‫של עלייה ועבודת ה׳‪.‬‬ ‫הבינוניים לזכות‪ ,‬אלא משאירם תלויים‬ ‫כאן מתגלה כוחה הגדול של תקיעת השופר‪.‬‬ ‫לאיזה ספר אנו מבקשים להשתייך?‬ ‫ועומדים עד יום הכיפורים? אלא שהבדל גדול‬ ‫קול השופר אינו בא רק להוסיף מצוה אחת על‬ ‫יש בין שוכני עפר לבין אדם חי‪.‬‬ ‫כף הזכויות ולהכריע חשבון שהיה שקול‪ .‬הוא‬ ‫כאשר נפתח ספרן של בינוניים‪ ,‬אין השאלה רק‬ ‫בא להעיר את האדם עצמו‪ ,‬לשנות את מהותו‬ ‫מי שכבר סיים את חייו אינו יכול עוד לשנות‬ ‫כמה זכויות יש לנו וכמה חובות‪ .‬השאלה היא‬ ‫ולהוציאו מגדר הבינוני‪.‬‬ ‫את מהותו‪ .‬ממילא הקב״ה‪ ,‬ברוב חסדו‪ ,‬מטה‬ ‫עמוקה יותר‪ :‬איזה אדם אנו מבקשים להיות?‬ ‫את הכף לצד הזכות‪.‬‬ ‫״עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו‬ ‫האם רצוננו להישאר גם בשנה הבאה באמצע‬ ‫מתרדמתכם״‪.‬‬ ‫אבל האדם החי יכול להשתנות‪ .‬הוא יכול‬ ‫לקיים‪ ,‬להיכשל‪ ,‬להתעורר ושוב להירדם‪ ,‬או‬ ‫להתעורר‪ ,‬לשוב‪ ,‬להתעלות ולהיעשות אדם‬ ‫השופר קורא אל האדם‪ :‬חדל לחיות מתוך‬ ‫שקול השופר יפעל בנו שינוי אמיתי?‬ ‫חדש‪ .‬משום כך‪ ,‬לטובתו‪ ,‬אין ממהרים להטות‬ ‫שינה! אל תעביר עוד שנה כפי שהעברת את‬ ‫אין דורשים מאתנו שביום אחד נגיע למדרגות‬ ‫עבורו את הכף‪ .‬נותנים לו עשרה ימים יקרים‬ ‫קודמתה‪ .‬אל תסתפק בכך שאינך רשע‪ .‬זכור‬ ‫שאין בכוחנו להשיג‪ .‬דורשים מאתנו שנבחר‬ ‫שבהם יוכל הוא עצמו לצאת מן הבינוניות‬ ‫את בוראך‪ ,‬חפש במעשיך‪ ,‬הבט בנפשך ושאל‬ ‫כיוון‪ .‬שתהיה לנו שאיפה‪ .‬שנפסיק לחיות בלא‬ ‫ולהפוך לצדיק‪.‬‬ ‫את עצמך לאן אתה הולך‪.‬‬ ‫מחשבה‪ ,‬ונחליט כי השנה הבאה לא תהיה רק‬ ‫התלייה והעמידה אינן עיכוב של רחמים‪ ,‬הן‬ ‫וייתכן שמבחינת חשבון המעשים די במצוה‬ ‫חזרה נוספת על השנה שחלפה‪.‬‬ ‫עצמן הרחמים הגדולים ביותר‪ .‬הקב״ה אינו‬ ‫אחת כדי להכריע את המאזניים‪ .‬אבל כדי‬ ‫״זכו‪ ,‬נכתבים לחיים״‪ .‬הזכייה אינה רק בעוד‬ ‫אומר לבינוני‪ :‬אשאיר אותך כפי שאתה ורק‬ ‫להפוך מבינוני לצדיק אין די במעשה בודד‪.‬‬ ‫מצוה המונחת בכף המאזניים‪ .‬הזכייה היא‬ ‫אטה את חשבונך לצד החסד‪ .‬הוא אומר לו‪:‬‬ ‫לשם כך צריך האדם לשנות את כיוון חייו‪ .‬עליו‬ ‫שהאדם לוקח את ההתעוררות של ראש השנה‪,‬‬ ‫נתתי לך כוח להיות אדם אחר‪.‬‬ ‫להרבות בצדקה ובמעשים טובים‪ ,‬לעסוק‬ ‫ממשיך אותה בעשרת ימי תשובה‪ ,‬וקובע בלבו‪:‬‬ ‫במצוות יתר מכל השנה‪ ,‬ולקבוע בנפשו דרך‬ ‫מסופר (החפץ חיים חייו ופעלו‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ׳‬ ‫אינני רוצה עוד להיות בינוני; רצוני להיות‬ ‫חדשה‪.‬‬ ‫תקל״ה) כי פעם‪ ,‬בעשרת ימי תשובה‪ ,‬שמע‬ ‫מעובדי ה׳‪.‬‬ ‫חתנו של מרן החפץ חיים זיע״א‪ ,‬הגאון רבי‬ ‫זהו עומק דברי הרמב״ם‪ :‬״ומפני ענין זה נהגו‬ ‫יהי רצון שנזכה לשמוע את קול השופר בלב‬ ‫מנחם מנדל זקס זצ״ל‪ ,‬כיצד הוא עורך חשבון‬ ‫כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים‬ ‫שומע‪ ,‬להתעורר מתרדמת ההרגל‪ ,‬להרבות‬ ‫נפשו ומתאר לעצמו שהוא עומד לפני בית דין‬ ‫טובים״‪ .‬אין מטרת הריבוי רק לצבור עוד ועוד‬ ‫בתורה‪ ,‬בתפילה‪ ,‬בצדקה ובמעשים טובים‪,‬‬ ‫של מעלה‪ .‬לאחר ששקלו את זכויותיו‬ ‫זכויות‪ .‬מטרתו להחדיר בלב האדם שהוא כבר‬ ‫ולשנות את מהותנו באמת‪.‬‬ ‫ועוונותיו‪ ,‬יצא דינו מחצה על מחצה‪ ,‬והתנחם‬ ‫אינו אותו אדם שהיה‪ .‬הוא אינו מבקש רק‬ ‫ונזכה כולנו להיכתב ולהיחתם לאלתר בספרן‬ ‫באמרו‪ :‬הלא הקב״ה הוא ״רב חסד ‪ -‬מטה כלפי‬ ‫לעבור את הדין בשלום; הוא מבקש להיות‬ ‫של צדיקים גמורים‪ ,‬לחיים טובים‪ ,‬ארוכים‬ ‫חסד״‪.‬‬ ‫מעתה עובד ה׳‪.‬‬ ‫ומבורכים‪ ,‬ולשנת גאולה וישועה‪ ,‬אמן‬ ‫אולם מיד שאל את עצמו‪ :‬״ישראל מאיר‪ ,‬חי‬ ‫מצוה אחת יכולה להכריע את החשבון‪ .‬ריבוי‬ ‫אתה או מת?״ והשיב‪ :‬״עדיין חי אני״‪ .‬אם כן‪,‬‬ ‫המצוות משנה את האדם‪.‬‬ ‫תבע מעצמו‪ ,‬עדיין בידך לשוב בתשובה‬ ‫ולהכריע את הכף לטובה! והחל לעורר את‬ ‫מדוע נפתח ספרן של בינוניים?‬ ‫עצמו בבכי‪ :‬״ישראל מאיר‪ ,‬אל תישן! חזור‬ ‫מעתה מובן מדוע ספרן של בינוניים נפתח כבר‬ ‫בראש השנה‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫דברים היוצאים מן הלב‬ ‫ערבוב השטן ע"י חיבוב המצוות‬ ‫מתוך דרשה אצל סעודה הכנסת ספר תורה ר"ח אלול תשפ"ו‬ ‫זהו יסודה של שמחת ספר תורה‪ :‬התורה אינה רק דבר‬ ‫כמעט כל האתרוגים‪ ,‬אך אי אלו מהם נותרו לפליטה‪.‬‬ ‫יש להתבונן בדברי חז"ל (מנחות ל‪ ).‬אמר רב גידל‪ ,‬כל‬ ‫שמקיימים מפני החיוב; היא "מצוה שקיבלו‬ ‫ובכל עיר בישראל‪ ,‬חפצו הקהל שיהיה על כל פנים‬ ‫הקונה ספר תורה מן השוק כחוטף מצוה מן השוק‪,‬‬ ‫בשמחה‪".‬‬ ‫אתרוג אחד כשר בעיר – עבור כל בני הקהילה‪.‬‬ ‫ואם כתבו‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני‪.‬‬ ‫כאשר יצאו ישראל ממצרים היו "ערום ועריה"‪,‬‬ ‫וכמובן זכו בזה אותן הקהילות שהרבו במחיר‪ .‬ולכן‬ ‫וצריך להבין מה עומק הענין בזה‪ ,‬ונראה לבאר על פי‬ ‫שקועים במ"ט שערי טומאה‪ ,‬עד שאמרו מלאכי‬ ‫בכל עיר ועיר‪ ,‬פזרו כל בני הקהל ממונם על זה‪.‬‬ ‫מה שמצינו אצל רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר‬ ‫והגדילו לעשות הנשים‪ ,‬שמכרו תכשיטיהן למטרה‬ ‫השרת‪ :‬הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה‬ ‫בנו‪ ,‬כאשר יצאו מן המערה וראו בני אדם עוסקים‬ ‫זרה‪.‬‬ ‫זו‪.‬‬ ‫בחיי שעה ומניחים חיי עולם‪ ,‬כל מקום שנתנו בו‬ ‫אדרבה! דווקא משום שלא היו אתרוגים‪ ,‬נתגלתה‬ ‫עיניהם מיד נשרף‪.‬‬ ‫ומה אירע לאחר מכן?‬ ‫חביבות המצוה של ישראל במידה שלא נראתה קודם‬ ‫ומה הביא לבסוף מנוחה לנפשו של התנא הקדוש רבי‬ ‫"נעשה ונשמע‪".‬‬ ‫לכן‪ ,‬יהודים מכרו את אשר להם כדי להשיג אתרוג‪,‬‬ ‫שמעון בר יוחאי‪ ,‬ולאחר מכן אף לרבי אלעזר? דבר‬ ‫בתוך ארבעים ותשעה יום נעשו ראויים לקבלת‬ ‫קהילות משכנו את רכושן‪ ,‬אנשים נסעו וטרחו לילות‬ ‫אחד חביבות‪.‬‬ ‫התורה‪ .‬כיצד? געגועים‪.‬‬ ‫שלמים כדי לזכות לנענע אתרוג אפילו רגע אחד קודם‬ ‫השקיעה‪.‬‬ ‫כאשר ראה רבי שמעון אותו זקן רץ בערב שבת ובידיו‬ ‫מבואר במדרש ובראשונים‬ ‫(עיין בר"ן סוף מס' פסחים)‬ ‫שני בדי הדס לכבוד שבת‪ ,‬ואמר‪" :‬ראו כמה חביבין‬ ‫שבני ישראל היו מונים בכל יום‪ :‬היום יום אחד‪ ,‬היום‬ ‫חביבות המצוה ‪ -‬היא שהחריבה את עצתו‪.‬‬ ‫מצוות על ישראל" נתיישבה דעתו‪.‬‬ ‫שני ימים‪ ,‬מתי כבר נזכה לקבל את התורה? זו הייתה‬ ‫שמעתי מראש ישיבת בריסק הגאון ר' אברהם יהושע‬ ‫נמצא‪ ,‬שיסוד קיום העולם אינו רק עצם עשיית‬ ‫ספירה של כיסופין‪ ,‬אהבת התורה‪.‬‬ ‫סאלאווייציק שליט"א מעשה נורא‪.‬‬ ‫המצוות והעסק בתורה‪ ,‬אלא החביבות שבה‪ ,‬אותה‬ ‫וכאשר חסרה האהבה הזאת‪ ,‬אפשר לקיים מצוות‬ ‫כידוע‪ ,‬בימי המלחמה היה למרן הגרי"ז מבריסק‬ ‫חביבות גלתה לרבי שמעון שיש קיום לעולם‪ ,‬שאין‬ ‫ובכל זאת לא לעמוד בניסיון‪.‬‬ ‫בווארשא אתרוג‪ ,‬יהודים עמדו בתור יומם ולילה כדי‬ ‫הדרך להחריבו מתוך תביעה של "מניחין חיי עולם‬ ‫שמעתי מיהודי אחד‪ ,‬אשר רבים הכירוהו‪ ,‬על בני‬ ‫לזכות לקיים בו את המצוה‪.‬‬ ‫ועוסקין בחיי שעה"‪ ,‬אלא לראות את האהבה‬ ‫משפחתו שנסעו לאמריקע עוד בהיותם באונייה כבר‬ ‫הגרי"ז עצמו החמיר ולא בירך על אותו אתרוג‪,‬‬ ‫והחביבות שבהן ישראל מקיימים את מצוות קונם‪.‬‬ ‫השליכו מעליהם את עול היהדות‪.‬‬ ‫מחמת ספק שהיה לו בכשרות הערבות‪.‬‬ ‫אחיי היקרים! מהו ראש השנה? הרי בראש השנה‬ ‫כאשר הגיעו לאמריקע היו שטענו‪ :‬פיקוח נפש הוא;‬ ‫כאשר הגיע הגאון רבי מנחם זעמבא הי"ד‪ ,‬עוד בטרם‬ ‫כמעט שאין מזכירים תשובה בפירוש‪.‬‬ ‫מוכרחים לעבוד בשבת‪ ,‬שאם לא כן אין במה לפרנס‬ ‫הספיק הרב מבריסק לומר לו דבר‪ ,‬אחז רבי מנחם‬ ‫אמרו חז"ל‪ :‬למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין‪,‬‬ ‫את הילדים‪ .‬אפשר להבין את הנסיון הקשה?‬ ‫באתרוג ובירך "שהחיינו" בהתלהבות עצומה‪ ,‬עד‬ ‫ותוקעין ומריעין כשהן עומדין‪ ,‬כדי לערבב את‬ ‫אבל באוניה‪ ,‬קודם שהגיעו לשם‪ ,‬עדיין לא היה אותו‬ ‫שקול ברכתו הרעיד את כל הסביבה‪.‬‬ ‫השטן‪ ,‬ומבואר בדברי הראשונים‪ ,‬שכאשר השטן‬ ‫פיקוח נפש‪.‬‬ ‫רואה את חביבות המצוה של ישראל‪ ,‬הוא נבהל‬ ‫אמר לו הרב מבריסק‪" :‬רבי מנחם‪ ,‬הרי ידוע לכם‬ ‫ומתערבב‪ .‬כמ"ש רש"י (ר"ה טז‪ :‬ד"ה כדי לערבב) "מתוך‬ ‫אלא מה היה חסר? האהבה‪.‬‬ ‫שאני עצמי איני מברך על אתרוג זה"‪.‬‬ ‫שרואה שישראל מחבבין את המצות"‪ .‬ועיין בפנים‬ ‫המצוות היו‪ ,‬אך החביבות לא הייתה במידה הראויה‪.‬‬ ‫השיב רבי מנחם‪" :‬והאם ראה הרב את הבאמבעס?‬ ‫יפות (סוף פר' ויקרא) שמפרש כן בדברי רש"י‪.‬‬ ‫בדרכי לכאן נפלו באמבעס מכל עבר"!‬ ‫וזו היתה אחת מגדולותיו של רבנו הקדוש‪" ,‬רוח‬ ‫ראש השנה הוא שורש השנה כולה‪ ,‬שורש כל חיותנו‪.‬‬ ‫אפינו משיח ה'" להחזיר ולהחדיר בלבבות את אהבת‬ ‫אמר לו הרב מבריסק‪" :‬וכי על הבאמבעס אתם‬ ‫"לדוד ה' אורי"‪ ,‬קבלת מלכות שמים‪ ,‬ומהו שורש כל‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫מברכים"?‬ ‫זה? חביבות‪.‬‬ ‫כל אחד מרגיש בשמחת ספר תורה התרוממות‬ ‫השיב רבי מנחם‪" :‬לא על הפצצות‪ ,‬אלא על כך‬ ‫השטן מסוגל לעמוד כנגד דברים רבים‪ ,‬אך כנגד‬ ‫מיוחדת‪ ,‬גם אם אינו יודע להסבירה‪ .‬מהו השמחה‬ ‫שזכיתי להגיע לכאן בחיים ולקיים את המצוה‪ ,‬על נס‬ ‫חביבות המצוה אין בכוחו לעמוד‪ .‬כאשר יהודי‬ ‫הזאת? האות שלי בספר התורה‪ ,‬כידוע שיש לכל אחד‬ ‫כזה ודאי ראוי לומר שהחיינו"!‬ ‫מקיים מצוה מתוך תשוקה‪ ,‬אהבה ושמחה‪ ,‬שם נשבר‬ ‫אות בתורה כאשר האריכו הספרים הק'‪ ,‬הקשר שלי‬ ‫זהו חביבות המצוה‪ .‬וזהו ראש השנה‪.‬‬ ‫כוחו של השטן‪.‬‬ ‫לתורה‪ ,‬ובעיקר אהבת התורה‪.‬‬ ‫ראש השנה הוא אור של מלכות שמים‪ ,‬עומדים‬ ‫מסופר ( מאמר מרדכי מהרה"ק ר' מרדכי חיים מסלונים זי"ע ח"ב‬ ‫***‬ ‫ואומרים כביכול "רבונו של עולם‪ ,‬אוהב אני אותך‪,‬‬ ‫עמוד שלה) שהרה"ק רבי שמשון מאוסטרופולע אמר‪:‬‬ ‫זכיתי להכיר מעט יהודים מן הדור הקודם‪ ,‬ואספר על‬ ‫אוהב אני את מצוותיך‪ ,‬רצוני לעשות רצונך‪ ,‬זוהי‬ ‫שפגש פעם בחודש אלול את ה'בעל דבר'‪ ,‬והיו פניו‬ ‫כמה מהם‪ ,‬יהודים שאפשר היה לכנותם‪ ,‬למראית עין‪,‬‬ ‫חיותי"‪.‬‬ ‫רעים‪ .‬ושאלו‪ :‬למה נפלו פניך‪ .‬ענה לו‪ :‬למה זה לא‬ ‫"יהודים פשוטים‪".‬‬ ‫כאשר יש ליהודי הרגשה זו‪ ,‬הרי הוא נוגע בעצם‬ ‫יפלו פני כאשר כל יגיעתי בכל השנה להכשיל את‬ ‫היה תושב מבני עירנו רבים היו מכירים אותו ר' שלום‬ ‫עניינו של ראש השנה‪.‬‬ ‫ישראל יורדת לטמיון ‪ -‬בימים אלו – בהם שבים‬ ‫שטראקס ז"ל הוא ישב כמה שנים בבית האסורים‬ ‫ומהו השמחה שאנו שמחים בשמחת התורה?‬ ‫ישראל בתשובה שלימה‪ .‬אחר כך בעשרת ימי תשובה‬ ‫ברוסלאנד‪ ,‬ובאותן שנים לא היה לו מקום נקי שבו‬ ‫פגע בו שוב והנה פניו צוהלות‪ .‬לשאלתו‪ ,‬הרי אנו‬ ‫בשמחת התורה מתגלה הקשר שבין הקב"ה לישראל‪,‬‬ ‫יוכל להתפלל‪.‬‬ ‫והקשר שבין ישראל לאביהם שבשמים‪.‬‬ ‫עדיין בעיצומם של ימי התשובה ומה נשתנה‪ .‬אמר‬ ‫פעם שאל אותי "חסרות לי כמה שנים של שמונה‬ ‫לו‪ :‬וכי סבור אתה שאשקוט ולא אעשה כלום?!‬ ‫"ואהבת את ה' אלקיך" אמרו חז"ל‪" :‬שיהא שם שמים‬ ‫עשרה‪ ,‬האם אוכל להשלים אותן"?‬ ‫מתאהב על ידך; שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי‬ ‫עליתי וטענתי לפני בית דין של מעלה‪ ,‬על כך שכל‬ ‫אמרתי לו‪ :‬אם רצונכם להתפלל תפילת נדבה‪ ,‬ואתם‬ ‫חכמים‪ ,‬ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות‪ .‬מה‬ ‫יגיעתי הוא לריק‪ .‬ונתנו לי רשות לנקוב חור בספינה‬ ‫יכולים לכוון ולהכניס את הלב והנשמה בתפילה‪ ,‬אז‬ ‫הבריות אומרות עליו‪ ,‬אשרי פלוני שלמד תורה‪ ,‬אשרי‬ ‫המביאה את האתרוגים למדינות אלו – להכשילם‬ ‫אפשר להתפלל אף כמה תפילות נדבה ביום‪.‬‬ ‫אביו שלימדו תורה‪ ,‬אשרי רבו שלימדו תורה‪ ,‬ועליו‬ ‫שלא יוכלו לקיים את מצוות החג‪.‬‬ ‫וכך עשה‪.‬‬ ‫הכתוב אומר‪ :‬ישראל אשר בך אתפאר"‪ .‬התורה‬ ‫מביאו לאהבת ד' – שיהא שם שמים מתאהב על ידו‪.‬‬ ‫בימי חג הסוכות פגע בו בשלישית‪ ,‬והנה עתה חשך‬ ‫הוא השלים מאות תפילות‪ ,‬ואולי אלפים‪ .‬וזה היה‬ ‫משחור תארו‪ .‬ושאלו‪ :‬וכי לא עלתה בידך מזימתך?‬ ‫יהודי "פשוט!"‬ ‫וענהו‪ :‬מוטב שלא תשאלני איזה אסון המטתי על‬ ‫עצמי בכך‪ .‬כי על ידי חדירת המים לספינה‪ ,‬נפסלו‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬הקונה ספר תורה כשהוא כבר כתוב‬ ‫הרי אנו בגלות‪ ,‬והרחוב הוא המקום שבו מצויים‬ ‫האם אפשר לתאר תשוקה כזאת? היה מרגיש‬ ‫ומוכן‪ ,‬אף שבוודאי קיים מצוה גדולה‪ ,‬מכל מקום הרי‬ ‫הניסיונות הקשים ביותר‪ ,‬לכאורה מקומה של‬ ‫שחסרות לו תפילות שמונה עשרה מלפני שנים‪ ,‬ואינו‬ ‫הוא ״כחוטף מצוה מן השוק״ המצוה באה לידו בלא‬ ‫השמחה בבית המדרש‪.‬‬ ‫יכול להשלים עם החסרון הזה‪.‬‬ ‫אותה טרחה מיוחדת המגלה את עומק האהבה‬ ‫אמנם זכריה הנביא אומר‪" :‬עוד ישבו זקנים וזקנות‬ ‫מדי דברי זכור אזכרנו על הזכיה שהיתה לי ללמוד‬ ‫והכיסופין‪ .‬חסרה כאן אותה חביבות שהתגלתה‬ ‫ברחובות ירושלים‪".‬‬ ‫ביחד עם ר' יוסף פרישמאן ז"ל שהתגורר בספרינג‬ ‫בסיני‪ ,‬חביבות שבכוחה להפוך את קיום המצוה‬ ‫כאשר מתגלה שורש התורה ושורש הגאולה‪,‬‬ ‫היל‪.‬‬ ‫לקבלת התורה מחודשת‪.‬‬ ‫הקדושה אינה נשארת רק בתוך בית המדרש‪ ,‬היא‬ ‫כשהגיע לגיל בר מצוה לא היה בידו כסף לקנות‬ ‫כי אינו דומה ספר תורה הבא לאדם מן המוכן‪ ,‬לספר‬ ‫פורצת גם אל הרחובות‪.‬‬ ‫תפילין‪ ,‬ולא היה מי שידאג לכך‪.‬‬ ‫תורה שנכתבו אותיותיו מתוך מסירות‪ ,‬יגיעה‬ ‫ותשוקה‪ .‬זהו ענין אחר לגמרי‪ :‬לא רק קיום מצות‬ ‫כמו שמפרש הדגל מחנה אפרים (ליקוטים) כאשר‬ ‫הלכה דודתו‪ ,‬שהייתה אחותו של הרב ראבינוב זצ"ל‪,‬‬ ‫כתיבת ספר תורה‪ ,‬אלא גילוי של אהבת התורה‪,‬‬ ‫יתקיים "מהרה ה' אלקינו ישמע בערי יהודה"‪ ,‬גם‬ ‫ומכרה את תכשיט הזהב היחיד שהיה לה ‪ -‬שעון זהב‬ ‫וכאילו קיבלה עתה מחדש מהר סיני‪.‬‬ ‫בחוצות יהיה ניכר כי "ה' אלקינו"‪ ,‬שיש בורא לעולם‪.‬‬ ‫‪ -‬ובכסף קנתה לו זוג תפילין‪.‬‬ ‫ואז ישירו וירקדו גם ברחובות‪" .‬ועתה כתבו לכם את‬ ‫אתם רוצים להבין כיצד זכינו לראות בלונדון של‬ ‫השירה הזאת"‪ .‬מדוע נקראת התורה "שירה?"‬ ‫היום קהילה מפוארת כזאת‪ ,‬בלי עין הרע?‬ ‫***‬ ‫הרי לכאורה היה ראוי לומר‪" :‬כתבו לכם את התורה‪".‬‬ ‫מי בנה את כל זה?‬ ‫ועוד נקודה אחת‪.‬‬ ‫יש בזה מחלוקת גדולה בדברי הראשונים אם הכוונה‬ ‫אשה פשוטה שמכרה את שעון הזהב היחיד שלה כדי‬ ‫ישנן ארבע "הכנסות" מיוחדות בישראל‪:‬‬ ‫בפרט לשירת האזינו או לתורה כולה‪ ,‬אבל הנקודה‬ ‫שיהיו לנער יהודי תפילין!‬ ‫להכניסו בבריתו של אברהם אבינו‪ ,‬הכנסת כלה‪,‬‬ ‫הפנימית היא שהתורה היא שירה‪.‬‬ ‫וכן שמעתי מרבי בערל שטערנליכט‪ ,‬כאשר הגיע לבר‬ ‫הכנסת ספר תורה‪ ,‬והכנסת אורחים‪.‬‬ ‫התורה היא ניגון‪ .‬התורה היא חביבות‪ .‬התורה היא‬ ‫מצוה‪ ,‬מי הביט עליו? מי דאג לקנות לו תפילין? מי‬ ‫והצד השוה שבכולן‪ ,‬השראת השכינה‪.‬‬ ‫מתיקות‪ .‬התורה שרה מתוך האדם‪.‬‬ ‫נתן לו תיק לתפילין?‬ ‫כאשר תינוק נכנס לבריתו של אברהם אבינו‪ ,‬שכינה‬ ‫מתי אדם שר?‬ ‫הרבנית אשכנזי ע"ה [אשת האדמו"ר מסטאניסלאוו‬ ‫עמו‪.‬‬ ‫אדם יושב ולומד מתוך מתיקות‪ ,‬ופתאום הוא מבחין‬ ‫הגה"צ ר' משולם זצ"ל] תפרה במו ידיה את תיק‬ ‫כאשר איש ואשה נכנסים לחופה "איש ואשה זכו‪,‬‬ ‫שהוא מנגן‪.‬‬ ‫התפילין עבורו‪.‬‬ ‫שכינה ביניהם"‪.‬‬ ‫לא הלכו לחנות לבחור מתוך מבחר גדול של תפילין‬ ‫שואלים אותו‪ :‬מה אתה שר? והוא עצמו אינו יודע‪.‬‬ ‫כאשר מכניסים ספר תורה "ושכנתי בתוכם"‪ ,‬בתוך‬ ‫בייטלעך‪ ,‬הייתה מסירות‪ ,‬הייתה חביבות‪.‬‬ ‫זה שר מעצמו‪.‬‬ ‫כל אחד ואחד מישראל; בית המדרש נעשה מקום‬ ‫והכרתי גם את רבי עובדיה שטראקס‪ ,‬אחיו של רבי‬ ‫קדוש‪ ,‬והאותיות הקדושות שורות בתוכנו‪.‬‬ ‫וכן בתפילה‪ .‬אדם מתפלל תפילה ערבה ומתוקה‪,‬‬ ‫שלום‪ ,‬הוא נעשה בר מצוה בתנאים הקשים ביותר‬ ‫מדבר עם בוראו‪ ,‬ולאחר התפילה‪ ,‬כשהוא מקפל את‬ ‫ברוסלאנד‪ ,‬אמר לו אביו‪" :‬עובדיה‪ ,‬כאן אינך יכול‬ ‫ובהכנסת אורחים "גדולה הכנסת אורחים יותר‬ ‫טליתו ומניח את תפיליו‪ ,‬הוא מתחיל לנגן‪.‬‬ ‫להניח תפילין‪ .‬אנשי השלטון עוקבים אחר כל נער‬ ‫מהקבלת פני שכינה"‪.‬‬ ‫מדוע? כי הנשמה שרה‪ .‬הוא דיבר עם הקב"ה‪.‬‬ ‫המגיע לגיל בר מצוה לראות אם יניח תפילין"‪.‬‬ ‫כל "הכנסה" היא הכנסת השכינה לתוך חיי האדם‪.‬‬ ‫"ועתה כתבו לכם את השירה הזאת"‪ ,‬התורה צריכה‬ ‫הושיבו אביו על העגלה ושלחו לגרוזיא‪ ,‬ומאז לא‬ ‫יעזור הקב"ה לכל ישראל‪.‬‬ ‫להיות שירה‪.‬‬ ‫ראה עוד את אביו ואת אמו‪.‬‬ ‫כשם שאומרים בברית‪" :‬כשם שנכנס לברית כן יכנס‬ ‫"ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם"‪ ,‬הכנס אותה‬ ‫בצוואתו כתב ‪ -‬כפי שסיפר לי בנו ‪ -‬שמעולם לא‬ ‫לתורה ולחופה ולמעשים טובים" שנזכה לכל אותן‬ ‫החסיר יום אחד מהנחת תפילין‪.‬‬ ‫בפיהם‪ ,‬עד שגם הם ישירו אותה‪.‬‬ ‫"הכנסות"‪ :‬לתורה‪ ,‬לחופה‪ ,‬למעשים טובים ולהכנסת‬ ‫***‬ ‫כאשר רדפו אחריו אנשי השלטון‪ ,‬היה בורח אל תוך‬ ‫אורחים‪.‬‬ ‫היער‪ ,‬למקום שאף הם פחדו להיכנס אליו מפני‬ ‫שישו ושמחו בשמחת התורה‪.‬‬ ‫ומעתה נשוב לבאר את דברי רב גידל ‪:‬״הלוקח ספר‬ ‫הזאבים שהסתובבו שם‪.‬‬ ‫תורה מן השוק כחוטף מצוה מן השוק‪ ,‬כתבו‪ ,‬מעלה‬ ‫ואפשר לומר בדרך צחות על מה שכתוב (שיר השירים ה‬ ‫ולשם מה נכנס? "כדי להניח תפילין"‪.‬‬ ‫עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני״‪.‬‬ ‫א) "אכלו רעים שתו ושכרו דודים" אפשר להיות‬ ‫כפי שמבואר בדברי הנימוקי יוסף‪ ,‬כתיבת ספר תורה‬ ‫שמעתי מהמרא דאתרא הגרמח"א פאדווא שליט"א‪,‬‬ ‫שיכורים מריעות‪.‬‬ ‫כרוכה בטורח וביגיעה מרובה‪ .‬ולכאורה‪ ,‬מהי‬ ‫מתורך בריות גופא ונהורא מעליא‪ ,‬שבקהילה קיימת‬ ‫ידידות אמיתית גדולה כל כך‪ ,‬עד שהאדם כביכול‬ ‫מעלתה המיוחדת של אותה טרחה‪ ,‬עד שאמרו על‬ ‫תקנה שאין קוברים עם הנפטר חפצים שונים‪.‬‬ ‫יוצא מגדריו מרוב אהבה ואחוה‪.‬‬ ‫הכותבו שהוא כאילו קיבלו מהר סיני‪.‬‬ ‫יש אדם שחושב שאם יקברו עמו חפציו‪ ,‬זיין קאר‪,‬‬ ‫נזכה כולנו לידידות ורעות‪ ,‬אהבה ואחוה ושלום‪.‬‬ ‫אלא שלאור האמור הדברים מאירים‪ .‬כאשר יהודי‬ ‫יעלה עמה הישר לגן עדן‪...‬‬ ‫ונזכה לחודש אלול מאיר; ל"לדוד ה' אורי" אור‬ ‫מקבל עליו את כל הטורח‪ ,‬ההוצאה והיגיעה הכרוכים‬ ‫אבל על תפיליו של רבי עובדיה אמר הרב פאדווא‪:‬‬ ‫אמיתי‪.‬‬ ‫בכתיבת ספר תורה — הוא מגלה בכך את חביבות‬ ‫"את התפילין שלו אפשר להניח עמו בקבר‪ ,‬כי‬ ‫אלול אינו רק פחד ואימה‪ ,‬אף שבוודאי יש בו "פחד‬ ‫התורה הבוערת בקרבו‪ .‬אין הוא מסתפק בכך שיהיה‬ ‫התפילין הללו יעלו ויעידון ויגידון לפני הקב"ה‪:‬‬ ‫לו ספר תורה מן המוכן‪ ,‬אלא הוא חפץ לטרוח‬ ‫רבונו של עולם‪ ,‬ראה יהודי! ראה תשוקה! ראה‬ ‫נורא ואיום"‪ ,‬יש בו גם שמחה‪ ,‬אור והשראת השכינה‪.‬‬ ‫ולהתייגע למענה‪ ,‬מפני שהתורה יקרה וחביבה עליו‬ ‫אהבה"!‬ ‫וכפי שמסופר בשם הרה"ק מצאנז זי"ע שחופה‬ ‫עד מאוד‪.‬‬ ‫בחודש אלול היא עצמה הכנה גדולה‪ ,‬מחמת השראת‬ ‫זו החביבות שעליה עומדת היהדות‪.‬‬ ‫וזהו ממש מעין מעמד הר סיני‪ .‬כשאמרו ישראל‬ ‫השכינה שבה‪.‬‬ ‫ומכוחה יש לנו היום לונדון של תורה‪ ,‬יהודים יראים‬ ‫״נעשה ונשמע״‪ ,‬לא היתה זו קבלה הנובעת מחשבון‬ ‫נזכה לאור התורה‪ ,‬לחביבות המצוות‪ ,‬לתשוקת‬ ‫ומדידה‪ ,‬אלא התפרצות של אהבה ותשוקה שאין להן‬ ‫ושלמים ואברכי כולל‪.‬‬ ‫הנשמה ולאהבת הבורא‪ ,‬לערבב את השטן בכוח‬ ‫גבול ותכלית‪ :‬כל אשר יצוה ה׳‪ ,‬נעשה! ובזכות אותה‬ ‫זהו יסוד שמחת ספר תורה‪.‬‬ ‫חביבות המצוה‪ ,‬ולראות במהרה‪.‬‬ ‫קבלה של אהבה זכינו לתורה ולחיי עולם‪.‬‬ ‫***‬ ‫אורך ימים בימינה‪ ,‬בשמאלה עושר וכבוד‪ ,‬ותחזינה‬ ‫לפיכך‪ ,‬הכותב ספר תורה מתוך טורח‪ ,‬יגיעה‬ ‫עינינו בשובך לציון ברחמים גדולים‪ ,‬במהרה בימינו‪,‬‬ ‫"עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים‪".‬‬ ‫וחביבות‪ ,‬הרי הוא חוזר ומבטא במעשיו את אותו‬ ‫אמן‪.‬‬ ‫״נעשה ונשמע״ שנאמר בסיני; ועל כן מעלה עליו‬ ‫מה עניינם של "חוצות ירושלים?" מדוע השמחה‬ ‫הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני‪.‬‬ ‫יוצאת אל הרחוב?‬ ‫ברכת כתיבה וחתימה טובה‪ ,‬שנת‬ ‫גאולה וישועה וימלא ה' כל משאלות‬ ‫לבכם לטובה!‬