gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בוא אל התיבה · Boi El Hateivu — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: בוא אל התיבה · Boi El Hateivu

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

בוא אל התיבה · Boi El Hateivu — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ב"ה‬ ‫ר ֹאש השָּׁ נָּׁה‬ ‫ב"ה‬ ‫ֹצהַר ַתע ֲשֶׂה ל ֵַּתבָה – ר ֹאש השָּׁ נָּׁה‬ ‫נִצָּׁ בִ ים‪ ,‬ל ְִתּפֹוס ר ֹאש‪ ,‬השָּׁ נָּׁה‬ ‫‪--------------------------------------------------------------------- ============================== ---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- -----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫בשבת שעברה קראנו את פרשת נִצָּׁ בִ ים הפותחת בפסוק "אַ ֶּתם נִ צָּ ִבים הַ ּיוֹם כֻּלְּ כֶּם לִ ְּפנֵי ה' אֱ ֹל ֵקיכֶּם"‪ .‬פרשה זו נקראת‬ ‫תמיד‪ ,‬בשבת שלפני רֹאש הַ ָּשנָּה‪ .‬חז"ל מגלים לנו‪ ,‬שפסוק זה רומז על "הּיֹום" בהא הידיעה‪ ,‬היום המיוחד בשנה‪,‬‬ ‫רֹאש הַ ָּשנָּה‪ ,‬יום בו אנו אמורים להתייצב לפני בורא עולם (נשמותינו לפחות)‪ ,‬ולתת דין וחשבון על מעשינו במשך השנה‬ ‫החולפת‪ .‬בשורש י‪.‬צ‪.‬ב יש גם מידה של דריכות ונכונות לקראת מה שעתיד לקרות‪ ,‬עמידה הכן לקראת הבאות‪ ,‬כמו אצל מי‬ ‫שניצב על משמרתו‪ ,‬דריכות כדי שלא להחמיץ את האירוע הצפוי‪.‬‬ ‫מפאת חשיבותו של רֹאש הַ ָּשנָּה‪ ,‬אנו נוטים לשכוח שיום זה חל תמיד ברֹאש‪-‬חֹדֶּ ש ִת ְּש ֵרי‪ .‬מה גורם לנו לשכוח את העובדה‬ ‫שהיום הוא גם רֹאש חֹ דֶּ ש? גורם התורם באופן משמעותי לשכחה‪ ,‬הוא העובדה שברֹאש הַ ָּשנָּה בלבד‪ ,‬בניגוד לכל רֹאש‬ ‫חֹ דֶּ ש אחר‪ ,‬אין מזכירים את ראש החודש‪ ,‬לא בתפילה‪ ,‬לא בקריאה בתורה‪ ,‬לא בברכת המזון‪ ,‬ואפילו את ההלל לא‬ ‫אומרים‪ .‬ואכן‪ ,‬בשבת שעברה‪ ,‬להבדיל משבתות אחרות שלפני ראש חודש‪ ,‬גם לא בירכנו את חודש תשרי‪ .‬לכאורה‪,‬‬ ‫אפשר לומר שכאשר מתחדשת לה ָּשנָּה‪ ,‬התחדשותו של החֹ דֶּ ש היא שולית ומינורית וכמו כלולה בהתחדשות השָּׁ נָּׁה‪ .‬אך‬ ‫כידוע‪ ,‬בנוסף לקרבן התמיד‪ ,‬ובנוסף למוסף של רֹאש הַ ָּשנָּה‪ ,‬שהקריבו במקדש‪ ,‬היו מקריבים גם את המוסף המיוחד‬ ‫לרֹאש חֹדֶּ ש‪ .‬מדוע אם כן נפקד מקומו של רֹאש חֹדֶּ ש ִת ְּש ֵרי‪ ,‬כמעט בכל התחומים?‬ ‫בת ְּש ֵרי? רֹאש‪-‬הַ ָּשנָּה‪ ,‬הוא בעצם‬ ‫מהו בעצם רֹאש הַ ָּשנָּה? מה מייחד אותו מימות השנה האחרים‪ ,‬ומדוע הוא חל דווקא ב‪-‬א' ִ‬ ‫גם רֹאש‪-‬חֹדֶּ ש ִת ְּש ֵרי‪ ,‬ולכן מבחינה כרונולוגית ִת ְּש ֵרי הוא החֹדֶּ ש הראשון בשנה‪ .‬אך אם נחפש אחר המועד שבו קבעה לנו‬ ‫לחוג את רֹאש הַ ָּשנָּה‪ ,‬נמצא את הפסוק "ּובַ חֹדֶּ ש הַ ְּשבִ ִ‬ ‫יעי בְּ אֶּ חָּ ד ַלחֹדֶּ ש ִמ ְּק ָּרא קֹדֶּ ש י ְִּהיֶּה ָּלכֶּם כָּל ְּמלֶּאכֶּת עֲ ב ָֹּדה ֹלא ַתעֲ ׂשּו יוֹם‬ ‫יסן‪ ,‬מה שנותן לנו את‬ ‫יעי למניין החודשים‪ ,‬המתחיל ב ֹחדֶּ ש נִ ָּ‬ ‫ְּתרּועָּ ה י ְִּהיֶּה ָּלכֶּם"‪ .‬יוצא שחֹדֶּ ש ִת ְּש ֵרי הוא בעצם החֹדֶּ ש הַ ְּש ִב ִ‬ ‫יסן כ"רֹאש‬ ‫ההרגשה שהשנה כאילו מתחילה‪ ,‬באמצעיתה של שנה אחרת‪ .‬התורה מצוה אותנו להכתיר את ֹחדֶּ ש נִ ָּ‬ ‫יסן אף‬ ‫חֳ ָּד ִשים‪ִ ,‬ראשוֹן הּוא ָּלכֶּם לְּ ָּח ְּד ֵשי הַ ָּשנָּה"‪ .‬אם נימנה את חודשי השנה על פי הסדר הכרונולוגי החל מ ִת ְּש ֵרי‪ ,‬נגלה שנִ ָּ‬ ‫יסן על כתר הראשות?‬ ‫יעי למניין פרטי זה‪ .‬ויש מקום לשאול‪ ,‬מה פשר ה"תחרות" הזו בין החודשים ִת ְּש ֵרי ונִ ָּ‬ ‫הוא עולה ְּש ִב ִ‬ ‫יסן הוא מעין "רֹאש‪-‬הַ ָּשנָּה‬ ‫א' בְּ ִת ְּש ֵרי הוא רֹאש‪-‬הַ ָּשנָּה לְּ ָּשנִ ים‪ ,‬כפי שקובעת המשנה במסכת ראש השנה‪ ,‬ואילו א' ְּבנִ ָּ‬ ‫לְּ חֳ ָּד ִשים"? כדי להשיב‪ ,‬ננסה לערוך הקבלה בין החודשים ִת ְּש ֵרי ונִ יסָּ ן‪ ,‬בין רֹאש‪-‬הַ ָּשנָּה ו‪-‬א' ְּבנִ יסָּ ן‪ ,‬ולעמוד על פשר המלים‬ ‫'חֹ דֶּ ש' ו‪ָּ '-‬שנָּה' ועל הזיקה ביניהן‪.‬‬ ‫אשית'‪ ,‬הפותחת‬ ‫חז"ל אומרים שהאדם‪ ,‬נזר הבריאה‪ ,‬נברא ב‪-‬א' בְּ ִת ְּש ֵרי‪ .‬רמז לכך המופיע בתיקוני זוהר‪ ,‬הוא המילה ' ְּב ֵר ִ‬ ‫את מעשה הבריאה‪ ,‬שבשינוי סדר אותיותיה‪ ,‬נקבל "א' בְּ ִת ְּש ֵרי"‪ .‬על דרך הפשט‪ ,‬בחירתו של מועד זה לרֹאש‪-‬הַ ָּשנָּה‬ ‫מביאה לידי ביטוי את יום בריאת האדם‪ ,‬שהוא מעין יום הולדת שלו‪ ,‬ולכן נכון למנות את שנותיו של העולם‪ ,‬וגם של‬ ‫יסן ליציאת מצרים‪ .‬המצוה הראשונה בה מצטווה עם‬ ‫האדם‪ ,‬החל מאותו מאורע חשוב‪ .‬מאידך‪ ,‬עם ישראל זכה ב ֹחדֶּ ש נִ ָּ‬ ‫ישראל‪ ,‬היא מצוות קידוש החֹדֶּ ש‪" ,‬הַ חֹדֶּ ש הַ זֶּה ָּלכֶּם רֹאש חֳ ָּד ִשים"‪ ,‬הניתנת לו ברֹאש‪-‬חֹדֶּ ש נִ יסָּ ן‪ ,‬ולכן ראוי לפתוח בו את‬ ‫מניין החודשים‪" .‬תחרות" זו‪ ,‬שבין שני החודשים‪ ,‬חלה גם על הפסוק הראשון בתורה‪ .‬לכאורה‪ִ ,‬ת ְּש ֵרי זוכה בראשות ללא‬ ‫ֹלקים‪ ,"...‬סיפור הבריאה ששיאו ב‪-‬א' בְּ ִת ְּש ֵרי‪ .‬אך רש"י מעלה את השאלה "לא היה צריך להתחיל‬ ‫עוררין‪ְּ " ,‬ב ֵר ִ‬ ‫אשית בָּ ָּרא אֱ ִ‬ ‫את התורה אלא מהַ ֹחדֶּ ש הַ זֶּה ָּלכֶּם‪ ,‬שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל! ומה טעם פתח בבראשית?"‪ .‬יוצא איפוא‪ ,‬שהיתה‬ ‫יסן‪ ,‬ורק מכיוון שהיה חשוב לקב"ה להבהיר את‬ ‫סיבה טובה מאוד לפתוח גם את התורה שהיא ספר המצוות בחֹ דֶּ ש נִ ָּ‬ ‫זכאותו של עם ישראל על ארץ ישראל‪ ,‬התורה פותחת בסיפור הבריאה‪ ,‬המבהיר את בעלותו של הקב"ה על הארץ‪,‬‬ ‫ונתינתה בזכות לעם ישראל‪ ,‬כפי שהבטיח לאברהם אבינו‪.‬‬ ‫יסן עד רֹאש הַ ָּשנָּה‪ .‬מאבחנה זו כמו‬ ‫פרק הזמן שבין רֹאש הַ ָּשנָּה ובין רֹאש חֹדֶּ ש נִ יסָּ ן‪ ,‬הוא ששה חודשים‪ ,‬וכן מרֹאש חֹדֶּ ש נִ ָּ‬ ‫מצטיירת לה חלוקה של השנה לשתי מחציות‪ ,‬כאשר כל אחד ממועדים אלה פותח מחצית שנה חדשה‪ ,‬בעלת אופי‬ ‫שונה ומגמה הפוכה לזו של קודמתה‪ .‬מהותו של החֹדֶּ ש היא החידוש וההתחדשות‪ .‬לכן‪ ,‬אין חֹ דֶּ ש המיטיב לבטא משמעות‬ ‫ָאביב"‪ ,‬החֹדֶּ ש בו הטבע מתעורר מתרדמת החורף לפריחה‪ ,‬לחיות‪ ,‬ולתנובה‬ ‫יסן‪ ,‬הקרוי בתורה "חֹ דֶּ ש הָּ ִ‬‫זו‪ ,‬מאשר חֹ דֶּ ש נִ ָּ‬ ‫של פירות חדשים‪ .‬גם אצל האדם יש תנועה של היפתחות‪ ,‬התרחבות ויציאה מהבית החוצה‪ ,‬מהסגירות שנכפתה עליו‬ ‫בגין הקור והגשמים‪ .‬לכך כמו בא לרמז גם הסדר האלפביתי העולה‪ ,‬של שלוש האותיות הראשונות (א'‪,‬ב'‪,‬י') שבמילה‬ ‫יסן הוא אב י"ב‪ ,‬אב רוחני לשנים עשר חודשי השנה‪ ,‬שכמו‬ ‫ָאבִ יב‪ .‬לפי חז"ל‪ ,‬השם ָאבִ יב בא גם לרמז על כך ש ֹחדֶּ ש נִ ָּ‬ ‫נמשכים ונולדים ממנו‪ .‬המלה ָּשנָּה לעומת זאת‪ ,‬מרמזת לנו על הישנות‪ ,‬על גלגל הַ ָּשנָּה‪ ,‬שכמו נישנה וחוזר על עצמו‪,‬‬ ‫ללא כל חידוש לכאורה‪ .‬למרות תכונת ההישנות‪ ,‬השרש ש‪.‬נ‪.‬ה מייצג גם את השינוי‪ .‬ואיך ייתכן דו‪-‬קיום בין הישנות (חזרה‬ ‫על הדברים כפי שהם) ובין שינוי?‬ ‫כדי להמחיש את המתכונת בה נעשה השילוב בין שתי המגמות‪ ,‬ניתן להיעזר בספיראלה‪ ,‬שבה בסוף כל סיבוב‪ ,‬חוזרים‬ ‫אומנם לאותו המקום‪ ,‬אך למעשה נמצאים בגובה חדש‪ ,‬ניכרת עלייה לעומת המקום בו נמצאנו בתום הסיבוב הקודם‪.‬‬ ‫היבט נוסף של השם ָּשנָּה‪ ,‬שמציג הרב גלזרסון‪ ,‬מלמד גם על כך שבתקופת רֹאש הַ ָּשנָּה‪ ,‬הטבע הולך לקראת " ֵשנָּה"‪,‬‬ ‫הניכרת לעין בתופעת השלכת‪ .‬בניגוד למגמות הפריחה‪ ,‬ההתרחבות והיציאה החוצה‪ ,‬המאפיינות את האביב‪ ,‬מתגלה‬ ‫כאן תנועה הפוכה של שיבה‪ ,‬של התכווצות ושל התכנסות פנימה‪ .‬תנועה זו ניכרת גם אצל האדם הנוטה להסתגר יותר‬ ‫בביתו‪ .‬תנועת ההתכווצות והקיטון מרומזת בשלוש האותיות הראשונות של ִת ְּש ֵרי‪ ,‬המופיעות בסדר יורד של האלפבית‪.‬‬ ‫התנועות והתנודות החיצוניות‪ ,‬משמשות גם בבואה לשינויים פנימיים המתרחשים בעולמו הרוחני של האדם‪ .‬מדובר‬ ‫בתנועה מחזורית של ' ָּרצוֹא וָּ שוֹב'‪ ,‬ושל הפרייה הדדית בין ה' ֵתצֵ א' ובין ה' ָּתבוֹא'‪ .‬היכולת לשוב פנימה‪ ,‬פנימה יותר מאשר‬ ‫בסיבוב הקודם‪ ,‬לעבר הנשמה שבתוכנו‪ .‬יכולת זו נקנית בזכות העשייה שאנו פועלים בחוץ‪ ,‬באמצעות הצפייה על הקורה‬ ‫יסן פותח תקופה המייצגת את העשייה החיצונית‪.‬‬ ‫מבחוץ‪ ,‬ובעקבות הפנמתם של הגילויים‪ ,‬אנו זוכים להניב פירות‪ .‬חֹ דֶּ ש נִ ָּ‬ ‫לאחר החורף‪ ,‬בו ניתן היה רק להתפלל על היבול‪ ,‬יוצא עובד האדמה לשדהו‪ ,‬קוצר‪ ,‬בוצר‪ ,‬מוסק ואורה‪ ,‬דורך ענבים‬ ‫בגת ועוצר זיתים בבית הבד‪ .‬הימים בתקופה זו מתארכים והולכים להם‪ ,‬ואור השמש מצוי בשפע‪ .‬הפעילות מרובה עד‬ ‫כדי לינה בשדות ובכרמים ואין די פנאי לעיסוק בתחומים אחרים‪ .‬חֹדֶּ ש ִת ְּש ֵרי לעומתו מסמן את עונת האסיף בה היום‬ ‫מתקצר והולך‪ ,‬אור השמש וחּומּה פוחתים‪ ,‬והלחות עולה‪ .‬יש להשלים את איסוף הפירות המאוחרים לאחר שהתבואה‬ ‫אצורה באסמים והתירוש ביקבים‪ .‬זה הזמן להתחיל להתכנס‪ ,‬לעשות חשבון‪ ,‬ולחשוב מחשבות‪ .‬לבחון את התוצאות‬ ‫ביחס למעשה‪ ,‬לערוך חשבון נפש ולהסיק מסקנות לקראת העונה הבאה‪.‬‬ ‫יסן מייצג יציאה‪ ,‬את יציאת מצרים מבית עבדים ביד רמה‪ ,‬ואז השפע הנגלה וההארה האלוקית‬ ‫גם ברוחני‪ ,‬חודש נִ ָּ‬ ‫מושפעים בגלוי‪ ,‬כנישאים על נֵס‪ .‬הולכים לקראת מתן תורה‪ ,‬למעמד הר סיני בו הקב"ה משפיע לנו שפע של אורות‪,‬‬ ‫עד לרמה של "וכל העם רואים את הקולות"‪ .‬הקב"ה נתן לנו את התורה‪ ,‬אך אנחנו לא קיבלנו אותה‪ .‬היינו עסוקים ב"עֵ ֶּגל‬ ‫הַ ָּזהָּ ב" החומרי‪ ,‬באכילה בשתייה ובצחוקים‪ .‬ומתי קיבל עם ישראל את התורה בפועל? בחֹדֶ ׁש ִת ְש ֵרי‪ ,‬ביום הכיפורים‪,‬‬ ‫לאחר שגם העם עשה תשובה‪ ,‬משה יורד עם הלוחות השניים‪ .‬חֹדֶּ ש ִת ְּש ֵרי הוא חֹ דֶּ ש בו האדם פתוח יותר לאורות‬ ‫ָאדם עָּ פָּ ר ִמן הָּ אֲ ָּדמָּ ה‪ ,‬וַ ּיִפַ ח בְּ אַ פָּ יו נִ ְּש ַמת חַ ּיִים"‪ ,‬הנשמה האלוקית‬ ‫רוחניים‪ .‬עובדה‪ ,‬שברֹאש הַ ָּשנָּה " וַ ּיִיצֶּ ר ה' אֱ ִ‬ ‫ֹלקים אֶּ ת הָּ ָּ‬ ‫נקלטת בתוך עיסה של עפר מן האדמה‪ ,‬ויש אדם‪ .‬יש בכך מעין סימן לכושר הקיבול הרוחני‪ ,‬לו אנו זוכים ביום זה‪.‬‬ ‫כוחו המיוחד של יום זה הוא בשינוי המשמעותי ביותר באשר לאדם‪ .‬המעבר מעולם ללא אדם‪ ,‬לעולם ובו אדם‪ .‬העולם‬ ‫ֹלקים לַעֲ ׂשוֹת"‪.‬‬ ‫נברא בעבור האדם‪ ,‬ועליו להמשיך ולהביא לתיקונו של העולם‪ ,‬להשלמת מעשה הבריאה‪" ,‬אֲ ֶּשר בָּ ָּרא אֱ ִ‬ ‫כוחו הרוחני של יום זה‪ ,‬שב ומפציע מידי ָּשנָּה באותו מועד‪ ,‬וקורא לנו לעשות בו שימוש‪ .‬השם ' ִת ְּש ֵרי' מלמד לפי חסידות‪,‬‬ ‫על השראה מיוחדת‪ ,‬השורה בחֹ דֶּ ש זה בכלל‪ ,‬וברֹאש הַ ָּשנָּה בפרט‪ ,‬הארה והשראה שניתן להמשיך (למשוך) ולהשפיע (שפע)‬ ‫ֹלקיכֶּם"‪ .‬משמעותה המקורית של המילה‬ ‫על כל הַ ָּשנָּה‪ .‬זה היום עליו אומר לנו משה‪" ,‬אַ ֶּתם נִ צָּ ִבים הַ ּיוֹם כֻּלְּ כֶּם לִ פְּ נֵי ה' אֱ ֵ‬ ‫ֹלקים ָּלאוֹר יוֹם"‪ .‬הַ ּיוֹם‪ ,‬ברֹאש הַ ָּשנָּה‪ ,‬מדובר באור רוחני שאף שאינו‬ ‫ּיוֹם היא הארה‪ ,‬כמו שכתוב בבריאת האור "וַ ּי ְִּק ָּרא אֱ ִ‬ ‫ֹלקיכֶּם"‪ ,‬לפנימיותו של האדם‪.‬‬ ‫גלוי לעין הגשמית‪ ,‬הוא גבוה לאין ערוך מאור פיזי‪ ,‬זהו אור המושפע מ"לִ ְּפנֵי ה' אֱ ֵ‬ ‫יעי"‪ .‬לאור האמור לעיל‪ ,‬מדוע לא נקבע להיות הראשון? אלא שמעלה יתירה‬ ‫חֹ דֶּ ש ִת ְּש ֵרי קרוי בלשון התורה "הַ חֹ דֶּ ש הַ ְּש ִב ִ‬ ‫נודעת למספר שבע‪ ,‬כמובא במדרש‪" ,‬כל השביעין חביבים"‪ ,‬דבר המרמז על קדושה מיוחדת השורה ב ֹחדֶּ ש זה‪ ,‬כפי שאנו‬ ‫מוצאים ביום השביעי – יום השבת‪ ,‬בשנת השבע – שנת השמיטה ועוד‪ .‬אם נבחן את אותיות השורש ש‪.‬ב‪.‬ע‪ ,‬נגלה בהן‬ ‫את הַ ׂשֹבַ ע הרוחני שניתן להגיע אליו בחֹדֶּ ש זה‪ ,‬באמצעות ֶּשפַ ע האורות המושפעים בו (האותיות פ' ו‪-‬ב' מתחלפות)‪.‬‬ ‫ברֹאש הַ ָּשנָּה עלינו להיות דרוכים‪ ,‬לקבל ולספוח כל ניצוץ אלוקי‪ ,‬חבל על כל רגע‪ .‬בשל סגולה זו הורונו רז"ל לעסוק בכל‬ ‫רגע ברֹאש הַ ָּשנָּה בדברי קדושה‪ ,‬להימנע משינה ביום ומעיסוק בדברים בטלים‪ ,‬כדי שנזכה לספוח עוד אורות רוחניים‬ ‫ולהטמיעם בתוכנו‪ .‬אור החמה הגלוי אומנם נראה כפוחת‪ ,‬אך לא זו בלבד שזה לא מפריע אלא אפילו מקל‪ ,‬מכיוון שניתן‬ ‫להפנות יותר תשומת‪-‬לב להארה הרוחנית‪ .‬אנו נוטים "להסתגר"‪ ,‬לצאת מהרחובות ומהשווקים הגשמיים ולהסתגר בבתי‬ ‫התפילה‪ ,‬להתחבר אל הפנימיות שלנו‪ ,‬כדי לערוך את חשבון הנפש‪ ,‬לבוא חשבון עם הנפש‪ .‬ההתכנסות פנימה‪ ,‬אל תוך‬ ‫פנימיותך‪ ,‬הישיבה עם עצמך והחשיבה על הדברים שלקטת בחוץ‪ ,‬הן הבונות את השינוי הפנימי הרוחני‪ ,‬את התשובה‪.‬‬ ‫ואין מדובר בשינוי לרגע‪ ,‬אלא בלתפוס 'רֹאש ָּח ָּדש' לכל הַ ָּשנָּה‪ .‬מדובר בתהליך סמוי‪ ,‬שמתחולל בתוך הראש ובלב‪ ,‬ואינו‬ ‫ניכר עדיין בחוץ‪ ,‬בשאר האיברים‪ .‬זוהי תמצית שעדין לא באה לידי ביטוי‪ .‬התהליך מתקדם לו בהדרגה‪ ,‬תחילה ברוחני‪,‬‬ ‫בעץ ה"ערום" נטול העלוה‪ ,‬ולאט לאט הוא בא לידי ביטוי גם בחיצוני‪ ,‬בלבלוב‪ ,‬בפריחה ובסוף גם בהבשלת פירות‬ ‫גשמיים‪ ,‬שניתן לברך עליהם‪ ,‬תרתי משמע‪ .‬רֹאש‪-‬הַ ָּשנָּה הוא הרֹאש‪ ,‬הַ מֹ ח‪ ,‬המקושר לכל האיברים‪ ,‬והמנוע לכל השינויים‪,‬‬ ‫שיחולו ויתפתחו במשך הַ ָּשנָּה ויבואו לידי ביטוי בתהליך ה ָּׁרצֹוא‪ ,‬של היציאה הבאה‪ ,‬לעולם העשייה שבחוץ‪.‬‬ ‫דבר חסידות‬ ‫השתדלות מקלקלת את השירה ‪ :‬חסיד אחד שהתפרנס מחזנות‪ ,‬הגיע פעם לליובאוויטש והתכבד לשמש כשליח ציבור‪.‬‬ ‫לאחר התפילה השתתף ב"קידוש" אצל אדמו"ר הרש"ב‪ .‬בעת הסעודה אזר החסיד אומץ ושאל את הרבי אם תפילתו מצאה‬ ‫חן בעיניו‪ .‬ענה לו הרבי ‪ :‬באותם הקטעים שבהם השתדלת במיוחד – היה גרוע (כל מעייניו של שליח הציבור‪,‬‬ ‫(מפי השמועה)‬ ‫וכל מתפלל‪ ,‬אמורים להיות בתפילתו‪ ,‬ולא בהשתדלות למצוא חן באוזני הציבור)‪.‬‬ ‫שבת שלום ומבורך‬ ‫וכתיבה וחתימה טובה‪,‬‬ ‫ח נ ן ח ס ן‬ ‫אם ברצונך לקבל את הגיליון במייל או במסרון‪ ,‬פנה אל ‪ hhananv@gmail.com‬או לטלפון ‪052-569-9691‬‬