gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

חינוך לחיים · Chinuch Lechaim — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: חינוך לחיים · Chinuch Lechaim

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

חינוך לחיים · Chinuch Lechaim — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫חינוך לחיים‬ ‫ראש השנה‬ ‫בגמ' בר'ה – 'בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים' ובודאי שאין הכוונה להשמיענו ידיעה סתמית של התאריך‪ ,‬כנראה שיש‬ ‫כאן לימוד שמקרין ומשליך לדורות‪ .‬וממילא תפקידנו ללמוד הקשר בין ראש השנה ליוסף‪ .‬גם אנחנו כמו יוסף הצדיק חפצים‬ ‫ומשתוקקים לצאת מבית האסורים‪' ,‬בית האסורים' שלנו הוא מאסר יצרנו הרע שם אנו שבויים וכלואים וע'ז ביקש דוד המלך‬ ‫הגמ' בנדרים מביאה את הסיפור הידוע של הנזיר מהדרום‪ ,‬ששמעון הצדיק מימיו לא אכל‬ ‫'הוציאה ממסגר נפשי'‪.‬‬ ‫קרבן אשם נזיר טמא חוץ מפעם אחת של הנזיר מהדרום‪ .‬הסיבה שתמיד נמנע מסבירה הגמ' שסבר שקבלת הנזירות לא‬ ‫היתה בשלימות‪ ,‬כי אמנם שמקבל על עצמו זה כי היה לו איזו התעוררות מיוחדת אבל ברבות הימים כאשר נטמא‪ ,‬ורבין עליו ימי‬ ‫הנזירות הוא מוצא עצמו מתחרט ממה שלכתחילה קיבל על עצמו את הנזירות‪ .‬ומכיוון שסופו להתחרט איגלאי מילתא למפרע‬ ‫שקבלת הנזירות לא היתה מושלמת וחזקה וממילא הקרובן אשם לא מושלם ויש חשש של חולין בעזרה‪ .‬וממילא יש להבין אז‬ ‫מה כן היה מיוחד אצל אותו נזיר מהדרום ששם לא חשש שיתחרט??‬ ‫בנוסח הוידוי אשמנו בגדנו וכו' בכל הדברים אין התייחסות לעבירות פרטיות אלא לדברים השייכים להנהגה כללית חוץ מדבר‬ ‫אחד 'גזלנו' שלא יתכן שהכוונה ללאו של לא תגזול כי זה עבירה פרטית אז מה כוונה גזלנו??‬ ‫על תוכחתו של יוסף לאחיו אמרו חז'ל במדרש 'אבא כהן ברדלא אומר 'אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה' יוסף קטנן של‬ ‫שבטים היה ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו‪ ,‬לכשיבא הקב'ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא על אחת כמה וכמה‪ .‬ויש לדייק‬ ‫מ דוע כתוב 'מיום' היה אפשר לומר אוי לנו מהדין והתוכחה‪ ,‬מה ההדגשה 'ביום'? וביותר מה בכלל היתה תוכחתו? הרי סך הכל‬ ‫ההסבר ששתי המילים הללו חוללו בקרב האחים את התוכחה הגדולה ביותר והיא‪:‬‬ ‫אמר להם 'אני יוסף' ממה נבהלו?‬ ‫שהאדם מכיר בטעותו שהרי בד'כ אין א דם רואה נגעי עצמו והנה באמירתו 'אני יוסף' הוברר להם לפתע שכל הכ'ב שנים חיו‬ ‫הם בטעות נוראה‪ .‬ונתהפך להם כל העניין מקצה לקצה‪ .‬נהפך מבעל החלומות לבעל הנבואות‪ ,‬זה היה גודל הבושה שתקף‬ ‫אותם ועל זה יחרד כל לב – מהכרת הטעות! וכך מלמדים חז'ל ייראה הדין הנורא לעתיד לבוא כשידונו כל אחד לפי מה שהוא‬ ‫ולפתע ימצא עצמו עומד מול 'הכרת הטעות' שכל הזמן חיו בטעות – אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה' שהרי הכל היה יכול‬ ‫וזה ההדגשה באומרם 'מיום'‪ .‬עצם העובדה שמופיע ובא 'יום הדין' הוא ה'תוכחה' הגדולה‪ ,‬כי מפני שהאדם‬ ‫להראות אחרת!‬ ‫חוטא הוא משכיח מעצמו את העניין של יום פקודה‪ ,‬יום אשר בו יתן דין וחשבון על כל מעשיו – ולפתע מסתלק האדם לבית‬ ‫עולמו ומוצא את עצמו 'ביום הדין שלו' ואז יכיר בכל משגיו וטעויותיו‪ .‬וכעין זה הוא גם הדין של ראש השנה!!‬ ‫'כי זכר כל היצור לפניך בא מעשה איש ופקודתו' – לא נידונים רק על ה'מעשה איש' כלומר כל פרטי הפרטים של המעשים‬ ‫שעשינו‪ ,‬אלא נוסף גם שנידונים על 'ופקודתו' כלומר התפקיד והייעוד שלנו‪ ,‬האם אנחנו עושים את מה שצריך כדי להגשים את‬ ‫התפקיד שלנו‪ ,‬האם אנו חותרים אל הייעוד שלנו?‬ ‫קבלנו כל אחד כוחות מאת השי'ת!! הכוחו ת הללו נועדו לצורך התפקיד המיוחד שלנו!! מה עשינו עם הכוחות הללו?? האם‬ ‫השתמשנו איתם כראוי וכפי הצורך?? או שמא בזבזנו את מה שנתנו לנו?? כמה חרטה וצער יהא לנו אם יתברר שבזבזנו את‬ ‫הכוחות שנתנו לנו שהרי הכל היה יכול להראות אחרת‪ ...‬כאשר אדם מבזבז‪ ,‬מפסיד ומאבד את הכוחות שהקב'ה נתן לו אין לך‬ ‫גזל גדול מזה‪ .‬ועל זה אנו מתוודים ואומרים 'אשמנו בגדנו גזלנו'!! אין הכוונה ללאו של לא תגזול כי הרי אמרנו שמדברים על‬ ‫מושגים השייכים בהנהגה הכללית אלא הכוונה לגזילת הכוחות שהקב'ה נתן לנו כדי להגשים את הייעוד שלנו בחיים‪.‬‬ ‫עפ'ז נבין את שבחו של הנזיר מהדרום שהרי הנזיר נזף ביצר הרע ואמר לו 'רשע למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך' ולכא'‬ ‫מדוע קראו 'רשע'? לאיזה רשע התכוון? הוא בעצם התכוון לרשע של משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע'‪ ,‬הוא בעצם גער‬ ‫בעצמו וצעק 'גזלנו' כי הפחד שעמד מול עיניו היה גזיל ת הכוחות שהקב'ה נתן לו‪ ,‬ומסירתם ביד היצר הרע‪ .‬הוא ראה מראש‬ ‫את הצער והחרטה שהיא מנת חלקם של מי שמגלה שאיבד את כוחותיו וממילא לא הגשים את תכלית החיים‪.‬‬ ‫וכך פירש ר' אלחנן וסרמן את דברי הרמב'ם בהלכ' תשובה ש'כל אדם ראוי להיות צדיק כמשה רבינו' ושואל הרי ידוע שלא קם‬ ‫כמשה? שא'א להגיע לדרגתו? והסביר שמשה רבינו ידע לנצל את כל כחותיו וחושיו ודעתו קודש לה' לבדו ולא התשמש לשום‬ ‫צורך אחר רק לה'‪ .‬והמידה הזאת נדרשת מכל יהודי להשתמש בכל כוחותיו ליעוד שלו ובזה כן יכול כל אדם ללמוד ולהיות‬ ‫כמשה שלפי ערכו וכוחותיו יעבוד את ה'‪.‬‬ ‫את משפט הנזיר 'למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך' נשווה לדברי במסילת ישרים 'יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה‬ ‫שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו' שלכל אדם יש את חובתו המיוחדת בעולמו‪ ,‬ואשר בעבור הגשמתה ניתנו לו‬ ‫כוחות מאת הבורא‪ ,‬וכלפי זה תביעה 'למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך' כלומר מדוע הינך מבזבז את כוחותיך שלא לשם‬ ‫המטרה אשר עבורה הם נועדו‪.‬‬ ‫אסור לאדם לתת לריקנות לשלוט בו – לא להתרוקן מהכוחות המיוחדים שהקב'ה נתן לו ולא להוציאם על הבל וריק‪ .‬ועפ'ז מובן‬ ‫מה מיוחד בכניסה האחרונה של הכהן הגדול ביום הכיפורים להוציא את הכף והמחתה‪ .‬ולכא' מה חשוב בעבודה זו? והפשט כי‬ ‫בקודש הקודשים אין מקום לכלים ריקים!!!! כי קדושה וריקנות הם תרתי דסתרי‪ .‬חייבים להוציא את הריקנות ממקום הקדושה‪.‬‬ ‫וזה העבודה שלנו עכשיו לקבל על עצמנו לנצל ולהשתמש בכוחות שלנו למען התפקיד שבעבורם הם נועדו – 'מעשה איש‬ ‫ופקודתו' להכיר בכוחות ולהבין את הייעוד שלנו ולהתאים את ניצול הכוחות להגשמת התפקיד‪.‬‬ ‫וזוהי ההתעוררות שלנו מקול השופר כדברי הרמב'ם 'עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו‬ ‫בתשובה וזכרו בוראכם‪ .‬אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל' – התשובה‬ ‫בר'ה להיזהר 'מהבל וריק' להיזהר לא לרוקן את הכוחות בעולם של הבל‪ .‬כי העיקר בר'ה זה על 'ופוקדתו' ניצול הכוחות לייעודם‬ ‫לע"נ אבי מורי ר' חיים ב"ר ישעיהו ז"ל‬ ‫משה בירנבוים – ‪birmoshe@gmail.com‬‬ ‫חינוך לחיים‬ ‫ראש השנה‬ ‫'זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון'‬ ‫בשל'ה הקדוש מובא מדרש – אדם הראשון‪ ,‬כשנגזר עליו מיתה‪ ,‬מ'מ הוקצב לו יום אחד לחיות‪ ,‬שהוא יומו של‬ ‫הקב'ה‪ ,‬שהוא אלף שנה‪ ,‬והתרצה אדם הראשון מתחילה ליתן משנותיו שבעים שנה לדוד המלך‪ ,‬כי כשהראהו‬ ‫הקב'ה לאדם דור דור ודורשיו – כנאמר 'זה ספר תולדות האדם‪ -‬העביר לפניו כל הדורות‪ ,.‬הראהו את דוד‪.‬‬ ‫וכך היה חי תתק'ל שנה‪ ,‬ושהגיע שנת מייתו התחרט ורצה לחזור בו‪ ,‬א'ל הקב'ה‪ ,‬אדם! אל תעשה כן! מוצא‬ ‫שפתיך תשמור! הבט ביוצאי חלציך ותראה שיקום אחד שיקיים כל נדרו‪ ,‬ומנו? הוא יעקב כמו שכת' 'וידר יעקב‬ ‫נדר' ומה שנדר קיים‪ ,‬מיד חזר אדם ונשאר בנדרו‪.‬‬ ‫דברי המדרש צועקים – דרשוני!!‬ ‫איך דברי יעקב משפיעים על האדם הראשון? ואם אדם הראשון הבין בשכלו שיש מקום להתחרט מדוע ישנה‬ ‫דעתו בעקבות התנהגות הנכד? וכל זה נאמר ע'י הקב'ה בעצמו בגלל מצווה מפורשת בתורה 'מוצא שפתיך‬ ‫תשמור'? האם הנכד משפיע יותר ממצווה?‬ ‫בהנהגת אדם – ברור שאדם מתנהג ביותר זהירות כאשר למעשיו יש השלכות על אחרים‪ ,‬ובפרט כאשר‬ ‫למעשיו יש השפעה ישירה על יוצאי חלציו‪.‬‬ ‫אדם הראשון בחיר המין האנושי יציר כפיו של הקב'ה‪ ,‬בגדלותו ורוממותו‪ ,‬הפך להיות מודל לחיקוי אצל צאצאיו‬ ‫– יוצאי חלציו‪ .‬ומעתה‪ ,‬כל מעידה ולו הקטנה ביותר תכריע ותשפיע על הנעשים שלהם‪.‬‬ ‫וזה מה שהשפיע אל האדם הראשון ושכנע אותו לקיים את מתנתו ונדרו – הדוגמה האישית – דאגתו ואחריותו‬ ‫ליוצאי חלציו!!‬ ‫הקב'ה אומר לו‪ :‬אדם!! הבט ביוצאי חלציך ותראה שישנו אחד והוא יעקוב אבינו שעתיד לקיים את נדרו אבל‬ ‫כל זה בתנאי שאתה ב עצמך תקיים את נדרך‪ .‬מאחר ואם אתה לא תקיים את נדרך גם יעקב עלול שלא‬ ‫לקיים את נדרו‪ ,‬כי הוא יביט בך וילמד ממעשיך‪ ,‬מפני שאתה בעיניו הדמות הנעלה והמרוממת הראויה לחיקוי‪,‬‬ ‫ולכן השפעת מעשיך אתה עלול לגרום לו שלא יקיים את נדרו‪ .‬והדברים האלו השפיעו על אדם הראשון יותר‬ ‫מאשר הדרישה של 'מוצא שפתיך תשמור'‬ ‫כל אחד צריך שיחשוב ויעורר את עצמו‪ ,‬כמה התנהגותו היום תשמש גורם משפיע על התנהלותם ודרכי‬ ‫הנהגתם של יוצאי חלציו!! בחלל עולמו של האדם צריך שתנסר הקריאה – 'הבט ביוצאי חלציך'‬ ‫וכידוע פירוש הגר'ח מוולאז'ין על הפס' במשלי 'מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו' כי כמה מידות שהצדיק‬ ‫טרח ויגע להשיגם‪ ,‬לבניו אחריו המה כטבע מוטבע‪ .‬וכך כתב בהבית הלוי 'והנה ידוע דטבע האב נמשך גם‬ ‫להבן דמעשים של האבות הם שורש נטוע בלב הבנים וזהו שאנו אומרים בתפילה מה טוב חלקינו מה יפה‬ ‫ירושתינו דכל הטוב שיש בליבנו הכל באה לנו בירושה מאבות העולם‪ ,‬ומריבוי הטוב שהיה מושרש בלב אבותינו‬ ‫ותשקותם היה חוק לעשות רצון יוצרם נשאר גם בבנים תשוקה פנימית בלב הבנים לזה‪.‬‬ ‫וכמשל הידוע של הרב'ה מאלכסנדר שמטפס מומחה מתאמץ לטפס על הר גבוה במאמצים גדולים‬ ‫וכשהעפיל לפסגה מצא שם לתדהמתו ילד קטן‪ ,‬שאל אותו איך הגעת לכאן? הרי אין בכוחו של ילד לטפס‬ ‫לכאן? ענה הילד‪ :‬אני לא טיפסתי לכאן‪ ...‬אני נולדתי כאן!! אבא שלי הוא זה שטיפס‪...‬‬ ‫וכך מוסבר בפר' לך לך שהגר בורחת משרה‪ ,‬משכנע אותה המלאך לחזור והסיבה 'התעני תחת ידה' 'והוא‬ ‫יהא פרא אדם ידו בכל ויד כל בו' ותמוה זה מה שישכנע אותה?? אם מודיע מראש שצריכה להתענות? אם‬ ‫מודיע מראש שיוולד פרא אדם? אלא ההסבר שאומר לה המלאך כדאי לך לחזור לביתו של אברהם אבינו‬ ‫על אף העינויים והעיקר שהבן שלך‪ ,‬שיוולד לך‪ ,‬יושפע מסביבתו של אברהם אבינו ואז יש תקווה שההשפעה‬ ‫הסביבתית מביתו של אברהם תעקור את ההשפעה התורשתית שיהיה לך לבנך מכח פרעה‪ .‬ואכן – בסופו של‬ ‫דבר ישמעאל עשה תשובה!!‬ ‫וכן בגמ' בסהנדרין‪ ,‬איך מאיימים על העדים? 'דיני נפשות דמו ודם ברעיותיו תלויים בו עד סוף העולם' כך צריך‬ ‫להיות הרגשת האחריות של האדם למה שישריש ביוצאי חלציו כי זה עסק של נפשות ממש – דמו ודם זרעיותיו‬ ‫תלויים בו!‬ ‫וכל זה ניתן להעמיס במילות התפילה של ראש השנה 'זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון' שצריך האדם‬ ‫בין היתר להרהר בדעתו ויעלה במחשבתו מחשבה זו" 'זה היום' של ר'ה צריך לחשוב על 'תחילת מעשיך' מתי‬ ‫מתחילים להתהוות הטבע ים והליכות עולמם של יוצאי חלציו אשר נקראו 'מעשיך' כדברי הגמ' בשבת ל'ב‬ ‫'איזה הן מעשה ידיו של האדם הוי אומר בניו ובנותיו' ‪ .‬כלומר בזמן התשובה של ר'ה צריך האדם לחשוב בגדול‬ ‫האחריות ליוצאי חלציו ולחשוב 'בזה היום' על 'תחילת מעשיך' ואת כל זה יחשוב על רקע ה'זכרון ליום ראשון'‬ ‫– ע'י שיזכור את יומו הראשון של האדם הראשון שבו חטא והשריש את הכח הרע ביוצאי חלציו ונהיו ברי מיתה‪.‬‬ ‫ואולי ניתן לומר על מאמר בב'ב 'אמר ר'י כל שאינו מניח בן ליורשו הקב'ה מלא עליו עברה? ולכא' מה אשם‬ ‫שלא הניח בן ליורשו? אלא הכוונה שהוא עצמו אינו מתקן מידותיו ומעשיו עד אשר יושרשו בלב בניו אזי הקב'ה‬ ‫מלא עליו עבירה‬ ‫לע"נ אבי מורי ר' חיים ב"ר ישעיהו ז"ל‬ ‫משה בירנבוים – ‪birmoshe@gmail.com‬‬