שארית מנחם · She'eiris Menachem — ראש השנה (2026-09-07)

ראש השנה
בימים המרומזים באח"ר כנ"ל. הצירוף של חודש תשרי יוצא מהס"ת של ויראו אותה שרי
ידוע דחודש תשרי הוא זמן המתקת הדינים ע"י תשובה פרעה וי"ל ע"ד שפירשו הגמ' (שבת נ"ו ע"ב) בשעה שנשא
ומעש"ט .ויש לרמוז זה במה שאומרים בפיוט דליל שב"ק יהי שלמה את בת פרעה ירד גבריאל נעץ קנה בים ועלה בו שרטון
רעוא קמי דתשרי על עמיה דיתענג לשמיה במתיקין ודובשין, ועליו נבנה כרך גדול של רומי ,ובזוה"ק פ' פנחס דעלינו לעשות
דבאמת כן צריך להיות ההמתקות של חודש תשרי בכל השנה, מק' של קנה הרומז למלכות רומי עפ"י מאמר הגמ' הנ"ל ה',
וזהו בקשתינו יהי רעוא קמי דתשר"י ,ר"ל המתקת הדינים כל וז"ש ראשון לציון "הנה" (ישעיה מ"א כ"ז) ,היינו תחת גער חיות
תשרי יהיו על עמיה כנ"ל כל השנה ,דיתענג לשמיה במתיקין "קנה" (תהלים ס"ח ל"א) לעשות "הנה" ,והוא כמו שעושים
ודובשין ויומשך רחמים לכלל ישראל. מחמץ מצה מח' ה"א ,רק בזה נעשה ההפרש "בחי"ת" לה'
ואפשר להמתיק עוד עפימ"ש בשם השר שלום מבלז זי"ע למעלה בחינת אתדל"ע שהי' בפסח שהיינו ערום ועריה ובקוף
לפרש הפסוק לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים נעשה התיקון למטה דעיקר הגאולה תלוי באתערותא דלתתא
(בראשית מ"ג י') ,לול"א אותיות אלו"ל ,והיינו אם נתאחר והיינו בתשובה ,וזש"א שהזיווג יעלה יפה ,ר"ל הזיווג הק' כבי'
התשובה באלול ,כי עתה שבנו זה פעמיים ,ר"ל עלינו לשוב עם כנ"י יהי' בזמן שיעלה יפ"ה גימ' צ"ה והיינו שמן ה-ק' של
ב"זה"" ,זה" גימ' י"ב ,שהוא החודש השנים עשר" ,פעמים" קנה יעלה יסתלק ע"ד הכתוב ונעלה הענן (במדבר ט' כ"א) צ"ה
היינו כשיש אדר ב' ,ולכן אדר שני הוא החודש השביעי מתשרי וישאר ה' "הנה" כנ"ל.
כמו שתשרי הוא החודש השביעי מניסן ,וזה רומז כאן וזהו הצירוף של חודש תשרי ויראו אותה שרי פרעה ר"ל שיפול
"דתשרי" על עמיה דיתענג לשמיה בחודש שאוכלין מתוקין פחד על אוה"ע מתיקון ה"ק" ל"ה" כנ"ל ויראו מזה ר"ל אותה
ודובשין בפורים ומנהג ישראל תורה היא. אות ה' כנ"ל ,וחודש תשרי וניסן מסוגלים לגאולה ותשרי הוא
בתהלים (ס"ב ט') ,בטחו בו בכל עת עם שפכו לפניו לבבכם מצורף ומשולב עם חודש ניסן כדאי' בשלה"ק עה"פ ועבדת
אלהים מחסה לנו סלה ,אך הבל בני אדם כזב בני איש את העבודה הזא"ת הרומז לתשרי "בזאת" יבא אהרן בחודש
במאזנים לעלות המה מהבל יחד .ידוע הוא שחודש תשרי הזה שרומז לניסן החודש הז"ה לכם ,ומשום זה הצירוף של ניסן
הוא מזל מאזניים ,והאדם צריך לבטוח בה' תמיד ,וזש"א בטחו שהוא ישמח"ו השמי"ם ותג"ל האר"ץ עולה במכוון לוירא"ו
בו בכל עת ,ובכל זמן שפכו לפניו לבבכם ,ורק אז אלהים מחסה את"ה שר"י פרע"ה צירוף תשרי שכן עולה גאל"ת מצרי"ם
לנו סלה ,ואך הבל בני אדם כזב בני איש ,פי' מי שצועק מה אני גאל"ת רו"ם שבחדשים אלו פסקה מהם העבודה ונגאלו מגלות
ומה חיי וכדו' לעלות במדרגות רק במאזניים בחודש תשרי ובהם עתידים להגאל (עי' ר"ה י"א) מגלות אדום הוא רום בבי"א.
לבד ,זה סימן המה מהבל יחד ,שהכל הבל ,ואף בחודש תשרי יש בני אדם שחושבין שזמן התשובה הוא רק מר"ה עד
אין כוונתו שלימה. אחר חנוכה אבל באמת טעות הוא בידם כי תשובה מצות עשה
במתני' ראש השנה (כ"ט ע"ב) יום טוב של ראש השנה שחל שאין הזמן גרמא ובכל יום זמנה ,והנה אות ר' רומז לר"ה ,אלף
להיות בשבת .אפ"ל יו"ם טו"ב נוטריקון של וימלא על יוה"כ שלו אחד בהם ואין לו דמיון בכל הימים וח' על
משאלותינו במדה טובה ישועה ורחמים ,להמשיך שנה טובה שמונת ימי החג ושמונת ימי חנוכה ,וזה שאמרו חכמינו ז"ל
במידה טובה ישועה ורחמים בר"ה הוא ע"י שחל להיות בשבת (חגיגה ט"ו ע"ב) שובו בנים שובבים חוץ מאחר היינו לא רק
ויתהל"ך עולה כ"ף שמא"ל היינו מידת הדין ,ר"ל שחנוך רצה בזכות שבת קודש שיכולה היא לרחם (עי' שבת י"ב ע"א) ,שאז
להתנהג במדה"ד על כן לקח אותו לשמים כי רק שם אפשר השי"ת שומע בקול תפילתינו ר"ת שב"ת (עי' צמח צדיק פרשת
לנהוג בדין .ולזה תחלת חודש תשרי שהוא נגד ואמת של י"ג משפטים עה"פ כי יתן איש וגו' שבועת ה' תהיה בין שניהם).
מידות ,ואמת דלית בה לפנים משורת הדין נמתקין בימין בגמ' ביצה (ט"ז ע"א) איתא תני רב תחליפא אחוה דרבנאי
החסד ימי אלול שהם נגד ורב חסד כידוע מהאריז"ל ,לכן חוזאה כל מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה וכו' .ויש
תשר"י ר"ת שמאלו תחת ראשי ימינו תחבקני ור"ב שעולה לפרש הלשון מזונותיו ולא פרנסתו וכדו' וי"ל דידוע דהשי"ת
יצח"ק שהוא דין נמתק בחסד אברהם ,ע"כ ור"ב חס"ד עולה עם כנסת ישראל הם בבחי' בעל ואשה וקיימ"ל (כתובות נ"ח ע"ב)
פ"ר והוא הפ"ר דינים היוצאים מאותיות מנצפ"ך העולים פ"ר שבעל מחויב במזונות אשתו תחת מעשי ידיה ,וה"ה קוב"ה
(עי' בספה"ק בני יששכר) שנמתקים ,והוא פ"ר משופ"ר, בחי' בעל מחויב במזונות כנסת ישראל בחי' אשה תחת מעשיה
וכשמצרפין שם כ"ו שם הרחמים לפ"ר הוא עולה דב"ש מתוק ידיה שהם המעשים טובים אשר בר"ה מתקנים את כל מעשי
מדבש ,דב"ש עולה ש"ו והוא ש"ו משופ"ר שעולה דבש ונמתק יד וע"כ אז קצובין "מזונות" .וז"ש (תהלים פ"א ד') תקעו בחודש
הפ"ר דינים ע"י ש"ו( ,עיין דגל מחנה אפרים) .וז"ש עלה אלהים שופר בכסא ליום חגינו כי חק לישראל הוא משפט לאלהי
בתרועה מידת הדין הסתלק יען ה' שם הויה בקול שופר יעקב ,תקעו בחודש שופר הגם בכסה ליום חגינו וגזירת הכתוב
הצטרף ל"שופר" ,וזהו ענין פר של כה"ג ביום הכיפורים לבטל הוא מכל מקום יש בו טעם כי חק לישראל הוא שמביא "חק"
הפ"ר דינים ע"י עבודת הכהן גדול איש חסידך שיהי' לו לישני דמזוני (שם בגמ' ביצה) לישראל משפט לאלהי יעקב
המתקת הדינים בחסדים. בתוה"ק ,שהבעל מחויב במזונות אשתו תחת מעשי ידי'
והנה "הגר" גימ' יצח"ק רומז על דין ,וקשים גרים לישראל, שנתקנים ע"י השופר ,ועדות ביהוסף שמו ,יוסף הצדיק שכלכל
ומצות עשה ואהבתם את הג"ר להמתיק פחד יצחק באהב"ה. את מצרים תחת מעשי ידיהם .ומשו"ה אי' בכוונות לכוין
ועיין בזוה"ק שאתה הוא חס"ד בחי' אתה כהן לעולם וכהן הוא בתקיעת שופר האתב"ש דשופר (ב'פ'ו'ג') העולה פא"י שם
מסטרא דחסד כידוע וזאת הברכה הטמונה בפסוקי התוכחה הפרנסה היוצא מן הר"ת של פותח את ידך והוא גם ר"ת של
(דברים כ"ח ג') הגר אשר בקרבך היינו מדת הדין יעלה מעלה אור פניך יהלכון.
מעלה ,כי שם בעולמות העליונים יכולים לנהוג גם במדת הדין, בכסא ליום חגנו .בכסא ליום חגנו ר"ת חל"ב הרומז לחסדים
ו"אתה" מדת החסד תרד מטה מטה לעולם הזה .והנה כח כידוע וכן להגיד בבוקר חסדך.
השופר הוא שיהי' עלה אלהים בתרועה (קצת בא"נ רשום בכי"ק)
אפשר לומר טעם על מה שאוכלים ליל ר"ה תפוח בדבש.
וכיון שהדינים עולים למקור הרחמים ומתהפכים כחומר חותם
דידוע שיטת רבינו יונה (מובא במג"א סי' רט"ז סק"ג) דדבש מהפך
בדומה להחותם בשעה שמניחים אותו וחותמים בו הוא להיפך
אפילו בשר נבילה והוי כשר ובהג' חת"ם סופר שם שכן דעת
ממה שהיה ויהי' פתוחי חותם קודש לה' שם הוי' בחינת
הר"ן בע"ז דף ל"ט ,והגם דהרבה חולקים על זה (הטור והרא"ש
הרחמים ,ואז הדינים בעצמן שהתהפכו לחסד יחולו על ראשינו
פ"ו דברכות סי' ל"ה) מכל מקום לפועל דמיוני מראה האדם
בחסד .ותרועה עולה והנ"ה מלאכ"י אלהי"ם עלי"ם וירדי"ם
שמהפך בשרו שאינו טהור ,בתשובה ,ע"י התורה שמתוקה
ב"ו (בראשית כ"ח י"ב) רומז לעלות הדינים ולהפכם לרחמים,
מדבש עדה"כ הנחמדים וגו' ומתוקים מדבש ונופת צופים
וענין זה נפעל ע"י קדושת יעקב אבינו ע"ה ,וזהו תקעו בחודש
(תהלים י"ט) ,והנה תפו"ח ר"ת תגלין פתגמין ותימרון חידושא
שופר וגו' משפט לאלהי יעקב המצטרף לחסד אברהם ונמתקין
לפסוק כרבינו יונה שהדבש שהוא התורה מהפך את האדם
הדינים בשורשן מטעם דחד בתרי בטל ,וזה סלח נא "כרוב"
מטומאה לטהרה .ולכן אחר הפסוק של תקעו בחדש שופר
רחמיך אל בזכות הרוב שהם אברהם ויעקב הגוברים על מידת
(תהלים פ"א) הנאמר על ראש השנה מסיים הכתוב ויאכילהו
הדין יצחק ונמתקין הדינים בשורשן ושמחת עולם על ראשינו.
מחלב חטה ומצור דבש אשביעך המבואר באמרי נועם שמוסב
תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא על טבילת המוציא לחם בדבש ,וזה מצור דבש ,מתוקף הדבש
משפט לאלהי יעקב .א"ל דהנה בגמ' (ראש השנה ט"ז ע"ב) אמר שמהפך לטובה אשביעך.
ר"י למה תוקעין כשהם יושבים וחוזרין ותוקעים כשהם עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר .יש לומר דהנה בעולם
עומדים כדי לערבב השטן ,ובתוס' ד"ה כדי לערבב השטן מביא הזה אין לנהוג במדת הדין רק רחמים ,על כן נאמר (בראשית ה'
בשם הירושלמי עד שמע קל שפירא זמנא חדא בהיל ולא בהיל כ"ד) ויתהלך חנוך את האלהים מידת הדין ואיננו כי לקח אותו
וכד שמע תנין אמר ודאי זה שפירא דיתקע בשופר גדול ומטי האלהים מידת הדין ואיננו כי לקח אותו אלהים מעולם הזה.
זמני ומתבהל ומתערבב ,ואפשר לומר דפעם ראשונה תוקעים
גליון שארית מנחם -ב
הרמז במזל בתול"ה להראות שאין שום חשש מצד מצרנות לקיים המצות עשה ושניה לעורר שהש"י יתקע לחירותינו
ולנו התורה .וכיון שאנו בנים למקום בודאי יש לעשות תשובה, ומכיון שהש"י יתקע והשופר הוא שרביטו של מלך ואעפ"כ
והשי"ת יקבל תשובתינו דאב שמחל על כבודו כבודו מחול, נצטוינו לתקוע מוכח שאנו בנים למקום ומהני תשובה,
וכרחם אב על בנים נזכה לרחמים חיים ושלום וכ"ט. דמתשובה שהקב"ה מקבל תשובתנו יש ראי' שאנו בנים
בתוס' ר"ה (ט"ז ע"ב ד"ה כדי) ,בשם הירושלמי כד שמע קול למקום דאב שמחל על כבודו מחול (עי' בני יששכר מאמרים לחודש
שיפורא דימנא חדא בהיל ולא בהיל וכד שמע תניין אמר תשרי אות חיים ושלום) ומקבל תשובתינו באהבה כאב לבן
וודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול ומטא זימני' למתבלע ונעשים מזדונות זכיות (יומא פ"ו ע"ב) ע"כ דייקא בפעם שניה
ומתערבב ולית לי' פנאי למעבד קטגוריא .ולכאורה מדוע בהיל השטן אבל בראשונה בהיל ולא בהיל שאינו יודע אם דין
עבד או בן לנו .ובשניה נתברר לו שאנחנו בנים למקום ,וזה
לא חושב כן בראשונה ,וי"ל דלכאורה אי אפשר למשיח לבוא
שאנו אומרים לפני תקיעת שופר הפסוק (תהלים מ"ז ו') עלה
ביו"ט כיון דמובטח להם לישראל דאין אליהו בא לא בערבי
אלהים בתרועה מדה"ד נסתלק ע"י התרועה של ישראל אחרי
שבתות ולא בערבי יו"ט (עי' עירובין מ"ג ע"ב) וכתיב (מלאכי ג' ט"ז)
שה' בקול שופר והוא שרביטו של מלך ,כמש"נ (זכרי' ט' י"ד) וה'
הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול
אלהים בשופר יתקע ,וצוה עלינו לתקוע בו ,ומזה ראי' מפורש
והנורא ,רק עי' בכרתי ופלתי (סי' ק"י) דאם יזכו ישראל שיהיה
שאנחנו בנים למקום.
אחישנה אזי אין אליהו בא מקודם רק עם משיח ,וזה שאנו
וזהו תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו כי חק לישראל הוא
אומרים אליהו הנביא וכו' במהרה יבא אלינו עם משיח בן דוד,
משפט לאלהי יעקב ,היינו תקעו ,לכוון בתקיעה "חודש שופר"
ר"ל ,אליהו הנביא במהרה כשתהי' "אחישנה" יבוא אלינו "עם"
לחדש מלכות שדי יתב' בשופר של משיח ליום הגאולה
משיח בן דוד ולא מקודם ,ומשו"ה בפעם הראשונה לא נחרד
שעדיין בכסה ,נתכסה מאתנו ,ליום חגינו יום ה' הגדול של
השטן כיון שעדיין לא עשו תשובה ,ובפעם שניה שרואה
התגלות מלכות שדי יתב"ש ,וכיון שאנו תוקעין בשופר שהוא
שחביבים עליהם מצוות מתבהל אולי יזכו לאחישנה ויכול
שרביטו של מלך כנ"ל סימן שדין בן לנו והתורה קנינו במשפט
לבוא ביו"ט ביחד עם אליהו ,והנה עי' בספר לחמי תודה (דף י"א
ואין למלאכי השרת טענת בר מצרא ,וזה כי חק ,התורה ע"ד
ע"ב) דמשו"ה הלבנה מתכסה בר"ה ,שלא יבין ממנה כיון שאין
זאת חוקת התורה לישראל הוא ,ובדין זכו בה ,דהנה מלאכי
אורה כאור החמה שעדיין לא בא שעת הגאולה .נמצא ששני
השרת טענו (עי' שבת פ"ח ע"ב) תנה הודך על השמים וכ'
טעמים יש בתקיעת שופר ,תשובה וערבוב השטן ,טעם הא'
במהרי"ט אלגזי שטענו מטעם דינא דבר מצרא ,ובאמת יש
שהוא משום תשובה לא שייך בתלמידי חכמים כיון ששגגת
דיעות (עי' בש"ך חו"מ קע"ה) דבבן לא שייך דינא דבר מצרא וזהו
תלמוד עלה זדון (עי' אבות פ"ד מי"ג) ואם כן בתשובה מיראה
כי חק לישראל הוא וגם לענין משפט לאלהי יעקב נפקא מינה
שאמרו חכז"ל (יומא פ"ו ע"ב) זדונות נעשות כשגגות ממילא אצל
שאנו בנים למקום שיהי' כרחם אב על בנים ,ויקבל תשובתינו
תלמידי חכמים הם שוב זדונות ,ורק לפשוטי עם המכונים בשם
באהבה .והנה הגם דהש"ך מסופק אם שייך בבן דינא דבר
יעקב גם תשובה מיראה טוב להם.
מצרא ,עיי"ש ,מכל מקום מסיק כבר באסיפת זקנים פ' המקבל
וזה שאמר הכתוב (תהלים פ"א ד') תקעו בחודש שופר בכל
כהרי"ף דבן קודם למצרן ,ואפי' בזמן הזה עיקבתא דמשיחא
חודש אלול ג"כ ,ואזי בודאי לא שייך הטעם של ערבוב השטן
שאנו תשושי כח בתורה ובעבודה בבחי' אשה ,מכל מקום כבר
רק הטעם דתשובה ,ועל כרחך עיקר טעם השופר גם בר"ה הוא
מסיק החת"ם סופר בתשו' (חלק חו"מ סי' י"א) דגם בבת במקום
לתשובה אע"ג דכסה שהלבנה מתכסה ואפשר להיות ערבוב
בן שייך הלכה זו ,וידינו על העליונה ,ונזכה לתורה שבזכותה
השטן כנ"ל מ"מ טעם זה שייך רק ליום חגינו על ראש השנה
נגאלו ממצרים ובזכותה עתידים להגאל בבי"א.
שאז מתערבב השטן ע"י כיסוי הלבנה ,אבל בכל חודש אלול
ובאמת נראה לפענ"ד דלא שייך טענת מצרן גבי קב"ה דהרי
הטעם הוא רק משום תשובה וממילא הוא חוק "לישראל"
מלא כל הארץ כבודו וגם אנחנו קרובים אליו ,וז"ש (ישעי' נ"ה י')
הרומז למדריגה עליונה (עי' פרמ"ג סוף הל' מגילה) ,והיינו
דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיות קרוב היינו דרשו את ה'
שלהתלמידי חכמים בבחי' ישראל התשובה הוא בבחי' חוק
בתשובה שנאמר בתורה ואין טענת בר מצרא על קבלת התורה
בלי טעם מכיון שאין תשובה מיראה מועילה אצלם כנ"ל ,אבל
קראוהו בהיות "קרוב" ולא שייך דינא דבר מצרא כי גם אנו
משפט בהבנת הטעם לתשובה לאלהי "יעקב" פשוטי עם
מצרנים .והנה מזל אלול בתול"ה שהוא ר"ת לה' הארץ ומלואה
שלהם בחי' יעקב מדריגה פחותה להם מועילה תשובה מיראה.
תבל ויושבי בה (תהלים כ"ד א') כי בר"ח אלול עלה משרבע"ה
ומסיים הכתוב עדות ביהוסף שמו "בצאתו" על ארץ מצרים,
לקבל לוחות אחרונות (מדרש תנחומא וברש"י עקב ט' י"ח) ובא
גליון שארית מנחם -ג
רחמנא מצד רחמנותו ית' אמר תקעו וע"י מידת רחמנותו ית' דאפשר ששם הרמז שאליהו בא מקודם כיון שאמר יוסף
אפשר תמיד לעורר זכות אבות ,וזה ששאל למה מריעין שבצאתם מארץ מצרים פקד יפקוד אלהים ,פקד ע"י אליהו
שעושין בשמחה למלך מלכי המלכים הקב"ה כדכתיב ויריעו ואח"כ יפקוד אלהים אתכם בישועה שלימה .ואולי משום הכי
כל העם ויאמרו יחי המלך (שמואל א' י' כ"ד) והלא אין מלכותו נתוסף לו אות ה' הרומז על הגאולה משיח בן יוסף כידוע
שלימה בעונותינו הרבים ע"ז אמר רחמנא אמר "זכרון" תרועה מספה"ק עה"פ (זכרי' י' ח') "אשרקה" להם ואקבצם ,וממנו
ומה שהיה הוא שיהי' לעתיד לבוא ,וזה המביא את השמחה אף עדות הוא שעיקר הטעם של שופר הוא התשובה ,ומכיון
שבהוה אין מלכותו שלימה ,ומיושב מדוע הביא הגמ' הפסוק שעושים תשובה יכולים לזכות לאחישנה בביאת משיח צדקנו
זכרון תרועה ולא הפסוק יום תרועה יהי' לכם. עם אליהו ביחד כנ"ל ,ועל כן בתקיעה שניה שעשו כבר תשובה
ומשום הכי איתא בירושלמי כד שמע קל שיפורא זימנא חדא בתקיעה ראשונה הוא מתערבב ,כי כבר אפשר שזהו שופרו של
בהיל ולא בהיל וכד שמע תניין אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע משיח שיבוא יחד עם אליהו במהרה בימינו אמן.
בשופר גדול ומטא זימנא להתבלע ומתערבב ,היינו ממה שופר הוא מלשון שפרו מעשיכם .כלשון המדרש (ויקרא פ"ב
שרואה השמחה אף בהוה חושב שבא העת שתתגלה מלכותו כ"ט) תקעו בחודש שופר ,בחודש הזה שפרו מעשיכם ,היינו
עלינו ומתבלבל ,וזהו שאנו אומרים בשעת תקיעת שופר לשפר המעשים בין אדם למקום ובין אדם לחבירו ,ושופר הוא
הפסוק (תהלים פ"ט ט"ז) אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך חכמה ואינה מלאכה (עיין ראש השנה כ"ט ע"ב) וחכמ"ה ר"ת חילו
יהלכון ,אשרי העם יודעי תרועה ,הרומז על שמחה כנ"ל לפני מפניו כל הארץ (תהלים צ"ו ט') ,היינו בין אדם למקום ,ולבטל
המלך ע"ש העתיד שמלכותו תהי' שלימה ,ומסיים ה' באור הר"ת של כי מלאה הארץ חמס (בראשית ו' י"ב) ,בין אדם
פניך יהלכון לעתיד לבוא במהרה בימינו. לחבירו.
עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר זמרו לאלהים זמרו זמרו בגמ' ראש השנה (ט"ז ע"א) א"ר אבהו למה תוקעין בשופר
למלכנו זמרו משכיל וגו' .ידוע דתשובה מהני הגם דקי"ל של איל אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי
(קידושין ל"ב ע"א) במלך שמחל על כבודו דאין כבודו מחול מכל שאזכור לכם עקידת יצחק וכו' .אפ"ל דהשופר של איל זכר
מקום איתא שם בקידושין דשאני בקוב"ה דכולא עלמא דילי', לאילו של יצחק בא להמתיק הדינים בחי' יצחק מעלינו ולתתם
וזה שרומז הכתוב עלה אלהים שנתעלה ונסתלק אלהים הרומז על הגויים ,וסתם היום הוא ר"ה ,כדאי' בזוה"ק ,והיו"ם ר"ת
למידת הדין בתרועה כשעושין תשובה בלב נשבר המרומז ובבן הנעקד ישבית מדינינו ,וכן מקדש ישראל ויום הזכרון ,וגם
בתרועה מלשון תרועם בשבט ברזל (תהלים ב' ט') ,כי אני את וזרעו יהיה מלא הגוים (בראשית מ"ח י"ט) ונגילה ונשמחה
דכא (עי' סוטה ה' ע"א) ,וזהו ה' בקול שופר ע"י תשובה המרומז בישועתו.
בשופר תרועה כנ"ל נתגלה מידת הרחמים ,על כן זמרו לאלהים בגמ' ראש השנה (ט"ז ע"א) אמר ר' יצחק למה תוקעין בראש
זמרו בשמחה ,וקשה ,זמרו למלכנו ,איך אפשר לזמר למלכנו השנה ,למה תוקעין ,רחמנא אמר תקעו אלא למה מריעין,
הלא מלך הוא ואין כבודו מחול ,ומתרץ כי מלך על כל הארץ
מריעין ,רחמנא אמר זכרון תרועה אלא למה תוקעין ומריעין
אלהים ,דכולא עלמא דילי' כנ"ל ע"כ זמרו משכיל.
כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב
ובזה י"ל מ"ש בתפילת ימים הנוראים ובכן יתקדש שמך ,עי'
השטן .ויש להבין דהנה הלא ר' אבוהו לעיל מיני' אמר תקעו
בטור או"ח סי' תקפ"ב הטעם שאומרים ובכן שהוא על שם
לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק ,ואפשר
הפסוק ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת (אסתר ד' ט"ז) שכל
לומר ע"פ מה דאיתא במד"ר (ויקרא פר' כ"ט) ר' לוי בשם ר' חמא
אחד ואחד ירגיש בעצמו שאינו ראוי לזה בבחי' ובכן אבוא אל
בר' חנינא אומר משל לבן מלכים שהיה לו דין בפני אביו ,א"ל
המלך אשר לא כדת ,ואם תיקשי הרי קיימ"ל מלך שמחל על
אביו ואם אתה מבקש לזכות לפני בדין ביום הזה מני נקולגוס
כבודו אין כבודו מחול (עי' קידושין ל"ב ע"א) ע"ז בקשתינו לתרץ
פלוני ואת זכי בדין ,כך אמר הקב"ה לישראל בני אם אתם
עצמינו אחרי שבאנו אל המלך מלוך על כל העולם כולו בכבודך
מבקשים לזכות לפני בדין ביום הזה תהיו מזכירים זכות אבות
והנשא על כל הארץ ביקרך וכיון שכולי עלמא דיליה הוא יכול
ואתם זוכים לפני בדין ,באחד (לחודש) זה אברהם שנא' אחד הי'
למחול (עיי"ש בקידושין).
אברהם (יחזקאל ל"ג) זכרון תרועה זה יצחק שנא' וירא והנה איל,
מן המצר קראתי יה וגו' .אפשר לומר הטעם שאומרים הפסוק
למקרא קודש זה יעקב וכו' ואימתי וכו' בחודש השביעי ,וזהו
מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה קודם תקיעת שופר ,כי הנה
קושית הגמ' למה תוקעין ,ר"ל למה תוקעין כיון שהוא לזכור
אחד מטעמי השופר הוא לזכות לתקע בשופר גדול לחירותינו,
זכות אבות ,ואולי ח"ו תמה זכות אבות (עי' שבת נ"ה ע"א) והשיב
גליון שארית מנחם -ד
פניך יהלכון וימלוך עלינו במהרה בהארת פנים מאהבה. ואז יקרא השם הוי' הק' יהי"ה כמו שאיתא בשם האריז"ל עה"פ
והנה כשיש עדיין שגגות משועבדים עדיין אנחנו להיצר הרע ביום ההוא "יהיה" ה' אחד (זכרי' י"ד ט') ,וזהו יום תרועה יהיה
דגם שוגג צריך כפרה (עי' שבועות ב' ע"א) אבל כשאנו מתקדשים לכם ,שנזכה לשם יהי"ה .וזהו תרועה תרע־וה ,כי תרע לשון
ומקבלים מלכותו עלינו מאהבה אנו נעשים בני חורין והקדש שבירה מלשון תרועם בשבט ברזל (תהלים ב' ט') ולעשות מ־ו'
מפקיע מידי שיעבוד (עי' גיטין מ' ע"ב) ,וזה שאנו אומרים יו"ד ויהי"ה ה' אחד ,והחילוק בין ו' ליו"ד הוא ארבע שהוא
בקידוש ,ותתן לנו ה' אלהינו "באהבה" את יום הזכרון הזה יום דל"ת ,וזהו שאנו אומרים בימי הסליחות כדלים וכרשים דפקנו
"תרועה" ,דייקא ,שתרועה בחינת אהבה כנ"ל מקרא "קודש" דלתיך דלתיך דפקנו רחום וחנון ,דלתיך "דפקנו" להוסיף דל"ת
ומפקיע מידי שיעבוד זכר ליציאת מצרים שיצאו משעבוד לוא"ו ,וע"כ רחום וחנון שנזכה לחירותינו .וזה שאנו אומרים מן
לחירות .וזאת תורת המסורה זכרון תרועה (ויקרא כ"ג כ"ד) ,אין המצר ,בגלות ,קראתי יה פעם אחת ענני במרחב יה שני פעמים
זכרון לראשונים (קהלת א' י"א) ,אין זכרון לחכם עם הכסיל (קהלת יהי"ה שיהי' ה' אחד ושמו אחד.
ב' ט"ז) ,דהיינו זכרון תרועה אני אומר ,ומקשה אין זכרון והנה על ידי תקיעת שופר אנו מעוררים השופר גדול של מעלה
לראשונים ומדוע אינני מזכיר התקיעה שהיא ראשונה על זה תקע בשופר גדול לחירותינו ומקרבים הגאולה ויהיה ה' אחד
אומר אין זכרון לחכם עם הכסיל דמשום הכי איני אומר תקיעה ושמו אחד ומשו"ה אנו תוקעים תקיעה תרועה תקיעה שהוא
דאזי הוא תשובה מיראה ויש עדיין מעשה כסיל שוגג משא"כ תקע־יה לפניה ותקע־יה לאחריה של התרועה שיהי' ב' פעמים
בתרועה שיהא מאהבה ואין שום שייכות לחכם ,תקיעת שופר י"ה ,היינו יהי"ה ,וידוע מה שפירש זקני הק' מרופשיץ זי"ע מה
שהיא "חכמה" (עי' ר"ה כ"ט ע"ב) עם הכסיל ונעשה הכל טוב שאנו מברכין שהזיווג יעלה יפה ,היינו שהזיווג שם הוי"ה ושם
בעה"י. אדנ"י יעלה יפ"ה (צ"ה) ע"י צירוף יהי"ה שהוא שם העתיד.
אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון בשמך יגילון והנה טעם של עירובי תבשילין איתא בגמ' (ביצה ט"ו ע"ב) אמר
כל היום .נאמר בשם קדוש מדבר פי' מאמר חז"ל (מנחות מ"ג רבא הוא כדי שיברור מנה יפ"ה היחוד הנ"ל והראשון הי'
ע"ב) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ,להכל הברירה בידי אברהם אבינו ע"ה שעשה יחוד זה כמו שנאמר (בראשית י"ח י"ח)
שמים לעשות בקשתינו או לא ,חוץ מיראת שמים ,שאם האדם ואברהם היה "יהיה" וכו' ,ולזה רומז מאמרם ז"ל (יומא כ"ח ע"ב)
מבקש שיהי' לו יראת שמים בודאי נותנים לו ,וזה שאנו קיים אברהם אבינו ע"ה כל התורה כולה ואפילו עירובי
אומרים אשרי העם יודעי תרועה ,מלשון תרועם בשבט ברזל תבשילין.
שהוא שבירה ,כלומר שישראל יודעים לשבור את חומת לשמוע קול שופר .לשמוע קול שופר הס"ת לע"ר ר"ת
הברזל המפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים (עי' ב"מ דף נ"ט להחיות עם רב רומז להמתקת הרע לטוב ע"י השופר במהרה
ע"א) על ידי שמבקשים ה' באור פניך יהלכון שיהי' להם יראת בימינו אמן.
שמים וממילא פועלים כל הישועות ומקבלים כל התפלות כיון אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון .יש לומר עפ"י
שנפלה החומה ,כי לבקשת יראת שמים מוכרחים לסלק דאיתא בספה"ק דתקיעה ראשונה באה להחריד הלב לעשות
החומה המפסקת כדי שתפלה זו תוכל לעלות ואשרי להם ,וזהו תשובה מיראה על כל פנים כמו שנאמר (עמוס ג' ו') אם יתקע
בשמך יגילון כל היום .ובזה יתבאר המשנה (ברכות ל' ע"ב) אין שופר בעיר והעם לא יחרדו ,ותרועה שהיא אחרי התקיעה באה
עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש שהוא הכנעה מפחד להמליך את הקב"ה עלינו בתשובה מאהבה ,ויש עוד טעם
יראתו ,ר"ל שראשית התפלה תהי' על יראת שמים ,ומתוך בתקיעת שופר לערבב השטן ועי' ר"ה (ט"ז ע"ב) תוס' ד"ה כדי
תפלה זו עומדים להתפלל כל התפלות. לשון הירושלמי כד שמע קול שיפורא זימנא חדא בהיל ולא
אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון .את הגוסס בהיל וכד שמע תניין אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר
בודקין בעיניו אם יש בו עוד נשמת חיים אם מביט הוא אחרי גדול וכו' ויען שבתשובה מיראה נשאר עדיין שוגג שבתשובה
הנר וכן בודקין את חולי הנפש ע"י נר מצוה ,וזה שמרומז בדברי מיראה זדונות נעשות כשגגות (עי' יומא פ"ו ע"ב) ע"כ השטן בהיל
חכמינו ז"ל (תענית כ"ד ע"א) כלה שעיניה יפות אינה צריכה ולא בהיל ,בהיל כיון שעל כל פנים ישראל עושים תשובה ולא
בדיקה ,וזה שאנו אומרים בתפילת היום הרת עולם אחרי בהיל כיון שנשארו עוד שגגות ובשני בהיל לגמרי כיון שעושים
התקיעות אם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו ,ר"ל אף תשובה מאהבה וזדונות נעשין כזכיות והכל נעשה טוב אין לי
אם כעבדים אנחנו ואינם עושים רצונו של מקום (עי' ב"ב י' ע"א) על מה לקטרג .ואולי מהאי טעמא כתיב יום תרועה יהיה
אעפ"כ עינינו לך תלויות ועוד נשמת חיים בנו ,וזה שאנו "לכם" שנרויח מהעבירות שיתהפכו לזכויות ,וזה שאנו אומרים
אומרים אחרי תקיעות דמיושב הפסוק אשרי העם יודעי אחרי תקיעת שופר אשרי העם יודעי תרועה ,דייקא ,ה' באור
גליון שארית מנחם -ה
בתהילים ,כאן ,ובקפיטל א' אשרי האיש אשר לא הלך בעצת תרועה ,לשון התעוררות ,שהם ידועים על כל פנים כשמעוררים
רשעים ,ולהלן (פ"ד) אשרי יושבי ביתך ,ולהלן (קי"ט) אשרי אותם שה' באור פניך יהלכון ,וסימן שעוד נשמתו בו ,ואשרי
תמימי דרך ,וי"ל השייכות שביניהם ,עפימש"כ בספה"ק לפרש להם.
המסורה (בפ' אמור) הובא בבעה"ט א' זכרון תרועה ,ואידך אין אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון .ידוע מהאר"י
זכרון לראשונים ,ואידך אין זכרון לחכם על הכסיל ,דהנה אי' הק' לא לגלח פאות וזקן אפילו בדרך היתר כדי לא לפגום
בזוה"ק דתקיעה שברים תרועה המה כנגד אברהם יצחק ויעקב, בצלם אלהים ובי"ג מכילין דרחמי שהדיקנא קדישא רומז להם
ומק' הזוה"ק כיון דתרועה הוא נגד יעקב מדוע הזכירה התורה וממילא שמדה טובה מרובה מגדלי זקן ממשיכין י"ג מכילין
זכרון תרועה שהיא כנגד יעקב ולא הזכירה זכרון תקיעה או דרחמי .וזהו אשרי העם ידועי לשון שבירה מלשון ויודע בם
שברים שהם כנגד אברהם ויצחק ,ומתרץ בזוה"ק שהוא מטעם אנשי סוכות (שופטים ח' ט"ז) שמשבר הדינים המרומזים
שמהם יצאו ישמעאל ועשו ,וע"ש ,ובזה פי' המסורה הנ"ל, בתרועה .גנוחי ויללה ,ע"י ה' באו"ר פני"ך בצלם אלהים ודיקנא
זכרון תרועה ,שהוא כנגד יעקב ,ומקשה אין זכרון לראשונים קדישא יהלכון.
דלמה לא הזכיר תקיעה או שברים דהם כנגד אברהם ויצחק אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון .אפשר לומר
שהם ראשונים ,ומיישב אין זכרון לחכם עם הכסיל ,מכיון עפ"י הידוע קושית הרמב"ן מדוע נעלם מתורתינו הקדושה
שמהם יצאו ישמעאל ועשו לכך לא הזכיר כנגדם. שראש השנה הוא יום הדין והמשפט ,ואיתא בספה"ק דבאמת
והנה מי שהוא תמיד בביתו יוכל להשגיח היטב על בניו וב"ב עלינו לעשות תשובה וחשבון בכל יום (עי' שבת קנ"ג ע"א) והוא
שילכו בדרך הטובה והישרה ,משא"כ זה הנוסע והוא תמיד מטעם דבכל עת כשיבוא המלך ית' ימצא הכל על מכונו,
מטלטל בדרכים אין ביכלתו דבר זה ,לכן עליו מוטל עכ"פ וחכז"ל ראו שמהאי טעמא נסתר יום הדין למען שיוכל לבוא
שהוא בעצמו יהא זהיר לקיים מצות ה' ,ואם א"א לו לקיים פתאום לבקר החשבון וגילו בעל פה לעם קרובו מחמת אהבה
המצות בקום ועשה יראה עכ"פ להיות סור מרע בשוא"ת ,וזי"ל את יום הדין שיכינו עצמם .ואיתא במדר' תנחומא פ' שלח על
השייכות בפסוקים הנ"ל .אשרי יושבי ביתך ,דמי שהוא תמיד הפסוק במאזנים לעלות (תהלים ס"ב ו') אמר ר' חייא בשם ר' לוי
בביתו וא"צ להתרוצץ בדרכים תמיד למען פרנסתו וכד' ,אצלו כל הבלים שישראל עושים כל ימות השנה אך הבל בני אדם
יקויים אשרי העם יודעי תרועה ,שהוא יודע ומבין הטעם כזב בני איש במאזנים לעלות ,הקב"ה מוחל להם במזל מאזנים
שמוזכר דוקא תרועה שהוא כנגד יעקב ולא מוזכר תקיעה חודש תשרי ,ע"כ.
שברים ,כי העיקר הוא הבנים ,אבל מי שנחוץ לו להיות נוסע וזה נרמז בסיום המזמור אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי
בדרכים למען פרנסתו וכד' שאין ביכלתו להשגיח על בניו וב"ב, עוז לאלהים ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ,אחת,
הוא יראה לקיים עכ"פ אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה', כלומר שהוא יום תרועה דבר אלהים בתורה שבכתב שתים
שבעצמו יהא זהיר בקיום תורה ומצות ,ואם א"א לו לקיים שהוא גם יום הדין שמעתי ,בתורה שבעל פה שהזהירו אותנו כי
המצות בקו"ע יראה עכ"פ לקיים אשרי האיש אשר לא הלך עוז לאלהים מדת הדין המרומז באלהים ,ולך ה' החסד בזה
בעצת רשעים ,שיהא זהיר להיות סור מרע בשוא"ת ,השם שגילה לנו ע"י חכמינו ז"ל בסוד כי אתה תשלם היום הזה לאיש
ירחם. כמעשהו ,כי זכר כל היצורים לפניך בא מעשי איש ופקודתו
תקעו בחודש שופר וגו' כי חק לישראל הוא משפט לאלהי ועלינו לעשות תשובה למען שיגיע לנו הטוב בדין ונוכל לקבל
יעקב .י"ל בהקדם מה שאמרתי ליישב דרך דרוש בסוגית הגמ' פניו ית' שמו דאם לא כן בהית לאסתכולי באפי' (עי' ירושלמי
(ר"ה כ"ט ע"ב) שאיתא שם בטעמא דאין תוקעין שופר בר"ה בפ"ק דערלה) .וזש"ה אשרי העם "יודעי" תרועה שיודעין שהוא
שחל להיות בשבת ,אמר רבה הכל חייבין בתקיעת שופר ואין יום הדין ועושין תשובה למען ה' באור פניך יהלכון שנוכל לקבל
הכל בקיאין בתקיעת שופר גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל פניו ית"ש ולקבל הטוב בדין.
הבקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים ,והיינו טעמא אשרי העם יודעי תרועה .תקיעת שופר מביא דעת כמרומז
דלולב והיינו טעמא דמגילה ,ובתוס' שם וסוכה (מ"ג ע"א) הקשו בפסוק יודעי תרועה שיודעים ע"י תרועה ,וזה שרמזו חז"ל
מדוע נקט רבה שמא יעבירנו ארבע אמות ולא נקט שמא (ראש השנה כ"ט ע"ב) תקיעת שופר חכמה ואינה מלאכה ,כי
יוציאנה מרשות היחיד לרשות הרבים ,ויש לומר דהנה הר"ן חכמ"ה ר"ת חילו מלפניו כל הארץ ענין יראה ויראה מביא לידי
בראש השנה שם כתב לחדש דבמקום שאין הכל טרודים לא דעת וכמו שנאמר (משלי א' ז') יראת ה' ראשית דעת.
גזרו על שמא יעבירנו עיין שם שתי' דמשו"ה גבי מילה בשבת אשרי העם יודעי תרועה וגו' .הנה מצאנו ד' פעמים אשרי
לא גזרו שמא יוציא איזמל או תינוק הרה"ר ,ולכאורה תקשה
גליון שארית מנחם -ו
שופר חזק מאד ,ולכאורה מה שייכות מעמד הנבחר קבלת לפי זה הלא שופר ולולב הם מצות עשה שהזמן גרמא ונשים
התורה לראש השנה ,ואפשר לומר ע"ד זה דהנה לכאורה היה פטורות והמה יזכירו שלא להעביר ד' אמות ברה"ר ,רק הדבר
לנו התנצלות על חטאינו שהוא לסיבת היצה"ר המסית ומדיח, נכון ואין זה קושיא כלל דהרי נשים עליהם נאמר כל כבודה בת
וכדאי' במס' ברכות (י"ז ע"א) ר' אלכסנדרי אמר גלוי וידוע לפניך מלך פנימה ואין דרכה להיות ברה"ר (עיין יבמות ע"ז ע"ב) ,ועיין
שרצוננו לעשות רצונך רק השאור שבעיסה מעכב ,אבל מכיון נזיר (י"ב ע"א) שחשבו מה"ט אשה דלא ניידא וברש"י שם דכל
שנברא התורה שהוא תבלין להיצה"ר (עיין קידושין ל' ע"ב) מה כבודה בת מלך פנימה ,ולכך ל"ש לומר שהם יזכירו שלא
נאמר ומה נצטדק ,וזה שאמר הכתוב (נחמי' ט' ל"ג) ואתה צדיק להעביר ברה"ר אף שאינם טרודין ,דהא אין דרכן להיות שם,
על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו ,היינו ואתה ועפי"ז מיושב קושיית התוס' דלפי"ז כל הגזירה שייך רק
צדיק על כל הבא עלינו כי "אמת" רומז לתורה כדכתיב אמת בהעברת ד' אמות ברה"ר משום שאין דרכה של אשה להיות
קנה ואל תמכור (משלי כ"ג כ"ג) ,עשית ,היינו כיון שנתן לנו ברשות הרבים ,משא"כ בהוצאה מרה"י שפיר יש לומר שהן
התורה עי"ז ואנחנו הרשענו רח"ל. יזכירו אותם ,כיון דאינה טרודה.
היינו כיון שנתת לנו התורה עי"ז אנחנו הרשענו רח"ל ,ובזה ובזה י"ל דמרומז הוא בקרא שלפנינו תקעו בחודש ,דהנה איתא
יל"פ הפסוק (תהלים פ"ה י"ב)) אמת מארץ תצמח וצדק משמים בספה"ק דמה"ט נקרא יוסף בה' יהוסף ע"ש הגאולה ,ואם ח"ו
נשקף ,היינו אמת הרומז לתורה מארץ תצמח ממה שהתורה לא היה משיח בן דוד ,ממילא גם משיח בן יוסף לא היה כמובן
נתנה לארץ ,אין התנצלות שהלכנו אחרי עצת היצר הרע ,וע"כ שהוא רק הכנה למשיח ב"ד ,ובמס' יבמות (ע"ז ע"א) יליף הגמ'
צדק שהוא לפנים משורת הדין משמים נשקף ,פי' לבקש על שדוד המלך ע"ה מותר לבוא בקהל ודרשינן לא יבוא עמוני ולא
חטאתינו שימחלו לנו דאין לנו להשען אלא על חסדו יתב' עמונית מואבי ולא מואבית מהאי סברא דכ' על אשר לא קדמו
שידון אותנו בצדק שהוא לפנים משורת הדין ,וזה כוונת רבינו אתכם בלחם ובמים ודרכו של איש לקדם ואין דרכה של אשה
סעדי' גאון שהשופר מזכיר מעמד הר סיני שנתנה התורה ,ואין לקדם בחוצות עיי"ש ,והנה במס' שבת (צ"ו ע"ב) איתא דד'
התנצלות ,ועי"ז מחריד ומעורר לתשובה ,ושפיר שייך לראש אמות ברשות הרבים גמרא גמירי לה בלי שום טעם ,וזש"א
השנה .וזה שאמר הכתוב תקעו בחודש שופר בכסא שנתכסה הכתוב תקעו בחודש שופר ,ופעמים בכסא ליום חגינו ,היינו
השייכות של מעמד הר סיני שמזכיר השופר ליום חגנו ,כי חק שאין תוקעין והיינו כשחל בשבת ואמרו חכמינו ז"ל הטעם
לישראל הוא משפט לאלהי יעקב ,שמקיים וזכרתי את בריתי גזירה שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים שהוא חק כנ"ל,
יעקב ומזכה לישראל כחק בלי טעם לפנים משורת הדין ,אחרי והיינו כי חוק לישראל ,דאיסור העברת ד' אמות בשבת היא חק
שנתנה התורה ואין לנו התנצלות מטעם היצה"ר המסית וזה לנו בלי טעם ,היינו בלי שנבין הטעם בבחינת חק ,ודוקא
השיכות לר"ה כנ"ל .ואפשר לומר שמשו"ה כשחל ר"ה בשבת לישראל ,אבל משפט בהבנת הטעם יש לאלהי יעקב.
שממילא יזכור מתן תורה דלכ"ע בשבת נתנה תורה (עיין שבת וממליץ הכתוב כי חק "לישראל" הוא שרצה לומר כי חק
פ"ז ע"ב) לכך אין תוקעין כי אין צריך לשופר. "לישראל" ולא לנשים דנשים פטורות משופר משום שהוא
תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגנו כי חק לישראל הוא מצות עשה שהזמן גרמא ,וא"כ לכאורה קשה לסברת הר"ן גבי
משפט לאלהי יעקב .אפ"ל דמהאי טעמא נעלם בתוה"ק מילה דה"ה הכא יזכירו ,אך להנ"ל ניחא דמשו"ה קאמר הטעם
שראש השנה הוא יום הדין ,למען שתהי' התשובה שעושים בני שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר ,ולא אמר הטעם שמא יוציאנו
ישראל בימים אלו למען שמו יתב' בחי' תשובה מאהבה מרה"י לרה"ר ,על זה אמר וממשיך הכתוב עדות ביהוסף שמו
שזדונות נעשין לו כזכיות ,ולא מחמת יראת העונש ,שאז זדונות המרומז על הגאולה ומלכות בית דוד כנ"ל ,ועכ"ח כיון שדוד
נעשין רק כשגגות (עיין יומא פ"ו ע"ב) ,וזשה"כ תקעו בחודש מותר לבוא בקהל ומשיח חוטר מגזע ישי ,עכ"ח משום
שופר ,הגם בכסא ליום חגנו שנתכסה בתורה שהוא יומא דמסקינן להלכה מואבי ולא מואבית מטעם דכל כבודה בת
דדינא ,והטעם כי חק לישראל הוא בלי טעם ,כדי שיתקעו מלך פנימה ואין דרכה של אשה לקדם בחוצות ,וע"כ לא חששו
בשופר כמאמר הגמ' מ"ט תוקעים משום שרחמנא אמר תקעו רק שמא יעבירנו ,דברה"ר אינה נמצאת ולא תוכל להזכיר ,אבל
(עיין ר"ה ט"ז ע"א) והיינו שתקיעת שופר המעורר לתשובה ברה"י כיון דפטורה מתק"ש תזכיר לו ,וע"כ מוכרח דהטעם
כדאיתא ברמב"ם ה' תשובה (פ"ג כ"ד) יהיה ללא פחד הדין הוא דוקא שמא יעבירנו ד' אמות כנ"ל.
ויראת העונש ,ובזה יהיה משפט לאלהי יעקב ,להצדיקים ג"כ תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגנו וגו' .אפשר לומר עפ"י
בלי טעם. מה דאיתא בשם רבינו סעדי' גאון בטעמי התקיעות שופר,
רמז על מה שתוקעים מאה קולות .צ' קולות ואחר התפלה י' שאחד מהם שהשופר מזכיר מעמד הר סיני שהיה שם קול
גליון שארית מנחם -ז
הכוונות מהשופר ,ולבסוף הלא הוא כתובה על ספר הישר, קולות .איתא בספה"ק דהיה לו לאברהם אבינו ע"ה לטעון
היינו רחמנא אמר תקעו אף בלי טעם. אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע ועתה מצוני לשחטו ואם
תקע בשופר גדול לחרותינו .בעת החורבן גלתה יהודה תאמר אתן לך יצחק אחר אי אפשר הלא בא ברמז יו"ד רומז
והשכינה עמהם ככתוב (ישעי' נ' א') ובפשעיכם שולחה אמכם, לאחר י נסיונות ,צ לתשעים שנה של שרה ,ח לשמונה נימול ,ק
ועיקר בקשתינו ותפילתינו צריך להיות על גלות השכינה מאה שנה של אברהם וזה אי אפשר ביצחק אחר ,ולכן כדי
להקים אותה מעפרא וליחדה עם דודה יחוד קוב"ה ושכינתי' להזכיר זכות אברהם ושרה ויצחק והעקידה תוקעים תשעים
ואף בקשתינו לטובת חומריות תהא תכלית הכוונה עשה למען קולות ויו"ד אחרי התפלה לרמוז על שנות שרה ואברהם אבינו
שכינתך כי נאמר בכל צרתם לו צר שיהי' טוב גם להבורא ע"ה ונסיונותיו .ובחינה זו מצינו גם ביעקב עי' בזוה"ק פר' וירא
ית"ש ,כי צרת ישראל הוא צער השכינה ,כמאמרם ז"ל (סנהדרין על הפסוק ירא את המקום מרחוק ,המקו"ם דא יעקב שנאמר
פ"ו מ"ה) בזמן שאדם מצטער שכינה מה אומרת קלני מראשי. בו ויקח מאבני המקו"ם ואעפ"כ לא הרהר אחרי הבטחת ה' את
והנה שופ"ר עם הכולל עולה מספר א"ם הבני"ם שמח"ה הארץ הזאת לך אתננה וכעת הוא בורח מן הארץ הזאת והאמין
הללוי"ה (תהלים קי"ג ט') ועל כן אנו מבקשים תקע בשופר גדו"ל בה' ,על כן בקשתנו על אחינו בני ישראל הנתונים בצרה ובשבי'
היינו עם הכולל לחרותינו שנזכה לאם הבנים שמחה ,ויבוטל "המקום" ירחם עליהם זכות המקום שלא הרהר אף שהי' לו
צרת ישראל וגם צער השכינה שהא בהא תליא. להרהר ירחם עליהם ויושיעם אפילו בלי טעם ,וזה שאנו
והנה מזל אלול בתולה דהיא אשה ואש"ה נוטריקון אם הבנים אומרים בהגדה ברוך שומר הבטחתו "לישראל" ,שהקב"ה
שמחה הלוליה ,ובתול"ה ר"ת לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי הבטיח ליעקב שנקרא ישראל והוא לא הרהר אחרי מדותיו
בה (תהלים כ"ד א') שבימי הרחמים והרצון עת כל תפילותינו ובזכות זה חשב את הקץ לעשות עשה "הקץ" (העולה עה"כ גימ'
ובקשותינו הוא שיהי' אם הבנים שמחה ולה' הארץ ומלואה המקו"ם עם האותיות) ברחמים ,ולא חשב אחר מעשינו להושיענו
תבל ויושבי בה נזכה לשופר גדו"ל שופרו של משיח שיבוא רק לפני מעשינו.
במהרה בימינו ,ומשו"ה תוקעים בחודש אלול בשופר לרמז על וזה שאנו אומרים עוד יזכור לנו ,בשעת הדין הנרמז ב"לנו"
כל הנ"ל. העולה "אלהים" מידת הדין ,אהבת איתן ,אברהם אבינו
והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ שמקלקלת השורה ,ובבן הנעקד ,יצחק ,ישבית מדיינינו ,ובזכות
אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש התם ,יעקב שלכולם היו טעמים להרהר ולטעון ולא טענו רק
בירושלים .ידוע שהשופר משבר הלב ומחרידו להנצל מגיאות האמינו בה' בלי טעם ,יוציא איום מדה כנגד מדה לצדק דיננו
אף באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב כנ"ל וצדקנו
כידוע שתרועה מלשון תרועם בשבט ברזל (תהלים ב' ט')
במשפט.
ולעומת זה מי שהוא בשפל המצב מחזקו ע"ד ויהי' קול השופר
הולך וחזק (שמות י"ט י"ט) .והנה אשור הוא לשון גמר (עי' שבת בגמ' ר"ה (ט"ז ע"א) למה תוקעים בר"ה למה תוקעים רחמנא
קי"ט ע"א) ,ומצרים הוא רומז למצרים בקמץ לשון צמצום אמר תקעו .ולכאורה במס' פסחים (קט"ז ע"ב) אמר ר"ג פסח
בתכלית השפלות ,ולעתיד לבוא יתקע בשופר גדול ,ובאו שאנו אוכלים על שום מה וכן מצה ומרור ומאי שנא גבי שופר,
האובדים בארץ אשו"ר רומז לאלו שחושבים שהם נגמרו וי"ל עפ"י מה דאיתא בשם היהודי הק' דמי שעוסק בחקירות
ונתקנו ,והנדחים בארץ מצרים רומז לאלו שמתיאשים ממצבם הוא בבחינת "פן" כי מזמן לזמן משתנה דעתו בעבודת השי"ת
הרוחני ,והשתחוו לה' בהר הקודש "בירושלים" בחי' ירא ושלם כפי שכלו ,וזה שאמר הכתוב (דברים כ"ט י"ז ) פן יש בכם שורש
היינו ירא נגד בעלי הגאוה החושבים שהם אשו"ר מתוקנים פורה ראש ולענה ,באם יש בכם פן בחינת פן ספקות אזי הוא
וגמורים במעשיהם הטובים יבואו ליראה בלב נשבר ואלה שורש פורה ראש ולענה ומשום כן צריך לקיים מצות שופ"ר
המתיאשים יתחזקו שהש"י יעזור להם שיוכלו לבוא לידי שהוא ר"ת שורש פורה ראש ולענה ,רק מטעם רחמנא אמר
"שלם" שלימות הנרצה. תקעו (עי' גמ' ר"ה ט"ז ע"א) .וכשמקיים השופר בלי חיפוש
וה' אלהים בשופר יתקע וגו' ה' צבאות יגן עליהם כן תגן על טעמים רק משום שהיא חק לישראל אזי הוא מתקן כל זה.
עמך ישראל בשלומך .הנה מבואר ברמב"ם ז"ל (הל' תשובה פ"ג בגמ' ר"ה (ט"ז ע"א) א"ר יצחק למה תוקעין בר"ה למה
ה"ד) ששופר הוא ענין תשובה ורמז יש בו עורו ישנים תוקעין רחמנא אמר תקעו .יל"פ בזה הפסוק (שמואל ב' א' י"ח)
מתרדמתכם וחזרו בתשובה ,ואפ"ל שגם הש"י כבי' תוקע ללמד בני יהודה קשת הלא היא כתובה על ספר הישר ,קש"ת
בשופר ומתחרט וינחם על הרעה על בריאת היצר הרע ע"ד ר"ת תקיעה שברים תרועה תקיעה ,וז"א ללמד בני יהודא
גליון שארית מנחם -ח
שפרשנו הפסוק (תהלים קי"ט א') אשרי תמימי דרך ההולכים אשר הריעותי ,וממילא וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות
בתורת ה' אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו ,עפי"מ דאי' לעמו ,וכמו שפירש בזרע קודש לכק"ז מראפשיץ זי"ע הפ'
בפתח עינים להחיד"א על הגמ' (שבת ס"ג ע"א) אורך ימים בימינה ושב ה' אלהיך את שבותך ,שבשעה שאיש ישראל עושה
למימינים בה ,וברש"י למימינים שעוסקים לשמה ,ומפרש דרק תשובה ומתחרט על עונותיו גם כבי' עושה תשובה על בריאת
תורה ומצוות ביחד שלא לשמה מביאין לשמה אבל תורה היצה"ר ,וזה ושב ה' אלהיך את שבותך בזמן תשובתך גם הוא
לחוד לא .ומיושב בזה קושית התוס' שם ובנזיר (כ"ג ע"ב ד"ה כבי' עושה תשובה .וזה שאמר וה' אלהים בשופר יתקע ועושה
שלא לשמה וכו') ובכ"ד ממה דאיתא בגמ' ברכות (י"ז ע"א) כביכול תשובה שמעכשיו ה' צבאות יגן עליהם בשלומו ויהי'
שהעושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא ומוטב שנתהפכה לו להם כט"ס.
שלייתו ,די"ל דזה רק בעוסק בתורה לבד בלא קיום המצוות ובכן יתקדש שמך ה' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלים
דאז לעולם לא יבוא לשמה וכאמור ,ודו"ק .וזה המרומז בקרא עירך .עי' סוף כתובות דאפילו אילני סרק עתידין לעשות פירות
אשרי תמימי דרך ההולכים ב"תורת" ה' ,אשרי אם הם גם נוצרי בארץ ישראל בזמן הגאולה ואפשר לפרש בדרך רמז שבזמן
עדותיו ,הינו תורה ומצוות ביחד ,ואז יזכו בכל לב ידרשוהו הגאולה אפילו הריקנים שבישראל בחינת אילני סרק יעשו
לבוא מתוך שלא לשמה לשמה .וזה שאנו מבקשים בתפילתנו פירות ויהיו מלאים מצות כרימון וע"כ בקשתנו והשב שכינתך
והאר עינינו בתורתך וגם ודבק לבנו במצוותיך תורה ומצות לציון וסדר העבודה לירושלים ותחזינה עינינו בשובך לציון ושם
ביחד ,ואזי נזכה גם לויחד לבבינו לאהבה וליראה את שמך, נעבדך ביראה .וזש"א בתפילת ר"ה מקודם ובכן יתקדש שמך
שנבוא לשמה .וזהו בקשתינו ובכן תן פחדך ויעשו כולם אגודה ה' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ואזי ויעשו כולם
אחת היינו אגודה אחת של תורה ועבודה נצמדים יחד שזהו אפי' הריקנים בחי' אילני סרק אגודה אחת לעשות רצונך בלבב
רצונו ואזי נזכה ללעשות רצונך בלבב שלם ,ומתוך שלא לשמה שלם ,וזש"ה ישמחו השמים ותגל הארץ וגו' היינו ישמחו
בא לשמה ,וע"כ ל"ב של"ם הר"ת מתוך שלא לשמה בא השמים כשאמרו בגוים ה' מלך וכפירש"י לעת"ל בזמן הגאולה
לשמה. אז ירננו כל עצי יער אפי' אילני סרק יודו ויהללו לפני השי"ת
ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום הזכרון הזה יום תרועה ועתה כי בא כי בא בשעה שבא לשפוט הארץ עמי הארץ
מקרא קודש זכר ליציאת מצרים .הנה תקיעת שופר מורה על המדריגות הנמוכים בחי' אילני סרק ישפוט תבל בצדק בחי'
קבלת התורה ע"ד ויהי קול השופר הולך וחזק מאד (שמות י"ט צדקה ע"ש סופן שיטענו פירות ועמים המון עם באמונתו
י"ט) הנאמר במתן תורה שעיקרה הי' אנכי ולא יהי' לך שמפי שיאמין להם שבשעה שיגאלו משיעבוד מלכיות יעבדו את
הגבורה שמענום (עי' מכות כ"ד ע"א) ,קבלת עול מלכות שמים השי"ת באמת.
שהוא שמע ישראל ותלוי בזכרון טוב לזכור תמיד מה שקבלנו ובכן תן פחדך ה' אלהינו על כל מעשיך וכו' ויעשו כולם
עלינו ,וזה שאנו אומרים ותתן לנו ה' אלהינו באהבה יום הזכרון אגודה אחת וכו' .יש לומר בהקדם פי' הכתוב (תהלים י"ט י')
הזה יום תרועה שנזכור ביום זה את היום תרועה של שופר יראת ה' טהורה עומדת לעד ,שכבי' יתב' מפחד וירא שהאדם
במתן תורה מקרא קודש שעי"ז נתקדשו ישראל ,זכר ליציאת הישראלי יעבוד אותו עבודה טהורה כדי שלא תנתק קשר
מצרים ,זכ"ר יציא"ת מצרי"ם עולה שמ"ע ישרא"ל ה' אלהינ"ו האהבה בינו לבין קונו ותהיה אהבה עומדת לעד ,וכל זה כשהיא
ה' אח"ד יחודא עילאה קבלת עול מלכות שמים. לשמה ,וזה שאמרו במתני' (אבות פ"א מ"ג) אל תהיו כעבדים
והנה ידוע (עי' חנוכת התורה פ' יתרו) לפרש מה שאמרו חכז"ל אין המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים
ישראל ניזונין אלא בזכות האמונה ,דבאמת מה שאמרו חכמינו המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים
ז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא אף שכבי' מקיים את תורתו עליכם ,כלומר המורא של שמים יהי' עליכם שלא תפסוק
וא"כ איכא לאו דבל תלין ,ומתרצים דהתורה ניתנה ע"י שליח אהבתנו מאתו ית"ש .וזה שאנו מבקשים ובכן תן "פחדך" ה'
וקיימ"ל בחו"מ סי' של"ט דהשוכר את הפועל ע"י שליח לא אלהינו ,הפחד שלך כנ"ל יהי' על כל מעשיך ואימתך יהי' על כל
שייך בל תלין ,וכ"ז בשאר מצוות משא"כ באנכי ולא יהי' לך מה שבראת ,ואז ויראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל
שמפי הגבורה שמענום ולא ע"י שליח לא שייך תירוץ זה, הברואים ויעבדו כולם עבודה אחת ,וזש"א ויעשו כולם אגודה
ואיכא שכר אף בהאי עלמא ,וזה שישראל ניזונין הוא בזכות אחת משא"כ ביראת העונש שכל אחד ואחד יש לו יראה
האמונה ,וע"כ הר"ת של יי לי ולא אירא (תהלים קי"ח י') הרומז אחרת.
לאמונה מכוון להר"ת של ויברך יי אותך לרגלי (בראשית ל' ל') וכן ויעשו כלם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שם .י"ל עפי"מ
הוא הר"ת של ולחם לבב אנוש יסעד (תהלים ק"ד ט"ו) לרמז על
גליון שארית מנחם -ט
ואם תאמר דאמת וצדיק וישר סותרין זה את זה ,דאמת הרי הנ"ל ,והנה עיקר האמונה הוא קבלת עול מלכות שמים שמע
פירושו מעיקרא דדינא ולא לפנים משורת הדין ,על זה אמר ב' ישראל יחודא עילאה ,וזאת מרומז בשופר כנ"ל ולכן בקשתינו
טעמים א' "קרוב" לקוראיו באמת שקוב"ה בחינת קרוב בזכרונות ,זכרנו בזכרון טוב לפניך ופקדינו תכף בהאי עלמא
לישראל ע"כ שייך שיתנהג ברחמים עפ"י הדין ולקיים ומבשרך בפקודת ישועה ורחמים בזכות תקיעת שופר קבלת עול מלכות
אל תתעלם ,ועוד טעם הוא רם ומתנשא שוכן שחקים ואצל שמים כנ"ל.
גדול הישר והטוב הוא מצד הדין( ,עי' ב"מ פ"ג ע"א) גבי רבה בר מלוך על כל העולם כולו וכו' וידע כל פעול כי אתה פעלתו
בר חנן דתברי' נושאי המשאות חביתא דחמרא וא"ל רב זיל הב וכו' ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה .אפשר לומר
אגרייהו דדינא הכי למען תלך בדרך טובים ואורחות צדיקים עפ"י מאמר חכמינו ז"ל (מו"ק ט"ז ע"ב) מי מושל בי אומר הקב"ה
תשמור ,ובפרט אצל קוב"ה שגדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו צדיק ,שמבטל גזירות הש"י .וזה שאנו אומרים לפני תקיעת
אין חקר. שופר הפסוק (תהלים מ"ז) עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר
וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים זמרו אלהים זמרו וכו' זמרו משכיל מלך אלהים על גוים ר"ל
ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד .י"ל עפ"י המובא היום דא מלך אלהים על גויים היינו יען שעלה אלהים מדת הדין
ר"ה ,דעיקר בקשתינו בראש השנה צריך להיות שנזכה שיתגלה בתרועה שע"י התרועה הרומז לתשובה מסתלק כבי' מדת
כבוד מלכותו על כל העולם כולו ,כי לעת עתה בעוה"ר כבוד אלהים היינו הדין מישראל ,וזה רצונו יתברך שמו ,ע"כ זמרו
מלכותו ניכר רק בשמים ,וזהו וידעת "היום" תתפלל בר"ה אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו ,שאף במידת הדין המרומז
בדביקות ע"ד והאדם ידע את חוה ,כי ה' הוא האלהים בשמים באלהים מזמר ומלך אלהים נמלך מידת הדין על גוים דוקא
ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד ,פי' עדיין בעוה"ר אין עוד על אבל בישראל הצדיק כבי' מושל בי לבטל הדינים ,וכל זה לע"ע
הארץ ה' אלהים כבוד שמים ,ואנו מבקשים שיתגלה כבוד אבל לעתיד לבוא שיהי' מלאה הארץ דעה ולא יצטרך הקב"ה
מלכותו גם על הארץ ,ואז נזכה לצאת זכאי בדין ,כמאמר זקיני לגזור גזירות רעות ח"ו תתקיים והיה ה' למלך על כל הארץ
הרה"ק מרוז'ין זי"ע עה"פ ואני תפלתי לך ה' ,אם תפילתי הוא דייקא שנוכל להשתמש במלכות הוא מידת הדין גם על ישראל
בשביל לך ה' ,עת רצון ,אזי תמיד הוא עת רצון ,וזש"א אומרים ויהיה ה' אחד ושמו אחד בדרך הרחמים והחסדים והטוב .וזהו
בהיום הרת עולם ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו, בקשתינו מלוך על כל העולם "כולו" גם על ישראל בחינת
ר"ל אפילו אם אנו בבחי' עבדים אינם עושים רצונו של מקום, מלכות על ידי וידע כל פעול כי אתה פעלתו וידע כל יצור כי
אבל מכיון שעינינו "לך" תלויות ,שעיקר תפילתינו הוא בשביל אתה יצרתו שתמלא על הארץ דעה ולא יחטאו ולא יהיה
"לך" ,היינו כבודך ית"ש ולא לנו ,ע"כ עד שתחננו ,תוציא כאור גזירות רעות ויהי' ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו "בכל" משלה.
משפטינו. יושב סתר כתרו ישועה לבושו צדקה מעטהו קנאה וכו' .יש
עוד יזכר לנו אהבת איתן אדונינו ובבן הנעקד ישבית לומר דהנה איתא בספה"ק הפי' לבוש הוא הלבוש הפנימי
מדייננו .י"ל עפ"י המבואר אצלנו בכמה מקומות דאדם צריך מעטה הוא הלבוש העליון הסובב כל הלבושין ,וכדפי' עה"פ
לקיים מצוות השי"ת באמונה פשוטה אף שאינו משיג טעמי (שמות ל"ד ז') ונקה לא ינקה ופי' המשנה (אבות פ"ד מ"כ) אל
המצוות ,ואפילו אם לפעמים הבנת שכלו הוא נגד קיום תסתכל בקנקן אותיות האמצעיות של ונקה לא ינקה ,אלא במה
המצוות ,מ"מ יקיים המצוה מחמת ציווי השי"ת ,וזה מצינו שיש בו הפנימיות כח הרחמים של שמו הגדול אותיות שם
בעקידה שבודאי שכלו של אברהם אבינו ע"ה לא הסכים ע"ז הוי"ה בר"ת וס"ת של ונקה ינקה ואותיות אל חסד אל כל היום
כיון שבאמת לא היה רצון השי"ת לשחטו ,מכל מקום רצה בתוכו ,וזהו שאה"כ (דניאל ז' ט') לבושיה כתלג חיור ,ר"ל
לקיים מטעם ציווי הש"י בלי טעם ושכל ,וזה שאנו אומרים לבושיה הפנימי כתלג חיור בחינת רחמים כצמר לבן ,וזה לבושו
בתפילתינו ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור ,היינו צדקה בחינת רחמים מעטהו הלבוש החיצוני נראה לפעמים
ועקידת יצחק אע"פ שלא השיג הטעם בשכלו ,רצה לקיים קנאה קנא ונוקם .וזה שאומרים יושב "סתר" בפנימיות ,כתרו
המצוה ,כמו"כ לזרעו היום דא ר"ה כדאיתא בזוה"ק ,ברחמים ישועה ,כי לבושו הפנימי צדקה ,הגם מעטהו החיצון קנאה
תזכור ,אעפ"י שאין טעם מספיק להושיענו .וזה שאנו אומרים גבורה מדת הדין ואף נאפד נקמה ,מכל מקום סתרו יושר,
בתפילתנו עוד יזכור לנו אהבת איתן ,אהבת אברהם אבינו ע"ה הפנימיות הוא יושר ,ע"כ עצתו אמונה ,העצה הוא להאמין
להשי"ת ,ובבן הנעקד שרצה לשחטו אף ששכלו לא הסכים פעולתו אמת שחותמו אמת אע"ג שהוא דין אעפ"כ צדיק וישר
לכך ובלי טעם ,ישבית מדייננו גם בלי טעם. שמקיים ועשית הישר והטוב לפנים משורת הדין (עי' רש"י
ואתחנן ו' י"ח ,ובב"מ ל' ע"ב).
גליון שארית מנחם -י
זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון .בגמ' ר"ה (י"א ע"א) א"י ובתורתך כתוב לאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.
לחד מ"ד בראש השנה נברא העולם ,והנה הבריאה ביום ראשון ע"ד דאיתא בשם הק' ר' יצחק אייזיק מקאליב זצ"ל ,דעיקר
היתה בלי אתערותא דלתתא כי לא היה עדיין שום נברא ,וזה קבלת עול מלכות שמים הוא לדון את כל אדם לכף זכות ,וד"ן
שאנו מבקשים בתפלתינו זה היום דא ראש השנה כמבואר א"ת כ"ל האד"ם לכ"ף זכו"ת עולה שמ"ע ישרא"ל ה' אלהינ"ו
בזוה"ק ,תחלת מעשיך שיהי' תחלה אתערותא דלעילא כלומר ה' אח"ד מספר אלף קי"ח ,וקבלת עול מלכות שמים זו מקיים
תחלה ,יהיה ,מעשיך התעוררות דילך זכרון ליום ראשון של השי"ת ששומר תורתו ,היינו לדון אותנו לכף זכות תמיד ובפרט
בריאת העולם שהי' כן. בימי הסליחות והרחמים ,וזה שאנו מסיימים ובתורתך כתוב
הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכור לאמור וגו' ,ובתורתך שאתה מקיים ,כידוע מהירושלמי על
אזכרנו עוד וכו' רחם ארחמנו נאום ה' .נודע דאין פודין את הפסוק וישמור משמרתי חוקותי ותורתי אמר הקב"ה אני
השבוין ביותר מכדי דמיהן (עי' גיטין מ"ה ע"א) ועיי"ש בתוס' ד"ה שומר משמרתי חוקותי ותורתי שכביכול מקיים את תורתו
דלא ,שהקשו מר' יהושע בן חנניא (גיטין נ"ח ע"א) שהלך לכרך כתוב לאמור שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ,ומסיימים כי
גדול של רומי וכו' תינוק א' שבבית האסורים יפה עינים וטוב אתה אלהים אמת מקיים התורה ודברך אמת ועי"ז ברוך אתה
רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים ועמד על בית האסורים מקדש ישראל ודן אותם לכף זכות.
ואמר מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים ענה אותו תינוק היום הרת עולם" .הרת" לשון הריון כמו הריון שאין ידועים מה
ואמר הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו יולד ,כן השנה הבא עלינו לטובה מכוסה הוא בכסה ליום חגינו
בתורתו ,אמר מובטחני בו שמורה הוראה בישראל ,העבודה לידע מה יולד יום ,ומשו"ה יש לעשות תשובה המרומז בשופר
(לשון שבועה) שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין שתחל שנה וברכותיה ,וזה שאמר הכ' (תהלים פ"א ד') תקעו
עליו ,אמרו לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה ,ותי' דשאני בחודש שופר מלשון שפרו מעשיכם (עי' מד"ר אמור) ועשו
התם דמופלג בחכמה הי' ולת"ח פודין אפי' ביותר מכדי דמיהן תשובה ,כי בכסה ליום חגינו ומי יודע מה יולד יום .והנה
וכן נפסק בשו"ע (עי' שו"ע יו"ד סי' רנ"ב סע"ד) שלת"ח וכמו"כ בטעמא דמצות תקיעת שופר אמרו חכז"ל (ראש השנה ט"ז ע"א)
לתלמיד חריף שעתיד להיות תלמיד חכם פודין אפי' ביותר רחמנא אמר תקעו חוקה בלי טעם ,אבל כבר כתב הרמב"ם (הל'
מכדי דמיהן ,והנה איתא במדר' דמי שהוא תלמיד חכם יש לו תשובה פ"ג ה"ד) ,שאעפ"י שגזירת הכתוב הוא רמז יש בו עורו
דין בן ,וע"ד שאמר הכתוב (משלי ג' א') בני תורתי אל תשכח ,וזה ישנים מתרדמתכם וכו' וחזרו בתשובה ,אבל מי שמקיים מצות
שרימז הכ' הבן ,היינו כשיש לו דין בן תלמיד חכם אז אף על פי שופר מטעם חק כמצות אנשים מלומדה ואינו מתעורר
שיקיר לי שהוא יקר ודמי פדיונו גבוהים וכן אם ילד שעשועים לתשובה עליו המשפט מב"ד של מעלה ,וזהו כי חק לישראל
תלמיד חריף שעתיד להיות ת"ח ,אף שדמי פדיונו גבוהים מ"מ הוא כמצות אנשים מלומדה אז משפט לאלהי יעקב.
רחם ארחמנו לפדותו נאום ה' וכך ההלכה. אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם .יש לומר עפ"י
ותראה לפניך עקידה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על מה שכתוב בשל"ה הק' על הפסוק וזכרתי את בריתי יעקב ואף
גבי המזבח וכבש רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם כן יכבשו את בריתי יצחק וגו' הנאמר אחרי התוכחה ,דגם זה הוא מן
רחמיך וכו' .י"ל דלפעמים אם האדם מסיר מלבו ומתעלם התוכחה ,דזכרון אבותינו למי שאינו הולך בדרך הישר אדרבה
מאהבת בנו יכול לפעול האב גבי עצמו אכזריות על בנו ועושה לגריעותא יחשב דכיון שאבותיו היו חשובים היה לו גם להיות
לו רע ,ע"כ נאמר לאברהם אבינו ע"ה קח נא את בנך את יחידך יותר טוב ,ופי' בזה הפסוק (דברים ט' כ"ז) זכור לעבדך לאברהם
אשר אהבת גם עתה וכו' והעלהו שם לעולה ,והוא נסיון גדול, ליצחק וליעקב ,אבל אל תפן אל זכרונם קשי העם הזה בשעה
ולכן אי' במדרש רבה פר' וירא שזלגו עיניו של אברהם אבינו שהם קשי עורף אל תזכור להם שם אבותם להרע להם ח"ו,
ע"ה דמעות מרוב רחמנות לבנו ולבו שמח לעשות רצון קונו וה"ה ביום הזכרון אנו צריכים שבשמים ישכחו לשעה מעשה
ית"ש ,וזה בקשתינו מהשי"ת ותראה לפניך עקידה שעקד ועבודת אבותינו דבהשוואה של מעשינו למעשי אבותינו למה
אברהם אבינו ע"ה את יצחק בנו על גבי המזבח ולא שהי' נחשב מעשינו ,וזה שאנו אומרים אתה זוכר מעשה עולם בדור
מחמת אכזריות ח"ו ,אדרבה ,כי כבש רחמיו על בנו לעשות הזה ופוקד לשון חסרון ,ע"ד ולא נפקד ממנו איש (במדבר ל"א
רצונך בלבב שלם כן יכבשו רחמיך רחמי האב את כעסך י"ט) כל יצורי קדם ,ויען שבאמת נצרך לנו מעשה וזכות אבות
מעלינו ויגולו רחמיך עלינו סלה. על כן אומרים לפניך נגלו כל תעלומות והמון נסתרות
כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם ואין שכחה לפני שמבראשית.
גליון שארית מנחם -יא
כזכוכית ואז די להכשירו בשטיפה (עיין טוש"ע או"ח סי' תנ"א) ,וזה כסא כבודך .הגאון בעל יערות דבש מקשה מכיון דהקב"ה זוכר
יש לרמוז מה שנאמר (בראשית א' כ"ח) ויאמר להם אלהים פרו למה נקרא נשכחות ,ולפענ"ד יש לומר בדרך זה ,דהנה אם אדם
ורבו "ומלאו" את הארץ וכבשוה ,דהיינו שיכבשו את הארציות עושה עבירה השי"ת ברחמיו מעביר על פשע (עי' ראש השנה (י"ז
בדעת ותבונה ,אבל הם עשו להיפך ובני ישראל פרו וישרצו וכו' ע"א) ורב חסד מטה כלפי חסד ,היכי עביד וכו' תנא דבי ר"י
ותמלא האר"ץ אותם (שמות א' ז') שהארציות מלא אותם ,וע"כ מעביר ראשון ראשון וכן היא המדה) היינו ושוכח ,ואם עושה
נצרך קושי השיעבוד לשבר לבבם כדין כלי חרס ששבירתו זהו תשובה מאהבה שזדונות נעשים כזכיות (יומא פ"ו ע"ב) אזי
טהרתו (כלים פ"ב מ"א) .וזש"א אדם יסודו ,היסוד של עבודת השי"ת שוב זוכר העבירות להרבות הזכיות ,וכדאיתא בספה"ק
האדם ,הוא "מעפר" ,פי' להוציא את עצמו מיסוד העפר ,וסופו על הפסוק (תהלים כ"ה ז') חטאות נעורי ופשעי אל תזכור כחסדך
בעוה"ר רואים אנו שהוא ל"עפר" ,מלא בארציות ,כי בנפשו בעת תשובה מאהבה שנעשין כזכיות ממדת החסד זכר לי .ועי'
הרוחני יביא לחמו הגשמי ,על כן משול כחרס הנשבר שרק זה בגמ' ר"ה (שם) אמר רבא מעביר ראשון ראשון ועון עצמו אינו
טהרתו. נמחק ,ואפשר לומר הטעם שעון עצמו אינו נמחק דכשיעשה
באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חק תשובה מאהבה יהי' ממה להיות זכיות ,וזה שאמר הכ' כי ביום
ומשפט .י"ל עפי"מ שכתבנו על המשנה באבות (פ"א מ"ג) אל הזה "יכפר" עליכם מלשון לכפורי ידי (גיטין נ"ו) שכל הכפרה
תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס ,דמ"מ אם תהי' רק מבחוץ ולא לטהר אתכם" ,מכל" חטאותיכם לגמרי,
נצמח מזה טובה לרבים מותר ,כי הא דאי' בב"ב (י' ע"ב) בנותן מפני שלפני ה' שם הוי' שם האהבה תטהרו ,בתשובה מאהבה
סלע לצדקה ע"מ שיחיה בני הרי זה צדיק גמור .והנה ידוע ואז נצרכים העונות להפכם לזכיות ,ועי' בצמח צדיק שפי' בזה
מאמר חכמינו ז"ל (יומא פ"ו ע"ב) שבתשובה מאהבה זדונות משא"א אבינו מלכנו כתבנו בספר סליחה ומחילה ואין
נעשין כזכיות ,ומזכיות שהן מצוות הרי מכל מצוה יש פרקליט מבקשים על מחיקת העון לגמרי משום אבינו מלכנו כתבנו
וממילא יש מליצי יושר רבים ,לא כן בתשובה מיראה שאמרו בספר זכיות שיתהפכו הזדונות לזכיות ע"י תשובה מאהבה.
שם חכמינו ז"ל שמהעבירות נשארו עדיין שגגות א"כ אין כאן וזש"א כי זוכר ,בשעה שאדם עושה תשובה מאהבה הקב"ה
מליץ ,והטעם בזה שבתשובה מיראה הוא עושה תשובה זוכר את כל העוונות הנשכחות כדי להפכן לזכיות ,אעפ"י שעד
מיראת העונש והיינו על מנת לקבל פרס שלא תאונה אליו רע, עכשיו השתמש כבי' במדת השכחה ,לטובה הוא זוכרם.
משא"כ בתשובה מאהבה שהתשובה הוא מצד אהבתו וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון .ובמתני' (ר"ה י"ח ע"א)
להקב"ה ,היינו על מנת שלא לקבל פרס ,וזש"א הפייטן כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון ,ובגמ' שם מאי כבני
בתפילת ר"ה באין מליץ יושר מול מגיד פשע וגו' היינו באין מרון כבני חורין ,הר"ת של עוברין לפניו כבני מרון מכוון לר"ת
מליץ יושר כיון שהיה מיראה כנ"ל והוא כמו על מנת לקבל כי לא ענה מלבו (איכה ג' ל"ג) דמהאי טעמא שלא ענה מלבו
פרס ,ואין מליצים ,תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקנו שאין ברצונו להכאיב לשום בריה ,וכמאמרם ז"ל (ע"ז ג' ע"א) אין
במשפט ,היינו שע"י שיצדקנו במשפט הוי כמו שלא ע"מ לקבל הקב"ה בא בטרוני' על בריותיו ,ואדרבה מדרך הטוב להיטיב,
פרס וממילא נבראים מליצי יושר עלינו ,וצדקנו במשפט, ע"כ עוברין לפניו כבני מרון שהוא כבני חורין.
משפטינו יוצא בצדק. כמה יעברון וכמה יבראון ,מי יחי' ומי ימות .לכאורה קשה
וז"ש תקעו בחודש שופר ,שאנו מקדימים לתקוע בחודש אלול, כפל הלשון ,ואפשר לומר דבבי"ד של מעלה מחליטין קודם
בכסא ליום חגנו באמת באתכסיא עיקר המצוה הוא רק ליום בכלל כמה יעברון וכמה יבראון ואח"כ על הפרט מי ימות ומי
חגנו ,והטעם שתקנו חכמינו הקדמונים ז"ל להקדים תקיעת יחי'.
שופר בחודש שעי"ז מגיע לנו שכר גם בעוה"ז כידוע מספה"ק אדם יסודו מעפר וסופו לעפר וכו' משול כחרס הנשבר .מי
שע"י דקדוקי מצוות וזריזות למצוה יש שכר גם בעוה"ז [עי' שזיכך את עצמו מעפרוריתו יש לו תקנה על ידי שטיפה
בחיד"א ומובא בבני יששכר לחודש סיון במאמר מעלות התורה וכדומה כמו כלי זכוכית משא"כ מי שעדיין כלי חרס אין לו
אות כ"ט] ,וזהו כי חק לישראל ,חק לישנא דמזוני ,ע"ד לחם תקנה אלא שבירה ,וז"ש הפייטן אדם יסודו מעפר ואם גם סופו
חוקי הטריפנו (עיין ביצה ט"ז ע"א) ,בשפע ברכה והצלחה בעוה"ז, לעפר נדמה ולא זיכך את עצמו אזי הוא משול כחרס הנשבר,
ואם תאמר שהוא ע"מ לקבל פרס והורו לנו חכמינו ז"ל אל אין לו תקנה אלא שבירה ,לשבר את לבבו וקרוב ה' לנשברי לב.
תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס ,עז"א א"י ע"ד הנ"ל אדם יסודו מעפר וסופו לעפר משול כחרס
משפט לאלהי יעקב שמשם אנו למדים שאף בע"מ לקבל פרס
הנשבר .הנה עיקר עבדות האדם לזכות יסוד העפר ולעשותו
כנ"ל כשנצמח ממנו טובה לרבים וזה גורם נח"ר לשמו יתב'
גליון שארית מנחם -יב
בכ"ו אלול שהוא יום ב' דבריאת העולם (עי' ב"ר א' ג') ומובא עולה לרצון ונשפע רחמים וחסדים.
ברש"י (בראשית א' ה') ומדוע המה נדונים בראש השנה ,ואיתא א"י דהנה איתא במד"ר דשרו של ים טעם הללו והללו עובדי
בספה"ק שהוא כדי שיהיו טרודין בדינן ולא יקטרגו על ישראל, ע"ז ומה ראו אלו לדחות מפני אלו והקב"ה העיד על ישראל
ופירשו בזה מה שאנו אומרים היום הרת עולם רק עולם אחד שהם שוגגין ,וזה אינו יכול להעיד שום מלאך כי אינו יודע
נברא "היום" בראש השנה שהוא העולם הזה ומדוע יעמיד מחשבה שבלב (כמבואר בשלה"ק סוף פרשת ברכה) דאם כפי
היום במשפט כל יצורי עולמים מכל העולמות ,ובא כמתרץ שחושבין לכאורה שמלאכים יודעים מחשבות בני אדם יקשו
למען אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים ואף אם כעבדים אין דברי הגמרא (שבת י"ב ע"ב) דאינם יודעין בלשון ארמית ,ועכ"ח
מי שיקטרג ועיננו לך תלויות עד שתחננו ותוציא כאור שאינם יודעים מחשבות וממילא ניחא דברי הש"ס ,ומתורץ
משפטינו ,וזה שאנו אומרים ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה קושית התוס' (שבת שם) ,ורק הקב"ה בעצמו יכול להעיד זאת,
יאחזון ויאמרו הנה יום הדין לפקוד על "צבא מרום" בדין גם וע"ז משיבים אומות העולם (ע"ז ג') כלום יש אב שמעיד על בנו,
בר"ה כי לא יזכו בעיניך בדין ,וע"כ כל באי עולם מכל העולמות ויש לומר על פי מה שאיתא בספה"ק על הפסוק (ויקרא כ' ח')
יעברון לפניך בדין ביום זה ,למען כבקרת רועה "עדרו" ולא של ושמרתם את חוקותי שבזמן שאדם מקיים גם את החוקים אז
אחרים ,והוא חס עליהם ורק מעביר צאנו תחת שבטו ואינו ועשיתם אותם כאילו עשיתם את עצמכם עי' במד"ר ,ואז כבי'
מלקם רק מפחידם ואינו חפץ בקטרוגם של המלאכים ,כן אינו אב אלא מלך ונאמן בעדותו ,וזהו כוונת הפייטן ,באין מליץ
תעביר ותספור ותמנה ותפקוד נפש כל חי. יושר מול מגיד פשע ,אשר טוען הללו והללו ומה ראו אלו
ובעומק יותר יש לומר עוד ע"ד זה ,דהנה קיימ"ל בגיטין (נ"ג ע"א) לדחות מפני אלו ושום מלאך אינו יכול להשיבו כנ"ל אז תגיד
דכולי עלמא ס"ל היזק שאינו ניכר לאו שמי' היזק ודבר תורה ליעקב דבר "חוק" ומשפט שמקיימים אף החוקים ואינו להם
אחד שוגג ואחד מזיד פטור ,ואפילו מדרבנן דחייב מטעם קנסא בבחי' אב אלא מלך ואז תהי' "המלך" המשפט וצדקנו במשפט
(עי' רמב"ם הל' חובל ומזיק פ"ו הלכה א') פטור כשמודה בקנס עיי"ש, בעדותך שאנו שוגגים (ועי' בני יששכר לח' תשרי מאמר יום תרועה).
והנה האדם בחטאו עושה היזק שאינו ניכר שמן התורה פטור, וזה שאנו אומרים גם בהיום הרת עולם אם כבנים רחמנו כרחם
ומדרבנן כיון שחוזר בתשובה הוי כמודה בקנס ופטור ,רק על אב על בנים ,בתור רחמנות ,כיון שאב אינו יכול להעיד ,ואם
כל פנים בדיני שמים חייב ,ומשום הכי דן קוב"ה בראש השנה כעבדים עיננו לך דוקא תלויות עד שתחננו ותוציא בעצמך
גם המלאכי מעלה להטרידם בדינם שלא יבואו לחייבם מצד משפט כיון שאז אין אתה פסול לדון ולהעיד ומלפניך משפטינו
דין שמים ,והיינו ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו יצא ועיניך תחזינה מישרים.
הנה יום הדין לפקוד על "צבא מרום" בדין ,ולא יהיה להם זמן ויכון בחסד כסאך ותשב עליו באמת .יש לומר על פי הידוע
לקטרג לפי דין שמים ואז ידין הקב"ה את בני האדם כבני אדם מהאריה"ק שאלול הוא נגד מדת ורב חסד ותשרי הוא מדת
בדיני אדם ,וזה שאמר הכתוב (תהלים ע"ו ט') משמים השמעת אמת ,ואפשר לומר דמשום הכי הקדים אלול לתשרי כדי
דין ארץ יראה ושקטה וגו' משמים השמעת דין שיש דין גם להמתיק דינים של תשרי דבאמת לית בה משום לפנים משורת
בשמים על מלאכי השרת ומזה ארץ יראה ,ע"ד אם בארזים הדין (עי' ע"ז י"ח ע"א) והוא להמתיק דינים של אמת ברב חסד,
נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר (מו"ק כ"ה ע"ב) ושקטה וזה שנאמר (תהלים ס"ט י"ד) אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך
בהוודע שבקום למשפט לדין גם "אלהים" בני עליון מלאכי ע"י המתקת אלהים ברב חסד שהוא חודש אלול עננו באמת
מעלה הוא כדי להטרידם בדינם למען להושיע כל ענוי ארץ בתשרי שהוא מדת אמת ישעך ודו"ק .ולזה אלו"ל ר"ת אחד
בדיני אדם ענוי סלה. לדין ואחד לצדקה ותשרי כידוע ר"ת שמאלו תחת ראשי ימינו
באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חק תחבקני (שה"ש ב' ו') וזה שאנו אומרים ויכון בחסד כסאך ותשב
ומשפט וצדקנו במשפט וכו' .ויש לומר בדרך זה דידוע עליו באמת ,היינו ויכון בחסד שהוא אלול ותשב עליו באמת
דבבי"ד של מטה ההלכה כולו חייב פוטרין אותו (עי' סנהדרין י"ז בתשרי שהוא אמת ,וכיון שהבסיס הוא חסד הוא גובר ,כי
ע"א) ושם (צ"ז ע"א) אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות קיי"ל תתאה גבר כשמואל (פסחים ע"ט ע"א) .וכן איתא בספה"ק,
למינות אמר רבא מאי קרא כולו הפך לבן טהור הוא וברש"י ר"ב חס"ד אמ"ת עולה גמ"ר חות"ם טו"ב ,עה"כ ,חסד
כשפשט הנגע בכל העור (והפך לבן שהוא סימן טומאה) טהור הוא לאברהם ואמת ליעקב שהם מכוונים נגד אלול תשרי וכנ"ל.
משא"כ בבי"ד של מעלה ,ומשום הכי בקשתינו באין מליץ ומלאכים יחפזון וכו' ויאמרו הנה יום הדין לפקוד על צבא
יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב ,בי"ד של מטה ,דבר חוק מרום בדין וכו' .וי"ל דלכאורה קשה הלא המלאכים נבראו
ומשפט וצדקנו במשפט כפי ההלכה בבי"ד של מטה ,וזהו
גליון שארית מנחם -יג
בטעמא דתיקנו חכמינו חודש אלול להתעוררות לתשובה על בקשתינו אל תבוא במשפט עמנו כי לא יצדק לפניך כל חי ,אל
פי מה שנפסק במס' ב"מ (ס"ו ע"א) וכן הוא בשו"ע חו"מ (סי' ע"ג תבוא במשפט של מעלה עמנו דאזי אפילו חייב כולו בבחינת כי
סי"ז) שהמלוה על המשכון והתנה עמו שבאם לא יפדנו עד זמן לא יצדק לפניך כל חי ,אינו פטור.
פלוני יהיה מוחלט ולא פדאו הוי אסמכתא וקיי"ל דאסמכתא א"י דהנה יעקב אבינו ע"ה שיכל את ידיו ולא העמיד הבכור
לא קניא ומבואר (שם ע"ב) האי אסמכתא זמנין קניא וזמנין דלא כבכורתו אפרים לימינו ,והוא למען להמתיק את השמאל
קניא ,אשכחי ,ביום הפרעון ,דקשתי שיכרא ופירש"י בחנות אין שהוא דין בימין החסד (עי' אמרי נועם פרשת שופטים) וכן מצינו גבי
הוא עצוב לחזור אחרי פדיון משכונו ודעתו לשקעו ,קני אשכחי בנימין שהוא דין בן אוני ,ויצאתה ממנו רצועה לחלקו של
דקא מהדר אזוזי לא קני .וידוע דלמעלה משכונין נשמתו של יהודה (עי' יומא י"ב ע"א) שבו שם הוי' של רחמים להמתיק את
אדם בעד חטאיו והש"י ברחמיו מניחה אצלנו עד זמן ידוע ,ואם הדין ,וז"ש הפ' (תהלים פ' ג') לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה
האדם מהדר אזוזי דהיינו תשובה ומעשים טובים לגאול את גבורתך ולכה לישעתה לנו ,וד"ל שהוא להמתיק הגבורה
המשכון לא קנו בשמים המשכון ואם הוא הולך בשרירות לבו בהישועה .וזה שנאמר יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב
כמו שתי שיכרא דמי ונקנה המשכון ואבדה ח"ו הנפש ההיא. (תהלים כ' א') יענך ה' שם הרחמים ,ביום צרה להמתיקו ,ישגבך
ולזה תקנו חודש אלול לתשובה שיהי' כמו מהדר אזוזי אעפ"י שם אלהי יעקב ע"ד שיעקב המתיק הדינים כנ"ל ,וכן נרמז
שלא מצא די הצורך מכל מקום מהדר הוא קודם זמן הפרעון בקרא (במדבר כ"ג כ"א) לא הביט און ביעקב על ידי יעקב בזה
וקיומו ,לפדות המשכון .והנה אם הוא מהדר אתשובה הוי ששיכל את ידיו ולא העמיד אפרים לימינו כי ה' אלהיו עמו
דברים שבלב ,דרק הבוחן לב יתב' יודע ,וזה שאנו אומרים ממתיק דיני אלהים בהוי"ה רחמים .וזהו באין מליץ יושר מול
בתפילתינו בימי תשובה אלו האוחז ביד מדת משפט שלא מגיד פשע תגיד "ליעקב" כשם ששיכל את ידיו והמתיק הדינים
תשלוט על ישראל וכל מאמינים שהוא אל אמונה ומדתו אמת ברחמים כן תעשה דבר חק ומשפט וצדקנו במשפט ,הרומז
ובאמת ליכא לפנים משורת הדין והאיך עושה כן הא אין צדיק לחסד.
בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ,ומתרץ הבוחן ובודק גנזי באין מליץ יושר וכו' תגיד ליעקב וכו' .עפ"י הידוע דאברהם
נסתרות ,ובוחן לבות הוא יודע שבסתר פנימיות לבבם ישראל הוא חסד וע"י יעקב שהוא תפארת בחי' רחמים נמתקין דיני
קדושים ומשתוקקים לתשובה והוי בחי' דמהדר אזוזי ,וזהו וכל יצחק ואחרי רבים להטות ,וזהו שאומרים רחום כהלכה
מאמינים שהוא בוחן כליות היועצות לאדם שיהי' גואל ממות שהולכים אחר הרוב .וזה שאומרים באין מליץ יושר וכו' תגיד
ופודה משחת את משכון נשמתו ,ובזה הש"י דיין אמת לזכות ליעקב ,המכריע לצד החסד של אברהם כידוע ,דבר חוק
אותנו בישועות ונחמות והוא דן יחידי ההגוי באהי' אשר אהי' ומשפט שהולכין אחר הרוב וצדקנו במשפט.
שכל אחד מישראל צועק אהי' טוב ורצוננו לעשות רצונו והוי האוחז ביד מדת משפט ,וכל מאמינים שהוא אל אמונה
מהדר אזוזי. הבוחן ובודק גנזי נסתרות .הקב"ה מושיע לישראל בשביל
האוחז ביד מדת משפט וכל מאמינים שהוא אל אמונה פנימיותם ,שפנימיות ישראל הוא בעצם טוב רק השאור
הבוחן ובודק גנזי נסתרות .עי' מס' סנהדרין (ו' ע"ב) ר' שמעון שבעיסה וטרדות הזמן מעכב והקב"ה מסתכל בפנימיות
בן מנסיא אומר שנים שבאו לפניך לדין עד שלא תשמע דבריהן ישראל ,ע"ד אמרם ז"ל (ברכות י"ז ע"א) שחד תנא לבתר דמצלי
או משתשמע דבריהן ואינך יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי אמר רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך
לומר להם צאו ובצעו פשרה ,משתשמע דבריהם ואתה יודע ומי מעכב שאור שבעיסה וזש"נ (תהלים קל"ו י"א) ויוצא ישראל
להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לומר להם צאו ובצעו שנאמר "מתוכם" ע"י תוכם פנימיות הלב ,וזה שא"א בתפלה ויצא את
פוטר מים ראשית מדון וכו' (ועיי"ש בתוס' ד"ה נגמר הדין דכששמע עמו ישראל מתוכם כנ"ל לחירות עולם שעל ידי זה הקב"ה
דבריהם וכבר דקדקו בדין היטיב וגמרו הדין דלא מיחסר אלא לומר איש פודה את בני ישראל לחירות .וזש"א האוחז ביד מדת משפט
פלוני אתה חייב ,כיון דנתברר כל כך אין להטעותן לעשות פשרה) ,ואפשר ואינו מניחו לשלוט על עמו ישראל אע"ג וכל מאמינים שהוא
לומר דמשום הכי כל השנה שהמשפט ע"י בי"ד שלמעלה אל אמונה מ"מ יען שהוא בוחן ובודק גנזי נסתרות ותוכם של
אומרים צדקה ומשפט כדברי הגמרא (שם) עה"פ ויהי דוד ישראל טוב מאד על כן אינו מניח למידת הדין לשלוט על בני
עושה משפט וצדקה וכו' איזה משפט שיש בו צדקה זה הבצוע, ישראל.
אבל בר"ה ויוה"כ שכבי' דן בעצמו אומרים המלך המשפט.
האוחז ביד מדת משפט וכל מאמינים שהוא אל אמונה
וזה שאנו אומרים האוחז ביד משפט בלי פשר ,ולמה אינו עושה
הבוחן ובודק גנזי נסתרות וכו' .אפ"ל עפ"י מש"כ לומר
פשר ,ומסיים שהוא בוחן ובודק גנזי נסתרות ויודע הדין
גליון שארית מנחם -יד
וכל מאמינים שהוא קשה לכעוס הרחום ומקדים רחמים מקודם .וכל זה אם היינו מבקשים בדין אבל באמת בקשותינו
לרוגז .אותיות לפני "שטן" המקטרג הם רח"ם ,וזה שאנו לפנים משורת הדין כי אין בנו מעשים ואז קרוב ה' לנשברי לב.
אומרים בתפילתינו והסר שטן מלפנינו ,ע"י לפנינו ע"י רחמים וזשה"כ (תהלים ע"ו ט') משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה
כנ"ל ,וזהו שאמר הכ' (ישעי' נ"ח ח') והלך לפניך צדקך ,צדקה בקום למשפט אלהים להושיע כל ענוי ארץ ,משמים השמעת
ורחמים ,וזש"א וכל מאמינים שהוא קשה לכעוס מכיון הרחום דין בלי פשר ,ארץ יראה ושקטה בקום למשפט אלהים להושיע
ומקדים "רחמים" אותיות רחם לרוגז ,וכיון שהרחם קודם לפנים משורת הדין מטעם ענוי ארץ ,שיודעים בעצמם שאינם
והשטן בא עליו אז תתאה גבר וגוברים החסדים כשמואל זכאים ומבקשים לפנים משורת הדין וענוים ירשו ארץ.
(פסחים ע"ו ע"א) דסבר תתאה גבר .ולכן אמר בלעם (במדבר כ"ד וכל מאמינים שהוא גואל חזק הדן יחידי לבאי עולם וכל
כ"ג) אוי מי יחיה משמו אל ,ר"ל אליבא דשמואל דס"ל תתאי מאמינים שהוא דיין אמת ההגוי באהיה אשר אהיה .איתא
גבר ,ואותיות רח"ם הם קודמות ותתאים לאותיות שטן בספרים הק' הטעם דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה
המקטרג רח"ל ,וזוכים לחסדים ורחמים. (עי' קידושין ל"ט ע"ב ובתוס' שם ד"ה מחשבה) שהוא מטעם דישראל
וכל מאמינים שהוא רך לרצות השוה ומשוה קטן וגדול .אי' קדושים הם ובודאי יגמרו גם במעשה והקב"ה דן על שם סופו,
בספה"ק דאותיות שו"ה ניתוספו על שמות האבות ,והיינו ה' וראי' ע"ז מיציאת מצרים שמשה רבע"ה אמר וכי אוציא את
לאברם ויהיה שמו אברהם ,שי"ן ליצחק שיקרא ישחק כמש"נ בני ישראל מארץ מצרים ,היינו באיזה זכות( ,כפירוש רש"י שם),
(תהלים ק"ה ט') ושבעתו לישחק ,וא"ו ליעקב כמש"נ (ויקרא כ"ו ע"ז השיבו הקב"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את
מ"ב) בפסוק וזכרתי את בריתי יעקב ,והנה בגמ' (ברכות י"ג ע"א) האלהים על ההר הזה ,ובכח זכות זה זכו ליציאת מצרים ,ואף
כל הקורא לאברהם אברם עובר ,שהה' לגבי אברהם נקרא כך דקיימ"ל (קידושין מ"ט ע"ב) דברים שבלב אינם דברים ,מ"מ
מאז לעולם כי אברהם רומז לחסד ובלתי חסד אי אפשר לעולם מבואר שם וכן הוא בשו"ע (חו"מ סי' ר"ז) דבאומדנא דמוכח
להתקיים ועולם חסד יבנה ,משא"כ האותיות ש"ו של ישחק ביותר הוי דברים שבלב דברים והכי נמי כיון שהקב"ה מסייע
ויעקוב יתקיימו רק לעתיד לבוא ,והוא ש"ו משופר העולה להבא לטהר (עי' יומא ל"ט ע"א) הוי אומדנא דמוכח ביותר ,וכן
דב"ש הממתיק פ"ר דינים ע"י שם הוי' ששניהם פ"ר הו"י' גימ' י"ל שזה בקשתינו בימי הרחמים אשר מלפניו בלבד יצא
ש"ו ,והנה צ' של יצחק הוא פחות ר"י משי"ן של יש"חק ,וזאת משפטינו כי הוא בעל הרחמים ודן על שם סופו שבודאי נשוב
הוא חר"ב העולה רד"ו של עשיו שנאמרו בו ועל חרבך תחי'. אליו בלב שלם (ואצלו כבי' עתיד והוה היינו הך) וזה שאנו אומרים
וזה שאנו אומרים וכל מאמינם שהוא רך לרצות בזכות ה"שוה" וכל מאמינים שהוא גואל חזק ,משום הדן יחידי לבאי עולם,
אבותינו הקדושים ומשוה קטן וגדול שיהיה מלאה הארץ דעה והגם וכל מאמינים שהוא דיין אמת ובמה יזכה אותנו מ"מ
קטן וגדול. ההגוי באהי' אשר אהי' שהעתיד וההוה שוים וכל אחד ואחד
וכל מאמינים שהוא סולח סלה העליון ועינו אל יראיו וכל מקוה להיות טוב.
מאמינים שהוא עונה לחש וכו' שהוא פתוחה ידו .י"ל ונקדים וכל מאמינים שהוא דיין אמת ההגוי באהיה אשר אהיה ,וכל
לפרש הבקשה שאומרים ביוצר ליום ב' דר"ה אתתי לחננך בלב מאמינים שהוא היה הוה ויהיה הודאי שמו כן תהלתו .נודע
קרוע ומותח בקש רחמים כעני בפתח גלגל רחמיך וכו' ,הנה שמדת אמת גורם חסד לישראל כמש"נ (תהלים פ"ה י"ב) אמת
אמרו חכמינו ז"ל (ב"מ נ"ט ע"א) שערי דמעות לא ננעלו ,ובמדרש מארץ תמצח ואז וצדק שהוא מצדיק אותנו לפנים משורת הדין
רבה איכה (ג' מ"ג) נאמר שערי תשובה לעולם פתוחין ,ומקשים משמים נשקף ,והנה אהיה פעמים אהיה עולה אמ"ת ,לזה
אם אינם ננעלים למה להו שערים ויש לומר דהוא על פי מה כשאמר משרבע"ה (שמות ג' י"ג) מה שמו באיזו זכות יגאלו
דאיתא בספה"ק דכל השערים ננעלו במפתח ,וכהאי דמצינו השיב לו הקב"ה אהיה אשר אהיה כלומר במדת אמת .והנה
בגמ' (שבת ל"א ע"ב) שערי חכמה ננעלים והמפתח הוא היראה האלף יען שהיא אות ראשונה ,רומז שהוא יתב' ראשון היה,
ומי שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו והמ' שהוא באמצע רומז לבחינת הוה "בינינו" והת' שהוא
מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו בהאי אחרונה רומז על יהיה .וזהו וכל מאמינים שהוא דיין אמ"ת
עייל ,ושערי תשובה ננעלים בחותמו של הקב"ה שהוא אמת ההגוי באהיה אשר אהיה העולה אמת כנ"ל .וכל מאמינים
וע"י תשובה באמת נקרע החותם של אמת למעלה ,וזש"נ שהוא באמת היה ,הוה ויהיה הודאי ,שהוא רומז לאמת ודאית
(תהלים פ"ה י"ב) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף" ,אמת" שמו כן תהלתו שהוא היה הוה ויהיה הנרמז באמ"ת כנ"ל,
מארץ תצמח ,ע"י תשובה באמת תצמח ותפתח השער ואז וחותמו אמת.
גליון שארית מנחם -טו
חזק ,והוא על ידי הדן יחידי לבאי עולם ,שדן אותנו בלעדינו וצדק משמים נשקף ששערי תשובה לא ננעלו .ומדויק לשון
וזכין לאדם שלא בפניו וגואלנו לזכות אעפ"י שהוא דיין אמת. מרפא של חכמינו ז"ל (יומא פ"ו ע"ב) גדולה תשובה שקורעת גזר
קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם דינו של אדם ,היינו גדולה תשובה שהוא באמת ש"קורעת"
ולבית יעקב חטאתם (ישעיה נ"ח א') .ידוע דבר"ה שחל בשבת למעלה החותם ומבטלת גז"ד של אדם ,וזהו בקשתנו אבינו
אין תוקעין בשופר והוא מטעם דשמא יעבירנו ,אבל ביו"ט מלכנו החזירנו בתשובה שלמה לפניך אבינו מלכנו קרע רוע גזר
תוקעין אע"ג דיש לחוש שמא יתקן כלי שיר ,והוא משום דאין דיננו ,היינו שע"י החזירנו בתשובה שלימה לפניך באמת למטה
לעקור מש"כ בפירוש בתורה דעי"ז תתבטל המצוה דבתקיעת אין דין למעלה ו"קרע" רוע גזר דיננו.
שופר לגמרי מכל וכל כיון דלחשש זה יתבטל בכל השנים, והנה שם אהי"ה רומז לתשובה שמקבל עליו להיות טוב מעתה,
משא"כ בשבת דאז נתבטל רק כשחל בשבת( ,עי' טו"ז סי' והנה אהי"ה פעם אהי"ה גימ' אמ"ת כדאיתא בספה"ק ,וז"ש
תקפ"ה) ,והנה באמירת דברי כבושין לפני העם יש ג"כ חשש שערי דמעות שהוא תשובה שמוריד דמעות ע"י הבכיה לא
מפני פניות דהיצה"ר והוא בחי' דיעבירנה ד' אמות ברה"ר, ננעלו במנעול אלא בחותם ,אמת וכיון שבשמים מודדין מדה
[דהסט"א נקראת רשות הרבים עי' בזוה"ק דמה"ט אסור כנגד מדה על כן למי שיש לו לב קרוע בתשובה באמת קורעין
להוציא מרשות היחיד לרה"ר] ,ומטעם זה נמנעו הקדושים לו החותם והשער נפתח ועולים התפלות למעלה .וזה שאנו
בדורות הקודמים מלומר דברי תוכחה לרבים ,כיון דאז לא היו אומרים אתתי לחננך בלב "קרוע" ומרתח שהוא תשובה
כ"כ מגושמים ושקועים בחטאים ופשעים כמו בזמנינו ,ולכך באמת ,ע"כ בקש רחמים כעני בפתח בתוכה אחר שנפתח
מחשש גאות ופניות מהיצה"ר נמנעו מזה ,דומיא דתקיעת השער ,על כן גלגל רחמיך .והנה שבירת השער ופתיחתו היא
שופר בשבת דתקנו שלא לתקוע מחשש דשמא יעבירנו ד"א בקול גדול ,משא"כ קריעת חותם הוא בלחש ,וזה שאנו אומרים
ברה"ר ,משא"כ היום בזה"ז דר"ל שכיחי הרבה חטאים אדרבה וכל מאמינים שהוא סולח סלה העליון ועינו ,היינו ה"עין" שהוא
יש להתחזק ולומר דברי כיבושין ותוכחה להם ,ואין להמנע תוך השער לתקן ה"רש" ו"עין" ה' אל יריאיו שיעשו תשובה
מפני חשש פניות וגיאות דא"כ עקרו ח"ו כמה מצוות מתוה"ק, ופותח "שער"( ,עי' בבני יששכר לחודש אלול מא' א' ז') וכל מאמינים
דזה דומיא דביטול שופר של כל השנים .ובזי"ל הפ' קרא בגרון שהוא עונה לחש הפותח שער ע"י קריעת החותם בלחש
אל תחשוב ר"ל דאל ימנע עצמו מלומר דברי כיבושין ,וא"ת לדופק בתשובה ,ואם תיקשי בשלמא לפתוח ע"י מפתח מותר
מדוע בדורות הקודמין לא אמרו ,ע"ז אמר כשופר הרם קולך, בשבת ויו"ט משא"כ להתיר קשר של קיימא אסור בשבת ויו"ט
כמו שופר ביו"ט עצמו שתוקעין אע"פ דיש לחוש משום כלי ואיך אפשר לקרוע ,על זה אמר שאינו של קיימא כי וכל
שיר ,כ"כ היום בזה"ז צ"ל הרם קולך בדברי כבושין ,והוא משום מאמינים שהוא פתוחה ידו הצופה לרשע וחפץ בהצדקו ,ואם
והגד לעמי פשעים ולבית יעקב חטאתם ,דהם שקועים ר"ל תאמר שעל כל פנים יש איסור מצד קשר או מצד פתח
ואל"כ יבואו ח"ו לביטול הכל והשי"ת ישמרנו. (עטוש"ע או"ח הל' שבת סי' שי"ד ושי"ז) ,וכל מאמינים שהוא צדיק
לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו וישר על זה אמר הקצר בזעם ומאריך אף ויש הצלת נפשות בזה
כי קדוש היום לאדוננו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם דדוחה שבת ויו"ט (עי' שבת קל"ב ע"א) וזהו מי"ג מדות של
הקב"ה נושא עון ועובר על פשע (מיכה ז' י"ח) היינו ועובר כבי'
(נחמיה ח' י') .י"ל דנחמי' הנביא אומר לכו אכלו משמנים ושתו
בזה כנ"ל על פשע למען טובת ישראל.
ממתקים בר"ה ,ושלחו מנות לאין נכון לו שלא הכין לעצמו (עיין
ביצה ט"ו ע"ב) ,ואזי מודד השי"ת מדה כנגד מדה ויתן גם לנו וכל מאמינים שהוא גואל חזק הדן יחידי לבאי עולם .י"ל
אעפ"י שאין נכון לו להשי"ת בתשובה ומעש"ט ,כי קדוש היו"ם עפ"י מה שפרשנו הפסוק (תהלים קמ"ג ב') ואל תבוא במשפט
את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי ,על פי מה דקיימ"ל (קידושין
דא ראש השנה כידוע מהזוה"ק ,לאדוננו בחי' די"ן יומא דדינא
וצריך לרחמים. כ"ג ע"א ,וכ"ה בשו"ע חו"מ סי' רמ"ג ס"א) זכין לאדם שלא בפניו ואין
חבין לאדם אלא בפניו ,וז"ש דוד המלך ע"ה ואל תבוא במשפט
ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו .יש לפרש
את עבדך ,בפנינו ,שמא נצא חייב ,כי לא יצדק לפניך כל חי
בהקדם מה שפירש הרה"ק ר"ב מפשיסחא זי"ע הפסוק (שמות
וחבין לאדם בפניו ,ובקשתינו מלפניך בלי את עבדך משפטי
כ"א כ"ב) אך אם יום או יומיים יעמוד לא יוקם כי כספו הוא,
יצא שלא בפנינו רק מלפניך לבד ,אז בודאי עיניך תחזינה
שאינו נחשב במה שהוא עומד ביום הכיפורים שנקרא יום,
מישרים ,והוא עפי"מ דאי' בירושלמי שקוב"ה מקיים תורתו
שהוא יום אחד ,ובר"ה שנקרא יומיים שהוא יומא אריכתא
ואין חבין לו לאדם אלא בפניו ,ולעומת זה זכין לאדם שלא
ומתפלל בתשובה ,ואח"כ חוזר לסורו ,שמזה עצמו ניכר כי
בפניו ,זה שאנו אומרים בתפילת ר"ה וכל מאמינים שהוא גואל
גליון שארית מנחם -טז
הנאתו גבי מצוה או יצא וכספיקו של המשנה למלך [פ"ה מהל' כספו הוא ,שכל כוונתו היתה רק על כספו עניני הגשמיים ,וגם
יסודי התורה ה"ח] ועי' במנחת חינוך [מצוה יו"ד] כמה ספיקות אז לא עשה תשובה אלא מאהבת כספו ,ופירשו בזה גם (ש"א כ'
יש לו במצוה זו ,וא"כ שפיר יש לחוש שילך אצל בקי לפתור כ"ז) מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם ,היינו
הספיקות. מדוע לא בא בן ישי משיח זה זמן רב גם תמול א' דר"ה גם היום
ולכאורה היה אפ"ל דכיון דשיעור אכילה לענין מצוה היא תמיד ב' דר"ה שכל ישראל מתפללים וחוזרים בתשובה ,ובא כמשיב
בכזית (עי' מנחת חינוך שם) ולענין הוצאת שבת השיעור הוא "אל הלחם" שכיון שחוזר לסורו הסימן הוא שעיקר כוונתו
בכגרוגרת [שבת ע"ו ע"ב] שהוא יותר מכזית והוה ליה כזית היתה רק על הלחם שלא תאבד כספו ולחמו ,וזשאה"כ (ישעי' א'
חצי שיעור לענין הוצאה ,וא"כ אפילו יעביר כזית מצה ד' אמות ו') מכף רגל ועד ראש אין בו מתום ,מכף רגל היינו שמיני עצרת
ברשות הרבים אין בו שום איסור מן התורה על כן לא גזרו גבי שהוא רגל בפני עצמו (ר"ה ד' ע"ב) עד ראש ,ראש השנה ,אין בו
מצה. מתום ,ורח"ל חוזר לסורו ,וזה שאמר הכתוב ועוד מעט ואין,
אך אחר העיון זה אינו משני טעמים חדא הלא ידוע שיטת רש"י אם עובר זמן מעט אחר הימים נוראים שכ"א חוזר בתשובה
בשבת דף ע"ד דבשבת כל השיעורים שנזכרו הם לענין חיוב ומתפלל לפני המקום ,וכבר אין בו שום זכר ולחלוחית מהימים
חטאת אבל איסור מן התורה איכא אף בפחות מכשיעור הנוראים ,זהו רשע ,והתבוננת על מקומו בימים הנוראים עצמם
דקיימ"ל חצי שיעור אסור מן התורה וכ"ה בהג"א ר"פ המוציא ותראה שגם אז ואיננו ,אין לבו שלם בתשובתו רק מאהבת
יין וכ"כ המשל"מ בפי"ח מהל' שבת ה"א לשיטת הרמב"ם ,ועי' כספו ועניניו הגשמיים ה' ישמרנו.
ברמב"ם פ"ה מהל' נזירות דין י"א התולש שער אחד בנזיר בסוגיא דשמא יעבירנו תרפ"ט
לוקה ,ועי' בחכם צבי סי' פ"ו ועי' בנודע ביהודא מהדורא תניינא בגמ' סוכה מ"ג ע"ב ערבה בשביעי מ"ט דחיא שבת א"ר
או"ח סי' ג"ן ובפרי מגדים בפתיחה להל' שבת והדברים עתיקין, יוחנן כדי לפרסמה שהיא מן התורה ,אי הכי לולב נמי לידחי
ועיין בשואל ומשיב מהד"ת חלק ד' סי' ק"כ דאדרבה בכגון זה כדי לפרסמו שהוא מן התורה לולב גזירה משום דרבה
גם ריש לקיש דס"ל בכ"מ חצי שיעור מותר מן התורה מודה דאמר (לעיל מ"ב ע"ב) שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי
דאסור מן התורה כיון דחצי שיעור מלאכה שעשה הוא קיים
ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים ,אי הכי ערבה נמי
עדיין וכשיעשה החצי השני מצטרף לשיעור שלם ,ואינו חולק
נגזור ,ומשנינן ערבה שלוחי בי"ד עבדי לה לולב לכל מסור,
על ר' יוחנן רק בדבר שנאכל ונכלה החצי הראשון קודם שיבא
ובפני יהושע שם כ' לכאורה יש לתמוה לפי מה שפירש רש"י
החצי השני ,אזי סובר שמותר מן התורה ולא ס"ל "דחזי"
לעיל במימרה דרבה דהא דגזרינן שמא יטלנו בידו וילך אצל
לאצטרופי ,וא"כ הקושיא עומדת כמו נד מדוע לא חששו גבי
בקי ללמוד היינו ללמוד נענועו או ברכתו א"כ לא שייך הך
מצה גזירת רבה שמא יעבירנו ד"א ויעשה איסור תורה.
מילתא בערבה כלל דנענוע מאן דכר שמי' ולענין ברכה נמי לא
ואפילו להסוברים דבשאר איסורים חצי שיעור מותר מן
מיבעי למאי דקיימ"ל אין מברכין עליה ואפי' מברכין לא שייך
התורה מ"מ בשבת מודים דאסור מן התורה עי' שו"ת בית
בקיאות כלל דדווקא בלולב דאיכא ד' מינים אפשר דאין הכל
יצחק חלק או"ח סי' י"ד אות י' מדכתיב גבי יום הכיפורים וכל
בקיאין ,דאל"כ כל מצוה הצריך ברכה יהי' אסור לעשות בשבת
מלאכה לרבות חצי שיעור כמבואר בתורת כהנים פר' אחרי
ע"כ ,ולפי"ד צריך לפרש מש"א (בגמ' ר"ה כ"ט ע"ב וסוכה שם) היינו
וילפינן שבת מיום הכיפורים ,ואפילו לריש לקיש דלא דריש כל
טעמא דלולב והיינו טעמא דשופר וה"ט דמגילה ,דכמו דבלולב
חלב [עי' יומא ע"ד ע"א] אולי וכל דריש וכמו שחילקו התוס'
גזרו כיון דאיכא ד' מינים ואפשר דאין הכל בקיאין ואינו יודע
במנחות דף י"א ע"ב ד"ה ור"ש לענין את לא דריש ר' יהודא
האיך ליטלן כן י"ל בשופר דמספקא ליה אי גנוחי גנח או ילולי
אבל ואת דריש ודו"ק כי יש להאריך בזה ,ואכ"מ ,זאת ועוד
יליל וכן במגילה דצריך בקיאות רב לקרוא כדת חששו שמא
אחרת כיון דעיקר חשש דשמא יעבירנה הוא במי שאינו בקי
ילך אצל בקי משא"כ בשאר מצוות לא חששו ,ועי' בר"ן ר"ה
שפיר יש לחשוש שמא יהי' נעלם השיעור אכילה בכמה ויקח
שם שתמה על מילה ובריטב"א סוכה שתמה מהזאה דלא
כגרוגרות ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים.
חיישינן משום שמא יעבירנו ועי' בשעה"מ פ"ב משופר ה"ו,
והיה אפשר ליישב על פי מש"כ הסמ"ג דעיקר הגזירה של
ובאמת צ"ע דברי הפני יהושע מדוע לא גזרו שמא יעבירנו גם
שמא יעבירנו הוא לאחר שיצא חובת המצוה אז חיישינן שמא
גבי מצה שיש כמה ספיקות בה באיזה מין יוצאין אי דווקא
יעבירנו ד' אמות ומתיישבים בזה הקושיא הידועה למה חיישינן
חיטין או כל חמשת המינים ,ואיך אוכלין אותה עם המרור
ואינו דוחה את השבת הא קיימ"ל בכמה דוכתי' טעה בדבר
כהלל או כל אחד בנפרד ,וכמה שיעור אכילה ,ושלא כדרך
מצוה ועשה מצוה דפטור ,ועל פי זה ניחא דהחשש של שמא
גליון שארית מנחם -יז
ועי' בחת"ם סופר או"ח סי' קי"ט וא"כ שוב הקושי' במקומה יעבירנו הוא בחזירתו שאין עוד מצוה ומיושב נמי קושי' הנ"ל
עומדת איך גזרו שמא יעבירנו וכנ"ל ובעזי"ת יש לא-ל להאריך דלא גזרו שמא יעבירנו גבי מצה ,דגבי מצה לא שייך לומר
בזה ,ועוד חזון. שיעבירנו בחזירתו כיון שכבר אכלה ,משא"כ בשופר ולולב
ומגילה דישנם גם לאחר עשיית המצוה וד"ל.
מכ"ק מרן אדמו"ר רבינו ברוך הי"ד מווישיווא אך דבריו הקדושים של הסמ"ג עדיין צריכים תלמוד דהבקי
במס'ר"ה דף כ"ח ע"א מקשה התוס' ד"ה אמר על רב יהודא בוודאי ילמדנו שאין לעבור ד' אמות כי חזקתו חזקה אלימתא
מדוע בשופר של ע"ז לא יתקע ואם תקע יצא ובשלמים אם תקע שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן ולומר שגם הבקי
לא יצא ,מ"ש זמ"ז עיי"ש ונ"ל לתרץ דהנה התוספ' בשבועות יחשוב שמותר יען שהוא מילתא דשכיחא לומר מותר
מ"ד ע"ב ד"ה ורב יוסף הקשו אמאי המודר מחבירו מותר לו וכדמוכח בסוגיא דבכורות דף כ"ג ובתוס' שם [ד"ה סבר] וגבי
לתקוע תקיעה של מצוה והמודר הנאה מן המעיין מותר לטבול חכם שוגג קרוב למזיד דהוה ליה לדקדק בהוראתו עי' סנהדרין
בו טבילה של מצוה משום דמצות לאוו להנות ניתנו והא מתהני ל"ג ע"א בתוס' שם ,מכל מקום לא שייך רק באינו בקי אבל
מפרוטה דרב יוסף ,ותי' שם דיכול לכוון ולתקוע במקום שלא בבקי לא שייך לומר שיטעה ויאמר מותר ,וראי' לזה ממס' ב"ק
יבוא שם עני באותה שעה ,ותמה ע"ז בישועת יעקב סי' תקפ"ה דף צ"ה ע"ב שמחלק בין ת"ח ובין עם הארץ ועוד דאם יטעה
משופר של עולה ושלמים דמסקנת הגמ' הוא בשניהם דיצא הבקי והאיש יעשה עפ"י הוראתו אזי בוודאי יחשב להאיש
משום מצלל"נ ,והא שם איירי בשוגג דלא שייך לומר שיתקע שוגג עי' תוס' ב"ק דף ק' ע"א ד"ה טיהר ובסנהדרין דף ל"ג
במקום שאין שם עני דהרי לא ידע שהיא של הקדש יעו"ש. [בתוס' ד"ה מה] דכיון דעל פי חכם עביד לא גזרינן שוגג אטו
ועפי"ז תורץ קו' התוס' הנ"ל דבאמת רב יהודא ס"ל ג"כ מזיד ,ובמגן אברהם סימן שי"ח סע"ק ג' כ' בפי' בשם הרד"ק
כמסקנת הגמ' שמצות לאו לה"נ ,ובשלמים דלא יצא הוא דמיקרי שוגג אם עשה על פי חכם ועי' בקהלות יעקב במענה
מטעם דיש לו הנאת הגוף דמפטר למיתב פרוטה לעני כיון לשון ח"ג אות תקפ"ח ובצמח צדק סי' מ' ,ועי' מג"א סי' תצ"ו
שהוא שוגג ,אבל בשופר של ע"ז דמיירי במזיד ושפיר יכול סק"א בשם המעיל צדקה דאם עשה עפ"י הוראת חכם אין
לכוון לתקוע בשעה שאין עני וליכא הנאה בהדי מצוה ,ע"כ ס"ל מנדין אותו[ ,ואפילו בשוכח דעת רובא דרובא דהוי אונס או
שפיר דיצא. שוגג עי' רמ"א יו"ד סי' רל"ב סעי"ב ובשדי חמד דברי חכמים
ומסולק בזה גם קו' הטורי אבן שהק' ממתני' פ"ד דנדרים גבי סי' פ' הגם דבמס' ביצה ט"ו ע"ב גבי גזירה שמא יפשע כתב
מודר הנאה ומלמדו מדרש הלכות ואגדות וטעמא משום דלא רש"י שמא ישכח ולא יערב ,ועי' חו"מ סי' רצ"א סע"ז דכל דלא
מהני ליה מידי דאסור ליטול שכר לימוד כמפורש התם בגמ' ידענא פשיעותא הוא ,מ"מ מסקנת הפוסקים דהוי שוגג או
ועיי"ש בר"ן דאע"ג דמהני ליה במה שמלמדו מצות הרי לאו אונס דקיל משוגג עי' בחו"מ סי' שפ"ה סע"א ובש"ך סי' שפ"ו
להנות ניתנו ותיקשי לרב יהודא דס"ל דלהנות ניתנו אמאי סק"ו ועי' בד"ג כלל צ"ט סי' ח' ובשו"ת בית יצחק חלק או"ח
מלמדו ,ולפי"ז ניחא דבאמת ס"ל ג"כ מצל"נ ובשופר .של ע"ז סי' י"ח ויש להאריך בזה ואכ"מ).
שיצא מיירי במזיד וכנ"ל. וא"כ הקושי' במקומה עומדת איך גזרו שמא יעבירנו הלא
הק' ברוך בההגה"צ האב"ד פה שליט"א בהליכתו יהי' טעה בדבר מצוה ועשה מצוה דפטור ובחזירתו
הוא שוגג כיון דעשה על פי חכם ואין לך אומר מותר גדול מזה
ואפילו אם נאמר דרבה דמחדש הטעם של שמא יטלנו בידו
ויעבירנו ד"א ,ושיטתו אזיל במס' מכות דף ז' ע"ב [וכגירסת
המהרש"ל שם על פי התוס' סנהדרין ס"ב ע"א ד"ה ורבא
דבמכות גרסינן רבה] דאומר מותר קרוב למזיד הוא ,מ"מ כבר
מסיק החת"ם סופר ושאר פוסקים כאידך תירוצא של התוס'
שם דרק ברציחה או אפילו בע"ז דנאמר כמה פעמים יתירה
בשגגה ס"ל לרבא דאומר מותר הוי קרוב למזיד אבל בשאר
איסורים לא ס"ל שיהי' קרוב למזיד אדרבה קיל משוגג ואין בזה
מחלוקה וכו"ע ס"ל הכי ,וה"ה רבה רבי' דרבא ,ואפי' בדבר
דכו"ע ידעי והוא טעה אמרינן דהוי שוגג עי' פר"ח יו"ד סי' צ"ט,
וע"ע במשנה למלך הל' מאכלות אסורות סו"פ ט"ו הל' כ"ה,
גליון שארית מנחם -יח
