מבשר טוב · Mevaser Toiv — ראש השנה (2026-09-07)

בס"ד
מבשר טוב
ליל ראש השנה
שחל להיות בשבת
תשס"ג לפ"ק
עיה"ק ירושלים תובב"א
מאמר יכולה היא שתרחם
א .השבת יש בה כח השופר
תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו (תהלים פא) .פירש כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה וזל"ק (חלקת יהושע ר"ה מח.
ד"ה תקעו)" :לרמז כמו ע"י שופר נתעלו התפילות ,כך ע"י שבת קודש ,לכן הר"ת תקעו בחדש שופר – שבת"
עכלהקוה"ט.
כלומר ,בהעדר התקיעה בשופר בר"ה שחל להיות בשבת ,לא נחסרה כלום פעולת השופר .שהשבת עושה אותה
בחינת של פעולת השופר ותיקוניו ,וכן עליית התפילות הנעשה ע"י השופר כך ע"י שב"ק נתעלו התפילות ונעשית
כל פעולת השופר .וזאת ילפינן מקרא ד"תקעו בחודש שופר" שמרומזים בראשי תיבותיו האותיות של שבת ,לרמז
שאף לשבת יש כוחות השופר וסגולותיו.
והדבר מוכח בסוגיא דריש פ"ד (דף כט" :):אמר רבי חמא בר חנינא ,כתוב אחד אומר "שבתון זכרון תרועה" ,וכתוב
אחד אומר "יום תרועה יהיה לכם" .לא קשיא כאן ביום טוב שחל להיות בשבת ,כאן ביום טוב שחל להיות בחול".
והרי לפנינו במימריה ד רבי חמא ב"ח ,דעל ר"ה שחל להיות בשבת אמר קרא "זכרון תרועה" ,דאף שאין את
התרועה עצמה ,יש בה את זכרון התרועה .והיינו מכח השב"ק העושה את כל פעולת השופר ועל ידה עולה "זכרון
התרועה" ,כן נמצא מתוך ביאור החלק"י הנ"ל.
ואף לרבא דפליג התם כדאמרינן (שם)" :אמר רבא אי מדאורייתא היא במקדש היכי תקעינן .ועוד הא לאו מלאכה
היא דאצטריך קרא למעוטי ,דתנא דבי שמואל כל מלאכת עבודה לא תעשו ,יצתה תקיעת שופר ורדיית הפת
שהיא חכמה ואינה מלאכה .אלא אמר רבא ,מדאורייתא מישרא שרי ורבנן הוא דגזור ביה ,כדרבה דאמר רבה הכל
חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר ,גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו
ארבע אמות ברשות הרבים" – .כבר נעמדו המפרשים (עי' פנ"י שם) בישוב סתירת המקראות אליבא דרבא ,שהרי
מכאן הייתה ראייתו של ר"ח ב"ח מתוך סתירת הכתובים שכתוב אחד אומר "זכרון תרועה" וכתוב א' אומר "יום
תרועה" ,ולרבא דאין איסור התקיעה בשבת מה"ת כיצד יתיישבו ב' המקראות כי היכי דלא תקשי אהדדי.
א
ויש שפירשו בזה ,דלרבא קרא ד"זכרון תרועה" על הברכות קאי ,ו"יום תרועה" קאי על התרועה עצמה .וזה קשיא
טובא דהא ברכות דרבנן ולא יתכן להשיא כוונת הכתוב על הברכות[ .ובירושלמי דמכילתין (פ"ד הל"א יח):
מסקינן דקרא ד"זכרון תרועה" קאי על ר"ה שחל להיות בשבת דמזכירין בו ולא תוקעין עי"ש].
והאומנם אף לפי מה דמסקינן בתלמודא דידן דלאו מקרא ילפינן לה אלא גזירת חכמים היא ,מכל מקום הלא
בנוסח התפילה דר"ה תקנו לומר בר"ה שחל להיות בשבת "יום זכרון תרועה" ,זו הגדרת מהותו דהאי יומא דר"ה
שחל בשבת יום שיש בו את הזכרון של התרועה[ .ומשמע שהוא בעצם מציאותו של היום ,ולא רק מחמת הזכרת
פסוקי השופרות יש בו "זכרון תרועה" (רש"י ר"ה שם) - ,אלא שבהיותו "יום" של זכרון התרועה מזכירין בו את
פסוקי השופרות ודו"ק].
וראיה נוספת בדבר יש להביא ממה שנפסק בשו"ע (תקפא ס"ג) דאין תוקעין בשופר ערב ראש השנה כדי להפסיק
בין תקיעות דרשות לתקיעות דחובה .שבחודש אלול היו התקיעות של רשות מחמת המנהג ,ושל ראש השנה של
חובה ממצות היום .וכדי להפסיק בין של חובה לשל רשות אין תוקעין בער"ה.
והנה בערב ראש השנה שחל להיות בשבת כהאי שתא ,שאין תוקעין בשופר בשבת לכ' היה מקום להתיר התקיעה
בער"ה כמנהג כל חודש אלול ,וההפסק בין של רשות לשל חובה יהיה ע"י השבת שאין תוקעים בה ותהיה היא
המפסקת בין של חובה לשל רשות – .ואף על פי כן פסק במשנ"ב שם (ס"ק כד)" :ואף כשחל יום א' של ר"ה בשבת
ג"כ אין תוקעין בע"ש" עכ"ל .ומוכח ברור שהשבת אינה מפסקת בין התקיעות שאף בה יש תקיעות השופר אף
שאינם נעשים ע"י השופר עצמו ,מ"מ בכח השבת קודש נעשית כל בחינת השופר כאמור ,שהוא "יום זכרון
תרועה" מכח השב"ק המעורר פעולת השופר ,והזכרת פסוקי השופרות בו [כדמבואר טעמא בשעה"צ שם ס"ק לה
עי"ש].
אלא דאכתי צריכים אנו לבאר מילתא בטעמא ,כיצד נעשית פעולת השופר מכח השבת קודש .ואמנם דרשו כ"ק
אדמו"ר זצוק"ל מרמזי דקראי ,מ"מ עלינו מוטל לפרש ד"ק ,ולהראות כיצד עושה השבת פעולת השופר.
ב .פעולות שופר דר"ה
והנה בכדי להבין כיצד ובמה עושה השבת פעולת השופר ,שומה עלינו לדעת מקודם מה היא פעולתו של השופר
עצמו .ופעולת השופר ע"פ דינא דגמרא בפשטות מבוארת במה שאמרו (טז" :).ואמרו לפני בראש השנה ,מלכיות
זכרונות ושופרות .מלכיות כדי שתמליכוני עליכם ,זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ,ובמה בשופר".
ביאור ברייתא זו .מלכיות -עיקר יסוד יומא דראש השנה הוא "שתמליכוני עליכם" להמליך את הקב"ה על עצמו
ועל העולם ,ולחדש הקבלת עול בהחדשות המלכות [כדמצינו (שמואל א יא יד) "בואו ונחדש שם המלוכה"].
ולקבל על עצמו עול מלכות שמים לכל השנה בהמלכת הקב"ה בזה היום.
זכרונות – שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ,ולא זכרוניכם בלבד ,אלא זכירת כל מעשה עולם וזכירת כל המפעל וכו'.
וכדאמרינן תו התם (שם המשך הסוגיא)" :אמר רבי אבהו למה תוקעין בשופר של איל אמר הקדוש ברוך הוא
תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ,ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם
לפני" .שבתקיעת שופר של איל עולה לפניו ית' זכרון אילו של יצחק שנעקד במסי"נ על גבי המזבח .ויחד עם
זכרון זה נכללים אף כל שאר עקידות שעלו ישראל לדורתיהם על המוקד עקיה"ש ,וכל המסירות נפש של ישראל
במשך השנה ובכל השנים .שהרי מידה זו טבועה בשורש מהותם של ישראל עם הקודש ,כמבואר בתולדות אדם
ובתניא ,שאפילו קל שבקלים מישראל כאשר יעמוד בפני נסיון של כפירה.
וראיה ברורה לזה שאפילו בקל שבקלים והכי גרוע בבנ"י ישנו כח פנימי למסור נפשו על קיה"ש אפילו שהוא
מאנשים שאינם יכולים לעמוד כנגד פתוי ותאוות עוה"ז רח"ל ,מ"מ כשיגיע לכפירה בהשי"ת ומלכותו ימסור נפשו
אפילו למיתה אכזרית ומשונה ולא לכפור במלכות שמים -ממה דמצינו ביוסף .משיתא (בראשית רבה סה כב):
"יוסף משיתא ,בשעה שבקשו שונאים להכנס להר הבית ,אמרו יכנס מהם ובהם תחלה ,אמרין ליה עול ומה דאת
מפיק דידך נכנס והוציא מנורה של זהב אמרו לו אין דרכו של הדיוט להשתמש בזו ,אלא עול זמן תנינות ומה דאת
מפיק דידך ולא קיבל עליו .א"ר פנחס נתנו לו מכס ג' שנים ולא קיבל עליו ,אמר לא דיי שהכעסתי לאלהי פעם
אחת אלא שאכעיסנו פעם שניה .מה עשו לו נתנו אותו בחמור של חרשים והיו מנסרים בו היה מצווח ואומר ווי
אוי אוי שהכעסתי לבוראי" .ללמדך גודל מסירות נפשם שפילו של עוברי עבירה[ .וכדמבואר עוד שם בהמשך
ב
המד' בבן אחותו של יוסי בן יועזר שהלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין עי"ש] .וכל זאת עולה בזכרון לפניו
ית"ש בזכרון אילו של יצחק ועומד להם לישראל ביום הדין כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה.
"ובמה בשופר" – פשטא דברייתא אזכרונות קאי ,שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ע"י השופר .ובריטב"א שם פירש
וזה"ל" :ובמה בשופר .עיקר הפי' דאכולהו קאי ,במה ראוי להמליכו ולהזכיר זכרונכם לפני – בשופר .שכן כתיב
ויתקעו העם בשופרות וימליכו את שאול עליהם למלך ,ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע .והיינו דעבדינן נמי
תרועה במלכיות ותרועה בשופרות .וכן נראה מן התוספתא דתניא התם מלכיות שתמליכהו על מעשה ידיו,
זכרונות שיעלה זכרונך לפניו לטובה ,שופרות שתעלה תפלתך לפניו בתרועה .וכי תימא ועדיין לא נתן טעם
לפסוקי שופרות .י"ל דלא צריך ,דהא פשיטא דכיון דאיכא שופר איכא נמי פסוקי שופר .וי"ל עוד ,דה"ק ובמה
בשופר ממש ובפסוקי שופרות שברכ' השופרות היא ע"ש השופר .שאף כשאין לו שופר יהא מזכירו וקובע לו
ברכה וכך לשון התוספתא שופרות כדי שתעלה תפלתכם בתרועה כלומר בהזכרת תרועה והיינו נמי זכרון תרועה"
עכ"ל.
וכן הוא בטעם הראשון מעשרת הטעמים של רבינו סעדיה גאון לתקיעת שופר ,וז"ל" :הענין הראשון ,מפני שהיום
תחלת הבריאה שבו ברא הקב"ה העולם ומלך עליו ,וכן עושים המלכים שתוקעין לפניהם בחצוצרות ובקרנות
להודיע ולהשמיע בכל מקום תחילת מלכותו ,וכן אנו ממליכין עלינו את הבורא יתברך ביום זה .וכן אמר דוד
בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'".ע"כ.
ומתוך דברי הריטב"א ז"ל למדין אנו שכל עניני ראש השנה המבוארים הן המלכיות והן הזכרונות והעלאת
התפילות וכו' הכל ראוי שייעשה ע"י השופר ,שע"י נעשה הכל.
וכן ערבוב טענותיו וקטרוגיו של השטן בזה היום נעשה ע"י השופר ,וכדאיתא התם( :טז" :).אמר רבי יצחק ,למה
תוקעין בראש השנה למה תוקעין רחמנא אמר תקעו ,אלא למה מריעין מריעין רחמנא אמר זכרון תרועה ,אלא
למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין .כדי לערבב השטן".
ופירשו בתוספות שם" :כדי לערבב את השטן .פירש בערוך ,כדאיתא בירושל' בלע המות לנצח ,וכתיב והיה ביום
ההוא יתקע בשופר גדול ,כד שמע קל שיפורא זימנא חדא בהיל ולא בהיל ,וכד שמע תניין אמר ודאי זהו שיפורא
דיתקע בשופר גדול ומטא זימניה למתבלע ומתערבב ולית ליה פנאי למעבד קטגוריא" ע"כ .וכבר פירשו בספרים
כוות הירושלמי בזה ,מ"ט בכל שנה ושנה כד שמע תניין אומר ודאי זהו שיפורא דתקע בשופר גדול ,כי באמת על
ידי השופר מתעורר כח דלעתיד לבוא ומתנוצץ בו בשופר מקול שופר גדול דלעת"ל ,שהוא עת מסוגל שאם יזכו
ישראל יהי' באמת עת הגאולה ,ומזה חושש השטן כי באמת שומע קול שופרו של משיח.
נמצינו למדין כל פעולות ותיקוני השופר עפ"י נגלה שבגמרא לפנינו .ובכל זה צ"ל ע"פ מה שהוכחנו באות הקדום
שבר"ה החל בשבת נעשים כל תיקוני שופר הנגלים והנסתרים ורזין דרזין דמיטמרן ביה כולם נעשים בכח רזא
דשבת קודש שיש בה כח השופר .ומכיון דאתינן להכי צריכים אנו לבאר מעתה כיצד עושה השבת קודש כל זאת.
ג .השבת מציאות קיימת ויש לו כח הדיבור להיות למליץ יושר
והנראה בעזהשי"ת בהקדים דברי כ"ק זקני זצוקלל"ה בעל דברי בינה בצוואתו ,שיהיה השבת למליץ יושר עליו.
וזל"ק (ברכה משולשת ח"ג עמ' שסג)" :הכתבים שלי ידפסו מקודם ,ובפרט החלק של שבת קודש ידפסו עוד
בשנה הראשונה ,כי בזה בטחתי שיהיה השבת קודש מליץ עלי יושר" עכל"ק[ .כידוע גודל מסירות נפשו כל ימי
חייו למען כבוד השבת ואכמל"ב].
נראה מד"ק שהשבת בעצמו יכול להיות למליץ יושר .כי באמת אין השבת זמן בעלמא וכשאר ימות השבוע ,אלא
הוא מציאות מסויימת הנקרא "שבת" ,והוא יכול לדבר ולהליץ יושר.
וראי' בדבר ממ"ד לענין זימון (ברכות דף מז " :):אמר רבי אמי ,שנים ושבת מצטרפין .אמר ליה רב נחמן ושבת
גברא הוא .אלא אמר רבי אמי שני תלמידי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה מצטרפין .מחוי רב חסדא כגון אנא
ורב ששת ,מחוי רב ששת כגון אנא ורב חסדא".
הרי לפניך הוכחה מוצקת שאין השבת רק שם ליום השביעי שבשבוע וכזמן בלבד ,שאילו היה הדבר כן לא תתכן
בזה שום הוו"א ואפשרות לצרפו לזימון ,שמה ענין הזמן הלזה לצירוף לזימון דבעינן תלתא אינשי גדולים ב"ח וכו',
ג
וכי ביום אחר מימות השבוע תתכן כזו סלקא דעתך לצרף היום לזימון ,הלא פשיטא דרק מחמת השבת הוא .והיינו
משום דהשבת מציאות קיימת הוא ולפי שהצטרף עמהם באכילה ס"ד לצרפו לזימון ,עד דפרכינן "וכי שבת גברא
הוא" ,דסו"ס גברא מלובש בגוף גשמי בעינן לזימון - .אבל כבר קדם אצלינו בכ"מ הכלל שהשריש לנו השלה"ק
שאף מס"ד בגמ' אפשר להוציא כ"מ לימודים כידוע .והכא מילתא רבתא אשמועינן שהשבת מציאות היא חיה
וקיימת עד שס"ד לצרפה לזימון[ .אלא דמסקינן דלאו גברא הוא ,ולכשתתלבש השבת בגברא הצדיק ,שכידוע
ת"ח בבחינת שבת ,כדוגמת ר"ח ורב ששת מצצטרפים לזימון].
עוד יש להוכיח ממאמרם ז"ל (מדרש תהילים מזמור עג)" :אמר רבי סימון בשם רבי שמעון חסידא ,בעולם הזה
אדם הולך ללקוט תאנים בשבת אין התאנה אומרת כלום ,אבל לעתיד לבוא אם אדם הולך ללקוט תאנה בשבת
היא צווחת ואומרת שבת היום" ע"כ.
והיינו שהתאנה עצמה תהיה צווחת ואומרת "שבת היום" ,שיהיה כוחה של השבת קודש חודר ומשפיע קדושה
ודעת עד כדי כך שאפי' בתאנה תהיה מושפעת הדעה והדיבור ,ולא כח דיבור סתמי אלא דיבורי השגה במעלת
וקדושת השבת ,עד צווחה על אדם הלוקטה "שבת היום" .כי השפעת קדושת שבת קודש חודרת בכל יצורי
הבריאה כולם ,ואפילו בדומם ניכרת השפעת קדושת השבת ,ולע"ע הוא עדיין מכוסה ואינו נראה לעין בשר
מגושם ,ולעת"ל בזיכוך העולם יראו בחוש בהשפעת קדושת שבת בכל נברא בעולם ,כאשר ידע כל פעול כי אתה
פעלתו ויבין כל יציר כי אתה יצרתו.
ובמדרש (בראשית רבה כב יג)" :פגע בו אדם הראשון [בקין] ,א"ל מה נעשה בדינך ,א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי,
התחיל אדה"ר מטפח על פניו אמר ,כך היא כוחה של תשובה ואני לא הייתי יודע ,מיד עמד אדה"ר ואמר (תהלים
צב) מזמור שיר ליום השבת וגו'" ע"כ .וכבר נעמדו המפרשים ,מה ענין מזמור שיר ליום השבת לכאן ,ואם נודע לו
מקין גודל כוחה של התשובה הי' לו לשוב אף הוא בתשובה ,ומה ענין מזמור השבת לתשובתו.
ברם ידוע דבשבת הוא זמן של תשובה ,וכמ"ש שבת בו תשוב .וכבר נעמדו בספה"ק על כך דהא אסור להתעצב
ולהצטער בשבת ,ובהעלותו על ליבו אל חטאיו וחסרונותיו בודאי יגרום לו צער ולב יודע מרת נפשו.
אך יתבאר ע"פ דברי התולדות אדם קדישא בשם אביו זקני הק' זצוקללה"ה מלענטשנע ,וזל"ק (תו"א נג .ד"ה
ועתה אל תעצבו)" :ושמעתי מפי כבוד אאמו"ר ז"ל ,שתשובה תתאה אי אפשר להיות בלי עצבות ,אך תשובה
עילאה תוכל להיות בשמחה וחדוה" עכל"ק.
וביאור ענין "תשובה עילאה" בפנימיות אין כאן מקומו ,אבל בקצרה החילוק הפשוט בזה הוא ,שבתשובה תתאה
צריך לחטט בעוונותיו להתבונן ברעתו בהם להתחרט ולחזור בו על מעידתו וכו' .אבל בתשובה עילאה אינו
מתעסק בלכלוך העוונות כלל ,אלא מתעלה אל בחינה הרבה יותר גבוהה ומתרומם עצמו מתוך כל המצב
והסיבות שסיבבוהו אל העבירות ,ומתעלה בהתרוממות נשמתו אל מצב חדש ומחודש ,שבהיותו במצב זה ממילא
יפלו ממנו כל העבירות הראשונים שמעצמם ייבדלו ממנו שבמצב זה החדש אינו שייך אליהם כלל ,ואין לו שום
חיבור לכאלו עבירות ומכשולות ח"ו.
ובשבת קודש הוא עת תשובה עילאה ,שאינו צריך לחפור [גראבלעין] בחטאיו ולהתמרמר בחרטה ובכיה וכו'.
אלא בהתדבקותו בבחינת השבת קודש יתעלה ויתרומם בקדושתה העצומה ויבוא מתוך התדבקות עילאה זו
לתשובה עילאה שהיא מתוך שמחה וחדוה כנ"ל.
ולכן זה שהבין אדה"ר ע"י קין שישנה תשובה אפילו על חטא הריגת אדם ,א"כ הבין שגם על חטאו שהרג את
העולם והשפיל אותו מאוד מדרגתו המקורית של הבריאה ע"י תשובה ,ובפרט בשב"ק ובעזרת ש"ק הי' יכול להגיע
לתשובה עילאה לתקן עצמו ולהגביה עצמו וכל העולם לבחינת התיקון שיהי' לחאדה"ר ביום שכולו שבת ומנוחה,
שיבוא העולם אולי עוד לבחינה גבוהה מבריאת העולם ע"י שבתות הגלות בחינה במקום שבעלי תשובה עומדין
אין צדיקים גמורים יכולים עומדים ,ולכן אמר מזמור שיר ליום השבת ודוק היטב.
דטעות אדה"ר הי' בזה שחשב שאין תיקון לחטאו מכיון שהוריד את כל הבריאה ממעלתה בבראשית ברא אלקים
וכו' ואין בכוחו להחזיר הבריאה למעלה הראשונה שרק בזה יתוקן חטאו ,אך בענין שראה כח התשובה ובפרט עם
ש"ק שאז הרי גם בזה"ז הבריאה חוזרת לתיקון מעט שהוא יסוד הש"ק לתקן הבריאה ואדם נהפך לאחר כמ"ש
ד
חז"ל (ב"ר פרשה יא פסקה ב)" :ברכו באור פניו של אדם קדשו באור פניו של אדם לא דומה אור פניו של אדם כל
ימות השבת כמו שהוא דומה בשבת" ,וגם ע"ה אינו אומר שקר בש"ק ,אז משניהם ביחד תשובה עם ש"ק – הבין
אדה"ר שהי' שייך שיתוקן ע"י ב' דברים הללו את חטאו ,אך הי' מאוחר מדי ולעת"ל יתוקן חטאו ע"י עבודת בנ"י
במשך כל הדורות ובפרט בגלות עקבתא דמשיחא .וגם להנתבאר במ"ש לפני נעילה שהרמב"ם בפ"ז ה"ו מהל'
תשובה מחדש שע"י התשובה נהפך ממאוס ומשוקץ וכו' לאהוב ידיד וכו' ,הרי דבתשובה אפשר להתעלות
מבחינת מאוס עד לבחינות גבוהות .וזה שצעק אדה"ר שלא ידע עד כה כח התשובה שמהני גם על הריגת והפסד
אדם וכל המאבד נפש אחת מישראל כאילו אבד עולם מלא כמ"ש חז"ל ,וע"י תשובה יכול לתקן זאת ולכן בודאי
יכול לתקן גם אדה"ר חטאו ואכמ"ל בזה יותר.
ובחינת "תשובה עילאה" שייך גם בר"ה שיסודו המלכת השי"ת דבעי חדוה ושמחה ,ובכ"ז ר"ה הוא אחד מעשי"ת,
ולהנתבאר א"ש דתשובה והכרת המלך לא שייך שיהי' בצוותא חדא ,אבל תשובה עילאה שייך מפני שהיא בשמחה
ועונג.
ועפי"ז מובן מה שמובא בספה"ק ,שבתקיעת שופר ישנה תשובה על דברים דלא שייך תשובה ע"פ הזוה"ק כמו
ברי"ק וכו' דעליהם לא שייך תשובה פשוטה הרגילה ,אבל תשובה עילאה שמתרומם ממצב חטאו למקום יותר
גבוה וזה "ויגבה ה' אלקים צבאות במשפט" .על כל החטאים ר"ל ולכן יום תשובה דר"ה הוא תשובה עילאה על כל
החטאים ופגמים דלא שייך עליהם תשובה ,וכפי שנתבאר אדה"ר לא ידע מתשובה "עילאה" עד שנודע לו ,ולכן לא
עשה תשובה ובזמן שעשה תשובה כבר קשה הי' לתקן העולם אפילו בתשובה עילאה להרימו ממצב שנשקע
ונתבסס בשפלותו ושפלות החי בעוה"ז .ובאמת בחינת תשובה עילאה שייך לא רק בר"ה אלא בכל עשי"ת שבגמ'
ר"ה (יח" ).דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב (ישעיה נה ו) ,אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום
הכיפורים" .ובהיותו קרוב הוא בקל להתרומם להשי"ת בזמן שהשי"ת מקרב לבנ"י ורוצה לקרבם אליו.
וכן יהיה לעתיד לבוא שהוא יום שכולו שבת ,שיתעלו ישראל ויתרוממו בתשובה עילאה כל כך עד שכל רעות
הגלות החטאים והפגמים כולם יפלו מעצמם ויתמוגגו כלא היו ,שישתנה לגמרי כל מצב וחיי האדם עלי אדמות
לאופן ובחינה שאינם שייכים כלל לכל העבירות והחסרונות של הגלות.
נמצא יש בכוחה של השבת כל פעולות השופר שאף הוא יכול להיות למליץ יושר לישראל שיש בו כח דיבור כנ"ל.
וגם הוא מעלה הכל לעילא בתשובה עילאה ,הן העלאת התפילות והמלכיות זכרונות שופרות הכל בכח השבת
להעלותם לעילא שיתקבלו ברעווא לפני אדון כל .וברמב"ם הלכות תשובה (פרק ג הל"ד) כתב" :אע"פ שתקיעת
שופר בראש השנה גזירת הכתוב ,רמז יש בו כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו
במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם ,אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר
לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר
לא טובה" עכ"ל.
והיינו ,השופר מעורר האדם לתשובה עילאה לאותם "השוכחים את האמת בהבלי הזמן ,ושוגים כל שנתם בהבל
וריק" כל שיחם ושיגם בשפלות שנתם ,הוא בהבלים אשר לא יועילו ולא יצילו ,ועל כך מעוררם השופר להתרומם
מתוך כל זה המצב ולהתעלות לבחינה גבוהה ונעלה יותר בחיי האמת ורדיפת בוראו והתשוקקות נפשו בדברים
העומדים ברומו של עולם עד שמעצמם מתנערים ממנו כל עבירות הישנות והבלים שנדבקו בו במשך השנה.
וכמו כן ממש הלא נתבאר שהיא פעולת השבת קודש באדם ,ולכן אין צריך לשופר בשבת קודש לעורר הישנים
והנרדמים ,שכן השבת גופא מעוררם ומעלה אותם בתשובה עילאה למעלה מנמיכות הבלי הזמן.
והנה כח קדושת השבת נעשה ע"י ישראל ,וכדכתיב (שמות לא טז) "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את
השבת לדרתם ברית עולם" שבני ישראל הם העושים השבת בעולם.
וכן מוכח מדברי התוס' (סנהדרין לז" :):כתוב בתשובת הגאונים ,שאין בני א"י אומרים קדושה אלא בשבת .דכתיב
(ישעיה ו) גבי חיות שש כנפים לאחד ,וכל כנף הוא אומר שירה אחת ביום בששת ימי החול ,וכשיגיע שבת אומרים
החיות לפני המקום רבש"ע אין לנו עוד כנף ,והקב"ה משיב להם יש לי עוד כנף אחד שאומר לפני שירה שנאמר
מכנף הארץ זמירות שמענו" ע"ב.
ה
והיינו כנ"ל שקדושת השבת באה מכנף הארץ אלו ישראל שלהם ניתנה השבת ,ומבלעדי ישראל לא תתכן בשום
פנים ואופן שבת בעולם ,כי לא נתתו לגויי הארצות ,כי אם לישראל עמך נתתו באהבה ,נמצא על ידם של ישראל
מתקיימת השבת בעולם – .אף שהשבת באתערותא דלעילא היא באה כידוע ,מ"מ עצם קיומה של השבת בזכות
ישראל היא.
וכן מצינו עוד בחז"ל (ב"ר יא ח)" :תני ר"ש בן יוחאי ,אמרה שבת לפני הקב"ה רבש"ע לכולן יש בן זוג ולי אין בן
זוג ,א"ל הקב"ה כנסת ישראל היא בן זוגך ,וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני אמר להם הקב"ה זכרו הדבר
שאמרתי לשבת כנסת ישראל היא בן זוגך ,היינו דבור (שמות כ) זכור את יום השבת לקדשו" ע"כ.
כלומר ענין "בן זוג" הוא החיבור החזק ביותר בעולם ,כן ישראל עם השבת מתייחדים ומתחברים כאחד ממש
וכענין בני הזוג המשלימים זא"ז וא"א לזה בלא זה ,כן בהתחברות ישראל קדושים בשבת קודש נעשית חטיבה
אחת מושלמת בתכלית השלימות.
שכן כל כוחם של ישראל לומר הזמירות בשבת קודש הוא מכח השבת ,וכמאמר הרה"ק מאפטא זצוקלה"ה על
נוסח ברכת לקל אשר שבת דש"ק "ויום השביעי משבח ואומר ,מזמור שיר ליום השבת טוב להודות ליהוה .לפיכך
יפארו ויברכו לאל כל יצוריו .שבח יקר וגדלה וכבוד יתנו לאל מלך יוצר כל המנחיל מנוחה לעמו ישראל בקדשתו
ביום שבת קדש" .ופירש בנועם צוף אמרי קדשו (בשבת באוסטילא שנתאספו כל צדיקי הדור כידוע) ,מאחר שיום
השביעי עצמו משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת – כמשנ"ת שיש להשבת כח הדיבור – ממילא בתוצאה –
"לפיכך" יפארו ויברכו לקל כל יצוריו ,שהשבת נותן הכח ביצורים לזמר ולהודות לפניו ולהשיג דעת שבת קודש
כמשנ"ת .נמצא זה צריך לזה השבת צריך לישראל וישראל צריך להשבת כענין בן זוג ממש.
ד .לימוד זכות ישראל בכח השבת קודש
איתא במסכת שבת (יב" :).תנו רבנן ,הנכנס לבקר את החולה אומר ,שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא .ורבי
מאיר אומר יכולה היא שתרחם" .היינו השבת עצמה יכולה היא שתרחם ,כאשר נת' שהשבת היא מציאות חי'
וקיימת לעד ולעולמי עולמים והוא עומד למליץ יושר על ישראל קדושים ביום הדין שיכולה שתרחם ויתקבלו
מליצותיה.
ורש"י ז"ל פירש התם באיזה כח וזכות יכולה היא שתרחם" :יכולה היא שתרחם .אם תכבדוה מלהצטער בה" .ע"י
שלא מצטערים מחמת כבוד השבת ,יכולה היא שתרחם.
איתא במשנה אבות מימרא דרבי עקיבא (פרק ג מט"ו-טז)" :הכל צפוי ,והרשות נתונה ,ובטוב העולם נדון .והכל
לפי רב המעשה .הוא היה אומר ,הכל נתון בערבון ,ומצודה פרוסה על כל החיים .החנות פתוחה ,והחנוני מקיף,
והפנקס פתוח ,והיד כותבת ,וכל הרוצה ללוות יבוא וילוה ,והגבאים מחזירים תדיר בכל יום ,ונפרעין מן האדם
מדעתו ושלא מדעתו ,ויש להם על מה שיסמוכו ,והדין דין אמת ,והכל מתקן לסעודה".
כוונת התנא ללמדנו ,שאמנם החנות פתוחה והרשות נתונה לבוא ולקחת לו מן העולם כרצונו ,כאשר אנו רואים
במשך השנה לוקחים אנשים מן העולם כרצונם ונהנים בתענוג תאוותיהם רח"ל וכו' – אבל כל זה הלא נתון
בערבון לאדם ,ובבואו ליום הדין צריך ליתן דין וחשבון על כל חובותיו שנתחייב ,שאמנם החנוני מקיף ,אבל
הפנקס פתוח והיד כותבת ,וביום הדין תפתח את ספר הזכרונות ומעליו יקרא וחותם יד כל אדם בו .ואע"פ שכל
הרוצה ללוות יבוא וילוה ,מ"מ יידע שהגבאים ["יסורים ופגעים רעים" רע"ב שם] מחזירים בכל יום תדיר ,ונפרעין
מן האדם מדעתו ושלא מדעתו.
ומעתה בבואנו לקראת יום הדין הגדול והנורא הלזה ,הרי פלצות תאחזנו מרוב החובות הגדולים ששקענו בהם
רח"ל ורובצים על צווארינו ,שעל כולם עלינו להפרע רח"ל.
אך בר"ה שחל בשבת ,נוכל לסמוך בזה על השבת קודש ,כדאיתא בביצה (טו" :):מאי כי חדות ה' היא מעוזכם ,אמר
רבי יוחנן משום רבי אליעזר ברבי שמעון ,אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל בני לוו עלי וקדשו קדושת היום
והאמינו בי ואני פורע".
וכן נהגו ישראל לדורותיהם ללוות להוצאות שבת אף אם לא ידעו מהיכן ישלמו חובותיהם .ועובדא ידענא מפי
הרה"ח הנודע ר' לייבל פרידמן זצ"ל ,שסיפר לי שבצעירותו הי' אביו הרה"ח ז"ל שולחו בעצם יום השבת להביא לו
ו
מן החנות מאכל ומשקה הנצרך לו לשבת (כידוע שהיו משאירים החנות פתוחה בשבת שמי שיחסר לו דבר יוכל
לקחת ,ואחר השבת היו משלמים מה שלקחו) .וא"ל הר"ר לייבל שתמיד הי' תמה על כך למה לו לשולחו על דבר
זה בשבת עצמה ,ולא טרח לחשב הצטרכותו מלפני השבת .ובשנות זקנותו הבין ,שכנראה מרוב הדחק שהי' בבית
אביו ז"ל לא אבה לקנות לפני השבת מכיון שלא היה לו כסף לשלם במזומן [ולא רצה ללות בלא שיידע מהיכן
ישלם] ,אבל בשבת עצמה מכיון שלא הוצרך לשלם במזומן הלא על כך אמרינן "לוו עלי ואני פורע" כאשר
הלוואותיכם "עלי" הן על השבת אז "אני פורע" ואין צריך לדעת מהיכן יפרע ההלוואה.
דהקב"ה מבטיח שיפרע כל החובות שנעשו לצורך כבוד וקדושת השבת ע"י בנ"י ואין לכם לחשוש לגמרי מזה
שאין לכם כסף חולא תוכלו לפרוע הלוואות וכו'.
ומכיון שבנ"י הם הבת זוג של ש"ק וכפישנתבאר בנ"י עושים הש"ק כמש"נ ושמרו בנ"י את השבת
"לעשות" את השבת לדורותם וכו' ,וגם וגם בשירת בנ"י יכולה השבת לפאר ולשבח להקב"ה והוא כמו אור חוזר
ולכן יכולים בנ"י לשבח משום שהש"ק משבח ומפאר וכו' כמ"ש הרה"ק האוהב ישראל ,ולכן כמו שהקב"ה
מבטיח לפרוע חובות הש"ק גם צריך הקב"ה לפרוע את חובות בת זוגו של הש"ק .וחוץ מזה גם לעצם הש"ק
ישנו כח וחיוב לפרוע חובות בנ"י מה שהיד כתבה בפנקס.
נמצא זה בכח השבת לפרוע כל חובותיו של האדם ,ולעולם לא נחסר מן השבת לפרוע ,שהרי גם מה שלווים עבור
השב"ק הקב"ה יתן לנו אפשרות לפרוע חובות שנעשנו לכבוד שב"ק ולכן בכח הש"ק לפרוע כל חובות שנעשו
בשבילה ולפרוע על ידה כל חובותינו ,שאף אם לקחנו ולווינו מחנות הפתוחה בעולם ורוצים הגבאים ח"ו ליפרע –
הנה השבת קודש יפרע עבורינו כל חובותינו שנתחייבנו ,כאשר נקיים השבת כראוי ובתשובה עילאה כאמור .כמו
שהשבת תפרע חובותינו שנתחייבנו לכבוד הש"ק כמו"כ בודאי בכח הש"ק גם להיפך לפרוע כל חובות שומרי
שבת ומכבדי הש"ק והיא יכולה ללוות עלינו והקב"ה ג"כ יעזור לפרוע חובותיה כמו חובותינו.
ודו"ז זצוקללה"ה בארון עדות מפרש ענין שקולה שבת כנגד כל התורה כולה ,שבשבת כלולה כל התורה וכל עניני
סגולות כל המצוות יש בה ,הן מצות שופר ולולב וסוכה וכו' הכל יש בבחינת השבת .נמצא ממילא אף אם
נתחייבנו כל מיני חובות על כל סוגי הלוואות הנה בכח השבת לפרוע בעדינו כל שטרי חובותינו.
שהרי מה שאנו חייבים הוא מפאת שחסרנו לקיים מצוות ,ואולי גם אם קיימנו לא היו ראויים כראוי וכהוגן ובש"ק
מתקן הפריעה ובודאי פורע חובות בנ"י ומתקן התוה"מ כמו שישנו בש"ק תיקון בכלליות הבריאה ,וא"כ אנו
בטוחים בזכות הש"ק בר"ה ביום הדין הרי מתקיים דיני המשנה באבות פ"ג מט"ו-ט"ז ונפרעים מן האדם ,היינו
שאדם צריך לפרוע מה שלקח מן החנות ,ואם ח"ו רואים בפנקס פתוח דלא פרע ישנם אופנים אחרים שהגבאים
פורעים ,בוטחים אנו בר"ה שחל בש"ק שגם הש"ק יפרע כל חובות בנ"י מדה כנג"מ כמו שבנ"י לוקחים עליהם
חובות עבור בנ"י והקב"ה פורע ,כן הש"ק יפרע חובות בנ"י ,ועוד יכניסו בחשבון בנ"י אשראי לחשבונם שיוכלו
ליכתב וליחתם לכו"ח טובה ולשנה טובה ומתוקה.
ובודאי מכל תיקוני הש"ק בעוה"ז יביאו לתיקון הכללי בהצטרפותם יחד לגרום להיום שכולנו מקוים עליו יום
שכולו שבת ומנוחה צדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה.
והיינו שכח ש"ק משום דיכולה היא שתרחם ,וכדפרש"י ז"ל ,כאשר נמנעים מן הצער לכבודה של השבת .והנה
עמך ישראל ביומא דראש השנה שחל להיות בשבת – כאשר עליונים ותחתונים עומדים ומצפים על תקיעות
השופר שיש בהם את הצלתם של ישראל ,שבכוחם עולה הקב"ה מכסא דין ויושב על כסא רחמים - ,והנה מבטלים
הם ישראל אל כל השופר ,מחשש רחוק של איזה יחיד מישראל בקצה העולם שעדיין אינו יודע וצריך לילך אצל
הבקי ללמוד ,ושיעבירנו בשגגה ד"א ברה"ר ח"ו ,שהוא כמעט כמתעסק בדבר זה .בשביל אותו יחיד שבישראל
ביטלו חז"ל וגזרו גזירה על כל הדורות כולם שיבטלו תקיעת שופר לגמרי בר"ה שחל להיות בשבת .אמרו מוטב
תיבטל תקיעת שופר כולה לדורות ולא תפגם במאומה קצה קצה של קדושת השבת אפילו אצל היחיד .וכי יש לך
כבוד לשבת גדול מזה! מה שבנ"י מוסרים נפשם וזכותם ביום הדין הנורא והאיום כמש"נ בנתנה תוקף קדושת
היום וכו' לכבד הש"ק ושלא יפגם ע"י אחד מבנ"י אפילו בשוגג קדושת הש"ק.
ובמילא בעומדינו כה בר"ה שחל להיות בשבת ,ואנו נמנעים מלהצטער בשבת ,ואף מבטלים הקיעות במסי"נ
עצומה ,כמבואר שהוא הצלתם של ישראל ,שהרי כל פעולות היום נעשים ע"י השופר כמשנ"ת המלכיות זכרונות
שופרות והעלאת התפילות וכו' ,בודאי בעצם הוויתור על כל זה במסי"נ הוא מעורר זכות עצומה ,ויכולה היא
ז
שתרחם ולהיות לנו למליץ יושר ביום הדין .לרפאות כל החולים ל"ע ,וכלל ישראל בצאתו לגלותו הרי כל הולכי
דרכים מוגדרים בהלכה כחולה שאין בו סכנה .ובקושי התגברות השעבוד והגלות עלינו אנו צריכים להרבה רחמים
ורפואות ונחמות וישועות .וכל זה נשפע בכח השבת קודש.
ועצם מניעת התקיעות בשבת כבר מערבבת השטן מכל וכל ,בראותו גודל מסירות נפשם של ישראל על כבוד
השבת שמסכימים לבטל לגמרי כל התקיעות בשביל שלא לפגום ח"ו פגם קטן שאולי עלול להיות בכבוד השבת.
בזה גופא עושה השבת כל פעולות השופר כאשר נת' בריש דברינו ,ואולי עוד יותר מן השופר ,שמסי"נ עצומה זו
שיש בר"ה שחל להיות בשבת שסכימים לבטל כל התקיעות שזקוקים ודחופים להם כ"כ בודאי להצלת נפשם
מרדת שחת מחמת ספק רחוק של פגם קטן של יחיד בכבודה של השבת.
ואפשר שהסט"א א"י להאמין בכח זה של בנ"י לביטול מצות שופר בש"ק והוא חושב שהטעו אותו ולא רק
שמשיח צריך לבוא אלא בזכות הש"ק הוא בא ,שהרי אמרו חז"ל אלמלא שמרו בנ"י שני שבתות כהלכתם היו
נגאלים .ובסה"ק שבאמת סגי בשמירת שבת קודש אחד ליגאל אלא צריך ב' שבתות הוא מפאת שע"י שמירת שבת
כהלכתה השבת הראשון יגרום לשבת בשני כראוי וכנכון .ולכן בר"ה שחל להיות בש"ק בנ"י פעלו בש"ק הזה כמו
שמירת ב' שבתות שהם נגאלים ובזה הוא מתבלבל מאד ואינו יכול כלל להסטין ודו היטב.
ובזה פועלת השבת כל פעולות השופר ויותר מזה .ושפיר מברכים אנו אף בר"ה שחל בשבת "שומע קול תרועת
עמו ישראל ברחמים" – אף שלא תקעו בשופר ,השבת יש בה גם כן כח תרועה כמבואר,
וכן בר"ה שחל להיות בשבת מתעורר ביותר כבוד השבת בזכות מסי"נ זו למען השבת ,ומתעורר מאד זמן דלעת"ל
של יום שכולו שבת שיגביה את ישראל בתשובה עילאה כמבואר ,ושפיר מתערבב השטן בחושבו שהנה הגיע זמן
שחיטתו.
ובהיות השבת בן-זוג של ישראל ,הלא כמה וכמה חיובים שמנו רז"ל בבן-זוג וכדשנינו במשניות דכתובות פ"ה
(מ"ח)" :לקתה חייב לרפאותה ,נשבית חייב לפדותה" ,וחייב לזונה ולפרנסה וכל שאר החיובים המבוארים .ובודאי
יקיים השבת חובותיו כלפי בן זוגו לרפאותינו ולהחיש את פדות נפשינו .בזכות השבת ובזכות מסירת נפשם של
ישראל למען השבת כאשר במשך כל הדורות מסרו ישראל את נפשם על קדושת שב"ק כידוע ,ובר"ה עולים כל
זכרונות המסי"נ לפניו לטובה בזכות השבת.
ויהי רצון שנוושע כאו"א בכל הענינים לטובה ,ונזכה לכתיבה וחתימה טובה ,שנה טובה ומורכת ,שנה טוב
ומתוקה ,ומהרה נזכה לשמוע קול שופרו של משיח בביאת גוא"צ בב"א.
לקבלת הגליון מידי שבוע למייל שילחו ל m0732951213@gmail.com
ח
