בוא אל התיבה · Boi El Hateivu — ראש השנה (2026-09-07)

ב"ה
ר ֹאש השָּׁ נָּׁה
ב"ה
ֹצהַר ַתע ֲשֶׂה ל ֵַּתבָה – ר ֹאש השָּׁ נָּׁה
נִצָּׁ בִ ים ,ל ְִתּפֹוס ר ֹאש ,השָּׁ נָּׁה
--------------------------------------------------------------------- ============================== ---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- -----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
בשבת שעברה קראנו את פרשת נִצָּׁ בִ ים הפותחת בפסוק "אַ ֶּתם נִ צָּ ִבים הַ ּיוֹם כֻּלְּ כֶּם לִ ְּפנֵי ה' אֱ ֹל ֵקיכֶּם" .פרשה זו נקראת
תמיד ,בשבת שלפני רֹאש הַ ָּשנָּה .חז"ל מגלים לנו ,שפסוק זה רומז על "הּיֹום" בהא הידיעה ,היום המיוחד בשנה,
רֹאש הַ ָּשנָּה ,יום בו אנו אמורים להתייצב לפני בורא עולם (נשמותינו לפחות) ,ולתת דין וחשבון על מעשינו במשך השנה
החולפת .בשורש י.צ.ב יש גם מידה של דריכות ונכונות לקראת מה שעתיד לקרות ,עמידה הכן לקראת הבאות ,כמו אצל מי
שניצב על משמרתו ,דריכות כדי שלא להחמיץ את האירוע הצפוי.
מפאת חשיבותו של רֹאש הַ ָּשנָּה ,אנו נוטים לשכוח שיום זה חל תמיד ברֹאש-חֹדֶּ ש ִת ְּש ֵרי .מה גורם לנו לשכוח את העובדה
שהיום הוא גם רֹאש חֹ דֶּ ש? גורם התורם באופן משמעותי לשכחה ,הוא העובדה שברֹאש הַ ָּשנָּה בלבד ,בניגוד לכל רֹאש
חֹ דֶּ ש אחר ,אין מזכירים את ראש החודש ,לא בתפילה ,לא בקריאה בתורה ,לא בברכת המזון ,ואפילו את ההלל לא
אומרים .ואכן ,בשבת שעברה ,להבדיל משבתות אחרות שלפני ראש חודש ,גם לא בירכנו את חודש תשרי .לכאורה,
אפשר לומר שכאשר מתחדשת לה ָּשנָּה ,התחדשותו של החֹ דֶּ ש היא שולית ומינורית וכמו כלולה בהתחדשות השָּׁ נָּׁה .אך
כידוע ,בנוסף לקרבן התמיד ,ובנוסף למוסף של רֹאש הַ ָּשנָּה ,שהקריבו במקדש ,היו מקריבים גם את המוסף המיוחד
לרֹאש חֹדֶּ ש .מדוע אם כן נפקד מקומו של רֹאש חֹדֶּ ש ִת ְּש ֵרי ,כמעט בכל התחומים?
בת ְּש ֵרי? רֹאש-הַ ָּשנָּה ,הוא בעצם מהו בעצם רֹאש הַ ָּשנָּה? מה מייחד אותו מימות השנה האחרים ,ומדוע הוא חל דווקא ב-א' ִ
גם רֹאש-חֹדֶּ ש ִת ְּש ֵרי ,ולכן מבחינה כרונולוגית ִת ְּש ֵרי הוא החֹדֶּ ש הראשון בשנה .אך אם נחפש אחר המועד שבו קבעה לנו
לחוג את רֹאש הַ ָּשנָּה ,נמצא את הפסוק "ּובַ חֹדֶּ ש הַ ְּשבִ ִ
יעי בְּ אֶּ חָּ ד ַלחֹדֶּ ש ִמ ְּק ָּרא קֹדֶּ ש י ְִּהיֶּה ָּלכֶּם כָּל ְּמלֶּאכֶּת עֲ ב ָֹּדה ֹלא ַתעֲ ׂשּו יוֹם
יסן ,מה שנותן לנו את יעי למניין החודשים ,המתחיל ב ֹחדֶּ ש נִ ָּ ְּתרּועָּ ה י ְִּהיֶּה ָּלכֶּם" .יוצא שחֹדֶּ ש ִת ְּש ֵרי הוא בעצם החֹדֶּ ש הַ ְּש ִב ִ
יסן כ"רֹאש ההרגשה שהשנה כאילו מתחילה ,באמצעיתה של שנה אחרת .התורה מצוה אותנו להכתיר את ֹחדֶּ ש נִ ָּ
יסן אף חֳ ָּד ִשיםִ ,ראשוֹן הּוא ָּלכֶּם לְּ ָּח ְּד ֵשי הַ ָּשנָּה" .אם נימנה את חודשי השנה על פי הסדר הכרונולוגי החל מ ִת ְּש ֵרי ,נגלה שנִ ָּ
יסן על כתר הראשות? יעי למניין פרטי זה .ויש מקום לשאול ,מה פשר ה"תחרות" הזו בין החודשים ִת ְּש ֵרי ונִ ָּ הוא עולה ְּש ִב ִ
יסן הוא מעין "רֹאש-הַ ָּשנָּה א' בְּ ִת ְּש ֵרי הוא רֹאש-הַ ָּשנָּה לְּ ָּשנִ ים ,כפי שקובעת המשנה במסכת ראש השנה ,ואילו א' ְּבנִ ָּ
לְּ חֳ ָּד ִשים"? כדי להשיב ,ננסה לערוך הקבלה בין החודשים ִת ְּש ֵרי ונִ יסָּ ן ,בין רֹאש-הַ ָּשנָּה ו-א' ְּבנִ יסָּ ן ,ולעמוד על פשר המלים
'חֹ דֶּ ש' וָּ '-שנָּה' ועל הזיקה ביניהן.
אשית' ,הפותחת חז"ל אומרים שהאדם ,נזר הבריאה ,נברא ב-א' בְּ ִת ְּש ֵרי .רמז לכך המופיע בתיקוני זוהר ,הוא המילה ' ְּב ֵר ִ
את מעשה הבריאה ,שבשינוי סדר אותיותיה ,נקבל "א' בְּ ִת ְּש ֵרי" .על דרך הפשט ,בחירתו של מועד זה לרֹאש-הַ ָּשנָּה
מביאה לידי ביטוי את יום בריאת האדם ,שהוא מעין יום הולדת שלו ,ולכן נכון למנות את שנותיו של העולם ,וגם של
יסן ליציאת מצרים .המצוה הראשונה בה מצטווה עם האדם ,החל מאותו מאורע חשוב .מאידך ,עם ישראל זכה ב ֹחדֶּ ש נִ ָּ
ישראל ,היא מצוות קידוש החֹדֶּ ש" ,הַ חֹדֶּ ש הַ זֶּה ָּלכֶּם רֹאש חֳ ָּד ִשים" ,הניתנת לו ברֹאש-חֹדֶּ ש נִ יסָּ ן ,ולכן ראוי לפתוח בו את
מניין החודשים" .תחרות" זו ,שבין שני החודשים ,חלה גם על הפסוק הראשון בתורה .לכאורהִ ,ת ְּש ֵרי זוכה בראשות ללא
ֹלקים ,"...סיפור הבריאה ששיאו ב-א' בְּ ִת ְּש ֵרי .אך רש"י מעלה את השאלה "לא היה צריך להתחיל עורריןְּ " ,ב ֵר ִ
אשית בָּ ָּרא אֱ ִ
את התורה אלא מהַ ֹחדֶּ ש הַ זֶּה ָּלכֶּם ,שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל! ומה טעם פתח בבראשית?" .יוצא איפוא ,שהיתה
יסן ,ורק מכיוון שהיה חשוב לקב"ה להבהיר את סיבה טובה מאוד לפתוח גם את התורה שהיא ספר המצוות בחֹ דֶּ ש נִ ָּ
זכאותו של עם ישראל על ארץ ישראל ,התורה פותחת בסיפור הבריאה ,המבהיר את בעלותו של הקב"ה על הארץ,
ונתינתה בזכות לעם ישראל ,כפי שהבטיח לאברהם אבינו.
יסן עד רֹאש הַ ָּשנָּה .מאבחנה זו כמו
פרק הזמן שבין רֹאש הַ ָּשנָּה ובין רֹאש חֹדֶּ ש נִ יסָּ ן ,הוא ששה חודשים ,וכן מרֹאש חֹדֶּ ש נִ ָּ
מצטיירת לה חלוקה של השנה לשתי מחציות ,כאשר כל אחד ממועדים אלה פותח מחצית שנה חדשה ,בעלת אופי
שונה ומגמה הפוכה לזו של קודמתה .מהותו של החֹדֶּ ש היא החידוש וההתחדשות .לכן ,אין חֹ דֶּ ש המיטיב לבטא משמעות
ָאביב" ,החֹדֶּ ש בו הטבע מתעורר מתרדמת החורף לפריחה ,לחיות ,ולתנובה יסן ,הקרוי בתורה "חֹ דֶּ ש הָּ ִזו ,מאשר חֹ דֶּ ש נִ ָּ
של פירות חדשים .גם אצל האדם יש תנועה של היפתחות ,התרחבות ויציאה מהבית החוצה ,מהסגירות שנכפתה עליו
בגין הקור והגשמים .לכך כמו בא לרמז גם הסדר האלפביתי העולה ,של שלוש האותיות הראשונות (א',ב',י') שבמילה
יסן הוא אב י"ב ,אב רוחני לשנים עשר חודשי השנה ,שכמו ָאבִ יב .לפי חז"ל ,השם ָאבִ יב בא גם לרמז על כך ש ֹחדֶּ ש נִ ָּ
נמשכים ונולדים ממנו .המלה ָּשנָּה לעומת זאת ,מרמזת לנו על הישנות ,על גלגל הַ ָּשנָּה ,שכמו נישנה וחוזר על עצמו,
ללא כל חידוש לכאורה .למרות תכונת ההישנות ,השרש ש.נ.ה מייצג גם את השינוי .ואיך ייתכן דו-קיום בין הישנות (חזרה
על הדברים כפי שהם) ובין שינוי?
כדי להמחיש את המתכונת בה נעשה השילוב בין שתי המגמות ,ניתן להיעזר בספיראלה ,שבה בסוף כל סיבוב ,חוזרים
אומנם לאותו המקום ,אך למעשה נמצאים בגובה חדש ,ניכרת עלייה לעומת המקום בו נמצאנו בתום הסיבוב הקודם.
היבט נוסף של השם ָּשנָּה ,שמציג הרב גלזרסון ,מלמד גם על כך שבתקופת רֹאש הַ ָּשנָּה ,הטבע הולך לקראת " ֵשנָּה",
הניכרת לעין בתופעת השלכת .בניגוד למגמות הפריחה ,ההתרחבות והיציאה החוצה ,המאפיינות את האביב ,מתגלה
כאן תנועה הפוכה של שיבה ,של התכווצות ושל התכנסות פנימה .תנועה זו ניכרת גם אצל האדם הנוטה להסתגר יותר
בביתו .תנועת ההתכווצות והקיטון מרומזת בשלוש האותיות הראשונות של ִת ְּש ֵרי ,המופיעות בסדר יורד של האלפבית.
התנועות והתנודות החיצוניות ,משמשות גם בבואה לשינויים פנימיים המתרחשים בעולמו הרוחני של האדם .מדובר
בתנועה מחזורית של ' ָּרצוֹא וָּ שוֹב' ,ושל הפרייה הדדית בין ה' ֵתצֵ א' ובין ה' ָּתבוֹא' .היכולת לשוב פנימה ,פנימה יותר מאשר
בסיבוב הקודם ,לעבר הנשמה שבתוכנו .יכולת זו נקנית בזכות העשייה שאנו פועלים בחוץ ,באמצעות הצפייה על הקורה
יסן פותח תקופה המייצגת את העשייה החיצונית. מבחוץ ,ובעקבות הפנמתם של הגילויים ,אנו זוכים להניב פירות .חֹ דֶּ ש נִ ָּ
לאחר החורף ,בו ניתן היה רק להתפלל על היבול ,יוצא עובד האדמה לשדהו ,קוצר ,בוצר ,מוסק ואורה ,דורך ענבים
בגת ועוצר זיתים בבית הבד .הימים בתקופה זו מתארכים והולכים להם ,ואור השמש מצוי בשפע .הפעילות מרובה עד
כדי לינה בשדות ובכרמים ואין די פנאי לעיסוק בתחומים אחרים .חֹדֶּ ש ִת ְּש ֵרי לעומתו מסמן את עונת האסיף בה היום
מתקצר והולך ,אור השמש וחּומּה פוחתים ,והלחות עולה .יש להשלים את איסוף הפירות המאוחרים לאחר שהתבואה
אצורה באסמים והתירוש ביקבים .זה הזמן להתחיל להתכנס ,לעשות חשבון ,ולחשוב מחשבות .לבחון את התוצאות
ביחס למעשה ,לערוך חשבון נפש ולהסיק מסקנות לקראת העונה הבאה.
יסן מייצג יציאה ,את יציאת מצרים מבית עבדים ביד רמה ,ואז השפע הנגלה וההארה האלוקית גם ברוחני ,חודש נִ ָּ
מושפעים בגלוי ,כנישאים על נֵס .הולכים לקראת מתן תורה ,למעמד הר סיני בו הקב"ה משפיע לנו שפע של אורות,
עד לרמה של "וכל העם רואים את הקולות" .הקב"ה נתן לנו את התורה ,אך אנחנו לא קיבלנו אותה .היינו עסוקים ב"עֵ ֶּגל
הַ ָּזהָּ ב" החומרי ,באכילה בשתייה ובצחוקים .ומתי קיבל עם ישראל את התורה בפועל? בחֹדֶ ׁש ִת ְש ֵרי ,ביום הכיפורים,
לאחר שגם העם עשה תשובה ,משה יורד עם הלוחות השניים .חֹדֶּ ש ִת ְּש ֵרי הוא חֹ דֶּ ש בו האדם פתוח יותר לאורות
ָאדם עָּ פָּ ר ִמן הָּ אֲ ָּדמָּ ה ,וַ ּיִפַ ח בְּ אַ פָּ יו נִ ְּש ַמת חַ ּיִים" ,הנשמה האלוקית רוחניים .עובדה ,שברֹאש הַ ָּשנָּה " וַ ּיִיצֶּ ר ה' אֱ ִ
ֹלקים אֶּ ת הָּ ָּ
נקלטת בתוך עיסה של עפר מן האדמה ,ויש אדם .יש בכך מעין סימן לכושר הקיבול הרוחני ,לו אנו זוכים ביום זה.
כוחו המיוחד של יום זה הוא בשינוי המשמעותי ביותר באשר לאדם .המעבר מעולם ללא אדם ,לעולם ובו אדם .העולם
ֹלקים לַעֲ ׂשוֹת".
נברא בעבור האדם ,ועליו להמשיך ולהביא לתיקונו של העולם ,להשלמת מעשה הבריאה" ,אֲ ֶּשר בָּ ָּרא אֱ ִ
כוחו הרוחני של יום זה ,שב ומפציע מידי ָּשנָּה באותו מועד ,וקורא לנו לעשות בו שימוש .השם ' ִת ְּש ֵרי' מלמד לפי חסידות,
על השראה מיוחדת ,השורה בחֹ דֶּ ש זה בכלל ,וברֹאש הַ ָּשנָּה בפרט ,הארה והשראה שניתן להמשיך (למשוך) ולהשפיע (שפע)
ֹלקיכֶּם" .משמעותה המקורית של המילה על כל הַ ָּשנָּה .זה היום עליו אומר לנו משה" ,אַ ֶּתם נִ צָּ ִבים הַ ּיוֹם כֻּלְּ כֶּם לִ פְּ נֵי ה' אֱ ֵ
ֹלקים ָּלאוֹר יוֹם" .הַ ּיוֹם ,ברֹאש הַ ָּשנָּה ,מדובר באור רוחני שאף שאינו ּיוֹם היא הארה ,כמו שכתוב בבריאת האור "וַ ּי ְִּק ָּרא אֱ ִ
ֹלקיכֶּם" ,לפנימיותו של האדם. גלוי לעין הגשמית ,הוא גבוה לאין ערוך מאור פיזי ,זהו אור המושפע מ"לִ ְּפנֵי ה' אֱ ֵ
יעי" .לאור האמור לעיל ,מדוע לא נקבע להיות הראשון? אלא שמעלה יתירה חֹ דֶּ ש ִת ְּש ֵרי קרוי בלשון התורה "הַ חֹ דֶּ ש הַ ְּש ִב ִ
נודעת למספר שבע ,כמובא במדרש" ,כל השביעין חביבים" ,דבר המרמז על קדושה מיוחדת השורה ב ֹחדֶּ ש זה ,כפי שאנו
מוצאים ביום השביעי – יום השבת ,בשנת השבע – שנת השמיטה ועוד .אם נבחן את אותיות השורש ש.ב.ע ,נגלה בהן
את הַ ׂשֹבַ ע הרוחני שניתן להגיע אליו בחֹדֶּ ש זה ,באמצעות ֶּשפַ ע האורות המושפעים בו (האותיות פ' ו-ב' מתחלפות).
ברֹאש הַ ָּשנָּה עלינו להיות דרוכים ,לקבל ולספוח כל ניצוץ אלוקי ,חבל על כל רגע .בשל סגולה זו הורונו רז"ל לעסוק בכל
רגע ברֹאש הַ ָּשנָּה בדברי קדושה ,להימנע משינה ביום ומעיסוק בדברים בטלים ,כדי שנזכה לספוח עוד אורות רוחניים
ולהטמיעם בתוכנו .אור החמה הגלוי אומנם נראה כפוחת ,אך לא זו בלבד שזה לא מפריע אלא אפילו מקל ,מכיוון שניתן
להפנות יותר תשומת-לב להארה הרוחנית .אנו נוטים "להסתגר" ,לצאת מהרחובות ומהשווקים הגשמיים ולהסתגר בבתי
התפילה ,להתחבר אל הפנימיות שלנו ,כדי לערוך את חשבון הנפש ,לבוא חשבון עם הנפש .ההתכנסות פנימה ,אל תוך
פנימיותך ,הישיבה עם עצמך והחשיבה על הדברים שלקטת בחוץ ,הן הבונות את השינוי הפנימי הרוחני ,את התשובה.
ואין מדובר בשינוי לרגע ,אלא בלתפוס 'רֹאש ָּח ָּדש' לכל הַ ָּשנָּה .מדובר בתהליך סמוי ,שמתחולל בתוך הראש ובלב ,ואינו
ניכר עדיין בחוץ ,בשאר האיברים .זוהי תמצית שעדין לא באה לידי ביטוי .התהליך מתקדם לו בהדרגה ,תחילה ברוחני,
בעץ ה"ערום" נטול העלוה ,ולאט לאט הוא בא לידי ביטוי גם בחיצוני ,בלבלוב ,בפריחה ובסוף גם בהבשלת פירות
גשמיים ,שניתן לברך עליהם ,תרתי משמע .רֹאש-הַ ָּשנָּה הוא הרֹאש ,הַ מֹ ח ,המקושר לכל האיברים ,והמנוע לכל השינויים,
שיחולו ויתפתחו במשך הַ ָּשנָּה ויבואו לידי ביטוי בתהליך ה ָּׁרצֹוא ,של היציאה הבאה ,לעולם העשייה שבחוץ.
דבר חסידות
השתדלות מקלקלת את השירה :חסיד אחד שהתפרנס מחזנות ,הגיע פעם לליובאוויטש והתכבד לשמש כשליח ציבור.
לאחר התפילה השתתף ב"קידוש" אצל אדמו"ר הרש"ב .בעת הסעודה אזר החסיד אומץ ושאל את הרבי אם תפילתו מצאה
חן בעיניו .ענה לו הרבי :באותם הקטעים שבהם השתדלת במיוחד – היה גרוע (כל מעייניו של שליח הציבור,
(מפי השמועה) וכל מתפלל ,אמורים להיות בתפילתו ,ולא בהשתדלות למצוא חן באוזני הציבור).
שבת שלום ומבורך
וכתיבה וחתימה טובה,
ח נ ן ח ס ן
אם ברצונך לקבל את הגיליון במייל או במסרון ,פנה אל hhananv@gmail.comאו לטלפון 052-569-9691
