gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הלכה בפרשה · Halacha Beparasha — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: הלכה בפרשה · Halacha Beparasha

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

הלכה בפרשה · Halacha Beparasha — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס''ד ראש השנה‪ :‬האם צריך לתקוע בשופר בירושלים‪ ,‬בר"ה שחל בשבת‬ ‫פתיחה‬ ‫בראש השנה מצווה התורה לתקוע בשופר‪ ,‬ודנו הראשונים בעקבות דברי הגמרא ופסיקת הרי''ף‪ ,‬האם יש איסור לתקוע בשופר‬ ‫בשבת‪ .‬מצד אחד הגמרא במסכת שבת (קיז ע''ב) כותבת‪ ,‬שרדיית הפת מהתנור ותקיעה בשופר‪ ,‬אינם מלאכות אלא חכמות‪ .‬מצד‬ ‫שני‪ ,‬לא בכל עניין הותרה רדיית פת מהתנור‪ ,‬ולכן כאשר יש צורך בפת מהתנור בשבת יש להוציאה בסכין ולא ברדייה‪.‬‬ ‫א‪ .‬הר''ן (שבת ב ע''א בדה''ר) סבר שאין ברדיית פת ובתקיעת שופר איסור‪ ,‬ולכן לדוגמא מותר להתעסק עם התינוקות בשופר בשבת‬ ‫כדי שילמדו לתקוע‪ .‬הסיבה שבכל זאת מצריכה הגמרא לרדות בשינוי את הפת‪ ,‬אינה מפני שיש ברדייה איסור‪ ,‬אלא שחכמים‬ ‫הצריכו שינוי במקום האפשר כאשר יש חשש איסור שדינו סקילה‪ ,‬או במקרה בו קנסו אדם שהדביק פת בתנור באיסור‪ .‬ובלשונו‪:‬‬ ‫''טעמא דמילתא משום דרדיית הפת ותקיעת שופר לאו שבות נינהו אלא עובדין דחול בעלמא וכל היכא דלא עבד איסורא‬ ‫ואיכא צורך היום שרו כי אורחייהו‪ ...‬וכל שאין בו צורך היום אסור אפילו בשינוי‪ ,‬וכל שיש בו צורך היום ונעשה באיסור כי‬ ‫ההיא דשכח פת בתנור דבפרק כל כתבי וכן נמי ליכא צורך היום אלא דאיכא למיחש שלא יבא לידי איסור סקילה אם‬ ‫אפשר לשנויי משנינן ואי לא אפשר עביד כי אורחיה‪''.‬‬ ‫ב‪ .‬הרמב''ן (שם) חלוק וסבור‪ ,‬שיש בתקיעה בשופר וברדיית הפת איסור דרבנן‪ ,‬ולכן כאשר הגמרא כותבת שבפעולות אלו יש‬ ‫חכמה ולא מלאכה‪ ,‬כנראה כוונתה שאין בה מלאכה מדאורייתא‪ .‬ולמרות שיש בכך איסור דרבנן‪ ,‬היא הותרה במקום כבוד שבת‬ ‫וצורכה‪ .‬לכן הותרה רדיית הפת‪ ,‬אך לכתחילה יש לחפש אחר סכין כדי לשנות ככל האפשר‪.‬‬ ‫בין אם תקיעת שופר בשבת אסורה מדרבנן ובין אם לאו‪ ,‬וודאי שמעיקר הדין תקיעת שופר בראש השנה דוחה שבת‪ ,‬שהרי מדובר‬ ‫במצוות עשה‪ .‬נעסוק השנה בטעם שבכל זאת לא תוקעים בשופר כשראש השנה חל בשבת‪ ,‬האם יש מקום לתקוע גם בזמן הזה‬ ‫בירושלים או במקום שיש בית דין‪ ,‬והפולמוס שהתעורר בדורות האחרונים סביב הנושא‪.‬‬ ‫גזירה דרבה‬ ‫האם יש לתקוע בשופר בשבת? המשנה במסכת ראש השנה (כט ע''ב) כותבת‪ ,‬שכאשר בית המקדש היה קיים‪ ,‬תקעו בו אפילו‬ ‫בשבת‪ ,‬אך לא היו תוקעים בשאר המדינה‪ .‬לאחר החורבן‪ ,‬ביקש רבן יוחנן בן זכאי לעשות זכר למקדש וקבע שבכל מקום שיש‬ ‫בו בית דין ניתן לתקוע בשבת‪ ,‬ולאו דווקא ביבנה שם ישבו הסנהדרין‪.‬‬ ‫הסיבה שגזרו על תקיעת שופר בשבת בשאר המדינה כותבת הגמרא‪ ,‬שמתוך כך שמצוות שופר מוטלת על הרבים‪ ,‬ורבים אינם‬ ‫יודעים לתקוע בו‪ ,‬חששו חכמים שמא יבואו לטלטל את השופר ד' אמות ברשות הרבים כדי להביא אותו למומחה שילמדם לתקוע‪,‬‬ ‫ויעברו על איסור דאורייתא של טלטול‪ .‬במקדש בכל זאת מותר היה לתקוע‪ ,‬שכן לא גוזרים גזירות במקדש‪.‬‬ ‫מדוע לא גזרו על תקיעה בשופר שמא יבואו לתקנו אם ישבר‪ ,‬וכשם שאסרו לנגן בכל כלי שיר בשבת ויום טוב מחשש זה? הט''ז‬ ‫(תקפח‪ ,‬ה) יישב‪ ,‬שקול השופר אינו נחשב קול שיר‪ ,‬אלא קול מצווה‪ ,‬ולכן לא גזרו‪ .‬עוד תירץ‪ ,‬שאם חכמים היו גוזרים גזירה זו‪,‬‬ ‫נמצא שלעולם לא היה אפשר לתקוע בשופר בראש השנה‪ ,‬ואין לחכמים אפשרות לבטל לגמרי את דברי התורה‪.‬‬ ‫בית דין‬ ‫אם אין צורך דווקא בבית דין של יבנה על מנת להתיר לתקוע בשבת‪ ,‬אם כן באיזה בית דין יש צורך? נחלקו הראשונים‪:‬‬ ‫א‪ .‬הרי''ף (ח ע''א) הביא את דברי הגמרא בהלכותיו‪ ,‬וכיוון שהרי''ף אינו מביא הלכות שאינן נוהגות בזמן הזה‪ ,‬הסיק הר''ן (שם)‪,‬‬ ‫שלדעתו כאשר הגמרא מצריכה בית דין כדי לתקוע בשבת‪ ,‬אין צורך בבית דין של דיינים 'סמוכים' (דהיינו שקיבלו הסמכה רב מפי רב)‪,‬‬ ‫אלא די בשלושה דיינים רגילים‪ ,‬הנמצאים בזמן הזה‪ .‬והוסיף‪ ,‬שכך נהג הרי''ף בבית דינו בפועל‪ ,‬והיו תוקעים בו בשבת‪.‬‬ ‫ראייה להבנת הרי''ף הביא הר''ן מתירוץ הגמרא‪ ,‬מדוע המשנה חזרה על דברי תנא קמא וכתבה שאין צורך בבית דין של יבנה‪.‬‬ ‫הגמרא מתרצת שההבדל בין התנאים‪ ,‬שבעוד שלתנא קמא די בבית דין אקראי‪ ,‬כלומר בית דין של שלושה (על פי פירוש הרי''ף)‪,‬‬ ‫הרי שלתנא השני יש צורך בבית דין של עשרים ושלושה‪ .‬כיוון שהלכה כתנא קמא‪ ,‬די בבית דין של שלושה‪ .‬ובלשונו‪:‬‬ ‫''נראה מהרב אלפסי ז"ל שהביא מימרות הללו בהלכות‪ ,‬שהוא סובר דלא בעינן בית דין סמוך‪ .‬ונראה שהזקיקו לומר כן‬ ‫מדאמרינן בגמ' אמרו לו היינו תנא קמא‪ ,‬איכא בינייהו בי דינא דאקראי והכי פירושו דתנא קמא סבר בכל בית דין של ג'‬ ‫תוקעין‪ ...‬ועל זה היה סומך לעשות מעשה‪ ,‬בדבר שהיו תוקעין בבית דינו בראש השנה שחל להיות בשבת‪''.‬‬ ‫ב‪ .‬הריטב''א (שם‪ ,‬ד''ה אמרו) בפירוש המרחיב ביותר סבר (על בסיס פירוש רש''י)‪ ,‬שכדי לתקוע בשופר בשבת צריך סנהדרין ממש‪.‬‬ ‫על בסיס הבנתו ברש''י פירש‪ ,‬שכאשר המשנה כותבת שאין צורך בבית דין של יבנה‪ ,‬ותנא קמא מוסיף שאפשר אפילו בית דין‬ ‫אקראי‪ ,‬כוונתם שאפילו אם בית הדין בנדודים ניתן לתקוע ‪ -‬אך בכל מקרה יש צורך בסנהדרין‪.‬‬ ‫משום כך‪ ,‬בעוד שהרי''ף ביאר שהגמרא (ראש השנה ל ע''א) הכותבת שתוקעים בשופר בשבת רק בבית דין המקדש את החודש‪,‬‬ ‫הרי שהיא צועדת בשיטת רבי אליעזר‪ ,‬המצריך סנהדרין‪ ,‬אך חכמים חולקים על כך וסוברים שדי בג' דיינים‪ .‬לדעת הריטב''א‬ ‫גמרא זו צועדת גם בשיטת חכמים‪ ,‬שכן גם לשיטתם יש צורך בסנהדרין‪ ,‬אך לא קבוע‪ .‬ובלשונו‪:‬‬ ‫''פירש רש"י דכולהו תנאי סברי שאין תוקעין אלא במקום שיש שם סנהדרין גדולה‪ ,‬וכדאמר בגמרא (ל ע''א) ובראש השנה‬ ‫לא היו תוקעין אלא בבית דין שקידשו בו את החודש‪ ,‬וסבר רבי אלעזר דדוקא ביבנה כשהיתה שם סנהדרי גדולה‪ ,‬ואידך‬ ‫תנאי סברי דהוא הדין כל מקום שיש בו סנהדרי גדולה‪ ,‬אלא‪ ...‬דתנא קמא סבר דאפילו בית אקראי‪''.‬‬ ‫ג‪ .‬הרמב''ם (שופר ב‪ ,‬ט) בגישת ביניים סבר‪ ,‬שאמנם די בבית דין של שלושה כפי שפירש הרי''ף את הסוגיה‪ ,‬אלא שלדעתו אותם‬ ‫שלושה דיינים צריכים להיות 'סמוכים'‪ ,‬ושותפים בשלב כלשהו לקידוש החודש‪ .‬נמצא שלשיטתו אי אפשר לתקוע בשופר בשבת‬ ‫בזמן הזה‪ ,‬שהרי אין דיינים סמוכים שיכולים להשתתף בקידוש החודש (ועיין במהדורת פרנקל שם)‪.‬‬ ‫תקיעה בירושלים‬ ‫להלכה דחו הראשונים את שיטת הרי''ף‪ ,‬וכבר הרמב''ן והרא''ש מעידים שלא נהגו כמותו כלל‪ .‬משום כך פסק השולחן ערוך‬ ‫(תקפח‪ ,‬ה) שאין לתקוע בשופר בשבת‪ ,‬ולא סייג את דבריו‪ .‬לכאורה‪ ,‬אם אכן כך‪ ,‬אין מקום לתקיעה בשופר בזמן הזה בשבת כלל‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬שהרב עקיבא שליזנגר (תל תלפיות‪ ,‬יב עמ' ‪ )190‬סבר שיש לתקוע בשופר בשבת ברוב עם ובמעמד בתי הדין‪ ,‬לפחות בירושלים‪:‬‬ ‫טעם הדבר‪ ,‬שכאשר המשנה במסכת ראש השנה (כט ע''ב) כותבת שבזמן שבית המקדש היה קיים‪ ,‬היו תוקעים בשבת במקדש‬ ‫ולא במדינה‪ ,‬בניגוד לראשונים רבים כמו הראב''ד‪ ,‬רש''י והריטב''א‪ ,‬פירש הרמב''ם (פירוש המשנה שם) ש'המקדש' אין הכוונה רק‬ ‫לבית המקדש‪ ,‬אלא לכל ירושלים‪ ,‬ובכל ירושלים היו תוקעים בשופר בשבת‪.‬‬ ‫לטענת הרב שליזנגר‪ ,‬למרות שכמובא במשנה שלאחר החורבן תיקן רבן יוחנן בן זכאי שיש לתקוע רק בבית דין‪ ,‬תקנה זו נכונה‬ ‫רק לשאר המדינה‪ ,‬בה לא היו תוקעים בזמן שבית המקדש היה קיים‪ .‬אך בירושלים לדעת הרמב''ם שכבר בזמן המקדש היו‬ ‫תוקעים בה בשופר‪ ,‬גם בזמן הזה ניתן לתקוע בה בלי נוכחות של בית דין‪ .‬ובלשונו‪:‬‬ ‫'' עוד במקורו נדרש‪ ,‬תנן התם יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת‪ ,‬במקדש היו תוקעים‪ ...‬והרמב''ם מפרש‬ ‫ירושלים כולה קרויה מקדש‪ ...‬ובירושלים קדושת המקום גורם אפילו בחורבנו‪ ,‬כי משם רועה אבן ישראל ככתוב ויהיו‬ ‫עיניי וליבי שם כל הימים‪ ,‬מה שאין כן בשאר המקומות שבעינן דומיא דיבנה‪''.‬‬ ‫עוד הוסיף לחיזוק דבריו נימוקים רבים‪ ,‬ונראה את חלקם‪ .‬הראשון‪ ,‬גם אם לא נקבל את ההבנה ברמב''ם לעיל‪ ,‬הרי שהרי''ף תקע‬ ‫בבית דין של שלושה‪ ,‬ו גם שאר הראשונים שדחו דברי הרי''ף‪ ,‬נקטו כך רק בבית דין של חוץ לארץ‪ ,‬שאינו נחשב קבוע מחמת‬ ‫העובדה שיום יבוא וכולם יעלו לארץ ישראל‪ ,‬אך בית דין בארץ ישראל נחשב קבוע‪ ,‬וגם לשיטתם ניתן לתקוע‪.‬‬ ‫השני‪ ,‬שכאשר חז''ל גזרו את גזירתם לא לתקוע בשבת‪ ,‬גזרו כן רק כאשר מציאות של רשות הרבים מדאורייתא היתה שכיחה‪,‬‬ ‫ולכן היה מקום לגזור שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים‪ .‬לעומת זאת בזמן הזה‪ ,‬שמציאות של רשות הרבים אינה שכיחה‬ ‫להרבה פוסקים המצריכים שש מאות אלף איש‪( ,‬כפי שראינו בדף לפרשת במדבר שנה ב') ‪ -‬לא גזרו חז''ל את גזירתם‪.‬‬ ‫השלישי‪ ,‬גם אם אחרי כל הנימוקים בכל זאת יש בכך איסור‪ ,‬הרי מי שעובר איסור הוא התוקע בלבד ולא השומעים‪ .‬ואם כן‪ ,‬כיוון‬ ‫שמדובר באיסור דרבנן‪ ,‬והתוקע עושה את דבריו לשם שמיים לזכות את הרבים השומעים מצווה מדאורייתא‪ ,‬אין בכך בעיה‪ ,‬וכפי‬ ‫ששחרר רבי אליעזר את עבדו למרות האיסור בכך‪ ,‬כדי שיוכל להשלים להם מניין‪.‬‬ ‫דעת השוללים‬ ‫למעשה רוב מוחלט של הפוסקים חלקו על דבריו‪ ,‬ודחו את ראיותיו (תל תלפיות‪ ,‬קובץ יג‪ ,‬יד)‪:‬‬ ‫א‪ .‬את הטענה מדברי הרמב''ם דחו‪ ,‬שמעבר לכך שכאמור דעת רוב הראשונים שלא כרמב''ם‪ ,‬ולשיטתם כאשר המשנה אומרת‬ ‫שהיו תוקעים במקדש הכוונה רק למקום המקדש ולא בירושלים‪ ,‬הרי מדברי הרמב''ם עצמו בהלכות שופר (ב‪ ,‬ח) עולה‪ ,‬שבזמן‬ ‫שבית המקדש היה קיים תקעו בירושלים בגלל בית הדין הגדול שהיה שם‪ ,‬כך שגם לשיטתו התקיעה תלויה בבית דין‪.‬‬ ‫ב‪ .‬את הטענה שיש לחלק בין חוץ לארץ לארץ ישראל דחו‪ ,‬שהרי השולחן ערוך חי בארץ ישראל‪ ,‬ובכל זאת לא פסק שיש לסמוך‬ ‫על שיטת הרי''ף כדי לתקוע בשבת‪ ,‬וכן נהגו כל שאר החכמים שגרו בארץ ישראל כמו הפרי חדש והמהרי''ט אלגאזי‪ .1‬מה עוד‪,‬‬ ‫שכאמור לחלק מהפוסקים יש צורך בדיינים סמוכים‪ ,‬והישיבה בארץ ישראל אינה פוטרת עניין זה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬את הטענה שחז''ל גזרו טלטול רק כשמציאות של רשות הרבים שכיחה ניתן לדחות‪ ,‬שקודם כל ראשונים רבים סוברים שגם‬ ‫בזמן הזה יש רשות הרבים‪ ,‬וכן פסקו אחרונים רבים‪ .‬ומה עוד‪ ,‬שאם טענה זו נכונה‪ ,‬מדוע הראשונים שסברו שאין בזמן הזה‬ ‫רשות הרבים‪ ,‬לא הזכירו שמשום כך גזירות חז''ל שלא לתקוע בשופר או נטילת לולב בשבת בטלות?! אלא וודאי שלא כדבריו‪.‬‬ ‫ד‪ .‬את ההוכחה מרבי אליעזר ששחרר את עבדו דחו‪ ,‬שבניגוד לרבי אליעזר שהוא היחיד שעליו היה מוטל האיסור שלא לשחרר‬ ‫את עבדו‪ ,‬בתקיעת שופר האיסור אינו חל רק על התוקע‪ ,‬אלא על כל השומעים‪ ,‬על כולם אסור להיות חלק מתקיעת השופר‪ ,‬שמא‬ ‫מחמת החיוב יבואו לטלטל שופר ברשות הרבים‪.‬‬ ‫שהחיינו על התקיעה‬ ‫למנהג הספרדים‪ ,‬רק ביום הראשון של ראש השנה יש לברך 'שהחיינו' על תקיעת שופר‪ .‬אמנם‪ ,‬במקרה בו חל היום הראשון של‬ ‫ראש השנה בשבת ולא תוקעים בשופר‪ ,‬על התקיעה ביום השני של ראש השנה מברכים שהחיינו‪ ,‬שכן היא התקיעה הראשונה‪.‬‬ ‫האם העובר איסור ותוקע ביום טוב ראשון שחל בשבת‪ ,‬יברך ביום השני שהחיינו? נחלקו האחרונים‪:‬‬ ‫א‪ .‬רבי עקיבא איגר (דרוש וחידוש‪ ,‬מערכה ח') סבר שהתוקע בשופר באיסור קיים מצווה‪ ,‬ולכן אין לו לברך שהחיינו ביום השני‪ .‬טעם‬ ‫הדבר נימק גם האבני נזר (יו''ד קמא) ‪ ,‬שחכמים אינם יכולים לעקור מצווה לגמרי מהתורה‪ ,‬אלא רק יכולים להורות שלא יקיימו את‬ ‫המצווה בשב ואל תעשה‪ .‬לכן הבוחר בכל זאת לקיים את המצווה‪ ,‬מקיימה‪ ,‬אלא שעבר על דברי חכמים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬החלקת יואב (קבא דקשייתא‪ ,‬צט) חלק וסבר‪ ,‬שיש ביד חכמים לעקור דבר מהתורה לגמרי‪ ,‬והמקיים מצווה מדאורייתא שחז''ל‬ ‫גזרו שלא לקיימה ‪ -‬אינו מקיים מצווה כלל‪ .‬חיזוק לדבריו הביא מהתוספות (סוכה ג ע''א ד''ה דאמר)‪ ,‬שכתבו שכאשר חכמים גזרו‬ ‫שהיושב בסוכה ושולחנו בתוך ביתו אינו יוצא ידי חובה‪ ,‬כוונתם הייתה שלא יוצאים ידי חובה בישיבה זו‪ ,‬אפילו מדאורייתא‪.‬‬ ‫שנה טובה! קח לקרוא בשולחן החג‪ ,‬או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו‪...2‬‬ ‫‪ 1‬למעשה הרב שליזנגר עמד על נקודה זו‪ ,‬וכתב שאין להביא ראייה מהעובדה שהרבנים הקדמונים שגרו בירושלים לא תקעו בה בשבת‪ ,‬שכן‬ ‫ייתכן שלא היה באפשרותם להתאסף‪ ,‬או שלא היו מספיק דיינים בעיר‪ .‬ועוד‪ ,‬שגם אם לא תקעו ואין לכך סיבה הלכתית‪ ,‬אין זו סיבה להימנע‬ ‫מתקיעה‪ ,‬ומקום הניחו לנו מהשמיים לתקן ולחזק‪.‬‬ ‫‪ 2‬מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף למייל‪ ,‬לשים את הדף במקומך או להעביר למשפחה? מוזמן‪tora2338@gmail.com :‬‬