gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שירת התורה · Shiras Hatorah — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: שירת התורה · Shiras Hatorah

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

שירת התורה · Shiras Hatorah — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫עניני ראש השנה ועשי"ת‬ ‫ר"ה תשפ"ז‬ ‫שנה ו' גליון ‪312‬‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫שי' הירושלמי בטעם שאין תוקעין בשבת ‪ .........‬יז‬ ‫עניני ראש השנה ‪.........................................‬ד‬ ‫*מה שבשבת אומרים זכרון תרועה ‪ ..................‬יז‬ ‫השייכות בין ר"ה לראש חודש ‪..........................‬ד‬ ‫*אם טעה והחליף בין זכרון תרועה ליום תרועה‬ ‫ר"ה החודש מתכסה ‪........................................‬ד‬ ‫‪ .................................... ................................‬יט‬ ‫מסכת ר"ה כולל עניני ר"ח ‪...............................‬ד‬ ‫*האם אומרים בשבת שומע קול תרועת עמ"י‬ ‫שם ראש השנה לא כתוב בתורה ‪.......................‬ד‬ ‫היום ‪.............................. ................................‬כ‬ ‫חידוש הלבנה מורה על הויה חדשה ‪..................‬ד‬ ‫האם אומרים זכרון תרועה או יום זכרון תרועה‬ ‫‪...................................... ................................‬כ‬ ‫זכרון אחד עולה לכאן ולכאן ‪ ...........................‬ה‬ ‫למה לא גזרו מצד חשש הוצאה ‪......................‬כב‬ ‫על מה דנים בראש השנה ‪ .................................‬ה‬ ‫האם שייך לבן עזאי גזירת שמא יעבירנו ‪.........‬כב‬ ‫הדין בר"ה לשיטת ר' יוסי ‪ ...............................‬ה‬ ‫האם שייך שמא יעבירנו בקפיצה ‪ ....................‬כג‬ ‫על מה נאמר ג' ספרים נפתחים בר"ה ‪ ...............‬ה‬ ‫רמז לשמא יעבירנו מה"ת ‪ ..............................‬כג‬ ‫חיים ומיתה דג' ספרים הכוונה לעוה"ב ‪ .............‬ו‬ ‫איך לא חששו חז"ל לסכנה בביטול שופר בשבת‬ ‫לחת"ס בר"ה לא נדון כלל על עניני עוה"ז‪ ..........‬ו‬ ‫‪ .................................... ................................‬כג‬ ‫מה שמקובל ד"אילו היינו משקיעים בר"ה‬ ‫השנים הכי טובות והכי רעות הם בר"ה שחל‬ ‫שעברה הי' יותר טוב" ‪ ......................................‬ו‬ ‫בשבת ‪........................... ................................‬כד‬ ‫עבודת המלכיות ‪ ..............................................‬ז‬ ‫השבת בעצמותה פועלת ענין השופר ‪................‬כד‬ ‫השייכות בין מלכיות ויום הדין ‪ ........................‬ז‬ ‫בשבת קול הגוף הוא דומיא דקול השופר ‪ ........‬כו‬ ‫ענין עבודת זכרונות ‪ ........................................‬ח‬ ‫כל ענין השופר הוא לעורר כח השבת ‪ ...............‬כו‬ ‫ובמה בשופר ‪ ...................................................‬ח‬ ‫בש"ק שאין שופר צריך יותר להתעורר לתשובה‬ ‫במלכיות נכלל עבודת אין עוד מלבדו ‪ ...............‬ט‬ ‫‪ .................................... ................................‬כז‬ ‫חיזוק לעבודת מלכיות למעשה ‪ ........................‬ט‬ ‫מבט על שנת תשפ"ד בעקבות ר"ה שחל בשבת כח‬ ‫פסוקי שופרות מגלה מלכותו ית' ‪ ......................‬י‬ ‫בענין תוקע בשופר של עולה ‪ ..........................‬כח‬ ‫גילוי מלכותו בא ע"י עבודה פנימית בהסתר ‪ ......‬י‬ ‫מעילה בשופר של עולה ‪ .................................‬כח‬ ‫המלכיות מתחיל כבר לפני ר"ה ‪ ......................‬יא‬ ‫דין הקטרה בקרן של עולה ‪ ............................‬כח‬ ‫מה שהש"ץ אומר "המלך" במקומו ‪ ................‬יא‬ ‫מחלוקת רבה ורבי אלעזר בפירש לפני או אחר‬ ‫זריקה ‪ .........................................................‬כח‬ ‫עניני תקיעת שופר ‪ .........................................‬יא‬ ‫ביאור שיטת רש"י בר"ה ‪ ...............................‬כט‬ ‫בגדר שיעור תקיעה ‪ ........................................‬יא‬ ‫איזה מעילה מוציא לחולין ‪ ............................‬כט‬ ‫פנימיות ענין מאה קולות ‪ ...............................‬יב‬ ‫האם שייך פדיון בשופר של עולה ‪ ...................‬כט‬ ‫סיסרא נשא בתוכו כוחו של רע"ק שהוא תורה‬ ‫שבע"פ ‪ ..........................................................‬יב‬ ‫האם צמר שנתלש מקרבן אסור בהנאה‬ ‫מדאורייתא ‪ ....................................................‬ל‬ ‫ביאור מה שהשקתה יעל לסיסרא דוקא חלב ‪ ....‬יג‬ ‫שופר של עולה איירי בקדוש רק לדמי עולה ‪ .......‬ל‬ ‫כשר"ה חל בשבת מתגלה ביותר ענין החלב ‪ ......‬יג‬ ‫מעילה בעצם התלישה או ההגבהה ‪ ...................‬ל‬ ‫בדבורה התגלתה ענין תורה שבע"פ ‪ .................‬יד‬ ‫האם שייך מעילה בקול השופר ‪ ......................‬לא‬ ‫בשירת דבורה מוזכר הגילוי של מתן תורה ‪ ......‬יד‬ ‫ביאור המח' רב יהודה ורבא ‪ ..........................‬לא‬ ‫התרועה מרמז לתורה שבע"פ שבא בעקבות חטא‬ ‫העגל ‪ ............................. ................................‬יד‬ ‫ביאור דברי הרמב"ם ‪ ....................................‬לא‬ ‫מאה קולות הוא מצד כלל ישראל ‪ ...................‬יד‬ ‫ד' הרמב"ם דיש מועל אחר מועל בכלי תשמיש לב‬ ‫שיעור התקיעה כפי גודל ההשקעה בתרועה ‪ .....‬טו‬ ‫החילוק בין מעילה דרך הוצאה ומעילה דרך‬ ‫שימוש ‪ ..........................................................‬לג‬ ‫תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת ‪ ..‬טו‬ ‫מעילה בשופר של אילו של יצחק ‪ ....................‬לג‬ ‫האם למסקנא נדחו דברי רבי לוי ‪ ....................‬טו‬ ‫האם הי' הקטרה על שופר אילו של יצחק ‪ ........‬לג‬ ‫למה דוקא בחל בשבת נקט "יו"ט" של ר"ה ‪.....‬טז‬ ‫ההלל בראש השנה ‪ ........................................‬לג‬ ‫למה דוקא בפ' אמור נקט זכרון תרועה ‪...........‬טז‬ ‫ב‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫סדר יומו דמו"ז זצ"ל ‪ ...................................‬מב‬ ‫אי מלאכים אומרים שירה ‪ .............................‬לד‬ ‫דרשות לפני תקיעות ‪ ......................................‬מג‬ ‫הבדל בין הלל ושירה ‪ .....................................‬לד‬ ‫חלק מדרשת מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל ‪ ..............‬מג‬ ‫צריך להיות מוכן להלל ‪ .................................‬לה‬ ‫דרשת אא"ז הג"ר בנציון סניידערס זצ"ל אב"ד‬ ‫בענין שמחה דראש השנה ‪ ..............................‬לה‬ ‫ראבב ‪ ............................ ................................‬מג‬ ‫איך צריך להיות המצב בתפלה ‪ .......................‬לו‬ ‫דרשה לפני תקיעות מאא"ז הגה"צ רבי נתן צבי‬ ‫היו"ט של ר"ה מכוסה היא ‪ ............................‬לו‬ ‫רבינוביץ זצ"ל אב"ד לויקעווע זאמוט ‪ ............‬מג‬ ‫קריאת עסק גירוש ישמעאל בר"ה ‪ ..................‬לו‬ ‫עשרת ימי תשובה ‪ ....................................‬מה‬ ‫קריאת בני נחור ומילכה בר"ה ‪ .......................‬לז‬ ‫חובת ניצול ימים חשובים אלו ‪ .......................‬מה‬ ‫ע"י התגברות זוכים לשמוע בשורות טובות ‪ .....‬לז‬ ‫גדרה של בינוני ‪ .............................................‬מה‬ ‫סימנים הטובים בתחלת השנה ‪ .......................‬לז‬ ‫האם מהני הוספת מעשים ‪ ..............................‬מו‬ ‫ביאור פעולת הסימנים ‪ ..................................‬לח‬ ‫עיקר התשובה להתקרב להקב"ה ‪ ...................‬מו‬ ‫ענין הסימנים הוא לחיזוק ובטחון ‪ ...................‬מ‬ ‫קיום מצות התשובה ‪ ......................................‬מז‬ ‫לצאת כל השיטות ‪........................................‬מא‬ ‫אנחנו מתייאשים מן התשובה ‪ ........................‬מז‬ ‫מנהג אכילת תפוח בדבש ‪...............................‬מא‬ ‫התשובה בבחינות הקלות לזמן קצר ‪ ...............‬מז‬ ‫אם הדבש טפל לתפוח ‪ ...................................‬מב‬ ‫עיקר התשובה להגיע למצב הארת פנים ‪ .........‬מח‬ ‫אי יש להקדים שבעת המינים ‪ ........................‬מב‬ ‫חיזוק במאה ברכות ‪ ......................................‬מח‬ ‫מה דבליל ר"ה מזדמנים ספיקות בהל' ברכות מב‬ ‫תיאור ליל ר"ה אצל דו"ז זצ"ל ‪ ......................‬מב‬ ‫לתגובות להנצחות ולקבלת הגליון במייל‬ ‫שמעון יצחק ראקאוו‬ ‫‪0527614717‬‬ ‫‪syrakow79@gmail.com‬‬ ‫שיעור שבועי (עברית) בביהמ"ד משובב נתיבות‬ ‫אור ליום חמישי משעה ‪11:30 - 11‬‬ ‫אפשר לשמוע בקול הלשון‪03-6171111- 7-916717:‬‬ ‫בענגלאנד‪02 08-1917000- 7-916717 :‬‬ ‫או בקו משובב נתיבות‪0733718341-7-‬‬ ‫ג‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫הי' בעסק גדול סביב קידוש החודש דהרי כ"א מישראל‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שראה הלבנה החדשה באופן שיצליח להגיע לירושלים‬ ‫חייב לעזוב מקומו‪ ,‬וא"כ הי' הרבה שעזבו את ביתם‬ ‫בעיצומו של ר"ה להגיע לירושלים לקי' החודש ובב"ד‬ ‫השייכות בין ר"ה לראש חודש‬ ‫עצמו הי' יתכן להיות רוב היום בספק ועשו הכל מספק‬ ‫וא"ש דחצי מס' ר"ה עוסק בקי' החודש‪ ,‬אלא דצ"ב רב‬ ‫ר"ה החודש מתכסה‬ ‫למה סיבב הקב"ה שיהי' כן‪.‬‬ ‫הנה מבואר בגמ' ר"ה ח‪ :‬דהמקור דא' בתשרי ר"ה לדין‪,‬‬ ‫הוא ממש"כ תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגינו‪,‬‬ ‫שם ראש השנה לא כתוב בתורה‬ ‫איזהו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה וכתיב‬ ‫[אגב יש לציין שכבר העיר החת"ס בדרשות [ח"א ג']‬ ‫כי חק לישראל משפט לאלקי יעקב‪ .‬ובפשוטו הוא רק‬ ‫דשם ראש השנה לא מוזכר בתורה רק ביחזקאל מ' א'‬ ‫סימן בעלמא‪ ,‬דר"ה יוצא בדיוק באחד לחודש ואז‬ ‫קרא ליו"כ ר"ה‪"[ ,‬בעשרים וחמש שנה לגלותינו בראש השנה‬ ‫החודש מתכסה‪ .‬אולם וודאי יש לזה קשר‪ ,‬וראה תוס'‬ ‫בעשור לחודש" וגו'] דזמן זה נקרא בתורה תקופת השנה‬ ‫שם [ד"ה שהחדש] דלהר"ר משולם לא הי' חטאת דר"ח‬ ‫ומה דכ' "מראשית שנה" [דברים י"א י"ב] הוא רמז חז"ל‬ ‫קרב בר"ה‪ ,‬ור"ת הוכיח לו דמקריבים‪ ,‬והשיב לו‬ ‫[ר"ה טז‪ ]:‬דקאי על ר"ה‪ ,‬ופי' החת"ס דדורות הראשונים‬ ‫דכוונתו הי' שלא הוזכר בקרא‪ ,‬ועוד פי' בהא דמתכסה‬ ‫שהשנים כתיקונם וכולם צדיקים ומוסיפים אומץ לכן עד‬ ‫היינו שלא מזכירים מוסף ר"ח במוסף ר"ה‪ ,‬ופי' הטעם‬ ‫עכשיו כבר הי' טוב ורק מקוים שהעתיד ימשיך להיות‬ ‫דלא יבוא חייב לכפר על הזכאי דמוסף ר"ח הוא לכפרה‬ ‫ג"כ טוב ונמצא דר"ה הוא זנב לשנה שעברה‪ ,‬אבל‬ ‫על שמיעטתי את הירח‪ ,‬אבל ר"ת הי' רגיל להזכירו‪.‬‬ ‫יחזקאל כבר ראה שהדורות מתקלקלים ואנו מקבלים‬ ‫שהשנה הבאה יהי' יותר טוב לכן קוראים ראש השנה‬ ‫מסכת ר"ה כולל עניני ר"ח‬ ‫כדי שיהי' שנה חדשה]‬ ‫הנה מבואר מצד אחד דאנו רוצים לכסות החודש ולא‬ ‫להזכירו‪ ,‬מאידך מבואר ברישא דקרא תקעו בחודש‬ ‫חידוש הלבנה מורה על הויה חדשה‬ ‫שופר היינו שיש קפידא דר"ה יהי' בר"ח דוקא‪ ,‬ובוודאי‬ ‫והנה בזוה"ק שופטים עמ' רע"ה איתא דכיון דכל פגם‬ ‫לא במקרה נזדמנו ביחד‪ .‬עוד יש להעיר דכל עניני קידוש‬ ‫לבנה נובע מסט"א ומורה על קילקול ועבירה‪ ,‬ובר"ה‬ ‫החודש מתבארים במס' ר"ה שעיקרו אמור להיות בעניני‬ ‫הרי אנו רוצים להסתיר כל עניני קילקול‪ ,‬והסט"א רוצה‬ ‫ר"ה‪ ,‬ומ"מ מובלעים בתוכו כל עניני קידוש החודש‬ ‫ל קחת הירח להעיד על העבירות לכן הירח עולה למקום‬ ‫והלבנה וגם דיני משפט דקידוש החודש דנלמד מפסוק‬ ‫גבוה מאד שאין שם דין ומתכסה‪ .‬ועדיין יל"ע למה יהי'‬ ‫דתקעו וגו' כי חק לישראל וגו' כמבואר דף כ"ה‪ :‬ועיקר‬ ‫דוקא בר"ח‪ .‬ויל"פ ביתר עומק דהנה חזינן דכל הימים‬ ‫הפרק דראוהו ב"ד דמיירי בעיקר מענין תקיעת שופר‬ ‫טובים [פסח סוכות פורים ט"ו באב] יש עדיפות שיהי'‬ ‫מתחיל בענין קידוש החודש וחלק זה הי' שייך להיות‬ ‫בט"ו לחודש שהוא אמצע החודש [חוץ שבועות שזה‬ ‫בסוף הפרק הקודם‪ ,‬ולמה הכניסוהו בתחלת פרקין‬ ‫המשך מעומר] דהיינו כיון דמילוי הלבנה הוא סמל‬ ‫דשופר‪ .‬עוד יל"ע דבעצם כל ענין "שנה" הוא סתירא‬ ‫לשלימות החיבור בין כנס"י והקב"ה וכמבואר בזוה"ק‬ ‫למושג של "חודש" דשנה בעצם שייך לגוים המתיישנים‬ ‫יתרו עמ' פ"ה דכן הי' בזמן שלמה המלך‪ ,‬וכל פעם‬ ‫והולכים ואין בהם חידוש כלל‪ ,‬וחודש הוא מושג שיש‬ ‫מהתחלת החודש עד זמן המילוי יש תקווה שישאר כן‬ ‫רק בישראל המתחדשים והולכים‪ ,‬וכאן אנו דנים בעניני‬ ‫במילוי לעולם ולא יפגם‪ ,‬אבל אחרי שעבר ט"ו לחודש‬ ‫ראש השנה רק שבמקרה הזדמן להיות גם ראש חודש‪,‬‬ ‫ונפגם אפי' כחגירת ציפורן כבר נפסלה מלהתקן לגמרי‬ ‫וראשון לחדשים הוא ניסן ור"ח ניסן הוא באמת ר"ה‬ ‫וצריכים לחכות עד שיעדר לגמרי בסוף החודש בכדי‬ ‫לחדשים כמבואר ריש המסכתא‪.‬‬ ‫להתחיל הויה חדשה בתחלת החודש דההעדר יסוד‬ ‫ובאמת למתבונן יש שייכות גדול בין ר"ה לחודש דזה‬ ‫ההויה כמבואר במהר"ל בנצח ישראל פכ"ו‪ .‬ולכן בער"ח‬ ‫היו"ט היחיד שניתן לנו באחד לחודש‪[ ,‬עי' סוכה נה‪ .‬כתיב‬ ‫אנו מתוודים אין בנו לא תורה ולא חכמה וכו' וחוזרים‬ ‫חדשכם וכתיב ובראשי‪ ,‬ואיזה חדש שיש לו שני ראשים ‪ -‬הוי‬ ‫בתשובה דכדי לקבל ההוויה החדשה יש להתבטל‬ ‫אומר זה ראש השנה] ובזה נגרם שבעיקר נתינת היו"ט‬ ‫לגמרי‪ ,‬וא"כ י"ל דבר"ה דהוא תחלת השנה ואנו רוצים‬ ‫מה"ת שמקדשין ע"פ ראיי' לא ניתן לנו זמן מסויים‪,‬‬ ‫הוויה והתחדשות גם בשנה‪ ,‬אנו מצרפים לזה כח‬ ‫דהרי רוב פעמים ל"ש לדעת אם יקבעו ר"ח בל' אלול או‬ ‫החודש ותחילת הוויית החודש דזה מורה על קבלת הויה‬ ‫בל"א דתלוי בזמן הגעת העדים‪ ,‬ורק מימות עזרא ואילך‬ ‫דאגו שלא יהי' אלול מעובר‪ ,‬וא"כ עיקר צורת יו"ט ר"ה‬ ‫ד‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫המועדות הנעשים ע"י קידוש ב"ד של מטה‪ ,‬ואם לא יקדשוהו‬ ‫חדשה‪ ,‬ולכן אנו רוצים לכסותו כדי להעדר לגמרי כדי‬ ‫ביום ל' מתקדש מאליו ביום ל"א‪ .‬וא"כ עד"ז י"ל דבעיקר יו"ט‬ ‫לקבל ההוויה החדשה‪.‬‬ ‫ר"ה רצה הקב"ה שיהי' ע"י ישראל להראות שעיקר גילוי כבוד‬ ‫שמים בבריאה הוא רק ע"י ישראל‪].‬‬ ‫זכרון אחד עולה לכאן ולכאן‬ ‫על מה דנים בראש השנה‬ ‫וע"ע עירובין מ‪ .‬דמסתפק אי מזכירים ר"ח בר"ה כיון‬ ‫דבשניהם כתיב זכרון‪ ,‬וצדדי הספק הוא האם נימא‬ ‫הדין בר"ה לשיטת ר' יוסי‬ ‫דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן או דכיון דחלוקין‬ ‫במוספים אמרינן‪ ,‬ומסקינן דזכרון אחד עולה לכאן‬ ‫בר"ה טז‪ .‬מבואר בגמ' דלד' ר"מ ור' יהודה אדם נדון‬ ‫ולכאן‪ ,‬הרי דיש קשר בין ר"ה ור"ח דבשניהם כתיב‬ ‫בר"ה ונחתם ביו"כ ולר' יוסי אדם נדון בכל יום‪ ,‬ואמרי'‬ ‫זכרון‪ ,‬ויל"ע אם בכלל ספק הגמ' הוא אי יש שייכות‬ ‫דהא דמתפללין על החולים הוא רק כר' יוסי דהלא‬ ‫בעצם בין ר"ה ור"ח וצ"ע‪.‬‬ ‫לרבנן כבר נגזר הכל בר"ה‪[ ,‬ומבואר בתוס' ד"ה כמאן דזה‬ ‫פשוט דלכו"ע מתפללין שמו"ע וברכת רפאינו וכדומה דהיינו על‬ ‫שו"ר להג"ר משה שפירא זצ"ל [בספר אפיקי מים ענין י"ד]‬ ‫החולים שיתרפאו‪ ,‬דזה לא נגזר בר"ה מתי יתרפאו אבל ל"ש‬ ‫שביאר ע"פ דברי הגר"א [אד"א בראשית א' י"ד] דבעשרת‬ ‫לבקש שלא יחלו‪ ].‬עוד מבואר בגמ' דמתני' דאיתא דבר"ה‬ ‫ימי תשובה נשלמים הי"א יום ששנת חמה יתירים על‬ ‫האדם נדון לא אתיא כר' יוסי‪ .‬וא"כ מבואר דרבי יוסי לא‬ ‫ימי שנת הלבנה‪ ,‬ושנת חמה אין לו חדשים רק ימים‪,‬‬ ‫ס"ל הא דר"ה הוא יום הדין וכבר הק' טורי אבן הרבה‬ ‫ומהלך של שנת לבנה מחולקת רק לחדשים ולא לימים‪,‬‬ ‫קושיות ע"ז‪ ,‬ותי' דמחלק בין אדם עצמו לשאר צרכיו‬ ‫וביאר דמתחלת הבריאה נבראו שני מאורות הגדולים‬ ‫עי"ש‪ ,‬ובמג"א תקצ"א סק"ט בשם ספר חסידים דלר"י‬ ‫וכיון שרצון הבורא שיקבלו מלכותו מרצונם זה מחייב‬ ‫דאדם נדון בכל יום הדין בר"ה הוא מה שיהי' לשנים‬ ‫שלא יאיר כבודו ית' בעולם התחתון כלל‪ ,‬ויתגלה רק‬ ‫רבות כגון ז' שנות רעב‪ .‬וידוע מהבעש"ט הק' שיישב‬ ‫ע"י בני אדם‪ ,‬ולכן ענין כיסוי הלבנה מורה ע"ז דשורש‬ ‫הסתירא מהא דאדם נדון בכל יום להא דהדין הוא בר"ה‪,‬‬ ‫העבודה של כלל ישראל שבעצם אין לה הארה ועליהם‬ ‫ע"פ הסיפור מחייקל שואב המים שיום אחד קיבל מצבו‬ ‫לגלות הארת כבודו בעולם‪ .‬אולם מהלך החמה הוא‬ ‫הדחוק בעצבות ויום אחר בשמחה דחלק זה נדון בכל‬ ‫מהלך של טבע ולא מצד קבלה ממקור אחר‪ ,‬ונמצא‬ ‫יום‪ .‬אולם מה שקשה ע"ז דהרי בגמ' מבואר דמתני' דלא‬ ‫דענין הלבנה מתייחס לעולם המקבלים ובר"ה שמתחדש‬ ‫כר' יוסי‪ .‬ובדרשות חת"ס [ח"ג ט"ו ב'] חידש דעיקר הדין‬ ‫העולם ועדיין ליכא עולם המקבלים לכן ענין ר"ח‬ ‫דר"ה שנאמר ע"ז ג' ספרים נפתחים קאי על חיי עוה"ב‬ ‫מתכסה ולכן נקרא ר"ה ע"ש השנה ולא ע"ש החודש‪,‬‬ ‫וזה לכו"ע‪[ ,‬ראה לקמן מה שהבאנו בזה] והמח' דכאן קאי‬ ‫עי"ש דברים עמוקים‪.‬‬ ‫על חיי עוה"ז‪ ,‬ולפ"ז למאי דנקט החת"ס שם דקי"ל כר'‬ ‫יוסי נמצא דעל צרכים הגשמיים אדם נדון בכל יום ואין‬ ‫וא"ש ד' מדרש תהילים פ"א ד' עה"פ תקעו בחודש‬ ‫טעם באמת להשקיע בזה בר"ה‪ ,‬דעיקר מה שיש‬ ‫שופר דמתכנסים מלאכי השרת אצל הקב"ה ואומרים‬ ‫להשקיע הוא לשוב ולהטהר כדי להיות צדיק ולזכות‬ ‫רבש"ע אימתי הוא ר"ה? והוא אומר להם ולי אתם‬ ‫לחיי נצח‪.‬‬ ‫שואלים? אני ואתם נשאל בב"ד של מטה מה טעם כי חק‬ ‫לישראל הוא וגו'‪ .‬וזה להראות דעיקר גילוי כבודו הוא‬ ‫על מה נאמר ג' ספרים נפתחים בר"ה‬ ‫רק ע"י ישראל‪.‬‬ ‫הנה נתבאר דלר' יהודה ור"מ דנים בר"ה ונחתמים‬ ‫עכ"פ לפ"ז א"ש למה סיבב הקב"ה דעיקר עסק כלל‬ ‫ביו"כ‪ .‬מאידך מבואר בר"ה שם טז‪ :‬דג' ספרים נפתחים‬ ‫ישראל בר"ה יהי' סביב קידוש החודש כדי להשריש‬ ‫בר"ה‪ ,‬א' של רשעים גמורים שגם נחתמים בר"ה למיתה‬ ‫בהם דבעצם עדיין ליכא כלל גילוי כבודו בעולם בר"ה‬ ‫א' של צדיקים גמורים שגם נחתמים בר"ה לחיים‬ ‫עד שהם יבואו ויגלו אותו ועד"ז להשריש דכל השנה‬ ‫ובינונים תלויים ועומדים עד יו"כ‪ .‬נמצא דמה דנאמר‬ ‫החדשה עדיין לא נמצא כלל לפני ר"ה ואין האדם‬ ‫לעיל בעמוד א' הוא רק לבינונים‪ .‬עוד מבואר דצדיקים‬ ‫מוחזק בשום דבר וצריך לקבל הכל מחדש וע"י עסק‬ ‫תמיד נחתמין לחיים ורשעים תמיד נחתמין למיתה‪.‬‬ ‫קידוש החודש הרגישו זה בחוש‪.‬‬ ‫אולם כבר נתקשו הראשונים דהרי עינינו רואות שלא‬ ‫[ובס' מגיד הרקיע עמ' ‪ 456‬הציע דמה שהשתדלו במשך הדורות‬ ‫כך פני הדברים‪ ,‬דגם אם נניח דמש"כ חיים כך אינו רק‬ ‫לעשות אלול חסר וכדאיתא בר"ה יט‪ :‬דמימות עזרא ואילך לא‬ ‫חיים כפשוטו רק כולל כל עניני בריאות ופרנסה ושאר‬ ‫מצינו אלול מעובר וה"ה אדר כדאיתא בגמ' שם‪ ,‬כיון שיש ענין‬ ‫גדול שיתקדש החודש ע"פ ראיי' דיש בזה עילוי גדול בקביעת‬ ‫צרכי האדם‪ ,‬ומיתה כוללת כל עניני יסורים ועוני‪ ,‬אבל‬ ‫ה‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫כמה שנים וכתי' הראב"ד] וכתב שמצא כן ברמ"ע מפאנו‬ ‫המציאות מראה דיש הרבה צדיקים שמתייסרים או מתים‬ ‫במאמר חיקור דין ו' כ"א שעיקר דין ר"ה הוא על חיי‬ ‫במשך השנה ויש הרבה רשעים שיש להם חיים‬ ‫עוה"ב‪ ,‬וא"כ י"ל דלדעת ר' יוסי באמת אין דין על‬ ‫מאושרים במשך השנה‪.‬‬ ‫עוה"ז בר"ה יותר משאר ימות השנה ובר"ה דנים רק על‬ ‫עניני עוה"ב‪ ,‬ולפ"ז כתב שלשוא עמלו אלו דצווחין הב‬ ‫חיים ומיתה דג' ספרים הכוונה לעוה"ב‬ ‫לן בני חיי ומזוני כי לא הוכנו ימים אלו לכך דהעיקר‬ ‫ונאמרו בזה כמה מהלכים‪ ,‬ובעיקר נוקטים כמהלך‬ ‫להתפלל דיחדש כליותינו לשוב בתשובה לפניו ולהכתב‬ ‫התוס' ותו' הרא"ש כאן‪ ,‬וכ"כ בביאור הגר"א או"ח‬ ‫עם הצדיקים ולסבול דינו ברחמיו המרובים‪ ,‬ומעוות זה‬ ‫תקפ"ב ט' דמש"כ חיים כאן הכוונה לחיי עוה"ב‪ ,‬ובע"א‬ ‫נגרר עוד טעות דרק בר"ה ויו"כ הם מפחדים מן הדין‪,‬‬ ‫הכוונה לחיי עוה"ז‪ ,‬נמצא דבעניני עוה"ב דהיינו אי‬ ‫וחושבים דאם התחזק בר"ה והתפלל טוב כבר נגזר עליו‬ ‫נקרא צדיק או רשע בזה נקבע דינו מיד ובינוני ביו"כ‪,‬‬ ‫שנה טובה בגשמיות ותו אין לו לדאוג במשך השנה וזה‬ ‫אבל לענין חיי עוה"ז לכולם החתימה הוא רק ביו"כ‪.‬‬ ‫טעות גדול כיון דאדם נדון בכל יום עי"ש עוד‪ .‬ונראה‬ ‫אלא דעדיין צ"ע למאי נפק"מ לקבוע אם הוא צדיק ובן‬ ‫דנקט להלכה כר' יוסי וא"כ אין להתפלל כלל על עניני‬ ‫עוה"ב אם עדיין לא ימות בשנה זו‪ ,‬לזה פירשו [ראה‬ ‫עוה"ז בר"ה‪.‬‬ ‫שפתי חיים מועדים ח"א ע' ק"ג באריכות ובדברי החת"ס‬ ‫המובאים לקמן] דנפק"מ גם לחייו בעוה"ז האם להתנהג‬ ‫אולם במקום אחר נקט החת"ס כמהלך הנ"ל דגם חיי‬ ‫אתו כצדיק ולתת לו יסורים לכפר על עוונותיו וכן‬ ‫עוה"ז נקבעים בר"ה אלא דנקבע ע"פ מצבו בעוה"ב‪,‬‬ ‫לדקדק אתו כחוט השערה ולשומרו מכל חטא‪ ,‬וכן‬ ‫שכתב בדרשות [עמוד שע"א] דכל ישראל וודאי נכתבים‬ ‫שיהי' לו הכלים להצליח בתורה ויר"ש‪ ,‬ושיזדמנו לו‬ ‫לחיים לאלתר בלי ספק רק שצריך להתייסר במינים‬ ‫זכותים רבים‪ ,‬או דיהי' נקבע כרשע ומשלמים לו שכר‬ ‫שונים בעוני ובחולי או אפי' במיתת עוה"ז להחיות עדי‬ ‫מצוותיו בעוה"ז ושלא ישמרו אותו מלהכשל בחטאים‪,‬‬ ‫עד בלא ספק‪ ,‬אלא שמכינים תרופות למעט היסורים‬ ‫ולא יזדמנו לו זכותים‪.‬‬ ‫ההמה‪ ,‬היינו תפלות ובקשות על הפרנסה ועל הרפואה‬ ‫ולא נצטרך להתייסר כ"כ‪ ,‬אבל יהי' איך שיהי' אפילו‬ ‫ובאמת יש עוד ג' מהלכים א‪ :‬רמב"ן בדרשה לר"ה‬ ‫יעני ויחלה ואפי' ימות הכל טוב לתיקון חיי עד וכדברי‬ ‫דמש"כ צדיק הכוונה בדינו ולא צדיק בלי חטא‪ ,‬ב‪:‬‬ ‫הרמב"ן לענין לא תתגודדו‪ ,‬אבל רשעים וודאי נידונים‬ ‫הראב"ד בהשגותיו על הרמב"ם פ"ג מתשובה ה"ב‬ ‫למיתה מיד אבל מקיימים אותם עם תענוגי עוה"ז עד‬ ‫דחיים ומיתה יתכן גם לשנים רבות‪ ,‬היינו אם הי'‬ ‫שסופם יכלו ויאבדו לעד‪ .‬עכ"ד [עי' לקמן המשך לזה‬ ‫מעיקרא נקצב שיחי' ‪ 80‬שנים יקצרוהו ל‪ 75‬וא"כ לא‬ ‫דלכן לא אומרים הלל]‬ ‫יוכר עדיין בשנה זו‪ .‬ועד"ז מה שהבאנו לעיל בשם מג"א‬ ‫תקצ"א סק"ט בשם ספר חסידים דלר"י דאדם נדון בכל‬ ‫מה שמקובל ד"אילו היינו משקיעים‬ ‫יום הדין בר"ה הוא מה שיהי' לשנים רבות כגון ז' שנות‬ ‫בר"ה שעברה הי' יותר טוב"‬ ‫רעב‪ .‬וזה מחשבה נוראה למתבונן‪ ,‬דאין לו להרגיע עצמו‬ ‫בזה שבשנה שעבר עליו לא הי' כ"כ נורא דיתכן דמשהו‬ ‫והנה מקובל בפי כל‪ ,‬דכל המאורעות במשך השנה כבר‬ ‫נגזר עליו לעוד הרבה שנים‪ .‬ג‪ :‬ובחינוך מצוה שי"א פי'‬ ‫נגזרו בר"ה‪ ,‬וכפי שנאמר בזכרונות ועל הבריות בו‬ ‫דצדיק הכוונה לצדיק גמור בלי שום חטא כלל‪ ,‬ולפ"ז‬ ‫יכתבו וכו' וכן בונתנה תוקף‪ .‬וכבר הבאנו מכתב‬ ‫א"ש דאין צדיק שלא יחטא במשהו וא"כ גם הוא נחתם‬ ‫הגרא"א דסלר [מכתב מאליהו אלול עמוד ע"ד] דתמיד יש‬ ‫רק ביו"כ‪ .‬ונפק"מ בכ"ז אי יש לאחל בר"ה גם על‬ ‫להתבונן מה שהי' במשך השנה דזה נקבע בר"ה‬ ‫החתימה‪ ,‬דלמהלך התוס' והגר"א גם לצדיק לא מאחלים‬ ‫שעברה‪ ,‬וכן אומרים כל הדרשנים והמשפיעים בסוף‬ ‫על החתימה כיון דבעניני עוה"ז חותמין לכו"ע ביו"כ‪.‬‬ ‫השנה דאילו היינו מתפללים יותר טוב היינו יכולים‬ ‫[אם לא שיכוון לעניני עוה"ב וכנ"ל דנוגע גם לעוה"ז]‬ ‫לחסוך כל הצרות‪ ,‬וכן מתפרסמים בעתונים סיכום מה‬ ‫שקרה במשך השנה כדי להתעורר דכ"ז נגזר בר"ה והי'‬ ‫לחת"ס בר"ה לא נדון כלל על עניני עוה"ז‬ ‫אפשר לחוסכו‪ ,‬גם מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל כשחלה חליו‬ ‫והנה גם מרן החת"ס בדרשותיו [ח"ג ט"ו ב'] הלך בדרך‬ ‫האחרון אמר "כנראה שלא התפללנו מספיק טוב‬ ‫בר"ה" ‪1 .‬‬ ‫התוס' והגר"א‪ ,‬אלא דיש לו נקודה מחודשת למאן דס"ל‬ ‫כרבי יוסי דאדם נדון בכל יום‪ ,‬דהקשה דהרי לכו"ע יש‬ ‫עשרת ימי תשובה וכקושיית טורי אבן שהזכרנו לעיל‪,‬‬ ‫ותי' ע"פ יסוד התוס' והרא"ש הנ"ל [לא הזכיר תו' ורא"ש‬ ‫‪ 1‬כשקרה אסון מגדלי התאומים בחודש אלול אמר מורינו הגה"צ ר'‬ ‫מתתיהו סלומון זצ"ל דכנר' התפללנו טוב בר"ה ובכן תן פחדך‪ ,‬והנה‬ ‫רק הזכיר תי' של מג" א בשם ס"ח דבר"ה דנים באופן כללי על‬ ‫ו‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫להשקיע כ"כ אם בין כך אני לא בטוח לשנה טובה‪,‬‬ ‫והנה לא מיבעי לחת"ס בדבריו הראשונים אליבא דר'‬ ‫ואחרים שלא השקיעו כ"כ הי' להם שנה טובה‪ ,‬וזה אינו‬ ‫יוסי וודאי לא שייך כ"ז‪ ,‬דהרי אדם נדון בכל יום‪ ,‬אלא‬ ‫נכון כיון שהכל נמדד לטובתו הרוחנית‪.‬‬ ‫אפילו לדרך הראשונים והגר"א ג"כ יש לפקפק‪ ,‬דהרי‬ ‫חיי עוה"ז נקבעים כפי שנקבע דרגתו כבן עוה"ב או‬ ‫ובוודאי לא נשאיר הדברים רק בזה דעדיין קשה לו לאדם‬ ‫להיפך‪ ,‬ויתכן דאדרבה כיון דנקבע כבן עוה"ב לכן יסבול‬ ‫לקבל זה דהוא רוצה שיהי' לו שנה טובה בגשמיות‪.‬‬ ‫הרבה יסורים למרק עוונותיו‪ ,‬ולכן קצת יש לפקפק‬ ‫ולזה צריכים אנו לדברי חת"ס הנ"ל בקטע השני דמצאנו‬ ‫למשל על הנוסח שאמרו בר"ה תשפ"ב ביחס לקדושי‬ ‫מזור לזה‪ ,‬שכתב הלשון "אלא שמכינים תרופות למעט‬ ‫מירון שאילו היו יודעים היו קורעים שערי שמים‬ ‫היסורים ההמה‪ ,‬היינו תפלות ובקשות על הפרנסה ועל‬ ‫וניצולים מן הגזירה‪ ,‬דיתכן דאדרבה כיון דהם השקיעו‬ ‫הרפואה ולא נצטרך להתייסר כ"כ"‪ ,‬הרי דגם אם נגזר על‬ ‫טוב באלול ור"ה‪ ,‬לכן זכו להקבע בדרגה גבוה מאד‪ ,‬ואז‬ ‫האדם יסורים לטובתו מ"מ שייך שיבקש שיכינו לו‬ ‫נבחרו להיות קרבן ציבור וכדומה‪ ,‬וכן י"ל לענין מו"ז‬ ‫תרופות להקל מעליו היסורים‪ ,‬והנה בוודאי הקב"ה הוא‬ ‫זצ"ל דנראה מדבריו כאילו הי' חסר בתפלותיו בר"ה‪,‬‬ ‫כל יכול וביכולתו להעניק לאדם שנה טובה כפשוטו גם‬ ‫ויתכן מחמת ענוותנותו סבר כן‪ ,‬אולם יתכן להיפך‬ ‫אם יקבע כבן עוה"ב‪ ,‬ולכן בוודאי יש להתפלל שיתן לנו‬ ‫דמחמת גודל דרגתו שהגיע בר"ה ויו"כ לכן נקבע‬ ‫הקב"ה שנה טובה ומתוקה ונתפלל שלא נתחסר בזה‬ ‫בדרגה גבוה מאד בעוה"ב‪ ,‬ולכן הי' זכות בשבילו לקבל‬ ‫כלום מדרגתינו ואם אנו צריכים ח"ו יסורים שיתקיים‬ ‫יסורים ואולי להיות כקרבן ציבור‪[ 2 .‬וראה להלן‬ ‫בצורה קלה‪ ,‬או ע"י עמל התורה וכדומה‪.‬‬ ‫שהבאנו תיאור מתפילותיו בר"ה ויו"כ] וכן מה שהי'‬ ‫שקרה בשנת תשפ"ג במדינה רחוקה‪ ,‬דבגר צדק‬ ‫ולפ"ז א"ש דבעצם אנו נכתבים כולנו לחיים רוחניים‬ ‫שהתגייר שכולם העידו שהי' מעלתו גדולה מאד‪ ,‬והי'‬ ‫ומכוחה נצטרך לעבור על איזה יסורים‪ ,‬ומ"מ מועילה‬ ‫נראה שהי' לו נשמה גבוה במיוחד‪ ,‬ופתאום נחלה‬ ‫התפלה על הגשמיות לרכך קצת התרופות שאנו צריכים‬ ‫ושבחל"ח‪ ,‬וזה בלתי מובן ויתכן שהי' נשמה גבוה‬ ‫לקבל‪ ,‬וא"ש מה שאומרים דאילו התפללנו יותר טוב‬ ‫שהגיע לתיקונו ע"י הגירות‪ ,‬וא"כ לא נימא שלא התפלל‬ ‫היינו יכולים לחסוך יסורים‪ ,‬דאף דיתכן דלא הי' שייך‬ ‫מספיק בר"ה דאדרבה האלול ור"ה שלו עוד הוסיף‬ ‫להפטר לגמרי כיון דמצד שנפסקנו לחיים רוחניים אנו‬ ‫למעלתו להגיע לתיקונו‪ .‬וע"י מחשבות אלו ינגף היצר‬ ‫צריכים ליסורים‪ ,‬מ"מ התרופה יכול להיות יותר קלה‪.‬‬ ‫שבא לקרר לאדם‪ ,‬דלפעמים רואה בעצמו שבדוקא בשנה‬ ‫שהשקיע באלול ור"ה לא הי' שנה כ"כ טובה‪ ,‬וכן הוא‬ ‫עבודת המלכיות‬ ‫רואה אצל אחרים שיודע שהשקיעו מאד בתפלות בר"ה‬ ‫גמ' ר"ה טז‪ .‬אמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות כדי‬ ‫ויו"כ ואעפ"כ הי' להם שנה קשה‪ ,‬ולכן חושב מה לי‬ ‫שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני‬ ‫לטובה ובמה בשופר‪.‬‬ ‫ראינו כמ"פ דאסונות גדולות קרו בחודש אלול כמו מגדלי התאומים‬ ‫והתחלת מלחמת עולם השני' ובסוף שנת תשפ"ג הסופה בלוב ורעידת‬ ‫הנה אם כל הנצחון בדין הוא ע"י אמירת מלכיות א"כ‬ ‫אדמה במורוקו והי' אפש"ל כדי לעורר אותנו ליום הדין‪ ,‬אולם י"ל‬ ‫מובן דעיקר העבודה בר"ה כדי לזכות לדין הוא לקבל‬ ‫להיפך דפעמים אם נגזר גזירה רעה בר"ה גם על גוים הקב"ה דוחהו‬ ‫לזמן האחרון בשנה כדי שאולי יעשו תשובה ויתבטל הגזירה וזהו לשון‬ ‫עול מלכותו עלינו‪ ,‬וקשה דהרי כל יום אנו מצווים‬ ‫הגמ' ר"ה טז‪ :‬כל שנה שאין תוקעין בתחלתה מריעין לה "בסופה" מ'‬ ‫בקבלת עומ"ש ומה מיוחד בר"ה‪ .‬וכבר ביאר האמרי‬ ‫שיש הדגשה בסוף השנה דוקא‪ ,‬וכן בסוף שנת תשפ"ד הגיע בס"ד‬ ‫אמת [ליקוטים דף נ"ד] דהיום של ר"ה יש בו סגולה‬ ‫ובזכות תפלות עמך בית ישראל מפלה גדולה על שונאי ישראל‪ ,‬והנה‬ ‫באופן שניצלנו מאותם גזירות רעות ורואים שבאו רק על הגוים [כמו‬ ‫מיוחדת לתת כח לכל השנה לקבל עומ"ש‪ ,‬וכמבואר‬ ‫הסופה שהרג בסוף שנת תשפ"ג בלוב עשרות אלפי איש והי' יכול‬ ‫בגמ' דהאי יומא קמא דריש שתא אי חמים כולא שתא‬ ‫להגיע לא"י ורק שבנס דעך בגבול מצרים] יתכן דזה בזכות שהתפללנו‬ ‫טוב בר"ה שעבר‪ ,‬וכן באסון מגדלי התאומים הי' הרבה יהודים שניצולו‬ ‫חמימא‪ ,‬עוד תי' דכשיש עוררין יש לחדש המלוכה‬ ‫בזכות אמירת סליחות שהגיעו מאוחר ויתכן דזה מרמז דבזכות התפלות‬ ‫וכמ"ש לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה ופירש"י‬ ‫והחיזוק בר"ה ניצולו‪ ,‬וזה מחסדיו העצומים של הקב"ה שגילה לנו יום‬ ‫ר"ה שנוכל לעשות השתדלות בזה ורחמנות על הגוים שאין להם יכולת‬ ‫לפי שהיו עוררין‪ ,‬וכן בר"ה יש הסתרות וקיטרוגין‬ ‫זה‪ ,‬ובאמת אנחנו אחראים גם על הגוים וכמבואר בשפ"א‪.‬‬ ‫להסתיר מלכות שמים לכן יש לקבלו מחדש‪.‬‬ ‫‪ 2‬הגה"צ רבי ניסים יגן זצ"ל שהשיב אלפים ורבבות בתשובה‪ ,‬כשנחלה‬ ‫במחלתו האחרונה כשהי' עדיין בשיא פעילתו‪ ,‬התעצב הרבה והי'‬ ‫מתאונן שאינו מבין איזה תביעה יש עליו בשמים שהוא סובל כ"כ‬ ‫השייכות בין מלכיות ויום הדין‬ ‫הרבה דרצה לשוב בתשובה ע"ז‪ ,‬כמה ימים לפני פטירתו ראו עליו‬ ‫שמחה גדולה וכשנשאל ע"ז אמר שהי' לו גילוי [אולי בחלום] שנאמר‬ ‫וביאור הקשר בין יום הדין להמלכת הקב"ה‪ ,‬מתבאר‬ ‫לו משמים שיש גזירה מיתה נוראה על אלפים מכלל ישראל וכיון‬ ‫היטב בשפתי חיים [מועדים ח"א מע' קט"ו ואילך] באריכות‪,‬‬ ‫שהקב"ה יש לו כ"כ הרבה נח"ר ממנו על מה שפועל להחזיר יהודים‬ ‫בתשובה נבחר הוא להיות כקרבן ציבור וזכותו בזה גדולה מאד‪ ,‬אז‬ ‫וקיצור דבריו‪ ,‬דמבואר בר"ן בשם פסיקתא דבא' בתשרי‬ ‫אמר א"כ אני שמח מאד בזה שאוכל לעשות נח"ר להקב"ה‪.‬‬ ‫ז‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫יכול להתפלל על גילוי מלכותו‪ ,‬ולכן מתחלה יש לו‬ ‫נברא האדם‪ ,‬ור"ה היא תחלת מעשיך‪ ,‬וביאר הרמח"ל‬ ‫לכוון על עצמו‪.‬‬ ‫בדרך ה' [ד' ח' ד'] דבר"ה הקב"ה מחדש כל המציאות‪,‬‬ ‫והבריאה החדשה נבראת בכל שנה עבור הגילויים‬ ‫שו"ר שהשפת אמת העיר בסתירא זו‪ ,‬דמצד אחד‬ ‫החדשים לקראת תכלית הבריאה בשנה החדשה‪ ,‬ולכן‬ ‫מתפללין על גילוי מלכותו על כל העולם‪ ,‬ומצד שני‬ ‫בר"ה עומד הקב"ה כביכול בבחינת מלך על עולמו‪ ,‬וכל‬ ‫איתא שתמליכוני עליכם‪ ,‬ותי' דבעו"ה בגוים אין תורה‬ ‫הנבראים מקבלים ביום זה תפקידים חדשים‪ ,‬והתפקידים‬ ‫צריכין מקודם לבקש על כבוד שמים‪ ,‬וע"י שמתפללין‬ ‫ניתנים לפי מה שמלאינו התפקיד שניתן לנו בשנה‬ ‫שיחול מלכותו על כל העולם ממילא זוכין אנו תחלה‬ ‫שעבר‪ ,‬ולכן עלינו להתפלל ולשאוף לגילוי מלכותו‪,‬‬ ‫במלכות שמים וכענין המתפלל על חבירו הוא נענה‬ ‫ובזה אנו מכשירים עצמינו לשאת התפקיד הנכבד לגלות‬ ‫תחלה‪[ .‬תרנ"א] ובמקום אחר כ' דהעבד הנאמן יש לו‬ ‫כבוד מלכותו בעולם ואז נקבל הכלים הדרושים כדי‬ ‫לבקש קודם מלכות אדונו על כל‪ ,‬וע"י שמבקש בכל לבו‬ ‫למלאות תפקיד זה‪ .‬ונמצא דר"ה כיום הדין וכיום חידוש‬ ‫מתפשט עליו קודם וכו' [תרל"ד] וא"כ זה להיפך מבעלי‬ ‫המלוכה אחד הוא דחידוש המלוכה מחייב בדיקת‬ ‫המוסר‪ ,‬ונראה דהשפ"א פי' דבעצם זה זכות גדול‬ ‫נאמנות כאו"א כעבד המלך לקראת הטלת תפקידים‬ ‫שהקב"ה ימלוך עלינו והקב"ה אומר לנו דע"י אמירת‬ ‫ממלכתיים חדשים בשנה הבאה‪.‬‬ ‫מלכיות יתן לנו הקב"ה שכר שימלוך עלינו‪ ,‬ולכ"כ‬ ‫דמתחלה יש לבקש עבור הקב"ה שימלוך על העולם ואז‬ ‫אולם כדי שנוכל באמת לבקש על גילוי כבוד מלכותו‬ ‫יקבל שכר שימלוך עליו‪ ,‬אולם בעלי המוסר הבינו ענין‬ ‫בעולם בוודאי מקודם עלינו להמליך הקב"ה על עצמינו‪,‬‬ ‫אמרו לפני מלכיות היינו שעליכם לקבל על עצמיכם עול‬ ‫וכדדקדק מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל ‪ 3‬דלא כתוב שנמליכו‬ ‫מלכות שמים‪ ,‬ואז כמובן א"א לבקש שאחרים יקבלו‬ ‫למלך על העולם‪ ,‬רק תמליכוני עליכם‪ ,‬כי הקב"ה א"צ‬ ‫עומ"ש אם לא קיבל עומ"ש ע"ע‪ .‬וגם השפ"א יסכים‪,‬‬ ‫לזה כי בלא"ה מלכותו בכל משלה‪ ,‬אבל מה שנאמר לנו‬ ‫דאם אין בכוונתו להמליך הקב"ה ע"ע איך יעיז לבקש‬ ‫הוא שתמליכוני עליכם עד שבמשך הזמן תכנס המלכות‬ ‫על גילוי מלכותו בעולם‪.‬‬ ‫לתוכינו עד שכל תנועה וחוש יעבוד ע"פ עצת המלך‬ ‫וכדאמר הסבא מקלם [חכמה ומוסר ח"ב קל"ט] דהקב"ה‬ ‫ענין עבודת זכרונות‬ ‫הוא כבר מלך מצד עצמו ואינו כמלך ב"ו שנא' עליו אין‬ ‫עוד כ' מו"ז זצ"ל ע"ז ד"אמרו לפני זכרונות" דפשיטא‬ ‫מלך בלא עם‪ ,‬וא"כ מה הכוונה "תמליכוני"‪ ,‬אלא‬ ‫דלא סגי באמירה בעלמא רק שיהי' בגדר "אמירה לפני‬ ‫הכוונה שהאדם ימליך אותו על כל אבריו וחושיו ראי'‬ ‫ה'" היינו שתהי' לנו זכרון מעשינו נגד עינינו בלתי‬ ‫שמיעה מחשבתו וכו' לכבוש אותם בפקודתו‪ ,‬ואם‬ ‫שכוח אותם‪ ,‬כידוע מגדולי עולם שעשו חשבון על כל‬ ‫ההמלכה בדעת תורה תהי' עלינו באופן תמידי אז לא‬ ‫רגע של שנה שעברה‪ ,‬וזה היפך הטבע להשכיח מלבינו‬ ‫ימלט שבמשך הזמן יכנס לתוך תוכינו ולא נסיח דעת‬ ‫המעשים הרעים ולהטעות ולרמות עצמינו דכמו שהם‬ ‫מזה‪.‬‬ ‫שכוחים מאתנו כן הם שכוחים ח"ו מהקב"ה‪ ,‬רק אם‬ ‫אולם יש להעיר דוודאי פשטותו של כל התפלות בר"ה‬ ‫נשתדל להזכיר לעצמינו הרי זכרון זה יהי' לנו לזכות‪.‬‬ ‫הוא על מלוך על כל העולם כלו בכבודיך וכל הרשעה‬ ‫ובשפתי חיים עמ' קס"ג ביאר ענין זכרונות הוא לזכור‬ ‫כולה כעשן תכלה‪ ,‬ובכן תן פחדך וכו' דהגם דאדון עולם‬ ‫את הקב"ה ע"י אמירת הפסוקים והברכה‪ ,‬ואנחנו‬ ‫אשר מלך בטרם כל יציר נברא‪ ,‬וכבר נקרא מלך בלא‬ ‫צריכים להבהיר לעצמינו שכל חיותינו תלוי עד כמה‬ ‫עם‪ ,‬אבל "לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא"‬ ‫שנזכור מהשי"ת דעד כמה שאנחנו לא מסיחים דעת‬ ‫והקב"ה רוצה שיכירו בעולם כח מלכותו‪ ,‬והקב"ה בחר‬ ‫מהקב"ה וזוכרים שהכל מושפע ומושגח מהקב"ה כך‬ ‫בכלל ישראל שהם יובילו את גילוי המלכות‪ ,‬וע"י מה‬ ‫זוכים להזכר לטובה לפני הקב"ה עי"ש באריכות‪.‬‬ ‫שאנחנו מתפללים בר"ה לגילוי מלכותו וכן ע"י קיום‬ ‫ובמה בשופר‬ ‫מצות מלכיות ותקיעת שופר‪ ,‬זה גופא פועל באופן סגולי‬ ‫לגילוי מלכותו בעולם‪ .‬ויתכן מאד דגילוי מלכותו‬ ‫וכ"ז בשופר דמבואר בריטב"א דבמה בשופר קאי על‬ ‫שנעשה בשנים האחרונות ע"י הקורונה שנראה לכל גילוי‬ ‫מלכיות וזכרונות‪ ,‬והביאור דכמו שבעת מלחמה‬ ‫מלכותו ית' הוא גופא ע"י תפלתינו בר"ה‪ ,‬אלא שכוונת‬ ‫כשצופר ה"סיירען" [האזעקה] להזהיר על סכנת בא‬ ‫בעלי המוסר הוא דאם אינו ממליך הקב"ה על עצמו איך‬ ‫המטוסים של האויב‪ ,‬אז כל הנהגת האדם בעת הזאת‬ ‫היא תחת רושם של האזהרה עד עבור הסכנה‪ ,‬כן השופר‬ ‫‪ 3‬קול התורה ט' עמ' ס"ב‪.‬‬ ‫ח‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫בגור ארי' ש"אין דבריו קשיא כלל‪ ,‬אדרבה‪ ,‬זהו עיקר‬ ‫משפיע רושמו על מעשינו להתנהג כפי חוקי המלכות‬ ‫יחודו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שבזה נראה אחדותו של‬ ‫ושלא נשכיח מעשינו מלבבינו‪ .‬ע"כ מדברי מו"ז‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא שהוא עתה אחד‪ ,‬שהרי לבסוף יהיה‬ ‫אחד לגמרי‪ ,‬ומזה תראה שעתה מה שנתן כח לשרים‬ ‫ובאור יחזקאל [ימים נוראים עמ' קנ"ג קס"ו] דעיקר יסוד‬ ‫ולמלאכים ‪ -‬שאינם גורעים כלל מיחודו של הקדוש‬ ‫עבודת ר"ה הוא ההכרה במלכות ה' והיראה והפחד‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬לפי שהוא אינו רק דבר שהוא שאול להם‬ ‫למרוד במלכות‪ ,‬ולכן לא מספיק לשוב מעבירות וחסרון‬ ‫לזמן‪ ,‬ולא יהיה לנצח‪ ,‬ולבסוף שישוב הכל אל אחדותו‬ ‫במעשים טובים‪ ,‬דעיקר העבודה היא לחזק בלבבינו‬ ‫נראה שהוא אחד ברוך הוא‪ ,‬ומיוחד בפי הכל" עכ"ל‪.‬‬ ‫זכירת הקב"ה בכל עת וככתוב השמר לך פן תשכח את‬ ‫נמצא דבזה שמבקשין בתפלות ר"ה שיתגלה מלכותו ית'‬ ‫ה"א וכדכתוב בשע"ת ג' כ"ז ועי"ז באים ליראה שזהו‬ ‫על כל העולם אנו מבטאים בזה שכל השליטות שיש‬ ‫עבודת ר"ה‪ ,‬ובאמת כל השנה אנו מוזהרים ע"ז רק‬ ‫כעת בעולם הם רק דבר זמני ועראי ואינו דבר אמיתי‬ ‫בר"ה נמצא כל תוקף המלכות‪ ,‬ולכן יש כבר להתרגל‬ ‫כלל‪ ,‬ובזה אנו מקיימים עיקר אמונת הייחוד‪ ,‬ועפי"ז הי'‬ ‫לזה לפני ר"ה דכיון שאנו רחוקים כ"כ מהרגשות אלו‬ ‫מפרש הגר"מ שפירא זצ"ל מה שכ' ברמב"ם דמי שאינו‬ ‫ל"ש להגביר יסוד זה בהגיע ר"ה‪ ,‬וזה א"ש להנ"ל‬ ‫מחכה לביאת משיח‪ ,‬יש לו חסרון באמונה‪ ,‬דאם הי'‬ ‫דמלכיות וזכרונות הולכים ביחד דזכירת הקב"ה כל עת‬ ‫ברור לו שהמצב כעת הוא לא אמיתי וזה בגדר שקר‪ ,‬לא‬ ‫גורם ליראה ממנו ולהרגשה של עומ"ש‪ ,‬וכן להיפך‬ ‫‪4‬‬ ‫הי' יכול לסבול לשבת בתוך מרמה כזאת‪.‬‬ ‫קבלת מלכותו מחייב לזכור הקב"ה כל עת‪ ,‬וכן לא‬ ‫לשכוח כל מעשיו רק לפחד מכל מעשה שלא עשה‬ ‫חיזוק לעבודת מלכיות למעשה‬ ‫כהוגן כיון שמרד בזה במלכות‪.‬‬ ‫וכיון שעבודת המלכיות הוא עיקר עבודת היום וזה עיקר‬ ‫במלכיות נכלל עבודת אין עוד מלבדו‬ ‫העצה שנתן לנו הקב"ה בעצמו כדי לזכות לדין א"כ יש‬ ‫להעמיק איך לקיימו למעשה ממש‪ ,‬ולכן נביא מקצת‬ ‫והנה בביאור עבודת המלכיות שהבאנו לעיל לפרש‬ ‫מדבריו הנלהבים של מו"ר הגרצ"מ זילברברג שליט"א‬ ‫להמליך הקב"ה על כל אבריו‪ ,‬יש עוד נקודה המתבאר‬ ‫בענין עבודת המלכיות של ר"ה‪:‬‬ ‫מפסוק אחרון דמלכיות שהוא שמע ישראל ה"א וגו'‬ ‫ומשמע שזה השיא של המלכת השי"ת ולכ' שם רק‬ ‫" בכל שנה הקב"ה משפיע במשך מ"ח שעות דר"ה‬ ‫מוזכר שהקב"ה הוא יחיד ואיפה אנו מזכירים ענין‬ ‫כוחות עצומים שנוכל לקיים עבודת המלכיות בשלימות‬ ‫המלכות‪ ,‬וביאר בשפתי חיים [ע' קכ"ג] דההכרה השלימה‬ ‫ושזה ישפיע על כל השנה‪ .‬וממילא כל משהו‬ ‫בכך שה' אחד הכוונה שהשי"ת ורצונו הוא המציאות‬ ‫שמשקיעים בעבודת המלכיות בר"ה זה ישפיע שכל‬ ‫היחיד האמיתית והנצחית‪ ,‬ולכן רק לרצונו יש ערך‬ ‫השנה נוכל להתעלות בזה‪.‬‬ ‫וחשיבות‪ ,‬ולכן אנו מבטלים רצונינו אליו לגמרי‪ ,‬וכל‬ ‫שאיפתינו הוא רק לעשות רצונו וזו היא קבלת עומ"ש‬ ‫הנה כל י' פסוקי מלכיות הם צינורות לקבל אוצרות‬ ‫שלימה‪ .‬וזה באמת מה שאנו עושים כל יום בק"ש‬ ‫גדולות של הרגשת מלכיות‪ ,‬הן מהגלות המלכות של‬ ‫פעמיים‪ ,‬וכן כל פעם שעושים ברכת הנהנין ומזכירים‬ ‫קרי"ס או בהפיכת קללת בלעם לברכות וכדומה שאר‬ ‫"מלך העולם"‪ ,‬רק בר"ה עיקר עבודת היום הוא לענין זה‬ ‫גילויי המלכות‪ ,‬אבל עיקר גילוי המלכות הוא בחתימת‬ ‫ומכח התחזקות בעבודה זו בר"ה זה ישפיע על של‬ ‫הפסוקים דהכל הולך אחר החיתום והוא פסוק דשמע‬ ‫השנה‪ ,‬וגם שמכח התחזקות בעבודה זו אנו זוכים בדין‬ ‫ישראל וגו' דעיקר אור המלכות הוא ההכרה דאין עוד‬ ‫וכנ"ל שמקבל תפקיד במלכות ה' כפי קיבול מלכותו‪.‬‬ ‫מלבדו ורק ע"ז כתוב וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'‬ ‫וא"כ עבודת אין עוד מלבדו הוא מעיצומו של יום‪.‬‬ ‫ובאמת יש כאן תוספת עומק‪ ,‬דזה שייך למה שכל עיקר‬ ‫סדר התפלה שלנו הוא על גילוי כבוד מלכותו לעתיד‬ ‫ונכללים בזה ד' חלקי עבודה‪:‬‬ ‫לבא‪ ,‬דעל הפסוק שמע ישראל ה"א ה' אחד [דברים ו ד]‬ ‫פירש"י "ה' שהוא אלהינו עתה ולא אלהי האומות‪ ,‬הוא‬ ‫‪ 4‬ושמעתי מפי הג"ר שלמה ברויאר שליט"א משגיח ישיבת בית מתתיהו‬ ‫עתיד להיות ה' אחד‪ ,‬שנאמר (צפניה ג‪ ,‬ט) כי אז אהפוך‬ ‫בשם חותנו הגה"צ ר' גדלי' אייזמן זצ"ל שביאר עפי"ז דברי הגמ' מנחות‬ ‫אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ונאמר‬ ‫דף נג‪ :‬יבא זה ויקבל זאת מזה לעם זו; יבא זה ‪ -‬זה משה‪ ,‬דכתיב‪ :‬כי זה‬ ‫משה האיש‪ ,‬ויקבל זאת ‪ -‬זו התורה‪ ,‬דכתיב‪ :‬וזאת התורה אשר שם‬ ‫(זכריה יד‪ ,‬ט) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"‬ ‫משה‪ ,‬מזה ‪ -‬זה הקדוש ברוך הוא‪ ,‬דכתיב‪ :‬זה אלי ואנוהו‪ ,‬לעם זו ‪ -‬אלו‬ ‫והקשה הרא"ם‪ ,‬דאם כן עיקר קרא לא ביחוד איירי‪ ,‬אלא‬ ‫ישראל‪ ,‬שנאמר‪ :‬עם זו קנית‪ .‬וביאר דענין זה הוא הצבעה על משהו‬ ‫מסויים שיש לו קיום אמיתי ונצחי‪ ,‬וכל דבר בעולם ל"ש להצביע כן‬ ‫שהוא מודיע לנו שיהיה לבסוף אחד‪ ,‬ואין הענין משמע‬ ‫דזה רק זמני‪ ,‬אבל על הקב"ה ותורתו ומשה רבינו וכלל ישראל אפשר‬ ‫כן‪ ,‬שהרי זהו יחודו של הקדוש ברוך הוא‪ .‬וכ' מהר"ל‬ ‫להצביע בלשון זה‪.‬‬ ‫ט‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫ושהכל‪ ,‬וק"ש שעל המטה לא יהי' כ"כ חשוב אצלו‪,‬‬ ‫א‪ :‬לחיות במשך כל המ"ח שעות בהרגשה שכל מה‬ ‫ויתכן מציאות שימהר האדם בברכת אשר יצר בשעה‬ ‫שקורה הוא מהקב"ה וכל מה שנדמה לו שפלוני עשה‬ ‫שהציבור כבר התחילו "למנצח"‪ ,‬או שרוצה להספיק‬ ‫או הפריע הכל הוא רק דמיון‪ ,‬וכן בדברים שהוא בעצמו‬ ‫"לקל עורך דין" וזה היפוך מלכיות‪ ,‬דמלכיות אמיתי הוא‬ ‫נכשל בטעות יאמין שהכל מהקב"ה‪ ,‬וזה יכול להיות‬ ‫דבמשך כל המ"ח שעות ר"ה משתדלים לקיים אותה‬ ‫נוגע בר"ה כגון שיש לו טענות על הגבאי שלא נתן לו‬ ‫המצוה שזימן הקב"ה לפני עכשיו‪ ,‬לימוד התורה‬ ‫מקום טוב או שמי שעומד אצלו מפריע לו או משהו‬ ‫בשלימות‪ ,‬אשר יצר בשלימות‪ ,‬סבר פנים יפות בשלימות‬ ‫מתפלת הש"ץ‪ ,‬וכן אם בבית הפריעו לו מלהתעלות‬ ‫ברכת לשנה טובה בשלימות‪ .‬והרי יתכן דאשר יצר אחד‬ ‫בעבודת היום וכדו' בכ"ז הרגשת אין עוד מלבדו היא‬ ‫בכוונה גדולה בר"ה יכול להביא המתקות עצומות שהוא‬ ‫היא עיצומו של יום‪ ,‬וא"כ אדרבה עליו לשמוח שזימן לו‬ ‫צריך להם יותר מכל העבודות שלו בר"ה‪[ ,‬ומסופר על‬ ‫הקב"ה נסיונות אלו דאז יוכל לקיים התמליכוני עליכם‬ ‫הדברי חיים מצאנז דפעם אחת אשר יצר שלו בר"ה ארך‬ ‫בפועל‪ .‬ובכלל זה להתבונן במאורעות השנים האחרונות‬ ‫יותר מכל המלכיות זכרונות ושופרות]‬ ‫ובפרט מה שהי' בענין הקורונה שנראה להדיא דאין עוד‬ ‫מלבדו שהקב"ה הוא זה שמנהל את העולם‪ ,‬וא"כ אם‬ ‫ומעיקרי העבודה הוא להאיר הארת המלכיות בתוך ביתו‬ ‫מדברים מזה בבית ומראים איך הקב"ה שינה בזה כל‬ ‫כ"א לפי דעתו שהכל רק מהקב"ה‪ ,‬ושהקב"ה מסדר‬ ‫מנהגי העולם‪ ,‬הרי מתעסקים בחובתו של יום ממש‪.‬‬ ‫לכאו"א על צד היותר טוב ולכן אם יש לא' מבני ביתו‬ ‫איזה עגמ"נ‪ ,‬יש להאיר לו עבודה הנ"ל ובזה קיים‬ ‫ב‪ :‬לדעת ולהבין שרק הקב"ה יודע מה הכי טוב‬ ‫בהידור בעבודה של תמליכוני עליכם‪ .‬ע"כ חלק מדברי‬ ‫בשבלינו‪ ,‬ובפרט בר"ה יודע הקב"ה מה אנו צריכים‬ ‫הרב שליט"א‪.‬‬ ‫להמתיק ואיך אנחנו יכולים להמתיק‪ ,‬ולכן הקב"ה מסדר‬ ‫בשבלינו כל פרטי המצב בר"ה באופן שנוכל לזכות‬ ‫ולפ"ז יש לנו עבודה גדולה של מלכיות במשך כל ר"ה‪,‬‬ ‫לשנה טובה‪ ,‬ובימים אלו היצה"ר וחיילותיו מבלבלים‬ ‫לא רק בשעת התפלות‪ ,‬רק בכל רגע ורגע של היו"ט‪.‬‬ ‫לחשוב שאילו הי' לי מצב יותר טוב‪ ,‬ש"ץ יותר טוב‪,‬‬ ‫פסוקי שופרות מגלה מלכותו ית'‬ ‫מקום יותר טוב‪ ,‬הייתי יכול להתפלל יותר טוב‪ ,‬ואז הייתי‬ ‫זוכה לשנה טובה‪ ,‬אבל באמת זה שחוק ממש לחשוב‬ ‫ויש להוסיף חיזוק לענין זה מהענין של שופרות‪,‬‬ ‫שאנו יודעים באיזה מצב בדיוק יכולים להמתיק‬ ‫דמבואר בגמ' דזהו המעמיד של המלכיות והזכרונות‪,‬‬ ‫הגזירות‪ ,‬ד יתכן דאדרבה ע"י שקשה לו המצב ואעפ"כ‬ ‫דהדרך להמליך הוא ע"י שופר‪ ,‬ושופר גם פועל דיעלה‬ ‫מתחזק ומקבל עול מלכותו שכך רוצה הקב"ה‪ ,‬בזה‬ ‫זכרונינו לטובה‪ ,‬וא"כ פשטי' דגמ' ובמה בשופר היינו‬ ‫גופא יפעול המתקת הדינים‪ ,‬ואילו הי' נתגלה לו בחלום‬ ‫רק בעצם התקיעות ולא באמירת פסוקי שופרות‪ ,‬וכבר‬ ‫ליל ר"ה דיש עליו גזירה גדולה ויזכה להמתקה ע"י‬ ‫עמד בזה הריטב"א [ר"ה טז‪ .‬ד"ה ובמה] דמנ"ל פסוקי‬ ‫שיעמידו אצלו בתפלה מישהו שיפריע לו ואם יתחזק ולא‬ ‫שופרות ותי' דא"צ מקור דפשיטא דכיון דאיכא שופר‬ ‫יכעוס יוסר הגזירה‪ ,‬הרי פשיטא שהי עומד בזה‪ ,‬וא"כ‬ ‫איכא נמי פסוקי שופר‪ ,‬עוד תי' דמש"כ "ובמה בשופר"‬ ‫הרי פשיטא שלא יגידו לו דא"כ אין לו זכות כלל‪ ,‬ולכן‬ ‫היינו ג"כ בפסוקי שופרות שברכת השופרות היא ע"ש‬ ‫יש לו להתחזק לבד שהכל הוא מהשי"ת‪.‬‬ ‫השופר שאף כשאין לו שופר יהא מזכירו וקובע לו‬ ‫ברכה‪ ,‬וכה"ל התוספתא שופרות כדי שתעלה תפלתכם‬ ‫ג‪ :‬לחיות במשך כל המ"ח שעות דר"ה במצב של ביטול‬ ‫בתרועה כלומר בהזכרת תרועה והיינו נמי זכרון תרועה‬ ‫לרצון וציווי ה'‪ ,‬ובכל מצב להתבונן מה רצון ה' ממני‬ ‫עכ"ד הריטב"א‪.‬‬ ‫במצב זה ולהשתדל לעשותו בשמחה גדולה‪ ,‬וזה נכוון‬ ‫בתפלת "וטהר לבינו לעבדך באמת" היינו לחיות כל‬ ‫והנה אם נתבונן בפסוקי שופרות נראה שהם בעיקר על‬ ‫הזמן עם ביטול חזק לכל רצון ה'‪.‬‬ ‫מתן תורה ועל לע"ל‪ ,‬והביאור כיון דעיקר גילוי מלכותו‬ ‫של הקב"ה בעולם הי' במתן תורה ויהי' לעתיד לבוא‬ ‫ד‪ :‬לחיות בהכרה שאין לנו שום השגה בקדושת וערך כל‬ ‫והכל ע"י השופר ולכן אנו מצרפים את השופר לגילוי‬ ‫ציווי ה' בין דאו' בין דרבנן ואין נפק"מ אם זה מהמצוות‬ ‫מלכותו‪.‬‬ ‫המיוחדות של היום כמו תקיעת שופר או שזה לימוד‬ ‫תורה ואמירת כל ברכה כראוי ודיון לכף זכות וקבלת‬ ‫גילוי מלכותו בא ע"י עבודה פנימית בהסתר‬ ‫כאו"א בסבר פנים יפות‪ ,‬דהכל יש לו לעשות בהתלהבות‬ ‫והוסיף הג"ר אליהו דיסקין שליט"א דהשופר הרי בא‬ ‫ובחשק‪ ,‬והיצר עושה "פלגינן" דעבודת שמיעת שופר‬ ‫מכוחו של עקידת יצחק והיינו דעיקר גילוי מלכותו‬ ‫ואמירת מלכיות זכרונות ושופרות יהי' בעבודה גדולה‬ ‫אצלו‪ ,‬והמצוות התדיריות כמו אשר יצר סבר פנים יפות‬ ‫י‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫שכך הי' המנהג להיות בעומק לקיים ממעמקים‪ ,‬אז זהו רק בשעת‬ ‫בעולם במ"ת וכן לעתיד הוא רק ע"י עקידת יצחק‪,‬‬ ‫התפלה והצעקה אבל ההמלכה צריך להיות ממקום גבוה]‬ ‫ללמדינו דגילוי מלכותו לא בא ע"י מה שבאים להתאסף‬ ‫מאה אלף איש ביחד וצועקים "ה' הוא האלקים" רק כמו‬ ‫עניני תקיעת שופר‬ ‫בעקידה שהיו שני יהודים לבד בלי אף אחד גם בלי‬ ‫עיתונאים ותקשורת [והרי ישמעאל ואליעזר לא היו שם]‬ ‫בגדר שיעור תקיעה‬ ‫ומוסרים את נפשם להקב"ה זה מביא הגילוי הכי גדול‪,‬‬ ‫במשנה ר"ה לג‪ :‬שיעור תקיעה כשלש תרועות שיעור‬ ‫ולכן גם עלינו לדעת דעיקר גילוי מלכותו בעולם בא ע"י‬ ‫תרועה כ שלש יבבות‪ ,‬ומבואר בגמ' דשיעור תקיעה‬ ‫שכאו"א לבד מתגבר על יצרו למען השי"ת‪ .‬וא"כ עלינו‬ ‫הכוונה שיעור ג' תקיעות כשלש תרועות ובפשוטו היינו‬ ‫ללמוד שכל פעולה ופעולה קטנה של מלכיות שאנו‬ ‫דשיעור תקיעה אחד הוא כשיעור תרועה וכ"ה פשטות‬ ‫עושים במשך ר"ה פועל יותר ויותר גילוי מלכותו‬ ‫ד' רש"י וכ"ה דעת הר"ן וכ"פ בטור ושו"ע סי' תק"צ‬ ‫בעולם‪.‬‬ ‫ס"ג ובמשנ"ב סק"ז‪[ .‬אבל ד' הרמב"ם דשיעור שש תקיעות‬ ‫כשלש תרועות וא"כ שיעור תקיעה כחצי תרועה]‬ ‫המלכיות מתחיל כבר לפני ר"ה‬ ‫הנה בר"ה לב‪ .‬מבואר דפסוקי זכרונות ושופרות נלמדים‬ ‫ובהא דשיעור תרועה כשלש יבבות לרש"י הכוונה ג'‬ ‫מפרשת ר"ה גופא שנא' "בחודש השביעי באחד לחודש‬ ‫קולות בעלמא כל דהוא‪ ,‬ולד' הרבה ראשונים כל יבבא‬ ‫שבתון זכרון תרועה מקרא קודש" [ויקרא כ"ג כ"ד] אולם‬ ‫הוא ג' כוחות וא"כ ג' יבבות הם ט' כוחות‪ .‬והובאו שתי‬ ‫המקור לענין מלכיות נלמד רק ממש"כ בסוף חג‬ ‫הדעות בשו"ע שם ס"ג‪.‬‬ ‫השבועות בענין מתנת עניים "ובקצרכם את קציר ארצכם‬ ‫עוד איתא בגמ' דתנא דברייתא חולק וס"ל דשיעור‬ ‫לא תכלה וגו' לעני ולגר תעזב אותם אני ה' אלקיכם"‬ ‫תרועה כג' שברים‪ .‬וכיון דדבר מוסכם הוא דשיעור‬ ‫[שם פסוק כ"ב] ומיד אח"כ כ' ובחודש השביעי וגו' או‬ ‫תקיעה כשיעור תרועה‪ ,‬לפ"ז יהי' נפק"מ גם בשיעור‬ ‫ממש"כ בפ' בהעלתך "וביום שמחתכם ובמועדיכם וגו'‬ ‫משך התקיעה דלתנא דמתני' שיעור תקיעה הוא רק כג'‬ ‫והיה לכם לזכרון לפני אלקיכם אני ה' אלוקיכם" [במדבר‬ ‫יבבות ולתנא דברייתא שיעור תקיעה כג' שברים‪ .‬וא"כ‬ ‫י' י'] וצ"ע טובא הרי להנתבאר עיקר מצות ועבודת היום‬ ‫בתש"ת יש להאריך בתקיעה כשיעור ג' שברים ובתר"ת‬ ‫הוא המלכיות וא"כ הו"ל לרמז זה בר"ה גופא‪.‬‬ ‫כשיעור ג' או ט' כוחות‪ ,‬ובתשר"ת כשיעור ג' שברים עם‬ ‫והנראה בעז"ה דבא לרמז דעיקר עבודת המלכיות אינו‬ ‫עוד ג' או ט' כוחות‪.‬‬ ‫כשאתה נמצא בר"ה בביהמ"ד ואתה צועק "מלוך על כל‬ ‫ולא נתבאר היטב מנ"ל שיעורים אלו ובהא דשיעור‬ ‫העולם כולו" וגו' רק העיקר מתחיל לפני ר"ה כשאתה‬ ‫תקיעה כתרועה‪ ,‬כ' הר"ן "דהכי קים להו דשיעור תקיעה‬ ‫נמצא בשדה או בבית ויש לך נסיונות של היפך אמונה‬ ‫כתרועה וקרא נמי אקשינהו דכתיב והעברת דהיינו‬ ‫והיפך מלכות‪ ,‬ושם אתה ממליך הקב"ה על עצמך בזה‬ ‫פשוטה וסמיך לי' שופר תרועה" ובהא דשיעור תרועה‬ ‫אתה ממליך הקב"ה על הבריאה‪.‬‬ ‫הוא ג' יבבות או ג' שברים כ' תוס' יו"ט לפרש השיטה‬ ‫דט' כוחות כיון "דלא מסתבר דיבבא אחד הוא קול אחד‬ ‫מה שהש"ץ אומר "המלך" במקומו‬ ‫קצר דאין אדם מיבב בקול אחד בלבד אלא בג' קצרות‬ ‫והנה המנהג דבעל שחרית מתחיל בקול רם "המלך"‬ ‫ולכן שיעור יבבא אחד הוא ג' כוחות קצרות‪ ,‬וזה ג'‬ ‫כשהוא עדיין נמצא במקומו ורק אח"כ הולך לעמוד‬ ‫כוחות תכופות וקצרות ומפסיק וזהו יבבא אחת‪[ ,‬אבל‬ ‫וצ"ב למה‪ ,‬ומורינו הג"ר אפרים רוטשילד שליט"א הציע‬ ‫שיעור ג' כוחות קצרות בכח אחד הוא הנקרא שבר‬ ‫דפעם הי' הפחד כ"כ גדול לגשת לעמוד ולומר המלך‬ ‫לכו"ע] אבל לא סגי לעשות ג' כוחות קצרות בלבד‬ ‫[וידוע על א' הצדיקים שהתעלף באמרו "המלך" ע"פ‬ ‫לצאת יד"ח תרועה שהיא יבבא אחת‪ ,‬כמו דלפי' א' לא‬ ‫טענת אספסינוס לר' יוחנן אי מלכא אנא איפה היית עד‬ ‫סגי לעשות כח אחד שהיא יבבא אחד‪ ,‬אע"ג דלא כתיב‬ ‫עכשיו] עד שהוצרכו לזרזו לגשת ובינתיים אמר המלך‬ ‫אלא תרועה דמתרגמינן יבבא ומשמע חדא‪ ,‬אלא וודאי‬ ‫במקומו‪ ,‬אולם לדברינו הנ"ל אמר ידידי הרב ישראל‬ ‫סברא בעלמא‪ ,‬א"נ קבלה היתה בידם דבחדא לא סגי‬ ‫וורשנר שליט"א דבר יפה‪ ,‬דבאים לרמז דעיקר המלכיות‬ ‫אבל הוכחה מן הכתוב לא מצאתי עכ"ל התוי"ט‪ .‬ויל"ע‬ ‫אינו כשעומד כש"ץ וצועק ומסלסל בקולו המלך ואף‬ ‫אי כ' הפי' השני דקבלה היתה בידם‪ ,‬רק לשיטה דט'‬ ‫אחד לא מפריע לו‪ ,‬רק עיקר המלכיות כשהוא נמצא‬ ‫כוחות דהי' מקום לומר דסגי בג' כוחות אבל לשיטה דג'‬ ‫במקומו בין אחרים ומפריעים לו ואף אחד לא שומע‬ ‫כוחות פשוט דהוא רק מסברא וא"צ לקבלה‪ .‬עוד יל"ע‬ ‫ולא רואה‪[ .‬וי"א דכיון דלעבור לפני התיבה הוא בגדר ירידה‬ ‫יא‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫כדי שיצא מכלל שבר וא"כ בשעשה שבר כשיעור זה‬ ‫דעיקר דבריו לשיטה דתרועה הכוונה יבבות אבל‬ ‫נעשה תקיעה אף שא"א לצאת בו חובת תקיעה‪ .‬וד'‬ ‫לשיטה דקאי אשברים לא פי' ואולי דגם בזה פשוט דאין‬ ‫הרמ"א או דסוברים דלצד זה חפצא של תקיעה הוא‬ ‫אדם גונח רק בקול אחד או דגם בזה צ"ל שהי' להם‬ ‫דוקא בג' שברים או דחפצא דשבר הוא חלק ממה‬ ‫קבלה‪ .‬ובחיי אדם כלל קמ"ב ס"ג כ' דשברים קיבלו‬ ‫שלהלכה יוצאים בה יד"ח תקיעה‪ .‬עכ"ד דו"ז זצ"ל‪.‬‬ ‫חז"ל שלא יהי' פחות מג' שברים זה אח"ז‪ .‬אלא שבס"ד‬ ‫כ' כן גם לענין שיעור תקיעה כג' יבבות דכן קיבלו חז"ל‪.‬‬ ‫ומה שצ"ע בדבריו דהרי בתוס' ושו"ע מבואר דלצד‬ ‫דתרועה הוא ט' כוחות א"צ להזהר בזה ולד' דו"ז עדיין‬ ‫והנה בתוס' החמיר דגם כשעושה סדר תש"ת לא יאריך‬ ‫יש ליזהר כיון דהא דט' כוחות הוא רק מהלכה וקבלה‬ ‫בשבר אחד כשיעור ג' יבבות שזה ג' כוחות כ"ד לרש"י‬ ‫אבל לכו"ע גם בפחות מזה יש עליו שם תרועה בג'‬ ‫כיון דלצד אחד זה נחשב שיעור תקיעה וכ"פ בשו"ע שם‬ ‫כוחות כ"ד‪ ,‬וא"כ לכו"ע נחמיר בשיעור השבר שלא יהי'‬ ‫ס"ג‪ ,‬ותמה מהרש"א דהרי על הצד תש"ת שיעור תקיעה‬ ‫יותר מג' כוחות כ"ד‪ ,‬ורק אי נימא דלשיטה דבעי' ט'‬ ‫הוא כג' שברים ולא כג' יבבות‪ ,‬וכ' שם דאולי תוס' חזרו‬ ‫כוחות זה מסברא דל"ש בפחות מזה כדהסתפק התוי"ט‬ ‫בו אח"כ‪ ,‬וכ"ה באמת בהג' אשר"י וכ"פ הרמ"א‪ ,‬וב"ח‬ ‫א"ש דא"צ לחשוש לפחות מזה אבל דו"ז הקדים דרק‬ ‫תי' שי' התוס' דא"ש עם שי' רב האי גאון דתקנת ר'‬ ‫לצד דג' כחות זה סברא‪ .‬וצ"ע‪.‬‬ ‫אבהו לא הי' מצד ספק וא"כ הכל נכון‪ ,‬אולם רוב‬ ‫ראשונים חולקים על רה"ג‪ ,‬וב"י תי' "שכל שהאריך‬ ‫פנימיות ענין מאה קולות‬ ‫בשבר כשיעור תקיעות תר"ת שהוא כג' יבבות הרי יצא‬ ‫הנה בגמ' ר"ה לג‪ :‬ילפי' ביאור תרגום תרועה דזה יבבא‬ ‫מכלל שבר ונעשה תקיעה אע"ג דלגבי תקיעה דסי' דידי'‬ ‫ממש"כ אצל אימי' דסיסרא בעד החלון נשקפה ותיבב‬ ‫ל"ה כתקיעה" ומ' מדבריו דגם אם ע"פ תורה לא יצא‬ ‫אם סיסרא שהי' ביטוי של בכיה‪ ,‬רק דנחלקו אי גנוחי‬ ‫בזה חובת תקיעה עדיין שם תקיעה עלה לכו"ע רק דחסר‬ ‫גנח או ילולי יליל‪ ,‬אבל לכו"ע יסוד ענין תרועה ילפינן‬ ‫בשיעור ת קיעה לצאת בו וצ"ע‪.‬‬ ‫מאימי' דסיסרא‪ .‬וצ"ע במה זכתה אימי' דסיסרא שממנה‬ ‫וביאר בזה דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל בספרו ברכת יו"ט על‬ ‫נלמד צורת מצות תקיעת שופר‪.‬‬ ‫הרמב"ם הל' שופר [והדפיסו מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל בספרו‬ ‫עוד מצינו בתוס' שם ד"ה שיעור ומובא בהרבה ראשונים‬ ‫ילקוט שיעורים מועדים סי' ב'] דהנה יש לחקור בהא דשיעור‬ ‫בשם ירושלמי שהי' לפניהם‪ ,‬שתוקעים מאה קולות כנגד‬ ‫תקיעה כתרועה האם דפחות מזה חסר בעצם חפצא‬ ‫מאה פעיות דפעיא אימי' דסיסרא וצ"ע וכי בשביל‬ ‫דתקיעה או דחסר רק בשיעור משך תקיעה לצאת בו‪ ,‬וכ'‬ ‫שלימוד ענין תרועה היא מאם סיסרא צריך גם לתקוע‬ ‫דתלוי במשנ"ת לעיל בשם תוי"ט וחיי אדם האם שיעור‬ ‫כמס' הבכיות שלה‪ .‬ועוד דיש מקשים דלא מצינו בשום‬ ‫התרועה הוא מסברא או מקבלה דאם זה מסברא היינו‬ ‫מקום שאם סיסרא צעקה מאה צעקות‪ ,‬ומביאים מס'‬ ‫דפחות מזה חסר בשם תרועה‪ ,‬אבל אם זה מקבלה י"ל‬ ‫המנהיג דצ"ל שכשהיתה אם סיסרא מיבבת באו לה‬ ‫דחסר רק בשיעור‪ ,‬וא"כ יש לומר ג"כ בהאי דינא‬ ‫חבלי לידה ופעתה כיולדה‪ ,‬ולזה יש כבר מקור בחז"ל‬ ‫דשיעור תקיעה כתרועה דתלוי בזה‪ ,‬וא"כ י"ל דאי‬ ‫דצעקות של יולדת הם מאה ועדיין צ"ע מה שייכא ענין‬ ‫שיעור תקיעה כג' כוחות בעלמא י"ל דזה מסברא כדכ'‬ ‫לידה לאם סיסרא‪[ .‬ורמ"מ כשר רצה לעשות ט"ס דהכוונה‬ ‫תוי"ט ובפחות מזה חסר בעצם חפצא דתרועה וא"כ ה"נ‬ ‫לבכיות של שרה אמינו כשנתבשר לה ענין עקידת יצחק]‬ ‫הא דשיעור תקיעה כתרועה הוא ג"כ דבפחות מזה חסר‬ ‫בעצם שם תקיעה‪ ,‬אבל אי שיעור תקיעה כט' כוחות או‬ ‫סיסרא נשא בתוכו כוחו של רע"ק שהוא‬ ‫ג' שברים י"ל דזה רק מקבלה‪ ,‬וא"כ בפחות מזה רק חסר‬ ‫תורה שבע"פ‬ ‫בשיעור לצאת בו‪ ,‬וא"כ גם בשיעור תקיעה כתרועה‬ ‫היינו דבפחות מזה רק חסר בשיעור לצאת בו אבל עדיין‬ ‫ור' צדוק הכהן זי"ע מאיר את עינינו בענין זה בספרו‬ ‫שם תקיעה עלה‪.‬‬ ‫רסיסי לילה אות מ"ו סק"ז ע"פ גי' עין יעקב בסנהדרין‬ ‫צו‪ :‬דרבי עקיבא הי' מבני בניו של סיסרא‪ ,‬והרי רע"ק‬ ‫וא"כ א"ש שי' התוס' דגם בעוסק בסדר תש"ת יש ליזהר‬ ‫הוא שורש תורה שבע"פ וא"כ מסתמא הי' כל כוחו‬ ‫שלא להאריך בשבר כג' כוחות כ"ד דאף דלשיטה זו לא‬ ‫בסיסרא וכל כח חכמי ישראל הי' אצלו ולכן אמרו ז"ל‬ ‫יצא בתקיעה כשיעור זה‪ ,‬זה רק מצד שחסר בשיעור אבל‬ ‫במגילה יד‪ .‬לגי' ילקוט שופטים רמז מ"ב דלכ"כ אצל‬ ‫עדיין שם תקיעה עלה‪ ,‬ויצא מכלל שבר‪ ,‬דהנה זה דג'‬ ‫דבורה שישבה תחת תומר דבורה מה תומר זה צלו מועט‬ ‫כו חות כ"ד יש עליו שם יבבא זה ידענו גם בלי התורה‬ ‫כך חכמים שבאותו דור מועטים‪ ,‬ואשה היתה שופטת‬ ‫דזה סברא‪ ,‬וא"כ פשוט מסברא דצורת שבר צריך להיות‬ ‫יותר משתי כוחות כ"ד וא"כ תקיעה צריך להיות יותר‬ ‫יב‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫ביאור מה שהשקתה יעל לסיסרא דוקא חלב‬ ‫רמז לתורה שבע"פ שהיא מדה המקבלת דאז היתה‬ ‫ויש להוסיף על דבריו במה שיעל השקתה את סיסרא‬ ‫התחלת התגלות יסוד תורה שבע"פ בעוה"ז בלבוש עב‬ ‫דוקא בחלב‪ ,‬שנא' ויאמר אלי' השקיני נא מעט מים כי‬ ‫דקליפה גרועה דסיסרא המקיפתו‪ ,‬וביאר שם באריכות‬ ‫צמאתי ותפתח את נאד החלב ותשקהו [שופטים ד' י"ט]‬ ‫ענין תשע מאות רכב ברזל דסיסרא לעומת שש מאות‬ ‫ודבורה הדגישה את זה בשיר שלה "מים שאל חלב‬ ‫רכב פרעה‪ ,‬וענין מה שנשלכו לנחל קישון‪ ,‬ובסוף כ'‬ ‫נתנה" [שם ה' כ"ה] דחלב מרמז על תורה שבע"פ כמבואר‬ ‫דענין בעילת סיסרא ליעל אשת חבר הקיני וכ' בין רגלי'‬ ‫בעירובין נד‪ :‬דדיה ירווה בכל עת נמשלו ד"ת לדד מה‬ ‫שכב וגו' היינו בזה היתה קליטת חלק הטוב דסיסרא‬ ‫דד זה כ"ז שהתינוק ממשמש בו מוצא בו טעם אף ד"ת‬ ‫ביעל וכמ"ש הרמ"ע מפאנו [מאמר חיקור דין חלק ה' פי"א]‬ ‫כ"ז שהוא הוגה בהן מוצא בהן טעם‪ .‬וא"ש דדוקא רע"ק‬ ‫שמאותן ביאות יצא רע"ק וכבר יצא כל כוחו ממנו‪,‬‬ ‫הוא זה שהתווכח עם חכמים בפ"ו דמכשירין והובא‬ ‫[וז"ל הרמ"ע מפאנו שם דזהו מש"כ בעד החלון נשקפה דקאי על‬ ‫בשבת קמד‪ .‬בחשיבות משקה דחלב דס"ל דכל סוג חלב‬ ‫השכינה הקדושה שלא יאבד סיסרא בשביל שלשלת היוחסין‬ ‫מטמא בין לרצון בין שלא לרצון ועדיפא ממי גשמים‪,‬‬ ‫שהיתה גנוזה בו עד שנתעברה ממנו יעל בביאה שלישית משבע‬ ‫כיון דכל יצירת רע"ק בא ע"י השקאת חלב‪ ,‬ועי' נדה נה‪:‬‬ ‫ביאות של סיסרא‪ ,‬שנא' שכב דרך כבוד כענין וישכב עמה בלילה‬ ‫דעיקר המקור דחלב נקרא משקה נלמד ממש"כ אצל‬ ‫הוא ותיבב שכינה על איחור הצירוף והתיקון שלא יבוא רע"ק‬ ‫אלא באחרית הימים‪ ,‬כי כן הצריכו הרשע לצירוף מרובה בשביל‬ ‫יעל ותפתח את נאד החלב ותשקהו‪ ,‬וברש"י שבת קמג‪:‬‬ ‫רוב הזוהמא שהטיל בה קודם העיבור ולאחריו‪ ,‬ולזה אמרה מדוע‬ ‫ציין לפסוק זה למקור לחלב אשה ג"כ וביארו המפרשים‬ ‫בושש רכבו לבוא שהטעינו אותו רשע צירוף מרובה ברוב זוהמא‬ ‫ע"פ רוקח פ' בשלח דאכן יעל השקתה אותו מחלב‬ ‫שהטיל בה תחלה וסוף‪ ,‬חכמות שרותי' תעננה והם עלמות‬ ‫שבדדי' וזה צ"ב טובא למה עשתה זה‪ ,‬ולנת' א"ש דהי'‬ ‫תופפות מלאכין דשכינתא‪ ,‬הלא ימצאו יחלק שלל להפשיט‬ ‫בזה חשיבות גדול כדי להוציא נשמת רע"ק מבין‬ ‫הבגדים הצואים אחת לאחת למצוא חשבון בשני צירופים‬ ‫הקליפות והי' צריך להיות דוקא ע"י חלב שלה‪.‬‬ ‫מזוקקין לזוהמות שתי הבעילות שקודם ההריון ולא משום זוהמא‬ ‫שלאחרי' וזוהו רחם רחמתיים הא תלת שבשלישית נתעברה וכו'‬ ‫וידידי הרב יוסף דוב פאלק שליט"א אמר לי שאביו הג"ר‬ ‫על אלה נאמר כן יאבדו כל אויבך ה' ועל רע"ק וחבריו כתיב‬ ‫ואוהביו כצאת השמש בגבורתו]‬ ‫פסח אליהו זצ"ל שמע מהגרצ"ה פרבר זצ"ל לפרש הא‬ ‫דדבש וחלב תחת לשונך [שיר השירים ד' י"א] וי"ל דקאי‬ ‫המשך דברי ר' צדוק‪ :‬וכבר יצא כל כוחו ממנו נאמר‬ ‫על תורה שבע"פ [דבפסוק לפני זה כ' מה טובו דדיך מיין דקאי‬ ‫ותייבב אם סיסרא כי עיקר כח הצעקה ותפלה באשה‬ ‫על דברי סופרים כמבואר בע"ז לה‪ ].‬דטעם חילוק דבש היוצא‬ ‫כידוע שהיא מסטרא דנוקבא כי האשה חסרה ומבקשת‬ ‫מן הטמא דמותר וחלב היוצא מן הטמא דאסור דדבש‬ ‫השלמה ממשלימה בעולם‪ ,‬וסיסרא היה בכוחו כל כח‬ ‫רק עובר דרך גוף הדבורה‪ ,‬אבל חלב בא מעצם הבהמה‪,‬‬ ‫תורה שבע"פ של רע"ק ואמו שהביאתו לעולם שהי' גנוז‬ ‫וה"נ בתורה מצד אחד צריך להיות רק צינור להמשיך‬ ‫כל זה בכחה‪ ,‬היא היתה התפשטות כחה בקול צעקה‬ ‫המסורת דומיא דדבש‪ ,‬מצד שני צריך לחדש ולהוסיף‬ ‫מעין קול דתפלה אבל לא בתפלה להשי"ת‪ ,‬ואמר דכל‬ ‫מעצמו דומיא דחלב נמצא דחלב מרמז לתורה שבע"פ‪.‬‬ ‫שורש קול דיבבא הי' מעוטף בלבוש שק דידיה וודאי‬ ‫[וי"ל בדרך צחות דלכן עיקר הדגשת גזירת חז"ל בש"ס שנא' בו‬ ‫הי' בה כל עוצם כח דיבבא כי וודאי ענין הנזכר בקרא‬ ‫כי טובים דודיך מיין שטובים ד"ס יותר מיינה של תורה ולא רצו‬ ‫אינו סיפור דברים בעלמא ולכן תוקעין מאה קולות נגד‬ ‫לגלות הטעם הוא לענין גבינת עכו"ם שנעשה מחלב בע"ז לה‪].‬‬ ‫הקולות שלה‪ ,‬היינו דכל כח דיבבא הי' מלובש בה‬ ‫ומש"כ מאה פעיות דלא נזכר מנ"ל אבל נמצא לשון זה‬ ‫כשר"ה חל בשבת מתגלה ביותר ענין החלב‬ ‫בחז"ל ויק"ר כ"ז ז' על פסוק מאפע ממאה פעיות‬ ‫ויש להוסיף דבשנה שר"ה שחל בשבת מתגלה ביותר‬ ‫שהיולדת פועה בשעה שמולידה ולפי שזה הי' דוגמת‬ ‫ענין החלב דהרי מבואר בחת"ס ומאור ושמש [הארכנו‬ ‫לידה‪ ,‬שע"י קליטת יעל מסיסרא הוצרך לצאת גם ממנה‬ ‫בענין זה בר"ה תשפ"ד] דלכן א"צ שופר בשבת כיון‬ ‫המלובש בה ויצא ע"י יבבות הללו ומאה הם נגד שלל‬ ‫דאין שם דינים וזה מרומז בר"ת תקעו בחודש שופר‬ ‫הכוחות המלבושים תוך הגוף הוא בכלל פעיא אחת‬ ‫שב"ת חל"ב דחלב רומז לרחמים גמורים כמבואר‬ ‫דיום תרועה דר"ל צעקה יחידית שבהתפשטותה הוא‬ ‫במג"א סוה"ל פסח‪ ,‬עוד מבואר בחת"ס דעיקר מה‬ ‫מאה שמשם והלאה מתפשט לאין קץ אחר שיצא מכל‬ ‫שמגין עלינו בשבת הוא קיום דין דרבנן שגזרו לא‬ ‫מאה פעיות דרע המלביש ומקיף לטוב המכונה בשם‬ ‫לתקוע בשבת ולהנ"ל דחלב מרמז לתורה שבע"פ א"כ‬ ‫יבבות דאימיה דסיסרא וכו' עי"ש בהרחבה‪ .‬עכ"ד ר'‬ ‫בר"ה שחל בשבת יש לנו פעמיים רמז חלב ובוודאי יש‬ ‫צדוק בספרו רסיסי לילה‪.‬‬ ‫בזה ריבוי של רחמים‪.‬‬ ‫יג‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫התנה הקב"ה דרק אם יקבלו התורה מוטב‪ ,‬וא"כ צריך‬ ‫בדבורה התגלתה ענין תורה שבע"פ‬ ‫גם לעורר קול של תורה שבע"פ וזה התחדש ע"י מאה‬ ‫והנה כשנתבונן בכל ענין דבורה ושירה שלה נראה איך‬ ‫קולות דאם סיסרא‪ .‬ויש לרמז בהא דר"ה כו‪ :‬שופר דר"ה‬ ‫שהכל מרמז לתורה שבע"פ‪ ,‬דהנה דבורה קורא לעצמה‬ ‫של יעל פשוט ליעל אשת חבר הקיני שהמשיכה כוחו‬ ‫"אם" שנא' עד שקמתי דבורה שקמתי "אם" בישראל‬ ‫של רע"ק‪.‬‬ ‫[שם ה' ז'] וכ' בספר אהבת יהונתן עד שקמתי דבורה‬ ‫התרועה מרמז לתורה שבע"פ שבא‬ ‫שהחזירה עטרה ליושנה ולמדה את בנ"י תורה שבע"פ‪,‬‬ ‫וזהו שקמתי אם בישראל כי תורה שבע"פ נקראת אם‬ ‫בעקבות חטא העגל‬ ‫כמ"ש ואל תיטוש תורת אמך [משלי א' ח'] דתורת אמך‬ ‫ובזה א"ש דכל ענין תרועה לא ברור ונחלקו בו חכמים‬ ‫היא תורה שבע"פ וכ"כ בביאור הגר"א שם דקאי על‬ ‫וגם נסתפקו בו במשך הדורות‪ ,‬ור' אבהו תיקן כל‬ ‫תורה שבע"פ [ראה ספר תורת אמך [קפלן] הרבה אופנים איך‬ ‫הקולות ביחד‪ ,‬וזה רמז לתורה שבע"פ שכל ענינו‬ ‫תורה שבע"פ קשור דוקא לאם] וא"ש דנמשך מ"אם" סיסרא‬ ‫ספיקות ומחלוקת‪ .‬עוד א"ש מש"כ שפ"א תרנ"א דכל‬ ‫דוקא‪ .‬ויש להו סיף דעצם שם דבורה רומז על תורה‬ ‫הקולות כשרין היינו ע"י התשובה מתכשרין כל הקולות‬ ‫שבע"פ שכ' הרדב"ז בספרו מגדל עוז בפי' על שיר‬ ‫וחוזרין להיות קול פשוט ישר וזהו פשוטה שלפני'‬ ‫השירים דאלמלא תוקפא דדינא קשיא לא נפקת דבש‬ ‫ולאחרי' ובאמצע שברים תרועה שאינו קול ישר כי‬ ‫מאן דבש תורה שבע"פ וכן היא המדה מתוקה כדבש‬ ‫ראשיתן ואחריתן של ישראל הוא טוב ובקבה"ת זכו‬ ‫ועוקצת כדבורה‪[ .‬ואולי לכן אוכלים דבש בליל ר"ה] וכן‬ ‫בנ"י לקול ישר ושלם ולעתיד ג"כ טוב אחרית דבר‬ ‫מש"כ במדרש שהש"ר שהקב"ה קרא לכנ"י בתי לא זז‬ ‫מראשיתו והזמן שבינתיים אעפ"י שחטאנו ע"י תשובה‬ ‫מלחבבה עד שקראה אחותי ובסוף קראה אמי להורות‬ ‫מתקנים החטאים ומתבטל הקול שנשבר שבאמצע‬ ‫שכביכול הקב"ה צריך לכלל ישראל וזה ענין תורה‬ ‫ברובא עכ"ד ועד"ז י"ל דקול פשוט מרמז לתורה‬ ‫שבע"פ‪.‬‬ ‫שבכתב‪ ,‬וקול תרועה נרמז תורה שבע"פ שנגרם מחמת‬ ‫בשירת דבורה מוזכר הגילוי של מתן תורה‬ ‫שבירת הלוחות וממה ששמע יהושע קול העם ברעה‪,‬‬ ‫ואמר קול מלחמה במחנה [שמות ל"ב י"ז] [ובתחלת הפרשה‬ ‫והנה התחלת שירת דבורה מתייחס למתן תורה שנא' ה'‬ ‫כ' וירא העם כי בשש משה ובבעל הטורים שם ב' במסורה כי‬ ‫בצאתך משעיר וגו' ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים‬ ‫בשש משה מדוע בשש רכבו לבא מה התם מת אף הכא היו‬ ‫נטפו מים הרים נזלו מפני ה' זה סיני מפני ה' אלקי‬ ‫סוברים שמת] ועי"ז נתחדש שכחת התורה ותורה בעמל‬ ‫ישראל [שופטים ה' ד‪-‬ה] ועי' רש"י ורד"ק דרוב‬ ‫דלוחות שניות‪ ,‬וכל תורה שבע"פ בא ע"י רוב כעס‪,‬‬ ‫מפרשים פירשו דקאי על מתן תורה ומבואר דגילוי‬ ‫וצרות דגליות‪[ .‬וי"ל קול תרועה דשופר בא לתקן הקולות של‬ ‫האלקים שהי' במלחמת סיסרא הי' בצורת גילוי של מתן‬ ‫תרועה דעגל שאמר משה [שם י"ח] אין קול ענות גבורה ואין קול‬ ‫תורה וכמו שכל העולם חרד כשאמר הקב"ה אנכי ה"א‬ ‫ענות חלושה קול ענות אנכי שומע‪ .‬היינו שלא שמע קול התגברות‬ ‫כך זכו גם הם לגילוי כזה‪ .‬וזה גם עומק כוונת חז"ל‬ ‫על היצר וגם לא קול של חלשים שצועקים ווי או ניסה מפני היצר‬ ‫רק קול חירופין וגידופין‪ ,‬והתיקון לזה להתעורר לקול תרועת‬ ‫שאמרו ששיל ם הקב"ה להר תבור וכרמל שבאו למ"ת‬ ‫השופר להתגבר על היצר ולשבר את הלב להקב"ה‪].‬‬ ‫ויצאו בבושת פנים והחזיר להם הקב"ה בכפליים נאמר‬ ‫בסיני אנכי ה"א בתבור נאמר אנכי אנכי שהיה שם גילוי‬ ‫מאה קולות הוא מצד כלל ישראל‬ ‫כעין מעמד הר סיני‪.‬‬ ‫ובזה הוסיף ידידי הג"ר יוסף שמעון שטרן שליט"א מה‬ ‫וצ"ע מה השייכות עכשיו לגילוי דמתן תורה ולד' ר'‬ ‫דתקנת מאה קולות בעצם אין לו משמעות מדאורייתא‬ ‫צדוק הנ"ל א"ש דעכשיו נולד בעולם כח תורה שבע"פ‬ ‫ממנ"פ דהרי הכל רק מחמת ספיקות דמדאו' זה רק גנוחי‬ ‫וא"כ הוי מתן תורה מחודשת‪ .‬וא"ש ד' הר"ר יהונתן‬ ‫גניח או רק יילולי יליל ורק מדרבנן מצד תורה שבע"פ‬ ‫באהבת יונתן שם שפי' פסוקים אלו שבא לומר איך‬ ‫נעשה מזה חפצא דמאה קולות‪ ,‬עוד י"ל דכולו בנוי מצד‬ ‫השתלשל תורה שבכתב ותורה שבע"פ בעולם ובסוף כ'‬ ‫מנהג שבא מהרגש של כלל ישראל ובנוי על רגש של‬ ‫דידוע דהקב"ה כפה הר כגיגית וכ' התוס' דזה הי'‬ ‫נשים של אם סיסרא‪ ,‬וכן שירת דבורה‪ ,‬ויעל אשת חבר‬ ‫בשביל תורה שבע"פ והיינו הרים נזלו מפני ה' היינו‬ ‫הקני דכ"ז מרמז לתורה שבע"פ שבא מצד רגש כלל‬ ‫שנעקרו ממקומם ונעשה כגיגית על תורה שבע"פ‪.‬‬ ‫ישראל‪ .‬וא"ש דהמן גילגול סיסרא ואסתר גילגול יעל‬ ‫דגם שם הי' התחלת גילוי תורה שבע"פ דמגילת אסתר‬ ‫עכ"פ לפ"ז א"ש ענין מאה קולות דר"ה דהרי מבואר‬ ‫הוא צירוף תורה שבכתב ותורה שבע"פ וכ' שם הדר‬ ‫בשפ"א כמה פעמים דעיקר קול השופר הוא לעורר קול‬ ‫קבלוה מה שהי' בכפי' דקאי על תורה שבע"פ‪ ,‬ומבואר‬ ‫דמ"ת דהרי התחדשות הבריאה מחייבת מ"ת דהרי כך‬ ‫יד‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫לכם [במדבר כ"ט א] דרשינן "זכרון" גבי שבת דאין‬ ‫בשפ"א דלכן הי' שם מלחמת עמלק דלפני כל גילוי של‬ ‫תוקעים‪ .‬ונדחו דבריו משתי טעמים א‪ :‬דא"כ גם במקדש‬ ‫תורה צריך מלחמת עמלק‪.‬‬ ‫לא יתקעו‪ .‬ב‪ :‬דאין איסור מלאכה בתקיעת שופר כלל‬ ‫דתנא דבי שמואל ממש"כ "כל מלאכת עבודה לא‬ ‫שיעור התקיעה כפי גודל ההשקעה בתרועה‬ ‫תעשו" יצאו תקיעת שופר ורדיית הפת שהם חכמה ולא‬ ‫ובזה יל"פ הרמז במה ששיעור תקיעה כתרועה ונדחקו‬ ‫מלאכה‪ .‬ומסקינן דמדאורייתא מותר ורבנן גזרו משום‬ ‫מנ"ל זה האם מסברא או מקרא‪ ,‬וממנ"פ יל"ע מה הענין‬ ‫דרבה דאמר הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין‬ ‫בזה וע"פ דרוש י"ל דמדת גילוי התקיעה שהוא תורה‬ ‫בתקיעת שופר‪ ,‬גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי‬ ‫שבכתב מתלא תליא כפי מדת העמל בתורה שבע"פ דזה‬ ‫ללמוד ויעבירנו ד"א ברה"ר וה"ט דלולב וה"ט דמגילה‪.‬‬ ‫מגלה העומק בתורה שבכתב‪.‬‬ ‫ומה שבמקדש לא גזרו פירש"י דאין שבות במקדש‪[ .‬הק'‬ ‫בטורי אבן דשופר אין לו שייכות בעצם למקדש כדי לומר בו אין‬ ‫תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת‬ ‫שבות במקדש ותי' בתרועת מלך דיש קיום מיוחד של תקיעה לפני‬ ‫תנן במשנה ר"ה כט‪ :‬יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת‬ ‫ה' שנאמר בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'] ומה‬ ‫היו תוקעין במקדש ולא במדינה‪ ,‬ומשחרב ביהמ"ק‬ ‫שתיקן ריב"ז בכ"מ שיש ב"ד פי' הר"ן ורמב"ם הל'‬ ‫התקין ריב"ז שהיו תוקעים בכל מקום שיש ב"ד אפי'‬ ‫שופר שם דהתם נמי ליכא למגזר דאימת ב"ד עליהם‪.‬‬ ‫באינו קבוע‪ ,‬ולר' אלעזר ביבנה בלבד התירו כיון ששם‬ ‫ועי"ש בשפ"א ד"ה משחרב דלרמב"ם דגם מעיקרא היו‬ ‫היתה סנהדרין גדולה אבל לא בב"ד של כ"ג‪ ,‬ולרבנן‬ ‫תוקעין בכל ירושלים י"ל דריו"ח לא חידש כלום‬ ‫בכ"מ שיש ב"ד קבוע דומיא דיבנה‪ .‬ולירושלים הי'‬ ‫דמעלת ירושלים הי' מחמת ששם הי' ב"ד הגדול קבוע‪,‬‬ ‫מעלה על יבנה דכל עיר שהי' קרובה ושומעת ויכולה‬ ‫אבל לרש"י וראב"ד דמעיקרא הי' התקנה רק במקדש‬ ‫לבוא תוק עין אבל ביבנה לא היו תוקעין אלא בב"ד‬ ‫דאין שבות במקדש א"כ ריו"ח ביטל דברי הקודמים‬ ‫[עי"ש בסוגיא פרטי דינים בהא דב"ד האם היינו בפני ב"ד דוקא‬ ‫ותי' דגם לד' רש"י וראב"ד גילה ריו"ח דמעלת המקדש‬ ‫או בזמן ב"ד]‬ ‫הי' רק מצד דיש שם ב"ד‪.‬‬ ‫בביאור החילוק בין זמן המקדש לזמן החורבן נחלקו‬ ‫האם למסקנא נדחו דברי רבי לוי‬ ‫הראשונים דד' רש"י ותוס' שם וראב"ד בהשגותיו על‬ ‫ובפשטות למסקנת הבבלי נדחה דברי ר' לוי ול"ש כלל‬ ‫הרמב"ם פ"ב משופר ה"ח דמקדש דמשנה הכוונה‬ ‫לרמז זכרון תרועה רק גזירה בעלמא וא"כ צ"ב מה‬ ‫למקדש ממש ובזמן המקדש לא תקעו רק במקדש ורק‬ ‫יעשה רבה עם סתירת הפסוקים‪[ ,‬ובס' תניא רבתי הל' ר"ה‬ ‫אחר החרבן תיקנו גם במקום ב"ד לכל מר כדאית לי'‬ ‫סי' ע"ז חידש דרבה בא לפרש טעמא דקרא וכ"כ בשבלי הלקט‬ ‫ואז הי' מעלה לירושלים ולדסמוך לי'‪[ ,‬כן מבואר בתוס'‬ ‫סי' רצ"ד וא"כ לא יהי' מח' בבלי וירושלמי המבואר לקמן אבל‬ ‫שם ורשב"א ור"ן אולם בד' רש"י עי' ריטב"א דמעלת ירושלים הי'‬ ‫ל"מ כן] וכתב החת"ס בדרשות [לשנת תקצ"ד ז‪ ]:‬דממה‬ ‫בזמן המקדש אחרי שגלתה סנהדרין] אבל ד' הרמב"ם דבזמן‬ ‫שיסד הפייטן בשחרית ליום ב' דר"ה טעם הפטור‬ ‫המקדש והי' ב"ד הגדול בירושלים תקעו כולם בכל‬ ‫משופר עה"פ זכרון תרועה ‪ 5‬מ' דגם למסקנא לא נדחה‬ ‫ירושלים ועיירות הסמוכות ומעלת ירושלים שכולל גם‬ ‫ד' רבי לוי ‪ 6‬ור' לוי גופי' לא נעלם ממנו גזירת שמא‬ ‫הסמוך לה נוגע גם בזמן המקדש‪ ,‬ואחר החרבן בכ"מ‬ ‫יעבירנו שצריכים לענין לולב ומגילה ולא נעלם ממנו‬ ‫שיש ב"ד קבוע וסמוך שמקדשין בו את החודש תוקעים‬ ‫בו‪ .‬עוד מבואר ברמב"ם דלהלכה בעי' דוקא ב"ד סמוכין‬ ‫שמקדשין בו את החודש וא"כ דל"ש תקיעת שופר‬ ‫‪ 55‬כוונתו לפיוט של רבינו שמעון בר יצחק המתחיל שמו מפארים עדת‬ ‫בזמנינו בשבת דליכא סמוכין אבל ד' הרי"ף דסגי בב"ד‬ ‫חבלו שבעצם שייך לשחרית יום שני‪ ,‬אולם כשחל יום א' בשבת‬ ‫אומרים חלק מפיוט זה כבר ביום ראשון‪ ,‬וטעם הדבר כ' הלבוש או"ח‬ ‫של שלשה דפסק כת"ק דא"צ ב"ד קבוע וכן נהג לתקוע‬ ‫סי' תקפ"ד כיון שבאות ח' כתוב בו מענין ר"ה שחל בשבת וכן הוא‬ ‫בשבת בבית דינו‪[ .‬והג"ר עקיבא יוסף שלזינגר זצ"ל רצה‬ ‫לשון הפיוט "חִ כֵּם חניטיו [לימד צאצאיו של יצחק] לתקוע בזה חדש‪,‬‬ ‫יום זה אם יקרה ביום שבת קודש [אעפ"כ מזכירים] זכרון תרועה מקרא‬ ‫להנהיג בירושלים תקיעת שופר בר"ה שחל בשבת וכל גאוני הדור‬ ‫קודש‪ .‬טִ בְ עו אם בחול יביאכם [ואילו בכל שנה כאשר קביעתו יהי' בחול‬ ‫יצאו נגדו עי' באריכות רבה בס' עיר הקודש והמקדש להגרי"מ‬ ‫אז] צוו לתקוע בכל גבולכם [ואז] יום תרועה יהי' לכם‪ .‬הרי מבואר‬ ‫טוקצינסקי זצ"ל ח"ג פ"כ]‬ ‫להדיא דיסוד החילוק בין שבת לחול נעוץ בהבדל הפסוקים‪.‬‬ ‫‪ 6‬מה שלא הוכיח החת"ס ממה דנפסק בשו"ע סי' תקפ"ב ס"ז דיש לומר‬ ‫והנה לא נתברר במתני' הטעם לא לתקוע בשבת ולמה‬ ‫בשבת "זכרון תרועה" במקום "יום תרועה" דיל"פ דהכוונה דביום זה‬ ‫אנו רק מזכירין התרועה ואין הכוונה לפסוק "זכרון תרועה"‪ .‬והג"ר‬ ‫במקדש או עכ"פ בב"ד יהי' שונה‪ ,‬ונחלקו בזה בבלי‬ ‫ישראל זיכרמן שליט"א בקונ' הלכ' ומנהגים לר"ה שחל בשבת בעמ' ח'‬ ‫וירושלמי דבבלי שם בהוו"א פירש רבי לוי בר לחמא‬ ‫הביא בשם שו"ת פרי השדה ח"ג סי' ק"ס דבליל ר"ה לא גזרינן שמא‬ ‫יטה דאימת ר"ה עליו וכמו יוהכ"פ ועוד דכיון שמזכיר זכרון תרועה יש‬ ‫בשם רבי חמא בר חנינא מדכתיב בפ' אמור שבתון זכרון‬ ‫לו היכר שהוא שבת ולא יבוא להטות‪ .‬וטעם ב' צ"ע דבכל שבת יש לו‬ ‫תרועה [ויקרא כ"ג כ"ד] ובפ' פינחס כ' יום תרועה יהי'‬ ‫היכר בזה שאמר כל התפלות של שבת ומ"ש ר"ה‪.‬‬ ‫טו‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫רמב"ן פ' אמור [ויקרא כ"ג ט"ז] דלכ"כ בשבועות וביו"כ‬ ‫קו' הגמ' דלאו מלאכה היא‪ ,‬ופי' דהרי שי' רבי אליעזר‬ ‫לדורותיכם ובכל מושבותיכם אע"ג שהוא מצות הגוף‬ ‫שבת קלא‪ :‬דילפי' מיום תרועה דגם מכשירי שופר דוחין‬ ‫דלא נימא דעיקר קדושת היום מיוסד על המצות‬ ‫שבת דלתקיעה גופא א"צ דלאו מלאכה היא וי"ל‬ ‫המפורשות בו כמו שתי הלחם בשבועות וכניסת כה"ג‬ ‫דלרבנן לזה גופא איצטריך זכרון תרועה דלפעמים לא‬ ‫לפני ולפנים ביו"כ קמ"ל דיומא קא גרים בכל מקום‬ ‫יתקעו וזה בשבת באופן שלא הוכן שופר או הוא חוץ‬ ‫ובכל זמן‪ .‬וא"כ י"ל דס"ד דעיקר קדושת יום ר"ה מיוסד‬ ‫לתחום או צריך להעבירו ד"א ברה"ר קמ"ל דלא דחי‪,‬‬ ‫על השופר דוקא דהרי לא נעשה בר"ה שום נס וכ' רק‬ ‫ומעתה ר' לוי ידע גזירה שמא יעבירנו אלא דק"ל מה‬ ‫תרועה וא"כ ס"ד דבלי תרועה בפועל אין יו"ט כלל‬ ‫איכפ"ל דיעבירנו הרי מכשירי שופר דוחים שבת‬ ‫וא"כ בשבת שתיקנו רבנן שלא לתקוע אין כאן יו"ט‬ ‫ממש"כ יום תרועה‪ ,‬ע"כ חידש ר' לוי פסוק דזכרון‬ ‫דר"ה כלל‪ ,‬ואילו הי' כן לא הי' בכח חכמים לעקור‬ ‫תרועה דלא דחי מכשירי שופר את השבת וא"כ שפיר יש‬ ‫היו"ט והקרבנות לגמרי קמ"ל קרא זכרון תרועה שהיום‬ ‫לגזור שמא יעבירנו וא"ש ד' הפייטן‪.‬‬ ‫נקרא זכרון ולא תרועה‪ ,‬וא"כ גם באין תוקעים בו הוא‬ ‫יו"ט זכרון תרועה ושוב נצטוינו מצוה שביום זכרון‬ ‫ומבואר מד' החת"ס דלהעביר ברה"ר השופר כדי ללמוד‬ ‫תרועה יהי' לנו יום תרועה והוא טפל אגב היום וממילא‬ ‫אצל בקי נחשב מכשירין ולפ"ז לר"א דס"ל מכשירי‬ ‫אע"פ שבטלו חז"ל מצות היום קדו' היום לא בטל ע"כ‬ ‫שופר דוחין את השבת אין סבה לא לתקוע בשבת דל"ש‬ ‫ד' הח"ס‪.‬‬ ‫חשש שמא יעבירנו [וה"נ ס"ל דלולב ומגילה דוחה שבת]‪,‬‬ ‫אולם העיר ידידי הרב יעקב יוסף לרנר שליט"א דכ"ז‬ ‫למה דוקא בחל בשבת נקט "יו"ט" של ר"ה‬ ‫במקום שידוע שזה וודאי ר"ה והיינו במקום שב"ד‬ ‫לד' החת"ס מיושב מה דבריש פ"ד דר"ה [כט‪ ]:‬נקט יו"ט‬ ‫מקדשים את החודש והרי במקום כזה גם לדידן תוקעים‬ ‫של ר"ה שחל להיות בשבת ולמה נקט לשון "יו"ט"‬ ‫בשופר וא"כ להלכה גם לר"א אין תוקעין בשבת‪ .‬והנה‬ ‫וכבר העיר בזה בהג' חשק שלמה שם‪[ ,‬ולענין שאר יו"ט‬ ‫ברמב"ם מבואר דמעלת ב"ד לפי שב"ד זריזין הם ולא‬ ‫מצינו כן חגיגה ט‪ :‬ביצה כ‪ :‬פ"ג ופ"ה דסוכה ורפ"א דתענית ועוד‬ ‫יבאו לחלל שבת ואעפ"כ כ' בתחלה דדוקא ב"ד‬ ‫ולענין ר"ה כ' בעירובין לט‪ .‬אבל כאן במס' ר"ה כמדומני כ' כן רק‬ ‫שמקדשין בו את החודש וי"ל דלא גזרו אלא בצירוף‬ ‫כאן] ולחת"ס א"ש דדוקא משבת מוכח דיום ר"ה הוא‬ ‫שאולי היום אינו ר"ה ויבוא לחלל שבת בחנם אבל‬ ‫יו"ט בעצמותו גם בלי שופר‪ .‬וע"ע לקמן בסוף דברינו‬ ‫במקום שקידשו בו את החודש יש בו וודאי מצוה וכעי"ז‬ ‫מה שביארנו בזה ע"פ שפת אמת וקדושת לוי‪.‬‬ ‫בכס"מ שם ה"י ולפ"ז מובן יותר גזירת חז"ל כיון דוודאי‬ ‫שבת היום ואין כאן וודאי קיום מצוה דאולי זה לא ר"ה‬ ‫למה דוקא בפ' אמור נקט זכרון תרועה‬ ‫היום ובאמת למתבונן גם במקום ב"ד שקידשו את‬ ‫עוד מיושב לדבריו קו' התורה תמימה הנ"ל דאיך יתכן‬ ‫החודש הי' הרבה פעמים שלא ידעו עדיין אם זה ר"ה‬ ‫דבפ' אמור ששם מתפרש עיקר מצוות היום דיו"ט כ' רק‬ ‫דהיו מחכים עד שיבואו עדים א"כ רוב פעמים הי' ר"ה‬ ‫זכרון תרועה ובפ' פינחס שעיקרו מיירי במוספין שם‬ ‫מצב של ספק וא"ש גזירת שמא יעבירנו‪.‬‬ ‫מובא עיקר מצות שופר [מצות תקיעת שופר במנ"ח לא תמצא‬ ‫וע"ע בערוה"ש סי' תקפ"ח ס"ט דהגם דאיסור שופר‬ ‫בפ' אמור בהדי איסור מלאכה דר"ה רק בפ' פינחס] עוד הק'‬ ‫בשבת הוא רק דרבנן יש בזה רמז בתורה בסתירת‬ ‫בערבי נחל לר"ה בשם המפרשים דאיך יתכן דקרא דפ'‬ ‫הפסוקים דזכרון תרועה ויום תרועה עוד כ' רמז למה‬ ‫אמור מיירי בשבת הרי בסוף הפסוק כ' כל מלאכת‬ ‫בפ' אמור דנאמר בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים‬ ‫עבודה לא תעשו ואי בשבת מיירי הרי בלא"ה אסור‬ ‫נאמר רמז דזכרון תרועה‪ ,‬דאז חל ר"ה שבת ע"פ חשבון‬ ‫במלאכה מצד שבת ול"ל קרא [קושיא זו תלוי בסוגיא‬ ‫דחולין קא ‪ :‬בעשה מלאכה ביו"כ שחל בשבת למאן דלית לי'‬ ‫גמ' שבת פז‪ :‬לכן רמז שם משה זכרון תרועה דכל דברי‬ ‫איסור בת אחת על מה יתחייב בשגג בא' מהן והזיד בשני] ולד'‬ ‫חכמים נתונים המה מפי הקב"ה למשה מסיני וגילה‬ ‫חת"ס א"ש דדוקא במקום שהוזכר עיקר מצות יום ר"ה‬ ‫לומה שיחדשו חכמים‪ .‬וכ"כ בנו בתורה תמימה פ' אמור‬ ‫כ' הלשון זכרון תרועה ללמדך דעיקר קדושתו של היום‬ ‫[ויקרא כג הערה פ"א] ליישב דאיך יתכן דבפ' אמור‬ ‫לא נובע מחמת התקיעה דוקא וממילא גם בשבת יש‬ ‫הקודמת ששם מתפרש עיקר מצוות היום דיו"ט כ' רק‬ ‫יו"ט אבל לא דקרא זה איירי דוקא בשבת‪ .‬וע"ע לקמן‬ ‫זכרון תרועה ובפ' פינחס המאוחרת שעיקרו מיירי‬ ‫בסוף דברינו מש"כ בזה ע"פ השפת אמת‪.‬‬ ‫במוספין שם מובא עיקר מצות שופר ולזה תי' כיון‬ ‫בשעת יצ"מ חל ר"ה בשבת לכן כ' שם זכרון תרועה‪.‬‬ ‫עוד כ' החת"ס [בדרשות לשנת תקצ"ה ח‪ ]:‬דמש"כ בתורה‬ ‫זכרון תרועה הגם דלמסקנא הוא רק מדרבנן‪ ,‬ע"פ מש"כ‬ ‫טז‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫ע"ז לה‪ .‬דכיון דהי' גזירה חדשה לא רצו ר' יהושע‬ ‫שי' הירושלמי בטעם שאין תוקעין בשבת‬ ‫לגלות הטעם לרי"ש והרבה נתחבטו בגמ' שם לפרש‬ ‫וכ"ז בד' הבבלי דס"ל דאיסור תקיעה בשבת הוא רק‬ ‫טעם האיסור וע"ז נאמר שם כי טובים דודיך מיין‬ ‫מגזירה דרבנן אולם בירושלמי כאן לכ' ל"מ כן דמבואר‬ ‫דאמרה כנס"י לפני הקב"ה חביבין עלי ד"ס יותר מיינה‬ ‫דרי ו"ח ור"ל התקשו בדין המשנה דמ"ש מקדש‬ ‫של תורה‪ ,‬וה"נ לא גילו הטעם ובפרט דגזירת שמא‬ ‫מגבולין‪ ,‬ובשעה שדנו בזה עבר כהנא לפניהם ואמרו‬ ‫יעבירנו נראה רחוק ביותר‪ ,‬וא"ש דריו"ח ור"ל נתחבטו‬ ‫דזהו אדם גדול שאפשר לשאול אותו והשיבם ע"פ‬ ‫איך לפרש המשנה ופי' רב כהנא דזה בנוי על אסמכתא‬ ‫סתירת הפסוקים דזכרון תרועה ויום תרועה‪ ,‬עוד מבואר‬ ‫גם אם עדיין לא נתפרש לגמרי כיון דשופר הוא רק‬ ‫שם דר' זעירא צוה לבני הישיבה שיכנסו לבית מדרשו‬ ‫חכמה ואינה מלאכה‪ ,‬מ"מ ידעו על מה נסמכו‪ ,‬ורק‬ ‫של ר' לוי וישמעו דרשתו דא"א שהוא ידרוש בלי ללמד‬ ‫אח"כ בבבל ירדו לסוף דעת חכמים שעיקר הטעם הי'‬ ‫דבר חידוש‪ ,‬ונכנסו ואמר לפניהם סתירת הפסוקים הנ"ל‬ ‫מצד גזירת שמא יעבירנו ולזה לא נתפרש רק בבבלי‪.‬‬ ‫והתשובה שכאן בחול וכאן בשבת‪ .‬ופריך דא"כ גם‬ ‫ובאמת כבר העיר ידידי הרב אהרן הכהן ארנטרוי‬ ‫במקדש לא ידחה את השבת‪ ,‬ומשני ממש"כ ובחדש‬ ‫שליט"א דבהכרח דגם הירושלמי ס"ל טעמא דשמא‬ ‫השביעי באחד לחודש יום תרועה יהי' לכם מ' אפי'‬ ‫יעבירנו דאל"כ מ"ט דלולב ומגילה [ופלא שלא מצאנו‬ ‫בשבת דביום אפי' בשבת [כמו במילה] וכיון דמעיקר‬ ‫בירושלמי במ' סוכה ומגילה טעם דאין מגילה ולולב דוחה שבת]‪,‬‬ ‫הדין אין לתקוע בשבת אין להתיר אלא במקום שיודעין‬ ‫וכבר רמז החת"ס לטענה זו בדעת רבי לוי בבבלי‬ ‫בוודאות שהוא ר"ה שהם סמוכים לסנהדרין ויודעים‬ ‫דבהכרח מודה לטעם שמא יעבירנו דאל"כ מ"ט דמגילה‬ ‫שקידשו ב"ד את החודש‪ 7,‬ופריך דא"כ בכ"מ שיודעים‬ ‫ולולב‪ ,‬ובאמת לענין מגילה הי' אפש"ל טעמא דרב יוסף‬ ‫שקידשו ב"ד את החודש יתקעו‪ ,‬ותי' רשב"י דלאחר‬ ‫מגילה ד‪ :‬דעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה‬ ‫הפסוק הנ"ל בפ' פינחס כ' ועשיתם עולה ויש לדרוש‬ ‫אבל בלולב ליכא טעמא אחרינא וכ"כ התוס' מגילה שם‬ ‫דדוקא במקום קרבן תוקעין‪[ 8.‬ובפשטות כ"ז מדברי כהנא‬ ‫בד"ה ורב יוסף דרב יוסף בהכרח מודה לטעמא דרבה‬ ‫ולולא דרשה הראשונה לא הי' מסתבר להגביל תקיעת שופר‬ ‫דהרי בשופר ולולב לא מצינו טעמא אחרינא‪[ .‬ועי' בס'‬ ‫בשבת למקדש בלבד]‬ ‫הקובץ על הרמב"ם בפ"ב ממגילה לד' בן עזאי המבואר לקמן‬ ‫ומש"כ בענין זה לקמן בשם מו"ז זצ"ל]‬ ‫הרי מבואר דד' הירושלמי דיש איסור מה"ת לתקוע‬ ‫בשופר בשבת וק' דא"כ איך תיקן ריו"ח לתקוע ביבנה‬ ‫*מה שבשבת אומרים זכרון תרועה‬ ‫ובשאר מקומות חוץ למקדש‪ ,‬ותו' הרי"ד תי' דשי'‬ ‫הירושלמי דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת גם‬ ‫ו לפני שנתעמק בעז"ה בגזירת שמא יעבירנו יש להשלים‬ ‫בקו"ע [דלא כבבלי יבמות צ‪ ]:‬אבל ד' התרועת מלך דגם‬ ‫מה שמבואר בבבלי להוו"א ולירושלמי למסקנא‪,‬‬ ‫לירושלמי אין איסור מה"ת לתקוע בשבת והדרשות כאן‬ ‫דמש"כ יום תרועה קאי בר"ה שחל בחול ותוקעין‬ ‫הוא רק לפטור משופר וכ"כ במשך חכמה ריש פ' בהר‬ ‫בשופר‪ ,‬ומש"כ זכרון תרועה קאי בר"ה שחל בשבת ורק‬ ‫בקיצור ולפ"ז הי' אפש"ל דאין כלל מח' בין בבלי‬ ‫מזכירין את התרועה‪ ,‬ויש בזה משמעות להלכה למעשה‬ ‫וירושלמי דירושלמי ידע טעם דשמא יעבירנו רק דס"ל‬ ‫בנוסח התפלה שלנו‪ ,‬דהנה איתא במס' סופרים פי"ט‬ ‫דאי הי' חיוב מדאו' לתקוע בשופר לא הי' חז"ל עוקרין‬ ‫ה"ו "אם חל ר"ה להיות בשבת‪ ,‬אינו אומר יום תרועה‪,‬‬ ‫המצוה מצד חשש רחוק‪ ,‬והבבלי בא רק לפרש מאיזה‬ ‫אלא זכרון תרועה‪ ,‬לפי שאין תקיעת שופר דוחה את‬ ‫טעם נאסר השופר דלזה לא מספיק טעמא דקרא דא"כ‬ ‫השבת בגבולין משום גזירה"‪.‬‬ ‫גם במקדש ועוד דאינו מלאכה‪ .‬וי"א דכל ד' הירושלמי‬ ‫ובספר מנחת עני להג"ר דוד זינצהיים זצ"ל ‪[ 9‬ערך זכרון‬ ‫הוא רק בדרך אסמכתא וצ"ע דא"כ לא נתפרש עיקר‬ ‫תרועה] הביא מספר משחא דרבוואתא [סי' תקפ"ב ס"ז]‬ ‫הטעם דהוא מצד שמא יעבירנו‪.‬‬ ‫שהבין במס' סופרים שמחמת הגזירה כבר מפרשים כן‬ ‫וידידי הרב יעקב יוסף לרנר שליט"א הציע דאולי‬ ‫הפסוק זכרון תרועה‪ ,‬והק' דהא למסקנא בגמ' ר"ה כט‪:‬‬ ‫מעיקרא כשגזרו חז"ל על שופר ולולב ומגילה בשבת‬ ‫אין הפרש בין זכרון תרועה ליום תרועה‪ ,‬דמה שאין‬ ‫לא גילו הטעם וכמו גזירת גבינת עכו"ם דמבואר בגמ'‬ ‫תוקעין בשבת הוא רק מגזירה‪ ,‬וצ"ל דמס' סופרים ס"ל‬ ‫‪ 7‬כבר הערנו דרוב פעמים גם במקום ב"ד לא ידעו כלל אם זה ר"ה והיו‬ ‫‪9‬‬ ‫רבה של העיר הגדולה שטרסבורג‪ ,‬הוא מונה ע"י נפוליאון כגדול רבני‬ ‫תוקעין מספק אולי היום יתקדש ר"ה וצ"ב‪.‬‬ ‫צרפת לעמוד בראש ה'סנהדרין'‪ ,‬ובמסגרת תפקידו זה נאבק על עצמאות‬ ‫‪ 8‬העיר דודי הג"ר שלמה קויפמן שליט"א דמשמעות ד' ירושלמי דשופר‬ ‫הרבנים והדף את הניסיונות לעשות שינויים בהלכה נפטר בשנת תקע"ב‬ ‫דר"ה במקדש מישך שייכא לתקיעות דקרבנות‪ ,‬וכבר הבאנו קו' הטו"א‬ ‫וחיבר סדרה ארוכה של ספרים בשם 'יד דוד' על מסכתות התלמוד‪,‬‬ ‫על רש"י שכ' בענין שופר במקדש דשייך בזה אין שבות במקדש דל"ש‬ ‫'מנחת עני' ‪ -‬חידושים וכללים‪ ,‬ועוד‪ ,‬ורוב ספריו יצאו לאור רק בדורנו‪.‬‬ ‫למקדש כלל ותי' התרועת מלך דיש קיום מיוחד לתקוע לפני ה'‪.‬‬ ‫יז‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫והנה בטור סי' תקפ"ב אחרי שכ' בשם גאונים שיש‬ ‫כר' לוי בר לחמא אבל אנן לא קי"ל הכי‪ .‬וכ' ע"ז במנחת‬ ‫לומר מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון‪ ,‬הוסיף מה‬ ‫עני דל"ק כלל‪ ,‬דבודאי בזכרון תרועה לפי פשוטו משמע‬ ‫שכתב רב שמואל בר חפני שאם חל ר"ה בחול אומר יום‬ ‫הזכרון ולא התרועה עצמה‪ ,‬משא"כ ביום תרועה‬ ‫תרועה מקרא קודש‪ ,‬ואם חל בשבת אומר זכרון תרועה‬ ‫דמשמע יום תרועה עצמו‪ ,‬אלא לפי שאי אפשר לומר‬ ‫מקרא קודש וכן נוהגין באשכנז‪ ,‬ולזה הביא בשם רב‬ ‫דכוונת התורה בזכרון תרועה לאסור תקיעת שופר‬ ‫האי גאון שאין מנהג לומר מועדים לשמחה חגים וזמנים‬ ‫בשבת דהא לאו מלאכה‪ ,‬א"כ בהכרח צל"פ או כמו‬ ‫לששון אלא את יום הזכרון הזה זכרון תרועה וכן פשט‬ ‫שפירש רש"י בחומש פ' אמור דקאי לפסוקי מלכיות‬ ‫המנהג‪ .‬וכבר העיר הב"י שהטור הוסיף כאן בדברי רב‬ ‫זכרונות ושופרות וזה ע"פ הגמ' ר"ה לב‪ .‬דזה גופא‬ ‫האי גאון מה שלא כ' ברא"ש ויל"ע האם כוונתו שאין‬ ‫המקור לפסוקי זכרונות ושופרות וס"ל לרש"י דזה‬ ‫לחלק בי ן חול לשבת ותמיד י"ל רק זכרון תרועה‪ ,‬או‬ ‫דאורייתא וכמ"ש הרא"ם שם‪ ,‬או כדעת הרמב"ן עה"ת‬ ‫שבעיקר בא להשמיט את מועדים לשמחה וכו'‪ .‬והב"י‬ ‫שם דר"ל שנהיה נזכרים ע"י השופר‪ ,‬אבל אחרי שכבר‬ ‫פשיטא לי' שהכל מודים שבחל בחול אז עכ"פ ביום‬ ‫אסרו חכמים לתקוע בשופר משום גזירה דרבה‪ ,‬לא‬ ‫אומרים "יום תרועה" ולא "זכרון תרועה" [אולי כיון‬ ‫יצדק לומר יום תרועה דהרי אינו יום תרועה‪ ,‬אבל יצדק‬ ‫שכן מפורש במס' סופרים] רק שהסתפק דאולי מיירי‬ ‫זכרון תרועה אם לפי פשוטו או כפירוש רש"י דקאי‬ ‫בחל בשבת‪ ,‬או י"ל דאף בחל להיות בחול מיירי‪ ,‬רק‬ ‫אפסוקים‪ ,‬או כרמב"ן‪ ,‬עוד תי' די"ל דמס' סופרים אזיל‬ ‫כיון שכאן מיירי בתפלת הלילה שאין בה תקיעה אומר‬ ‫בשיטת הירושלמי שהבאנו לעיל דס"ל דגם מדאורייתא‬ ‫זכרון תרועה‪.‬‬ ‫אין תוקעין ולא משום דסבר דתקיעה מלאכה היא‪ ,‬רק‬ ‫מגזה"כ [וכדרשת רשב"י בירושלמי שם] דבשבת לא יתקעו‬ ‫והב"ח פי' בדברי הטור שהסמיך דברי רב האי לדברי ר'‬ ‫והתירה התורה במקדש‪ ,‬וא"כ כיון דיום קדוש הוא לה'‬ ‫שמואל בר חפני‪ ,‬דמשמע שרב האי חולק על מה‬ ‫ואנחנו מדקדקים בתפלותינו כל מה שאפשר‪,‬‬ ‫שרשב"ח חילק בין חול לשבת‪ ,‬והוא ס"ל דלעולם יאמר‬ ‫ולהירושלמי אם אנחנו אומרים יום תרועה הוא שקר‪,‬‬ ‫זכרון תרועה‪ ,‬אלא שצ"ב למה דאי משום דבפ' אמור‬ ‫וצריכים דוקא לומר זכרון תרועה‪ ,‬ולתלמודא דידן אין‬ ‫שכ' מקרא קדש שם כתיב רק זכרון תרועה ולא יום‬ ‫חילוק‪ ,‬לכן לצאת דעת הירושלמי אנחנו אומרים בשבת‬ ‫תרועה‪ ,‬וא"כ אא"ל "יום תרועה מקרא קדש" הלא רב‬ ‫זכרון תרועה‪ .‬ובלא"ה בכמה דברים נוהגים כמסכת‬ ‫האי סבירא ליה בסמוך דאין אומרים מקרא קודש‪ ,‬ולזה‬ ‫סופרים שקראום ספרים חיצונים נגד תלמודא דידן‪ ,‬כגון‬ ‫ציין לתרומת הדשן המובא בסמוך שפי' בדעת רב האי‬ ‫קריאת ויחל בתענית כמש"כ הפוסקים‪[ ,‬עי' פסחים מ‪:‬‬ ‫שכוונתו רק לליל ר"ה דכיון שאין זמן תקיעה בלילה י"ל‬ ‫בתוספות ד"ה אבל]‪ ,‬לכן אנן נוהגין כמסכת סופרים ע"פ‬ ‫זכרון תרועה‪ ,‬אולם רשב"ח חולק וס"ל שבכל מקום‬ ‫הירושלמי‪ .‬ע"כ דברי ר"ד דוד זינצהיים זצ"ל‪.‬‬ ‫בחול אומרים יום תרועה ורק בשבת אומרים זכרון‬ ‫תרועה וכן אנו נוהגין‪.‬‬ ‫ובפסקי הרא"ש ר"ה פ"ד סי"ד אחרי מש"כ בשם תשובת‬ ‫מר שר שלום ש"בר"ה היו אומרים בשתי ישיבות בין‬ ‫ובשו"ת תרומת הדשן סי' קמ"ה נשאל בזה גופא האם יש‬ ‫בתפלה בין בקידושא מועדים לשמחה חגים וזמנים‬ ‫לחלק ימות החול משבת ולומר בקידוש ובתפלה "יום‬ ‫לששון את יום הזכרון הזה" כיון שגם ר"ה נקרא מועד‬ ‫תרועה" מקרא קדש‪ ,‬או גם בחול יאמר "זכרון תרועה"‬ ‫ומקרא קדש כמו שהאריך שם‪ ,‬הביא שגם רבינו שמואל‬ ‫מקרא קדש‪ ,‬והשיב דברא"ש סוף ר"ה כ' לומר יום‬ ‫בר רבי חפני כתב ש"מנהג בשתי ישיבות שאם חל ראש‬ ‫תרועה‪ ,‬וכ"כ בהגהות מיימוני בשם מס' סופרים ושכן‬ ‫השנה בשבת אומרים מועדים לשמחה חגים וזמנים‬ ‫הוא מנהג אשכנז אבל אחד מהגדולים קבל מרבותיו‬ ‫לששון את יום הזכרון הזה זכרון תרועה מקרא קודש‪.‬‬ ‫שיש לומר לעולם זכרון תרועה מקרא קודש כיון שכך‬ ‫ואם חל להיות בחול אומרים יום תרועה מקרא קודש‪.‬‬ ‫הוא לשון הפסוק בפ' אמור‪ ,‬אבל בפ' פנחס שכתוב יום‬ ‫וכן כתב רב פלטוי גאון "ותתן לנו באהבה מועדים‬ ‫תרועה לא כתוב מקרא קדש‪ ,‬וכ"מ בלשון הרמב"ם‬ ‫לשמחה חגים וזמנים לששון ורב האי כתב אין מנהג‬ ‫שכתב בסדר תפילות נוסח הברכות האמצעיות "אתה‬ ‫לומר חגים וזמנים לששון וכן המנהג פשוט בזמן הזה‬ ‫בחרתנו מכל העמים כו'‪ ,‬ותתן לנו יי' אלהינו את יום‬ ‫בכל המקומות" הנה עיקר הנושא ברא"ש הי' אם לומר‬ ‫טוב מקרא קדש הזה זכרון תרועה באהבה זכר ליציאת‬ ‫מועדים וזמנים לששון‪ ,‬אבל החילוק בין חול לשבת‬ ‫מצרים" וא"ת דר"ל בשבת אין דרכו לכתוב בסתם על‬ ‫הוזכר רק בדברי רב שמואל בר חפני‪ ,‬ויל"ע האם שאר‬ ‫המיעוט דרוב השנים חלים בחול‪ .‬וכן באורחות חיים‬ ‫הגאונים הסכימו לזה‪.‬‬ ‫כתב בשם רב האי גאון בסתם הנוסח זכרון תרועה‪.‬‬ ‫אח"כ מצא התרומת הדשן בגיליון אחד במיימון ולא‬ ‫יח‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫זכרון תרועה‪ .‬ומה שיסד הפייט "אם בחול יבואכם יום‬ ‫ידע מי הוא שכתב‪ ,‬דודאי בקידוש י"ל זכרון תרועה‬ ‫תרועה יהיה לכם"‪ ,‬הוא קרא דפנחס‪ ,‬והכי פי' אם יבא‬ ‫משום דבלילה מקדשים‪ ,‬ולילה לאו זמן תרועה הוא כמו‬ ‫בחול אז יש לתקוע‪ .‬אבל אין הפי' שיאמר יום תרועה‪.‬‬ ‫שבת‪ ,‬ויתיישבו בזה דברי רב האי גאון והרמב"ם‬ ‫וראיה לדבר כי בכל המחזורים תמצא כתוב באתה‬ ‫דכוונתם בלילה דוקא‪ ,‬אלא שבהגהות מיימוני כתב‬ ‫בחרתנו זכרון תרועה‪ .‬ושמעתי שכן הוא בספר אמרכל‪.‬‬ ‫להדיא שגם בקידוש הלילה בחול יאמר יום תרועה‪ ,‬מ"מ‬ ‫כן ראיתי בספר אגודה במס' סופרים דבחול אומר יום‪,‬‬ ‫נראה להכריע להלכה‪ ,‬שבקידוש ובתפילת ערבית יאמר‬ ‫ובשבת זכרון‪ .‬וכן היה נוהג מהר"י סג"ל" ר"ל שמהר"ש‬ ‫זכרון תרועה אפי' בחול‪ ,‬משום דלאו זמן תרועה הוא‪,‬‬ ‫טען שצ"ל תמיד זכרון תרועה‪ ,‬אבל בספר אגודה מבואר‬ ‫והגם שאינו דומה לשבת שאינו יום תרועה כלל אבל‬ ‫ע"פ מס' סופרים שי"ל יום תרועה ושכן הי' נוהג מהר"י‬ ‫כשחל בחול הוי עכ"פ יום תרועה למחר‪ ,‬ואשכחנא‬ ‫סג"ל‪ .‬אבל במה שנקט בתחלת דבריו "בקידוש ליל‬ ‫בתענית יא‪ .‬דמי שקבל עליו תענית למחר מתפלל בלילה‬ ‫שני" העיר בשיירי כנסת הגדולה [הגהות ב"י תקפ"ב] מ"ש‬ ‫שלפניו בערבית תפילת תענית‪ ,‬אף על פי שאוכל ושותה‬ ‫ליל שני מיום א'‪ .‬ותי' דאולי לרבותא נקט ליל שני‪ ,‬לא‬ ‫כל הלילה‪ ,‬מ"מ לפשר בין הדיעות טוב הוא לחלק כך‪.‬‬ ‫מבעיא ליל א' שעדיין לא תקעו ולא זמן תקיעה הוא‬ ‫והובא הכרעתו בב"י סי' תקפ"ב וכתב "אבל העולם לא‬ ‫שאומר זכרון תרועה‪ ,‬אלא אפילו ליל שני שכבר תקעו‬ ‫נהגו כן והטעם משום דלא דמי לשבת דהכא ההוא יומא‬ ‫ביום א'‪ ,‬וב' הימים כיומא אריכתא נינהו‪ ,‬והוה אמינא‬ ‫זמן תרועה הוא למחר" וכ"כ בדרכי משה בשם מנהגים‬ ‫דאומר יום תרועה‪ ,‬קמ"ל דאפילו בליל שני יאמר זכרון‬ ‫(מהר"א טירנא ר"ה עמ' צח) ש"כל מקום שאומרים‬ ‫תרועה‪ .‬או י"ל דדוקא נקט ליל שני ולא ליל א'‪ ,‬דביום‬ ‫בחול יום תרועה בשבת אומרים זכרון תרועה"‪.‬‬ ‫א' שהוא עיקר התקיעה‪ ,‬אומר בלילו יום תרועה‪ .‬אבל‬ ‫בליל שני שהתקיעה למחרתו הוא משום ספקא דיומא‪,‬‬ ‫והנה דברי ההגהות מיימוני הנ"ל שחילק בין חול ושבת‬ ‫לא יאמר אלא זכרון תרועה‪ .‬אבל ביום ב' עצמו‪ ,‬אף על‬ ‫נכתבו על הרמב"ם בפכ"ט בשבת ה"כ שכתב לענין‬ ‫פי שהוא משום ספיקא דיומא‪ ,‬כיון שתוקעין בו אין‬ ‫קידוש הלילה בר"ה לומר זכרון תרועה ולזה כתב "כך‬ ‫לומר זכרון תרועה‪ ,‬אלא יום תרועה‪ .‬וכל זה דוחק‪.‬‬ ‫אומר כשחל ר"ה להיות בשבת אבל כשחל להיות בחול‬ ‫אומר יום תרועה וכן תניא במסכת סופרים פי"ט"‬ ‫והנה בשו"ע ס"ז פסק שבחול אומרים יום תרועה מקרא‬ ‫ומשמע שפי' כן בדעת הרמב"ם‪ ,‬וצ"ע טובא שלבד ממה‬ ‫קדש ובשבת אומרים זכרון תרועה‪ ,‬ופי' הלבוש שכיון‬ ‫שדייק התרומת הדשן מנוסח התפלה של הרמב"ם שלא‬ ‫שאין תוקעין בשבת אלא מזכירין התרועה בפה לא שייך‬ ‫חילק בזה‪ ,‬ברמב"ם שם בהל' שבת משמע להדיא שלא‬ ‫לומר יום תרועה וטעם שאין תוקעין הוא מחמת גזירה‪,‬‬ ‫ס"ל לחלק בזה‪ ,‬שהרי בהי"ט לענין קידוש ליל יו"ט‬ ‫וכהסבר הזה כ' במס' סופרים שהבאנו בריש דברינו‪,‬‬ ‫חילק בין חול ושבת בנוסח החתימה שמוסיף "מקדש‬ ‫ולא מחמת מש"כ בגמ' בהוו"א ובירושלמי למסקנא‬ ‫השבת וישראל והזמנים" ובה"כ כתב בר"ה אומר ותתן‬ ‫שיום תרועה היינו בחול וזכרון תרועה היינו בשבת‪,‬‬ ‫לנו ה' א להינו באהבה את יום טוב מקרא קודש הזה את‬ ‫דהא קי"ל דמדאורייתא תוקעין גם בשבת‪ ,‬רק סתם א"א‬ ‫יום הזכרון הזה זכרון תרועה באהבה זכר ליציאת מצרים‬ ‫להזכיר יום תרועה כשאינו כן בפועל‪ .‬ובס"ח פסק‬ ‫וכו' בא"י מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון‪,‬‬ ‫הלבוש דבחל בחול אומרים גם בלילה יום תרועה בין‬ ‫ואם חל להיות בשבת חותם מקדש השבת וישראל ויום‬ ‫בתפלה בין בקידוש דאע"ג דלילה לאו זמן תרועה היא‬ ‫הזכרון" הרי שלענין זכרון תרועה אין חילוק‪ .‬וכן העיר‬ ‫מ"מ היום של אותו הלילה הוא זמן תרועה‪ ,‬משא"כ‬ ‫במעשה רקח שם‪ ,‬וגם העיר על התרומת הדשן שכל‬ ‫כשחל בשבת שאין אותו יום זמן תרועה כלל וכ"פ‬ ‫דיוקו ברמב"ם שס"ל כאחד מן הגדולים הוא רק ממה‬ ‫המג"א סק"ו ומשנ"ב סקי"ט‪.‬‬ ‫שסתם דבריו‪ ,‬והרי בדבריו בהל' שבת מבואר כן להדיא‪,‬‬ ‫ומש"כ בתרומת הדשן ליישב דרמב"ם מיירי רק בקידוש‬ ‫*אם טעה והחליף בין זכרון תרועה ליום תרועה‬ ‫בלילה‪ ,‬ג"כ קשה שהרי הרמב"ם בנוסח התפילה שלו‬ ‫וכתב הפר"ח שזה פשוט לו שבדיעבד אם אמר בחול‬ ‫כתב להדיא "ערבית שחרית ומנחה של ר"ה" הרי שלא‬ ‫"זכרון תרועה" שאין מחזירין אותו‪ ,‬שהרי בתורה בפ'‬ ‫חילק הרמב"ם כלל בזה‪.‬‬ ‫אמור כתיב זכרון תרועה אע"ג דמדאורייתא תקיעה‬ ‫שריא בשבת‪ ,‬אלא מה שיש להסתפק אם בשבת אמר‬ ‫ובספר מהרי"ל [מנהגים] סדר תפילות של ראש השנה‬ ‫"יום תרועה" אם מחזירין אותו או לא‪ ,‬וכתב דמסתברא‬ ‫כתב "אמר מהר"ש מאושטרייך בקידוש ליל שני בר"ה‬ ‫דכיון דלכולי עלמא כל שהוא בית דין קבוע וסמוך‬ ‫אף על פי שהוא בחול אומר זכרון תרועה מקרא קדש‪,‬‬ ‫בארץ ישראל תוקעין בו בשבת‪" ,‬יום תרועה" מיקרי‬ ‫וגם באתה בחרתנו אומר כן‪ .‬ואמר מהר"ש כי לא תמצא‬ ‫ואין מחזירין אותו‪ .‬או י"ל דכיון דבשאר השנים הוא יום‬ ‫בענין אחר בקרא דאמור דסמיך גבי מקרא קדש אלא‬ ‫יט‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫ובשערי תשובה שם סק"ג הביא כל הנדון‪ ,‬והביא עוד‬ ‫תרועה‪ ,‬אף על פי שבשנה זו אינו יום תרועה אין בכך‬ ‫משלמי חגיגה בשם ב"ד שסמכו מפני שבמקדש ומקום‬ ‫כלום‪ .‬עכ"ד הפר"ח‪ .‬אולם הגרי"ד זינצהיים זצ"ל בספרו‬ ‫ב"ד היו תוקעין בשבת כמ"ש הטור סי' תקפ"ח‪ ,‬וכתב‬ ‫מנחת עני שם השיג על דבריו‪ ,‬דמה ספק יש בזה והרי‬ ‫שמנהגינו שבין בחול ובין בשבת אין אומרים מלת היום‬ ‫אם לא אמר כלל לא זכרון תרועה ולא יום תרועה‬ ‫ולא מלת זכרון‪ ,‬רק בין בחול ובין בשבת אומרים שומע‬ ‫פשיטא דאין מחזירין אותו‪ ,‬כיון דאמר את יום הזכרון‬ ‫קול תרועת עמו ישראל ברחמים‪.‬‬ ‫הזה הרי הזכיר ר"ה ויוצא‪ ,‬ואין לומר אף על פי דלא‬ ‫האם אומרים זכרון תרועה או יום זכרון תרועה ‪10‬‬ ‫הזכיר כלל יצא‪ ,‬מ"מ אם שינה במקום זכרון תרועה אמר‬ ‫יום תרועה גרע טפי ומחזירין אותו‪ ,‬דמנלן לומר זה‬ ‫והנה אחרי שבשבת אומרים זכרון תרועה במקום יום‬ ‫לחזור התפלה בשביל טעות בדבר שאינו חייב‪ .‬ועוד‬ ‫תרועה יל"ע האם אומרים רק "זכרון תרועה" או "יום‬ ‫לדבריו שהבאנו לעיל מה שאומרים זכרון תרועה הוא‬ ‫זכרון תרועה" ויש סידורים [כגון סידור בית תפלה] שכתוב‬ ‫לחוש לשי' הירושלמי דזכרון תרועה באמת מתייחס‬ ‫יום (זכרון) תרועה‪ ,‬וכ"כ בספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות‬ ‫לשבת‪ ,‬וא"כ אף דלכתחלה חוששים לדברי הירושלמי‪,‬‬ ‫יום טוב בקידוש ליל ר"ה ויל"ע האם זכרון הוא במקום‬ ‫מ"מ אנן דפסקינן תמיד כתלמודא דידן פשיטא דיצא‪,‬‬ ‫"יום" או בנוסף ל"יום"‪[ .‬ובסידור בית תפלה נראה להדיא‬ ‫דהרי מן התורה יום תרועה הוא לכל העולם‪.‬‬ ‫שהתכוונו שיאמר יום זכרון תרועה] וכן בסידורים שכתוב יום‬ ‫*האם אומרים בשבת שומע קול תרועת עמ"י היום‬ ‫תרועה (זכרון תרועה) יל"ע אי זכרון תרועה במקום שני‬ ‫המילים יום תרועה או רק במקום המלה תרועה‪11 .‬‬ ‫והנה בטור סי' תקצ"א כתב דבשופרות חותם בא"י‬ ‫והפשטות הוא בוודאי שאומר רק זכרון תרועה שכ"כ‬ ‫שומע קול תרועת עמו ישראל היום ברחמים ומשמע‬ ‫בפ' אמור ולא כתוב שם יום זכרון תרועה‪ ,‬ומה‬ ‫דגם בשבת אומרים כן‪ ,‬וכ' הפר"ח דלדבריו הנ"ל א"ש‬ ‫שאומרים יום תרועה הוא ממש"כ בפ' פנחס "יום‬ ‫דכיון דבב"ד קבוע וסמוך בא"י תוקעין בו בשבת‪ ,‬או‬ ‫תרועה" ועוד הרי עיקר המקור שתקיעת שופר הוא רק‬ ‫כיון דבשאר השנים תוקעים מקרי "יום תרועה"‪ ,‬י"ל‬ ‫ביום ולא בלילה הוא ממש"כ יום תרועה יהי' לכם ולא‬ ‫שפיר גם בשבת שומע קול תרועת עמו היום‪ ,‬עוד י"ל‬ ‫כתוב תרועה יהי' לכם לחוד וכמ"ש זכרון תרועה ולא‬ ‫דיש לקיים יום תרועה בפה‪.‬‬ ‫כתוב יום זכרון תרועה‪[ ,‬ערוך השלחן סי' תקפ"ח ס"א] וכן‬ ‫ועי"ש במאמר מרדכי שגם דייק מטור דאין משנין‬ ‫נקטו כמה סידורים חדשים [כמו סידור עליות אליהו ואיזור‬ ‫הברכה כלל אפי' חל בשבת וביאר דנהי דבשבת אין‬ ‫אליהו וסידור ווילנא ובמחזור המפורש החדש] שהדפיסו‬ ‫אומרים יום תרועה אלא זכרון תרועה כדלעיל סי'‬ ‫בנפרד לחול "ותתן לנו ה"א באהבה את יום הזכרון הזה‬ ‫תקפ"ב מ"מ לא רצו לשנות עיקר החתימה‪ ,‬ושפיר יש‬ ‫יום תרועה מקרא קודש זכר ליצ"מ"‪ ,‬ולשבת "ותתן לנו‬ ‫לפרש שומע קול תרועת וכו' דהיינו תרועה בפה אלא‬ ‫ה"א באהבה את יום השבת הזה ואת יום הזכרון הזה‬ ‫שראה בס' גן המלך למהר"א הלוי ז"ל סימן ב' שכתב‬ ‫זכרון תרועה באהבה מקרא קדש זכר ליצ"מ"‪.‬‬ ‫בשם מהריק"ש דבשבת לא יאמר היום והוא ז"ל כתב‬ ‫אלא שי"ל דכיון שאומרים יום תרועה מקרא קדש והרי‬ ‫שלא יאמר נוסח זה כלל אלא יאמר שומע זכרון תרועת‬ ‫מקרא קדש לא כתוב בפ' פנחס א"כ בלא"ה איננו‬ ‫עמו ישראל וכו' ותמה המאמר מרדכי כמה רב גוברייהו‬ ‫צמודים ללשון הפסוק‪ ,‬אז אולי יום תרועה אינו מצד‬ ‫לשנות חתימת ברכה א' ממטבע שטבעו חכמים ולא‬ ‫לשון הפסוק‪ ,‬וכן זכרון תרועה לא קשור לפסוק רק‬ ‫מצאנו כן לגדולי הפוסקים והמנהג פשוט שלא לשנות‬ ‫שא"א לומר יום תרועה כיון שלא תוקעים בפועל וכמ"ש‬ ‫וכ"מ בתשב"ץ ח"א סימן ר"צ‪ ,‬ואחר ימים ושנים שכתב‬ ‫לעיל בשם ר"ד זינצהיים‪ .‬וכן כשמזכירים בכל יו"ט את‬ ‫זה מצא להרב השיירי כנה"ג שעמד בחקירה זו וכתב‬ ‫יום חג המצות הזה וכדו' אין פסוק שכתוב הלשון "יום‬ ‫שראה מגמגמים שלא לומר היום כשחל בשבת והוא ז"ל‬ ‫חג המצות" וכן ביעלה ויבוא מוסיפים מלת יום לכל חג‬ ‫נחלק עליהם וכתב שמצא תשובה כ"י למהר"א גליק"ו‬ ‫אף שלא כתוב בתורה‪ ,‬וכן לענין שמיני עצרת יש מח' אי‬ ‫שכתב שלא לשנות בשבת מבחול ע"ש הטעם‪ ,‬וכתב עוד‬ ‫לומר את יום שמיני חג העצרת הזה או את יום שמיני‬ ‫ששמע בשם החכם מהר"ר חיים אלפאנדארי דיש לפרש‬ ‫עצרת החג הזה אף ששום אחד מהן לא כתוב בתורה‪ ,‬רק‬ ‫תרועת עמו ישראל דהיינו תרועה בפה‪ ,‬וציין לדברי‬ ‫הפר"ח הנ"ל שכתב בפשיטות שלא לשנות כלל ולא‬ ‫הזכירו דברי התשב"ץ שהזכרנו‪ ,‬והתימא מהרב גן המלך‬ ‫‪ 10‬עי' בקובץ תשובות למרן הגריש"א ח"א סי' קי"ג בסוף התשובה וז"ל‬ ‫שלא הזכיר כלום מזה "והרי בכל שעתא ושעתא‬ ‫"בענין מ"ש‪ ,‬בר"ה החל בשבת אם לומר יום זכרון תרועה‪ ,‬לא עלה‬ ‫בידי לעבור ע"ד בגלל הטרדות הסובבים אותי ככסלא לאוגיא"‪.‬‬ ‫שמעתייהו דהרב החבי"ב והרב פר"ח ריחושי מירחשן‬ ‫‪ 11‬בקל אפשר להחליף ביניהם עי' אלשיך פרשת אמור כ"ג ל"א באמצע‬ ‫בשפוותיה"‪.‬‬ ‫קטע "באומרו (פסוק כד) (יום) [זכרון] תרועה (יהיה לכם)"‪.‬‬ ‫כ‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫על זכרון וראיתי במחזור אהלי יעקב יצחקי ר"ה עמ' ‪110‬‬ ‫"ביום השמיני עצרת תהי' לכם" [עי' שו"ע ורמ"א סי'‬ ‫שהדפיס יפה יום תרועה (בשבת‪ :‬זכרון תרועה באהבה)‬ ‫תרס"ח ס"א ובנו"כ ליישב טענת רמ"א שלא כתוב חג דאזלינן‬ ‫שגם בזה אין כלל לטעות‪ ,‬וכ"כ גם במחזור חוקת עולם‬ ‫אחר לשון בני אדם וכנדפס בסידורים] וא"כ ה"נ א"צ שיהי'‬ ‫וכנר' בכל מחזורי הספרדים אבל לכתחלה יש להדפיס‬ ‫פסוק שכתוב בו "יום זכרון תרועה"‪.‬‬ ‫כמ"ש למעלה‪ ,‬ועי' מס' סופרים פי"ח ה"ח בחול אומר‬ ‫והנה בכל לשונות הראשונים והפוסקים כתוב רק זכרון‬ ‫יום תרועה ובשבת אומר זכרון תרועה וכ"כ הטור וכ"ה‬ ‫תרועה אבל ברובם יש לדחות שאחרי שכתבו שבחול‬ ‫בלבוש ובדברי קהלות עמ' ‪ 134‬וכ"ה במחזור ויטרי שכ'‬ ‫י"ל יום תרועה כתבו שבשבת יאמר זכרון תרועה ובאו‬ ‫להדיא באופן ברור יום הזכרון זכרון תרועה‪ ,‬וכ"ה גם‬ ‫רק לומר שבמקום המלה תרועה י"ל זכרון תרועה אבל‬ ‫במט"א תקפ"ב ט"ו ותקצ"א ג וכ"כ בליקוטי מהרי"ח‬ ‫עדיין י"ל יום זכרון תרועה‪ ,‬אולם בהגהות מהר"ם בנעט‬ ‫חלק ר"ה סד‪ .‬דאין לומר בשבת תיבת יום ובדבר זה אין‬ ‫סימן תקפב על המג"א סק"ד דקדק מלשון הרי"ף סו"מ‬ ‫חילוק בין נוסח אשכנז לנוסח ספרד ופלא עצום על‬ ‫ר"ה ש אין לומר יום זכרון תרועה רק זכרון תרועה‪ .‬ול"מ‬ ‫הדייקן הגדול סידור עבודת ישראל שג"כ נכשל בזה‬ ‫כן לשון הרי"ף ומסתמא כוונתו לרא"ש סו"מ ר"ה שכתב‬ ‫וכתב בביאורו יום זכרון תרועה‪ .‬ע"כ מספר סכותה‬ ‫בשם רבינו שמואל בר רבי חפני שמנהג בשתי ישיבות‬ ‫לראשי‪ 12 .‬ולכ' יש להתפלא ג"כ על המדקדק הג"ר שריה‬ ‫שאם חל ר"ה בשבת אומרים מועדים לשמחה חגים‬ ‫זצ"ל שנעלם ממנו דברי הפמ"ג שגם הוא הי' מדקדק‬ ‫וזמנים לששון את יום הזכרון הזה זכרון תרועה מקרא‬ ‫גדול‪ ,‬וכן מה שהעיר שלא כתוב כן בתורה‪ ,‬כבר הערנו‬ ‫קודש ואם חל להיות בחול אומרים יום תרועה מקרא‬ ‫דגם מש"כ את יום חג המצות הזה לא כתוב בתורה‪,‬‬ ‫קודש" הרי הקדים את של שבת ואעפ"כ לא הזכיר‬ ‫ומנ"ל שאנו רוצים לומר בדיוק כמש"כ בתורה‪ ,‬ובכן‬ ‫"יום" רק אצל חול הרי להדיא שבשבת אין לומר יום‬ ‫אולי נדייק להיפך שאם רוב המדפיסים כתבו יום (זכרון)‬ ‫זכרון תרועה‪ .‬וי"ל דלזה גופא הקדים את של שבת כדי‬ ‫תרועה כיוונו באמת שיש לומר בדוקא יום זכרון תרועה‪,‬‬ ‫שלא נטעה בזה‪ .‬וכ"ה באמת לשון הלבוש ס"ז שכתב‬ ‫ומי שהדגיש לא לומר כן הוא זה ששינה מכל המחזורים‬ ‫ש"בחול יאמר יום הזכרון הזה יום תרועה מקרא קודש‬ ‫לפי שסבר שאנו צריכים לומר בדיוק כפי מה שכתוב‬ ‫וכו'‪ ,‬ובשבת יאמר ותתן לנו יי' אלהינו באהבה את יום‬ ‫בתורה‪ ,‬וכן מש"כ שאם כתוב בסוגריים בשבת זכרון‬ ‫השבת הזה ואת יום הזכרון הזה זכרון תרועה מקרא‬ ‫תרועה אין מקום לטעות‪ ,‬לכ' עדיין יש מקום לומר‬ ‫קודש"‪ .‬וכ"ה במטה אפרים סכ"ה לענין קידוש ליל ר"ה‬ ‫במקום מלת תרועה יאמר זכרון תרועה‪ ,‬אבל עדיין לא‬ ‫שמשום איזה טעם רק שם הביא כל הנוסח במילואו‪.‬‬ ‫ישמיט מלת יום‪ ,‬וכן אין ראי' ממס' סופרים והטור‬ ‫וכמ"ש לעיל דעיקר הכוונה לומר זכרון במקום יום‬ ‫אולם בלשון המדקדק הגדול הפמ"ג א"א סי' תקפ"ב‬ ‫תרועה לחוד‪.‬‬ ‫סק"ד כתב כמ"פ לשון יום זכרון תרועה וז"ל "ובשבת‬ ‫אומר ותתן לנו באהבה את יום השבת הזה‪ ,‬ויום זכרון‬ ‫תרועה מקרא קודש‪ ....‬אבל המ"א ז"ל משמע רוצה‬ ‫‪ 12‬ובהג"ה לסידור עליות אליהו על קידוש ר"ה כתבו שמה שהדפיסו‬ ‫לומר כשחל בחול אומר ותתן באהבה יום הזכרון יום‬ ‫בשבת רק זכרון תרועה ולא יום זכרון תרועה כיון שכ"ה ברא"ש ובס'‬ ‫תרועה מקרא קדש‪ ,‬ובשבת יש לומר אומר פעם שניה‬ ‫המנהגים ובלבוש ועוד‪ ,‬ומה שיש סידורים שנדפס שם יום זכרון תרועה‬ ‫כפי הנראה הוא עירוב נוסח חול ושבת‪ ,‬וכ"כ בהג"ה לסידור אזור‬ ‫יום זכרון תרועה באהבה מקרא קדש"‪ .‬וקשה לומר שזה‬ ‫אליהו שבכמה סידורים ישנים הדפיסו קודם זכרון תרועה לשבת ורק‬ ‫טעות הדפוס או פליטת קולמוס‪.‬‬ ‫אח"כ יום תרועה בחול‪ ,‬וציינו לדברי הג"ר שריה זצ"ל‪ ,‬וכ"כ הג"ר‬ ‫ישראל זיכרמן שליט"א בקונ' הלכ' ומנהגים לר"ה שחל בשבת שמה‬ ‫שנמצא בכמה מחזורים יום זכרון תרועה הוא טעות וצ"ל את יום הזכרון‬ ‫ובספר סכותה לראשי להג"ר שריה דבלצקי זצ"ל אות י"ג‬ ‫הזה "זכרון תרועה" שהוא הנוסח האמיתי‪ .‬אבל כבר הראנו שהפמ"ג‬ ‫כ' שהנוסח האמיתי הוא "זכרון תרועה" ולא "יום זכרון‬ ‫ציטט כן והוא הי' מדקדק עצום‪ .‬והנה לו יהא שהי' לנו איזה משמעות‬ ‫תרועה" ועכשיו רובא דעל מא נשתבשו בזה ואומרים יום‬ ‫מרוב מחזורים וסידורים הישנים אז כל המשנה בזה ידו על התחתונה‪,‬‬ ‫וכמו שהבאנו בפנים טענת המאמר מרדכי על מש"כ בגן המלך בשם‬ ‫זכרון תרועה כי ספו גם כלו דווקני המדקדקים בתפלתם‬ ‫מהריק"ש לשנות נוסח החתימה‪ .‬ושמעתי שהג"ר אליקים שלזינגר זצ"ל‬ ‫בכל מלה ומלה‪ ,‬והרי גם בתורה לגבי זכרון תרועה לא‬ ‫אחרי שהי' לו הרבה בנים ורצה בנות שאל למרן הגרי"ז זצ"ל אם יכול‬ ‫להשמיט המילים בבריך שמי' "ותיהב לי בנין דכרין דעבדין רעותך" או‬ ‫כתוב יום זכרון תרועה‪ ,‬והאשמה היא על מדפיסי‬ ‫לומר עכ"פ "בנות" וא"ל הגרי"ז "אז מיטן סידור טשעפעט מען נישט"‬ ‫המחזורים והסידורים שבמקום להדפיס דברים ברורים‬ ‫אין מתחילים עם הסידור‪.‬‬ ‫וסיפר לי ידידי שליט"א שבהיותו ילד התפלל שמו"ע של מוסף ר"ה‬ ‫דהיינו וא ת יום הזכרון הזה (בשבת זכרון תרועה)‬ ‫והגיע לעלינו לשבח" והי' פשוט לו שנפל טעות במחזור ועקר רגליו‬ ‫(בחול) יום תרועה וכו' שבזה א"א הי' לטעות לומר‬ ‫וסיים שמו"ע עד שראה את אביו ג"כ אומר עלינו‪ .‬וכן פעם אחת ראה‬ ‫במוסף ר"ה שכתוב ואת מוספי יום ר"ה הזה בלשון רבים והי' פשיטא‬ ‫בשבת יום זכרון תרועה‪ ,‬במקום זה מודפס בכ"מ ואת‬ ‫ליה שנפל טעות במחזור ורק בשבת י"ל מוספי ולכן מדעת עצמו שינה‬ ‫יום הזכרון הזה יום (בשבת‪ :‬זכרון) תרועה שבזה אפי'‬ ‫ללשון יחיד‪ ,‬וכשגדל הבין שטעה וראה שיש נדון בפוסקים אי צריך‬ ‫לחזור לפני החתימה‪.‬‬ ‫גדול שבגדולים יכול לטעות ולומר דתיבת יום קאי גם‬ ‫כא‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫ד"ה טהרו שכ' וכ"מ בירושלמי וחלילה לומר שכ"מ בירושלמי‬ ‫והנה מה שיש לנו ללמוד מכל הנושא הזה עד כמה יש‬ ‫דזה לא תמצא בכל הש"ס הזה ומי יודע מי הוא אשר כתב כן] וכ'‬ ‫לנו לדקדק בתפלת ר"ה ויו"כ‪ ,‬עד שכל תיבה ותיבה צריך‬ ‫התוס' דהש"ס דידן לא חשיב לה פירכא כדאמרינן‬ ‫להתאים במאה אחוז‪ ,‬ויש לנו להבין זה במשל אם הי'‬ ‫בהזורק [לקמן צו‪ ]:‬דד"א ברה"ר הלכתא גמירי לה ולהכי‬ ‫צריך לומר בקשה לפני המלך אז גם אם בעלמא לא‬ ‫לא מקשי עלה‪.‬‬ ‫חשוב כ"כ לדקדק במילים דהעיקר שהמכוון מובן‪ ,‬אבל‬ ‫לפני המלך כל מלה ומלה צריך להיות מכוון ומחושבן‬ ‫וכ' רעק"א בחידושיו לר"ה שם שהקשה לו חכם אחד‬ ‫היטב ע"פ כל הכללים‪ ,‬וה"נ בר"ה ויו"כ אנו עומדים‬ ‫דלמה לא הוכיחו התוס' דבבלי לא ס"ל כן מגזירת שמא‬ ‫לפני המלך‪ ,‬ולענין שופר כ' כיון דלזכרון אתי כלפנים‬ ‫יעבירנו דא"כ לבן עזאי יהא תקיעת שופר דוחה שבת‬ ‫דמי ואין להביא שום דבר שמזכיר את עון העגל‪ ,‬כיון‬ ‫דוודאי לית לן למיגזר שמא יעבירנו בקפיצה‪ ,‬ותי'‬ ‫שעומדים לפני המלך‪ ,‬ועי' משך חכמה במדבר כט א‬ ‫רעק"א עפי"ד לעיל דהא דלא נקטו הוצאה כיון דלא‬ ‫שגם חטאים שבעלמא א"צ כפרה שסבר לעשות מצוה‬ ‫עמד בינתיים פטור‪ ,‬וא"כ לבן עזאי בלא"ה י"ל מטעם‬ ‫ועשה ע"פ ב"ד או נכנס למקדש ואכל קדשים בטומאה‬ ‫הוצאה כיון דמהלך כעומד יתחייב גם בלא עמד ברה"ר‬ ‫ולא ידע כלל וחשב לעשות מצוה‪ ,‬מ"מ לפני ולפנים ג"ז‬ ‫ורק לדידן דסבירא לן מהלך לאו כעומד ואינו חייב רק‬ ‫צריך כפרה‪ ,‬וא"כ ה"נ י"ל כן לענין דקדוק כל תיבה‬ ‫בעומד לפוש צריך לטעם דשמא יעבירנו‪.‬‬ ‫ותיבה‪ ,‬ובזה אנו מראים באמת כבוד עצום להקב"ה‬ ‫והנה למדקדק בד' רעק"א יראה דלא הי' קושייתו על‬ ‫שיש לנו דיון ארוך איזה מלה מתאימה יותר לומר לפניו‪.‬‬ ‫הירושלמי דלבן עזאי למה לא תוקעין בשופר בשבת‪ ,‬רק‬ ‫דהק' דלמה לא נוכיח דבבלי לא ס"ל כירושלמי ממה‬ ‫למה לא גזרו מצד חשש הוצאה‬ ‫דחז"ל נקטו שמא יעבירנו וזה ל"ש לבן עזאי ולזה תי'‬ ‫ומעתה נחזור למשנ"ת בגמ' דטעם שאין תוקעין בשבת‬ ‫דכל הטעם דגמ' לא נקט הוצאה הוא רק אי לא נסבור‬ ‫משום שמא יעבירנו ד"א ברה"ר‪ ,‬והנה בעיקר גזירה זו‬ ‫כבן עזאי‪ ,‬ונר' דעל הירושלמי גופא לא ק' לי' והטעם‬ ‫הביאו התוס' ר"ה שם ד"ה שמא בשם רש"י דהא דלא‬ ‫פשוט דבירושלמי לא כ' כלל טעמא דשמא יעבירנו‬ ‫גזרו משום חשש הוצאה דלא פסיקא לי' דאם עקר שלא‬ ‫וא"ש לשיטתי' י"ל דבן עזאי הוא רק בקופץ ורק לד'‬ ‫ע"מ להוציא פטור‪ .‬והק' תוס' שגם במעביר ד"א הדין כן‬ ‫הבבלי דנקט שמא יעבירנו ק'‪ .‬ומזה צ"ע במש"כ בס'‬ ‫הוא שאם עקר שלא ע"מ להעביר פטור‪ ,‬ולכן פי' התוס'‬ ‫חזות קשות להק' על רעק"א דהלא תו' ס"ל דל"ש כלל‬ ‫דמרה"י לרה"ר יש היכר אבל ברה"ר זמנין דלאו‬ ‫לגזור על הוצאה דאינו ניכר ומה"ט תי' באופ"א קו'‬ ‫אדעתי'‪[ .‬וכ"כ התוס' סוכה מג‪ .‬ד"ה ויעבירנו] אמנם הרמב"ם‬ ‫רעק"א דבן עזאי יסבור כשי' הירושלמי דילפי' מפסוקים‬ ‫פ"ב משופר ה"ו הוסיף גם הטעם דשמא יוציא מרל"ר‪.‬‬ ‫דאין שופר דוחה שבת‪ ,‬והלא רעק"א רוצה להרויח למה‬ ‫ורעק"א בחי' ר"ה כט‪ :‬ד"ה גזירה תי' שאין חשש הוצאה‬ ‫לא מוכח מבבלי דלא ס"ל כירושלמי לענין חיוב ד"א‬ ‫כיון שאם יוציא השופר מרה"י וילך דרך רה"ר לביתו‬ ‫לבן עזאי‪ ,‬והרי הבבלי לא ס"ל כלל טעמא דירושלמי‬ ‫של בקי ולא יפוש באמצע לא יעבור על איסור הוצאה‬ ‫לומר דמדאורייתא אין תוקעין בשבת דהרי פריך במקדש‬ ‫כיון שלא נח ברה"ר‪ ,‬אבל על איסור העברת ד"א יעבור‬ ‫היכי תקעינן ועוד שזה רק חכמה ואינו מלאכה ומהיכי‬ ‫גם בכה"ג דילפי' ממושיט דמעביר מרה"י לרה"י דרך‬ ‫תיתי נחדש דהבבלי מסכים לירושלמי בדעת בן עזאי‬ ‫רה"ר חייב וא"צ שהעקירה וההנחה יהי' ברה"ר‪.‬‬ ‫אבל עיקר דבריו דבן עזאי ס"ל כירושלמי כ' כבר בס'‬ ‫הקובץ על הרמב"ם פ"ב דמגילה ה"ב אבל אין בזה‬ ‫האם שייך לבן עזאי גזירת שמא יעבירנו‬ ‫ליישב קו' רעק"א‪.‬‬ ‫והנה בשבת ה‪ :‬מובא שי' בן עזאי דבמוציא מרה"י‬ ‫לרה"ר דרך כרמלית פטור דמהלך כעומד ונחשב כאילו‬ ‫אולם כבר הוכחנו דגם ירושלמי ס"ל איזה טעם דרבנן‬ ‫עמד בכרמלית‪ .‬והביאו תוס' ד"ה בשלמא בשם ירושלמי‬ ‫כדמוכח מלולב ומגילה‪ ,‬ומו"ז הגה"צ ר' יעקב סניידערס‬ ‫פ"א ה"א שהק' רב חסדא לרב הונא דלבן עזאי לא מצינו‬ ‫זצ"ל [בדרשתו ליל א' דסוכות תשל"ו שחל בשבת ‪ ] 13‬פי' בד'‬ ‫שיתחייב על ד"א ברה"ר דלעולם אינו מעביר ד"א כאחד‬ ‫הירושלמי דבאמת לא ס"ל טעמא דשמא יעבירנו‬ ‫דנחשב שהניח החפץ על כל אמה ואמה ותי' הירושלמי‬ ‫וכדמוכח מבן עזאי אלא ס"ל טעמא דהוצאה שכ'‬ ‫דנפק"מ בקופץ ד"א בבת אחת‪[ .‬ויש להדגיש דאצלינו‬ ‫ברמב"ם וא"ש לולב ומגילה‪ ,‬ובשופר ס"ל דיש גם טעם‬ ‫בירושלמי לא כ' תי' כלל וכן כ' הרשב"א שבירושלמי לא תירצו‪,‬‬ ‫דאורייתא‪ .‬וא"ש דהרמב"ם הביא טעם דשמא יעבירנו‬ ‫וכן העיר בחפץ ה'‪ ,‬ובהג' מראה הפנים שם דאינו תמה איך יתכן‬ ‫וטעם דהוצאה דהוא לבבלי וירושלמי‪[ .‬עוד חידש אז‬ ‫דהי' לתו' גירסא שלא כ' בשום ראשון דמתו' שאנץ אין להביא‬ ‫ראי' מה שתמצא שלפעמים כותבים איזה דבר בשם ירושלמי ולא‬ ‫נמצא ולא הי' הדבר הזה מעולם בירושלמי וציין לתו' פסחים לד‪.‬‬ ‫‪ 13‬זכר זאת ליעקב עמ' קט"ז‪.‬‬ ‫כב‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫השביעי רמוז בו אותיות שמא יעבירנו שמא יטלנו בידו‪.‬‬ ‫דחשש דשמא יעבירנו אינו שמחמת חביבות המצוה ישכח שהוא‬ ‫עוד אמר די"ל דבכ"מ שגזרו חכמים מטעם שמא‬ ‫שבת דא"כ גם עתה ישכח ועוד דהו"ל טעה בדבר מצוה‪ ,‬אלא‬ ‫דעיקר טעותו יהי' בעצם האיסור שיסבור דמחמת חשיבותו של‬ ‫יעבירנו הי' להם גם טעם אחר לתלות בו כדי שלא יהי'‬ ‫מצות שופר מכשיריו דוחין את השבת ומותר להעביר ברה"ר‬ ‫דבר תמוה בשופר‪ -‬תיקון כלי שיר‪ ,‬בלולב טלטול‬ ‫ובזה תי' כמה קושיות]‬ ‫מוקצה‪ ,‬במגילה אין קורין כתובים בשבת [שבת קטז‪].‬‬ ‫הזאה תיקון גברא [עי' פסחים סט‪ .‬וברש"י סוף סה‪ ]:‬טבילת‬ ‫האם שייך שמא יעבירנו בקפיצה‬ ‫כלים תקון כלי‪[ .‬ביצה יח‪ :‬עי' רש"י ומהרש"א שם‪].‬‬ ‫והנה בספר יהודה לקדשו תולדות הגה"ק ר' לייבל איגר‬ ‫איך לא חששו חז"ל לסכנה בביטול שופר בשבת‬ ‫זצ"ל ח"א ע' כ"ט מסופר שכאשר למד הגה"ק הנ"ל עם‬ ‫זקינו הגרע"א שאל הסבא את הנכד‪ :‬דלד' הירושלמי‬ ‫והנה מבואר בר"ה טז‪ :‬דכל שנה שאין תוקעין בה‬ ‫דלא חייב בן עזאי ד"א ברה"ר רק בקופץ א"כ איך גזרו‬ ‫בתחלתה מריעין לה בסופה וא"כ צ"ב איך ביטלו חז"ל‬ ‫חז"ל שמא יעבירנו ד"א ברה"ר הרי קפיצה הוא חשש‬ ‫מצות שופר משום חשש רחוק של חילול שבת הלא יש‬ ‫רחוק‪ ,‬והשיב ר' לייבל לסבו דמכיון דלדבר מצוה‬ ‫בזה סכנה עצומה‪ ,‬וכ' התוס' שם בשם בה"ג הל' ר"ה דד'‬ ‫עסקינן אי"ז חשש רחוק כלל שיקפוץ דלדבר מצוה אין‬ ‫הגמ' רק באיתיליד אונסא [היינו שנאבד או שגזר המושל‬ ‫‪14‬‬ ‫יהודי הולך כי אם קופץ בזריזות‪.‬‬ ‫שלא לתקוע ‪ ]16‬אבל בשבת לא ולא נתבאר הטעם למה‪,‬‬ ‫דממנ"פ אי מצד דאין אנו אשמים א"כ גם באונס אין אנו‬ ‫וגדולי החסידות הסמיכו לדבריו ד' רש"י עה"פ פסח‬ ‫אשמים‪ ,‬וכן באמת הק' הט"ז בסי' תקפ"ה סק"ז לענין‬ ‫הוא לה' [שמות י"ב י"א] פסח הוא לה' הקרבן הוא קרוי‬ ‫אונס דהרי אונס רחמנא פטרי'‪.‬‬ ‫פסח ע"ש הדילוג והפסיחה שהקב"ה הי' מדלג וכו'‬ ‫ואתם עשו כל עבודותיו לש"ש דרך דילוג וקפיצה‪,‬‬ ‫ותי' בהגהות בן אריה על בה"ג [להג"ר זאב וואלף ליפקין‬ ‫והפני מנחם מגור זצ"ל הי' מוסיף דבן עזאי לשיטתו‬ ‫זצ"ל אביו של מרן הגרי"ס] דלאו משום ביטול המצוה‬ ‫שאמר [פ"ד דאבות מ"ב] הוי רץ למצוה קלה כבחמורה‬ ‫מריעין לו בסופה דע"ז וודאי אונס רחמנא פטרי' אלא‬ ‫א"כ שפיר לשיטתו דיש לגזור לדבר מצוה שירוץ‪ .‬אולם‬ ‫דמחמת שלא תקע סו"ס לא ערבב את השטן‪ ,‬וכ"כ‬ ‫יש להעיר קצת דקפיצה הרבה פחות מצוי מריצה ומהיכי‬ ‫במשך חכמה פ' אמור [ויקרא כ"ג כ"ד] דמצות שופר שאני‬ ‫תיתי לקפוץ‪ ,‬ואולי יש לחדש לעיקר קו' רעק"א דלא הי'‬ ‫מכל מצוות שבתורה‪ ,‬כיון שהוא כמו תרופה ולזכרון‬ ‫כוונת ירושלמי לקפיצה דוקא דה"ה לריצה דברץ לא נר'‬ ‫אתי ובחלה אם באונס לא יקח התרופה האם יתרפא‪ ,‬כן‬ ‫כ"כ כעומד ואז א"ש דבן עזאי לשיטתו דעיקר צורת‬ ‫כשנעדר הזכרון שופר תו החולי בלא מזור ותרופה‪ ,‬אלא‬ ‫הילוך של יהודי הוא בדרך ריצה דהרי אף למצוה קלה‬ ‫דא"כ ק' מ"ש שבת‪ ,‬לזה תי' בהג' בן ארי' דכיון דתקינו‬ ‫יש לרוץ ויהודי מוקף כל היום במצות קלות כמו בכל‬ ‫ר בנן לומר פסוקים דשופרות וסמכוהו אקרא דזכרון‬ ‫דרכיך דעהו‪[ .‬שו"מ בס' מתא ירושלים להגאון ר' משה לייב‬ ‫תרועה מיערבב שטן ע"י הפסוקים כמו ע"י שופר ממש‬ ‫ליטש רויזנבוים זצ"ל מפרשבורג דכוונת הירושלמי הוא לריצה‬ ‫דהפסוקים נחשבים כמו התקיעות‪ ,‬אבל כשלא תיקנו‬ ‫ויישב בזה קו' רעק"א ובלא"ה כבר הבאנו ממראה הפנים דיש‬ ‫מחמת אונס אף שאמרו הפסוקים כיון דבחול הוא לא‬ ‫לפקפק על גי' זו בירושלמי שלא נמצא רק בתו' שאנץ וא"כ שפיר‬ ‫תיקנו רבנן שיהו הפסוקים נחשבים כמו התקיעות‪,‬‬ ‫יש להכניס במקומו דמודה ברץ]‬ ‫והוכרח הבה"ג לומר כן דאל"כ ק' איך תיקנו רבנן שלא‬ ‫לתקוע בשבת ואתו לידי תקלה וסכנה וכדפריך פסחים‬ ‫רמז לשמא יעבירנו מה"ת‬ ‫קט‪ :‬גבי ד' כוסות‪[ .‬וע"ע בסידור שיח יצחק לרי"צ מאלצן‬ ‫ועיקר טעמא דשמא יעבירנו לשופר לולב ומגילה מצא‬ ‫דתמיד פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות באים רק לבטא בפה מה‬ ‫מו"ז הגה"צ ר' יעקב סניידערס זצ"ל ‪ 15‬רמז נאה בפסוק‬ ‫שהשופר כבר אומר וא"ש שי' רש"י דמלכיות זכרונות ושופרות‬ ‫בפ' אמור [ויקרא כ"ג כ"ג] וידבר ה' אל משה לאמר דבר‬ ‫דאו' אף דמפו' בגמ' לב‪ :‬דהוא דרבנן]‬ ‫אל בנ"י לאמר בחודש השביעי וגו' לאמ"ר ר"ת אמר‬ ‫ובמשך חכמה שם כ' דזה גופא שאנו מוסרים נפשינו‬ ‫רבה לולב מגילה בחד"ש ר"ת חייבין בתקיעת שופר‬ ‫ומכניסים עצמינו לסכנה עבור כבוד הקב"ה שמא‬ ‫יתחלל קדושת שבת זה נחשב ממש כעקידה רוחנית‬ ‫‪ 14‬ומרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל הי' חוזר על תי' זה פעמים רבות בהנאה‬ ‫מרובה ‪ -‬ספר מזקנים אתבונן‪ .‬וראיתי מי שר"ל שהחכם אחד בדו"ח‬ ‫הנ"ל הוא ר' לייב'ל ולכ' אינו כן דנוסח השאלה הוא דבוודאי לית לן‬ ‫למיגזר על קפיצה היינו דשלל איזה פירוש בזה והרי ר' לייב בא ליישב‬ ‫‪ 16‬או שלא הצליחו להוציא קול שופר וכדסיפר מרן הגראי"ל שטיינמן‬ ‫הקושיא ואדרבה י"ל דרעק"א בדבריו בא לשלול תי' זה דבאמת תי' זה‬ ‫זצ"ל דבשנת פרוץ המלחמה הי' בשווייץ עם הגר"מ סולובייציק זצ"ל‬ ‫ק' מאד וכדהעיר דודי הג"ר שלמה קויפמן שליט"א דגם אם רץ‬ ‫שהי' בעל תוקע במנין שלו בר"ה ולא הצליח בשום אופן להוציא קולות‬ ‫בהתלהבות לדבר מצוה אין שכיח כלל שיקפוץ ד"א בב"א‪.‬‬ ‫כדין ואיננו בטוח אם יצא יד"ח שופר באותה שנה‪.‬‬ ‫‪ 15‬זכר זאת ליעקב עמ' קכ"ט‪.‬‬ ‫כג‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫ביו"כ‪ ,‬ויש לעורר בזה אותן האנשים אשר לא יאזינו בכל‬ ‫מופלגת ומועיל לרצות אותנו כמו שמרצה זכרון שופר‪.‬‬ ‫השנה על דברי חז"ל ויעבור על גזירות ושביתות ועתה‬ ‫וכ"כ במשנת ר' אהרן ח"ב עמ' ר"א‪.‬‬ ‫ישמעו לדברי חז"ל בלי לתקוע בר"ה בשופר‪ ,‬איך יגן‬ ‫השנים הכי טובות והכי רעות הם בר"ה שחל בשבת‬ ‫עליהם מצוה דרבנן זאת אשר תקל עליהם לעבור עליהם‬ ‫איך תעמוד להם בבוא יום הגדול והנורא במה יהי'‬ ‫והנה יש לחקור אם ר"ה בשבת זה סימן טוב כיון דחל‬ ‫כפרתם מה יענו ומה יעשו ביו"כ כי לא יכופר עוונם‪".‬‬ ‫בשבת או להיפך ח"ו כיון דאין בו שופר וחקר בזה בעל‬ ‫ערוך לנר בדרשתו לשבת שובה תרל"ב [נדפס בספרו מנחת‬ ‫הנה לדברי הערוך לנר מצות שבת מגין עלינו ולדברי‬ ‫עני פ' האזינו] ואמר שמצאנו ששנים רעות ביותר ושנים‬ ‫החת"ס מה שמגין עלינו הוא עצם קיום התקנה דרבנן‬ ‫טובות ביותר הי' כשר"ה חל בשבת דב' שנים שנחרבו‬ ‫ולזה אם מזלזל בתקנות דרבנן שוב לא יוכל תקנה זו‬ ‫ביהמ"ק הי' ר"ה בשבת כמבואר בירושל' פ"ד‬ ‫להגן עלי'‪.‬‬ ‫דתענית‪ 17,‬מאידך מחילת העגל ושנת הקמת המשכן הי'‬ ‫בשנה שר"ה חל בשבת‪ ,‬כמבואר בתוס' ב"ק פב‪ .‬ד"ה‬ ‫והנה כ"ז א"ש לד' הבבלי דמדאו' וודאי תוקעים בכ"מ‬ ‫כדי‪ ,‬וכן שנה שנכנסו ישראל לארץ הי' ג"כ ר"ה בשבת‬ ‫רק רבנן חששו לשמא יעבירנו‪ ,‬ועד כמה שיש חשש‬ ‫כיון שמשה מת בז' אדר בשבת‪.‬‬ ‫לחילול שבת עדיף לבטל מצות שופר‪ ,‬אבל במקדש או‬ ‫במקום שיש ב"ד דליכא חשש חילול שבת בוודאי יש‬ ‫והסביר זה ע"פ משל למלך שקצף על שר שלו ואשתו‬ ‫לתקוע‪ ,‬אבל לד' הירושלמי אי נפרש כפשוטו דמדאו'‬ ‫של השר היתה מוכנה לבוא להיות לו למליץ טוב ואכן‬ ‫אין תוקעין בכ"מ חוץ ממקדש צ"ב למה באמת הפקיעה‬ ‫זכה בדין‪ ,‬אח"כ קצף המלך על שר אחר וביקש גם הוא‬ ‫התורה מצות שופר בשבת [גם אם נימא כד' הג' בן ארי'‬ ‫לעשות כחבירו ולהביא את אשתו אבל הוא לא כיבד את‬ ‫דפעולת השופר נעשה ע"י הפסוקים אבל למה הוא כן בשבת‬ ‫אשתו ואדרבה הי' תמיד מכה אותה מכות אכזריות‬ ‫דוקא] ואי נימא דלד' הירושלמי תקיעת שופר נחשב‬ ‫ואעפ"כ הסכימה להמליץ עבורו אצל המלך‪ ,‬אך‬ ‫מלאכה א"כ למה במקדש באמת התירה תורה‪ ,‬ועוד‬ ‫כשפתחה לדבר הבחין המלך בסימני מכות על פניה‬ ‫דאיך תיקן ריב"ז לתקוע בכ"מ שיש ב"ד‪ ,‬ולד' משך‬ ‫ונתברר למלך שזה מבעלה וקצף עוד יתר עליו והענישו‬ ‫חכמה פ' בהר דכוונת ירושלמי רק שאין חיוב לתקוע‬ ‫מאד‪ .‬כן ה"ה בדרך כלל השופר ממליץ עלינו וזה כשחל‬ ‫בשבת אבל טעם האיסור הוא רק מצד שמא יעבירנו‬ ‫ר"ה בחול‪ ,‬אבל בשבת מי ימליץ עלינו אכן לזה בא‬ ‫א"ש ההבדל בין מקדש ומקום ב"ד וכל מקום‪ ,‬אבל‬ ‫שבת בן זוגה של ישראל להיות עלינו סניגור‪ ,‬אבל כ"ז‬ ‫עדיין צ"ב למה באמת לא חייבה התורה לתקוע בשבת‪.‬‬ ‫כשישראל מקיימים את השבת אבל אם פוגעים בשבת‬ ‫[וגם לד' הבבלי צ"ב איך מחמת חשש רחוק ביטלו מצות שופר]‬ ‫אז לא לבד שלא נעשית סניגור רק שאנו נענשים עוד‬ ‫השבת בעצמותה פועלת ענין השופר‬ ‫יותר וא"ש דפעמים שנה כזה הוא מהטובות ביותר‬ ‫ופעמים מן הגרועות ביותר‪.‬‬ ‫ולזה צריכים אנו לדברי הספה"ק דשבת עצמו פועלת‬ ‫שלא נצטרך תקיעת שופר ועדיין נצטרך לברר מ"ש‬ ‫עד"ז כ' החת"ס [בספרו תורת משה דברים קצ"ב א'] דהביא ד'‬ ‫במקום מקדש או ב"ד שכן צריך תקיעה‪ .‬ונביא קצת‬ ‫הרמב"ן פ' אמור [ויקרא כ"ג כ"ד] דלא פירש הכ' כלל טעם‬ ‫ממש"כ בספה"ק לבאר ד"ז‪[ .‬לא מתייחסים דוקא לשי'‬ ‫התרועה אלא מפני שהוא בחודש של יו"כ שבו יהי' דין‬ ‫הירושלמי רק בעיקר הדבר דבכח קדו' שבת עצמה להגן במקום‬ ‫לפניו ובר"ה יושב על כסא משפט ואח"כ בעשי"ת ישא‬ ‫שופר ליישב גם לד' הבבלי איך מחמת חשש רחוק ביטלו מצות‬ ‫לפשע עבדיו לכן צוה לתקוע ונרמז בכ' מה שנודע לנו‬ ‫שופר]‬ ‫מפי נביאים ואבות הקדו'‪ .‬וכ' חת"ס דמבואר לפ"ז דבלי‬ ‫הנה ברמ"ע מפאנו [בעשרה מאמרות מאמר השבתות ח"ה] כ'‬ ‫התקיעות בר"ה אין כפרה ביו"כ וכעין כל שנה שאין‬ ‫ד"ראוי לדחות מצ ותם בתקנ"ח אפי' מפני הספק‬ ‫תוקעין בתחלתה מריעין לה בסופה‪ ,‬ובפרט סוד‬ ‫דשמירת שבת ואע"פ שאמרו כל שנה שמריעין לה‬ ‫התקיעות הוא דבר גדול מאד א"כ עמדו חז"ל לתקן דבר‬ ‫בתחלתה מריעין לה בסופה קים לה לרבנן שתתבטל‬ ‫גד ול שבשביל שבות דרבנן גזירה שמא יעבירנו יתבטל‬ ‫הקטגוריא ויתערבב השטן כל הצורך בהיות קדושת‬ ‫מצות שופר‪ ,‬ועמדו בהבטחה זו כי אף אם לא יתקעו‬ ‫שבת פורסת סוכת שלום על ישראל ביום ר"ה"‪.‬‬ ‫שופר בר"ה לא יהי' מריעים לה בסופה וזה"פ וקראת‬ ‫לשבת עונג לקדוש ה' מכובד זה יו"כ דעונג שבת ידחה‬ ‫בדרשות חת"ס [שנ"ט א'] כ' דגם לד' הבבלי דזה דרבנן‬ ‫שופר ואעפ"כ לקדוש ה' מכובד ויהי' מחילת עוונות‬ ‫לא נדחה ס"ד דה ש"ס דלמדו מפסוקים לא יצא ריקם‬ ‫ח"ו דוודאי דאורייתא לפמ"ש היודעים דבשבת הדינים‬ ‫‪ 17‬ויש להעיר הרי במקדש תוקעין גם בשבת‪ ,‬וי"ל דסו"ס כיון שלא‬ ‫ממותקים ממילא [זהר ח"ב פח‪ ]:‬וא"צ תקיעה לשתק‬ ‫תוקעין בגבולין חסר בכח השופר‪.‬‬ ‫כד‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫והגה"ק מצאנז זי"ע [בדברי חיים לר"ה ד"ה בפסוק תקעו]‬ ‫הקטיגור כי ממילא שבתו הדינים בש"ק‪[ .‬ולשונו בדף‬ ‫דבשבת יש שינוי בכל העולמות גם ליורדי גיהנום ולכן‬ ‫שס"א א' דזכות השבת מגין עלינו כמו זכות השופר] ורמז לזה‬ ‫א"צ שופר כי ממילא נמתקו הדינים בשורשם אלא‬ ‫תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו ר"ת שב"ת חל"ב‬ ‫דעולם החומרי לא ניכר העלאת העולמות ולא מורגש‬ ‫ע"פ מש"כ מג"א סוף הל' פסח [סי' תצ"ד סק"ו] דמה‬ ‫בגשמיות כיון דעדיין לא נתקן העולם כראוי‪ ,‬וכן בכל‬ ‫שנוהגים בשבועות לאכול מאכלי חלב דבשבועות דם‬ ‫המצוות לא ניכר התיקונים רק בפנימיות‪ ,‬וכיון שבלא"ה‬ ‫נעכר ונעשה חלב ר"ל כי הדינים הם בבחי' דם והרחמים‬ ‫אין במעשינו רק תיקון לפנימיות ובשבת א"צ לזה כי‬ ‫בחי' חלב‪ ,‬וא"כ בשבת שזה בחי' חלב ומתמתקים‬ ‫הפנימיות ממילא נתקן ובחיצוניות בלא"ה לא יפעל לכן‬ ‫הדינים א"צ לשופר‪[ .‬רמז זה כ' ג"כ במאור ושמש רמזי ר"ה‬ ‫אין תוקעין‪ ,‬אבל ב"ד מקדשי החודש שמנהיגים‬ ‫ד"ה א"י תקעו דעיקר השופר הוא לערבב הסט"א ובשבת אין‬ ‫העולמות אפי' בחיצוניות וכמבואר בירושלמי נדרים פ"ו‬ ‫שליטה לסט"א והלבנונית העליון מאיר בכל העולמות וא"צ‬ ‫לתקיעה בשבת וזה נרמז בתקעו בחודש שופר בכסא ליום חגינו‬ ‫ה"ה לקל גומר עלי‪ ,‬לזה הם צריכים לתקוע בשופר אפי'‬ ‫ר"ת למפרע שב"ת חל"ב דבשבת קודש מאיר הלבנונית העליון‬ ‫בשבת‪[ .‬כ"ז או לרמב"ם דהכל תלוי בב"ד או לרש"י וראב"ד‬ ‫מגודל קדו' שבת וא"צ שופר‪]18‬‬ ‫אבל כד' השפ"א דריב"ז בירר דמעיקרא הי' הכוונה מצד ב"ד ולא‬ ‫מצד מקדש]‬ ‫אלא שעדיין צ"ב למה תוקעים בב"ד הגדול‪ ,‬ותי' חת"ס‬ ‫דוודאי מי שאינו שומר שבת כהלכתו ח"ו אין השבת‬ ‫ובצמח צדיק [חודש תשרי בד"ה במשנה] דכל קיום מצוה‬ ‫עושה תיקונים בכל העולמות אבל מי יאמר זכיתי לבי‬ ‫מגין והלואי לא יהיה לו למזכרת עון ח"ו‪ ,‬אבל אין ראוי‬ ‫לעשות התיקונים דאדרבה שעוד נפגום כשלא נעשה‬ ‫לאדם לתקוע בשבת ולהעיד על עצמו שלא שמר שבת‬ ‫בכוונה הראוי'‪ ,‬אולם בחל בחול אין לנו ברירה ורחמנא‬ ‫כהלכתו ולעורר דינים ע"ע אך ב"ד הגדול נתפסים על‬ ‫אמר תקעו אבל בשבת שהתיקונים נעשים ממילא למה‬ ‫כל ישראל שלהם ראוי לגדור גדר ולכן הם תוקעים‪,‬‬ ‫וזה"פ ת קעו בחודש שופר ר"ת שבת לרמז לתקוע אפי'‬ ‫לנו להכניס עצמינו לאחריות דאולי לא נעשה בכוונה‬ ‫בשבת‪ ,‬והטעם כי חק לישראל הוא כל חוק בישראל‬ ‫הראוי' ויעביר ד"א ברה"ר שהוא מחוץ לקדושה ע"כ‬ ‫מוטב שיהי' ממילא‪ ,‬אבל במקדש או בב"ד היו בקיאין‬ ‫משפט לאלקי יעקב ר"ל הדיינים שביעקב אחראים ע"ז‬ ‫לעשות בכוונה הראוי' אז בוודאי הי' עליהם לתקוע‪.‬‬ ‫ולכן עליהם לתקוע‪.‬‬ ‫ובדרשות חת"ס שס"ד א' דיש חיים פשוטים בגי' ח"ס‬ ‫ובשו"ת תורה לשמה סי' תל"ו [לבעל בן איש חי] נשאל איך‬ ‫וה' חס על כל ברי' לתת לו חיים‪ ,‬אבל יש חיים מיוחדים‬ ‫משום חשש רחוק דשמא יעבירנו ביטלו מ"ע של תורה‪,‬‬ ‫אמי תיים של עבדי ה' חיים עם הקב"ה‪ ,‬ולכן חיים עם ד'‬ ‫ועוד מאחר דע "י מצות שופר נעשה הנסירה ונתקן‬ ‫אותיותיו בגי' חס"ד וזה גימ' ע"ב השם של חס"ד והנה‬ ‫הפנימיות א"כ כשחל ר"ה בשבת איך נתקן ונעשה כל‬ ‫קדו' ר"ה הוא ב' ימים יומא אריכתא ועדיין אין בו‬ ‫הדברים האלו‪ ,‬וכן בענין נטילת לולב שהוא המשכת‬ ‫חסדים דבר יום ביומו במה יהי' המשכת החסדים אותו‬ ‫שיעור ע"ב ע"כ צריך שופר למתק הדין אך כשחל‬ ‫היום‪ ,‬ותי' דטעם שמא יעבירנו לא אמרו אלא בשביל‬ ‫בשבת נצרף לזה קדו' שבת והוי כמו ג' ימים שהם ע"ב‬ ‫לעשות טעם ע"פ פשט לפני המון ישראל כדי שיתקבל‬ ‫שעות וא"צ שופר כי הוא בעצמו חיים של חס"ד וזה"פ‬ ‫גזרתם אצל כל ישראל ולא יהי' גזירה שאין בו טעם אבל‬ ‫בקרא [הושע ו' ב'] יחיינו מיומים כשהוא רק יומיים‬ ‫צריכים לבקש על חיים אבל ביום השלישי המצורף הוא‬ ‫עיקר טעמם דידעו ברוח קדשם שהתיקון הנעשה ע"י‬ ‫שבת עי"ז יקימנו ונחי' לפניו ממש היינו חיים של חסד‪.‬‬ ‫מצוות אלו כשחל בשבת נעשה מאליו ע"י קדו' השבת‬ ‫ולכן בעבור כבוד שבת תיקנו שלא לתקוע אך כיון שזה‬ ‫ובתורת אמת לר' לייבל איגר זי"ע [לר"ה ד"ה יום זה‬ ‫טעם נסתר ולא יועיל להמון העם הוכרחו לומר טעם‬ ‫מכובד] דבאמת קדושת שבת כוללת קדושת כל הימים‬ ‫דשמא יעבירנו ולכן במקדש ובמקום ב"ד דל"ש טעם זה‬ ‫טובים כמבואר בזוה"ק ח"ג צד‪ .‬וכל פרטי הקדו'‬ ‫הוכרחו לתקוע‪ ,‬וכ"ז בחלק המעשה אבל בחלק הדיבור‬ ‫הנשפעות מכח מעשה המצוות שבכל יו"ט כמו שופר‬ ‫מתקיים ע"י קריאת התורה וע"י הפסוקים בתפלת מוסף‪.‬‬ ‫לולב ומגילה כולם כלולים בעצם קדושת השבת‪ ,‬ולכן‬ ‫יכלו חז"ל לעקור מ"ע של תורה כיון דעצם קדו' מצוות‬ ‫‪ 18‬עפי"ז יל"פ ד' הגמ' כתובות קיא‪ :‬טוב המלבין שיניים לחבירו יותר‬ ‫אלו כבר נמצא בשבת גופא‪ ,‬ומ"מ הוצרכו לשמא‬ ‫ממשקהו חלב שנא' ולבן שיניים מחלב‪ ,‬ובגמ' שם דקאי גם על כנס"י‬ ‫יעבירנו כי בלא"ה הלא סו"ס התורה צוותה לעשות‬ ‫שמבקשים מהקב"ה שיראה לנו השיניים דבסים מחלבא די"ל דחלב‬ ‫מעשה מצוות אלו גם בשבת‪ ,‬רק כאשר ראו שיכול‬ ‫מרמז לרחמים ולכן הוא בצבע לבן‪ ,‬ולזה גופא עשה הקב"ה דהשיניים‬ ‫יהיו לבנים כדי שיוכל לחייך לחברו ולהראות לו אהבה ורחמים וזה‬ ‫לגרום מזה איזה פגיעה בקדו' שבת העמידו דבריהם‬ ‫יוכל להיות כוונת האדם כמצחצח השיניים בדבר המלבנו‪ .‬וכבר אמר‬ ‫הגה"צ רבי אבגדור מילר זצ"ל דמעיקרי ההכנה לר"ה הוא לחייך‬ ‫לחבירו דאז הקב"ה צריך לו כיון שמעודד ומחזק אנשים‪.‬‬ ‫כה‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫וכי תבואו מלחמה וגו' על הצר הצורר אתכם ובזוה"ק‬ ‫לבטל מצוות אלו כדי שע"י שלימות קדו' שבת יהי'‬ ‫דקאי על תרועת ר"ה אבל בשבת מתגלה בחי' ישראל‬ ‫נפעל ממילא גם עצם המצוה‪.‬‬ ‫נחלה בלי מצרים‪ ,‬וזה גופא נחלת יעקב שזכה יעקב‬ ‫אח"כ לבחי' ישראל שהוא נחלה בלי מצרים והוא יום‬ ‫עוד כ' שם [בד"ה ונתנה תוקף] דמ"ש ונתנה תוקף קדו'‬ ‫מנוחה ומה שנתגלה ע"י השופר כח הפנימיות כמ"ש‬ ‫היום שייך ביותר כשחל ר"ה בשבת שתוקף קדו' היום‬ ‫באור פניך יהלכון כן מתגלה בשבת בעצם היום‪.‬‬ ‫היינו הדינא קדישא נתקן ע"י הדיבור שהוא "ונתנה"‬ ‫וא"צ להמתיק הדינים בשופר כמו בחול‪ ,‬עוד כ' שם‬ ‫[זה מתאים עם ד' ההגהות בן ארי' דבשבת ענין השופר מתקיים‬ ‫בד"ה שבת הוא דלזה רמזו חז"ל שבת יב‪ .‬שבת הוא‬ ‫ע"י אמירת הפסוקים]‬ ‫מלזעוק שא"צ לזעקה כי זהו הכח של קדו' שבת שלא‬ ‫כל ענין השופר הוא לעורר כח השבת‬ ‫ישמע בו זעקה כי ממילא נתקן הכל ורפואה קרובה‬ ‫לבוא‪ .‬ועד"ז כ' הדברי חיים לר"ה ד"ה בפסוק תקעו ע"פ‬ ‫עוד בחינה כתב בשנת תר"ס [גם חל בשבת] דכל החדשים‬ ‫גמ' שבת שם יכולה היא שתרחם דבכח קדו' השבת בא‬ ‫נקראו ראשים כמ"ש ובראשי חדשיכם ובכולם יש זכרון‬ ‫הרפואה בלא צעקה ותפלה‪[ .‬וע"ע בספר נחלי בינה על ר"ה‬ ‫וכ"כ גמ' בגמ' זכרון אי' עולה לכאן ולכאן ולכן א"צ‬ ‫שליקט כל מה שכ' בספה"ק בענין זה]‬ ‫להזכיר בר"ה ענין ר"ח‪ ,‬א"כ הזכרון דר"ה למעלה‬ ‫מזכרון דראשי חדשים והי"ב חדשים הם בחי' י"ב‬ ‫בשבת קול הגוף הוא דומיא דקול השופר‬ ‫שבטים שהם אבני זכרון ובר"ה צריכים לעורר זכרון של‬ ‫ובדברי השפ"א מצינו דברים נפלאים בזה דבשנת תרנ"ב‬ ‫יוסף שהוא למעלה מזכרון השבטים שמדרגת יוסף‬ ‫[אז חל ר"ה בשבת] כ' דקול שופר מגלה עת רצון מעתיקא‬ ‫למעלה ממדרגת שבטים‪ ,‬ולכן זכרון דר"ה בכסה‬ ‫קדישא ומתהפך הדין לרחמים ולכן בשבת א"צ לתקוע‬ ‫וצריכין לעורר הזכרון מעולם שלמעלה והוא זכרון‬ ‫כי בשבת מתגלה עת רצון מעתיקא קדישא‪ ,‬עוד כתב‬ ‫דיוסף דנה כ' וביום השבת יפתח וביום החודש יפתח‬ ‫והנה הקב"ה נתן לנו הדרך איך להתפלל ע"י קול השופר‬ ‫וכיון דנכסה פתיחה דר"ח צריכין לעורר שער הנפתח‬ ‫והוא קול מקנה המיוחד לבנ"י כי הדיבור בא גם מתוך‬ ‫בשבת בכח השופר הוא בחי' יוסף דצדיק דנק' שבת‬ ‫כלי הושט בחי' הגוף‪ ,‬וקול מקנה הוא רק הפנימיות‬ ‫והיא מעין עוה"ב וכו' ולכן בשבת א"צ לתקיעת שופר‬ ‫הרוח והנפש ואין בו תערובות‪ ,‬ולכן בש"ק א"צ לתקוע‬ ‫כי כל כח השופר לעורר שער השבת כנ"ל כ' תסובינה‬ ‫כענין שאמרו חז"ל שא"צ תפילין לאות בשבת שהוא‬ ‫אלומותיכם ותשתחוינה לאלומתי שכל ר"ח צריכים‬ ‫עצמו אות‪ ,‬כי נפשות בנ"י מתעלין בש"ק שהוא יומא‬ ‫לינק מר"ה שהוא הראש לחדשים‪.‬‬ ‫דנשמתין ולאו דגופא לכן עונג הגוף בשבת מצוה ולכן‬ ‫אמירת מלכיות זכרונות ושופרות בפה מהני וא"צ קול‬ ‫וראיתי בשם הקדושת לוי ‪ 19‬דלפי המהלך הזה דקדושת‬ ‫שופר‪.‬‬ ‫שבת בעצמותו פועלת כשופר י"ל דלכן נקט יו"ט ר"ה‬ ‫שחל להיות בשבת דאז הוא יותר יו"ט מר"ה שחל בחול‬ ‫ועד"ז כ' בשנת תרס"ב [גם זה חל בשבת] דבאמת עיקר כח‬ ‫כיון שאין מסטינים כלל וזה כולו טוב‪ .‬ולד' השפ"א‬ ‫ישראל לפתות את בוראם הוא בפה ובוודאי זה דבר‬ ‫הדברים מדוייקים ביותר דבחול מצד עצם היום יש‬ ‫גדול שיש להם דביקות בעצם בקול קול יעקב ולכן‬ ‫תערובות טוב ברע וע"י השופר אנו מעוררים כח קול‬ ‫דרשו חז"ל אשרי העם יודעי תרועה שיודעים לפתות את‬ ‫הטוב ע"י הקנה שהוא בלי תערובות‪ ,‬אבל בשבת היום‬ ‫בוראם בתרועה‪ ,‬שע"י השופר נתעורר כח הפה ובפה יש‬ ‫בעצמותו הוא טוב בלי תערובות טוב ברע וא"ש דנקרא‬ ‫קנה וושט והם רמוזים לעץ הדעת ועץ החיים וקודם‬ ‫אז "יום טוב"‪ .‬עוד ראיתי בשם הקדושת לוי ‪ 20‬דר"ה‬ ‫החטא הי' לנו דעת טוב בלי תערובות ואחר החטא צריכין‬ ‫שחל בשבת נקרא יו"ט כי בשבת אין לכתוב ורק לחיים‬ ‫לקול שופר שזה מן הקנה בלבד דאין קטיגור נעשה‬ ‫ניתן להכתב דהוי פיקוח נפש וזוהי יו"ט‪ ,‬ואין להקשות‬ ‫סניגור‪ ,‬אכן איתא דעת גנוז בפומא שהגם שא"י‬ ‫להתגלות ע"י התערובות פסולת מ"מ גנוז הוא ולכן‬ ‫‪ 19‬ל"מ בספרו רק בקונטרס שבחי קדושת לוי מדא"ח של בעל ישועות‬ ‫בשבת שנק' מתנה טובה בבית גנזי ואין בשבת תערובות‬ ‫משה מויזניץ זי"ע‪ .‬וידוע גודל הענין להזכיר מדברי סניגורן של ישראל‬ ‫בימי הדין וכפי שסיפר הג"ר שמואל צצי"ק ששמע מאביו הגה"צ ר'‬ ‫פסולת לכן א"צ לשופר שהוא דעת טוב בלא רע שנא'‬ ‫וועלו'ל צ'צ'יק דשני נכדי הקדושת לוי רצו להתקבל לישיבת מרן הח"ח‬ ‫לדעת כי אני ה' מקדשכם וכ' חק לישראל הוא משפט‬ ‫זי"ע בחודש אלול ומחמת מצב הכלכלי הקשה לא הי' מקום‪ ,‬אבל‬ ‫לאלקי יעקב בחי' ישראל כח הנשמה עלמא דחירות ושם‬ ‫כשנתודע לח"ח שהם נכדי בעל קדו' לוי קבע מיד לקבלם בישיבה‬ ‫ולפליאתו של המנהל הסביר לו הח"ח שבהיותינו עומדים כעת לקראת‬ ‫אין מגע נכרי ופסולת וא"א להמחק רק בבחי' הגוף‬ ‫יום הדין וכבר מתקרב יומא רבא דר"ה מוכרחים אנו לאסוף עוד ועוד‬ ‫משפט לאלקי יעקב להמשיך חיות ואלקות גם בבחי'‬ ‫זכיות ולכן חפץ שיהי' אתו נכדיו של הרה"ר מבארדיטשוב כשיהיו‬ ‫עימנו בישבה"ק תתעורר עלינו זכותו הגדולה של סניגורן של ישראל‪.‬‬ ‫הגוף ובזה נלחם יעקב ולבן ובזה צריכין שופר כמ"ש‬ ‫‪ 20‬בס' בית אברהם‪.‬‬ ‫כו‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫דביום א' דר"ה לא יהי' תקיעה זה לא נחשב הפסק ופי'‬ ‫הא כל ר"ה אסור במלאכה שאני ר"ה דמצוותו בכך‬ ‫בשעה"צ אות ל"ה דכיון שאומרים זכרון תרועה הוי כמו‬ ‫כמ"ש בכריתות יד‪ .‬לענין שילוח שעיר‪ ,‬וכעי"ז כ'‬ ‫תקיעה‪[ ,‬וכ' המקור "אחרונים" ושתי מראי מקומות באחרונים‬ ‫הצל"ח לענין איסור דין בר"ה דשאני ר"ה שחל בשבת‬ ‫יש בזה א‪ :‬בספר פתחי עולם על שו"ע או"ח להג"ר דוב בער‬ ‫מכל ר"ה‪.‬‬ ‫קאראסיק זצ"ל רב ברוסיא לפני בערך ‪ 140‬שנה‪ ,‬והביאו המשנ"ב‬ ‫הרבה פעמים‪ ,‬ובסי' תקפ"א סקט"ו כ' דסתימת הרמ"א מ' שגם‬ ‫עוד מתיישב לפי השפ"א קושיית התורה תמימה‬ ‫בר"ה שחל בשבת ויום א' אין תוקעין‪ ,‬והטעם כיון שאומרים‬ ‫שהזכרנו דאיך יתכן דבפ' אמור ששם כ' עיקר מצות‬ ‫בשבת זכרון תרועה הוי כאילו תוקעין‪ ,‬והוסיף ובפרט דבמקדש‬ ‫שופר כ' רק זכרון תרועה דמיירי בשבת‪ ,‬וכן הקו' איך‬ ‫היו תוקעין בו‪ .‬ב‪ :‬בהגהות אלף המגן על מטה אפרים תקפ"א‬ ‫סקי"ג כתב כן על לשון המטה אפרים שם ס"ז שכ' דבערב ר"ה‬ ‫יתכן דמיירי בשבת הרי בסוף הפסוק כ' איסור מלאכה‬ ‫אין תוקעין כלל ופי' דר"ל אפי' בערב ר"ה שחל בשבת ומטעם‬ ‫דיו"ט ובשבת בלא"ה מוזהר על מלאכה‪ ,‬ולשפ"א א"ש‬ ‫הנ"ל וג"כ הוסיף "בפרט דבמקדש היו תוקעין בו" והרב יונתן‬ ‫דגם בר"ה שחל בחול עיקר העבודה הוא לעורר הבחי'‬ ‫סאלעם שליט"א דאי נפרש דיוקו ממה שנקט הלשון "כלל" יש‬ ‫של שבת כיון דשער דר"ח סגור הוא ואפשר ליכנס רק‬ ‫לדחות דכוונת מטה אפרים שלא יתקע כלל אפי' בחדרי חדרים‬ ‫דרך שער השבת ובחול עושים זה ע"י פעולת השופר‬ ‫וכמש"כ המשנ"ב בעצמו בהמשך דבריו די"א שמותר לתקוע‬ ‫אבל בשבת א"צ לזה‪.‬‬ ‫להתלמד דדי כשמפסיק בביהכ"נ אבל במנהגים כתב הטעם כדי‬ ‫לערבב השטן א"כ אין לתקוע כלל‪ ..‬אולם י"ל דאין כוונתו לדייק‬ ‫בש"ק שאין שופר צריך יותר להתעורר לתשובה‬ ‫ממלת כלל רק מסתימת לשונו כמו הפתחי עולם‪ .‬והנה מקור‬ ‫המשנ"ב הוא לכ' מפתחי עולם ולא מאלף המגן שהרי כרך אחרון‬ ‫והנה מצד אחד א"צ לשופר לבטל המקטרגים מ"מ מצד‬ ‫של המשנ"ב נדפס בערך תרס"ד‪ ,‬והאלף המגן שעל המטה אפרים‬ ‫אחר חסר לנו עצם קול השופר לעורר אותנו לתשובה‬ ‫נדפס רק בשנת תרס"ח בווארשע ‪ 21‬ויל"ע למה לא העתיק‬ ‫ולכן צריך יותר התעוררות בר"ה שחל בשבת וכ"כ בספר‬ ‫המשנ"ב טעם שבמקדש היו תוקעין וי"ל כיון דבזמנינו לא שייך]‬ ‫ישמח משה פ' אמור ד"ה בחדש דבר"ה שחל בשבת‬ ‫ולד' הגהות בן ארי' שהבאנו דהפסוקים פועלים כמו‬ ‫שאין שופר צריך שקידה רבה להתעורר לתשובה וכ"כ‬ ‫התקיעות א"ש וכן לד' הספה"ק דעצם קדו' שבת קודש‬ ‫נכדו בס' קדושת יו"ט [סיגעט] לר"ה אות י"ח עה"פ‬ ‫עושה פעולת השופר א"ש‪ .‬וכן בדברי הקדו' יו"ט הנ"ל‬ ‫בישעי' נ"ח א' "קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך‬ ‫מבואר דנקט דנחשב ממש כאילו תקעו וכבר מותר‬ ‫והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם" ופי' בחוות יאיר‬ ‫להזכיר חטאים מן הבוקר ולדבריו כבר אין קפידא לישן‬ ‫דקאי על המוכיח לעם ביום ר"ה דאין זמן להגיד מליצות‬ ‫גם מן הבוקר אולם בקונטרס הלכות ומנהגים לר"ה שחל‬ ‫רק להגיד מוסר מיד‪ ,‬וצ"ע דאי קאי על ר"ה למה לא כ'‬ ‫בשבת עמ' י"ג [להג"ר ישראל זיכרמן שליט"א רב דשכונת‬ ‫ב שופר ועוד צ"ע הרי אין להזכיר חטאים בר"ה‪ ,‬ותי'‬ ‫ברכפלד] הביא מדרשות שער המלך דבר"ה שחל בשבת‬ ‫דקאי על ר"ה שחל בשבת והנה איתא בשם אריז"ל דהא‬ ‫יש ליזהר לא לישן אף שינת עראי אחר חצות וביאר שם‬ ‫דאין לישן בר"ה הוא רק לפני התקיעות אבל אחרי‬ ‫הרב שליט"א דהגם דכ' אריז"ל דמותר לישן אחר חצות‬ ‫התקיעות שכבר נתבלבל השטן מותר לישן‪ ,‬ועפי"ז‬ ‫דכבר נתעורר המלאך ע"י התפלות והתקיעות מ"מ‬ ‫מותר כבר להזכיר חטאים ג"כ‪ ,‬וא"כ י"ל דבר"ה שחל‬ ‫בשבת שאין תקיעות חמיר טפי‪ .‬הרי דאנו דנים שאין לנו‬ ‫בשבת דאין תוקעין וכיון שעושים כן ע"פ רצון ה'‬ ‫תקיעות‪.‬‬ ‫שנשמע לחכמים א"כ בוודאי נחשב כאילו תקעו ממש‬ ‫עכ"פ היוצא מכל זה דגדול כוחה של קדושת שבת להגן‬ ‫וא"כ כבר נעשה הבילבול בבוקר מיד וכבר מותר‬ ‫עלינו מכל המסטינים ולפ"ז בוודאי יש לצרף ד' הערל"נ‬ ‫להזכיר חטאים‪ ,‬וזה"פ הרם בשופר קולך דכיון שאין‬ ‫והחת"ס שהבאנו בתחלה דכ"ז עד כמה שאנו נזהרים‬ ‫ת וקעין בשופר ואין כאן שופר לעורר את העם לתשובה‬ ‫בקדו' שבת ובכן בוודאי יש ענין גדול להשקיע ביותר‬ ‫אז שפיר על המוכיח להזכיר לעם חטאיהם‪ .‬גם בס' ברית‬ ‫בקדו' שבת הבעל"ט כדי שש"ק יפרוש עלינו סוכת‬ ‫אברם לר"ה ד"ה א"י כשופר פי' כן הפסוק "כשופר הרם‬ ‫שלומו‪.‬‬ ‫קולך" דקאי על ר"ה שחל בשבת ויש חשש שלא יתעורר‬ ‫תשובה וכן בחת"ס דרשות לר"ה ד"ה קרא עה"פ הנ"ל‬ ‫דאין לחסוך בקריאה בגרון גם בר"ה שחל בשבת ומנהג‬ ‫מהר"י מבעלזא הי' לומר מוסר קודם התקיעות גם בר"ה‬ ‫שחל בשבת‪.‬‬ ‫‪ 21‬ע"י הרב משולם ב"ר שלמה פינקלשטיין זצ"ל מוורשה שליקט‬ ‫והוסיף על המט"א מהרבה ראשונים ואחרונים‪ ,‬וראיתי הרבה שטעו‬ ‫אחרי כל זה יש לדון האם נחשב שיש לנו תקיעות בשבת‬ ‫וחשבו שהאלף המגן הוא המטה אפרים בעצמו שחי לפני מאתיים שנה‪,‬‬ ‫או לא‪ ,‬דהנה במשנ"ב סי' תקפ"א סקכ"ד כ' דגם בר"ה‬ ‫ולכן כתבו שהמקור מאלף המגן קדם למקור הפתחי עולם‪ ,‬אבל האמת‬ ‫שאלף המגן נדפס לכאורה אחרי המשנ"ב [ורק הגהות אלף למטה הוא‬ ‫שחל בשבת יש להפסיק מלתקוע בערב ר"ה ואע"ג‬ ‫מהמטה אפרים בעצמו] ויתכן שהאלף המגן ראה זה בפתחי עולם‪.‬‬ ‫כז‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫לחולין‪ ,‬שלמים שלאו בני מעילה נינהו איסורא הוא‬ ‫מבט על שנת תשפ"ד בעקבות ר"ה שחל בשבת‬ ‫דרכיב בהו [היינו איסור דאורייתא מצד בל יחל‪ -‬שטמ"ק מנחות‬ ‫הנה לפני התחלת שנת תשפ"ד שר"ה חל בשבת‪ ,‬שמעתי‬ ‫ד‪ :‬ותוס' נדרים י‪ ].‬ולא נפקא לחולין‪[ ,‬והא דלא יצא פי'‬ ‫שיש שדנו האם שנה כזו יהי' ח"ו שנה קשה או לא‪ ,‬כיון‬ ‫הריטב"א או מצד מצוה הבאה בעבירה או דאם אינו יוצא ממילא‬ ‫שלא יהי' שופר‪ ,‬ובעקבות זה כתבתי כל הענין הנ"ל‬ ‫לא יעבור האיסור] מתקיף לה רבא אימת מעל לבתר דתקע‬ ‫לברר שקדושת שבת פועלת במקום השופר‪ ,‬והנה אחרי‬ ‫כי קא תקע באיסורא תקע‪ ,‬אלא אמר רבא אחד זה ואחד‬ ‫שעבר שנת תשפ"ד ראינו בעינינו קיום דברי רבותינו‬ ‫זה לא יצא‪ ,‬הדר אמר אחד זה ואחד זה יצא מ"ט מצות‬ ‫שהשבת קודש עושה פעולת השופר והיא זה שמגינה‬ ‫לאו ליהנות ניתנו‪ .‬ע"כ הגמ'‪.‬‬ ‫עלינו‪ ,‬דמאז מלחמת עולם השני' לא הי' כזה שנה‬ ‫דין הקטרה בקרן של עולה‬ ‫איומה‪ ,‬שמיד בגמר ימי הדין‪ ,‬ביום שמע"צ ושמחת‬ ‫תורה שחל בשבת פרצו אלפי מחבלים לתוך גבולות‬ ‫והנה בעצם יל"ע איך יש לו בכלל שופר של עולה הרי‬ ‫הארץ‪ ,‬ושחטו וטבחו וחטפו בצורה אכזריות ביותר‬ ‫דינו בהקטרה כמבואר במשנה ובגמ' זבחים פה‪:‬‬ ‫אנשים נשים וטף זקנים עם נערים‪ ,‬ומ"מ היה נראה‬ ‫דדרשינן ממש"כ והקטיר הכהן את הכל המזבחה [ויקרא‬ ‫השגחה נפלאה אשר היו שאמרו שמאז יציאת מצרים לא‬ ‫א' ט'] לרבות העצמות והגידים והקרנים והטלפים דיש‬ ‫נראה השגחה גלויה כזו‪ ,‬אשר כל המקומות ששומרים‬ ‫בהן דין הקטרה‪ ,‬אלא דנחלקו רבי ורבנן מה הדין‬ ‫שבת‪ ,‬לא הי' להם שום מגע ומשא‪ ,‬וגם מאותם שהיו‬ ‫בפירשו דד' רבי וכ"ה סתמא דמתני' שם דדרשינן‬ ‫בסכנה הי' רבים שעשו קבלה לשמור שבת וניצלו‬ ‫ממש"כ [דברים י"ב כ"ז] ועשית עולתך הבשר והדם דמ'‬ ‫בצורה פלאית ביותר‪[ 22 ,‬עוד שמעתי בשם אחד מראשי‬ ‫דרק על הבשר יש דין הקטרה דאם פירשו אפי' הן בראש‬ ‫מחלקת העירובין של בד"ץ שבכל המקומות בא"י שיש עירוב‬ ‫המזבח ירדו‪ ,‬וד' רבנן שם דבא למעט רק עיכולי גידים‬ ‫מהודר לא קרה מעולם שיפלו שם טילים אפי' בימות החול‪ ,‬חוץ‬ ‫ועצמות שפקעו מעל המזבח דלא יחזיר אבל עצמות גם‬ ‫משני פעמים באחד נתברר שבאותה שבוע הי' קילקול‪ ,‬ובעוד‬ ‫היכ א דפירשו אם עלו לא ירדו‪ .‬ולפ"ז שפיר י"ל דסוגיין‬ ‫מקום הקילו באיזה פרט באותה שבוע] וחוץ מזה זרקו‬ ‫בפירשו ולכן אין בו דין הקטרה לכתחלה דגם לרבנן הרי‬ ‫האויבים עלינו בשנה זו עשרות אלפי טילים אשר כל‬ ‫רק בעלו לא ירדו אבל ליכא דין הקטרה לכתחלה‪.‬‬ ‫אחד מהם היה יכול להרוג כמה עשרות איש בבת אחת‪,‬‬ ‫והקב"ה עשה עמנו ניסים גדולים ונפלאים שלא נהרג‬ ‫מחלוקת רבה ורבי אלעזר בפירש לפני או‬ ‫ממנו איש יהודי‪ ,‬ובוודאי הצטרף בזה קדושת השבת של‬ ‫תחלת השנה שעמד במקום השופר ופרש עלינו סוכת‬ ‫אחר זריקה‬ ‫שלומה‪ ,‬ובפרוס השנה החדשה ושוב יחול ר"ה בשבת‬ ‫אלא דא"כ דאין בו דין הקטרה לכ' גם אין בו דין מעילה‬ ‫כמה עלינו להתחזק בקדושת ושמירת שבת שיגן עלינו‬ ‫דהרי דין מעילה בעולה תלוי במה שעומד להקטרה‪,‬‬ ‫מכל צרה‪ ,‬וכן עלינו להודות להקב"ה על כל הניסים‬ ‫והרי בפירשו ליכא דין הקטרה ואיך מבואר בהמשך‬ ‫שעושה אתנו תמיד‪ ,‬אשר כל חיינו כאן בא"י עומד בניסי‬ ‫הסוגיא דיש בו דין מעילה‪ .‬ובשלמא לרבנן דיש בו דין‬ ‫ניסים‪ ,‬ואומות העולם תמהים איך יתכן כזאת ואומרים‬ ‫דאם עלו לא ירדו יש בו דין מעילה כמבואר ריש מס'‬ ‫שבוודאי יש המון שטחים פתוחים בא"י‪ ,‬אבל הרבה‬ ‫מעילה‪ ,‬אבל לרבי דגם אם עלו ירדו למה יהי' בו דין‬ ‫מהם ג"כ מבינים שה' אלקי ישראל שומר עלינו‪ ,‬כן‬ ‫מעילה‪ .‬ובאמת לא בכל גווני יש מעילה דבהמשך‬ ‫יעזור הקב"ה שיתגלה כבוד מלכותו עלינו מהרה לעיני‬ ‫הסוגיא שם פו‪ .‬נחלקו רבה ורבי אלעזר בהא דמבואר‬ ‫כל בשר בב"א‪.‬‬ ‫במשנה דפירשו ירדו דמצד אחד יש גז"ש מש"כ בעולה‬ ‫לו יהי' ממש"כ באשם לו יהי' דעצמות עולה מותרין‪,‬‬ ‫בענין תוקע בשופר של עולה‬ ‫מצד שני יש ברייתא דעצמות עולה מועלין בו לעולם‪,‬‬ ‫ראה בסוף דברינו גודל חשיבות עסק נושא זה בר"ה‬ ‫וד' רבה דברייתא דמועלין לעולם מיירי בפירשו לאחר‬ ‫זריקה דכיון דבשעת זריקה היו מחוברין קבעתו זריקה‬ ‫מעילה בשופר של עולה‬ ‫למזבח וכי פירשו הו"ל קדשים פסולין‪ ,‬אבל פירש קודם‬ ‫ר"ה כח‪ .‬אמר רב יהודה בשופר של עולה לא יתקע ואם‬ ‫זריקה דלא קבעתי' זריקה למזבח אז ילפי' מגז"ש דאשם‬ ‫תקע יצא‪ ,‬בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא‬ ‫דהזריקה מתירה לכהנים לעשות אפי' קתא דסכינא וכמו‬ ‫יצא‪ ,‬מ"ט עולה בת מעילה היא כיון דמעל בה נפקא לה‬ ‫כל עור העולה שניתן לכהנים‪ .‬אבל ד' רבי אלעזר היא‬ ‫דמש"כ בברייתא דמועלין לעולם היינו בפירשו לפני‬ ‫זריקה דלאו בני הקטרה נינהו ולא אהני לי' זריקה כלל‬ ‫‪ 22‬וכבר אמרו בדרך צחות דהיה לאותו יום המר שני שמות "שמחת‬ ‫תורה ושבת קודש" ולהבדיל "השביעי לאוקטובר" וכל הרציחות קרו רק‬ ‫ונשאר באיסור מעילה לעולם‪[ ,‬לרש"י אבל לתוס' רק עד‬ ‫ב"שביעי באוקטובר"‪.‬‬ ‫כח‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫ולר"א לעולם יש מעילה‪[ .‬וביום תרועה הבין דכוונת רש"י‬ ‫זריקה ועיקר מח' ר"א ורבה הוא רק בפירשו אחר זריקה] וקרא‬ ‫דזריקה הי' מתיר לעולם גם בתלשו מחיים ולכן הק' דזה לא‬ ‫דלו יהי' מיירי בפירשו לאחר זריקה דאז נפקע המעילה‬ ‫מתאים עם שי' ר"א לד' רש"י שם רק לתו' שם אולם לכ' כוונת‬ ‫דאורייתא ואסור רק ליהנות מדרבנן ע"כ סוגיית הגמ'‬ ‫רש"י לאפוקי תלש לאחר זריקה אבל לעולם בתלש לפני זריקה‬ ‫לפירש"י שם‪.‬‬ ‫נשאר מעילה לעולם‪ ,‬עוד כ' שם מה שלא נקט רש"י כרבה אף‬ ‫דקי"ל הכי כמבואר ברמב"ם פ"ב דמעילה דין י"ב דאי מיירי אחר‬ ‫מבואר עכ"פ דלרבה בפירש לפני זריקה הזריקה‬ ‫זריקה הרי בשלמים ליכא איסור כלל‪ ,‬וצ"ע דלמה לא פי' כתוס'‬ ‫דמיירי בפירש לפני זריקה ועדיין לא זרק‪ ,‬עוד הק' ביום תרועה‬ ‫מוציאתה מידי מעילה ובפי' לאחר זריקה נשאר בו‬ ‫ובשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ל"ח דלמה נקט רש"י דוקא בתלשו‬ ‫מעילה לעולם‪ ,‬ולר"א בפי' לפני זריקה נשאר בו מעילה‬ ‫מחיים ולא בין שחיטה לזריקה‪ ,‬ותי' שבות יעקב דא"כ בהכרח‬ ‫לעולם ובפי' אחר זריקה פקע המעילה ואסור בהנאה רק‬ ‫דזרק בו ביום ול"ש הכנת השופר ביו"ט וא"כ הי' זה בערב יו"ט‬ ‫מדרבנן‪[ .‬וצ"ב איך יש מעילה בלי שיהי' לו דין הקטרה עכ"פ‬ ‫וא"כ ביו"ט זה כבר אחרי זריקה]‬ ‫לענין אם עלו לא ירדו] ולפ"ז בסוגיין דמבואר דיש מעילה‬ ‫תלוי במח' הנ"ל דלד' רבה אי פירש השופר מחיים או‬ ‫איזה מעילה מוציא לחולין‬ ‫לפני זריקה בהכרח דעדיין לא זרק הדם דאחרי זריקה‬ ‫עוד מבואר בסוגיין דע"י התקיעה מעל בו ויוצא לחולין‪,‬‬ ‫מותר לגמרי‪ ,‬ואי פירש לאחר זריקה נשאר בו מעילה‬ ‫והנה במעילה יט‪ :‬מבואר דאף דבעלמא מעילה בשוגג‬ ‫לעולם‪ ,‬ולד' ר"א בפירש מחיים או לפני זריקה ישאר‬ ‫מוציא לחולין [כשי' רבי יהודה קידושין נב‪ :‬ולא כר"מ שם‬ ‫באיסורה לעולם‪ ,‬אבל בפירש לאחר זריקה נשאר רק‬ ‫דס"ל דדוקא במזיד מתחלל] מ"מ יש יוצא מן הכלל‪ ,‬ואמרי'‬ ‫איסור דרבנן וא"כ לר"א בהכרח דמיירי בפי' לפני‬ ‫ד"אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בבהמה וכלי שרת‬ ‫זריקה‪ .‬אבל כבר העירו בתוס' זבחים שם ד"ה אתיא דגם‬ ‫בלבד" דכיון דאינם עומדים לדמים ואינם בני פגם שהרי‬ ‫לד' רבה בהכרח מיירי בפי' לפני זריקה דאי פירש לאחר‬ ‫אפי' רכב על בהמה והכחישה או תלש מצמרה עדיין‬ ‫זריקה לא א"ש שופר של שלמים דהזריקה וודאי מתירה‬ ‫היא ראויה להקרבה ועומדת בקדושתה לכן אין המעילה‬ ‫כמו כל בשר שלמים ואין כלל איסור לתקוע בה‪ .‬ותוס'‬ ‫מוציאה לחולין‪ ,‬ואם בא חבירו ורכב מעל‪ ,‬וכן שותה‬ ‫שם הביא בשם רבינו שהתק' בסוגיין לד' רבה איך יש‬ ‫בכ"ש כיון דכ"ש היא ואינו עומד לפדיון‪ ,‬ואף ששתה‬ ‫מעילה הרי הזריקה מתרת‪ ,‬ותי' דאיירי שהפרישו לדמי‬ ‫ממנו ופגמו עדיין עומד לשירות ואם בא חבירו ושתה‬ ‫עולה וכן שלמים לדמי שלמים‪[ ,‬ולא נתפרש היטב אי‬ ‫ממנו מעל‪ .‬וכן בתלש מבשר חטאת‪ ,‬ורבי הוסיף דכל‬ ‫הכוונה שהקדיש הבהמה לדמי עולה או רק עצם השופר והכפ"ת‬ ‫דבר שאין בו פדיון יש מועל אחר מועל‪ .‬ובגמ' ילפי'‬ ‫ביום תרועה כאן כ' דעדיף לפרש דקאי רק על השופר דהרי‬ ‫בהקדיש בהמה תמימה לדמי קרבן נעשה קדוה"ג מצד מיגו‬ ‫עיקר הדין הנ"ל ממש"כ והכהן אשר יכפר עליו "באיל‬ ‫דנחתא כמבואר בתמורה יא‪ ]:‬ולא ידעו התוס' למה לא‬ ‫האשם" דמיותר ללמד דנשאר עליו שם אשם גם אחר‬ ‫אפשר לפרש דמיירי בפירש מחיים או עכ"פ לפני זריקה‬ ‫שמעל וכיון דקרא זה בבהמה לא ידענו רק בהמה‪ ,‬ולר'‬ ‫ועדיין לא זרק‪.‬‬ ‫נחמי' ילפי' מזה ק"ו לכלי שרת שהם חמורים שמביאים‬ ‫אחרים לידי קדו' מעילה‪ ,‬ונפק"מ בין ת"ק ורבי לרבא זה‬ ‫ביאור שיטת רש"י בר"ה‬ ‫בעצים דלרבי נקרא קרבן‪ ,‬ולת"ק לא נקרא קרבן ואין‬ ‫דינו כבהמה שיש לו קדוה"ג‪ ,‬ולר"פ הנפק"מ בפסוה"מ‬ ‫והנה רש"י בסוגיין ד"ה של עולה כנר' התק' בכל הנ"ל‬ ‫ששחטם לפני פדיון דלרבי בעי' העמדה והערכה וא"כ‬ ‫ותי' דמיירי בתלשו מחיים דאילו לאחר זריקה אין‬ ‫ל"ש פדיון ויש בו מועל אחר מועל אבל לת"ק א"צ‬ ‫מעילה לא בעורה ולא בקרני' שהכל לכהנים כמבואר‬ ‫העמוה"ע וא"כ שייך פדיון וא"כ אין מועל אחר מועל‪.‬‬ ‫במנחות פג‪ .‬וזבחים פו‪ .‬ממש"כ לו יהי' בעולה‬ ‫דעצמותיו מותרין‪ .‬וצ"ע כמאן אתיא אי לרבה הרי לאחר‬ ‫האם שייך פדיון בשופר של עולה‬ ‫זריקה מועלין לעולם‪ ,‬ומה דלא אפשר לאוקים כן הוא‬ ‫רק מצד שלמים וכדכ' התוס'‪ ,‬ואי כרבי אלעזר אכתי ק'‬ ‫עכ"פ מבואר בפשטות דכ"ד שאין בו פדיון אין המעילה‬ ‫דמ' מר ש"י דפשיטא דבכל גווני הזריקה מתיר העצמות‬ ‫מוציא לחולין ולפ"ז אם נרצה לברר האם במעל בשופר‬ ‫ממש כמו עור‪ ,‬והרי בעור יש דין הפשט וזה לעולם‬ ‫יוצא לחולין צריך קודם לדעת האם שייך לפדות שופר‬ ‫לכהנים אבל בעצמות זה רק באופן דפירשו‪ ,‬אבל‬ ‫או צמר או עצמות של עולה שפירשו‪ .‬ויש להקדים‬ ‫לכתחלה כ"ז שמחובר יש עליו דין הקטרה ואין לתולשו‬ ‫סוגיא דתמורה לב‪ :‬ובכורות י"ד‪ :‬דנחלקו תנאי באיזה‬ ‫כלל‪ ,‬ומ' מרש"י דמותר לכתחלה לתולשו וצ"ל דרש"י‬ ‫דבר יש תנאי לפדיון דבעי' העמדה והערכה‪[ ,‬ואם מתו‬ ‫לא כוון להתיר לכתחלה רק דאם תלשו כמבואר בסוגיין‬ ‫דל"ש להעמיד והעריך ל"ש פדיון] דבדעת רבי שמעון כו"ע‬ ‫ל"ש כלל מעילה דהזריקה מתרת‪ ,‬ומבואר דנקט כשי'‬ ‫לא פליגי דקדשי מזבח בעי העמו"ה וקדשי בה"ב א"צ‬ ‫רבי אלעזר‪ ,‬ואולי כיון דלרבה צ"ל דתקע לפני זריקה‪,‬‬ ‫מ"מ בע"מ מעיקרא מודה אבל לד' חכמים נחלקו‪ ,‬דד'‬ ‫כט‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫הצמר אגב הבהמה ושייך העמו"ה גם אחרי שנתלש‪,‬‬ ‫תנא דבי לוי דבכל גווני צריך העמו"ה וד' ריו"ח דהכל‬ ‫עוד תי' דהאי צמר נחשב כבע"מ מעיקרא דא"צ‬ ‫צריך העמו"ה חוץ מבע"מ מעיקרו וד' ר"ל דדוקא קדשי‬ ‫העמו"ה‪[ ,‬כדכתבנו לעיל דכ"ה לכו"ע חוץ מתנא דבי‬ ‫בה"ב צריך העמו"ה‪ .‬וצמר בפשטות ל"ש בו העמדה‬ ‫לוי] ואח"כ כ' התוס' דה"ה בסוגיא דתוקע בשופר של‬ ‫והערכה וא"כ אי בעינן העמו"ה לא יהי' שייך בו פדיון‪.‬‬ ‫עולה דמבואר דע"י מעילה יוצא לחולין ומ' דשייך‬ ‫פדיון צ"ל כנ"ל‪ ,‬וביאר בכ"ז הגאון ראמ"ה בספרו אוהל‬ ‫ובפשטות יש בזה סוגיא ערוכה בחולין קלה‪ .‬דמבואר‬ ‫משה דהטעם כיון דצמר וקרן בפנ"ע אי"ר להקרבה רק‬ ‫שם דראשית הגז אינו נוהג במוקדשין‪ ,‬ולרבי מני בר‬ ‫מחמת הבהמה וזה דבר דממילא‪ ,‬דהרי גם בשייר‬ ‫פטיש מיירי בקדשי בה"ב דוקא דקדשי מזבח א"צ‬ ‫הקדושה שעל הצמר יתפשט ממילא כמבואר בחולין‬ ‫מיעוט שהרי אינן בנות גיזה דאסור לגוזזן דכתיב ולא‬ ‫קל"ה‪ .‬לכן העמו"ה של הבהמה מועיל גם לצמר וקרן‬ ‫תגוז בכור צאנך אבל קדשי בה"ב איסור גו"ע הוא רק‬ ‫משא"כ בקדשי בה"ב דקדוש מחמת עצמו‪ ,‬עוד תירצו‬ ‫דרבנן‪ ,‬ומיירי באופן שהקדישה חוץ מגיזותי' וכחישתה‬ ‫דמיירי בהקדיש בהמה לדמי עולה וכן בשלמים‬ ‫דמותר לגוזזה וא"צ פדיון כלל‪ ,‬דאם הקדיש גיזותי'‬ ‫בהוקדשה הבהמה לדמי שלמים דדינה כשלמים שאין‬ ‫הגיזה שייך להקדש ולמ"ד גם קדשי בה"ב צריך‬ ‫בה מעילה רק איסור‪[ .‬ואז דינו כבע"מ מעיקרא דא"צ‬ ‫העמוה"ע כדי לפדות הרי אחר שגזז א"א להעמיד הגיזה‬ ‫ול"ש פדיון [דכיון דבשעת ההקדש הי' מחובר לבהמה שייך בה‬ ‫העמו"ה]‪ .‬עכ"פ לפי דברי תוס' אלו מיושב היטב למה‬ ‫ע"י מעילה יצא לחולין‪.‬‬ ‫דין העמו"ה ול"ה כמקדיש עצים ואבנים תו' שם] ולכצ"ל‬ ‫דהקדיש חוץ מהגיזות וס"ד שיתן הגיזה לכהן שהרי היא‬ ‫שופר של עולה איירי בקדוש רק לדמי עולה‬ ‫חולין קמ"ל דכיון שהצאן היא של הקדש הגיזה פטורה‪.‬‬ ‫מבואר עכ"פ מד' התוס' בזבחים ובכורות‪ ,‬דמשני טעמים‬ ‫אבל בקדשי מזבח לא מהני אם יקדישה חוץ מגיזותי'‬ ‫יש סבה לומר דסוגיין מיירי בהקדיש בהמה רק לדמי‬ ‫כיון שהגיזה מכחישה את הבהמה וא"א להקדיש גם‬ ‫עולה וליום תרועה הכוונה שהקדיש שופר לדמי עולה‪.‬‬ ‫חוץ מהכחישה דכיון דהקדיש גוף הבהמה פשטה‬ ‫א‪ :‬לד' רבה דזריקה מוציאה עצמות שפירשו מידי‬ ‫קדושה בכולה‪ .‬מבואר עכ"פ דעד כמה דבעי' העומ"ה‬ ‫מעילה פי' רבינו דמיירי בהקדישו רק לדמים דל"ש‬ ‫ל"ש בצמר פדיון‪ ,‬וא"כ אי בקדשי מזבח בעי' העמו"ה‬ ‫זריקה‪ .‬ב‪ :‬במה דמבואר דמעילה מוציאה לחולין‬ ‫[דכ"ה לפי רוב השיטות חוץ משי' ר"ל] גם בצמר שלה ל"ש‬ ‫ומבואר דמהני פדיון ואי צמר ב עי העמו"ה צ"ל דמיירי‬ ‫פדיון וא"כ ה"ה שופר וא"כ איך ע"י התקיעה יוצא‬ ‫בהוקדשה לדמי עולה דא"צ העמו"ה ומהני פדיון‪.‬‬ ‫לחולין‪.‬‬ ‫ובמאירי בסוגיין הביא שיש שואלין דאיך ע"י מעילה‬ ‫האם צמר שנתלש מקרבן אסור בהנאה‬ ‫יצא לחולין הרי בקדוה"ג א"י לחולין ע"י מעילה‪ ,‬ותי'‬ ‫מדאורייתא‬ ‫דדוקא בבהמה שעתיד להקרב וכ"ש שעומד לשימוש‬ ‫עוד יל"ע דהנה בסוגיין מבואר דגם אחרי שתלש השופר‬ ‫א"י לחולין אבל שופר שאינו עומד להקרבה יוצא‬ ‫עדיין יש בו דין מעילה מדאורייתא ואסור בהנאה ולפ"ז‬ ‫לחולין ע"י מעילה‪ .‬ויל"ע אי כוונתו דגם אפשר לפדותו‬ ‫ה"ה בצמר שתלש או גזז מבהמה תמימה יהי' בו מעילה‬ ‫או דס"ל דיציאה לחולין לא תלוי באפשרות פדיון‪.‬‬ ‫דאורייתא‪ ,‬ובסוגיא דבכורות כו‪ .‬מבואר בפשטות דעיקר‬ ‫הטעם לאסור צמר של עולה תמימה שנתלש [דאי תלשו‬ ‫מעילה בעצם התלישה או ההגבהה‬ ‫מי איכא מאן דשרי גמ' שם וברש"י ד"ה מי "הא וודאי רשע הוא"‬ ‫עוד יש להעיר דהרי איכא איסור דאורייתא בגיזה‬ ‫והיינו מצד איסור גיזה ויל"ע בלשון רש"י כעי"ז כ' רש"י סוכה‬ ‫ועבודה וא"כ יש לדון האם בתלש שופר של עולה עובר‬ ‫לו‪ :‬ד"ה הרי דהאומר דמהני פדיון לתרומה רשע הוא] הוא רק‬ ‫באיסור גיזה‪ ,‬ומסתבר דאיסור גיזה נאמר רק בצמר אבל‬ ‫מדרבנן דשמא יעכב הבהמה אצלו מלהקריבו‪ ,‬ועמדו‬ ‫עכ"פ איסור כחישה יש ‪ ,‬עוד יל"ע האם בזה שתולש‬ ‫בזה התוס' שם [כה‪ .‬ד"ה שער] דצ"ל דמ"ש תזבח ולא גיזה‬ ‫שופר לעצמו מועל בקרבן גם לפני שתקע בו וכ"ה‬ ‫הוא רק על מעשה הגיזה ולא כחלב שאסור באכילה‬ ‫פשטות המשנה במעילה יט‪ :‬שהבאנו לעיל דבתלש בשר‬ ‫מדאורייתא ובדף כו‪ .‬ד"ה התולש הביאו בשם רש"י‬ ‫מן החטאת מועל וא"כ ה"ה בשופר‪ ,‬וא"כ מצד זה גופא‬ ‫שפי' בהא דנתלש מעולה תמימה דמיירי בפסוה"מ‬ ‫כבר יצא הבהמה או עכ"פ השופר לחולין‪ ,‬ואי איירי‬ ‫שנפדית ושחטה ותלישת הצמר הי' בתמות כדי שיהי'‬ ‫בבהמה תמימה אז הבהמה וודאי לא יצא לחולין אולם‬ ‫דומיא דבכור של הסוגיא שם דמיירי בכה"ג‪ ,‬והק' הרי‬ ‫עד כמה שנחליט שהשופר בעצמו יוצא לחולין מצד‬ ‫הצמר אסור בהנאה ול"ש פדיון דבעי' העומ"ה וכמבואר‬ ‫התקיעה א"כ יתכן דכבר יצא לחולין בתלישה‪ .‬ועמד‬ ‫בחולין שם‪ ,‬ותירצו דאתיא כר"ל דס"ל דקדשי מזבח‬ ‫בקו' זו ביום תרועה וכ' דאין לומר דאה"נ בשעת תלישה‬ ‫א"צ העמו"ה עוד תי' דקדשי מזבח דקדוש קדוה"ג בטל‬ ‫ל‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫כל נדון הגמ' הוא רק אי קול יש בו משום מעילה אבל‬ ‫מעל ושוב מעל עוה"פ אח"כ דיש מועל אחר מועל‬ ‫להלכה לא קי"ל כן‪ .‬וביום תרועה תי' דדין קול אין בו‬ ‫בקדוה"ג דזה רק בתלש צמר ושוב בא חבירו ותלש צמר‬ ‫משום מעילה הוא רק כששמע קול שיר במקדש ונהנה‬ ‫אחר אבל וודאי שצמר זה שנתלש יצא לחולין‪ ,‬וה"ה‬ ‫בשמיעתו‪ ,‬אבל אם לקח כלי שיר ועשה בו מעשה‬ ‫בקרן‪ ,‬ואין לומר דמיירי בנתלש מאליו או שא' תלש‬ ‫השתמשות לתקוע בו הו"ל כשותה מים מכלי שרת‬ ‫במזיד דל"י לחולין דמנ"ל לרבא לפרש כן בדברי רב‬ ‫שבוודאי מעל וכ"כ במשנה למלך בפ"ח מכלי המקדש‬ ‫יהודה ולהקשות עליו אולי מיירי רב יהודה בתלש‬ ‫סוף ה"ו ובמנ"ח מצוה קכ"ז הביאו וכ' דזה פשוט‪,‬‬ ‫בשוגג וכבר יצא לחולין ע"י התלישה ולכן יצא‪ ,‬ונשאר‬ ‫ובקה"י ר"ה סי' כ"ב ואבי עזרי פ"ה מעילה הט"ז הסכימו‬ ‫בצ"ע‪.‬‬ ‫לסברא זו‪[ .‬אבל מנחת ברוך לא הסכים]‬ ‫והק' עליו אאזמו"ר הג"ר יו"ט ליפמאן ראקאוו זצ"ל‬ ‫ביאור המח' רב יהודה ורבא‬ ‫[בילקוט שיעורים מועדים ח"א סי' א'] וכן במנחת ברוך סי'‬ ‫פ"ד דאיך הי' אפשר לפרש כן בדברי רב יהודה‪ ,‬דא"כ‬ ‫עוד יש להבין עיקר פלוגתת רבי יהודה ורבא‪ ,‬דרבא טען‬ ‫הי' מותר לתקוע בו לכתחלה ומדאמר רב יהודה דרק‬ ‫דמעילה הוא רק אחרי שכבר תקע אבל בשעת התקיעה‬ ‫בדיעבד יצא משמע דעובר איסור בעצם התקיעה‬ ‫עדיין לא מעל‪ ,‬ומה ס"ל לר' יהודה האם ס"ל דמיד‬ ‫ובהכרח דא"י לחולין רק ע"י גוף התקיעה‪ .‬ותי' ידידי‬ ‫בהתחלת התקיעה כבר מעל‪ ,‬אף שעדיין לא קיים‬ ‫הג"ר אברהם משה נוסבוים שליט"א ע"פ ד' התוס' ד"ה‬ ‫המצוה‪ ,‬וא"כ אין המעילה מצד הנאת המצוה וא"כ מה‬ ‫בשופר דמה שאמר רב יהודה לא יתקע הכוונה במזיד‬ ‫דקאמר רבא בסוף דיצא מצד מצוות לאו ליהנות ניתנו‬ ‫[דל"ש להגיד לבן אדם לא לתקוע בשוגג] ומה שאמר‬ ‫הוא רק לשיטתי' דעיקר המעילה מחמת קיום המצוה‬ ‫ואם תקע היינו בשוגג דרק אז יוצא לחולין‪ ,‬וא"כ שפיר‬ ‫וכיון דממל"ה לא מקרי הנאה ולא מעל כלל‪ ,‬אבל לרב‬ ‫הק' יום תרועה דמנ"ל לרבא דהמעילה הי' רק בשעת‬ ‫יהודה גם אם מלל"ה מעל מצד עצם ההשתמשות או‬ ‫התקיעה אולי הי' המעילה בשעת התלישה‪ ,‬ומה‬ ‫מצד הנאת הקול‪ .‬אולם מתוס' ועוד ראשונים שהק'‬ ‫דלכתחלה לא יתקע הרי מדובר במזיד ואז לא יצא‬ ‫סתירא בין רב יהודה כאן לרב יהודה לקמן דאמר‬ ‫לחולין בכל גווני‪.‬‬ ‫דבשופר של ע"ז יצא בדיעבד מצד דמלל"ה‪ ,‬מ' דנקטו‬ ‫דמוכרח ברב יהודה כאן דס"ל דמצוות ליהנות ניתנו וק'‬ ‫אלא דהק' מנחת ברוך דגם אי נימא דנתלש מאליו אבל‬ ‫דהי' אפש"ל דההנאה הוא מיד בתחלת התקיעה ויצא‬ ‫עצם שמגביהו ע"מ לתקוע בו כבר מעל לפני התקיעה‬ ‫לחולין ויוצא מצד המשך התקיעה אבל בע"ז ל"ש זה‪.‬‬ ‫ואי נימא דסבר שהוא שלו דאז לא מעל עד שמשתמש‬ ‫עוד יל"ע למאי דס"ל לרבא למסקנא דמלל"ה הו"ל‬ ‫בו א"כ גם לא יוצא לחולין וכמבואר בתוס' ב"מ צט‪.‬‬ ‫להיות מותר לכתחלה וכמו במודר הנאה משופר או‬ ‫ומנחות קא‪ :‬וקידושין נה‪ .‬ע"פ ברייתא דקרדום‪ .‬עי"ש‬ ‫מחבירו דמותר לכתחלה דלא נהנה כלל א"כ ה"ה‬ ‫באריכות‪.‬‬ ‫בשופר של עולה ולמה אמר רבא רק דיצא בדיעבד‪.‬‬ ‫וריטב"א תי' דנר' כבא ליהנות מן הקדשים‪.‬‬ ‫האם שייך מעילה בקול השופר‬ ‫עוד יש להעיר בעיקר איסור דמעילה שכ' כאן דהרי‬ ‫ביאור דברי הרמב"ם‬ ‫מבואר בפסחים כו‪ .‬דקול מראה וריח אין בהם מעילה‬ ‫והנה ברמב"ם פ"א משופר ה"ג כ' דשופר הגזול שתקע‬ ‫עכ"פ דאורייתא‪ ,‬וגם אם נימא דאה"נ עיקר האיסור‬ ‫בו יצא שאין המצוה אלא בשמיעת הקול אע"פ שלא נגע‬ ‫שאמר רב יהודה לתקוע בשופר של עולה הוא רק דרבנן‪,‬‬ ‫בו ולא הגביהו השומע ואין בקול דין גזל‪ ,‬וכן שופר של‬ ‫מ"מ זה שמעילה מוציא לחולין לכ' הוא רק במעילה‬ ‫עולה לא יתקע בו ואם תקע יצא שאין בקול דין מעילה‪,‬‬ ‫דאורייתא‪ .‬וכבר עמד בזה המאירי ותי' דהנאה דקיום‬ ‫וא"ת והלא נהנה בשמיעת הקול מצוות לאו ליהנות ניתנו‬ ‫מצוה אלימא טפי ועד כמה דמצוות ליהנות ניתנו שפיר‬ ‫לפיכך המודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של‬ ‫שייך מעילה וכוון לתי' זה במנחת ברוך סי' פ"ד‪ ,‬עוד תי'‬ ‫מצוה‪.‬‬ ‫המאירי דשמא קול שופר שאני שגוף השופר צריך בו‬ ‫ונר' כוונתו כמ"ש בשו"ת אבני מילואים בסוה"ס סי' כ"א‬ ‫ודברי הרמב"ם צ"ב דמש"כ דל"ש מעילה כיון דזה קול‬ ‫דכיון דדין התורה דהתקיעה צריך לבוא דוקא מחפצא‬ ‫ועיקר מצות דתקיעת שופר הוא השמיעה‪ ,‬והלא בסוגיין‬ ‫דשופר והרבה דינים נאמרו בגוף השופר‪ ,‬לכן נחשב‬ ‫מפורש דיש כאן מעילה ובפשטות מעילה גמורה‬ ‫כקול שיש בו ממש אבל קול שיר בעלמא דלא איכפ"ל‬ ‫מדאורייתא דאל"כ לא הי' יוצא לחולין‪ ,‬ועוד דבסוגיין‬ ‫אם יש שם כלי שיר דזה רק היכי תמצי בעלמא בזה אין‬ ‫משמע דמלל"ה בא לתרץ האיסור דמעילה דע"י‬ ‫בקול משום מעילה‪ .‬ולח"מ פ"א דשופר ה"ג כ' דאה"נ‬ ‫לא‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫יל"פ דזה ענין גזילה ועל גזילה ל"ש מלל"ה‪ ,‬ולזה כ'‬ ‫דמלל"ה לא נהנה וא"כ לא מעל‪ ,‬ולרמב"ם האיסור‬ ‫הרמב"ם דל"ש כלל ענין גזילה כיון דעיקר מה שרוצה‬ ‫דמעילה מתו' בזה דבקול ליכא מעילה רק שיש כאן‬ ‫לצאת הוא בשמיעת הקול ובקול ליכא גזילה ולכן‬ ‫קושיא חדשה דנהנה בשמיעת קול וצ"ב על איזה הנאה‬ ‫בשופר הגזול יוצא וכן בשופר של עולה מצד דין הגזילה‬ ‫כוונתו הרי אם קול ליכא מעילה א"כ ליכא איסור הנאה‬ ‫אבל אכתי יש מ עילה של הנאה מצד השתמשות גוף‬ ‫ולח"מ כ' דכוונתו לאיסור הנאה דרבנן דגם אי קול אין‬ ‫השופר ולזה תי' הרמב"ם מצד מלל"ה‪ .‬ולפ"ז הא דל"ש‬ ‫בו מעילה מ"מ אסור מדרבנן‪[ ,‬והסוגיא שלנו סובר דקול‬ ‫פסול בשופר גזול הוא הקדמה לסוגיין דאחרי דמבינים‬ ‫יש בו מעילה ולא קי"ל הכי] וצ"ב דא"כ הו"ל להדגיש‬ ‫דל"ש גזילה בקול ולכן ל"ש מעילה דגזילה בקול מעתה‬ ‫כן בפירוש ומשמעות לשונו דמיירי בהנאה חדשה‬ ‫יש לדון מצד מעילת הנאה דגוף החפץ‪ .‬וצ"ע דמה‬ ‫שעדיין לא דיבר בו‪ .‬ואי מיירי בהנאת הגוף בעלמא גם‬ ‫דבקול ליכא מעילה הוא גם מחלק ההנאה ולא רק מצד‬ ‫בלי קיום המצוה הלא ע"ז לא מהני דין מלל"ה וכטובל‬ ‫חלק הגזילה וכן במעילה דגוף השופר שייך גם גזילה‬ ‫במעין בימות החמה וכדהעיר בזה הפר"ח סי' תקפ"ו‬ ‫וגם הנאה‪ ,‬וא"כ עד כמה שהחלטנו דעיקר המצוה הוא‬ ‫ורעק"א תשו' קכ"ט‪ ,‬ורעק"א תי' דכוונת הרמב"ם‬ ‫השמיעה ולכן לא איכפ"ל בגזילה דמצד השופר רק מצד‬ ‫להנאת המצוה וגם הנאת הגוף והקו' דכיון דסו"ס יש‬ ‫הקול ובקול ל"ש גזילה א"כ מה איכפ"ל דבלקיחת‬ ‫איסור בדבר נימא אי עביד ל"מ ולזה תי' דמלל"ה ולא‬ ‫ההשתמשות יש גזילה הרי אי"ז המצוה ול"ל הא‬ ‫נשאר רק הנאת הגוף דל"ש כלל א"ע ל"מ דגם אי לא‬ ‫דמלל"ה ואי דסו"ס צריך חפצא דשופר לצאת בו א"כ‬ ‫י הני לא יתוקן האיסור‪ ,‬ועדיין צ"ב אי קול אין בו מעילה‬ ‫לא מהני כלל הא דקול אין בו משום מעילה‪.‬‬ ‫איזה איסור יש וצ"ל איסור הנאה מדרבנן וכדכ' הלח"מ‬ ‫ושוב צ"ב דהו"ל לרמב"ם לפרש‪ ,‬עוד יל"ע דלרמב"ם‬ ‫ד' הרמב"ם דיש מועל אחר מועל בכלי תשמיש‬ ‫לכ' השופר לא יצא לחולין דהא לא מעל ובגמ' מפורש‬ ‫עוד קושיא גדולה יש על הרמב"ם מגמ' זו דהנה כבר‬ ‫דלכו"ע השופר יוצא לחולין רק הנדון האם מיד‬ ‫ביארנו ע"פ גמ' מעילה יט‪ :‬דאין מועל אחר מועל רק‬ ‫בהתחלת התקיעה או אחרי שכבר תקע‪ ,‬ואה"נ די"ל‬ ‫בבהמה וכ"ש בלבד דקדושים קדוה"ג ול"ש בהם פדיון‬ ‫דלמסקנא דמלל"ה ניתנו לא נהנה וא"כ לא מעל ולא‬ ‫אבל בשייך פדיון יצא לחולין ולפ"ז ביארנו דצל"פ‬ ‫יצא לחולין אולם ברמב"ם מבואר דזה מצד הא דקול‬ ‫סוגיין באופן דשייך פדיון על השופר‪ ,‬והנה ד' הרמב"ם‬ ‫אין בו משום מעילה‪.‬‬ ‫פ"ו ה"ד [ע"פ תוספתא דקרדום שנתק' בו תוס' בכמה מקומות‬ ‫בש"ס ב"מ צט‪ .‬ד"ה וחבירו ומנחות קא‪ .‬ד"ה אע"ג וראב"ד‬ ‫והנצי"ב בהעמק שאלה קנ"ד האריך להוכיח דשי'‬ ‫ומאירי כ' דתוספתא זו סותר לבבלי ולא קי"ל הכי] דגם בקדשי‬ ‫הרמב"ם דיש הנאת הגוף בשמיעת שופר וכשי' התוס'‬ ‫בה"ב יש מועל אחר מועל ‪ ,‬וכל ההבדל בין קדו' הגוף‬ ‫כאן ד"ה המודר דאביי ורבא דנחלקו אי מלל"ה מיירי‬ ‫וקדשי בה"ב הוא במעילה דרך הוצאה מרשות לרשות‬ ‫בסוכה שיש הנאה בישיבתה גם בלי המצוה ואעפ"כ‬ ‫אבל במעילה דרך שימוש והנאה גם בבדה"ב א"י‬ ‫לרבא מלל"ה ומה שאסור לטבול במעין בימות החמה‬ ‫לחולין וגרס אין מועל אחר מועל אלא בהמה וכלי‬ ‫הוא רק גזירה שמא ישהה שם יותר מכדי צורכו ועל‬ ‫תשמיש בלבד‪ ,‬והק' המנ"ח מצוה קכ"ז מסוגיין דבתקע‬ ‫הנאה זו נאמר בגמ' מלל"ה אבל על מעילה ל"ש כלל‬ ‫בשופר של עולה יצא לחולין והרי כאן המעילה הוא דרך‬ ‫הסברא דמלל"ה‪ ,‬דמזה גופא דחזינן דגם אחרי דמלל"ה‬ ‫הנאה ואי דהמעילה הי' ע"י שחבירו נתן לו א"כ כבר‬ ‫אסור לתקוע בו לכתחלה מב ואר דלענין איסור מעילה‬ ‫יצא לחולין לפני התקיעה ובשלמא לשי' התוס' קידושין‬ ‫ל"מ כלל הסברא דמלל"ה ולזה בעי' הא דקול אין בו‬ ‫נה‪ .‬ד"ה אין שמחלקין בין סבור שהוא שלו של"י לחולין‬ ‫משום מעילה ועדיין אסור מדרבנן‪ ,‬ודין מלל"ה מהני‬ ‫לסבור של אחרים ומכניסו לרשותו לשימוש דאז יצא‬ ‫לענין הנאת הגוף שיש לו מגוף השופר וע"ז מהני דין‬ ‫לחולין או לריטב"א דתלוי בדעתו לגוזלו או גזבר‪ ,‬הא‬ ‫מלל"ה וצ"ע דכ"ז סתום בגמ'‪.‬‬ ‫עכ"פ משכח"ל מעילה בשופר של עולה שיוצא לחולין‬ ‫ובקה"י ר"ה סי' כ"ב ובאבי עזרי פ"ה מעילה הט"ז פי'‬ ‫כגון בסבר של אחרים או דעתו לגוזלו [אלא שצ"ע‬ ‫ע"פ יסוד הכפות תמרים ביום תרועה שהבאנו לעיל‬ ‫דא"כ כבר יצא לחולין לפני התקיעה] אבל לרמב"ם לא‬ ‫דמעילה של לקיחת השתמשות דשופר ל"ש בזה כללא‬ ‫משכח"ל לעולם דיוצא לחולין ע"י שימוש עצמי וכ'‬ ‫דקול אין בהן משום מעילה‪ ,‬וע"ז מיירי בגמ'‪ ,‬ורמב"ם‬ ‫דהיא קושיא גדולה ולא מצא מי שהתעורר בה‪.‬‬ ‫איירי לענין הקול‪ ,‬עוד יסדו דל"ש כללא דמלל"ה על‬ ‫עניני גזל‪ ,‬ולכן בכל מעילה יש גם ענין גזל לא מיבעיא‬ ‫אי נימא דמיירי בהוקדשה לדמי עולה כשי' התוס'‬ ‫בוודאי אפ"ל דהמעילה בגדר גזילה‪ ,‬אבל אפי' בתמימה‬ ‫לב‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫קרנים‪ .‬עוד כ' דלדעתו האגדה הזו יש לה סוד ואמרו‬ ‫החילוק בין מעילה דרך הוצאה ומעילה דרך‬ ‫שזה הקול הוא פחד יצחק ולכך אמר [שם פסוק ט"ז]‬ ‫שימוש‬ ‫ויחרד כל העם אשר במחנה ולא השיגו דיבור בגבורה‬ ‫זולתי קול‪ .‬ורא"ם שם כ' דלא הבין קו' הרמב"ן הרי אין‬ ‫גם הקרן אורה מעילה יט‪ :‬עמד בזה וכ' "שהדברים‬ ‫נפלאו ממני ולא אדע" וגם בד' התוס' שחילק בין סבר‬ ‫לקרניים דין הקטרה רק כ"ז שמחוברין ולא בפירשו‬ ‫שהוא שלו או סבר שהוא של חבירו ומבואר דלא כל‬ ‫והביא סוגיא דר"ה וד' רש"י דצ"ל דמיירי בפירשו‬ ‫מחיים אבל אילו פירשו לאחר זריקה הותר לכהנים‪,‬‬ ‫הנאת שימוש מוציא לחולין ק' לי' מנ"ל לחז"ל זה הרי‬ ‫המקור דמעילה מוציא לחולין כ' תוס' קידושין נג‪ :‬ד"ה‬ ‫ומהר"ל בגו"א הק' עליו דא"כ ל"ש כלל לאילו של יצחק‬ ‫ומה רבותא יש בזה‪ ,‬ובאור החיים הק' [ויקרא א' ט']‬ ‫אף דהוא ממ"ש תמעול מעל ואין מעילה אלא שינוי‬ ‫במש"כ שם והקטיר הכל גם הקרניים א"כ איך לא‬ ‫וכיון דעיקר המעילה מחמת השינוי בהכרח דיצא לחולין‬ ‫דא"כ מה מעילה יש ופנ"י שם כ' שם דזה מסברא דאם‬ ‫הקטירו א"א ע"ה דמבואר בחז"ל דנשאר‪ ,‬ותי' כרא"ם‬ ‫דפירשו‪ ,‬עוד תי' דפקעו מעל המזבח אח"כ‪ ,‬עוד תי'‬ ‫יוצא לחולין ע"י פדיון ה"ה ע"י שינוי אבל בהנאה‬ ‫דכיון דהי' לפני מ"ת הי' א"א יכול לעשות חשבונות‬ ‫מהכ"ת יצא לחולין גם בסבור שהוא של אחרים‪ ,‬וק' הרי‬ ‫עיקר המעילה הוא ההנאה וכ"מ בפשטות הא דמועל‬ ‫ע"פ נבואה וכיון דע"פ נבואה הי' צריך השופרות‬ ‫בשופר של עולה דלא מיירי דוקא בנתכוין לזכות בה‬ ‫לתקיעות לכן לא הקטירן‪ ,‬ובברכת שמעון להגרב"ש‬ ‫שניאורסון זצ"ל ר"פ ויקרא תי' בשם האדמו"ר ר"מ‬ ‫מאחר ואעפ"כ המעילה מוציא לחולין‪.‬‬ ‫מפילוב דהרי אברהם עשה הכל תחת בנו כמבואר‬ ‫מעילה בשופר של אילו של יצחק‬ ‫ברש"י פ' וירא וכיון שבקרנים ליכא כנגדו באדם לא הי'‬ ‫שייך שיקריבו‪.‬‬ ‫עוד הק' ביום תרועה במש"כ בפרקי דר"א פל"א דאילו‬ ‫של יצחק נברא בבין השמשות וקרן השמאל תקעו בו‬ ‫ויתכן דלכן יש סוגיא שלימה בענין תוקע בשופר של‬ ‫במ"ת וקרן ימין יתקע בו לע"ל‪ ,‬והלא יש בו מעילה‬ ‫עולה דזהו עיקר דין תקיעת שופר לעורר כוח שופר‬ ‫ולכו"ע אין לתקוע בו לכתחלה‪ ,‬ותי' לרבי אלעזר מיירי‬ ‫דאילו של יצחק‪ .‬ותמיד בפנימיות יש כאן בעצם תקיעה‬ ‫בפירש לאחר זריקה‪ ,‬וא"כ ניתר ע"י זריקה‪ ,‬ולרבה מיירי‬ ‫בשופר של עולה‪ .‬וא"כ בעצם הי' עדיף לקחת שופר של‬ ‫בפי' לפני זריקה והזריקה מתירו גם לקתא דסכינא‪.‬‬ ‫עולה ולתקוע בו לולא דיני מעילה ואיסור הנאה‪ .‬ולא‬ ‫ותמוה דאיך שייך לאסור להקב"ה לתקוע הרי עיקר‬ ‫בחנם עסק ספר מנחת ברוך בדיני שופר הוא רק בסוגיא‬ ‫איסור מעילה והנאה דקדשים הוא דזה קדשים‬ ‫זו‪ .‬ובכן גם אם אין באפשרותינו לקחת שופר של עולה‬ ‫המיוחדים לה' וכאן עיקר ייעוד אילו של יצחק הי'‬ ‫בפועל לפחות נעסוק בענין זה בעומק ויתקיים ונשלמה‬ ‫לטו בת זרעו של יצחק שע"י קרבן זה יהי' כלל ישראל‬ ‫פרים שפתינו‪.‬‬ ‫תמיד לרצון לפני הקב"ה וזה גופא יגרום לתקוע שופר‬ ‫דמ"ת ולתקוע שופר של גאולה‪ ,‬וכי נימא דהא דכל קרבן‬ ‫עוד יש לדעת דיש לנו עדות מאחרונים דעניני מעילה‬ ‫הוא ריח ניחוח לה' יש בו סרך מעילה‪ .‬שו"ר שכבר העיר‬ ‫שעסקנו בו הם דברים עמוקים‪ ,‬עי' לשון קרן אורה‬ ‫בזה מרן החת"ס בדרשות ח"ג עמ' ה' על היום תרועה‬ ‫מעילה יט‪ :‬סוד"ה ולהרמב"ם שציין לסוגיא דקידושין‬ ‫וכתב דל"ש אצל הקב"ה מעילה דהוא בעצמו ק"ק‬ ‫נד‪ .‬מח' ר"מ ור"י לענין מעילה וכ' דהדברים צ"ע יותר‬ ‫ואהנאת ישראל השומעים מצוות לל"נ‪ ,‬ואתקיעת שופר‬ ‫בסוגיא דשם "כי הסוגיא עמוקה היא שם" ומנ"ח מצוה‬ ‫לחירותינו הרי אין עצם השופר מקבצם רק הקב"ה‬ ‫קכ"ז סקי"ג מש"כ בשם שעה"מ ע"פ תוס' קידושין נד‪:‬‬ ‫מלקטם והשופר הוא רק סימן‪ ,‬וזה"פ דהשופר יהי' רק‬ ‫ד"ה קרבן "ואיני רוצה להאריך כי הענינים עמוקים"‬ ‫כנשוא נס הרים לסימן אבל עצם הקיבוץ יהי' ע"י‬ ‫ובמנחת ברוך בסוף כל הסימנים [סוף סי' פ"ח] כ'‬ ‫הקב"ה בעצמו‪.‬‬ ‫"ובעז"ה ביררנו בכל הסימנים הקודמים כמה דברים‬ ‫סתומים במעילה כמו שיתבונן בזה המשכיל הבקי בעניני‬ ‫האם הי' הקטרה על שופר אילו של יצחק‬ ‫מעילה" ובקה"י או אבי עזרי ציין לד' מנחת ברוך‬ ‫שכותב דברים עמוקים‪.‬‬ ‫והנה ברש"י פ' יתרו י"ט י"ג עה"פ במשוך היובל כ' דזה‬ ‫הי' שופר מאילו של יצחק [ויל"ע למה זה נרמז רק‬ ‫ההלל בראש השנה‬ ‫בשופר שהי' סימן לסילוק שכינה ולא לעצם מ"ת] והק'‬ ‫[נערך ע"פ כתבי אאמו"ר שליט"א]‬ ‫הרמב"ן שהרי אילו של יצחק עולה הי' וכולו כליל‬ ‫כמבואר במשנה זבחים פה‪ ,:‬ותי' [כפי שביארו הט"ז בדברי‬ ‫בר"ה לב‪ :‬ובערכין י‪ :‬דבר"ה ליכא הלל ד"אמר ר' אבהו‬ ‫דוד עה"ת] דאמנם נשרף כליל אבל מהאפר נתגבל בחזרה‬ ‫אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מפני מה אין ישראל‬ ‫לג‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫הבדל בין הלל ושירה‬ ‫אומרים שירה לפניך בר"ה ויו"כ אמר להם אפשר מלך‬ ‫יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו‬ ‫ובמקראי קודש ימים נוראים סי' ח' הביא הגרצ"פ פראנק‬ ‫וישראל אומרים שירה"‪.‬‬ ‫זצ"ל שא"ל הרב מחרקוב בשם הגרי"ז בשם הגר"ח דהק'‬ ‫דאיך אומרים שיר של יום בר"ה‪[ ,‬ולמהרש"א הנ"ל לענין אז‬ ‫אי מלאכים אומרים שירה‬ ‫ישיר י"ל דגם שיר של יום הוא סיפור דברים] ותי' דדוקא להלל‬ ‫בעי' שמחה יתירה וכמבואר ברמב"ם פ"ג מחנוכה ה"ו‬ ‫ובתוס' ערכין שם [ד"ה אמרו] דקדק דמלאכים בעצמם‬ ‫דלכן לא אומרים הלל בר"ה ויו"כ לפי שאינם ימי שמחה‬ ‫אומרים שירה מדלא שואלים על עצמם‪ ,‬ולכך אומר ר"י‬ ‫יתירה‪ ,‬אבל שאר מיני שירה אפש"ל‪ .‬והק' ע"ז הרב‬ ‫דאין להשמיט מן הפיוט והחיות ישוררו‪ .‬והוסיף‬ ‫מחרקוב מד' התוס' הנ"ל דהעיר ממה שאומרים והחיות‬ ‫שטמ"ק דאל"כ למה אנו אומרים והאופנים וחיות‬ ‫ישוררו מ' דהי' ק"ל לתוס' גם משיר בעלמא‪ ,‬ותי' לו‬ ‫הקודש וכו' ובטריוש אומרים והחיות ישוררו‪ .‬ועדיין לא‬ ‫הגרצ"פ פרנק זצ"ל דלענין מלאכים ל"ש לומר דליכא‬ ‫נת פרש למה באמת המלאכים אומרים שירה‪ ,‬ובח"א‬ ‫שמחה יתירה ואצלם שמחתם תמיד שלימה ול"ש לחלק‬ ‫מהרש"א [ד"ה וישראל] מבואר דנקט דמה שאנו אומרים‬ ‫בין השירות כלל‪ ,‬וזה כסברת הגרח"ש ליבוביץ הנ"ל‪,‬‬ ‫זה בפיוט כיון דאינו אלא סיפור דברים מה שהחיות‬ ‫וגם ע"ז ק' ממה דהוכחנו לעיל דגם המלאכים מפחדים‬ ‫אומרים‪ ,‬ובזה ביאר למה אומרים אז ישיר בר"ה כיון‬ ‫מן הדין‪.‬‬ ‫דהוא רק סיפור דברים‪ ,‬אולם בתו' ל"מ כן‪ ,‬דמשמע דלא‬ ‫איכפ"ל בזה שמלאכים אומרים שירה‪.‬‬ ‫ובעיקר מה דמבואר דהי' מקום לומר הלל ומ"מ לא‬ ‫אומרים יש בזה כמה דברים נפלאים ממרן החת"ס בכמה‬ ‫ובשיעורי הגרמ"ד זצ"ל על ערכין תי' דלמלאכים אין דין‬ ‫מקומות ונביא רק כמה מהם‪:‬‬ ‫ולכן יכולים לומר שירה‪ .‬ויש להעיר ממה שאומרים‬ ‫בפיוט "ונתנה תוקף" "ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה‬ ‫א‪ :‬דראוי לנו לשבח על נס זה שאנו זוכים להיות יהודים‬ ‫יאחזון ויאמרו הנה יום הדין לפקוד על צבא מרום בדין"‪,‬‬ ‫גם אחרי מאות שנים שהיינו בגלות וכל שנה יש לנו‬ ‫וכבר ביאר אור החיים הק' [בראשית א' א'] איזה משפט יש‬ ‫ירידה אחרי ירידה ומ"מ נשארנו יהודים וזה נס גדול‬ ‫במלאכים והשווה גמ' חגיגה ט"ו‪ .‬לענין מלאך מט"ט‬ ‫יותר מקרי"ס‪ ,‬ולכן שואלים המלאכים לומר הלל גם‬ ‫עי"ש‪ .‬וכן מבואר ביערות דבש חלק א' ובשו"ת חוות‬ ‫אחרי שקיבלו התירוץ בים סוף שמעשי ידי טובעים בים‪.‬‬ ‫יאיר סי' רכ"ה דיש דין במלאכים‪ ,‬ובספר קושיות לא' מן‬ ‫[ע' שמ"ט]‬ ‫הראשונים אות קצ"ט מביא באמת שיטה לא לומר‬ ‫והחיות ישוררו כיון שהם חלים וזעים ועי"ש במגיה‬ ‫ב‪ :‬ראוי לנו לומר שירה על שידו פתוחה לקבל תשובה‬ ‫באריכות שני שיטות אי מלאכים אומרים שירה‪.‬‬ ‫וזה שמחה גדולה‪ ,‬אך כיון שמגיע צער ופגם למתים‬ ‫מחמת עוונינו א"א לומר הלל‪[ .‬ע' שס"ו]‬ ‫ובעיקר הוכחת התוס' ממה שמלאכים לא שואלים על‬ ‫עצמם תי' הגרמ"ד זצ"ל [שם ובמאורי המועדים לבית בריסק‬ ‫ג‪ :‬ספרי חיים ומתים כולל כל הדורות שעברו‪ ,‬ג"כ דקאי‬ ‫עמ' ק"ה] ע"פ נפש החיים שער א' פי"א עפ"י חולין צ"א‪:‬‬ ‫על גליון הנשמות ושרשיהן עם אבות אבותיו עד למעלה‬ ‫דשירת המלאכים תלוי בישראל ולכן עיקר שאלתם על‬ ‫למעלה דכל נשמה נמשך ונקשר עם נשמות אבות‬ ‫ישראל וממילא גם הם יוכלו לשיר‪ .‬ובס' משמר הלוי‬ ‫אבותיו‪ ,‬ובר"ה ויו"כ אנו מתפללים עם כל הנשמות ביחד‬ ‫ערכין שם ביאר בשם הגר"ח למה המלאכים תלויים‬ ‫כי נידונים עמנו ביחד דפגם שלנו יתכן שנמשך מהם וכן‬ ‫בישראל כיון דלומר קדושה בעי' דין ציבור ולמלאכים‬ ‫לטובה כולם נשכרים ולכן הם נידונים וכיון שהם‬ ‫ליכא חלות ציבור רק אם נמשכים עם ישראל וזהו כתר‬ ‫מתפללים אבל הלל הם לא יכולים לומר דלא המתים‬ ‫יתנו לך וכו' עם עמך ישראל קבוצי מטה‪.‬‬ ‫וגו' לכן א"א לומר הלל‪[ .‬שס"ז ג']‬ ‫ובקובץ מורי' שפ"א – שפ"ד הביאו מהג"ר חיים שלמה‬ ‫ד‪ :‬המשך דברי החת"ס [בע' שע"א] שהבאנו לענין מה‬ ‫ליבוביץ זצ"ל דאצל מלאכים ל"ש הענין דספרי חיים‬ ‫הקב"ה דן בר"ה בעיקר חיי עוה"ב‪ ,‬ועוה"ז הוא בתור‬ ‫וספרי מתים כיון דאצלם גם רע טובה היא דהם מכירין‬ ‫יסורים להעמידנו על המצב הרוחני הנכון‪ ,‬וסיים ע"ז‬ ‫השלימות דחייב אדם לברך על הרעה וכו' וצ"ע דהרי‬ ‫במשל לנחש ארסי שהקיש חבורה שבתוכה בן המלך‪,‬‬ ‫מבואר דגם מלאכים רועדים וצ"ל דגם אם רואים הטוב‬ ‫והי' צרה גדולה והרופא בדק את כולם וקבע שכל‬ ‫שברע מ"מ רועדים‪.‬‬ ‫החבורה עומדים למות חוץ מבן המלך שיחי'‪ ,‬אבל‬ ‫יצטרך להרבה תרופות ואולי יתייסר קצת ע"י הקזת דם‬ ‫ורטיות‪ ,‬וא"כ בוודאי ראוי לשמוח על שישאר לחיות‪,‬‬ ‫לד‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫והנה כבר מצינו בספר נחמיה [ח' י'] שעזרא אמר‬ ‫אבל כיון דסו"ס יצטרך לטיפולים ולא יהי' ממש כמו‬ ‫לישראל בר"ה כשבכו על עוונותיהם "לכו אכלו‬ ‫שהי' מקודם לכן חסר בשמחה ולכן ל"א הלל בר"ה‬ ‫משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי‬ ‫דאולי נגזר קצת יסורים או שצדיק ימות לכפרת הדור‪.‬‬ ‫קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא‬ ‫מעזכם"‪ .‬ומבואר דלא הורשה אותם להתענות רק‬ ‫צריך להיות מוכן להלל‬ ‫שיאכלו וישתו ולא יהו בעצבות‪ .‬ואולם עדיין יל"ע אי‬ ‫ובס' אמרי אמת ר"ה תרצ"ב בשם שפ"א דדקדק ממשנה‬ ‫נתקבלו דבריו של עזרא להלכה למעשה‪.‬‬ ‫לב‪ :‬דבעצם זה שעת וזמן הלל אלא דבפועל א"א ולע"ל‬ ‫מהראשונים שדנו בזה הי' רב נחשון גאון [מובא במרדכי‬ ‫באמת נגיד הלל בר"ה‪ .‬וכעי"ז כ' בשפ"א תרל"ו דצריך‬ ‫ר"ה פ"א רמז תש"ח] שנשאל האם מותר להתענות בר"ה‬ ‫האדם להיות מוכן לומר הלל בר"ה כי הוא בכלל‬ ‫והאריך דפשיטא דהוא בכלל מועדי ה' ואסור בתענית‬ ‫המועדות רק שהוא נסתר שנא' בכסא ליום חגינו‪ ,‬והלל‬ ‫כיון דהוא בכלל מקרא קודש ובכלל החגים שנא' בכסא‬ ‫הוא בחי' התגלות השמחה‪ .‬ובשנת תרמ"ז כתב דהרי‬ ‫ליום חגינו‪ ,‬והביא גם קרא דנחמי' עי"ש באריכות וכ"כ‬ ‫מכל מצוה נברא מלאך וכיון שר"ה ויו"כ המה מועדות‬ ‫בשבלי הלקט סי' רפ"ד בשם רב יהודאי גאון וכ"כ‬ ‫נמצא אז השמחה בלבות בנ"י רק שאינן יכולים להוציאו‬ ‫הרא"ש בסו"מ ר"ה‪ ,‬מאידך בראבי"ה ח"ב ע' ‪246‬‬ ‫מן הכח אל הפועל לומר הלל‪ ,‬אבל מרוב התשוקה‬ ‫ובתרומת הדשן שו"ת רמ"ה ובכל בו מובא בב"י תקצ"ז‬ ‫נבראו מלאכים ג"כ‪ ,‬ואפשר שאלו המלאכים הם למעלה‬ ‫ס"ב מבואר המנהג להתענות ושיש בזה מצוה‪ ,‬וקי"ל‬ ‫ממדרגת המלאכים שנבראים ע"י אמירת הלל בפה‬ ‫להלכה בשו"ע תקצ"ז ס"א דאסור להתענות רק אוכלין‬ ‫דמחשבה למעלה מדיבור וזה ענין קול שופר דהוא‬ ‫ושותין ושמחין‪.‬‬ ‫צעקה בלב שא"א לפרש בפה‪ ,‬וע"ז סדרו הבקשה שאלו‬ ‫המלאכים היוצאים מן התקיעה והתרועה דאלו הם‬ ‫אבל לא דנו בענין חובת שמחה בבשר ויין להדיא רק‬ ‫המלאכים הנבראים מן הצעקה וההשתוקקות שבלב‪.‬‬ ‫השאג"א סי' ק"א הוא זה שהוכיח דר"ה הוי כשאר יו"ט‬ ‫וחייב בבשר ויין וכ"פ המשנ"ב שם דהוי בכלל ושמחת‬ ‫בענין שמחה דראש השנה‬ ‫בחגיך וראה בהג' חת"ס על שו"ע שם הוכיח ממה‬ ‫הנה יש להבהיר דיש כאן כמה נידונים‪ .‬א‪ :‬האם מותר‬ ‫שנקרא בפי חז"ל יו"ט של ר"ה‪ ,‬הרי דהוי כשאר יו"ט‪.‬‬ ‫להתענות בר"ה‪ .‬ב‪ :‬וגם אם אסור להתענות האם יש דין‬ ‫וכן מבואר בשו"ת מן השמים סי' פ"ו דיש לשמוח כיון‬ ‫שמחה כבשר ויין כשאר ימים טובים‪ .‬ג‪ :‬מה צריך להיות‬ ‫שנקרא יו"ט דכ"מ שנ' בו יו"ט יש לשמוח במאכל‬ ‫מצב האדם בשעת התפלה האם מצב של שמחה ובטחון‬ ‫ומשתה ושלכן נקרא יו"ט דהוי יום שובע‪ .‬ולשון‬ ‫או מצב של בכי' וצער ואנינות‪.‬‬ ‫הרמב"ם פ"ג מחנוכה ה"ו שאינם ימי שמחה יתירה‬ ‫ודקדק מזה במקראי קודש [ימים נוראים ח'] דיש חיוב‬ ‫והנה ז"פ דלא הוי בכלל הרגלים מצד עליי' לרגל‬ ‫שמחה ושכ"כ בס' יראים סי' קכ"ז ובמהרי"ל‪ .‬ואכמ"ל‬ ‫כמפורש בתורה‪ ,‬והטעם כ' בדרשות חת"ס ח"ג ט' א'‬ ‫בכל הראיות שנאמרו בזה‪.‬‬ ‫כיון דהוא יום הבריאה ונאמר נח לו שלא נברא ועל מה‬ ‫יודה וישתחווה ולשמחה מה זו עושה‪ .‬ועי"ש שכתב‬ ‫ובדברי מרן החת"ס נתבאר כמ"פ על גודל חובת השמחה‬ ‫דהיו כתות שהקדימו לבוא לר"ה כדי לשוב אל ה'‬ ‫ביום זה‪ ,‬א‪" :‬הבכי' של צער בר"ה מזיק כמ"ש עזרא‪,‬‬ ‫וללמוד ליראה את ה"א כמו שנאמר לענין מעשר שני‪,‬‬ ‫דבר"ה מצוה לשמוח להורות שאנחנו בטוחים בדין‬ ‫וכן עשה אלקנה אשת חנה עי"ש‪ .‬ובשפ"א תרמ"ד פי'‬ ‫ועצם השמחה מגין עלינו‪[ ".‬שס"ו ב'] ב‪ :‬ר"ה הוא יום‬ ‫הטעם דבחגים יש התגלות דנאמר בו יִ ְראה ֵּיראה‪ ,‬ולכן‬ ‫שמחה כיון שהוא יום התחלת המלוכה‪ ,‬אך לעומת זה‬ ‫יש בו שמחה והלל דהוא מלשון התגלות‪ ,‬אבל בר"ה‬ ‫יום חרדת הדין והי' ראוי לנו לבכות ולהתפלל ולבקש‬ ‫הוא באתכסיא וע"י השופר יש השגחה מתוך ההסתר‬ ‫תחנונים‪ ,‬אולם אנחנו משליכים נפשינו מנגד שלא‬ ‫עי"ש‪.‬‬ ‫להתעצב מחמת כבוד המלכות וזה גופי' גורם רחמים‪.‬‬ ‫[שס"ז א']‬ ‫אבל מ"מ כיון דנכלל בפרשת מועדי ה' עדיין יש‬ ‫להסתפק מה גדרו‪ .‬וד"ז לא נתפרש היטב בש"ס רק‬ ‫ג‪ :‬בתקיעות יש ב' ענינים יש תרועה שהוא בכיה של‬ ‫שמצינו שהגמ' מסתפק כעי"ז בעירובין מ‪ :‬האם לומר‬ ‫שמחה על שזכינו להיות יהודים‪ ,‬ויש גם תרועות‬ ‫שהחיינו בר"ה כיון דמזמן לזמן אתי אומרים זמן או כיון‬ ‫בבחינת גנוחי גנח על שלא התנהגנו כראוי אבל השמחה‬ ‫דלא אקרי רגל לא אומרים‪ ,‬ויש ע"ז סוגיא שלימה‬ ‫של ר"ה מבטל הצער של עצמינו‪[ .‬שס"ח ד'] ד‪ :‬יש‬ ‫ומסקינן דאומרים זמן‪ ,‬ויל"ע האם שורש הספק בעצם‬ ‫תקיעה בר"ה שהיא לחובת היום‪ ,‬ופשטות הטעם לעורר‬ ‫גדרו של ר"ה‪.‬‬ ‫לה‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫אנשים בעלי מדרגה שלהם לחשוב על השכינה בדבקות‬ ‫לתשובה כד' הרמב"ם או להעמדת כס המשפט וכדו'‬ ‫ובבכי' של שמחה‪.‬‬ ‫אבל כ"ז בתקיעות דמיושב דבזה יוצאים יד"ח מ"ע‬ ‫דאורייתא דיום תרועה יהי' לכם‪ ,‬אבל תקיעות דמעומד‬ ‫ובשו"ת יביע אומר [ח"ט סי' נ"א וח"י סי' מ"ג] ועו"מ‬ ‫הוא לשמחת מצוה לקיים מ"ע וביום שמחתכם‬ ‫פשיטא לי' ע"פ הראשונים שביססו דיש חובת שמחה‬ ‫ובמועדיכם וגו' על שזכינו לקיים מ"ע דשופר‪ ,‬והשטן‬ ‫בר"ה א"כ כל התפלות צריך להאמר בשמחה ובניגוני‬ ‫מתבלבל מחמת השמחה של מצוה‪[ .‬ד' ב' ז' א']‬ ‫שמחה בלי בכי' ואין לנו אלא דברי הגר"א בזה וכנאמר‬ ‫בספר עזרא‪ ,‬מאידך הג"ר יעקב משה הלל שליט"א‬ ‫איך צריך להיות המצב בתפלה‬ ‫בשו"ת וישב הים ח"ג סי' כ"ג האריך דהעיקר ע"פ‬ ‫אריז"ל שיהיו התפלות בצורה של בכי' ואנינות ופחד‬ ‫והנה לענין איך יהי' המצב בשעת התפלה האם מצב של‬ ‫בלי ניגוני שמחה‪ ,‬ושכן נהגו בליטא דלא כדברי הגר"א‪,‬‬ ‫שמחה או מצב של בכי' ואנינות וצער‪ ,‬יש לנו לכ' ג'‬ ‫ומעזרא אין ראי' דאמר כן על שעת הסעודה וגם שם הי'‬ ‫דעות‪ ,‬דידוע על הגר"א שאמר דאסור לבכות בר"ה‬ ‫מצב מיוחד של אבילות עי"ש באריכות‪.‬‬ ‫כמבואר במעשה רב סי' ר"ז ע"פ הפסוק בנחמי'‪ ,‬וכ"כ‬ ‫באור המאיר [דרוש לר"ה] ע"פ הפסוק בנחמי' ושאין עתה‬ ‫היו"ט של ר"ה מכוסה היא‬ ‫עת בכי' דעיקר התשובה הוא טרם יבואו ימים האדירים‪,‬‬ ‫בזמן שידו פתוחה לקבל שבים‪ ,‬ימי רצון ל' יום מחדש‬ ‫וצ"ב באמת למה לא נתפרש כל ענין זה של היו"ט‬ ‫אלול‪ ,‬וכ"כ בכף החיים סי' תקפ"ג סק"ט דאין להתוודות‬ ‫והשמחה בר"ה היטב לא במקרא ולא בגמ'‪ ,‬וי"ל ע"ד‬ ‫ואין לבכות בר"ה‪ ,‬ומאידך האריז"ל [בשער הכוונות פתיחה‬ ‫דרוש דזה נכלל במש"כ בכסא ליום חגינו דענינו של‬ ‫לדרושי ר"ה צ‪ ].‬חייב לבכות או שצריך עכ"פ להיות בכי'‬ ‫החג מכוסה וכדהבאנו משפ"א ועי' עוד בשנת תרל"ה‬ ‫נופלת עליו ובמטה אפרים תקפ"ג סכ"ח דכן המנהג אפי'‬ ‫שכתב "כי ר"ה בין המועדות כי לבנ"י הוא שמחה‬ ‫כשחל בשבת וכ"כ בחיד"א [במורה באצבע אות ר"נ ואות‬ ‫שלטובתינו נתן הקב"ה ימי תשובה ומשפט בכל ר"ה‬ ‫רנ"ט] דיתפלל ערבית בבכי' גדולה‪ ,‬וד' החת"ס בדרשות‬ ‫להתנקות בעוה"ז מכל חטא‪ ,‬ובנ"י בטוחין לצאת זכאין‬ ‫שס"ו‪ :‬דבכי' של צער בר"ה מזיק כי אם ע"ד בכי' של‬ ‫וגמר השמחה ניכר בסוכות ולזה יש קטרוג שבנ"י‬ ‫שמחה ודביקות‪ ,‬וכ"כ בעל התניא [בליקוטי תורה פ' כי תצא‬ ‫מובטחין יותר ולכן החג מכוסה ולכן לא אומרים הלל"‪.‬‬ ‫ד"ה והסירה] דעיקר הבכי' יהי' מחמת התדבקות הנפש‬ ‫קריאת עסק גירוש ישמעאל בר"ה‬ ‫בשורשה למעלה‪ ,‬וכ"כ בליקוטי מוהר"ן סי' קע"ה דיש‬ ‫לבכות מתוך שמחה ו"בשמך יגילון כל היום" ר"ת‬ ‫הנה ביום א' דר"ה אנו קוראים ענין פקידת שרה את‬ ‫בכי'‪ 23.‬וביסוד ושורש העבודה שער האיתון פ"א דעיקר‬ ‫יצחק וזה מובן מאד לפי שבר"ה נפקדה שרה אולם‬ ‫הבכי' בר"ה יהי' על חילול כבוד שמים בעולם‪ ,‬וינסה‬ ‫מעיקר הפרשה הוא גם כל העסק בגירוש ישמעאל‪ ,‬ולכ'‬ ‫בכל מאודו לעורר לבו בבכי' ע"ז‪ .‬וא"כ לכ' יש ג' שיטות‬ ‫מה לנו להתעסק עם ישמעאל ביום ר"ה‪ ,‬וי"ל ע"פ שכבר‬ ‫א‪ :‬לבכות כפשוטו היינו לעשות תשובה [אריז"ל וחיד"א]‬ ‫הארכנו בפ' לך לך דגלות ישמעאל הוא הגלות הקשה‬ ‫ב‪ :‬שאין לבכות כלל [הגר"א ואור המאיר] ג‪ :‬לבכות מתוך‬ ‫ביותר‪ ,‬וסיבת כוחו הרב של ישמעאל הוא מחמת‬ ‫שמחה ודביקות להשי"ת [בעל התניא וחת"ס ומוהר"ן] וכן‬ ‫שנימול‪ ,‬ולכן לא פטרו הקב"ה בלא כלום וזכה ליטול‬ ‫על גילוי כבודו [יסושה"ע] והגה"צ הגרי"מ מורגנשטרן‬ ‫כח שלטונו הגדול‪ ,‬וגדר הגלות הוא מש"כ במשלי ל'‬ ‫שליט"א הציע דהגר"א שלל רק בכי' על החטאים או על‬ ‫כ"ג שפחה כי תירש גבירתה‪ ,‬וזוהי הגלות הקשה ביותר‪,‬‬ ‫עניני גשמיות‪ ,‬אבל בכי' מתוך שמחה ודבקות מודה‪ ,‬וכן‬ ‫וכיון שכל מעשה אבות סימן לבנים‪ ,‬א"כ מה שגירש‬ ‫הביא מספר אור חדש מכתבי תלמידו הגר"ח מוואלוזין‬ ‫שרה את הגר ובנה הי' להחליש ולהפקיע גלות זה שלא‬ ‫דהגר"א רק אסר הבכי' הבא מחמת עצבות ואבילות‪,‬‬ ‫יהי' מצב של שפחה תירש גבירתה‪ ,‬וזה ע"י העצמת כח‬ ‫כגון אלו החזנים המשתדלים לעורר את העם לבכי'‬ ‫מילה של יצחק דרק הוא יש לו שלימות המילה‪ ,‬והרבה‬ ‫בשעה שאומרים הפייט בר"ה יכתבון וכו' עוד אמר‬ ‫יש לנו להכיר טובה לאמינו שרה בזה‪ ,‬וי"ל דקריאת‬ ‫הגרי"מ שליט"א דיתכן דאלו שכתבו שיש לבכות‬ ‫פסוקים אלו בתורה גרש האמה הזאת וגו' יש להם כח‬ ‫כפשוטו לעשות תשובה על חטאים כוונתם על אנשים‬ ‫נצחי עצום לגרש את בני ישמעאל מלשלוט בנו ומלהאחז‬ ‫תמימים ופשוטים שאין להם היכולת לבוא לדבקות‪,‬‬ ‫בא"י‪ ,‬ומובן היטב שבכל ר"ה זה נעשה חלק מקריאת‬ ‫משא"כ הבעל התניא והגר"א נתכוונו בדבריהם על‬ ‫התורה‪ ,‬דבר"ה הרי אנו מעוררים כוח של יצחק ובה‬ ‫בזמן צריכין אנו להחליש ולבטל כוחו של ישמעאל‬ ‫והקריאה בפסוקים אלו ביום הקדוש הזה פועלים הרבה‪.‬‬ ‫‪ 23‬ואיתא בחיי מוהר"ן אות י"ג שפעם נכנס לביתו בר"ה ושאל לאחד אם‬ ‫בכה בר"ה‪ ,‬ואמר אז שעיקר הבכי' הוא מחמת שמחה וגילה אז הענין‬ ‫של בשמך יגילון כל היום ר"ת בכי'‪.‬‬ ‫לו‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫דורות חדשים ולכן דוקא אחר העקידה נתבשר על בן‬ ‫קריאת בני נחור ומילכה בר"ה‬ ‫זוגו של יצחק‪.‬‬ ‫והנה ביום שני אנו קוראים עקידת יצחק וזה מובן לפי‬ ‫סימנים הטובים בתחלת השנה‬ ‫שכל ענין ר"ה הוא לעורר זכות העקידה‪ ,‬אולם קשה מה‬ ‫שמשלימים הקריאה בפסוקים "ויהי אחרי הדברים האלה‬ ‫בגמ' כריתות ו‪ :‬ובגמ' הוריות יב‪ .‬בתוך הסוגיא של‬ ‫ויוגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה וגו' וכל שמות‬ ‫משיחת מלכים וכהנים גדולים יש סוגיא של סימנים‪,‬‬ ‫בניו‪ ,‬ולמה זה כ"כ נחוץ באמצע ר"ה לקרוא כל השמות‬ ‫מתחלה איתא שם דאין מושחין את המלכים בעת‬ ‫של בני נחור‪.‬‬ ‫המלכתם אלא על המעיין כדי שיהיה המעין סימן טוב‬ ‫שתמשך מלכותם‪ ,‬כמו המעין הנובע תמיד ללא הפסק‪,‬‬ ‫והנה הספורנו פי' שם דוודאי כבר נולדו כל אלה לפני‬ ‫וכן צוה דוד המלך אודות בנו שלמה‪ ,‬עוד איתא שם דמי‬ ‫זמן רב חוץ מרבקה‪ ,‬והנה ילדה מלכה הכוונה הנה כבר‬ ‫שרוצה לדעת בתחילת השנה‪ ,‬אם ישלים שנתו אי לא‪,‬‬ ‫ידעת מכבר שמלכה ילדה בנים‪ ,‬אולם רמב"ן מיאן בזה‪,‬‬ ‫ידליק נר בעשרה יומי דבין ראש השנה ליום הכיפורים‪,‬‬ ‫דמשמעות הפסוק שרק עכשיו שמע‪ ,‬וא"כ מסתבר שרק‬ ‫בבית שלא נושבת בו הרוח‪ .‬ויבדוק אם ידלוק הנר עד‬ ‫עכשיו נולדו דאל"כ א"א שלא ישמע עד היום כי אין‬ ‫שיכלה השמן‪ ,‬אז זה סימן שישלים שנתו‪ ,‬כמו שדלק‬ ‫המרחק רב בין ארם נהרים וארץ כנען‪ ,‬ולכ"כ‬ ‫הנר עד תום השמן‪ .‬וכן יש סימנים למי שרוצה לעשות‬ ‫דכשאברהם יצא מחרן הי' נחור ג"כ זקן ואשתו איננה‬ ‫עיסקא ולמי שיוצא לדרך‪ ,‬ולענין יוצא לדרך מסיק ולאו‬ ‫בחורה‪ ,‬אבל עשה להם ה' נס שנפקדו בימי הזקנה‪ ,‬וזה‬ ‫מילתא היא‪ ,‬דלא ליעביד איניש הכי דלמא הוי סימנא‬ ‫הי' הבשורה הטובה שקיבל אברהם שנפקד אחיו הגדול‬ ‫בישא ומצער נפשיה ומיתרע מזליה [ר"ל שיהי' לו חלישות‬ ‫בבנים מבת אחיו המת‪ .‬ומה שמנה גם הפלגש דזה הי'‬ ‫הדעת‪ ,‬וזה גופא יגרום שיורע מזלו שלא יחזור]‪[ .‬ובטור סי'‬ ‫חלק הבשורה או להודיע שכל אלו באמת ראויים להדבק‬ ‫תקפ"ג הביא הסימנים הנ"ל חוץ ממי שיוצא לדרך וביאר הב"י‬ ‫בזרעו של אברהם ועל כולם אמר אם לא אל בית אבי‬ ‫דס"ל לטור דהא דאמרינן ולאו מילתא היא לא קאי אלא למי‬ ‫תלך ואל משפחתי‪[ .‬וכבר רמז הרמב"ן לעיין בילקוט רמז‬ ‫שיוצא לדרך מפני שהשטן מקטרג בשעת הסכנה כגון בדרך‬ ‫תשס"ו דאיתא דכשאמר הקב"ה בשעת העקידה והתברכו בזרעך‬ ‫ובדבר קטן חלש דעתיה ומיתרע מזליה‪].‬‬ ‫כל גויי הארץ ביקש על אחיו ונענה לו הקב"ה בזה נמצא דבשורת‬ ‫עד כאן הסוגיא בהוריות וסוגיא דכריתות שווים‪ .‬אבל‬ ‫אחיו הי' באמת תוצאה ממעשה עקידה‪].‬‬ ‫בהמשך יש הבדל‪.‬‬ ‫ע"י התגברות זוכים לשמוע בשורות טובות‬ ‫בגמ' כריתות ו‪ :‬הלשון "אמר אביי‪ :‬השתא דאמרת‬ ‫ולפ"ז יש להמתיק ההמשך של פ' זו לעקידה דמראים‬ ‫סימנא מילתא היא‪ ,‬לעולם יהא אדם רגיל למיכל בריש‬ ‫לנו בזה שתמיד גם אחרי שכבר נתעלה ונתנתק לגמרי‬ ‫שתא ‪ -‬קרא ורוביא כרתי וסילקא ותמרי" ‪.‬‬ ‫מכל משפחתו‪ ,‬מ"מ הי' בלבו דאגה עליהם‪ ,‬ותמיד קווה‬ ‫שיהי' להם כל טוב ומיד כששמע מהקב"ה והתברכו‬ ‫גם בהוריות יב‪ .‬יש גמרא זו אבל שם הלשון השתא‬ ‫בזרעך וגו' ניצל את ההזדמנות לטובת אחיו שכבר‬ ‫דאמרת סימנא מילתא הוא לעולם יהא אדם רגיל למחזי‬ ‫מחכה הרבה שנים לילדים‪ ,‬והדבר הכי שמח שהי' יכול‬ ‫בריש שתא וכו'‪.‬‬ ‫לשמוע אחרי שחזר מהעקידה‪ ,‬הוא זה שהנה ילדה מלכה‬ ‫ובמסורת הש"ס כריתות מביא בשם ס"א דגריס‬ ‫לנחור אחיך ובוודאי ביקש לדעת בפרטות כמה בנים‬ ‫"למיחזי"‪ ,‬ובהוריות יב‪ .‬כ' מסורת הש"ס דצ"ל למיכל‬ ‫ילדו ומה הן השמות שלהם וגם של הפלגש‪ ,‬כמו דוד‬ ‫דכן איתא בכריתות‪ ,‬אבל בערוך ערך קרא גרס למיחזי‪.‬‬ ‫טוב שמתעניין בכל פרטי חיי אחיו וכל שם כאן הי' כמו‬ ‫ובטור סי' תקפ"ג [זהו הסימן בשו"ע בעניני סימנים שעושים‬ ‫זמירות באזנו של אברהם‪.‬‬ ‫בר"ה וכלול בו גם הליכה לתשליך שזה גם סוג סימן] העתיק‬ ‫וזה בא גם לרמז‪ ,‬דמי שמוסר נפשו עבור הקב"ה מיד‬ ‫כלשון הגמ' בכריתות "למיכל" וב"י העיר דגירסא דידן‬ ‫זוכה לשמוע בשורות טובות בין בשידוכים בין לזש"ק‪,‬‬ ‫הוא למחזי‪ .‬ובאוצר הגאונים לר"ה מביא (בעמוד נ"ב)‬ ‫ובכן א"ש שקוראים זה בר"ה ללמדך השכר של מסי"נ‬ ‫שבא אורח לרבינו האי גאון בר"ה‪ ,‬וראה שהביאו לפניו‬ ‫וכן כל התגברות עבור הקב"ה‪ ,‬שעי"ז זוכים לשנה טובה‬ ‫מינים ואמר תפילות בלי לאכול וכ' בחי' הגהות על הטור‬ ‫ולבשורות טובות ישועות ונחמות‪.‬‬ ‫שם דהעיקר הוא כמ"ש בכריתות דיש לאכול‪ ,‬ואף דמן‬ ‫הדין א"צ לאכול וסגי בראי' מ"מ נקט לשון אכילה‬ ‫ובליקוטי יהודה בשם הפני מנחם דנכתבה פ' זו בתורה‬ ‫משום סומא ולכן גם נקט הטור לשון אכילה דנוהג אצל‬ ‫ללמדך דגם אם עוברים זמנים קשים שמדות והריגות‪,‬‬ ‫כאו"א‪ .‬ובכף החיים אות ו' כ' עוד נפק"מ למי שחושש‬ ‫מלחמות ושחיטות‪ ,‬מ"מ יש להתחיל מחדש להעמיד‬ ‫לאכול מצד תולעים‪ ,‬ובחי' אגדות מהר"ל בהוריות שם‬ ‫לז‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫להשתנות ע"י תשובה ומעשים טובים ובפרט בעשי"ת‬ ‫כתב ד סימן טוב מתחבר אליהם ע"י אכילה‪ ,‬שאין יותר‬ ‫דאז נגזר מי יחי' ומי ימות מי ינוע ומי יטרף וכו'‪ ,‬אך‬ ‫חבור אל דבר כמו האכילה ויהיו אליו לטובה‪.‬‬ ‫לטובה מותר לנחש כדי לדעת באופן מוחלט שיבוא לו‬ ‫הטוב‪24 .‬‬ ‫עוד הבדל יש בפירש"י‪ ,‬דבהוריות כתב רש"י הטעם‬ ‫בהני ירקות "דהני גדלי לעגל [‪-‬מהר] טפי משאר ירקות"‬ ‫ומהר"ל [בספר באר הגולה באר השני פרק ז] הביא דברי הגמ'‬ ‫[והיינו שיצמח ויגדל מזלו] אבל בכריתות פירש"י "דהני‬ ‫ושיש תמהים מפני שנראה להם שהם ניחוש‪ .‬וכתב דדבר‬ ‫איכא דגדלי מהר ואיכא דמתקי" הוסיף דיש מהם‬ ‫זה אינו‪ ,‬והביא כמה דוגמאות שעשו הנביאים פעולות‬ ‫מתוקים‪ ,‬וי"ל דתלוי זה בזה דענין המתיקות שייך רק‬ ‫לסימן ואות להיות נגמר הדבר‪[ .‬עי' ירמי' נא סג ולענין‬ ‫כשאוכל ומרגיש טעם המתוק‪ ,‬אבל כשהוא רק ענין ראי'‬ ‫אלישע מ"ב יג י"ז] וכתב "ודבר זה ביאר הרב הגדול‬ ‫שייך לתפוס מה שנראה לעיניים דזהו ענין מה שגדל‬ ‫הרמב"ן ז"ל‪ ,‬המקובל האלקי‪ ,‬אשר אליו לבד נגלו‬ ‫מהר‪.‬‬ ‫תעלומות חכמה וסודי התורה‪ .‬וכתב בפרשת לך לך‬ ‫(בראשית יב‪ ,‬ו)‪ ,‬וזה לשונו; ודע‪ ,‬כל גזירת עליונים‪,‬‬ ‫ובדרך דרוש י"ל למה דוקא במס' כריתות ההדגשה על‬ ‫כאשר תצא הגזירה אל פעל הדמיון תהיה הגזירה‬ ‫האכילה‪ ,‬ובמס' הוריות ההדגשה על הראייה‪ ,‬דל"ו‬ ‫מקיימת על כל פנים‪ .‬ולכך יעשו הנביאים מעשה‬ ‫כריתות באים על פגמים שאדם עושה בגופו כגון אוכל‬ ‫בנבואתם‪ ,‬כמאמר ירמיה לברוך "והיה בכלותך וגו'"‪,‬‬ ‫חלב ודם ובועל בעילות אסורות‪ ,‬ומחלל שבת‪ ,‬ובזה‬ ‫וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת‪" ,‬ויאמר אלישע‬ ‫צריך להכניס הסימנים בתוך גופו שיהי' לסימן טוב‬ ‫ירה וגו'"‪ .‬ולפיכך החזיק הקדוש ברוך הוא לאברהם‬ ‫שגופו יהי' מתוקן ונקי מכל חטא ופגם‪ ,‬והגוף הוא זה‬ ‫בארץ‪ ,‬ועשה לו דמיונות בכל העתיד להעשות בזרעו‪,‬‬ ‫שמרגיש הטעם המתוק בעבודת ה' דטעמו וראו כי טוב‬ ‫והבן זה היטב‪ .‬עד כאן לשון הרב הגדול‪ .‬ודברים אלו‬ ‫ה'‪ ,‬אבל מס' הוריות יסודו על טעות בהשקפה‪ ,‬ולזה‬ ‫הם ברורים‪ .‬ומעתה תדע להבין דברים אלו‪ ,‬כי הדבר‬ ‫צריך ההסתכלות על הסימנים מתוך יראה ותשובה‬ ‫הזה הוא חכמה נפלאה‪ ,‬לעשות לגזירה עליונה דמיון‬ ‫ובטחון וכמשי"ת לקמן‪ ,‬כדי להשריש בקרבו ההשקפה‬ ‫וסימן למטה‪ ,‬כדי שתצא לפעל הטוב‪ ,‬ותהי מקוימת‬ ‫והמבט הנכון על כל עניני החיים‪[ .‬ובדרך צחות ‪ -‬אם ראש‬ ‫ומנהיג הבית או רב קהלה מפחיד את משפחתו או קהלה שלו‬ ‫הגזירה לטוב‪ ,‬לכך ראוי לעשות סימן ודמיון‪ ,‬כמו‬ ‫בימי הדין על העונשים שהקב"ה יכול להביא עליהם‪ ,‬ולא מחזקם‬ ‫שתמצא שעשו הנביאים‪ .‬וזהו ענין הדמיון למכלי בריש‬ ‫ומעודדם עם סימנים טובים ועניני בטחון‪ ,‬ולכן יש להם מבט לא‬ ‫שתא דברים שיש בהם סימן טוב‪ ,‬כדי שתצא הגזירה‬ ‫נכון על ר"ה ויו"כ ונופלים בייאוש‪ ,‬עליו להביא פר העלם דבר‬ ‫לפעל‪ ,‬ואז תהיה הגזירה הטובה מתקיימת‪ .‬ואין בזה‬ ‫של ציבור או פר כהן משיח]‬ ‫ניחוש‪ ,‬רק הוא הכנה שתצא הגזירה לטובה‪ .‬והיינו‬ ‫דאמר 'השתא דאמרת סימנא מילתא'‪ ,‬כי הוא מילתא‬ ‫ביאור פעולת הסימנים‬ ‫לענין זה שעל ידי סימן תצא הגזירה לפעל הטוב‪.‬‬ ‫והנה במאי דקאמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא‬ ‫ודברים אלו נעימים ויקרים מפז‪ ,‬וכל חפצים לא ישוו‬ ‫צ"ב מה הוכיח מסימנים הקודמים הרי התם עושה‬ ‫בהם‪ .‬ולשונו בחידושי אגדות בהוריות "ואין דבר זה דבר‬ ‫בדיקה וסימן לדעת אם אכן ישלים שנתו או יצליח‬ ‫קטן כי כבר האריך הרמב"ן ז"ל בפרשת לך לך כי גם‬ ‫בדרכו אבל איזה סימן ובדיקה שייך באכילת או ראיית‬ ‫הנביאים היו עושים סימנים שיהיה הסימן לטוב להם‬ ‫ירקות מסויימים‪ ,‬וחיד"א בשער יוסף הוריות שם בשם‬ ‫כמו שהאריך הרמב"ן ז"ל שם‪ ,‬לכך יסתם פיהם של‬ ‫רמ"ה ביאר‪ ,‬דמ וכיח ממשיחת המלכים על גבי מעיין‪,‬‬ ‫דוברי שקר המדברים על צדיקים עתק שחושבים דבר זה‬ ‫אולם הבאר שבע נקט דא"א להוכיח ממעיין שאין‬ ‫כמו ניחוש‪ ,‬ואין הדבר כן רק שהוא סימן טוב בשעה‬ ‫המעיין סימן בעלמא אלא יש בו סיבה למציאות של‬ ‫שראוי אל זה וכמו שאמרו ז"ל סימנא מילתא היא" וכן‬ ‫המשך‪ ,‬ולכן אין ממנו ראיה לסימני ראש השנה שהם‬ ‫מבואר בחיי אדם חלק ב‪-‬ג כלל קלט סעיף ו לבאר ענין‬ ‫ענין סגולי בלבד‪ ,‬והדרישה סי' תקפ"ג תי' דר"ל השתא‬ ‫הסימנים ע"פ הרמב"ן תחלת לך לך בענין "מעשה אבות‬ ‫דאמרת סימנא מילתא בעלמא הוא ולית ביה משום‬ ‫סימן לבנים" כי כל גזירות עירין משיצא למטה סימן לזה‬ ‫ניחוש א"כ גם בזה אין חשש ניחוש‪ .‬אולם המאירי כתב‬ ‫לא ישתנה בשום אופן‪ ,‬וכתב חיי אדם "זה נראה לי ברור‬ ‫דמה שאמרו "ולאו מילתא הוא" קאי על כל הסימנים‬ ‫שהוא הטעם שאמרו רז"ל "השתא דאמרת סימנא‬ ‫הנזכרים לעיל‪ ,‬דאסור באמת לעשותן משום איסור‬ ‫מלתא"‪.‬‬ ‫ניחוש‪ ,‬ורק סימני ר"ה מותר לעשות‪ ,‬דאינם עשויים כדי‬ ‫לנחש בהם‪ ,‬אלא רק לעורר את הלבבות לתשובה‬ ‫ולמעשים טובים‪ .‬אבל מהרש"א כתב שלא נאסר ניחוש‬ ‫‪ 24‬ע"ע ספר הנפלא אין עוד מלבדו להג"ר יצחק אייזיק סילבער שליט"א‬ ‫אלא לרעה כיון דעליו לדעת דצד הרע יכול תמיד‬ ‫פרק כ"ד כל עניני סימנא מילתא להלכה‪.‬‬ ‫לח‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫מתוקה ושמינה‪ .‬עוד הוסיף הטור שהמנהג לאכול ראש‬ ‫והנה לדעת רש"י ענין ה' מינים אלו הוא מצד עצם‬ ‫כבש‪ ,‬ומהר"ם מרוטנבורג אכל ראש של איל לזכר איל‬ ‫טבעם שגדלין מהר‪ ,‬ומורה על מהירות ההצלחה וגידול‬ ‫של יצחק ורמ"א ס"א הוסיף דיש אוכלים רימונים ומג"א‬ ‫המזל‪ ,‬אבל לא מצד שמם‪ ,‬אולם בטור ושו"ע סי' תקפ"ג‬ ‫בהתחלת הסימן הוסיף דנוהגין לאכול גם מאכלים שכפי‬ ‫הביאו ביאור אחר‪ ,‬דתלוי בעצם שמם‪ ,‬רוביא ירבו‬ ‫משמעות לשון המדינה יש סימן טוב כן מביא מג"א‬ ‫זכיותינו כרתי יכרתו שונאינו סלקי יסתלקו שונאינו‬ ‫סק"א מאבודרהם שהי' מנהג לאכול דגים שנפרה ונרבה‬ ‫תמרי יתמו שונאינו [וביאר פמ"ג מ"ז סק"א דר"ל המקטרגים‬ ‫כדגים‪.‬‬ ‫שנבראו מהעוונות ‪ ]25‬ורק בקרא כתב כפירש"י מפני‬ ‫שממהר להיות גדל‪ .‬וע"ע בחי' אגדות מהר"ל בהוריות‬ ‫והנה בגמ' ובטור לא הוזכר שצריך לומר משהו על‬ ‫דנרמז בהם זכות אבות עי"ש שמסביר כ"א מן המינים‬ ‫הסימנים וכתב ב"י דמ' דס"ל לטור דא"צ לומר שום‬ ‫כנגד א' מן האבות עם הצדיקים ובעלי התשובה‪.‬‬ ‫דבר אלא שם אותם הדברים רומז על הענינים ההם‪ ,‬אבל‬ ‫המרדכי בריש ראש השנה כתב שהיה מנהגו של רבינו‬ ‫והנה בגמ' כתוב רק על ה' מינים אבל בטור אחרי‬ ‫האי לומר על כל דבר ודבר כעין מה שכתב הטור לסמל‪,‬‬ ‫שהביא ד' הגמ' ופירש"י על קרא דענינם שגדלים מהר‪,‬‬ ‫ועל הקרא כתב שאומר יקרע גזר דיננו‪ ,‬וכ"כ האבודרהם‬ ‫הוסיף דמזה רבו המנהגים כ"מ ומקום לפי מנהגו כמו‬ ‫והוסיף שי"א בלשון תפלה יהי רצון מלפניך יי' א' וא'‬ ‫באשכנז שרגילין לאכול בתחלת הסעודה תפוח מתוק‬ ‫אבותינו שיקראו לפניך זכיותינו ושיקרע גזר דיננו יהי‬ ‫בדבש‪ ,‬לומר תתחדש עלינו שנה מתוקה‪ ,‬ובביאור‬ ‫רצון מלפניך יי' א' וא' אבותינו שיתרבו זכיותינו וכן‬ ‫הגר"א הוסיף דזה בא ממה שכ' רש"י בכריתות שיש‬ ‫כולם‪.‬‬ ‫מהם מתוקים וא"כ חזינן דיש לעשות סימן על מתיקות‪.‬‬ ‫והנה המקור הראשון לתפוחים הוא במחזור ויטרי סי'‬ ‫והנה ע"פ ד' מהר"ל וחיי אדם הנ"ל עשיית הסימנים יש‬ ‫שכ"ג שכתב "מיכן נהגו בני צרפת לאכול בראש השנה‬ ‫להם כח בעצמותם לפעול שינוי‪ ,‬רק שצריך להוסיף‬ ‫תפוחים אדומים‪ .‬וכן בפרוונצא אוכלין ענבים לבנים‬ ‫תפלות כדי שיתחזק הסימן‪ ,‬ולד' המאירי כל ענין‬ ‫ותאנים לבנים וראש כבש‪ .‬כל דבר חדש וקל וטוב לסימן‬ ‫הסימנים הוא לעורר לתשובה‪ ,‬ועי' שלה"ק תחלת מס'‬ ‫טוב לכל ישראל" ושם לא כתוב ענין דבש רק תפוחים‬ ‫ר"ה פרק נר מצוה אות כב [הובא במשנ"ב תקפג סק"ב בקיצור‬ ‫אדומים כנר' שתפו חים אדומים הם מתוקים‪ ,‬ונמצא דגם‬ ‫נמרץ] קצת פשרה בדבר זה‪ ,‬שהקשה בכל אלו הסימנים‬ ‫בלי הדבש יש כבר סימן למתיקות וזה גופא כוונת הטור‬ ‫כמו רוביא ‪ -‬ירבו זכיותינו‪ ,‬דאה"נ כי לשון רוביא מורה‬ ‫תפוח מתוק בדבש‪ ,‬אין הכוונה שנעשה מתוק ע"י הדבש‬ ‫על ירבו‪ ,‬אבל איך נרמז שם שזכיותינו ירבו‪ ,‬דלמא זכיות‬ ‫רק שעצם התפוח מתוק הוא‪ .‬אולם בדרכי משה שם‬ ‫דעלמא‪ .‬וכן בכרתי ‪ -‬יכרתו שונאינו‪ ,‬איך נרמז שם‬ ‫הביא בשם מהרי"ל דמה שלוקחין תפוח הוא כדי לרמוז‬ ‫שונאינו‪ ,‬דלמא חלילה וחס להיפוך‪ .‬ותי' שאין שום רמז‬ ‫על שדה תפוחים הידוע הנרמז במקרא (בראשית כז כז)‬ ‫באכילת הפרי‪ ,‬רק הפרי הוא סימן‪ ,‬שיזכור האדם ויתעורר‬ ‫ראה ריח בני כריח שדה [תענית כט‪ .]:‬וא"כ רק הדבש הוא‬ ‫בתשובה‪ ,‬ויתפלל על הדבר הזה‪ .‬היינו כשמשים רוביא‬ ‫עבור המתיקות‪ .‬וע"ע ברכי יוסף סק"ד שלכן אוכלים‬ ‫על שלחנו ואכלו‪ ,‬אז הוא לו למזכיר שיתפלל על שירבו‬ ‫תפוחים אף שיש כמה מיני מתוקים לי שרומז לחקל‬ ‫זכיותינו‪ .‬וכשרואה כרתי‪ ,‬אז הוא למזכיר ורמז שיתפלל‬ ‫תפוחים קדישין‪ .‬ובמרדכי ריש מסכת יומא רמז תשכג‬ ‫על הכרתת שונאינו‪ .‬נמצא‪ ,‬העיקר הוא ההתעוררות‬ ‫כתב וז"ל "ומה שאנו אוכלין טיסני ובשר שומן ושותין‬ ‫והתפילה‪ ,‬ולאחר שהתפלל ואוכל דבר זה‪ ,‬אז הוא רושם‬ ‫דבש וכל מיני מתיקה כדי שתהא השנה הבאה עלינו‬ ‫שתתקיים תפילתו‪ .‬והביא לזה מש"כ בפרדס רימונים‪,‬‬ ‫מתוקה ושמינה וכתוב כן בספר עזרא אכלו משמנים‬ ‫בשער הגוונים‪ ,‬פרק א'‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬כאשר ירצה לפעול‬ ‫ושתו ממתקים" דהיינו כדי שתהיה השנה הבאה עלינו‬ ‫פעולה‪ ,‬ויצטרך אל המשכת הדין‪ ,‬אז יתלבש האדם‬ ‫ההוא בבגדים אדומים‪ ,‬ויצייר צורת ההווייה באודם‪ ,‬וכן‬ ‫‪ 25‬בסוף שנת תשפ"ד אחרי שהצליחו לחסל את ראש המרצחים בלבנון‪,‬‬ ‫לכל הפעולות וההמשכות‪ .‬וכאשר יצטרך חסד ורחמים‪,‬‬ ‫אמר מו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א דאה"נ צריך להורות להקב"ה מאד‬ ‫יתעטף לבנים‪ .‬ולנו בזה ראיות ברורות‪ ,‬מהכהנים‬ ‫ע"ז‪ ,‬אבל אל לנו לשכוח דברי החסיד בחובת הלבבות שאמר לאלו‬ ‫שחזרו מנצחון ממלחמה שחזרתם ממלחמה קטנה אל מלחמה גדולה‬ ‫שהמשכתם מצד החסד ובגדיהם בגדי לבן‪ ,‬להורות על‬ ‫עם היצה"ר‪ ,‬דהחילונים מרגישים שכבר חיסלו ראש הנחש‪ ,‬אבל אנו‬ ‫השלום‪ .‬וזה ענין כהן גדול ביום הכפורים‪ ,‬שהיה מעביר‬ ‫יודעים דעיקר ראש הנחש הוא נחש הקדמוני היצה"ר הנמזג בעצם‬ ‫כוחות הנפש של האדם שעושה שמות וחורבנות בנפש האדם‪ ,‬ואינו‬ ‫זהבים ולבש לבנים‪ ,‬מפני שעבודת היום בבגדי לבן‪.‬‬ ‫מזהה כלל דלפעמים רצונותיו הם מן האויב שנמצא אתו ביחד‪ ,‬ולכן אין‬ ‫ונתנו טעם לדבר‪ ,‬שאין קטיגור נעשה סניגור (ראש‬ ‫אנו מרגישים הרגשת שנאה לאותה אויב לפי שאין אנו רואים ומרגישים‬ ‫השנה כו א)‪ .‬הורו בפירוש על הנדרש כו'‪ .‬והעד הנאמן‬ ‫בחוש גודל החורבן שעשה בנו בחטפו מאתנו ימים ושנים‪ ,‬ובאמת אויב‬ ‫הזה שגורם לנו לחטוא הוא זה שגורם ממילא שיהי' אויב גשמי שכוחו‬ ‫מן העבירות‪ ,‬ולכן עדיף לטפל בשורש‪ ,‬וא"כ זה מה שיש לנו לכוון בעת‬ ‫אמירת יה"ר אלו וכדברי הפמ"ג‪.‬‬ ‫לט‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫משכיל לדעת כי רבותינו עליהם השלום רמזו על זה שלא‬ ‫בזה‪ ,‬אבני החשן‪ ,‬שתים עשרה אבנים‪ ,‬מתייחסים לפי‬ ‫יסמוך אדם על הנחשים וסימנים‪ ,‬רק שישים בטחונו‬ ‫המשכת שנים עשר שבטי ישראל ממקום גבוה‪.‬‬ ‫בצור אדון הכל אשר בידו להפוך את הקללה לברכה‪,‬‬ ‫שהרי בזה תראה שכל אלו הפירות שהם קרכס"ת‬ ‫ואין להרחיק הענין הזה‪ ,‬שהרי בעלי טבע אמרו‪ ,‬כי אם‬ ‫שמותיהם משונים ונוטים יותר לרוע מטוב‪ .‬וכיונו על זה‬ ‫יביט האדם בעיניו מרוצת המים הרבים‪ ,‬יתעורר בו‬ ‫שיתפלל האדם שרוע השמות יהפוך אותם הצור יתעלה‬ ‫[מרה] הלבנה‪ ,‬עד שהחולים שאין להם ישוב ושנתם‬ ‫על כלוי העונות והאויבים‪ ,‬שהרי לשון קריעה לשון‬ ‫אינה ערבה בעיניהם‪ ,‬יריצו לפניהם סלוני המים כדי‬ ‫קשה הוא ונבקש מאתו שיקרע רוע גזר דיננו‪ .‬וכן לשון‬ ‫שיתעורר הלבנה ויגביר הליחה וישן‪ .‬וכן הענין בזה‪,‬‬ ‫רוביא מורה על לשון ריב ומדון‪ ,‬ואנו מהפכין אותו‬ ‫כאשר ישוטט המעיין בשכלו‪ ,‬ימצא אל הענין הזה עשר‬ ‫בתפלתנו לרבוי הזכיות‪ .‬וכן כרתי שיכרתו שונאינו‪.‬‬ ‫ידות‪ .‬כי מהגוונים הנראים לעינים או המצטיירים בשכל‬ ‫וסילקא שיסתלקו אויבינו ועונינו‪ .‬ותמרי שיתמו אויבינו‬ ‫הגופני יתפעל הרוחני‪ ,‬והנפש תעורר לרוח‪ ,‬והרוח‬ ‫ויתמו חטאינו‪ .‬על כן ראוי לכל אדם לאמת בלבו שאין‬ ‫לנשמה‪ ,‬והנשמה ממציאות למציאות‪ ,‬עד שתתעלה אל‬ ‫עוד מלבדו‪ ,‬ומאתו ישאל העזר והטוב‪ .‬ולא ילך אחר‬ ‫מקום יניקתה ויתעורר לפי מציאות ציורה יען שהם‬ ‫נחשים‪ ,‬כי הרעים יהפכם על אויביו לרעה ויהפכם אליו‬ ‫כמים הפנים לפנים‪ ,‬שעל ידה המקור‪ ,‬יראה הפנים‬ ‫לטובה‪ .‬עכ"ל ספר המאורות‪.‬‬ ‫באודם‪ ,‬ויושפע עליה אודם‪ ,‬וכן אם לובן לובן‪ ,‬כי‬ ‫ההתעוררות והפנים התחתונים הוא על ידי בני האדם‪,‬‬ ‫לפ"ז מבואר דעיקר הענין הוא התחזקות הבטחון בלב‪,‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬כלל העולה‪ ,‬העיקר הוא התפילה‪ ,‬ודברים אלו‬ ‫וזה על דרך מש"כ הטור סי' תקפ"א דאיזו אומה כאומה‬ ‫המה למזכיר ולהתעורר מלמעלה‪ .‬עכ"ד השל"ה הקדוש‪.‬‬ ‫זו שיודעת אופיה של אלהיה פי' מנהגיו ודיניו שמנהגו‬ ‫של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף‬ ‫ודבר חדש הראני ידידי הרב יעקב יוסף לרנר שליט"א‬ ‫שחורים ומגדל זקנו ואין חותך צפרניו לפי שאינו יודע‬ ‫בחי' רבינו ידעי' הפניני על הוריות שם דענין הדמיון‬ ‫איך יצא דינו אבל ישראל אינן כן לובשים לבנים‬ ‫לירקות דטבע הדלעת וכל פרי האדמה שקול הרעם וכל‬ ‫ומתעטפים לבנים ומגלחין זקנם ומחתכין צפרניהם‬ ‫קול חזק יועיל להם להתבשל מהרה‪ ,‬וזה סימן‬ ‫ואוכלין ושותין ושמחים בר"ה לפי שיודעין שהקב"ה‬ ‫שיתעורר אדם להשתנות לטוב ע"י קול השופר עי"ש‬ ‫יעשה להם נס לפיכך נוהגין לספר ולכבס בער"ה‬ ‫באריכות‪.‬‬ ‫ולהרבות מנות בר"ה‪ ,‬א"כ עד"ז הוא אכילת הסימנים‬ ‫ענין הסימנים הוא לחיזוק ובטחון‬ ‫להורות שאנו בטוחים שיעשו לנו נס ויתן לנו שנה טובה‬ ‫ומתוקה‪ ,‬אבל עם זה צריך גם שיהי' חרדת הדין וכמ"ש‬ ‫והנה לנתבאר נראה דהעיקר הוא לעורר לתשובה‪ ,‬אולם‬ ‫הפרישה שם שהק' דא"כ למה לובש לבנים ולא בגדים‬ ‫חידוש גדול כתב הג"ר שלמה קלוגר זצ"ל בהגהות‬ ‫מרוקמים וצבעי ארגמן ותי' שא"כ אין הוכחה שבטוח‬ ‫חכמת שלמה לשו"ע סי' תקפ"ג דמ"ש בש"ס ובשו"ע‬ ‫בהשי"ת כי שמא אינו מפחד כלל מיום הדין ואינו חש‬ ‫לאכול דברים טובים ומתוקים‪ ,‬אין הכוונה דרך תפלה‪,‬‬ ‫אבל עכשיו שלובש לבנים זכרון ליום המיתה מראה‬ ‫דאין מקום לתפלה בשעת אכילה‪ ,‬רק זה הוי לבטחון‬ ‫שזוכר ביום הדין אלמלא שבטוח בהשי"ת‪ ,‬ועד"ז ידוע‬ ‫ואמונה‪ ,‬כי מראה שהוא מאמין ובוטח שכן יהיה‪ .‬ובפרט‬ ‫מהגרי"ז שבימיו האחרונים [נפטר ערב יו"כ] הי' חולה‬ ‫לפי מה שכתב בדרושים לפרשת תבא שנת תרי"ב‬ ‫ומטל במטתו והגרא"מ שך הלך לבקרו ואמר לו שיש‬ ‫דבראש השנה יהיה משמח ואומר כל מה שעושה הוא‬ ‫לבטוח בה' כי יוציא לאור צדקינו‪ ,‬וא"ל הגרי"ז וכי לזה‬ ‫יתברך הוי לטובה‪ ,‬ובזה יהיה נהפך באמת לטובה‪ .‬ולכך‬ ‫בטחון יקרא כשאינו מפחד כלל‪ ,‬בטחון הוא רק אם ירא‬ ‫מהאי טעמא נראה שיהיה אדם רגיל לומר בראש השנה‬ ‫ואעפ"כ מתחזק בבטחון‪ ,‬וכמ"ש בפיה"מ פ"ד דר"ה על‬ ‫אחרי תפלת שחרית כל מה דעביד רחמנא לטב עביד וגם‬ ‫ימי ר"ה ויו"כ שהם ימי עבודה והכנעה ופחד ומורא‬ ‫זו לטובה‪ .‬ולכן מהאי טעמא תקנו לאכול מאכלים‬ ‫ומברח ומנוס אליו‪26 .‬‬ ‫טובים ומתוקים ולומר עליהם כן‪ ,‬כדי שאם ח"ו נגזר‬ ‫להיפוך יהיה נהפך ע"י אמירה זו לטובה‪ ,‬אמן כן יהי‬ ‫רצון‪ .‬ועד"ז מבואר בס' המאורות ר"ה [הובא קובץ שיטות‬ ‫קמאי כריתות ו‪ ].‬כתב "ונהגו עלמא למנקט כל חד וחד‪,‬‬ ‫‪ 26‬הגה"צ ר' אלימלך בידרמן שליט"א [באר הפרשה] הוסיף לכ"ז מה‬ ‫שאמרו זקני ירושלים שאם נהגו לאכול בר"ה תפוח בדבש לרמז שיהי'‬ ‫ואומרין אקרא יהי רצון מלפניך י"י אלקי ואלקי אבותי‬ ‫לנו שנה מתוקה‪ ,‬ק"ו שאין לך סימן יותר טוב מלהיות זיסע יוד [‪-‬יהודי‬ ‫שיקראו לפניך זכיותנו ושיקרע רוע גזר דיננו‪ .‬רוביא‪,‬‬ ‫מתוק] כלומר להסתובב ביום הזה בשמחה ובפנים צוהלות וזה יהי'‬ ‫לסימן שכן יהי' בכל השנה‪ ,‬וכבר כ' במשנ"ב סימן תקפג ס"ק ה החיי‬ ‫ירבו זכיותנו‪ .‬כרתי‪ ,‬יכרתו שונאינו‪ .‬סילקא‪ ,‬יסתלקו‬ ‫אדם "כל אלו הענינים עושין הכל לסימן טוב ולכן פשיטא שיזהר מאד‬ ‫עוננו‪ .‬תמרי‪ ,‬יתמו שונאינו יתמו עוננו‪ .‬ומזה יוכל כל‬ ‫שלא יכעוס בימים האלו מלבד גודל האיסור כדי שיהיה לסימן טוב רק‬ ‫מ‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫טובה ומתוקה‪ ,‬ואח"כ רוביא (גזר) או שומשום‬ ‫לצאת כל השיטות‬ ‫לספרדים ואומר יהי רצון שירבו זכויותינו‪ ,‬ואח"כ כרתי‬ ‫והנה מרן הג"ר משה שטרנבוך שליט"א [תשובות והנהגות‬ ‫(ליק) שיכרתו שונאינו‪ ,‬ואח"כ קרא (פמקין) שיקרע רוע‬ ‫כרך ב סימן רסו] כתב שנדרש כמה פעמים היאך להתנהג‬ ‫גזר דינינו ויקראו לפניך זכויותינו‪ ,‬ואח"כ סילקא (ביט‬ ‫בסימנים שנהגו לאכול בליל ר"ה‪ ,‬דיש בזה שנויי‬ ‫אדום) שיסתלקו שונאינו‪ ,‬ואח"כ ראש דג שנפרה ונרבה‬ ‫מנהגים הרבה‪ ,‬מתחלה העתיק ד' הגמ' והביא שני‬ ‫כדג ונהיה לראש ולא לזנב‪ ,‬ואין אוכלים עוד אז כלל‪ ,‬רק‬ ‫הגירסאות האם סגי בראייה או שצריך לאכול‪ ,‬וכתב‬ ‫לוקח ביד ומסתכל ואומר לסימנא טבא כפי שהבאנו יהי‬ ‫דזהו מחלוקת גדולי הקדמונים‪ ,‬ולאו מלתא זוטרתא היא‬ ‫רצון בלי הזכרת השם‪.‬‬ ‫לקיים עצת חז"ל בליל יום הדין דראש השנה שיהא‬ ‫ואח"כ הקידוש והמוציא‪ ,‬ומיד אחר אכילת כזית לחם‬ ‫באמת סימנא טבא‪ ,‬ולכן לעצמו הוא מהדר בזה טובא‪.‬‬ ‫(טבול במלח ואח"כ בדבש)‪ ,‬חוזר לקערה ואוכל כל‬ ‫וחידש דלקדמונים דגרסי "למיחזי" המצוה לראות דוקא‬ ‫המינים‪ ,‬ומתחיל בתמרים שחייבין מדינא להקדים לשאר‬ ‫ולא לאכול‪ ,‬דכשאוכל אינו נראה לסימנא אלא דאוכל‬ ‫הפירות‪ ,‬ואומר "יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי‬ ‫כרגיל להנאתו‪ ,‬ולשיטתם לוקח בידו ומסתכל ואומר‪,‬‬ ‫אבותינו שיתמו שונאינו"‪ ,‬ומברך בורא פרי העץ‪ ,‬ואח"כ‬ ‫ובזה דוקא מקיים עצת חז"ל לסימנא טבא‪ ,‬ודקדקו‬ ‫לפני אכילת רמון יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלקי‬ ‫למיחזי שצריך לכוון בראייה דוקא מפני שלאכול לא‬ ‫אבותינו שנרבה זכיות כרמון‪ ,‬ואח"כ תפוח בדבש וכל‬ ‫ניכר שזהו לסימנא‪ ,‬אבל בש"ע מפורש לאכול כמ"ש‪,‬‬ ‫המינים לפי הסדר הנ"ל‪[ .‬במ"ב הביא לומר אחר תחלת‬ ‫ולכן הוא לקיים שניהם שדברי חכמינו ז"ל בדקדוק רב‪.‬‬ ‫האכילה‪ ,‬שלא להפסיק בין הברכה לאכילה‪ ,‬אך בספר עץ חיים‬ ‫בתחילה הביא לומר אחר תחלת האכילה כדי שלא להפסיק בין‬ ‫ותיכף בבואו מבית הכנסת מוכן בקערה כל המינים‪ ,‬הוא‬ ‫הברכה לאכילה‪ ,‬וכתב עוד א"נ יאמר יהי רצון קודם הברכה וזה‬ ‫נוהג לה קדים ליקח כולם ביד ולא לאכול עוד אז כלל‪,‬‬ ‫נכון יותר עיין אחרונים ז"ל עכ"ל]‪.‬‬ ‫רק לוקח תמרים בידו ולא אוכל ואומר יהי רצון שיתמו‬ ‫שונאינו (בלי הזכרת השם) ואחר כך רמון ואומר יה"ר‬ ‫אמנם מאחר שסתמו חז"ל "בריש שתא" ולא פירשו‬ ‫שירבו זכויותינו‪ ,‬ותפוח בדבש יהי רצון שיהיה שנה‬ ‫בלילה דוקא‪ ,‬אף שהמנהג לאכול רק בלילה‪ ,‬ובראשון‬ ‫לבד‪ ,‬ועיין בספר בני יששכר להגה"ק מדינוב זצ"ל שכן‬ ‫המנהג‪ ,‬ולדעתו בריש שת א משמעו בליל יום טוב א'‬ ‫יהיה שמח לבו ובטוח בד' עם התשובה ומעש"ט" עוד סיפר שא'‬ ‫התאונן לפני רבו על שלום ביתו המעורער ובתוך הדברים סיפר שבליל‬ ‫דוקא ע"ש‪ " ,‬מ"מ מאחר שחז"ל פירשו בריש שתא יהא‬ ‫ר"ה נתן לו אשתו את זנב הדג‪ ,‬נענה הרבי וכי מפני זה אמרת שנהי'‬ ‫"רגיל" איניש‪ ,‬נהגתי בכל סעודה בר"ה לאכול סימנים‬ ‫לזנב והלא העיקר תלוי באמירה ומה לך אם העמידה זנב או ראש‪ ,‬ופעם‬ ‫הגיע אברך אל הרה"ק הרמ"ח סלאנים זי"ע והתאונן שלא השיגה ידו‬ ‫אלו‪ 27,‬וקצרה דעתינו להבין דברי חז"ל אבל מאמינים‬ ‫לקנות ראש ומי יודע איזה שנה תעלה בגורלו‪ ,‬א"ל הרמ"ח קח נא את‬ ‫אנו באמונה שלימה בדברי חז"ל שסימנא מילתא היא‬ ‫זנב הדג ואמור בקול גדול שכבר יהי' סוף וקץ לכל צרותינו‪ ,‬והעומק‬ ‫שבדבר כי ביד כל איש לסדר מצבו יהי' מה שיהי' לטובה ולברכה ע"י‬ ‫וביום הדין דראש השנה ג"כ זקוקים אנו לסימנים‪ ,‬ולכן‬ ‫שיאמין כי אכן יעזרהו ה' לטובה‪ .‬וסיפר הנתיבות שלום על א' הצדיקים‬ ‫אף שלא ראיתי בפוסקים רמז לדרך שהבאנו ומנהג‬ ‫ששנה אחת בליל ר"ה בבואו לקדש על הכוס נשפך היין וכשחתך‬ ‫פרוסת המוציא נפלה החלה מידו וכן הדגים נשרפו ולא היו ראויים‬ ‫אבותינו לא נהגו כן‪ ,‬אין אני רואה שום חשש לצאת כל‬ ‫לאכילה‪ ,‬ופחדה הרבנית דאולי יש בזה סימן רע ובפרט בר"ה שמרבים‬ ‫הדיעות‪ ,‬וכדאי הוא עצם האמונה בחז"ל ועצתם להמתיק‬ ‫בסימנים טובים‪ ,‬אך השיב הצדיק בניחותא דאין חשש דכל הטעם‬ ‫שעושים הסימנים מפני שזה גורם לאדם להיות רגוע ושמח ואז יהי'‬ ‫הדינים‪ ,‬שנזכה עי"ז לשנה טובה ומבורכת" עכ"ד מרן‬ ‫שליו ושמח ובטוח בישועת ה'‪ ,‬וא"כ הגם שקרו לנו כמה סימנים לא‬ ‫הגר"מ שטרנבוך שליט"א‪.‬‬ ‫טובים אם נשאר שלוים ובטוחים בחסדי ה' אזי בוודאי נזכה לשנה‬ ‫טובה כי פנימיות הלב הוא הסימן הטוב ביותר לרחמים וחסדים [וי"ל‬ ‫דזה נכלל במהרש"א דמה שאין חשש ניחוש בסימנים שזה רק לצד‬ ‫מנהג אכילת תפוח בדבש‬ ‫הטוב ולא לצד הרע]‬ ‫וידוע המעשה על הג"ר יהודה פתייה זצ"ל שישב פעם בליל ר"ה‬ ‫כ' רמ"א תקפ"ג ס"א דנוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש‬ ‫בחבורת אורחים כולו אומר כבוד לבוש בבגדי לבן‪ ,‬ועל השלחן מנורה‬ ‫וכו' ועי' לעיל מש"כ המקור לדבר זה‪ ,‬וכ' המשנ"ב‬ ‫גדולה מאירה בנרות גדולות‪ ,‬והנה א' המסובים דחף בטעות את השלחן‬ ‫נפלה המנורה וכבו הנרות ונעשה חושך‪ ,‬ר' יהודה עצר עצמו שלא‬ ‫סק"ג דהתפוח עיקר ומברך עליו ופוטר הדבש‪ ,‬ויש‬ ‫לכעוס ומכיון שנחשך כשיצאה הרבנית ומגש דגים בידה נפל המגש‬ ‫והכל נשפך לארץ ויקם ר' יהודה לראות מה קרה‪ ,‬ואז שוד ושבר‪ ..‬הרב‬ ‫החליק מציר הדגים ונפל על הארץ וכל בגד הלבן נתלכלך וניטנף‬ ‫בסרחון של דגים‪ ,‬ובכל זה שלט ר"י בעצמו ולא כעס ולא הקפיד כלל‪,‬‬ ‫בגמר השנה העיד ר"י בעצמו כי מעולם לא היתה לו שנה טובה ומתוקה‬ ‫‪ 27‬א‪.‬ה‪ .‬כ"כ בבן יהוידע הוריות יב‪ .‬דלשון רגיל בא לרמז שיעשה זה‬ ‫כזו בהארת פנים ממעל ובכל אשר שלח ידו הצליח אף ה' לו חידושים‬ ‫בכל סעודה דל"ש רגיל בפחות מג' פעמים ויש שנוהגין בעשי"ת לטבול‬ ‫גדולים ונפלאים בתורה‪ .‬מכאן יבין כל איש לפי מצבו כי העיקר בלילה‬ ‫המוציא בדבש לסימנא טבא‪ ,‬עי' לקט יושר או"ח עמ' קכ"ט ממהרש"ל‬ ‫הזה הוא לקבל הכל באהבה ובשמחה מתוך שלוות הנפש ובטחון כי‬ ‫דכל עשי"ת נקראים ריש שתא ויש לאכול מאכלים אלו בכל עשי"ת‬ ‫הכל לטובה ולברכה ואז אכן כל אשר יארע לו לא יהא אלא עוד סימנא‬ ‫ולדברינו לעיל עכ"פ יהי' במצב של שמחה והארת פנים ובטחון כל‬ ‫טבא לטובה ברכה והצלחה‪ .‬ע"כ מתוך דברי הגה"צ ר' אלימלך בידרמן‬ ‫עשי"ת‪.‬‬ ‫שליט"א‪.‬‬ ‫מא‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫מינים‪ ,‬וסומכים על שי' הט"ז שם דמה שירצה יעשה‪,‬‬ ‫נוהגין לטבל המוציא בדבש‪ .‬ע"כ‪ .‬ומנהג העולם לעשות‬ ‫ולכתחלה עדיף שלא יניח מז' המינים על השלחן עד‬ ‫שתיהן טובלים המוציא בדבש וגם התפוח‪.‬‬ ‫אחר שיברך על התפוח‪ .‬וכמבואר כ"ז בפסקי תשובות‬ ‫שם‪.‬‬ ‫אם הדבש טפל לתפוח‬ ‫וכן יש נדון על מיני בפה"א של הסימנים אי יש לו דין‬ ‫ובשו"ת שבות יעקב ח"ב שאלה כ"ז פקפק ע"ז לעשות‬ ‫בא מחמת הסעודה ולא מברכין או לא וי"א דיקח דבר‬ ‫את שתיהם וכתב "דהגם דגם אנכי הרואה ראיתי‬ ‫שוודאי לא בא מחמת הסעודה כגון בננה תות ואבטיח‬ ‫שנוהגין כן בבית חמי זקיני הגאון זצ"ל ואחריו כל בית‬ ‫ובזה יפטור הירקות‪.‬‬ ‫חמי הגאונים ובוודאי זה מנהג ותיקין שלא הי' דרכם‬ ‫לשנות ממנהג הראשונים כלל‪ ,‬ובלבוש משמע דזה שני‬ ‫מה דבליל ר"ה מזדמנים ספיקות בהל' ברכות‬ ‫מנהגים וא"כ הכסיל בחושך הולך‪ ,‬ומ"מ שפיר עביד‪,‬‬ ‫דמהרי"ל כתב דמנהג לאכול אחר קידוש ‪ 28‬תפוח מתוק‬ ‫ובדרך העבודה יל"פ למה נזדמן שיש כ"כ הרבה שאלות‬ ‫בדבש‪ ,‬ומהר"י סגל בירך רק בפה"ע ולא יותר‪ ,‬ואמר‬ ‫וספיקות בהל' ברכות דייקא בליל ר"ה‪ ,‬דהנה עבודת‬ ‫איכא דעות אם הדבש עיקר או התפוח והסכים בדעתו‬ ‫היום הרי הוא ענין המלכיות וכדהארכנו לעיל‪ ,‬וכל‬ ‫שהתפוח עיקר‪ 29,‬ובאגודה מבואר דמברכין אדבש ג"כ‬ ‫ברכה ענינו המלכת הקב"ה‪ ,‬דכל ברכה שאין בו מלכות‬ ‫וכדי לצאת מידי ספק אוכלין המוציא עם הדבש והתפוח‬ ‫אינו ברכה‪ ,‬ועצם הדיון איזה ברכה לברך מראה‬ ‫ביחד‪ ,‬וכיון שנאכלת עם הפת אז נפטר לכו"ע והמון עם‬ ‫שהקב"ה הוא מלך הבריאה ואין לנו ליהנות בלי להודות‬ ‫לו ולהכיר שהוא בראו‪ ,‬וא"כ שפיר יש לעשות מזה עסק‬ ‫לא יודעים המקור ועושין פירוד בין הדבקים" ע"כ דברי‬ ‫השבות יעקב‪ .‬אולם באמת מנהג כל ישראל לטבול גם‬ ‫בשעת הסעודה וגם להסביר לילדים ענין זה ושיבינו‬ ‫ענינו ומהותו של ברכת הנהנין‪.‬‬ ‫פרוסת המוציא בדבש בנפרד וגם ממשיכים במנהג זה‬ ‫עד שמחת תורה או שבת בראשית‪ ,‬הרי לן דמנהג זה לא‬ ‫תיאור ליל ר"ה אצל דו"ז זצ"ל‬ ‫בנוי על טיבול תפוח בדבש‪.‬‬ ‫כיון שהזכרנו הנהגת דו"ז באכילת התפוח‪ ,‬נביא עדות‬ ‫אולם לפ"ז עדיין לא יצאנו מידי ספק מהרי"ל אי דבש‬ ‫אחי הרב יעקב שליט"א ממה שזכה לאכול אצלו בליל‬ ‫עיקר או תפוח עיקר‪ ,‬ומטעם זה ‪ 30‬נהג דו"ז הג"ר בצלאל‬ ‫ר"ה‪:‬‬ ‫ראקאוו זצ"ל לחלק את התפוח לשתים אחד בלי דבש‬ ‫ואחד עם דבש ובירך בפה"ע על החלק בלי דבש ואכל‪,‬‬ ‫"ראיתי איך שקיבל כל אדם שבא להתברך מפיו "לשנה‬ ‫ואח"כ אכל החלק עם הדבש וכן צווה להמשתתפים‬ ‫טובה" בסבר פנים יפות‪ ,‬והרבה אנשים באו אליו כל‬ ‫שלא יעשו ברכה על התפוח עם הדבש‪ .‬וכן מובא מנהג‬ ‫הזמן‪ ,‬גם קיבל בחורים וקטנים בפנים צוהלות‪ ,‬וגם ליוה‬ ‫זה בלוח א"י להגרי"מ טוקיצינסקי‪ ,‬ועוד מרויחים‬ ‫אותם‪ ,‬על אף חולשתו הגדולה שהי' בה רח"ל‪ ,‬ואע"פ‬ ‫בהנהגה זו‪ ,‬דאפשר להגיד היה"ר לפני אכילת התפוח‬ ‫שכבר התחיל הסעודה המשיך בזה‪ ,‬וכל הזמן עמד‬ ‫עם דבש דאל"כ הרי אין להפסיק כדכ' משנ"ב סק"ד‬ ‫ממקומו לקבל פניהם ולברך אותם ולשאול בשלומם‬ ‫דיצטרך לאכול מעט ואח"כ להגיד היה"ר‪.‬‬ ‫והי' מלוה אותם‪ ,‬מה נורא הי' המחזה לראות כל זה‪".‬‬ ‫[בצל הקודש עמ' מ"ב]‬ ‫אי יש להקדים שבעת המינים‬ ‫סדר יומו דמו"ז זצ"ל‬ ‫עוד יש נדון אי מביא לשלחנו גם משבעת המינים כגון‬ ‫תמר האם יש לו להקדימו מדין שבעת המינים‪ ,‬דבמחזור‬ ‫אכתוב קצת מסדר יומו דמו"ז הג"ר בנציון זצ"ל בר"ה‬ ‫המפורש הביא בשם הגרשז"א דיש להקדים התמר אבל‬ ‫כפי שכתבו אאמו"ר שליט"א בספרו ארחות ישרים ע'‬ ‫בסידור אר"י ז"ל לרבי שבתי ובכה"ח סקי"ג מבואר‬ ‫קט"ו‪.‬‬ ‫דהמנהג להקדים ולברך על התפוח כי יש רמזים וסודות‬ ‫"ובהתקרב יום הגדול דר"ה‪ ,‬עבר לפני התיבה בתפלת‬ ‫גדולות לאכילתו בלילה זה כמבואר בד"מ בשם מהרי"ל‬ ‫מעריב ראשון בשנה החדשה‪ ,‬וביום הראשון התפלל‬ ‫דתפוח מרמז לחקל תפוחין קדישין ועוד רמזים יש‬ ‫מוסף לפני התיבה‪ ,‬והי' זמן שהי' גם בעל תוקע‬ ‫בספרים‪ ,‬לכן הו"ל בגדר חביב‪ ,‬וסומכים על שי'‬ ‫[בתקיעות דמיושב] ודרש דרש לפני התקיעות‪[ ,‬לא טעם‬ ‫הרמב"ם המובא בשו"ע רי"א ס"ב דחביב עדיף מז'‬ ‫כלום בהפסקה] והתחיל "הנני העני" בניגון אשר שרשו‬ ‫בבעל תפלה מדור העבר ובתוס' משלו‪ ,‬ונהרי נחלי‬ ‫‪ 28‬במכתבו של הגרשז"א במחזור המפורש כ' דל"ה הפסק בין קידוש‬ ‫לסעודה ומ"מ לא רצוי להכנס לספק ברכה אחרונה לפני הסעודה‪.‬‬ ‫דמעות שפך בתנועת אמירת הקדיש‪ ,‬אשר קולו הדהד‬ ‫‪ 29‬ראה דרשות חת"ס עמוד ד' הרמז למה הדבש תפל לתפוח‪.‬‬ ‫‪ 30‬ע"פ הערת הג"ר משה פויזן שליט"א‪ -‬בצל הקודש עמ' מ"ג‪.‬‬ ‫מב‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫גם התוקע מכוון לשמוע‪ ,‬ולשמוע פירושו להבין כי‬ ‫בחלל המקדש מעט לאמר הנה יום הדין ובכל כוחו‬ ‫דרכי התשובה שנים הם א‪ :‬שובה ישראל עד ה"א ב‪:‬‬ ‫ונפשו התפלל חזרת הש"ץ‪ ,‬ובבוקר יום שני הי' משכים‬ ‫קחו עמכם דברים ושובו אל ה'‪ ,‬ב"א לחבריו הם קודמים‬ ‫קום‪ ,‬והלך רגלי במשך שעתיים עם כמה תלמידים‪,‬‬ ‫לעניני ב"א למקום דעיקרו של י"ג מדות שמזכירים‬ ‫לישיבה הקדושה חיי עולם [מסטמפורד היל לגולדרס‬ ‫בימים אלו הם מדות של ב"א לחבריו להדבק במדותיו‪,‬‬ ‫גרין] ושם הי' קורא מפטיר ושפך לבו במיוחד בפסוק‬ ‫מה הוא רחום אף אתה רחום וכו' אם תקחו את הדברים‬ ‫קול ברמה נשמע וגו' גם עבר לפני התיבה במוסף‪,‬‬ ‫הללו המדות הללו של ארך אפים וכו' תשובו אל ה'‬ ‫ובסעודת היום בישיבה שרו וזמרו "אתה נגלית" בניגון‬ ‫קודם עד ה' ואח"כ כשאתה בא עם מטען זה קחו עמכם‬ ‫ידוע מלבד מה שהי' הרוח החי' באמירת ד"ת ושיחות‬ ‫דברים ושובו אל ה'‪".‬‬ ‫יקרות‪ ,‬ולערב אמר שיחת מוסר והולך לתשליך בליווי‬ ‫תלמידיו בשיחות יקרות בענין היום‪".‬‬ ‫דרשה לפני תקיעות מאא"ז הגה"צ רבי נתן צבי‬ ‫רבינוביץ זצ"ל אב"ד לויקעווע זאמוט ‪32‬‬ ‫דרשות לפני תקיעות‬ ‫[מכת"י קודש היחידי שנמצא אצל מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל והדפיסו‬ ‫בראש ספרו ילקוט שיעורים מועדים ח"א בתור הקדמה לקיים‬ ‫חלק מדרשת מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל‬ ‫תפארת בנים אבותם ‪ -‬לא העתקתי כל הכת"י רק חלק הוא תוכן‬ ‫הדברים ובסוף הוא לשונו‪].‬‬ ‫[ר"ה תשמ"ה]‬ ‫מבואר בפוסקים ע"פ זוה"ק ואריז"ל דהגם דאין‬ ‫אשרי העם יודעי תרועה היינו מה לעשות עם התרועות‪,‬‬ ‫להתוודות בר"ה ואין להזכיר חטא כלל‪ ,‬מ"מ בין‬ ‫ע"פ ר"ה לב‪ :‬מח' ר' יהודה ור' יוסי דלר' יהודה אין‬ ‫התקיעות יתוודה‪ .‬וצ"ב מאי עדיפותא דתקיעות‪.‬‬ ‫לאומרה בשופרות ובמהרש"א דתרועה מרמז לדין‪,‬‬ ‫ששוברת את האדם‪ ,‬וד' ר' יוסי לאומרה י"ל כיון‬ ‫ויל"פ ע"פ ר"ה כו‪ .‬דאף דבדרך כלל אין דין אין קטיגור‬ ‫דהתקיעה מרמז למה שהקב"ה עשה את האדם ישר‪,‬‬ ‫נעשה סניגור רק בפנים‪ ,‬מ"מ לענין שופר יש להקפיד לא‬ ‫ראה פנים יפות אמור‪ ,‬ע"י תקיעה אפשר לתקן וליישר‬ ‫לתקוע בשל פרה דכיון דלזכרון הוא כבפנים דמי‪ .‬הרי‬ ‫דרכיו‪ ,‬ובשל"ה מבואר דשופר מרמז על שפלות הרוח‪,‬‬ ‫דבתקיעת שופר אנו נחשבים ככה"ג לפני ולפנים‪ .‬והנה‬ ‫ובפרשה דר"ה לא הוזכר כלל תקיעה ושופר רק תרועה‪,‬‬ ‫מבואר במדרש אחרי מות פכ"א פ"ח דמקדש ראשון ע"י‬ ‫דרק כלל ישראל יודעי תרועה ויודעים ללמוד גז"ש‬ ‫ששמשו כהנים גדולים באמונה האריכו ימיהם משא"כ‬ ‫מיובל ועי"ז להמתיק הדין ע"י תקיעה לפני' ולאחרי'‬ ‫בבית שני שנא' עליו שנות רשעים תקצרנה‪ ,‬וא"כ אם‬ ‫וזהו "ובמה בשופר"‪ -‬כמה אנו רחוקים מהרגשת יום‬ ‫נזכה לשמש באמונה בעת התקיעות שאנו דומים ככה"ג‬ ‫הדין אנחנו לא מאבדים שינה ע"ז הרי שהי' לו משפט‬ ‫נזכה בעז"ה לאריכות ימים ושנים טובות‪ ,‬ואם ח"ו לא‪,‬‬ ‫מסובך לא הי' יכול לישון‪ ,‬אבל ע"י השכמה לסליחות‬ ‫יש סכנה גדולה בזה‪.‬‬ ‫אנו מתקנים זה קצת שמראים שא"א לישון‪ -‬ע"י תשובה‬ ‫תפלה וצדקה גם כ"א לבד עם צעקה בלב מבטל רוע‬ ‫ובזה א"ש ל' מדרש פ' אמור בשעה שישראל נוטלין‬ ‫הגזירה‪.‬‬ ‫שפריהן ותוקעין לפני הקב"ה הקב"ה עומד מכסא דין‬ ‫דרשת אא"ז הג"ר בנציון סניידערס זצ"ל אב"ד‬ ‫‪ 32‬אבי אמו של מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל‪ ,‬ומו"ז תיארו בספרו כ"צדיק‬ ‫ראבב‬ ‫נשגב" הי' דור שלשה עשר של רבנים בישראל‪ ,‬והי' תלמיד חביב‬ ‫חלק ממה שדרש אא"ז זצ"ל לפני תקיעת שופר‪31 .‬‬ ‫להג"ר ישראל סאלאנטר זצ"ל כשגר שני שנים בבית גיסו הר"ר בנציון‬ ‫הנימן זצ"ל במעמעל [ואא"ז ריט"ל זצ"ל ישן שם במטה שעלי' ישן‬ ‫הגרי"ס] בש"ק דיבר רק בלשון הקודש והי' נודע כמקובל גדול‪ ,‬והקפיד‬ ‫"אשרי העם יודעי תרועה‪ ,‬אשרי העם היודעים‬ ‫על בניו שלא יגלחו זקנם באיזה אופן שהוא ושילכו עם בגדים ארוכים‬ ‫המשמעות של התרועה‪ ,‬שלא התרועה והזעקה הוא‬ ‫דוקא אף לפני נישואיהם‪ ,‬אף שבטלז שם למדו לא נהגו כך‪ .‬היו באים‬ ‫אליו מקרוב ומרחוק להתברך מפיו‪ .‬וכיון שבזמנו תפסה ההשכלה מקום‬ ‫העיקר‪ ,‬דוכי אומות העולם אינם יודעים להריע‪ ,‬האם‬ ‫בראש‪ ,‬התפלל שבניו לא יהי' להם כשרון כתיבה שאז היו עלולים‬ ‫אינם יודעים יותר טוב ממנו מלאכת התרועות‬ ‫ליפול ברשת ההשכלה עוד הקפיד להפריש מעשר גם בהיותו עני‬ ‫ואביון‪ .‬בתו הרבנית חנה יהודית חי' אמו של מו"ז זצ"ל סיפרה‬ ‫והחצוצרות? אלא שיודעים לרצות את בוראם‪ ,‬שיודעים‬ ‫שנעימות קולה של אבי' בלמדו בלילות עדיין מצלצל באזני'‪ .‬מקודם‬ ‫להשתמש בשופר כאות התעוררות כלפי עצמם יותר‬ ‫הי' רב בעיר וייגעווע ושם היתה דרשתו שמופיע כאן אח"כ נתמנה לעיר‬ ‫לויקעווע מחוז טלז פלך קאוונע‪ .‬ממנו נשאר לפליטה רק דרשא זה‬ ‫מאשר כלפי אחרים להכיר עצמם מה חובתם בעולמם‪,‬‬ ‫שאמר לפני התקיעות וכמה הערות שרשם על גליון שו"ע יו"ד שלו‪,‬‬ ‫גם התוקע אינו מברך לתקוע רק לשמוע קול שופר‪ ,‬כי‬ ‫נפטר באמצע ש נותיו בטו"ב מנחם אב תרס"ב ומנו"כ בלויקעווע ועל‬ ‫קברו היו עולים בעת צרה‪ -.‬מספר ארחות ישרים לאאמו"ר שליט"א‬ ‫עמוד ר"פ‪.‬‬ ‫‪ 31‬זכר זאת ליעקב עמוד נ"ב‪.‬‬ ‫מג‬ ‫התורה‬ ‫עניני ראש השנה‬ ‫שירת‬ ‫בזה יוכנע וישבר לבבינו להכשיר מעשינו ומחשבותינו‬ ‫וכו'‪ ,‬זה נקרא "לפני הקב"ה" כיון דכלפנים דמי‪ ,‬ומה‬ ‫ככה"ג העומד לפנים‪ ,‬א"כ בזה מפתים את בוראם‬ ‫שע"י מצוה זו לבד אנו זוכין שהקב"ה יעמוד מכסא דין‬ ‫ליעשות כמו ריע להקב"ה‪ ,‬שמערבבים השטן ע"י ווידוי‬ ‫לכסא רחמים‪ ,‬כיון שאנו מתבוננים בזה שאנו עומדים‬ ‫ותשובה‪ .‬וע"ז כתיב עלה אלקים מל' ותעל שכבת הטל‬ ‫ממש לפני הקב"ה לכן לבינו נשבר בקרבינו והשטן‬ ‫דהיינו שעולה "אלקים" שהוא מדת הדין מאתנו לא‬ ‫מתערבב‪.‬‬ ‫להשתורר עלינו פה למטה ועולה על מקומו למעלה‪,‬‬ ‫ונשאר לנו "ה'" היינו מדת הרחמים ב"קול שופר"‪.‬‬ ‫וזה"פ אשרי העם יודעי תרועה‪ ,‬ובמדרש שם שיודעים‬ ‫לפתות את בוראם‪ .‬דתרועה יש לו ג' משמעות א‪ :‬ל'‬ ‫ויתקיים בנו מאמר המדרש והוא יעמוד מכסא דין לכסא‬ ‫תרועה מתקיעת שופר ב‪ :‬לשון רעות כמו ותרועת מלך‬ ‫רחמים‪ ,‬וירחם עלינו ויקבל תפלתינו וצעקתינו‬ ‫בו ג‪ :‬ל' שבר מל' תרועם בשבט ברזל‪ .‬והיינו אם נתקע‬ ‫ותקיעתינו‪ ,‬ונכתב לשנת גאולה וישועה לחיים טובים‬ ‫בהתבוננות כי עומדים אנו לפני הקב"ה בעצמו ואם לפני‬ ‫וארוכים ולכל מיטב בב"א‪.‬‬ ‫ממלך בשר ודם היינו מפחדים כש"כ לפני ממ"ה אשר‬ ‫‪‬‬ ‫מד‬ ‫התורה‬ ‫עשרת ימי תשובה‬ ‫שירת‬ ‫חכמים ז"ל בפרק אין דורשין במופלא ממך אל תדרוש‬ ‫עשרת ימי תשובה‬ ‫ובמכוסה ממך אל תחקור‪ ,‬וענין הספרים האמורים כאן‬ ‫בוודאי הם ענין מופלא ואדם א' מיני אלף ידע להשיג‬ ‫עשי"ת הנם ימים עצומים‪ ,‬שמבואר בר"ה יח‪ .‬דאף דגזר‬ ‫מהות ואיכות הספרים על מתכונתם‪ ,‬וכן עיקר הענין‬ ‫דין שנחתם יכול להקרע רק ע"י כח הציבור‪ ,‬זה רק‬ ‫המאמר הזה דאיירי בענין הגמול ודיני הצדיקים ורשעים‬ ‫בשאר ימות השנה‪ ,‬אבל בעשי"ת נאמר עליהם דרשו ה'‬ ‫לחיים ולמות‪ ,‬הם משבעה הדברים המכוסים מבני אדם‬ ‫בהמצאו‪ ,‬ולכל יחיד ויחיד יש כח של ציבור ובכן יש‬ ‫וכו' ואפי' משה רבינו אדון כל הנביאים הקשה לשאול‬ ‫לנצל מאד ימים אלו‪.‬‬ ‫מפני מה יש צדיק ורע לו וכו' לכן אמרתי בלבי לדלג‬ ‫חובת ניצול ימים חשובים אלו‬ ‫ולקצר במקום שאין להאריך‪ .‬אמנם משום דשמא גרם‬ ‫ששם מסכת זו נקראת מסכתא ראש השנה ועיקרה על‬ ‫ואמר הגה"צ רבי שמשון פינקוס זצ"ל [שיחות ימים נוראים‬ ‫קדושת יום הדין הקדוש ר"ה שמצות היום בשופר וכו'‬ ‫ע' רמ"ה] ד"גם אם במשך כל ימות השנה ביטול זמן הוא‬ ‫לכן כל איש ישתוקק לדעת קצת עניני הדין ביום הזה‪ ,‬לא‬ ‫דבר נורא ואיום‪ ,‬אך בימים אלו הוא בבחינת רציחה‬ ‫מיבעי לכת הצדיקים והבינונים החרדים ועצבים מיום‬ ‫ממש‪ ,‬שערי שמים פתוחים‪ ,‬מי שבימים אלו בשעה‬ ‫המיתה לכל הפירושים בין דעוה"ז כמשמעו ובין דעה"ב‬ ‫שהוא עומד בתור או ממתין לאוטובוס עומד באפס‬ ‫כפי' התוס' אלא אפי' הרשעים גמורים שאינם שמים על‬ ‫מעשה‪ ,‬הרי הוא שוטה גמור עליו לומר איזה פסוק‪,‬‬ ‫לב עניני עוה"ב אעפ"כ לזאת יחרד לבם ויתר ממקומם‬ ‫להתפלל איזה תפלה‪ ,‬לבקש! אל לנו להפסיד אפילו רגע‬ ‫מדין המיתה ממש כמשמעו‪ ,‬לכן מצאתי עצמי מחוייב‬ ‫אחד‪ ,‬עלינו לנצל את כל הזמן ולהרבות בתפלות‬ ‫בדבר להרחיב הדיבור קצת לדקדק ולהבין מיהו הדברים‬ ‫ובקשות על עצם החיים‪" ".‬יהודי שבחנוכה מתעורר‬ ‫כפשטן בכל המאמרים הללו מכאן ועד משנה על ששה‬ ‫לשנות אצלו דבר מסויים‪ ,‬או שבשבועות מחליט‬ ‫דברים השלוחין יוצאין שהן דרך חיים ותוכחת מוסר"‪.‬‬ ‫החלטה חיובית כל שהוא כ"ז אינו אלא מכח עשרת ימי‬ ‫תשובה‪ ,‬גם התפלות שאנו מתפללין כל יום אינן אלא‬ ‫ואפשר להוסיף לדברי הפנ"י דגם מי שלא מעניין אותו‬ ‫מכח התפלות של עשי"ת לכן כה גדולה חשיבותה של‬ ‫שום סוגיא בש"ס להבין אותו על בריו דחושב מה זה‬ ‫הכוונה בתפלות בימים אלו‪ ,‬וההבדל בין תפלה בכוונה‬ ‫נוגע לו הלא בלא"ה ידע הלכה למעשה‪ ,‬מ"מ כשמגיע‬ ‫לזו שאינה בכוונה היא כהבדל בין חיים למות"‪[ .‬שם‬ ‫עניני דין האדם הנוגע לחייו ומותו וכל קורותיו בעוה"ז‪,‬‬ ‫עמ' רנ"ג] והרה"צ ר' אלימלך בידרמן שליט"א הביא מה‬ ‫גם האיש הרשע והכי פשוט בוודאי יתעניין לידע היטב‬ ‫שיאמרו המושלים לאמר‪ ,‬כי שנים המה מנהיגים‪ ,‬זה‬ ‫בסוגיא זו דהרי כל אחד רוצה לדעת מה קורה אתו‪.‬‬ ‫מנהיג "רכב" וזה מנהיג "מטוס" אלא שאותה פעולה‬ ‫ובפרט כשאנו נמצאים בעשי"ת ויש מצב של בינונים‬ ‫של נסיעה [לחיצה על הדוושה] תקדם את הרכב בכמה‬ ‫שתלויים ועומדים עד יו"כ‪ ,‬עלינו לדעת גדרו של בינוני‬ ‫וכמה מטר‪ ,‬ואילו המטוס יתקדם בכמה וכמה ק"מ‪,‬‬ ‫והאם אנו בכלל זה‪ ,‬וגם על מה בדיוק אנו תלויים‬ ‫וההבדל פשוט כי הרכב בהיותו על הארץ מוגבל היא‬ ‫ועומדים ומה עלינו לעשות בעשי"ת אלו‪ ,‬וזה סוגיא כמו‬ ‫בנסיעתו‪ ,‬הן מחמת עיקולי הדרך והן מחמת כח‬ ‫כל סוגיא בש"ס שיש לבררו היטב‪.‬‬ ‫המשיכה‪ ,‬לעומת זאת בשמים ממעל הכל פתוח ותנועה‬ ‫אחת בכוחה לפעול גדולות ונצורות‪ .‬כן ימים אלו‬ ‫גדרה של בינוני‬ ‫השמים פתוחים ואפשר להתקדם במהירות גדולה מה‬ ‫והנה בגדרה של צדיק ורשע ובינוני פשטות שי' רש"י‬ ‫שא"א בשאר ימות השנה‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫וראשונים ורמב"ם דתלוי במספר העבירות והמצוות‬ ‫דאם יש לו מצוה א' יותר מעבירות נחשב בין צדיקים‬ ‫וכיון שעלינו לנצל ימים אלו מוטל עלינו לדעת מה‬ ‫ואם יש לו עבירה א' יותר מן המצוות נקרא רשע‪ ,‬אלא‬ ‫בדיוק המצב שלנו ומה עלינו לעשות‪ ,‬וזה סוגיא כשאר‬ ‫דלרמב"ם אינו נשקל כפי דעתינו רק כפי שיקול קל‬ ‫סוגיות בש"ס ויש להעמיק בו‪ .‬ונקדים סוגיית הגמ' ר"ה‬ ‫דעות דיתכן דמצוה אחת שוקל הרבה יותר מהרבה‬ ‫טז‪" :‬א"ר כרוספדאי אריו"ח שלשה ספרים נפתחים‬ ‫עבירות‪ ,‬וז"פ מסברא דיש לך מצוות שקשים מאד‬ ‫בר"ה אחד של רשעים גמורים וא' של צדיקים גמורין‬ ‫לקיימה והי' לו בזה הרבה יגיעה ולא יתכן לומר דזה‬ ‫וא' של בינונים‪ ,‬רשעים נכתבים ונחמים מיד למיתה‪,‬‬ ‫שווה ממש כמצוה שעלה לו בקלות‪ ,‬אבל עכ"פ לדרך זו‬ ‫וצדיקים נכתבים ונחתמים מיד לחיים‪ ,‬בינונים תלויין‬ ‫יוצא דבלתי שכיח שיהי' אחד בינוני דהרי בינוני צריך‬ ‫ועומדין מר"ה עד יו"כ זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין‬ ‫להיות בדיוק מחצה על מחצה‪ ,‬וא"כ כמעט לכולנו בכר‬ ‫למיתה"‪.‬‬ ‫נחתם הדין בר"ה‪ ,‬וכן העיר הפנ"י על דרך זו‪ ,‬אלא דיש‬ ‫לפני שנתעמק בדברי הגמ' כדאי להביא דבריו של הפנ"י‬ ‫להוסיף דכבר הבאנו ד' התוס' והרא"ש והגר"א והרמ"ע‬ ‫בהקדמתו לסוגיא זו‪ :‬וז"ל‪ :‬כאן יפה לקצר כמו שאמרו‬ ‫מה‬ ‫התורה‬ ‫עשרת ימי תשובה‬ ‫שירת‬ ‫יתחצף כ"כ ‪ ] 33‬וכן הי' שהטבח התחצף לרב ומת‬ ‫מפאנו והחת"ס דעיקר הדין דקאי כאן הוא לעניני‬ ‫במיתה משונה כיון שלא ניצל ההזדמנות שרב בא אליו‪,‬‬ ‫עוה"ב‪ ,‬אבל דין עוה"ז בוודאי נחתם ביו"כ נמצא דלענין‬ ‫וכן אם הקב"ה כבר מגיע אליך ותוכל בקלות לשוב‬ ‫חיי עוה"ז בוודאי עדיין יש מקום להשתדל להמתיק דינו‬ ‫ואתה לא שוב זה עבירה גדולה כ"כ עד ששום זכות אחר‬ ‫במשך עשי"ת‪ ,‬אבל לענין חיי עוה"ב כבר לרובינו נחתם‬ ‫לא יועיל נגד זה‪ .‬וכ"כ במאירי ר"ה טז‪ :‬דהמתרשל בזמן‬ ‫בר"ה‪ .‬והנפק"מ כבר ביארנו‪ ,‬דמי שנקבע כבן עוה"ב הרי‬ ‫הזה מן התשובה אין לו חלק באלקי ישראל‪ ,‬וכ"כ במשך‬ ‫מתייחסים לו בצורה אחרת‪ ,‬דכיון דצדיק הוא הרי הוא‬ ‫חכמה פ' נצבים בד"ה דין וחשבון דאם לא שב האדם‬ ‫מקבל הרבה סייעתא דשמיא להתעלות ברוחניות‬ ‫מדרכו הרעה מוטב לו שלא הי' יום הקדוש הזה‪ ,‬כי היום‬ ‫ושיזדמנו לו מצוות רבות ושינצל מן החטא‪ ,‬ויתכפרו לו‬ ‫הזה עוד הכפיל ענשו בלי קץ בעונש חשבון העדר‬ ‫מיעוט עוונותיו ע"י יסורים בעוה"ז‪ ,‬אבל לענין חיי‬ ‫התשובה‪ ,‬ולפ"ז צריך בדוקא לעשות תשובה ולא יועיל‬ ‫עוה"ז עדיין יש להמתיק עד יו"כ‪.‬‬ ‫הוספת מעשים טובים‪.‬‬ ‫עכ"פ לדרך הראשונים דגדר בינוני הוא מחצה עוונות‬ ‫ובספר עמק ברכה ביאר דמה שלא מהני הוספת מעשים‬ ‫ומחצה זכיות ממש‪ ,‬א"כ מה שעליו לעשות בעשי"ת‬ ‫כיון דעיקר שיקול עוונות וזכיות הוא רק בר"ה דהוא יום‬ ‫הוא רק להוסיף עכ"פ עוד זכות אחד וכבר יהי' דינו‬ ‫הדין ולכן לא יועיל כלל הוספת מעשה מצוה‪ ,‬אלא‬ ‫כצדיק ומש"כ בגמ' זכו היינו שהוסיף מצוה אחד‪ .‬אבל‬ ‫דבעי' דוקא תשובה שיעקור למפרע את העוונות ועי"ז‬ ‫כבר נתקשה הפנ"י דלא שכיח לפ"ז א' שיהי' בינוני‪,‬‬ ‫יוכל הבינוני לשנות את גמר דינו‪ .‬ובשו"ת דובב מישרים‬ ‫ולכ"פ כשי' החינוך שי"א דצדיק הוא רק צדיק גמור בלי‬ ‫ח"ג פ"ט כתב השואל פי' זה בד' הרמב"ם‪ .‬ובספר‬ ‫שום עוון וא"כ רוב העולם בינונים‪ ,‬ובספר הנפלא‬ ‫לתשובת השנה על הרמב"ם כאן הוכיח מירושלמי‬ ‫לתשובת השנה [להג"ר ישראל יוסף רפפורט שליט"א] על‬ ‫כמהלך העמק ברכה‪ .‬וראה עוד מה שהרחיב בכ"ז‬ ‫רמב"ם פ"ג מתשובה הוכיח מקידושין לט‪ :‬דגדר דין‬ ‫הגרא"י ברזל זצ"ל בספרו הנפלא תשובה מאהבה על‬ ‫בינוני אינו כפשוטו שמשקל עוונותיו וזכיותיו הם מחצה‬ ‫רמב"ם הל' תשובה‪.‬‬ ‫על מחצה‪ ,‬אלא כל אחד שאין בכח זכיותיו לתלות לו או‬ ‫בכח עונותיו להרע לו ה"ה בינוני‪ ,‬ורק היות וע"פ רוב‬ ‫אולם בעיקר דברי הרמב"ם דדין הבינוני תלוי בתשובה‬ ‫מצב כזה הוא באופן דיש לו מע"מ לכן נקטו הראשונים‬ ‫קשה ממש"כ הרמב"ם בעצמו שם ה"ד דמפני ענין זה‬ ‫דבינוני היינו מע"מ‪ .‬ולפ"ז יש לנקוט דרובינו בינונים‬ ‫נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים‬ ‫[ובשפתי חיים ח"א ע' רמ"ד ביאר דענין בינוני הוא ע"פ ברכות‬ ‫ולעסוק במצוות מר"ה עד יו"כ ונהגו כולן לקום בלילה‬ ‫סא‪ :‬דהוא מי שיצה"ר ויצ"ט שופטן ופי' הגר"א דהייינו שיש להם‬ ‫ולהתפלל בבתי כנסיות וכו' ומבואר דיש ענין בריבוי‬ ‫מלחמות תמיד‪ ,‬עי"ש ביתר ביאור ועד"ז ביאר הבעל התניא בפרק‬ ‫מצוות ומעשים טובים כדי להכריע הכף ולא בעי'‬ ‫י"ג ענין בינוני דגמ' ברכות‪ ,‬אולם לכ' אין ענינו כלל לבינוני‬ ‫תשובה דוקא‪ .‬עוד יש להעיר למה לא כ' הרמב"ם‬ ‫דסוגיין דתלוי במשקל העבירות והמצוות ראה ס' לתשובת השנה‬ ‫להוסיף בלימוד תורה דאין לך הוספת מעשים יותר מזה‬ ‫ע' קפ"ט] עכ"פ אם אנחנו בינונים עדיין יש מקום להטות‬ ‫ע"פ חשבון הידוע של הח"ח‪.‬‬ ‫הכף ע"י הוספת זכיות דאולי בזכותים אלו יהי' בכוחו‬ ‫להטות את הכף‪.‬‬ ‫עיקר התשובה להתקרב להקב"ה‬ ‫האם מהני הוספת מעשים‬ ‫ויתכן לומר ע"פ מה שהרחיב הגר"ש פינקוס כמ"פ ע"פ‬ ‫דברי ר' ירוחם [דעת חכמה ומוסר ח"ב מאמר תורת התשובה]‬ ‫וכבר נתקשה הריטב"א דל"ל כלל להוסיף זכותים הרי‬ ‫דתשובה היא לא רק תיקון הקילקול‪ ,‬רק תשובה היא‬ ‫יש מדה דרב חסד מטה כלפי חסד‪ ,‬ותי' בשם תוס'‬ ‫מדה מסויימת של הקב"ה שכבר נברא לפני בריאת‬ ‫דהכוונה באמת שהוסיפו עוד חטאים‪ ,‬ורבינו יונה תי'‬ ‫העולם שזה מצב של קירבה עצומה אחרי הריחוק‪ ,‬דע"פ‬ ‫דגם בלי הוספת חטא עצם זה שלא שב בתשובה ביוה"כ‬ ‫שכל ל"ש כלל שתשובה ינקה את החוטא דכן שאלו‬ ‫הרי עברו והרשיעו‪ ,‬וכעי"ז ידוע מהרי"ב בכוכבי אור סי'‬ ‫לחכמה ותורה ולא מצאו עצה לחוטא רק מיתה או‬ ‫ה' דהקשה במש"כ הרמב"ם פ"ג מתשובה ה"ג דזכו‬ ‫קרבן‪ ,‬אבל החידוש של תשובה הוא שהקירבה להקב"ה‬ ‫הכוונה בעשיית תשובה ומבואר דלא מהני הוספת‬ ‫הוא זה שמביא הכפרה‪ ,‬דכשמחפשים אחיזה ושייכות‬ ‫מעשים והקשה למה באמת לא סגי בהוספת זכות אחד‪,‬‬ ‫להקב"ה בעצמו אין הנדון כיצד לתקן את החטא‪ ,‬אלא‬ ‫וביאר ע"פ הגמ' יומא פו‪ .‬שרב המציא עצמו לטבח‬ ‫להתקרב להקב"ה ולזה כ' דרשו ה' בהמצאו‪ ,‬עיקר‬ ‫שיבקש ממנו מחילה ור"ה אמר שרב הולך להרוג הטבח‬ ‫[מה שלא חשש רב לזה ביאר הגרי"ד קופלמן זצ"ל לפי‬ ‫שהי' מדור הקודם ולא עלה בדעתו שיתכן שהטבח‬ ‫‪ 33‬שמעתי מפי הגרי"ד שלזינגר שליט"א‪.‬‬ ‫מו‬ ‫התורה‬ ‫עשרת ימי תשובה‬ ‫שירת‬ ‫קיום מצות התשובה‬ ‫העבודה בימים אלו הוא לדרוש את הקב"ה בהיותו‬ ‫קרוב היינו להת קרב אליו ואז נזכה לכפרה‪.‬‬ ‫הנה בתקופת ימים הנוראים אנו זוכים להרבה התעוררות‬ ‫והרגשים טובים‪ ,‬אבל סו"ס אין לשכוח כי עיקר מצות‬ ‫וא"כ י"ל דריבוי המצוות אינו מצד הוספה למשקל‬ ‫היום היא התשובה‪[ ,‬לפי הפשטות דתשובה הוא‬ ‫הזכיות רק שהזכותים מזככים את האדם ומקרבים אותו‬ ‫כפשוטה ממש] דלכן זה נקרא עשרת ימי תשובה וכמו‬ ‫יותר להקב"ה ואז יפעל בו יותר קדושת וטהרת יו"כ‪ .‬וכן‬ ‫שהבאנו לעיל מדברי הרמב"ם דזכו הכוונה ע"י תשובה‪.‬‬ ‫יש להוכיח מלשון השו"ע סי' תר"ב שכתב חובת האדם‬ ‫ובעצם זה מצוה קשה מאד‪ ,‬וכבר אמר הג"ר שמשון‬ ‫בעשי"ת בזה"ל "בכל הימים שבין ר"ה ויו"כ מרבים‬ ‫פינקוס זצ"ל [שיחות ע' רצ"ג] דמי שסבור דמצות תשובה‬ ‫בתפלות ותחנונים" והשמיט חובת עשיית תשובה וענין‬ ‫הוא דבר פשוט וביד כ"א לקיימה בעצמו ע"י מה‬ ‫הוספת מעשים ולדברינו א"ש דעיקר הנקודה הוא‬ ‫שכביכול כבר "שכח" מהעבירה ואינו חושב שוב‬ ‫להתקרב אל ה'‪.‬‬ ‫לעשותו הוא עם הארץ‪ ,‬דיש לדעת עבירה היא מציאות‬ ‫מסויימת של טומאה הנדבק בנפש האדם‪ ,‬ונכנס בו כח‬ ‫אולם בדברי הגר"א או"ח סי' תר"ב מבואר להדיא דאנו‬ ‫הרסני ול"ש להפטר מזה רק ע"י תשובה והגדרים של‬ ‫מחפשים זכותים להכרעת הכף‪ ,‬שהכריע כהשיטות‬ ‫תשובה‪ ,‬כי כאשר דבוק בו החטא גם אם ילמד כל הש"ס‬ ‫דעדיף לעשות קידוש לבנה במוצ"ש בין ר"ה ויו"כ ולא‬ ‫לא תהי' לו סייעתא דשמיא כיון שהחטא נדבק בו‪ ,‬וגם‬ ‫להמתין עד מוצאי יו"כ כדי שמצוה זו תכריע לכף זכות‪,‬‬ ‫אם ילמד מוסר לא יעזור עד שיפטר מן החטא ע"י‬ ‫וכן מבואר בביאור הלכה תכ"ו ס"ב ד"ה ולא דד' הלבוש‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫והבית מאיר דאדרבה יש לקיים המצוה בעשי"ת דפן‬ ‫זכות אחד יכריע הכף‪ ,‬מבואר דיש ענין להוספת מצוות‬ ‫אנחנו מתייאשים מן התשובה‬ ‫בעלמא‪ .‬וגם להרמ"א שם דעדיף לעשות קידוש לבנה‬ ‫מוצאי יו"כ‪ ,‬ביאר הלבוש דכיון דממתינים לכבוד‬ ‫ואחד מעיקרי הסבות שקשה לנו לעשות תשובה‪ ,‬אינו‬ ‫משום שאנו לא יודעין על מה לשוב‪ ,‬ואנו חושבים‬ ‫המצוה כדי לקיימה בשמחה נחשבת ההמתנה עצמה‬ ‫עצמינו לצדיקים רק אדרבה בשביל שאנו יודעין שיש‬ ‫כמצוה שתכריע את הכף‪ ,‬ובמטה אפרים סי' תר"ג ס"ה‬ ‫שאנשי מעשה נוהגים לקנות ד' מינים בעשי"ת כדי‬ ‫לנו כ"כ הרבה דברים לתקן‪ ,‬זה מייאש אותנו מלשוב‬ ‫שמצוה זו תכריעהו לכף זכות‪.‬‬ ‫שהיצר בא ומונה עשרות ענינים שאנו נכשלים בו כסדר‪,‬‬ ‫ושכבר ניסה לתקן כ"כ הרבה פעמים וכבר עברו עליו‬ ‫ובספר לתשובת השנה ביאר דמש"כ הרמב"ם לעשות‬ ‫כ"כ הרבה ר"ה ויו"כ ועדיין לא הצליח והוא עדיין‬ ‫תשובה אין הכוונה בגדר עקירת העבירות למפרע דלזה‬ ‫באותו מקום אם לא יותר גרוע וא"כ אין סבה לנסות‬ ‫בעי' כל חלקי ותנאי התשובה‪ ,‬אלא גדר התשובה הוא‬ ‫לשוב‪.‬‬ ‫השתנות הגברא בכלליות מדרך רע לדרך טובה‪ ,‬כדי‬ ‫להצדיק דינו לטוב גם אם עדיין לא השלים חלקי‬ ‫אבל יש לדעת דכ"ז טעות גמור וכל מיני מחשבות כאלו‬ ‫שבאים לק רר לב האדם מלחזור להקב"ה‪ ,‬אינו אלא עצת‬ ‫התשובה‪ ,‬ע"ד מה שאמרו חז"ל קידושין מט‪ :‬דבהרהור‬ ‫היצר וגם אם זה מאמר חז"ל או מימרא מאיזה ספר או‬ ‫תשובה סגי להיות נקרא צדיק גמור‪ ,‬והרי כתב רבינו יונה‬ ‫משהו ששמע בדרשה‪ ,‬שמתוך זה יוצא לו איזה‬ ‫ש"א אות ט' דמדרגות רבות לתשובה‪ ,‬וא"כ א"ש דענין‬ ‫התקררות מלחזור בתשובה ידע נאמנה דזה עצת היצר‪,‬‬ ‫הוספת זכותים הוא ביטוי לשינוי דרך שאנו רוצים‬ ‫להתייצב על דרך טובה וזה מוכיח על נטיית הנפש‬ ‫ולא הי' אמור לראות או לשמוע את זה דזה לא בשבילו‪,‬‬ ‫לטוב‪ ,‬וכעי"ז כ' המאירי בחיבור התשובה מאמר ב' פ"א‬ ‫דהרי משה רבינו צועק "כי המצוה הזאת של תשובה לא‬ ‫נפלאת ולא רחוקה כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך‬ ‫ע' רמ"ו כי הרשע הגמור היינו שלא יתעורר על שום‬ ‫ובלבבך לעשותו" א"כ חייב להיות דבר קל ולא משהו‬ ‫דבר‪ ,‬וצדיק גמור הוא מי שכל עתותיו קודש לה'‪,‬‬ ‫שאתה אמור לפחד ממנו‪ .‬וכה הי' דורש הח"ח‬ ‫והבינוני הוא שבכללו מתעורר למעלות‪ ,‬אבל פעמים‬ ‫היצה"ר מתגבר עליו ולכן בימים אלו יבחנו אותו‪ ,‬אם‬ ‫בדרשותיו "תשובה איז נישט קיין בער עס איז נאר א‬ ‫זכו היינו שיערו משנתם וישתדלו בהשלמת חקם בזמן‬ ‫קער" [‪-‬תשובה זה לא דוב זה רק פניה] וא"כ בהכרח חייבים‬ ‫הנועד יזכו לחיים וכו' הרי מבואר דהכל תלוי בנטיית‬ ‫לחפש צורה קלה ונוחה איך לעשות תשובה‪.‬‬ ‫הנפש ואם זכו היינו שזיכך עצמו עד כדי שנפשו נוטה‬ ‫התשובה בבחינות הקלות לזמן קצר‬ ‫לטוב‪ .‬וא"כ י"ל דהוספת זכ ותים אינו כפשוטו הוספה‬ ‫על המשקל‪ ,‬אלא שזה יוסיף זיכוך בעצם האדם עד כדי‬ ‫ונקדים פי' יפה של הרה"ק ר' שמעלקא מניקלשבורג‬ ‫שנטייתו לטוב יהי' יותר חזק וממילא יוכל לזכות בדין‪.‬‬ ‫זי"ע עה"פ שובה ישראל עד ה"א בדרך משל לאדם‬ ‫מז‬ ‫התורה‬ ‫עשרת ימי תשובה‬ ‫שירת‬ ‫לירושלים‪ ,‬ומיד הסתובב‪ ,‬והנה יש אחר שרק עכשיו יצא‬ ‫הנושא משא‪ ,‬ובאמצע הדרך הרגיש כי אזלו כוחותיו‬ ‫מירושלים‪ ,‬ואם נשאל מי קרוב יותר לירושלים‪ ,‬אותו‬ ‫ואין בידו להמשיך בהליכתו‪ ,‬מה עשה החל לעשות‬ ‫שהסתובב הוא נקרא קרוב יותר‪ ,‬כיון שהוא כבר בדרך‬ ‫לעצמו סימנים וחשב לעצמו הרי עד בית פלוני אינו‬ ‫הנכונה אף שעוד יקח לו הרבה זמן להגיע‪ ,‬כן הוא בענין‬ ‫מרחק רב‪ ,‬ולא יקשה עלי לישא המשא‪ ,‬אלך רק עד שם‪.‬‬ ‫הקבלות ברגע שהוא קיבל ע"ע אפי' דבר קטן למען‬ ‫בהגיעו לשם חזר על תחבולה זאת‪ ,‬הביט על אבן גדולה‬ ‫הקב"ה‪ ,‬הרי כבר פנה להקב"ה‪ ,‬ומעתה יזכה להרבה‬ ‫במקום פלוני‪ ,‬ואמר רק עד שם אבוא‪ .‬כך המשיך בדרכו‬ ‫סייעתא דשמיא ויוכל לזכות לכל טהרת יוה"כ‪.‬‬ ‫עד שהגיע לתכליתו ולמחוז חפצו‪ .‬וזה הפי' שובה‬ ‫ישראל "עד" כך היא דרכה של תשובה שבכל עת יחזק‬ ‫עיקר התשובה להגיע למצב הארת פנים‬ ‫את עצמו "עד פה אבוא" בענין פלוני‪ ,‬ועד שם אבוא‬ ‫עיקר התשובה בעשי"ת הוא פניי' להקב"ה וכה דרש‬ ‫בענין אחר‪ ,‬אז יגיע עד ה"א שיזכה לבוא לתכלית‬ ‫הג"ר שמשון פינקוס זצ"ל [שיחות ימים נוראים רס"ח]‬ ‫השלימות ויסורו מאתו כל המסכים המבדילים בינו לבין‬ ‫דעיקר העבודה של עשי"ת בכלל ויוה"כ בפרט היא‬ ‫השי"ת‪.‬‬ ‫להגיע למצב של הארת פנים מאתו ית'‪ ,‬באור פניך‬ ‫ונבאר הדברים יותר‪ ,‬דהנה באופן כללי יש אצל האדם ב'‬ ‫יהלכון‪ ,‬התפלות צריך להיות מתוך פנימיות מתוך הארת‬ ‫סוגי מכשולות‪ .‬א‪ :‬מה שלא קשה לאדם להמנע ב‪ :‬מה‬ ‫פנים‪ ,‬אם נתפוס את התפלות והמעש"ט כמו מכונה הרי‬ ‫שקשה לו מאד‪ .‬והנה חידש לן הג"ר ישראל סלנטר זצ"ל‬ ‫העיקר חסר מן הספר‪ ,‬משל לעורך דין שעומד לפני‬ ‫שאם שב רק בחלקים הקלים גם הוא נכנס בגדר בעל‬ ‫שופט הוא מסנגר על האדם שעבר עבירה ומרצה דרשה‬ ‫תשובה‪ ,‬ויכול כבר לזכות לכל הטהרה של יו"כ‪ ,‬ולכן יש‬ ‫ארוכה‪ ,‬לאחר שסיים את דבריו פסק השופט להחזירו‬ ‫לו לאדם להתבונן במעשיו ולראות מה קשה לו לתקן‬ ‫לבית סהר‪ ,‬והסביר כיון שהדרשה הי' יבשה מאד ולא‬ ‫ומה קל לו לתקן וגם בדבר אחד עצמו יש חלקים קלים‬ ‫שוה שום דבר‪ ,‬דאם הי' מבקש מעומק הלב אולי הי'‬ ‫ויש חלקים קשים‪ .‬ולקחת החלקים הקלים ולהתחזק‬ ‫עוזר‪ .‬אם בעשי"ת התפלה יהי' מכל הלב ונצעק מכל הלב‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫"אבינו מלכינו" אז באמצע הדין פתאום יהי' הארת פנים‪.‬‬ ‫בימים אלו הקב"ה שופך עלינו ממרום ימים של אהבה‬ ‫לדוגמא‪ ,‬הנה לברך כל ברכת המזון בכוונה מלה במלה‬ ‫ורחמים בלי גבול‪ ,‬הקב"ה רק מחכה שנחזיר לו את‬ ‫קשה מאד לקבל בבת אחת‪ ,‬אף שעכשיו ביו"כ מרגיש‬ ‫האהבה וזה למעשה היסוד של תשובה להבטיח לבורא‬ ‫התעוררות גדולה וחושב שמעתה יוכל לכוון כל ברכת‬ ‫עולם שהקשר יהי' קשר של קיימא‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫המזון הרי הוא רק בגדר התעוררות וחיזוק אבל זה לא‬ ‫קשור לתשובה כלל‪ ,‬כיון דבפועל לא יוכל להשתנות‬ ‫חיזוק במאה ברכות‬ ‫בב"א וא"כ לא יעשה כלום‪ ,‬ולכן צריך להיות מיושב‬ ‫ואם עיקר נקודת התשובה הוא השייכות והקשר‬ ‫בדעתו שיהי' קל בשבילו גם באמצע החורף כשרחוק‬ ‫להקב"ה נחוץ למצוא נקודות חיזוק בענין קשר‬ ‫מכל עניני התעוררות‪ ,‬ולכן יקבל למשל רק על ברכה‬ ‫להקב"ה‪ ,‬וא' מהם הוא ענין מאה ברכות‪ .‬מו"ז הגה"צ ר'‬ ‫ראשונה שיהי' בכוונה תוך סידור או ברכון‪ ,‬וישים‬ ‫יעקב סניידערס זצ"ל בדרשתו לשבת שובה ‪ 34‬עמד‬ ‫לעצמו אופציה שאם לא יהי' ברכון אז יהי' עכ"פ‬ ‫בגודל ענין מצות אכילה בערב יו"כ‪ ,‬וגם במש"כ‬ ‫בעיניים עצומות‪ ,‬וגם קבלה זו לא יהי' לאורך זמן רק‬ ‫בהפטרת שבת שובה הפסוק ואכלתם אכול ושבוע‬ ‫למשל עד ר"ח חשוון‪ ,‬ורק אז יחליט להמשיך לעוד‬ ‫והללתם את שם ה"א אשר עשה עמכם להפליא‪ ,‬דנראה‬ ‫תקופה‪ ,‬וכן לדוגמא בלשה"ר ל"ש לקבל בבת אחת שלא‬ ‫מזה דעיקר הענין באכילה ושביעה הוא כדי שעי"ז נוכל‬ ‫ידבר ולא ישמע עוד לשה"ר כלל‪ ,‬רק יקבל לדוגמא‬ ‫להלל ולשבח להקב"ה ולחזק הקשר עם הקב"ה ע"י‬ ‫ששעה אחת כל יום עד ר"ח חשוון לא ידבר לשה"ר‪,‬‬ ‫מאה ברכות‪ ,‬שזה מאה פעמים להתקשר להקב"ה‪ ,‬ואם‬ ‫ולא יקבל על שמיעה דפעמים יהי' מאד קשה כשאחד‬ ‫נתחזק במחשבה זו בשעת אמירת הברכות זה יהי' לנו‬ ‫מדבר אליו ולא יצליח להמנע ואז יתייאש לגמרי‪[ .‬והעיר‬ ‫יסוד חזק לקיום מצות תשובה דענינו לחזק הקשר עם‬ ‫ידידי הרב חיים שמעון הוף שליט"א דכעין עצה זו מבואר ביסוד‬ ‫התשובה לרבינו יונה שעושה ג' פרקים לוידוי כל יום עי"ש]‬ ‫הקב"ה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ואם תשאל מה יעזור דברים קטנים כאלו‪ ,‬מתי אני ישנה‬ ‫גם הדברים הקשים‪ ,‬לזה התשובה כפי שאמר הח"ח‬ ‫דתשובה אינו רק פניי' בדרך הנכונה‪ ,‬וביאר הג"ר אליהו‬ ‫דיסקין שליט"א ע"פ משל לנוסע מירושלים לבני ברק‬ ‫וכמעט הגיע לב"ב קיבל הודעה שיש לו לחזור‬ ‫‪ 34‬זכר זאת ליעקב ע' קט"ז‪.‬‬ ‫מח‬