gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

האור לחיים · Ha'or Lechaim — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: האור לחיים · Ha'or Lechaim

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

האור לחיים · Ha'or Lechaim — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ר"ת‬ ‫צאת החג‬ ‫ר"ת‬ ‫הדלקת נרות צאת שבת‬ ‫(ב' דר"ה)‬ ‫(שבת ור"ה)‬ ‫‪20:09‬‬ ‫‪19:23‬‬ ‫‪20:11‬‬ ‫י‪-‬ם ‪19:24 *18:34‬‬ ‫‪20:06‬‬ ‫‪19:21‬‬ ‫‪20:08‬‬ ‫ת"א ‪19:22 18:33‬‬ ‫‪20:08‬‬ ‫‪19:23‬‬ ‫‪20:09‬‬ ‫חיפה ‪19:24 18:35‬‬ ‫‪20:08‬‬ ‫‪19:22‬‬ ‫‪20:09‬‬ ‫ב"ש ‪19:23 18:34‬‬ ‫* לנוהגים ‪ 40‬דק'‪18:14 :‬‬ ‫להארות או הערות‪ ,‬ניתן לפנות‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫דיסקים של שיעורי הרב ניתן להשיג‬ ‫במשרדי אור החיים ‪02-5000455 -‬‬ ‫בס"ד ניתן לשמוע את השיעורים בשידור חי‬ ‫בימים שלישי וחמישי בין השעות ‪21:00-22:00‬‬ ‫קול הדף ‪02-6400000 -‬‬ ‫‪orhachaim.co.il‬‬ ‫המעוניינים לסייע בהדפסת החוברת לשם זיכוי הרבים‪,‬‬ ‫או להקדיש את העלון לרפואה‪ ,‬להצלחה‪ ,‬או לעילוי נשמה וכדו'‪,‬‬ ‫יוכלו לפנות באמצעות מייל‪:‬‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫או בטלפון‪02-5380014 02-5000455 :‬‬ ‫‪052-7129793‬‬ ‫יוצא לאור ע"י "מכון אור החיים"‬ ‫רח' עזרא ‪ 1‬ת‪.‬ד‪ 5512 .‬ירושלים‬ ‫תוכן עניינים‬ ‫ראש השנה ‪ -‬פרשת האזינו ‪ -‬יום הכיפורים ‪ -‬סוכות תשפ”ז‬ ‫חלק מהמאמרים נלקטו מתוך הספר "משכני אחריך" ‪ -‬חומש דברים‬ ‫ראש השנה‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫תקיעת השופר ‪.................................................................................‬‬ ‫‪6‬‬ ‫הכל מתחיל מחדש ‪...........................................................................‬‬ ‫‪11‬‬ ‫כוח התשובה ‪...................................................................................‬‬ ‫פרשת האזינו‪:‬‬ ‫‪15‬‬ ‫מעלת עניית ‘אמן’ ‪............................................................................‬‬ ‫‪24‬‬ ‫מטרת הקשיים והניסיונות ‪.................................................................‬‬ ‫יום הכיפורים‪:‬‬ ‫‪26‬‬ ‫אב הרחמים ‪.....................................................................................‬‬ ‫‪30‬‬ ‫הניקיון האישי ‪..................................................................................‬‬ ‫‪32‬‬ ‫הכפרה התלויה בתשובה ‪...................................................................‬‬ ‫חג הסוכות‪:‬‬ ‫‪34‬‬ ‫ישועת ארבעת המינים ‪......................................................................‬‬ ‫‪37‬‬ ‫את עצמכם ‪.....................................................................................‬‬ ‫‪39‬‬ ‫לאחר שלושת אלפים שנה‪............................................................. ...‬‬ ‫ראש השנה‬ ‫תקיעת השופר‬ ‫אותיות המילה 'שופר' הן ראשי תיבות (פ"ג ה"ד)‪" :‬אף על פי שתקיעת שופר‬ ‫של מילות הפסוק‪" :‬שורש פורה ראש בראש השנה גזירת הכתוב‪ ,‬רמז יש בו‪,‬‬ ‫ולענה"‪ ,‬ומכאן שיש כוח בתקיעות כלומר‪ ,‬עורו ישנים משנתכם ונרדמים‬ ‫השופר לעורר אותנו לתשובה ולעקור הקיצו מתרדמתכם‪ ,‬וחפשו במעשיכם‬ ‫בתשובה‬ ‫וחזרו‬ ‫השורשים‬ ‫את‬ ‫בוראכם‪.‬‬ ‫וזיכרו‬ ‫הרעים המגדלים‬ ‫אלו השוכחים את‬ ‫"תקיעות השופר‬ ‫ראש ולענה ומרבים‬ ‫האמת בהבלי הזמן‬ ‫רשע בעולם‪.‬‬ ‫ושוגים כל שנתם‬ ‫שפה‬ ‫להן‬ ‫יש‬ ‫‪-‬‬ ‫כאשר נאזין לקול‬ ‫בהבל וריק אשר‬ ‫משלהן‪ ,‬האדם‬ ‫בעת‬ ‫השופר‬ ‫לא יועיל ולא יציל‪,‬‬ ‫הביטו לנפשותיכם‬ ‫צריך 'להקשיב'‬ ‫התקיעות‪ ,‬נשתדל‬ ‫והיטיבו דרכיכם‬ ‫לעקור מתוכנו את‬ ‫ומעלליכם‪ .‬ויעזוב‬ ‫להן ולהבין את‬ ‫שורשי הרע ולעזוב‬ ‫כל אחד מכם דרכו‬ ‫לחטא‪.‬דבר המסר העולה מהן"‬ ‫כל חטא או‬ ‫הגורם‬ ‫הרעה ומחשבתו‬ ‫אשר לא טובה"‪.‬‬ ‫בראש השנה זוכים‬ ‫אנו לקיים מצווה חשובה ביותר‪ :‬מסופר על אחד הצדיקים‪ ,‬שהשופר‬ ‫תקיעת השופר‪ .‬תכלית התקיעות היה מונח במקום גלוי על שולחנו‬ ‫היא‪ :‬לעורר את האדם לתקן את במשך כל ימי חודש אלול‪ ,‬כדי‬ ‫ׁשֹוָפר להזכירו את דברי הרמב"ם הללו‬ ‫"ִאם ִיִ ָָּת ַַקע ָ‬ ‫דרכיו ולשוב אל ה' ‪ִ -‬‬ ‫ולעוררו לתשובה‪.‬‬ ‫ְּבְ ִִעיר ְוְ ָָעם ֹלא ֶיֶ ֱֱח ָָרדּו" (עמוס ג‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫כך כתב הרמב"ם בהלכות תשובה‬ ‫‪1‬‬ ‫ראש השנה‬ ‫אם עם ישראל לא התעוררו מתקיעות‬ ‫אמרו חז"ל (ראש השנה טז ע"ב)‪" :‬כל שנה‬ ‫השופר בראש השנה‪ ,‬הקב"ה יביא‬ ‫שאין תוקעין לה בתחילתה ‪ -‬מריעין‬ ‫עליהם את תרועות המלחמה כדי‬ ‫לה בסופה"‪ .‬כאשר האדם שומע‬ ‫לעוררם ולזעזע את נשמתם‪.‬‬ ‫תקיעות בראש השנה‪ ,‬הוא מזדעזע מן‬ ‫אם עם ישראל זכו להתעורר מתקיעות‬ ‫התקיעות‪ ,‬ועל ידי כך מתעורר לשוב‬ ‫השופר בראש השנה‪ ,‬הקב"ה לא‬ ‫בתשובה וללכת בדרך ה'‪ ,‬ואז מובטח‬ ‫יצטרך להביא עליהם מלחמות‪ .‬הוא‬ ‫לו שלא יראה רעה עד סוף השנה‪.‬‬ ‫יתן שלום בארצם‪ ,‬וחרב לא תעבור בה‪.‬‬ ‫יש המפרשים 'מריעין' מלשון תרועה‬ ‫‪ -‬כאשר הקב"ה רוצה לעורר את עם‬ ‫ישראל‪ ,‬הוא מביא עליהם מלחמה‪,‬‬ ‫ְׁשֵׁרי ָָה ָָעם‬ ‫"ַא ֵ‬ ‫נאמר בתהלים (פט‪ ,‬טז)‪ַ :‬‬ ‫ואז מריעים בתרועות חצוצרה ‪ְ" -‬וְ ִכִ י‬ ‫רּוָעה ה' ְּבְ אֹור ָָּפֶנֶ יָך ְיְ ַַהֵּלֵ כּון"‪.‬‬ ‫יֹוְד ֵֵעי ְְת ָ‬ ‫ְ‬ ‫ָָתֹבֹאּו ִִמְלְ ָָח ָָמה ְּבְ ַַא ְְרְצְ ֶכֶ ם ַַעל ַַהַּצַ ר ַַהֹּצ ֵֵֹרר‬ ‫רּוָעה" שבה‬ ‫"יֹוְד ֵֵעי ְְת ָ‬ ‫מהי המעלה של ְ‬ ‫ֶֶא ְְתֶכֶ ם ַוַ ֲֲה ֵֵרֹע ֶֶֹתם ַּבַ ֲֲחֹצְֹצְ רֹות" (במדבר י‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫משבחים את עם ישראל‪ ,‬הלא גם‬ ‫התרועות הללו נועדו לזעזע ולעורר‬ ‫הגויים יודעים לתקוע?‬ ‫את בני האדם לתקן את דרכיהם‪,‬‬ ‫מבאר הזוהר הקדוש (פינחס רל"א ע"א)‪:‬‬ ‫ובזכות זו הקב"ה יעמוד לימינם ויעזור‬ ‫לא נאמר 'שומעי תרועה' או 'תוקעי‬ ‫להם לגבור על אויביהם במלחמה‪.‬‬ ‫תרועה' אלא 'יודעי תרועה'‪ ,‬כלומר‬ ‫ועל כך אמרו‪" :‬כל שנה שאין תוקעין‬ ‫ַַעם שבניו יודעים שאין מדובר על‬ ‫לה בתחילתה ‪ -‬מריעין לה בסופה"‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ראש השנה‬ ‫היא קורעת את הלב‪ .‬ה'שברים' הינם‬ ‫עצם הפעולה הטכנית של התקיעה‪,‬‬ ‫קול יבבה השובר את הלב‪ .‬קולות‬ ‫אלא מבינים את משמעות התקיעות‬ ‫ה'תרועה' הם כמו צרורות של ירי‬ ‫והתרועות‪ ,‬את תפקידן ותכליתן ‪-‬‬ ‫המפלח את הלב‪.‬‬ ‫לעורר אותנו לשפר את מעשינו‪.‬‬ ‫אדם התאונן בפני שיש לו 'צרות‬ ‫אם התקיעות והתרועות עוברות ליד‬ ‫בצרורות'‪ :‬בעיות בריאות‪ ,‬בשלום‬ ‫אוזנו של האדם מבלי שהוא מתייחס‬ ‫בית‪ ,‬בפרנסה‪ ,‬בחינוך הילדים‪ .‬כמה‬ ‫למהותן הפנימית ‪ -‬הן מאבדות את‬ ‫אפשר לסבול?‬ ‫חשיבותן ונעשות חסרות ערך‪.‬‬ ‫אמרתי לו‪ :‬זו 'תרועה'! וה'תרועה'‬ ‫הגמרא (ראש השנה כח ע"א) אומרת‪:‬‬ ‫הזו גורמת לו ל'שברים'‪ ,‬הוא מיבב‬ ‫"התוקע לתוך הבור‪ ...‬אם קול שופר‬ ‫ומתייפח בלב שבור‪.‬‬ ‫שמע יצא"‪ .‬וכוונת הדברים הפשוטה‬ ‫אך הוספתי וניחמתי אותו‪ ,‬שהוא יזכה‬ ‫היא שאדם ששמע את קול התקיעה‬ ‫ל'תקיעה' ‪ -‬קול ארוך‪ ,‬פשוט‪ .‬בעזרת‬ ‫יצא ידי חובתו‪ .‬אבל הכוונה העמוקה‬ ‫ה' הכל יסתדר‪ .‬אבל בתנאי שיתעורר‬ ‫יותר היא ששמיעת קול שופר היא‬ ‫לפשפש במעשיו ולתקן את דרכיו‪.‬‬ ‫"ְׁשַׁמע ִיִ ְׂש ָָׂר ֵֵאל" (דברים ו‪ ,‬ד)‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫מלשון‬ ‫כלומר אין זו שמיעה כפשוטה‪ ,‬אלא‬ ‫התבונן והבן‪.‬‬ ‫תקיעת שופר אינה סידרה של קולות‪,‬‬ ‫ומכאן שאם שמע אדם את קול‬ ‫אלא אזעקת אמת‪.‬‬ ‫השופר‪ ,‬היינו שהבין את מהות תקיעת‬ ‫זו התרעת 'צבע אדום'‪ ,‬שכאשר‬ ‫השופר ‪ -‬יצא ידי חובה‪.‬‬ ‫היא נשמעת כולם רצים ומתחבאים‬ ‫תקיעות השופר ‪ -‬יש להן שפה משלהן‪,‬‬ ‫ותופסים מחסה‪.‬‬ ‫האדם צריך 'להקשיב' להן ולהבין את‬ ‫בתקיעת השופר אנו נכנסים לעשרת‬ ‫המסר העולה מהן‪ .‬ה'תקיעה' הארוכה‬ ‫ימי תשובה בהם אנו מתחבאים בתוך‬ ‫היא כמו תרועת החצוצרה במלחמה‪,‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ראש השנה‬ ‫על ידי שנרבה בתפילות מעומק הלב‪,‬‬ ‫נבכי הנפש וחוזרים בתשובה שלימה‪.‬‬ ‫באמירת סליחות בבכייה ובתחנונים‪,‬‬ ‫"ַנַ ְְח ְְּפָׂשׂ ה ְְד ָָרֵכֵ ינּו ְוְ ַנַ ְְחֹק ָָֹרה ְוְ ָנָ ׁשּוָבָ ה ַַעד‬ ‫בשמיעת שיעורי תורה‪ ,‬בקריאת‬ ‫ה'" (איכה ג‪ ,‬מ)‪" ,‬אברח ממך אליך" (מתוך‬ ‫תהילים ותיקוני זוהר הקדוש ובעשיית‬ ‫פיוט 'כתר מלכות')‪.‬‬ ‫צדקה וחסד‪.‬‬ ‫אדם שנמצא בתוך המקלט ואינו יכול‬ ‫ה"חפץ חיים" זצ"ל כותב שלּו הייתה‬ ‫להתעדכן בחדשות‪ ,‬חש בפחד גדול‪.‬‬ ‫הוא לא יודע מה קורה‪ ,‬כמה טילים‬ ‫כת קטנה וחביבה‪ ,‬קהילה אחת‪,‬‬ ‫נפלו‪ ,‬האם מישהו נפגע‪ ,‬ומהי מידת‬ ‫שאנשיה היו עובדים את ה' באחדות‬ ‫הנזק‪.‬‬ ‫ובלב שלם‪ ,‬מיד היו ישראל נגאלים‪.‬‬ ‫ואם עוד לא נגאלנו‪ ,‬סימן שעדין איננו‬ ‫כך עלינו להרגיש בעת תקיעת השופר‪.‬‬ ‫עובדים את ה' בשלימות‪.‬‬ ‫בזמן זה נשמעת אזעקה המבשרת על‬ ‫יום הדין‪ ,‬ואין אנו יודעים מה תהיינה‬ ‫תוצאות המשפט‪.‬‬ ‫קרבים אנו לקראת יום הדין הגדול‬ ‫אולם בחסד ה' נתנו לנו משמים‬ ‫והנורא‪ ,‬בו נקיים בעזר ה' את המצווה‬ ‫עשרה ימים גדולים‪ ,‬שבהם אנו‬ ‫החשובה של תקיעת שופר‪ ,‬המסמלת‬ ‫יכולים להשתנות ולהפוך את גזר הדין‬ ‫בין היתר את אחדות האומה היהודית‪.‬‬ ‫לטובה‪ .‬בכוחנו ליירט את כל הטילים‪,‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ראש השנה‬ ‫שבעולם‪ ,‬שהרי בורא העולם‪ ,‬מלך‬ ‫בית ישראל באים בהמוניהם‬ ‫ממית‪ ,‬מחיה‪ ,‬מגן ומושיע אותנו מכל‬ ‫ומתאספים בבתי כנסיות ובבתי‬ ‫צרה וצוקה‪.‬‬ ‫מדרשות‪ ,‬אנשים‪ ,‬נשים וטף‪ ,‬כדי‬ ‫בראש השנה כאשר אנו שומעים את‬ ‫להתפלל יחד לפני בורא העולם‬ ‫קול השופר‪ ,‬לא די בעצם השמיעה‪.‬‬ ‫ולהמליכו עליהם‪.‬‬ ‫'שופר' הוא מלשון שיפור‪.‬‬ ‫כל בית ישראל באים כאיש אחד בלב‬ ‫שמיעת התקיעות נועדה לעורר אותנו‬ ‫אחד‪ ,‬כדי להצטרף ביחד ולהתפלל‬ ‫לשפר את מעשינו והנהגותינו בין אדם‬ ‫לפני בורא העולם שיציל וישמור‬ ‫לחבירו ובין אדם למקום‪.‬‬ ‫את שארית הפליטה של עם ישראל‪,‬‬ ‫על ידי שנשפר את אורחותינו ‪ -‬הן‬ ‫את אותה כבשה הנתונה בין שבעים‬ ‫בתפילות‪ ,‬הן בקיום התורה והמצוות‪,‬‬ ‫זאבים המבקשים לטורפה‪ ,‬ובחסד ה'‬ ‫והן בצדקה ובאהבת הבריות ‪ -‬נזכה‬ ‫היא מוצאת לה מחסה‪.‬‬ ‫להיכתב לחיים טובים‪.‬‬ ‫ובאמת‪ ,‬עדיין הזאבים משחרים לטרף‬ ‫רבותינו מבארים‪ ,‬כי תקיעת השופר‬ ‫ומצפים למצוא את מקום התורפה בו‬ ‫היא אחד מהזיכרונות של קבלת‬ ‫יוכלו לפגוע חלילה בעם ישראל‪ .‬אך‬ ‫התורה‪ .‬לכן‪ ,‬אם אדם שומע את קול‬ ‫ברגע בו נרגיש כולנו 'כאיש אחד בלב‬ ‫השופר‪ ,‬אך אינו נזכר בקבלת התורה‬ ‫אחד' ‪ -‬הקב"ה יצטרף אלינו וישרה‬ ‫ואינו משפר את מעשיו ‪ -‬החמיץ בכך‬ ‫שכינתו בתוכנו‪ ,‬ואז לא תהיה לנו כל‬ ‫את מטרת המצווה‪.‬‬ ‫סיבה לפחד מאף אומה ומאף פורענות‬ ‫‪5‬‬ ‫ראש השנה‬ ‫התלקחה בכפר שריפה‪ ,‬תקע הכפרי‬ ‫דומה הוא לכפרי שביקר בעיר וראה‪,‬‬ ‫בחצוצרה‪ ,‬אך כמובן דבר לא אירע ‪-‬‬ ‫כי בעת שריפה תוקעים בחצוצרה‬ ‫האש המשיכה לבעור במלא עוזה‪...‬‬ ‫ענקית המזעיקה את מכבי האש‬ ‫שמתיזים זרנוקי מים ומכבים את‬ ‫אדם המסתפק בתקיעת השופר‬ ‫האש‪.‬‬ ‫לבדה‪ ,‬בלי לשפר את מעשיו‪ ,‬דומה‬ ‫חשב הכפרי כי החצוצרה היא שעושה‬ ‫לאותו כפרי‪ ,‬שלא הבין כי החצוצרה‬ ‫הכל‪ .‬קנה חצוצרה והודיע לבני כפרו‪:‬‬ ‫כשלעצמה אינה עושה דבר‪ ,‬אלא רק‬ ‫"מעתה כשתפרוץ שריפה‪ ,‬אין לכם‬ ‫מזעיקה בני אדם הממהרים לשפוך‬ ‫כל סיבה לדאגה‪ ,‬אתקע בחצוצרה‪,‬‬ ‫מים ולכבות את השריפה‪.‬‬ ‫והאש תיכבה מאליה!" ואכן כאשר‬ ‫הכל מתחיל מחדש‬ ‫הבטחה לשום דבר‪ .‬אם הוא עשיר‬ ‫ׁשֹוָפר ַּבַ ֵּכֵ ֶֶסה ְלְ יֹום ַַחֵּגֵ נּו"‬ ‫"ִּת ְְקעּו ַַבֹח ֶֶֹדׁש ָ‬ ‫ִ‬ ‫גדול‪ ,‬אין שום ערבה שגם בשנה‬ ‫(תהלים פא‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫הבאה הוא ימשיך ליהנות מעושרו‪.‬‬ ‫"ִּת ְְקעּו‬‫נאמר בפסוק (תהלים פא‪ ,‬ד)‪ִ :‬‬ ‫כעת דנים אותו מחדש ומכריעים‬ ‫ׁשֹוָפר ַּבַ ֵּכֵ ֶֶסה ְלְ יֹום ַַחֵּגֵ נּו"‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫ַבַ ֹח ֶֶֹדׁש‬ ‫את דינו‪ .‬הוא מקבל קצבה חדשה ‪-‬‬ ‫התקיעות נועדו לעורר את האדם‪,‬‬ ‫"ותחתוך קצבה לכל בריותיך"‪ .‬כמה?‬ ‫משום שכל העולם נמצא כעת במצב‬ ‫כפי מה שיכריעו בדינו‪ .‬שום דבר אינו‬ ‫של "חדש" ‪ -‬הכל חדש‪ ,‬הכל מתחיל‬ ‫מובטח מראש‪.‬‬ ‫מהתחלה‪.‬‬ ‫המחשבה הזאת כשלעצמה צריכה‬ ‫כעת דנים כל אדם מחדש‪ .‬מה שהיה‬ ‫לזעזע ולעורר את האדם‪ .‬אם הוא‬ ‫עד כה הוא נחלת העבר‪ .‬אין שום‬ ‫‪6‬‬ ‫ראש השנה‬ ‫בבת אחת הוא נפל מ'אגרא רמה' ‪-‬‬ ‫רוצה שידונו אותו לטובה‪ ,‬עליו להיות‬ ‫מתקרה גבוהה‪ ,‬ל'בירא עמיקתא' של‬ ‫ראוי לכך‪.‬‬ ‫בור הכלא‪.‬‬ ‫מהנדס בכיר פיתח שיטה מיוחדת‬ ‫איך זה קרה? הכל נגזר עליו בראש‬ ‫ליציקת תקרות של בתים ואולמות‪.‬‬ ‫השנה‪ .‬כל מה שהיה לפני כן ‪ -‬התבטל‪.‬‬ ‫השיטה שלו היתה זולה ומהירה‪,‬‬ ‫ׁשֹוָפר" ‪ -‬דנו אותו‬ ‫ָ‬ ‫"ִּת ְְקעּו ַבַ ֹח ֶֶֹדׁש‬ ‫ִ‬ ‫ורבים השתמשו בה‪.‬‬ ‫מחדש‪ ,‬והכריעו כפי שהכריעו‪.‬‬ ‫השיטה המיוחדת יצרה לו מוניטין‬ ‫והכניסה לו כסף רב‪ .‬והנה יום אחד‪,‬‬ ‫מה פשר הפעולה של תקיעת השופר?‬ ‫באחד האולמות‪ ,‬קרסה תקרה‬ ‫לוקחים קרן של איל‪ ,‬תוקעים לתוכה‪,‬‬ ‫שנבנתה בשיטה שלו‪ ,‬ובבת אחת כל‬ ‫ובוקעים ממנה קולות רמים‪ .‬מה זה‬ ‫עולמו קרס!‬ ‫אמור להיות?‬ ‫נגרמו אבדות בנפש‪ ,‬והאשימו אותו‬ ‫בתקיעות הללו יש 'אמירה'‪ :‬אנו‬ ‫ב''גרימת מוות ברשלנות''‪ .‬העמידוהו‬ ‫באים לפני הקב"ה בשפלות ברך‬ ‫למשפט‪ ,‬והוא קיבל עונש מאסר של‬ ‫ואומרים לו‪ :‬נתת לנו חיים‪ ,‬בריאות‪,‬‬ ‫כמה שנים‪.‬‬ ‫מזונות‪ ,‬ילדים‪ ,‬הכל‪ .‬הכל שלך וממך!‬ ‫חברים נטשו אותו‪ ,‬והוא נשאר‬ ‫אך אנו היינו כפויי טובה‪ ,‬המרינו את‬ ‫להתמודד לבדו עם גורלו שהתהפך‬ ‫פיך‪ ,‬ולא הלכנו בדרך שהורית לנו‪.‬‬ ‫עליו לרעה‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫אריה בן יונה חממה ז"ל‪ ,‬אריה בן שירלי ז"ל‬ ‫‪7‬‬ ‫ראש השנה‬ ‫התקיעות על פי הקבלה‪ ,‬עם הכוונות‬ ‫אנו מתביישים לבוא ולבקש ממך‬ ‫ושמות הקודש‪.‬‬ ‫שתסלח לנו ותמשיך לתת לנו את כל‬ ‫תקיעת שופר עם הכוונות נמשכת‬ ‫צרכינו‪ .‬זו עזות פנים לעשות זאת!‬ ‫שעה ארוכה‪ .‬כל מילה בברכה עם כל‬ ‫"אין לנו פה להשיב ולא מצח להרים‬ ‫הכוונות‪ ,‬כל תקיעה עם כל הכוונות ‪-‬‬ ‫ראש‪ .‬מה נאמר לפניך ה' אלוקינו‪ .‬מה‬ ‫זו עבודת ה' שלימה‪.‬‬ ‫נדבר ומה נצטדק"‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬במקום לדבר‪ ,‬אנו משתמשים‬ ‫ה"בעל שם טוב" הקדוש זיע"א קרא‬ ‫בתקיעות השופר‪ .‬התוקע הוא שליח‬ ‫פעם לאחד מתלמידיו הקרובים ואמר‬ ‫שלנו‪ ,‬הוא משמש לנו לפה‪ .‬במקום‬ ‫לו‪" :‬ברצוני למנות אותך לתוקע‪,‬‬ ‫דיבור שבפה‪ ,‬אנחנו מצפצפים לפניך‬ ‫ולשם כך אלמד אותך את סודות‬ ‫בקרן הזו‪ ,‬ומתחננים שתשמע את‬ ‫התקיעות"‪.‬‬ ‫הצפצופים שלנו!‬ ‫פעם היו סודות התורה מועברים‬ ‫הצפצופים אינם קולות סתמיים‪.‬‬ ‫ליודעי ח"ן (חכמת הנסתר) מפה לאוזן‪,‬‬ ‫בתקיעות טמונים סודות טמירים‬ ‫מרב לתלמיד‪ .‬לא כל תלמיד היה ראוי‬ ‫ונשגבים‪ .‬יש ספר שלם על סדר‬ ‫‪8‬‬ ‫ראש השנה‬ ‫הוא הכין את עצמו‪ ,‬למד בהתעלות‬ ‫לקבל מרבו את סודות התורה‪ ,‬אלא‬ ‫הנפש את מאמר הזוהר הנאמר לפני‬ ‫"אם היה חכם ומבין מדעתו" (חגיגה יא‬ ‫התקיעות‪ .‬לאחר מכן דפדף במחזור‬ ‫ע"ב)‪.‬‬ ‫התפילה שלו כדי לשלוף מתוכו את‬ ‫ישב אותו תלמיד ושתה בצמא את‬ ‫דף הכוונות‪ ,‬אך הדף איננו‪.‬‬ ‫דברי ה"בעל שם טוב"‪ .‬הוא העלה‬ ‫הוא שב והעביר דף אחר דף‪ ,‬אך הדף‬ ‫על הכתב כל סוד וכל כוונה של כל‬ ‫המבוקש נעלם ואיננו‪ ,‬כאילו בלעה‬ ‫תקיעה ותקיעה בסדר התקיעות‪,‬‬ ‫אותו האדמה‪...‬‬ ‫כדי שהדברים יהיו לפניו בשעת‬ ‫התקיעות‪ .‬אם היתה שהות מספקת‪,‬‬ ‫הוא לא ידע את נפשו מרוב צער‪ .‬איך‬ ‫היה לומד ומשנן את הדברים בעל פה‪,‬‬ ‫יתקע? מה יכוון? פרץ בבכי מר‪.‬‬ ‫אולם מקוצר הזמן הוא נאלץ להיעזר‬ ‫ה"בעל שם טוב" ראה את בכיו והורה‬ ‫בדף הכוונות‪.‬‬ ‫לו באצבעו להתחיל בתקיעות‪ .‬הוא‬ ‫הגיע ראש השנה‪ .‬התלמיד הניח את דף‬ ‫ניסה לרמוז שאינו מוצא את דף‬ ‫הכוונות בתוך מחזור התפילות‪ .‬לאחר‬ ‫הכוונות‪ ,‬אולם ה"בעל שם טוב" שב‬ ‫קריאת התורה ניגש בדחילו ורחימו‬ ‫ורמז לו להתחיל‪.‬‬ ‫אל הבימה כדי להתכונן לתקיעת‬ ‫לפני שפתח בברכה‪ ,‬פנה אל הקב"ה‬ ‫שופר‪ .‬ליבו המה מהתרגשות‪ ,‬הנה‬ ‫בשברון לב ואמר‪" :‬ריבונו של עולם‪,‬‬ ‫הוא עומד לזכות לשמש כבעל תוקע‬ ‫גלוי וידוע לפניך שרציתי לעשות רצונך‬ ‫בהיכלו של הבעל שם טוב הקדוש!‬ ‫‪9‬‬ ‫ראש השנה‬ ‫לאחר התפילה ניגש בחיל ורעדה לפני‬ ‫ולמלא רצון רבנו הקדוש שלמדני את‬ ‫רבו כדי להתנצל לפניו על אונסו‪ .‬אמר‬ ‫הסודות והכוונות שבתקיעות‪ ,‬אך מן‬ ‫לו ה"בעל שם טוב"‪" :‬יישר כוחך על‬ ‫השמים מנעו זאת ממני‪ ,‬ואם זהו רצון‬ ‫התקיעות המיוחדות שתקעת"‪.‬‬ ‫ה' ‪ -‬אני מקבלו באהבה ובהכנעה‪.‬‬ ‫ריבונו של עולם‪ ,‬אני משליך כל יהבי‬ ‫התלמיד היה בטוח כי אין אלו אלא‬ ‫עליך‪ ,‬ובוטח בך שתסדר את כל‬ ‫דברי ריצוי וניחומים‪ .‬פרץ בבכי מר‬ ‫הסודות והכוונות שבתקיעות‪ ,‬ויחשב‬ ‫ואמר לרבו‪" :‬רבנו יודע כי השתוקקתי‬ ‫כאילו אני סדרתים לפניך‪ ,‬ויעלו‬ ‫למלא את רצונו ולתקוע את התקיעות‬ ‫תקיעותי לרצון לפני אדון כל"‪.‬‬ ‫עם כל הכוונות‪ ,‬כפי שהורית לי‪ ,‬אך‬ ‫לא עלתה בידי‪ ,‬כי דף הכוונות אבד לי‬ ‫לאחר מכן ברך את הברכה והחל‬ ‫בתקיעות בשברון לב ובדמעות‬ ‫זמן קצר לפני תחילת התקיעות‪ .‬יסלח‬ ‫שליש‪.‬‬ ‫לי רבנו! מאת ה' היתה זאת"‪.‬‬ ‫בכל תקיעה ותקיעה תקפה אותו‬ ‫הוציא ה"בעל שם טוב" את הדף מכיס‬ ‫חלישות דעת נוראה על שאינו יודע‬ ‫בגדו‪ ,‬ואמר‪" :‬הנה הדף‪ ,‬אני לקחתיו‬ ‫לכוון את הכוונות של אותה תקיעה‬ ‫מתוך מחזור התפילה שלך"‪.‬‬ ‫כפי שלימדו רבו‪.‬‬ ‫נדהם התלמיד‪ ,‬וכמעט פרחה‬ ‫הצער ושברון הלב החלישו את רוחו‬ ‫נשמתו‪...‬‬ ‫והתישו את כוחותיו‪ ,‬ולאחר שסיים‬ ‫המשיך ה"בעל שם טוב"‪" :‬ידעתי כי‬ ‫את התקיעות צנח על מקומו באפיסת‬ ‫אתה משליך יהבך על הדף שסידרת‬ ‫כוחות‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫זליג (איסר) אולנסקי בן שושנה ז״ל‬ ‫‪10‬‬ ‫ראש השנה‬ ‫ֹלִקים ֹלא ִִתְבְ ֶזֶ ה' (תהילים נא‪ ,‬יט)‪ .‬ואכן‬ ‫ֱֱא ִ‬ ‫בו את כוונות התקיעות וסודותיהן‪.‬‬ ‫שתי מעלות נשגבות היו בתקיעותיך‪:‬‬ ‫לא נכון הדבר! אסור לאדם לבטוח‬ ‫השלכת על ה' כל יהבך‪ ,‬ותקיעותיך היו‬ ‫בשום דבר‪ ,‬בלתי לה' לבדו! ועוד‬ ‫מתוך שברון לב מוחלט‪ .‬על כך באתי‬ ‫ידעתי‪ ,‬שכשיתגלה לך חסרונו של‬ ‫להודות לך"‪.‬‬ ‫הדף‪ ,‬הדבר ישבור את ליבך‪ ,‬ואת‬ ‫"דע לך" ‪ -‬סיים ה"בעל שם טוב" ‪-‬‬ ‫הדבר הזה רציתי להשיג! כי זו המעלה‬ ‫"תקיעותיך בקעו רקיעים ועלו לשמי‬ ‫הגדולה שדרושה לאדם בבואו לתקוע‬ ‫שמים‪ ,‬אל מתחת כסא הכבוד"‪.‬‬ ‫בשופר לפני ה' ‪ֵ' -‬לֵ ב ִנִ ְְׁשָּבָ ר ְוְ ִנִ ְְדֶּכֶ ה‬ ‫כוח התשובה‬ ‫(ישעיה נה‪ ,‬ז)‪ ,‬דרך התשובה ותיקון‬ ‫נמצאים אנו ביום הדין הגדול והנורא‪.‬‬ ‫המעשים!‬ ‫בראש השנה עוברים לפניו כל באי‬ ‫עולם כבני מרון (ראש השנה טז ע"א)‪,‬‬ ‫ואל יחשוב האדם‪ :‬כבר רחקתי כל כך‪,‬‬ ‫וחובה עלינו לבוא אל המלך באופן‬ ‫וחטאתי‪ ,‬גדול עווני מנשוא‪ ,‬ואיך‬ ‫הולם‪.‬‬ ‫אראה פני המלך?‬ ‫כבר שאל מיכה הנביא (ו‪ ,‬ו)‪ַּ" :‬בַ ָָּמה‬ ‫כי אמרו רבותינו (סנהדרין מד ע"א)‪:‬‬ ‫אֹלֵקי ָָמרֹום" ‪ -‬מהי‬ ‫ֲֲא ַַק ֵֵּדם ה' ִִאַּכַ ף ֵלֵ ֵ‬ ‫"ישראל אף על פי שחטא ‪ -‬ישראל‬ ‫הדרך לבוא אל ה' יתברך עם פנים‬ ‫הוא"‪ ,‬כל זמן ששם ישראל עליו ‪ -‬יכול‬ ‫שוחקות ושמחות?‬ ‫הוא לשוב בתשובה‪.‬‬ ‫דרך אחת ניתנה בידינו – "ְוְ ָיָ ֹׁשֹב ֶֶאל ה'‬ ‫"ִאם ִיִ ְְהֶיֶ ה ִנִ ַַּד ֲֲחָך‬ ‫זהו שאמר הכתוב‪ִ :‬‬ ‫לֹוַח"‬ ‫ֹלֵקינּו ִּכִ י ַיַ ְְרֶּבֶ ה ִלִ ְְס ַ‬ ‫ִוִ ַיַר ֲֲח ֵֵמהּו ְוְ ֶֶאל ֱֱא ֵ‬ ‫‪11‬‬ ‫ראש השנה‬ ‫הלך ובכה וביקש מההרים והגבעות‪,‬‬ ‫ִּבִ ְְקֵצֵ ה ַַה �ָָּׁש ָָמִיִ ם – ִִמ �ָָּׁשם ְיְ ַַק ֶֶּב ְְצָך ה'‪...‬‬ ‫מהשמש ומהירח‪ ,‬שיבקשו עליו‬ ‫ִּוִמ �ָָּׁשם ִיִ ָָּק ֶֶחָך" (דברים ל‪ ,‬ד)‪ .‬גם מהמקום‬ ‫רחמים לפני ה' יתברך‪ ,‬שיקבל את‬ ‫המרוחק ביותר מקבל הקב"ה את‬ ‫תשובתו‪.‬‬ ‫השבים אליו‪.‬‬ ‫כל אחד מהם אמר לו "עד שאנו נבקש‬ ‫עליך רחמים נבקש על עצמנו"‪.‬‬ ‫מי לנו רחוק כאלעזר בן דורדיא?!‬ ‫כשראה שאין הדבר תלוי אלא בו‪,‬‬ ‫הגמרא (עבודה זרה יז ע"א) מספרת עליו‬ ‫והגיע למסקנה ש"אם אין אני לי מי‬ ‫שהיה עושה עבירות מתועבות רבות‪.‬‬ ‫לי" (אבות א‪ ,‬יג)‪ׂ ,‬שם ראשו בין ברכיו‬ ‫פעם אחת רצה לעשות עבירה עם‬ ‫וגעה בבכיה נוראה עד שיצאה נשמתו‪.‬‬ ‫נוכריה‪ ,‬אולם אותה גויה אמרה לו‬ ‫באותה שעה יצתה בת קול ואמרה‪:‬‬ ‫משפט אחד ששינה את כל חייו‪ :‬דע‬ ‫"רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי‬ ‫לך‪ ,‬אתה לא תשוב יותר‪ ,‬לא תתקבל‬ ‫העולם הבא"‪.‬‬ ‫בחזרה אצל בוראך!‬ ‫בכה רבנו הקדוש‪ ,‬מחבר המשניות‪,‬‬ ‫נכנסו בו הדברים והרהר תשובה‬ ‫ואמר‪" :‬לא דיי לבעלי תשובה‬ ‫בליבו‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫ראש השנה‬ ‫התשובה כוללת שלושה חלקים‬ ‫שמקבלים אותם בשמים אלא גם‬ ‫(כמבואר ברמב"ם פ"ב מהלכות תשובה ה"ב)‪:‬‬ ‫קוראים אותם רבי"!‪...‬‬ ‫ראשית‪ ,‬עזיבת החטא‪ ,‬כמו שנאמר‪:‬‬ ‫רבי אלעזר בן דורדיא לא עשה תעודת‬ ‫"ַיַ ֲֲעֹזֹב ָָר ָָׁשע ַַּד ְְרּכֹו ְוְ ִִאיׁש ָָאֶוֶ ן ַַמ ְְח ְְׁשֹב ָָֹתיו"‬ ‫הוראה ולא למד בישיבה‪ ,‬ובכל זאת‬ ‫(ישעיה נה‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫קראה לו הבת‪-‬קול 'רבי'!‪...‬‬ ‫שנית‪ ,‬חרטה ‪ -‬על האדם להתחרט‬ ‫ללמדנו‪ ,‬מה גדול כוחה של תשובה!‬ ‫מכל הלב‪ ,‬לבכות ולהצטער על‬ ‫אמרו דורשי רשומות – רבי אלעזר בן‬ ‫המעשים הרעים שעשה‪.‬‬ ‫דורדיא זכה להיקרא 'רבי'‪ ,‬משום‬ ‫והשלב השלישי הוא קבלה לעתיד –‬ ‫שהוא הורה הלכה לרבים‪ ,‬שגם אדם‬ ‫יקבל על עצמו בקבלה שלימה וגמורה‬ ‫שנמצא במקום הרחוק ביותר מעבודת‬ ‫שלא ישוב לעשות את אותו חטא‪.‬‬ ‫ה'‪ ,‬יכול להרהר בתשובה ולהדבק‬ ‫לאחר שעשה כל זאת‪ ,‬גם אם לא‬ ‫בשכינה! הוא לימד אותנו‪ ,‬שאף אדם‬ ‫עשה מצוות בפועל ‪ -‬נחשב לו כאילו‬ ‫אינו יכול לומר 'אצלי לא שייך תשובה‪.‬‬ ‫קיים את כל המצוות כולן!‬ ‫עשיתי עבירות כל כך חמורות‪ ...‬אני‬ ‫אדם רחוק מתורה ומצוות‪ ,‬אם הוא‬ ‫כל כך רחוק‪'...‬‬ ‫חוזר בתשובה ‪ -‬מיד הוא מתקבל‬ ‫לא ולא! תשובה שייכת לכל אחד‬ ‫בשמים ואהוב לפני ה'!‬ ‫ואחד!‬ ‫המחשבה להשתנות ולתקן פועלת כל‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לורט אולנסקי בת מסעודה ז״ל‬ ‫‪13‬‬ ‫ראש השנה‬ ‫בתשובה שלימה‪ ,‬והריהו כצדיק‬ ‫כך הרבה‪ ,‬עד שאמרו רבותינו (קידושין‬ ‫גמור!‬ ‫מט ע"ב) שהמקדש אשה על מנת שהוא‬ ‫צדיק גמור – האשה מקודשת‪ ,‬גם אם‬ ‫נתעורר ונשוב בתשובה שלימה לפניו‬ ‫אותו אדם רחוק משמירת תורה‬ ‫יתברך!‬ ‫ומצוות‪ ,‬כיון שיתכן שבאותו רגע‬ ‫נסיר את המחיצות המפרידות בינינו‬ ‫שאמר בפיו "על מנת שאני צדיק‬ ‫ונרבה בתורה‪ ,‬בצדקות ובמעשים‬ ‫גמור" הרהר תשובה בליבו‪ ,‬ואותו‬ ‫טובים‪.‬‬ ‫הרהור תשובה פעל בליבו לשוב‬ ‫‪14‬‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫מעלת עניית 'אמן'‬ ‫זצ"ל‪ ,‬תלמידו הגדול של הגאון‬ ‫אֹלֵקינּו‬ ‫ִּכִ י ֵֵׁשם ה' ֶֶא ְְקָרָ א ָָהבּו ֹג ֶֶֹדל ֵלֵ ֵ‬ ‫מוילנא‪:‬‬ ‫(דברים לב‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫רבי חיים היה מקפיד ביותר שלא‬ ‫מהמילים "הבו גודל לאלוקינו"‬ ‫לברך בשעה שאין לצידו מי שיענה‬ ‫למדו חז"ל (ילקו"ש פרשת האזינו רמז‬ ‫אמן על ברכתו‪.‬‬ ‫תתקמב) שעונים אמן אחר המברך‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬לילה אחד‪ ,‬לאחר שישב‬ ‫הזוהר הקדוש אומר‪ ,‬שעניית 'אמן'‬ ‫שעות ארוכות על תלמודו‪ ,‬חש פתע‬ ‫היא כחתימה על שטר ‪ -‬כלומר‪:‬‬ ‫בצמא נורא‪ .‬הוא חפץ לשתות מעט‬ ‫כאשר אדם מברך ואומר שה' שהוא‬ ‫מים‪ ,‬אך השעה היתה כבר מאוחרת‬ ‫אדון הכל‪ ,‬היה הווה ויהיה ומלך‬ ‫למדי‪ ,‬ובני הבית כולם ישנו את‬ ‫העולם‪ ,‬ואדם אחר עונה אחריו אמן‬ ‫שנתם‪.‬‬ ‫– העונה מאמת את דברי הברכה‪.‬‬ ‫מה יעשה? הן אינו יכול לשתות‬ ‫חתימה זו כה חשובה‪ ,‬ומעלה את‬ ‫בלא לברך חלילה‪ ,‬ואינו יכול לברך‬ ‫הברכה לדרגת שלימות כה גבוהה‪,‬‬ ‫בלא שימצא מי שיענה לו 'אמן'‪...‬‬ ‫עד שהיו צדיקים שהקפידו שלא‬ ‫בלית ברירה החליט רבי חיים‬ ‫לברך בלא שיהיה מי שיענה אמן על‬ ‫להתעלם מן הצמא הגובר‪ ,‬ולהמשיך‬ ‫ברכתם‪.‬‬ ‫ללמוד‪ .‬הצמא העיק והציק‪ ,‬אולם‬ ‫כך מסופר על רבי חיים מוולוז'ין‬ ‫לרפואת‬ ‫תקוה בת רחל רוחאם‬ ‫‪15‬‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫בהגיעך אלי עם הקושיה בפיך‬ ‫רבי חיים גמר אומר לנצחו‪ ,‬ויהי מה!‬ ‫‪ -‬מנעת ממני צער וכאב גדולים‬ ‫הוא ישב עוד זמן מה ליד השולחן‪,‬‬ ‫מאוד"‪.‬‬ ‫ולפתע נשמעו נקישות בדלת‪ .‬אחד‬ ‫"איזו קושיה?" נבוך התלמיד‪.‬‬ ‫הבחורים התקשה מאוד בדברי‬ ‫"הקושיה ששאלת אתמול בלילה!"‪.‬‬ ‫המפרשים בסוגיה מסויימת‪,‬‬ ‫והחליט לגשת לרבי חיים על מנת‬ ‫"אתמול עליתי מוקדם על יצועי‪...‬‬ ‫שיפשוט את ספקותיו‪.‬‬ ‫לאחר חצות כבר ישנתי היטב"‪...‬‬ ‫רבי חיים נאות בשמחה לעיין‬ ‫התברר שמלאך בדמותו של אותו‬ ‫בדברים‪ ,‬אך קודם לכן‪ ,‬ביקש‬ ‫תלמיד נשלח לרבי חיים מן השמים‪,‬‬ ‫מתלמידו לשמוע ברכת 'שהכל'‬ ‫על מנת שיוכל לשתות בלא להפר‬ ‫ולענות עליה אמן'‪.‬‬ ‫את קבלתו‪ ,‬ולזכות בברכה מושלמת‬ ‫– מעוטרת ב'אמן'!‬ ‫למחרת‪ ,‬לאחר התפילה‪ ,‬ניגש‬ ‫רבי חיים לבחור והודה לו בשנית‬ ‫על ההצלה שגלגלו לו מן השמים‬ ‫חז"ל הפליגו מאוד במעלת עניית‬ ‫באמצעותו‪" .‬דע לך"‪ ,‬אמר לבחור‪,‬‬ ‫אמן‪ .‬כך אומר המדרש (דברים רבה‬ ‫"אתמול תקף אותי צמא נורא‪,‬‬ ‫‪16‬‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫בלילה עצרו בדרכם והתאכסנו‬ ‫ז‪ ,‬א)‪" :‬אין גדול לפני הקב"ה יותר‬ ‫באכסניה‪.‬‬ ‫מאמן שישראל עונין"‪ .‬עוד נאמר‬ ‫הלכו לפוש קימעה‪ ,‬ובחצות הלילה‬ ‫שם‪" :‬כל מי שעונה אמן בעולם הזה‬ ‫קמו לעסוק בתורה‪.‬‬ ‫‪ -‬זוכה לענות אמן לעתיד לבוא"‪.‬‬ ‫באותו זמן קמה בתו של בעל‬ ‫הסבא מקלם זצ"ל היה אומר‪,‬‬ ‫האכסניה והדליקה להם נר כדי שלא‬ ‫שכדאי לבוא לעולם הזה ולחיות את‬ ‫ישבו באפילה‪ .‬לאחר מכן נעמדה‬ ‫כל החיים ‪ -‬בכדי לענות אמן פעם‬ ‫מאחוריהם והאזינה לדברי התורה‬ ‫אחת!‬ ‫שיצאו מפיהם‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬עם כל מעלתה של עניית‬ ‫אמן‪ ,‬זו אחת המצוות שהאדם דש‬ ‫ראה רבי אבא את בתו של בעל‬ ‫בעקביו‪.‬‬ ‫האכסניה עומדת מאחריהם‪ ,‬ודרש‬ ‫את הפסוק (משלי ו‪ ,‬כג) "ִּכּ י ֵנֵ ר ִִמ ְְצָוָ ה‬ ‫אנשים עונים אמן במלמול‪ ,‬בחצי‬ ‫תֹוָרה אֹור"‪ .‬מהו "נר מצוה" – זו‬ ‫ְוְ ָ‬ ‫פה‪ ,‬בחטף‪ ,‬בלי כונה ובלי מחשבה‪...‬‬ ‫האשה שמדליקה נרות שבת‪.‬‬ ‫איך אפשר לוותר על השכר הצפּון‬ ‫"ותורה אור" – זה האיש שלומד‬ ‫למי שזוכה לענות אמן כהלכה?‬ ‫תורה‪ .‬תבוא תורתו של האיש‬ ‫הרי השכר הוא כפול! ‪ -‬גם על עצם‬ ‫ותאיר את נרה של האשה‪.‬‬ ‫מצות עניית אמן‪ ,‬וגם בהיותה מצוה‬ ‫שאדם דש בעקביו אשר השכר‬ ‫בכך ביקש רבי אבא לשבח את בתו‬ ‫עליה עצום ורב‪...‬‬ ‫של האכסנאי שהדליקה עבורם‬ ‫את הנר‪ ,‬ורמז‪ ,‬שאף שהאשה אינה‬ ‫עוסקת בתורה‪ ,‬מכל מקום יש לה‬ ‫בזוהר הקדוש (פרשת תרומה דף קסה ע"ב)‬ ‫זכות בלימוד התורה של בעלה‪.‬‬ ‫מובא מעשה מופלא‪ ,‬המלמד על‬ ‫שמעה האשה את דברי רבי אבא‬ ‫מעלת עניית אמן של קדיש‪:‬‬ ‫ופרצה בבכי‪ .‬התעורר אביה משנתו‬ ‫רבי חייא ורבי אבא הלכו בדרך‪,‬‬ ‫‪17‬‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫תורה‪ ,‬אפילו לברך ברכת המזון אינו‬ ‫וראה את בתו עומדת מאחורי‬ ‫יודע"‪...‬‬ ‫החכמים ובוכה‪ .‬שאל אותה‪" :‬מדוע‬ ‫אמר לו רבי אבא‪" :‬אם כן‪ ,‬עשה‬ ‫את בוכה?" סיפרה לו את הדרשה‬ ‫שיתן גט לבתך והשא אותה לתלמיד‬ ‫ששמעה מפיהם‪ ,‬ואף הוא הצטרף‬ ‫חכם"‪ .‬אך בתוך דבריו חזר בו ואמר‪:‬‬ ‫לבכי של בתו‪ ,‬ובכו שניהם יחדיו‪...‬‬ ‫"מי יודע‪ ,‬אולי יוליד בן שיהיה גדול‬ ‫שאלו רבי אבא‪" :‬מדוע תבכה?‬ ‫בתורה"‪.‬‬ ‫שמא חתנך‪ ,‬בעלה של בתך‪ ,‬לא זכה‬ ‫בינתיים קם החתן והתיישב לפניהם‪.‬‬ ‫לעסוק בתורה?"‪.‬‬ ‫הסתכל בו רבי אבא ואמר‪" :‬רואה‬ ‫"אכן"‪ ,‬ענה‪.‬‬ ‫אני בבחור זה שיצא ממנו אור תורה‬ ‫"אם כך"‪ ,‬תמה רבי אבא‪" :‬מדוע‬ ‫לעולם‪ ,‬או שיעמוד ממנו בן גדול‬ ‫לקחת אותו כחתן לבתך?"‪.‬‬ ‫בתורה"‪.‬‬ ‫השיב האכסנאי‪" :‬יום אחד‬ ‫חייך הבחור ופתח בפסוק מספר‬ ‫התפללתי עם הציבור בבית הכנסת‪,‬‬ ‫"ָצ ִִעיר ֲֲאִנִ י ְלְ ָיָ ִִמים‪ְ ,‬וְ ַַא ֶֶּתם‬ ‫איוב (לב‪ ,‬ו)‪ָ :‬‬ ‫ובאמצע אמירת קדיש ראיתי לפתע‬ ‫יִׁשים‪ַַ .‬על ֵּכֵ ן ָזָ ַַחְלְ ִִּתי ָוָ ִִא ָיָרא ֵֵמ ַַחּוֹות‬ ‫ְיְ ִִׁש ִ‬ ‫בחור שקופץ מהעליה לתוך בית‬ ‫ֵֵּד ִִעי ֶֶא ְְתֶכֶ ם"‪ .‬המשיך בדבריו‪ ,‬וכך‬ ‫הכנסת כדי לענות אמן על הקדיש‪.‬‬ ‫אמר‪'" :‬צעיר אני' ‪ -‬שמיעטתי את‬ ‫לא הכרתיו‪ ,‬אולם חשבתי בליבי‪:‬‬ ‫עצמי‪' ,‬לימים' ‪ -‬לפני אנשים שהם‬ ‫בחור זה שקפץ כדי לשמוע קדיש‬ ‫באים בימים‪' ,‬ואתם ישישים' ‪-‬‬ ‫ולענות עליו אמן‪ ,‬ניכר עליו שיהיה‬ ‫ראיתי אתכם ישישים‪' ,‬על כן זחלתי‬ ‫גדול בתורה‪ ,‬על כן ראוי שאקחנו‬ ‫ואירא מחוות דעי אתכם' ‪ -‬גזרתי על‬ ‫כחתן לבתי‪ ,‬וכך עשיתי‪ .‬אולם‪,‬‬ ‫עצמי שלא לדבר במשך חודשים‪.‬‬ ‫לצערי הרב‪ ,‬התברר לי שהוא היה‬ ‫אך היום נשלם הזמן‪ .‬ועתה‪ ,‬שאתם‬ ‫עם הארץ ונשאר עם הארץ גמור‪.‬‬ ‫כאן‪ ,‬אפתח בפניכם בדברי תורה"‪.‬‬ ‫לא זו בלבד שאינו יודע ללמוד‬ ‫‪18‬‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫שמחו החכמים יחד עם החותן ובתו‪,‬‬ ‫ואז התחיל לדרוש את הפסוק "ִּכִ י‬ ‫ובכו בכי של התרגשות ושמחה‪.‬‬ ‫תֹוָרה אֹור" (משלי ו‪ ,‬כג)‬ ‫ֵנֵ ר ִִמ ְְצָוָ ה ְוְ ָ‬ ‫פנה רבי אבא אל הבחור‪" :‬בבקשה‬ ‫באופן מופלא‪ ,‬וגילה להם פירושים‬ ‫ממך‪ ,‬כיון שהתחלת‪ ,‬המשך והאר‬ ‫וביאורים עמוקים על פי הסוד‪.‬‬ ‫לנו בדברי תורתך"‪ .‬פתח האיש‬ ‫הם עמדו משתאים לנוכח המחזה‬ ‫בדברי תורה וגילה להם סיתרי תורה‬ ‫שנגלה לעיניהם‪ .‬אמר להם‪" :‬בנו של‬ ‫עמוקים ונפלאים‪.‬‬ ‫רב ספרא אני‪ ,‬ולא זכיתי להכיר את‬ ‫כשנודע הדבר לבני העיר מי האיש‬ ‫אבי‪ ,‬כי התייתמתי בילדותי‪ .‬עליתי‬ ‫המתגורר בעירם‪ׂ ,‬שמוהו עטרה‬ ‫מבבל לארץ ישראל‪ ,‬וכשראיתי‬ ‫לראשם ומינוהו להיות להם רב‬ ‫את גדלותם של חכמי ארץ ישראל‬ ‫ומורה צדק‪.‬‬ ‫יראתי מלפתוח פי בפניהם‪ .‬אשרי‬ ‫למחרת קמו החכמים ועזבו את‬ ‫ואשרי חלקי שזכיתי לפגוש אתכם"‪.‬‬ ‫האכסניה והמשיכו לדרכם‪ .‬כשבאו‬ ‫נשא רבי אבא את קולו ובכה‪ ,‬קמו‬ ‫לפני רבי שמעון‪ ,‬סיפרו לו את‬ ‫כולם ונשקוהו בראשו‪ .‬אמר רבי‬ ‫המעשה‪ .‬אמר להם‪" :‬זכורני שיום‬ ‫אבא‪" :‬אשרי חלקי שזכיתי לשמוע‬ ‫אחד הלך עימי בדרך רב ספרא‪,‬‬ ‫דברי 'עתיק יומין' [כינוי לקדוש‬ ‫אביו של אותו חתן‪ ,‬וכשנפרד ממני‬ ‫ברוך הוא] מפיך‪ ,‬דברים שלא זכיתי‬ ‫רב ספרא ברכתיו שיהיה לו בן‬ ‫לשמוע עד עתה"‪.‬‬ ‫‪19‬‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫חכמת קידוש החודש ועיבור השנים‪.‬‬ ‫שיהיה ארי בתורה‪ ,‬אך לא ברכתיו‬ ‫חכמה זו היא חכמה מורכבת מאוד‬ ‫שיזכה לראותו בחייו"‪.‬‬ ‫ומרובת פרטים וחשבונות‪ ,‬ובכל‬ ‫מדינות אשכנז לא מצאתי מי שיוכל‬ ‫רבי מרדכי יפה זצ"ל‪ ,‬בעל ה'לבוש'‪,‬‬ ‫ללמדני אותה על בוריה‪ .‬חפץ אני‬ ‫אשר חי לפני כשלוש מאות שנה‪,‬‬ ‫להגיע לאיטליה‪ ,‬שם‪ ,‬כך שמעתי‪,‬‬ ‫היה גאון עצום ותלמיד חכם מופלג‪.‬‬ ‫מתגורר רבי יצחק אבוהב‪ ,‬הבקי‬ ‫(הוא חיבר ספרים רבים נוספים‪ ,‬כגון‬ ‫בחכמת העיבור‪ .‬אשב שם חודשים‬ ‫ספר 'עטרת זהב')‪.‬‬ ‫אחדים‪ ,‬ולאחר מכן אוכל לקבל עלי‬ ‫בהיותו צעיר לימים‪ ,‬בעשור‬ ‫את רבנות עירכם"‪.‬‬ ‫השלישי לחייו‪ ,‬כיהן כרב בעיירה‬ ‫אכן‪ ,‬רבי מרדכי יפה שם פעמיו‬ ‫קטנה‪ ,‬וביום מן הימים שלחו אליו‬ ‫לארץ איטליה‪ ,‬והגיע לביתו של רבי‬ ‫בקשה מקהילת פוזנה (אשר לימים‬ ‫יצחק אבוהב‪.‬‬ ‫זכתה שרבי עקיבא איגר זצ"ל יהיה רבה)‬ ‫הרב אבוהב שוחח עימו בדברי‬ ‫– לשבת על כס רבנות עירם‪.‬‬ ‫תורה‪ ,‬ונפעם לגלות את שיעור‬ ‫אולם רבי מרדכי דחה את הבקשה‪.‬‬ ‫קומתו של הרב האשכנזי הצעיר‪.‬‬ ‫"איני יכול להיות רב קהילה גדולה‬ ‫"בביתי תאכל‪ ,‬ועל מטתי תישן‪ ,‬ואני‬ ‫כשלכם"‪ ,‬הסביר לנציגי הקהילה‪,‬‬ ‫אלמדך את חכמת העיבור"‪ ,‬אמר‬ ‫"וזאת משום שטרם למדתי את‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫שלמה בן שמחה ז"ל‬ ‫‪20‬‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫לקבלו בחזרה‪ .‬לאחר שלושים יום‬ ‫הרב אבוהב לרבי מרדכי‪ ,‬וכך היה‪.‬‬ ‫חזר לרב אבוהב כדי לנסות לבקש‬ ‫שבועות ארוכים ישב רבי מרדכי‬ ‫את סליחתו בשנית‪ ,‬ואז אמר לו‬ ‫בביתו של הרב אבוהב‪ ,‬והיה לו כבן‪.‬‬ ‫הרב אבוהב‪" :‬ראיתי את צערך‪,‬‬ ‫והנה‪ ,‬יום אחד‪ ,‬לפתע פתאום‬ ‫וליבי עליך‪ ,‬אולם דע לך כי משמים‬ ‫השתנה סיברו של הרב אבוהב‪ .‬פניו‬ ‫חייבו אותך במיתה"‪.‬‬ ‫שידרו כעס והקפדה‪ ,‬ובטון חמור‬ ‫"מדוע?" הזדעזע רבי מרדכי‪.‬‬ ‫הורה לרבי מרדכי שיצא מביתו‪.‬‬ ‫"משום שבני בן התשע בירך ברכה‪,‬‬ ‫רבי מרדכי נבהל ונרעש‪ .‬הוא התחנן‬ ‫לפני הרב אבוהב שיסביר לו מה‬ ‫ואתה לא ענית אמן‪ .‬בשמים הקפידו‬ ‫אירע ובמה חטא‪ ,‬אולם הרב אבוהב‬ ‫מאוד על הזלזול בכבודה של מלכות‬ ‫סירב לשוחח עימו‪.‬‬ ‫ה'‪ ,‬וגזרו עליך מיתה בידי שמים!"‬ ‫בלית ברירה ובבושת פנים חיפש‬ ‫"ומה כפרתי?" שאל רבי מרדכי‬ ‫רבי מרדכי אכסניה כלשהי‪ ,‬ושהה‬ ‫בכאב‪.‬‬ ‫בה שלושים יום – כאילו היה מנודה‪.‬‬ ‫"אספר לך מעשה"‪ ,‬ענה הרב‬ ‫בימים אלה היה מסתגר בחדרו‪,‬‬ ‫אבוהב‪" .‬אם תספר אותו בכל מקום‬ ‫מתענה ומתפלל לקב"ה שרבו יאות‬ ‫‪21‬‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫זווית והחל להתפלל‪.‬‬ ‫שתגיע אליו ותחזק את הציבור‪,‬‬ ‫לקראת סיום נאומו אמר הכומר‬ ‫ימחלו לך מן השמים"‪.‬‬ ‫ששעה זו שעת רצון היא‪ .‬על כן הוא‬ ‫מעשה שהיה כך היה‪ :‬במדינה נוצרית‬ ‫יברך את המלך ואת מלכותו וכל‬ ‫אחת חי רב של קהילה גדולה‪ ,‬אשר‬ ‫אחד מן הנוכחים יענה 'אמן'‪ ,‬שאם‬ ‫היה מקורב למלכות‪ .‬המלך היה‬ ‫לא כן ‪ -‬תאבד הברכה את תוקפה‪.‬‬ ‫מחבבו ומעריך את חכמתו‪ ,‬וכאשר‬ ‫הכומר בירך‪ ,‬והנוכחים כולם ענו‬ ‫זממו שונאי ישראל שם לגזור‬ ‫'אמן' ‪ -‬מלבד הרב שהיה בעיצומה‬ ‫גזירות שונות על היהודים‪ ,‬היה‬ ‫של תפילת העמידה‪...‬‬ ‫אותו רב מדבר על ליבו של המלך‬ ‫ומבטל אותן‪.‬‬ ‫לאחר מכן שאל הכומר לכל אחד‬ ‫ואחד מן היושבים בסעודה‪" :‬ענית‬ ‫פעם חגגו בארמון אירוע כלשהו‪,‬‬ ‫'אמן'?" "ענית?"; "ענית?"‪...‬‬ ‫וערכו סעודה גדולה לכבודו של‬ ‫המלך‪.‬‬ ‫כולם השיבו בחיוב כמובן‪ ,‬אך‬ ‫כאשר הגיע לרב – שסיים בינתיים‬ ‫לסעודה הוזמנו שרים‪ ,‬רוזנים וכל‬ ‫את תפילתו ושב למקומו‪ ,‬שתק‬ ‫עשירי הארץ‪ ,‬וגם אותו רב‪.‬‬ ‫הרב ולא השיב‪.‬‬ ‫והנה במהלך הסעודה‪ ,‬קם אחד‬ ‫"האם ענית אמן על הברכה שברכתי‬ ‫הכמרים לשאת דברים‪ .‬בינתיים‪,‬‬ ‫את המלך?" שאל הכומר בשנית‪,‬‬ ‫ראה הרב שהשעה מתאחרת וזמן‬ ‫וחמתו בערה בו‪.‬‬ ‫השקיעה קרב‪ .‬על כן נעמד בקרן‬ ‫לרפואת‬ ‫יפה בת מזל‬ ‫‪22‬‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫אותי בסבר פנים יפות והושיבוני‬ ‫"לא‪ .‬לא עניתי"‪.‬‬ ‫בגן עדן‪ ,‬משום שפסק הדין הנורא‬ ‫רעש גדול התחולל באולם‪ .‬בגלל‬ ‫שהושת עלי כיפר על עווני"‪.‬‬ ‫הרב היהודי לא תתקיים ברכתו של‬ ‫"איזה עוון?"‬ ‫הכומר!‬ ‫"פעם שמעתי ברכה של ילד צעיר‪,‬‬ ‫גזר הדין שהשית המלך על הרב היה‬ ‫ולא עניתי עליה 'אמן'‪ .‬אותה שעה‬ ‫נורא‪ :‬יחתכו את גופו לחתיכות‪ ,‬וכך‬ ‫היתה שעת כושר‪ ,‬ואותה ברכה‬ ‫ישלחוהו למשפחתו‪ ,‬בתוך שק‪!...‬‬ ‫ראויה היתה להביא ברכה לעולם‬ ‫המלך לא נח ולא שקט עד שהוסיף‬ ‫כולו‪ ,‬והדבר נימנע משום שלא‬ ‫וגזר גזירת גלות על כל יהודי הארץ‪.‬‬ ‫עניתי 'אמן'‪ ,‬לכן גלגלו מן השמים‬ ‫נורא ואיום!‬ ‫את המקרה שאירע בארמון המלך‪.‬‬ ‫על ידי המיתה המשונה שנגזרה עלי‪,‬‬ ‫אחד מידידיו של הרב חש שעד‬ ‫התכפר לי עוון חמור זה"‪.‬‬ ‫שלא יבין מה זה ועל מה זה‪ ,‬לא‬ ‫ימצא מנוחה לנפשו‪ .‬איזה עוון נורא‬ ‫רבי מרדכי קיבל על עצמו לספר‬ ‫גרם לעונש כזה?‬ ‫סיפור זה בכל מקום ובכל קהילה‬ ‫שיגיע אליהם‪ ,‬על מנת לעורר את‬ ‫הוא התענה והתפלל בתחנונים שמן‬ ‫לב האנשים להתחזק בעניית אמן‬ ‫השמים יודיעו לו מפני מה אירע כך‬ ‫על כל ברכה וברכה‪ ,‬והרב אבוהב‬ ‫לרב ‪ -‬ונענה‪.‬‬ ‫הבטיח לו שבזכות שיעשה כן‬ ‫לאחר תקופה בא אליו הרב בחלום‬ ‫יתכפר עוונו‪.‬‬ ‫ואמר לו‪" :‬דע לך שבשמים קיבלו‬ ‫‪23‬‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫מטרת הקשיים והניסיונות‬ ‫ועדין יכול אדם לטען‪' :‬אבל אתה –‬ ‫מּוָמם ּדֹור ִִע ֵֵּקׁש‬ ‫ִִׁש ֵֵחת לֹו ֹלא ָּבָ ָנָ יו ָ‬ ‫אבא – בראת בי את היצר הרע!'‪.‬‬ ‫ְּוְפ ַַתְלְ ֹּתֹל (דברים לב‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫התשובה‪ :‬אדרבה‪ ,‬הקב"ה ברא לך את‬ ‫כתב ה"אור החיים" הקדוש‪" :‬פירוש‪,‬‬ ‫היצר הרע כדי שיהיו לך אתגרים‬ ‫כשמשחיתים דרכם גורמים רעה‬ ‫בחיים‪ ,‬כדי שתעמוד בניסיונות ותקבל‬ ‫לעצמם‪ .‬ומה רעה גורמים? 'לא בניו'‪,‬‬ ‫על כך שכר גדול יותר‪ .‬כי מה שוה‬ ‫פירוש‪ :‬שאינם נקראים בני א‪-‬ל חי‪,‬‬ ‫האדם אם אין לו יצר הרע שיכול‬ ‫כאומרם ז"ל (בבא בתרא י ע''א)‪ :‬כשישראל‬ ‫להתגבר עליו?!‬ ‫הולכים בדרכו של מקום נקראים‬ ‫באמת חז"ל (שבת קנא ע"ב) דרשו את‬ ‫בנים‪ ,‬וכשאין הולכים נקראים עבדים‪.‬‬ ‫הכתוב (קהלת יב‪ ,‬א)‪ְ" :‬וְ ִִהִּגִ יעּו ָָׁשִנִ ים ֲֲא ֶֶׁשר‬ ‫והוא אומרו 'שחת לו' ‪ -‬שלא יקראו‬ ‫ֹאַמר ֵֵאין ִלִ י ָבָ ֶֶהם ֵֵח ֶֶפץ" על ימות‬ ‫ֹּת ַ‬ ‫בניו של הקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫המשיח‪ ,‬בהם יתבטל יצר הרע‪ ,‬ולא‬ ‫ואומרו 'מומם' לפי שיש מקום לומר‪:‬‬ ‫יהיו בהם לא זכות ולא חובה‪ .‬ימים‬ ‫סוף סוף יגיע הדבר לאב מום הבנים‬ ‫כאלו ‪ -‬אין לאדם חפץ בהם‪.‬‬ ‫חס ושלום‪ ,‬לזה אמר 'מומם'‪ ,‬פירוש‪:‬‬ ‫נמצא‪ ,‬אם כן‪ ,‬שהאדם צריך לשמוח‬ ‫המום מהם בא‪ ,‬לא מאבינו‪ ,‬כי הוא‬ ‫בהימצאותו של יצר הרע!‬ ‫ברא את האדם ישר‪ ,‬והמשכת חלק זה‬ ‫הרע אינו אלא מצד מעשה האדם"‪.‬‬ ‫על פי זה אפשר לבאר את מה‬ ‫אדם אינו יכול לומר‪' :‬הקב"ה הוא‬ ‫שאומרים בסדר הוידוי‪" :‬על חטא‬ ‫אבי‪ ,‬והוא זה שהביא עלי את המום!'‬ ‫שחטאנו לפניך ביצר הרע"‪ ,‬לכאורה‬ ‫חס וחלילה! הקב"ה ברא את האדם‬ ‫תמוה‪ ,‬הרי כל החטאים שאנו מפרטים‬ ‫ישר‪ ,‬והאדם – במעשיו – הביא על‬ ‫בסדר הוידוי‪ ,‬הם "חטא שחטאנו‬ ‫עצמו את מומו‪.‬‬ ‫לפניך ביצר הרע"‪ ,‬ומדוע צריך‬ ‫‪24‬‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫את הכוחות לעמוד בו ולהתגבר עליו!‬ ‫להתוודות על כך בנפרד?‬ ‫אבל למה העמידו אותי בכזה ניסיון?‬ ‫אולם לפי מה שנתבאר‪ ,‬כך היא כוונת‬ ‫הוידוי‪ :‬אדם מאשים‪ ,‬על כל צעד‬ ‫פשוט מאוד‪ :‬מן השמים רוצים לתת‬ ‫ושעל‪ ,‬את היצר הרע‪ ,‬שהוא גרם לו‬ ‫לך שכר גדול על עמידתך בניסיון‪.‬‬ ‫לחטוא ‪ -‬וזה עצמו חטא!‬ ‫המשנה אומרת (עדיות ה‪ ,‬ז)‪" :‬מעשיך‬ ‫הקב"ה נתן לך את יצר הרע לטובתך!‬ ‫יקרבוך ומעשיך ירחקוך"!‬ ‫כדי שתתגבר עליו! עליך לשמוח בו!‬ ‫הכל תלוי במעשי האדם‪.‬‬ ‫ותחת זאת אתה מתייחס אליו בעין‬ ‫אין משמעות נכונה למילים‪' :‬אני לא‬ ‫רעה‪.‬‬ ‫יכול! אין לי כוחות!' ‪ -‬כל אחד מקבל‬ ‫ישאל אדם‪ :‬אבל הוא מפתה אותי?‬ ‫ניסיונות מן השמים והוא חייב לעמוד‬ ‫אז מה? תתגבר! תעמד בניסיון! לא‬ ‫בהם‪ .‬אסור להתפתות!‬ ‫היו מעמידים אותך בניסיון שאין לך‬ ‫‪25‬‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫אב הרחמים‬ ‫מהחול ומהאבק שדבקו בהם‪.‬‬ ‫ביום הקדוש והנורא‪ ,‬יום הכיפורים‪,‬‬ ‫אלו הם ארבעים הימים מחודש אלול‬ ‫נדרש כל אחד מאיתנו לבוא לפני‬ ‫ועד יום הכיפורים‪ ,‬היום האדיר בשנה‬ ‫ה' יתברך למרות ריבוי העבירות‬ ‫בו זוכים אנו לכפרה אמיתית‪ ,‬כפי‬ ‫הצבורות על כתפיו ‪ -‬עבירות שעבר‬ ‫שנאמר‪ִּ" :‬כּ י ַבַ ּיֹום ַַהֶּזּ ה ְיְ ַכַ ֵּפּ ר ֲֲעֵלֵ יֶכֶ ם‬ ‫עליהן הן במחשבה‪ ,‬הן בדיבור והן‬ ‫ּאֵתיֶכֶ ם ִלִ ְְפֵנֵ י ה'‬ ‫ְלְ ַַט ֵֵהר ֶֶא ְְתֶכֶ ם ִִמֹּכּל ַַחֹּט ֵ‬ ‫"ִאם‬‫במעשה ‪ -‬והקב"ה מבטיח לנו‪ִ :‬‬ ‫ִּתְּט ָָהרּו" (ויקרא טז‪ ,‬ל)‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫ִיִ ְְהיּו ֲֲח ָָט ֵֵאיֶכֶ ם ַּכַ �ָָּׁשִנִ ים ַּכַ �ֶֶּׁשֶלֶ ג ַיַ ְלְ ִִּבינּו"‬ ‫(ישעיה א‪ ,‬יח) ‪ -‬אם עוונותיכם יהיו‬ ‫אך אם האדם אינו מוכן לנער עצמו‪,‬‬ ‫אדומים כמו חוט השני שהוא בצבע‬ ‫אלא נותר עם משא עוונותיו‪ ,‬הוא‬ ‫אדום ‪ -‬אני אלבין ואמחק אותם‪.‬‬ ‫נמצא בבעיה‪ ,‬כיון שאין יום הכיפורים‬ ‫מכפר אלא לשבים‪ ,‬כפי שכתב‬ ‫אולם‪ ,‬כל זאת בתנאי שתורידו מעליכם‬ ‫הרמב"ם (הלכות תשובה פ"א ה"ג)‪" :‬ועצמו‬ ‫את משא העוונות הכבד‪.‬‬ ‫של יום הכיפורים מכפר לשבים‪,‬‬ ‫אם תבואו עם כוונה אמיתית לעשות‬ ‫שנאמר‪' :‬כי ביום הזה יכפר עליכם'"‪.‬‬ ‫כן‪ ,‬לא רק שאפרוק מעליכם את‬ ‫ֹלֶקיָך" (דברים ד‪ ,‬ל)‪,‬‬ ‫"ְוְ ַׁשְׁבְ ָּתּ ַַעד ה' ֱֱא ֶ‬ ‫העוונות‪ ,‬אלא גם ארחץ ואנקה אתכם‪.‬‬ ‫חייבים לשוב אל ה'‪ .‬אדם שאינו‬ ‫מה שנדרש מהאדם הוא להתנער‬ ‫מתנער מעונותיו ‪ -‬לא יזכה לטהרה‬ ‫תחילה מכל הלכלוך ומכל הזוהמה‬ ‫ומחיקת העוונות‪.‬‬ ‫המכסה אותו‪.‬‬ ‫נער את עצמך מעט ‪ -‬והקב"ה יטהר‬ ‫ברגע שיתנער מן העבירות‪ ,‬ה' יתברך‬ ‫וילבין אותך!‬ ‫יטהר וירחץ אותו‪.‬‬ ‫לכן תיקנו רבותינו ארבעים יום‬ ‫למנהגנו‪ ,‬אנחנו אומרים "אבינו מלכנו"‬ ‫של אמירת סליחות ותחנונים לפני‬ ‫אפילו בשבת של עשרת ימי תשובה‪.‬‬ ‫המקום‪ ,‬ארבעים יום של ניעור הבגדים‬ ‫‪26‬‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שבגד באביו דוד המלך‪ ,‬מרד בו ורצה‬ ‫האשכנזים לא נהגו כן משום שיש שם‬ ‫ליטול ממנו את המלוכה!‬ ‫בקשות שאין נוהגים לבקש בשבת‪,‬‬ ‫הסביר להם הרב‪" :‬אדם שפגע קשות‬ ‫אומנם לדעת מרן הבית יוסף הדבר‬ ‫בחבירו – לנפגע קשה מאוד לסלוח‬ ‫מותר משום "פיקוח נפש"‪.‬‬ ‫לפוגע בו‪ .‬יש לו רגשות והם כואבים‪.‬‬ ‫בינוניים‪ ,‬הרי‪ ,‬תלויים ועומדים‪ ,‬ואם‬ ‫שונה הדבר ביחס לבן שפגע באביו‪.‬‬ ‫לא עכשיו ‪ -‬אימתי?‬ ‫רחמי האב על בנו כל כך גדולים‪ ,‬עד‬ ‫כדאי להתבונן מהו הפירוש "אבינו‬ ‫שהוא מסוגל לסלוח לבנו‪ ,‬סליחה‬ ‫מלכנו"‪ .‬אסביר זאת על פי מעשה‬ ‫אמיתית‪ ,‬עם כל הלב‪.‬‬ ‫שהיה עם הגאון רבי חיים שמואלביץ‬ ‫"אבשלום רדף אחרי אביו ושאף‬ ‫זצ"ל‪:‬‬ ‫למלוך תחתיו‪ .‬אולם כאשר הודיעו‬ ‫יש מנהג ללכת בערב יום הכיפורים‬ ‫לדוד על מות בנו‪ ,‬הכתוב אומר שדוד‬ ‫לקברי צדיקים להתפלל‪.‬‬ ‫בכה עליו בכי גדול (שמואל ב' יט‪ ,‬ה) וזעק‪:‬‬ ‫הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל הלך‬ ‫"ְּבִּנִ י ַַאְבְ ָׁשׁ לֹום‪ַַ ,‬אְבְ ָׁשׁ לֹום ְּבִּנִ י ְבְ ִנִ י" שבע‬ ‫עם תלמידיו להר הזייתים ובסיום‬ ‫פעמים – כדי להוציא אותו משבעה‬ ‫התפילה אמר לתלמידיו כי הוא‬ ‫מדורי גיהנום לגן עדן!‬ ‫מרגיש שתפילתו לא התקבלה‪.‬‬ ‫"הוי אומר‪ ,‬שלמרות כל מה שהבן‬ ‫לאחר מכן הם עברו ליד האנדרטה של‬ ‫עשה לאביו – רחמי האב הם דבר‬ ‫"יד אבשלום" וגם שם עצרו לתפילה‪.‬‬ ‫אחר לגמרי‪ ,‬ואב מקבל את בנו בחזרה‬ ‫בסיומה אמר לתלמידיו‪" :‬כאן חשתי‬ ‫בכל מקרה‪ ,‬וכמו שאומרים בתפילה‪:‬‬ ‫הארה מיוחדת‪ ,‬ואני מרגיש שתפילתי‬ ‫'כרחם אב על בנים'‪.‬‬ ‫התקבלה"‪.‬‬ ‫"כאן‪ ,‬במקום הזה"‪ ,‬סיים רבי חיים‬ ‫תמהו התלמידים‪" :‬מה יש במקום‬ ‫שמואלביץ את דבריו‪" ,‬הרגשתי‬ ‫הזה‪' ,‬יד אבשלום'? הרי זה לא מקום‬ ‫התעוררות מיוחדת בתפילה‪ ,‬משום‬ ‫קדוש? אדרבה‪ ,‬אבשלום היה רשע‬ ‫‪27‬‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫ברמב"ם (הלכות תשובה פ"ג ה"ב)‪ ,‬האומר‪:‬‬ ‫שהקב"ה הוא אבינו‪ ,‬ואבא סולח‬ ‫"ושיקול זה אינו לפי מניין הזכויות‬ ‫לבניו באשר הם‪ .‬אם נבקש ממנו‬ ‫והעוונות‪ ,‬אלא לפי גודלם‪ .‬יש זכות‬ ‫רחמים ‪ -‬מובטח לנו שיקבלנו בחזרה‬ ‫שהיא כנגד כמה עוונות‪ ,‬שנאמר‪ַ' :‬יַ ַַען‬ ‫אליו‪ ,‬באהבה וברצון‪ ,‬אף אם הגדלנו‬ ‫ִנִ ְְמָצָ א בֹו ָּדָּבָ ר טֹוב' (מלכים א' יד‪ ,‬יג)‪ ,‬ויש‬ ‫לחטוא"‪.‬‬ ‫עוון שהוא כנגד כמה זכויות‪ ,‬שנאמר‪:‬‬ ‫חֹוֶטא ֶֶא ָָחד ְיְ ַַאֵּבּ ד טֹוָבָ ה ַַה ְְרֵּבּ ה' (קהלת‬ ‫'ְוְ ֶ‬ ‫בגמרא בראש השנה (טז ע"ב) כתוב‪:‬‬ ‫ט‪ ,‬יח)‪ ,‬ואין שוקלין אלא בדעתו של‬ ‫"אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן‪:‬‬ ‫א‪-‬ל דעות‪ ,‬והוא היודע היאך עורכין‬ ‫שלושה ספרים נפתחין בראש השנה‪,‬‬ ‫הזכויות כנגד העוונות"‪.‬‬ ‫אחד של רשעים גמורין‪ ,‬ואחד של‬ ‫בחשבונות שמים השיקולים אחרים‪.‬‬ ‫צדיקים גמורין‪ ,‬ואחד של בינוניים‪.‬‬ ‫בדברים הללו טמון יסוד גדול‪:‬‬ ‫צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין‬ ‫לעיתים כלפי חוץ נדמה לנו כי מצוות‬ ‫לאלתר לחיים‪ ,‬רשעים גמורין נכתבין‬ ‫מסויימות גדולות יותר מאחרות‪,‬‬ ‫ונחתמין לאלתר למיתה‪ ,‬בינוניים‬ ‫אולם הקב"ה‪ ,‬שהוא בוחן כליות ולב‪,‬‬ ‫תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום‬ ‫מביט אל הנסתרות‪ ,‬ושם יתכן שיהיו‬ ‫הכיפורים‪ ,‬זכו ‪ -‬נכתבין לחיים‪ ,‬לא זכו‬ ‫‪ -‬נכתבין למיתה"‪.‬‬ ‫חשבונות אחרים‪...‬‬ ‫גמרא זו מעוררת תמיהה גדולה –‬ ‫שני אנשים נותנים צדקה‪ .‬האחד‬ ‫צדיקים נכתבים לחיים? רשעים‬ ‫תורם עשרה שקלים‪ ,‬ורעהו תורם‬ ‫נכתבים לאלתר למיתה? הלא בעינינו‬ ‫אלף שקלים‪ .‬והינה‪ ,‬המצווה של זה‬ ‫רואים אנו צדיקים גמורים שנפטרים‪,‬‬ ‫שתרם עשרה שקלים עצומה וגדולה‬ ‫ומנגד רשעים גמורים שממשיכים‬ ‫מאוד‪ ,‬והקב"ה מחשיב אותה במשקל‬ ‫לחיות!‬ ‫כבד מאוד‪ ,‬ולעומת זאת המצווה‬ ‫של השני פחותה‪ ,‬משום שה' בוחן‬ ‫מיהו הצדיק שאליו מתכוונת הגמרא?‬ ‫כליות ולב‪ ,‬והוא בודק נתונים נוספים‪,‬‬ ‫את התשובה לדברים נוכל למצוא‬ ‫‪28‬‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫רבי חיים מבריסק זצ"ל אומר‪ ,‬שאדם‬ ‫מלבד סכום הכסף ‪ -‬הוא בודק את‬ ‫שהתפלל תפילה‪ ,‬ביקש בקשות‪,‬‬ ‫המאמצים שהיה צריך האדם לעשות‬ ‫ואולי אפילו דמע דמעות‪ ,‬אך שכח‬ ‫כדי לתת‪.‬‬ ‫דבר אחד‪ :‬לפני מי הוא עומד ומבקש‬ ‫ייתכן שאותו אחד נתן באמת רק‬ ‫– לא יצא ידי חובת תפילה!‬ ‫עשרה שקלים – אבל זה כל מה שהיה‬ ‫אם כן‪ ,‬יתכן שיהיו שני בני אדם‬ ‫לו‪ .‬הוא היה צריך לקנות במטבע זו‬ ‫המתפללים את תפילת העמידה‪ ,‬זה‬ ‫לחם‪ ,‬פרי או ירק‪ ,‬והיה מוכן לוותר על‬ ‫מקבל על כך שכר – ורעהו לא‪ ,‬כי הוא‬ ‫מזונו‪ ,‬כדי שיהיה לעני שהתחנן לפניו!‬ ‫לא יצא ידי חובה כלל‪ ...‬הוא לא זכר‬ ‫לעומתו‪ ,‬משנהו‪ ,‬אומנם תרם אלף‬ ‫לפני מי הוא עומד וממי הוא מבקש‪...‬‬ ‫שקלים לעני‪ ,‬אבל הוא עשיר גדול‪.‬‬ ‫מוחו היה במקומות אחרים‪ ...‬הוא‬ ‫הוא אפילו לא מרגיש בחסרון של‬ ‫לא באמת חשב שהוא עומד לפני ה'‬ ‫אלף השקלים הללו!‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫ודאי שהוא יקבל שכר על המצווה‪,‬‬ ‫כך בכל עניין ועניין ‪ -‬המשקולות של‬ ‫כי הקב"ה אינו מקפח שכר כל עושה‬ ‫בורא העולם הן משקולות אחרות‬ ‫מצווה‪ ,‬אבל הוא לא יקבל שכר כמו‬ ‫משלנו!‬ ‫האדם שנתן את לחמו לדל‪ ,‬כפשוטו‪.‬‬ ‫הדבר נכון גם לגבי עבירות – שני‬ ‫שני בני אדם התפללו תפילת שחרית‪,‬‬ ‫אנשים חוטאים ועוברים עבירה‪ ,‬אך‬ ‫מנחה או ערבית‪ .‬וכי שניהם יקבלו את‬ ‫הקב"ה לא דן אותם באותה חומרה‪.‬‬ ‫אותו שכר? ודאי שלא ‪ -‬הדבר תלוי‬ ‫אין משקל קבוע לעבירה‪" :‬עשית כך‬ ‫בעבודת הלב שלהם – כמה נתנו את‬ ‫וכך? תקבל עונש כזה וכזה"‪.‬‬ ‫ליבם בתפילה‪ ,‬כמה העמיקו‪ ,‬כמה‬ ‫הקב"ה מביט אל תוך הלב ובוחן אותו‪,‬‬ ‫חשבו‪ ,‬כמה קבעו בליבם את הידיעה‬ ‫ואינו דומה אדם ירא שמים בתכלית‬ ‫שהם עומדים לפני מלך מלכי המלכים‬ ‫שנפל בפח היצר בתאווה קטנה‪,‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫‪29‬‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫הללו נשקלים בו כל מעשינו‪ .‬אין‬ ‫לאדם אחר השקוע בעבירה‪ ,‬ועושה‬ ‫משקל זה דומה למשקל שלנו‪ .‬זהו‬ ‫אותה משום שסבור שזו איננה עבירה‬ ‫משקלו של בורא עולם שיודע את‬ ‫כלל‪...‬‬ ‫מחשבות הלב‪.‬‬ ‫המצוות והעבירות אינן נשקלות לפי‬ ‫מטעם זה נקבע יום הכיפורים‪ ,‬שהוא‬ ‫הדעות שלנו‪ִּ" ,‬כּ י ָָה ָָא ָָדם ִיִ ְְר ֶֶאה ַלַ ֵֵעיַנַ ִיִ ם‬ ‫יום מחילת העוונות ‪ -‬לאחר יום‬ ‫ַוַ ה' ִיִ ְְר ֶֶאה ַלַ ֵּלָּבָ ב" (שמואל א' טז‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫המשפט‪ ,‬ראש השנה‪ .‬קודם כל על‬ ‫האדם להכיר בהיות הקב"ה "המלך‬ ‫הקב"ה מתבונן על הלב‪ ,‬משום שהוא‬ ‫הקדוש" ו"המלך המשפט" ולירא‬ ‫דורש מאיתנו "ּוְלְ ָָעְבְ דֹו ְּבָּכָ ל ְלְ ַבַ ְבְ ֶכֶ ם"‬ ‫מיום הדין הנורא ‪ -‬ואחר כך יזכה‬ ‫(דברים יא‪ ,‬יג)‪ .‬העבודה שאנו עובדים‬ ‫לשוב‪.‬‬ ‫את בורא העולם אינה עבודה חיצונית‪,‬‬ ‫אלא מעומק הלב‪.‬‬ ‫כשהאדם זוכר שהוא עומד לפני מלך‬ ‫מלכי המלכים‪ ,‬שהוא בוחן כליות ולב‪,‬‬ ‫מזל חודש תשרי הוא מזל מאוזניים‪,‬‬ ‫מתעורר לשוב בתשובה‪.‬‬ ‫רמז למשקל שנמצא בידי ה'‪ ,‬ובימים‬ ‫הניקיון האישי‬ ‫המידה השלישית (עובר על פשע) גדולה‬ ‫ִִמי ֵֵא‪-‬ל ָּכָ מֹוָך ֹנ ֵֵֹׂשא ָָעֹון ְוְ ֹע ֵֵֹבר ַַעל ֶֶּפ ַַׁשע‬ ‫מהקודמות לה‪ ,‬שהרי אין מחילה על‬ ‫(מיכה ז‪ ,‬יח)‪.‬‬ ‫ידי שליח‪ ,‬ואם כן מי שצריך לבצע את‬ ‫בעל ה"תומר דבורה" כותב‪ ,‬ש"מי‬ ‫המחילה‪ ,‬הוא לא אחר מאשר הקב"ה‬ ‫א‪-‬ל כמוך" זו המידה הראשונה מי"ג‬ ‫בכבודו ובעצמו ממש‪.‬‬ ‫מידות‪" ,‬נושא עוון"‪ ,‬זו המידה השנייה‬ ‫לא ניתן לכבס את חטאי האדם בלא‬ ‫ו"עובר על פשע" ‪ -‬המידה השלישית‪.‬‬ ‫‪30‬‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫בגאווה‪ ,‬כשהוא לבוש בהידור‬ ‫"ִאם‬ ‫שיתקיים בו מאמר הכתוב‪ִ :‬‬ ‫ושערותיו מסורקות בקפידה‪.‬‬ ‫ָָר ַַחץ ה' ֵֵאת ֹצ ַַֹאת ְּבְ נֹות ִצִ ּיֹון" (ישעיה ד‪,‬‬ ‫לפליאת החכם‪ ,‬סתם אליהו הנביא‬ ‫ד)‪ ,‬כלומר‪ ,‬הקב"ה בעצמו בא ורוחץ‬ ‫את חוטמו‪ ,‬ומיהר לעבור על פניו של‬ ‫ומנקה אותו מכל חטאיו‪.‬‬ ‫אותו אדם‪.‬‬ ‫דוד המלך ע"ה אומר‪ִּ" :‬כִ י ִִע ְְּמָך‬ ‫שאל החכם את אליהו הנביא‪" :‬כיצד‬ ‫ַַה ְְּסִלִ ָיָחה" (תהלים קל‪ ,‬ד)‪ .‬מבאר רש"י‪:‬‬ ‫יתכן שמקודם עברת בסמוך לנבילה‬ ‫"לא נתת רשות לשליח לסלוח"‪ .‬רק‬ ‫בלי לחוש בדבר‪ ,‬ועתה כשאנו עוברים‬ ‫אתה‪ ,‬ריבונו של עולם‪ ,‬ולא מישהו‬ ‫ליד אותו אדם אתה סותם את אפך?"‪.‬‬ ‫אחר יכול לסלוח לנו ולנקותנו מכל‬ ‫חטאינו‪.‬‬ ‫אומר לו אליהו הנביא‪" :‬כשאדם נוגע‬ ‫בנבילה נאמר עליו 'ְוְ ָָט ֵֵמא ַַעד ָָה ָָע ֶֶרב'‬ ‫אוי ואבוי לנו שאנו מטריחים כביכול‬ ‫(ויקרא יא‪ ,‬כח)‪ ,‬אבל כל הנוגע באדם זה‬ ‫את קודשא בריך הוא‪ ,‬שהוא ‪ -‬ולא‬ ‫נדבק ממנו בטומאות חמורות!"‪.‬‬ ‫שליח ‪ -‬ירחץ מאיתנו את הלכלוך ואת‬ ‫זוהמת החטאים בהם נכשלנו‪.‬‬ ‫הנבילה לא עשתה כל דבר רע‪ ,‬אבל‬ ‫הגאווה של אותו אדם מפיצה ריח‬ ‫בספר "קב הישר" מובא מעשה בחכם‬ ‫רוחני נורא שמזהם את אוויר העולם‪.‬‬ ‫אחד שהלך בדרך עם אליהו הנביא‪,‬‬ ‫כאשר אדם נכשל חלילה בעבירה נודף‬ ‫והנה הם רואים לפניהם נבילה המעלה‬ ‫ממנו סרחון נוראי‪ ,‬שרק הקב"ה יכול‬ ‫צחנה נוראה‪.‬‬ ‫"ִאם ָָר ַַחץ‬ ‫לנקותו‪ ,‬כפי שאומר הנביא‪ִ :‬‬ ‫החכם לא היה מסוגל לסבול את‬ ‫ה' ֵֵאת ֹצ ַַֹאת ְּבְ נֹות ִצִ ּיֹון"‪.‬‬ ‫הריח הרע וסתם את נחירי אפו עד‬ ‫רק הקב"ה‪ ,‬ישתבח שמו‪' ,‬עובר על‬ ‫יעבור זעם‪ .‬אולם אליהו הנביא הלך‬ ‫פשע' בחסד בחמלה וברחמים‪ ,‬ובא‬ ‫ליד הנבילה בשלווה‪ ,‬כאילו אינו חש‬ ‫בכבודו ובעצמו ומתחיל לרחוץ את‬ ‫בריחה הנורא‪.‬‬ ‫האדם‪ ,‬לכבס פה ולנקות שם ולמרק‬ ‫אליהו הנביא והחכם המשיכו בדרכם‪,‬‬ ‫אותו מכל חטאיו ופשעיו‪.‬‬ ‫והנה הם רואים לפניהם אדם ההולך‬ ‫‪31‬‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫הכפרה התלויה בתשובה‬ ‫בדקו בכל ישראל‪ ,‬ולא מצאו מי‬ ‫עבודת יום הכיפורים מפורטת‬ ‫שעובד עבודה זרה‪.‬‬ ‫בפסוקים שבפרשת "אחרי מות"‪,‬‬ ‫אך הרעב המשיך‪.‬‬ ‫וסמוכה היא לענין מיתת שני בני‬ ‫אהרון‪.‬‬ ‫בשנה השניה כינס דוד המלך את‬ ‫ודרשו על כך חז"ל (ירושלמי יומא פ"א‬ ‫כולם שוב‪ ,‬ואמר‪ :‬תבדקו‪ ,‬אולי יש‬ ‫ה"א)‪" :‬ולמה הוא מזכיר מיתתן ביום‬ ‫ביניכם אנשים החוטאים בגילוי‬ ‫הכיפורים? ללמדך שכשם שיום‬ ‫עריות‪ ,‬ובגללם נעצרים הגשמים‪.‬‬ ‫הכיפורים מכפר על ישראל‪ ,‬כך מיתתן‬ ‫יצאו ובדקו ‪ -‬ולא מצאו‪.‬‬ ‫של צדיקים מכפרת על ישראל"‪.‬‬ ‫כשהרעב המשיך גם בשנה השלישית‪,‬‬ ‫ועלינו להבין‪ ,‬מה הקשר בין כפרת יום‬ ‫אמר דוד המלך‪ :‬כנראה אין הדבר‬ ‫הכיפורים למיתת הצדיקים?‬ ‫תלוי אלא בי‪.‬‬ ‫בפרקי דרבי אליעזר (פרק יז) מסופר‪,‬‬ ‫מיד עמד והתחיל לבכות לפני הקב"ה‪:‬‬ ‫שבימי דוד המלך היו שלוש שנים של‬ ‫ריבונו של עולם‪ ,‬אם בי הדבר תלוי‬ ‫רעב‪.‬‬ ‫תודיעני! ברצוני לתקן‪ ,‬שחלילה לא‬ ‫בשנה הראשונה כינס דוד המלך את‬ ‫יהיה כך בגללי!‬ ‫כל ישראל‪ .‬הם לא בדקו מה הסיבה‬ ‫ֹאֶמר ה'‪ֶֶ ,‬אל ָָׁשאּול ְוְ ֶֶאל ֵּבֵ ית ַַה ָָּד ִִמים‬ ‫"ַוַ ֹּי ֶ‬ ‫הכלכלית שבגללה יש רעב‪ ,‬הם ידעו‬ ‫ַַעל ֲֲא ֶֶׁשר ֵֵה ִִמית ֶֶאת ַַהִּגִ ְבְ ֹעִֹנִ ים" (שמואל ב'‬ ‫שהקב"ה מנהל את העולם‪ ,‬ועליהם‬ ‫כא‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫לבדוק מה העבירה שבידם שבגללה‬ ‫הפלשתים הרגו את שאול ובניו‪,‬‬ ‫בא הרעב לעולם‪.‬‬ ‫וברשעותם לא רצו לתת את גופותיהם‬ ‫אמר להם דוד‪ :‬תבדקו‪ ,‬אולי יש ביניכם‬ ‫לקבורה‪.‬‬ ‫עובדי עבודה זרה חלילה‪.‬‬ ‫‪32‬‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫הרעב!‬ ‫כעת בא הקב"ה ואומר לדוד‪ :‬שאול‬ ‫מכאן‪ ,‬שאומנם אין ספק כי מיתת‬ ‫בחוץ לארץ ואתה בארץ ישראל?‬ ‫צדיקים מכפרת‪ ,‬אבל מתי היא‬ ‫שאול אצל פלשתים ואתה כאן?‬ ‫מכפרת? כאשר שבים בתשובה‪,‬‬ ‫ומה עשה דוד המלך? מיד לקח את‬ ‫בוכים‪ ,‬צמים ומקבלים על עצמם‬ ‫אנשיו ונכנס אל ארץ פלשתים‪ ,‬מצא‬ ‫לתקן את דרכיהם ולשמור את חוקי‬ ‫את גופותיהם של שאול ובניו‪ ,‬והביאם‬ ‫האלוקים ותורתו‪ ,‬וכפי שעושים ביום‬ ‫לקבורה‪.‬‬ ‫הכיפורים‪.‬‬ ‫אך הוא לא רק הביאם סתם לקבורה‪.‬‬ ‫יום הכיפורים אינו מכפר אלא למי‬ ‫הכתוב אומר שהיה מסובב אותם‬ ‫ששב בתשובה‪ .‬מיתת צדיקים היא‬ ‫בגבול ישראל‪ ,‬וכולם היו יוצאים‪.‬‬ ‫בדוגמתו בדיוק ‪ -‬אם עושים תשובה‬ ‫כך עמדו כל ישראל ובכו על שאול‬ ‫בעקבותיה‪ ,‬הריהי מכפרת עוון!‬ ‫וספדו לו‪ ,‬וצמו על מיתתו ‪ -‬ואז נפסק‬ ‫‪33‬‬ ‫חג הסוכות‬ ‫ישועת ארבעת המינים‬ ‫להם דבר ‪ -‬הם הופרדו בכוח‪ .‬יענק'ל‬ ‫לפעמים אדם מקבל מכה קשה‪ ,‬והוא‬ ‫הועלה לרכבות‪ ,‬ואילו איצ'ל נשאר‬ ‫מצר ובוכה על כך‪ ,‬אך דווקא הפורענות‬ ‫במחנה‪...‬‬ ‫הזו מצמיחה לו ישועה גדולה‪.‬‬ ‫בדרך לא דרך הצליח איצ'ל להימלט‬ ‫הוא בוכה על סילוק השכינה‪ ,‬ועל‬ ‫ולהישאר בחיים‪ .‬כשהסתימה‬ ‫חורבן בית המקדש‪ ,‬ועל ידי כך זוכה‬ ‫המלחמה התברר לו כי עקבות תאומו‬ ‫להשראת השכינה בתוכו‪ ,‬ולשפע‬ ‫נעלמו כליל‪ ,‬וככל הנראה הוא הצטרף‬ ‫קדושה וטהרה‪.‬‬ ‫לששת המיליונים שקידשו שם שמים‬ ‫מעשה בשני אחים תאומים שגדלו‬ ‫במותם‪.‬‬ ‫בפולין ‪ -‬יצחק ויעקב‪ ,‬איצ'ל ויענק'ל‪.‬‬ ‫בינתיים החליט איצ'ל לקבוע את‬ ‫מושבו ברוסיה‪ ,‬ולאחר כמה שנים‪,‬‬ ‫האחים היו קרובים זה לזה‪ ,‬ודאגו זה‬ ‫כשהקים משפחה‪ ,‬הפך מקום‬ ‫לזה‪ .‬כשעלה הכורת הנאצי על פולין‪,‬‬ ‫המגורים החדש למקום הקבוע‪.‬‬ ‫סיכמו ביניהם לעשות הכל כדי שלא‬ ‫יפרדו איש מעל אחיו‪ .‬בני המשפחה‬ ‫לפרנסתו עבד בפרדס אתרוגים‪.‬‬ ‫כולם נספו לנגד עיניהם ‪ -‬הוריהם‬ ‫העבודה לא הייתה קשה מידי‪ .‬הוא‬ ‫היה אחראי על קטיפת האתרוגים‪,‬‬ ‫ואחיותיהם הפכו לאפר דק‪ ,‬אך הם‬ ‫על נקיונם‪ ,‬על אריזתם‪ ,‬ועל הכנתם‬ ‫נשארו בחיים‪ ,‬ונשלחו למחנות ביחד‪.‬‬ ‫למשלוח‪.‬‬ ‫לקראת סוף המלחמה כבר לא הועיל‬ ‫לרפואת‬ ‫נטע אילה בת רחל‬ ‫‪34‬‬ ‫חג הסוכות‬ ‫ילד קטן! אחרי שעברת את השואה‬ ‫מידי ערב סוכות היה מקבל את הכסף‬ ‫הארורה‪ ,‬ותמיד הצלחת לראות את‬ ‫על עבודת השנה החולפת וממהר‬ ‫הקב"ה מלווה אותך בכל צעד ושעל‪,‬‬ ‫לשוב לביתו‪.‬‬ ‫אתה נופל ונשבר ממקרה פעוט זה?!"‬ ‫שם כבר דאגו בני הבית להקים סוכה‬ ‫איצ'ל התחזק‪ ,‬הוא קם ממקומו ופנה‬ ‫מפוארת במיוחד‪ .‬איצ'ל היה טורח‬ ‫לחפש את סניף הדואר הקרוב כדי‬ ‫להשיג ארבעה מינים מהודרים ביותר‬ ‫לשלוח טלגרמה ולהודיע לבני ביתו‪,‬‬ ‫ולקיים את דברי חז"ל "זה א‪-‬לי ואנוהו‬ ‫כי בשלב זה הוא מתעכב‪.‬‬ ‫‪ -‬התנאה לפניו במצוות" (שבת קלג ע"ב)‪.‬‬ ‫התור בדואר היה ארוך‪ .‬תוך כדי‬ ‫באחת השנים‪ ,‬בהיותו בתחנת הרכבת‬ ‫המתנה ממושכת חש בטפיחה‬ ‫שתחזירו לביתו‪ ,‬גילה לחרדתו‪ ,‬כי‬ ‫קלה על גבו‪ .‬הוא מיהר להסתובב‪,‬‬ ‫צרור כספו נעלם ואיננו‪ .‬לא נותרה‬ ‫ולשמחתו‪ ,‬גילה יהודי‪ .‬הוא מיהר‬ ‫בידו אפילו פרוטה אחת לרכישת‬ ‫לשתפו בקורותיו‪ .‬היהודי סיפר לו כי‬ ‫כרטיס נסיעה‪.‬‬ ‫גם הוא הפסיד נסיעה‪ ,‬והזמין אותו‬ ‫השבר היה גדול ‪ -‬אין ארבעת המינים‪,‬‬ ‫לשהות בחג בביתו הסמוך לפרדס‬ ‫מלבד האתרוג המהודר‪ ,‬שאותו בחר‬ ‫האתרוגים‪.‬‬ ‫לעצמו מפרדס האתרוגים‪ .‬אין חג‬ ‫איצ'ל סיפר על עבודתו שם‪ ,‬והיהודי‬ ‫בבית‪ .‬אין כסף לשנה הקרובה‪ ...‬הוא‬ ‫הזר שאל אם הוא מזהה אותו‪ .‬כשנענה‬ ‫לבדו נמצא בין אלפי גויים החולפים‬ ‫בשלילה‪ ,‬סיפר כי הוא בעל פרדס‬ ‫על פניו במרוצה‪ ,‬ואינם נותנים דעתם‬ ‫האתרוגים בעצמו‪ .‬הוא אינו מרבה‬ ‫ליהודי שבור ורצוץ כלל‪ ...‬דמעות‬ ‫לפקוד את פרדסיו‪ ,‬אלא מעדיף לתת‬ ‫חמות פרצו מעיניו בלי שליטה‪ .‬הוא‬ ‫לאחרים לטפל בהם‪.‬‬ ‫חש בודד ועזוב מאין כמוהו‪.‬‬ ‫כשהגיעו לביתו המפואר הבין איצ'ל‬ ‫אלא שכעבור מספר דקות התעשת‬ ‫כי היהודי שלפניו הינו אמיד בכל קנה‬ ‫ונזף בעצמו והחליט לקבל את יסורי‬ ‫מידה‪ .‬הוא נהנה לראות שגם במעמדו‬ ‫ה' באהבה‪" :‬נו‪ ,‬איצ'ל‪ ,‬הלא אינך‬ ‫‪35‬‬ ‫חג הסוכות‬ ‫פניו והחוירו‪.‬‬ ‫הוא מקפיד על שמירת תורה ומצוות ‪-‬‬ ‫הוא בחן את פניו של העומד מולו‬ ‫סוכה רחבת ידיים המתינה להם בחצר‬ ‫בדקדקנות‪ ,‬ופתאום קרא בקול‬ ‫הבית‪ ,‬ובעל הפרדס סיפק לאיצ'ל את‬ ‫המינים החסרים לו‪.‬‬ ‫מבהיל‪" :‬איצ'ל! איצ'ל! אחי התאום‬ ‫היקר! אני הוא יענק'ל!"‬ ‫בערב החג התבונן בו איצ'ל בעודו‬ ‫אוגד את הלולב‪ .‬והנה הבחין כי היהודי‬ ‫ברגעים הקרובים סיפרו זה לזה על‬ ‫קושר את הלולב בחוט של זהב‪.‬‬ ‫שנים של חיפושים שהסתיימו באפס‬ ‫תוצאות‪ ,‬ועל כל הקורות אותם מאז‬ ‫"מדוע זהב?" ‪ -‬הקשה‪ ,‬ונהנה לשמוע‬ ‫נפרדו דרכיהם‪...‬‬ ‫את התשובה המוכרת לו עוד מימות‬ ‫ילדותו הרחוקים‪" :‬משנה מפורשת‬ ‫הרי לנו‪ ,‬שמכה קשה של אובדן‬ ‫היא 'מעשה באנשי ירושלים‪ ,‬שהיו‬ ‫משכורת של שנה שלימה‪ ,‬הופכת‬ ‫אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב'‬ ‫בין רגע לצעד ראשון בדרך לישועה‬ ‫(סוכה לו‪ ,‬ב)‪ .‬כך היה אבי נוהג לעשות"‬ ‫מופלאה!‬ ‫‪ -‬סיים בעל הבית ‪" -‬ואני ממשיך את‬ ‫"אֹוְדָך ה' ִּכִ י ָָאַנַ ְְפ ָָּת ִּבִ י" (ישעיה יב‪ ,‬א) ‪-‬‬ ‫ְ‬ ‫דרכו"‪.‬‬ ‫מודה אני לה' על שכעס עלי‪ ,‬שכן‬ ‫"אביך היה נוהג כך?" ‪ -‬התייפח איצ'ל‬ ‫מתוך הכעס באה ישועה גדולה‪.‬‬ ‫לעומתו ‪" -‬הלא גם אבי היה עושה‬ ‫"ַיַ ֹּסֹר ִיִ ְְּס ַַרִּנִ י ָּיָ ‪ּ-‬ה ְוְ ַלַ ָָּמֶוֶ ת ֹלא ְנְ ָָתָנָ ִנִ י‪ִִּ ,‬פ ְְתחּו‬ ‫כן‪ .‬אבל מה נשאר לנו? אבא נפטר‪,‬‬ ‫אֹוֶדה ָיָ ‪ּ-‬ה‪...‬‬ ‫ִלִ י ַַׁש ֲֲע ֵֵרי ֶצֶ ֶֶדק ָָאֹבֹא ָבָ ם ֶ‬ ‫אמא נפטרה‪ ...‬הוי‪ ,‬רוחל'ה‪ ,‬אחותי‬ ‫יׁשּוָעה" (תהלים‬ ‫אֹוְדָך ִּכִ י ֲֲעִנִ ָיָתִנִ י ַוַ ְְּת ִִהי ִלִ י ִלִ ָ‬ ‫ְ‬ ‫היקרה‪ .‬גם אותה רצחו הנאצים‪ ,‬ולאה‬ ‫קיח‪ ,‬יח‪-‬כא) ‪ -‬דוד המלך מודה לקב"ה על‬ ‫המסכנה ‪ -‬הם לא השאירו לה שום‬ ‫שייסר ועינה אותו‪ ,‬שכן מתוך יסורים‬ ‫תקווה"‪...‬‬ ‫ועינויים אלו באה ישועתו‪.‬‬ ‫בעל הפרדס שמע‪ ,‬ומרגע לרגע הלכו‬ ‫‪36‬‬ ‫חג הסוכות‬ ‫את עצמכם‬ ‫את המצב הזה למשך כל השנה‪,‬‬ ‫נאמר בתורה‪ּ" :‬וְלְ ַַק ְְח ֶֶּתם ָלָ ֶכֶ ם ַּבַ ּיֹום‬ ‫להתעלות מהחומריות והגשמיות‪.‬‬ ‫ָָה ִִראׁשֹון ְְּפ ִִרי ֵֵעץ ָָה ָָדר ַּכַ ֹּפֹת ְְּת ָָמ ִִרים ַוַ ֲֲעַנַ ף‬ ‫ֵֵעץ ָָעֹבֹת ְוְ ַַע ְְרֵבֵ י ָנָ ַַחל ּוְׂש ַַׂמ ְְח ֶֶּתם ִלִ ְְפֵנֵ י ה'‬ ‫ֹלֵקיֶכֶ ם ִׁשְׁבְ ַַעת ָיָ ִִמים" (ויקרא כג‪ ,‬מ)‪.‬‬ ‫ֱֱא ֵ‬ ‫רמז נוסף ָָר ַַמז הכתוב‪' ,‬ולקחתם לכם'‬ ‫‪ -‬שתיקחו את עצמכם‪ ,‬למי? לכם!‬ ‫'ולקחתם לכם' ‪' -‬לכם' פירושו 'את‬ ‫עצמכם'‪" .‬קחו את עצמכם לידיים"‪.‬‬ ‫כל תכלית התורה והמצוות היא‬ ‫לטובתכם ולהנאתכם‪ ,‬וכדאיתא‬ ‫התורה מצווה אותנו לקחת את עצמנו‬ ‫במדרש‪ ,‬אמר הקב"ה וכי טובה יש‬ ‫ביום הראשון של סוכות‪ ,‬להתעלות‬ ‫לי בזה? ולא נתתי זאת אלא לכם ‪-‬‬ ‫מהחומריות והגשמיות‪ ,‬כי בזמן הזה‬ ‫לטובתכם‪.‬‬ ‫עדיין עם ישראל נקיים מעבירות‪,‬‬ ‫וכמו שכתוב במדרש תנחומא‪' :‬וכי‬ ‫"ּוְׁשַׁאְבְ ֶֶּתם ַַמִיִ ם ְּבְ ָׂשׂׂשֹון ִִמ ַַּמ ַַעְיְ ֵנֵ י‬ ‫ַ‬ ‫ראשון הוא‪ ,‬והלא יום חמישה עשר‬ ‫ׁשּוָעה" (ישעיהו יב‪ ,‬ג) ‪ -‬בזמן שבית‬ ‫ַַהְיְ ָ‬ ‫הוא‪ ,‬ואת אמרת ביום הראשון?! אלא‬ ‫המקדש היה קיים‪ ,‬היו שואבים מים‬ ‫ראשון הוא לחשבון עונות' (תנחומא‪,‬‬ ‫בחג הסוכות‪ ,‬מים גשמיים ממעיין‬ ‫ויקרא כג‪ ,‬ס' כב)‪.‬‬ ‫השילוח ‪ -‬היו לוקחים צלוחיות של‬ ‫זהב וכוסות של כסף ובאמצעותם‬ ‫ביום הכיפורים נמחקו העבירות‪,‬‬ ‫היו שואבים את המים להביאם לבית‬ ‫ובימים שבין כיפור לסוכות האדם‬ ‫המקדש לנסכם על גבי המזבח‪.‬‬ ‫עסוק בהכנות המצוות לחג (הכנת הסוכה‬ ‫רמז במצווה אלינו‪ ,‬שעלינו לקחת את‬ ‫וקניית והכנת ארבעת המינים)‪ ,‬וממילא‪ ,‬מתוך‬ ‫עצמנו (כאמור‪" ,‬ולקחתם לכם" ‪ -‬את עצמכם)‪,‬‬ ‫שטרוד הוא במצוות‪ ,‬אין לו פנאי‬ ‫להכין את עצמו להיות כצלוחיות‬ ‫לעשות עבירות‪.‬‬ ‫העשויות מזהב וככוסות של הכסף‪,‬‬ ‫באה התורה ומצווה אותנו להמשיך‬ ‫‪37‬‬ ‫חג הסוכות‬ ‫מה ישאר ממנה? ‪ -‬כולה תהפוך‬ ‫ולהעלות את המים ‪' -‬ואין מים אלא‬ ‫ּבּוָרה ַּוַמָּכָ ה‬ ‫"ֶּפַצַ ע ְוְ ַַח ָ‬ ‫להיות מוכת ֶ‬ ‫תורה' [שנאמר בישעיהו (נה‪ ,‬א) "הֹוי‬ ‫ְְט ִִרָּיָ ה" (ישעיהו א‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫ָּכָ ל ָצָ ֵֵמא ְלְ כּו ַלַ ַַּמִיִ ם" (בבא קמא פב ע"א)]‪.‬‬ ‫אבל אם התרנגולת תתנער בעצמה‪,‬‬ ‫כל יהודי הוא זהב טהור‪ ,‬ששואבים‬ ‫תזיז את הכנפיים והנוצות שלה‬ ‫באמצעותו מים כדי לנסך על גבי‬ ‫במהירות ‪ -‬אחרי דקה כבר נראה‬ ‫המזבח ‪ -‬המזבח של ה' יתברך‪.‬‬ ‫אותה לבנה כשלג‪ ,‬כבתחילה‪.‬‬ ‫זאת רומזת התורה בפסוק "ולקחתם‬ ‫במדרש (שיר השירים רבה ד‪ ,‬טז) מובא שיש‬ ‫לכם" ‪ -‬שכל אדם ייקח את עצמו‬ ‫הבדל בין אדם שאחרים צריכים לנקות‬ ‫בידיים‪ ,‬ולא יחכה שיבואו אחרים‬ ‫אותו לבין אדם שהוא צריך לנקות את‬ ‫ויטהרו אותו‪ ,‬שאם הם יעשו זאת‪,‬‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫יכאב לו‪...‬‬ ‫הזוהר ממשיל זאת לתרנגולת‬ ‫יקח האדם את עצמו ויטהר‪ִ" ,‬לִ ְְפֵנֵ י ה'‬ ‫שמתעפרת בעפר‪ ,‬אם תכניס אותה‬ ‫ִִּת ְְט ָָהרּו" (ויקרא טז‪ ,‬ל)‪ ,‬ובכך לא ירגיש‬ ‫לאמבטיה ותרחץ אותה עם שמפו‬ ‫שום כאבים‪...‬‬ ‫וספוג וסבון‪ ,‬ולאחר מכן תסרק אותה‪,‬‬ ‫זרע של קיימא‬ ‫שי שמעון בן ליאורה‬ ‫‪38‬‬ ‫חג הסוכות‬ ‫לאחר שלושת אלפים שנה‪...‬‬ ‫"מה עשו? העזו פניהם ובקעו תהומות‬ ‫בזמן שבית המקדש היה קיים‪ ,‬היו עם‬ ‫וביקשו לעלות‪ ,‬עד שגער בהם הקדוש‬ ‫ישראל מקיימים מצות ניסוך המים‪.‬‬ ‫ברוך הוא‪ ...‬אמר להם הקדוש ברוך‬ ‫בתחילת ספר ויקרא (ב‪ ,‬יג) נאמר‪ְ" :‬וְ ֹלא‬ ‫הוא‪ :‬הואיל ולכבודי עשיתן כל כך‪ ,‬אין‬ ‫ֹלֶקיָך ֵֵמ ַַעל‬ ‫ַַת ְְׁשִּבִ ית ֶֶמַלַ ח ְּבְ ִִרית ֱֱא ֶ‬ ‫להם רשות למים העליונים לומר‬ ‫ִִמְנְ ָָח ֶֶתָך"‪ ,‬ופירש רש"י ‪" :‬מלח ברית ‪-‬‬ ‫שירה עד שיטלו רשות מכם‪ ...‬ולא‬ ‫שהברית כרותה למלח מששת ימי‬ ‫עוד‪ ,‬אלא שעתידין אתם לקרב על גבי‬ ‫בראשית‪ ,‬שהובטחו המים התחתונים‬ ‫המזבח במלח וניסוך המים"‪ .‬עד כאן‬ ‫לקרב במזבח במלח‪ ,‬וניסוך המים‬ ‫דברי המדרש‪.‬‬ ‫בחג"‪.‬‬ ‫בתחילה כל המים שבעולם היו‬ ‫כתב על כך רבנו בחיי (שם)‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬ ‫למעלה‪ ,‬סמוכים וקרובים לבורא‬ ‫"וכן אמרו במדרש (בראשית רבה ה‪ ,‬ג)‪:‬‬ ‫עולם‪.‬‬ ‫מים התחתונים נקראו בוכים‪ ,‬כי‬ ‫כשנצטוו חלק מהמים לרדת למטה‬ ‫בשעה שחלק הקדוש ברוך הוא את‬ ‫ולשמש כמים תחתונים‪ ,‬הם סרבו‪ ,‬כי‬ ‫המים ונתן אלו למעלה ואלו למטה‪,‬‬ ‫לא רצו להתרחק מבורא עולם‪.‬‬ ‫התחילו מים התחתונים בוכים‪ .‬וזהו‬ ‫בתמורה הבטיחם הקב"ה שתיעשה‬ ‫"ִמְּבְ ִכִ י ְנְ ָָהרֹות‬ ‫שכתוב (איוב כח‪ ,‬יא) ִ‬ ‫בהם מצות ניסוך המים בבית המקדש‪.‬‬ ‫ִִחֵּבֵ ׁש"‪.‬‬ ‫כשהמים התחתונים שמעו זאת‪,‬‬ ‫אמר רבי אבא‪ :‬בבכי נתפרשו המים‬ ‫הסכימו ברצון וירדו למטה‪ ,‬בכמות‬ ‫התחתונים מן העליונים‪ .‬אמרו‪ ,‬אוי לנו‬ ‫רבה שכיסתה שני שליש של העולם‪.‬‬ ‫שלא זכינו לעלות למעלה להיות‬ ‫ועתה צא וחשוב‪ ,‬כמה זמן היה עליהם‬ ‫קרובים ליוצרנו‪.‬‬ ‫‪39‬‬ ‫חג הסוכות‬ ‫כדאי היה למים לוותר על קרבת‬ ‫להמתין עד שיזכו שתתקיים בהם‬ ‫אלוקים ולרדת למטה ולהמתין‬ ‫המצוה? ‪ -‬אלפיים ותשע מאות‬ ‫עשרים ותשע שנים‪ ,‬שאז הוקם בית‬ ‫כשלושת אלפים שנה‪ ,‬כדי שתתקיים‬ ‫המקדש הראשון‪.‬‬ ‫בהם מצוה אחת‪ ,‬בכמות מזערית של‬ ‫וכשהתקיימה המצוה‪ ,‬כמה זמן בשנה‬ ‫שלושה לוגים‪ ,‬במשך ימים ספורים‬ ‫היתה מתקיימת? ‪ -‬שבעה ימים‪.‬‬ ‫בשנה‪ ,‬של ניסוך המים בחג הסוכות‪.‬‬ ‫ומה כמות המים של ניסוך המים? ‪-‬‬ ‫צא ולמד כמה גדולה ערכה של מצוה!‬ ‫שלושה לוגין‪ ,‬שהם כשני ליטרים‪.‬‬ ‫זרע של קיימא‬ ‫יחזקאל בן חנה נאוה‬ ‫‪40‬‬ ‫החוברת הודפסה על ידי התורמים והמסייעים הי"ו‬ ‫לחסויות‪ ,‬להפצה‪,‬להנצחות‬ ‫לרפואת והצלחת‪ :‬מיכל בת אסתר הי"ו‪ ,‬נטע בת ג'והנה הי"ו‪,‬‬ ‫רּוַחאם הי"ו‪,‬‬ ‫רמי בן חוה הי"ו‪ ,‬רמי בן אסתר הי"ו‪ ,‬תקוה בת רחל ַ‬ ‫ולקבלת העלון‬ ‫ראובן בן יערית הי"ו‪ ,‬זכריה בן ציונה טנג'י הי"ו‪,‬‬ ‫דוד וראובן בני שרית הי"ו‪ ,‬אילה בת שושנה הי"ו‪ ,‬ישראל בן רימה הי"ו‪,‬‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫מאיר מאור בן חיה רבקה הי"ו‪ ,‬ליאת בת בלה סעדה הי"ו‬ ‫ולעילוי נשמת‪ :‬ר' דוד בן איזה ז"ל‪ ,‬מרים בת זהרה ז"ל‪,‬‬ ‫או בטלפון‪02-5000455 :‬‬ ‫מזל בת מרים ז"ל‪ ,‬אליעזר בן רגינה ז"ל‪ ,‬ר' יהודה בן עישה ז"ל‪ ,‬גרשון חי בן רחל ז"ל‪,‬‬ ‫נא לציין "עבור חוברת האור לחיים"‬ ‫רחל רוחאם ַלַ ֵלֵ ה בת נרקיס ז"ל‪ ,‬תמר בת רגינה ז"ל‪ ,‬עופר בן ציונה ז"ל‪,‬‬ ‫רחל בת נג'מה כוכבה ז"ל‪ ,‬לאה בת פנינהז"ל‪ ,‬חיים בן חביבהז"ל‪,‬‬ ‫מרדכי צבי בן רגינה ז"ל‪ ,‬ר' יגאל בן מלכה ז"ל‪ ,‬יעקב בן ברטה ז"ל‪,‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫יהונתן בן מרים ז"ל‪ ,‬יוסף בן ציונה ז"ל‪ ,‬ר' יצחק בן נעימה ז"ל‬