עמק השבוע · Eimek Hashuvia — ראש השנה (2026-09-07)

שבת ראש השנה תשפ"ז והימים שסביבותי'ה גליון קלא
שנה ג
Ûמחלוקת התלמודין למה אין תוקﬠים בשבת Ü
הגמ' הא דאין תוקעים שופר בשבת הוא מדאורייתא היא במקדש היכי תקעינן עיין בריש פ"ד דמס' ראש השנה דאיתא
גזירה מדרבנן. ועוד הא לאו מלאכה היא דאצטריך קרא משנה יום טוב של ראש השנה שחל
למעוטי דתנא דבי שמואל כל מלאכת להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל
אבל עיין בירושלמי שם דמבואר דהוא עבודה לא תעשו יצתה תקיעת שופר לא במדינה משחרב בית המקדש התקין
דין דאורייתא דאין תוקעים בשבת .וכ"ה ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין בכל
במדרש רבה ויקרא כ"ט:י"ב] .וכן עי' אלא אמר רבא מדאורייתא מישרא שרי מקום שיש בו בית דין וכו' גמרא מנא
בירושלמי בסוכה שנקט דאין נוטלים לולב ורבנן הוא דגזור ביה כדרבה דאמר רבה הני מילי אמר רבי לוי בר לחמא אמר
בשבת מדאורייתא ,וכן עי' בירושלמי הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל רבי חמא בר חנינא כתוב אחד אומר
במגילה שנקט טעמא אחרינא דאין בקיאין בתקיעת שופר גזירה שמא יטלנו שבתון זכרון תרועה וכתוב אחד אומר
קוראים המגילה בשבת ,משום איסור בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו יום תרועה יהיה לכם לא קשיא כאן
קריאת כתובים בשבת .ומבואר מכל זה ארבע אמות ברשות הרבים והיינו טעמא ביום טוב שחל להיות בשבת כאן ביום
דהירושלמי לא ס"ל טעמא דגזירה דרבה[. דלולב והיינו טעמא דמגילה .הרי למסקנת טוב שחל להיות בחול אמר רבא אי
Ûמהו הנפק"מ בין הבבלי והירושלמי Ü
דמדאורייתא שפיר תוקעים ורק משום לתקוע בבית דין דלית בזה איסור הנה יל"ע מהו הנפק"מ בזה בין הבבלי
גזירה אין תוקעים .וצע"ע בזה. דאורייתא לכ"ע ,וא"כ צע"ע מהו הנפק"מ והירושלמי ,דהיינו מהו הנפק"מ בין אם
ואפשר דנפק"מ אם הוי חילול שבת בין התלמודין. אין תוקעים בשבת מדאורייתא או
לתקוע בשופר בראש השנה שחל להיות מדרבנן .אפשר דנפק"מ הא מיהא לגבי
בשבת ,דלפי הבבלי זהו חילול שבת ויל"ע אם נפק"מ לגבי חקירת האחרונים הלכות שבת גם בשאר שבתות השנה,
ככל השבותים )ואם עושה כן בפרהסיא לגבי אם תקע בשוגג בשבת האם חשיב דאפשר דמבואר בירושלמי שיש איסור
הוי מומר לכל התורה כולה לפי הצד חפצא דתקיעת שופר ושוב אינו מברך דאורייתא לתקוע שופר בכל שבת,
דגם אם עושה איסור דרבנן נעשה מומר שהחיינו ביום ראשון ,דלפי הירושלמי לא והבבלי חולק על זה] .וצע"ע בזה בדעת
לכל התורה( ,ולפי הירושלמי י"ל דאין חשיב חפצא דתקיעת שופר כלל כיון הירושלמי מה יכול להיות האיסור
זה חילול שבת ,ורק הוי גזה"כ לפטור דמדאורייתא אין תוקעים בשבת ,ולפי דאורייתא ,עי' בפנ"י בסוגיין [.אבל
מהאי מצוה. הבבלי חשיב חפצא דתקיעת שופר כיון אפשר דמוכח מהא שתקנו אחר החורבן
Ûהאם קיי"ל כהבבלי או כהירושלמי Ü
ואין הכל בקיאין לתקוע .עכ"ל .ועי' שתוקעין יבא עשה של תורה וידחה ויל"ע האם קיי"ל בזה כהבבלי או
בשו"ע או"ח סימן תקפ"ח ס"ה דאיתא שבות של דבריהם ולמה אין תוקעין כהירושלמי .ועי' ברמב"ם בפ"ב מהל'
וז"ל י"ט של ר"ה שחל להיות בשבת גזירה שמא יטלנו בידו ויוליכנו למי שופר ה"ו דאיתא וז"ל יום טוב של
אין תוקעין בשופר ,עכ"ל ,ועיי"ש במ"ב שיתקע לו ויעבירנו ארבע אמות ברשות ראש השנה שחל להיות בשבת אין
ס"ק י"ג דאיתא וז"ל אין תוקעין בשופר הרבים או מוציאו מרשות לרשות ויבא תוקעין בשופר בכל מקום אף על פי
גזירה שמא יטלנו בידו לילך אצל בקי לידי איסור סקילה שהכל חייבים בתקיעה שהתקיעה משום שבות ומן הדין היה
לפי שאין תקיעת שופר דוחה את השבת למסקנת הגמ' אין זה הפירוש בהשינוי ללמוד ויעבירנו ד"א בר"ה .עכ"ל .הרי
בגבולין משום גזירה .הרי מפורש במסת בין שני הפסוקים. מבואר דקיי"ל כהבבלי.
סופרים דאף אם אין תוקעין בשבת משום אולם לפ"ז פשוט דקשה ,דלמה בסדר
גזירה עדיין יש לשנות הנוסח בשבת. וי"ל דעי' במסכת סופרים פרק י"ט ה"ח התפילה שלנו יש שינוי בין שבת לחול,
ושפיר יש מזה מקור לשנות הנוסח אף דאיתא אם חלה ראש השנה להיות בשבת דבחול אומרים "יום תרועה" ובשבת
אם קיי"ל כהבבלי. אינו אומר יום תרועה אלא זכרון תרועה אומרים "זכרון תרועה" ,הרי לפי הבבלי
Ûטלטול השופר בשבת לצורך גופו Ü
לפ"ז נמצא שיש "חומרא" לגבי שופר תוקעין לא הוקצה למצותו משא"כ עי' ברמ"א שם בסימן תקפ"ח דאיתא
בימות החול יותר מבשבת ,דבחול אי ביו"ט אף שאין איסור טלטול בשופר לגבי השופר בשבת וז"ל ואסור לטלטלו
אפשר להשתמש בו לאיזה תשמיש אחר אפילו כל היום ]וכדלקמן בסימן תקצ"ו אם לא לצורך גופו ומקומו .עכ"ל.
כיון דהוקצה למצותו ,ובשבת שפיר יכול בט"ז ס"ק ב'[ מ"מ להשתמש בו אסור ועיי"ש במ"ב ס"ק י"ד דאיתא וז"ל
להשתמש בו לאיזה תשמיש אחר כיון שהרי הוקצה למצותו וכמו לענין אתרוג. לצורך גופו שרוצה לשאוב בו מים
דאין תוקעין. עכ"ל. וכה"ג ,ודוקא בשבת מותר דכיון דאין
Ûלמה תוקﬠים בשבת במקדש Ü
שבית דין מזהירין את העם ומודיעין הנה כל זה שייך לומר לפי רש"י הנה מבואר במשנה הנ"ל דרק במדינה
אותן .עכ"ל .הרי דהרמב"ם פירש שפירש דמקדש היינו המקדש ממש, אין תוקעים ,אבל במקדש תוקעים.
דירושלים הוא "מקום בית דין הגדול". אבל הרמב"ם פירש דמקדש היינו והדברים צ"ב ,מהו החילוק בזה בין המקדש
וא"כ שפיר מובן למה תוקעים במקדש ירושלים ,ובירושלים בודאי ליכא כלל למדינה .ועי' ברש"י בר"ה שם שכתב
לפי הרמב"ם ,דהמקדש הוא מקום בית דאין שבות במקדש ,וא"כ להרמב"ם דתוקעים במקדש משום דאין שבות
דין ,ובזה ליכא חשש שמא יעבירנו כיון הדרא קושיא לדוכתא ,למה תוקעים במקדש .ויש בזה חידוש ,שיש סוברים
דב"ד מודיעים אותם. במקדש .ועי' ברמב"ם שם בהלכה ח' דרק בשבות השייך למקדש אמרינן דאין
דאיתא וז"ל כשגזרו שלא לתקוע בשבת שבות במקדש ,משא"כ בהאי שבות דלא
אולם לפי הרמב"ם צ"ב לכאורה מאי לא גזרו אלא במקום שאין בו בית דין שייך למקדש כלל .אולם עי' בר"ה דף
שנא האי שבות משאר שבותים ,דרק אבל בזמן שהיה המקדש קיים והיה בית כו ע"א דמבואר שיש סדר מיוחד לתקיעת
בהאי שבות אמרינן דב"ד מודיעים אותם, דין הגדול בירושלם היו הכל תוקעין שופר במקדש ,דרק במקדש תוקעים עם
למה לא אמרינן לגבי שאר שבותים )כגון בירושלם בשבת כל זמן שבית דין יושבין שופר וחצוצרות ,וילפינן מקרא "בחצוצרות
לרכוב על הבהמה( דמותר בירושלים, וכו' ולמה תוקעין בפני בית דין מפני וקול שופר הריעו לפני המלך ד'" ,וא"כ
מקום בית הגדול ,דבית דין מודיעים שבית דין זריזין הן ולא יבאו התוקעין יש קיום מיוחד במקדש ,וא"כ אפשר
אותם .וצע"ע בזה. להעביר השופר בפניהם ברשות הרבים דשפיר הוי שבות השייך במיוחד למקדש.
Ûאיך תיקנו לתקוﬠ בבית דין Ü
תוקעים בשבת איך התירו לתקוע בבית שמעיקרא רק ירושלים היה חשוב מקום הנה במשנה שם מבואר דאחרי החורבן
דין .אתמהה .ולכאורה מוכח מזה דגם ב"ד ,ואחר החורבן מקומות אחרות נחשבו תוקעים בבית דין .והדברים נראים תמוהים
להירושלמי ליתא לאיסור דאורייתא למקום ב"ד ,אבל לפי רש"י צ"ב ,הרי איך התירו לתקוע בבית דין ,הרי אין
לתקוע בשבת ,ורק שבשבת יש פטור מעיקרא אסרו לתקוע בכל מקום ,ורק ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ
ממצות שופר, במקדש היה מותר משום אין שבות גדול הימנו בחכמה ובמנין ,וכיון דהב"ד
]וא"ת כיון דתוקעים בבית דין ,למה אין במקדש ,וא"כ איך התירו אח"כ לתקוע הקדום אסרו לתקוע בכל מקום איך
תוקעים בזה"ז כלל .עי' במפרשים דהיינו בבית דין .וצע"ע בזה. הב"ד המאוחר התירו.
משום דבעינן בית דין סמוך ,ולית לן והנה לפי הירושלמי בודאי קשה קושיא והנה לפי הרמב"ם לא קשה כלל ,דגם
כהאי בית דין בזה"ז[. זו לכאורה ,דכיון שיש דין דאורייתא דאין מעיקרא התירו לתקוע בבית דין ,אלא
Ûﬠוד טﬠמים במפרשים שאין תוקﬠים בשבת Ü
דלכך בשבת אין תוקעין דביום השבת ובחודש הזה החודש מתכסה כמ"ש הנה ראיתי במפרשים עוד טעמים
יפתח ,וזה הפתח אינו נכסה ולכך א"צ חז"ל ,והיינו שאין מתגלה זה הפתח דאין תוקעים בשבת] .ואפשר דזהו
לתקוע בשבת ,והשבת מיוחד ג"כ לבנ"י שנפתח בכל החדשים וצריכין לעורר הביאור להגזה"כ דאין תוקעים בשבת
ועיקר הכוונה שיהי' התעוררות הרחמים ההתחדשות ע"י תקיעת שופר ,והאמת לפי הירושלמי ,ולפי הבבלי צ"ל דזהו
בכחן של בנ"י .עכ"ל. כי כל זה הוא לברר כחן של בנ"י כי כמו בכ"מ שיש הרבה טעמים לגזירת
גם בהסתלקות כח המיוחד להם כמ"ש חז"ל אף אם רק גילו אחד מהם[.
ועי' בספר פרי צדיק לראש השנה החודש הזה לכם ,מ"מ גם כשהם לדוגמא ,עיין במצודת דוד להרדב"ז
אות ט"ז דאיתא וז"ל דעיקר כונת תקיעת בהשתתפות כל האומות יש להם כח מצוה קי"ב דאיתא וז"ל אין תוקעין
שופר כמו שדברנו )ונתבאר במאמרים לעורר התחדשות ומזה בא אח"כ הארת בשבת שלא יטעו לומר שיש דין
הקודמים( לעורר היראה בלב וכמו חג הסוכות וזהו בכסה ליום חגינו .כי ומקטרגים בשבת ,ואנו באים לערבב
שנאמר אם יתקע שופר בעיר ועם לא חק לישראל הוא י"ל באופן הנ"ל כי אותם ,ואין הדבר כן כי בשבת הכל
יחרדו והרמב"ם ז"ל כתב רמז יש בדבר היא נתינת טעם ע"י שיש כח לישראל שלום ואין שטן ואין פגע רע ,ולפיכך
עורו ישנים מתרדמתכם .ובשבת דרשו להאיר גם במקום הנסתר שנק' חק אין חותמין בשבת "שומר עמו ישראל",
חכמינו ז"ל )תענית ח' ע"ב( הפסוק שאין נגלה הטעם אעפ"כ ידם רב להם, ובמקום שיש ב"ד תוקעין בשבת דב"ד
יראי שמי על שומרי שבת )כפירוש ואמרו חז"ל בשעה שבנ"י תוקעין בשופר זריזין הם ולא יטעו והם דוגמא עליונה,
רש"י( ואין צריך אז לשופר לעורר היראה הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא הבינה עם ב"ד שלה ,ואין לדחות המצוה,
ולא שייך הטעם עורו ישנים רחמים ,והיינו שרצה הקב"ה שע"י בנ"י ודע זה .עכ"ל.
מתרדמתכם .שכל אחד מישראל נופל יתעורר הרחמים בעולם ,ולכך מתכסה
עליו הפחד בשבת וכמו שאמרו החודש כנ"ל שיצטרכו בנ"י לבוא למדת ועיין בשפת אמת לראש השנה שנת
)ירושלמי פ"ד דדמאי( אימת שבת על הרחמים כדי לזכות בזה לכל העולם כי תרמ"ה דאיתא וז"ל בפסוק תקעו בחודש
עם הארץ .עכ"ל. במדה"ד אין העולם מתקיים ,ואפשר שופר כו' דכתיב וביום החודש יפתח,
Ûבﬠנין "שינה" בראש השנה שחל להיות בשבת Ü
הוא משום דהשופר צועק עורו ישנים ידוע דנוהגים שלא לישון בראש השנה הנה יל"ע לגבי הרגיל לישון בכל
משינתכם ,וא"כ בראש השנה שחל ביום ע"פ הירושלמי. שבתות השנה ,מה יעשה בראש
להיות בשבת דליתא לצעקת השופר, השנה שחל להיות בשבת ,דמחד
אפשר דשפיר יכולים לישון .אבל צע"ע ויש להוסיף בהאי ספיקא דבב"ח גיסא אם אינו ישן הרי הוא מבטל
בזה. מבואר דהטעם דאין ישנים בראש השנה העונג שבת דשינה ,אבל מאידך גיסא
" Ûצדקתך" בראש השנה שחל להיות בשבת Ü
וגם ראש חודש ,וכן המנהג הפשוט ויגבה ד' צבאות במשפט והאל הקדוש עיין בשו"ע או"ח סימן תקצ"ח דאיתא
שלנו ,ואי משום יום הדין כבר נתמתקו נקדש בצדקה והי"א ס"ל דהא עכ"פ וז"ל ר"ה שחל להיות בשבת אומרים
הדינים אחר תפלת מוסף .עכ"ל[. יו"ט הוא ור"ח .עכ"ל .ועיי"ש בערוך צדקתך במנחה ,הג"ה ויש אומרים שלא
השולחן דאיתא וז"ל אם חל בשבת, לאומרו )ר"ן סר"ה ומנהגים( ,וכן אנו
הנה זהו סימן שלם בשו"ע בענין אם כתב הטור בשם רב עמרם שאומרים נוהגים .עכ"ל.
אומרים צדקתך בראש השנה שחל "צדקתך צדק" ,דאף שבכל יום טוב אין
להיות בשבת ,ולכאורה יש לקבל מזה אומרים ,מכל מקום בראש השנה שהוא ]עיי"ש במ"ב דאיתא וז"ל אומרים
התעוררות גדולה לגבי אמירת צדקתך יום הדין יש לאומרו ,ויש אומרים שלא צדקתך כיון שהוא יום הדין אומרים
בכללותה. לאומרו ,דעל כל פנים יום טוב הוא, צו"ץ משום צדוק הדין שהרי אנו אומרים
יום תרועה יהי' לכם )מוסף לראש השנה( כן יכבשו רחמיך את כעסך מעלינו
רחמיך
'זכר ַ ֲ ֶ ָ ובתפילת 'אבינו מלכנו' שבחזרת הש"ץ בברכת 'מודים' אנו מבקשים – ְ ֹ
הנה בהאי שבת לא קוראים פרשת השבוע רגילה 'רחמיך יכבשו את כּעסך' .וכן אנו מבקשים בסדר תחנון לשני וחמישי – ַ ֲ ֶ ָ וּכבוֹשׁ ַ ַ ְ ָ ְ
אלא קוראים הקריאת התורה דיו"ט ,בספר תורה ראשונה כּעסך מעלינו' .וכן הוא לשון הפייט בסליחות ליום רביעי של עשרת ימי תשובה ַ ַ ְ ָ
צאנך'.
כּעסך מעל ֹ ְ ָ רחמיך את ַ ַ ְ ָ
יכבּשׁוּ ַ ֲ ֶ ָ'כּבשׁ רחמיו לעשות רצונך ,כן ִ ְ ְ אות פ"ג – ָ ַ
קוראים וד' פקד את שרה ,ובספר תורה שני' קוראים ובגמ' ברכות דף ז' ע"א איתא ,שהקדוש ברוך הוא מתפלל – 'יהי רצון מלפני,
פרשת המוסף דראש השנה. שיכבשו רחמי את כעסי ,ויגולו רחמי על מדותי ,ואתנהג עם בני במידת רחמים,
ואכנס להם לפנים משורת הדין' ,ע"כ.
עבדּך
להראוֹת את ַ ְ ְ ָ החלּוֹת ְ ַ ְ
ועיין בפירוש רש"י בפרשת ואתחנן על הפסוק 'אתה ַ ִ ָ
הנה בפרשת המוסף כתיב "יום תרועה יהי' לכם", 'החזקה' ,שאתה כובש ברחמים את מידת החזקה' ,וזה לשונו ָ ָ ֲ ַ - ידך ַ ֲ ָ ָ
גּדלך ואת ָ ְ ָ את ָ ְ ְ ָ
וזהו המקור היחיד בתורה להמצוה דאורייתא לתקוע הדין החזקה ,ע"כ .ומקורו ב'ספרי' פרשת פינחס פיסקא קל"ד ' -החזקה' ,שאתה
כובש ברחמים את מידת הדין ,שנאמר 'מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע',
בשופר הראש השנה .והדברים נראים תמוהים לכאורה, עוֹנתינוּ' וגו' ,ע"כ.יכבּשׁ ֲ ֹ ֵ
ירחמנוּ ִ ְ ֹ
ואומר ָ'ישׁוּב ְ ַ ֲ ֵ
למה דוקא בפרשת המוסף כתיב האי מצוה ,למה אינה ונראה הביאור בזה ,על פי דברי רש"י בריש פרשת בראשית ,שבתחילה עלה
במחשבה לברוא את העולם במידת הדין ,אלא שראה שאין העולם מתקיים בהנהגה
כתובה בפרשת אמור ,בפרשת המועדים. של מידת הדין ,ולכן הקדים מידת רחמים ושיתפה למידת הדין ,ע"ש .והיינו ,דמעצם
צורת הבריאה הוא שיהא העולם מתנהג במידת הדין ,ולכן אילו היה אפשר שיתקיים
והנה הא מיהא לפי צד אחד בירושלמי הוא מובן העולם במידת הדין ,לא היה מתנהג במידת הרחמים כלל ,ורק דמכיון שראה הקדוש
ברוך הוא שאין העולם מתקיים בהנהגת מידת הדין לבדה ,הוצרך לשתף עמה -
היטב ,דעיי"ש ברפ"ד דמס' ראש השנה ,דע"פ המבואר ואף להקדים לה -את מידת הרחמים .ולכן ,גם לאחר ששיתף את מידת הרחמים
שם י"ל דהתורה רצתה ללמד שיש ייחוד להאי עם מידת הדין ,מכל מקום באופן שאפשר שתנהג מידת הדין לבדה ,כפי שעלה
במחשבה תחילה ,אין מידת הרחמים נוהגת כלל ,וכדאיתא בגמ' מנחות דף כ"ט
מצוה במקום הקרבנות ,דהתם תמיד תוקעין ,ואפילו ע"ב ,שבשעה שעלה משה למרום ,הראהו הקדוש ברוך הוא ששוקלין את בשרו
בשבת ,משא"כ בשאר מקומות רק תוקעים בחול, של רבי עקיבא במקולין .אמר לפניו ,רבונו של עולם ,זו תורה וזו שכרה .אמר לו
הקדוש ברוך הוא ,שתוק ,כך עלה במחשבה לפני .ובשעורי אאמו"ר הגאון זצ"ל
ולא בשבת. שם הביא את דברי ה'צאן קדשים' שם ,וכן הוא בשל"ה בפרשת בראשית ,דמה
שאמר הקדוש ברוך הוא למשה 'כך עלה במחשבה' ,היינו דלגודל מעלתו של רבי
עקיבא ,היה יכול להיות נידון במידת הדין לחוד ,בלי שיתוף מידת הרחמים ,כפי
אבל פשוט דזהו רק להירושלמי דס"ל דהא דאיתא שעלה מתחילה במחשבה ,ע"ש .והיינו משום שכל ענין הנהגת מידת הרחמים אינה
במשנה בר"ה שם דאין תוקעים במדינה בשבת הוא לכתחילה ,ונוהגת רק כשאי אפשר שתנהג מידת הדין לבדה.
ולכן אף באופן שנוהגת מידת הרחמים ,אין מידת הדין מתבטלת ,אלא תובעת
דין דאורייתא ,אבל להבבלי שם דהוא דין דרבנן משום היא את קיומה במלא חוזקה ,ורק שמידת הרחמים גוברת עליה וכובשתה.
"גזירה דרבה" הדרא קושיא לדוכתא ,למה מצוה זו שׁיכבּשׁוּ רחמיו של הקדוש ברוך הוא את כעסו, וזהו שאנו מבקשים בכל מקום ֶ ִ ְ ְ
והיינו שתתגבר מידת הרחמים ותכבוש את מידת הדין ,ואף כשיעוררו מעשינו
כתובה דוקא בפרשת המוספין ,מה שלא מצינו בשאר חלילה את מידת הרוגז ,מכל מקום רחם תזכור.
מצוות .וצע"ע בזה. וזהו ביאור דברי רש"י בפרשת ואתחנן הנ"ל – "שאתה כובש ברחמים את מידת
הדין החזקה" ,דגם בשעה שהקדוש ברוך הוא מתנהג ברחמים ,מכל מקום נוהגת
היא מידת הדין במלא חוזקה ,ורק שמידת הרחמים גוברת עליה וכובשת אותה.
***
והנה העירוני דבמדרש ויקרא רבה פכ"ט סימן ג' איתא ,שבשעה שהקדוש ברוך
הוא יושב ועולה על כסא דין ,בדין הוא עולה ,מאי טעם 'עלה אלקים בתרועה,
ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקדוש ברוך הוא ,עומד מכסא
הדין ,ויושב בכסא רחמים ,דכתיב 'השם בקול שופר' ,ומתמלא עליהם רחמים,
ומרחם עליהם ,והופך עליהם מידת הדין לרחמים ,אימתי 'בחודש השביעי' ,ע"כ.
וכן הוא במדרש להלן שם סימן ו' .הרי שמידת הדין יכולה היא שתהפך למידת
רחמים .אמנם אין זה סתירה לדברינו ,דאף שבודאי יש בחינה שמידת הדין נהפכת
לרחמים ,מכל מקום הרי מבואר בדברי רש"י בפרשת ואתחנן הנ"ל ,דיש אופן
שמידת הדין קיימת ,וצריך שמידת הרחמים תכבוש אותה ,ולפי דברינו נמצא ,דגם
בראש השנה ,מלבד מה שנוהג בו הענין המבואר במדרשים הנ"ל שהקדוש ברוך
הוא הופך על ידי השופר את מידת הדין לרחמים ,עוד יש בחינה שמידת הרחמים
כובשת את מידת הדין ,וזהו שאנו מבקשים בתפילה כאן ,שבזכות העקידה שכבש
כּעסך מעלינו'.
רחמיך את ַ ַ ְ ָיכבּשׁוּ ַ ֲ ֶ ָאברהם אבינו את רחמיו'ֵ ,כּן ִ ְ ְ
