מילי דמלכא - קאסוב · Mile Demalke - Kosov — ראש השנה (2026-09-07)

ב"ה
ספר
נהורא
דשרגא
דברי אלוקים חיים ,נאמרים ברשפי אש קודש,
בשולחנות הטהורות ,בשבתות וימים טובים,
בדרכי העבודה וחסידות ,המעוררים את הנפש,
ומלהיבים את הלב ,לעבודתו ית' שמו
אשר זכינו לשמוע מאת
כ"ק אדונינו מורינו ורבינו
זצוק"ל מרן רבי שרגא פייביש
מקאסוב
ירח האיתנים -שנת תשפ"ד
יו"ל ע"י
מכון שפה ברורה
להפצת אור תורתו ומשנתו של
הרה"ק מקאסוב זי"ע
ירח האיתנים שנת תשפ''ז לפ''ק
זלמןהאגער
האגער שלמה זלמן
אהרן שלמה
הרבאהרן
הרב
נשיא המכון
נשיא המכון
הרב ישראל מאיר ברעכער
ומייסדברעכער
מנהלמאיר
הרב ישראל
מנהל ~ומייסד
עורכים~ראשיים
ראשיים -יו"ר
גאדינגער הרב מאיר
עורכים
אונגער בריעה אליקים
מאיר גאדינגער יו"ר משה
הרבהרב
אשדוד
הרבהרב משה אליקים אונגער
– לנדא בונם שמחה
כהן רפאפורט הרב שמעון ~
עורכים
הרב משה לינק~– ביתר עילית
עורכיםרפאפורט
הרב שמעון כהן
כהןדייטש
רפאפורט מנחםצבי
מאיראברהם
הרב הרב
הרב צבי הירש~כהן רפאפורט
המערכת
פריעדמאן הרב חברי
יהושע
ארנסטער
הרבהרב בנציון שפירא
דוד אברהם
הרב אברהם העשיל אונגער
~
הרב מאיר מנחם כהן רפאפורט
חברי המערכת
הרב אברהם העשיל אונגער
הרב אברהם דוד ארנסטער
הרב אברהם צבי דייטש
© Copyright ‘26
כל הזכויות שמורות
© Copyright '26
כל הזכויות שמורות
קול שפה ברורה
לשמיעת שיעורים ,שיחות,
דרשות ,וקולו בקודש
מאת כ”ק מרן רבינו זצוק”ל
ברורה שפה
718-400-7750 קול
ארה”ב -
076-598-9014
שיחות, לשמיעת-שיעורים,
ארה”ק
443-30-350-5779 - ענגלאנד
דרשות ,וקולו בקודש
מאת כ"ק מרן רבינו זצוק"ל
להערות והארות או להשיג הספר
ארה"ב 718-400-7750 -
יש לפנות להמערכת #0
ארה"ק 076-598-9014 -
office@mechonsb.com
ענגלאנד 443-30-350-5779 -
להערות והארות או להשיג הספר
יש לפנות להמערכת #0
office@mechonsb.com
ווצמ חכם לב יקח
ת זכותי הנצחות בהספר החדש
'נהורא דשרגא -ב"כ'
דברי אלוקים חיים מכ"ק מרן אדמו"ר זצוק"ל
על פרשיות השבוע ומועדי השנה
זכות
מהדורת הספר
זכות שער הספר
זכות כרך ב זכות כרך א
סדר ויקרא סדר שמות סדר בראשית
ירח האיתנים סדר דברים סדר במדבר
ובזכות זה תתברכו בכל מילי דמיטב ,וזכות רביה"ק זי"ע תעמוד לכם ולכל אשר לכם
הרוצה לקנות זכות הנצחה בהספר יתקשר בהקדם
office@mechonsb.com | 718-404-6054
הקדמה ומבוא ממכון שפ"ה ברורה
נודה ה' בכל לבבנו ובתוך רבים נהלל שמו ,על חסדו הגדול אשר גמל עמנו ,שזכינו
להיות מן העוסקים במלאכת הקודש לברר מקחו של צדיק ולהעלות על הכתב את דברי
תורתו ומשנתו הטהורה של מרן רבינו הקדוש זי"ע; ועל אשר זכינו עתה בחסדי השי"ת
להגיש לפני הציבור הרחב ,שוחרי תורתו ,מהני מילי מעלייתא ,דברי אלקים חיים ,אשר
זכינו לשמוע מפה קדשו מדי שבת בשבתו ומועד במועדו ,בעת שלחנותיו הטהורים
וברעוא דרעוין.
הקונטרס המוגש עתה לפני הקוראים אינו אלא דוגמה וטעימה מתוך מפעל גדול ורחב
הרבה יותר אשר אנו עמלים עליו זה זמן רב ,הוצאת שני כרכים מפוארים ומלאים מדברות
קדשו של רבינו על חמשה חומשי תורה ומועדי השנה ,מתוך שתי שנותיו האחרונות,
שנות תשפ"ג ותשפ"ד .בשנים אלו זכינו לאוצר עצום של דברי תורה אשר השמיע רבינו
בשלחנותיו הטהורים ,בשבתות ובמועדים ,במשך השנה .חלק מן הדברים ראו אור כבר
בחיים חיותו בצורתם הראשונה בגליוני ''תמצית דברות קודש'' ,שהוצאנו בשעתו בכדי
שיוכלו השומעים לחזור עליהם סמוך לאמירתם ,וחלק אחר וניכר מעולם לא ראו אור עדיין
ונערכו זה עתה לראשונה .העבודה על כל האוצר הגדול הזה דורשת זמן רב ויגיעה מרובה,
ועדיין לפנינו מלאכה גדולה עד שנוכל לברך על המוגמר ,אבל היות וגברה עלינו הביקוש
הגדול מרבים שזכו להסתופף בצל הקודש ועדיין נשמע קולו בקודש באזניהם ואמרו מי
יראינו טוב ,אמרנו להוציא עתה קונטרס דוגמה זה ,הכולל את דברות קדשו שהשמיע רבינו
במשך ירח האיתנים של שנת תשפ"ד -ירח האיתנים האחרון שבו זכינו להסתופף בצלו.
ולא מקרה הוא שבחרנו לפתוח דוקא בדברות קדשו של ירח האיתנים ,כי הימים
שמראש השנה ועד שמחת תורה היו בכל שנה חטיבה אחת של עבודה אצל רבינו;
המלכת השי"ת בראש השנה ,העמידה לפני ה' ביום הקדוש ,החיבוק והקירבה של ימי
הסוכות ,והשמחה והיחוד של שמיני עצרת ושמחת תורה ,לא היו אצלו ענינים נפרדים,
אלא מהלך אחד ההולך ונבנה שלב אחר שלב ,וכך גם דברי התורה שהשמיע במשך
ימים אלו משלימים זה את זה ,עד שבהעמדתם יחד מתגלה לפנינו תמונה רחבה מדרכו
הנשגבה בעבודת ה' במשך ירח האיתנים כולו.
בפתח הקונטרס מוכרחים אנו להקדים ,כי אין בכוחו של הכתב למסור בשלימות
את אשר זכינו לשמוע ולראות .מי שלא היה נוכח בשלחנותיו הטהורים עלול לקרוא את
הדברים כסתם מאמרי תורה עמוקים ונפלאים ,ואכן כך הם; אבל באמת ,מי שהיה נוכח
באותן זמנים הנעלים יודע ועד כי הרבה יותר ממה שנכתב כאן היה גנוז ונמסר באותה
שעה .קשה לתאר המעמד והמצב בעת אמירת דברי תורתו אלו .פניו היו מאירים ,עיניו
עצומות ,וכל מהותו בוערת באש קודש ,ונתונה בתוך הדברים .נקודה נתחברה לנקודה,
מאמר חז"ל נתחבר למשנהו ,פסוק נשזר בדברי הזוה"ק ובדברי רבותינו תלמידי בעש''ט,
וכולו בנוי ומיוסד על דברי הראשונים והאחרונים מפרשי התורה במשך הדורות ,ומתוך
כולם היה נבנה מהלך אחד ברור וחי ,המלמד את האדם כיצד לעבוד את בוראו ,כיצד
להביט על עצמו ועל מאורעות חייו ,וכיצד להמשיך את דרכי מרן אור שבעת הימים הבעל
שם טוב הקדוש ותלמידיו זי"ע אל תוך מציאות החיים של כל אחד ואחד .והכל יצא מפיו
ברצף אחד ,מתוך עומק מוחו ולבו .וכל הנמצאים שם הרגישו כי הם נמצאים במעמד
ומצב של דביקות וטהרה וזוכים לשמוע דברי אלוקים חיים מפי צדיק אמת ,המזכך ומטהר
אותם ,מקרבם אל אביהם שבשמים ,מדריכם ומאיר לפניהם את הדרך הישרה אשר יבור
לו האדם לחיות בה את חייו עלי אדמות.
ועל כן צריכים אנו למודעי כי אף לאחר כל מלאכת העריכה ,אין דפי הספר יכולים
למסור את הכל .אין הכתב יכולות להחזיר ולצייר את המצב שהיתה נוכח באותה
שעה ,ואותה ההרגשה שהרגישו השומעים בשעת מעשה ,אף על פי כן בכדי שלא יהיו
הדברים בבחינת סיכום יבש של מה שנאמר השתדלנו לכל הפחות שלא תאבד החיות
עצמה מן הכתב ,אלא שככל האפשר יישמר בהם סדר לשונו ודרך אמירתו בד בבד עם
הלהט שהיה בהדברים ,עד שהקורא יוכל לצייר בנפשו בבחינת מה כאילו בעל השמועה
עומד כנגדו.
חובה עלינו להבהיר כי דברי התורה הללו ,שכבר הופיעו בגליוני "תמצית דברות
קודש" נערכו אז בצורה שונה מאוד מן הצורה שבה אנו מבקשים להעמידם עתה בספר.
באותם ימים עמדה לפנינו מטרה דחופה ,שלא יעבור הזמן מבלי שיוכלו השומעים לחזור
על דברי התורה ששמעו בשבתות הקודמות .לשם כך נעשתה המלאכה במרוצה גדולה,
מיד לאחר השבת נאספו הרשימות ,הדברים נערכו ,וה"תמצית דברות קודש" נמסרה
לידי השומעים .לא היה אז הזמן הדרוש לבדוק כל מראה מקום עד תומו ,לעיין בשאר
המקומות שבהם דיבר רבינו בענין זה ,לעבור שוב ושוב על כל פסקה ולברר כל פרט
קטן הדורש עיון ,ומשום כך הופיעו הדברים באופן "בלתי מוגה -מיוחד לחזרה" ,כי כל
מטרתם היתה לאפשר להשומעים לחזור על הדברים בטרם יישכחו.
אבל עתה ,כאשר אנו באים להוציא את הדברים בצורתם הנכונה ,אין אנו יכולים
להסתפק באותה עריכה ראשונה ,ועל כן חזרנו אל החומר מתחילתו; עברנו שוב על כל
הרשימות והנוסחאות ,חזרנו אל ההקלטות במקום שהן מצויות ,בדקנו את המקורות,
ופעמים רבות נתברר רק עתה כמה עומק היה גנוז בכל תיבה ותיבה ,משפט קצר אשר
הופיע בשעתו בתוך ה"תמצית" כנקודה אחת נתגלה לאחר העיון כמפתח לבנין שלם,
וכמה נקודות שנראו בתחילה כענינים נפרדים נתגלו כחלקים של מהלך אחד ארוך ומדויק.
ממילא אין מלאכתנו עתה מלאכת הגהה גרידא ,אלא מלאכה של בירור ממש -לברר
מקחו של צדיק ,לעמוד על עומק המהלך ולהעמידו לפני הקורא בכל שלימותו ובהירותו.
ואף הקונטרס המונח עתה לפניכם אינו עדיין המהדורה הסופית; ישנם מקומות אשר
צריכים עוד בירור ,מראי מקומות אשר בדעתנו להשלים .אולם כבר עתה ניתן לראות בו
את כללית צורת הספר אשר אנו מבקשים בעזהשי"ת להעמיד :דברות קודש שלימות,
מסודרות ומבוארות ,אשר קולו של רבינו נשאר נשמע מתוכן,
חיבה יתירה נודעת לחומר שלפנינו ,כי עבודת עריכת ה"תמצית דברות קודש"
נעשתה עוד בחיים חיותו של רבינו ,ורבינו בעצמו עבר על הדברים בשעת עריכתם,
והוסיף להעיר עליהם ולהבהיר להעורכים עקרי יסודי הדברים ועומק כוונתו ,והראה להם
מקורות הענינים וכמה וכמה פעמים הביע רבינו בפני העורכים את גודל קורת רוח מן
הדרך שבה הועלו דבריו על הכתב ועל אופן עריכתו ,וסמך ידיו וברכותיו הקדושות על
העורכים ותמך בידם וחיזקם שימשיכו בעבודתם ,ועתה ,כאשר אין לנו עוד את הזכות
להיכנס אל רבינו ולשאול את פיו בכל ספק ,הדרך היחידה העומדת לפנינו היא הדרך
שהדריך אותנו שבה ביקש להעלות את דברי תורתו על הכתב ולהגישם לפני הלומדים.
החלק המוגש לפניכם עתה כולל ,את דברות קדשו של רבינו במשך ירח האיתנים של
שנת תשפ"ד .נכללו בו דברות קדשו מליל ב' דראש השנה; דברי התורה של שבת קודש
פרשת האזינו -שבת שובה -הן בליל שבת קודש והן ברעוא דרעוין; הדברים הנלהבים
שנאמרו בעת סעודת ערב יום הקדוש; שיחות הקודש של מוצאי יום הכיפורים; דברות
קדשו מליל א' וב' דחג הסוכות; הדברים שנאמרו בעת שמחת בית השואבה בלילות חול
המועד; ודברות הקודש אשר השמיע בנעילת החג בשמיני עצרת ושמחת תורה .כמו כן
צירפנו את דברות קדשו משבת בראשית ,בהיות שבת זו המשך טבעי לימי הקודש וכן
יוכל הלומד ללמוד ממנו הסדר הרגיל שהי' רבינו רגיל לומר תורה במשך שבתות השנה.
ובפרט שבעת ברעוא דרעוין האריך רבינו לבאר כיצד ממשיכים לתוך ימות השנה את
הכוחות שקנה האדם בימים הקדושים ,והוא המשך ישיר לדבריו בנעילת החג .בתוך דברי
שבת בראשית נכללים גם דבריו החוצבים בענין האסון הנורא שאירע בארץ הקודש ביום
שמיני עצרת ומצב המלחמה שפרצה אחריו ,וביותר -מהי הדרך שבה צריך איש ישראל
להביט על מאורעות כאלו מתוך אמונה ,דביקות והשגחה פרטית.
ובעת כזאת אין אנחנו מספיקים להודות ולהביע את גודל ההכרת הטוב על אשר
זכינו שבאותן שנים נמצאה חבורה של חכמי לב ,תלמידים נאמנים ושומעי לקחו ,אשר
הכירו בגודל האחריות המוטלת עליהם שלא להניח לדבר אחד מדברי רבינו להשתכח,
בני משפחת רפאפורט הנודעים לשבח ולתהלה -הרב מאיר מנחם הי"ו ,הרב צבי הירש
הי"ו ,והרב שמעון הי''ו בני הרה''ח ר' אלכסנדר אהרן שליט''א ואתם עמם האברך החשוב
הרב יהושע פריעדמאן הי"ו ועוד כמה חברים כאו''א בשמו הטוב יבורך אשר הטו אוזן
לכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש .ובמשך כל השבת היו חוזרים על כל הדברים שוב
ושוב בכדי שישמר הכל בזכרונם ותיכף בצאת השבת היו מתאספים יחד ומעלים איש
איש את אשר זכר ,הן בלשון המדיוק של רבינו ,והן במראי מקומות שהזכיר רבינו ,ועל
כולם יסודי ועקרי הדברים בכדי להעלותם על הכתב כראוי וכנכון.
וחובה מיוחדת מוטלת עלינו להדגיש את עיקר המלאכה שנעשתה לאחר מכן ,לערוך
את הרשימות הרבות ולהעמידן באופן שיהיו ראויות לקריאה ,ועבודה קשה זו שבמקדש
נטל על שכמו הרב שמעון הי"ו הנ''ל ,הנודע לשם ולתהלה בגודל חכמתו ורוחב בינתו
בכל תורת רבינו וזכה לערוך את הדברים באופן נפלא מעשה ידי אומן ומלאכת מחשבת,
לחבר נקודה אל נקודה ,ולהעמידם בלשון בהירה ,מבלי לזוז מדברי רבינו שכאשר הקורא
יפתח את הספר ,לא ירגיש כי הוא קורא מאמר שנכתב על פי דברי רבינו ,אלא כי דברי
רבינו עצמם עומדים לפניו .והקדיש מזמנו היקר אלפי שעות ארוכות ,בלי גוזמה ,במסירת
נפש ממש לקיים רצון צדיק ,להוציא דברי תורתו לאור עולם ולעשות נחת רוח לנשמתו
במרומים ,וזכה עוד בחיים חיותו של רבינו לשבח ולהוקרה מיוחדת מפיו על דרך עריכת
דברי תורתו .וכל המלאכה וגמר העריכה נעשתה בד בבד עם יו''ר מכונינו שזכה שסמך
עליו ידיו הקדושות מרן רביה''ק זי''ע ובפרט בעבודת עריכת והוצאות דברי תורתו לאור
עולם הרה''ג ר' מאיר גאדינגער שליט''א .ישלם ה' פעלם ויעמוד להם זכות רבינו להתברך
בכל מילי דמיטב.
וראוי לציין שבקונטרס זה ישנה נקודה חשובה ,אשר עתה ,לאחר הסתלקותו של
רבינו ,מקבלת משמעות עמוקה ומיוחדת ביותר .ולא ידענו אז כמה יקרים יהיו הדברים
לנו .והוא מה שדיבר בעת נעילת החג במוצאי שמחת תורה ,בענין התקשרות תלמיד
לרבו כי כאשר תלמיד חי עם רבו כבימי חיותו ,ומכניס את תורת רבו לתוך מוחו ולבו,
וחי על פיהם והולך בדרכו ,אין זו התקשרות אל דבר שהיה בעבר בלבד ,אלא הוא חי
בלב תלמידו ,ואורו וחיותו מוסיפים ללוותו .ודברים אלו נעשו לנו כצוואה והדרכה למעשה
להחזיק אותנו ולחיותינו בזמנים הקשים לאחר הסתלקותו עי''ש.
ומכאן אנו יוצאים בקריאה של חיבה והיות שבכדי שנוכל להשלים את המלאכה
הגדולה כפי הראוי בהוצאות ב' כרכים שלמים ומפוארים ,עדיין מוטל לפנינו מלאכה
גדולה ועבודה רבה הכולל ,פענוח ,עריכה ,עיון ובירור ,בירור אלפי מקורות ,והגהה .ולשם
כך הננו פונים אל נדיבי הלב ושוחרי תורת רבינו להיות שותפים עמנו במלאכת הקודש
ולתמוך בידינו בגודל ההוצאות המרובים .ולאפשר לנו להמשיך להפיץ אור תורת רבינו
לפני אלופי אלפי ישראל הצמאים לדברי קדשו ,ומתעלים ומתחזקים במשנתו הבהירה,
תקותנו איתנה שנוכל להשלים את שני הכרכים במלוא הדרם ולהוציאם בעזהשי"ת בקרב
הימים ממש.
ויהא רעוא מן קדם אבוהון די בשמיא שחפץ ה' בידינו יצליח ,ונזכה להשלים את
המלאכה הגדולה בלי מכשול וטעות ,ותהא תורתו של רבינו זי"ע הולכת ומתפשטת
ומאירה על פני תבל ,להחיות נפשות ,לקרב לבבות ,ליישב דעות וליישר אורחות חיים.
ושיהיו שפתותיו דובבות בקבר ודברי קדשו ימשיכו לחיות בקרב תלמידיו ושומעי לקחו,
וזכות כל התומכים והמסייעים במלאכת הקודש תעמוד להם ולביתם להתברך ממקור
הברכות בכל מילי דמיטב ,בבני חיי ומזוני רויחי ,בנחת דקדושה ובהרחבת הדעת ,ויהא
חלקם עם מזכי הרבים אשר זכותם עומדת לעד ,ונזכה במהרה ליום אשר יקיצו וירננו
שוכני עפר ,ולהתראות שוב עם רבינו בביאת משיח צדקנו ובבנין בית המקדש במהרה
בימינו ,אמן.
תוכן ענינים
ראש השנהג
ליל ב' לפני קידוש ו'שהחיינו'
תשליך ז
שיחות קודש במסיבת לחיים אחר סדר תשליך
האזינו -שבת שובה טז
ליל שב"ק טז
רעוא דרעוין�������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������� כג
ערב יום הקדוש לא
מוצאי יום הקדוש מג
שיחה א' מג
שיחה ב' נג
שיחה ג' נו
שיחה ד' נח
סוכות סא
ליל א' -ליל שב"ק������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������� סא
ליל ב' סז
שמחת בית השואבה בלילי חוה"מעא
שמיני עצרת ושמח"ת עט
דב"ק נעילת החג שמחת תורה
שבת בראשית קג
ליל שב"ק קג
רעווא דרעווין קי
ג דשרגא ראש השנה נהורא
ראש השנה
ליל ב' לפני קידוש ו'שהחיינו'
עצמו אשר איש יהודי מכיר בדעתו שהקב"ה אמרנו היום בתפילה 'כי חק לישראל
חפץ בו וצריך לעבודתו ולהמלכה שלו, הוא משפט לאלקי יעקב' (תהלים
וכביכול אינו מסתדר בלעדיו ,הרי זה 'מזון' פא ,ה) .הרי שעבודת היום של ראש השנה
לנפשו' ,וועלכע איד לעבט נישט אויף ראש נקראת 'חק'.
השנה' ב כאשר הוא מבין שההמלכה של
והנה פשטות לשון 'חק' הוא דבר שאין
השי"ת תלוי בו.
מבינים את טעמו ,ואכן מה שאנו
וזהו הענין המבואר בספה"ק אודות עסוקים ביום זה בהמלכת השי"ת הוא עצמו
השמחה שיש לשמוח ביום הזה ,וכלשון 'חק' ,שהרי באמת הוא אדון עולם אשר
הפסוק (נחמיה ח ,י) 'כי חדות ה' היא מעוזכם' מלך בטרם כל יצור נברא ,ולא שייך אצלו
שנאמר ביום ראש השנה ,וכמש"כ בעל 'באר
שום חסרון ,וכיצד אפשר לומר שהוא זקוק
משה' (בספרו דעת משה לר"ח אלול ד"ה איתא בילקוט)
להמלכה שלנו קרוצי חומר ופחותי ערך ,והרי
על השמחה הגדולה שהיתה לאביו (המגיד
זה 'חק' שאין אנו יכולים להבין את טעמו.
מקאזניץ זי"ע) בראש השנה ג ,וכן בחתם סופר
יש ג"כ כמה מאמרים בענין זה ד עי"ש. והנה 'חק' הוא גם לישנא דמזוני כידוע
ועומק הדברים הוא ,כי בכל ראש השנה מחז"ל (ביצה טז ).א ,והיינו שענין זה
א� ז"ל הגמ' שם :כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים וכו' ,אמר רבי אבהו מאי קראה
'תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו' איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה וכתיב 'כי חק
לישראל הוא משפט לאלקי יעקב' מאי משמע דהאי חק לישנא דמזוני הוא דכתיב 'ואכלו את חקם אשר נתן
להם פרעה' מר זוטרא אמר מהכא 'הטריפני לחם חקי' .ע"כ.
ב� 'איזה בר ישראל אינו מחיה את עצמו'
ג� וזל"ק בא"ד :וזכורני כד הוינא טליא הייתי תמיד מתמה עצמי על כבוד הה"ק אאמו"ר זצלה"ה ,שבראש השנה
היה שמח למאוד ,ולכאורה ביום ההוא לשמחה מה זו עושה ,אמנם הוא הדבר אשר דברנו ,מחמת שהוא ראשית
השנה יורד בו קדושה וטהרה וכל טוב לכל ימי השנה.
ד� עי' דרשות חתם סופר לראש השנה ,בדרוש לשנת תק"ס בד"ה לכו אכלו ,בדרוש לשנת תקס"ג בד"ה אר"י למה
תוקעין ,ועוד במקומות רבים.
דשרגא ראש השנה נהורא ד
וידועים דברי הרש"ש בדרשתו לפני יורד אור חדש המיוחד לשנה זו ,ומביא עמו
תקיעת שופר (נהר שלום דף לח): השפע של כל השנה (עי' בדעת משה המובא בהערה
שהקב"ה מוחל עונותינו ביום הזה -ואף ג) ,כמו שאמרו חז"ל בביאור הפסוק הנ"ל
חטאים כאלו שבזוה"ק מובא שאין להם 'כי חק לישראל' ,דחק הוא לישנא דמזוני,
תשובה -כשמתודים בין התקיעות ,וזהו אכן שכל השפע לכל השנה נקצב בראש השנה.
שמחה גדולה שיכולים לשוב ולמחוק את כל והרי שבשנת תשפ"ד יורד אור שלא היה לכל
העוונות ,אבל ענין זה גופא צריכים להבין הצדיקים שבדורות הקודמים ,ונתחדש בשביל
מדוע אכן כך הוא שדווקא ביום זה שבו הדור הזה בלבד כפי נסיונותיו והשגותיו' .און
פגם אדה"ר כל כך ,זוכים בנקל לתשובה פארדעם דארף מען שפרינגען און טאנצן
עילאה כזו ולשמחה גדולה. ראש השנה' ה כי מכירים שלצורך עבודתנו
להמליך את השי"ת עלינו בשנה הזאת ,יורד
אלא הענין הוא ,דהנה ביום ראש השנה
אור חדש בשבילנו במיוחד ,מחמת שיש צורך
ברא הקב"ה את האדם הראשון בגן
בעבודתנו המיוחדת בשנה הזאת ,עבודה שלא
עדן ,והיה האדם במדרגה גדולה מאד עד
היתה בדורות אחרים ושנים אחרות.
שאמרו חז"ל (חגיגה יב ).שהיה גדול מסוף
העולם ועד סופו .ולכאורה הרי היה גלוי והנה עדיין יש לנו להבין מדוע ראש השנה
וידוע לפניו ית' שעתיד האדם לחטוא הוא יום שמחה ,כי לכאורה היה צריך
וליפול ממדרגתו ו ,וא"כ למה ברא השי"ת להיות יום חשוך ועצוב ,שהרי ביום הזה חטא
את האדם במעלה גדולה כל כך ביודעו אדם הראשון ואכל מעץ הדעת (ויק"ר כט ,א),
שבזמן מועט יפסיד את הכל ע"י החטא ועשה בזה פגם גדול בכל העולמות ,וירדו
ויירד מגדולתו ,אלא ע"כ שבודאי באמת אף העולמות ירידה גדולה מאד כנודע (עי'
אחר החטא לא נעלם מעלה הזאת לגמרי, עץ חיים).
'ולכן צריכים 'לרקוד' בשמחה עצומה בראש השנה' ה�
כידוע ומבואר עפ"י המדרש תנחומא וישב ד' ז"ל :נורא עלילה על בני אדם (תהלים סו ה) א"ר יהושע בן קרחה ו�
אף הנוראות שאתה מביא עלינו בעלילה את מביאן בא וראה כשברא הקב"ה את העולם מיום הראשון ברא מלאך
המות ,מנין ,א"ר ברכיה משום שנאמר 'וחושך על פני תהום' (בראשית א ב) זה מלאך המות המחשיך פניהם של
בריות ,ואדם נברא בששי ,ועלילה נתלה בו שהוא הביא את המיתה לעולם ,שנאמר (שם ב יז) 'כי ביום אכלך ממנו
מות תמות' ,משל למה הדבר דומה ,למי שמבקש לגרש את אשתו ,כשבקש לילך לביתו כתב גט נכנס לביתו
והגט בידו ,מבקש עלילה ליתנו לה ,אמר לה מזגי לי את הכוס שאשתה ,מזגה לו כיון שנטל הכוס מידה אמר
לה הרי זה גיטך ,אמרה לו מה פשעי ,אמר לה צאי מביתי שמזגת לי כוס פשור ,אמרה לו כבר היית יודע שאני
עתידה למזוג לך כוס פשור שכתבת הגט והביאתו בידך ,אף כך אמר אדם לפני הקב"ה רבש"ע עד שלא בראת
עולמך קודם שני אלפים שנה היתה תורה אצלך אמון שכך כתיב (משלי ח ל) 'ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים
יום יום' ב' אלפים שנה ,וכתיב בה (במדבר יט יד) 'זאת התורה אדם כי ימות באהל' ,אלולי שהתקנת מות לבריות
היית כותב בה כך ,אלא באת לתלות בי את העלילה הוי 'נורא עלילה על בני אדם'.
ה דשרגא ראש השנה נהורא
וזהו עיקר עסקינו ביום הגדול הזה, וכוחות נשארו טמונים בפנימיות האדם.
להתקרב שוב אל השי"ת ולהמליכו וכיון שכולנו משורש אדם הראשון אנחנו,
ולייחדו .ואע"פ שאנו יודעים שביום הזה וכולנו היינו כלולים בו בעת בריאתו ,הרי
נקצב השפע של כל השנה אין אנו מבקשים שכח הגדול הזה שהוא בלתי גבול ובלתי
על צרכינו כלל .וגם כל אחד יודע שלאו ערך לא הלך לאיבוד ,ועדיין ישנו באמת
דוקא שמי שיתפלל כראוי יהיה 'עושר' ומי בפנימיות כל אחד ואחד מאתנו .ובכוונה
שאינו מתפלל כראוי ירד מנכסיו ויהיו לו תחילה סיבב הקב"ה את הענין כך ,שברא
צרות וכדו' ,כל אחד יודע שאינו כן ,אבל מי את האדם באופן גדול כל כך אע"פ שידע
שמקשה קושיא זו אומרים לו 'שייגעץ' ,וזהו שיחטא אח"כ ,כדי שנדע שבעצם כוחנו גדול
ג"כ חלק מהענין של ה'חק' לישראל ,שאין מסוף העולם ועד סופו ,אלא שנתמעט ע"י
אנו מבינים זאת .ובאמת אף אינו עולה על החטא ,אבל גם המיעוט אינו אלא לְ ָפ ִנים,
הדעת קושיא זו כלל ,כי כל תפילותינו ביום ובאמת גם כהיום כוחנו באמת הוא בלתי
הזה הם רק להמליכו וליחדו ,ומתפללים גבול ובלתי ערך ,אלא שצריכים להוציאו מן
שתתגלה מלכותו בכל העולם כולו. הכח אל הפועל.
ועוד ,כי מאחר שאנו מתפללים על כבוד וזהו השמחה הגדולה של היום הזה ,כי
מלכותו אין צורך להתפלל על כל בו נברא האדם במעלתו הראשונה
שאר צרכינו בפרטיות ,שכאשר אנו מתפללים שהיה גדול מסוף העולם ועד סופו ,וכח
למען שכינתו יתברך הרי אנו נעשים עי"ז זה נשאר לעולם בקרבנו ,ובכח זה אנו באים
מרכבה להשכינה הק' ,שהרי באמת כולנו לחדש את השנה החדשה .וכן יכולים אנו
הננו אברי השכינה' ,און וועלעכע מאן וויל ע"י כח זה לתקן את אשר שיחתנו בנקל
נישט טון אלעס אין די וועלט ס'זאל זיין כל כך ,שהרי כל עבודת ה'תשובה' שרוצים
גוט פאר זיין פרוי' ז ,וכן כביכול קוב"ה מאתנו אין ענינה שהקב"ה כועס על האדם
רוצה שיהא כל טוב להשכינה הק' ולכל מי ורוצה להענישו ונדרשת מן האדם עבודה
שיש לו חלק בה ,וממילא בודאי גם יושפע קשה לשנות את המצב ,אלא אדרבה ,ענין
לנו כל מה שצריכים לעבדו בהרחבת הדעת. תשובה היינו שהשי"ת רוצה שיחזור האדם
והנה זה כבר אלפיים שנה שממליכים לשורשו ויבין גודל כוחו ומעלתו ,ודייקא
אותו בכל שנה ושנה ואין רואים ביום הזה -יום שנברא האדם ,שבו יש
שהתפילות פועלות' ,ס'האט זיך גארנישט לנו אחיזה בהמעלה הראשונה שהיה אדם
גערוקט' ,ומקום המקדש עדיין מתחלל בכל הראשון לפני החטא.
'ואיזה איש אינו רוצה לעשות את כל מה שבעולם שיהיה אך טוב לאשתו' ז�
דשרגא ראש השנה נהורא ו
נראה לנו שאין מתקבלים התפילות על גילוי רגע ורגע ,ואין רואים שום גילוי מלכותו
מלכותו ,כי אכן דווקא הצימאון הזה הוא ית' .אלא שגם זה הוא חלק מה'חק' ,שאין
מה שהקב"ה אוהב כל כך ,ודבר זה לא אנו מבינים מהו התכלית בכל תפילות אלו,
יהיה לו לעתיד לבא ,ולכן הוא מאריך את ומ"מ אין אנו מזניחים את עבודת היום,
הגלות כל כך .שהרי באמת אם קוב"ה רוצה ומתפללים על גילוי מלכותו ית' בצמאון גדול
בהמלכתו הוא יכול מרגע לרגע להכריח את והשתוקקות עצומה ,ומאמינים שתפילתנו
כל העולם כולו לזה ואין מעכב בידו ,וכיון עושה רושם ,אע"פ שאין מרגישים שנעשים
שאינו עושה כן ,מוכח מזה שהוא רוצה לקבל שינויים על ידינו.
נחת רוח מהצימאון הזה שיש לנו כאשר אין
ואת הצימאון הזה שיש לנו אנו מביעים
רואים בגלוי את מלכותו.
בתקיעת שופר ,שהיא הצעקה של
וזהו באמת כל ענין התשובה ,שיהיה עומק רצוננו מתוך פנימיות לבבנו ,כידוע
להאדם צימאון להתקרב להשי"ת שקול השופר הוא קול פשוט היוצא מתוך
ורצון והשתוקקות שכבר יתגלה השי"ת את הבל הלב (עי' סידור עם דא"ח לבעל התניא שער ראש
מלכותו בעולם ,ולא בא הקב"ה בימים אלו השנה ד"ה תקעו) ,ובשעת תקיעת שופר נחקק
להטריח את האדם ביותר בעבודת התשובה, אז האור החדש של השנה החדשה בליבנו.
אלא הוא רוצה שיתעורר האדם לחזור וזהו פירוש הפסוק 'תקעו בחדש שופר וגו'
לשורש שלו. כי חק לישראל היא' ,שע"י התקיעה בשופר
נחקק האור בלבות בני ישראל (עי' שם) ,וכלל
ומאד צריכים לשים לב לנצל את הזמן של
ישראל מתעורר אז בצימאון עז והתשוקקות
היום הזה כראוי ,כי הוא נקרא
נפלאה' ,וועלכע איד האט נישט די צימאון
'ראש השנה' כפשוטו ' -די קאפ פון די
מארגן ביי תקיעות שופר' ח (יום הראשון היה
יאר' ,וכל הגוף נגרר אחר הראש ,ולכן ביום
שבת ולא תקעו).
זה יכולים לעשות שינויים גדולים בשורש.
'מ'זאל וויסען די טעג אז מ'רוקט זאכן', אמנם ,בעצם הצימאון וההשתוקקות הזאת
'זאכן רוקען זיך!'. מונחת התשובה לשאלה זאת ,למה
'וכי איזה יהודי אין לו הצמאון הזו למחר אצל תקיעות שופר' ח�
ז דשרגא תשליך נהורא
תשליך
שיחות קודש במסיבת לחיים אחר סדר תשליך
הדרך הראויה לקיים את מנהג התשליך היא דוקא אצל מקוה מים ,וכפי שמבואר
בכתבי האריז״ל שיש שייכות פנימית בין סוד המקוה לבין הארת י״ג מדות
הרחמים המתעוררת בתשליך (עפ"י המבואר בפרע"ח בשער השבת פ"ג ופ"ד ,ושער יום הכיפורים פ"ד
שסוד המקוה הוא בשם אהי״ה דההי״ן ,שבגי׳ מקוה ואותו שם עצמו חוזר ומתגלה בכוונת התשליך בי״ג מדות
הרחמים ,כמבואר שם בשער השופר פ"ה שמנהג לומר בשעת תשליך את י״ג מכילין דרחמי שבפסוקי 'מי אל כמוך',
ובפרט מבואר שם לכוון ב'ותשליך במצולות ים כל חטאתם' ,שהוא כנגד התיקון התשיעי ,מדת 'לאלפים' שבי״ג
מדות שבתורה שהוא ג"כ שם אהי״ה דההי״ן) ואין אנו משיגים כלל את עומק הדברים שאנו
פועלים בשעה זו ,אלא אנו עושים את אשר נצטווינו ונמסר לנו מדורי דורות ,ועל דעת
הצדיקים שגילו לנו את דרכי העבודה אבל צריכים לדעת שאין כאן מנהג בעלמא ,כי
בשעת אמירת תשליך מתעוררת הארה גבוהה מאד של רחמים והארת פנים
י"ג מדות הן דרגה נוראה המכוונת כנגד פניו יתברך כביכול ,המאיר ומתנוצץ מתוך
עבודתם של ישראל ,ובפרט מתוך קדושת ישראל וטהרתם משום כך שייך כל כך
ענין המקוה לעבודת התשליך ,כי כאשר ישראל מבקשים להתטהר למטה ,מתעוררת
כנגדם טהרה והארת פנים מלמעלה
ולכן יש ענין גם בדגים הנמצאים במים ובעומק הדברים ,עיקר הרמז שבדג הוא בעינו
של הדג בזוה"ק (ח"ג קכט :ועוד מקומות) הפליג מאד במעלת עין הדג ,מפני שעינו
אינה נסגרת ואינה מתכסית לעולם ,והיא דוגמא ל"עינא פקיחא" של מעלה " -הנה
לא ינום ולא יישן שומר ישראל" עין האדם נסגרת פעם הוא ער ופעם הוא ישן ,פעם
הוא רואה ופעם אינו רואה אבל שמירתו של הקב"ה על ישראל אינה נפסקת אפילו
לרגע אחד
וזהו עומק ההתעוררות שבעין הדג לפעמים נדמה לאדם שהוא נשאר לבדו בתוך
העולם ,כביכול אין מי שרואה את מאבקו ואין מי שמביט עליו אבל באמת עינו
של הקב"ה נתונה תמיד על כלל ישראל ועל כל אחד ואחד מישראל אין רגע שבו
דשרגא תשליך נהורא ח
הוא מסתלק מאתנו ,ואין מצב שבו עבודתו של יהודי נעלמת מעיניו ועל ידי עין הדג
עוררו הצדיקים את הדוגמא של מעלה ,את אותה שמירה תמידית שאין בה שינה
והפסק כלל
ועד כדי כך גדולה הארת הפנים בשעת תשליך ,שאנו משתמשים אז בי"ג המדות
של "מי א-ל כמוך נושא עון ועובר על פשע" בכל ימות השנה כמעט שאין אנו
משתמשים בהן (אף שאומרים פסוקים אלו בכל יום בתוך התפילה ,מכל מקום הם נבלעים בתוך ה'יהי רצון'
שאחר העקידה ואין עושים מהם עסק מיוחד) וידוע כי יש מעלה מיוחדת ונפלאה בי"ג המדות
של מיכה" ,מי אל כמוך" ,עד שהן מעוררות רחמים גדולים ונעלים ביותר אף למעלה
מהארת י"ג מידות של "ה' ה' אל רחום וחנון" ואף שי"ג המדות של "ה' ה'" כתובות
בתורה ואילו אלו נאמרו במיכה ,מכל מקום יש בהן מעלה עליונה ונפלאה ,ועל כן
אין משתמשים בהן בתמידות ,ותשליך הוא מן המקומות היחידים בשנה שעושים
מהן עסק גדול לעורר רחמים עליונים�
וכל ענין התעוררות עינו הפקוחה של מעלה ,והמשכת הארת הפנים ושמירתו יתברך,
תלוי מאד בקדושת העינים של האדם עצמו אי אפשר לבקש לעורר ה"עינא
פקיחא" מלמעלה ,ובה בשעה להפקיר את העין של מטה לכל מה שהרחוב מזמן לפניו
הצדיקים היו מופלגים מאד בשמירת עיניהם מי שהיה לו שייכות לצדיק אמת ,ראה
עד כמה היתה העין אצלם דבר יקר ונורא הם שמרו את עיניהם בשמירה
מופלגת ,וכל ראיה שלא היתה בדיוק מה שביקשו לראות היתה אצלם דבר חמור
מאד ,כי הם חיו בדוגמא דלעילא ורצו שעיניהם תהיינה קדושות וטהורות� ולא מפני
שחששו שמא יבואו לידי עבירה כפשוטה בלבד ,אלא מפני שידעו מה כוחה של ראיה
אחת לפעול בתוך נפש האדם
א"א לאדם לומר "אני מכיר את עצמי ,הדבר הזה אינו מזיק לי" כי אין מציאות כזאת
ככל שיהיה האדם גדול וקדוש ,ראיה שאינה ראויה משאירה בו רושם ,וראיה
אחת יכולה ממש להרוג חלק מן החיות והקדושה שבאדם הקב"ה יכול להביט בכל
הבריאה ואין הדבר פועל בו שום שינוי ,אבל אדם הוא בשר ודם ,ומה שהוא רואה
נכנס לתוכו מראה שאינו צריך לראותו יכול לעורר בו חמימות והתעוררות במקום
ט דשרגא תשליך נהורא
שאינו ראוי ,ואחר כך ,כאשר הוא מבקש להתחמם לדביקות שבקדושה ,הוא מוצא
את עצמו קר וחסר רגש
וזהו מן הנסיונות הקשים של דורנו הרי האדם מוכרח לצאת לרחוב ,לעסוק בצרכיו
ולהימצא בין בני אדם אין אפשרות לישאר כל היום סגור בבית אולם דווקא משום
כך צריך להבין עד כמה נצרכת שמירה אם מבקשים לעורר את ראייתו של הקב"ה
ואת הארת פניו ,הרי הדבר קשור באופן עמוק לדרך שבה אנו משתמשים בראיית
העינים שלנו ,שהרי בסדרי העליונים כל צורת הפנים ,העינים ,הגבות ושאר פרטי הפנים
והדיקנא ,היא בדוגמא דלעילא ובתשליך עיקר הדגש הוא על בחינת הראיה ועין הדג
נקודה נוספת הנרמזת בדגים טבע הדג הוא קר (אוה"ח ,בראשית א כב; אהבת יונתן ,בראשית יש
שם) אף שהוא רואה ,הראיה אינה פועלת בו אותה התפעלות וחימום שהיא פועלת
באדם ואף שחז"ל (ב"ב עד ):אמרו "דגים פריצי" ,מכל מקום טבעם קר אצל האדם,
לעומת זאת ,מראה אסור יכול לחמם את כל הגוף במקום שאינו צריך להתחמם ,ואחר
כך במקום שבו הוא צריך להתלהב לדביקות שבקדושה ,הוא נשאר קר ועוד מבואר
שהדגים לא היו בכלל אלו שאכלו מעץ הדעת (בראשית רבה יט ה) ,שהרי חוה נתנה מפרי
העץ לבהמות ,לחיות ולעופות ,ואילו אל הדגים שבים לא הגיע הפרי וממילא יש להם
בחינת "כתנות אור" ,אור ובהירות של קודם החטא ,מחמת שלא נפגמו מאותו פגם
ומשום כך יש חשיבות מיוחדת לעיניהם ,שכאמור הן פתוחות תמיד בבחינת "עינא
פקיחא" ואין להן כיסוי הסוגר את העין כדרך עין האדם הצדיקים היו
משתעשעים הרבה ברמז זה שבעין הדג ועשו מהם עסק גדול ,כי ראו בה דוגמא לעינא
פקיחא של מעלה ,ולבחינה של ראיה שאינה נגררת אחר החיצוניות ואינה מתפעלת
ממנה ,אלא נשארת זכה ובהירה
ולכן הצדיקים ,שהבינו את יקרת כח הראיה ,נהגו בעצמם בדוגמא זו ראשם היה
מוטה כלפי מטה ,ולא ביקשו לסקור את העולם בעיניהם ,ואעפ"כ 'האבן זיי
געדרייט מיט די וועלט' וכעין מה שמצינו בגמרא (ב"ק קיז) בתיאור רבי יוחנן ,שהיו
לו גבות עינים גדולות ,ובזקנותו היו מכסות על מבטו ,ועם זאת מתואר בגמרא יופיו
המופלא (ב"מ פד) כי יופי אמיתי אצל צדיק הוא יופי של קדושה ,יופי הנובע מטהרה
אין הכוונה שהצדיקים לא ידעו מה נעשה סביבם ,אלא שכלי הראיה הגשמיים שמרו
בקדושה מופלגת ,והיה זה אצלם בבחינת חוק ולא יעבור
דשרגא תשליך נהורא י
והדבר נוגע גם לעצם מקום התשליך ודאי שלילך לים או נהר יש בזה מעלה אולם
צריכים לשקול גם את מחיר הראיה בדורות הקודמים היו יהודים יושבים
בכפרים והולכים אל הבאר שבמרכז העיירה לומר שם תשליך (כי לא בכל כפר היה ים)
ומה שאדם באותו כפר היה רואה במשך כל ימי חייו ,יכול אדם בדורנו לראות
ביום אחד ,ולפעמים בפחות מיום אחד אם כן ,כאשר הולכים לעורר ענין גבוה כל
כך של ראיה עליונה ,יש להיזהר מאד שלא לילך למקומות שעלולים לראות בהם
ראיות אסורות א
וכאשר מבקשים לעורר את הראיה העליונה ,את בחינת ה"עינא פקיחא“ של מעלה,
שהיא בחינה גבוהה ונפלאה ,הרי הדבר תלוי במידה רבה מאד בקדושת
עיניו של האדם ,שלא יסתכל בכלים שאינם ראויים ,ושלא ישוטט בעיניו ברחוב ולא
יביט בכל דבר המזדמן לפניו אין הכוונה שעליו להסתגר בביתו כל היום ולא לצאת
לרחוב ,דבר זה אי אפשר לומר אבל צריך לדעת שקדושת העינים היא עבודה גדולה
ויסודית ,ובפרט כאשר באים לעורר בשעת תשליך בחינה עליונה ונשגבה כל כך ואם
רוצים לעורר באמת את ענין התשליך ואת הראיה העליונה המתגלית בו ,צריכה להיות
מצד האדם קבלה אמיתית ורצינית על שמירת העינים וקדושתן
ראינו זאת באופן נפלא אצל מרן בעל שבט הלוי זצ"ל גם בזקנותו המופלגת ,כאשר
לפי המבט הפשוט כבר לא היה מקום לחשוש אצלו לנסיונות כדרך בני אדם,
היתה שמירת עיניו מופלאה ביותר ולא לחינם זכה להשגות מופלאות בתורה ,שגם
סמוך לגיל מאה זכר את כל התורה כולה באופן מפליא בבחינת "לא נס ליחו" וכן
כאשר ביקשו אנשים לבוא אליו מחוץ לארץ ,אם להניח אצלו תפילין ,להיות אצלו
בראש השנה וכיוצא בזה ,היה אומר "אני איני מקבל אחריות על שדה התעופה"
כלומר ,אם רצונך לשמוע לי באמת ,מוטב שתשב במקומך ואל תכניס את עיניך למקום
שעלול ליכשל בראיות אסורות
וכאשר היו מבקשים ממנו לצאת למקומות שונים ,היה רגיל לומר 'איך האב נישט
קיין צייט' והיה תמיד מוצא טעמים מדוע אינו יכול ללכת אבל מי שהכיר
א� כוונת רבינו בדברים אלו היא לבאר את הנהגתו ,שלא היה הולך לתשליך על שפת הים כמנהג הרבים ,אלא היה
עורכו בבית המדרש אצל ספל גדול של מים שהובאו לתוכו דגים.
יא דשרגא תשליך נהורא
אותו ידע כי בשורש הדבר עמדה שמירה חזקה ונוראה על העינים ולא לחינם זכה
להשגות מופלאות בתורה ,כי קדושת העינים היתה אצלו יסוד גדול בכל עבודתו
וכן ראו אצל צדיקים קדושים ,כדוגמת הרה"ק מבעלזא זי"ע ,שקדושתו היתה למעלה
מהשגתינו כלל ,ועכ"ז היה ראשו תמיד כלפי מטה ולא הביט בעולם שלא לצורך
איש לא חשש שייכשל ח"ו במראה אסור ,אלא זו גופא היתה קדושתו ואף שהיה יכול
לדעת מה נעשה במקום רחוק ,עד שהיה יכול לומר מה מתרחש בבית במקום רחוק,
לא הרים את עיניו הגשמיות ,והיו תמיד מושפלות כלפי מטה מוחו ידע מה שהיה
צריך לדעת ,אבל עיניו הק' נשארו שמורות
אין כוונתינו לומר שאדם ילך ברחוב בעינים עצומות יש מכוניות ,יש אנשים ,וצריך
להיזהר ולהתנהל בדרך הטבע העבודה היא 'צו האלטן קאפ' ,לא להביט בכל
דבר ,להוריד את המבט ככל האפשר ,ובעיקר לדאוג שהמוח לא יהיה מופקר לכל מה
שעובר לפניו וממילא נכון להעסיק את המחשבה בדבר טוב בעת שאדם הולך ברחוב
ישמע שיעור תורה ,דברי חיזוק או דבר אחר שמעניין אותו ,כי זה שמירה גדולה,
כי כאשר המוח תפוס בענין אחר ,גם מה שעיניו רואות בדרך אינו מעורר אותו כל
כך ,מפני שדעתו אינה פנויה להתפעל מן המראות הסובבים אותו [ואין להתבייש
ללכת עם 'העד פאונס' ,כי הרי בזמננו זה דבר רגיל שאנשים מדברים עם אחרים ע"ד
'עיר פאדס' וכדומה ,עד כשאתה אומר לו "בוקר טוב" הוא כמעט אינו יודע שדיברת
אליו ,מפני שהוא שקוע בשיחה אחרת חז"ל הפליגו במעלת הקדמת שלום ואף התירו
להזכיר שם שמים בשאילת שלום ,אבל כן הוא המציאות כהיום ואם אין בני אדם
מתביישים ללכת כך כשהם עסוקים בשיחה ,ודאי שאין במה להתבייש כאשר אדם
משתמש בזה כדי לשמור את מחשבתו] ואם אדם מרגיש שהדבר קשה עליו ,יכול
אף להסיר את משקפיו ,ולא אירע מאומה אולי מישהו יצחק ,אבל בשביל קדושה,
בשביל השגת התורה ,בשביל השגת הבורא ועבודתו ,כדאי לעשות גם דבר שנראה
לאחרים משונה
וצריכים לדעת כי קדושת העינים היא יסוד היסודות בעבודת ה' קדושת העינים היא
הכל ,צדיקים השקיעו כוחות עצומים בענין הדג ובעיקר בעין הדג ,ובפרט
בערב יום הקדוש ובימים הסמוכים לו דורות של צדיקים אמרו תורות ורמזים על עין
הדג ,אילו היו מקבצים את כל מה שנאמר בענין זה במשך הדורות ,היה אפשר למלא
דשרגא תשליך נהורא יב
בכך ארון ספרים שלם הם ידעו כי "עינא פקיחא" של קדושה פותחת לאדם שערים
של השגת התורה ,ואכן הצדיקים זכו להשגות בתורה בלי גבול בכח קדושת העינים
העין של יהודי נבראה להביט באותיות התורה ולהתקדש על ידן כאשר העין שמורה,
היא יכולה לקלוט את האור שבתוך האותיות אבל אם העין התמלאה במראות
זרים ,יכול האדם ללמוד מן הבוקר עד הערב ולשבת מול ספר יפה ומהודר ,ולראות
לפניו רק דיו שחור על נייר לבן מדפיסים היום ספרים יפים מאין כמותם ,אבל עכ"ז
יכול האדם להיות רחוק מן הענין כהודו מכוש ,ולא לדעת כלל מה כתוב לפניו
האותיות נמצאות שם ,אבל האור שבהן אינו חודר אליו ,בלי קדושת העינים א"א
ללמוד ולהתפלל כראוי ,זה פשוט לא שייך
אחד מהבעיות גדולות שיש לנו היום הוא חסרון בריכוז המח בני אדם מתקשים
להחזיק מחשבה ,לקרוא בעיון ולהיות בתוך ענין אחד כל כולו שורש גדול
בקושי זה הוא ריבוי הראיות של העין והמוח אדם יכול להביט בדף ,לקרוא את
האותיות ,אבל הוא קולט אותן כאילו היו כתובים ב'ספאניש' או ב'כינעזיש' ,הוא רואה
וקורא ,אבל אינו תופס מה כתוב כאן ,כי העין קולטת בלי סוף ,והמוח נעשה מלא
ועמוס עד שאינו יכול להתיישב בריכוז על דבר אחד
וממילא מי שרוצה לזכות להארת פנים ,להבנה בתורה ,לכוונה בתפילה ולדביקות
בבורא ,מוכרח לקחת ברצינות את קדושת העינים כל ראיה פועלת לכל
ראיה יש כח עצום לקלקל ,אין ראיה שנכנסת ויוצאת בלי להשאיר רושם וככל שהאדם
שומר את עיניו יותר ,נעשה מוחו בהיר יותר ,וכלי השגתו זכים יותר אפשר לדבר על
כך לילה שלם מתוך מאמרי חז"ל ,עד כמה הזהירונו על כח הראיה ועל הצורך לשמרה
אולם יחד עם כל זה אסור לאדם ליפול ברוחו הקב"ה מבין אותנו ויודע היטב באיזה
עולם אנו חיים ,הוא יודע מה רצונו האמיתי של יהודי ,ויודע שאין שום יהודי
כשר המבקש לכתחילה לראות דבר שאינו ראוי אלא אדם הוא אדם ,והוא מוכרח
להימצא בתוך העולם ובין הבריות ,ולפעמים נכשלת העין שלא ברצונו הקב"ה יודע
את הרצון הפנימי ,ויודע שיהודי באמת אינו רוצה להפקיר את עיניו
דווקא משום כך נתן לנו הקב"ה זמן של תשובה מגיעים ימים שבהם יהודי מבקש
להתחדש ,לקבל על עצמו שמירה ולהיטהר אנו נכנסים לימים השייכים במיוחד
למדת היסוד (פרע"ח ,שער יום הכיפורים פ״א) – ערב יום הקדוש והיום הקדוש עצמו – ובשעה
יג דשרגא תשליך נהורא
שהקב"ה רואה יהודים בתוך עולם פתוח כל כך ,שבו יכול אדם לעשות כמעט כל
העולה על רוחו ,ואף על פי כן הם מקבלים על עצמם שמירה ורוצים להיות קדושים,
הוא מתפעל מעבודתם של ישראל ,ויש מזה נחת רוח עצומה לפניו יתברך
וזהו מה שאנו עושים בתשליך ,משתמשים בטהרת המקוה ,עומדים אצל המים,
מביטים בדגים ,ומשתמשים עם ה"מי אל כמוך" ,כי על אף שאין אדם שיכול
לומר "מעולם לא הבטתי במה שלא הייתי צריך לראות" ,מ"מ "מי א-ל כמוך נושא עון
ועובר על פשע לשארית נחלתו ,לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא" ,הקב"ה מבין
אותנו ,יודע את רצונו של האדם ,יודע את תשובתו ויודע שהוא רוצה באמת להיות נקי
וכשם שהאדם טובל למטה במי המקוה ,כך מתעוררת עליו כביכול טבילה במים
העליונים הטהרה אינה רק רחיצה חיצונית ,המים העליונים מטהרים ושוטפים
את האדם כולו והארת הארת פנים של מעלה חודרת באדם ושורפת את הלכלוך
הפנימי ,עד שיוכל לשוב ולהיות כלי נקי זך לעבודת ה'
ובפרט בימים אלו ,כאשר מתקרבים ל"לפני ה' תטהרו" ,צריך האדם לעורר בתוך
עצמו רצון לטהרה זהו יסוד העבודה של הימים הבאים לא קבלה הנובעת
מפחד ,לא מפני שמאיימים עליו ולא מפני שלוחצים אותו ,אלא מפני שהוא עצמו רוצה
לחיות חיים נקיים וטהורים ודבר זה נרמז ב"לפני ה' תטהרו“ ,העולה בגימטריא "עת
רצון“ ,כי עיקר טהרתם של ימים אלו מתחילה מן הרצון ,שהאדם יעורר בקרבו רצון
אמיתי להיות טהור ולהתקדש לפני ה' וברוך ה' ,ישראל מקבלים על עצמם קבלות של
טהרה ,ורוצים באמת להתנקות ולהתקדש
כל יהודי רוצה בסופו של דבר להצליח בתורה ובעבודה הוא רוצה להיות נקי ,להבין
את לימודו ,להרגיש קירבת ה' בעת שהוא מתפלל ,לאהוב את הקב"ה ולאהוב
את התורה וכל זה תלוי מאד בקדושת העינים כאשר העין נקיה ,גם המחשבה
נקיה ,וכאשר המחשבה נקיה ,הלב יכול להיפתח ,וכשהלב נפתח ,יכול האדם ללמוד
ולהתפלל ולעבוד את בוראו כאוות נפשו וזו מן הרחמים הגדולים ביותר ,לעורר את
ראיית ה' עלינו ,כדי שגם אנו נוכל לראות את מה שצריך לראות
ובפרט צריכים להיות זהירים ונקיים בימים גדולים אלו ,וכמו שמרן בעל שבט הלוי
זצ"ל היה רגיל לומר ,שראיה אסורה שראה אדם במשך השנה עולה בזכרונו
דווקא בשעת תפילת נעילה והוא ענין המבואר בדברי הרה"ק רבי אלימלך מליזענסק
דשרגא תשליך נהורא יד
זי"ע בפרשת משפטים על הפסוק "ולא תעלה במעלות על מזבחי" ,שכאשר האדם
עולה במעלות בעבודתו ,הוא עלול לפגוש את התאוות הפנימיות שעדיין לא נתבררו
כשעולים גבוה ,הדברים הללו עולים יחד עם האדם אי אפשר לעלות למקום גבוה
באמת בלי טהרה וכל העבודה הזאת תלויה מאד ברצונו האמיתי של האדם להיטהר
יש משל ידוע על אדם שנכנס למוזיאון גדול והציגו לפניו ציורים יקרים ונפלאים הראו
לו יצירות ששוויין הון רב ,והוא טען על כולן שאינו רואה אלא 'זויער מילך' [חלב
חמוץ] עברו מציור לציור ,וכל פעם היתה תשובתו אחת שהוא רואה רק 'זויער מילך'
לבסוף גילו שעל משקפיו עצמם היה מרוח 'זויער מילך' ,ממילא לא משנה מה הראו
לו ,הוא ראה הכל דרך אותו לכלוך
כך הוא גם בעבודת האדם אפשר להניח לפניו גמרא ,רש"י ,תוספות ,ראשונים
ואחרונים; הספרים מלאים אור ,אבל אם כלי הראיה שלו מלוכלכים ,הוא אינו
רואה את האור ,הוא רואה רק 'זויער מילך' וכן ביחס להקב"ה ש"מלא כל הארץ כבודו"
ו"לית אתר פנוי מיניה" ,הקב"ה נמצא לפני האדם בכל רגע ,אבל האדם אינו רואה,
מפני שהוא מביט בעולם בעינים מלוכלכות הקב"ה מצדו רואה אותו תמיד ,השאלה היא
מה כבר יכול האדם לראות כאשר המשקפיים שדרכם הוא מביט בעולם אינם נקיים
הטהרה הגדולה היא להגיע לאמונה חיה כזאת ,שהאדם יודע שבכל רגע אני עומד
לפני הקב"ה אני הולך ברחוב ,והקב"ה עמי אני נכנס לבית המדרש ,והקב"ה
עמי כי "מלוא כל הארץ כבודו" ,ו"לית אתר פנוי מיניה" כאשר אדם חי כך ,הוא אינו
זקוק למים ואינו זקוק לדג כדי לזכור את "עינא פקיחא" ,יש לו את הקב"ה עצמו לפניו
תמיד ,הבחינה של "דיקנא דלעילא" עומדת לפניו בתמידות ,והקב"ה שואב חיות ונחת
מכל ראיה שהאדם שומר ומכל מלחמה שהוא נלחם על קדושתו צריכים רק להאמין
באמת שהקב"ה נמצא עמו ורואה אותו בכל רגע
והכרה זו נותנת לאדם חיזוק עצום ,כי הוא יודע שכל פעם שהוא מוריד את עיניו ,כל
פעם שהוא מתגבר על עצמו ,הקב"ה מביט בו ושואב נחת מעצם המלחמה
הזאת ,ועל ידי כך מזכך האדם את עיניו ,כדי שיוכל גם הוא לראות יותר ויותר את
אור ה' ולהצליח בתורה ובעבודה ובכל דבר טוב
טו דשרגא תשליך נהורא
זהו עומק הענין של "כדרך שבא לראות כך בא ליראות" הקב"ה רואה אותנו תמיד
העבודה שלנו היא לזכך את עצמנו כדי שנוכל גם אנו לראות אותו כפי שהוא
מביט עלינו אנו קונים מלבושים נאים ,ונראים כלפי חוץ כאנשים נאים ומהודרים ,אבל
להקב"ה יש מבט אחר לגמרי על האדם הוא אינו מסתכל רק על הכיפה הנאה ועל
המלבושים הנאים ,אלא רואה את האדם כפי שהוא באמת יכול להיות שמבחוץ הכל
נראה יפה ומהודר ,ואילו האדם עצמו מלוכלך כולו ,מפני שעיניו לא נשמרו כראוי כי
עיקר הדבר הוא שהעינים יהיו נקיות ושמורות ,שהמחשבה תהיה נקיה ,ומתוך כך יהיה
האדם ראוי לראות ולקבל את אור ה'
יום הקדוש הוא היום של "לפני ה' תטהרו" היום הקדוש צריך להביא אותנו לידי כך
שנוכל לראות זהו היום שבו ניתנו לוחות שניות ,והסליחה שהחלה בבקשת משה
רבינו ובגילוי י"ג מידות של רחמים נשלמה ביום הכיפורים ,עד שאמר הקב"ה "סלחתי
כדברך" אז נתחדש רצונו יתברך לשכון בתוך ישראל ,ומתוך כך נפתחת שוב בחינת
הראיה בבית המקדש ,המקום שבו ישראל באים לראות ולהיראות לפני ה' היום הזה
נועד להחזיר לאדם את היכולת לעמוד לפני ה' בזכות ובבהירות ,ולחדש את הקשר
שבין ישראל לאביהם שבשמים
וכאשר הקשר הזה מתחדש ,זוכים לבחינת הראיה שבבית המקדש ,מקום שבו
השכינה שורה בתוך ישראל ובפרט בהגיע ח' תשרי ,זמן חנוכת הבית בימי
שלמה המלך (אף שבשנה זו חל היום בשבת ואין אומרים בו סדר י"ג מדות כבחול) ,מתעורר ענין תפילתו
של שלמה המלך בחנוכת הבית "להיות עיניך פתוחות אל הבית הזה לילה ויום" (מלכים
א ,ח כט) וכן "להיות עיניך פתוחות אל תחנת עבדך ואל תחנת עמך ישראל" (שם ,נב),
כמו שנאמר על הביהמ"ק "והיו עיני ולבי שם כל הימים" (דה"י ב ,ז טז) כי כאשר עיני
ישראל מתקדשות מלמטה ,מתעוררות עליהם "עיני ה'" מלמעלה – עינים של שמירה,
של הצלחה ,של תורה ,של רוחניות ,ובמקום שבו הקב"ה מביט ,נמשכות גם השפעות
טובות בגשמיות שפע טוב
יהי רצון שנזכה לשנה מאירה ,שנה של בריאות ונחת ,שנה של שמחה והשפעות טובות
בגשמיות וברוחניות ,ושיתעורר עלינו "רוח אפינו משיח ה'" ברחמים גדולים ,אמן
דשרגא האזינו -שבת שובה נהורא טז
האזינו -שבת שובה
ליל שב"ק
כולה מוסר ,ועוסקת בגלות וגאולה -ואף דברות קודש
יותר בגלות מבגאולה -אמנם כל השתלשלות
הדורות וכל קורות כלל ישראל מאז ועד שיבא האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ
משיח נכתב בהשירה הזאת .וכתב הרמב"ן אמרי פי (לב ,א).
שהפסוק 'ועתה כתבו לכם את השירה הזאת'
איתא במסכת ראש השנה (לא ).אשר בעת
(דברים לא ,יט) ,קאי על שירת האזינו ,שבכל
הקרבת קרבן מוסף בבית המקדש
הדורות יקראו אותה בשירה ובזמרה ב.
מידי שבת בשבתו היו הלויים מזמרים את
והנה איתא (עי' מהרש"א שם ד"ה במוספי) שהרמז שירת האזינו ,ונקראת שם בגמרא 'הזי"ו
של 'הזי"ו ל"ך' מרמז על הזיו של ל"ך'[ ,שהוא הרמז לחלוקת הפרקים בשירה
משה רבינו ,שקרן עור פניו אחר שקיבל את זו ,ונחלקו הראשונים שם בחלק מהם על
הלוחות (שמות לד) ג. איזה פסוקים בדיוק קאי א ,אבל עכ"פ הרמז
הוא הזי"ו ל"ך].
והוסיף החתם סופר לבאר ,שהזיו הזה
'ע ְדיָ ם' (שמות לג ,ו) של
נמשך מן ֶ והנה ,אע"פ שלפי ראות עינינו אין זה
כלל ישראל ,דהיינו הכתרים שקיבלו ישראל שירה כלל ,כי שירת האזינו כל
א� ראה בפירוש רש"י שם :הזי"ו ל"ך ,פרשת שירת האזינו חולקים אותה לששה פרקים ,הראשון האזינו ,השני זכור
ימות עולם ,השלישי ירכיבהו על במותי ארץ ,הרביעי וירא ה' וינאץ ,עד כאן ששה פסוקים לפרק ,ומכאן ואילך
שמונה פסוקים לפרק ,החמישי לולי כעס אויב אגור ,הששי כי ידין ה' עמו ,ע"כ .וראה בתוספות שם (ד"ה הזי"ו):
האזינו זכור ירכבהו וירא לולי כי ידין ,כ"כ בספרים וכ"פ בקונטרס ,וכן המנהג ,ובמסכת סופרים כתיב וישמן לו,
ור"ח פירש וירא לו.
ב� וז"ל :וטעם 'השירה הזאת' ,השירה אשר אגיד לך עתה ,והיא האזינו ,ויקראה שירה ,כי ישראל יאמרוה תמיד
בשיר ובזמרה ,וכן נכתבה כשירה ,כי השירים יכתבו בהם הפסק במקומות הנעימה.
ג� ז"ל המהרש"א שם :במוספי דשבת כו' הזי"ו ל"ך כו' במנחה כו' אז ישיר כו' .והם כלל שירות שבתורה ,וקבעו
אותן שירות ביום השבת לפי הקדושה ובימי חול קבעו שירות של דוד שאין בהן קדושה כ"כ ,ולסימן טוב חלקו
פ' האזינו לז' חלקים בר"ת הזי"ו ל"ך ששיר של שבת יש לו זיו דהיינו מפי משה שקרן עור פניו ותרגומו זיו.
יז דשרגא האזינו -שבת שובה נהורא
'הזי"ו ל"ך' ' -לך' דייקא ,שהזיו שייך למשה בהר סיני בעת שאמרו 'נעשה ונשמע',
רבינו לגמרי ד. ולאחר שחטאו בעגל ניטלו מהם וניתנו
למשה רבינו (שבת פח.).
ידועים דברי האר"י ז"ל (שער הכוונות והנה
דרושי קבלת שבת דרוש א' ענין מזמור שיר ליום
ומאחר שאורות אלו היו מתחילה של
השבת) על 'ישמח משה במתנת חלקו' ה ,שבכל ישראל ,היה מקום לחשוב שאין
שבת מחזיר משה רבינו לישראל אורות אלו הזיו שייך למשה רבינו בעצם ,אלא שנמסר
במתנה .וזה נרמז בהראשי התיבות 'מ'זמור לידו כפקדון עד שיזכו ישראל ויוחזר להם,
ש'יר ל'יום ה'שבת' (תהלים צב ,א) שהם אותיות וכמו שאכן עתידים הכתרים לחזור לישראל
למש"ה ,כי בעת כניסת השבת מקבלים כל לעתיד לבוא .אולם לאחר פטירת משה רבינו,
ישראל תוספת נשמה וקדושת שבת מאותם כאשר לא נמסר זיו זה ליהושע ,אלא 'פני
האורות שמחזיר להם משה רבינו.
משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה',
ובפרט בתפילת מוסף שאז היא בחי' נתברר למפרע שאין הזיו אצלו בדרך פקדון
'מוסף אהבה' ,שלכן נקראת בלבד ,אלא הוא שלו בעצם .ועל זה אמרו
ז"ל בתורת משה כאן ,וכן הוא גם בחת"ס עה"ת :הזי"ו ל"ך ,עיין תשובת זכרון יוסף וכבר כתבתי במק"א (עי' ד�
דח"ס כרך א' דף כ"ה טור ג') ,וי"ל דהרי למרע"ה ניתנו כל הכתרים שהורידו ישראל עדים בהר חורב והם המה קרני
הודו (שבת פח ,).וי"ל שאינם לו בעצמם אלא שנפקדו בידו כפקדון עד שיזכו להם ישראל ויוחזרו להם כאשר
באמת לעתיד לבא יוחזרו להם כמו שדרשו חז"ל פרק ר"ע (שבת שם) על פסוק 'שמחת עולם על ראשם' ,וע"כ
חשבו שהזיו ההוא איננו לו בעצם אך כשמת מרע"ה ולא הופקדו אצל יהושע אלא הי' פניו כפני לבנה אמרו
אוי לאותה בושה ואמרו למשה הזיו לך לגמרי בעצם ולא רק כהופקד אצלו.
וז"ל :כי כשעלה משה רבינו ע"ה אל הר סיני לקבל התורה נתנו אליו אלף חלקי אורה הנרמזים באלף רבתי ה�
ד'אדם שת אנוש' בדברי הימים (-א א א) ,וכשחטאו ישראל בעגל נסתלקו ממנו בעון ישראל ולא נשתייר בו רק
חלק אחד מן האלף ,והיא סוד האלף זעירא ד'ויקרא אל משה' (ויקרא א א) .ולפי שמשה לא אבדם ע"י חטא
עצמו אלא בעון ישראל לכן הקב"ה משלים אליו אלו האלף חלקים מחלקם של ישראל שהם בחי' אותם האורות
והעטרות והעדיים שקבלו ישראל בהר סיני ואח"כ נתנצלו ונתפרקו מהם כמש"ה 'ויתנצלו בני ישראל את עדיים
מהר חורב' (שמות לג ו) ,ומשה נטלם ונשלם בחלקם של ישראל ,והנה בכל ערב שבת בבוא ליל השבת חוזר
מרע"ה לקחת אותם הארות של אלף חלקים שלו עצמם שנאבדו ממנו ולוקחם בסוד תוספות קדושת שבת ,וכיון
שלוקחם משלו הוא מחזיר לישראל אותם ההארות שלקח מחלקם ואלו האורות נתנים לישראל בכל ע"ש בסוד
תוספות קדושת שבת ,והבן זה .וזה סוד 'ישמח משה במתנת חלקו' ,פי' כי משה הוא שמח עתה ביום השבת
במתנת חלקו עצמו הא' שנאבדו ממנו ועתה נתנו לו במתנה ביום השבת ,והכוונה לומר ולהגיד מעלת מרע"ה כי
אעפ"י שניתנו לו בתחילה האורות והכתרים מחלקם של ישראל הנה הוא שמח בחלקו ודי לו בזה ותיכף מחזיר
הארותיהם של ישראל להם ואינו נוטלם לעצמו כי חפץ הוא לזכות את הרבים ואינו אומר כיון שאני לא חטאתי
והם חטאו בעגל ובעבורם אבדתי שלי א"כ גם עתה אעכב את שלהם בידי אמנם הוא שמח במתנת חלקו ואז
מחזיר להם חלקם ,ונמצא כי בזה ניכרת מעלת מרע"ה 'כי עבד נאמן קראת לו' כי אעפ"י שהפקיד השי"ת בידו
פקדון חלקם של ישראל הנה עתה ביום שבת הוא עבד נאמן להחזיר הפקדון לבעליו והם ישראל ,וביאר מה
ענין מתנת חלקו הנזכר ואמר כי היא 'כליל תפארת אשר בראשו נתת בעמדו לפניך על הר סיני' ונאבדה ממנו
ועתה חוזר השי"ת ליתנה לו במתנה.
דשרגא האזינו -שבת שובה נהורא יח
וענין זה גם כן מרומז בלשון 'הזי"ו 'מוסף'
(עי' בני יששכר מאמרי השבתות מאמר ז אות
לך' ,דהיינו לומר להאדם שהזיו יא) ,ואז יש תוספת קדושת הנשמה יתירה,
שהוא מקבל בימים הקדושים האלו אינו והנשמה יתירה היא הקדושה הזאת שאנו
אור חדש הבא מן החוץ ,אלא 'הזיו לך' מקבלים שוב ממשה רבינו.
-הוא זיו שלך בעצם ,ורק עד עתה היה
ולכן אמרו בבית המקדש את השירה
מכוסה בכל מיני הבלים ,ועכשיו הוא מתגלה
הזאת של 'הזי"ו ל"ך' אצל הקרבת
ומאיר כתיקונה.
המוסף בכל שבת ,כי בשבת מקבלים כל
וזהו ענין ה'לוחות שניות' שאנו מקבלים ישראל את ה'זיו' הזה ממשה רבינו .ובשעת
ביום הקדוש בכל שנה ושנה ו ,כמו מוסף דווקא כי אז היא מאירה ביותר.
שהיה אז בדור המדבר שכלל ישראל עמדו וביותר בשבת זו -שבת שובה ,כאשר
בתשובה בכל אותם הימים שבהם היה משה עומדים אנו בימים קדושים
במרום ,מר"ח אלול עד יום הקדוש ,וביום ונשגבים של תשובה וטהרה לפני אבינו
הקדוש בא משה רבינו עם הלוחות השניות שבשמים ,מאיר ומתגלה ה'זיו' האמיתי של
ובישר לישראל כי 'ויאמר ה' סלחתי כדבריך' כלל ישראל ביתר שאת וביתר עוז.
(במדבר יד ,כ; עי' רש"י דברים ט ,יח) ,ועד כדי כך
דהנה באמת הזיו הזה מעולם לא סר
נתרצה לנו הקב"ה עד שבא לשכון בקרבנו
מאתנו ,והוא טמון בעצם פנימיותו
במשכן שציוונו לעשות לו.
של כל איש ישראל ,אלא שבמשך השנה
וענין זה מתעורר בכל שנה ושנה ביום לפעמים הוא מתכסה ונעלם ,ע"י שהאדם
הכיפורים ,שאז נכנס הכה"ג למקום נמשך אחר ההבלים ומכסה את אור נשמתו
הארון אשר בו מונחים הלוחות ,ושם שורש בכל מיני לכלוך .אולם מיד כאשר הוא שב אל
כל העולם כולו -אבן השתיה שממנו נברא השי"ת ,ומטהר את עצמו ומסיר מעליו את
העולם (יומא נד ,):והתעורר אז יחוד נפלא הכיסויים ,חוזר אותו הזיו הפנימי ומתגלה
של 'עולם שנה נפש' כידוע (אמרי נועם ראש כפי שהיה מעולם.
ראה ספה"ק חמדת דוד להרה"ק רבי דוד צבי מניישטאט בן להרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זי"ע בדיבוד הראשון ו�
ליו"כ וזל"ק :הנה לוחות האחרונות ניתנו ביוה"כ אחרי שנשתברו הראשונות ועשו ישראל תשובה שלמה ,לכן
היה להם קיום ,כי כל דבר הבא ע"י תשובה יש לו קיום ,וזה ענין יוה"כ שבא לתקן מה שנשבר על ידו [פירוש
מה שפגם עד הנה ,כמו לוחות הראשונות שנשברו ע"י עשיית העגל ואח"כ ע"י תשובה שעשו ישראל ניתן להם
לוחות האחרונות שהיה להם קיום] ,ועושה תשובה כמאמר השי"ת ומתודה שהוא מצות עשה ,עי"ז כותב ה'
מחדש על לבו ,כמו שנאמר 'כתבם על לוח לבך' ,שע"י החטא נמחק הכתב שנחקק בלבו ,ולזאת אם עבר
עבירה ושנה בה נעשה לו כהיתר לפי שנמחק הכתב ,וכשעושה תשובה נכתב מחדש על לבו כמו שניתנו לוחות
האחרונות ,ויש לו קיום .כי קוב"ה ואורייתא וישראל חד.
יט דשרגא האזינו -שבת שובה נהורא
שבת קודש כנ"ל ,אשר אז מקבלים הארה זו השנה ד"ה בפסוק סור מרע; פרי צדיק מאמר קדושת שבת
ע"י שמשה רבינו מחזירה לנו ע"ד הארת ז) ז ,ובכח זה נמשך שוב לכל אחד מישראל
נשמה יתירה .ויש לדעת שראש השנה ויום ה'זיו' שלו אחר שנתכסה ע"י חטאיו ,על
כיפור הם אכן ימים קדושים מאד ,אמנם דרך לוחות שניות שקיבלו ישראל אחר שבירת
שבת יותר גבוה מהם במעלה' ,שבת איז נאך הראשונות (וגם עכשיו שאין לנו כהן בעבודתו וכו'
גרעסער ווי ביידע' (עי' שעה"כ בהמשך ענין ר"ח - העבודה נמשכת הלאה למעלה כנודע ,עי' להלן בשל"ס עפ"י
ענין השינוים בין יו"ט לשבת). התפארת שלמה).
ובכן נמצא שיום הקדוש הוא בעצם יום של
שמחה גדולה על כך שזוכים להטהר
ולהפטר מכל המסכים המבדילים ומכסים
עלינו ומקבלים שוב את ה'זיו' הזה ,וכן
שיחות קודש
אמרו (משנה תענית כו' ):לא היו ימים טובים
לישראל כחמשה עשר באב ויום הכפורים',
א
והיינו השמחה של מחילת עוונות (שם בגמרא
הנה כאשר מתבוננים בפרשת האזינו אשר ל' .):פאר אונז איז עס אנגעצויגן '...אבל
היא מלאה צרות וקשיים העוברים באמת בשמים הוא שמחה גדולה על כך שבני
על כלל ישראל ,הרי לעינינו הגשמיות אינו ישראל מטהרים עצמם מכל סיג ופגם (ע"ע
נראית כ'שירה' כלל (כנ"ל) .אבל באמת אנו בתנא דבי אליהו פ"א ,ובדב"ק לעיו"כ).
יודעים ומאמינים שהכל הוא לטובה ,אלא
ולכן לעולם קוראים פרשה זו בימי
שאין אנו זוכים לראות בבהירות שכל דרכי
התשובה ,לגלות את ה'זיו' שיש
השי"ת המה טובים ונעימים.
באמת בכל אחד ואחד מישראל ,ומתגלה
והנה איתא בשם הגאון ר' שמעון סופר בימים האלו כאשר מעבירים מעליו את כל
זצ"ל ח ,בביאור דברי הגמרא (ברכות הכיסויים שנעשו ע"י עוונותיו .ובפרט ביום
זה לשון האמרי נועם שם :וידוע כי יש עולם שנה נפש (עיין בספר יצירה פרק ו משנה א) ,והיותר מקום מקודש ז�
בעולם הוא מקום קדשי הקדשים ,ובשנה היום המקודש ביותר הוא יוה"כ ,ובנפש הוא הכהן גדול .ולזאת ביוה"כ
שהלך הכהן גדול לקדשי הקדשים ,אז נעשה תיקון בעולם שנה נפש על צד המובחר .ולזה הרמז כה"ן גדו"ל
יו"ם כיפו"ר קדש"י קדשי"ם עולה ברו"ך ש"ם כבו"ד מלכות"ו לעול"ם וע"ד ,וגם עולה שעי"ר משתל"ח ,שעל
ידי שהוא יום המקודש ביותר ,ומבריחין הסט"א על ידי שעיר משתלח ,הוא בכחנו לומר ברוך שם כבוד מלכותו
לעולם ועד בלי יראת החיצונים כלל ,ולעשות היחוד בקדושה.
מובא בספרו מכתב סופר בפר' שמות ד"ה ויסתר משה פניו ,וכעי"ז גם בשו"ת שבט סופר יו"ד תשובה ל' ח�
(הראשון) בסופו ,עיי"ש.
דשרגא האזינו -שבת שובה נהורא כ
בבהירות .לכן בעת קריאת שמע הניח את יג ):שרבינו הקדוש היה מניח ידו על עיניו
ידו על עיניו ,היינו שהסתיר מעצמו את בשעה שקרא קריאת שמע .שהרי קריאת
כל השגותיו ועשה עצמו כאילו אינו רואה שמע עניינה היא קבלת עול מלכות שמים
בבהירות כ"כ ,עכת"ד. (וכלשון הגמרא בברכות שם) ,אבל באמת אצל
הצדיקים המשיגים את כל הסודות וטעמי
וזה מרומז בהמשנה הראשונה שבה מתחיל
המצוות ,ורואים את דרכי השי"ת בבהירות,
רבינו הקדוש את סדר המשניות (ברכות
אין קיום התורה אצלם 'עול' כלל ,שהרי
פ"א מ"א) 'מאימתי קוראים את שמע בערבין'.
משמעות 'עול' היינו עבודה בטורח ובנשיאת
שהגמרא (שם ב ).מקשה למה לא הזכיר
משא כבד ,וזה שייך כאשר אין מבינים,
קודם קריאת שמע של שחרית .ולדרכנו
ועובדים עבודת עבד ,אבל כאשר רואים
יבואר ש'שחרית' מורה על זמן שהכל נהיר
ומבינים את סוד הדברים ואת דרכי השי"ת
ובהיר ויכולים לראות ולהבין דרכי השי"ת,
משתוקקים לקיים רצון ה' בלי שיהיה נרגש
ולכן לא פתח רבינו הקדוש בזה ,כי עיקר
כקבלת עול כלל .ולכן הצדיקים שהיו דבקים
עבודת קרי"ש היא דווקא 'בערבין' ,בקבלת
תמיד בהשי"ת וכל התענוג שלהם בא רק
'עול' מלכות שמים אף בעת חושך והסתר
ממנו ומעבודתו ית' ,לא היה להם שום
בחי' לילה.
'עול' בעבודתם רק הכל מתוך תענוג ורצון.
והנה באמת כן היה צריך להיות אצל
והנה רבינו הקדוש שזיכך את גופו בדרגה
כולנו ,שעבודת ה' לא תהיה 'עול'
גבוהה מאד עד שנקרא לדורות
כלל ,וכהמשל הידוע של המגיד מדובנא
'רבינו הקדוש'' ,ער הייסט דאך 'קדוש'
על הפסוק (ישעיה מג ,כב) 'ולא אותי קראת
פאר א סיבה' ט ,והעיד על עצמו בפירוש
יעקב כי יגעת בי ישראל' ,שהמשיל משל
לפני פטירתו 'לא נהניתי מעולם הזה אפילו
לסוחר אחד שבא מן הדרך ונכנס לביתו,
באצבע קטנה' (כתובות קד ,).בודאי ראה והשיג
וחפציו נשארו על העגלה בחוץ ,ושלח נער
הכל בבהירות ,ואצלו לא היתה קבלת מלכות
אחד להביאם משם ,הלך הנער והביא את
שמים 'עול' כלל.
החפצים ונכנס אל הסוחר ואמר לו 'הבאתי
את חפציך והנחתים בחדר החיצון' ,ובתוך והנה רבינו הקדוש רצה להצטרף למדריגת
הדברים הוא מקנח את פניו מזיעת אפו, שאר בני דורו שלא היו במדריגתו,
וגם דיבורו היה בקוצר רוח מאד ,כאיש ולקרוא קריאת שמע בקבלת 'עול' מלכות
אשר נשא זה עתה משא כבד .ויאמר אליו שמים דווקא ,דהיינו מבלי להשיג הכל
ט� עי' שבת קי"ח ע"ב' :שלא הכניס ידו תחת אבנטו'.
כא דשרגא האזינו -שבת שובה נהורא
ולעתיד לבא נזכה לראות הכל בבהירות, הסוחר 'לא הבאת את החפצים שלי' ,תמה
ויהיה זה לנו לשירה נפלאה, הנער 'הלא החפצים מונחים בחדר החיצון
'און מוועט זעהן אז ס'איז א שיר ,אבער ועדיין לא ראיתם ואיך אתה יודע שלא
א שיר'. את שלך הבאתי' ,ענה הסוחר ואמר 'אין
לי צורך ללכת ולראות ,כי כשאני רואה
ב איך שאתה מזיע כל כך מעבודתך הקשה,
יודע אני שאין החפצים שלי ,שהרי חפציי
ביום הזה -ח' תשרי התחיל שלמה המלך
הם קטנים וקלים ואין בנשיאתם עבודה
את חינוך הבית המקדש הראשון
קשה כלל' .והנמשל מובן מאליו והוא ביאור
כמבואר בהפסוקים (מלכים א' ח) ,והחינוך הזה
הפסוק הנ"ל ,שאם עבודת השי"ת היא דבר
נמשך למשך שני שבועות ,עד לאחר סוכות
קשה והאדם עיף ויגע בה ,אומר לו השי"ת
כמבואר שם (פסוקים סה-סו ורש"י שם).
'ולא אותי קראת יעקב' ,יען 'כי יגעת בי
ואמרו חז"ל (מו"ק ט ).שבאותה שנה ישראל' ,הלא עבודתי היא ערבה ומתוקה,
אכלו ביום הכיפורים ,שעשו ק"ו ומה לך כי יגעת? ,והרי שלאאותי עבדת.
מחינוך המשכן ,מה קרבנות חינוך המשכן
דוחים שבת כ"ש שחינוך המקדש דוחה יום וכאמור ,דבר זה תלוי במידה שהאדם
הכיפורים י ,ובפשטות הוא ק"ו תמוה שאין זוכה להשיג ולראות את דרכי
לו ידים ורגלים ואפשר לכאורה להפריכו השי"ת בבהירות ,שאז אין עבודת השי"ת
בקל (עי' רד"ק ורלב"ג במלכים שם) ,והדבר נחשבת אצלו לעול וכאשר נזכה כולנו לראות
צריך ביאור. ולהבין את השי"ת ואת דרכיו ,אז נעבוד
אותו יתברך מתוך תענוג והארת הדעת.
והנה כתב החתם סופר לבאר בהפטרת
פרשת פקודי -שמפטירין בה בענין וכן הוא הענין בפרשת האזינו ,כי באמת
חינוך המקדש בספר מלכים שם -דאליבא פרשה זו -עם כל המאורעות והתוכחות
דאמת אפשר לאכול ביו"כ' ,נאר מ'דארף הנזכרות בה -הרי היא 'שירה' ,אלא שכעת
וויסען ווי אזוי צו עסן' ,דהיינו לאכול אך אין אנו זוכים לראותה ולהבינה כראוי.
וז"ל הגמ' שם :אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכפורים והיו דואגים ואומרים י�
שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה יצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא מאי דרוש
אמרו קל וחומר ומה משכן שאין קדושתו קדושת עולם וקרבן יחיד דוחה שבת דאיסור סקילה מקדש דקדושתו
קדושת עולם וקרבן צבור ויום הכפורים דענוש כרת לא כל שכן אלא אמאי היו דואגים התם צורך גבוה הכא
צורך הדיוט הכא נמי מיעבד ליעבדו מיכל לא ניכלו ולא לישתו אין שמחה בלא אכילה ושתיה.
דשרגא האזינו -שבת שובה נהורא כב
הגוף שיהיה מוכן לאכילת הרוחניות של יום ורק לשם שמים בלי שום הנאת הגוף כלל,
הכיפורים יב. ובשנה ההיא של חינוך בית המקדש באו כלל
ישראל למדריגה גבוהה ,שידעו והשיגו כולם
ובפרט בשנה זו שחל שבת ביום שלפני ערב
'איך לאכול' כראוי יא.
יום כיפור ,שגם בשבת האכילה
היא עבודה גבוהה כנודע ,וכדאיתא (עבודת והנה ידוע אשר עבודת אכילת ערב יום
יששכר בראשית ד"ה ויברך אלקים) שמאכלי שבת היא כיפור היא ג"כ ממש על דרך זה,
בחי' אכילת המן ,ואכילת ערב יו"כ היא ג"כ 'מ'דארף וויסן ווי אזוי מ'עסט' ,ומתקנים
בחי' אכילת המן (אמרי נועם לעיו"כ ד"ה והנה). בזה האכילות של כל השנה כידוע (מאור עינים
פ' אמור ד"ה אלה מועדי ,שפ"א עיו"כ תר"מ).
ונמצא שיום ח' תשרי אשר בו התחיל
חינוך המקדש שבו אכלו ביום וזהו הכנה ליום הכיפורים ,שבו אין
הכיפורים -ומשם אפשר ללמוד כיצד אפשר אוכלים אכילה גשמית כי אנו ניזונים
להתקדש בשעת אכילה ולכוין לגמרי לשם רק מרוחניות (עי' שער הכוונות דרושי יוה"כ דרוש
שמים -היא הכנה נכונה לערב יום כיפור, א ,ומבואר להלן במוצאי יו"כ שיחה א' עיי"ש) ועל ידי
אשר הוא הכנה ליום כיפור כנ"ל. האכילה הקדושה של ערב יו"כ מקדשים את
יא� ז"ל החת"ס שם בא"ד :עכנלע"ד דודאי לאכול ביה"כ לשם מצוה אם אדם יכול לכוון כל מחשבתו לכבוד ה'
בלי שום כונה אחרת להנאת הגוף אזי היא צורך גבוה כמו קרבנות נשיאים ועוד טוב ממנו ,ויפה דנו ק"ו אך
מי יכול לעמוד בזה כ"א גדולי ישראל שהרי משום כך ס"ל לאבא שאול (יבמות לט ):מצות חליצה קודם למצות
יבום לרוב העולם שאינם יכולי' לעמוד על מחשבתם שלא לכוון להנאת הגוף וה"נ דכוותי' ואשר ע"כ לא הקהיל
שהע"ה אלא זקני ישראל וראשי האבות שהי' אז גדולי עולם בני נביאי' ובעלי רה"ק העומדי' על דעתם אבל לא
כל ישראל ,אך ישראל קדושי' מאליהם נקהלו כולם וכל א' בנפשו שיער שיכול הוא לעמוד על דעתו וכוונתו
ובין כך אכלו כולם ביה"כ ולא הי' כח ביד שהע"ה לומר לא תעבוד מצוה ,כי אדם נאמן על עצמו ,ולבסוף הוה
דייגי אעפ"י שכל א' ידע בנפשו האמת אך הוה דאיג על חביריו אולי בקהלה גדולה הלז ימצאו אנשים שאכלו
שלא מן הדין ויצאה ב"ק כלכם מזומנים לחיי העה"ב העיד הקב"ה עליהם א' מהם לא נעדר שאכל שלא כראוי,
והיו שמחים וטובי לב.
יב� ראה מאור עינים פרשת האזינו ד"ה כי שם ה' אקרא בא"ד :כל האוכל בתשיעי כאלו התענה תשיעי ועשירי ,מפני
שיום הכפורים הוא בחי' עולם הבא שאין בו לא אכילה ולא שתיה רק צדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה ,וצריך
הכנה לתענוג הגדול ההוא שיוכלו לקבלו הוא ערב יום כיפור בסוד אכילה היא הכנה וכלי לקבל התענוג .והוא
בסוד 'ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו' (שמות כד ,יא) ,שהיו נהנים מזיו השכינה על ידי ויאכלו וישתו .ונמצא
שצריך כלי לתקן תחלה כדי שיוכלו אחר כך להכנס לפנים לתענוג הגדול ,ולכן שניהם כאחד טובים וחשובים
זהו ויהי ערב זהו ערב יום כיפור ויהי בוקר זהו יום כיפור שאנו מבקרים מעשה הטוב ,יום אחד.
כג דשרגא האזינו -שבת שובה נהורא
רעוא דרעוין
הנכבד והנורא מפורש יוצא מפי כהן גדול כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו
בקדושה ובטהרה ,היו כורעים ומשתחוים (לב ,ג).
ונופלים על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד וברש"י :כשאקרא ואזכור שם ה' אתם
מלכותו לעולם ועד' (נוסח סדר העבודה ,עפ"י
הבו גודל לאלקינו וברכו שמו,
המשנה ביומא פ"ו מ"ב). מכאן אמרו שעונין ברוך שם כבוד מלכותו
(דף והנה ידועים דברי הצל"ח בפסחים אחר ברכה שבמקדש.
נ .ד"ה העולם הזה ,ושם דף נו .ד"ה ביקש הנה עיקר ותכלית ענין זה היה ביום
יעקב לגלות) יג שכתב 'שמעתי בילדותי' ,פירוש הכיפורים ,כאשר אמר הכהן הגדול
דברי הגמרא שלעתיד לבא יאמרו רק 'הטוב את השם המפורש' ,והכהנים והעם
והמטיב' ולא 'דיין האמת' ,דהיינו שלא רק העומדים בעזרה כשהיו שומעים את השם
ז"ל הגמרא שם דף נ ע"א :והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד אטו האידנא לאו יג
אחד הוא אמר רבי אחא בר חנינא לא כעולם הזה העולם הבא העולם הזה על בשורות טובות אומר ברוך הטוב
והמטיב ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת לעולם הבא כולו הטוב והמטיב’ ושמו אחד מאי אחד אטו
האידנא לאו שמו אחד הוא אמר רב נחמן בר יצחק לא כעולם הזה העולם הבא העולם הזה נכתב ביו"ד ה"י
ונקרא באל"ף דל"ת אבל לעולם הבא כולו אחד נקרא ביו"ד ה"י ונכתב ביו"ד ה"י .ע"כ.
וז"ל הצל"ח שם בא"ד :ששמעתי בילדותי מהמנוח הרב החסיד המוכיח הגדול המפורסם מוהר"ר אפרים רישר
זצלה"ה מגיד דק"ק בראד ,פירוש המאמר הזה ,שדקדק במה שאמר לא כעולם הזה העולם הבא ,הרי בעסק
הברכה אין הפרש ,שעל הטובות גם בעוה"ז מברך הטוב ,אלא שבעולם הזה יש גם רעות ולעולם הבא לא יהיה
רע כלל ,וא"כ אין בעסק הברכה הפרש ,והיה לו לומר לא העולם הזה עולם הבא ,העולם הזה יש בו רעות וטובות
העולם הבא אין בו רק טובות .ואמר הוא המנוח ז"ל דכתיב (ישעי' יב א) אודך כי אנפת בי ,לפי שמעליון לא
תצא הרעות ואין דבר רע בא מהקב"ה והכל הוא לטובה ,ואפי' הפרעניות שבא על האדם אינו רעה אבל טובה
לזכך אותו ולהכניע יצה"ר ולטהר הנשמה שיזכה לעולם שכולו טוב ,אלא שהאדם בעולם הזה אינו מבין הדבר
לאשורו ונדמה בעיניו כאילו הוא רעה ,כמו החולה שעושין לו תחבושת ויש לו יסורים והחולה השוטה צועק
להסיר התחבושת ,אבל החכם סובל בשמחה ,וכן הוא יסורי הרשעים הם תחבושת ,אמנם אחר מותו שרואה ומבין
הטוב האמיתי ,וכמו כן לעתיד לבוא כשנזכה לזה במהרה ,נאמר ביום ההוא אודך כי אנפת בי ,שנותן הודאה
לשעבד לשעבר על שנתאנף בו הקב"ה לפי שעה להטיבו באחריתו .וזהו כוונת המאמר כאן ,בעולם הזה אומר
על בשורות רעות דיין האמת ,שסובר שזהו מצד מדת הדין ,ולעולם הבא כולו הטוב והמטיב ,פירוש שיראה
למפרע שכולו היה מדת טובה והיה לו לברך על הכל הטוב והמטיב .אלו דברי הרב מוהר"ר אפרים זצ"ל .עכ"ל.
ולהלן דף נו ע"א בגמרא :ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא חס ושלום יש
במטתי פסול וכו' אמרו לו בניו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו
אלא אחד באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד .ע"כ.
וז"ל הצל"ח שם :צריך קצת טעם מה שייכות זה השבח של בשכמל"ו באותו פעם ,וגם מהו קץ הימין ,וגם
כיון שאין בלבם אלא אחד למה נסתלקה שכינה ממנו ,ואם מפני שלא הסכימה השכינה שיגלה קץ החתום
וכמו שנאמר לדניאל (יב) ,אם כן היה להגמרא כאן לפרש כן ולומר זה שמפני כן נסתלקה השכינה ממנו .ורש"י
דשרגא האזינו -שבת שובה נהורא כד
לנו .ומבאר שם הצל"ח שזהו החילוק בין על בשורות טובות יאמרו הטוב והמטיב ,אלא
שם הוי"ה לשם אדנ"י ,כי שם הוי"ה מורה גם על מה שהיה נראה בעולם הזה כבשורות
על הנהגת ה' בגלוי כאשר רואים איך שהכל רעות יבינו אז למפרע שהכל היה לטובה ,כי
חסדים ורחמים ,ושם אדנ"י ענינו אדנותו באמת אין שום רע יוצא מהשי"ת ח"ו ,רק
ומלכותו ,שהוא המלך והכל עבדיו ומורה שלעינינו הגשמיים בעוה"ז נראה לפעמים
על מידת הדין והנהגתו ית' בהסתר .וכנגד שיש רע והנהגת השי"ת הוא בהסתר ,אבל
בחינה זו אומרים 'ברוך שם כבוד מלכותו לעתיד לבא נזכה ונבין איך שהכל היה בחשבון
לעולם ועד' ,שאנו מאמינים שהוא אדון כל, מדויק והכל היה רחמים וחסדים להיטיב
פירש קץ הימין שהשיב אחור ימינו ,ואני אומר שיש קץ הימין ויש ג"כ קץ השמאל ,וקץ הימין הוא מצד החסד
ורחמים ,ויש ג"כ קץ במדת הדין וכמו שכתוב (עי' יחזקאל כ לג) אם לא בחימה שפוכה אמלוך עליכם ,והקב"ה
מביא עליהם מציקין כהמן להחזירן למוטב ,ויעקב ביקש לגלות לבניו קץ הימין כי היה מתיירא שלא יוכל לעמוד
בנסיון לקבל צרות ופורעניות וחבלי משיח ,אבל באמת ישראל קדושים הם והם מוכנים לסבול רק לקרב גאולת
השכינה ,וכמו"ש רז"ל (ראש השנה לב ):כי כל האי ריתחא לירתח רחמנא ולפרקינן ,והדין הזה עצמו חסד ורחמים
נחשב לישראל ,ובשביל זה נסתלקה השכינה על שחשד את בניו בני ישראל שיקצו בפורעניות ,אבל יעקב היה
סבור שסילוק השכינה היה מפני שיש ח"ו איזה פסול בבניו ,ושאל אותם אם יש בהם פסולת כאברהם שיצא
ממנו ישמעאל וכיצחק שיצא ממנו עשו ,חקר אם לא פגמו בימין או בשמאל ,כי לפעמים אדם בועט מרוב טובה
וישמן ישורון ויבעט ,וזה פוגם בימין שהוא מדת החסד שהשפיע לו הקב"ה טובה ,ויש בועט בפורעניות כאיוב
שלא היה יכול לעמוד בנסיון של מדת הדין וזה פוגם בשמאל .ואין לנו עסק בנסתרות רק כן מצאנו ברש"י
בחומש (שמות טו ו) בפסוק ימינך ה' נאדרי וגומר כשישראל עושין רצונו מהפכין מדת הדין למדת הרחמים ואז
השמאל נעשה ימין ,מכלל כשאין שם מדת הרחמים אז השמאל נשאר שמאל שמשם בא העונש והפורעניות.
והנה אברהם היה מצד החסד ,ומדותיו יוכיחו להאכיל ולהשקות ולעשות לויה ולקרב בני אדם לאמונה השלימה,
ואין לך גומל חסד גדול מזה ,וזהו רמז תתן אמת ליעקב חסד לאברהם (מיכה ז כ) .ויצחק היה מצד מדת הדין
וכן כתיב (בראשית לא מב) ופחד יצחק ,וחקר אותם הזקן אם יש בהם פגם מאיזה צד ,והם השיבו שמע ישראל
ה' אלקינו ה' אחד ,ובמסכת ברכות דף ס' ע"ב חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה אמר רבא
לקבלינהו בשמחה וכו' ר' שמואל בר נחמני אמר מהכא בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר ,בה' זו מדת טובה
באלקים זו מדת פורעניות ,ופרש"י אלקים לשון דיין כמו עד אלקים יבא דבר שניהם ,וזה שהשיבו שבטי ישראל
ה' זו מדת טובה אלקינו זו מדת פורעניות ה' אחד אצלינו הכל חסד ורחמים נחשב ומקבלים בשמחה זה כמו
זה ,ובזה ראה הזקן שלא פגמו אפילו בשמאל .ולעיל סוף ואלו עוברין (נ ).אמרו ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו
אחד אמר רב נחמן בר יצחק לא כעולם הזה עולם הבא עולם הזה נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת ולעולם
הבא שמו אחד נכתב ביו"ד ה"י ונקרא ביו"ד ה"י ,ואומר אני שאין הכוונה שיבוטל שם אל"ף דל"ת חלילה,
אבל כך הפירוש כי שם אל"ף דל"ת מורה כי הוא אדון והכל עבדיו ,וזה מורה על מלכותו כי אין מלך בלא
עם שהם עבדיו ,וזה מורה על מדת הדין ,משא"כ שם הוי' הוא עצם הרחמים ,וכבר כתבתי לעיל בשם הרב ר'
אפרים ז"ל פירוש מאמרם שם העולם הבא כולו הטוב ומטיב דהיינו שיראו למפרע כי לא היה מדת הדין כלל
רק הכל היה חסד ורחמים ,ולכן בעוה"ז נדמה ששם שנקרא בו אינו דומה לשם שנכתב שזה רחמים וזה דין,
אבל לעולם הבא הוא נקרא ג"כ ביו"ד ה"י דהיינו שיבינו ששם א"ד ג"כ הוראתו כמו שם יו"ד ה"י ,וממילא לא
יתבטל שם א"ד לעולם ועד ,ושם זה מורה על כבוד מלכותו כי הוא מורה שהוא אדון על הכל ,וכששמע הזקן
שהם הכירו זה ואמרו ה' אלקינו ה' אחד ,וא"כ גם שם א"ד הוא רחמים וישאר גם לעתיד ,פתח ואמר בשכמל"ו,
ששם כבוד מלכותו ישאר ברוך לעולם ועד .עכ"ל.
כה דשרגא האזינו -שבת שובה נהורא
פל"ה) שמה שאמרו שבביהמ"ק היו 'עומדים גם כשאין מבינים את החשבונות של השי"ת.
צפופים ומשתחוים רווחים' היה זה בעיקר וזהו ברוך שם כבוד מלכותו 'לעולם ועד',
ביום הכיפורים .והיינו כי אז היה התגלות היינו שאמונה זו מתקיימת לנצח ,שמאמינים
אלוקות בבהירות נפלאה ,עד שכל אחד ואחד בהשי"ת אף כאשר אין מבינים את דרכיו
הבין אז את דרכו ואת כל נסיונותיו כפי ואין רואים אותו בבהירות ,עכת"ד.
השגתו בד' אמות שלו.
וידוע מה שאמר ה'שפאלער זיידע' -
שהרי ביום הכיפורים היה השם 'יוצא שהשבוע היה היארצייט שלו (יום
מפי כהן גדול' (משנה יומא פ"ו מ"ב) ה' -ו' תשרי) ' -באשעפער דו ווארטסט די
וכתוב בכתבי האר"י (פע"ח שער יום הכפורים אידן זאלן תשובה טון ,איך זאג דיך צו זיי
פ"ב) ,שלא היה אפשר במציאות לומר את גייען נישט תשובה טון…' והרה"ק מרוז'ין
השם הזה ,אלא היה יוצא מעצמו מפיו בדרך זי"ע אמר פעם דבר זה בשמו בדרשת שבת
נס ,בבחינת שכינה מדברת מתוך גרונו ,ואז שובה ,והוסיף על זה 'אויב מ'וועט זעהן
היו כולם כורעים ומשתחוים ואומרים 'ברוך חסדים מגולים וועלן זיי יא תשובה טון',
שם כבוד מלכותו לעולם ועד' ,כל אחד בד' [ובין חסידים מסופר שזה היה מעמד נורא,
אמותיו לעצמו ,כי אז נתגלתה הארה נפלאה ובעת שאמר דברים אלו זלגו עיניו דמעות,
שעי"ז ראו כולם את השי"ת בבהירות והבינו עד שנתזו מעיניו] .והענין הוא ,שבודאי
את דרכיו לתכלית הטוב. אילו היה אור השי"ת נראה בעולם בגלוי
לא היינו באים לידי חטא ,אך מחמת שאין
והנה כתב הרמ"ע מפאנו
(גלגולי נשמות
אנו מבינים את השי"ת ואת דרכיו ,ולעינינו
אות י') שרבי ישמעאל כהן גדול היה
נראה פעמים רבות רק חושך והסתר ,לכן
גלגול יאשיהו המלך .והענין הוא דהנה
באים אנו לפעמים לירידות ונפילות .ואילו
יאשיהו המלך הוא היה מי שגנז את הארון
היה השי"ת מראה לנו חסדים מגולים ,בודאי
בסוף ימי בית ראשון (יומא נב ,):ומצינו שכאשר
היינו כולנו עושים תשובה באמת ושבים אל
בנה שלמה המלך את ביהמ"ק כבר הכין
השי"ת בכל לב ונפש.
מקום לגנוז את הארון כמ"ש הרמב"ם (הל'
בית הבחירה פ"ד ה"א) יד ,וכבר תמהו המפרשים וזהו הארת יום הקדוש ,כמ"ש בתשב"ץ
למה כתב הרמב"ם ענין זה ,והרי אין זה (חלק ג' ענין ל"ז ,ע"פ ויק"ר י ,ט ואבות דרבי נתן
יד� וז"ל :ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות
ועקלקלות ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר (דברי הימים ב' לה ,ג) 'ויאמר ללוים המבינים לכל
ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה
עבדו את ה' אלקיכם וגו'.
דשרגא האזינו -שבת שובה נהורא כו
בעצמו ,ובקש ממנו השי"ת 'ישמעאל בני נוגע להלכה ואין דרך הרמב"ם להביא אלא
ברכנו' (ברכות ז .ועי' ברית מנוחה דרך השנית ניקוד מה שנוגע להלכה .אבל הענין הוא דע"י
הז' ,שכן היה בכל שנה ושנה) ,וזה אירע בביהמ"ק שנגנז שם הארון נשאר שם כח הארון גם
השני בזמן שכבר לא היה הארון בגלוי, בביהמ"ק השני ,ועד היום הזה אף בעת
ואעפ"כ זכה רבי ישמעאל גם אז לגילוי החורבן שאין רואים בעינינו את ביהמ"ק
הנפלא הזה ,כי ידע איך להתקשר לקדושת והארון ,עדיין 'ארון נגנז במקומו' וקדושתו
הארון גם כאשר אין רואים אותו בגלוי ,כיון עומדת לעד ,ולכן ציוה השי"ת ע"י שלמה
שהיתה בו נשמת יאשיהו המלך ,שהוא גנז המלך כבר מתחילת בניית ביהמ"ק הראשון,
את הארון במקום אשר הכינו לכך מתחילה, להכין מקום לגניזת הארון ,כי ידע שיהיה
וכאמור ,עצם גניזת הארון היתה הכנה לכך חורבן והכין את הדרך שתישאר קדושת
שקדושתו תימשך לעולם ,גם בזמן של העלם המקום לנצחיות (קונטרס בית הבחירה להיעב"ץ על
והסתר .ואמנם רבי ישמעאל השיב להקב"ה הרמב"ם שם) טו.
ואמר לו 'יהי רצון שיכבשו רחמיך את כעסך
[ועל זה אמר הרה"ק מריזון כלימוד זכות
ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך
על בני ישראל 'ומפני חטאינו גלינו
במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת
מארצינו' -הלא עוד לפני שחטאנו כבר
הדין' ,ועומק בקשתו היה ,שלא נצטרך
נכתבה גזירת הגלות ,א"כ מה לנו כי תבוא
עוד לעבוד את השי"ת מתוך חושך והסתר
עלינו בתביעה לומר שעוונותינו גרמו].
ולהאמין בטובו כאשר אין אנו רואים אותו,
אלא שנזכה שכבוד השי"ת ומדת טובו וחסדו והנה רבי ישמעאל כהן גדול נכנס לפני
יתגלו לעינינו בגלוי ובבהירות. ולפנים וזכה לראות את כבוד השי"ת
טו� קונטרס זה נדפס בסוף ספרו 'לחם שמים' על משניות סדר זרעים ומועד ,ונעתיק לשונו לתועלת המעיינים :נלע"ד
דבר נאה במה שהביא רבינו (-הרמב"ם) דברים אלו כאן ,שנראה לכאורה שאין נפקותא מזה לענין דינא ,וידוע
שכל דבריו להלכה אמורים אי הלכתא למשיחא או לזמן הזה ,ודברים שאין יוצא מהן דין מהדינים ולא מוסר
והנהגה וידיעה הצריכה אין מדרכו ז"ל להטפל בהם בחיבור זה ,כל שכן שהדבר במחלוקת שנוי ורבינו הכריע
כדברי האחד ,הלא לא דבר רק הוא ,אלא שאיזה צורך הביאו לכך .ולכן לבי אומר לי שצורך גדול יש לרבינו
בדבר זה לפי שיטתו שתפס לו לקמן בפ"ו (הי"ד -ט"ו) שקדושת הבית לא בטלה וראוי להקריב בו עתה ,וכן
הנכנס לשם חייב עליו כרת ,שלא כדברי הראב"ד החולק שם .ונראה שאותן הדינים שהביא רבינו בהלכות ביאת
מקדש ,גם לזמן הזה שנאם ,ולא משום הלכתא למשיחא לחוד ,אלא משום דס"ל כדאמרן דקדושת הבית לא
בטלה ,ומשמע לי דסבר רבינו דהך מילתא דקדושת הבית לא בטלה אזלא כמאן דס"ל ארון במקומו נגנז ,דאי
למ"ד ארון גלה לבבל ,גם קדושת הבית בטלה ע"י כך ,ועכ"פ לענין ביאת מקדש מסתברא דבהכי תליא דהא
כתיב למבית לפרוכת ואל פני הכפורת ,וכיון דאין שם ארון וכפורת ,דילמא לא חייב עלה רחמנא ,כדאמרינן
במנחות (כו ):אליבא דר"י דמשו"ה בענינן קרא להזאות כדילפינן התם מוכפר את מקדש הקודש ,ושמע מינה
לרבנן דסברא טובה היא ,ובאמת נאמר כן וייפטר הנכנס לשם בזמן הזה ,אפילו לפמ"ש רבינו ז"ל בפ"ו דשכינה
לא בטלה נימא דאארון וכפורת נמי קפיד קרא ,אבל אי אמרינן במקומו נגנז שפיר ,ודו"ק .עכ"ל.
כז דשרגא האזינו -שבת שובה נהורא
דווקא 'בערבין' ,בקבלת 'עול' מלכות שמים וכבר הבאנו את ביאורו של הג"ר שמעון
בכל המצבים. סופר (עי' באריכות בליל שבת שיחות קודש
א) אהא דרבינו הקדוש הניח ידו על עיניו
ועל דרך זה יש מימרא מהרה"ק ר'
וקרא קרי"ש (ברכות יג ,):דהנה קריאת שמע
הערשעלע מליסקא (אך פרי תבואה פר'
עניינה היא קבלת עול מלכות שמים (וכלשון
וירא ד"ה ויקרא אברהם) אשר הלימוד מהעקידה
הגמרא בברכות שם) ,אבל באמת אצל הצדיקים
הוא שהקב"ה משגיח על האדם בכל פרט
המשיגים את כל הסודות וטעמי המצוות
ופרט ובכל רגע ורגע' ,ער האלט מיט צו
ורואים את דרכי השי"ת בבהירות ,אין קיום
די רגע' ,כי אילו היה המלאך שאמר 'אל
התורה אצלם 'עול' כלל ,כי זהו רק אצל
תשלח ידך' מגיע רגע אחד מאוחר יותר
אלו שאינם מבינים עד היכן הדברים מגיעים
כבר היה יצחק נשחט .ולכן אומרים אותו
ועובדים עבודת עבד ,אבל הצדיקים הרואים
בכל יום ,כי מלבד מה שמזכירים זכותו
ומבינים את סוד הדברים יש להם תשוקה
של אותו זקן ,כל אדם יש לו ה'עקידה'
גדולה לקיים רצון ה' ,ואינו נחשב אצלם
שלו ,היינו הנסיונות הקשים שהוא עובר,
כ'עול' כלל .והנה רבינו הקדוש ראה והשיג
והאדם חושב 'ווער האלט מיט צו כ'האב
את כל הסודות ודרכי השי"ת בבהירות,
יא געקוקט נישט געקוקט ,יא געלערענט
ואצלו לא היתה קבלת מלכות שמים 'עול'
נישט געלערענט?' טז ,כי הוא אינו רואה
כלל ,ולכן כדי להצטרף עם שאר בני דורו
להדיא איך שהקב"ה עמו ומשגיח עליו,
שאינם כפי מדריגתו ,ולקרות קרי"ש בקבלת
וזה אכן מביא את האדם לפעמים ליפול,
'עול' מלכות שמים ,הניח את ידו על עיניו,
ולכך אומרים בכל יום את פרשת העקדה
והיינו שהסתיר מעצמו את כל השגותיו
ללמד שהשי"ת משגיח עליו בכל רגע ורגע
ועשה עצמו כאילו אינו רואה בבהירות כ"כ
ובכל פרט ופרט בכל מה שעובר עליו,
(עכת"ד) .וביארנו שלכן התחיל רבינו הקדוש
וכאשר יודעים ומכירים זאת אז עובדים את
את סדר המשניות (ברכות פ"א מ"א) 'מאימתי
השי"ת בשלימות.
קוראים את שמע בערבין' ,שכבר הקשה
ועבודה זו ,להאמין בהשגחת השי"ת גם הגמרא (שם ב ).למה לא הזכיר קודם קריאת
כאשר אין רואים אותה בגלוי, שמע של שחרית ,אבל הענין כי 'שחרית'
היא מעיקר ענין קבלת עול מלכות שמים. היינו שאז הכל נהיר ובהיר ויכולים לראות
וזהו הענין שביום הקדוש אנו אומרים 'ברוך ולהבין דרכי השי"ת ,ולכן לא פתח רבינו
שם כבוד מלכותו לעולם ועד' בקול רם, הקדוש בזה ,כי עיקר עבודת קרי"ש היא
טז� 'מי איכפת ליה אם הסתכלתי או לא הסתכלתי; אם למדתי או לא למדתי?'
דשרגא האזינו -שבת שובה נהורא כח
וביום הקדוש הזה כשנכנס הכהן גדול בשונה מכל ימות השנה שאומרים אותה
לפני ולפנים ,ועמו הצטרפו כל בלחש .כי בדרך כלל יש לנו הרבה שאלות
ישראל ,נתייחדו עולם שנה נפש :הכה"ג - ותמיהות ויש הרבה דברים שאינם מובנים
האדם הכי קדוש ,בקודש הקדשים -המקום לנו ,ובכן צריכים לקבל 'עול מלכות שמים',
המקודש בעולם ,ביום הכיפורים -היום כי 'מלכות' היא ענין של הנהגת המלוכה,
המקודש שבשנה (אמרי נועם ראש השנה ד"ה בפסוק שלכל דבר הנעשה במלכותו של המלך יש
סור מרע; פרי צדיק מאמר קדושת שבת ז) ,ונעשה חשבון מדויק ,אך המון העם אינו מבין הכל,
יחוד נפלא שאין כמוהו ,והכה"ג ראה שם והם צריכים לקבל את 'עול' המלכות ,ועל
את שם הוי"ה לבן בלי גוונים (ברית מנוחה דרך זה אומרים 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם
השנית ניקוד הז') ,והכרובים היו מעורים זה בזה, ועד' ,שאנו מקבלים את הנהגת מלכותו אף
ואמרו שירה (זוה"ק ויקרא נט ).יז ,וכן איתא (ברית כשאין אנו מבינים ,ומאמינים שהוא משגיח
מנוחה שם) שאם היה רואה את השם באותיות עלינו תמיד (עי' בדברי הצל"ח לעיל בהערה יג).
אדומות היה יודע שיש דינים מתוחים ,והיה
ואמנם בכל השנה אומרים זאת בלחש ,כי
חוט קשור ברגליו ,והיה מנענעו כדי שידעו
כבוד מלכותו אינו מתגלה להדיא,
כל ישראל ויתפללו עמו ,כי עיקר ההארה
ואף הפסוק של 'שמע ישראל ה' אלוקינו
היא שיהא אור השי"ת מאיר בלי גוונים,
ה' אחד' ראשי התיבות שלו בגימטריא
ולכן אנו הולכים ביום זה בבגדי לבן.
לב"ש (ברית כהנת עולם מאמר נר מצוה אות ג; רגל
כי יום זה הוא יום שבו עליונים ותחתונים ישרה מערכת ל אות ז) ,לרמז שיש לבוש המסתיר
מתאחדים; יחודא עילאה ויחודא תתאה את כבודו ואחדותו יתברך ,אך בבוא יום
נעשים אחד ,ו'שמע ישראל' ו'ברוך שם' הקדוש שבו מאירה הארה גדולה כל כך,
מאירים יחד בהשוואה אחת ,ויכולים להכריז אזי יוצאים מתוך הלבושים וההסתרים,
'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' בקול 'מ'גייט ארויס פון די נרתיק' ,ויכולים
רם בתוקף ובוודאות' ,א טאג וואס מ'ווערט לקבל ולהשיג את מלכותו יתברך בלי לבוש,
ריין ,מ'ווערט נאנט' יח אנו עומדים ממש ובכן גם אומרים 'ברוך שם כבוד מלכותו'
לפני ה' כמ"ש (ויקרא טז ,ל) 'לפני ה' תטהרו', בקול רם.
וזה לשונו הקדוש' :אמר רבי אבא ,מה בעא הכא כי בענן אראה על הכפרת ,וכתיב בזאת יבא אהרן ,והא כהנא יז�
לא חמי לשכינתא בשעתא כד הוה עאל ,אלא עננא הוה נחית ,וכד הוה נחית מטא על האי כפרת ,ומתערין
גדפייהו דכרובין ,ואקשי להו ,ואמרו שירתא ,ומה שירתא אמרי( ,תהלים צו ד) כי גדול ה' ומהלל מאד ונורא
הוא על כל אלהים' .האי כד סלקי גדפייהו ,בשעתא דפרסין להו אמרי (שם ה) כי כל אלהי העמים אלילים וה'
שמים עשה.
יח� 'יום שנעשים טהורים וקרובים להשי"ת'
כט דשרגא האזינו -שבת שובה נהורא
ובכן צריכים לשמוח מאד ביום הזה ,כמו ואז מאיר ומתגלה שהכל הוא אלוקות! כמו
שאמרו (תענית כו' ):לא היו ימים טובים ששוררו הכרובים ביום הזה בקודש הקדשים
לישראל כיום הכיפורים' .ואף שאנו מרגישים 'כי כל אלהי העמים אלילים וה' שמים עשה'
בושה גדולה ביום זה 'אונז פיל מיר זיך (תהלים צו ה; זוה"ק שם עי' בהערה יז) .וכן אמרו
נישט אין פלאץ' ,מכל מקום באמת צריכים חז"ל (יומא לט ):שבעת שאמר הכה"ג את
להיות בשמחה רבה ,כי יום זה גדול וקדוש השם המפורש 'היה נשמע קולו ביריחו',
הוא ,שבו מתגלה השי"ת בגילוי נפלא עד לרמז שאור השי"ת היה מאיר ומתפשט עד
העולם התחתון הזה ,ואז יכולים אנו להשיג המדריגה התחתונה שבעולם הזה (עי' מהרש"א
שכל מה שעובר עלינו במשך החיים הוא שם ,סוד ישרים עיו"כ אות כ) יט והכל היה נראה
בחשבון מדויק ,ומעולם לא היינו רחוקים אז בבהירות.
ח"ו מאתו יתברך ,ועי"ז אנו זוכים לטהר
וכל זה נמשך הלאה עד היום הזה אף
את עצמנו מכל חטא ועון ,מתוך שמחה רבה
כשאין ביהמ"ק .כי הרי כתב בתפארת
וקירוב נפלא להשי"ת.
שלמה (ליו"כ ד"ה בזאת יבא אהרן) כ שבכל הפרשה
ופסוק זה 'כי שם ה' אקרא הבו גודל של יום כיפור נזכר דוקא שמו של 'אהרן',
לאלקינו' אמרו משה רבינו ביום הגם שהיו אחריו הרבה כהנים גדולים,
פטירתו ,ובודאי גם אז היו כל ישראל להורות שעם כל כה"ג שהיה במשך הדורות
כורעים ומשתחוים ואומרים ברוך שם כבוד הצטרף אהרן הכהן עצמו לעבוד עמו את
מלכותו לעולם ועד ,כי ראו את כבוד השי"ת העבודה .וזה נמשך גם לאחר החורבן ,כי
והבינו את הכל בבהירות ,וכן כתוב בהמשך אהרן הכהן עומד ומשמש למעלה ,והוא
הפרשה (לב ,לט) 'ראו עתה כי אני אני הוא עצמו ממשיך לעשות את העבודה בכל שנה
ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה' ,והיינו ושנה עד היום הזה.
יט� ז"ל הסוד ישרים שם בא"ד :וזהו 'וכבר אמר אנא השם ונשמע קולו ביריחו' כי יריחו הוא הגמר והקצה האחרון
מגבולי ארץ ישראל וזה מורה שנתרחק מאד מהקדושה ,רק על ידי גודל צעקה ומסירות נפש נשמע קולו גם
ביריחו לרמז שאפילו אחר גודל התרחקות נתעורר גם כן הכל בחזרה לכלל בקדושה.
כ� וזל"ק :בזאת יבא אהרן אל הקודש וכו' ,צריך להתבונן בזה מה שבכל הפרשה של יו"כ נזכר דוקא שמו של
אהרן כמ"ש בזאת יבא אהרן ובא אהרן וכו' הלא היו כמה כהנים גדולים שלא הי' שמם אהרן גם מה שעבודת
י"כ הי' צריך להיות דוקא ע"י הכה"ג בעצמו משא"כ בכל השנה אך יען כי לגודל קדושת היום הזה צריך
להיות העבודה ע"י מבחר האנושי הוא הכה"ג אשר הי' לו הכנה ופרישה יתירה בכל השנה כאשר נפשו יודעת
כי הוא יכנס לפני ולפנים לכפר בעבודתו על כלל ישראל ומחמת גודל הפרישות והטהרה הי' ביכולתו לעורר
כוחו וזכותו של אהרן הכה"ג הראשון עד אשר אהרן בעצמו הי' נכנס עמו בשעת העבודה ולזה נזכר בכל
הפרשה שמו של אהרן.
כא� ראה דברים רבה יא ,ח :אמר משה רבונו של עולם דבר אחד אני מבקש ממך לפני מותי שאכנס ויבקעו כל
השערים שבשמים ותהומות ויראו שאין זולתך.
דשרגא האזינו -שבת שובה נהורא ל
'דער אייבערשטער זאל העלפן אונז זאלן שלפעמים יש 'אמית' ולפעמים 'אחיה',
אים שוין פארשטיין ,און אים קענען אך תמיד 'אני אני הוא'' ,אמאל אזוי און
דינען באנפין נהירין כאות נפשינו -מיר אמאל אזוי ,אבער אלעס איז גוט!' ואז
קענען נישט אזוי מער ,אמאל ארויף אמאל נפתחו לפניהם כל הרקיעים וראו הכל כא,
אראפ ,מער אראפ ווי ארויף - '..ויערה והשיגו בבהירות אשר 'הצור תמים פעלו כי
השי"ת עלינו רוח טהרה ממרום ,בביאת גואל כל דרכיו משפט א-ל אמונה ואין עול צדיק
צדק בב"א. וישר הוא' (לב ,ד).
ועי' בזה רמז נפלא בספר מעשה רוקח להגאון ר' אלעזר רוקח מאמסטרדם שבמשנה תורה יש תתקנ"ה פסוקים
נגד התתקנ"ה רקיעים ,והפסוק 'ראו עתה כי אני' הוא הפסוק התת"ק ,כי למעלה מזה לא היה יכול לילך,
עיי"ש.
לא דשרגא ערב יום הקדוש נהורא
ערב יום הקדוש
וכיום הכפורים וכו' יום הכפורים משום כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם
דאית ביה סליחה ומחילה' ,שהיתה שמחה מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו
עצומה לישראל על כך שיכולים לנקות את (ויקרא טז ,ל).
עצמם מכל חטא ועון' ,א מורא'דיגע זאך',
שזכינו לכך שהשי"ת נתן לנו יום זה של הנה בתנא דבי אליהו (רבה פ"א) כתב
'לפני ה' תטהרו'. בענין גודל השמחה העצומה שיש
להשי"ת ביום הקדוש הזה של יום כיפור,
(מגן אברהם פר' נשא ד"ה ואת אשר והנה ידוע וז"ל' :שהוא שמחה גדולה לפני מי שאמר
חטא ,בני יששכר מאמרי השבתות מאמר ז אות
והיה העולם שנתנו באהבה רבה לישראל,
ו) ש'יכפ"ר' הוא כמנין מספר החטא הידוע משלו משל למה הדבר דומה ,למלך בשר
שאין לו תשובה .ו'תטהר"ו' הוא כידוע ודם שהיו עבדיו ובני ביתו מוציאין את
כמספר 'כתר' (הרמ"ע מפאנו מאמר מאה קשיטה
הזבלים ומשליכין אותו כנגד פתח בית המלך,
סי' ב; פירוש הרמ"ז זוהר ח"ג סו.). וכשהמלך יוצא ורואה את הזבלים הוא שמח
והענין הוא ,דהנה ידוע המבואר שכל יום שמחה גדולה ,לכך נדמה יום הכפורים
הקדוש הוא בבחינת הארת הכתר שנתנו הקב"ה באהבה רבה ובשמחה .ולא זו
(עי' מאור ושמש רמזי יוהכ"פ ד"ה והכהנים) א ,והיינו בלבד אלא בשעה שהוא מוחל לעונותיהן של
שהשי"ת מתגלה אז בדרגה הגבוהה ביותר ישראל אין מתעצב בלבבו אלא שמח שמחה
ששייך להתגלות בעולם הזה -מקום שאין שם גדולה' ,ע"כ .וכן אמרו חז"ל (תענית ל' ):לא
שום רע כלל .וכבר ידועים 'די געוואלדיגע היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב
א� זה לשון המאור ושמש שם :אך הענין הוא שבכל ימות השנה הגם שהצדיקים עושין יחודים והעולמות מתעלין
מכל מקום אור הכתר אינו מתגלה ,חוץ מיום הכפורים שאז מתגלה אור הכתר עליון על ישראל ומופיע עליהם
כל היום הקדוש והוא המטהר את ישראל ביום זה כנאמר (ויקרא טז ,ל) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וגו'
לפני ה' תטהרו .ומלת תטהרו רומז אל הכתר ,שתיבת תטהרו עולה גימטריא תר"ך כמנין כתר .ועל כן יש דעות
בין המקובלים לומר קדושת כתר גם בשחרית יום כפורים .על כן כל ימות השנה לא היה כריעה בשעה שהזכיר
את השם המפורש מפני שלא היה היחוד גדול כל כך ,אבל ביום הכפורים שהכהן גדול היה מכוון כשהזכיר את
השם הנכבד והנורא להמשיך אור הכתר על כן היה צריך כריעה מפני גודל קדושתו ועוצם בהירותו שאין בו
השגה.
דשרגא ערב יום הקדוש נהורא לב
יש לנו בזה כלל .הרי שוב נחטא ושוב נתכפר המאור עינים (האזינו ומועדים ווערטער' של
וחוזר חלילה ,אלא שהארת הכתר הנפלאה ד"ה איתא בש"ס) ב ,שביאר על מה שאמר רבינו
המאירה ביום הקדוש והנורא הזה מכניסה הקדוש (יומא פה ):שיוה"כ מכפר אף לשאינם
באדם בהירות ,אשר על ידה לא יבוא עוד שבים ,דהיינו שגם החטא הזה שבדרך כלל
לידי חטא ,ויהיה בכוחו לשלוט על כל אבריו אין עליו תשובה יש לו תיקון ביום הקדוש,
ולהנהיגם כרצונו לעבודת ה'. כי 'עיצומו של יום מכפר' .ומובן מאליו
דהיינו מפני שהארת הכתר המאירה ביום זה
וזה נרמז במה שנהגו לאכול דגים בסעודת
היא הארה נפלאה ועצומה כל כך ,ששורפת
ערב יום כיפור (טור סי' תרד בשם המדרש
ומכלה את כל הפגמים והחטאים' .אזא שיין
המעשה הידוע עם החייט) ,כי ידוע (זוה"ק נשא קכט):
איז דאס ,וואס ס'ברענט דורך אלעס'.
שענין ה'דג' מורה על בחינת כתר ,כי הדג
יש לו עינא פקיחא שאינה נסתמת לעולם, ולכן אנו עושים סעודה ביום זה של ערב
וזה בחי' עין עליונה ד'אריך אנפין' שהוא יום הקדוש ,דהנה כתבו הראשונים
הארת הכתר .וכן מרומז ענין הארת הכתר (שערי תשובה ש"ד אות ט) ,וגם בחז"ל מצינו יסוד
הזאת במה שאמרו חז"ל (ע"ז מ ).שסימן לזה (עי' דב"ק למוצאי יו"כ שיחה א' עפ"י התיקונים),
לדג טהור הוא 'שתהא ראש ושדרה ניכר', שבאמת מצד השמחה הגדולה שיש לנו על
והרמז בזה הוא שהארת המוחין והדעת שהשי"ת מכפר לנו על כל עוונותינו ,היינו
תשלוט בכל קומת הגוף ,ע"י חוט השדרה צריכים לעשות סעודה גדולה ביום הקדוש
שמתחיל מהמוח ,וממשיך את החיות אל כל עצמו ,ואמנם מפני שאי אפשר לאכול ביו"כ,
איברי הגוף ומאחד אותם עם הדעת. לכן עושים את הסעודה בערב יום כיפור,
בהודאה ושמחה גדולה על מה שהשי"ת
נותן לנו הזדמנות זו שנוכל לטהר את
עצמינו מכל החטאים והפגמים.
וביאור הענין הוא בהקדם מה שכבר
הזכרנו (בליל שב"ק האזינו -שובה שיחות אך כל בר דעת מבין שאין כאן כפרת
קודש א' ,ובשל"ס ,עיי"ש) בשם הגאון רבי שמעון עוונות בלבד ,ולאחר מכן נחזור לדרכנו
סופר ,על מה דאמרינן בגמרא (ברכות יג): הישנה ח"ו ,דא"כ מה פעלנו ומה תועלת
וז"ל :איתא בש"ס דרבי סבירא ליה דיום הכיפורים מכפר בין לשבים בין לשאינם שבים ,ולכאורה איך אפשר ב�
שרבי יהיה סובר שיום הכיפורים מכפר אף לשאינם שבים ,הלא אמרו רז"ל כל האומר הקודשא בריך הוא וותרן
וכו' ,אך נראה דוודאי בלא תשובה אינו כלום אך הפי' הוא על פי מה שאמרו רז"ל בזוהר הקדוש על עון הוצאת
זרע לבטלה אמרו כלהו חובין תליין בתיובתא לבר מהאי ,וזהו שאמר אף לשאינם שבים רצה לומר אף לאותן
שאינן מקבלים אותם בתשובה כל השנה ,דהיינו על עון הנ"ל ,ביום הכיפורים מקבלים אותם.
לג דשרגא ערב יום הקדוש נהורא
והנה ,כאמור ,יום הכיפורים הוא יום שרבינו הקדוש ,כשהיה מקבל עול מלכות
הארת הכתר ,שבו השי"ת מאיר לנו שמים ,היה מכסה את עיניו .וביאר ,כי רבינו
בבהירות עצומה ,עד שאנו זוכים להרגיש הקדוש לא היה לו 'עול' מלכות שמים ,כי
כי אנו עומדים 'לפני ה'' ממש .ומכח זה מאחר שהיתה לו בהירות גמורה במציאות
אנו זוכים ל'כי ביום הזה יכפ"ר עליכם', השי"ת ובהנהגתו ,היתה עבודתו יתברך
המורה על הכפרה מחטא זה ,אשר כידוע נחשבת בעיניו לזכיה גדולה ולשמחה ,ולא
הוא מבלבל את דעת האדם ומסתיר ממנו הורגשה אצלו כעול כלל .ולכן היה מעביר
לראות את אור פני ה' בבהירות ,וממילא ידיו על עיניו ,כדי להסתיר את גודל בהירות
ביום הכיפורים אנו זוכים לבהירות הדעת על השגתו ,ועל ידי כן יהיה שייך אצלו ענין
דרך מה שזכה רבינו הקדוש במשך כל ימות קבלת 'עול' מלכות שמים ,ועבודתו בכל זה
השנה' ,אזא מין הארת הכתר גייט אן!'. היתה להצטרף עם שאר בני ישראל שאינם
במדריגתו ,אשר אצלם אכן יש 'עול' מלכות
ולכן דווקא רבינו הקדוש אמר 'עיצומו
שמים -כיון שאינם רואים את השי"ת ואת
של יום מכפר' ,וענין 'עיצומו של
דרכיו בבהירות -ולהעלותם עמו.
יום' היינו ההארה הגדולה המאירה ביום
הזה .וידוע אשר 'יום' רומז לגילוי אור לגודל מדריגה זו זכה רבינו הקדוש ע"י
ובהירות ,ולעומתו 'לילה' ו'ערב' רומזים שזיכך את גופו הקדוש ,עד שהעיד
לחושך והסתר ,וזה מרומז במה שרבינו על עצמו שלא נהנה מן העולם הזה אפילו
הקדוש מתחיל את סדר המשניות שלו באצבע קטנה (כתובות קד ,).ולא היה לו שום
ב'מאימתי קורין את שמע בערבין' ,המורה שייכות לתאוה זו ולחטא זה (עי' מגיד דברים
על זמן של חושך בחי' 'ערבין' ,שאז קבלת ליעקב אות צד) ,וכל חיותו היתה מראיית פני
מלכות שמים היא בבחי' 'עול' כי הוא זמן השכינה ומדביקות בהבורא כל עולמים לבדו,
של חושך והסתר שאין רואים בו בבהירות ג. עד שזכה להארה אלקית גדולה כל כך ,אשר
אבל לעומת זאת ישנו זמן אחר ,והוא יום גם הקיסר הרומי נכנע לפניו (עי' ע"ז י,):
הקדוש ,שבו מאירה בהירות גדולה כל כי במקום שהיה שם רבינו הקדוש לא היה
כך בבחינת 'עיצומו של יום' ,שאז ישראל שולט שום רע ,והכל היו נכנעים לפניו,
מתדבקים בהשי"ת מתוך בהירות ותענוג, ואפילו השטן נכנע לפניו בכל השנה כולה,
וניתן לקנות בו הארת הדעת שתימשך כבחינת יו"כ שאין שליטה להשטן כנודע
ותחדור בכל מציאות האדם ,מן המוח (יומא כ.).
עי' בזה לעיל ליל שב"ק האזינו שיחות קודש א' ,שלכן נקט ברישא קרי"ש בערבין ולא בשחרית כקושית הגמרא, ג�
עיי"ש.
דשרגא ערב יום הקדוש נהורא לד
'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד' .ויעקב והדעת דרך חוט השדרה ועד לכל אבריו,
השיב לעומתם 'ברוך שם כבוד מלכותו עד שיהיה כולו טהור ,נקי ומזוכך ,ומאיר
לעולם ועד'. באור אחדותו יתברך.
כי 'שמע ישראל' הוא בחינת יחודא עילאה, והארת היום עצומה כל כך ,עד שבשונה
שבו מאירה אחדותו יתברך בגילוי מכל ימות השנה ,שבהם אנו
ובבהירות ,והכל בטל אליו יתברך ,ואילו אומרים 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'
'ברוך שם' הוא בחינת יחודא תתאה ,להמשיך בלחש ,ביום הקדוש אנו מכריזים אותו בקול
ולגלות את אותה אחדות גם בתוך העולם רם ובגילוי.
התחתון ,בתוך מקום ההעלם וההסתר.
ועומק הענין הוא ,דהנה מקור שבח
והנה בדרך כלל אומרים 'ברוך שם' בלחש, זה הוא מיעקב אבינו (פסחים נו,).
כי מדריגה זו של 'לעולם ועד' קשה והנה ידוע אשר יעקב אבינו ורבינו הקדוש
מאוד להשיגה ,שהרי אין האדם זוכה בכל ענין אחד הם [וכמו שמצינו שרבינו הקדוש
עת לראות ולהכיר בבירור כי גם בתוך כל השווה את עצמו ליעקב ואמר 'ויחי יהודה
פרטי העולם והנהגתו הכל הוא גילוי כבוד בצפורי שבע עשרה שנה' ,כדרך שנאמר
מלכותו יתברך .ולכן אין בכוחנו לומר 'לעולם ביעקב אבינו (בראשית מז ,כח)' ,ויחי יעקב בארץ
ועד' בקול רם ובגילוי. מצרים שבע עשרה שנה' (ירושלמי כתובות פי"ב
אבל יש זמן אחד ,והוא יום הקדוש ,שאז ה"ג) .והוא מספר טו"ב שנים ,כי 'טוב' הוא
מאירה הארת הכתר בבחינת 'עיצומו ענין התיקון של פגם זה הנקרא 'רע' ,כנודע
של יום' ,והכל נהיר ובהיר ,עד שגם בחינת (זוה"ק ח"א נז ,.וראה רש"י בראשית מט ,ג ד"ה וראשית
יחודא תתאה מתגלה בבהירות .ולכן אומרים אוני שיעקב אבינו לא פגם מעולם)].
אז 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' בקול
ועל דרך שנתבאר אצל רבינו הקדוש ,מצינו
רם ובתוקף גדול ,בלי שום פחד (דברים רבה
מעין ענין זה גם אצל יעקב אבינו.
ב ,לו) ,כי ביום זה זוכים לראות ולהכיר גם
כאשר יעקב אבינו ביקש לגלות לבניו את
בתוך העולם התחתון כי הכל הוא גילוי כבוד
הקץ ,היה זה מפני שהוא עצמו זכה לראות
מלכותו יתברך.
את אור הנהגת השי"ת בבהירות גדולה.
ומטעם זה אנו אומרים בליל כל נדרי את אמנם בזה שנסתם הימנו ,הבין כי אותה
הפסוק (תהלים צז ,יא) 'אור זרוע בהירות שהוא זוכה לה אינה מאירה עדיין
לצדיק ולישרי לב שמחה' ,שהוא ס"ת ר' בגלוי בתוך העולם ובשאר בני ישראל ,ועדיין
עקיבה כידוע (אור זרוע הקדמה ,שער הגלגולים יש מקום לעבודת קבלת 'עול' מלכות שמים
הקדמה לו) ,אשר יום פטירתו חל ביום הקדוש מתוך הסתר ,ובאותה שעה אמרו לו בניו
לה דשרגא ערב יום הקדוש נהורא
לרע כלל ,ולכן ביום זה מסלקים את הרע הזה (עי' מדרש משלי פ"ט) .והוא עפ"י מה שידוע
מן העולם התחתון ,עד שגם למטה יתגלה שראשי התיבות של הפסוק 'שמע ישראל' הם
אור אחדותו יתברך. בגימטריא 'לב"ש' (ברית כהנת עולם מאמר נר מצוה
אות ג; רגל ישרה מערכת ל אות ז) ,והיינו שיש לבוש
כי ידוע אשר אף שאין לנו כאן למטה את
המסתיר ומעלים ,ואין רואים את אחדותו
עבודת הכהן הגדול והקרבנות בפועל,
ית' בעולם .אך כאמור יום הקדוש הוא יום
עבודת היום נמשכת גם עתה למעלה ,וכל
שבו יוצאים מכל הלבושים וההסתרות ,וזהו
הקרבנות קרבים שם ע"י אהרן הכהן (כמבואר
ענין רבי עקיבא אשר בעת הריגתו על קידוש
להלן) ,ועלינו להצטרף ולהתחבר אל אותה
השם ראה עולם חשוך וההסתר גדול ,ואף
העבודה שלמעלה .אמנם חלק אחד מעבודת
המלאכים רעשו וגעשו 'זו תורה וזו שכרה'
היום ,השעיר המשתלח ,זה לא שייך למעלה,
וכי כך נפטר צדיק מן העולם ,הורגים אדם
שהרי כל ענינו הוא נתינת חלק לצד הרע,
קדוש כזה במיתה משונה כזאת?! ואמנם
כידוע (עי' רמב"ן ויקרא טז ,ח) ,ולמעלה הרי אין
רבי עקיבא קרא אז 'שמע ישראל' וקיבל
שום מציאות של רע ,וא"כ לא שייך ענין זה
עליו עול מלכותו יתברך מתוך שמחה ,וסיים
כלל ,וידועים דברי האר"י הק' (פרע"ח שער
ביחוד שמו הגדול ב'אחד' (ברכות סא .):ואנו
יוה"כ פ"א; משנת חסידים מסכת ימי תשובה פ"ג) אשר
מכריזים 'אור זרוע לצדיק' ביום זה ,כי
מטעם זה אנו עושים מנהג הכפרות בערב
הארתו של ר' עקיבא נשארה לנצחיות ,כי
יום הקדוש ובכך מתקנים למטה בחינה זו
אז נפתחו כל המחיצות ,ועד היום הזה אנו
של השעיר המשתלח .ובזה אנו מצטרפים
נהנים מאותו יחוד כנודע ד' ,אלע מחיצות
אל העבודה שלמעלה ומשלימים את החלק
האבן זיך געעפנט! ס'איז געווען 'ויצאה
השייך לעולם התחתון.
נשמתו באחד''.
ועל ידי הצטרפות עבודתנו אל העבודה
שלמעלה נעשה חיבור שלם בין עליונים
ותחתונים ,עד שמאיר גילוי אחדותו יתברך
וזהו גודל ענינו של היום הקדוש ,שבו
למטה כדרך שהוא מאיר למעלה עד שאין
נפתחות המחיצות ונעשה חיבור בין
שום מקום לרע.
עליונים ותחתונים ,עד שאחדותו יתברך
והנה ידוע החשבון ,שאם נוסיף מספר מאירה גם למטה כפי שהיא מאירה
כ"ב למילת 'לצדי"ק' [שהרי כל למעלה .ולמעלה אין שום מציאות ואחיזה
עי' שער הכונות דרושי תפילת השחר דרוש א' ,ענין א-ל נקמות ה' ,אשר כל הקיום שלנו בגלות והכח להעלות ד�
מ"ן ונצוצות הוא רק בזכות עשרה הרוגי מלכות.
דשרגא ערב יום הקדוש נהורא לו
שוב אור לבני ישראל .וזהו מה שמכוונים עבודת היום סובב והולך על הארון שבו
בליל יום כיפור באמירת 'אור זרוע לצדיק', נמצאים הלוחות והתורה שניתנה בכ"ב
שיפתחו כל המחיצות שנעשו ע"י עוונותינו אותיות] ,הרי יעלה בגימטריא 'אהר"ן' ,ואם
(פע"ח שער יום הכיפורים פ"ב) ה' ,אז מ'זאל נוסיף עוד כ"ב למספר אהר"ן ,יעלה כמנין
קענען יא פארשטיין דעם אייבערשטן', 'עזר"א' ,כי עזרא ואהרן ענין אחד הם
ושכבר יהיה לנו מהלך לצאת מתוך הרפש (מגלה עמוקות ואתחנן אופן כח) ,ואנו משתמשים
והטיט הזה ,ולא רק לקבל כפרה בעלמא, בכח שניהם ביום הזה .כי אהרן הכהן הוא
'כפרה אהין כפרה אהער ,מ'דארף זיך הכהן גדול שפתח בטהרתם של ישראל מיד
רוקען'' ,ס'ווערט טאקע א לעכטיגע זמן כאשר בא השי"ת לשכון ביניהם בהמשכן,
וואס עליונים ותחתונים זענען זיך מצטרף, ומאז נמשכת עבודתו לטהר כלל ישראל עד
די פחד! די הארה! די שמחה! ס'איז נישט היום הזה ,שהרי הוא עושה את העבודה
קיין פשוט'ע זאך וואס גייט פאר אין די גם כהיום ,כמ"ש בספה"ק שהרי כל פרשת
זמנים ,ס'שטעלט זיך צוזאם ,אלעס ,עליון היום מדברת דווקא באהרן ,כי אהרן הכהן
און תחתון שטעלן זיך צוזאם דא! אפילו דער מצטרף לכל כהן גדול לעשות את העבודה
שטן שטעלט זיך אויך נישט אריין דא'. עמו ביום הכפורים (תפארת שלמה ליום הכיפורים
ד"ה בזאת יבא אהרן ,עי' לעיל שבת שובה של"ס ולשונו
וזה סוד מאמרם ז"ל (ע"ז יז' ).בכה רבי יש
מובא שם בהערה כ) .וכן הוא ממשיך עד היום
קונה עולמו בשעה אחת' ,כי 'י"ש'
הזה לעשות העבודה למעלה ,והוא הממשיך
הוא כמספר חטא זה ,ורבינו הקדוש השייך
עלינו את ה'יכפ"ר'.
להארת יום זה כמבואר ,מגלה לנו שאפשר
לאדם להיות 'קונה עולמו בשעה אחת', וענין עזרא הסופר מורה ,שאפילו בעת
דהיינו בזמן הנשגב שבו היה הכהן גדול שהיו ישראל 'אין א מורא'דיגע
מונה 'אחת'' ,אחת ואחת ,אחת ושתים ,אחת שפלות'דיגע מצב' ,וכפי שהיה בזמן עזרא
ושלוש' (יומא נג ,):ופעל בזה שיהיה בחינת הסופר ,כאשר מצבם היה ירוד מאוד -
'אחת' ,דהיינו אחדות אמיתית ,והמשיך עי"ז הרבה יותר ממצבינו כיום ( -שנשאו נשים
הארה גדולה ושמחה עצומה בכלל ישראל, נכריות כמבואר בספר עזרא פ"י ובספר נחמיה פי"ג),
וזכו כולם לראות ולהבין את הבורא יתברך, מכל מקום נפתחו אז מחדש הצינורות של
ולהמליך אותו בכל רמ"ח אברים ושס"ה 'אור זרוע לצדיק ,ולישרי לב שמחה' ,ונעשה
ז"ל הפע"ח שם :ויאמר פסוק אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ,ויכוין כי ס"ת קר"ע .ולצדי"ק גימטריא ע"ב ה�
קס"א ,שמה שהיה צריך להתענות הנ"ל תעניות כמספר לצדיק ע"ה ,עתה יכוין לקרוע ולעלות מתוך הקליפה,
אותן הטפות דאזדרקו למגנא ,שיצאו מהיסוד הנקרא טוב ,עתה יתעלו שנית בזכות התורה ,ויתקן הטוב שהוא
היסוד ,וזהו ולישרי לב שמחה ,ס"ת גי' טו"ב.
לז דשרגא ערב יום הקדוש נהורא
דלמעלה ,כידוע שעיני הדגים מרמזות על גידים .וכן יכול האדם לקנות את עולמו
בחי' עינא פקיחא של השי"ת שאינה נסגרת ברגע אחד ע"י גודל הארת היום הזה ,עד
לעולם ,אשר עליה נאמר (תהלים קכא ,ד) 'הנה שלא תהיה עבודת מלכות שמים אצלו בבחינת
לא ינום ולא יישן שומר ישראל' ,וואס דאס 'עול' מלכות שמים ,אלא יעבוד את השי"ת
איז מרומז אויף משונה'דיגע הויכע פלעצער בשמחה ובבהירות (כמו רבינו הקדוש כנ"ל) ,ועי"ז
(זוהר ח"ג קכט.): לא יבוא עוד לידי מכשול' .ס'איז געווארן
אחד ,אונז זעמיר איינס ,אונז זעמיר איינס'.
ובכח הארה זו צריכים לזכות לבחינת 'לבל
יעבור מקרה רע' ,שלא יהיו אצל 'מ'איז אזוי צופרידן ,ברוך השם ,מ'קען
האדם שום פחד ומאורע קשה ברוחניות ארויסלייגן די זבל' ,אבל סוף כל
ובגשמיות ,נגע ומחלה ,וכל שאר הפגמים סוף אין די בזה ,אלא צריכה השמחה להיות
וההסתרות המעלימים על עיני האדם עמוקה הרבה יותר ,כישתבוננו שהמלך עומד
ומונעים ממנו לראות את אור ה' .ועל ידי עכשיו בחוץ! הוא מביט כיצד מוציאים את
זה יוכל האדם להתקשר בהשי"ת בבחי' מה הזבל ..בדרך כלל ,כאשר המלך בהיכלו ,קשה
שנאמר בביהמ"ק( ,חגיגה ב' ).כדרך שבא להגיע אליו ,שהרי יש גינוני מלכות ,והמלך
לִ ְראו… ת כך בא לֵ ָראו… ת' ,דהיינו שזכו לעמוד יושב בתוך חדר פנימי לפני ולפנים ,ולא
לפני ה' ולראות באורו ,ולהרגיש כי הוא כל הרוצה יכול להיכנס ,אבל כשהמלך יוצא
עצמו נראה לפניו יתברך ,מושגח ומקורב לחוץ לראות כיצד מוציאים את הזבל ,הרי
אליו בפרטות. יכולים בנקל להגיע אליו .וכן כאשר מלך
מלכי המלכים הקב"ה כביכול 'יוצא' ויורד
וענין ראיה זו בבהירות היה ביותר ביום אלינו לראות כיצד אנו מוציאים את הפסולת
הקדוש הזה ,כמו שכתב התשב"ץ ומטהרים עצמנו לפניו ,שמחתנו צריכה
(חלק ג' ענין ל"ז ,ע"פ ויק"ר י ,ט ואבות דרבי נתן פל"ה) להיות לא רק בעצם הכפרה ,אלא בעיקר
שמה שאמרו חז"ל (אבות פ"ה מ"ה) שבביהמ"ק במה שאנו יכולים עכשיו להתקשר אליו' ,און
היו 'עומדים צפופים ומשתחווים רווחים', בלייבן ריין ,פארשטיין מיט די הארת הדעת!
וכל אחד התוודה בד' אמות שלו לעצמו, הארת המוחין!'.
היה זה דווקא ביום הקדוש הזה ,שהוא
יום הוידוי .והיינו שכל אחד לעצמו וראה
והבין השגחת השי"ת עליו בפרטות ,והיה
והנה טבע האדם הוא ,שכאשר הוא מפחד
זה חיזוק גדול ונפלא לכל אחד ואחד.
מאיזה דבר רע ,הרי הוא עוצם את
שהרי בעת שהזכיר הכהן הגדול את השם עיניו .והנה מצינו בדגים שאין להם עפעפיים
היה זה באופן של 'יוצא מפי כהן הסוגרים את עיניהם ,והוא בחינת דוגמא
דשרגא ערב יום הקדוש נהורא לח
עם כל אחד ואחד מאתנו ,ואם כן 'וואס פאר גדול' מאליו[ ,כי שם המיוחד הזה שהיה
א טעם האט עס צו גיין מאכן נארישקייטן, אומר הכה"ג רק ביום הקדוש ,הוא שם
ס'איז דאך נישט עולה על דעת מער'. שאי אפשר לאדם להוציא מפיו בדרך הטבע,
אלא כפי שכתב האר"י הקדוש (פע"ח שער
והקירבה הזאת ,שהאדם עומד 'לפני
יום הכפורים פ"ב) שלא היה הכה"ג אומרו ,אלא
ה'' ומרגיש כי השי"ת עומד
היה 'יוצא' מפיו מעצמו] בבחינת שכינה
עמו בקירבה מיוחדת ומאיר אליו בפרטות,
מדברת מתוך גרונו ,והיה אז גילוי שכינה
היא היא עומק טהרת היום .וכידוע שענין
בלי שום מחיצות ,ואז היו כל ישראל כורעים
טהרה הוא קירבה אל השי"ת ,ולעומתה
ומשתחוים על פניהם ,וכל אחד היה בד'
טומאה היא ריחוק והסתר .וממילא ,ככל
אמות שלו לעצמו ,וכל אחד הרגיש שנפתחו
שהאדם זוכה להרגיש יותר את קירבתו
כל המחיצות המסתירות את אור השי"ת,
יתברך ,הרי עצם הקירבה מטהרת אותו,
וראה בבהירות נפלאה ,והבין שהשי"ת רוצה
כי קבלת מלכותו אינה עוד 'עול' ,ובכן
אותו בפרטות ,ושיש להשי"ת חשבון פרטי
זוכה 'לבל יעבור מקרה רע' ,כי מה שמביא
עם כל אחד ואחד ,ובכן הרגיש שהוא זמן
האדם ליפול למכשולות אלו ,הוא מה שעובר
וידוי ,ואמר כל אחד לעצמו' :אוי! כ'האב
עליו הרבה תמיהות והסתרות ואינו רואה
נישט געוואוסט ,אזוי?! דער אייבערשטער
ומבין את דרכי השי"ת ,אך 'עיצומו של יום'
האט מיך אזוי אינזין ,אזוי האט ער מיך
דהיינו כאשר באה הארה נפלאה מלמעלה
אינזין?!' ,א"כ הלא אין עולה על הדעת עוד
הרי זה טהרה אמיתי שיוכל לראות את
לילך אחר יצרו .וכמו שאומרים בנוסח הוידוי
השי"ת באנפין נהירין.
'יהי רצון שלא אחטא עוד' ,כי בהירות זו
וזה מרומז במה שפתח רבינו הקדוש את צריכה לפעול על האדם שלא יחטא עוד.
סדר המשניות שלו [אשר זכה להאיר
בה פני כלל ישראל באור תורה שבעל פה, כלל ישראל באו לדרגה כזאת של שמחה
בהמשך למה שפתח רבי עקיבא את צינורות וקירבת ה'' ,ער פילט זיך אזוי
החכמה במסירות נפשו ב'אחד' (עי' רמ"ע מפאנו גליקליך! ער איז אזוי נאנט צום אייבערשטן,
מאמר חקור דין ח"ה פי"א; יונת אלם מהדו"ב ח"א פמ"ז)] 'לפני ה' תטהר"ו'! זיין הארת הכת"ר!',
'מאימתי קורין את שמע בערבי"ן ,משעה אשר אע"פ שבחי' כתר היא הארה נעלה
שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן' ,שהוא וגבוהה מאד ,מ"מ הרגיש כל אחד שהשי"ת
אחר שהכהנים טבלו לטהרתם ,וזה מרמז על ירד עד אליו להאיר לו 'דער אייבערשטער
כח הטהרה העליונה כידוע אשר כל טבילה האט זיך אזוי אראפגעלאזט!' ,והוא שמח
מלמטה מעוררת טבילה למעלה ,והיינו לירד ולראות את הוצאת הזבל של אנשים
שמתעורר כח הטהרה העליונה מלמעלה. פשוטים מאד ,וא"כ הרי נמצא שיש לו קשר
לט דשרגא ערב יום הקדוש נהורא
דרך זה אמר רבי עקיבא (משנה יומא פ"ח ועל וכח הטהרה הזאת הטביע בכח המשנ"ה,
מ"ט) 'אשריכם ישראל ,לפני מי אתם שהיא מטהרת את הנשמ"ה כנודע.
מטהרין ומי מטהר אתכם ,אביכם שבשמים',
כי קריאת שמע של 'ערבין' מורה על זמן של
לחזקינו וללמדינו שאף בשעה שרואים הסתר
חושך והסתר ,מצב של 'עצומות עינים'
וחשכות ונדמה כי אנו רחוקים ,נדע כי
מחמת המאורעות והתמיהות העוברים עליו
אביהם שבשמים הוא המטהר אותנו ,וסוף
ואינו מבין את הנהגת השי"ת ואינו רואה
האור להתגלות ,עד שיתברר לנו כי גם בכל
את אורו בבהירות .אבל כאשר בא אדם לבחי'
זמן ההסתר עמדנו לפני אבינו שבשמים
'משעה שהכהנים נכנסים' ,וזוכה להארת
והיינו קרובים אליו.
'תטהר"ו' ,דהיינו הארת הכת"ר ,הרי הוא
וכך הוא מהלך הבירור העובר על נשמות זוכה להכיר ולהרגיש עד כמה השי"ת קרוב
ישראל לקראת ביאת משיח צדקנו, אליו בכל עת ובכל מצב .כי כאשר מאירה
'אונז זעמיר די דור פון ביאת משיח צדקינו הארת הכתר ,נעשה אור ובהירות בדעת
און ס'דארף זיין בירורים' .ישנם זמנים האדם 'א וועלט וואס מ'פארשטייט אלעס,
ומצבים שנראים כחושך וריחוק גדול ,אולם מ'פאנגט אן צו כאפן אז מ'איז קיינמאל
כל אלה עוברים בירור אחר בירור ,עד נישט געווען רחוק' ,והוא מתחיל להשיג כי
שלבסוף 'ווערט לעכטיג' ,ויתגלה האור באמת מעולם לא היה רחוק מהשי"ת ,וכל
בשלימות ,וייוודע כי גם בתוך כל ההסתרות העובר עליו הוא בחשבון מדויק ולתכלית
והמעברים לא היתה מציאות של ריחוק הטוב ,והשי"ת היה קרוב אליו ומשגיח עליו
בעצם מן השי"ת. בכל עת (עי' לעיל בשל"ס האזינו עפ"י דברי הצל"ח
בפסחים בביאור ענין שמע ישראל וברוך שם).
ועם כל זאת ,על אף הקשיים ,המעברים
והבירורים ,אין בני ישראל מתייאשים, וכענין זה מצינו אצל רבי עקיבא ,שגם
אלא הם מאמינים בני מאמינים ,ואנו נשמתו עברה דרך ארוכה של
מאמינים בכח הטהרה העליונה היורדת בירורים ומצבים שנראו רחוקים מאוד -אם
ביום זה ,והוא יתברך 'מעביר אשמותינו מצד שייכותה לשכם ,אם מצד גלגולה בזמרי
בכל שנה ושנה' ,אך אין זה כמו 'תכנית בן סלוא ,וכן במה שהיתה נשמתו כבושה אצל
שנתית' בעלמא חס ושלום ,אלא בכל שנה סיסרא (רמ"ע מפאנו מאמר אם כל חי סי' ג; סדר
אנו משתדלים באמת להתקדם ,להזדכך הדורות ח"ב ערך רבי עקיבא ס"ק יא; סנהדרין צו ;:עי'
ולהתקרב יותר ,עד שתתגלה הטהרה מגלה עמוקות ואתחנן אופן פח; רמ"ע מפאנו מאמר חקור
והבהירות בשלימות. דין ח"ה פי"א) -אבל לבסוף נתגלה ממנה אור
גדול ונפלא ,וכל הבירורים וההסתרות הללו
נתבררו לבסוף באור הגדול שיצא ממנה.
דשרגא ערב יום הקדוש נהורא מ
בבהירות ובגלוי .זאת היתה עבודתו ותפילתו והשי"ת בודאי יעזור לנו ,שכבר נזכה
של הכהן הגדול בקודש הקדשים. באמת לראות את השי"ת
באנפין נהירין ,ונוכל להבין אותו ולהשיג
ומובן מאליו שהכל תלוי במידת הכוחות את אורו ואת דרכיו ,ונוכל באמת להתקשר
שאנו משקיעים בעבודה זו ,ולפי בחי החיים' .ס'איז א טאג וואס מ'קען
זה נזכה גם אנחנו לקבל מאור עבודת היום זיך צוריק מחזק זיין' ,וכמו שאומר רבינו
שבבית המקדש' ,וואס אונז האבן נישט קיין הקדוש ש'עיצומו של יום' מכפר ומטהר,
השגה וואס האט זיך דארט אפגעטון' והיינו שמתעורר ביום זה יחוד נפלא,
בעת אשר הזכיר הכהן הגדול את השם שבו עליונים ותחתונים מתאחדים .ואין
המפורש ,נעשה 'לעכטיגע וועלט' ,עד תובעים מאיתנו הרבה 'מ'בעט נישט קיין
שכולם ענו ואמרו 'ברוך שם כבוד מלכותו סאך' רק שנאחז בהארה זו להתקשר עם
לעולם ועד' ,והיינו ש'לעולם ועד' מאיר השי"ת ולהמשיך בקירבה זו גם הלאה ,כי
'כבוד מלכותו' .וכמו שאמר יעקב אבינו הרי 'אלעס איז ער ,אלעס ליגט אין אים'
'אני רואה הכל בבהירות'' ,איך זע קלאר! וכדאיתא (זוה"ק ויקרא נט ).אשר בעת כניסת
איך זע קלאר! דאס איז געווען די זאך', הכהן גדול לקודש הקדשים שוררו הכרובים
כי על 'שמע ישראל' שהוא יחודא עילאה -את הפסוק שאנו אומרים בכל יום בתפלה
שייך בו עדיין בחינת לבוש והסתר -כאמור ' -כי כל אלהי העמים אלילים וה' שמים
שראשי התיבות של 'שמע ישראל' בגימטריא עשה' (תהלים צו ,ה)' ,דאס האבן זיי געזונגען,
לב"ש -והוא בחינת 'עול' ,אבל 'ברוך שם אלעס איז גארנישט ,אלע עבודה זרות איז
כבוד מלכותו' הוא יחודא תתאה ,דהיינו גארנישט ,אלעס איז נאר דו!'
שהכל מתגלה גם כאן למטה .וזה שאמר
יעקב אבינו בעת פטירתו ,שאין די בגילוי ושם שמע הכהן גדול את השי"ת שאומר
יחודא עילאה הנעלה ,אלא צריך להמשיך את לו 'ישמעאל בני ברכני' (ברכות ז .ועי'
האחדות גם בבחינת יחודא תתאה ,שיהיה ברית מנוחה דרך השנית ניקוד הז' ,שכן היה בכל שנה
בבחינת 'לעולם ועד' שהוא דבר נצחי .ולכן ושנה) .והשיב לו הכה"ג ,בודאי אמת ויציב
ביום הקדוש אנו זועקים בקול רם 'ברוך שאתה הוא האלקים ואין זולתך ,אבל 'יהי
שם כבוד מלכותו' ,כי יש הארה למטה כמו רצון שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו
למעלה ,ומבקשים שיהיה כן לנצחיות' ,אלעס רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת
זאל זיין קלאר ,אלעס זאל זיין ריין ,מ'זאל הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין'
קענען פארשטיין אלעס ,די מוח מיט הארץ -אני מבקש שהחסדים לא יישארו בהעלם,
מיט די גאנצע אברים נאר פאר דיר רבונו אלא שכבר יהיו חסדים מגולים 'חסדים
של עולם!' בגלוי זאל זיין!' ויראו בני ישראל את חסדיו
מא דשרגא ערב יום הקדוש נהורא
אנו נמצאים במצב קשה של העלם והסתר, 'זאל דער אייבערשטער טאקע העלפן,
ואנו רוצים כבר לצאת מן הכיסוי ס'זאל זיין טאקע לעכטיג ,א
וההסתר ,שלא יהיה בחינת 'לבוש' ,ולא לעכטיגע וועלט ווערן צוריק' ,שכל איש
יהיה עוד 'עול' ,בני ישראל מראים ביום ישראל יוכל להבין ולהשיג ולהיות קרוב אל
הקדוש הזה שהם דומים למלאכים ,וכן השי"ת ,ולהמשיך הלאה יחד ולא רק לקבל
לובשים בגדים בגוון לבן ,בלי צבעים (רמ"א כפרה בעלמא ,אלא שנוכל להוציא לפועל את
או"ח סי' תרי ס"ד) ,לרמז שהכל נקי וזך' ,אלעס הרצונות האמיתיים שלנו ,רצון שנוכל לעבדו
איז ריין! זאל דער אייבערשטער העלפן ,אז בלב שלם כרצונו יתברך.
מ'זאל בלייבן ריין'.
השי"ת חפץ להוציא את כל ה'זבל'
רבינו הקדוש היה יכול להיות במדריגה זו והפגמים מכולנו ,ורוצה לטהר
בשלימותי ,כמו שהעיד על עצמו 'ולא ולנקות כל אחד ואחד ,כי הרי סוף כל סוף
נהניתי מהעולם הזה אפילו באצבע קטנה', 'ואתה מחיה את כולם' (נחמיה ט ,ו) בכל רגע
אנחנו אכן איננו במדריגתו ,אבל על כל פנים ורגע אף במצב הנמוך ביותר ו ,והוא שמח
יעזור השי"ת שנוכל לקבל 'טהרת המשנ"ה' לראות את הוצאת הזבל ,ולטהר כל אחד עד
' -טהרת הנשמ"ה' ,ונזכה להארת התורה, שיוכל לשוב ולראות את האור' ,ס'זאל טאקע
אשר היא המאחדת בין עליונים ותחתונים, זיין 'תטהר"ו' ,וואס ווערט אנגערופען די
שכל העבודה ביום הכפורים היתה סביב הארת הכתר'.
הארון שבו התורה הק' ,אשר שם שרתה
אנו צועקים ביום זה 'כתר יתנו לך ה'
השכינה ,כמו שכתוב (במדבר ז ,פט) 'וישמע
אלוקינו מלאכים המוני מעלה עם
את הקול מדבר אליו מעל הכפורת מבין
עמך ישראל קבוצי מטה -יחד' ,שעליונים
שני הכרובים וידבר אליו' .ואכן מיד סמוך
ותחתונים הם יחד ביום הזה ,ואנו מבקשים
לזה נאמר 'בהעלותך את הנרות' (שם ח ,ב),
להישאר יחד! 'ואל יבריחו ואל יעלימו לא
שהן נשמות ישראל שהשי"ת חפץ להעלותן
זה מזו ולא זו מזה' (עפ"י נוסח התנאים) 'אונז
ולטהרם טהרה אמתית (עי' באר משה שם בפר'
גיי מיר בלייבן צוזאמען ,אונז וויל מיר זיך
בהעלותך ד"ה או יאמר בהעלותך ,ובעוד ספה"ק).
נישט אפטיילן ,אונז האבן קיינמאל נישט
מה שאיתא בזוה"ק (ח"ג השמטות שב ):ז וזהו געוואלט זינדיגען ,און קיינמאל וויל מיר
שיום הכיפורים הוא כנגד משה נישט ווייטער זינדיגען'.
ואף בעת עשיית העבירה ,עי' דגל מחנה אפרים פר' כי תצא ד"ה כי יקרא. ו�
ז"ל :יום הכפורים לקבל משה דקביל ביה קודשא בריך הוא צלותיה וחס על ישראל ואהדר ליה אורייתא ,בחג ז�
הסוכות לקבל אהרן דבזכותיה אזלין אינון שבעה עננים דחפאן על ישראל כסוכה ובגין כך עבדין סוכה.
דשרגא ערב יום הקדוש נהורא מב
ישראל מלמטה למעלה (זוה"ק ח"ג נג ):ח, וסוכות כנגד אהרן ,כי באמת ענין אחד
ושניהם מתחברים יחד -בחינת 'אוהב הם .ביום הכיפורים מתחילה הארת הדעת,
שלום ורודף שלום' -לעשות שלום וחיבור בחינת משה ,שהאור והבהירות נמשכים
בין עליונים ותחתונים. מלמעלה והאדם מתחיל להכיר את קירבתו
יתברך; אולם לא די בהארה זו בלבד ,אלא
'אידן זאלן זוכה זיין ,אז אידן זאלן האבן א
צריכה היא להימשך עד בחינת אהרן,
לעכטיג יאר ,א פרייליך יאר ,קענען
שהיא עבודת הקירוב והטהרה הבאה מכח
דינען דעם אייבערשטן באנפין נהירין ,מתוך
עבודתינו למטה.
שמחה ,מתוך נחת ,געזונט ,פרנסה ,נחת,
און אוודאי אוודאי זאל מען בלייבן צוזאמען, ונמצא שמשה ממשיך את האור מלמעלה
בביאת גואל צדק מהרה בימינו אמן'. למטה ,ואהרן מקרב ומעלה את
ז"ל :תא חזי ,מה בין משה לאהרן ...משה שושבינא דמלכא ,אהרן שושבינא דמטרוניתא. ח�
מג דשרגא מוצאי יום הקדוש נהורא
מוצאי יום הקדוש
שיחה א'
הנה נתאספנו כאן לסעודת מוצאי יום הקדוש א ,אבל בזמן שבית המקדש היה קיים
לא היו יושבים לאכול סעודה בלילה הזה ,אלא המוני בית ישראל ,מליוני אנשים,
היו מלוים את הכהן הגדול בצאתו מן הקודש עד ביתו ומעמד זה היה נמשך כל
הלילה ,כי כל העם נכספו להקביל את פניו ולשאוף מריח של קודש הקדשים אשר שם
נכנס ובכן מה שידוע שהכה"ג עשה סעודה גדולה כמו שאמרו (משנה יומא פ"ז מ"ד) 'ויום
טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש' ,מוכרח שלא היתה סעודה
זו מיד בלילה ,כי עד שהגיע הכה"ג לביתו נמשך זמן רב ,כי ההארה שכלל ישראל
קיבלו בזמן שנכנס הכהן גדול לפני ולפנים ,היתה הארה נפלאה עד מאד ,ולכן נמשכו
כולם אחריו ולא יכלו להיפרד ממנו (כמבואר יותר להלן שיחה ג)
והנה יש לשון פלא בתיקונים (תיקון כ"א ,נז ):ב ,שלעתיד לבא יתענגו ביום כיפור ,וז"ל:
'פורים אתקריאת על שם יום הכפורים דעתידין לאתענגא ביה' והביאור הפשוט
בדברי התיקונים הוא שלעתיד לבא יאכלו ביו"כ ,כמו שאוכלים ומתענגים בפורים (כסא
מלך שם)
א� השלחן הטהור במוצאי יום הקודש היה נערך תמיד בשמחה עצומה ובמצב של בדיחותא ,והיה רבינו משוחח
כמדבר איש אל רעהו ,בפרט בשנה זו שרבינו העיד על עצמו שהוא שרוי בגילופין ,על כי זכה להתענות ,על
אף שהיה מתיירא שלא יוכל להשלים את התענית מחמת מצב בריאותו ,ושוררו ניגוני שמחה והודאה להשי"ת
כגון 'מה אשיב'' ,טוב להודות לה'' ,ועוד.
ב� ז"ל התיקונים בשלימות ,כל מה שנוגע להמשך הדברים כאן :ואיהי יום הכפורים ,וכד אתקשטת קדמיה בלבושין
שפירין דאינון לבושי כפרה ,אתקריאת ציץ דיליה ,מצנפת דיליה ,אבנט דיליה ,איהי כלילא מארבע בגדי לבן
מסטרא דימינא ,ומארבע בגדי זהב מסטרא דשמאלא ,בההוא זמנא דאתקשטת באלין לבושין דכפרה אתמר בה
(אסתר ה ,א) ותלבש אסתר מלכות ,ובהון עאלת לפני ולפנים ,הדא הוא דכתיב (שם) ותעמוד בחצר בית המלך
הפנימית ,ובהון נשאה חן בעיניו ,ורזא דמלה וראיתיה לזכור ברית עולם (בראשית ט ,טז) ,ומיד אדנ"י שמעה אדנ"י
סלחה אדנ"י הקשיבה ועשה אל תאחר (דניאל ט ,יט) .פורים אתקריאת על שם יום הכפורים ,דעתידין לאתענגא
דשרגא מוצאי יום הקדוש נהורא מד
כי הנה בזמן הזה אנו צריכים להתענות ביום כיפור כדי לזכות לסליחה וכפרה על
חטאינו ,וכמו שלצערנו אנו רגילים לערוך את הימים הנוראים כמו 'מבצע שנתי
של תשובה' ואח"כ אנו חוזרים שוב להרגלנו ולמעשינו כמקדם ,וכמו שאמרנו היום
בתפילה 'מלך מוחל וסולח ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה' ,אבל לעתיד לבא לא
יהיה עוד ה'מבצע שנתי' הזה ,כי אז כבר יהיה ה'מבצע' נגמר ונשלם לגמרי ,ובכן
יאכלו ביום כיפור ג
וביאור הענין הוא על פי דברי החתם סופר בהפטרת פרשת פקודי שכבר הזכרנו
(עי' לעיל בליל שב"ק האזינו -שובה ,שיחות קודש ב ,ולשונו מובא שם בהערה יא) ,אשר אליבא
דאמת אם היינו יכולים לכוון מחשבותינו שתהיה האכילה כל כולה רק לשם שמים
היינו יכולים לאכול ביו"כ ,ולמצוה תחשב' ,נאר מ'דארף וויסען ווי אזוי צו עסן'
וכן מצינו שעיקר כוונות האכילה שיש לנו נתגלו ע"י האר"י הק' בכוונת סעודת ערב
יום כיפור (שער הכונות דרושי יום הכיפורים ,דרוש ג) ,וידוע כי ערב יום כיפור ויום כיפור
ענין אחד הם (שעה"כ שם דרוש א) ד ,הרי שבעצם שייכת עבודת אכילה ליום הכפורים ,אלא
שכהיום אין אנו יכולים לאכול ביו"כ לכן אנו אוכלים בערב יוכ"פ גם בשביל יום כיפור
אך לעתיד לבא נזכה כולנו למדריגה זו לאכול בלתי לה' לבדו ,ובכן 'עתידין לאתענגא
ביה' כפשוטו ,שאי"ה עתידין אנו לאכול ביום הקדוש וכמו שממשיך כאן בתיקונים
ביה ,ולשנויי ליה מענוי לענג .ומה דאיהי שכינתא אסור ביה נעילת הסנדל ,בההוא זמנא אתמר בה (שה"ש ז ,ב)
מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב ,וענוגא וחדוה וכמה טבין מזומנין לגבה ,ודא יהא בזמנא דפורקנא בעגלא.
פירוש :והשכינה (-מלכות) היא בחינת יום הכפורים ,וכשהשכינה מתקשטת לפניו (-ז"א) בלבושים יפים ,שהם
לבושי כפרה ,היא נקראת הציץ שלו ,המצנפת שלו ,האבנט שלו .היא כלולה מארבעה בגדי לבן מצד הימין,
ומארבעה בגדי זהב מצד השמאל .באותו זמן שמתקשטת בלבושים הללו של כפרה ,נאמר בה 'ותלבש אסתר
מלכות' ,ובהם נכנסת לפני ולפנים .זהו שכתוב 'ותעמד בחצר בית המלך הפנימית' ,ובהם 'נשאה חן בעיניו' ,וסוד
הדבר ' -וראיתיה לזכור ברית עולם' ,ומיד מתקיים מש"כ 'אדנ"י שמעה אדנ"י סלחה אדנ"י הקשיבה ועשה אל
תאחר' .פורים נקראת על שם יום הכפורים ,שעתידים להתענג בו ,ולשנות אותו מענוי לענג .ומה שהיא בחינת
השכינה ,אסור בו נעילת הסנדל ,באותו זמן נאמר בה 'מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב' ,ועונג ושמחה וכמה
טובות מזומנים אליה ,וזה יהיה בזמן הגאלה במהרה.
לפני רבינו היה התיקוני זהר עם פי' מתוק מדבש ,ופתח את דבריו' :והנה בפירוש 'מתוק מדבש' כאן מפרש ג�
שכוונת התיקונים הוא שעתידים להתענג בו 'בתענוג רוחני' ,שאף על פי שלא יהיה אז שום עוון שנצטרך לענות
נפשינו בשביל סליחה וכפרה ,עם כל זה יצומו ככתוב בתורה' .וכפי פירושו תהיה סיבת התענית ביו"כ משום
שביום הקדוש יהיו מתענגים אך ורק בהנאה רוחנית ,עד שלא יצטרכו להנאת אכילה גשמית כלל .אמנם הביאור
הפשוט בדברי התיקונים הוא כפשטות לשונו 'דעתידין לאתענגא ביה' ,שלעתיד לבא יתענגו מאכילה ביום הקדוש'.
זה לשון האריז"ל שם :והנה בעיוה"כ צריך להשלים תקון יסוד ומלכות [וכו'] ,כי ב' בחינות אלו נעשות ביום ד�
תשיעי שהוא עיוה"כ והנה היסוד ומלכות האלו אשר בה אינם נתקנים אלא בסוד החיצוניות ולכן האדם חייב
להרבות ביום זה באכילה ושתיה ,משא"כ בשאר הימים כי בכל יום משאר ימי תשובה נתקן בו בחי' א' לבד
מה דשרגא מוצאי יום הקדוש נהורא
'ולשנויי ליה מענוי לענג' והיינו ,דמאי דכתיב 'תענו את נפשותיכם' (ויקרא טז ,כט) ישתנה
לעתיד לבא ל'עונג' כפשוטו ,כמו בפורים שיש בו ענין להתענג במשתה ושמחה
הרבה הקשו על החת"ס ,מהיכי תיתי לומר דבר כזה שבעצם היו יכולים לאכול
ביו"כ ,והרי התורה אמרה בפירוש להתענות ואי אפשר לשנות את זה ,אבל
התירוץ הוא שדברי התיקונים האלו הם המקור לדבריו ,שהרי כבר מצינו בחז"ל שיכול
להיות ענין אכילה ביו"כ ,וכן יהיה לעתיד לבא שיאכלו ביום כיפור
והנה באמת גם כהיום הרי יום כיפור הוא יום של עונג ,שכל אחד מרגיש עונג רוחני,
וזה בא מחמת שביום הזה יש צירוף של עליונים ותחתונים (עי' בדב"ק לערב יו"כ),
והיינו שביום זה שואבים כולנו הנאה רוחנית כמו שחיים בעולמות העליונים וכמבואר
בספה"ק (עי' מאור עינים האזינו ד"ה כי שם) ה ,ויסוד הדברים מקורו כבר בדברי האר"י (שער
הכוונות דרושי יוה"כ דרוש א) שענין התענית ביו"כ אינו על דרך עינוי ,שנהיה רעבים ולא
נאכל ,אלא שביום זה אוכלים רוחניות ,ושבעים ומתענגים מרוחניות ,ואין צורך לאכילה
גשמית והדבר נראה בחוש מזה שכולנו יושבים כל היום בבית המדרש בלי שום
אכילה או שתיה או שאר תענוגי גשמיות ,ואם ננסה לעשות דבר כזה באיזה יום אחר,
לסגור את כל הציבור בביהמ"ד למשך כל היום ולא ליתן לאכול ולשתות ,וכולם ישבו
שעות על גבי שעות ויעסקו ב'סוגיא דברירה'' ,איז נישט דא גענוג הצלה מעמבעס וואס
כלל ישראל וואלט געדארפט האבן…' ,כי אין העולם יכולים לסבול עבודה כזאת ,ואילו
היום ביו"כ כולם שמחים ומרוצים מעבודה כזאת ,כל אחד עסוק בתפלתו בינו לבין
עצמו ואף אחד אינו מחפש דברים אחרים להתעסק בהם ,ומוכרח הדבר שביום הקדוש
הזה אנו שואבים חיות והנאה רוחנית ,ומתענגים מהארת היום ,ועי"ז שורה מצב של
'עונג' וכל זה מחמת התקשרות עליונים ותחתונים שיש ביום זה
אבל עתה נתקן ביום זה בחינתו ובחי' יוה"כ [וכו'] ,ואמנם תקונם ע"י אכילה ושתי' החיצוניו' ואם אינו מרבה
באכילה ביום זה לא יתקן כי אם בחינתו ויצטרך לאכול ביום עשירי שהוא יוה"כ לתקן בחי' שהוא יסוד ומלכות
כי לא תוכל לעלות ולאכול אכילה ושתיה הפנימיות עד שתשתלם בבחי' החיצוניות ,ונמצא כי המרבה באכילה
ושתיה ביום ט' ע"י הכונה שלו וע"י הברכות והמצות שעושה באכילתו ושתיתו הגופני מתקן בחי' הט' ועשירית,
ועי"כ יש בה תיקון לשתוכל לעלות ביוה"כ לאכול ולשתות בחי' הפנימיות ע"י התענית.
עי' לעיל ליל שב"ק האזינו -שובה שיחות קודש ב' ,ושם מובא לשון המאור עינים בהערה יב. ה�
דשרגא מוצאי יום הקדוש נהורא מו
והנה ע"י שיש התקשרות עליונים ותחתונים ביום זה ,הרי אנו מקושרים עם העבודה
הנעשית תמיד למעלה הגם שאין ביהמ"ק ועבודה בפועל למטה (ראה מנחות קי) ו,
ובפרט עבודת יום הכיפורים ,שהרי אהרן הכהן עושה העבודה למעלה עד היום הזה,
וכמו שכתב בתפארת שלמה (מאמרי יו"כ ד"ה בזאת) ז על הפסוק 'בזאת יבא אהרן אל
הקודש' ,שהתורה מדגשת שהעבודה הנעשית ביו"כ צריכה להיעשות ע"י אהרן הכהן
דוקא ,ואפילו בדורות אחרים שאין אהרן הכהן עובד בפועל העבודה ,היה אהרן הכהן
מתלווה עם הכה"ג בהעבודה ונכנס עמו לפני ולפנים ולפי זה הרי גם בזמן הזה אפילו
שאין עמנו כהן גדול מלמטה כלל ,הרי אהרן הכהן קיים למעלה ועושה את העבודה,
ואנו מקושרים עם אהרן הכהן העושה את העבודה למעלה
ואמנם לכאורה קשה בזה ,שהרי עיקר עבודת הקרבנות ביום הזה היה לכפר על
'טומאת מקדש וקדשיו' (יומא סא; שבועות ב ):ועל שאר עבירות ,וא"כ בשלמא
כאשר מקריבים קרבנות אלו כאן למטה הרי זה מכפר על כל הטומאות האלו שיש
כאן למטה ,אבל למעלה בעולמות העליונים הלא אין שום ענין טומאת מקדש וקדשיו,
ואין שם עבירות כלל וכלל ,ואיך שייך עבודה זו למעלה כלל ובפרט יש להקשות על
עבודת השעיר המשתלח אשר היא דורון לצד הרע (פרקי דר"א פמ"ו; רמב"ן ויקרא טז ,ח) וזה
בודאי אין שייך למעלה ח"ו
והתירוץ הוא ,אשר הא גופא מורה על גודל ההתקשרות של עליונים ותחתונים
שנעשים ממש אחד ,שהרי סוף כל סוף עיקר תכלית בריאת כל העולמות
העליונים הוא שיהיה התגלות אלוקות למטה ,וכמו שכתוב בסוף ספר 'תניא' (פרק נג,
עיי"ש) ,שהגילוי הכי גדול ששייך להיות הוא במקום הארון בקודש הקדשים ,אשר שם
עיקר שכינתו יתברך בתחתונים ,ואף יותר מכל עולמות העליונים ואם לדאבונינו יש
עכשיו למטה מצב של 'מפני חטאינו גלינו מארצנו' ,ומקום המקדש הוא חרוב ונחרב,
והוא מתחלל בכל רגע ורגע ,הרי בזה יש ענין 'טומאת מקדש וקדשיו' באופן נורא,
ובמידת מה יש לזה השפעה גם למעלה
וגם בענין שעיר המשתלח [אכן איתא (שער הכונות ענין יום הכיפורים בהקדמה) שמחמת כן
אנו עושים מנהג הכפרות אשר הם בבחינת מה במקום השעיר המשתלח ,היות
זה לשון הגמרא שם :לעולם זאת על ישראל ,אמר רב גידל אמר רב זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ו�
ומקריב עליו קרבן .וראה בתוספות שם :ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן ,מדרשות חלוקין ,יש מי
שאומר נשמותיהן של צדיקים ,ויש מי שאומר כבשים של אש ,והיינו דאמרינן בשמונה עשרה בעבודה ואשי
ישראל ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון.
ראה לשון קדשו לעיל בשל"ס האזינו -שובה הערה כ. ז�
מז דשרגא מוצאי יום הקדוש נהורא
ולמעלה לא שייך זה (עי' בזה לעיל בדב"ק לעיו"כ) ,אמנם הפשטות היא] היות ויש ביום
זה התקשרות עליונים ותחתונים ,הרי שמה שיש כאן למטה ענין 'טומאת מקדש
וקדשיו' ,וחטאים הבאים מצד הסט"א ,הרי יש לזה השפעה גם למעלה מצד הקשר
בין העליונים והתחתונים
ועכ"פ נחזור לעניננו ,שענין העונג שיש ביו"כ הוא מחמת התקשרות עליונים ותחתונים
שיש ביום זה ,ובאמת היינו צריכים לאכול כפשוטו ביום הכיפורים כנ"ל ,ולכן
אנו אכן עושים סעודה במוצאי יום כיפור [הגם שבזמן שבית המקדש היה קיים לא
ישבו לאכול בלילה הזה כנ"ל] ,להראות בזה ענין התענוג כמ"ש בתיקונים 'דעתידין
להתענגא ביה' ,וזהו באמת הדרך האמיתית לערוך את עבודת היום הקדוש וכדברי
החת"ס וכן יהיה לעתיד לבא ,שאז יהיה עונג נפלא ,כי יצטרפו העליונים והתחתונים
יחד בשלימות ,ולא יהיה עוד 'טומאת מקדש וקדשיו' וכל הענינים האלו ,ס'וועט זיין
ריין ,לעכטיג ,און פרייליך ,ולא יחסרו שום דבר
התיקונים ממשיך כאן בענין איסור נעילת הסנדל ביום הכיפורים ,וז"ל' :ומה דאיהי
שכינתא אסור ביה נעילת הסנדל' ויש בזה הרבה לבאר באריכות גדולה,
כי 'סנדל' הוא ענין 'כתנות עור' בעי"ן ,וביו"כ אשר אנו דומים למלאכים אסורים אנו
ללכת עם 'כתנות עור' בעי"ן אלא הולכים עם 'כתנות אור' באל"ף ח 'דאס איז א
מורא'דיגע זאך וואס גייט פאר דעם יום כיפור'
וממשיך התיקונים' :בההוא זימנא אתמר בה (שה"ש ו ,ב) 'מה יפו פעמיך בנעלים בת
נדיב' -כי לעתיד לבא לא יהיה עוד שום אחיזה להחיצונים ,ויתהפך מ'כתנות
עור' ל'כתנות אור' 'וענוגא וחדוה וכמה טבין מזומנין לגבה ,ודא יהא בזמנא דפורקנא
בעגלא' -ענין זה אכן יהיה בשלימות רק בימות המשיח
ראה בראשית רבה (כ ,יב) :בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב כתנות אור ,ע"כ .וראה בדברי הזוה"ק שכן היה ח�
דרגת אדה"ר קודם החטא ,שהיה לבוש בכתנות של אור ,ואחר שנתגרש מגן עדן נעשו לו כתנות עור תמורת
כתנות אור שהיו לו מקודם ,וז"ל הזוה"ק (פקודי רכט :):ותא חזי ,אדם הראשון כד הוה בגנתא דעדן הוה מתלבש
בלבושא כגוונא דלעילא ואיהו לבושא דנהורא עלאה ,כיון דאתתרך מגנתא דעדן ואצטריך לגוונין דהאי עלמא
מה כתיב ,ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם ,בקדמיתא הוו כתנות אור ,אור דההוא נהורא
עלאה דשמש ביה בגן עדן ,כיון דאתתרך מתמן אצטריך למלבושא אחרא ,כדין ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו
כתנות עור .ומבואר אצלינו הרבה פעמים עפ"י הספה"ק שעבודתינו לעשות מ'עור'' ,אור' כידוע ,ואכמ"ל.
דשרגא מוצאי יום הקדוש נהורא מח
אנמם הנוגע לעניננו הוא ,שגם עכשיו בזמן הזה אנו נהנים מאור נפלא זה ,המאיר
ביום הקדוש גם בזמן הזה
ולכן הימים האלו שבין יו"כ לסוכות הם ימים נעלים מאד הצדיקים לא היו יכולים
להתאפק ,והיו מתענגים ושמחים מאד עד שהיו ב'זיביטע הימל' מגודל קדושת
הימים אלו ,וגם כל אחד ואחד כפי ערכו מרגיש בקדושת הימים האלו ובפרט 'מוצאי
יום הקדוש' הוא זמן מרומם מאד ,אשר כל אחד מרגיש שהוא נקי ומכובס וזכה
להשליך מעליו את כל הזבל הנדבק עליו ,ועלה למדריגה גבוהה מאד ,אשר ביכולתו
באמת להישאר במצב זה וליהנות מזיו השכינה ולכן באים עכשיו הימים אלו שהם ימי
שמחה ,כי עיקר השמחה בא כאשר האדם זוכה לחלוץ מעליו את ה'כתנות עור' בעי"ן,
וזוכה ל'כתנות אור' באל"ף ט' ,און ס'איז טאקע א לעכטיגע הייליגע זמן'
ומי שיש לו שכל מבין שזמן זה הוא זמן מסוגל מאד להשגות בהשי"ת ובעבודתו,
ולהמשיך הלאה את כל מה שקנה ביום הקדוש
השי"ת אכן יעזור שנוכל לשאוב לתוכנו את החיות הזאת שנשפעה לנו ביום זה,
וליהנות מזמן שמחתנו הבא לקראתנו ,להתענג מהמצוות הגדולות אשר
העולם טרודים בהם עכשיו ,הלא המה מצות לולב וסוכה אשר התורה אומרת עליהם
'ושמחתם לפני ה' אלקיכם' (ויקרא כג ,מ) ,כי כאשר נוטלים בידינו את הד' מינים הרי
זה מכניס שמחה בהאדם (עי' חינוך מצוה שכד)' ,ס'איז א מורא'דיגע זאך' ,וזה נמשך מכך
שהאדם הוא נקי וטהור ,ויש בו את החיות אלוקית שקיבל ביום הקדוש ,ועי"ז יכול הוא
להמשיך את השמחה המתגלה בחג הסוכות כראוי וכיאות
מי שרוצה ליהנות באמת יעיין ב'באר משה' על יום הקדוש ,שיש שם 'מורא'דיגע
שטיקל' על הפסוק 'בזאת יבא אהרן אל הקודש' (ד"ה או יאמר בזאת) י ,והוא מיוסד
על דברי הרבי ר' אלימלך זי"ע בפרשת אחרי (ד"ה בזאת) ,ותמצית דבריו שם הוא יסוד
ט� עי' בזה באריכות להלן ליל א' וליל ד' דסוכות ,שהשמחה אמיתית משיגים רק כאשר האדם זוכה להיות שליט
על עצמו ,ולצאת מתחת כל נטיותיו הרעים .עיי"ש.
י� העתקנו לשון קדשו לתועלת המעיינים ,וז"ל :או יאמר בזאת יבוא אהרן אל הקודש וגו' ,על מי דרכו של אדומו"ר
הרב הקדוש בוצינא קדישא מוהר"ר אלימלך זצ"ל בספרו הקדוש נועם אלימלך ,עיי"ש בדבריו הקדושים .והנראה
לערכינו קרוב לדרכו זצ"ל ,דהנה העיקר הוא שיחזיק האדם את עצמו במידת הענוה השלימה ,להאמין בעצמו
שמעצמותו אין לו שום שכל ויכולת לעשות שום פעולה גדולה או קטנה ,כי אם מה שהשם יתברך ב"ה משפיע
מט דשרגא מוצאי יום הקדוש נהורא
היסודות שצריכים לדעת בתמידות ,והוא שכל מה שיש לאדם וכל הכוחות שיש לו
הכל הוא מאת הבורא יתברך (עי' כל דבריו בהערה)
וזהו יסוד גדול ונחוץ מאוד ,ותכלית ידיעה זו היא ,כי הנה כל אדם מתנהג תמיד
בהנהגת חייו לפי השגותיו שמשיג בדעתו ,והאדם מחליט בדעתו כמה 'תלמיד
חכם' אני ,וכמה אני מסוגל ללמוד ,ויותר מזה אין ביכולתי ללמוד ,ואומר לעצמו 'לאדם
כמוני די במה שיש לי קביעות ב'דף היומי' או 'דף הקהילה' ,וזה כבר 'יותר מכפי
יכולתי' ,ואם כבר למדתי כל כך הרבה הרי אני כבר צדיק הדור ,כי הרי אין אני ה'מר
בר רב אשי' הכי גדול' ,ולמה אומר כן האדם? כי כן החליט בדעתו לפי מה שהוא
משער את עצמו ואת כוחותיו
בו הכח והשכל לעסוק בתורתו ,ולהשיג בה החידושין והשכליות .או בעסק התפלה ,השם יתברך ב"ה הוא העיקר
המשפיע בו הכח והשכל להתפלל תפלתו בכוונה .וכמו כן בשארית המעלות שישנם באדם ,למשל כשיש לו
קול ערב ,ויודע נגן בכל מיני זמר ,יקיים הפסוק (משלי ג ,ט) 'כבד את ה' מהונך' וכדרשת חז"ל (ילקו"ש משלי רמז
ג') אל תקרי מהונך אלא מגרונך ,ויאמין באמונה שלימה שכל זה חנן אותו השי"ת ב"ה במתנתו חינם ,לתת לו
איזה מעלה מהמעלות שהוא מיוחד בה מזולת אחיו.
וכמו שהיה מרגלא בפומא דאאמו"ר זצ"ל (עבודת ישראל עקב) הפסוק (דברים ח ,יח) 'כי הוא הנותן לך כח לעשות
'חיל'' ,אותיות 'חלי' ,לשון תכשיט ,דהיינו שהשי"ת ב"ה נתן לך הכח הזה ,לעשות תכשיט גדול כזה באיזה
מעלה שבך ,הן בעסק הלימוד ,או בכוונות ויחודים ,או בעניני הזמר והניגון .ויחזיר העטרה לו יתברך ,להחזיר
לו השבח והתהלה על זה ,ויעלה הניצוץ הקדוש אל מקורו ושורשו העליון ,אל המקום אשר לוקח משם .ולא
כאותן המנשאים את נפשם שהמה המופלגים בתורה וביתר שאת יותר מכל העולם כולו ,והמה הבעלי קבלה
המיוחדים שבדור .או במעלות המנגנים המה מתגאים ומנשאים את נפשם שאך המה המיוחדים שבדור ביודעי
נגן וזמר .לא באלה חפץ ה' ,וכבר נאמר עליהם ועל כיוצא בהם תועבת ה' כל גבה לב (משלי טז ,ה).
אך העיקר שיהא האדם בעיניו אך בבחינת השופר ,שהוא כלי מוכשר לקבל בו קול התקיעה כשיתקע בו ,ובזולת
זה ,הרי הוא כאבן הדומם .כמו כן מוכרח האדם להיות בעיניו בבחינת הדומם ,שאין לו שום תנועה מעצמותו ,כי
אם שהוא אך בבחינת הכלי מוכן לקבל בו ההתעוררות העליון .כשיהיה נשפע בו מלמעלה האתערותא דלעילא,
הוא מוכן לקבלה ולעבוד בה את השם יתברך ב"ה בתורה ,ועבודה זו תפלה ,או בשירות ותשבחות ,להלל ולשבח
ולזמר לפניו בשירות וזמירות נאים לכבודו יתברך .ולא להיות דורש לכבוד עצמו ,כי אם לכבד בזה לבעל הכבוד
הבורא ית"ש ,אשר לו יאתה הגדולה והכבוד ,ובלעדי שפעו וחיותו יתברך ,יהיה נחשב בעיניו אך כאבן דומם כנ"ל.
וזהו מאמר הכתוב ,בזאת ,כלומר בבחינת נוקבא ומקבל ,יבא אהרן ,הוא האדם הצדיק העובד את ה' ,אל הקודש
פנימה ,דהיינו בהיותו בעיניו אך בבחינת זאת ,שהוא בחינת נוקבא ,שאין בו שום כח מעצמותו ,כי אם מה
שמקבל מהשי"ת ב"ה החונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה ,מרוב חסדו וטובו .ואז בפר ,הגם שיהיה לפעמים
איזה בחינת גבורה ,המתעורר מהפ"ר דינין רח"ל ,אז בן בקר ,יהיה צדיק הזה בבחינת בן החביב לאביו ,וכל
מה שיחפוץ נפשו ,אביו מוכן לעשות רצונו ,ויגזור אומר להיות בקר ,רומז לסחד ,מלשון בוקר ,שאז הוא
התעוררות החסדים בעולם ,והדינים יומתקו לרחמים פשוטים וגמורים .וכאשר יגזור אומר לטובת ישראל ,ככה
יסכים הבורא ית"ש אתו עמו ,להשפיע גודל הרחמים לישראל .לחטאת ,נוטריקון לא חטאת ,שעוד למעלה מזו,
שיצוה ויגזור אומר שלא יחטאו עוד ישראל קדושים בשום חטא ופגם ועון ח"ו ,והשי"ת ב"ה אשר בידו נפש
כל חי ורוח כל בשר איש ,ובידו להטות לבב איש לרצונו ,יסכים אתו למנוע את ישראל מלחטוא בשום ענין
ומלרמומת עיני כבודו ית"ש.
דשרגא מוצאי יום הקדוש נהורא נ
אמנם צריך הוא להתבונן ,מי הוא זה שנתן לו את הכוחות האלו ללמוד עכ"פ את
המעט הזה ,הלא הוא הבורא יתברך ,והשי"ת הרי הוא כל יכול ,ואין אתה
משתמש עם כוחות והשגות משלך כלל ,אלא עם כוחות בלתי גבול ובלתי ערך ,וא"כ
בודאי אתה יכול להשיג הרבה יותר וכמות ההשגה שיש להאדם הוא דבר שאינו
תלוי בו כלל ולכן אין דבר כזה שהאדם יחליט בדעתו 'אני איני מסוגל ללמוד ,התפקיד
שלי הוא לעסוק ב'מצוות' וסגולות' ,כגון לתלות בהסוכה ע"ב תפוחים ,או ע"ב נרות,
כמנין חס"ד ,ובדברים כאלו הוא עוסק בימים נשגבים אלו במקום לנצל את הזמן
הנעלה להשגות בתורה ואכן כל הדברים והענינים האלו הם בודאי ענינים גדולים,
אבל איני יודע בבירור אם השי"ת צריך לדברים אלו מה שאני יודע בבירור הוא
שצריך ל'בלעטעל גמרא' וזה חשוב הרבה יותר מלתלות בלעטלעך בהסוכה בלעטל
של דולרים הוא ג"כ דבר נאה ונחוץ שאנו צריכים לעשות בו דברים טובים ,אבל
העיקר הוא לימוד התורה ואת זאת צריך השי"ת יותר מכל דבר אחר' ,א בלעטל אהין
א בלעטל אהער ,א בלעטל גמרא דאס איז איין זאך וואס דער אויבערשטער דארף
מורא'דיג' ,וההשגה שיכול האדם להשיג תלוי לפי הרבונו של עולם ,ולא לפי השגותיך
אני אומר ענין זה בקיצור ,ואין עכשיו המקום להאריך בזה ,אבל יסוד זה הוא יסוד
שיכולים להאריך בו כל הלילה
יסוד זה הוא יסוד נחוץ מאד בחיי האדם ,כי בבוא היום הקדוש והאדם מתקדש
ומטהר ומקבל על עצמו להיות טוב ,הוא רואה פתאום שבאמת הרי הוא מסוגל
לשבת וללמוד כל היום ,וכאמור למעלה אילו היו רוצים לעשות כן כל השנה הרי זה
נראה כבלתי אפשרי ,אך יש יום אחד שבו רואה האדם שיכול הוא לשבת כ"ד שעות
בלי שום עסק אחר ,ואם תבא לדבר עמו לשון הרע ,רכילות ,נייעס ,סטאקס ,חדשות
במסחר וכיו"ב ,הרי אינו מתעניין בהם כלל ,ואם תשאל למה? יאמר האדם 'הרי יום
הקדוש היום!' והיינו משום שהאדם הגיע למדרגה גבוהה ,בבחינת 'כתנות אור' ,ופשט
מעליו את בגדיו הצואים ,ונהיה ממש כמלאך היונק מזיו הקדושה ,הרי שבאמת יכול
הוא ,ויש לו את הכוחות לעבודה כזאת
אבל כאן נשאלת השאלה -אשר בה תלוי הכל :מה יעשה האדם למחרת ,מה אתה
סובר שפעלת ביום הקדוש ,האם אח"כ חוזרים לכמו שהיה? וכאילו אומרים
'רבונו של עולם ,נתפשרנו ,ונתראה לשנה הבאה ,עשינו היום החגיגה השנתי של
'מלך מוחל וסולח ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה' ,ולשנה הבאה נישב עוד הפעם
בביהמ"ד כל היום ,ונתפשר עוד הפעם' הרי זה איבוד זמן!
נא דשרגא מוצאי יום הקדוש נהורא
לא לתכלית זאת עשה השי"ת יום גדול ונורא כזה ,כדי שאח"כ יהיה שוב כמו שהיה,
אלא השי"ת עשה את היום הזה כדי שכל אחד יבין שהשי"ת חילק ביום הזה
כוחות עצומים והשגות נפלאות' ,ער האט געטיילט!'
כל העיר מרעשת ורועשת עכשיו אודות נגיד בוויליאמסבורג שמחלק חבילות גדולות
לצרכי יום טוב יא ,ובוודאי ראוי הוא לכבוד ולגדולה ,והשי"ת יעזור שזכותו תעמוד
לו על כל הטוב שהוא עושה תמיד 'אבער איך האב נייעס פאר דיר ,דער אייבערשטער
האט היינט אויך געטיילט' ,והשי"ת חילק מתנות וחבילות גדולות הרבה יותר ,ומזה אין
מדברים ,ואין אנו מאמינים באמת שהקב"ה חילק לנו 'חבילות' ביום הזה
וצריכים אנו להאמין ולהרגיש בנפשנו שמחה עצומה שהקב"ה אכן חילק לכולנו
מתנות גדולות ,וכפי שנתבאר שביום כיפור יש ענין 'עונג' אבל ה'עונג'
שמדברים בו אין פירושו שהשי"ת שולח לנו בשר ומטעמים ,וכעין שמפרסמים במודעות
תמונות גדולות של בשרים שמנים לכבוד יו"ט וכתוב עליהם 'יאכלו ענוים וישבעו' זה
אינו כלל העונג והשמחה אשר מדברים מהם ,אלא העונג של יו"כ הוא מה שקונים
לעצמינו כוחות עצומים להתעלות ולהתגדל ולהצליח ,כי הוא יום שעליונים ותחתונים
נתאחדו יחדיו ,והאדם רואה את פנימיות הכוחות שיש לו' ,א מענטש ווערט געוואיר
וואס פאר א באמבע ער איז!'
ומי מדבר על גודל ההארה שקבלו ישראל בעת שנכנס הכה"ג לקודש הקדשים -
שזה ממשיך עד היום הזה ע"י הצטרפותנו לעבודת אהרן הכהן כנ"ל -וכתוב
כאן בתיקונים חשבון שלם על כניסת הכה"ג לפני ולפנים המרומז בפסוקים אצל אסתר
המלכה ,וז"ל' :בההוא זמנא דאתקשטת באלין לבושין דכפרה אתמר בה 'ותלבש אסתר
מלכות' (אסתר ה ,א) ובהון עאלת לפני ולפנים ,הדא הוא דכתיב (שם) 'ותעמוד בחצר בית
המלך הפנימית' ,ובהון 'נשאה חן בעיניו' (שם ב)' ,ועיין עוד שם באריכות כיצד יום כיפור
ופורים מקושרים זה בזה והרי שביום זה זכינו ל'נשאה חן בעיניו' ,והיינו שכנסת ישראל
נושאת חן בעיני מלך מלכי המלכים
'ברוך השם מ'האט זוכה געווען צו נשיאות חן' ,ובכן השי"ת בודאי ישפיע געזונט
פרנסה נחת ,והשגות רוחניות שנוכל ללמוד בהשגה גדולה ,ולא רק 'בלעטלעך'
גמרא' ,בלעטלעך' הם טובים ויפים אך השי"ת אומר לנו 'אני צריך מסכתות ,אני צריך
יא� היה אז הפעם הראשונה שהרבני הנגיד הטפסר המרומם הרה"ח ר' יואל לאנדא שליט"א ערך חלוקה גדולה בעיר
וויליאמסבורג יצ"ו לצרכי יו"ט למשפחות נצרכות ,לכבוד חג הסוכות.
דשרגא מוצאי יום הקדוש נהורא נב
סימנים שלמים בשו"ע ,אני צריך ש"ס! די עולם זאל זיך רוקען' לא שאני רוצה ח"ו
לבטל כאן שום ענין טוב שיש בישראל ,הכל טוב ויפה ונעים ,והוא דבר נפלא מאד
שכלל ישראל אכן לומדים ומתפללים ,אך צריכים להכיר בכך שהיה היום 'יריד' שבו
קנה כל אחד לעצמו כוחות עצומים להתעלות ולהגיע להרבה יותר מזה
וזהו החילוק בינינו לבין אנשי נינוה ,אשר הוצרכו להתענות ארבעים יום לכפר על
נפשם כי אצל אנשי נינוה היתה ההתעוררות לשעתה בלבד ,מחמת יראתם שלא
תיהפך עירם ,ולא היתה בה כח להימשך הלאה לאחר מכן אבל עבודתינו ביום הקדוש
אינה כן ,רק; ביום אחד יכולים אנו להתקדש ולהיטהר ולהתעלות למדריגה נפלאה,
מפני שאין עבודת היום מסתיימת עם צאתו ,אלא ביום זה אנו קונים כוחות הנמשכים
עמנו הלאה לכל השנה ומשום כך אין אנו צריכים ארבעים יום ,אלא די ביום הקדוש
עצמו ,כי בו קנינו את הכוחות ,ומכאן ואילך מתחילה העבודה להמשיך אותם בתוך
החיים ,להתעלות ולהתגדל על ידם בתורה ובעבודת השי"ת ובכן אנו נכנסים עכשיו
לזמן של תשובה מאהבה יב ,להוציא לפועל את מה שכבר קנינו ביום הקדוש' ,מ'זאל
קענען שטייגען און וואקסען און מצליח זיין'
והקנין הזה שהקב"ה משפיע לנו ביום זה הוא כעין 'מתנות לאביונים' ,כי כאמור הרי
'פורים אתקריאת על שם יום הכפורים' ,ובכן כשם שיש 'מתנות לאביונים'
בפורים כך יש 'מתנות יום כיפורים' ,וכמו שידוע לכל שבפורים 'כל הפושט יד נותנים
לו' (ירושלמי מגילה פ"א ה"ד) ,קל וחומר בן בנו של קל וחומר ביום כ'פורים שבודאי נוהג
כך ,שהרי הוא יו"ט מדאורייתא (ואילו פורים אינו אלא מדרבנן) ,והשי"ת שלח לנו מתנות
גדולות כאמור
וכפי שנתבאר ,הרי יש ענין שמ'עינוי' נעשה 'עונג' את חלק ה'עינוי' כבר קיימנו היום,
והשי"ת יעזור שנזכה גם לחלק ה'עונג' -היינו עונג רוחני עם כל טוב ,און מ'זאל
קענען זוכה זיין מ'זאל קענען טאקע אלע בליען און וואקסן און מצליח זיין ,און האבן א
לעכטיג פרייליך יאר מיט כל טוב וטוב ,ביי יעדעם איינעם זאל נישט פעלן גארנישט,
מ'זאל קענען דינען די אייבישטער באנפין נהירין ,און מ'זאל האבן אויסגעבעטען אלעס
גוטס מיט כל טוב וטוב
יב� כידוע ומבואר בהספה"ק אשר ימי הסוכות הם ימי תשובה מאהבה( .קדושת לוי ,פרשת האזינו ,ד״ה מי א-ל כמוך ,ומובא
בבני יששכר ,מאמרי חודש תשרי ,מאמר י ,אות כ)
נג דשרגא מוצאי יום הקדוש נהורא
שיחה ב'
[אחר זמירת נוסח המבדיל למוצאי יו"כ]
'שובו לכם לאהליכם ובראשיכם אלקיכם יהללו שמו במחול וזרענו וכספינו ירבה
כחול'
הנה נוסח 'המבדיל' זה מובא בשם האר"י הקדוש אין אנו יכולים לצייר בשכלנו איך
היה נראה מוצאי יום הקדוש אצל האר"י הקדוש ותלמידיו ,אין לנו שום השגה
בזה ,והיה זה כמו שכתוב כאן 'ובראשיכם אלקיכם' שהשכינה הקדושה שרתה על
ראשם ,והיה מצב כזה שהיה נצרך לומר להם 'שובו לכם לאהליכם' ממש כפשוטו,
ששכחו לגמרי מעולם הזה ,כי יהודים אלו מעת ראש חודש אלול עד לאחר יום
הקדוש ,לא היו בעולם הזה כלל שהרי ימים אלו הם שלימות אחת של עבודה כידוע
מספה"ק ,ונאמרו בזה רמזים וסודות רבים ,כגון מה שהם 'מ' יום' ,ויש בהם 'תתק"ס
שעות' שהם שיעור מקוה טהרה יג ,ועוד כיו"ב וכל משך הימים האלו היו בעולם אחר
לגמרי ,ורק כאשר שבו לבתיהם במוצאי יו"כ ,אז נודע להם שיש מציאות של עולם,
כי לא ידעו כלל שיש עולם ,ולא היו יכולים לרדת לעניני העולם הזה ,כי 'ובראשיכם
אלקיכם' היה כפשוטו ממש
וזהו ממש כעין מה שהיה במעמד מתן תורה ,שהוצרכו לציווי מיוחד של 'שובו לכם
לאהליכם' (דברים ה ,כז -ביצה ה) ,כי לולא הציווי לא היו ישראל חוזרים לבתיהם
כלל שהרי כל כך התענגו מזיו השכינה ומהתקרבות להשי"ת ,עד שלא רצו יותר בשום
דבר גשמי ,ואמרו 'אנו נשארים כאן'
וידוע הסיפור שהיה אצל הרה"ק משינאווא זי"ע ,שפעם אחת בא אליו אדם כפרי
פשוט אודות הפרה שלו שלא נתנה חלב כראוי ,והנה היה להרה"ק משינאווא
תנועה מיוחדת בנגינת תיבת 'והנורא' בשמו"ע ,וכשמוע האיש התנועה של הרה"ק
משינאווא 'איז ער אינגאנצן פארלוירן געווארן' ,ושכח לגמרי עבור מה בא ,ושכח שיש
לו אשה ובנים בביתו; שכח שיש לו פרה; ושכח את כל עניניו הגשמיים ,ונשאר שם
לשבת בבית המדרש בדביקות ועסק כפי כוחו באמירת תהלים ובלימוד עין יעקב
יג� ראה בני יששכר מאמרי חודש אלול (אות טו) :דהנה במקוה תתק"ס לוגין ובו יטהר האדם את עצמו ,והוא עפ"י
הירושלמי שפסק דבריה בטילה בתתק"ס ,והטעם נ"ל כי תתק"ס הוא י"ו פעמים ס' ,והנה כל בריה יש בה ד'
יסודות וכל יסוד כלול מכולם הרי י"ו יסודות ,על כן צריך ביטול י"ו פעמים ס' ,והנה להיות גם האדם כאשר
דשרגא מוצאי יום הקדוש נהורא נד
כך עברו שבוע ושבועיים ,עד שחיפשו בני ביתו אחריו ובאו לשינאווא ,וביקשו ממנו
שישוב לביתו ואמנם הוא אמר שברצונו לישאר שם ולהמשיך בדבקותו ובלימודיו
הלכו להרה"ק משינאווא וסיפרו לו את אשר אירע ,קרא לו הרה"ק משינאווא ואמר
לו שצריך לחזור לביתו ,ולעסוק בפרנסה ולדאוג לאנשי ביתו ואז נפרד האיש לשלום
וחזר לביתו
והנה קדושת הרב משינאווא היתה גדולה מאוד ,אך מעמד הר סיני היה גדול הרבה
יותר ,ואכן שכחו ישראל שיש להם בית כלל ,והיה צריך לומר להם ציווי מיוחד
'שובו לכם לאהליכם' ,להזכיר שיש עוד מציאות גשמית בעולם ומעין זה היה ג"כ
כפשוטו ממש אצל הצדיקים אחר הימים האלה
ובאמת אין הכוונה כאן רק להאר"י הקדוש ותלמידיו; גם לאחרונה עדיין היו הרבה
יהודים שהתנהגו כן ,שמראש חודש אלול 'איז נישט געווען צו וועמען צו
רעדן' וסגרו את מסחרם וכיו"ב -בימינו אין 'יכולים' להתחיל עם הימים הנוראים רק
מיום 'לעיבא"ר דע"י' יד ,וסבורים שקודם לכן אין לדבר מעניני תשובה ,אבל -עכ"פ
מאותו הזמן שמתחילים לעסוק בימים הנוראים צריכים להתחיל להיכנס לעולם אחר
ולכן גם אנחנו צריכים להיות עכשיו במידת מה במצב כזה שיצטרכו לומר לנו 'שובו
לכם לאהליכם' אמנם גם כאשר נשוב לאהלינו צריך לדעת אשר 'ובראשיכם אלקיכם',
שהשי"ת שורה על ראשינו
וזהו ביאור ההמשך בזמר 'המבדיל'' ,יהללו שמו במחול' ,היינו שצריכים להיות
בשמחה גדולה על הזכיה שזכינו ביום הזה ,עד שהשי"ת קורא לכלל ישראל
בשם מלאכים הגם שאין אנו במדריגת האר"י הקדוש ולא במדריגת הצדיקים הגדולים,
עכ"ז 'דור דור ודורשיו' (בר"ר כד ,ב) ואכן ביקשנו היום מהשי"ת כמה פעמים בתפילותינו
'מרובים צרכי עמך ישראל ודעתם קצרה' ועוד כיו"ב ,ושפכנו שיח לפניו ית' שיתן בפינו
את המילים הנכונות שבהן נוכל לדבר לפניו ,כי רצונותינו רבים הם
נמשך אחר הטומאה הטה יסודותיו אחר הטומאה והפריד את עצמו מן הקודש ,מחויב לבטל את עצמו אל
הקדושה ולהוולד כבריה חדשה ,על כן המקוה צורת ם מרובעת רמז לבטן האם הוא התשובה ,והנה נתבטל
בתתק"ס בהכנסו לתוך מי המקוה ומתקפל תלת גו תלת בבטן האם ומתיילד אח"כ כבריה חדשה [וכו'] ,והנה
ימי הרצון ימי התשובה הניתנים במתנה מן הש"י לישראל עם קרובו לטהרם מעונותיהם כמו מקוה טהרה ויתהוו
כבריה חדשה הן המה מ' יום מראש חודש אלול עד יום הכפורים הנה הם תתק"ס שעות ,הם ג"כ מקוה טהרה
לביטול הבריה י"ו היסודות כל אחד בס' כנ"ל ולהתהוות אח"כ כבריה חדשה.
יד� הוא הזמן שבו חוזרים לעבודה אחר ימי הקיץ ,והעולם שבים ממעונות הקיץ.
נה דשרגא מוצאי יום הקדוש נהורא
והנה בבוא יום הקודש הזה אין איש מתעניין בשום דבר מעניני העולם ,כי ברגע
שמרגישים מעט אלקות ,אין צריכים מאומה מלבד זאת וזהו מה שעלינו לבקש
להמשיך גם הלאה ,שנזכה להרגיש מעט אלקות ,ויהיה זה די סיפוק לנפשינו ובפרט
בתוך כל הנסיונות והקשיים העוברים עלינו ,אנו צריכים שמירה גדולה וסייעתא
דשמיא ,עלינו ועל בנינו ועל כל ענינינו ,ובפרט מכל הכלים והמכשולות המתחדשים
בכל יום ,והשי"ת מוכרח לעזור אותנו ,כי השטן מסית בכל יום בגזירות חדשות ועל
זה אנו מבקשים 'יהללו שמו במחול' שהשי"ת ישמח את לבנו בעונג רוחני אמיתי ,עד
שלא תהיה לנו תשוקה לכל אותם הבלי העולם ,כשם שביום הקדוש לא היתה לנו
שום תשוקה אליהם; שנוכל לרקוד כביכול עם השי"ת לבדו ,ושהדביקות בו תהיה לנו
לתענוג ולשמחה המספיקים ,ולא נצטרך ליקח סיפוק מדברים זרים המתרבים בכל
יום ויום
השי"ת יעזור שנזכה לאור גדול ,ושבורא כל עולמים יתגלה אלינו במהרה הרי אנו
מתגעגעים אליו כל כך; היה לנו היום טוב כל כך ,ואנו רוצים שהרגשה זו
תימשך הלאה יהודים צמו היום ,ולא היה להם שום עסק עם גשמיות -ממש מאומה
-והרגישו את עצמם מרוממים למעלה מכל עניני העולם
וזהו 'יהללו שמו במחול וזרענו וכספנו ירבה כחול' שאם יש 'יהללו שמו במחול'
היינו שמחה ותענוג ברוחניות ,אזי מתקיים 'זרענו וכספנו ירבה כחול' שזוכים
לבנים מאירים ודורות ישרים ,כי אם חלילה אין הדבר כן ,שאין מרגישים שמחה
בעבודת השי"ת' ,איז ביטער ווי א זית' ,מתחילים להביט אנה ואנה מחוסר סיפוק
ושמחה ,וע"י כל ההסתכלויות הרבות הללו 'פארפארט מען זייער שטארק' ,רואים
אנשים שעיניהם משוטטים ומסתכלים תמיד בכלים השונים למיניהם' ,ער קוקט אהין
און אהער' ,עד שכבר אין מרגישים עוד להיכן נמשכים ע"י זה 'מ'ווערט ממש א
טריקענע הושענא' בלי שום לחלוחית דקדושה רח"ל ,השי"ת אכן יעזור לנו שנזכה
כולנו ש'הלעכטיגע' באשעפער יאיר את עינינו' ,מ'זאל קענען טאקע זוכה זיין צו
לעכטיגע זמנים'
ידוע ומסופר בין חסידים ,איך שבדורות הקודמים כשהוצרכו לנסוע אל הרבי ,היתה
הדרך נמשכת שבועות ארוכים ,והיו מטולטלים בדרכים ובשונה מהיום ,לא
הניחו בביתם שום 'קרעדי"ט קאר"ד' או משען לפרנסת ביתם ,אלא כדאיתא בגמרא
דשרגא מוצאי יום הקדוש נהורא נו
בענין עליה לרגל שעזבו את הכל והלכו בלי שום דאגה (פסחים ח ):וכאשר כבר הגיעו
סוף סוף ,לא היו ממתינות להם סעודות דשנות ומשובחות ,ואם השיגו בילק"ע כבר
היה זה טוב מאד ,אך הם לא הוצרכו למאומה ,כי היה להם את השי"ת לבדו וזה
היה כל חיותם
השי"ת יעזור שנזכה שיהיה לנו את השי"ת לבדו תמיד ,ובכן לא נצטרך להימשך
אחר דברים אחרים
שיחה ג'
דיברנו אודות ליווי הכהן הגדול לביתו במוצאי יום הכיפורים ,והענין יובן שהרי
המצב בביהמ"ק ביום הקדוש הזה היתה מצב נעלה ונשגב מאד ,אין אנו
יכולים לצייר בדעתנו מה שהיה שם ,ואין לנו שום השגה בזה כלל ישראל התייחדו
כולם לאיש אחד -הכהן הגדול ,והוא היה להם כשליח ציבור ,כל הראשים נמשכו אחר
ראש אחד ,והוא היה צריך להיות בבחינת אור ישר ואור חוזר ,לקשר עצמו יחד עמהם
בהבורא כל העולמים ולהשיב השפעה שוב לכלל ישראל וזהו הטעם שכלל ישראל היו
רודפים אחריו במוצאי יום כיפור ,פשוט מפני שכך היה הסדר בעבודת היום שכולם
התאחדו עמו ,וכלם נמשכו אחריו
והיה זה 'א משונה'דיגע מעמד' ,יהודים היו דומים למלאכים ממש ,הכהן גדול לא
היה בגדר אדם טו ,וכלל ישראל לא היו בגדר אנשים
גם העולם לא היה שם בגדר עולם גשמי ,שהרי היו 'עומדים צפופים ומשתחוים
רווחים' (אבות פ"ה מ"ה ,ובתשב"ץ חלק ג' ענין ל"ז שזה היה ביוה"כ ,עי' לעיל של"ס האזינו ועיו"כ) ,ולכל
אחד היה ד' אמות על ד' אמות כדי שיוכלו לומר וידוי ותארו לעצמכם ,הרי היו שם
כמיליוני אנשים ,ולכל אחד צריך ד' אמות ,והרי אילו היו מתפללים בבית המדרש
מיליון אנשים ,ואחר כך מתרחב המקום באופן כזה שלכל אחד ממיליון אנשים יש
טו� ראה ויקרא רבה כא ,יב' :וכל אדם לא יהיה באהל מועד' (ויקרא טז ,יז) ,וכו' ,אמר ר' אבהו וכהן גדול לא אדם
היה אלא כההוא דאמר ר' פנחס בשעה שהיה רוח הקודש שרוי עליו היו פניו בוערות כלפידים עליו הה"ד (מלאכי
ב ,ז) 'כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו''.
נז דשרגא מוצאי יום הקדוש נהורא
עס ִיפיק אושען' אלא
ה'פ ִ
ד' אמות ,להיכן היו מגיעים? הרי היו מגיעים עד אמצע ּ ֶ
שהמקום לא היה בגדר מקום ,והאדם לא היה בגדר אדם ,והראש לא היה ראש ,הכל
היה פורח ועף ,והיה זה עולם הרוחני ממש ,והעולם נתהפך אז ,ואיני יודע להיכן זז
העולם ,כי הרי בפשטות היה כל העולם כולו צריך לזוז מחמת זה וזהו דבר פלאי,
ובודאי היה זה תנועה רוחנית ,אין זה דבר טבעי מה שנעשה שם ואין שום השגה
להיכן הגיעו ולהיכן הלכו
אצל יעקב אבינו כבר מצינו שהמקום הגשמי אכן לא היה תופס מקום כלל ,כמו
שאמרו חז"ל (חולין צא ):שהקדוש ברוך הוא קיפל את כל ארץ ישראל תחתיו,
אבל כאן איני יודע בדיוק איך זה היה' ,מ'איז געפארן און געפלויגן…' אין לנו השגה
במה שהיה שם
ובכן כלל ישראל לא רצו להיפרד מן המצב הזה ,ולכן היו רודפים אחר הכהן הגדול,
והיו טרודים אך ורק בזה ולא ידעו ממאומה ,ולא הרגישו כלל שהם מתענים
ושצריכים לילך לאכול ,וואס פאסטן ווען פאסטען? לא ידעו כלל שהם צמים ולא
ישבו לאכול סעודה כמונו ,רק רדפו אחר הכהן גודל כל הלילה
נתאר לעצמנו אילו היו צריכים להכין 'אויספאסטן' בעבור מיליון אנשים ,איזה כמות
עצומה של עוגות ו'ראגעלעך' היו יהודי ירושלים צריכים לאפות? אך באמת
לא היה שם אף 'ראגעלע' אחד' ,איך זאג דיר אויף מיין אחריות ,ס'איז נישט געווען
קיין איין ראגאלע און קיין איין שטיקל קעיק' ,כי היו אז במעלה עליונה מאד שלא
בגדר אנושי כלל
והרי ידוע שבבית המקדש לא היה 'בית הכסא'[ ,והיה רק בית הכסא אחד לעת
הצורך כפי שכתוב שם (משנה תמיד פ"א מ"א)] כי לא היה זה בגדר אנושי כלל ,ולא
היו בבחינת בני אדם אז ובפרט ביום הקדוש ,שהעולם היו במצב דביקות ועונג רוחני
למעלה ממציאות העולם כלל והיו ממשיכים במצב הזה גם במוצאי יום הקדוש ,ולא
היה שום 'אויספאסטן' ולא כלום ,כי כלל ישראל היו 'בעולם אחר'
וכמו אצל הרה"ק מברדיטשוב ,שבמוצאי יום הקדוש היה צריך רק מסכת סוכה
ומלבד זאת לא היה צריך למאומה ,כן בביהמ"ק היו כל כלל ישראל בבחינה
זו ,והיו צריכים רק לקפוץ לתוך הסוכה ולא יותר ובאמת הרי היה להם את הבית
דשרגא מוצאי יום הקדוש נהורא נח
המקדש ולא היו צריכים לסוכה טז ,ובכן נכנסו לשמחת בית השואבה בהתלהבות כזו,
וכמבואר בגמרא (סוכה נג) שהסדר שם היה המשך אחד של עבודה בכל ימי החג
ברציפות ,ולא ישנו ולא אכלו ולא שתו יז לא היה זה כלל בגדר אנושי כלל ,ולא היו
צריכים לכלום
שיחה ד'
הכהנים הגדולים בקודש הקדשים פעלו בעולם כרצונם' ,זיי האבן געדרייט מיט די
וועלט דענסמאל' כידוע מה שאמרו בגמרא (סוטה לג) שבמעשה דנס חנוכה
כבר שמע הכהן גדול ביום הכפורים בקדש הקדשים שהיהודים ינצחו באותה שנה,
והיינו שהמה סובבו את העולם כרצונם ,וכפי שרצו כן גלגלו כי הרי יסוד העולם
הוא ממקום הארון ,ששם אבן השתיה שהיא יסוד הבריאה (יומא נד ,):וכשמגיעים לשם,
מחזיקים בהכח של כל העולם כולו ומה גם שנתייחדו שם בחי' עולם שנה נפש -
האדם הכי גדול ,ביום הכי גדול ,ובמקום הכי גדול ,וכך יכל הכה"ג 'לאחוז' את כל
העולם כולו בשורשו ,ובזה היה נבנה ומתנהג העולם
אנו רגילים שאנו שומעים 'נייעס' -ואני מדבר גם לעצמי -אנו שומעים חדשות,
ומתפעלים ממה שאומר פלוני ואלמוני וסוברים שהם אכן מנהיגים את העולם
אך אנו צריכים לדעת 'אונז דארפן נישט אויסהערן נייעס ,אונז דארפן מאכן נייעס'
כי הרי יש לנו את התורה ,והתורה היא יסוד הבריאה ,ובכן בידינו לקבוע את
הנהגת הבריאה
צדיקים היו 'עושים חדשות' כידוע המעשה שהרשע ימ"ש רצה להכנס לארץ
ישראל בעת השואה ,וכל העולם כבר סברו שזה קרוב להיות והפחד היה
טז� עי' בספרי הפוסקים (שו"ת בית יצחק או"ח סי' ה אות יח ,שם אהע"ז ח"ב סי' קכה ,ועוד ,ועי' ספר עולת תמיד לבעל מנחת אלעזר
ממונקאטש) שדנו בדבר אם היה סוכה בביהמ"ק ,ובמ"א האריך בזה רבינו ,ובעומק הדברים ביאר שהרי קדושת
ביהמ"ק היא יותר גבוה מהסוכה ,ולכן לא היו צריכים לסוכה.
ז"ל הגמרא שם :תניא אמר רבי יהושע בן חנניה כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו יז�
כיצד שעה ראשונה תמיד של שחר משם לתפלה משם לקרבן מוסף משם לתפלת המוספין משם לבית המדרש
משם לאכילה ושתיה משם לתפלת המנחה משם לתמיד של בין הערבים מכאן ואילך לשמחת בית השואבה...
דהוו מנמנמי אכתפא דהדדי.
נט דשרגא מוצאי יום הקדוש נהורא
גדול מאד ,ובא הרה"ק מהוסיאטין ואמר 'אינך נכנס!' יח הרי שצדיקים עשו חדשות,
לא שמעו חדשות
אחד מהבעיות שלנו בזמננו הוא ,שאנו מונהגים ע"י שרים ומנהיגי המדינה שהם ממש
'שיכורים' ,וזהו דבר נורא ,וצריכים אכן להתפלל על זה מעולם לא היה הסתר
פנים כזה -מי שנמצא קצת בעולם המסחר יודע -שיש גזירות וחוקים משונים כאלו,
שאין להם ידים ורגלים ,ואנו שומעים החדשות ומתרגשים ונעצבים וכיו"ב אמנם עלינו
להאשים רק את עצמנו ,כי אילו לא היינו נוטים לשמוע ולהתפעל כל כך מהחדשות,
והיינו טרודים לעשות את החדשות ,היה הכל הולך בטוב הרבה יותר
הן אמת שאנו נמצאים בגלות תחת הנהגת אומות העולם ,אבל לפעמים אנו גם
עושים לעצמנו 'גלות' משלנו אנו עושים לעצמנו 'בעלי בתים' עלינו כל אדם קובע
לעצמו מי הוא הבעל הבית שלו ,וכאשר הוא מקשיב להדרשות של אחרים והשטותים
וההבלים שלהם ,אזי הוא נעשה משועבד תחתיהם עלינו שלא להתפעל כלל מכל
הנשמע והנראה ,רק לדעת שהתורה היא המנהגת ומסובבת את העולם
הרי 'עמך ישראל צריכים פרנסה' וצריכים כבר לצאת מכל זה לא מפני שאנו צריכים
ממון ,אין צריכים לתת 'עצות' להקב"ה איך לתת ממון ,כי ממון יכול הקב"ה
לתת באיזה אופן שירצה ,אבל רואים שיש כאן מצב משונה מאד ,וכל זה מחמת
שאנשים מתרגשים ומתפעלים מהדברים הללו צריכים לדעת כי 'יוסף הוא השליט
הוא המשביר' (בראשית מב ,ו) -במקום שיש בחינת יוסף אזי הוא השליט והמשביר ,כי
הנהגת העולם תלוי אך ורק במעשים שלנו ולא בשום דבר אחר ,ואין אדם מונהג על
ידי אחרים
וכן היה גם בבית המקדש; כשיהודים התנהגו בכשרות ,היו הם הבעלי בתים כשלא
התנהגו כראוי ,באו הבריונים (גיטין נו) וכל המשוגעים ,ונהיו מונהגים על ידם,
זהו המצב
עלינו לדעת שצריכים להחזיק את עצמנו בתוקף גדול בשלנו ,ולהיות בקדושת יוסף,
וע"י קדושת יוסף אפשר להגיע להכל ,כי בזכות אלו שיש להם קדושת יוסף
מתנהג העולם
יח� המעשה ידוע ,שהלך אז הרה"ק מהוסיאטין על ציון האור החיים הקודש להתפלל ,וכשגמר סגר את התהלים
ואמר 'ער קומט נישט' .וידוע שידע זאת ע"י שראה את השם הוי"ה מאיר על הציון.
דשרגא מוצאי יום הקדוש נהורא ס
אותו רשע שאיני רוצה להזכיר שמו כאן בבית המדרש ,כשהיה צריך לצאת לערוך
מלחמה הלך אל הרה"ק מבעלזא ש'יעזור לו' לערוך המלחמה יט ומדוע? כי גם
הוא ידע 'אז ער טויגט אויף כפרות' ,ואם הרה"ק מבעלזא יחליט שהוא יצליח אז הוא
יצליח גם הם יודעים זאת שבאמת הכל תלוי במעשים שלנו ,אלא שהחיסרון הוא שאין
אנו בעצמנו יודעים ומכירים זאת
וכן הכהן גדול ביוה"כ הנהיג את המלחמות כנ"ל הוא הנהיג ,עשה ,סיבב ופעל ככל
מה שרצה ,והיה זה ע"י שכלל ישראל היו מאוחדים תחתיו ולא התפעלו מדברים
אחרים ,ואז הכל הלך כשורה
'דער אייבישטער זאל טאקע העלפן אונז זאלן זיך אויפוועקן פון אונזער שלא …ף מען
זאל האבן גע'פועל'ט ,מען זאל קענען דינען דעם אייבישטער באנפין נהירין מיט
אלע גוטע זאכן'
יט� המעשה מובא בספר בקדושתו של אהרן ח"ב עמ' סב.
סא דשרגא סוכות נהורא
סוכות
ליל א' -ליל שב"ק
להתגדל כראוי .וכן אנחנו כלפי השי"ת ,אכן דברות קודש
אין אנו משיגים מהו זה שהקב"ה מחבק
אותנו ,אבל מ"מ זה מועיל לנו הרבה ,ואנו הנה ידוע
(שער הכוונות דרושי ר"ה וחג הסוכות)
שואבים מזה השגות בתורה והשגות בעבודה, שעל החג הזה נאמר הפסוק (שה"ש
והעיקר הוא השגות ה'דעת' ,וכמו שכתוב ב ,ו) 'שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקנו'.
'למען ידעו דורותיכם וגו'' (ויקרא כג ,מג). וענין 'חיבוק' היינו מה שהאם מחבקת את
ואחר החיבוק של סוכות מגיעים לשמיני בנה והבן מתגדל ומתפתח ע"י זה ,כידוע
עצרת ,שאז נעשה כבר בחינת שבלי האהבה והחיבוק של האם אי אפשר
הנישוק והזיווג ,והוא היחוד הגדול בין להתינוק להתגדל ולהתפתח כראוי .ובריבוי
קוב"ה וכנסת ישראל. אהבה כזו הקב"ה בעצמו מחבק אותנו ע"י
הסוכה כנודע.
והנה באמת הענין הוא עמוק יותר ,כי
עומק הענין בהקירבה הזאת של וצריכים לדעת שהחיבוק הזה הוא לכל
חיבוק ונישוק בימי הסוכות הוא שאנו בר ישראל בשוה ,ואין משנה
משמחים את השכינה הק' בעת הזאת. מה מצבו ועד היכן הוא משיג את הענין,
דהנה ,בדרך כלל השכינה היא בצער מפני כמו שאצל האם המחבקת את בנה התינוק,
שהיא רוצה להיות עם קוב"ה ,אבל מפני הרי זה אהבה עצמית של אם לבנה שאינה
חטאינו נשתלחה להתגולל עמנו בגלות, תלויה בשום דבר ,ואכן התינוק אף שאינו
וכאשר בני ישראל נטהרים בראש השנה ויום מבין ומשיג באמת מה זה אב ומה זה אם,
הכפורים נגרם לה עי"ז שמחה גדולה ,כי אבל מ"מ הוא כרוך אחריהם שיחבקו אותו,
בזמן הזה כלל ישראל מתעלים וגם השכינה ואף שאינו משיג כלל מהו 'חיבוק' ומה הוא
יש לה מקום מנוחה בינינו ,ומקבלת שפע מועיל לו ,עכ"ז החיבוק מסייע להתינוק,
נעלה ומתאחדת עם קוב"ה. והוא צריך להחיבוק ונישוק של אמו כדי
דשרגא סוכות נהורא סב
דרכיו הרעים ,מ"מ קשה לו מאד לשנות אמנם למעשה ,אף אחר יום כיפור עדיין
את עצמו ,כיון שהמדות הגרועות מושרשים אין שמחתה בשלימות הגמור,
בנפשו מיום הוולדו. הגם שאנו מקבלים על עצמינו להתנהג
כראוי מהיום והלאה ,ואנו מתפללים כמה
אבל יש זמן שהקב"ה נותן לנו מהלך
פעמים במשך יו"כ 'יהי רצון שלא אחטא
'מ'זאל קענען ארויס קריכען פון
עוד' ,מ"מ כל אחד יודע בלבו מרת נפשו,
דעם' ב ,והיינו בבוא הלילה הראשון של
ובאמת נראים הדברים יותר כ'פורים' מ'יום
חג הסוכות ,שאז מתחיל החיבוק הזה של
כיפורים' ,שהרי למחרת יו"כ כולם חוזרים
הסוכה .והשפעת ריבוי האהבה הזה נותן לנו
להרגלם ואל מעשיהם הראשונים .והטעם
כח לשנות את העצמיות שלנו ,כמו החיבוק
לזה הוא כמו שכתוב בדברי חיים בפרשת
של האם הפועל שינויים בהילד ,וכן הלאה
כי תבא א שהמדות של האדם מושרשים בו
במשך כל ימי החג ניתן לנו הכח הזה ,כי
בשורש נפשו ,ויש גם רצון להמידות ,וגם
בסוכות יורד הארת החסד ג אשר על ידו אכן
מידות להרצון (עי"ש ביאור הענין ,מובא בהערה),
יכולים לשנות המדות ד.
ומשום כך קשה מאד לשנות המידות ,כי
וגם ע"י הלולב והנענועים ממשיכים הם מושרשים עם רצונותיו של האדם ,והגם
חסדים ,ובפרט ביום הראשון שהוא שהאדם רוצה לעשות תשובה ולשנות את
א� עי' בד"ה בפסוק כי תבא וזל"ק בא"ד :והנה ידוע שבאדם כחות וחושים ראיה ושמיעה ומדות ההפכים לעשות
טוב ולגמול חסד ולרחם ולהפכו ,והכל על פי המדות שנטבעו בו .ולכולם יש רצון ,היינו שיש ברצון גם כן
מדות ,היינו שיש במדות כח הרצון ,היינו מחמת שטבעו בחמימות ומדתו לכעוס נעשה גם רצונו לכעס ,וכדומה
ביתר המדות .ויש גם ממדות שברצון ,דהיינו מחמת שרצונו כך לכעוס ,גם שאינו מוציא בטבעו כעס ,ממציא
לו כעס כדי למלאות רצונו ,וזה נקרא מדות שברצון ,וכולם ,כל סוגי בני אדם מתנהג על פי המדות והרצון ,הגם
שהרצון רחוק מגדר המדות ,שהמדות המה לנושא על החומר והרצון הוא רק היולי ,עם כל זה יחדיו יתלכדו על
ידי הדעת ,היינו כח השופט והמכריע שבאדם ,שהוא ממוצע בין הרצון והמדות כידוע .ולכן כל תנועות האדם
על ידי מדות ורצון ,וכל אשר הוא עושה הוא על פי מדותיו ורצונו ,לזה בפעולה ניכרת בעצמו שרוצה לכעוס,
ורק לפעמים המדות מביאו להרצון שהוא מחומם ומיוגע ,ולפעמים הרצון מביא המדות למלא רצונו וכנ"ל.
אבל עוד נוסף באדם שיש בו כח בלתי נתפעל על פי מדות ,ולמשל כששומע איזה דבר המביא לידי גיחוך
ממלא שחוק בשפתיו גם בלי שום רצון ומדה כלל ,וכדומה כשרוצה לישב או לעמוד אינו מתפעל כלל במדות,
וכמעט ממילא נעשה הדבר בלי שום אמצעות מהמדות כמו שארי הדברים שמתנהגים על פי מדות דוקא כנ"ל...
ועי' עוד להלן בד"ה במדרש תנחומא וזל"ק בא"ד :והנה באמת עיקר העבדות להפוך הגשמיות לרוחניות ,ולהפוך
מדות הטבעים שבאדם לאהבה ויראה אמתית .והנה באמת ידוע שאי אפשר כלל לבוא לזה ללחום עם היצר
ותחבולותיו ומדת תולדות האדם החומרי ,ולנצח כל המדות הנולדות בטבע לעבדות השם ,זולת אם השם יתברך
עוזר ,וכמאמר חז"ל (סוכה נב ע"ב) אלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו...
ב� 'שנוכל לצאת ולהיפטר מכל זה'
ג� עי' פרי עץ חיים שער חג הסוכות פ"א ,ושער הכוונות ענין סוכות דרוש ג'.
ד� עי' עוד בענין זה להלן ליל ה' וליל ו'.
סג דשרגא סוכות נהורא
והחטאים ואנו עומדים במצב גבוה ,יכול כנגד אברהם בחי' חסד ,שהוא הפותח
להיות לנו קצת אחיזה בהארת השבת .וכ"ש שערים לכל המדות ה ,וכן שאר כל הימים
כששבת ויו"ט מתאחדים יחד כהיום ,אזי שהם מהמידות האחרות הם ג"כ חסדים,
השבת והיו"ט יחד גבוהים יותר ,וגם יכול כגון יום השני הוא 'גבורה שבחסד' ו ,יום
להיות לנו אחיזה בהם. השלישי הוא 'תפארת שבחסד' וכו' ,אבל
כולם הם 'חסדים' .ובכח המשכת חסדים אלו
ולכן אין נוטלים את הלולב בשבת ,כי
ממשיכים את הכוחות לתוך נפשנו לשנות את
מגודל הארת וקדושת היום אף אין
המידות המושרשים בלבבנו .וע"י זה נעשה
צריכים להלולב להמשיך את החסדים .ואפילו
שמחה גדולה להשכינה הק' שמוצאת מקום
כשחל ביום הראשון שהוא העיקר להמשכת
מנוחה בינינו ,כי נעשים שינויים אמיתיים
החסדים שהוא 'חסד שבחסד' ח ,ולכאורה
בעומק נפשנו ,שלא להמשך אחר התאוות
בודאי היינו צריכים להמשיכו ע"י הלולב,
והמדות רעות.
אבל למעשה בשבת אין צריכים לזה ,כי בשבת
נעשה הכל מאליו. והנה היום הוא גם שבת וגם יו"ט ,ובדרך
כלל 'שבת' הוא גבוה מאד ,ואין לנו
וצריכים אנו להכיר בגודל כח הארת ימים
כל כך אחיזה בההארה היורדת בשבת ,מה
אלו ,ולדעת שבסוכות יכולים
שאין כאן בהארת היו"ט אינו גבוה כל כך
להפוך את השורש של המדות המוטבעים
כמו שבת ובכן יש לנו יותר אחיזה בה ז.
בנו ,ובפרט ביום הראשון שהוא אושפיזא
דאברהם הארת החסד כנ"ל .וצריכים להאמין אבל עכשיו אחר הימים הקדושים אלו
בזה ,כי אמונה היא לשון המשכה כידוע ט, שעברנו ,שנטהרנו מכל הפגמים
ה� עי' בפע"ח ושעה"כ שם ,שביום א' של סוכות יש הארה נפלאה של חסדים מכמה אופנים ,מקיפים וגם פנימיים,
ובעיקר מאיר הארה של החסד הגדול הנקרא 'חסד דאזיל עם כולהו יומין' שהוא השורש לכל הבאים אחריו.
וידוע שבכל שנה ושנה היה רבינו בוער בהארת יום הראשון של סוכות בפרט ,באומרו שהיום הוא ה'י ְִריד' הגדול
שבו יכולים 'לקנות' שפע רב של חסדים ,ואיש המשכיל יזהר לנצל את הזמן היקר הזה ,ובפרט בנטילת ונענוע
הלולב למחר ביום ראשון הוא 'יריד' גדול מאד שממשיכים חסדים גדולים ונפלאים.
ו� ר"ל שממשיכים חסדים לתוך הגבורה ,וכן ביום שלישי ממשיכים חסדים לתוך התפארת ,וכן הלאה ,אבל כללות
כל עבודת חג הסוכות היא המשכת חסדים ,עי' כל זה בשער הכוונות ענין חג הסוכות דרוש ה' ,וע"ע בפרע"ח
שער הלולב פ"א ב' וג'.
ז� כי קדושת השבת נעשית מאליו באתערותא דלעילא בלי עבודתינו ,כידוע ענין 'שבת קביעא וקיימא' ,אבל ההארה
היורדת ביו"ט אינו גבוה כל כך כמו שבת כי זה תלוי בעבודתנו .ועי' דברי האריז"ל בדרושי ר"ח ואסרו חג
החילוק בין שבת ליו"ט.
ח� עי' לעיל הערה ה.
ט� עי' אוהב ישראל נח ד"ה ויבא נח ,ועוד.
דשרגא סוכות נהורא סד
התחילה רק בליל שני (סוכה נא ,).שליל שני שע"י שמאמינים שכן הוא ,אכן יהיה כן,
היא בחי' גבורה י. ואם אין האדם מאמין בכוחותיו בודאי
שאכן לא יוכל לפעול עמם כלום ,ורק
וזהו ענין השמחה של סוכות ,שבו יש לנו
כאשר מאמין בגודל כוחותיו שנתן לו
מהלך לנצח את כל הקשיים ומדות
השי"ת יכול לפעול גדולות ונצורות ולעשות
גרועות המוטבעים בנו ,בכח החיבוק של
שינויים גדולים בעצמו .ובאמת ניתן הכח
השי"ת והמשכת החסדים לתוך המדות
הזה לכל אחד ואחד מאיתנו ,שהרי החיבוק
כנ"ל ,וממילא מגיעים לשמחה גדולה.
הזה של הסוכה הוא לכל ישראל כנ"ל .יש
הסוברים ש'אתה בחרתנו' נאמר רק על
החתם סופר והבעל שם טוב וכיו"ב ,ורק
מפני שאין יכולים למוחקו מהסידור אנו
אומרים אותו ג"כ ,אבל באמת נאמר על
שיחות קודש
כל אחד ואחד 'אתה בחרתנו מכל העמים!',
'ותתן לנו ה' אלקינו באהבה! את יום חג
א
הסוכות הזה'.
בפני יהושע (ב"ק צב .ד"ה בתוס') יש חשבון
וזהו עומק ענין השמחה של סוכות ,דהנה
שהמעשה של בנות לוט (בראשית יט)
ידוע שהשמחה האמיתית אינו באה
היה בלילה הזה -לילה ראשונה של סוכות.
אלא ע"י 'גבורות' ,דהיינו כאשר האדם
וידוע שממעשה זו נולד מואב ,וממנו יצאה
עורך מלחמה ומנצח ,נצמח מזה השמחה
רות המואביה שממנה בא משיח בן דוד,
אמיתית; כל המהלכים שאנשי העולם
וכמבואר אצלינו הרבה פעמים שנקודת
חושבים שיכולים להביא שמחה ,כגון ע"י
משיח צריך לבא דוקא ע"י מעשיות כעורים
מאכלים טובים ומקומות נופש וכדו' ,הם
כאלו ,ועכ"פ הרי שענין לידת משיח שייך
רק כמו 'ציגארעטליך' ,שהם טובים וערבים
לליל סוכות.
בשעת מעשה ,אבל ברגע שלאחריו הוא נמצא
והענין יובן עפ"י דברינו לעיל ,שהרי במצב שהיה לפני זה וצריך עוד ...אמנם
משיח הוא זה שיהפוך את כולנו השמחה האמיתית אינה אלא מכח הגבורות,
לעתיד לבא ,שיהא לנו מידות ישרות ,וכל שמתמודד עם קשיים העוברים עליו ומצליח
המדות שמושרשים בנו יתהפכו לטוב ,כמו לעבוד על עצמו ולהגיע אל תכליתו .ולכן
שאמרנו לעיל שבסוכות יכולים להפוך את איתא ששמחת בית השואבה בבית המקדש
עי' עוד להלן ליל ד'. י�
סה דשרגא סוכות נהורא
כמו בארא פארק וויליאמסבורג -איני זוכר המדות מן הקצה אל הקצה ממש ,אע"פ
כבר זמן רב שמטר חזק כזה ימשיך לכ"כ שהמה מוטבעים בשורשו כנ"ל.
הרבה זמן -ואכן במשך היום ירדו גשמים
יאוהנה ידוע שאין דרכו של הקב"ה לעשות
רבים וחזקים כל היום כולו בלי הפסק,
דברים שהם נגד דרך הטבע,
אבל מיד כשנכנסו בני ישראל לישב בסוכה,
ואע"פ שהוא כל יכול ואינו משועבד לטבע
פסקו הגשמים.
כלל ,מ"מ קבע שהבריאה יתנהג עפ"י טבע,
וזה מראה לנו איך שבלילה הזה ,וכן במשך ובדרך כלל אינו משנה מהטבע ,ואפילו
כל ימי הסוכות ,יכולים להפוך ענינים הצדיקים לא רצו בדרך כלל לשנות מהטבע,
אע"פ שמוטבעים כבר .ובזה קיים הקב"ה ואע"פ שהיה בכוחם לעשות מופתים וכיו"ב,
את 'מצות סוכה' אשר ענינה היא להפוך היו יראים מזה מאד ,כי ידעו שיכולים
דברים המושרשים מכבר. לפעמים לצאת מזה קלקול מצד אחר.
אבל הלילה הזה ראינו איך שהשי"ת
ב
שינה את הטבע בשבילנו שנוכל
היום חל היארצייט של הרה"ק בעל לקיים מצות סוכה כראוי ,כי במשך היום
'ברית כהונת עולם' .באופן רגיל ירדו גשמים חזקים מאד והיה נראה
אני משתדל בליל זה לומר איזה דברים מתוך שלא נוכל לקיים מצות סוכה כראוי ,כי
ספרו הק' יב ,אבל היום לא הביאותיו עמי היה נראה שבודאי יֵ ְרד ּו גשמים כל הלילה
משום ששבת היום יג. בשכונות אלו שיהודים החרדים דרים בהם,
יא� בשנה זו ירדו גבורות גשמים מרובים ורוח סערה כל משך היום בערב יו"ט ,וחוזי מזג האויר אמרו שכן ימשיך
גם כל הלילה .הרבה מורי הוראה כבר פרסמו פסקי הלכות מה לעשות כשיורדים גשמים בליל ראשון של סוכות,
וכבר הכריזו בביהמ"ד שבמקום לערוך השלחן בסוכה יתקבצו בביהמ"ד לשירות ותשבחות .ולמעשה מיד בכניסת
החג פסקו הגשמים לגמרי ,ורבינו ערך השלחן בהסוכה כרגיל ובשמחה עצומה.
יב� רבינו חיבב מאד את הספר הקדוש 'ברית כהונת עולם' ,וחיבה זו היתה טבועה בו עוד מבית אביו ,האדמו"ר
רבי אברהם יהושע העשיל זצ"ל ,שהיה לומד בספר הקדוש הזה תדיר ,והיה הספר חשוב ויקר בעיניו מאד.
וכאב כן הבן -היה רבינו הוגה בו רבות ,והיה מפליא מאד בגודל קדושת הספר ומחברו ובנוראות דברי תורתו.
ועד כדי כך היתה התקשרותו אל הספר ,שאף בשנים הראשונות ,כאשר עדיין לא היה עורך שלחן הטהור בליל
ראשון של חג הסוכות ,מכל מקום ,מאחר שבלילה זה חל היומא דהילולא קדישא ,היה קובע שיתאספו כולם
בסוכת בית המדרש ,ושם היה לומד ברבים מתוך הספר הקדוש ,אף מבלי לערוך שלחן הטהור .ברבות השנים
נעשה מעמד זה עצמו כעין שלחן הטהור ,ולאחר שכבר החל לערוך שלחן הטהור בלילה זה ,היו דברי התורה
הנאמרים בו סובבים בעיקר סביב דבריו הקדושים של בעל ה'ברית כהונת עולם'.
יג� כידוע ,על אף שרבינו היה מן המתירים את העירוב בעירינו בארא פארק ,ואף פעל למען הקמתו מתחילה ,מ"מ
פקודת רבו הרה"ק התורת מרדכי מוויזניץ זי"ע שמרה נפשו ,והיה נמנע מלטלטל על סמך העירוב.
דשרגא סוכות נהורא סו
נפלא כל כך ,שהוא כותב ששה דברים הספר 'ברית כהונת עולם' הוא ספר פלא
בשורה אחת. מאד ,וכתוב בו רמזים נפלאים
שאין כמותם .הוא נפטר בהיותו רק בן
העיקר הוא שיושפעו חסדים גמורים, שלשים וחמש שנה (נולד שנת תקי"ג ונסתלק בשנת
בזכות הסוכה' ,בזכו"ת די רבונו תקמ"ח) ,ועל מצות סוכה וד' מינים יש לו
של עולם' ,ובזכות הצדיקים .זכותו יגן עלינו רמזים נפלאים על הפסוק 'מקדש ה' כוננו
ועל כל ישראל. ידיך' ועוד כהנה וכהנה ,עי"ש .הוא ספר
סז דשרגא סוכות נהורא
ליל ב'
פוגשים זה את זה ,הם מנשקים זה את דברות קודש
זה ,אך עדיין אין זה האהבה והקירבה הכי
גדולה ,אלא הקירבה האמיתית היא החיבוק, הנה ידוע שמצות סוכה אנו עושים לזכר
ואת זאת עושה האם לבנה. ענני הכבוד (סוכה יא :טוש"ע תרכ"ה א),
והקושיא בזה ידועה ,למה עושים זכר רק
והנה עיקר האהבה והקירבה שיש לאם עם
לנס של ענני הכבוד ,והרי היה לבני ישראל
בנה מתגלה ע"י החיבוק ,וכל שאר
במדבר עוד ניסים ,כמו ָמן ובארה של מרים,
הדברים שהיא עושה לו ,שמנשקתו ומאכילתו
ולמה אין אנו עושים זכר גם לניסים אלו.
ומניקתו ,כל אלו הם דברים פשוטים הבאים
מחמת האהבה והקירבה הזאת .והנה הגם והענין בזה הוא ,דהנה הסוכה היא
שהאם עושה לבנה גם נישוק ,אבל הנישוק החיבוק שהקב"ה מחבק אותנו
הוא טוב לרגע אחד ואח"כ לא משתייר כמו אם המחבקת את בנה ,וכידוע שענין
מזה כלום ,משא"כ החיבוק הוא דבר תמידי הסוכה היא בחינת אימא עילאה המסככת
ונמשך ,והשפעתו נמשכת גם לאחר מכן ,כי על בנה ומחבקת אותו (זוה"ק ח"ג רנה :ושם שט,).
ע"י זה מתגדל התינוק כראוי למשך כל ימי על דרך הכתוב (שה"ש ב ,ו) 'וימינו תחבקני',
חייו (כמבואר לעיל ליל א' ,עי"ש). וכמ"ש האר"י ז"ל (שעה"כ חג הסוכות דרוש ד)
שזהו סוד ההלכה שדפנות הסוכה צריכים
ועל דרך זה הוא גם בענין האהבה של
להיות 'שנים כהלכתן ושלישית אפילו טפח'
קוב"ה לכנסת ישראל ,שעיקר אהבתו
(סוכה ו ,):כי זהו דמיון וצורת ג' חלקי היד
וקירבתו אלינו מתגלה במה שמחבק אותנו,
שעושים החיבוק ,ב' חלקי הזרוע הארוכים,
וחיבוק זה נתבטא אז במדבר ע"י הענני
ופס היד הקצר יד ,והוא החיבוק מקוב"ה
כבוד ,שלא פסקו מהם כל אותם ארבעים
לכלל ישראל.
שנה ברציפות ,וכל שאר הדברים -שהאכיל
אותנו והשקה אותנו במן ובבאר ,זהו בבחינת והנה יש ב' אופנים לבטא רגשי אהבה
הנשיקין שהם רק גילוי האהבה לפי שעה, וקירבה; חיבוק ,ונישוק .והחילוק
והם כבר נכללים ממילא בחיבוק הזה של ביניהם הוא ,שע"י נישוק אכן מביעים
הענני הכבוד. רגש של אהבה ,אבל הרי גם כששני ידידים
יד� 'כזה' -והראה רבינו בידו.
דשרגא סוכות נהורא סח
הק' אינם דבר שמורידים וגונזים אלא ולזכר זה החיבוק אנו עושים את הסוכה,
הם מגינים עלינו ונשארים עלינו לעולם, כי הסוכה עצמה היא ענין חיבוק
כ"ד שעות ביום ,בכל יום ובכל עת ובכל (כנ"ל) ,וממילא שאר הניסים שהיו אז כבר
רגע ורגע. נכללים בהקירבה הזאת ,ואינם עיקר הענין
ולכן אין עושים להם זכר מיוחד טו.
וכן היה במשך כל הארבעים שנה שהיו
ישראל במדבר ,שהקיף אותם השי"ת והחיבוק של הסוכה אכן פועל עלינו
בענני הכבוד להגן עליהם בקדושתו מכל ממש כמו חיבוק של האם לבנה,
הקליפות שהיו שם ,וכמו שהעיד הפסוק כי אנו 'מתגדלים' על ידי זה ,ושואבים מזה
(דברים ח ,טו) 'המוליכך במדבר הגדול והנורא השגות התורה והשגות עבודה ,ובעיקר את
נחש שרף ועקרב וגו'' ,וענני הכבוד הצילו השפעת ה'דעת' הנצרכת לעבודתו יתברך,
אותם מכל אלו[ ,וגם למ"ד שהסוכה היא וכמ"ש 'למען ידעו דורותיכם' טז.
זכר לסוכות ממש שעשו להם (סוכה יא ,):הוא
והחיבוק הזה אינו פוסק מאיתנו אחר
ענין של שמירה מקליפות ,כי סוכות האלו
סוכות ,כי מצות הסוכה אין
היו בעת שכבשו את ארץ סיחון ועוג (עי'
ענינה שרק במשך שבעת ימים אלו השי"ת
רוקח הלכות סוכות) ,שהיו קליפות גדולות שהיו
קרוב אלינו ע"י הסוכה ,אלא הסוכה היא
צריכים להכניעם לפני כניסתם לארץ ישראל].
רק 'סימן' שאנו עושים לענין זה שהקב"ה
וכח וקדושת עננים אלו באו מכחם של כלל
משגיח עלינו לעולם ,ולא רק בשבעה ימים
ישראל ,כמו שהרה"ק מרוזין זי"ע היה רגיל
אלו .ועוד שהרי הסוכה היא כל כולה שמות
לומר שהעננים נעשו מהבל החמימות של כל
הק' ,ובעיקר מה שתיבת סוכ"ה בעצמה
ישראל ואהבתם זה לזה.
היא בגימטריא הוי"ה אדנ"י כנודע (תיקו"ז
אבל לא רק באותן ארבעים שנה ההם, נו ,.ועי' ברית כהונת עולם עוד הרבה שמות ורמזים).
אלא מאז ועד עתה לא היה רגע ובכן לאחר סוכות אכן מסירים את הסכך
שהסיר השי"ת את השגחתו ואהבתו מעלינו. הגשמי וסותרים את הדפנות ,אבל השמות
טו� ומן הראוי להביא בזה את לשון החיד"א בספרו 'ראש דוד' פר' אמור :באזנינו שמענו משם גדול ,הרב החסיד
מהר"ר יהודה חאבילייו זלה"ה ,ראה ויתר וטעמא טעים על אשר ציונו יוצרנו לעשות זכר לענני כבוד במצות
סוכה ,ואילו למן ובאר שתים הנה רעותיה לא יפקדו ולא יזכרו לעשות להם שם ,והיה טעמו כי הענני כבוד
סוככים בכנפיהם לישראל עם קרובו ,ובהם נבחן וניכר תפארת ישראל ,כי הן הן בני אל חי ובחר בנו מכל העמים,
כי הערב רב גם שקבלו התורה והמצוה ,מחוץ לענן יחנו ,ודוקא ישראל מוקפי ענן ,אבל מן ובאר היו נזונים
מהם גם הערב רב ,אי לזאת בדבר המסויים לישראל לבדם נצטוינו לעשות זכר ,מה שאין כן מן ובאר שהיו גם
לערב רב.
טז� עיין עוד לעיל בליל א'.
סט דשרגא סוכות נהורא
ואין החיבוק הזה רק לשבעה ימים ,אלא
שיחות קודש
לשבעים שנה -כל חיי האדם ,ועוד יותר
מזה ,לעולם אינו עוזב אותנו ,ומחבק אותנו
א -אושפיזא דיצחק
תמיד ,וממילא כבר באים עם החיבוק גם
הנה במהר"ל (נצח ישראל פי"ג) מבאר מה בני חיי ומזוני וכל טוב.
שאמרו חז"ל (ספרא בחוקותי ב ,ח ,מובא
יעזור השי"ת שאכן יושפע לנו כל טוב
ברש"י) על הפסוק (ויקרא כו ,מב) 'וזכרתי את
וטוב ,ונבין את גודל אהבתו אלינו
בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את
והחיבוק שמחבק אותנו .ולמחר נזכה כולנו
בריתי אברהם אזכור'' ,למה לא נאמרה
לקחת בידינו את הד' מינים (יום הראשון היה
'זכירה' ביצחק ,אלא אפרו של יצחק נראה
שבת) ,שגם הם מלאים שמות ,ועליהם רומז
לפני צבור ומונח על המזבח' (לשון רש"י
הפסוק 'מקדש ה' כוננו ידי"ך' ,ויש בזה
שם) ,דהענין הוא שהרי יצחק 'האט אויס
הרבה רמזים נפלאים ,ואכמ"ל (עיין ברית
געשטרעקט די האלז פארן אייבערשטן' יח,
כהונת עולם ,מאמר פרי עץ הדר פי"ג ועוד) .והסוכה
ועל ידי מסירות נפש כזה נעשה יצחק
היא מה שהקב"ה מחבק אותנו ,והד'
ממש מאוחד עם השי"ת ,ולכן אין שייך
מינים הם מה שאנחנו מחבקים אותו יז,
לומר שהקב"ה 'זוכר' את העקידה ,כי
ולא יבריחו ולא יעלימו לא זה מזו ולא זו
זכירה שייך רק בדבר שהוא רחוק ועכ"ז
מזה ,עד שנזכה לביאת גואל צדק במהרה
זוכרים אותו ,אבל יצחק ע"י מסירת נפשו
בימינו אמן.
נעשה אחד ממש עם השי"ת ולא שייך לומר
בו 'זכירה' ,אלא כאילו הוא נעשה עכשיו
ממש (עכת"ד) יט.
ראה רעיא מהימנא פר' אמור קד .ז"ל :פקודא דא ליטול לולב בההוא יומא באינון זינין דיליה ,והאי רזא יז�
אוקימנא ואוקמוה חברייא ,כמה דקודשא בריך הוא נטיל לון לישראל בהני יומין וחדי בהון ,אוף הכי ישראל
נטלי ליה לקודשא בריך הוא לחולקיהון וחדאן ביה ,ודא הוא רזא דלולב ומינין דביה דאיהו רזא דיוקנא דאדם
והא אתמר.
יח� 'פשט צווארו להישחט לפני השי"ת'
יט� ז"ל שם בא"ד :וכל ענין זה רמז הכתוב ,דכתיב 'וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי
אברהם אזכור' .למה נאמר אצל אברהם ויעקב זכירה ,ואצל יצחק לא נאמר זכירה ,כי אפרו של יצחק נראה כאילו
צבור ומונח על גבי המזבח ,עד כאן .ובאור זה ,כי הזכירה שייך אל דבר שאינו לפניו ,אבל מצד כי יצחק מסר
נפשו אל השם יתברך ,וביטל עצמו אל השם יתברך ,הרי אין לו הבדל מאתו יתברך ,ולא יתכן בזה זכירה ,כי
הוא נראה תמיד לפני השם יתברך .וזהו שאמר שראה אפרו ,רוצה לומר מה שמסר נפשו אליו ,לכך הוא לפניו
תמיד .ואלו הדברים הם עוד סודי חכמה עמוקה מאד ,ואי אפשר לפרש יותר.
דשרגא סוכות נהורא ע
הזה מתוך מסירות נפש ממש ,והרצון ועד כדי כך גדול כוחו של מסירות נפש,
העז שיש לנו לעשות רצונו בלבב שלם, שאע"פ שלמעשה לא נשחט יצחק,
הרי היא נחשבת למעלה כאילו מסרנו את אמרו עליו 'אפרו של יצחק' .וכן גם אמרו
נפשינו באמת. (זבחים סב ).שכאשר רצו לראות היכן הוא מקום
המקדש ראו שם את 'אפרו של יצחק',
והרי כבר מסרו ישראל את נפשם להשי"ת
ואע"פ שלא נשחט מעולם ,ומעולם לא
בכל ליבם במשך הרבה דורות' ,אידן
נעשה באמת 'אפר' ,אבל כיון שהיה לו רצון
האבן שוין גענוג אויס געשטרעקט די האלז
חזק ואמיתי למסור את נפשו לה' כעולה
פארן אייבערשטן' ,ובודאי כבר נזכה בקרוב
כליל ,נחשב הרצון הזה למעלה כאילו נשרף
שיתגלה לנו ביהמ"ק ,כמו שע"י כח מסירות
באמת ,וכבר יש 'אפרו של יצחק'.
נפש נתגלה להם מקום המקדש אז ,כן נזכה
ע"י המסירות נפש שלנו שיתגלה לנו בית וכן הוא גם המסירות נפש שלנו ,ע"י
המקדש השלישי. עמידה בנסיונות של דורינו השפל
עא דשרגא סוכות נהורא
דב"ק אצל שמחת בית השואבה בלילי חוה"מ
וביאור הדברים למה דוקא אחר יום השני, ליל ד'
י"ל דהנה ידוע שיום הראשון
של סוכות הוא בחינת חסד שבחסד ,ויום איני רוצה להפסיק ולומר כאן דברי תורה,
השני הוא בחינת גבורה שבחסד[ ,דהיינו אך ראיתי היום קטע נפלא בספה"ק
שאין זו רק גבורה אלא היא כלולה בחסד, 'נועם אלימלך' בפרשת נח והם דיבורים
ושניהם הולכים יחד ,ואכ"מ] (עי' לעיל ליל מפליאים ,וזל"ק'' :ותנח התיבה בחודש
א' ובמצוין שם הערה ו) .וידוע שהשמחה אינה השביעי' (בראשית ח ,ד) ,רמז שעיקר הוא
באה אלא על ידי גבורות .כהיום יש גם לאדם לתקן את מעשיו בחודש השביעי
הרבה דרכים ו'פאטענטן' אחרים להשיג הוא תשרי ,ואז תפילתו רצוי יותר
שמחה ,אבל האמת היא שאין שמחה אלא משאר ימות השנה ,כמו שדרשו חז"ל
על ידי גבורות ,ואי אפשר שתהיה שמחה (ר"ה יח ).דרשו ה' בהמצאו (ישעי' נה ,ו) אלו
בלא גבורות .ועל כן בלילה הראשון של עשרת ימי תשובה שאז הוא כח יותר
חג הסוכות לא היתה שמחת בית השואבה השראת הקדושה'� וכאן בא דבר חידוש
בבית המקדש ,לפי שהלילה הראשון הוא נפלא' :וזה ותנח התיבה כו' בשבעה
בחינת חסד ,והגם שחסדים הם דבר טוב עשר יום לחודש ,דהיינו לאחר שעברו
מאד ,אך אין בהם בחינת שמחה ,עד שיהיה גם כן ימי החג שני ימי הראשונים
גבורות עמהם. וקיים בהם מצות סוכה ולולב ,ואז יש
כח להקדושה לשלוט על הרי אררט
וראיה לזה מכל אותם העשירים שיש
רמז להקליפות לשבר אותם על ידי
להם מיליונים וביליארדים ,ויכולים
הקדושה'� עכ"ל.
לעשות כל מיני תענוגים שונים ככל העולה
על רוחם ,ואף על פי כן הם מלאים בעצבות דיבורים אלו הם מחודשים ומפליאים,
ולבסוף הם מפילים עצמם מן הגג ,ואין 'ס'איז זייער אן אינטערעסאנטע
להם חיים כלל ,וכולם משתגעים ויוצאים שטיקל ,ווער ס'פארשטייט פארשטייט' .מי
מדעתם .ועל כרחך ששמחה אמיתית אינה שלומד בספר 'נועם אלימלך' יודע שזהו
אלא מתוך גבורות ,כגון על ידי יסורים ,או קטע נדיר מאד .אבל עכ"פ הוא כותב
על ידי קשיים בעבודת ה' וכיו"ב ,והאדם שזה דוקא 'בשבעה עשר יום לחודש' לאחר
המצליח לעבור יסורים וקשיים ,הוא יש לו שעברו שני ימים ראשונים של קיום מצות
באמת שמחת החיים. סוכה ולולב.
דשרגא סוכות נהורא עב
וזאת היתה השמחה העצומה בשמחת
ליל ה'
בית השואבה ,והיו משוררים שם
בבית המקדש ניגונים מעניינים מאד' ,אשרי
אין ברצוני להפסיק ולהאריך כאן בדיבורים,
ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו'' ,אשרי
אבל יש מימרא קדושה שאומרים
זקנותנו שכיפרה את ילדותנו' (סוכה נג ,).שהיו
בשם הרה"ק ר' מאיר מפרעמישלאן
מדברים רק מחלק העבודה ,שהצליחו להגיע
זי"ע ,שאמר' :הללוהו בתו"ף ומחו"ל'
למדריגות בעבודת ה' ועמדו בנסיונות
(תהלים קנ ,ד) ' -די סוף וועט זיין מ'וועט
וכיו"ב .כי לא שייך שתהיה 'שמחת בית
מוחל זיין' .והיינו שבסוף ימחלו לו לאדם
השואבה' אלא אם כן יש גבורות ,ובלא זה
על כל עוונותיו .ובפשטות נראה הדבר
אי אפשר ,ולכן רק בלילה השני שהוא בחינת
כפתגם יפה בעלמא ,אבל צריכים לדעת
יצחק -גבורה ,אז מתחילה השמחה.
שכל דבריהם של הבעש"ט ותלמידיו זי"ע
היו בנויים ומיוסדים על יסודות עמוקים, ועכ"פ יש כאן דבר נפלא שכתב לנו הרבי
ולפעמים ניתן לתפוס ולהבין קצת רמז ר' אלימלך זי"ע ,שנתן לנו 'זמן
בעומק כוונת דבריהם. קבוע' ,שאחר ב' הימים הראשונים ,הכל כבר
הולך בנקל ,ואז יכולה כח הקדושה לשלוט
והנה יש חשבון נפלא מהרמ"ע מפאנו
על 'הרי אררט' שהם הקליפות ,והמבין יבין.
בענין ימים האלו שאנו עומדים
בהם .ונקדים לדבריו מה שהביא הלבוש השי"ת יעזור ,בזכות שאומרים דיבורים
(סימן תרס"ד ס"א) ,שיש בחינת ראש השנה מהרה"ק הרבי ר' אלימלך ,שזכותו יגן
לימות החמה ויש ראש השנה לימות הלבנה, עלינו ועל כל ישראל .וכבר יתקיים מה
וכידוע שהחילוק בין שנת הלבנה לשנת שכתב ,וימתקו כל הדינים .וצריכים אנו
החמה הרי הוא י"א יום ,נמצא לפי חשבונו לכך ,כי גבורות יש לנו די והותר ,בימינו
שיום הכיפורים שלנו הוא בחינת ראש השנה אין צריך להסביר מהו 'גבורות'' ,ס'איז
לימות החמה ,ויום הושענא רבא יהיה בחינת זייער וואויל ,זייער פיין ,זייער זיס ,אבער
יום הכיפורים לימות החמה .הרי שימים אלו גבורות האבן מיר איבערן קאפ' כ ,ובקשתינו
מראש השנה עד ליו"כ והושענא רבה הם שכאשר השי"ת נותן לנו עכשיו ימי שמחה,
המשך עבודה אחת הנחלקת לשתים .וכתב כבר יהיה שמחה בשלימות עם כל טוב וטוב.
הרמ"ע מפאנו (חקור דין ח"ב פכ"ד) שמתחלת
ראש השנה עד אחר נעילה של יום כיפור
'כל המאמרי חיזוק שאומרים שהגבורות הם לטובה הם טובים ונעימים ,אך הגברוות כבר עברו ראשינו' כ�
עג דשרגא סוכות נהורא
שאתה יכול 'לערבב השטן' ועמו כביכול גם יש רמ"ג שעות כא ,ועוד פעם נוספת של
את השי"ת ..הלא ח"ו בכלל לחשוב כן ולבוא רמ"ג שעות יש מלאחר נעילה עד הושענא
במהלך מחשבה שכזה. רבה כב .והנה אם נחשוב ב' פעמים רמ"ג,
הרי זה עולה למספר 'תו"ף' ,וזהו 'הללוהו
אלא מאי ,כי הנה נתבונן מדוע אכן קשה
בתו"ף ומחול' ,שלסוף תפ"ו שעות אלו
כל כך לאדם לשנות את עצמו ואת
נשלם המחילה (עכת"ד הרמ"ע מפאנו).
טבעיו ,הביאור בזה הוא שיש לאדם נטיות
בטבעו שאין הוא 'בעל הבית' עליהן ,ואין ועומק הענין הוא ,דהנה מעיקרי
הוא שולט בהן .יש לו נטיות של תאוה, העניינים שעובדים על זה בימים
גאוה ,ושאר כל ההבלים שיש לו ,ואף אלו ,הוא לעשות שינויים אמיתיים בתוכנו
שבאמת אכן אין הוא רוצה להיות כן ,ובפרט ע"י שעובדים על השורש ,ולא כמו שנראה
בבוא הימים הקדושים שמתעורר רצונו לטוב שהוא כמין 'מבצע תשובה' ,כי אם הוא רק
ובאמת אינו רוצה וחפץ ברע ,מכל מקום בבחינת 'מבצע תשובה' הרי זה אינו כלום ,כי
המידות שולטות על הרצון ,שאפילו על רצונו אח"כ יהיה -כמו שאומרים כאן באמעריקע
' -בע"ק ט"א סקווע"ר ווא"ן' (-חוזרים שוב
אין הוא יכול לשלוט ,כי המידות הן טבע
המוטבע באדם (עי' לעיל ליל א' עפ"י דברי הדברי
לדרך הראשון) ,ומה עכשיו? עשית תשובה ,ומה
חיים פר' כי תבא). יהיה הלאה? וכאילו זה כמו מין 'כינוס
שנתי' שאח"כ אומרים 'איבער א יאר אין
אולם ,יש דבר שהוא למעלה מן הרצון פריידן' כג ,וכמו שאכן אומרים בתפילות
ולמעלה מן הטבעיות[ ,והוא יום הקדוש 'מלך מוחל וסולח לעוונותינו
הנקרא בספרי הקדמונים 'כח היולי' (עי' ולעוונות עמו בית ישראל ומעביר אשמותינו
רמב"ן תחילת בראשית) ],ועל זה עובדים בימים בכל שנה ושנה' -וכאילו כבר מגלים שזה
אלו .כידוע שימים אלו הם ימים שעובדים רק כמו 'כינוס שנתי' ואם ירצה השם לשנה
על ענין ה'דעת' ,שהוא הממשיך מחכמה הבא עוד הפעם ימחלו העוונות ,הרי ח"ו
ובינה (עי' שער הכוונות דרושי הסוכות) [ובאמת היא לומר כן ,כי זה נראה ממש כליצנות .הלא
עוד יותר גבוה מזה ,כי לא ממשיכים רק אין לך שום פנים! אתה בא בכל שנה ושנה
מחכמה בינה דעת ,אלא כמו שכתב בעבודת 'ווי א נער אויפן מארק' ,ואתה סובר
כא� היינו עם הוספה מחול אל הקודש ,כי בי' ימים הם ר"מ שעות ושעה אחת הוספה מחול על הקודש בתחלת ראש
השנה ושעה אחת הוספה מחול על הקודש בסוף יום הכפורים בשעת נעילה הם רמ"ב ובסוף נעילה בשעה רמ"ג
הוא הגמר דין.
כב� היינו מב' שעות אחר יום כיפור כנ"ל עד שעה חמישית של ליל הושענא רבה ,עי"ש החשבון.
כג� 'לשנה הבאה בשמחה'
דשרגא סוכות נהורא עד
ה'סוף'? יכולים ללמוד כוונת המימרא כמו ישראל (לסוכות ד"ה בפרשת אמור כל האזרח) על
שנראה כפשוטו ,דהיינו -רחמנא ליצלן - הפסוק 'כל האזרח בישראל ישבו בסוכות',
כשהוא כבר סוף ממש ואין עוד מה לעשות, שתיבת 'האזר"ח' הוא בגימטריא 'אר"ך',
ובהכרח כבר צריכים למחול ,וכמו שעושים שהוא מקום גבוה ונשגב מאד ,למעלה מכל
'באנקראט געשעפט' ,ובבחינת 'מלך מוחל מיני הנטיות ,ושם מגיעים ע"י הסוכה כד],
וסולח ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה'. ותכלית כל זה הוא להתדבק למקום שהוא
אך יש ביאור יותר עמוק בענין 'סוף' זה, למעלה מכל הנטיות המוטבעים בנו ,ועי"ז
והיינו כשהאדם תופס את הענין כראוי, להפוך את המידות בשורשם.
ויוצא מתחת כל נטיותיו הרעים ונעשה
ודבר זה באמת תלוי בבחינת 'עצם הלוז'
שליט על עצמו ,ובימים אלו יש כוח מיוחד
שיש בכל אדם ,שהוא שורש חיות
לזה ,שהם שני פעמים רמ"ג שעות העולים
האדם ,ועל ידו יקום בתחיית המתים לעתיד
למספר 'תו"ף' ,ובכח ימים אלו יהיה
לבא כנודע (זוה"ק ח"א סט .).כי אז לעתיד לבא
'מחילה' אמיתית ושינוי בהשורש.
לא תהיה שום נטייה לכל התאוות וההבלים
והנה יש ימי דין וימי שמחה; מתחילה האלו ,והאדם יסתכל על עצמו ויתמה 'הלא
ראש השנה ויום כיפור שהם ימי אני אותו אדם עצמו ,ומה נעשה עמי?',
דין ,ואח"כ נכנסים לסוכות שהם ימי שמחה, אבל הענין הוא שתהיה חיות חדשה בעולם,
ועבודת האדם הוא לעבוד בכל האופנים שלו וכל אדם יקבל חיות חדשה משורש חיותו
לשנות את מציאותו ,בתחילה ע"י הנהגה של ועל ידה ישתנה לגמרי.
יראה ואח"כ מתוך שמחה. והאדם כבר יכול לשאוב את החיות הזאת
אפילו לפני הזמן ההוא של לעתיד
ובענין זה יש מימרא קדושה מהרה"ק
לבא ,ובעיקר יכול לשאוב חיות זו בזמנים
מסאדיגורא זי"ע ' -א אינטערעסאנט
נעלים אלו .וזה מרומז בהחשבון של רמ"ג
ווארט האט ער ,אביסל א שארף ווארט' -
שעות אלו ,כי מספר רמ"ג עולה 'עצ"ם
אשר ביום שמיני עצרת שהיא גמר החתימה
לו"ז' כידוע ,שע"י הכח של עצם הלוז
דנים את האדם באיזה זמן הוא מתנהג טוב
יכולים אכן לשנות את הנטיות והמידות.
יותר ,האם בימי הדין הוא מתעורר להתנהג
כראוי ובימי השמחה הוא נותן מנוח לנפשו, וזהו עומק המימרא של 'בתוף ומחול';
או שבימי השמחה הוא מתנהג יותר טוב שבסוף תהיה מחילה .אבל אימתי הוא
כד� זל"ק בא"ד :להכי כתב קרא האזר"ח בה"א שמספרו רכ"א כמספר אר"ך להורות שסוכת אר"ך מגין עלינו מעלמא
אריכא וממילא שהנשים פטורות כיון שאין להם שם עלייה.
עה דשרגא סוכות נהורא
איש על כתף חבירו ,וגם כל היום הלכו מבימי הדין .וכפי האופן שבו יטיב את דרכיו
מעבודה לתפלה ,ללימוד ,לסעודת יו"ט וכן יותר ,לפי זה יגזרו את דינו לשנה הבאה,
הלאה (סוכה שם); באופן רגיל ,אדם שלא ישן אם שנה של דין או שנה של שמחה ,ועל זה
מגיע לידי כעס ובלבול הדעת ,וכאן היו הוא הנידון בשמיני עצרת ,עכתד"ק .והנוגע
בשמחה ובטוב לבב על אף שלא ישנו כלל, לעניננו ,שעיקר האופן שהאדם אכן ישנה
והלכו מחיל אל חיל .והיינו מפני שהגיעו את דרכיו הוא בימי השמחה ,ולא רק כאשר
לבחינה זו של 'בתו"ף ומחול' ,שתפסו עושים מצב של דין המעוררו לעשות תשובה,
את הרמ"ג שעות כראוי' ,ווייל דאס איז והוא מבקש שימחלו לו את העוונות שוב
שעות פון כוחות למעלה מדרך הטבע פון ושוב .והם הם ב' האופנים לפרש המימרא
א מענטש' כז ,וכח זה יש לכל אדם ,ורק של 'בתו"ף ומחול'' ,תו"ף' יכול להתפרש
צריכים להוציאו מן הכח אל הפועל .וכאשר על דרך 'סוף' ממש כנ"ל ,ויכול להתפרש
הקדוש ברוך הוא עוזר והאדם זוכה להוציא כחשבון של ב' פעמים רמ"ג כנ"ל' ,וואס
כוחות אלו שלמעלה מדרך הטבע ,הרי זאת א מענטש קען ארויסקריכן פון אלע זיינע
ישועה לנפשו. נארישקייטן' כה.
ובימים אלו רואים בחוש שבאמת יש לכל וזהו ענין השמחה שהיתה בשמחת בית
אדם כוחות אלו ,כי בימים אלו השואבה בימים אלו ,וכמו שאמרו שם
עושים בני אדם דברים שלא היו עושים בכל 'אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב וימחול
השנה כולה כח ,ועושים זאת במסירות נפש לו' (סוכה נג ,).שעיקר השמחה היתה על
והתמסרות נפלאה ,כי זהו כוחו האמיתי של ההצלחה לשנות את הנטיות ולצאת מתחת
האדם ,לצאת מכל טבעיו ונטיות נפשו להבלי הנהגת הטבע .שכן בשמחת בית השואבה
עוה"ז' ,א מענטש איז בכח ארויסצוקריכן 'איז מען ארויס פון די גלייז' כו ,וכמובן
פון אלע זיינע שטותים און נארישקייטן', שאינו דבר פשוט כלל ע"פ טבע שאנשים
ואפילו אם לא יאכל את כל אלו התאוות היו נעורים לילות שלימים ,ורק נמנמו קצת
כה� 'שאז ניתן להאדם לצאת מכל נטיותיו והבליו'
כו� 'ממש יצאו מן הכלים'
כז� 'שהם שעות של כוחות למעלה מדרך הטבע של האדם'
כח� ענין זה מרגלא בפומיה דרבינו בכמה דוגמאות ,כגון מה שבראש השנה ויום כיפור כולם עומדים בביהמ"ד מן
הבקר עד הערב ואף אחד אינו מעוניין בה'נייעס' או באיזה לשון הרע וכדו' ,בזמן שבשאר כל השנה אין יכולים
לרכז את עצמינו אף לשעה מועטת .גם מה שבני ישראל רודפים אחד מצוות בהידור רב מתוך התמסרות נפלאה.
ומה שבעלי מסחר סוגרים את מסחריהם למשך כל החג וגם בחול המועד ,וכיו"ב .עי' בזה לעיל מוצאי יו"כ
שיחה א' ,ועוד בנעילת החג.
דשרגא סוכות נהורא עו
זאגן אז די גאנצע נשמה איז דבוק אינעם והבשר השמן ושאר שטותים והבלים
אייבערשטן ,קריכט מען ארויס פון די אלע שרואים בכל הפרסומות ברחוב ,אשר נראה
זאכן' .וזהו ענין שבעת הימים של סוכות מהם כאילו אי אפשר להיות יהודי בלא
שהם השבע מידות ,לצאת מתחת הנהגת דברים אלו ...ובאמת אין זה המהלך להגיע
שבע המדות ולהיכנס אל היחוד האמיתי לשמחת החיים כאמור ,אלא התכלית היא
ואל האהבה האמיתית. שהאדם ישתמש בכח זה שלמעלה מכוחותיו
הטבעיים ,ואז הוא עושה שינויים בעומק
'זאל דער אייבערשטער אונז טאקע
נפשו ,ומגיע לשמחה אמיתית כט .וכשיוצאים
העלפן מ'זאל קענען טאקע האבן
מכל זה וקצים בכל הדברים אלו' ,ווייסט
אן אמת'דיגע דביקות ,אן אמת'דיגע
מען אז מ'האלט שוין ערגעץ' ל.
התקשרות ,אן אמת'דיגע יחוד קודשא בריך
הוא ושכינתיה מיט כלל ישראל צוזאמען ,און יעזור השי"ת שאכן יהיה 'הללוהו בתוף
מ'זאל זוכה זיין צו די גאולה שלימה במהרה ומחול' -שבסוף תהיה מחילה אחר
בימינו אמן'. כל אלו השעות ,ונזכה למה שכתוב שם בסוף
המזמור 'כל הנשמה תהלל י-ה' ,דהיינו
שנוכל להמשיך בתוכנו את כל הנשמה שלנו,
שהרי בדרך כלל הנשמה גדולה מאד ורובה
ליל ו' -אושפיזא דיוסף אינה שורה בתוך האדם לא ,וכאשר האדם
מגיע ל'כל הנשמה' הרי הוא עומד כבר
היום הוא אושפיזא דיוסף -מידת היסוד, באיזה מדרגה.
הנקראת על שמו 'קדושת יוסף'.
וזהו הענין אשר אומרים ספר תהלים בליל
יש רמז ידוע המובא בספה"ק (צמח דוד הנה הושענא רבה הקדוש ,שמשתמשים
בסוף הספר ,עמ' רסט ,ועוד) אשר התיבות עם כח ספר התהלים המסתיים בפסוק זה
'למע"ן ידע"ו דורותיכ"ם' בגימטריא של 'כל הנשמה תהלל י-ה' ,כי אחר עבודת
למספר תתק"ס .והרמז הוא שיש תתק"ס ימים אלו מגיעים למצב כזה שמשתמשים
לוגין בשיעור מקוה כנודע לב ,והסוכה היא עם כל הכוחות של הנשמה ואז יכולים
בבחינת מקוה .ויש בזה כמה דרכים ורמזים לצאת מכל העניינים הטבעיים' ,ווען מ'קען
כט� עיין לעיל ליל ב'.
ל� 'יודעים שכבר נמצאים באיזה דרגה נכונה'
לא� עי' זוה"ק ח"ב צד:
לב� שיעור מקוה היא מ' סאה ,ובכל סאה כ"ד לוגין ,מ' פעמים כ"ד הרי תתק"ס.
עז דשרגא סוכות נהורא
כך עד שישתנה כל מהותו .דאם לא כן הרי שונים איך עניני המקוה מרומזים בהסוכה
תקשה הקושיא הידועה ,שבזה שהחסידים ואכמ"ל ,אכן עיקר הענין הוא ,דהנה ידוע
הולכים למקוה בכל יום ויום בין כך ובין שעבודת המקוה הוא שמתעלים למדרגה
כך ,ובמקוה חמה ונאה ,הרי הם מבטלים שהיא למעלה מן הדעת (כמבואר בהמשך) ,וזהו
בזה לכאורה את כל תקנת המקוה לה .אלא גם הענין שעובדים עליו במצות סוכה ולולב,
ע"כ שענין המקוה הוא עמוק יותר ,ויש על וכמרומז בפסוק 'למען ידעו דורותיכם',
זה מאמר מבעל התניא (בסידור עם דא"ח) ,וגם שע"י הסוכה ממשיכים דעת שהיא למעלה
בכל הספה"ק מבואר כן ,שהמקוה הוא ענין מן השכל האנושי.
של למעלה מן הדעת' ,אז דער מענטש זאל
'א מענטש האט זיך זיינע נארישקייטן אין
קומען צום שכל ,צום אמת'דיגן דעת' לו.
קאפ' לג ,הרבה תאוות ומידות מגונות,
וזהו 'קדושת יוסף' אשר לה אנו זוכים ואינו יכול להפטר מהם לד ,ועל זה ניתנה לנו
בליל זה 'אושפיזא דיוסף' ,כי הסוכה הסוכה שתהיה בבחינת מקוה טהרה ,שהאדם
נעשית מקוה טהרה לאדם ,ושומרת אותו נכנס בכל גופו לתוך הסוכה ,והסוכה מקפת
מכל הדברים הסובבים אותו -מכל מה את האדם מכל צדדיו ושומרת אותו מכל
שהוא רואה ושומע ומהרהר ,ומשנה את הקליפות הסובבים אותו ומבלבלים אותו,
האדם לגמרי. ובפרט כאשר נוטלים את הד' מינים אשר אז
ממשיכים 'דעת' (שער הכוונות הקדמה לדרושי חג
וזהו 'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות
הסוכות) .וזהו 'למען ידעו דורותיכם' ,שהאדם
הושבתי את בני ישראל בהוציאי
זוכה לקבל הארת הדעת ,שהדעת שלו תהיה
אותם מארץ מצרים' ,שהסוכה היא כמו
למעלה מכל הנטיות של הגוף ,וזהו טהרה
אותה הסוכה שעשה לנו הקב"ה במדבר,
אמתית כמו מקוה.
דהיינו הענני הכבוד (סוכה יא ):שהגינו עליהם
מכל דבר רע ,וכל הדברים המפריעים לא וביאור הענין הוא ,שהרי ענין המקוה
יכלו להגיע אליהם ,ולא היה להם שום אינו רק שהאדם יטהר בו
שייכות למה שבחוץ ,והעננים כבשו לפניהם מטומאתו ותו לא מידי ,אלא יסוד המקוה
את כל הדרכים ,ושמרום מכל ה'נחשים הוא שתפעל הטהרה בפנימיות האדם כל
לג� 'אדם יש לו הרבה הבלים בראשו'
לד� עיין עוד לעיל ליל א' וליל ה' ,ובאריכות בנעילת החג.
לה� כי כל ענין המקוה הוא שלא יהיו רגילים בטומאה (ברכות כב ,).שהרי אחר הטומאה זקוקים להיטהר במקוה ,ואם
הולכים ממילא בכל יום שוב מה הועילו חכמים בתקנתם.
לו� עי רמב"ם הלכות מקוואות פי"א הי"ב שמבאר ענין מי מקוה שהיא 'מי הדעת'.
דשרגא סוכות נהורא עח
כי בכח הסוכה ניתנת לנו השמירה על ועקרבים' (עפ"י דברים ח ,יא) דהיינו כל מיני
המשך הדורות .והמשכת הדורות נמשכת קליפות וכיו"ב.
מיוסף עד עתה ,ובזכותו ובכחו ניתן לנו
וענין זה נקרא 'תיבה' ,כמו תיבת נח,
כח השמירה.
וכדאיתא בנועם אלימלך (פרשת נח)
וכשאנו מדברים אודות יוסף הצדיק, על הפסוק 'ותנח התיבה על הרי אררט',
שמא יאמר האדם בלבו מה שעל ידי סוכה ולולב מבטלים את כח הסטרא
השייכות שלי ליוסף הצדיק? 'ר' איד ,וואס פארט' (עיין לעיל ליל ד').
אחרא' ,און די תיבה ָ
איז דיין מחותנים'שאפט?' וכי אתה יכול והסוכה היא ה'תיבה' שלנו המגינה בעדנו,
לומר על עצמך שאתה נשמר כראוי? אבל כי צורת הסוכה היא כמו תיבה מרובעת .ויש
מכל מקום' ,רצון' הרי יש לנו ,ואף אם 'מים הזידונים' (עפ"י תהלים קכד ,ה ,ועי' תורה אור
איננו נמצאים שם במדרגה ,הרי הרצון הוא פר' נח ד"ה מים רבים) השוטפים מכל הצדדים
מעל הכל ,וכשיש רצון יכולים לבסוף להגיע, ורוצים לבלבל ולהדיח את האדם ,אך האדם
וזהו ענין כח הלילה הזה. נכנס אל הסוכה והיא מגינה עליו מכל אלו.
וזהו הטהרה שיש לנו הלילה ,שזוכים בה
ובזכות יוסף הצדיק ושמירת קדושת יוסף
ל'קדושת יוסף' ,שהוא ענין 'צדיק
יושפע לנו כל מה שאנו צריכים,
כתמר יפרח' (תהלים צב ,יג) ,בבחינת יסוד
כידוע על דרך הכתוב 'יוסף הוא השליט הוא
צדיק ,וטהרה זו שומרת את האדם שיזכה
המשביר' (בראשית מב ,ו) ,ויעזור השי"ת שאכן
להיות נשמר בקדושה .שזהו באמת רצון כל
יושפע לנו רוחניות ,גשמיות ,וכל ההשפעות
אחד ואחד ,להיות מקושר להשי"ת ולהתנהג
טובות' ,און מיר זאלן זוכה זיין טאקע צו א
בבחינת יסוד צדיק.
לעכטיג פרייליך יאר ,מיט שמירה ,שמירת
הדורות ,שמירת היסוד ,מיר זאלן קענען ובכח זה יעזור השי"ת שתהיה שמירה על
זיך האלטן ריין ,כאוות נפשנו ,ביז דער המשך הדורות ,כמ"ש 'למען ידעו
אייבערשטער וועט טאקע אראפ ברענגען דורותיכם' ,כי כאשר אנחנו נשמרים בקדושה
א רוח טהרה ממרום ,און מיר וועלן זוכה וטהרה ,אזי יש המשך הדורות כראוי .וזהו
זיין צו לעכטיגע זמנים' ,בביאת גואל צדק. 'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי',
עט דשרגא שמיני עצרת ושמח"ת נהורא
שמיני עצרת ושמח"ת
דב"ק נעילת החג שמחת תורה
מקצה הארץ ועד קצהו עבור הרהור תשובה עומדים אנו בעת נעילת ימי שמיני עצרת
וכיו"ב ,אבל במשך השנה אין רואים כעין ושמחת תורה ,ומסתיימים הכ"ב-
זה כלל. כ"ג ימים הקדושים ,אשר בהם בני ישראל
מתפללים על כל השנה כולה .ורבים שואלים
אמנם דבר אחד היוצא לנו למעשה ,כפי וחפצים להבין מה מתרחש באמת בימים אלו,
המשמעות היוצאת מהספרים כי הנה בראש השנה מתחילים לדבר ולדון
הקדושים ,והוא ,דהנה טעם הדבר שקשה בענין 'צדיקים בינונים ורשעים' ,הנכתבים כל
כל כך לאדם לשנות את עצמו ,משום אחד לחיים או למיתה (ר"ה טז ,):ואמיתות
המידות המוטבעות בו .לכל אדם יש מדותיו ענין זה צריכה ביאור ובירור ,ואף הראשונים
המיוחדים לו ,והוא יודע בעצמו מה הם ז"ל התלבטו מאד בביאור הדברים כפשטן
חולשותיו ,ויודע ומכיר כי בהם הנסיון כנודע לז .וגם בענין תיקון המעשים אין אדם
שלו בעולם הזה ,אך קשה לו מאד להיחלץ שמרגיש לאחר כ"ב או כ"ג ימים אלו שהוא
מהם .ועל אף כל המעשים והקבלות שהוא כבר צדיק גמור .כל אחד יודע שאם נלך בלילי
מקבל על עצמו ,הדבר קשה אצלו עד מאד, החורף הארוכים בבתי מדרשות ,לא נראה
וכמעשה הידוע על החתול שלימדו אותו שהם מלאים בלומדים יותר מאשתקד ..ולא
לשאת טס של מאכלים ,אבל כשהראו לו נמצא בנו שינויים כה גדולים ממה שהיינו.
עכבר ,מיד נשתכח ממנו הכל ורץ אחר ואף שבאמת בהימים הקדושים האלו הראו
העכבר לח ..כי בדרך כלל הרי אין האדם יכול בני ישראל בעצמם פעולות נשגבות; התפללו
בכחו ובשכל אנושי שלו לצאת מכל המצרים ימים שלמים ,למדו ימים שלמים ,ואף נסעו
לז� ראה רמב"ן בתחילת שער הגמול' :שכמה צדיקים מתים לאלתר וכמה רשעים מאריכים ימים בשלוה' .וע"ע
בריטב"א על הגמ' שם בר"ה; מרדכי שם; תוס' רי"ד שם ועוד רבות.
לח� כידוע המעשה בזה ,שכומר אחד נתווכח עם הרבי ר' יונתן זצ"ל אם אפשר לאלף בעל חי בינה ולשנות את
מידותיו ואופיו ,והכומר רצה להוכיח ששייך לעשות כן ואילף חתול אחד לשאת טס של מאכלים ולחלקם בין
המסובים ,והרבי ר' יונתן הוציא את הטאביק פושקע שלו ,ומתוכה קפץ עכבר קטן ,ומיד השליך החתול את כל
הטס והמאכלים ורץ אחר העכבר לתופסו ,ונוכחו כולם בצדקת הרבי ר' יונתן שא"א לשנות טבעו של בעל חי.
דשרגא שמיני עצרת ושמח"ת נהורא פ
ש'דעת' זו אכן נכנסה לתוך רמ"ח איבריו והמידות המוטבעות בו (עי' לעיל ליל א' דסוכות
ושס"ה גידיו. עפ"י דברי הדברי חיים פר כי תבא).
וזהו היסוד של עבודת הד' מינים מכל מקום יש באדם כח שהוא למעלה
והנענועים ,לקנות 'דעת עליון', ממדותיו ,וכח זה נקרא 'דעת עליון',
היינו להמשיך אל עצמו דעת עליון ,כידוע אשר הוא למעלה מדעתו הטבעי .וכח זה
מהכוונות (שעה"כ הקדמה לדרושי חג הסוכות) נמצא באדם אבל אינו מתגלה בתוך מהותו
שממשיכים דעת להשכינה ,והיינו כי כל ממש ,והאדם יכול לקבל את הכח הזה כאשר
עליה של כלל ישראל ממשיכה הארה ועליה הוא נכנס למצב של ביטול גמור לפני השי"ת
אל השכינה ,ולכן כשקונה האדם דעת עליון (כמבואר באריכות להלן) ,אשר אז הוא זוכה ל'דעת'
לקשר עצמו כראוי בהשי"ת הרי הוא ממשיך כזאת שהיא למעלה ממדותיו .והשי"ת מחלק
אותה להשכינה. כח זה לכל ישראל בימים הקדושים ,ומשום
כך יכולים אנשים לשבת שעות על גבי שעות
בראש השנה וביום הקדוש ולהיות עסוקים
רק בהשי"ת ,לפי שבאותה שעה הינם
והנה מסתיימים הימים הללו בעבודת מקבלים חיות מדעת נעלה אשר היא אחרת
ה'רגליים' ,בריקודי קודש של בני לגמרי מדעתם וממצבם הטבעי והרגיל.
ישראל בהקפות ביום שמחת תורה .ובענין וזהו העבודה המתחלת בראש השנה ,אשר
ההקפות ידוע המאמר מהרה"ק רבי נקרא כן משום שהוא הראש של כל השנה
יחזקאל מקוזמיר זי"ע ,שבמשך ימי הסוכות ' -די קאפ פונעם יאר' ,דהיינו השורש של
עד שמיני עצרת ושמחת תורה אנו מקיפים כל השנה כולה ,ובו יכולים לעשות שינויים
את הספר תורה באמירת הושענות ,ומשם בשורש נפשינו.
ואילך התורה היא שמקפת אותנו בהקפות
ובמשך כ"ב-כ"ג ימים אלו ,משתדלים
של שמחת תורה.
להחדיר את הדעת הזו -אשר
והענין הוא ,שהריקודים בהרגליים מורה בעצם נמצאת תמיד באדם אך אינה מתגלה
על זה שממשיכים את הקדושה בכל בתוך מהותו -לתוך המדות ,שתכנס בתוך
קומת האדם עד למטה -בחינת הרגליים, האדם ותהיה לחלק ממהותו ממש .ושלא
ומגלים למטה ,בעולם הזה התחתון ,אשר יאמר עוד האדם שאין המציאות נותנת לו
הכל מאתו יתברך ,בכח התורה ,אשר היא לשבת כל היום בביהמ"ד כמו ביום הקדוש,
מקפת אותנו ושומרת אותנו כדי שנוכל וכי רק בקושי הוא יכול עכ"פ ללמוד קצת
לעבוד את השי"ת .וכמו שאומרים בתפילת או להתפלל קצת ,אלא שיאמין וידע 'אז
'בריך שמיה'' ,אנת זן לכולא ומפרנס ער האט טאקע גע'פועל'ט' ובאמת פעל
פא דשרגא שמיני עצרת ושמח"ת נהורא
וכן הוא ענין המקיפין שהקב"ה מקיף לכולא ,אנת שליט על כולא' ,שהכל הוא
אותנו ,אם בענני הכבוד ואם בספר ממך ,והכל על ידי כח התורה .וזאת היא
התורה ,עד שהקדושה חודרת למטה ומקפת הדרך שהשאיר לנו הבורא יתברך לקשר את
את כל מהות האדם. עצמנו בו יתברך בתמידות ,כי עבודת ימים
אלו הולכת ויורדת כל קומת האדם מטה
מטה; בראש השנה העבודה הוא ב'ראש'
והנה הספרים הקדושים האריכו לבאר ובהבל הפה ע"י התפילות והתקיעות; בחג
ענין שמחת בית השואבה וניסוך הסוכות משתמשים יותר בהידים ,בעבודת
המים .הבעל התניא זי"ע בליקוטי תורה הד' מינים ,וגם נכנסים לתוך הסוכה עם כל
(דרושים לסוכות ושמ"ע ד"ה ושאבתם מים) לט כתב משל הגוף ,שהיא בחינת מקיף; ולבסוף בשמ"ע
נאה בזה ,שכאשר הבן מחפש את אביו ורץ ושמח"ת אנו מגביהים את הרגליים ,מרימים
אחריו ,יש לאב נחת רוח גדולה מהתלהבות אותם ורוקדים בהן ,וכך נמשכת הקדושה עד
הבן המחפשו ,וכאשר הבן רץ והאב פושט למטה מטה.
לט� וזל"ק בא"ד :אך יש בחינה אחרת גדולה וגבוה מזה והוא בחי' מים שמנסכין ע"ג המזבח בחג הסוכות שהמים
מרווין צמאון הבא מיסוד האש וכמ"ש הוי כל צמא לכו למים .וגם בבחינת ומדרגת מים יש כמה בחינות שונות
זו למעלה מזו .כדכתיב אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים בשמים כו' אין עוד מלבדו בראייה חושיית שהוא
בחי' ביטול במציאות לגמרי בבחינת ראיה כמ"ש במ"א .ובחינה זו נק' בחי' מים שמקרר ומכבה את חום האש
כי מאחר שהוא בבחי' ביטול במציאות לגמרי אליו ית' הרי ממילא ומאליו מתקרר חום האש הטבעי אשר בנפשו
האלהית והצמאון כרשפי אש שלהבת .וכמו למשל אהבת הבן אל האב כשרוצה להתקרב אליו ועדיין הוא קצת
רחוק אזי האהבה נראית ונגלית מן הלב ולחוץ שצועק אבא אבא משא"כ כשהוא אצל אביו ממש הנה הלב תוכו
רצוף אהבה אבל אינה נראית ונגלית חוץ מן הלב ולכן נקרא בחינת מים שמקרר בחינת האש שלא תתגלה לחוץ
כ"א נסתרת בתוך הלב .וזהו ענין תפלת שמונה עשרה בלחש בחשאי כי בפסוקי דזמרה הוא מעורר את האהבה
כרשפי אש להיות שורף ומכלה את האשים אשר הם אש זרה כנ"ל .והרי הוא כאלו עדיין רחוק מן המלך משא"כ
בתפלה שהרי הוא כאלו עומד לפני המלך ואומר ברוך אתה וכו' .פי' ברוך בחינת המשכה שממשיך יחודו
ית' למטה שיהיה הוא בבחינת ביטול אליו ית' .ועד"ז תקנו מודים אנחנו לך שהוא בחי' ביטול כמ"ש במ"א.
וזהו ענין הכריעות והשתחוואות כו' לכן הוא בלחש ובחשאי .אך להיות בחי' ומדריגה זו קבוע' ונטועה בלב
האדם כל היום שלא ימוט מזה צריך האדם לשית עצות בנפשו .כי הנה אנו רואים בחוש שאחר תפלת שמונה
עשרה חוזר להיות כבראשונה .והעצה האמיתית הוא עסק התורה והלכותיה עם היותן מלובשים בדברים גשמיים
תחתונים כמו בעניני זרעים מועד כו' הן הנה תכלית היחוד והדביקות בו ית' כמ"ש במ"א וצריך האדם להבטל
ולהכלל אליו ית' להיות מכון ליחודו ית' ויבטל ויפקיר את עצמו מכל רצונותיו ומחשבותיו .וכמ"ש במ"א על
פסוק ארץ אוכלת יושביה וגו' .ובבחינה זו הנה עסק התורה שוה ממש כמו תפלת שמונה עשרה ויכול האדם
שיהיה רושם בחינת הביטול שבתפלת שמונה עשרה קבוע ונטוע במסמרות בל ימוט לנצח כל היום בעסקו
בתורה .וזהו ביום השמיני עצרת תהיה לכם שתהיה לכם עצרת וקליטה לבחי' מים הנ"ל שיקלוט ויתפוס בתוככם
לבלתי תהיו פולטים ח"ו .כי אדם יכול להיות אחר התפלה חוזר כבראשונה והיינו ע"י בחינת ביום השמיני
שהוא בחי' בינה ליבא דהיינו שיהיה בו בחינת ביטול בעומק נקודת הלב כנ"ל והיינו לפי שהתגלות עתיק הוא
בבינה עולם התענוג לכן עי"ז נמשך להיות עצרת וקליטה לבחי' מים הנ"ל שהוא בחי' אהבה בתענוגים כו'
כמשל הבן כשהוא אצל אביו כו' כנ"ל .ועי' המשך לשונו להלן בהערה מט.
דשרגא שמיני עצרת ושמח"ת נהורא פב
התעורר באש והתלהבות ,מחמת שהבין את ידיו לקראתו ,הרי זה ב'אש' והתלהבות
והשיג את גודל וחשיבות המתנה הטובה גדולה של אהבה זה לזה ,אמנם כאשר כבר
שנתן לו השי"ת ,שנמצא בעולם שבו הוא הגיע הבן אצל אביו ואוחזים יחד זה בזה,
קרוב להבורא כל עולמים ,והוא יכול לדבר אזי באמת יש כאן אהבה גדולה ועצומה,
עם הבורא כל העולמים ולשאול ממנו ככל אבל שוב אין רואים את ההתלהבות והאהבה
חפצו[ .וזהו הכאב הגדול ביותר שלנו ,שאנו הזאת בחוץ ,וזה נקרא בחינת 'מים' ,שהיא
חיים במציאות כזאת שאין לנו את מי לשאול למעלה מאהבה של 'אש' .ומבאר בעל התניא
דבר; מעולם לא היה מצב כזה שממש אין שם וכן הוא בעוד ספה"ק ,אשר זה ענין
לנו אף אחד ,ולשון הסליחות 'שור כי אבדו ניסוך המים.
חסידנו ,ומפגיע אין בעדינו' ,התקיימה
והענין בזה הוא ,כי בחג הסוכות יש
במלוא מובן המילה באופן שקשה היה להאמין
התלהבות נפלאה של אהבה ,ושמחת
שיהיה דור כזה .אבל מכל מקום ,ההתלהבות בית השואבה היה בריקודים של בני ישראל
הולכת הלאה .ובאמת השי"ת עונה מלמעלה, ובהתלהבות אש קודש להשי"ת ,ולעומת זה
אך אין לנו את הנביאים והצדיקים שישיבו יורד מלמעלה בחינת מים .והיינו שאנו נותנים
לנו באופן ברור וגלוי על דברים שהיו את האש ומעוררים את אהבתנו להשי"ת,
מקילים עלינו את דרכינו בעולם .ובכל זאת, והוא ההשתוקקות שלנו מלמטה ,ולעומתה
ההתלהבות של כלל ישראל ממשיכה הלאה יורדים 'מים' מלמעלה ,ובחינת מים היינו
ביתר שאת ועוז ].וזהו בחי' 'אש' מלמטה, שהשי"ת מראה לנו קירבה נפלאה ,וכך היה
המעורר לעומתו ענין הגשמים שהוא בחי' בניסוך המים שהראה השי"ת את אהבתו
'מים' .וזה היה ענין ניסוך המים במקדש, לבני ישראל ע"י ההתעוררות שהם עוררו
הרומז על השפעה וקירבה זו. מלמטה באש ההתלהבות שלהם.
ועיקר ענין המים הוא ביום שמיני עצרת, ויסוד הדברים הוא עפ"י דברי רש"י על
אשר בו נעשה היחוד הגדול בין הפסוק (בראשית ב ,ו) 'ואד יעלה מן
כנס"י לאביהם שבשמים שהיא בחי' מים הארץ' ,שהיה צריך אדם הראשון להתפלל
כנ"ל ,ולכן ביום זה אנו מתפללים על שירדו גשמים ,ולפני זה לא היו הגשמים
הגשמים היורדים מלמעלה ,כי היחוד יכולים לרדת .והיינו שהיה צריך להיות
הזה מתעורר דוקא על ידי עבודתנו באש התעוררות בבחינת 'אש' מלמטה ,על מנת
ההתלהבות במשך הני כ"ב ימים הקדושים מ. שירד 'מים' מלמעלה .ואכן אדם הראשון
מ� ראה מאור ושמש בד"ה עוד יאמר ביום השמיני (השני) וז"ל בא"ד :והנה בשמיני עצרת הוא עת שה' יתברך ברוך
הוא מיחד עצמו עם הכנסת ישראל ,ולכן מברכין הגשם ביום זה שהוא רומז לטיפת הזיווג והיחוד כידוע .ולכן
פג דשרגא שמיני עצרת ושמח"ת נהורא
להיות יחד עם הבורא יתברך באהבה גדולה וכן היה בביהמ"ק בימים אלו ,שהתעורר
ונפלאה ,שהיא בבחינת 'מים'. בחי' המים של שמיני עצרת אחר
עבודת האש במשך ימי החג .ובפרט בסיום
וגודל הדביקות הזה בא מחמת שהקב"ה
ימי הסוכות ,יום הושענא רבה ,שהיה יום
צמצם את עצמו וירד אלינו' ,דער
נורא מאוד ,ובו עשו שבע הקפות סביב
אייבערשטער האט זיך אראפגעלאזט'
המזבח ,ואז יכלו להיכנס בין האולם ולמזבח
להמשיך לתוך האדם כוחות נפלאים .כפי
אף כהנים פסולים שלא יכלו להיכנס בכל ימות
שכבר דברנו (ליל ה' דסוכות ,עי"ש באריכות) שזה
השנה (סוכה מד ,).ולפי דעת כמה ראשונים
היה בכח ה'רמ"ג שעות' -כהחשבון של
אף ישראלים יכלו להיכנס שם (שו"ת ר"י מיגאש
הרמ"ע מפאנו ,שיש רמ"ג שעות מראש
סי' מג ע"פ ילקוט תהלים תשג) .והגם שלפי פשטות
השנה עד אחר יום הכיפורים ,ואחר כך עד
עכשיו עוד פעם רמ"ג שעות ,שבהם ניתן הדברים היינו משום שאיסור כניסת ישראל
לנו כוחות עצומים לעשות שינויים אמיתים בין האולם ולמזבח אינו אלא מדרבנן ,וביום
בנפשנו ע"י המשכת דעת עליון. זה לא גזרו רבנן (רמב"ן סה"מ מצוה סט) ,אבל
עומק הענין הוא שהיה זה יום שבו הראה
וכבר ביארנו (שם עיי"ש) שכח זה נקרא 'עצם הקדוש ברוך הוא אהבה גדולה כזו ,שכולם
הלוז' ,שהוא הגימטריא של רמ"ג, היו יכולים להקיף שם את המזבח .ונכנסו
שזהו שורש כח האדם ,וכח העתיד שלו ,והוא כולם למציאות של דביקות וכיסופין ,והיו
הכח שבעצם נמצא תמיד בהעלם בפנימיות 'רצים' סביב המזבח בהתלהבות גדולה.
האדם ,שעל ידו יכול להתחזק באמת ע"י
שמוציאו מן הכח אל הפועל ,וזה משיגים ואחר עבודת יום זה בא היום הקדוש של
בימים אלו ע"י שני פעמים רמ"ג -עבודת שמיני עצרת ,שאז היתה שם עבודה
היראה בחצי הראשון ועבודת השמחה בחצי אחרת לגמרי ,והכל נשתנה למצב של דביקות
השני [וכבר הזכרנו (שם עיי"ש) המאמר הנורא עילאית לבד .לא היה שום דבר מיוחד ,לא
מהרה"ק מסאדיגורא זי"ע שאמר שדנים הקיפו ולא רצו ,וגם קרבנות לא היו מקריבים
את האדם לפי הזמן שבו היה טוב יותר, כמעט ,כי בשמיני עצרת היו מקריבים פחות
וכך נותנים לו את השנה ,וזהו ענין גמר קרבנות מכל ימי החג ומשאר המועדים.
החתימה שבשמיני עצרת (עי' לעיל שם)] ,ובכן, והענין הוא שאז כבר אנו יחד ,קוב"ה וכנסת
אחר כל זה בא יום שמיני עצרת ,אשר ישראל ביחודא שלים ,וכל ענין היום הוא רק
אמר הכתוב ביום השמיני עצרת ,כביכול שה' יתברך עוצר עצמו מלהשפיע המיין דכורין ,כדי שיהיה אתערותא
דלתתא ברישא ותרד ההשפעה בבחינת דכורא .וזהו עצרת תהיה לכם ,שעצרת ההשפעה הוא עד שתהיה לכם
אתערותא דלתתא ברישא ואז יברכו הגשם שהוא רומז לטיפת הזיווג כנ"ל.
דשרגא שמיני עצרת ושמח"ת נהורא פד
דוקא אז התחילה נתינת התורה; כי עד אז בו שמחו ישראל עם השי"ת באופן נפלא,
היתה התורה פתוחה לכל בלי יגיעה וטירחה, והכל מתוך קירוב של דביקות ,כבן המתייחד
ולא היתה תלויה בידינו כלל ,אבל עתה, עם אביו.
בלוחות שניות ,הוא בבחינת 'נותן התורה'
(-לשון הוה) ,הניתנת לנו בכל דור ודור כפי
השגת כל דור ודור וכל אדם ואדם ,וכל אחד
יכול לחדש חידושי תורה המיוחדים לו ולקבל אך הקירבה והדביקות הזאת והכוחות
הארת התורה השייכת אליו ע"י יגיעתו. העצומים שהקב"ה משפיע לנו תלויים
נמצא שע"י שבירת הלוחות דוקא ניתנה לנו בתנאי אחד ,והוא ענין מה שקראנו היום
קירבה יתירה אל השי"ת על דרך כריתת בסוף התורה 'לעיני כל ישראל' (דברים לד ,יב),
ברית ,כי לפני זה לא היינו צריכים ליגע כדי שזהו ענין שבירת הלוחות (רש"י שם) .ואיתא
להבין את התורה ,ולא היתה התורה שייכת בזוה"ק (רע"מ כי תצא רעו ,).והמגיד מקאזניץ
לנו באמת ,כי לא יגענו בה ולא קנינו אותה מביא הענין (עבודת ישראל כי תשא ד"ה שני לוחות),
בקנין עצמי ,ובשבירת הלוחות אכן 'נסגרה' ששבירת הלוחות היא בחינת שבירת הבתולים,
התורה מצד הטירחה והיגיעה הנצרכת כדי שעליה אמרו חז"ל (סנהדרין כב' ):אין האשה
ללמדה ולהבינה ,אך מצד שני 'נפתחה' לכל כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי' מא,
אחד ואחד שתהא התורה נקראת על שמו והיינו שנעשה בזה קירבה נפלאה בין ישראל
כמו שאמרו (ע"ז יט ).על הפסוק 'ובתורתו לאביהם שבשמים (כמבואר בהמשך) .והענין בזה
יהגה יומם ולילה' (תהלים א ,ב) מב. הוא ,שאם רוצים להמשיך הלאה את ה'דעת
עליון' שקנינו בימים קדושים אלה ,צריכים
וענין יגיעה זו הוא ,שהאדם מוכן ומזומן
להיות כחתן וכלה הלהוטים זה אחר זה,
לקבל על עצמו להתבטלת בביטול
וכמו בן אצל אביו בקירוב נפלא ,ובאופן זה
גמור להשי"ת; ואף שאין אנו במדרגת
נמשך ה'דעת העליון' ונשאר בקביעות בתוך
צדיקים שאינם נהנים מן העולם הזה ואינם
האדם ומידותיו.
צריכים לממון וכבוד ותאוות ,ולא נדבר כאן
דברים שאין אנו אוחזים בהם -אך עכ"פ וביאור הענין הוא ,דאע"פ ששבירת
כאשר ניגשים לעסוק במצוה או בתורה ,צריך הלוחות נראית לכאורה כאבידה
האדם להכניס את עצמו ולעסוק בזה בכל גדולה במסירת התורה ,האמת היא דאדרבה,
מא� עי' גם בדברי הזרע קודש להלן הערה מג.
מב� ז"ל הגמרא בע"ז שם :אמר רבא בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו שנאמר בתורת ה'
חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה .וברש"י :נקראת על שמו של אותו תלמיד שטרח בה כדכתיב ובתורתו דמשמע
של כל אדם.
פה דשרגא שמיני עצרת ושמח"ת נהורא
(לסוכות ד"ה במדרש שלחיךכתב בזרע קודש דעתו ורצונו ,לדעת שבשעת מעשה ,כאשר
פרדס רמונים) מג 'א מורא'דיגע ווארט' על הוא עוסק בעבודה זו אין במחשבתו אלא
ענין ניסוך המים ,דהנה ידוע שכאשר הולד הבורא כל עולמים לבדו .ואדם כזה ,אשר
מתפתח במעי אמו ,הרי הוא צריך להיות רוצה להיות 'מוסיף והולך' ולקבל עליו יותר
מוקף במים ,כי בלא זה תהיה בסכנה ח"ו את עול התורה ועול המצות -ובעיקר עול
כאשר אמו תנוע ותתכופף וכיו"ב .וזהו ענין התורה -ורוצה להתייגע בתורה ,ומאמין
ניסוך המים ,שמכינים את המים לקראת באמונה שלמה 'אז דער אייבערשטער האט
היחוד של שמיני עצרת ,כדי שתוכל להיות 'מוסיף והולך' געווען א דעת עליון' ,הוא
הולדה חדשה מכח יחוד זה .וענין ההולדה אכן זוכה שהתורה נקראת 'תורתו' ,וממשיך
היינו שיהיה לאדם כח הולדה ,שיצמח 'אדם בקירבה זו תמיד ,ומשיג דעת חדשה.
חדש' ,שיוכל האדם לומר 'איך געזעגן
זיך מיט אלע מיינע זאכן וואס לאזן מיך וכח זה קנינו בימים אלו ,ועל ידו יכולים
נישט דרייען צום אייבערשטן ,וואס לאזן להתחדש כבריה חדשה ממש .דהנה
מג� העתקנו כל מה שנוגע להמשך דברי רבינו ,ועי' היטב ,ז"ל שם בא"ד :וזהו שנאמר בסוף הפסוק מעין גנים באר
מים חיים כו' ,שמעין הוא המקור ההשפעה ,ו'מעין' לשון 'עין' שבעין יש בו מעין של מים ,והוא נעשה דוגמת
אות סמ"ך .וזה מורה על עינא פקיחא דלעילא ,כמו שכתבתי לעיל שהיו מעוררין זה בשמחת בית השואבה.
שמעינא פקיחא סומך ה' לכל הנופלים ,בחינת אות סמ"ך .והוא על דרך ראשית הבריאה ,בחינת קו ירוק המקיף
את כל העולם כולו .כן על דרך זה השחור שבעין ,שבו חוש הראיה ,מוקף מכל צד ,ולכן יש בעין מעין של מים,
כמו העולם שמוקף במים .וכן בתחילה היה העולם מים במים ,וכן הוולד במעי אמו מונח מים במים ,ומשם בא
להולדה :ולכן בסוכות שאנו רוצים שיהיה בחינת זיווג בשמיני עצרת ,לבוא לידי הריון בשמיני עצרת כידוע .היו
בסוכות מנסכים מים ,שיהיה דמיון הריון הוולד ,מים במים ,כמו שאומרים הטבעיים ,שהוולד מונח במים ,כדי
שלא תפיל הוולד כשתכרע האשה ותפנה לאיזה צד .על דרך זה אנו ממשיכין מימי החסדים ,שיהיה הריון נגמר,
ויהיה הוולד יוצא בעתו ,כידוע ענין הלידה בשביעי של פסח מענין קריעת ים סוף ,שהפך ים ליבשה ,לגילוי.
והנה יש ב' עינים ובכל עין יש בו צורת פנים כידוע ,ב' פעמים פנים עם האותיות וב' כוללים גימטריא ש"ע
נהורין .משם המשיכו שפע כל טוב ,כשהיה עולים לרגל .וזהו שאמרו חז"ל (חגיגה ב ).יראה יראה ,כדרך שבא
לראות כך בא ליראות ,מה לראות בשני עיניו כו' .ולכן הסומא באחד מעיניו פטור מן הראיה .ובהעין יש ענין
כלי ,שמקבל לתוכו כל הדברים שרואה ,נחקק שם ,ולכן מכיר אח"כ הדבר ההוא שכבר ראה :ולכן בשמיני עצרת
שאנו רוצים להמשיך כנ"ל ,לעורר מעין עליון ,אותיות מעין ,כנ"ל שהעין יש בו מעין של מים ,והוא דוגמת באר
לקבל הכל בתוכו ,לכן אז מסיימין התורה ,שבהסיום נכלל כל מיני חסדים טובים הנמשכים על ידו ,והכל הולך
אחר החתום .ומסיימין לעיני כל ישראל ,כנ"ל בענין הב' עינים .ולכן תמצא שב' עינים יש להם שייכות זה עם
זה ,כנ"ל בענין ב' פעמים פנים שהם ש"ע נהורין .ו'לעיני כ'ל י'שראל ר"ת כלי ,כנ"ל שכבר נעשית כלי לקבל
ההריון :ותמצא רמז נפלא ,שעצר"ת עם הכולל גימטריא לעינ"י כ"ל ישרא"ל ,לרמז על כל הענינים הנ"ל בענין
העינים בשמיני עצרת .ואח"כ מתחילין התורה בראשית אותיות ישת -באר .ומה שמביא המדרש הנ"ל להתיר
פה אלמים ולהתיר פה עקרות ,כי כל זה נשפע ממעין גנים באר כו' ,וכן היה כוונתם להמשיך עד ה'שיתי"ן,
שגימטריא ב' פעמים שפ"ה כנ"ל ,שאז המשיכו מבחינת מעיין ,ובאר מים ,ומשם נשפע להתיר ב' בחינת פה
הנ"ל ,שב' פעמים פ"ה גימטריא מעי"ן ,וב' פעמים שפה כלשון הכתוב (יחזקאל מז ,יב) יעלה על שפתו מזה ומזה
כו' ,נמצא ב' פעמים שפ"ה ,הוא גימטריא שיתי"ן כנ"ל:
דשרגא שמיני עצרת ושמח"ת נהורא פו
בתפילתנו ,אלא שיש ענין הנקרא 'מזלות', מיך נישט צושטעלן צום בורא כל עולמים,
ואין אנו מבינים זאת; יש בני אדם שאינם לאזן מיך נישט אוועקגעבן אזוי ווי איך וויל
צריכים לעשות מאומה והמזל משחק להם, מיך אוועקגעבן' מד.
וכל אשר יעשו מצליח בידם ונעשה לזהב ,ויש
וכאמור ,אין הכוונה דווקא להיות פרוש
בני אדם שמזלם גורם שכל מה שיעשו אינו
לגמרי מכל עניני עוה"ז ,אך
עולה בידם ,ואף אם יתייגעו וינסו הרבה,
עכ"פ בבואו לעסוק בתורה ומצוות ,שעל
אין בידם מאומה.
ידם יכול האדם לזכות לקירבה הגדולה
והעצה לזה היא הענין הנקרא 'דעת ביותר אל השי"ת ,ובעיקר ע"י עסק התורה
עליון' ,שהוא למעלה מכח שהיא הדרך היחידה שנשארה לנו להמשיך
המזלות ,ובאותה דעת עליון נתקבלו כל את הדביקות בהשי"ת גם אחר ימים אלו,
תפלותינו ,ושם פועלים הכל ,וצריך האדם שהם כ"ב ימים נגד כ"ב אותיות התורה.
להתעלות לדעת עליון ולהנהיג את עצמו כי בעת שאנו עוסקים בתורה אנו עוסקים
עפ"י דעת זו. ומתדבקים למחשבתו של הקדוש ברוך הוא
ממש ,והיא הדביקות הגדולה ביותר ששייך,
וכדי להנהיג את עצמו בדעת עליון יש עצה שעל ידו יכולים אנו להשיג 'דעת' ,לא סתם
אחת :שיעשה האדם כריתת ברית עם הדעת הטבעית ,אלא 'דעת עליון'.
השי"ת שזה נרמז בשבירת הלוחות כנ"ל,
והיינו ע"י יגיעת התורה ,שמקבל על עצמו
שבעת עסקו בתורה ומצות הוא נמצא שם
וה'דעת עליון' הזאת היא אשר יש בכוחה
בכל מוחו וכוחותיו ,ונכנס למקום שלמעלה
להוציא אותנו מכל הדברים האלו
מן העולם שהוא בחינת דעת העליון.
המפריעים אותנו ,ובזה מונח כל השפע אשר
ובחינה זו של 'דעת עליון' הוא למעלה בני ישראל התפללו עליו בכ"ב ימים אלו .כי
ממה שנקרא 'כח היולי' .כי כח הנה יש בני אדם שמתפללים מעט ולא חסר
ההיולי הוא הכח שברא השי"ת שעל ידה להם דבר ,ויש שמתפללים כל היום ונשארים
נעשה המעבר מרוחניות לגשמיות ,כידוע עניים ,ותמהים ושואלים 'הרי התפללנו,
שכדי לעשות 'בראשית ברא אלקים את ומדוע לא נשפע לנו כמבוקשנו? ואם
השמים ואת הארץ' ,צמצם הקב"ה את ממילא איננו נענים בתפילתנו ,א"כ למה אנו
עצמו בכדי שתהא אפשרות למציאות של מתפללים?' .והתשובה היא ,שבוודאי פעלנו
מד� 'אני נפרד מכל הדברים המפריעים לי להתקרב להשי"ת ולעשות רצונו כראוי ,ומונעים אותי מלהתמסר אליו כפי
חפצי'.
פז דשרגא שמיני עצרת ושמח"ת נהורא
נכנס בבחינת 'אין' ,ומסיח דעתו מכל עסקי 'יש' חומרי וגשמי להתקיים ,וכח הצמצום
עוה"ז ,ואומר 'כי עתה הוא זמן שקבלתי הראשון הזה הוא הנקרא 'כח היולי' (עי'
על עצמי להתקשר עם השי"ת כבן המתייחד רמב"ן תחילת פרשת בראשית) .אמנם השי"ת
עם אביו' ,אזי יש לו הצלחה למעלה מדרכי מתנהג עם האדם בצמצום רק מפני שהאדם
הטבע ומכל הצמצומים. עצמו מתנהג בצמצום .אבל כשהאדם הוא
בטל ומבוטל לפני השי"ת ,ונכנס לבחינת
'ראשית' שהיא למעלה מן העולם ,והוא
רוצה להתחדש מחדש ע"י 'דעת עליון'
והנה לפעמים רואים דברים אשר נראים
שלמעלה מן הצמצום ,הרי שם הוא מקום
כסותרים במקצת את הקירבה הזאת,
קיבול התפלות ,כי שם אין מקטריגים; אין
והם מבלבלים את הדעת .אם אלו דברים
מדות; אין תאוות; ואין כל ההבלים הללו ,כי
פרטיים הנראים לפעמים כסותרים לה,
כל אלו לא נתהוו אלא אחר הצמצום.
או מאורעות המתרחשים בעולם ,ובפרט
דברים הנראים כסתירה דוקא ביום קדוש כי השי"ת אכן צמצם כביכול את עצמו
כזה (-האסון הנורא בארה"ק ביום שמיני עצרת) ,ועכ"ז לברוא עולם של הבלים ,אך אם רוצה
עלינו להמשיך הלאה ולהתחזק. האדם שמירה עליונה וסייעתא דשמיא
יסוד זה אפשר להבין מתוך התבוננות בסדר והרחבת הדעת ,הרי הוא יכול להשיג זאת
האושפיזין ,דהנה ידוע אשר סדר ע"י שמתנהג בעצמו כאילו אין צמצום,
האושפיזין מסתיים ביוסף ודוד ,ואחריהם דהיינו שהוא צריך להתנהג -עכ"פ בעת
בא שמיני עצרת שהוא כנגד שלמה המלך עסקו בתורה -כאילו אין בעולם כלום אלא
(בשם הרבי ר' בונים מפשיסחא זי"ע ,מובא בתורת אמת). הבורא כל עולמים לבדו ,ולא יתעניין בשום
דבר אחר ,ואפילו אם תתהפך תבל ומלואה
והנה ידוע שיוסף ודוד חיו חיים קשים
אין כל זה מעניינו ,ובעת ההיא אין לו את
ומלאים סתירות ותמיהות ,אך לבסוף
מסחרו ולא שיחה בטילה ולא טלפון ולא שום
נתגלה שדווקא עבודה כזאת היא מה שהיה
דבר ,אלא הוא דבוק בהבורא כל עולמים בכל
נצרך להקים יסוד והמשך לכלל ישראל ,ולכן
כחו עד שידו מגעת .ולכל אדם יש זמנים
צדיקים הללו הם בבחינת 'צדיק יסוד עולם',
שבהם יכול הוא לעשות כן ,לפי מצבו וסדר
והיינו שעבודתם היא לנצחיות ,וכדלהלן.
יומו -אם ביום ראשון ,שאין בו מסחר ,אם
דהנה יוסף הצדיק עבר נסיונות קשים בלילה ואם בשעות הבוקר .ואף אם יבוא אל
ותמיהות גדולות .הוא לא ידע המסחר מעט מאוחר יותר בבוקר כדי ללמוד
מפני מה השליכוהו מה'גן עדן' של אביו קצת יותר ,לא יחסר לאיש דבר; ואדרבה,
למקום משונה ושפל כזה במצרים; ועל אף זהו סוד ההצלחה הגדול ביותר ,כי האדם
דשרגא שמיני עצרת ושמח"ת נהורא פח
כשיצאו ממצרים ויעשו עמו 'טובה' להוציאו שעמד שם בנסיון ,הרי 'ויפוזו זרועי ידיו'
עמהם (בראשית נ ,כה; שמות יג ,יט) .אבל באמת (בראשית מט ,כד) שיצאו ממנו העשר טיפות
לא עשו 'טובה' עם יוסף ,אלא לעצמם עשו כנודע (סוטה לו :מובא ברש"י עה"ת שם בפי' השני),
'טובה' ,כי בלעדיו לא היה נקרע הים ולא והיה בבחינת 'קרח מכאן וקרח מכאן' ,ולא
היו יכולים לצאת ,כי כוחו הוא נצחי .אכן ידע מה השי"ת רוצה ממנו .וגם כל ענין
יוסף נפטר מתוך צמאון לדעת מה רוצים המלכות במצרים ,בודאי לא היה מעוניין בזה
ממנו ,אבל דוקא עבודה כזו השאיר כח נצחי, כלל; וכמו שאדם יהיה עתה מעוניין להיות
וכח 'ארונו של יוסף' חי וקיים ,ורק בזכותו מלך ב'סין' -איזה תועלת יש לו מכל זה?
נקרע להם הים. ויוסף היה מבולבל מאד מכל המצב הזה .וחי
כל ימיו במצב תמוה כזה ,שאף לאביו לא היה
ובני ישראל זכו אז למדרגת ראיית אלקות,
וזכו לומר השירה של 'אז ישיר' ו'זה יכול לדבר לברר הדברים ,וכמו שאיתא שהיה
א-לי ואנוהו' .וכידוע שהשירה שאמרו אז זהיר תמיד שלא להיפגש עם אביו כדי שלא
אינו רק על העבר אלא 'עתידין ישראל לומר ישאל אותו 'האיך הגעת לכאן ומה אירע לך'
שירה לעתיד לבוא' (שמו"ר כג ,ה) ,כי גם אנו ויצטרך להגיד לו שמכרוהו אחיו ,כי היה ירא
שלא יקללם אביו (בעלי התוספות פרשת ויחי עה"פ
נאמר שירה כעין השירה שנאמרה בכח
ארונו של יוסף ,כי גם אנו חיים חיים כאלו, ויאמר ליוסף) .וזה היתה מסירות נפש גדולה
שאין אנו יודעים מה רצון ה' מאתנו וחיים מצדו ,כי בודאי היה לו הרבה לשאול מאביו,
בתוך קושיות על גבי קושיות .השי"ת מנהיג ורצה לדעת מה נעשה עמו ומה רוצים ממנו
את עולמו; ואין אנו יודעים לאן אנו הולכים בשמים ,ואפילו את אביו לא היה יכול לשאול,
ולהיכן אנו מגיעים ,ומה רוצים מאתנו .אנו והיה כאבו גדול עד לב השמים ,ונפטר מן
עוברים נסיונות שלא היו מאז היתה יהודה העולם מתוך כאב עצום כזה.
לגוי ,והנסיונות שעבר יוסף הצדיק הוא
ואמנם כאשר באו בני ישראל לים סוף,
כמעט כשחוק לעומת מה שאנו עוברים.
נאמר 'הים ראה וינוס' (תהלים קיד,
ואכן זה הענין של 'עתידין ישראל לומר ג)' ,ואמרו חז"ל (מדרש שוחר טוב שם ,ועוד) 'מה
שירה' ,שאותו 'אז ישיר' ו'זה א-לי ראה ,ארונו של יוסף' ,שנקרע הים בזכות
ואנוהו' ,ממשיכים גם הלאה .וכמו אצל ארונו של יוסף שהיה עמהם .ולכאורה,
יוסף ,שחי כל ימיו בלי יכולת לשאול מאיש מהו ענין של 'ארונו של יוסף' כאן ,הלא
מה מתרחש כאן ,אבל כאשר הגיע זמן שאין יוסף כבר אינו בחיים זה יותר ממאה שנים,
יודעים לאן לפנות ,ועומדים בין מצרים ובין ובקושי הובא ארונו עמהם בצאתם ממצרים,
הים ,ואין יודעים מה לעשות ,אז בא ארונו שהרי משה רבינו נזקק לחפש אחריו (סוטה
של יוסף ,ובזכותו נאמר להם 'דבר אל בני יג ,).וכן יוסף עצמו היה צריך לבקש שיזכרוהו
פט דשרגא שמיני עצרת ושמח"ת נהורא
וכן אם נתבונן בחייו של דוד המלך ,נראה 'פארט'ס!',
ָ ישראל ויסעו' (שמות יד ,טו) -
ג"כ את ענין זה ,כי דוד המלך חי ובזכות זה ראו את כבוד השי"ת בגלוי,
כל ימיו בתוך הסתרות ותמיהות ,עבר בבחינת 'זה קלי ואנוהו'.
צרות ורדיפות רבות ,ועל הכל 'זיכה אותו'
וכן אנחנו כשאין אנו יודעים לאן אנו
השי"ת בבזיונות שאין כמותם ,כאשר גלגל
הולכים וחיים בסתירות רבות ,עלינו
עליו המכשול עם בת שבע ,שאין לזה ידים
ללכת בבחינת 'דבר אל בני ישראל ויסעו'.
ורגלים כיצד מלך ישראל ,אדם שהעיד על
ואף ששם לפחות היה להם דיבור מפורש
עצמו 'לבי חלל בקרבי' (תהלים קט ,כב) -שאין
מפי השי"ת 'דבר אל בני ישראל ויסעו',
לו יצר הרע כלל (ב"ב יז ;.ע"ז ד ,).נכשל בדבר
ואנו אין לנו עתה אפילו דיבור כזה ,מ"מ
כזה (ע"ז שם) .ועל אף שעשה אח"כ תשובה
אנו מאמינים באמונה שלמה והולכים הלאה,
גמורה ,וכפי שהשי"ת אמר לו שמחל לו פאהרן מיר' ,ואנו עושים זאת באמונה 'אונז ָ
(סנהדרין קז ,).מכל מקום כאשר ביקש דוד פשוטה ,ומאמינים שיש דבר הנקרא 'זה א-לי
המלך שיודיע השי"ת לכל העולם שנסלח לו, ואנוהו' ,היינו שלאחר עבודת יוסף הצדיק
השיב לו השי"ת 'לא ,אתה תמות בבזיונות'.. גילה השי"ת את עצמו בבחינת 'זה א-לי
(שם קז ):ואכן מת מתוך בזיונות עצומות ,שהיו ואנוהו' ,והראה בזה שארונו של יוסף ובחינת
הכל מצפים כבר למיתתו ,כמו שאמרו (מכות
'צדיק יסוד עולם' הם ענין חי וקיים ,ועל
י ).עה"פ (תהלים קכב א) 'שמחתי באומרים לי ידי עבודת בני ישראל במצב נבוך כזה דייקא
בית ה' נלך' ,שהיו אומרים מתי ימות דוד נתעורר בחינת 'זה א-לי ואנוהו' .ואותה
המלך כדי שנוכל לבנות את בית המקדש ,כי שירה של 'זה א-לי ואנוהו' עתידים אנו לומר
כל זמן שדוד חי אי אפשר לבנותו ,כי הוא לעתיד לבוא כאשר יתגלה לנו השי"ת אחר
מעכב את בניינו בעוונותיו. כל עבודת הגלות .ואלו שרצו באמת לקנות
לעצמם בתוך עומק הגלות בחי' ראיית ה',
ואמנם כאשר באו לחנוכת בית המקדש,
ודביקות ה' ,ואהבת ה' ,נעשה קנין זה אצלם
ורצו להכניס את הארון למקומו -
לנצחיות ,בכוחו ובזכותו של יוסף הצדיק.
כמו שקראנו בהפטרת שמיני עצרת (מלכים
א' פרק ח) בענין שלמה המלך שחנך את בית
מה� ז"ל המדרש שם :כיון כיון שבא להכניסו לא היה יכול עמד שלמה והיה מתבייש ולא היה יודע מה לעשות
התחיל להתפלל לפני הקב"ה מה עשה שלמה ארז"ל הלך והביא ארונו של דוד ואמר (ד"ה ב ו) ה' אלהים אל
תשב פני משיחך א"ר ברכיה בשם ר' חלבו באותה שעה חיה דוד והכל ממך לדרוש שכן דוד אומר (תהלים ל) ה'
העלית מן שאול נפשי חייתני מירדי בור והיה שלמה אומר רבון העולמים עשה בזכותו של זה שנאמר (ד"ה ב ו)
זכרה לחסדי דויד עבדך מיד נענה מה כתיב אחריו וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מהשמים ותאכל העולה
והזבחים וכבוד ה' מלא את הבית.
דשרגא שמיני עצרת ושמח"ת נהורא צ
נפתחו השערים ,ונתברר שכל כח בנין בית המקדש שאז היה יחוד השלם בין ישראל
המקדש והשראת השכינה הוא רק בזכותו. לאביהם שבשמים (עי' זוה"ק ח"א רכג .ענין 'סיהרא
בשלימותא' שהיה בימי שלמה המלך) ,ואכן חינוכו ביום
וכן מצינו (שיהש"ר א ,ו) שדוד המלך בנה את
שמיני עצרת שהוא זמן גמר היחוד והזיווג
היסודות של ביהמ"ק ,וחפר אז את
-ראו הכל שכל היחוד הזה לא נעשה אלא
ה'תהום' להכין המקום לבניית המקדש (סוכה
בזכות דוד המלך (עי' סנהדרין שם).
נג .).כי לבניית ה'יסוד' של ביהמ"ק צריכים
דווקא לאדם כזה שהשי"ת אמר לו שאינו וכמו שאיתא (שמו"ר ח א) מה ,שכיון שבא
יכול לבנות את הבית בעצמו ומת מתוך שלמה להכניס את הארון למקומו
בזיונות .כי השי"ת חפץ בעבודתו של אדם דבקו שערים זה בזה ולא היה יכול להיכנס,
שחי חיים של בזיונות ,ונפטר מן העולם הלך והביא ארונו של דוד ואמר (ד"ה ב ו)
בתמיהות על גבי תמיהות אבל מעולם לא 'ה' אלקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי
הפסיק מאמונתו ודביקותו בהשי"ת; ודוקא דויד עבדך' .ולכאורה הדבר תמוה מאד,
מעשיו נעשים נצחיים .ואכן ,ידוע שהיסודות כי הלוא אסור להכניס מת לבית המקדש;
של הבימ"ק הם קיימים ועומדים עד אם רוצים שתשרה שכינה ושהשי"ת ישרה
היום הזה מו. בבית ,האיך מביאים לשם ארון של מת ,אלא
וכן צריך כל אדם לדעת ,כי כאשר הוא באמת לא הביאו כאן ארון של מת ,כי הביאו
עושה דבר למען השי"ת ,ואינו יודע דבר חי! ' -דוד מלך ישראל חי וקיים' .וכן
מה ועל שום מה הוא עושה זאת ,ולפעמים אמרו שם חז"ל 'באותה שעה חיה דוד' .וכל
אף נדמה לו לו שהשי"ת ריחקו מאתו ,ועכ"ז זה מחמת שהיה חי חיים של תמהון ושל
אינו מרפה מעבודתו ,עליו לדעת ולהאמין יסורים ,והיה נראה כאילו השי"ת מסתיר
שעבודה זו היא היסוד הכל ,והיא דבר נצחי. פניו ממנו ואינו מגלה את צדקתו לעיני
כל ,ומכל מקום הוא לא פסק מעבודתו
ולא נחלשה דביקותו בבוראו .ודוקא עבודה
זו ,הנמשכת גם בתוך ההסתר והתמיהה,
ועומק ענין בניית ה'יסודות' של בית נעשתה לכח נצחי שאינו נפסק.
המקדש על ידי דוד המלך ,הוא
עפ"י הידוע שענין 'יסוד' הוא מקור ובעת חנוכת בית המקדש נתגלה הדבר
התענוג ומקום התקבצות והתכללות כל לעיני כל ,שאותו דוד המלך שנפטר
המידות יחד ,והיינו שבכל אחת ממידות מתוך בזיונות והסתר ,הוא אשר בזכותו
מו� עי' סוטה ט ;.פסיקתא רבתי ,פרשה ב' ,וע"ע בזוה"ק ח"ב רמ:
צא דשרגא שמיני עצרת ושמח"ת נהורא
שענינם הוא שהם משתוקקים תמיד האדם יש כח המושך את האדם אחר אותה
למעלה כנודע (תיקו"ז תיקון ה' יט ):מז ,וכענין מידה ,אבל בחינת 'יסוד' היא המאחדת את
תפילת אדם הראשון שהיתה בהתלהבות כל המדות כולם לתענוג אחד הכולל את כל
והתעוררות מלתתא ,וכמבואר לעיל שעבודת מהות האדם ,עד שכל כוחותיו ומידותיו
האדם מלמטה היא בבחינת אש ההתלהבות נמשכים אחריו.
וההשתוקקות העולה מלמטה למעלה (ועל ידה
וענין זה נעשה כאשר מעורר האדם את
נמשכים כנגדו המים מלמעלה כנ"ל).
פנימיות מידותיו ומאחד את כולן
ואמנם ,אף שלמעשה אין אש ההתלהבות בנקודת הדביקות בהשי"ת והביטול לפניו,
של האדם עומדת תמיד במצב ויוצא מכל עניני העולם ומקשר עצמו
אחד ,כי פעמים הוא בוער בהתלהבות לשורשו להמשיך 'דעת עליון' שלמעלה מכל
להשי"ת ,ולפעמים הוא בוער גם לדברים מידותיו אל תוך מידותיו ,ואז כל המידות
אחרים ,הרי אין דורשים מן האדם שיהיה נכללים בתענוג אחד עליון ,וכולו משתוקק
בכל שעה מופשט לגמרי מכל ענייני העולם רק להשי"ת ,וזו בחינת מידת ה'יסוד'.
ומכל נטיותיו הטבעיות ,אלא עיקר העבודה ומשום כך זכה דוקא דוד המלך לבנות את
היא ,שכאשר הוא נכנס לעסק התורה ,או 'יסודות' בית המקדש ולהעמיד את
לעבודת התפילה או לקיום מצוה ,ירכז אז ה'תהום' שעליו נבנה הבית ,כי זאת היתה כל
את כל דעתו ואת כל כוחותיו ותענוגיו בדבר מהותו של דוד המלך ,להיות בביטול גמור
אחד ,ויכניס את עצמו כולו בעבודת השי"ת. לפני השי"ת .ואף שלא היה לו מאומה כל ימי
חייו ,כי חייו היו מלאים נסיונות ,רדיפות,
וכך היה אצל דוד המלך ,אף שמצינו
בזיונות והסתרות ,מכל מקום בשעה שנכנס
שהתעורר אצלו כח ההתלהבות גם
לעבודת ה' היה מוסר את עצמו לגמרי ,עד
בענינים אחרים ,אבל כאשר הגיע לבניית בית
שכל תענוגו וכל כוחותיו נתאחדו בנקודה
המקדש ,לא הניח לעצמו להתעכב ולהיעצר
אחת של בלתי לה' לבדו .ובזה זכה לגלות את
מפני שום דבר ,כל התמיהות וכל ההסתרות
ה'יסוד' ,ולבנות בפועל את אותם יסודות
לא תפסו אצלו מקום באותה שעה ,אלא
הנעלמים שעליהם עומד ביהמ"ק.
נכנס כולו למצב של בלתי לה' לבדו .ומשום
כך זכה לבנות את יסודות הבית ,הקיימים וגם ענין ה'תהום' הוא על זה הדרך,
ועומדים עד היום הזה ,כנ"ל. כי בתהום נמצאים המים התחתונים,
מז� ז"ל התיקונים שם :דמים תתאין אינון בוכין ואמרין אנן בעיין למהוי קדם מלכא עלת העלות ,ובען לסלקא
לעילא ,רקיע אפריש בינייהו וכו' .ועי' ביאור הענין באריכות בספר שבת מלכא קדישא ח"א מאמר ה' ' -רחיצה
וטבילת מקוה בשבת ועש"ק'.
דשרגא שמיני עצרת ושמח"ת נהורא צב
והוא מורה על הקשר המרומז באש ומים ובאמת ההשתוקקות וההתלהבות הזאת
כנ"ל ,דהיינו התעוררות האדם וההתלהבות הן עצם יסוד ענין בית המקדש,
מלמטה והמים שהקב"ה משפיע מלמעלה], שהרי הרבה פעמים מצינו בספר דברים
כי זאת היתה עבודת הכהן גדול להתפשט שהתורה קוראת את מקום המקדש 'במקום
באותה שעה מכל עניני העולם ולהיכנס כולו אשר יבחר ה' אלקיכם' ואינה מגלה בפירוש
בדביקות בבורא כל עולמים מח ,ולהמשיך אפילו פעם אחת היכן הוא אותו מקום.
עמו כל כלל ישראל שהתאחדו כולם עמו ולכאורה תמוה ,מהו הלשון 'המקום אשר
באותו זמן לנקודה אחת באומרם 'אנו רוצים יבחר ה'' ,וכי לא היה אפשר לפרש היכן הוא
להתקשר בבורא כל עולמים ולהיפרד מכל המקום? אלא שעומק הענין הוא ,ש'המקום
עניני עוה"ז ,ואנו מתאווים להישאר במצב אשר יבחר ה'' אינו מורה על מקום מסיום,
זה בתמידות' ,וע"י התעוררות זו אכן נשפע אלא הוא המקום שבו מחליט האדם שהוא
אז מלמעלה כל טוב. נפרד עתה מכל שאר ענייני העולם ,ומאחד
את כל כוחותיו להתדבק אל שורשו בשעה
וכן היתה עבודת דוד המלך כנ"ל ,ולכן
שהוא נכנס בעבודת ה'.
זכה הוא למצוא את מקום המקדש
בפועל ,ולבנות את היסודות אשר עליהם וענין זה אכן מצינו אצל העבודה בבית
עומד ביהמ"ק. המקדש ,בעת שנכנס הכהן הגדול
לקודש הקדשים ביום הקדוש ,שמע את
הכרובים משוררים שאין כלום בעולם חוץ
וענין כריית ה'תהום' שהוא מקור מים ממנו יתברך ' -כי כל אלהי העמים אלילים
מתחת לקרקע ,יובן בהקדם מה וה' שמים עשה' (תהלים צו ,ה; זוה"ק ויקרא נט).
שאיתא בספרים הקדושים בביאור ענין [ותיבת 'שמים' נוטריקון 'אש ומים' כידוע,
מח� ראה ויקרא רבה כא ,יב' :וכל אדם לא יהיה באהל מועד' (ויקרא טז ,יז) ,וכו' ,אמר ר' אבהו וכהן גדול לא אדם
היה אלא כההוא דאמר ר' פנחס בשעה שהיה רוח הקודש שרוי עליו היו פניו בוערות כלפידים עליו הה"ד (מלאכי
ב ,ז) 'כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו''.
מט� וזה המשך לשון הליקוטי תורה שם :וזהו ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה כי בחינת מים הנ"ל צריך
להיות בבחי' מעיין כדכתיב אותי עזבו מקור מים חיים כו' .דהיינו ע"ד משל כמקור הנובע מתחת לארץ ואינו
נראה ומושג כ"א הנביעה משא"כ המקור עצמו עמוק עמוק מי ימצאנו .וכך צריך האדם באתערותא דלתתא
ג"כ לחפור בעומק המעיין במה שהוא נובע מן המקור עמוק עמוק מתחת לעפר דהיינו שיהי' בבחי' ונפשי
כעפר לכל תהיה וגם להעמיק עיון שכלו בעסק התורה שהיא בחי' ח"ע ראשיתה דכולא נמשך ממקור מים חיים
העליונים ולמטה ירדה ונשתלשלה מאד עד שהם בבחינת מתחת לעפר ענינים גשמיי' זרעים מועד כו' ומשם
הם נובעים להיות מעייני הישועה .וזהו מעייני תרי שהם ב' בחינות בחינת ונפשי כעפר לכל תהיה ובחי' התורה
שמלובשת בעפר גשמי כנ"ל ועי"ז דוקא נקרא בחינת מים חיים כי המים אשר על פני הארץ אינם נקראים מים
חיים כידוע...
צג דשרגא שמיני עצרת ושמח"ת נהורא
ועל דרך זה העמיד השי"ת גם את יסוד 'מעין' הנובע מתחת לקרקע ,והטעם למה
קיום מקום המקדש ,כי בעת שבנה מעין מטהר בכל שהוא (מקוואות פ"ה מ"א).
שלמה המלך את בית המקדש כבר הכין ובעל התניא מאריך בזה (שם מט ובעוד מקומות,
מקום לגנוז בו את הארון ,כפי שהביא ועי' גם בזרע קודש הנ"ל) ,כי עיקרו ושורשו של
הרמב"ם (הל' בית הבחירה פ"ד ה"א) נ .ובאמת המעין אינם אותם המים המעטים הנראים
חידוש גדול הוא שהרמב"ם מביא ענין זה, לעין ,כי מקור המעין נסתר בעומק הארץ
כיון שדרכו בספרו להביא רק את הדברים ושם הוא מקום רחב וגדול מאד ,שהרי
הנוגעים להלכה למעשה ,אלא שאכן הוא המעין נובע תמיד עוד ועוד ואינו פוסק,
הלכה למעשה הנוגע עד היום הזה ,כי בזה והמים הנראים בחוץ הם מחוברים למקור
שהארון נגנז שם במקומו נמשכת קדושת גדול ונעלם שאינו נראה לעין.
המקום עד היום הזה (היעב"ץ בקונטרס בית
וזהו יסוד טהרתו של המעין ,דאף שהאדם
הבחירה על הרמב"ם שם) נא ,והארון חי וקיים, נוגע רק ב'כל שהוא' ,הרי הוא
ובחינת 'ופניהם איש אל אחיו' (שמות כה ,כ) מחובר אל מקור נעלם וגדול מאד שאינו
המורה על חיבור ויחוד בין ישראל לאביהם פוסק מלנבוע.
שבשמים כדוגמת איש ואשה (יומא נד,).
נמשכת גם עתה; אלא שהוא בהעלם ,גנוז וכן הוא בעבודת האדם ,שבעצם יש לאדם
למטה מתחת לקרקע ,במקום נעלם ונסתר כוחות עצומים הרבה יותר ממה שנראה
כמו שורש המעין. לעיניו ,אלא שהם מכוסים ונעלמים ,אך
כשהוא מתחבר אל השורש ומתדבק בהשי"ת
וזהו ענין ה'תהום' שהכין דוד המלך בביטול עד שידו מגעת ,אף שחיבורו הוא רק
מתחת לקרקע מקום המקדש ,וכן בבחינת 'כל שהוא' אבל עכ"פ בעת ההוא
היסודות שבנה להעמיד עליהם את נצחיות הוא כל כולו שם ,והרי הוא מקושר לשורש
המקום .כי אף שאין רואים כלום בגלוי ,אבל המעין הנובע ,ושואב משם כוחות והשגות
כאשר מתדבקים אל השורש ,הרי מתחברים שלמעלה מטבעו ומשיג 'דעת עליון' כנ"ל.
נ� וז"ל :ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות
ועקלקלות ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר (דברי הימים-ב לה ג) 'ויאמר ללוים המבינים לכל
ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה
עבדו את ה' אלקיכם וגו'.
נא� קונטרס זה נדפס בסוף ספרו 'לחם שמים' על משניות סדר זרעים ומועד ,ולשונו הועתק לעיל של"ס האזינו -
שובה הערה טו עיי"ש.
נב� ראה אבן עזרא שמות כה ,יב בא"ד :ע"כ הוצרכתי לפרש כי רגלים היו לארון ,כי דרך בזיון הוא שישב הארון
בארץ.
דשרגא שמיני עצרת ושמח"ת נהורא צד
רגל שם ,ואנחנו עומדים מרחוק .אבל עכ"ז למקום הנעלם והנסתר ,והוא כמעין הנובע,
קדושת המקום קיימת לנצחיות. מקור מים חיים.
ואכן ,אילו היינו יכולים להתפשט לגמרי ולדרכינו יתיישב מה שכבר העירו
מכל עניני העולם בשעת עבודת הראשונים איך יתכן שהארון
ה' ,ולהיות כולנו מסורים אליה לגמרי, בביהמ"ק היה מונח על הארץ נב ,כי הא
היינו מעוררים שוב את כח המקום והארון גופא הוא הרמז בזה ,שאין עושים חשבונות
להתגלות .לדאבוננו אין אנו יכולים להתפשט מי הוא האדם ומה מדריגתו ,אלא כל
לגמרי כמו דוד המלך שבחינת המעין מי שמוכן ומזומן להיכנס לתוך העבודה
הנובע היתה אצלו בשלימות כנ"ל ,ולכן הוא ולהסיח את דעתו מכל ענייניו בשעה שעוסק
זכה להבין היכן הוא 'המקום אשר יבחר ה' בתורה ,הרי הוא עושה בזה מקום להשראת
אלקיכם' .אמנם עכ"ז צריכים לדעת אשר השכינה ,ואפילו הוא במדריגה נמוכה מאד.
ענין זה של 'דוד מלך ישראל חי וקיים' - וכאמור ,יכולים ללכת אף נמוך יותר מזה,
שנתגלה בשעת חינוך המקדש -אכן עדיין לא רק על הארץ אלא למטה מן הארץ,
חי וקיים ,וכל מי שרוצה להיכנס ב'נעליו' כי מי שרוצה להתפשט ולהסיר מעליו את
של דוד המלך ולהיות בבחינת 'חי וקיים', ה'כיסוי עפר' ,ומוכן להסיר מעליו ה'כתנות
להיות 'איש חי' ,היינו להתחבר אל שורש עור' שנעשו לאדם הראשון לאחר החטא,
כוחותיו שהוא מעין הנובע מקור מים חיים, ולהפכן ל'כתנות אור' באל"ף ,הרי הוא
הרי הוא יכול להיות דבוק בהשי"ת על אף מתחבר אל המעין הנובע והדעת העליון
כל הכיסוים וההסתרות. שהוא שורשו האמיתי ,ונקרא 'איש חי'.
ואת הכח הזה קנה האדם בכ"ב ימים אלו, והוא כאמור שכאשר האדם מעורר את
ויכולים להמשיכו הלאה באמצעות כח פנימיות מידותיו ,ביודעו שיש בתוכו נקודה
התורה כנ"ל .ואין דורשים ממנו ליצור כוחות שלמעלה מכל מידותיו והשגותיו ,ונכנס
חדשים ,כי המעין כבר נובע ,אלא עבודתו להתענג בתענוג הבורא יתברך עד שהוא
היא רק להסיר הכיסוי ולהתחבר אליו ב'כל יוצא באותה שעה מכל שאר ענייני העולם,
שהוא' ,לקחת את התורה ,התפלה והמצוה אז מתעורר בו אותו מעין הנובע ממקום
שבו עוסק ,ולהכניס בהם את כל דעתו הנעלם ונסתר.
וכוחותיו בעת שהוא עוסק בהם. ומזה נבוא להתבונן במצב מקום המקדש
בזמן הזה .הארון גנוז בתוך הארץ
בבזיון ,ואין אחד יודע היכן הוא ,ואי אפשר
ואחר עבודה זו שהיא בחינת דוד ,באה לנו לגשת אל המקום ,ורק לאנשים המבזים
בחינת שלמה המלך שהוא בחינת ומחללים את מקום המקדש רח"ל יש דריסת
צה דשרגא שמיני עצרת ושמח"ת נהורא
וכן זוכים עי"ז שלא יחסר שום דבר שמיני עצרת ,שאז שוב אין אותו ההשתוקקת
בגשמיות ,וכפי שהיה אצל שלמה המלך והתלהבות הבא מתוך הריחוק ,אלא כבר
שכסף וזהב לא היו שווים אז למאומה (מלכים-א הגענו אל השי"ת ואנו יחד עמו ,בבחינת בן
י ,כא) ,כי מרוב השפע לא ידעו מה לעשות שכבר הגיע אל אביו ומתייחד עמו ,והוא מה
עם כל ההון רב .והסיבה פשוטה ,כי כמו שקראנו בהפטרה (מלכים-א ח) שאמר שלמה
בקשר שבין איש ואשה ,כאשר האשה כולה המלך שהשי"ת שוכן בתוכנו.
מסורה לבעלה ,הרי הבעל מצדו עושה כל
מה שביכולתו בעבורה ,נותן לה ממון בריוח וכל מי שיש לו עינים רואה ומבין שהדבר
ומביא לה עזר וסיוע וכיו"ב ,כדי שתוכל היחידי השומר אותנו הוא שהשי"ת
לעשות הכל בנקל .כן הוא כביכול בעבודת נמצא בתוכינו .וכן רואים בעליל במאורעות
השי"ת ,שכאשר האדם מראה שהוא מוכן הזמן ,כי אם הרבונו של עולם מסתיר את
למסור את עצמו לעבודתו יתברך בכל יכולתו, השגחתו מאתנו לרגע אחד ,אין לנו שום
ולהיות כולו עמו בשעת תורה ותפילה ,אזי שמירה אחרת ,ואין לנו שום מקום בעולם
השי"ת משפיע עליו את ההרחבה והסיוע כי כולם שונאים אותנו מכל צד .והדרך
הנצרכים לו כדי שיוכל לעבדו כראוי .ובאופן היחידה להשיג שמירה עליונה היא כמו
זה התנהגו בני ישראל אז בימי שלמה המלך, שמצינו באותה תקופה שבה חינך שלמה
שבעת שעסקו בעבודת הבורא ,הרי היו המלך את בית המקדש ,כי אז כל אומות
לגמרי שם. העולם השלימו עמו ורדפו אחריו לשמוע את
חכמתו (מלכים-א ה ,יד) .ומה היתה 'חכמתו'?
וזהו ה'געשעפט' שאנו עושים עם השי"ת שהתבטל להרבש"ע בביטול גמור ולא היה
בימים אלו ,שאנחנו מראים לו שאנו צריך לכלום .וכדברי הרה"ק מרוזין זי"ע -
מוכנים לעשות כל מה שביכלתנו למענו ,בזה שהיה אומר בשמיני עצרת 'האושפיזין שלי
שאנו יודעים מבינים כי בשעת עסק התורה
היום' ,כי הוא היה בחי' מלכות כמו שלמה
הננו דבקים באבינו שבשמים' ,דער קינד איז
המלך -שהתנהג בכל גינוני המלכות ,והנהיג
צוזאמען מיטן טאטן יעצט' ,ואין שום דבר
את עצמו כמלך בכל עניניו ,ועכ"ז אמר על
אחר בעולם ,והוא בודאי ישפיע לנו הרחבה
עצמו 'לא נהניתי מהעולם הזה אפילו באצבע
גדולה שאנו זקוקים לה כדי לעבדו כראוי.
קטנה' ,ולא היה לו שום שייכות לעולם הזה.
וזהו ענין שמיני עצרת ,כי כל ימי הסוכות וכן שלמה המלך שהיה בבחינת 'מלך שהשלום
היינו בבחינת בן הרץ אל אביו מתוך שלו' (עפ"י במ"ר יב ,ד) שכל עניניו היו בלתי לה'
אש של געגועים והשתוקקות ,אבל בשמיני לבדו ,ולכן השלימו עמו כל העולם .וכאשר
עצרת כבר הגיע הבן אל אביו ,ואין עוד אנו מתנהגים באופן זה עד שידינו מגעת
אותו צמאון של בחינת 'אש' ,מפני שכבר כנ"ל ,אז יש לנו שמירה מכל צד.
דשרגא שמיני עצרת ושמח"ת נהורא צו
היום על הגשמים ,שהם כח ההולדה כנ"ל נמצאים יחד ,אלא האהבה היא בבחינת 'מים'
(כמובא לעיל מהזרע קודש) ,והיינו שהשי"ת השפיע כנ"ל ,והיא נרמזת במה שאנו מתפללים על
ביום זה כח הולדה ,וכל אחד מאתנו יוכל הגשמים ביום זה ,כי עיקר ענין היום הוא
להתחדש לגמרי ,בכח אהבה חדש ,ובכח עצם איחוד הבן עם אביו.
דביקות חדש ,ושיוכל האדם לעשות את
וגם כאשר נראה לעינינו שאין הדבר כן
עצמו בריה חדשה ממש ,ולהתחזק באמת
כנ"ל ,אין לנו ליפול בדעתנו מחמת
בעבודת השי"ת.
כן ,אלא להתחזק ולהמשיך הלאה ולהתנהג
ודבר זה למדנו מעבודת יוסף ודוד כמבואר, עם השי"ת בכל מצב ומצב בקשר של אב
ויוסף ודוד הם בחינות יסוד ומלכות, ובן המתאחדים יחד ,ואז אכן אנו מתאחדים
והנה כאשר היסוד והמלכות מתחברים ,אזי עמו ממש.
כל המידות מתאחדות באמצעות הדעת
ועבודה כזאת וקדושה כזאת הבאה מתוך
העליון ,שהוא הקשר עם שורשן ,ומקבלים
ההסתר דווקא נשארת לנצח כנ"ל,
חיות חדשה ונעלית' ,און ס'לעבט' .ולא
כמבואר בענין הארון הנגנז ,אשר גם בהיותו
יאמר שום אדם שאין לו כח זה ,כי הרי יש
מכוסה בעפר ,העפר אינו חוצץ ,ומחמת כן
לנו את הצדיקים האלו יוסף ודוד -יסוד
קיי"ל ש'קדושה שניה קדשה לשעתה וקדשה
ומלכות -שהם חיים וקיימים ,יוסף הצדיק
לעתיד לבוא' (רמב"ם בית הבחירה פ"ו הי"ד-ט"ו,
הוא 'צדיק יסוד עולם' ,ודוד הוא 'דוד מלך
ותרומות פ"א ה"ה ,וכנ"ל עפ"י היעב"ץ עיי"ש) .וזה
ישראל חי וקיים' ,ומכוחם נמשכות בחינות
מורה לנו שכאשר פושט האדם מעליו את
משיח בן יוסף ומשיח בן דוד העומדים עמנו
ה'כיסוי עפר' שלו ,והוא מקשר עצמו למעין
עד היום הזה (עי' סנהדרין צח ):ומחזיקים אותנו
הנובע שמתחת לעפר ,אזי 'כל המחובר
בעומק הגלות .כמו שאמרו הצדיקים שאף
לטהור טהור' ,והמעין מטהר בכל שהוא,
על פי שאנו מתפללים על משיח ואין אנו
וכל זה נעשה על ידי שמתחבר האדם אל
נענים לפי שעה ,אין זה חס ושלום בחינת
התורה הקדושה שהיא מעין הטהרה שיכול
תפלת שוא ,אלא שבכל תפלה מתעורר כח
האדם להתחבר אליו בכל עת (עי' בלשון הליקוטי
המשיח שיהיה יחד עם כלל ישראל ,כי בלא
תורה לעיל בהערה מט) ,ולהמשיך על ידה את כל
כחם של שני המשיחין הללו אין אנו יכולים
מה שקנינו בימים אלו כנ"ל .ועל התורה
להתקיים בגלות.
נאמר 'הלא כה דברי כאש' (ירמי' כג ,כט -
ועד כדי כך גדול כח החיות הנצחית תענית ז ,).האש היא התעוררות האדם מלמטה
ע"י שני מדות אלו -יסוד ומלכות, כאשר הוא מכניס את עצמו בתורה בכל
שאע"פ שבבחי' יסוד יכול להיות בחי' ירידה דעתו וכוחותיו (ע"ע שם בליקו"ת לעיל) ,וכנגדה
ונפילה ,מ"מ ,ע"י בחינת המלכות יכולים נמשכים עליו המים מלמעלה ע"ד שהתפללנו
צז דשרגא שמיני עצרת ושמח"ת נהורא
שתמיד יש בחינת 'ראשית' שיכולים להתקשר להתחזק שוב ולהמשיך הלאה .דהנה ידוע
אליה ולהתחדש על ידו ,על אף המצב שמשיח בן יוסף עתיד ליהרג ,כמו שאמרו
הנראה לעינים. חז"ל (סוכה נב ).עה"פ (תהלים כא ,ה) 'חיים שאל
ממך נתתה לו אורך ימים' ,שמשיח בן דוד
עתיד לבקש שיהיו לו חיים ,כי יראה שמשיח
אך כל זה תלוי בדבר אחד כנ"ל ,שכדי בן יוסף מוכרח למות[ ,וכבר מובא בספרים
שיגיע האדם לנקודת 'ראשית' זאת, שכבר אין הכרח שמשיח בן יוסף ימות
אין האדם יכול לומר אתחיל עכשיו ללמוד בפועל ,כיון שכבר מסרו ישראל נפשם הרבה,
מעט ,ואעשה מעט ,ואסתפק בכך .כי באופן אך עומק ענין מיתתו הוא] שבחינת משיח בן
זה לא יפעול ולא יצליח ,אלא 'ראשית' היינו יוסף שהוא קדושת היסוד אי אפשר שיהיה
כאשר האדם הוא בה'גיסטע' כמו בראש בלא מכשול ,ולפעמים יש בו בחינת 'מיתה',
השנה ,שהוא הראש והראשית של השנה וכמו שקראנו (בשמיני עצרת) בספר קהלת (ז,
כנ"ל ,ואז שורש וראשית כוחות האדם כ) 'כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב
פועלים בו כנ"ל (עד שהוא יכול לשבת כל היום ולא יחטא' .אך עכ"ז ,אפילו אם נופלים,
בביהמ"ד וכיו"ב) .ובראש השנה התחלנו בבחינת מכל מקום יש תמיד עליה ,שצריך האדם
ה'ראשית' ,והורדנו והמשכנו אותה לתוך כל לדעת מה דאיתא (תשובת רב האי גאון ,הובאה
קומת האדם והמדות כנ"ל ,ועכשיו בשמיני בטעם זקנים דף נט ובאוצר הגאונים לסוכה נב ).שמשיח
עצרת כבר מגיעים לדביקות אמיתית .וכדי בן יוסף עתיד לחיות שוב ע"י משיח בן
להמשיך דביקות זאת צריך הדבר להיעשות דוד ,ובדרך העבודה ,בחינת תחית המתים
ע"י עסק התורה מתוך יגיעה והתמסרות היא שמתחזקים שוב וממשיכים הלאה ,ע"י
ע"ד כריתת ברית כנ"ל. בחינת ה'מלכות' הנמשכת הלאה ,כמו דוד
וזהו עיקר השמחה שיש לנו אחר הימים המלך שמעולם לא הפסיק בעבודתו אלא
הקדושים ,כי בכ"ב ימים אלו קנינו המשיך והלך הלאה על אף כל ההסתרות
בתוכנו את נקודת ה'ראשית' שהוא דעת והירידות נג .וכן הוא ענין 'יסוד ומלכות',
נג� ועומק הענין הוא כידוע אשר בחינת יסוד הוא נקודת התענוג ,ולעומתו בחינת מלכות היא הביטול הגמור להשי"ת
וקבלת עול מלכותו עד שאין אדם מעמיד את עבודתו על מה שהוא מרגיש ומקבל ממנה ,אלא גם כאשר אור
היסוד נסתר ממנו ,ואינו מרגיש עוד אותו תענוג וחיות של דביקות ,הוא אינו מפסיק ללכת ,מפני שאינו חי לעצמו
אלא עומד כעבד לפני אדונו .וזהו בחינת דוד המלך אשר לא הפסיק מעולם ,אלא המשיך הלאה בכל מצב ,לא
מפני שתמיד הרגיש את אור הדביקות ,אלא מפני שכל מציאותו היתה בטלה לרצון השי"ת .וזהו כח המלכות -
שגם בשעה שהאור והחיות נסתרים ,עצם הקבלת עול והביטול מחזיקים את האדם שלא ייפרד מעבודתו .ואע"פ
שבבחינת יסוד יש בחינת מיתה שאין מרגישים תמיד התענוג ,מ"מ בחינת המלכות אינה נפסקת מעולם.
דשרגא שמיני עצרת ושמח"ת נהורא צח
עכ"פ בזמן שקבע לעצמו ללימוד התורה עליון ,אשר אליה יכולים להתחבר תמיד
מוכרח להיות מציאות של יגיעת התורה כאשר נכנסים אל עסק התורה והמצוות
-להכניס את הראש והמוח כולו בתוך בשלימות גמורה.
התורה ,ולא רק לדפדף בעלמא נד.
וזהו תכלית יום ראש השנה ,שהאדם יקבל
וכאשר מכניסים את כל הראש והמוח על עצמו 'בזמן עבודת ה' אהיה יחד
בהשי"ת ועבודתו מגיעים לבחי' עם השי"ת לגמרי בכל רמ"ח אברי ושס"ה
'ראשית' ונעשית בריאה חדשה ועולם חדש גידי' ,וכן בשעה שאני עוסק בתורה אשתדל
לגמרי ,כמו שאכן היה אצל אותם יהודים בכל רמ"ח איברי ושס"ה גידי ללמוד ולהבין
שהקימו וחידשו שוב את כלל ישראל בבחינת היטב מה שאני לומד ,ולחדש חידושים
'מאשפות ירום אביון' (תהלים קיג ,ז) ממש. בתורה ,ולא רק ללמוד בדרך קלה ונוחה
הם היו 'ציבראכענע אידן' ,ועברו שבעה ולהסתפק בהבנה שטחית'.
מדורי גיהנום שאיני מאמין שהיה כדבר
הנני זוכר שלפני שנים לא רבות ,כשהייתי
הזה בדורות האחרונים ,ונתנסו בדרכים
'בחור'ל' ,ישבו יהודים שעמלו קשה
ובנסיונות שאין אנו יכולים להשיג כלל' ,אונז
כל השבוע לפרנסתם -לא היה אז כמו
האבן נישט קיין השגה בהוה אמינא שבהוה
היום שיכולים להרויח בנקל ,אלא היו צריכים
אמינא' .אבדו את הכל ובאו למדינה נכריה
לעמול בעבודת כפיים -אך בבוא שבת
בעירום ובחוסר כל .אך הם הראו גבורה
קודש אחר הצהרים ישבו ועמלו בגמרא
שאין להשיג ,ועשו דברים למעלה מדרך
רש"י ותוספות ,מהרש"א ופני יהושע,
הטבע .וכל זה מפני שנדבקו בדבר אחד,
מ'האט געהארעוועט! כמו שלמדו בישיבות
והשתדלו ככל שיכלו להסיח דעתם מכל
'אינדערהיים' באירופה .לצערם לא זכו
וכל והדביקו את עצמם בהשי"ת עד שידם
להמשיך בלימודיהם ,מחמת שנות המלחמה,
מגעת .בוודאי היתה להם סייעתא דשמיא,
ואח"כ הוצרכו להעמיד בתים ולהביא
וצדיקי אמת שליוו אותם ,אך עכ"ז הם עשו
פרנסה ,אך כשהיה להם מעט פנאי עמלו
כל מה שביכלתם.
ויגעו בגמרא ותוספות' ,געהארעוועט!'.
ב"ה ,אין אנו במצב כזה חס ושלום ,אך אנו 'זיי האבן געהאט אן אנדערע פנים' .וכן
במצב שאנו צריכים להתעורר משנתנו, אנו צריכים לדעת שזהו הדרך הנכונה לגשת
שלא לשכב 'תחת הארץ' מכוסה בעפר ,אלא לתורה ולעבודת השי"ת ,אף שאין האדם
להסיר את כיסוי העפר לפתוח את המעין ביכולת להיות בביהמ"ד כל היום כולו ,אך
נד� עי' לעיל מוצאי יו"כ סוף שיחה א' ,עפ"י דברי הבאר משה ליו"כ.
צט דשרגא שמיני עצרת ושמח"ת נהורא
ויש עוד הרבה לדבר בזה ,אך אין לי כח הנובע ובזה להיות מחוברים למקום הטהרה.
לדבר יותר .מכל מקום צריכים להאמין כי שם בעומק טמון מקור הטהרה ,המעין,
בזה ,שהרי אנו צריכים שמירה מכל צד, וזהו יסוד הדעת .ודבר נפלא הוא ,שהדרך
וצריכים ישועה בעוד הרבה ענינים ,וזאת להשיג את הדעת האמיתית אינה דורשת
נשיג רק ע"י המעשים שלנו ,והאדם צריך מן האדם אלא שיכניס את מוחו ויתחבר
להאמין בעצמו ולהאמין שזקוקים לתפילתו בבחינת 'כל שהוא' ככל שביכלתו ,וכבר יש
ותורתו' ,א מענטש דארף גלייבן אז זיין לפנינו דרך סלולה שסללו הצדיקים מדורי
תורה און זיין תפילה פעלט אויס ,דאס איז דורות ,והם ממשיכים ללות אותנו עד
דער עיקר ,עס פעלט אויס!'. היום הזה.
וכמו הדור הקודם שזכו שהקב"ה חיזק
אותם ,והצדיקים חיזקו אותם ,היינו
רבותיהם שהלכו עמם תמיד אף לאחר
וע"י זה שאנו נכנסים לעבודת השי"ת
שכבר נסתלקו מן העולם ,כי הם התקשרו
בהתבטלות גמורה ,אנו נכנסים למצב
ברבותיהם ובערו בהם כבימי חיותם ,וכאילו
שלמעלה מכל גדר העולם כנ"ל .וכן מצינו
הם חיים עמהם הלאה ,ובכן אכן חיו הלאה,
בבית המקדש שזכו שם לפתיחת שערי
כי תלמידיהם שמו אותם לפני עיניהם בכל
שמים והתעלו למדריגה שלמעלה מכל גדר
רגע ורגע ,וכך חיו באופן שהרגישו תמיד
העולם כלל ,כגון בעבודת יום הקדוש,
'הרבי שלי עמי והקב"ה עמי' ,ובמחשבה זו
שהכהן הגדול בקודש הקדשים נשא עמו
חיו בכל רגע ורגע.
את כל כלל ישראל שהצטרפו עמו ,ונתעלו
כולם למדריגה נפלאה -עד כדי כך שאחר וכן צריך האדם להאמין ולחשוב שהשם
שהתענו כל היום לא רצה אף אחד ללכת יתברך נמצא עמו בכל רגע .כאשר
לביתו לאכול ,רק רדפו כולם אחר הכהן אני עומד להתפלל ,השם יתברך עמדי,
הגדול (עי' לעיל במוצאי יום הקדוש שיחה א' ושיחה ג'). ואני מכניס את כל ראשי ומוחי בעבודתו.
וכן בהושענא רבה ,שהיה אחר ימים שלימים וכן כשאגיע ללימוד התורה ,אכניס בה את
שחיו בהם למעלה מדרך הטבע ,שרקדו כל כל ראשי ,כי השם יתברך עמי .וזהו הדרך
הלילה בכל לילות החג ,ואף ביום לא היה אשר בה אוכל להעמיד דור חדש ,וזו הדרך
להם פנאי לישון ,אלא היו מנמנמים איש על שתהיה לי גישה אמתית אל השם יתברך .כי
כתף רעהו ,ועכ"ז היו בשמחה רבה (סוכה נג). התפללנו על כך כל הימים האלה ,ובודאי
ועבדו עבודות נפלאות' .און דאס איז טייטש פעלנו ,וצריך רק להמשיך זאת הלאה.
איין זאך ,ס'איז טייטש אז מ'האט געגאסן
פון אויבן' .ועי"ז היו כולם בשמחה רבה
דשרגא שמיני עצרת ושמח"ת נהורא ק
המקום הגשמי ,כי נעשו אנשים רוחניים; על אף היותם דחופים וצפופים ,ולא היה
וכי יש לרוחניות מקום וגבול?! הרי 'מקום להם מקום אפילו לעמוד .מ'האט געגאסן!
ארון אינו מן המדה' (יומא כא .).כי הלא כן מ'האט געגאסן!'
נתייסד המקום ההוא ע"י דוד המלך ,שידע
וכל זה כי בני ישראל באו בהתמסרות
שמקום ,סדר וטבעי עוה"ז הגשמי אינו
אמיתית ,והשליכו עצמם תחת הכהן
תופס מקום כלל ועיקר ' -איך טרעף מיך
גדול ,וכן לפני הצדיקים שהיו מרקדים
נישט דאס פלאץ אויף דיע וועלט' ,בעולם
לפניהם 'אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב
הזה יש הרבה קשיים ,הרבה פריצות ,הרבה
וימחל לו' (סוכה שם) ,והכל בביטול גמור לפני
תאוות והרבה הבלים ,אך כאשר מתבטלים
הבורא יתברך באופן פלאי פלאים.
להשי"ת נמצאים במקום שלמעלה מן העולם
כנ"ל .וזה היה ענין ההשתחויה בבית ובכן זכו לבחינת 'עומדים צפופים
המקדש ,שכל אחד ואחד היה משתחוה בד' שבשעת רווחים', ומשתחוים
אמותיו ,ושם היה מתקשר למעלה בהתבטלות ההשתחויה נעשה לכל אחד ואחד מקום
גמורה ,ובאותו שעה היה בבחינת 'מקום בפני עצמו ,עד שהיה יכול להשתטח על
הארון אינו מן המדה'' ,ס'טרעפט זיך הארץ בד' אמות שלו ,להתבטל לפניו יתברך
נישט דא דאס פלאץ ,ער האט נישט דאס ולהתוודות (תשב"ץ חלק ג' ענין ל"ז ,ע"פ ויק"ר י ,ט
פלאץ דא' ,אלא הוא מחובר עם הבורא כל ואבות דרבי נתן פל"ה ,ועי' לעיל של"ס האזינו -שובה,
עולמים לבדו. ועיו"כ ומוצאי יו"כ שיחה ג') ,ובתוך אותו מקום
הרגיש כל אחד את קירבתו הפרטית אל
השי"ת ,כיצד הוא מתבטל לפניו לגמרי,
והקב"ה מקימו ומרימו מחדש.
'אונז זעמיר נישט באמת אויף א פלאנעט
וואס הייסט ערד' נה אלא אנו נמצאים ואם נבוא לחשב זאת במושגי מקום גשמי
ב'צילא דמהימנותא' ובצלו של הקדוש ברוך -כיצד היה מקום לכל אחד ואחד
הוא כל השנה כולה ,כי הוא המשגיח עלינו לד' אמות בפני עצמו ,ועד היכן נתפשט
ושומר עלינו בבית ובחוץ ,הוא נותן לנו חיות, כל אותו המקום -אין לדבר סוף ,ואכן
הוא נותן לנו נשמה ,הוא נותן לנו נשימה, הרי איתא (ילקוט ישעיה רמז תקג) שעתידה ארץ
והוא נותן לנו הכל ,כמ"ש 'ואתה מחיה את ישראל שתתפשט בכל העולם כולו אך עומק
כולם' (נחמיה ט ,ו) ובלעדיו אין אנו כלום, הענין הוא ,שבשעה שנתבטלו כולם לפני
אנו חתיכת בשר אשר בלי החיות שנותן בו השי"ת ,לא היו נתונים עוד תחת גבולי
נה� 'באמת אין אנו נמצאים על קרקע העולם הזה'
קא דשרגא שמיני עצרת ושמח"ת נהורא
וזהו מה שהיה בתקופת שלמה המלך השי"ת הוא נופל לארץ ומונח כאבן דומם
שהוא האושפיזא של יום זה ,שאז -זהו אדם בלי הבורא כל עולמים .אלא
היה יחוד וזיווג אמיתי' ,אונז זעמיר איינס, שבאמת באמת באמת אין אנו חיים בחוקי
אונז זעמיר איינס' .וכפי שאמר שלמה המלך עולם הזה כלל ,אלא אנו גורמים לעצמנו
שם שמכל מה שדיבר עם דוד אביו להקים צרות ע"י זה שאנו מסתובבים ומתחשבים
את הביהמ"ק לא חסר דבר נז ,והיינו כאמור בעולם הזה ,וחושבים מחשבות האיך להיות
שכל היחוד הזה היה דוקא ע"י עבודת דוד מסודרים לפי כללי העוה"ז 'מיר ווילן זיך
המלך אשר הרבה פעמים בחייו היה יכול דעקן אויף דיע וועלט' ,ותמיד רוצים לידע
לבוא בתלונה אל השי"ת ולומר 'רבונו של מה נעשה בעולם הזה ולהבין הכל עפ"י
עולם דו האסט מיך איבער געלאזט' ,אך דרכי העולם הזה ,ומשימים את עצמנו תחת
מעולם לא עלה על דעתו כן ,אלא חי תמיד השגחת עולם הזה ,וחושבים כך וחושבים
עמו יתברך ולא הסתכל על מה שהיה נראה כך ..צריכים אנו להתחיל לחשוב אחרת,
לפי חוקי עולם הזה. 'אונז דארפן טראכטן אביסל אנדערש' נו.
וכן צריכים אנו להתנהג תמיד במצב כזה
אנו חיים בצלא דקודשא בריך הוא ,וענין
להיות 'אחד' עם השי"ת תמיד ,וכמו
הסוכה שהיא 'צילא דמהימנותא' אינו
שהרה"ק מרוז'ין היה אומר 'ווען ס'איז
רק לשבעת ימי החג ,אלא שבעת ימים אלו
זייגער איינס דענסמאל דאווען איך' .ומי
הם שבע המידות המתעוררות בימים אלו,
יוכל להצטרף להשיח שרפי קודש של הקדוש
ועל ידי הדעת עליון שאנו ממשיכים על ידי
הזה ,אבל מכל מקום עלינו להתקשר על
הלולב בשבעת ימים אלו אנו יכולים לשנות
דעת הצדיקים ועל דעת קודשא בריך הוא
ולתקן את המידות כראוי לכל השנה ,ובפרט
עד כמה שידינו מגעת.
בהושענא רבה שאנו עושים שבעה הקפות
וברגע שנוכל להתקשר עמו ולהיות 'אחד' וממשיכים את השבעה מקיפים ,ואח"כ
עד שידינו מגעת ,בוודאי יעזור כאשר באים לשמיני עצרת נעשים 'אחד'
ה' יתברך 'מ'זאל מיר טאקע האבן א עם הקדוש ברוך הוא' ,איינס ווערן מיר'.
נו� עי' בזה לעיל מוצאי יו"כ שיחה ד'.
נז� מלכים שם פסוקים טו -כ :ויאמר ברוך ה' אלקי ישראל אשר דבר בפיו את דוד אבי ובידו מלא לאמר .מן
היום אשר הוצאתי את עמי את ישראל ממצרים לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית להיות שמי שם
ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל .ויהי עם לבב דוד אבי לבנות בית לשם ה' אלקי ישראל .ויאמר ה' אל דוד
אבי יען אשר היה עם לבבך לבנות בית לשמי הטיבת כי היה עם לבבך .רק אתה לא תבנה הבית כי אם בנך
היצא מחלציך הוא יבנה הבית לשמי .ויקם ה' את דברו אשר דבר ואקם תחת דוד אבי ואשב על כסא ישראל
כאשר דבר ה' ואבנה הבית לשם ה' אלקי ישראל.
דשרגא שמיני עצרת ושמח"ת נהורא קב
היום קראנו 'והארץ היתה תהו ובהו לעכטיגן ווינטער ,דער אייבערשטער וועט
וחושך על פני תהום' -דהיינו שיש מקבל זיין אונזערע אלע תפילות ,ס'זאל
מצב חושך בעולם כמו שאמרו רז"ל (בר"ר שוין ווערן לעכטיג אויף דער וועלט ,מ'זאל
ב ,ד) ,אבל 'ורוח אלקים מרחפת על המים' קענען פארשטיין דעם אייבערשטן .דער
דהיינו 'רוחו של משיח' (שם) ,שעל ידו יהיה אייבערשטער רעדט צו אונז ,ער רעדט פאר
שוב אור בעולם' ,ויאמר אלקים יהי אור ויהי אונז ליידער אין א שפראך וואס אונז האבען
אור' -רק השי"ת יכול להאיר בעדנו' ,אז נישט קיין פותר חלומות וואס זאל פארשטיין
אונז וועלן אינזין האבען 'רוח אפינו משיח די שפראך וואס ער רעדט ,אבער ער רעדט
ה'' (ע"פ איכה ד ,כ) ,משיח בן יוסף ,משיח דאך ,ער מאכט דא שינויים ,ס'טוט זיך,
בן דוד ,און גלייבן אין זייער אמונה ,אין ס'מאכט זיך ,ס'קערט זיך' נח.
זייערע כוחות ,אין די צדיקים וואס זיי לעבן לדאבונינו אנו מגושמים ואין אנו יכולים
מיט אונז ווייטער ,און זיי זענען אונזערע להבין את השפה שבה הוא
שומרים ,זיי האבען אזוי פיל געארבעט ית' מדבר אלינו ,כי אנו חיים בעולם הזה,
פאר די שכינה ,וואס די שכינה איז מיט ורוצים להבין הכל על פי דרכי הטבע ,אבל
אונז ציזאמען ,וועט דער אייבערשטער אונז לא זו הדרך שנגיע לכלום! עלינו לחיות כפי
אוודאי לעכטיג מאכן די וועלט ,מיר זאלן שחיו בדור הקודם ,שלא הביטו על דרך
טאקע זוכה זיין צו לעכטיגע זמנים ,און הטבע אלא הלכו עם השם יתברך ,ועם
מיר זאלן זוכה זיין בביאת גואל צדק במהרה רבותיהם הצדיקים ,וכך חיו בכל צעד וצעד,
בימינו אמן' נט. ואז נזכה להיות מקושרים בחיי החיים.
נח� 'יהיה לנו חורף טוב ומאיר ,ויקבל השי"ת את כל תפילותינו לרחמים ולרצון ,ונוכל להבין את השי"ת ואת דרכיו,
כי הרי השי"ת 'מדבר אלינו' במאורעות הזמן ,אך הוא בשפה שאין לנו מי שיבין את הדברים'
נט� 'אם אנו נעלה בדעתנו תמיד את 'רוח אפינו משיח ה'' ,משיח בן יוסף ,משיח בן דוד ,ולהאמין באמונתם
ובכוחותם ,ולהאמין בכח הצדיקים אשר הם עדיין חיים עמנו ,והם השומרים שלנו ,אשר הם פעלו כ"כ הרבה
עבור השכינה הק' שתהיה עמנו תמיד ,בכח אמונה זו בוודאי יעזור השי"ת ויאיר לנו את העולם ,ונזכה לראות
בביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן'.
קג דשרגא בראשית נהורא
שבת בראשית
[כ"ט תשרי יומ"ד של מרן הצמח צדיק זי"ע]
ליל שב"ק
ברא אלקים' -שהעולם נברא ונתחדש ע"י דברות קודש
הקב"ה ,עכת"ד.
וביאור הענין הוא ,שהקב"ה מחדש את בראשית ברא אלקים את השמים
הבריאה בכל רגע ורגע ,כמו ואת הארץ�
שאומרים (בברכת יוצר) 'המחדש בטובו בכל
הנה היום (כ"ט תשרי) חל היארצייט של מרן
יום תמיד מעשה בראשית' ,ו'בראשית ברא
ה'צמח צדיק' זי"ע .הוא מתחיל
אלקים' אינו מעשה שהיה רק לפני ששת
ספרו הקדוש בענין חיבור סוף התורה
אלפי שנה ,אלא הוא דבר הוה הנעשה עד
לתחילתה ,ומבאר שם אשר ידוע דיציאת
היום הזה ,ועד בכלל ,בכל רגע ורגע .והראיה
מצרים מורה על חידוש העולם ,שאז ראו
לזה הוא ממה שעשה הקב"ה ניסים ונפלאות
הכל שיש יכולת ביד הקב"ה לשדד המערכות
במצרים בשינוי הטבע וסדרי בראשית ,אשר
ולשנות הטבע ,וזהו קשר והמשך הפסוקים
מזה מוכח שהעולם מתחדש תמיד ,ואינו
של סוף התורה לתחלתה ,כי בסוף התורה
מתנהג מעצמו כפי שנברא מתחלה.
כתיב 'לכל האותות והמופתים אשר שלחו
והנה כיון שהעולם מתחדש תמיד ,הרי ה' לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל
בהכרח שהקב"ה חפץ בעבודתנו, עבדיו ולכל ארצו ,ולכל היד החזקה וגו''
ואין יכול האדם לומר שאין עבודתו מביא (דברים לד ,יא-יב) ,היינו האותות והמופתים
תועלת כל כך ,והעולם נברא רק בשביל של יציאת מצרים ,ואח"כ כתיב 'לעיני כל
עבודת הצדיקים הקדמונים כדוגמת אברהם ישראל' ' -בראשית ברא אלקים' ,שעל
אבינו ,והבעש"ט וכיוצא בהם ,שהרי גם ידי האותות והמופתים שעשה משה בארץ
ברגע הזה הקב"ה מחדש את הבריאה, מצרים ,שהם עדות על חידוש העולם,
וצדיקים הללו כבר אינם בעולם כעת ,וע"כ נתוודע 'לעיני כל ישראל' אשר 'בראשית
דשרגא בראשית נהורא קד
ולא היו צריכים לעמול ולטרוח עליה כלל שהקב"ה מחדש את הבריאה בשבילנו .ומהאי
והשיגו הכל ,ועכשיו הוצרך משה לשברם טעמא 'חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם'
'לעיני כל ישראל' ,ואבדו את כל זה ב - (סנהדרין לז ,).שהרי אכן עכשיו נברא העולם
עכ"ז חזרו בני ישראל ושבו בתשובה להשי"ת מחדש ,ולמי נברא עכשיו אם לא בשבילנו
בהתלהבות ,וכמו שאמרו חז"ל (ע"ז ד ):לא ובשביל עבודתנו.
היו ישראל ראויין לאותו מעשה אלא להורות
ועוד עומק בענין ההתחדשות מרומז כאן
תשובה .ואכן הורו תשובה באופן נפלא,
בהמשך פסוקים אלו ,דהנה פירש
שהרי נתקבלה תשובתם ,וביום הקדוש אמר רש"י ז"ל על הפסוק 'לעיני כל ישראל' דקאי
הקב"ה למשה 'סלחתי כדבריך' (במדבר יד ,כ,
על שבירת הלוחות .והרי שבירת הלוחות
עי' רש"י דברים ט ,יח) ,ונקבע יום זה ליום סליחה אינם מן המעשיות הכי נאות שעברו על כלל
ומחילה עד סוף כל הדורות (רש"י שם). ישראל ,שהרי הגיעו בני ישראל למצב שהוצרך
ועד כדי כך חידשו בני ישראל את עצמם משה רבינו לשבור את הלוחות מחמת חטאם
מחדש ,עד שאמר השי"ת להם שהוא שעשו את העגל ,אבל עם כל זה[ ,הרי כתוב
בעבודת ישראל (כי תשא ד"ה שני לוחות העדות,
מתאוה לשכון ביניהם וצוה לבנות את המשכן.
ומשה רבינו תמה על ענין המשכן ואמר ומקורו ברע"מ כי תצא רעו ).שכל ענין שבירת
'הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך' הלוחות הוא ענין של שבירת הבתולים א,
(מלכים-א' ח ,כז; במדבר רבה יב ,ג) ואתה בא לשכון ונמצא שבהכרח הוצרך להיות כן ,ובכן הרי
שממצב זה דייקא] באים אח"כ ל'בראשית
בשטח קטן של עשר על שלשים אמות' איך
ברא' ,דהיינו התחדשות מחדש.
יתכן שהקב"ה ,אשר מלא כל הארץ כבודו
ולית אתר פנוי מיניה ,יתצמצם לשכון באיזה ואע"פ שהנפילה היתה גדולה מאד,
מקום מוגבל בעוה"ז? אבל הקב"ה השיבו שהרי ע"י שבירת הלוחות אבדו
שהוא רוצה דווקא באופן זה ,לצמצם שכינתו כלל ישראל את המעלה הגדולה של לוחות
ולשכון בין בניו האהובים ,בבחינת 'אהבה הראשונות -כי בזמן שהיה להם לוחות
דוחקת את הבשר' (ע"פ ב"מ פד.). הראשונות היתה כל התורה פתוחה לפניהם,
א� עי' ביאור הענין לעיל בנעילת החג שמחת תורה.
ב� כמ"ש חז"ל (עירובין נד :).מאי דכתיב חרות על הלחת אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה
מישראל .וראה מ"ש הרה"ק ר' צדוק הכהן בספרו דברי סופרים (אות לב) :וזהו שבירת לוחות ראשונות דעל ידי
זה למידין תורה ושוכחים ,כי אילו זכו היו רואים הכל מבורר וגלוי בתורה שבכתב דליכא מידי דלא רמיזא
באורייתא (תענית ט ,).ולא הוצרכו לתורה שבעל פה כלל ,ולא שייך שכחה בהכתוב מפורש ,אבל אחר החטא
בלוחות אחרונות נגנז האור הגלוי שהיה בתורה שבכתב ועל ידי זה בא ההעלם ,והתגלות האור הוא רק בהעלם.
קה דשרגא בראשית נהורא
וכאן באים עם השברי לוחות המזכירים את ובתשובה כזאת הורו בני ישראל לכל
חטא העגל?! ועוד יש להקשות בדומה לזה, הדורות הבאים ,שגם מתוך
שהרי אמרו חז"ל (ר"ה כו ).שאין הכהן גדול מצב שפל מאד יכולים להתחדש לגמרי מן
נכנס לפני ולפנים בבגדי זהב ,שאין קטיגור הקצה אל הקצה ,ואף במצב כזה אשר 'לעיני
נעשה סניגור ,וקשה והרי הארון עצמו היה כל ישראל' נראה שאין עוד מהלך וכבר
מזהב ,וגם למה עושים על גביו כרובים של אבדה תקותם חלילה ,מ"מ הרי הבריאה
זהב ,הרי זה עצמו הוא לכאורה ה'קטיגור' מתחדשת בכל רגע ורגע ,ורגע אחד של
הכי גדול ששייך ,שהרי בחטא העגל עשו כעס אינו מחייב כלל שהרגע הבא אח"כ
פסל של זהב (עי' ר"ה שם)[ .ואכן ,אי לאו שצוה יהיה ג"כ בכעס ,כי יכולים להתחדש מחדש
ה' לעשות כן להדיא היה אסור לעשות כן ממש .וכן במצב שלנו ג ,אע"פ שעבר עלינו
משום 'לא תעשה לך פסל' (שמות כ ,ד) ,וכמו דינים קשים ,יכול העולם להתחדש לגמרי
שאיתא בחז"ל (מדרש איכה פתיחתא ט ,עי' גם יומא ולהשתנות להנהגה של חסדים גדולים -
נד ):שבשעת חורבן הבית כשראו המואבים כי אנו צריכים עכשיו לישועות ורפואות ד,
את הכרובים הלעיגו על בני ישראל ,שהם ויעזור השי"ת שאכן יושפע עלינו.
אומרים לכל העולם שאין ישראל עובדים
ועוד יותר גדול כוחו של התחדשות ,דהנה
עבודה זרה ,והם עצמם עשו פסל בתוך
ידוע שכשהלכו ישראל למלחמה לקחו
מקום הכי קדוש שלהם].
עמהם את הארון והלוחות (משנה סוטה מב.
אלא ודאי ,שיש כאן מציאות של התחדשות ובגמ' שם מג ,).ולוחות אלו היו השברי לוחות
עד כדי כך שמשתנה כל המצב הראשונות ולא הלוחות שניות (ירושלמי שקלים
לגמרי ,והדבר שהוא לכאורה הקטיגור הכי פ"ו ה"א ,ספרי בהעלותך פכ"ד מובא ברש"י שם י לג),
גדול -שמזכיר את עון העגל שעשו פסל וע"י זכות זו ניצחו את אויביהם .ולכאורה
זהב -הוא עצמו מתהפך ומשתנה להיות אינו מובן ,הרי השברי לוחות מזכירים את עון
הסניגור ,והוא המקום מנוח להשכינה העגל ,שהרי לכן הוצרך משה רבינו לשברם,
אחר שנסלח להם חטאם ובא השי"ת לשכון והרי כאשר יוצאים למלחמה כתיב 'מי האיש
בינותם על הארון .ולא באנו לתרץ הקושיא הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו' (דברים כ ,ח),
מתי אומרים 'אין קטיגור נעשה סניגור' ואמרו ז"ל (משנה סוטה מד ).שהכוונה היא שירא
ומתי לא; אין אנו יכולים להבין דברים מעבירות שבידו ,והיינו כדי שלא יוזכר שום
אלו; אבל עכ"פ רואים שיש מקום שהקב"ה חטא ועון בעת אשר צריכים לזכויות יתרות,
אחר המעשה הנוראה בשמיני עצרת העבר. ג�
ר"ל ,בפרט לכל אלו המוכים והפצועים והשבויים ע"י המחבלים ,ולכל תושבי ארצינו הק' במצב המלחמה. ד�
דשרגא בראשית נהורא קו
ְמוַ ֵּתר על הקטרוג כל כך ,עד שמחדש את
שיחות קודש
הדבר לגמרי ומתהפך הקטיגור בעצמו
להיות סניגור .ואע"פ שמה שנצרך משה
א רבינו לשבור את הלוחות 'לעיני כל ישראל'
היה קטרוג גדול ,אעפ"כ 'בראשית ברא'
היום הוא היארצייט של ה'צמח' זי"ע,
ונתחדשו השברי לוחות בעצמם להיות לנו
הוא היה 'יונגע רבי' ,כי מילא מקום
למגן ולנצח את אויבינו.
אביו ה'תורת חיים' זי"ע בהיותו בן כ"ד
שנים בלבד ,וגם לא היה לו אריכות ימים ודבר זה תלוי באמונתנו ,לפי מה שנאמין
ונסתלק בן נ"ד שנים (נולד בשנת תק"ץ ונסתלק שיש התחדשות כן אכן יהיו שינוים,
בשנת תרמ"ה). ורק חוסר אמונתנו היא המעכבת ,כי
אצל אביו ה'תורת חיים' היה יותר הנהגה כשאומרים להאדם 'בשבילך מתחדש העולם',
של פחד ,אמנם אצל ה'צמח' היתה יענה ויאמר'' :וואס נאך איז נייעס?'' ,יישר
הנהגה אחרת לגמרי .וכן עשה מופתים כח פאר די חיזוק' ,אבל גם אתה אינך מאמין
גדולים ,שהיו נצרכים על מנת לחזק אמונת באמת כן' ,אבל האמת הוא שאין זה חיזוק
בני ישראל במקומות אלו (-בוקובינה והסביבה), אלא אמת לאמיתו ממש כנ"ל ,כי אי לאו הכי
שלא היו עוד 'רבי'ס' גדולים במקומות למה מתחדש העולם ,ועל כרחך שמקבלים
הללו ,ומכל הסביבה נסעו אליו. נחת רוח למעלה מעבודתנו הדלה ,ואם
נאמין בזה בשלימות ,אזי אכן יהיו שינויים
וידוע שלא היו יכולים להתפלל עמו תחת גדולים ,והקב"ה בעצמו ישמרנו ויצילנו מכל
קורת גג אחד ,כיון שקולו היה רע ,ויתהפך הכל לחסדים גמורים.
קול חזק מאד ,ולא שהיה צועק ,אלא קולו
הטבעי היה קול רעש גדול מאד .מי שהיה יעזור השי"ת שמהמצב של 'והארץ היתה
שם בעיר וויזניצא יודע שיש שם נהר שאינו תהו ובהו וחושך על פני תהום'
קרוב כל כך להביהמ"ד ,ומספרים שכאשר שמרמז על הגלויות (בר"ר ב ,ד) ,יתהפך הכל
התחיל ה'צמח' להתפלל היו הרועים הנכרים להיות 'ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור',
שמעבר הנהר אומרים 'דער ראבינער כמו שפירשו הספה"ק (עי' 'תולדות יעקב יוסף'
ברומט שוין'. ועוד) שכאשר יאמין האדם ש'יהי אור' אז
'ויהי אור' ,כן נזכה שיהיה 'ויהי אור',
על כל פנים ,בספרו הקדוש כתב בפרשתנו ויתגלה כבוד השי"ת בעולם בביאת גואל צדק
עה"פ (בראשית ג ,ט-י) 'ויקרא ה' אלקים במהרה בימינו אמן.
אל האדם ויאמר לו ַאיֶ ָּכה ,ויאמר את
קולך שמעתי בגן ואירא כי עירום אנכי
קז דשרגא בראשית נהורא
מחדש ,לא משנה באיזה מצב הוא נמצא ואחבא' ה ,שאחר שחטא אדם הראשון הרי
ולאיזה מקום נפל ,מכל אחד ואחד שואל נסתלקו ממנו ה'כתנות אור' [באל"ף] ו ,והיה
'איֶ ָּכה' והשי"ת רוצה לקרבו אליו
השי"ת ַ מתיירא להיות עוד בגן עדן ,כי היה סבור
בהתחדשות גמורה. שקדושת המקום תשרוף אותו ,ובפרט כאשר
קרא לו ה' לא היה יכול לסבול האור ,ולכן
ואילו היה אדם הראשון משיב 'חטאתי,
הלך אצל כוחות הטומאה והטמין את עצמו
ועזור לי לצאת מן הרפש' ,אז היה
שם .וזהו שהקב"ה תמה עליו ושאל אותו
הקב"ה מוציאו משם ומוחל לו ,ובכניסת
'איֶ ָּכה' ,וכמו שפירש בעל התניא זי"ע ַ
שבת היה העולם מתוקן (עי' שער מאמרי
כששאל אותו השר בפעטערבורג על פסוק
רשב"י פר' קדושים; שער הכונות ראש השנה דרוש א),
זה :וכי לא היה יודע הקב"ה היכן האדם
ולא ָהיִ ינ ּו צריכים לעבודת שש אלפי שנים
(עי' רש"י) ,והשיב לו בעל התניא שהקב"ה
אלו ,כי מיד היה 'יום שכולו שבת' ,אבל
'איֶ ָּכה' ,דהיינו
שואל את כל אדם ובכל זמן ַ
הוא לא אמר כן אלא מיד התחיל להתנצל
איפה מעמדך ומצבך בעולם' ,וואו שטייסטו
ולומר 'האשה אשר נתת עמדי היא
אויך די וועלט' (ולא היכן גופך נמצא בפועל) ,וכן
נתנה לי מן העץ ואוכל' ,והיו לו הרבה
שאל השי"ת מאדם הראשון 'איך נפלת לתוך
תירוצים למה עבר על ציווי ה' ,ולא הודה
טיט ורפש כזה להתחבא אצל הטומאה'.
על חטאו כראוי באופן כזה שיתעורר
ממצבו השפל וישליך עצמו על השי"ת (עי' וכן הקב"ה שואל את כל אחד ואחד אשר
בר"ר יט ,יא). בשם ישראל יכונה ,בכל רגע ורגע
וזל"ק :יש להבין איך שייך לשאול לאדם איכה כשמדבר עמו לנוכח ,גם יש להבין מה שאמר אדם ואירא כי ה�
עירום אנכי ,דהול"ל ואבוש כי עירום אנכי ,ומה שייכות יראה מחמת שהוא ערום .ואפשר לומר כי אדם הראשון
אחר שחטא ונפשט ממנו הכתנות אור ,היה ירא לנפשו אם יתראה אליו אלקים ישרוף אותו ,כי אש לפניו תלך
(תהלים צז ג) ,ולא יוכל לסבול אור הקדושה כיון שנעשה ערום בלי לבוש .לכן נתן עצות בנפשו להתחבא אצל
האילן עץ הדעת טוב ורע ,ששם עבר על ציווי הקב"ה ומסתמא השרה שם כח הטומאה ,ואין אני והוא יכולין
לדור (סוטה ה ).ועל ידי זה לא תגלה עליו שם אור השכינה ,וכמו שעשה יונה הנביא לברוח תרשישה ,כדי שלא
יתנבא שם מחמת שהוא חוץ לארץ מקום טומאה (עי' מו"ק כה .וברש"י ד"ה בבל) .וזה ששאל לו הקב"ה איכה,
פירוש בתמיה איך אתה במקום טומאה ,והשיב את קולך שמעתי בגן ואירא כי עירום אנכי ,שיראתי מחמת גודל
הקדושה לכן ואחבא במקום טומאה .וזה שאמרו רז"ל במדרש רבה (ב"ר יט ,יב) שאדם הראשון אמר אכלתי ואוכל
עוד ,והיינו על ידי שהשרה עליו כח הטומאה וכנ"ל.
ראה בראשית רבה (כ ,יב) :בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב כתנות אור ,ע"כ .וראה בדברי הזוה"ק שכן היה דרגת ו�
אדה"ר קודם החטא ,שהיה לבוש בכתנות של אור ,ואחר שנתגרש מגן עדן נעשו לו כתנות עור תמורת כתנות אור
שהיו לו מקודם ,וז"ל הזוה"ק (פקודי רכט :):ותא חזי ,אדם הראשון כד הוה בגנתא דעדן הוה מתלבש בלבושא
כגוונא דלעילא ואיהו לבושא דנהורא עלאה ,כיון דאתתרך מגנתא דעדן ואצטריך לגוונין דהאי עלמא מה כתיב,
ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם ,בקדמיתא הוו כתנות אור ,אור דההוא נהורא עלאה דשמש
ביה בגן עדן ,כיון דאתתרך מתמן אצטריך למלבושא אחרא ,כדין ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור.
דשרגא בראשית נהורא קח
יסתפק במה שיש לו והנחוץ לו ,ויעבוד את עוד מביא שם ה'צמח' המשל הידוע ,למלך
השי"ת ולא יטרידו אותו כל כך הבלי הזמן אחד שהיה לו אוהב נאמן ,ופעם אחת
המתחדשים ובאים. נכשל האוהב באיזה עוון חמור נגד המלך
אשר אחת דתו להמית ,והיה קשה בעיני
ב המלך להמיתו מחמת גודל רחמנותו עליו,
לכן ציוה לו המלך שיתלה קולר על צוארו
בענין המשל הנ"ל על המלבושים ,הנה הוא וכל זרעו אחריו ,כדי שיזכרו תמיד
העולם הולכים אחר ה'מאדעס', שבעצם נתחייב מיתה למלך אלא שהמלך חס
ועושים עסק גדול באופן המלבושים ,וכן
עליו ולא הרגו .והנה האוהב תלה על עצמו
'מחנכים' את הילדים מקטנותם שילכו תמיד
הקולר והלך עמו בעצבות ובושה ,אבל בנו
עם המלבושים הכי חדשים ,וכל אחד מתיירא
כבר התחיל לילך בקולר של משי על צוארו,
שלא יאמרו עליו שהוא 'צוריק געשטאנען'
ובן בנו כבר הלך בקולר של זהב ,עד שברבות
וכיו"ב ,ואח"כ אין מבינים למה זה מתגדלים
השנים נשכח מלבם מדוע הולכים בקולר
בנים שאין בהם שום חיות לדברים שבקדושה..
על צואריהם ,והיו סוברים שזה מחמת רוב
הלא פשוט הוא שדווקא מי שאינו מתיירא
עשרם וחשיבותם .ופעם אחת מצאם איזה
להיות 'צוריק געשטאנען' ואינו עושה בביתו
זקן אחד שהיה זוכר את כל המעשה הנ"ל,
עיקר מעניני גשמיות עוה"ז ,הוא יזכה
ואמר להם 'טפשים שבעולם! הקולר הזה
לבנים טובים והגונים.
בושה וכלימה הוא לכם להיזכר לכם חטאת
והנה רואים שההליכה אחר ה'מאדעס' אבותיכם' ,וסיפר להם את המעשה שהיה
נפוץ בעיקר אצל הנשים ,ולא כל כך עם המלך וזקינם.
אצל האנשים.
והנמשל בזה הוא ,כי אדם הראשון
והענין הוא ,שאף לאחר שניטלו מן האדם קודם החטא לא היה צריך
הכתנות 'אור' [באל"ף] ,וניתנו לו מלבושים כי היו לו 'כתנות אור' ,ורק אחר
תחתיהם לבושים של כתנות 'עור' [בעי"ן], שחטא ונתחייב מיתה ריחם עליו הקב"ה
עדיין נתן לנו הקב"ה דרך ומהלך אשר ולא המיתו מיד ,אלא קנסו בזה שפשט
בזה נוכל שוב להשיג בחי' כתנות אור ע"י ממנו הכתנות אור ,והוצרך להתחיל ללבוש
עבודתנו ,והוא מצות טלית ותפילין ,שהתפילין בגדים גשמיים ,נמצא שכל ענין הבגדים
הם חתיכות 'עור' מבהמה ,שמעבדים אותם הוא בעצם בושה לנו ,כי הוא מחמת חטא
לבתים וקלף וכותבים עליהם את הפרשיות זקנינו ,והטפשים שכחו זאת ועושים בגדים
ומתקינים אותם כראוי וכהלכה ,ועי"ז נעשים נאים ומפוארים בכל מיני 'מאדעס' ,ועושים
כתנות 'אור' כנודע (עי' תיקו"ז נה ;:לקוטי תורה מן הטפל והבושה עיקר ,אבל כל בר דעת
קט דשרגא בראשית נהורא
במשך כל היום כולו כבדורות הקודמים, בראשית ד"ה ויעש ה'; של"ה הק' פסחים מצה עשירה).
אלא שכהיום אין הגופים שלנו טהורים והטלית היא ג"כ כתנות 'אור' ,שהיא אור
ונקיים כראוי להיות בקדושה כזאת כל מקיף כנודע (שער הכוונות דרושי הציצית ,דרוש א-ב).
היום ,אך מכל מקום זהו הלבוש האמיתי וכאשר אנו לובשים את הטלית והתפילין אנו
שלנו ואין לנו לבוש אחר זולת לבוש זוכים לבחינת כתנות 'אור'[ .ואה"נ יש גם
קדוש זה. מי שמניח תפילין כמצות אנשים מלומדה
והם אצלו רק ככתנות 'עור' ,אבל מי
ואף בזמן הזה נשארה לנו בחינה זו ע"י
שמניחם עם הכנה וכוונה הראויה הרי הוא
הטלית קטן שאנו לובשים במשך כל
לובש כתנות 'אור' ז].
היום כולו ,והיא השמירה שלנו.
ומאחר שניתן לנו גם כהיום להשיג
אמנם כאמור ,כל זה הוא רק לגבי
בחינת כתנות 'אור' ,אין נעשים
האנשים ,אבל הנשים אין להם מצות
המלבושים גשמיים שהם בחינת כתנות
טלית ותפילין ,ולכן איתרחש מילתא שאצלם
'עור' לעסק גדול כל כך אצלנו .ולכן אף
רואים יותר את ענין ה'מאדעס' ,והלבושים
נהגו חסידים ואני מעשה ללכת תמיד
והתחדשותם הם עסק גדול אצלם.
באותם המלבושים ,כגון ה'רעקל' השחור
ולמעשה צריך לדעת שכאשר הנשים וחלוק לבן שהם מלבושים פשוטים ,ואין אנו
לובשות לבושים צנועים כראוי, משנים צורת הלבוש מיום ליום ומזמן לזמן,
גם זה נחשב להן ל'כתנות אור' ,כי זהו להורות שאין זה הלבוש האמיתי שלנו ,אלא
מצוותן ,ובזה יהיה גם להם שמירה והארה הלבוש האמיתי שלנו הוא הטלית ותפילין.
מענין כתנות אור ח. כי באמת היינו צריכים ללכת בטלית ותפילין
ומרגלא בפומי' דרבינו שנחוץ מאד ללמוד לפני התפילה כדי להמשיך מוחין ,שהם עיקר כוונת התפילין כנודע, ז�
ואם לאו אינו מניח 'תפילין' רק 'סתם קעסטלעך'...
כי כאשר כל המח עסוק בעניני עוה"ז ובפרט במלבושים גשמיים וחיצוניות הגוף ,אז האדם היא בבחינת כתנות ח�
'עור' .משא"כ כאשר אין עושים עיקר מגשמיות ,וגם במלבושי הגוף מתנהגים על פי תורה ,הרי זה בחינת כתנות
'אור'.
דשרגא בראשית נהורא קי
רעווא דרעווין
הנה אנו עומדים עכשיו אחר הימים בראשית ברא אלקים את השמים
הקדושים ,ימי הרחמים והרצון ,שבהם ואת הארץ� וברש"י :אמר רבי
היה כל אחד יכול להיפגש עם השי"ת, יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא
ולעשות שינויים אמיתים בנפשו .ואח"כ מ'החדש הזה לכם' (שמות יב ,ב) שהיא מצוה
נכנסנו אל הסוכה ,שהיא החיבוק שהקב"ה ראשונה שנצטוו ישראל ,ומה טעם פתח
מחבק אותנו ,על דרך הפסוק (שה"ש ח ,ג) בבראשית משום 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת
'שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקנו' ,וכמ"ש להם נחלת גוים' (תהלים קיא ,ו) ,שאם יאמרו
האר"י (שעה"כ ענין הסוכות דרוש ד) על ההלכה אומות העולם לישראל לסטים אתם שכבשתם
של דפנות הסוכה שתים כהלכתן ושלישית ארצות שבעה גוים ,הם אומרים להם כל
אפילו טפח ,שהיא דוגמת ג' חלקי היד שבזה הארץ של הקב"ה היא ,הוא בראה ונתנה
מחבק אותנו השי"ת (עי' באריכות לעיל ליל א' וב' לאשר ישר בעיניו ,ברצונו נתנה להם וברצונו
דסוכות) ,והסוכה מלאה שמות הק' ,כגון מה נטלה מהם ונתנה לנו (ע"כ).
שסוכ"ה גימטריא צ"א כמנין הוי"ה אדנ"י ולכאורה צריכים להבין ,מי ישאל זאת
(זוה"ק פנחס רנה ;:תיקו"ז ב ,):ועוד הרבה שמות ולמי נשיב תירוץ זה' ,ווער איז
מרומזים בה (עי' פרי עץ חיים שער חג הסוכות פ"ג, נייגעריג צו הערן וואס אונז האבן צו זאגן ט?'.
וראה ברית כהונת עולם מאמר סוכת שלם ,ועוד).
ונקדים את היסוד הנחוץ המרומז כאן
ובנוסף להסוכה שהיא החיבוק של כללות בדברי רש"י ,אשר מיד בהתחלת
ישראל ,יש גם חיבוק פרטי לכל התורה צריך האדם לדעת את ענין 'החודש
אחד ואחד מישראל בפרטיות ,והוא ע"י הזה לכם' ,והיינו שהקב"ה מסר את כל
הד' מינים .ועיקר הד' מינים הוא הלולב הנהגת הבריאה בידינו ,שבידינו לקבוע מתי
שהוא בחי' המח וחוט השדרה (זוה"ק ויחי יהיה ראש חודש (שמו"ר יט ,ב) י ,וכן גם בכל
רכ ;:פנחס רנה ;:שעה"כ סוכות דרוש ה) ,ואח"כ הוא הנהגת העולם ,שהכל תלוי בעבודת בני
יורד עד היסוד (זוה"ק פנחס רנה ;:שעה"כ שם) ישראל ,ועל ידם מתנהג הכל.
ט� 'מי מעוניין במה שיש לנו להשיב ולומר'
י� ז"ל המדרש שם :ד"א החדש הזה לכם ,אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבון העולם אימתי אתה עושה את
המועדות ...אמר להם אני ואתם נסכים על מה שישראל גומרין ומעברין את השנה ...אמר להם הקב"ה לישראל
לשעבר היה בידי שנאמר (תהלים קד יט) עשה ירח למועדים אבל מכאן ואילך הרי מסורה בידכם ברשותכם ,אם
אמרתם הן הן אם אמרתם לאו לאו ,מ"מ יהא החדש הזה לכם ,ולא עוד אלא אם בקשתם לעבר את השנה הריני
משלים עמכם ,לכך כתיב החדש הזה לכם.
קיא דשרגא בראשית נהורא
וע"י שקוראים בשמחת תורה 'לעיני כל לסייע להאדם בקדושת היסוד ,והוא בחינת
ישראל -בראשית ברא אלקים' מתעורר לו… -לֵ ב (זוה"ק ח"ב רעא ,.עי' ברכות נז .וסוכה מה,):
ההתחדשות להמשיך גם הלאה כמו שביארנו והוא גימטריא חיי"ם (שעה"כ שם) ,ועל ידם
(בליל שב"ק) בדברי ה'צמח' זי"ע .ורוקדים עם נמשך אור גדול ,המרומז בג"פ הד"ס שגי'
התורה ,כי התורה היא הדבר שאנו לוקחים או"ר (ברית כהנת עולם מאמר פרי עץ הדר פ"ג) ,ובזה
עמנו למשך לילות החורף הארוכים ,והבחורי מתעורר זרע חדש ע"י הערב"ה שגימטריא
קודש חוזרים להישיבות ללמוד ,וכן כל אחד זר"ע (פע"ח שער הלולב פ"ג) ,ועוד הם מלאים
כפי יכלתו ,ורק ע"י התורה אנו נשארים הרבה שמות הק' המרומזים בהם( ,עי'
מקושרים להשי"ת. ברית כהונת עולם מאמר פרי עץ הדר ,ועוד) ,וכידוע
מהכוונות שכל זה צריכים להמשיך לעצמו
ובכן צריכים לדעת שכל מה שפעלנו בחודש
ע"י הלולב והנענועים.
תשרי קיים ,ואינו רק 'תכנית שנתית'
שאחריו 'מפטירין כדאתמול' ,אלא פעלנו ואח"כ בשמיני עצרת היא היחוד הגמור
באמת שיהיו נעשים בנו שינויים אמיתיים. בין קוב"ה וכנס"י ,שאז אין
והזיווג והקשר בין קוב"ה וכנס"י שנעשה קרבנות כמעט ,ואין מצוות מיוחדות ,והוא
ביום שמיני עצרת אחר כל עבודת חודש רק זמן חיבור עם הקב"ה בעצמו והתורה
תשרי ימשיך הלאה בהתחדשות ,ע"י זה שבני הקדושה ,דקוב"ה ואורייתא וישראל חד הם
ישראל מוסרים נפשם תמיד בעבודת השי"ת, (זוה"ק אחרי עג.).
ולעומתם גם הקב"ה אינו מסיח דעתו מהם
וכל השמות האלו אין מסתלקים מאתנו
ושומרם מכל רע.
אחר חג הסוכות; את הדפנות
וזה ענין המזוזה שיש לנו בפתח בתינו ,כי והסכך הגשמיים אכן סותרים ומניחים לשנה
מזוז"ה מרמז על מה שכותבים בנוסח הבאה ,אבל החיבוק והשמות הקדושים עדיין
התנאים 'אל יבריחו ועל יעלימו לא זה מזו נמצאים ,ונמשכו בתוכנו .והראיה לזה ,שהרי
ולא זו מזה' ,שהקב"ה הוא ש'ומר ד'לתות בשמיני עצרת יש קירבה גדולה עוד יותר
י'שראל מבחוץ ,שלא יבא עליהם שום רע מסוכות ,ואז אין אוכלים בהסוכה ,אלא ע"כ
ומכשול ,וכן בני ישראל לא יסיחו דעתם שממשיכים את כל ענייני ואורות הסוכה
מהשי"ת .וכן כותבים על המזוזה הפרשיות של אל הבית ,שגם בבית נעבוד את השי"ת בכל
'שמע' ו'והיה עם שמוע' ,המרמזים על שני והר ִאיָ ה
האופנים ששייך .והשמות של הסוכהְ ,
עניינים :ענין 'שמע ישראל' היא המסירות של השי"ת שהקב"ה מביט ומשגיח עלינו דרך
נפש הנצרך מכל אחד ואחד מישראל ,שבזה הסכך (סכך הוא לשון הסתכלות ,מלשון 'סו… כה ברוח
נעשה הקשר קשר של קיימא ,ואל יבריחו הקודש' ,ראה אמרי פנחס שער המועדים ענין סוכות; בני
ואל יעלימו לא זה מזו ולא זו מזה. יששכר מאמרי תשרי מאמר י) באה עמנו לתוך הבית.
דשרגא בראשית נהורא קיב
גם בבחינת 'על הארץ' ,בזמנים ומצבים וענין 'והיה אם שמוע' מורה על הדרך
הנמוכים ,שלא יפול ולא יחטא ,וע"י זה והאופן לבוא לזה ,והוא ע"י שמכיר
יעבוד את השי"ת בהתחדשות תמידית. עד היכן מגיע עבודתו ,ושהקב"ה צריך לו
תמיד ומחדש את הבריאה בשביל עבודתו
ופרשיות אלו כתובים גם בתפילין שאנו
כנ"ל (וכמבואר לעיל בליל שב"ק ויבואר עוד להלן),
מניחים בכל יום ויום ,כדי
וע"י הכרה זו יעבוד את השי"ת בהתחדשות
להחדיר זאת לתוך לבנו ומוחנו ,והתפילין
תמידית .וענין זה מרומז בפרשת 'והיה אם
הם הכתנות אור [באל"ף] ,שאנו יכולים
שמוע' ,כי ע"פ הלכה (יו"ד סי' רפח ס"י)
להשיג אף לאחר שנתגרשנו מגן עדן וניטל
מאיתנו הכתנות 'אור' וניתן לנו כתנות 'עור' התיבות 'כימי השמים על הארץ' צריכים
[בעי"ן] ,והטלית היא ג"כ כתנות אור שהיא לכתבם באופן שתיבות 'כימי השמים' יהיו
אור המקיף (כמבואר לעיל בליל שב"ק שיחות קודש
בסוף השורה ,ותיבות 'על הארץ' יהיו
ב') ועל ידם אנו יכולים להמשיך את הקשר בתחילת השורה שאחריו ,והרמז בזה הוא
על דרך מה שכתב האור החיים הקדוש יא
שיהיה קשר של קיימא ובנין עדי עד.
(ד"ה ויניחהו בגן עדן) ,שמתחילה כשנברא אדם
והנה בפרשת 'החודש הזה לכם' צוה לנו הראשון בגן עדן היה יכול לראות למעלה
השי"ת ליתן דם על שתי המזוזו"ת מה שפועל על ידי מעשיו ,וטעם הדבר
(שמות יב ,ז) ,והוא הוראה על הקירבה הבאה הוא כדי שאחר כך -אף שנתגרש משם
ע"י מסירות נפש כנ"ל ,ואכן פעולה זו לשחוט -יכיר וידע שמעשיו בתחתונים פועלים
את העבודה זרה של מצרים ולפרסם הדבר גדולות ונצורות בעליונים .וזהו תכלית פרשה
על פתח הבית ,היתה המסירות נפש שלהם
זו ,שהתורה מאריכה בסיפור בריאת אדם
בתוך עומק גלות מצרים ,שהרי עדיין היה
הראשון וחטאו ,ללמד אותנו שאכן מיד
פרעה בתוקפו עד הרגע האחרון .ומזוזות
בתחילת הבריאה כבר מוכן האדם לחטוא,
אלו נעשו מזבח ,כי נתינת הדם עליהם היה
אבל כוחו בא ביסודו ממקום גבוה -מגן
כמו זריקת הדם על המזבח (פסחים צו.).
עדן יב .ולדרכנו היינו שבבחי' 'כימי השמים'
והנה אמרו חז"ל
(תרגום יונתן שמות יט ,ד) שהם הזמנים הנעלים והגבוהים ,ואז צריך
שנשא אותם הקב"ה למקום המקדש הוא לשאוב מזה חיזוק ולהמשיך ענין זה
יא� זל"ק בסוף דבריו :והנה בימים ההם כשהניח ה' האדם בגן עדן היה מביט וצופה בפעולות צדיק לחיים במעשיו
מה שהיה פועל בגן עדן ,אך אחר אשר נגרש האדם הושלל ממנו ראות הדבר ,אבל המעשה נפש עמל עמלה
לו כי הרוחניות לא ימנענה ההרחקה והפעולה נעשית ,אשרי המחכה ויגיע בעולם הזה לאכול מפרי דרכו שהוא
מזון הנשמה בגן עדן .ע"כ .ועי' הערה הבאה.
יב� עי' לעיל ליל ב' דראש השנה.
קיג דשרגא בראשית נהורא
הבחירה פ"ד ה"א) יד ,והיסודות של הבתי מקדש ע"י עננים והקריבו שם את הקרבן פסח.
עדיין קיימים טו ,ושם היה מקור השמירה של ולכאורה ממה נפשך ,אם הלכו למקום
כלל ישראל בכל העולם כולו ,וכן הוא עד המקדש להקריב את הפסח שם ,למה הוצרכו
היום הזה .וכן אמרו חז"ל (זוה"ק פר' חיי שרה ליתן הדם על המשקוף ושתי המזוזות ולא
קכט .במדרש הנעלם) שהפסוק 'ועשו לי מקדש על המזבח במקום המקדש ,ואם רצון ה'
ושכנתי בתוכם' (שמות כה ,ח) קאי על התפילין, היה שיקריבו אותו במצרים דוקא ,למה נשא
שעל ידם שורה השכינה על האדם ,הרי שכל אותם למקום המקדש .אלא הענין בזה היה
אחד ואחד מישראל בפרטיות פועל בעבודתו להראות שעבודת אדם מישראל בביתו נוגע
כמו בביהמ"ק. עד למקום המקדש ,ולא יאמר האדם 'וועם
גייט אהן צי איך האב יא געדאווענט אדער
ואם רואים שביום שמיני עצרת באו פריצים
נישט געדאווענט ,יא געלערענט נישט
ופרצו פרץ בכלל ישראל ,והרגו ורצחו
געלערענט' יג ,לכן צוה להם השי"ת ליתן את
ועשו מה שעלה ברוחם ,והכל תמהים
הדם על המזוזות שלהם ,ואח"כ לקח את
ושואלים איך יכול להיות שביום הקדוש
כל זה למקום המקדש ,להראותם שהמסירות
הזה שבו נעשה הזיווג הגדול שהוא תכלית
נפש הפרטי שלהם בתוך עומק הגלות ,פועל
המכוון של כל עבודת חודש תשרי ,יארע
גדולות ונצורות עד למקום המקדש.
מעשה כזה?! התירוץ הוא דאין הכי נמי,
מוכח מזה שהזיווג לא היה בשלימות ,מחמת וכמו כן צריכים אנו להאמין שעבודתנו
שהתורה ומצוות שלנו אינם כדבעי ,ונדרש הפרטית גם בזמננו בתוך עומק
מאתנו יותר מסירות נפש! ו'מסירות נפש' הגלות פועלת גדולות ונצורות עד למקום
היינו שחיים עם התחדשות טז ,ומאמינים המקדש ,שהרי הגם שאין ביהמ"ק קיים
שהבריאה מתחדשת בכל רגע ורגע ,ולכן כעת ,הא קיימא לן קדושה שניה קידשה
צריכים לעבודתנו בכל רגע ורגע .שהרי לכן לשעתה וקידשה לעתיד לבא (רמב"ם תרומות פ"א
קבע הקב"ה בסדר הבריאה שהעולם עגול ה"ה) ,וארון נגנז במקומו (יומא נג ,:רמב"ם בית
'מי איכפת ליה אם התפללתי או לא ,אם למדתי או לא' יג�
עי' בקונטרס בית הבחירה להיעב"ץ (נדפס בספרו לחם שמים) על הרמב"ם שם בהל' בית הבחירה ,דע"י שהארון יד�
נגנז במקומו נשאר קדושת המקדש לעולם ,ועי' לעיל של"ס האזינו -שובה ,ושם מובא לשונו בהערה טו.
עי' במדבר רבה יג ,יד; סוטה ט ;.פסיקתא רבתי ,פרשה ב' ,וע"ע בזוה"ק ח"ב רמ" ע"ב( .ועי' בספה"ק ליקוטי טו�
הלכות ח' או"ח הלכות ברכת הודאה הלכה ו' אות סח-סט שכתב כן להדיא באריכות).
ר"ל כמו שביאר רבות ש'מסירות נפש' אין עיקר הכוונה למסור את עצמו למיתה כפשוטו ,רק 'זיך אוועק געבן טז�
פאר'ן אייבערשטן' ,היינו לעשות כל מצוה ומצוה בכל נפשו ובכל כוחותיו ,ולשום את נפשו בכפו לעשות תמיד
כל מה שיוכל כדי להביא עוד נחת רוח להשי"ת .וזה בא רק מתוך הכרה זו שהבריאה מתחדשת תמיד ,ושלכן
צריכים לעבודתינו בכל רגע ורגע ,כמבואר בהמשך.
דשרגא בראשית נהורא קיד
שומר אותנו ,ככתוב 'אם ה' לא ישמור עיר ככדור ,ונמצא שאין הזמנים שווים ובזמן
וגו' שוא לכם משכימי קום וגו'' (תהלים קכז, שבמקום אחד הולכים לישון קמים במקום
א-ב) .העצה היחידה לשמירה היא להמשיך אחר ,והיינו כי בכל רגע ורגע צריכים לעבודת
אלוקות בעולם! ואז הוא ית' בעצמו ישמרנו, בני ישראל ,וכדברי חז"ל (פסחים סב :ועי' נפש
כי הוא שומר דלתות ישראל ,שהוא הר"ת החיים ש"ד פי"א) שאילו יהיה רגע אחד בלי
של שם שד"י ,וכידוע שלכן כותבים אותו על תורה אין העולם יכול להתקיים ,והרי בכל
המזוזה (דרכי משה יו"ד סי' רפ"ח בשם הכלבו סי' צ). רגע ורגע מתחדשת הבריאה ,לא רק בכל
יום ולא רק בכל שעה ,אלא תתר"פ פעמים
(ע"ד אמרם ושם שד"י הוא שם הצימצום
בשעה [שהם ה'חלקים' שחושבים בקידוש
חגיגה יב' .שאמרתי לעולם די'; עי' זוה"ק פנחס
החודש ,שיש תתר"פ צירופי הוי"ה לכל שעה
רנח ;.שער מאמרי רשב"י פר' קדושים; ספר הליקוטים
(פרדס רמונים שער כא פ"ב) ,וצדיקים היו מכוונים
וירא) והוראתו לנו הוא שאנו צריכים ג"כ
בכל רגע ורגע צירוף אחר] .ומתוך הכרה
לצמצם תאוותינו ,ולהתאזר בעוז ובגבורה
זו שהבריאה מתחדשת בכל רגע ורגע ממש
נגד הנסיונות במסירות נפש .והקשר שלנו
מחמת שיש צורך בעבודתנו באותו רגע ,הרי
עם השי"ת המרומז במזוזה כנ"ל צריך
תמיד יתאמץ האדם לעשות רצונו ית' בכל
להיות באופן של 'דם' ,אשר לכן צוה השי"ת
כוחו במסי"נ בכל רגע ורגע מחדש.
ליתן דם קרבן פסח על המזוזות ,שזה היה
המסי"נ שלהם ,וכן נדרש מאתנו מסי"נ לה' ועוד זאת ,כיון שבכל רגע ורגע מתחדשת
ולתורתו ולקיום מצוותיו ,שמסי"נ אמיתית הבריאה לגמרי ,הרי רגע אחד של
היא כמו דם ,ואם אין מסירות נפש לתורה כעס אינו מחייב כלל שהרגע שאחריו יהיה
ומצוות כראוי ,נעשה ח"ו שפיכות דמים בכעס ,ועל אף כל החרון אף שהיה ,הרי
ממש כמו שראינו בשמיני עצרת העבר. שמכאן ואילך בודאי ישמרנו הקב"ה מכל רע.
ואע"פ שהראה לנו השי"ת שרוב ההרוגים וכל זה נוגע גם לנו היושבים בחוץ
היו מן החופשים שאינם שומרי לארץ ,ואין לנו לחשוב שכאן בחו"ל
תורה ומצוות ,והרבה שהיו שומרי שבת כראוי המצב ממילא בטוח מכל רע; דבר ידוע
ניצלו כידוע יז ,וזהו אכן חיזוק גדול לנו שיש הוא ששונאים אותנו מכל צד וצד ואף
מנהיג לבירה והכל בחשבון מדויק ,והקב"ה כאן באמעריקע ,ועם ישראל בכל מקומות
שומר דלתותיהם של עובדי ה' מבחוץ ,מכל מושבותיהם הם 'כבש אחד בין שבעים זאבים'
מקום הרי נפרצו גבולות ארץ ישראל ,ואם (עפ"י אסתר רבה ט ,יא) ,ורק הקב"ה בעצמו
כידוע שהיו הרבה מעשיות פרטיות שראו השגחת השי"ת להדיא ,שבזכות שמירת שבת וכיו"ב ,ניצלו הרבה יז�
אנשים מן המחבלים ,וכגון המעשה הידוע במשפחה אחת מבני היישובים אשר התחזקו בתקופה האחרונה
קטו דשרגא בראשית נהורא
שגם הבריאה הראשונה (שעדיין לא היה אז ברואים דבר כזה יכול לקרות ביום שמיני עצרת ,שאז
למטה לעורר מ"ן) היתה ע"י שהסתכל הקב"ה עיקר הזיווג ,ואין עולה על הדעת שאחד
על התענוג ונחת רוח שיקבל מאתנו לעתיד, יעיז להפריע זאת ,וכלשון חז"ל (סנהדרין קו).
ועי"ז ברא העולם (עי' בני יששכר מאמרי השבתות 'מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה
מאמר ד) .וזהו 'החודש הזה לכם' שהקב"ה שנזקקין זה עם זה' ,ואם אחד אכן העיז
מסר בידינו את חידוש הבריאה כנ"ל. פניו לפרוץ את הזיווג ,פירושו שאכן הזיווג
לא היה כמו שצריך להיות ,שהקשר שלנו
ובזמנים אלו שהעולם מתנענע ,אין לו עם ה' ותורתו אינו קשר של קיימא כדבעי,
להאדם לרדוף אחר החדשות ו'קשר של קיימא' פירושו שנמסור את
לשמוע מה נעשה בעולם ,ולחשוב שמה שנראה נפשינו לעבודתו יתברך יותר מכפי יכלתינו!
עפ"י דרך הטבע הוא האמת' ,מ'דארף נישט
הערן נייעס ,מ'דארף מאכן נייעס' יט ,דהיינו והעומק בזה הוא שהרי לכל דבר ודבר
להאמין שעל ידי עבודתנו יהיו חידושים צריכים העלאת מ"ן ,והיינו שאי
אפשר לשום השפעה לירד מלמעלה כי אם
ושינויים בעולם ,בבחינת 'החודש הזה לכם' כ.
ע"י עבודתנו העולה מלמטה ,וכדברי רש"י
שהרי עפ"י דרך הטבע יש הרבה יותר על הפסוק 'ואד יעלה מן הארץ' (ב ,ו)' ,ואדם
כוחות שעומדים לנגדנו מן הכוחות אין לעבוד את האדמה' (שם ה) ,שהיה נצרך
שיש לנו ,ואע"פ שמדינה גדולה זו או שיתפלל האדם כדי שירדו הגשמים יח ,וכן
אחרת עומדת לימין היהודים ,ההיסטוריה לכל דבר ולכל רגע ורגע של חידוש הבריאה,
כבר הוכיחה שאין בדברים אלו כלום ,ובאמת צריכים תמיד לעבודתנו כאן למטה ,וכידוע
בשמירת שבת ,וכיון שהיה קשה עליהם לשמור שבת בתוך היישוב שכל תושביה מחללים את השבת נסעו במשך
כמה חדשים לעיר אחרת שבה היו אנשים שסייעו להם לשמור את השבת כראוי ,והנה ביום שמיני עצרת שחל
בשב"ק נאלצו להישאר בביתם ולא יכלו לנסוע כדרכם .בבוקר יום שמע"צ פרצו הרשעים הרוצחים אל היישוב
והתחילו לעבור מבית לבית ולרצוח באכזריות את כל מי שמצאו ,והנה היה בידם רשימה מדוייקת שקיבלו מן
הערבים שעבדו בהיישוב ,ובה היה מציון שמשפחה זו אינה נמצאת בביתה ביום השבת ,ולכן דילגו הרוצחים
ימ"ש על בית זה ,וכך היו חיי כל בני המשפחה לפליטה ,בזכות שמירת שבת.
יח� בפסוק ,וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ ואדם
אין לעבד את האדמה .וכתב רש"י וז"ל :ומאי טעמא לא המטיר ,לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ,ואין מכיר
בטובתם של גשמים ,וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם ,התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים.
יט� 'אין לשמוע החדשות ,אלא 'לעשות' את החדשות'
כ� ענין זה ביאר רבינו פעמים רבות אין מספר; שכל זמן שאנחנו נרדוף אחר ה'נייעס' ,ונחשוב שהעולם אכן מתנהג
עפ"י טבע ,ואנו נשענים על דעתם של מנהיגי המדינות ,ורוצים לשמוע מה אמר שר פלוני ומה מבטיח אלמוני,
ומדברים מה'נייעס' כאילו באמת יש נפק"מ מה הם אומרים ,אז אכן נהיה תלויים בדעתם וברצונם ,אבל אם
נאמין שבאמת כל הבריאה תלוי בידינו ,וע"י התורה והעבודה שלנו נפעלים בעולם שינויים גדולים ,אז אכן יהיה
כן ,ובמהרה יתהפך כל העולם כולו ומלאה הארץ דעה .ועי' בזה לעיל מוצאי יו"כ שיחה ד'.
דשרגא בראשית נהורא קטז
המניעות האלו ,הבחורים צריכים לחזור כולם כאחד שונאים אותנו ואין לנו לבטוח
להישיבות ,ועוד ועוד' .מ'זעהט אז עפעס בהם ,שכן דרכם שהיום אומרים כך ומחר
קאכט זיך ,ווען ס'קאכט זיך מיינט אז זאכן אחרת .ואין לנו שום קיום רק ע"י הקב"ה
רוקען זיך ,אונז דארפן ארבעטן ס'זאל זיך בעצמו ,כמו שרואים שכל ה'אימפעריעס' כא
שוין אויס קאכען' כב .המעיין במגלה עמוקות שהיו במשך הדורות כבר בטלו לגמרי ולא
בפרשה הבאה (פרשת נח באמצע ד"ה ענין דור נשאר מהם שום זכר ,ואנחנו עם ה' חיים
הפלגה) יראה שהוא מדבר דברים נפלאים וקיימים לעולם ,וההסבר היחיד בזה הוא רק
מענין מלחמת גוג ומגוג וביאת משיח ,איך מה שהקב"ה בעצמו שומר אותנו.
שמשיח יהפך את כל העולם כולו אל השי"ת,
וזהו כוונת רש"י ,שכאשר אומות העולם
וכל זה שלא ע"י מלחמה גשמית כלל ,אלא
מערערים על ארץ ישראל ונלחמים
ע"י הנהגה שלמעלה מטבע העולם לגמרי
נגדינו ,אין אנו צריכים ללחום נגדם ,או
-המתעורר רק ע"י התורה ועבודה שלנו
אף להתווכח עמהם ולהשיבם דבר ,כי אין
בכוחות שלמעלה מן העולם מתוך אמונה
הכוונה ברש"י שנשיב דברים אלו להם ,אלא
חזקה שהכל יכול להתהפך (עי"ש) כג .ואע"פ
הכוונה היא שנאמר זאת לעצמנו ,ונחדיר
שיש בעולם מצב של 'והארץ היתה תהו ובהו
לתוך לבבנו ונאמין באמת שכל העולם כולו
וחושך על פני תהום' שזה קאי על הגלויות
של הקב"ה הוא ,ובלעדו לא ירים איש את
כידוע (בר"ר ב ,ד) ,אבל מתעורר כאן 'רוח
ידו ואת רגלו ,והכל מתנהג ברצונו ,ורק
אפינו משיח ה' כמ"ש 'ורוח אלקים מרחפת
הוא בעצמו ישמרנו מאומות העולם .והכל
על פני המים' שהוא רוחו של משיח (שם).
תלוי רק במעשים שלנו ובהתחדשות העבודה
והפסוק ממשיך 'ויאמר אלקים יהי אור ויהי
שלנו ,שעל ידם מנהיג הקב"ה את עולמו.
אור' ,כן נזכה שיהיה 'ויהי אור' ,ויתגלה
וכאשר נדע ונאמין בזה באמת לא תהיה להם
כבודו יתברך בעולם ,ונוכל לעבדו באנפין
שום שליטה עלינו.
נהירין ,עד שיוריד השי"ת עלינו רוח טהרה
ממרום ,ונזכה לביאת גואל צדק במהרה ובקשתנו מהשי"ת הוא שאנו רוצים
בימינו אמן. לעבדו באנפין נהירין ,בלי כל
כא� 'הממלכות הגדולות'
כב� 'רואים שדברים גדולים מתרחשים בעולם ,ואנו צריכים להתפלל שכבר יתרחש הדבר הגדול האמיתי'
כג� אצל שיעור השבועי בספה"ק שפת אמת ליל שישי פרשת לך לך ,ביאר רבינו באריכות את דברי המגלה עמוקות
אלו ,וחובת השעה היוצא ממנו לזמנינו ,עי"ש.
