שירת התורה · Shiras Hatorah — ראש השנה (2026-09-07)

עניני ראש השנה ועשי"ת
ר"ה תשפ"ז
שנה ו' גליון 312
תוכן העניינים
שי' הירושלמי בטעם שאין תוקעין בשבת .........יז עניני ראש השנה .........................................ד
*מה שבשבת אומרים זכרון תרועה ..................יז השייכות בין ר"ה לראש חודש ..........................ד
*אם טעה והחליף בין זכרון תרועה ליום תרועה ר"ה החודש מתכסה ........................................ד
.................................... ................................יט
מסכת ר"ה כולל עניני ר"ח ...............................ד
*האם אומרים בשבת שומע קול תרועת עמ"י שם ראש השנה לא כתוב בתורה .......................ד
היום .............................. ................................כ
חידוש הלבנה מורה על הויה חדשה ..................ד
האם אומרים זכרון תרועה או יום זכרון תרועה
...................................... ................................כ זכרון אחד עולה לכאן ולכאן ...........................ה
למה לא גזרו מצד חשש הוצאה ......................כב על מה דנים בראש השנה .................................ה
האם שייך לבן עזאי גזירת שמא יעבירנו .........כב הדין בר"ה לשיטת ר' יוסי ...............................ה
האם שייך שמא יעבירנו בקפיצה ....................כג על מה נאמר ג' ספרים נפתחים בר"ה ...............ה
רמז לשמא יעבירנו מה"ת ..............................כג חיים ומיתה דג' ספרים הכוונה לעוה"ב .............ו
איך לא חששו חז"ל לסכנה בביטול שופר בשבת לחת"ס בר"ה לא נדון כלל על עניני עוה"ז ..........ו
.................................... ................................כג מה שמקובל ד"אילו היינו משקיעים בר"ה
השנים הכי טובות והכי רעות הם בר"ה שחל שעברה הי' יותר טוב" ......................................ו
בשבת ........................... ................................כד עבודת המלכיות ..............................................ז
השבת בעצמותה פועלת ענין השופר ................כד השייכות בין מלכיות ויום הדין ........................ז
בשבת קול הגוף הוא דומיא דקול השופר ........כו ענין עבודת זכרונות ........................................ח
כל ענין השופר הוא לעורר כח השבת ...............כו ובמה בשופר ...................................................ח
בש"ק שאין שופר צריך יותר להתעורר לתשובה במלכיות נכלל עבודת אין עוד מלבדו ...............ט
.................................... ................................כז
חיזוק לעבודת מלכיות למעשה ........................ט
מבט על שנת תשפ"ד בעקבות ר"ה שחל בשבת כח
פסוקי שופרות מגלה מלכותו ית' ......................י
בענין תוקע בשופר של עולה ..........................כח
גילוי מלכותו בא ע"י עבודה פנימית בהסתר ......י
מעילה בשופר של עולה .................................כח
המלכיות מתחיל כבר לפני ר"ה ......................יא
דין הקטרה בקרן של עולה ............................כח
מה שהש"ץ אומר "המלך" במקומו ................יא
מחלוקת רבה ורבי אלעזר בפירש לפני או אחר
זריקה .........................................................כח עניני תקיעת שופר .........................................יא
ביאור שיטת רש"י בר"ה ...............................כט בגדר שיעור תקיעה ........................................יא
איזה מעילה מוציא לחולין ............................כט פנימיות ענין מאה קולות ...............................יב
האם שייך פדיון בשופר של עולה ...................כט סיסרא נשא בתוכו כוחו של רע"ק שהוא תורה
שבע"פ ..........................................................יב
האם צמר שנתלש מקרבן אסור בהנאה
מדאורייתא ....................................................ל ביאור מה שהשקתה יעל לסיסרא דוקא חלב ....יג
שופר של עולה איירי בקדוש רק לדמי עולה .......ל כשר"ה חל בשבת מתגלה ביותר ענין החלב ......יג
מעילה בעצם התלישה או ההגבהה ...................ל בדבורה התגלתה ענין תורה שבע"פ .................יד
האם שייך מעילה בקול השופר ......................לא בשירת דבורה מוזכר הגילוי של מתן תורה ......יד
ביאור המח' רב יהודה ורבא ..........................לא התרועה מרמז לתורה שבע"פ שבא בעקבות חטא
העגל ............................. ................................יד
ביאור דברי הרמב"ם ....................................לא
מאה קולות הוא מצד כלל ישראל ...................יד
ד' הרמב"ם דיש מועל אחר מועל בכלי תשמיש לב
שיעור התקיעה כפי גודל ההשקעה בתרועה .....טו
החילוק בין מעילה דרך הוצאה ומעילה דרך
שימוש ..........................................................לג תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת ..טו
מעילה בשופר של אילו של יצחק ....................לג האם למסקנא נדחו דברי רבי לוי ....................טו
האם הי' הקטרה על שופר אילו של יצחק ........לג למה דוקא בחל בשבת נקט "יו"ט" של ר"ה .....טז
ההלל בראש השנה ........................................לג למה דוקא בפ' אמור נקט זכרון תרועה ...........טז
ב
תוכן העניינים
סדר יומו דמו"ז זצ"ל ...................................מב אי מלאכים אומרים שירה .............................לד
דרשות לפני תקיעות ......................................מג הבדל בין הלל ושירה .....................................לד
חלק מדרשת מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל ..............מג צריך להיות מוכן להלל .................................לה
דרשת אא"ז הג"ר בנציון סניידערס זצ"ל אב"ד בענין שמחה דראש השנה ..............................לה
ראבב ............................ ................................מג איך צריך להיות המצב בתפלה .......................לו
דרשה לפני תקיעות מאא"ז הגה"צ רבי נתן צבי היו"ט של ר"ה מכוסה היא ............................לו
רבינוביץ זצ"ל אב"ד לויקעווע זאמוט ............מג
קריאת עסק גירוש ישמעאל בר"ה ..................לו
עשרת ימי תשובה ....................................מה
קריאת בני נחור ומילכה בר"ה .......................לז
חובת ניצול ימים חשובים אלו .......................מה
ע"י התגברות זוכים לשמוע בשורות טובות .....לז
גדרה של בינוני .............................................מה
סימנים הטובים בתחלת השנה .......................לז
האם מהני הוספת מעשים ..............................מו
ביאור פעולת הסימנים ..................................לח
עיקר התשובה להתקרב להקב"ה ...................מו
ענין הסימנים הוא לחיזוק ובטחון ...................מ
קיום מצות התשובה ......................................מז
לצאת כל השיטות ........................................מא
אנחנו מתייאשים מן התשובה ........................מז
מנהג אכילת תפוח בדבש ...............................מא
התשובה בבחינות הקלות לזמן קצר ...............מז
אם הדבש טפל לתפוח ...................................מב
עיקר התשובה להגיע למצב הארת פנים .........מח
אי יש להקדים שבעת המינים ........................מב
חיזוק במאה ברכות ......................................מח
מה דבליל ר"ה מזדמנים ספיקות בהל' ברכות מב
תיאור ליל ר"ה אצל דו"ז זצ"ל ......................מב
לתגובות להנצחות ולקבלת הגליון במייל
שמעון יצחק ראקאוו
0527614717
syrakow79@gmail.com
שיעור שבועי (עברית) בביהמ"ד משובב נתיבות
אור ליום חמישי משעה 11:30 - 11
אפשר לשמוע בקול הלשון03-6171111- 7-916717:
בענגלאנד02 08-1917000- 7-916717 :
או בקו משובב נתיבות0733718341-7-
ג
התורה עניני ראש השנה שירת
הי' בעסק גדול סביב קידוש החודש דהרי כ"א מישראל עניני ראש השנה
שראה הלבנה החדשה באופן שיצליח להגיע לירושלים
חייב לעזוב מקומו ,וא"כ הי' הרבה שעזבו את ביתם
בעיצומו של ר"ה להגיע לירושלים לקי' החודש ובב"ד השייכות בין ר"ה לראש חודש
עצמו הי' יתכן להיות רוב היום בספק ועשו הכל מספק
וא"ש דחצי מס' ר"ה עוסק בקי' החודש ,אלא דצ"ב רב ר"ה החודש מתכסה
למה סיבב הקב"ה שיהי' כן. הנה מבואר בגמ' ר"ה ח :דהמקור דא' בתשרי ר"ה לדין,
הוא ממש"כ תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגינו,
שם ראש השנה לא כתוב בתורה איזהו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה וכתיב
[אגב יש לציין שכבר העיר החת"ס בדרשות [ח"א ג'] כי חק לישראל משפט לאלקי יעקב .ובפשוטו הוא רק
דשם ראש השנה לא מוזכר בתורה רק ביחזקאל מ' א' סימן בעלמא ,דר"ה יוצא בדיוק באחד לחודש ואז
קרא ליו"כ ר"ה"[ ,בעשרים וחמש שנה לגלותינו בראש השנה החודש מתכסה .אולם וודאי יש לזה קשר ,וראה תוס'
בעשור לחודש" וגו'] דזמן זה נקרא בתורה תקופת השנה שם [ד"ה שהחדש] דלהר"ר משולם לא הי' חטאת דר"ח
ומה דכ' "מראשית שנה" [דברים י"א י"ב] הוא רמז חז"ל קרב בר"ה ,ור"ת הוכיח לו דמקריבים ,והשיב לו
[ר"ה טז ]:דקאי על ר"ה ,ופי' החת"ס דדורות הראשונים דכוונתו הי' שלא הוזכר בקרא ,ועוד פי' בהא דמתכסה
שהשנים כתיקונם וכולם צדיקים ומוסיפים אומץ לכן עד היינו שלא מזכירים מוסף ר"ח במוסף ר"ה ,ופי' הטעם
עכשיו כבר הי' טוב ורק מקוים שהעתיד ימשיך להיות דלא יבוא חייב לכפר על הזכאי דמוסף ר"ח הוא לכפרה
ג"כ טוב ונמצא דר"ה הוא זנב לשנה שעברה ,אבל על שמיעטתי את הירח ,אבל ר"ת הי' רגיל להזכירו.
יחזקאל כבר ראה שהדורות מתקלקלים ואנו מקבלים
שהשנה הבאה יהי' יותר טוב לכן קוראים ראש השנה מסכת ר"ה כולל עניני ר"ח
כדי שיהי' שנה חדשה] הנה מבואר מצד אחד דאנו רוצים לכסות החודש ולא
להזכירו ,מאידך מבואר ברישא דקרא תקעו בחודש
חידוש הלבנה מורה על הויה חדשה שופר היינו שיש קפידא דר"ה יהי' בר"ח דוקא ,ובוודאי
והנה בזוה"ק שופטים עמ' רע"ה איתא דכיון דכל פגם לא במקרה נזדמנו ביחד .עוד יש להעיר דכל עניני קידוש
לבנה נובע מסט"א ומורה על קילקול ועבירה ,ובר"ה החודש מתבארים במס' ר"ה שעיקרו אמור להיות בעניני
הרי אנו רוצים להסתיר כל עניני קילקול ,והסט"א רוצה ר"ה ,ומ"מ מובלעים בתוכו כל עניני קידוש החודש
ל קחת הירח להעיד על העבירות לכן הירח עולה למקום והלבנה וגם דיני משפט דקידוש החודש דנלמד מפסוק
גבוה מאד שאין שם דין ומתכסה .ועדיין יל"ע למה יהי' דתקעו וגו' כי חק לישראל וגו' כמבואר דף כ"ה :ועיקר
דוקא בר"ח .ויל"פ ביתר עומק דהנה חזינן דכל הימים הפרק דראוהו ב"ד דמיירי בעיקר מענין תקיעת שופר
טובים [פסח סוכות פורים ט"ו באב] יש עדיפות שיהי' מתחיל בענין קידוש החודש וחלק זה הי' שייך להיות
בט"ו לחודש שהוא אמצע החודש [חוץ שבועות שזה בסוף הפרק הקודם ,ולמה הכניסוהו בתחלת פרקין
המשך מעומר] דהיינו כיון דמילוי הלבנה הוא סמל דשופר .עוד יל"ע דבעצם כל ענין "שנה" הוא סתירא
לשלימות החיבור בין כנס"י והקב"ה וכמבואר בזוה"ק למושג של "חודש" דשנה בעצם שייך לגוים המתיישנים
יתרו עמ' פ"ה דכן הי' בזמן שלמה המלך ,וכל פעם והולכים ואין בהם חידוש כלל ,וחודש הוא מושג שיש
מהתחלת החודש עד זמן המילוי יש תקווה שישאר כן רק בישראל המתחדשים והולכים ,וכאן אנו דנים בעניני
במילוי לעולם ולא יפגם ,אבל אחרי שעבר ט"ו לחודש ראש השנה רק שבמקרה הזדמן להיות גם ראש חודש,
ונפגם אפי' כחגירת ציפורן כבר נפסלה מלהתקן לגמרי וראשון לחדשים הוא ניסן ור"ח ניסן הוא באמת ר"ה
וצריכים לחכות עד שיעדר לגמרי בסוף החודש בכדי לחדשים כמבואר ריש המסכתא.
להתחיל הויה חדשה בתחלת החודש דההעדר יסוד
ובאמת למתבונן יש שייכות גדול בין ר"ה לחודש דזה
ההויה כמבואר במהר"ל בנצח ישראל פכ"ו .ולכן בער"ח
היו"ט היחיד שניתן לנו באחד לחודש[ ,עי' סוכה נה .כתיב
אנו מתוודים אין בנו לא תורה ולא חכמה וכו' וחוזרים
חדשכם וכתיב ובראשי ,ואיזה חדש שיש לו שני ראשים -הוי
בתשובה דכדי לקבל ההוויה החדשה יש להתבטל אומר זה ראש השנה] ובזה נגרם שבעיקר נתינת היו"ט
לגמרי ,וא"כ י"ל דבר"ה דהוא תחלת השנה ואנו רוצים מה"ת שמקדשין ע"פ ראיי' לא ניתן לנו זמן מסויים,
הוויה והתחדשות גם בשנה ,אנו מצרפים לזה כח דהרי רוב פעמים ל"ש לדעת אם יקבעו ר"ח בל' אלול או
החודש ותחילת הוויית החודש דזה מורה על קבלת הויה בל"א דתלוי בזמן הגעת העדים ,ורק מימות עזרא ואילך
דאגו שלא יהי' אלול מעובר ,וא"כ עיקר צורת יו"ט ר"ה
ד
התורה עניני ראש השנה שירת
המועדות הנעשים ע"י קידוש ב"ד של מטה ,ואם לא יקדשוהו חדשה ,ולכן אנו רוצים לכסותו כדי להעדר לגמרי כדי
ביום ל' מתקדש מאליו ביום ל"א .וא"כ עד"ז י"ל דבעיקר יו"ט לקבל ההוויה החדשה.
ר"ה רצה הקב"ה שיהי' ע"י ישראל להראות שעיקר גילוי כבוד
שמים בבריאה הוא רק ע"י ישראל]. זכרון אחד עולה לכאן ולכאן
על מה דנים בראש השנה וע"ע עירובין מ .דמסתפק אי מזכירים ר"ח בר"ה כיון
דבשניהם כתיב זכרון ,וצדדי הספק הוא האם נימא
הדין בר"ה לשיטת ר' יוסי דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן או דכיון דחלוקין
במוספים אמרינן ,ומסקינן דזכרון אחד עולה לכאן
בר"ה טז .מבואר בגמ' דלד' ר"מ ור' יהודה אדם נדון ולכאן ,הרי דיש קשר בין ר"ה ור"ח דבשניהם כתיב
בר"ה ונחתם ביו"כ ולר' יוסי אדם נדון בכל יום ,ואמרי' זכרון ,ויל"ע אם בכלל ספק הגמ' הוא אי יש שייכות
דהא דמתפללין על החולים הוא רק כר' יוסי דהלא בעצם בין ר"ה ור"ח וצ"ע.
לרבנן כבר נגזר הכל בר"ה[ ,ומבואר בתוס' ד"ה כמאן דזה
פשוט דלכו"ע מתפללין שמו"ע וברכת רפאינו וכדומה דהיינו על שו"ר להג"ר משה שפירא זצ"ל [בספר אפיקי מים ענין י"ד]
החולים שיתרפאו ,דזה לא נגזר בר"ה מתי יתרפאו אבל ל"ש שביאר ע"פ דברי הגר"א [אד"א בראשית א' י"ד] דבעשרת
לבקש שלא יחלו ].עוד מבואר בגמ' דמתני' דאיתא דבר"ה ימי תשובה נשלמים הי"א יום ששנת חמה יתירים על
האדם נדון לא אתיא כר' יוסי .וא"כ מבואר דרבי יוסי לא ימי שנת הלבנה ,ושנת חמה אין לו חדשים רק ימים,
ס"ל הא דר"ה הוא יום הדין וכבר הק' טורי אבן הרבה ומהלך של שנת לבנה מחולקת רק לחדשים ולא לימים,
קושיות ע"ז ,ותי' דמחלק בין אדם עצמו לשאר צרכיו וביאר דמתחלת הבריאה נבראו שני מאורות הגדולים
עי"ש ,ובמג"א תקצ"א סק"ט בשם ספר חסידים דלר"י וכיון שרצון הבורא שיקבלו מלכותו מרצונם זה מחייב
דאדם נדון בכל יום הדין בר"ה הוא מה שיהי' לשנים שלא יאיר כבודו ית' בעולם התחתון כלל ,ויתגלה רק
רבות כגון ז' שנות רעב .וידוע מהבעש"ט הק' שיישב ע"י בני אדם ,ולכן ענין כיסוי הלבנה מורה ע"ז דשורש
הסתירא מהא דאדם נדון בכל יום להא דהדין הוא בר"ה, העבודה של כלל ישראל שבעצם אין לה הארה ועליהם
ע"פ הסיפור מחייקל שואב המים שיום אחד קיבל מצבו לגלות הארת כבודו בעולם .אולם מהלך החמה הוא
הדחוק בעצבות ויום אחר בשמחה דחלק זה נדון בכל מהלך של טבע ולא מצד קבלה ממקור אחר ,ונמצא
יום .אולם מה שקשה ע"ז דהרי בגמ' מבואר דמתני' דלא דענין הלבנה מתייחס לעולם המקבלים ובר"ה שמתחדש
כר' יוסי .ובדרשות חת"ס [ח"ג ט"ו ב'] חידש דעיקר הדין העולם ועדיין ליכא עולם המקבלים לכן ענין ר"ח
דר"ה שנאמר ע"ז ג' ספרים נפתחים קאי על חיי עוה"ב מתכסה ולכן נקרא ר"ה ע"ש השנה ולא ע"ש החודש,
וזה לכו"ע[ ,ראה לקמן מה שהבאנו בזה] והמח' דכאן קאי עי"ש דברים עמוקים.
על חיי עוה"ז ,ולפ"ז למאי דנקט החת"ס שם דקי"ל כר'
יוסי נמצא דעל צרכים הגשמיים אדם נדון בכל יום ואין וא"ש ד' מדרש תהילים פ"א ד' עה"פ תקעו בחודש
טעם באמת להשקיע בזה בר"ה ,דעיקר מה שיש שופר דמתכנסים מלאכי השרת אצל הקב"ה ואומרים
להשקיע הוא לשוב ולהטהר כדי להיות צדיק ולזכות רבש"ע אימתי הוא ר"ה? והוא אומר להם ולי אתם
לחיי נצח. שואלים? אני ואתם נשאל בב"ד של מטה מה טעם כי חק
לישראל הוא וגו' .וזה להראות דעיקר גילוי כבודו הוא
על מה נאמר ג' ספרים נפתחים בר"ה רק ע"י ישראל.
הנה נתבאר דלר' יהודה ור"מ דנים בר"ה ונחתמים עכ"פ לפ"ז א"ש למה סיבב הקב"ה דעיקר עסק כלל
ביו"כ .מאידך מבואר בר"ה שם טז :דג' ספרים נפתחים ישראל בר"ה יהי' סביב קידוש החודש כדי להשריש
בר"ה ,א' של רשעים גמורים שגם נחתמים בר"ה למיתה בהם דבעצם עדיין ליכא כלל גילוי כבודו בעולם בר"ה
א' של צדיקים גמורים שגם נחתמים בר"ה לחיים עד שהם יבואו ויגלו אותו ועד"ז להשריש דכל השנה
ובינונים תלויים ועומדים עד יו"כ .נמצא דמה דנאמר החדשה עדיין לא נמצא כלל לפני ר"ה ואין האדם
לעיל בעמוד א' הוא רק לבינונים .עוד מבואר דצדיקים מוחזק בשום דבר וצריך לקבל הכל מחדש וע"י עסק
תמיד נחתמין לחיים ורשעים תמיד נחתמין למיתה. קידוש החודש הרגישו זה בחוש.
אולם כבר נתקשו הראשונים דהרי עינינו רואות שלא [ובס' מגיד הרקיע עמ' 456הציע דמה שהשתדלו במשך הדורות
כך פני הדברים ,דגם אם נניח דמש"כ חיים כך אינו רק לעשות אלול חסר וכדאיתא בר"ה יט :דמימות עזרא ואילך לא
חיים כפשוטו רק כולל כל עניני בריאות ופרנסה ושאר מצינו אלול מעובר וה"ה אדר כדאיתא בגמ' שם ,כיון שיש ענין
גדול שיתקדש החודש ע"פ ראיי' דיש בזה עילוי גדול בקביעת
צרכי האדם ,ומיתה כוללת כל עניני יסורים ועוני ,אבל
ה
התורה עניני ראש השנה שירת
כמה שנים וכתי' הראב"ד] וכתב שמצא כן ברמ"ע מפאנו המציאות מראה דיש הרבה צדיקים שמתייסרים או מתים
במאמר חיקור דין ו' כ"א שעיקר דין ר"ה הוא על חיי במשך השנה ויש הרבה רשעים שיש להם חיים
עוה"ב ,וא"כ י"ל דלדעת ר' יוסי באמת אין דין על מאושרים במשך השנה.
עוה"ז בר"ה יותר משאר ימות השנה ובר"ה דנים רק על
עניני עוה"ב ,ולפ"ז כתב שלשוא עמלו אלו דצווחין הב חיים ומיתה דג' ספרים הכוונה לעוה"ב
לן בני חיי ומזוני כי לא הוכנו ימים אלו לכך דהעיקר ונאמרו בזה כמה מהלכים ,ובעיקר נוקטים כמהלך
להתפלל דיחדש כליותינו לשוב בתשובה לפניו ולהכתב התוס' ותו' הרא"ש כאן ,וכ"כ בביאור הגר"א או"ח
עם הצדיקים ולסבול דינו ברחמיו המרובים ,ומעוות זה תקפ"ב ט' דמש"כ חיים כאן הכוונה לחיי עוה"ב ,ובע"א
נגרר עוד טעות דרק בר"ה ויו"כ הם מפחדים מן הדין, הכוונה לחיי עוה"ז ,נמצא דבעניני עוה"ב דהיינו אי
וחושבים דאם התחזק בר"ה והתפלל טוב כבר נגזר עליו נקרא צדיק או רשע בזה נקבע דינו מיד ובינוני ביו"כ,
שנה טובה בגשמיות ותו אין לו לדאוג במשך השנה וזה אבל לענין חיי עוה"ז לכולם החתימה הוא רק ביו"כ.
טעות גדול כיון דאדם נדון בכל יום עי"ש עוד .ונראה אלא דעדיין צ"ע למאי נפק"מ לקבוע אם הוא צדיק ובן
דנקט להלכה כר' יוסי וא"כ אין להתפלל כלל על עניני עוה"ב אם עדיין לא ימות בשנה זו ,לזה פירשו [ראה
עוה"ז בר"ה. שפתי חיים מועדים ח"א ע' ק"ג באריכות ובדברי החת"ס
המובאים לקמן] דנפק"מ גם לחייו בעוה"ז האם להתנהג
אולם במקום אחר נקט החת"ס כמהלך הנ"ל דגם חיי
אתו כצדיק ולתת לו יסורים לכפר על עוונותיו וכן
עוה"ז נקבעים בר"ה אלא דנקבע ע"פ מצבו בעוה"ב,
לדקדק אתו כחוט השערה ולשומרו מכל חטא ,וכן
שכתב בדרשות [עמוד שע"א] דכל ישראל וודאי נכתבים
שיהי' לו הכלים להצליח בתורה ויר"ש ,ושיזדמנו לו
לחיים לאלתר בלי ספק רק שצריך להתייסר במינים
זכותים רבים ,או דיהי' נקבע כרשע ומשלמים לו שכר
שונים בעוני ובחולי או אפי' במיתת עוה"ז להחיות עדי
מצוותיו בעוה"ז ושלא ישמרו אותו מלהכשל בחטאים,
עד בלא ספק ,אלא שמכינים תרופות למעט היסורים
ולא יזדמנו לו זכותים.
ההמה ,היינו תפלות ובקשות על הפרנסה ועל הרפואה
ולא נצטרך להתייסר כ"כ ,אבל יהי' איך שיהי' אפילו ובאמת יש עוד ג' מהלכים א :רמב"ן בדרשה לר"ה
יעני ויחלה ואפי' ימות הכל טוב לתיקון חיי עד וכדברי דמש"כ צדיק הכוונה בדינו ולא צדיק בלי חטא ,ב:
הרמב"ן לענין לא תתגודדו ,אבל רשעים וודאי נידונים הראב"ד בהשגותיו על הרמב"ם פ"ג מתשובה ה"ב
למיתה מיד אבל מקיימים אותם עם תענוגי עוה"ז עד דחיים ומיתה יתכן גם לשנים רבות ,היינו אם הי'
שסופם יכלו ויאבדו לעד .עכ"ד [עי' לקמן המשך לזה מעיקרא נקצב שיחי' 80שנים יקצרוהו ל 75וא"כ לא
דלכן לא אומרים הלל] יוכר עדיין בשנה זו .ועד"ז מה שהבאנו לעיל בשם מג"א
תקצ"א סק"ט בשם ספר חסידים דלר"י דאדם נדון בכל
מה שמקובל ד"אילו היינו משקיעים יום הדין בר"ה הוא מה שיהי' לשנים רבות כגון ז' שנות
בר"ה שעברה הי' יותר טוב" רעב .וזה מחשבה נוראה למתבונן ,דאין לו להרגיע עצמו
בזה שבשנה שעבר עליו לא הי' כ"כ נורא דיתכן דמשהו
והנה מקובל בפי כל ,דכל המאורעות במשך השנה כבר נגזר עליו לעוד הרבה שנים .ג :ובחינוך מצוה שי"א פי'
נגזרו בר"ה ,וכפי שנאמר בזכרונות ועל הבריות בו דצדיק הכוונה לצדיק גמור בלי שום חטא כלל ,ולפ"ז
יכתבו וכו' וכן בונתנה תוקף .וכבר הבאנו מכתב א"ש דאין צדיק שלא יחטא במשהו וא"כ גם הוא נחתם
הגרא"א דסלר [מכתב מאליהו אלול עמוד ע"ד] דתמיד יש רק ביו"כ .ונפק"מ בכ"ז אי יש לאחל בר"ה גם על
להתבונן מה שהי' במשך השנה דזה נקבע בר"ה החתימה ,דלמהלך התוס' והגר"א גם לצדיק לא מאחלים
שעברה ,וכן אומרים כל הדרשנים והמשפיעים בסוף על החתימה כיון דבעניני עוה"ז חותמין לכו"ע ביו"כ.
השנה דאילו היינו מתפללים יותר טוב היינו יכולים [אם לא שיכוון לעניני עוה"ב וכנ"ל דנוגע גם לעוה"ז]
לחסוך כל הצרות ,וכן מתפרסמים בעתונים סיכום מה
שקרה במשך השנה כדי להתעורר דכ"ז נגזר בר"ה והי' לחת"ס בר"ה לא נדון כלל על עניני עוה"ז
אפשר לחוסכו ,גם מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל כשחלה חליו
והנה גם מרן החת"ס בדרשותיו [ח"ג ט"ו ב'] הלך בדרך
האחרון אמר "כנראה שלא התפללנו מספיק טוב
בר"ה" 1 . התוס' והגר"א ,אלא דיש לו נקודה מחודשת למאן דס"ל
כרבי יוסי דאדם נדון בכל יום ,דהקשה דהרי לכו"ע יש
עשרת ימי תשובה וכקושיית טורי אבן שהזכרנו לעיל,
ותי' ע"פ יסוד התוס' והרא"ש הנ"ל [לא הזכיר תו' ורא"ש
1כשקרה אסון מגדלי התאומים בחודש אלול אמר מורינו הגה"צ ר'
מתתיהו סלומון זצ"ל דכנר' התפללנו טוב בר"ה ובכן תן פחדך ,והנה רק הזכיר תי' של מג" א בשם ס"ח דבר"ה דנים באופן כללי על
ו
התורה עניני ראש השנה שירת
להשקיע כ"כ אם בין כך אני לא בטוח לשנה טובה, והנה לא מיבעי לחת"ס בדבריו הראשונים אליבא דר'
ואחרים שלא השקיעו כ"כ הי' להם שנה טובה ,וזה אינו יוסי וודאי לא שייך כ"ז ,דהרי אדם נדון בכל יום ,אלא
נכון כיון שהכל נמדד לטובתו הרוחנית. אפילו לדרך הראשונים והגר"א ג"כ יש לפקפק ,דהרי
חיי עוה"ז נקבעים כפי שנקבע דרגתו כבן עוה"ב או
ובוודאי לא נשאיר הדברים רק בזה דעדיין קשה לו לאדם להיפך ,ויתכן דאדרבה כיון דנקבע כבן עוה"ב לכן יסבול
לקבל זה דהוא רוצה שיהי' לו שנה טובה בגשמיות. הרבה יסורים למרק עוונותיו ,ולכן קצת יש לפקפק
ולזה צריכים אנו לדברי חת"ס הנ"ל בקטע השני דמצאנו למשל על הנוסח שאמרו בר"ה תשפ"ב ביחס לקדושי
מזור לזה ,שכתב הלשון "אלא שמכינים תרופות למעט מירון שאילו היו יודעים היו קורעים שערי שמים
היסורים ההמה ,היינו תפלות ובקשות על הפרנסה ועל וניצולים מן הגזירה ,דיתכן דאדרבה כיון דהם השקיעו
הרפואה ולא נצטרך להתייסר כ"כ" ,הרי דגם אם נגזר על טוב באלול ור"ה ,לכן זכו להקבע בדרגה גבוה מאד ,ואז
האדם יסורים לטובתו מ"מ שייך שיבקש שיכינו לו נבחרו להיות קרבן ציבור וכדומה ,וכן י"ל לענין מו"ז
תרופות להקל מעליו היסורים ,והנה בוודאי הקב"ה הוא זצ"ל דנראה מדבריו כאילו הי' חסר בתפלותיו בר"ה,
כל יכול וביכולתו להעניק לאדם שנה טובה כפשוטו גם ויתכן מחמת ענוותנותו סבר כן ,אולם יתכן להיפך
אם יקבע כבן עוה"ב ,ולכן בוודאי יש להתפלל שיתן לנו דמחמת גודל דרגתו שהגיע בר"ה ויו"כ לכן נקבע
הקב"ה שנה טובה ומתוקה ונתפלל שלא נתחסר בזה בדרגה גבוה מאד בעוה"ב ,ולכן הי' זכות בשבילו לקבל
כלום מדרגתינו ואם אנו צריכים ח"ו יסורים שיתקיים יסורים ואולי להיות כקרבן ציבור[ 2 .וראה להלן
בצורה קלה ,או ע"י עמל התורה וכדומה. שהבאנו תיאור מתפילותיו בר"ה ויו"כ] וכן מה שהי'
שקרה בשנת תשפ"ג במדינה רחוקה ,דבגר צדק
ולפ"ז א"ש דבעצם אנו נכתבים כולנו לחיים רוחניים שהתגייר שכולם העידו שהי' מעלתו גדולה מאד ,והי'
ומכוחה נצטרך לעבור על איזה יסורים ,ומ"מ מועילה נראה שהי' לו נשמה גבוה במיוחד ,ופתאום נחלה
התפלה על הגשמיות לרכך קצת התרופות שאנו צריכים ושבחל"ח ,וזה בלתי מובן ויתכן שהי' נשמה גבוה
לקבל ,וא"ש מה שאומרים דאילו התפללנו יותר טוב שהגיע לתיקונו ע"י הגירות ,וא"כ לא נימא שלא התפלל
היינו יכולים לחסוך יסורים ,דאף דיתכן דלא הי' שייך מספיק בר"ה דאדרבה האלול ור"ה שלו עוד הוסיף
להפטר לגמרי כיון דמצד שנפסקנו לחיים רוחניים אנו למעלתו להגיע לתיקונו .וע"י מחשבות אלו ינגף היצר
צריכים ליסורים ,מ"מ התרופה יכול להיות יותר קלה. שבא לקרר לאדם ,דלפעמים רואה בעצמו שבדוקא בשנה
שהשקיע באלול ור"ה לא הי' שנה כ"כ טובה ,וכן הוא
עבודת המלכיות רואה אצל אחרים שיודע שהשקיעו מאד בתפלות בר"ה
גמ' ר"ה טז .אמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות כדי ויו"כ ואעפ"כ הי' להם שנה קשה ,ולכן חושב מה לי
שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני
לטובה ובמה בשופר.
ראינו כמ"פ דאסונות גדולות קרו בחודש אלול כמו מגדלי התאומים
והתחלת מלחמת עולם השני' ובסוף שנת תשפ"ג הסופה בלוב ורעידת
הנה אם כל הנצחון בדין הוא ע"י אמירת מלכיות א"כ אדמה במורוקו והי' אפש"ל כדי לעורר אותנו ליום הדין ,אולם י"ל
מובן דעיקר העבודה בר"ה כדי לזכות לדין הוא לקבל להיפך דפעמים אם נגזר גזירה רעה בר"ה גם על גוים הקב"ה דוחהו
לזמן האחרון בשנה כדי שאולי יעשו תשובה ויתבטל הגזירה וזהו לשון
עול מלכותו עלינו ,וקשה דהרי כל יום אנו מצווים הגמ' ר"ה טז :כל שנה שאין תוקעין בתחלתה מריעין לה "בסופה" מ'
בקבלת עומ"ש ומה מיוחד בר"ה .וכבר ביאר האמרי שיש הדגשה בסוף השנה דוקא ,וכן בסוף שנת תשפ"ד הגיע בס"ד
אמת [ליקוטים דף נ"ד] דהיום של ר"ה יש בו סגולה ובזכות תפלות עמך בית ישראל מפלה גדולה על שונאי ישראל ,והנה
באופן שניצלנו מאותם גזירות רעות ורואים שבאו רק על הגוים [כמו
מיוחדת לתת כח לכל השנה לקבל עומ"ש ,וכמבואר הסופה שהרג בסוף שנת תשפ"ג בלוב עשרות אלפי איש והי' יכול
בגמ' דהאי יומא קמא דריש שתא אי חמים כולא שתא להגיע לא"י ורק שבנס דעך בגבול מצרים] יתכן דזה בזכות שהתפללנו
טוב בר"ה שעבר ,וכן באסון מגדלי התאומים הי' הרבה יהודים שניצולו
חמימא ,עוד תי' דכשיש עוררין יש לחדש המלוכה בזכות אמירת סליחות שהגיעו מאוחר ויתכן דזה מרמז דבזכות התפלות
וכמ"ש לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה ופירש"י והחיזוק בר"ה ניצולו ,וזה מחסדיו העצומים של הקב"ה שגילה לנו יום
ר"ה שנוכל לעשות השתדלות בזה ורחמנות על הגוים שאין להם יכולת
לפי שהיו עוררין ,וכן בר"ה יש הסתרות וקיטרוגין זה ,ובאמת אנחנו אחראים גם על הגוים וכמבואר בשפ"א.
להסתיר מלכות שמים לכן יש לקבלו מחדש. 2הגה"צ רבי ניסים יגן זצ"ל שהשיב אלפים ורבבות בתשובה ,כשנחלה
במחלתו האחרונה כשהי' עדיין בשיא פעילתו ,התעצב הרבה והי'
מתאונן שאינו מבין איזה תביעה יש עליו בשמים שהוא סובל כ"כ
השייכות בין מלכיות ויום הדין הרבה דרצה לשוב בתשובה ע"ז ,כמה ימים לפני פטירתו ראו עליו
שמחה גדולה וכשנשאל ע"ז אמר שהי' לו גילוי [אולי בחלום] שנאמר
וביאור הקשר בין יום הדין להמלכת הקב"ה ,מתבאר לו משמים שיש גזירה מיתה נוראה על אלפים מכלל ישראל וכיון
היטב בשפתי חיים [מועדים ח"א מע' קט"ו ואילך] באריכות, שהקב"ה יש לו כ"כ הרבה נח"ר ממנו על מה שפועל להחזיר יהודים
בתשובה נבחר הוא להיות כקרבן ציבור וזכותו בזה גדולה מאד ,אז
וקיצור דבריו ,דמבואר בר"ן בשם פסיקתא דבא' בתשרי אמר א"כ אני שמח מאד בזה שאוכל לעשות נח"ר להקב"ה.
ז
התורה עניני ראש השנה שירת
יכול להתפלל על גילוי מלכותו ,ולכן מתחלה יש לו נברא האדם ,ור"ה היא תחלת מעשיך ,וביאר הרמח"ל
לכוון על עצמו. בדרך ה' [ד' ח' ד'] דבר"ה הקב"ה מחדש כל המציאות,
והבריאה החדשה נבראת בכל שנה עבור הגילויים
שו"ר שהשפת אמת העיר בסתירא זו ,דמצד אחד החדשים לקראת תכלית הבריאה בשנה החדשה ,ולכן
מתפללין על גילוי מלכותו על כל העולם ,ומצד שני בר"ה עומד הקב"ה כביכול בבחינת מלך על עולמו ,וכל
איתא שתמליכוני עליכם ,ותי' דבעו"ה בגוים אין תורה הנבראים מקבלים ביום זה תפקידים חדשים ,והתפקידים
צריכין מקודם לבקש על כבוד שמים ,וע"י שמתפללין ניתנים לפי מה שמלאינו התפקיד שניתן לנו בשנה
שיחול מלכותו על כל העולם ממילא זוכין אנו תחלה שעבר ,ולכן עלינו להתפלל ולשאוף לגילוי מלכותו,
במלכות שמים וכענין המתפלל על חבירו הוא נענה ובזה אנו מכשירים עצמינו לשאת התפקיד הנכבד לגלות
תחלה[ .תרנ"א] ובמקום אחר כ' דהעבד הנאמן יש לו כבוד מלכותו בעולם ואז נקבל הכלים הדרושים כדי
לבקש קודם מלכות אדונו על כל ,וע"י שמבקש בכל לבו למלאות תפקיד זה .ונמצא דר"ה כיום הדין וכיום חידוש
מתפשט עליו קודם וכו' [תרל"ד] וא"כ זה להיפך מבעלי המלוכה אחד הוא דחידוש המלוכה מחייב בדיקת
המוסר ,ונראה דהשפ"א פי' דבעצם זה זכות גדול נאמנות כאו"א כעבד המלך לקראת הטלת תפקידים
שהקב"ה ימלוך עלינו והקב"ה אומר לנו דע"י אמירת ממלכתיים חדשים בשנה הבאה.
מלכיות יתן לנו הקב"ה שכר שימלוך עלינו ,ולכ"כ
דמתחלה יש לבקש עבור הקב"ה שימלוך על העולם ואז אולם כדי שנוכל באמת לבקש על גילוי כבוד מלכותו
יקבל שכר שימלוך עליו ,אולם בעלי המוסר הבינו ענין בעולם בוודאי מקודם עלינו להמליך הקב"ה על עצמינו,
אמרו לפני מלכיות היינו שעליכם לקבל על עצמיכם עול וכדדקדק מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל 3דלא כתוב שנמליכו
מלכות שמים ,ואז כמובן א"א לבקש שאחרים יקבלו למלך על העולם ,רק תמליכוני עליכם ,כי הקב"ה א"צ
עומ"ש אם לא קיבל עומ"ש ע"ע .וגם השפ"א יסכים, לזה כי בלא"ה מלכותו בכל משלה ,אבל מה שנאמר לנו
דאם אין בכוונתו להמליך הקב"ה ע"ע איך יעיז לבקש הוא שתמליכוני עליכם עד שבמשך הזמן תכנס המלכות
על גילוי מלכותו בעולם. לתוכינו עד שכל תנועה וחוש יעבוד ע"פ עצת המלך
וכדאמר הסבא מקלם [חכמה ומוסר ח"ב קל"ט] דהקב"ה
ענין עבודת זכרונות הוא כבר מלך מצד עצמו ואינו כמלך ב"ו שנא' עליו אין
עוד כ' מו"ז זצ"ל ע"ז ד"אמרו לפני זכרונות" דפשיטא מלך בלא עם ,וא"כ מה הכוונה "תמליכוני" ,אלא
דלא סגי באמירה בעלמא רק שיהי' בגדר "אמירה לפני הכוונה שהאדם ימליך אותו על כל אבריו וחושיו ראי'
ה'" היינו שתהי' לנו זכרון מעשינו נגד עינינו בלתי שמיעה מחשבתו וכו' לכבוש אותם בפקודתו ,ואם
שכוח אותם ,כידוע מגדולי עולם שעשו חשבון על כל ההמלכה בדעת תורה תהי' עלינו באופן תמידי אז לא
רגע של שנה שעברה ,וזה היפך הטבע להשכיח מלבינו ימלט שבמשך הזמן יכנס לתוך תוכינו ולא נסיח דעת
המעשים הרעים ולהטעות ולרמות עצמינו דכמו שהם מזה.
שכוחים מאתנו כן הם שכוחים ח"ו מהקב"ה ,רק אם אולם יש להעיר דוודאי פשטותו של כל התפלות בר"ה
נשתדל להזכיר לעצמינו הרי זכרון זה יהי' לנו לזכות. הוא על מלוך על כל העולם כלו בכבודיך וכל הרשעה
ובשפתי חיים עמ' קס"ג ביאר ענין זכרונות הוא לזכור כולה כעשן תכלה ,ובכן תן פחדך וכו' דהגם דאדון עולם
את הקב"ה ע"י אמירת הפסוקים והברכה ,ואנחנו אשר מלך בטרם כל יציר נברא ,וכבר נקרא מלך בלא
צריכים להבהיר לעצמינו שכל חיותינו תלוי עד כמה עם ,אבל "לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא"
שנזכור מהשי"ת דעד כמה שאנחנו לא מסיחים דעת והקב"ה רוצה שיכירו בעולם כח מלכותו ,והקב"ה בחר
מהקב"ה וזוכרים שהכל מושפע ומושגח מהקב"ה כך בכלל ישראל שהם יובילו את גילוי המלכות ,וע"י מה
זוכים להזכר לטובה לפני הקב"ה עי"ש באריכות. שאנחנו מתפללים בר"ה לגילוי מלכותו וכן ע"י קיום
ובמה בשופר מצות מלכיות ותקיעת שופר ,זה גופא פועל באופן סגולי
לגילוי מלכותו בעולם .ויתכן מאד דגילוי מלכותו
וכ"ז בשופר דמבואר בריטב"א דבמה בשופר קאי על שנעשה בשנים האחרונות ע"י הקורונה שנראה לכל גילוי
מלכיות וזכרונות ,והביאור דכמו שבעת מלחמה מלכותו ית' הוא גופא ע"י תפלתינו בר"ה ,אלא שכוונת
כשצופר ה"סיירען" [האזעקה] להזהיר על סכנת בא בעלי המוסר הוא דאם אינו ממליך הקב"ה על עצמו איך
המטוסים של האויב ,אז כל הנהגת האדם בעת הזאת
היא תחת רושם של האזהרה עד עבור הסכנה ,כן השופר
3קול התורה ט' עמ' ס"ב.
ח
התורה עניני ראש השנה שירת
בגור ארי' ש"אין דבריו קשיא כלל ,אדרבה ,זהו עיקר משפיע רושמו על מעשינו להתנהג כפי חוקי המלכות
יחודו של הקדוש ברוך הוא ,שבזה נראה אחדותו של ושלא נשכיח מעשינו מלבבינו .ע"כ מדברי מו"ז.
הקדוש ברוך הוא שהוא עתה אחד ,שהרי לבסוף יהיה
אחד לגמרי ,ומזה תראה שעתה מה שנתן כח לשרים ובאור יחזקאל [ימים נוראים עמ' קנ"ג קס"ו] דעיקר יסוד
ולמלאכים -שאינם גורעים כלל מיחודו של הקדוש עבודת ר"ה הוא ההכרה במלכות ה' והיראה והפחד
ברוך הוא ,לפי שהוא אינו רק דבר שהוא שאול להם למרוד במלכות ,ולכן לא מספיק לשוב מעבירות וחסרון
לזמן ,ולא יהיה לנצח ,ולבסוף שישוב הכל אל אחדותו במעשים טובים ,דעיקר העבודה היא לחזק בלבבינו
נראה שהוא אחד ברוך הוא ,ומיוחד בפי הכל" עכ"ל. זכירת הקב"ה בכל עת וככתוב השמר לך פן תשכח את
נמצא דבזה שמבקשין בתפלות ר"ה שיתגלה מלכותו ית' ה"א וכדכתוב בשע"ת ג' כ"ז ועי"ז באים ליראה שזהו
על כל העולם אנו מבטאים בזה שכל השליטות שיש עבודת ר"ה ,ובאמת כל השנה אנו מוזהרים ע"ז רק
כעת בעולם הם רק דבר זמני ועראי ואינו דבר אמיתי בר"ה נמצא כל תוקף המלכות ,ולכן יש כבר להתרגל
כלל ,ובזה אנו מקיימים עיקר אמונת הייחוד ,ועפי"ז הי' לזה לפני ר"ה דכיון שאנו רחוקים כ"כ מהרגשות אלו
מפרש הגר"מ שפירא זצ"ל מה שכ' ברמב"ם דמי שאינו ל"ש להגביר יסוד זה בהגיע ר"ה ,וזה א"ש להנ"ל
מחכה לביאת משיח ,יש לו חסרון באמונה ,דאם הי' דמלכיות וזכרונות הולכים ביחד דזכירת הקב"ה כל עת
ברור לו שהמצב כעת הוא לא אמיתי וזה בגדר שקר ,לא גורם ליראה ממנו ולהרגשה של עומ"ש ,וכן להיפך
4
הי' יכול לסבול לשבת בתוך מרמה כזאת. קבלת מלכותו מחייב לזכור הקב"ה כל עת ,וכן לא
לשכוח כל מעשיו רק לפחד מכל מעשה שלא עשה
חיזוק לעבודת מלכיות למעשה כהוגן כיון שמרד בזה במלכות.
וכיון שעבודת המלכיות הוא עיקר עבודת היום וזה עיקר במלכיות נכלל עבודת אין עוד מלבדו
העצה שנתן לנו הקב"ה בעצמו כדי לזכות לדין א"כ יש
להעמיק איך לקיימו למעשה ממש ,ולכן נביא מקצת והנה בביאור עבודת המלכיות שהבאנו לעיל לפרש
מדבריו הנלהבים של מו"ר הגרצ"מ זילברברג שליט"א להמליך הקב"ה על כל אבריו ,יש עוד נקודה המתבאר
בענין עבודת המלכיות של ר"ה: מפסוק אחרון דמלכיות שהוא שמע ישראל ה"א וגו'
ומשמע שזה השיא של המלכת השי"ת ולכ' שם רק
" בכל שנה הקב"ה משפיע במשך מ"ח שעות דר"ה מוזכר שהקב"ה הוא יחיד ואיפה אנו מזכירים ענין
כוחות עצומים שנוכל לקיים עבודת המלכיות בשלימות המלכות ,וביאר בשפתי חיים [ע' קכ"ג] דההכרה השלימה
ושזה ישפיע על כל השנה .וממילא כל משהו בכך שה' אחד הכוונה שהשי"ת ורצונו הוא המציאות
שמשקיעים בעבודת המלכיות בר"ה זה ישפיע שכל היחיד האמיתית והנצחית ,ולכן רק לרצונו יש ערך
השנה נוכל להתעלות בזה. וחשיבות ,ולכן אנו מבטלים רצונינו אליו לגמרי ,וכל
שאיפתינו הוא רק לעשות רצונו וזו היא קבלת עומ"ש
הנה כל י' פסוקי מלכיות הם צינורות לקבל אוצרות שלימה .וזה באמת מה שאנו עושים כל יום בק"ש
גדולות של הרגשת מלכיות ,הן מהגלות המלכות של פעמיים ,וכן כל פעם שעושים ברכת הנהנין ומזכירים
קרי"ס או בהפיכת קללת בלעם לברכות וכדומה שאר "מלך העולם" ,רק בר"ה עיקר עבודת היום הוא לענין זה
גילויי המלכות ,אבל עיקר גילוי המלכות הוא בחתימת ומכח התחזקות בעבודה זו בר"ה זה ישפיע על של
הפסוקים דהכל הולך אחר החיתום והוא פסוק דשמע השנה ,וגם שמכח התחזקות בעבודה זו אנו זוכים בדין
ישראל וגו' דעיקר אור המלכות הוא ההכרה דאין עוד וכנ"ל שמקבל תפקיד במלכות ה' כפי קיבול מלכותו.
מלבדו ורק ע"ז כתוב וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'
וא"כ עבודת אין עוד מלבדו הוא מעיצומו של יום. ובאמת יש כאן תוספת עומק ,דזה שייך למה שכל עיקר
סדר התפלה שלנו הוא על גילוי כבוד מלכותו לעתיד
ונכללים בזה ד' חלקי עבודה: לבא ,דעל הפסוק שמע ישראל ה"א ה' אחד [דברים ו ד]
פירש"י "ה' שהוא אלהינו עתה ולא אלהי האומות ,הוא
4ושמעתי מפי הג"ר שלמה ברויאר שליט"א משגיח ישיבת בית מתתיהו עתיד להיות ה' אחד ,שנאמר (צפניה ג ,ט) כי אז אהפוך
בשם חותנו הגה"צ ר' גדלי' אייזמן זצ"ל שביאר עפי"ז דברי הגמ' מנחות אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ונאמר
דף נג :יבא זה ויקבל זאת מזה לעם זו; יבא זה -זה משה ,דכתיב :כי זה
משה האיש ,ויקבל זאת -זו התורה ,דכתיב :וזאת התורה אשר שם (זכריה יד ,ט) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"
משה ,מזה -זה הקדוש ברוך הוא ,דכתיב :זה אלי ואנוהו ,לעם זו -אלו והקשה הרא"ם ,דאם כן עיקר קרא לא ביחוד איירי ,אלא
ישראל ,שנאמר :עם זו קנית .וביאר דענין זה הוא הצבעה על משהו
מסויים שיש לו קיום אמיתי ונצחי ,וכל דבר בעולם ל"ש להצביע כן שהוא מודיע לנו שיהיה לבסוף אחד ,ואין הענין משמע
דזה רק זמני ,אבל על הקב"ה ותורתו ומשה רבינו וכלל ישראל אפשר כן ,שהרי זהו יחודו של הקדוש ברוך הוא .וכ' מהר"ל
להצביע בלשון זה.
ט
התורה עניני ראש השנה שירת
ושהכל ,וק"ש שעל המטה לא יהי' כ"כ חשוב אצלו, א :לחיות במשך כל המ"ח שעות בהרגשה שכל מה
ויתכן מציאות שימהר האדם בברכת אשר יצר בשעה שקורה הוא מהקב"ה וכל מה שנדמה לו שפלוני עשה
שהציבור כבר התחילו "למנצח" ,או שרוצה להספיק או הפריע הכל הוא רק דמיון ,וכן בדברים שהוא בעצמו
"לקל עורך דין" וזה היפוך מלכיות ,דמלכיות אמיתי הוא נכשל בטעות יאמין שהכל מהקב"ה ,וזה יכול להיות
דבמשך כל המ"ח שעות ר"ה משתדלים לקיים אותה נוגע בר"ה כגון שיש לו טענות על הגבאי שלא נתן לו
המצוה שזימן הקב"ה לפני עכשיו ,לימוד התורה מקום טוב או שמי שעומד אצלו מפריע לו או משהו
בשלימות ,אשר יצר בשלימות ,סבר פנים יפות בשלימות מתפלת הש"ץ ,וכן אם בבית הפריעו לו מלהתעלות
ברכת לשנה טובה בשלימות .והרי יתכן דאשר יצר אחד בעבודת היום וכדו' בכ"ז הרגשת אין עוד מלבדו היא
בכוונה גדולה בר"ה יכול להביא המתקות עצומות שהוא היא עיצומו של יום ,וא"כ אדרבה עליו לשמוח שזימן לו
צריך להם יותר מכל העבודות שלו בר"ה[ ,ומסופר על הקב"ה נסיונות אלו דאז יוכל לקיים התמליכוני עליכם
הדברי חיים מצאנז דפעם אחת אשר יצר שלו בר"ה ארך בפועל .ובכלל זה להתבונן במאורעות השנים האחרונות
יותר מכל המלכיות זכרונות ושופרות] ובפרט מה שהי' בענין הקורונה שנראה להדיא דאין עוד
מלבדו שהקב"ה הוא זה שמנהל את העולם ,וא"כ אם
ומעיקרי העבודה הוא להאיר הארת המלכיות בתוך ביתו מדברים מזה בבית ומראים איך הקב"ה שינה בזה כל
כ"א לפי דעתו שהכל רק מהקב"ה ,ושהקב"ה מסדר מנהגי העולם ,הרי מתעסקים בחובתו של יום ממש.
לכאו"א על צד היותר טוב ולכן אם יש לא' מבני ביתו
איזה עגמ"נ ,יש להאיר לו עבודה הנ"ל ובזה קיים ב :לדעת ולהבין שרק הקב"ה יודע מה הכי טוב
בהידור בעבודה של תמליכוני עליכם .ע"כ חלק מדברי בשבלינו ,ובפרט בר"ה יודע הקב"ה מה אנו צריכים
הרב שליט"א. להמתיק ואיך אנחנו יכולים להמתיק ,ולכן הקב"ה מסדר
בשבלינו כל פרטי המצב בר"ה באופן שנוכל לזכות
ולפ"ז יש לנו עבודה גדולה של מלכיות במשך כל ר"ה, לשנה טובה ,ובימים אלו היצה"ר וחיילותיו מבלבלים
לא רק בשעת התפלות ,רק בכל רגע ורגע של היו"ט. לחשוב שאילו הי' לי מצב יותר טוב ,ש"ץ יותר טוב,
פסוקי שופרות מגלה מלכותו ית' מקום יותר טוב ,הייתי יכול להתפלל יותר טוב ,ואז הייתי
זוכה לשנה טובה ,אבל באמת זה שחוק ממש לחשוב
ויש להוסיף חיזוק לענין זה מהענין של שופרות, שאנו יודעים באיזה מצב בדיוק יכולים להמתיק
דמבואר בגמ' דזהו המעמיד של המלכיות והזכרונות, הגזירות ,ד יתכן דאדרבה ע"י שקשה לו המצב ואעפ"כ
דהדרך להמליך הוא ע"י שופר ,ושופר גם פועל דיעלה מתחזק ומקבל עול מלכותו שכך רוצה הקב"ה ,בזה
זכרונינו לטובה ,וא"כ פשטי' דגמ' ובמה בשופר היינו גופא יפעול המתקת הדינים ,ואילו הי' נתגלה לו בחלום
רק בעצם התקיעות ולא באמירת פסוקי שופרות ,וכבר ליל ר"ה דיש עליו גזירה גדולה ויזכה להמתקה ע"י
עמד בזה הריטב"א [ר"ה טז .ד"ה ובמה] דמנ"ל פסוקי שיעמידו אצלו בתפלה מישהו שיפריע לו ואם יתחזק ולא
שופרות ותי' דא"צ מקור דפשיטא דכיון דאיכא שופר יכעוס יוסר הגזירה ,הרי פשיטא שהי עומד בזה ,וא"כ
איכא נמי פסוקי שופר ,עוד תי' דמש"כ "ובמה בשופר" הרי פשיטא שלא יגידו לו דא"כ אין לו זכות כלל ,ולכן
היינו ג"כ בפסוקי שופרות שברכת השופרות היא ע"ש יש לו להתחזק לבד שהכל הוא מהשי"ת.
השופר שאף כשאין לו שופר יהא מזכירו וקובע לו
ברכה ,וכה"ל התוספתא שופרות כדי שתעלה תפלתכם ג :לחיות במשך כל המ"ח שעות דר"ה במצב של ביטול
בתרועה כלומר בהזכרת תרועה והיינו נמי זכרון תרועה לרצון וציווי ה' ,ובכל מצב להתבונן מה רצון ה' ממני
עכ"ד הריטב"א. במצב זה ולהשתדל לעשותו בשמחה גדולה ,וזה נכוון
בתפלת "וטהר לבינו לעבדך באמת" היינו לחיות כל
והנה אם נתבונן בפסוקי שופרות נראה שהם בעיקר על הזמן עם ביטול חזק לכל רצון ה'.
מתן תורה ועל לע"ל ,והביאור כיון דעיקר גילוי מלכותו
של הקב"ה בעולם הי' במתן תורה ויהי' לעתיד לבוא ד :לחיות בהכרה שאין לנו שום השגה בקדושת וערך כל
והכל ע"י השופר ולכן אנו מצרפים את השופר לגילוי ציווי ה' בין דאו' בין דרבנן ואין נפק"מ אם זה מהמצוות
מלכותו. המיוחדות של היום כמו תקיעת שופר או שזה לימוד
תורה ואמירת כל ברכה כראוי ודיון לכף זכות וקבלת
גילוי מלכותו בא ע"י עבודה פנימית בהסתר כאו"א בסבר פנים יפות ,דהכל יש לו לעשות בהתלהבות
והוסיף הג"ר אליהו דיסקין שליט"א דהשופר הרי בא ובחשק ,והיצר עושה "פלגינן" דעבודת שמיעת שופר
מכוחו של עקידת יצחק והיינו דעיקר גילוי מלכותו ואמירת מלכיות זכרונות ושופרות יהי' בעבודה גדולה
אצלו ,והמצוות התדיריות כמו אשר יצר סבר פנים יפות
י
התורה עניני ראש השנה שירת
שכך הי' המנהג להיות בעומק לקיים ממעמקים ,אז זהו רק בשעת בעולם במ"ת וכן לעתיד הוא רק ע"י עקידת יצחק,
התפלה והצעקה אבל ההמלכה צריך להיות ממקום גבוה] ללמדינו דגילוי מלכותו לא בא ע"י מה שבאים להתאסף
מאה אלף איש ביחד וצועקים "ה' הוא האלקים" רק כמו
עניני תקיעת שופר בעקידה שהיו שני יהודים לבד בלי אף אחד גם בלי
עיתונאים ותקשורת [והרי ישמעאל ואליעזר לא היו שם]
בגדר שיעור תקיעה ומוסרים את נפשם להקב"ה זה מביא הגילוי הכי גדול,
במשנה ר"ה לג :שיעור תקיעה כשלש תרועות שיעור ולכן גם עלינו לדעת דעיקר גילוי מלכותו בעולם בא ע"י
תרועה כ שלש יבבות ,ומבואר בגמ' דשיעור תקיעה שכאו"א לבד מתגבר על יצרו למען השי"ת .וא"כ עלינו
הכוונה שיעור ג' תקיעות כשלש תרועות ובפשוטו היינו ללמוד שכל פעולה ופעולה קטנה של מלכיות שאנו
דשיעור תקיעה אחד הוא כשיעור תרועה וכ"ה פשטות עושים במשך ר"ה פועל יותר ויותר גילוי מלכותו
ד' רש"י וכ"ה דעת הר"ן וכ"פ בטור ושו"ע סי' תק"צ בעולם.
ס"ג ובמשנ"ב סק"ז[ .אבל ד' הרמב"ם דשיעור שש תקיעות
כשלש תרועות וא"כ שיעור תקיעה כחצי תרועה]
המלכיות מתחיל כבר לפני ר"ה
הנה בר"ה לב .מבואר דפסוקי זכרונות ושופרות נלמדים
ובהא דשיעור תרועה כשלש יבבות לרש"י הכוונה ג' מפרשת ר"ה גופא שנא' "בחודש השביעי באחד לחודש
קולות בעלמא כל דהוא ,ולד' הרבה ראשונים כל יבבא שבתון זכרון תרועה מקרא קודש" [ויקרא כ"ג כ"ד] אולם
הוא ג' כוחות וא"כ ג' יבבות הם ט' כוחות .והובאו שתי המקור לענין מלכיות נלמד רק ממש"כ בסוף חג
הדעות בשו"ע שם ס"ג. השבועות בענין מתנת עניים "ובקצרכם את קציר ארצכם
עוד איתא בגמ' דתנא דברייתא חולק וס"ל דשיעור לא תכלה וגו' לעני ולגר תעזב אותם אני ה' אלקיכם"
תרועה כג' שברים .וכיון דדבר מוסכם הוא דשיעור [שם פסוק כ"ב] ומיד אח"כ כ' ובחודש השביעי וגו' או
תקיעה כשיעור תרועה ,לפ"ז יהי' נפק"מ גם בשיעור ממש"כ בפ' בהעלתך "וביום שמחתכם ובמועדיכם וגו'
משך התקיעה דלתנא דמתני' שיעור תקיעה הוא רק כג' והיה לכם לזכרון לפני אלקיכם אני ה' אלוקיכם" [במדבר
יבבות ולתנא דברייתא שיעור תקיעה כג' שברים .וא"כ י' י'] וצ"ע טובא הרי להנתבאר עיקר מצות ועבודת היום
בתש"ת יש להאריך בתקיעה כשיעור ג' שברים ובתר"ת הוא המלכיות וא"כ הו"ל לרמז זה בר"ה גופא.
כשיעור ג' או ט' כוחות ,ובתשר"ת כשיעור ג' שברים עם והנראה בעז"ה דבא לרמז דעיקר עבודת המלכיות אינו
עוד ג' או ט' כוחות. כשאתה נמצא בר"ה בביהמ"ד ואתה צועק "מלוך על כל
ולא נתבאר היטב מנ"ל שיעורים אלו ובהא דשיעור העולם כולו" וגו' רק העיקר מתחיל לפני ר"ה כשאתה
תקיעה כתרועה ,כ' הר"ן "דהכי קים להו דשיעור תקיעה נמצא בשדה או בבית ויש לך נסיונות של היפך אמונה
כתרועה וקרא נמי אקשינהו דכתיב והעברת דהיינו והיפך מלכות ,ושם אתה ממליך הקב"ה על עצמך בזה
פשוטה וסמיך לי' שופר תרועה" ובהא דשיעור תרועה אתה ממליך הקב"ה על הבריאה.
הוא ג' יבבות או ג' שברים כ' תוס' יו"ט לפרש השיטה
דט' כוחות כיון "דלא מסתבר דיבבא אחד הוא קול אחד מה שהש"ץ אומר "המלך" במקומו
קצר דאין אדם מיבב בקול אחד בלבד אלא בג' קצרות והנה המנהג דבעל שחרית מתחיל בקול רם "המלך"
ולכן שיעור יבבא אחד הוא ג' כוחות קצרות ,וזה ג' כשהוא עדיין נמצא במקומו ורק אח"כ הולך לעמוד
כוחות תכופות וקצרות ומפסיק וזהו יבבא אחת[ ,אבל וצ"ב למה ,ומורינו הג"ר אפרים רוטשילד שליט"א הציע
שיעור ג' כוחות קצרות בכח אחד הוא הנקרא שבר דפעם הי' הפחד כ"כ גדול לגשת לעמוד ולומר המלך
לכו"ע] אבל לא סגי לעשות ג' כוחות קצרות בלבד [וידוע על א' הצדיקים שהתעלף באמרו "המלך" ע"פ
לצאת יד"ח תרועה שהיא יבבא אחת ,כמו דלפי' א' לא טענת אספסינוס לר' יוחנן אי מלכא אנא איפה היית עד
סגי לעשות כח אחד שהיא יבבא אחד ,אע"ג דלא כתיב עכשיו] עד שהוצרכו לזרזו לגשת ובינתיים אמר המלך
אלא תרועה דמתרגמינן יבבא ומשמע חדא ,אלא וודאי במקומו ,אולם לדברינו הנ"ל אמר ידידי הרב ישראל
סברא בעלמא ,א"נ קבלה היתה בידם דבחדא לא סגי וורשנר שליט"א דבר יפה ,דבאים לרמז דעיקר המלכיות
אבל הוכחה מן הכתוב לא מצאתי עכ"ל התוי"ט .ויל"ע אינו כשעומד כש"ץ וצועק ומסלסל בקולו המלך ואף
אי כ' הפי' השני דקבלה היתה בידם ,רק לשיטה דט' אחד לא מפריע לו ,רק עיקר המלכיות כשהוא נמצא
כוחות דהי' מקום לומר דסגי בג' כוחות אבל לשיטה דג' במקומו בין אחרים ומפריעים לו ואף אחד לא שומע
כוחות פשוט דהוא רק מסברא וא"צ לקבלה .עוד יל"ע ולא רואה[ .וי"א דכיון דלעבור לפני התיבה הוא בגדר ירידה
יא
התורה עניני ראש השנה שירת
כדי שיצא מכלל שבר וא"כ בשעשה שבר כשיעור זה דעיקר דבריו לשיטה דתרועה הכוונה יבבות אבל
נעשה תקיעה אף שא"א לצאת בו חובת תקיעה .וד' לשיטה דקאי אשברים לא פי' ואולי דגם בזה פשוט דאין
הרמ"א או דסוברים דלצד זה חפצא של תקיעה הוא אדם גונח רק בקול אחד או דגם בזה צ"ל שהי' להם
דוקא בג' שברים או דחפצא דשבר הוא חלק ממה קבלה .ובחיי אדם כלל קמ"ב ס"ג כ' דשברים קיבלו
שלהלכה יוצאים בה יד"ח תקיעה .עכ"ד דו"ז זצ"ל. חז"ל שלא יהי' פחות מג' שברים זה אח"ז .אלא שבס"ד
כ' כן גם לענין שיעור תקיעה כג' יבבות דכן קיבלו חז"ל.
ומה שצ"ע בדבריו דהרי בתוס' ושו"ע מבואר דלצד
דתרועה הוא ט' כוחות א"צ להזהר בזה ולד' דו"ז עדיין והנה בתוס' החמיר דגם כשעושה סדר תש"ת לא יאריך
יש ליזהר כיון דהא דט' כוחות הוא רק מהלכה וקבלה בשבר אחד כשיעור ג' יבבות שזה ג' כוחות כ"ד לרש"י
אבל לכו"ע גם בפחות מזה יש עליו שם תרועה בג' כיון דלצד אחד זה נחשב שיעור תקיעה וכ"פ בשו"ע שם
כוחות כ"ד ,וא"כ לכו"ע נחמיר בשיעור השבר שלא יהי' ס"ג ,ותמה מהרש"א דהרי על הצד תש"ת שיעור תקיעה
יותר מג' כוחות כ"ד ,ורק אי נימא דלשיטה דבעי' ט' הוא כג' שברים ולא כג' יבבות ,וכ' שם דאולי תוס' חזרו
כוחות זה מסברא דל"ש בפחות מזה כדהסתפק התוי"ט בו אח"כ ,וכ"ה באמת בהג' אשר"י וכ"פ הרמ"א ,וב"ח
א"ש דא"צ לחשוש לפחות מזה אבל דו"ז הקדים דרק תי' שי' התוס' דא"ש עם שי' רב האי גאון דתקנת ר'
לצד דג' כחות זה סברא .וצ"ע. אבהו לא הי' מצד ספק וא"כ הכל נכון ,אולם רוב
ראשונים חולקים על רה"ג ,וב"י תי' "שכל שהאריך
פנימיות ענין מאה קולות בשבר כשיעור תקיעות תר"ת שהוא כג' יבבות הרי יצא
הנה בגמ' ר"ה לג :ילפי' ביאור תרגום תרועה דזה יבבא מכלל שבר ונעשה תקיעה אע"ג דלגבי תקיעה דסי' דידי'
ממש"כ אצל אימי' דסיסרא בעד החלון נשקפה ותיבב ל"ה כתקיעה" ומ' מדבריו דגם אם ע"פ תורה לא יצא
אם סיסרא שהי' ביטוי של בכיה ,רק דנחלקו אי גנוחי בזה חובת תקיעה עדיין שם תקיעה עלה לכו"ע רק דחסר
גנח או ילולי יליל ,אבל לכו"ע יסוד ענין תרועה ילפינן בשיעור ת קיעה לצאת בו וצ"ע.
מאימי' דסיסרא .וצ"ע במה זכתה אימי' דסיסרא שממנה וביאר בזה דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל בספרו ברכת יו"ט על
נלמד צורת מצות תקיעת שופר. הרמב"ם הל' שופר [והדפיסו מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל בספרו
עוד מצינו בתוס' שם ד"ה שיעור ומובא בהרבה ראשונים ילקוט שיעורים מועדים סי' ב'] דהנה יש לחקור בהא דשיעור
בשם ירושלמי שהי' לפניהם ,שתוקעים מאה קולות כנגד תקיעה כתרועה האם דפחות מזה חסר בעצם חפצא
מאה פעיות דפעיא אימי' דסיסרא וצ"ע וכי בשביל דתקיעה או דחסר רק בשיעור משך תקיעה לצאת בו ,וכ'
שלימוד ענין תרועה היא מאם סיסרא צריך גם לתקוע דתלוי במשנ"ת לעיל בשם תוי"ט וחיי אדם האם שיעור
כמס' הבכיות שלה .ועוד דיש מקשים דלא מצינו בשום התרועה הוא מסברא או מקבלה דאם זה מסברא היינו
מקום שאם סיסרא צעקה מאה צעקות ,ומביאים מס' דפחות מזה חסר בשם תרועה ,אבל אם זה מקבלה י"ל
המנהיג דצ"ל שכשהיתה אם סיסרא מיבבת באו לה דחסר רק בשיעור ,וא"כ יש לומר ג"כ בהאי דינא
חבלי לידה ופעתה כיולדה ,ולזה יש כבר מקור בחז"ל דשיעור תקיעה כתרועה דתלוי בזה ,וא"כ י"ל דאי
דצעקות של יולדת הם מאה ועדיין צ"ע מה שייכא ענין שיעור תקיעה כג' כוחות בעלמא י"ל דזה מסברא כדכ'
לידה לאם סיסרא[ .ורמ"מ כשר רצה לעשות ט"ס דהכוונה תוי"ט ובפחות מזה חסר בעצם חפצא דתרועה וא"כ ה"נ
לבכיות של שרה אמינו כשנתבשר לה ענין עקידת יצחק] הא דשיעור תקיעה כתרועה הוא ג"כ דבפחות מזה חסר
בעצם שם תקיעה ,אבל אי שיעור תקיעה כט' כוחות או
סיסרא נשא בתוכו כוחו של רע"ק שהוא ג' שברים י"ל דזה רק מקבלה ,וא"כ בפחות מזה רק חסר
תורה שבע"פ בשיעור לצאת בו ,וא"כ גם בשיעור תקיעה כתרועה
היינו דבפחות מזה רק חסר בשיעור לצאת בו אבל עדיין
ור' צדוק הכהן זי"ע מאיר את עינינו בענין זה בספרו שם תקיעה עלה.
רסיסי לילה אות מ"ו סק"ז ע"פ גי' עין יעקב בסנהדרין
צו :דרבי עקיבא הי' מבני בניו של סיסרא ,והרי רע"ק וא"כ א"ש שי' התוס' דגם בעוסק בסדר תש"ת יש ליזהר
הוא שורש תורה שבע"פ וא"כ מסתמא הי' כל כוחו שלא להאריך בשבר כג' כוחות כ"ד דאף דלשיטה זו לא
בסיסרא וכל כח חכמי ישראל הי' אצלו ולכן אמרו ז"ל יצא בתקיעה כשיעור זה ,זה רק מצד שחסר בשיעור אבל
במגילה יד .לגי' ילקוט שופטים רמז מ"ב דלכ"כ אצל עדיין שם תקיעה עלה ,ויצא מכלל שבר ,דהנה זה דג'
דבורה שישבה תחת תומר דבורה מה תומר זה צלו מועט כו חות כ"ד יש עליו שם יבבא זה ידענו גם בלי התורה
כך חכמים שבאותו דור מועטים ,ואשה היתה שופטת דזה סברא ,וא"כ פשוט מסברא דצורת שבר צריך להיות
יותר משתי כוחות כ"ד וא"כ תקיעה צריך להיות יותר
יב
התורה עניני ראש השנה שירת
ביאור מה שהשקתה יעל לסיסרא דוקא חלב רמז לתורה שבע"פ שהיא מדה המקבלת דאז היתה
ויש להוסיף על דבריו במה שיעל השקתה את סיסרא התחלת התגלות יסוד תורה שבע"פ בעוה"ז בלבוש עב
דוקא בחלב ,שנא' ויאמר אלי' השקיני נא מעט מים כי דקליפה גרועה דסיסרא המקיפתו ,וביאר שם באריכות
צמאתי ותפתח את נאד החלב ותשקהו [שופטים ד' י"ט] ענין תשע מאות רכב ברזל דסיסרא לעומת שש מאות
ודבורה הדגישה את זה בשיר שלה "מים שאל חלב רכב פרעה ,וענין מה שנשלכו לנחל קישון ,ובסוף כ'
נתנה" [שם ה' כ"ה] דחלב מרמז על תורה שבע"פ כמבואר דענין בעילת סיסרא ליעל אשת חבר הקיני וכ' בין רגלי'
בעירובין נד :דדיה ירווה בכל עת נמשלו ד"ת לדד מה שכב וגו' היינו בזה היתה קליטת חלק הטוב דסיסרא
דד זה כ"ז שהתינוק ממשמש בו מוצא בו טעם אף ד"ת ביעל וכמ"ש הרמ"ע מפאנו [מאמר חיקור דין חלק ה' פי"א]
כ"ז שהוא הוגה בהן מוצא בהן טעם .וא"ש דדוקא רע"ק שמאותן ביאות יצא רע"ק וכבר יצא כל כוחו ממנו,
הוא זה שהתווכח עם חכמים בפ"ו דמכשירין והובא [וז"ל הרמ"ע מפאנו שם דזהו מש"כ בעד החלון נשקפה דקאי על
בשבת קמד .בחשיבות משקה דחלב דס"ל דכל סוג חלב השכינה הקדושה שלא יאבד סיסרא בשביל שלשלת היוחסין
מטמא בין לרצון בין שלא לרצון ועדיפא ממי גשמים, שהיתה גנוזה בו עד שנתעברה ממנו יעל בביאה שלישית משבע
כיון דכל יצירת רע"ק בא ע"י השקאת חלב ,ועי' נדה נה: ביאות של סיסרא ,שנא' שכב דרך כבוד כענין וישכב עמה בלילה
דעיקר המקור דחלב נקרא משקה נלמד ממש"כ אצל הוא ותיבב שכינה על איחור הצירוף והתיקון שלא יבוא רע"ק
אלא באחרית הימים ,כי כן הצריכו הרשע לצירוף מרובה בשביל
יעל ותפתח את נאד החלב ותשקהו ,וברש"י שבת קמג: רוב הזוהמא שהטיל בה קודם העיבור ולאחריו ,ולזה אמרה מדוע
ציין לפסוק זה למקור לחלב אשה ג"כ וביארו המפרשים בושש רכבו לבוא שהטעינו אותו רשע צירוף מרובה ברוב זוהמא
ע"פ רוקח פ' בשלח דאכן יעל השקתה אותו מחלב שהטיל בה תחלה וסוף ,חכמות שרותי' תעננה והם עלמות
שבדדי' וזה צ"ב טובא למה עשתה זה ,ולנת' א"ש דהי' תופפות מלאכין דשכינתא ,הלא ימצאו יחלק שלל להפשיט
בזה חשיבות גדול כדי להוציא נשמת רע"ק מבין הבגדים הצואים אחת לאחת למצוא חשבון בשני צירופים
הקליפות והי' צריך להיות דוקא ע"י חלב שלה. מזוקקין לזוהמות שתי הבעילות שקודם ההריון ולא משום זוהמא
שלאחרי' וזוהו רחם רחמתיים הא תלת שבשלישית נתעברה וכו'
וידידי הרב יוסף דוב פאלק שליט"א אמר לי שאביו הג"ר על אלה נאמר כן יאבדו כל אויבך ה' ועל רע"ק וחבריו כתיב
ואוהביו כצאת השמש בגבורתו]
פסח אליהו זצ"ל שמע מהגרצ"ה פרבר זצ"ל לפרש הא
דדבש וחלב תחת לשונך [שיר השירים ד' י"א] וי"ל דקאי המשך דברי ר' צדוק :וכבר יצא כל כוחו ממנו נאמר
על תורה שבע"פ [דבפסוק לפני זה כ' מה טובו דדיך מיין דקאי ותייבב אם סיסרא כי עיקר כח הצעקה ותפלה באשה
על דברי סופרים כמבואר בע"ז לה ].דטעם חילוק דבש היוצא כידוע שהיא מסטרא דנוקבא כי האשה חסרה ומבקשת
מן הטמא דמותר וחלב היוצא מן הטמא דאסור דדבש השלמה ממשלימה בעולם ,וסיסרא היה בכוחו כל כח
רק עובר דרך גוף הדבורה ,אבל חלב בא מעצם הבהמה, תורה שבע"פ של רע"ק ואמו שהביאתו לעולם שהי' גנוז
וה"נ בתורה מצד אחד צריך להיות רק צינור להמשיך כל זה בכחה ,היא היתה התפשטות כחה בקול צעקה
המסורת דומיא דדבש ,מצד שני צריך לחדש ולהוסיף מעין קול דתפלה אבל לא בתפלה להשי"ת ,ואמר דכל
מעצמו דומיא דחלב נמצא דחלב מרמז לתורה שבע"פ. שורש קול דיבבא הי' מעוטף בלבוש שק דידיה וודאי
[וי"ל בדרך צחות דלכן עיקר הדגשת גזירת חז"ל בש"ס שנא' בו הי' בה כל עוצם כח דיבבא כי וודאי ענין הנזכר בקרא
כי טובים דודיך מיין שטובים ד"ס יותר מיינה של תורה ולא רצו אינו סיפור דברים בעלמא ולכן תוקעין מאה קולות נגד
לגלות הטעם הוא לענין גבינת עכו"ם שנעשה מחלב בע"ז לה]. הקולות שלה ,היינו דכל כח דיבבא הי' מלובש בה
ומש"כ מאה פעיות דלא נזכר מנ"ל אבל נמצא לשון זה
כשר"ה חל בשבת מתגלה ביותר ענין החלב בחז"ל ויק"ר כ"ז ז' על פסוק מאפע ממאה פעיות
ויש להוסיף דבשנה שר"ה שחל בשבת מתגלה ביותר שהיולדת פועה בשעה שמולידה ולפי שזה הי' דוגמת
ענין החלב דהרי מבואר בחת"ס ומאור ושמש [הארכנו לידה ,שע"י קליטת יעל מסיסרא הוצרך לצאת גם ממנה
בענין זה בר"ה תשפ"ד] דלכן א"צ שופר בשבת כיון המלובש בה ויצא ע"י יבבות הללו ומאה הם נגד שלל
דאין שם דינים וזה מרומז בר"ת תקעו בחודש שופר הכוחות המלבושים תוך הגוף הוא בכלל פעיא אחת
שב"ת חל"ב דחלב רומז לרחמים גמורים כמבואר דיום תרועה דר"ל צעקה יחידית שבהתפשטותה הוא
במג"א סוה"ל פסח ,עוד מבואר בחת"ס דעיקר מה מאה שמשם והלאה מתפשט לאין קץ אחר שיצא מכל
שמגין עלינו בשבת הוא קיום דין דרבנן שגזרו לא מאה פעיות דרע המלביש ומקיף לטוב המכונה בשם
לתקוע בשבת ולהנ"ל דחלב מרמז לתורה שבע"פ א"כ יבבות דאימיה דסיסרא וכו' עי"ש בהרחבה .עכ"ד ר'
בר"ה שחל בשבת יש לנו פעמיים רמז חלב ובוודאי יש צדוק בספרו רסיסי לילה.
בזה ריבוי של רחמים.
יג
התורה עניני ראש השנה שירת
התנה הקב"ה דרק אם יקבלו התורה מוטב ,וא"כ צריך בדבורה התגלתה ענין תורה שבע"פ
גם לעורר קול של תורה שבע"פ וזה התחדש ע"י מאה
והנה כשנתבונן בכל ענין דבורה ושירה שלה נראה איך
קולות דאם סיסרא .ויש לרמז בהא דר"ה כו :שופר דר"ה
שהכל מרמז לתורה שבע"פ ,דהנה דבורה קורא לעצמה
של יעל פשוט ליעל אשת חבר הקיני שהמשיכה כוחו
"אם" שנא' עד שקמתי דבורה שקמתי "אם" בישראל
של רע"ק.
[שם ה' ז'] וכ' בספר אהבת יהונתן עד שקמתי דבורה
התרועה מרמז לתורה שבע"פ שבא שהחזירה עטרה ליושנה ולמדה את בנ"י תורה שבע"פ,
וזהו שקמתי אם בישראל כי תורה שבע"פ נקראת אם
בעקבות חטא העגל כמ"ש ואל תיטוש תורת אמך [משלי א' ח'] דתורת אמך
ובזה א"ש דכל ענין תרועה לא ברור ונחלקו בו חכמים היא תורה שבע"פ וכ"כ בביאור הגר"א שם דקאי על
וגם נסתפקו בו במשך הדורות ,ור' אבהו תיקן כל תורה שבע"פ [ראה ספר תורת אמך [קפלן] הרבה אופנים איך
הקולות ביחד ,וזה רמז לתורה שבע"פ שכל ענינו תורה שבע"פ קשור דוקא לאם] וא"ש דנמשך מ"אם" סיסרא
ספיקות ומחלוקת .עוד א"ש מש"כ שפ"א תרנ"א דכל דוקא .ויש להו סיף דעצם שם דבורה רומז על תורה
הקולות כשרין היינו ע"י התשובה מתכשרין כל הקולות שבע"פ שכ' הרדב"ז בספרו מגדל עוז בפי' על שיר
וחוזרין להיות קול פשוט ישר וזהו פשוטה שלפני' השירים דאלמלא תוקפא דדינא קשיא לא נפקת דבש
ולאחרי' ובאמצע שברים תרועה שאינו קול ישר כי מאן דבש תורה שבע"פ וכן היא המדה מתוקה כדבש
ראשיתן ואחריתן של ישראל הוא טוב ובקבה"ת זכו ועוקצת כדבורה[ .ואולי לכן אוכלים דבש בליל ר"ה] וכן
בנ"י לקול ישר ושלם ולעתיד ג"כ טוב אחרית דבר מש"כ במדרש שהש"ר שהקב"ה קרא לכנ"י בתי לא זז
מראשיתו והזמן שבינתיים אעפ"י שחטאנו ע"י תשובה מלחבבה עד שקראה אחותי ובסוף קראה אמי להורות
מתקנים החטאים ומתבטל הקול שנשבר שבאמצע שכביכול הקב"ה צריך לכלל ישראל וזה ענין תורה
ברובא עכ"ד ועד"ז י"ל דקול פשוט מרמז לתורה שבע"פ.
שבכתב ,וקול תרועה נרמז תורה שבע"פ שנגרם מחמת
בשירת דבורה מוזכר הגילוי של מתן תורה
שבירת הלוחות וממה ששמע יהושע קול העם ברעה,
ואמר קול מלחמה במחנה [שמות ל"ב י"ז] [ובתחלת הפרשה והנה התחלת שירת דבורה מתייחס למתן תורה שנא' ה'
כ' וירא העם כי בשש משה ובבעל הטורים שם ב' במסורה כי בצאתך משעיר וגו' ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים
בשש משה מדוע בשש רכבו לבא מה התם מת אף הכא היו נטפו מים הרים נזלו מפני ה' זה סיני מפני ה' אלקי
סוברים שמת] ועי"ז נתחדש שכחת התורה ותורה בעמל ישראל [שופטים ה' ד-ה] ועי' רש"י ורד"ק דרוב
דלוחות שניות ,וכל תורה שבע"פ בא ע"י רוב כעס, מפרשים פירשו דקאי על מתן תורה ומבואר דגילוי
וצרות דגליות[ .וי"ל קול תרועה דשופר בא לתקן הקולות של האלקים שהי' במלחמת סיסרא הי' בצורת גילוי של מתן
תרועה דעגל שאמר משה [שם י"ח] אין קול ענות גבורה ואין קול תורה וכמו שכל העולם חרד כשאמר הקב"ה אנכי ה"א
ענות חלושה קול ענות אנכי שומע .היינו שלא שמע קול התגברות כך זכו גם הם לגילוי כזה .וזה גם עומק כוונת חז"ל
על היצר וגם לא קול של חלשים שצועקים ווי או ניסה מפני היצר
רק קול חירופין וגידופין ,והתיקון לזה להתעורר לקול תרועת שאמרו ששיל ם הקב"ה להר תבור וכרמל שבאו למ"ת
השופר להתגבר על היצר ולשבר את הלב להקב"ה]. ויצאו בבושת פנים והחזיר להם הקב"ה בכפליים נאמר
בסיני אנכי ה"א בתבור נאמר אנכי אנכי שהיה שם גילוי
מאה קולות הוא מצד כלל ישראל כעין מעמד הר סיני.
ובזה הוסיף ידידי הג"ר יוסף שמעון שטרן שליט"א מה וצ"ע מה השייכות עכשיו לגילוי דמתן תורה ולד' ר'
דתקנת מאה קולות בעצם אין לו משמעות מדאורייתא צדוק הנ"ל א"ש דעכשיו נולד בעולם כח תורה שבע"פ
ממנ"פ דהרי הכל רק מחמת ספיקות דמדאו' זה רק גנוחי וא"כ הוי מתן תורה מחודשת .וא"ש ד' הר"ר יהונתן
גניח או רק יילולי יליל ורק מדרבנן מצד תורה שבע"פ באהבת יונתן שם שפי' פסוקים אלו שבא לומר איך
נעשה מזה חפצא דמאה קולות ,עוד י"ל דכולו בנוי מצד השתלשל תורה שבכתב ותורה שבע"פ בעולם ובסוף כ'
מנהג שבא מהרגש של כלל ישראל ובנוי על רגש של דידוע דהקב"ה כפה הר כגיגית וכ' התוס' דזה הי'
נשים של אם סיסרא ,וכן שירת דבורה ,ויעל אשת חבר בשביל תורה שבע"פ והיינו הרים נזלו מפני ה' היינו
הקני דכ"ז מרמז לתורה שבע"פ שבא מצד רגש כלל שנעקרו ממקומם ונעשה כגיגית על תורה שבע"פ.
ישראל .וא"ש דהמן גילגול סיסרא ואסתר גילגול יעל
דגם שם הי' התחלת גילוי תורה שבע"פ דמגילת אסתר עכ"פ לפ"ז א"ש ענין מאה קולות דר"ה דהרי מבואר
הוא צירוף תורה שבכתב ותורה שבע"פ וכ' שם הדר בשפ"א כמה פעמים דעיקר קול השופר הוא לעורר קול
קבלוה מה שהי' בכפי' דקאי על תורה שבע"פ ,ומבואר דמ"ת דהרי התחדשות הבריאה מחייבת מ"ת דהרי כך
יד
התורה עניני ראש השנה שירת
לכם [במדבר כ"ט א] דרשינן "זכרון" גבי שבת דאין בשפ"א דלכן הי' שם מלחמת עמלק דלפני כל גילוי של
תוקעים .ונדחו דבריו משתי טעמים א :דא"כ גם במקדש תורה צריך מלחמת עמלק.
לא יתקעו .ב :דאין איסור מלאכה בתקיעת שופר כלל
דתנא דבי שמואל ממש"כ "כל מלאכת עבודה לא שיעור התקיעה כפי גודל ההשקעה בתרועה
תעשו" יצאו תקיעת שופר ורדיית הפת שהם חכמה ולא ובזה יל"פ הרמז במה ששיעור תקיעה כתרועה ונדחקו
מלאכה .ומסקינן דמדאורייתא מותר ורבנן גזרו משום מנ"ל זה האם מסברא או מקרא ,וממנ"פ יל"ע מה הענין
דרבה דאמר הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בזה וע"פ דרוש י"ל דמדת גילוי התקיעה שהוא תורה
בתקיעת שופר ,גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי שבכתב מתלא תליא כפי מדת העמל בתורה שבע"פ דזה
ללמוד ויעבירנו ד"א ברה"ר וה"ט דלולב וה"ט דמגילה. מגלה העומק בתורה שבכתב.
ומה שבמקדש לא גזרו פירש"י דאין שבות במקדש[ .הק'
בטורי אבן דשופר אין לו שייכות בעצם למקדש כדי לומר בו אין תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת
שבות במקדש ותי' בתרועת מלך דיש קיום מיוחד של תקיעה לפני
תנן במשנה ר"ה כט :יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת
ה' שנאמר בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'] ומה היו תוקעין במקדש ולא במדינה ,ומשחרב ביהמ"ק
שתיקן ריב"ז בכ"מ שיש ב"ד פי' הר"ן ורמב"ם הל' התקין ריב"ז שהיו תוקעים בכל מקום שיש ב"ד אפי'
שופר שם דהתם נמי ליכא למגזר דאימת ב"ד עליהם. באינו קבוע ,ולר' אלעזר ביבנה בלבד התירו כיון ששם
ועי"ש בשפ"א ד"ה משחרב דלרמב"ם דגם מעיקרא היו היתה סנהדרין גדולה אבל לא בב"ד של כ"ג ,ולרבנן
תוקעין בכל ירושלים י"ל דריו"ח לא חידש כלום בכ"מ שיש ב"ד קבוע דומיא דיבנה .ולירושלים הי'
דמעלת ירושלים הי' מחמת ששם הי' ב"ד הגדול קבוע, מעלה על יבנה דכל עיר שהי' קרובה ושומעת ויכולה
אבל לרש"י וראב"ד דמעיקרא הי' התקנה רק במקדש לבוא תוק עין אבל ביבנה לא היו תוקעין אלא בב"ד
דאין שבות במקדש א"כ ריו"ח ביטל דברי הקודמים [עי"ש בסוגיא פרטי דינים בהא דב"ד האם היינו בפני ב"ד דוקא
ותי' דגם לד' רש"י וראב"ד גילה ריו"ח דמעלת המקדש או בזמן ב"ד]
הי' רק מצד דיש שם ב"ד.
בביאור החילוק בין זמן המקדש לזמן החורבן נחלקו
האם למסקנא נדחו דברי רבי לוי הראשונים דד' רש"י ותוס' שם וראב"ד בהשגותיו על
ובפשטות למסקנת הבבלי נדחה דברי ר' לוי ול"ש כלל הרמב"ם פ"ב משופר ה"ח דמקדש דמשנה הכוונה
לרמז זכרון תרועה רק גזירה בעלמא וא"כ צ"ב מה למקדש ממש ובזמן המקדש לא תקעו רק במקדש ורק
יעשה רבה עם סתירת הפסוקים[ ,ובס' תניא רבתי הל' ר"ה אחר החרבן תיקנו גם במקום ב"ד לכל מר כדאית לי'
סי' ע"ז חידש דרבה בא לפרש טעמא דקרא וכ"כ בשבלי הלקט ואז הי' מעלה לירושלים ולדסמוך לי'[ ,כן מבואר בתוס'
סי' רצ"ד וא"כ לא יהי' מח' בבלי וירושלמי המבואר לקמן אבל שם ורשב"א ור"ן אולם בד' רש"י עי' ריטב"א דמעלת ירושלים הי'
ל"מ כן] וכתב החת"ס בדרשות [לשנת תקצ"ד ז ]:דממה בזמן המקדש אחרי שגלתה סנהדרין] אבל ד' הרמב"ם דבזמן
שיסד הפייטן בשחרית ליום ב' דר"ה טעם הפטור המקדש והי' ב"ד הגדול בירושלים תקעו כולם בכל
משופר עה"פ זכרון תרועה 5מ' דגם למסקנא לא נדחה ירושלים ועיירות הסמוכות ומעלת ירושלים שכולל גם
ד' רבי לוי 6ור' לוי גופי' לא נעלם ממנו גזירת שמא הסמוך לה נוגע גם בזמן המקדש ,ואחר החרבן בכ"מ
יעבירנו שצריכים לענין לולב ומגילה ולא נעלם ממנו שיש ב"ד קבוע וסמוך שמקדשין בו את החודש תוקעים
בו .עוד מבואר ברמב"ם דלהלכה בעי' דוקא ב"ד סמוכין
שמקדשין בו את החודש וא"כ דל"ש תקיעת שופר
55כוונתו לפיוט של רבינו שמעון בר יצחק המתחיל שמו מפארים עדת בזמנינו בשבת דליכא סמוכין אבל ד' הרי"ף דסגי בב"ד
חבלו שבעצם שייך לשחרית יום שני ,אולם כשחל יום א' בשבת
אומרים חלק מפיוט זה כבר ביום ראשון ,וטעם הדבר כ' הלבוש או"ח של שלשה דפסק כת"ק דא"צ ב"ד קבוע וכן נהג לתקוע
סי' תקפ"ד כיון שבאות ח' כתוב בו מענין ר"ה שחל בשבת וכן הוא בשבת בבית דינו[ .והג"ר עקיבא יוסף שלזינגר זצ"ל רצה
לשון הפיוט "חִ כֵּם חניטיו [לימד צאצאיו של יצחק] לתקוע בזה חדש,
יום זה אם יקרה ביום שבת קודש [אעפ"כ מזכירים] זכרון תרועה מקרא להנהיג בירושלים תקיעת שופר בר"ה שחל בשבת וכל גאוני הדור
קודש .טִ בְ עו אם בחול יביאכם [ואילו בכל שנה כאשר קביעתו יהי' בחול יצאו נגדו עי' באריכות רבה בס' עיר הקודש והמקדש להגרי"מ
אז] צוו לתקוע בכל גבולכם [ואז] יום תרועה יהי' לכם .הרי מבואר טוקצינסקי זצ"ל ח"ג פ"כ]
להדיא דיסוד החילוק בין שבת לחול נעוץ בהבדל הפסוקים.
6מה שלא הוכיח החת"ס ממה דנפסק בשו"ע סי' תקפ"ב ס"ז דיש לומר והנה לא נתברר במתני' הטעם לא לתקוע בשבת ולמה
בשבת "זכרון תרועה" במקום "יום תרועה" דיל"פ דהכוונה דביום זה
אנו רק מזכירין התרועה ואין הכוונה לפסוק "זכרון תרועה" .והג"ר במקדש או עכ"פ בב"ד יהי' שונה ,ונחלקו בזה בבלי
ישראל זיכרמן שליט"א בקונ' הלכ' ומנהגים לר"ה שחל בשבת בעמ' ח' וירושלמי דבבלי שם בהוו"א פירש רבי לוי בר לחמא
הביא בשם שו"ת פרי השדה ח"ג סי' ק"ס דבליל ר"ה לא גזרינן שמא
יטה דאימת ר"ה עליו וכמו יוהכ"פ ועוד דכיון שמזכיר זכרון תרועה יש בשם רבי חמא בר חנינא מדכתיב בפ' אמור שבתון זכרון
לו היכר שהוא שבת ולא יבוא להטות .וטעם ב' צ"ע דבכל שבת יש לו תרועה [ויקרא כ"ג כ"ד] ובפ' פינחס כ' יום תרועה יהי'
היכר בזה שאמר כל התפלות של שבת ומ"ש ר"ה.
טו
התורה עניני ראש השנה שירת
רמב"ן פ' אמור [ויקרא כ"ג ט"ז] דלכ"כ בשבועות וביו"כ קו' הגמ' דלאו מלאכה היא ,ופי' דהרי שי' רבי אליעזר
לדורותיכם ובכל מושבותיכם אע"ג שהוא מצות הגוף שבת קלא :דילפי' מיום תרועה דגם מכשירי שופר דוחין
דלא נימא דעיקר קדושת היום מיוסד על המצות שבת דלתקיעה גופא א"צ דלאו מלאכה היא וי"ל
המפורשות בו כמו שתי הלחם בשבועות וכניסת כה"ג דלרבנן לזה גופא איצטריך זכרון תרועה דלפעמים לא
לפני ולפנים ביו"כ קמ"ל דיומא קא גרים בכל מקום יתקעו וזה בשבת באופן שלא הוכן שופר או הוא חוץ
ובכל זמן .וא"כ י"ל דס"ד דעיקר קדושת יום ר"ה מיוסד לתחום או צריך להעבירו ד"א ברה"ר קמ"ל דלא דחי,
על השופר דוקא דהרי לא נעשה בר"ה שום נס וכ' רק ומעתה ר' לוי ידע גזירה שמא יעבירנו אלא דק"ל מה
תרועה וא"כ ס"ד דבלי תרועה בפועל אין יו"ט כלל איכפ"ל דיעבירנו הרי מכשירי שופר דוחים שבת
וא"כ בשבת שתיקנו רבנן שלא לתקוע אין כאן יו"ט ממש"כ יום תרועה ,ע"כ חידש ר' לוי פסוק דזכרון
דר"ה כלל ,ואילו הי' כן לא הי' בכח חכמים לעקור תרועה דלא דחי מכשירי שופר את השבת וא"כ שפיר יש
היו"ט והקרבנות לגמרי קמ"ל קרא זכרון תרועה שהיום לגזור שמא יעבירנו וא"ש ד' הפייטן.
נקרא זכרון ולא תרועה ,וא"כ גם באין תוקעים בו הוא
יו"ט זכרון תרועה ושוב נצטוינו מצוה שביום זכרון ומבואר מד' החת"ס דלהעביר ברה"ר השופר כדי ללמוד
תרועה יהי' לנו יום תרועה והוא טפל אגב היום וממילא אצל בקי נחשב מכשירין ולפ"ז לר"א דס"ל מכשירי
אע"פ שבטלו חז"ל מצות היום קדו' היום לא בטל ע"כ שופר דוחין את השבת אין סבה לא לתקוע בשבת דל"ש
ד' הח"ס. חשש שמא יעבירנו [וה"נ ס"ל דלולב ומגילה דוחה שבת],
אולם העיר ידידי הרב יעקב יוסף לרנר שליט"א דכ"ז
למה דוקא בחל בשבת נקט "יו"ט" של ר"ה במקום שידוע שזה וודאי ר"ה והיינו במקום שב"ד
לד' החת"ס מיושב מה דבריש פ"ד דר"ה [כט ]:נקט יו"ט מקדשים את החודש והרי במקום כזה גם לדידן תוקעים
של ר"ה שחל להיות בשבת ולמה נקט לשון "יו"ט" בשופר וא"כ להלכה גם לר"א אין תוקעין בשבת .והנה
וכבר העיר בזה בהג' חשק שלמה שם[ ,ולענין שאר יו"ט ברמב"ם מבואר דמעלת ב"ד לפי שב"ד זריזין הם ולא
מצינו כן חגיגה ט :ביצה כ :פ"ג ופ"ה דסוכה ורפ"א דתענית ועוד יבאו לחלל שבת ואעפ"כ כ' בתחלה דדוקא ב"ד
ולענין ר"ה כ' בעירובין לט .אבל כאן במס' ר"ה כמדומני כ' כן רק שמקדשין בו את החודש וי"ל דלא גזרו אלא בצירוף
כאן] ולחת"ס א"ש דדוקא משבת מוכח דיום ר"ה הוא שאולי היום אינו ר"ה ויבוא לחלל שבת בחנם אבל
יו"ט בעצמותו גם בלי שופר .וע"ע לקמן בסוף דברינו במקום שקידשו בו את החודש יש בו וודאי מצוה וכעי"ז
מה שביארנו בזה ע"פ שפת אמת וקדושת לוי. בכס"מ שם ה"י ולפ"ז מובן יותר גזירת חז"ל כיון דוודאי
שבת היום ואין כאן וודאי קיום מצוה דאולי זה לא ר"ה
למה דוקא בפ' אמור נקט זכרון תרועה היום ובאמת למתבונן גם במקום ב"ד שקידשו את
עוד מיושב לדבריו קו' התורה תמימה הנ"ל דאיך יתכן החודש הי' הרבה פעמים שלא ידעו עדיין אם זה ר"ה
דבפ' אמור ששם מתפרש עיקר מצוות היום דיו"ט כ' רק דהיו מחכים עד שיבואו עדים א"כ רוב פעמים הי' ר"ה
זכרון תרועה ובפ' פינחס שעיקרו מיירי במוספין שם מצב של ספק וא"ש גזירת שמא יעבירנו.
מובא עיקר מצות שופר [מצות תקיעת שופר במנ"ח לא תמצא
וע"ע בערוה"ש סי' תקפ"ח ס"ט דהגם דאיסור שופר
בפ' אמור בהדי איסור מלאכה דר"ה רק בפ' פינחס] עוד הק'
בשבת הוא רק דרבנן יש בזה רמז בתורה בסתירת
בערבי נחל לר"ה בשם המפרשים דאיך יתכן דקרא דפ'
הפסוקים דזכרון תרועה ויום תרועה עוד כ' רמז למה
אמור מיירי בשבת הרי בסוף הפסוק כ' כל מלאכת
בפ' אמור דנאמר בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים
עבודה לא תעשו ואי בשבת מיירי הרי בלא"ה אסור
נאמר רמז דזכרון תרועה ,דאז חל ר"ה שבת ע"פ חשבון
במלאכה מצד שבת ול"ל קרא [קושיא זו תלוי בסוגיא
דחולין קא :בעשה מלאכה ביו"כ שחל בשבת למאן דלית לי' גמ' שבת פז :לכן רמז שם משה זכרון תרועה דכל דברי
איסור בת אחת על מה יתחייב בשגג בא' מהן והזיד בשני] ולד' חכמים נתונים המה מפי הקב"ה למשה מסיני וגילה
חת"ס א"ש דדוקא במקום שהוזכר עיקר מצות יום ר"ה לומה שיחדשו חכמים .וכ"כ בנו בתורה תמימה פ' אמור
כ' הלשון זכרון תרועה ללמדך דעיקר קדושתו של היום [ויקרא כג הערה פ"א] ליישב דאיך יתכן דבפ' אמור
לא נובע מחמת התקיעה דוקא וממילא גם בשבת יש הקודמת ששם מתפרש עיקר מצוות היום דיו"ט כ' רק
יו"ט אבל לא דקרא זה איירי דוקא בשבת .וע"ע לקמן זכרון תרועה ובפ' פינחס המאוחרת שעיקרו מיירי
בסוף דברינו מש"כ בזה ע"פ השפת אמת. במוספין שם מובא עיקר מצות שופר ולזה תי' כיון
בשעת יצ"מ חל ר"ה בשבת לכן כ' שם זכרון תרועה.
עוד כ' החת"ס [בדרשות לשנת תקצ"ה ח ]:דמש"כ בתורה
זכרון תרועה הגם דלמסקנא הוא רק מדרבנן ,ע"פ מש"כ
טז
התורה עניני ראש השנה שירת
ע"ז לה .דכיון דהי' גזירה חדשה לא רצו ר' יהושע שי' הירושלמי בטעם שאין תוקעין בשבת
לגלות הטעם לרי"ש והרבה נתחבטו בגמ' שם לפרש
וכ"ז בד' הבבלי דס"ל דאיסור תקיעה בשבת הוא רק
טעם האיסור וע"ז נאמר שם כי טובים דודיך מיין
מגזירה דרבנן אולם בירושלמי כאן לכ' ל"מ כן דמבואר
דאמרה כנס"י לפני הקב"ה חביבין עלי ד"ס יותר מיינה
דרי ו"ח ור"ל התקשו בדין המשנה דמ"ש מקדש
של תורה ,וה"נ לא גילו הטעם ובפרט דגזירת שמא
מגבולין ,ובשעה שדנו בזה עבר כהנא לפניהם ואמרו
יעבירנו נראה רחוק ביותר ,וא"ש דריו"ח ור"ל נתחבטו
דזהו אדם גדול שאפשר לשאול אותו והשיבם ע"פ
איך לפרש המשנה ופי' רב כהנא דזה בנוי על אסמכתא
סתירת הפסוקים דזכרון תרועה ויום תרועה ,עוד מבואר
גם אם עדיין לא נתפרש לגמרי כיון דשופר הוא רק
שם דר' זעירא צוה לבני הישיבה שיכנסו לבית מדרשו
חכמה ואינה מלאכה ,מ"מ ידעו על מה נסמכו ,ורק
של ר' לוי וישמעו דרשתו דא"א שהוא ידרוש בלי ללמד
אח"כ בבבל ירדו לסוף דעת חכמים שעיקר הטעם הי'
דבר חידוש ,ונכנסו ואמר לפניהם סתירת הפסוקים הנ"ל
מצד גזירת שמא יעבירנו ולזה לא נתפרש רק בבבלי.
והתשובה שכאן בחול וכאן בשבת .ופריך דא"כ גם
ובאמת כבר העיר ידידי הרב אהרן הכהן ארנטרוי במקדש לא ידחה את השבת ,ומשני ממש"כ ובחדש
שליט"א דבהכרח דגם הירושלמי ס"ל טעמא דשמא השביעי באחד לחודש יום תרועה יהי' לכם מ' אפי'
יעבירנו דאל"כ מ"ט דלולב ומגילה [ופלא שלא מצאנו בשבת דביום אפי' בשבת [כמו במילה] וכיון דמעיקר
בירושלמי במ' סוכה ומגילה טעם דאין מגילה ולולב דוחה שבת], הדין אין לתקוע בשבת אין להתיר אלא במקום שיודעין
וכבר רמז החת"ס לטענה זו בדעת רבי לוי בבבלי בוודאות שהוא ר"ה שהם סמוכים לסנהדרין ויודעים
דבהכרח מודה לטעם שמא יעבירנו דאל"כ מ"ט דמגילה שקידשו ב"ד את החודש 7,ופריך דא"כ בכ"מ שיודעים
ולולב ,ובאמת לענין מגילה הי' אפש"ל טעמא דרב יוסף שקידשו ב"ד את החודש יתקעו ,ותי' רשב"י דלאחר
מגילה ד :דעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה הפסוק הנ"ל בפ' פינחס כ' ועשיתם עולה ויש לדרוש
אבל בלולב ליכא טעמא אחרינא וכ"כ התוס' מגילה שם דדוקא במקום קרבן תוקעין[ 8.ובפשטות כ"ז מדברי כהנא
בד"ה ורב יוסף דרב יוסף בהכרח מודה לטעמא דרבה ולולא דרשה הראשונה לא הי' מסתבר להגביל תקיעת שופר
דהרי בשופר ולולב לא מצינו טעמא אחרינא[ .ועי' בס' בשבת למקדש בלבד]
הקובץ על הרמב"ם בפ"ב ממגילה לד' בן עזאי המבואר לקמן
ומש"כ בענין זה לקמן בשם מו"ז זצ"ל]
הרי מבואר דד' הירושלמי דיש איסור מה"ת לתקוע
בשופר בשבת וק' דא"כ איך תיקן ריו"ח לתקוע ביבנה
*מה שבשבת אומרים זכרון תרועה ובשאר מקומות חוץ למקדש ,ותו' הרי"ד תי' דשי'
הירושלמי דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת גם
ו לפני שנתעמק בעז"ה בגזירת שמא יעבירנו יש להשלים
בקו"ע [דלא כבבלי יבמות צ ]:אבל ד' התרועת מלך דגם
מה שמבואר בבבלי להוו"א ולירושלמי למסקנא,
לירושלמי אין איסור מה"ת לתקוע בשבת והדרשות כאן
דמש"כ יום תרועה קאי בר"ה שחל בחול ותוקעין
הוא רק לפטור משופר וכ"כ במשך חכמה ריש פ' בהר
בשופר ,ומש"כ זכרון תרועה קאי בר"ה שחל בשבת ורק
בקיצור ולפ"ז הי' אפש"ל דאין כלל מח' בין בבלי
מזכירין את התרועה ,ויש בזה משמעות להלכה למעשה
וירושלמי דירושלמי ידע טעם דשמא יעבירנו רק דס"ל
בנוסח התפלה שלנו ,דהנה איתא במס' סופרים פי"ט
דאי הי' חיוב מדאו' לתקוע בשופר לא הי' חז"ל עוקרין
ה"ו "אם חל ר"ה להיות בשבת ,אינו אומר יום תרועה,
המצוה מצד חשש רחוק ,והבבלי בא רק לפרש מאיזה
אלא זכרון תרועה ,לפי שאין תקיעת שופר דוחה את
טעם נאסר השופר דלזה לא מספיק טעמא דקרא דא"כ
השבת בגבולין משום גזירה".
גם במקדש ועוד דאינו מלאכה .וי"א דכל ד' הירושלמי
ובספר מנחת עני להג"ר דוד זינצהיים זצ"ל [ 9ערך זכרון הוא רק בדרך אסמכתא וצ"ע דא"כ לא נתפרש עיקר
תרועה] הביא מספר משחא דרבוואתא [סי' תקפ"ב ס"ז] הטעם דהוא מצד שמא יעבירנו.
שהבין במס' סופרים שמחמת הגזירה כבר מפרשים כן
וידידי הרב יעקב יוסף לרנר שליט"א הציע דאולי
הפסוק זכרון תרועה ,והק' דהא למסקנא בגמ' ר"ה כט:
מעיקרא כשגזרו חז"ל על שופר ולולב ומגילה בשבת
אין הפרש בין זכרון תרועה ליום תרועה ,דמה שאין
לא גילו הטעם וכמו גזירת גבינת עכו"ם דמבואר בגמ'
תוקעין בשבת הוא רק מגזירה ,וצ"ל דמס' סופרים ס"ל
7כבר הערנו דרוב פעמים גם במקום ב"ד לא ידעו כלל אם זה ר"ה והיו
9
רבה של העיר הגדולה שטרסבורג ,הוא מונה ע"י נפוליאון כגדול רבני תוקעין מספק אולי היום יתקדש ר"ה וצ"ב.
צרפת לעמוד בראש ה'סנהדרין' ,ובמסגרת תפקידו זה נאבק על עצמאות 8העיר דודי הג"ר שלמה קויפמן שליט"א דמשמעות ד' ירושלמי דשופר
הרבנים והדף את הניסיונות לעשות שינויים בהלכה נפטר בשנת תקע"ב דר"ה במקדש מישך שייכא לתקיעות דקרבנות ,וכבר הבאנו קו' הטו"א
וחיבר סדרה ארוכה של ספרים בשם 'יד דוד' על מסכתות התלמוד, על רש"י שכ' בענין שופר במקדש דשייך בזה אין שבות במקדש דל"ש
'מנחת עני' -חידושים וכללים ,ועוד ,ורוב ספריו יצאו לאור רק בדורנו. למקדש כלל ותי' התרועת מלך דיש קיום מיוחד לתקוע לפני ה'.
יז
התורה עניני ראש השנה שירת
והנה בטור סי' תקפ"ב אחרי שכ' בשם גאונים שיש כר' לוי בר לחמא אבל אנן לא קי"ל הכי .וכ' ע"ז במנחת
לומר מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון ,הוסיף מה עני דל"ק כלל ,דבודאי בזכרון תרועה לפי פשוטו משמע
שכתב רב שמואל בר חפני שאם חל ר"ה בחול אומר יום הזכרון ולא התרועה עצמה ,משא"כ ביום תרועה
תרועה מקרא קודש ,ואם חל בשבת אומר זכרון תרועה דמשמע יום תרועה עצמו ,אלא לפי שאי אפשר לומר
מקרא קודש וכן נוהגין באשכנז ,ולזה הביא בשם רב דכוונת התורה בזכרון תרועה לאסור תקיעת שופר
האי גאון שאין מנהג לומר מועדים לשמחה חגים וזמנים בשבת דהא לאו מלאכה ,א"כ בהכרח צל"פ או כמו
לששון אלא את יום הזכרון הזה זכרון תרועה וכן פשט שפירש רש"י בחומש פ' אמור דקאי לפסוקי מלכיות
המנהג .וכבר העיר הב"י שהטור הוסיף כאן בדברי רב זכרונות ושופרות וזה ע"פ הגמ' ר"ה לב .דזה גופא
האי גאון מה שלא כ' ברא"ש ויל"ע האם כוונתו שאין המקור לפסוקי זכרונות ושופרות וס"ל לרש"י דזה
לחלק בי ן חול לשבת ותמיד י"ל רק זכרון תרועה ,או דאורייתא וכמ"ש הרא"ם שם ,או כדעת הרמב"ן עה"ת
שבעיקר בא להשמיט את מועדים לשמחה וכו' .והב"י שם דר"ל שנהיה נזכרים ע"י השופר ,אבל אחרי שכבר
פשיטא לי' שהכל מודים שבחל בחול אז עכ"פ ביום אסרו חכמים לתקוע בשופר משום גזירה דרבה ,לא
אומרים "יום תרועה" ולא "זכרון תרועה" [אולי כיון יצדק לומר יום תרועה דהרי אינו יום תרועה ,אבל יצדק
שכן מפורש במס' סופרים] רק שהסתפק דאולי מיירי זכרון תרועה אם לפי פשוטו או כפירוש רש"י דקאי
בחל בשבת ,או י"ל דאף בחל להיות בחול מיירי ,רק אפסוקים ,או כרמב"ן ,עוד תי' די"ל דמס' סופרים אזיל
כיון שכאן מיירי בתפלת הלילה שאין בה תקיעה אומר בשיטת הירושלמי שהבאנו לעיל דס"ל דגם מדאורייתא
זכרון תרועה. אין תוקעין ולא משום דסבר דתקיעה מלאכה היא ,רק
מגזה"כ [וכדרשת רשב"י בירושלמי שם] דבשבת לא יתקעו
והב"ח פי' בדברי הטור שהסמיך דברי רב האי לדברי ר' והתירה התורה במקדש ,וא"כ כיון דיום קדוש הוא לה'
שמואל בר חפני ,דמשמע שרב האי חולק על מה ואנחנו מדקדקים בתפלותינו כל מה שאפשר,
שרשב"ח חילק בין חול לשבת ,והוא ס"ל דלעולם יאמר ולהירושלמי אם אנחנו אומרים יום תרועה הוא שקר,
זכרון תרועה ,אלא שצ"ב למה דאי משום דבפ' אמור וצריכים דוקא לומר זכרון תרועה ,ולתלמודא דידן אין
שכ' מקרא קדש שם כתיב רק זכרון תרועה ולא יום חילוק ,לכן לצאת דעת הירושלמי אנחנו אומרים בשבת
תרועה ,וא"כ אא"ל "יום תרועה מקרא קדש" הלא רב זכרון תרועה .ובלא"ה בכמה דברים נוהגים כמסכת
האי סבירא ליה בסמוך דאין אומרים מקרא קודש ,ולזה סופרים שקראום ספרים חיצונים נגד תלמודא דידן ,כגון
ציין לתרומת הדשן המובא בסמוך שפי' בדעת רב האי קריאת ויחל בתענית כמש"כ הפוסקים[ ,עי' פסחים מ:
שכוונתו רק לליל ר"ה דכיון שאין זמן תקיעה בלילה י"ל בתוספות ד"ה אבל] ,לכן אנן נוהגין כמסכת סופרים ע"פ
זכרון תרועה ,אולם רשב"ח חולק וס"ל שבכל מקום הירושלמי .ע"כ דברי ר"ד דוד זינצהיים זצ"ל.
בחול אומרים יום תרועה ורק בשבת אומרים זכרון
תרועה וכן אנו נוהגין. ובפסקי הרא"ש ר"ה פ"ד סי"ד אחרי מש"כ בשם תשובת
מר שר שלום ש"בר"ה היו אומרים בשתי ישיבות בין
ובשו"ת תרומת הדשן סי' קמ"ה נשאל בזה גופא האם יש בתפלה בין בקידושא מועדים לשמחה חגים וזמנים
לחלק ימות החול משבת ולומר בקידוש ובתפלה "יום לששון את יום הזכרון הזה" כיון שגם ר"ה נקרא מועד
תרועה" מקרא קדש ,או גם בחול יאמר "זכרון תרועה" ומקרא קדש כמו שהאריך שם ,הביא שגם רבינו שמואל
מקרא קדש ,והשיב דברא"ש סוף ר"ה כ' לומר יום בר רבי חפני כתב ש"מנהג בשתי ישיבות שאם חל ראש
תרועה ,וכ"כ בהגהות מיימוני בשם מס' סופרים ושכן השנה בשבת אומרים מועדים לשמחה חגים וזמנים
הוא מנהג אשכנז אבל אחד מהגדולים קבל מרבותיו לששון את יום הזכרון הזה זכרון תרועה מקרא קודש.
שיש לומר לעולם זכרון תרועה מקרא קודש כיון שכך ואם חל להיות בחול אומרים יום תרועה מקרא קודש.
הוא לשון הפסוק בפ' אמור ,אבל בפ' פנחס שכתוב יום וכן כתב רב פלטוי גאון "ותתן לנו באהבה מועדים
תרועה לא כתוב מקרא קדש ,וכ"מ בלשון הרמב"ם לשמחה חגים וזמנים לששון ורב האי כתב אין מנהג
שכתב בסדר תפילות נוסח הברכות האמצעיות "אתה לומר חגים וזמנים לששון וכן המנהג פשוט בזמן הזה
בחרתנו מכל העמים כו' ,ותתן לנו יי' אלהינו את יום בכל המקומות" הנה עיקר הנושא ברא"ש הי' אם לומר
טוב מקרא קדש הזה זכרון תרועה באהבה זכר ליציאת מועדים וזמנים לששון ,אבל החילוק בין חול לשבת
מצרים" וא"ת דר"ל בשבת אין דרכו לכתוב בסתם על הוזכר רק בדברי רב שמואל בר חפני ,ויל"ע האם שאר
המיעוט דרוב השנים חלים בחול .וכן באורחות חיים הגאונים הסכימו לזה.
כתב בשם רב האי גאון בסתם הנוסח זכרון תרועה.
אח"כ מצא התרומת הדשן בגיליון אחד במיימון ולא
יח
התורה עניני ראש השנה שירת
זכרון תרועה .ומה שיסד הפייט "אם בחול יבואכם יום ידע מי הוא שכתב ,דודאי בקידוש י"ל זכרון תרועה
תרועה יהיה לכם" ,הוא קרא דפנחס ,והכי פי' אם יבא משום דבלילה מקדשים ,ולילה לאו זמן תרועה הוא כמו
בחול אז יש לתקוע .אבל אין הפי' שיאמר יום תרועה. שבת ,ויתיישבו בזה דברי רב האי גאון והרמב"ם
וראיה לדבר כי בכל המחזורים תמצא כתוב באתה דכוונתם בלילה דוקא ,אלא שבהגהות מיימוני כתב
בחרתנו זכרון תרועה .ושמעתי שכן הוא בספר אמרכל. להדיא שגם בקידוש הלילה בחול יאמר יום תרועה ,מ"מ
כן ראיתי בספר אגודה במס' סופרים דבחול אומר יום, נראה להכריע להלכה ,שבקידוש ובתפילת ערבית יאמר
ובשבת זכרון .וכן היה נוהג מהר"י סג"ל" ר"ל שמהר"ש זכרון תרועה אפי' בחול ,משום דלאו זמן תרועה הוא,
טען שצ"ל תמיד זכרון תרועה ,אבל בספר אגודה מבואר והגם שאינו דומה לשבת שאינו יום תרועה כלל אבל
ע"פ מס' סופרים שי"ל יום תרועה ושכן הי' נוהג מהר"י כשחל בחול הוי עכ"פ יום תרועה למחר ,ואשכחנא
סג"ל .אבל במה שנקט בתחלת דבריו "בקידוש ליל בתענית יא .דמי שקבל עליו תענית למחר מתפלל בלילה
שני" העיר בשיירי כנסת הגדולה [הגהות ב"י תקפ"ב] מ"ש שלפניו בערבית תפילת תענית ,אף על פי שאוכל ושותה
ליל שני מיום א' .ותי' דאולי לרבותא נקט ליל שני ,לא כל הלילה ,מ"מ לפשר בין הדיעות טוב הוא לחלק כך.
מבעיא ליל א' שעדיין לא תקעו ולא זמן תקיעה הוא והובא הכרעתו בב"י סי' תקפ"ב וכתב "אבל העולם לא
שאומר זכרון תרועה ,אלא אפילו ליל שני שכבר תקעו נהגו כן והטעם משום דלא דמי לשבת דהכא ההוא יומא
ביום א' ,וב' הימים כיומא אריכתא נינהו ,והוה אמינא זמן תרועה הוא למחר" וכ"כ בדרכי משה בשם מנהגים
דאומר יום תרועה ,קמ"ל דאפילו בליל שני יאמר זכרון (מהר"א טירנא ר"ה עמ' צח) ש"כל מקום שאומרים
תרועה .או י"ל דדוקא נקט ליל שני ולא ליל א' ,דביום בחול יום תרועה בשבת אומרים זכרון תרועה".
א' שהוא עיקר התקיעה ,אומר בלילו יום תרועה .אבל
בליל שני שהתקיעה למחרתו הוא משום ספקא דיומא, והנה דברי ההגהות מיימוני הנ"ל שחילק בין חול ושבת
לא יאמר אלא זכרון תרועה .אבל ביום ב' עצמו ,אף על נכתבו על הרמב"ם בפכ"ט בשבת ה"כ שכתב לענין
פי שהוא משום ספיקא דיומא ,כיון שתוקעין בו אין קידוש הלילה בר"ה לומר זכרון תרועה ולזה כתב "כך
לומר זכרון תרועה ,אלא יום תרועה .וכל זה דוחק. אומר כשחל ר"ה להיות בשבת אבל כשחל להיות בחול
אומר יום תרועה וכן תניא במסכת סופרים פי"ט"
והנה בשו"ע ס"ז פסק שבחול אומרים יום תרועה מקרא ומשמע שפי' כן בדעת הרמב"ם ,וצ"ע טובא שלבד ממה
קדש ובשבת אומרים זכרון תרועה ,ופי' הלבוש שכיון שדייק התרומת הדשן מנוסח התפלה של הרמב"ם שלא
שאין תוקעין בשבת אלא מזכירין התרועה בפה לא שייך חילק בזה ,ברמב"ם שם בהל' שבת משמע להדיא שלא
לומר יום תרועה וטעם שאין תוקעין הוא מחמת גזירה, ס"ל לחלק בזה ,שהרי בהי"ט לענין קידוש ליל יו"ט
וכהסבר הזה כ' במס' סופרים שהבאנו בריש דברינו, חילק בין חול ושבת בנוסח החתימה שמוסיף "מקדש
ולא מחמת מש"כ בגמ' בהוו"א ובירושלמי למסקנא השבת וישראל והזמנים" ובה"כ כתב בר"ה אומר ותתן
שיום תרועה היינו בחול וזכרון תרועה היינו בשבת, לנו ה' א להינו באהבה את יום טוב מקרא קודש הזה את
דהא קי"ל דמדאורייתא תוקעין גם בשבת ,רק סתם א"א יום הזכרון הזה זכרון תרועה באהבה זכר ליציאת מצרים
להזכיר יום תרועה כשאינו כן בפועל .ובס"ח פסק וכו' בא"י מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון,
הלבוש דבחל בחול אומרים גם בלילה יום תרועה בין ואם חל להיות בשבת חותם מקדש השבת וישראל ויום
בתפלה בין בקידוש דאע"ג דלילה לאו זמן תרועה היא הזכרון" הרי שלענין זכרון תרועה אין חילוק .וכן העיר
מ"מ היום של אותו הלילה הוא זמן תרועה ,משא"כ במעשה רקח שם ,וגם העיר על התרומת הדשן שכל
כשחל בשבת שאין אותו יום זמן תרועה כלל וכ"פ דיוקו ברמב"ם שס"ל כאחד מן הגדולים הוא רק ממה
המג"א סק"ו ומשנ"ב סקי"ט. שסתם דבריו ,והרי בדבריו בהל' שבת מבואר כן להדיא,
ומש"כ בתרומת הדשן ליישב דרמב"ם מיירי רק בקידוש
*אם טעה והחליף בין זכרון תרועה ליום תרועה בלילה ,ג"כ קשה שהרי הרמב"ם בנוסח התפילה שלו
וכתב הפר"ח שזה פשוט לו שבדיעבד אם אמר בחול כתב להדיא "ערבית שחרית ומנחה של ר"ה" הרי שלא
"זכרון תרועה" שאין מחזירין אותו ,שהרי בתורה בפ' חילק הרמב"ם כלל בזה.
אמור כתיב זכרון תרועה אע"ג דמדאורייתא תקיעה
שריא בשבת ,אלא מה שיש להסתפק אם בשבת אמר ובספר מהרי"ל [מנהגים] סדר תפילות של ראש השנה
"יום תרועה" אם מחזירין אותו או לא ,וכתב דמסתברא כתב "אמר מהר"ש מאושטרייך בקידוש ליל שני בר"ה
דכיון דלכולי עלמא כל שהוא בית דין קבוע וסמוך אף על פי שהוא בחול אומר זכרון תרועה מקרא קדש,
בארץ ישראל תוקעין בו בשבת" ,יום תרועה" מיקרי וגם באתה בחרתנו אומר כן .ואמר מהר"ש כי לא תמצא
ואין מחזירין אותו .או י"ל דכיון דבשאר השנים הוא יום בענין אחר בקרא דאמור דסמיך גבי מקרא קדש אלא
יט
התורה עניני ראש השנה שירת
ובשערי תשובה שם סק"ג הביא כל הנדון ,והביא עוד תרועה ,אף על פי שבשנה זו אינו יום תרועה אין בכך
משלמי חגיגה בשם ב"ד שסמכו מפני שבמקדש ומקום כלום .עכ"ד הפר"ח .אולם הגרי"ד זינצהיים זצ"ל בספרו
ב"ד היו תוקעין בשבת כמ"ש הטור סי' תקפ"ח ,וכתב מנחת עני שם השיג על דבריו ,דמה ספק יש בזה והרי
שמנהגינו שבין בחול ובין בשבת אין אומרים מלת היום אם לא אמר כלל לא זכרון תרועה ולא יום תרועה
ולא מלת זכרון ,רק בין בחול ובין בשבת אומרים שומע פשיטא דאין מחזירין אותו ,כיון דאמר את יום הזכרון
קול תרועת עמו ישראל ברחמים. הזה הרי הזכיר ר"ה ויוצא ,ואין לומר אף על פי דלא
האם אומרים זכרון תרועה או יום זכרון תרועה 10
הזכיר כלל יצא ,מ"מ אם שינה במקום זכרון תרועה אמר
יום תרועה גרע טפי ומחזירין אותו ,דמנלן לומר זה
והנה אחרי שבשבת אומרים זכרון תרועה במקום יום לחזור התפלה בשביל טעות בדבר שאינו חייב .ועוד
תרועה יל"ע האם אומרים רק "זכרון תרועה" או "יום לדבריו שהבאנו לעיל מה שאומרים זכרון תרועה הוא
זכרון תרועה" ויש סידורים [כגון סידור בית תפלה] שכתוב לחוש לשי' הירושלמי דזכרון תרועה באמת מתייחס
יום (זכרון) תרועה ,וכ"כ בספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות לשבת ,וא"כ אף דלכתחלה חוששים לדברי הירושלמי,
יום טוב בקידוש ליל ר"ה ויל"ע האם זכרון הוא במקום מ"מ אנן דפסקינן תמיד כתלמודא דידן פשיטא דיצא,
"יום" או בנוסף ל"יום"[ .ובסידור בית תפלה נראה להדיא דהרי מן התורה יום תרועה הוא לכל העולם.
שהתכוונו שיאמר יום זכרון תרועה] וכן בסידורים שכתוב יום
*האם אומרים בשבת שומע קול תרועת עמ"י היום
תרועה (זכרון תרועה) יל"ע אי זכרון תרועה במקום שני
המילים יום תרועה או רק במקום המלה תרועה11 . והנה בטור סי' תקצ"א כתב דבשופרות חותם בא"י
והפשטות הוא בוודאי שאומר רק זכרון תרועה שכ"כ שומע קול תרועת עמו ישראל היום ברחמים ומשמע
בפ' אמור ולא כתוב שם יום זכרון תרועה ,ומה דגם בשבת אומרים כן ,וכ' הפר"ח דלדבריו הנ"ל א"ש
שאומרים יום תרועה הוא ממש"כ בפ' פנחס "יום דכיון דבב"ד קבוע וסמוך בא"י תוקעין בו בשבת ,או
תרועה" ועוד הרי עיקר המקור שתקיעת שופר הוא רק כיון דבשאר השנים תוקעים מקרי "יום תרועה" ,י"ל
ביום ולא בלילה הוא ממש"כ יום תרועה יהי' לכם ולא שפיר גם בשבת שומע קול תרועת עמו היום ,עוד י"ל
כתוב תרועה יהי' לכם לחוד וכמ"ש זכרון תרועה ולא דיש לקיים יום תרועה בפה.
כתוב יום זכרון תרועה[ ,ערוך השלחן סי' תקפ"ח ס"א] וכן
ועי"ש במאמר מרדכי שגם דייק מטור דאין משנין
נקטו כמה סידורים חדשים [כמו סידור עליות אליהו ואיזור
הברכה כלל אפי' חל בשבת וביאר דנהי דבשבת אין
אליהו וסידור ווילנא ובמחזור המפורש החדש] שהדפיסו אומרים יום תרועה אלא זכרון תרועה כדלעיל סי'
בנפרד לחול "ותתן לנו ה"א באהבה את יום הזכרון הזה תקפ"ב מ"מ לא רצו לשנות עיקר החתימה ,ושפיר יש
יום תרועה מקרא קודש זכר ליצ"מ" ,ולשבת "ותתן לנו לפרש שומע קול תרועת וכו' דהיינו תרועה בפה אלא
ה"א באהבה את יום השבת הזה ואת יום הזכרון הזה שראה בס' גן המלך למהר"א הלוי ז"ל סימן ב' שכתב
זכרון תרועה באהבה מקרא קדש זכר ליצ"מ". בשם מהריק"ש דבשבת לא יאמר היום והוא ז"ל כתב
אלא שי"ל דכיון שאומרים יום תרועה מקרא קדש והרי שלא יאמר נוסח זה כלל אלא יאמר שומע זכרון תרועת
מקרא קדש לא כתוב בפ' פנחס א"כ בלא"ה איננו עמו ישראל וכו' ותמה המאמר מרדכי כמה רב גוברייהו
צמודים ללשון הפסוק ,אז אולי יום תרועה אינו מצד לשנות חתימת ברכה א' ממטבע שטבעו חכמים ולא
לשון הפסוק ,וכן זכרון תרועה לא קשור לפסוק רק מצאנו כן לגדולי הפוסקים והמנהג פשוט שלא לשנות
שא"א לומר יום תרועה כיון שלא תוקעים בפועל וכמ"ש וכ"מ בתשב"ץ ח"א סימן ר"צ ,ואחר ימים ושנים שכתב
לעיל בשם ר"ד זינצהיים .וכן כשמזכירים בכל יו"ט את זה מצא להרב השיירי כנה"ג שעמד בחקירה זו וכתב
יום חג המצות הזה וכדו' אין פסוק שכתוב הלשון "יום שראה מגמגמים שלא לומר היום כשחל בשבת והוא ז"ל
חג המצות" וכן ביעלה ויבוא מוסיפים מלת יום לכל חג נחלק עליהם וכתב שמצא תשובה כ"י למהר"א גליק"ו
אף שלא כתוב בתורה ,וכן לענין שמיני עצרת יש מח' אי שכתב שלא לשנות בשבת מבחול ע"ש הטעם ,וכתב עוד
לומר את יום שמיני חג העצרת הזה או את יום שמיני ששמע בשם החכם מהר"ר חיים אלפאנדארי דיש לפרש
עצרת החג הזה אף ששום אחד מהן לא כתוב בתורה ,רק תרועת עמו ישראל דהיינו תרועה בפה ,וציין לדברי
הפר"ח הנ"ל שכתב בפשיטות שלא לשנות כלל ולא
הזכירו דברי התשב"ץ שהזכרנו ,והתימא מהרב גן המלך
10עי' בקובץ תשובות למרן הגריש"א ח"א סי' קי"ג בסוף התשובה וז"ל שלא הזכיר כלום מזה "והרי בכל שעתא ושעתא
"בענין מ"ש ,בר"ה החל בשבת אם לומר יום זכרון תרועה ,לא עלה
בידי לעבור ע"ד בגלל הטרדות הסובבים אותי ככסלא לאוגיא". שמעתייהו דהרב החבי"ב והרב פר"ח ריחושי מירחשן
11בקל אפשר להחליף ביניהם עי' אלשיך פרשת אמור כ"ג ל"א באמצע בשפוותיה".
קטע "באומרו (פסוק כד) (יום) [זכרון] תרועה (יהיה לכם)".
כ
התורה עניני ראש השנה שירת
על זכרון וראיתי במחזור אהלי יעקב יצחקי ר"ה עמ' 110 "ביום השמיני עצרת תהי' לכם" [עי' שו"ע ורמ"א סי'
שהדפיס יפה יום תרועה (בשבת :זכרון תרועה באהבה) תרס"ח ס"א ובנו"כ ליישב טענת רמ"א שלא כתוב חג דאזלינן
שגם בזה אין כלל לטעות ,וכ"כ גם במחזור חוקת עולם אחר לשון בני אדם וכנדפס בסידורים] וא"כ ה"נ א"צ שיהי'
וכנר' בכל מחזורי הספרדים אבל לכתחלה יש להדפיס פסוק שכתוב בו "יום זכרון תרועה".
כמ"ש למעלה ,ועי' מס' סופרים פי"ח ה"ח בחול אומר
והנה בכל לשונות הראשונים והפוסקים כתוב רק זכרון
יום תרועה ובשבת אומר זכרון תרועה וכ"כ הטור וכ"ה
תרועה אבל ברובם יש לדחות שאחרי שכתבו שבחול
בלבוש ובדברי קהלות עמ' 134וכ"ה במחזור ויטרי שכ'
י"ל יום תרועה כתבו שבשבת יאמר זכרון תרועה ובאו
להדיא באופן ברור יום הזכרון זכרון תרועה ,וכ"ה גם
רק לומר שבמקום המלה תרועה י"ל זכרון תרועה אבל
במט"א תקפ"ב ט"ו ותקצ"א ג וכ"כ בליקוטי מהרי"ח
עדיין י"ל יום זכרון תרועה ,אולם בהגהות מהר"ם בנעט
חלק ר"ה סד .דאין לומר בשבת תיבת יום ובדבר זה אין
סימן תקפב על המג"א סק"ד דקדק מלשון הרי"ף סו"מ
חילוק בין נוסח אשכנז לנוסח ספרד ופלא עצום על
ר"ה ש אין לומר יום זכרון תרועה רק זכרון תרועה .ול"מ
הדייקן הגדול סידור עבודת ישראל שג"כ נכשל בזה
כן לשון הרי"ף ומסתמא כוונתו לרא"ש סו"מ ר"ה שכתב
וכתב בביאורו יום זכרון תרועה .ע"כ מספר סכותה
בשם רבינו שמואל בר רבי חפני שמנהג בשתי ישיבות
לראשי 12 .ולכ' יש להתפלא ג"כ על המדקדק הג"ר שריה
שאם חל ר"ה בשבת אומרים מועדים לשמחה חגים
זצ"ל שנעלם ממנו דברי הפמ"ג שגם הוא הי' מדקדק
וזמנים לששון את יום הזכרון הזה זכרון תרועה מקרא
גדול ,וכן מה שהעיר שלא כתוב כן בתורה ,כבר הערנו
קודש ואם חל להיות בחול אומרים יום תרועה מקרא
דגם מש"כ את יום חג המצות הזה לא כתוב בתורה,
קודש" הרי הקדים את של שבת ואעפ"כ לא הזכיר
ומנ"ל שאנו רוצים לומר בדיוק כמש"כ בתורה ,ובכן
"יום" רק אצל חול הרי להדיא שבשבת אין לומר יום
אולי נדייק להיפך שאם רוב המדפיסים כתבו יום (זכרון)
זכרון תרועה .וי"ל דלזה גופא הקדים את של שבת כדי
תרועה כיוונו באמת שיש לומר בדוקא יום זכרון תרועה,
שלא נטעה בזה .וכ"ה באמת לשון הלבוש ס"ז שכתב
ומי שהדגיש לא לומר כן הוא זה ששינה מכל המחזורים
ש"בחול יאמר יום הזכרון הזה יום תרועה מקרא קודש
לפי שסבר שאנו צריכים לומר בדיוק כפי מה שכתוב
וכו' ,ובשבת יאמר ותתן לנו יי' אלהינו באהבה את יום
בתורה ,וכן מש"כ שאם כתוב בסוגריים בשבת זכרון
השבת הזה ואת יום הזכרון הזה זכרון תרועה מקרא
תרועה אין מקום לטעות ,לכ' עדיין יש מקום לומר
קודש" .וכ"ה במטה אפרים סכ"ה לענין קידוש ליל ר"ה
במקום מלת תרועה יאמר זכרון תרועה ,אבל עדיין לא
שמשום איזה טעם רק שם הביא כל הנוסח במילואו.
ישמיט מלת יום ,וכן אין ראי' ממס' סופרים והטור
וכמ"ש לעיל דעיקר הכוונה לומר זכרון במקום יום אולם בלשון המדקדק הגדול הפמ"ג א"א סי' תקפ"ב
תרועה לחוד. סק"ד כתב כמ"פ לשון יום זכרון תרועה וז"ל "ובשבת
אומר ותתן לנו באהבה את יום השבת הזה ,ויום זכרון
תרועה מקרא קודש ....אבל המ"א ז"ל משמע רוצה
12ובהג"ה לסידור עליות אליהו על קידוש ר"ה כתבו שמה שהדפיסו לומר כשחל בחול אומר ותתן באהבה יום הזכרון יום
בשבת רק זכרון תרועה ולא יום זכרון תרועה כיון שכ"ה ברא"ש ובס' תרועה מקרא קדש ,ובשבת יש לומר אומר פעם שניה
המנהגים ובלבוש ועוד ,ומה שיש סידורים שנדפס שם יום זכרון תרועה
כפי הנראה הוא עירוב נוסח חול ושבת ,וכ"כ בהג"ה לסידור אזור יום זכרון תרועה באהבה מקרא קדש" .וקשה לומר שזה
אליהו שבכמה סידורים ישנים הדפיסו קודם זכרון תרועה לשבת ורק טעות הדפוס או פליטת קולמוס.
אח"כ יום תרועה בחול ,וציינו לדברי הג"ר שריה זצ"ל ,וכ"כ הג"ר
ישראל זיכרמן שליט"א בקונ' הלכ' ומנהגים לר"ה שחל בשבת שמה
שנמצא בכמה מחזורים יום זכרון תרועה הוא טעות וצ"ל את יום הזכרון
ובספר סכותה לראשי להג"ר שריה דבלצקי זצ"ל אות י"ג
הזה "זכרון תרועה" שהוא הנוסח האמיתי .אבל כבר הראנו שהפמ"ג כ' שהנוסח האמיתי הוא "זכרון תרועה" ולא "יום זכרון
ציטט כן והוא הי' מדקדק עצום .והנה לו יהא שהי' לנו איזה משמעות תרועה" ועכשיו רובא דעל מא נשתבשו בזה ואומרים יום
מרוב מחזורים וסידורים הישנים אז כל המשנה בזה ידו על התחתונה,
וכמו שהבאנו בפנים טענת המאמר מרדכי על מש"כ בגן המלך בשם זכרון תרועה כי ספו גם כלו דווקני המדקדקים בתפלתם
מהריק"ש לשנות נוסח החתימה .ושמעתי שהג"ר אליקים שלזינגר זצ"ל בכל מלה ומלה ,והרי גם בתורה לגבי זכרון תרועה לא
אחרי שהי' לו הרבה בנים ורצה בנות שאל למרן הגרי"ז זצ"ל אם יכול
להשמיט המילים בבריך שמי' "ותיהב לי בנין דכרין דעבדין רעותך" או כתוב יום זכרון תרועה ,והאשמה היא על מדפיסי
לומר עכ"פ "בנות" וא"ל הגרי"ז "אז מיטן סידור טשעפעט מען נישט" המחזורים והסידורים שבמקום להדפיס דברים ברורים
אין מתחילים עם הסידור.
וסיפר לי ידידי שליט"א שבהיותו ילד התפלל שמו"ע של מוסף ר"ה דהיינו וא ת יום הזכרון הזה (בשבת זכרון תרועה)
והגיע לעלינו לשבח" והי' פשוט לו שנפל טעות במחזור ועקר רגליו (בחול) יום תרועה וכו' שבזה א"א הי' לטעות לומר
וסיים שמו"ע עד שראה את אביו ג"כ אומר עלינו .וכן פעם אחת ראה
במוסף ר"ה שכתוב ואת מוספי יום ר"ה הזה בלשון רבים והי' פשיטא בשבת יום זכרון תרועה ,במקום זה מודפס בכ"מ ואת
ליה שנפל טעות במחזור ורק בשבת י"ל מוספי ולכן מדעת עצמו שינה יום הזכרון הזה יום (בשבת :זכרון) תרועה שבזה אפי'
ללשון יחיד ,וכשגדל הבין שטעה וראה שיש נדון בפוסקים אי צריך
לחזור לפני החתימה. גדול שבגדולים יכול לטעות ולומר דתיבת יום קאי גם
כא
התורה עניני ראש השנה שירת
ד"ה טהרו שכ' וכ"מ בירושלמי וחלילה לומר שכ"מ בירושלמי והנה מה שיש לנו ללמוד מכל הנושא הזה עד כמה יש
דזה לא תמצא בכל הש"ס הזה ומי יודע מי הוא אשר כתב כן] וכ' לנו לדקדק בתפלת ר"ה ויו"כ ,עד שכל תיבה ותיבה צריך
התוס' דהש"ס דידן לא חשיב לה פירכא כדאמרינן להתאים במאה אחוז ,ויש לנו להבין זה במשל אם הי'
בהזורק [לקמן צו ]:דד"א ברה"ר הלכתא גמירי לה ולהכי צריך לומר בקשה לפני המלך אז גם אם בעלמא לא
לא מקשי עלה. חשוב כ"כ לדקדק במילים דהעיקר שהמכוון מובן ,אבל
לפני המלך כל מלה ומלה צריך להיות מכוון ומחושבן
וכ' רעק"א בחידושיו לר"ה שם שהקשה לו חכם אחד
היטב ע"פ כל הכללים ,וה"נ בר"ה ויו"כ אנו עומדים
דלמה לא הוכיחו התוס' דבבלי לא ס"ל כן מגזירת שמא
לפני המלך ,ולענין שופר כ' כיון דלזכרון אתי כלפנים
יעבירנו דא"כ לבן עזאי יהא תקיעת שופר דוחה שבת
דמי ואין להביא שום דבר שמזכיר את עון העגל ,כיון
דוודאי לית לן למיגזר שמא יעבירנו בקפיצה ,ותי'
שעומדים לפני המלך ,ועי' משך חכמה במדבר כט א
רעק"א עפי"ד לעיל דהא דלא נקטו הוצאה כיון דלא
שגם חטאים שבעלמא א"צ כפרה שסבר לעשות מצוה
עמד בינתיים פטור ,וא"כ לבן עזאי בלא"ה י"ל מטעם
ועשה ע"פ ב"ד או נכנס למקדש ואכל קדשים בטומאה
הוצאה כיון דמהלך כעומד יתחייב גם בלא עמד ברה"ר
ולא ידע כלל וחשב לעשות מצוה ,מ"מ לפני ולפנים ג"ז
ורק לדידן דסבירא לן מהלך לאו כעומד ואינו חייב רק
צריך כפרה ,וא"כ ה"נ י"ל כן לענין דקדוק כל תיבה
בעומד לפוש צריך לטעם דשמא יעבירנו.
ותיבה ,ובזה אנו מראים באמת כבוד עצום להקב"ה
והנה למדקדק בד' רעק"א יראה דלא הי' קושייתו על שיש לנו דיון ארוך איזה מלה מתאימה יותר לומר לפניו.
הירושלמי דלבן עזאי למה לא תוקעין בשופר בשבת ,רק
דהק' דלמה לא נוכיח דבבלי לא ס"ל כירושלמי ממה
למה לא גזרו מצד חשש הוצאה
דחז"ל נקטו שמא יעבירנו וזה ל"ש לבן עזאי ולזה תי' ומעתה נחזור למשנ"ת בגמ' דטעם שאין תוקעין בשבת
דכל הטעם דגמ' לא נקט הוצאה הוא רק אי לא נסבור משום שמא יעבירנו ד"א ברה"ר ,והנה בעיקר גזירה זו
כבן עזאי ,ונר' דעל הירושלמי גופא לא ק' לי' והטעם הביאו התוס' ר"ה שם ד"ה שמא בשם רש"י דהא דלא
פשוט דבירושלמי לא כ' כלל טעמא דשמא יעבירנו גזרו משום חשש הוצאה דלא פסיקא לי' דאם עקר שלא
וא"ש לשיטתי' י"ל דבן עזאי הוא רק בקופץ ורק לד' ע"מ להוציא פטור .והק' תוס' שגם במעביר ד"א הדין כן
הבבלי דנקט שמא יעבירנו ק' .ומזה צ"ע במש"כ בס' הוא שאם עקר שלא ע"מ להעביר פטור ,ולכן פי' התוס'
חזות קשות להק' על רעק"א דהלא תו' ס"ל דל"ש כלל דמרה"י לרה"ר יש היכר אבל ברה"ר זמנין דלאו
לגזור על הוצאה דאינו ניכר ומה"ט תי' באופ"א קו' אדעתי'[ .וכ"כ התוס' סוכה מג .ד"ה ויעבירנו] אמנם הרמב"ם
רעק"א דבן עזאי יסבור כשי' הירושלמי דילפי' מפסוקים פ"ב משופר ה"ו הוסיף גם הטעם דשמא יוציא מרל"ר.
דאין שופר דוחה שבת ,והלא רעק"א רוצה להרויח למה ורעק"א בחי' ר"ה כט :ד"ה גזירה תי' שאין חשש הוצאה
לא מוכח מבבלי דלא ס"ל כירושלמי לענין חיוב ד"א כיון שאם יוציא השופר מרה"י וילך דרך רה"ר לביתו
לבן עזאי ,והרי הבבלי לא ס"ל כלל טעמא דירושלמי של בקי ולא יפוש באמצע לא יעבור על איסור הוצאה
לומר דמדאורייתא אין תוקעין בשבת דהרי פריך במקדש כיון שלא נח ברה"ר ,אבל על איסור העברת ד"א יעבור
היכי תקעינן ועוד שזה רק חכמה ואינו מלאכה ומהיכי גם בכה"ג דילפי' ממושיט דמעביר מרה"י לרה"י דרך
תיתי נחדש דהבבלי מסכים לירושלמי בדעת בן עזאי רה"ר חייב וא"צ שהעקירה וההנחה יהי' ברה"ר.
אבל עיקר דבריו דבן עזאי ס"ל כירושלמי כ' כבר בס'
הקובץ על הרמב"ם פ"ב דמגילה ה"ב אבל אין בזה האם שייך לבן עזאי גזירת שמא יעבירנו
ליישב קו' רעק"א. והנה בשבת ה :מובא שי' בן עזאי דבמוציא מרה"י
לרה"ר דרך כרמלית פטור דמהלך כעומד ונחשב כאילו
אולם כבר הוכחנו דגם ירושלמי ס"ל איזה טעם דרבנן
עמד בכרמלית .והביאו תוס' ד"ה בשלמא בשם ירושלמי
כדמוכח מלולב ומגילה ,ומו"ז הגה"צ ר' יעקב סניידערס
פ"א ה"א שהק' רב חסדא לרב הונא דלבן עזאי לא מצינו
זצ"ל [בדרשתו ליל א' דסוכות תשל"ו שחל בשבת ] 13פי' בד'
שיתחייב על ד"א ברה"ר דלעולם אינו מעביר ד"א כאחד
הירושלמי דבאמת לא ס"ל טעמא דשמא יעבירנו
דנחשב שהניח החפץ על כל אמה ואמה ותי' הירושלמי
וכדמוכח מבן עזאי אלא ס"ל טעמא דהוצאה שכ'
דנפק"מ בקופץ ד"א בבת אחת[ .ויש להדגיש דאצלינו
ברמב"ם וא"ש לולב ומגילה ,ובשופר ס"ל דיש גם טעם בירושלמי לא כ' תי' כלל וכן כ' הרשב"א שבירושלמי לא תירצו,
דאורייתא .וא"ש דהרמב"ם הביא טעם דשמא יעבירנו וכן העיר בחפץ ה' ,ובהג' מראה הפנים שם דאינו תמה איך יתכן
וטעם דהוצאה דהוא לבבלי וירושלמי[ .עוד חידש אז דהי' לתו' גירסא שלא כ' בשום ראשון דמתו' שאנץ אין להביא
ראי' מה שתמצא שלפעמים כותבים איזה דבר בשם ירושלמי ולא
נמצא ולא הי' הדבר הזה מעולם בירושלמי וציין לתו' פסחים לד.
13זכר זאת ליעקב עמ' קט"ז.
כב
התורה עניני ראש השנה שירת
השביעי רמוז בו אותיות שמא יעבירנו שמא יטלנו בידו. דחשש דשמא יעבירנו אינו שמחמת חביבות המצוה ישכח שהוא
עוד אמר די"ל דבכ"מ שגזרו חכמים מטעם שמא שבת דא"כ גם עתה ישכח ועוד דהו"ל טעה בדבר מצוה ,אלא
דעיקר טעותו יהי' בעצם האיסור שיסבור דמחמת חשיבותו של
יעבירנו הי' להם גם טעם אחר לתלות בו כדי שלא יהי'
מצות שופר מכשיריו דוחין את השבת ומותר להעביר ברה"ר
דבר תמוה בשופר -תיקון כלי שיר ,בלולב טלטול ובזה תי' כמה קושיות]
מוקצה ,במגילה אין קורין כתובים בשבת [שבת קטז].
הזאה תיקון גברא [עי' פסחים סט .וברש"י סוף סה ]:טבילת האם שייך שמא יעבירנו בקפיצה
כלים תקון כלי[ .ביצה יח :עי' רש"י ומהרש"א שם]. והנה בספר יהודה לקדשו תולדות הגה"ק ר' לייבל איגר
איך לא חששו חז"ל לסכנה בביטול שופר בשבת זצ"ל ח"א ע' כ"ט מסופר שכאשר למד הגה"ק הנ"ל עם
זקינו הגרע"א שאל הסבא את הנכד :דלד' הירושלמי
והנה מבואר בר"ה טז :דכל שנה שאין תוקעין בה
דלא חייב בן עזאי ד"א ברה"ר רק בקופץ א"כ איך גזרו
בתחלתה מריעין לה בסופה וא"כ צ"ב איך ביטלו חז"ל
חז"ל שמא יעבירנו ד"א ברה"ר הרי קפיצה הוא חשש
מצות שופר משום חשש רחוק של חילול שבת הלא יש
רחוק ,והשיב ר' לייבל לסבו דמכיון דלדבר מצוה
בזה סכנה עצומה ,וכ' התוס' שם בשם בה"ג הל' ר"ה דד'
עסקינן אי"ז חשש רחוק כלל שיקפוץ דלדבר מצוה אין
הגמ' רק באיתיליד אונסא [היינו שנאבד או שגזר המושל 14
יהודי הולך כי אם קופץ בזריזות.
שלא לתקוע ]16אבל בשבת לא ולא נתבאר הטעם למה,
דממנ"פ אי מצד דאין אנו אשמים א"כ גם באונס אין אנו וגדולי החסידות הסמיכו לדבריו ד' רש"י עה"פ פסח
אשמים ,וכן באמת הק' הט"ז בסי' תקפ"ה סק"ז לענין הוא לה' [שמות י"ב י"א] פסח הוא לה' הקרבן הוא קרוי
אונס דהרי אונס רחמנא פטרי'. פסח ע"ש הדילוג והפסיחה שהקב"ה הי' מדלג וכו'
ואתם עשו כל עבודותיו לש"ש דרך דילוג וקפיצה,
ותי' בהגהות בן אריה על בה"ג [להג"ר זאב וואלף ליפקין
והפני מנחם מגור זצ"ל הי' מוסיף דבן עזאי לשיטתו
זצ"ל אביו של מרן הגרי"ס] דלאו משום ביטול המצוה
שאמר [פ"ד דאבות מ"ב] הוי רץ למצוה קלה כבחמורה
מריעין לו בסופה דע"ז וודאי אונס רחמנא פטרי' אלא
א"כ שפיר לשיטתו דיש לגזור לדבר מצוה שירוץ .אולם
דמחמת שלא תקע סו"ס לא ערבב את השטן ,וכ"כ
יש להעיר קצת דקפיצה הרבה פחות מצוי מריצה ומהיכי
במשך חכמה פ' אמור [ויקרא כ"ג כ"ד] דמצות שופר שאני
תיתי לקפוץ ,ואולי יש לחדש לעיקר קו' רעק"א דלא הי'
מכל מצוות שבתורה ,כיון שהוא כמו תרופה ולזכרון
כוונת ירושלמי לקפיצה דוקא דה"ה לריצה דברץ לא נר'
אתי ובחלה אם באונס לא יקח התרופה האם יתרפא ,כן
כ"כ כעומד ואז א"ש דבן עזאי לשיטתו דעיקר צורת
כשנעדר הזכרון שופר תו החולי בלא מזור ותרופה ,אלא
הילוך של יהודי הוא בדרך ריצה דהרי אף למצוה קלה
דא"כ ק' מ"ש שבת ,לזה תי' בהג' בן ארי' דכיון דתקינו
יש לרוץ ויהודי מוקף כל היום במצות קלות כמו בכל
ר בנן לומר פסוקים דשופרות וסמכוהו אקרא דזכרון
דרכיך דעהו[ .שו"מ בס' מתא ירושלים להגאון ר' משה לייב
תרועה מיערבב שטן ע"י הפסוקים כמו ע"י שופר ממש ליטש רויזנבוים זצ"ל מפרשבורג דכוונת הירושלמי הוא לריצה
דהפסוקים נחשבים כמו התקיעות ,אבל כשלא תיקנו ויישב בזה קו' רעק"א ובלא"ה כבר הבאנו ממראה הפנים דיש
מחמת אונס אף שאמרו הפסוקים כיון דבחול הוא לא לפקפק על גי' זו בירושלמי שלא נמצא רק בתו' שאנץ וא"כ שפיר
תיקנו רבנן שיהו הפסוקים נחשבים כמו התקיעות, יש להכניס במקומו דמודה ברץ]
והוכרח הבה"ג לומר כן דאל"כ ק' איך תיקנו רבנן שלא
לתקוע בשבת ואתו לידי תקלה וסכנה וכדפריך פסחים רמז לשמא יעבירנו מה"ת
קט :גבי ד' כוסות[ .וע"ע בסידור שיח יצחק לרי"צ מאלצן ועיקר טעמא דשמא יעבירנו לשופר לולב ומגילה מצא
דתמיד פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות באים רק לבטא בפה מה מו"ז הגה"צ ר' יעקב סניידערס זצ"ל 15רמז נאה בפסוק
שהשופר כבר אומר וא"ש שי' רש"י דמלכיות זכרונות ושופרות בפ' אמור [ויקרא כ"ג כ"ג] וידבר ה' אל משה לאמר דבר
דאו' אף דמפו' בגמ' לב :דהוא דרבנן] אל בנ"י לאמר בחודש השביעי וגו' לאמ"ר ר"ת אמר
ובמשך חכמה שם כ' דזה גופא שאנו מוסרים נפשינו רבה לולב מגילה בחד"ש ר"ת חייבין בתקיעת שופר
ומכניסים עצמינו לסכנה עבור כבוד הקב"ה שמא
יתחלל קדושת שבת זה נחשב ממש כעקידה רוחנית
14ומרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל הי' חוזר על תי' זה פעמים רבות בהנאה
מרובה -ספר מזקנים אתבונן .וראיתי מי שר"ל שהחכם אחד בדו"ח
הנ"ל הוא ר' לייב'ל ולכ' אינו כן דנוסח השאלה הוא דבוודאי לית לן
למיגזר על קפיצה היינו דשלל איזה פירוש בזה והרי ר' לייב בא ליישב
16או שלא הצליחו להוציא קול שופר וכדסיפר מרן הגראי"ל שטיינמן הקושיא ואדרבה י"ל דרעק"א בדבריו בא לשלול תי' זה דבאמת תי' זה
זצ"ל דבשנת פרוץ המלחמה הי' בשווייץ עם הגר"מ סולובייציק זצ"ל ק' מאד וכדהעיר דודי הג"ר שלמה קויפמן שליט"א דגם אם רץ
שהי' בעל תוקע במנין שלו בר"ה ולא הצליח בשום אופן להוציא קולות בהתלהבות לדבר מצוה אין שכיח כלל שיקפוץ ד"א בב"א.
כדין ואיננו בטוח אם יצא יד"ח שופר באותה שנה. 15זכר זאת ליעקב עמ' קכ"ט.
כג
התורה עניני ראש השנה שירת
ביו"כ ,ויש לעורר בזה אותן האנשים אשר לא יאזינו בכל מופלגת ומועיל לרצות אותנו כמו שמרצה זכרון שופר.
השנה על דברי חז"ל ויעבור על גזירות ושביתות ועתה וכ"כ במשנת ר' אהרן ח"ב עמ' ר"א.
ישמעו לדברי חז"ל בלי לתקוע בר"ה בשופר ,איך יגן
השנים הכי טובות והכי רעות הם בר"ה שחל בשבת
עליהם מצוה דרבנן זאת אשר תקל עליהם לעבור עליהם
איך תעמוד להם בבוא יום הגדול והנורא במה יהי' והנה יש לחקור אם ר"ה בשבת זה סימן טוב כיון דחל
כפרתם מה יענו ומה יעשו ביו"כ כי לא יכופר עוונם". בשבת או להיפך ח"ו כיון דאין בו שופר וחקר בזה בעל
ערוך לנר בדרשתו לשבת שובה תרל"ב [נדפס בספרו מנחת
הנה לדברי הערוך לנר מצות שבת מגין עלינו ולדברי עני פ' האזינו] ואמר שמצאנו ששנים רעות ביותר ושנים
החת"ס מה שמגין עלינו הוא עצם קיום התקנה דרבנן טובות ביותר הי' כשר"ה חל בשבת דב' שנים שנחרבו
ולזה אם מזלזל בתקנות דרבנן שוב לא יוכל תקנה זו ביהמ"ק הי' ר"ה בשבת כמבואר בירושל' פ"ד
להגן עלי'. דתענית 17,מאידך מחילת העגל ושנת הקמת המשכן הי'
בשנה שר"ה חל בשבת ,כמבואר בתוס' ב"ק פב .ד"ה
והנה כ"ז א"ש לד' הבבלי דמדאו' וודאי תוקעים בכ"מ
כדי ,וכן שנה שנכנסו ישראל לארץ הי' ג"כ ר"ה בשבת
רק רבנן חששו לשמא יעבירנו ,ועד כמה שיש חשש
כיון שמשה מת בז' אדר בשבת.
לחילול שבת עדיף לבטל מצות שופר ,אבל במקדש או
במקום שיש ב"ד דליכא חשש חילול שבת בוודאי יש והסביר זה ע"פ משל למלך שקצף על שר שלו ואשתו
לתקוע ,אבל לד' הירושלמי אי נפרש כפשוטו דמדאו' של השר היתה מוכנה לבוא להיות לו למליץ טוב ואכן
אין תוקעין בכ"מ חוץ ממקדש צ"ב למה באמת הפקיעה זכה בדין ,אח"כ קצף המלך על שר אחר וביקש גם הוא
התורה מצות שופר בשבת [גם אם נימא כד' הג' בן ארי' לעשות כחבירו ולהביא את אשתו אבל הוא לא כיבד את
דפעולת השופר נעשה ע"י הפסוקים אבל למה הוא כן בשבת אשתו ואדרבה הי' תמיד מכה אותה מכות אכזריות
דוקא] ואי נימא דלד' הירושלמי תקיעת שופר נחשב ואעפ"כ הסכימה להמליץ עבורו אצל המלך ,אך
מלאכה א"כ למה במקדש באמת התירה תורה ,ועוד כשפתחה לדבר הבחין המלך בסימני מכות על פניה
דאיך תיקן ריב"ז לתקוע בכ"מ שיש ב"ד ,ולד' משך ונתברר למלך שזה מבעלה וקצף עוד יתר עליו והענישו
חכמה פ' בהר דכוונת ירושלמי רק שאין חיוב לתקוע מאד .כן ה"ה בדרך כלל השופר ממליץ עלינו וזה כשחל
בשבת אבל טעם האיסור הוא רק מצד שמא יעבירנו ר"ה בחול ,אבל בשבת מי ימליץ עלינו אכן לזה בא
א"ש ההבדל בין מקדש ומקום ב"ד וכל מקום ,אבל שבת בן זוגה של ישראל להיות עלינו סניגור ,אבל כ"ז
עדיין צ"ב למה באמת לא חייבה התורה לתקוע בשבת. כשישראל מקיימים את השבת אבל אם פוגעים בשבת
[וגם לד' הבבלי צ"ב איך מחמת חשש רחוק ביטלו מצות שופר] אז לא לבד שלא נעשית סניגור רק שאנו נענשים עוד
השבת בעצמותה פועלת ענין השופר יותר וא"ש דפעמים שנה כזה הוא מהטובות ביותר
ופעמים מן הגרועות ביותר.
ולזה צריכים אנו לדברי הספה"ק דשבת עצמו פועלת
שלא נצטרך תקיעת שופר ועדיין נצטרך לברר מ"ש עד"ז כ' החת"ס [בספרו תורת משה דברים קצ"ב א'] דהביא ד'
במקום מקדש או ב"ד שכן צריך תקיעה .ונביא קצת הרמב"ן פ' אמור [ויקרא כ"ג כ"ד] דלא פירש הכ' כלל טעם
ממש"כ בספה"ק לבאר ד"ז[ .לא מתייחסים דוקא לשי' התרועה אלא מפני שהוא בחודש של יו"כ שבו יהי' דין
הירושלמי רק בעיקר הדבר דבכח קדו' שבת עצמה להגן במקום לפניו ובר"ה יושב על כסא משפט ואח"כ בעשי"ת ישא
שופר ליישב גם לד' הבבלי איך מחמת חשש רחוק ביטלו מצות לפשע עבדיו לכן צוה לתקוע ונרמז בכ' מה שנודע לנו
שופר] מפי נביאים ואבות הקדו' .וכ' חת"ס דמבואר לפ"ז דבלי
הנה ברמ"ע מפאנו [בעשרה מאמרות מאמר השבתות ח"ה] כ' התקיעות בר"ה אין כפרה ביו"כ וכעין כל שנה שאין
ד"ראוי לדחות מצ ותם בתקנ"ח אפי' מפני הספק תוקעין בתחלתה מריעין לה בסופה ,ובפרט סוד
דשמירת שבת ואע"פ שאמרו כל שנה שמריעין לה התקיעות הוא דבר גדול מאד א"כ עמדו חז"ל לתקן דבר
בתחלתה מריעין לה בסופה קים לה לרבנן שתתבטל גד ול שבשביל שבות דרבנן גזירה שמא יעבירנו יתבטל
הקטגוריא ויתערבב השטן כל הצורך בהיות קדושת מצות שופר ,ועמדו בהבטחה זו כי אף אם לא יתקעו
שבת פורסת סוכת שלום על ישראל ביום ר"ה". שופר בר"ה לא יהי' מריעים לה בסופה וזה"פ וקראת
לשבת עונג לקדוש ה' מכובד זה יו"כ דעונג שבת ידחה
בדרשות חת"ס [שנ"ט א'] כ' דגם לד' הבבלי דזה דרבנן שופר ואעפ"כ לקדוש ה' מכובד ויהי' מחילת עוונות
לא נדחה ס"ד דה ש"ס דלמדו מפסוקים לא יצא ריקם
ח"ו דוודאי דאורייתא לפמ"ש היודעים דבשבת הדינים 17ויש להעיר הרי במקדש תוקעין גם בשבת ,וי"ל דסו"ס כיון שלא
ממותקים ממילא [זהר ח"ב פח ]:וא"צ תקיעה לשתק תוקעין בגבולין חסר בכח השופר.
כד
התורה עניני ראש השנה שירת
והגה"ק מצאנז זי"ע [בדברי חיים לר"ה ד"ה בפסוק תקעו] הקטיגור כי ממילא שבתו הדינים בש"ק[ .ולשונו בדף
דבשבת יש שינוי בכל העולמות גם ליורדי גיהנום ולכן שס"א א' דזכות השבת מגין עלינו כמו זכות השופר] ורמז לזה
א"צ שופר כי ממילא נמתקו הדינים בשורשם אלא תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו ר"ת שב"ת חל"ב
דעולם החומרי לא ניכר העלאת העולמות ולא מורגש ע"פ מש"כ מג"א סוף הל' פסח [סי' תצ"ד סק"ו] דמה
בגשמיות כיון דעדיין לא נתקן העולם כראוי ,וכן בכל שנוהגים בשבועות לאכול מאכלי חלב דבשבועות דם
המצוות לא ניכר התיקונים רק בפנימיות ,וכיון שבלא"ה נעכר ונעשה חלב ר"ל כי הדינים הם בבחי' דם והרחמים
אין במעשינו רק תיקון לפנימיות ובשבת א"צ לזה כי בחי' חלב ,וא"כ בשבת שזה בחי' חלב ומתמתקים
הפנימיות ממילא נתקן ובחיצוניות בלא"ה לא יפעל לכן הדינים א"צ לשופר[ .רמז זה כ' ג"כ במאור ושמש רמזי ר"ה
אין תוקעין ,אבל ב"ד מקדשי החודש שמנהיגים ד"ה א"י תקעו דעיקר השופר הוא לערבב הסט"א ובשבת אין
העולמות אפי' בחיצוניות וכמבואר בירושלמי נדרים פ"ו שליטה לסט"א והלבנונית העליון מאיר בכל העולמות וא"צ
לתקיעה בשבת וזה נרמז בתקעו בחודש שופר בכסא ליום חגינו
ה"ה לקל גומר עלי ,לזה הם צריכים לתקוע בשופר אפי'
ר"ת למפרע שב"ת חל"ב דבשבת קודש מאיר הלבנונית העליון
בשבת[ .כ"ז או לרמב"ם דהכל תלוי בב"ד או לרש"י וראב"ד מגודל קדו' שבת וא"צ שופר]18
אבל כד' השפ"א דריב"ז בירר דמעיקרא הי' הכוונה מצד ב"ד ולא
מצד מקדש] אלא שעדיין צ"ב למה תוקעים בב"ד הגדול ,ותי' חת"ס
דוודאי מי שאינו שומר שבת כהלכתו ח"ו אין השבת
ובצמח צדיק [חודש תשרי בד"ה במשנה] דכל קיום מצוה
עושה תיקונים בכל העולמות אבל מי יאמר זכיתי לבי מגין והלואי לא יהיה לו למזכרת עון ח"ו ,אבל אין ראוי
לעשות התיקונים דאדרבה שעוד נפגום כשלא נעשה לאדם לתקוע בשבת ולהעיד על עצמו שלא שמר שבת
בכוונה הראוי' ,אולם בחל בחול אין לנו ברירה ורחמנא כהלכתו ולעורר דינים ע"ע אך ב"ד הגדול נתפסים על
אמר תקעו אבל בשבת שהתיקונים נעשים ממילא למה כל ישראל שלהם ראוי לגדור גדר ולכן הם תוקעים,
וזה"פ ת קעו בחודש שופר ר"ת שבת לרמז לתקוע אפי'
לנו להכניס עצמינו לאחריות דאולי לא נעשה בכוונה
בשבת ,והטעם כי חק לישראל הוא כל חוק בישראל
הראוי' ויעביר ד"א ברה"ר שהוא מחוץ לקדושה ע"כ
מוטב שיהי' ממילא ,אבל במקדש או בב"ד היו בקיאין משפט לאלקי יעקב ר"ל הדיינים שביעקב אחראים ע"ז
לעשות בכוונה הראוי' אז בוודאי הי' עליהם לתקוע. ולכן עליהם לתקוע.
ובדרשות חת"ס שס"ד א' דיש חיים פשוטים בגי' ח"ס ובשו"ת תורה לשמה סי' תל"ו [לבעל בן איש חי] נשאל איך
וה' חס על כל ברי' לתת לו חיים ,אבל יש חיים מיוחדים משום חשש רחוק דשמא יעבירנו ביטלו מ"ע של תורה,
אמי תיים של עבדי ה' חיים עם הקב"ה ,ולכן חיים עם ד' ועוד מאחר דע "י מצות שופר נעשה הנסירה ונתקן
אותיותיו בגי' חס"ד וזה גימ' ע"ב השם של חס"ד והנה הפנימיות א"כ כשחל ר"ה בשבת איך נתקן ונעשה כל
קדו' ר"ה הוא ב' ימים יומא אריכתא ועדיין אין בו הדברים האלו ,וכן בענין נטילת לולב שהוא המשכת
חסדים דבר יום ביומו במה יהי' המשכת החסדים אותו
שיעור ע"ב ע"כ צריך שופר למתק הדין אך כשחל
היום ,ותי' דטעם שמא יעבירנו לא אמרו אלא בשביל
בשבת נצרף לזה קדו' שבת והוי כמו ג' ימים שהם ע"ב
לעשות טעם ע"פ פשט לפני המון ישראל כדי שיתקבל
שעות וא"צ שופר כי הוא בעצמו חיים של חס"ד וזה"פ
גזרתם אצל כל ישראל ולא יהי' גזירה שאין בו טעם אבל
בקרא [הושע ו' ב'] יחיינו מיומים כשהוא רק יומיים
צריכים לבקש על חיים אבל ביום השלישי המצורף הוא עיקר טעמם דידעו ברוח קדשם שהתיקון הנעשה ע"י
שבת עי"ז יקימנו ונחי' לפניו ממש היינו חיים של חסד. מצוות אלו כשחל בשבת נעשה מאליו ע"י קדו' השבת
ולכן בעבור כבוד שבת תיקנו שלא לתקוע אך כיון שזה
ובתורת אמת לר' לייבל איגר זי"ע [לר"ה ד"ה יום זה טעם נסתר ולא יועיל להמון העם הוכרחו לומר טעם
מכובד] דבאמת קדושת שבת כוללת קדושת כל הימים דשמא יעבירנו ולכן במקדש ובמקום ב"ד דל"ש טעם זה
טובים כמבואר בזוה"ק ח"ג צד .וכל פרטי הקדו' הוכרחו לתקוע ,וכ"ז בחלק המעשה אבל בחלק הדיבור
הנשפעות מכח מעשה המצוות שבכל יו"ט כמו שופר מתקיים ע"י קריאת התורה וע"י הפסוקים בתפלת מוסף.
לולב ומגילה כולם כלולים בעצם קדושת השבת ,ולכן
יכלו חז"ל לעקור מ"ע של תורה כיון דעצם קדו' מצוות
18עפי"ז יל"פ ד' הגמ' כתובות קיא :טוב המלבין שיניים לחבירו יותר
אלו כבר נמצא בשבת גופא ,ומ"מ הוצרכו לשמא ממשקהו חלב שנא' ולבן שיניים מחלב ,ובגמ' שם דקאי גם על כנס"י
יעבירנו כי בלא"ה הלא סו"ס התורה צוותה לעשות שמבקשים מהקב"ה שיראה לנו השיניים דבסים מחלבא די"ל דחלב
מעשה מצוות אלו גם בשבת ,רק כאשר ראו שיכול מרמז לרחמים ולכן הוא בצבע לבן ,ולזה גופא עשה הקב"ה דהשיניים
יהיו לבנים כדי שיוכל לחייך לחברו ולהראות לו אהבה ורחמים וזה
לגרום מזה איזה פגיעה בקדו' שבת העמידו דבריהם יוכל להיות כוונת האדם כמצחצח השיניים בדבר המלבנו .וכבר אמר
הגה"צ רבי אבגדור מילר זצ"ל דמעיקרי ההכנה לר"ה הוא לחייך
לחבירו דאז הקב"ה צריך לו כיון שמעודד ומחזק אנשים.
כה
התורה עניני ראש השנה שירת
וכי תבואו מלחמה וגו' על הצר הצורר אתכם ובזוה"ק לבטל מצוות אלו כדי שע"י שלימות קדו' שבת יהי'
דקאי על תרועת ר"ה אבל בשבת מתגלה בחי' ישראל נפעל ממילא גם עצם המצוה.
נחלה בלי מצרים ,וזה גופא נחלת יעקב שזכה יעקב
אח"כ לבחי' ישראל שהוא נחלה בלי מצרים והוא יום עוד כ' שם [בד"ה ונתנה תוקף] דמ"ש ונתנה תוקף קדו'
מנוחה ומה שנתגלה ע"י השופר כח הפנימיות כמ"ש היום שייך ביותר כשחל ר"ה בשבת שתוקף קדו' היום
באור פניך יהלכון כן מתגלה בשבת בעצם היום. היינו הדינא קדישא נתקן ע"י הדיבור שהוא "ונתנה"
וא"צ להמתיק הדינים בשופר כמו בחול ,עוד כ' שם
[זה מתאים עם ד' ההגהות בן ארי' דבשבת ענין השופר מתקיים בד"ה שבת הוא דלזה רמזו חז"ל שבת יב .שבת הוא
ע"י אמירת הפסוקים] מלזעוק שא"צ לזעקה כי זהו הכח של קדו' שבת שלא
כל ענין השופר הוא לעורר כח השבת ישמע בו זעקה כי ממילא נתקן הכל ורפואה קרובה
לבוא .ועד"ז כ' הדברי חיים לר"ה ד"ה בפסוק תקעו ע"פ
עוד בחינה כתב בשנת תר"ס [גם חל בשבת] דכל החדשים גמ' שבת שם יכולה היא שתרחם דבכח קדו' השבת בא
נקראו ראשים כמ"ש ובראשי חדשיכם ובכולם יש זכרון הרפואה בלא צעקה ותפלה[ .וע"ע בספר נחלי בינה על ר"ה
וכ"כ גמ' בגמ' זכרון אי' עולה לכאן ולכאן ולכן א"צ שליקט כל מה שכ' בספה"ק בענין זה]
להזכיר בר"ה ענין ר"ח ,א"כ הזכרון דר"ה למעלה
מזכרון דראשי חדשים והי"ב חדשים הם בחי' י"ב בשבת קול הגוף הוא דומיא דקול השופר
שבטים שהם אבני זכרון ובר"ה צריכים לעורר זכרון של ובדברי השפ"א מצינו דברים נפלאים בזה דבשנת תרנ"ב
יוסף שהוא למעלה מזכרון השבטים שמדרגת יוסף [אז חל ר"ה בשבת] כ' דקול שופר מגלה עת רצון מעתיקא
למעלה ממדרגת שבטים ,ולכן זכרון דר"ה בכסה קדישא ומתהפך הדין לרחמים ולכן בשבת א"צ לתקוע
וצריכין לעורר הזכרון מעולם שלמעלה והוא זכרון כי בשבת מתגלה עת רצון מעתיקא קדישא ,עוד כתב
דיוסף דנה כ' וביום השבת יפתח וביום החודש יפתח והנה הקב"ה נתן לנו הדרך איך להתפלל ע"י קול השופר
וכיון דנכסה פתיחה דר"ח צריכין לעורר שער הנפתח והוא קול מקנה המיוחד לבנ"י כי הדיבור בא גם מתוך
בשבת בכח השופר הוא בחי' יוסף דצדיק דנק' שבת כלי הושט בחי' הגוף ,וקול מקנה הוא רק הפנימיות
והיא מעין עוה"ב וכו' ולכן בשבת א"צ לתקיעת שופר הרוח והנפש ואין בו תערובות ,ולכן בש"ק א"צ לתקוע
כי כל כח השופר לעורר שער השבת כנ"ל כ' תסובינה כענין שאמרו חז"ל שא"צ תפילין לאות בשבת שהוא
אלומותיכם ותשתחוינה לאלומתי שכל ר"ח צריכים עצמו אות ,כי נפשות בנ"י מתעלין בש"ק שהוא יומא
לינק מר"ה שהוא הראש לחדשים. דנשמתין ולאו דגופא לכן עונג הגוף בשבת מצוה ולכן
אמירת מלכיות זכרונות ושופרות בפה מהני וא"צ קול
וראיתי בשם הקדושת לוי 19דלפי המהלך הזה דקדושת
שופר.
שבת בעצמותו פועלת כשופר י"ל דלכן נקט יו"ט ר"ה
שחל להיות בשבת דאז הוא יותר יו"ט מר"ה שחל בחול ועד"ז כ' בשנת תרס"ב [גם זה חל בשבת] דבאמת עיקר כח
כיון שאין מסטינים כלל וזה כולו טוב .ולד' השפ"א ישראל לפתות את בוראם הוא בפה ובוודאי זה דבר
הדברים מדוייקים ביותר דבחול מצד עצם היום יש גדול שיש להם דביקות בעצם בקול קול יעקב ולכן
תערובות טוב ברע וע"י השופר אנו מעוררים כח קול דרשו חז"ל אשרי העם יודעי תרועה שיודעים לפתות את
הטוב ע"י הקנה שהוא בלי תערובות ,אבל בשבת היום בוראם בתרועה ,שע"י השופר נתעורר כח הפה ובפה יש
בעצמותו הוא טוב בלי תערובות טוב ברע וא"ש דנקרא קנה וושט והם רמוזים לעץ הדעת ועץ החיים וקודם
אז "יום טוב" .עוד ראיתי בשם הקדושת לוי 20דר"ה החטא הי' לנו דעת טוב בלי תערובות ואחר החטא צריכין
שחל בשבת נקרא יו"ט כי בשבת אין לכתוב ורק לחיים לקול שופר שזה מן הקנה בלבד דאין קטיגור נעשה
ניתן להכתב דהוי פיקוח נפש וזוהי יו"ט ,ואין להקשות סניגור ,אכן איתא דעת גנוז בפומא שהגם שא"י
להתגלות ע"י התערובות פסולת מ"מ גנוז הוא ולכן
19ל"מ בספרו רק בקונטרס שבחי קדושת לוי מדא"ח של בעל ישועות בשבת שנק' מתנה טובה בבית גנזי ואין בשבת תערובות
משה מויזניץ זי"ע .וידוע גודל הענין להזכיר מדברי סניגורן של ישראל
בימי הדין וכפי שסיפר הג"ר שמואל צצי"ק ששמע מאביו הגה"צ ר' פסולת לכן א"צ לשופר שהוא דעת טוב בלא רע שנא'
וועלו'ל צ'צ'יק דשני נכדי הקדושת לוי רצו להתקבל לישיבת מרן הח"ח לדעת כי אני ה' מקדשכם וכ' חק לישראל הוא משפט
זי"ע בחודש אלול ומחמת מצב הכלכלי הקשה לא הי' מקום ,אבל לאלקי יעקב בחי' ישראל כח הנשמה עלמא דחירות ושם
כשנתודע לח"ח שהם נכדי בעל קדו' לוי קבע מיד לקבלם בישיבה
ולפליאתו של המנהל הסביר לו הח"ח שבהיותינו עומדים כעת לקראת אין מגע נכרי ופסולת וא"א להמחק רק בבחי' הגוף
יום הדין וכבר מתקרב יומא רבא דר"ה מוכרחים אנו לאסוף עוד ועוד משפט לאלקי יעקב להמשיך חיות ואלקות גם בבחי'
זכיות ולכן חפץ שיהי' אתו נכדיו של הרה"ר מבארדיטשוב כשיהיו
עימנו בישבה"ק תתעורר עלינו זכותו הגדולה של סניגורן של ישראל. הגוף ובזה נלחם יעקב ולבן ובזה צריכין שופר כמ"ש
20בס' בית אברהם.
כו
התורה עניני ראש השנה שירת
דביום א' דר"ה לא יהי' תקיעה זה לא נחשב הפסק ופי' הא כל ר"ה אסור במלאכה שאני ר"ה דמצוותו בכך
בשעה"צ אות ל"ה דכיון שאומרים זכרון תרועה הוי כמו כמ"ש בכריתות יד .לענין שילוח שעיר ,וכעי"ז כ'
תקיעה[ ,וכ' המקור "אחרונים" ושתי מראי מקומות באחרונים הצל"ח לענין איסור דין בר"ה דשאני ר"ה שחל בשבת
יש בזה א :בספר פתחי עולם על שו"ע או"ח להג"ר דוב בער מכל ר"ה.
קאראסיק זצ"ל רב ברוסיא לפני בערך 140שנה ,והביאו המשנ"ב
הרבה פעמים ,ובסי' תקפ"א סקט"ו כ' דסתימת הרמ"א מ' שגם עוד מתיישב לפי השפ"א קושיית התורה תמימה
בר"ה שחל בשבת ויום א' אין תוקעין ,והטעם כיון שאומרים שהזכרנו דאיך יתכן דבפ' אמור ששם כ' עיקר מצות
בשבת זכרון תרועה הוי כאילו תוקעין ,והוסיף ובפרט דבמקדש שופר כ' רק זכרון תרועה דמיירי בשבת ,וכן הקו' איך
היו תוקעין בו .ב :בהגהות אלף המגן על מטה אפרים תקפ"א
סקי"ג כתב כן על לשון המטה אפרים שם ס"ז שכ' דבערב ר"ה
יתכן דמיירי בשבת הרי בסוף הפסוק כ' איסור מלאכה
אין תוקעין כלל ופי' דר"ל אפי' בערב ר"ה שחל בשבת ומטעם דיו"ט ובשבת בלא"ה מוזהר על מלאכה ,ולשפ"א א"ש
הנ"ל וג"כ הוסיף "בפרט דבמקדש היו תוקעין בו" והרב יונתן דגם בר"ה שחל בחול עיקר העבודה הוא לעורר הבחי'
סאלעם שליט"א דאי נפרש דיוקו ממה שנקט הלשון "כלל" יש של שבת כיון דשער דר"ח סגור הוא ואפשר ליכנס רק
לדחות דכוונת מטה אפרים שלא יתקע כלל אפי' בחדרי חדרים דרך שער השבת ובחול עושים זה ע"י פעולת השופר
וכמש"כ המשנ"ב בעצמו בהמשך דבריו די"א שמותר לתקוע אבל בשבת א"צ לזה.
להתלמד דדי כשמפסיק בביהכ"נ אבל במנהגים כתב הטעם כדי
לערבב השטן א"כ אין לתקוע כלל ..אולם י"ל דאין כוונתו לדייק בש"ק שאין שופר צריך יותר להתעורר לתשובה
ממלת כלל רק מסתימת לשונו כמו הפתחי עולם .והנה מקור
המשנ"ב הוא לכ' מפתחי עולם ולא מאלף המגן שהרי כרך אחרון והנה מצד אחד א"צ לשופר לבטל המקטרגים מ"מ מצד
של המשנ"ב נדפס בערך תרס"ד ,והאלף המגן שעל המטה אפרים אחר חסר לנו עצם קול השופר לעורר אותנו לתשובה
נדפס רק בשנת תרס"ח בווארשע 21ויל"ע למה לא העתיק ולכן צריך יותר התעוררות בר"ה שחל בשבת וכ"כ בספר
המשנ"ב טעם שבמקדש היו תוקעין וי"ל כיון דבזמנינו לא שייך] ישמח משה פ' אמור ד"ה בחדש דבר"ה שחל בשבת
ולד' הגהות בן ארי' שהבאנו דהפסוקים פועלים כמו שאין שופר צריך שקידה רבה להתעורר לתשובה וכ"כ
התקיעות א"ש וכן לד' הספה"ק דעצם קדו' שבת קודש נכדו בס' קדושת יו"ט [סיגעט] לר"ה אות י"ח עה"פ
עושה פעולת השופר א"ש .וכן בדברי הקדו' יו"ט הנ"ל בישעי' נ"ח א' "קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך
מבואר דנקט דנחשב ממש כאילו תקעו וכבר מותר והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם" ופי' בחוות יאיר
להזכיר חטאים מן הבוקר ולדבריו כבר אין קפידא לישן דקאי על המוכיח לעם ביום ר"ה דאין זמן להגיד מליצות
גם מן הבוקר אולם בקונטרס הלכות ומנהגים לר"ה שחל רק להגיד מוסר מיד ,וצ"ע דאי קאי על ר"ה למה לא כ'
בשבת עמ' י"ג [להג"ר ישראל זיכרמן שליט"א רב דשכונת ב שופר ועוד צ"ע הרי אין להזכיר חטאים בר"ה ,ותי'
ברכפלד] הביא מדרשות שער המלך דבר"ה שחל בשבת דקאי על ר"ה שחל בשבת והנה איתא בשם אריז"ל דהא
יש ליזהר לא לישן אף שינת עראי אחר חצות וביאר שם דאין לישן בר"ה הוא רק לפני התקיעות אבל אחרי
הרב שליט"א דהגם דכ' אריז"ל דמותר לישן אחר חצות התקיעות שכבר נתבלבל השטן מותר לישן ,ועפי"ז
דכבר נתעורר המלאך ע"י התפלות והתקיעות מ"מ מותר כבר להזכיר חטאים ג"כ ,וא"כ י"ל דבר"ה שחל
בשבת שאין תקיעות חמיר טפי .הרי דאנו דנים שאין לנו בשבת דאין תוקעין וכיון שעושים כן ע"פ רצון ה'
תקיעות. שנשמע לחכמים א"כ בוודאי נחשב כאילו תקעו ממש
עכ"פ היוצא מכל זה דגדול כוחה של קדושת שבת להגן וא"כ כבר נעשה הבילבול בבוקר מיד וכבר מותר
עלינו מכל המסטינים ולפ"ז בוודאי יש לצרף ד' הערל"נ להזכיר חטאים ,וזה"פ הרם בשופר קולך דכיון שאין
והחת"ס שהבאנו בתחלה דכ"ז עד כמה שאנו נזהרים ת וקעין בשופר ואין כאן שופר לעורר את העם לתשובה
בקדו' שבת ובכן בוודאי יש ענין גדול להשקיע ביותר אז שפיר על המוכיח להזכיר לעם חטאיהם .גם בס' ברית
בקדו' שבת הבעל"ט כדי שש"ק יפרוש עלינו סוכת אברם לר"ה ד"ה א"י כשופר פי' כן הפסוק "כשופר הרם
שלומו. קולך" דקאי על ר"ה שחל בשבת ויש חשש שלא יתעורר
תשובה וכן בחת"ס דרשות לר"ה ד"ה קרא עה"פ הנ"ל
דאין לחסוך בקריאה בגרון גם בר"ה שחל בשבת ומנהג
מהר"י מבעלזא הי' לומר מוסר קודם התקיעות גם בר"ה
שחל בשבת.
21ע"י הרב משולם ב"ר שלמה פינקלשטיין זצ"ל מוורשה שליקט
והוסיף על המט"א מהרבה ראשונים ואחרונים ,וראיתי הרבה שטעו אחרי כל זה יש לדון האם נחשב שיש לנו תקיעות בשבת
וחשבו שהאלף המגן הוא המטה אפרים בעצמו שחי לפני מאתיים שנה, או לא ,דהנה במשנ"ב סי' תקפ"א סקכ"ד כ' דגם בר"ה
ולכן כתבו שהמקור מאלף המגן קדם למקור הפתחי עולם ,אבל האמת
שאלף המגן נדפס לכאורה אחרי המשנ"ב [ורק הגהות אלף למטה הוא שחל בשבת יש להפסיק מלתקוע בערב ר"ה ואע"ג
מהמטה אפרים בעצמו] ויתכן שהאלף המגן ראה זה בפתחי עולם.
כז
התורה עניני ראש השנה שירת
לחולין ,שלמים שלאו בני מעילה נינהו איסורא הוא מבט על שנת תשפ"ד בעקבות ר"ה שחל בשבת
דרכיב בהו [היינו איסור דאורייתא מצד בל יחל -שטמ"ק מנחות הנה לפני התחלת שנת תשפ"ד שר"ה חל בשבת ,שמעתי
ד :ותוס' נדרים י ].ולא נפקא לחולין[ ,והא דלא יצא פי' שיש שדנו האם שנה כזו יהי' ח"ו שנה קשה או לא ,כיון
הריטב"א או מצד מצוה הבאה בעבירה או דאם אינו יוצא ממילא
שלא יהי' שופר ,ובעקבות זה כתבתי כל הענין הנ"ל
לא יעבור האיסור] מתקיף לה רבא אימת מעל לבתר דתקע לברר שקדושת שבת פועלת במקום השופר ,והנה אחרי
כי קא תקע באיסורא תקע ,אלא אמר רבא אחד זה ואחד שעבר שנת תשפ"ד ראינו בעינינו קיום דברי רבותינו
זה לא יצא ,הדר אמר אחד זה ואחד זה יצא מ"ט מצות
שהשבת קודש עושה פעולת השופר והיא זה שמגינה
לאו ליהנות ניתנו .ע"כ הגמ'.
עלינו ,דמאז מלחמת עולם השני' לא הי' כזה שנה
דין הקטרה בקרן של עולה איומה ,שמיד בגמר ימי הדין ,ביום שמע"צ ושמחת
תורה שחל בשבת פרצו אלפי מחבלים לתוך גבולות
והנה בעצם יל"ע איך יש לו בכלל שופר של עולה הרי הארץ ,ושחטו וטבחו וחטפו בצורה אכזריות ביותר
דינו בהקטרה כמבואר במשנה ובגמ' זבחים פה: אנשים נשים וטף זקנים עם נערים ,ומ"מ היה נראה
דדרשינן ממש"כ והקטיר הכהן את הכל המזבחה [ויקרא השגחה נפלאה אשר היו שאמרו שמאז יציאת מצרים לא
א' ט'] לרבות העצמות והגידים והקרנים והטלפים דיש נראה השגחה גלויה כזו ,אשר כל המקומות ששומרים
בהן דין הקטרה ,אלא דנחלקו רבי ורבנן מה הדין שבת ,לא הי' להם שום מגע ומשא ,וגם מאותם שהיו
בפירשו דד' רבי וכ"ה סתמא דמתני' שם דדרשינן בסכנה הי' רבים שעשו קבלה לשמור שבת וניצלו
ממש"כ [דברים י"ב כ"ז] ועשית עולתך הבשר והדם דמ' בצורה פלאית ביותר[ 22 ,עוד שמעתי בשם אחד מראשי
דרק על הבשר יש דין הקטרה דאם פירשו אפי' הן בראש מחלקת העירובין של בד"ץ שבכל המקומות בא"י שיש עירוב
המזבח ירדו ,וד' רבנן שם דבא למעט רק עיכולי גידים מהודר לא קרה מעולם שיפלו שם טילים אפי' בימות החול ,חוץ
ועצמות שפקעו מעל המזבח דלא יחזיר אבל עצמות גם משני פעמים באחד נתברר שבאותה שבוע הי' קילקול ,ובעוד
היכ א דפירשו אם עלו לא ירדו .ולפ"ז שפיר י"ל דסוגיין מקום הקילו באיזה פרט באותה שבוע] וחוץ מזה זרקו
בפירשו ולכן אין בו דין הקטרה לכתחלה דגם לרבנן הרי האויבים עלינו בשנה זו עשרות אלפי טילים אשר כל
רק בעלו לא ירדו אבל ליכא דין הקטרה לכתחלה. אחד מהם היה יכול להרוג כמה עשרות איש בבת אחת,
והקב"ה עשה עמנו ניסים גדולים ונפלאים שלא נהרג
מחלוקת רבה ורבי אלעזר בפירש לפני או ממנו איש יהודי ,ובוודאי הצטרף בזה קדושת השבת של
תחלת השנה שעמד במקום השופר ופרש עלינו סוכת
אחר זריקה
שלומה ,ובפרוס השנה החדשה ושוב יחול ר"ה בשבת
אלא דא"כ דאין בו דין הקטרה לכ' גם אין בו דין מעילה כמה עלינו להתחזק בקדושת ושמירת שבת שיגן עלינו
דהרי דין מעילה בעולה תלוי במה שעומד להקטרה, מכל צרה ,וכן עלינו להודות להקב"ה על כל הניסים
והרי בפירשו ליכא דין הקטרה ואיך מבואר בהמשך שעושה אתנו תמיד ,אשר כל חיינו כאן בא"י עומד בניסי
הסוגיא דיש בו דין מעילה .ובשלמא לרבנן דיש בו דין ניסים ,ואומות העולם תמהים איך יתכן כזאת ואומרים
דאם עלו לא ירדו יש בו דין מעילה כמבואר ריש מס' שבוודאי יש המון שטחים פתוחים בא"י ,אבל הרבה
מעילה ,אבל לרבי דגם אם עלו ירדו למה יהי' בו דין מהם ג"כ מבינים שה' אלקי ישראל שומר עלינו ,כן
מעילה .ובאמת לא בכל גווני יש מעילה דבהמשך יעזור הקב"ה שיתגלה כבוד מלכותו עלינו מהרה לעיני
הסוגיא שם פו .נחלקו רבה ורבי אלעזר בהא דמבואר כל בשר בב"א.
במשנה דפירשו ירדו דמצד אחד יש גז"ש מש"כ בעולה
לו יהי' ממש"כ באשם לו יהי' דעצמות עולה מותרין, בענין תוקע בשופר של עולה
מצד שני יש ברייתא דעצמות עולה מועלין בו לעולם, ראה בסוף דברינו גודל חשיבות עסק נושא זה בר"ה
וד' רבה דברייתא דמועלין לעולם מיירי בפירשו לאחר
זריקה דכיון דבשעת זריקה היו מחוברין קבעתו זריקה מעילה בשופר של עולה
למזבח וכי פירשו הו"ל קדשים פסולין ,אבל פירש קודם ר"ה כח .אמר רב יהודה בשופר של עולה לא יתקע ואם
זריקה דלא קבעתי' זריקה למזבח אז ילפי' מגז"ש דאשם תקע יצא ,בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא
דהזריקה מתירה לכהנים לעשות אפי' קתא דסכינא וכמו יצא ,מ"ט עולה בת מעילה היא כיון דמעל בה נפקא לה
כל עור העולה שניתן לכהנים .אבל ד' רבי אלעזר היא
דמש"כ בברייתא דמועלין לעולם היינו בפירשו לפני
זריקה דלאו בני הקטרה נינהו ולא אהני לי' זריקה כלל 22וכבר אמרו בדרך צחות דהיה לאותו יום המר שני שמות "שמחת
תורה ושבת קודש" ולהבדיל "השביעי לאוקטובר" וכל הרציחות קרו רק
ונשאר באיסור מעילה לעולם[ ,לרש"י אבל לתוס' רק עד ב"שביעי באוקטובר".
כח
התורה עניני ראש השנה שירת
ולר"א לעולם יש מעילה[ .וביום תרועה הבין דכוונת רש"י זריקה ועיקר מח' ר"א ורבה הוא רק בפירשו אחר זריקה] וקרא
דזריקה הי' מתיר לעולם גם בתלשו מחיים ולכן הק' דזה לא דלו יהי' מיירי בפירשו לאחר זריקה דאז נפקע המעילה
מתאים עם שי' ר"א לד' רש"י שם רק לתו' שם אולם לכ' כוונת דאורייתא ואסור רק ליהנות מדרבנן ע"כ סוגיית הגמ'
רש"י לאפוקי תלש לאחר זריקה אבל לעולם בתלש לפני זריקה
לפירש"י שם.
נשאר מעילה לעולם ,עוד כ' שם מה שלא נקט רש"י כרבה אף
דקי"ל הכי כמבואר ברמב"ם פ"ב דמעילה דין י"ב דאי מיירי אחר מבואר עכ"פ דלרבה בפירש לפני זריקה הזריקה
זריקה הרי בשלמים ליכא איסור כלל ,וצ"ע דלמה לא פי' כתוס'
דמיירי בפירש לפני זריקה ועדיין לא זרק ,עוד הק' ביום תרועה
מוציאתה מידי מעילה ובפי' לאחר זריקה נשאר בו
ובשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ל"ח דלמה נקט רש"י דוקא בתלשו מעילה לעולם ,ולר"א בפי' לפני זריקה נשאר בו מעילה
מחיים ולא בין שחיטה לזריקה ,ותי' שבות יעקב דא"כ בהכרח לעולם ובפי' אחר זריקה פקע המעילה ואסור בהנאה רק
דזרק בו ביום ול"ש הכנת השופר ביו"ט וא"כ הי' זה בערב יו"ט מדרבנן[ .וצ"ב איך יש מעילה בלי שיהי' לו דין הקטרה עכ"פ
וא"כ ביו"ט זה כבר אחרי זריקה] לענין אם עלו לא ירדו] ולפ"ז בסוגיין דמבואר דיש מעילה
תלוי במח' הנ"ל דלד' רבה אי פירש השופר מחיים או
איזה מעילה מוציא לחולין לפני זריקה בהכרח דעדיין לא זרק הדם דאחרי זריקה
עוד מבואר בסוגיין דע"י התקיעה מעל בו ויוצא לחולין, מותר לגמרי ,ואי פירש לאחר זריקה נשאר בו מעילה
והנה במעילה יט :מבואר דאף דבעלמא מעילה בשוגג לעולם ,ולד' ר"א בפירש מחיים או לפני זריקה ישאר
מוציא לחולין [כשי' רבי יהודה קידושין נב :ולא כר"מ שם באיסורה לעולם ,אבל בפירש לאחר זריקה נשאר רק
דס"ל דדוקא במזיד מתחלל] מ"מ יש יוצא מן הכלל ,ואמרי' איסור דרבנן וא"כ לר"א בהכרח דמיירי בפי' לפני
ד"אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בבהמה וכלי שרת זריקה .אבל כבר העירו בתוס' זבחים שם ד"ה אתיא דגם
בלבד" דכיון דאינם עומדים לדמים ואינם בני פגם שהרי לד' רבה בהכרח מיירי בפי' לפני זריקה דאי פירש לאחר
אפי' רכב על בהמה והכחישה או תלש מצמרה עדיין זריקה לא א"ש שופר של שלמים דהזריקה וודאי מתירה
היא ראויה להקרבה ועומדת בקדושתה לכן אין המעילה כמו כל בשר שלמים ואין כלל איסור לתקוע בה .ותוס'
מוציאה לחולין ,ואם בא חבירו ורכב מעל ,וכן שותה שם הביא בשם רבינו שהתק' בסוגיין לד' רבה איך יש
בכ"ש כיון דכ"ש היא ואינו עומד לפדיון ,ואף ששתה מעילה הרי הזריקה מתרת ,ותי' דאיירי שהפרישו לדמי
ממנו ופגמו עדיין עומד לשירות ואם בא חבירו ושתה עולה וכן שלמים לדמי שלמים[ ,ולא נתפרש היטב אי
ממנו מעל .וכן בתלש מבשר חטאת ,ורבי הוסיף דכל הכוונה שהקדיש הבהמה לדמי עולה או רק עצם השופר והכפ"ת
דבר שאין בו פדיון יש מועל אחר מועל .ובגמ' ילפי' ביום תרועה כאן כ' דעדיף לפרש דקאי רק על השופר דהרי
בהקדיש בהמה תמימה לדמי קרבן נעשה קדוה"ג מצד מיגו
עיקר הדין הנ"ל ממש"כ והכהן אשר יכפר עליו "באיל
דנחתא כמבואר בתמורה יא ]:ולא ידעו התוס' למה לא
האשם" דמיותר ללמד דנשאר עליו שם אשם גם אחר
אפשר לפרש דמיירי בפירש מחיים או עכ"פ לפני זריקה
שמעל וכיון דקרא זה בבהמה לא ידענו רק בהמה ,ולר'
ועדיין לא זרק.
נחמי' ילפי' מזה ק"ו לכלי שרת שהם חמורים שמביאים
אחרים לידי קדו' מעילה ,ונפק"מ בין ת"ק ורבי לרבא זה ביאור שיטת רש"י בר"ה
בעצים דלרבי נקרא קרבן ,ולת"ק לא נקרא קרבן ואין
דינו כבהמה שיש לו קדוה"ג ,ולר"פ הנפק"מ בפסוה"מ והנה רש"י בסוגיין ד"ה של עולה כנר' התק' בכל הנ"ל
ששחטם לפני פדיון דלרבי בעי' העמדה והערכה וא"כ ותי' דמיירי בתלשו מחיים דאילו לאחר זריקה אין
ל"ש פדיון ויש בו מועל אחר מועל אבל לת"ק א"צ מעילה לא בעורה ולא בקרני' שהכל לכהנים כמבואר
העמוה"ע וא"כ שייך פדיון וא"כ אין מועל אחר מועל. במנחות פג .וזבחים פו .ממש"כ לו יהי' בעולה
דעצמותיו מותרין .וצ"ע כמאן אתיא אי לרבה הרי לאחר
האם שייך פדיון בשופר של עולה זריקה מועלין לעולם ,ומה דלא אפשר לאוקים כן הוא
רק מצד שלמים וכדכ' התוס' ,ואי כרבי אלעזר אכתי ק'
עכ"פ מבואר בפשטות דכ"ד שאין בו פדיון אין המעילה
דמ' מר ש"י דפשיטא דבכל גווני הזריקה מתיר העצמות
מוציא לחולין ולפ"ז אם נרצה לברר האם במעל בשופר
ממש כמו עור ,והרי בעור יש דין הפשט וזה לעולם
יוצא לחולין צריך קודם לדעת האם שייך לפדות שופר
לכהנים אבל בעצמות זה רק באופן דפירשו ,אבל
או צמר או עצמות של עולה שפירשו .ויש להקדים
לכתחלה כ"ז שמחובר יש עליו דין הקטרה ואין לתולשו
סוגיא דתמורה לב :ובכורות י"ד :דנחלקו תנאי באיזה
כלל ,ומ' מרש"י דמותר לכתחלה לתולשו וצ"ל דרש"י
דבר יש תנאי לפדיון דבעי' העמדה והערכה[ ,ואם מתו
לא כוון להתיר לכתחלה רק דאם תלשו כמבואר בסוגיין
דל"ש להעמיד והעריך ל"ש פדיון] דבדעת רבי שמעון כו"ע
ל"ש כלל מעילה דהזריקה מתרת ,ומבואר דנקט כשי'
לא פליגי דקדשי מזבח בעי העמו"ה וקדשי בה"ב א"צ
רבי אלעזר ,ואולי כיון דלרבה צ"ל דתקע לפני זריקה,
מ"מ בע"מ מעיקרא מודה אבל לד' חכמים נחלקו ,דד'
כט
התורה עניני ראש השנה שירת
הצמר אגב הבהמה ושייך העמו"ה גם אחרי שנתלש, תנא דבי לוי דבכל גווני צריך העמו"ה וד' ריו"ח דהכל
עוד תי' דהאי צמר נחשב כבע"מ מעיקרא דא"צ צריך העמו"ה חוץ מבע"מ מעיקרו וד' ר"ל דדוקא קדשי
העמו"ה[ ,כדכתבנו לעיל דכ"ה לכו"ע חוץ מתנא דבי בה"ב צריך העמו"ה .וצמר בפשטות ל"ש בו העמדה
לוי] ואח"כ כ' התוס' דה"ה בסוגיא דתוקע בשופר של והערכה וא"כ אי בעינן העמו"ה לא יהי' שייך בו פדיון.
עולה דמבואר דע"י מעילה יוצא לחולין ומ' דשייך
פדיון צ"ל כנ"ל ,וביאר בכ"ז הגאון ראמ"ה בספרו אוהל ובפשטות יש בזה סוגיא ערוכה בחולין קלה .דמבואר
משה דהטעם כיון דצמר וקרן בפנ"ע אי"ר להקרבה רק שם דראשית הגז אינו נוהג במוקדשין ,ולרבי מני בר
מחמת הבהמה וזה דבר דממילא ,דהרי גם בשייר פטיש מיירי בקדשי בה"ב דוקא דקדשי מזבח א"צ
הקדושה שעל הצמר יתפשט ממילא כמבואר בחולין מיעוט שהרי אינן בנות גיזה דאסור לגוזזן דכתיב ולא
קל"ה .לכן העמו"ה של הבהמה מועיל גם לצמר וקרן תגוז בכור צאנך אבל קדשי בה"ב איסור גו"ע הוא רק
משא"כ בקדשי בה"ב דקדוש מחמת עצמו ,עוד תירצו דרבנן ,ומיירי באופן שהקדישה חוץ מגיזותי' וכחישתה
דמיירי בהקדיש בהמה לדמי עולה וכן בשלמים דמותר לגוזזה וא"צ פדיון כלל ,דאם הקדיש גיזותי'
בהוקדשה הבהמה לדמי שלמים דדינה כשלמים שאין הגיזה שייך להקדש ולמ"ד גם קדשי בה"ב צריך
בה מעילה רק איסור[ .ואז דינו כבע"מ מעיקרא דא"צ העמוה"ע כדי לפדות הרי אחר שגזז א"א להעמיד הגיזה
ול"ש פדיון [דכיון דבשעת ההקדש הי' מחובר לבהמה שייך בה
העמו"ה] .עכ"פ לפי דברי תוס' אלו מיושב היטב למה
ע"י מעילה יצא לחולין. דין העמו"ה ול"ה כמקדיש עצים ואבנים תו' שם] ולכצ"ל
דהקדיש חוץ מהגיזות וס"ד שיתן הגיזה לכהן שהרי היא
שופר של עולה איירי בקדוש רק לדמי עולה חולין קמ"ל דכיון שהצאן היא של הקדש הגיזה פטורה.
מבואר עכ"פ מד' התוס' בזבחים ובכורות ,דמשני טעמים אבל בקדשי מזבח לא מהני אם יקדישה חוץ מגיזותי'
יש סבה לומר דסוגיין מיירי בהקדיש בהמה רק לדמי כיון שהגיזה מכחישה את הבהמה וא"א להקדיש גם
עולה וליום תרועה הכוונה שהקדיש שופר לדמי עולה. חוץ מהכחישה דכיון דהקדיש גוף הבהמה פשטה
א :לד' רבה דזריקה מוציאה עצמות שפירשו מידי קדושה בכולה .מבואר עכ"פ דעד כמה דבעי' העומ"ה
מעילה פי' רבינו דמיירי בהקדישו רק לדמים דל"ש ל"ש בצמר פדיון ,וא"כ אי בקדשי מזבח בעי' העמו"ה
זריקה .ב :במה דמבואר דמעילה מוציאה לחולין [דכ"ה לפי רוב השיטות חוץ משי' ר"ל] גם בצמר שלה ל"ש
ומבואר דמהני פדיון ואי צמר ב עי העמו"ה צ"ל דמיירי פדיון וא"כ ה"ה שופר וא"כ איך ע"י התקיעה יוצא
בהוקדשה לדמי עולה דא"צ העמו"ה ומהני פדיון. לחולין.
ובמאירי בסוגיין הביא שיש שואלין דאיך ע"י מעילה האם צמר שנתלש מקרבן אסור בהנאה
יצא לחולין הרי בקדוה"ג א"י לחולין ע"י מעילה ,ותי' מדאורייתא
דדוקא בבהמה שעתיד להקרב וכ"ש שעומד לשימוש עוד יל"ע דהנה בסוגיין מבואר דגם אחרי שתלש השופר
א"י לחולין אבל שופר שאינו עומד להקרבה יוצא עדיין יש בו דין מעילה מדאורייתא ואסור בהנאה ולפ"ז
לחולין ע"י מעילה .ויל"ע אי כוונתו דגם אפשר לפדותו ה"ה בצמר שתלש או גזז מבהמה תמימה יהי' בו מעילה
או דס"ל דיציאה לחולין לא תלוי באפשרות פדיון. דאורייתא ,ובסוגיא דבכורות כו .מבואר בפשטות דעיקר
הטעם לאסור צמר של עולה תמימה שנתלש [דאי תלשו
מעילה בעצם התלישה או ההגבהה מי איכא מאן דשרי גמ' שם וברש"י ד"ה מי "הא וודאי רשע הוא"
עוד יש להעיר דהרי איכא איסור דאורייתא בגיזה והיינו מצד איסור גיזה ויל"ע בלשון רש"י כעי"ז כ' רש"י סוכה
ועבודה וא"כ יש לדון האם בתלש שופר של עולה עובר לו :ד"ה הרי דהאומר דמהני פדיון לתרומה רשע הוא] הוא רק
באיסור גיזה ,ומסתבר דאיסור גיזה נאמר רק בצמר אבל מדרבנן דשמא יעכב הבהמה אצלו מלהקריבו ,ועמדו
עכ"פ איסור כחישה יש ,עוד יל"ע האם בזה שתולש בזה התוס' שם [כה .ד"ה שער] דצ"ל דמ"ש תזבח ולא גיזה
שופר לעצמו מועל בקרבן גם לפני שתקע בו וכ"ה הוא רק על מעשה הגיזה ולא כחלב שאסור באכילה
פשטות המשנה במעילה יט :שהבאנו לעיל דבתלש בשר מדאורייתא ובדף כו .ד"ה התולש הביאו בשם רש"י
מן החטאת מועל וא"כ ה"ה בשופר ,וא"כ מצד זה גופא שפי' בהא דנתלש מעולה תמימה דמיירי בפסוה"מ
כבר יצא הבהמה או עכ"פ השופר לחולין ,ואי איירי שנפדית ושחטה ותלישת הצמר הי' בתמות כדי שיהי'
בבהמה תמימה אז הבהמה וודאי לא יצא לחולין אולם דומיא דבכור של הסוגיא שם דמיירי בכה"ג ,והק' הרי
עד כמה שנחליט שהשופר בעצמו יוצא לחולין מצד הצמר אסור בהנאה ול"ש פדיון דבעי' העומ"ה וכמבואר
התקיעה א"כ יתכן דכבר יצא לחולין בתלישה .ועמד בחולין שם ,ותירצו דאתיא כר"ל דס"ל דקדשי מזבח
בקו' זו ביום תרועה וכ' דאין לומר דאה"נ בשעת תלישה א"צ העמו"ה עוד תי' דקדשי מזבח דקדוש קדוה"ג בטל
ל
התורה עניני ראש השנה שירת
כל נדון הגמ' הוא רק אי קול יש בו משום מעילה אבל מעל ושוב מעל עוה"פ אח"כ דיש מועל אחר מועל
להלכה לא קי"ל כן .וביום תרועה תי' דדין קול אין בו בקדוה"ג דזה רק בתלש צמר ושוב בא חבירו ותלש צמר
משום מעילה הוא רק כששמע קול שיר במקדש ונהנה אחר אבל וודאי שצמר זה שנתלש יצא לחולין ,וה"ה
בשמיעתו ,אבל אם לקח כלי שיר ועשה בו מעשה בקרן ,ואין לומר דמיירי בנתלש מאליו או שא' תלש
השתמשות לתקוע בו הו"ל כשותה מים מכלי שרת במזיד דל"י לחולין דמנ"ל לרבא לפרש כן בדברי רב
שבוודאי מעל וכ"כ במשנה למלך בפ"ח מכלי המקדש יהודה ולהקשות עליו אולי מיירי רב יהודה בתלש
סוף ה"ו ובמנ"ח מצוה קכ"ז הביאו וכ' דזה פשוט, בשוגג וכבר יצא לחולין ע"י התלישה ולכן יצא ,ונשאר
ובקה"י ר"ה סי' כ"ב ואבי עזרי פ"ה מעילה הט"ז הסכימו בצ"ע.
לסברא זו[ .אבל מנחת ברוך לא הסכים]
והק' עליו אאזמו"ר הג"ר יו"ט ליפמאן ראקאוו זצ"ל
ביאור המח' רב יהודה ורבא [בילקוט שיעורים מועדים ח"א סי' א'] וכן במנחת ברוך סי'
פ"ד דאיך הי' אפשר לפרש כן בדברי רב יהודה ,דא"כ
עוד יש להבין עיקר פלוגתת רבי יהודה ורבא ,דרבא טען הי' מותר לתקוע בו לכתחלה ומדאמר רב יהודה דרק
דמעילה הוא רק אחרי שכבר תקע אבל בשעת התקיעה בדיעבד יצא משמע דעובר איסור בעצם התקיעה
עדיין לא מעל ,ומה ס"ל לר' יהודה האם ס"ל דמיד ובהכרח דא"י לחולין רק ע"י גוף התקיעה .ותי' ידידי
בהתחלת התקיעה כבר מעל ,אף שעדיין לא קיים הג"ר אברהם משה נוסבוים שליט"א ע"פ ד' התוס' ד"ה
המצוה ,וא"כ אין המעילה מצד הנאת המצוה וא"כ מה בשופר דמה שאמר רב יהודה לא יתקע הכוונה במזיד
דקאמר רבא בסוף דיצא מצד מצוות לאו ליהנות ניתנו [דל"ש להגיד לבן אדם לא לתקוע בשוגג] ומה שאמר
הוא רק לשיטתי' דעיקר המעילה מחמת קיום המצוה ואם תקע היינו בשוגג דרק אז יוצא לחולין ,וא"כ שפיר
וכיון דממל"ה לא מקרי הנאה ולא מעל כלל ,אבל לרב הק' יום תרועה דמנ"ל לרבא דהמעילה הי' רק בשעת
יהודה גם אם מלל"ה מעל מצד עצם ההשתמשות או התקיעה אולי הי' המעילה בשעת התלישה ,ומה
מצד הנאת הקול .אולם מתוס' ועוד ראשונים שהק' דלכתחלה לא יתקע הרי מדובר במזיד ואז לא יצא
סתירא בין רב יהודה כאן לרב יהודה לקמן דאמר לחולין בכל גווני.
דבשופר של ע"ז יצא בדיעבד מצד דמלל"ה ,מ' דנקטו
דמוכרח ברב יהודה כאן דס"ל דמצוות ליהנות ניתנו וק' אלא דהק' מנחת ברוך דגם אי נימא דנתלש מאליו אבל
דהי' אפש"ל דההנאה הוא מיד בתחלת התקיעה ויצא עצם שמגביהו ע"מ לתקוע בו כבר מעל לפני התקיעה
לחולין ויוצא מצד המשך התקיעה אבל בע"ז ל"ש זה. ואי נימא דסבר שהוא שלו דאז לא מעל עד שמשתמש
עוד יל"ע למאי דס"ל לרבא למסקנא דמלל"ה הו"ל בו א"כ גם לא יוצא לחולין וכמבואר בתוס' ב"מ צט.
להיות מותר לכתחלה וכמו במודר הנאה משופר או ומנחות קא :וקידושין נה .ע"פ ברייתא דקרדום .עי"ש
מחבירו דמותר לכתחלה דלא נהנה כלל א"כ ה"ה באריכות.
בשופר של עולה ולמה אמר רבא רק דיצא בדיעבד.
וריטב"א תי' דנר' כבא ליהנות מן הקדשים. האם שייך מעילה בקול השופר
עוד יש להעיר בעיקר איסור דמעילה שכ' כאן דהרי
ביאור דברי הרמב"ם מבואר בפסחים כו .דקול מראה וריח אין בהם מעילה
והנה ברמב"ם פ"א משופר ה"ג כ' דשופר הגזול שתקע עכ"פ דאורייתא ,וגם אם נימא דאה"נ עיקר האיסור
בו יצא שאין המצוה אלא בשמיעת הקול אע"פ שלא נגע שאמר רב יהודה לתקוע בשופר של עולה הוא רק דרבנן,
בו ולא הגביהו השומע ואין בקול דין גזל ,וכן שופר של מ"מ זה שמעילה מוציא לחולין לכ' הוא רק במעילה
עולה לא יתקע בו ואם תקע יצא שאין בקול דין מעילה, דאורייתא .וכבר עמד בזה המאירי ותי' דהנאה דקיום
וא"ת והלא נהנה בשמיעת הקול מצוות לאו ליהנות ניתנו מצוה אלימא טפי ועד כמה דמצוות ליהנות ניתנו שפיר
לפיכך המודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של שייך מעילה וכוון לתי' זה במנחת ברוך סי' פ"ד ,עוד תי'
מצוה. המאירי דשמא קול שופר שאני שגוף השופר צריך בו
ונר' כוונתו כמ"ש בשו"ת אבני מילואים בסוה"ס סי' כ"א
ודברי הרמב"ם צ"ב דמש"כ דל"ש מעילה כיון דזה קול דכיון דדין התורה דהתקיעה צריך לבוא דוקא מחפצא
ועיקר מצות דתקיעת שופר הוא השמיעה ,והלא בסוגיין דשופר והרבה דינים נאמרו בגוף השופר ,לכן נחשב
מפורש דיש כאן מעילה ובפשטות מעילה גמורה כקול שיש בו ממש אבל קול שיר בעלמא דלא איכפ"ל
מדאורייתא דאל"כ לא הי' יוצא לחולין ,ועוד דבסוגיין אם יש שם כלי שיר דזה רק היכי תמצי בעלמא בזה אין
משמע דמלל"ה בא לתרץ האיסור דמעילה דע"י בקול משום מעילה .ולח"מ פ"א דשופר ה"ג כ' דאה"נ
לא
התורה עניני ראש השנה שירת
יל"פ דזה ענין גזילה ועל גזילה ל"ש מלל"ה ,ולזה כ' דמלל"ה לא נהנה וא"כ לא מעל ,ולרמב"ם האיסור
הרמב"ם דל"ש כלל ענין גזילה כיון דעיקר מה שרוצה דמעילה מתו' בזה דבקול ליכא מעילה רק שיש כאן
לצאת הוא בשמיעת הקול ובקול ליכא גזילה ולכן קושיא חדשה דנהנה בשמיעת קול וצ"ב על איזה הנאה
בשופר הגזול יוצא וכן בשופר של עולה מצד דין הגזילה כוונתו הרי אם קול ליכא מעילה א"כ ליכא איסור הנאה
אבל אכתי יש מ עילה של הנאה מצד השתמשות גוף ולח"מ כ' דכוונתו לאיסור הנאה דרבנן דגם אי קול אין
השופר ולזה תי' הרמב"ם מצד מלל"ה .ולפ"ז הא דל"ש בו מעילה מ"מ אסור מדרבנן[ ,והסוגיא שלנו סובר דקול
פסול בשופר גזול הוא הקדמה לסוגיין דאחרי דמבינים יש בו מעילה ולא קי"ל הכי] וצ"ב דא"כ הו"ל להדגיש
דל"ש גזילה בקול ולכן ל"ש מעילה דגזילה בקול מעתה כן בפירוש ומשמעות לשונו דמיירי בהנאה חדשה
יש לדון מצד מעילת הנאה דגוף החפץ .וצ"ע דמה שעדיין לא דיבר בו .ואי מיירי בהנאת הגוף בעלמא גם
דבקול ליכא מעילה הוא גם מחלק ההנאה ולא רק מצד בלי קיום המצוה הלא ע"ז לא מהני דין מלל"ה וכטובל
חלק הגזילה וכן במעילה דגוף השופר שייך גם גזילה במעין בימות החמה וכדהעיר בזה הפר"ח סי' תקפ"ו
וגם הנאה ,וא"כ עד כמה שהחלטנו דעיקר המצוה הוא ורעק"א תשו' קכ"ט ,ורעק"א תי' דכוונת הרמב"ם
השמיעה ולכן לא איכפ"ל בגזילה דמצד השופר רק מצד להנאת המצוה וגם הנאת הגוף והקו' דכיון דסו"ס יש
הקול ובקול ל"ש גזילה א"כ מה איכפ"ל דבלקיחת איסור בדבר נימא אי עביד ל"מ ולזה תי' דמלל"ה ולא
ההשתמשות יש גזילה הרי אי"ז המצוה ול"ל הא נשאר רק הנאת הגוף דל"ש כלל א"ע ל"מ דגם אי לא
דמלל"ה ואי דסו"ס צריך חפצא דשופר לצאת בו א"כ י הני לא יתוקן האיסור ,ועדיין צ"ב אי קול אין בו מעילה
לא מהני כלל הא דקול אין בו משום מעילה. איזה איסור יש וצ"ל איסור הנאה מדרבנן וכדכ' הלח"מ
ושוב צ"ב דהו"ל לרמב"ם לפרש ,עוד יל"ע דלרמב"ם
ד' הרמב"ם דיש מועל אחר מועל בכלי תשמיש לכ' השופר לא יצא לחולין דהא לא מעל ובגמ' מפורש
עוד קושיא גדולה יש על הרמב"ם מגמ' זו דהנה כבר דלכו"ע השופר יוצא לחולין רק הנדון האם מיד
ביארנו ע"פ גמ' מעילה יט :דאין מועל אחר מועל רק בהתחלת התקיעה או אחרי שכבר תקע ,ואה"נ די"ל
בבהמה וכ"ש בלבד דקדושים קדוה"ג ול"ש בהם פדיון דלמסקנא דמלל"ה ניתנו לא נהנה וא"כ לא מעל ולא
אבל בשייך פדיון יצא לחולין ולפ"ז ביארנו דצל"פ יצא לחולין אולם ברמב"ם מבואר דזה מצד הא דקול
סוגיין באופן דשייך פדיון על השופר ,והנה ד' הרמב"ם אין בו משום מעילה.
פ"ו ה"ד [ע"פ תוספתא דקרדום שנתק' בו תוס' בכמה מקומות
בש"ס ב"מ צט .ד"ה וחבירו ומנחות קא .ד"ה אע"ג וראב"ד והנצי"ב בהעמק שאלה קנ"ד האריך להוכיח דשי'
ומאירי כ' דתוספתא זו סותר לבבלי ולא קי"ל הכי] דגם בקדשי הרמב"ם דיש הנאת הגוף בשמיעת שופר וכשי' התוס'
בה"ב יש מועל אחר מועל ,וכל ההבדל בין קדו' הגוף כאן ד"ה המודר דאביי ורבא דנחלקו אי מלל"ה מיירי
וקדשי בה"ב הוא במעילה דרך הוצאה מרשות לרשות בסוכה שיש הנאה בישיבתה גם בלי המצוה ואעפ"כ
אבל במעילה דרך שימוש והנאה גם בבדה"ב א"י לרבא מלל"ה ומה שאסור לטבול במעין בימות החמה
לחולין וגרס אין מועל אחר מועל אלא בהמה וכלי הוא רק גזירה שמא ישהה שם יותר מכדי צורכו ועל
תשמיש בלבד ,והק' המנ"ח מצוה קכ"ז מסוגיין דבתקע הנאה זו נאמר בגמ' מלל"ה אבל על מעילה ל"ש כלל
בשופר של עולה יצא לחולין והרי כאן המעילה הוא דרך הסברא דמלל"ה ,דמזה גופא דחזינן דגם אחרי דמלל"ה
הנאה ואי דהמעילה הי' ע"י שחבירו נתן לו א"כ כבר אסור לתקוע בו לכתחלה מב ואר דלענין איסור מעילה
יצא לחולין לפני התקיעה ובשלמא לשי' התוס' קידושין ל"מ כלל הסברא דמלל"ה ולזה בעי' הא דקול אין בו
נה .ד"ה אין שמחלקין בין סבור שהוא שלו של"י לחולין משום מעילה ועדיין אסור מדרבנן ,ודין מלל"ה מהני
לסבור של אחרים ומכניסו לרשותו לשימוש דאז יצא לענין הנאת הגוף שיש לו מגוף השופר וע"ז מהני דין
לחולין או לריטב"א דתלוי בדעתו לגוזלו או גזבר ,הא מלל"ה וצ"ע דכ"ז סתום בגמ'.
עכ"פ משכח"ל מעילה בשופר של עולה שיוצא לחולין ובקה"י ר"ה סי' כ"ב ובאבי עזרי פ"ה מעילה הט"ז פי'
כגון בסבר של אחרים או דעתו לגוזלו [אלא שצ"ע ע"פ יסוד הכפות תמרים ביום תרועה שהבאנו לעיל
דא"כ כבר יצא לחולין לפני התקיעה] אבל לרמב"ם לא דמעילה של לקיחת השתמשות דשופר ל"ש בזה כללא
משכח"ל לעולם דיוצא לחולין ע"י שימוש עצמי וכ' דקול אין בהן משום מעילה ,וע"ז מיירי בגמ' ,ורמב"ם
דהיא קושיא גדולה ולא מצא מי שהתעורר בה. איירי לענין הקול ,עוד יסדו דל"ש כללא דמלל"ה על
עניני גזל ,ולכן בכל מעילה יש גם ענין גזל לא מיבעיא
אי נימא דמיירי בהוקדשה לדמי עולה כשי' התוס'
בוודאי אפ"ל דהמעילה בגדר גזילה ,אבל אפי' בתמימה
לב
התורה עניני ראש השנה שירת
קרנים .עוד כ' דלדעתו האגדה הזו יש לה סוד ואמרו החילוק בין מעילה דרך הוצאה ומעילה דרך
שזה הקול הוא פחד יצחק ולכך אמר [שם פסוק ט"ז] שימוש
ויחרד כל העם אשר במחנה ולא השיגו דיבור בגבורה
זולתי קול .ורא"ם שם כ' דלא הבין קו' הרמב"ן הרי אין גם הקרן אורה מעילה יט :עמד בזה וכ' "שהדברים
נפלאו ממני ולא אדע" וגם בד' התוס' שחילק בין סבר
לקרניים דין הקטרה רק כ"ז שמחוברין ולא בפירשו
שהוא שלו או סבר שהוא של חבירו ומבואר דלא כל
והביא סוגיא דר"ה וד' רש"י דצ"ל דמיירי בפירשו
מחיים אבל אילו פירשו לאחר זריקה הותר לכהנים, הנאת שימוש מוציא לחולין ק' לי' מנ"ל לחז"ל זה הרי
המקור דמעילה מוציא לחולין כ' תוס' קידושין נג :ד"ה
ומהר"ל בגו"א הק' עליו דא"כ ל"ש כלל לאילו של יצחק
ומה רבותא יש בזה ,ובאור החיים הק' [ויקרא א' ט']
אף דהוא ממ"ש תמעול מעל ואין מעילה אלא שינוי
במש"כ שם והקטיר הכל גם הקרניים א"כ איך לא וכיון דעיקר המעילה מחמת השינוי בהכרח דיצא לחולין
דא"כ מה מעילה יש ופנ"י שם כ' שם דזה מסברא דאם
הקטירו א"א ע"ה דמבואר בחז"ל דנשאר ,ותי' כרא"ם
דפירשו ,עוד תי' דפקעו מעל המזבח אח"כ ,עוד תי' יוצא לחולין ע"י פדיון ה"ה ע"י שינוי אבל בהנאה
דכיון דהי' לפני מ"ת הי' א"א יכול לעשות חשבונות מהכ"ת יצא לחולין גם בסבור שהוא של אחרים ,וק' הרי
עיקר המעילה הוא ההנאה וכ"מ בפשטות הא דמועל
ע"פ נבואה וכיון דע"פ נבואה הי' צריך השופרות
בשופר של עולה דלא מיירי דוקא בנתכוין לזכות בה
לתקיעות לכן לא הקטירן ,ובברכת שמעון להגרב"ש
שניאורסון זצ"ל ר"פ ויקרא תי' בשם האדמו"ר ר"מ מאחר ואעפ"כ המעילה מוציא לחולין.
מפילוב דהרי אברהם עשה הכל תחת בנו כמבואר מעילה בשופר של אילו של יצחק
ברש"י פ' וירא וכיון שבקרנים ליכא כנגדו באדם לא הי'
שייך שיקריבו. עוד הק' ביום תרועה במש"כ בפרקי דר"א פל"א דאילו
של יצחק נברא בבין השמשות וקרן השמאל תקעו בו
ויתכן דלכן יש סוגיא שלימה בענין תוקע בשופר של במ"ת וקרן ימין יתקע בו לע"ל ,והלא יש בו מעילה
עולה דזהו עיקר דין תקיעת שופר לעורר כוח שופר ולכו"ע אין לתקוע בו לכתחלה ,ותי' לרבי אלעזר מיירי
דאילו של יצחק .ותמיד בפנימיות יש כאן בעצם תקיעה בפירש לאחר זריקה ,וא"כ ניתר ע"י זריקה ,ולרבה מיירי
בשופר של עולה .וא"כ בעצם הי' עדיף לקחת שופר של בפי' לפני זריקה והזריקה מתירו גם לקתא דסכינא.
עולה ולתקוע בו לולא דיני מעילה ואיסור הנאה .ולא ותמוה דאיך שייך לאסור להקב"ה לתקוע הרי עיקר
בחנם עסק ספר מנחת ברוך בדיני שופר הוא רק בסוגיא איסור מעילה והנאה דקדשים הוא דזה קדשים
זו .ובכן גם אם אין באפשרותינו לקחת שופר של עולה המיוחדים לה' וכאן עיקר ייעוד אילו של יצחק הי'
בפועל לפחות נעסוק בענין זה בעומק ויתקיים ונשלמה לטו בת זרעו של יצחק שע"י קרבן זה יהי' כלל ישראל
פרים שפתינו. תמיד לרצון לפני הקב"ה וזה גופא יגרום לתקוע שופר
דמ"ת ולתקוע שופר של גאולה ,וכי נימא דהא דכל קרבן
עוד יש לדעת דיש לנו עדות מאחרונים דעניני מעילה
הוא ריח ניחוח לה' יש בו סרך מעילה .שו"ר שכבר העיר
שעסקנו בו הם דברים עמוקים ,עי' לשון קרן אורה
בזה מרן החת"ס בדרשות ח"ג עמ' ה' על היום תרועה
מעילה יט :סוד"ה ולהרמב"ם שציין לסוגיא דקידושין
וכתב דל"ש אצל הקב"ה מעילה דהוא בעצמו ק"ק
נד .מח' ר"מ ור"י לענין מעילה וכ' דהדברים צ"ע יותר
ואהנאת ישראל השומעים מצוות לל"נ ,ואתקיעת שופר
בסוגיא דשם "כי הסוגיא עמוקה היא שם" ומנ"ח מצוה
לחירותינו הרי אין עצם השופר מקבצם רק הקב"ה
קכ"ז סקי"ג מש"כ בשם שעה"מ ע"פ תוס' קידושין נד:
מלקטם והשופר הוא רק סימן ,וזה"פ דהשופר יהי' רק
ד"ה קרבן "ואיני רוצה להאריך כי הענינים עמוקים"
כנשוא נס הרים לסימן אבל עצם הקיבוץ יהי' ע"י
ובמנחת ברוך בסוף כל הסימנים [סוף סי' פ"ח] כ'
הקב"ה בעצמו.
"ובעז"ה ביררנו בכל הסימנים הקודמים כמה דברים
סתומים במעילה כמו שיתבונן בזה המשכיל הבקי בעניני האם הי' הקטרה על שופר אילו של יצחק
מעילה" ובקה"י או אבי עזרי ציין לד' מנחת ברוך
שכותב דברים עמוקים. והנה ברש"י פ' יתרו י"ט י"ג עה"פ במשוך היובל כ' דזה
הי' שופר מאילו של יצחק [ויל"ע למה זה נרמז רק
ההלל בראש השנה בשופר שהי' סימן לסילוק שכינה ולא לעצם מ"ת] והק'
[נערך ע"פ כתבי אאמו"ר שליט"א] הרמב"ן שהרי אילו של יצחק עולה הי' וכולו כליל
כמבואר במשנה זבחים פה ,:ותי' [כפי שביארו הט"ז בדברי
בר"ה לב :ובערכין י :דבר"ה ליכא הלל ד"אמר ר' אבהו דוד עה"ת] דאמנם נשרף כליל אבל מהאפר נתגבל בחזרה
אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מפני מה אין ישראל
לג
התורה עניני ראש השנה שירת
הבדל בין הלל ושירה אומרים שירה לפניך בר"ה ויו"כ אמר להם אפשר מלך
יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו
ובמקראי קודש ימים נוראים סי' ח' הביא הגרצ"פ פראנק
וישראל אומרים שירה".
זצ"ל שא"ל הרב מחרקוב בשם הגרי"ז בשם הגר"ח דהק'
דאיך אומרים שיר של יום בר"ה[ ,ולמהרש"א הנ"ל לענין אז אי מלאכים אומרים שירה
ישיר י"ל דגם שיר של יום הוא סיפור דברים] ותי' דדוקא להלל
בעי' שמחה יתירה וכמבואר ברמב"ם פ"ג מחנוכה ה"ו ובתוס' ערכין שם [ד"ה אמרו] דקדק דמלאכים בעצמם
דלכן לא אומרים הלל בר"ה ויו"כ לפי שאינם ימי שמחה אומרים שירה מדלא שואלים על עצמם ,ולכך אומר ר"י
יתירה ,אבל שאר מיני שירה אפש"ל .והק' ע"ז הרב דאין להשמיט מן הפיוט והחיות ישוררו .והוסיף
מחרקוב מד' התוס' הנ"ל דהעיר ממה שאומרים והחיות שטמ"ק דאל"כ למה אנו אומרים והאופנים וחיות
ישוררו מ' דהי' ק"ל לתוס' גם משיר בעלמא ,ותי' לו הקודש וכו' ובטריוש אומרים והחיות ישוררו .ועדיין לא
הגרצ"פ פרנק זצ"ל דלענין מלאכים ל"ש לומר דליכא נת פרש למה באמת המלאכים אומרים שירה ,ובח"א
שמחה יתירה ואצלם שמחתם תמיד שלימה ול"ש לחלק מהרש"א [ד"ה וישראל] מבואר דנקט דמה שאנו אומרים
בין השירות כלל ,וזה כסברת הגרח"ש ליבוביץ הנ"ל, זה בפיוט כיון דאינו אלא סיפור דברים מה שהחיות
וגם ע"ז ק' ממה דהוכחנו לעיל דגם המלאכים מפחדים אומרים ,ובזה ביאר למה אומרים אז ישיר בר"ה כיון
מן הדין. דהוא רק סיפור דברים ,אולם בתו' ל"מ כן ,דמשמע דלא
איכפ"ל בזה שמלאכים אומרים שירה.
ובעיקר מה דמבואר דהי' מקום לומר הלל ומ"מ לא
אומרים יש בזה כמה דברים נפלאים ממרן החת"ס בכמה ובשיעורי הגרמ"ד זצ"ל על ערכין תי' דלמלאכים אין דין
מקומות ונביא רק כמה מהם: ולכן יכולים לומר שירה .ויש להעיר ממה שאומרים
בפיוט "ונתנה תוקף" "ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה
א :דראוי לנו לשבח על נס זה שאנו זוכים להיות יהודים יאחזון ויאמרו הנה יום הדין לפקוד על צבא מרום בדין",
גם אחרי מאות שנים שהיינו בגלות וכל שנה יש לנו וכבר ביאר אור החיים הק' [בראשית א' א'] איזה משפט יש
ירידה אחרי ירידה ומ"מ נשארנו יהודים וזה נס גדול במלאכים והשווה גמ' חגיגה ט"ו .לענין מלאך מט"ט
יותר מקרי"ס ,ולכן שואלים המלאכים לומר הלל גם עי"ש .וכן מבואר ביערות דבש חלק א' ובשו"ת חוות
אחרי שקיבלו התירוץ בים סוף שמעשי ידי טובעים בים. יאיר סי' רכ"ה דיש דין במלאכים ,ובספר קושיות לא' מן
[ע' שמ"ט] הראשונים אות קצ"ט מביא באמת שיטה לא לומר
והחיות ישוררו כיון שהם חלים וזעים ועי"ש במגיה
ב :ראוי לנו לומר שירה על שידו פתוחה לקבל תשובה
באריכות שני שיטות אי מלאכים אומרים שירה.
וזה שמחה גדולה ,אך כיון שמגיע צער ופגם למתים
מחמת עוונינו א"א לומר הלל[ .ע' שס"ו] ובעיקר הוכחת התוס' ממה שמלאכים לא שואלים על
עצמם תי' הגרמ"ד זצ"ל [שם ובמאורי המועדים לבית בריסק
ג :ספרי חיים ומתים כולל כל הדורות שעברו ,ג"כ דקאי
עמ' ק"ה] ע"פ נפש החיים שער א' פי"א עפ"י חולין צ"א:
על גליון הנשמות ושרשיהן עם אבות אבותיו עד למעלה
דשירת המלאכים תלוי בישראל ולכן עיקר שאלתם על
למעלה דכל נשמה נמשך ונקשר עם נשמות אבות
ישראל וממילא גם הם יוכלו לשיר .ובס' משמר הלוי
אבותיו ,ובר"ה ויו"כ אנו מתפללים עם כל הנשמות ביחד
ערכין שם ביאר בשם הגר"ח למה המלאכים תלויים
כי נידונים עמנו ביחד דפגם שלנו יתכן שנמשך מהם וכן
בישראל כיון דלומר קדושה בעי' דין ציבור ולמלאכים
לטובה כולם נשכרים ולכן הם נידונים וכיון שהם
ליכא חלות ציבור רק אם נמשכים עם ישראל וזהו כתר
מתפללים אבל הלל הם לא יכולים לומר דלא המתים
יתנו לך וכו' עם עמך ישראל קבוצי מטה.
וגו' לכן א"א לומר הלל[ .שס"ז ג']
ובקובץ מורי' שפ"א – שפ"ד הביאו מהג"ר חיים שלמה
ד :המשך דברי החת"ס [בע' שע"א] שהבאנו לענין מה
ליבוביץ זצ"ל דאצל מלאכים ל"ש הענין דספרי חיים
הקב"ה דן בר"ה בעיקר חיי עוה"ב ,ועוה"ז הוא בתור
וספרי מתים כיון דאצלם גם רע טובה היא דהם מכירין
יסורים להעמידנו על המצב הרוחני הנכון ,וסיים ע"ז
השלימות דחייב אדם לברך על הרעה וכו' וצ"ע דהרי
במשל לנחש ארסי שהקיש חבורה שבתוכה בן המלך,
מבואר דגם מלאכים רועדים וצ"ל דגם אם רואים הטוב
והי' צרה גדולה והרופא בדק את כולם וקבע שכל
שברע מ"מ רועדים.
החבורה עומדים למות חוץ מבן המלך שיחי' ,אבל
יצטרך להרבה תרופות ואולי יתייסר קצת ע"י הקזת דם
ורטיות ,וא"כ בוודאי ראוי לשמוח על שישאר לחיות,
לד
התורה עניני ראש השנה שירת
והנה כבר מצינו בספר נחמיה [ח' י'] שעזרא אמר אבל כיון דסו"ס יצטרך לטיפולים ולא יהי' ממש כמו
לישראל בר"ה כשבכו על עוונותיהם "לכו אכלו שהי' מקודם לכן חסר בשמחה ולכן ל"א הלל בר"ה
משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי דאולי נגזר קצת יסורים או שצדיק ימות לכפרת הדור.
קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא
מעזכם" .ומבואר דלא הורשה אותם להתענות רק צריך להיות מוכן להלל
שיאכלו וישתו ולא יהו בעצבות .ואולם עדיין יל"ע אי ובס' אמרי אמת ר"ה תרצ"ב בשם שפ"א דדקדק ממשנה
נתקבלו דבריו של עזרא להלכה למעשה. לב :דבעצם זה שעת וזמן הלל אלא דבפועל א"א ולע"ל
מהראשונים שדנו בזה הי' רב נחשון גאון [מובא במרדכי
באמת נגיד הלל בר"ה .וכעי"ז כ' בשפ"א תרל"ו דצריך
ר"ה פ"א רמז תש"ח] שנשאל האם מותר להתענות בר"ה האדם להיות מוכן לומר הלל בר"ה כי הוא בכלל
והאריך דפשיטא דהוא בכלל מועדי ה' ואסור בתענית המועדות רק שהוא נסתר שנא' בכסא ליום חגינו ,והלל
כיון דהוא בכלל מקרא קודש ובכלל החגים שנא' בכסא הוא בחי' התגלות השמחה .ובשנת תרמ"ז כתב דהרי
ליום חגינו ,והביא גם קרא דנחמי' עי"ש באריכות וכ"כ מכל מצוה נברא מלאך וכיון שר"ה ויו"כ המה מועדות
בשבלי הלקט סי' רפ"ד בשם רב יהודאי גאון וכ"כ נמצא אז השמחה בלבות בנ"י רק שאינן יכולים להוציאו
הרא"ש בסו"מ ר"ה ,מאידך בראבי"ה ח"ב ע' 246 מן הכח אל הפועל לומר הלל ,אבל מרוב התשוקה
ובתרומת הדשן שו"ת רמ"ה ובכל בו מובא בב"י תקצ"ז נבראו מלאכים ג"כ ,ואפשר שאלו המלאכים הם למעלה
ס"ב מבואר המנהג להתענות ושיש בזה מצוה ,וקי"ל ממדרגת המלאכים שנבראים ע"י אמירת הלל בפה
להלכה בשו"ע תקצ"ז ס"א דאסור להתענות רק אוכלין דמחשבה למעלה מדיבור וזה ענין קול שופר דהוא
ושותין ושמחין. צעקה בלב שא"א לפרש בפה ,וע"ז סדרו הבקשה שאלו
המלאכים היוצאים מן התקיעה והתרועה דאלו הם
אבל לא דנו בענין חובת שמחה בבשר ויין להדיא רק המלאכים הנבראים מן הצעקה וההשתוקקות שבלב.
השאג"א סי' ק"א הוא זה שהוכיח דר"ה הוי כשאר יו"ט
וחייב בבשר ויין וכ"פ המשנ"ב שם דהוי בכלל ושמחת בענין שמחה דראש השנה
בחגיך וראה בהג' חת"ס על שו"ע שם הוכיח ממה הנה יש להבהיר דיש כאן כמה נידונים .א :האם מותר
שנקרא בפי חז"ל יו"ט של ר"ה ,הרי דהוי כשאר יו"ט. להתענות בר"ה .ב :וגם אם אסור להתענות האם יש דין
וכן מבואר בשו"ת מן השמים סי' פ"ו דיש לשמוח כיון שמחה כבשר ויין כשאר ימים טובים .ג :מה צריך להיות
שנקרא יו"ט דכ"מ שנ' בו יו"ט יש לשמוח במאכל מצב האדם בשעת התפלה האם מצב של שמחה ובטחון
ומשתה ושלכן נקרא יו"ט דהוי יום שובע .ולשון או מצב של בכי' וצער ואנינות.
הרמב"ם פ"ג מחנוכה ה"ו שאינם ימי שמחה יתירה
ודקדק מזה במקראי קודש [ימים נוראים ח'] דיש חיוב והנה ז"פ דלא הוי בכלל הרגלים מצד עליי' לרגל
שמחה ושכ"כ בס' יראים סי' קכ"ז ובמהרי"ל .ואכמ"ל כמפורש בתורה ,והטעם כ' בדרשות חת"ס ח"ג ט' א'
בכל הראיות שנאמרו בזה. כיון דהוא יום הבריאה ונאמר נח לו שלא נברא ועל מה
יודה וישתחווה ולשמחה מה זו עושה .ועי"ש שכתב
ובדברי מרן החת"ס נתבאר כמ"פ על גודל חובת השמחה דהיו כתות שהקדימו לבוא לר"ה כדי לשוב אל ה'
ביום זה ,א" :הבכי' של צער בר"ה מזיק כמ"ש עזרא, וללמוד ליראה את ה"א כמו שנאמר לענין מעשר שני,
דבר"ה מצוה לשמוח להורות שאנחנו בטוחים בדין וכן עשה אלקנה אשת חנה עי"ש .ובשפ"א תרמ"ד פי'
ועצם השמחה מגין עלינו[ ".שס"ו ב'] ב :ר"ה הוא יום הטעם דבחגים יש התגלות דנאמר בו יִ ְראה ֵּיראה ,ולכן
שמחה כיון שהוא יום התחלת המלוכה ,אך לעומת זה יש בו שמחה והלל דהוא מלשון התגלות ,אבל בר"ה
יום חרדת הדין והי' ראוי לנו לבכות ולהתפלל ולבקש הוא באתכסיא וע"י השופר יש השגחה מתוך ההסתר
תחנונים ,אולם אנחנו משליכים נפשינו מנגד שלא עי"ש.
להתעצב מחמת כבוד המלכות וזה גופי' גורם רחמים.
[שס"ז א'] אבל מ"מ כיון דנכלל בפרשת מועדי ה' עדיין יש
להסתפק מה גדרו .וד"ז לא נתפרש היטב בש"ס רק
ג :בתקיעות יש ב' ענינים יש תרועה שהוא בכיה של שמצינו שהגמ' מסתפק כעי"ז בעירובין מ :האם לומר
שמחה על שזכינו להיות יהודים ,ויש גם תרועות שהחיינו בר"ה כיון דמזמן לזמן אתי אומרים זמן או כיון
בבחינת גנוחי גנח על שלא התנהגנו כראוי אבל השמחה דלא אקרי רגל לא אומרים ,ויש ע"ז סוגיא שלימה
של ר"ה מבטל הצער של עצמינו[ .שס"ח ד'] ד :יש ומסקינן דאומרים זמן ,ויל"ע האם שורש הספק בעצם
תקיעה בר"ה שהיא לחובת היום ,ופשטות הטעם לעורר גדרו של ר"ה.
לה
התורה עניני ראש השנה שירת
אנשים בעלי מדרגה שלהם לחשוב על השכינה בדבקות לתשובה כד' הרמב"ם או להעמדת כס המשפט וכדו'
ובבכי' של שמחה. אבל כ"ז בתקיעות דמיושב דבזה יוצאים יד"ח מ"ע
דאורייתא דיום תרועה יהי' לכם ,אבל תקיעות דמעומד
ובשו"ת יביע אומר [ח"ט סי' נ"א וח"י סי' מ"ג] ועו"מ הוא לשמחת מצוה לקיים מ"ע וביום שמחתכם
פשיטא לי' ע"פ הראשונים שביססו דיש חובת שמחה ובמועדיכם וגו' על שזכינו לקיים מ"ע דשופר ,והשטן
בר"ה א"כ כל התפלות צריך להאמר בשמחה ובניגוני מתבלבל מחמת השמחה של מצוה[ .ד' ב' ז' א']
שמחה בלי בכי' ואין לנו אלא דברי הגר"א בזה וכנאמר
בספר עזרא ,מאידך הג"ר יעקב משה הלל שליט"א איך צריך להיות המצב בתפלה
בשו"ת וישב הים ח"ג סי' כ"ג האריך דהעיקר ע"פ
אריז"ל שיהיו התפלות בצורה של בכי' ואנינות ופחד והנה לענין איך יהי' המצב בשעת התפלה האם מצב של
בלי ניגוני שמחה ,ושכן נהגו בליטא דלא כדברי הגר"א, שמחה או מצב של בכי' ואנינות וצער ,יש לנו לכ' ג'
ומעזרא אין ראי' דאמר כן על שעת הסעודה וגם שם הי' דעות ,דידוע על הגר"א שאמר דאסור לבכות בר"ה
מצב מיוחד של אבילות עי"ש באריכות. כמבואר במעשה רב סי' ר"ז ע"פ הפסוק בנחמי' ,וכ"כ
באור המאיר [דרוש לר"ה] ע"פ הפסוק בנחמי' ושאין עתה
היו"ט של ר"ה מכוסה היא עת בכי' דעיקר התשובה הוא טרם יבואו ימים האדירים,
בזמן שידו פתוחה לקבל שבים ,ימי רצון ל' יום מחדש
וצ"ב באמת למה לא נתפרש כל ענין זה של היו"ט אלול ,וכ"כ בכף החיים סי' תקפ"ג סק"ט דאין להתוודות
והשמחה בר"ה היטב לא במקרא ולא בגמ' ,וי"ל ע"ד ואין לבכות בר"ה ,ומאידך האריז"ל [בשער הכוונות פתיחה
דרוש דזה נכלל במש"כ בכסא ליום חגינו דענינו של לדרושי ר"ה צ ].חייב לבכות או שצריך עכ"פ להיות בכי'
החג מכוסה וכדהבאנו משפ"א ועי' עוד בשנת תרל"ה נופלת עליו ובמטה אפרים תקפ"ג סכ"ח דכן המנהג אפי'
שכתב "כי ר"ה בין המועדות כי לבנ"י הוא שמחה כשחל בשבת וכ"כ בחיד"א [במורה באצבע אות ר"נ ואות
שלטובתינו נתן הקב"ה ימי תשובה ומשפט בכל ר"ה רנ"ט] דיתפלל ערבית בבכי' גדולה ,וד' החת"ס בדרשות
להתנקות בעוה"ז מכל חטא ,ובנ"י בטוחין לצאת זכאין שס"ו :דבכי' של צער בר"ה מזיק כי אם ע"ד בכי' של
וגמר השמחה ניכר בסוכות ולזה יש קטרוג שבנ"י שמחה ודביקות ,וכ"כ בעל התניא [בליקוטי תורה פ' כי תצא
מובטחין יותר ולכן החג מכוסה ולכן לא אומרים הלל". ד"ה והסירה] דעיקר הבכי' יהי' מחמת התדבקות הנפש
קריאת עסק גירוש ישמעאל בר"ה בשורשה למעלה ,וכ"כ בליקוטי מוהר"ן סי' קע"ה דיש
לבכות מתוך שמחה ו"בשמך יגילון כל היום" ר"ת
הנה ביום א' דר"ה אנו קוראים ענין פקידת שרה את בכי' 23.וביסוד ושורש העבודה שער האיתון פ"א דעיקר
יצחק וזה מובן מאד לפי שבר"ה נפקדה שרה אולם הבכי' בר"ה יהי' על חילול כבוד שמים בעולם ,וינסה
מעיקר הפרשה הוא גם כל העסק בגירוש ישמעאל ,ולכ' בכל מאודו לעורר לבו בבכי' ע"ז .וא"כ לכ' יש ג' שיטות
מה לנו להתעסק עם ישמעאל ביום ר"ה ,וי"ל ע"פ שכבר א :לבכות כפשוטו היינו לעשות תשובה [אריז"ל וחיד"א]
הארכנו בפ' לך לך דגלות ישמעאל הוא הגלות הקשה ב :שאין לבכות כלל [הגר"א ואור המאיר] ג :לבכות מתוך
ביותר ,וסיבת כוחו הרב של ישמעאל הוא מחמת שמחה ודביקות להשי"ת [בעל התניא וחת"ס ומוהר"ן] וכן
שנימול ,ולכן לא פטרו הקב"ה בלא כלום וזכה ליטול על גילוי כבודו [יסושה"ע] והגה"צ הגרי"מ מורגנשטרן
כח שלטונו הגדול ,וגדר הגלות הוא מש"כ במשלי ל' שליט"א הציע דהגר"א שלל רק בכי' על החטאים או על
כ"ג שפחה כי תירש גבירתה ,וזוהי הגלות הקשה ביותר, עניני גשמיות ,אבל בכי' מתוך שמחה ודבקות מודה ,וכן
וכיון שכל מעשה אבות סימן לבנים ,א"כ מה שגירש הביא מספר אור חדש מכתבי תלמידו הגר"ח מוואלוזין
שרה את הגר ובנה הי' להחליש ולהפקיע גלות זה שלא דהגר"א רק אסר הבכי' הבא מחמת עצבות ואבילות,
יהי' מצב של שפחה תירש גבירתה ,וזה ע"י העצמת כח כגון אלו החזנים המשתדלים לעורר את העם לבכי'
מילה של יצחק דרק הוא יש לו שלימות המילה ,והרבה בשעה שאומרים הפייט בר"ה יכתבון וכו' עוד אמר
יש לנו להכיר טובה לאמינו שרה בזה ,וי"ל דקריאת הגרי"מ שליט"א דיתכן דאלו שכתבו שיש לבכות
פסוקים אלו בתורה גרש האמה הזאת וגו' יש להם כח כפשוטו לעשות תשובה על חטאים כוונתם על אנשים
נצחי עצום לגרש את בני ישמעאל מלשלוט בנו ומלהאחז תמימים ופשוטים שאין להם היכולת לבוא לדבקות,
בא"י ,ומובן היטב שבכל ר"ה זה נעשה חלק מקריאת משא"כ הבעל התניא והגר"א נתכוונו בדבריהם על
התורה ,דבר"ה הרי אנו מעוררים כוח של יצחק ובה
בזמן צריכין אנו להחליש ולבטל כוחו של ישמעאל
והקריאה בפסוקים אלו ביום הקדוש הזה פועלים הרבה. 23ואיתא בחיי מוהר"ן אות י"ג שפעם נכנס לביתו בר"ה ושאל לאחד אם
בכה בר"ה ,ואמר אז שעיקר הבכי' הוא מחמת שמחה וגילה אז הענין
של בשמך יגילון כל היום ר"ת בכי'.
לו
התורה עניני ראש השנה שירת
דורות חדשים ולכן דוקא אחר העקידה נתבשר על בן קריאת בני נחור ומילכה בר"ה
זוגו של יצחק.
והנה ביום שני אנו קוראים עקידת יצחק וזה מובן לפי
סימנים הטובים בתחלת השנה שכל ענין ר"ה הוא לעורר זכות העקידה ,אולם קשה מה
שמשלימים הקריאה בפסוקים "ויהי אחרי הדברים האלה
בגמ' כריתות ו :ובגמ' הוריות יב .בתוך הסוגיא של ויוגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה וגו' וכל שמות
משיחת מלכים וכהנים גדולים יש סוגיא של סימנים, בניו ,ולמה זה כ"כ נחוץ באמצע ר"ה לקרוא כל השמות
מתחלה איתא שם דאין מושחין את המלכים בעת של בני נחור.
המלכתם אלא על המעיין כדי שיהיה המעין סימן טוב
שתמשך מלכותם ,כמו המעין הנובע תמיד ללא הפסק, והנה הספורנו פי' שם דוודאי כבר נולדו כל אלה לפני
וכן צוה דוד המלך אודות בנו שלמה ,עוד איתא שם דמי זמן רב חוץ מרבקה ,והנה ילדה מלכה הכוונה הנה כבר
שרוצה לדעת בתחילת השנה ,אם ישלים שנתו אי לא, ידעת מכבר שמלכה ילדה בנים ,אולם רמב"ן מיאן בזה,
ידליק נר בעשרה יומי דבין ראש השנה ליום הכיפורים, דמשמעות הפסוק שרק עכשיו שמע ,וא"כ מסתבר שרק
בבית שלא נושבת בו הרוח .ויבדוק אם ידלוק הנר עד עכשיו נולדו דאל"כ א"א שלא ישמע עד היום כי אין
שיכלה השמן ,אז זה סימן שישלים שנתו ,כמו שדלק המרחק רב בין ארם נהרים וארץ כנען ,ולכ"כ
הנר עד תום השמן .וכן יש סימנים למי שרוצה לעשות דכשאברהם יצא מחרן הי' נחור ג"כ זקן ואשתו איננה
עיסקא ולמי שיוצא לדרך ,ולענין יוצא לדרך מסיק ולאו בחורה ,אבל עשה להם ה' נס שנפקדו בימי הזקנה ,וזה
מילתא היא ,דלא ליעביד איניש הכי דלמא הוי סימנא הי' הבשורה הטובה שקיבל אברהם שנפקד אחיו הגדול
בישא ומצער נפשיה ומיתרע מזליה [ר"ל שיהי' לו חלישות בבנים מבת אחיו המת .ומה שמנה גם הפלגש דזה הי'
הדעת ,וזה גופא יגרום שיורע מזלו שלא יחזור][ .ובטור סי' חלק הבשורה או להודיע שכל אלו באמת ראויים להדבק
תקפ"ג הביא הסימנים הנ"ל חוץ ממי שיוצא לדרך וביאר הב"י בזרעו של אברהם ועל כולם אמר אם לא אל בית אבי
דס"ל לטור דהא דאמרינן ולאו מילתא היא לא קאי אלא למי
תלך ואל משפחתי[ .וכבר רמז הרמב"ן לעיין בילקוט רמז
שיוצא לדרך מפני שהשטן מקטרג בשעת הסכנה כגון בדרך
תשס"ו דאיתא דכשאמר הקב"ה בשעת העקידה והתברכו בזרעך
ובדבר קטן חלש דעתיה ומיתרע מזליה].
כל גויי הארץ ביקש על אחיו ונענה לו הקב"ה בזה נמצא דבשורת
עד כאן הסוגיא בהוריות וסוגיא דכריתות שווים .אבל אחיו הי' באמת תוצאה ממעשה עקידה].
בהמשך יש הבדל. ע"י התגברות זוכים לשמוע בשורות טובות
בגמ' כריתות ו :הלשון "אמר אביי :השתא דאמרת ולפ"ז יש להמתיק ההמשך של פ' זו לעקידה דמראים
סימנא מילתא היא ,לעולם יהא אדם רגיל למיכל בריש לנו בזה שתמיד גם אחרי שכבר נתעלה ונתנתק לגמרי
שתא -קרא ורוביא כרתי וסילקא ותמרי" . מכל משפחתו ,מ"מ הי' בלבו דאגה עליהם ,ותמיד קווה
שיהי' להם כל טוב ומיד כששמע מהקב"ה והתברכו
גם בהוריות יב .יש גמרא זו אבל שם הלשון השתא
בזרעך וגו' ניצל את ההזדמנות לטובת אחיו שכבר
דאמרת סימנא מילתא הוא לעולם יהא אדם רגיל למחזי
מחכה הרבה שנים לילדים ,והדבר הכי שמח שהי' יכול
בריש שתא וכו'.
לשמוע אחרי שחזר מהעקידה ,הוא זה שהנה ילדה מלכה
ובמסורת הש"ס כריתות מביא בשם ס"א דגריס לנחור אחיך ובוודאי ביקש לדעת בפרטות כמה בנים
"למיחזי" ,ובהוריות יב .כ' מסורת הש"ס דצ"ל למיכל ילדו ומה הן השמות שלהם וגם של הפלגש ,כמו דוד
דכן איתא בכריתות ,אבל בערוך ערך קרא גרס למיחזי. טוב שמתעניין בכל פרטי חיי אחיו וכל שם כאן הי' כמו
ובטור סי' תקפ"ג [זהו הסימן בשו"ע בעניני סימנים שעושים זמירות באזנו של אברהם.
בר"ה וכלול בו גם הליכה לתשליך שזה גם סוג סימן] העתיק
וזה בא גם לרמז ,דמי שמוסר נפשו עבור הקב"ה מיד
כלשון הגמ' בכריתות "למיכל" וב"י העיר דגירסא דידן
זוכה לשמוע בשורות טובות בין בשידוכים בין לזש"ק,
הוא למחזי .ובאוצר הגאונים לר"ה מביא (בעמוד נ"ב)
ובכן א"ש שקוראים זה בר"ה ללמדך השכר של מסי"נ
שבא אורח לרבינו האי גאון בר"ה ,וראה שהביאו לפניו
וכן כל התגברות עבור הקב"ה ,שעי"ז זוכים לשנה טובה
מינים ואמר תפילות בלי לאכול וכ' בחי' הגהות על הטור
ולבשורות טובות ישועות ונחמות.
שם דהעיקר הוא כמ"ש בכריתות דיש לאכול ,ואף דמן
הדין א"צ לאכול וסגי בראי' מ"מ נקט לשון אכילה ובליקוטי יהודה בשם הפני מנחם דנכתבה פ' זו בתורה
משום סומא ולכן גם נקט הטור לשון אכילה דנוהג אצל ללמדך דגם אם עוברים זמנים קשים שמדות והריגות,
כאו"א .ובכף החיים אות ו' כ' עוד נפק"מ למי שחושש מלחמות ושחיטות ,מ"מ יש להתחיל מחדש להעמיד
לאכול מצד תולעים ,ובחי' אגדות מהר"ל בהוריות שם
לז
התורה עניני ראש השנה שירת
להשתנות ע"י תשובה ומעשים טובים ובפרט בעשי"ת כתב ד סימן טוב מתחבר אליהם ע"י אכילה ,שאין יותר
דאז נגזר מי יחי' ומי ימות מי ינוע ומי יטרף וכו' ,אך חבור אל דבר כמו האכילה ויהיו אליו לטובה.
לטובה מותר לנחש כדי לדעת באופן מוחלט שיבוא לו
הטוב24 . עוד הבדל יש בפירש"י ,דבהוריות כתב רש"י הטעם
בהני ירקות "דהני גדלי לעגל [-מהר] טפי משאר ירקות"
ומהר"ל [בספר באר הגולה באר השני פרק ז] הביא דברי הגמ' [והיינו שיצמח ויגדל מזלו] אבל בכריתות פירש"י "דהני
ושיש תמהים מפני שנראה להם שהם ניחוש .וכתב דדבר איכא דגדלי מהר ואיכא דמתקי" הוסיף דיש מהם
זה אינו ,והביא כמה דוגמאות שעשו הנביאים פעולות מתוקים ,וי"ל דתלוי זה בזה דענין המתיקות שייך רק
לסימן ואות להיות נגמר הדבר[ .עי' ירמי' נא סג ולענין כשאוכל ומרגיש טעם המתוק ,אבל כשהוא רק ענין ראי'
אלישע מ"ב יג י"ז] וכתב "ודבר זה ביאר הרב הגדול שייך לתפוס מה שנראה לעיניים דזהו ענין מה שגדל
הרמב"ן ז"ל ,המקובל האלקי ,אשר אליו לבד נגלו מהר.
תעלומות חכמה וסודי התורה .וכתב בפרשת לך לך
(בראשית יב ,ו) ,וזה לשונו; ודע ,כל גזירת עליונים, ובדרך דרוש י"ל למה דוקא במס' כריתות ההדגשה על
כאשר תצא הגזירה אל פעל הדמיון תהיה הגזירה האכילה ,ובמס' הוריות ההדגשה על הראייה ,דל"ו
מקיימת על כל פנים .ולכך יעשו הנביאים מעשה כריתות באים על פגמים שאדם עושה בגופו כגון אוכל
בנבואתם ,כמאמר ירמיה לברוך "והיה בכלותך וגו'", חלב ודם ובועל בעילות אסורות ,ומחלל שבת ,ובזה
וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת" ,ויאמר אלישע צריך להכניס הסימנים בתוך גופו שיהי' לסימן טוב
ירה וגו'" .ולפיכך החזיק הקדוש ברוך הוא לאברהם שגופו יהי' מתוקן ונקי מכל חטא ופגם ,והגוף הוא זה
בארץ ,ועשה לו דמיונות בכל העתיד להעשות בזרעו, שמרגיש הטעם המתוק בעבודת ה' דטעמו וראו כי טוב
והבן זה היטב .עד כאן לשון הרב הגדול .ודברים אלו ה' ,אבל מס' הוריות יסודו על טעות בהשקפה ,ולזה
הם ברורים .ומעתה תדע להבין דברים אלו ,כי הדבר צריך ההסתכלות על הסימנים מתוך יראה ותשובה
הזה הוא חכמה נפלאה ,לעשות לגזירה עליונה דמיון ובטחון וכמשי"ת לקמן ,כדי להשריש בקרבו ההשקפה
וסימן למטה ,כדי שתצא לפעל הטוב ,ותהי מקוימת והמבט הנכון על כל עניני החיים[ .ובדרך צחות -אם ראש
ומנהיג הבית או רב קהלה מפחיד את משפחתו או קהלה שלו
הגזירה לטוב ,לכך ראוי לעשות סימן ודמיון ,כמו בימי הדין על העונשים שהקב"ה יכול להביא עליהם ,ולא מחזקם
שתמצא שעשו הנביאים .וזהו ענין הדמיון למכלי בריש ומעודדם עם סימנים טובים ועניני בטחון ,ולכן יש להם מבט לא
שתא דברים שיש בהם סימן טוב ,כדי שתצא הגזירה נכון על ר"ה ויו"כ ונופלים בייאוש ,עליו להביא פר העלם דבר
לפעל ,ואז תהיה הגזירה הטובה מתקיימת .ואין בזה של ציבור או פר כהן משיח]
ניחוש ,רק הוא הכנה שתצא הגזירה לטובה .והיינו
דאמר 'השתא דאמרת סימנא מילתא' ,כי הוא מילתא ביאור פעולת הסימנים
לענין זה שעל ידי סימן תצא הגזירה לפעל הטוב. והנה במאי דקאמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא
ודברים אלו נעימים ויקרים מפז ,וכל חפצים לא ישוו צ"ב מה הוכיח מסימנים הקודמים הרי התם עושה
בהם .ולשונו בחידושי אגדות בהוריות "ואין דבר זה דבר בדיקה וסימן לדעת אם אכן ישלים שנתו או יצליח
קטן כי כבר האריך הרמב"ן ז"ל בפרשת לך לך כי גם בדרכו אבל איזה סימן ובדיקה שייך באכילת או ראיית
הנביאים היו עושים סימנים שיהיה הסימן לטוב להם ירקות מסויימים ,וחיד"א בשער יוסף הוריות שם בשם
כמו שהאריך הרמב"ן ז"ל שם ,לכך יסתם פיהם של רמ"ה ביאר ,דמ וכיח ממשיחת המלכים על גבי מעיין,
דוברי שקר המדברים על צדיקים עתק שחושבים דבר זה אולם הבאר שבע נקט דא"א להוכיח ממעיין שאין
כמו ניחוש ,ואין הדבר כן רק שהוא סימן טוב בשעה המעיין סימן בעלמא אלא יש בו סיבה למציאות של
שראוי אל זה וכמו שאמרו ז"ל סימנא מילתא היא" וכן המשך ,ולכן אין ממנו ראיה לסימני ראש השנה שהם
מבואר בחיי אדם חלק ב-ג כלל קלט סעיף ו לבאר ענין ענין סגולי בלבד ,והדרישה סי' תקפ"ג תי' דר"ל השתא
הסימנים ע"פ הרמב"ן תחלת לך לך בענין "מעשה אבות דאמרת סימנא מילתא בעלמא הוא ולית ביה משום
סימן לבנים" כי כל גזירות עירין משיצא למטה סימן לזה ניחוש א"כ גם בזה אין חשש ניחוש .אולם המאירי כתב
לא ישתנה בשום אופן ,וכתב חיי אדם "זה נראה לי ברור דמה שאמרו "ולאו מילתא הוא" קאי על כל הסימנים
שהוא הטעם שאמרו רז"ל "השתא דאמרת סימנא הנזכרים לעיל ,דאסור באמת לעשותן משום איסור
מלתא". ניחוש ,ורק סימני ר"ה מותר לעשות ,דאינם עשויים כדי
לנחש בהם ,אלא רק לעורר את הלבבות לתשובה
ולמעשים טובים .אבל מהרש"א כתב שלא נאסר ניחוש
24ע"ע ספר הנפלא אין עוד מלבדו להג"ר יצחק אייזיק סילבער שליט"א אלא לרעה כיון דעליו לדעת דצד הרע יכול תמיד
פרק כ"ד כל עניני סימנא מילתא להלכה.
לח
התורה עניני ראש השנה שירת
מתוקה ושמינה .עוד הוסיף הטור שהמנהג לאכול ראש והנה לדעת רש"י ענין ה' מינים אלו הוא מצד עצם
כבש ,ומהר"ם מרוטנבורג אכל ראש של איל לזכר איל טבעם שגדלין מהר ,ומורה על מהירות ההצלחה וגידול
של יצחק ורמ"א ס"א הוסיף דיש אוכלים רימונים ומג"א המזל ,אבל לא מצד שמם ,אולם בטור ושו"ע סי' תקפ"ג
בהתחלת הסימן הוסיף דנוהגין לאכול גם מאכלים שכפי הביאו ביאור אחר ,דתלוי בעצם שמם ,רוביא ירבו
משמעות לשון המדינה יש סימן טוב כן מביא מג"א זכיותינו כרתי יכרתו שונאינו סלקי יסתלקו שונאינו
סק"א מאבודרהם שהי' מנהג לאכול דגים שנפרה ונרבה תמרי יתמו שונאינו [וביאר פמ"ג מ"ז סק"א דר"ל המקטרגים
כדגים. שנבראו מהעוונות ]25ורק בקרא כתב כפירש"י מפני
שממהר להיות גדל .וע"ע בחי' אגדות מהר"ל בהוריות
והנה בגמ' ובטור לא הוזכר שצריך לומר משהו על דנרמז בהם זכות אבות עי"ש שמסביר כ"א מן המינים
הסימנים וכתב ב"י דמ' דס"ל לטור דא"צ לומר שום כנגד א' מן האבות עם הצדיקים ובעלי התשובה.
דבר אלא שם אותם הדברים רומז על הענינים ההם ,אבל
המרדכי בריש ראש השנה כתב שהיה מנהגו של רבינו והנה בגמ' כתוב רק על ה' מינים אבל בטור אחרי
האי לומר על כל דבר ודבר כעין מה שכתב הטור לסמל, שהביא ד' הגמ' ופירש"י על קרא דענינם שגדלים מהר,
ועל הקרא כתב שאומר יקרע גזר דיננו ,וכ"כ האבודרהם הוסיף דמזה רבו המנהגים כ"מ ומקום לפי מנהגו כמו
והוסיף שי"א בלשון תפלה יהי רצון מלפניך יי' א' וא' באשכנז שרגילין לאכול בתחלת הסעודה תפוח מתוק
אבותינו שיקראו לפניך זכיותינו ושיקרע גזר דיננו יהי בדבש ,לומר תתחדש עלינו שנה מתוקה ,ובביאור
רצון מלפניך יי' א' וא' אבותינו שיתרבו זכיותינו וכן הגר"א הוסיף דזה בא ממה שכ' רש"י בכריתות שיש
כולם. מהם מתוקים וא"כ חזינן דיש לעשות סימן על מתיקות.
והנה המקור הראשון לתפוחים הוא במחזור ויטרי סי'
והנה ע"פ ד' מהר"ל וחיי אדם הנ"ל עשיית הסימנים יש שכ"ג שכתב "מיכן נהגו בני צרפת לאכול בראש השנה
להם כח בעצמותם לפעול שינוי ,רק שצריך להוסיף תפוחים אדומים .וכן בפרוונצא אוכלין ענבים לבנים
תפלות כדי שיתחזק הסימן ,ולד' המאירי כל ענין ותאנים לבנים וראש כבש .כל דבר חדש וקל וטוב לסימן
הסימנים הוא לעורר לתשובה ,ועי' שלה"ק תחלת מס' טוב לכל ישראל" ושם לא כתוב ענין דבש רק תפוחים
ר"ה פרק נר מצוה אות כב [הובא במשנ"ב תקפג סק"ב בקיצור
אדומים כנר' שתפו חים אדומים הם מתוקים ,ונמצא דגם
נמרץ] קצת פשרה בדבר זה ,שהקשה בכל אלו הסימנים בלי הדבש יש כבר סימן למתיקות וזה גופא כוונת הטור
כמו רוביא -ירבו זכיותינו ,דאה"נ כי לשון רוביא מורה תפוח מתוק בדבש ,אין הכוונה שנעשה מתוק ע"י הדבש
על ירבו ,אבל איך נרמז שם שזכיותינו ירבו ,דלמא זכיות רק שעצם התפוח מתוק הוא .אולם בדרכי משה שם
דעלמא .וכן בכרתי -יכרתו שונאינו ,איך נרמז שם הביא בשם מהרי"ל דמה שלוקחין תפוח הוא כדי לרמוז
שונאינו ,דלמא חלילה וחס להיפוך .ותי' שאין שום רמז על שדה תפוחים הידוע הנרמז במקרא (בראשית כז כז)
באכילת הפרי ,רק הפרי הוא סימן ,שיזכור האדם ויתעורר ראה ריח בני כריח שדה [תענית כט .]:וא"כ רק הדבש הוא
בתשובה ,ויתפלל על הדבר הזה .היינו כשמשים רוביא עבור המתיקות .וע"ע ברכי יוסף סק"ד שלכן אוכלים
על שלחנו ואכלו ,אז הוא לו למזכיר שיתפלל על שירבו תפוחים אף שיש כמה מיני מתוקים לי שרומז לחקל
זכיותינו .וכשרואה כרתי ,אז הוא למזכיר ורמז שיתפלל תפוחים קדישין .ובמרדכי ריש מסכת יומא רמז תשכג
על הכרתת שונאינו .נמצא ,העיקר הוא ההתעוררות כתב וז"ל "ומה שאנו אוכלין טיסני ובשר שומן ושותין
והתפילה ,ולאחר שהתפלל ואוכל דבר זה ,אז הוא רושם דבש וכל מיני מתיקה כדי שתהא השנה הבאה עלינו
שתתקיים תפילתו .והביא לזה מש"כ בפרדס רימונים, מתוקה ושמינה וכתוב כן בספר עזרא אכלו משמנים
בשער הגוונים ,פרק א' ,וזה לשונו :כאשר ירצה לפעול ושתו ממתקים" דהיינו כדי שתהיה השנה הבאה עלינו
פעולה ,ויצטרך אל המשכת הדין ,אז יתלבש האדם
ההוא בבגדים אדומים ,ויצייר צורת ההווייה באודם ,וכן
25בסוף שנת תשפ"ד אחרי שהצליחו לחסל את ראש המרצחים בלבנון,
לכל הפעולות וההמשכות .וכאשר יצטרך חסד ורחמים, אמר מו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א דאה"נ צריך להורות להקב"ה מאד
יתעטף לבנים .ולנו בזה ראיות ברורות ,מהכהנים ע"ז ,אבל אל לנו לשכוח דברי החסיד בחובת הלבבות שאמר לאלו
שחזרו מנצחון ממלחמה שחזרתם ממלחמה קטנה אל מלחמה גדולה
שהמשכתם מצד החסד ובגדיהם בגדי לבן ,להורות על עם היצה"ר ,דהחילונים מרגישים שכבר חיסלו ראש הנחש ,אבל אנו
השלום .וזה ענין כהן גדול ביום הכפורים ,שהיה מעביר יודעים דעיקר ראש הנחש הוא נחש הקדמוני היצה"ר הנמזג בעצם
כוחות הנפש של האדם שעושה שמות וחורבנות בנפש האדם ,ואינו
זהבים ולבש לבנים ,מפני שעבודת היום בבגדי לבן. מזהה כלל דלפעמים רצונותיו הם מן האויב שנמצא אתו ביחד ,ולכן אין
ונתנו טעם לדבר ,שאין קטיגור נעשה סניגור (ראש אנו מרגישים הרגשת שנאה לאותה אויב לפי שאין אנו רואים ומרגישים
השנה כו א) .הורו בפירוש על הנדרש כו' .והעד הנאמן בחוש גודל החורבן שעשה בנו בחטפו מאתנו ימים ושנים ,ובאמת אויב
הזה שגורם לנו לחטוא הוא זה שגורם ממילא שיהי' אויב גשמי שכוחו
מן העבירות ,ולכן עדיף לטפל בשורש ,וא"כ זה מה שיש לנו לכוון בעת
אמירת יה"ר אלו וכדברי הפמ"ג.
לט
התורה עניני ראש השנה שירת
משכיל לדעת כי רבותינו עליהם השלום רמזו על זה שלא בזה ,אבני החשן ,שתים עשרה אבנים ,מתייחסים לפי
יסמוך אדם על הנחשים וסימנים ,רק שישים בטחונו המשכת שנים עשר שבטי ישראל ממקום גבוה.
בצור אדון הכל אשר בידו להפוך את הקללה לברכה,
שהרי בזה תראה שכל אלו הפירות שהם קרכס"ת ואין להרחיק הענין הזה ,שהרי בעלי טבע אמרו ,כי אם
שמותיהם משונים ונוטים יותר לרוע מטוב .וכיונו על זה יביט האדם בעיניו מרוצת המים הרבים ,יתעורר בו
שיתפלל האדם שרוע השמות יהפוך אותם הצור יתעלה [מרה] הלבנה ,עד שהחולים שאין להם ישוב ושנתם
על כלוי העונות והאויבים ,שהרי לשון קריעה לשון אינה ערבה בעיניהם ,יריצו לפניהם סלוני המים כדי
קשה הוא ונבקש מאתו שיקרע רוע גזר דיננו .וכן לשון שיתעורר הלבנה ויגביר הליחה וישן .וכן הענין בזה,
רוביא מורה על לשון ריב ומדון ,ואנו מהפכין אותו כאשר ישוטט המעיין בשכלו ,ימצא אל הענין הזה עשר
בתפלתנו לרבוי הזכיות .וכן כרתי שיכרתו שונאינו. ידות .כי מהגוונים הנראים לעינים או המצטיירים בשכל
וסילקא שיסתלקו אויבינו ועונינו .ותמרי שיתמו אויבינו הגופני יתפעל הרוחני ,והנפש תעורר לרוח ,והרוח
ויתמו חטאינו .על כן ראוי לכל אדם לאמת בלבו שאין לנשמה ,והנשמה ממציאות למציאות ,עד שתתעלה אל
עוד מלבדו ,ומאתו ישאל העזר והטוב .ולא ילך אחר מקום יניקתה ויתעורר לפי מציאות ציורה יען שהם
נחשים ,כי הרעים יהפכם על אויביו לרעה ויהפכם אליו כמים הפנים לפנים ,שעל ידה המקור ,יראה הפנים
לטובה .עכ"ל ספר המאורות. באודם ,ויושפע עליה אודם ,וכן אם לובן לובן ,כי
ההתעוררות והפנים התחתונים הוא על ידי בני האדם,
לפ"ז מבואר דעיקר הענין הוא התחזקות הבטחון בלב, עכ"ל .כלל העולה ,העיקר הוא התפילה ,ודברים אלו
וזה על דרך מש"כ הטור סי' תקפ"א דאיזו אומה כאומה המה למזכיר ולהתעורר מלמעלה .עכ"ד השל"ה הקדוש.
זו שיודעת אופיה של אלהיה פי' מנהגיו ודיניו שמנהגו
של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף ודבר חדש הראני ידידי הרב יעקב יוסף לרנר שליט"א
שחורים ומגדל זקנו ואין חותך צפרניו לפי שאינו יודע בחי' רבינו ידעי' הפניני על הוריות שם דענין הדמיון
איך יצא דינו אבל ישראל אינן כן לובשים לבנים לירקות דטבע הדלעת וכל פרי האדמה שקול הרעם וכל
ומתעטפים לבנים ומגלחין זקנם ומחתכין צפרניהם קול חזק יועיל להם להתבשל מהרה ,וזה סימן
ואוכלין ושותין ושמחים בר"ה לפי שיודעין שהקב"ה שיתעורר אדם להשתנות לטוב ע"י קול השופר עי"ש
יעשה להם נס לפיכך נוהגין לספר ולכבס בער"ה באריכות.
ולהרבות מנות בר"ה ,א"כ עד"ז הוא אכילת הסימנים ענין הסימנים הוא לחיזוק ובטחון
להורות שאנו בטוחים שיעשו לנו נס ויתן לנו שנה טובה
ומתוקה ,אבל עם זה צריך גם שיהי' חרדת הדין וכמ"ש והנה לנתבאר נראה דהעיקר הוא לעורר לתשובה ,אולם
הפרישה שם שהק' דא"כ למה לובש לבנים ולא בגדים חידוש גדול כתב הג"ר שלמה קלוגר זצ"ל בהגהות
מרוקמים וצבעי ארגמן ותי' שא"כ אין הוכחה שבטוח חכמת שלמה לשו"ע סי' תקפ"ג דמ"ש בש"ס ובשו"ע
בהשי"ת כי שמא אינו מפחד כלל מיום הדין ואינו חש לאכול דברים טובים ומתוקים ,אין הכוונה דרך תפלה,
אבל עכשיו שלובש לבנים זכרון ליום המיתה מראה דאין מקום לתפלה בשעת אכילה ,רק זה הוי לבטחון
שזוכר ביום הדין אלמלא שבטוח בהשי"ת ,ועד"ז ידוע ואמונה ,כי מראה שהוא מאמין ובוטח שכן יהיה .ובפרט
מהגרי"ז שבימיו האחרונים [נפטר ערב יו"כ] הי' חולה לפי מה שכתב בדרושים לפרשת תבא שנת תרי"ב
ומטל במטתו והגרא"מ שך הלך לבקרו ואמר לו שיש דבראש השנה יהיה משמח ואומר כל מה שעושה הוא
לבטוח בה' כי יוציא לאור צדקינו ,וא"ל הגרי"ז וכי לזה יתברך הוי לטובה ,ובזה יהיה נהפך באמת לטובה .ולכך
בטחון יקרא כשאינו מפחד כלל ,בטחון הוא רק אם ירא מהאי טעמא נראה שיהיה אדם רגיל לומר בראש השנה
ואעפ"כ מתחזק בבטחון ,וכמ"ש בפיה"מ פ"ד דר"ה על אחרי תפלת שחרית כל מה דעביד רחמנא לטב עביד וגם
ימי ר"ה ויו"כ שהם ימי עבודה והכנעה ופחד ומורא זו לטובה .ולכן מהאי טעמא תקנו לאכול מאכלים
ומברח ומנוס אליו26 . טובים ומתוקים ולומר עליהם כן ,כדי שאם ח"ו נגזר
להיפוך יהיה נהפך ע"י אמירה זו לטובה ,אמן כן יהי
רצון .ועד"ז מבואר בס' המאורות ר"ה [הובא קובץ שיטות
קמאי כריתות ו ].כתב "ונהגו עלמא למנקט כל חד וחד,
26הגה"צ ר' אלימלך בידרמן שליט"א [באר הפרשה] הוסיף לכ"ז מה
שאמרו זקני ירושלים שאם נהגו לאכול בר"ה תפוח בדבש לרמז שיהי' ואומרין אקרא יהי רצון מלפניך י"י אלקי ואלקי אבותי
לנו שנה מתוקה ,ק"ו שאין לך סימן יותר טוב מלהיות זיסע יוד [-יהודי שיקראו לפניך זכיותנו ושיקרע רוע גזר דיננו .רוביא,
מתוק] כלומר להסתובב ביום הזה בשמחה ובפנים צוהלות וזה יהי'
לסימן שכן יהי' בכל השנה ,וכבר כ' במשנ"ב סימן תקפג ס"ק ה החיי ירבו זכיותנו .כרתי ,יכרתו שונאינו .סילקא ,יסתלקו
אדם "כל אלו הענינים עושין הכל לסימן טוב ולכן פשיטא שיזהר מאד עוננו .תמרי ,יתמו שונאינו יתמו עוננו .ומזה יוכל כל
שלא יכעוס בימים האלו מלבד גודל האיסור כדי שיהיה לסימן טוב רק
מ
התורה עניני ראש השנה שירת
טובה ומתוקה ,ואח"כ רוביא (גזר) או שומשום לצאת כל השיטות
לספרדים ואומר יהי רצון שירבו זכויותינו ,ואח"כ כרתי
והנה מרן הג"ר משה שטרנבוך שליט"א [תשובות והנהגות
(ליק) שיכרתו שונאינו ,ואח"כ קרא (פמקין) שיקרע רוע
כרך ב סימן רסו] כתב שנדרש כמה פעמים היאך להתנהג
גזר דינינו ויקראו לפניך זכויותינו ,ואח"כ סילקא (ביט
בסימנים שנהגו לאכול בליל ר"ה ,דיש בזה שנויי
אדום) שיסתלקו שונאינו ,ואח"כ ראש דג שנפרה ונרבה
מנהגים הרבה ,מתחלה העתיק ד' הגמ' והביא שני
כדג ונהיה לראש ולא לזנב ,ואין אוכלים עוד אז כלל ,רק
הגירסאות האם סגי בראייה או שצריך לאכול ,וכתב
לוקח ביד ומסתכל ואומר לסימנא טבא כפי שהבאנו יהי
דזהו מחלוקת גדולי הקדמונים ,ולאו מלתא זוטרתא היא
רצון בלי הזכרת השם.
לקיים עצת חז"ל בליל יום הדין דראש השנה שיהא
ואח"כ הקידוש והמוציא ,ומיד אחר אכילת כזית לחם באמת סימנא טבא ,ולכן לעצמו הוא מהדר בזה טובא.
(טבול במלח ואח"כ בדבש) ,חוזר לקערה ואוכל כל וחידש דלקדמונים דגרסי "למיחזי" המצוה לראות דוקא
המינים ,ומתחיל בתמרים שחייבין מדינא להקדים לשאר ולא לאכול ,דכשאוכל אינו נראה לסימנא אלא דאוכל
הפירות ,ואומר "יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי כרגיל להנאתו ,ולשיטתם לוקח בידו ומסתכל ואומר,
אבותינו שיתמו שונאינו" ,ומברך בורא פרי העץ ,ואח"כ ובזה דוקא מקיים עצת חז"ל לסימנא טבא ,ודקדקו
לפני אכילת רמון יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלקי למיחזי שצריך לכוון בראייה דוקא מפני שלאכול לא
אבותינו שנרבה זכיות כרמון ,ואח"כ תפוח בדבש וכל ניכר שזהו לסימנא ,אבל בש"ע מפורש לאכול כמ"ש,
המינים לפי הסדר הנ"ל[ .במ"ב הביא לומר אחר תחלת ולכן הוא לקיים שניהם שדברי חכמינו ז"ל בדקדוק רב.
האכילה ,שלא להפסיק בין הברכה לאכילה ,אך בספר עץ חיים
בתחילה הביא לומר אחר תחלת האכילה כדי שלא להפסיק בין ותיכף בבואו מבית הכנסת מוכן בקערה כל המינים ,הוא
הברכה לאכילה ,וכתב עוד א"נ יאמר יהי רצון קודם הברכה וזה נוהג לה קדים ליקח כולם ביד ולא לאכול עוד אז כלל,
נכון יותר עיין אחרונים ז"ל עכ"ל]. רק לוקח תמרים בידו ולא אוכל ואומר יהי רצון שיתמו
שונאינו (בלי הזכרת השם) ואחר כך רמון ואומר יה"ר
אמנם מאחר שסתמו חז"ל "בריש שתא" ולא פירשו שירבו זכויותינו ,ותפוח בדבש יהי רצון שיהיה שנה
בלילה דוקא ,אף שהמנהג לאכול רק בלילה ,ובראשון
לבד ,ועיין בספר בני יששכר להגה"ק מדינוב זצ"ל שכן
המנהג ,ולדעתו בריש שת א משמעו בליל יום טוב א' יהיה שמח לבו ובטוח בד' עם התשובה ומעש"ט" עוד סיפר שא'
התאונן לפני רבו על שלום ביתו המעורער ובתוך הדברים סיפר שבליל
דוקא ע"ש " ,מ"מ מאחר שחז"ל פירשו בריש שתא יהא ר"ה נתן לו אשתו את זנב הדג ,נענה הרבי וכי מפני זה אמרת שנהי'
"רגיל" איניש ,נהגתי בכל סעודה בר"ה לאכול סימנים לזנב והלא העיקר תלוי באמירה ומה לך אם העמידה זנב או ראש ,ופעם
הגיע אברך אל הרה"ק הרמ"ח סלאנים זי"ע והתאונן שלא השיגה ידו
אלו 27,וקצרה דעתינו להבין דברי חז"ל אבל מאמינים לקנות ראש ומי יודע איזה שנה תעלה בגורלו ,א"ל הרמ"ח קח נא את
אנו באמונה שלימה בדברי חז"ל שסימנא מילתא היא זנב הדג ואמור בקול גדול שכבר יהי' סוף וקץ לכל צרותינו ,והעומק
שבדבר כי ביד כל איש לסדר מצבו יהי' מה שיהי' לטובה ולברכה ע"י
וביום הדין דראש השנה ג"כ זקוקים אנו לסימנים ,ולכן שיאמין כי אכן יעזרהו ה' לטובה .וסיפר הנתיבות שלום על א' הצדיקים
אף שלא ראיתי בפוסקים רמז לדרך שהבאנו ומנהג ששנה אחת בליל ר"ה בבואו לקדש על הכוס נשפך היין וכשחתך
פרוסת המוציא נפלה החלה מידו וכן הדגים נשרפו ולא היו ראויים
אבותינו לא נהגו כן ,אין אני רואה שום חשש לצאת כל לאכילה ,ופחדה הרבנית דאולי יש בזה סימן רע ובפרט בר"ה שמרבים
הדיעות ,וכדאי הוא עצם האמונה בחז"ל ועצתם להמתיק בסימנים טובים ,אך השיב הצדיק בניחותא דאין חשש דכל הטעם
שעושים הסימנים מפני שזה גורם לאדם להיות רגוע ושמח ואז יהי'
הדינים ,שנזכה עי"ז לשנה טובה ומבורכת" עכ"ד מרן שליו ושמח ובטוח בישועת ה' ,וא"כ הגם שקרו לנו כמה סימנים לא
הגר"מ שטרנבוך שליט"א. טובים אם נשאר שלוים ובטוחים בחסדי ה' אזי בוודאי נזכה לשנה
טובה כי פנימיות הלב הוא הסימן הטוב ביותר לרחמים וחסדים [וי"ל
דזה נכלל במהרש"א דמה שאין חשש ניחוש בסימנים שזה רק לצד
מנהג אכילת תפוח בדבש הטוב ולא לצד הרע]
וידוע המעשה על הג"ר יהודה פתייה זצ"ל שישב פעם בליל ר"ה
כ' רמ"א תקפ"ג ס"א דנוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש בחבורת אורחים כולו אומר כבוד לבוש בבגדי לבן ,ועל השלחן מנורה
וכו' ועי' לעיל מש"כ המקור לדבר זה ,וכ' המשנ"ב גדולה מאירה בנרות גדולות ,והנה א' המסובים דחף בטעות את השלחן
נפלה המנורה וכבו הנרות ונעשה חושך ,ר' יהודה עצר עצמו שלא
סק"ג דהתפוח עיקר ומברך עליו ופוטר הדבש ,ויש לכעוס ומכיון שנחשך כשיצאה הרבנית ומגש דגים בידה נפל המגש
והכל נשפך לארץ ויקם ר' יהודה לראות מה קרה ,ואז שוד ושבר ..הרב
החליק מציר הדגים ונפל על הארץ וכל בגד הלבן נתלכלך וניטנף
בסרחון של דגים ,ובכל זה שלט ר"י בעצמו ולא כעס ולא הקפיד כלל,
בגמר השנה העיד ר"י בעצמו כי מעולם לא היתה לו שנה טובה ומתוקה
27א.ה .כ"כ בבן יהוידע הוריות יב .דלשון רגיל בא לרמז שיעשה זה כזו בהארת פנים ממעל ובכל אשר שלח ידו הצליח אף ה' לו חידושים
בכל סעודה דל"ש רגיל בפחות מג' פעמים ויש שנוהגין בעשי"ת לטבול גדולים ונפלאים בתורה .מכאן יבין כל איש לפי מצבו כי העיקר בלילה
המוציא בדבש לסימנא טבא ,עי' לקט יושר או"ח עמ' קכ"ט ממהרש"ל הזה הוא לקבל הכל באהבה ובשמחה מתוך שלוות הנפש ובטחון כי
דכל עשי"ת נקראים ריש שתא ויש לאכול מאכלים אלו בכל עשי"ת הכל לטובה ולברכה ואז אכן כל אשר יארע לו לא יהא אלא עוד סימנא
ולדברינו לעיל עכ"פ יהי' במצב של שמחה והארת פנים ובטחון כל טבא לטובה ברכה והצלחה .ע"כ מתוך דברי הגה"צ ר' אלימלך בידרמן
עשי"ת. שליט"א.
מא
התורה עניני ראש השנה שירת
מינים ,וסומכים על שי' הט"ז שם דמה שירצה יעשה, נוהגין לטבל המוציא בדבש .ע"כ .ומנהג העולם לעשות
ולכתחלה עדיף שלא יניח מז' המינים על השלחן עד שתיהן טובלים המוציא בדבש וגם התפוח.
אחר שיברך על התפוח .וכמבואר כ"ז בפסקי תשובות
שם. אם הדבש טפל לתפוח
וכן יש נדון על מיני בפה"א של הסימנים אי יש לו דין ובשו"ת שבות יעקב ח"ב שאלה כ"ז פקפק ע"ז לעשות
בא מחמת הסעודה ולא מברכין או לא וי"א דיקח דבר את שתיהם וכתב "דהגם דגם אנכי הרואה ראיתי
שוודאי לא בא מחמת הסעודה כגון בננה תות ואבטיח שנוהגין כן בבית חמי זקיני הגאון זצ"ל ואחריו כל בית
ובזה יפטור הירקות. חמי הגאונים ובוודאי זה מנהג ותיקין שלא הי' דרכם
לשנות ממנהג הראשונים כלל ,ובלבוש משמע דזה שני
מה דבליל ר"ה מזדמנים ספיקות בהל' ברכות מנהגים וא"כ הכסיל בחושך הולך ,ומ"מ שפיר עביד,
דמהרי"ל כתב דמנהג לאכול אחר קידוש 28תפוח מתוק
ובדרך העבודה יל"פ למה נזדמן שיש כ"כ הרבה שאלות
בדבש ,ומהר"י סגל בירך רק בפה"ע ולא יותר ,ואמר
וספיקות בהל' ברכות דייקא בליל ר"ה ,דהנה עבודת
איכא דעות אם הדבש עיקר או התפוח והסכים בדעתו
היום הרי הוא ענין המלכיות וכדהארכנו לעיל ,וכל
שהתפוח עיקר 29,ובאגודה מבואר דמברכין אדבש ג"כ
ברכה ענינו המלכת הקב"ה ,דכל ברכה שאין בו מלכות
וכדי לצאת מידי ספק אוכלין המוציא עם הדבש והתפוח
אינו ברכה ,ועצם הדיון איזה ברכה לברך מראה
ביחד ,וכיון שנאכלת עם הפת אז נפטר לכו"ע והמון עם
שהקב"ה הוא מלך הבריאה ואין לנו ליהנות בלי להודות
לו ולהכיר שהוא בראו ,וא"כ שפיר יש לעשות מזה עסק לא יודעים המקור ועושין פירוד בין הדבקים" ע"כ דברי
השבות יעקב .אולם באמת מנהג כל ישראל לטבול גם
בשעת הסעודה וגם להסביר לילדים ענין זה ושיבינו
ענינו ומהותו של ברכת הנהנין. פרוסת המוציא בדבש בנפרד וגם ממשיכים במנהג זה
עד שמחת תורה או שבת בראשית ,הרי לן דמנהג זה לא
תיאור ליל ר"ה אצל דו"ז זצ"ל בנוי על טיבול תפוח בדבש.
כיון שהזכרנו הנהגת דו"ז באכילת התפוח ,נביא עדות אולם לפ"ז עדיין לא יצאנו מידי ספק מהרי"ל אי דבש
אחי הרב יעקב שליט"א ממה שזכה לאכול אצלו בליל עיקר או תפוח עיקר ,ומטעם זה 30נהג דו"ז הג"ר בצלאל
ר"ה: ראקאוו זצ"ל לחלק את התפוח לשתים אחד בלי דבש
ואחד עם דבש ובירך בפה"ע על החלק בלי דבש ואכל,
"ראיתי איך שקיבל כל אדם שבא להתברך מפיו "לשנה ואח"כ אכל החלק עם הדבש וכן צווה להמשתתפים
טובה" בסבר פנים יפות ,והרבה אנשים באו אליו כל שלא יעשו ברכה על התפוח עם הדבש .וכן מובא מנהג
הזמן ,גם קיבל בחורים וקטנים בפנים צוהלות ,וגם ליוה זה בלוח א"י להגרי"מ טוקיצינסקי ,ועוד מרויחים
אותם ,על אף חולשתו הגדולה שהי' בה רח"ל ,ואע"פ בהנהגה זו ,דאפשר להגיד היה"ר לפני אכילת התפוח
שכבר התחיל הסעודה המשיך בזה ,וכל הזמן עמד עם דבש דאל"כ הרי אין להפסיק כדכ' משנ"ב סק"ד
ממקומו לקבל פניהם ולברך אותם ולשאול בשלומם דיצטרך לאכול מעט ואח"כ להגיד היה"ר.
והי' מלוה אותם ,מה נורא הי' המחזה לראות כל זה".
[בצל הקודש עמ' מ"ב] אי יש להקדים שבעת המינים
סדר יומו דמו"ז זצ"ל עוד יש נדון אי מביא לשלחנו גם משבעת המינים כגון
תמר האם יש לו להקדימו מדין שבעת המינים ,דבמחזור
אכתוב קצת מסדר יומו דמו"ז הג"ר בנציון זצ"ל בר"ה
המפורש הביא בשם הגרשז"א דיש להקדים התמר אבל
כפי שכתבו אאמו"ר שליט"א בספרו ארחות ישרים ע'
בסידור אר"י ז"ל לרבי שבתי ובכה"ח סקי"ג מבואר
קט"ו.
דהמנהג להקדים ולברך על התפוח כי יש רמזים וסודות
"ובהתקרב יום הגדול דר"ה ,עבר לפני התיבה בתפלת גדולות לאכילתו בלילה זה כמבואר בד"מ בשם מהרי"ל
מעריב ראשון בשנה החדשה ,וביום הראשון התפלל דתפוח מרמז לחקל תפוחין קדישין ועוד רמזים יש
מוסף לפני התיבה ,והי' זמן שהי' גם בעל תוקע בספרים ,לכן הו"ל בגדר חביב ,וסומכים על שי'
[בתקיעות דמיושב] ודרש דרש לפני התקיעות[ ,לא טעם הרמב"ם המובא בשו"ע רי"א ס"ב דחביב עדיף מז'
כלום בהפסקה] והתחיל "הנני העני" בניגון אשר שרשו
בבעל תפלה מדור העבר ובתוס' משלו ,ונהרי נחלי 28במכתבו של הגרשז"א במחזור המפורש כ' דל"ה הפסק בין קידוש
לסעודה ומ"מ לא רצוי להכנס לספק ברכה אחרונה לפני הסעודה.
דמעות שפך בתנועת אמירת הקדיש ,אשר קולו הדהד 29ראה דרשות חת"ס עמוד ד' הרמז למה הדבש תפל לתפוח.
30ע"פ הערת הג"ר משה פויזן שליט"א -בצל הקודש עמ' מ"ג.
מב
התורה עניני ראש השנה שירת
גם התוקע מכוון לשמוע ,ולשמוע פירושו להבין כי בחלל המקדש מעט לאמר הנה יום הדין ובכל כוחו
דרכי התשובה שנים הם א :שובה ישראל עד ה"א ב: ונפשו התפלל חזרת הש"ץ ,ובבוקר יום שני הי' משכים
קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ,ב"א לחבריו הם קודמים קום ,והלך רגלי במשך שעתיים עם כמה תלמידים,
לעניני ב"א למקום דעיקרו של י"ג מדות שמזכירים לישיבה הקדושה חיי עולם [מסטמפורד היל לגולדרס
בימים אלו הם מדות של ב"א לחבריו להדבק במדותיו, גרין] ושם הי' קורא מפטיר ושפך לבו במיוחד בפסוק
מה הוא רחום אף אתה רחום וכו' אם תקחו את הדברים קול ברמה נשמע וגו' גם עבר לפני התיבה במוסף,
הללו המדות הללו של ארך אפים וכו' תשובו אל ה' ובסעודת היום בישיבה שרו וזמרו "אתה נגלית" בניגון
קודם עד ה' ואח"כ כשאתה בא עם מטען זה קחו עמכם ידוע מלבד מה שהי' הרוח החי' באמירת ד"ת ושיחות
דברים ושובו אל ה'". יקרות ,ולערב אמר שיחת מוסר והולך לתשליך בליווי
תלמידיו בשיחות יקרות בענין היום".
דרשה לפני תקיעות מאא"ז הגה"צ רבי נתן צבי
רבינוביץ זצ"ל אב"ד לויקעווע זאמוט 32 דרשות לפני תקיעות
[מכת"י קודש היחידי שנמצא אצל מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל והדפיסו
בראש ספרו ילקוט שיעורים מועדים ח"א בתור הקדמה לקיים חלק מדרשת מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל
תפארת בנים אבותם -לא העתקתי כל הכת"י רק חלק הוא תוכן
הדברים ובסוף הוא לשונו]. [ר"ה תשמ"ה]
מבואר בפוסקים ע"פ זוה"ק ואריז"ל דהגם דאין אשרי העם יודעי תרועה היינו מה לעשות עם התרועות,
להתוודות בר"ה ואין להזכיר חטא כלל ,מ"מ בין ע"פ ר"ה לב :מח' ר' יהודה ור' יוסי דלר' יהודה אין
התקיעות יתוודה .וצ"ב מאי עדיפותא דתקיעות. לאומרה בשופרות ובמהרש"א דתרועה מרמז לדין,
ששוברת את האדם ,וד' ר' יוסי לאומרה י"ל כיון
ויל"פ ע"פ ר"ה כו .דאף דבדרך כלל אין דין אין קטיגור דהתקיעה מרמז למה שהקב"ה עשה את האדם ישר,
נעשה סניגור רק בפנים ,מ"מ לענין שופר יש להקפיד לא ראה פנים יפות אמור ,ע"י תקיעה אפשר לתקן וליישר
לתקוע בשל פרה דכיון דלזכרון הוא כבפנים דמי .הרי דרכיו ,ובשל"ה מבואר דשופר מרמז על שפלות הרוח,
דבתקיעת שופר אנו נחשבים ככה"ג לפני ולפנים .והנה ובפרשה דר"ה לא הוזכר כלל תקיעה ושופר רק תרועה,
מבואר במדרש אחרי מות פכ"א פ"ח דמקדש ראשון ע"י דרק כלל ישראל יודעי תרועה ויודעים ללמוד גז"ש
ששמשו כהנים גדולים באמונה האריכו ימיהם משא"כ מיובל ועי"ז להמתיק הדין ע"י תקיעה לפני' ולאחרי'
בבית שני שנא' עליו שנות רשעים תקצרנה ,וא"כ אם וזהו "ובמה בשופר" -כמה אנו רחוקים מהרגשת יום
נזכה לשמש באמונה בעת התקיעות שאנו דומים ככה"ג הדין אנחנו לא מאבדים שינה ע"ז הרי שהי' לו משפט
נזכה בעז"ה לאריכות ימים ושנים טובות ,ואם ח"ו לא, מסובך לא הי' יכול לישון ,אבל ע"י השכמה לסליחות
יש סכנה גדולה בזה. אנו מתקנים זה קצת שמראים שא"א לישון -ע"י תשובה
תפלה וצדקה גם כ"א לבד עם צעקה בלב מבטל רוע
ובזה א"ש ל' מדרש פ' אמור בשעה שישראל נוטלין
הגזירה.
שפריהן ותוקעין לפני הקב"ה הקב"ה עומד מכסא דין
דרשת אא"ז הג"ר בנציון סניידערס זצ"ל אב"ד
32אבי אמו של מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל ,ומו"ז תיארו בספרו כ"צדיק ראבב
נשגב" הי' דור שלשה עשר של רבנים בישראל ,והי' תלמיד חביב חלק ממה שדרש אא"ז זצ"ל לפני תקיעת שופר31 .
להג"ר ישראל סאלאנטר זצ"ל כשגר שני שנים בבית גיסו הר"ר בנציון
הנימן זצ"ל במעמעל [ואא"ז ריט"ל זצ"ל ישן שם במטה שעלי' ישן
הגרי"ס] בש"ק דיבר רק בלשון הקודש והי' נודע כמקובל גדול ,והקפיד "אשרי העם יודעי תרועה ,אשרי העם היודעים
על בניו שלא יגלחו זקנם באיזה אופן שהוא ושילכו עם בגדים ארוכים המשמעות של התרועה ,שלא התרועה והזעקה הוא
דוקא אף לפני נישואיהם ,אף שבטלז שם למדו לא נהגו כך .היו באים
אליו מקרוב ומרחוק להתברך מפיו .וכיון שבזמנו תפסה ההשכלה מקום העיקר ,דוכי אומות העולם אינם יודעים להריע ,האם
בראש ,התפלל שבניו לא יהי' להם כשרון כתיבה שאז היו עלולים אינם יודעים יותר טוב ממנו מלאכת התרועות
ליפול ברשת ההשכלה עוד הקפיד להפריש מעשר גם בהיותו עני
ואביון .בתו הרבנית חנה יהודית חי' אמו של מו"ז זצ"ל סיפרה והחצוצרות? אלא שיודעים לרצות את בוראם ,שיודעים
שנעימות קולה של אבי' בלמדו בלילות עדיין מצלצל באזני' .מקודם להשתמש בשופר כאות התעוררות כלפי עצמם יותר
הי' רב בעיר וייגעווע ושם היתה דרשתו שמופיע כאן אח"כ נתמנה לעיר
לויקעווע מחוז טלז פלך קאוונע .ממנו נשאר לפליטה רק דרשא זה מאשר כלפי אחרים להכיר עצמם מה חובתם בעולמם,
שאמר לפני התקיעות וכמה הערות שרשם על גליון שו"ע יו"ד שלו, גם התוקע אינו מברך לתקוע רק לשמוע קול שופר ,כי
נפטר באמצע ש נותיו בטו"ב מנחם אב תרס"ב ומנו"כ בלויקעווע ועל
קברו היו עולים בעת צרה -.מספר ארחות ישרים לאאמו"ר שליט"א
עמוד ר"פ. 31זכר זאת ליעקב עמוד נ"ב.
מג
התורה עניני ראש השנה שירת
בזה יוכנע וישבר לבבינו להכשיר מעשינו ומחשבותינו וכו' ,זה נקרא "לפני הקב"ה" כיון דכלפנים דמי ,ומה
ככה"ג העומד לפנים ,א"כ בזה מפתים את בוראם שע"י מצוה זו לבד אנו זוכין שהקב"ה יעמוד מכסא דין
ליעשות כמו ריע להקב"ה ,שמערבבים השטן ע"י ווידוי לכסא רחמים ,כיון שאנו מתבוננים בזה שאנו עומדים
ותשובה .וע"ז כתיב עלה אלקים מל' ותעל שכבת הטל ממש לפני הקב"ה לכן לבינו נשבר בקרבינו והשטן
דהיינו שעולה "אלקים" שהוא מדת הדין מאתנו לא מתערבב.
להשתורר עלינו פה למטה ועולה על מקומו למעלה,
ונשאר לנו "ה'" היינו מדת הרחמים ב"קול שופר". וזה"פ אשרי העם יודעי תרועה ,ובמדרש שם שיודעים
לפתות את בוראם .דתרועה יש לו ג' משמעות א :ל'
ויתקיים בנו מאמר המדרש והוא יעמוד מכסא דין לכסא תרועה מתקיעת שופר ב :לשון רעות כמו ותרועת מלך
רחמים ,וירחם עלינו ויקבל תפלתינו וצעקתינו בו ג :ל' שבר מל' תרועם בשבט ברזל .והיינו אם נתקע
ותקיעתינו ,ונכתב לשנת גאולה וישועה לחיים טובים בהתבוננות כי עומדים אנו לפני הקב"ה בעצמו ואם לפני
וארוכים ולכל מיטב בב"א. ממלך בשר ודם היינו מפחדים כש"כ לפני ממ"ה אשר
מד
התורה עשרת ימי תשובה שירת
חכמים ז"ל בפרק אין דורשין במופלא ממך אל תדרוש עשרת ימי תשובה
ובמכוסה ממך אל תחקור ,וענין הספרים האמורים כאן
בוודאי הם ענין מופלא ואדם א' מיני אלף ידע להשיג עשי"ת הנם ימים עצומים ,שמבואר בר"ה יח .דאף דגזר
מהות ואיכות הספרים על מתכונתם ,וכן עיקר הענין דין שנחתם יכול להקרע רק ע"י כח הציבור ,זה רק
המאמר הזה דאיירי בענין הגמול ודיני הצדיקים ורשעים בשאר ימות השנה ,אבל בעשי"ת נאמר עליהם דרשו ה'
לחיים ולמות ,הם משבעה הדברים המכוסים מבני אדם בהמצאו ,ולכל יחיד ויחיד יש כח של ציבור ובכן יש
וכו' ואפי' משה רבינו אדון כל הנביאים הקשה לשאול לנצל מאד ימים אלו.
מפני מה יש צדיק ורע לו וכו' לכן אמרתי בלבי לדלג
חובת ניצול ימים חשובים אלו
ולקצר במקום שאין להאריך .אמנם משום דשמא גרם
ששם מסכת זו נקראת מסכתא ראש השנה ועיקרה על ואמר הגה"צ רבי שמשון פינקוס זצ"ל [שיחות ימים נוראים
קדושת יום הדין הקדוש ר"ה שמצות היום בשופר וכו' ע' רמ"ה] ד"גם אם במשך כל ימות השנה ביטול זמן הוא
לכן כל איש ישתוקק לדעת קצת עניני הדין ביום הזה ,לא דבר נורא ואיום ,אך בימים אלו הוא בבחינת רציחה
מיבעי לכת הצדיקים והבינונים החרדים ועצבים מיום ממש ,שערי שמים פתוחים ,מי שבימים אלו בשעה
המיתה לכל הפירושים בין דעוה"ז כמשמעו ובין דעה"ב שהוא עומד בתור או ממתין לאוטובוס עומד באפס
כפי' התוס' אלא אפי' הרשעים גמורים שאינם שמים על מעשה ,הרי הוא שוטה גמור עליו לומר איזה פסוק,
לב עניני עוה"ב אעפ"כ לזאת יחרד לבם ויתר ממקומם להתפלל איזה תפלה ,לבקש! אל לנו להפסיד אפילו רגע
מדין המיתה ממש כמשמעו ,לכן מצאתי עצמי מחוייב אחד ,עלינו לנצל את כל הזמן ולהרבות בתפלות
בדבר להרחיב הדיבור קצת לדקדק ולהבין מיהו הדברים ובקשות על עצם החיים" ".יהודי שבחנוכה מתעורר
כפשטן בכל המאמרים הללו מכאן ועד משנה על ששה לשנות אצלו דבר מסויים ,או שבשבועות מחליט
דברים השלוחין יוצאין שהן דרך חיים ותוכחת מוסר". החלטה חיובית כל שהוא כ"ז אינו אלא מכח עשרת ימי
תשובה ,גם התפלות שאנו מתפללין כל יום אינן אלא
ואפשר להוסיף לדברי הפנ"י דגם מי שלא מעניין אותו מכח התפלות של עשי"ת לכן כה גדולה חשיבותה של
שום סוגיא בש"ס להבין אותו על בריו דחושב מה זה הכוונה בתפלות בימים אלו ,וההבדל בין תפלה בכוונה
נוגע לו הלא בלא"ה ידע הלכה למעשה ,מ"מ כשמגיע לזו שאינה בכוונה היא כהבדל בין חיים למות"[ .שם
עניני דין האדם הנוגע לחייו ומותו וכל קורותיו בעוה"ז, עמ' רנ"ג] והרה"צ ר' אלימלך בידרמן שליט"א הביא מה
גם האיש הרשע והכי פשוט בוודאי יתעניין לידע היטב שיאמרו המושלים לאמר ,כי שנים המה מנהיגים ,זה
בסוגיא זו דהרי כל אחד רוצה לדעת מה קורה אתו. מנהיג "רכב" וזה מנהיג "מטוס" אלא שאותה פעולה
ובפרט כשאנו נמצאים בעשי"ת ויש מצב של בינונים של נסיעה [לחיצה על הדוושה] תקדם את הרכב בכמה
שתלויים ועומדים עד יו"כ ,עלינו לדעת גדרו של בינוני וכמה מטר ,ואילו המטוס יתקדם בכמה וכמה ק"מ,
והאם אנו בכלל זה ,וגם על מה בדיוק אנו תלויים וההבדל פשוט כי הרכב בהיותו על הארץ מוגבל היא
ועומדים ומה עלינו לעשות בעשי"ת אלו ,וזה סוגיא כמו בנסיעתו ,הן מחמת עיקולי הדרך והן מחמת כח
כל סוגיא בש"ס שיש לבררו היטב. המשיכה ,לעומת זאת בשמים ממעל הכל פתוח ותנועה
אחת בכוחה לפעול גדולות ונצורות .כן ימים אלו
גדרה של בינוני השמים פתוחים ואפשר להתקדם במהירות גדולה מה
והנה בגדרה של צדיק ורשע ובינוני פשטות שי' רש"י שא"א בשאר ימות השנה .ע"כ.
וראשונים ורמב"ם דתלוי במספר העבירות והמצוות
דאם יש לו מצוה א' יותר מעבירות נחשב בין צדיקים וכיון שעלינו לנצל ימים אלו מוטל עלינו לדעת מה
ואם יש לו עבירה א' יותר מן המצוות נקרא רשע ,אלא בדיוק המצב שלנו ומה עלינו לעשות ,וזה סוגיא כשאר
דלרמב"ם אינו נשקל כפי דעתינו רק כפי שיקול קל סוגיות בש"ס ויש להעמיק בו .ונקדים סוגיית הגמ' ר"ה
דעות דיתכן דמצוה אחת שוקל הרבה יותר מהרבה טז" :א"ר כרוספדאי אריו"ח שלשה ספרים נפתחים
עבירות ,וז"פ מסברא דיש לך מצוות שקשים מאד בר"ה אחד של רשעים גמורים וא' של צדיקים גמורין
לקיימה והי' לו בזה הרבה יגיעה ולא יתכן לומר דזה וא' של בינונים ,רשעים נכתבים ונחמים מיד למיתה,
שווה ממש כמצוה שעלה לו בקלות ,אבל עכ"פ לדרך זו וצדיקים נכתבים ונחתמים מיד לחיים ,בינונים תלויין
יוצא דבלתי שכיח שיהי' אחד בינוני דהרי בינוני צריך ועומדין מר"ה עד יו"כ זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין
להיות בדיוק מחצה על מחצה ,וא"כ כמעט לכולנו בכר למיתה".
נחתם הדין בר"ה ,וכן העיר הפנ"י על דרך זו ,אלא דיש לפני שנתעמק בדברי הגמ' כדאי להביא דבריו של הפנ"י
להוסיף דכבר הבאנו ד' התוס' והרא"ש והגר"א והרמ"ע בהקדמתו לסוגיא זו :וז"ל :כאן יפה לקצר כמו שאמרו
מה
התורה עשרת ימי תשובה שירת
יתחצף כ"כ ] 33וכן הי' שהטבח התחצף לרב ומת מפאנו והחת"ס דעיקר הדין דקאי כאן הוא לעניני
במיתה משונה כיון שלא ניצל ההזדמנות שרב בא אליו, עוה"ב ,אבל דין עוה"ז בוודאי נחתם ביו"כ נמצא דלענין
וכן אם הקב"ה כבר מגיע אליך ותוכל בקלות לשוב חיי עוה"ז בוודאי עדיין יש מקום להשתדל להמתיק דינו
ואתה לא שוב זה עבירה גדולה כ"כ עד ששום זכות אחר במשך עשי"ת ,אבל לענין חיי עוה"ב כבר לרובינו נחתם
לא יועיל נגד זה .וכ"כ במאירי ר"ה טז :דהמתרשל בזמן בר"ה .והנפק"מ כבר ביארנו ,דמי שנקבע כבן עוה"ב הרי
הזה מן התשובה אין לו חלק באלקי ישראל ,וכ"כ במשך מתייחסים לו בצורה אחרת ,דכיון דצדיק הוא הרי הוא
חכמה פ' נצבים בד"ה דין וחשבון דאם לא שב האדם מקבל הרבה סייעתא דשמיא להתעלות ברוחניות
מדרכו הרעה מוטב לו שלא הי' יום הקדוש הזה ,כי היום ושיזדמנו לו מצוות רבות ושינצל מן החטא ,ויתכפרו לו
הזה עוד הכפיל ענשו בלי קץ בעונש חשבון העדר מיעוט עוונותיו ע"י יסורים בעוה"ז ,אבל לענין חיי
התשובה ,ולפ"ז צריך בדוקא לעשות תשובה ולא יועיל עוה"ז עדיין יש להמתיק עד יו"כ.
הוספת מעשים טובים.
עכ"פ לדרך הראשונים דגדר בינוני הוא מחצה עוונות
ובספר עמק ברכה ביאר דמה שלא מהני הוספת מעשים ומחצה זכיות ממש ,א"כ מה שעליו לעשות בעשי"ת
כיון דעיקר שיקול עוונות וזכיות הוא רק בר"ה דהוא יום הוא רק להוסיף עכ"פ עוד זכות אחד וכבר יהי' דינו
הדין ולכן לא יועיל כלל הוספת מעשה מצוה ,אלא כצדיק ומש"כ בגמ' זכו היינו שהוסיף מצוה אחד .אבל
דבעי' דוקא תשובה שיעקור למפרע את העוונות ועי"ז כבר נתקשה הפנ"י דלא שכיח לפ"ז א' שיהי' בינוני,
יוכל הבינוני לשנות את גמר דינו .ובשו"ת דובב מישרים ולכ"פ כשי' החינוך שי"א דצדיק הוא רק צדיק גמור בלי
ח"ג פ"ט כתב השואל פי' זה בד' הרמב"ם .ובספר שום עוון וא"כ רוב העולם בינונים ,ובספר הנפלא
לתשובת השנה על הרמב"ם כאן הוכיח מירושלמי לתשובת השנה [להג"ר ישראל יוסף רפפורט שליט"א] על
כמהלך העמק ברכה .וראה עוד מה שהרחיב בכ"ז רמב"ם פ"ג מתשובה הוכיח מקידושין לט :דגדר דין
הגרא"י ברזל זצ"ל בספרו הנפלא תשובה מאהבה על בינוני אינו כפשוטו שמשקל עוונותיו וזכיותיו הם מחצה
רמב"ם הל' תשובה. על מחצה ,אלא כל אחד שאין בכח זכיותיו לתלות לו או
בכח עונותיו להרע לו ה"ה בינוני ,ורק היות וע"פ רוב
אולם בעיקר דברי הרמב"ם דדין הבינוני תלוי בתשובה מצב כזה הוא באופן דיש לו מע"מ לכן נקטו הראשונים
קשה ממש"כ הרמב"ם בעצמו שם ה"ד דמפני ענין זה דבינוני היינו מע"מ .ולפ"ז יש לנקוט דרובינו בינונים
נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים [ובשפתי חיים ח"א ע' רמ"ד ביאר דענין בינוני הוא ע"פ ברכות
ולעסוק במצוות מר"ה עד יו"כ ונהגו כולן לקום בלילה סא :דהוא מי שיצה"ר ויצ"ט שופטן ופי' הגר"א דהייינו שיש להם
ולהתפלל בבתי כנסיות וכו' ומבואר דיש ענין בריבוי מלחמות תמיד ,עי"ש ביתר ביאור ועד"ז ביאר הבעל התניא בפרק
מצוות ומעשים טובים כדי להכריע הכף ולא בעי' י"ג ענין בינוני דגמ' ברכות ,אולם לכ' אין ענינו כלל לבינוני
תשובה דוקא .עוד יש להעיר למה לא כ' הרמב"ם דסוגיין דתלוי במשקל העבירות והמצוות ראה ס' לתשובת השנה
להוסיף בלימוד תורה דאין לך הוספת מעשים יותר מזה ע' קפ"ט] עכ"פ אם אנחנו בינונים עדיין יש מקום להטות
ע"פ חשבון הידוע של הח"ח. הכף ע"י הוספת זכיות דאולי בזכותים אלו יהי' בכוחו
להטות את הכף.
עיקר התשובה להתקרב להקב"ה
האם מהני הוספת מעשים
ויתכן לומר ע"פ מה שהרחיב הגר"ש פינקוס כמ"פ ע"פ
דברי ר' ירוחם [דעת חכמה ומוסר ח"ב מאמר תורת התשובה] וכבר נתקשה הריטב"א דל"ל כלל להוסיף זכותים הרי
דתשובה היא לא רק תיקון הקילקול ,רק תשובה היא יש מדה דרב חסד מטה כלפי חסד ,ותי' בשם תוס'
מדה מסויימת של הקב"ה שכבר נברא לפני בריאת דהכוונה באמת שהוסיפו עוד חטאים ,ורבינו יונה תי'
העולם שזה מצב של קירבה עצומה אחרי הריחוק ,דע"פ דגם בלי הוספת חטא עצם זה שלא שב בתשובה ביוה"כ
שכל ל"ש כלל שתשובה ינקה את החוטא דכן שאלו הרי עברו והרשיעו ,וכעי"ז ידוע מהרי"ב בכוכבי אור סי'
לחכמה ותורה ולא מצאו עצה לחוטא רק מיתה או ה' דהקשה במש"כ הרמב"ם פ"ג מתשובה ה"ג דזכו
קרבן ,אבל החידוש של תשובה הוא שהקירבה להקב"ה הכוונה בעשיית תשובה ומבואר דלא מהני הוספת
הוא זה שמביא הכפרה ,דכשמחפשים אחיזה ושייכות מעשים והקשה למה באמת לא סגי בהוספת זכות אחד,
להקב"ה בעצמו אין הנדון כיצד לתקן את החטא ,אלא וביאר ע"פ הגמ' יומא פו .שרב המציא עצמו לטבח
להתקרב להקב"ה ולזה כ' דרשו ה' בהמצאו ,עיקר שיבקש ממנו מחילה ור"ה אמר שרב הולך להרוג הטבח
[מה שלא חשש רב לזה ביאר הגרי"ד קופלמן זצ"ל לפי
שהי' מדור הקודם ולא עלה בדעתו שיתכן שהטבח
33שמעתי מפי הגרי"ד שלזינגר שליט"א.
מו
התורה עשרת ימי תשובה שירת
קיום מצות התשובה העבודה בימים אלו הוא לדרוש את הקב"ה בהיותו
קרוב היינו להת קרב אליו ואז נזכה לכפרה.
הנה בתקופת ימים הנוראים אנו זוכים להרבה התעוררות
והרגשים טובים ,אבל סו"ס אין לשכוח כי עיקר מצות וא"כ י"ל דריבוי המצוות אינו מצד הוספה למשקל
היום היא התשובה[ ,לפי הפשטות דתשובה הוא הזכיות רק שהזכותים מזככים את האדם ומקרבים אותו
כפשוטה ממש] דלכן זה נקרא עשרת ימי תשובה וכמו יותר להקב"ה ואז יפעל בו יותר קדושת וטהרת יו"כ .וכן
שהבאנו לעיל מדברי הרמב"ם דזכו הכוונה ע"י תשובה. יש להוכיח מלשון השו"ע סי' תר"ב שכתב חובת האדם
ובעצם זה מצוה קשה מאד ,וכבר אמר הג"ר שמשון בעשי"ת בזה"ל "בכל הימים שבין ר"ה ויו"כ מרבים
פינקוס זצ"ל [שיחות ע' רצ"ג] דמי שסבור דמצות תשובה בתפלות ותחנונים" והשמיט חובת עשיית תשובה וענין
הוא דבר פשוט וביד כ"א לקיימה בעצמו ע"י מה הוספת מעשים ולדברינו א"ש דעיקר הנקודה הוא
שכביכול כבר "שכח" מהעבירה ואינו חושב שוב להתקרב אל ה'.
לעשותו הוא עם הארץ ,דיש לדעת עבירה היא מציאות
מסויימת של טומאה הנדבק בנפש האדם ,ונכנס בו כח אולם בדברי הגר"א או"ח סי' תר"ב מבואר להדיא דאנו
הרסני ול"ש להפטר מזה רק ע"י תשובה והגדרים של מחפשים זכותים להכרעת הכף ,שהכריע כהשיטות
תשובה ,כי כאשר דבוק בו החטא גם אם ילמד כל הש"ס דעדיף לעשות קידוש לבנה במוצ"ש בין ר"ה ויו"כ ולא
לא תהי' לו סייעתא דשמיא כיון שהחטא נדבק בו ,וגם להמתין עד מוצאי יו"כ כדי שמצוה זו תכריע לכף זכות,
אם ילמד מוסר לא יעזור עד שיפטר מן החטא ע"י וכן מבואר בביאור הלכה תכ"ו ס"ב ד"ה ולא דד' הלבוש
תשובה. והבית מאיר דאדרבה יש לקיים המצוה בעשי"ת דפן
זכות אחד יכריע הכף ,מבואר דיש ענין להוספת מצוות
אנחנו מתייאשים מן התשובה בעלמא .וגם להרמ"א שם דעדיף לעשות קידוש לבנה
מוצאי יו"כ ,ביאר הלבוש דכיון דממתינים לכבוד
ואחד מעיקרי הסבות שקשה לנו לעשות תשובה ,אינו
משום שאנו לא יודעין על מה לשוב ,ואנו חושבים המצוה כדי לקיימה בשמחה נחשבת ההמתנה עצמה
עצמינו לצדיקים רק אדרבה בשביל שאנו יודעין שיש כמצוה שתכריע את הכף ,ובמטה אפרים סי' תר"ג ס"ה
שאנשי מעשה נוהגים לקנות ד' מינים בעשי"ת כדי
לנו כ"כ הרבה דברים לתקן ,זה מייאש אותנו מלשוב
שמצוה זו תכריעהו לכף זכות.
שהיצר בא ומונה עשרות ענינים שאנו נכשלים בו כסדר,
ושכבר ניסה לתקן כ"כ הרבה פעמים וכבר עברו עליו ובספר לתשובת השנה ביאר דמש"כ הרמב"ם לעשות
כ"כ הרבה ר"ה ויו"כ ועדיין לא הצליח והוא עדיין תשובה אין הכוונה בגדר עקירת העבירות למפרע דלזה
באותו מקום אם לא יותר גרוע וא"כ אין סבה לנסות בעי' כל חלקי ותנאי התשובה ,אלא גדר התשובה הוא
לשוב. השתנות הגברא בכלליות מדרך רע לדרך טובה ,כדי
להצדיק דינו לטוב גם אם עדיין לא השלים חלקי
אבל יש לדעת דכ"ז טעות גמור וכל מיני מחשבות כאלו
שבאים לק רר לב האדם מלחזור להקב"ה ,אינו אלא עצת התשובה ,ע"ד מה שאמרו חז"ל קידושין מט :דבהרהור
היצר וגם אם זה מאמר חז"ל או מימרא מאיזה ספר או תשובה סגי להיות נקרא צדיק גמור ,והרי כתב רבינו יונה
משהו ששמע בדרשה ,שמתוך זה יוצא לו איזה ש"א אות ט' דמדרגות רבות לתשובה ,וא"כ א"ש דענין
התקררות מלחזור בתשובה ידע נאמנה דזה עצת היצר, הוספת זכותים הוא ביטוי לשינוי דרך שאנו רוצים
להתייצב על דרך טובה וזה מוכיח על נטיית הנפש
ולא הי' אמור לראות או לשמוע את זה דזה לא בשבילו,
לטוב ,וכעי"ז כ' המאירי בחיבור התשובה מאמר ב' פ"א
דהרי משה רבינו צועק "כי המצוה הזאת של תשובה לא
נפלאת ולא רחוקה כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ע' רמ"ו כי הרשע הגמור היינו שלא יתעורר על שום
ובלבבך לעשותו" א"כ חייב להיות דבר קל ולא משהו דבר ,וצדיק גמור הוא מי שכל עתותיו קודש לה',
שאתה אמור לפחד ממנו .וכה הי' דורש הח"ח והבינוני הוא שבכללו מתעורר למעלות ,אבל פעמים
היצה"ר מתגבר עליו ולכן בימים אלו יבחנו אותו ,אם
בדרשותיו "תשובה איז נישט קיין בער עס איז נאר א
זכו היינו שיערו משנתם וישתדלו בהשלמת חקם בזמן
קער" [-תשובה זה לא דוב זה רק פניה] וא"כ בהכרח חייבים
הנועד יזכו לחיים וכו' הרי מבואר דהכל תלוי בנטיית
לחפש צורה קלה ונוחה איך לעשות תשובה.
הנפש ואם זכו היינו שזיכך עצמו עד כדי שנפשו נוטה
התשובה בבחינות הקלות לזמן קצר לטוב .וא"כ י"ל דהוספת זכ ותים אינו כפשוטו הוספה
על המשקל ,אלא שזה יוסיף זיכוך בעצם האדם עד כדי
ונקדים פי' יפה של הרה"ק ר' שמעלקא מניקלשבורג שנטייתו לטוב יהי' יותר חזק וממילא יוכל לזכות בדין.
זי"ע עה"פ שובה ישראל עד ה"א בדרך משל לאדם
מז
התורה עשרת ימי תשובה שירת
לירושלים ,ומיד הסתובב ,והנה יש אחר שרק עכשיו יצא הנושא משא ,ובאמצע הדרך הרגיש כי אזלו כוחותיו
מירושלים ,ואם נשאל מי קרוב יותר לירושלים ,אותו ואין בידו להמשיך בהליכתו ,מה עשה החל לעשות
שהסתובב הוא נקרא קרוב יותר ,כיון שהוא כבר בדרך לעצמו סימנים וחשב לעצמו הרי עד בית פלוני אינו
הנכונה אף שעוד יקח לו הרבה זמן להגיע ,כן הוא בענין מרחק רב ,ולא יקשה עלי לישא המשא ,אלך רק עד שם.
הקבלות ברגע שהוא קיבל ע"ע אפי' דבר קטן למען בהגיעו לשם חזר על תחבולה זאת ,הביט על אבן גדולה
הקב"ה ,הרי כבר פנה להקב"ה ,ומעתה יזכה להרבה במקום פלוני ,ואמר רק עד שם אבוא .כך המשיך בדרכו
סייעתא דשמיא ויוכל לזכות לכל טהרת יוה"כ. עד שהגיע לתכליתו ולמחוז חפצו .וזה הפי' שובה
ישראל "עד" כך היא דרכה של תשובה שבכל עת יחזק
עיקר התשובה להגיע למצב הארת פנים את עצמו "עד פה אבוא" בענין פלוני ,ועד שם אבוא
עיקר התשובה בעשי"ת הוא פניי' להקב"ה וכה דרש בענין אחר ,אז יגיע עד ה"א שיזכה לבוא לתכלית
הג"ר שמשון פינקוס זצ"ל [שיחות ימים נוראים רס"ח] השלימות ויסורו מאתו כל המסכים המבדילים בינו לבין
דעיקר העבודה של עשי"ת בכלל ויוה"כ בפרט היא השי"ת.
להגיע למצב של הארת פנים מאתו ית' ,באור פניך ונבאר הדברים יותר ,דהנה באופן כללי יש אצל האדם ב'
יהלכון ,התפלות צריך להיות מתוך פנימיות מתוך הארת סוגי מכשולות .א :מה שלא קשה לאדם להמנע ב :מה
פנים ,אם נתפוס את התפלות והמעש"ט כמו מכונה הרי שקשה לו מאד .והנה חידש לן הג"ר ישראל סלנטר זצ"ל
העיקר חסר מן הספר ,משל לעורך דין שעומד לפני שאם שב רק בחלקים הקלים גם הוא נכנס בגדר בעל
שופט הוא מסנגר על האדם שעבר עבירה ומרצה דרשה תשובה ,ויכול כבר לזכות לכל הטהרה של יו"כ ,ולכן יש
ארוכה ,לאחר שסיים את דבריו פסק השופט להחזירו לו לאדם להתבונן במעשיו ולראות מה קשה לו לתקן
לבית סהר ,והסביר כיון שהדרשה הי' יבשה מאד ולא ומה קל לו לתקן וגם בדבר אחד עצמו יש חלקים קלים
שוה שום דבר ,דאם הי' מבקש מעומק הלב אולי הי' ויש חלקים קשים .ולקחת החלקים הקלים ולהתחזק
עוזר .אם בעשי"ת התפלה יהי' מכל הלב ונצעק מכל הלב בזה.
"אבינו מלכינו" אז באמצע הדין פתאום יהי' הארת פנים.
בימים אלו הקב"ה שופך עלינו ממרום ימים של אהבה לדוגמא ,הנה לברך כל ברכת המזון בכוונה מלה במלה
ורחמים בלי גבול ,הקב"ה רק מחכה שנחזיר לו את קשה מאד לקבל בבת אחת ,אף שעכשיו ביו"כ מרגיש
האהבה וזה למעשה היסוד של תשובה להבטיח לבורא התעוררות גדולה וחושב שמעתה יוכל לכוון כל ברכת
עולם שהקשר יהי' קשר של קיימא .ע"כ. המזון הרי הוא רק בגדר התעוררות וחיזוק אבל זה לא
קשור לתשובה כלל ,כיון דבפועל לא יוכל להשתנות
חיזוק במאה ברכות בב"א וא"כ לא יעשה כלום ,ולכן צריך להיות מיושב
ואם עיקר נקודת התשובה הוא השייכות והקשר בדעתו שיהי' קל בשבילו גם באמצע החורף כשרחוק
להקב"ה נחוץ למצוא נקודות חיזוק בענין קשר מכל עניני התעוררות ,ולכן יקבל למשל רק על ברכה
להקב"ה ,וא' מהם הוא ענין מאה ברכות .מו"ז הגה"צ ר' ראשונה שיהי' בכוונה תוך סידור או ברכון ,וישים
יעקב סניידערס זצ"ל בדרשתו לשבת שובה 34עמד לעצמו אופציה שאם לא יהי' ברכון אז יהי' עכ"פ
בגודל ענין מצות אכילה בערב יו"כ ,וגם במש"כ בעיניים עצומות ,וגם קבלה זו לא יהי' לאורך זמן רק
בהפטרת שבת שובה הפסוק ואכלתם אכול ושבוע למשל עד ר"ח חשוון ,ורק אז יחליט להמשיך לעוד
והללתם את שם ה"א אשר עשה עמכם להפליא ,דנראה תקופה ,וכן לדוגמא בלשה"ר ל"ש לקבל בבת אחת שלא
מזה דעיקר הענין באכילה ושביעה הוא כדי שעי"ז נוכל ידבר ולא ישמע עוד לשה"ר כלל ,רק יקבל לדוגמא
להלל ולשבח להקב"ה ולחזק הקשר עם הקב"ה ע"י ששעה אחת כל יום עד ר"ח חשוון לא ידבר לשה"ר,
מאה ברכות ,שזה מאה פעמים להתקשר להקב"ה ,ואם ולא יקבל על שמיעה דפעמים יהי' מאד קשה כשאחד
נתחזק במחשבה זו בשעת אמירת הברכות זה יהי' לנו מדבר אליו ולא יצליח להמנע ואז יתייאש לגמרי[ .והעיר
יסוד חזק לקיום מצות תשובה דענינו לחזק הקשר עם ידידי הרב חיים שמעון הוף שליט"א דכעין עצה זו מבואר ביסוד
התשובה לרבינו יונה שעושה ג' פרקים לוידוי כל יום עי"ש]
הקב"ה.
ואם תשאל מה יעזור דברים קטנים כאלו ,מתי אני ישנה
גם הדברים הקשים ,לזה התשובה כפי שאמר הח"ח
דתשובה אינו רק פניי' בדרך הנכונה ,וביאר הג"ר אליהו
דיסקין שליט"א ע"פ משל לנוסע מירושלים לבני ברק
וכמעט הגיע לב"ב קיבל הודעה שיש לו לחזור
34זכר זאת ליעקב ע' קט"ז.
מח
