gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עמק השבוע · Eimek Hashuvia — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: עמק השבוע · Eimek Hashuvia

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

עמק השבוע · Eimek Hashuvia — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫שבת ראש השנה תשפ"ז והימים שסביבותי'ה‬ ‫גליון קלא‬ ‫שנה ג‬ ‫‪ Û‬מחלוקת התלמודין למה אין תוקﬠים בשבת ‪Ü‬‬ ‫הגמ' הא דאין תוקעים שופר בשבת הוא‬ ‫מדאורייתא היא במקדש היכי תקעינן‬ ‫עיין בריש פ"ד דמס' ראש השנה דאיתא‬ ‫גזירה מדרבנן‪.‬‬ ‫ועוד הא לאו מלאכה היא דאצטריך קרא‬ ‫משנה יום טוב של ראש השנה שחל‬ ‫למעוטי דתנא דבי שמואל כל מלאכת‬ ‫להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל‬ ‫אבל עיין בירושלמי שם דמבואר דהוא‬ ‫עבודה לא תעשו יצתה תקיעת שופר‬ ‫לא במדינה משחרב בית המקדש התקין‬ ‫דין דאורייתא דאין תוקעים בשבת‪ .‬וכ"ה‬ ‫ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה‬ ‫רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין בכל‬ ‫במדרש רבה ויקרא כ"ט‪:‬י"ב‪] .‬וכן עי'‬ ‫אלא אמר רבא מדאורייתא מישרא שרי‬ ‫מקום שיש בו בית דין וכו' גמרא מנא‬ ‫בירושלמי בסוכה שנקט דאין נוטלים לולב‬ ‫ורבנן הוא דגזור ביה כדרבה דאמר רבה‬ ‫הני מילי אמר רבי לוי בר לחמא אמר‬ ‫בשבת מדאורייתא‪ ,‬וכן עי' בירושלמי‬ ‫הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל‬ ‫רבי חמא בר חנינא כתוב אחד אומר‬ ‫במגילה שנקט טעמא אחרינא דאין‬ ‫בקיאין בתקיעת שופר גזירה שמא יטלנו‬ ‫שבתון זכרון תרועה וכתוב אחד אומר‬ ‫קוראים המגילה בשבת‪ ,‬משום איסור‬ ‫בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו‬ ‫יום תרועה יהיה לכם לא קשיא כאן‬ ‫קריאת כתובים בשבת‪ .‬ומבואר מכל זה‬ ‫ארבע אמות ברשות הרבים והיינו טעמא‬ ‫ביום טוב שחל להיות בשבת כאן ביום‬ ‫דהירושלמי לא ס"ל טעמא דגזירה דרבה‪[.‬‬ ‫דלולב והיינו טעמא דמגילה‪ .‬הרי למסקנת‬ ‫טוב שחל להיות בחול אמר רבא אי‬ ‫‪ Û‬מהו הנפק"מ בין הבבלי והירושלמי ‪Ü‬‬ ‫דמדאורייתא שפיר תוקעים ורק משום‬ ‫לתקוע בבית דין דלית בזה איסור‬ ‫הנה יל"ע מהו הנפק"מ בזה בין הבבלי‬ ‫גזירה אין תוקעים‪ .‬וצע"ע בזה‪.‬‬ ‫דאורייתא לכ"ע‪ ,‬וא"כ צע"ע מהו הנפק"מ‬ ‫והירושלמי‪ ,‬דהיינו מהו הנפק"מ בין אם‬ ‫ואפשר דנפק"מ אם הוי חילול שבת‬ ‫בין התלמודין‪.‬‬ ‫אין תוקעים בשבת מדאורייתא או‬ ‫לתקוע בשופר בראש השנה שחל להיות‬ ‫מדרבנן‪ .‬אפשר דנפק"מ הא מיהא לגבי‬ ‫בשבת‪ ,‬דלפי הבבלי זהו חילול שבת‬ ‫ויל"ע אם נפק"מ לגבי חקירת האחרונים‬ ‫הלכות שבת גם בשאר שבתות השנה‪,‬‬ ‫ככל השבותים )ואם עושה כן בפרהסיא‬ ‫לגבי אם תקע בשוגג בשבת האם חשיב‬ ‫דאפשר דמבואר בירושלמי שיש איסור‬ ‫הוי מומר לכל התורה כולה לפי הצד‬ ‫חפצא דתקיעת שופר ושוב אינו מברך‬ ‫דאורייתא לתקוע שופר בכל שבת‪,‬‬ ‫דגם אם עושה איסור דרבנן נעשה מומר‬ ‫שהחיינו ביום ראשון‪ ,‬דלפי הירושלמי לא‬ ‫והבבלי חולק על זה‪] .‬וצע"ע בזה בדעת‬ ‫לכל התורה(‪ ,‬ולפי הירושלמי י"ל דאין‬ ‫חשיב חפצא דתקיעת שופר כלל כיון‬ ‫הירושלמי מה יכול להיות האיסור‬ ‫זה חילול שבת‪ ,‬ורק הוי גזה"כ לפטור‬ ‫דמדאורייתא אין תוקעים בשבת‪ ,‬ולפי‬ ‫דאורייתא‪ ,‬עי' בפנ"י בסוגיין‪ [.‬אבל‬ ‫מהאי מצוה‪.‬‬ ‫הבבלי חשיב חפצא דתקיעת שופר כיון‬ ‫אפשר דמוכח מהא שתקנו אחר החורבן‬ ‫‪ Û‬האם קיי"ל כהבבלי או כהירושלמי ‪Ü‬‬ ‫ואין הכל בקיאין לתקוע‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועי'‬ ‫שתוקעין יבא עשה של תורה וידחה‬ ‫ויל"ע האם קיי"ל בזה כהבבלי או‬ ‫בשו"ע או"ח סימן תקפ"ח ס"ה דאיתא‬ ‫שבות של דבריהם ולמה אין תוקעין‬ ‫כהירושלמי‪ .‬ועי' ברמב"ם בפ"ב מהל'‬ ‫וז"ל י"ט של ר"ה שחל להיות בשבת‬ ‫גזירה שמא יטלנו בידו ויוליכנו למי‬ ‫שופר ה"ו דאיתא וז"ל יום טוב של‬ ‫אין תוקעין בשופר‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ועיי"ש במ"ב‬ ‫שיתקע לו ויעבירנו ארבע אמות ברשות‬ ‫ראש השנה שחל להיות בשבת אין‬ ‫ס"ק י"ג דאיתא וז"ל אין תוקעין בשופר‬ ‫הרבים או מוציאו מרשות לרשות ויבא‬ ‫תוקעין בשופר בכל מקום אף על פי‬ ‫גזירה שמא יטלנו בידו לילך אצל בקי‬ ‫לידי איסור סקילה שהכל חייבים בתקיעה‬ ‫שהתקיעה משום שבות ומן הדין היה‬ ‫לפי שאין תקיעת שופר דוחה את השבת‬ ‫למסקנת הגמ' אין זה הפירוש בהשינוי‬ ‫ללמוד ויעבירנו ד"א בר"ה‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי‬ ‫בגבולין משום גזירה‪ .‬הרי מפורש במסת‬ ‫בין שני הפסוקים‪.‬‬ ‫מבואר דקיי"ל כהבבלי‪.‬‬ ‫סופרים דאף אם אין תוקעין בשבת משום‬ ‫אולם לפ"ז פשוט דקשה‪ ,‬דלמה בסדר‬ ‫גזירה עדיין יש לשנות הנוסח בשבת‪.‬‬ ‫וי"ל דעי' במסכת סופרים פרק י"ט ה"ח‬ ‫התפילה שלנו יש שינוי בין שבת לחול‪,‬‬ ‫ושפיר יש מזה מקור לשנות הנוסח אף‬ ‫דאיתא אם חלה ראש השנה להיות בשבת‬ ‫דבחול אומרים "יום תרועה" ובשבת‬ ‫אם קיי"ל כהבבלי‪.‬‬ ‫אינו אומר יום תרועה אלא זכרון תרועה‬ ‫אומרים "זכרון תרועה"‪ ,‬הרי לפי הבבלי‬ ‫‪ Û‬טלטול השופר בשבת לצורך גופו ‪Ü‬‬ ‫לפ"ז נמצא שיש "חומרא" לגבי שופר‬ ‫תוקעין לא הוקצה למצותו משא"כ‬ ‫עי' ברמ"א שם בסימן תקפ"ח דאיתא‬ ‫בימות החול יותר מבשבת‪ ,‬דבחול אי‬ ‫ביו"ט אף שאין איסור טלטול בשופר‬ ‫לגבי השופר בשבת וז"ל ואסור לטלטלו‬ ‫אפשר להשתמש בו לאיזה תשמיש אחר‬ ‫אפילו כל היום ]וכדלקמן בסימן תקצ"ו‬ ‫אם לא לצורך גופו ומקומו‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כיון דהוקצה למצותו‪ ,‬ובשבת שפיר יכול‬ ‫בט"ז ס"ק ב'[ מ"מ להשתמש בו אסור‬ ‫ועיי"ש במ"ב ס"ק י"ד דאיתא וז"ל‬ ‫להשתמש בו לאיזה תשמיש אחר כיון‬ ‫שהרי הוקצה למצותו וכמו לענין אתרוג‪.‬‬ ‫לצורך גופו שרוצה לשאוב בו מים‬ ‫דאין תוקעין‪.‬‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫וכה"ג‪ ,‬ודוקא בשבת מותר דכיון דאין‬ ‫‪ Û‬למה תוקﬠים בשבת במקדש ‪Ü‬‬ ‫שבית דין מזהירין את העם ומודיעין‬ ‫הנה כל זה שייך לומר לפי רש"י‬ ‫הנה מבואר במשנה הנ"ל דרק במדינה‬ ‫אותן‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי דהרמב"ם פירש‬ ‫שפירש דמקדש היינו המקדש ממש‪,‬‬ ‫אין תוקעים‪ ,‬אבל במקדש תוקעים‪.‬‬ ‫דירושלים הוא "מקום בית דין הגדול"‪.‬‬ ‫אבל הרמב"ם פירש דמקדש היינו‬ ‫והדברים צ"ב‪ ,‬מהו החילוק בזה בין המקדש‬ ‫וא"כ שפיר מובן למה תוקעים במקדש‬ ‫ירושלים‪ ,‬ובירושלים בודאי ליכא כלל‬ ‫למדינה‪ .‬ועי' ברש"י בר"ה שם שכתב‬ ‫לפי הרמב"ם‪ ,‬דהמקדש הוא מקום בית‬ ‫דאין שבות במקדש‪ ,‬וא"כ להרמב"ם‬ ‫דתוקעים במקדש משום דאין שבות‬ ‫דין‪ ,‬ובזה ליכא חשש שמא יעבירנו כיון‬ ‫הדרא קושיא לדוכתא‪ ,‬למה תוקעים‬ ‫במקדש‪ .‬ויש בזה חידוש‪ ,‬שיש סוברים‬ ‫דב"ד מודיעים אותם‪.‬‬ ‫במקדש‪ .‬ועי' ברמב"ם שם בהלכה ח'‬ ‫דרק בשבות השייך למקדש אמרינן דאין‬ ‫דאיתא וז"ל כשגזרו שלא לתקוע בשבת‬ ‫שבות במקדש‪ ,‬משא"כ בהאי שבות דלא‬ ‫אולם לפי הרמב"ם צ"ב לכאורה מאי‬ ‫לא גזרו אלא במקום שאין בו בית דין‬ ‫שייך למקדש כלל‪ .‬אולם עי' בר"ה דף‬ ‫שנא האי שבות משאר שבותים‪ ,‬דרק‬ ‫אבל בזמן שהיה המקדש קיים והיה בית‬ ‫כו ע"א דמבואר שיש סדר מיוחד לתקיעת‬ ‫בהאי שבות אמרינן דב"ד מודיעים אותם‪,‬‬ ‫דין הגדול בירושלם היו הכל תוקעין‬ ‫שופר במקדש‪ ,‬דרק במקדש תוקעים עם‬ ‫למה לא אמרינן לגבי שאר שבותים )כגון‬ ‫בירושלם בשבת כל זמן שבית דין יושבין‬ ‫שופר וחצוצרות‪ ,‬וילפינן מקרא "בחצוצרות‬ ‫לרכוב על הבהמה( דמותר בירושלים‪,‬‬ ‫וכו' ולמה תוקעין בפני בית דין מפני‬ ‫וקול שופר הריעו לפני המלך ד'"‪ ,‬וא"כ‬ ‫מקום בית הגדול‪ ,‬דבית דין מודיעים‬ ‫שבית דין זריזין הן ולא יבאו התוקעין‬ ‫יש קיום מיוחד במקדש‪ ,‬וא"כ אפשר‬ ‫אותם‪ .‬וצע"ע בזה‪.‬‬ ‫להעביר השופר בפניהם ברשות הרבים‬ ‫דשפיר הוי שבות השייך במיוחד למקדש‪.‬‬ ‫‪ Û‬איך תיקנו לתקוﬠ בבית דין ‪Ü‬‬ ‫תוקעים בשבת איך התירו לתקוע בבית‬ ‫שמעיקרא רק ירושלים היה חשוב מקום‬ ‫הנה במשנה שם מבואר דאחרי החורבן‬ ‫דין‪ .‬אתמהה‪ .‬ולכאורה מוכח מזה דגם‬ ‫ב"ד‪ ,‬ואחר החורבן מקומות אחרות נחשבו‬ ‫תוקעים בבית דין‪ .‬והדברים נראים תמוהים‬ ‫להירושלמי ליתא לאיסור דאורייתא‬ ‫למקום ב"ד‪ ,‬אבל לפי רש"י צ"ב‪ ,‬הרי‬ ‫איך התירו לתקוע בבית דין‪ ,‬הרי אין‬ ‫לתקוע בשבת‪ ,‬ורק שבשבת יש פטור‬ ‫מעיקרא אסרו לתקוע בכל מקום‪ ,‬ורק‬ ‫ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ‬ ‫ממצות שופר‪,‬‬ ‫במקדש היה מותר משום אין שבות‬ ‫גדול הימנו בחכמה ובמנין‪ ,‬וכיון דהב"ד‬ ‫]וא"ת כיון דתוקעים בבית דין‪ ,‬למה אין‬ ‫במקדש‪ ,‬וא"כ איך התירו אח"כ לתקוע‬ ‫הקדום אסרו לתקוע בכל מקום איך‬ ‫תוקעים בזה"ז כלל‪ .‬עי' במפרשים דהיינו‬ ‫בבית דין‪ .‬וצע"ע בזה‪.‬‬ ‫הב"ד המאוחר התירו‪.‬‬ ‫משום דבעינן בית דין סמוך‪ ,‬ולית לן‬ ‫והנה לפי הירושלמי בודאי קשה קושיא‬ ‫והנה לפי הרמב"ם לא קשה כלל‪ ,‬דגם‬ ‫כהאי בית דין בזה"ז‪[.‬‬ ‫זו לכאורה‪ ,‬דכיון שיש דין דאורייתא דאין‬ ‫מעיקרא התירו לתקוע בבית דין‪ ,‬אלא‬ ‫‪ Û‬ﬠוד טﬠמים במפרשים שאין תוקﬠים בשבת ‪Ü‬‬ ‫דלכך בשבת אין תוקעין דביום השבת‬ ‫ובחודש הזה החודש מתכסה כמ"ש‬ ‫הנה ראיתי במפרשים עוד טעמים‬ ‫יפתח‪ ,‬וזה הפתח אינו נכסה ולכך א"צ‬ ‫חז"ל‪ ,‬והיינו שאין מתגלה זה הפתח‬ ‫דאין תוקעים בשבת‪] .‬ואפשר דזהו‬ ‫לתקוע בשבת‪ ,‬והשבת מיוחד ג"כ לבנ"י‬ ‫שנפתח בכל החדשים וצריכין לעורר‬ ‫הביאור להגזה"כ דאין תוקעים בשבת‬ ‫ועיקר הכוונה שיהי' התעוררות הרחמים‬ ‫ההתחדשות ע"י תקיעת שופר‪ ,‬והאמת‬ ‫לפי הירושלמי‪ ,‬ולפי הבבלי צ"ל דזהו‬ ‫בכחן של בנ"י‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כי כל זה הוא לברר כחן של בנ"י כי‬ ‫כמו בכ"מ שיש הרבה טעמים לגזירת‬ ‫גם בהסתלקות כח המיוחד להם כמ"ש‬ ‫חז"ל אף אם רק גילו אחד מהם‪[.‬‬ ‫ועי' בספר פרי צדיק לראש השנה‬ ‫החודש הזה לכם‪ ,‬מ"מ גם כשהם‬ ‫לדוגמא‪ ,‬עיין במצודת דוד להרדב"ז‬ ‫אות ט"ז דאיתא וז"ל דעיקר כונת תקיעת‬ ‫בהשתתפות כל האומות יש להם כח‬ ‫מצוה קי"ב דאיתא וז"ל אין תוקעין‬ ‫שופר כמו שדברנו )ונתבאר במאמרים‬ ‫לעורר התחדשות ומזה בא אח"כ הארת‬ ‫בשבת שלא יטעו לומר שיש דין‬ ‫הקודמים( לעורר היראה בלב וכמו‬ ‫חג הסוכות וזהו בכסה ליום חגינו‪ .‬כי‬ ‫ומקטרגים בשבת‪ ,‬ואנו באים לערבב‬ ‫שנאמר אם יתקע שופר בעיר ועם לא‬ ‫חק לישראל הוא י"ל באופן הנ"ל כי‬ ‫אותם‪ ,‬ואין הדבר כן כי בשבת הכל‬ ‫יחרדו והרמב"ם ז"ל כתב רמז יש בדבר‬ ‫היא נתינת טעם ע"י שיש כח לישראל‬ ‫שלום ואין שטן ואין פגע רע‪ ,‬ולפיכך‬ ‫עורו ישנים מתרדמתכם‪ .‬ובשבת דרשו‬ ‫להאיר גם במקום הנסתר שנק' חק‬ ‫אין חותמין בשבת "שומר עמו ישראל"‪,‬‬ ‫חכמינו ז"ל )תענית ח' ע"ב( הפסוק‬ ‫שאין נגלה הטעם אעפ"כ ידם רב להם‪,‬‬ ‫ובמקום שיש ב"ד תוקעין בשבת דב"ד‬ ‫יראי שמי על שומרי שבת )כפירוש‬ ‫ואמרו חז"ל בשעה שבנ"י תוקעין בשופר‬ ‫זריזין הם ולא יטעו והם דוגמא עליונה‪,‬‬ ‫רש"י( ואין צריך אז לשופר לעורר היראה‬ ‫הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא‬ ‫הבינה עם ב"ד שלה‪ ,‬ואין לדחות המצוה‪,‬‬ ‫ולא שייך הטעם עורו ישנים‬ ‫רחמים‪ ,‬והיינו שרצה הקב"ה שע"י בנ"י‬ ‫ודע זה‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מתרדמתכם‪ .‬שכל אחד מישראל נופל‬ ‫יתעורר הרחמים בעולם‪ ,‬ולכך מתכסה‬ ‫עליו הפחד בשבת וכמו שאמרו‬ ‫החודש כנ"ל שיצטרכו בנ"י לבוא למדת‬ ‫ועיין בשפת אמת לראש השנה שנת‬ ‫)ירושלמי פ"ד דדמאי( אימת שבת על‬ ‫הרחמים כדי לזכות בזה לכל העולם כי‬ ‫תרמ"ה דאיתא וז"ל בפסוק תקעו בחודש‬ ‫עם הארץ‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫במדה"ד אין העולם מתקיים‪ ,‬ואפשר‬ ‫שופר כו' דכתיב וביום החודש יפתח‪,‬‬ ‫‪ Û‬בﬠנין "שינה" בראש השנה שחל להיות בשבת ‪Ü‬‬ ‫הוא משום דהשופר צועק עורו ישנים‬ ‫ידוע דנוהגים שלא לישון בראש השנה‬ ‫הנה יל"ע לגבי הרגיל לישון בכל‬ ‫משינתכם‪ ,‬וא"כ בראש השנה שחל‬ ‫ביום ע"פ הירושלמי‪.‬‬ ‫שבתות השנה‪ ,‬מה יעשה בראש‬ ‫להיות בשבת דליתא לצעקת השופר‪,‬‬ ‫השנה שחל להיות בשבת‪ ,‬דמחד‬ ‫אפשר דשפיר יכולים לישון‪ .‬אבל צע"ע‬ ‫ויש להוסיף בהאי ספיקא דבב"ח‬ ‫גיסא אם אינו ישן הרי הוא מבטל‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫מבואר דהטעם דאין ישנים בראש השנה‬ ‫העונג שבת דשינה‪ ,‬אבל מאידך גיסא‬ ‫‪" Û‬צדקתך" בראש השנה שחל להיות בשבת ‪Ü‬‬ ‫וגם ראש חודש‪ ,‬וכן המנהג הפשוט‬ ‫ויגבה ד' צבאות במשפט והאל הקדוש‬ ‫עיין בשו"ע או"ח סימן תקצ"ח דאיתא‬ ‫שלנו‪ ,‬ואי משום יום הדין כבר נתמתקו‬ ‫נקדש בצדקה והי"א ס"ל דהא עכ"פ‬ ‫וז"ל ר"ה שחל להיות בשבת אומרים‬ ‫הדינים אחר תפלת מוסף‪ .‬עכ"ל‪[.‬‬ ‫יו"ט הוא ור"ח‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיי"ש בערוך‬ ‫צדקתך במנחה‪ ,‬הג"ה ויש אומרים שלא‬ ‫השולחן דאיתא וז"ל אם חל בשבת‪,‬‬ ‫לאומרו )ר"ן סר"ה ומנהגים(‪ ,‬וכן אנו‬ ‫הנה זהו סימן שלם בשו"ע בענין אם‬ ‫כתב הטור בשם רב עמרם שאומרים‬ ‫נוהגים‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אומרים צדקתך בראש השנה שחל‬ ‫"צדקתך צדק"‪ ,‬דאף שבכל יום טוב אין‬ ‫להיות בשבת‪ ,‬ולכאורה יש לקבל מזה‬ ‫אומרים‪ ,‬מכל מקום בראש השנה שהוא‬ ‫]עיי"ש במ"ב דאיתא וז"ל אומרים‬ ‫התעוררות גדולה לגבי אמירת צדקתך‬ ‫יום הדין יש לאומרו‪ ,‬ויש אומרים שלא‬ ‫צדקתך כיון שהוא יום הדין אומרים‬ ‫בכללותה‪.‬‬ ‫לאומרו‪ ,‬דעל כל פנים יום טוב הוא‪,‬‬ ‫צו"ץ משום צדוק הדין שהרי אנו אומרים‬ ‫יום תרועה יהי' לכם‬ ‫)מוסף לראש השנה(‬ ‫כן יכבשו רחמיך את כעסך מעלינו‬ ‫רחמיך‬ ‫'זכר ַ ֲ ֶ ָ‬ ‫ובתפילת 'אבינו מלכנו' שבחזרת הש"ץ בברכת 'מודים' אנו מבקשים – ְ ֹ‬ ‫הנה בהאי שבת לא קוראים פרשת השבוע רגילה‬ ‫'רחמיך יכבשו את‬ ‫כּעסך'‪ .‬וכן אנו מבקשים בסדר תחנון לשני וחמישי – ַ ֲ ֶ ָ‬ ‫וּכבוֹשׁ ַ ַ ְ ָ‬ ‫ְ‬ ‫אלא קוראים הקריאת התורה דיו"ט‪ ,‬בספר תורה ראשונה‬ ‫כּעסך מעלינו'‪ .‬וכן הוא לשון הפייט בסליחות ליום רביעי של עשרת ימי תשובה‬ ‫ַ ַ ְ ָ‬ ‫צאנך'‪.‬‬ ‫כּעסך מעל ֹ ְ ָ‬ ‫רחמיך את ַ ַ ְ ָ‬ ‫יכבּשׁוּ ַ ֲ ֶ ָ‬‫'כּבשׁ רחמיו לעשות רצונך‪ ,‬כן ִ ְ ְ‬ ‫אות פ"ג – ָ ַ‬ ‫קוראים וד' פקד את שרה‪ ,‬ובספר תורה שני' קוראים‬ ‫ובגמ' ברכות דף ז' ע"א איתא‪ ,‬שהקדוש ברוך הוא מתפלל – 'יהי רצון מלפני‪,‬‬ ‫פרשת המוסף דראש השנה‪.‬‬ ‫שיכבשו רחמי את כעסי‪ ,‬ויגולו רחמי על מדותי‪ ,‬ואתנהג עם בני במידת רחמים‪,‬‬ ‫ואכנס להם לפנים משורת הדין'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫עבדּך‬ ‫להראוֹת את ַ ְ ְ ָ‬ ‫החלּוֹת ְ ַ ְ‬ ‫ועיין בפירוש רש"י בפרשת ואתחנן על הפסוק 'אתה ַ ִ ָ‬ ‫הנה בפרשת המוסף כתיב "יום תרועה יהי' לכם"‪,‬‬ ‫'החזקה'‪ ,‬שאתה כובש ברחמים את מידת‬ ‫החזקה'‪ ,‬וזה לשונו ‪ָ ָ ֲ ַ -‬‬ ‫ידך ַ ֲ ָ ָ‬ ‫גּדלך ואת ָ ְ ָ‬ ‫את ָ ְ ְ ָ‬ ‫וזהו המקור היחיד בתורה להמצוה דאורייתא לתקוע‬ ‫הדין החזקה‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומקורו ב'ספרי' פרשת פינחס פיסקא קל"ד ‪' -‬החזקה'‪ ,‬שאתה‬ ‫כובש ברחמים את מידת הדין‪ ,‬שנאמר 'מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע'‪,‬‬ ‫בשופר הראש השנה‪ .‬והדברים נראים תמוהים לכאורה‪,‬‬ ‫עוֹנתינוּ' וגו'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬‫יכבּשׁ ֲ ֹ ֵ‬ ‫ירחמנוּ ִ ְ ֹ‬ ‫ואומר ָ'ישׁוּב ְ ַ ֲ ֵ‬ ‫למה דוקא בפרשת המוסף כתיב האי מצוה‪ ,‬למה אינה‬ ‫ונראה הביאור בזה‪ ,‬על פי דברי רש"י בריש פרשת בראשית‪ ,‬שבתחילה עלה‬ ‫במחשבה לברוא את העולם במידת הדין‪ ,‬אלא שראה שאין העולם מתקיים בהנהגה‬ ‫כתובה בפרשת אמור‪ ,‬בפרשת המועדים‪.‬‬ ‫של מידת הדין‪ ,‬ולכן הקדים מידת רחמים ושיתפה למידת הדין‪ ,‬ע"ש‪ .‬והיינו‪ ,‬דמעצם‬ ‫צורת הבריאה הוא שיהא העולם מתנהג במידת הדין‪ ,‬ולכן אילו היה אפשר שיתקיים‬ ‫והנה הא מיהא לפי צד אחד בירושלמי הוא מובן‬ ‫העולם במידת הדין‪ ,‬לא היה מתנהג במידת הרחמים כלל‪ ,‬ורק דמכיון שראה הקדוש‬ ‫ברוך הוא שאין העולם מתקיים בהנהגת מידת הדין לבדה‪ ,‬הוצרך לשתף עמה ‪-‬‬ ‫היטב‪ ,‬דעיי"ש ברפ"ד דמס' ראש השנה‪ ,‬דע"פ המבואר‬ ‫ואף להקדים לה ‪ -‬את מידת הרחמים‪ .‬ולכן‪ ,‬גם לאחר ששיתף את מידת הרחמים‬ ‫שם י"ל דהתורה רצתה ללמד שיש ייחוד להאי‬ ‫עם מידת הדין‪ ,‬מכל מקום באופן שאפשר שתנהג מידת הדין לבדה‪ ,‬כפי שעלה‬ ‫במחשבה תחילה‪ ,‬אין מידת הרחמים נוהגת כלל‪ ,‬וכדאיתא בגמ' מנחות דף כ"ט‬ ‫מצוה במקום הקרבנות‪ ,‬דהתם תמיד תוקעין‪ ,‬ואפילו‬ ‫ע"ב‪ ,‬שבשעה שעלה משה למרום‪ ,‬הראהו הקדוש ברוך הוא ששוקלין את בשרו‬ ‫בשבת‪ ,‬משא"כ בשאר מקומות רק תוקעים בחול‪,‬‬ ‫של רבי עקיבא במקולין‪ .‬אמר לפניו‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬זו תורה וזו שכרה‪ .‬אמר לו‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שתוק‪ ,‬כך עלה במחשבה לפני‪ .‬ובשעורי אאמו"ר הגאון זצ"ל‬ ‫ולא בשבת‪.‬‬ ‫שם הביא את דברי ה'צאן קדשים' שם‪ ,‬וכן הוא בשל"ה בפרשת בראשית‪ ,‬דמה‬ ‫שאמר הקדוש ברוך הוא למשה 'כך עלה במחשבה'‪ ,‬היינו דלגודל מעלתו של רבי‬ ‫עקיבא‪ ,‬היה יכול להיות נידון במידת הדין לחוד‪ ,‬בלי שיתוף מידת הרחמים‪ ,‬כפי‬ ‫אבל פשוט דזהו רק להירושלמי דס"ל דהא דאיתא‬ ‫שעלה מתחילה במחשבה‪ ,‬ע"ש‪ .‬והיינו משום שכל ענין הנהגת מידת הרחמים אינה‬ ‫במשנה בר"ה שם דאין תוקעים במדינה בשבת הוא‬ ‫לכתחילה‪ ,‬ונוהגת רק כשאי אפשר שתנהג מידת הדין לבדה‪.‬‬ ‫ולכן אף באופן שנוהגת מידת הרחמים‪ ,‬אין מידת הדין מתבטלת‪ ,‬אלא תובעת‬ ‫דין דאורייתא‪ ,‬אבל להבבלי שם דהוא דין דרבנן משום‬ ‫היא את קיומה במלא חוזקה‪ ,‬ורק שמידת הרחמים גוברת עליה וכובשתה‪.‬‬ ‫"גזירה דרבה" הדרא קושיא לדוכתא‪ ,‬למה מצוה זו‬ ‫שׁיכבּשׁוּ רחמיו של הקדוש ברוך הוא את כעסו‪,‬‬ ‫וזהו שאנו מבקשים בכל מקום ֶ ִ ְ ְ‬ ‫והיינו שתתגבר מידת הרחמים ותכבוש את מידת הדין‪ ,‬ואף כשיעוררו מעשינו‬ ‫כתובה דוקא בפרשת המוספין‪ ,‬מה שלא מצינו בשאר‬ ‫חלילה את מידת הרוגז‪ ,‬מכל מקום רחם תזכור‪.‬‬ ‫מצוות‪ .‬וצע"ע בזה‪.‬‬ ‫וזהו ביאור דברי רש"י בפרשת ואתחנן הנ"ל – "שאתה כובש ברחמים את מידת‬ ‫הדין החזקה"‪ ,‬דגם בשעה שהקדוש ברוך הוא מתנהג ברחמים‪ ,‬מכל מקום נוהגת‬ ‫היא מידת הדין במלא חוזקה‪ ,‬ורק שמידת הרחמים גוברת עליה וכובשת אותה‪.‬‬ ‫***‬ ‫והנה העירוני דבמדרש ויקרא רבה פכ"ט סימן ג' איתא‪ ,‬שבשעה שהקדוש ברוך‬ ‫הוא יושב ועולה על כסא דין‪ ,‬בדין הוא עולה‪ ,‬מאי טעם 'עלה אלקים בתרועה‪,‬‬ ‫ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬עומד מכסא‬ ‫הדין‪ ,‬ויושב בכסא רחמים‪ ,‬דכתיב 'השם בקול שופר'‪ ,‬ומתמלא עליהם רחמים‪,‬‬ ‫ומרחם עליהם‪ ,‬והופך עליהם מידת הדין לרחמים‪ ,‬אימתי 'בחודש השביעי'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫וכן הוא במדרש להלן שם סימן ו'‪ .‬הרי שמידת הדין יכולה היא שתהפך למידת‬ ‫רחמים‪ .‬אמנם אין זה סתירה לדברינו‪ ,‬דאף שבודאי יש בחינה שמידת הדין נהפכת‬ ‫לרחמים‪ ,‬מכל מקום הרי מבואר בדברי רש"י בפרשת ואתחנן הנ"ל‪ ,‬דיש אופן‬ ‫שמידת הדין קיימת‪ ,‬וצריך שמידת הרחמים תכבוש אותה‪ ,‬ולפי דברינו נמצא‪ ,‬דגם‬ ‫בראש השנה‪ ,‬מלבד מה שנוהג בו הענין המבואר במדרשים הנ"ל שהקדוש ברוך‬ ‫הוא הופך על ידי השופר את מידת הדין לרחמים‪ ,‬עוד יש בחינה שמידת הרחמים‬ ‫כובשת את מידת הדין‪ ,‬וזהו שאנו מבקשים בתפילה כאן‪ ,‬שבזכות העקידה שכבש‬ ‫כּעסך מעלינו'‪.‬‬ ‫רחמיך את ַ ַ ְ ָ‬‫יכבּשׁוּ ַ ֲ ֶ ָ‬‫אברהם אבינו את רחמיו‪'ֵ ,‬כּן ִ ְ ְ‬