דרכי אורה · Darchei Oiru — ראש השנה (2026-09-07)

בס"ד
דרכי אורה
ראש השנה תשפ"ז ()146 משולחנו של רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט"א
בני מרון וסקירה אחת
עד"ז האדם בעוה"ז רץ ,וחברו רץ כנגדו .זה רוצה להשיג ולעבור את רעהו ,וזה אינו איתא במסכת ראש השנה (דף י"ח ע"א) :בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו
מוכן לוותר כמלוא נימה ,בגשמיות וברוחניות .כל א' מתעקש על מקומו ,על כבודו כבני מרון ,ומבארת הגמ' מאי כבני מרון ,הכא תרגימו כבני אמרנא ,ריש לקיש אמר
המדומה ורצונו ,ואין מי שמוכן ליסוג לאחור כדי ליתן לחברו לעבור .אז באה הנפילה כמעלות בית מרון ,רב יהודה אמר שמואל כחיילות של בית דוד ע"כ ,ופירש"י ז"ל
הגדולה .וזהו בחינת 'כמעלות בית מרון' ביום הדין ,משפט הבא על האדם מחמת שם' :כבני אמרנא' ככבשים שמונין אותן לעשרן ויוצאין זאח"ז בפתח קטן שאין
קשיות ערפו וחוסר נכונותו לוותר לחברו. יכולין לצאת כאחד' .כמעלות בית מרון' הדרך קצר ואין שנים יכולין לילך זה בצד
אולם רב יהודה אמר שמואל 'כחיילות של בית דוד' .כאן זה' .כחיילות של בית דוד' וכך היו מונין אותן יוצאין זאח"ז
מתגלה לפנינו בחינה אחרת לגמרי ביום הדין ,שכן ישנם בצאתן למלחמה עכ"ל.
צדיקים העוברים לפני הקב"ה כחיילים היוצאים אל החזית. והנה כבר ביארו רבים את מחלוקת האמוראים בביאור גדר
החייל היוצא אל שדה הקרב ,אינו אשם בנפילתו .אינו יוצא 'כבני מרון' ,ועי' בס' כוכבי אור להגה"צ רבי יצחק בלאזר
לשם מפני שביקש לעצמו סכנה או רדף אחר שאיפותיו, זצ"ל מה שפי' בדברי הגמרא ,ומ"ש בזה בשערי אורה (ספר
אלא מפני שנשלח בשליחותו של המלך .בין מלחמת חובה ראשון ,ראש השנה ,במאמר תקיעות שופר) .ויש להתבונן
היא ובין מלחמת רשות ,הוא עושה את תפקידו וממלא את בזה עוד עפ"י מה ששמעתי בשם גדולי בעלי המוסר,
פקודת מלכו .ואף אם ח"ו נפל חלל במערכה ,אין אומרים שביארו 'כבני אימרנא' ,כי הכבשים הנמצאים בתוך הדיר,
עליו שגרם רעה לעצמו ,אלא אדרבה ,מכבדים ומבכים רואים לפניהם פתח קטן שדרכו הם יוצאים בזאח"ז מתוך
אותו על שנפל כגיבור בשליחות המלך והעם. שאיפתם לצאת אל המרחב .כל א' מהם דוחק וממהר
כן יש בעוה"ז 'חיילים' של הקב"ה ,שאין גזירת דינם בהתרת נדרים ער"ה תשפ''ג להקדים את חברו ,אלא שאינם יודעים כי דווקא ביציאה
ונפילתם באה מחמת חטאם עצמם .פעמים חטאות זו טמונה סכנתם ,כי רק לאחר שהעשירי יוצא ,צובעים
הציבור ועוונות הדור גורמים לנפילתם של חסידים ,כמאמר הכתוב 'מפני הרעה אותו בסקרא ונעשה עשירי קודש להקרבה .אף לאחר שסומן ,הכבש עצמו אינו יודע
נאסף הצדיק' .הם חיילותיו של מלך ,עומדים במערכה קשה שלא הם יזמו ולא הם מאומה ,מסתובב בתוך העדר בחוץ ולא חלי ומרגיש כלל במה שנגזר עליו.
הביאו על עצמם ,ואעפ"כ הם נידונים בראש השנה לעבור לפניו כחיילות של בית והר"ז משל נורא לאדם ביום הדין .באי עולם עוברים לפני הקב"ה ,ויש שנקצב דינם
דוד (וע"ע בלשון רש"י שם :חיילות של מלך ,מלשון מרון ,וכך היו מונים אותם וכו', למיתה או לחיסרון ,והם אינם מרגישים בזה כלל .אף לאחר שנקבעה הגזירה ,שבים
הרי שהדבר אינו תלוי בהם ובמעשיהם כלל ,אלא נשלחים למערכה מכוח גזירתו וממשיכים להסתובב בעולם כרגיל ,רודפים אחר תאוותיהם כאילו לא אירע דבר,
ומלכותו של מלך. ואינם מתבוננים ואינם חוששים מהבאות.
ויש להוסיף בעומק הדברים ,שאין ג' בחינות אלו חלוקות והנה יש להוסיף ,שפעמים דווקא אותה ריצה ודחיקה
בבנ"א שונים בלבד ,אלא כל אדם עובר ביום הדין ובתוכו שדוחק האדם את חברו בעה"ז כדי להקדים ולזכות בעוד
משמשות ג' הבחינות הללו כא' כנגד חלקי נפשו .בבחינת ממון ומעמד ,היא המביאה אותו אל פתח הדין .כשם
'כבני אמרנא' עומד האדם למשפט על אותם מקומות שהכבש דוחק את חברו כדי לצאת ראשון מן הדיר אל
שבהם הוא שקוע במרוץ החיים הסומא ,בלא דעת והרגש הסכנה ,כיו"ב האדם ברדיפתו העיוורת אחר הבלי התבל,
יום פקודתו .בבחינת 'כמעלות בית מרון' נידון על קשיות מביא על עצמו במעשיו את חורבנו .וזהו עומק המשל של
ערפו במשאו ומתנו עם חברו ,על חוסר ויתור ותביעה לצדק 'כבני אמרנא' ,חוסר הידיעה והמרוץ המבוהל אל מול הסימן
מוחלט שמביאה לידי התנגשות ונפילה. המונח על גבו של האדם בלא שירגיש.
אולם מאידך ,עומדת לו לאדם גם בחינת 'כחיילות של בית בהתרת נדרים לעומת זאת ,ריש לקיש הוסיף וביאר 'כמעלות בית מרון',
דוד' ,אותם חלקים בחייו שבהם משים עצמו כחייל היוצא ובבחינה זו אין מדובר עוד ביצור סומא שאינו יודע מה עומד
למערכה בשליחות המלך ,מקבל עליו עול מלכות שמים באהבה ומוסר נפשו על לפניו ,אלא במציאות שבה שני בנ"א מהלכים זה מול זה בדרך צרה ותלולה ,שמב'
קדושת שמו ית' ,שם גם פגעיו ונפילותיו אינם נזקפים לחובתו אלא נמנים כחלק צדיה משתרע מדרון עמוק ותהום רבה .א' עולה והב' יורד ,נפגשים הם במקום צר
מחשבון המערכה הכללית של הדור. שאין בו אפשרות לעבור זה בצד זה כלל .והנה הדרך היחידה לעבור בשלום היא שא'
ועל חיילות אלו של בית דוד ,על צדיקים וקדושים הללו שנאספים מאיתנו מפני יוותר לחברו ,יחזור מעט לאחוריו ויתן לו לעבור .אך אם שניהם עומדים עקשים,
הרעה ,יש לנו לבכות ולהצטער ,וכמו שנאמר 'וכל בית ישראל יבכו את השריפה וכ"א מבקש לדחוק ולעבור ראשון ,הם מתכתשים זה עם זה וסוף הדבר ששניהם
אשר שרף השם'. נופלים אל פי התהום .נמצא שבנפילה זו שניהם אשמים ,ואעפ"כ כל א' מהם תולה
('כנס התחזקות' של אגו"י בארה"ב ערב ר"ה תשנ"ו) הקולר בצואר חברו .אילו רק א' מהם היה משפיל דעתו ומוותר ,היו שניהם ניצולים
ועוברים לשלום.
מקמי דליפוש חרון אף
חומרת ביטול תורה ,הי' ראוי שידונו את האדם ע"ז רק אחר שכבר דנו אותו על שאר בגמ' ראש השנה ד"ה ב' א"ר חסדא מלך וציבור ,מלך נכנס תחילה לדין שנא' לעשות
מעשיו ,שאז כבר יש חרון אף גדול יותר. משפט עבדו ומשפט עמו ישראל וכו' ואב"א מקמי דליפוש חרון אף ע"כ .וצ"ע דתנן
ונראה לומר ,דאכו זה ודאי שמעצם העובדה שתחילת דינו של אדם היא על ד"ת מוכרח בר"ה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון ,והיינו כבני אימרנא או כמעלות בית מרון או
חומר העוון .משל למה"ד לאדם שהובא למשפט על כמה חטאים ויש בהם ג"כ עוון כחיילות של בית דוד וכאו"א נידון בפני עצמו ,וכי חשיד קוב"ה למעבד דינא בלא דינא
רציחה או גניבת ממון ,ואה"נ שנידון על כולם אבל שודאי עיקר דינו ותחילתו על עוון ח"ו ומה שייך לומר 'מקמי דליפוש חרון אף' כאילו ח"ו אין הדין שוה בכל וכי יש שינוי
החמור יותר ,וכה"ג יש כאן זירוז גדול להבין חומר חטא ביטול תורה ,שע"ז עיקר מה כלפי שמיא .עוד צ"ע ,וכי משוא פנים יש בדבר ,להקדים דין המלך כדי להצילו מהחרון
שבא לדין .וג"כ פשוט דאין בקדימת הדין שום נפ"מ כלפי שמיא ,שהרי הקב"ה דן אף ,ועי"ז להטות דינם של הדיוטות העניים שבע"כ עומדים בדין זאח"ז ,וכיצד יוכלו
באמת ובצדק "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט" ,ואין סדר הדין נובע מצורך של האחרונים לזכות בדין .והכתוב צווח ואומר לא תעשו עול במשפט במדה ,שלא ימדוד
ב"ד אלא רק כדי להורות חומרו של דבר. לא' בימות החמה ולא' בימות הגשמים.
ואמנם המכוון במ"ש מלך נכנס תחילה לדין 'מקמי דליפוש חרון אף' ,ר"ל ג"כ מצד ונראה לפ"מ ששמעתי ממו"ר חמי מרן הגאון (שליט"א) [זצוק"ל] להק' מד' הגמ' הנ"ל
החומרא שכל חטאי הדור תלויים במלך ובמנהיג שהי' צריך למחות ,ומוטל עליו ללמוד ע"ד הרמב"ם פ"ג מת"ת (ה"ה) שתחילת דינו של כל אדם אינה אלא על התלמוד ואח"כ
וללמד ,וכמ"ש הספורנו עה"פ "וישמן ישורון ויבעט" שבעלי העיון שבהם הנקראים על שאר מעשיו ,וצ"ע איזה זירוז יש בכך שתחילת הדין הוא על ד"ת ,כי מגמ' ר"ה הנ"ל
"ישורון" ,קהל תופשי התורה ובעלי העיון ,פונים אל התענוגים הגשמיים ועי"ז באה מוכח להיפך דמקמי דליפוש חרון אף עדיף ומה"ט מלך נכנס תחילה ,ולפי"ז משום
לע"נ האי גברא יקירא נעים זמירות ישראל הרב עודד דוד בן ישעיהו יחיאל גראוכר זצ"ל ת.נ.צ.ב.ה.
הונצח ע"י בנו ידידנו הגדול הרב ישעיהו יחיאל שיחי'
עמוד 12
ואפשר לומר עוד ,שגם למלך עצמו יש מעלה במה שדנים הירידה .וכן מצינו בדבריו עה"פ 'וגם אלה ביין שגו ובשכר
אותו תחילה ,דאף שדנים אותו על שלא לימד ,על שלא מחה תעו כהן ונביא ,שגם בעלי ההוראה והמנהיגים עלולים
ועל שלא הנהיג כראוי ,מ"מ כל עוד לא נידונו הציבור ,עדיין להיכשל בכך ,וככל שהאדם גדול יותר במעמדו ובאחריותו,
לא נגלו בדין כל התוצאות שנשתלשלו מהנהגתו .אבל אילו כך גדולה יותר התביעה ממנו .ומכש"כ המלך שליבו הוא
היו דנים את המלך אחר שכבר עברו כל הציבור ,הרי כבר לב כל ישראל כלשון הרמב"ם הל' מלכים ,ואם ידון הציבור
נגלו בדין כל התוצאות הקשות של הנהגתו ,ונמצא שלא זו לפניו ,הרי מיד בדין של כ"א שנכנס לדין יש ג"כ דין על המלך,
בלבד שהציבור הי' ניזוק בכך ,אלא גם המלך עצמו הי' עומד שהוא זה שהעמיד את הציבור במצבם אחר שהי' מוטל עליו
בדין אחר שנתרבה עליו חרון האף מחמת כל מה שנעשה ע"י למחות בהם ,להוכיחם ולהנהיגם בדרך ישרה ,ועי"ז הדבר אף
הנהגתו .וזהו שפיר 'מקמי דליפוש חרון אף' ,שמקדימים את מקל במידת מה על היחיד ,שהרי חלק מן האחריות מוטל
דין המלך קודם שנתרבה עליו חרון האף ע"י מעשי הציבור. מרן שליט''א בהתרת נדרים ער''ה תשפ''ו על המנהיג.
ונורא להתבונן עד כמה צריכים לפחד בעלי העיון ותופשי התורה כלשון הספורנו, וזהו הטעם שהמלך נכנס תחילה 'מקמי דליפוש חרון אף' ,שהרי ע"י כל אחד ואחד מן
שהרי בכל דין ודין של היחידים יש ג"כ תביעה על המנהיגים ועל בעלי התורה ,לפי גודל הציבור שנכנס לדין מתעוררת ג"כ תביעתו של המלך ,וע"כ עדיף להכניס את המלך
אחריותם להשפיע ,להורות ולמחות .והלוואי שנזכה כולנו להיות מן הזוכים בדין של תחילה ולדונו בפני עצמו ,ורק אחר שנידון המלך על אחריותו יכולים לדון את כ"א מן
מעלה ,מתוך תשובה שלמה ,לימוד התורה והנהגה ישרה ,ונזכה לכתיבה וחתימה טובה. הציבור .וזהו ג"כ ביאור כוונת רש"י 'מקמי דליפוש חרון אף -בשביל עוונות ציבור' ,ר"ל
(נאמר באסיפת ראשי ישיבות ור"מים ,אלול תש"ס ,ונכתב עפ"י הקלטה) שעוונות הציבור תלויים במלך ומה"ט נידון תחילה.
מראשית השנה ועד אחרית שנה
לחמך' ,לא זכה 'ועניים מרודים תביא בית' ,כי הא דבני אחתיה דרבן יוחנן בן זכאי חזא ארץ אשר ה"א דורש אותה תמיד עיני ה"א בה מרשית השנה ועד אחרית שנה (דברים
להו בחלמא דבעו למיחסר שבע מאה דינרי ,עשינהו שקל מינייהו לצדקה ,פוש גבייהו יא ,יב).
שיבסר דינרי ,כי מטא מעלי יומא דכיפורי שדור דבי קיסר נקטינהו ,א"ל ריב"ז לא והנה תיבת 'מרשית' כתיב חסר בלא א' אחר הרי"ש ,ודרשו בזה חז"ל במס' ר"ה (דף טז
תדחלון שיבסר דינרי גבייכו שקלינהו מינייכו ,אמרי ליה מנא ידעת א"ל חלמא חזאי ע"ב) כל שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה ,שנא' מראשית השנה 'מרשית' כתיב
לכו ,א"ל ואמאי לא אמרת לן דניתבינהו א"ל אמינא כי היכי דתעבדו מצוה לשמה עכ"ל, ע"כ ,ופירש"י שם 'שרשה' היינו שישראל עושים עצמם כרשים ודלים בראש השנה
ורש"י פירש שם שחלם ריב"ז במוצאי יוה"כ וכל השנה היה כופן בדברים וגובה מהן ומדברים תחנונים בתפילתם ,כענין שנא' 'תחנונים ידבר רש' עכ"ל .ובפי' בעה"ט עה"ת
צדקה ,עד שמכל השבע מאה דינרי פש גבייהו בערב ר"ה רק שיבסר דינרי שלא נתנו כ' 'מרשית' נוטריקון 'מתשרי' ,לרמז שתחילת השנה היא חודש תשרי .ואמנם יל"ד
לצדקה ,ובערב יוה"כ תפסו בני המלכות ונטלו מהם אותן י"ז דינרי. בלשון הכתוב עצמו ,שהתחיל 'מראשית השנה' בה"א הידיעה ובסופו שינה 'עד אחרית
ועי' בהג' הב"ח שם שחלם במוצאי ר"ה ולא עברו ז' ימים עד שנתקיים החלום וק"ק שנה' בלא ה"א.
שכל הז' מאה דינרי שקיל מנייהו ריב"ז באותה שבת ,אכן לגי' רש"י שחלם במוצאי יו"כ וי"ל לפ"מ דאי' ב"ב ד"י א' דרש ר"י ברבי שלום כשם שמזונותיו של אדם קצובין לו
וכל אותה שנה הי' ריב"ז כופן בדברים עד שבער"ה נותרו י"ז דינרי ,ויל"ד שכאשר באו מראש השנה כך חסרונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ,זכה 'הלא פרוס לרעב
שלוחי בית קיסר בערב יוה"כ ליטול את הי"ז דינרים הנותרים ,כבר חלף ר"ה ונכנסה
השנה החדשה ,ואעפ"כ אותם דינרים שנקצבו כחיסרון בחשבון השנה שעברה ,לא ניצוצי אורה
נתבעו מהם בפועל אלא בימי השנה הבאה .ומבואר שיש לחלק בין מציאות השנה מצד
עצמה לבין חשבונה .כי אמנם מצד מנין הזמן ,השנה מתחילה ומסתיימת בר"ה ,אך מצד האברך המופלג הרה"ג רבי משה (בר"נ) ברגמן זצ"ל נכד להבחל"ח רבינו
חשבון הדין והקצבה ,אין החשבון מוכרח להסתיים באותו זמן ,ופירעונו יכול להימשך שליט"א -ליום היא"צ א' תשרי
ולהשתלם גם בימי השנה הבאה עד יוה"כ.
ומעתה י"ל לשון הפסוק 'מראשית השנה' בה"א הידיעה ,דהיינו השנה שאנו עומדים הי' רגיל מאד ומקורב ביותר לזקינו רבינו שליט"א שחיבבו מאד בהיותו
בעיצומה ,ואמנם 'עד אחרית שנה' בלא ה"א ,כי אם הי' הכתוב אומר 'עד אחרית השנה' בן עלי' ומעמיק נפלא ,ובכל ימי מחלתו ויסוריו הקשים ,הי' מרבה
בע"כ הוא קודם ר"ה והכוונה לסוף יחידת הזמן שנשלמת בערב ר"ה ,כי לשון 'השנה' להצדיק את הדין ולקבלו באהבה .מרן שליט"א הצטער עמו מאד ובא
בה"א הידיעה מתקבל רק על אותה שנה שעומדים בה באותה שעה ,ואמנם אנו עומדים לבקרו בביתו ובבית החולים ,והי' טורח לברר בעצמו אצל הרופאים
כעת כבר לאחר ר"ה קודם יוה"כ ובע"כ שאין הכתוב מדבר על אחרית השנה מצד הזמן שיטפלו בו על הצד היותר טוב.
שכבר עברה ונכנסה חברתה ,רק ר"ל על השנה הקודמת היא אותה שנה דאיירי' בה רבינו שליט"א נוהג לחזור תדיר על הדקדוק המפעים ששמע בא'
בתחי' הפס' ומצד חשבון קצבתה וחסרונותיה ,שעדיין קיים ועומד עד שיבוא לידי גמר. מהביקורים אצל נכדו ר' משה זצ"ל ,על המשנה בסוף מס' ברכות" :חייב
ולכן נכתב 'עד אחרית שנה' להבין שאחרית חשבון השנה הוא נמתח מעבר לגבולות אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה ,שנא' ואהבת את ה'
הזמן שלה. אלוקיך בכל לבבך וגו' 'בכל לבבך' בשני יצריך וכו' 'בכל נפשך' אפי' נוטל
עד"ז יש לבאר גם את מ"ש בגמ' ברכות ד"ח ב' לעניין קריאת שנים מקרא וא' תרגום, את נפשך 'ובכל מאדך' בכל ממונך .ד"א 'בכל מאדך' בכל מדה ומדה
שיכול אדם להשלים פרשיותיו עד ערב יוה"כ ,כיון שיוה"כ הוא זמן החתימה והשלמת שהוא מודד לך הוי מודה לו במאד מאד ע"כ.
החשבון של שנה העברה ,וע"כ כל חיובי אותה שנה עדיין שייכים ותלויים ,אף שמצד ודקדק הרה"ג ר' משה זצ"ל דהנה על הפי' הא' 'בכל מאדך -בכל
מנין השנים כבר החלה שנה חדשה .וזהו חסד עצום מאת הבורא ית' ,שעל אף שמצד ממונך' ,הקשו חז"ל אם נאמר 'בכל נפשך' למה נאמר 'בכל מאדך' אלא
הדין והזמן כבר עברה שנה ,פתח לנו שערי רחמים בעשי"ת כדי להשלים ,לתקן ולחתום יש לך אדם שחביב עליו ממונו מגופו וכו' ,אבל לפי הפי' הב' 'בכל
את חשבון השנה שעברה לטובה ולברכה ,זמן של חסד שניתן לאדם לסלק חובות העבר מאדך -בכל מדה ומדה שהוא מודד לך' ,לא הקשו כן .ובע"כ דזהו קושי
ולזכות בדין. גדול יותר ממסירות נפש ,ושפיר אף שכבר נצטוינו 'בכל נפשך' ,מ"מ יש
להוסיף לצוות שגם יהא מודה על הרעה ,שהיא מדרגה גדולה יותר .וכ"ה
כוס תנחומין בילקוט (סי' תתלז) :ר"ע אומר אם נאמר בכל נפשך ק"ו בכל מאדך ,אלא
בכל מדה ומדה שהוא מודד לך ,בין במדת הטוב בין במדת הפורענות
נשגר מקירוב לב לידידנו הגדול ,העומד לימיננו בכל עת ,שליח העושה ע"כ ודוק עכ"ד הרה"ג ר"מ זצ"ל ,ומרן שליט"א הי' שומע את הדברים
שליחותו בנאמנות ובמסירות לרומם כבודם ומעלתם של בני הישיבות פאר ובוכה על דרגתו הגבוהה של נכדו האהוב .ת.נ.צ.ב.ה.
מקדושים ,לחזקם לאמצם ולהגביה קומתם בצוק העיתים
הרב ר' יהודה ויספיש שליט"א
יו"ר איחוד בני הישיבות בארה"ק
באבלו המר והכבד בפטירת אביו הדגול מרבבות ואלפים בתוקף עבודתו את
קונו ,בהסתר ובהצנע לכת באין רואים ומקשיבים ,שמסר נפשו רבות בשנים
למען חינוך ילדי ישראל לגדלם לתורה וליראת ה' טהורה בחכמה ובתבונה
ובטעם זקנים
הרב הצדיק רבי יהושע דוד זצ"ל
בעל הנחמות יגהה מזורו יחבוש כאבו וירפא לשברו הגדול
לנחמו בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא יוסיף לדאבה עוד
ר' משה זצ''ל עם להבחל''ח זקינו רבינו שליט''א
מערכת דרכי אורה
יו"ל על ידי מערכת "דרכי אורה" | להנצחות ולקבלת העלון במייל ניתן לפנות לדוא"ל62112dw@gmail.com :
עמוד 2
