הורינו · Horeinu — ראש השנה (2026-09-07)

לע"נ מנחם מנדל בן יהושע דב במה תורנית שבועית להעמקת הידע ההלכתי והרעיוני ולחיזוק מצוות כיבוד אב ואם
בס"ד
ראש השנה תשפ"ז | שנה ג'
142
-האם היא ְֵיְֵר ָָאּה מאהבה או ְֵיְֵר ָָאּה מעונש .ויראה מעונש הפירוש הורינו דברות קדשך
ש ְֵיְֵר ָָאּה שמא יענישנה הקדוש ברוך הוא ע"י גרמי' השמים ושאר כיבוד אב ואם בפרשת השבוע
צבאות שלוחיו של הקב"ה .והירא מאהבה בטוח בהא-ל יתברך
ִִאם ְְּכ ָָבִנִ ים ִִאם ַַּכ ֲֲע ָָב ִִדיםִִ ,אם ְְּכ ָָבִנִ ים ַַר ֲֲח ֵֵמנּו ְְּכ ַַר ֵֵחם ָָאב ַַעל ָָּבִנִ ים וגו'
שישגיח עליו משמי מרומים שלא יקבל הפסד( .דהיינו שניהם מצב
(היום הרת עולם ,תפילת ר"ה)
של מורא ,אבל שונה מורא מאב ,שמגיע מאהבה ,שבוטח בו שישמור
אנחנו אומרים בפיוט בר"ה' :היום הרת עולם ,היום יעמיד במשפט.
עליו ,ממורא העונש של עבד).
אם כבנים ,אם כעבדים' .מהו עומק העניין של הבקשה ,כבנים או
ובזוהר מובא שאותו יום היה ראש השנה ,וזה מה שאמר אלישע 'הנה
כעבדים .הגאון רבי יהונתן אייבשיץ בספרו 'אהבת יהונתן' ,מסביר
חרדת אלינו את כל החרדת הזאת' ,שהיא חרדת הדין ,ושאלתו -
זאת ששניהם עוסקים במורא שמים ,אבל זו יראת הרוממות
מאיזו סיבה את מתייראת ,היש לך לדבר אל המלך -מלכו של עולם,
שמגיעה מאהבת ה' וזו יראת העונש .וכך כותב :העניין הוא מפני
היינו אם היראה אצלך היא מאהבה כנ"ל ,או לשר הצבא -הכוונה
שמורא הבן מן האב הוא כל ימי היותו על האדמה ,וזהו מצות השכל
צבאות השמים ,שהם צבאותיו של הקב"ה ,וזה יראת העונש .והיא
והוא מאיכות אהבת אביו .וכן ענין יראת האדם מן הבורא אשר ברא
השיבה במתק שפתיה :בתוך עמי אנכי יושבת .הכוונה בתוך ישראל
יש מאין וזהו הנקרא יראה מאהבה .ולעומת זאת יראת העבד מן
החביבים שנקראו בנים למקום ,ומורא הבן מן האב הוא מאהבה
האדון הוא שלא יענישהו אם יסור מדבריו של האדון ,ועובד על מנת
ואמרה שגם היא יראה מאהבה ,וע"ז אמר אלישע כפי שמופיע
לקבל פרס מרבו.
הלאה בפסוקים ,מה היא צריכה לעשות כדי לזכות לברכת ה'.
ולפי מה שהתבאר על ההבדל בין יראת הרוממות מאהבה ,ליראת
וזהו יסוד גדול להבנה של הגאון רבי יהונתן אייבשיץ ,שכל מורא
העונש ,מסביר הגאון רבי יהונתן אייבשיץ את הפסוק בספר מלכים
אב ואם ,הוא מורא מאהבה .לא מורא של פחד וחרדה ,אלא מורא
העוסק בסיפור האישה השונמית ,ומביא את דברי אלישע לגיחזי
של רוממות ,כמו שאנחנו מרגישים כלפי רב או אדם גדול שאנחנו
ּאֶמר לֹו ֱֱאמר ָנָ א ֵֵאֶלֶ ָיָה ִִהֵּנּ ה ָָחַַרְדְ ְּּת ֵֵאֵלֵ ינּו ֶֶאת אודות אותה אישהַ :וַ ֹּי ֶ
מאוד אוהבים ומחוברים אליו ,ובכל זאת יש לנו יראת כבוד אליו .וזהו
ְלְַד ֶּּבר ָלָ ְך ֶֶאל ַַהֶּמֶּלֶ ְך אֹו ֶֶאל ַׂשׂר כל ַַה ֲֲחָָר ָָדה ַַהֹּזּאת ֶֶמה ַלַ ֲֲעׂשֹות ָלָ ְך ֲֲהֵיֵׁש ַ
מורא אב ,וזה הכוונה בפיוט – אם כבנים ,אם כעבדים .אם כבנים ,אנו
ַַהָּצ ָָּבא (מלכים ב' פ"ד י"ג) ומבאר רבי יהונתן אייבשיץ את כפילות
סומכים עליך שנזכה בדין ,כרחם אב על בנים .ואם כעבדים ,הרי אנו
שאלת אלישע ,שהרי למה שתפנה גם אל המלך וגם אל שר הצבא?
שלך עד שתחננו.
ְלְַד ֶּּבר ָלָ ְך ֶֶאל ַַהֶּמֶּלֶ ְך אֹו ֶֶאל ַׂשׂ ר ַַהָּצ ָָּבא, כוונת שאלת אלישע ֲֲהֵיֵׁש ַ
כשם שחובה על כל אחד ואחד מישראל ללמוד את ההלכות המצויות ,כהלכות
ברכות ,שבת ,שמירת הלשון ועוד ,כך חובה על כל אדם ללמוד ולשנן את הלכות הורינו דרך חיים
כיבוד אב ואם ומוראם ,שמצווה זו היא תמידית בכל זמן ,וחמורה היא עד מאוד, כיבוד אב ואם בהלכה ומנהג
ואם לא ילמד את הלכותיה ,מאין ידע היאך לקיימן ,ויכשל בדברים רבים ,מבלי עפ"י 'קונטרס הלכות כיבוד אב ואם בשבתות ומועדי השנה',
לדעת שהוא נכשל. להגאון רבי שמשון קורלנדסקי מח"ס 'המאורות הגדולים'
אז למרות שמעיקר הדין אינה חייבת ,ובא חברו המחויב וביקש הלכות הנוגעות לימי ראש השנה בכיבוד אב ואם
ממנו לתקוע –חייב הוא לתקוע לאמו ,כי יש עליו חיוב דאורייתא של אב שלא מצליח לתקוע האם יתקע בנו במקומו :אב המשמש
כיבוד אב ואם( .הגר"י זילברשטיין) כבעל תוקע בבית הכנסת ומנסה זמן מה לתקוע בשופר והדבר
מעשה באחד שהיה צריך למול את בנו בראש השנה ושאל ,האם לא עולה בידו ואילו הבן יודע היטב לתקוע ,אך הוא מתלבט האם
לקרוא לבן על שם אביו או על שם יצחק אבינו (לכאורה הסיבה לתקוע במקום אביו ,שמא אביו יתבייש בזה ,בכל זאת נראה
המיוחדת להזכיר את שמו של יצחק אבינו היה בגלל הזכרת עקדת שיעלה לתקוע כי האב שמח שיש לו בן שממשיך את דרכו (.הגר"י
יצחק בראש השנה ,שאם לא כן ,מה שונה יצחק משאר האבות זילברשטיין)
ומשאר ימות השנה) והשיב על זה ה"תרומת הדשן" 1שיקרא על אמא שרוצה לשמוע תקיעת שופר ולצורך כך היא מבקשת מאחת
שם יצחק אבינו שהרי הוא ואביו חייבים בכבוד יצחק אבינו עכ"ל. מבנותיה שתתעכב בבית לשמור על הילדים ,צריכה הבת להישאר
והעיר ב'איילת השחר' שלפי דברי הרמ"א 2שאדם חייב יותר בכבוד לשמור על הילדים אפילו שהיא מפסידה בזה לשמוע תקיעת
אביו מאשר כבוד אבי אביו .לכאורה היה צריך לקרוא לבנו ע"ש אביו שופר ,כי אין לבת חיוב מעיקר הדין לשמוע שופר.
כיון שמחויב יותר בכבודו. אולם כאשר יש לאדם מצד אחד את חברו המחויב בדין בתקיעת
שופר ,ומצד שני את אימו ,שאינה מחויבת מעיקר הדין ,והוא יכול
"ואם על הכופר בטובתו של חברו אמרו כאלו כופר בטובתו לתקוע רק לאחד מהם ,ההלכה היא כזאת :אם חברו ביקש ממנו
של מקום ,כ"ש באביו ואימו ,שהרי שלשה שותפים יש ראשון ,הרי כבר התחייב לו מדין "ערבות" שערבים כל ישראל זה
באדם ,ולכן השווה כבודם ומוראם לו יתברך"( .מהר"ם לקיום מצוותיו של זה ,ולכן לא יכול לחזור בו מהתחייבותו .אבל
חגיז ,אלה המצוות ,מצווה ל"ג) במקרה שאמו בקשה ראשונה והוא אמר לה שיתקע לה בשופר,
.1מובא בספר "לקט יושר" לתלמידו ,חלק יו"ד עניני מילה .2שו"ע יו"ד סי' ר"מ סעיף כ"ד
לעילוי נשמת לרפואה שלמה לזרע של קיימא לזיווג להצלחה וס"ד
מנחם מנדל בן יהושע דב
ראש השנה תשפ”ז //גליון 142 מנחם בן דבורה בעילום שם בנימין שן צופיה אברהם בן שרה
בס"ד
מעשה אבות
סיפור מהחיים
שוחרר מהצבא כזכות כיבוד אב
פרק מיוחד בחייו הקדיש רבי דוד בורנשטין בעל ה'חסדי דוד' ,עבור שחרור
הבחורים הצעירים אשר נלקחו לצבא הפולני .אותם ימים היו ידועים כימים
קשים עבור הצעירים ,ראשי הצבא הפולני לא פסחו על שום נפש שהיא,
את כולם גייסו באכזריות לצבא .ניתקו בנים מחיק אימותיהן ,אברכים
מבתיהם ,המצב היה קשה מנשוא עד שכולם הוכרחו לשרת בצבא.
באותה עת נתגלה בעל ה'חסדי דוד' כמלאך מושיע .רבים מהבחורים אשר
עמדו באותה עת ובשנים שלאחר מכן בפרק הגיוס נכנסו לקודש פנימה,
ביקשו את ברכתו והוא פסק לכל אחד מי לחסד ומי לשבט ח"ו ,להתגייס
לצבא הפולני ולהשתחרר.
בראש השנה לפני תקיעת שופר עברו כל הבחורים אשר היו צריכים
להתייצב לגיוס הצבא באותה שנה בסך לפניו בבית המדרש ,לבקש ולהיזכר
לפניו ,והוא בירך את כולם .ומעשה בבחור אשר היה מודרני במקצת ,הוא
כשלעצמו לא היה חסיד סוכטשוב ואולם אביו היה מהחסידים המובהקים. רב הנסתר
בראש השנה לפני תקיעת שופר כנהוג עבר אף הוא בין הבחורים להזכיר
את עצמו על כי הוא עומד לגיוס הצבא בשנה זו ,אלא שהרבי לא הביט
אליו כלל ולא השיבו מאומה .הבחור ירא לנפשו ובעשרת ימי תשובה נכנס מאמר חז"ל או מעשה רב בנושאי
ביחידות אל הקודש פנימה עם אביו ,ושוב הזכיר את עצמו בעניין גיוס מצוות כיבוד הורים נטמנו בתמונה,
הצבא .הרבי הרים את עיניו והשיב :והרי עובד אתה בבית חרושת ,מוטב כי גלו ושלחו לנו ,ואולי תזכו בפרסים!
תעבוד בצבא ,מישהו הרי חייב ללכת אל הצבא שכן לאחר מכן יאמרו כי
היהודים לא רוצים ללכת כלל לצבא. horeinuorg@gmail.com
האב והבן נותרו לעמוד כנדהמים לפני הרבי עד שלא יכלו כלל להירגע מן או בפקס077-6021640 :
התשובה .כעבור מספר דקות הזכיר הבחור שוב את עצמו ,אבל שוב לא
קיבל כל תשובה .אז פנה האב אל הרבי והתחיל לומר בפניו את כל מעלותיו
של בנו ,אלא שבעל ה'חסדי דוד' לא הניד עפעף.
לבסוף הזכיר האב כי בנו מקיים ביותר מצות כיבוד אב ואם ,ואף נזהר בה
מאד ,את כל כספו אומר האב אל הרבי ,הריהו נותן להורים ,ועבורו אינו
משאיר כי אם כדי נסיעה בסך של עשרים אגורות בלבד .אז התבטא הרבי
באידיש :אזא כיבוד אב איז אזוי ווי לערנען תורה הער דארף יא באפרייט
ווערען! (כזה כיבוד אב הוא כמו לימוד תורה ,הוא צריך כן להשתחרר מן פתרון חידת 'רב הנסתר' לגיליון פרשת נצבים וילך
הצבא) ואמנם בבוא הבחור אל המגייסים הועמד האחרון בתור ועד שכבר נראה שאם אביו בעל תפלה בימים נוראים ומבקש מבנו
הגיעו אליו המנהלים היה להם די והותר מגויסים ,והוא השתחרר מהצבא שיבוא להתפלל עמו כדי לסייעו עם הניגונים ,שהוא
ולא גויס כלל( .מלכות בית דוד עמוד )164 חייב לעשות כן שהוא בכלל שימוש( .ויברך דוד כיבוד
או"א פ"ד אות ס')
לא היה אצל אביו בר"ה ,בגזירת כיבוד אב (ויל"ע מהו אם הבן רוצה להתפלל אצל אדמו"ר שלו ,ועי'
בספר 'משנת הכיבוד' מביא שפעם אחת היה האדמו"ר רבי מרדכי בס' 'בקדושתו של אהרן' ח"א שציווה לאחד מחסידיו
טברסקי מקאזמיר בחו"ל במעיינות הרפואה בימי הקיץ סמוך לימי ראש לעזוב חצה"ק ולנסוע לאביו לסייעו בתפלותיו).
השנה ,והרופאים אמרו לו כי נחוץ עבורו שיהיה שם גם בימים הנוראים,
והוא לא רצה לשמוע להם שלא יוכל להיות אצל אביו בעיירה טריסק .אבל
משמשו שהיה עימו במרחץ הנ"ל ,כתב מכתב לאביו ה'מגיד מטריסק' הודעה תשלח לפותרים נכונה שעלו בגורל.
שהרופאים אמרו לו שהוא מוכרח להישאר לימים הנוראים .ואז כתב לו
ה'מגיד' הקדוש מכתב בגזירת כיבוד אב שלא לשנות מציווי הרופאים,
אלא להישאר במקום גם לראש השנה ויום כיפור .וכך עשה ,וחזר להיות
במחיצת אביו בטריסק רק לימי הסוכות( .גדולת מרדכי כ"ו)
ניתן לקבל את גיליונות הורינו במייל
גם באנגלית ובאידיש
כתבו לנו הצטרפות – אנגלית /אידיש
וקבלו את הגיליון מדי שבוע לתיבת המייל שלכם
הצטרפו עכשיוhoreinuorg@gmail.com :
ראש השנה תשפ”ז //גליון 142
ניתן להפנות שאלות ליועצי 'הורינו' עבור מדור זה והשיב לב
בכתובת דוא"ל המופיעה בגב הגיליון .סודיות מובטחת. שאלות ותשובות משולחנם של
יועצים רבניים ומטפלים
שהרי 'חייך קודמים' .אולם ,בענייננו מעיקר הדין הבת הרי אינה בספר 'אהל יעקב' על הלכות כיבוד אב ואם (עמוד
חייבת במצוות שופר ,ככל מצוות עשה שהזמן גרמא ,שנשים תי"ד) מביא שאלה:
פטורות מהן ,ולעומת זאת במצוות כיבוד אם ,בוודאי חייבת, מעשה בבחורה [שהגיעה לגיל מצוות] ,שמחבבת מאוד
והגם שהאם לא ביקשה ממנה שתוותר עבורה ,מכל מקום את המצוות ,ומידי ראש השנה משתדלת לקיים את מצוות
הרי ברור שזהו רצונה ,ואם הבת תמלא רצונה ,יהיה בכך קיום שמיעת תקיעת שופר .באחד הימים שמעה את אימה אומרת
למצוות כיבוד אם ,ועדיף לוותר על מצוה שמעיקר הדין פטורים לחברתה ,שמאוד הייתה רוצה להגיע לבית הכנסת ולשמוע
ממנה ,כדי לזכות במצווה שבעקרון היא 'חיובית' [שהאדם את קול השופר ,אלא שנאלצת להישאר בבית כדי לשמור על
מצווה בה]. ילדיה הקטנים.
ואמנם שיטת הרשב״א שעיקר מצוות כיבוד אב ואם אינה אף על פי שהבת הגדולה שומרת פעמים רבות על אחיה
אלא בדבר שיש בו הנאה להוריו ,כגון מאכילו ומשקהו מלבישו ואחיותיה הקטנים ,בכל זאת האם לא פנתה אליה וביקשה [אף
ומנעילו ,אבל אם אמרו לו הוריו לעשות דבר שאין להם בו לא ברמז] שתשמור עליהם בראש השנה ,משום שככל הנראה
הנאה של כלום ,אין זה כבוד שנצטווה עליו הבן .והיה מקום מודעת לכך שהפסד המצווה יצער את הבת .ומכל מקום האם
לומר שלפי שיטה זו אין כאן מצוות כיבוד אם. גילתה דעתה שחפצה לשמוע שופר.
אולם ,יש לדחות מחמת שדווקא בדבר שאין להוריו תועלת וכאן הבת שואלת :כיצד ראוי שאנהג ,האם אלך בעצמי לבית
והנאה ,סובר הרשב״א שאין הבן חייב ,אך בענייננו יש לאם הכנסת כדי לזכות במצווה היקרה ,או שמא אוותר לטובת אימי
תועלת גדולה בשמיעת השופר ,ובוודאי שהבת תמלא את ואשאר בבית לשמור על אחיי ואחיותיי?
רצונה אם תדאג שתוכל לקיים את המצווה ,ולכן יש בכך קיום
של כיבוד אם .לסיכום :הבת תעדיף לשמור על אחיה כדי ומשיב שם:
שאימה תלך לשמוע שופר. מצינו שאדם צריך לדאוג לשלימות נפשו בענייני המצוות,
טובה מצטרפת למעשה מחשבה רעה אינה מצטרפת למעשה,
ובאומות העולם אינו כן .כיון שיש רצון הקיים באומה הישראלית ספר החיים
להימשך אחרי רצון השי"ת מעומק הלב ולמסור נפשם רוחם התעוררות בימי הרחמים,
ומאודם על קדושת שמו ית' כאשר עשו אבותינו וכו' לזכות "למען יאריכון ימיך ולמעט ייטב לך".
ועד כדי כך הושרש רצון זה בנפש עם ישראל עד כי כעת קשה
לאדם בן דורנו להבין מה כ"כ גדול הניסיון של אברהם ויצחק שנינו בגמ' 1תקעו לפני בשופר של כאילו עקדתם
למסור את נפשם ומה ההתפעלות כ"כ ממעשה העקידה איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק עצמכם לפני
אחרי שזה כבר מושרש בטבע של כל יהודי למסור את הנפש בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו
לעשות רצונו יתברך .ואת כל הכח הזה של עם ישראל למסור עקדתם עצמכם לפני .ויש להתבונן בדברי הגמ' ,שלכאורה די
נפשם בכל הדורות קיבלו עם ישראל ממעשה העקידה אשר היה לומר שהקב"ה יזכור לנו את העקידה עצמה אשר מעשה
מאז נשתרש בליבם פנימה לעשות רצון אבינו שבשמים כדבר זה של מסירות נפש בכוחו לעורר זכות אבות ביום הדין ,ומדוע
מוכרח מאליו ,כי זהו רצונם הטבעי והאמיתי .והמבואר מדבריו צריכים ג"כ לזה שמעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם
שמסירות הנפש של אברהם ויצחק במעשה העקידה נשתרש לפני? ויתר על כן יש להבין מהות ענין זה 'כאילו עקדתם
בטבע של כל איש ישראל לעשות רצון ה' בלבד ,וכל יהודי עצמכם' והלא לא נתבקשנו לעקוד עצמינו ולא עלה על דעתנו
באשר הוא שם רצונו האמיתי והפנימי הוא אך ורק לעשות רצון לעשות כן ,וא"כ איזה לימוד זכות יש בזה שכאילו עקדנו עצמנו
ה' באמת .וכעין זה כתב הגר"ח מוואלוזין 3שכוחו של עם ישראל מה שלכאורה אינו נכון ולמה צריך להמציא זכות זו שכביכול
למסור נפשם על קדושת שמו ית' במשך כל הדורות הכל נובע אינה שייכת אלינו?
מכוחו של אברהם במסירות נפשו במעשה העקידה. כתב הגר"י בלאזר בכוכבי אור 2ז"ל אמרו חז"ל הסתכל הקב"ה
חז"ל אומרים שמצינו אצל יצחק בזמן העקידה את מעשה באבות וברא העולם .כי כאשר נתבונן נמצא כי לולי זכות אבות
‘כיבוד אב' נורא .בפרקי דרבי אליעזר :אמר יצחק לאביו אבא היה העולם חרב .כשחטאו ישראל בעגל עמד משה רבינו ע"ה
קשור לי שתי ידי ושתי רגלי שלא אבעט אותך ונמצאתי מחלל ואמר זכור לאברהם וכו' וכן כל פעם שאנו מזכירים בר"ה את
כבוד אב .וקשר שתי ידיו ושתי רגליו ועקדו על גבי המזבח וכו’ העקידה ,ולולי היה העקידה אזי ח"ו הי' חרב בעולם ורק על ידי
נמצא א"כ שבנפשו של כל יהודי מונח היסוד גם לכיבוד אב האבות הקדושים יש קיום לעולם.
במסירות נפש ממש ,מה שירושה היא לנו מאבותנו ,שאותה ובעיקר דבריו שרק זכות העקידה היא העוברת בכל דור ,וביום
זכות אנו מזכירים בראש השנה כחלק ממעשה מסירות הנפש הדין הנורא לולי היה העקידה אזי ח"ו הי' חרב העולם היה נראה
של העקידה ,ובזכותה אנו מבקשים זכות אבות ,להיכתב בספר להוסיף נופך בזה מדוע בכוחה של העקידה להגן על עם ישראל
החיים. בכל הדורות ,בהקדם דברי המשך חכמה שבישראל מחשבה
ראש השנה תשפ”ז //גליון 142 .1ר"ה ט"ז .2ח"ב מאמר ס"ז .3ברוח חיים אבות פ"ה ג'
כתיבה :י .בנימין
מני מספר על אבא ואמא
ומצוות כיבוד הורים ִלִ ְְׁשֹמ ַַֹע קֹול ׁש ָֹוָפר
ְּבְָעָיָ ה ַַה ְִּיְִח ָיָדה ִִהיא ְחְָמד ְמְ אֹודֶֶּ ,ב ֱֱא ֶֶמתַַ ,ה ָ הּוִדי ֶנֶ ָ ר' ְׁשְ ֹלֹמֹה הּוא ְיְ ִ ְתְִפּלֹות אֹוֵהב ִִּב ִ ְתְַח ֵֵּבר ְוְ ֵ
יֹוֵתר ִִמ ַ ְלְָכל ֶֶא ָָחד ֵיֵ ׁש ֶֶאת ָָהְרְָגָ ִִעים ֶֶׁשהּוא ֵ ָ
ְּבְַצד ָיָ ִִמין ֶֶׁשּלֹו ָָע ַַמד ַַה ֵֵּבן ֶֶׁשּלֹו ֹקֶֹדׁשַ . ֹּגַֹבּה ֶֶׁשל ַַה ָָארֹון ֶ ְּבְֵע ֶֶרְך ַַּב ַ
ֶֶׁשהּוא ֵ ְּמְַח ִִּכים
"אֹוִחיָלָ ּה"ֵ ,יֵ ׁש ָָּכ ֵֵאּלּו ֶֶׁש ַ ִ ְּמְַח ִִּכים ְלְ
ֹרֹאׁש ַַה ָָּׁש�ָנָ הֵ .יֵ ׁש ָָּכ ֵֵאּלּו ֶֶׁש ַ
ְּבְַקּלּות ְּבְִלִ י ַלַ ֲֲעלֹות ַַעל ִִּכ ֵֵּסאַ ,וַ ֲֲאִנִ י ְלְַהְחְִלִ יף ְמְ נֹורֹות ַ ֶֶׁשַּגַ ם הּוא ָיָ כֹול ַ ְתְִק ַיַעת ְּבְִע ָָּקר ִלִ ְִמְַח ֶֶּכה ְִּבְַכ ָָּמה ִנִ ּגּוִנִ יםֲֲ .אִנִ י ְּבְֹרֹאׁש ַַה ָָּׁש�ָנָ ה ַ ּיּוִטים ַ ַלַ ִִּפ ִ
ְקְֵצה ַַה ַַּטִּלִ ית ֶֶׁשּלֹו. ּתֹוֵק ַַעֲֲ .א ִִפּלּו ֹלא ֶֶאת ֵ רֹוֶאה ֶֶאת ַַה ַַּב ַַעל ֵ ֹלא ֶ ׁשֹוָפר.ָ
ְסְֶט ְֶנְֶּדרַַ .על ְקְ צֹות ְקְָצת ָיָ ִִמיָנָ הֹ ,לא ָָעַזַ רְׂ .שְֹמֹאָלָ הֶ , ִנִ ִִּס ִיִתי ָלָ זּוז ָ ְלְַכֵּוֵןִִּ ,בְמְֻיֻ ָָחד ְּבְֹרֹאׁש ְׁשְַּת ֵֵּדל ַ
ְתְַּפֵּלֵ לַ ,וַ ֲֲאִנִ י ֲֲא ִִפּלּו ִִמ ַָָּברּור ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ַּגַ ם ִִמ ַ
לֹוַמרָָ ,ר ִִא ִיִתי ָָּכ ֵֵתף, ּתֹוֵק ַַעְּ .כְ ַ ְכְָׁשו ָָר ִִא ִיִתי ֵֵח ִִצי ֵֵמ ַַה ַַּב ַַעל ֵ ְצְָּבעֹות? ַַע ָ ָָה ֶֶא ָ ְמְַׁשֶּנֶ ה
ֶּׁשהּו ַַא ֵֵחרֵ ,יֵ ׁש לֹו ַַר ַַעד ָָּכֶזֶ ה ֶֶׁשֹּלא ַ ׁשֹוָפר ֶזֶ ה ַַמ ֶ � ַַה ָָּׁש�ָנָ הֲֲ .א ָָבל ָ
ְׁשְִּתי ֶֶאת ַַהֵּלֵ ב ֶֶׁשִּלִ י ְּבְָרכֹותִִ ,הְרְַּגַ ִ "ֶׁש ֶֶקט ֻֻמְחְָלָ ט"! ָ ְכְִריזּו ֶ ֶנֶ ֱֱה ָָדרִִ .ה ִ ָּׁשָנָ ה,
ׁשֹוָפר ֶֶׁשל ֹרֹאׁש ַַה ָ � ְּתְִק ַיַעת ָ ְעְִּתי אֹותֹו ֶֶּב ֱֱאלּול ַַּב ֵֵח ְֶיְֶּדרִ , ַַּכ ָָּמה ָָׁש ַַמ ִ
ּדֹוֵפק.ֵ ְדְָמ ָָמה ַּוַב ֶֶּׁש� ֶֶקט ֶֶׁשל ֵֵמאֹות ֲֲאָנָ ִִׁשים ִוִ יָלָ ִִדיםֶ ,זֶ ה ָָּפׁשּוט ַַא ֶֶח ֶֶרתֲֲ .אִנִ י ִִּב ָ
ְסְֶט ְֶנְֶּדר, חֹוַרי ֵֵהִזִ יז ֶ יֶׁשהּו ֵֵמ ֲֲא ַ ְּבְִדּיּוק ְּבְ אֹותֹו ֶֶרַגַ ע ִִמ ֶ ְּתְִק ָיָעה! ִ ְָוְָאז – ִ ּתֹוֵק ַַעִִ ,מ ַַּצד ֶֶא ָָחד ְפְָע ִִמים ִלִ ְרְ אֹות ֶֶאת ַַה ָָּפִנִ ים ֶֶׁשל ַַה ַַּב ַַעל ֵ ְמְַנַ ֶֶּסה ִלִ ָ
ְּכְִאּלּו ְׁשְְמְָעה ִלִ י ִ ָ ְּתְִק ָיָעה ִנִ ְׁשְַּת ֵֵעלַַ .ה ִּוִמ ַַּצד ְׂשְֹמֹאל ֶיֶ ֶלֶ ד ָָק ָָטן ִִה ַ ִ עֹוֵצם ֵֵעיַנַ ִיִ ם ְדְָאג ֶֶׁש ַַהּקֹול ֵיֵ ֵֵצא ְּכְ מֹו ֶֶׁש ָָּצ ִִריְךִִ ,מ ַַּצד ֵֵׁשִנִ י הּוא ֵ הּוא ֻֻמ ָ
ִִהיא ַַמִּגִ ָיָעה ִִמ ֵֵּבית ְּכְֶנֶ ֶֶסת ּוְמְַכֵּוֵן.
ַ
ְלְִכּוּוןִ ְלְִּתי ְסְַּת ַַּכ ִ ִִה ַ ַַא ֵֵחר. ֵיֵ ׁש ִלִ י ָָמקֹום ְלְַיַ ד ַַא ָָּבאֲֲ ,א ָָבל
ְּמְֻבָּגָ ר ָיָ ַַׁשב הּוִדי ַַה ֻ ַַא ָָּבאַַ ,הְּיְ ִ ְּתְִקיעֹות ֲֲאִנִ י ְקְַראת ַַה ִ ִלִ ַ
מֹוֶדה, ֶ ְלְָיָ דֹו ְּבְַנַ ַַחתַ .וַ ֲֲאִנִ י ְקְָצת ָָק ִִד ָיָמה, עֹוֵמד ָ ָָּת ִִמיד ֵ
ָָה ִִראׁשֹוָנָ ה ְחְָׁש ָָבה ַַה ַַּמ ָ ְפְָסלִִ .מ ָָּׁש�ם ֲֲאִנִ י ְּבְַצד ַַה ַַּס ָ ַ
ְחְָׁש ָָבה ֶֶׁשִּלִ י ֹלא ָָה ְָיְָתה ַַמ ָ ְמְֻצָּיָ ן ְוְַגַ ם
ְׁשְֹמַֹע ֻ ַ ָיָ כֹול ַּגַ ם ִלִ
ְתְִא ָיָמה ִִּבְמְֻיֻ ָָחד ְלְֹרֹאׁש ֶֶׁש ַַּמ ִ ּתֹוֵק ַַעֶ .זֶ ה ִלִ ְרְ אֹות ֶֶאת ַַה ַַּב ַַעל ֵ
ֲֲח ָָבל ְבְִּתי:ָָח ַַׁש ִ ַַה ָָּׁש�ָנָ ה. ְּתְִקיעֹות ְׁשְֹמַֹע ִ
ַ ָָחׁשּוב ִלִ יִִּ ,כי ִלִ
ְׁשְִּתי
ְתְַּבַּיַ ִ ְרְִּתיִִ .מָּיָ ד ִִה ַ ֶֶׁש ָָע ַַב ִ ּתֹוֵק ַַע
ְּבְִלִ י ִלִ ְרְ אֹות ֶֶאת ַַה ַַּב ַַעל ֵ
ְצְִמיֲֲ ,א ָָבל ֹזֹאת ָָה ְָיְָתה ֵֵמ ַַע ִ ְקְִריא ֶזֶ ה ֹלא אֹותֹו ָָּד ָָבר, ְַוְַה ַַּמ ִ
ָָה ֱֱא ֶֶמת. ְפְָׁשרֲֲ ,א ָָבל יֹוְדְִעיםֶֶ ,א ָ ִ ַַא ֶֶּתם
ְּכְָבר
ָ ַַה ָָּב ָָאה ְּתְִק ָיָעה ַַּב ִ ָָח ֵֵסר ַַמ ֶֶּׁש�הּו.
ְָב ִִרים יֹוֵתר טֹובַַּ ,בְּׁש� ָ ְעְִּתי ֵ ָָׁש ַַמ ִ ְתְִחילּו "ַלַ ְּמְַנַ ֵֵּצ ַַח" ֶֶׁשִּלִ ְפְֵנֵ י ְּכְֶׁש ִִה ִ ֶ
רּוָעה ְמְֻצָּיָ ןַַּ ,בְתְ ָ ֻ ְעְִּתיָָׁש ַַמ ִ ְלְִּתיְתְַח ִ
ְּכְָבר ִִה ַ ְּתְִקיעֹותָ , ַַה ִ
ְחְִּתי ִלִ ְרְ אֹות ֲֲא ִִפּלּו ִִהְצְַלַ ִ ְקְִּתי
ְתְַאְרְֵּגֵ ןָָּ .ב ַַד ִּוְלְִה ַ ְתְַרֵּגֵ ׁש ִ ְלְִה ַ ִ
ּׁשֹׁוָפר ֵֵּבין ַַה ָָּכ ֵֵתף ֲֲח ִִת ָיָכה ֵֵמ ַַה ָ בֹוַּה ִִמ ַַּדי ֹלא ֶֶׁש ַַאף ֶֶא ָָחד ָּגָ ַ
ְפְִר ַיַע ְּכְָבר ִִה ִ ֶּׁשהּו ָ ּכֹוַבע ֶֶׁשל ָָה ִִאיׁש ְלְָיָ דֹוֲֲ .א ָָבל ַַמ ֶ � ֶֶׁשל ר' ְׁשְ ֹלֹמֹה ַלַ ַ מּוָכן.
"ַקו ָיָ ִִׁשיר" ַַעד ַלַ ִִּב ָיָמהַַ .הֹּכֹל ָָהָיָ ה ָ ְלְָפַנַ יֶֶׁ ,שֵּיֵ ׁש ַ עֹוֵמד ָ ֵ
הּוִדי ַַהֶּזֶ ה ֶֶּב ֱֱא ֶֶמת ְחְָׁש ָָבה ֶֶׁשִּלִ יֲֲ .ה ֵֵרי ַַא ָָּבא ִִּב ֵֵּקׁש ִִמ ֶֶּמִּנִ יְַ ,וְַהְּיְ ִ ִלִ יַַ ,ה ַַּמ ָ ְָוְָאז ַַא ָָּבא ָנָ ַגַ ע ִלִ י ַַּב ָָּכ ֵֵתף; ֵֵמִנִ יֵֵּ .כןַַ ,א ָָּבא?
ֶּׁשהּו? ּוְבְ תֹוְך ָָּכל ְּכְִאּלּו ָלָ ְקְ חּו ִלִ י ַַמ ֶ � ְמְֻבָּגָ רָָ ,אז ָלָ ָָּמה ֲֲאִנִ י ַַמְרְִּגִ יׁש ִ ָָהָיָ ה ֻ ְרְִּתי אֹותֹו, ְמְֻבָּגָ ר ֶֶׁש ָָע ַַמד ְלְַיַ ד ַַה ַַּמ ֲֲע ָָברֹ ,לא ִִה ַַּכ ִהּוִדי ֻ ְצְִּב ַיַע ַַעל ְיְ ִ ַַא ָָּבא ִִה ִ
ְרְִּתי.
ְבְִּתי ַַעל ָָּד ָָבר ֶֶא ָָחדַַ :א ָָּבא ִִּב ֵֵּקׁשַ ,וַ ֲֲאִנִ י ָָע ַַב ִ ְּתְִקיעֹות ָָח ַַׁש ִ ַַה ִ ְּבְַב ָָּק ָָׁשה"ַּת ֲֲעֹבֹר ַ ְקְָצת ַַעל ַַמ ֵֵּקל ְִוְִח ֵֵּפׂש ָָמקֹום ָלָ ֶֶׁש ֶֶבתַ . ְׁשְַען ָ הּוא ִנִ ַ
ְּמְֻבָּגָ ר הּוִדי ַַה ֻ ְַנְִּתי ַלַ ְחְֹזֹר ַלַ ָָּמקֹום ֶֶׁשִּלִ יְָ ,וְָאז ָָר ִִא ִיִתי ֶֶאת ַַהְּיְ ִ ְתְַּכַּו ִ
ְּכְָבר ִִה ַ ָ ְפְָסל"ָ ,לָ ַַחׁש ִלִ י ַַא ָָּבאִ ,נִ ֵֵּתן לֹו ֶֶאת ַַה ָָּמקֹום ָָּכאן. ְלְ סֹוף ַַה ַַּס ָ
ְרְָּת ִלִ י.
ּכֹוַח ,הּוא ָָא ַַמר לֹוַַ ,מ ָָּמׁש ָָעַזַ ָ יַׁשר ַ ְלְִכּוּון ַַא ָָּבאִ .יִ ַ ְתְּכֹוֵפף ִ ֵ ִִמ הּוִדי ַַהֶּזֶ הַַ ,א ַַחר ָָּכְך ַַעל ַַה ָָּמקֹום ְלְִּתי ַַעל ַַא ָָּבאַַ ,א ַַחר ָָּכְך ַַעל ַַהְּיְ ִ ְסְַּת ַַּכ ִ
ִִה ַ
ְקְָצת ֹלא ְסְַּת ֵֵּכל ָָעַלַ יִִּ ,פְתְ אֹום ִנִ ְהְָיָ ה ִלִ י ָ ְצְִּב ַיַע ָָעַלַ יָָ ,ה ִִאיׁש ִִה ַ ַַא ָָּבא ִִה ִ ְכְָׁשו? ָָּכל ַַה ָָּׁש�ָנָ ה ַַאף ֶֶא ָָחד ֶֶׁשִּלִ יְַ ,וְַא ַַחר ָָּכְך ׁשּוב ַַעל ַַא ָָּבאַַּ .ד ְָוְָקא ַַע ָ
"ּתֹוָדה ְלְ ָך"ָָ ,ר ִִצ ִיִתי ָ ְנְִּתי.
ְנְַה ִ ָנָ ִִעים .הּוא ִִחֵּיֵ ְך ְָוְָא ַַמרָָ :אהֶ ,זֶ ה ַַא ָָּתה? ִִה ַ ְמְַחת ְּבְִׂש ַ ֹלא ָָצ ִִריְך ֶֶאת ַַה ָָּמקֹום ֶֶׁשִּלִ יֹ .לא ִִּבְסְִלִ יחֹות ִִראׁשֹונֹותֹ ,לא ִ
ְלְַד ֵֵּבר .הּוא ִִהִּנִ ַיַח ָיָ ד ַַעל ַַה ָָּכ ֵֵתף ֹכְֹלְִּתי ַ
לֹוַמר ַ'ַעל ֹלא ָָּד ָָבר'ֲֲ ,א ָָבל ֹלא ָיָ ִ ַ ֹחֶֹדׁש ָוָ ֵֵח ִִציְ ,וְ ֹלא יְדְָמן ֶֶׁש ָָהָיָ ה ָָּכאן ִלִ ְפְֵנֵ י ֶ
ְפְִר ָ ּתֹוָרהֹ ,לא ָָּבאֹוְיְְפְ רּוף ֶֶׁשל ִ ָ
ְרְָׁשהֹ ,לא ִִסּפּור, ְלְַׂש ֵֵּמ ַַח ֶֶאת ַַא ָָּבא"ְ ,וְֶזֶ הּוֹ .לא ָָּד ָ ְזְֶּכה ָָּת ִִמיד ַ "ֶׁש ִִּת ֶ ֶֶׁשִּלִ יֶ , ְּתְִקיעֹותָָּ ,כל ְכְָׁשוָָׁ ,שלֹוׁש ַַּדּקֹות ִלִ ְפְֵנֵ י ַַה ִ ְזְַמן ַַא ֵֵחרַַּ .ד ְָוְָקא ַַע ָ ְּבְ ׁשּום ַ
ְׁשְָּפט ַַהֶּזֶ ה ִנִ ְכְַנַ ס ִלִ י ָיָ ָָׁשר ַלַ ֵּלֵ ב: ְׁשְָּפט ֶֶא ָָחדֲֲ .א ָָבל ַַה ִִּמ ָ ֹלא ָָמ ָָׁשלִִ ,מ ָ ְלְִּתי ֶֶאת ְמְַעט ָָׁש ַַא ִ ֵּׁשב ַַּב ָָּמקֹום ֶֶׁשל ֵֵמִנִ י? ִִּכ ַ ְלְִהְתְַיַ ֵ �
ְׂשְָר ֵֵאל ָָצ ִִריְך ִ ַַעם ִיִ ָ
ְלְַׂש ֵֵּמ ַַח ֶֶאת ַַא ָָּבא ֶֶׁשְּלְ ָך.
ְזְֶּכה ָָּת ִִמיד ַ ֶֶׁש ִִּת ֶ ְלְִּתי ַַעל ַַא ָָּבא ְסְַּת ַַּכ ִ
ְפְָׁשר אּוַלַ י ִלִ ְמְֹצֹא ִִּפְתְ רֹון ַַא ֵֵחרֲֲ ,א ָָבל ִִה ַ ַַא ָָּבא ִִאם ֶֶא ָ
ְעְִּתי.ְלְַא ָָּבא ָָׁש ַַמ ִ ְעְִּתי ֲֲה ִִכי טֹובֲֲ ,א ָָבל ַ ְּתְִקיעֹות ֹלא ָָׁש ַַמ ִ ָָאז אּוַלַ י ֶֶאת ַַה ִ ְחְִּתי ֶֶאת ְמְַפֶּנֶ ה ֶֶאת ַַה ָָּמקֹום ֶֶׁשּלֹוָָ .אז ָלָ ַַק ִ ְּכְָבר ַ ְָוְָר ִִא ִיִתי ֶֶׁשהּוא ַַעְצְ מֹו ָ
ְנְִּתי ָָמה ָָה ִִע ָָּקרְ .וְֶזֶ ה ֲֲה ִִכי ּתֹוֵק ַַעֲֲ ,א ָָבל ֵֵה ַַב ִאּוַלַ י ֹלא ָָר ִִא ִיִתי ֶֶאת ַַה ַַּב ַַעל ֵ ְּבְָעָיָ ה ,מּוִלִ י ָָע ַַמד ְוְָׁשם ִּגִ ִּלִ ִיִתי ֶֶאת ַַה ָ
ְרְִּתי ַלַ ָָּק ֶֶצה ַַה ֵֵּׁש�ִנִ יָ , ַַה ַַּמְחְ זֹור ְָוְָע ַַב ִ
ְׁשְִביל ֶיֶ ֶלֶ ד ְּבְִגִ יִלִ י.
ָָחׁשּוב ִִּב ִ ר' ְׁשְ ֹלֹמֹה.
יו"ל ע"י ארגון הורינו לחיזוק מצוות כיבוד אב ואם
בנשיאות מרן הגה"צ רבי אורי וייסבלום שליט"א ובהכוונת גדולי ישראל
ע”ר | 580780617רח' יוסלה רוזנבלט 2ירושלים.
תרומות יתקבלו בברכה .אפשרויות הנצחה בעלון ובכלל פעולות הארגון לע"נ הוריכם או יקיריכם ולזכות פרנסה והצלחה ,זש"ק וזיווג -למען ייטב לך!
לקבלת גיליון הורינו השבועי במייל כתבו לנו "צרפו אותי" לכתובת המייל ,וכן לפניות בנושאי תוכן ,פתרון חידת 'רב הנסתר' ולפרסום סיפורים אישיים
בנושאי כיבוד הורים horeinuorg@gmail.com :או בפקסZelle: dedications@horeinu.org | 077-6021640 :
/טעון גניזה / www.horeinu.com
