gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שארית מנחם · She'eiris Menachem — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: שארית מנחם · She'eiris Menachem

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

שארית מנחם · She'eiris Menachem — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ראש השנה‬ ‫בימים המרומזים באח"ר כנ"ל‪.‬‬ ‫הצירוף של חודש תשרי יוצא מהס"ת של ויראו אותה שרי‬ ‫ידוע דחודש תשרי הוא זמן המתקת הדינים ע"י תשובה‬ ‫פרעה וי"ל ע"ד שפירשו הגמ' (שבת נ"ו ע"ב) בשעה שנשא‬ ‫ומעש"ט‪ .‬ויש לרמוז זה במה שאומרים בפיוט דליל שב"ק יהי‬ ‫שלמה את בת פרעה ירד גבריאל נעץ קנה בים ועלה בו שרטון‬ ‫רעוא קמי דתשרי על עמיה דיתענג לשמיה במתיקין ודובשין‪,‬‬ ‫ועליו נבנה כרך גדול של רומי‪ ,‬ובזוה"ק פ' פנחס דעלינו לעשות‬ ‫דבאמת כן צריך להיות ההמתקות של חודש תשרי בכל השנה‪,‬‬ ‫מק' של קנה הרומז למלכות רומי עפ"י מאמר הגמ' הנ"ל ה'‪,‬‬ ‫וזהו בקשתינו יהי רעוא קמי דתשר"י‪ ,‬ר"ל המתקת הדינים כל‬ ‫וז"ש ראשון לציון "הנה" (ישעיה מ"א כ"ז)‪ ,‬היינו תחת גער חיות‬ ‫תשרי יהיו על עמיה כנ"ל כל השנה‪ ,‬דיתענג לשמיה במתיקין‬ ‫"קנה" (תהלים ס"ח ל"א) לעשות "הנה"‪ ,‬והוא כמו שעושים‬ ‫ודובשין ויומשך רחמים לכלל ישראל‪.‬‬ ‫מחמץ מצה מח' ה"א‪ ,‬רק בזה נעשה ההפרש "בחי"ת" לה'‬ ‫ואפשר להמתיק עוד עפימ"ש בשם השר שלום מבלז זי"ע‬ ‫למעלה בחינת אתדל"ע שהי' בפסח שהיינו ערום ועריה ובקוף‬ ‫לפרש הפסוק לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים‬ ‫נעשה התיקון למטה דעיקר הגאולה תלוי באתערותא דלתתא‬ ‫(בראשית מ"ג י')‪ ,‬לול"א אותיות אלו"ל‪ ,‬והיינו אם נתאחר‬ ‫והיינו בתשובה‪ ,‬וזש"א שהזיווג יעלה יפה‪ ,‬ר"ל הזיווג הק' כבי'‬ ‫התשובה באלול‪ ,‬כי עתה שבנו זה פעמיים‪ ,‬ר"ל עלינו לשוב‬ ‫עם כנ"י יהי' בזמן שיעלה יפ"ה גימ' צ"ה והיינו שמן ה‪-‬ק' של‬ ‫ב"זה"‪" ,‬זה" גימ' י"ב‪ ,‬שהוא החודש השנים עשר‪" ,‬פעמים"‬ ‫קנה יעלה יסתלק ע"ד הכתוב ונעלה הענן (במדבר ט' כ"א) צ"ה‬ ‫היינו כשיש אדר ב'‪ ,‬ולכן אדר שני הוא החודש השביעי מתשרי‬ ‫וישאר ה' "הנה" כנ"ל‪.‬‬ ‫כמו שתשרי הוא החודש השביעי מניסן‪ ,‬וזה רומז כאן‬ ‫וזהו הצירוף של חודש תשרי ויראו אותה שרי פרעה ר"ל שיפול‬ ‫"דתשרי" על עמיה דיתענג לשמיה בחודש שאוכלין מתוקין‬ ‫פחד על אוה"ע מתיקון ה"ק" ל"ה" כנ"ל ויראו מזה ר"ל אותה‬ ‫ודובשין בפורים ומנהג ישראל תורה היא‪.‬‬ ‫אות ה' כנ"ל‪ ,‬וחודש תשרי וניסן מסוגלים לגאולה ותשרי הוא‬ ‫בתהלים (ס"ב ט')‪ ,‬בטחו בו בכל עת עם שפכו לפניו לבבכם‬ ‫מצורף ומשולב עם חודש ניסן כדאי' בשלה"ק עה"פ ועבדת‬ ‫אלהים מחסה לנו סלה‪ ,‬אך הבל בני אדם כזב בני איש‬ ‫את העבודה הזא"ת הרומז לתשרי "בזאת" יבא אהרן בחודש‬ ‫במאזנים לעלות המה מהבל יחד‪ .‬ידוע הוא שחודש תשרי‬ ‫הזה שרומז לניסן החודש הז"ה לכם‪ ,‬ומשום זה הצירוף של ניסן‬ ‫הוא מזל מאזניים‪ ,‬והאדם צריך לבטוח בה' תמיד‪ ,‬וזש"א בטחו‬ ‫שהוא ישמח"ו השמי"ם ותג"ל האר"ץ עולה במכוון לוירא"ו‬ ‫בו בכל עת‪ ,‬ובכל זמן שפכו לפניו לבבכם‪ ,‬ורק אז אלהים מחסה‬ ‫את"ה שר"י פרע"ה צירוף תשרי שכן עולה גאל"ת מצרי"ם‬ ‫לנו סלה‪ ,‬ואך הבל בני אדם כזב בני איש‪ ,‬פי' מי שצועק מה אני‬ ‫גאל"ת רו"ם שבחדשים אלו פסקה מהם העבודה ונגאלו מגלות‬ ‫ומה חיי וכדו' לעלות במדרגות רק במאזניים בחודש תשרי‬ ‫ובהם עתידים להגאל (עי' ר"ה י"א) מגלות אדום הוא רום בבי"א‪.‬‬ ‫לבד‪ ,‬זה סימן המה מהבל יחד‪ ,‬שהכל הבל‪ ,‬ואף בחודש תשרי‬ ‫יש בני אדם שחושבין שזמן התשובה הוא רק מר"ה עד‬ ‫אין כוונתו שלימה‪.‬‬ ‫אחר חנוכה אבל באמת טעות הוא בידם כי תשובה מצות עשה‬ ‫במתני' ראש השנה (כ"ט ע"ב) יום טוב של ראש השנה שחל‬ ‫שאין הזמן גרמא ובכל יום זמנה‪ ,‬והנה אות ר' רומז לר"ה‪ ,‬אלף‬ ‫להיות בשבת‪ .‬אפ"ל יו"ם טו"ב נוטריקון של וימלא‬ ‫על יוה"כ שלו אחד בהם ואין לו דמיון בכל הימים וח' על‬ ‫משאלותינו במדה טובה ישועה ורחמים‪ ,‬להמשיך שנה טובה‬ ‫שמונת ימי החג ושמונת ימי חנוכה‪ ,‬וזה שאמרו חכמינו ז"ל‬ ‫במידה טובה ישועה ורחמים בר"ה הוא ע"י שחל להיות בשבת‬ ‫(חגיגה ט"ו ע"ב) שובו בנים שובבים חוץ מאחר היינו לא רק‬ ‫ויתהל"ך עולה כ"ף שמא"ל היינו מידת הדין‪ ,‬ר"ל שחנוך רצה‬ ‫בזכות שבת קודש שיכולה היא לרחם (עי' שבת י"ב ע"א)‪ ,‬שאז‬ ‫להתנהג במדה"ד על כן לקח אותו לשמים כי רק שם אפשר‬ ‫השי"ת שומע בקול תפילתינו ר"ת שב"ת (עי' צמח צדיק פרשת‬ ‫לנהוג בדין‪ .‬ולזה תחלת חודש תשרי שהוא נגד ואמת של י"ג‬ ‫משפטים עה"פ כי יתן איש וגו' שבועת ה' תהיה בין שניהם)‪.‬‬ ‫מידות‪ ,‬ואמת דלית בה לפנים משורת הדין נמתקין בימין‬ ‫בגמ' ביצה (ט"ז ע"א) איתא תני רב תחליפא אחוה דרבנאי‬ ‫החסד ימי אלול שהם נגד ורב חסד כידוע מהאריז"ל‪ ,‬לכן‬ ‫חוזאה כל מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה וכו'‪ .‬ויש‬ ‫תשר"י ר"ת שמאלו תחת ראשי ימינו תחבקני ור"ב שעולה‬ ‫לפרש הלשון מזונותיו ולא פרנסתו וכדו' וי"ל דידוע דהשי"ת‬ ‫יצח"ק שהוא דין נמתק בחסד אברהם‪ ,‬ע"כ ור"ב חס"ד עולה‬ ‫עם כנסת ישראל הם בבחי' בעל ואשה וקיימ"ל (כתובות נ"ח ע"ב)‬ ‫פ"ר והוא הפ"ר דינים היוצאים מאותיות מנצפ"ך העולים פ"ר‬ ‫שבעל מחויב במזונות אשתו תחת מעשי ידיה‪ ,‬וה"ה קוב"ה‬ ‫(עי' בספה"ק בני יששכר) שנמתקים‪ ,‬והוא פ"ר משופ"ר‪,‬‬ ‫בחי' בעל מחויב במזונות כנסת ישראל בחי' אשה תחת מעשיה‬ ‫וכשמצרפין שם כ"ו שם הרחמים לפ"ר הוא עולה דב"ש מתוק‬ ‫ידיה שהם המעשים טובים אשר בר"ה מתקנים את כל מעשי‬ ‫מדבש‪ ,‬דב"ש עולה ש"ו והוא ש"ו משופ"ר שעולה דבש ונמתק‬ ‫יד וע"כ אז קצובין "מזונות"‪ .‬וז"ש (תהלים פ"א ד') תקעו בחודש‬ ‫הפ"ר דינים ע"י ש"ו‪( ,‬עיין דגל מחנה אפרים)‪ .‬וז"ש עלה אלהים‬ ‫שופר בכסא ליום חגינו כי חק לישראל הוא משפט לאלהי‬ ‫בתרועה מידת הדין הסתלק יען ה' שם הויה בקול שופר‬ ‫יעקב‪ ,‬תקעו בחודש שופר הגם בכסה ליום חגינו וגזירת הכתוב‬ ‫הצטרף ל"שופר"‪ ,‬וזהו ענין פר של כה"ג ביום הכיפורים לבטל‬ ‫הוא מכל מקום יש בו טעם כי חק לישראל הוא שמביא "חק"‬ ‫הפ"ר דינים ע"י עבודת הכהן גדול איש חסידך שיהי' לו‬ ‫לישני דמזוני (שם בגמ' ביצה) לישראל משפט לאלהי יעקב‬ ‫המתקת הדינים בחסדים‪.‬‬ ‫בתוה"ק‪ ,‬שהבעל מחויב במזונות אשתו תחת מעשי ידי'‬ ‫והנה "הגר" גימ' יצח"ק רומז על דין‪ ,‬וקשים גרים לישראל‪,‬‬ ‫שנתקנים ע"י השופר‪ ,‬ועדות ביהוסף שמו‪ ,‬יוסף הצדיק שכלכל‬ ‫ומצות עשה ואהבתם את הג"ר להמתיק פחד יצחק באהב"ה‪.‬‬ ‫את מצרים תחת מעשי ידיהם‪ .‬ומשו"ה אי' בכוונות לכוין‬ ‫ועיין בזוה"ק שאתה הוא חס"ד בחי' אתה כהן לעולם וכהן הוא‬ ‫בתקיעת שופר האתב"ש דשופר (ב'פ'ו'ג') העולה פא"י שם‬ ‫מסטרא דחסד כידוע וזאת הברכה הטמונה בפסוקי התוכחה‬ ‫הפרנסה היוצא מן הר"ת של פותח את ידך והוא גם ר"ת של‬ ‫(דברים כ"ח ג') הגר אשר בקרבך היינו מדת הדין יעלה מעלה‬ ‫אור פניך יהלכון‪.‬‬ ‫מעלה‪ ,‬כי שם בעולמות העליונים יכולים לנהוג גם במדת הדין‪,‬‬ ‫בכסא ליום חגנו‪ .‬בכסא ליום חגנו ר"ת חל"ב הרומז לחסדים‬ ‫ו"אתה" מדת החסד תרד מטה מטה לעולם הזה‪ .‬והנה כח‬ ‫כידוע וכן להגיד בבוקר חסדך‪.‬‬ ‫השופר הוא שיהי' עלה אלהים בתרועה (קצת בא"נ רשום בכי"ק)‬ ‫אפשר לומר טעם על מה שאוכלים ליל ר"ה תפוח בדבש‪.‬‬ ‫וכיון שהדינים עולים למקור הרחמים ומתהפכים כחומר חותם‬ ‫דידוע שיטת רבינו יונה (מובא במג"א סי' רט"ז סק"ג) דדבש מהפך‬ ‫בדומה להחותם בשעה שמניחים אותו וחותמים בו הוא להיפך‬ ‫אפילו בשר נבילה והוי כשר ובהג' חת"ם סופר שם שכן דעת‬ ‫ממה שהיה ויהי' פתוחי חותם קודש לה' שם הוי' בחינת‬ ‫הר"ן בע"ז דף ל"ט‪ ,‬והגם דהרבה חולקים על זה (הטור והרא"ש‬ ‫הרחמים‪ ,‬ואז הדינים בעצמן שהתהפכו לחסד יחולו על ראשינו‬ ‫פ"ו דברכות סי' ל"ה) מכל מקום לפועל דמיוני מראה האדם‬ ‫בחסד‪ .‬ותרועה עולה והנ"ה מלאכ"י אלהי"ם עלי"ם וירדי"ם‬ ‫שמהפך בשרו שאינו טהור‪ ,‬בתשובה‪ ,‬ע"י התורה שמתוקה‬ ‫ב"ו (בראשית כ"ח י"ב) רומז לעלות הדינים ולהפכם לרחמים‪,‬‬ ‫מדבש עדה"כ הנחמדים וגו' ומתוקים מדבש ונופת צופים‬ ‫וענין זה נפעל ע"י קדושת יעקב אבינו ע"ה‪ ,‬וזהו תקעו בחודש‬ ‫(תהלים י"ט)‪ ,‬והנה תפו"ח ר"ת תגלין פתגמין ותימרון חידושא‬ ‫שופר וגו' משפט לאלהי יעקב המצטרף לחסד אברהם ונמתקין‬ ‫לפסוק כרבינו יונה שהדבש שהוא התורה מהפך את האדם‬ ‫הדינים בשורשן מטעם דחד בתרי בטל‪ ,‬וזה סלח נא "כרוב"‬ ‫מטומאה לטהרה‪ .‬ולכן אחר הפסוק של תקעו בחדש שופר‬ ‫רחמיך אל בזכות הרוב שהם אברהם ויעקב הגוברים על מידת‬ ‫(תהלים פ"א) הנאמר על ראש השנה מסיים הכתוב ויאכילהו‬ ‫הדין יצחק ונמתקין הדינים בשורשן ושמחת עולם על ראשינו‪.‬‬ ‫מחלב חטה ומצור דבש אשביעך המבואר באמרי נועם שמוסב‬ ‫תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא‬ ‫על טבילת המוציא לחם בדבש‪ ,‬וזה מצור דבש‪ ,‬מתוקף הדבש‬ ‫משפט לאלהי יעקב‪ .‬א"ל דהנה בגמ' (ראש השנה ט"ז ע"ב) אמר‬ ‫שמהפך לטובה אשביעך‪.‬‬ ‫ר"י למה תוקעין כשהם יושבים וחוזרין ותוקעים כשהם‬ ‫עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר‪ .‬יש לומר דהנה בעולם‬ ‫עומדים כדי לערבב השטן‪ ,‬ובתוס' ד"ה כדי לערבב השטן מביא‬ ‫הזה אין לנהוג במדת הדין רק רחמים‪ ,‬על כן נאמר (בראשית ה'‬ ‫בשם הירושלמי עד שמע קל שפירא זמנא חדא בהיל ולא בהיל‬ ‫כ"ד) ויתהלך חנוך את האלהים מידת הדין ואיננו כי לקח אותו‬ ‫וכד שמע תנין אמר ודאי זה שפירא דיתקע בשופר גדול ומטי‬ ‫האלהים מידת הדין ואיננו כי לקח אותו אלהים מעולם הזה‪.‬‬ ‫זמני ומתבהל ומתערבב‪ ,‬ואפשר לומר דפעם ראשונה תוקעים‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ב‬ ‫הרמז במזל בתול"ה להראות שאין שום חשש מצד מצרנות‬ ‫לקיים המצות עשה ושניה לעורר שהש"י יתקע לחירותינו‬ ‫ולנו התורה‪ .‬וכיון שאנו בנים למקום בודאי יש לעשות תשובה‪,‬‬ ‫ומכיון שהש"י יתקע והשופר הוא שרביטו של מלך ואעפ"כ‬ ‫והשי"ת יקבל תשובתינו דאב שמחל על כבודו כבודו מחול‪,‬‬ ‫נצטוינו לתקוע מוכח שאנו בנים למקום ומהני תשובה‪,‬‬ ‫וכרחם אב על בנים נזכה לרחמים חיים ושלום וכ"ט‪.‬‬ ‫דמתשובה שהקב"ה מקבל תשובתנו יש ראי' שאנו בנים‬ ‫בתוס' ר"ה (ט"ז ע"ב ד"ה כדי)‪ ,‬בשם הירושלמי כד שמע קול‬ ‫למקום דאב שמחל על כבודו מחול (עי' בני יששכר מאמרים לחודש‬ ‫שיפורא דימנא חדא בהיל ולא בהיל וכד שמע תניין אמר‬ ‫תשרי אות חיים ושלום) ומקבל תשובתינו באהבה כאב לבן‬ ‫וודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול ומטא זימני' למתבלע‬ ‫ונעשים מזדונות זכיות (יומא פ"ו ע"ב) ע"כ דייקא בפעם שניה‬ ‫ומתערבב ולית לי' פנאי למעבד קטגוריא‪ .‬ולכאורה מדוע‬ ‫בהיל השטן אבל בראשונה בהיל ולא בהיל שאינו יודע אם דין‬ ‫עבד או בן לנו‪ .‬ובשניה נתברר לו שאנחנו בנים למקום‪ ,‬וזה‬ ‫לא חושב כן בראשונה‪ ,‬וי"ל דלכאורה אי אפשר למשיח לבוא‬ ‫שאנו אומרים לפני תקיעת שופר הפסוק (תהלים מ"ז ו') עלה‬ ‫ביו"ט כיון דמובטח להם לישראל דאין אליהו בא לא בערבי‬ ‫אלהים בתרועה מדה"ד נסתלק ע"י התרועה של ישראל אחרי‬ ‫שבתות ולא בערבי יו"ט (עי' עירובין מ"ג ע"ב) וכתיב (מלאכי ג' ט"ז)‬ ‫שה' בקול שופר והוא שרביטו של מלך‪ ,‬כמש"נ (זכרי' ט' י"ד) וה'‬ ‫הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול‬ ‫אלהים בשופר יתקע‪ ,‬וצוה עלינו לתקוע בו‪ ,‬ומזה ראי' מפורש‬ ‫והנורא‪ ,‬רק עי' בכרתי ופלתי (סי' ק"י) דאם יזכו ישראל שיהיה‬ ‫שאנחנו בנים למקום‪.‬‬ ‫אחישנה אזי אין אליהו בא מקודם רק עם משיח‪ ,‬וזה שאנו‬ ‫וזהו תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו כי חק לישראל הוא‬ ‫אומרים אליהו הנביא וכו' במהרה יבא אלינו עם משיח בן דוד‪,‬‬ ‫משפט לאלהי יעקב‪ ,‬היינו תקעו‪ ,‬לכוון בתקיעה "חודש שופר"‬ ‫ר"ל‪ ,‬אליהו הנביא במהרה כשתהי' "אחישנה" יבוא אלינו "עם"‬ ‫לחדש מלכות שדי יתב' בשופר של משיח ליום הגאולה‬ ‫משיח בן דוד ולא מקודם‪ ,‬ומשו"ה בפעם הראשונה לא נחרד‬ ‫שעדיין בכסה‪ ,‬נתכסה מאתנו‪ ,‬ליום חגינו יום ה' הגדול של‬ ‫השטן כיון שעדיין לא עשו תשובה‪ ,‬ובפעם שניה שרואה‬ ‫התגלות מלכות שדי יתב"ש‪ ,‬וכיון שאנו תוקעין בשופר שהוא‬ ‫שחביבים עליהם מצוות מתבהל אולי יזכו לאחישנה ויכול‬ ‫שרביטו של מלך כנ"ל סימן שדין בן לנו והתורה קנינו במשפט‬ ‫לבוא ביו"ט ביחד עם אליהו‪ ,‬והנה עי' בספר לחמי תודה (דף י"א‬ ‫ואין למלאכי השרת טענת בר מצרא‪ ,‬וזה כי חק‪ ,‬התורה ע"ד‬ ‫ע"ב) דמשו"ה הלבנה מתכסה בר"ה‪ ,‬שלא יבין ממנה כיון שאין‬ ‫זאת חוקת התורה לישראל הוא‪ ,‬ובדין זכו בה‪ ,‬דהנה מלאכי‬ ‫אורה כאור החמה שעדיין לא בא שעת הגאולה‪ .‬נמצא ששני‬ ‫השרת טענו (עי' שבת פ"ח ע"ב) תנה הודך על השמים וכ'‬ ‫טעמים יש בתקיעת שופר‪ ,‬תשובה וערבוב השטן‪ ,‬טעם הא'‬ ‫במהרי"ט אלגזי שטענו מטעם דינא דבר מצרא‪ ,‬ובאמת יש‬ ‫שהוא משום תשובה לא שייך בתלמידי חכמים כיון ששגגת‬ ‫דיעות (עי' בש"ך חו"מ קע"ה) דבבן לא שייך דינא דבר מצרא וזהו‬ ‫תלמוד עלה זדון (עי' אבות פ"ד מי"ג) ואם כן בתשובה מיראה‬ ‫כי חק לישראל הוא וגם לענין משפט לאלהי יעקב נפקא מינה‬ ‫שאמרו חכז"ל (יומא פ"ו ע"ב) זדונות נעשות כשגגות ממילא אצל‬ ‫שאנו בנים למקום שיהי' כרחם אב על בנים‪ ,‬ויקבל תשובתינו‬ ‫תלמידי חכמים הם שוב זדונות‪ ,‬ורק לפשוטי עם המכונים בשם‬ ‫באהבה‪ .‬והנה הגם דהש"ך מסופק אם שייך בבן דינא דבר‬ ‫יעקב גם תשובה מיראה טוב להם‪.‬‬ ‫מצרא‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬מכל מקום מסיק כבר באסיפת זקנים פ' המקבל‬ ‫וזה שאמר הכתוב (תהלים פ"א ד') תקעו בחודש שופר בכל‬ ‫כהרי"ף דבן קודם למצרן‪ ,‬ואפי' בזמן הזה עיקבתא דמשיחא‬ ‫חודש אלול ג"כ‪ ,‬ואזי בודאי לא שייך הטעם של ערבוב השטן‬ ‫שאנו תשושי כח בתורה ובעבודה בבחי' אשה‪ ,‬מכל מקום כבר‬ ‫רק הטעם דתשובה‪ ,‬ועל כרחך עיקר טעם השופר גם בר"ה הוא‬ ‫מסיק החת"ם סופר בתשו' (חלק חו"מ סי' י"א) דגם בבת במקום‬ ‫לתשובה אע"ג דכסה שהלבנה מתכסה ואפשר להיות ערבוב‬ ‫בן שייך הלכה זו‪ ,‬וידינו על העליונה‪ ,‬ונזכה לתורה שבזכותה‬ ‫השטן כנ"ל מ"מ טעם זה שייך רק ליום חגינו על ראש השנה‬ ‫נגאלו ממצרים ובזכותה עתידים להגאל בבי"א‪.‬‬ ‫שאז מתערבב השטן ע"י כיסוי הלבנה‪ ,‬אבל בכל חודש אלול‬ ‫ובאמת נראה לפענ"ד דלא שייך טענת מצרן גבי קב"ה דהרי‬ ‫הטעם הוא רק משום תשובה וממילא הוא חוק "לישראל"‬ ‫מלא כל הארץ כבודו וגם אנחנו קרובים אליו‪ ,‬וז"ש (ישעי' נ"ה י')‬ ‫הרומז למדריגה עליונה (עי' פרמ"ג סוף הל' מגילה)‪ ,‬והיינו‬ ‫דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיות קרוב היינו דרשו את ה'‬ ‫שלהתלמידי חכמים בבחי' ישראל התשובה הוא בבחי' חוק‬ ‫בתשובה שנאמר בתורה ואין טענת בר מצרא על קבלת התורה‬ ‫בלי טעם מכיון שאין תשובה מיראה מועילה אצלם כנ"ל‪ ,‬אבל‬ ‫קראוהו בהיות "קרוב" ולא שייך דינא דבר מצרא כי גם אנו‬ ‫משפט בהבנת הטעם לתשובה לאלהי "יעקב" פשוטי עם‬ ‫מצרנים‪ .‬והנה מזל אלול בתול"ה שהוא ר"ת לה' הארץ ומלואה‬ ‫שלהם בחי' יעקב מדריגה פחותה להם מועילה תשובה מיראה‪.‬‬ ‫תבל ויושבי בה (תהלים כ"ד א') כי בר"ח אלול עלה משרבע"ה‬ ‫ומסיים הכתוב עדות ביהוסף שמו "בצאתו" על ארץ מצרים‪,‬‬ ‫לקבל לוחות אחרונות (מדרש תנחומא וברש"י עקב ט' י"ח) ובא‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ג‬ ‫רחמנא מצד רחמנותו ית' אמר תקעו וע"י מידת רחמנותו ית'‬ ‫דאפשר ששם הרמז שאליהו בא מקודם כיון שאמר יוסף‬ ‫אפשר תמיד לעורר זכות אבות‪ ,‬וזה ששאל למה מריעין‬ ‫שבצאתם מארץ מצרים פקד יפקוד אלהים‪ ,‬פקד ע"י אליהו‬ ‫שעושין בשמחה למלך מלכי המלכים הקב"ה כדכתיב ויריעו‬ ‫ואח"כ יפקוד אלהים אתכם בישועה שלימה‪ .‬ואולי משום הכי‬ ‫כל העם ויאמרו יחי המלך (שמואל א' י' כ"ד) והלא אין מלכותו‬ ‫נתוסף לו אות ה' הרומז על הגאולה משיח בן יוסף כידוע‬ ‫שלימה בעונותינו הרבים ע"ז אמר רחמנא אמר "זכרון" תרועה‬ ‫מספה"ק עה"פ (זכרי' י' ח') "אשרקה" להם ואקבצם‪ ,‬וממנו‬ ‫ומה שהיה הוא שיהי' לעתיד לבוא‪ ,‬וזה המביא את השמחה אף‬ ‫עדות הוא שעיקר הטעם של שופר הוא התשובה‪ ,‬ומכיון‬ ‫שבהוה אין מלכותו שלימה‪ ,‬ומיושב מדוע הביא הגמ' הפסוק‬ ‫שעושים תשובה יכולים לזכות לאחישנה בביאת משיח צדקנו‬ ‫זכרון תרועה ולא הפסוק יום תרועה יהי' לכם‪.‬‬ ‫עם אליהו ביחד כנ"ל‪ ,‬ועל כן בתקיעה שניה שעשו כבר תשובה‬ ‫ומשום הכי איתא בירושלמי כד שמע קל שיפורא זימנא חדא‬ ‫בתקיעה ראשונה הוא מתערבב‪ ,‬כי כבר אפשר שזהו שופרו של‬ ‫בהיל ולא בהיל וכד שמע תניין אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע‬ ‫משיח שיבוא יחד עם אליהו במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫בשופר גדול ומטא זימנא להתבלע ומתערבב‪ ,‬היינו ממה‬ ‫שופר הוא מלשון שפרו מעשיכם‪ .‬כלשון המדרש (ויקרא פ"ב‬ ‫שרואה השמחה אף בהוה חושב שבא העת שתתגלה מלכותו‬ ‫כ"ט) תקעו בחודש שופר‪ ,‬בחודש הזה שפרו מעשיכם‪ ,‬היינו‬ ‫עלינו ומתבלבל‪ ,‬וזהו שאנו אומרים בשעת תקיעת שופר‬ ‫לשפר המעשים בין אדם למקום ובין אדם לחבירו‪ ,‬ושופר הוא‬ ‫הפסוק (תהלים פ"ט ט"ז) אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך‬ ‫חכמה ואינה מלאכה (עיין ראש השנה כ"ט ע"ב) וחכמ"ה ר"ת חילו‬ ‫יהלכון‪ ,‬אשרי העם יודעי תרועה‪ ,‬הרומז על שמחה כנ"ל לפני‬ ‫מפניו כל הארץ (תהלים צ"ו ט')‪ ,‬היינו בין אדם למקום‪ ,‬ולבטל‬ ‫המלך ע"ש העתיד שמלכותו תהי' שלימה‪ ,‬ומסיים ה' באור‬ ‫הר"ת של כי מלאה הארץ חמס (בראשית ו' י"ב)‪ ,‬בין אדם‬ ‫פניך יהלכון לעתיד לבוא במהרה בימינו‪.‬‬ ‫לחבירו‪.‬‬ ‫עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר זמרו לאלהים זמרו זמרו‬ ‫בגמ' ראש השנה (ט"ז ע"א) א"ר אבהו למה תוקעין בשופר‬ ‫למלכנו זמרו משכיל וגו'‪ .‬ידוע דתשובה מהני הגם דקי"ל‬ ‫של איל אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי‬ ‫(קידושין ל"ב ע"א) במלך שמחל על כבודו דאין כבודו מחול מכל‬ ‫שאזכור לכם עקידת יצחק וכו'‪ .‬אפ"ל דהשופר של איל זכר‬ ‫מקום איתא שם בקידושין דשאני בקוב"ה דכולא עלמא דילי'‪,‬‬ ‫לאילו של יצחק בא להמתיק הדינים בחי' יצחק מעלינו ולתתם‬ ‫וזה שרומז הכתוב עלה אלהים שנתעלה ונסתלק אלהים הרומז‬ ‫על הגויים‪ ,‬וסתם היום הוא ר"ה‪ ,‬כדאי' בזוה"ק‪ ,‬והיו"ם ר"ת‬ ‫למידת הדין בתרועה כשעושין תשובה בלב נשבר המרומז‬ ‫ובבן הנעקד ישבית מדינינו‪ ,‬וכן מקדש ישראל ויום הזכרון‪ ,‬וגם‬ ‫בתרועה מלשון תרועם בשבט ברזל (תהלים ב' ט')‪ ,‬כי אני את‬ ‫וזרעו יהיה מלא הגוים (בראשית מ"ח י"ט) ונגילה ונשמחה‬ ‫דכא (עי' סוטה ה' ע"א)‪ ,‬וזהו ה' בקול שופר ע"י תשובה המרומז‬ ‫בישועתו‪.‬‬ ‫בשופר תרועה כנ"ל נתגלה מידת הרחמים‪ ,‬על כן זמרו לאלהים‬ ‫בגמ' ראש השנה (ט"ז ע"א) אמר ר' יצחק למה תוקעין בראש‬ ‫זמרו בשמחה‪ ,‬וקשה‪ ,‬זמרו למלכנו‪ ,‬איך אפשר לזמר למלכנו‬ ‫השנה‪ ,‬למה תוקעין‪ ,‬רחמנא אמר תקעו אלא למה מריעין‪,‬‬ ‫הלא מלך הוא ואין כבודו מחול‪ ,‬ומתרץ כי מלך על כל הארץ‬ ‫מריעין‪ ,‬רחמנא אמר זכרון תרועה אלא למה תוקעין ומריעין‬ ‫אלהים‪ ,‬דכולא עלמא דילי' כנ"ל ע"כ זמרו משכיל‪.‬‬ ‫כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב‬ ‫ובזה י"ל מ"ש בתפילת ימים הנוראים ובכן יתקדש שמך‪ ,‬עי'‬ ‫השטן‪ .‬ויש להבין דהנה הלא ר' אבוהו לעיל מיני' אמר תקעו‬ ‫בטור או"ח סי' תקפ"ב הטעם שאומרים ובכן שהוא על שם‬ ‫לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק‪ ,‬ואפשר‬ ‫הפסוק ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת (אסתר ד' ט"ז) שכל‬ ‫לומר ע"פ מה דאיתא במד"ר (ויקרא פר' כ"ט) ר' לוי בשם ר' חמא‬ ‫אחד ואחד ירגיש בעצמו שאינו ראוי לזה בבחי' ובכן אבוא אל‬ ‫בר' חנינא אומר משל לבן מלכים שהיה לו דין בפני אביו‪ ,‬א"ל‬ ‫המלך אשר לא כדת‪ ,‬ואם תיקשי הרי קיימ"ל מלך שמחל על‬ ‫אביו ואם אתה מבקש לזכות לפני בדין ביום הזה מני נקולגוס‬ ‫כבודו אין כבודו מחול (עי' קידושין ל"ב ע"א) ע"ז בקשתינו לתרץ‬ ‫פלוני ואת זכי בדין‪ ,‬כך אמר הקב"ה לישראל בני אם אתם‬ ‫עצמינו אחרי שבאנו אל המלך מלוך על כל העולם כולו בכבודך‬ ‫מבקשים לזכות לפני בדין ביום הזה תהיו מזכירים זכות אבות‬ ‫והנשא על כל הארץ ביקרך וכיון שכולי עלמא דיליה הוא יכול‬ ‫ואתם זוכים לפני בדין‪ ,‬באחד (לחודש) זה אברהם שנא' אחד הי'‬ ‫למחול (עיי"ש בקידושין)‪.‬‬ ‫אברהם (יחזקאל ל"ג) זכרון תרועה זה יצחק שנא' וירא והנה איל‪,‬‬ ‫מן המצר קראתי יה וגו'‪ .‬אפשר לומר הטעם שאומרים הפסוק‬ ‫למקרא קודש זה יעקב וכו' ואימתי וכו' בחודש השביעי‪ ,‬וזהו‬ ‫מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה קודם תקיעת שופר‪ ,‬כי הנה‬ ‫קושית הגמ' למה תוקעין‪ ,‬ר"ל למה תוקעין כיון שהוא לזכור‬ ‫אחד מטעמי השופר הוא לזכות לתקע בשופר גדול לחירותינו‪,‬‬ ‫זכות אבות‪ ,‬ואולי ח"ו תמה זכות אבות (עי' שבת נ"ה ע"א) והשיב‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ד‬ ‫פניך יהלכון וימלוך עלינו במהרה בהארת פנים מאהבה‪.‬‬ ‫ואז יקרא השם הוי' הק' יהי"ה כמו שאיתא בשם האריז"ל עה"פ‬ ‫והנה כשיש עדיין שגגות משועבדים עדיין אנחנו להיצר הרע‬ ‫ביום ההוא "יהיה" ה' אחד (זכרי' י"ד ט')‪ ,‬וזהו יום תרועה יהיה‬ ‫דגם שוגג צריך כפרה (עי' שבועות ב' ע"א) אבל כשאנו מתקדשים‬ ‫לכם‪ ,‬שנזכה לשם יהי"ה‪ .‬וזהו תרועה תרע־וה‪ ,‬כי תרע לשון‬ ‫ומקבלים מלכותו עלינו מאהבה אנו נעשים בני חורין והקדש‬ ‫שבירה מלשון תרועם בשבט ברזל (תהלים ב' ט') ולעשות מ־ו'‬ ‫מפקיע מידי שיעבוד (עי' גיטין מ' ע"ב)‪ ,‬וזה שאנו אומרים‬ ‫יו"ד ויהי"ה ה' אחד‪ ,‬והחילוק בין ו' ליו"ד הוא ארבע שהוא‬ ‫בקידוש‪ ,‬ותתן לנו ה' אלהינו "באהבה" את יום הזכרון הזה יום‬ ‫דל"ת‪ ,‬וזהו שאנו אומרים בימי הסליחות כדלים וכרשים דפקנו‬ ‫"תרועה"‪ ,‬דייקא‪ ,‬שתרועה בחינת אהבה כנ"ל מקרא "קודש"‬ ‫דלתיך דלתיך דפקנו רחום וחנון‪ ,‬דלתיך "דפקנו" להוסיף דל"ת‬ ‫ומפקיע מידי שיעבוד זכר ליציאת מצרים שיצאו משעבוד‬ ‫לוא"ו‪ ,‬וע"כ רחום וחנון שנזכה לחירותינו‪ .‬וזה שאנו אומרים מן‬ ‫לחירות‪ .‬וזאת תורת המסורה זכרון תרועה (ויקרא כ"ג כ"ד)‪ ,‬אין‬ ‫המצר‪ ,‬בגלות‪ ,‬קראתי יה פעם אחת ענני במרחב יה שני פעמים‬ ‫זכרון לראשונים (קהלת א' י"א)‪ ,‬אין זכרון לחכם עם הכסיל (קהלת‬ ‫יהי"ה שיהי' ה' אחד ושמו אחד‪.‬‬ ‫ב' ט"ז)‪ ,‬דהיינו זכרון תרועה אני אומר‪ ,‬ומקשה אין זכרון‬ ‫והנה על ידי תקיעת שופר אנו מעוררים השופר גדול של מעלה‬ ‫לראשונים ומדוע אינני מזכיר התקיעה שהיא ראשונה על זה‬ ‫תקע בשופר גדול לחירותינו ומקרבים הגאולה ויהיה ה' אחד‬ ‫אומר אין זכרון לחכם עם הכסיל דמשום הכי איני אומר תקיעה‬ ‫ושמו אחד ומשו"ה אנו תוקעים תקיעה תרועה תקיעה שהוא‬ ‫דאזי הוא תשובה מיראה ויש עדיין מעשה כסיל שוגג משא"כ‬ ‫תקע־יה לפניה ותקע־יה לאחריה של התרועה שיהי' ב' פעמים‬ ‫בתרועה שיהא מאהבה ואין שום שייכות לחכם‪ ,‬תקיעת שופר‬ ‫י"ה‪ ,‬היינו יהי"ה‪ ,‬וידוע מה שפירש זקני הק' מרופשיץ זי"ע מה‬ ‫שהיא "חכמה" (עי' ר"ה כ"ט ע"ב) עם הכסיל ונעשה הכל טוב‬ ‫שאנו מברכין שהזיווג יעלה יפה‪ ,‬היינו שהזיווג שם הוי"ה ושם‬ ‫בעה"י‪.‬‬ ‫אדנ"י יעלה יפ"ה (צ"ה) ע"י צירוף יהי"ה שהוא שם העתיד‪.‬‬ ‫אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון בשמך יגילון‬ ‫והנה טעם של עירובי תבשילין איתא בגמ' (ביצה ט"ו ע"ב) אמר‬ ‫כל היום‪ .‬נאמר בשם קדוש מדבר פי' מאמר חז"ל (מנחות מ"ג‬ ‫רבא הוא כדי שיברור מנה יפ"ה היחוד הנ"ל והראשון הי'‬ ‫ע"ב) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים‪ ,‬להכל הברירה בידי‬ ‫אברהם אבינו ע"ה שעשה יחוד זה כמו שנאמר (בראשית י"ח י"ח)‬ ‫שמים לעשות בקשתינו או לא‪ ,‬חוץ מיראת שמים‪ ,‬שאם האדם‬ ‫ואברהם היה "יהיה" וכו'‪ ,‬ולזה רומז מאמרם ז"ל (יומא כ"ח ע"ב)‬ ‫מבקש שיהי' לו יראת שמים בודאי נותנים לו‪ ,‬וזה שאנו‬ ‫קיים אברהם אבינו ע"ה כל התורה כולה ואפילו עירובי‬ ‫אומרים אשרי העם יודעי תרועה‪ ,‬מלשון תרועם בשבט ברזל‬ ‫תבשילין‪.‬‬ ‫שהוא שבירה‪ ,‬כלומר שישראל יודעים לשבור את חומת‬ ‫לשמוע קול שופר‪ .‬לשמוע קול שופר הס"ת לע"ר ר"ת‬ ‫הברזל המפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים (עי' ב"מ דף נ"ט‬ ‫להחיות עם רב רומז להמתקת הרע לטוב ע"י השופר במהרה‬ ‫ע"א) על ידי שמבקשים ה' באור פניך יהלכון שיהי' להם יראת‬ ‫בימינו אמן‪.‬‬ ‫שמים וממילא פועלים כל הישועות ומקבלים כל התפלות כיון‬ ‫אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון‪ .‬יש לומר עפ"י‬ ‫שנפלה החומה‪ ,‬כי לבקשת יראת שמים מוכרחים לסלק‬ ‫דאיתא בספה"ק דתקיעה ראשונה באה להחריד הלב לעשות‬ ‫החומה המפסקת כדי שתפלה זו תוכל לעלות ואשרי להם‪ ,‬וזהו‬ ‫תשובה מיראה על כל פנים כמו שנאמר (עמוס ג' ו') אם יתקע‬ ‫בשמך יגילון כל היום‪ .‬ובזה יתבאר המשנה (ברכות ל' ע"ב) אין‬ ‫שופר בעיר והעם לא יחרדו‪ ,‬ותרועה שהיא אחרי התקיעה באה‬ ‫עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש שהוא הכנעה מפחד‬ ‫להמליך את הקב"ה עלינו בתשובה מאהבה‪ ,‬ויש עוד טעם‬ ‫יראתו‪ ,‬ר"ל שראשית התפלה תהי' על יראת שמים‪ ,‬ומתוך‬ ‫בתקיעת שופר לערבב השטן ועי' ר"ה (ט"ז ע"ב) תוס' ד"ה כדי‬ ‫תפלה זו עומדים להתפלל כל התפלות‪.‬‬ ‫לשון הירושלמי כד שמע קול שיפורא זימנא חדא בהיל ולא‬ ‫אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון‪ .‬את הגוסס‬ ‫בהיל וכד שמע תניין אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר‬ ‫בודקין בעיניו אם יש בו עוד נשמת חיים אם מביט הוא אחרי‬ ‫גדול וכו' ויען שבתשובה מיראה נשאר עדיין שוגג שבתשובה‬ ‫הנר וכן בודקין את חולי הנפש ע"י נר מצוה‪ ,‬וזה שמרומז בדברי‬ ‫מיראה זדונות נעשות כשגגות (עי' יומא פ"ו ע"ב) ע"כ השטן בהיל‬ ‫חכמינו ז"ל (תענית כ"ד ע"א) כלה שעיניה יפות אינה צריכה‬ ‫ולא בהיל‪ ,‬בהיל כיון שעל כל פנים ישראל עושים תשובה ולא‬ ‫בדיקה‪ ,‬וזה שאנו אומרים בתפילת היום הרת עולם אחרי‬ ‫בהיל כיון שנשארו עוד שגגות ובשני בהיל לגמרי כיון שעושים‬ ‫התקיעות אם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו‪ ,‬ר"ל אף‬ ‫תשובה מאהבה וזדונות נעשין כזכיות והכל נעשה טוב אין לי‬ ‫אם כעבדים אנחנו ואינם עושים רצונו של מקום (עי' ב"ב י' ע"א)‬ ‫על מה לקטרג‪ .‬ואולי מהאי טעמא כתיב יום תרועה יהיה‬ ‫אעפ"כ עינינו לך תלויות ועוד נשמת חיים בנו‪ ,‬וזה שאנו‬ ‫"לכם" שנרויח מהעבירות שיתהפכו לזכויות‪ ,‬וזה שאנו אומרים‬ ‫אומרים אחרי תקיעות דמיושב הפסוק אשרי העם יודעי‬ ‫אחרי תקיעת שופר אשרי העם יודעי תרועה‪ ,‬דייקא‪ ,‬ה' באור‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ה‬ ‫בתהילים‪ ,‬כאן‪ ,‬ובקפיטל א' אשרי האיש אשר לא הלך בעצת‬ ‫תרועה‪ ,‬לשון התעוררות‪ ,‬שהם ידועים על כל פנים כשמעוררים‬ ‫רשעים‪ ,‬ולהלן (פ"ד) אשרי יושבי ביתך‪ ,‬ולהלן (קי"ט) אשרי‬ ‫אותם שה' באור פניך יהלכון‪ ,‬וסימן שעוד נשמתו בו‪ ,‬ואשרי‬ ‫תמימי דרך‪ ,‬וי"ל השייכות שביניהם‪ ,‬עפימש"כ בספה"ק לפרש‬ ‫להם‪.‬‬ ‫המסורה (בפ' אמור) הובא בבעה"ט א' זכרון תרועה‪ ,‬ואידך אין‬ ‫אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון‪ .‬ידוע מהאר"י‬ ‫זכרון לראשונים‪ ,‬ואידך אין זכרון לחכם על הכסיל‪ ,‬דהנה אי'‬ ‫הק' לא לגלח פאות וזקן אפילו בדרך היתר כדי לא לפגום‬ ‫בזוה"ק דתקיעה שברים תרועה המה כנגד אברהם יצחק ויעקב‪,‬‬ ‫בצלם אלהים ובי"ג מכילין דרחמי שהדיקנא קדישא רומז להם‬ ‫ומק' הזוה"ק כיון דתרועה הוא נגד יעקב מדוע הזכירה התורה‬ ‫וממילא שמדה טובה מרובה מגדלי זקן ממשיכין י"ג מכילין‬ ‫זכרון תרועה שהיא כנגד יעקב ולא הזכירה זכרון תקיעה או‬ ‫דרחמי‪ .‬וזהו אשרי העם ידועי לשון שבירה מלשון ויודע בם‬ ‫שברים שהם כנגד אברהם ויצחק‪ ,‬ומתרץ בזוה"ק שהוא מטעם‬ ‫אנשי סוכות (שופטים ח' ט"ז) שמשבר הדינים המרומזים‬ ‫שמהם יצאו ישמעאל ועשו‪ ,‬וע"ש‪ ,‬ובזה פי' המסורה הנ"ל‪,‬‬ ‫בתרועה‪ .‬גנוחי ויללה‪ ,‬ע"י ה' באו"ר פני"ך בצלם אלהים ודיקנא‬ ‫זכרון תרועה‪ ,‬שהוא כנגד יעקב‪ ,‬ומקשה אין זכרון לראשונים‬ ‫קדישא יהלכון‪.‬‬ ‫דלמה לא הזכיר תקיעה או שברים דהם כנגד אברהם ויצחק‬ ‫אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון‪ .‬אפשר לומר‬ ‫שהם ראשונים‪ ,‬ומיישב אין זכרון לחכם עם הכסיל‪ ,‬מכיון‬ ‫עפ"י הידוע קושית הרמב"ן מדוע נעלם מתורתינו הקדושה‬ ‫שמהם יצאו ישמעאל ועשו לכך לא הזכיר כנגדם‪.‬‬ ‫שראש השנה הוא יום הדין והמשפט‪ ,‬ואיתא בספה"ק דבאמת‬ ‫והנה מי שהוא תמיד בביתו יוכל להשגיח היטב על בניו וב"ב‬ ‫עלינו לעשות תשובה וחשבון בכל יום (עי' שבת קנ"ג ע"א) והוא‬ ‫שילכו בדרך הטובה והישרה‪ ,‬משא"כ זה הנוסע והוא תמיד‬ ‫מטעם דבכל עת כשיבוא המלך ית' ימצא הכל על מכונו‪,‬‬ ‫מטלטל בדרכים אין ביכלתו דבר זה‪ ,‬לכן עליו מוטל עכ"פ‬ ‫וחכז"ל ראו שמהאי טעמא נסתר יום הדין למען שיוכל לבוא‬ ‫שהוא בעצמו יהא זהיר לקיים מצות ה'‪ ,‬ואם א"א לו לקיים‬ ‫פתאום לבקר החשבון וגילו בעל פה לעם קרובו מחמת אהבה‬ ‫המצות בקום ועשה יראה עכ"פ להיות סור מרע בשוא"ת‪ ,‬וזי"ל‬ ‫את יום הדין שיכינו עצמם‪ .‬ואיתא במדר' תנחומא פ' שלח על‬ ‫השייכות בפסוקים הנ"ל‪ .‬אשרי יושבי ביתך‪ ,‬דמי שהוא תמיד‬ ‫הפסוק במאזנים לעלות (תהלים ס"ב ו') אמר ר' חייא בשם ר' לוי‬ ‫בביתו וא"צ להתרוצץ בדרכים תמיד למען פרנסתו וכד'‪ ,‬אצלו‬ ‫כל הבלים שישראל עושים כל ימות השנה אך הבל בני אדם‬ ‫יקויים אשרי העם יודעי תרועה‪ ,‬שהוא יודע ומבין הטעם‬ ‫כזב בני איש במאזנים לעלות‪ ,‬הקב"ה מוחל להם במזל מאזנים‬ ‫שמוזכר דוקא תרועה שהוא כנגד יעקב ולא מוזכר תקיעה‬ ‫חודש תשרי‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫שברים‪ ,‬כי העיקר הוא הבנים‪ ,‬אבל מי שנחוץ לו להיות נוסע‬ ‫וזה נרמז בסיום המזמור אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי‬ ‫בדרכים למען פרנסתו וכד' שאין ביכלתו להשגיח על בניו וב"ב‪,‬‬ ‫עוז לאלהים ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו‪ ,‬אחת‪,‬‬ ‫הוא יראה לקיים עכ"פ אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'‪,‬‬ ‫כלומר שהוא יום תרועה דבר אלהים בתורה שבכתב שתים‬ ‫שבעצמו יהא זהיר בקיום תורה ומצות‪ ,‬ואם א"א לו לקיים‬ ‫שהוא גם יום הדין שמעתי‪ ,‬בתורה שבעל פה שהזהירו אותנו כי‬ ‫המצות בקו"ע יראה עכ"פ לקיים אשרי האיש אשר לא הלך‬ ‫עוז לאלהים מדת הדין המרומז באלהים‪ ,‬ולך ה' החסד בזה‬ ‫בעצת רשעים‪ ,‬שיהא זהיר להיות סור מרע בשוא"ת‪ ,‬השם‬ ‫שגילה לנו ע"י חכמינו ז"ל בסוד כי אתה תשלם היום הזה לאיש‬ ‫ירחם‪.‬‬ ‫כמעשהו‪ ,‬כי זכר כל היצורים לפניך בא מעשי איש ופקודתו‬ ‫תקעו בחודש שופר וגו' כי חק לישראל הוא משפט לאלהי‬ ‫ועלינו לעשות תשובה למען שיגיע לנו הטוב בדין ונוכל לקבל‬ ‫יעקב‪ .‬י"ל בהקדם מה שאמרתי ליישב דרך דרוש בסוגית הגמ'‬ ‫פניו ית' שמו דאם לא כן בהית לאסתכולי באפי' (עי' ירושלמי‬ ‫(ר"ה כ"ט ע"ב) שאיתא שם בטעמא דאין תוקעין שופר בר"ה‬ ‫בפ"ק דערלה)‪ .‬וזש"ה אשרי העם "יודעי" תרועה שיודעין שהוא‬ ‫שחל להיות בשבת‪ ,‬אמר רבה הכל חייבין בתקיעת שופר ואין‬ ‫יום הדין ועושין תשובה למען ה' באור פניך יהלכון שנוכל לקבל‬ ‫הכל בקיאין בתקיעת שופר גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל‬ ‫פניו ית"ש ולקבל הטוב בדין‪.‬‬ ‫הבקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים‪ ,‬והיינו טעמא‬ ‫אשרי העם יודעי תרועה‪ .‬תקיעת שופר מביא דעת כמרומז‬ ‫דלולב והיינו טעמא דמגילה‪ ,‬ובתוס' שם וסוכה (מ"ג ע"א) הקשו‬ ‫בפסוק יודעי תרועה שיודעים ע"י תרועה‪ ,‬וזה שרמזו חז"ל‬ ‫מדוע נקט רבה שמא יעבירנו ארבע אמות ולא נקט שמא‬ ‫(ראש השנה כ"ט ע"ב) תקיעת שופר חכמה ואינה מלאכה‪ ,‬כי‬ ‫יוציאנה מרשות היחיד לרשות הרבים‪ ,‬ויש לומר דהנה הר"ן‬ ‫חכמ"ה ר"ת חילו מלפניו כל הארץ ענין יראה ויראה מביא לידי‬ ‫בראש השנה שם כתב לחדש דבמקום שאין הכל טרודים לא‬ ‫דעת וכמו שנאמר (משלי א' ז') יראת ה' ראשית דעת‪.‬‬ ‫גזרו על שמא יעבירנו עיין שם שתי' דמשו"ה גבי מילה בשבת‬ ‫אשרי העם יודעי תרועה וגו'‪ .‬הנה מצאנו ד' פעמים אשרי‬ ‫לא גזרו שמא יוציא איזמל או תינוק הרה"ר‪ ,‬ולכאורה תקשה‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ו‬ ‫שופר חזק מאד‪ ,‬ולכאורה מה שייכות מעמד הנבחר קבלת‬ ‫לפי זה הלא שופר ולולב הם מצות עשה שהזמן גרמא ונשים‬ ‫התורה לראש השנה‪ ,‬ואפשר לומר ע"ד זה דהנה לכאורה היה‬ ‫פטורות והמה יזכירו שלא להעביר ד' אמות ברה"ר‪ ,‬רק הדבר‬ ‫לנו התנצלות על חטאינו שהוא לסיבת היצה"ר המסית ומדיח‪,‬‬ ‫נכון ואין זה קושיא כלל דהרי נשים עליהם נאמר כל כבודה בת‬ ‫וכדאי' במס' ברכות (י"ז ע"א) ר' אלכסנדרי אמר גלוי וידוע לפניך‬ ‫מלך פנימה ואין דרכה להיות ברה"ר (עיין יבמות ע"ז ע"ב)‪ ,‬ועיין‬ ‫שרצוננו לעשות רצונך רק השאור שבעיסה מעכב‪ ,‬אבל מכיון‬ ‫נזיר (י"ב ע"א) שחשבו מה"ט אשה דלא ניידא וברש"י שם דכל‬ ‫שנברא התורה שהוא תבלין להיצה"ר (עיין קידושין ל' ע"ב) מה‬ ‫כבודה בת מלך פנימה‪ ,‬ולכך ל"ש לומר שהם יזכירו שלא‬ ‫נאמר ומה נצטדק‪ ,‬וזה שאמר הכתוב (נחמי' ט' ל"ג) ואתה צדיק‬ ‫להעביר ברה"ר אף שאינם טרודין‪ ,‬דהא אין דרכן להיות שם‪,‬‬ ‫על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו‪ ,‬היינו ואתה‬ ‫ועפי"ז מיושב קושיית התוס' דלפי"ז כל הגזירה שייך רק‬ ‫צדיק על כל הבא עלינו כי "אמת" רומז לתורה כדכתיב אמת‬ ‫בהעברת ד' אמות ברה"ר משום שאין דרכה של אשה להיות‬ ‫קנה ואל תמכור (משלי כ"ג כ"ג)‪ ,‬עשית‪ ,‬היינו כיון שנתן לנו‬ ‫ברשות הרבים‪ ,‬משא"כ בהוצאה מרה"י שפיר יש לומר שהן‬ ‫התורה עי"ז ואנחנו הרשענו רח"ל‪.‬‬ ‫יזכירו אותם‪ ,‬כיון דאינה טרודה‪.‬‬ ‫היינו כיון שנתת לנו התורה עי"ז אנחנו הרשענו רח"ל‪ ,‬ובזה‬ ‫ובזה י"ל דמרומז הוא בקרא שלפנינו תקעו בחודש‪ ,‬דהנה איתא‬ ‫יל"פ הפסוק (תהלים פ"ה י"ב)) אמת מארץ תצמח וצדק משמים‬ ‫בספה"ק דמה"ט נקרא יוסף בה' יהוסף ע"ש הגאולה‪ ,‬ואם ח"ו‬ ‫נשקף‪ ,‬היינו אמת הרומז לתורה מארץ תצמח ממה שהתורה‬ ‫לא היה משיח בן דוד‪ ,‬ממילא גם משיח בן יוסף לא היה כמובן‬ ‫נתנה לארץ‪ ,‬אין התנצלות שהלכנו אחרי עצת היצר הרע‪ ,‬וע"כ‬ ‫שהוא רק הכנה למשיח ב"ד‪ ,‬ובמס' יבמות (ע"ז ע"א) יליף הגמ'‬ ‫צדק שהוא לפנים משורת הדין משמים נשקף‪ ,‬פי' לבקש על‬ ‫שדוד המלך ע"ה מותר לבוא בקהל ודרשינן לא יבוא עמוני ולא‬ ‫חטאתינו שימחלו לנו דאין לנו להשען אלא על חסדו יתב'‬ ‫עמונית מואבי ולא מואבית מהאי סברא דכ' על אשר לא קדמו‬ ‫שידון אותנו בצדק שהוא לפנים משורת הדין‪ ,‬וזה כוונת רבינו‬ ‫אתכם בלחם ובמים ודרכו של איש לקדם ואין דרכה של אשה‬ ‫סעדי' גאון שהשופר מזכיר מעמד הר סיני שנתנה התורה‪ ,‬ואין‬ ‫לקדם בחוצות עיי"ש‪ ,‬והנה במס' שבת (צ"ו ע"ב) איתא דד'‬ ‫התנצלות‪ ,‬ועי"ז מחריד ומעורר לתשובה‪ ,‬ושפיר שייך לראש‬ ‫אמות ברשות הרבים גמרא גמירי לה בלי שום טעם‪ ,‬וזש"א‬ ‫השנה‪ .‬וזה שאמר הכתוב תקעו בחודש שופר בכסא שנתכסה‬ ‫הכתוב תקעו בחודש שופר‪ ,‬ופעמים בכסא ליום חגינו‪ ,‬היינו‬ ‫השייכות של מעמד הר סיני שמזכיר השופר ליום חגנו‪ ,‬כי חק‬ ‫שאין תוקעין והיינו כשחל בשבת ואמרו חכמינו ז"ל הטעם‬ ‫לישראל הוא משפט לאלהי יעקב‪ ,‬שמקיים וזכרתי את בריתי‬ ‫גזירה שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים שהוא חק כנ"ל‪,‬‬ ‫יעקב ומזכה לישראל כחק בלי טעם לפנים משורת הדין‪ ,‬אחרי‬ ‫והיינו כי חוק לישראל‪ ,‬דאיסור העברת ד' אמות בשבת היא חק‬ ‫שנתנה התורה ואין לנו התנצלות מטעם היצה"ר המסית וזה‬ ‫לנו בלי טעם‪ ,‬היינו בלי שנבין הטעם בבחינת חק‪ ,‬ודוקא‬ ‫השיכות לר"ה כנ"ל‪ .‬ואפשר לומר שמשו"ה כשחל ר"ה בשבת‬ ‫לישראל‪ ,‬אבל משפט בהבנת הטעם יש לאלהי יעקב‪.‬‬ ‫שממילא יזכור מתן תורה דלכ"ע בשבת נתנה תורה (עיין שבת‬ ‫וממליץ הכתוב כי חק "לישראל" הוא שרצה לומר כי חק‬ ‫פ"ז ע"ב) לכך אין תוקעין כי אין צריך לשופר‪.‬‬ ‫"לישראל" ולא לנשים דנשים פטורות משופר משום שהוא‬ ‫תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגנו כי חק לישראל הוא‬ ‫מצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬וא"כ לכאורה קשה לסברת הר"ן גבי‬ ‫משפט לאלהי יעקב‪ .‬אפ"ל דמהאי טעמא נעלם בתוה"ק‬ ‫מילה דה"ה הכא יזכירו‪ ,‬אך להנ"ל ניחא דמשו"ה קאמר הטעם‬ ‫שראש השנה הוא יום הדין‪ ,‬למען שתהי' התשובה שעושים בני‬ ‫שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר‪ ,‬ולא אמר הטעם שמא יוציאנו‬ ‫ישראל בימים אלו למען שמו יתב' בחי' תשובה מאהבה‬ ‫מרה"י לרה"ר‪ ,‬על זה אמר וממשיך הכתוב עדות ביהוסף שמו‬ ‫שזדונות נעשין לו כזכיות‪ ,‬ולא מחמת יראת העונש‪ ,‬שאז זדונות‬ ‫המרומז על הגאולה ומלכות בית דוד כנ"ל‪ ,‬ועכ"ח כיון שדוד‬ ‫נעשין רק כשגגות (עיין יומא פ"ו ע"ב)‪ ,‬וזשה"כ תקעו בחודש‬ ‫מותר לבוא בקהל ומשיח חוטר מגזע ישי‪ ,‬עכ"ח משום‬ ‫שופר‪ ,‬הגם בכסא ליום חגנו שנתכסה בתורה שהוא יומא‬ ‫דמסקינן להלכה מואבי ולא מואבית מטעם דכל כבודה בת‬ ‫דדינא‪ ,‬והטעם כי חק לישראל הוא בלי טעם‪ ,‬כדי שיתקעו‬ ‫מלך פנימה ואין דרכה של אשה לקדם בחוצות‪ ,‬וע"כ לא חששו‬ ‫בשופר כמאמר הגמ' מ"ט תוקעים משום שרחמנא אמר תקעו‬ ‫רק שמא יעבירנו‪ ,‬דברה"ר אינה נמצאת ולא תוכל להזכיר‪ ,‬אבל‬ ‫(עיין ר"ה ט"ז ע"א) והיינו שתקיעת שופר המעורר לתשובה‬ ‫ברה"י כיון דפטורה מתק"ש תזכיר לו‪ ,‬וע"כ מוכרח דהטעם‬ ‫כדאיתא ברמב"ם ה' תשובה (פ"ג כ"ד) יהיה ללא פחד הדין‬ ‫הוא דוקא שמא יעבירנו ד' אמות כנ"ל‪.‬‬ ‫ויראת העונש‪ ,‬ובזה יהיה משפט לאלהי יעקב‪ ,‬להצדיקים ג"כ‬ ‫תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגנו וגו'‪ .‬אפשר לומר עפ"י‬ ‫בלי טעם‪.‬‬ ‫מה דאיתא בשם רבינו סעדי' גאון בטעמי התקיעות שופר‪,‬‬ ‫רמז על מה שתוקעים מאה קולות‪ .‬צ' קולות ואחר התפלה י'‬ ‫שאחד מהם שהשופר מזכיר מעמד הר סיני שהיה שם קול‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ז‬ ‫הכוונות מהשופר‪ ,‬ולבסוף הלא הוא כתובה על ספר הישר‪,‬‬ ‫קולות‪ .‬איתא בספה"ק דהיה לו לאברהם אבינו ע"ה לטעון‬ ‫היינו רחמנא אמר תקעו אף בלי טעם‪.‬‬ ‫אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע ועתה מצוני לשחטו ואם‬ ‫תקע בשופר גדול לחרותינו‪ .‬בעת החורבן גלתה יהודה‬ ‫תאמר אתן לך יצחק אחר אי אפשר הלא בא ברמז יו"ד רומז‬ ‫והשכינה עמהם ככתוב (ישעי' נ' א') ובפשעיכם שולחה אמכם‪,‬‬ ‫לאחר י נסיונות‪ ,‬צ לתשעים שנה של שרה‪ ,‬ח לשמונה נימול‪ ,‬ק‬ ‫ועיקר בקשתינו ותפילתינו צריך להיות על גלות השכינה‬ ‫מאה שנה של אברהם וזה אי אפשר ביצחק אחר‪ ,‬ולכן כדי‬ ‫להקים אותה מעפרא וליחדה עם דודה יחוד קוב"ה ושכינתי'‬ ‫להזכיר זכות אברהם ושרה ויצחק והעקידה תוקעים תשעים‬ ‫ואף בקשתינו לטובת חומריות תהא תכלית הכוונה עשה למען‬ ‫קולות ויו"ד אחרי התפלה לרמוז על שנות שרה ואברהם אבינו‬ ‫שכינתך כי נאמר בכל צרתם לו צר שיהי' טוב גם להבורא‬ ‫ע"ה ונסיונותיו‪ .‬ובחינה זו מצינו גם ביעקב עי' בזוה"ק פר' וירא‬ ‫ית"ש‪ ,‬כי צרת ישראל הוא צער השכינה‪ ,‬כמאמרם ז"ל (סנהדרין‬ ‫על הפסוק ירא את המקום מרחוק‪ ,‬המקו"ם דא יעקב שנאמר‬ ‫פ"ו מ"ה) בזמן שאדם מצטער שכינה מה אומרת קלני מראשי‪.‬‬ ‫בו ויקח מאבני המקו"ם ואעפ"כ לא הרהר אחרי הבטחת ה' את‬ ‫והנה שופ"ר עם הכולל עולה מספר א"ם הבני"ם שמח"ה‬ ‫הארץ הזאת לך אתננה וכעת הוא בורח מן הארץ הזאת והאמין‬ ‫הללוי"ה (תהלים קי"ג ט') ועל כן אנו מבקשים תקע בשופר גדו"ל‬ ‫בה'‪ ,‬על כן בקשתנו על אחינו בני ישראל הנתונים בצרה ובשבי'‬ ‫היינו עם הכולל לחרותינו שנזכה לאם הבנים שמחה‪ ,‬ויבוטל‬ ‫"המקום" ירחם עליהם זכות המקום שלא הרהר אף שהי' לו‬ ‫צרת ישראל וגם צער השכינה שהא בהא תליא‪.‬‬ ‫להרהר ירחם עליהם ויושיעם אפילו בלי טעם‪ ,‬וזה שאנו‬ ‫והנה מזל אלול בתולה דהיא אשה ואש"ה נוטריקון אם הבנים‬ ‫אומרים בהגדה ברוך שומר הבטחתו "לישראל"‪ ,‬שהקב"ה‬ ‫שמחה הלוליה‪ ,‬ובתול"ה ר"ת לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי‬ ‫הבטיח ליעקב שנקרא ישראל והוא לא הרהר אחרי מדותיו‬ ‫בה (תהלים כ"ד א') שבימי הרחמים והרצון עת כל תפילותינו‬ ‫ובזכות זה חשב את הקץ לעשות עשה "הקץ" (העולה עה"כ גימ'‬ ‫ובקשותינו הוא שיהי' אם הבנים שמחה ולה' הארץ ומלואה‬ ‫המקו"ם עם האותיות) ברחמים‪ ,‬ולא חשב אחר מעשינו להושיענו‬ ‫תבל ויושבי בה נזכה לשופר גדו"ל שופרו של משיח שיבוא‬ ‫רק לפני מעשינו‪.‬‬ ‫במהרה בימינו‪ ,‬ומשו"ה תוקעים בחודש אלול בשופר לרמז על‬ ‫וזה שאנו אומרים עוד יזכור לנו‪ ,‬בשעת הדין הנרמז ב"לנו"‬ ‫כל הנ"ל‪.‬‬ ‫העולה "אלהים" מידת הדין‪ ,‬אהבת איתן‪ ,‬אברהם אבינו‬ ‫והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ‬ ‫שמקלקלת השורה‪ ,‬ובבן הנעקד‪ ,‬יצחק‪ ,‬ישבית מדיינינו‪ ,‬ובזכות‬ ‫אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש‬ ‫התם‪ ,‬יעקב שלכולם היו טעמים להרהר ולטעון ולא טענו רק‬ ‫בירושלים‪ .‬ידוע שהשופר משבר הלב ומחרידו להנצל מגיאות‬ ‫האמינו בה' בלי טעם‪ ,‬יוציא איום מדה כנגד מדה לצדק דיננו‬ ‫אף באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב כנ"ל וצדקנו‬ ‫כידוע שתרועה מלשון תרועם בשבט ברזל (תהלים ב' ט')‬ ‫במשפט‪.‬‬ ‫ולעומת זה מי שהוא בשפל המצב מחזקו ע"ד ויהי' קול השופר‬ ‫הולך וחזק (שמות י"ט י"ט)‪ .‬והנה אשור הוא לשון גמר (עי' שבת‬ ‫בגמ' ר"ה (ט"ז ע"א) למה תוקעים בר"ה למה תוקעים רחמנא‬ ‫קי"ט ע"א)‪ ,‬ומצרים הוא רומז למצרים בקמץ לשון צמצום‬ ‫אמר תקעו‪ .‬ולכאורה במס' פסחים (קט"ז ע"ב) אמר ר"ג פסח‬ ‫בתכלית השפלות‪ ,‬ולעתיד לבוא יתקע בשופר גדול‪ ,‬ובאו‬ ‫שאנו אוכלים על שום מה וכן מצה ומרור ומאי שנא גבי שופר‪,‬‬ ‫האובדים בארץ אשו"ר רומז לאלו שחושבים שהם נגמרו‬ ‫וי"ל עפ"י מה דאיתא בשם היהודי הק' דמי שעוסק בחקירות‬ ‫ונתקנו‪ ,‬והנדחים בארץ מצרים רומז לאלו שמתיאשים ממצבם‬ ‫הוא בבחינת "פן" כי מזמן לזמן משתנה דעתו בעבודת השי"ת‬ ‫הרוחני‪ ,‬והשתחוו לה' בהר הקודש "בירושלים" בחי' ירא ושלם‬ ‫כפי שכלו‪ ,‬וזה שאמר הכתוב (דברים כ"ט י"ז ) פן יש בכם שורש‬ ‫היינו ירא נגד בעלי הגאוה החושבים שהם אשו"ר מתוקנים‬ ‫פורה ראש ולענה‪ ,‬באם יש בכם פן בחינת פן ספקות אזי הוא‬ ‫וגמורים במעשיהם הטובים יבואו ליראה בלב נשבר ואלה‬ ‫שורש פורה ראש ולענה ומשום כן צריך לקיים מצות שופ"ר‬ ‫המתיאשים יתחזקו שהש"י יעזור להם שיוכלו לבוא לידי‬ ‫שהוא ר"ת שורש פורה ראש ולענה‪ ,‬רק מטעם רחמנא אמר‬ ‫"שלם" שלימות הנרצה‪.‬‬ ‫תקעו (עי' גמ' ר"ה ט"ז ע"א)‪ .‬וכשמקיים השופר בלי חיפוש‬ ‫וה' אלהים בשופר יתקע וגו' ה' צבאות יגן עליהם כן תגן על‬ ‫טעמים רק משום שהיא חק לישראל אזי הוא מתקן כל זה‪.‬‬ ‫עמך ישראל בשלומך‪ .‬הנה מבואר ברמב"ם ז"ל (הל' תשובה פ"ג‬ ‫בגמ' ר"ה (ט"ז ע"א) א"ר יצחק למה תוקעין בר"ה למה‬ ‫ה"ד) ששופר הוא ענין תשובה ורמז יש בו עורו ישנים‬ ‫תוקעין רחמנא אמר תקעו‪ .‬יל"פ בזה הפסוק (שמואל ב' א' י"ח)‬ ‫מתרדמתכם וחזרו בתשובה‪ ,‬ואפ"ל שגם הש"י כבי' תוקע‬ ‫ללמד בני יהודה קשת הלא היא כתובה על ספר הישר‪ ,‬קש"ת‬ ‫בשופר ומתחרט וינחם על הרעה על בריאת היצר הרע ע"ד‬ ‫ר"ת תקיעה שברים תרועה תקיעה‪ ,‬וז"א ללמד בני יהודא‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ח‬ ‫שפרשנו הפסוק (תהלים קי"ט א') אשרי תמימי דרך ההולכים‬ ‫אשר הריעותי‪ ,‬וממילא וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות‬ ‫בתורת ה' אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו‪ ,‬עפי"מ דאי'‬ ‫לעמו‪ ,‬וכמו שפירש בזרע קודש לכק"ז מראפשיץ זי"ע הפ'‬ ‫בפתח עינים להחיד"א על הגמ' (שבת ס"ג ע"א) אורך ימים בימינה‬ ‫ושב ה' אלהיך את שבותך‪ ,‬שבשעה שאיש ישראל עושה‬ ‫למימינים בה‪ ,‬וברש"י למימינים שעוסקים לשמה‪ ,‬ומפרש דרק‬ ‫תשובה ומתחרט על עונותיו גם כבי' עושה תשובה על בריאת‬ ‫תורה ומצוות ביחד שלא לשמה מביאין לשמה אבל תורה‬ ‫היצה"ר‪ ,‬וזה ושב ה' אלהיך את שבותך בזמן תשובתך גם הוא‬ ‫לחוד לא‪ .‬ומיושב בזה קושית התוס' שם ובנזיר (כ"ג ע"ב ד"ה‬ ‫כבי' עושה תשובה‪ .‬וזה שאמר וה' אלהים בשופר יתקע ועושה‬ ‫שלא לשמה וכו') ובכ"ד ממה דאיתא בגמ' ברכות (י"ז ע"א)‬ ‫כביכול תשובה שמעכשיו ה' צבאות יגן עליהם בשלומו ויהי'‬ ‫שהעושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא ומוטב שנתהפכה לו‬ ‫להם כט"ס‪.‬‬ ‫שלייתו‪ ,‬די"ל דזה רק בעוסק בתורה לבד בלא קיום המצוות‬ ‫ובכן יתקדש שמך ה' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלים‬ ‫דאז לעולם לא יבוא לשמה וכאמור‪ ,‬ודו"ק‪ .‬וזה המרומז בקרא‬ ‫עירך‪ .‬עי' סוף כתובות דאפילו אילני סרק עתידין לעשות פירות‬ ‫אשרי תמימי דרך ההולכים ב"תורת" ה'‪ ,‬אשרי אם הם גם נוצרי‬ ‫בארץ ישראל בזמן הגאולה ואפשר לפרש בדרך רמז שבזמן‬ ‫עדותיו‪ ,‬הינו תורה ומצוות ביחד‪ ,‬ואז יזכו בכל לב ידרשוהו‬ ‫הגאולה אפילו הריקנים שבישראל בחינת אילני סרק יעשו‬ ‫לבוא מתוך שלא לשמה לשמה‪ .‬וזה שאנו מבקשים בתפילתנו‬ ‫פירות ויהיו מלאים מצות כרימון וע"כ בקשתנו והשב שכינתך‬ ‫והאר עינינו בתורתך וגם ודבק לבנו במצוותיך תורה ומצות‬ ‫לציון וסדר העבודה לירושלים ותחזינה עינינו בשובך לציון ושם‬ ‫ביחד‪ ,‬ואזי נזכה גם לויחד לבבינו לאהבה וליראה את שמך‪,‬‬ ‫נעבדך ביראה‪ .‬וזש"א בתפילת ר"ה מקודם ובכן יתקדש שמך‬ ‫שנבוא לשמה‪ .‬וזהו בקשתינו ובכן תן פחדך ויעשו כולם אגודה‬ ‫ה' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ואזי ויעשו כולם‬ ‫אחת היינו אגודה אחת של תורה ועבודה נצמדים יחד שזהו‬ ‫אפי' הריקנים בחי' אילני סרק אגודה אחת לעשות רצונך בלבב‬ ‫רצונו ואזי נזכה ללעשות רצונך בלבב שלם‪ ,‬ומתוך שלא לשמה‬ ‫שלם‪ ,‬וזש"ה ישמחו השמים ותגל הארץ וגו' היינו ישמחו‬ ‫בא לשמה‪ ,‬וע"כ ל"ב של"ם הר"ת מתוך שלא לשמה בא‬ ‫השמים כשאמרו בגוים ה' מלך וכפירש"י לעת"ל בזמן הגאולה‬ ‫לשמה‪.‬‬ ‫אז ירננו כל עצי יער אפי' אילני סרק יודו ויהללו לפני השי"ת‬ ‫ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום הזכרון הזה יום תרועה‬ ‫ועתה כי בא כי בא בשעה שבא לשפוט הארץ עמי הארץ‬ ‫מקרא קודש זכר ליציאת מצרים‪ .‬הנה תקיעת שופר מורה על‬ ‫המדריגות הנמוכים בחי' אילני סרק ישפוט תבל בצדק בחי'‬ ‫קבלת התורה ע"ד ויהי קול השופר הולך וחזק מאד (שמות י"ט‬ ‫צדקה ע"ש סופן שיטענו פירות ועמים המון עם באמונתו‬ ‫י"ט) הנאמר במתן תורה שעיקרה הי' אנכי ולא יהי' לך שמפי‬ ‫שיאמין להם שבשעה שיגאלו משיעבוד מלכיות יעבדו את‬ ‫הגבורה שמענום (עי' מכות כ"ד ע"א)‪ ,‬קבלת עול מלכות שמים‬ ‫השי"ת באמת‪.‬‬ ‫שהוא שמע ישראל ותלוי בזכרון טוב לזכור תמיד מה שקבלנו‬ ‫ובכן תן פחדך ה' אלהינו על כל מעשיך וכו' ויעשו כולם‬ ‫עלינו‪ ,‬וזה שאנו אומרים ותתן לנו ה' אלהינו באהבה יום הזכרון‬ ‫אגודה אחת וכו'‪ .‬יש לומר בהקדם פי' הכתוב (תהלים י"ט י')‬ ‫הזה יום תרועה שנזכור ביום זה את היום תרועה של שופר‬ ‫יראת ה' טהורה עומדת לעד‪ ,‬שכבי' יתב' מפחד וירא שהאדם‬ ‫במתן תורה מקרא קודש שעי"ז נתקדשו ישראל‪ ,‬זכר ליציאת‬ ‫הישראלי יעבוד אותו עבודה טהורה כדי שלא תנתק קשר‬ ‫מצרים‪ ,‬זכ"ר יציא"ת מצרי"ם עולה שמ"ע ישרא"ל ה' אלהינ"ו‬ ‫האהבה בינו לבין קונו ותהיה אהבה עומדת לעד‪ ,‬וכל זה כשהיא‬ ‫ה' אח"ד יחודא עילאה קבלת עול מלכות שמים‪.‬‬ ‫לשמה‪ ,‬וזה שאמרו במתני' (אבות פ"א מ"ג) אל תהיו כעבדים‬ ‫והנה ידוע (עי' חנוכת התורה פ' יתרו) לפרש מה שאמרו חכז"ל אין‬ ‫המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים‬ ‫ישראל ניזונין אלא בזכות האמונה‪ ,‬דבאמת מה שאמרו חכמינו‬ ‫המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים‬ ‫ז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא אף שכבי' מקיים את תורתו‬ ‫עליכם‪ ,‬כלומר המורא של שמים יהי' עליכם שלא תפסוק‬ ‫וא"כ איכא לאו דבל תלין‪ ,‬ומתרצים דהתורה ניתנה ע"י שליח‬ ‫אהבתנו מאתו ית"ש‪ .‬וזה שאנו מבקשים ובכן תן "פחדך" ה'‬ ‫וקיימ"ל בחו"מ סי' של"ט דהשוכר את הפועל ע"י שליח לא‬ ‫אלהינו‪ ,‬הפחד שלך כנ"ל יהי' על כל מעשיך ואימתך יהי' על כל‬ ‫שייך בל תלין‪ ,‬וכ"ז בשאר מצוות משא"כ באנכי ולא יהי' לך‬ ‫מה שבראת‪ ,‬ואז ויראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל‬ ‫שמפי הגבורה שמענום ולא ע"י שליח לא שייך תירוץ זה‪,‬‬ ‫הברואים ויעבדו כולם עבודה אחת‪ ,‬וזש"א ויעשו כולם אגודה‬ ‫ואיכא שכר אף בהאי עלמא‪ ,‬וזה שישראל ניזונין הוא בזכות‬ ‫אחת משא"כ ביראת העונש שכל אחד ואחד יש לו יראה‬ ‫האמונה‪ ,‬וע"כ הר"ת של יי לי ולא אירא (תהלים קי"ח י') הרומז‬ ‫אחרת‪.‬‬ ‫לאמונה מכוון להר"ת של ויברך יי אותך לרגלי (בראשית ל' ל') וכן‬ ‫ויעשו כלם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שם‪ .‬י"ל עפי"מ‬ ‫הוא הר"ת של ולחם לבב אנוש יסעד (תהלים ק"ד ט"ו) לרמז על‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ט‬ ‫ואם תאמר דאמת וצדיק וישר סותרין זה את זה‪ ,‬דאמת הרי‬ ‫הנ"ל‪ ,‬והנה עיקר האמונה הוא קבלת עול מלכות שמים שמע‬ ‫פירושו מעיקרא דדינא ולא לפנים משורת הדין‪ ,‬על זה אמר ב'‬ ‫ישראל יחודא עילאה‪ ,‬וזאת מרומז בשופר כנ"ל ולכן בקשתינו‬ ‫טעמים א' "קרוב" לקוראיו באמת שקוב"ה בחינת קרוב‬ ‫בזכרונות‪ ,‬זכרנו בזכרון טוב לפניך ופקדינו תכף בהאי עלמא‬ ‫לישראל ע"כ שייך שיתנהג ברחמים עפ"י הדין ולקיים ומבשרך‬ ‫בפקודת ישועה ורחמים בזכות תקיעת שופר קבלת עול מלכות‬ ‫אל תתעלם‪ ,‬ועוד טעם הוא רם ומתנשא שוכן שחקים ואצל‬ ‫שמים כנ"ל‪.‬‬ ‫גדול הישר והטוב הוא מצד הדין‪( ,‬עי' ב"מ פ"ג ע"א) גבי רבה בר‬ ‫מלוך על כל העולם כולו וכו' וידע כל פעול כי אתה פעלתו‬ ‫בר חנן דתברי' נושאי המשאות חביתא דחמרא וא"ל רב זיל הב‬ ‫וכו' ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה‪ .‬אפשר לומר‬ ‫אגרייהו דדינא הכי למען תלך בדרך טובים ואורחות צדיקים‬ ‫עפ"י מאמר חכמינו ז"ל (מו"ק ט"ז ע"ב) מי מושל בי אומר הקב"ה‬ ‫תשמור‪ ,‬ובפרט אצל קוב"ה שגדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו‬ ‫צדיק‪ ,‬שמבטל גזירות הש"י‪ .‬וזה שאנו אומרים לפני תקיעת‬ ‫אין חקר‪.‬‬ ‫שופר הפסוק (תהלים מ"ז) עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר‬ ‫וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים‬ ‫זמרו אלהים זמרו וכו' זמרו משכיל מלך אלהים על גוים ר"ל‬ ‫ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד‪ .‬י"ל עפ"י המובא היום דא‬ ‫מלך אלהים על גויים היינו יען שעלה אלהים מדת הדין‬ ‫ר"ה‪ ,‬דעיקר בקשתינו בראש השנה צריך להיות שנזכה שיתגלה‬ ‫בתרועה שע"י התרועה הרומז לתשובה מסתלק כבי' מדת‬ ‫כבוד מלכותו על כל העולם כולו‪ ,‬כי לעת עתה בעוה"ר כבוד‬ ‫אלהים היינו הדין מישראל‪ ,‬וזה רצונו יתברך שמו‪ ,‬ע"כ זמרו‬ ‫מלכותו ניכר רק בשמים‪ ,‬וזהו וידעת "היום" תתפלל בר"ה‬ ‫אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו‪ ,‬שאף במידת הדין המרומז‬ ‫בדביקות ע"ד והאדם ידע את חוה‪ ,‬כי ה' הוא האלהים בשמים‬ ‫באלהים מזמר ומלך אלהים נמלך מידת הדין על גוים דוקא‬ ‫ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד‪ ,‬פי' עדיין בעוה"ר אין עוד על‬ ‫אבל בישראל הצדיק כבי' מושל בי לבטל הדינים‪ ,‬וכל זה לע"ע‬ ‫הארץ ה' אלהים כבוד שמים‪ ,‬ואנו מבקשים שיתגלה כבוד‬ ‫אבל לעתיד לבוא שיהי' מלאה הארץ דעה ולא יצטרך הקב"ה‬ ‫מלכותו גם על הארץ‪ ,‬ואז נזכה לצאת זכאי בדין‪ ,‬כמאמר זקיני‬ ‫לגזור גזירות רעות ח"ו תתקיים והיה ה' למלך על כל הארץ‬ ‫הרה"ק מרוז'ין זי"ע עה"פ ואני תפלתי לך ה'‪ ,‬אם תפילתי הוא‬ ‫דייקא שנוכל להשתמש במלכות הוא מידת הדין גם על ישראל‬ ‫בשביל לך ה'‪ ,‬עת רצון‪ ,‬אזי תמיד הוא עת רצון‪ ,‬וזש"א אומרים‬ ‫ויהיה ה' אחד ושמו אחד בדרך הרחמים והחסדים והטוב‪ .‬וזהו‬ ‫בהיום הרת עולם ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו‪,‬‬ ‫בקשתינו מלוך על כל העולם "כולו" גם על ישראל בחינת‬ ‫ר"ל אפילו אם אנו בבחי' עבדים אינם עושים רצונו של מקום‪,‬‬ ‫מלכות על ידי וידע כל פעול כי אתה פעלתו וידע כל יצור כי‬ ‫אבל מכיון שעינינו "לך" תלויות‪ ,‬שעיקר תפילתינו הוא בשביל‬ ‫אתה יצרתו שתמלא על הארץ דעה ולא יחטאו ולא יהיה‬ ‫"לך"‪ ,‬היינו כבודך ית"ש ולא לנו‪ ,‬ע"כ עד שתחננו‪ ,‬תוציא כאור‬ ‫גזירות רעות ויהי' ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו "בכל" משלה‪.‬‬ ‫משפטינו‪.‬‬ ‫יושב סתר כתרו ישועה לבושו צדקה מעטהו קנאה וכו'‪ .‬יש‬ ‫עוד יזכר לנו אהבת איתן אדונינו ובבן הנעקד ישבית‬ ‫לומר דהנה איתא בספה"ק הפי' לבוש הוא הלבוש הפנימי‬ ‫מדייננו‪ .‬י"ל עפ"י המבואר אצלנו בכמה מקומות דאדם צריך‬ ‫מעטה הוא הלבוש העליון הסובב כל הלבושין‪ ,‬וכדפי' עה"פ‬ ‫לקיים מצוות השי"ת באמונה פשוטה אף שאינו משיג טעמי‬ ‫(שמות ל"ד ז') ונקה לא ינקה ופי' המשנה (אבות פ"ד מ"כ) אל‬ ‫המצוות‪ ,‬ואפילו אם לפעמים הבנת שכלו הוא נגד קיום‬ ‫תסתכל בקנקן אותיות האמצעיות של ונקה לא ינקה‪ ,‬אלא במה‬ ‫המצוות‪ ,‬מ"מ יקיים המצוה מחמת ציווי השי"ת‪ ,‬וזה מצינו‬ ‫שיש בו הפנימיות כח הרחמים של שמו הגדול אותיות שם‬ ‫בעקידה שבודאי שכלו של אברהם אבינו ע"ה לא הסכים ע"ז‬ ‫הוי"ה בר"ת וס"ת של ונקה ינקה ואותיות אל חסד אל כל היום‬ ‫כיון שבאמת לא היה רצון השי"ת לשחטו‪ ,‬מכל מקום רצה‬ ‫בתוכו‪ ,‬וזהו שאה"כ (דניאל ז' ט') לבושיה כתלג חיור‪ ,‬ר"ל‬ ‫לקיים מטעם ציווי הש"י בלי טעם ושכל‪ ,‬וזה שאנו אומרים‬ ‫לבושיה הפנימי כתלג חיור בחינת רחמים כצמר לבן‪ ,‬וזה לבושו‬ ‫בתפילתינו ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור‪ ,‬היינו‬ ‫צדקה בחינת רחמים מעטהו הלבוש החיצוני נראה לפעמים‬ ‫ועקידת יצחק אע"פ שלא השיג הטעם בשכלו‪ ,‬רצה לקיים‬ ‫קנאה קנא ונוקם‪ .‬וזה שאומרים יושב "סתר" בפנימיות‪ ,‬כתרו‬ ‫המצוה‪ ,‬כמו"כ לזרעו היום דא ר"ה כדאיתא בזוה"ק‪ ,‬ברחמים‬ ‫ישועה‪ ,‬כי לבושו הפנימי צדקה‪ ,‬הגם מעטהו החיצון קנאה‬ ‫תזכור‪ ,‬אעפ"י שאין טעם מספיק להושיענו‪ .‬וזה שאנו אומרים‬ ‫גבורה מדת הדין ואף נאפד נקמה‪ ,‬מכל מקום סתרו יושר‪,‬‬ ‫בתפילתנו עוד יזכור לנו אהבת איתן‪ ,‬אהבת אברהם אבינו ע"ה‬ ‫הפנימיות הוא יושר‪ ,‬ע"כ עצתו אמונה‪ ,‬העצה הוא להאמין‬ ‫להשי"ת‪ ,‬ובבן הנעקד שרצה לשחטו אף ששכלו לא הסכים‬ ‫פעולתו אמת שחותמו אמת אע"ג שהוא דין אעפ"כ צדיק וישר‬ ‫לכך ובלי טעם‪ ,‬ישבית מדייננו גם בלי טעם‪.‬‬ ‫שמקיים ועשית הישר והטוב לפנים משורת הדין (עי' רש"י‬ ‫ואתחנן ו' י"ח‪ ,‬ובב"מ ל' ע"ב)‪.‬‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬י‬ ‫זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון‪ .‬בגמ' ר"ה (י"א ע"א)‬ ‫א"י ובתורתך כתוב לאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד‪.‬‬ ‫לחד מ"ד בראש השנה נברא העולם‪ ,‬והנה הבריאה ביום ראשון‬ ‫ע"ד דאיתא בשם הק' ר' יצחק אייזיק מקאליב זצ"ל‪ ,‬דעיקר‬ ‫היתה בלי אתערותא דלתתא כי לא היה עדיין שום נברא‪ ,‬וזה‬ ‫קבלת עול מלכות שמים הוא לדון את כל אדם לכף זכות‪ ,‬וד"ן‬ ‫שאנו מבקשים בתפלתינו זה היום דא ראש השנה כמבואר‬ ‫א"ת כ"ל האד"ם לכ"ף זכו"ת עולה שמ"ע ישרא"ל ה' אלהינ"ו‬ ‫בזוה"ק‪ ,‬תחלת מעשיך שיהי' תחלה אתערותא דלעילא כלומר‬ ‫ה' אח"ד מספר אלף קי"ח‪ ,‬וקבלת עול מלכות שמים זו מקיים‬ ‫תחלה‪ ,‬יהיה‪ ,‬מעשיך התעוררות דילך זכרון ליום ראשון של‬ ‫השי"ת ששומר תורתו‪ ,‬היינו לדון אותנו לכף זכות תמיד ובפרט‬ ‫בריאת העולם שהי' כן‪.‬‬ ‫בימי הסליחות והרחמים‪ ,‬וזה שאנו מסיימים ובתורתך כתוב‬ ‫הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכור‬ ‫לאמור וגו'‪ ,‬ובתורתך שאתה מקיים‪ ,‬כידוע מהירושלמי על‬ ‫אזכרנו עוד וכו' רחם ארחמנו נאום ה'‪ .‬נודע דאין פודין את‬ ‫הפסוק וישמור משמרתי חוקותי ותורתי אמר הקב"ה אני‬ ‫השבוין ביותר מכדי דמיהן (עי' גיטין מ"ה ע"א) ועיי"ש בתוס' ד"ה‬ ‫שומר משמרתי חוקותי ותורתי שכביכול מקיים את תורתו‬ ‫דלא‪ ,‬שהקשו מר' יהושע בן חנניא (גיטין נ"ח ע"א) שהלך לכרך‬ ‫כתוב לאמור שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד‪ ,‬ומסיימים כי‬ ‫גדול של רומי וכו' תינוק א' שבבית האסורים יפה עינים וטוב‬ ‫אתה אלהים אמת מקיים התורה ודברך אמת ועי"ז ברוך אתה‬ ‫רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים ועמד על בית האסורים‬ ‫מקדש ישראל ודן אותם לכף זכות‪.‬‬ ‫ואמר מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים ענה אותו תינוק‬ ‫היום הרת עולם‪" .‬הרת" לשון הריון כמו הריון שאין ידועים מה‬ ‫ואמר הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו‬ ‫יולד‪ ,‬כן השנה הבא עלינו לטובה מכוסה הוא בכסה ליום חגינו‬ ‫בתורתו‪ ,‬אמר מובטחני בו שמורה הוראה בישראל‪ ,‬העבודה‬ ‫לידע מה יולד יום‪ ,‬ומשו"ה יש לעשות תשובה המרומז בשופר‬ ‫(לשון שבועה) שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין‬ ‫שתחל שנה וברכותיה‪ ,‬וזה שאמר הכ' (תהלים פ"א ד') תקעו‬ ‫עליו‪ ,‬אמרו לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה‪ ,‬ותי' דשאני‬ ‫בחודש שופר מלשון שפרו מעשיכם (עי' מד"ר אמור) ועשו‬ ‫התם דמופלג בחכמה הי' ולת"ח פודין אפי' ביותר מכדי דמיהן‬ ‫תשובה‪ ,‬כי בכסה ליום חגינו ומי יודע מה יולד יום‪ .‬והנה‬ ‫וכן נפסק בשו"ע (עי' שו"ע יו"ד סי' רנ"ב סע"ד) שלת"ח וכמו"כ‬ ‫בטעמא דמצות תקיעת שופר אמרו חכז"ל (ראש השנה ט"ז ע"א)‬ ‫לתלמיד חריף שעתיד להיות תלמיד חכם פודין אפי' ביותר‬ ‫רחמנא אמר תקעו חוקה בלי טעם‪ ,‬אבל כבר כתב הרמב"ם (הל'‬ ‫מכדי דמיהן‪ ,‬והנה איתא במדר' דמי שהוא תלמיד חכם יש לו‬ ‫תשובה פ"ג ה"ד)‪ ,‬שאעפ"י שגזירת הכתוב הוא רמז יש בו עורו‬ ‫דין בן‪ ,‬וע"ד שאמר הכתוב (משלי ג' א') בני תורתי אל תשכח‪ ,‬וזה‬ ‫ישנים מתרדמתכם וכו' וחזרו בתשובה‪ ,‬אבל מי שמקיים מצות‬ ‫שרימז הכ' הבן‪ ,‬היינו כשיש לו דין בן תלמיד חכם אז אף על פי‬ ‫שופר מטעם חק כמצות אנשים מלומדה ואינו מתעורר‬ ‫שיקיר לי שהוא יקר ודמי פדיונו גבוהים וכן אם ילד שעשועים‬ ‫לתשובה עליו המשפט מב"ד של מעלה‪ ,‬וזהו כי חק לישראל‬ ‫תלמיד חריף שעתיד להיות ת"ח‪ ,‬אף שדמי פדיונו גבוהים מ"מ‬ ‫הוא כמצות אנשים מלומדה אז משפט לאלהי יעקב‪.‬‬ ‫רחם ארחמנו לפדותו נאום ה' וכך ההלכה‪.‬‬ ‫אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם‪ .‬יש לומר עפ"י‬ ‫ותראה לפניך עקידה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על‬ ‫מה שכתוב בשל"ה הק' על הפסוק וזכרתי את בריתי יעקב ואף‬ ‫גבי המזבח וכבש רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם כן יכבשו‬ ‫את בריתי יצחק וגו' הנאמר אחרי התוכחה‪ ,‬דגם זה הוא מן‬ ‫רחמיך וכו'‪ .‬י"ל דלפעמים אם האדם מסיר מלבו ומתעלם‬ ‫התוכחה‪ ,‬דזכרון אבותינו למי שאינו הולך בדרך הישר אדרבה‬ ‫מאהבת בנו יכול לפעול האב גבי עצמו אכזריות על בנו ועושה‬ ‫לגריעותא יחשב דכיון שאבותיו היו חשובים היה לו גם להיות‬ ‫לו רע‪ ,‬ע"כ נאמר לאברהם אבינו ע"ה קח נא את בנך את יחידך‬ ‫יותר טוב‪ ,‬ופי' בזה הפסוק (דברים ט' כ"ז) זכור לעבדך לאברהם‬ ‫אשר אהבת גם עתה וכו' והעלהו שם לעולה‪ ,‬והוא נסיון גדול‪,‬‬ ‫ליצחק וליעקב‪ ,‬אבל אל תפן אל זכרונם קשי העם הזה בשעה‬ ‫ולכן אי' במדרש רבה פר' וירא שזלגו עיניו של אברהם אבינו‬ ‫שהם קשי עורף אל תזכור להם שם אבותם להרע להם ח"ו‪,‬‬ ‫ע"ה דמעות מרוב רחמנות לבנו ולבו שמח לעשות רצון קונו‬ ‫וה"ה ביום הזכרון אנו צריכים שבשמים ישכחו לשעה מעשה‬ ‫ית"ש‪ ,‬וזה בקשתינו מהשי"ת ותראה לפניך עקידה שעקד‬ ‫ועבודת אבותינו דבהשוואה של מעשינו למעשי אבותינו למה‬ ‫אברהם אבינו ע"ה את יצחק בנו על גבי המזבח ולא שהי'‬ ‫נחשב מעשינו‪ ,‬וזה שאנו אומרים אתה זוכר מעשה עולם בדור‬ ‫מחמת אכזריות ח"ו‪ ,‬אדרבה‪ ,‬כי כבש רחמיו על בנו לעשות‬ ‫הזה ופוקד לשון חסרון‪ ,‬ע"ד ולא נפקד ממנו איש (במדבר ל"א‬ ‫רצונך בלבב שלם כן יכבשו רחמיך רחמי האב את כעסך‬ ‫י"ט) כל יצורי קדם‪ ,‬ויען שבאמת נצרך לנו מעשה וזכות אבות‬ ‫מעלינו ויגולו רחמיך עלינו סלה‪.‬‬ ‫על כן אומרים לפניך נגלו כל תעלומות והמון נסתרות‬ ‫כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם ואין שכחה לפני‬ ‫שמבראשית‪.‬‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬יא‬ ‫כזכוכית ואז די להכשירו בשטיפה (עיין טוש"ע או"ח סי' תנ"א)‪ ,‬וזה‬ ‫כסא כבודך‪ .‬הגאון בעל יערות דבש מקשה מכיון דהקב"ה זוכר‬ ‫יש לרמוז מה שנאמר (בראשית א' כ"ח) ויאמר להם אלהים פרו‬ ‫למה נקרא נשכחות‪ ,‬ולפענ"ד יש לומר בדרך זה‪ ,‬דהנה אם אדם‬ ‫ורבו "ומלאו" את הארץ וכבשוה‪ ,‬דהיינו שיכבשו את הארציות‬ ‫עושה עבירה השי"ת ברחמיו מעביר על פשע (עי' ראש השנה (י"ז‬ ‫בדעת ותבונה‪ ,‬אבל הם עשו להיפך ובני ישראל פרו וישרצו וכו'‬ ‫ע"א) ורב חסד מטה כלפי חסד‪ ,‬היכי עביד וכו' תנא דבי ר"י‬ ‫ותמלא האר"ץ אותם (שמות א' ז') שהארציות מלא אותם‪ ,‬וע"כ‬ ‫מעביר ראשון ראשון וכן היא המדה) היינו ושוכח‪ ,‬ואם עושה‬ ‫נצרך קושי השיעבוד לשבר לבבם כדין כלי חרס ששבירתו זהו‬ ‫תשובה מאהבה שזדונות נעשים כזכיות (יומא פ"ו ע"ב) אזי‬ ‫טהרתו (כלים פ"ב מ"א)‪ .‬וזש"א אדם יסודו‪ ,‬היסוד של עבודת‬ ‫השי"ת שוב זוכר העבירות להרבות הזכיות‪ ,‬וכדאיתא בספה"ק‬ ‫האדם‪ ,‬הוא "מעפר"‪ ,‬פי' להוציא את עצמו מיסוד העפר‪ ,‬וסופו‬ ‫על הפסוק (תהלים כ"ה ז') חטאות נעורי ופשעי אל תזכור כחסדך‬ ‫בעוה"ר רואים אנו שהוא ל"עפר"‪ ,‬מלא בארציות‪ ,‬כי בנפשו‬ ‫בעת תשובה מאהבה שנעשין כזכיות ממדת החסד זכר לי‪ .‬ועי'‬ ‫הרוחני יביא לחמו הגשמי‪ ,‬על כן משול כחרס הנשבר שרק זה‬ ‫בגמ' ר"ה (שם) אמר רבא מעביר ראשון ראשון ועון עצמו אינו‬ ‫טהרתו‪.‬‬ ‫נמחק‪ ,‬ואפשר לומר הטעם שעון עצמו אינו נמחק דכשיעשה‬ ‫באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חק‬ ‫תשובה מאהבה יהי' ממה להיות זכיות‪ ,‬וזה שאמר הכ' כי ביום‬ ‫ומשפט‪ .‬י"ל עפי"מ שכתבנו על המשנה באבות (פ"א מ"ג) אל‬ ‫הזה "יכפר" עליכם מלשון לכפורי ידי (גיטין נ"ו) שכל הכפרה‬ ‫תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס‪ ,‬דמ"מ אם‬ ‫תהי' רק מבחוץ ולא לטהר אתכם‪" ,‬מכל" חטאותיכם לגמרי‪,‬‬ ‫נצמח מזה טובה לרבים מותר‪ ,‬כי הא דאי' בב"ב (י' ע"ב) בנותן‬ ‫מפני שלפני ה' שם הוי' שם האהבה תטהרו‪ ,‬בתשובה מאהבה‬ ‫סלע לצדקה ע"מ שיחיה בני הרי זה צדיק גמור‪ .‬והנה ידוע‬ ‫ואז נצרכים העונות להפכם לזכיות‪ ,‬ועי' בצמח צדיק שפי' בזה‬ ‫מאמר חכמינו ז"ל (יומא פ"ו ע"ב) שבתשובה מאהבה זדונות‬ ‫משא"א אבינו מלכנו כתבנו בספר סליחה ומחילה ואין‬ ‫נעשין כזכיות‪ ,‬ומזכיות שהן מצוות הרי מכל מצוה יש פרקליט‬ ‫מבקשים על מחיקת העון לגמרי משום אבינו מלכנו כתבנו‬ ‫וממילא יש מליצי יושר רבים‪ ,‬לא כן בתשובה מיראה שאמרו‬ ‫בספר זכיות שיתהפכו הזדונות לזכיות ע"י תשובה מאהבה‪.‬‬ ‫שם חכמינו ז"ל שמהעבירות נשארו עדיין שגגות א"כ אין כאן‬ ‫וזש"א כי זוכר‪ ,‬בשעה שאדם עושה תשובה מאהבה הקב"ה‬ ‫מליץ‪ ,‬והטעם בזה שבתשובה מיראה הוא עושה תשובה‬ ‫זוכר את כל העוונות הנשכחות כדי להפכן לזכיות‪ ,‬אעפ"י שעד‬ ‫מיראת העונש והיינו על מנת לקבל פרס שלא תאונה אליו רע‪,‬‬ ‫עכשיו השתמש כבי' במדת השכחה‪ ,‬לטובה הוא זוכרם‪.‬‬ ‫משא"כ בתשובה מאהבה שהתשובה הוא מצד אהבתו‬ ‫וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון‪ .‬ובמתני' (ר"ה י"ח ע"א)‬ ‫להקב"ה‪ ,‬היינו על מנת שלא לקבל פרס‪ ,‬וזש"א הפייטן‬ ‫כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון‪ ,‬ובגמ' שם מאי כבני‬ ‫בתפילת ר"ה באין מליץ יושר מול מגיד פשע וגו' היינו באין‬ ‫מרון כבני חורין‪ ,‬הר"ת של עוברין לפניו כבני מרון מכוון לר"ת‬ ‫מליץ יושר כיון שהיה מיראה כנ"ל והוא כמו על מנת לקבל‬ ‫כי לא ענה מלבו (איכה ג' ל"ג) דמהאי טעמא שלא ענה מלבו‬ ‫פרס‪ ,‬ואין מליצים‪ ,‬תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקנו‬ ‫שאין ברצונו להכאיב לשום בריה‪ ,‬וכמאמרם ז"ל (ע"ז ג' ע"א) אין‬ ‫במשפט‪ ,‬היינו שע"י שיצדקנו במשפט הוי כמו שלא ע"מ לקבל‬ ‫הקב"ה בא בטרוני' על בריותיו‪ ,‬ואדרבה מדרך הטוב להיטיב‪,‬‬ ‫פרס וממילא נבראים מליצי יושר עלינו‪ ,‬וצדקנו במשפט‪,‬‬ ‫ע"כ עוברין לפניו כבני מרון שהוא כבני חורין‪.‬‬ ‫משפטינו יוצא בצדק‪.‬‬ ‫כמה יעברון וכמה יבראון‪ ,‬מי יחי' ומי ימות‪ .‬לכאורה קשה‬ ‫וז"ש תקעו בחודש שופר‪ ,‬שאנו מקדימים לתקוע בחודש אלול‪,‬‬ ‫כפל הלשון‪ ,‬ואפשר לומר דבבי"ד של מעלה מחליטין קודם‬ ‫בכסא ליום חגנו באמת באתכסיא עיקר המצוה הוא רק ליום‬ ‫בכלל כמה יעברון וכמה יבראון ואח"כ על הפרט מי ימות ומי‬ ‫חגנו‪ ,‬והטעם שתקנו חכמינו הקדמונים ז"ל להקדים תקיעת‬ ‫יחי'‪.‬‬ ‫שופר בחודש שעי"ז מגיע לנו שכר גם בעוה"ז כידוע מספה"ק‬ ‫אדם יסודו מעפר וסופו לעפר וכו' משול כחרס הנשבר‪ .‬מי‬ ‫שע"י דקדוקי מצוות וזריזות למצוה יש שכר גם בעוה"ז [עי'‬ ‫שזיכך את עצמו מעפרוריתו יש לו תקנה על ידי שטיפה‬ ‫בחיד"א ומובא בבני יששכר לחודש סיון במאמר מעלות התורה‬ ‫וכדומה כמו כלי זכוכית משא"כ מי שעדיין כלי חרס אין לו‬ ‫אות כ"ט]‪ ,‬וזהו כי חק לישראל‪ ,‬חק לישנא דמזוני‪ ,‬ע"ד לחם‬ ‫תקנה אלא שבירה‪ ,‬וז"ש הפייטן אדם יסודו מעפר ואם גם סופו‬ ‫חוקי הטריפנו (עיין ביצה ט"ז ע"א)‪ ,‬בשפע ברכה והצלחה בעוה"ז‪,‬‬ ‫לעפר נדמה ולא זיכך את עצמו אזי הוא משול כחרס הנשבר‪,‬‬ ‫ואם תאמר שהוא ע"מ לקבל פרס והורו לנו חכמינו ז"ל אל‬ ‫אין לו תקנה אלא שבירה‪ ,‬לשבר את לבבו וקרוב ה' לנשברי לב‪.‬‬ ‫תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס‪ ,‬עז"א‬ ‫א"י ע"ד הנ"ל אדם יסודו מעפר וסופו לעפר משול כחרס‬ ‫משפט לאלהי יעקב שמשם אנו למדים שאף בע"מ לקבל פרס‬ ‫הנשבר‪ .‬הנה עיקר עבדות האדם לזכות יסוד העפר ולעשותו‬ ‫כנ"ל כשנצמח ממנו טובה לרבים וזה גורם נח"ר לשמו יתב'‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬יב‬ ‫בכ"ו אלול שהוא יום ב' דבריאת העולם (עי' ב"ר א' ג') ומובא‬ ‫עולה לרצון ונשפע רחמים וחסדים‪.‬‬ ‫ברש"י (בראשית א' ה') ומדוע המה נדונים בראש השנה‪ ,‬ואיתא‬ ‫א"י דהנה איתא במד"ר דשרו של ים טעם הללו והללו עובדי‬ ‫בספה"ק שהוא כדי שיהיו טרודין בדינן ולא יקטרגו על ישראל‪,‬‬ ‫ע"ז ומה ראו אלו לדחות מפני אלו והקב"ה העיד על ישראל‬ ‫ופירשו בזה מה שאנו אומרים היום הרת עולם רק עולם אחד‬ ‫שהם שוגגין‪ ,‬וזה אינו יכול להעיד שום מלאך כי אינו יודע‬ ‫נברא "היום" בראש השנה שהוא העולם הזה ומדוע יעמיד‬ ‫מחשבה שבלב (כמבואר בשלה"ק סוף פרשת ברכה) דאם כפי‬ ‫היום במשפט כל יצורי עולמים מכל העולמות‪ ,‬ובא כמתרץ‬ ‫שחושבין לכאורה שמלאכים יודעים מחשבות בני אדם יקשו‬ ‫למען אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים ואף אם כעבדים אין‬ ‫דברי הגמרא (שבת י"ב ע"ב) דאינם יודעין בלשון ארמית‪ ,‬ועכ"ח‬ ‫מי שיקטרג ועיננו לך תלויות עד שתחננו ותוציא כאור‬ ‫שאינם יודעים מחשבות וממילא ניחא דברי הש"ס‪ ,‬ומתורץ‬ ‫משפטינו‪ ,‬וזה שאנו אומרים ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה‬ ‫קושית התוס' (שבת שם)‪ ,‬ורק הקב"ה בעצמו יכול להעיד זאת‪,‬‬ ‫יאחזון ויאמרו הנה יום הדין לפקוד על "צבא מרום" בדין גם‬ ‫וע"ז משיבים אומות העולם (ע"ז ג') כלום יש אב שמעיד על בנו‪,‬‬ ‫בר"ה כי לא יזכו בעיניך בדין‪ ,‬וע"כ כל באי עולם מכל העולמות‬ ‫ויש לומר על פי מה שאיתא בספה"ק על הפסוק (ויקרא כ' ח')‬ ‫יעברון לפניך בדין ביום זה‪ ,‬למען כבקרת רועה "עדרו" ולא של‬ ‫ושמרתם את חוקותי שבזמן שאדם מקיים גם את החוקים אז‬ ‫אחרים‪ ,‬והוא חס עליהם ורק מעביר צאנו תחת שבטו ואינו‬ ‫ועשיתם אותם כאילו עשיתם את עצמכם עי' במד"ר‪ ,‬ואז כבי'‬ ‫מלקם רק מפחידם ואינו חפץ בקטרוגם של המלאכים‪ ,‬כן‬ ‫אינו אב אלא מלך ונאמן בעדותו‪ ,‬וזהו כוונת הפייטן‪ ,‬באין מליץ‬ ‫תעביר ותספור ותמנה ותפקוד נפש כל חי‪.‬‬ ‫יושר מול מגיד פשע‪ ,‬אשר טוען הללו והללו ומה ראו אלו‬ ‫ובעומק יותר יש לומר עוד ע"ד זה‪ ,‬דהנה קיימ"ל בגיטין (נ"ג ע"א)‬ ‫לדחות מפני אלו ושום מלאך אינו יכול להשיבו כנ"ל אז תגיד‬ ‫דכולי עלמא ס"ל היזק שאינו ניכר לאו שמי' היזק ודבר תורה‬ ‫ליעקב דבר "חוק" ומשפט שמקיימים אף החוקים ואינו להם‬ ‫אחד שוגג ואחד מזיד פטור‪ ,‬ואפילו מדרבנן דחייב מטעם קנסא‬ ‫בבחי' אב אלא מלך ואז תהי' "המלך" המשפט וצדקנו במשפט‬ ‫(עי' רמב"ם הל' חובל ומזיק פ"ו הלכה א') פטור כשמודה בקנס עיי"ש‪,‬‬ ‫בעדותך שאנו שוגגים (ועי' בני יששכר לח' תשרי מאמר יום תרועה)‪.‬‬ ‫והנה האדם בחטאו עושה היזק שאינו ניכר שמן התורה פטור‪,‬‬ ‫וזה שאנו אומרים גם בהיום הרת עולם אם כבנים רחמנו כרחם‬ ‫ומדרבנן כיון שחוזר בתשובה הוי כמודה בקנס ופטור‪ ,‬רק על‬ ‫אב על בנים‪ ,‬בתור רחמנות‪ ,‬כיון שאב אינו יכול להעיד‪ ,‬ואם‬ ‫כל פנים בדיני שמים חייב‪ ,‬ומשום הכי דן קוב"ה בראש השנה‬ ‫כעבדים עיננו לך דוקא תלויות עד שתחננו ותוציא בעצמך‬ ‫גם המלאכי מעלה להטרידם בדינם שלא יבואו לחייבם מצד‬ ‫משפט כיון שאז אין אתה פסול לדון ולהעיד ומלפניך משפטינו‬ ‫דין שמים‪ ,‬והיינו ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו‬ ‫יצא ועיניך תחזינה מישרים‪.‬‬ ‫הנה יום הדין לפקוד על "צבא מרום" בדין‪ ,‬ולא יהיה להם זמן‬ ‫ויכון בחסד כסאך ותשב עליו באמת‪ .‬יש לומר על פי הידוע‬ ‫לקטרג לפי דין שמים ואז ידין הקב"ה את בני האדם כבני אדם‬ ‫מהאריה"ק שאלול הוא נגד מדת ורב חסד ותשרי הוא מדת‬ ‫בדיני אדם‪ ,‬וזה שאמר הכתוב (תהלים ע"ו ט') משמים השמעת‬ ‫אמת‪ ,‬ואפשר לומר דמשום הכי הקדים אלול לתשרי כדי‬ ‫דין ארץ יראה ושקטה וגו' משמים השמעת דין שיש דין גם‬ ‫להמתיק דינים של תשרי דבאמת לית בה משום לפנים משורת‬ ‫בשמים על מלאכי השרת ומזה ארץ יראה‪ ,‬ע"ד אם בארזים‬ ‫הדין (עי' ע"ז י"ח ע"א) והוא להמתיק דינים של אמת ברב חסד‪,‬‬ ‫נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר (מו"ק כ"ה ע"ב) ושקטה‬ ‫וזה שנאמר (תהלים ס"ט י"ד) אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך‬ ‫בהוודע שבקום למשפט לדין גם "אלהים" בני עליון מלאכי‬ ‫ע"י המתקת אלהים ברב חסד שהוא חודש אלול עננו באמת‬ ‫מעלה הוא כדי להטרידם בדינם למען להושיע כל ענוי ארץ‬ ‫בתשרי שהוא מדת אמת ישעך ודו"ק‪ .‬ולזה אלו"ל ר"ת אחד‬ ‫בדיני אדם ענוי סלה‪.‬‬ ‫לדין ואחד לצדקה ותשרי כידוע ר"ת שמאלו תחת ראשי ימינו‬ ‫באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חק‬ ‫תחבקני (שה"ש ב' ו') וזה שאנו אומרים ויכון בחסד כסאך ותשב‬ ‫ומשפט וצדקנו במשפט וכו'‪ .‬ויש לומר בדרך זה דידוע‬ ‫עליו באמת‪ ,‬היינו ויכון בחסד שהוא אלול ותשב עליו באמת‬ ‫דבבי"ד של מטה ההלכה כולו חייב פוטרין אותו (עי' סנהדרין י"ז‬ ‫בתשרי שהוא אמת‪ ,‬וכיון שהבסיס הוא חסד הוא גובר‪ ,‬כי‬ ‫ע"א) ושם (צ"ז ע"א) אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות‬ ‫קיי"ל תתאה גבר כשמואל (פסחים ע"ט ע"א)‪ .‬וכן איתא בספה"ק‪,‬‬ ‫למינות אמר רבא מאי קרא כולו הפך לבן טהור הוא וברש"י‬ ‫ר"ב חס"ד אמ"ת עולה גמ"ר חות"ם טו"ב‪ ,‬עה"כ‪ ,‬חסד‬ ‫כשפשט הנגע בכל העור (והפך לבן שהוא סימן טומאה) טהור הוא‬ ‫לאברהם ואמת ליעקב שהם מכוונים נגד אלול תשרי וכנ"ל‪.‬‬ ‫משא"כ בבי"ד של מעלה‪ ,‬ומשום הכי בקשתינו באין מליץ‬ ‫ומלאכים יחפזון וכו' ויאמרו הנה יום הדין לפקוד על צבא‬ ‫יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב‪ ,‬בי"ד של מטה‪ ,‬דבר חוק‬ ‫מרום בדין וכו'‪ .‬וי"ל דלכאורה קשה הלא המלאכים נבראו‬ ‫ומשפט וצדקנו במשפט כפי ההלכה בבי"ד של מטה‪ ,‬וזהו‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬יג‬ ‫בטעמא דתיקנו חכמינו חודש אלול להתעוררות לתשובה על‬ ‫בקשתינו אל תבוא במשפט עמנו כי לא יצדק לפניך כל חי‪ ,‬אל‬ ‫פי מה שנפסק במס' ב"מ (ס"ו ע"א) וכן הוא בשו"ע חו"מ (סי' ע"ג‬ ‫תבוא במשפט של מעלה עמנו דאזי אפילו חייב כולו בבחינת כי‬ ‫סי"ז) שהמלוה על המשכון והתנה עמו שבאם לא יפדנו עד זמן‬ ‫לא יצדק לפניך כל חי‪ ,‬אינו פטור‪.‬‬ ‫פלוני יהיה מוחלט ולא פדאו הוי אסמכתא וקיי"ל דאסמכתא‬ ‫א"י דהנה יעקב אבינו ע"ה שיכל את ידיו ולא העמיד הבכור‬ ‫לא קניא ומבואר (שם ע"ב) האי אסמכתא זמנין קניא וזמנין דלא‬ ‫כבכורתו אפרים לימינו‪ ,‬והוא למען להמתיק את השמאל‬ ‫קניא‪ ,‬אשכחי‪ ,‬ביום הפרעון‪ ,‬דקשתי שיכרא ופירש"י בחנות אין‬ ‫שהוא דין בימין החסד (עי' אמרי נועם פרשת שופטים) וכן מצינו גבי‬ ‫הוא עצוב לחזור אחרי פדיון משכונו ודעתו לשקעו‪ ,‬קני אשכחי‬ ‫בנימין שהוא דין בן אוני‪ ,‬ויצאתה ממנו רצועה לחלקו של‬ ‫דקא מהדר אזוזי לא קני‪ .‬וידוע דלמעלה משכונין נשמתו של‬ ‫יהודה (עי' יומא י"ב ע"א) שבו שם הוי' של רחמים להמתיק את‬ ‫אדם בעד חטאיו והש"י ברחמיו מניחה אצלנו עד זמן ידוע‪ ,‬ואם‬ ‫הדין‪ ,‬וז"ש הפ' (תהלים פ' ג') לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה‬ ‫האדם מהדר אזוזי דהיינו תשובה ומעשים טובים לגאול‬ ‫את גבורתך ולכה לישעתה לנו‪ ,‬וד"ל שהוא להמתיק הגבורה‬ ‫המשכון לא קנו בשמים המשכון ואם הוא הולך בשרירות לבו‬ ‫בהישועה‪ .‬וזה שנאמר יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב‬ ‫כמו שתי שיכרא דמי ונקנה המשכון ואבדה ח"ו הנפש ההיא‪.‬‬ ‫(תהלים כ' א') יענך ה' שם הרחמים‪ ,‬ביום צרה להמתיקו‪ ,‬ישגבך‬ ‫ולזה תקנו חודש אלול לתשובה שיהי' כמו מהדר אזוזי אעפ"י‬ ‫שם אלהי יעקב ע"ד שיעקב המתיק הדינים כנ"ל‪ ,‬וכן נרמז‬ ‫שלא מצא די הצורך מכל מקום מהדר הוא קודם זמן הפרעון‬ ‫בקרא (במדבר כ"ג כ"א) לא הביט און ביעקב על ידי יעקב בזה‬ ‫וקיומו‪ ,‬לפדות המשכון‪ .‬והנה אם הוא מהדר אתשובה הוי‬ ‫ששיכל את ידיו ולא העמיד אפרים לימינו כי ה' אלהיו עמו‬ ‫דברים שבלב‪ ,‬דרק הבוחן לב יתב' יודע‪ ,‬וזה שאנו אומרים‬ ‫ממתיק דיני אלהים בהוי"ה רחמים‪ .‬וזהו באין מליץ יושר מול‬ ‫בתפילתינו בימי תשובה אלו האוחז ביד מדת משפט שלא‬ ‫מגיד פשע תגיד "ליעקב" כשם ששיכל את ידיו והמתיק הדינים‬ ‫תשלוט על ישראל וכל מאמינים שהוא אל אמונה ומדתו אמת‬ ‫ברחמים כן תעשה דבר חק ומשפט וצדקנו במשפט‪ ,‬הרומז‬ ‫ובאמת ליכא לפנים משורת הדין והאיך עושה כן הא אין צדיק‬ ‫לחסד‪.‬‬ ‫בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא‪ ,‬ומתרץ הבוחן ובודק גנזי‬ ‫באין מליץ יושר וכו' תגיד ליעקב וכו'‪ .‬עפ"י הידוע דאברהם‬ ‫נסתרות‪ ,‬ובוחן לבות הוא יודע שבסתר פנימיות לבבם ישראל‬ ‫הוא חסד וע"י יעקב שהוא תפארת בחי' רחמים נמתקין דיני‬ ‫קדושים ומשתוקקים לתשובה והוי בחי' דמהדר אזוזי‪ ,‬וזהו וכל‬ ‫יצחק ואחרי רבים להטות‪ ,‬וזהו שאומרים רחום כהלכה‬ ‫מאמינים שהוא בוחן כליות היועצות לאדם שיהי' גואל ממות‬ ‫שהולכים אחר הרוב‪ .‬וזה שאומרים באין מליץ יושר וכו' תגיד‬ ‫ופודה משחת את משכון נשמתו‪ ,‬ובזה הש"י דיין אמת לזכות‬ ‫ליעקב‪ ,‬המכריע לצד החסד של אברהם כידוע‪ ,‬דבר חוק‬ ‫אותנו בישועות ונחמות והוא דן יחידי ההגוי באהי' אשר אהי'‬ ‫ומשפט שהולכין אחר הרוב וצדקנו במשפט‪.‬‬ ‫שכל אחד מישראל צועק אהי' טוב ורצוננו לעשות רצונו והוי‬ ‫האוחז ביד מדת משפט‪ ,‬וכל מאמינים שהוא אל אמונה‬ ‫מהדר אזוזי‪.‬‬ ‫הבוחן ובודק גנזי נסתרות‪ .‬הקב"ה מושיע לישראל בשביל‬ ‫האוחז ביד מדת משפט וכל מאמינים שהוא אל אמונה‬ ‫פנימיותם‪ ,‬שפנימיות ישראל הוא בעצם טוב רק השאור‬ ‫הבוחן ובודק גנזי נסתרות‪ .‬עי' מס' סנהדרין (ו' ע"ב) ר' שמעון‬ ‫שבעיסה וטרדות הזמן מעכב והקב"ה מסתכל בפנימיות‬ ‫בן מנסיא אומר שנים שבאו לפניך לדין עד שלא תשמע דבריהן‬ ‫ישראל‪ ,‬ע"ד אמרם ז"ל (ברכות י"ז ע"א) שחד תנא לבתר דמצלי‬ ‫או משתשמע דבריהן ואינך יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי‬ ‫אמר רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך‬ ‫לומר להם צאו ובצעו פשרה‪ ,‬משתשמע דבריהם ואתה יודע‬ ‫ומי מעכב שאור שבעיסה וזש"נ (תהלים קל"ו י"א) ויוצא ישראל‬ ‫להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לומר להם צאו ובצעו שנאמר‬ ‫"מתוכם" ע"י תוכם פנימיות הלב‪ ,‬וזה שא"א בתפלה ויצא את‬ ‫פוטר מים ראשית מדון וכו' (ועיי"ש בתוס' ד"ה נגמר הדין דכששמע‬ ‫עמו ישראל מתוכם כנ"ל לחירות עולם שעל ידי זה הקב"ה‬ ‫דבריהם וכבר דקדקו בדין היטיב וגמרו הדין דלא מיחסר אלא לומר איש‬ ‫פודה את בני ישראל לחירות‪ .‬וזש"א האוחז ביד מדת משפט‬ ‫פלוני אתה חייב‪ ,‬כיון דנתברר כל כך אין להטעותן לעשות פשרה)‪ ,‬ואפשר‬ ‫ואינו מניחו לשלוט על עמו ישראל אע"ג וכל מאמינים שהוא‬ ‫לומר דמשום הכי כל השנה שהמשפט ע"י בי"ד שלמעלה‬ ‫אל אמונה מ"מ יען שהוא בוחן ובודק גנזי נסתרות ותוכם של‬ ‫אומרים צדקה ומשפט כדברי הגמרא (שם) עה"פ ויהי דוד‬ ‫ישראל טוב מאד על כן אינו מניח למידת הדין לשלוט על בני‬ ‫עושה משפט וצדקה וכו' איזה משפט שיש בו צדקה זה הבצוע‪,‬‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫אבל בר"ה ויוה"כ שכבי' דן בעצמו אומרים המלך המשפט‪.‬‬ ‫האוחז ביד מדת משפט וכל מאמינים שהוא אל אמונה‬ ‫וזה שאנו אומרים האוחז ביד משפט בלי פשר‪ ,‬ולמה אינו עושה‬ ‫הבוחן ובודק גנזי נסתרות וכו'‪ .‬אפ"ל עפ"י מש"כ לומר‬ ‫פשר‪ ,‬ומסיים שהוא בוחן ובודק גנזי נסתרות ויודע הדין‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬יד‬ ‫וכל מאמינים שהוא קשה לכעוס הרחום ומקדים רחמים‬ ‫מקודם‪ .‬וכל זה אם היינו מבקשים בדין אבל באמת בקשותינו‬ ‫לרוגז‪ .‬אותיות לפני "שטן" המקטרג הם רח"ם‪ ,‬וזה שאנו‬ ‫לפנים משורת הדין כי אין בנו מעשים ואז קרוב ה' לנשברי לב‪.‬‬ ‫אומרים בתפילתינו והסר שטן מלפנינו‪ ,‬ע"י לפנינו ע"י רחמים‬ ‫וזשה"כ (תהלים ע"ו ט') משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה‬ ‫כנ"ל‪ ,‬וזהו שאמר הכ' (ישעי' נ"ח ח') והלך לפניך צדקך‪ ,‬צדקה‬ ‫בקום למשפט אלהים להושיע כל ענוי ארץ‪ ,‬משמים השמעת‬ ‫ורחמים‪ ,‬וזש"א וכל מאמינים שהוא קשה לכעוס מכיון הרחום‬ ‫דין בלי פשר‪ ,‬ארץ יראה ושקטה בקום למשפט אלהים להושיע‬ ‫ומקדים "רחמים" אותיות רחם לרוגז‪ ,‬וכיון שהרחם קודם‬ ‫לפנים משורת הדין מטעם ענוי ארץ‪ ,‬שיודעים בעצמם שאינם‬ ‫והשטן בא עליו אז תתאה גבר וגוברים החסדים כשמואל‬ ‫זכאים ומבקשים לפנים משורת הדין וענוים ירשו ארץ‪.‬‬ ‫(פסחים ע"ו ע"א) דסבר תתאה גבר‪ .‬ולכן אמר בלעם (במדבר כ"ד‬ ‫וכל מאמינים שהוא גואל חזק הדן יחידי לבאי עולם וכל‬ ‫כ"ג) אוי מי יחיה משמו אל‪ ,‬ר"ל אליבא דשמואל דס"ל תתאי‬ ‫מאמינים שהוא דיין אמת ההגוי באהיה אשר אהיה‪ .‬איתא‬ ‫גבר‪ ,‬ואותיות רח"ם הם קודמות ותתאים לאותיות שטן‬ ‫בספרים הק' הטעם דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה‬ ‫המקטרג רח"ל‪ ,‬וזוכים לחסדים ורחמים‪.‬‬ ‫(עי' קידושין ל"ט ע"ב ובתוס' שם ד"ה מחשבה) שהוא מטעם דישראל‬ ‫וכל מאמינים שהוא רך לרצות השוה ומשוה קטן וגדול‪ .‬אי'‬ ‫קדושים הם ובודאי יגמרו גם במעשה והקב"ה דן על שם סופו‪,‬‬ ‫בספה"ק דאותיות שו"ה ניתוספו על שמות האבות‪ ,‬והיינו ה'‬ ‫וראי' ע"ז מיציאת מצרים שמשה רבע"ה אמר וכי אוציא את‬ ‫לאברם ויהיה שמו אברהם‪ ,‬שי"ן ליצחק שיקרא ישחק כמש"נ‬ ‫בני ישראל מארץ מצרים‪ ,‬היינו באיזה זכות‪( ,‬כפירוש רש"י שם)‪,‬‬ ‫(תהלים ק"ה ט') ושבעתו לישחק‪ ,‬וא"ו ליעקב כמש"נ (ויקרא כ"ו‬ ‫ע"ז השיבו הקב"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את‬ ‫מ"ב) בפסוק וזכרתי את בריתי יעקב‪ ,‬והנה בגמ' (ברכות י"ג ע"א)‬ ‫האלהים על ההר הזה‪ ,‬ובכח זכות זה זכו ליציאת מצרים‪ ,‬ואף‬ ‫כל הקורא לאברהם אברם עובר‪ ,‬שהה' לגבי אברהם נקרא כך‬ ‫דקיימ"ל (קידושין מ"ט ע"ב) דברים שבלב אינם דברים‪ ,‬מ"מ‬ ‫מאז לעולם כי אברהם רומז לחסד ובלתי חסד אי אפשר לעולם‬ ‫מבואר שם וכן הוא בשו"ע (חו"מ סי' ר"ז) דבאומדנא דמוכח‬ ‫להתקיים ועולם חסד יבנה‪ ,‬משא"כ האותיות ש"ו של ישחק‬ ‫ביותר הוי דברים שבלב דברים והכי נמי כיון שהקב"ה מסייע‬ ‫ויעקוב יתקיימו רק לעתיד לבוא‪ ,‬והוא ש"ו משופר העולה‬ ‫להבא לטהר (עי' יומא ל"ט ע"א) הוי אומדנא דמוכח ביותר‪ ,‬וכן‬ ‫דב"ש הממתיק פ"ר דינים ע"י שם הוי' ששניהם פ"ר הו"י' גימ'‬ ‫י"ל שזה בקשתינו בימי הרחמים אשר מלפניו בלבד יצא‬ ‫ש"ו‪ ,‬והנה צ' של יצחק הוא פחות ר"י משי"ן של יש"חק‪ ,‬וזאת‬ ‫משפטינו כי הוא בעל הרחמים ודן על שם סופו שבודאי נשוב‬ ‫הוא חר"ב העולה רד"ו של עשיו שנאמרו בו ועל חרבך תחי'‪.‬‬ ‫אליו בלב שלם (ואצלו כבי' עתיד והוה היינו הך) וזה שאנו אומרים‬ ‫וזה שאנו אומרים וכל מאמינם שהוא רך לרצות בזכות ה"שוה"‬ ‫וכל מאמינים שהוא גואל חזק‪ ,‬משום הדן יחידי לבאי עולם‪,‬‬ ‫אבותינו הקדושים ומשוה קטן וגדול שיהיה מלאה הארץ דעה‬ ‫והגם וכל מאמינים שהוא דיין אמת ובמה יזכה אותנו מ"מ‬ ‫קטן וגדול‪.‬‬ ‫ההגוי באהי' אשר אהי' שהעתיד וההוה שוים וכל אחד ואחד‬ ‫וכל מאמינים שהוא סולח סלה העליון ועינו אל יראיו וכל‬ ‫מקוה להיות טוב‪.‬‬ ‫מאמינים שהוא עונה לחש וכו' שהוא פתוחה ידו‪ .‬י"ל ונקדים‬ ‫וכל מאמינים שהוא דיין אמת ההגוי באהיה אשר אהיה‪ ,‬וכל‬ ‫לפרש הבקשה שאומרים ביוצר ליום ב' דר"ה אתתי לחננך בלב‬ ‫מאמינים שהוא היה הוה ויהיה הודאי שמו כן תהלתו‪ .‬נודע‬ ‫קרוע ומותח בקש רחמים כעני בפתח גלגל רחמיך וכו'‪ ,‬הנה‬ ‫שמדת אמת גורם חסד לישראל כמש"נ (תהלים פ"ה י"ב) אמת‬ ‫אמרו חכמינו ז"ל (ב"מ נ"ט ע"א) שערי דמעות לא ננעלו‪ ,‬ובמדרש‬ ‫מארץ תמצח ואז וצדק שהוא מצדיק אותנו לפנים משורת הדין‬ ‫רבה איכה (ג' מ"ג) נאמר שערי תשובה לעולם פתוחין‪ ,‬ומקשים‬ ‫משמים נשקף‪ ,‬והנה אהיה פעמים אהיה עולה אמ"ת‪ ,‬לזה‬ ‫אם אינם ננעלים למה להו שערים ויש לומר דהוא על פי מה‬ ‫כשאמר משרבע"ה (שמות ג' י"ג) מה שמו באיזו זכות יגאלו‬ ‫דאיתא בספה"ק דכל השערים ננעלו במפתח‪ ,‬וכהאי דמצינו‬ ‫השיב לו הקב"ה אהיה אשר אהיה כלומר במדת אמת‪ .‬והנה‬ ‫בגמ' (שבת ל"א ע"ב) שערי חכמה ננעלים והמפתח הוא היראה‬ ‫האלף יען שהיא אות ראשונה‪ ,‬רומז שהוא יתב' ראשון היה‪,‬‬ ‫ומי שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו‬ ‫והמ' שהוא באמצע רומז לבחינת הוה "בינינו" והת' שהוא‬ ‫מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו בהאי‬ ‫אחרונה רומז על יהיה‪ .‬וזהו וכל מאמינים שהוא דיין אמ"ת‬ ‫עייל‪ ,‬ושערי תשובה ננעלים בחותמו של הקב"ה שהוא אמת‬ ‫ההגוי באהיה אשר אהיה העולה אמת כנ"ל‪ .‬וכל מאמינים‬ ‫וע"י תשובה באמת נקרע החותם של אמת למעלה‪ ,‬וזש"נ‬ ‫שהוא באמת היה‪ ,‬הוה ויהיה הודאי‪ ,‬שהוא רומז לאמת ודאית‬ ‫(תהלים פ"ה י"ב) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף‪" ,‬אמת"‬ ‫שמו כן תהלתו שהוא היה הוה ויהיה הנרמז באמ"ת כנ"ל‪,‬‬ ‫מארץ תצמח‪ ,‬ע"י תשובה באמת תצמח ותפתח השער ואז‬ ‫וחותמו אמת‪.‬‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬טו‬ ‫חזק‪ ,‬והוא על ידי הדן יחידי לבאי עולם‪ ,‬שדן אותנו בלעדינו‬ ‫וצדק משמים נשקף ששערי תשובה לא ננעלו‪ .‬ומדויק לשון‬ ‫וזכין לאדם שלא בפניו וגואלנו לזכות אעפ"י שהוא דיין אמת‪.‬‬ ‫מרפא של חכמינו ז"ל (יומא פ"ו ע"ב) גדולה תשובה שקורעת גזר‬ ‫קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם‬ ‫דינו של אדם‪ ,‬היינו גדולה תשובה שהוא באמת ש"קורעת"‬ ‫ולבית יעקב חטאתם (ישעיה נ"ח א')‪ .‬ידוע דבר"ה שחל בשבת‬ ‫למעלה החותם ומבטלת גז"ד של אדם‪ ,‬וזהו בקשתנו אבינו‬ ‫אין תוקעין בשופר והוא מטעם דשמא יעבירנו‪ ,‬אבל ביו"ט‬ ‫מלכנו החזירנו בתשובה שלמה לפניך אבינו מלכנו קרע רוע גזר‬ ‫תוקעין אע"ג דיש לחוש שמא יתקן כלי שיר‪ ,‬והוא משום דאין‬ ‫דיננו‪ ,‬היינו שע"י החזירנו בתשובה שלימה לפניך באמת למטה‬ ‫לעקור מש"כ בפירוש בתורה דעי"ז תתבטל המצוה דבתקיעת‬ ‫אין דין למעלה ו"קרע" רוע גזר דיננו‪.‬‬ ‫שופר לגמרי מכל וכל כיון דלחשש זה יתבטל בכל השנים‪,‬‬ ‫והנה שם אהי"ה רומז לתשובה שמקבל עליו להיות טוב מעתה‪,‬‬ ‫משא"כ בשבת דאז נתבטל רק כשחל בשבת‪( ,‬עי' טו"ז סי'‬ ‫והנה אהי"ה פעם אהי"ה גימ' אמ"ת כדאיתא בספה"ק‪ ,‬וז"ש‬ ‫תקפ"ה)‪ ,‬והנה באמירת דברי כבושין לפני העם יש ג"כ חשש‬ ‫שערי דמעות שהוא תשובה שמוריד דמעות ע"י הבכיה לא‬ ‫מפני פניות דהיצה"ר והוא בחי' דיעבירנה ד' אמות ברה"ר‪,‬‬ ‫ננעלו במנעול אלא בחותם‪ ,‬אמת וכיון שבשמים מודדין מדה‬ ‫[דהסט"א נקראת רשות הרבים עי' בזוה"ק דמה"ט אסור‬ ‫כנגד מדה על כן למי שיש לו לב קרוע בתשובה באמת קורעין‬ ‫להוציא מרשות היחיד לרה"ר]‪ ,‬ומטעם זה נמנעו הקדושים‬ ‫לו החותם והשער נפתח ועולים התפלות למעלה‪ .‬וזה שאנו‬ ‫בדורות הקודמים מלומר דברי תוכחה לרבים‪ ,‬כיון דאז לא היו‬ ‫אומרים אתתי לחננך בלב "קרוע" ומרתח שהוא תשובה‬ ‫כ"כ מגושמים ושקועים בחטאים ופשעים כמו בזמנינו‪ ,‬ולכך‬ ‫באמת‪ ,‬ע"כ בקש רחמים כעני בפתח בתוכה אחר שנפתח‬ ‫מחשש גאות ופניות מהיצה"ר נמנעו מזה‪ ,‬דומיא דתקיעת‬ ‫השער‪ ,‬על כן גלגל רחמיך‪ .‬והנה שבירת השער ופתיחתו היא‬ ‫שופר בשבת דתקנו שלא לתקוע מחשש דשמא יעבירנו ד"א‬ ‫בקול גדול‪ ,‬משא"כ קריעת חותם הוא בלחש‪ ,‬וזה שאנו אומרים‬ ‫ברה"ר‪ ,‬משא"כ היום בזה"ז דר"ל שכיחי הרבה חטאים אדרבה‬ ‫וכל מאמינים שהוא סולח סלה העליון ועינו‪ ,‬היינו ה"עין" שהוא‬ ‫יש להתחזק ולומר דברי כיבושין ותוכחה להם‪ ,‬ואין להמנע‬ ‫תוך השער לתקן ה"רש" ו"עין" ה' אל יריאיו שיעשו תשובה‬ ‫מפני חשש פניות וגיאות דא"כ עקרו ח"ו כמה מצוות מתוה"ק‪,‬‬ ‫ופותח "שער"‪( ,‬עי' בבני יששכר לחודש אלול מא' א' ז') וכל מאמינים‬ ‫דזה דומיא דביטול שופר של כל השנים‪ .‬ובזי"ל הפ' קרא בגרון‬ ‫שהוא עונה לחש הפותח שער ע"י קריעת החותם בלחש‬ ‫אל תחשוב ר"ל דאל ימנע עצמו מלומר דברי כיבושין‪ ,‬וא"ת‬ ‫לדופק בתשובה‪ ,‬ואם תיקשי בשלמא לפתוח ע"י מפתח מותר‬ ‫מדוע בדורות הקודמין לא אמרו‪ ,‬ע"ז אמר כשופר הרם קולך‪,‬‬ ‫בשבת ויו"ט משא"כ להתיר קשר של קיימא אסור בשבת ויו"ט‬ ‫כמו שופר ביו"ט עצמו שתוקעין אע"פ דיש לחוש משום כלי‬ ‫ואיך אפשר לקרוע‪ ,‬על זה אמר שאינו של קיימא כי וכל‬ ‫שיר‪ ,‬כ"כ היום בזה"ז צ"ל הרם קולך בדברי כבושין‪ ,‬והוא משום‬ ‫מאמינים שהוא פתוחה ידו הצופה לרשע וחפץ בהצדקו‪ ,‬ואם‬ ‫והגד לעמי פשעים ולבית יעקב חטאתם‪ ,‬דהם שקועים ר"ל‬ ‫תאמר שעל כל פנים יש איסור מצד קשר או מצד פתח‬ ‫ואל"כ יבואו ח"ו לביטול הכל והשי"ת ישמרנו‪.‬‬ ‫(עטוש"ע או"ח הל' שבת סי' שי"ד ושי"ז)‪ ,‬וכל מאמינים שהוא צדיק‬ ‫לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו‬ ‫וישר על זה אמר הקצר בזעם ומאריך אף ויש הצלת נפשות בזה‬ ‫כי קדוש היום לאדוננו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם‬ ‫דדוחה שבת ויו"ט (עי' שבת קל"ב ע"א) וזהו מי"ג מדות של‬ ‫הקב"ה נושא עון ועובר על פשע (מיכה ז' י"ח) היינו ועובר כבי'‬ ‫(נחמיה ח' י')‪ .‬י"ל דנחמי' הנביא אומר לכו אכלו משמנים ושתו‬ ‫בזה כנ"ל על פשע למען טובת ישראל‪.‬‬ ‫ממתקים בר"ה‪ ,‬ושלחו מנות לאין נכון לו שלא הכין לעצמו (עיין‬ ‫ביצה ט"ו ע"ב)‪ ,‬ואזי מודד השי"ת מדה כנגד מדה ויתן גם לנו‬ ‫וכל מאמינים שהוא גואל חזק הדן יחידי לבאי עולם‪ .‬י"ל‬ ‫אעפ"י שאין נכון לו להשי"ת בתשובה ומעש"ט‪ ,‬כי קדוש היו"ם‬ ‫עפ"י מה שפרשנו הפסוק (תהלים קמ"ג ב') ואל תבוא במשפט‬ ‫את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי‪ ,‬על פי מה דקיימ"ל (קידושין‬ ‫דא ראש השנה כידוע מהזוה"ק‪ ,‬לאדוננו בחי' די"ן יומא דדינא‬ ‫וצריך לרחמים‪.‬‬ ‫כ"ג ע"א‪ ,‬וכ"ה בשו"ע חו"מ סי' רמ"ג ס"א) זכין לאדם שלא בפניו ואין‬ ‫חבין לאדם אלא בפניו‪ ,‬וז"ש דוד המלך ע"ה ואל תבוא במשפט‬ ‫ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו‪ .‬יש לפרש‬ ‫את עבדך‪ ,‬בפנינו‪ ,‬שמא נצא חייב‪ ,‬כי לא יצדק לפניך כל חי‬ ‫בהקדם מה שפירש הרה"ק ר"ב מפשיסחא זי"ע הפסוק (שמות‬ ‫וחבין לאדם בפניו‪ ,‬ובקשתינו מלפניך בלי את עבדך משפטי‬ ‫כ"א כ"ב) אך אם יום או יומיים יעמוד לא יוקם כי כספו הוא‪,‬‬ ‫יצא שלא בפנינו רק מלפניך לבד‪ ,‬אז בודאי עיניך תחזינה‬ ‫שאינו נחשב במה שהוא עומד ביום הכיפורים שנקרא יום‪,‬‬ ‫מישרים‪ ,‬והוא עפי"מ דאי' בירושלמי שקוב"ה מקיים תורתו‬ ‫שהוא יום אחד‪ ,‬ובר"ה שנקרא יומיים שהוא יומא אריכתא‬ ‫ואין חבין לו לאדם אלא בפניו‪ ,‬ולעומת זה זכין לאדם שלא‬ ‫ומתפלל בתשובה‪ ,‬ואח"כ חוזר לסורו‪ ,‬שמזה עצמו ניכר כי‬ ‫בפניו‪ ,‬זה שאנו אומרים בתפילת ר"ה וכל מאמינים שהוא גואל‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬טז‬ ‫הנאתו גבי מצוה או יצא וכספיקו של המשנה למלך [פ"ה מהל'‬ ‫כספו הוא‪ ,‬שכל כוונתו היתה רק על כספו עניני הגשמיים‪ ,‬וגם‬ ‫יסודי התורה ה"ח] ועי' במנחת חינוך [מצוה יו"ד] כמה ספיקות‬ ‫אז לא עשה תשובה אלא מאהבת כספו‪ ,‬ופירשו בזה גם (ש"א כ'‬ ‫יש לו במצוה זו‪ ,‬וא"כ שפיר יש לחוש שילך אצל בקי לפתור‬ ‫כ"ז) מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם‪ ,‬היינו‬ ‫הספיקות‪.‬‬ ‫מדוע לא בא בן ישי משיח זה זמן רב גם תמול א' דר"ה גם היום‬ ‫ולכאורה היה אפ"ל דכיון דשיעור אכילה לענין מצוה היא תמיד‬ ‫ב' דר"ה שכל ישראל מתפללים וחוזרים בתשובה‪ ,‬ובא כמשיב‬ ‫בכזית (עי' מנחת חינוך שם) ולענין הוצאת שבת השיעור הוא‬ ‫"אל הלחם" שכיון שחוזר לסורו הסימן הוא שעיקר כוונתו‬ ‫בכגרוגרת [שבת ע"ו ע"ב] שהוא יותר מכזית והוה ליה כזית‬ ‫היתה רק על הלחם שלא תאבד כספו ולחמו‪ ,‬וזשאה"כ (ישעי' א'‬ ‫חצי שיעור לענין הוצאה‪ ,‬וא"כ אפילו יעביר כזית מצה ד' אמות‬ ‫ו') מכף רגל ועד ראש אין בו מתום‪ ,‬מכף רגל היינו שמיני עצרת‬ ‫ברשות הרבים אין בו שום איסור מן התורה על כן לא גזרו גבי‬ ‫שהוא רגל בפני עצמו (ר"ה ד' ע"ב) עד ראש‪ ,‬ראש השנה‪ ,‬אין בו‬ ‫מצה‪.‬‬ ‫מתום‪ ,‬ורח"ל חוזר לסורו‪ ,‬וזה שאמר הכתוב ועוד מעט ואין‪,‬‬ ‫אך אחר העיון זה אינו משני טעמים חדא הלא ידוע שיטת רש"י‬ ‫אם עובר זמן מעט אחר הימים נוראים שכ"א חוזר בתשובה‬ ‫בשבת דף ע"ד דבשבת כל השיעורים שנזכרו הם לענין חיוב‬ ‫ומתפלל לפני המקום‪ ,‬וכבר אין בו שום זכר ולחלוחית מהימים‬ ‫חטאת אבל איסור מן התורה איכא אף בפחות מכשיעור‬ ‫הנוראים‪ ,‬זהו רשע‪ ,‬והתבוננת על מקומו בימים הנוראים עצמם‬ ‫דקיימ"ל חצי שיעור אסור מן התורה וכ"ה בהג"א ר"פ המוציא‬ ‫ותראה שגם אז ואיננו‪ ,‬אין לבו שלם בתשובתו רק מאהבת‬ ‫יין וכ"כ המשל"מ בפי"ח מהל' שבת ה"א לשיטת הרמב"ם‪ ,‬ועי'‬ ‫כספו ועניניו הגשמיים ה' ישמרנו‪.‬‬ ‫ברמב"ם פ"ה מהל' נזירות דין י"א התולש שער אחד בנזיר‬ ‫בסוגיא דשמא יעבירנו תרפ"ט‬ ‫לוקה‪ ,‬ועי' בחכם צבי סי' פ"ו ועי' בנודע ביהודא מהדורא תניינא‬ ‫בגמ' סוכה מ"ג ע"ב ערבה בשביעי מ"ט דחיא שבת א"ר‬ ‫או"ח סי' ג"ן ובפרי מגדים בפתיחה להל' שבת והדברים עתיקין‪,‬‬ ‫יוחנן כדי לפרסמה שהיא מן התורה‪ ,‬אי הכי לולב נמי לידחי‬ ‫ועיין בשואל ומשיב מהד"ת חלק ד' סי' ק"כ דאדרבה בכגון זה‬ ‫כדי לפרסמו שהוא מן התורה לולב גזירה משום דרבה‬ ‫גם ריש לקיש דס"ל בכ"מ חצי שיעור מותר מן התורה מודה‬ ‫דאמר (לעיל מ"ב ע"ב) שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי‬ ‫דאסור מן התורה כיון דחצי שיעור מלאכה שעשה הוא קיים‬ ‫ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים‪ ,‬אי הכי ערבה נמי‬ ‫עדיין וכשיעשה החצי השני מצטרף לשיעור שלם‪ ,‬ואינו חולק‬ ‫נגזור‪ ,‬ומשנינן ערבה שלוחי בי"ד עבדי לה לולב לכל מסור‪,‬‬ ‫על ר' יוחנן רק בדבר שנאכל ונכלה החצי הראשון קודם שיבא‬ ‫ובפני יהושע שם כ' לכאורה יש לתמוה לפי מה שפירש רש"י‬ ‫החצי השני‪ ,‬אזי סובר שמותר מן התורה ולא ס"ל "דחזי"‬ ‫לעיל במימרה דרבה דהא דגזרינן שמא יטלנו בידו וילך אצל‬ ‫לאצטרופי‪ ,‬וא"כ הקושיא עומדת כמו נד מדוע לא חששו גבי‬ ‫בקי ללמוד היינו ללמוד נענועו או ברכתו א"כ לא שייך הך‬ ‫מצה גזירת רבה שמא יעבירנו ד"א ויעשה איסור תורה‪.‬‬ ‫מילתא בערבה כלל דנענוע מאן דכר שמי' ולענין ברכה נמי לא‬ ‫ואפילו להסוברים דבשאר איסורים חצי שיעור מותר מן‬ ‫מיבעי למאי דקיימ"ל אין מברכין עליה ואפי' מברכין לא שייך‬ ‫התורה מ"מ בשבת מודים דאסור מן התורה עי' שו"ת בית‬ ‫בקיאות כלל דדווקא בלולב דאיכא ד' מינים אפשר דאין הכל‬ ‫יצחק חלק או"ח סי' י"ד אות י' מדכתיב גבי יום הכיפורים וכל‬ ‫בקיאין‪ ,‬דאל"כ כל מצוה הצריך ברכה יהי' אסור לעשות בשבת‬ ‫מלאכה לרבות חצי שיעור כמבואר בתורת כהנים פר' אחרי‬ ‫ע"כ‪ ,‬ולפי"ד צריך לפרש מש"א (בגמ' ר"ה כ"ט ע"ב וסוכה שם) היינו‬ ‫וילפינן שבת מיום הכיפורים‪ ,‬ואפילו לריש לקיש דלא דריש כל‬ ‫טעמא דלולב והיינו טעמא דשופר וה"ט דמגילה‪ ,‬דכמו דבלולב‬ ‫חלב [עי' יומא ע"ד ע"א] אולי וכל דריש וכמו שחילקו התוס'‬ ‫גזרו כיון דאיכא ד' מינים ואפשר דאין הכל בקיאין ואינו יודע‬ ‫במנחות דף י"א ע"ב ד"ה ור"ש לענין את לא דריש ר' יהודא‬ ‫האיך ליטלן כן י"ל בשופר דמספקא ליה אי גנוחי גנח או ילולי‬ ‫אבל ואת דריש ודו"ק כי יש להאריך בזה‪ ,‬ואכ"מ‪ ,‬זאת ועוד‬ ‫יליל וכן במגילה דצריך בקיאות רב לקרוא כדת חששו שמא‬ ‫אחרת כיון דעיקר חשש דשמא יעבירנה הוא במי שאינו בקי‬ ‫ילך אצל בקי משא"כ בשאר מצוות לא חששו‪ ,‬ועי' בר"ן ר"ה‬ ‫שפיר יש לחשוש שמא יהי' נעלם השיעור אכילה בכמה ויקח‬ ‫שם שתמה על מילה ובריטב"א סוכה שתמה מהזאה דלא‬ ‫כגרוגרות ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים‪.‬‬ ‫חיישינן משום שמא יעבירנו ועי' בשעה"מ פ"ב משופר ה"ו‪,‬‬ ‫והיה אפשר ליישב על פי מש"כ הסמ"ג דעיקר הגזירה של‬ ‫ובאמת צ"ע דברי הפני יהושע מדוע לא גזרו שמא יעבירנו גם‬ ‫שמא יעבירנו הוא לאחר שיצא חובת המצוה אז חיישינן שמא‬ ‫גבי מצה שיש כמה ספיקות בה באיזה מין יוצאין אי דווקא‬ ‫יעבירנו ד' אמות ומתיישבים בזה הקושיא הידועה למה חיישינן‬ ‫חיטין או כל חמשת המינים‪ ,‬ואיך אוכלין אותה עם המרור‬ ‫ואינו דוחה את השבת הא קיימ"ל בכמה דוכתי' טעה בדבר‬ ‫כהלל או כל אחד בנפרד‪ ,‬וכמה שיעור אכילה‪ ,‬ושלא כדרך‬ ‫מצוה ועשה מצוה דפטור‪ ,‬ועל פי זה ניחא דהחשש של שמא‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬יז‬ ‫ועי' בחת"ם סופר או"ח סי' קי"ט וא"כ שוב הקושי' במקומה‬ ‫יעבירנו הוא בחזירתו שאין עוד מצוה ומיושב נמי קושי' הנ"ל‬ ‫עומדת איך גזרו שמא יעבירנו וכנ"ל ובעזי"ת יש לא‪-‬ל להאריך‬ ‫דלא גזרו שמא יעבירנו גבי מצה‪ ,‬דגבי מצה לא שייך לומר‬ ‫בזה‪ ,‬ועוד חזון‪.‬‬ ‫שיעבירנו בחזירתו כיון שכבר אכלה‪ ,‬משא"כ בשופר ולולב‬ ‫ומגילה דישנם גם לאחר עשיית המצוה וד"ל‪.‬‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר רבינו ברוך הי"ד מווישיווא‬ ‫אך דבריו הקדושים של הסמ"ג עדיין צריכים תלמוד דהבקי‬ ‫במס'ר"ה דף כ"ח ע"א מקשה התוס' ד"ה אמר על רב יהודא‬ ‫בוודאי ילמדנו שאין לעבור ד' אמות כי חזקתו חזקה אלימתא‬ ‫מדוע בשופר של ע"ז לא יתקע ואם תקע יצא ובשלמים אם תקע‬ ‫שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן ולומר שגם הבקי‬ ‫לא יצא‪ ,‬מ"ש זמ"ז עיי"ש ונ"ל לתרץ דהנה התוספ' בשבועות‬ ‫יחשוב שמותר יען שהוא מילתא דשכיחא לומר מותר‬ ‫מ"ד ע"ב ד"ה ורב יוסף הקשו אמאי המודר מחבירו מותר לו‬ ‫וכדמוכח בסוגיא דבכורות דף כ"ג ובתוס' שם [ד"ה סבר] וגבי‬ ‫לתקוע תקיעה של מצוה והמודר הנאה מן המעיין מותר לטבול‬ ‫חכם שוגג קרוב למזיד דהוה ליה לדקדק בהוראתו עי' סנהדרין‬ ‫בו טבילה של מצוה משום דמצות לאוו להנות ניתנו והא מתהני‬ ‫ל"ג ע"א בתוס' שם‪ ,‬מכל מקום לא שייך רק באינו בקי אבל‬ ‫מפרוטה דרב יוסף‪ ,‬ותי' שם דיכול לכוון ולתקוע במקום שלא‬ ‫בבקי לא שייך לומר שיטעה ויאמר מותר‪ ,‬וראי' לזה ממס' ב"ק‬ ‫יבוא שם עני באותה שעה‪ ,‬ותמה ע"ז בישועת יעקב סי' תקפ"ה‬ ‫דף צ"ה ע"ב שמחלק בין ת"ח ובין עם הארץ ועוד דאם יטעה‬ ‫משופר של עולה ושלמים דמסקנת הגמ' הוא בשניהם דיצא‬ ‫הבקי והאיש יעשה עפ"י הוראתו אזי בוודאי יחשב להאיש‬ ‫משום מצלל"נ‪ ,‬והא שם איירי בשוגג דלא שייך לומר שיתקע‬ ‫שוגג עי' תוס' ב"ק דף ק' ע"א ד"ה טיהר ובסנהדרין דף ל"ג‬ ‫במקום שאין שם עני דהרי לא ידע שהיא של הקדש יעו"ש‪.‬‬ ‫[בתוס' ד"ה מה] דכיון דעל פי חכם עביד לא גזרינן שוגג אטו‬ ‫ועפי"ז תורץ קו' התוס' הנ"ל דבאמת רב יהודא ס"ל ג"כ‬ ‫מזיד‪ ,‬ובמגן אברהם סימן שי"ח סע"ק ג' כ' בפי' בשם הרד"ק‬ ‫כמסקנת הגמ' שמצות לאו לה"נ‪ ,‬ובשלמים דלא יצא הוא‬ ‫דמיקרי שוגג אם עשה על פי חכם ועי' בקהלות יעקב במענה‬ ‫מטעם דיש לו הנאת הגוף דמפטר למיתב פרוטה לעני כיון‬ ‫לשון ח"ג אות תקפ"ח ובצמח צדק סי' מ'‪ ,‬ועי' מג"א סי' תצ"ו‬ ‫שהוא שוגג‪ ,‬אבל בשופר של ע"ז דמיירי במזיד ושפיר יכול‬ ‫סק"א בשם המעיל צדקה דאם עשה עפ"י הוראת חכם אין‬ ‫לכוון לתקוע בשעה שאין עני וליכא הנאה בהדי מצוה‪ ,‬ע"כ ס"ל‬ ‫מנדין אותו‪[ ,‬ואפילו בשוכח דעת רובא דרובא דהוי אונס או‬ ‫שפיר דיצא‪.‬‬ ‫שוגג עי' רמ"א יו"ד סי' רל"ב סעי"ב ובשדי חמד דברי חכמים‬ ‫ומסולק בזה גם קו' הטורי אבן שהק' ממתני' פ"ד דנדרים גבי‬ ‫סי' פ' הגם דבמס' ביצה ט"ו ע"ב גבי גזירה שמא יפשע כתב‬ ‫מודר הנאה ומלמדו מדרש הלכות ואגדות וטעמא משום דלא‬ ‫רש"י שמא ישכח ולא יערב‪ ,‬ועי' חו"מ סי' רצ"א סע"ז דכל דלא‬ ‫מהני ליה מידי דאסור ליטול שכר לימוד כמפורש התם בגמ'‬ ‫ידענא פשיעותא הוא‪ ,‬מ"מ מסקנת הפוסקים דהוי שוגג או‬ ‫ועיי"ש בר"ן דאע"ג דמהני ליה במה שמלמדו מצות הרי לאו‬ ‫אונס דקיל משוגג עי' בחו"מ סי' שפ"ה סע"א ובש"ך סי' שפ"ו‬ ‫להנות ניתנו ותיקשי לרב יהודא דס"ל דלהנות ניתנו אמאי‬ ‫סק"ו ועי' בד"ג כלל צ"ט סי' ח' ובשו"ת בית יצחק חלק או"ח‬ ‫מלמדו‪ ,‬ולפי"ז ניחא דבאמת ס"ל ג"כ מצל"נ ובשופר‪ .‬של ע"ז‬ ‫סי' י"ח ויש להאריך בזה ואכ"מ)‪.‬‬ ‫שיצא מיירי במזיד וכנ"ל‪.‬‬ ‫וא"כ הקושי' במקומה עומדת איך גזרו שמא יעבירנו הלא‬ ‫הק' ברוך בההגה"צ האב"ד פה שליט"א‬ ‫בהליכתו יהי' טעה בדבר מצוה ועשה מצוה דפטור ובחזירתו‬ ‫הוא שוגג כיון דעשה על פי חכם ואין לך אומר מותר גדול מזה‬ ‫ואפילו אם נאמר דרבה דמחדש הטעם של שמא יטלנו בידו‬ ‫ויעבירנו ד"א‪ ,‬ושיטתו אזיל במס' מכות דף ז' ע"ב [וכגירסת‬ ‫המהרש"ל שם על פי התוס' סנהדרין ס"ב ע"א ד"ה ורבא‬ ‫דבמכות גרסינן רבה] דאומר מותר קרוב למזיד הוא‪ ,‬מ"מ כבר‬ ‫מסיק החת"ם סופר ושאר פוסקים כאידך תירוצא של התוס'‬ ‫שם דרק ברציחה או אפילו בע"ז דנאמר כמה פעמים יתירה‬ ‫בשגגה ס"ל לרבא דאומר מותר הוי קרוב למזיד אבל בשאר‬ ‫איסורים לא ס"ל שיהי' קרוב למזיד אדרבה קיל משוגג ואין בזה‬ ‫מחלוקה וכו"ע ס"ל הכי‪ ,‬וה"ה רבה רבי' דרבא‪ ,‬ואפי' בדבר‬ ‫דכו"ע ידעי והוא טעה אמרינן דהוי שוגג עי' פר"ח יו"ד סי' צ"ט‪,‬‬ ‫וע"ע במשנה למלך הל' מאכלות אסורות סו"פ ט"ו הל' כ"ה‪,‬‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬יח‬