gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

רוממות · Roimemis — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: רוממות · Roimemis

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

רוממות · Roimemis — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫תוכן ענייני‪+‬ם‬ ‫הפרשה \‬ ‫רוממות‬ ‫גלי‪16‬ון מוגדל‬ ‫ביאור עניני הפרשה והזמן‪ -‬רבינו הגדול מרן ראש הישיבה‬ ‫עמודים‬ ‫ה”דרכי שמואל” זיע”א‪8-9-10.....................................................‬‬ ‫בסיעתא דשמיא‬ ‫רוממות הזמנים \ הכנה לראש השנה‪ -‬רבינו מרן עמוד‬ ‫ההוראה הגאון רבי עזריאל אויערבאך שליט”א‪1-2................‬‬ ‫רוממות ההוראה \ סליחות וראש השנה‪ -‬רבינו מרן עמוד‬ ‫פרשת נצבים וילך תשפ"ו ר"ה תשפ"ז‬ ‫גליון ‪ 529‬שנה י"א‬ ‫ההוראה הגאון רבי עזריאל אויערבאך שליט”א‪5...................‬‬ ‫רוממות המועדים \ אלול‪ ,‬סליחות‪ ,‬וראש השנה‪ -‬מרן‬ ‫גליון שבועי לבני התורה‬ ‫הגאב”ד הגאון רבי מרדכי גרוס שליט”א ‪3..............................‬‬ ‫רוממות השופר \ נידונים בעניני תקיעת שופר‪ -‬הגאון רבי‬ ‫פנחס שוב שליט”א‪11..................................................................‬‬ ‫ולהתפלל’ וכו’‪ ,‬ומשמע‬ ‫הכנה לראש‬ ‫השנה‬ ‫רוממות ‪+‬הזמנים‬ ‫ימי הרחמים‬ ‫שיש ענין בלילה;‬ ‫רוממות התפילה \ תפילות הימים הנוראים‪ -‬הגאון רבי‬ ‫והביאור‬ ‫משולחן המערכת‬ ‫והסליחות‬ ‫יעקב הכהן אנגלנדר שליט”א‪7..................................................‬‬ ‫כ ת ב‬ ‫דאמנם‬ ‫רוממות הפרשה \ ממוסרי הפרשה‪ -‬הגאון רבי דוד‬ ‫התפילה‬ ‫ה ר מ ב ” ם רבינו מרן עמוד ההוראה הגאון רבי עזריאל אויערבאך שליט”א‬ ‫גולדשטוף שליט”א ‪4.................................................................‬‬ ‫כל‬ ‫של‬ ‫(פ”ג מהל’‬ ‫השנה שייכת יותר ליום ולא ללילה‪ ,‬ועיקר התפילה‬ ‫תשובה‬ ‫רוממות התפילה \ ואני תפילה (ועד נ”ח)‪ -‬הגאון רבי‬ ‫היא ביום וכמו שאמרו תפילת ערבית רשות (עיין‬ ‫ה”ד) ‘אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת‬ ‫מרדכי יפה שליט”א ‪15................................................................‬‬ ‫ברכות כז‪ ,‬ב)‪ ,‬אבל כאן יש תפילה מחודשת של בעל‬ ‫הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישנים משנתכם והקיצו‬ ‫רוממות ההלכה \ הלכה למעשה‪ -‬הגאון רבי יחיאל מיכל‬ ‫תשובה שעל זה הרמב”ם אומר ונהגו וכו’ בלילה‪- ,‬‬ ‫נרדמים מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה‬ ‫טוקצינסקי שליט”א‪6..................................................................‬‬ ‫דוקא בלילה‪ .‬כי הנה אנו רואים ברמב”ם ובכל הגמ’‬ ‫וזכרו בוראכם אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן‬ ‫שהתפילה של תשובה אינה נקראת סתם תפילה‬ ‫ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל‬ ‫רוממות המעשים \ פנינים ועובדות מרבותינו‪ -‬הרה”ג רבי‬ ‫אלא “זעקה”‪ ,‬וכמש”כ הרמב”ם (פ”ב מהל’ תשובה‬ ‫הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב‬ ‫יאיר ארלנגר שליט”א ‪12.............................................................‬‬ ‫ה”ד) ‘מדרכי התשובה שיהיה צועק’ וכו’‪ ,‬ומבואר‬ ‫כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה’‪.‬‬ ‫רוממות עשי”ת \ עבודת הימים‪ -‬הרה”ג רבי אלעזר זכריש‬ ‫בזוה”ק שבתפילה יש לאדם את המילים‪ ,‬הוא יודע‬ ‫והנה בראש השנה הרי איננו מתוודים כלל‪ ,‬ואין את‬ ‫שליט”א‪13....................................................................................‬‬ ‫מה שבליבו והוא עומד לפני הבורא עולם ומנסח את‬ ‫כל מה שנאמר כאן ברמב”ם‪ ,‬אבל התקיעת שופר באה‬ ‫תפילתו‪ ,‬אבל זעקה היא כאשר אדם כבר הגיע למצב‬ ‫לרמז על כך שכל אחד צריך להתבונן במעשיו‪[ .‬ואף‬ ‫רוממות ההלכה \ ענינא דיומא‪ -‬הרה”ג רבי יעקב ליינר‬ ‫שמרגיש בליבו פנימה שהוא אינו יכול להתבטא‪,‬‬ ‫על כל השנה אמרו חז”ל (קידושין מ‪ ,‬ב) לעולם יראה‬ ‫שליט”א‪13....................................................................................‬‬ ‫כואב לו מאד‪ ,‬והוא רוצה לדבר לפני הבורא עולם‪,‬‬ ‫אדם עצמו כאילו חציו זכאי וחציו חייב]‪ .‬ובהמשך‬ ‫אבל הוא אינו יכול לדבר לפניו‪.‬‬ ‫כתב ‘ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות‬ ‫רוממות הסליחות \ ענין אמירת סליחות‪ -‬הרה”ג רבי נחום‬ ‫והביטוי של זעקה כאשר קשה לאדם להתבטא‪ ,‬הוא‬ ‫בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות מראש‬ ‫בריקמן שליט”א ‪14......................................................................‬‬ ‫בבכיה ותחנונים כמו תינוק וילד‪ .‬וכמו שאת הרצון‬ ‫השנה ועד יום הכיפורים יותר מכל ימות השנה’ ‪-‬‬ ‫של תינוק רואים כשהוא בוכה‪ ,‬כך גם כן צריכה‬ ‫הכל כדי לעורר אותנו לחזור בתשובה‪.‬‬ ‫ברכת שנה טובה‬ ‫להראות תפילה ווידוי של בעל תשובה‪ ,‬בבכיה וזעקה‪,‬‬ ‫ואח”כ מביא הרמב”ם את הענין של סליחות ‪‘ -‬ונהגו‬ ‫זה סוג תפילה אחרת‪ .‬ותפילה זו של זעקה היא דוקא‬ ‫כולם לקום בלילה בעשרת ימים אלו ולהתפלל בבתי‬ ‫מערכת הגליון מאחלת לכל הכותבים והתורמים‪ ,‬שולחי ההערות והמפיצים‪,‬‬ ‫לכל הקוראים החשובים שליט"א‪ ,‬ולכלל ציבור בני התורה די בכל אתר ואתר‪,‬‬ ‫בלילה ‪“ -‬בכה תבכה בלילה” (איכה א‪ ,‬ב)‪ ,‬זעקה‬ ‫כנסיות בדברי תחנונים ודברי כיבושין עד שיאור‬ ‫ולכל בית ישראל‬ ‫שייכת יותר ללילה‪ ,‬בשעה זו אדם מתבודד יותר עם‬ ‫היום’‪ ,‬והנה הרמב”ם מביא את זה רק על עשי”ת‪,‬‬ ‫ברכת שנה טובה ומבורכת בכל מילי דמיטב‬ ‫עצמו ועם הקב”ה ורוצה מאד לצעוק אל הקב”ה‪ .‬וזוהי‬ ‫אבל בשאר הראשונים מובא שכבר נהגו לומר‬ ‫כתיבה וחתימה טובה‬ ‫בעצם מהות התפילה של סליחות‪.‬‬ ‫סליחות לפני ראש השנה‪ .‬ובאמת בגמ’ מצאנו רק‬ ‫עשרה ימים‪ ,‬וכמו שאמרו בגמ’ (ר”ה יח‪ ,‬א יבמות‬ ‫ב’ מערכות של סליחות‬ ‫מט‪ ,‬ב) שכתוב “ומי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים‬ ‫הודעת מערכת‬ ‫והנה בעיקר הענין של סליחות כבר הביא הר”ן בראש‬ ‫אליו כד’ אלוקנו בכל קראנו אליו” ומאידך כתוב‬ ‫ניתן לקבל לפי בקשה בכתובת מייל המערכת‬ ‫השנה (טז‪ ,‬א דף ג‪ ,‬א בדפי הרי”ף) שיש בזה שני‬ ‫את המאמר המלא של רבינו ה"דרכי שמואל" זיע"א‬ ‫“דרשו ד’ בהמצאו קראוהו בהיות קרוב”‪ ,‬כאן ביחיד‬ ‫כעת בעריכה נוספת מחודשת ומבוארת באופן הראוי להיקבע עלי ספר "לב שמואל"‬ ‫מנהגים‪ ,‬יש שנוהגים להתחיל מראש חודש אלול שבו‬ ‫כאן בציבור‪ ,‬בציבור זה “בכל קראנו אליו” וביחיד זה‬ ‫לפרשת נצבים‪-‬סליחות‪ ,‬וכן לפרשיות; קרח‪ ,‬חוקת‪ ,‬בלק‪ ,‬פנחס‪ ,‬מטות‪-‬בין המצרים‪,‬‬ ‫התחילו הארבעים ימי רצון שהקב”ה נתרצה למשה‬ ‫“בהמצאו” וזה בעשרה ימים שבין ר”ה ליוהכ”פ‪ .‬ועכ”פ‬ ‫דברים‪-‬חזון‪ ,‬שבת נחמו‪ ,‬עקב‪ ,‬ראה‪ ,‬שופטים‪ ,‬כי תצא‪-‬אלול‪ ,‬כי תבוא‪-‬אלול‬ ‫ויאמר ד’ סלחתי כדבריך עד יום הכיפורים‪ ,‬ואצלנו‬ ‫מבואר ברמב”ם להתפלל בדברי תחנונים וכבושין עד‬ ‫בהזדמנות זו נבקש מכל מי שיש בידו הערות והארות תיקונים והוספות‬ ‫בני אשכנז יסוד המנהג הוא להתחיל בכ”ה אלול שאז‬ ‫שיאור היום‪ .‬וראוי להתבונן בסליחות אלו של אלול‬ ‫על כל מאמרי ודברי רבינו שהופיעו בגליון‬ ‫לשולחם למייל המערכת‪b264464@gmail.com :‬‬ ‫הוא תחילת בריאת העולם וגמר בריאתו בבריאת‬ ‫ועשי”ת‪.‬‬ ‫וחפץ ד' בידינו יצלח להעמיד הדבר על מתכונתו הראויה‬ ‫האדם בראש השנה [ורק משום הסדר מקדימים‬ ‫שימו לב‪ -‬השבוע מאמרי ריבנו נמצאים בתוך הגליון‬ ‫למוצ”ש שלפני כן]‪.‬‬ ‫תפילת בעל תשובה‬ ‫וביאור הענין דבאמת אין זה רק חילוקי מנהגים‪ ,‬אלא‬ ‫והנה עה”פ “לעבדו בכל לבבכם” אחז”ל (תענית ב‪ ,‬א)‬ ‫בקשה אישית מכל קוראי הגליון לאוי”ט‬ ‫הם שתי מערכות של סליחות; אלול זה ענין של ימי‬ ‫איזוהי עבודה שבלב זו תפילה‪ .‬מיום בריאת העולם‬ ‫ב”ה עמל רב מושקע מידי שבוע בעריכת הגליון בהדפסתו ובהפצתו‬ ‫אין קיום לעולם אלא על ידי תפילה והכל מתנהל‬ ‫להביא בפני הציבור הקדוש דברים מרוממים בטוב טעם השכל ודעת‬ ‫רצון‪ ,‬הארבעים יום שמר”ח אלול עד יוהכ”פ הם ימים‬ ‫וכבר אנו עומדים בסוף השנה האחד עשר לצאתו לאור עולם‬ ‫של עת רצון שהקב”ה קרוב מאד אלינו‪ ,‬וכל מטרת‬ ‫רק על ידי התפילה‪ .‬כשהקב”ה ברא את העולם כל‬ ‫אלא שכל החזקתו של הגליון עומד מכח הציבור‬ ‫הבריאה כולה ציפתה בכליון עינים לבריאת האדם‬ ‫אשר נרתם מפעם לפעם ליתן הנצחה או הקדשה או תרומה‬ ‫הסליחות שתקנו הקדמונים היא כדי להגיע לכפרת‬ ‫ועל כן זקוקים אנו לתרומות הציבור למען המשך החזקתו‬ ‫היום הקדוש יום הכיפורים שהוא היום המיוחד בכל‬ ‫וכמו שכתוב (בראשית ב‪ ,‬ה) “ואדם אין לעבוד את‬ ‫וכן להנצחות או להקדשות‬ ‫במיוחד כאשר ישנם גליונות מרובים ומוגדלים‬ ‫הימים האלו‪ .‬דוד המלך אומר (תהלים קלט‪ ,‬טז) “ימים‬ ‫האדמה” ופירש”י שיתפלל על הגשמים‪ - ,‬הבריאה‬ ‫אנא ממכם‪ ,‬בפרוס הימים המקודשים הבעל”ט‬ ‫יוצרו ולו אחד בהם” ופירש”י (עיי”ש) שהיום המובחר‬ ‫צריכה לגשמים ובלי גשמים אינה יכולה לתת פירות‪,‬‬ ‫הרימו את תרומתכם למערכת הגליון‬ ‫ותהיו שותפים בזיכוי הרבים הגדול מידי שבוע‬ ‫בשבוע הוא שבת‪ ,‬והיום המובחר ביותר מכל ימות‬ ‫ואין אפשרות לתת גשמים רק ע”י האדם עם התפילה‬ ‫ובמיוחד בגליון מוגדל זה שבידיכם‬ ‫השנה הוא יום הכיפורים‪ ,‬זהו יום מיוחד שאנו קרובים‬ ‫שלו‪ .‬כך הוא סדר בריאת העולם שכל ההשפעות‬ ‫אשר לעת עתה לא נתכסה הדפסתו‬ ‫מאד לקב”ה‪ .‬והימי רצון האלו של קרבת ד’ מתחילים‬ ‫והשפע וכל הדברים הנצרכים באים רק על ידי תפלה‪.‬‬ ‫בברכה מרובה בכל מילי דמיטב וכתיבה וחתימה טובה‬ ‫מאלול‪ ,‬ובשעה שיש עת רצון מתפללים לקב”ה‪,‬‬ ‫אמנם יש תפילה ויש תפילה; בכל תפילה שבכל‬ ‫ב”אור החיים” הקדוש (סוף פרשת כי תבא) הקשה‪ ,‬למה בהקללות של פרשת‬ ‫וזהו המנהג לומר סליחות מר”ח אלול כהכנה ליום‬ ‫השנה כולה מעיקר דין התורה מבואר ברמב”ם שכל‬ ‫בחוקתי נאמרו בסוף נחמות‪ ,‬ואילו בקללות של פרשת כי תבא לא נאמרו בסופן‬ ‫נחמות‪ .‬ותירץ‪ ,‬דהנה באמת צ”ב למה נאמרו בתורה הקללות פעמיים‪ ,‬וצ”ל דבפרשת‬ ‫הכיפורים‪ .‬ולכן אלו שמתחילים סליחות בראש חודש‬ ‫אחד יכול לנסח לו איזה בקשה שיש לו‪ ,‬בכל לבבכם ‪-‬‬ ‫בחוקתי הרי נאמרו הקללות בלשון רבים‪ ,‬כי זהו קאי על כלל ישראל‪ ,‬ואילו בפרשת‬ ‫כי תבא נאמרו הקללות בלשון יחיד‪ ,‬כי זהו קאי על כל יחיד ויחיד בפני עצמו‪ ,‬ולכן‬ ‫אלול‪ ,‬מאריכים מאד בסליחות של ערב יוהכ”פ כי‬ ‫מה שיש לו בלבו‪ ,‬ורק אנשי כנסת הגדולה באו וסדרו‬ ‫בפרשת בחוקתי נאמרו גם כן נחמות‪ ,‬כי כלל ישראל מובטח לו שבסוף יינצל ויתנחם‬ ‫את תפילת שמונה עשרה‪.‬‬ ‫מצערו‪ ,‬אך היחיד אינו מובטח‪ ,‬ע”כ תוכן דבריו‪.‬‬ ‫אצלם הסליחות קשור ליוהכ”פ‪ ,‬וזהו התכלית של כל‬ ‫ונראה עוד‪ ,‬דהנה הובא בשם חז”ל דעל ידי עשיית חסד יכולין לזכות בדין‪ ,‬וביארנו‬ ‫אבל בימים אלו יש תפילה מחודשת של בעל תשובה‬ ‫כמה טעמים לזה‪ .‬אך להנ”ל יש בזה טעם נוסף‪ ,‬דכיון דעושה חסדים עם אחרים‬ ‫הסליחות‪.‬‬ ‫אזי הריהו נעשה שייך לכלל‪ ,‬וממילא יכול לזכות בדין בכח זכות הרבים‪ ,‬שהרי כלל‬ ‫ישראל מובטח שהקב”ה יעשה להם נס‪.‬‬ ‫אמנם המנהג השני להתחיל לומר סליחות בכ”ה‬ ‫שאותה הקב”ה סידר‪ ,‬וזה הי”ג מדות‪ ,‬וברית כרותה‬ ‫וזהו שנאמר “ ָּפדָה בְ ׁשָלו ֹם נַפְ ׁ ִשי ִמק ֲּרָב לִ י ִכ ּי בְ ַר ִב ּים הָיו ּ ִעמּ ִָדי”‪ ,‬די”ל דאין הכוונה‬ ‫אלול הוא הקדמה לראש השנה‪ .‬על ראש השנה‬ ‫שאינן חוזרות ריקם (ר”ה יז‪ ,‬ב)‪ .‬ובלבוש כתב שכל‬ ‫רק משום שהתפללו רבים עליו‪ ,‬אלא גם משום שזכות הרבים עמדה לו‪ ,‬דבזכות‬ ‫הרבים יכול האדם להינצל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה רח”ל‪.‬‬ ‫נאמר (תהלים קיט‪ ,‬צא) “למשפטיך עמדו היום כי‬ ‫הסדר של הסליחות הוא כמו בתפילה; מתחילים‬ ‫[קונטרס עצות לזכות בדין מהגר”ח קרלנשטיין זצ”ל]‬ ‫באשרי‪ ,‬ואח”כ הפסוקים שהם הפסוקי דזמרה‪ ,‬ואח”כ‬ ‫הכל עבדיך”‪ ,‬עלינו לעמוד ביום זה לפני הקב”ה‪,‬‬ ‫בהזדמנות זו – ערב ימי הדין‬ ‫יש דין ומשפט‪ ,‬ואנחנו מעמידים את עצמו למשפט‬ ‫שלש עשרה מדות שבעת אמירתם אנו עומדים לפני‬ ‫יש להזכיר לכל מי שהתחייב במשך השנה‬ ‫הבורא עולם כמו בתפילת העמידה‪ ,‬וכן וידוי מבואר‬ ‫תרומות להוצאות הגליון‪ ,‬להעביר ולשלם בהקדם‬ ‫לפני הקב”ה‪ ,‬וזו עבודה גדולה ואי אפשר לקפוץ לתוך‬ ‫הראש השנה בלי הכנה‪ ,‬כל השנה נמצאים בהיסח‬ ‫ברמב”ם שכל וידוי צריך להיות “לפני ד’ “ שכשאדם‬ ‫הדעת‪ ,‬וכעת הגיע עת הדין וצריכים להתכונן לעמוד‬ ‫מתודה שידע שהוא עומד לפני הבורא עולם כמו‬ ‫סדר הגליונות‬ ‫לפני הבורא עולם‪.‬‬ ‫בשמונה עשרה‪ ,‬ואח”כ אומרים קדיש תתקבל כמו‬ ‫שבת‪-‬ראש השנה – אין גליון‬ ‫בסוף התפילה‪.‬‬ ‫האזינו שובה ערב יום כיפור – גליון מוגדל‬ ‫וכשם שלגבי ראש השנה כתב הר”ן (טז‪ ,‬א דף ג‪ ,‬א‬ ‫יום כיפור – אין גליון‬ ‫סוכות‪-‬שמחת תורה – גליון מוגדל‬ ‫בדפי הרי”ף בשם פסיקתא) שביום ראשון של ראש‬ ‫תפילה בלילה ‪ -‬זעקה‬ ‫בראשית – גליון רגיל‬ ‫השנה נולד אדם הראשון ובאותו יום המשך בעמוד ‪2‬‬ ‫והנה הרמב”ם אומר על זה ‘ונהגו כולם לקום בלילה‬ ‫רוממות | עמוד ‪1‬‬ ‫בדימוס‪ ,‬ואמר הקב”ה‬ ‫הכנה לראש‬ ‫השנה‬ ‫רוממות ‪+‬הזמנים‬ ‫חטא ונידון ויצא‬ ‫לעילוי נשמת הגאון הצדיק המקובל‬ ‫רבי חיים יהודה לייב ב"ר אברהם דוב אויערבאך זצוק"ל‬ ‫ראש ומייסד ישיבת שער השמים ובעל ה"חכם לב"‬ ‫בדין ביום זה וג”כ‬ ‫המשך מעמוד ‪1‬‬ ‫בניך יעמדו לפני‬ ‫נלב"ע כ"ח אלול תשי"ד‬ ‫ביום בריאת העולם אנו‬ ‫יצאו בדימוס‪ ,‬כמו”כ‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫הונצח ע" נכדו הגאון הגדול רבי יעקב אויערבאך שליט"א‬ ‫מתעוררים לתכלית הבריאה‪ .‬ביום שנברא בו האדם עליו להתבונן אם באמת הוא ממלא את תפקידו המוטל עליו‪,‬‬ ‫רב ביהמ"ד דרכי שמואל עזרת תורה‬ ‫הקב”ה ברא את העולם ותכליתו היא האדם‪ ,‬ותכלית הבריאת אדם היא להכיר את מי שאמר והיה העולם ולעבוד‬ ‫אותו‪ ,‬ועליו להתבונן האם הוא הגיע לתכליתו‪.‬‬ ‫הונצח לעילוי נשמת‬ ‫עבד ד' מבעלי החכמה ומבקשיה‬ ‫ולכן מתחילים סליחות ביום בריאת העולם כי בריאת העולם ובריאת האדם זה דבר אחד‪ ,‬בכל שנה עושים דין‬ ‫הגאון רבי צבי יעקב בן הגאון הגדול רבי טוביה ליסיצין זצ"ל‬ ‫וחשבון אם העולם באמת עומד על תכליתו ומטרתו כרצון הקב”ה בשביל האדם ועבודת ד’ לימוד התורה וקיום‬ ‫ראש כולל "היכל התלמוד" ב"ב ובעל "הליכות יעקב"‬ ‫לימד דעת וחכמה למעלה מארבעים שנה את חתני ישיבת פוניבז'‬ ‫המצוות‪ .‬והסליחות שלנו של כ”ה אלול הם בריאת העולם ובריאת האדם‪ ,‬ובזה אנחנו מתכוננים לראש השנה‪.‬‬ ‫נלב"ע בצאת השמיטה כ"ט אלול תשפ"ב‬ ‫התנאי לזכות בדין הוא ‘לעמוד בדין’‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫ואמנם בכדי לזכות בדין יש תנאי‪ ,‬הקב”ה אומר שהם ‘יעמדו בדין’ ואז הם יצאו בדימוס‪ ,‬כלומר אם הם יבינו‬ ‫הוקדש ע"י ידידנו הרה"ג רבי שמואל הרשלר שליט"א‬ ‫שבאמת הם צריכים לעמוד לדין אז הם יצאו בדימוס‪ ,‬ויהיה להם חנינה‪ .‬ובטור (סו"ס תקפא) מביא שכלל ישראל‬ ‫בן הגאון רבי מתתיהו הרשלר שליט"א‬ ‫לובשים לבנים ושמחים בראש השנה כי יש להם בטחון שהקב"ה יעשה להם נס‪ ,‬כלומר זהו מצב שאנו זקוקים‬ ‫וחתן הגאון רבי שלמה ישראלזון שליט"א‬ ‫לניסים כדי שנצא בדימוס ויהיה לנו חנינה מהבורא עולם‪ .‬ובטחון יש רק למי שיודע שהוא צריך שיעשו לו נס‪ .‬יש‬ ‫לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו‬ ‫בהיכנס בנו הבה"ח יוסף שלום הרשלר ני"ו‬ ‫יהודים שמסתובבים שנה אחרי שנה‪ ,‬שנה שעברה היה ראש השנה ולפני שנתיים וב"ה הוא חי ובריא‪ ,‬הם חושבים‬ ‫לעול תורה ומצוות לקיימם כ"מצווה ועושה"‬ ‫על החזנים וכו’‪ ,‬לא נראה להם שהם זקוקים שיעשה להם נס‪ .‬אבל הקב”ה נותן חנינה רק לאלו שמתכוננים לפני‬ ‫בן נין למרן רבינו עט"ר הגרי"ש אלישיב זיע"א‬ ‫ראש השנה ויודעים באמת שהמצב שלהם הוא ‘לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך כדלים וכרשים דפקנו דלתיך’‪.‬‬ ‫יהא רעוא מן שמיא שיזכה לעלות‬ ‫במעלות התורה והיראה ומידות טובות‬ ‫עלינו להתבונן בימים אלו ב’מאזן’ של כל השנה מה עשינו‪ ,‬וכשבאים בצורה כזו לפני הבורא עולם‪ ,‬בתחנונים‪,‬‬ ‫ויזכה הרה"ג שליט"א לרוות נחת דקדושה מכל יוצאי חלציו‬ ‫ולא בחסד ולא במעשים‪ ,‬אז באמת אנו מעמידים את עצמנו למשפט‪ - .‬אדם צריך להתבונן כל כך על מעשיו‬ ‫ולא תמוש התורה מפיו ומפי זרעו עד עולם‪ ,‬אכי"ר‬ ‫שכשיגיע ראש השנה יודע הוא שצריך שיעשו לו נס‪ ,‬הוא צריך לעמוד לדין ואין זה פשוט מה יהיה מחר‪ ,‬אמנם‬ ‫יש בטחון והקב”ה עושה נס‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת סבי המחנך הדגול‬ ‫אשר עסק בלו"נ בקירוב לבבות לתורה ויהדות‬ ‫ולכן לפי מנהגנו אנחנו מרבים ומאריכים מאד בסליחות של ערב ראש השנה‪ ,‬כי התכלית של הסליחות שלנו‬ ‫הרב אברהם ב"ר נחום הכהן בהר"ן זצ"ל‬ ‫היא ראש השנה‪ ,‬הכל זה כדי שנזכה לעמוד בדין ולהגיע למצב של “למשפטיך עמדו היום” ו’כדלים וכרשים’ וכו’‪.‬‬ ‫נין הגה"צ רבי דוד בהר"ן זצוק"ל והגה"צ רי"ז ידלר התפארת ציון זצוק"ל‬ ‫ואמנם לאחר ראש השנה יש עוד מערכה נפרדת של סליחות של עשרת הימים כמבואר בגמ’ וברמב”ם שהם‬ ‫נלב"ע כ"ט אלול תשנ"ה‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫ימי רצון‪ ,‬ובאלו הימים הסליחות הם בכדי לעשות תשובה‪ ,‬ותכליתם להגיע לקץ מחילה וסליחה ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫אבל הענין של בריה חדשה אינה ביום הסליחה ‪ -‬יוהכ”פ‪ ,‬אלא רק בר”ה ‪ -‬יום בריאת האדם הוא שמסגול להיות‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לבריה חדשה‪.‬‬ ‫הרב רבי חיים צבי ב"ר אברהם נח קרפ זצ"ל‬ ‫נלב"ע יום א' דראש השנה‬ ‫ימים של סיעתא דשמיא ע”י “והקרבתם”‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫הונצח ע"י נכדיו הרה"ג שליט"א‬ ‫ועוד כתב הרמב”ם (פ"ב מהל' תשובה ה”ו) ‘אע”פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם בעשרת הימים יפה ביותר‬ ‫ומתקבלת היא מיד’‪ .‬ובביאור מש”כ ‘יפה ביותר’‪ ,‬עלינו לדעת שאנו מגיעים לימים שהם ממש ימי קרבה לבורא‬ ‫לעילוי נשמת הגאון הצדיק‬ ‫עולם‪ ,‬אם אדם רק נעמד בשמונה עשרה ומשתדל לכוין יש לו סייעתא דשמיא‪ .‬כמובן שאם אינו רוצה לכוין‬ ‫רבי יונה יוסף בן הגה"צ רבי ישראל הכהן ארנטרוי זצ"ל‬ ‫נלב"ע כ"ה אלול תשמ"ט‬ ‫ולהתקרב איננו מדברים עליו‪ ,‬אבל כשאדם מכוין בימים אלו זה הרבה יותר קל‪ ,‬כי כשאדם נמצא בקרבתו של‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫הקב”ה ומעמיד את עצמו לפניו ויודע שהוא עומד לפני הבורא עולם ומכוין פירוש המילות יש לו סייעתא דשמיא‬ ‫הונצח ע"י בנו ידידנו הרב הגאון רבי יחזקאל הכהן ארנטרוי שליט"א‬ ‫לכוין‪ ,‬הקב”ה עומד ממש לידו והוא נמצא בקרבת ד’‪.‬‬ ‫ראש כולל "יד התורה" פתח תקוה‬ ‫ומש”כ הרמב”ם ‘ומתקבלת היא מיד’ יש לדעת שאין הכוונה שמה שירצה מיד הקב”ה יתן לו‪ ,‬ודאי שכשאדם‬ ‫מבקש הוא אינו יודע מה טוב לו ולא מה שהוא חושב שטוב לו זה באמת טוב ורק הקב”ה יודע מה טוב לו ועושה‬ ‫הוקדש ע"י ידידינו הרה"ג החפץ בעילום שמו שליט"א‬ ‫לזיכוי הרבים בחודש אלול‬ ‫את זה‪ ,‬אבל כאן הכוונה שהרי כל תפילה היא קרבן לד’ והאדם צריך זכויות רבות בכדי שהקב”ה יקבל את הקרבן‪,‬‬ ‫להיות נכלל עם הציבור בגזירות טובות‬ ‫ועל זה אומר הרמב”ם שבימים אלו יש סייעתא דשמיא שהתפילה תתקבל לפני ד’‪.‬‬ ‫ולהתברך בכתיבה וחתימה טובה‬ ‫ובפרט בראש השנה שאמרו חז”ל שבכל הקרבנות של שבת ויו”ט נאמר והקרבתם וכאן נאמר ועשיתם עולה לד’‬ ‫אמר הקב”ה מכיון שנכנסתם לפני בדין ביום הזה ויצאתם בדימוס מעלה אני עליכם כאילו היום נעשיתם כאילו‬ ‫הוקדש ע"י ידידנו הרה"ג רבי דוד הכהן בהר"ן שליט"א‬ ‫היום בראתי אתכם בריה חדשה וכו’‪ ,‬אנחנו מקריבים את עצמנו לקב”ה בראש השנה‪ ,‬אנחנו כ”כ מתקרבים לבורא‬ ‫בן דודי הגאון רבי אהרן הכהן בהר"ן שליט"א‬ ‫עולם עד שמקריבים את עצמנו‪ .‬ויש כאן יותר מזה עפ”ג הגמ’ (ר”ה טז‪ ,‬א) אמר הקב”ה הביאו לפני עומר כדי‬ ‫מר"י דרכי שמואל ומראשי כולל לבושי עז ‪ -‬בית שמש‬ ‫לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו‬ ‫שתתברך לכם התבואה נסכו לפני מים וכו’‪ ,‬וכאן כאשר דנים את החיים של האדם האדם צריך להקריב את החיים‬ ‫בהולדת בנו שיחי' בשעטומו"צ‬ ‫שלו לקב”ה‪ .‬ואיך‪ ,‬ע”י שהוא עומד לפני הקב”ה ואומר אני עומד כעת לפניך למשפט ‪ -‬למשפטיך עמדו היום ‪ -‬ואני‬ ‫שיזכה להכניסו בבריתו של אאע"ה בעיתו ובזמנו‬ ‫נותן את עצמי אליך ותעשה בי כרצונך‪ .‬המון העם אינם יודעים מה בכלל עושים בר”ה‪ ,‬ועלינו לדעת שתפקידנו‬ ‫לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים‬ ‫ולרוות נחת מכל יוצ"ח לתפארת אבות וזקנים להמשך כרם בית ישראל‬ ‫הוא להקריב את עצמנו עולה לד’‪ .‬וכל זה בא רק ע”י ההכנה הגדולה‪.‬‬ ‫ההכנה לר”ה – לימוד התורה‬ ‫וההכנה הגדולה ביותר שיכולה להיות לראש השנה היא לימוד התורה; לימוד התורה כשלעצמו הוא כבר‬ ‫הוקדש ע"י ידידנו הרה"ג רבי יוסף סטורץ שליט"א‬ ‫לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו‬ ‫התקרבות לקב”ה‪ .‬מיום שחרב בית המקדש אין לו לקב”ה בעולמו אלא ד’ אמות של הלכה (ברכות ח‪ ,‬א)‪ ,‬אדם‬ ‫באירוסי בנו הבה"ח המופלג בתורה ויראה וכל מדה נכונה‬ ‫שיושב ולומד נמצא לפני השכינה‪ .‬ואם האדם מקדש את הזמן והרגעים ולא מתבטל‪ ,‬אלא יושב ולומד ויגע בתורה‬ ‫ידידנו נעים ההליכות כמר אלחנן שמחה בונם סטורץ ני"ו‬ ‫מבחירי ישיבת חברון החדשה‬ ‫במשך כל הזמן‪ ,‬הרי זוהי ההכנה הגדולה ביותר שיכולה להיות‪ .‬ואז אפשר לומר ‘סליחות’ לעמוד לפני הבורא‬ ‫נין לגאב"ד טבריה הגאון הגדול רבי אברהם דב אויערבאך זצוק"ל‬ ‫עולם ולהתוודות ולהכין את עצמנו באמת כמו בנים‪.‬‬ ‫עב"ג הכלה המהוללה תחי'‬ ‫אנו מגיעים בראש השנה לפני הי”ת בב’ בחינות ‪‘ -‬אם כבנים ואם כעבדים’‪‘ ,‬אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים‬ ‫בת הרה"ג רבי עמנואל מאיר סיימון שליט"א‬ ‫שיזכו קשר של קיימא ולבנות בית נאמן בישראל‬ ‫ואם כעבדים עינינו לך תלויות’‪ .‬יש מדריגה של עבד ויש מדריגה של בן‪ ,‬העבד מרגיש שהוא מקבל שכר על‬ ‫כשאיפתם הטהורה בדרך ישראל סבא‬ ‫העבודה‪ ,‬אבל כשהבן מבקש מאביו הוא מבקש ממנו בחינם‪ .‬וזוהי המדריגה המיוחדת של בן‪ .‬ואיתא בזוה”ק שמי‬ ‫בנחת ובשמחה בשפע ברכה והצלחה וכל טוב‬ ‫הוא זה שמגיע למדרגת בן‪ - ,‬אלו שיגעים ועמלים בתורה‪ .‬הם אלו שנקראים בנים‪ .‬וכשהבן בא לאביו הוא אינו‬ ‫לתפארת אבות וזקנים ולהמשך כרם בית ישראל‬ ‫צריך להגיע לא בחסד ולא במעשים אלא ‘רחמנו כרחם אב על בנים’‪ ,‬צועקים לו ‘אבא’ והוא עונה‪ ...‬אבל כדי לדעת‬ ‫שהוא אבא ואנחנו הבנים‪ ,‬לזה אפשר להגיע רק על ידי יגיעה ועמל בתורה‪.‬‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫ומצאנו בגמ’ בברכות (שם) שהאמוראים רב אמי ורב אסי התפללו כל השנה ביני עמודי במקום שהיו לומדים שם‪.‬‬ ‫נשגר בזאת קמיה ידידנו שלוחם הנאמן של רבותינו‬ ‫לעמוד לימינם של בני התורה בעניני הצדקה‬ ‫וברבנו יונה שם הביא צד שהתפללו שם אפילו ביחידות כי מקום שיש בו קביעות של תורה הקב”ה אוהב אותו‬ ‫ב"קופת הצדקה המרכזית"‬ ‫[וכמו שאמרו שם אוהב ד’ שערי ציון שערים המצוינים בהלכה] וזה עדיף גם מעשרה‪ .‬הרי רואים אנו מכאן עד‬ ‫ומסור בלו"נ למען ציבור בני התורה בכל מקום שהם‬ ‫כמה המקום של תורה הוא מסוגל מאד – ‘במקום רינה שם תהא תפילה’‪ .‬ובמס’ תמיד (לב‪ ,‬א ריש פ”ה) מבואר‬ ‫הרב הגאון רבי אהרן ברויער שליט"א‬ ‫לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו‬ ‫שהכהנים אחרי הקרבן התפללו בלשכת הגזית‪ ,‬וכתב בפירוש הרא”ש שם שתפילתו של אדם נשמעת במקום ד’‬ ‫בהיכנס בנו הבה"ח בנימין זאב ני"ו‬ ‫אמות של תורה‪ .‬רואים שהמקום של תורה הוא הקרוב ביותר להקב”ה‪ ,‬וכשעומדים שם לפני הקב”ה אפשר באמת‬ ‫לעול תורה ומצוות לקיימם כ"מצווה ועושה"‬ ‫יהא רעוא מן שמיא שיזכה לעלות‬ ‫להתוודות ולבקש מהקב”ה כל מה שרוצים‪ ,‬כמו בן שמבקש מאביו – ‘רחמנו כרחם אב על בנים’‪.‬‬ ‫במעלות התורה והיראה ומידות טובות‬ ‫והקב”ה ירחם עלינו שנוכל באמת לשבת ולהקדיש כבר מעכשיו עד ראש השנה וגם בראש השנה את השעות‬ ‫ויזכה הרה"ג שליט"א לרוות נחת דקדושה מכל יוצאי חלציו‬ ‫בשמחה באושר בריוח ובכבוד וכל טוב‬ ‫והרגעים לתורה לתפילה ונוכל לעמוד לפני הקב”ה ביום הדין והקב”ה ירחם עלינו כרחם אב על בנים וכמו‬ ‫ולא תמוש התורה מפיו ומפי זרעו עד עולם‪ ,‬אכי"ר‬ ‫‪1‬‬ ‫שהבטיח לאדם הראשון שהם יעמדו לפני ויצאו בדימוס לכתיבה וחתימה טובה‪.‬‬ ‫המאחלים בברכה מרובה ובהכרת הטוב‬ ‫גבאי קהילות בני התורה בארה"ק‬ ‫לעילוי נשמת האשה החשובה והצדקנית‬ ‫‪ .1‬ערב ראש השנה תשס”ב‪ ,‬נמסר למערכת הגליון ע”י הרה”ג רבי מאיר פודרביניק שליט”א‪ ,‬ובעז”ה יראה אור בספר לבושי עז מועדים א’ היו”ל בימים אלו‪.‬‬ ‫מרת לאה בלהה יודלביץ ע"ה‬ ‫בת הגה"צ רבי אהרן פישר זצ"ל‬ ‫ואשת הגאון רבי אברהם יצחק יודלביץ זצ"ל‬ ‫נלב"ע כ"ו אלול תש"ס‬ ‫הוקדש ע"י ידידנו המסור בלו"נ למען ציבור בני התורה בכל מקום שהם‬ ‫לעילוי נשמת האי גאון וצדיק‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫הרב הגאון רבי אהרן ברויער שליט"א‬ ‫מסר נפשו להעמדת התורה והיהדות בארה"ק‬ ‫הונצח ע"י נכדה ידידנו הנכבד הרב משה פישר שליט"א‬ ‫לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו‬ ‫ידידנו הבלתי נשכח שתמך ועודד את הוצאת הגליון ברוח ובגשם‬ ‫לזיכוי הרבים ולכתיבה וחתימה טובה‬ ‫בהיכנס בנו הבה"ח בנימין זאב ני"ו‬ ‫הגאון רבי שלמה זלמן ברנד זצוק"ל‬ ‫לעול תורה ומצוות לקיימם כ"מצווה ועושה"‬ ‫בן הגאון הצדיק רבי חיים אשר זליג שליט"א‬ ‫שמחת הבר מצוה תתקיים ביום ב' כ"ה אלול באולם ההיכל רחוב נתיה"מ ‪ 7‬מודיעין עילית‬ ‫מח"ס "דבר שלמה"‬ ‫לעילוי נשמת הגאון הצדיק‬ ‫יהא רעוא מן שמיא שיזכה לעלות‬ ‫נלב"ע כ"ז אלול תשע"ט‬ ‫רבי צבי הירש ב"ר ישראל אהרן קופשיץ זצוק"ל‬ ‫במעלות התורה והיראה ומידות טובות‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫נכד מרא דארעא דישראל מרן הגרי"ח זוננפלד זצוק"ל‬ ‫ויזכה הרה"ג שליט"א לרוות נחת דקדושה מכל יוצאי חלציו‬ ‫הונצח ע"י ידידנו; בנו הרה"ג רבי אליעזר דוד ברנד שליט"א‪ ,‬חתניו‬ ‫נלב"ע ו' תשרי תשל"ו ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫בשמחה באושר בריוח ובכבוד וכל טוב‬ ‫הרה"ג רבי אברהם יצחק הכהן אנגלנדר שליט"א‪ ,‬הרה"ג רבי שמואל‬ ‫איזנטל שליט"א‪ ,‬והרה"ג רבי משה קנר שליט"א‬ ‫הונצח ע"י נכדו ידידנו הגאון רבי יוסף חיים בהגאון הגדול רבי נתן הכהן‬ ‫ולא תמוש התורה מפיו ומפי זרעו עד עולם‪ ,‬אכי"ר‬ ‫קופשיץ שליט"א‬ ‫רוממות | עמוד ‪2‬‬ ‫אלול‪,‬‬ ‫ברחמים וברצון לפניו‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫סליחות‪,‬‬ ‫וראש השנה‬ ‫רוממות ‪+‬המועדים‬ ‫ארבעים ימי רצון‬ ‫ראש השנה‬ ‫משולחן המערכת‬ ‫ארבעים יום מר”ח אלול ועד יוהכ”פ‬ ‫יתם עֹלָ ה” ‪ -‬האדם עצמו כקרבן‬ ‫“וַ ֲע ִׂש ֶ‬ ‫הנה למדנו בדברי הראשונים והמקור כבר בדברי חז”ל‬ ‫ובעיקר דברי העטרת זקנים הנ”ל שהביא בשם המדרש‬ ‫מרן הגאב"ד הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א‬ ‫שמראש חדש אלול ועד יום הכיפורים הוא עת רצון‬ ‫יתם עֹלָ ה” שיעשה האדם את עצמו כקרבן‬ ‫עה”פ “וַ ֲע ִׂש ֶ‬ ‫לתשובה סליחה וכפרה כי הם הימים שעלה בהם משה‬ ‫‪ -‬נראה כונתו לדברי הירושלמי שהובא לעיל ‘בכל‬ ‫בכמה מאמרי חז”ל [עיין גמ’ (עירובין נד‪ ,‬א) ‘אלמלא לא‬ ‫רבינו למרום לקבל לוחות אחרונות‪ ,‬ולכן יש שנוהגים‬ ‫יתם אמר להן‬ ‫הקרבנות כתיב וְ ִה ְק ַר ְב ֶּתם וכאן כתיב וַ ֲע ִׂש ֶ‬ ‫נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל’‬ ‫לומר ‘סליחות’ מר”ח אלול‪.‬‬ ‫הקב”ה מכיון שנכנסתם לדין לפני בראש השנה ויצאתם‬ ‫וכו’]‪ ,‬אבל לוחות שניות לא הי’ כן‪ ,‬ומשום כך כבר‬ ‫ומהות ענין שיעור ומספר הארבעים יום ‪ -‬ביארו‬ ‫בשלום מעלה אני עליכם כאילו נבראתם בריה חדשה’‪,‬‬ ‫לא היו צריכים ישראל להיות כמלאכים אלא נשארו‬ ‫בספרים הקדושים מצד שיש בהם תתק”ס שעות‪ ,‬שהוא‬ ‫וכעי”ז בילקוט שמעוני (פר’ אמור רמז תרמ”ה)‪ ,‬עי”ש‪,‬‬ ‫חומריים‪ ,‬אך מ”מ היו מוכרחים להיטהר מפגם החטא‪,‬‬ ‫שיעור טהרת מקוה כי ארבעים סאה הם ר”מ קבין שהם‬ ‫יתם”‬‫והנה והדברים צריכים ביאור איך מהלשון “וַ ֲע ִׂש ֶ‬ ‫וכשזכו לזה בארבעים יום האחרונים בכלל זה הי’ גם‬ ‫תתק”ס לוגין‪ ,‬ועל דרך המבואר בירושלמי (תרומות פ”י‬ ‫למדים שנעשים כברי’ חדשה‪ ,‬ומדוע זה תלוי במה‬ ‫התיקון לסיבת שאר החטאים הנגררים מזה‪ ,‬וזה נמשך‬ ‫ה”ה) דברי’ דאיסור בטלה בתתק”ס‪.‬‬ ‫שיוצאים זכאים בדין‪ ,‬ומה השייכות ביניהם‪.‬‬ ‫בכל שנה בארבעים יום הללו‪.‬‬ ‫חרטה וקבלה‪ ,‬ובריה חדשה‬ ‫אלא כך ביאור הדברים דהנה עיקר כל ענין הכפרה‬ ‫ארבעים יום ‪ -‬זמן יצירת ברי’ חדשה‬ ‫ונראה להרחיב ולבאר עומק הענין דהנה הלא עיקר‬ ‫בעבודת הקרבנות כידוע פירש הרמב”ן (ויקרא א‪ ,‬ט)‬ ‫ואחר כל הנתבאר מובן היטב פי’ ענין הארבעים יום‬ ‫הריצוי והסליחה מה’ היה כבר בארבעים יום האמצעיים‬ ‫שהוא ע”י שחושב האדם החוטא שהיה ראוי לעשות‬ ‫שהוא תתק”ס שעות שהוא שיעור דברי’ בטלה בו כנ”ל‪,‬‬ ‫שעלה משה למרום שאמר ה’ למשה לעלות שוב להר‬ ‫לו כל אלה כי חטא בגופו ובנפשו‪ ,‬והקרבן רק נלקח‬ ‫כי בשיעור זה נחשב שבטל הברי’ הקודמת וכאילו‬ ‫להוריד לוחות שניות‪ ,‬וצריך להבין מה נתחדש ונתוסף‬ ‫כתמורה תחתיו‪ ,‬עי”ש דבריו בהרחבה‪.‬‬ ‫נשתנה המציאות ויש כאן לפנינו ברי’ חדשה‪.‬‬ ‫בארבעים יום האחרונים אשר הם נקבעו לימי רצון‪.‬‬ ‫ומעתה מובן מה שדקדקו חז”ל דכיון שבראש השנה‬ ‫והרמ”ד וואלי [תלמיד הרמח”ל] (פ’ עקב) ביאר ענין‬ ‫אלא כך הוא הביאור כי הנה אף שעיקר התשובה‬ ‫יתם” ולא “וְ ִה ְק ַר ְב ֶּתם” מבואר מזה שאין‬ ‫נאמר “וַ ֲע ִׂש ֶ‬ ‫הארבעים יום שעלה משה דכיון שכעס נסתלקה‬ ‫הוא החרטה והקבלה להבא כמו שכתב הרמב”ם (פ”ב‬ ‫יתם” את‬ ‫‘מקריבים’ איזה בהמה לעולה אלא “וַ ֲע ִׂש ֶ‬ ‫ממנו נשמתו‪ ,‬ולכן הי’ צריך לארבעים יום שתתחדש‬ ‫מהל’ תשובה)‪ ,‬מ”מ שלימות התשובה הוא בכך שיהא‬ ‫עצמכם לעולה‪ ,‬והיינו שמהות העבודה שעושים תמיד‬ ‫בהם יצירת נשמתו‪ ,‬וגם מדבריו מתבאר על דרך הנ”ל‬ ‫נעשה כבריה חדשה וכמי שלא חטא מעולם‪ ,‬וכדאיתא‬ ‫בכל הקרבנות בהכרת שפלות מעשיו והכנעה גמורה ‪-‬‬ ‫שמהות סגולת ומעלת ארבעים יום אלו לבנין ויצירת‬ ‫בירושלמי (ר”ה פ”ד ה”ח) ‘בכל הקרבנות כתיב וְ ִה ְק ַר ְב ֶּתם‬ ‫כאן בראש השנה עושים כן במדרגה גבוהה יותר עד‬ ‫ברי’ חדשה‪.‬‬ ‫יתם אמר להן הקב”ה מכיון שנכנסתם‬ ‫וכאן כתיב וַ ֲע ִׂש ֶ‬ ‫שהאדם כבר ממש מרגיש בנפשו לא רק שהיה ראוי‬ ‫לעשות לו כך וכך‪ ,‬אלא שבאמת מקריב הוא את עצמו‪,‬‬ ‫האהבה באלול הכנה למשפט בתשרי‬ ‫לדין לפני בראש השנה ויצאתם בשלום מעלה אני‬ ‫היינו שמוכן ממש להקריב עצמו כעולה לפני הקב”ה‬ ‫עליכם כאילו נבראתם בריה חדשה’‪.‬‬ ‫ואמנם בתוך ארבעים יום אלו יש חילוק בין החדשים‪,‬‬ ‫מתוך ביטול גמור אליו ית’ [ודבר זה שייך לעולם אף‬ ‫שהעשרה ימים שבחדש תשרי הם ‘עשרת ימי תשובה’‬ ‫וכן כתב גם הרמב”ם (שם ה”ד) שמדרכי התשובה צריך‬ ‫בזמן שאין בית המקדש קיים]‪.‬‬ ‫שהם יותר מוכשרים לתשובה כמ”ש הר”ן (ר”ה טז‪,‬‬ ‫שינוי השם שאומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה‬ ‫וכיון שבכך מתכפר לו לאדם בראש השנה על חטאיו‪,‬‬ ‫א) שעיקר גמר הריצוי והסליחה היה בעשרה ימים‬ ‫אותן המעשים‪ ,‬ושינוי מעשה שמשנה מעשיו כולן‬ ‫לכן ממילא יוצא זכאי בדין ע”י תחנוניו מתוך שברון לבו‬ ‫אחרונים‪ ,‬ועיקרו ביום הכיפורים‪ ,‬ומלבד זאת אף הם ימי‬ ‫לטובה ולדרך ישרה‪.‬‬ ‫והכנעת נפשו בבחינת קרבן כנ”ל‪ ,‬וא”כ נמצא שכאשר‬ ‫יוצאים זכאי בדין הוי אומר שהקרבן עלה ונתקבל לרצון‬ ‫דין שעיקרו ביום ראש השנה‪ ,‬ולכן חדש זה הוא במזל‬ ‫עצם החטא והפגם בנפשו‬ ‫מאזנים הרומז על המשפט‪.‬‬ ‫וטעם הדבר שנצרך להיות כבריה חדשה כי בחטא ישנם‬ ‫לפני ה’ ואת נפשו הוא הקריב‪ ,‬ואז ממילא בורא אותו‬ ‫ואילו חדש אלול נתן לנו השי”ת ברוב אהבתו ימי‬ ‫הקב”ה ברי’ חדשה‪ ,‬ועל דרך מה שאמרו חז”ל במדרש‬ ‫שני ענינים ‪ -‬א’ ההמרה כנגד רצון ה’ בעשיית החטא‪ ,‬ב’‬ ‫רצון כהקדמה לפני המשפט‪ ,‬וכמו שכתבו הקדמונים‬ ‫הפגם בנפשו רוחו ונשמתו של החוטא בטומאת החטא‪,‬‬ ‫“ּתּכָ ֶתב זֹאת לְ דֹור ַא ֲחרֹון” (תהלים קב‪ ,‬יט)‬ ‫(ויק”ר ל‪ ,‬ג) ִ‬ ‫דֹודי לִ י” (שה”ש ו‪ ,‬ג)‬ ‫דֹודי וְ ִ‬ ‫“אנִ י לְ ִ‬ ‫אסמכתא מהפסוק ֲ‬ ‫מכאן שהקב”ה מקבל השבים‪“ ,‬וְ ַעם נִ ְב ָרא יְ ַהּלֶ ל יָ ‪ּ-‬ה”‬ ‫וכלשון הזוה”ק בפרשת שופטים (רעה‪ ,‬א) ‘רשע עונותיו‬ ‫ראשי תיבות ‘אלול’ (עיין משנ”ב ריש סימן תקפא)‪ ,‬וזה‬ ‫חקוקים על עצמותיו’‪ ,‬ובכלל פגם זה שעל ידו הוא נמשך‬ ‫שהקב”ה בורא אותן בריה חדשה‪.‬‬ ‫משמעותו קשר של אהבה‪ ,‬ולכן חדש זה הוא במזל‬ ‫עוד לחטוא‪ ,‬וכמו שאמרו (אבות פ”ד מ”ב) ‘עבירה גוררת‬ ‫וע”ד הדרש יש לדמות ענין זה לדברי הגמ’ (תמורה לא‪,‬‬ ‫בתולה הרומז על אהבה יתירה‪ ,‬ועבודת התשובה בו הוא‬ ‫עבירה’‪.‬‬ ‫א) דאמרי’ שם סברת אביי להתיר אפרוח ביצת טריפה‬ ‫ׁשּובה‬ ‫מתוך האהבה שהקב”ה קורא לנו “ׁשּובּו ֵאלַ י וְ ָא ָ‬ ‫ולכן בתשובה רגילה הן אמנם שהקב”ה סולח לחוטא‪,‬‬ ‫כיון שיצא מהביצה אחר שהסריחה כבר ובשעה זו הרי‬ ‫אֲ לֵ יכֶם" (מלאכי ג‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫אבל עדיין הרי הוא פגום בגופו ועדיין יש בקרבו‬ ‫היא כעפר בעלמא‪ ,‬ולכן האפרוח היוצא ממנה מותר‪,‬‬ ‫ונמצא שכן הוא הדרך שאחר סרחון הטריפה בא השברון‬ ‫ימי הסליחות‬ ‫המשיכה אל החטאים כנ”ל‪ ,‬ובהכרח יש לו להיות כבריה‬ ‫והביטול ומזה יוצא ברי’ חדשה‪ ,‬כך האדם שסרח וחטא‬ ‫חדשה שמתחדש בגוף ונשמה חדשים וכאילו מעולם לא‬ ‫אחר שברון לבו בר”ה נהיה כבריה חדשה ובא לעילוי‬ ‫ארבעה ימי ביקור‬ ‫היה בו פגם‪.‬‬ ‫גדול יותר ממה שהי’ בתחילה‪.‬‬ ‫ולפי מנהגנו ‪ -‬מנהג האשכנזים ‪ -‬עוד יש חילוק נוסף גם‬ ‫והאריז”ל בתחילת שער הכונות כתב שכאשר האדם‬ ‫בחדש אלול עצמו שלקראת סיומו מתחילים אף בבקשת‬ ‫חוטא אז מפשיטין מעליו לבוש הקדושה ומלבישין‬ ‫“יוֹ ם ְּתר ּו ָעה יִ ְהיֶ ה ָלכֶ ם”‬ ‫סליחות‪ ,‬וכמבואר בדברי הרמ”א (שם) שהזמן לזה נקבע‬ ‫לנשמתו לבוש הקלי’ בגדים צואים [הכל כפי ערך‬ ‫וזה סוד ענין השופר של ראש השנה דהנה פרשת פנחס‬ ‫בסדר כזה שלעולם יהיו ארבעה ימים קודם ראש השנה‬ ‫החטא]‪ ,‬ולבוש זה שנסתלק ממנו חוזר אליו בבוקר‪ ,‬וזה‬ ‫הלא היא פרשת הקרבנות ובכללם מוספי המועדים‪ ,‬ולא‬ ‫לאמירת הסליחות [ולדברי הר”ן הנ”ל עיקרו נקבע ליום‬ ‫סוד כונת ברכת ‘מלביש ערומים’‪ ,‬עכתו”ד‪.‬‬ ‫נזכר שם שאר מצוות המחויבים במועדים כגון לולב‬ ‫כ”ה באלול אשר בו תחילת ימי בריאת העולם עד ר”ה‬ ‫וכיו”ב שאי”ז שייך לפרשה זו של הקרבנות‪ ,‬ואילו כאן‬ ‫שנברא בו האדם]‪.‬‬ ‫ארבעים יום אמצעיים וארבעים יום אחרונים‬ ‫רּועה יִ ְהיֶ ה לָ כֶ ם”‪.‬‬ ‫בראש השנה אמרה התורה “יֹום ְּת ָ‬ ‫וטעם הדבר מבואר בפוסקים (עיין באר היטב בשם‬ ‫וזה ביאור ענין הארבעים יום האחרונים כי באמת עשו‬ ‫רּועה” מה הכונה בזה‪,‬‬ ‫עוד צריך ביאור הלשון “יֹום ְּת ָ‬ ‫העטרת זקנים) משום דאיתא במדרש שבראש השנה‬ ‫תשובה כבר בארבעים יום האמצעיים והקב”ה אז סלח‬ ‫וכי היום עצמו הוא תרועה? לא כן‪ ,‬אלא שביום זה‬ ‫יתם עֹלָ ה” (במדבר כט‪ ,‬א)‪ ,‬והיינו‬ ‫נאמר בתורה “וַ ֲע ִׂש ֶ‬ ‫להם‪ ,‬אך מ”מ זה לא היה רק תשובה של חרטה וקבלה‬ ‫מקיימים התרועה‪ ,‬ולא מצינו כן בשאר מצוות‪ ,‬והן‬ ‫שיעשה האדם את עצמו כקרבן לפני ה’ [וכבר ביארו‬ ‫שעי”ז הקב”ה סולח ומוחל על החטא ומסלק חרון אפו‪,‬‬ ‫אמנם שבירושלמי (סוכה פ”ג ה”א) דרשינן מפסוק זה‬ ‫שזה תוכן הענין שעוברין לפניו כבני מרון]‪ ,‬והלא קרבן‬ ‫אבל עדיין היה נפשם פגום מחומר חטא העבודה זרה‬ ‫רּועה יִ ְהיֶ ה לָ כֶ ם” ‘מכל מקום’ להכשיר שופר גזול‬ ‫“יֹום ְּת ָ‬ ‫צריך ארבעה ימים לביקור מפני המומין‪ ,‬כך האדם צריך‬ ‫של העגל‪ ,‬ובאופן כזה עדיין לא היו יכולים לקבל את‬ ‫וכדו’‪ ,‬ובלבוש (סימן תקפה ס”ג) כתב ללמוד מזה שאין‬ ‫לבדוק עצמו שלא יהיו בו מומין כדי שיוכל בר”ה להיות‬ ‫הלוחות‪ ,‬והתיקון לזה היה בארבעים יום האחרונים‬ ‫איסור בל תוסיף בשאר תקיעות‪ ,‬אך מ”מ עדיין יש‬ ‫כקרבן‪.‬‬ ‫שבהם נעשו כבריה חדשה‪.‬‬ ‫להבין פשוטו של מקרא‪.‬‬ ‫אמנם הרי כפי הנתבאר כל ימי חדש אלול מיועדים‬ ‫וכך נמשך ענין זה לכל הדורות שארבעים יום אלו הם‬ ‫אלא הביאור בזה שענין תקיעת השופר בר”ה הוא כענין‬ ‫לכך לשוב תשובה ולבער העבירות‪ ,‬וא”כ במה נתייחדו‬ ‫ימי רצון לשלימות התשובה להיות כברי’ חדשה נקי מכל‬ ‫“ּות ַק ְע ֶּתם ַּב ֲחצ ְֹצרֹת‬ ‫התקיעה בכל הקרבנות וכמו שכתוב ְ‬ ‫ארבעה ימים אלו‪ ,‬אלא ודאי ביאור הדבר שעיקר‬ ‫פגם‪ ,‬וכמ”ש בירושלמי הנ”ל שבר”ה שהוא בארבעים יום‬ ‫ֹֹלתיכֶ ם וְ ַעל זִ ְב ֵחי ַׁשלְ ֵמיכֶ ם” (במדבר י‪ ,‬י)‪ ,‬אלא‬ ‫ַעל ע ֵ‬ ‫העבודה שאמרו בימי הסליחות לבדוק עצמו מן המומין‬ ‫אלו ‪ -‬נעשים כברי’ חדשה‪.‬‬ ‫שחלוק הוא בזה שבכל הקרבנות המצוה היא בתקיעה‬ ‫אין הכונה בזה דוקא לחטאים ועבירות ממש‪ ,‬אלא לכל‬ ‫תיקון שורש כל החטאים‬ ‫ואילו כאן בתרועה‪ ,‬והיינו משום שענין התרועה מורה‬ ‫הדברים המרחיקים אותו מן ה’ וגורמים שיהי’ ׂשנוי‬ ‫וביותר שכפי הנתבאר שעי”ז שנעשה כברי’ חדשה אף‬ ‫על שברון הלב כידוע‪ ,‬וכיון שהוא בא על קרבן העולה‬ ‫לפניו ח”ו‪.‬‬ ‫סר ממנו כח המשיכה אחר החטאים ‪ -‬זה ג”כ תואם‬ ‫של האדם עצמו בהכנעת לבו‪ ,‬על כן הוא בתרועה‪.‬‬ ‫והטעם בזה כי הלא עיקר מהות ענין ה’קרבן’ הוא‬ ‫מאוד לשלימות הריצוי על חטא העגל‪ ,‬דהנה כידוע‬ ‫וכיון שזה מעיקר מהותו של כללות יום ראש השנה‬ ‫ההתקרבות אל השי”ת כידוע‪ ,‬וממילא כל הענינים‬ ‫חטא העגל נחשב לשורש כל החטאים (עי’ משך חכמה‬ ‫שיעשה האדם את עצמו כעולה והרי הוא הוא הקרבן‪,‬‬ ‫המונעים ממנו להתקרב אליו הרי הם מפריעים להבאת‬ ‫ויקרא טז‪ ,‬ל) שהרי אחר מתן תורה קודם חטא העגל‬ ‫רּועה”‪ ,‬ומה שנאמר “יִ ְהיֶ ה לָ כֶ ם”‬ ‫לכך הוא נקרא “יֹום ְּת ָ‬ ‫הקרבן‪.‬‬ ‫ֹלקים ַא ֶּתם‬ ‫“אנִ י ָא ַמ ְר ִּתי ֱא ִ‬ ‫הי’ מדרגתם כמלאכים‪ ,‬וכמ”ש ֲ‬ ‫נכלל בזה שעיקר כונת התרועה שיהי’ האדם עצמו‬ ‫ועוד כי הרי יום ראש השנה עיקר ענינו להמליך עליו‬ ‫ּובנֵ י ֶעלְ יֹון ּכֻ ּלְ כֶ ם” (תהלים פב‪ ,‬ו) ואילו היה נמשך להם‬ ‫ְ‬ ‫במציאות כזו של תרועה ושברון לב‪ ,‬ולכן גם נסמכו‬ ‫את הקב”ה‪ ,‬ומי שאין לו קירבה ואהבה עם השי”ת אלא‬ ‫מדרגה זו הרי לא היו חוטאים כלל‪ ,‬וא”כ נמצא שחטא‬ ‫רּועה יִ ְהיֶ ה‬‫הפסוקים האלו שמיד אחר הכתוב “יֹום ְּת ָ‬ ‫להיפך הוא רחוק ממנו ח”ו‪ ,‬איך יוכל כך להמליכו‪ ,‬ורק‬ ‫העגל זה סיבת כל החטאים של הדורות הבאים‪.‬‬ ‫יתם עֹלָ ה”‪.‬‬ ‫לָ כֶ ם” נאמר “וַ ֲע ִׂש ֶ‬ ‫ע”י התגברותנו בכל הענינים הללו המרחיקים מן ה’‬ ‫וכאשר נתקן חטא העגל הן אמנם שלא חזרו ממש‬ ‫ויהי רצון שנזכה כולנו להיכתב ולהיחתם לשנה טובה‬ ‫יתברך ‪ -‬לא נהיה ח”ו מאוסים בעיני בוראנו‪ ,‬וכך אף‬ ‫למדרגתם הראשונה להיות כמלאכים כי רק לוחות‬ ‫ומתוקה‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫יהא בידנו לבקש ממנו ולהתחנן אליו ויתקבלו תפילותנו‬ ‫ראשונות היו בבחינה כזאת כתורת המלאכים כמבואר‬ ‫‪ .1‬נערך מתוך מאמרים שנאמרו ע"י מרן שליט"א בשנים קודמות‪.‬‬ ‫רוממות | עמוד ‪3‬‬ ‫עּולָ ה של הצרה‪ ,‬שעניינה חושך והסתר אור הבריאה‪.‬‬ ‫ד] המחשבה הפשוטה של האדם היא שהוא ודאי אינו‬ ‫ממוסרי‬ ‫הפרשה‬ ‫רוממות ‪+‬הפרשה‬ ‫עמו אנכי בצרה‬ ‫‪1‬‬ ‫הגאון רבי דוד גולדשטוף שליט”א‬ ‫בּותָך וְ ִר ֲח ֶמָך וְ ָׁשב וְ ִקּבֶ ְצָך ִמּכָ ל ָה ַע ִּמים‬ ‫ֹלקיָך ֶאת ְׁש ְ‬ ‫וְ ָׁשב ה’ ֱא ֶ‬ ‫נכלל בכלל עובדי עבודה זרה ח”ו‪ ,‬וכבר ביטלו חכמים‬ ‫ֹלקיָך ָׁש ָּמה (ל‪ ,‬ג)‪ .‬א] שני דברים טעונים‬ ‫ֲא ֶׁשר ֱה ִפ ְיצָך ה' ֱא ֶ‬ ‫את יצר העבודה זרה (סנהדרין סד‪ ,‬א)‪ .‬אמנם אין הדברים‬ ‫זה? פשוט מאד! אומרים ליצר צא החוצה‪ ,‬ואין נותנים לו‬ ‫לשוב ולהיכנס!‪...‬‬ ‫ביאור בלשון הכתוב‪ ,‬האחד ‪ -‬מהו “ושב ה’”‪ ,‬והרי ישראל הם‬ ‫נכונים‪ ,‬ויש בחינת עבודה זרה אצל כל אחד‪.‬‬ ‫השבים‪ .‬השני ‪ -‬למה כפל הכתוב את הלשון ‘ושב’‪.‬‬ ‫ב] והנה בירושלמי (מכות פ”ב ה”ו) איתא ששאלו לחכמה‬ ‫מקור הדברים בירושלמי (נדרים פ”ט ה”א) ש’כל השומע‬ ‫ולנבואה חוטא מהו עונשו‪ ,‬וכל אחד ענה כדרכו‪ ,‬וכששאלו‬ ‫ביאור הדבר על פי מה שכתב רש”י ‘היה לו לכתוב ‘והשיב‬ ‫ליצרו כאילו עובד עבודה זרה‪ ,‬דכתיב (תהילים פא‪ ,‬י) “ֹלא‬ ‫לקב”ה אמר להן יעשה תשובה ויתכפר לו‪.‬‬ ‫את שבותך’‪ ,‬רבותינו למדו מכאן‪ ,‬שהשכינה כביכול שרויה‬ ‫יִ ְהיֶ ה ְבָך ֵאל זָ ר‪ ,‬וְ ֹלא ִת ְׁש ַּת ֲחוֶ ה לְ אֵ ל נֵ כָ ר”‪ ,‬זר שבקרבך אל‬ ‫עם ישראל בצרת גלותם‪ ,‬וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו‪,‬‬ ‫תמליכהו עליך’‪ .‬הרי שכל הממליך את היצר עליו בכל‬ ‫ביאור הדברים‪ ,‬כי שום נברא אינו יכול לומר שאפשר‬ ‫לעשות תשובה‪ ,‬כי זוהי פגיעה בכבוד המלך‪ ,‬ורק מלך מלכי‬ ‫שהוא ישוב עמהם’‪ .‬ובזה מתיישבים שני הדיוקים שעמדנו‬ ‫עבירה‪ ,‬הריהו בבחינת עובד עבודה זרה‪ .‬כי ‘עבודה זרה’‬ ‫עליהם‪ ,‬כי הקב”ה עמם בגלותם‪ ,‬ועל כן שתי שיבות יש כאן‪,‬‬ ‫כשמה כן היא‪ ,‬עבודה הזרה לעבודה המחויבת‪ ,‬היא עבודת‬ ‫המלכים עצמו יכול להיכנס לפנים משורת הדין ולומר שאף‬ ‫ש’מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול’ (כתובות יז)‪ ,‬מכל‬ ‫שיבת ה’ כביכול‪ ,‬ושיבת ישראל‪ .‬ומתוך הדברים למדנו‪,‬‬ ‫הבורא‪.‬‬ ‫“עּמֹו ָאנֹכִ י ְב ָצ ָרה”‪ ,‬אינו רק‬ ‫שמה שנאמר (תהלים צא‪ ,‬טו) ִ‬ ‫מקום כך ברא את עולמו שהתשובה מועילה‪.‬‬ ‫מכאן שעל האדם לדעת‪ ,‬שהממליך את היצר על עצמו‪,‬‬ ‫בהרגשת הכאב‪ ,‬אלא גם במקום כביכול‪ ,‬שהשכינה עמם‬ ‫סופו שימצאוהו רעות רבות‪ ,‬ויחשיכו עיניו מראות את אור‬ ‫והנה בילקוט שמעוני (יחזקאל שנח) נוסף בזה‪ ,‬ששאלו גם‬ ‫בארץ גלותם‪.‬‬ ‫הקב”ה בבריאה‪ ,‬ומתוך כך יגיע לבחינת ‘צרות’‪ ,‬שיהיה צר‬ ‫ל’תורה’ חוטא מהו עונשו‪ ,‬ואמרה להם‪ ,‬יביא אשם ויתכפר‬ ‫לו‪ .‬ולא הזכירה את התשובה‪ ,‬לפי שהתשובה נזכרת בתורה‬ ‫ב] והנה במה שהקב”ה משתתף בצרתם של ישראל נאמרו‬ ‫ֹלקי‬ ‫ש”על ּכִ י ֵאין ֱא ַ‬ ‫ַ‬ ‫לו מקומו בעולם‪ .‬וכשירגיש כך ידע‬ ‫שני כתובים‪ .‬האחד בתהלים (צא‪ ,‬טו) “יִ ְק ָר ֵאנִ י וְ ֶא ֱענֵ הּו ִעּמֹו‬ ‫ְּב ִק ְר ִּבי ְמ ָצאּונִ י ָה ָרעֹות ָה ֵאּלֶ ה”‪ ,‬ויעשה תשובה וינצל‪.‬‬ ‫רק ברמז‪ ,‬וחכמים ביארו הדברים כן‪ ,‬ומצד התורה הכתובה‬ ‫אין הכרח לזה‪.‬‬ ‫ָאנֹכִ י ְב ָצ ָרה ֲא ַחּלְ ֵצהּו וַ ֲאכַ ְּב ֵדהּו"‪ ,‬ועימו בצרה היינו כנאמר‬ ‫ּובנֶ יָך ִע ִּמי” ודרשו (ברכות‬ ‫“ּומ ָחר ַא ָּתה ָ‬ ‫(שמואל א’ כח‪ ,‬יט) ָ‬ ‫השירה הלימוד והשימה‬ ‫ג] לפי המבואר יש לעיין מדוע קיימת אצלינו הרגשה‬ ‫יב‪ ,‬ב) עימי במחיצתי‪ .‬וכך כאן הקב”ה נמצא במחיצתו של‬ ‫וְ ַע ָּתה ּכִ ְתבּו לָ כֶ ם ֶאת ַה ִּׁש ָירה ַהּזֹאת וְ לַ ְּמ ָדּה ֶאת ּבְ נֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל‬ ‫שמצוות התשובה היא דבר קשה‪ .‬ואף שתחילת מעשה‬ ‫הנמצא בצרה‪ ,‬דוגמת מה שאמרו (שבת יב‪ ,‬ב) ש’שכינה‬ ‫יהם (לא‪ ,‬יט)‪ .‬א] בפסוק נאמרו שלשה דברים‪:‬‬ ‫ִׂש ָימּה ּבְ ִפ ֶ‬ ‫התשובה אינו קשה על האדם‪ ,‬וכדברי החזון איש‪ ,‬אך קשה‬ ‫למעלה מראשותיו של חולה’‪.‬‬ ‫‘כתבו’‪‘ ,‬למדה’‪ ,‬ו’שימה’‪ .‬תחילה הקדימה התורה את כתיבת‬ ‫מאוד להחזיק בתשובה לאורך זמן‪ .‬וכמו שפירשו הנאמר‬ ‫ּומי יָ קּום ִּב ְמקֹום ָק ְדׁשֹו”‪,‬‬ ‫“מי יַ ֲעלֶ ה ְב ַהר ה’‪ִ ,‬‬ ‫בתהלים (כד‪ ,‬ג) ִ‬ ‫“ּבכָ ל ָצ ָר ָתם לֹו ָצר”‪ ,‬וכאן לא נזכר‬ ‫והשני בישעיהו (סג‪ ,‬ט) ְ‬ ‫השירה הזאת‪ ,‬ולאחר מכן התבאר בשני הדברים האחרונים‬ ‫שהוא ‘עמם’ בצרתם‪ ,‬אלא רק שגם לו צר בצרתם‪ .‬ועל כן‬ ‫מהי דרך הלימוד‪ .‬ומבואר בגמרא (נדרים לח‪ ,‬א) כי ‘השירה‬ ‫שלעלות בהר ה’ קל יותר‪ ,‬אבל קשה להישאר שם ו’לעמוד’‬ ‫במקום קודשו (ראה פנים יפות יתרו‪ ,‬ושיחות החפץ חיים‬ ‫יש שם קרי וכתיב‪ ,‬והכתיב הוא ‘לא צר’‪ ,‬כי מבחינה מסוימת‬ ‫הזאת’ היינו התורה כולה‪ ,‬שנקראת שירה‪ .‬ויש להבין מה‬ ‫באופן זה ‘לא’ צר לו בצרתם‪ ,‬כיון שאינו עמם בצרתם (וראה‬ ‫כוונת הדימוי הזה‪.‬‬ ‫אות פב)‪.‬‬ ‫סוטה מז‪ ,‬א)‪ .‬ויש להבין אימתי הקב”ה עמם ממש בתוך‬ ‫והנה למילת ‘שיר’ שתי משמעויות‪ .‬האחת דרך ‘כתיבת‬ ‫נראה שהדרך להתגבר על קושי זה היא על דרך מה‬ ‫צרתם‪ ,‬ומתי רק צר לו בצרתם‪.‬‬ ‫השיר’‪ ,‬והשניה דרך ‘השמעת השיר’‪ .‬ובשני הדברים הללו‬ ‫שמצינו בענין קיום המצוות ברש”י (דברים כו טז) ‘בכל‬ ‫יום יהיו בעיניך כחדשים‪ ,‬כאילו בו ביום נצטווית עליהם’‪.‬‬ ‫ונראה לפרש עפ”י מה שדרשו חכמים (ב”מ לב‪ ,‬ב) על‬ ‫נקראת התורה בשם ‘שירה’‪.‬‬ ‫“עזֹב ַּת ֲעזֹב‬ ‫הנאמר בפרשת פריקה וטעינה (שמות כג‪ ,‬ה) ָ‬ ‫בכתיבת השיר‪ :‬כמו שכתב הנצי”ב בקדמת העמק‪ ,‬שהתורה‬ ‫ונראה שאף במצוות התשובה הדבר כן‪ ,‬ומידי בוקר יחזיק‬ ‫בתשובתו מחדש‪ ,‬ונמצא כל ימיו בבחינת ‘יעלה בהר ה’‪,‬‬ ‫ִעּמֹו”‪ ,‬שאם ‘הלך וישב לו ואמר הואיל ועליך מצוה אם‬ ‫נקראת שירה לפי שנכתבה בדרך שירה שיש בכתיבתה שני‬ ‫רצונך לפרוק פרוק‪ ,‬פטור‪ ,‬שנאמר ‘עמו’‪ .‬כך גם הקב”ה‬ ‫דברים‪ .‬האחד‪ ,‬שאין הדברים מפורשים בה‪ ,‬וצריך לדקדק‬ ‫שזה קל יותר‪ .‬ובהמשך הימים יתרגל לחיות בתשובתו ויקל‬ ‫בעיניו להחזיק בה כל ימיו‪.‬‬ ‫נמצא עמנו רק כאשר גם אנו מרגישים בצרה‪ ,‬אבל כאשר‬ ‫הרבה להבין הכוונה‪ .‬והשני‪ ,‬שנרמזים בה הרבה דברים‬ ‫אנחנו מרגישים בטוב בגלות ‪ -‬אין הקב”ה עמנו‪.‬‬ ‫בדרך אגב‪ ,‬כדי לסדרה בראשי חרוזים וכדומה‪ .‬כיוצא בזה‬ ‫ונאמר ‘יקום’ במקום קדשו‪ ,‬לשון תקומה (רש”י בראשית כג‪,‬‬ ‫יז)‪ ,‬והיינו שירגיש עילוי במקום החדש‪ ,‬ואזי יתבייש לירד‬ ‫והדברים מדוקדקים בלשון הכתובים‪ .‬כי בפסוק בתהלים‬ ‫בתורה‪ ,‬אין דבריה מפורשים וצריכה לדרש החכמים‪ .‬וגם‬ ‫נאמר ‘יקראני ואענהו’‪ ,‬והיינו כאשר האדם עצמו מבקש‬ ‫גנוזים בה הרבה דברים בדרך רמז‪.‬‬ ‫ולחזור למקומו הישן‪ .‬אך אם ירגיש זר במקום החדש‪ ,‬ירגיש‬ ‫לא בנוח להישאר בו‪ ,‬וישוב למקומו הישן‪ .‬ובודאי אף בזה‬ ‫לצאת מצרתו‪ ,‬ומבין שהדבר תלוי בקב”ה ומבקש ממנו‬ ‫בהגדת השיר‪ :‬שהשיר נאמר בנעימות הקול‪ .‬וכך אמרו‬ ‫על כך‪ ,‬אז אף קודם שנענית תפילתו הקב”ה עימו בצרה‪.‬‬ ‫(מגילה לב‪ ,‬א) בלימוד התורה‪ ,‬ש’כל הקורא בלא נעימה‬ ‫קיים הגדר המבואר בגמרא (שבת קד‪ ,‬א) ש’הבא להיטהר‬ ‫מסייעים אותו’‪ .‬אך התנאי שיהיה ‘בא לטהר’‪ ,‬בלשון הווה‪,‬‬ ‫אבל בפסוק בישעיהו נאמר ‘בכל צרתם’‪ ,‬והיינו בכל צורות‬ ‫ושונה בלא זמרה‪ ,‬עליו הכתוב אומר (יחזקאל כ‪ ,‬כה) “וְ גַ ם‬ ‫הצרה‪ ,‬גם כאשר אין האדם מתפלל על הישועה‪ ,‬מכל מקום‬ ‫טֹובים”‪ ,‬וכתבו התוספות ‘שהיו‬ ‫ִ‬ ‫ֲאנִ י נָ ַת ִּתי לָ ֶהם ֻח ִּקים ֹלא‬ ‫והיינו שבכל יום מחדש יהיה בבחינת ‘בא להיטהר’‪ ,‬ואזי‬ ‫יסייעוהו לכך מהשמים‪.‬‬ ‫צר לקב”ה בצרתו של כל יהודי‪ ,‬אבל באופן זה אינו עימו‬ ‫רגילין לשנות המשניות בזמרה’‪ .‬והתורה פותחת ב’בראשית’‬ ‫בתוך צרתו‪.‬‬ ‫ואיתא בזוהר חדש (ח”א י‪ ,‬ב) ש’בראשית’ נוטריקון שי”ר‬ ‫תא”ב‪ .‬למבואר נרמז בזה כי הקב”ה תאב לשירת התורה‬ ‫פרשת וילך‬ ‫בזה יובן גם מה שמבואר בגמרא (מגילה כט‪ ,‬א) שהקב”ה‬ ‫שוכן בבבל ‘בבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא’‪ ,‬ופירש‬ ‫ע”י הברואים‪.‬‬ ‫הרעה והצרה‬ ‫רש”י משום שבית כנסת זה נבנה מאבנים ועפר שהביאו‬ ‫מעתה‪ ,‬בתחילה הזכיר הכתוב חובת כתיבת ‘השירה הזאת’‪,‬‬ ‫ּומ ָצ ֻאהּו ָרעֹות ַרּבֹות וְ ָצרֹות‪ ,‬וְ ָא ַמר ּבַ ּיֹום ַההּוא‪ֲ ,‬הֹלא ַעל ּכִ י ֵאין‬ ‫ְ‬ ‫עמהן בגלותן‪ ,‬וקיימו בזה מה שנאמר ‘כי רצו עבדיך את‬ ‫כדי להכיר שהתורה היא שירה בשתי בחינותיה‪ ,‬וכך צריך‬ ‫ֹלקי ּבְ ִק ְרּבִ י ְמ ָצאּונִ י ָה ָרעֹות ָה ֵאּלֶ ה (לא‪ ,‬יז)‪ .‬א] יש להבין מהו‬ ‫ֱא ַ‬ ‫אבניה ואת עפרה יחוננו’‪ .‬וכיון שבמקום זה הרגישו בכך‪,‬‬ ‫ללמדה‪ ,‬הן במהות הדברים‪ ,‬והן בדרך האמירה‪.‬‬ ‫החילוק בין ה’רעות’ ל’צרות’‪ .‬עוד צריך ביאור‪ ,‬שהכתוב‬ ‫אף הקב”ה שכן עמם‪.‬‬ ‫ב] ובדרך הלימוד נאמרו בפסוק שני דברים‪“ :‬לַ ְּמ ָדּה ֶאת‬ ‫“ּומ ָצ ֻאהּו ָרעֹות ַרּבֹות וְ ָצרֹות”‪ ,‬וסיים באחד‬ ‫פתח בשנים ְ‬ ‫ג] דבר זה שהקב”ה שוכן עם ישראל בצרתם‪ ,‬אינו רק עם‬ ‫יהם”‪ .‬הדבר הראשון‪‘ :‬למדה את בני‬ ‫ימּה ְּב ִפ ֶ‬‫ו”ׂש ָ‬ ‫ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל” ִ‬ ‫“מ ָצאּונִ י ָה ָרעֹות ָה ֵאּלֶ ה” (וראה להלן פסוק כא)‪ .‬עוד יש לעיין‬ ‫ְ‬ ‫הציבור‪ ,‬אלא גם עם כל יחיד ויחיד‪ ,‬וכדקדוק לשון הכתוב‬ ‫ישראל’‪ ,‬ואמרו על זה בגמרא (עירובין נד‪ ,‬ב) ‘מניין שחייב‬ ‫שרק כלפי ה’רעות’ אמר ‘רבות’‪.‬‬ ‫‘עימו אנכי בצרה’‪.‬‬ ‫אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו‪ ,‬שנאמר ‘ולמדה את בני‬ ‫ביאור הדברים‪ ,‬כי ‘רעה’ היא ההיפך מטובה‪ ,‬וכיון שטובה‬ ‫והנה מה שהקב”ה כביכול עמנו בצרה‪ ,‬יש בו תועלת גדולה‬ ‫ישראל’‪ .‬ויש לדקדק‪ ,‬שהיה לו לומר ‘ולמדה את ישראל’‪,‬‬ ‫היינו האור (רש”י שמות ב‪ ,‬ב)‪ ,‬ואין אור אלא תורה (תענית‬ ‫מחד‪ ,‬אך תביעה גדולה מאידך‪ .‬התועלת ‪ -‬בכך שהקב”ה‬ ‫ומהו ‘את בני ישראל’‪.‬‬ ‫ז‪ ,‬ב)‪ ,‬נמצא שהרעה היא החושך‪ ,‬המכסה את העולם מאורה‬ ‫קרוב אלינו גם בעת שגרשנו מארצנו‪ ,‬ואנו גולים ודווים‬ ‫נראה שרמז בזה המקרא שעיקר הלימוד הוא ל’בנים’‬ ‫של תורה‪ .‬וכמו שפירש המהר”ל (גבורות ה’ פ”ח) מה‬ ‫שנים רבות‪ ,‬וקרוב אלינו להצילנו מיד הקמים עלינו‪ ,‬וכמו‬ ‫הצעירים‪ ,‬כמו שאמרו במדרש (ב”ר מב‪ ,‬ג) ש’אם אין גדיים‬ ‫שאמרו חכמים ‘חשיכה זו יון’ ‪‘ -‬מפני שרצו לבטל מהם‬ ‫שאמר רבי יהושע בן חנניה לההוא מינא‪ ,‬ש’עוד ידו נטויה‬ ‫אין תיישים וכו’‪ ,‬וכיוצא בזה‪ ,‬אם אין קטנים אין תלמידים‬ ‫התורה שהיא האור‪ ,‬ועל כן נקראו חושך’‪‘ - .‬צרה’ לעומתה‪,‬‬ ‫עלינו’ (חגיגה ה‪ ,‬ב)‪ .‬מאידך יש כאן תביעה גדולה‪ ,‬משל לבן‬ ‫וכו’‪ ,‬ואין הקב”ה משרה שכינתו עליהם’‪ .‬ומילת ‘את’ מרבה‬ ‫היא מלשון ‘צר’‪ ,‬והיינו שהאדם מרגיש שצר לו בעולמו‪,‬‬ ‫שבעוונו נכלא בכלא‪ ,‬וגרם לאביו להיות עימו בכלאו‪ ,‬ולא‬ ‫את הגדולים‪ .‬עוד מבואר ברד”ק בספר השורשים ש’למד’‬ ‫מחמת הרעות שפוקדות אותו‪.‬‬ ‫עוד אלא שביד הבן להשתחרר מכלאו אם יחזור בתשובה‬ ‫היינו ‘למידה’ ו’הרגל’‪ .‬נמצא שצריך ללמד לתלמידים‬ ‫מעתה כך הוא ביאור הדברים‪ :‬את הרעה מביא ה’ על האדם‬ ‫על מעשיו‪ ,‬והוא נשאר בשלו ומשאיר עצמו יחד עם אביו‬ ‫בלמידה מתמשכת‪ ,‬ולא בלימוד אקראי‪ ,‬וכמו שמבקשים‬ ‫כמו שנאמר (שמות לב‪ ,‬יד) “וַ ּיִ ּנָ ֶחם ה’ ַעל ָה ָר ָעה ֲא ֶׁשר ִּד ֶּבר‬ ‫בכלא‪ ,‬וכי יש לך בן רע מזה‪.‬‬ ‫בשחרית‪‘ :‬ותרגילנו בתורתך’‪.‬‬ ‫לַ ֲעׂשֹות לְ ַעּמֹו”‪ ,‬ואת ה’צרה’ מביא האדם על עצמו מחמת‬ ‫הדבר השני‪‘ :‬שימה בפיהם’ ואמרו בגמרא (עירובין נד‪ ,‬ב)‬ ‫ה’רעה’ שפקדה אותו‪ .‬ועל כן נאמר שמחמת מעשיו מצאוהו‬ ‫התשובה קרובה‬ ‫‘עד שתהא סדורה בפיהם’‪ .‬והיינו כנאמר (שמות כא‪ ,‬א)‬ ‫הרעות‪ ,‬והצרות הם תוצאת הרעות‪ .‬ולכן לא אמר צרות‬ ‫ּכִ י ַה ִּמ ְצוָ ה ַהּזֹאת ֲא ֶׁשר ָאנֹכִ י ְמ ַצּוְ ָך ַהּיֹום ֹלא נִ ְפלֵ את ִהוא ִמ ְּמָך‬ ‫יהם”‪ ,‬וכתב רש”י‪‘ :‬אמר הקב”ה למשה‪,‬‬ ‫“א ֶׁשר ָּת ִׂשים לִ ְפנֵ ֶ‬ ‫ֲ‬ ‫‘רבות’‪ ,‬כי אין להם ריבוי עצמי‪ ,‬אלא כל צרה באה בעקבות‬ ‫וְ ֹלא ְרח ָֹקה ִהוא‪ֹ :‬לא בַ ָּׁש ַמיִ ם ִהוא וגו' וְ ֹלא ֵמ ֵעבֶ ר לַ ּיָ ם ִהוא וגו'‬ ‫שצריך להטריח עצמו להבינם טעמי הדבר ופירושו‪ ,‬והיינו‬ ‫הרעה‪ ,‬וכשיש רעות רבות ממילא ישנם גם צרות רבות‪.‬‬ ‫ּכִ י ָקרֹוב ֵאלֶ יָך ַה ָּדבָ ר ְמאֹד ּבְ ִפיָך ּובִ לְ בָ בְ ָך לַ ֲעׂשֹתֹו (ל‪ ,‬יא‪-‬יד)‪ .‬א]‬ ‫‘תשים לפניהם’‪ ,‬כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם’‪.‬‬ ‫ב] והנה‪ ,‬הן הרעה והן הצרה באים על האדם כעונש מידה‬ ‫כתב הרמב”ן ש’המצוה הזאת’ על התשובה הנזכרת נאמר‪.‬‬ ‫ו’סדור’ ו’ערוך’ חד הם‪.‬‬ ‫“על‬ ‫כנגד מידה‪ .‬הרעה כמו שנאמר (פסוק יח) שעונשם בא ַ‬ ‫לומר‪ ,‬שאין הדבר נפלא ורחוק ממך‪ ,‬אבל קרוב אליך מאד‬ ‫והכוונה היא שיהא השולחן מסודר באופן הגורם לעורר‬ ‫ֹלהים ֲא ֵח ִרים”‪ .‬והיינו כי‬ ‫ּכָ ל ָה ָר ָעה ֲא ֶׁשר ָע ָׂשה‪ּ ,‬כִ י ָפנָ ה ֶאל ֱא ִ‬ ‫לעשותו בכל עת ובכל מקום‪ ,‬וזה טעם ‘בפיך ובלבבך‬ ‫התיאבון‪ .‬וכך גם המלמד צריך בסידור לימודו לגרום‬ ‫הקב”ה מאיר את העולם‪ ,‬ועל כן נקרא (במדב”ר טו‪ ,‬ה) ‘אורו‬ ‫לעשותו’ ‪ -‬שיתודו את עונם ואת עון אבותם בפיהם‪ ,‬וישובו‬ ‫לתלמיד להיות תאב ללמוד‪ .‬וזהו שנאמר ‘שימה’ בפיהם‪,‬‬ ‫של עולם’‪ ,‬וכאשר האדם פונה ממנו והולך אחר אלהים‬ ‫בליבם אל ה’‪ ,‬ויקבלו עליהם היום התורה‪ ,‬לעשותה לדורות‪.‬‬ ‫שצריכה להיות שימה מיוחדת מצד המלמד בענין זה‪ ,‬ואין‬ ‫אחרים‪ ,‬הריהו מאבד את האור ושרוי בחשיכה‪.‬‬ ‫וכן כתב הספורנו‪ ,‬ש’לא נפלאת היא ממך’‪ ,‬שתצטרך‬ ‫מספיק הלימוד גרידא הנזכר בתחילת הפסוק‪.‬‬ ‫וכן ה’צרה’ באה כמידה כנגד מידה על שעבד עבודה זרה‬ ‫לנביאים‪‘ .‬ולא רחוקה היא’‪ ,‬שתצטרך לחכמי הדור‬ ‫ג] ומה שנאמר ‘בפיהם’‪ ,‬ולא נאמר ‘בליבם’ או ‘בשכלם’‪ ,‬בא‬ ‫הנקראת ‘צרה’‪ ,‬כמו שדרשו חכמים במכילתא (בשלח‬ ‫הרחוקים שיפרשו לך אופן עשייתה‪ .‬אלא ‘בפיך ובלבבך‬ ‫ללמד שלשה דברים‪ .‬האחד ‪ -‬שצריך שיוציאו הלימוד בפיהם‬ ‫מסכתא דויהי ג) ש’אין צרה אלא עבודה זרה’‪ .‬ונקראת כן‬ ‫לעשותו’‪ ,‬להכיר בלבבך חטאך‪ ,‬ואת האל יתברך שחטאת‬ ‫כדי שיזכרו (ראה עירובין נג‪ ,‬ב)‪ .‬ויהא בניגון‪ ,‬כמבואר‪ .‬השני‬ ‫לפי שניתן לה כוח להצר אורו של הקב”ה בעולם‪.‬‬ ‫לו‪ ,‬ולהתחרט ולהתוודות על זה בפיך’‪.‬‬ ‫‪ -‬שיהיה לימודו בבחינת ‘אכילה’ כמו שהביאו התוספות‬ ‫ג] והנה‪ ,‬הטעם שאדם עובד עבודה זרה הוא כדי לפרוק‬ ‫מדברי הראשונים למדנו שהתורה מודיעה לנו שמצוות‬ ‫(כתובות קד‪ ,‬א) בשם המדרש שצריך שיכנסו דברי תורה‬ ‫מעליו עול תורה‪ ,‬ויהיה חופשי לעשות כרצונו‪ ,‬אך האמת‬ ‫התשובה קלה לאדם‪ .‬ושמעתי מהגה”צ רבי אפרים טסלר‬ ‫‘לתוך מעיו’‪ ,‬והיינו שיהפכו לחלק מעצמותו‪ .‬והשלישי ‪-‬‬ ‫היא שהוא מביא על עצמו ‘רעה’ היוצרת ‘צרה’ שאינה נותנת‬ ‫שליט”א‪ ,‬שרבי יידל הורוביץ מדזיקוב זצוק”ל היה רגיל לספר‪,‬‬ ‫שיהיו הדברים בפי התלמיד ללמדם לאחרים‪ ,‬כמבואר‬ ‫לו לפנות ימין או שמאל‪ .‬וזהו מה שאמרו חכמים (אבות פ”ג‬ ‫שבנערותו היה אצל בעל החזון איש זצוק”ל‪ ,‬וחפץ ליבו‬ ‫בגמרא (קידושין ל‪ ,‬א) ‘ושננתם’ שיהו דברי תורה מחודדים‬ ‫מ”ה) ש’כל הפורק ממנו עול תורה‪ ,‬נותנין עליו עול מלכות‬ ‫לראותו בבדיקת חמץ‪ .‬החזון איש שילחו מעל פניו באומרו‬ ‫בפיך‪ ,‬שאם ישאל לך אדם אמור לו מיד’‪.‬‬ ‫ועול דרך ארץ’‪ - .‬טעם הדבר‪ ,‬לפי שהאדם נברא בצורה‬ ‫‘עכשיו התורה ציוותה לבדוק חמץ’‪ .‬מיהר הר”י לבדוק חמץ‬ ‫ושלשה אלו‪ ,‬האחד מביא לידי חברו‪ .‬שכיון ששונה בפיו‬ ‫של ‘מקבל עול’‪ ,‬ואין לך אדם שאין עליו עול‪ ,‬אלא שבידו‬ ‫בביתו וחזר לבית החזו”א‪ ,‬וראה מה שראה‪ .‬אחר הבדיקה‬ ‫ובנגינה‪ ,‬נכנסים הדברים בקרבו כאכילה והופכים למהותו‪,‬‬ ‫הבחירה אם לקבל עֹולֹו של בורא העולם שכולו אורה‪ ,‬או‬ ‫שאל את החזו”א‪ :‬ראיתי איך בודקים את החמץ הגשמי‪,‬‬ ‫ושוב הם חוזרים להיות מחודדים בפיו ללמדם לאחרים‪.‬‬ ‫אך איך מבערים את החמץ הפנימי? ענה לו החזון איש‪:‬‬ ‫‪ .1‬מעובד מתוך כתביו‬ ‫רוממות | עמוד ‪4‬‬ ‫סליחות‬ ‫ההפסקה לאחר יקום פורקן ואשרי והכנסת הס”ת‬ ‫לפני הנני העני ממעש‪.‬‬ ‫וראש‬ ‫השנה‬ ‫רוממות ‪+‬ההוראה‬ ‫סליחות‬ ‫הרב רפאל אלחנן רבינוביץ‬ ‫זמן סליחות‬ ‫כדורים לחיזוק הקול לש”ץ‬ ‫א‪ .‬בליל א’ של סליחות עדיף לומר‬ ‫רבינו מרן עמוד ההוראה הגאון רבי עזריאל אויערבאך שליט”א‪ 1‬כט‪ .‬מותר לש”ץ בימים נוראים לקחת‬ ‫סליחות בלילה לאחר חצות מלומר‬ ‫כדורים לחיזוק הקול דחשיב צורך מצוה‬ ‫בבוקר לאחר הנץ החמה‪ ,‬ובשאר ימים‬ ‫לכן מותר לקחת את זה ביו”ט‪ ,‬ואף ביו”כ‬ ‫בסיום הסליחות‪ ,‬אולם מנהג הישיבות לומר תחנון‬ ‫עדיף לומר סליחות בבוקר לאחר הנץ‬ ‫בסליחות של ער”ה אף כשמתחילים לומר סליחות מותר לקחת את זה דלא חשיב אוכל‪.‬‬ ‫החמה מלומר בלילה לאחר חצות‪.‬‬ ‫אמירת “איה”‬ ‫לאחר עלות השחר‪.‬‬ ‫י”ג מידות‬ ‫ל‪ .‬את התפילות שכתוב בקדושה של מוסף של ר”ה‬ ‫המשתתף בברית בער”ה אם צריך לצום‬ ‫ב‪ .‬כשיצאו מקצת מנין באמצע סליחות אף שאומרים‬ ‫ויו”כ לומר ב”איה” אין לאומרו בפה ואפשר לאומרו‬ ‫טז‪ .‬המשתתף בברית מילה בערב ר”ה פטור מלצום‬ ‫קדיש תתקבל בסוף הסליחות אולם יש לדלג על י”ג‬ ‫רק בהרהור‪.‬‬ ‫אבל מותר לו לצום חצי יום‪ ,‬ומ”מ עדיף לאכול על‬ ‫מידות כשאין מנין‪.‬‬ ‫אמירת ‘היום הרת עולם’‬ ‫הברית מלצום עד חצות‪.‬‬ ‫חתן או בעל ברית‬ ‫לא‪ .‬המתפלל נוסח אשכנז ומתפלל באריכות והגיע‬ ‫קניית בגד לאשה‬ ‫ג‪ .‬כשיש חתן בשעת אמירת הסליחות אין אומרים‬ ‫לסיום מלכויות או זכרונות או שופרות ביחד עם‬ ‫יז‪ .‬אין דין שמחת יו”ט בר”ה לגבי לקנות בגד חדש‬ ‫תחנון ומסיימים את הסליחות באב הרחמים‬ ‫הש”ץ ושומע התקיעות שלא יאמר אח”כ היום הרת‬ ‫לאשה‪.‬‬ ‫והסליחות‪ .‬וכשיש בעל ברית אם אומרים הסליחות‬ ‫עולם וארשת שפתינו עם הציבור‪.‬‬ ‫לאחר הנץ החמה יש לסיים הסליחות באב הרחמים‬ ‫הכריעה בעלינו לשבח‬ ‫ליל ר”ה‬ ‫והסליחות ואין אומרים תחנון‪.‬‬ ‫לב‪ .‬בעלינו לשבח בלחש בר”ה אין כורעים רק קצת‬ ‫נוסח הקדיש‬ ‫דיני הש”ץ‬ ‫עם הראש‪.‬‬ ‫יח‪ .‬בר”ה ובעשרת ימי תשובה אומרים בקדיש‬ ‫ד‪ .‬ציבור שרוצים לומר סליחות ואין להם ש”ץ רק‬ ‫לג‪ .‬אשה שנוהגת כמנהג אשכנז ליפול על פניה בר”ה‬ ‫“לעילא לעילא” בלי וי”ו‪.‬‬ ‫מי שכבר אמר סליחות‪ ,‬מותר לו לעבור לפני התיבה‬ ‫ויו”כ אם מתפללת במקום שאין הנשים נופלות על‬ ‫עבורם‪.‬‬ ‫בקשות פרטיות בתפילות‬ ‫פניהן שגם לא תיפול על פניה‪.‬‬ ‫ה‪ .‬עדיף ש”ץ נשוי ואינו בן שלושים מבן שלושים‬ ‫יט‪ .‬בראש השנה אפשר לבקש בקשות פרטיות‪,‬‬ ‫ואינו נשוי‪.‬‬ ‫נשים בזמן תפילת מוסף‬ ‫אולם בר”ה שחל בשבת אין לבקש בקשות פרטיות‪.‬‬ ‫ו‪ .‬אין נוהגים שהש”ץ שמתפלל סליחות מתפלל כל‬ ‫לד‪ .‬אשה הטרודה עם הילדים בר”ה וביו”כ ואינה‬ ‫יה”ר שבאכילת הסימנים‬ ‫היום‪.‬‬ ‫יכולה להתפלל תפילת מוסף אחרי ג’ שעות וקודם ז’‬ ‫כ‪ .‬בירך על אחד הסימנים בליל ר”ה וטעה ואמר‬ ‫ז‪ָ .‬א ֵבל בתוך השבעה נוהגים שהוא משמש כש”ץ‬ ‫שעות‪ ,‬עדיף שתתפלל אחרי ז’ שעות מלהתפלל בג’‬ ‫היהי רצון לפני שאכל אין צריך לחזור ולברך‪.‬‬ ‫בימי הסליחות‪.‬‬ ‫שעות הראשונות תפילת מוסף‪ .‬ועי’ הערה‪.2‬‬ ‫הפסוק שאומרים בקידושא רבא‬ ‫אכילת אגוזים‬ ‫התרת נדרים‬ ‫כא‪ .‬יש להקפיד לא לאכול בראש השנה עוגה או‬ ‫לה‪ .‬בקידוש בר”ה בשחרית נוהגים לומר תקעו‬ ‫לומר כמה אנשים יחד‬ ‫תבשיל שמעורב בו אגוזים טחונים באופן הניכר‪.‬‬ ‫בחודש וגו’ ולא וידבר משה וגו’‪.‬‬ ‫ח‪ .‬בהתרת נדרים בער”ה אפשר להתיר לכמה‬ ‫שהחיינו בליל ב’ דר”ה‬ ‫אכילת חריף וחמוץ‬ ‫אנשים ביחד‪ ,‬היינו שיאמרו ביחד את כל הנוסח‬ ‫כב‪ .‬אין לאכול בר”ה דברים חריפים כחריין וכדו’‪,‬‬ ‫בפני שלושה‪ ,‬והם יתירו להם בלשון רבים‪.‬‬ ‫לו‪ .‬בני הבית שיוצאים יד”ח קידוש מבעל הבית‬ ‫אולם יכולים לאכול מאכלים שמעורב בו קצת חומץ‪.‬‬ ‫בליל ב’ דר”ה יכולים לכוין בברכת שהחיינו לצאת‬ ‫בפני מי שלא נתמלא זקנו‬ ‫רק על היו”ט ולברך אח”כ על הפרי חדש שהחיינו‬ ‫יום ר”ה‬ ‫ט‪ .‬בהתרת נדרים בערב ר”ה יש להצריך שהשלושה‬ ‫ואינו חשיב כגורמים לברכה שאינה צריכה‪ .‬אמנם‬ ‫דיינים יהיה נתמלא זקנם כמו שכתב בפתחי תשובה‬ ‫נוהגים לצאת בברכת שהחיינו של המקדש אף על‬ ‫שינה ביום‬ ‫(יו”ד סי’ רכ”ח ס”ק ב’) בשם הגרעק”א דבנדרים‬ ‫הפרי חדש ואין מכוונים לצאת מהמקדש רק על‬ ‫כג‪ .‬ברמ”א (סימן תקפ”ג סעיף ב’) איתא‪ :‬וגם נוהגים‬ ‫לא סמכינן אחזקה דרבא לכן יש ליזהר שלא ליקח‬ ‫היו”ט כדי לברך שהחיינו על הפרי לבד‪.‬‬ ‫שלא לישן ביום ראש השנה ומנהג נכון הוא‪ ,‬ונראה‬ ‫מתירים כי אם אנשים שנתמלא זקנם‪.‬‬ ‫לז‪ .‬בליל ב’ דר”ה אוכלים את הפרי חדש לאחר‬ ‫דאין להשכים משום הא בר”ה בעלות השחר ויכולים‬ ‫ברכת המוציא‪.‬‬ ‫לקום כהרגלם בכל ימות השנה‪.‬‬ ‫מסירת המודעה‬ ‫לח‪ .‬יש לאשה (שנוהגת לברך שהחיינו בהדה”נ)‬ ‫כד‪ .‬אמנם עדיף לקום בר”ה לפני עלות השחר‬ ‫י‪ .‬המסירת מודעה בער”ה אי”צ לאומרה בפני‬ ‫להדליק את הנרות מיד בצאת הכוכבים [אם נמצאת‬ ‫ולישון לאחר חצות מלקום לאחר עלוה”ש ולא לישון‬ ‫שלושה‪ ,‬ודי לאומרה לעצמו‪.‬‬ ‫אז בבית] ותניח את הפרי חדש ליד הנרות ואי”צ‬ ‫לאחר חצות‪.‬‬ ‫להדליק סמוך לקידוש כדי למעט את הזמן מברכת‬ ‫מנהגי מצוה‬ ‫כה‪ .‬מי שאם יקום בר”ה להתפלל ותיקין ירדם‬ ‫השהחיינו עד אכילתו לאחר ברכת המוציא‪.‬‬ ‫יא‪ .‬המסירת מודעה מועיל גם על מנהגים של מצוה‬ ‫באמצע התפילה עדיף שלא יתפלל ותיקין בכה”ג‬ ‫ואין צריך לעשות התרת נדרים עליהם‪.‬‬ ‫דהעיקר הוא תפילה בכוונה‪.‬‬ ‫תקיעת שופר‬ ‫כו‪ .‬לגבי שינה בר”ה שינת עראי ע”י שמניח ראשו‬ ‫אם צריך להתיר בפני מי שיודעים‬ ‫לתקוע לקטן שהגיע לחינוך‬ ‫על ידו אינו בכלל זה‪ .‬אמנם מי שעייף בר”ה אינו‬ ‫יב‪ .‬בהתרת נדרים מספיק שרק אחד מהשלושה‬ ‫לט‪ .‬קטן שהגיע לחינוך ואינו יכול ללכת לבית‬ ‫צריך להקפיד לישון דוקא ע”י שמניח ראשו על ידו‪,‬‬ ‫דיינים ידע דיני התרת נדרים‪.‬‬ ‫הכנסת בר”ה צריך להביא אליו בעל תוקע שיתקע‬ ‫וילך לישון כרגיל כדי שיוכל ללמוד ולהתפלל ולא‬ ‫לו שלושים תקיעות‪ ,‬אף שאין נוהגים כן‪.‬‬ ‫ירדם באמצע‪.‬‬ ‫התרה לאשה‬ ‫יג‪ .‬גם נשים צריכות לעשות התרת נדרים בער”ה‪,‬‬ ‫שופר פשוט שכפפוהו ע”י אומן‬ ‫עניית קדושה למתפלל‬ ‫ויש שנוהגות לעשות התרה בעצמם בפני ג’‪ ,‬ויש‬ ‫מ‪ .‬שופר שהיה פשוט בזמן גדילתו ואח”כ כפפוהו‬ ‫כז‪ .‬העומד באמצע ובכן תן פחדך יכול לענות שם‬ ‫שעושים את בעליהם שליח שיעשה ההתרה בער”ה‬ ‫ע”י מלאכת האומן מנהג העולם לצאת בזה ידי‬ ‫לקדושה‪ ,‬ואחרי קדושה אי”צ לחזור לתחילת ובכן‬ ‫גם עבורם‪.‬‬ ‫חובת כפוף לכתחילה‪.‬‬ ‫תן פחדך אלא ימשיך במקום שאחז‪.‬‬ ‫לקטן בן י”ב‬ ‫אבל תוך י”ב חודש להיות מקריא‬ ‫מתי להכניס הס”ת‬ ‫יד‪ .‬ראוי שקטנים בני י”ב שנים יעשו התרת נדרים‬ ‫מא‪ָ .‬א ֵבל בתוך י”ב חודש על אביו ואמו או בתוך‬ ‫כח‪ .‬בר”ה בהפסקה בין קריאת התורה לתקיעות‬ ‫בערב ר”ה דיש פוסקים דס”ל דיכול לישאל על‬ ‫שלושים על שאר קרוביו יכול להיות המקריא‬ ‫נוהגים להניח את הס”ת על הבימה ולכסותם‬ ‫נדריו‪.‬‬ ‫לתקיעות‪.‬‬ ‫בטלית‪ ,‬ובפרט שתמיד גם נשארים קצת אנשים‬ ‫בבית הכנסת‪ ,‬כדי שהס”ת יהא על הבימה בשעת‬ ‫ערב ראש השנה‬ ‫תקע תוך כדי שהקריא‬ ‫התקיעות‪ ,‬ואף אם רוב הציבור יוצאים מבית הכנסת‬ ‫תחנון בסליחות‬ ‫מב‪ .‬אם התוקע התחיל לתקוע בעוד שהמקריא את‬ ‫לפני התקיעות מ”מ אין נוהגים להחזיר את הס”ת‬ ‫התקיעות לא הספיק לסיים להקריא את התקיעה‬ ‫לארון קודש לפני ההפסקה רק לפני מוסף מחזירים‬ ‫טו‪ .‬בסליחות של ערב ר”ה אם מתחילים לומר‬ ‫את הס”ת‪ .‬אולם כשר”ה חל בשבת יש לעשות את‬ ‫סליחות לאחר עלות השחר לכאורה אין לומר תחנון‬ ‫המשך בעמוד ‪16‬‬ ‫שעות נקרא פושע זה דוקא כשמתעצל להתפלל בזמן‪ ,‬אבל אם מאריך בפיוטים‪ ,‬כגון ביו”כ או בריקודים בשמחת‬ ‫‪ .1‬מתוך רשימות הגאון רבי יוסף שוב שליט"א‪.‬‬ ‫תורה שזה ענין של ‘כבוד התורה’‪ ,‬מותר אפי’ לכתחילה להתאחר‪ ,‬עי”ש‪ ,‬וא”כ ה”ה בנידו”ד שמה שאינה מתפללת‬ ‫‪ .2‬היו שנים שרבינו הגר”ע שליט”א הורה שעדיף בכה”ג שתתפלל בג’ שעות הראשונות‪ ,‬וכפי שהובא בשמו בס’‬ ‫לפני ז’ שעות אינו מחמת פשיעה או עצלות‪ ,‬וממילא עדיף שתתפלל אחרי ז’ שעות ולא בג’ שעות הראשונות שכתב‬ ‫בנתיבות ההלכה (חלק מ’ עמ’ ‪ .)412‬אמנם כהיום רבינו שליט”א מורה שעדיף בכה”ג שתתפלל אחרי ז’ שעות‪ ,‬משום‬ ‫השו”ע (סי’ תקצא ס”ח) שיחיד לא התפלל אז מוסף‪ .‬מפי הגר”י שוב שליט”א‪.‬‬ ‫שלענין זה אפשר לסמוך על הגרי”ש אלישיב (קובץ מבקשי תורה קובץ מג) שהורה שמה שהמתפלל מוסף אחר ז’‬ ‫רוממות | עמוד ‪5‬‬ ‫צרכי החג‪( .‬כנ”ל סעיף י”ג)‪.‬‬ ‫ל‪ .‬שכח לומר ותודיענו וגם שכח להבדיל בקידוש‪,‬‬ ‫הלכה‬ ‫למעשה‬ ‫רוממות ‪+‬ההלכה‬ ‫דיני יו”ט שני דראש השנה‬ ‫ושתה מהיין‪ ,‬צריך לחזור ולהתפלל ערבית של ראש‬ ‫משולחן המערכת‬ ‫שחל במוצאי שבת‬ ‫השנה‪ ,‬ואח”כ יחזור ויבדיל על הכוס‪.‬‬ ‫השנה חלים ימי ראש השנה בשבת קודש וביום א’‪,‬‬ ‫הגאון רבי יחיאל מיכל טוקצינסקי שליט"א‬ ‫ישנם הלכות ודינים מיוחדים הנוגעים לימי מקרא‬ ‫סדר הקידוש‬ ‫‪1‬‬ ‫רב קהילת בית שמואל מודיעין עילית‬ ‫קודש אלו‪ .‬במקבץ ההלכתי שלפנינו‪ ,‬העלנו את הדינים‬ ‫השייכים ליו”ט שני של ראש השנה‪ ,‬כפי שיפורט לפנינו‬ ‫ברכת שהחיינו‬ ‫בעז”ה‪.‬‬ ‫עדיין אסור לטעום כלום עד שיקדש‪.‬‬ ‫לא‪ .‬בקידוש ליל שני של ראש השנה ‪ -‬יניח לפניו פרי‬ ‫חדש או ילבש בגד חדש‪ ,‬ויכוון בברכת שהחיינו על‬ ‫הדלקת נרות יום טוב‬ ‫הכנה משבת ליו”ט‬ ‫היום וגם על הפרי או הבגד‪.‬‬ ‫טז‪ .‬משהגיע זמן צאת הכוכבים לאחר שאמרה ברוך‬ ‫א‪ .‬אף שבכל יו”ט ישנו איסור הכנה מיו”ט ראשון לשני‪,2‬‬ ‫ומכל מקום‪ ,‬גם אם אין לו פרי או בגד חדש‪ ,‬יברך ברכת‬ ‫המבדיל וכו’ (כנ”ל סעיף יג’) תדליק הנרות של יום טוב‪.‬‬ ‫מ”מ השנה האיסור חמור יותר ולכל הדעות אסור להכין‬ ‫שהחיינו בקידוש‪.‬‬ ‫משבת ליו”ט‪ .3‬ולכן אין לשטוף כלים‪ ,‬לערוך שולחן‬ ‫יז‪ .‬יש לזכור שלא להצית אש חדשה לצורך הדלקת‬ ‫וכדו’ משבת ליום טוב‪.‬‬ ‫יקנה”ז‬ ‫הנרות‪ ,‬אלא להעביר אש מאש דלוקה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אמנם‪ ,‬מותר לסדר את השולחן ולטאטא את החדר‪,‬‬ ‫לב‪ .‬ליל יום טוב שחל במוצאי שבת‪ ,‬אומר קידוש‬ ‫יח‪ .‬לאחר הדלקת הנרות‪ ,‬לא תכבה את הגפרור או הנר‬ ‫שיש בזה משום כבוד השבת‪ ,‬ונכון לעשות זאת בעוד‬ ‫והבדלה על הכוס לפי סדר יקנה”ז‪ :‬יין (‪-‬ברכת הגפן)‪,‬‬ ‫שבידה‪ ,‬אלא תניחנו בזהירות באופן שייכבה מאליו‪.‬‬ ‫היום גדול שנראה שנעשה לכבוד שבת‪.‬‬ ‫קידוש‪ ,‬נר (‪-‬ברכת מאורי האש) הבדלה‪ ,‬זמן (‪-‬שהחיינו)‪.‬‬ ‫מתי מברכים‬ ‫להכין ספר תורה‬ ‫ברכת ההבדלה מסיימים ‘המבדיל בין קודש לקודש’‪.‬‬ ‫יט‪ .‬בהדלקת נר של יום טוב מברכים תחילה ואחר כך‬ ‫ג‪ .‬אין לגלול ולהכין את הספר תורה‪ ,‬נביא‪ ,‬בשבת‬ ‫מיושב‬ ‫מדליקים‪ ,‬ואין הבדל בין אם האיש מדליק לבין אם‬ ‫לצורך קריאת יום טוב‪.‬‬ ‫לג‪ .‬הנוהגים לישב בשעת קידוש‪ ,‬ולעמוד בשעת‬ ‫האשה מדליקה‪.‬‬ ‫הבדלה‪ ,‬יאמרו יקנה”ז בישיבה‪.‬‬ ‫סידור‪ ,‬מחזור‬ ‫הכנת הנרות ביום טוב‬ ‫ד‪ .‬וכן לא יקח עמו סידור או מחזור לצורך הלילה‪ ,‬אלא‬ ‫בשמים‬ ‫שיוף הנר‬ ‫אם כן יתפלל בו קצת מבעוד יום‪.‬‬ ‫לד‪ .‬אין מברכים על הבשמים‪.‬‬ ‫כ‪ .‬אסור לשייף ולהצר את הנר כדי להכניסו לפמוט‪,‬‬ ‫הכנת משקאות‬ ‫מאורי האש‬ ‫משום מלאכת מחתך וממחק‪ .‬ואפשר שיש להקל‬ ‫ה‪ .‬הכנסת משקאות למקרר לצורך יום טוב ‪ -‬יש לעשות‬ ‫לה‪ .‬בברכת ‘מאורי האש’ מסתכלים על צפרני הידים‬ ‫לתוחבו בכח לתוך הפמוט‪ ,‬למרות שיתכן שממחקו תוך‬ ‫זאת בעוד היום גדול שלא יראה הכנה ליום טוב‪.‬‬ ‫כבכל מוצאי שבת ‪[ .‬דיני נר הבדלה – ראה הערה כאן‪.]6‬‬ ‫כדי תחיבתו‪.‬‬ ‫יש ליזהר שלא לכבות את נר ההבדלה‪ ,‬אלא יניחנו עד‬ ‫חימום הנר‬ ‫להוציא מאכל קפוא‬ ‫שיכבה מאליו‪.‬‬ ‫ו‪ .‬יש להקל להוציא בשבת מאכל קפוא מהמקפיא‬ ‫כא‪ .‬אין לחמם את הנר כדי להדביקו לפמוט‪.‬‬ ‫לצורך יום טוב‪ ,‬שדבר זה אינו נחשב כהכנה‪[ ,‬ויש ליזהר‬ ‫שפיכת היין‬ ‫ניקוי הפמוט‬ ‫מאיסור בורר] ‪ .‬ואם מוציא מהמקפיא בשעה מוקדמת‬ ‫לו‪ .‬במוצאי שבת זה אין לשפוך יין מן הכוס על הארץ‬ ‫כב‪ .‬מותר לנקות את בית הקיבול של הפמוט‪ ,‬משאריות‬ ‫שיהא ראוי לאכילה בשבת – עדיף טפי‪.‬‬ ‫כבכל מוצאי שבת‪ .‬ולכן‪ ,‬אי”צ למלא הגביע יין על‬ ‫גדותיו שישפך כבכל מוצאי שבת‪.‬‬ ‫שעוה כדי להכניס בו נר חדש לצורך הדלקת נרות יום‬ ‫סעודה שלישית‬ ‫טוב‪ .‬ולא ישפוך מים חמים על השעוה לצורך הניקוי‪,‬‬ ‫ז‪ .‬מצוה להימנע מלקבוע סעודה בערב שבת וערב יום‬ ‫אשה‬ ‫אלא ינקה באמצעות כלי כמו סכין וכדו’‪.‬‬ ‫טוב‪ ,‬משעה עשירית ולמעלה‪.‬‬ ‫לז‪ .‬לכתחילה‪ ,‬יש לאשה להמנע מלקדש בעצמה סדר‬ ‫וכן מותר להוציא מתוך כוסית נר ההדלקה את הדיסקית‬ ‫ח‪ .‬גם סעודה רגילה [לא גדולה] כפי שרגילים לאכול‬ ‫יקנה”ז ‪ ,‬אלא תשמע מאחר את סדר הקידוש‪ .‬אך אם‬ ‫שנדבקה לזכוכית‪ ,‬כדי לאפשר נתינת נר חדש‪.4‬‬ ‫ביום חול‪ ,‬ג”כ מצוה להימנע מלאכול משעה עשירית‬ ‫אין אחר שיוציאנה‪ ,‬תקדש בעצמה ואף תשתה מן הכוס‪.‬‬ ‫פתיל צף‬ ‫ולמעלה‪.‬‬ ‫ומכל מקום לא תברך ברכת הנר בעצמה ‪ .‬ומותר לה‬ ‫כג‪ .‬יש להחמיר‪ ,‬שלא להכניס פתילה בתוך ‘פתיל צף’‪,‬‬ ‫ט‪ .‬לפיכך‪ ,‬יום טוב שחל במוצאי שבת ורוצה לאכול‬ ‫לענות אמן אחר ברכת המברך בורא מאורי האש‪.‬‬ ‫משום תיקון כלי‪ .‬וכ”ש שאין לחורר את ה’שעם’ כדי‬ ‫סעודה שלישית [שזמנה לאחר חצות היום]‪ ,‬יקדימנה‬ ‫לח‪ .‬אשה שהדליקה נרות בליל יום טוב [שחל במוצאי‬ ‫להכניס בו את הפתילה‪ ,‬משום מכה בפטיש‪ .5‬ומותר‬ ‫לכתחילה קודם שעה עשירית ‪ .‬ובדיעבד יעשנה אחר‬ ‫שבת] ובירכה שהחיינו‪ ,‬לא תחזור ותברך שוב ברכת‬ ‫להכניס פתילה לתוך ‘ברזלית’ (‪-‬צינורית) ואין בכך‬ ‫כך‪ ,‬אך יזהר לכתחילה שלא להרבות בפת (ושאר‬ ‫שהחיינו בקידוש יקנה”ז‪ .‬ולענין עניית אמן על ברכת‬ ‫משום תיקון כלי‪.‬‬ ‫מאכלים)‪ ,‬כדי שיאכל סעודת הלילה לתיאבון‪.‬‬ ‫שהחיינו של המקדש‪ ,‬מוטב שלא תענה‪ ,‬ואם ענתה אינו‬ ‫י‪ .‬ולכתחילה יש להתפלל מנחה קודם סעודה שלישית‪.‬‬ ‫הפסק‪.‬‬ ‫הכנת הפתילות‬ ‫[ואם אוכל אחר שעה עשירית ודאי יש להתפלל מנחה‬ ‫כד‪ .‬יש להכין את הפתילות מערב יום טוב‪ ,‬שאסור‬ ‫אין לו יין‬ ‫לעשות פתילה ביו”ט‪.‬‬ ‫קודם]‪.‬‬ ‫לט‪ .‬מי שאין לו יין‪ ,‬והרי הוא מקדש על הפת‪ ,‬אומר‬ ‫יא‪ .‬מנהג טוב ויפה שלא להאריך בתפילת המוסף יותר‬ ‫עליו גם את ההבדלה‪ .‬אף על פי שאין מבדילין על הפת‪,‬‬ ‫פתילות מנרות שבת‬ ‫מחצות היום‪ ,‬ותיכף אוכלים סעודת היום‪ ,‬מברכים‬ ‫‪ -‬אגב הקידוש מבדיל על הפת‪.‬‬ ‫כה‪ .‬פתילות שדלקו מערב שבת וכבו בשבת‪- ,‬‬ ‫ברכת המזון‪ ,‬מתפללים מנחה‪ ,‬ואוכלים סעודה שלישית‬ ‫לכתחילה אין להשתמש בהם לצורך הדלקת נרות יום‬ ‫קודם שעה עשירית‪.‬‬ ‫אין לו יין ומצפה שיביאו לו יין למחר‪ ,‬יש אומרים שלא‬ ‫יאכל עד למחר לאחר שיבדיל ויקדש על הכוס‪.‬‬ ‫טוב‪ ,‬שנמצא כאילו שבת הכין ליום טוב‪.‬‬ ‫ליל יום טוב שני‬ ‫אכן אם לא הכין פתילות אחרות ואין יכול להדליקם‬ ‫שכח להבדיל‬ ‫בצד השני – יש להקל להשתמש ולהדליקם ביום טוב‪.‬‬ ‫אמירת ‘ברוך המבדיל’‬ ‫מ‪ .‬קידש ושכח להבדיל‪ - ,‬תיכף משנזכר שלא הבדיל‪,‬‬ ‫יב‪ .‬משהגיע הלילה [צאת הכוכבים]‪ ,‬יש ליזהר שלא‬ ‫יפסיק סעודתו ויברך ברכת הנר‪ ,‬ויבדיל על הכוס‪.‬‬ ‫נר נשמה‬ ‫לעשות שום מלאכה ואפילו מלאכה האסורה מדרבנן –‬ ‫ולענין אם יברך ברכת הגפן על כוס זו‪ ,‬יש להבחין בכך‬ ‫כו‪ .‬נר נשמה (יארצייט) ראוי להדליקו מערב שבת‬ ‫קודם שיאמר ‘ברוך המבדיל בין קודש לקודש’‪.‬‬ ‫כדלהלן‪:‬‬ ‫שידלק עד מוצאי יום טוב‪ .‬באם לא הדליקו מערב‬ ‫יג‪ .‬לפיכך‪ ,‬נשים המדליקות נרות בליל יום טוב [קודם‬ ‫אם רגיל לשתות יין בתוך הסעודה‪ ,‬או שכוון בשעת‬ ‫שבת‪ ,‬ידליקו ביום טוב בבית הכנסת‪ ,‬או בביתו במקום‬ ‫קידוש]‪ ,‬תאמרנה קודם ההדלקה ‘ברוך המבדיל בין‬ ‫קידוש לשתות עוד יין בתוך הסעודה ‪ -‬אינו מברך הגפן‪.‬‬ ‫שמשתמשים לאורו‪.‬‬ ‫קודש לקודש’‪ .‬וכן קודם שבא לבשל או לחמם מאכלים‬ ‫אם אינו רגיל לשתות יין בתוך הסעודה‪ ,‬וגם לא כוון‬ ‫תפילת ערבית‬ ‫לצורך סעודת החג וכיו”ב‪ ,‬יבדיל באמירה זו‪.‬‬ ‫בשעת קידוש לשתות יין בתוך הסעודה ‪ -‬יחזור ויברך‬ ‫כז‪ .‬בתפילת ערבית אומרים ‘ותודיענו’ קודם ‘ותתן לנו’‪.‬‬ ‫יד‪ .‬אולם‪ ,‬דברים שאינם כרוכים בעשיית מלאכה‪ ,‬אלא‬ ‫בורא פרי הגפן‪.‬‬ ‫אסורים רק משום ‘עובדין דחול’‪ ,‬וכן דברים האסורים‬ ‫כח‪ .‬שכח לומר ‘ותודיענו’ אינו חוזר ‪ .‬ואסור לו לעשות‬ ‫מא‪ .‬שכח להבדיל‪ ,‬ונזכר למחרתו בעוד היום גדול‪,‬‬ ‫מלאכה עד שיבדיל בקידוש הלילה ‪ .‬ואם רוצה לעשות‬ ‫משום הכנה משבת ליו”ט כגון עריכת השולחן וכיו”ב‪,‬‬ ‫יבדיל מיד‪ .‬ואם נזכר סמוך לצאת החג ‪ -‬ימתין עד‬ ‫מלאכה קודם הבדלה (דיקנה”ז)‪ ,‬יאמר ‘ברוך המבדיל‬ ‫מותר מיד בצאת השבת אף בלא אמירת המבדיל ‘בין‬ ‫הלילה‪ ,‬וההבדלה שעושה במוצאי יום טוב עולה לו גם‬ ‫בין קודש לקודש’ בלא שם ומלכות‪.‬‬ ‫קודש לקודש’‪.‬‬ ‫לשבת‪ .‬וכשמבדיל אז במוצאי יו”ט מסיים ‘המבדיל בין‬ ‫קודש לחול’‪.‬‬ ‫כט‪ .‬נשים שאינן מתפללות תפילת ערבית‪ ,‬יאמרו ‘ברוך‬ ‫טעימה‬ ‫המבדיל בין קודש לקודש’ קודם הדלקת נרות והכנת‬ ‫טו‪ .‬גם לאחר שאמר ברוך המבדיל בין קודש לקודש‪,‬‬ ‫‪ .5‬מצוי ב’נריות’ שראש הפתילה שקוע קצת ודבוק ב’נרית’ ויש לחוש בהפרדתה משום מכה בפטיש‪ ,‬ולכן טוב להכין‬ ‫‪ .1‬במסגרת זו השמטנו את רוב ההערות והציונים‪ ,‬המופיעים במילואם בספר הליכות ערב שבת‪ .‬הבאנו רק את‬ ‫את כל הנרות מערב שבת‪.‬‬ ‫ההערות הנחוצות וההכרחיות‪.‬‬ ‫‪ .6‬נפרט בקצרה דיני נר ההבדלה‪ .‬א‪ .‬מותר להדליק אבוקה לצורך מצות הבדלה‪ ,‬ועדיף להדליק אבוקה מאשר‬ ‫‪ .2‬כמבואר בשו”ע סימן תקג ס”א‪.‬‬ ‫להדליק שני גפרורים ולקרבן יחד‪ ,‬ב‪ .‬וכן עדיף להדליק אבוקה מאשר לקרב שני נרות ולהפרידן אח”כ‪ ,‬ג‪ .‬ויש נוהגין‬ ‫‪ .3‬כלומר‪ ,‬גם לשיטת הרמב”ם וסייעתו שראש השנה יומא אריכתא אף לקולא‪ ,‬ומותר להכין מיום א’ לב’‪ ,‬כמבואר‬ ‫לייחד אבוקה קטנה לצורך זה‪ ,‬ונכון מאד‪ ,‬ד‪ .‬יש עוד אופן להניח גפרור בתוך ‘נֶ רית’ דלוקה וישאיר שם את הגפרור‪,‬‬ ‫בביה”ל שם ס”א ד”ה ואפילו‪ ,‬עיי”ש‪ ,‬מ”מ משבת ליו”ט אסור להכין‪ ,‬כדאיתא ביצה ב‪ ,‬ב אין שבת מכין ליו”ט‪ ,‬משנ”ב‬ ‫וגם זה הוא לכתחילה‪ ,‬וכן יכול לתחוב שתי פתילות (מערב שבת) בתוך פקק שעם של פתיל צף ולהדליק להבדלה‪ .‬ה‪.‬‬ ‫תצד סק”ט‪ ,‬תרסז סק”ה‪.‬‬ ‫ולמעשה כתבו הפוסקים שיש להקל לקרב שתי נרות ולהפרידן אח”כ‪ ,‬וכמדומה שכן נוהגין‪ ,‬והארכנו בכל זה במק”א‪.‬‬ ‫‪ .4‬עדיף לעשות זאת בעזרת סכין וכדו’ ולא ביד משום חשש מוקצה‪.‬‬ ‫רוממות | עמוד ‪6‬‬ ‫תפילות‬ ‫חיים’‪ ,‬והיינו שזכירת קבלת החיים מעוררת לזכור‬ ‫את תכלית ומטרת החיים ודו”ק]‪.‬‬ ‫הימים‬ ‫הנוראים‬ ‫רוממות ‪+‬התפילה‬ ‫תפילת הערער‬ ‫משולחן המערכת‬ ‫א‪ .‬הנה עיקר העבודה בימים הנוראים היא עבודת‬ ‫ומכאן נבא לענינה של התפילה בכלל ומקומה‬ ‫התפילה‪ ,‬ומצינו בחז”ל (ילקו”ש תהלים רמז תתנה)‬ ‫בעבודת ראש השנה בפרט‪ ,‬הנה עיקר ענין התפילה‬ ‫היא התליה הגמורה בקב”ה וההכרה שהכל בא ממנו‪,‬‬ ‫הגאון רבי יעקב הכהן אנגלנדר שליט"א‬ ‫בגודל מעלת התפילה בר”ה ויוהכ”פ על הפסוקים‬ ‫(תהילים קב)‪ :‬פנה אל תפלת הערער ולא בזה את‬ ‫וכמו”ש המהר”ל‪‘ :‬משלימות העבודה הזאת שיהיה‬ ‫משגיח ישיבת חברון החדשה‬ ‫תפילתם תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל י‪-‬ה‪- ,‬‬ ‫מכיר ויודע כי הוא יתברך עלתו והעלול מקבל מן‬ ‫‘א”ר יצחק כלפי דורות אמרו שאין להם לא כהן ונביא‬ ‫העלה עד כי נפשו תולה בעלה הוא השם יתברך וממנו‬ ‫מברך מחיה המתים שהוא משום שעבר עליו ר”ה‬ ‫ולא בית המקדש שיכפר‪ ,‬אלא התפלה נשתיירה להם‬ ‫יתברך חיותו וכל אשר צריך אליו‪.‬‬ ‫ויוהכ”פ וניצול מדין מיתה‪[ ,‬והביאו המשנ”ב סימן‬ ‫שהם מתפללים אותה בר”ה וביה”כ‪ ...‬ורבנן אמרין‬ ‫ולכן בראש השנה העבודה היא בעיקרה בתפילה שכן‬ ‫רכה סק”ד]‪ ,‬ובפשוטו אינו מבואר למה מה שניצל‬ ‫אלו הדורות שהם כמתים במעשיהם ובאים ומתפללים‬ ‫נתבאר לן שעבודת היום היא ההכרה בקבלת החיים‬ ‫מאפשרות המיתה חשיב כתחית המתים אמנם להנ”ל‬ ‫לפניך בר”ה וביה”כ ואתה בורא אותם בריה חדשה’‪.‬‬ ‫החדשים מהקב”ה והיא שורש קבלת עול מלכות‬ ‫הרי בכל שנה מתחדשת קבלת החיים מחדש ויש כאן‬ ‫ולמדנו מדברי חז”ל שתפילה זו יש לה שם מיוחד‬ ‫שמים‪ ,‬והכרה זו היא על ידי עבודת התפילה באמת‪.‬‬ ‫ממש בחינת תחית המתים‪.‬‬ ‫‘תפילת הערער’‪ ,‬ומכחה אנו נבראים בריה חדשה‪,‬‬ ‫וכל עבודות השופר והמלכויות באים הם כחלק‬ ‫ג‪ .‬אמנם עיקר הענין צריך ביאור למה באמת בארץ‬ ‫ונבא לבאר בזה מהלך הדברים‪.‬‬ ‫מהתפילה כיון שהתפלה היא הקובעת את שורש‬ ‫ישראל ישנה הנהגה זו שהיא כעני וחולה ולכאורה‬ ‫ב‪ .‬הנה בגמ’ בר”ה (ח‪ ,‬א) מובא המקור לכך שבראש‬ ‫המלכויות והשופר‪.‬‬ ‫הנהגה זו נראית כחסרון במעלתה‪.‬‬ ‫השנה העולם נידון‪‘ ,‬רב נחמן בר יצחק אמר לדין‪,‬‬ ‫ולכן בתפילת ונתנה תוקף אחר שמזכירים את ענינם‬ ‫רק הביאור בזה הוא על דרך מה שמצינו לגבי‬ ‫דכתיב מראשית השנה ועד אחרית שנ ה‪ ,‬מראשית‬ ‫של המלכיות הזכרונות ושופרות‪‘[ ,‬ובו תנשא מלכותך‬ ‫ירידת המן ביומא עו‪ .‬שמה שירד המן בכל יום‬ ‫השנה נידון מה יהא בסופה’‪ .‬והנה פסוק זה נאמר על‬ ‫‪ ...‬ותפתח את ספר הזכרונות ‪ ...‬ובשופר גדול יתקע‪]’...‬‬ ‫הוא כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים בכל יום‪,‬‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬וכל הפרשה שם (דברים יא) עוסקת‬ ‫מאריכים בתיאור הדין של ראש השנה שהכל נקבע‬ ‫והיינו שכשתלויים באופן תמידי בהשגחת הקב”ה‬ ‫בארץ ישראל שאינה כארץ מצרים שמשקים אותה‬ ‫בו מי יחיה ומי ימות וכו’‪ ,‬ונראה שאין הכונה רק‬ ‫יש שייכות קבועה לקב”ה‪ ,‬כיון שמרגישים להדיא‬ ‫אלא היא זקוקה למטר וה’ אלקיך דורש אותה תמיד‪.‬‬ ‫לעורר אימת הדין כי נזכרים שם גם הדברים הטובים‬ ‫שתלויים בו כל הזמן‪ ,‬ובמדבר שהוא זמן בנינה של‬ ‫ויש לעיין למה דווקא בפרשה זו נלמד עניין הדין של‬ ‫שיקרו‪ ,‬כגון מי יחיה ומי יעשר ומי ירום‪ ,‬אלא עיקר‬ ‫כנסת ישראל היה מהלך ההשפעה באופן היוצר‬ ‫ראש השנה‪.‬‬ ‫המכוון בזה הוא לקבוע בנפשינו את ההכרה הנ”ל‬ ‫הרגשת תלות גמורה בקב”ה‪.‬‬ ‫וביאר בזה מו”ר ראש ישיבת פחד יצחק הגאון רבי יונתן‬ ‫שעכשיו אנו מקבלים את הכל מחדש מיד הקב”ה‪.‬‬ ‫וכן הוא ג”כ בארץ ישראל שהיא המקום המיוחד‬ ‫דיויד שליט”א‪ ,‬דהנה ברמב”ן שם מפרש הפסוקים‪,‬‬ ‫וזהו ‘פנה אל תפילת הערער’ ‪ -‬תפילה הבאה מתוך‬ ‫לחיבור גמור לקב”ה‪ ,‬ולכן צורת ההשפעה היא באופן‬ ‫שבאים ללמדנו הנהגת ארץ ישראל‪ ,‬ואלו דבריו;‬ ‫הכרה של ערער היינו שאין לנו שום מוחזקות‬ ‫של עני וחולה הזקוקים להשפעה תמידית‪ ,‬וממילא‬ ‫‘שאינה כארץ מצרים להשקות אותה ברגל מן היאורים‬ ‫וודאות בחיים ואנו צריכים לקבל את החיים מחדש‬ ‫חיים כל הזמן עם הקב”ה מתוך ההכרה שהכל בא‬ ‫ומן האגמים כגן הירק‪ ,‬רק היא ארץ הרים ובקעות למטר‬ ‫[‘ערעור’ עומד תמיד מול ‘מוחזקות’]‪ ,‬ובזכות תפילה‬ ‫ממנו‪.‬‬ ‫השמים תשתה מים לא בענין אחר‪ ,‬וצריכה שידרוש ה’‬ ‫זו ‪‘ -‬ועם נברא יהלל יה’‪ ,‬הקב”ה בורא אותנו בריה‬ ‫[ויש לצרף לזה מה ששמעתי ממו”ר שליט”א ביאור‬ ‫אותה תמיד במטר‪ ,‬כי היא ארץ צמאה מאד וצריכה‬ ‫חדשה ונותן לנו חיים חדשים‪.‬‬ ‫בפרק מזמור לדוד ה’ רועי שבתחילה מדבר בלשון‬ ‫מטר כל השנה‪ ,‬ואם תעברו על רצון ה’ ולא ידרוש אותה‬ ‫ה‪ .‬ולכן כל מהלך התפילה הוא חלק מעבודת היום‬ ‫נסתר ‘רועי’ ‘ינהלני’ ‘ינחני’‪ ,‬ואח”כ עובר ללשון נוכח‬ ‫בגשמי רצון הנה היא רעה מאד לא תזרע ולא תצמיח‬ ‫שכן התפילה כולה בנויה ביסודה על ג’ חלקים‪ ,‬שבח‪,‬‬ ‫‘שבתך ומשענתך’ ‘תערוך לפני’‪ ,‬אלא שהשינוי הוא‬ ‫ולא יעלה בה כל עשב בהריה ‪ ...‬וממנה נלמד כי אף על‬ ‫בקשה‪ ,‬והודאה‪ ,‬והצד השוה שבכולם הוא התליה‬ ‫בפסוק ‘גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי‬ ‫פי שהכל ברשותו ונקל בעיני ה’ יתברך להאביד יושבי‬ ‫המוחלטת בקב”ה‪ ,‬הבקשה היא ביחס לעתיד שיודע‬ ‫אתה עמדי’ היינו שכשנמצאים במצב של סכנת חיים‬ ‫ארץ מצרים ולהוביש נהרותם ויאוריהם‪ ,‬אבל ארץ כנען‬ ‫שכל העתיד תלוי רק בקב”ה ולכן רק אליו יש לפנות‬ ‫גמורה מרגישים בחוש איך הקב”ה נמצא עמנו וכל‬ ‫תאבד יותר מהרה שלא יתן בה מטרות עוזו‪ .‬החולה‬ ‫ולבקש‪ ,‬ההודאה היא ביחס לעבר שכל מה שיש‬ ‫החיים באים רק ממנו‪ ,‬ואמר שכשהיו בשבי בירדן‬ ‫צריך זכות ותפלה שירפאהו השם יותר מן הבריא שלא‬ ‫בידינו הוא רק מהקב”ה‪ ,‬והשבח כולל את כל הזמנים‬ ‫בסכנת חיים נוראה נתחדשה להם הרגשה זו]‪.‬‬ ‫בא עליו החולי‪ ,‬וכך המדה בעני ובעשיר ומאיר עיני‬ ‫כיון שאנו מכירים בכך שהקב”ה הוא שורש הכל‪,‬‬ ‫ד‪ .‬ומתוך כך יש לנו ללמוד שמה שבראש השנה‬ ‫שניהם ה’ ‘‪.‬‬ ‫וכל זה הוא היסוד לקבלת מלכות שמים בשלימות‬ ‫כך היא ההנהגה לכל באי עולם ובכל הענינים וכל‬ ‫ולמדנו מדברי הרמב”ן כי אף שבודאי הכל בהשגחה‪,‬‬ ‫וכמבואר‪.‬‬ ‫החזקות הקודמות בטילות וכנ”ל‪ ,‬הוא כדי לקבוע‬ ‫מ”מ ישנם חילוקי הנהגה בתוך דרכי ההשגחה‪.‬‬ ‫[ובודאי יש מקום גדול בראש השנה להודאה מעומק‬ ‫ביום זה את ההכרה הברורה שכל חיינו ומציאותינו‬ ‫שהקב”ה מנהיג את עולמו באופן שמי שכבר יש לו‬ ‫הלב על כל מה שקיבלנו בשנה החולפת‪ ,‬על עצם‬ ‫באים רק מידו יתברך ואין לנו מנפשינו כלום‪.‬‬ ‫אחיזה בדבר‪ ,‬הרי הוא כ’מוחזק’ שימשיך מצב זה‪,‬‬ ‫החיים וכל החסדים והטובות שנעשו עמנו בכל‬ ‫והעומק בזה נראה שכיון שביום זה הוא יום חידוש‬ ‫ואין צריך להצדיק בכל שעה ושעה את קיום דבר זה‬ ‫השנה‪ ,‬וראה באור יחזקאל שיחות אלול שהעמיד את‬ ‫מלכותו יתברך בבריאה‪ ,‬הרי זהו עיקרה של קבלת‬ ‫בידו‪ ,‬אך החולה והעני הנצרכים לבריאות ופרנסה‪,‬‬ ‫ענין הכרת הטוב להקב”ה כיסוד להכנה ליום הדין]‪.‬‬ ‫המלכות ההכרה הברורה ששורש הכל הוא הקב”ה‬ ‫זקוקים ליותר זכות ותפילה לכך‪ .‬ומלמדתנו פרשה זו‬ ‫ו‪ .‬וכיון שכן הרי עבודתינו בימים אלו היא לקנות‬ ‫ומתוך כך שעבוד כל החיים לרצונו יתברך‪.‬‬ ‫כי זהו עניינה של ארץ ישראל‪ ,‬ש’אם תעברו על רצון‬ ‫בעצמינו את מעלת עבודת התפילה באופן זה של‬ ‫ולכן הנהגת הדין היא באופן זה שצריך לקבל את‬ ‫ה’‪ ,‬לא ידרוש אותה בגשמי רצון’‪ ,‬והיינו שהיא פחות‬ ‫תליה גמורה בקב”ה מתוך ההכרה שכל מציאותינו‬ ‫החיים מחדש ומתוך כך באים לידי ההכרה הברורה‬ ‫שייך להשגחה הקיימת בהנהגת העולם הסדירה‪,‬‬ ‫באה רק מהקב”ה ואין לנו מגרמינו כלום‪ ,‬ומכלל‬ ‫שהכל בא ממנו יתברך ובזה מקבלים את מלכותו‪.‬‬ ‫אלא תלויה לגמרי בעצם רצונו יתברך‪.‬‬ ‫זה שאין לנו זכות בדין רק ברחמים‪ ,‬וזוהי ההכנה‬ ‫ונמצא לפי”ז שאין הדין בר”ה רק כתוצאה מחידוש‬ ‫וכך ממש היא ההנהגה בראש השנה; שהנה בעלמא‬ ‫לתפילות ראש השנה ויום הכפורים שיהיו במהלך‬ ‫מלכותו יתברך בבריאה‪[ ,‬כמו שנראה בפשוטו] אלא‬ ‫יש לאדם חזקת חיים‪ ,‬ואין צריך כ”כ זכות ורצון‬ ‫של ‘תפילת הערער’‪.‬‬ ‫אדרבה הדין באופן זה הוא המעמיד את המלכות‪,‬‬ ‫מסויים על עצם החיים‪ ,‬ועיקר תפילתנו היא שאר‬ ‫[לפני כמה שנים ביקרתי בימים אלו את להבחל”ח‬ ‫וזהו ‘ועוז מלך משפט אהב’ ‘מלך במשפט יעמיד ארץ’‬ ‫הדברים החסרים לנו‪ .‬אך ביום זה הקב”ה דן את‬ ‫מחותני הגאון רבי עמנואל אהרן פריינד זצוק”ל‬ ‫שכן צורת הדין אצל הקב”ה קובעת את ההכרה‬ ‫עולמו‪ ,‬שלא בהתייחסות למצב שהיה עד כה‪ .‬והכל‬ ‫שנחלה במחלה הנוראה ר”ל ואמר לי שהיתה לו‬ ‫במלכותו‪ .‬וכמבואר‪.‬‬ ‫תלוי ועומד על המשפט‪ ,‬ועל הרצון שראוי להיות‬ ‫עגמ”נ מרובה על שלא יוכל להתפלל בציבור בימים‬ ‫כאן מצד עצמו‪ .‬שכך למדנו כאן ‘מראשית השנה ועד‬ ‫וזהו עומק הענין הנלמד מפסוק זה שכל שנה שרשה‬ ‫אחרית שנה’‪ ,‬שכל שנה עומדת לעצמה‪‘ ,‬ומראשית‬ ‫הנוראים עד שאמר לו ת”ח אחד שעיקר ענין תפילה‬ ‫בתחילתה מתעשרת בסופה‪ ,‬שכן כשמכירים בכך‬ ‫בציבור הוא משום שכל בי עשרה שכינה שריא‪ ,‬ואצל‬ ‫השנה נידון מה יהא בסופה’‪ .‬וכדרך היחס הקיים‬ ‫שאנו רשים מצד עצמינו וכל מציאות החיים באה‬ ‫כלפי ארץ ישראל ביחס לגשמים‪ ,‬כמו כן ביום ראש‬ ‫חולה הרי שכינה שרויה למראשותיו בלא”ה‪ ,‬וניחמו‬ ‫רק מהקב”ה הרי בכך מקבלים את מלכותו יתברך‬ ‫בזה‪ ,‬ואמרתי לו שכמדומה שהעומק בזה שהשכינה‬ ‫השנה זוהי ההנהגה כלפי כל באי עולם‪ ,‬וביחס לכל‬ ‫בשלימות וממילא זוכים בדין שכל עיקרו הוא על‬ ‫המעשים כולם‪ .‬שהכל נעשה כארץ ישראל לעניין‬ ‫שרויה למראשותיו של החולה הוא על דרך דברי‬ ‫השיכות למלכות שמים וכנ”ל‪.‬‬ ‫הרמב”ן הנ”ל שהחולה תלוי כל הזמן בקב”ה וממילא‬ ‫הדין‪ ,‬והכל נצרך לזכות ותפילה‪.‬‬ ‫וכל זה נכלל בשופר של ראש השנה המכריז על‬ ‫וזהו שבגמ’ בר”ה דרשינן עוד מפסוק זה‪‘ :‬כל שנה‬ ‫הוא רואה את הקב”ה כל הזמן כנגדו‪ ,‬והרי זוהי עיקר‬ ‫הכתרת המלך [כמו”ש הראשונים] והוא עפמ”ש‬ ‫שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה‪ ,‬שנאמר מראשית‬ ‫עבודת התפילה בימים הנוראים וכמבואר]‪.‬‬ ‫הקדמונים שענין השופר בראש השנה – יום בריאת‬ ‫השנה מרשית כתיב‪ ,‬ועד אחרית‪ ,‬סופה שיש לה אחרית’‪.‬‬ ‫סיפר אחד מתלמידי מרן הגר”י לווינשטיין זצוק”ל‬ ‫האדם‪ ,‬הוא ציור וזכרון לויפח באפיו נשמת חיים [שכן‬ ‫שהתאונן פעם בפניו שלא הצליח לכוין ולהתעורר‬ ‫ופירש”י‪‘ :‬שרשה בתחלתה ‪ -‬שישראל עושין עצמן רשין‬ ‫השמעת קול השופר באה על ידי נפיחת הנשימה‬ ‫בראש השנה לדבר תחנונים ותפילה‪ ,‬כענין שנאמר‪,‬‬ ‫כראוי בתפילת ר”ה וענה לו המשגיח זצוק”ל‪‘ :‬כסבור‬ ‫לתוך השופר]‪ ,‬ומתוך ההכרה בכך שאנו מקבלים‬ ‫אתה שאפשר לבא לתפילת ראש השנה פתאום‬ ‫תחנונים ידבר רש’‪ .‬ביאור ‘עושים עצמן רשים’ היינו‬ ‫מחדש את הויפח באפיו נשמת חיים מלמעלה ורק‬ ‫שמגיעים מתוך תפיסה שנעקרו כל החזקות‪ ,‬ואין‬ ‫ולהצליח להתפלל כראוי‪ ,‬צריך להתרגל הרבה‬ ‫מכח זה אנו חיים‪ ,‬באה קבלת המלכות‪.‬‬ ‫בתפילות במשך השנה כדי לזכות בראש השנה‬ ‫בידם כלום‪ ,‬אף לא את עצם החיים‪ .‬ולכן הוא נדרש‬ ‫[ולשונו של רבינו יונה בעיקר החרטה‪‘ :‬והנה הבורא‬ ‫מהאי קרא ד’ראשית שנה’‪ .‬עכ”ד‪.‬‬ ‫לתפילה כהלכתה’‪.‬‬ ‫נפח באפי נשמת חיים חכמת לב וטובת שכל להכירו‬ ‫ויש לצרף לכאן את דברי המהרש”א בברכות (נח‪,‬‬ ‫ויהי רצון שנזכה שיתקיים בנו ‘פנה אל תפילת‬ ‫וליראה מלפניו ולמשול בגוף וכל תולדותיו וכו’ ואחרי‬ ‫הערער וכו’ ועם נברא יהלל י‪-‬ה’‪.‬‬ ‫ב) בביאור הדין שהרואה את חבירו אחר י”ב חודש‬ ‫אשר בעבור זאת נבראתי ויהי בי הפך מזה למה לי‬ ‫רוממות | עמוד ‪7‬‬ ‫רוממות ‪+‬הפ‬ ‫לשון יחיד על‬ ‫כל ישראל‬ ‫קרב יום הדין‪ ,‬אין לנו פה לדבר‪ ,‬ה’ שפתי תפתח‪ .‬אנו עומדים בשבת האחרונה של‬ ‫זמן של תיקון‬ ‫השנה‪ ,‬ומובא בספרים שאפשר לתקן בשבת זו את השבתות של כל השנה‪ .‬והביאור‬ ‫הרב יוסף‬ ‫בפסוקים‬ ‫שבקללות האמורות כאן יש‬ ‫מבואר‬ ‫והנה‪,‬‬ ‫בזה‪ ,‬כי אף שאדם נידון בכל יום ובכל שעה‪ ,‬אך מכל מקום כשמתקרבים ליום הדין‬ ‫‪.1‬‬ ‫הנורא‪ ,‬הדין קיים יותר מתמיד‪ ,‬ולכן יותר שייך לתקן‬ ‫חשש שהשומע “וְ ִה ְת ָּב ֵרְך ִּבלְ ָבבֹו‬ ‫ּומי יְ כִ ילֶ ּנּו” (יואל ב‪ ,‬יא)‪ ,‬וחז”ל‬ ‫נֹורא ְמאֹד ִ‬ ‫יום הדין קרוב ממש‪ּ“ ,‬כִ י גָ דֹול יֹום ה’ וְ ָ‬ ‫רבינו הגדול מרן ראש הישי‬ ‫לֵ אמֹר ָׁשלֹום יִ ְהיֶ ה ּלִ י ּכִ י ִּב ְׁש ִררּות‬ ‫לִ ִּבי ֵאלֵ ְך"‪ ,‬ויש להבין מדוע‬ ‫(פסיקתא דר”כ כד)‪ ,‬דרשו שזה נאמר על ראש השנה ויום הכיפורים‪ .‬וכשעומדים‬ ‫סמוך ליום הדין הנורא‪ ,‬צריך להתעורר למעשה לשוב בתשובה שלימה‪ .‬ולנצל את‬ ‫בקללות של פרשת בחוקותי‬ ‫לא מצינו חשש כזה‪ ,‬ורק כאן‬ ‫השבת הזו‪ ,‬שהכל הולך אחר החיתום‪.‬‬ ‫ּ ֶפן יֵ ׁש ָּבכֶ ם ׁ ֹש ֶר‬ ‫בתוכחות של משנה תורה נאמר כן‪.‬‬ ‫והדבר יתבאר על פי דברי חז”ל (מגילה לא ע”ב)‪ :‬קללות שבתורת‬ ‫חידוש הברית בכל יום‬ ‫כהנים בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן‪ ,‬אבל קללות‬ ‫בפרשת השבוע כלל ישראל עמדו בכריתת ברית עם הקב”ה‪ ,‬וכמו שנאמר (כט‪,‬ט)‬ ‫שבמשנה תורה בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן‪ .6‬ובפשטות לשון הגמרא‬ ‫ּוב ָאלָ תֹו ֲא ֶׁשר‬ ‫ֹלהיָך ְ‬ ‫ֹלהיכֶ ם וגו’ לְ ָע ְב ְרָך ִּב ְב ִרית ה’ ֱא ֶ‬‫“א ֶּתם נִ ָּצ ִבים ַהּיֹום ּכֻ ּלְ כֶ ם לִ ְפנֵ י ה' ֱא ֵ‬‫ַ‬ ‫נראה שבתורת כהנים מדובר על הציבור כולו כאחד‪ ,‬ואילו במשנה תורה מדובר על‬ ‫ֹלהיָך ּכ ֵֹרת ִע ְּמָך ַהּיֹום"‪ .‬וכתב רבינו הגר”א ב’אדרת אליהו’ שעל ידי שהעמידם‬ ‫ה' ֱא ֶ‬ ‫כל יחיד ויחיד בפני עצמו‪.‬‬ ‫והציבם‪ ,‬הוא רומם והעלה אותם‪‘ :‬אתם נצבים’ הוא כנגד נפש ורוח‪‘ ,‬היום כולכם’‬ ‫אולם רבינו הגר”א ב’אדרת אליהו’‪ ,‬פירש את החילוק בין לשון רבים ללשון יחיד‬ ‫הוא נגד ב’ צלמין‪‘ ,‬לפני ה’ אלוקיכם’ כנגד ג’ חלקי הנשמה ‪ -‬נשמה חיה יחידה‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫להיפך מפשטות דברי הגמרא‪ ,‬וז”ל‪ :‬פירוש שבתורת כהנים בלשון רבים נאמר וקאי‬ ‫ולכאורה‪ ,‬מדוע צריך את הברית הזו‪ ,‬והרי כבר נאמרו התוכחות והקללות הנוראות‬ ‫על כל יחיד ויחיד‪ ,‬ובמשנה תורה בלשון יחיד נאמר והוא על כלל ישראל כאחד‪ .‬עכ”ל‪.‬‬ ‫של פרשת כי תבא‪ ,‬תוכחות כאלו שרק עוד בדור הקודם אנשים ברחו מבית הכנסת‬ ‫ואולי הכרחו של רבינו הגר”א ז”ל מהא דאמרו בגמ’ “בלשון” רבים ו”בלשון” יחיד‪,‬‬ ‫בשעת קריאת התוכחות מפני אימה ופחד‪ ,‬וקל וחומר דור דעה‪ ...‬וכבר שם הקב”ה‬ ‫אבל לא אמרו שהללו נאמרו לרבים ולא נאמרו ליחיד‪.7‬‬ ‫הדביק אותנו אליו “ּכַ ֲא ֶׁשר יִ ְד ַּבק ָה ֵאזֹור” שאי אפשר להתנתק‪ .2‬א”כ‪ ,‬מה נוסף והתחדש‬ ‫ועכ”פ‪ ,‬על פי זה מבאר הגר”א‪ ,‬מדוע דוקא בקללות שבמשנה תורה מתעורר החשש‬ ‫בברית האמורה כאן שוב‪.‬‬ ‫שהשומע יתברך בלבבו לומר “שלום יהיה לי”‪ ,‬כי “בשמעו את דברי האלה הזאת”‬ ‫“ּפן יֵ ׁש ָּבכֶ ם ׁש ֶֹרׁש ּפ ֶֹרה רֹאׁש‬‫אלא טעם כריתת ברית הזאת כתוב להדיא (פסוק יז)‪ֶ :‬‬ ‫‘השניה’‪ ,‬הנאמרת בלשון יחיד על כלל ישראל‪“ ,‬והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה‬ ‫וְ לַ ֲענָ ה‪ ,‬וְ ָהיָ ה ְּב ָׁש ְמעֹו ֶאת ִּד ְב ֵרי ָה ָאלָ ה ַהּזֹאת וְ ִה ְת ָּב ֵרְך ִּבלְ ָבבֹו לֵ אמֹר ָׁשלֹום יִ ְהיֶ ה ּלִ י ּכִ י‬ ‫לי” ‪ -‬הלא אני יחיד ולא נאמר רק על כלל ישראל‪ .‬לכן נאמר “והבדילו ה’ לרעה” כיון‬ ‫ִּב ְׁש ִררּות לִ ִּבי ֵאלֵ ְך"‪.‬‬ ‫שפירש עצמו מכלל ישראל‪.8‬‬ ‫והיינו‪ ,‬שלמרות שכבר נאמרו קללות חמורות‪ ,‬אלות הברית‪ ,‬מכל מקום כל זה‬ ‫והאמת היא‪ ,‬שאף שהקללות במשנה תורה נאמרו בלשון יחיד‪ ,‬וכביאור הגר”א דקאי‬ ‫אינו מספיק והיו צריכים ישראל בדור דעה לכריתת ברית נוספת‪ ,‬שיהיו “נִ ָּצ ִבים”‬ ‫על כל ישראל יחד ולא על כל יחיד בפני עצמו‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬בודאי שהקב”ה דן כל‬ ‫"ּפן יֵ ׁש ָּבכֶ ם ׁש ֶֹרׁש ּפ ֶֹרה רֹאׁש‬ ‫ּוב ָאלָ תֹו"‪ ,‬ולהזהירם ֶ‬ ‫ֹלקיָך ְ‬‫להעמידם “לְ ָע ְב ְרָך ִּב ְב ִרית ה’ ֱא ֶ‬ ‫אחד ואחד מתוך הכלל בפני עצמו‪.‬‬ ‫וְ לַ ֲענָ ה"‪ ,‬וזו כריתת ברית שמתחדשת בכל יום מחדש‪ ,‬כמו שנאמר "ּכ ֵֹרת ִע ְּמָך ַהּיֹום"‪.‬‬ ‫והדברים מבהילים‪ .‬ויש להתעורר מזה‪ ,‬שדברי תורה צריכים תמיד חיזוק על חיזוק‪,‬‬ ‫ַה ּיֹצֵ ר יַ ַחד לִ ָּבם ‪ -‬בסקירה אחת‬ ‫והוא יסוד לכל הדורות‪.‬‬ ‫ומה שנשתנו הקללות בתורת כהנים להיאמר בלשון רבים‪ ,‬ואילו הקללות שבמשנה‬ ‫תורה נאמרו בלשון יחיד‪ ,‬ביאור הדבר‪ ,‬כי הקללות שבתורת כהנים נאמרו מפי‬ ‫ּ ֶפן יֵ ׁש ָּבכֶ ם ׁ ֹש ֶר ׁש ּ ֹפ ֶרה ר ׁ‬ ‫ֹאש‬ ‫הגבורה‪ ,‬והקב”ה שהוא כל יכול ויוצר הכל‪ ,‬הוא דן את כולם בסקירה אחת‪ ,‬וכמו‬ ‫ד”ּפן יֵ ׁש ָּבכֶ ם ׁש ֶֹרׁש ּפ ֶֹרה רֹאׁש וְ לַ ֲענָ ה"‪,‬‬ ‫וכתב רבינו הגר”א ב’אדרת אליהו’‪ ,‬דהך קרא ֶ‬ ‫יהם”‪.‬‬ ‫“הּי ֵֹצר יַ ַחד לִ ָּבם ַה ֵּמ ִבין ֶאל ּכָ ל ַמ ֲע ֵׂש ֶ‬ ‫שלמדו בגמרא (ר”ה טז ע”א) ממה שנאמר ַ‬ ‫מדבר באדם שהוא זך ונקי ואינו חוטא ח"ו‪ ,‬אלא שיש בלבבו "ׁש ֶֹרׁש ּפ ֶֹרה רֹאׁש‬ ‫מה שאין כן הקללות שבמשנה תורה שנאמרו מפי משה‪ ,‬שאינו יכול לסקור את כולם‬ ‫וְ לַ ֲענָ ה"‪ ,‬ודימה זאת לפסל מיכה שעבר בים‪.3‬‬ ‫בסקירה אחת‪ ,‬לכן אמרם בלשון יחיד‪ ,‬אף שלמעשה נתכוין לכל כלל ישראל‪.‬‬ ‫והיינו עפ”י המבואר בחז”ל (סנהדרין קג ע”ב) שכשעברו ישראל בים סוף פסל מיכה‬ ‫ואמנם הדבר ברור‪ ,‬שאף בקללות שנאמרו מפי הגבורה בלשון רבים‪ ,‬אין הכוונה שרק‬ ‫עבר עמהם‪ ,‬ולכאורה קשה‪ ,‬הרי פסל מיכה היה רק מאות שנים אחר כך (שופטים‬ ‫דן את הרבים ולא דן את היחיד‪ ,‬אלא בודאי למרות שדן את כולם בסקירה אחת‪ ,‬מכל‬ ‫יז‪ ,‬ה)‪‘ ,‬אלא השורש שצמח ממנו האיש מיכה שעבד הפסל הוא שעבר עמהם’‪ .‬והיינו‬ ‫מקום הוא דן כל יחיד לפי מה שהוא ולפי מדריגתו‪ .‬וזה נאמר לכל יחיד ויחיד לפי‬ ‫שלמרות שבקריאת ים סוף עם ישראל זכו לגילויים גדולים‪ ,‬מכל מקום היה ביניהם‬ ‫מה שהוא‪ ,‬שהקב”ה כל יכול ולמחשבותיו אין חקר‪.‬‬ ‫פגם דק מן הדק‪ ,‬שזה היה השורש לזה שיהיה בהמשך הדורות את פסל מיכה ויהיו‬ ‫מישראל שיעבדו לו‪.4‬‬ ‫וכך היא הנהגת המשפט ביום הדין‪ ,‬שמצד אחד הקב”ה סוקר את כולן בסקירה אחת‪,‬‬ ‫ומצד שני כל אחד ואחד עובר לפניו כבני מרון‪ .‬וצריך להתעורר ולשמוע את הברכות‬ ‫וזו היתה התביעה והאזהרה לישראל בפרשה זו‪ ,‬שיעקרו מתוכם אפילו את השורש‬ ‫והקללות‪ ,‬ולהתחזק מזה למעשה לשנות את הדרכים לטובה‪.‬‬ ‫הזה שהוא דק מן הדק‪ ,‬שאפילו על השבטים שבטי י‪-‬ה היתה תביעה על זה‪ ,‬וזה מה‬ ‫שמזהיר אותם משה רבינו מפני השורש הרע הזה‪.5‬‬ ‫תשובה ‪ -‬לחזור לשורש הפנימי‬ ‫הדין על שורש המעשים‬ ‫נמצאים אנחנו כעת בשבת האחרונה של השנה‪ ,‬והזמן גרמא לשוב אליו יתברך‪.‬‬ ‫ומבואר בגמרא (שבת קיט ע”ב) ש’כל המתפלל בערב שבת ואומר “וַ יְ כֻ ּלּו”‪ ,‬שני מלאכי‬ ‫ובדומה לזה כתב החתם סופר‪ ,‬שזה הביאור ב’ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו’‬ ‫אתָך‬ ‫השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו ואומרים לו “וְ ָסר ֲעוֹנֶ ָך וְ ַח ָּט ְ‬ ‫(ר”ה לב ע”ב)‪ ,‬ש’מתים’ היינו כפשוטו‪ ,‬שגם אדם שכבר מת חוזר ונידון בכל שנה‪,‬‬ ‫ְּתכֻ ָּפר”‪ .‬ע”כ‪ .‬והביאור בזה‪ ,‬דשבת קודש הוא זמן של ‘כפרה’‪ ,‬וזהו כל עניינו של‬ ‫מפני שמתוך מעשיו שהשאיר בעולם יוצא שורשים של השפעה על אחרים‪ ,‬ואם‬ ‫השבת ‪“ -‬וְ לַ יְ לָ ה ּכַ ּיֹום יָ ִאיר”‪ ,9‬ומבואר באריז”ל וברבינו הגר”א שאילו לא חטא אדה”ר‪,‬‬ ‫על ידי מעשיו נכנס קצת קרירות למישהו‪ ,‬הוא נידון על כך‪ ,‬כי האדם נידון על כל‬ ‫והיה נכנס לשבת ‪ -‬היה נעשה תיכף בשבת קודש התיקון השלם‪.‬‬ ‫התוצאות של מעשיו‪.‬‬ ‫ויסוד ושורש התשובה הוא לשוב אל השורש הראשון בלא פגמים כאילו לא חטא ‪-‬‬ ‫וצריך להתבונן ולהתעורר מזה‪ ,‬ו’מרובה מידה טובה’‪ ,‬שאם על ידי מעשיו של אדם‬ ‫ֹלקיָך"‪ .‬והיינו שבתשובה האדם לא מתקן רק את הבחינות החיצוניות‬ ‫“וְ ַׁש ְב ָּת ַעד ה’ ֱא ֶ‬ ‫הוא גרם שיהיה חיזוק למישהו‪ ,‬זה מתייחס אליו ונחשב לו לזכות לדורי דורות‪.‬‬ ‫של 'מעשה' 'דיבור' ו'מחשבה'‪ ,‬אלא גם את הרצון והשורש העמוק עמוק‪ .‬על ידי‬ ‫‪ .1‬עוד ביאר רבינו במקו”א טעם הדבר שבשבת זו אפשר לתקן את כל השנה‪ ,‬היות שבשבת זו כבר מתחילה קדושת הימים‪ ,‬וכידוע שהשפעת כל מה שנעשה בתוך ימי השבוע ‪ -‬בא מהשבת‬ ‫“ּב ְהיֹותֹו ָקרֹוב” – ‘כל זמן שאתה חי’‪ .‬מכל מקום יש זמנים מסוגלים ביותר כמו דאיתא (ראש‬ ‫שלפניה‪ ,‬וממילא כבר שייך תיקון‪ .‬ואף כי לעולם שייך תיקון‪ ,‬וכמו שאחז”ל (תרגום יונתן‪ ,‬ישעיה נה‪ ,‬ו)‪ִ :‬‬ ‫“ּב ְהיֹותֹו ָקרֹוב” אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים‪.‬‬ ‫השנה יח ע”א) ִ‬ ‫‪ .2‬ראה מה שהתבאר בזה בהרחבה במאמר לפרשת כי תבא‪.‬‬ ‫‪ .3‬וז”ל הגר”א‪ :‬פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה ‪ -‬השורש שיצמח ממנו פירות רעות‪ ,‬ראש ולענה‪ .‬כמ”ש חז”ל פסל מיכה עבר עם ישראל בים‪ ,‬והלא היה כמה מאות שנה ביניהם‪ ,‬אלא השורש‬ ‫שצמח ממנה האיש מיכה שעבד הפסל הוא שעבר עמהם‪ .‬וכמו שנסתלק השכינה בעת שראה יעקב את אפרים שעתיד לפרוח ממנו ירבעם בן נבט‪ ,‬וכן אמרו (סנהדרין פב ע”ב)‪ :‬הוא זמרי בן סלוא‬ ‫הוא שלמיאל בן צורי שדי הוא שאול בן הכנענית‪ .‬ע”כ‪ .‬וח”ו שזמרי יהיה נשמה אחד עם שלמיאל הצדיק בחיר ישראל‪ ,‬והוא על דרך גנאי לו ולמשפחתו ולשבטו‪ ,‬והיה החטא פורח מן השורש מן‬ ‫שאול בן הכנענית‪ ,‬וזהו שרש פרה ראש ולענה‪ .‬עכ”ל‪.‬‬ ‫“ּבס ָֹדם ַאל ָּתבֹא נַ ְפ ִׁשי ִּב ְק ָהלָ ם ַאל ֵּת ַחד ּכְ ב ִֹדי"‪ ,‬כי ודאי אין החטא עצמו שייך ליעקב ח"ו‪ ,‬אך ביקש שלא יהא מ'שורשו'‬ ‫‪ .4‬ובמקו”א הוסיף רבינו‪ :‬וזהו הענין שביקש יעקב אבינו ע”ה (בראשית מט‪ ,‬ו)‪ְ :‬‬ ‫כלל‪ ,‬ולא יהא שייך אליו כלל‪ .‬ואין המכוון על האמירה גרידא שלא יאמרו "בן יעקב"‪ ,‬אלא על פנימיות הדברים שלא ישתייך אליו כלל‪ .‬ודרגא זו השיג יעקב אבינו על ידי התפילה עצמה‪ ,‬שמכח זה‬ ‫פעל שהחטא לא יהיה שייך אליו כלל וכלל‪.‬‬ ‫‪ .5‬ובזה מבואר היטב מה שנצרכת כריתת ברית נוספת אחר כריתת הברית בפרשת כי תבוא‪ ,‬שכריתת הברית של פרשת כי תבוא היא על עשיית החטא בעצמו‪ ,‬וכאן היא על דרגה גבוהה יותר‬ ‫שלא יהיה אפילו “שורש” רע‪.‬‬ ‫‪ .6‬והוסיף רבינו‪ :‬כבר הבאנו את דברי המגיד מדובנא בשם הגר”א כי אין זה חילוק רק בקללות‪ ,‬אלא הוא בכל חומש דברים‪ ,‬כי ארבעת החומשים הראשונים נאמרו על ידי הקב”ה בעצמו‪ ,‬ואמירת‬ ‫“אּלֶ ה ַה ְּד ָב ִרים ֲא ֶׁשר ִּד ֶּבר מ ֶֹׁשה”‪ ,‬והיינו שמשה אמרו‬ ‫משה לבני ישראל היה בבחינת שכינה מדברת מתוך גרונו של משה‪ ,‬אבל בספר דברים היה משה רבינו שותף לעצם הדברים כמו שכתוב‪ֵ :‬‬ ‫בנבואה כשאר נבואות אחרי שהקב”ה דיבר עמו‪ ,‬ואמנם זה היה בשיא הדרגה של משה רבינו גדול הנביאים ש’לא קם כמשה’‪ ,‬וראה לעיל בפרשת דברים שהתבאר ענין זה בהרחבה‪.‬‬ ‫‪ .7‬והוסיף רבינו‪ ,‬כי הכלל בדברי רבנו הגר”א ז”ל שהיו לו עוד הכרחים לפירושו‪.‬‬ ‫‪ .8‬לפי ביאור רבינו הגר”א‪ ,‬יבואר לשון רש”י (כח‪ ,‬כג)‪ :‬היקל משה בקללותיו לאמרן בלשון יחיד‪ .‬ע”כ‪ .‬שהקולא היא בזה שמדבר לכל ישראל יחד ולא לכל אחד ואחד‪.‬‬ ‫‪ .9‬וביאור הדברים‪ ,‬שאף שההארה בשאר ימים טובים עיקר ענינה ביום (מלבד בליל הסדר)‪ ,‬אך בשבת אין חילוק בין היום לבין הלילה‪ .‬ולכן בכל ימי הבריאה נאמר “ויהי ערב ויהי בקר”‪ ,‬ורק בשבת‬ ‫לא נאמר‪ ,‬כי בשבת הבריאה חוזרת לשורשה עוד קודם החושך‪ ,‬וזהו יומו של הקב”ה שבו הבריאה לא נפגמה על ידי החטא הקדמון‪ ,‬וכל הבריאה בתיקונה‪.‬‬ ‫‪ .10‬והדברים מחוורים עם מה שנתבאר לעיל‪ ,‬שצריך ברית מיוחדת של “נצבים” על הפקעת השורש הרע‪ ,‬וכמו שהתשובה אינה רק עזר להמעשה החיצוני אלא בעיקר לחזור עד השורש והרצון‬ ‫הפנימי ולתקן בשלימות‪.‬‬ ‫רוממות | עמוד ‪8‬‬ ‫ביאור עניני‬ ‫זהו הזמן להתרגל לדרכי התשובה‪ ,‬לפקח על ענייניו‪ ,‬לפשפש ולמשמש‪ ,‬ולתקן‬ ‫מעשיו הטובים מן הרעים‪ .‬וכל אחד יודע תחלואי נפשו ונגעי לבבו‪ ,‬וצריך בכל‬ ‫השלושים יום האלה להתעצם ולהתחזק בזה‪ ,‬ובימים הללו אפשר לקנות דברים‬ ‫התשובה האדם חוזר עד השורש‬ ‫והרצון הפנימי ביותר‪ ,‬ועוקר‬ ‫גם משם את החטא‪ .10‬ויש הרבה‬ ‫הפרשה‬ ‫והזמן‬ ‫פרשה‬ ‫בעבודת השי”ת לכל השנה כולה‪.16‬‬ ‫דרגות לזה‪ ,‬וכל אחד שומע את‬ ‫זה לפי מדרגתו‪.‬‬ ‫ף בריקמן‬ ‫עיקר השופר באלול להתעוררות‬ ‫ואמרו חז”ל (פסיקתא דרב כהנא‬ ‫בשולחן ערוך (תקפא ס”א) כתב שנוהגין לומר סליחות מתחילת חודש אלול‪ ,‬והרמ”א‬ ‫כתב שאין אנו נוהגין כן אלא תוקעים בשופר‪ .‬ומבואר שתקיעת השופר עומדת‬ ‫כד‪ ,‬ז ועוד)‪ :‬שאלו לחכמה חוטא‬ ‫מה ענשו‪ ,‬אמרה להם חטאים‬ ‫יבה ה"דרכי שמואל" זיע"א‬ ‫במקום הסליחות‪ .‬ורואים מזה שבכוחה להביא להתעוררות גדולה‪.‬‬ ‫תרדוף רעה‪ ,‬שאלו לנבואה‪ .‬וכו’‪.‬‬ ‫ופשוט שההתעוררות יכולה לבא רק על ידי התבוננות‪ ,‬וקיום המנהג של תקיעת‬ ‫ואפילו התורה שכתוב בה את‬ ‫שופר בלי התבוננות אינו עושה כלום‪ .‬ושמא אולי יש רק איזה תועלת בבחינת‬ ‫פרשת התשובה אמרה ‘יביא קרבן ויתכפר לו’‪ ,‬שאפשר לכפר על‬ ‫ֹאש‬‫ׁרש ּ ֹפ ֶרה ר ׁ‬ ‫סגולה‪ ...‬אך להסתפק במעט מן המעט הזה‪ ,‬בלי להשתדל לזכות ליותר על ידי‬ ‫ידי קרבן‪ ,‬אבל בזמן שאין בהמ”ק אין שום אפשרות לכפרה שהרי‬ ‫התבוננות ועבודה עצמית‪ ,‬הלזה חיים יקרא?! וזה ככל הדברים שהם מדרבנן‬ ‫אין קרבן‪ .‬ורק הקב”ה אמר ‘יעשה תשובה ויתכפר לו’‪ ,‬כי החידוש‬ ‫שהעיקר זהו המכוון שבתקנה‪ ,‬ובודאי שאי אפשר לסור מעצם הדברים וחובה‬ ‫של התשובה שאדם יכול לחזור עד השורש העליון ביותר‪ ,‬הוא דבר שאין בו שום‬ ‫לקיימם כפי המנהג‪ ,‬אבל העיקר הוא להתעורר מכך‪.‬‬ ‫השגה‪ ,‬ורק הקב”ה יכול לחדש זאת‪.‬‬ ‫וידועים דברי הרמב”ם (תשובה פ”ג ה”ד) בלשונו הזהב‪ ,‬ורוח ה’ דיבר בו‪ :‬אף על פי‬ ‫וכיון שתשובה זה לחזור עד ה’ ‪ -‬אין זו עבודה קלה כלל‪ ,‬וצריך הרבה עבודה בשביל‬ ‫שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב‪ ,‬רמז יש בו‪ ,‬כלומר עורו ישנים משנתכם‬ ‫זה‪ ,‬ולא מספיק חרטה בעלמא‪ ,‬שזה מנהג הרשעים ש’רשעים מלאים חרטות’‪,11‬‬ ‫ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם‪ ,‬אלו‬ ‫ואמנם מבואר בספרים שגם זה דרגה‪ ,‬והלוואי שנאחז שם‪ ,‬אבל עיקר התשובה היא‬ ‫השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא‬ ‫לחזור ולתקן את השורש הפנימי ביותר‪.‬‬ ‫יציל‪ ,‬הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם‪ ,‬ויעזוב כל אחד מכם דרכו‬ ‫ֹלקי‬ ‫וכמו שכתב הרמב”ן על הפסוק (לא‪ ,‬יז)‪“ :‬וְ ָא ַמר ַּבּיֹום ַההּוא ֲהֹלא ַעל ּכִ י ֵאין ֱא ַ‬ ‫הרעה ומחשבתו אשר לא טובה‪ .‬ע”כ‪.‬‬ ‫ְּב ִק ְר ִּבי ְמ ָצאּונִ י ָה ָרעֹות ָה ֵאּלֶ ה‪ ...‬וְ ָאנֹכִ י ַה ְס ֵּתר ַא ְס ִּתיר"‪ .‬וגו'‪ ,‬וביאר הרמב"ן שזה עדיין‬ ‫והנה‪ ,‬תקיעת שופר שבראש השנה ודאי היא גזירת הכתוב‪ ,‬וכדברי חז”ל (ר”ה טז‬ ‫לא מספיק כיון שזה רק הרהור חרטה ולא תשובה שלימה‪ ,‬ולכן עדיין יהיה לאותו‬ ‫ע”א) למה תוקעין בראש השנה ‪ -‬רחמנא אמר תקעו‪ .‬ע”כ‪ .‬ומכל מקום כתב הרמב”ם‪,‬‬ ‫ֹלקיָך"‪ ,‬אז יתקן לגמרי‬ ‫אדם הסתר פנים‪ ,‬ורק לאחר שיקיים לבסוף "וְ ַׁש ְב ָּת ַעד ה’ ֱא ֶ‬ ‫שיש רמז בדבר שנתעורר לשוב בתשובה‪ .‬ובודאי כן הוא בשופר שתוקעים בכל יום‬ ‫את החטא‪ .‬כי תשובה שלימה עד ה' אין זה בא בקלות‪ ,‬וזה עבודה גדולה‪.12‬‬ ‫מימי האלול שהוא רק כדי לעורר את האדם לשוב בתשובה‪ ,‬וכולו בשביל רמז זה‪.‬‬ ‫ומבואר בדברי הרמב”ם‪ ,‬שעיקר ההתעוררות של השופר היא מ’השינה בהבלי הזמן’‪,‬‬ ‫וכבר אמרו חז”ל (ב”ר יז‪ ,‬ה)‪‘ :‬תחילת מפלה שינה’‪ .‬ושינה אחד משישים במיתה‬ ‫ַהיִ ָּת ַקע ׁשוֹ ָפר ְּב ִעיר וְ ָעם לֹא יֶ ֱח ָרד ּו‬ ‫(ברכות נז ע”ב)‪ ,‬וכמו שמברכים כל יום ‘המחזיר נשמות לפגרים מתים’‪ ,‬ואנו צריכים‬ ‫להתעורר מהתרדמה‪...‬‬ ‫ימי הרחמים‬ ‫רבי ישראל סלנטר זצ”ל אומר‪‘ :‬הכישלון סולם לעליה’‪ ,‬והיינו‪ ,‬שעל ידי שמתבונן‬ ‫עומדים אנו כבר בעיצומו של חודש אלול‪ ,‬בתוקפו של חודש‪ .‬ומעלתו של חודש‬ ‫בסיבת הכישלון ילמד ממנו איך להתעלות‪ ,‬כי העיקר הוא ההתבוננות‪ ,‬וזה גם עיקר‬ ‫אלול לא מוזכר בגמרא‪ ,13‬אלא רק מצינו בפרקי דרבי אליעזר (פרק מו) שיש ‘ארבעים‬ ‫“ע ִּמי ֹלא ִה ְתּבֹונָ ן” (ישעיהו א‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫התביעה ‪ַ -‬‬ ‫ימי רחמים ורצון’ שבהם משה רבינו עלה למרום וביקש רחמים על חטא העגל‪.‬‬ ‫ומפורסם על בעל התרומת הדשן כפי שמעיד תלמידו בלקט יושר‪ ,‬שמחודש אלול‬ ‫עד יום כיפור או עד אחרי שמחת תורה‪ ,‬היה מאריך במשך כשעה באמירת ‘ברוך‬ ‫זמן בית דין שלושים יום‬ ‫שאמר’‪ .‬ואף שמדרכי התשובה ההנהגה הזו לא שייכת דוקא לזמן הזה‪ ,‬אבל יש כאן‬ ‫ובביאור מעלת חודש אלול‪ ,‬יש כמה מהלכים‪ :‬המהלך הראשון הוא שזה ‘זמן בית‬ ‫דרגה של התרוממות‪ ,‬דרגה של יותר קרוב לקרבת ה’‪ ,‬יותר שייך לקב”ה‪ ,‬וזה שייך‬ ‫דין’ לפני יום הדין‪ ,‬כי הזמן שנותנים בית דין לאדם לתקן את אשר עיוות הוא‬ ‫בזמן הזה‪.‬‬ ‫שלשים יום (ב”מ קיח ע”א)‪ .‬וזה נעשה גם על ידי תקנת תקיעת שופר‪ ,‬כי יש בטבע‬ ‫השופר שזה מעורר‪ ,‬ומונח בזה לעורר את ‘זמן בית דין שלשים יום’‪ .‬ואדם שלא חי‬ ‫ולא מרגיש את זה‪ ,‬זה לא פשוט‪ ,‬הוא צריך מזה בעצמו לקבל פחד ויראה‪...‬‬ ‫יְ ֵמי ַה ִּב ּיק ּור‬ ‫ארבעים יום של ריצוי‬ ‫“יָ ִמים יְ ַד ֵּבר ּו”‬ ‫ויש מהלך נוסף שזה זמן שהקב”ה מתרצה בו‪ ,‬וכדברי הזוה”ק (זו”ח כי תצא צו‪ ,‬ב)‬ ‫נמצאים כבר בזמן שהוא כמעט הזמן האחרון לפני ראש השנה‪ ,‬ואם אדם לא מתחיל‬ ‫על חודש אלול ‘דביה סליק משה לטורא למבעי רחמיה קמיה קוב”ה בגין דישתבק‬ ‫להתעורר ולהכין את עצמו ו’יפול’ ח”ו בלא שום הכנה לראש השנה וליום כיפור‪,‬‬ ‫לישראל על חוביה דעגלא’‪ .‬וכן בפרקי דר”א (פרק מו) מבואר שבימים אלו משה‬ ‫הרי הוא כמעט ולא שייך לימים הנוראים‪ ,‬ואינו יכול לקבל מהם רח”ל‪ ,‬כי אם אין‬ ‫רבינו עלה למרום וביקש רחמים על חטא העגל‪ ,‬ובזה הפך את הימים הללו לימי‬ ‫‘חרישה’ מה שייך לעשות ‘זריעה’‪...‬‬ ‫רחמים ורצון‪ ,‬ועל ידי כוחו של משה רבינו נקבע הזמן של ימים אלו לדורות לזמן‬ ‫ההכנה הזאת‪ ,‬היא היא עיקר עבודת ימי הסליחות! ועצם מנהג ‘אמירת סליחות’ ‪-‬‬ ‫של ריצוי ועליה בעצם‪ .‬וזה המקור לתקיעת שופר בחודש הזה כמו שכתב הטור‬ ‫הוא רק מעשה חיצוני כדי להזכיר לנו להתעורר‪ ...‬ומה יועילו כל ה’מזכירים’ אם לא‬ ‫‪.14‬‬ ‫(סי’ תקפא)‬ ‫‪.17‬‬ ‫נשתדל לעורר את עצמנו‪ ,‬לטוב לנו כל הימים‬ ‫והנה‪ ,‬כשמגיעים עשרת ימי תשובה כבר פתוחים שערי שמים‪ ,‬וכבר יש מצב של‬ ‫זמן של הרגל‬ ‫ִ“ּד ְרׁשּו ה’ ְּב ִה ָּמ ְצאֹו"‪ ,‬אבל גם לפני שמגיעים ליום הדין‪ ,‬נתן הקב"ה בחמלתו ואהבתו‬ ‫אבל המהלך שנוגע לאנשים כערכי‪ ,‬כערכינו‪ ,‬אלו דברי הגר”א ז”ל (יונה ג‪ ,‬ג)‬ ‫לעמו שיהיה מציאות של חודש רחמים‪ ,‬כדי שלא 'ניפול' בלא הכנה ליום הדין‪,‬‬ ‫שמבאר‪ ,‬שעניינו של חודש אלול הוא להתרגל שלושים יום בתשובה‪ ,‬ולכן הוא‬ ‫ומשום שכדי להגיע למצב הגבוה של קירבת ה' בראש השנה‪ ,‬צריכים להשתייך לזה‪,‬‬ ‫דווקא חודש שלם של שלושים יום‪ ,‬שלאחר שהאדם התרגל בתשובה‪ ,‬אז מגיע הוא‬ ‫וחודש הרחמים ‪ -‬חודש אלול הוא הזמן להתקרב‪.‬‬ ‫ליום הדין עם התשובה בשלימות‪.‬‬ ‫ובאמת חושבני שבימים אלו הקרובים ליום הדין אין כל כך טעם לדבר על‬ ‫ובראשונים כבר מוזכר ששלושים יום זהו זמן שאפשר לקנות הרגל (עי’ שו”ע או”ח‬ ‫התעוררות בפני בני תורה‪ ,‬הרי הימים עצמם הם “יָ ִמים יְ ַד ֵּברּו”‪ ...‬הלוא אנחנו כל‬ ‫קיד‪ ,‬ס”ח ובנו”כ)‪ ,‬וגם זה כמו שלשים יום קודם החג‪.15‬‬ ‫המשך בעמוד ‪10‬‬ ‫‪ .11‬עי’ נדרים (ט סוף ע”ב)‪ ,‬ומובא בספרים‪ ,‬עיין בראשית חכמה (שער היראה פ”ג) בשם ספר חסידים‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫‪ .12‬והרחיב רבינו בכ”מ‪ ,‬כי לתשובה השלימה זכה רק דוד המלך‪ ,‬שהוא זכה להגיע לשורש למעלה למעלה כאילו לא חטא‪ ,‬וזאת על ידי תפילות ספר תהלים שזה כולל את כל התפילות של כל‬ ‫כלל ישראל‪ ,‬ואכמ”ל‪.‬‬ ‫‪ .13‬רבינו היה מציין‪ ,‬רק כי בפרשת כי תצא מצאו חז”ל את המקור היחידי מהתורה לחודש אלול בפסוק ‘ובכתה את אביה ואת אמה חודש ימים’‪ ,‬וראה במאמר לפרשת כי תצא‪.‬‬ ‫‪ .14‬רבינו היה מזכיר בזה את דברי רבינו הגר”א שהכריע‪ ,‬שלא היו ג’ פעמים ארבעים יום‪ ,‬והיה רק פעם נוספת של לוחות שניות‪ ,‬אבל בכל הארבעים יום שקודם לזה‪ ,‬משה רבינו היה בכל יום עולה‬ ‫ויורד‪ ,‬הולך לעסקיו‪ ,‬ועסקיו של משה רבינו היה לרדת אל העם להזהיר ולצוות אותם על התשובה‪ ,‬ואחר כך עלה לארבעים יום‪ ,‬ימי רצון ורחמים‪ ,‬עד שהקב”ה אמר לו ביום הכיפורים סלחתי כדבריך‪.‬‬ ‫והיה מוסיף רבינו זיע”א‪ ,‬כי זה מקור גדול לדברי האריז”ל על הגמרא ‘אחורי ארי ולא אחורי אשה’‪ ,‬שצריך לשוב בתשובה בחודש אב שהוא מזל ארי ולא להמתין לחודש אלול שהוא מזל בתולה‪,‬‬ ‫שמכאן אולי מקור לדבריו שבאמת הימים שקודם אלול הם ימי התשובה‪ ,‬והימים של אלול עצמו הם ימי רצון וסליחה‪ ,‬וצריך לבוא אליהם מוכנים אחרי תשובה‪.‬‬ ‫‪ .15‬עיין בזה בדברי המאירי בחיבור התשובה‪.‬‬ ‫‪ .16‬בנותן טעם לציין מה שהיה מזכיר בשיחותיו חודש אלול‪ ,‬כי מרן הרב מבריסק זצ”ל ישב פעם בחודש אב ברחוב מסויים בירושלים‪ ,‬והתבטא באמצע‪“ :‬אז איך דארמאן זאך אז נאך אביסל מער‬ ‫ווי א‪-‬חודש איז דער יום הדין‪ ,‬גייט מיר אוועק דער אפטיט פון אלעס דינג‪“[ ...‬כשאני נזכר שעוד יותר מחודש מגיע יום הדין‪ ,‬מסתלק ממני התיאבון מהכל‪ ,]...‬והתחיל לרעוד‪ ,‬ראו עליו ממש רעדה‪,‬‬ ‫יצא לו כל הטעם‪...‬‬ ‫ובהקדמה לספרו ‘דרכי שמואל’ (אהלות)‪ ,‬כותב רבינו על רעייתו הרבנית ע”ה‪ :‬לא אוכל תארה‪ ,‬מעת החל למשמש ובא חודש אלול כבר החל רוח ה’ לפעמה‪ .‬כל החודש היתה מרבה בתפילה‬ ‫וחשבון הנפש‪ ,‬חרדת יום הדין היה לנגד עיניה וחושיה כמוחש ממש‪ .‬כל יום הדין‪ ,‬התפילות ולרבות בעת האכילה‪ ,‬חשה פחד הדין כמעט בלי היסח הדעת כלל‪.‬‬ ‫‪ .17‬באחת משיחותיו של רבינו בתוך ימי הסליחות‪ ,‬אמר דברים נכוחים בצורת אמירת הסליחות והשפעתם‪ :‬מעיקר הדין צריך לומר את הסליחות באשמורת הבוקר וכן נהגו מקדמת דנא‪ ,‬וכך‬ ‫הסליחות סמוכות לתפילת שחרית‪ ,‬ועל ידי שממשיכים את השפעת הסליחות לתפילת שחרית ‪ -‬הם משפיעים לכל היום‪ .‬ואמנם אנחנו נוהגים להקל לאומרם כבר מחצות הלילה‪ ,‬אבל צריך לעשות‬ ‫לזה המשך למעשה על ידי לימוד תורה‪ ,‬ומי שאינו יכול‪ ,‬לכל הפחות שילמד מוסר בכדי שיהיה לסליחות קיום‪ ,‬ולא שמיד לאחר הסליחות שוכח מהכל והולך לעסקיו‪...‬‬ ‫“ּוב ְׂש ָפ ָתיו ּכִ ְּבדּונִ י וְ לִ ּבֹו ִר ַחק ִמ ֶּמּנִ י”‪ .‬ויש בסליחות מוסר‬ ‫אנחנו גם נוהגים שלא אומרים הכל כי ‘טוב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה’‪ ,‬אבל לכל הפחות במעט שאומרים צריך להתבונן שלא יהא ִ‬ ‫נורא לכל מי שמתבונן במה שהוא אומר‪.‬‬ ‫תיאור על ימי הסליחות במחיצתו של רבינו זיע”א‪ ,‬מביא הרה”ג רבי מנחם נובוגרוצקי שליט”א‪ :‬רבינו אמר פעם‪ ,‬כי אמירת הסליחות היא תיקון חכמים‪ ,‬ובזה בודאי עיקר המכוון הוא ההתחזקות‬ ‫הכללית ולא עצם האמירה‪ ,‬ואם ח”ו לא יהיה חיזוק‪ ,‬לא לזה כיוונו חכמים בתקנתם‪ .‬וכן במהלך ימי הסליחות היה מרבה לעורר לא לשכוח את העיקר‪ ,‬להתחזק בלימוד התורה ולעשות תשובה‪.‬‬ ‫והיה מתאונן על שישנם כאלו שאמירת הסליחות גורמת אצלם לירידה בסדרי הלימוד‪ ,‬והיה אומר שאם כך עדיף שלא יאמרו את הסליחות‪...‬‬ ‫רוממות | עמוד ‪9‬‬ ‫ביאור עניני‬ ‫וב’נפש החיים’ (ש”ב פרק יא‪-‬יב) האריך בזה‪ ,‬וכתב‬ ‫שכך צריכה להיות הכוונה בתפילות בכל השנה‪ ,‬שכל‬ ‫הפרשה‬ ‫והזמן‬ ‫רוממות ‪+‬הפרשה‬ ‫כך קרובים ליום הדין‪ ,‬ואם ח”ו ההרגל לקח לנו את‬ ‫ההתעוררות‪ ,‬יש לחשוש ולפקפק האם נתעורר על ידי‬ ‫התפילות כנגד תמידים תקנום‪ ,‬שכולה לגבוה סליק‪ ,‬וגם‬ ‫המשך מעמוד ‪9‬‬ ‫דברים בעלמא‪ ,‬בלי מעשים של התעוררות‪.‬‬ ‫הבקשות הגופניות צריך שתהיה כוונתו בהם רק צורך‬ ‫צריך שנהיה ברי מעלה‪ ...‬שהרי הגמל הטמא לא שייך‬ ‫גבוה לבד‪ .21‬וכיוצא בזה מבואר ב’שנות אליהו’ להגר”א‬ ‫ב’ביקור’‪ ,‬אלא רק הטלה הטהור‪.19‬‬ ‫כאילו מקריב את עצמו‬ ‫על המשנה (ברכות פ”ה מ”א)‪‘ :‬כדי שיכוונו את ליבם‬ ‫וצריך לפשפש במעשיו‪ ,‬ומבואר במסילת ישרים (פ”ג)‬ ‫ימי הסליחות נקראו בלשון הראשונים ‘ימי הביקור’‪,‬‬ ‫למקום’‪.22‬‬ ‫שיש ‘פשפוש’ ויש ‘משמוש’‪‘ .‬פשפוש’ הוא מהמעשים‬ ‫ואלו ימים שנתן לנו הקב”ה לבקר עצמנו לפני יום הדין‪,‬‬ ‫אך מאידך גיסא‪ ,‬היו גם מן הגדולים שייעצו לאדם‬ ‫הרעים‪ ,‬ו’משמוש’ הוא בתוך המעשים הטובים‪ ,‬לבדוק‬ ‫ומטרת ימי הביקור היא שהאדם יסיר מעצמו את כל‬ ‫לבקש בתפילה על צרכיו‪ ,‬וכמו שכתב ב’יערות דבש’‬ ‫כמה הם נקיים וזכים‪ .‬וככל שהאדם יותר נקי‪ ,‬הרי זה‬ ‫המחיצות והמפריעים המכבים את אור הנפש ‪“ -‬נֵ ר ה’‬ ‫(ח”א סוף דרוש א)‪ 23‬שראוי להוסיף בכל תפילה כל מה‬ ‫יותר שלימות‪ .‬וכמו שקרבן ראוי שיהיה כמה שיותר‬ ‫נִ ְׁש ַמת ָא ָדם”‪ .‬ומכיון שכח ההרגל רב יותר מתבונתו‬ ‫שמעיק על לבו ותחלואי נפשו‪ ,‬מפני שבזה יבוא יותר‬ ‫מהודר‪ ,‬כמו כן ראוי שהאדם יהיה כמה שיותר זך ונקי‪.‬‬ ‫ושכלו‪ ,‬לא מספיק התבוננות שטחית לעורר את הפחד‬ ‫להתעוררות הלב‪.‬‬ ‫“עקֹב ַהּלֵ ב ִמּכֹל וְ ָאנֻ ׁש‬ ‫וצריך לעשות ביקור גם בלב‪ ,‬והרי ָ‬ ‫ליום הדין ולהשתלט על ההרגל החומרי והגופני‪ ,‬אלא‬ ‫ולמעשה אין סתירה בין הדברים‪ ,‬ואלו ואלו דברי‬ ‫הּוא ִמי יֵ ָד ֶעּנּו" (ירמיה יז‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫צריך להתחנן ולבקש לפני ה’‪.‬‬ ‫אלוקים חיים‪ .‬כי בודאי שתכלית התפילה לצורך גבוה‬ ‫והיינו שהאדם בראש השנה נחשב כקרבן‪ ,‬וכמו שכתוב‬ ‫כמו שהאריך ב’נפש החיים’ שם‪ .‬אבל מאידך גיסא‪ ,‬אנו‬ ‫ימים של חסד‬ ‫יתם עֹלָ ה”‪ ,‬ולא כמו‬‫בקרבנות היום (במדבר כט‪ ,‬ב)‪“ :‬וַ ֲע ִׂש ֶ‬ ‫צריכים להכיר את עצמנו ולדעת כמה אנחנו רחוקים‪.‬‬ ‫עוד מצינו בשגב גדולתן של ימי הסליחות‪ ,‬שיש בהם‬ ‫בכל הקרבנות שנאמר בהם “וְ ִה ְק ַר ְב ֶּתם עֹלָ ה”‪ ,‬וכתבו‬ ‫ובמצב שכזה יש צורך להתעורר ולהביא את הלב למצב‬ ‫הארה של חסד מיוחד‪ ,‬וכמו שביאר רבנו הגר”א ז”ל‬ ‫הקדמונים‪‘ ,18‬ללמד שבראש השנה יעשה אדם עצמו‬ ‫של תפילה‪ ,‬וידוע משל ה’חובת הלבבות’ על המתפלל‬ ‫שלכן אומרים סליחות ד’ ימים לפני ראש השנה‪ ,‬כי‬ ‫כאילו מקריב את עצמו’‪ ,‬ואם כן יש לו בחינה של קרבן‪,‬‬ ‫בפה ובשפתיים בלי כוונת הלב שהוא כמו מי ששלח אל‬ ‫ראש השנה הוא היום שבו נברא האדם‪‘ ,‬זה היום תחילת‬ ‫ומעתה צריך לבקר ולבדוק עצמו ומעשיו‪ .‬ואסור לחכות‬ ‫המלך שלוחים אלמים וחרשים‪ .‬ולכן צריכים אנו לאחוז‬ ‫מעשיך’‪ ,‬ומכאן ואילך היה העולם מתקיים על ידו‪ ,‬וכמו‬ ‫ממש עד הרגע האחרון‪ ,‬אלא צריך להקדים כמה ימים‬ ‫‪24‬‬ ‫בזה וגם בזה‪ ,‬כולי האי ואולי‪...‬‬ ‫שפירש רש”י בביאור הכתוב (בראשית ב‪ ,‬ה)‪“ :‬וְ ָא ָדם ַאיִ ן‬ ‫קודם יום הדין‪.‬‬ ‫ואולם אמרו בשם מרן החזון איש זצ”ל‪ ,‬שלכל הפחות‬ ‫לַ ֲעבֹד ֶאת ָה ֲא ָד ָמה”‪ .20‬אבל בימים שקדמו לבריאת האדם‬ ‫ומשום כך קבעו את ימי הסליחות לכה”פ ארבעה ימים‪,‬‬ ‫בראש השנה על כל אחד ואחד להתפלל על דרך שכתב‬ ‫היה העולם מתקיים בחסד‪ ,‬וכדכתיב (תהילים פט‪ ,‬ג)‪:‬‬ ‫כי זמן ביקור של קרבן רגיל הוא ארבעה ימים‪ ,‬וכל‬ ‫ה’נפש החיים’ [נפש החיים’דיק]‪.‬‬ ‫“עֹולָ ם ֶח ֶסד יִ ָּבנֶ ה”‪.‬‬ ‫שכן הביקור אצל האדם שצריך להגיע למצב ש’יעיד‬ ‫ולענין בקשות פרטיות בראש השנה בענייני גשמיות‪,‬‬ ‫וממילא ימים אלו נשארו לדורות ימים של חסד‪ ,‬שהרי‬ ‫עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם’‪ ,‬כמו‬ ‫הגם שבוודאי שעיקר תפילתו צריך שתהיה על רוחניות‪,‬‬ ‫‘מדה טובה מרובה’ (סוטה יא ע”א)‪ .‬ולכן תיקנו בימים‬ ‫שכתב הרמב”ם (תשובה פ”ב ה”ב) שזוהי תשובה גמורה‪.‬‬ ‫ועל זה ישים את לבו‪ ,‬אבל ידוע בשם מרנא הגר”י סלנטר‬ ‫אלו לומר סליחות‪ ,‬כי ‘מידה טובה’ נשארת בקיום‬ ‫וכידוע בשם מרנא הגר”י סלנטר זצ”ל שכוונת ‘יעיד עליו‬ ‫זצ”ל‪ ,‬שמי שאינו מבקש ומתפלל על חייו ועל מצבו‬ ‫לעולם‪ ,‬וכל שנה ימים אלו הם ימי חסד‪.‬‬ ‫יודע תעלומות’‪ ,‬שאפילו אחרי שהאדם בעצמו מרגיש‪,‬‬ ‫הגשמי צריך בדיקה בנפשו אם ח”ו אין פחד הדין לנגד‬ ‫ועל כן‪ ,‬מצד אחד יש רחמים גדולים בימים אלו ‪ -‬הקב”ה‬ ‫וכבר נדמה לו שהוא בודאי לא ישוב לכסלה‪ ,‬על זה‬ ‫עיניו‪ .25‬ואכן הגר’’י סלנטר זצ”ל היה מאריך ב’זכרנו‬ ‫מתקרב אלינו וקל לשוב בתשובה‪ ,‬אבל מצד שני ‘אליה‬ ‫אומר הרמב”ם שעדיין אין בטחון שיעיד עליו יודע‬ ‫לחיים’‪ ,‬להחדיר בו את האמונה כי חייו תלויים ועומדים‬ ‫וקוץ בה’‪ ,‬שאם לא מתעוררים ‪ -‬הדין וחשבון בימים אלו‬ ‫תעלומות! אבל אם הוא עצמו לא מעיד על עצמו הרי‬ ‫לחיתוך פסק הדין ביום הזה‪.26‬‬ ‫הוא נורא נוראות‪.‬‬ ‫שאין כאן כלל התחלה‪ ...‬ובימים הללו כשאנחנו נמצאים‬ ‫וזו חובת השעה‪ ,‬להציל את נפשו‪ ,‬להתעורר למעשה‪,‬‬ ‫כבר ממש בתוך ימי הביקור‪ ,‬ודאי החיוב הוא יותר גדול‪.‬‬ ‫להיות בריה חדשה עם חיים רוחניים אמיתיים‪ ,‬כי זה‬ ‫והנה איתא בגמרא (חגיגה ט ע”ב)‪ :‬אין אומרים בקרו‬ ‫כל האדם‪.27‬‬ ‫להתפלל על ה’חיים’‬ ‫גמל אלא בקרו טלה‪ .‬ע”כ‪ .‬והיינו שגם בשביל ביקור‬ ‫כידוע‪ ,‬תפילות ימי הדין הם בעיקר על כבוד שמים‪,‬‬ ‫עוד התבטא רבינו ואמר‪ :‬בעבר היתה יותר התעוררות באמירת הסליחות‪ ,‬כי בעבר אנשים נהגו באופן פשוט יותר‪ ,‬וכאשר נזכרו בדין תיכף אחזתם אימה וחרדה ועשו תשובה‪ ,‬אבל כיום רגילים‬ ‫לעבוד יותר עם השכל‪ ,‬ולכן כאשר אדם רוצה לעשות תשובה הוא נזכר שכבר עשה תשובה שנה שעברה ושב לסורו‪ ,‬וחושב מחשבות איך להתחזק השנה יותר‪ .‬ולכן כיום מתעסקים יותר עם‬ ‫עבודת התשובה ומתמקדים פחות באמירת הסליחות‪.‬‬ ‫סדר ה’סליחות’ של רבינו היה מלא בהתחדשות ובהתעוררות מדי שנה ושנה‪ ,‬ולא חדל מלעורר ומלהתריע שהעיקר הוא ההתעוררות‪ ,‬ויש להשגיח על האמירה שלא תהא מצות אנשים מלומדה‪.‬‬ ‫ואצל רבינו לא אמרו את כל הסליחות בער”ה ובעשי”ת‪ ,‬אך גם לא כפי הסדר המקובל בישיבות‪ ,‬אלא בכל שנה מחדש היה מורה לחזן בשעת מעשה איזו סליחה לומר עתה‪ ,‬ובדקו ומצאו כי אין‬ ‫הסדר זהה בכל השנים‪ ,‬אלא ‘אחר כוונת הלב הן הן הדברים’‪ .‬ובסליחות הנאמרות בצום גדליה‪ ,‬הקפיד רבינו שיאמרו את הסליחה הנוראה‪“ :‬עזוב נא בן אדם” וכו’ (לאחר תחינת ‘שמע קולנו’)‬ ‫בהתעוררות גדולה ונוראה‪ ,‬היה דופק על הסטנדר שלו כמה פעמים ברגש עצום‪ ,‬וכמה פעמים הביע את פליאתו כיצד מדלגים את הסליחה הזו שהיא מעוררת כל כך על תכלית וקץ האדם‪.‬‬ ‫‪ .18‬עיין משנ”ב (סימן תקפא סק”ו) בשם האליהו רבה ועוד‪ .‬ובירושלמי (ר”ה פ”ד ה”ח) איתא‪ :‬בכל הקרבנות כתיב‪“ :‬והקרבתם” וכאן כתיב‪“ :‬ועשיתם”‪ ,‬אמר להן הקב”ה מכיון שנכנסתם לדין לפני‬ ‫בראש השנה ויצאתם בשלום‪ ,‬מעלה אני עליכם כאילו נבראתם בריה חדשה‪.‬‬ ‫‪ .19‬העולה מזה‪ ,‬כי זמן הביקור אינו תחילת העבודה אלא המשך וסוף העבודה‪ ,‬שתחילה צריך להגיע לדרגה של טהרה בבחינת ‘בקרו טלה’‪ ,‬ורק אחר כך מגיעים ימי הביקור למי שיש מה לבקרו‪...‬‬ ‫‪ .20‬וז”ל רש”י‪ :‬ומה טעם לא המטיר‪ ,‬לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים‪ ,‬וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו‪ ,‬וצמחו האילנות והדשאים‪ .‬ע”כ‪.‬‬ ‫‪ .21‬וז”ל נפש החיים‪ :‬ועינינו הרואות בנוסח תפלת ראש השנה שהוא מסודר הראשו עד סופו רק על כבוד מלכותו ית”ש שתתעלה כבתחילה קודם חטא אדם הראשון‪ ,‬וגם נוסח תפלת כל השנה‪,‬‬ ‫אף שלפי פשוטו הנראה רובו ככולו מסודר על עניני צרכי עצמנו‪ ,‬ודאי ברור לכל מבין‪ ,‬וממקומו הוא מוכרע‪ ,‬שלא כיונו אנשי הכנסיה הגדולה על הנראה מפשוטי פירוש המלות לבד וכמו שכתבתי‬ ‫לעיל פרק י‪ ,‬ותפלות נגד תמידין תקנום שהיו עולות כליל לאישים כולה לגבוה סלקא ולא היה בהם חלק הדיוט כלל‪ .‬עכ”ל‪.‬‬ ‫‪ .22‬וז”ל הגר”א‪ :‬פירוש שאסור לכוין בתפלה לצורך עצמו‪ ,‬אך להתפלל כל ישראל בתכלית השלימות ויהיה נשלם כנסת ישראל למעלה‪ ,‬אבל לא צורך עצמו‪ .‬אלא יתפלל באלהי נצור על עצמו‪,‬‬ ‫שתפלת אלהי נצור הוא על עצמו‪ .‬וזהו שאמרו כאן כדי שיכונו לבם לאביהם שבשמים‪ ,‬לא שיכונו בדיבור‪ .‬עכ”ל‪ .‬ומבואר לכאורה כי אין כוונת הלב האמורה כאן לכוין פירוש המילות של התפילה‪,‬‬ ‫אלא הוא בתוכן כוונת התפילה‪ ,‬לכוין את ליבו לבקשת שלימות כנסת ישראל עם הקב”ה‪.‬‬ ‫‪ .23‬וז”ל היערות דבש‪ :‬בברכת שמע קולנו וכו’‪ ,‬בו ישים כל מגמותיו לה’ להתפלל לו על כל צרכיו אפילו דבר קטן או גדול‪ ,‬לא יבצר דבר מה שלא יתפלל בו לה’‪ ,‬אם צריך לעשות שידוך עם עצמו‬ ‫או בניו ובנותיו‪ ,‬יתפלל לה’‪ .‬לסחורה יתפלל לה’‪ ,‬שיצליחו ויוליכו בדרך הישר‪ .‬כללו של דבר‪ ,‬אין דבר מה שרצונו לעשות בו ביום‪ ,‬מה שלא יתפלל לה’ להצליחו ולהוליכו בדרך הישר ונכון‪ ,‬ואצ”ל‬ ‫אם יש לו ח”ו איזה צרה בתוך ביתו‪ ,‬שצריך להתפלל‪ ,‬וכן אם יש לו איזה שמחה‪ ,‬שיתפלל שלא יחטא בשמחה ולא יקרהו עוון שלא תהיה ח”ו שמחה שאחריה תוגה‪ .‬ועל כל ענין מה שעוסק‪ ,‬יתפלל‬ ‫בלשונו‪ ,‬ואף כי לשונו לשון עלג ואינו יכול להתפלל בלשון עברי כראוי‪ ,‬הוא חביב לפני הקב”ה כאילו הרבה להתפלל בלשון רחבה שפה ברורה ונעימה וצחה‪ .‬עכ”ל‪.‬‬ ‫‪ .24‬ומדוקדק הדבר‪ ,‬שב’יערות דבש’ כתב על חשיבות הבקשות הפרטיות בברכת ‘שמע קולנו’‪ ,‬והיינו שנוסח התפילה של אנשי כנה”ג הוא כדברי ה’נפש החיים’‪ ,‬אך בתורת תוספת בברכת שמע‬ ‫קולנו יוסיף צרכיו הפרטיים‪.‬‬ ‫‪ .25‬רבינו היה רגיל לומר‪ ,‬כי שמע בשם מרן הגרי”ז מבריסק שהוא רואה כי במכתבים שאנשים כותבים לפני ראש השנה הם מרבים לברך ברוחניות‪ ,‬וממעטים לברך ברכות גשמיות‪ .‬ולעומת זאת‬ ‫במכתבים של אביו מרן הגר”ח הוא רואה שעיקר הברכות הם על גשמיות‪ ...‬ואמר על כך הרב מבריסק‪ ,‬כי ככל שהאמונה ברורה יותר שיש דין בראש השנה על החיים שלנו‪ ,‬כך מרבים יותר לברך‬ ‫בגשמיות‪...‬‬ ‫‪ .26‬שמעתי מהרה”ג רבי אריה פישר שליט”א ששמע מרבינו הבחנה קצרה ורבת משמעות על תוקף קדושת יום ראש השנה‪ ,‬דהנה בכל יום טוב רק בחוץ לארץ יש שני ימים‪ ,‬והיינו מפני שבחו”ל‬ ‫אי אפשר להכיל את הקדושה ביום אחד וזה חייב להתפרס על שני ימים‪ ,‬אבל בראש השנה גם בארץ ישראל יש שני ימים‪ ,‬שקדושת היום גדולה היא עד מאוד‪.‬‬ ‫‪ .27‬רבינו היה חוזר בשיחותיו ומעורר על כך‪ ,‬שצריך לשמור את ההתעוררות של ימים אלו לכל השנה כולה‪ ,‬והיה אומר שבהגיע ראש השנה כולנו מרגישים שהיום הוא יום מיוחד‪ ,‬מתלבשים‪,‬‬ ‫מתאספים‪ ,‬אומרים תפלות מיוחדות‪ ,‬ומסתמא יש גם התעוררות רוחנית‪ .‬אבל אם האדם מסתפק בהתעוררות הזאת ואחר כך חוזר למצבו הקודם‪ ,‬הרי זה עוד פחות מאותו ששב בתשובה ואחר‬ ‫כך שנה בחטאו‪ .‬כי שם יש אדם שעשה תשובה ממש רק שחזר וחטא‪ ,‬ואילו התעוררות לבד אינה אפילו התחלה של תשובה!‬ ‫והיה רגיל להביא בזה את משלו של מרנא בעל ה’חתם סופר’ בדרשותיו (ח”ג לח‪ ,‬א)‪ :‬ולא כמו שאנו עושים מרבים בתהילים ונסגרים בבית הכנסת‪ ,‬ואין שבים מרוע מעלליהם כי אם מוסיפים‬ ‫מעשים טובים‪ ,‬ואין זה אלא כמי שנתאכסן אצל בעל הבית בדירה סרוחה‪ ,‬אין לחם ואין מים כי אם לחם הקלוקל מוסרח ומעופש‪ ,‬ובראותו רחוק ממנו הר גדול גבוה ותלול מאוד מאוד‪ ,‬ועליו מעין‬ ‫גנים עם כל פרי מאכל הדודאים נתנו ריח טוב מאוד‪ ,‬ואנשים טובים יפים מתענגים בדשן נפשם‪ ,‬הוא חושק ומתאווה לעלות שם גם הוא‪ .‬ויהי הבעה”ב מתיירא שמא ילכו האורחים שמה ולא ישובו‬ ‫אליו עוד‪ ,‬על כן פיתם בדבריו שימתינו והוא יביא להם פירות מפרי ההר ההוא ויתענגו פה בביתו ולא יטריחו לעלות ההר ההוא‪ .‬וכן עשה‪ ,‬והביא להם מטוב הארץ ההיא‪ ,‬והוסיף להם יגון ואון על כי‬ ‫בהתערב ריח הפירות הטובים עם שאר ריח רע הרע מאוד‪ ,‬ובהתערב מאכלים מתוקים עם המרים היו מתועבים ומשוקצים ביותר‪...‬‬ ‫כן ממש יארע לאנשים המתאכסנים אצל יצר הרע בדירה סרוחה שלו‪ ,‬ובפקוח עיניהם בימים האלו ורואים כי רע ומר מאכלם ומשקם אשר שתו ולעו‪ ,‬ורואים הר ה’ גבוה ותלול וצדיקים מתענגים‬ ‫מפרי כפיהם‪ ,‬ומתאוים לעלות שמה גם המה‪ ,‬והיצר הרע מפתם שיביא להם מאותן הפירות שיאמרו תהילים ומעמדות כל היום וכל הלילה לא ייחשו‪ ,‬ולא עיינו בהלכות תשובה להרמב”ם שעיקר‬ ‫תחילת התשובה לקבל עליו ולהעיד עליו הבורא ית”ש שלא ישוב עוד למעלליו הרעים‪ ,‬כי לא יתקבלו מעשיו הטובים אם יתערבו עם הרעים שבליבו כמ”ש במשל’‪.‬‬ ‫והיה מדגיש רבינו כי זהו ענין התשובה‪ ,‬שיהיה שינוי אמיתי שזז אצלו משהו‪ ,‬ואם האדם רק מתעורר מהפעולות שנעשות ביום הזה‪ ,‬אמנם זה לפחות סימן שיש לו איזה חיים רוחניים‪ ,‬ויתכן גם שזה‬ ‫מוכרח כדרך כדי להגיע לתשובה‪ ,‬אך מכל מקום עדיין אין זה התחלה של התשובה עצמה‪ ,‬ולזה מוכרח שיהיה שינוי במעשים‪.‬‬ ‫רוממות | עמוד ‪10‬‬ ‫וישועות יעקב סימן תקפה) האיך נפיק מי שחציו עבד‬ ‫וחציו בן חורין בתקיעות דאחר‪ ,‬הא לנפשיה לא מצי‬ ‫נידונים בעניני‬ ‫תקיעת שופר‬ ‫רוממות ‪+‬השופר‬ ‫נתחלפו בעלי תקיעה אם צריך לברך‬ ‫משולחן המערכת‬ ‫הנה בשו"ע (תקפה‪ ,‬ג) אם התחיל לתקוע ולא יכול‬ ‫לתקוע וכל מילתא דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי‬ ‫להשלים ישלים אחר‪ ,‬ודי בברכה שבירך הראשון‪,‬‬ ‫משוי‪ ,‬ולכאורה ע"כ דאף אי התקיעה כחלק מהמצוה‬ ‫אי"ז בגדר חלות אלא מעשה גרידא אשר בזה ליכא‬ ‫הגאון רבי פנחס שוב שליט"א‬ ‫והוא שיהיו שם התוקעים האחרונים בשעת ברכה‪,‬‬ ‫ואפי' אם בירך ולא יכול לתקוע כלל השני תוקע בלא‬ ‫הך כללא כידוע מתוס' עירובין (יג‪ ,‬א)‪ ,‬וא"כ ה"נ בנ"ד‬ ‫רב קהילות אשי ישראל ב"ב ומשכן אהרן מו"ע‬ ‫ברכה וכו'‪.‬‬ ‫מהני לשלוח קטן לעשיית מעשה להרבה פוסקים‪.‬‬ ‫ראויים לברך ראוי לברך את ד' בכל היום אלא שאין‬ ‫ויל"ע דהנה אם נתחלף לו השופר קודם תקיעה‬ ‫מיהו אפשר דבח"ע הנ"ל איירי דוקא דהבר חיובא‬ ‫רשאי להרבות וכו' ולכן הגדירו חז"ל אימתי וכו' וכל‬ ‫ראשונה‪ ,‬מבואר במשנ"ב (תקפה סקי"ח) דטעמא‬ ‫תוקע נמי לנפשיה‪ ,‬ובזה י"ל דמהני אף בזה כמבואר‬ ‫שעשה ברשות חשיב ברכה וכו']‪ ,‬ולפי"ז יל"ע מאי‬ ‫דא"צ לחזור ולברך משום דהיה לפניו הו"ל כדעתו‬ ‫(ב"מ ח) דאף דאין שלד"ע אי עביד לנפשיה ולחבריה‬ ‫שנא מנ"ד [ועיין מחשבת חיים (ח"א קס"ט) לענין‬ ‫ע"ז נמי‪ ,‬הא לא"ה לא‪ ,‬וא"כ בנתחלפו בעלי תקיעה‬ ‫מהני‪[ ,‬ועד"ז כתבו תוס' קידושין (כג‪ ,‬ב) דכהן אי אינו‬ ‫בירך על חצי הלל ואחר שסיים נזכר דצריך לומר‬ ‫לכאורה לא גרע משופר‪ ,‬ואף דעיקר המצוה בשמיעה‬ ‫שלוחא דבעלים לבד אלא הוי נמי שלוחא דרחמנא‬ ‫הלל שלם]‪ ,‬ואפשר דשאני מקום דפשע לטעות‬ ‫מ"מ החפצא דמצוה הא הוא התוקע‪ .‬ואין לומר דהיינו‬ ‫ל"ש ע"ז הסברא דכל מידי דאיהו ל"מ עביד וי"ל]‪,‬‬ ‫דאונס‪ ,‬ולפי"ז יל"ע בנידו"ד‪.‬‬ ‫נמי מה"ט דהתוקע השני היה מזומן לפניהם בשעת‬ ‫אבל בקטן לא אשכחן סברא זו‪.‬‬ ‫ברכה‪ ,‬דהא מבואר במ"ב דאף אם ל"ה בשעת ברכה‬ ‫עוד יש לדון בנ"ד משום כונה דקטן לית ליה מחשבה‪,‬‬ ‫מי שלא שמע שבר ראשון (כשתקעו‬ ‫נמי מוציאן בלא לברך‪.‬‬ ‫וע"כ אף דאית ליה מעשה מ"מ מחשבה להוציא‬ ‫אחרים לית ליה‪ ,‬ועיין מקראי קודש (סימו כו) שהביא‬ ‫ד’ שברים) או תרועה ראשונה‬ ‫ובמקור הדברים בראשונים שהובאו בבית יוסף‬ ‫(כשהריעו י’ תרועות)‪.‬‬ ‫מבואר גבי קריאת התורה דאם נשתתק באמצע‬ ‫דבטורי אבן (ר"ה כט) מבואר דמהני בגדול עומד ע"ג‪,‬‬ ‫קריה"ת יחזור העולה תחתיו ויקרא מתחילת קריאתו‬ ‫[ויל"ע לפי"ז לדרך הגר"ש בגדול עומד ע"ג דהוא‬ ‫בגמ' (כח‪ ,‬א) מסקנת הסוגיא דשמע סוף תקיעה‬ ‫ויברך‪ ,‬הא לא"ה לא יברך‪ ,‬והקשה הב"ח אמאי לא‬ ‫מטעם שהגדול מכוין לשמה אי מהני נמי בנידו"ד]‪,‬‬ ‫בלא תחילתה או תחילתה בלא סופה לא יצא יד"ח‪,‬‬ ‫יברך ברכה ראשונה‪ ,‬ועיין פמ"ג (מ"ז א' שם)‪ ,‬ועד"ז‬ ‫עוד הביא ראיות מחיוב דרבנן דקטן מוציא לאביו‬ ‫וכתב הטור (סימן תקפז) דאם שמע מקצת שיעור‬ ‫שיטת הר"מ דהאחר שעולה תחתיו אינו מברך עוד‪,‬‬ ‫בבהמ"ז דרבנן ועד"ז בפריסת שמע וכו'‪ ,‬וי"ל דדרבנן‬ ‫התקיעה בבור דאיכא קול הברה ומקצתה חוץ לבור‬ ‫וצ"ב כנ"ל‪[ ,‬וביותר דהא להרבה פוסקים כשמחליף‬ ‫שאני ואינו ראיה לנידו"ד דהאשה צריכה חפצא‬ ‫והיה שיעור תקיעה במקצתה דחוץ לבור יצא‪ ,‬ובשם‬ ‫ס"ת אף אי היה דעתו ע"ז מתחילה צריך לברך‪ ,‬עיין‬ ‫דתק"ש דאורייתא‪.‬‬ ‫בעל העיטור כתב דלא יצא‪ ,‬וצ"ב להטור אמאי בשמע‬ ‫מג"א קמג‪ ,‬ד מסוגיא דיומא ע‪ ,‬א]‪.‬‬ ‫מיהו בהא גופא איכא למידק אי צריכה תק"ש דאורייא‬ ‫מקצת תקיעה בלילה ומקצתה ביום דלא יצא יד"ח‬ ‫לא כ' דאיירי בשמע ביום פחות מכשיעור‪ ,‬ומבואר‬ ‫ולמעשה הא ודאי לא יברך כמבואר‪ ,‬אבל יתכן‬ ‫דהא יוצאת בתק"ש אף ממי שכבר יצא אף דאינו ערב‬ ‫מהא דא"צ לצאת יד"ח בכל משך התקיעה אלא‬ ‫דלכתחילה צריך לכוין אף אי אחר יתקע דיפטר‪,‬‬ ‫לה דהא אינה מחוייבת דסגי בתק"ש דאינה של חיוב‬ ‫דבמקצת תקיעה לאו שם תקיעה ע"ז‪ ,‬אבל אם שמע‬ ‫והפוסקים דלא חייבו לברך אפשר דס"ל כהשיטות‬ ‫וא"כ הא אפשר דאף בזה יועיל‪.‬‬ ‫כל התקיעה שפיר אף במקצתה יוצא‪ ,‬מיהו בתקיעה‬ ‫דלעולם אינו חייב לברך אם מחליף החפצא דמצוה‪.‬‬ ‫ולמעשה ודאי לכתחילה יש לחוש לצאת מגדול אבל‬ ‫קודם עלוה"ש ל"ה תקיעה כלל‪.‬‬ ‫שוב נתבוננתי דאפשר דלעולם הברכה אמצוה אהא‬ ‫אפשר לברך נמי על תק"ש דקטן שתוקע עבורה [אבל‬ ‫ולפי"ז מסתברא דבתרועה ושברים דהמה קולות‬ ‫דנתן לו הבוית"ש הכלי לעשות בו המצוה או הכח‬ ‫אם תוקע נמי לנפשיה דלא מינכר דעושה לדעת‬ ‫מופרדים‪ ,‬שפיר שם תרועה אף על מקצתן ויוצא‬ ‫כגון ברכת ההלל וע"כ כששומע מאחר אין הברכה‬ ‫הגדול לא תברך]‪ ,‬כנלע"ד‪.‬‬ ‫יד"ח‪.‬‬ ‫אלא על כח השמיעה ולא שייך לחזור ולברך עתה‪.‬‬ ‫אם מותר לתקוע בר”ה תקיעות‬ ‫אבל להראשונים דפליגי וס"ל דלעולם לא סגי‬ ‫מי שאינו יודע אם תוקעין עתה תקיעה שלפניה או‬ ‫כשיטות דחויות‬ ‫במקצת תקיעה‪ ,‬י"ל דס"ל דזהו הדין דבעינן לצאת‬ ‫שלאחריה‪.‬‬ ‫ע"ד השאלה האם מותר לתקוע בר"ה תקיעות‬ ‫בכל התקיעה‪ ,‬וא"כ הו"ה בתרועה‪ ,‬ואינו מוכרח‪.‬‬ ‫הנה בריטב"א (לג‪ ,‬ב) מבואר להדיא דלא איכפת לן‬ ‫כשיטות דחויות אשר אפשר דלרוב הפוסקים אין‬ ‫[ובנה"ש (סימן תקפח) ס"ל דלכו"ע יוצא בכה"ג‬ ‫כלל בזה‪.‬‬ ‫יוצאים בהם יד"ח תק"ש‪ - .‬הנה בעיקר ענין התקיעות‬ ‫דהשומע סגי ליה לשמוע מקצת אלא דהתוקע צריך‬ ‫ועיין רא"ש (פ"ד ס"י) שהביא הקושיא אמאי צריך‬ ‫בר"ה אי הותרו לגמרי‪ ,‬עיין טור (סימן תקפט) בשם‬ ‫לתקוע תקיעה שלימה]‪.‬‬ ‫ב' תקיעות בין תשר"ת לתש"ת ולא סגי בתקיעה א'‬ ‫בעל העיטור וכן בבית יוסף בשם הגהות מיימוני (פ"ב‬ ‫ולמעשה כתב הריטב"א (ר"ה לג‪ ,‬ב) דמשמע‬ ‫דממנ"פ מהני‪ ,‬ותירץ דכיון שעשה התקיעה לשום‬ ‫משופר) והיראים ועוד ראשונים דאסור לאיש לתקוע‬ ‫בירושלמי דבתרועה בעינן נמי שישמענה כולה ולא‬ ‫פשוטה אחרי תרועה לא רצו שתעלה לפשוטה שלפני‬ ‫לאשה אם אינו יוצא יד"ח בתקיעה זו דאין לתקוע‬ ‫סגי בג' שברים או יבבות‪ ,‬ומסתברא דגמ' דילן לית‬ ‫תרועה‪ ,‬ובפשוטו מבואר דבכה"ג ל"מ עכ"פ לכתחילה‬ ‫שלא לצורך‪ ,‬ואף דלדידהו שרי לעצמן דהתירו להם‬ ‫לה הכי‪ ,‬וכן דעת הרמב"ן‪ ,‬אבל בדף כז‪ ,‬א (ד"ה ה"ג)‬ ‫[דלא רצו לעשות כן]‪ ,‬אמנם הנה בתוס' הק' ע"ז מהא‬ ‫האיסור משום נחת רוח‪ ,‬אבל אין אומרים לאדם חטא‬ ‫כתב להחמיר למעשה‪ ,‬ומשמע דה"ז חומרא‪ ,‬וא"כ חזי‬ ‫דמשך בשניה כשתים דהיה עולה לו אי לאו דאפסוקי‬ ‫משום נחת רוח דחבריה‪[ ,‬והרא"ש וראבי"ה פליגי וכן‬ ‫לאיצטרופי דעת הנה"ש הנ"ל דגבי השומע לא איכפת‬ ‫תקיעתא לא מפסקינן‪ ,‬ומבואר דלא איכפ"ל בדעתו‪,‬‬ ‫פסק השו"ע]‪ ,‬ומה"ט פסק הרמ"א (סימן תקצו) דאחר‬ ‫לן‪ .‬ויל"ע דאפשר דהריטב"א לשיטתו דס"ל דמצי‬ ‫וצ"ת כונתם הא התם שפיר נתכוין לב' התקיעות‬ ‫שגמר הק' קולות שוב לא יתקע‪[ ,‬וכן מבואר מדברי‬ ‫לתקוע תר"ת בנשימה א' אף בלא הפסק‪ ,‬כיון דניכר‬ ‫ומשו"ה היה מועיל‪ ,‬ועיין שפת אמת דקושייתם אמאי‬ ‫הראב"ן במעשה דמגנצא דהתוקע עבר על שבות‬ ‫דהקולות נפרדים‪ ,‬אבל לדידן דמבואר דאם הפסיק‬ ‫עולה לא' הא בסוף התקיעה היתה כונתו לתקיעה‬ ‫דרבנן וע"ש]‪.‬‬ ‫באמצע השברים וחוזר באותה נשימה דאי"ז חשוב ב'‬ ‫שלפניה‪ ,‬ומבואר בפשוטו דאף באותו הסדר ל"מ‬ ‫והט"ז (סימן תקצו) פליג ע"ז וליכא איסור לתקוע‬ ‫תרועות‪ ,‬א"כ הנשימה מחברת לקול א'‪ ,‬אפשר דל"מ‬ ‫מחשבה מתחילה לסוף‪ ,‬ועיין קרבן נתנאל (אות ב')‬ ‫בר"ה‪ ,‬ועיין פנים מאירות (ח"א סימן קב) דבנשים‬ ‫לשמוע מקצת השברים‪ ,‬וצל"ע‪.‬‬ ‫שכתב לא כן‪.‬‬ ‫דאין מצוות אף הט"ז מודה דאסורות בתקיעה סתם‪,‬‬ ‫עוד יש לדון בגוונא דשמע תקיעה שלאחריה והיה‬ ‫ועיין באמרי ברוך (סימן תקפח) ובשואל ומשיב (ג' ב'‬ ‫קטן אם מצי להוציא נשים בתקיעת שופר‬ ‫סבור דלא עלתה לו וחוזר על תקיעה זאת‪ ,‬ולמעשה‬ ‫קנ"ה) דאייתו מדברי הר"ן שבת (ד‪ ,‬א) דלצורך יו"ט‬ ‫לכאורה מסתברא דאף קטנים דמדאוריי' פטורים‬ ‫היתה הכונה לתקיעה ראשונה דתשר"ת השני וא"כ‬ ‫לא גזרו כלל‪.‬‬ ‫ממצוות‪ ,‬מ"מ הרי הם בגדר אינם מצווים ועושים אבל‬ ‫היתה כונתו לדבר שהוא הפסק בתשר"ת הראשון‪,‬‬ ‫מצוה איכא‪ ,‬דומיא דסומא דמבואר בב"ק דאף למ"ד‬ ‫די"ל דאי"ז כונה למצוה והו"ל הפסק לכו"ע‪[ ,‬עיין‬ ‫ובמו"ק הקשה א"כ האיך התירו לתקוע ק' קולות‬ ‫דפטור מכל המצוות מ"מ חשוב אינו מצווה ועושה‪,‬‬ ‫מג"א סימן תקצ‪ ,‬ה בהא דפליג אלבוש]‪.‬‬ ‫מה דלא תקנו חז"ל‪ ,‬ותירץ דע"כ דכל כמה דמוסיף‬ ‫וא"כ אמאי לא יפטור לנשים‪ ,‬ועיין בספר תורת הקטן‬ ‫לתקוע ה"ז מכלל המצוה‪ ,‬וכדכ' נמי לעיל מלבוש‬ ‫אם תקעו ונתברר שהשופר פסול‬ ‫(פל"ז ס"א) שהביא מהרבה פוסקים עד"ז‪[ ,‬מיהו יל"ע‬ ‫ועוד‪.‬‬ ‫עלה בידינו לפי"ז דלתקוע עוד קולות ממין הקולות‬ ‫לפי"ז בהא דדנו כל האחרונים בקטן שהגדיל אם‬ ‫אם צריך לחזור ולברך‬ ‫סופר ספיה"ע בברכה ואמאי לא יספור לכה"פ לדידן‬ ‫הנה מבואר במשנ"ב (סו"ס תרלט) דאם בירך לישב‬ ‫דהמצוה שרי‪ ,‬או משום דה"ז נמי מצוה‪ ,‬או אפשר‬ ‫דנשים מברכות על מ"ע שהז"ג‪ ,‬ואפשר דס"ל דכיון‬ ‫דכיון דצריך לזה ה"ז מכלל נחת רוח דהתירו מה"ט‬ ‫בסוכה וראה אח"כ דהלאדי"ן ל"ה פתוחים צריך‬ ‫דנעשה בר חיובא ל"ש תו אצלו קיום בתורת לאו בר‬ ‫לחזור ולברך לישב בסוכה‪ ,‬ועד"ז בסימן תרנא‬ ‫הך שבות [דומיא דנשים]‪ .‬ונפ"מ לפי"ז לתקוע קולות‬ ‫חיובא‪ ,‬דהא ודאי גדול שאין לו מי שיוציאנו בק"ש‬ ‫שאינם מדינא כלל‪ ,‬ולרוב הפוסקים אין יוצאין בהן‬ ‫במשנ"ב (סקנ"ו) אם בירך על הלולב ואחר הברכה‬ ‫לא נימא דתוציאנו אשה לכה"פ בתורת מ"ע שהז"ג‪,‬‬ ‫ראה שהיה הלולב או א' מד' מינים פסול‪ ,‬יחזור‬ ‫יד"ח אפשר דאסור‪ ,‬דבזה ל"ש טעם המו"ק דה"ז‬ ‫ויש לחלק כמובן וצ"ת]‪.‬‬ ‫בכלל ריבוי התקיעות דהותרו‪ ,‬דהא אי"ז תר"ת‪ ,‬ובזה‬ ‫ויברך‪ ,‬וא"כ הו"ה בנידו"ד‪.‬‬ ‫מיהו בספר הררי קדש (ימים נוראים כ"ו) כתב לדון‬ ‫ויל"ע ממ"ש הפתחי תשובה (אה"ע סימן סב‪ ,‬ד) בדעת‬ ‫א"ש דברי הראב"ן במעשה דמגנצא דעברו אשבות‪,‬‬ ‫לשיטת הכפות תמרים (רה כ"ט) והשאג"א דאף‬ ‫הרמ"א (סימן סא‪ ,‬א) דאם קידש בטעות ואח"כ חוזר‬ ‫משום דלא עלתה למעשה תקיעה מה שהוסיפו‪.‬‬ ‫התקיעה מכלל המצוה ומהני ע"ז שליחות‪ ,‬א"כ האיך‬ ‫ומקדש א"צ לברך ברכת אירוסין‪ ,‬וכן משמע בביאור‬ ‫מיהו בשו"ע מבואר דמנהגם בסוף התפילה להריע‬ ‫תועיל תק"ש דקטן הא קטן לית ליה שליחות‪.‬‬ ‫תרועה גדולה‪ ,‬וזה צ"ב אמאי שרי הא אין כאן מעשה‬ ‫הגר"א (שם סק"ז)‪[ ,‬ועיין חזו"א (אה"ע ס"ג כ"ג) דלשון‬ ‫אמנם יל"ע בזה דהא הקשו האחרונים (כפו"ת הנ"ל‬ ‫חכמים מרפא וז"ל בקיצור כיון שברכו בשעה שהיו‬ ‫תר"ת‪.‬‬ ‫‪ .1‬נערך מתוך כתביו‬ ‫רוממות | עמוד ‪11‬‬ ‫פנינים‬ ‫כיצד מתקיימת הכנה לוידוי ואיך נעשה הוידוי לאחר‬ ‫ההכנה הנדרשת‪ .‬בטרם הפציעו ימי הסליחות‪ ,‬היה‬ ‫ועובדות‬ ‫מרבותינו‬ ‫רוממות ‪+‬המעשים‬ ‫פחד פחדים‬ ‫מכשיר עצמו בעיון בספר “שערי תשובה” לרבינו יונה‬ ‫הרב יאיר ארלנגר‬ ‫כך סיפר הגה”צ רבי אריה לוין זצ”ל‪ ,‬על רבו הגה”ק‬ ‫ובפרט שער השלישי – בו נתבארו המצוות והאזהרות‬ ‫רבי שלמה אלישיב זצוק”ל בעל ה”לשם שבו ואחלמה”‬ ‫וחילוקי עונשיהם ובשער הרביעי – בו נתפרשו חילוקי‬ ‫במוצאי מנוחה‪ ,‬קדמנוך תחילה‬ ‫בהקדמה לספר‪“ :‬נכנסתי אליו‪ ,‬בליל הסליחות‪ ,‬כדרכו‬ ‫הכפרה‪ .‬אף הוא היה נותן עיונו מבעוד מועד‪ ,‬בדרכי‬ ‫מצאתיו עומד וראשו כפוף‪ ,‬וארכובותיו דא לדא נקשן‪,‬‬ ‫התשובה ובפירוש ופירוט הוידוי‪ ,‬המבוארים בארוכה‬ ‫התורה”] והיה רגיל לומר שאמירתן במהירות קשה ביותר‬ ‫מפחד ה’‪ ,‬ומהדר גאונו‪ ,‬ועמדתי מרחוק לראות המחזה‬ ‫בהלכות יוה”כ לבעל ה”חיי אדם”‪ .‬רק אז‪ ,‬מתוך הכשרת‬ ‫לכוון באמירתן‪ ,‬ובפרט אם אין מסדרין אותן קודם לכן‪.‬‬ ‫הנורא הזה‪ .‬ואחרי איזה רגעים שב למקומו‪ ,‬ואחרי‬ ‫הלב‪ ,‬העמיד עצמו בהכנעה להתודות לפני ד’‪ ,‬כשכל גופו‬ ‫שנפטרתי ממנו‪ ,‬סיפר לי כך‪ ,‬המחבר ספה”ק מנוחה‬ ‫רותת ונפשו מתייפחת בהכאתו על חטא‪ ...‬מ”וידוי” אל‬ ‫ואל לתלאות!‬ ‫וקדושה‪ ,‬היה איש קדוש‪ ,‬וזכה לזקנה מופלגת‪ ,‬ובשחרית‬ ‫ה”קבלה” להבא סדר ה”סליחות”‪ ,‬מדי יום עם שחר‪ ,‬בו‬ ‫“מי שזכה להיות במחיצתו של הגה’’צ ר’ יצחק שלמה‬ ‫ימיו שימש את רבן של ישראל הגר”ח מוואלאז’ין זצ”ל‪,‬‬ ‫השקיע רבינו את כל חלבו ודמו‪ ,‬כשליבו סוער בקרבו‬ ‫אונגר זצ’’ל אב’’ד חוג חת’’ס ב’’ב‪ ,‬בעת תפלותיו הלוהטות‪,‬‬ ‫ואיזה תקופה קצרה בחייו בחר לו לפרנסתו להיות רוכל‬ ‫והוא מתחנן על נפשו כעני בפתח‪“ ,‬כדלים וכרשים”‪,‬‬ ‫אם זה בלילה הראשון של סליחות‪ ,‬עוד כשהתחיל ‘’והוא‬ ‫מחזר בכפרים‪.‬‬ ‫שימש כפתיחה לעבודתו המיוחדת בימי הסליחות‪,‬‬ ‫רחום’’ שלפני מעריב‪ ,‬היה ניכר בו הלהט וכבר היה‬ ‫פעם אחת בימי הסליחות‪ ,‬היה מוכרח להישאר בכפר‬ ‫שהעלתה אותו לפסגות גבוהות במעלה הר בית ד’‪.‬‬ ‫עובר בכל הקהל הקדוש רטט וחלחלה‪ ,‬הרגישו את גודל‬ ‫מפני הקפותיו‪ ,‬ואחר שגמר עבודתו בערב‪ ,‬חזר העירה‬ ‫המעמד וכשפתח‪’‘ :‬במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה’’ הרגש‬ ‫לומר סליחות בציבור‪ ,‬וכשהגיע לבהכ”נ התחיל הציבור‬ ‫במסירות נפש‬ ‫הפך כבר לדמעות וכשזעק‪’‘ :‬פנה נא אל התלאות ואל‬ ‫לומר “לך ה’ הצדקה ולנו בושת הפנים” תקפתו בושה‬ ‫כל ימי הסליחות נזדרזתי לקום בהשכמה‪ ,‬כפי כוחותי‬ ‫לחטאות’’ הדמעות נשפכו כמים‪ ,‬שכן מי כמוהו הגבר‬ ‫כ”כ עד שלא יכל בשום אופן להרים ראשו איזה רגעים‪,‬‬ ‫לאמירת הסליחות‪ ,‬נגד רבים המקילים בזה‪ ,‬אף שהיה‬ ‫שראה בעני עמו בשואה האיומה‪ ,‬והרבה מימיו עברו‬ ‫וזרם של דמעות ניגרו מעיניו‪ ,‬בגדר כמ”ש עזרא הסופר‬ ‫קשה לי לבריאותי‪ ,‬ולאחר הסליחות טבלתי במקוה‪,‬‬ ‫ביסורים‪ .‬והתפלות של ר’’ה ויוהכ’’פ אצלו עברו בסילודין‬ ‫בושתי וגם נכלמתי להרים פני‪ ,‬וכל ימיו של אותו צדיק‪,‬‬ ‫וחזרתי להקלויז עוד בטרם התחילו להתפלל‪ ,‬בזריזות‬ ‫כבן המתחטא לפני קונו‪ ,‬ולבת אש שיקדה בו עברה כמו‬ ‫היה מתפלל שיזכה עוד לרגעים קדושים כאלו בחייו‪,‬‬ ‫נפלאה בזה‪ .‬זה היה בימי עלומי בטרם נתמניתי לרב ואחר‬ ‫זרם לכל המתפללים עמו תפלת’’ ונתנה תוקף’’‪ ,‬ותפלת‬ ‫עכ”ל ובמדרגה זו הרגיש רבינו ז”ל את עצמו בעת הכנסי‬ ‫זה לא היה לאל ידי מפני כבוד הרבנות כמובן (צוואת‬ ‫נעילה‪ ,‬בבכיות נוראות שהיו קורעות את הלבבות‪.‬‬ ‫אליו‪.‬‬ ‫האדר”ת זצ”ל‪ ,‬אשר יצוה עמ’ תטז)‬ ‫שבת סליחות‬ ‫בימי הסליחות!‬ ‫ללמד זכות‬ ‫כך מתאר כותב תולדותיו של המשגיח דחברון‪ ,‬רבי הירש‬ ‫שח הגאון האדיר רבי משה מרדכי שולזינגר זצוק”ל‪ :‬זכרוני‬ ‫על מרן הגר”י אברמסקי זצוק”ל סיפר בנו‪“ :‬טוב על בני‬ ‫פאלי זצוק”ל‪... :‬אך נתקדשו ובאו ימי הרצון ואורו של‬ ‫שבשנת תשנ”א בשבת שלפני הסליחות בליל ש”ק בלכת‬ ‫א”ל חי המשכימים ל”סליחות” בלשון זו‪ :‬שלא ככל הגויים‬ ‫“אלול” הפציע ועלה‪ ,‬כמו גבהה שעור קומתו הרוחנית‬ ‫מרן הגרא”מ שך זצוק”ל בלילה אחרי התפילה סיפר‪ ,‬איך‬ ‫בבית ישראל‪ .‬בנהוג שבעולם כל אומה ואומה בפרוס ימי‬ ‫של רבינו לעילא ולעילא‪ ,‬עד שגם מי שהכיר את עולם‬ ‫שזוכר משנים קדמוניות בחול את האוירה שהיתה אז‪,‬‬ ‫אידיהם‪ ,‬ובמיוחד כשעומדים בפתח שנה חדשה‪ ,‬מתגאים‬ ‫התפילה המיוחד שלו בשאר ימות השנה‪ ,‬גילה לפניו‬ ‫שאף הנשים כבר לא היו מדברות כל השבת שלפני‬ ‫המה במאזן הישגיהם‪ ,‬והכרוז יוצא שבשנה החולפת יצרו‬ ‫עולם אחר‪ ,‬גבוה מעל גבוה‪ .‬ומשנתרגשו ובאו ימי‬ ‫הסליחות‪ ,‬ואיך שהיה קורא השמש לסליחות בניגון‬ ‫כך וכך כלי נשק חדישים‪ ,‬וחשפו עוד כל מיני סודות‬ ‫הסליחות‪ ,‬הוסיף רבינו עבודה על עבודתו‪ ,‬ביתר שאת‬ ‫מעורר רגש ובקריאת הפסוק עורו ישנים וגו’ וסיפר זאת‬ ‫כמוסים מן הטבע וכיו”ב‪ .‬לא כן ישראל קדושים‪ ,‬זוחלים‬ ‫וביתר עוז‪ ,‬כשכל ישותו אחוזה פחד מאימת יום הדין‬ ‫ברגש‪.‬‬ ‫ורועדים לפני הקב”ה בהתייפחות “כדלים וכרשים דפקנו‬ ‫הממשמש ובא‪.‬‬ ‫וכן בשנת תשנ”ב זכיתי בשבת שלפני הסליחות בליל‬ ‫דלתיך”‪ ,‬כל יהודי ניצב לפניו ממש כעני בפתח אשר‬ ‫חיל ורעד אפפו את כל עצמותו‪ ,‬שעה שנעמד לפני‬ ‫ש”ק לשמוע‪ ,‬איך שמרן זצ”ל ניגן לסובבים אותו בניגון‬ ‫לבו נוקפו שמא בעה”ב יגרשנו בחרפה‪ .‬לפיכך‪ ,‬רבש”ע‪,‬‬ ‫המלך ל‪-‬ב‪-‬ק‪-‬ש “סליחות”‪ .‬הוא לא אמר סליחות‪ .‬הוא‬ ‫מרגש‪ ,‬איך שמחר בלילה כבר אומרים סליחות‪ .‬ודיבר‬ ‫תחינתנו “נא אל תשיבינו ריקם מלפניך”‪...‬‬ ‫ביקש סליחות‪ .‬הוא אימץ אל נפשו מה דהוה מרגלא‬ ‫ע”ז שצריך לומר בקשת סליחות‪ ,‬ולא אמירת סליחות‪,‬‬ ‫בפומיה דמרן ראש הישיבה הגר”י סרנא משמו של בעל‬ ‫וכן למחרת לאחר שחרית דיבר ע”ז‪.‬‬ ‫ההכנה ליום הדין‬ ‫“יסוד ושורש העבודה” (שער המים פ”ה)‪“ :‬הנה בנ”א זה‬ ‫על הגה”צ רבי שמואל אהרן יודלביץ זצוק”ל מסופר‪:‬‬ ‫לזה שואלים אם אמרת הסליחות ואומר הן‪ ,‬כבר אמרתי‬ ‫להתעלף!‬ ‫“תפילתו היתה בשפה ברורה ובנעימה קדושה‪ ,‬מעוררת‬ ‫הסליחות‪ ,‬ואינו שם על לב מה בצע אמרותו הסליחות‪,‬‬ ‫אמרו עליו על הגר”ח זצ”ל מוואלאז’ין‪ ,‬כשהגיע פעם‬ ‫לב ונפש‪ .‬הגה”צ רבי אלכסנדר זיסקינד ברלין ספר‪ ,‬כי‬ ‫הלואי שיאמר הבורא ית”ש הסליחות”‪.‬‬ ‫ל’עזרא הסופר אמר לפניך‪ ,‬אלוקי בושתי ונכלמתי‬ ‫רעייתו לא חשה בטוב‪ .‬עם זאת‪ ,‬קמה באשמורת הבוקר‬ ‫אבל רבינו ידע את חובתו‪ .‬הוא התנפל לפני ד’ בתפילה‬ ‫להרים פני אליך’‪ ,‬התעלף מפחד ובושה‪ ,‬אם עזרא הסופר‬ ‫בליל ער”ה‪ ,‬שאלה‪“ :‬הרי אינך בקו הבריאות”‪ .‬ואמרה לו‪:‬‬ ‫ובתחנונים‪ ,‬שיסלח לו‪ ,‬שימחל לו‪ ,‬שיחוס עליו – על‬ ‫התבייש ונכלם להרים פניו‪ ,‬אנן מה נאמר‪( ...‬אור יהל‬ ‫“על הסליחות של רבי שמואל אהרן איני יכולה לוותר”‪.‬‬ ‫ה”נשמה לך” ועל ה”גוף שלך”‪ .‬את אמירת הסליחה‬ ‫ח”ב עמוד קסד)‬ ‫זו היא דרשת ההכנה ליום הדין!‬ ‫הוא הניח לקב”ה שיענה לעומתו‪“ :‬ויאמר ד’ סלחתי‬ ‫ניצוץ של פחד!‬ ‫בדביקות נפלאה‬ ‫כדבריך”‪ ...‬וכך‪ ,‬כשעיניו החלו זולגות דמעות‪ ,‬בהתחננו‬ ‫סיפר מרן הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצוק”ל‪ :‬זכרוני‬ ‫מלחמת העולם השניה פרצה ביום בהיר אחד‪ ,‬קרוב‬ ‫על נפשו “תעבור על פשע ותמחה אשם כיום ויתיצב‬ ‫מקטנותי‪ ,‬שהלכתי עם אבי לסליחות‪ ,‬החושך יכסה ארץ‪,‬‬ ‫לימים הנוראים‪ ,‬בשלהי שנת תרצ”ט‪ .‬באף ובחימה‬ ‫עמו שם”‪ ,‬נתגלה לעין סובביו‪ ,‬מעט מן המעט מן הבערה‬ ‫ובשעה לא רגילה להשכמה‪ .‬איזה רגש היה לי לראות‪,‬‬ ‫ובקצף גדול הסתערו גייסות הנאצים על קהילות פולין‪,‬‬ ‫שהתחוללה שם‪ ,‬בעמקי נפשו‪ ,‬אשר פרצה גבולות‬ ‫שזה לא זמן רגיל כפי דעתו של תינוק‪ ,‬אבל תינוק ג”כ‬ ‫והחלו במלאכת ההשמדה‪ ,‬שלוותה באכזריות איומה‪...‬‬ ‫ופשתה חוצה אל רשות הרבים‪ ,‬אל חללו של ביהמ”ד‪...‬‬ ‫ראה‪ ,‬שזה זמן אחר מכל השנה‪ ,‬יראת ה’ היתה מרחפת‬ ‫האדמו”ר רבי קלונימוס קלמן‪ ,‬אשר שהה אז בפיאסצנה‬ ‫כיס דמעות שלו שנפער‪ ,‬כמו הוזיל כנחל דמעה‪ ,‬שעה‬ ‫בבתי כנסיות ובבתי מדרשות‪  .‬איך היה נראה הערב‬ ‫חזר מיד לורשא השרויה בעיצומן של הפצצות מטוסי‬ ‫שכופף רבינו את גוו והחל בסדר הוידוי בבכי ובתחנונים‪,‬‬ ‫לפני הסליחות משנים קדמוניות‪ ,‬המוכיח שבא לפתוח‬ ‫הנאצים‪ ,‬אשר זרעו בה מוות והרס‪ ...‬בימי הסליחות בר”ה‬ ‫כאשר מתוך אימה ויראה ניגש היה לזבוח לאלקים את‬ ‫מעט את לבות בנ”י‪ ,‬הרי ראו פחד ה’ כמה נקל היה לו‪,‬‬ ‫וביוהכ”פ‪ ,‬המשיך האדמו”ר מפיס’צנה זצ”ל בעבודתו‬ ‫רוחו הנשברה‪ .‬וכך‪ ,‬בכפיפת קומה‪ ,‬בשבירת לב‪ ,‬בנמיכות‬ ‫בזיק אחד‪ ,‬בניצוץ אחד‪ ,‬בניצוץ קל של דברי פיו‪ ,‬כבר‬ ‫הק’‪ ,‬מבלי לשנות דבר‪ ,‬לא שת ליבו לפחד ולשאון‬ ‫רוח‪ ,‬החל רבינו להתוודות לפני ד’‪ ,‬לא וידוי דברים‬ ‫היה נוגע בעומק הלבבות‪ ,‬והיה כלהבה‪ ,‬ומה נאמר ומה‬ ‫מחריש האזניים של פצצות התופת שהתעופפו ליד‬ ‫בעלמא‪ ,‬כי אם וידוי ממעמקים‪ְ ,‬מ ִעמקי חדרי לב‪ ,‬על‬ ‫נדבר עתה‪.‬‬ ‫חלונות בית מדרשו‪ ,‬ניצב לו בפינתו ליד החלון המסוכן‪,‬‬ ‫זוהמת החטא שדבקה בו‪...‬‬ ‫ואמר סליחות ותפלות בדבקות נפלאה‪ ,‬שלא היתה כלל‬ ‫כל בני היכלא‪ ,‬סיימו זה מכבר את סדר הוידוי שלהם‪,‬‬ ‫ההתרגשות של החזון איש‬ ‫מעלמא הדין‪.‬‬ ‫הש”ץ כבר עומד ב”יתגדל ויתקדש שמיה רבא”‪ ,‬ורבינו‬ ‫עוד סיפר שאינו יכול לשכוח את המחזה הנורא עת‬ ‫אמרו‪ :‬מעולם לא התפללו החסידים בפיסצ’נה ברגש‬ ‫עדיין שחוח‪ ,‬ראשו כפוף כאגמון‪ ,‬טליתו משתפלת על‬ ‫רבינו החזון איש זצוק”ל היה אומר “אבינו מלכנו” בימים‬ ‫ובלב שבור‪ ,‬כמו בימים הנוראים הללו על סף הכליון‬ ‫פניו והוא מכונס בתוך עצמו‪ ,‬ממשיך להכות באגרופו‬ ‫הנוראים‪ .‬אף שדרכו תמיד היה להתפלל בלחש ובהשקט‪,‬‬ ‫וההשמדה‪.‬‬ ‫על לבו‪ ,‬ל‪-‬ה‪-‬ת‪-‬ו‪-‬ד‪-‬ו‪-‬ת‪ ,‬להתרצות פני אדוניו‪ .‬כך‪ ,‬כל‬ ‫והיה חלוש בגופו‪ ,‬כשהגיע ל”אבינו מלכנו” היה זועק‬ ‫ימי הסליחות‪ ,‬יום אחר יום‪ ,‬היה רבינו מתעטף בסערת‬ ‫בהשתפכות הנפש נוראה‪ .‬אשרי עין ראתה זאת‪ .‬לר”מ‬ ‫להתקרב לבורא עולם!‬ ‫נפש‪ ,‬עומד לפני ד’ ככלי מלא בושה‪ ,‬ומאריך בוידויו‬ ‫שטיגל זצ”ל זכורה תפלת הסליחות בער”ה של החזו”א‪:‬‬ ‫כך מסופר על הגאון רבי נתן אורדמן זצוק”ל ראש ישיבת‬ ‫כעבד המתטהר לפני אדונו‪ ,‬כאשר עם הפחד והמורא‬ ‫“נא כל מדה נכונה‪ ”...‬בהתרגשות עצומה ובדביקות‬ ‫עץ חיים בלונדון‪“ :‬מחום לבו הרגיש זכה להטפיח‬ ‫שאפפוהו אותה עת‪ ,‬ניכרת היתה עליו “קרבת אלקים”‬ ‫גדולה‪.‬‬ ‫ולהפיח שמחת חיים ואור אמונה בקור ובמבוכה של‬ ‫עצומה‪ ,‬קירבת בן המייחל בערגה לסליחת אביו‪...‬‬ ‫יהודי לונדון‪ ,‬וביותר לתלמידיו הצעירים‪ ,‬אחד מתלמידיו‬ ‫החויר כסיד‬ ‫תיאר את הרושם העמוק שהטביע עליו ועל חבריו‬ ‫על חטא שחטאנו לפניך בוידוי פה‬ ‫שח הגה”צ רבי שלום שבדרון זצ”ל‪ :‬זוכרני שראיתי את‬ ‫בשחר נעוריהם‪ ,‬בוקר אחד השכמנו לאמירת הסליחות‪,‬‬ ‫אף בלב שומעי לקחו‪ ,‬הרבה רבינו להחדיר מהותו‬ ‫מרן הגה”צ רבי אליהו לופיאן זצ”ל‪ ,‬בשעה שאמר בסליחות‬ ‫אנו ילדי ת’’ת עמוסי שיעורי בית עייפים וקורי השינה‬ ‫האמיתית של “וידוי”‪ ,‬כאשר ב”ועדים” שהגיד בישיבה‬ ‫“זוחלים ורועדים מיום בואך”‪ ,‬החויר כסיד מפחד‪,‬‬ ‫עדין על עפעפינו‪ ,‬נשאנו בקושי את רגלינו ברחוב הקר‪,‬‬ ‫לקראת ימי הסליחות‪ ,‬היה תובע מתלמידיו להכין את‬ ‫ורעד אחז בכל גופו! ופעם כשאמר בושתי ונכלמתי‬ ‫והאפור של ה’’איסט אנד’’ היינו בדרך והתחלנו להתלונן‬ ‫לבם בהכנה מוקדמת טרם עומדים להתודות לפני‬ ‫אלקי להרים פני אליך”‪ ,‬ראיתי פניו שהסמיקו מבושה‬ ‫על המשימה הקשה הזאת באזני הרב אורדמן זצ’’ל‬ ‫המלך‪“ .‬האומר וידוי ללא הכנה כדבעי – היה ממשיל‬ ‫אזיל חיורא ואתי סומקא!‬ ‫שליוה אותנו לישיבת עץ חיים ‪,‬‬ ‫רבינו – דומה לאדם שפגש בחבירו ברחובה של עיר‬ ‫ואמר לו‪ :‬אני מבקש את סליחתך‪ .‬אותו חבר‪ ,‬שלא הבין‬ ‫במתינות!‬ ‫הרב עמד פתאום מלכת באמצע הרחוב כאילו היה‬ ‫על רבינו מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצוק”ל‬ ‫שם לבדו וכאילו אין נכרים סביבו‪ ,‬הביט בנו בפניו‬ ‫במה דברים אמורים‪ ,‬הביט בו בתמהון ושאל‪ :‬על מה‬ ‫ולמה? השיבו הלה ואמר‪ :‬סתם‪ ,‬אומרים שצריך לבקש‬ ‫מסופר‪ :‬מאז שפסק מפני הקושי לומר סליחות באשמורת‪,‬‬ ‫המאירות ואמר‪ :‬בודאי בודאי אתם צודקים‪ ...‬ואח”כ‬ ‫נהג לומר סליחות ביום א’ במוצ”ש אחר חצות הלילה‪,‬‬ ‫המשיך‪’‘ :‬אבל בהליכה זו מתעלים כ’’כ הרבה מתקרבים‬ ‫סליחה”‪.‬‬ ‫וכאן נשמע ב”בית הועד”‪ ,‬קול האמת של רבינו‪ ,‬ששב‬ ‫ובשאר הימים השכים לאומרם בבוקר לאחר שכבר‬ ‫כ’’כ לרבש’’ע‪ ...‬פתאום הרגשנו שינוי כ’’כ באפסיותנו‬ ‫האיר היום‪( ,‬יעוין ערוה”ש סי’ תקפ”א ס”ד)‪ .‬אבל לא‬ ‫באפסיות תלונותינו והדיבור נעתק מפינו‪ ,‬אור התורה‬ ‫אל הנמשל‪“ :‬כך אותו אדם שמגיע לסליחות ולוידוי ללא‬ ‫הכנה מוקדמת‪ ,‬ללא מחשבה תחילה‪ ,‬ואומר אל ד’‪ :‬אני‬ ‫היה ניחא ליה מה שנתפשט קצת לאומרם מידי לילה‬ ‫והאמונה ‘’מתקרבים כ’’כ לרבש’’ע’’ האיר עלינו את‬ ‫לאחר חצות‪ ,‬והיה מחזר אחרי ביה”כ שאומרים שם‬ ‫הרחוב האפור והחיים בעולם נראו לנו לפתע שונים‬ ‫מבקש סליחה‪ ,‬כי כך כתוב במחזור‪ .‬הרי זו חוצפה מאין‬ ‫כמוה‪ ,‬לומר בפני הקב”ה ‘וידוי פה’ – מן השפה ולחוץ”‬ ‫הסליחות בהתעוררות ובמתינות הראויה [ושנים הרבה‬ ‫ומאירים‪ ,‬אור שזרח מפניו של הרב וליוה אותנו הילדים‬ ‫קבע מקום לתפילתו בימים אלו בישיבתו של ידיד נפשו‬ ‫בדרך חיינו הארוכה‪.‬‬ ‫וכמו שאר תביעותיו מבני הישיבה‪ ,‬אף בזאת קיים רבינו‬ ‫בנפשו “קשוט עצמך תחילה”‪ ,‬כשהוא משמש למופת‬ ‫הגרי”ז גוטסמן זצ”ל “נצח ישראל” ואח”כ בישיבת “מעלות‬ ‫רוממות | עמוד ‪12‬‬ ‫של שנה הבאה‪,‬‬ ‫ולכן לא מהני‬ ‫עבודת‬ ‫הימים‬ ‫רוממות עשי"‪+‬ת‬ ‫שינוי‬ ‫ענינא‬ ‫דיומא‬ ‫רוממות ‪+‬ההלכה‬ ‫להכריעו לזכות‬ ‫שליט"א‬ ‫זכריש‬ ‫אלעזר‬ ‫רבי‬ ‫הרה"ג‬ ‫המעשים‬ ‫הרב יעקב ליינר‬ ‫רק תשובה דזה‬ ‫בעשי”ת‬ ‫מלאכי רחמים‬ ‫כתב הרמב”ם (פ”ג מהל’ תשובה ה”א) כל עוקר החטא למפרע‪ ,‬ואפי’ אי מכאן ולהבא‬ ‫כתב בשו”ת אגרות משה (או”ח ח”ה סימן מג‪ ,‬ו) בהא שנמצא בפיוטים‬ ‫אחד ואחד מבני האדם יש לו זכיות ועונות מ”מ נמחק עכ”פ העוונות ונמצא שיש לו רק‬ ‫ובסליחות שמבקשים למלאכים שיתפללו עבורנו‪ ,‬כהא דמלאכי‬ ‫מי שזכיותיו יתירות על עונותיו צדיק ומי מצוות‪ ,‬אבל בלא תשובה לא יועיל לו ריבוי‬ ‫רחמים‪ ,‬וכהא דמידת הרחמים עלינו התגלגלי‪ ,‬חזינן שאיכא מחלוקת‪.‬‬ ‫שעונותיו יתירות על זכיותיו רשע מחצה מעשים טובים‪.‬‬ ‫דבעלי הפיוטים שהיו ג”כ גדולי ישראל‪ ,‬הרי תיקנו והנהיגו לומר כן‪.1‬‬ ‫למחצה בינוני‪ .‬ובהלכה ג’ כתב וכשם ששוקלין אמנם כתב הגר”א קוטלר שם דאע”פ שאין‬ ‫אבל הרבה מרבותינו האחרונים אוסרין זה‪ ,‬ובחת”ס (או”ח סימן קסו)‬ ‫זכיות אדם ועונותיו בשעת מיתתו‪ ,‬כך בכל מועילים מעשים טובים הנעשים בעשי”ת‬ ‫הובא ממהר”ל מפראג (נתיב העבודה פי”ב) שמיאן לומר פיוט דמכניסי‬ ‫שנה ושנה שוקלין עונות כל אחד ואחד מבאי לענין המאזן של השנה הקודמת‪ ,‬כל זה בלא‬ ‫רחמים בסליחות‪ .‬וכתב שם בסוף‪ ,‬דלדבריו דמהר”ל יש למנוע מלומר‬ ‫העולם עם זכיותיו ביום טוב של ראש השנה‪ ,‬תשובה‪ ,‬אבל אם עושה תשובה הרי מועילים‬ ‫פזמון דמלאכי רחמים‪ ,‬וסליחת י”ג מידות האמורות בחנינה‪ .‬והחת”ס‬ ‫מי שנמצא צדיק נחתם לחיים‪ ,‬ומי שנמצא גם המעשים להצטרף לחשבון השנה הקודמת‪.‬‬ ‫עצמו אמר סליחות אלה עם הציבור‪ ,‬ורק במכניסי רחמים היה מאריך‬ ‫רשע נחתם למיתה‪ ,‬והבינוני תולין אותו עד והוכיח כן מדברי הרמב”ם שכתב בפ”ג ה”ד‬ ‫בנפילת אפים עד שהגיע ש”ץ לשומר ישראל‪ ,‬וממילא לא היה אומר‪.‬‬ ‫ומשמע מלשונו שאף שלא אמר טעם שלא כמהר”ל מפראג‪ ,‬מ”מ אמר‬ ‫יום הכפורים‪ ,‬אם עשה תשובה נחתם לחיים ולפיכך נהגו כל ישראל להרבות בצדקה‬ ‫זה עם הציבור‪.‬‬ ‫ומצוות באלו הימים וכו’‪ ,‬ומה שכתב “לפיכך”‬ ‫ואם לאו נחתם למיתה‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫ומצינו בסדור עיון תפילה‪ ,‬שהגיה במקום מלאכי רחמים חלו נא‪,‬‬ ‫ומבואר בדברי הרמב”ם דאם לא עשה תשובה כוונתו מאחר שהאדם נדון לפי רוב המעשים‬ ‫שיאמרו יחלו נא פני‪ .‬וזכורני שא”א הגאון זצ”ל לא אמר בשום מקום‬ ‫נחתם למיתה‪ .‬וכן מבואר בפירוש ר”ח (ר”ה לכן נהגו להרבות במעשים טובים כדי‬ ‫בסליחות ובפיוטים שהלשון הוא כמבקשים מהמלאכים‪ ,‬אך בפזמון‬ ‫יז‪ ,‬ב) בביאור הגמ’ אם לא שב בינתיים אין להכריע הכף לצד הזכות‪ .‬וקשה הרי נתבאר‬ ‫מלאכי רחמים היה אומר אבות העולם אהובי עליון חלו נא‪ ,‬ובסליחת‬ ‫מוחלין לו‪ ,‬דקאי על הבינוני בעשי”ת‪ .‬וכן הוא בדברי הרמב”ם עצמו שלא מועיל מעשים‬ ‫י”ג מידות שאומרים בחמישי לעשי”ת וביו”כ בתפילת נעילה‪ ,‬היה‬ ‫בסליחות לצום גדליה (סליחה מ”ט) טכסת טובים להכריע הכף ורק תשובה מועילה‪ .‬אלא‬ ‫אומר מדת הרחמים עלינו נגלגלה ולפני קוננו תחינתנו נפילה ובעד‬ ‫מקדם ימים אלו עשרה‪ ,‬יחיד בם לשוב ולמצוא על כרחך דאם עושה תשובה הרי שוב גם‬ ‫עמנו רחמים נשאלה‪[ .‬אף שא”א להגיה זה בלשון המחבר ר’ אמתי‪,‬‬ ‫כפרה כו’‪ ,‬מהר היחיד ושב בינתיים מוחלין לו‪ ,‬המעשים טובים מצטרפים לחשבון ולהכריע‬ ‫שהרי נגמר בלשון הקרא כי כל לבב דוי וכל ראש לחלי]‪ .‬וכן אני נוהג‬ ‫נואש ולא שב אין תקנה לעיוולו‪ ,‬ע”כ‪ .‬ועיין לצד זכות‪ .‬וע”ש מה שכתב בביאור הדברים‬ ‫בעצמי אחריו‪ .‬ועתה ראיתי בסדור אוצר התפלות שהביא שהגר”ח‬ ‫בעה”ט פרשת כי תבא (כח‪ ,‬סו) עה”פ והיו חייך עפי”ד הגר”א דאם עשה תשובה ביוה”כ נקרע‬ ‫מוואלאזין היה אומר ג”כ תחת מלאכי רחמים חלו נא‪ ,‬בלשון אבות‬ ‫תלואים‪ ,‬ב’ במסורה והיו חייך תלואים‪ ,‬ועמי הגז”ד ויש דין חדש יעו”ש בכל דבריו‪.‬‬ ‫העולם אהובי עליון חלו נא‪ .‬וכן לא היה אומר אאמו”ר זצ”ל בליל ש”ק‪,‬‬ ‫כשאומרים שלום עליכם‪ ,‬את החרוז ברכוני לשלום מטעם זה‪ ,‬עכ”ד‪,‬‬ ‫תלואים למשובתי‪ ,‬והיינו דאמרינן בינונים ולכאורה יש לומר עוד בזה דמה שכתב‬ ‫יעו”ש שהאריך בזה‪.‬‬ ‫תלוים ועומדין בין ר”ה ליוה”כ זכו נכתבין הרמב”ם שנהגו כל ישראל להרבות בצדקה‬ ‫ובדינים והנהגות מהחזו”א (פכ”א) כתב‪ :‬שמענו שהשיב שאין להמנע‬ ‫לחיים לא זכו נכתבין למיתה‪ ,‬וזהו ועמי ובמצוות בימים אלו אי”ז כדי להוסיף מעשים‬ ‫מלומר מדת הרחמים כו’ שבפזמון המתחיל בי”ג מדות‪.‬‬ ‫תלואים שתלוים ועומדים עד שיעשו תשובה‪ ,‬למשקל המעשים הטובים להכריעו מבינוני‬ ‫והרה”ג יחזקאל רוט שליט”א אמר לי‪ ,‬ששאל את רבינו מרן ראש‬ ‫עכ”ל‪ .‬וכן הוא בפיוט לקדושה בשחרית יום ב’ לצדיק‪ ,‬אלא הוא ענין אחר‪ .‬ויסוד הענין‬ ‫הישיבה זצ”ל לפני הסליחות‪ ,‬אם לומר הפיוט ‘מלאכי רחמים’‪ ,‬ורבינו‬ ‫דר”ה ובינונים עד יום כיפור תלויים ועומדים‪ ,‬בזה הוא דאחד מדרכי התשובה הוא שינוי‬ ‫השיב שיש להגיד‪ .‬והרה”ג רא”נ ציטרנבוים שליט”א אמר לי‪ ,‬שרבינו‬ ‫אם ישובו ממעשיהם ויהיו חרדים‪ ,‬ויתקנו המעשים‪.‬‬ ‫ז”ל אמר שהוא לא נוהג לומר בסליחות בקשות מהמלאכים‪ ,‬מלאכי‬ ‫מעלליהם וייטיבו צעדים‪ ,‬חלקם בחיים יזכו דהנה איתא בר”ה (טז‪ ,‬ב) וא”ר יצחק ד’ דברים‬ ‫רחמים‪ ,‬מכניסי רחמים וכו’‪ ,‬ויש נוהגים כן להגיד‪[ .‬ויעו’ מש”כ בזה‬ ‫נחמדים‪ ,‬ואם לא זכו למיתה יהיו נאחדים‪ ,‬ע”כ‪ .‬מקרעין גזר דינו של אדם ואלו הן צדקה צעקה‬ ‫הרה”ג אברהם מלריך שליט”א בבאר אברהם (עמוד רצו)]‪.‬‬ ‫ומבואר מכל זה דאין לבינוני הצלה בעשי”ת שינוי השם ושינוי מעשה‪ .‬וכן הוא ברמב”ם‬ ‫דילוג סליחות‬ ‫אלא ע”י תשובה‪ .‬והקשו האחרונים אמאי רק (פ”ב מתשובה ה”ד) וז”ל מדרכי התשובה‬ ‫כתב בספר בלבת אש (ח”א עמוד רפה)‪ :‬אצל רבינו מרן ראש הישיבה‬ ‫אם עשה תשובה מהני לו והרי בינוני הוא להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי‬ ‫זצ”ל לא אמרו את כל הסליחות בער”ה ובעשי”ת‪ ,‬אך גם לא כפי‬ ‫שקול עוונות ומצוות וא”כ כל מצוה שיעשה ובתחנונים‪ ,‬ועושה צדקה כפי כוחו‪ ,‬ומתרחק‬ ‫הסדר המקובל בישיבות‪ ,‬אלא בכל שנה מחדש היה מורה לחזן בשעת‬ ‫הרבה מן הדבר שחטא בו‪ ,‬ומשנה שמו כלומר‬ ‫יוכרע להיות צדיק‪.‬‬ ‫מעשה איזו סליחה לומר עתה‪ .‬בדקו ומצאו כי אין הסדר זהה בכל‬ ‫והגרי”ב בכוכבי אור כתב לבאר בזה דהנה אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן‬ ‫השנים‪‘ ,‬אחר כוונת הלב הן הן הדברים’‪ .‬בסליחות הנאמרות בצום‬ ‫ברמב”ם שם מבואר דמשקל המצוות המעשים‪ ,‬ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך‬ ‫גדליה הקפיד רבינו זצ”ל שיאמרו את הסליחה הנוראה עזב נא בן‬ ‫והעבירות אי”ז רק לפי מספר אלא יש מצוות ישרה כו’‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫אדם וכו’ [לאחר תחינת ‘שמע קולנו’] בהתעוררות גדולה ונוראה‪ ,‬היה‬ ‫ועבירות חמורות מאד ורק הקב”ה שהוא אל והנה בהא דאמרו בגמ’ דאחד מן הדברים הוא‬ ‫דופק על הסטנדר שלו כמה פעמים ברגש עצום‪ ,‬וכמה פעמים הביע‬ ‫דעות יכול לשקול את המצוות והעבירות‪ ,‬שינוי מעשה‪ ,‬פירש רש”י דהיינו ששב מרעתו‪.‬‬ ‫את פליאתו מפני מה מדלגים את הסליחה הזו שהיא מעוררת כל כך‬ ‫על תכלית וקץ האדם‪.‬‬ ‫ומעתה הרי בעשי”ת הוא זמן של בהמצאו והקשה הריטב”א שם וז”ל ולא נהירא‪ ,‬דהא‬ ‫ובהיותו קרוב וקל ביותר לשוב בתשובה ואם פשיטא שאם אינו שב מדרכיו כטובל ושרץ‬ ‫סליחות ה’עקידה’‬ ‫בידו הוא‪ ,‬שאין מועיל לו שום תשובה‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫אעפ”כ אינו שב הרי”ז עוון חמור מאד‪.‬‬ ‫כתב הרה”ג ר”י לופיאן שליט”א (תורת שמואל עמוד עה)‪ :‬בישיבתו‬ ‫והביא דברי הגמ’ יומא (פז‪ ,‬א) במעשה דרב ועוד צ”ע דהו”ל למימר תחילה שינוי מעשה‬ ‫של רבינו מרן ראש הישיבה זצ”ל ‪‘ -‬מעלות התורה’‪ ,‬בימי הסליחות‬ ‫שהלך לפייס את הטבח ע”ש כל המעשה‪ .‬וצ”ב שזהו עיקר ותחילת התשובה ורק אח”כ שאר‬ ‫של עשי”ת‪ ,‬היו מדלגים בדרך כלל על קטעי הסליחות הנסובים על‬ ‫מנין לקחו הנהגה זו לילך אל מי שצריך לפייס ענינים של צעקה ושינוי השם‪ ,‬ואיך יתכן‬ ‫ענין העקידה‪[ ,‬בכל יום לפני הפזמון יש פרק על העקידה]‪ .‬וכשנשאל‬ ‫והרי לפי הדין הוא צריך לילך לפייס‪ .‬ועוד שדבר זה שהוא הוא עיקר התשובה אינו אלא‬ ‫רבינו לסיבת הדבר‪ ,‬השיב‪ ,‬משום שבחלק מהם המחברים קבעו מה‬ ‫דלכאורה יש בזה בזיון כבוד התורה של רב‪ .‬לבסוף‪.‬‬ ‫היו ההרגשות של אברהם אבינו ע”ה‪ ,‬ואיך שייך לשפוט בשכל דורות‬ ‫שאחריו את ראשון האבות‪ ,2‬וח”ו איני מדבר על המחברים הקדומים‪,‬‬ ‫וביאר דהנה הרמב”ם כתב אעפ”י שהתשובה וכתב הריטב”א וז”ל והנכון שאפילו מעשים‬ ‫רק שאם כבר נהגו בישיבות לדלג על חלק מהסליחות מוטב לדלג‬ ‫והצעקה יפה לעולם‪ ,‬בעשרה הימים שבין ר”ה של רשות שאינם הגונים קצת הוא משנה‪,‬‬ ‫על קטעים אלו‪.‬‬ ‫ליוה”כ היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד כלומר שהוא אדם אחר לגמרי‪ ,‬ע”כ‪ .‬וכן‬ ‫שנאמר דרשו ה’ בהמצאו‪ .‬ויש בזה חסד ה’ משמע בלשון הרמב”ם שכתב ומשנה מעשיו‬ ‫ורוח קדשך אל תיקח ממנו‬ ‫דכיון שכשאין הקב”ה מצוי יותר קשה לאדם כולן לטובה‪ ,‬ומבואר דאי”ז עזיבת החטא אלא‬ ‫כתב בספר מגד גבעות עולם (עמ’ לח) בסליחות בתפילת שמע קולנו‪,‬‬ ‫לשוב בתשובה הקב”ה ממציא את עצמו שינוי כל המעשים כולם‪ ,‬והענין בזה כמש”כ‬ ‫אנו מתפללים ורוח קדשך אל תקח ממנו‪ ,‬ולכאורה יש לתמוה כלום‬ ‫בעשרה ימים אלו כדי שיהא נקל לשוב‪ .‬וזה הריטב”א לומר שהוא אדם אחר לגמרי‪ .‬ולפ”ז‬ ‫איפה היא אותה רוח הקודש בזמננו שאנו מבקשים מהשי”ת שלא‬ ‫המקור לדרכי החסידות של רב ור’ זירא בגמ’ מיושב דדבר זה הוא לאחר צעקה ושינוי השם‬ ‫יקחה מאיתנו‪ .3‬ופירש הגרב”ב ליבוביץ זצ”ל דרוח הקודש היא עצמם‬ ‫שם שהמציאו עצמם לחוטא‪ .‬והנה אם רב לא כיון דאי”ז עיקר התשובה לעזוב החטא אלא‬ ‫של גדולי ישראל‪ ,4‬ועליהם אנו מבקשים שישארו עימנו‪ ,‬ואל יקחם‬ ‫היה הולך אל הטבח לא היה נענש כ”כ חמור מדרכי וטכסיסי התשובה לומר שהוא אדם‬ ‫השי”ת ח”ו מעמנו לגנזי מרומים‪.‬‬ ‫על מה שלא ביקש מחילה אבל כיון שרב עוד אחר‪.‬‬ ‫והרה”ג רא”נ ציטרנבוים שליט”א אמר לי‪ ,‬שרבינו זצ”ל אמר שהכוונה‬ ‫ב’ורוח קדשך אל תיקח ממנו’‪ ,‬היא על כל אחד ואחד‪,‬‬ ‫המציא את עצמו אליו ואעפ”כ לא שב נענש ולפ”ז יש לומר דזהו הענין שכתב הרמב”ם‬ ‫המשך בעמוד ‪14‬‬ ‫דבעשרת ימי תשובה נהגו להרבות בצדקה‬ ‫כ”כ חמור‪.‬‬ ‫‪ .1‬כתב רש”י (סנהדרין מד‪ ,‬ב ד”ה לעולם) לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצים את‬ ‫וחזינן שכשיותר קל לשוב שהקב”ה המציא את ובמעשים טובים‪ ,‬והיינו שינוי מעשה להראות‬ ‫כחו‪ ,‬שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים‪ ,‬ושלא יהו לו מסטינים מלמעלה‪ ,‬ע”כ‪ ,‬ויעוין בשבלי‬ ‫עצמו הרי החטא שלא לשוב הוא חמור מאד‪ .‬שהוא אדם אחר‪ ,‬ולאו כדי לשנות משקל‬ ‫הקלט (סי’ רפב בסוף)‪.‬‬ ‫וממילא כיון דהחטא שלא לשוב בתשובה המעשים אלא מטכסיסי התשובה להפוך‬ ‫‪ .2‬איתא בזוהר (וירא דף קכ‪ ,‬א) הנני בני (בראשית כז‪ ,‬ב) דאסתלקו רחמי ואיתהפך לדינא‪.‬‬ ‫בימים אלו הוא חמור מאד י”ל ששוקל כנגד עצמו לאדם אחר‪ ,‬אבל אה”נ דמשקל המעשים‬ ‫‪ .3‬כתב רש”י בתהלים (נא‪ ,‬יג)‪ :‬ורוח קדשך אל תיקח ממנו‪‘ ,‬שלא יהא רוח הקודש מרוחק‬ ‫ממני’‪.‬‬ ‫כל מצוה אחרת שיעשה ולכן בעי תשובה אינו אלא לפי מה שעשה עד ר”ה וכמש”כ‬ ‫‪ .4‬כתב בחדושי הרמב”ן (ב”ב יב‪ ,‬א) אמרינן במסכת נדרים (לח‪ ,‬א) אין הקב”ה משרה שכינתו‬ ‫האחרונים‪.‬‬ ‫דוקא‪.‬‬ ‫אלא על חכם גבור ועשיר‪ ,‬ויש שהשיבו שאין הקב”ה משרה שכינתו בלא הפסק אלא על חכם‪.‬‬ ‫ובספר משנת רבי אהרן (ח”ב עמוד קעט) ובספר‬ ‫עבודת עשי”ת להעמיד השרשים‬ ‫עמק ברכה ביארו‪ ,‬דמנין הזכויות והעוונות‬ ‫ה”ק אע”פ שנטלה נבואת הנביאים שהוא המראה והחזון‪ ,‬נבואת החכמים שהיא בדרך החכמה‬ ‫לא נטלה‪ ,‬אלא יודעים האמת ברוח הקדש שבקרבם‪.‬‬ ‫הוא מר”ה עד ר”ה שהוא זמן הדין‪ ,‬ומצוות כתיב בפרשת נצבים (ל‪ ,‬א) והיה כי יבואו‬ ‫ובשו”ת חתם סופר (או”ח סימן רח) כתב‪ :‬מ”ש הראב”ד (הלכות לולב פ”ח ה”ה) כבר הופיע‬ ‫שיעשה בעשי”ת שייכים כבר למנין המצוות עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר‬ ‫רוה”ק בבית מדרשינו‪ ,‬וכיוצא בזה כמה פעמים‪ ,‬אין רוצה לומר רוה”ק כמו שהיה לדע”ה וחביריו‪,‬‬ ‫אבל היינו רוח ה’ על עוסקי תורה לשמה אשר זוכים לכוון האמת אפילו אם לפי טבע חכמתם‬ ‫נתתי לפניך והשבות אל לבבך המשך בעמוד ‪16‬‬ ‫ושכלם לא ישיגו ידיהם תושי’ כזו מ”מ הקדוש ברוך הוא בחסדו יהיב חכמתא לחכימא לפי שעה‪.‬‬ ‫רוממות | עמוד ‪13‬‬ ‫ענינא‬ ‫דיומא‬ ‫רוממות ‪+‬ההלכה‬ ‫שהש”ץ של סליחות מתפלל‬ ‫כל היום משום המתחיל‬ ‫ענין אמירת‬ ‫סליחות‬ ‫רוממות ‪+‬הסליחות‬ ‫אמירת סליחות‬ ‫הנמשך מעמוד ‪13‬‬ ‫במצוה אומרים לו גמור‪,‬‬ ‫הרב נחום בריקמן‬ ‫‪ -‬סדר תפילה‬ ‫ובדרכי משה מבואר אף‬ ‫‪ -‬הכנה לר”ה‬ ‫שיש לו בחינה של רוח הקודש‪ ,‬שהקב”ה‬ ‫מעריב שלפניו‪ .‬והנה לא מצינו דבר כמות זה בכל ש”ץ‬ ‫משפיע שפע לכל הבריאה שנקרא רוח הקודש‪,5‬‬ ‫שניגש לעמוד בשחרית שיגש כל היום‪ ,‬וכיו”ב‪ .‬וביותר‬ ‫(פרק‬ ‫זוטא‬ ‫אליהו‬ ‫דבי‬ ‫בתנא‬ ‫הוא‬ ‫הסליחות‬ ‫מקור מנהג‬ ‫ומתפללים שישאר‪ ,‬וכל אחד יכול לזכות‪,‬‬ ‫כג) ‘בשעה שהצרות באות על ישראל מי מכפר עליהם‪ ,‬האיך יתכן מעריב שקודם לו‪ ,‬הרי עדיין לא התחיל במצוה‬ ‫והתפילה היא שלא נאבד את זה‪.‬‬ ‫אמר לו הקדוש ברוך הוא‪ ,‬דוד אל תצטער שכבר גיליתי ומנין דיגמור‪.‬‬ ‫סדרי סליחה למשה ואמרתי לו‪ ,‬בשעה שהצרות באות‬ ‫התרת קללות‬ ‫על ישראל יעמדו לפני יחד באגודה אחת ויאמרו לפני ומכל זה נראה נמי יסוד האמור דסדר אמירת הסליחות‬ ‫כתב החיד”א בצפורן שמיר (סימן יב אות רו) מנהג‬ ‫סדרי סליחה ואני עונה אותם‪ ...‬ובשעה שישראל מתקבצין נקבע כחלק מסדרי התפילה שבכל יום‪.‬‬ ‫החסידים בעיה”ק ירושלים ת”ו שראיתי למעלת‬ ‫לפני ועומדין באגודה אחת ואומרים לפני סדרי סליחה וביאור הענין של המושג ‘תפילה’ שיש בזה‪ ,‬הוא שיסוד‬ ‫הרב שלום שרעבי זלה”ה ויחידי סגולה‪ ,‬שלפני‬ ‫אני עונה אותם’‪ .‬וכן לשון הטושו”ע בסימן תקפא ‘לומר התפילה להרגיש שהאדם רש ולית ליה מגרמיה כלום‪,‬‬ ‫ר”ה אחר התרת נדרים הרגילה בישראל‪ ,‬לא רצו‬ ‫וכדכתב הנפש החיים ועוד‪ ,‬וגם הסליחות יסודם בהרגשה‬ ‫סליחות’ ‘אמירת סליחות’‪.‬‬ ‫לקבל נזיפה ח”ו לא לפני ר”ה ולא לפני חדש‬ ‫וצ”ב הרי אין אנחנו אומרים סליחות אלא מבקשים סליחה זו והוא תחילת מושג תשובה‪ ,‬להבין כמה גדלות הי”ת‬ ‫אלול‪ ,‬מטעם שאין אנו יודעים בדור יתום הזה אם‬ ‫מן הי”ת והקב”ה אומר סלחתי‪ ,‬והיה יותר מתאים לומר וכמה קטנותינו‪ ,‬וממילא עד כמה זה חמור מה שפגמנו‪,‬‬ ‫אותם עשרה מתירין הנזיפה יהיו כדאים להתיר‪,‬‬ ‫‘בקשות’ ‘תחינות’ וכיו”ב‪[ 1.‬עין מש”כ בספר יסוד ושורש והוא מה שמאריכים בתחילת הסליחות ‘לך ה’ הצדקה‬ ‫דלא אפשר לבקש גדולי הדור שיבואו להתיר‬ ‫העבודה (שער עשירי פרק ה) ‘בנ”א שואלין אמרת סליחות‪ ,‬ולנו בושת הפנים’‪‘ ,‬כדלים וכרשים דפקנו דלתיך’‪ ,‬ועוד‬ ‫וכיוצא ונמצא שהנזיפה ודאי וההתר ספק‪ .‬ועוד‬ ‫‪3‬‬ ‫ומשיבין אמרתי כבר סליחות‪ ,‬והלוואי שהבורא ית”ש ועוד‪.‬‬ ‫מטעם שהנזוף מ’ יום אין תפילתו עולה לשמים‬ ‫יאמר סליחות וכו’‪ ,‬וכן מספרים על מרן רבי ליב חסמן זי”ע וזהו גם ביאור אריכות שבחי גבורות הי”ת בתחילת‬ ‫כמ”ש בזהר‪ ,‬ולכן בחרו להתיר התרת קללות‬ ‫הסליחות שזהו עיקרו של הסליחות כמשנ”ת להאריך‬ ‫שאמר; ‘סליחות אומרים? סליחות מבקשים ומתחננים!’]‪.‬‬ ‫בלי קבלת נזיפה‪ ,‬והתרה זו היו עושים אותה אף‬ ‫ולכאורה יש לפרש דקאי על י”ג מידות של רחמים שהמה בגדלות ה’ וממילא כמה שזה מחייב ומפחיד וכו’‪.‬‬ ‫בשאר ימות השנה ולפעמים בערבי שבתות‪ ,‬אך‬ ‫עיקר הסליחות כמבואר בפוסקים‪ ,‬ובגמ’ ר”ה (יז‪ ,‬ב) איתא ומאירים בזה דברי רש”י דיסוד תשובה זה להכיר את‬ ‫קודם ר”ה לא יעבור מלעשותה בעשרה‪.‬‬ ‫דהקב”ה אומר כל זמן שישראל יעשו לפני כסדר הזה אני בוראו‪ ,‬דאיתא בגמ’ (ע”ז יט‪ ,‬א) ‘אשרי איש ירא [את]‬ ‫ובישיבתו של רבינו ‪‘ -‬מעלות התורה’ הנהיג‬ ‫מוחל להם‪ ,‬וזו כונת המדרש דאם נזכיר בכונה הראויה י”ג ה’ ‪ -‬אשרי איש ולא אשרי אשה‪ .‬א”ר עמרם אמר רב‪:‬‬ ‫רבינו זצ”ל בער”ה לאחר התרת נדרים‪ ,‬לומר ג”כ‬ ‫מידות של רחמים ונעורר רחמים לפני הקב”ה הוא ימחל אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש’‪ .‬ופירש”י‪‘ ,‬כשהוא‬ ‫‘התרת קללות’‪.‬‬ ‫ויסלח לנו‪[ .‬וראיתי בספר ‘חננו ועננו’ להגרי”י רפפורט איש ‪ -‬כשהוא בחור בכחו כלומר ממהר להכיר בוראו קודם‬ ‫שכתב לפרש דתפילה זו ‘קרויה ‘סליחות’ ולא ‘בקשות’ ימי הזקנה’‪.‬‬ ‫כוונות בתקיעות‬ ‫וכד’ כדי להורות שתפילה זו נתייחדה בכך שיש עליה ויש להסמיך לזה מש”כ הלקט יושר (או”ח עמ’ טז ב) על‬ ‫כתב המשנ”ב (תקפא‪ ,‬יא) בשם השל”ה‪ :‬ראוי‬ ‫הבטחה ‘ברית כרותה לי”ג מידות שאינן חוזרות ריקם’ רבו בעל התרומת הדשן‪ ,‬וז”ל‪‘ ,‬כי הגאון ז”ל הוי מנגן‬ ‫שיהיה הש”ץ והתוקע בעלי תשובה גמורה‪ ,‬גם‬ ‫כדאיתא בגמ’ שם]‪ .‬וכמו שאומרים בהקדמה לי”ג מידות מר”ח אלול בחול עד אחר יוהכ”פ בברוך שאמר כמעט‬ ‫ראוי שילמדו הכונות מהתפלות והתקיעות והוא‬ ‫שעה אחת’‪ .‬ופירשו חכמים דהיינו ‘ברכת ברוך שאמר’‬ ‫‘קל הורית לנו לומר שלש עשרה’‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫מהזוהר‪.‬‬ ‫ויש להעתיק דברי רבינו בחיי (שמות לד‪ ,‬ו) וז”ל‪‘ ,‬והנה עד ‘ישתבח’‪ .‬והביאור כאמור דיסוד ‘תשובה’ הוא להכיר‬ ‫כתב הגר”ע גורן שליט”א בספרו ודעת למדני‬ ‫בזמן הזה שאנחנו שרויים בגלות ואין לנו כהן גדול לכפר בגדלות הבורא יתברך‪ .‬וזהו שאנו מקדימים את ריבוי‬ ‫(עמוד נו) רבינו ה’דרכי שמואל’ זצ”ל אמר‪ ,‬לגבי‬ ‫על חטאתינו‪ ,‬ולא מזבח להקריב עליו קרבנות‪ ,‬ולא בית פסוקי שבח השי”ת קודם פיוטי ופסוקי הסליחות עצמם‪.‬‬ ‫ספר ‘שער הכוונות’‪ ,‬שהרש”ש לא היה מסתכל‬ ‫המקדש להתפלל בתוכו‪ ,‬לא נשאר לנו לפני ה’ בלתי אם ויש להסמיך לזה מדברי המאירי בחיבור התשובה שלו‬ ‫בכתבים של תלמידים אחרים‪ 7.‬וגם הוא לא‬ ‫תפילתנו וי”ג מדותיו‪ ,‬ומתוך י”ג מדות אלה למדנו סדרי (מאמר ב פ”א) ‘ראוי לכל להשתדל קודם ר”ה בהפצר‬ ‫מסתכל‪ .‬והוסיף רבינו דלכן שער ט’ שכולו כוונות‬ ‫תפילות ובהערת תשובות כדי שיכנס בר”ה בטהרת‬ ‫תפילה ובקשת רחמים מאת אדון הכל יתעלה’‪.‬‬ ‫לשופר מפי הרב ארזין לא הסתכל‪ .8‬וכן לא רצה‬ ‫אולם יש להרחיב היריעה ויבואר דבאמת יש כאן ‘סדר הלב‪ ,‬ומזה נהגו במקומות לקום בלילות ולקבוע תפילה‬ ‫רבינו זצ”ל להסתכל בכוונות לתר”ת שהאר”י לא‬ ‫בביהכנ”ס’‪ ,‬וגם יתבאר מש”כ תפילות בלשון רבים‪ ,‬דגדרו‬ ‫תפילה’ מיוחד של ‘אמירת סליחות’‪ ,‬כדלהלן‪.‬‬ ‫כתב בזה‪ ,‬ובהגהות הביא משמיה דהרב אברהם‬ ‫הנה כתב הלבוש (סימן תקפא) שמה שאומרים קדיש ‘ריבוי תפילה’‪.‬‬ ‫אזולאי שכתב הכוונה לתשלום העניין‪ ,‬ורבינו לא‬ ‫תתקבל בסיום הסליחות אף שלא אומרים אותו אלא אחר ויש להוסיף הערת הגאון רבי דוב צבי קרלנשטיין זצוק”ל‬ ‫רצה להסתכל בהג”ה למטה‪ ,‬ולאחר שהפצרתי בו‬ ‫תפילת י”ח שכך פירוש תיבת ‘צלותהון’ דקאי על סתם (שיח צדק ר”ה) דמבואר בדברי המאירי‪ ,‬דאין מהות‬ ‫הסתכל‪ ,‬אבל לא היה ניחא לו שאני יקשה על זה‬ ‫תפילה שהיא שמו”ע‪ 2,‬וביאר וז”ל ‘שאני סדר סליחות אמירת הסליחות היא כדי להטות הכף לטובה ע”י תשובה‪,‬‬ ‫קושיות‪ .‬ואמר רבינו שהמוהרח”ו היה עניו מידיי‬ ‫שנתקנו כולם על סדר התפילה של כל היום כי הפסוקים אלא ‘ריבוי תפילות’ להכנס לר”ה בטהרת הלב‪.‬‬ ‫לכן הביא הרבה כתבים אחרים‪ .‬ושאלתי את‬ ‫שקודם הסליחות הם כנגד פסוקי דזמרה והסליחות עם ויש להסמיך לזה מש”כ הלקט יושר לתלמיד התרוה”ד‪,‬‬ ‫רבינו זצ”ל הרי יש גם הרבה יחודים מתלמידים‬ ‫הי”ג מידות שאומרים בין כל אחת ואחת הם כנגד תפילת וז”ל‪‘ ,‬אני שמעתי ממוהר”ר שלמה שפירא זצ”ל [שדרש]‬ ‫אחרים‪ ,‬והיה נראה שלא ניחא ליה שילמדו גם‬ ‫י”ח שעיקר התפילה הוא י”ג מידות ואח”כ נופלים על מי שמתפלל ימים נוראים ולא מתפלל סליחות דמי למי‬ ‫אותם‪.‬‬ ‫שרוצה לילך לפני מלך ויש לו מפתח הפנימי ואין לו מפתח‬ ‫פניהם כמו אחר כל התפילות‪’..‬‬ ‫ומבואר לן בדברי הלבוש דהי”ג מידות הם התפילת החיצון’‪ .‬הרי לן ש’תפילת הסליחות’ היא מוגדרת כ’מפתח‬ ‫‘הנני העני ממעש’‬ ‫שמו”ע של סדר הסליחות שהם עיקר התפילה כשמו”ע‪ ,‬החיצון’ ביחס ל’תפילות הימים נוראים’‪ ,‬והיינו כמשנ”ת‬ ‫הרה”ג ר’ חגי ישורון שליט”א אמר לי‪ ,‬שתפילת‬ ‫ובתחילה פותחים בפסוקי דזמרה וזהו ביאור פתיחה דמטרתן לפתוח את הלב לקראת הימים הנוראים‪.‬‬ ‫הש”ץ ‘הנני העני ממעש’ קודם תפילת מוסף‪,‬‬ ‫אריכתא דאשרי יושבי ביתך ופרק תהילה לדוד ול’ ה’ עוד העיר הגרד”צ זצ”ל דלשון המאירי ‘ובהערת תשובות’‬ ‫העיר רבינו זצ”ל‪ ,‬דיסוד התפילה היא בזמנו‬ ‫לשון רבים‪ ,‬כי לא עסקינן כאן ב’תשובה מעלייתא’‬ ‫הצדקה‪.‬‬ ‫שהש”ץ היה מוסיף מדיליה פיוטים לעורר את‬ ‫ובאמת מצינו עוד כמה ענינים שהשוום לתפילה‪ ,‬כגון כצורתה שזו עבודת עשרת ימי תשובה‪ ,‬אלא כאן מדובר‬ ‫הציבור‪ ,‬ולזה נתקנה התפילה‪ ,‬משא”כ היום‬ ‫מה שפסק הרמ”א (סימן נח ס”)ג ומשנ”ב שם (סק”ד) דגם אפי’ בתשובה כזו שהיא אינה אלא התעוררות וחוזר ושוב‬ ‫‪9‬‬ ‫שהש”ץ אינו מוסיף כלום‪.‬‬ ‫אם היו עשרה ולבסוף רק ששה אומר קדיש תתקבל כדין מתעורר דכ”ז הרי פותח את הלב מ”מ‪ ,‬וגם זה רצון הי”ת‪.‬‬ ‫כי כל התעוררות פותחת ומטהרת הלב‪.‬‬ ‫תפילה‪.‬‬ ‫וכן מצינו דבר שלא מצינו דוגמתו בשו”ע (סימן תקפא) וכעין יסוד הדברים שנתבארו בנוסח אחר עיין ב’פחד‬ ‫‪ .5‬כתב הרמח”ל בדרך ה’ (חלק ג פרק ג אות ג) יקרה‪ ,‬שישופע‬ ‫יצחק’ (ראש השנה מאמר לג) יעו”ש היטב‪.‬‬ ‫בלב האדם שפע שיעמידהו על תוכן ענין מהענינים‪ ,‬אך לא ירגיש‬ ‫בו המושפע אלא כמו שנופלת מחשבה בלבבו וייקרא זה לפעמים‬ ‫דלת סגורה של בעל ממון בתוככי ליבו קיוה וייחל‬ ‫‪ .3‬וזו האריכות הגדולה קודם בקשת הסליחות‬ ‫‪ .1‬שמעתי מכמה ת”ח שליט”א דיתכן דמה‬ ‫על דרך הרחבה “רוח הקודש” בדברי חכמינו‪ ,‬זכרונם לברכה‪ ,‬או‬ ‫שלא יפתחו את הדלת מרוב בושה‪ .‬וזהו מצבינו‪,‬‬ ‫באמירת פסוקים רבים המדברים בשבחו וגדלותו‬ ‫שנשתרש הנוסח ‘סליחות’ מקורו ושורשו בהמנהג‬ ‫השפעה נסתרת‪ ,‬אבל רוח הקודש באמת הוא שיהיה ניכר ונרגש‬ ‫דלפחות דפקנו וזה עצמו מעורר מידת הרחמנות על‬ ‫של הבורא ית”ש‪ ,‬להרגיש את הריחוק העצום מדלות‬ ‫הקדום שאמרו סליחות דבה”ב‪ ,‬שהם הראשונים‬ ‫בברור לבעליו‪.‬‬ ‫שהגענו למדריגה ירודה זו‪.‬‬ ‫מעשינו למצב שבו נדרשים אנו בעבודת ה’ הגדול‬ ‫בסדר הדורות כפי הידוע‪ ,‬בתוך התפילה בברכת‬ ‫‪ .6‬כתב השל”ה (ר”ה נר מצוה אות יד) נוהגין להקרות לפני התוקע‪,‬‬ ‫ובזה נראה לבאר מה שמצינו בפיוטי הסליחות‬ ‫והנורא‪ ,‬וזהו בעצם ביאור מה שפתחנו באמירת‬ ‫‘סלח לנו’‪ ,‬וכפי שכתב הטור (סימן תקסו) בשם‬ ‫כדי שלא יטעה התוקע‪ .‬אמנם יש גם כן סוד בדבר‪ ,‬כי התקיעות‬ ‫הרבה לשונות של בכיה ויללה על הגלות המר‬ ‫‘כדלים וכרשים’‪ ,‬שכל מעש”ט שיעשה האדם‬ ‫כמה גאונים‪ ,‬ועיין גם בתוס’ ע”ז (ח‪ ,‬א ד”ה אם בא)‪,‬‬ ‫מעוררים העניינים הגנוזים שלמעלה‪ ,‬וכשהמקריא אומר ‘תקיעה’‪,‬‬ ‫ומצבינו הירוד בין האומות‪ ,‬וראיתי מתקשים מה ענין‬ ‫עדיין אינם בכדי שיהוו סיבה שינתן לו איזה הטבה‬ ‫ועיין בית יוסף ושו”ע שם דאין מנהגינו כן מפני שאנו‬ ‫יכוון לסוד התקיעה‪ .‬וכן כשאומר ‘שברים’ או ‘תרועה’‪ ,‬יכוון לסודיהן‪.‬‬ ‫זה ל’בקשת סליחות’‪ ,‬אכן לפמשנ”ת דסדר אמירת‬ ‫בדין‪ ,‬אלא הכל בחסדו יתברך‪ .‬וק”ו בן בנו של ק”ו‬ ‫מאריכים‪ ,‬וכמו ‘יוצרות’ אלו הפיוטים בברכות ק”ש‬ ‫ובכל סדר וסדר לפי סודו‪ .‬ועל ידיעה זו תוקע התוקע‪ .‬על כן צריך‬ ‫הסליחות הוא לעורר רחמי השי”ת על כך ש’דלים‬ ‫כשהאדם אינו מקיים את הנדרש ממנו בתור ‘נברא’‬ ‫ו’גאולה’ הסמוך לברכת ‘גאל ישראל’ ו’קדושה’‬ ‫המקריא להיות אדם גדול ובקי בסודות‪ ,‬וצדיק‪ .‬והתוקע‪ ,‬עושה‬ ‫ורשים דפקנו דלתיך’‪ ,‬מאריכים אנו ב’ראיות’ על כך‬ ‫אזי פשוט דבכדי לבקש סליחה מהבורא כמה רחמים‬ ‫הוא פיוט הנאמר בתוך הקדושה וכן ע”ז הדרך‪ ,‬ה”נ‬ ‫הפעולה של תקיעה על התעוררות דעתו‪ ,‬ויועיל זה אף כשהתוקע‬ ‫שאנו כ”כ עלובים דלים ורשים‪ ,‬אין אנו באים לזכות‬ ‫הוא צריך‪.‬‬ ‫‘סליחות’ בברכת ‘סלח לנו’‪ .‬ושו”ר כן באגרות משה‬ ‫בעצמו אינו בקי בסודות‪ .‬ובודאי היה יותר טוב‪ ,‬אם גם התוקע היה‬ ‫בזכות עצמינו ומעשינו‪ ,‬אלא ‘למענך אלוקינו עשה‬ ‫התבוננות נוספת בענין זה‪ ,‬הנה ראיתי הפירוש‬ ‫המובא בהערה הבאה‪.‬‬ ‫בעל סוד‪ ,‬אמנם אם לא גם זה יכשר‪.‬‬ ‫ולא לנו’‪.‬‬ ‫בכפילות זו בסידור הגר”א בפירוש שיח יצחק‬ ‫‪ .2‬אולם יש מקום לומר דאינו כן אלא על כל‬ ‫‪ .7‬כתב הרש”ש בנהר שלום (לג‪ ,‬ב) בעיני יפלא איך כת”ר‬ ‫ושמעתי הארה נוראה‪ ,‬ומה רוח הקודש מצוות‬ ‫להגר”י מאלצאן בשם מרן הגר”י בלאזר (מובא‬ ‫תפילות ובקשות יש לומר קדיש ‘תתקבל’‪ ,‬וכן העיר‬ ‫משגיחים על דברי ספרי שאר המקובלים‪ ,‬כגון חמדת ימים ומשנת‬ ‫ואומרת על טענה זו ‘דלתיך דפקנו רחום וחנון נא אל‬ ‫בסוף ‘אבינו מלכנו’)‪ ,‬דהתחינה על כך שאף שאין‬ ‫הט”ז (סימן נה סק”א) על מש”כ שם הלבוש דלעולם‬ ‫חסידים וכיוצא שדבריהם מעורבים ומיוסדים על שאר תלמידי הרב‬ ‫תשיבנו ריקם מלפניך’‪ ,‬הלא יש בה ממש‪ ,‬שורת הדין‬ ‫בנו כלום ואנו דלים ורשים‪ ,‬אבל הרחמים יתעוררו‬ ‫אין אומרים תתקבל אלא לאחר שמו”ע‪ ,‬וביאר הט”ז‬ ‫ז”ל אשר לא סמך ידו עליהם‪ ,‬ואין ראוי לסמוך כי אם על דברי האר”י‬ ‫לפתוח כאשר דופקים אנו בדלת‪ .‬אכן כן‪ ,‬הקב”ה‬ ‫על עצם המצב הזה עצמו שאנחנו ‘דפקנו דלתיך’‪,‬‬ ‫דסליחות שאני משום דיש בהם בקשות רבות‪ ,‬וז”ל‪,‬‬ ‫ז”ל ותלמידו מהרח”ו זלה”ה‪ ,‬ע”כ‪ .‬ויעוין בשו”ת שמן למאור (ח”ד‬ ‫דופק לנו בדלת מעשים שבכל יום ובכל שעה‪,‬‬ ‫והיינו שבתחילה מתארים את ה’דפקנו דלתיך’‬ ‫‘כתב רמ”י שלעולם א”א תתקבל רק אחר תפלת‬ ‫דֹופק ִּפ ְת ִחי לִ י ֲאח ִֹתי ַר ְעיָ ִתי יֹונָ ִתי ַת ָּמ ִתי‬ ‫ּדֹודי ֵ‬ ‫‘קֹול ִ‬ ‫הדפיקה בעצמה שזו מציאות עמידתינו‪ ,‬ושוב חוזרים‬ ‫י”ח‪ ,‬ולאו כללא הוא שהרי בימי הסליחות באשמורת‬ ‫עמוד קכב) מה שהאריך בזה‪.‬‬ ‫ּצֹותי ְר ִס ֵיסי לָ יְ לָ ה'‪ ,‬אבל אנחנו‬ ‫ֹאׁשי נִ ְמלָ א ָטל ְקּוֻ ַ‬ ‫ֶׁשּר ִ‬ ‫ואומרים שבעבור זה לכה”פ יתעוררו רחמים על כי‬ ‫הבוקר אומרים תתקבל אחרי הסליחות דגם בהם יש‬ ‫‪ .8‬וז”ל מוהרח”ו בסוד השופר והתקיעות‪ :‬וכונתם אבל מעורב יחד‬ ‫רוב הפעמים טומנים את הראש בחול ולא פותחים‬ ‫דפקנו‪ .‬ועפי”ז פירש ‘אבינו מלכנו חננו ועננו כי אין‬ ‫בקשות רבות כמו בי”ח’‪ .‬ונפק”מ בין טעם הלבוש‬ ‫ונעתיקהו מכונות שמסר הרב ז”ל להרב יעקב ארזין ז”ל‪ ,‬ונלע”ד שיש‬ ‫לשכינה הקדושה להכנס לליבנו‪ ,‬להכנס אל תוך‬ ‫בנו מעשים’‪ ,‬דזה גופא שבא למדריגה כזו של שפלות‬ ‫לטעם הט”ז בסליחות רגילות כמו בה”ב שאומרים‬ ‫בו תערובות רבות שאינם ממורז”ל ועכ”ז אעתיקם כולם לפניך פה‪.‬‬ ‫חיינו השוטפים‪ ,‬תירוצים יש לנו למכביר‪ּ‘ָ ,‬פ ַׁש ְט ִּתי‬ ‫היא בעצמה סיבה לחם עליו‪ ,‬והמשיל הדבר לאיש‬ ‫אותם בתוך התפילה‪ ,‬אולם יש שהנהיגו חדשים‬ ‫‪ .9‬כתב הגרח”ד מינצר שליט”א (חיי דוד מועדים עמוד קו)‪ :‬הא‬ ‫ֶאת ּכֻ ָּתנְ ִּתי ֵאיכָ כָ ה ֶאלְ ָּב ֶׁשּנָ ה ָר ַח ְצ ִּתי ֶאת ַרגְ לַ י ֵאיכָ כָ ה‬ ‫אשר איבד את ממונו לדעת כגון בשחוק וקוביא‪,‬‬ ‫מקרוב באו לומר סליחות הללו קודם התפילה או‬ ‫דנהגו לומר התנצלות זו דהנני העני ממעש בר”ה ויוה”כ דוקא‪ ,‬משום‬ ‫ֲא ַטּנְ ֵפם'‪ ,‬אבל לכל הפחות כעת בבואינו לדפוק על‬ ‫וכאשר יאכף עליו ההכרח ללכת ולבקש חנינה יבוש‬ ‫אחר גמר התפילה‪ ,‬ושם אין בקשות רבות כמו בי”ח‪,‬‬ ‫דבשאר ימות השנה קי”ל דאין הש”ץ מוציא אלא את שאינו בקי‪ ,‬וע”כ‬ ‫דלתו של השי”ת‪ ,‬כיצד נבקש ‘נא אל תשיבנו ריקם’‬ ‫ויכלם‪ ,‬וכאשר יגיע אצל הפתח ישוב אחור מרוב‬ ‫ולטעם הט”ז אין מקום לאמירת קדיש ‘תתקבל’‪,‬‬ ‫בשאר ימות השנה על כרחו יש לבקי להתפלל להוציא את מי שאינו‬ ‫אם אנחנו לא נפתח לו ‘פתח כחודו של מחט’‪ ,‬איך‬ ‫בושה וכלימה‪ ,‬ולבסוף מצליח איכשהו לדפוק מעט‬ ‫אבל לטעם הלבוש שעיקרם י”ג מידות דמי לסליחות‬ ‫בקי‪ ,‬ואי”צ התנצלות‪ ,‬מלבד ר”ה ויוה”כ במוסף משום דאוושי ברכות‬ ‫נבקש על פתיחת ‘דלתיך’ דלתות הרבה אם לא‬ ‫ולשוב אחורה‪ ,‬וכך סיפר הגאב”ד דפוניבז’ זצוק”ל‬ ‫דאלול‪.‬‬ ‫מוציא הש”ץ אף את הבקי‪ ,‬כדאיתא בר”ה (ל‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫נפתח משהו של ‘פתח’ לו יתברך‪ ,‬לפתוח את ליבנו‪.‬‬ ‫אף שהיה מומחה גדול באסיפת כספים כידוע מ”מ‬ ‫וע”ע בשו”ת אגרות משה (או”ח ח”ג סימן פא)‪.‬‬ ‫העיד על עצמו שבכל פעם שעמד בדפיקות מאחורי‬ ‫רוממות | עמוד ‪14‬‬ ‫אמת‪[ .‬ומובן שאם האדם מבקש ס”ד‪ ,‬ואת הדברים‬ ‫ואני תפילה‬ ‫(ועד נ"ח)‬ ‫רוממות ‪+‬התפילה‬ ‫להצליח בחינוך מוכרחים‬ ‫שיש באפשרותו לעשות כדי להצליח בחינוכם‪ ,‬אין‬ ‫הוא עושה‪ ,‬בקשתו לא מספיק רצינית]‪ .‬ומה יותר‬ ‫הגאון רבי מרדכי יפה שליט"א‬ ‫הרבה תפילות ודמעות‬ ‫ומלאכתם עראי‪ ,‬יראי שמיים ובעלי מידות טובות‪.‬‬ ‫‘עסקי אמת’ מתפילה מעומק הלב על ההצלחה‬ ‫רבינו ראש הישיבה זצ”ל גילה את ליבו לתלמידו‬ ‫וימנו ת”ח שיסווגו כל אחד מהבחורים לאיזה ישיבה‬ ‫בחינוך הצאצאים כרצון ה’‪.‬‬ ‫הגאון רבי עופר שמאי היימן שליט”א‪ ,‬ואמר שזכה‬ ‫הוא מתאים‪.‬‬ ‫אביו למשפחה של בנים ארזי הלבנון‪ ,‬אדירי התורה‪,‬‬ ‫ע”י תפילה ותחנונים כל אחד יכול לזכות להשיג את‬ ‫החזון איש דחה את ההצעה בצורה ברורה ונחרצת‪,‬‬ ‫בוודאי לא בכדי‪ .‬ואף שנסתרות דרכי ההשגחה‪,‬‬ ‫ידיעת התורה והבנתה‪ ,‬כפי שכותב ה”יערות דבש”‬ ‫והורה שמוטל עלינו לתת אפשרות ולדאוג שכל‬ ‫אולם עלינו ללמוד ממה שרואות עינינו עיני בשר‪.‬‬ ‫(דרוש ד’)‪ :‬לכן עם נבון וחכם אל תאמרו הא דעדיף‬ ‫אחד יצמח ויהיה גדול בתורה‪ ,‬לתת לכל אחד ואחד‬ ‫ילדותו של רה”י שזורה בזיכרונות אודות אמו וזקנתו‬ ‫זה מחברו לרוב שכלו‪ ,‬ועוצם חוכמתו ובינתו‪ ,‬לא‬ ‫את האפשרות להגיע לדרגה הגבוהה ביותר‪ .‬ומשום‬ ‫הצדקניות ע”ה‪ ,‬היושבות אצל עריסת אחיו הצעירים‪,‬‬ ‫כן הוא שקר נחלתם! רק מתת ה’ הוא‪ ,‬כאשר נוחיל‬ ‫שכדי להיות גדול בתורה צריך להיות בעל כישרונות‬ ‫מכריזים בקול שם אחד הבנים‪ ,‬ואומרות שתיהן‬ ‫טובו וחסדו הגדול‪ ,‬רוב תפילה ותחנונים‪ .‬ואין לך‬ ‫טובים‪ ,‬ולא כל בני הישיבות הם בעלי כישרון‪ .‬סיפר‬ ‫פרקי תהילים‪ ,‬בהשתוקקות ובדמעות‪ .‬סיימו שם‬ ‫דבר שמזכה לאדם להשיג ישרות התורה‪ ,‬ולפענח‬ ‫החזו”א על אחד מהת”ח הבולטים שהיה בבחרותו‬ ‫אחד‪ ,‬והתחילו עם השני‪ ,‬וכו’‪ ,‬וכו’‪ ,‬ועוד סיפר על‬ ‫מצפונים בדרכי יושר ואמת‪ ,‬אלא להתפלל לה’‬ ‫סתום‪ ,‬וכשהיה כבן שמונה עשרה שאל אותי פשט‬ ‫הגה”צ צבי הערש קופשיץ זללה”ה‪ ,‬כי תדיר היו בקשר‬ ‫בדמע שישוב וירחמהו‪ ,‬כי קל שומע תפילות הוא‬ ‫ברש”י ‪‘ -‬כל תיבה שצריכה למ”ד בתחלתה הטיל לה‬ ‫עם המלמדים‪ ,‬ואם אך שמעו צל צילה של אנחה‬ ‫וקרוב לכל קוראיו באמת‪.‬‬ ‫הכתוב ה”א בסופה’‪‘ ...‬מצרים מצרימה’‪ ,‬והרי מצריים‬ ‫הבוקעת מלב המלמד‪ ,‬צילה של טענה‪ ,‬תיכף קבלו‬ ‫יכולים אנו ללמוד עד כמה תפילה אמתית מעומק‬ ‫אינה פותחת בל’‪...‬‬ ‫הוא והיא צום‪ ,‬והלכו לכותל המערבי‪ ,‬ובדמעות‬ ‫הלב קרובה להתקבל‪ ,‬מכך שהכהן הגדול נצרך‬ ‫לאיפה היו שולחים אותו המבינים הללו‪ ,‬בחור‬ ‫אמרו את כל ספר התהילים‪ .‬כך גידלו המה פאר‬ ‫לתפילה ביום הכיפורים‪ ,‬שלא תתקבל תפילת עוברי‬ ‫בגיל שמונה עשרה שאינו קולט פשט פשוט‬ ‫שבפאר‪ ,‬תפארת שבתפארת‪ ,‬בלעה”ר‪[ .‬אאמו”ר זצ”ל‬ ‫דרכים‪ ,‬ולא תפריע תפילתם לירידת הגשמים שיושבי‬ ‫ברש”י?! והנה בחור חסר כישרון זה הפך להיות‬ ‫סיפר ששאלו את הרבנית קופשיץ ע”ה במה היא‬ ‫הארץ זקוקים להם מאוד‪ ,‬שהם חיים לעולם‪ ,‬והסיבה‬ ‫מגדולי התורה המקובלים ביותר‪ ...‬הוסיף החזו”א‬ ‫זכתה שכל בניה תלמידי חכמים‪ ,‬והשיבה‪ ,‬זה מה‬ ‫שיש לחשוש שתפילת עוברי הדרכים תתקבל‪ ,‬היא‬ ‫ואמר שיכול להיות בחור סתום ובתוך כדי הליכתו‬ ‫שרציתי‪ ,‬הוסיפו ושאלו‪ ,‬הרבה רוצים בנים תלמידי‬ ‫מפני שהם במצוקה ותפילתם מעומק הלב‪ ,‬לכן‬ ‫ברחוב נפתחים לו מעיינות חכמה‪ ,‬והוא נהפך לבעל‬ ‫חכמים‪ ,‬והשיבה‪ ,‬הרבה כנראה רוצות גם בנים‬ ‫זקוקים אנו לתפילה מיוחדת של הכה”ג‪.‬‬ ‫כישרון עצום‪ .‬יתכן והוא זכה לכישרונות בזכות של‬ ‫תלמידי חכמים‪ ,‬אני רציתי רק את זה‪ ...‬זו הייתה‬ ‫א”כ ק”ו כשאנו מבקשים מעומק הלב ס”ד מרובה‬ ‫התפילות של האימהות והסבתות‪ ...‬בחור שיקבל על‬ ‫הבקשה היחידה שלי]‪.‬‬ ‫על עניינים רוחניים‪ ,‬הקב”ה ממהר לתת לנו את‬ ‫עצמו עול תורה כראוי‪ ,‬ויתפלל מעומק ליבו‪ .‬הוא‬ ‫והוסיף ראש הישיבה ‪ -‬כשראינו עוצם חשקת‬ ‫מבוקשנו‪ .‬כיון שאנו מבקשים כלים מתאימים לקיים‬ ‫יצא מאפילה לאור גדול‪ ,‬יחד עם התפילות והדמעות‬ ‫אמנו שנגדל בתורה‪ ,‬ראינו את הדמעות‪ ,‬שמענו‬ ‫את תפקידנו – “ּכִ י יְ ַד ְע ִתּיו לְ ַמ ַען ֲא ֶׁשר יְ ַצּוֶ ה ֶאת ָּבנָ יו‬ ‫של הדורות הקודמים‪ ,‬יפתחו בפניו שערים של ס”ד‪,‬‬ ‫את התפילות‪ ,‬ראינו את החרדת קודש בה מתנהל‬ ‫וְ ֶאת ֵּביתֹו ַא ֲח ָריו וְ ָׁש ְמרּו ֶּד ֶרְך ה' “‪ ,‬הקב”ה שמח בכך‪,‬‬ ‫ותפקידו הוא להוציא מהכח אל הפועל את המתנות‬ ‫הבית לכבוד תורת אבינו‪ - ,‬עדיין ילדים היינו‪ ,‬לא‬ ‫וממהר לסייע בידינו‪ .‬כדברי ספר חסידים (קלא)‪ :‬אם‬ ‫שהוא קיבל‪.‬‬ ‫הבנו שגדלים אנו בבית גאון ישראל ותפארתו‪ .‬אבל‬ ‫ישאל אדם דבר שהוא שבח לבוראו‪ ,‬כגון על לימוד‬ ‫היטב הרגשנו וראינו את החרדת קדש למול תורתו‪,‬‬ ‫תורה או דבר אחד מחפצי שמים‪ ,‬ושופך את נפשו‬ ‫כמעט כל בן ישיבה בספק‬ ‫כמה מאמץ שווה להשקיע שלא להפריעו מתלמודו‪,‬‬ ‫עליו‪ ,‬הקב”ה שומע תפילתו אע”פ שאין בידו מעשים‬ ‫להיות מגדולי הדור‬ ‫לבקש שקט מילדים שובבים כדי שלא להקשות על‬ ‫טובים‪.‬‬ ‫אאמו”ר זצ”ל שאל את החזו”א האם ראוי לעורר‬ ‫העיון הזך‪ ,‬ותו לא! הבנו ונשמנו כי אין ערך כערכה‬ ‫הגאון הצדיק רבי ישראל אליהו וינטרוב זצ”ל כתב‬ ‫את בני הישיבות שישתתפו בימי “בין הזמנים”‪,‬‬ ‫של תורה‪ ,‬אין עושר ואושר כעמלה של תורה‪,‬‬ ‫אגרת לבנו (אגרות דעת מא)‪ :‬בליל ש”ק‪ ,‬בדברנו‬ ‫בפעילות להצלתם הרוחנית של ילדי העולים‬ ‫היסודות הללו נמסכו בדמנו‪[ .‬לא גבה ליבי להכניס‬ ‫יחד על אודות הצלחתי בנעוריי‪ ,‬אמרת‪‘ :‬מסתמא‬ ‫החדשים? השיב לו על כך החזו”א‪ ,‬שהיות וכמעט‬ ‫ראשי לתעלומות ונסתרות‪ ,‬אולם אם יש רשות‪,‬‬ ‫היה לאבא ראש טוב’‪ ...‬ותלית הכל בזה‪ .‬זאת אומרת‪,‬‬ ‫כל בן ישיבה הוא בספק להיות מגדולי הדור‪ ,‬לא‬ ‫לחשוב מחשבה נוספת‪ ,‬מדברי הגמרא בשבת (כג‪,‬‬ ‫שאחר לא יגיע להצלחה זאת אם אין לו ראש כזה‪.‬‬ ‫ראוי למשוך בחור לפעילות העלולה לגרור אותו‬ ‫ב) אמר רב הונא הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי‬ ‫אבל דע לך האמת‪ ,‬כי לא זהו סיבת הצלחתי כלל‪.‬‬ ‫להמשיך לעסוק בפעילות זו גם באמצע הזמן‪ ,‬על‬ ‫חכמים‪ ,‬וביאר רש”י בנים תלמידי חכמים ‪ -‬דכתיב‬ ‫בנעוריי שפכתי הרבה דמעות לזכות לד’ דברים‪,‬‬ ‫חשבון עלייתו בתורה‪ .‬והוסיף ואמר‪ :‬שלאחר עשרות‬ ‫(משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור על ידי נר מצוה‬ ‫שהם‪ :‬יראת שמים‪ ,‬תשובה‪ ,‬התמדה בתורה בכל‬ ‫שנים רואים שגדולי הדור הם לאו דווקא אלה שציפו‬ ‫דשבת וחנוכה בא אור דתורה‪ .‬לפי הנראה לא קם‬ ‫המצבים‪ ,‬ודביקות בה’ לשמה‪ .‬ואחרי הרבה תחנונים‬ ‫מהם‪ ,‬ואחרים שציפו מהם‪ ,‬לא הם אלא שיצאו כפי‬ ‫כמותו של רבינו הגרש”ז זצ”ל בדור האחרון‪ ,‬מי שזכה‬ ‫נפתחו השמים ברוב רחמיו וחסדיו ית”ש‪ ,‬ואראה‬ ‫מה שהיה מצופה מהם‪ .‬אין צורך להתרחק לדורות‬ ‫בליבו לב הארי וברוחב דעתו וביגיעתו ועמלו בתורה‬ ‫מראות אלקים בלימודי ועבודתי‪ ,‬וכאן היה כל סוד‬ ‫קודמים‪ ,‬הרבה מגדולי דורינו בצעירותם לא ציפו‬ ‫ובמ”ח קנייניה‪ ,‬לבאר סוגיות חמורות במסכת שבת‪,‬‬ ‫ההצלחה‪ .‬הראש שלי בנעוריי היה בינוני ואולי קצת‬ ‫מהם הרבה‪ ,‬ובודאי לא ציפו שיהיו גדולי הדור‪ .‬אכן‬ ‫להשריש ולהנחיל וללמד בכל תפוצות ישראל את‬ ‫פחות‪ ,‬אבל כשמשמים פותחים המוח והלב‪ ,‬אז‬ ‫מפליא הדבר אך הוא בדוק ומנוסה! [ולבחור טוב‬ ‫הלכות שבת‪ ,‬וכל הת”ח שהמשיכו ועסקו בדבריו‪.‬‬ ‫נפתחות השגות נעלות ועמוקות מאוד בכל התורה‬ ‫שעסק הרבה בקירוב ילדי העולים‪ ,‬אמר החזו”א‬ ‫מעלת הזהיר בהדלקת נר שבת גדולה מאוד‪ .‬ק”ו מי‬ ‫כולה‪.‬‬ ‫שנראה לו שמכל אלו שתציל אותם‪ ,‬לא יצא אף ת”ח‬ ‫שזכה להאיר באור יקרות באבוקות אש את תורת‬ ‫אחד כפי מה שראוי לצאת ממך!]‪.‬‬ ‫השבת‪ ,‬שזוכה לבנים ת”ח]‪.‬‬ ‫מרן בעל הקהילות יעקב כותב ב’חיי עולם’‪ :‬ואף אם‬ ‫יעברו כמה ימים ושנים אשר ידמה לו שלא הועילה‬ ‫מסופר על בחור קיבוצניק‪ ,‬שבן ישיבה החל לקרבו‬ ‫לימדונו חז”ל (סוכה נב‪ ,‬ב) ‘אמר רבי שמעון בן לקיש‬ ‫תפילתו כלום‪ ,‬אל יניח מלהתפלל‪ ,‬ובסופו של דבר‬ ‫ליהדות‪ .‬אביו של הקיבוצניק הכיר את החזו”א‬ ‫יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו‬ ‫יראה בעיניו שתפילתו הועילה לו עד מאד‪.‬‬ ‫מחו”ל‪ ,‬ובא בכעס ובטענות אליו שגונבים לו את‬ ‫שנאמר (תהילים לז‪ ,‬לב) ‘צופה רשע לצדיק ומבקש‬ ‫הבן‪ .‬והוסיף ואמר לחזו”א אתה יודע כמה דמעות‬ ‫להמיתו’‪ ,‬ואלמלא הקב’’ה עוזרו אינו יכול לו שנאמר‬ ‫“אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום”‬ ‫שפך אבא שלי עלי שאשאר דתי‪ ,‬והדמעות לא עזרו‬ ‫(משלי ח‪ ,‬לד)‪ ,‬מבאר בעל ה’שפת אמת’ (פרשת כי‬ ‫(שם לג) ‘ה’ לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו’‪,‬‬ ‫לו‪ ...‬גם עם הבן שלי לא תצליחו!‪.‬‬ ‫כדי להצליח בחינוך מוכרחים לסייעתא דשמיא‪,‬‬ ‫תבוא תרמ”א) שבפסוק זה הובטחנו כי תפילתנו‬ ‫לעולם לא תשוב ריקם‪ .‬אולם לצורך כך עלינו‬ ‫והחזו”א השיב לו‪ :‬טעות גדולה בידך‪ ,‬דמעות אינן‬ ‫מוכרחים ש’ה’ לא יעזבנו בידו’ חלילה‪ ,‬חלילה‪ .‬ובדור‬ ‫לצפות תמיד לישועת ד’‪ ,‬וכלשון הפסוק “לשקוד על‬ ‫הולכות לריק‪ ,‬אם הדמעות של אביך לא השפיעו‬ ‫יתום שכזה‪ ,‬דור הנאחז בעקב הרי שצריך הרבה‬ ‫דלתותי” עלינו לעמוד תמיד ‘על הפתח’ ולא להסיח‬ ‫עליך‪ ,‬הם יעזרו לבן שלך לשוב אל אביו שבשמים‪.‬‬ ‫תפילות ודמעות‪ ,‬שוב ושוב מאין הפוגות‪.‬‬ ‫ואכן בנו שב אל אביו שבשמיים‪.‬‬ ‫דעת מהקב”ה אף לרגע קט‪ ,‬כדי שכשתגיע שעת‬ ‫חובה לתת לכל אחד את‬ ‫הישועה וייפתחו שערי תפילה לפנינו‪ ,‬נוכל מיד‬ ‫קרוב ה’ לכל קוראיו ‪ -‬לכל‬ ‫האפשרות להיות גדול בתורה‬ ‫לקבל את השפע שנשלח אלינו ממרום‪.‬‬ ‫אשר יקראוהו באמת‬ ‫תלמידים של מרן החזו”א זצ”ל סיפרו ששאלו אותו‬ ‫כל תפילה היא כיהלום המאיר באור יקרות ומגיע‬ ‫כל תפילה על חינוך הצאצאים‪ ,‬בדרך ישראל סבא‬ ‫[הרב שלמה לורנץ ז”ל כותב על כך בארוכה בספרו]‬ ‫עד לכיסא הכבוד‪ ,‬וכשמגיע עת רצון מתחברים כל‬ ‫כרצון ה’‪ ,‬לא שבה ריקם‪ ,‬וככל שהתפילה יותר‬ ‫שמכיוון שאין כל בני הישיבות מתאימים ללמוד‬ ‫התפילות הבקשות והדמעות ששלחנו מעומק הלב‬ ‫מעומק הלב היא מתקבלת יותר‪ ,‬כדאיתא בירושלמי‬ ‫כמו שלמדו בישיבות ליטא‪ ,‬בדרך העיון והעמקה‬ ‫אל אבינו שבשמיים‪ ,‬ומשפיעים עלינו ישועות‪ ,‬כי‬ ‫ברכות (פ”ה ה”ה) אמר רבי שמואל בר נחמני…‬ ‫ולחנך אותם שיצאו תלמידי חכמים מרביצי תורה‪,‬‬ ‫אין תפילה ששבה ריקם‪.‬‬ ‫אם כוונת את לבך בתפילה תהא מבושר שנשמעה‬ ‫וזאת משום שישנם בחורים רבים שאינם מוכשרים‬ ‫הגאון הצדיק רבי שמואל הומינר זצ”ל מביא בספרו‬ ‫תפילתך‪ ,‬ומה טעם ‘תכין לבם תקשיב אזנך’‪.‬‬ ‫להגיע לדרגות הללו‪ .‬והציע שיפתחו ישיבות ששיטת‬ ‫‘עבד המלך’ מהתולדות יעקב יוסף (פרשת עקב)‬ ‫ואנו חוזרים כמה פעמים ביום על ההבטחה; ‘קרוב ה’‬ ‫הלימוד בהם תשים דגש על לימוד בקיאות‪ ,‬ולימוד‬ ‫בשם הבעש”ט‪ ,‬שרוב ענוותנותו של האדם גורם‬ ‫לכל קוראיו‪ ,‬לכל אשר יקראוהו באמת’ – על עסקי‬ ‫הלכה למעשה‪ ,‬לגדל בהם בעלי תורה שתורתם עיקר‬ ‫המשך בעמוד ‪16‬‬ ‫רוממות | עמוד ‪15‬‬ ‫אותנו כיצד הבורא יתברך יחמול וירצה בנו ויקבל‬ ‫ואני תפילה‬ ‫(ועד נ"ח)‬ ‫רוממות ‪+‬התפילה‬ ‫שנתרחק מעבודת השם יתברך‪ ,‬שמצד שפלותו‬ ‫את תשובתנו בחסד וברחמים (פרק יט); ואמרו עוד‬ ‫המשך מעמוד ‪15‬‬ ‫אינו מאמין כי האדם גורם על ידי תפילתו ותורתו‬ ‫(שבת קנא)‪ :‬ונתן לך רחמים ורחמך‪ ,‬כל המרחם‬ ‫שאלתי תלמיד חכם שהוא וכמה מאחיו מרביצי‬ ‫שפע אל כל העולמות‪ ,‬וגם המלאכים ניזונים על‬ ‫על הבריות מרחמין עליו מן השמים‪ .‬וזה פשוט‪ ,‬כי‬ ‫תורה לרבים‪ ,‬במה זכה אביו לבנים חשובים כאלו‪,‬‬ ‫ידי תורתו ותפילתו ‪ -‬שאם היה מאמין‪ ,‬כמה היה‬ ‫הקב”ה מודד מדה כנגד מדה‪ ,‬ומי שמרחם ועושה‬ ‫והשיב איני יודע להשיב על שאלה זו‪ ,‬אולם אימי‬ ‫עובד את השי”ת בשמחה וביראה‪ ,‬והאדם צריך לשום‬ ‫חסד עם הבריות‪ ,‬גם הוא בדינו ירחמוהו וימחלו לו‬ ‫סיפרה לי שאבי זצ”ל נהג בתחילת כל סדר לומר‬ ‫לב ולומר כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע‬ ‫עונותיו בחסד‪ ,‬שהרי מחילה זו דין הוא‪ ,‬כיון שהיא‬ ‫פרקי תהילים ולבקש על בניו שיזכו לס”ד ללמוד‬ ‫השמימה‪ ,‬וכל תנועותיו ודיבוריו והילוכיו ועסקיו‬ ‫מדה כנגד מדתו‪ .‬והוא מה שאמרו ז”ל (ר”ה יז)‪ :‬למי‬ ‫בחשק ובהתמדה‪ ,‬וכך גם שנוספו חתנים למשפחה‬ ‫עושה רושם למעלה למעלה‪.‬‬ ‫נושא עון למי שעובר על פשע‪ .‬ומי שאינו רוצה‬ ‫התתפלל גם עליהם‪.‬‬ ‫ובספרו ‘עצה ותושיה’ (פ”ג) כותב‪ ,‬שמעלת מצות‬ ‫להעביר על מדותיו‪ ,‬או אינו רוצה לגמול חסד‪ ,‬הנה‬ ‫הגבהות בעבודת השי”ת טובה היא מאוד‪ .‬והגאוה‬ ‫הדין נותן שגם עמו לא יעשו אלא שורת הדין‪ ,‬ראה‬ ‫אל תבוא במשפט את עבדך כי‬ ‫מאוסה מאוד‪ ,‬וצריך האדם לקיים שתיהם‪ ,‬להתרחק‬ ‫עתה מי הוא זה ואיזה הוא שיוכל לעמוד אם הקב”ה‬ ‫לא יצדק לפניך כל חי‬ ‫מאוד מגאוה‪ ,‬ולהשתלם מאוד בגבהות בעבודת‬ ‫עושה עמו שורת הדין‪ ,‬ודוד המלך מתפלל ואומר‬ ‫כלל ישראל ‘זוחלים ורועדים מיום בואך’‪ ,‬ועסוקים‬ ‫השי’’ת‪ .‬יהושפט מלך יהודה שהיה עניו ושפל ונכנע‬ ‫(תהלים קמב)‪ :‬ואל תבוא במשפט את עבדך כי לא‬ ‫לפשפש ולמשמש במעשים ולשוב בתשובה שלימה‬ ‫מאוד‪ ,‬כמו שאמרו בכתובות (קג‪ ,‬ב) “ואת יראי השם‬ ‫יצדק לפניך כל חי‪ ,‬אמנם העושה חסד יקבל חסד‪,‬‬ ‫‘עד ה’ אלוקיך’‪ .‬אבינו מלכנו אינו בה בטרוניה עם‬ ‫יכבד” ‪ -‬זה יהושפט מלך יהודה‪ ,‬כשהיה רואה תלמיד‬ ‫וככל מה שירבה לעשות כך ירבה לקבל‪ ,‬ודוד היה‬ ‫בניו אהוביו‪ ,‬ואינו תובע מהם מה שהם אינם יכולים‪.‬‬ ‫חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו‪,‬‬ ‫מתפלל במדתו זאת הטובה שאפילו לשונאיו היה‬ ‫והוא כן תובע מאיתנו שנשוב אליו כפי הנכון והראוי‬ ‫רבי רבי מרי מרי‪ .‬ועל יהושפט הוא שאמרה תורה‬ ‫משתדל להיטיב‪ ,‬זהו מה שכתוב (שם לח)‪ :‬ואני‬ ‫לכל אחד ואחד‪ .‬ראינו לרבותינו שחיפשו עיצות‬ ‫“ויגבה לבו בדרכי השם”‪ ,‬וזה ללמד אותנו כי יחדיו‬ ‫בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי‪ .‬ואמר (שם ז)‪:‬‬ ‫טובות שהתשובה שלנו תתקבל בחסד וברחמים‪,‬‬ ‫יתלכדו הענוה האמיתית עם הגבהות בעבודת‬ ‫אם גמלתי שולמי רע וגו’‪:‬‬ ‫רבינו הרמח”ל בספר הספרים ‘מסילת ישרים’ מדריך‬ ‫השי”ת‪.‬‬ ‫סליחות‬ ‫בעל תוקע שיצא יד”ח לתקוע לקטנה‬ ‫וראש‬ ‫השנה‬ ‫רוממות ‪+‬ההוראה‬ ‫מ”מ יצא המקריא יד”ח דהרי שומע אף בעת‬ ‫נב‪ .‬בעל תוקע שיצא יד”ח אסור לו לתקוע תקיעות‬ ‫המשך מעמוד ‪5‬‬ ‫שמקריא‪.‬‬ ‫לקטנה‪.‬‬ ‫טעה באחד מהתשר”ת ותקע בב’ נשימות‬ ‫התחיל בנפיחה ואח”כ בקול רגיל‬ ‫מז‪ .‬בשלושים תקיעות הראשונות אם טעה הבעל‬ ‫מג‪ .‬אם התקיעה התחילה בקול נפיחה בעלמא ואח”כ‬ ‫לתקוע להתלמד‬ ‫תוקע ובאחד מהתשר”ת תקע בב’ נשימות יחזור‬ ‫נג‪ .‬אסור לגדול לתקוע בר”ה להתלמד אף שצריך‬ ‫המשיכה לקול רגיל ולכן לא שמע את תחילתה מ”מ‬ ‫ויתקע אותה שורה‪.‬‬ ‫יצא‪ ,‬דהנפיחה אינו חלק מהתקיעה‪.‬‬ ‫לתקוע להוציא אחרים‪ ,‬דרק לקטן התירו לתקוע כדי‬ ‫להתלמד‪.‬‬ ‫לשמוע התקיעות באמצע שמונה עשרה‬ ‫היה כעין שבר בקול הראשון שבתרועה‬ ‫מח‪ .‬יחיד יכול להאריך בתפילת לחש של מוסף‬ ‫מד‪ .‬בתרועה אם הקול הראשון היה כעין שבר הרי‬ ‫ר”ה שחל בשבת‬ ‫ולשמוע התקיעות באמצע תפילתו וזה נחשב כקיים‬ ‫זה נתקל ואי”צ לחזור לראש התרועה‪.‬‬ ‫לא הדליקה בעריו”ט‬ ‫מצות התקיעות על סדר הברכות‪.‬‬ ‫נד‪ .‬ר”ה שחל בשבת ושכחה שזה שבת וחשבה‬ ‫ב’ נשימות או נשימה אחת‬ ‫‘אשרי יצר’ בין התקיעות‬ ‫מה‪ .‬נהוג אצלינו בתקיעות דמיושב לעשות שברים‬ ‫להדליק את הנרות בלילה כמנהגה בכל יו”ט ובלילה‬ ‫מט‪ .‬אפשר לברך ברכת “אשר יצר” בין תקיעות‬ ‫נזכרה שזה שבת ולא הדליקה נרות באותה שבת‪,‬‬ ‫תרועה בנשימה אחת בהפסק כל דהו כשיטת‬ ‫דמיושב לתקיעות דמעומד‪.‬‬ ‫המשנ”ב‪ ,‬ובחזרת הש”ץ שתי נשימות‪ ,‬והשלושים‬ ‫זה נחשב לאונס ואין קונסין אותה להוסיף עוד נר‪.‬‬ ‫אמירת תהילים בין התקיעות‬ ‫האחרונות בנשימה אחת‪ ,‬דבזה יוצאים לכו”ע‪ ,‬ואין‬ ‫נשים לשתות מכוס יקנה”ז‬ ‫חוששים לעשות בנשימה אחת בלי הפסק כלל‪.‬‬ ‫נ‪ .‬אין לומר תהילים בין תקיעות במיושב לתקיעות‬ ‫נה‪ .‬בר”ה שחל בשבת‪ ,‬במוצ”ש שהוא ליל יו”ט שני‬ ‫מותר לנשים לשתות מכוס יקנה”ז אף שאין שותין‬ ‫דמעומד‪.‬‬ ‫צורת תקיעת השברים‬ ‫מכוס ההבדלה‪ ,‬דהעיקר ביקנה”ז הוא הקידוש‪.‬‬ ‫ללמוד בין התקיעות‬ ‫מו‪ .‬נהוג אצלינו לעשות את השברים של כל המאה‬ ‫קולות בצורה שבורה‪ ,‬ואין נפק”מ אם עושים ‘טו‪-‬‬ ‫חיבור הנרות ביו”ט לנר יקנה”ז‬ ‫נא‪ .‬אין ללמוד בין תקיעות דמיושב לתקיעות‬ ‫או‪-‬טו’‪ ,‬או’ או‪-‬טו’‪ ,‬או ‘טו‪-‬או’‪ ,‬ואין חוששים לעשות‬ ‫דמעומד אפילו הל’ שופר רק בהרהור מותר‪.‬‬ ‫חלקם בקול פשוט וקצר‪.‬‬ ‫נו‪ .‬ביקנה”ז נוהגים לחבר שתי נרות לברכת האש‬ ‫ומותר אח”כ להפרידם‪ ,‬וכן הורה מו”ח מרן הגרי”ש‬ ‫אלישיב זצוק”ל‪.‬‬ ‫עבודת‬ ‫הימים‬ ‫רוממות עשי"‪+‬ת‬ ‫בעל הטורים שהוא גימ’ יו”ד ימי התשובה] בכל‬ ‫בכל הגוים אשר הדיחך ה’ אלקיך שמה‪ .‬וכתב בעל‬ ‫המשך מעמוד ‪13‬‬ ‫הגוים אשר הדיחך ה’ אלקיך שמה‪ ,‬שזהו עבודת הזמן‬ ‫האמת מן השקר ולהכיר כמה רחק מן האל יתעלה‬ ‫הטורים [נדפס במהדורת עוז והדר וברוב החומשים‬ ‫להתבדל מתרבות הגוים‪.‬‬ ‫בדעות ובמנהגים אשר לא כתורתו‪.‬‬ ‫ליתיה] וז”ל והשבת אל לבבך בגימטריא יו”ד ימי‬ ‫ספציפי ‪z0556770189@gmail.com -‬‬ ‫והלום מצאתי בלבוש (או”ח שם) וז”ל אפילו מי שלא‬ ‫התשובה‪ ,‬עכ”ל‪ .‬ומבואר דבמקרא זה נרמז עבודת‬ ‫ובדרך זו יש לבאר ענין מה שכתבו בטור ובשו”ע (או”ח‬ ‫התשובה שבעשרת ימי תשובה‪.‬‬ ‫נזהר מפת של גוים בשאר ימות השנה נוהגים ליזהר‬ ‫סימן תרג) שאף מי שאינו נזהר מפת של גוים בכל‬ ‫בו בכל עשי”ת והיינו מר”ה עד יו”כ כדי להנהיג עצמו‬ ‫השנה בעשי”ת הוא נזהר‪ ,‬וכבר דברו בזה מה הוא‬ ‫והנה כתב בספורנו כאן וז”ל והשבות אל לבבך ‪-‬‬ ‫בטהרה באלו הימים ולזכור שהם משונים למעליותא‬ ‫הענין להחמיר בימים אלו בדבר שבדעתו לחזור ולהקל‬ ‫התבונן בחלקי הסותר ותשיבם אל לבבך יחדיו להבחין‬ ‫יותר משאר ימות השנה כו’ כדי להעלות על לבבנו‬ ‫אח”כ והדברים עתיקים‪ ,‬אולם יש להתבונן אמאי נקטו‬ ‫האמת מן השקר ובזה תכיר כמה רחקת מן האל יתעלה‬ ‫שאנו מובדלים מהם בקדושה ובטהרה ונעשה תשובה‪,‬‬ ‫דוקא ענין פת של גוים‪ ,‬ולפי הנ”ל י”ל דהרי גזרו על‬ ‫בדעות ובמנהגים אשר לא כתורתו‪ ,‬ע”כ‪ .‬והנה העמיד‬ ‫ע”כ‪ .‬הנה בקוצר אמרים כתב ככל הנתבאר דענין‬ ‫פתם של גוים כדי להתרחק מהם‪ ,‬וכיון שעבודת ימים‬ ‫כל הענין על הדעות והמנהגים ולא על מעשי העבירות‪,‬‬ ‫החומרא בדבר זה הוא כדי להתבדל מן הגוים ושעי”ז‬ ‫אלו היא להעמיד עצמו על הדעות והמנהגות הנכונות‬ ‫ועפי”ד בעל הטורים שנרמז כאן עבודת עשרת ימי‬ ‫נעשה תשובה וכמשנ”ת דהשורש לחטאים הוא שיבוש‬ ‫הרי זמן זה ראוי להעמיד בתוקף ההבדלה בינו לבין‬ ‫תשובה י”ל דהתשובה על החטאים היא חובת האדם‬ ‫הדעות והמנהגות וע”י שיתבדל האדם מתרבות הגוים‬ ‫הגוי וע”כ נקטו בדוקא ענין זה‪ ,‬ומה מאד מדוקדקים‬ ‫בכל עת ומיד כשיחטא‪ ,‬ובעשרת ימי תשובה על האדם‬ ‫יתרחק ממנהגותיהם ומדעותיהם עי”ז יתרחק ממילא‬ ‫הדברים בלשון הכתוב והשבות אל לבבך [שע”ז כתב‬ ‫להעמיד עצמו להתייצב על דרך טובה וממילא עליו‬ ‫מן החטאים‪.‬‬ ‫לעסוק בשרשי המעשים וכדברי הספורנו להבחין‬ ‫בכל ענייני הגליון בארה"ב‪-‬‬ ‫או בטלפון "קו רוממות"‪)+972-722-588-477( 0722-588477 :‬‬ ‫אפשרות להנצחה \ ברכה על גבי הגליון באחת מן האפשרויות הבאות‪:‬‬ ‫ניתן לפנות להרב דוד יהודה פיירסטון שליט"א‬ ‫כמו כן ניתן מענה אנושי בכל עניני הגליון בטלפון הנ"ל‬ ‫בעמדות הממוחשבות של “נדרים פלוס" לפי החיפוש‪ :‬קופות נוספות‬ ‫במס'‪.845-3007324 :‬‬ ‫שלוחה ‪ 3‬או במייל המערכת‪b264464@gmail.com :‬‬ ‫\ "רוממות" ‪ -‬גליון שבועי לבני התורה‬ ‫רוממות | עמוד ‪16‬‬