gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

כתרי תורה · Kisrei Torah — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: כתרי תורה · Kisrei Torah

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

כתרי תורה · Kisrei Torah — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫רבי שלום ב"ר שלמה פתיחי זלה"ה‬ ‫לק"י | ה ' תשפ" ז ב'של " ח | גיליון ש "כ | ראש השנה‬ ‫רב מושב צלפון – ב' תשרי תשל"ו‬ ‫רבי אברהם ב"ר יעקב גברא זלה"ה‬ ‫רב שכונת הדר יוסף ת"א ‪ -‬ד' תשרי תשל"ח‬ ‫רבי יחיא ב"ר יעיש מנצור זלה"ה‬ ‫מחכמי סדה ‪ -‬ד' תשרי תשמ"ב‬ ‫רבי יחיא ב"ר סלימאן אכלופי זלה"ה‬ ‫מרבני חימה – ה' תשרי תש"ו‬ ‫רבי יחיא ב"ר סעיד גרידי זלה"ה‬ ‫ראב"ד דמאר – ו' תשרי תר"צ‬ ‫רבי עזרא ב"ר סעדיה מחפוד זלה"ה‬ ‫ראש כולל משכן משה ראש העין‬ ‫‪ -‬ז' תשרי תשע"ח‬ ‫לע"נ מרן ראש הישיבה הגאון רבי ירחמיאל גרשון בן הגאון רבי צבי יהודה אדלשטיין זלה"ה‪ .‬מרן הגאון הגדול רבי שמריהו יוסף חיים בן מרן הגאון רבי יעקב ישראל קניבסקי זלה"ה‪ .‬מרן הגאון‬ ‫הגדול רבי שמעון ב"ר דוד בעדני זלה"ה • זקנתי אצילת המידות מרת ברכה שרעבי ע"ה ב"ר ישראל מגארי זלה"ה – כ"ג סיון התשפ"ו‪ .‬זקנתי אצילת המידות מרת שולמית מורחי ע"ה ב"ר שלום עצאר‬ ‫זלה"ה – ט"ז אב התשפ"ג‪ ,‬ואחיה רבי שלום ב"ר שלום עצאר זצ"ל ‪ -‬כ"ב מרחשון תשע"ו‪ .‬ר' עזרא ב"ר יעקב שרעבי זצ"ל – ל' סיון התשפ"ג‪ ,‬דודי הרב אברהם ב"ר דוד בדיחי זצ"ל‪ ,‬הרב אלעזר עוזרי‬ ‫זצ"ל בן יבלחט"א רבי אברהם‪ ,‬ר' זכריה ב"ר יוסף גהסי זצ"ל‪ ,‬ר' ישראל ב"ר יהודה חגבי זצ"ל‪ ,‬הבה"ח נפתלי צבי יעיש זצ"ל בן יבלחט"א רבי יגיל‪ .‬הרב יהודה זצ"ל ואחותו מרת יהודית ב"ר יוסף שרעבי‬ ‫ע"ה‪ .‬מרת בתיה שאלתיאל הלוי ב"ר עזר שרעבי זצ"ל – ט' סיון תשפ"ג • ולזכות הרבנים הגאונים הרב אהרן ב"ר יוסף שליט"א • הרב אלעזר ב"ר אהרן שליט"א‪ .‬מרת אסנת ב"ר צדוק תחי'‪ ,‬מרת צביה‬ ‫ב"ר יוסף תחי'‪ ,‬הנערה שרה בת שלומית תחי'‪ .‬לרפו"ש במהרה בתושח"י‪ ,‬ולהצלת והצלחת אחב"י‪ ,‬הנתונים בצרה ובשביה באה"ק ובשאר גליותיהם‪ ,‬והשם ירחם‪ ,‬עמו ינחם‪ ,‬על יד מנחם‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫הר המוריה‬ ‫התפילות בר"ה על ענייני עולם הזה או עולם הבא‬ ‫א] בגיליון הקודם כתבנו על הדין שבראש השנה‪ ,‬שהוא הן על ענייני עוה"ז והן על ענייני עוה"ב‪ ,‬אמנם יש‬ ‫איתא במדרש חסרות ויתירות‪ ,‬על הפסוק ולך‬ ‫עדיין לברר כיצד יש לכוון בתפילה על ענייני העולם הזה וכפי שאבאר בס"ד‪:‬‬ ‫לך אל ארץ המוריה (בראשית כ"ב‪ ,‬ב')‪ ,‬מלא‪,‬‬ ‫הראשונים הקשו קושיה גדולה‪ ,‬כיצד ישנם צדיקים שזכיותיהם מרובים ואע"פ כן נכתבים בר"ה למיתה ומאידך‬ ‫למה‪ ,‬שמיראת ה' נעשה הר‪.‬‬ ‫יש רשעים שנכתבים לחיים אף שעוונותיהם מרובים‪ .‬ומפני כך ביארו כי הדין שבר"ה הוא לעולם הבא‪ ,‬ולכן‬ ‫והדבר מפורש יותר במדרש תנחומא (וירא‬ ‫מהצדיק נפרעים בעוה"ז כדי שיזכה לעוה"ב והרשע מקבל שכרו בעוה"ז כדי שיטרד לעוה"ב (תוס' ר"ה טז‪ :‬ד"ה‬ ‫ונחתמין‪ ,‬וכעין זה בר"ן ג‪ :‬ד"ה צדיקים) ‪ .‬ולפי דבריהם צריך ביאור כיצד אנו מתפללים על חיים טובים בעולם הזה‪,‬‬ ‫כ"ב) על הפסוק וירא את המקום מרחוק (שם‬ ‫כיון שלפעמים חיים אלו הם פרעון שכר הרשעים כדי שיטרדו לעוה"ב‪ .‬ואכן יש מי שכתב (הר"י גיקטיליא בספרו‬ ‫ד')‪ ,‬והיאך נראה מרחוק (נראה דהוקשה לו‪ ,‬הרי‬ ‫שערי אורה שער ח')‪ ,‬שיש להתפלל בר"ה על ענייני עולם הבא‪ ,‬דהיינו לזכות להיות טהורים מטומאת החטא‬ ‫היה זה מישור כמ"ש 'ארץ המוריה'‪ .‬ואם הכוונה על‬ ‫ולהיכתב בספרן של צדיקים בעולם הבא 'וזה בין שנחיה כל אותה השנה בין שנמות באותה השנה'‪ ,‬ואין‬ ‫הר מסוים‪ ,‬הלא לא נצטווה אלא על אחד ההרים‪ ,‬ומהו‬ ‫התפילה על שלוות חיי העולם הזה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וירא 'את המקום' מרחוק‪ .‬אבש"ר)‪ ,‬מלמד‬ ‫אכן דעת הרמב"ן (בדרשתו לר"ה) כי בר"ה נידונים רק על חיי העולם הזה‪ ,‬וז"ל 'בראש השנה כל באי העולם‬ ‫שמתחילה היה מקום עמוק‪ ,‬כיון שאמר‬ ‫עוברין לפניו ונדון כל אחד ואחד על עניני העולם הזה אם זכה לתת לו חיים ושלום ועשר ונכסים וכבוד או‬ ‫נתחייב למות בשנה זו או ליסורין וצער ועוני‪ .‬כללו של דבר על כל ענין שבגוף ושבעולם הזה כגון בני חיי‬ ‫הקב"ה לשרות שכינתו עליו ולעשותו מקדש‪,‬‬ ‫ומזוני‪ ,‬אבל אינו נידון על הנפש אם תזכה לגן עדן ולחיי העולם הבא או תתחייב לגיהנם ואבדון' עכ"ל‪.‬‬ ‫אמר (נראה שהכוונה שאמר המקום עצמו‪ ,‬כי נתבייש‬ ‫ומרן הגר"י רצאבי שליט"א בשיעורו (שערי יצחק וילך התשע"ט)‪ ,‬הביא את הכרעת מהרי"ץ (ע"ח ח"ג נ"ט ע"א)‬ ‫שישכון עליו השי"ת)‪ ,‬אין דרך מלך לשכון‬ ‫להתפלל הן על עולם הזה [זכרנו לחיים] והן על עולם הבא [כתבנו בספר חיים למענך וכו']‪ ,‬יעו"ש‪ .‬וכששאלתי‬ ‫בעמק‪ ,‬אלא במקום גבוה ומעולה ומיופה‬ ‫כיצד אנו מתפללים על חיי עוה"ז שהוא מקום קבלת שכר הרשעים‪ ,‬ביאר לי מרן הגר"י רצאבי שליט"א כי‬ ‫ונראה לכל‪ .‬מיד רמז הקב"ה יתברך לסביבות‬ ‫הכוונה בתפילה לחיי העולם הזה בשלווה ונחת‪ ,‬צריכה להיות אך ורק כדי שנזכה לעסוק בתורה ולקיים מצוות‬ ‫העמק שיתקבצו ההרים למקום אחד לעשות‬ ‫ובזה נירש טובה לחיי העולם הבא‪.‬‬ ‫ההתעוררות שבפיוט 'עת שערי רחמים'‬ ‫מקום השכינה‪ ,‬לפיכך נקרא הר המוריה‪,‬‬ ‫ב] בזמן אמירת פיוט 'עת שערי רחמים' הנאמר בקול נרגש‪ ,‬יש בציבור התעוררות גדולה מתוכן הפיוט המספר‬ ‫שמיראתו של הקב"ה יתברך נעשה הר‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫על השתלשלות העניינים בזמן עקידת יצחק וצערם של האבות הקדושים‪ .‬ורבים תמהו כיצד ניתן לומר שיש‬ ‫ובזה ביאר המפרש בעץ חיים (דף סו‪ ,‬א) את‬ ‫צער ובכיה על עשיית רצון ה' להעלות את יצחק לעולה‪ ,‬הלא ברור בהחלט כי האבות הקדושים עשו את ציווי‬ ‫דברי הפייטן‪ ,‬שאמר אברהם לנעריו 'אור‬ ‫ה' בשמחה ובדבקות‪ .‬וכבר אמר לי ת"ח אחד שיש לו מניעה מלהתעורר בזמן אמירת פיוט זה‪ ,‬וע"כ ראוי‬ ‫הראיתם צץ בראש הר המור'‪ ,‬והם ענו לו 'לא‬ ‫לברר דבר זה לאשורו‪.‬‬ ‫תשובה ‪ :‬הנה בפסוקי התורה על עקידת יצחק לא נזכר כלל שהיה שם צער לאברהם אבינו‪ ,‬רק במדרש (רבה‬ ‫נחזה רק מהמור' ולכאורה אינו מעניין‬ ‫פרשה נ"ו או' ח') מובא על דמעותיו של אברהם וכך כתוב שם‪' ,‬וישלח אברהם את ידו‪ ,‬הוא שולח יד ליטול את‬ ‫השאלה‪ ,‬ששאל אם ראו אור בראש ההר‬ ‫הסכין ועיניו מורידות דמעות‪ .‬ונופלות דמעות לעיניו של יצחק מרחמנותו של אבא‪ ,‬ואע"פ כן הלב שמח‬ ‫והשיבוהו שלא ראו את הר כלל‪ .‬אלא‬ ‫לעשות רצון יוצרו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וזה מה שרמוז בפיוט 'עין במר בוכה ולב שמח'‪.‬‬ ‫הביאור‪ ,‬כי אכן אותו המקום היה מוחזק אצלם‬ ‫אך עדיין יש בעניין זה קושי‪ ,‬מפני מה הוריד אברהם אבינו ע"ה דמעות‪ ,‬והלא זה היפך עבודת ה' שכתוב בה‬ ‫לעמק‪ ,‬שוחה עמוקה‪ ,‬ולכן לא ראו כלל את‬ ‫עבדו את ה' בשמחה‪ .‬אלא הביאור הוא (ענף יוסף שם)‪ ,‬כי זהו עוצם הפלגת ניסיון אברהם בעקידת יצחק‪ ,‬שלא‬ ‫ההר‪ ,‬ויעו"ש‪.‬‬ ‫חשב להמעיט בליבו את אהבת בנו ולומר שמא מה שנצטווה להעלותו לעולה כי ה' רואה ללבב ויודע עתידות‬ ‫שבבא הימים ישנה יצחק את דרכו ח"ו‪ .‬אלא העיר את רוחו באהבה עזה לבנו עד שהיו עיניו מורידות דמעות‬ ‫ואנו על פי דרכנו נלמד‪ ,‬כי על אף שבראש‬ ‫כנחל‪ ,‬ואע"פ כן כבש רחמיו לבנו מפני אהבת קונו והלך שמח לעשות רצון יוצרו‪ ,‬ע"כ‪ .‬ויש שהוסיפו לבאר‬ ‫השנה העולם נידון זה לאידו וזה לצידו‪ ,‬זה‬ ‫(מנחת אשר שבת עמ' ח') כי זה היה המכוון בציווי העקידה 'קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת וכו' והעלהו‬ ‫לחייו וזה ולמותו‪ ,‬מכל מקום עיקר עבודתינו‬ ‫שם לעולה'‪ ,‬שהיה רצונו יתברך שאברהם יעלה את יצחק לעולה עם כל האהבה של אב לבנו‪ ,‬ולא שיתפשט‬ ‫היא להמליך עלינו את הקב"ה במחשבה‬ ‫מהגשמיות עד שאינו מרגיש‪.‬‬ ‫ובמעשה‪ .‬וכשנזכה וישרה שכינתו עלינו‪,‬‬ ‫ועל זאת אנו מעוררים את זכות העקידה באמירת פיוט זה לזכור כי לא עשה כן אברהם אבינו כעושה מצוה‬ ‫ממילא תשרה בבתינו הברכה‪ ,‬כמו הר‬ ‫גרידא אלא רק לאחר שהיה מלא רחמים על בנו או אז עשה מצוות ה' היפך רחמיו‪[ .‬ועדיין נותר להבין את‬ ‫המובא בפיוט ובמדרש שהמלאכים התחננו בעד יצחק שלא יישחט‪ .‬ובשלמא על עצם התפילה‪ ,‬יש לומר כמו‬ ‫המוריה שזכה להתרומם בזכות ששרתה עליו‬ ‫שכתב בעל התורה תמימה (בראשית כ"ב‪ ,‬ב') כי אברהם אבינו נמנע מלהתפלל לפי שנצטוה 'קח נא'‪ ,‬ובקשו‬ ‫השכינה‪ .‬ויה"ר שנכתב ונחתם כולנו לשנה‬ ‫שיעמוד בניסיון זה ואף לא יתפלל לבטלו‪ ,‬משא"כ למלאכים לא הייתה מניעה מלבקש עליו רחמים‪ .‬אך עדיין‬ ‫טובה ומבורכת‪ ,‬בספר החיים ובספר הזכרון‪.‬‬ ‫יש לשאול מדוע התפללו‪ ,‬הלא כיון שזוהי מצוות ה' מה שייך להתפלל על זאת‪ .‬ואמר לי מרן שליט"א כי‬ ‫אכי"ר‪ .‬שבת שלום‬ ‫עכ"פ המלאכים התפללו על החסרון שיהיה בעולם בלי יצחק וזרעו]‪.‬‬ ‫שופרות המעובדים‬ ‫פפא‪ ,‬לא תימא דהפכיה ככיתונא (פרש"י‪ ,‬כהפיכת חלוק לעשות פנימי חיצון)‪ ,‬אלא‬ ‫צדדי הנדון בשופרות המעובדים‬ ‫שהרחיב את הקצר וקיצר את הרחב (פי' הר"י מלוניל‪ ,‬שהרחיב את הראש הקצר שהוא העולה‬ ‫א] יש לעיין בשופרות המעובדים‪ ,‬שדרך האומנים לפשטן וליישר את חלקו הצר‬ ‫למעלה‪ ,‬וקיצר את הרחב אותו ראש הקרן הדבוק בעצם הראש)‪ ,‬והטעם אמר רב מתנה דאמר‬ ‫של השופר‪ ,‬כדי שיהיה נוח לקדוח בו חור לתקיעה‪ ,‬מה דינם‪ .‬ויש לדון בזה מתרי‬ ‫קרא 'והעברת' שופר תרועה‪ ,‬דרך העברתו בעינן‪ ,‬ואת הלימוד הזה ביאר רבינו‬ ‫אנפי א' האם בכהאי גוונא כבר אינו נחשב 'כפוף'‪ .‬וגם אם כן‪ ,‬מה הדין שופר‬ ‫מנוח (פ"א משופר ה"ו)‪ ,‬דהוה ליה למכתב ותקעת תרועה‪ ,‬כדכתיב תקעו בחודש‬ ‫שהיה כפוף מעיקרו ונתפשט‪ .‬ב' מצד שאינו 'כדרך העברתו'‪ ,‬ויתבאר כל זה להלן‬ ‫שופר וכו'‪ ,‬ומדשני קרא בדיבוריה‪ ,‬בא ללמד שיהא השופר מתוקן כדרך שמסירין‬ ‫בס"ד‪ .‬וכמובן שלא באתי להורות למעשה אלא להציג את צדדי הסוגיא לענ"ד‪,‬‬ ‫אותו מהבהמה‪ .‬וכן פירש"י‪ ,‬דרך העברתו‪ ,‬כדרך שהאיל מעבירו בראשו מחיים‪.‬‬ ‫ואשמח להערות והארות בבירור שמועה זו‪.‬‬ ‫וכאשר משנה את צורתו מרחב לקצר‪ ,‬הרי הופכו ממה שהוא מחיים‪.‬‬ ‫שיטת הרמב"ם וביאור לשון 'הכפוף'‬ ‫[ואם שינה רק מצד אחד כגון שהרחיב את הצר או שהצר את הרחב‪ ,‬משמע‬ ‫ב] כתב הרמב"ם (פ"א משופר ה"א)‪ ,‬ושופר שתוקעין בו בר"ה הוא קרן הכבשים‬ ‫מלשון רבינו חננאל לאסור‪ ,‬שגרס בגמ' הרחיב את הקצר 'או' קיצר את הרחב‪.‬‬ ‫הכפוף‪ .‬וכל השופרות פסולים חוץ מקרן הכבש‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכתב בכסף משנה‪ ,‬דנקט‬ ‫וכ"כ בהדיא ביום תרועה וע"ע בפרחי כהונה ובנחפה בכסף שם‪ .‬אבל מה‬ ‫כדעת רבי יהודה (ר"ה כו‪ ,‬ב) דבראש השנה תוקעים בשל זכרים (פרש"י‪ ,‬אילים‪ ,‬שסתמן‬ ‫שמרחיבים קצת את השופרות בצד הצר שלהם‪ ,‬דעת הגרי"ש אלישיב אין בזה‬ ‫כפופין)‪ ,‬וסבר הרמב"ם כי לר"י זכרים הוא לעיכובא‪ .‬וטעמו של רבי יהודה מפרש‬ ‫חסרון גם לשיטת היום תרועה (הגר"מ גרוס שליט"א בשמו‪ .‬תל תלפיות ס"ב עמ' ס"ג)‪ ,‬יעו"ש]‪.‬‬ ‫שם בגמרא‪ ,‬דבר"ה‪ ,‬כמה דכייף איניש דעתיה טפי‪ ,‬מעלי‪ .‬ופירש"י כמה דכייף‬ ‫ובביאור החילוק בין לקצר ולגרד לבין להפוך‪ ,‬הביא הבית יוסף את דברי הרא"ם‬ ‫איניש בתפילתו‪ ,‬פניו כבושין לארץ‪ ,‬טפי עדיף‪ ,‬משום והיו עיני ולבי שם (מלכים א‬ ‫(בביאורו לסמ"ג הלכות שופר)‪ ,‬דדרך העברתו היינו דרך צמיחתו‪ ,‬וכשמקצרו או מגרדו‪,‬‬ ‫ט'‪ ,‬ג'‪ .‬וכמו שדרשו ביבמות קה‪ ,‬ב מפסוק זה‪ ,‬המתפלל צריך שיתן עיניו למטה‪ .‬ועי' טורי אבן)‪ .‬הלכך‬ ‫נהי שכבר אינו כברייתו‪ ,‬אבל עדיין לא שינה מדרך צמיחתו‪ .‬ונראה כוונתו‪ ,‬כי‬ ‫בראש השנה דלתפילה‪ ,‬ולהזכיר עקידת יצחק בא (לכאו' זה טעם נוסף וכמ"ש ר' אבהו‬ ‫כשקיצרו או גרדו נהי שאינו כברייתו לפי שיש כאן חצי שופר באורך או בעובי‪,‬‬ ‫לעיל טז‪ ,‬א‪ ,‬אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם אילו של יצחק)‪ ,‬בעינן כפופין‪.‬‬ ‫אבל עכ"פ באותו החצי הנותר לא שינה מדרך צמיחתו‪ ,‬כמו שהיה בבהמה‬ ‫וכיון שעיקר הטעם שתוקעים בשל איל הוא משום ה'כפופין'‪ ,‬מובן מדוע נזכר דין‬ ‫מחיים‪ ,‬והוא תוקע כעת בשופר כמות שהוא מחיים‪ .‬משא"כ כשהפכו הרי כל‬ ‫זה שם בברייתא בלשון‪ ,‬בשל זכרים 'כפופין'‪ .‬וכתב בכסף משנה‪ ,‬כי מה שלא‬ ‫השופר נשתנה מכמות שהיה‪ ,‬וכבר אינו כדרך שהוא מחיים‪ ,‬וע"ש מה שביאר‬ ‫הזכיר רבי יהודה במשנה 'כפופין' אלא רק 'בר"ה תוקעין בשל זכרים'‪ ,‬משום שכל‬ ‫לשיטות שהתירו בהפכו ככיתונא (עי' רא"ש סי' ד')‪.‬‬ ‫שופר של איל הוא כפוף‪ ,‬יעו"ש‪ .‬והוסיף בערוך השלחן (שם סעיף א')‪ ,‬כי מה‬ ‫בירור דעת רס"ג‬ ‫שבבריתא כן נוסף 'כפופין' היינו טעמא‪ ,‬לפי שהברייתא דרכה לפרש יותר‪.‬‬ ‫ח] והנה כתב רס"ג בסידורו (עמ' רי"ז)‪ ,‬והשופר שאנו תוקעים בו‪ ,‬לא יהיה אלא קרן‬ ‫ג] ולפי זה ביאר הכס"מ דמה שכתב הרמב"ם 'קרן הכבשים הכפוף' לאו למימרא‬ ‫של כבש‪ ,‬ואסור לשנות את צורתו‪ ,‬ע"כ‪ .‬והיה מקום לומר שכל שינוי נחשב שלא‬ ‫דאיכא קרן הכבשים שאינו כפוף‪ ,‬אלא הכי קאמר תוקעין בשופר של כבש‪ ,‬לפי‬ ‫כדרך העברתו‪ .‬אכן מסתבר יותר שכוונתו לשינוי גדול כנזכר בגמרא שהפכו‬ ‫שסתם קרן זה הוא כפוף‪ .‬ודייק כן גם מסוף דברי הרמב"ם וכל השופרות פסולים‬ ‫ממש‪ ,‬ומנא לן לאסור יותר מזה‪ ,‬ולכן אם רק מיישרו מעט‪ ,‬כשר‪.‬‬ ‫חוץ מקרן הכבש' ולא חזר להזכיר חוץ מקרן הכבש 'הכפוף' שמע מינה דסתם‬ ‫וכבר עמד על דבריו מרן הגר"י רצאבי שליט"א (שערי יצחק האזינו פ"ג) דאין הכרח‬ ‫קרן כבשים הוא כפוף‪ .‬וכעי"ז כתב בערוך השלחן (שם) 'קרן הכבשים הכפוף'‬ ‫שרס"ג דיבר על כל שינוי‪ ,‬אלא על מה שאמרו בגמרא לפסול‪ ,‬וכדלעיל‪ .‬ועוד כי‬ ‫כלומר‪ ,‬קרן מזכר של כבשים‪ ,‬והוא איל שיש לו קרן והוא כפוף‪ .‬שכן דרכו‪ ,‬אבל‬ ‫דברי רס"ג בל"ע 'ולא יגוז אן יגיר ען צורתה' ו'יגיר' משמעו 'קילקול' והפסד ולא‬ ‫כבשה נקבה אין לה קרן‪ ,‬ויעו"ש עוד‪.‬‬ ‫כל שינוי‪ .‬ועוד דיש גורסים ברס"ג 'ולא יצלח אן יגיר צורתה' ופירושו שאין 'ראוי'‬ ‫כפוף מטבעו בעינן‬ ‫ולא איסור גמור‪ ,‬ויעו"ש בהרחבה שהביא גם מהרשב"ן בסידורו שהולך בדרכו‬ ‫ד] ויש לשאול‪ ,‬אם העיקר הוא כפופין לרמז שיכוף ליבו‪ ,‬מדוע לר"י תוקעין דווקא‬ ‫של רס"ג ואעפ"כ לא העלה דין זה‪ ,‬משמע שהבין שאין הכוונה כאן לסתם שינוי‬ ‫בשל איל‪ ,‬יקח כל קרן ויכופף אותה ע"י עיבוד‪ ,‬והרי היא כפופה‪ .‬וצ"ל‪ ,‬דסבר רבי‬ ‫אלא לאמור בגמרא‪ .‬ועכ"פ לא מצינו לאחד מן הגאונים שנקט לפסול‪.‬‬ ‫יהודה כי מלשון הכתוב אין אנו יודעים באיזה שופר ציוותה התורה לתקוע‪ ,‬אך‬ ‫כפוף שעשאו פשוט אם נחשב שלא כדרך העברתו‬ ‫מכיון דמסתבר שציוותה תורה לתקוע בר"ה ב'כפוף' ומהטעם דלעיל‪ ,‬יש לנו‬ ‫ט] והנה הרמב"ן (שם כו‪ ,‬ב) חלק על הרמב"ם ולדעתו זכרים לאו דוקא‪ ,‬אלא העיקר‬ ‫גילוי מהו 'מין' הקרן שציוותה תורה לתקוע בו‪ ,‬והוא המין שקרניו כפופות מטבעו‪,‬‬ ‫שיהיו כפופים‪ .‬ולפי"ז כתב דמה שאמרו של זכרים כפופים ושל יעל פשוט‪ ,‬ולא‬ ‫ואלו הם האילים הזכרים‪ .‬ולכן כל קרן אחרת שאינה כפופה‪ ,‬אף אם יכוף אותה‬ ‫אמרו רק כפופים ופשוטים‪ ,‬לומר שאם עשה של זכרים פשוט‪ ,‬ושל יעל כפוף‬ ‫לא מהני‪ ,‬כי לא בזו דיברה תורה‪ .‬וכן כתב בספר המאורות‪ ,‬ונראה כי דעת הר"ם‬ ‫פסול‪ ,‬דלאו דרך העברתו הוא‪ .‬אבל סיים ולא מסתבר‪ .‬נמצא דאף אם פשט‬ ‫הוא‪ ,‬דמדבעינן כפופין‪ ,‬כפופין דמעיקרא בעינן‪ .‬שיהיו בטבע יצירתן כפופין‪ ,‬והם‬ ‫לגמרי שופר של איל‪ ,‬אין בזה פסול של 'דרך העברתו'‪.‬‬ ‫מן הכבשים לבד‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי שאם יקח קרן שאינה כפופה מטבעה ויכוף אותה לא‬ ‫וכן מצינו להפמ"ג (שם בא"א סק"א) שדן בשל איל שעשאו פשוט אם עדיף על כפוף‬ ‫יצא‪( .‬וכעי"ז דקדק במנחת יצחק ח"ח סי' נ"ד ד"ה אמנם‪ ,‬מדברי היום תרועה על רש"י ד"ה של יעל‬ ‫מצד מעלת האיל שבו‪ .‬ולא פסלו מצד 'דרך העברתו'‪ ,‬הרי בלא חשיב שינוי‪.‬‬ ‫פשוט‪ ,‬דאזלינן בתר הרגילות של אותו המין בטבעו‪ ,‬יעו"ש)‪.‬‬ ‫וכעי"ז דן הערוך לנר (ר"ה כו‪ ,‬ב בתוד"ה של יעל)‪.‬‬ ‫ה] והארכתי בכל זה להראות שאין מקום לדקדק מלשון הרמב"ם 'קרן הכבש‬ ‫דברי פוסקי זמננו‬ ‫ה כפוף' שאין לשנות אותו מצורתו כדרך האומנין‪ ,‬אלא 'כפוף' שהזכירו‪ ,‬היינו‬ ‫י] ולמעשה דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל להתיר כמובא באשרי האיש (ח"ג‪ ,‬פרק ט"ז‬ ‫להורות על מין השופר‪ ,‬וכמשנ"ת‪ .‬אבל אם היה כפוף ועיבדו ושינה מצורתו‪ ,‬אין‬ ‫אות א') דמותר לכפוף את השופר ולשנותו מתבניתו הטבעית ע"י חימום ומתיחה‪.‬‬ ‫לנו מלשון זו מקור לאסור (וכן י"ל בל' השו"ע סי' תקפ"ו סעיף א' 'של איל וכפוף'‪ ,‬ואכמ"ל)‪.‬‬ ‫וכן הבאנו לעיל מהגר"נ קרליץ זצ"ל בחוט שני‪ ,‬דאפילו פשטו ממש כשר‪.‬‬ ‫החילוק שבין קרן היעל לקרן האיל‪ ,‬והגדרת 'כפוף'‬ ‫ועי' בתשובת הגר"מ מאזוז זצ"ל (הובאה בבעלי אסופות התשס"ג עמ' ק"ל) 'בעניין שופר‬ ‫ו] ובגדר כפוף ופשוט‪ ,‬אין לומר ש'פשוט' הוא ישר ממש‪ ,‬אלא רק שאינו כפוף‬ ‫מעובד‪ ,‬לענ"ד אין להוסיף פיסול שלא נזכר בפוסקים‪ .‬דא"כ הול"ל עיבדו ושינה‬ ‫כקרן האיל‪ .‬וכמ"ש המאירי בביאור המשנה על שופר היעל‪ ,‬כי 'יעל' הוא מין‬ ‫צורתו פסול‪ .‬ודוקא בהפכו פסלינן‪ ,‬ותו לא‪ .‬וכן המנהג פשוט בארץ ובחו"ל לתקוע‬ ‫חיה‪ ,‬הנזכרת בתורה בשם אקו והיא שור הבר 'ושופר שלה פשוט‪ ,‬ר"ל שאינו‬ ‫בשופר מעובד‪ .‬והקבלה והמעשה הם עמודי ההוראה (ואין להביא ראיה משופר תימני‪,‬‬ ‫כפוף כקרן הכבשים'‪ .‬ונראה לבאר‪ ,‬דחלוק שופר היעל שהוא מתעגל אך נשאר‬ ‫שאולי לא היו בקיאים בעיבוד או מסיבה אחרת)‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫מיושר‪ ,‬מקרן הכבשים שהוא מסתלסל ממש‪.‬‬ ‫ולענין מנהג תימן‪ ,‬לא ידוע שהקפידו בדווקא שלא לעבדו‪ ,‬וכן כתב מרן שליט"א‬ ‫ולפי זה‪ ,‬גם אם יישר מעט את חלקו הצר של השופר‪ ,‬כל עוד בחלקו נשאר‬ ‫(שער"י שם) שזו היתה מציאות החיים בתימן‪ ,‬לחיות בתוך הטבע בלי שינויים‬ ‫מסולסל אינו 'פשוט'‪ ,‬אך אם יישרו ממש כקרן היעל‪ ,‬אף שהוא מעוגל‪ ,‬הרי זה‬ ‫ותמורות‪ .‬ולא חיפשו עניינים ושכלולים‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬ ‫כ'פשוט'‪ .‬אלא שעדיין יש לדון להכשירו‪ ,‬כיון שמעיקרו היה כפוף (אך מדברי הפמ"ג‬ ‫יא] אכן במנחת יצחק (ח"ח סי' נ"ד) דן בשופרות שמתקנים ומעקמים באופן שאצל‬ ‫דלקמן משמע דבכה"ג חשיב פשוט‪ ,‬שדן כי כל מעלתו מצד שהוא של איל)‪.‬‬ ‫הפה רחב קצת ונקל לנפוח בו‪ .‬ובסוף התשובה נראה דנקט להלכה דבעינן שופר‬ ‫ולמעשה ראיתי בחוט שני (ר"ה פ"ג סוף סק"ג) שכתב להתיר אפילו שופר פשוט‬ ‫שהוא כדרך צמיחתו ותמונתו‪ ,‬והיכא דהוה שינוי בתמונתו מברייתו כגון שהרחיב‬ ‫שכפפוהו‪ ,‬כיון שמדינא שיעור כפוף הוא אפילו 'מיעוט במיעוט'‪ ,‬וא"כ מסתמא‬ ‫בקצר או קיצר הרחב פסול‪ ,‬אף דהוי דרך צמיחתו‪ ,‬אין לצאת בו‪ .‬אבל בפשוט‬ ‫היה השופר הזה כפוף אפילו מעט משעת ברייתו (ולכאורה דבריו אמורים בשל איל‪ ,‬כי‬ ‫שעשאו כפוף ולהיפך כתב דלא ניכר השינוי‪ ,‬כי בכל מין ומין יש שניהם‪ ,‬רק שבזה‬ ‫הלא יעל בוודאי נחשב במשנה פשוט)‪ .‬ומבואר מדבריו א' דכפוף בכל שהוא‪ .‬ועוד דסגי‬ ‫יש יותר כפופים ובשני יותר פשוטים‪ ,‬ע"ש‪ .‬ומ"מ לא ברירא לי דעתו כי בסוף‬ ‫במה שהיה כפוף מעיקרו‪ .‬ובתשובות והנהגות (מועדים ר"ה עמ' ט"ל)‪ ,‬כתב דבעינן‬ ‫דבריו כתב‪ ,‬לעניין אם שינה מתמונת השופר שלא במקום התקיעה או יציאת‬ ‫שיהא הכיפוף ניכר היטב‪ ,‬ע"ש‪ .‬ולדבריו עכ"פ מבואר דכפוף מעיקרו סגי‪.‬‬ ‫הקול‪' ,‬דכיון שנוגע למצוה דאורייתא יש להתיישב בדבר אם ליתן הכשר על‬ ‫השינויים שהוזכרו בגמרא לפסול‬ ‫השופרות שנעשו כך'‪ ,‬ויעו"ש‪ .‬וע"ע בשו"ת ויען יוסף (ח"ב סי' כ"ב) משכב"ז‪.‬‬ ‫ז] אבל יש לעיין בדין שופר זה ממה שאמרו בגמרא (שם כז‪ ,‬ב) ארוך וקצרו כשר‪,‬‬ ‫יב] ויש מהדרים בזה מטעם אחר‪ ,‬כי בכך לא משתנה קולו מכמות שהוא (עי'‬ ‫גרדו והעמידו על גלדו (פי' הטור שעשאו דק כמו גלד‪ ,‬ע"כ‪ .‬דהיינו שקילף את השכבה החיצונית‬ ‫תשובות והנהגות ח"ח‪ ,‬השלמות לח"ה סי' ה')‪ ,‬וזהו חידוש‪( .‬ועי' דברי חפץ י' עמ' ש"פ)‪.‬‬ ‫של השופר עד שנותר הקרום הדק שמבפנים) כשר‪ .‬אבל 'הפכו' ותקע בו לא יצא‪ .‬ואמר רב‬