gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הורינו · Horeinu — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: הורינו · Horeinu

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

הורינו · Horeinu — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לע"נ מנחם מנדל בן יהושע דב‬ ‫במה תורנית שבועית להעמקת הידע ההלכתי והרעיוני ולחיזוק מצוות כיבוד אב ואם‬ ‫בס"ד‬ ‫ראש השנה תשפ"ז | שנה ג'‬ ‫‪142‬‬ ‫‪ -‬האם היא ְֵיְֵר ָָאּה מאהבה או ְֵיְֵר ָָאּה מעונש‪ .‬ויראה מעונש הפירוש‬ ‫הורינו דברות קדשך‬ ‫ש ְֵיְֵר ָָאּה שמא יענישנה הקדוש ברוך הוא ע"י גרמי' השמים ושאר‬ ‫כיבוד אב ואם בפרשת השבוע‬ ‫צבאות שלוחיו של הקב"ה‪ .‬והירא מאהבה בטוח בהא‪-‬ל יתברך‬ ‫ִִאם ְְּכ ָָבִנִ ים ִִאם ַַּכ ֲֲע ָָב ִִדים‪ִִ ,‬אם ְְּכ ָָבִנִ ים ַַר ֲֲח ֵֵמנּו ְְּכ ַַר ֵֵחם ָָאב ַַעל ָָּבִנִ ים וגו'‬ ‫שישגיח עליו משמי מרומים שלא יקבל הפסד‪( .‬דהיינו שניהם מצב‬ ‫(היום הרת עולם‪ ,‬תפילת ר"ה)‬ ‫של מורא‪ ,‬אבל שונה מורא מאב‪ ,‬שמגיע מאהבה‪ ,‬שבוטח בו שישמור‬ ‫אנחנו אומרים בפיוט בר"ה‪' :‬היום הרת עולם‪ ,‬היום יעמיד במשפט‪.‬‬ ‫עליו‪ ,‬ממורא העונש של עבד‪).‬‬ ‫אם כבנים‪ ,‬אם כעבדים'‪ .‬מהו עומק העניין של הבקשה‪ ,‬כבנים או‬ ‫ובזוהר מובא שאותו יום היה ראש השנה‪ ,‬וזה מה שאמר אלישע 'הנה‬ ‫כעבדים‪ .‬הגאון רבי יהונתן אייבשיץ בספרו 'אהבת יהונתן'‪ ,‬מסביר‬ ‫חרדת אלינו את כל החרדת הזאת'‪ ,‬שהיא חרדת הדין‪ ,‬ושאלתו ‪-‬‬ ‫זאת ששניהם עוסקים במורא שמים‪ ,‬אבל זו יראת הרוממות‬ ‫מאיזו סיבה את מתייראת‪ ,‬היש לך לדבר אל המלך ‪ -‬מלכו של עולם‪,‬‬ ‫שמגיעה מאהבת ה' וזו יראת העונש‪ .‬וכך כותב‪ :‬העניין הוא מפני‬ ‫היינו אם היראה אצלך היא מאהבה כנ"ל‪ ,‬או לשר הצבא ‪ -‬הכוונה‬ ‫שמורא הבן מן האב הוא כל ימי היותו על האדמה‪ ,‬וזהו מצות השכל‬ ‫צבאות השמים‪ ,‬שהם צבאותיו של הקב"ה‪ ,‬וזה יראת העונש‪ .‬והיא‬ ‫והוא מאיכות אהבת אביו‪ .‬וכן ענין יראת האדם מן הבורא אשר ברא‬ ‫השיבה במתק שפתיה‪ :‬בתוך עמי אנכי יושבת‪ .‬הכוונה בתוך ישראל‬ ‫יש מאין וזהו הנקרא יראה מאהבה‪ .‬ולעומת זאת יראת העבד מן‬ ‫החביבים שנקראו בנים למקום‪ ,‬ומורא הבן מן האב הוא מאהבה‬ ‫האדון הוא שלא יענישהו אם יסור מדבריו של האדון‪ ,‬ועובד על מנת‬ ‫ואמרה שגם היא יראה מאהבה‪ ,‬וע"ז אמר אלישע כפי שמופיע‬ ‫לקבל פרס מרבו‪.‬‬ ‫הלאה בפסוקים‪ ,‬מה היא צריכה לעשות כדי לזכות לברכת ה'‪.‬‬ ‫ולפי מה שהתבאר על ההבדל בין יראת הרוממות מאהבה‪ ,‬ליראת‬ ‫וזהו יסוד גדול להבנה של הגאון רבי יהונתן אייבשיץ‪ ,‬שכל מורא‬ ‫העונש‪ ,‬מסביר הגאון רבי יהונתן אייבשיץ את הפסוק בספר מלכים‬ ‫אב ואם‪ ,‬הוא מורא מאהבה‪ .‬לא מורא של פחד וחרדה‪ ,‬אלא מורא‬ ‫העוסק בסיפור האישה השונמית‪ ,‬ומביא את דברי אלישע לגיחזי‬ ‫של רוממות‪ ,‬כמו שאנחנו מרגישים כלפי רב או אדם גדול שאנחנו‬ ‫ּאֶמר לֹו ֱֱאמר ָנָ א ֵֵאֶלֶ ָיָה ִִהֵּנּ ה ָָחַַרְדְ ְּּת ֵֵאֵלֵ ינּו ֶֶאת‬ ‫אודות אותה אישה‪ַ :‬וַ ֹּי ֶ‬ ‫מאוד אוהבים ומחוברים אליו‪ ,‬ובכל זאת יש לנו יראת כבוד אליו‪ .‬וזהו‬ ‫ְלְַד ֶּּבר ָלָ ְך ֶֶאל ַַהֶּמֶּלֶ ְך אֹו ֶֶאל ַׂשׂר‬ ‫כל ַַה ֲֲחָָר ָָדה ַַהֹּזּאת ֶֶמה ַלַ ֲֲעׂשֹות ָלָ ְך ֲֲהֵיֵׁש ַ‬ ‫מורא אב‪ ,‬וזה הכוונה בפיוט – אם כבנים‪ ,‬אם כעבדים‪ .‬אם כבנים‪ ,‬אנו‬ ‫ַַהָּצ ָָּבא (מלכים ב' פ"ד י"ג) ומבאר רבי יהונתן אייבשיץ את כפילות‬ ‫סומכים עליך שנזכה בדין‪ ,‬כרחם אב על בנים‪ .‬ואם כעבדים‪ ,‬הרי אנו‬ ‫שאלת אלישע‪ ,‬שהרי למה שתפנה גם אל המלך וגם אל שר הצבא?‬ ‫שלך עד שתחננו‪.‬‬ ‫ְלְַד ֶּּבר ָלָ ְך ֶֶאל ַַהֶּמֶּלֶ ְך אֹו ֶֶאל ַׂשׂ ר ַַהָּצ ָָּבא‪,‬‬ ‫כוונת שאלת אלישע ֲֲהֵיֵׁש ַ‬ ‫כשם שחובה על כל אחד ואחד מישראל ללמוד את ההלכות המצויות‪ ,‬כהלכות‬ ‫ברכות‪ ,‬שבת‪ ,‬שמירת הלשון ועוד‪ ,‬כך חובה על כל אדם ללמוד ולשנן את הלכות‬ ‫הורינו דרך חיים‬ ‫כיבוד אב ואם ומוראם‪ ,‬שמצווה זו היא תמידית בכל זמן‪ ,‬וחמורה היא עד מאוד‪,‬‬ ‫כיבוד אב ואם בהלכה ומנהג‬ ‫ואם לא ילמד את הלכותיה‪ ,‬מאין ידע היאך לקיימן‪ ,‬ויכשל בדברים רבים‪ ,‬מבלי‬ ‫עפ"י 'קונטרס הלכות כיבוד אב ואם בשבתות ומועדי השנה'‪,‬‬ ‫לדעת שהוא נכשל‪.‬‬ ‫להגאון רבי שמשון קורלנדסקי מח"ס 'המאורות הגדולים'‬ ‫אז למרות שמעיקר הדין אינה חייבת‪ ,‬ובא חברו המחויב וביקש‬ ‫הלכות הנוגעות לימי ראש השנה בכיבוד אב ואם‬ ‫ממנו לתקוע –חייב הוא לתקוע לאמו‪ ,‬כי יש עליו חיוב דאורייתא של‬ ‫אב שלא מצליח לתקוע האם יתקע בנו במקומו‪ :‬אב המשמש‬ ‫כיבוד אב ואם‪( .‬הגר"י זילברשטיין)‬ ‫כבעל תוקע בבית הכנסת ומנסה זמן מה לתקוע בשופר והדבר‬ ‫מעשה באחד שהיה צריך למול את בנו בראש השנה ושאל‪ ,‬האם‬ ‫לא עולה בידו ואילו הבן יודע היטב לתקוע‪ ,‬אך הוא מתלבט האם‬ ‫לקרוא לבן על שם אביו או על שם יצחק אבינו (לכאורה הסיבה‬ ‫לתקוע במקום אביו‪ ,‬שמא אביו יתבייש בזה‪ ,‬בכל זאת נראה‬ ‫המיוחדת להזכיר את שמו של יצחק אבינו היה בגלל הזכרת עקדת‬ ‫שיעלה לתקוע כי האב שמח שיש לו בן שממשיך את דרכו ‪(.‬הגר"י‬ ‫יצחק בראש השנה‪ ,‬שאם לא כן‪ ,‬מה שונה יצחק משאר האבות‬ ‫זילברשטיין)‬ ‫ומשאר ימות השנה) והשיב על זה ה"תרומת הדשן"‪ 1‬שיקרא על‬ ‫אמא שרוצה לשמוע תקיעת שופר ולצורך כך היא מבקשת מאחת‬ ‫שם יצחק אבינו שהרי הוא ואביו חייבים בכבוד יצחק אבינו עכ"ל‪.‬‬ ‫מבנותיה שתתעכב בבית לשמור על הילדים‪ ,‬צריכה הבת להישאר‬ ‫והעיר ב'איילת השחר' שלפי דברי הרמ"א‪ 2‬שאדם חייב יותר בכבוד‬ ‫לשמור על הילדים אפילו שהיא מפסידה בזה לשמוע תקיעת‬ ‫אביו מאשר כבוד אבי אביו‪ .‬לכאורה היה צריך לקרוא לבנו ע"ש אביו‬ ‫שופר‪ ,‬כי אין לבת חיוב מעיקר הדין לשמוע שופר‪.‬‬ ‫כיון שמחויב יותר בכבודו‪.‬‬ ‫אולם כאשר יש לאדם מצד אחד את חברו המחויב בדין בתקיעת‬ ‫שופר‪ ,‬ומצד שני את אימו‪ ,‬שאינה מחויבת מעיקר הדין‪ ,‬והוא יכול‬ ‫"ואם על הכופר בטובתו של חברו אמרו כאלו כופר בטובתו‬ ‫לתקוע רק לאחד מהם‪ ,‬ההלכה היא כזאת‪ :‬אם חברו ביקש ממנו‬ ‫של מקום‪ ,‬כ"ש באביו ואימו‪ ,‬שהרי שלשה שותפים יש‬ ‫ראשון‪ ,‬הרי כבר התחייב לו מדין "ערבות" שערבים כל ישראל זה‬ ‫באדם‪ ,‬ולכן השווה כבודם ומוראם לו יתברך"‪( .‬מהר"ם‬ ‫לקיום מצוותיו של זה‪ ,‬ולכן לא יכול לחזור בו מהתחייבותו‪ .‬אבל‬ ‫חגיז‪ ,‬אלה המצוות‪ ,‬מצווה ל"ג)‬ ‫במקרה שאמו בקשה ראשונה והוא אמר לה שיתקע לה בשופר‪,‬‬ ‫‪ .1‬מובא בספר "לקט יושר" לתלמידו‪ ,‬חלק יו"ד עניני מילה ‪.2‬שו"ע יו"ד סי' ר"מ סעיף כ"ד‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לרפואה שלמה‬ ‫לזרע של קיימא‬ ‫לזיווג‬ ‫להצלחה וס"ד‬ ‫מנחם מנדל בן יהושע דב‬ ‫ראש השנה תשפ”ז ‪ //‬גליון ‪142‬‬ ‫מנחם בן דבורה‬ ‫בעילום שם‬ ‫בנימין שן צופיה‬ ‫אברהם בן שרה‬ ‫בס"ד‬ ‫מעשה אבות‬ ‫סיפור מהחיים‬ ‫שוחרר מהצבא כזכות כיבוד אב‬ ‫פרק מיוחד בחייו הקדיש רבי דוד בורנשטין בעל ה'חסדי דוד'‪ ,‬עבור שחרור‬ ‫הבחורים הצעירים אשר נלקחו לצבא הפולני‪ .‬אותם ימים היו ידועים כימים‬ ‫קשים עבור הצעירים‪ ,‬ראשי הצבא הפולני לא פסחו על שום נפש שהיא‪,‬‬ ‫את כולם גייסו באכזריות לצבא‪ .‬ניתקו בנים מחיק אימותיהן‪ ,‬אברכים‬ ‫מבתיהם‪ ,‬המצב היה קשה מנשוא עד שכולם הוכרחו לשרת בצבא‪.‬‬ ‫באותה עת נתגלה בעל ה'חסדי דוד' כמלאך מושיע‪ .‬רבים מהבחורים אשר‬ ‫עמדו באותה עת ובשנים שלאחר מכן בפרק הגיוס נכנסו לקודש פנימה‪,‬‬ ‫ביקשו את ברכתו והוא פסק לכל אחד מי לחסד ומי לשבט ח"ו‪ ,‬להתגייס‬ ‫לצבא הפולני ולהשתחרר‪.‬‬ ‫בראש השנה לפני תקיעת שופר עברו כל הבחורים אשר היו צריכים‬ ‫להתייצב לגיוס הצבא באותה שנה בסך לפניו בבית המדרש‪ ,‬לבקש ולהיזכר‬ ‫לפניו‪ ,‬והוא בירך את כולם‪ .‬ומעשה בבחור אשר היה מודרני במקצת‪ ,‬הוא‬ ‫כשלעצמו לא היה חסיד סוכטשוב ואולם אביו היה מהחסידים המובהקים‪.‬‬ ‫רב הנסתר‬ ‫בראש השנה לפני תקיעת שופר כנהוג עבר אף הוא בין הבחורים להזכיר‬ ‫את עצמו על כי הוא עומד לגיוס הצבא בשנה זו‪ ,‬אלא שהרבי לא הביט‬ ‫אליו כלל ולא השיבו מאומה‪ .‬הבחור ירא לנפשו ובעשרת ימי תשובה נכנס‬ ‫מאמר חז"ל או מעשה רב בנושאי‬ ‫ביחידות אל הקודש פנימה עם אביו‪ ,‬ושוב הזכיר את עצמו בעניין גיוס‬ ‫מצוות כיבוד הורים נטמנו בתמונה‪,‬‬ ‫הצבא‪ .‬הרבי הרים את עיניו והשיב‪ :‬והרי עובד אתה בבית חרושת‪ ,‬מוטב כי‬ ‫גלו ושלחו לנו‪ ,‬ואולי תזכו בפרסים!‬ ‫תעבוד בצבא‪ ,‬מישהו הרי חייב ללכת אל הצבא שכן לאחר מכן יאמרו כי‬ ‫היהודים לא רוצים ללכת כלל לצבא‪.‬‬ ‫‪horeinuorg@gmail.com‬‬ ‫האב והבן נותרו לעמוד כנדהמים לפני הרבי עד שלא יכלו כלל להירגע מן‬ ‫או בפקס‪077-6021640 :‬‬ ‫התשובה‪ .‬כעבור מספר דקות הזכיר הבחור שוב את עצמו‪ ,‬אבל שוב לא‬ ‫קיבל כל תשובה‪ .‬אז פנה האב אל הרבי והתחיל לומר בפניו את כל מעלותיו‬ ‫של בנו‪ ,‬אלא שבעל ה'חסדי דוד' לא הניד עפעף‪.‬‬ ‫לבסוף הזכיר האב כי בנו מקיים ביותר מצות כיבוד אב ואם‪ ,‬ואף נזהר בה‬ ‫מאד‪ ,‬את כל כספו אומר האב אל הרבי‪ ,‬הריהו נותן להורים‪ ,‬ועבורו אינו‬ ‫משאיר כי אם כדי נסיעה בסך של עשרים אגורות בלבד‪ .‬אז התבטא הרבי‬ ‫באידיש‪ :‬אזא כיבוד אב איז אזוי ווי לערנען תורה הער דארף יא באפרייט‬ ‫ווערען! (כזה כיבוד אב הוא כמו לימוד תורה‪ ,‬הוא צריך כן להשתחרר מן‬ ‫פתרון חידת 'רב הנסתר' לגיליון פרשת נצבים וילך‬ ‫הצבא) ואמנם בבוא הבחור אל המגייסים הועמד האחרון בתור ועד שכבר‬ ‫נראה שאם אביו בעל תפלה בימים נוראים ומבקש מבנו‬ ‫הגיעו אליו המנהלים היה להם די והותר מגויסים‪ ,‬והוא השתחרר מהצבא‬ ‫שיבוא להתפלל עמו כדי לסייעו עם הניגונים‪ ,‬שהוא‬ ‫ולא גויס כלל‪( .‬מלכות בית דוד עמוד ‪)164‬‬ ‫חייב לעשות כן שהוא בכלל שימוש‪( .‬ויברך דוד כיבוד‬ ‫או"א פ"ד אות ס')‬ ‫לא היה אצל אביו בר"ה‪ ,‬בגזירת כיבוד אב‬ ‫(ויל"ע מהו אם הבן רוצה להתפלל אצל אדמו"ר שלו‪ ,‬ועי'‬ ‫בספר 'משנת הכיבוד' מביא שפעם אחת היה האדמו"ר רבי מרדכי‬ ‫בס' 'בקדושתו של אהרן' ח"א שציווה לאחד מחסידיו‬ ‫טברסקי מקאזמיר בחו"ל במעיינות הרפואה בימי הקיץ סמוך לימי ראש‬ ‫לעזוב חצה"ק ולנסוע לאביו לסייעו בתפלותיו)‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬והרופאים אמרו לו כי נחוץ עבורו שיהיה שם גם בימים הנוראים‪,‬‬ ‫והוא לא רצה לשמוע להם שלא יוכל להיות אצל אביו בעיירה טריסק‪ .‬אבל‬ ‫משמשו שהיה עימו במרחץ הנ"ל‪ ,‬כתב מכתב לאביו ה'מגיד מטריסק'‬ ‫הודעה תשלח לפותרים נכונה שעלו בגורל‪.‬‬ ‫שהרופאים אמרו לו שהוא מוכרח להישאר לימים הנוראים‪ .‬ואז כתב לו‬ ‫ה'מגיד' הקדוש מכתב בגזירת כיבוד אב שלא לשנות מציווי הרופאים‪,‬‬ ‫אלא להישאר במקום גם לראש השנה ויום כיפור‪ .‬וכך עשה‪ ,‬וחזר להיות‬ ‫במחיצת אביו בטריסק רק לימי הסוכות‪( .‬גדולת מרדכי כ"ו)‬ ‫ניתן לקבל את גיליונות הורינו במייל‬ ‫גם באנגלית ובאידיש‬ ‫כתבו לנו הצטרפות – אנגלית ‪ /‬אידיש‬ ‫וקבלו את הגיליון מדי שבוע לתיבת המייל שלכם‬ ‫הצטרפו עכשיו‪horeinuorg@gmail.com :‬‬ ‫ראש השנה תשפ”ז ‪ //‬גליון ‪142‬‬ ‫ניתן להפנות שאלות ליועצי 'הורינו' עבור מדור זה‬ ‫והשיב לב‬ ‫בכתובת דוא"ל המופיעה בגב הגיליון‪ .‬סודיות מובטחת‪.‬‬ ‫שאלות ותשובות משולחנם של‬ ‫יועצים רבניים ומטפלים‬ ‫שהרי 'חייך קודמים'‪ .‬אולם‪ ,‬בענייננו מעיקר הדין הבת הרי אינה‬ ‫בספר 'אהל יעקב' על הלכות כיבוד אב ואם (עמוד‬ ‫חייבת במצוות שופר‪ ,‬ככל מצוות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬שנשים‬ ‫תי"ד) מביא שאלה‪:‬‬ ‫פטורות מהן‪ ,‬ולעומת זאת במצוות כיבוד אם‪ ,‬בוודאי חייבת‪,‬‬ ‫מעשה בבחורה [שהגיעה לגיל מצוות] ‪,‬שמחבבת מאוד‬ ‫והגם שהאם לא ביקשה ממנה שתוותר עבורה‪ ,‬מכל מקום‬ ‫את המצוות‪ ,‬ומידי ראש השנה משתדלת לקיים את מצוות‬ ‫הרי ברור שזהו רצונה‪ ,‬ואם הבת תמלא רצונה‪ ,‬יהיה בכך קיום‬ ‫שמיעת תקיעת שופר‪ .‬באחד הימים שמעה את אימה אומרת‬ ‫למצוות כיבוד אם‪ ,‬ועדיף לוותר על מצוה שמעיקר הדין פטורים‬ ‫לחברתה‪ ,‬שמאוד הייתה רוצה להגיע לבית הכנסת ולשמוע‬ ‫ממנה‪ ,‬כדי לזכות במצווה שבעקרון היא 'חיובית' [שהאדם‬ ‫את קול השופר‪ ,‬אלא שנאלצת להישאר בבית כדי לשמור על‬ ‫מצווה בה]‪.‬‬ ‫ילדיה הקטנים‪.‬‬ ‫ואמנם שיטת הרשב״א שעיקר מצוות כיבוד אב ואם אינה‬ ‫אף על פי שהבת הגדולה שומרת פעמים רבות על אחיה‬ ‫אלא בדבר שיש בו הנאה להוריו‪ ,‬כגון מאכילו ומשקהו מלבישו‬ ‫ואחיותיה הקטנים‪ ,‬בכל זאת האם לא פנתה אליה וביקשה [אף‬ ‫ומנעילו‪ ,‬אבל אם אמרו לו הוריו לעשות דבר שאין להם בו‬ ‫לא ברמז] שתשמור עליהם בראש השנה‪ ,‬משום שככל הנראה‬ ‫הנאה של כלום‪ ,‬אין זה כבוד שנצטווה עליו הבן‪ .‬והיה מקום‬ ‫מודעת לכך שהפסד המצווה יצער את הבת‪ .‬ומכל מקום האם‬ ‫לומר שלפי שיטה זו אין כאן מצוות כיבוד אם‪.‬‬ ‫גילתה דעתה שחפצה לשמוע שופר‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬יש לדחות מחמת שדווקא בדבר שאין להוריו תועלת‬ ‫וכאן הבת שואלת‪ :‬כיצד ראוי שאנהג‪ ,‬האם אלך בעצמי לבית‬ ‫והנאה‪ ,‬סובר הרשב״א שאין הבן חייב‪ ,‬אך בענייננו יש לאם‬ ‫הכנסת כדי לזכות במצווה היקרה‪ ,‬או שמא אוותר לטובת אימי‬ ‫תועלת גדולה בשמיעת השופר‪ ,‬ובוודאי שהבת תמלא את‬ ‫ואשאר בבית לשמור על אחיי ואחיותיי?‬ ‫רצונה אם תדאג שתוכל לקיים את המצווה‪ ,‬ולכן יש בכך קיום‬ ‫של כיבוד אם‪ .‬לסיכום‪ :‬הבת תעדיף לשמור על אחיה כדי‬ ‫ומשיב שם‪:‬‬ ‫שאימה תלך לשמוע שופר‪.‬‬ ‫מצינו שאדם צריך לדאוג לשלימות נפשו בענייני המצוות‪,‬‬ ‫טובה מצטרפת למעשה מחשבה רעה אינה מצטרפת למעשה‪,‬‬ ‫ובאומות העולם אינו כן‪ .‬כיון שיש רצון הקיים באומה הישראלית‬ ‫ספר החיים‬ ‫להימשך אחרי רצון השי"ת מעומק הלב ולמסור נפשם רוחם‬ ‫התעוררות בימי הרחמים‪,‬‬ ‫ומאודם על קדושת שמו ית' כאשר עשו אבותינו וכו'‬ ‫לזכות "למען יאריכון ימיך ולמעט ייטב לך"‪.‬‬ ‫ועד כדי כך הושרש רצון זה בנפש עם ישראל עד כי כעת קשה‬ ‫לאדם בן דורנו להבין מה כ"כ גדול הניסיון של אברהם ויצחק‬ ‫שנינו בגמ'‪ 1‬תקעו לפני בשופר של‬ ‫כאילו עקדתם‬ ‫למסור את נפשם ומה ההתפעלות כ"כ ממעשה העקידה‬ ‫איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק‬ ‫עצמכם לפני‬ ‫אחרי שזה כבר מושרש בטבע של כל יהודי למסור את הנפש‬ ‫בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו‬ ‫לעשות רצונו יתברך‪ .‬ואת כל הכח הזה של עם ישראל למסור‬ ‫עקדתם עצמכם לפני‪ .‬ויש להתבונן בדברי הגמ'‪ ,‬שלכאורה די‬ ‫נפשם בכל הדורות קיבלו עם ישראל ממעשה העקידה אשר‬ ‫היה לומר שהקב"ה יזכור לנו את העקידה עצמה אשר מעשה‬ ‫מאז נשתרש בליבם פנימה לעשות רצון אבינו שבשמים כדבר‬ ‫זה של מסירות נפש בכוחו לעורר זכות אבות ביום הדין‪ ,‬ומדוע‬ ‫מוכרח מאליו‪ ,‬כי זהו רצונם הטבעי והאמיתי‪ .‬והמבואר מדבריו‬ ‫צריכים ג"כ לזה שמעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם‬ ‫שמסירות הנפש של אברהם ויצחק במעשה העקידה נשתרש‬ ‫לפני? ויתר על כן יש להבין מהות ענין זה 'כאילו עקדתם‬ ‫בטבע של כל איש ישראל לעשות רצון ה' בלבד‪ ,‬וכל יהודי‬ ‫עצמכם' והלא לא נתבקשנו לעקוד עצמינו ולא עלה על דעתנו‬ ‫באשר הוא שם רצונו האמיתי והפנימי הוא אך ורק לעשות רצון‬ ‫לעשות כן‪ ,‬וא"כ איזה לימוד זכות יש בזה שכאילו עקדנו עצמנו‬ ‫ה' באמת‪ .‬וכעין זה כתב הגר"ח מוואלוזין‪ 3‬שכוחו של עם ישראל‬ ‫מה שלכאורה אינו נכון ולמה צריך להמציא זכות זו שכביכול‬ ‫למסור נפשם על קדושת שמו ית' במשך כל הדורות הכל נובע‬ ‫אינה שייכת אלינו?‬ ‫מכוחו של אברהם במסירות נפשו במעשה העקידה‪.‬‬ ‫כתב הגר"י בלאזר בכוכבי אור‪ 2‬ז"ל אמרו חז"ל הסתכל הקב"ה‬ ‫חז"ל אומרים שמצינו אצל יצחק בזמן העקידה את מעשה‬ ‫באבות וברא העולם‪ .‬כי כאשר נתבונן נמצא כי לולי זכות אבות‬ ‫‘כיבוד אב' נורא‪ .‬בפרקי דרבי אליעזר‪ :‬אמר יצחק לאביו אבא‬ ‫היה העולם חרב‪ .‬כשחטאו ישראל בעגל עמד משה רבינו ע"ה‬ ‫קשור לי שתי ידי ושתי רגלי שלא אבעט אותך ונמצאתי מחלל‬ ‫ואמר זכור לאברהם וכו' וכן כל פעם שאנו מזכירים בר"ה את‬ ‫כבוד אב‪ .‬וקשר שתי ידיו ושתי רגליו ועקדו על גבי המזבח וכו’‬ ‫העקידה‪ ,‬ולולי היה העקידה אזי ח"ו הי' חרב בעולם ורק על ידי‬ ‫נמצא א"כ שבנפשו של כל יהודי מונח היסוד גם לכיבוד אב‬ ‫האבות הקדושים יש קיום לעולם‪.‬‬ ‫במסירות נפש ממש‪ ,‬מה שירושה היא לנו מאבותנו‪ ,‬שאותה‬ ‫ובעיקר דבריו שרק זכות העקידה היא העוברת בכל דור‪ ,‬וביום‬ ‫זכות אנו מזכירים בראש השנה כחלק ממעשה מסירות הנפש‬ ‫הדין הנורא לולי היה העקידה אזי ח"ו הי' חרב העולם היה נראה‬ ‫של העקידה‪ ,‬ובזכותה אנו מבקשים זכות אבות‪ ,‬להיכתב בספר‬ ‫להוסיף נופך בזה מדוע בכוחה של העקידה להגן על עם ישראל‬ ‫החיים‪.‬‬ ‫בכל הדורות‪ ,‬בהקדם דברי המשך חכמה שבישראל מחשבה‬ ‫ראש השנה תשפ”ז ‪ //‬גליון ‪142‬‬ ‫‪ .1‬ר"ה ט"ז ‪ .2‬ח"ב מאמר ס"ז ‪ .3‬ברוח חיים אבות פ"ה ג'‬ ‫כתיבה‪ :‬י‪ .‬בנימין‬ ‫מני מספר על אבא ואמא‬ ‫ומצוות כיבוד הורים‬ ‫ִלִ ְְׁשֹמ ַַֹע קֹול ׁש ָֹוָפר‬ ‫ְּבְָעָיָ ה ַַה ְִּיְִח ָיָדה ִִהיא‬ ‫ְחְָמד ְמְ אֹוד‪ֶֶּ ,‬ב ֱֱא ֶֶמת‪ַַ ,‬ה ָ‬ ‫הּוִדי ֶנֶ ָ‬ ‫ר' ְׁשְ ֹלֹמֹה הּוא ְיְ ִ‬ ‫ְתְִפּלֹות‬ ‫אֹוֵהב ִִּב ִ‬ ‫ְתְַח ֵֵּבר ְוְ ֵ‬ ‫יֹוֵתר ִִמ ַ‬ ‫ְלְָכל ֶֶא ָָחד ֵיֵ ׁש ֶֶאת ָָהְרְָגָ ִִעים ֶֶׁשהּוא ֵ‬ ‫ָ‬ ‫ְּבְַצד ָיָ ִִמין ֶֶׁשּלֹו ָָע ַַמד ַַה ֵֵּבן ֶֶׁשּלֹו‬ ‫ֹקֶֹדׁש‪ַ .‬‬ ‫ֹּגַֹבּה ֶֶׁשל ַַה ָָארֹון ֶ‬ ‫ְּבְֵע ֶֶרְך ַַּב ַ‬ ‫ֶֶׁשהּוא ֵ‬ ‫ְּמְַח ִִּכים‬ ‫"אֹוִחיָלָ ּה"‪ֵ ,‬יֵ ׁש ָָּכ ֵֵאּלּו ֶֶׁש ַ‬ ‫ִ‬ ‫ְּמְַח ִִּכים ְלְ‬ ‫ֹרֹאׁש ַַה ָָּׁש�ָנָ ה‪ֵ .‬יֵ ׁש ָָּכ ֵֵאּלּו ֶֶׁש ַ‬ ‫ְּבְַקּלּות ְּבְִלִ י ַלַ ֲֲעלֹות ַַעל ִִּכ ֵֵּסא‪ַ ,‬וַ ֲֲאִנִ י‬ ‫ְלְַהְחְִלִ יף ְמְ נֹורֹות ַ‬ ‫ֶֶׁשַּגַ ם הּוא ָיָ כֹול ַ‬ ‫ְתְִק ַיַעת‬ ‫ְּבְִע ָָּקר ִלִ ִ‬‫ְמְַח ֶֶּכה ִ‬‫ְּבְַכ ָָּמה ִנִ ּגּוִנִ ים‪ֲֲ .‬אִנִ י ְּבְֹרֹאׁש ַַה ָָּׁש�ָנָ ה ַ‬ ‫ּיּוִטים ַ‬ ‫ַלַ ִִּפ ִ‬ ‫ְקְֵצה ַַה ַַּטִּלִ ית ֶֶׁשּלֹו‪.‬‬ ‫ּתֹוֵק ַַע‪ֲֲ .‬א ִִפּלּו ֹלא ֶֶאת ֵ‬ ‫רֹוֶאה ֶֶאת ַַה ַַּב ַַעל ֵ‬ ‫ֹלא ֶ‬ ‫ׁשֹוָפר‪.‬‬‫ָ‬ ‫ְסְֶט ְֶנְֶּדר‪ַַ .‬על ְקְ צֹות‬ ‫ְקְָצת ָיָ ִִמיָנָ ה‪ֹ ,‬לא ָָעַזַ ר‪ְׂ .‬שְֹמֹאָלָ ה‪ֶ ,‬‬ ‫ִנִ ִִּס ִיִתי ָלָ זּוז ָ‬ ‫ְלְַכֵּוֵן‪ִִּ ,‬בְמְֻיֻ ָָחד ְּבְֹרֹאׁש‬ ‫ְׁשְַּת ֵֵּדל ַ‬ ‫ְתְַּפֵּלֵ ל‪ַ ,‬וַ ֲֲאִנִ י ֲֲא ִִפּלּו ִִמ ַ‬‫ָָּברּור ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ַּגַ ם ִִמ ַ‬ ‫לֹוַמר‪ָָ ,‬ר ִִא ִיִתי ָָּכ ֵֵתף‪,‬‬ ‫ּתֹוֵק ַַע‪ְּ .‬כְ ַ‬ ‫ְכְָׁשו ָָר ִִא ִיִתי ֵֵח ִִצי ֵֵמ ַַה ַַּב ַַעל ֵ‬ ‫ְצְָּבעֹות? ַַע ָ‬ ‫ָָה ֶֶא ָ‬ ‫ְמְַׁשֶּנֶ ה‬ ‫ֶּׁשהּו ַַא ֵֵחר‪ֵ ,‬יֵ ׁש לֹו ַַר ַַעד ָָּכֶזֶ ה ֶֶׁשֹּלא ַ‬ ‫ׁשֹוָפר ֶזֶ ה ַַמ ֶ �‬ ‫ַַה ָָּׁש�ָנָ ה‪ֲֲ .‬א ָָבל ָ‬ ‫ְׁשְִּתי ֶֶאת ַַהֵּלֵ ב ֶֶׁשִּלִ י‬ ‫ְּבְָרכֹות‪ִִ ,‬הְרְַּגַ ִ‬ ‫"ֶׁש ֶֶקט ֻֻמְחְָלָ ט"! ָ‬ ‫ְכְִריזּו ֶ‬ ‫ֶנֶ ֱֱה ָָדר‪ִִ .‬ה ִ‬ ‫ָּׁשָנָ ה‪,‬‬ ‫ׁשֹוָפר ֶֶׁשל ֹרֹאׁש ַַה ָ �‬ ‫ְּתְִק ַיַעת ָ‬ ‫ְעְִּתי אֹותֹו ֶֶּב ֱֱאלּול ַַּב ֵֵח ְֶיְֶּדר‪ִ ,‬‬ ‫ַַּכ ָָּמה ָָׁש ַַמ ִ‬ ‫ּדֹוֵפק‪.‬‬‫ֵ‬ ‫ְדְָמ ָָמה ַּוַב ֶֶּׁש� ֶֶקט ֶֶׁשל ֵֵמאֹות ֲֲאָנָ ִִׁשים ִוִ יָלָ ִִדים‪ֶ ,‬זֶ ה ָָּפׁשּוט ַַא ֶֶח ֶֶרת‪ֲֲ .‬אִנִ י‬ ‫ִִּב ָ‬ ‫ְסְֶט ְֶנְֶּדר‪,‬‬ ‫חֹוַרי ֵֵהִזִ יז ֶ‬ ‫יֶׁשהּו ֵֵמ ֲֲא ַ‬ ‫ְּבְִדּיּוק ְּבְ אֹותֹו ֶֶרַגַ ע ִִמ ֶ‬ ‫ְּתְִק ָיָעה! ִ‬ ‫ְָוְָאז – ִ‬ ‫ּתֹוֵק ַַע‪ִִ ,‬מ ַַּצד ֶֶא ָָחד‬ ‫ְפְָע ִִמים ִלִ ְרְ אֹות ֶֶאת ַַה ָָּפִנִ ים ֶֶׁשל ַַה ַַּב ַַעל ֵ‬ ‫ְמְַנַ ֶֶּסה ִלִ ָ‬ ‫ְּכְִאּלּו‬ ‫ְׁשְְמְָעה ִלִ י ִ‬ ‫ָ‬ ‫ְּתְִק ָיָעה ִנִ‬ ‫ְׁשְַּת ֵֵעל‪ַַ .‬ה ִ‬‫ּוִמ ַַּצד ְׂשְֹמֹאל ֶיֶ ֶלֶ ד ָָק ָָטן ִִה ַ‬ ‫ִ‬ ‫עֹוֵצם ֵֵעיַנַ ִיִ ם‬ ‫ְדְָאג ֶֶׁש ַַהּקֹול ֵיֵ ֵֵצא ְּכְ מֹו ֶֶׁש ָָּצ ִִריְך‪ִִ ,‬מ ַַּצד ֵֵׁשִנִ י הּוא ֵ‬ ‫הּוא ֻֻמ ָ‬ ‫ִִהיא ַַמִּגִ ָיָעה ִִמ ֵֵּבית ְּכְֶנֶ ֶֶסת‬ ‫ּוְמְַכֵּוֵן‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫ְלְִכּוּון‬‫ִ‬ ‫ְלְִּתי‬ ‫ְסְַּת ַַּכ ִ‬ ‫ִִה ַ‬ ‫ַַא ֵֵחר‪.‬‬ ‫ֵיֵ ׁש ִלִ י ָָמקֹום ְלְַיַ ד ַַא ָָּבא‪ֲֲ ,‬א ָָבל‬ ‫ְּמְֻבָּגָ ר ָיָ ַַׁשב‬ ‫הּוִדי ַַה ֻ‬ ‫ַַא ָָּבא‪ַַ ,‬הְּיְ ִ‬ ‫ְּתְִקיעֹות ֲֲאִנִ י‬ ‫ְקְַראת ַַה ִ‬ ‫ִלִ ַ‬ ‫מֹוֶדה‪,‬‬ ‫ֶ‬ ‫ְלְָיָ דֹו ְּבְַנַ ַַחת‪ַ .‬וַ ֲֲאִנִ י‬ ‫ְקְָצת ָָק ִִד ָיָמה‪,‬‬ ‫עֹוֵמד ָ‬ ‫ָָּת ִִמיד ֵ‬ ‫ָָה ִִראׁשֹוָנָ ה‬ ‫ְחְָׁש ָָבה‬ ‫ַַה ַַּמ ָ‬ ‫ְפְָסל‪ִִ .‬מ ָָּׁש�ם ֲֲאִנִ י‬ ‫ְּבְַצד ַַה ַַּס ָ‬ ‫ַ‬ ‫ְחְָׁש ָָבה‬ ‫ֶֶׁשִּלִ י ֹלא ָָה ְָיְָתה ַַמ ָ‬ ‫ְמְֻצָּיָ ן ְוְַגַ ם‬ ‫ְׁשְֹמַֹע ֻ‬ ‫ַ‬ ‫ָיָ כֹול ַּגַ ם ִלִ‬ ‫ְתְִא ָיָמה ִִּבְמְֻיֻ ָָחד ְלְֹרֹאׁש‬ ‫ֶֶׁש ַַּמ ִ‬ ‫ּתֹוֵק ַַע‪ֶ .‬זֶ ה‬ ‫ִלִ ְרְ אֹות ֶֶאת ַַה ַַּב ַַעל ֵ‬ ‫ֲֲח ָָבל‬ ‫ְבְִּתי‪:‬‬‫ָָח ַַׁש ִ‬ ‫ַַה ָָּׁש�ָנָ ה‪.‬‬ ‫ְּתְִקיעֹות‬ ‫ְׁשְֹמַֹע ִ‬ ‫ַ‬ ‫ָָחׁשּוב ִלִ י‪ִִּ ,‬כי ִלִ‬ ‫ְׁשְִּתי‬ ‫ְתְַּבַּיַ ִ‬ ‫ְרְִּתי‪ִִ .‬מָּיָ ד ִִה ַ‬ ‫ֶֶׁש ָָע ַַב ִ‬ ‫ּתֹוֵק ַַע‬ ‫ְּבְִלִ י ִלִ ְרְ אֹות ֶֶאת ַַה ַַּב ַַעל ֵ‬ ‫ְצְִמי‪ֲֲ ,‬א ָָבל ֹזֹאת ָָה ְָיְָתה‬ ‫ֵֵמ ַַע ִ‬ ‫ְקְִריא ֶזֶ ה ֹלא אֹותֹו ָָּד ָָבר‪,‬‬ ‫ְַוְַה ַַּמ ִ‬ ‫ָָה ֱֱא ֶֶמת‪.‬‬ ‫ְפְָׁשר‪ֲֲ ,‬א ָָבל‬ ‫יֹוְדְִעים‪ֶֶ ,‬א ָ‬ ‫ִ‬ ‫ַַא ֶֶּתם‬ ‫ְּכְָבר‬ ‫ָ‬ ‫ַַה ָָּב ָָאה‬ ‫ְּתְִק ָיָעה‬ ‫ַַּב ִ‬ ‫ָָח ֵֵסר ַַמ ֶֶּׁש�הּו‪.‬‬ ‫ְָב ִִרים‬ ‫יֹוֵתר טֹוב‪ַַּ ,‬בְּׁש� ָ‬ ‫ְעְִּתי ֵ‬ ‫ָָׁש ַַמ ִ‬ ‫ְתְִחילּו "ַלַ ְּמְַנַ ֵֵּצ ַַח" ֶֶׁשִּלִ ְפְֵנֵ י‬ ‫ְּכְֶׁש ִִה ִ‬ ‫ֶ‬ ‫רּוָעה‬ ‫ְמְֻצָּיָ ן‪ַַּ ,‬בְתְ ָ‬ ‫ֻ‬ ‫ְעְִּתי‬‫ָָׁש ַַמ ִ‬ ‫ְלְִּתי‬‫ְתְַח ִ‬ ‫ְּכְָבר ִִה ַ‬ ‫ְּתְִקיעֹות‪ָ ,‬‬ ‫ַַה ִ‬ ‫ְחְִּתי ִלִ ְרְ אֹות‬ ‫ֲֲא ִִפּלּו ִִהְצְַלַ ִ‬ ‫ְקְִּתי‬ ‫ְתְַאְרְֵּגֵ ן‪ָָּ .‬ב ַַד ִ‬‫ּוְלְִה ַ‬ ‫ְתְַרֵּגֵ ׁש ִ‬ ‫ְלְִה ַ‬ ‫ִ‬ ‫ּׁשֹׁוָפר ֵֵּבין ַַה ָָּכ ֵֵתף‬ ‫ֲֲח ִִת ָיָכה ֵֵמ ַַה ָ‬ ‫בֹוַּה ִִמ ַַּדי ֹלא‬ ‫ֶֶׁש ַַאף ֶֶא ָָחד ָּגָ ַ‬ ‫ְפְִר ַיַע‬ ‫ְּכְָבר ִִה ִ‬ ‫ֶּׁשהּו ָ‬ ‫ּכֹוַבע ֶֶׁשל ָָה ִִאיׁש ְלְָיָ דֹו‪ֲֲ .‬א ָָבל ַַמ ֶ �‬ ‫ֶֶׁשל ר' ְׁשְ ֹלֹמֹה ַלַ ַ‬ ‫מּוָכן‪.‬‬ ‫"ַקו ָיָ ִִׁשיר" ַַעד ַלַ ִִּב ָיָמה‪ַַ .‬הֹּכֹל ָָהָיָ ה ָ‬ ‫ְלְָפַנַ י‪ֶֶׁ ,‬שֵּיֵ ׁש ַ‬ ‫עֹוֵמד ָ‬ ‫ֵ‬ ‫הּוִדי ַַהֶּזֶ ה ֶֶּב ֱֱא ֶֶמת‬ ‫ְחְָׁש ָָבה ֶֶׁשִּלִ י‪ֲֲ .‬ה ֵֵרי ַַא ָָּבא ִִּב ֵֵּקׁש ִִמ ֶֶּמִּנִ י‪ְַ ,‬וְַהְּיְ ִ‬ ‫ִלִ י‪ַַ ,‬ה ַַּמ ָ‬ ‫ְָוְָאז ַַא ָָּבא ָנָ ַגַ ע ִלִ י ַַּב ָָּכ ֵֵתף; ֵֵמִנִ י‪ֵֵּ .‬כן‪ַַ ,‬א ָָּבא?‬ ‫ֶּׁשהּו? ּוְבְ תֹוְך ָָּכל‬ ‫ְּכְִאּלּו ָלָ ְקְ חּו ִלִ י ַַמ ֶ �‬ ‫ְמְֻבָּגָ ר‪ָָ ,‬אז ָלָ ָָּמה ֲֲאִנִ י ַַמְרְִּגִ יׁש ִ‬ ‫ָָהָיָ ה ֻ‬ ‫ְרְִּתי אֹותֹו‪,‬‬ ‫ְמְֻבָּגָ ר ֶֶׁש ָָע ַַמד ְלְַיַ ד ַַה ַַּמ ֲֲע ָָבר‪ֹ ,‬לא ִִה ַַּכ ִ‬‫הּוִדי ֻ‬ ‫ְצְִּב ַיַע ַַעל ְיְ ִ‬ ‫ַַא ָָּבא ִִה ִ‬ ‫ְרְִּתי‪.‬‬ ‫ְבְִּתי ַַעל ָָּד ָָבר ֶֶא ָָחד‪ַַ :‬א ָָּבא ִִּב ֵֵּקׁש‪ַ ,‬וַ ֲֲאִנִ י ָָע ַַב ִ‬ ‫ְּתְִקיעֹות ָָח ַַׁש ִ‬ ‫ַַה ִ‬ ‫ְּבְַב ָָּק ָָׁשה‬‫"ַּת ֲֲעֹבֹר ַ‬ ‫ְקְָצת ַַעל ַַמ ֵֵּקל ְִוְִח ֵֵּפׂש ָָמקֹום ָלָ ֶֶׁש ֶֶבת‪ַ .‬‬ ‫ְׁשְַען ָ‬ ‫הּוא ִנִ ַ‬ ‫ְּמְֻבָּגָ ר‬ ‫הּוִדי ַַה ֻ‬ ‫ְַנְִּתי ַלַ ְחְֹזֹר ַלַ ָָּמקֹום ֶֶׁשִּלִ י‪ְָ ,‬וְָאז ָָר ִִא ִיִתי ֶֶאת ַַהְּיְ ִ‬ ‫ְתְַּכַּו ִ‬ ‫ְּכְָבר ִִה ַ‬ ‫ָ‬ ‫ְפְָסל"‪ָ ,‬לָ ַַחׁש ִלִ י ַַא ָָּבא‪ִ ,‬נִ ֵֵּתן לֹו ֶֶאת ַַה ָָּמקֹום ָָּכאן‪.‬‬ ‫ְלְ סֹוף ַַה ַַּס ָ‬ ‫ְרְָּת ִלִ י‪.‬‬ ‫ּכֹוַח‪ ,‬הּוא ָָא ַַמר לֹו‪ַַ ,‬מ ָָּמׁש ָָעַזַ ָ‬ ‫יַׁשר ַ‬ ‫ְלְִכּוּון ַַא ָָּבא‪ִ .‬יִ ַ‬ ‫ְתְּכֹוֵפף ִ‬ ‫ֵ‬ ‫ִִמ‬ ‫הּוִדי ַַהֶּזֶ ה‪ַַ ,‬א ַַחר ָָּכְך ַַעל ַַה ָָּמקֹום‬ ‫ְלְִּתי ַַעל ַַא ָָּבא‪ַַ ,‬א ַַחר ָָּכְך ַַעל ַַהְּיְ ִ‬ ‫ְסְַּת ַַּכ ִ‬ ‫ִִה ַ‬ ‫ְקְָצת ֹלא‬ ‫ְסְַּת ֵֵּכל ָָעַלַ י‪ִִּ ,‬פְתְ אֹום ִנִ ְהְָיָ ה ִלִ י ָ‬ ‫ְצְִּב ַיַע ָָעַלַ י‪ָָ ,‬ה ִִאיׁש ִִה ַ‬ ‫ַַא ָָּבא ִִה ִ‬ ‫ְכְָׁשו? ָָּכל ַַה ָָּׁש�ָנָ ה ַַאף ֶֶא ָָחד‬ ‫ֶֶׁשִּלִ י‪ְַ ,‬וְַא ַַחר ָָּכְך ׁשּוב ַַעל ַַא ָָּבא‪ַַּ .‬ד ְָוְָקא ַַע ָ‬ ‫"ּתֹוָדה ְלְ ָך"‪ָָ ,‬ר ִִצ ִיִתי‬ ‫ָ‬ ‫ְנְִּתי‪.‬‬ ‫ְנְַה ִ‬ ‫ָנָ ִִעים‪ .‬הּוא ִִחֵּיֵ ְך ְָוְָא ַַמר‪ָָ :‬אה‪ֶ ,‬זֶ ה ַַא ָָּתה? ִִה ַ‬ ‫ְמְַחת‬ ‫ְּבְִׂש ַ‬ ‫ֹלא ָָצ ִִריְך ֶֶאת ַַה ָָּמקֹום ֶֶׁשִּלִ י‪ֹ .‬לא ִִּבְסְִלִ יחֹות ִִראׁשֹונֹות‪ֹ ,‬לא ִ‬ ‫ְלְַד ֵֵּבר‪ .‬הּוא ִִהִּנִ ַיַח ָיָ ד ַַעל ַַה ָָּכ ֵֵתף‬ ‫ֹכְֹלְִּתי ַ‬ ‫לֹוַמר ַ'ַעל ֹלא ָָּד ָָבר'‪ֲֲ ,‬א ָָבל ֹלא ָיָ ִ‬ ‫ַ‬ ‫ֹחֶֹדׁש ָוָ ֵֵח ִִצי‪ְ ,‬וְ ֹלא‬ ‫יְדְָמן ֶֶׁש ָָהָיָ ה ָָּכאן ִלִ ְפְֵנֵ י ֶ‬ ‫ְפְִר ָ‬ ‫ּתֹוָרה‪ֹ ,‬לא ָָּבאֹוְיְְפְ רּוף ֶֶׁשל ִ‬ ‫ָ‬ ‫ְרְָׁשה‪ֹ ,‬לא ִִסּפּור‪,‬‬ ‫ְלְַׂש ֵֵּמ ַַח ֶֶאת ַַא ָָּבא"‪ְ ,‬וְֶזֶ הּו‪ֹ .‬לא ָָּד ָ‬ ‫ְזְֶּכה ָָּת ִִמיד ַ‬ ‫"ֶׁש ִִּת ֶ‬ ‫ֶֶׁשִּלִ י‪ֶ ,‬‬ ‫ְּתְִקיעֹות‪ָָּ ,‬כל‬ ‫ְכְָׁשו‪ָָׁ ,‬שלֹוׁש ַַּדּקֹות ִלִ ְפְֵנֵ י ַַה ִ‬ ‫ְזְַמן ַַא ֵֵחר‪ַַּ .‬ד ְָוְָקא ַַע ָ‬ ‫ְּבְ ׁשּום ַ‬ ‫ְׁשְָּפט ַַהֶּזֶ ה ִנִ ְכְַנַ ס ִלִ י ָיָ ָָׁשר ַלַ ֵּלֵ ב‪:‬‬ ‫ְׁשְָּפט ֶֶא ָָחד‪ֲֲ .‬א ָָבל ַַה ִִּמ ָ‬ ‫ֹלא ָָמ ָָׁשל‪ִִ ,‬מ ָ‬ ‫ְלְִּתי ֶֶאת‬ ‫ְמְַעט ָָׁש ַַא ִ‬ ‫ֵּׁשב ַַּב ָָּמקֹום ֶֶׁשל ֵֵמִנִ י? ִִּכ ַ‬ ‫ְלְִהְתְַיַ ֵ �‬ ‫ְׂשְָר ֵֵאל ָָצ ִִריְך ִ‬ ‫ַַעם ִיִ ָ‬ ‫ְלְַׂש ֵֵּמ ַַח ֶֶאת ַַא ָָּבא ֶֶׁשְּלְ ָך‪.‬‬ ‫ְזְֶּכה ָָּת ִִמיד ַ‬ ‫ֶֶׁש ִִּת ֶ‬ ‫ְלְִּתי ַַעל ַַא ָָּבא‬ ‫ְסְַּת ַַּכ ִ‬ ‫ְפְָׁשר אּוַלַ י ִלִ ְמְֹצֹא ִִּפְתְ רֹון ַַא ֵֵחר‪ֲֲ ,‬א ָָבל ִִה ַ‬ ‫ַַא ָָּבא ִִאם ֶֶא ָ‬ ‫ְעְִּתי‪.‬‬‫ְלְַא ָָּבא ָָׁש ַַמ ִ‬ ‫ְעְִּתי ֲֲה ִִכי טֹוב‪ֲֲ ,‬א ָָבל ַ‬ ‫ְּתְִקיעֹות ֹלא ָָׁש ַַמ ִ‬ ‫ָָאז אּוַלַ י ֶֶאת ַַה ִ‬ ‫ְחְִּתי ֶֶאת‬ ‫ְמְַפֶּנֶ ה ֶֶאת ַַה ָָּמקֹום ֶֶׁשּלֹו‪ָָ .‬אז ָלָ ַַק ִ‬ ‫ְּכְָבר ַ‬ ‫ְָוְָר ִִא ִיִתי ֶֶׁשהּוא ַַעְצְ מֹו ָ‬ ‫ְנְִּתי ָָמה ָָה ִִע ָָּקר‪ְ .‬וְֶזֶ ה ֲֲה ִִכי‬ ‫ּתֹוֵק ַַע‪ֲֲ ,‬א ָָבל ֵֵה ַַב ִ‬‫אּוַלַ י ֹלא ָָר ִִא ִיִתי ֶֶאת ַַה ַַּב ַַעל ֵ‬ ‫ְּבְָעָיָ ה‪ ,‬מּוִלִ י ָָע ַַמד‬ ‫ְוְָׁשם ִּגִ ִּלִ ִיִתי ֶֶאת ַַה ָ‬ ‫ְרְִּתי ַלַ ָָּק ֶֶצה ַַה ֵֵּׁש�ִנִ י‪ָ ,‬‬ ‫ַַה ַַּמְחְ זֹור ְָוְָע ַַב ִ‬ ‫ְׁשְִביל ֶיֶ ֶלֶ ד ְּבְִגִ יִלִ י‪.‬‬ ‫ָָחׁשּוב ִִּב ִ‬ ‫ר' ְׁשְ ֹלֹמֹה‪.‬‬ ‫יו"ל ע"י ארגון הורינו לחיזוק מצוות כיבוד אב ואם‬ ‫בנשיאות מרן הגה"צ רבי אורי וייסבלום שליט"א ובהכוונת גדולי ישראל‬ ‫ע”ר ‪ | 580780617‬רח' יוסלה רוזנבלט ‪ 2‬ירושלים‪.‬‬ ‫תרומות יתקבלו בברכה‪ .‬אפשרויות הנצחה בעלון ובכלל פעולות הארגון לע"נ הוריכם או יקיריכם ולזכות פרנסה והצלחה‪ ,‬זש"ק וזיווג ‪ -‬למען ייטב לך!‬ ‫לקבלת גיליון הורינו השבועי במייל כתבו לנו "צרפו אותי" לכתובת המייל‪ ,‬וכן לפניות בנושאי תוכן‪ ,‬פתרון חידת 'רב הנסתר' ולפרסום סיפורים אישיים‬ ‫בנושאי כיבוד הורים‪ horeinuorg@gmail.com :‬או בפקס‪Zelle: dedications@horeinu.org | 077-6021640 :‬‬ ‫‪ /‬טעון גניזה ‪/‬‬ ‫‪www.horeinu.com‬‬