רוממות · Roimemis — ראש השנה (2026-09-07)

תוכן ענייני+ם
הפרשה \ רוממות גלי16ון מוגדל
ביאור עניני הפרשה והזמן -רבינו הגדול מרן ראש הישיבה עמודים
ה”דרכי שמואל” זיע”א8-9-10..................................................... בסיעתא דשמיא
רוממות הזמנים \ הכנה לראש השנה -רבינו מרן עמוד
ההוראה הגאון רבי עזריאל אויערבאך שליט”א1-2................
רוממות ההוראה \ סליחות וראש השנה -רבינו מרן עמוד פרשת נצבים וילך תשפ"ו ר"ה תשפ"ז גליון 529שנה י"א
ההוראה הגאון רבי עזריאל אויערבאך שליט”א5...................
רוממות המועדים \ אלול ,סליחות ,וראש השנה -מרן גליון שבועי לבני התורה
הגאב”ד הגאון רבי מרדכי גרוס שליט”א 3..............................
רוממות השופר \ נידונים בעניני תקיעת שופר -הגאון רבי
פנחס שוב שליט”א11.................................................................. ולהתפלל’ וכו’ ,ומשמע
הכנה לראש
השנה רוממות +הזמנים ימי הרחמים
שיש ענין בלילה;
רוממות התפילה \ תפילות הימים הנוראים -הגאון רבי
והביאור
משולחן המערכת והסליחות
יעקב הכהן אנגלנדר שליט”א7.................................................. כ ת ב
דאמנם
רוממות הפרשה \ ממוסרי הפרשה -הגאון רבי דוד התפילה ה ר מ ב ” ם רבינו מרן עמוד ההוראה הגאון רבי עזריאל אויערבאך שליט”א
גולדשטוף שליט”א 4................................................................. כל של (פ”ג מהל’
השנה שייכת יותר ליום ולא ללילה ,ועיקר התפילה תשובה
רוממות התפילה \ ואני תפילה (ועד נ”ח) -הגאון רבי היא ביום וכמו שאמרו תפילת ערבית רשות (עיין ה”ד) ‘אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת
מרדכי יפה שליט”א 15................................................................ ברכות כז ,ב) ,אבל כאן יש תפילה מחודשת של בעל הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישנים משנתכם והקיצו
רוממות ההלכה \ הלכה למעשה -הגאון רבי יחיאל מיכל תשובה שעל זה הרמב”ם אומר ונהגו וכו’ בלילה- , נרדמים מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה
טוקצינסקי שליט”א6.................................................................. דוקא בלילה .כי הנה אנו רואים ברמב”ם ובכל הגמ’ וזכרו בוראכם אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן
שהתפילה של תשובה אינה נקראת סתם תפילה ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל
רוממות המעשים \ פנינים ועובדות מרבותינו -הרה”ג רבי אלא “זעקה” ,וכמש”כ הרמב”ם (פ”ב מהל’ תשובה הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב
יאיר ארלנגר שליט”א 12............................................................. ה”ד) ‘מדרכי התשובה שיהיה צועק’ וכו’ ,ומבואר כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה’.
רוממות עשי”ת \ עבודת הימים -הרה”ג רבי אלעזר זכריש בזוה”ק שבתפילה יש לאדם את המילים ,הוא יודע והנה בראש השנה הרי איננו מתוודים כלל ,ואין את
שליט”א13.................................................................................... מה שבליבו והוא עומד לפני הבורא עולם ומנסח את כל מה שנאמר כאן ברמב”ם ,אבל התקיעת שופר באה
תפילתו ,אבל זעקה היא כאשר אדם כבר הגיע למצב לרמז על כך שכל אחד צריך להתבונן במעשיו[ .ואף
רוממות ההלכה \ ענינא דיומא -הרה”ג רבי יעקב ליינר שמרגיש בליבו פנימה שהוא אינו יכול להתבטא, על כל השנה אמרו חז”ל (קידושין מ ,ב) לעולם יראה
שליט”א13.................................................................................... כואב לו מאד ,והוא רוצה לדבר לפני הבורא עולם, אדם עצמו כאילו חציו זכאי וחציו חייב] .ובהמשך
אבל הוא אינו יכול לדבר לפניו. כתב ‘ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות
רוממות הסליחות \ ענין אמירת סליחות -הרה”ג רבי נחום
והביטוי של זעקה כאשר קשה לאדם להתבטא ,הוא בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות מראש
בריקמן שליט”א 14......................................................................
בבכיה ותחנונים כמו תינוק וילד .וכמו שאת הרצון השנה ועד יום הכיפורים יותר מכל ימות השנה’ -
של תינוק רואים כשהוא בוכה ,כך גם כן צריכה הכל כדי לעורר אותנו לחזור בתשובה.
ברכת שנה טובה להראות תפילה ווידוי של בעל תשובה ,בבכיה וזעקה, ואח”כ מביא הרמב”ם את הענין של סליחות ‘ -ונהגו
זה סוג תפילה אחרת .ותפילה זו של זעקה היא דוקא כולם לקום בלילה בעשרת ימים אלו ולהתפלל בבתי
מערכת הגליון מאחלת לכל הכותבים והתורמים ,שולחי ההערות והמפיצים,
לכל הקוראים החשובים שליט"א ,ולכלל ציבור בני התורה די בכל אתר ואתר, בלילה “ -בכה תבכה בלילה” (איכה א ,ב) ,זעקה כנסיות בדברי תחנונים ודברי כיבושין עד שיאור
ולכל בית ישראל שייכת יותר ללילה ,בשעה זו אדם מתבודד יותר עם היום’ ,והנה הרמב”ם מביא את זה רק על עשי”ת,
ברכת שנה טובה ומבורכת בכל מילי דמיטב עצמו ועם הקב”ה ורוצה מאד לצעוק אל הקב”ה .וזוהי אבל בשאר הראשונים מובא שכבר נהגו לומר
כתיבה וחתימה טובה בעצם מהות התפילה של סליחות. סליחות לפני ראש השנה .ובאמת בגמ’ מצאנו רק
עשרה ימים ,וכמו שאמרו בגמ’ (ר”ה יח ,א יבמות
ב’ מערכות של סליחות מט ,ב) שכתוב “ומי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים
הודעת מערכת והנה בעיקר הענין של סליחות כבר הביא הר”ן בראש אליו כד’ אלוקנו בכל קראנו אליו” ומאידך כתוב
ניתן לקבל לפי בקשה בכתובת מייל המערכת השנה (טז ,א דף ג ,א בדפי הרי”ף) שיש בזה שני
את המאמר המלא של רבינו ה"דרכי שמואל" זיע"א
“דרשו ד’ בהמצאו קראוהו בהיות קרוב” ,כאן ביחיד
כעת בעריכה נוספת מחודשת ומבוארת באופן הראוי להיקבע עלי ספר "לב שמואל" מנהגים ,יש שנוהגים להתחיל מראש חודש אלול שבו כאן בציבור ,בציבור זה “בכל קראנו אליו” וביחיד זה
לפרשת נצבים-סליחות ,וכן לפרשיות; קרח ,חוקת ,בלק ,פנחס ,מטות-בין המצרים, התחילו הארבעים ימי רצון שהקב”ה נתרצה למשה “בהמצאו” וזה בעשרה ימים שבין ר”ה ליוהכ”פ .ועכ”פ
דברים-חזון ,שבת נחמו ,עקב ,ראה ,שופטים ,כי תצא-אלול ,כי תבוא-אלול
ויאמר ד’ סלחתי כדבריך עד יום הכיפורים ,ואצלנו מבואר ברמב”ם להתפלל בדברי תחנונים וכבושין עד
בהזדמנות זו נבקש מכל מי שיש בידו הערות והארות תיקונים והוספות בני אשכנז יסוד המנהג הוא להתחיל בכ”ה אלול שאז שיאור היום .וראוי להתבונן בסליחות אלו של אלול
על כל מאמרי ודברי רבינו שהופיעו בגליון
לשולחם למייל המערכתb264464@gmail.com : הוא תחילת בריאת העולם וגמר בריאתו בבריאת ועשי”ת.
וחפץ ד' בידינו יצלח להעמיד הדבר על מתכונתו הראויה האדם בראש השנה [ורק משום הסדר מקדימים
שימו לב -השבוע מאמרי ריבנו נמצאים בתוך הגליון למוצ”ש שלפני כן]. תפילת בעל תשובה
וביאור הענין דבאמת אין זה רק חילוקי מנהגים ,אלא והנה עה”פ “לעבדו בכל לבבכם” אחז”ל (תענית ב ,א)
בקשה אישית מכל קוראי הגליון לאוי”ט הם שתי מערכות של סליחות; אלול זה ענין של ימי איזוהי עבודה שבלב זו תפילה .מיום בריאת העולם
ב”ה עמל רב מושקע מידי שבוע בעריכת הגליון בהדפסתו ובהפצתו אין קיום לעולם אלא על ידי תפילה והכל מתנהל
להביא בפני הציבור הקדוש דברים מרוממים בטוב טעם השכל ודעת רצון ,הארבעים יום שמר”ח אלול עד יוהכ”פ הם ימים
וכבר אנו עומדים בסוף השנה האחד עשר לצאתו לאור עולם של עת רצון שהקב”ה קרוב מאד אלינו ,וכל מטרת רק על ידי התפילה .כשהקב”ה ברא את העולם כל
אלא שכל החזקתו של הגליון עומד מכח הציבור הבריאה כולה ציפתה בכליון עינים לבריאת האדם
אשר נרתם מפעם לפעם ליתן הנצחה או הקדשה או תרומה הסליחות שתקנו הקדמונים היא כדי להגיע לכפרת
ועל כן זקוקים אנו לתרומות הציבור למען המשך החזקתו היום הקדוש יום הכיפורים שהוא היום המיוחד בכל וכמו שכתוב (בראשית ב ,ה) “ואדם אין לעבוד את
וכן להנצחות או להקדשות
במיוחד כאשר ישנם גליונות מרובים ומוגדלים הימים האלו .דוד המלך אומר (תהלים קלט ,טז) “ימים האדמה” ופירש”י שיתפלל על הגשמים - ,הבריאה
אנא ממכם ,בפרוס הימים המקודשים הבעל”ט יוצרו ולו אחד בהם” ופירש”י (עיי”ש) שהיום המובחר צריכה לגשמים ובלי גשמים אינה יכולה לתת פירות,
הרימו את תרומתכם למערכת הגליון
ותהיו שותפים בזיכוי הרבים הגדול מידי שבוע בשבוע הוא שבת ,והיום המובחר ביותר מכל ימות ואין אפשרות לתת גשמים רק ע”י האדם עם התפילה
ובמיוחד בגליון מוגדל זה שבידיכם השנה הוא יום הכיפורים ,זהו יום מיוחד שאנו קרובים שלו .כך הוא סדר בריאת העולם שכל ההשפעות
אשר לעת עתה לא נתכסה הדפסתו מאד לקב”ה .והימי רצון האלו של קרבת ד’ מתחילים והשפע וכל הדברים הנצרכים באים רק על ידי תפלה.
בברכה מרובה בכל מילי דמיטב וכתיבה וחתימה טובה
מאלול ,ובשעה שיש עת רצון מתפללים לקב”ה, אמנם יש תפילה ויש תפילה; בכל תפילה שבכל
ב”אור החיים” הקדוש (סוף פרשת כי תבא) הקשה ,למה בהקללות של פרשת וזהו המנהג לומר סליחות מר”ח אלול כהכנה ליום השנה כולה מעיקר דין התורה מבואר ברמב”ם שכל
בחוקתי נאמרו בסוף נחמות ,ואילו בקללות של פרשת כי תבא לא נאמרו בסופן
נחמות .ותירץ ,דהנה באמת צ”ב למה נאמרו בתורה הקללות פעמיים ,וצ”ל דבפרשת הכיפורים .ולכן אלו שמתחילים סליחות בראש חודש אחד יכול לנסח לו איזה בקשה שיש לו ,בכל לבבכם -
בחוקתי הרי נאמרו הקללות בלשון רבים ,כי זהו קאי על כלל ישראל ,ואילו בפרשת
כי תבא נאמרו הקללות בלשון יחיד ,כי זהו קאי על כל יחיד ויחיד בפני עצמו ,ולכן אלול ,מאריכים מאד בסליחות של ערב יוהכ”פ כי מה שיש לו בלבו ,ורק אנשי כנסת הגדולה באו וסדרו
בפרשת בחוקתי נאמרו גם כן נחמות ,כי כלל ישראל מובטח לו שבסוף יינצל ויתנחם את תפילת שמונה עשרה.
מצערו ,אך היחיד אינו מובטח ,ע”כ תוכן דבריו. אצלם הסליחות קשור ליוהכ”פ ,וזהו התכלית של כל
ונראה עוד ,דהנה הובא בשם חז”ל דעל ידי עשיית חסד יכולין לזכות בדין ,וביארנו אבל בימים אלו יש תפילה מחודשת של בעל תשובה
כמה טעמים לזה .אך להנ”ל יש בזה טעם נוסף ,דכיון דעושה חסדים עם אחרים הסליחות.
אזי הריהו נעשה שייך לכלל ,וממילא יכול לזכות בדין בכח זכות הרבים ,שהרי כלל
ישראל מובטח שהקב”ה יעשה להם נס. אמנם המנהג השני להתחיל לומר סליחות בכ”ה שאותה הקב”ה סידר ,וזה הי”ג מדות ,וברית כרותה
וזהו שנאמר “ ָּפדָה בְ ׁשָלו ֹם נַפְ ׁ ִשי ִמק ֲּרָב לִ י ִכ ּי בְ ַר ִב ּים הָיו ּ ִעמּ ִָדי” ,די”ל דאין הכוונה אלול הוא הקדמה לראש השנה .על ראש השנה שאינן חוזרות ריקם (ר”ה יז ,ב) .ובלבוש כתב שכל
רק משום שהתפללו רבים עליו ,אלא גם משום שזכות הרבים עמדה לו ,דבזכות
הרבים יכול האדם להינצל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה רח”ל. נאמר (תהלים קיט ,צא) “למשפטיך עמדו היום כי הסדר של הסליחות הוא כמו בתפילה; מתחילים
[קונטרס עצות לזכות בדין מהגר”ח קרלנשטיין זצ”ל] באשרי ,ואח”כ הפסוקים שהם הפסוקי דזמרה ,ואח”כ
הכל עבדיך” ,עלינו לעמוד ביום זה לפני הקב”ה,
בהזדמנות זו – ערב ימי הדין יש דין ומשפט ,ואנחנו מעמידים את עצמו למשפט שלש עשרה מדות שבעת אמירתם אנו עומדים לפני
יש להזכיר לכל מי שהתחייב במשך השנה הבורא עולם כמו בתפילת העמידה ,וכן וידוי מבואר
תרומות להוצאות הגליון ,להעביר ולשלם בהקדם לפני הקב”ה ,וזו עבודה גדולה ואי אפשר לקפוץ לתוך
הראש השנה בלי הכנה ,כל השנה נמצאים בהיסח ברמב”ם שכל וידוי צריך להיות “לפני ד’ “ שכשאדם
הדעת ,וכעת הגיע עת הדין וצריכים להתכונן לעמוד מתודה שידע שהוא עומד לפני הבורא עולם כמו
סדר הגליונות
לפני הבורא עולם. בשמונה עשרה ,ואח”כ אומרים קדיש תתקבל כמו
שבת-ראש השנה – אין גליון בסוף התפילה.
האזינו שובה ערב יום כיפור – גליון מוגדל וכשם שלגבי ראש השנה כתב הר”ן (טז ,א דף ג ,א
יום כיפור – אין גליון
סוכות-שמחת תורה – גליון מוגדל
בדפי הרי”ף בשם פסיקתא) שביום ראשון של ראש תפילה בלילה -זעקה
בראשית – גליון רגיל השנה נולד אדם הראשון ובאותו יום המשך בעמוד 2 והנה הרמב”ם אומר על זה ‘ונהגו כולם לקום בלילה
רוממות | עמוד 1
בדימוס ,ואמר הקב”ה
הכנה לראש
השנה רוממות +הזמנים
חטא ונידון ויצא
לעילוי נשמת הגאון הצדיק המקובל
רבי חיים יהודה לייב ב"ר אברהם דוב אויערבאך זצוק"ל
ראש ומייסד ישיבת שער השמים ובעל ה"חכם לב"
בדין ביום זה וג”כ המשך מעמוד 1 בניך יעמדו לפני נלב"ע כ"ח אלול תשי"ד
ביום בריאת העולם אנו יצאו בדימוס ,כמו”כ ת.נ.צ.ב.ה
הונצח ע" נכדו הגאון הגדול רבי יעקב אויערבאך שליט"א
מתעוררים לתכלית הבריאה .ביום שנברא בו האדם עליו להתבונן אם באמת הוא ממלא את תפקידו המוטל עליו, רב ביהמ"ד דרכי שמואל עזרת תורה
הקב”ה ברא את העולם ותכליתו היא האדם ,ותכלית הבריאת אדם היא להכיר את מי שאמר והיה העולם ולעבוד
אותו ,ועליו להתבונן האם הוא הגיע לתכליתו. הונצח לעילוי נשמת
עבד ד' מבעלי החכמה ומבקשיה
ולכן מתחילים סליחות ביום בריאת העולם כי בריאת העולם ובריאת האדם זה דבר אחד ,בכל שנה עושים דין הגאון רבי צבי יעקב בן הגאון הגדול רבי טוביה ליסיצין זצ"ל
וחשבון אם העולם באמת עומד על תכליתו ומטרתו כרצון הקב”ה בשביל האדם ועבודת ד’ לימוד התורה וקיום ראש כולל "היכל התלמוד" ב"ב ובעל "הליכות יעקב"
לימד דעת וחכמה למעלה מארבעים שנה את חתני ישיבת פוניבז'
המצוות .והסליחות שלנו של כ”ה אלול הם בריאת העולם ובריאת האדם ,ובזה אנחנו מתכוננים לראש השנה. נלב"ע בצאת השמיטה כ"ט אלול תשפ"ב
התנאי לזכות בדין הוא ‘לעמוד בדין’ ת.נ.צ.ב.ה.
ואמנם בכדי לזכות בדין יש תנאי ,הקב”ה אומר שהם ‘יעמדו בדין’ ואז הם יצאו בדימוס ,כלומר אם הם יבינו הוקדש ע"י ידידנו הרה"ג רבי שמואל הרשלר שליט"א
שבאמת הם צריכים לעמוד לדין אז הם יצאו בדימוס ,ויהיה להם חנינה .ובטור (סו"ס תקפא) מביא שכלל ישראל בן הגאון רבי מתתיהו הרשלר שליט"א
לובשים לבנים ושמחים בראש השנה כי יש להם בטחון שהקב"ה יעשה להם נס ,כלומר זהו מצב שאנו זקוקים וחתן הגאון רבי שלמה ישראלזון שליט"א
לניסים כדי שנצא בדימוס ויהיה לנו חנינה מהבורא עולם .ובטחון יש רק למי שיודע שהוא צריך שיעשו לו נס .יש לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו
בהיכנס בנו הבה"ח יוסף שלום הרשלר ני"ו
יהודים שמסתובבים שנה אחרי שנה ,שנה שעברה היה ראש השנה ולפני שנתיים וב"ה הוא חי ובריא ,הם חושבים לעול תורה ומצוות לקיימם כ"מצווה ועושה"
על החזנים וכו’ ,לא נראה להם שהם זקוקים שיעשה להם נס .אבל הקב”ה נותן חנינה רק לאלו שמתכוננים לפני בן נין למרן רבינו עט"ר הגרי"ש אלישיב זיע"א
ראש השנה ויודעים באמת שהמצב שלהם הוא ‘לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך כדלים וכרשים דפקנו דלתיך’. יהא רעוא מן שמיא שיזכה לעלות
במעלות התורה והיראה ומידות טובות
עלינו להתבונן בימים אלו ב’מאזן’ של כל השנה מה עשינו ,וכשבאים בצורה כזו לפני הבורא עולם ,בתחנונים, ויזכה הרה"ג שליט"א לרוות נחת דקדושה מכל יוצאי חלציו
ולא בחסד ולא במעשים ,אז באמת אנו מעמידים את עצמנו למשפט - .אדם צריך להתבונן כל כך על מעשיו ולא תמוש התורה מפיו ומפי זרעו עד עולם ,אכי"ר
שכשיגיע ראש השנה יודע הוא שצריך שיעשו לו נס ,הוא צריך לעמוד לדין ואין זה פשוט מה יהיה מחר ,אמנם
יש בטחון והקב”ה עושה נס. לעילוי נשמת סבי המחנך הדגול
אשר עסק בלו"נ בקירוב לבבות לתורה ויהדות
ולכן לפי מנהגנו אנחנו מרבים ומאריכים מאד בסליחות של ערב ראש השנה ,כי התכלית של הסליחות שלנו הרב אברהם ב"ר נחום הכהן בהר"ן זצ"ל
היא ראש השנה ,הכל זה כדי שנזכה לעמוד בדין ולהגיע למצב של “למשפטיך עמדו היום” ו’כדלים וכרשים’ וכו’. נין הגה"צ רבי דוד בהר"ן זצוק"ל והגה"צ רי"ז ידלר התפארת ציון זצוק"ל
ואמנם לאחר ראש השנה יש עוד מערכה נפרדת של סליחות של עשרת הימים כמבואר בגמ’ וברמב”ם שהם נלב"ע כ"ט אלול תשנ"ה
ת.נ.צ.ב.ה.
ימי רצון ,ובאלו הימים הסליחות הם בכדי לעשות תשובה ,ותכליתם להגיע לקץ מחילה וסליחה ביום הכיפורים.
אבל הענין של בריה חדשה אינה ביום הסליחה -יוהכ”פ ,אלא רק בר”ה -יום בריאת האדם הוא שמסגול להיות לעילוי נשמת
לבריה חדשה. הרב רבי חיים צבי ב"ר אברהם נח קרפ זצ"ל
נלב"ע יום א' דראש השנה
ימים של סיעתא דשמיא ע”י “והקרבתם” ת.נ.צ.ב.ה.
הונצח ע"י נכדיו הרה"ג שליט"א
ועוד כתב הרמב”ם (פ"ב מהל' תשובה ה”ו) ‘אע”פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם בעשרת הימים יפה ביותר
ומתקבלת היא מיד’ .ובביאור מש”כ ‘יפה ביותר’ ,עלינו לדעת שאנו מגיעים לימים שהם ממש ימי קרבה לבורא לעילוי נשמת הגאון הצדיק
עולם ,אם אדם רק נעמד בשמונה עשרה ומשתדל לכוין יש לו סייעתא דשמיא .כמובן שאם אינו רוצה לכוין רבי יונה יוסף בן הגה"צ רבי ישראל הכהן ארנטרוי זצ"ל
נלב"ע כ"ה אלול תשמ"ט
ולהתקרב איננו מדברים עליו ,אבל כשאדם מכוין בימים אלו זה הרבה יותר קל ,כי כשאדם נמצא בקרבתו של ת.נ.צ.ב.ה.
הקב”ה ומעמיד את עצמו לפניו ויודע שהוא עומד לפני הבורא עולם ומכוין פירוש המילות יש לו סייעתא דשמיא הונצח ע"י בנו ידידנו הרב הגאון רבי יחזקאל הכהן ארנטרוי שליט"א
לכוין ,הקב”ה עומד ממש לידו והוא נמצא בקרבת ד’. ראש כולל "יד התורה" פתח תקוה
ומש”כ הרמב”ם ‘ומתקבלת היא מיד’ יש לדעת שאין הכוונה שמה שירצה מיד הקב”ה יתן לו ,ודאי שכשאדם
מבקש הוא אינו יודע מה טוב לו ולא מה שהוא חושב שטוב לו זה באמת טוב ורק הקב”ה יודע מה טוב לו ועושה הוקדש ע"י ידידינו הרה"ג החפץ בעילום שמו שליט"א
לזיכוי הרבים בחודש אלול
את זה ,אבל כאן הכוונה שהרי כל תפילה היא קרבן לד’ והאדם צריך זכויות רבות בכדי שהקב”ה יקבל את הקרבן, להיות נכלל עם הציבור בגזירות טובות
ועל זה אומר הרמב”ם שבימים אלו יש סייעתא דשמיא שהתפילה תתקבל לפני ד’. ולהתברך בכתיבה וחתימה טובה
ובפרט בראש השנה שאמרו חז”ל שבכל הקרבנות של שבת ויו”ט נאמר והקרבתם וכאן נאמר ועשיתם עולה לד’
אמר הקב”ה מכיון שנכנסתם לפני בדין ביום הזה ויצאתם בדימוס מעלה אני עליכם כאילו היום נעשיתם כאילו
הוקדש ע"י ידידנו הרה"ג רבי דוד הכהן בהר"ן שליט"א
היום בראתי אתכם בריה חדשה וכו’ ,אנחנו מקריבים את עצמנו לקב”ה בראש השנה ,אנחנו כ”כ מתקרבים לבורא בן דודי הגאון רבי אהרן הכהן בהר"ן שליט"א
עולם עד שמקריבים את עצמנו .ויש כאן יותר מזה עפ”ג הגמ’ (ר”ה טז ,א) אמר הקב”ה הביאו לפני עומר כדי מר"י דרכי שמואל ומראשי כולל לבושי עז -בית שמש
לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו
שתתברך לכם התבואה נסכו לפני מים וכו’ ,וכאן כאשר דנים את החיים של האדם האדם צריך להקריב את החיים בהולדת בנו שיחי' בשעטומו"צ
שלו לקב”ה .ואיך ,ע”י שהוא עומד לפני הקב”ה ואומר אני עומד כעת לפניך למשפט -למשפטיך עמדו היום -ואני שיזכה להכניסו בבריתו של אאע"ה בעיתו ובזמנו
נותן את עצמי אליך ותעשה בי כרצונך .המון העם אינם יודעים מה בכלל עושים בר”ה ,ועלינו לדעת שתפקידנו לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים
ולרוות נחת מכל יוצ"ח לתפארת אבות וזקנים להמשך כרם בית ישראל
הוא להקריב את עצמנו עולה לד’ .וכל זה בא רק ע”י ההכנה הגדולה.
ההכנה לר”ה – לימוד התורה
וההכנה הגדולה ביותר שיכולה להיות לראש השנה היא לימוד התורה; לימוד התורה כשלעצמו הוא כבר הוקדש ע"י ידידנו הרה"ג רבי יוסף סטורץ שליט"א
לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו
התקרבות לקב”ה .מיום שחרב בית המקדש אין לו לקב”ה בעולמו אלא ד’ אמות של הלכה (ברכות ח ,א) ,אדם באירוסי בנו הבה"ח המופלג בתורה ויראה וכל מדה נכונה
שיושב ולומד נמצא לפני השכינה .ואם האדם מקדש את הזמן והרגעים ולא מתבטל ,אלא יושב ולומד ויגע בתורה ידידנו נעים ההליכות כמר אלחנן שמחה בונם סטורץ ני"ו
מבחירי ישיבת חברון החדשה
במשך כל הזמן ,הרי זוהי ההכנה הגדולה ביותר שיכולה להיות .ואז אפשר לומר ‘סליחות’ לעמוד לפני הבורא נין לגאב"ד טבריה הגאון הגדול רבי אברהם דב אויערבאך זצוק"ל
עולם ולהתוודות ולהכין את עצמנו באמת כמו בנים. עב"ג הכלה המהוללה תחי'
אנו מגיעים בראש השנה לפני הי”ת בב’ בחינות ‘ -אם כבנים ואם כעבדים’‘ ,אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים בת הרה"ג רבי עמנואל מאיר סיימון שליט"א
שיזכו קשר של קיימא ולבנות בית נאמן בישראל
ואם כעבדים עינינו לך תלויות’ .יש מדריגה של עבד ויש מדריגה של בן ,העבד מרגיש שהוא מקבל שכר על כשאיפתם הטהורה בדרך ישראל סבא
העבודה ,אבל כשהבן מבקש מאביו הוא מבקש ממנו בחינם .וזוהי המדריגה המיוחדת של בן .ואיתא בזוה”ק שמי בנחת ובשמחה בשפע ברכה והצלחה וכל טוב
הוא זה שמגיע למדרגת בן - ,אלו שיגעים ועמלים בתורה .הם אלו שנקראים בנים .וכשהבן בא לאביו הוא אינו לתפארת אבות וזקנים ולהמשך כרם בית ישראל
צריך להגיע לא בחסד ולא במעשים אלא ‘רחמנו כרחם אב על בנים’ ,צועקים לו ‘אבא’ והוא עונה ...אבל כדי לדעת
שהוא אבא ואנחנו הבנים ,לזה אפשר להגיע רק על ידי יגיעה ועמל בתורה. ברכת מזל טוב
ומצאנו בגמ’ בברכות (שם) שהאמוראים רב אמי ורב אסי התפללו כל השנה ביני עמודי במקום שהיו לומדים שם. נשגר בזאת קמיה ידידנו שלוחם הנאמן של רבותינו
לעמוד לימינם של בני התורה בעניני הצדקה
וברבנו יונה שם הביא צד שהתפללו שם אפילו ביחידות כי מקום שיש בו קביעות של תורה הקב”ה אוהב אותו ב"קופת הצדקה המרכזית"
[וכמו שאמרו שם אוהב ד’ שערי ציון שערים המצוינים בהלכה] וזה עדיף גם מעשרה .הרי רואים אנו מכאן עד ומסור בלו"נ למען ציבור בני התורה בכל מקום שהם
כמה המקום של תורה הוא מסוגל מאד – ‘במקום רינה שם תהא תפילה’ .ובמס’ תמיד (לב ,א ריש פ”ה) מבואר הרב הגאון רבי אהרן ברויער שליט"א
לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו
שהכהנים אחרי הקרבן התפללו בלשכת הגזית ,וכתב בפירוש הרא”ש שם שתפילתו של אדם נשמעת במקום ד’ בהיכנס בנו הבה"ח בנימין זאב ני"ו
אמות של תורה .רואים שהמקום של תורה הוא הקרוב ביותר להקב”ה ,וכשעומדים שם לפני הקב”ה אפשר באמת לעול תורה ומצוות לקיימם כ"מצווה ועושה"
יהא רעוא מן שמיא שיזכה לעלות
להתוודות ולבקש מהקב”ה כל מה שרוצים ,כמו בן שמבקש מאביו – ‘רחמנו כרחם אב על בנים’. במעלות התורה והיראה ומידות טובות
והקב”ה ירחם עלינו שנוכל באמת לשבת ולהקדיש כבר מעכשיו עד ראש השנה וגם בראש השנה את השעות ויזכה הרה"ג שליט"א לרוות נחת דקדושה מכל יוצאי חלציו
בשמחה באושר בריוח ובכבוד וכל טוב
והרגעים לתורה לתפילה ונוכל לעמוד לפני הקב”ה ביום הדין והקב”ה ירחם עלינו כרחם אב על בנים וכמו ולא תמוש התורה מפיו ומפי זרעו עד עולם ,אכי"ר
1
שהבטיח לאדם הראשון שהם יעמדו לפני ויצאו בדימוס לכתיבה וחתימה טובה. המאחלים בברכה מרובה ובהכרת הטוב
גבאי קהילות בני התורה בארה"ק
לעילוי נשמת האשה החשובה והצדקנית
.1ערב ראש השנה תשס”ב ,נמסר למערכת הגליון ע”י הרה”ג רבי מאיר פודרביניק שליט”א ,ובעז”ה יראה אור בספר לבושי עז מועדים א’ היו”ל בימים אלו. מרת לאה בלהה יודלביץ ע"ה
בת הגה"צ רבי אהרן פישר זצ"ל
ואשת הגאון רבי אברהם יצחק יודלביץ זצ"ל
נלב"ע כ"ו אלול תש"ס
הוקדש ע"י ידידנו המסור בלו"נ למען ציבור בני התורה בכל מקום שהם לעילוי נשמת האי גאון וצדיק ת.נ.צ.ב.ה.
הרב הגאון רבי אהרן ברויער שליט"א מסר נפשו להעמדת התורה והיהדות בארה"ק הונצח ע"י נכדה ידידנו הנכבד הרב משה פישר שליט"א
לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו ידידנו הבלתי נשכח שתמך ועודד את הוצאת הגליון ברוח ובגשם לזיכוי הרבים ולכתיבה וחתימה טובה
בהיכנס בנו הבה"ח בנימין זאב ני"ו הגאון רבי שלמה זלמן ברנד זצוק"ל
לעול תורה ומצוות לקיימם כ"מצווה ועושה" בן הגאון הצדיק רבי חיים אשר זליג שליט"א
שמחת הבר מצוה תתקיים ביום ב' כ"ה אלול באולם ההיכל רחוב נתיה"מ 7מודיעין עילית מח"ס "דבר שלמה"
לעילוי נשמת הגאון הצדיק
יהא רעוא מן שמיא שיזכה לעלות נלב"ע כ"ז אלול תשע"ט רבי צבי הירש ב"ר ישראל אהרן קופשיץ זצוק"ל
במעלות התורה והיראה ומידות טובות ת.נ.צ.ב.ה. נכד מרא דארעא דישראל מרן הגרי"ח זוננפלד זצוק"ל
ויזכה הרה"ג שליט"א לרוות נחת דקדושה מכל יוצאי חלציו הונצח ע"י ידידנו; בנו הרה"ג רבי אליעזר דוד ברנד שליט"א ,חתניו נלב"ע ו' תשרי תשל"ו ת.נ.צ.ב.ה.
בשמחה באושר בריוח ובכבוד וכל טוב הרה"ג רבי אברהם יצחק הכהן אנגלנדר שליט"א ,הרה"ג רבי שמואל
איזנטל שליט"א ,והרה"ג רבי משה קנר שליט"א הונצח ע"י נכדו ידידנו הגאון רבי יוסף חיים בהגאון הגדול רבי נתן הכהן
ולא תמוש התורה מפיו ומפי זרעו עד עולם ,אכי"ר קופשיץ שליט"א
רוממות | עמוד 2
אלול,
ברחמים וברצון לפניו. 1
סליחות,
וראש השנה רוממות +המועדים ארבעים ימי רצון
ראש השנה משולחן המערכת ארבעים יום מר”ח אלול ועד יוהכ”פ
יתם עֹלָ ה” -האדם עצמו כקרבן “וַ ֲע ִׂש ֶ הנה למדנו בדברי הראשונים והמקור כבר בדברי חז”ל
ובעיקר דברי העטרת זקנים הנ”ל שהביא בשם המדרש מרן הגאב"ד הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א שמראש חדש אלול ועד יום הכיפורים הוא עת רצון
יתם עֹלָ ה” שיעשה האדם את עצמו כקרבן עה”פ “וַ ֲע ִׂש ֶ לתשובה סליחה וכפרה כי הם הימים שעלה בהם משה
-נראה כונתו לדברי הירושלמי שהובא לעיל ‘בכל בכמה מאמרי חז”ל [עיין גמ’ (עירובין נד ,א) ‘אלמלא לא רבינו למרום לקבל לוחות אחרונות ,ולכן יש שנוהגים
יתם אמר להן הקרבנות כתיב וְ ִה ְק ַר ְב ֶּתם וכאן כתיב וַ ֲע ִׂש ֶ נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל’ לומר ‘סליחות’ מר”ח אלול.
הקב”ה מכיון שנכנסתם לדין לפני בראש השנה ויצאתם וכו’] ,אבל לוחות שניות לא הי’ כן ,ומשום כך כבר ומהות ענין שיעור ומספר הארבעים יום -ביארו
בשלום מעלה אני עליכם כאילו נבראתם בריה חדשה’, לא היו צריכים ישראל להיות כמלאכים אלא נשארו בספרים הקדושים מצד שיש בהם תתק”ס שעות ,שהוא
וכעי”ז בילקוט שמעוני (פר’ אמור רמז תרמ”ה) ,עי”ש, חומריים ,אך מ”מ היו מוכרחים להיטהר מפגם החטא, שיעור טהרת מקוה כי ארבעים סאה הם ר”מ קבין שהם
יתם”והנה והדברים צריכים ביאור איך מהלשון “וַ ֲע ִׂש ֶ וכשזכו לזה בארבעים יום האחרונים בכלל זה הי’ גם תתק”ס לוגין ,ועל דרך המבואר בירושלמי (תרומות פ”י
למדים שנעשים כברי’ חדשה ,ומדוע זה תלוי במה התיקון לסיבת שאר החטאים הנגררים מזה ,וזה נמשך ה”ה) דברי’ דאיסור בטלה בתתק”ס.
שיוצאים זכאים בדין ,ומה השייכות ביניהם. בכל שנה בארבעים יום הללו.
חרטה וקבלה ,ובריה חדשה
אלא כך ביאור הדברים דהנה עיקר כל ענין הכפרה ארבעים יום -זמן יצירת ברי’ חדשה ונראה להרחיב ולבאר עומק הענין דהנה הלא עיקר
בעבודת הקרבנות כידוע פירש הרמב”ן (ויקרא א ,ט)
ואחר כל הנתבאר מובן היטב פי’ ענין הארבעים יום הריצוי והסליחה מה’ היה כבר בארבעים יום האמצעיים
שהוא ע”י שחושב האדם החוטא שהיה ראוי לעשות
שהוא תתק”ס שעות שהוא שיעור דברי’ בטלה בו כנ”ל, שעלה משה למרום שאמר ה’ למשה לעלות שוב להר
לו כל אלה כי חטא בגופו ובנפשו ,והקרבן רק נלקח
כי בשיעור זה נחשב שבטל הברי’ הקודמת וכאילו להוריד לוחות שניות ,וצריך להבין מה נתחדש ונתוסף
כתמורה תחתיו ,עי”ש דבריו בהרחבה.
נשתנה המציאות ויש כאן לפנינו ברי’ חדשה. בארבעים יום האחרונים אשר הם נקבעו לימי רצון.
ומעתה מובן מה שדקדקו חז”ל דכיון שבראש השנה
והרמ”ד וואלי [תלמיד הרמח”ל] (פ’ עקב) ביאר ענין אלא כך הוא הביאור כי הנה אף שעיקר התשובה
יתם” ולא “וְ ִה ְק ַר ְב ֶּתם” מבואר מזה שאין נאמר “וַ ֲע ִׂש ֶ
הארבעים יום שעלה משה דכיון שכעס נסתלקה הוא החרטה והקבלה להבא כמו שכתב הרמב”ם (פ”ב
יתם” את ‘מקריבים’ איזה בהמה לעולה אלא “וַ ֲע ִׂש ֶ
ממנו נשמתו ,ולכן הי’ צריך לארבעים יום שתתחדש מהל’ תשובה) ,מ”מ שלימות התשובה הוא בכך שיהא
עצמכם לעולה ,והיינו שמהות העבודה שעושים תמיד
בהם יצירת נשמתו ,וגם מדבריו מתבאר על דרך הנ”ל נעשה כבריה חדשה וכמי שלא חטא מעולם ,וכדאיתא
בכל הקרבנות בהכרת שפלות מעשיו והכנעה גמורה -
שמהות סגולת ומעלת ארבעים יום אלו לבנין ויצירת בירושלמי (ר”ה פ”ד ה”ח) ‘בכל הקרבנות כתיב וְ ִה ְק ַר ְב ֶּתם
כאן בראש השנה עושים כן במדרגה גבוהה יותר עד
ברי’ חדשה. יתם אמר להן הקב”ה מכיון שנכנסתם וכאן כתיב וַ ֲע ִׂש ֶ
שהאדם כבר ממש מרגיש בנפשו לא רק שהיה ראוי
לעשות לו כך וכך ,אלא שבאמת מקריב הוא את עצמו, האהבה באלול הכנה למשפט בתשרי לדין לפני בראש השנה ויצאתם בשלום מעלה אני
היינו שמוכן ממש להקריב עצמו כעולה לפני הקב”ה עליכם כאילו נבראתם בריה חדשה’.
ואמנם בתוך ארבעים יום אלו יש חילוק בין החדשים,
מתוך ביטול גמור אליו ית’ [ודבר זה שייך לעולם אף שהעשרה ימים שבחדש תשרי הם ‘עשרת ימי תשובה’ וכן כתב גם הרמב”ם (שם ה”ד) שמדרכי התשובה צריך
בזמן שאין בית המקדש קיים]. שהם יותר מוכשרים לתשובה כמ”ש הר”ן (ר”ה טז, שינוי השם שאומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה
וכיון שבכך מתכפר לו לאדם בראש השנה על חטאיו, א) שעיקר גמר הריצוי והסליחה היה בעשרה ימים אותן המעשים ,ושינוי מעשה שמשנה מעשיו כולן
לכן ממילא יוצא זכאי בדין ע”י תחנוניו מתוך שברון לבו אחרונים ,ועיקרו ביום הכיפורים ,ומלבד זאת אף הם ימי לטובה ולדרך ישרה.
והכנעת נפשו בבחינת קרבן כנ”ל ,וא”כ נמצא שכאשר
יוצאים זכאי בדין הוי אומר שהקרבן עלה ונתקבל לרצון
דין שעיקרו ביום ראש השנה ,ולכן חדש זה הוא במזל עצם החטא והפגם בנפשו
מאזנים הרומז על המשפט. וטעם הדבר שנצרך להיות כבריה חדשה כי בחטא ישנם
לפני ה’ ואת נפשו הוא הקריב ,ואז ממילא בורא אותו ואילו חדש אלול נתן לנו השי”ת ברוב אהבתו ימי
הקב”ה ברי’ חדשה ,ועל דרך מה שאמרו חז”ל במדרש שני ענינים -א’ ההמרה כנגד רצון ה’ בעשיית החטא ,ב’
רצון כהקדמה לפני המשפט ,וכמו שכתבו הקדמונים הפגם בנפשו רוחו ונשמתו של החוטא בטומאת החטא,
“ּתּכָ ֶתב זֹאת לְ דֹור ַא ֲחרֹון” (תהלים קב ,יט) (ויק”ר ל ,ג) ִ דֹודי לִ י” (שה”ש ו ,ג) דֹודי וְ ִ
“אנִ י לְ ִ
אסמכתא מהפסוק ֲ
מכאן שהקב”ה מקבל השבים“ ,וְ ַעם נִ ְב ָרא יְ ַהּלֶ ל יָ ּ-ה” וכלשון הזוה”ק בפרשת שופטים (רעה ,א) ‘רשע עונותיו
ראשי תיבות ‘אלול’ (עיין משנ”ב ריש סימן תקפא) ,וזה חקוקים על עצמותיו’ ,ובכלל פגם זה שעל ידו הוא נמשך
שהקב”ה בורא אותן בריה חדשה. משמעותו קשר של אהבה ,ולכן חדש זה הוא במזל עוד לחטוא ,וכמו שאמרו (אבות פ”ד מ”ב) ‘עבירה גוררת
וע”ד הדרש יש לדמות ענין זה לדברי הגמ’ (תמורה לא, בתולה הרומז על אהבה יתירה ,ועבודת התשובה בו הוא עבירה’.
א) דאמרי’ שם סברת אביי להתיר אפרוח ביצת טריפה ׁשּובה
מתוך האהבה שהקב”ה קורא לנו “ׁשּובּו ֵאלַ י וְ ָא ָ ולכן בתשובה רגילה הן אמנם שהקב”ה סולח לחוטא,
כיון שיצא מהביצה אחר שהסריחה כבר ובשעה זו הרי אֲ לֵ יכֶם" (מלאכי ג ,ז). אבל עדיין הרי הוא פגום בגופו ועדיין יש בקרבו
היא כעפר בעלמא ,ולכן האפרוח היוצא ממנה מותר,
ונמצא שכן הוא הדרך שאחר סרחון הטריפה בא השברון ימי הסליחות המשיכה אל החטאים כנ”ל ,ובהכרח יש לו להיות כבריה
והביטול ומזה יוצא ברי’ חדשה ,כך האדם שסרח וחטא חדשה שמתחדש בגוף ונשמה חדשים וכאילו מעולם לא
אחר שברון לבו בר”ה נהיה כבריה חדשה ובא לעילוי ארבעה ימי ביקור היה בו פגם.
גדול יותר ממה שהי’ בתחילה. ולפי מנהגנו -מנהג האשכנזים -עוד יש חילוק נוסף גם והאריז”ל בתחילת שער הכונות כתב שכאשר האדם
בחדש אלול עצמו שלקראת סיומו מתחילים אף בבקשת חוטא אז מפשיטין מעליו לבוש הקדושה ומלבישין
“יוֹ ם ְּתר ּו ָעה יִ ְהיֶ ה ָלכֶ ם” סליחות ,וכמבואר בדברי הרמ”א (שם) שהזמן לזה נקבע לנשמתו לבוש הקלי’ בגדים צואים [הכל כפי ערך
וזה סוד ענין השופר של ראש השנה דהנה פרשת פנחס בסדר כזה שלעולם יהיו ארבעה ימים קודם ראש השנה החטא] ,ולבוש זה שנסתלק ממנו חוזר אליו בבוקר ,וזה
הלא היא פרשת הקרבנות ובכללם מוספי המועדים ,ולא לאמירת הסליחות [ולדברי הר”ן הנ”ל עיקרו נקבע ליום סוד כונת ברכת ‘מלביש ערומים’ ,עכתו”ד.
נזכר שם שאר מצוות המחויבים במועדים כגון לולב כ”ה באלול אשר בו תחילת ימי בריאת העולם עד ר”ה
וכיו”ב שאי”ז שייך לפרשה זו של הקרבנות ,ואילו כאן שנברא בו האדם].
ארבעים יום אמצעיים וארבעים יום אחרונים
רּועה יִ ְהיֶ ה לָ כֶ ם”.
בראש השנה אמרה התורה “יֹום ְּת ָ וטעם הדבר מבואר בפוסקים (עיין באר היטב בשם וזה ביאור ענין הארבעים יום האחרונים כי באמת עשו
רּועה” מה הכונה בזה, עוד צריך ביאור הלשון “יֹום ְּת ָ העטרת זקנים) משום דאיתא במדרש שבראש השנה תשובה כבר בארבעים יום האמצעיים והקב”ה אז סלח
וכי היום עצמו הוא תרועה? לא כן ,אלא שביום זה יתם עֹלָ ה” (במדבר כט ,א) ,והיינו
נאמר בתורה “וַ ֲע ִׂש ֶ להם ,אך מ”מ זה לא היה רק תשובה של חרטה וקבלה
מקיימים התרועה ,ולא מצינו כן בשאר מצוות ,והן שיעשה האדם את עצמו כקרבן לפני ה’ [וכבר ביארו שעי”ז הקב”ה סולח ומוחל על החטא ומסלק חרון אפו,
אמנם שבירושלמי (סוכה פ”ג ה”א) דרשינן מפסוק זה שזה תוכן הענין שעוברין לפניו כבני מרון] ,והלא קרבן אבל עדיין היה נפשם פגום מחומר חטא העבודה זרה
רּועה יִ ְהיֶ ה לָ כֶ ם” ‘מכל מקום’ להכשיר שופר גזול “יֹום ְּת ָ צריך ארבעה ימים לביקור מפני המומין ,כך האדם צריך של העגל ,ובאופן כזה עדיין לא היו יכולים לקבל את
וכדו’ ,ובלבוש (סימן תקפה ס”ג) כתב ללמוד מזה שאין לבדוק עצמו שלא יהיו בו מומין כדי שיוכל בר”ה להיות הלוחות ,והתיקון לזה היה בארבעים יום האחרונים
איסור בל תוסיף בשאר תקיעות ,אך מ”מ עדיין יש כקרבן. שבהם נעשו כבריה חדשה.
להבין פשוטו של מקרא. אמנם הרי כפי הנתבאר כל ימי חדש אלול מיועדים וכך נמשך ענין זה לכל הדורות שארבעים יום אלו הם
אלא הביאור בזה שענין תקיעת השופר בר”ה הוא כענין לכך לשוב תשובה ולבער העבירות ,וא”כ במה נתייחדו ימי רצון לשלימות התשובה להיות כברי’ חדשה נקי מכל
“ּות ַק ְע ֶּתם ַּב ֲחצ ְֹצרֹת
התקיעה בכל הקרבנות וכמו שכתוב ְ ארבעה ימים אלו ,אלא ודאי ביאור הדבר שעיקר פגם ,וכמ”ש בירושלמי הנ”ל שבר”ה שהוא בארבעים יום
ֹֹלתיכֶ ם וְ ַעל זִ ְב ֵחי ַׁשלְ ֵמיכֶ ם” (במדבר י ,י) ,אלא ַעל ע ֵ העבודה שאמרו בימי הסליחות לבדוק עצמו מן המומין אלו -נעשים כברי’ חדשה.
שחלוק הוא בזה שבכל הקרבנות המצוה היא בתקיעה אין הכונה בזה דוקא לחטאים ועבירות ממש ,אלא לכל תיקון שורש כל החטאים
ואילו כאן בתרועה ,והיינו משום שענין התרועה מורה הדברים המרחיקים אותו מן ה’ וגורמים שיהי’ ׂשנוי וביותר שכפי הנתבאר שעי”ז שנעשה כברי’ חדשה אף
על שברון הלב כידוע ,וכיון שהוא בא על קרבן העולה לפניו ח”ו. סר ממנו כח המשיכה אחר החטאים -זה ג”כ תואם
של האדם עצמו בהכנעת לבו ,על כן הוא בתרועה. והטעם בזה כי הלא עיקר מהות ענין ה’קרבן’ הוא מאוד לשלימות הריצוי על חטא העגל ,דהנה כידוע
וכיון שזה מעיקר מהותו של כללות יום ראש השנה ההתקרבות אל השי”ת כידוע ,וממילא כל הענינים חטא העגל נחשב לשורש כל החטאים (עי’ משך חכמה
שיעשה האדם את עצמו כעולה והרי הוא הוא הקרבן, המונעים ממנו להתקרב אליו הרי הם מפריעים להבאת ויקרא טז ,ל) שהרי אחר מתן תורה קודם חטא העגל
רּועה” ,ומה שנאמר “יִ ְהיֶ ה לָ כֶ ם” לכך הוא נקרא “יֹום ְּת ָ הקרבן. ֹלקים ַא ֶּתם
“אנִ י ָא ַמ ְר ִּתי ֱא ִ
הי’ מדרגתם כמלאכים ,וכמ”ש ֲ
נכלל בזה שעיקר כונת התרועה שיהי’ האדם עצמו ועוד כי הרי יום ראש השנה עיקר ענינו להמליך עליו ּובנֵ י ֶעלְ יֹון ּכֻ ּלְ כֶ ם” (תהלים פב ,ו) ואילו היה נמשך להם
ְ
במציאות כזו של תרועה ושברון לב ,ולכן גם נסמכו את הקב”ה ,ומי שאין לו קירבה ואהבה עם השי”ת אלא מדרגה זו הרי לא היו חוטאים כלל ,וא”כ נמצא שחטא
רּועה יִ ְהיֶ ההפסוקים האלו שמיד אחר הכתוב “יֹום ְּת ָ להיפך הוא רחוק ממנו ח”ו ,איך יוכל כך להמליכו ,ורק העגל זה סיבת כל החטאים של הדורות הבאים.
יתם עֹלָ ה”.
לָ כֶ ם” נאמר “וַ ֲע ִׂש ֶ ע”י התגברותנו בכל הענינים הללו המרחיקים מן ה’ וכאשר נתקן חטא העגל הן אמנם שלא חזרו ממש
ויהי רצון שנזכה כולנו להיכתב ולהיחתם לשנה טובה יתברך -לא נהיה ח”ו מאוסים בעיני בוראנו ,וכך אף למדרגתם הראשונה להיות כמלאכים כי רק לוחות
ומתוקה ,אמן. יהא בידנו לבקש ממנו ולהתחנן אליו ויתקבלו תפילותנו ראשונות היו בבחינה כזאת כתורת המלאכים כמבואר
.1נערך מתוך מאמרים שנאמרו ע"י מרן שליט"א בשנים קודמות.
רוממות | עמוד 3
עּולָ ה של הצרה ,שעניינה חושך והסתר אור הבריאה.
ד] המחשבה הפשוטה של האדם היא שהוא ודאי אינו
ממוסרי
הפרשה רוממות +הפרשה עמו אנכי בצרה
1
הגאון רבי דוד גולדשטוף שליט”א בּותָך וְ ִר ֲח ֶמָך וְ ָׁשב וְ ִקּבֶ ְצָך ִמּכָ ל ָה ַע ִּמים
ֹלקיָך ֶאת ְׁש ְ
וְ ָׁשב ה’ ֱא ֶ
נכלל בכלל עובדי עבודה זרה ח”ו ,וכבר ביטלו חכמים ֹלקיָך ָׁש ָּמה (ל ,ג) .א] שני דברים טעונים ֲא ֶׁשר ֱה ִפ ְיצָך ה' ֱא ֶ
את יצר העבודה זרה (סנהדרין סד ,א) .אמנם אין הדברים זה? פשוט מאד! אומרים ליצר צא החוצה ,ואין נותנים לו
לשוב ולהיכנס!... ביאור בלשון הכתוב ,האחד -מהו “ושב ה’” ,והרי ישראל הם
נכונים ,ויש בחינת עבודה זרה אצל כל אחד. השבים .השני -למה כפל הכתוב את הלשון ‘ושב’.
ב] והנה בירושלמי (מכות פ”ב ה”ו) איתא ששאלו לחכמה
מקור הדברים בירושלמי (נדרים פ”ט ה”א) ש’כל השומע ולנבואה חוטא מהו עונשו ,וכל אחד ענה כדרכו ,וכששאלו ביאור הדבר על פי מה שכתב רש”י ‘היה לו לכתוב ‘והשיב
ליצרו כאילו עובד עבודה זרה ,דכתיב (תהילים פא ,י) “ֹלא לקב”ה אמר להן יעשה תשובה ויתכפר לו. את שבותך’ ,רבותינו למדו מכאן ,שהשכינה כביכול שרויה
יִ ְהיֶ ה ְבָך ֵאל זָ ר ,וְ ֹלא ִת ְׁש ַּת ֲחוֶ ה לְ אֵ ל נֵ כָ ר” ,זר שבקרבך אל עם ישראל בצרת גלותם ,וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו,
תמליכהו עליך’ .הרי שכל הממליך את היצר עליו בכל ביאור הדברים ,כי שום נברא אינו יכול לומר שאפשר
לעשות תשובה ,כי זוהי פגיעה בכבוד המלך ,ורק מלך מלכי שהוא ישוב עמהם’ .ובזה מתיישבים שני הדיוקים שעמדנו
עבירה ,הריהו בבחינת עובד עבודה זרה .כי ‘עבודה זרה’ עליהם ,כי הקב”ה עמם בגלותם ,ועל כן שתי שיבות יש כאן,
כשמה כן היא ,עבודה הזרה לעבודה המחויבת ,היא עבודת המלכים עצמו יכול להיכנס לפנים משורת הדין ולומר שאף
ש’מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול’ (כתובות יז) ,מכל שיבת ה’ כביכול ,ושיבת ישראל .ומתוך הדברים למדנו,
הבורא. “עּמֹו ָאנֹכִ י ְב ָצ ָרה” ,אינו רק שמה שנאמר (תהלים צא ,טו) ִ
מקום כך ברא את עולמו שהתשובה מועילה.
מכאן שעל האדם לדעת ,שהממליך את היצר על עצמו, בהרגשת הכאב ,אלא גם במקום כביכול ,שהשכינה עמם
סופו שימצאוהו רעות רבות ,ויחשיכו עיניו מראות את אור והנה בילקוט שמעוני (יחזקאל שנח) נוסף בזה ,ששאלו גם
בארץ גלותם.
הקב”ה בבריאה ,ומתוך כך יגיע לבחינת ‘צרות’ ,שיהיה צר ל’תורה’ חוטא מהו עונשו ,ואמרה להם ,יביא אשם ויתכפר
לו .ולא הזכירה את התשובה ,לפי שהתשובה נזכרת בתורה ב] והנה במה שהקב”ה משתתף בצרתם של ישראל נאמרו
ֹלקי
ש”על ּכִ י ֵאין ֱא ַ
ַ לו מקומו בעולם .וכשירגיש כך ידע שני כתובים .האחד בתהלים (צא ,טו) “יִ ְק ָר ֵאנִ י וְ ֶא ֱענֵ הּו ִעּמֹו
ְּב ִק ְר ִּבי ְמ ָצאּונִ י ָה ָרעֹות ָה ֵאּלֶ ה” ,ויעשה תשובה וינצל. רק ברמז ,וחכמים ביארו הדברים כן ,ומצד התורה הכתובה
אין הכרח לזה. ָאנֹכִ י ְב ָצ ָרה ֲא ַחּלְ ֵצהּו וַ ֲאכַ ְּב ֵדהּו" ,ועימו בצרה היינו כנאמר
ּובנֶ יָך ִע ִּמי” ודרשו (ברכות “ּומ ָחר ַא ָּתה ָ (שמואל א’ כח ,יט) ָ
השירה הלימוד והשימה ג] לפי המבואר יש לעיין מדוע קיימת אצלינו הרגשה
יב ,ב) עימי במחיצתי .וכך כאן הקב”ה נמצא במחיצתו של
וְ ַע ָּתה ּכִ ְתבּו לָ כֶ ם ֶאת ַה ִּׁש ָירה ַהּזֹאת וְ לַ ְּמ ָדּה ֶאת ּבְ נֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל שמצוות התשובה היא דבר קשה .ואף שתחילת מעשה
הנמצא בצרה ,דוגמת מה שאמרו (שבת יב ,ב) ש’שכינה
יהם (לא ,יט) .א] בפסוק נאמרו שלשה דברים: ִׂש ָימּה ּבְ ִפ ֶ התשובה אינו קשה על האדם ,וכדברי החזון איש ,אך קשה
למעלה מראשותיו של חולה’.
‘כתבו’‘ ,למדה’ ,ו’שימה’ .תחילה הקדימה התורה את כתיבת מאוד להחזיק בתשובה לאורך זמן .וכמו שפירשו הנאמר
ּומי יָ קּום ִּב ְמקֹום ָק ְדׁשֹו”,
“מי יַ ֲעלֶ ה ְב ַהר ה’ִ ,
בתהלים (כד ,ג) ִ “ּבכָ ל ָצ ָר ָתם לֹו ָצר” ,וכאן לא נזכר והשני בישעיהו (סג ,ט) ְ
השירה הזאת ,ולאחר מכן התבאר בשני הדברים האחרונים שהוא ‘עמם’ בצרתם ,אלא רק שגם לו צר בצרתם .ועל כן
מהי דרך הלימוד .ומבואר בגמרא (נדרים לח ,א) כי ‘השירה שלעלות בהר ה’ קל יותר ,אבל קשה להישאר שם ו’לעמוד’
במקום קודשו (ראה פנים יפות יתרו ,ושיחות החפץ חיים יש שם קרי וכתיב ,והכתיב הוא ‘לא צר’ ,כי מבחינה מסוימת
הזאת’ היינו התורה כולה ,שנקראת שירה .ויש להבין מה באופן זה ‘לא’ צר לו בצרתם ,כיון שאינו עמם בצרתם (וראה
כוונת הדימוי הזה. אות פב).
סוטה מז ,א) .ויש להבין אימתי הקב”ה עמם ממש בתוך
והנה למילת ‘שיר’ שתי משמעויות .האחת דרך ‘כתיבת נראה שהדרך להתגבר על קושי זה היא על דרך מה
צרתם ,ומתי רק צר לו בצרתם.
השיר’ ,והשניה דרך ‘השמעת השיר’ .ובשני הדברים הללו שמצינו בענין קיום המצוות ברש”י (דברים כו טז) ‘בכל
יום יהיו בעיניך כחדשים ,כאילו בו ביום נצטווית עליהם’. ונראה לפרש עפ”י מה שדרשו חכמים (ב”מ לב ,ב) על
נקראת התורה בשם ‘שירה’. “עזֹב ַּת ֲעזֹב הנאמר בפרשת פריקה וטעינה (שמות כג ,ה) ָ
בכתיבת השיר :כמו שכתב הנצי”ב בקדמת העמק ,שהתורה ונראה שאף במצוות התשובה הדבר כן ,ומידי בוקר יחזיק
בתשובתו מחדש ,ונמצא כל ימיו בבחינת ‘יעלה בהר ה’, ִעּמֹו” ,שאם ‘הלך וישב לו ואמר הואיל ועליך מצוה אם
נקראת שירה לפי שנכתבה בדרך שירה שיש בכתיבתה שני רצונך לפרוק פרוק ,פטור ,שנאמר ‘עמו’ .כך גם הקב”ה
דברים .האחד ,שאין הדברים מפורשים בה ,וצריך לדקדק שזה קל יותר .ובהמשך הימים יתרגל לחיות בתשובתו ויקל
בעיניו להחזיק בה כל ימיו. נמצא עמנו רק כאשר גם אנו מרגישים בצרה ,אבל כאשר
הרבה להבין הכוונה .והשני ,שנרמזים בה הרבה דברים אנחנו מרגישים בטוב בגלות -אין הקב”ה עמנו.
בדרך אגב ,כדי לסדרה בראשי חרוזים וכדומה .כיוצא בזה ונאמר ‘יקום’ במקום קדשו ,לשון תקומה (רש”י בראשית כג,
יז) ,והיינו שירגיש עילוי במקום החדש ,ואזי יתבייש לירד והדברים מדוקדקים בלשון הכתובים .כי בפסוק בתהלים
בתורה ,אין דבריה מפורשים וצריכה לדרש החכמים .וגם נאמר ‘יקראני ואענהו’ ,והיינו כאשר האדם עצמו מבקש
גנוזים בה הרבה דברים בדרך רמז. ולחזור למקומו הישן .אך אם ירגיש זר במקום החדש ,ירגיש
לא בנוח להישאר בו ,וישוב למקומו הישן .ובודאי אף בזה לצאת מצרתו ,ומבין שהדבר תלוי בקב”ה ומבקש ממנו
בהגדת השיר :שהשיר נאמר בנעימות הקול .וכך אמרו על כך ,אז אף קודם שנענית תפילתו הקב”ה עימו בצרה.
(מגילה לב ,א) בלימוד התורה ,ש’כל הקורא בלא נעימה קיים הגדר המבואר בגמרא (שבת קד ,א) ש’הבא להיטהר
מסייעים אותו’ .אך התנאי שיהיה ‘בא לטהר’ ,בלשון הווה, אבל בפסוק בישעיהו נאמר ‘בכל צרתם’ ,והיינו בכל צורות
ושונה בלא זמרה ,עליו הכתוב אומר (יחזקאל כ ,כה) “וְ גַ ם הצרה ,גם כאשר אין האדם מתפלל על הישועה ,מכל מקום
טֹובים” ,וכתבו התוספות ‘שהיו ִ ֲאנִ י נָ ַת ִּתי לָ ֶהם ֻח ִּקים ֹלא והיינו שבכל יום מחדש יהיה בבחינת ‘בא להיטהר’ ,ואזי
יסייעוהו לכך מהשמים. צר לקב”ה בצרתו של כל יהודי ,אבל באופן זה אינו עימו
רגילין לשנות המשניות בזמרה’ .והתורה פותחת ב’בראשית’ בתוך צרתו.
ואיתא בזוהר חדש (ח”א י ,ב) ש’בראשית’ נוטריקון שי”ר
תא”ב .למבואר נרמז בזה כי הקב”ה תאב לשירת התורה פרשת וילך בזה יובן גם מה שמבואר בגמרא (מגילה כט ,א) שהקב”ה
שוכן בבבל ‘בבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא’ ,ופירש
ע”י הברואים. הרעה והצרה רש”י משום שבית כנסת זה נבנה מאבנים ועפר שהביאו
מעתה ,בתחילה הזכיר הכתוב חובת כתיבת ‘השירה הזאת’, ּומ ָצ ֻאהּו ָרעֹות ַרּבֹות וְ ָצרֹות ,וְ ָא ַמר ּבַ ּיֹום ַההּואֲ ,הֹלא ַעל ּכִ י ֵאין
ְ עמהן בגלותן ,וקיימו בזה מה שנאמר ‘כי רצו עבדיך את
כדי להכיר שהתורה היא שירה בשתי בחינותיה ,וכך צריך ֹלקי ּבְ ִק ְרּבִ י ְמ ָצאּונִ י ָה ָרעֹות ָה ֵאּלֶ ה (לא ,יז) .א] יש להבין מהו ֱא ַ אבניה ואת עפרה יחוננו’ .וכיון שבמקום זה הרגישו בכך,
ללמדה ,הן במהות הדברים ,והן בדרך האמירה. החילוק בין ה’רעות’ ל’צרות’ .עוד צריך ביאור ,שהכתוב אף הקב”ה שכן עמם.
ב] ובדרך הלימוד נאמרו בפסוק שני דברים“ :לַ ְּמ ָדּה ֶאת “ּומ ָצ ֻאהּו ָרעֹות ַרּבֹות וְ ָצרֹות” ,וסיים באחד פתח בשנים ְ ג] דבר זה שהקב”ה שוכן עם ישראל בצרתם ,אינו רק עם
יהם” .הדבר הראשון‘ :למדה את בני ימּה ְּב ִפ ֶו”ׂש ָ
ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל” ִ “מ ָצאּונִ י ָה ָרעֹות ָה ֵאּלֶ ה” (וראה להלן פסוק כא) .עוד יש לעיין ְ הציבור ,אלא גם עם כל יחיד ויחיד ,וכדקדוק לשון הכתוב
ישראל’ ,ואמרו על זה בגמרא (עירובין נד ,ב) ‘מניין שחייב שרק כלפי ה’רעות’ אמר ‘רבות’. ‘עימו אנכי בצרה’.
אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו ,שנאמר ‘ולמדה את בני ביאור הדברים ,כי ‘רעה’ היא ההיפך מטובה ,וכיון שטובה והנה מה שהקב”ה כביכול עמנו בצרה ,יש בו תועלת גדולה
ישראל’ .ויש לדקדק ,שהיה לו לומר ‘ולמדה את ישראל’, היינו האור (רש”י שמות ב ,ב) ,ואין אור אלא תורה (תענית מחד ,אך תביעה גדולה מאידך .התועלת -בכך שהקב”ה
ומהו ‘את בני ישראל’. ז ,ב) ,נמצא שהרעה היא החושך ,המכסה את העולם מאורה קרוב אלינו גם בעת שגרשנו מארצנו ,ואנו גולים ודווים
נראה שרמז בזה המקרא שעיקר הלימוד הוא ל’בנים’ של תורה .וכמו שפירש המהר”ל (גבורות ה’ פ”ח) מה שנים רבות ,וקרוב אלינו להצילנו מיד הקמים עלינו ,וכמו
הצעירים ,כמו שאמרו במדרש (ב”ר מב ,ג) ש’אם אין גדיים שאמרו חכמים ‘חשיכה זו יון’ ‘ -מפני שרצו לבטל מהם שאמר רבי יהושע בן חנניה לההוא מינא ,ש’עוד ידו נטויה
אין תיישים וכו’ ,וכיוצא בזה ,אם אין קטנים אין תלמידים התורה שהיא האור ,ועל כן נקראו חושך’‘ - .צרה’ לעומתה, עלינו’ (חגיגה ה ,ב) .מאידך יש כאן תביעה גדולה ,משל לבן
וכו’ ,ואין הקב”ה משרה שכינתו עליהם’ .ומילת ‘את’ מרבה היא מלשון ‘צר’ ,והיינו שהאדם מרגיש שצר לו בעולמו, שבעוונו נכלא בכלא ,וגרם לאביו להיות עימו בכלאו ,ולא
את הגדולים .עוד מבואר ברד”ק בספר השורשים ש’למד’ מחמת הרעות שפוקדות אותו. עוד אלא שביד הבן להשתחרר מכלאו אם יחזור בתשובה
היינו ‘למידה’ ו’הרגל’ .נמצא שצריך ללמד לתלמידים מעתה כך הוא ביאור הדברים :את הרעה מביא ה’ על האדם על מעשיו ,והוא נשאר בשלו ומשאיר עצמו יחד עם אביו
בלמידה מתמשכת ,ולא בלימוד אקראי ,וכמו שמבקשים כמו שנאמר (שמות לב ,יד) “וַ ּיִ ּנָ ֶחם ה’ ַעל ָה ָר ָעה ֲא ֶׁשר ִּד ֶּבר בכלא ,וכי יש לך בן רע מזה.
בשחרית‘ :ותרגילנו בתורתך’. לַ ֲעׂשֹות לְ ַעּמֹו” ,ואת ה’צרה’ מביא האדם על עצמו מחמת
הדבר השני‘ :שימה בפיהם’ ואמרו בגמרא (עירובין נד ,ב) ה’רעה’ שפקדה אותו .ועל כן נאמר שמחמת מעשיו מצאוהו התשובה קרובה
‘עד שתהא סדורה בפיהם’ .והיינו כנאמר (שמות כא ,א) הרעות ,והצרות הם תוצאת הרעות .ולכן לא אמר צרות ּכִ י ַה ִּמ ְצוָ ה ַהּזֹאת ֲא ֶׁשר ָאנֹכִ י ְמ ַצּוְ ָך ַהּיֹום ֹלא נִ ְפלֵ את ִהוא ִמ ְּמָך
יהם” ,וכתב רש”י‘ :אמר הקב”ה למשה, “א ֶׁשר ָּת ִׂשים לִ ְפנֵ ֶ ֲ ‘רבות’ ,כי אין להם ריבוי עצמי ,אלא כל צרה באה בעקבות וְ ֹלא ְרח ָֹקה ִהואֹ :לא בַ ָּׁש ַמיִ ם ִהוא וגו' וְ ֹלא ֵמ ֵעבֶ ר לַ ּיָ ם ִהוא וגו'
שצריך להטריח עצמו להבינם טעמי הדבר ופירושו ,והיינו הרעה ,וכשיש רעות רבות ממילא ישנם גם צרות רבות. ּכִ י ָקרֹוב ֵאלֶ יָך ַה ָּדבָ ר ְמאֹד ּבְ ִפיָך ּובִ לְ בָ בְ ָך לַ ֲעׂשֹתֹו (ל ,יא-יד) .א]
‘תשים לפניהם’ ,כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם’. ב] והנה ,הן הרעה והן הצרה באים על האדם כעונש מידה כתב הרמב”ן ש’המצוה הזאת’ על התשובה הנזכרת נאמר.
ו’סדור’ ו’ערוך’ חד הם. “על כנגד מידה .הרעה כמו שנאמר (פסוק יח) שעונשם בא ַ לומר ,שאין הדבר נפלא ורחוק ממך ,אבל קרוב אליך מאד
והכוונה היא שיהא השולחן מסודר באופן הגורם לעורר ֹלהים ֲא ֵח ִרים” .והיינו כי ּכָ ל ָה ָר ָעה ֲא ֶׁשר ָע ָׂשהּ ,כִ י ָפנָ ה ֶאל ֱא ִ לעשותו בכל עת ובכל מקום ,וזה טעם ‘בפיך ובלבבך
התיאבון .וכך גם המלמד צריך בסידור לימודו לגרום הקב”ה מאיר את העולם ,ועל כן נקרא (במדב”ר טו ,ה) ‘אורו לעשותו’ -שיתודו את עונם ואת עון אבותם בפיהם ,וישובו
לתלמיד להיות תאב ללמוד .וזהו שנאמר ‘שימה’ בפיהם, של עולם’ ,וכאשר האדם פונה ממנו והולך אחר אלהים בליבם אל ה’ ,ויקבלו עליהם היום התורה ,לעשותה לדורות.
שצריכה להיות שימה מיוחדת מצד המלמד בענין זה ,ואין אחרים ,הריהו מאבד את האור ושרוי בחשיכה. וכן כתב הספורנו ,ש’לא נפלאת היא ממך’ ,שתצטרך
מספיק הלימוד גרידא הנזכר בתחילת הפסוק. וכן ה’צרה’ באה כמידה כנגד מידה על שעבד עבודה זרה לנביאים‘ .ולא רחוקה היא’ ,שתצטרך לחכמי הדור
ג] ומה שנאמר ‘בפיהם’ ,ולא נאמר ‘בליבם’ או ‘בשכלם’ ,בא הנקראת ‘צרה’ ,כמו שדרשו חכמים במכילתא (בשלח הרחוקים שיפרשו לך אופן עשייתה .אלא ‘בפיך ובלבבך
ללמד שלשה דברים .האחד -שצריך שיוציאו הלימוד בפיהם מסכתא דויהי ג) ש’אין צרה אלא עבודה זרה’ .ונקראת כן לעשותו’ ,להכיר בלבבך חטאך ,ואת האל יתברך שחטאת
כדי שיזכרו (ראה עירובין נג ,ב) .ויהא בניגון ,כמבואר .השני לפי שניתן לה כוח להצר אורו של הקב”ה בעולם. לו ,ולהתחרט ולהתוודות על זה בפיך’.
-שיהיה לימודו בבחינת ‘אכילה’ כמו שהביאו התוספות ג] והנה ,הטעם שאדם עובד עבודה זרה הוא כדי לפרוק מדברי הראשונים למדנו שהתורה מודיעה לנו שמצוות
(כתובות קד ,א) בשם המדרש שצריך שיכנסו דברי תורה מעליו עול תורה ,ויהיה חופשי לעשות כרצונו ,אך האמת התשובה קלה לאדם .ושמעתי מהגה”צ רבי אפרים טסלר
‘לתוך מעיו’ ,והיינו שיהפכו לחלק מעצמותו .והשלישי - היא שהוא מביא על עצמו ‘רעה’ היוצרת ‘צרה’ שאינה נותנת שליט”א ,שרבי יידל הורוביץ מדזיקוב זצוק”ל היה רגיל לספר,
שיהיו הדברים בפי התלמיד ללמדם לאחרים ,כמבואר לו לפנות ימין או שמאל .וזהו מה שאמרו חכמים (אבות פ”ג שבנערותו היה אצל בעל החזון איש זצוק”ל ,וחפץ ליבו
בגמרא (קידושין ל ,א) ‘ושננתם’ שיהו דברי תורה מחודדים מ”ה) ש’כל הפורק ממנו עול תורה ,נותנין עליו עול מלכות לראותו בבדיקת חמץ .החזון איש שילחו מעל פניו באומרו
בפיך ,שאם ישאל לך אדם אמור לו מיד’. ועול דרך ארץ’ - .טעם הדבר ,לפי שהאדם נברא בצורה ‘עכשיו התורה ציוותה לבדוק חמץ’ .מיהר הר”י לבדוק חמץ
ושלשה אלו ,האחד מביא לידי חברו .שכיון ששונה בפיו של ‘מקבל עול’ ,ואין לך אדם שאין עליו עול ,אלא שבידו בביתו וחזר לבית החזו”א ,וראה מה שראה .אחר הבדיקה
ובנגינה ,נכנסים הדברים בקרבו כאכילה והופכים למהותו, הבחירה אם לקבל עֹולֹו של בורא העולם שכולו אורה ,או שאל את החזו”א :ראיתי איך בודקים את החמץ הגשמי,
ושוב הם חוזרים להיות מחודדים בפיו ללמדם לאחרים. אך איך מבערים את החמץ הפנימי? ענה לו החזון איש:
.1מעובד מתוך כתביו
רוממות | עמוד 4
סליחות
ההפסקה לאחר יקום פורקן ואשרי והכנסת הס”ת
לפני הנני העני ממעש.
וראש
השנה רוממות +ההוראה סליחות
הרב רפאל אלחנן רבינוביץ זמן סליחות
כדורים לחיזוק הקול לש”ץ א .בליל א’ של סליחות עדיף לומר
רבינו מרן עמוד ההוראה הגאון רבי עזריאל אויערבאך שליט”א 1כט .מותר לש”ץ בימים נוראים לקחת סליחות בלילה לאחר חצות מלומר
כדורים לחיזוק הקול דחשיב צורך מצוה בבוקר לאחר הנץ החמה ,ובשאר ימים
לכן מותר לקחת את זה ביו”ט ,ואף ביו”כ בסיום הסליחות ,אולם מנהג הישיבות לומר תחנון עדיף לומר סליחות בבוקר לאחר הנץ
בסליחות של ער”ה אף כשמתחילים לומר סליחות מותר לקחת את זה דלא חשיב אוכל. החמה מלומר בלילה לאחר חצות.
אמירת “איה” לאחר עלות השחר. י”ג מידות
ל .את התפילות שכתוב בקדושה של מוסף של ר”ה המשתתף בברית בער”ה אם צריך לצום ב .כשיצאו מקצת מנין באמצע סליחות אף שאומרים
ויו”כ לומר ב”איה” אין לאומרו בפה ואפשר לאומרו טז .המשתתף בברית מילה בערב ר”ה פטור מלצום קדיש תתקבל בסוף הסליחות אולם יש לדלג על י”ג
רק בהרהור. אבל מותר לו לצום חצי יום ,ומ”מ עדיף לאכול על מידות כשאין מנין.
אמירת ‘היום הרת עולם’ הברית מלצום עד חצות. חתן או בעל ברית
לא .המתפלל נוסח אשכנז ומתפלל באריכות והגיע קניית בגד לאשה ג .כשיש חתן בשעת אמירת הסליחות אין אומרים
לסיום מלכויות או זכרונות או שופרות ביחד עם יז .אין דין שמחת יו”ט בר”ה לגבי לקנות בגד חדש תחנון ומסיימים את הסליחות באב הרחמים
הש”ץ ושומע התקיעות שלא יאמר אח”כ היום הרת לאשה. והסליחות .וכשיש בעל ברית אם אומרים הסליחות
עולם וארשת שפתינו עם הציבור. לאחר הנץ החמה יש לסיים הסליחות באב הרחמים
הכריעה בעלינו לשבח ליל ר”ה והסליחות ואין אומרים תחנון.
לב .בעלינו לשבח בלחש בר”ה אין כורעים רק קצת נוסח הקדיש דיני הש”ץ
עם הראש. יח .בר”ה ובעשרת ימי תשובה אומרים בקדיש ד .ציבור שרוצים לומר סליחות ואין להם ש”ץ רק
לג .אשה שנוהגת כמנהג אשכנז ליפול על פניה בר”ה “לעילא לעילא” בלי וי”ו. מי שכבר אמר סליחות ,מותר לו לעבור לפני התיבה
ויו”כ אם מתפללת במקום שאין הנשים נופלות על עבורם.
בקשות פרטיות בתפילות
פניהן שגם לא תיפול על פניה. ה .עדיף ש”ץ נשוי ואינו בן שלושים מבן שלושים
יט .בראש השנה אפשר לבקש בקשות פרטיות,
ואינו נשוי.
נשים בזמן תפילת מוסף אולם בר”ה שחל בשבת אין לבקש בקשות פרטיות.
ו .אין נוהגים שהש”ץ שמתפלל סליחות מתפלל כל
לד .אשה הטרודה עם הילדים בר”ה וביו”כ ואינה יה”ר שבאכילת הסימנים היום.
יכולה להתפלל תפילת מוסף אחרי ג’ שעות וקודם ז’
כ .בירך על אחד הסימנים בליל ר”ה וטעה ואמר זָ .א ֵבל בתוך השבעה נוהגים שהוא משמש כש”ץ
שעות ,עדיף שתתפלל אחרי ז’ שעות מלהתפלל בג’
היהי רצון לפני שאכל אין צריך לחזור ולברך. בימי הסליחות.
שעות הראשונות תפילת מוסף .ועי’ הערה.2
הפסוק שאומרים בקידושא רבא אכילת אגוזים התרת נדרים
כא .יש להקפיד לא לאכול בראש השנה עוגה או
לה .בקידוש בר”ה בשחרית נוהגים לומר תקעו לומר כמה אנשים יחד
תבשיל שמעורב בו אגוזים טחונים באופן הניכר.
בחודש וגו’ ולא וידבר משה וגו’. ח .בהתרת נדרים בער”ה אפשר להתיר לכמה
שהחיינו בליל ב’ דר”ה אכילת חריף וחמוץ אנשים ביחד ,היינו שיאמרו ביחד את כל הנוסח
כב .אין לאכול בר”ה דברים חריפים כחריין וכדו’, בפני שלושה ,והם יתירו להם בלשון רבים.
לו .בני הבית שיוצאים יד”ח קידוש מבעל הבית
אולם יכולים לאכול מאכלים שמעורב בו קצת חומץ.
בליל ב’ דר”ה יכולים לכוין בברכת שהחיינו לצאת בפני מי שלא נתמלא זקנו
רק על היו”ט ולברך אח”כ על הפרי חדש שהחיינו יום ר”ה ט .בהתרת נדרים בערב ר”ה יש להצריך שהשלושה
ואינו חשיב כגורמים לברכה שאינה צריכה .אמנם דיינים יהיה נתמלא זקנם כמו שכתב בפתחי תשובה
נוהגים לצאת בברכת שהחיינו של המקדש אף על שינה ביום (יו”ד סי’ רכ”ח ס”ק ב’) בשם הגרעק”א דבנדרים
הפרי חדש ואין מכוונים לצאת מהמקדש רק על כג .ברמ”א (סימן תקפ”ג סעיף ב’) איתא :וגם נוהגים לא סמכינן אחזקה דרבא לכן יש ליזהר שלא ליקח
היו”ט כדי לברך שהחיינו על הפרי לבד. שלא לישן ביום ראש השנה ומנהג נכון הוא ,ונראה מתירים כי אם אנשים שנתמלא זקנם.
לז .בליל ב’ דר”ה אוכלים את הפרי חדש לאחר דאין להשכים משום הא בר”ה בעלות השחר ויכולים
ברכת המוציא. לקום כהרגלם בכל ימות השנה. מסירת המודעה
לח .יש לאשה (שנוהגת לברך שהחיינו בהדה”נ) כד .אמנם עדיף לקום בר”ה לפני עלות השחר י .המסירת מודעה בער”ה אי”צ לאומרה בפני
להדליק את הנרות מיד בצאת הכוכבים [אם נמצאת ולישון לאחר חצות מלקום לאחר עלוה”ש ולא לישון שלושה ,ודי לאומרה לעצמו.
אז בבית] ותניח את הפרי חדש ליד הנרות ואי”צ לאחר חצות.
להדליק סמוך לקידוש כדי למעט את הזמן מברכת
מנהגי מצוה
כה .מי שאם יקום בר”ה להתפלל ותיקין ירדם
השהחיינו עד אכילתו לאחר ברכת המוציא. יא .המסירת מודעה מועיל גם על מנהגים של מצוה
באמצע התפילה עדיף שלא יתפלל ותיקין בכה”ג
ואין צריך לעשות התרת נדרים עליהם.
דהעיקר הוא תפילה בכוונה.
תקיעת שופר כו .לגבי שינה בר”ה שינת עראי ע”י שמניח ראשו אם צריך להתיר בפני מי שיודעים
לתקוע לקטן שהגיע לחינוך על ידו אינו בכלל זה .אמנם מי שעייף בר”ה אינו יב .בהתרת נדרים מספיק שרק אחד מהשלושה
לט .קטן שהגיע לחינוך ואינו יכול ללכת לבית צריך להקפיד לישון דוקא ע”י שמניח ראשו על ידו, דיינים ידע דיני התרת נדרים.
הכנסת בר”ה צריך להביא אליו בעל תוקע שיתקע וילך לישון כרגיל כדי שיוכל ללמוד ולהתפלל ולא
לו שלושים תקיעות ,אף שאין נוהגים כן. ירדם באמצע. התרה לאשה
יג .גם נשים צריכות לעשות התרת נדרים בער”ה,
שופר פשוט שכפפוהו ע”י אומן עניית קדושה למתפלל ויש שנוהגות לעשות התרה בעצמם בפני ג’ ,ויש
מ .שופר שהיה פשוט בזמן גדילתו ואח”כ כפפוהו כז .העומד באמצע ובכן תן פחדך יכול לענות שם שעושים את בעליהם שליח שיעשה ההתרה בער”ה
ע”י מלאכת האומן מנהג העולם לצאת בזה ידי לקדושה ,ואחרי קדושה אי”צ לחזור לתחילת ובכן גם עבורם.
חובת כפוף לכתחילה. תן פחדך אלא ימשיך במקום שאחז.
לקטן בן י”ב
אבל תוך י”ב חודש להיות מקריא מתי להכניס הס”ת יד .ראוי שקטנים בני י”ב שנים יעשו התרת נדרים
מאָ .א ֵבל בתוך י”ב חודש על אביו ואמו או בתוך כח .בר”ה בהפסקה בין קריאת התורה לתקיעות בערב ר”ה דיש פוסקים דס”ל דיכול לישאל על
שלושים על שאר קרוביו יכול להיות המקריא נוהגים להניח את הס”ת על הבימה ולכסותם נדריו.
לתקיעות. בטלית ,ובפרט שתמיד גם נשארים קצת אנשים
בבית הכנסת ,כדי שהס”ת יהא על הבימה בשעת ערב ראש השנה
תקע תוך כדי שהקריא התקיעות ,ואף אם רוב הציבור יוצאים מבית הכנסת תחנון בסליחות
מב .אם התוקע התחיל לתקוע בעוד שהמקריא את לפני התקיעות מ”מ אין נוהגים להחזיר את הס”ת
התקיעות לא הספיק לסיים להקריא את התקיעה לארון קודש לפני ההפסקה רק לפני מוסף מחזירים טו .בסליחות של ערב ר”ה אם מתחילים לומר
את הס”ת .אולם כשר”ה חל בשבת יש לעשות את סליחות לאחר עלות השחר לכאורה אין לומר תחנון
המשך בעמוד 16
שעות נקרא פושע זה דוקא כשמתעצל להתפלל בזמן ,אבל אם מאריך בפיוטים ,כגון ביו”כ או בריקודים בשמחת .1מתוך רשימות הגאון רבי יוסף שוב שליט"א.
תורה שזה ענין של ‘כבוד התורה’ ,מותר אפי’ לכתחילה להתאחר ,עי”ש ,וא”כ ה”ה בנידו”ד שמה שאינה מתפללת .2היו שנים שרבינו הגר”ע שליט”א הורה שעדיף בכה”ג שתתפלל בג’ שעות הראשונות ,וכפי שהובא בשמו בס’
לפני ז’ שעות אינו מחמת פשיעה או עצלות ,וממילא עדיף שתתפלל אחרי ז’ שעות ולא בג’ שעות הראשונות שכתב בנתיבות ההלכה (חלק מ’ עמ’ .)412אמנם כהיום רבינו שליט”א מורה שעדיף בכה”ג שתתפלל אחרי ז’ שעות ,משום
השו”ע (סי’ תקצא ס”ח) שיחיד לא התפלל אז מוסף .מפי הגר”י שוב שליט”א. שלענין זה אפשר לסמוך על הגרי”ש אלישיב (קובץ מבקשי תורה קובץ מג) שהורה שמה שהמתפלל מוסף אחר ז’
רוממות | עמוד 5
צרכי החג( .כנ”ל סעיף י”ג).
ל .שכח לומר ותודיענו וגם שכח להבדיל בקידוש,
הלכה
למעשה רוממות +ההלכה דיני יו”ט שני דראש השנה
ושתה מהיין ,צריך לחזור ולהתפלל ערבית של ראש משולחן המערכת שחל במוצאי שבת
השנה ,ואח”כ יחזור ויבדיל על הכוס. השנה חלים ימי ראש השנה בשבת קודש וביום א’,
הגאון רבי יחיאל מיכל טוקצינסקי שליט"א ישנם הלכות ודינים מיוחדים הנוגעים לימי מקרא
סדר הקידוש 1
רב קהילת בית שמואל מודיעין עילית
קודש אלו .במקבץ ההלכתי שלפנינו ,העלנו את הדינים
השייכים ליו”ט שני של ראש השנה ,כפי שיפורט לפנינו
ברכת שהחיינו בעז”ה.
עדיין אסור לטעום כלום עד שיקדש.
לא .בקידוש ליל שני של ראש השנה -יניח לפניו פרי
חדש או ילבש בגד חדש ,ויכוון בברכת שהחיינו על הדלקת נרות יום טוב הכנה משבת ליו”ט
היום וגם על הפרי או הבגד. טז .משהגיע זמן צאת הכוכבים לאחר שאמרה ברוך א .אף שבכל יו”ט ישנו איסור הכנה מיו”ט ראשון לשני,2
ומכל מקום ,גם אם אין לו פרי או בגד חדש ,יברך ברכת המבדיל וכו’ (כנ”ל סעיף יג’) תדליק הנרות של יום טוב. מ”מ השנה האיסור חמור יותר ולכל הדעות אסור להכין
שהחיינו בקידוש. משבת ליו”ט .3ולכן אין לשטוף כלים ,לערוך שולחן
יז .יש לזכור שלא להצית אש חדשה לצורך הדלקת
וכדו’ משבת ליום טוב.
יקנה”ז הנרות ,אלא להעביר אש מאש דלוקה.
ב .אמנם ,מותר לסדר את השולחן ולטאטא את החדר,
לב .ליל יום טוב שחל במוצאי שבת ,אומר קידוש יח .לאחר הדלקת הנרות ,לא תכבה את הגפרור או הנר
שיש בזה משום כבוד השבת ,ונכון לעשות זאת בעוד
והבדלה על הכוס לפי סדר יקנה”ז :יין (-ברכת הגפן), שבידה ,אלא תניחנו בזהירות באופן שייכבה מאליו.
היום גדול שנראה שנעשה לכבוד שבת.
קידוש ,נר (-ברכת מאורי האש) הבדלה ,זמן (-שהחיינו). מתי מברכים להכין ספר תורה
ברכת ההבדלה מסיימים ‘המבדיל בין קודש לקודש’.
יט .בהדלקת נר של יום טוב מברכים תחילה ואחר כך
ג .אין לגלול ולהכין את הספר תורה ,נביא ,בשבת
מיושב מדליקים ,ואין הבדל בין אם האיש מדליק לבין אם
לצורך קריאת יום טוב.
לג .הנוהגים לישב בשעת קידוש ,ולעמוד בשעת האשה מדליקה.
הבדלה ,יאמרו יקנה”ז בישיבה. סידור ,מחזור
הכנת הנרות ביום טוב ד .וכן לא יקח עמו סידור או מחזור לצורך הלילה ,אלא
בשמים שיוף הנר אם כן יתפלל בו קצת מבעוד יום.
לד .אין מברכים על הבשמים. כ .אסור לשייף ולהצר את הנר כדי להכניסו לפמוט, הכנת משקאות
מאורי האש משום מלאכת מחתך וממחק .ואפשר שיש להקל
ה .הכנסת משקאות למקרר לצורך יום טוב -יש לעשות
לה .בברכת ‘מאורי האש’ מסתכלים על צפרני הידים לתוחבו בכח לתוך הפמוט ,למרות שיתכן שממחקו תוך
זאת בעוד היום גדול שלא יראה הכנה ליום טוב.
כבכל מוצאי שבת [ .דיני נר הבדלה – ראה הערה כאן.]6 כדי תחיבתו.
יש ליזהר שלא לכבות את נר ההבדלה ,אלא יניחנו עד חימום הנר להוציא מאכל קפוא
שיכבה מאליו. ו .יש להקל להוציא בשבת מאכל קפוא מהמקפיא
כא .אין לחמם את הנר כדי להדביקו לפמוט.
לצורך יום טוב ,שדבר זה אינו נחשב כהכנה[ ,ויש ליזהר
שפיכת היין ניקוי הפמוט מאיסור בורר] .ואם מוציא מהמקפיא בשעה מוקדמת
לו .במוצאי שבת זה אין לשפוך יין מן הכוס על הארץ כב .מותר לנקות את בית הקיבול של הפמוט ,משאריות שיהא ראוי לאכילה בשבת – עדיף טפי.
כבכל מוצאי שבת .ולכן ,אי”צ למלא הגביע יין על
גדותיו שישפך כבכל מוצאי שבת.
שעוה כדי להכניס בו נר חדש לצורך הדלקת נרות יום סעודה שלישית
טוב .ולא ישפוך מים חמים על השעוה לצורך הניקוי,
ז .מצוה להימנע מלקבוע סעודה בערב שבת וערב יום
אשה אלא ינקה באמצעות כלי כמו סכין וכדו’.
טוב ,משעה עשירית ולמעלה.
לז .לכתחילה ,יש לאשה להמנע מלקדש בעצמה סדר וכן מותר להוציא מתוך כוסית נר ההדלקה את הדיסקית
ח .גם סעודה רגילה [לא גדולה] כפי שרגילים לאכול
יקנה”ז ,אלא תשמע מאחר את סדר הקידוש .אך אם שנדבקה לזכוכית ,כדי לאפשר נתינת נר חדש.4
ביום חול ,ג”כ מצוה להימנע מלאכול משעה עשירית
אין אחר שיוציאנה ,תקדש בעצמה ואף תשתה מן הכוס. פתיל צף ולמעלה.
ומכל מקום לא תברך ברכת הנר בעצמה .ומותר לה כג .יש להחמיר ,שלא להכניס פתילה בתוך ‘פתיל צף’, ט .לפיכך ,יום טוב שחל במוצאי שבת ורוצה לאכול
לענות אמן אחר ברכת המברך בורא מאורי האש. משום תיקון כלי .וכ”ש שאין לחורר את ה’שעם’ כדי סעודה שלישית [שזמנה לאחר חצות היום] ,יקדימנה
לח .אשה שהדליקה נרות בליל יום טוב [שחל במוצאי להכניס בו את הפתילה ,משום מכה בפטיש .5ומותר לכתחילה קודם שעה עשירית .ובדיעבד יעשנה אחר
שבת] ובירכה שהחיינו ,לא תחזור ותברך שוב ברכת להכניס פתילה לתוך ‘ברזלית’ (-צינורית) ואין בכך כך ,אך יזהר לכתחילה שלא להרבות בפת (ושאר
שהחיינו בקידוש יקנה”ז .ולענין עניית אמן על ברכת משום תיקון כלי. מאכלים) ,כדי שיאכל סעודת הלילה לתיאבון.
שהחיינו של המקדש ,מוטב שלא תענה ,ואם ענתה אינו י .ולכתחילה יש להתפלל מנחה קודם סעודה שלישית.
הפסק. הכנת הפתילות [ואם אוכל אחר שעה עשירית ודאי יש להתפלל מנחה
כד .יש להכין את הפתילות מערב יום טוב ,שאסור
אין לו יין לעשות פתילה ביו”ט.
קודם].
לט .מי שאין לו יין ,והרי הוא מקדש על הפת ,אומר יא .מנהג טוב ויפה שלא להאריך בתפילת המוסף יותר
עליו גם את ההבדלה .אף על פי שאין מבדילין על הפת, פתילות מנרות שבת מחצות היום ,ותיכף אוכלים סעודת היום ,מברכים
-אגב הקידוש מבדיל על הפת. כה .פתילות שדלקו מערב שבת וכבו בשבת- , ברכת המזון ,מתפללים מנחה ,ואוכלים סעודה שלישית
לכתחילה אין להשתמש בהם לצורך הדלקת נרות יום קודם שעה עשירית.
אין לו יין ומצפה שיביאו לו יין למחר ,יש אומרים שלא
יאכל עד למחר לאחר שיבדיל ויקדש על הכוס. טוב ,שנמצא כאילו שבת הכין ליום טוב.
ליל יום טוב שני
אכן אם לא הכין פתילות אחרות ואין יכול להדליקם
שכח להבדיל בצד השני – יש להקל להשתמש ולהדליקם ביום טוב. אמירת ‘ברוך המבדיל’
מ .קידש ושכח להבדיל - ,תיכף משנזכר שלא הבדיל, יב .משהגיע הלילה [צאת הכוכבים] ,יש ליזהר שלא
יפסיק סעודתו ויברך ברכת הנר ,ויבדיל על הכוס. נר נשמה לעשות שום מלאכה ואפילו מלאכה האסורה מדרבנן –
ולענין אם יברך ברכת הגפן על כוס זו ,יש להבחין בכך כו .נר נשמה (יארצייט) ראוי להדליקו מערב שבת קודם שיאמר ‘ברוך המבדיל בין קודש לקודש’.
כדלהלן: שידלק עד מוצאי יום טוב .באם לא הדליקו מערב יג .לפיכך ,נשים המדליקות נרות בליל יום טוב [קודם
אם רגיל לשתות יין בתוך הסעודה ,או שכוון בשעת שבת ,ידליקו ביום טוב בבית הכנסת ,או בביתו במקום קידוש] ,תאמרנה קודם ההדלקה ‘ברוך המבדיל בין
קידוש לשתות עוד יין בתוך הסעודה -אינו מברך הגפן. שמשתמשים לאורו. קודש לקודש’ .וכן קודם שבא לבשל או לחמם מאכלים
אם אינו רגיל לשתות יין בתוך הסעודה ,וגם לא כוון תפילת ערבית לצורך סעודת החג וכיו”ב ,יבדיל באמירה זו.
בשעת קידוש לשתות יין בתוך הסעודה -יחזור ויברך כז .בתפילת ערבית אומרים ‘ותודיענו’ קודם ‘ותתן לנו’. יד .אולם ,דברים שאינם כרוכים בעשיית מלאכה ,אלא
בורא פרי הגפן. אסורים רק משום ‘עובדין דחול’ ,וכן דברים האסורים
כח .שכח לומר ‘ותודיענו’ אינו חוזר .ואסור לו לעשות
מא .שכח להבדיל ,ונזכר למחרתו בעוד היום גדול, מלאכה עד שיבדיל בקידוש הלילה .ואם רוצה לעשות משום הכנה משבת ליו”ט כגון עריכת השולחן וכיו”ב,
יבדיל מיד .ואם נזכר סמוך לצאת החג -ימתין עד מלאכה קודם הבדלה (דיקנה”ז) ,יאמר ‘ברוך המבדיל מותר מיד בצאת השבת אף בלא אמירת המבדיל ‘בין
הלילה ,וההבדלה שעושה במוצאי יום טוב עולה לו גם בין קודש לקודש’ בלא שם ומלכות. קודש לקודש’.
לשבת .וכשמבדיל אז במוצאי יו”ט מסיים ‘המבדיל בין
קודש לחול’.
כט .נשים שאינן מתפללות תפילת ערבית ,יאמרו ‘ברוך טעימה
המבדיל בין קודש לקודש’ קודם הדלקת נרות והכנת טו .גם לאחר שאמר ברוך המבדיל בין קודש לקודש,
.5מצוי ב’נריות’ שראש הפתילה שקוע קצת ודבוק ב’נרית’ ויש לחוש בהפרדתה משום מכה בפטיש ,ולכן טוב להכין .1במסגרת זו השמטנו את רוב ההערות והציונים ,המופיעים במילואם בספר הליכות ערב שבת .הבאנו רק את
את כל הנרות מערב שבת. ההערות הנחוצות וההכרחיות.
.6נפרט בקצרה דיני נר ההבדלה .א .מותר להדליק אבוקה לצורך מצות הבדלה ,ועדיף להדליק אבוקה מאשר .2כמבואר בשו”ע סימן תקג ס”א.
להדליק שני גפרורים ולקרבן יחד ,ב .וכן עדיף להדליק אבוקה מאשר לקרב שני נרות ולהפרידן אח”כ ,ג .ויש נוהגין .3כלומר ,גם לשיטת הרמב”ם וסייעתו שראש השנה יומא אריכתא אף לקולא ,ומותר להכין מיום א’ לב’ ,כמבואר
לייחד אבוקה קטנה לצורך זה ,ונכון מאד ,ד .יש עוד אופן להניח גפרור בתוך ‘נֶ רית’ דלוקה וישאיר שם את הגפרור, בביה”ל שם ס”א ד”ה ואפילו ,עיי”ש ,מ”מ משבת ליו”ט אסור להכין ,כדאיתא ביצה ב ,ב אין שבת מכין ליו”ט ,משנ”ב
וגם זה הוא לכתחילה ,וכן יכול לתחוב שתי פתילות (מערב שבת) בתוך פקק שעם של פתיל צף ולהדליק להבדלה .ה. תצד סק”ט ,תרסז סק”ה.
ולמעשה כתבו הפוסקים שיש להקל לקרב שתי נרות ולהפרידן אח”כ ,וכמדומה שכן נוהגין ,והארכנו בכל זה במק”א. .4עדיף לעשות זאת בעזרת סכין וכדו’ ולא ביד משום חשש מוקצה.
רוממות | עמוד 6
תפילות
חיים’ ,והיינו שזכירת קבלת החיים מעוררת לזכור
את תכלית ומטרת החיים ודו”ק].
הימים
הנוראים רוממות +התפילה תפילת הערער
משולחן המערכת א .הנה עיקר העבודה בימים הנוראים היא עבודת
ומכאן נבא לענינה של התפילה בכלל ומקומה התפילה ,ומצינו בחז”ל (ילקו”ש תהלים רמז תתנה)
בעבודת ראש השנה בפרט ,הנה עיקר ענין התפילה
היא התליה הגמורה בקב”ה וההכרה שהכל בא ממנו,
הגאון רבי יעקב הכהן אנגלנדר שליט"א בגודל מעלת התפילה בר”ה ויוהכ”פ על הפסוקים
(תהילים קב) :פנה אל תפלת הערער ולא בזה את
וכמו”ש המהר”ל‘ :משלימות העבודה הזאת שיהיה משגיח ישיבת חברון החדשה תפילתם תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל י-ה- ,
מכיר ויודע כי הוא יתברך עלתו והעלול מקבל מן ‘א”ר יצחק כלפי דורות אמרו שאין להם לא כהן ונביא
העלה עד כי נפשו תולה בעלה הוא השם יתברך וממנו מברך מחיה המתים שהוא משום שעבר עליו ר”ה ולא בית המקדש שיכפר ,אלא התפלה נשתיירה להם
יתברך חיותו וכל אשר צריך אליו. ויוהכ”פ וניצול מדין מיתה[ ,והביאו המשנ”ב סימן שהם מתפללים אותה בר”ה וביה”כ ...ורבנן אמרין
ולכן בראש השנה העבודה היא בעיקרה בתפילה שכן רכה סק”ד] ,ובפשוטו אינו מבואר למה מה שניצל אלו הדורות שהם כמתים במעשיהם ובאים ומתפללים
נתבאר לן שעבודת היום היא ההכרה בקבלת החיים מאפשרות המיתה חשיב כתחית המתים אמנם להנ”ל לפניך בר”ה וביה”כ ואתה בורא אותם בריה חדשה’.
החדשים מהקב”ה והיא שורש קבלת עול מלכות הרי בכל שנה מתחדשת קבלת החיים מחדש ויש כאן ולמדנו מדברי חז”ל שתפילה זו יש לה שם מיוחד
שמים ,והכרה זו היא על ידי עבודת התפילה באמת. ממש בחינת תחית המתים. ‘תפילת הערער’ ,ומכחה אנו נבראים בריה חדשה,
וכל עבודות השופר והמלכויות באים הם כחלק ג .אמנם עיקר הענין צריך ביאור למה באמת בארץ ונבא לבאר בזה מהלך הדברים.
מהתפילה כיון שהתפלה היא הקובעת את שורש ישראל ישנה הנהגה זו שהיא כעני וחולה ולכאורה ב .הנה בגמ’ בר”ה (ח ,א) מובא המקור לכך שבראש
המלכויות והשופר. הנהגה זו נראית כחסרון במעלתה. השנה העולם נידון‘ ,רב נחמן בר יצחק אמר לדין,
ולכן בתפילת ונתנה תוקף אחר שמזכירים את ענינם רק הביאור בזה הוא על דרך מה שמצינו לגבי דכתיב מראשית השנה ועד אחרית שנ ה ,מראשית
של המלכיות הזכרונות ושופרות‘[ ,ובו תנשא מלכותך ירידת המן ביומא עו .שמה שירד המן בכל יום השנה נידון מה יהא בסופה’ .והנה פסוק זה נאמר על
...ותפתח את ספר הזכרונות ...ובשופר גדול יתקע]’... הוא כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים בכל יום, ארץ ישראל ,וכל הפרשה שם (דברים יא) עוסקת
מאריכים בתיאור הדין של ראש השנה שהכל נקבע והיינו שכשתלויים באופן תמידי בהשגחת הקב”ה בארץ ישראל שאינה כארץ מצרים שמשקים אותה
בו מי יחיה ומי ימות וכו’ ,ונראה שאין הכונה רק יש שייכות קבועה לקב”ה ,כיון שמרגישים להדיא אלא היא זקוקה למטר וה’ אלקיך דורש אותה תמיד.
לעורר אימת הדין כי נזכרים שם גם הדברים הטובים שתלויים בו כל הזמן ,ובמדבר שהוא זמן בנינה של ויש לעיין למה דווקא בפרשה זו נלמד עניין הדין של
שיקרו ,כגון מי יחיה ומי יעשר ומי ירום ,אלא עיקר כנסת ישראל היה מהלך ההשפעה באופן היוצר ראש השנה.
המכוון בזה הוא לקבוע בנפשינו את ההכרה הנ”ל הרגשת תלות גמורה בקב”ה. וביאר בזה מו”ר ראש ישיבת פחד יצחק הגאון רבי יונתן
שעכשיו אנו מקבלים את הכל מחדש מיד הקב”ה. וכן הוא ג”כ בארץ ישראל שהיא המקום המיוחד דיויד שליט”א ,דהנה ברמב”ן שם מפרש הפסוקים,
וזהו ‘פנה אל תפילת הערער’ -תפילה הבאה מתוך לחיבור גמור לקב”ה ,ולכן צורת ההשפעה היא באופן שבאים ללמדנו הנהגת ארץ ישראל ,ואלו דבריו;
הכרה של ערער היינו שאין לנו שום מוחזקות של עני וחולה הזקוקים להשפעה תמידית ,וממילא ‘שאינה כארץ מצרים להשקות אותה ברגל מן היאורים
וודאות בחיים ואנו צריכים לקבל את החיים מחדש חיים כל הזמן עם הקב”ה מתוך ההכרה שהכל בא ומן האגמים כגן הירק ,רק היא ארץ הרים ובקעות למטר
[‘ערעור’ עומד תמיד מול ‘מוחזקות’] ,ובזכות תפילה ממנו. השמים תשתה מים לא בענין אחר ,וצריכה שידרוש ה’
זו ‘ -ועם נברא יהלל יה’ ,הקב”ה בורא אותנו בריה [ויש לצרף לזה מה ששמעתי ממו”ר שליט”א ביאור אותה תמיד במטר ,כי היא ארץ צמאה מאד וצריכה
חדשה ונותן לנו חיים חדשים. בפרק מזמור לדוד ה’ רועי שבתחילה מדבר בלשון מטר כל השנה ,ואם תעברו על רצון ה’ ולא ידרוש אותה
ה .ולכן כל מהלך התפילה הוא חלק מעבודת היום נסתר ‘רועי’ ‘ינהלני’ ‘ינחני’ ,ואח”כ עובר ללשון נוכח בגשמי רצון הנה היא רעה מאד לא תזרע ולא תצמיח
שכן התפילה כולה בנויה ביסודה על ג’ חלקים ,שבח, ‘שבתך ומשענתך’ ‘תערוך לפני’ ,אלא שהשינוי הוא ולא יעלה בה כל עשב בהריה ...וממנה נלמד כי אף על
בקשה ,והודאה ,והצד השוה שבכולם הוא התליה בפסוק ‘גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי פי שהכל ברשותו ונקל בעיני ה’ יתברך להאביד יושבי
המוחלטת בקב”ה ,הבקשה היא ביחס לעתיד שיודע אתה עמדי’ היינו שכשנמצאים במצב של סכנת חיים ארץ מצרים ולהוביש נהרותם ויאוריהם ,אבל ארץ כנען
שכל העתיד תלוי רק בקב”ה ולכן רק אליו יש לפנות גמורה מרגישים בחוש איך הקב”ה נמצא עמנו וכל תאבד יותר מהרה שלא יתן בה מטרות עוזו .החולה
ולבקש ,ההודאה היא ביחס לעבר שכל מה שיש החיים באים רק ממנו ,ואמר שכשהיו בשבי בירדן צריך זכות ותפלה שירפאהו השם יותר מן הבריא שלא
בידינו הוא רק מהקב”ה ,והשבח כולל את כל הזמנים בסכנת חיים נוראה נתחדשה להם הרגשה זו]. בא עליו החולי ,וכך המדה בעני ובעשיר ומאיר עיני
כיון שאנו מכירים בכך שהקב”ה הוא שורש הכל, ד .ומתוך כך יש לנו ללמוד שמה שבראש השנה שניהם ה’ ‘.
וכל זה הוא היסוד לקבלת מלכות שמים בשלימות כך היא ההנהגה לכל באי עולם ובכל הענינים וכל ולמדנו מדברי הרמב”ן כי אף שבודאי הכל בהשגחה,
וכמבואר. החזקות הקודמות בטילות וכנ”ל ,הוא כדי לקבוע מ”מ ישנם חילוקי הנהגה בתוך דרכי ההשגחה.
[ובודאי יש מקום גדול בראש השנה להודאה מעומק ביום זה את ההכרה הברורה שכל חיינו ומציאותינו שהקב”ה מנהיג את עולמו באופן שמי שכבר יש לו
הלב על כל מה שקיבלנו בשנה החולפת ,על עצם באים רק מידו יתברך ואין לנו מנפשינו כלום. אחיזה בדבר ,הרי הוא כ’מוחזק’ שימשיך מצב זה,
החיים וכל החסדים והטובות שנעשו עמנו בכל והעומק בזה נראה שכיון שביום זה הוא יום חידוש ואין צריך להצדיק בכל שעה ושעה את קיום דבר זה
השנה ,וראה באור יחזקאל שיחות אלול שהעמיד את מלכותו יתברך בבריאה ,הרי זהו עיקרה של קבלת בידו ,אך החולה והעני הנצרכים לבריאות ופרנסה,
ענין הכרת הטוב להקב”ה כיסוד להכנה ליום הדין]. המלכות ההכרה הברורה ששורש הכל הוא הקב”ה זקוקים ליותר זכות ותפילה לכך .ומלמדתנו פרשה זו
ו .וכיון שכן הרי עבודתינו בימים אלו היא לקנות ומתוך כך שעבוד כל החיים לרצונו יתברך. כי זהו עניינה של ארץ ישראל ,ש’אם תעברו על רצון
בעצמינו את מעלת עבודת התפילה באופן זה של ולכן הנהגת הדין היא באופן זה שצריך לקבל את ה’ ,לא ידרוש אותה בגשמי רצון’ ,והיינו שהיא פחות
תליה גמורה בקב”ה מתוך ההכרה שכל מציאותינו החיים מחדש ומתוך כך באים לידי ההכרה הברורה שייך להשגחה הקיימת בהנהגת העולם הסדירה,
באה רק מהקב”ה ואין לנו מגרמינו כלום ,ומכלל שהכל בא ממנו יתברך ובזה מקבלים את מלכותו. אלא תלויה לגמרי בעצם רצונו יתברך.
זה שאין לנו זכות בדין רק ברחמים ,וזוהי ההכנה ונמצא לפי”ז שאין הדין בר”ה רק כתוצאה מחידוש וכך ממש היא ההנהגה בראש השנה; שהנה בעלמא
לתפילות ראש השנה ויום הכפורים שיהיו במהלך מלכותו יתברך בבריאה[ ,כמו שנראה בפשוטו] אלא יש לאדם חזקת חיים ,ואין צריך כ”כ זכות ורצון
של ‘תפילת הערער’. אדרבה הדין באופן זה הוא המעמיד את המלכות, מסויים על עצם החיים ,ועיקר תפילתנו היא שאר
[לפני כמה שנים ביקרתי בימים אלו את להבחל”ח וזהו ‘ועוז מלך משפט אהב’ ‘מלך במשפט יעמיד ארץ’ הדברים החסרים לנו .אך ביום זה הקב”ה דן את
מחותני הגאון רבי עמנואל אהרן פריינד זצוק”ל שכן צורת הדין אצל הקב”ה קובעת את ההכרה עולמו ,שלא בהתייחסות למצב שהיה עד כה .והכל
שנחלה במחלה הנוראה ר”ל ואמר לי שהיתה לו במלכותו .וכמבואר. תלוי ועומד על המשפט ,ועל הרצון שראוי להיות
עגמ”נ מרובה על שלא יוכל להתפלל בציבור בימים כאן מצד עצמו .שכך למדנו כאן ‘מראשית השנה ועד
וזהו עומק הענין הנלמד מפסוק זה שכל שנה שרשה אחרית שנה’ ,שכל שנה עומדת לעצמה‘ ,ומראשית
הנוראים עד שאמר לו ת”ח אחד שעיקר ענין תפילה בתחילתה מתעשרת בסופה ,שכן כשמכירים בכך
בציבור הוא משום שכל בי עשרה שכינה שריא ,ואצל השנה נידון מה יהא בסופה’ .וכדרך היחס הקיים
שאנו רשים מצד עצמינו וכל מציאות החיים באה כלפי ארץ ישראל ביחס לגשמים ,כמו כן ביום ראש
חולה הרי שכינה שרויה למראשותיו בלא”ה ,וניחמו רק מהקב”ה הרי בכך מקבלים את מלכותו יתברך
בזה ,ואמרתי לו שכמדומה שהעומק בזה שהשכינה השנה זוהי ההנהגה כלפי כל באי עולם ,וביחס לכל
בשלימות וממילא זוכים בדין שכל עיקרו הוא על המעשים כולם .שהכל נעשה כארץ ישראל לעניין
שרויה למראשותיו של החולה הוא על דרך דברי השיכות למלכות שמים וכנ”ל.
הרמב”ן הנ”ל שהחולה תלוי כל הזמן בקב”ה וממילא הדין ,והכל נצרך לזכות ותפילה.
וכל זה נכלל בשופר של ראש השנה המכריז על וזהו שבגמ’ בר”ה דרשינן עוד מפסוק זה‘ :כל שנה
הוא רואה את הקב”ה כל הזמן כנגדו ,והרי זוהי עיקר
הכתרת המלך [כמו”ש הראשונים] והוא עפמ”ש שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה ,שנאמר מראשית
עבודת התפילה בימים הנוראים וכמבואר].
הקדמונים שענין השופר בראש השנה – יום בריאת השנה מרשית כתיב ,ועד אחרית ,סופה שיש לה אחרית’.
סיפר אחד מתלמידי מרן הגר”י לווינשטיין זצוק”ל האדם ,הוא ציור וזכרון לויפח באפיו נשמת חיים [שכן
שהתאונן פעם בפניו שלא הצליח לכוין ולהתעורר ופירש”י‘ :שרשה בתחלתה -שישראל עושין עצמן רשין
השמעת קול השופר באה על ידי נפיחת הנשימה בראש השנה לדבר תחנונים ותפילה ,כענין שנאמר,
כראוי בתפילת ר”ה וענה לו המשגיח זצוק”ל‘ :כסבור לתוך השופר] ,ומתוך ההכרה בכך שאנו מקבלים
אתה שאפשר לבא לתפילת ראש השנה פתאום תחנונים ידבר רש’ .ביאור ‘עושים עצמן רשים’ היינו
מחדש את הויפח באפיו נשמת חיים מלמעלה ורק שמגיעים מתוך תפיסה שנעקרו כל החזקות ,ואין
ולהצליח להתפלל כראוי ,צריך להתרגל הרבה מכח זה אנו חיים ,באה קבלת המלכות.
בתפילות במשך השנה כדי לזכות בראש השנה בידם כלום ,אף לא את עצם החיים .ולכן הוא נדרש
[ולשונו של רבינו יונה בעיקר החרטה‘ :והנה הבורא מהאי קרא ד’ראשית שנה’ .עכ”ד.
לתפילה כהלכתה’.
נפח באפי נשמת חיים חכמת לב וטובת שכל להכירו ויש לצרף לכאן את דברי המהרש”א בברכות (נח,
ויהי רצון שנזכה שיתקיים בנו ‘פנה אל תפילת וליראה מלפניו ולמשול בגוף וכל תולדותיו וכו’ ואחרי
הערער וכו’ ועם נברא יהלל י-ה’. ב) בביאור הדין שהרואה את חבירו אחר י”ב חודש
אשר בעבור זאת נבראתי ויהי בי הפך מזה למה לי
רוממות | עמוד 7
רוממות +הפ לשון יחיד על
כל ישראל קרב יום הדין ,אין לנו פה לדבר ,ה’ שפתי תפתח .אנו עומדים בשבת האחרונה של
זמן של תיקון
השנה ,ומובא בספרים שאפשר לתקן בשבת זו את השבתות של כל השנה .והביאור
הרב יוסף בפסוקים
שבקללות האמורות כאן יש
מבואר והנה,
בזה ,כי אף שאדם נידון בכל יום ובכל שעה ,אך מכל מקום כשמתקרבים ליום הדין
.1
הנורא ,הדין קיים יותר מתמיד ,ולכן יותר שייך לתקן
חשש שהשומע “וְ ִה ְת ָּב ֵרְך ִּבלְ ָבבֹו
ּומי יְ כִ ילֶ ּנּו” (יואל ב ,יא) ,וחז”ל
נֹורא ְמאֹד ִ
יום הדין קרוב ממשּ“ ,כִ י גָ דֹול יֹום ה’ וְ ָ
רבינו הגדול מרן ראש הישי לֵ אמֹר ָׁשלֹום יִ ְהיֶ ה ּלִ י ּכִ י ִּב ְׁש ִררּות
לִ ִּבי ֵאלֵ ְך" ,ויש להבין מדוע (פסיקתא דר”כ כד) ,דרשו שזה נאמר על ראש השנה ויום הכיפורים .וכשעומדים
סמוך ליום הדין הנורא ,צריך להתעורר למעשה לשוב בתשובה שלימה .ולנצל את
בקללות של פרשת בחוקותי
לא מצינו חשש כזה ,ורק כאן השבת הזו ,שהכל הולך אחר החיתום.
ּ ֶפן יֵ ׁש ָּבכֶ ם ׁ ֹש ֶר בתוכחות של משנה תורה נאמר כן.
והדבר יתבאר על פי דברי חז”ל (מגילה לא ע”ב) :קללות שבתורת
חידוש הברית בכל יום
כהנים בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן ,אבל קללות בפרשת השבוע כלל ישראל עמדו בכריתת ברית עם הקב”ה ,וכמו שנאמר (כט,ט)
שבמשנה תורה בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן .6ובפשטות לשון הגמרא ּוב ָאלָ תֹו ֲא ֶׁשר ֹלהיָך ְ
ֹלהיכֶ ם וגו’ לְ ָע ְב ְרָך ִּב ְב ִרית ה’ ֱא ֶ“א ֶּתם נִ ָּצ ִבים ַהּיֹום ּכֻ ּלְ כֶ ם לִ ְפנֵ י ה' ֱא ֵַ
נראה שבתורת כהנים מדובר על הציבור כולו כאחד ,ואילו במשנה תורה מדובר על ֹלהיָך ּכ ֵֹרת ִע ְּמָך ַהּיֹום" .וכתב רבינו הגר”א ב’אדרת אליהו’ שעל ידי שהעמידם ה' ֱא ֶ
כל יחיד ויחיד בפני עצמו. והציבם ,הוא רומם והעלה אותם‘ :אתם נצבים’ הוא כנגד נפש ורוח‘ ,היום כולכם’
אולם רבינו הגר”א ב’אדרת אליהו’ ,פירש את החילוק בין לשון רבים ללשון יחיד הוא נגד ב’ צלמין‘ ,לפני ה’ אלוקיכם’ כנגד ג’ חלקי הנשמה -נשמה חיה יחידה ,ע”כ.
להיפך מפשטות דברי הגמרא ,וז”ל :פירוש שבתורת כהנים בלשון רבים נאמר וקאי ולכאורה ,מדוע צריך את הברית הזו ,והרי כבר נאמרו התוכחות והקללות הנוראות
על כל יחיד ויחיד ,ובמשנה תורה בלשון יחיד נאמר והוא על כלל ישראל כאחד .עכ”ל. של פרשת כי תבא ,תוכחות כאלו שרק עוד בדור הקודם אנשים ברחו מבית הכנסת
ואולי הכרחו של רבינו הגר”א ז”ל מהא דאמרו בגמ’ “בלשון” רבים ו”בלשון” יחיד, בשעת קריאת התוכחות מפני אימה ופחד ,וקל וחומר דור דעה ...וכבר שם הקב”ה
אבל לא אמרו שהללו נאמרו לרבים ולא נאמרו ליחיד.7 הדביק אותנו אליו “ּכַ ֲא ֶׁשר יִ ְד ַּבק ָה ֵאזֹור” שאי אפשר להתנתק .2א”כ ,מה נוסף והתחדש
ועכ”פ ,על פי זה מבאר הגר”א ,מדוע דוקא בקללות שבמשנה תורה מתעורר החשש בברית האמורה כאן שוב.
שהשומע יתברך בלבבו לומר “שלום יהיה לי” ,כי “בשמעו את דברי האלה הזאת” “ּפן יֵ ׁש ָּבכֶ ם ׁש ֶֹרׁש ּפ ֶֹרה רֹאׁשאלא טעם כריתת ברית הזאת כתוב להדיא (פסוק יז)ֶ :
‘השניה’ ,הנאמרת בלשון יחיד על כלל ישראל“ ,והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה וְ לַ ֲענָ ה ,וְ ָהיָ ה ְּב ָׁש ְמעֹו ֶאת ִּד ְב ֵרי ָה ָאלָ ה ַהּזֹאת וְ ִה ְת ָּב ֵרְך ִּבלְ ָבבֹו לֵ אמֹר ָׁשלֹום יִ ְהיֶ ה ּלִ י ּכִ י
לי” -הלא אני יחיד ולא נאמר רק על כלל ישראל .לכן נאמר “והבדילו ה’ לרעה” כיון ִּב ְׁש ִררּות לִ ִּבי ֵאלֵ ְך".
שפירש עצמו מכלל ישראל.8 והיינו ,שלמרות שכבר נאמרו קללות חמורות ,אלות הברית ,מכל מקום כל זה
והאמת היא ,שאף שהקללות במשנה תורה נאמרו בלשון יחיד ,וכביאור הגר”א דקאי אינו מספיק והיו צריכים ישראל בדור דעה לכריתת ברית נוספת ,שיהיו “נִ ָּצ ִבים”
על כל ישראל יחד ולא על כל יחיד בפני עצמו ,מכל מקום ,בודאי שהקב”ה דן כל "ּפן יֵ ׁש ָּבכֶ ם ׁש ֶֹרׁש ּפ ֶֹרה רֹאׁש
ּוב ָאלָ תֹו" ,ולהזהירם ֶ ֹלקיָך ְלהעמידם “לְ ָע ְב ְרָך ִּב ְב ִרית ה’ ֱא ֶ
אחד ואחד מתוך הכלל בפני עצמו. וְ לַ ֲענָ ה" ,וזו כריתת ברית שמתחדשת בכל יום מחדש ,כמו שנאמר "ּכ ֵֹרת ִע ְּמָך ַהּיֹום".
והדברים מבהילים .ויש להתעורר מזה ,שדברי תורה צריכים תמיד חיזוק על חיזוק,
ַה ּיֹצֵ ר יַ ַחד לִ ָּבם -בסקירה אחת והוא יסוד לכל הדורות.
ומה שנשתנו הקללות בתורת כהנים להיאמר בלשון רבים ,ואילו הקללות שבמשנה
תורה נאמרו בלשון יחיד ,ביאור הדבר ,כי הקללות שבתורת כהנים נאמרו מפי ּ ֶפן יֵ ׁש ָּבכֶ ם ׁ ֹש ֶר ׁש ּ ֹפ ֶרה ר ׁ
ֹאש
הגבורה ,והקב”ה שהוא כל יכול ויוצר הכל ,הוא דן את כולם בסקירה אחת ,וכמו ד”ּפן יֵ ׁש ָּבכֶ ם ׁש ֶֹרׁש ּפ ֶֹרה רֹאׁש וְ לַ ֲענָ ה",
וכתב רבינו הגר”א ב’אדרת אליהו’ ,דהך קרא ֶ
יהם”.
“הּי ֵֹצר יַ ַחד לִ ָּבם ַה ֵּמ ִבין ֶאל ּכָ ל ַמ ֲע ֵׂש ֶ
שלמדו בגמרא (ר”ה טז ע”א) ממה שנאמר ַ מדבר באדם שהוא זך ונקי ואינו חוטא ח"ו ,אלא שיש בלבבו "ׁש ֶֹרׁש ּפ ֶֹרה רֹאׁש
מה שאין כן הקללות שבמשנה תורה שנאמרו מפי משה ,שאינו יכול לסקור את כולם וְ לַ ֲענָ ה" ,ודימה זאת לפסל מיכה שעבר בים.3
בסקירה אחת ,לכן אמרם בלשון יחיד ,אף שלמעשה נתכוין לכל כלל ישראל. והיינו עפ”י המבואר בחז”ל (סנהדרין קג ע”ב) שכשעברו ישראל בים סוף פסל מיכה
ואמנם הדבר ברור ,שאף בקללות שנאמרו מפי הגבורה בלשון רבים ,אין הכוונה שרק עבר עמהם ,ולכאורה קשה ,הרי פסל מיכה היה רק מאות שנים אחר כך (שופטים
דן את הרבים ולא דן את היחיד ,אלא בודאי למרות שדן את כולם בסקירה אחת ,מכל יז ,ה)‘ ,אלא השורש שצמח ממנו האיש מיכה שעבד הפסל הוא שעבר עמהם’ .והיינו
מקום הוא דן כל יחיד לפי מה שהוא ולפי מדריגתו .וזה נאמר לכל יחיד ויחיד לפי שלמרות שבקריאת ים סוף עם ישראל זכו לגילויים גדולים ,מכל מקום היה ביניהם
מה שהוא ,שהקב”ה כל יכול ולמחשבותיו אין חקר. פגם דק מן הדק ,שזה היה השורש לזה שיהיה בהמשך הדורות את פסל מיכה ויהיו
מישראל שיעבדו לו.4
וכך היא הנהגת המשפט ביום הדין ,שמצד אחד הקב”ה סוקר את כולן בסקירה אחת,
ומצד שני כל אחד ואחד עובר לפניו כבני מרון .וצריך להתעורר ולשמוע את הברכות וזו היתה התביעה והאזהרה לישראל בפרשה זו ,שיעקרו מתוכם אפילו את השורש
והקללות ,ולהתחזק מזה למעשה לשנות את הדרכים לטובה. הזה שהוא דק מן הדק ,שאפילו על השבטים שבטי י-ה היתה תביעה על זה ,וזה מה
שמזהיר אותם משה רבינו מפני השורש הרע הזה.5
תשובה -לחזור לשורש הפנימי הדין על שורש המעשים
נמצאים אנחנו כעת בשבת האחרונה של השנה ,והזמן גרמא לשוב אליו יתברך.
ומבואר בגמרא (שבת קיט ע”ב) ש’כל המתפלל בערב שבת ואומר “וַ יְ כֻ ּלּו” ,שני מלאכי ובדומה לזה כתב החתם סופר ,שזה הביאור ב’ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו’
אתָך
השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו ואומרים לו “וְ ָסר ֲעוֹנֶ ָך וְ ַח ָּט ְ (ר”ה לב ע”ב) ,ש’מתים’ היינו כפשוטו ,שגם אדם שכבר מת חוזר ונידון בכל שנה,
ְּתכֻ ָּפר” .ע”כ .והביאור בזה ,דשבת קודש הוא זמן של ‘כפרה’ ,וזהו כל עניינו של מפני שמתוך מעשיו שהשאיר בעולם יוצא שורשים של השפעה על אחרים ,ואם
השבת “ -וְ לַ יְ לָ ה ּכַ ּיֹום יָ ִאיר” ,9ומבואר באריז”ל וברבינו הגר”א שאילו לא חטא אדה”ר, על ידי מעשיו נכנס קצת קרירות למישהו ,הוא נידון על כך ,כי האדם נידון על כל
והיה נכנס לשבת -היה נעשה תיכף בשבת קודש התיקון השלם. התוצאות של מעשיו.
ויסוד ושורש התשובה הוא לשוב אל השורש הראשון בלא פגמים כאילו לא חטא - וצריך להתבונן ולהתעורר מזה ,ו’מרובה מידה טובה’ ,שאם על ידי מעשיו של אדם
ֹלקיָך" .והיינו שבתשובה האדם לא מתקן רק את הבחינות החיצוניות “וְ ַׁש ְב ָּת ַעד ה’ ֱא ֶ הוא גרם שיהיה חיזוק למישהו ,זה מתייחס אליו ונחשב לו לזכות לדורי דורות.
של 'מעשה' 'דיבור' ו'מחשבה' ,אלא גם את הרצון והשורש העמוק עמוק .על ידי
.1עוד ביאר רבינו במקו”א טעם הדבר שבשבת זו אפשר לתקן את כל השנה ,היות שבשבת זו כבר מתחילה קדושת הימים ,וכידוע שהשפעת כל מה שנעשה בתוך ימי השבוע -בא מהשבת
“ּב ְהיֹותֹו ָקרֹוב” – ‘כל זמן שאתה חי’ .מכל מקום יש זמנים מסוגלים ביותר כמו דאיתא (ראש שלפניה ,וממילא כבר שייך תיקון .ואף כי לעולם שייך תיקון ,וכמו שאחז”ל (תרגום יונתן ,ישעיה נה ,ו)ִ :
“ּב ְהיֹותֹו ָקרֹוב” אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים.
השנה יח ע”א) ִ
.2ראה מה שהתבאר בזה בהרחבה במאמר לפרשת כי תבא.
.3וז”ל הגר”א :פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה -השורש שיצמח ממנו פירות רעות ,ראש ולענה .כמ”ש חז”ל פסל מיכה עבר עם ישראל בים ,והלא היה כמה מאות שנה ביניהם ,אלא השורש
שצמח ממנה האיש מיכה שעבד הפסל הוא שעבר עמהם .וכמו שנסתלק השכינה בעת שראה יעקב את אפרים שעתיד לפרוח ממנו ירבעם בן נבט ,וכן אמרו (סנהדרין פב ע”ב) :הוא זמרי בן סלוא
הוא שלמיאל בן צורי שדי הוא שאול בן הכנענית .ע”כ .וח”ו שזמרי יהיה נשמה אחד עם שלמיאל הצדיק בחיר ישראל ,והוא על דרך גנאי לו ולמשפחתו ולשבטו ,והיה החטא פורח מן השורש מן
שאול בן הכנענית ,וזהו שרש פרה ראש ולענה .עכ”ל.
“ּבס ָֹדם ַאל ָּתבֹא נַ ְפ ִׁשי ִּב ְק ָהלָ ם ַאל ֵּת ַחד ּכְ ב ִֹדי" ,כי ודאי אין החטא עצמו שייך ליעקב ח"ו ,אך ביקש שלא יהא מ'שורשו'
.4ובמקו”א הוסיף רבינו :וזהו הענין שביקש יעקב אבינו ע”ה (בראשית מט ,ו)ְ :
כלל ,ולא יהא שייך אליו כלל .ואין המכוון על האמירה גרידא שלא יאמרו "בן יעקב" ,אלא על פנימיות הדברים שלא ישתייך אליו כלל .ודרגא זו השיג יעקב אבינו על ידי התפילה עצמה ,שמכח זה
פעל שהחטא לא יהיה שייך אליו כלל וכלל.
.5ובזה מבואר היטב מה שנצרכת כריתת ברית נוספת אחר כריתת הברית בפרשת כי תבוא ,שכריתת הברית של פרשת כי תבוא היא על עשיית החטא בעצמו ,וכאן היא על דרגה גבוהה יותר
שלא יהיה אפילו “שורש” רע.
.6והוסיף רבינו :כבר הבאנו את דברי המגיד מדובנא בשם הגר”א כי אין זה חילוק רק בקללות ,אלא הוא בכל חומש דברים ,כי ארבעת החומשים הראשונים נאמרו על ידי הקב”ה בעצמו ,ואמירת
“אּלֶ ה ַה ְּד ָב ִרים ֲא ֶׁשר ִּד ֶּבר מ ֶֹׁשה” ,והיינו שמשה אמרו
משה לבני ישראל היה בבחינת שכינה מדברת מתוך גרונו של משה ,אבל בספר דברים היה משה רבינו שותף לעצם הדברים כמו שכתובֵ :
בנבואה כשאר נבואות אחרי שהקב”ה דיבר עמו ,ואמנם זה היה בשיא הדרגה של משה רבינו גדול הנביאים ש’לא קם כמשה’ ,וראה לעיל בפרשת דברים שהתבאר ענין זה בהרחבה.
.7והוסיף רבינו ,כי הכלל בדברי רבנו הגר”א ז”ל שהיו לו עוד הכרחים לפירושו.
.8לפי ביאור רבינו הגר”א ,יבואר לשון רש”י (כח ,כג) :היקל משה בקללותיו לאמרן בלשון יחיד .ע”כ .שהקולא היא בזה שמדבר לכל ישראל יחד ולא לכל אחד ואחד.
.9וביאור הדברים ,שאף שההארה בשאר ימים טובים עיקר ענינה ביום (מלבד בליל הסדר) ,אך בשבת אין חילוק בין היום לבין הלילה .ולכן בכל ימי הבריאה נאמר “ויהי ערב ויהי בקר” ,ורק בשבת
לא נאמר ,כי בשבת הבריאה חוזרת לשורשה עוד קודם החושך ,וזהו יומו של הקב”ה שבו הבריאה לא נפגמה על ידי החטא הקדמון ,וכל הבריאה בתיקונה.
.10והדברים מחוורים עם מה שנתבאר לעיל ,שצריך ברית מיוחדת של “נצבים” על הפקעת השורש הרע ,וכמו שהתשובה אינה רק עזר להמעשה החיצוני אלא בעיקר לחזור עד השורש והרצון
הפנימי ולתקן בשלימות.
רוממות | עמוד 8
ביאור עניני
זהו הזמן להתרגל לדרכי התשובה ,לפקח על ענייניו ,לפשפש ולמשמש ,ולתקן
מעשיו הטובים מן הרעים .וכל אחד יודע תחלואי נפשו ונגעי לבבו ,וצריך בכל
השלושים יום האלה להתעצם ולהתחזק בזה ,ובימים הללו אפשר לקנות דברים
התשובה האדם חוזר עד השורש
והרצון הפנימי ביותר ,ועוקר
גם משם את החטא .10ויש הרבה
הפרשה
והזמן פרשה
בעבודת השי”ת לכל השנה כולה.16 דרגות לזה ,וכל אחד שומע את
זה לפי מדרגתו.
ף בריקמן
עיקר השופר באלול להתעוררות ואמרו חז”ל (פסיקתא דרב כהנא
בשולחן ערוך (תקפא ס”א) כתב שנוהגין לומר סליחות מתחילת חודש אלול ,והרמ”א
כתב שאין אנו נוהגין כן אלא תוקעים בשופר .ומבואר שתקיעת השופר עומדת
כד ,ז ועוד) :שאלו לחכמה חוטא
מה ענשו ,אמרה להם חטאים יבה ה"דרכי שמואל" זיע"א
במקום הסליחות .ורואים מזה שבכוחה להביא להתעוררות גדולה. תרדוף רעה ,שאלו לנבואה .וכו’.
ופשוט שההתעוררות יכולה לבא רק על ידי התבוננות ,וקיום המנהג של תקיעת ואפילו התורה שכתוב בה את
שופר בלי התבוננות אינו עושה כלום .ושמא אולי יש רק איזה תועלת בבחינת פרשת התשובה אמרה ‘יביא קרבן ויתכפר לו’ ,שאפשר לכפר על ֹאשׁרש ּ ֹפ ֶרה ר ׁ
סגולה ...אך להסתפק במעט מן המעט הזה ,בלי להשתדל לזכות ליותר על ידי ידי קרבן ,אבל בזמן שאין בהמ”ק אין שום אפשרות לכפרה שהרי
התבוננות ועבודה עצמית ,הלזה חיים יקרא?! וזה ככל הדברים שהם מדרבנן אין קרבן .ורק הקב”ה אמר ‘יעשה תשובה ויתכפר לו’ ,כי החידוש
שהעיקר זהו המכוון שבתקנה ,ובודאי שאי אפשר לסור מעצם הדברים וחובה של התשובה שאדם יכול לחזור עד השורש העליון ביותר ,הוא דבר שאין בו שום
לקיימם כפי המנהג ,אבל העיקר הוא להתעורר מכך. השגה ,ורק הקב”ה יכול לחדש זאת.
וידועים דברי הרמב”ם (תשובה פ”ג ה”ד) בלשונו הזהב ,ורוח ה’ דיבר בו :אף על פי וכיון שתשובה זה לחזור עד ה’ -אין זו עבודה קלה כלל ,וצריך הרבה עבודה בשביל
שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב ,רמז יש בו ,כלומר עורו ישנים משנתכם זה ,ולא מספיק חרטה בעלמא ,שזה מנהג הרשעים ש’רשעים מלאים חרטות’,11
ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם ,אלו ואמנם מבואר בספרים שגם זה דרגה ,והלוואי שנאחז שם ,אבל עיקר התשובה היא
השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא לחזור ולתקן את השורש הפנימי ביותר.
יציל ,הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ,ויעזוב כל אחד מכם דרכו ֹלקי
וכמו שכתב הרמב”ן על הפסוק (לא ,יז)“ :וְ ָא ַמר ַּבּיֹום ַההּוא ֲהֹלא ַעל ּכִ י ֵאין ֱא ַ
הרעה ומחשבתו אשר לא טובה .ע”כ. ְּב ִק ְר ִּבי ְמ ָצאּונִ י ָה ָרעֹות ָה ֵאּלֶ ה ...וְ ָאנֹכִ י ַה ְס ֵּתר ַא ְס ִּתיר" .וגו' ,וביאר הרמב"ן שזה עדיין
והנה ,תקיעת שופר שבראש השנה ודאי היא גזירת הכתוב ,וכדברי חז”ל (ר”ה טז לא מספיק כיון שזה רק הרהור חרטה ולא תשובה שלימה ,ולכן עדיין יהיה לאותו
ע”א) למה תוקעין בראש השנה -רחמנא אמר תקעו .ע”כ .ומכל מקום כתב הרמב”ם, ֹלקיָך" ,אז יתקן לגמרי אדם הסתר פנים ,ורק לאחר שיקיים לבסוף "וְ ַׁש ְב ָּת ַעד ה’ ֱא ֶ
שיש רמז בדבר שנתעורר לשוב בתשובה .ובודאי כן הוא בשופר שתוקעים בכל יום את החטא .כי תשובה שלימה עד ה' אין זה בא בקלות ,וזה עבודה גדולה.12
מימי האלול שהוא רק כדי לעורר את האדם לשוב בתשובה ,וכולו בשביל רמז זה.
ומבואר בדברי הרמב”ם ,שעיקר ההתעוררות של השופר היא מ’השינה בהבלי הזמן’,
וכבר אמרו חז”ל (ב”ר יז ,ה)‘ :תחילת מפלה שינה’ .ושינה אחד משישים במיתה ַהיִ ָּת ַקע ׁשוֹ ָפר ְּב ִעיר וְ ָעם לֹא יֶ ֱח ָרד ּו
(ברכות נז ע”ב) ,וכמו שמברכים כל יום ‘המחזיר נשמות לפגרים מתים’ ,ואנו צריכים
להתעורר מהתרדמה... ימי הרחמים
רבי ישראל סלנטר זצ”ל אומר‘ :הכישלון סולם לעליה’ ,והיינו ,שעל ידי שמתבונן עומדים אנו כבר בעיצומו של חודש אלול ,בתוקפו של חודש .ומעלתו של חודש
בסיבת הכישלון ילמד ממנו איך להתעלות ,כי העיקר הוא ההתבוננות ,וזה גם עיקר אלול לא מוזכר בגמרא ,13אלא רק מצינו בפרקי דרבי אליעזר (פרק מו) שיש ‘ארבעים
“ע ִּמי ֹלא ִה ְתּבֹונָ ן” (ישעיהו א ,ג).
התביעה ַ - ימי רחמים ורצון’ שבהם משה רבינו עלה למרום וביקש רחמים על חטא העגל.
ומפורסם על בעל התרומת הדשן כפי שמעיד תלמידו בלקט יושר ,שמחודש אלול
עד יום כיפור או עד אחרי שמחת תורה ,היה מאריך במשך כשעה באמירת ‘ברוך זמן בית דין שלושים יום
שאמר’ .ואף שמדרכי התשובה ההנהגה הזו לא שייכת דוקא לזמן הזה ,אבל יש כאן ובביאור מעלת חודש אלול ,יש כמה מהלכים :המהלך הראשון הוא שזה ‘זמן בית
דרגה של התרוממות ,דרגה של יותר קרוב לקרבת ה’ ,יותר שייך לקב”ה ,וזה שייך דין’ לפני יום הדין ,כי הזמן שנותנים בית דין לאדם לתקן את אשר עיוות הוא
בזמן הזה. שלשים יום (ב”מ קיח ע”א) .וזה נעשה גם על ידי תקנת תקיעת שופר ,כי יש בטבע
השופר שזה מעורר ,ומונח בזה לעורר את ‘זמן בית דין שלשים יום’ .ואדם שלא חי
ולא מרגיש את זה ,זה לא פשוט ,הוא צריך מזה בעצמו לקבל פחד ויראה...
יְ ֵמי ַה ִּב ּיק ּור
ארבעים יום של ריצוי
“יָ ִמים יְ ַד ֵּבר ּו” ויש מהלך נוסף שזה זמן שהקב”ה מתרצה בו ,וכדברי הזוה”ק (זו”ח כי תצא צו ,ב)
נמצאים כבר בזמן שהוא כמעט הזמן האחרון לפני ראש השנה ,ואם אדם לא מתחיל על חודש אלול ‘דביה סליק משה לטורא למבעי רחמיה קמיה קוב”ה בגין דישתבק
להתעורר ולהכין את עצמו ו’יפול’ ח”ו בלא שום הכנה לראש השנה וליום כיפור, לישראל על חוביה דעגלא’ .וכן בפרקי דר”א (פרק מו) מבואר שבימים אלו משה
הרי הוא כמעט ולא שייך לימים הנוראים ,ואינו יכול לקבל מהם רח”ל ,כי אם אין רבינו עלה למרום וביקש רחמים על חטא העגל ,ובזה הפך את הימים הללו לימי
‘חרישה’ מה שייך לעשות ‘זריעה’... רחמים ורצון ,ועל ידי כוחו של משה רבינו נקבע הזמן של ימים אלו לדורות לזמן
ההכנה הזאת ,היא היא עיקר עבודת ימי הסליחות! ועצם מנהג ‘אמירת סליחות’ - של ריצוי ועליה בעצם .וזה המקור לתקיעת שופר בחודש הזה כמו שכתב הטור
הוא רק מעשה חיצוני כדי להזכיר לנו להתעורר ...ומה יועילו כל ה’מזכירים’ אם לא .14
(סי’ תקפא)
.17
נשתדל לעורר את עצמנו ,לטוב לנו כל הימים
והנה ,כשמגיעים עשרת ימי תשובה כבר פתוחים שערי שמים ,וכבר יש מצב של זמן של הרגל
ִ“ּד ְרׁשּו ה’ ְּב ִה ָּמ ְצאֹו" ,אבל גם לפני שמגיעים ליום הדין ,נתן הקב"ה בחמלתו ואהבתו אבל המהלך שנוגע לאנשים כערכי ,כערכינו ,אלו דברי הגר”א ז”ל (יונה ג ,ג)
לעמו שיהיה מציאות של חודש רחמים ,כדי שלא 'ניפול' בלא הכנה ליום הדין, שמבאר ,שעניינו של חודש אלול הוא להתרגל שלושים יום בתשובה ,ולכן הוא
ומשום שכדי להגיע למצב הגבוה של קירבת ה' בראש השנה ,צריכים להשתייך לזה, דווקא חודש שלם של שלושים יום ,שלאחר שהאדם התרגל בתשובה ,אז מגיע הוא
וחודש הרחמים -חודש אלול הוא הזמן להתקרב. ליום הדין עם התשובה בשלימות.
ובאמת חושבני שבימים אלו הקרובים ליום הדין אין כל כך טעם לדבר על ובראשונים כבר מוזכר ששלושים יום זהו זמן שאפשר לקנות הרגל (עי’ שו”ע או”ח
התעוררות בפני בני תורה ,הרי הימים עצמם הם “יָ ִמים יְ ַד ֵּברּו” ...הלוא אנחנו כל קיד ,ס”ח ובנו”כ) ,וגם זה כמו שלשים יום קודם החג.15
המשך בעמוד 10
.11עי’ נדרים (ט סוף ע”ב) ,ומובא בספרים ,עיין בראשית חכמה (שער היראה פ”ג) בשם ספר חסידים ,ועוד.
.12והרחיב רבינו בכ”מ ,כי לתשובה השלימה זכה רק דוד המלך ,שהוא זכה להגיע לשורש למעלה למעלה כאילו לא חטא ,וזאת על ידי תפילות ספר תהלים שזה כולל את כל התפילות של כל
כלל ישראל ,ואכמ”ל.
.13רבינו היה מציין ,רק כי בפרשת כי תצא מצאו חז”ל את המקור היחידי מהתורה לחודש אלול בפסוק ‘ובכתה את אביה ואת אמה חודש ימים’ ,וראה במאמר לפרשת כי תצא.
.14רבינו היה מזכיר בזה את דברי רבינו הגר”א שהכריע ,שלא היו ג’ פעמים ארבעים יום ,והיה רק פעם נוספת של לוחות שניות ,אבל בכל הארבעים יום שקודם לזה ,משה רבינו היה בכל יום עולה
ויורד ,הולך לעסקיו ,ועסקיו של משה רבינו היה לרדת אל העם להזהיר ולצוות אותם על התשובה ,ואחר כך עלה לארבעים יום ,ימי רצון ורחמים ,עד שהקב”ה אמר לו ביום הכיפורים סלחתי כדבריך.
והיה מוסיף רבינו זיע”א ,כי זה מקור גדול לדברי האריז”ל על הגמרא ‘אחורי ארי ולא אחורי אשה’ ,שצריך לשוב בתשובה בחודש אב שהוא מזל ארי ולא להמתין לחודש אלול שהוא מזל בתולה,
שמכאן אולי מקור לדבריו שבאמת הימים שקודם אלול הם ימי התשובה ,והימים של אלול עצמו הם ימי רצון וסליחה ,וצריך לבוא אליהם מוכנים אחרי תשובה.
.15עיין בזה בדברי המאירי בחיבור התשובה.
.16בנותן טעם לציין מה שהיה מזכיר בשיחותיו חודש אלול ,כי מרן הרב מבריסק זצ”ל ישב פעם בחודש אב ברחוב מסויים בירושלים ,והתבטא באמצע“ :אז איך דארמאן זאך אז נאך אביסל מער
ווי א-חודש איז דער יום הדין ,גייט מיר אוועק דער אפטיט פון אלעס דינג“[ ...כשאני נזכר שעוד יותר מחודש מגיע יום הדין ,מסתלק ממני התיאבון מהכל ,]...והתחיל לרעוד ,ראו עליו ממש רעדה,
יצא לו כל הטעם...
ובהקדמה לספרו ‘דרכי שמואל’ (אהלות) ,כותב רבינו על רעייתו הרבנית ע”ה :לא אוכל תארה ,מעת החל למשמש ובא חודש אלול כבר החל רוח ה’ לפעמה .כל החודש היתה מרבה בתפילה
וחשבון הנפש ,חרדת יום הדין היה לנגד עיניה וחושיה כמוחש ממש .כל יום הדין ,התפילות ולרבות בעת האכילה ,חשה פחד הדין כמעט בלי היסח הדעת כלל.
.17באחת משיחותיו של רבינו בתוך ימי הסליחות ,אמר דברים נכוחים בצורת אמירת הסליחות והשפעתם :מעיקר הדין צריך לומר את הסליחות באשמורת הבוקר וכן נהגו מקדמת דנא ,וכך
הסליחות סמוכות לתפילת שחרית ,ועל ידי שממשיכים את השפעת הסליחות לתפילת שחרית -הם משפיעים לכל היום .ואמנם אנחנו נוהגים להקל לאומרם כבר מחצות הלילה ,אבל צריך לעשות
לזה המשך למעשה על ידי לימוד תורה ,ומי שאינו יכול ,לכל הפחות שילמד מוסר בכדי שיהיה לסליחות קיום ,ולא שמיד לאחר הסליחות שוכח מהכל והולך לעסקיו...
“ּוב ְׂש ָפ ָתיו ּכִ ְּבדּונִ י וְ לִ ּבֹו ִר ַחק ִמ ֶּמּנִ י” .ויש בסליחות מוסר
אנחנו גם נוהגים שלא אומרים הכל כי ‘טוב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה’ ,אבל לכל הפחות במעט שאומרים צריך להתבונן שלא יהא ִ
נורא לכל מי שמתבונן במה שהוא אומר.
תיאור על ימי הסליחות במחיצתו של רבינו זיע”א ,מביא הרה”ג רבי מנחם נובוגרוצקי שליט”א :רבינו אמר פעם ,כי אמירת הסליחות היא תיקון חכמים ,ובזה בודאי עיקר המכוון הוא ההתחזקות
הכללית ולא עצם האמירה ,ואם ח”ו לא יהיה חיזוק ,לא לזה כיוונו חכמים בתקנתם .וכן במהלך ימי הסליחות היה מרבה לעורר לא לשכוח את העיקר ,להתחזק בלימוד התורה ולעשות תשובה.
והיה מתאונן על שישנם כאלו שאמירת הסליחות גורמת אצלם לירידה בסדרי הלימוד ,והיה אומר שאם כך עדיף שלא יאמרו את הסליחות...
רוממות | עמוד 9
ביאור עניני
וב’נפש החיים’ (ש”ב פרק יא-יב) האריך בזה ,וכתב
שכך צריכה להיות הכוונה בתפילות בכל השנה ,שכל
הפרשה
והזמן רוממות +הפרשה כך קרובים ליום הדין ,ואם ח”ו ההרגל לקח לנו את
ההתעוררות ,יש לחשוש ולפקפק האם נתעורר על ידי
התפילות כנגד תמידים תקנום ,שכולה לגבוה סליק ,וגם המשך מעמוד 9 דברים בעלמא ,בלי מעשים של התעוררות.
הבקשות הגופניות צריך שתהיה כוונתו בהם רק צורך צריך שנהיה ברי מעלה ...שהרי הגמל הטמא לא שייך
גבוה לבד .21וכיוצא בזה מבואר ב’שנות אליהו’ להגר”א ב’ביקור’ ,אלא רק הטלה הטהור.19 כאילו מקריב את עצמו
על המשנה (ברכות פ”ה מ”א)‘ :כדי שיכוונו את ליבם וצריך לפשפש במעשיו ,ומבואר במסילת ישרים (פ”ג) ימי הסליחות נקראו בלשון הראשונים ‘ימי הביקור’,
למקום’.22 שיש ‘פשפוש’ ויש ‘משמוש’‘ .פשפוש’ הוא מהמעשים ואלו ימים שנתן לנו הקב”ה לבקר עצמנו לפני יום הדין,
אך מאידך גיסא ,היו גם מן הגדולים שייעצו לאדם הרעים ,ו’משמוש’ הוא בתוך המעשים הטובים ,לבדוק ומטרת ימי הביקור היא שהאדם יסיר מעצמו את כל
לבקש בתפילה על צרכיו ,וכמו שכתב ב’יערות דבש’ כמה הם נקיים וזכים .וככל שהאדם יותר נקי ,הרי זה המחיצות והמפריעים המכבים את אור הנפש “ -נֵ ר ה’
(ח”א סוף דרוש א) 23שראוי להוסיף בכל תפילה כל מה יותר שלימות .וכמו שקרבן ראוי שיהיה כמה שיותר נִ ְׁש ַמת ָא ָדם” .ומכיון שכח ההרגל רב יותר מתבונתו
שמעיק על לבו ותחלואי נפשו ,מפני שבזה יבוא יותר מהודר ,כמו כן ראוי שהאדם יהיה כמה שיותר זך ונקי. ושכלו ,לא מספיק התבוננות שטחית לעורר את הפחד
להתעוררות הלב. “עקֹב ַהּלֵ ב ִמּכֹל וְ ָאנֻ ׁש
וצריך לעשות ביקור גם בלב ,והרי ָ ליום הדין ולהשתלט על ההרגל החומרי והגופני ,אלא
ולמעשה אין סתירה בין הדברים ,ואלו ואלו דברי הּוא ִמי יֵ ָד ֶעּנּו" (ירמיה יז ,ט). צריך להתחנן ולבקש לפני ה’.
אלוקים חיים .כי בודאי שתכלית התפילה לצורך גבוה והיינו שהאדם בראש השנה נחשב כקרבן ,וכמו שכתוב
כמו שהאריך ב’נפש החיים’ שם .אבל מאידך גיסא ,אנו ימים של חסד יתם עֹלָ ה” ,ולא כמובקרבנות היום (במדבר כט ,ב)“ :וַ ֲע ִׂש ֶ
צריכים להכיר את עצמנו ולדעת כמה אנחנו רחוקים. עוד מצינו בשגב גדולתן של ימי הסליחות ,שיש בהם בכל הקרבנות שנאמר בהם “וְ ִה ְק ַר ְב ֶּתם עֹלָ ה” ,וכתבו
ובמצב שכזה יש צורך להתעורר ולהביא את הלב למצב הארה של חסד מיוחד ,וכמו שביאר רבנו הגר”א ז”ל הקדמונים‘ ,18ללמד שבראש השנה יעשה אדם עצמו
של תפילה ,וידוע משל ה’חובת הלבבות’ על המתפלל שלכן אומרים סליחות ד’ ימים לפני ראש השנה ,כי כאילו מקריב את עצמו’ ,ואם כן יש לו בחינה של קרבן,
בפה ובשפתיים בלי כוונת הלב שהוא כמו מי ששלח אל ראש השנה הוא היום שבו נברא האדם‘ ,זה היום תחילת ומעתה צריך לבקר ולבדוק עצמו ומעשיו .ואסור לחכות
המלך שלוחים אלמים וחרשים .ולכן צריכים אנו לאחוז מעשיך’ ,ומכאן ואילך היה העולם מתקיים על ידו ,וכמו ממש עד הרגע האחרון ,אלא צריך להקדים כמה ימים
24
בזה וגם בזה ,כולי האי ואולי... שפירש רש”י בביאור הכתוב (בראשית ב ,ה)“ :וְ ָא ָדם ַאיִ ן קודם יום הדין.
ואולם אמרו בשם מרן החזון איש זצ”ל ,שלכל הפחות לַ ֲעבֹד ֶאת ָה ֲא ָד ָמה” .20אבל בימים שקדמו לבריאת האדם ומשום כך קבעו את ימי הסליחות לכה”פ ארבעה ימים,
בראש השנה על כל אחד ואחד להתפלל על דרך שכתב היה העולם מתקיים בחסד ,וכדכתיב (תהילים פט ,ג): כי זמן ביקור של קרבן רגיל הוא ארבעה ימים ,וכל
ה’נפש החיים’ [נפש החיים’דיק]. “עֹולָ ם ֶח ֶסד יִ ָּבנֶ ה”. שכן הביקור אצל האדם שצריך להגיע למצב ש’יעיד
ולענין בקשות פרטיות בראש השנה בענייני גשמיות, וממילא ימים אלו נשארו לדורות ימים של חסד ,שהרי עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם’ ,כמו
הגם שבוודאי שעיקר תפילתו צריך שתהיה על רוחניות, ‘מדה טובה מרובה’ (סוטה יא ע”א) .ולכן תיקנו בימים שכתב הרמב”ם (תשובה פ”ב ה”ב) שזוהי תשובה גמורה.
ועל זה ישים את לבו ,אבל ידוע בשם מרנא הגר”י סלנטר אלו לומר סליחות ,כי ‘מידה טובה’ נשארת בקיום וכידוע בשם מרנא הגר”י סלנטר זצ”ל שכוונת ‘יעיד עליו
זצ”ל ,שמי שאינו מבקש ומתפלל על חייו ועל מצבו לעולם ,וכל שנה ימים אלו הם ימי חסד. יודע תעלומות’ ,שאפילו אחרי שהאדם בעצמו מרגיש,
הגשמי צריך בדיקה בנפשו אם ח”ו אין פחד הדין לנגד ועל כן ,מצד אחד יש רחמים גדולים בימים אלו -הקב”ה וכבר נדמה לו שהוא בודאי לא ישוב לכסלה ,על זה
עיניו .25ואכן הגר’’י סלנטר זצ”ל היה מאריך ב’זכרנו מתקרב אלינו וקל לשוב בתשובה ,אבל מצד שני ‘אליה אומר הרמב”ם שעדיין אין בטחון שיעיד עליו יודע
לחיים’ ,להחדיר בו את האמונה כי חייו תלויים ועומדים וקוץ בה’ ,שאם לא מתעוררים -הדין וחשבון בימים אלו תעלומות! אבל אם הוא עצמו לא מעיד על עצמו הרי
לחיתוך פסק הדין ביום הזה.26 הוא נורא נוראות. שאין כאן כלל התחלה ...ובימים הללו כשאנחנו נמצאים
וזו חובת השעה ,להציל את נפשו ,להתעורר למעשה, כבר ממש בתוך ימי הביקור ,ודאי החיוב הוא יותר גדול.
להיות בריה חדשה עם חיים רוחניים אמיתיים ,כי זה והנה איתא בגמרא (חגיגה ט ע”ב) :אין אומרים בקרו
כל האדם.27 להתפלל על ה’חיים’ גמל אלא בקרו טלה .ע”כ .והיינו שגם בשביל ביקור
כידוע ,תפילות ימי הדין הם בעיקר על כבוד שמים,
עוד התבטא רבינו ואמר :בעבר היתה יותר התעוררות באמירת הסליחות ,כי בעבר אנשים נהגו באופן פשוט יותר ,וכאשר נזכרו בדין תיכף אחזתם אימה וחרדה ועשו תשובה ,אבל כיום רגילים
לעבוד יותר עם השכל ,ולכן כאשר אדם רוצה לעשות תשובה הוא נזכר שכבר עשה תשובה שנה שעברה ושב לסורו ,וחושב מחשבות איך להתחזק השנה יותר .ולכן כיום מתעסקים יותר עם
עבודת התשובה ומתמקדים פחות באמירת הסליחות.
סדר ה’סליחות’ של רבינו היה מלא בהתחדשות ובהתעוררות מדי שנה ושנה ,ולא חדל מלעורר ומלהתריע שהעיקר הוא ההתעוררות ,ויש להשגיח על האמירה שלא תהא מצות אנשים מלומדה.
ואצל רבינו לא אמרו את כל הסליחות בער”ה ובעשי”ת ,אך גם לא כפי הסדר המקובל בישיבות ,אלא בכל שנה מחדש היה מורה לחזן בשעת מעשה איזו סליחה לומר עתה ,ובדקו ומצאו כי אין
הסדר זהה בכל השנים ,אלא ‘אחר כוונת הלב הן הן הדברים’ .ובסליחות הנאמרות בצום גדליה ,הקפיד רבינו שיאמרו את הסליחה הנוראה“ :עזוב נא בן אדם” וכו’ (לאחר תחינת ‘שמע קולנו’)
בהתעוררות גדולה ונוראה ,היה דופק על הסטנדר שלו כמה פעמים ברגש עצום ,וכמה פעמים הביע את פליאתו כיצד מדלגים את הסליחה הזו שהיא מעוררת כל כך על תכלית וקץ האדם.
.18עיין משנ”ב (סימן תקפא סק”ו) בשם האליהו רבה ועוד .ובירושלמי (ר”ה פ”ד ה”ח) איתא :בכל הקרבנות כתיב“ :והקרבתם” וכאן כתיב“ :ועשיתם” ,אמר להן הקב”ה מכיון שנכנסתם לדין לפני
בראש השנה ויצאתם בשלום ,מעלה אני עליכם כאילו נבראתם בריה חדשה.
.19העולה מזה ,כי זמן הביקור אינו תחילת העבודה אלא המשך וסוף העבודה ,שתחילה צריך להגיע לדרגה של טהרה בבחינת ‘בקרו טלה’ ,ורק אחר כך מגיעים ימי הביקור למי שיש מה לבקרו...
.20וז”ל רש”י :ומה טעם לא המטיר ,לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים ,וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו ,וצמחו האילנות והדשאים .ע”כ.
.21וז”ל נפש החיים :ועינינו הרואות בנוסח תפלת ראש השנה שהוא מסודר הראשו עד סופו רק על כבוד מלכותו ית”ש שתתעלה כבתחילה קודם חטא אדם הראשון ,וגם נוסח תפלת כל השנה,
אף שלפי פשוטו הנראה רובו ככולו מסודר על עניני צרכי עצמנו ,ודאי ברור לכל מבין ,וממקומו הוא מוכרע ,שלא כיונו אנשי הכנסיה הגדולה על הנראה מפשוטי פירוש המלות לבד וכמו שכתבתי
לעיל פרק י ,ותפלות נגד תמידין תקנום שהיו עולות כליל לאישים כולה לגבוה סלקא ולא היה בהם חלק הדיוט כלל .עכ”ל.
.22וז”ל הגר”א :פירוש שאסור לכוין בתפלה לצורך עצמו ,אך להתפלל כל ישראל בתכלית השלימות ויהיה נשלם כנסת ישראל למעלה ,אבל לא צורך עצמו .אלא יתפלל באלהי נצור על עצמו,
שתפלת אלהי נצור הוא על עצמו .וזהו שאמרו כאן כדי שיכונו לבם לאביהם שבשמים ,לא שיכונו בדיבור .עכ”ל .ומבואר לכאורה כי אין כוונת הלב האמורה כאן לכוין פירוש המילות של התפילה,
אלא הוא בתוכן כוונת התפילה ,לכוין את ליבו לבקשת שלימות כנסת ישראל עם הקב”ה.
.23וז”ל היערות דבש :בברכת שמע קולנו וכו’ ,בו ישים כל מגמותיו לה’ להתפלל לו על כל צרכיו אפילו דבר קטן או גדול ,לא יבצר דבר מה שלא יתפלל בו לה’ ,אם צריך לעשות שידוך עם עצמו
או בניו ובנותיו ,יתפלל לה’ .לסחורה יתפלל לה’ ,שיצליחו ויוליכו בדרך הישר .כללו של דבר ,אין דבר מה שרצונו לעשות בו ביום ,מה שלא יתפלל לה’ להצליחו ולהוליכו בדרך הישר ונכון ,ואצ”ל
אם יש לו ח”ו איזה צרה בתוך ביתו ,שצריך להתפלל ,וכן אם יש לו איזה שמחה ,שיתפלל שלא יחטא בשמחה ולא יקרהו עוון שלא תהיה ח”ו שמחה שאחריה תוגה .ועל כל ענין מה שעוסק ,יתפלל
בלשונו ,ואף כי לשונו לשון עלג ואינו יכול להתפלל בלשון עברי כראוי ,הוא חביב לפני הקב”ה כאילו הרבה להתפלל בלשון רחבה שפה ברורה ונעימה וצחה .עכ”ל.
.24ומדוקדק הדבר ,שב’יערות דבש’ כתב על חשיבות הבקשות הפרטיות בברכת ‘שמע קולנו’ ,והיינו שנוסח התפילה של אנשי כנה”ג הוא כדברי ה’נפש החיים’ ,אך בתורת תוספת בברכת שמע
קולנו יוסיף צרכיו הפרטיים.
.25רבינו היה רגיל לומר ,כי שמע בשם מרן הגרי”ז מבריסק שהוא רואה כי במכתבים שאנשים כותבים לפני ראש השנה הם מרבים לברך ברוחניות ,וממעטים לברך ברכות גשמיות .ולעומת זאת
במכתבים של אביו מרן הגר”ח הוא רואה שעיקר הברכות הם על גשמיות ...ואמר על כך הרב מבריסק ,כי ככל שהאמונה ברורה יותר שיש דין בראש השנה על החיים שלנו ,כך מרבים יותר לברך
בגשמיות...
.26שמעתי מהרה”ג רבי אריה פישר שליט”א ששמע מרבינו הבחנה קצרה ורבת משמעות על תוקף קדושת יום ראש השנה ,דהנה בכל יום טוב רק בחוץ לארץ יש שני ימים ,והיינו מפני שבחו”ל
אי אפשר להכיל את הקדושה ביום אחד וזה חייב להתפרס על שני ימים ,אבל בראש השנה גם בארץ ישראל יש שני ימים ,שקדושת היום גדולה היא עד מאוד.
.27רבינו היה חוזר בשיחותיו ומעורר על כך ,שצריך לשמור את ההתעוררות של ימים אלו לכל השנה כולה ,והיה אומר שבהגיע ראש השנה כולנו מרגישים שהיום הוא יום מיוחד ,מתלבשים,
מתאספים ,אומרים תפלות מיוחדות ,ומסתמא יש גם התעוררות רוחנית .אבל אם האדם מסתפק בהתעוררות הזאת ואחר כך חוזר למצבו הקודם ,הרי זה עוד פחות מאותו ששב בתשובה ואחר
כך שנה בחטאו .כי שם יש אדם שעשה תשובה ממש רק שחזר וחטא ,ואילו התעוררות לבד אינה אפילו התחלה של תשובה!
והיה רגיל להביא בזה את משלו של מרנא בעל ה’חתם סופר’ בדרשותיו (ח”ג לח ,א) :ולא כמו שאנו עושים מרבים בתהילים ונסגרים בבית הכנסת ,ואין שבים מרוע מעלליהם כי אם מוסיפים
מעשים טובים ,ואין זה אלא כמי שנתאכסן אצל בעל הבית בדירה סרוחה ,אין לחם ואין מים כי אם לחם הקלוקל מוסרח ומעופש ,ובראותו רחוק ממנו הר גדול גבוה ותלול מאוד מאוד ,ועליו מעין
גנים עם כל פרי מאכל הדודאים נתנו ריח טוב מאוד ,ואנשים טובים יפים מתענגים בדשן נפשם ,הוא חושק ומתאווה לעלות שם גם הוא .ויהי הבעה”ב מתיירא שמא ילכו האורחים שמה ולא ישובו
אליו עוד ,על כן פיתם בדבריו שימתינו והוא יביא להם פירות מפרי ההר ההוא ויתענגו פה בביתו ולא יטריחו לעלות ההר ההוא .וכן עשה ,והביא להם מטוב הארץ ההיא ,והוסיף להם יגון ואון על כי
בהתערב ריח הפירות הטובים עם שאר ריח רע הרע מאוד ,ובהתערב מאכלים מתוקים עם המרים היו מתועבים ומשוקצים ביותר...
כן ממש יארע לאנשים המתאכסנים אצל יצר הרע בדירה סרוחה שלו ,ובפקוח עיניהם בימים האלו ורואים כי רע ומר מאכלם ומשקם אשר שתו ולעו ,ורואים הר ה’ גבוה ותלול וצדיקים מתענגים
מפרי כפיהם ,ומתאוים לעלות שמה גם המה ,והיצר הרע מפתם שיביא להם מאותן הפירות שיאמרו תהילים ומעמדות כל היום וכל הלילה לא ייחשו ,ולא עיינו בהלכות תשובה להרמב”ם שעיקר
תחילת התשובה לקבל עליו ולהעיד עליו הבורא ית”ש שלא ישוב עוד למעלליו הרעים ,כי לא יתקבלו מעשיו הטובים אם יתערבו עם הרעים שבליבו כמ”ש במשל’.
והיה מדגיש רבינו כי זהו ענין התשובה ,שיהיה שינוי אמיתי שזז אצלו משהו ,ואם האדם רק מתעורר מהפעולות שנעשות ביום הזה ,אמנם זה לפחות סימן שיש לו איזה חיים רוחניים ,ויתכן גם שזה
מוכרח כדרך כדי להגיע לתשובה ,אך מכל מקום עדיין אין זה התחלה של התשובה עצמה ,ולזה מוכרח שיהיה שינוי במעשים.
רוממות | עמוד 10
וישועות יעקב סימן תקפה) האיך נפיק מי שחציו עבד
וחציו בן חורין בתקיעות דאחר ,הא לנפשיה לא מצי
נידונים בעניני
תקיעת שופר רוממות +השופר נתחלפו בעלי תקיעה אם צריך לברך
משולחן המערכת הנה בשו"ע (תקפה ,ג) אם התחיל לתקוע ולא יכול
לתקוע וכל מילתא דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי
להשלים ישלים אחר ,ודי בברכה שבירך הראשון,
משוי ,ולכאורה ע"כ דאף אי התקיעה כחלק מהמצוה
אי"ז בגדר חלות אלא מעשה גרידא אשר בזה ליכא הגאון רבי פנחס שוב שליט"א והוא שיהיו שם התוקעים האחרונים בשעת ברכה,
ואפי' אם בירך ולא יכול לתקוע כלל השני תוקע בלא
הך כללא כידוע מתוס' עירובין (יג ,א) ,וא"כ ה"נ בנ"ד רב קהילות אשי ישראל ב"ב ומשכן אהרן מו"ע ברכה וכו'.
מהני לשלוח קטן לעשיית מעשה להרבה פוסקים.
ראויים לברך ראוי לברך את ד' בכל היום אלא שאין ויל"ע דהנה אם נתחלף לו השופר קודם תקיעה
מיהו אפשר דבח"ע הנ"ל איירי דוקא דהבר חיובא
רשאי להרבות וכו' ולכן הגדירו חז"ל אימתי וכו' וכל ראשונה ,מבואר במשנ"ב (תקפה סקי"ח) דטעמא
תוקע נמי לנפשיה ,ובזה י"ל דמהני אף בזה כמבואר
שעשה ברשות חשיב ברכה וכו'] ,ולפי"ז יל"ע מאי דא"צ לחזור ולברך משום דהיה לפניו הו"ל כדעתו
(ב"מ ח) דאף דאין שלד"ע אי עביד לנפשיה ולחבריה
שנא מנ"ד [ועיין מחשבת חיים (ח"א קס"ט) לענין ע"ז נמי ,הא לא"ה לא ,וא"כ בנתחלפו בעלי תקיעה
מהני[ ,ועד"ז כתבו תוס' קידושין (כג ,ב) דכהן אי אינו
בירך על חצי הלל ואחר שסיים נזכר דצריך לומר לכאורה לא גרע משופר ,ואף דעיקר המצוה בשמיעה
שלוחא דבעלים לבד אלא הוי נמי שלוחא דרחמנא
הלל שלם] ,ואפשר דשאני מקום דפשע לטעות מ"מ החפצא דמצוה הא הוא התוקע .ואין לומר דהיינו
ל"ש ע"ז הסברא דכל מידי דאיהו ל"מ עביד וי"ל],
דאונס ,ולפי"ז יל"ע בנידו"ד. נמי מה"ט דהתוקע השני היה מזומן לפניהם בשעת
אבל בקטן לא אשכחן סברא זו.
ברכה ,דהא מבואר במ"ב דאף אם ל"ה בשעת ברכה
עוד יש לדון בנ"ד משום כונה דקטן לית ליה מחשבה, מי שלא שמע שבר ראשון (כשתקעו נמי מוציאן בלא לברך.
וע"כ אף דאית ליה מעשה מ"מ מחשבה להוציא
אחרים לית ליה ,ועיין מקראי קודש (סימו כו) שהביא
ד’ שברים) או תרועה ראשונה ובמקור הדברים בראשונים שהובאו בבית יוסף
(כשהריעו י’ תרועות). מבואר גבי קריאת התורה דאם נשתתק באמצע
דבטורי אבן (ר"ה כט) מבואר דמהני בגדול עומד ע"ג,
קריה"ת יחזור העולה תחתיו ויקרא מתחילת קריאתו
[ויל"ע לפי"ז לדרך הגר"ש בגדול עומד ע"ג דהוא בגמ' (כח ,א) מסקנת הסוגיא דשמע סוף תקיעה ויברך ,הא לא"ה לא יברך ,והקשה הב"ח אמאי לא
מטעם שהגדול מכוין לשמה אי מהני נמי בנידו"ד], בלא תחילתה או תחילתה בלא סופה לא יצא יד"ח, יברך ברכה ראשונה ,ועיין פמ"ג (מ"ז א' שם) ,ועד"ז
עוד הביא ראיות מחיוב דרבנן דקטן מוציא לאביו וכתב הטור (סימן תקפז) דאם שמע מקצת שיעור שיטת הר"מ דהאחר שעולה תחתיו אינו מברך עוד,
בבהמ"ז דרבנן ועד"ז בפריסת שמע וכו' ,וי"ל דדרבנן התקיעה בבור דאיכא קול הברה ומקצתה חוץ לבור וצ"ב כנ"ל[ ,וביותר דהא להרבה פוסקים כשמחליף
שאני ואינו ראיה לנידו"ד דהאשה צריכה חפצא והיה שיעור תקיעה במקצתה דחוץ לבור יצא ,ובשם ס"ת אף אי היה דעתו ע"ז מתחילה צריך לברך ,עיין
דתק"ש דאורייתא. בעל העיטור כתב דלא יצא ,וצ"ב להטור אמאי בשמע מג"א קמג ,ד מסוגיא דיומא ע ,א].
מיהו בהא גופא איכא למידק אי צריכה תק"ש דאורייא מקצת תקיעה בלילה ומקצתה ביום דלא יצא יד"ח
לא כ' דאיירי בשמע ביום פחות מכשיעור ,ומבואר ולמעשה הא ודאי לא יברך כמבואר ,אבל יתכן
דהא יוצאת בתק"ש אף ממי שכבר יצא אף דאינו ערב
מהא דא"צ לצאת יד"ח בכל משך התקיעה אלא דלכתחילה צריך לכוין אף אי אחר יתקע דיפטר,
לה דהא אינה מחוייבת דסגי בתק"ש דאינה של חיוב
דבמקצת תקיעה לאו שם תקיעה ע"ז ,אבל אם שמע והפוסקים דלא חייבו לברך אפשר דס"ל כהשיטות
וא"כ הא אפשר דאף בזה יועיל.
כל התקיעה שפיר אף במקצתה יוצא ,מיהו בתקיעה דלעולם אינו חייב לברך אם מחליף החפצא דמצוה.
ולמעשה ודאי לכתחילה יש לחוש לצאת מגדול אבל
קודם עלוה"ש ל"ה תקיעה כלל. שוב נתבוננתי דאפשר דלעולם הברכה אמצוה אהא
אפשר לברך נמי על תק"ש דקטן שתוקע עבורה [אבל
ולפי"ז מסתברא דבתרועה ושברים דהמה קולות דנתן לו הבוית"ש הכלי לעשות בו המצוה או הכח
אם תוקע נמי לנפשיה דלא מינכר דעושה לדעת
מופרדים ,שפיר שם תרועה אף על מקצתן ויוצא כגון ברכת ההלל וע"כ כששומע מאחר אין הברכה
הגדול לא תברך] ,כנלע"ד.
יד"ח. אלא על כח השמיעה ולא שייך לחזור ולברך עתה.
אם מותר לתקוע בר”ה תקיעות אבל להראשונים דפליגי וס"ל דלעולם לא סגי מי שאינו יודע אם תוקעין עתה תקיעה שלפניה או
כשיטות דחויות במקצת תקיעה ,י"ל דס"ל דזהו הדין דבעינן לצאת שלאחריה.
ע"ד השאלה האם מותר לתקוע בר"ה תקיעות בכל התקיעה ,וא"כ הו"ה בתרועה ,ואינו מוכרח. הנה בריטב"א (לג ,ב) מבואר להדיא דלא איכפת לן
כשיטות דחויות אשר אפשר דלרוב הפוסקים אין [ובנה"ש (סימן תקפח) ס"ל דלכו"ע יוצא בכה"ג כלל בזה.
יוצאים בהם יד"ח תק"ש - .הנה בעיקר ענין התקיעות דהשומע סגי ליה לשמוע מקצת אלא דהתוקע צריך ועיין רא"ש (פ"ד ס"י) שהביא הקושיא אמאי צריך
בר"ה אי הותרו לגמרי ,עיין טור (סימן תקפט) בשם לתקוע תקיעה שלימה]. ב' תקיעות בין תשר"ת לתש"ת ולא סגי בתקיעה א'
בעל העיטור וכן בבית יוסף בשם הגהות מיימוני (פ"ב ולמעשה כתב הריטב"א (ר"ה לג ,ב) דמשמע דממנ"פ מהני ,ותירץ דכיון שעשה התקיעה לשום
משופר) והיראים ועוד ראשונים דאסור לאיש לתקוע בירושלמי דבתרועה בעינן נמי שישמענה כולה ולא פשוטה אחרי תרועה לא רצו שתעלה לפשוטה שלפני
לאשה אם אינו יוצא יד"ח בתקיעה זו דאין לתקוע סגי בג' שברים או יבבות ,ומסתברא דגמ' דילן לית תרועה ,ובפשוטו מבואר דבכה"ג ל"מ עכ"פ לכתחילה
שלא לצורך ,ואף דלדידהו שרי לעצמן דהתירו להם לה הכי ,וכן דעת הרמב"ן ,אבל בדף כז ,א (ד"ה ה"ג) [דלא רצו לעשות כן] ,אמנם הנה בתוס' הק' ע"ז מהא
האיסור משום נחת רוח ,אבל אין אומרים לאדם חטא כתב להחמיר למעשה ,ומשמע דה"ז חומרא ,וא"כ חזי דמשך בשניה כשתים דהיה עולה לו אי לאו דאפסוקי
משום נחת רוח דחבריה[ ,והרא"ש וראבי"ה פליגי וכן לאיצטרופי דעת הנה"ש הנ"ל דגבי השומע לא איכפת תקיעתא לא מפסקינן ,ומבואר דלא איכפ"ל בדעתו,
פסק השו"ע] ,ומה"ט פסק הרמ"א (סימן תקצו) דאחר לן .ויל"ע דאפשר דהריטב"א לשיטתו דס"ל דמצי וצ"ת כונתם הא התם שפיר נתכוין לב' התקיעות
שגמר הק' קולות שוב לא יתקע[ ,וכן מבואר מדברי לתקוע תר"ת בנשימה א' אף בלא הפסק ,כיון דניכר ומשו"ה היה מועיל ,ועיין שפת אמת דקושייתם אמאי
הראב"ן במעשה דמגנצא דהתוקע עבר על שבות דהקולות נפרדים ,אבל לדידן דמבואר דאם הפסיק עולה לא' הא בסוף התקיעה היתה כונתו לתקיעה
דרבנן וע"ש]. באמצע השברים וחוזר באותה נשימה דאי"ז חשוב ב' שלפניה ,ומבואר בפשוטו דאף באותו הסדר ל"מ
והט"ז (סימן תקצו) פליג ע"ז וליכא איסור לתקוע תרועות ,א"כ הנשימה מחברת לקול א' ,אפשר דל"מ מחשבה מתחילה לסוף ,ועיין קרבן נתנאל (אות ב')
בר"ה ,ועיין פנים מאירות (ח"א סימן קב) דבנשים לשמוע מקצת השברים ,וצל"ע. שכתב לא כן.
דאין מצוות אף הט"ז מודה דאסורות בתקיעה סתם, עוד יש לדון בגוונא דשמע תקיעה שלאחריה והיה
ועיין באמרי ברוך (סימן תקפח) ובשואל ומשיב (ג' ב'
קטן אם מצי להוציא נשים בתקיעת שופר סבור דלא עלתה לו וחוזר על תקיעה זאת ,ולמעשה
קנ"ה) דאייתו מדברי הר"ן שבת (ד ,א) דלצורך יו"ט לכאורה מסתברא דאף קטנים דמדאוריי' פטורים היתה הכונה לתקיעה ראשונה דתשר"ת השני וא"כ
לא גזרו כלל. ממצוות ,מ"מ הרי הם בגדר אינם מצווים ועושים אבל היתה כונתו לדבר שהוא הפסק בתשר"ת הראשון,
מצוה איכא ,דומיא דסומא דמבואר בב"ק דאף למ"ד די"ל דאי"ז כונה למצוה והו"ל הפסק לכו"ע[ ,עיין
ובמו"ק הקשה א"כ האיך התירו לתקוע ק' קולות
דפטור מכל המצוות מ"מ חשוב אינו מצווה ועושה, מג"א סימן תקצ ,ה בהא דפליג אלבוש].
מה דלא תקנו חז"ל ,ותירץ דע"כ דכל כמה דמוסיף
וא"כ אמאי לא יפטור לנשים ,ועיין בספר תורת הקטן
לתקוע ה"ז מכלל המצוה ,וכדכ' נמי לעיל מלבוש אם תקעו ונתברר שהשופר פסול
(פל"ז ס"א) שהביא מהרבה פוסקים עד"ז[ ,מיהו יל"ע
ועוד.
עלה בידינו לפי"ז דלתקוע עוד קולות ממין הקולות
לפי"ז בהא דדנו כל האחרונים בקטן שהגדיל אם אם צריך לחזור ולברך
סופר ספיה"ע בברכה ואמאי לא יספור לכה"פ לדידן הנה מבואר במשנ"ב (סו"ס תרלט) דאם בירך לישב
דהמצוה שרי ,או משום דה"ז נמי מצוה ,או אפשר דנשים מברכות על מ"ע שהז"ג ,ואפשר דס"ל דכיון
דכיון דצריך לזה ה"ז מכלל נחת רוח דהתירו מה"ט בסוכה וראה אח"כ דהלאדי"ן ל"ה פתוחים צריך
דנעשה בר חיובא ל"ש תו אצלו קיום בתורת לאו בר לחזור ולברך לישב בסוכה ,ועד"ז בסימן תרנא
הך שבות [דומיא דנשים] .ונפ"מ לפי"ז לתקוע קולות חיובא ,דהא ודאי גדול שאין לו מי שיוציאנו בק"ש
שאינם מדינא כלל ,ולרוב הפוסקים אין יוצאין בהן במשנ"ב (סקנ"ו) אם בירך על הלולב ואחר הברכה
לא נימא דתוציאנו אשה לכה"פ בתורת מ"ע שהז"ג, ראה שהיה הלולב או א' מד' מינים פסול ,יחזור
יד"ח אפשר דאסור ,דבזה ל"ש טעם המו"ק דה"ז ויש לחלק כמובן וצ"ת].
בכלל ריבוי התקיעות דהותרו ,דהא אי"ז תר"ת ,ובזה ויברך ,וא"כ הו"ה בנידו"ד.
מיהו בספר הררי קדש (ימים נוראים כ"ו) כתב לדון ויל"ע ממ"ש הפתחי תשובה (אה"ע סימן סב ,ד) בדעת
א"ש דברי הראב"ן במעשה דמגנצא דעברו אשבות,
לשיטת הכפות תמרים (רה כ"ט) והשאג"א דאף הרמ"א (סימן סא ,א) דאם קידש בטעות ואח"כ חוזר
משום דלא עלתה למעשה תקיעה מה שהוסיפו.
התקיעה מכלל המצוה ומהני ע"ז שליחות ,א"כ האיך ומקדש א"צ לברך ברכת אירוסין ,וכן משמע בביאור
מיהו בשו"ע מבואר דמנהגם בסוף התפילה להריע תועיל תק"ש דקטן הא קטן לית ליה שליחות.
תרועה גדולה ,וזה צ"ב אמאי שרי הא אין כאן מעשה הגר"א (שם סק"ז)[ ,ועיין חזו"א (אה"ע ס"ג כ"ג) דלשון
אמנם יל"ע בזה דהא הקשו האחרונים (כפו"ת הנ"ל חכמים מרפא וז"ל בקיצור כיון שברכו בשעה שהיו
תר"ת.
.1נערך מתוך כתביו
רוממות | עמוד 11
פנינים
כיצד מתקיימת הכנה לוידוי ואיך נעשה הוידוי לאחר
ההכנה הנדרשת .בטרם הפציעו ימי הסליחות ,היה
ועובדות
מרבותינו רוממות +המעשים פחד פחדים
מכשיר עצמו בעיון בספר “שערי תשובה” לרבינו יונה הרב יאיר ארלנגר כך סיפר הגה”צ רבי אריה לוין זצ”ל ,על רבו הגה”ק
ובפרט שער השלישי – בו נתבארו המצוות והאזהרות רבי שלמה אלישיב זצוק”ל בעל ה”לשם שבו ואחלמה”
וחילוקי עונשיהם ובשער הרביעי – בו נתפרשו חילוקי במוצאי מנוחה ,קדמנוך תחילה בהקדמה לספר“ :נכנסתי אליו ,בליל הסליחות ,כדרכו
הכפרה .אף הוא היה נותן עיונו מבעוד מועד ,בדרכי מצאתיו עומד וראשו כפוף ,וארכובותיו דא לדא נקשן,
התשובה ובפירוש ופירוט הוידוי ,המבוארים בארוכה התורה”] והיה רגיל לומר שאמירתן במהירות קשה ביותר מפחד ה’ ,ומהדר גאונו ,ועמדתי מרחוק לראות המחזה
בהלכות יוה”כ לבעל ה”חיי אדם” .רק אז ,מתוך הכשרת לכוון באמירתן ,ובפרט אם אין מסדרין אותן קודם לכן. הנורא הזה .ואחרי איזה רגעים שב למקומו ,ואחרי
הלב ,העמיד עצמו בהכנעה להתודות לפני ד’ ,כשכל גופו שנפטרתי ממנו ,סיפר לי כך ,המחבר ספה”ק מנוחה
רותת ונפשו מתייפחת בהכאתו על חטא ...מ”וידוי” אל ואל לתלאות! וקדושה ,היה איש קדוש ,וזכה לזקנה מופלגת ,ובשחרית
ה”קבלה” להבא סדר ה”סליחות” ,מדי יום עם שחר ,בו “מי שזכה להיות במחיצתו של הגה’’צ ר’ יצחק שלמה ימיו שימש את רבן של ישראל הגר”ח מוואלאז’ין זצ”ל,
השקיע רבינו את כל חלבו ודמו ,כשליבו סוער בקרבו אונגר זצ’’ל אב’’ד חוג חת’’ס ב’’ב ,בעת תפלותיו הלוהטות, ואיזה תקופה קצרה בחייו בחר לו לפרנסתו להיות רוכל
והוא מתחנן על נפשו כעני בפתח“ ,כדלים וכרשים”, אם זה בלילה הראשון של סליחות ,עוד כשהתחיל ‘’והוא מחזר בכפרים.
שימש כפתיחה לעבודתו המיוחדת בימי הסליחות, רחום’’ שלפני מעריב ,היה ניכר בו הלהט וכבר היה פעם אחת בימי הסליחות ,היה מוכרח להישאר בכפר
שהעלתה אותו לפסגות גבוהות במעלה הר בית ד’. עובר בכל הקהל הקדוש רטט וחלחלה ,הרגישו את גודל מפני הקפותיו ,ואחר שגמר עבודתו בערב ,חזר העירה
המעמד וכשפתח’‘ :במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה’’ הרגש לומר סליחות בציבור ,וכשהגיע לבהכ”נ התחיל הציבור
במסירות נפש הפך כבר לדמעות וכשזעק’‘ :פנה נא אל התלאות ואל לומר “לך ה’ הצדקה ולנו בושת הפנים” תקפתו בושה
כל ימי הסליחות נזדרזתי לקום בהשכמה ,כפי כוחותי לחטאות’’ הדמעות נשפכו כמים ,שכן מי כמוהו הגבר כ”כ עד שלא יכל בשום אופן להרים ראשו איזה רגעים,
לאמירת הסליחות ,נגד רבים המקילים בזה ,אף שהיה שראה בעני עמו בשואה האיומה ,והרבה מימיו עברו וזרם של דמעות ניגרו מעיניו ,בגדר כמ”ש עזרא הסופר
קשה לי לבריאותי ,ולאחר הסליחות טבלתי במקוה, ביסורים .והתפלות של ר’’ה ויוהכ’’פ אצלו עברו בסילודין בושתי וגם נכלמתי להרים פני ,וכל ימיו של אותו צדיק,
וחזרתי להקלויז עוד בטרם התחילו להתפלל ,בזריזות כבן המתחטא לפני קונו ,ולבת אש שיקדה בו עברה כמו היה מתפלל שיזכה עוד לרגעים קדושים כאלו בחייו,
נפלאה בזה .זה היה בימי עלומי בטרם נתמניתי לרב ואחר זרם לכל המתפללים עמו תפלת’’ ונתנה תוקף’’ ,ותפלת עכ”ל ובמדרגה זו הרגיש רבינו ז”ל את עצמו בעת הכנסי
זה לא היה לאל ידי מפני כבוד הרבנות כמובן (צוואת נעילה ,בבכיות נוראות שהיו קורעות את הלבבות. אליו.
האדר”ת זצ”ל ,אשר יצוה עמ’ תטז) שבת סליחות
בימי הסליחות!
ללמד זכות כך מתאר כותב תולדותיו של המשגיח דחברון ,רבי הירש שח הגאון האדיר רבי משה מרדכי שולזינגר זצוק”ל :זכרוני
על מרן הגר”י אברמסקי זצוק”ל סיפר בנו“ :טוב על בני פאלי זצוק”ל... :אך נתקדשו ובאו ימי הרצון ואורו של שבשנת תשנ”א בשבת שלפני הסליחות בליל ש”ק בלכת
א”ל חי המשכימים ל”סליחות” בלשון זו :שלא ככל הגויים “אלול” הפציע ועלה ,כמו גבהה שעור קומתו הרוחנית מרן הגרא”מ שך זצוק”ל בלילה אחרי התפילה סיפר ,איך
בבית ישראל .בנהוג שבעולם כל אומה ואומה בפרוס ימי של רבינו לעילא ולעילא ,עד שגם מי שהכיר את עולם שזוכר משנים קדמוניות בחול את האוירה שהיתה אז,
אידיהם ,ובמיוחד כשעומדים בפתח שנה חדשה ,מתגאים התפילה המיוחד שלו בשאר ימות השנה ,גילה לפניו שאף הנשים כבר לא היו מדברות כל השבת שלפני
המה במאזן הישגיהם ,והכרוז יוצא שבשנה החולפת יצרו עולם אחר ,גבוה מעל גבוה .ומשנתרגשו ובאו ימי הסליחות ,ואיך שהיה קורא השמש לסליחות בניגון
כך וכך כלי נשק חדישים ,וחשפו עוד כל מיני סודות הסליחות ,הוסיף רבינו עבודה על עבודתו ,ביתר שאת מעורר רגש ובקריאת הפסוק עורו ישנים וגו’ וסיפר זאת
כמוסים מן הטבע וכיו”ב .לא כן ישראל קדושים ,זוחלים וביתר עוז ,כשכל ישותו אחוזה פחד מאימת יום הדין ברגש.
ורועדים לפני הקב”ה בהתייפחות “כדלים וכרשים דפקנו הממשמש ובא. וכן בשנת תשנ”ב זכיתי בשבת שלפני הסליחות בליל
דלתיך” ,כל יהודי ניצב לפניו ממש כעני בפתח אשר חיל ורעד אפפו את כל עצמותו ,שעה שנעמד לפני ש”ק לשמוע ,איך שמרן זצ”ל ניגן לסובבים אותו בניגון
לבו נוקפו שמא בעה”ב יגרשנו בחרפה .לפיכך ,רבש”ע, המלך ל-ב-ק-ש “סליחות” .הוא לא אמר סליחות .הוא מרגש ,איך שמחר בלילה כבר אומרים סליחות .ודיבר
תחינתנו “נא אל תשיבינו ריקם מלפניך”... ביקש סליחות .הוא אימץ אל נפשו מה דהוה מרגלא ע”ז שצריך לומר בקשת סליחות ,ולא אמירת סליחות,
בפומיה דמרן ראש הישיבה הגר”י סרנא משמו של בעל וכן למחרת לאחר שחרית דיבר ע”ז.
ההכנה ליום הדין “יסוד ושורש העבודה” (שער המים פ”ה)“ :הנה בנ”א זה
על הגה”צ רבי שמואל אהרן יודלביץ זצוק”ל מסופר: לזה שואלים אם אמרת הסליחות ואומר הן ,כבר אמרתי
להתעלף!
“תפילתו היתה בשפה ברורה ובנעימה קדושה ,מעוררת הסליחות ,ואינו שם על לב מה בצע אמרותו הסליחות, אמרו עליו על הגר”ח זצ”ל מוואלאז’ין ,כשהגיע פעם
לב ונפש .הגה”צ רבי אלכסנדר זיסקינד ברלין ספר ,כי הלואי שיאמר הבורא ית”ש הסליחות”. ל’עזרא הסופר אמר לפניך ,אלוקי בושתי ונכלמתי
רעייתו לא חשה בטוב .עם זאת ,קמה באשמורת הבוקר אבל רבינו ידע את חובתו .הוא התנפל לפני ד’ בתפילה להרים פני אליך’ ,התעלף מפחד ובושה ,אם עזרא הסופר
בליל ער”ה ,שאלה“ :הרי אינך בקו הבריאות” .ואמרה לו: ובתחנונים ,שיסלח לו ,שימחל לו ,שיחוס עליו – על התבייש ונכלם להרים פניו ,אנן מה נאמר( ...אור יהל
“על הסליחות של רבי שמואל אהרן איני יכולה לוותר”. ה”נשמה לך” ועל ה”גוף שלך” .את אמירת הסליחה ח”ב עמוד קסד)
זו היא דרשת ההכנה ליום הדין! הוא הניח לקב”ה שיענה לעומתו“ :ויאמר ד’ סלחתי ניצוץ של פחד!
בדביקות נפלאה כדבריך” ...וכך ,כשעיניו החלו זולגות דמעות ,בהתחננו סיפר מרן הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצוק”ל :זכרוני
מלחמת העולם השניה פרצה ביום בהיר אחד ,קרוב על נפשו “תעבור על פשע ותמחה אשם כיום ויתיצב מקטנותי ,שהלכתי עם אבי לסליחות ,החושך יכסה ארץ,
לימים הנוראים ,בשלהי שנת תרצ”ט .באף ובחימה עמו שם” ,נתגלה לעין סובביו ,מעט מן המעט מן הבערה ובשעה לא רגילה להשכמה .איזה רגש היה לי לראות,
ובקצף גדול הסתערו גייסות הנאצים על קהילות פולין, שהתחוללה שם ,בעמקי נפשו ,אשר פרצה גבולות שזה לא זמן רגיל כפי דעתו של תינוק ,אבל תינוק ג”כ
והחלו במלאכת ההשמדה ,שלוותה באכזריות איומה... ופשתה חוצה אל רשות הרבים ,אל חללו של ביהמ”ד... ראה ,שזה זמן אחר מכל השנה ,יראת ה’ היתה מרחפת
האדמו”ר רבי קלונימוס קלמן ,אשר שהה אז בפיאסצנה כיס דמעות שלו שנפער ,כמו הוזיל כנחל דמעה ,שעה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות .איך היה נראה הערב
חזר מיד לורשא השרויה בעיצומן של הפצצות מטוסי שכופף רבינו את גוו והחל בסדר הוידוי בבכי ובתחנונים, לפני הסליחות משנים קדמוניות ,המוכיח שבא לפתוח
הנאצים ,אשר זרעו בה מוות והרס ...בימי הסליחות בר”ה כאשר מתוך אימה ויראה ניגש היה לזבוח לאלקים את מעט את לבות בנ”י ,הרי ראו פחד ה’ כמה נקל היה לו,
וביוהכ”פ ,המשיך האדמו”ר מפיס’צנה זצ”ל בעבודתו רוחו הנשברה .וכך ,בכפיפת קומה ,בשבירת לב ,בנמיכות בזיק אחד ,בניצוץ אחד ,בניצוץ קל של דברי פיו ,כבר
הק’ ,מבלי לשנות דבר ,לא שת ליבו לפחד ולשאון רוח ,החל רבינו להתוודות לפני ד’ ,לא וידוי דברים היה נוגע בעומק הלבבות ,והיה כלהבה ,ומה נאמר ומה
מחריש האזניים של פצצות התופת שהתעופפו ליד בעלמא ,כי אם וידוי ממעמקיםְ ,מ ִעמקי חדרי לב ,על נדבר עתה.
חלונות בית מדרשו ,ניצב לו בפינתו ליד החלון המסוכן, זוהמת החטא שדבקה בו...
ואמר סליחות ותפלות בדבקות נפלאה ,שלא היתה כלל כל בני היכלא ,סיימו זה מכבר את סדר הוידוי שלהם, ההתרגשות של החזון איש
מעלמא הדין. הש”ץ כבר עומד ב”יתגדל ויתקדש שמיה רבא” ,ורבינו עוד סיפר שאינו יכול לשכוח את המחזה הנורא עת
אמרו :מעולם לא התפללו החסידים בפיסצ’נה ברגש עדיין שחוח ,ראשו כפוף כאגמון ,טליתו משתפלת על רבינו החזון איש זצוק”ל היה אומר “אבינו מלכנו” בימים
ובלב שבור ,כמו בימים הנוראים הללו על סף הכליון פניו והוא מכונס בתוך עצמו ,ממשיך להכות באגרופו הנוראים .אף שדרכו תמיד היה להתפלל בלחש ובהשקט,
וההשמדה. על לבו ,ל-ה-ת-ו-ד-ו-ת ,להתרצות פני אדוניו .כך ,כל והיה חלוש בגופו ,כשהגיע ל”אבינו מלכנו” היה זועק
ימי הסליחות ,יום אחר יום ,היה רבינו מתעטף בסערת בהשתפכות הנפש נוראה .אשרי עין ראתה זאת .לר”מ
להתקרב לבורא עולם! נפש ,עומד לפני ד’ ככלי מלא בושה ,ומאריך בוידויו שטיגל זצ”ל זכורה תפלת הסליחות בער”ה של החזו”א:
כך מסופר על הגאון רבי נתן אורדמן זצוק”ל ראש ישיבת כעבד המתטהר לפני אדונו ,כאשר עם הפחד והמורא “נא כל מדה נכונה ”...בהתרגשות עצומה ובדביקות
עץ חיים בלונדון“ :מחום לבו הרגיש זכה להטפיח שאפפוהו אותה עת ,ניכרת היתה עליו “קרבת אלקים” גדולה.
ולהפיח שמחת חיים ואור אמונה בקור ובמבוכה של עצומה ,קירבת בן המייחל בערגה לסליחת אביו...
יהודי לונדון ,וביותר לתלמידיו הצעירים ,אחד מתלמידיו
החויר כסיד
תיאר את הרושם העמוק שהטביע עליו ועל חבריו
על חטא שחטאנו לפניך בוידוי פה שח הגה”צ רבי שלום שבדרון זצ”ל :זוכרני שראיתי את
בשחר נעוריהם ,בוקר אחד השכמנו לאמירת הסליחות, אף בלב שומעי לקחו ,הרבה רבינו להחדיר מהותו מרן הגה”צ רבי אליהו לופיאן זצ”ל ,בשעה שאמר בסליחות
אנו ילדי ת’’ת עמוסי שיעורי בית עייפים וקורי השינה האמיתית של “וידוי” ,כאשר ב”ועדים” שהגיד בישיבה “זוחלים ורועדים מיום בואך” ,החויר כסיד מפחד,
עדין על עפעפינו ,נשאנו בקושי את רגלינו ברחוב הקר, לקראת ימי הסליחות ,היה תובע מתלמידיו להכין את ורעד אחז בכל גופו! ופעם כשאמר בושתי ונכלמתי
והאפור של ה’’איסט אנד’’ היינו בדרך והתחלנו להתלונן לבם בהכנה מוקדמת טרם עומדים להתודות לפני אלקי להרים פני אליך” ,ראיתי פניו שהסמיקו מבושה
על המשימה הקשה הזאת באזני הרב אורדמן זצ’’ל המלך“ .האומר וידוי ללא הכנה כדבעי – היה ממשיל אזיל חיורא ואתי סומקא!
שליוה אותנו לישיבת עץ חיים , רבינו – דומה לאדם שפגש בחבירו ברחובה של עיר
ואמר לו :אני מבקש את סליחתך .אותו חבר ,שלא הבין במתינות!
הרב עמד פתאום מלכת באמצע הרחוב כאילו היה על רבינו מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצוק”ל
שם לבדו וכאילו אין נכרים סביבו ,הביט בנו בפניו במה דברים אמורים ,הביט בו בתמהון ושאל :על מה
ולמה? השיבו הלה ואמר :סתם ,אומרים שצריך לבקש מסופר :מאז שפסק מפני הקושי לומר סליחות באשמורת,
המאירות ואמר :בודאי בודאי אתם צודקים ...ואח”כ נהג לומר סליחות ביום א’ במוצ”ש אחר חצות הלילה,
המשיך’‘ :אבל בהליכה זו מתעלים כ’’כ הרבה מתקרבים סליחה”.
וכאן נשמע ב”בית הועד” ,קול האמת של רבינו ,ששב ובשאר הימים השכים לאומרם בבוקר לאחר שכבר
כ’’כ לרבש’’ע ...פתאום הרגשנו שינוי כ’’כ באפסיותנו האיר היום( ,יעוין ערוה”ש סי’ תקפ”א ס”ד) .אבל לא
באפסיות תלונותינו והדיבור נעתק מפינו ,אור התורה אל הנמשל“ :כך אותו אדם שמגיע לסליחות ולוידוי ללא
הכנה מוקדמת ,ללא מחשבה תחילה ,ואומר אל ד’ :אני היה ניחא ליה מה שנתפשט קצת לאומרם מידי לילה
והאמונה ‘’מתקרבים כ’’כ לרבש’’ע’’ האיר עלינו את לאחר חצות ,והיה מחזר אחרי ביה”כ שאומרים שם
הרחוב האפור והחיים בעולם נראו לנו לפתע שונים מבקש סליחה ,כי כך כתוב במחזור .הרי זו חוצפה מאין
כמוה ,לומר בפני הקב”ה ‘וידוי פה’ – מן השפה ולחוץ” הסליחות בהתעוררות ובמתינות הראויה [ושנים הרבה
ומאירים ,אור שזרח מפניו של הרב וליוה אותנו הילדים קבע מקום לתפילתו בימים אלו בישיבתו של ידיד נפשו
בדרך חיינו הארוכה. וכמו שאר תביעותיו מבני הישיבה ,אף בזאת קיים רבינו
בנפשו “קשוט עצמך תחילה” ,כשהוא משמש למופת הגרי”ז גוטסמן זצ”ל “נצח ישראל” ואח”כ בישיבת “מעלות
רוממות | עמוד 12
של שנה הבאה,
ולכן לא מהני
עבודת
הימים רוממות עשי"+ת שינוי
ענינא
דיומא רוממות +ההלכה
להכריעו לזכות שליט"א זכריש אלעזר רבי הרה"ג המעשים הרב יעקב ליינר
רק תשובה דזה בעשי”ת מלאכי רחמים
כתב הרמב”ם (פ”ג מהל’ תשובה ה”א) כל עוקר החטא למפרע ,ואפי’ אי מכאן ולהבא
כתב בשו”ת אגרות משה (או”ח ח”ה סימן מג ,ו) בהא שנמצא בפיוטים
אחד ואחד מבני האדם יש לו זכיות ועונות מ”מ נמחק עכ”פ העוונות ונמצא שיש לו רק ובסליחות שמבקשים למלאכים שיתפללו עבורנו ,כהא דמלאכי
מי שזכיותיו יתירות על עונותיו צדיק ומי מצוות ,אבל בלא תשובה לא יועיל לו ריבוי רחמים ,וכהא דמידת הרחמים עלינו התגלגלי ,חזינן שאיכא מחלוקת.
שעונותיו יתירות על זכיותיו רשע מחצה מעשים טובים. דבעלי הפיוטים שהיו ג”כ גדולי ישראל ,הרי תיקנו והנהיגו לומר כן.1
למחצה בינוני .ובהלכה ג’ כתב וכשם ששוקלין אמנם כתב הגר”א קוטלר שם דאע”פ שאין אבל הרבה מרבותינו האחרונים אוסרין זה ,ובחת”ס (או”ח סימן קסו)
זכיות אדם ועונותיו בשעת מיתתו ,כך בכל מועילים מעשים טובים הנעשים בעשי”ת הובא ממהר”ל מפראג (נתיב העבודה פי”ב) שמיאן לומר פיוט דמכניסי
שנה ושנה שוקלין עונות כל אחד ואחד מבאי לענין המאזן של השנה הקודמת ,כל זה בלא רחמים בסליחות .וכתב שם בסוף ,דלדבריו דמהר”ל יש למנוע מלומר
העולם עם זכיותיו ביום טוב של ראש השנה ,תשובה ,אבל אם עושה תשובה הרי מועילים פזמון דמלאכי רחמים ,וסליחת י”ג מידות האמורות בחנינה .והחת”ס
מי שנמצא צדיק נחתם לחיים ,ומי שנמצא גם המעשים להצטרף לחשבון השנה הקודמת. עצמו אמר סליחות אלה עם הציבור ,ורק במכניסי רחמים היה מאריך
רשע נחתם למיתה ,והבינוני תולין אותו עד והוכיח כן מדברי הרמב”ם שכתב בפ”ג ה”ד בנפילת אפים עד שהגיע ש”ץ לשומר ישראל ,וממילא לא היה אומר.
ומשמע מלשונו שאף שלא אמר טעם שלא כמהר”ל מפראג ,מ”מ אמר
יום הכפורים ,אם עשה תשובה נחתם לחיים ולפיכך נהגו כל ישראל להרבות בצדקה זה עם הציבור.
ומצוות באלו הימים וכו’ ,ומה שכתב “לפיכך” ואם לאו נחתם למיתה ,ע”כ. ומצינו בסדור עיון תפילה ,שהגיה במקום מלאכי רחמים חלו נא,
ומבואר בדברי הרמב”ם דאם לא עשה תשובה כוונתו מאחר שהאדם נדון לפי רוב המעשים שיאמרו יחלו נא פני .וזכורני שא”א הגאון זצ”ל לא אמר בשום מקום
נחתם למיתה .וכן מבואר בפירוש ר”ח (ר”ה לכן נהגו להרבות במעשים טובים כדי בסליחות ובפיוטים שהלשון הוא כמבקשים מהמלאכים ,אך בפזמון
יז ,ב) בביאור הגמ’ אם לא שב בינתיים אין להכריע הכף לצד הזכות .וקשה הרי נתבאר מלאכי רחמים היה אומר אבות העולם אהובי עליון חלו נא ,ובסליחת
מוחלין לו ,דקאי על הבינוני בעשי”ת .וכן הוא בדברי הרמב”ם עצמו שלא מועיל מעשים י”ג מידות שאומרים בחמישי לעשי”ת וביו”כ בתפילת נעילה ,היה
בסליחות לצום גדליה (סליחה מ”ט) טכסת טובים להכריע הכף ורק תשובה מועילה .אלא אומר מדת הרחמים עלינו נגלגלה ולפני קוננו תחינתנו נפילה ובעד
מקדם ימים אלו עשרה ,יחיד בם לשוב ולמצוא על כרחך דאם עושה תשובה הרי שוב גם עמנו רחמים נשאלה[ .אף שא”א להגיה זה בלשון המחבר ר’ אמתי,
כפרה כו’ ,מהר היחיד ושב בינתיים מוחלין לו ,המעשים טובים מצטרפים לחשבון ולהכריע שהרי נגמר בלשון הקרא כי כל לבב דוי וכל ראש לחלי] .וכן אני נוהג
נואש ולא שב אין תקנה לעיוולו ,ע”כ .ועיין לצד זכות .וע”ש מה שכתב בביאור הדברים בעצמי אחריו .ועתה ראיתי בסדור אוצר התפלות שהביא שהגר”ח
בעה”ט פרשת כי תבא (כח ,סו) עה”פ והיו חייך עפי”ד הגר”א דאם עשה תשובה ביוה”כ נקרע מוואלאזין היה אומר ג”כ תחת מלאכי רחמים חלו נא ,בלשון אבות
תלואים ,ב’ במסורה והיו חייך תלואים ,ועמי הגז”ד ויש דין חדש יעו”ש בכל דבריו. העולם אהובי עליון חלו נא .וכן לא היה אומר אאמו”ר זצ”ל בליל ש”ק,
כשאומרים שלום עליכם ,את החרוז ברכוני לשלום מטעם זה ,עכ”ד,
תלואים למשובתי ,והיינו דאמרינן בינונים ולכאורה יש לומר עוד בזה דמה שכתב יעו”ש שהאריך בזה.
תלוים ועומדין בין ר”ה ליוה”כ זכו נכתבין הרמב”ם שנהגו כל ישראל להרבות בצדקה ובדינים והנהגות מהחזו”א (פכ”א) כתב :שמענו שהשיב שאין להמנע
לחיים לא זכו נכתבין למיתה ,וזהו ועמי ובמצוות בימים אלו אי”ז כדי להוסיף מעשים מלומר מדת הרחמים כו’ שבפזמון המתחיל בי”ג מדות.
תלואים שתלוים ועומדים עד שיעשו תשובה ,למשקל המעשים הטובים להכריעו מבינוני והרה”ג יחזקאל רוט שליט”א אמר לי ,ששאל את רבינו מרן ראש
עכ”ל .וכן הוא בפיוט לקדושה בשחרית יום ב’ לצדיק ,אלא הוא ענין אחר .ויסוד הענין הישיבה זצ”ל לפני הסליחות ,אם לומר הפיוט ‘מלאכי רחמים’ ,ורבינו
דר”ה ובינונים עד יום כיפור תלויים ועומדים ,בזה הוא דאחד מדרכי התשובה הוא שינוי השיב שיש להגיד .והרה”ג רא”נ ציטרנבוים שליט”א אמר לי ,שרבינו
אם ישובו ממעשיהם ויהיו חרדים ,ויתקנו המעשים. ז”ל אמר שהוא לא נוהג לומר בסליחות בקשות מהמלאכים ,מלאכי
מעלליהם וייטיבו צעדים ,חלקם בחיים יזכו דהנה איתא בר”ה (טז ,ב) וא”ר יצחק ד’ דברים רחמים ,מכניסי רחמים וכו’ ,ויש נוהגים כן להגיד[ .ויעו’ מש”כ בזה
נחמדים ,ואם לא זכו למיתה יהיו נאחדים ,ע”כ .מקרעין גזר דינו של אדם ואלו הן צדקה צעקה הרה”ג אברהם מלריך שליט”א בבאר אברהם (עמוד רצו)].
ומבואר מכל זה דאין לבינוני הצלה בעשי”ת שינוי השם ושינוי מעשה .וכן הוא ברמב”ם דילוג סליחות
אלא ע”י תשובה .והקשו האחרונים אמאי רק (פ”ב מתשובה ה”ד) וז”ל מדרכי התשובה כתב בספר בלבת אש (ח”א עמוד רפה) :אצל רבינו מרן ראש הישיבה
אם עשה תשובה מהני לו והרי בינוני הוא להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי זצ”ל לא אמרו את כל הסליחות בער”ה ובעשי”ת ,אך גם לא כפי
שקול עוונות ומצוות וא”כ כל מצוה שיעשה ובתחנונים ,ועושה צדקה כפי כוחו ,ומתרחק הסדר המקובל בישיבות ,אלא בכל שנה מחדש היה מורה לחזן בשעת
הרבה מן הדבר שחטא בו ,ומשנה שמו כלומר יוכרע להיות צדיק. מעשה איזו סליחה לומר עתה .בדקו ומצאו כי אין הסדר זהה בכל
והגרי”ב בכוכבי אור כתב לבאר בזה דהנה אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן השנים‘ ,אחר כוונת הלב הן הן הדברים’ .בסליחות הנאמרות בצום
ברמב”ם שם מבואר דמשקל המצוות המעשים ,ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך גדליה הקפיד רבינו זצ”ל שיאמרו את הסליחה הנוראה עזב נא בן
והעבירות אי”ז רק לפי מספר אלא יש מצוות ישרה כו’ ,עכ”ל. אדם וכו’ [לאחר תחינת ‘שמע קולנו’] בהתעוררות גדולה ונוראה ,היה
ועבירות חמורות מאד ורק הקב”ה שהוא אל והנה בהא דאמרו בגמ’ דאחד מן הדברים הוא דופק על הסטנדר שלו כמה פעמים ברגש עצום ,וכמה פעמים הביע
דעות יכול לשקול את המצוות והעבירות ,שינוי מעשה ,פירש רש”י דהיינו ששב מרעתו. את פליאתו מפני מה מדלגים את הסליחה הזו שהיא מעוררת כל כך
על תכלית וקץ האדם.
ומעתה הרי בעשי”ת הוא זמן של בהמצאו והקשה הריטב”א שם וז”ל ולא נהירא ,דהא
ובהיותו קרוב וקל ביותר לשוב בתשובה ואם פשיטא שאם אינו שב מדרכיו כטובל ושרץ סליחות ה’עקידה’
בידו הוא ,שאין מועיל לו שום תשובה ,ע”כ. אעפ”כ אינו שב הרי”ז עוון חמור מאד. כתב הרה”ג ר”י לופיאן שליט”א (תורת שמואל עמוד עה) :בישיבתו
והביא דברי הגמ’ יומא (פז ,א) במעשה דרב ועוד צ”ע דהו”ל למימר תחילה שינוי מעשה של רבינו מרן ראש הישיבה זצ”ל ‘ -מעלות התורה’ ,בימי הסליחות
שהלך לפייס את הטבח ע”ש כל המעשה .וצ”ב שזהו עיקר ותחילת התשובה ורק אח”כ שאר של עשי”ת ,היו מדלגים בדרך כלל על קטעי הסליחות הנסובים על
מנין לקחו הנהגה זו לילך אל מי שצריך לפייס ענינים של צעקה ושינוי השם ,ואיך יתכן ענין העקידה[ ,בכל יום לפני הפזמון יש פרק על העקידה] .וכשנשאל
והרי לפי הדין הוא צריך לילך לפייס .ועוד שדבר זה שהוא הוא עיקר התשובה אינו אלא רבינו לסיבת הדבר ,השיב ,משום שבחלק מהם המחברים קבעו מה
דלכאורה יש בזה בזיון כבוד התורה של רב .לבסוף. היו ההרגשות של אברהם אבינו ע”ה ,ואיך שייך לשפוט בשכל דורות
שאחריו את ראשון האבות ,2וח”ו איני מדבר על המחברים הקדומים,
וביאר דהנה הרמב”ם כתב אעפ”י שהתשובה וכתב הריטב”א וז”ל והנכון שאפילו מעשים רק שאם כבר נהגו בישיבות לדלג על חלק מהסליחות מוטב לדלג
והצעקה יפה לעולם ,בעשרה הימים שבין ר”ה של רשות שאינם הגונים קצת הוא משנה, על קטעים אלו.
ליוה”כ היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד כלומר שהוא אדם אחר לגמרי ,ע”כ .וכן
שנאמר דרשו ה’ בהמצאו .ויש בזה חסד ה’ משמע בלשון הרמב”ם שכתב ומשנה מעשיו ורוח קדשך אל תיקח ממנו
דכיון שכשאין הקב”ה מצוי יותר קשה לאדם כולן לטובה ,ומבואר דאי”ז עזיבת החטא אלא כתב בספר מגד גבעות עולם (עמ’ לח) בסליחות בתפילת שמע קולנו,
לשוב בתשובה הקב”ה ממציא את עצמו שינוי כל המעשים כולם ,והענין בזה כמש”כ אנו מתפללים ורוח קדשך אל תקח ממנו ,ולכאורה יש לתמוה כלום
בעשרה ימים אלו כדי שיהא נקל לשוב .וזה הריטב”א לומר שהוא אדם אחר לגמרי .ולפ”ז איפה היא אותה רוח הקודש בזמננו שאנו מבקשים מהשי”ת שלא
המקור לדרכי החסידות של רב ור’ זירא בגמ’ מיושב דדבר זה הוא לאחר צעקה ושינוי השם יקחה מאיתנו .3ופירש הגרב”ב ליבוביץ זצ”ל דרוח הקודש היא עצמם
שם שהמציאו עצמם לחוטא .והנה אם רב לא כיון דאי”ז עיקר התשובה לעזוב החטא אלא של גדולי ישראל ,4ועליהם אנו מבקשים שישארו עימנו ,ואל יקחם
היה הולך אל הטבח לא היה נענש כ”כ חמור מדרכי וטכסיסי התשובה לומר שהוא אדם השי”ת ח”ו מעמנו לגנזי מרומים.
על מה שלא ביקש מחילה אבל כיון שרב עוד אחר. והרה”ג רא”נ ציטרנבוים שליט”א אמר לי ,שרבינו זצ”ל אמר שהכוונה
ב’ורוח קדשך אל תיקח ממנו’ ,היא על כל אחד ואחד,
המציא את עצמו אליו ואעפ”כ לא שב נענש ולפ”ז יש לומר דזהו הענין שכתב הרמב”ם המשך בעמוד 14
דבעשרת ימי תשובה נהגו להרבות בצדקה כ”כ חמור.
.1כתב רש”י (סנהדרין מד ,ב ד”ה לעולם) לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצים את
וחזינן שכשיותר קל לשוב שהקב”ה המציא את ובמעשים טובים ,והיינו שינוי מעשה להראות כחו ,שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים ,ושלא יהו לו מסטינים מלמעלה ,ע”כ ,ויעוין בשבלי
עצמו הרי החטא שלא לשוב הוא חמור מאד .שהוא אדם אחר ,ולאו כדי לשנות משקל הקלט (סי’ רפב בסוף).
וממילא כיון דהחטא שלא לשוב בתשובה המעשים אלא מטכסיסי התשובה להפוך .2איתא בזוהר (וירא דף קכ ,א) הנני בני (בראשית כז ,ב) דאסתלקו רחמי ואיתהפך לדינא.
בימים אלו הוא חמור מאד י”ל ששוקל כנגד עצמו לאדם אחר ,אבל אה”נ דמשקל המעשים .3כתב רש”י בתהלים (נא ,יג) :ורוח קדשך אל תיקח ממנו‘ ,שלא יהא רוח הקודש מרוחק
ממני’.
כל מצוה אחרת שיעשה ולכן בעי תשובה אינו אלא לפי מה שעשה עד ר”ה וכמש”כ
.4כתב בחדושי הרמב”ן (ב”ב יב ,א) אמרינן במסכת נדרים (לח ,א) אין הקב”ה משרה שכינתו
האחרונים. דוקא. אלא על חכם גבור ועשיר ,ויש שהשיבו שאין הקב”ה משרה שכינתו בלא הפסק אלא על חכם.
ובספר משנת רבי אהרן (ח”ב עמוד קעט) ובספר
עבודת עשי”ת להעמיד השרשים עמק ברכה ביארו ,דמנין הזכויות והעוונות
ה”ק אע”פ שנטלה נבואת הנביאים שהוא המראה והחזון ,נבואת החכמים שהיא בדרך החכמה
לא נטלה ,אלא יודעים האמת ברוח הקדש שבקרבם.
הוא מר”ה עד ר”ה שהוא זמן הדין ,ומצוות כתיב בפרשת נצבים (ל ,א) והיה כי יבואו ובשו”ת חתם סופר (או”ח סימן רח) כתב :מ”ש הראב”ד (הלכות לולב פ”ח ה”ה) כבר הופיע
שיעשה בעשי”ת שייכים כבר למנין המצוות עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר רוה”ק בבית מדרשינו ,וכיוצא בזה כמה פעמים ,אין רוצה לומר רוה”ק כמו שהיה לדע”ה וחביריו,
אבל היינו רוח ה’ על עוסקי תורה לשמה אשר זוכים לכוון האמת אפילו אם לפי טבע חכמתם
נתתי לפניך והשבות אל לבבך המשך בעמוד 16 ושכלם לא ישיגו ידיהם תושי’ כזו מ”מ הקדוש ברוך הוא בחסדו יהיב חכמתא לחכימא לפי שעה.
רוממות | עמוד 13
ענינא
דיומא רוממות +ההלכה שהש”ץ של סליחות מתפלל
כל היום משום המתחיל
ענין אמירת
סליחות רוממות +הסליחות
אמירת סליחות
הנמשך מעמוד 13 במצוה אומרים לו גמור, הרב נחום בריקמן -סדר תפילה
ובדרכי משה מבואר אף -הכנה לר”ה
שיש לו בחינה של רוח הקודש ,שהקב”ה מעריב שלפניו .והנה לא מצינו דבר כמות זה בכל ש”ץ
משפיע שפע לכל הבריאה שנקרא רוח הקודש,5 שניגש לעמוד בשחרית שיגש כל היום ,וכיו”ב .וביותר (פרק זוטא אליהו דבי בתנא הוא הסליחות מקור מנהג
ומתפללים שישאר ,וכל אחד יכול לזכות, כג) ‘בשעה שהצרות באות על ישראל מי מכפר עליהם ,האיך יתכן מעריב שקודם לו ,הרי עדיין לא התחיל במצוה
והתפילה היא שלא נאבד את זה. אמר לו הקדוש ברוך הוא ,דוד אל תצטער שכבר גיליתי ומנין דיגמור.
סדרי סליחה למשה ואמרתי לו ,בשעה שהצרות באות
התרת קללות על ישראל יעמדו לפני יחד באגודה אחת ויאמרו לפני ומכל זה נראה נמי יסוד האמור דסדר אמירת הסליחות
כתב החיד”א בצפורן שמיר (סימן יב אות רו) מנהג סדרי סליחה ואני עונה אותם ...ובשעה שישראל מתקבצין נקבע כחלק מסדרי התפילה שבכל יום.
החסידים בעיה”ק ירושלים ת”ו שראיתי למעלת לפני ועומדין באגודה אחת ואומרים לפני סדרי סליחה וביאור הענין של המושג ‘תפילה’ שיש בזה ,הוא שיסוד
הרב שלום שרעבי זלה”ה ויחידי סגולה ,שלפני אני עונה אותם’ .וכן לשון הטושו”ע בסימן תקפא ‘לומר התפילה להרגיש שהאדם רש ולית ליה מגרמיה כלום,
ר”ה אחר התרת נדרים הרגילה בישראל ,לא רצו וכדכתב הנפש החיים ועוד ,וגם הסליחות יסודם בהרגשה סליחות’ ‘אמירת סליחות’.
לקבל נזיפה ח”ו לא לפני ר”ה ולא לפני חדש וצ”ב הרי אין אנחנו אומרים סליחות אלא מבקשים סליחה זו והוא תחילת מושג תשובה ,להבין כמה גדלות הי”ת
אלול ,מטעם שאין אנו יודעים בדור יתום הזה אם מן הי”ת והקב”ה אומר סלחתי ,והיה יותר מתאים לומר וכמה קטנותינו ,וממילא עד כמה זה חמור מה שפגמנו,
אותם עשרה מתירין הנזיפה יהיו כדאים להתיר, ‘בקשות’ ‘תחינות’ וכיו”ב[ 1.עין מש”כ בספר יסוד ושורש והוא מה שמאריכים בתחילת הסליחות ‘לך ה’ הצדקה
דלא אפשר לבקש גדולי הדור שיבואו להתיר העבודה (שער עשירי פרק ה) ‘בנ”א שואלין אמרת סליחות ,ולנו בושת הפנים’‘ ,כדלים וכרשים דפקנו דלתיך’ ,ועוד
וכיוצא ונמצא שהנזיפה ודאי וההתר ספק .ועוד
3
ומשיבין אמרתי כבר סליחות ,והלוואי שהבורא ית”ש ועוד.
מטעם שהנזוף מ’ יום אין תפילתו עולה לשמים יאמר סליחות וכו’ ,וכן מספרים על מרן רבי ליב חסמן זי”ע וזהו גם ביאור אריכות שבחי גבורות הי”ת בתחילת
כמ”ש בזהר ,ולכן בחרו להתיר התרת קללות הסליחות שזהו עיקרו של הסליחות כמשנ”ת להאריך שאמר; ‘סליחות אומרים? סליחות מבקשים ומתחננים!’].
בלי קבלת נזיפה ,והתרה זו היו עושים אותה אף ולכאורה יש לפרש דקאי על י”ג מידות של רחמים שהמה בגדלות ה’ וממילא כמה שזה מחייב ומפחיד וכו’.
בשאר ימות השנה ולפעמים בערבי שבתות ,אך עיקר הסליחות כמבואר בפוסקים ,ובגמ’ ר”ה (יז ,ב) איתא ומאירים בזה דברי רש”י דיסוד תשובה זה להכיר את
קודם ר”ה לא יעבור מלעשותה בעשרה. דהקב”ה אומר כל זמן שישראל יעשו לפני כסדר הזה אני בוראו ,דאיתא בגמ’ (ע”ז יט ,א) ‘אשרי איש ירא [את]
ובישיבתו של רבינו ‘ -מעלות התורה’ הנהיג מוחל להם ,וזו כונת המדרש דאם נזכיר בכונה הראויה י”ג ה’ -אשרי איש ולא אשרי אשה .א”ר עמרם אמר רב:
רבינו זצ”ל בער”ה לאחר התרת נדרים ,לומר ג”כ מידות של רחמים ונעורר רחמים לפני הקב”ה הוא ימחל אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש’ .ופירש”י‘ ,כשהוא
‘התרת קללות’. ויסלח לנו[ .וראיתי בספר ‘חננו ועננו’ להגרי”י רפפורט איש -כשהוא בחור בכחו כלומר ממהר להכיר בוראו קודם
שכתב לפרש דתפילה זו ‘קרויה ‘סליחות’ ולא ‘בקשות’ ימי הזקנה’.
כוונות בתקיעות וכד’ כדי להורות שתפילה זו נתייחדה בכך שיש עליה ויש להסמיך לזה מש”כ הלקט יושר (או”ח עמ’ טז ב) על
כתב המשנ”ב (תקפא ,יא) בשם השל”ה :ראוי הבטחה ‘ברית כרותה לי”ג מידות שאינן חוזרות ריקם’ רבו בעל התרומת הדשן ,וז”ל‘ ,כי הגאון ז”ל הוי מנגן
שיהיה הש”ץ והתוקע בעלי תשובה גמורה ,גם כדאיתא בגמ’ שם] .וכמו שאומרים בהקדמה לי”ג מידות מר”ח אלול בחול עד אחר יוהכ”פ בברוך שאמר כמעט
ראוי שילמדו הכונות מהתפלות והתקיעות והוא שעה אחת’ .ופירשו חכמים דהיינו ‘ברכת ברוך שאמר’ ‘קל הורית לנו לומר שלש עשרה’.
6
מהזוהר. ויש להעתיק דברי רבינו בחיי (שמות לד ,ו) וז”ל‘ ,והנה עד ‘ישתבח’ .והביאור כאמור דיסוד ‘תשובה’ הוא להכיר
כתב הגר”ע גורן שליט”א בספרו ודעת למדני בזמן הזה שאנחנו שרויים בגלות ואין לנו כהן גדול לכפר בגדלות הבורא יתברך .וזהו שאנו מקדימים את ריבוי
(עמוד נו) רבינו ה’דרכי שמואל’ זצ”ל אמר ,לגבי על חטאתינו ,ולא מזבח להקריב עליו קרבנות ,ולא בית פסוקי שבח השי”ת קודם פיוטי ופסוקי הסליחות עצמם.
ספר ‘שער הכוונות’ ,שהרש”ש לא היה מסתכל המקדש להתפלל בתוכו ,לא נשאר לנו לפני ה’ בלתי אם ויש להסמיך לזה מדברי המאירי בחיבור התשובה שלו
בכתבים של תלמידים אחרים 7.וגם הוא לא תפילתנו וי”ג מדותיו ,ומתוך י”ג מדות אלה למדנו סדרי (מאמר ב פ”א) ‘ראוי לכל להשתדל קודם ר”ה בהפצר
מסתכל .והוסיף רבינו דלכן שער ט’ שכולו כוונות תפילות ובהערת תשובות כדי שיכנס בר”ה בטהרת תפילה ובקשת רחמים מאת אדון הכל יתעלה’.
לשופר מפי הרב ארזין לא הסתכל .8וכן לא רצה אולם יש להרחיב היריעה ויבואר דבאמת יש כאן ‘סדר הלב ,ומזה נהגו במקומות לקום בלילות ולקבוע תפילה
רבינו זצ”ל להסתכל בכוונות לתר”ת שהאר”י לא בביהכנ”ס’ ,וגם יתבאר מש”כ תפילות בלשון רבים ,דגדרו תפילה’ מיוחד של ‘אמירת סליחות’ ,כדלהלן.
כתב בזה ,ובהגהות הביא משמיה דהרב אברהם הנה כתב הלבוש (סימן תקפא) שמה שאומרים קדיש ‘ריבוי תפילה’.
אזולאי שכתב הכוונה לתשלום העניין ,ורבינו לא תתקבל בסיום הסליחות אף שלא אומרים אותו אלא אחר ויש להוסיף הערת הגאון רבי דוב צבי קרלנשטיין זצוק”ל
רצה להסתכל בהג”ה למטה ,ולאחר שהפצרתי בו תפילת י”ח שכך פירוש תיבת ‘צלותהון’ דקאי על סתם (שיח צדק ר”ה) דמבואר בדברי המאירי ,דאין מהות
הסתכל ,אבל לא היה ניחא לו שאני יקשה על זה תפילה שהיא שמו”ע 2,וביאר וז”ל ‘שאני סדר סליחות אמירת הסליחות היא כדי להטות הכף לטובה ע”י תשובה,
קושיות .ואמר רבינו שהמוהרח”ו היה עניו מידיי שנתקנו כולם על סדר התפילה של כל היום כי הפסוקים אלא ‘ריבוי תפילות’ להכנס לר”ה בטהרת הלב.
לכן הביא הרבה כתבים אחרים .ושאלתי את שקודם הסליחות הם כנגד פסוקי דזמרה והסליחות עם ויש להסמיך לזה מש”כ הלקט יושר לתלמיד התרוה”ד,
רבינו זצ”ל הרי יש גם הרבה יחודים מתלמידים הי”ג מידות שאומרים בין כל אחת ואחת הם כנגד תפילת וז”ל‘ ,אני שמעתי ממוהר”ר שלמה שפירא זצ”ל [שדרש]
אחרים ,והיה נראה שלא ניחא ליה שילמדו גם י”ח שעיקר התפילה הוא י”ג מידות ואח”כ נופלים על מי שמתפלל ימים נוראים ולא מתפלל סליחות דמי למי
אותם. שרוצה לילך לפני מלך ויש לו מפתח הפנימי ואין לו מפתח פניהם כמו אחר כל התפילות’..
ומבואר לן בדברי הלבוש דהי”ג מידות הם התפילת החיצון’ .הרי לן ש’תפילת הסליחות’ היא מוגדרת כ’מפתח
‘הנני העני ממעש’ שמו”ע של סדר הסליחות שהם עיקר התפילה כשמו”ע ,החיצון’ ביחס ל’תפילות הימים נוראים’ ,והיינו כמשנ”ת
הרה”ג ר’ חגי ישורון שליט”א אמר לי ,שתפילת ובתחילה פותחים בפסוקי דזמרה וזהו ביאור פתיחה דמטרתן לפתוח את הלב לקראת הימים הנוראים.
הש”ץ ‘הנני העני ממעש’ קודם תפילת מוסף, אריכתא דאשרי יושבי ביתך ופרק תהילה לדוד ול’ ה’ עוד העיר הגרד”צ זצ”ל דלשון המאירי ‘ובהערת תשובות’
העיר רבינו זצ”ל ,דיסוד התפילה היא בזמנו לשון רבים ,כי לא עסקינן כאן ב’תשובה מעלייתא’ הצדקה.
שהש”ץ היה מוסיף מדיליה פיוטים לעורר את ובאמת מצינו עוד כמה ענינים שהשוום לתפילה ,כגון כצורתה שזו עבודת עשרת ימי תשובה ,אלא כאן מדובר
הציבור ,ולזה נתקנה התפילה ,משא”כ היום מה שפסק הרמ”א (סימן נח ס”)ג ומשנ”ב שם (סק”ד) דגם אפי’ בתשובה כזו שהיא אינה אלא התעוררות וחוזר ושוב
9
שהש”ץ אינו מוסיף כלום. אם היו עשרה ולבסוף רק ששה אומר קדיש תתקבל כדין מתעורר דכ”ז הרי פותח את הלב מ”מ ,וגם זה רצון הי”ת.
כי כל התעוררות פותחת ומטהרת הלב. תפילה.
וכן מצינו דבר שלא מצינו דוגמתו בשו”ע (סימן תקפא) וכעין יסוד הדברים שנתבארו בנוסח אחר עיין ב’פחד
.5כתב הרמח”ל בדרך ה’ (חלק ג פרק ג אות ג) יקרה ,שישופע יצחק’ (ראש השנה מאמר לג) יעו”ש היטב.
בלב האדם שפע שיעמידהו על תוכן ענין מהענינים ,אך לא ירגיש
בו המושפע אלא כמו שנופלת מחשבה בלבבו וייקרא זה לפעמים דלת סגורה של בעל ממון בתוככי ליבו קיוה וייחל .3וזו האריכות הגדולה קודם בקשת הסליחות .1שמעתי מכמה ת”ח שליט”א דיתכן דמה
על דרך הרחבה “רוח הקודש” בדברי חכמינו ,זכרונם לברכה ,או שלא יפתחו את הדלת מרוב בושה .וזהו מצבינו, באמירת פסוקים רבים המדברים בשבחו וגדלותו שנשתרש הנוסח ‘סליחות’ מקורו ושורשו בהמנהג
השפעה נסתרת ,אבל רוח הקודש באמת הוא שיהיה ניכר ונרגש דלפחות דפקנו וזה עצמו מעורר מידת הרחמנות על של הבורא ית”ש ,להרגיש את הריחוק העצום מדלות הקדום שאמרו סליחות דבה”ב ,שהם הראשונים
בברור לבעליו. שהגענו למדריגה ירודה זו. מעשינו למצב שבו נדרשים אנו בעבודת ה’ הגדול בסדר הדורות כפי הידוע ,בתוך התפילה בברכת
.6כתב השל”ה (ר”ה נר מצוה אות יד) נוהגין להקרות לפני התוקע, ובזה נראה לבאר מה שמצינו בפיוטי הסליחות והנורא ,וזהו בעצם ביאור מה שפתחנו באמירת ‘סלח לנו’ ,וכפי שכתב הטור (סימן תקסו) בשם
כדי שלא יטעה התוקע .אמנם יש גם כן סוד בדבר ,כי התקיעות הרבה לשונות של בכיה ויללה על הגלות המר ‘כדלים וכרשים’ ,שכל מעש”ט שיעשה האדם כמה גאונים ,ועיין גם בתוס’ ע”ז (ח ,א ד”ה אם בא),
מעוררים העניינים הגנוזים שלמעלה ,וכשהמקריא אומר ‘תקיעה’, ומצבינו הירוד בין האומות ,וראיתי מתקשים מה ענין עדיין אינם בכדי שיהוו סיבה שינתן לו איזה הטבה ועיין בית יוסף ושו”ע שם דאין מנהגינו כן מפני שאנו
יכוון לסוד התקיעה .וכן כשאומר ‘שברים’ או ‘תרועה’ ,יכוון לסודיהן. זה ל’בקשת סליחות’ ,אכן לפמשנ”ת דסדר אמירת בדין ,אלא הכל בחסדו יתברך .וק”ו בן בנו של ק”ו מאריכים ,וכמו ‘יוצרות’ אלו הפיוטים בברכות ק”ש
ובכל סדר וסדר לפי סודו .ועל ידיעה זו תוקע התוקע .על כן צריך הסליחות הוא לעורר רחמי השי”ת על כך ש’דלים כשהאדם אינו מקיים את הנדרש ממנו בתור ‘נברא’ ו’גאולה’ הסמוך לברכת ‘גאל ישראל’ ו’קדושה’
המקריא להיות אדם גדול ובקי בסודות ,וצדיק .והתוקע ,עושה ורשים דפקנו דלתיך’ ,מאריכים אנו ב’ראיות’ על כך אזי פשוט דבכדי לבקש סליחה מהבורא כמה רחמים הוא פיוט הנאמר בתוך הקדושה וכן ע”ז הדרך ,ה”נ
הפעולה של תקיעה על התעוררות דעתו ,ויועיל זה אף כשהתוקע שאנו כ”כ עלובים דלים ורשים ,אין אנו באים לזכות הוא צריך. ‘סליחות’ בברכת ‘סלח לנו’ .ושו”ר כן באגרות משה
בעצמו אינו בקי בסודות .ובודאי היה יותר טוב ,אם גם התוקע היה בזכות עצמינו ומעשינו ,אלא ‘למענך אלוקינו עשה התבוננות נוספת בענין זה ,הנה ראיתי הפירוש המובא בהערה הבאה.
בעל סוד ,אמנם אם לא גם זה יכשר. ולא לנו’. בכפילות זו בסידור הגר”א בפירוש שיח יצחק .2אולם יש מקום לומר דאינו כן אלא על כל
.7כתב הרש”ש בנהר שלום (לג ,ב) בעיני יפלא איך כת”ר ושמעתי הארה נוראה ,ומה רוח הקודש מצוות להגר”י מאלצאן בשם מרן הגר”י בלאזר (מובא תפילות ובקשות יש לומר קדיש ‘תתקבל’ ,וכן העיר
משגיחים על דברי ספרי שאר המקובלים ,כגון חמדת ימים ומשנת ואומרת על טענה זו ‘דלתיך דפקנו רחום וחנון נא אל בסוף ‘אבינו מלכנו’) ,דהתחינה על כך שאף שאין הט”ז (סימן נה סק”א) על מש”כ שם הלבוש דלעולם
חסידים וכיוצא שדבריהם מעורבים ומיוסדים על שאר תלמידי הרב תשיבנו ריקם מלפניך’ ,הלא יש בה ממש ,שורת הדין בנו כלום ואנו דלים ורשים ,אבל הרחמים יתעוררו אין אומרים תתקבל אלא לאחר שמו”ע ,וביאר הט”ז
ז”ל אשר לא סמך ידו עליהם ,ואין ראוי לסמוך כי אם על דברי האר”י לפתוח כאשר דופקים אנו בדלת .אכן כן ,הקב”ה על עצם המצב הזה עצמו שאנחנו ‘דפקנו דלתיך’, דסליחות שאני משום דיש בהם בקשות רבות ,וז”ל,
ז”ל ותלמידו מהרח”ו זלה”ה ,ע”כ .ויעוין בשו”ת שמן למאור (ח”ד דופק לנו בדלת מעשים שבכל יום ובכל שעה, והיינו שבתחילה מתארים את ה’דפקנו דלתיך’ ‘כתב רמ”י שלעולם א”א תתקבל רק אחר תפלת
דֹופק ִּפ ְת ִחי לִ י ֲאח ִֹתי ַר ְעיָ ִתי יֹונָ ִתי ַת ָּמ ִתי ּדֹודי ֵ ‘קֹול ִ הדפיקה בעצמה שזו מציאות עמידתינו ,ושוב חוזרים י”ח ,ולאו כללא הוא שהרי בימי הסליחות באשמורת
עמוד קכב) מה שהאריך בזה.
ּצֹותי ְר ִס ֵיסי לָ יְ לָ ה' ,אבל אנחנו ֹאׁשי נִ ְמלָ א ָטל ְקּוֻ ַ ֶׁשּר ִ ואומרים שבעבור זה לכה”פ יתעוררו רחמים על כי הבוקר אומרים תתקבל אחרי הסליחות דגם בהם יש
.8וז”ל מוהרח”ו בסוד השופר והתקיעות :וכונתם אבל מעורב יחד רוב הפעמים טומנים את הראש בחול ולא פותחים דפקנו .ועפי”ז פירש ‘אבינו מלכנו חננו ועננו כי אין בקשות רבות כמו בי”ח’ .ונפק”מ בין טעם הלבוש
ונעתיקהו מכונות שמסר הרב ז”ל להרב יעקב ארזין ז”ל ,ונלע”ד שיש לשכינה הקדושה להכנס לליבנו ,להכנס אל תוך בנו מעשים’ ,דזה גופא שבא למדריגה כזו של שפלות לטעם הט”ז בסליחות רגילות כמו בה”ב שאומרים
בו תערובות רבות שאינם ממורז”ל ועכ”ז אעתיקם כולם לפניך פה. חיינו השוטפים ,תירוצים יש לנו למכבירּ‘ָ ,פ ַׁש ְט ִּתי היא בעצמה סיבה לחם עליו ,והמשיל הדבר לאיש אותם בתוך התפילה ,אולם יש שהנהיגו חדשים
.9כתב הגרח”ד מינצר שליט”א (חיי דוד מועדים עמוד קו) :הא ֶאת ּכֻ ָּתנְ ִּתי ֵאיכָ כָ ה ֶאלְ ָּב ֶׁשּנָ ה ָר ַח ְצ ִּתי ֶאת ַרגְ לַ י ֵאיכָ כָ ה אשר איבד את ממונו לדעת כגון בשחוק וקוביא, מקרוב באו לומר סליחות הללו קודם התפילה או
דנהגו לומר התנצלות זו דהנני העני ממעש בר”ה ויוה”כ דוקא ,משום ֲא ַטּנְ ֵפם' ,אבל לכל הפחות כעת בבואינו לדפוק על וכאשר יאכף עליו ההכרח ללכת ולבקש חנינה יבוש אחר גמר התפילה ,ושם אין בקשות רבות כמו בי”ח,
דבשאר ימות השנה קי”ל דאין הש”ץ מוציא אלא את שאינו בקי ,וע”כ דלתו של השי”ת ,כיצד נבקש ‘נא אל תשיבנו ריקם’ ויכלם ,וכאשר יגיע אצל הפתח ישוב אחור מרוב ולטעם הט”ז אין מקום לאמירת קדיש ‘תתקבל’,
בשאר ימות השנה על כרחו יש לבקי להתפלל להוציא את מי שאינו אם אנחנו לא נפתח לו ‘פתח כחודו של מחט’ ,איך בושה וכלימה ,ולבסוף מצליח איכשהו לדפוק מעט אבל לטעם הלבוש שעיקרם י”ג מידות דמי לסליחות
בקי ,ואי”צ התנצלות ,מלבד ר”ה ויוה”כ במוסף משום דאוושי ברכות נבקש על פתיחת ‘דלתיך’ דלתות הרבה אם לא ולשוב אחורה ,וכך סיפר הגאב”ד דפוניבז’ זצוק”ל דאלול.
מוציא הש”ץ אף את הבקי ,כדאיתא בר”ה (ל ,א). נפתח משהו של ‘פתח’ לו יתברך ,לפתוח את ליבנו. אף שהיה מומחה גדול באסיפת כספים כידוע מ”מ וע”ע בשו”ת אגרות משה (או”ח ח”ג סימן פא).
העיד על עצמו שבכל פעם שעמד בדפיקות מאחורי
רוממות | עמוד 14
אמת[ .ומובן שאם האדם מבקש ס”ד ,ואת הדברים
ואני תפילה
(ועד נ"ח) רוממות +התפילה להצליח בחינוך מוכרחים
שיש באפשרותו לעשות כדי להצליח בחינוכם ,אין
הוא עושה ,בקשתו לא מספיק רצינית] .ומה יותר
הגאון רבי מרדכי יפה שליט"א הרבה תפילות ודמעות
ומלאכתם עראי ,יראי שמיים ובעלי מידות טובות.
‘עסקי אמת’ מתפילה מעומק הלב על ההצלחה רבינו ראש הישיבה זצ”ל גילה את ליבו לתלמידו
וימנו ת”ח שיסווגו כל אחד מהבחורים לאיזה ישיבה
בחינוך הצאצאים כרצון ה’. הגאון רבי עופר שמאי היימן שליט”א ,ואמר שזכה
הוא מתאים.
אביו למשפחה של בנים ארזי הלבנון ,אדירי התורה,
ע”י תפילה ותחנונים כל אחד יכול לזכות להשיג את החזון איש דחה את ההצעה בצורה ברורה ונחרצת, בוודאי לא בכדי .ואף שנסתרות דרכי ההשגחה,
ידיעת התורה והבנתה ,כפי שכותב ה”יערות דבש” והורה שמוטל עלינו לתת אפשרות ולדאוג שכל אולם עלינו ללמוד ממה שרואות עינינו עיני בשר.
(דרוש ד’) :לכן עם נבון וחכם אל תאמרו הא דעדיף אחד יצמח ויהיה גדול בתורה ,לתת לכל אחד ואחד ילדותו של רה”י שזורה בזיכרונות אודות אמו וזקנתו
זה מחברו לרוב שכלו ,ועוצם חוכמתו ובינתו ,לא את האפשרות להגיע לדרגה הגבוהה ביותר .ומשום הצדקניות ע”ה ,היושבות אצל עריסת אחיו הצעירים,
כן הוא שקר נחלתם! רק מתת ה’ הוא ,כאשר נוחיל שכדי להיות גדול בתורה צריך להיות בעל כישרונות מכריזים בקול שם אחד הבנים ,ואומרות שתיהן
טובו וחסדו הגדול ,רוב תפילה ותחנונים .ואין לך טובים ,ולא כל בני הישיבות הם בעלי כישרון .סיפר פרקי תהילים ,בהשתוקקות ובדמעות .סיימו שם
דבר שמזכה לאדם להשיג ישרות התורה ,ולפענח החזו”א על אחד מהת”ח הבולטים שהיה בבחרותו אחד ,והתחילו עם השני ,וכו’ ,וכו’ ,ועוד סיפר על
מצפונים בדרכי יושר ואמת ,אלא להתפלל לה’ סתום ,וכשהיה כבן שמונה עשרה שאל אותי פשט הגה”צ צבי הערש קופשיץ זללה”ה ,כי תדיר היו בקשר
בדמע שישוב וירחמהו ,כי קל שומע תפילות הוא ברש”י ‘ -כל תיבה שצריכה למ”ד בתחלתה הטיל לה עם המלמדים ,ואם אך שמעו צל צילה של אנחה
וקרוב לכל קוראיו באמת. הכתוב ה”א בסופה’‘ ...מצרים מצרימה’ ,והרי מצריים הבוקעת מלב המלמד ,צילה של טענה ,תיכף קבלו
יכולים אנו ללמוד עד כמה תפילה אמתית מעומק אינה פותחת בל’... הוא והיא צום ,והלכו לכותל המערבי ,ובדמעות
הלב קרובה להתקבל ,מכך שהכהן הגדול נצרך לאיפה היו שולחים אותו המבינים הללו ,בחור אמרו את כל ספר התהילים .כך גידלו המה פאר
לתפילה ביום הכיפורים ,שלא תתקבל תפילת עוברי בגיל שמונה עשרה שאינו קולט פשט פשוט שבפאר ,תפארת שבתפארת ,בלעה”ר[ .אאמו”ר זצ”ל
דרכים ,ולא תפריע תפילתם לירידת הגשמים שיושבי ברש”י?! והנה בחור חסר כישרון זה הפך להיות סיפר ששאלו את הרבנית קופשיץ ע”ה במה היא
הארץ זקוקים להם מאוד ,שהם חיים לעולם ,והסיבה מגדולי התורה המקובלים ביותר ...הוסיף החזו”א זכתה שכל בניה תלמידי חכמים ,והשיבה ,זה מה
שיש לחשוש שתפילת עוברי הדרכים תתקבל ,היא ואמר שיכול להיות בחור סתום ובתוך כדי הליכתו שרציתי ,הוסיפו ושאלו ,הרבה רוצים בנים תלמידי
מפני שהם במצוקה ותפילתם מעומק הלב ,לכן ברחוב נפתחים לו מעיינות חכמה ,והוא נהפך לבעל חכמים ,והשיבה ,הרבה כנראה רוצות גם בנים
זקוקים אנו לתפילה מיוחדת של הכה”ג. כישרון עצום .יתכן והוא זכה לכישרונות בזכות של תלמידי חכמים ,אני רציתי רק את זה ...זו הייתה
א”כ ק”ו כשאנו מבקשים מעומק הלב ס”ד מרובה התפילות של האימהות והסבתות ...בחור שיקבל על הבקשה היחידה שלי].
על עניינים רוחניים ,הקב”ה ממהר לתת לנו את עצמו עול תורה כראוי ,ויתפלל מעומק ליבו .הוא והוסיף ראש הישיבה -כשראינו עוצם חשקת
מבוקשנו .כיון שאנו מבקשים כלים מתאימים לקיים יצא מאפילה לאור גדול ,יחד עם התפילות והדמעות אמנו שנגדל בתורה ,ראינו את הדמעות ,שמענו
את תפקידנו – “ּכִ י יְ ַד ְע ִתּיו לְ ַמ ַען ֲא ֶׁשר יְ ַצּוֶ ה ֶאת ָּבנָ יו של הדורות הקודמים ,יפתחו בפניו שערים של ס”ד, את התפילות ,ראינו את החרדת קודש בה מתנהל
וְ ֶאת ֵּביתֹו ַא ֲח ָריו וְ ָׁש ְמרּו ֶּד ֶרְך ה' “ ,הקב”ה שמח בכך, ותפקידו הוא להוציא מהכח אל הפועל את המתנות הבית לכבוד תורת אבינו - ,עדיין ילדים היינו ,לא
וממהר לסייע בידינו .כדברי ספר חסידים (קלא) :אם שהוא קיבל. הבנו שגדלים אנו בבית גאון ישראל ותפארתו .אבל
ישאל אדם דבר שהוא שבח לבוראו ,כגון על לימוד היטב הרגשנו וראינו את החרדת קדש למול תורתו,
תורה או דבר אחד מחפצי שמים ,ושופך את נפשו
כמעט כל בן ישיבה בספק
כמה מאמץ שווה להשקיע שלא להפריעו מתלמודו,
עליו ,הקב”ה שומע תפילתו אע”פ שאין בידו מעשים להיות מגדולי הדור לבקש שקט מילדים שובבים כדי שלא להקשות על
טובים. אאמו”ר זצ”ל שאל את החזו”א האם ראוי לעורר העיון הזך ,ותו לא! הבנו ונשמנו כי אין ערך כערכה
הגאון הצדיק רבי ישראל אליהו וינטרוב זצ”ל כתב את בני הישיבות שישתתפו בימי “בין הזמנים”, של תורה ,אין עושר ואושר כעמלה של תורה,
אגרת לבנו (אגרות דעת מא) :בליל ש”ק ,בדברנו בפעילות להצלתם הרוחנית של ילדי העולים היסודות הללו נמסכו בדמנו[ .לא גבה ליבי להכניס
יחד על אודות הצלחתי בנעוריי ,אמרת‘ :מסתמא החדשים? השיב לו על כך החזו”א ,שהיות וכמעט ראשי לתעלומות ונסתרות ,אולם אם יש רשות,
היה לאבא ראש טוב’ ...ותלית הכל בזה .זאת אומרת, כל בן ישיבה הוא בספק להיות מגדולי הדור ,לא לחשוב מחשבה נוספת ,מדברי הגמרא בשבת (כג,
שאחר לא יגיע להצלחה זאת אם אין לו ראש כזה. ראוי למשוך בחור לפעילות העלולה לגרור אותו ב) אמר רב הונא הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי
אבל דע לך האמת ,כי לא זהו סיבת הצלחתי כלל. להמשיך לעסוק בפעילות זו גם באמצע הזמן ,על חכמים ,וביאר רש”י בנים תלמידי חכמים -דכתיב
בנעוריי שפכתי הרבה דמעות לזכות לד’ דברים, חשבון עלייתו בתורה .והוסיף ואמר :שלאחר עשרות (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור על ידי נר מצוה
שהם :יראת שמים ,תשובה ,התמדה בתורה בכל שנים רואים שגדולי הדור הם לאו דווקא אלה שציפו דשבת וחנוכה בא אור דתורה .לפי הנראה לא קם
המצבים ,ודביקות בה’ לשמה .ואחרי הרבה תחנונים מהם ,ואחרים שציפו מהם ,לא הם אלא שיצאו כפי כמותו של רבינו הגרש”ז זצ”ל בדור האחרון ,מי שזכה
נפתחו השמים ברוב רחמיו וחסדיו ית”ש ,ואראה מה שהיה מצופה מהם .אין צורך להתרחק לדורות בליבו לב הארי וברוחב דעתו וביגיעתו ועמלו בתורה
מראות אלקים בלימודי ועבודתי ,וכאן היה כל סוד קודמים ,הרבה מגדולי דורינו בצעירותם לא ציפו ובמ”ח קנייניה ,לבאר סוגיות חמורות במסכת שבת,
ההצלחה .הראש שלי בנעוריי היה בינוני ואולי קצת מהם הרבה ,ובודאי לא ציפו שיהיו גדולי הדור .אכן להשריש ולהנחיל וללמד בכל תפוצות ישראל את
פחות ,אבל כשמשמים פותחים המוח והלב ,אז מפליא הדבר אך הוא בדוק ומנוסה! [ולבחור טוב הלכות שבת ,וכל הת”ח שהמשיכו ועסקו בדבריו.
נפתחות השגות נעלות ועמוקות מאוד בכל התורה שעסק הרבה בקירוב ילדי העולים ,אמר החזו”א מעלת הזהיר בהדלקת נר שבת גדולה מאוד .ק”ו מי
כולה. שנראה לו שמכל אלו שתציל אותם ,לא יצא אף ת”ח שזכה להאיר באור יקרות באבוקות אש את תורת
אחד כפי מה שראוי לצאת ממך!]. השבת ,שזוכה לבנים ת”ח].
מרן בעל הקהילות יעקב כותב ב’חיי עולם’ :ואף אם
יעברו כמה ימים ושנים אשר ידמה לו שלא הועילה מסופר על בחור קיבוצניק ,שבן ישיבה החל לקרבו לימדונו חז”ל (סוכה נב ,ב) ‘אמר רבי שמעון בן לקיש
תפילתו כלום ,אל יניח מלהתפלל ,ובסופו של דבר ליהדות .אביו של הקיבוצניק הכיר את החזו”א יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו
יראה בעיניו שתפילתו הועילה לו עד מאד. מחו”ל ,ובא בכעס ובטענות אליו שגונבים לו את שנאמר (תהילים לז ,לב) ‘צופה רשע לצדיק ומבקש
הבן .והוסיף ואמר לחזו”א אתה יודע כמה דמעות להמיתו’ ,ואלמלא הקב’’ה עוזרו אינו יכול לו שנאמר
“אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום” שפך אבא שלי עלי שאשאר דתי ,והדמעות לא עזרו
(משלי ח ,לד) ,מבאר בעל ה’שפת אמת’ (פרשת כי (שם לג) ‘ה’ לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו’,
לו ...גם עם הבן שלי לא תצליחו!. כדי להצליח בחינוך מוכרחים לסייעתא דשמיא,
תבוא תרמ”א) שבפסוק זה הובטחנו כי תפילתנו
לעולם לא תשוב ריקם .אולם לצורך כך עלינו והחזו”א השיב לו :טעות גדולה בידך ,דמעות אינן מוכרחים ש’ה’ לא יעזבנו בידו’ חלילה ,חלילה .ובדור
לצפות תמיד לישועת ד’ ,וכלשון הפסוק “לשקוד על הולכות לריק ,אם הדמעות של אביך לא השפיעו יתום שכזה ,דור הנאחז בעקב הרי שצריך הרבה
דלתותי” עלינו לעמוד תמיד ‘על הפתח’ ולא להסיח עליך ,הם יעזרו לבן שלך לשוב אל אביו שבשמים. תפילות ודמעות ,שוב ושוב מאין הפוגות.
ואכן בנו שב אל אביו שבשמיים.
דעת מהקב”ה אף לרגע קט ,כדי שכשתגיע שעת חובה לתת לכל אחד את
הישועה וייפתחו שערי תפילה לפנינו ,נוכל מיד קרוב ה’ לכל קוראיו -לכל האפשרות להיות גדול בתורה
לקבל את השפע שנשלח אלינו ממרום.
אשר יקראוהו באמת תלמידים של מרן החזו”א זצ”ל סיפרו ששאלו אותו
כל תפילה היא כיהלום המאיר באור יקרות ומגיע כל תפילה על חינוך הצאצאים ,בדרך ישראל סבא [הרב שלמה לורנץ ז”ל כותב על כך בארוכה בספרו]
עד לכיסא הכבוד ,וכשמגיע עת רצון מתחברים כל כרצון ה’ ,לא שבה ריקם ,וככל שהתפילה יותר שמכיוון שאין כל בני הישיבות מתאימים ללמוד
התפילות הבקשות והדמעות ששלחנו מעומק הלב מעומק הלב היא מתקבלת יותר ,כדאיתא בירושלמי כמו שלמדו בישיבות ליטא ,בדרך העיון והעמקה
אל אבינו שבשמיים ,ומשפיעים עלינו ישועות ,כי ברכות (פ”ה ה”ה) אמר רבי שמואל בר נחמני… ולחנך אותם שיצאו תלמידי חכמים מרביצי תורה,
אין תפילה ששבה ריקם. אם כוונת את לבך בתפילה תהא מבושר שנשמעה וזאת משום שישנם בחורים רבים שאינם מוכשרים
הגאון הצדיק רבי שמואל הומינר זצ”ל מביא בספרו תפילתך ,ומה טעם ‘תכין לבם תקשיב אזנך’. להגיע לדרגות הללו .והציע שיפתחו ישיבות ששיטת
‘עבד המלך’ מהתולדות יעקב יוסף (פרשת עקב) ואנו חוזרים כמה פעמים ביום על ההבטחה; ‘קרוב ה’ הלימוד בהם תשים דגש על לימוד בקיאות ,ולימוד
בשם הבעש”ט ,שרוב ענוותנותו של האדם גורם לכל קוראיו ,לכל אשר יקראוהו באמת’ – על עסקי הלכה למעשה ,לגדל בהם בעלי תורה שתורתם עיקר
המשך בעמוד 16
רוממות | עמוד 15
אותנו כיצד הבורא יתברך יחמול וירצה בנו ויקבל
ואני תפילה
(ועד נ"ח) רוממות +התפילה שנתרחק מעבודת השם יתברך ,שמצד שפלותו
את תשובתנו בחסד וברחמים (פרק יט); ואמרו עוד המשך מעמוד 15 אינו מאמין כי האדם גורם על ידי תפילתו ותורתו
(שבת קנא) :ונתן לך רחמים ורחמך ,כל המרחם שאלתי תלמיד חכם שהוא וכמה מאחיו מרביצי שפע אל כל העולמות ,וגם המלאכים ניזונים על
על הבריות מרחמין עליו מן השמים .וזה פשוט ,כי תורה לרבים ,במה זכה אביו לבנים חשובים כאלו, ידי תורתו ותפילתו -שאם היה מאמין ,כמה היה
הקב”ה מודד מדה כנגד מדה ,ומי שמרחם ועושה והשיב איני יודע להשיב על שאלה זו ,אולם אימי עובד את השי”ת בשמחה וביראה ,והאדם צריך לשום
חסד עם הבריות ,גם הוא בדינו ירחמוהו וימחלו לו סיפרה לי שאבי זצ”ל נהג בתחילת כל סדר לומר לב ולומר כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע
עונותיו בחסד ,שהרי מחילה זו דין הוא ,כיון שהיא פרקי תהילים ולבקש על בניו שיזכו לס”ד ללמוד השמימה ,וכל תנועותיו ודיבוריו והילוכיו ועסקיו
מדה כנגד מדתו .והוא מה שאמרו ז”ל (ר”ה יז) :למי בחשק ובהתמדה ,וכך גם שנוספו חתנים למשפחה עושה רושם למעלה למעלה.
נושא עון למי שעובר על פשע .ומי שאינו רוצה התתפלל גם עליהם. ובספרו ‘עצה ותושיה’ (פ”ג) כותב ,שמעלת מצות
להעביר על מדותיו ,או אינו רוצה לגמול חסד ,הנה הגבהות בעבודת השי”ת טובה היא מאוד .והגאוה
הדין נותן שגם עמו לא יעשו אלא שורת הדין ,ראה
אל תבוא במשפט את עבדך כי
מאוסה מאוד ,וצריך האדם לקיים שתיהם ,להתרחק
עתה מי הוא זה ואיזה הוא שיוכל לעמוד אם הקב”ה לא יצדק לפניך כל חי מאוד מגאוה ,ולהשתלם מאוד בגבהות בעבודת
עושה עמו שורת הדין ,ודוד המלך מתפלל ואומר כלל ישראל ‘זוחלים ורועדים מיום בואך’ ,ועסוקים השי’’ת .יהושפט מלך יהודה שהיה עניו ושפל ונכנע
(תהלים קמב) :ואל תבוא במשפט את עבדך כי לא לפשפש ולמשמש במעשים ולשוב בתשובה שלימה מאוד ,כמו שאמרו בכתובות (קג ,ב) “ואת יראי השם
יצדק לפניך כל חי ,אמנם העושה חסד יקבל חסד, ‘עד ה’ אלוקיך’ .אבינו מלכנו אינו בה בטרוניה עם יכבד” -זה יהושפט מלך יהודה ,כשהיה רואה תלמיד
וככל מה שירבה לעשות כך ירבה לקבל ,ודוד היה בניו אהוביו ,ואינו תובע מהם מה שהם אינם יכולים. חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו,
מתפלל במדתו זאת הטובה שאפילו לשונאיו היה והוא כן תובע מאיתנו שנשוב אליו כפי הנכון והראוי רבי רבי מרי מרי .ועל יהושפט הוא שאמרה תורה
משתדל להיטיב ,זהו מה שכתוב (שם לח) :ואני לכל אחד ואחד .ראינו לרבותינו שחיפשו עיצות “ויגבה לבו בדרכי השם” ,וזה ללמד אותנו כי יחדיו
בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי .ואמר (שם ז): טובות שהתשובה שלנו תתקבל בחסד וברחמים, יתלכדו הענוה האמיתית עם הגבהות בעבודת
אם גמלתי שולמי רע וגו’: רבינו הרמח”ל בספר הספרים ‘מסילת ישרים’ מדריך השי”ת.
סליחות
בעל תוקע שיצא יד”ח לתקוע לקטנה
וראש
השנה רוממות +ההוראה מ”מ יצא המקריא יד”ח דהרי שומע אף בעת
נב .בעל תוקע שיצא יד”ח אסור לו לתקוע תקיעות המשך מעמוד 5 שמקריא.
לקטנה. טעה באחד מהתשר”ת ותקע בב’ נשימות התחיל בנפיחה ואח”כ בקול רגיל
מז .בשלושים תקיעות הראשונות אם טעה הבעל מג .אם התקיעה התחילה בקול נפיחה בעלמא ואח”כ
לתקוע להתלמד תוקע ובאחד מהתשר”ת תקע בב’ נשימות יחזור
נג .אסור לגדול לתקוע בר”ה להתלמד אף שצריך המשיכה לקול רגיל ולכן לא שמע את תחילתה מ”מ
ויתקע אותה שורה. יצא ,דהנפיחה אינו חלק מהתקיעה.
לתקוע להוציא אחרים ,דרק לקטן התירו לתקוע כדי
להתלמד. לשמוע התקיעות באמצע שמונה עשרה היה כעין שבר בקול הראשון שבתרועה
מח .יחיד יכול להאריך בתפילת לחש של מוסף מד .בתרועה אם הקול הראשון היה כעין שבר הרי
ר”ה שחל בשבת ולשמוע התקיעות באמצע תפילתו וזה נחשב כקיים זה נתקל ואי”צ לחזור לראש התרועה.
לא הדליקה בעריו”ט מצות התקיעות על סדר הברכות.
נד .ר”ה שחל בשבת ושכחה שזה שבת וחשבה
ב’ נשימות או נשימה אחת
‘אשרי יצר’ בין התקיעות מה .נהוג אצלינו בתקיעות דמיושב לעשות שברים
להדליק את הנרות בלילה כמנהגה בכל יו”ט ובלילה מט .אפשר לברך ברכת “אשר יצר” בין תקיעות
נזכרה שזה שבת ולא הדליקה נרות באותה שבת, תרועה בנשימה אחת בהפסק כל דהו כשיטת
דמיושב לתקיעות דמעומד. המשנ”ב ,ובחזרת הש”ץ שתי נשימות ,והשלושים
זה נחשב לאונס ואין קונסין אותה להוסיף עוד נר.
אמירת תהילים בין התקיעות האחרונות בנשימה אחת ,דבזה יוצאים לכו”ע ,ואין
נשים לשתות מכוס יקנה”ז חוששים לעשות בנשימה אחת בלי הפסק כלל.
נ .אין לומר תהילים בין תקיעות במיושב לתקיעות
נה .בר”ה שחל בשבת ,במוצ”ש שהוא ליל יו”ט שני
מותר לנשים לשתות מכוס יקנה”ז אף שאין שותין
דמעומד. צורת תקיעת השברים
מכוס ההבדלה ,דהעיקר ביקנה”ז הוא הקידוש. ללמוד בין התקיעות מו .נהוג אצלינו לעשות את השברים של כל המאה
קולות בצורה שבורה ,ואין נפק”מ אם עושים ‘טו-
חיבור הנרות ביו”ט לנר יקנה”ז נא .אין ללמוד בין תקיעות דמיושב לתקיעות או-טו’ ,או’ או-טו’ ,או ‘טו-או’ ,ואין חוששים לעשות
דמעומד אפילו הל’ שופר רק בהרהור מותר. חלקם בקול פשוט וקצר.
נו .ביקנה”ז נוהגים לחבר שתי נרות לברכת האש
ומותר אח”כ להפרידם ,וכן הורה מו”ח מרן הגרי”ש
אלישיב זצוק”ל.
עבודת
הימים רוממות עשי"+ת
בעל הטורים שהוא גימ’ יו”ד ימי התשובה] בכל בכל הגוים אשר הדיחך ה’ אלקיך שמה .וכתב בעל
המשך מעמוד 13
הגוים אשר הדיחך ה’ אלקיך שמה ,שזהו עבודת הזמן האמת מן השקר ולהכיר כמה רחק מן האל יתעלה הטורים [נדפס במהדורת עוז והדר וברוב החומשים
להתבדל מתרבות הגוים. בדעות ובמנהגים אשר לא כתורתו. ליתיה] וז”ל והשבת אל לבבך בגימטריא יו”ד ימי
ספציפי z0556770189@gmail.com -
והלום מצאתי בלבוש (או”ח שם) וז”ל אפילו מי שלא התשובה ,עכ”ל .ומבואר דבמקרא זה נרמז עבודת
ובדרך זו יש לבאר ענין מה שכתבו בטור ובשו”ע (או”ח התשובה שבעשרת ימי תשובה.
נזהר מפת של גוים בשאר ימות השנה נוהגים ליזהר סימן תרג) שאף מי שאינו נזהר מפת של גוים בכל
בו בכל עשי”ת והיינו מר”ה עד יו”כ כדי להנהיג עצמו השנה בעשי”ת הוא נזהר ,וכבר דברו בזה מה הוא והנה כתב בספורנו כאן וז”ל והשבות אל לבבך -
בטהרה באלו הימים ולזכור שהם משונים למעליותא הענין להחמיר בימים אלו בדבר שבדעתו לחזור ולהקל התבונן בחלקי הסותר ותשיבם אל לבבך יחדיו להבחין
יותר משאר ימות השנה כו’ כדי להעלות על לבבנו אח”כ והדברים עתיקים ,אולם יש להתבונן אמאי נקטו האמת מן השקר ובזה תכיר כמה רחקת מן האל יתעלה
שאנו מובדלים מהם בקדושה ובטהרה ונעשה תשובה, דוקא ענין פת של גוים ,ולפי הנ”ל י”ל דהרי גזרו על בדעות ובמנהגים אשר לא כתורתו ,ע”כ .והנה העמיד
ע”כ .הנה בקוצר אמרים כתב ככל הנתבאר דענין פתם של גוים כדי להתרחק מהם ,וכיון שעבודת ימים כל הענין על הדעות והמנהגים ולא על מעשי העבירות,
החומרא בדבר זה הוא כדי להתבדל מן הגוים ושעי”ז אלו היא להעמיד עצמו על הדעות והמנהגות הנכונות ועפי”ד בעל הטורים שנרמז כאן עבודת עשרת ימי
נעשה תשובה וכמשנ”ת דהשורש לחטאים הוא שיבוש הרי זמן זה ראוי להעמיד בתוקף ההבדלה בינו לבין תשובה י”ל דהתשובה על החטאים היא חובת האדם
הדעות והמנהגות וע”י שיתבדל האדם מתרבות הגוים הגוי וע”כ נקטו בדוקא ענין זה ,ומה מאד מדוקדקים בכל עת ומיד כשיחטא ,ובעשרת ימי תשובה על האדם
יתרחק ממנהגותיהם ומדעותיהם עי”ז יתרחק ממילא הדברים בלשון הכתוב והשבות אל לבבך [שע”ז כתב להעמיד עצמו להתייצב על דרך טובה וממילא עליו
מן החטאים. לעסוק בשרשי המעשים וכדברי הספורנו להבחין
בכל ענייני הגליון בארה"ב- או בטלפון "קו רוממות")+972-722-588-477( 0722-588477 : אפשרות להנצחה \ ברכה על גבי הגליון באחת מן האפשרויות הבאות:
ניתן לפנות להרב דוד יהודה פיירסטון שליט"א כמו כן ניתן מענה אנושי בכל עניני הגליון בטלפון הנ"ל בעמדות הממוחשבות של “נדרים פלוס" לפי החיפוש :קופות נוספות
במס'.845-3007324 : שלוחה 3או במייל המערכתb264464@gmail.com :
\ "רוממות" -גליון שבועי לבני התורה
רוממות | עמוד 16
