gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ראש השנה‬ ‫ראש השנה‬ ‫ה'תשפ''ז‬ ‫בכל ענייני החוברת ניתן לפנות אל‪052-7675895 :‬‬ ‫מודיעין עילית‬ ‫גור‪-‬אריה צור‬ ‫להצטרפות לתפוצת מייל‪leshem895@gmail.com :‬‬ ‫ב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ראש השנה‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‬ ‫שהוא כעין מה שנאמר בדניאל (ד‪,‬יד')‬ ‫ישין‬ ‫ִּבגְ ז ֵַרת עִּ ִּירין פִּ ְתגָמָ א ּומֵ אמַ ר קַ ִּד ִּ‬ ‫ראש השנה‬ ‫ְשאֵ לְ תָ א‪.‬‬ ‫לענין הסימנים בליל‬ ‫ופירש רש"י שאלתא‪ .‬גזרה וע''י‬ ‫ראש השנה‬ ‫שנמלכין בהקב''ה קודם שיגזרו‬ ‫הגזרה קורא אותה שאלתא‪.‬‬ ‫יסוד הסימנים הוא בברייתא במס'‬ ‫כריתות [ה‪ ]:‬וכדברי אביי שם [ו‪:].‬‬ ‫ופירש מצודת דוד בגזרת הדבר‬ ‫נגזר בגזרת המלאכים [המחריבין]‬ ‫ת''ר (כריתות ה עמ' ב') אין מושחין את‬ ‫העושים דין המקום‪.‬‬ ‫המלכים אלא על המעיין כדי שתימשך‬ ‫מלכותן‪ ,‬שנאמר (מלכים א א‪ ,‬לג‪-‬לד')‬ ‫ופירש הרמב''ן‪( :‬ויקרא יח‪,‬כה')‬ ‫שח אֹ ַׁ֣תֹו ָׁ֠ שָ ם‪.‬‬ ‫הֹור ְד ֶ ֶּ֥תם אֹ ֖תֹו אֶ ל‪-‬גִּ ֽחֹון ּומָ ַ ַׁ֣‬ ‫וְ ַ‬ ‫כי הדבר ההוא הנגזר על נבוכדנצר‬ ‫היא גזרת עירין שגזרו על הכוחות‬ ‫ומפרש מצודת דוד‪ :‬וְ ַ‬ ‫הֹור ְד ֶּ֥תם אֹ ֖תֹו [את‬ ‫הנאצלין מהן לעשות כך ויקראו‬ ‫שח [צָ ד֨ ֹוק הַ כֹ ֵ֜הן וְ נ ָ ָָ֧תן הַ נ ִּ ִָ֛ביא]‬ ‫שלמה] אל‪-‬גִּ ֽחֹון ּומָ ַ ַׁ֣‬ ‫"עירין" כי מאצילותן יתעוררו‬ ‫אֹ ַׁ֣תֹו ָׁ֠ שָ ם ‪ -‬לסימן טוב‪ ,‬שתמשך מלכותו‬ ‫הכחות בכל הפעולות וגו' ומאמר‬ ‫כנחל ‪.‬‬ ‫קדישין שאלתא כלומר ששאלו מה‬ ‫הרצון העליון עליו ואחרי כן גזרו‬ ‫דאמרת‬ ‫אמר אביי השתא‬ ‫להעשות כן‪ .‬שהרי אין המלאכים‬ ‫סִּ ימָ ָנא ִּמילְ תָ א היא [שעושים מעשה‬ ‫עושים מעצמם ולא כלום‪ ,‬אלא הכל‬ ‫לסימן טוב‪ ,‬כדי שיתקיים] יהא רגיל‬ ‫לפי רצון עליון‪.‬‬ ‫איניש לְ מי ַכל ריש שתא [לאכול בראש‬ ‫השנה] קָ ָרא ורּובְ ָיא ַכ ְר ִּתי ִּסילְ קָ א‬ ‫כן הדבר הזה‪ ,‬בסימני ראש‬ ‫ותָ מָ רי‪[ .‬שיהיו לסימנים טובים לכל‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫השנה כולה]‪.‬‬ ‫כלומר הסימנים שאנו עושים בליל‬ ‫ויש להבין כיצד פועל מנגנון זה של‬ ‫ראש השנה לטובה‪ ,‬והבקשות שיחד‬ ‫ִּסימָ ָנא ִּמילְ תָ א היא‪.‬‬ ‫ג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ראש השנה‬ ‫האדם כח למלאכי עליון להוציא‬ ‫עמהן‪ ,‬הן ליתן כח בעליונים לעירין‬ ‫לפועל גזירותיו של הקב''ה‪.‬‬ ‫קדישין לעורר ולהוציא אל הפועל‬ ‫מה שגזר עליהם הקב''ה ליתן לנו‪.‬‬ ‫וכן באומרו היה''ר מלפניך‪ ,‬לאחר‬ ‫כל מאכל שיש בו משמעות לטובה‪.‬‬ ‫וכעין שאמרו (מועד קטן י"ח) ברית‬ ‫כרותה לשפתים וכשגגה היוצאת‬ ‫וכעין זה תקנו לומר בליל שבת‬ ‫מפי השליט‪ ,‬שלא יוציא אדם דבור‬ ‫למלאכי השרת בואכם לשלום‪,‬‬ ‫לא טוב מפיו‪ ,‬כי ממהרים המלאכים‬ ‫וברכוני לשלום‪ ,‬להוציא לפועל רצון‬ ‫הם העירין קדישין להוציאו אל‬ ‫הקב''ה‪ ,‬וזה שאומרים ממלך מלכי‬ ‫הפועל‪ ,‬עוד בטרם יתחרט על כך‬ ‫המלכים הקב''ה‪.‬‬ ‫האדם אשר דבר דבריו‪.‬‬ ‫ובזה ינתן טעם לאומרו (בפרשת‬ ‫ומידה טובה מרובה‪.‬‬ ‫מסעי) בדרך הכפילות‪ :‬וַיִּ כְ תֹב מֹ שֶ ה‬ ‫אֶ ת מֹוצָ אֵ יהֶ ם לְ מַ ְסעֵיהֶ ם ַעל פִּ י ה'‬ ‫שיש בכח דיבורו הטוב של האדם‬ ‫וְ אֵ לֶה מַ ְסעֵיהֶ ם לְ מֹוצָ אֵ יהֶ ם וכמובא‬ ‫ליתן כח בידי מלאכי השרת משרתי‬ ‫בלעומקו של מקרא שם‪ ,‬על דרך‬ ‫עליון הם העירין קדישין להוציא‬ ‫הרמז והצח‪ :‬ירמזון ִּאילין ִּמ ַל ָיא‬ ‫דבריו ומעשיו הטובים שהם לסימן‬ ‫למסעיהם של העירין קדישין על פי‬ ‫טוב‪ ,‬אל הפועל‪ ,‬להיות פועלים עליו‬ ‫מֹוצָ אֵ יהֶ ם של בני אנשא‪ ,‬שמוציאים‬ ‫טוב‪ ,‬בגזירת עליון‪.‬‬ ‫בפה ה"יהי רצון מלפניך"‪ ,‬וממהר‬ ‫האלקים לעשותו בגזירת עירין‪ .‬שגוזר‬ ‫וזה שאמר אביי‪ ,‬השתא דאמרת‬ ‫על עירין קדישין למהר ולהחיש לנו‬ ‫סִּ ימָ ָנא ִּמילְ תָ א היא‪,‬יהא רגיל איניש‬ ‫הישועה הנרצית לפני ה'‪.‬‬ ‫לְ מי ַכל ריש שתא‪ :‬קרא ורוביא כרתי‬ ‫סילקא ותמרי‪.‬‬ ‫וכן ָכפַל ואמר וְ אֵ לֶה מַ ְסעֵיהֶ ם‬ ‫לְ מֹוצָ אֵ יהֶ ם שלפי מוצאיהם של העירין‬ ‫ובאוכלו קרא דרך משל‪ ,‬ואומר יהי‬ ‫קדישין מלפני מלך מלכי המלכים‬ ‫רצון מלפניך שתקרע רוע גזר דיננו‬ ‫הקב''ה‪ ,‬כן יהיה פתגמא ליתן לנו‬ ‫ויקראו לפניך זכויותינו‪ ,‬בזה נותן‬ ‫ד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ראש השנה‬ ‫אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים‬ ‫מבוקשנו לכל מסעותינו משך שנות‬ ‫היא העבודה מלמעלה למטה להוריד‬ ‫חיינו‪ .‬וכאומרו‪ :‬וְ אֵ לֶה מַ ְסעֵיהֶ ם של‬ ‫שפע רחמים מן השמים כאב המרעיף‬ ‫בני האדם לְ מֹוצָ אֵ יהֶ ם של העירין‬ ‫אהבתו על בניו‪ .‬ויחד היא כעין‬ ‫קדישין היוצאים לברכנו על פי ה'‪.‬‬ ‫העבודה של המלאכים ב"רצוא ושוב"‪,‬‬ ‫וככתוב והנה מלאכי אלקים עולים‬ ‫^^^^‬ ‫ויורדים בו‪.‬‬ ‫אם כבנים אם כעבדים‬ ‫והיא העבודה של תקיעת השופר‪.‬‬ ‫היא הנשיפה מלמטה למעלה להוריד‬ ‫אמירתה ושייכותה‬ ‫מכסה והנהגה של השמות הקדושים‬ ‫ושל חסד ורחמים‪ .‬כעין הפסוק בשירת‬ ‫אצל‬ ‫הים‪ ,‬נשפת ברוחך ‪ -‬כסמו ים‪.‬‬ ‫תקיעת השופר‬ ‫נשפת ברוחך בתקיעת השופר‪ ,‬כיסמו‬ ‫יש ליתן טעם מדוע לומר את‬ ‫ים של רחמים ואהבה לעם ישראל‪,‬‬ ‫שניהם‪ .‬ומדוע אחד מהם לא יספיק‬ ‫כסות של אהבה מאת הקב"ה‪.‬‬ ‫לרצות‪ ,‬בן את אביו או עבד את מלכו‪.‬‬ ‫כנאמר על כל פשעים תכסה אהבה‪.‬‬ ‫ויש לומר שהם שתי מידות בעבודת‬ ‫כמים לים מכסים‪.‬‬ ‫ה'‪ .‬יש עבודה שהיא מלמטה‬ ‫למעלה‪ ,‬כעין סולם מוצב ארצה‬ ‫וכאן יש להאיר מה שמובא בספרים‬ ‫וראשו מגיע השמימה‪ ,‬ויש עבודה‬ ‫הק' [וכמובא בלעומקו של מקרא‬ ‫שהיא משיכת חסד ורחמים מלמעלה‬ ‫לפרשת נשא בענין ברכת הכהנים] כי‬ ‫למטה‪.‬‬ ‫נרמזו בברכת הכהנים המלאכים‬ ‫היוצאים מן השופר בראש השנה‪.‬‬ ‫אם כעבדים עינינו לך תלויות‪,‬‬ ‫ויש ליתן טעם לשליחותם של אותם‬ ‫היא עבודת ה' מלמטה למעלה‪ .‬לכן‬ ‫המלאכים הק' הן בתקיעת השופר והן‬ ‫אמר עינינו לך תלויות‪ ,‬עד שתחוננו‪.‬‬ ‫בברכת הכהנים‪.‬‬ ‫ה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ראש השנה‬ ‫ישראל שתפילותיהם פועלות ישועות‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪ ,‬כי‬ ‫ואינן שבות ריקם‪.‬‬ ‫כשם שברכת הכהנים תקנוה בסוף‬ ‫התפילה בסדר העבודה‪ ,‬ובכך היא גם‬ ‫ובזה ניחא לאומרו וַאֲ ִּנ֖י אֲבָ רֲ ֵ ֽכם‪ .‬יש‬ ‫מאסף לכל המחנות‪ ,‬לכל הברכות‬ ‫אומרים ַוא ֲִּנ֖י אֲבָ רֲ ֽכם לעם ישראל על‬ ‫והתפילות של תפילת הציבור ליתן‬ ‫ידי הכהנים‪ .‬יש אומרים ַוא ֲִּנ֖י אֲבָ רֲ ֽכם‬ ‫להם כח לעלות מדרגה לדרגה עד‬ ‫לכהנים שבירכו לעם ישראל‪ .‬עשה‬ ‫הגיעם אל כסא הכבוד‪ ,‬כן תקיעת‬ ‫הכתוב את הכהן כשופרו של הקב"ה‬ ‫השופר שנצטוינו בה בראש השנה‬ ‫לברך לעם ישראל‪ .‬ולכן הם הם אותם‬ ‫הרי היא כמאסף לכל המחנות‪ ,‬לכל‬ ‫המלאכים היוצאים מן השופר‪ ,‬הם הם‬ ‫התפילות והתחינות של כל השנה כולה‬ ‫אותם המלאכים היוצאים מברכת‬ ‫בכלל‪ ,‬ושל חדש הרחמים והסליחות‬ ‫כהנים‪.‬‬ ‫שבאלו''ל בפרט‪ ,‬ותקיעת השופר‬ ‫מעלה השמימה את כל התפילות שלא‬ ‫והשתא דאתית להכי‪ ,‬נימא ביה‬ ‫זכו מסיבות שונות לעלות במשך‬ ‫מילתא לתפארת שמות המלאכים‬ ‫השנה‪ ,‬והמלאכים היוצאים מן השופר‬ ‫הקדושים‪.‬‬ ‫מעלים ומביאים את כל תפילותיהם‬ ‫של כל בני ישראל שבכל השנה כולה‬ ‫ואלה שמותם‪ ,‬כהשם הק' בן כ"ב‬ ‫להניחם כיהלומים וכאוצר חביב בכתר‬ ‫אותיות היוצא מברכת כהנים‪:‬‬ ‫עליון של מלך מלכי המלכים הקב''ה‬ ‫היושב על כסא רם ונשא הוא כסא‬ ‫אנקת"ם פסת"ם פספסי"ם די"ו‬ ‫הרחמים ביום הדין לפאר את המלך‬ ‫נסי"ם‪ .‬והם כנגד ג' תיבות שבפסוק‬ ‫שהשלום שלו‪ ,‬והוא מחזיר לנו שלום‪,‬‬ ‫ראשון‪ ,‬יברכך י'ה'ו'ה' וישמרך‪.‬‬ ‫כפי שתיאר זאת ר' ישמעאל כהן גדול‬ ‫ושתים שבפסוק שני‪ .‬יאר י'ה'ו'ה'‪.‬‬ ‫שמנענע כביכול הקב''ה בראשו לומר‬ ‫לנו ואתה שלום וכל אשר לך שלום‪,‬‬ ‫ולפי שם קדוש זה יסדו את התפילה‬ ‫ָשם לְ ך֖‬ ‫וזה שמסיימת ברכת הכהנים וְ י ֵ ֶּ֥‬ ‫המובאת בספרים בברכת כהנים‪,‬‬ ‫שָ לֽ ֹום‪ .‬ובזה‪ ,‬הן בברכת הכהנים והן‬ ‫ובתקיעת שופר בר"ה‪ .‬והיא ראשי‬ ‫בתקיעות השופר מובטחים עַם בני‬ ‫תיבות של שם קדוש זה והיא מסוגלת‬ ‫ו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ראש השנה‬ ‫ולעשות שליחותם נאמנה‪.‬‬ ‫והדינים‪:‬‬ ‫החלומות‬ ‫להמתקת‬ ‫וזה שאמר הפסוק (ו‪,‬כז') וַאֲ נִּ י אֲבָ רֲ ֵ ֽכם‬ ‫הו"ו של וַאֲנִּ י הוא כנגד היסוד‪ ,‬אֲ נִּ י‬ ‫אֵ ל ָנא קָ ֵרב ְתשּו ַעת ְמצַ ֶפיך (ר"ת‬ ‫אנקת"ם‪ ,‬היוצא מן יברכ"ך)‪.‬‬ ‫כנגד המלכות‪ .‬והם יחד יסוד מלכות‪,‬‬ ‫עליהם מושתת בנין הברכות‪ .‬ואשר‬ ‫פחּודֶ יך סָ ר תֹו ִּציאֵ ם ִּממַ ֲאסָ ר (ר"ת‬ ‫על כן קבעו את ברכת כהנים בתפילת‬ ‫פסת"ם היוצא משם ה' י'ה'ו'ה)‪.‬‬ ‫עמידה‪ ,‬לפני שים שלום‪ ,‬לשלימות‬ ‫פְ דֵ ה סֹועִּ ים פתַ ח סּו ִּמים יְ ִּמינְ ך‬ ‫הבניין‪.‬‬ ‫ְמצַ פִּ ים (ר"ת פספסי"ם היוצא מן‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬אני ‪ -‬הוא אחד‬ ‫וישמר"ך)‬ ‫משמות ע"ב היוצאים מן הפסוקים‬ ‫ויסע ויבא ויט‪ ,‬וכמו שאומרים‬ ‫ְד ֵלה יֹוקְ ִּשים וְ קַ בֵ ץ נְ פֹו ִּצים ְסמֹוְך ָיּה‬ ‫בהקפות אני והו הושיעה נא‪ ,‬הוא‬ ‫מַ ַפלְ תֵ נּו‪( .‬ר"ת די"ו–נסי"ם היוצא‬ ‫השם הק' אשר בו מברך הקב"ה‬ ‫מן יא"ר י'ה'ו'ה')‪.‬‬ ‫לישראל ובו מברך הקב"ה לכהנים‪.‬‬ ‫ַו ֲאנִּ י ֲאבָ רֲ ֵ ֽכם‪.‬‬ ‫והם כנגד תפילה‪( ,‬שמע אנקתם)‪,‬‬ ‫פרנסה וכלכלה (פסת"ם‪ ,‬תן להם‬ ‫פיסת פתם)‪ ,‬מלבושי כבוד (פספסי"ם‬ ‫^^^^‬ ‫כנגד כתונת פסים)‪ ,‬ומעשי נסים‬ ‫(די"ו נסי"ם)‪.‬‬ ‫ויחד הם כ''ב אותיות כאומרו‪:‬‬ ‫[בראשית מח‪ ,‬כ'] ְבך יְ בָ ֵרְך יִּ ְש ָראֵ ל‪,‬‬ ‫אל תקרא יברך אלא יבורך‪ ,‬ב"ך‬ ‫מקדש ישראל‬ ‫יבורך ישראל‪ ,‬על ידי הכהנים ועל ידי‬ ‫ויום הזכרון‬ ‫מלאכי השופר‪ ,‬ומתלווים הם לס'‬ ‫אותיות של ברכת כהנים‪ ,‬הם ששים‬ ‫עיקר העבודה בראש השנה היא‬ ‫הגבורים אשר למלך שהשלום שלו‬ ‫הנשלחים בברכת כהנים לכל אחד‬ ‫במחשבה בזכרון‪ .‬והיא אחת מג'‬ ‫מישראל ליתן לו משאלות לבו‬ ‫המידות שבאדם‪ .‬שהאדם מחולק לג'‬ ‫ז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ראש השנה‬ ‫ר' יהושע אומר בניסן נברא העולם‪.‬‬ ‫מידות‪ .‬מחשבה דיבור ומעשה‪.‬‬ ‫ותירצו התוספות שם בד"ה כמאן‬ ‫והקב"ה אשר יצר את האדם בחכמה‪,‬‬ ‫מצלינן וז"ל‪ ,‬ואיכא למימר דבתשרי‬ ‫התאים לו ג' זמנים להשלים‬ ‫עלה במחשבה ליבראות ולא נברא‬ ‫מידותיו‪.‬‬ ‫עד ניסן‪ .‬כלומר שבתשרי נברא‬ ‫במחשבה ובניסן נברא במעשה‪.‬‬ ‫ראש השנה הוא יום הזיכרון כנגד‬ ‫תיקון מידת המחשבה‪.‬‬ ‫והוא ענין של סוף מעשה‬ ‫יום כיפור הוא יום הסליחה והכפרה‬ ‫במחשבה תחילה‪ .‬לא שהקב"ה צריך‬ ‫כנגד מידת הדיבור‪ .‬שכן עיקר המצוה‬ ‫ח"ו מחשבה לפני המעשה‪ ,‬כי ברוח‬ ‫המעשית ביום כיפור היא הוידוי‪.‬‬ ‫פיו כל צבאם‪ ,‬אלא שזה הסדר של‬ ‫כשמצות העינוי באה לעורר את הוידוי‬ ‫הבריאה‪ .‬שתקדם מחשבה למעשה‪.‬‬ ‫שיהיה מעומק לבו השבור של האדם‪.‬‬ ‫ואשר על כן סוכות הוא תיקון מידת‬ ‫וימי הסוכות זמני השמחה הם כנגד‬ ‫המעשה‪ ,‬כי בניסן ישבנו בסוכות ורק‬ ‫מידת המעשה‪ .‬ולכן רבו מצוות‬ ‫כדי לקיים ישיבת הסוכה כמצוה‬ ‫העשיה בסוכות‪ ,‬כגון נטילת לולב‪,‬‬ ‫לשמה ניתן חג הסוכות בתשרי‪ ,‬שיהיה‬ ‫הישיבה בסוכה ושמחת הרגל בבשר‬ ‫צלא דמהימנותא ולא צלא דשמשא‪.‬‬ ‫ויין‪.‬‬ ‫ואשר על כן נקרא תשרי יום‬ ‫ויש ליתן טעם מדוע יהיה ראש‬ ‫הזכרון‪ ,‬כנגד מה שנברא במחשבה‪.‬‬ ‫השנה דוקא תיקון למידת המחשבה‪.‬‬ ‫ולכן התיקון בראש השנה הוא תיקון‬ ‫והרי אמרו רבותינו על ראש השנה כי‬ ‫בחינת המחשבה והוא הקודם לתיקון‬ ‫זה היום תחילת מעשיך‪ ,‬וכן אני‬ ‫בחינת הדיבור שבוידוי יום הכפורים‬ ‫מתפללין בראש השנה‪ .‬וראוי אולי‬ ‫הקדוש‪ ,‬כששניהם מקדימים לתיקון‬ ‫היה יותר שיהיה זה יום המעשה ולא‬ ‫בחינת המעשה בנטלנו את הלולב‬ ‫יום הזיכרון‪.‬‬ ‫ובכניסתנו לסוכת השלום שבחג‬ ‫הסוכות‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬מצינו במסכת ראש השנה [כז‪].‬‬ ‫מחלוקת מתי נברא העולם‪ .‬תניא רבי‬ ‫אליעזר אומר בתשרי נברא העולם‬ ‫ח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ראש השנה‬ ‫אמרו עליו על ר''א בן דורדיא‬ ‫ובכך יש להבין את האוה"ח הק'‪,‬‬ ‫שלא הניח עבירה בעולם שלא וכו'‬ ‫מדוע יוסף הצדיק קבל עונש מאסר‬ ‫ושמע אלעזר בן דורדיא שאין‬ ‫שנתיים על שאמר פעמיים כי אם‬ ‫מקבלין אותו בתשובה‪.‬‬ ‫זכרתני והזכרתני‪ .‬והרי משום‬ ‫פעמיים יכול להיאסר ליומיים או‬ ‫הלך וישב בין שני הרים וגבעות‪ .‬אמר‬ ‫שבועיים או חדשיים‪ .‬ומדוע דוקא‬ ‫הרים וגבעות בקשו עלי רחמים‬ ‫שנתיים‪ .‬אלא שהוא לכאורה ָפגַם‬ ‫אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך‬ ‫במידת הזכרון‪ ,‬שאמר זכרתני‬ ‫נבקש על עצמנו שנאמר {ישעיה נד‪-‬‬ ‫והזכרתני‪ ,‬לכן צריך שיעברו עליו‬ ‫י} כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה‪.‬‬ ‫שני ראשי שנים של זכרונות‪ ,‬לתקן‬ ‫מידת הזכרון‪ .‬ע''כ סיכום דבריו של‬ ‫אמר שמים וארץ בקשו עלי רחמים‬ ‫אוה''ח הק'‪.‬‬ ‫אמרו עד שאנו מבקשים עליך נבקש‬ ‫על עצמנו שנאמר {ישעיה נא‪-‬ו} כִּ י‬ ‫וראש וראשון לכל הזכרונות הוא‬ ‫שָ מַ ִּים כעָשָ ן נִּ ְמלָחּו [נחבלו כבגד‬ ‫לזכור שהקב"ה מלך‪ ,‬ומלכותו בכל‬ ‫הנשחת] וְ הָ אָ רץ כַבגד ִּתבְ לה‪.‬‬ ‫משלה‪ ,‬והכל בידו ואין זולתו‪ ,‬הכל‬ ‫ממנו ואין בלתו‪.‬‬ ‫אמר חמה ולבנה בקשו עלי רחמים‬ ‫אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך‬ ‫ואשר על כן ניתנה לנו מצוות השופר‬ ‫נבקש על עצמנו שנאמר {ישעיה כד‪-‬‬ ‫לתקן הזכרונות‪.‬‬ ‫כג} וחפרה הלבנה ובושה החמה‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫אמר כוכבים ומזלות בקשו עלי‬ ‫רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים‬ ‫בביאור תשובתו של ר'‬ ‫עליך נבקש על עצמנו שנאמר‬ ‫{ישעיה לד‪-‬ד} ונמקו כל צבא השמים‪.‬‬ ‫אלעזר בן דורדיא‪.‬‬ ‫אמר אין הדבר תלוי אלא בי הניח‬ ‫כמובא במסכת עבודה זרה יז' עמ'א'‪:‬‬ ‫ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד‬ ‫שיצתה נשמתו יצתה בת קול ואמרה‬ ‫ט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ראש השנה‬ ‫קלקולם‪ .‬וממילא גם ממנו תיקונם‪,‬‬ ‫רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי‬ ‫והוא בכללם‪.‬‬ ‫העולם הבא‪.‬‬ ‫לכן הניח ראשו בין ברכיו כְ עֻבָ ר‬ ‫ויש לשאול‪ ,‬לכאורה מדוע‬ ‫במעי אמו‪ ,‬לחזור לימי התהוותו‪ ,‬שם‬ ‫יתאכזרו אליו הרים וגבעות‪ ,‬השמים‬ ‫אין שולט היצר הרע עד שננער‬ ‫והארץ‪ ,‬חמה ולבנה‪ ,‬כוכבים ומזלות‪.‬‬ ‫מבטן אמו‪ ,‬שנאמר לפתח חטאת‬ ‫ומדוע יבקשו רחמים על עצמם ולא‬ ‫רובץ‪ .‬ומתוך דרגה זו של קודם‬ ‫עליו‪ ,‬אדרבה‪ ,‬היה עליהם לבקש עליו‬ ‫החטא‪ ,‬תיקן את עולמו עם כל מה‬ ‫רחמים ומתוך כך ירחם המרחם גם‬ ‫שקלקל בכל העולמות‪ .‬ולזה אמרו‬ ‫עליהם‪ ,‬בבחינת כל המתפלל על‬ ‫מזומן לחיי העולם הבא‪.‬‬ ‫חבירו נענה תחילה‪.‬‬ ‫ויש לומר שכאן טמון סוד רז‬ ‫ועוד יש לומר שלכן אמר בי‪.‬‬ ‫עליון של התשובה‪ .‬שכל החוטא‪,‬‬ ‫שהיא לשון שבועה‪ .‬וכפי שאמרו‬ ‫פוגם לא רק בעצמו אלא פוגם גם‬ ‫[נדה ל‪ ]:‬שאינו יוצא מרחם אמו עד‬ ‫בכל הבריאה כולה‪ .‬ולכן לא יוכלו‬ ‫שמשביעין אותו שנאמר {ישעיה מה‪-‬‬ ‫ההרים והגבעות והשמים והארץ וכו'‬ ‫כג} כי לי תכרע כל ברך תשבע כל‬ ‫לבקש עליו רחמים‪ .‬כי הם צריכים‬ ‫לשון זה יום הלידה שנאמר {תהילים‬ ‫רחמים על עצמם לתקן בם כל מה‬ ‫כד‪-‬ד} נקי כפים ובר לבב אשר לא‬ ‫שהחוטא קלקל בהם‪.‬‬ ‫נשא לשוא נפשו ולא נשבע למרמה‬ ‫ומה היא השבועה שמשביעין אותו‬ ‫וזה הוא שאמר אין הדבר תלוי‬ ‫תהי צדיק ואל תהי רשע ואשר על כן‬ ‫אלא בי‪ .‬לא רק התשובה תלויה בו‪.‬‬ ‫אמר בי לשון שבועה שמתחרט על‬ ‫אלא קודם לכל עניין הבין אלעזר בן‬ ‫שעבר על שבועתו‪ .‬ובתשובתו זו תיקן‬ ‫דורדיא שמה שהבריאה נפגמה‪ ,‬דבר‬ ‫עצמו והעולם‪ ,‬כי כל תוקף תשובתו‬ ‫זה תלוי רק בו‪ .‬ולכן גם התיקון‬ ‫של האדם היא ממה שהקב"ה נשבע‬ ‫שלהם תלוי רק בו‪ .‬וכאשר יתקן את‬ ‫בימינו ובזרוע עוזו‪ ,‬שכל זמן שישראל‬ ‫עצמו‪ ,‬יתקן בזה גם את הבריאה‬ ‫חוטאין יעשו לפניו כסדר הזה והוא‬ ‫כולה‪ .‬ולכן געה בבכיה‪ .‬שהבין שממנו‬ ‫מוחל להם‪( .‬ראש השנה יז עמ'ב')‪.‬‬ ‫י‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ראש השנה‬ ‫מה שכביכול צחקה ואמרה ואדוני זקן‪.‬‬ ‫ושם‪ ,‬אמר רב יהודה ברית כרותה‬ ‫על כן אמרה עתה לשבח‪ .‬לִּ זְקֻ ָנֽיו‪.‬‬ ‫לי''ג מדות שאינן חוזרות ריקם‪.‬‬ ‫דייקא נמי שלא אמרה לִּ זְקֻ נַי אלא‬ ‫לִּ זְקֻ ָנֽיו‪.‬‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬נרמז דבר זה‬ ‫^^^^‬ ‫בגימטרי'ה של ב''י‪ ,‬שהיא י''ג עם‬ ‫הכולל‪ ,‬להזכיר לפניו י''ג מידות של‬ ‫לְ בַ ְד ֶ ֽהן ‪ -‬לְ בַ ָ ֽדנָה‬ ‫רחמים‪.‬‬ ‫וזה שאמר אין הדבר תלוי אלא בי‪.‬‬ ‫שת הַ ֖צ ֹאן‬ ‫שבַ ע כִּ ְב ֶּ֥ ֹ‬ ‫ַוי ֵ ַַׁ֣צב אַ ְב ָרהָָ֗ ם אֶ ת‪ֶׁ֛ ֶ -‬‬ ‫ימלְֶך אֶ ל‪-‬‬ ‫אֲב ֶ ֖‬ ‫לְ בַ ְד ֶ ֽהן‪{ .‬כט} ַו ֶּ֥י ֹאמֶ ר ִּ‬ ‫כפי שאמר הקב"ה בי נשבעתי‪ .‬והיא‬ ‫שבַ ע כְ בָ שֹת֙ הָ ֵ֔ ֵאלֶה‬ ‫אַ ְב ָר ָהָ֑ם ָ ַׁ֣מה הֵָ֗ נָה ֶ ֶׁ֤‬ ‫לשון שבועתו של הקב"ה‪ ,‬למחול‬ ‫לשבים ולמחכים לסליחתו‪.‬‬ ‫ֲא ֶ ֶּ֥שר ִּה ַצ ְ֖בתָ לְ בַ ָ ֽדנָה‬ ‫^^^^‬ ‫יש לעיין בשינוי הלשון לְ בַ ְד ֶ ֽהן‪,‬‬ ‫לְ בַ ָ ֽדנָה‪.‬‬ ‫לקריאת התורה‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬באבימלך נאמר לְ בַ ָ ֽדנָה‬ ‫יום א' של ראש השנה‬ ‫והן כשתי מלים לב‪-‬דנה‪ ,‬כי לב מלכים‬ ‫ושרים ביד ה' לדונם‪ ,‬לחסד או לשבט‪.‬‬ ‫וַתַ הַ ר וַתֵ לֶד שָ ָרה לְ אַ ְב ָרהָ ם בֵ ן לִּ זְקֻ נָ ָ֑יו‬ ‫ובאברהם נאמר לְ בַ ְד ֶ ֽהן‪ .‬והן כשתי‬ ‫ֹלהים‪:‬‬ ‫ֱא ִּ ֽ‬ ‫ֲאשֶ ר‪ִּ -‬דבֶ ר אֹ תֹו‬ ‫לַּמֹועֵד‬ ‫מלים הן‪-‬לבד‪ ,‬שנשבע להיות נפרד מן‬ ‫ַות ֹאמֶ ר ִּמי ִּמלֵל לְ אַ ְב ָרהָ ם הֵ ינִּ יקָ ה בָ נִּ ים‬ ‫הגויים‪ ,‬ולכן נקרא אברהם העברי‪,‬‬ ‫שָ ָרה ִּ ֽכי‪ָ -‬יל ְַד ִּתי בֵ ן לִּ זְקֻ ָנֽיו‪( :‬כא‪,‬ב'ז')‬ ‫שכל העולם מעבר אחד והוא מעבר‬ ‫השני‪.‬‬ ‫יש ליתן טעם מדוע נאמר לִּ זְקֻ נָיו‬ ‫ואשר על כן‪ ,‬יש לומר בכוונת‬ ‫לִּ זְקֻ נָיו שני פעמים‪.‬‬ ‫אברהם באומרו לְ בַ ְד ֶ ֽהן‪ ,‬לומר‬ ‫ולעומקו של מקרא י''ל פעם אחת‬ ‫לאבימלך‪ :‬אין בשבועתנו כדי לחבר‬ ‫פרסמו הכתוב לשם נֵס‪ .‬ופעם אחת‬ ‫בינינו‪ ,‬אלא אדרבה יש בה כדי‬ ‫פרסמתו שרה‪ .‬וכל כך למה‪ ,‬לכפר על‬ ‫יא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ראש השנה‬ ‫כינויים לקב"ה ולבית דינו‪ .‬והיא‬ ‫להפריד בינינו‪ ,‬כנאמר בפרשת בלק‬ ‫התחדשות הברית בין אברהם ובורא‬ ‫(כג‪,‬ט') הֶ ן‪-‬עָם֙ לְ בָ ָ ַׁ֣דד י ְִּש ֹּ֔ ֹכן ּובַ ִּ‬ ‫גֹוי֖ם ֶּ֥ל ֹא‬ ‫עולם‪ .‬אבי‪-‬מלך ירמוז לאבינו מלכנו‪,‬‬ ‫י ְִּתחַ ָ ֽשב‪ .‬וזה כוונת אומרו לְ בַ ְד ֶ ֽהן‪.‬‬ ‫ופיכל שר צבאו ירמוז על בית דינו‬ ‫שחותכים את הדין בפיהם‪ .‬פי‪-‬כל‪.‬‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬נאמר כאן הֶ ן‪-‬עָם֙ ‪,‬‬ ‫ונאמר בדור הפלגה הֵ ן עַם‪ ,‬בדור‬ ‫וכאומרו שהשבועה היא לא חד‬ ‫הפלגה נאמר הֵ ן עַם אֶ חָ ד וְ שָ פָה אַ חַ ת‬ ‫צדדית‪ ,‬אלא כאן כביכול נשבע‬ ‫לְ ֻכלָם וְ זה ַ ֽהחִּ לָם ַ ֽלעֲשֹות וגו'‪ ,‬שעל ידי‬ ‫הקב"ה לאברהם אם תשקר לי ולנכדי‬ ‫אחדותם גרמו לחילול שמו ית'‬ ‫ולניני‪ .‬והשבועה היתה בפי כל בית‬ ‫שנאמר וְ זה ַ ֽה ִּחלָם ַ ֽלעֲשֹות‪ ,‬ובעם‬ ‫דינו של הקב"ה‪ .‬לקיים את הברית בין‬ ‫ישראל יבוא התיקון לקדש שם שמים‬ ‫הקב"ה ואברהם לכל הדורות‪.‬‬ ‫על ידי פירודם מן הגויים‪ ,‬שנאמר הֶ ן‪-‬‬ ‫וכשם שהוכיח אברהם‪ ,‬כן יוכיח‬ ‫עָם֙ לְ בָ ָ ַׁ֣דד י ְִּש ֹּ֔ ֹכן ּובַ גֹויִּ ֖ם ֶּ֥ל ֹא י ְִּתחַ ָ ֽשב‪ .‬וזה‬ ‫הקב"ה אם יעברו הדורות על המצוות‪.‬‬ ‫כוונת אברהם באומרו לְ בַ ְד ֶ ֽהן‪.‬‬ ‫ואע''פ כן הברית תשאר‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫וזה שאמרו בתוספות מסכת שבת נה‪.‬‬ ‫אומר רבינו תם [אפילו אם] זכות‬ ‫אבות תמה אבל ברית אבות לא תמה‬ ‫עַ ל‪ֵָ֗ -‬כן קָ ָ ֶׁ֛רא לַּמָ ֶּ֥קֹום הַ ֖הּוא ְב ֵ ַׁ֣אר‬ ‫דהא כתיב (יקרא כו) וזכרתי את‬ ‫ֵיהם‬ ‫שם נִּ ְש ְב ֖עּו ְשנ ֶ ֽ‬ ‫שבַ ע ִּ ֶׁ֛כי ָ ֶּ֥‬‫ָ ָ֑‬ ‫בריתי יעקוב עי"ש‪.‬‬ ‫(כא‪,‬לא')‬ ‫ויש ליתן טעם כיצד באר שבע יורה‬ ‫^^^^‬ ‫על שבועת שניהם‪.‬‬ ‫שבַ ע ו ִּ֨ ִַּיקְ ָרא‪-‬שֵָ֔ ם‬‫וַיִּ ַ ֶּ֥טע ֶ ֖אשֶ ל ִּב ְב ֵ ַׁ֣אר ָ ָ֑‬ ‫ועל דרך הרמז והצח י"ל כי שניהם‬ ‫רמוזים במילה באר‪ .‬אברהם‪ .‬אבימלך‪.‬‬ ‫עֹולם‪( .‬כא‪,‬לג')‬ ‫שם ה' ֵ ֶּ֥אל ָ ֽ‬ ‫ְב ֵ ֶּ֥‬ ‫ויטע אשל בבאר שבע אמר ריש‬ ‫ועוד על דרך הרמז בענין‬ ‫לקיש מלמד שעשה פרדס ונטע בו כל‬ ‫אבימלך ופיכל שר צבאו‪ ,‬יש‬ ‫מיני מגדים‪ .‬רבי יהודה ורבי נחמיה חד‬ ‫לומר שאבימלך ופיכל שר צבאו הם‬ ‫יב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ראש השנה‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬זה היה החילוק בעבודת‬ ‫אמר פרדס וחד אמר פונדק‪ .‬ברש"י‪:‬‬ ‫ה' בין אברהם ושרה‪ ,‬וכנ''ל בפרק כב‪,‬‬ ‫ונטע בו‪ .‬לְ הַ נֹ ות עוברים ושבים‪.‬‬ ‫פסוק יא'‪.‬‬ ‫ויש ליתן טעם מה שרש מחלוקתם‪.‬‬ ‫ובמדרש רבה מובא המדרש בשינוי‬ ‫הרי סוף כל דבר תכלית שניהם‬ ‫נוסח‪ .‬ויטע אשל בבאר שבע וגו' (כא‪,‬‬ ‫שיאכלו פירות ולפי רש"י שיהנו‪ ,‬ויתנו‬ ‫לג)‪ ,‬רבי יהודה ורבי נחמיה‪ ,‬רבי יהודה‬ ‫הודאה על הנאתם‪ .‬בין אם זה פרדס‬ ‫אמר אשל פרדס‪ ,‬שאל מה תשאל‪,‬‬ ‫שבו גדלים הפירות ובין אם זה פונדק‬ ‫תאנים וענבים ורמונים‪ .‬רבי נחמיה‬ ‫או אכסניה ששם מגישים את הפירות‪.‬‬ ‫אמר אשל פונדק‪ ,‬שאל מה תשאל‪,‬‬ ‫עגולא [פת]‪ ,‬קופר [בשר]‪ ,‬חמר [יין]‪,‬‬ ‫וי"ל דחלקו בדרך עבודת ה'‪ .‬האם‬ ‫ביעין [ביצים]‪ .‬רבי עזריה בשם רבי‬ ‫דרך השכל או דרך הרגש‪ .‬איזו דרך‬ ‫יהודה בר סימון אשל סנהדרין‪ ,‬היך‬ ‫תצלח‪.‬‬ ‫מה דאת אמר (שמואל א כב‪ ,‬ו)‪ :‬ושאול‬ ‫יושב בגבעה תחת האשל ברמה‪.‬‬ ‫למאן דאמר פונדק או אכסניה‪,‬‬ ‫כשמגישים את הפירות עדיין אין כאן‬ ‫על דעתיה דרבי נחמיה דאמר אשל‬ ‫התפעלות מספקת‪ ,‬כי צריך להסביר‬ ‫פונדק‪ ,‬אברהם היה מקבל את העוברים‬ ‫לאדם האוכל כיצד גדלו פירות אלו עד‬ ‫ואת השבים‪ ,‬ומשהיו אוכלין ושותין‬ ‫שהגישום לפונדק‪ .‬וזו היא עבודה דרך‬ ‫אמר לון בריכו‪ ,‬והן אמרין מה נימור‪,‬‬ ‫השכל‪.‬‬ ‫ואמר להון‪ ,‬ברוך אל עולם שאכלנו‬ ‫משלו‪ ,‬הדא הוא דכתיב (בראשית כא‪,‬‬ ‫ולמאן דאמר פרדס‪ ,‬עומד האדם‬ ‫לג)‪ :‬ויקרא שם בשם ה' אל עולם‪.‬‬ ‫בפרדס ומתפעל מריבוי העצים‬ ‫ומריבוי המינים‪ ,‬כל אחד בדרך גידולו‬ ‫עד כאן המדרש‪ .‬ותימה‪ ,‬מדוע לא‬ ‫וכל אחד בצבעו ובטעמו והתפעלות זו‬ ‫המשיך המדרש‪ ,‬על דעתיה דר' עזריה‬ ‫היא דרך הרגש‪ .‬ואלו ואלו מתקרבים‬ ‫בשם רבי יהודה בר סימון‪ ,‬שאמר אשל‬ ‫ומתפעלים ומודים לבורא‪ .‬כל אחד לפי‬ ‫סנהדרין‪ ,‬וכאילו נפסק באמצע‪.‬‬ ‫דרכו‪.‬‬ ‫יג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ראש השנה‬ ‫היתה ראויה להוליד‪ ,‬ותפילתה החזירה‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר שהיה‬ ‫אותה להיות ראויה לילד‪.‬‬ ‫לו להמשיך כך‪ :‬על דעתיה דר' עזריה‬ ‫בשם רבי יהודה בר סימון‪ ,‬שאמר אשל‬ ‫כמו כן בתפילת ראש השנה גם מי‬ ‫סנהדרין‪ ,‬אברהם היה מקבל את‬ ‫שנראה כאינו ראוי להיוושע‪ ,‬הרי‬ ‫העוברים ושבים ומשהיו מתנים לו‬ ‫תפילת ראש השנה בכוחה להשיבו על‬ ‫צרותיהם היה אומר להם תעשו כך‬ ‫כנו להיות ראוי לישועה‪.‬‬ ‫ותעשו כך‪ .‬כהוראת הסנהדרין‪ .‬וכשהיו‬ ‫^^^^‬ ‫שואלים אותו מנין לך כל החכמה הזאת‬ ‫היה אומר להם ברוך אל עולם שנתן‬ ‫מחכמתו לבשר ודם‪ .‬והיו יושבים‬ ‫לקריאת התורה‬ ‫אצלו ומקרבן לתורה ומגיירן‪ .‬וגם‬ ‫בדרך הלימוד היה מלמדם מי דרך‬ ‫ליום ב' של ראש השנה‬ ‫שכלו מי דרך רגשותיו‪ .‬שאלו ואלו‬ ‫דברי אלקים חיים‪.‬‬ ‫מרמזי העקידה‬ ‫^^^^‬ ‫ַו ַׁ֣י ֹאמֶ ר אָ ִֵּ֔בי ַו ֖י ֹאמֶ ר ִּהנֶנִּ י ְב ִּ ָ֑ני (כב‪,‬ז')‬ ‫ִּהנֶנִּ י ְבנִּ י‪ .‬באוהב ישראל מאפטא‪.‬‬ ‫להפטרה‬ ‫אמר יצחק‪ ,‬אבי‪ ,‬הרי אתה עמוד החסד‪,‬‬ ‫יום א' דראש השנה‬ ‫כיצד יכול עמוד החסד לשחוט את בנו‪.‬‬ ‫אמר לו אברהם הנני ‪ -‬בני‪ .‬עכשיו הנני‬ ‫לְ כִּ י לְ שָ לֹום ואֹלהי י ְִּש ָראל יִּתן את‪-‬‬ ‫במידת בני‪ .‬במידת הגבורה‪ .‬לעשות‬ ‫שֵ לָתֵ ְך אֲשר שָ אַ לְ ְת מעִּ ֽמֹו‪( .‬שמואל א‪,‬‬ ‫רצון אבינו שבשמים‪.‬‬ ‫א‪,‬יז')‬ ‫שהאב והבן התאחדו יחדיו ואין הפרש‬ ‫ַו ֲה ֵוי ָנן בָ ּה‪ ,‬מאי שֵ לָתֵ ְך‪ .‬לפשוטו היא‬ ‫ביניהם‪ .‬החסד הוא גבורה והגבורה היא‬ ‫שאלתך אֲשר שָ אַ לְ ְת מעִּ ֽמֹו‪ .‬אך בשימת‬ ‫החסד‪ ,‬הנני בני‪.‬‬ ‫לב‪ ,‬כתיב שֵ לָתֵ ְך חסר א'‪ .‬ולעומקו‬ ‫וכן מובא בשל"ה הק' ‪...‬על דרך הנני‬ ‫של מקרא יֵאָ מֵ ר על דרך אל תקרי‪:‬‬ ‫בני‪ ,‬שלפעמים החסד לצד הגבורה‬ ‫אל תקרי שֵ לָתֵ ְך אלא ִּשלְ יָתֵ ְך‪ .‬שלא‬ ‫יד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ראש השנה‬ ‫ַויֵלְ כּו ְשנֵיהֶ ם י ְַחדָ ו‪ .‬חסד וגבורה‬ ‫והגבורה לצד החסד‪ ,‬שהאש כלול במים‬ ‫נשקו‪ .‬שהומתקו הדינים‪ ,‬ושולבו יחדיו‬ ‫והמים כלולים מאש‪.‬‬ ‫חסד גבורה‪ ,‬דין ורחמים‪ .‬וכן גשם הוא‬ ‫וכן מובא בזוהר הק' פרשת וירא‪:‬‬ ‫מידת החסד ומנוקד בסגול סגול‪,‬‬ ‫ַוי ֹאמר יִּצְ חָ ק אל אַ בְ ָרהָ ם אָ בִּ יו ַוי ֹאמר‬ ‫שסגול הוא ניקוד של מידת החסד‪.‬‬ ‫אָ בִּ י‪ .‬הֲרי פ ְרשּוהָ ‪ .‬אֲבָ ל מָ ה הַ טַ עַם ל ֹא‬ ‫ונקראים גבורות גשמים‪ .‬שמשולבים‬ ‫ה ִּשיב לֹו {דבר} ִּמיָד? אלָא ִּמשּום‬ ‫יחד הגבורות והחסדים‪ .‬וילכו שניהם‬ ‫שהֲרי הִּ סְ תַ לק מ ַרח ֲִּמים של אָ ב עַל בן‪,‬‬ ‫יחדיו‪ .‬החסד והגבורה יחדיו‪ .‬יחדיו‬ ‫וְ לָכן כָתּוב הִּ ננִּ י בְ נִּ י‪ ,‬הִּ ננִּ י שהִּ ְסתַ לְ קּו‬ ‫בגימ' כח‪ .‬זה הכח של עם ישראל ממנו‬ ‫הָ ַרח ֲִּמים וְ הִּ ְתהַ פְך לְ ִּדין‪.‬‬ ‫נולדה מידת האמת ליעקב‪.‬‬ ‫על פי דברים אלו‪ ,‬ימשיך יצחק לומר‬ ‫לאביו‪ ,‬אם כן אני עכשיו במידת החסד‪,‬‬ ‫^^^^‬ ‫הריני נותן את עצמי כשה לעולה‪.‬‬ ‫שנאמר‪( :‬כב‪,‬ז') ִּהנֵ ֶׁ֤ה הָ אֵ ש֙ וְ ָ ַׁ֣ה ֵע ֵ֔ ִּצים‬ ‫נֶאֱ ַ ֶּ֥חז בַ ְס ַ ֖בְך‬ ‫שה לְ עֹ ָ ֽלה‪ ,‬ואי"ה ר"ת ואני‬ ‫וְ אַ יֵ ֶּ֥ה הַ ֶ ֖‬ ‫יצחק השה לעלה‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫וְ ִּהנֵה‪ַ ֵ֔ -‬איִּ ל אַ חַַ֕ ר נֶאֱ ַחֶּ֥ז בַ ְס ַבְ֖ך ְבקַ ְרנָ ָ֑יו‬ ‫(כב‪,‬יג')‬ ‫וְ אַ יֵה הַ שֶ ה לְ עֹ לָה‪( .‬כב‪,‬ז')‬ ‫נֶאֱ ַחֶּ֥ז בַ ְס ַבְ֖ך‪ .‬שמתוך הסבך הוא עולה‬ ‫באומרו וְ אַ יֵה משתמש יצחק בשפת‬ ‫ּומ ַפשֵ ט את ְסבַ ְך החיים‪ .‬והוא‬ ‫לעולה‪ְ ,‬‬ ‫המלאכים השואלים אַ יֵה מקום כבודו‪.‬‬ ‫רמז לידו אוחזת בעקב אחיו‪ .‬שהעקב‬ ‫שהכין את עצמו לקראת העקידה והגיע‬ ‫של עשו הוא סבך החיים‪ .‬ובאומרו‬ ‫לדרגת שלמעלה מן המלאכים‪ .‬וזה‬ ‫וידו אוחזת הוא ְמפַ שֵ ט את ְסבַ ְך‬ ‫שאמר המדרש שבכו המלאכים‬ ‫החיים‪ .‬וכן באומרו והנה איל‪ ,‬הוא‬ ‫ומדמעותיהם כבדו עיניו‪ .‬ומדוע בכו‬ ‫ְמ ַפשֵ ט את ְסבַ ְך החיים של העקידה‪.‬‬ ‫הרי לא החשיבו אנוש באמרם מה‬ ‫ואשר על כן והנה איל הם ר"ת של‬ ‫אנוש כי תזכרנו‪ .‬אלא ראוהו מעל‬ ‫וידו אוחזת‪ ,‬וכן תמצא שהמילה איל‬ ‫ומעבר לדרגתם‪.‬‬ ‫היא נוטריקון של‪ :‬אוחז יעקב לעשו‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫טו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ראש השנה‬ ‫לומר לך‪ ,‬שמידת הדין והטבע‬ ‫ולכן גם בו נאמר ואחרי כן יצא אחיו‬ ‫נראים אמנם כסבך‪ ,‬אך בשימת לב‬ ‫וידו אוחזת בעקב עשו‪.‬‬ ‫קרניו שבהם הוא נאחז בסבך‪ ,‬מהם‬ ‫וזה שנאמר בלשון נפעל‪ֶ ,‬נא ַ ֱֶּ֥חז‪ ,‬שמן‬ ‫עתיד הקב''ה ליקח לתקוע בשופר‬ ‫השמים מאחיזים אותו בסבך‪ .‬והוא‬ ‫גדול‪ ,‬לְ פַשט כל העקמומיות שבסבך‬ ‫מלשון ואתה תחזה‪ .‬שהאיל היה נראה‬ ‫החיים‪.‬‬ ‫כעולה לעולה מתוך הסבך‪ .‬שאדם‬ ‫יראה לעיניים וה' יראה ללבב‪ .‬וזה‬ ‫נאמר וְ ִּהנֵה‪ַ ֵ֔ -‬איִּ ל אַ חַַ֕ ר ֶנא ַ ֱֶּ֥חז בַ ְס ַ ֖בְך‬ ‫שאמר הכתוב פעמיים יראה‪ .‬ה' יִּראה‪,‬‬ ‫שה‬ ‫ֹלהים יִּ ְראֶ ה‪-‬לֶּ֥ ֹו הַ ֶ ֶׁ֛‬ ‫ְבקַ ְרנָ ָ֑יו‪ ,‬ונאמר אֱ ִִּ֞‬ ‫בהר ה' י ָראה‪ .‬מה שנראה לאדם‬ ‫ֹלהים יִּ ְראֶ ה‪-‬לֶּ֥ ֹו‬ ‫לְ עֹ ָ ֖לה ְב ִּנָ֑י (כב‪ ,‬ח') אֱ ִ֞ ִּ‬ ‫סבך נראה לה' עולה תמימה‪.‬‬ ‫ר''ת איל‪ ,‬ולעומקו של מקרא יאָ מר‬ ‫ומתוך הסבך נראים קרניו שהם מלשון‬ ‫סרסהו ודורשהו‪ :‬בני שהוא השה‬ ‫חוזק וישועה והוא קרן השופר המעיד‬ ‫לעולה בסבך החיים‪ ,‬נאחז בקרני האיל‪,‬‬ ‫על הגאולה העתידה לבניו של העקוד‪.‬‬ ‫להעלותו להיות עקוד תחתיו‪.‬‬ ‫הם קרני החסד והרחמים שבהם‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬בַ ְס ַ ֖בְך בַ ְס ַ ֖ב"ְך הוא‬ ‫יִּתָ קַ ע בשופר גדול להעלות את כל‬ ‫פ"ד בגימטריה ומרמז על פדיון הבן‪.‬‬ ‫העולם אל שרש ההוי"ה‪ ,‬ולגאולה‬ ‫שיצחק הוא הבן שנפדה ע"י האיל‪.‬‬ ‫שלימה בב''א‪.‬‬ ‫הוא הבן שבעקידתו יִּ פְ דֶ ה בכל דור‬ ‫ודור‪ ,‬לכל בניו הנעקדים‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ועוד על דרך הצח‪ ,‬בַ ְס ַ ֖בְך ְבקַ ְרנָ ָ֑יו‬ ‫וַיִּ קְ ָרא אַ ְב ָרהָ ם שם הַ מָ קֹום הַ הּוא ה'‬ ‫בצירוף האותיות זו לזו יתקבל‬ ‫יִּ ְראֶ ה אֲשר יאָ מר הַ יֹום בְ הַ ר ה' י ֵָראֶ ה‪.‬‬ ‫בסבךב קרניו‪ .‬בסבךב בגימטרי'ה הוא‬ ‫(כב‪,‬יד')‬ ‫שם א‪-‬להים‪ ,‬וגימ' הטבע‪ .‬נאח"ז הוא‬ ‫גימ' א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‪ ,‬עם הכולל‪ .‬והם שני‬ ‫ֱֹלהים יִּ ְראֶ ה‪( .‬כב‪,‬ח')‪.‬‬ ‫ולעיל אמר א ִִּ֞‬ ‫שמות של דין‪ .‬קרני''ו בגימטרי'ה‬ ‫שעל ידי העקידה הפך את מידת הדין‬ ‫שלש מאות ששים וחמשה ימות‬ ‫למידת הרחמים‪.‬‬ ‫השנה עם הכולל‪.‬‬ ‫טז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ראש השנה‬ ‫שאם לא היית עומד בנסיון‪ ,‬היה‬ ‫ולעומקו של מקרא יֵאָ מֵ ר‪ ,‬שבתחילה‬ ‫בעולם חשך ולא אור‪ .‬ולא עוד אלא‬ ‫נאמר {יא} ַויִּקְ ָ ֨רא א ֵָ֜ליו מַ לְ ַ ֶׁ֤אְך יְ הֹ ו'ָה֙‬ ‫שהיה העולם חוזר לתהו ובהו וחשך על‬ ‫ִּמן‪-‬הַ שָ ֵ֔ ַמיִּ ם ַו ֖י ֹאמר וגו' ע ָ ַַׁ֣תה י ַ֗ ַָדעְ ִּתי ִּ ֽכי‪-‬‬ ‫פני תהום‪ .‬שנאמר את השמים ואת‬ ‫ֹלהים֙ ֵ֔ ַאתָ ה וְ ֶּ֥ל ֹא חָ ַ ִ֛שכְ תָ את‪-‬בִּ נְךֶּ֥‬ ‫יְ ֵ ֶׁ֤רא ֱא ִּ‬ ‫הארץ‪ .‬וכאן נאמר את בנך את יחידך‪.‬‬ ‫את‪ְ -‬י ִּ ֽחידְ ך֖ ִּמ ֽמנִּ י‪:‬‬ ‫ולכן ב ְרכֹו מיד ככוכבי השמים וכחול‬ ‫ולבסוף נאמר {טו} ַויִּקְ ָ ִ֛רא מַ לְ ַ ֶּ֥אְך‬ ‫אשר על שפת הים‪.‬‬ ‫יְ הֹ וָ ֖ 'ה אל‪-‬אַ בְ ָר ָהָ֑ם שֵ ִּנ֖ית ִּמן‪-‬הַ שָ ָ ֽמ ִּים‪:‬‬ ‫נִּש ַב֖עְ ִּתי נְ אֻם‪-‬יְ הֹ וָ ָ֑ 'ה ַ֗ ִּכי‬‫{טז} ַו ֹּ֕י ֹאמר ִּ ֶּ֥בי ְ‬ ‫^^^^‬ ‫ית את‪-‬הַ דָ ָבַׁ֣ר הַ ֹּ֔זה וְ ֶּ֥ל ֹא‬ ‫ֲשר ע ֨ ִָּש ָ֙‬ ‫ַַ֚יעַן א ֶׁ֤‬ ‫ידך‪.‬‬ ‫חָ ַ ֖שכְ תָ את‪-‬בִּ נְךֶּ֥ את‪ְ -‬יחִּ ֽ‬ ‫ַוי ְִַּ֗הי ַ ֽאחֲרי֙ הַ ְדבָ ִּ ַׁ֣רים הָ ֹּ֔אלה ַויֻגַ ֶּ֥ד‬ ‫והוינן בה מאי שנית‪ .‬שבראשונה‬ ‫לְ אַ בְ ָר ָה֖ם לאמָֹ֑ ר הִָּׁ֠ נָׁ֠ה ָיֽלְ ֨ ָדה ִּמלְ כָ ֶּ֥ה גַם‪-‬‬ ‫ֹלהים֙‬ ‫הזכיר שם אלקים ִּ ֽכי‪-‬יְ ֵ ֶׁ֤רא ֱא ִּ‬ ‫ִּ ִ֛הוא בָ ִּנ֖ים לְ נ ֶָּ֥חֹור אָ ִּ ֽחיך‪{ :‬כא} את‪-‬עֶּ֥ ּוץ‬ ‫ֵ֔ ַאתָ ה‪ ,‬ולבסוף זכר רק שם הוי"ה‪ֶּ֥ ִּ :‬בי‬ ‫מּואל א ִּ ֲֶּ֥בי‬ ‫בְ כֹ ֖רֹו וְ את‪-‬בּוז אָ ִּ ָ֑חיו וְ את‪-‬קְ ֖‬ ‫נִּש ַב֖עְ ִּתי נְ אֻם‪-‬יְ הֹ וָ ָ֑ 'ה‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫א ָ ֲֽרם‪{ :‬כב} וְ את‪-‬כַׁ֣שד וְ את‪-‬חֲזֹּ֔ ֹו וְ את‪-‬‬ ‫לומר לך כנ''ל‪ ,‬שעל ידי העקידה הפך‬ ‫תּואל‪:‬‬ ‫ְב ֵ ֽ‬ ‫פִּ לְ ָ ֖דש וְ את‪-‬י ְִּדלָ ָ֑ף וְ ֵ ֖את‬ ‫את מידת הדין למידת הרחמים‪.‬‬ ‫תּואל י ַ ַָׁ֣לד אֶ ת‪ִּ -‬ר ְב ָ ָ֑קה ְשמֹ נָ ֶּ֥ה‬ ‫ּוב ֵ ֖‬ ‫{כג} ְ‬ ‫ועוד‪ ,‬מאי שנית‪ ,‬ששָ נָה עליו הכתוב‬ ‫֨אלה֙ ָיֽלְ ָ ַׁ֣דה ִּמלְ ָֹּ֔כה לְ נ ָ֖חֹור א ִּ ֲֶּ֥חי אַ בְ ָר ָ ֽהם‪:‬‬ ‫רחמים מרובים‪ ,‬לו ולזרעו אחריו‪.‬‬ ‫ּובתּואֵ ל ָילַד אֶ ת ִּר ְבקָ ה‪ .‬ברש"י‪ :‬כל‬ ‫ְ‬ ‫היחוסין הללו לא נכתבו אלא בשביל‬ ‫^^^^‬ ‫פסוק זה‪.‬‬ ‫ידך‬ ‫אֶ ת‪-‬יְ ִּח ֶ ֽ‬ ‫שכְ תָ אֶ ת‪ִּ -‬בנְ ךֶּ֥‬‫וְ ֶּ֥ל ֹא חָ ַ ֖‬ ‫ובפרשת וישלח עה"פ ותמנע היתה‬ ‫שכְ תָ ‪ .‬ישמש כלשון‬ ‫ִּמּמֶ נִּ י‪ .‬ולא חָ ַ ֖‬ ‫פילגש פירש"י בדומה לכאן‪ ,‬ולא‬ ‫מניעה‪ ,‬בְ ִּשין שמאלית‪ .‬וכן לשון חֹ שֶ ְך‬ ‫הוזקק לכתוב לנו משפחות החורי אלא‬ ‫בְ ִּשין ימנית‪ .‬חֹ שֶ ְך ואפילה‪ .‬וקרי ביה‬ ‫מפני תמנע וגו'‪.‬‬ ‫ולא הֶ ְחשָ כְ תָ את העולם‪ ,‬אלא הארת‬ ‫זה לעומת זה עשה אלקים‪ .‬יחוסי‬ ‫אותו באור יקרות‪.‬‬ ‫הצדקת רבקה שממנה עם קדוש מול‬ ‫יחוסי תמנע הרשעה שממנה עמלק‪.‬‬ ‫יז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ראש השנה‬ ‫ויש ליתן טעם לחשיבות שנתנה‬ ‫ולא בכדי הושוו ביניהם‪ .‬כי עשו אבי‬ ‫התורה לסיום הפרשה וכן לסיום‬ ‫עמלק יצא מרבקה‪ .‬ונדחה מעם קדוש‬ ‫הקריאה של ראש השנה בשמות אלו‬ ‫כי כן יוחסה רבקה לעם קדוש‪ .‬באה‬ ‫של פילגשו של נחור ילדיה‪.‬‬ ‫תמנע ונטלה את פסולתה של רבקה‪.‬‬ ‫ומובא בשם החיד''א‪ ,‬רמז נאה לראש‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר כי‬ ‫אּומה‪ :‬ראו מה‪,‬‬ ‫השנה הוא יום הדין‪ְ :‬ר ָ ָ֑‬ ‫על כן נקראת תמנע‪ ,‬על שם שרבקה‬ ‫כפי שאמרה לאה על ראובן בנה‬ ‫היתה מתפללת‪( ,‬תהלים מ‪,‬יב') אַ תָ ה ה'‬ ‫להבדילו מעשו הרשע‪ :‬ראו מה בין בני‬ ‫לבין בן חמי‪[ ,‬שודאי יש לזכות את בני‬ ‫ל ֹא ִּתכְ לָא ַרחֲמיך ִּממנִּ י חַ ְסדְ ך ַוא ֲִּמ ְתך‬ ‫ביום הדין]‪.‬‬ ‫תָ ִּמיד יִּצְ רּונִּ י‪ .‬וכפירוש רש''י שם‪ :‬ל ֹא‬ ‫אֶ ת‪ַׁ֣ ֶ -‬טבַ ח‪[ :‬סתום פיהם של] טוענים‬ ‫ִּתכְ לָא ‪ -‬ל ֹא ִּת ְמנַע רחמיך ממני‪,‬‬ ‫בעלי חובות‪,‬‬ ‫ושלא‬ ‫שאתייחס על יעקב בני‪,‬‬ ‫וְ את‪ַ ֵ֔ -‬גחַ ם‪ :‬גזור חיים [ולא] מות‪.‬‬ ‫אתייחס על ִּר ְשעּות ִּת ְמנַע וְ ֵעשָ ו‪ .‬לכן‬ ‫חודש שופר‪.‬‬ ‫וְ את‪֖ ַ -‬תחַ ש‪ִּ :‬תקְ עּו‬ ‫בכל מקום מוזכרת רבקה כאם יעקב‬ ‫וְ ֽאת‪-‬מַ ע ָ ֲֽכה‪ :‬מלך על כל הארץ‪.‬‬ ‫ברישא‪ .‬אֵ ם יעקב ועשו‪ .‬וזה שנאמר‬ ‫בסיפא של הפסוק‪ :‬חַ ְס ְדך ַוא ֲִּמ ְתך‬ ‫וב"ספר הגור" (ספר קדום שהופיע‬ ‫תָ ִּמיד יִּ ְצרּונִּ י‪ .‬חַ ְס ְדך היינו אברהם‪,‬‬ ‫לפני קרוב ל‪ 500-‬שנה) כותב‬ ‫ַוא ֲִּמ ְתך היינו יעקב שהוא מידת האמת‪,‬‬ ‫מַ ע ָ ֲֽכה‪ :‬מ'תנת ע'ניים כ'ופה ה'אף כגון‬ ‫וזה שהתנבא מיכה (ז‪,‬כ') ִּת ֵ ֶׁ֤תן אֱמֶ ת֙‬ ‫מתן בסתר יכפה אף שנתינת צדקה‬ ‫לְ ַ ֽיעֲקֵֹ֔ ב ֶ ֖חסֶ ד לְ אַ ְב ָר ָהָ֑ם‪.‬‬ ‫מבטלת "חרון‪-‬אף"‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫בספרי החסידות ובספרים הק' מובא‬ ‫הנוטריקון‪:‬‬ ‫ומסיימת הפרשה [וירא] וכן הוא‬ ‫וְ ֶ ֽאת‪-‬מַ ע ָ ֲֽכה‪:‬‬ ‫סיום הקריאה של יום ב' דראש‬ ‫וידוי אחרי תפילה‬ ‫השנה‪ ,‬בילדיו של נחור גם מפילגשו‪:‬‬ ‫אּומה ו ֵ ֶַׁ֤תלֶד‬ ‫ּוש ָ ַׁ֣מּה ְר ָ ָ֑‬ ‫ּופילַגְ ֖שֹו ְ‬ ‫{כד} ִּ ֽ‬ ‫מגיע עד כסא הכבוד‬ ‫גַם‪ִּ -‬הוא֙ אֶ ת‪ַׁ֣ ֶ -‬טבַ ח וְ אֶ ת‪ַ ֵ֔ -‬גחַ ם וְ אֶ ת‪֖ ַ -‬תחַ ש‬ ‫והוא לשבח התפילה‬ ‫וְ אֶ ת‪ֽ ַ -‬מע ָ ֲֽכה‪.‬‬ ‫יח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ראש השנה‬ ‫הקב"ה אומר שובו אלי‪ ,‬ואשובה‬ ‫ויש גורסים‪:‬‬ ‫אליכם‪ .‬כלומר בתחילה אתם תשובו‪,‬‬ ‫וידוי אחרי תשובה‬ ‫ואז אשובה אליכם‪.‬‬ ‫מגיע עד כיסא הכבוד‬ ‫וכנסת ישראל אומרת השיבנו‬ ‫והוא לשבח התשובה שמגעת עד‬ ‫אליך‪ ,‬ונשובה‪ .‬בתחילה השיבנו אתה‪,‬‬ ‫כסא הכבוד‬ ‫ואז אנחנו נשובה‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪ ,‬שעניין‬ ‫ֲשיבֵ נּו ה'‬ ‫וכן דברי המדרש‪ :‬ה ִּ‬ ‫הוידוי שמגיע עד כסא הכבוד כי שם‬ ‫יִּש ָראל‬ ‫אֵ לֶיך וְ נָשּובָ ה‪ ,‬אָ ְמ ָרה כְ נסת ְ‬ ‫חקוקה דמות יעקב שיצא מרבקה‪ .‬וזה‬ ‫לִּ פְ ני הַ קָ דֹוש בָ רּוְך הּוא ִּרבֹונֹו של עֹולָם‬ ‫מכח תפילתה הנ"ל‪ :‬אַ תָ ה ה' ל ֹא ִּתכְ לָא ‪-‬‬ ‫ֲשיבֵ נּו‪ .‬אָ מַ ר לָהֶ ם שֶ ָלכֶם‬ ‫שֶ לְ ך הּוא ה ִּ‬ ‫ל ֹא ִּת ְמנַע ַרחֲמיך ִּממנִּ י חַ סְ דְ ך ַוא ֲִּמ ְתך‬ ‫הּוא‪ ,‬שֶ ֶנאֱמַ ר (מלאכי ג‪ ,‬ז)‪ :‬שּובּו‬ ‫תָ ִּמיד יִּצְ רּונִּ י‪ .‬וביעקב נאמר ִּת ֵ ֶׁ֤תן אֱמֶ ת֙‬ ‫אֵ לַי וְ אָ שּובָ ה ֲאלֵיכֶם‪ ,‬נְ אֻם ה'‪ ,‬אָ ְמ ָרה‬ ‫לְ ַ ֽיעֲקֵֹ֔ ב‪ .‬על כן וידוי היוצא מֵ עּו ְמקָ א‬ ‫לְ ָפנָיו ִּרבֹונֹו של עֹולָם שֶ לְ ך הּוא‪,‬‬ ‫ְדלִּ בָ א שהוא מדת האמת‪ ,‬מגיע עד‬ ‫שֶ ֶנאֱמַ ר (תהלים פה‪ ,‬ה)‪ :‬שּובֵ נּו‬ ‫מקום דמותו של יעקב בכסא הכבוד‪ .‬כן‬ ‫ֲשיבֵ נּו ה'‬‫ֱאֹלהֵ י יִּ ְש ֵענּו‪ ,‬לְ כְָך נֶאֱמַ ר‪ :‬ה ִּ‬ ‫יגיעו תפילות עם ישראל בזה ראש‬ ‫אֵ לֶיך וְ נָשּובָ ה‪.‬‬ ‫השנה עד כסא הכבוד‪ ,‬ונזכה‬ ‫לגאולתנו ופדות נפשנו בב''א‪.‬‬ ‫נראה לכאורה שהמדרש הכריע לטענת‬ ‫ֲשיבֵ נּו‪.‬‬ ‫כנסת ישראל‪ ,‬שנאמר ה ִּ‬ ‫^^^^‬ ‫שתחילה הקב"ה ישיבנו ואח"כ‬ ‫וְ נָשּובָ ה‪.‬‬ ‫אלא שמהפסוקים שבפרשת נצבים‬ ‫להפטרה‬ ‫[פרק ל‪,‬ג'] מוכח ההיפך‪ .‬ושבת עד‬ ‫יום ב' דראש השנה‬ ‫ה'‪ ,‬ושב ה'‪ .‬וְ שַ ְבתִָ֞ עד ה' קודם אתם‬ ‫ֲשיבֵ נִּ י וְ אָ שּובָ ה‬ ‫ה ִּ‬ ‫ואח"כ הקב"ה‬ ‫כנסת ישראל‪,‬‬ ‫[ירמיהו לא‪,‬יז']‬ ‫ישיבכם‪ ,‬שנאמר ושב ה'‪ .‬ואיך‬ ‫ירמוז למה שאמרו חז"ל [מדרש רבה‬ ‫יכריע המדרש נגד פסוקים‬ ‫איכה רבתי פרשה ה]‪ ,‬שלכאורה יש‬ ‫מפורשים?!‬ ‫ויכוח בין כנסת ישראל להקב"ה‪.‬‬ ‫יט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ראש השנה‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לתרץ‬ ‫ולומר שאמנם‪ ,‬גם המדרש יעיד‬ ‫כהפסוקים שבפרשת נצבים‪ ,‬שהצעד‬ ‫הראשון לתשובה עושה האדם‪ ,‬אע''פ‬ ‫ֲשיבֵ נּו ושּובֵ נּו‪ ,‬שהרי‬ ‫שנאמר בו ה ִּ‬ ‫עצם פנייתו של האדם לבוראו לומר‬ ‫לו השיבנו‪ ,‬עצם פנייתו זאת‪ ,‬כבר‬ ‫נחשב לו שהוא האדם‪ ,‬הוא עושה‬ ‫את הצעד הראשון תחילה‪.‬‬ ‫נמצאנו למדים שכאשר המבקש‬ ‫ֲשיבֵ נּו‪ ,‬בזה‬ ‫לשוב אל ה' פותח ואומר ה ִּ‬ ‫מתקיימים דברי המדרש ופסוקי‬ ‫התורה כאחד‪ .‬וְ שַ ְבתִָ֞ עַד ה' אלקיך‪,‬‬ ‫באומרך אליו השיבנו‪ .‬ובזה נענה‬ ‫הקב''ה לבקשתך "השיבנו"‪ ,‬וְ שָ ב ה'‬ ‫בּותך וְ ִּרחֲמֶ ך‪ .‬וכן‬ ‫ֱאֹלהֶ יך אֶ ת ְש ְ‬ ‫במדרש אע"פ שלכאורה נאמר שּובֵ נּו‬ ‫אלוקי ישענו‪ ,‬הרי עצם פניית האדם‬ ‫לבוראו מוכיחה שהצעד הראשון‬ ‫הוא בידי האדם‪.‬‬ ‫זה שאומר הנביא‪:‬‬ ‫בכל ענייני החוברת ניתן לפנות אל‪052-7675895 :‬‬ ‫מודיעין עילית‬ ‫גור‪-‬אריה צור‬ ‫ה ֲִּשיבֵ נִּ י וְ אָ שּובָ ה‬ ‫להצטרפות לתפוצת מייל‪leshem895@gmail.com :‬‬ ‫^^^^‬