אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — ראש השנה (2026-09-07)

רשימת ספרי "בן מלך" בסייעתא דשמיא
שיצאו לאור עד עתה:
אוצרות
בן מ>לך
•ימים נוראים •על התורה -י"ב
•חג הסוכות חלקים
•חנוכה •שבת קודש
•פורים •חכמה ומוסר
•שיר השירים •ביטחון
•עניינים בש"ס •הגדה של פסח
•המצוות התמידיות •חג המצות
שבמקדש •ספירת העומר וחג
•שומע כעונה השבועות
•דרכי החינוך •גלות וגאולה ראש השנה תשפ"ז
ניתן להשיגmechonbenmelech@gmail.com : גליון מס' 433
מתורתו של מרן רבינו הגדול רבי לייב מינצברג זצוק"ל רבה של קהל עדת ירושלים
בארה"ב ניתן להשיג:
salea@yefenofbooks.com | Warehousa: 8482450220
מהותו של ראש השנה
בשדה' ,וכן בכל המועדים .ותמוה אפוא מדוע לגבי ראש עניינו של ראש השנה בתורה
השנה העלים הכתוב את ענין היום ,ולא נתפרש בו כלל יום טוב של ראש השנה ומצוותו להריע בשופר ,נזכר
לרגל מה הוא בא .וכבר העיר בזה הרמב"ן (ויקרא כג ,כד): בתורה בשני מקומות.
'ולא פירש הכתוב טעם המצוה הזאת ,למה התרועה ,ולמה פעם אחת בענין המועדים בפר' אמור (ויקרא כג ,כד-כו):
נצטרך זכרון לפני השם ביום הזה יותר משאר הימים ,ולמה
יצוה להיותו מקרא קודש כלל'. 'וידבר ה' אל משה לאמר ,דבר אל בני ישראל לאמר ,בחודש
השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא
קודש ,כל מלאכת עבודה לא תעשו והקרבתם אשה לה''.
בגליון: ופעם שניה בענין קרבנות המוספין בפר' פינחס (במדבר
כט ,א)' :ובחודש השביעי באחד לחודש מקרא קודש יהיה
לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם'.
מהותו של ראש השנה ויש לעיין ,מהו תוכנו ועניינו של מועד זה ,כמו גם מהו
עמוד 1
תוכנה ועניינה של התרועה ,שנצטווינו בה דווקא ביום זה,
ועשייתו בגין כך למקרא קודש.
סדר תקיעות -שלש ,של שלש שלש עוד יש לעיין בזה ,מדוע העלים הכתוב את טעם עשיית
עמוד 7 היום ליום תרועה ומקרא קודש ,בשונה משאר המועדים
שבהם פירש הכתוב היטב טעמו ועניינו של כל מועד
ומצוותיו .וכמו שנאמר בענין חג המצות (שמות כג ,טו) 'את
ראש השנה שחל להיות בשבת חג המצות תשמור ,כי בו יצאת ממצרים' .ובחג השבועות
עמוד 10 שעניינו הוא זמן הקציר וביכורי התבואה החדשה ,גם כן
נאמר (שם כג ,טז) 'וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע
פרנס השבוע
תשרי תשפ"ז
עץ חיים היא למחזיקים בה
הוצאות הדפסת גליון זה נודבו לזיכוי הרבים
ע"י ידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו ,מתומכי מכוננו
הרב שמואל פרנקל שליט"א
לרגל נישואי בתו הכלה החשובה תחי'
עב"ג החתן אליעזר דוד מינצברג הי"ו
מחשובי תלמידי ישיבת תורת ה'
למזל"ט
זכות הפצת אור תורתו הבהירה של רבינו בעל הבן מלך
תעמוד לו ולמשפחתו להתברך בכל הברכות האמורות למחזיקי התורה
לראות ברכה והצלחה בכל אשר יפנו
להנצחות ותרומות "פרנס השבוע/החודש"
אפשר להתקשר לטלפון מס' 054-8422488
יו"ל ע"י מכון 'כתבי בן מלך'
לתרומות והנצחות נא לפנות ל־054-8422488 לקבלת העלון במייל ,ניתן להצטרף בכתובת
mechonbenmelech@gmail.com
כתובת המכון :אוהב ישראל ,1/9ביתר עילית לתגובות והערות נא לפנות ל־052-7616048
ערב ראש השנה תשפ"ז בעזרת ה' יתברך
ברכת השנים
לידידינו אוהדי תורת רבינו ,מבקשי תורתו ולומדי בית מדרשו,
תלמידיו מעריציו ,וכל עמך בית ישראל,
התומכים הנאמנים של מפעלי
"מכון בן מלך"
אשר בזכותכם הפצת אור תורתו הבהירה לא פסקה לרגע
הן בשערים בליבון והחייאת תורתו הגדולה בליבות מבקשי תורתו
הן בספרים שהוצאנו לאור ומה שעומדים באמצע העריכה והכתיבה
והן בהפצעת האור:
בגיליונות "להתמוגג" וגיליון "למען דעת"
המביאים את כל חלקי התורה וההשקפה בכלים חדשים ומעודכנים
המכנסים יחד את כל בני המשפחה וכל הגילים והמעמדים לבית היוצר הגדול
והמשך פעילות "קו בן מלך" ע"י המארגנים מטעם המכון
המפעילים את בית המדרש ואת מוקדי ההתעניינות בקרב אברכי קהילתנו
סביב תורת הבן מלך מכל צד ומכל פינה
הכל
בזכותכם התומכים הנאמנים ,והתורמים החודשיים הקבועים
בשותפותכם נפתחים שערים חדשים ומתגשמות תוכניות מדהימות להמשך
ועל הכל יבורכו
מורינו שליט"א ורבני הקהילה וותיקי התלמידים שליט"א
על פיהם יישק דבר בכל מפעלות הפצת תורת הבן מלך
תתברכו כולכם בשנה טובה ומתוקה ,מתוך הצלחה רבה בגשמיות וברוחניות,
שנת ברכה וגאולה ריבוי תורה וחכמה כמים לים מכסים
המברכים בלו"נ
אריה קרישבסקי הנהלת המכון
בשורה טובה למבקשי ה' הודעה חשובה ומשמחת
ניתן להאזין לשיעורי רבינו זצוק"ל בקו השיעורים
‘קו בן מלך' לתורמי המכון
03-3077354 ניתן לקבל החזר מס
ישנה אפשרות לבחור במאגר הממוחשב ולהאזין לשיעורים
בפרשת השבוע -ובעניינא דיומא על תרומות למכון בגובה של
שמעו ותחי נפשכם עד 35%מערך התרומה
ויהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדירה
מכון כתבי בן מלך
ההנהלה לפי סעיף 46
2
ע"י השופר לטובה לפני ה' ,וכדברי הגמרא (שם טז' ).אמרו כמו כן יש להבין ענין שמו של היו"ט 'יום הזכרון' ,כפי
לפני וכו' ובמה בשופר' ,ורש"י הביא הברייתא כצורתה. שקראוהו חז"ל בנוסח התפילה' :ותתן לנו את יום הזכרון
נתבאר אפוא ,שהתורה ביארה ענין התרועה באמרה הזה'' ,מקדש ישראל ויום הזכרון' .מהי משמעות 'זכרון'
'זכרון תרועה' ,שהיא באה לזכרון לפני ה' ,וזוהי תמצית זה ,שראו חכמים לקבוע את עיקר עניינו של חג על זכירה
משמעות התיבות 'זכרון תרועה' ,כלומר יום של זכרון זו 'יום הזכרון'.
לפני ה' הנפעל על ידי התרועה.
וזהו מה שאמרו (ר"ה טז' :):כל שנה שאין תוקעין לה התרועה באה לעורר זכרון לפני ה'
בתחילתה מריעין לה בסופה ,מאי טעמא דלא איערבב אמנם ענין התרועה מתבאר מתוך דברי הגמרא
שטן' .ומשמע דבעיקר עניינה של תקיעת שופר ישנה והראשונים .שכן אמרו בגמרא (ר"ה טז' :).אמר רבי יצחק
תכלית זו ,שהיא באה כדי לערבב את השטן ביומא דדינא, למה תוקעין בר"ה ,למה תוקעין רחמנא אמר תקעו ,אלא
ולסתום דבריו ע"י זכירת הברית ,וממילא ינצלו מקטרוגו למה מריעין ,למה מריעין רחמנא אמר זכרון תרועה ,אלא
ויבטלו כל גזירות רעות לאורך השנה .וכענין הכתוב למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין' וכו' .וכתב הריטב"א
שם בפרשת החצוצרות (במדבר י ,י)' :ונזכרתם לפני ה' שם' :למה תוקעין -פירוש וליכא למימר דבעי טעם
אלוקיכם ,ונושעתם מאויביכם'. התקיעות ,דהא פירשו רבי עקיבא ,וקרא נמי זכרון תרועה,
כי התרועה לזכרון ,כדברי ר"ע'.
ראש השנה -יום הדין כוונת הריטב"א לדברי הגמרא הקודמים (שם)' :תניא
הנה נתבאר ,כי ענין השופר הוא לעורר זכרון לטובה אמר רבי יהודה משום רבי עקיבא ,מפני מה אמרה תורה
על ישראל ,אולם עדיין צריך ביאור מדוע נבחר ונתייחד הביאו עומר בפסח מפני וכו' ,ואמרו לפני בראש השנה
דווקא יום זה כדי לעורר בו זכרון לטובה על ידי תרועת מלכיות זכרונות ושופרות ,מלכיות כדי שתמליכוני עליכם,
השופר .וכבר העיר בזה הרמב"ן (שם ובדרשה לר"ה)' :ולמה זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ,ובמה בשופר'.
נצטרך זכרון לפני השם ביום הזה יותר משאר הימים'. הנה מבואר להדיא שעל ידי השופר יעלה זכרוננו לטובה.
כמו כן תמוה ,מדוע לא ראה הכתוב צורך לפרש מה
כמו כן אמרו בגמרא (שם כו ).דשופר 'לזכרון הוא',
הטעם שנקבעה התרועה והזכרון לטובה דוקא ביום זה,
כפי שפירש הכתוב בשאר מועדים ,וכפי שתמהנו לעיל. ופירשוהו בגמרא (שבת קלא ):דתקיעת שופר 'מכנסת
זכרונות של ישראל לאביהם שבשמים'.
והרמב"ן (עה"ת שם) כתב לפרש בזה ,וז"ל' :אבל מפני
שהוא בחדשו של יום הכפורים בראש החודש ,נראה שבו
יהיה דין לפניו יתברך כי בם ידין עמים ,בראש השנה ישב ביאור הכתוב 'זכרון תרועה'
לכסא שופט צדק'. הרמב"ן (על התורה שם) פירש שזהו אכן עיקר ביאור
ובדרשתו לראש השנה הרחיב יותר" :מפני שקראו הכתוב 'זכרון תרועה' ,וז"ל' :אבל זכרון תרועה ,כמו יום
הכתוב יום זכרון ,ומפני שהוא בחדשו של יום הכיפורים תרועה יהיה לכם ,יאמר שנריע ביום הזה ויהיה לנו לזכרון
בראש השנה ,ירמוז שבו יהיה דין לפני הקב"ה כי בם לפני השם ,כמו שנאמר להלן ותקעתם בחצוצרות והיו
ידין עמים ,בראש השנה יזכור יצוריו וישב לכסא שופט לכם לזכרון לפני אלוקיכם' .ביאר לן בזה הרמב"ן ,דדברי
צדק ,ואחרי כן בעשרת הימים ישא לפשע עבדיו ויכפר הכתוב 'זכרון תרועה' באו לפי פשוטו לבאר את יסוד ענין
על השבים ,כי הזכרון יאמרו אותו הכתובים על הדין התרועה עצמו ,ופירשה תורה שטעם התרועה ביום זה
בנשפטים ,כמו 'כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו' (יחזקאל הוא כדי שע"י כך יעלה זכרונינו לטובה לפני ה'.
יח ,כב)' ,כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה' (שם פסוק אמנם רש"י שם (ר"ה לב ).פירש ד'זכרון תרועה' היינו
כד)' ,חטאות נעורי ופשעי אל תזכור כחסדך זכור לי אתה' 'להזכיר פסוקי זכרונות ופסוקי שופרות לזכור לכם עקידת
(תהלים כה ,ז)' ,יען הזכרכם בכף תתפשו' (יחזקאל כא ,כט), יצחק שקרב תחתיו איל' .אך כבר תמה עליו הרמב"ן שם,
'והוא מזכיר עון להתפש' (שם פסוק כח) – כולם על שעת דהא ברכות דרבנן הן וקראי אסמכתא בעלמא .ובגור אריה
הדין ,וכן 'זכרה לי אלהים לטובה ואל תמח חסדי' (נחמיה שם כתב דודאי אין כונת רש"י לומר דהברייתא באה לפרש
יג ,יד) .והנה נתנה לנו התורה הענין הזה ברמז ,והיה נודע הכתוב שיאמר פסוקי זכרונות ,שכן כאמור זה אינו אלא
בישראל מפי הנביאים ואבות קדושים עד משה רבינו, מדרבנן ,אלא עיקר פירוש הכתוב הוא כדברי הרמב"ן
ועדיין הוא בידינו קבלה ומפורסם בתלמוד". (בפירושו עה"ת) שעל ידי התרועה יהיו ישראל נזכרים,
מבואר בזה בדברי הרמב"ן ,שיסוד סיבת חובת ולכך כתיב זכרון תרועה ,אלא שמטעם זה תקנו חכמים
התרועה ביום זה היינו מפאת היות ראש השנה יום הדין, לומר יחד עם התרועה פסוקי זכרונות ושופרות כדי שנזָ כר
3
תקופת השנה' .וכיון שבחודש זה מתחדשת ההתהוות 'שבו יהיה דין לפניו יתברך כי בם ידין עמים ,בראש השנה
בטבע הארץ לזרע וקציר נחשב זמן זה כראש כלפי מחזור ישב לכסא שופט צדק' ,ונרמז דבר זה במה שקראו הכתוב
השנה הטבעית. זכרון תרועה' ,כי הזכרון יאמרו אותו הכתובים על הדין'.
הנה כי כן ,מאחר שהוא תחילת השנה מצד סדר וכ"כ ברבנו בחיי שם דיום הדין נרמז במלת זכרון כי
טבע הבריאה ,על כן הוא היום הראוי לדון את הבריאה הוא לשון נופל על דין .אלא שסיים הרמב"ן (שם) דהגם
וברואיה על כל מה שיארע להם במשך השנה הזו ,ובהיות שהתורה לא פירשה ענין הדין אלא ברמז בלשון זכרון
שהקב"ה מנהיג את עולמו לפי מעשי אנוש ,על כן ביום תרועה ,הנה 'עיקר דבר זה נודע בישראל מפי הנביאים
זה מתבררים ונזכרים לפניו מעשי אנוש ותחבולותיהם, ואבות הקדושים עד משה רבנו ,ועדיין הוא בידינו קבלה
והרי הוא יום הדין. ומפורסם בתלמוד'.
וכוונת הרמב"ן לדברי חז"ל הידועים ,כי יום האחד
ראש השנה אינו מפורש בתורה שהוא בתשרי הוא ראש השנה ויום הדין ,בו כל באי עולם נידונים
יום הדין -רק ברמז ובעומק מה יעלה בחלקם במשך כל השנה ,וכלשון המשנה (ראש
העולה מדברי הרמב"ן ,שהקבלה שקיבלו חז"ל שיום השנה טז' :).בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני
ראש השנה הוא יום הדין ,יש לה רמז בדברי התורה ,והוא מרון ,שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם' ,וכן
מתוך עצם הדבר שציוותה תורה לעשות פעולות לזכרון. הוא בברייתא (שם) לדעת רוב התנאים ד'אדם נידון בר"ה'.
[אמנם מה שכתב הרמב"ן שפירוש 'זכרון' היינו יום הדין, 'ובריות בו יפקדו לחיים ולמות' (תפילת מוסף ר"ה).
נראה שאינו בדרך פשוטו ,והוא רמז בעלמא בדרך דרש
וכן הוכרע להלכה בגמרא (שם ע"ב) דהדין הוא בר"ה,
ולשון נופל על לשון ,שהרי כדברי עצמו ענין ה'זכרון'
וחיתום הדין הוא ביום הכיפורים' :אמר רבי כרוספדאי
שנכתב כאן ,היינו שנריע כדי שיזכור אותנו].
אמר רבי יוחנן ,שלשה ספרים נפתחים בראש השנה ,אחד
אכן הדבר צריך עדיין ביאור ,משום מה כיסה עליו של רשעים גמורין ואחד של צדיקים גמורים ואחד של
הכתוב ,ולא נזכר שהוא יום הדין אלא ברמז ,ובמה הוא בינוניים .צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים.
שונה משאר המועדים שהאריך בהם הכתוב ,ונתפרשו רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה .בינוניים
היטב טעמיהם וענייניהם ,ורק מועד זה העלימה תורה תלויין ועומדים מר"ה עד יוה"כ ,זכו נכתבין לחיים ,לא זכו
עניינו ,ולא הוזכר כלל שיום זה יום הדין לכל באי עולם. נכתבין למיתה' .וכן פסק הרמב"ם (פ"ג מהל' תשובה ה"ג).
וגם מדברי הרמב"ן הנזכרים אין הדברים מתיישבים.
וביותר תמוה ,דגם עצם הדבר שהוא 'ראש' השנה, קביעת היום ליום הדין משום היותו
לא הזכירה תורה כלל ,ורק במשנה (שם) מצאנו שנקרא ראש השנה הטבעי של הבריאה
בשם 'ראש השנה' .והוא מתמיה מאד ,דמאחר שכל שורש
יחודו של היום ,נובע מחמת היותו תחילת השנה ,היה ובפשטות ,הטעם שהקב"ה קבע יום זה להיות 'יום
ראוי שהתורה תציין זאת ,שהרי זו כל סיבת היום. הדין' ,שרשו מצד היותו ראש ותחילת השנה ,שבו ראוי
שידון הקב"ה את עולמו לקראת השנה החדשה.
כל המועדים -על טובה שהקב"ה נותן לישראל והכי איתא בגמרא (ראש השנה ח' ).באחד בתשרי ראש
והנראה בביאור הדברים ,דאכן יש חילוק יסודי השנה לשנים ,למאי הלכתא וכו' רב נחמן בר יצחק אמר
ושורשי בין שאר המועדים לראש השנה. לדין ,דכתיב מראשית השנה ועד אחרית שנה ,מראשית
השנה נידון מה יהא בסופה'.
כל המועדים שהאריכה בהם תורה בביאור טעמם
ועניינם ,כל יסוד סיבת היותם למועדים טובים נובע אך יש להבין מדוע האחד לחודש השביעי נחשב
מהיותם 'מועדי עם ישראל' ,כלומר ,ימים שבהם באים ל'ראש' ותחילת השנה ,הרי מנין החדשים לשנה הישראלית
לידי ביטוי ענייני הטובה המושפעים על עם ישראל מאת מתחיל מחודש ניסן שהוא החודש הראשון ,ולכאורה לו
ה' .הן שאירעו בהם בעבר מאורעות של טובה לישראל, היה ראוי לקרא 'ראש השנה' ולשפוט בו כל יצורי עולם.
כמו חג המצות שבו היה מאורע היציאה ממצרים שהוא אלא הנראה בזה ,דעיקר עניינו של 'ראש השנה'
עיקר הגורם למועד ,והן טובות שמרעיף ה' על עמו מתייחס להנהגת מלכות ה' כלפי הבריאה ובריותיו ,שבו
בהווה ,כמו חג השבועות ,שהוא חג על הקציר בארץ נקבע לדון בו כל באי עולם .והחודש הזה הוא ראש השנה
ישראל ,וכן יום הכיפורים הוא יום כפרה לישראל בכל כלפי מציאות טבע הבריאה ,שכן בחודש זה מסתיים
שנה ושנה .כמו כן ,חג הסוכות שחוגגים על האסיף ,וכן האסיף של השנה הקודמת ,ומתחיל מחזור חדש של
על ההשגחה במדבר (שם כג ,לט-מג)' :אך בחמשה עשר זריעה וקצירה .וכן הוא מפורש בתורה ,דכתיב (שמות כג,
לחודש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחוגו את חג טז) 'וחג האסיף בצאת השנה' ,וכן (שם לד ,כב) 'וחג האסיף
4
קודש ומועד לישראל ,שבעוד שהקב"ה דן ביום זה את כל ה' שבעת ימים ..בסוכות תשבו שבעת ימים ..למען ידעו
העולם ,ושופט את כל באיו לחיים ולמוות ,הרי שלעמו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל'.
ישראל בניו חביביו העניק מעלה יתירה ,שהוא זוכר אותם הנה כי כן ,מועדי מאורעות הללו שהושפעה בהם
לטובה בדין הזה לזכותם שיצאו בדימוס לפניו. טובה לישראל ,הם עצמם משמשים כסיבה לעשות את
ואם כי אמנם ודאי עצם יחודו של היום ,ומה שנצרך הימים הללו לחג ומועד .שבהם חוגגים וקובעים מועד,
בו זכרון לטובה יותר משאר ימים ,הרי זה משום שהוא לשמוח על כך שהקב"ה מעניק לנו טובה ,מתוך הקשר
'יום הדין' ,בו יבחן המלך ויעיין בדין כל יצוריו' ,היוצר יחד והדביקות שיש לכנסת ישראל עם הקב"ה .ומשום כך
לבם המבין אל כל מעשיהם' ,אשר כאמור הוא נובע מפאת נקראו (במדבר י ,י; כט ,לט) 'מועדיכם' ,כי הם מועדים
היותו 'ראש השנה' .מכל מקום מה שהוא מועד ויום טוב של עם ישראל על הטוב שה' נותן להם .וכמו שאומרים
לעם ישראל ,הוא מחמת שישראל זוכים להזכר לפני ה' בתפילת המועדים – 'ותתן לנו ה' אלוקינו באהבה'.
לטובה ביום גדול ונורא זה. וחותמים 'מקדש ישראל והזמנים' ,משום שבחירת וקדושת
ישראל היא הגורמת לקביעת המועדים.
מציאות היום ' -ראש השנה ויום דין',
מועד ומקרא קודש ' -זכרון לטובה' סיבת המועד בראש השנה אינו מחמת יום הדין
נמצאנו למדים ,שמחד גיסא' ,מציאות היום' היא מעתה יש להתבונן ,מאיזה טעם נחשב יום ראש
'ראש השנה' ו'יום דין' ,שלרגל התחלת השנה החדשה, השנה ליום טובה ומועד לישראל ,דהנה מה שהוא 'יום
יש בה הופעת ה' מחודשת ,אשר בא למלוך על העולם הדין' לפני ה' לדון תבל במשפט ,הרי בזה אין סיבה לייחס
לשפטו ולהנהיגו שנה נוספת ,ועל כן הוא 'יום הדין' .אולם אותו כיום מיוחד לישראל ,שהרי כל באי עולם נדונים בו.
מאידך גיסא ,דוקא אשר על כן נצטוו עם ישראל ביום זה יתירה על כך ,הרי היותו 'יום הדין' שכל בני האדם
להריע לפני המלך בבואו למלוך על העולם ,וזוהי 'עבודת עוברים לפניו כבני מרון ונכתבים לפניו לחיים ולמוות,
היום' ,כאשר עבודה זאת היא הגורמת לעם ישראל להיזכר אין בו כל עילה למועד ויום טוב ,ואדרבה ,הרי אמרו
לטובה לפני הקב"ה ולזכותנו בדין ,ומחמת כן הרי הוא בגמרא לגבי אמירת הלל (ערכין י' ):אפשר מלך יושב על
'יום טוב' ו'מקרא קודש'. כסא הדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו ,וישראל
על כן תיקנו אנשי כנסת הגדולה במטבע הברכות אומרים שירה'.
וקדושות של ר"ה 'יום הזכרון הזה' ,שכן כל עצמו של [אמנם בספר החינוך (מצוה שיא) כתב בשורש מועד
ה'מועד' הוא הזכרון לטובה. זה ,שהוא 'מחסדי האל על ברואיו לפקוד אותם ולראות
מעשיהם יום אחד בכל שנה ושנה וכו' ,ואם לא יפקדם
יום הזכרון -גם לדעת הסובר שאינו יום הדין עד זמן רב ,יתרבו עוונותיהם כל כך עד שיתחייב העולם
בזה יבואר פשרו של מועד גם למ"ד (ר"ה טז ).שאדם כמעט כליה חלילה ,נמצא שהיום הנכבד הזה הוא קיומו
נידון בכל יום ובכל שעה .אשר לפי דעתו אין הדין מיוחד של עולם ,ולכן ראוי לעשות אותו יום טוב ולהיותו במנין
ליום ר"ה ,ויש מקום להבין מדוע קבעה אותו תורה ליום מועדי השנה היקרים' .אולם מילתא דתמיהא היא ,לומר
טוב .אולם לפי מה שנתבאר אתי שפיר היטב ,שכן מה שראוי לעשות יו"ט על דבר שהוא עצמו אין בו כדי לגרום
שקבעה אותו תורה ליום טוב אינו מחמת זה שהוא יום יו"ט אלא ללבישת שחורים [כדאמרי' בירושלמי (ר"ה פ"א
דין ,אלא משום הזכרון לטובה ,וגם לדעתו מתייחד היום ה"ג)] ,רק מחמת שהיה יכול להיעשות בענין חמור ממנו.
הזה ליום שבו עולה זכרון ישראל לפני ה' לטובה. בנוסף לכך ,הלוא אין כאן ענין מיוחד לישראל ,אלא
והיינו ,משום שבעיקרו יום זה נחשב 'ראש השנה' ענין כללי לקיום העולם ,והלא קביעות כל המועדים באים
לדברי הכל ,ואשר על כן ראוי להריע לפני הקב"ה ולעורר על השגחת ה' המיוחדת על ישראל ,כמו שנתבאר .גם
זכרוננו לטובה לרגל השנה החדשה ,גם אם אינו 'יום הדין'. בדברי עזרא הסופר (נחמיה ח) מבואר שעיקר הטעם
ולא נחלקו תנאי דברייתא (שם) אלא האם מחמת היותו שהניח את לב ישראל להיות שמחים ביום זה ,הוא משום
תחילת השנה נקבע יום זה בייחוד ליום הדין ,או שלעולם ש'חדוות ה' היא מעוזכם' ,ולא משום עצם הדין שביום זה].
אדם נידון בכל יום ,אך בעצם מהותו של יום כו"ע מודו
שנחשב תחילת וראשית השנה[ .אולם עי' במהר"ל וערוך סיבת המועד -הזכרון לטובה
לנר ושפת אמת ועוד ,שטרחו לבאר שגם למ"ד אדם נידון אלא הנראה בזה ,דמה שיום זה הוא 'מועד' ו'יום
בכל יום ,איכא 'דין' בראש השנה]. טוב' לישראל ,הוא משום שיש לנו נתינה נפלאה מאת ה'
ומבואר שפיר למ"ד זה ,דהטעם שציותה תורה להריע ביום זה ,שהוא זוכר אותנו לטובה על ידי תרועת השופר.
ביום זה ,היינו כי מתוך שמריעים ישראל לפני הקב"ה על זכרון זה ,נקבע הראשון לחודש השביעי להיות מקרא
5
בראשון לחודש השביעי ,היו כל העם בוכים בשמעם את וממליכים אותו לרגל תחילת השנה החדשה ,זוכר אותם
דברי התורה [בהבינם כי היום הוא יום הדין ,ועל כן בכו ה' לטובה כל ימות השנה ,ונמצא אפוא כי הדין שבכל
מאימת הדין – מלבי"ם שם] ,וכפי שנאמר' :ויאמר להם, יום ויום מימות השנה ,יוכרע לטובה ולברכה מכח הזכרון
לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ,ושלחו מנות לאין נכון לטובה שזכו בראש השנה על ידי התרועה.
לו ,כי קדוש היום לאדונינו ,ואל תעצבו כי חדוות ה' היא
מעוזכם' .ולאחר שאמר עזרא את הדברים הללו אל העם, 'זכרון תרועה' -משום סיבת המועד ומקרא קודש
נאמר' :וילכו כל העם לאכול ולשתות ולעשות שמחה לפי המתבאר בזה ,יבואר שפיר מדוע לא נכתב
גדולה ,כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם' .ונראה מתוך בתורה אלא 'זכרון תרועה' ,ולא יתר העניינים הקיימים
הכתוב ,דעזרא ביאר להם שר"ה אינו זמן לעיצבון ובכי, ביום זה ,שהוא 'יום הדין' והוא 'ראש השנה' .והיינו משום
ועל כן 'הבינו בדברים אשר הודיעו להם' ,והלכו לעשות דמצד עצם היותו ראש השנה ויום הדין ,אין כאן כל גדר
'שמחה גדולה'. של מועד [כפי שר"ח ניסן שהוא ראשון לחדשי השנה
ולכאורה הוא פלאי ,במה הניח עזרא את דעתם על ור"ה למנין שנות ישראל אינו בכלל מועד] .התורה באה
פחדם מיום הדין ,ש'קדוש היום לאדונינו' ו'חדוות ה' היא בדיבור זה לקבוע את היום למקרא קודש ומועד לישראל,
מעוזכם' ,סוף סוף מה תשובה יש בזה על מה שעומדים כאשר הסיבה לכך ,היינו משום הזכרון לטובה העולה על
לדין להשפט לפני ה' ופוקד נפש כל חי ,ומדוע לא יבכו. ידי תרועת השופר.
אכן לפי המבואר בזה מיושב היטב ,שכן עזרא הבינם, וזה הפירוש 'זכרון תרועה מקרא קודש' ,דהיינו
שהן אמנם עצם היום הוא 'יום הדין' ,ואכן מצד זה יש בו שסיבת היותו יום 'מקרא קודש' היא משום שיש בו 'זכרון
מקום לבכי .אלא שעם ישראל ,הגוי אשר ה' אלוקיו בחר תרועה' ,בו עם ישראל עסוקים בהמלכת ה' ,ומתוך כך הם
לו לנחלה ,להם אין יום זה יום בכי ,אלא הוא יום 'קדוש נזכרים לפניו לטובה.
לאדונינו' להיותו יום טוב ומקרא קודש ,שכן 'יום זכרון ועיקרי הדברים מבוארים במהר"ל (תפארת ישראל
תרועה' הוא לעם ישראל להזכר בו לטובה .ועל כן הגם
פרק כז)' :השם יתברך נתן למועדים זמן אשר הם שמחת
שהוא יום הדין ,אין טעם שתעצבו ביום זה ,שכן עצם
ישראל אשר זכו אל הטוב ,כמו שנאמר בחג המצות שבו
מה שאתם שמחים במלכות ה' בוטחים בו ומריעים לפניו,
יצאו ישראל מבית עבדים ,ובסוכות כי בסוכות הושבתי
חדווה זו היא היא מעוז ואחיזת חוזק עבורכם שתצאו
אתכם וכו' אבל בר"ה לא נכתב שהוא יום הדין ,כי הדין
זכאים בדין [ומענין זה ,הוא מה שאומרים במזמור 'לדוד
מצד עצמו אינו מקובל ואינו נוח לאדם ,לכך לא תלה
ה' אורי וישעי' בחודש אלול' :ה' מעוז חיי – ממי אפחד'].
המועד בזה ,רק נכתב זכרון תרועה ,והזכירה שניזכר על
ואכן בטחה רוחם בהבטחת הקב"ה ,ככתוב 'וילכו כל העם
ידי תרועה לפני הקב"ה היא לטובה ,וכן הוא הזכירה
לאכול ולשתות ולעשות שמחה גדולה ,כי הבינו בדברים
בכל מקום'.
אשר הודיעו להם'.
[ולפי מה שנתבאר יש להוסיף על דברי המהר"ל,
זהו שאמרו בירושלמי (ר"ה פ"א ה"ג)' :בנוהג שבעולם שגם אם אילו היה בעצם הדין גדר של שמחה וטובה
אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים לאדם והיה הדין מקובל ונוח לו ,אין בכך עילה לקביעת
ומגדל זקנו שאינו יודע היאך דינו יוצא ,אבל ישראל מועד ,מאחר שאין הדין בא מצד השגחת ה' המיוחדת
אינן כן ,אלא לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחין על ישראל .אלא עיקר המועד הוא כאמור על ההשגחה
זקנם ואוכלין ושותין ושמחים ,יודעין שהקב"ה עושה להן המיוחדת לישראל ביום זה שזוכרנו לטובה].
ניסים' .הרי שהגם שמצד מציאות היום היה ראוי ללבוש
בו שחורים ,מכל מקום עם ישראל אינם נוהגים כן ,אלא 'קדוש היום לאדונינו'' ,חדוות ה' היא
עושים אותו ליום טוב ,מתוך שיודעים הם שהקב"ה זוכר
אותם לטובה ,ובוטחים בו שעושה להם ניסים ,ועל כן
מעוזכם' -מצד הזכרון לטובה
קבעה אותו תורה להיות יו"ט ומקרא קודש ,לקדשו בזה יבואר עומק הדברים הכתובים בעזרא (נחמיה
בכסות נקיה ובמאכל ומשתה. ח) ,שכאשר היה קורא בתורה לפני הקהל אשר נאספו
6
סדר תקיעות -שלש ,של שלש שלש
תקיעת חצוצרות שעניינה טכסיסי כבוד המלכות, מצות התקיעות מן התורה שלש
כמבואר במדרש (במדב"ר טו) שמצוה עלינו לכבד את פעמים -דרך ריבוי
הופעת מלכותו ,הן במלחמה כשה' הולך עמנו להלחם
לנו להושיענו ,והן בבית המקדש על הקרבנות והזבחים איתא במשנה (ר"ה לג' :):סדר תקיעות שלש של
בבית מלכותו. שלש שלש' .כלומר ,שהסדר של תקיעה תרועה תקיעה
חייבים לתקוע אותו שלש פעמים ,וילפינן לה מקראי
והבאנו מה שאיתא בשם הגר"א (ספר 'כתר ראש'): בברייתא בגמרא שם.
'רבינו הגר"א היה שמח מאד בעת תקיעת שופר ,ואמר ובפשוטו של דבר נראה ,שמה שקבעה תורה לתקוע
שצריך להיות ברוב שמחה וחדווה ,כדוגמת המדינה ביום שלש פעמים הוא מטעם שבאופן זה מתקיים מצות 'יום
שממליכים מלך ומעטרים אותו ,כן אנחנו בתקיעת שופר תרועה' ,שכן המצוה אינה רק 'מעשה תרועה' בעלמא,
ממליכים להקב"ה. אלא נדרש שהיום הזה יהא 'יום תרועה' ,ולזה בעינן
וכן הוא גם מנהגם של ישראל לומר מזמור מז לתקוע שיעור חשוב וריבוי של תקיעות ,שבכך נעשה היום
'למנצח לבני קורח מזמור כל העמים תקעו כף' אשר תכנו כולו ל'יום תרועה' ,ומספר שלש הוא מספר של ריבוי.
הוא מלכות ה' העולה ומתכבדת על ידי תרועת שופר.
ומדאורייתא צריך לשם כך שלש סדרי תקיעות,
שבכך יש כבר ביטוי של ריבוי ,אולם ישראל קדושים
כוונת השופר -לעורר זכרון לטובה מהדרים להרבות בתקיעות ,וכדאיתא בגמרא (ראש השנה
אלא שביארנו כי מה שנצטווינו בתרועת מלכות זו טז' :):למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין
דווקא ביום הזה ,הכוונה בזה היא שנריע בראש השנה כשהן עומדין כדי לערבב השטן' .וברש"י – 'כדי לערבב
בכדי שיעלה זכרונינו לטובה לפני ה' .וכמו שפירשו -שלא ישטין ,כשישמע ישראל מחבבין את המצוות
הראשונים בפסוק 'זכרון תרועה' (ויקרא כג ,כד) וכפי מסתתמין דבריו'.
המבואר בחז"ל ש'שופר לזכרון הוא' (ר"ה כו .).וכמו הרי שתקנת חכמים להרבות בתקיעות כשהן יושבין
שמצינו בחצוצרות דכתיב בהו 'והרעותם בחצוצרות וכשהן עומדין ,היינו משום הידור וחיבוב מצוה .והיינו
ונזכרתם לפני ה' אלוקיכם' 'ותקעתם בחצוצרות וגו' והיו כאמור שעל ידי ריבוי תקיעות נעשה היום ליום תרועה.
לכם לזכרון לפני אלוקיכם' (במדבר י) .וכל קביעת ר"ה
למקרא קודש ומועד טוב ,היינו משום שה' זוכר אותנו ובגמרא איתא – 'כי מסיים שליחא דציבורא תקיעה
לטובה ביום הזה .וכן קראו חז"ל לר"ה בנוסח התפילה - ביבנה לא שמע איניש קל אוניה מקל תקועיא דיחידאי'
'יום הזכרון' ,על שם הזכרון לטובה שבא על ידי השופר. (ראש השנה ל .).משמע שנהגו להרבות בתקיעות להידור
מצוה .והאידנא נהגו ישראל לתקוע סדרי תקיעות עד
ומה שנצרך זכרון ביום הזה ,היינו בכדי שיזכרנו שיגיעו למספר של מאה תקיעות ,כדאיתא בפוסקים.
לטובה ביום הדין ,כיון שבראש השנה דנים את האדם ,וגם והיינו משום שמאה הוא מספר של תכלית הריבוי ,והוא
למ"ד אדם נידון בכל יום ,אזי מכיון שהיום הוא תחילת שלימות הקיום של 'יום תרועה'.
השנה ,על כן אנו באים להיזכר לפניו לטובה ,בכדי שיזכור
אותנו לטובה וייטיב עמנו לאורך כל השנה. ובדומה לכך מצינו תקנת דוד המלך לברך 'מאה
ברכות' בכל יום ,מאחר שזה תפקידו של היהודי לעסוק
ולכאורה הטעם שהשופר מעלה זכרונינו לטובה,
בעבודת ה' ובשבחו ,וכאשר מברך 'מאה ברכות' נחשב
היינו משום שבזכות זאת שאנו עוסקים בעבודת התרועה
לכבוד מלכותו ,זוכרנו ה' לטובה. בכך כל היום כיום עבודה וברכה לה'.
אולם נראה שיש לבאר בדרך נוספת ,ששלשת
בקול השופר ביטוי צעקה אל ה' הפעמים שצריך לתקוע ,יסודם בשלשה משמעויות
שישנם בתוכן מעשה התרועה .וכאשר נבאר.
אמנם יש משמעות במאמרי חז"ל ,שבעומק יש
בתקיעת שופר גם ענין של קול צעקה אל ה' ,לזכור אותנו
לטובה ולרחם על עמו ביום דין .ויש לבאר כי הדברים פשטות תוכן התרועה -כבוד מלכות
מתאחדים עם האמור לעיל ,שאמנם הכוונה העיקרית כי הנה ביארנו בהרחבה (ספר "בן מלך -ר"ה ויוהכ"פ"),
במעשה התרועה היא לכבוד מלכות ה' ,אולם מכיון שענין מצות תרועת שופר על פי פשט משמעותה היא
שיש לנו מטרה בזה ,שיתעורר לפני ה' זכרוננו שאנו עם תרועת מלכות לכבוד המלך ה' ,וכמו שכתוב 'בחצוצרות
ממליכיו ועל ידי כך יזכרנו לטובה ויכריענו לצדק ביום וקול שופר הריעו לפני המלך ה'' .וכפי שמצינו במצות
7
ובזה נתייחד הקב"ה ב'ואין דומה לך' ,כי רק הקב"ה הדין ,נמצא שבתרועה עצמה יש נימה של זעקה ותחינה
מבין מסתרי לב מה כוונת זעקת התרועה .והיינו מה לרחמים וישועה.
שמפרטים בריבוי לשונות בפיוט ארשת שפתינו - וכן היא ברכת החתימה של שופרות 'שומע קול
'מבין ,ומאזין ,מביט ,ומקשיב ,לקול תקיעתינו' .דהיינו תרועת עמו ישראל ברחמים' ,משמע שיש בתרועה גם
שהקב"ה מקבל ושומע את כל מה שטמון וחבוי בתקיעת ענין של צעקה ,שאנו מבקשים שה' יאזין וישמע אותה.
ותרועת השופר. והוא מה דאמרו בגמרא ,דלחד מ"ד עדיף בר"ה שופר
של זכרים כפופין ,משום ש'בראש השנה כמה דכייף איניש
קול השופר כולל ענין הכרזה דעתיה טפי מעלי' (ר"ה כו .):וברש"י שם – 'דלתפילה
אולם נראה ,שנוסף על ענין הצעקה ישנו בשופר ולהזכיר עקידת יצחק בא' .וכמו כן מובא בר"ן דברי
ענין נוסף ,כי מצינו שלמדו כמה הלכות בתקיעות של הירושלמי רמז להא דאם תקע בשופר מצידו הרחב לא
ר"ה ,מתקיעת שופר שתוקעים ביום הכיפורים של יובל, יצא מדכתיב 'מן המצר קראתי ק-ה' .משמע שיש בשופר
שהוקשו התרועות זה לזה בגזירה שוה .שכך אמרו בגמרא ענין של צעקה מן המצר.
(ר"ה לג' :):תנו רבנן ,מנין שבשופר ,תלמוד לומר והעברת ואכן נהגו ישראל לומר לפני תקיעת שופר ,מזמור
שופר תרועה ,אין לי אלא ביובל ,בראש השנה מנין ,תלמוד 'למנצח לבני קורח מזמור כל העמים תקעו כף הריעו
לומר בחודש השביעי ,שאין תלמוד לומר בחודש השביעי, לאלוקים בקול רנה' שבע פעמים ,שתוכן המזמור הזה הוא
ומה תלמוד לומר בחודש השביעי ,שיהיו כל תרועות של עיקרה של תוכן התרועה ,ואחר כך מוסיפים גם אמירת
חודש שביעי זה כזה' .וכמו כן מצינו במשנה (ר"ה כו:): פסוק 'מן המצר קראתי ק-ה' ושאר פסוקי דרחמי .שיש
'שוה היובל לר"ה לתקיעה ולברכות' ,כלומר שגם ביום בכוונת התרועה גם ענין צעקה.
הכיפורים של יובל אומרים 'מלכיות זכרונות ושופרות'. נתבאר שנצטווינו בתרועה זו ,במטרה להעלות
וכתב רש"י דהיינו מדהוקש תרועת ר"ה ויובל לכל מילי, זכרונינו לטובה ,וזה עיקרו של יום ' -יום הזכרון' .אכן
וכן מפורש בירושלמי. עצם תרועת השופר משמעותה תרועה של כבוד המלכות
והנה גדר התרועה ביובל אינו אלא לשם 'הכרזה', לפני המלך ה' ,שמוטל עלינו להריע לכבודו ביום מלכותו.
וכמשמעות הפסוק (ויקרא כה ,ט)' :והעברת שופר תרועה ונתבאר שם בארוכה שני ענייני תרועה אלו.
בחודש השביעי ,בעשור לחודש ביום הכיפורים תעבירו
שופר בכל ארצכם .וקידשתם את שנת החמישים שנה, מאזין תרועה ואין דומה לך
וקראתם דרור בארץ לכל יושביה ,יובל היא תהיה לכם, על פי האמור יש לפרש את נוסח הברכה בסיום
ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו'. ברכת שופרות שאומרים 'ומאזין תרועה ואין דומה לך',
שמלשון הכתוב 'והעברת' 'בכל ארצכם' ,וכן המשך הכתוב כלומר שמתוך גודל שבח זה של 'מאזין תרועה' אנו באים
'וקדשתם את שנת החמישים שנה' ,מוכיח שהכוונה לידי הכרה נשגבה ברוממות ה' ' -ואין דומה לך'.
בתרועה זו היא לסימן הכרזה ,שמטרתו שיגיע לכל והביאור בזה נראה ,כי בתוכן תקיעת השופר הרי יש
מקומות הארץ ,ועל ידו תתקדש השנה. כמה גוונים מעצם מצוותו וכוונתו ,וכפי שביארנו כאן
וכן כתב הרמב"ם בספר המצוות (מצוה קלז) – 'שצונו שאף שיסודה הוא המלכת הקב"ה עלינו ,בחצוצרות וקול
לתקוע שופר בעשירי מתשרי משנה זו ,ולקרא בכל שופר הריעו לפני המלך ה' ,אך יחד עם זה יש בה גם ענין
ארצותינו דרור לעבדים ,ולצאת כל עבד עברי לחרות בלי של זעקה 'מן המצר קראתי ק-ה' ,ועוד כמה וכמה טעמים
פדיון ביום הזה ,כלומר העשירי מתשרי ,והוא אמרו יתברך והרגשות הכלולים בתרועת שופר.
'והעברת שופר תרועה בחודש העשירי בעשור לחודש' ועל זה אנו אומרים ,הן אתה 'מאזין תרועה ואין דומה
ואמר 'וקראתם דרור וגו' ,הנה התבאר ששוה היובל לראש לך' ,וממילא בקשתינו שתקבל את כל העניינים והכוונות
השנה לתקיעות ולברכות ,וכבר התבארו משפטי תקיעות הבלולים בטעם מצות השופר ,כי אתה 'מבין ומאזין מביט
שופר בראש השנה במסכת ראש השנה ,וידוע כי התקיעה ומקשיב לקול תקיעתינו' ,ויפעל השופר את כל פעולותיו
הזאת ביובל אמנם היא לפרסם החירות ושהוא מין מן הרצויות לעורר זכרון לטובה.
ההכרזה ,והוא אמרו 'וקראתם דרור' ,ואין ענינה כענין עוד יש להוסיף ,שאנו משבחים את הקב"ה ,שהוא
תקיעת ראש השנה ,כי היא זכרון לפני ה' ,וזו להוציא את מאזין וקולט את כל הדקות וחלקי העומק שבתרועה .כי
העבדים כמו שביארנו'. כאשר אדם מתפלל הריהו מבאר מה רצונו ,אבל תרועה
וכן כתב רש"י במשנה שם (ר"ה כו' – ):דתקיעתו היא זעקה מעומק הלב ,זעקה בלי מילים ובלי ביטוי ,ואנו
ביובל לא לתפילה ולא לזכרון ,אלא לסימן שילוח עבדים זקוקים לכך שהקב"ה יהיה מאזין תרועה ,כלומר להבין
והשמטת מכירת שדות'. מה מסתתר מאחורי התרועה.
8
התקיעות ביובל לעומת ראש השנה ומכך דילפינן בגמרא שהשוו כל התרועות של ראש
ובטעם הדבר ,משום מה צריך היובל הכרזה יותר השנה ויובל זה לזה ,משמע שבראש השנה יש בדרך
משאר המועדים שאינם צריכים הכרזה ,נראה בזה כי כל דרשא גם ענין זה של 'הכרזה' ,דילפינן מיובל שגם בראש
יום טוב הרי יש לו תאריך ,ואם כן מציאותו היא קבועה השנה יש בו ענין של הכרזה .כלומר כי בהיותנו באחד
וקיימת ,וגם אם לא נכריז ונקדש את היום הרי עצם בחודש השביעי בהתחלת השנה ,על כן ראוי גם בו להכריז
התאריך לבד מגלה לנו שהיום הוא המועד הזה. על היותו תחילת השנה ,וגם זה נכלל בתקיעת השופר.
אבל שנת היובל ,הרי כל מציאותו היא רק משום
שהתורה ציותה עלינו לספור את השנים ,וכשבאה שנת גדר הכרזה שבתרועה -הוספה בדרך דרשה
החמישים לקבוע עליה שהיא שנת היובל ,ומכיון שאין ואכן עיקר הדבר הוא כפי שהתבאר ,שתוכן מעשה
לדבר כל אחיזה בטבע העולם או בתאריך ,שכן בטבע התרועה הוא כבוד מלכות ,וסיבת קביעת יום זה למועד
העולם אין כל חלוקה של חמישים שנה ,ומי יימר שכל ויום טוב לעם ישראל הוא מצד הזכרון לטובה שהקב"ה
חמישים שנה הוא תקופה חדשה .ולכן ביובל ציוותה זוכרינו בו .וכפי שבפרשת המועדים שבה עיקר הפרשה
התורה על מצות התרועה בשופר לשם הכרזה ,שבלא זה של קביעת היום ,מבואר ענין התרועה בגדר 'שבתון
אין לקיומה אחיזה במציאות. זכרון תרועה'.
והנה גם המציאות של התחלת השנה ,היא מהלך טבעי אלא שבדרך דרשה נלמד בגזירה שוה מפרשת
של קיץ וחורף זרע וקציר ,ושוב חוזר על עצמו סדר זה בכל יובל ,שבתוך כוונת השופר נכלל גדר נוסף ,מצד הכרזת
שנה .ולכן בראש השנה ,הגדר המפורש בו במצות התקיעה תחילת השנה ,שכשם שביובל מכריזים בשופר על ביאת
הוא 'זכרון תרועה' ,ותרועת 'המלכה' ,אבל ענין תרועת תקופה חדשה ,כך כל שנה מכריזים על ידי תרועת שופר
'הכרזה' בראש השנה אינה מפורשת בתורה ,אלא היא שמתחיל שנה חדשה.
נלמדת רק בילפותא מיובל .שכן התחדשות התקופה היא
מציאות בטבע העולם שיש בו מחזוריות שנתית של קיץ וכפי שביארנו כמה פעמים הכלל הגדול ,שכל דבר
וחורף ,ואין הוא צריך הכרזה כמו יובל .אולם בכל זאת כיון שנאמר להדיא ,הרי זה משום שהוא העיקר ופשוטו של
שיש בו התחדשות תקופה ,ילפינן מיובל שצריך 'הכרזה'. דבר ,ומה שנלמד מילפותא במידות שהתורה נדרשת בהם,
הרי זה משום שהוא עומק והוספה מעבר לפשט הנגלה.
ומאידך אין ביובל להדיא בחינת תרועה של המלכה,
ועל כן בראש השנה כתוב להדיא העניינים של 'זכרון'
ותרועה של בקשת זכרון לטובה ,שהרי ביארנו לעיל שענין
מלכות ה' נובע מזה שהשי"ת בא להנהיג את העולם לשנה ו'המלכה' .אבל 'הכרזה' נלמד מילפותא בגז"ש.
נוספת ,וכן בקשת הזכרון לטובה נובע מכך שהקב"ה דן והנה ביום הכיפורים של יובל הרי זה להיפך,
בתחילת השנה וקובע על השנה הבאה עלינו .וכל זה לא שבפשטות מצות התרועה בו הוא בגדר 'הכרזה',
שייך ביום הכיפורים של יובל. אבל התרועות הנוספות מטעם 'זכרון' ו'המלכה'
אכן מכח הגזירה שוה ילפינן ,שמכיון שכבר נקבע על נלמדים מהילפותא.
ידי התורה ששנת היובל נחשבת להתחלת תקופה חדשה, ועיין שם בסוגיא לגבי שלש תקיעות של שלש שלש,
על כן גם בזה ישנו מבט שבא ה' למלוך על העולם ,על שיש מ"ד דס"ל ששני תרועות מדברי תורה ואחת מדברי
התקופה הזאת .וכמו כן לענין הזכרון דכיון שהיא תקופה סופרים .כלומר ,שדעתו שבר"ה רק התרועות של זכרון
חדשה יש צורך להיזכר לפניו בתחילת התקופה שיזכרנו והמלכה הם מדברי תורה ,אבל הענין של הכרזה הוא רק
לטובה בכל התקופה הזו .ועיין תוס' (ר"ה כז .ד"ה כמאן) תוספת מדברי סופרים .ועוד איתא שם לחד מ"ד דס"ל
שכתבו שהוקש היובל לר"ה לענין דין והיינו שישנו דין שרק תרועה אחת היא מדאורייתא ושניים מדברי סופרים.
כללי על התקופה הבאה של חמישים שנה .אכן כל זה רק כלומר שהעיקר בר"ה הוא רק תרועה של מטרת זכרון
בתורת דרשא ,דהיינו כתוספת שיש 'גם' ענין של זכרון המפורש בפרשת המועדים ,ואילו התרועה מצד מלכות
תרועה ,ו'גם' ענין של תרועת מלכות ,אבל המפורש להדיא ה' על העולם גם היא אינה בפשוטו של דבר ,אלא הוא
הוא עיקר הדבר ששייך ליובל דהיינו ההכרזה. רק מדברי סופרים.
[ודברינו הם לפי גירסת הר"ח והרמב"ן שם ,דלמ"ד
ג' תרועות כתיבי בקרא שתיים מדברי תורה היינו 'זכרון תרועה' ו'יום תרועה',
מצינו אפוא שאף שעיקר כוונת השופר היא להריע ואחד מדברי סופרים היינו 'והעברת שופר תרועה' .ולמ"ד
לפני המלך ה' ,אולם נכללים בתרועה כוונות נוספות, אחת מדברי תורה היינו 'זכרון תרועה' .ועיין בספר צמח
ושלש עניינים בתוכן ומטרת מצות תקיעת שופר ,א. צדק על הש"ס שכתב שתנא דברייתא ס"ל שכל השלש
תרועה לכבוד מלכות ה' .ב .תרועה הבאה לזכרון ,שיש הם מדברי תורה].
9
תחילת השנה ,שמכיון שהוא תחילת השנה וה' בא לנהוג בה גם נימה של צעקה אל ה' שיזכרנו לטובה .ג .הכרזה
את מלכותו וממשלתו לתקופה נוספת ,על כן הוא יום על התחלת השנה החדשה.
שאנו עוסקים בקבלת פני מלכותו ית"ש ואנו מריעים והנה דין זה שצריך שלש תרועות ,למדו אותו מן
לכבוד המלך .הרי כל שלושת העניינים ,כולם שייכים זה המקראות בברייתא – 'ומנין לשלש של שלש שלש ,תלמוד
לזה ,שכולם באים מטעם התחלת השנה. לומר 'והעברת שופר תרועה'' ,שבתון זכרון תרועה'' ,יום
תרועה יהיה לכם' ,ומנין ליתן את האמור של זה בזה ,ושל
ליתן את האמור של זה בזה זה בזה תלמוד לומר שביעי שביעי לגזירה שוה'.
על פי דברינו יבואר ,מה שתמוה מאד בסוגיית ומעתה יש לבאר כי שלשת המקראות הללו ,יש בהם
הגמרא שם ,דילפינן' :ומנין ליתן את האמור של זה בזה רמז לשלשה ענייני התרועה האמורים ,וממה שנכתב
ושל זה בזה ,תלמוד לומר שביעי שביעי לגזירה שוה'. 'תרועה' בשלשה מקומות בתורה ,למדו שבתרועה
נכללים שלשה כוונות אלו.
כלומר ,שבראש השנה כתוב תרועה שני פעמים
וביובל כתוב תרועה ,וילפינן מגזירה שוה שיהיו גם בר"ה א .הפסוק בפרשת אמור 'זכרון תרועה' היינו
וגם ביובל שלש פעמים .וזה פלא כי בכל גזירה שוה התרועה הבאה עבור הזכרון לטובה ,שיזכור אותנו
כאשר נאמר דין מסויים שכתוב רק באחד מהם ,בא ה' לטובה.
הילפותא ללמדנו שגם בפרשה האחרת יהיה דין זה .אולם ב .הפסוק בפרשת פינחס 'יום תרועה' ,הוא חלק
כאשר בשניהם כתוב אותו הדין ,מהיכי תיתי שהגזירה העבודה שבתרועה ,דהיינו לכבד את מלכותו ית' על ידי
שוה תלמדנו להכפיל את העשיה .וכגון בילפותא שאנו שאנו מריעים לפניו ,ביום בואו למלוך על העולם.
למדים שהוקשו כל המועדים זה לזה ,האם משום כך ג .מהילפותא שלמדים מיובל מהפסוק 'והעברת
נצטרך לשמוח בחג השבועות ב' פעמים משום דיליף גם שופר תרועה' ,אנו למדים על אופי נוסף במצות התרועה,
משמחה של חג הסוכות .ואם כן איך נלמד ממה שכתוב דהיינו הכרזה על תחילת השנה.
כאן תרועה ,שבעינן תרועה נוספת. ואכן כל שלושת העניינים מקושרים הם זה לזה ,כי
אכן לפי מה שנתבאר כאן אתי שפיר ,שכן התרועה ענין הזכרון גם הוא נובע ממה שהוא תחילת השנה ,שהרי
הנזכרת ביובל אינה מאותו סוג וגדר התרועה הנזכר מה שהוא יום הדין הוא מצד התחלת השנה ,שבתחילת
בראש השנה ,והגזירה שוה באה ללמדנו שגם סוג השנה קובעים מה יהיה בכולה ,וכן למ"ד אדם נידון בכל יום
התרועה של ר"ה דהיינו להעלות זכרון לטובה ותרועת הרי מה שאנו מבקשים זכרון ביום זה הוא משום שבתחילת
מלכות ,יש גם ביום הכיפורים של יובל ,וכן סוג תרועת השנה מתעורר האדם לצפות ולדאוג על התקופה הבאה
השופר שיש ביובל להכרזה ישנו גם בר"ה .ולכן יש עליו ,ועוסקים בפעולות שיזכור ה' אותנו לטובה בכל
בשניהם שלש פעמים סדרי תקיעות ,כנגד שלושת התקופה ,ועל כן אנו מריעים לפניו וצועקים אליו.
הגדרים השונים במצות התרועה. וכן גם התרועה לכבוד מלכותו שייכת לכך שהוא
ראש השנה שחל להיות בשבת
הכל חייבין בתקיעת שופר ,ואין הכל בקיאין בתקיעת ביטול התקיעות בר"ה שחל להיות בשבת
שופר ,גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד,
שנינו (ראש השנה כט' :):יום טוב של ראש השנה
ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים ,והיינו טעמא דלולב
שחל להיות בשבת ,במקדש היו תוקעין ,אבל לא
והיינו טעמא דמגילה'. במדינה' .ויליף לה בגמרא מקראי' :מנא הני מילי ,אמר
מבואר בזה לפי המסקנא ,דהטעם שאין תוקעין רבי לוי בר לחמא אמר רבי חמא בר חנינא ,כתוב אחד
בשבת בגבולין ,הוא מגזירת חז"ל שמא יטלנו בידו אומר שבתון זכרון תרועה ,וכתוב אחד אומר יום תרועה
ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים .אבל מדאורייתא יהיה לכם ,לא קשיא ,כאן ביום טוב שחל להיות בשבת,
תוקעין גם בשבת ,ומטעם זה תוקעין במקדש גם בשבת. כאן ביום טוב שחל להיות בחול'.
אולם בירושלמי (פ"א ה"ד) מסיק דאף מדאורייתא אין ובהמשך דברי הגמרא' :אמר רבא ,אי מדאורייתא
תוקעין בשבת ,וכדאמרינן מעיקרא בגמ' דילן ,שהכתוב היא -במקדש היכי תקעינן ,ועוד ,הא לאו מלאכה היא
'יום תרועה' מתקיים ביום טוב שחל להיות בחול ,והכתוב דאצטריך קרא למעוטי וכו' ,אלא אמר רבא ,מדאורייתא
'זכרון תרועה' מתקיים ביום טוב שחל להיות בשבת. מישרא שרי ,ורבנן הוא דגזור ביה ,כדרבה ,דאמר רבה,
10
מלכותו על כל העולם ,כמבואר ,וכלשון התפילה 'מלוך שיטת הירושלמי צריכה ביאור ,דהא שפיר פרכינן
על כל העולם כולו'' ,מלך על כל הארץ' ,אשר על כן עלה בגמרא ,דהא תקיעת שופר לאו מלאכה היא ,ואמאי
ציותה תורה להריע לפני ה' לרגל התחדשות מלכותו על אין תקיעה בשבת מדאורייתא .וכמו כן יש לבאר בשיטת
כל העולם כולו. הירושלמי שם ,אמאי לא נתמעט מקרא ד'זכרון תרועה'
מה שאין כן בשאר מועדי השנה ,שבהם עבודת היום שאף במקדש לא יהיו תוקעין בר"ה שחל להיות בשבת.
נסובה סביב מלכות ה' על ישראל באופן מיוחד ,שבהם עוד יש לעיין מאי שנא תרועת שופר ביובל ביום
עולה ברית הידידות של ה' עם ישראל ומלכותו והשגחתו הכיפורים ,שהיא נוהגת גם אם חל להיות בשבת.
המיוחדת עליהם ,כדכתיב (שמות לד ,כג) 'שלש פעמים
בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' אלוקי ישראל', שבת וראש השנה -ימי מלכות ה'
שישראל באים ליראות את פני ה' אלוקי ישראל ,שהוא הביאור בזה נראה ,שיום השבת עצמו עומד במקום
אדונם ומלכם השומר עליהם מכל פגע צרה וצוקה, התקיעה של ראש השנה ,כי גם התקיעה בראש השנה
ומשפיע עליהם טובה וברכה. וגם מצות יום השבת ,באות שתיהן לענין אחד ,שהוא
אכן כבר נתבאר שם שקביעות ראש השנה ל'יום מלכות ה' על כל העולם כולו ,כדלהלן.
טוב' ומועד היא לישראל באופן מיוחד ,שהקדוש ברוך כבר נתבאר לעיל בהרחבה ,דעיקר עבודת
הוא זוכר את ישראל לטובה ביום זה ,אולם עבודת היום היום בראש השנה הוא תקיעת השופר ,כדכתיב 'יום
בתקיעת שופר באה לרגל התחדשות מלכות ה' על תרועה יהיה לכם' ,ותרועה זו עניינה 'תרועת מלכות'
העולם כולו. לרגל התחדשות המלוכה של הקב"ה בעולמו ,אשר
מכוחה נזכרים ישראל לפני ה' לטובה ,כלשון הכתוב
שמירת השבת נחשבת כ'המלכה' על 'זכרון תרועה'.
ידי מלכיות זכרונות ושופרות הנה מדברי הכתוב עמדנו על עיקר מהותה של
נמצא ,שעצם שמירת השבת באה במקום התרועה, עבודת היום בראש השנה ,כי מאחר שהתורה קבעה אותו
כי התרועה באה להודיע מלכותו יתברך בעולם ,וגם ליום של 'תרועה' ,הרי מתבאר שזהו 'יום המלכה' ,וכל
עשיית השבת מורה על מלכות ה' ,על כן ,כאשר חל ראש עסק עבודת היום צריך להיות סביב ענין זה .על דרך זו
השנה להיות בשבת ,מתקיימת ממילא עבודת מלכותו על נתבאר שם שמטעם זה תיקנו לתקוע בו מאה קולות ,לפי
ידי שמירת השבת ,ואין צורך בתקיעת שופר ביום הזה. שתוכן ורוח היום כולו הוא 'יום תרועה' ,ומספר של מאה
קולות שהוא ריבוי עצום ,בא להורות על כך שכל רוח
היום הוא סביב ענין התרועה.
התודה והברכה לידידנו הנכבדים מתומכי והנה גם מצות שבת קודש יסודה מצד מלכות ה'
מכוננו שנטלו חלק בהוצאות גיליון זה על העולם כולו' ,כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת
הארץ וביום השביעי שבת וינפש' ,שישראל שומרים את
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו השבת זכר למעשה בראשית ,כי בו שבת ה' מכל מלאכתו
אשר עשה בבריאת העולם .מכאן נובע הנוסח שאומרים
הרב יוסף משה ברגמן שליט"א בתפילת השבת 'ישמחו במלכותך שומרי שבת' ,שישמחו
במלכות ה' על העולם ,שהשלים מעשיו ומלך עליהם,
לרגל הולדת הבת למזל"ט כענין הכתוב 'כי שמחתני ה' בפעלך במעשה ידיך ארנן'.
מאחר שכן תתבאר היטב דעת הירושלמי ,שהתקיעה
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו נצרכת רק בראש השנה שחל להיות בחול ,שהוא נעשה
הרב אהרן דוד גוטליב שליט"א ליום המלכה בכך שתוקעין ומריעין לפניו בתרועת
מלכות ,מה שאין כן בשבת ,שעבודת יום השבת מצד
לרגל הולדת הבת למזל"ט עצמה קובעת אותו כיום מלכות ה' בעולמו שברא ,ולכן
אין צריך לתקיעת שופר כדי לקובעו כיום המלכה.
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו
שבת וראש השנה בשונה משאר מועדים
הרב יעקב לייב בר"מ קלצקי שליט"א בכך נשתנה ראש השנה משאר כל המועדים ,כי
עבודת היום בראש השנה נסובה סביב ענין מלכות ה'
לרגל הולדת הבן למזל"ט על כל העולם כולו ,שעבודת היום באה לרגל התחדשות
11
דוקא מתוך כך מתקיים ענין של 'המלכה' ,כי הטעם שאין אמנם ,גם בראש השנה שחל להיות בשבת ,אנו
תוקעים הוא משום גזירת חכמים שמא יבואו לטלטל ד' עוסקים ב'זכרון תרועה' ,על ידי אמירת פסוקי מלכיות
אמות ברשות הרבים ,והרי שעצם גזירה זו באה מתוך חרדת זכרונות ושופרות .כי שמירת השבת מצד עצמה ,אף על
מלכות ה' ,שחששו שמא יעברו על דברי ה' בחילול שבת ,וזו פי שהיא מורה על מלכות ה' ,מכל מקום אין זה 'מעשה
עצמה 'המלכה' ,שבה משתקפת הכרזת ישראל על מלכות ה' המלכה' כמו תקיעת שופר המכרזת על התחדשות מלכות
בעולמו ,ושהם עבדיו הנושאים את שמו בעולם. ה' על העולם ,ועל כן צריך להזכיר פסוקי מלכיות זכרונות
כן מתבאר הדבר מתוך דברי התוס' ,לגבי הא דאמרינן ושופרות ,כדי ששמירת השבת תוגדר ביום זה כהכרזת
התם דכל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה מריעין לה המלכה ותחשב כ'מעשה המלכה' במקום התרועה ,מתוך
שמכבדים את יום ה' ששבת בו מכל מלאכה ,ומתוך כך
בסופה ,שכתבו בשם הבה"ג (ר"ה טז :ד"ה שאין תוקעין)
יעלה לפניו זכרון ברית אבות.
'לאו דמיקלע בשבתא ,אלא דאיתייליד אונסא' .והיינו
כדאמרן ,שההימנעות מן התקיעה בשבת ,היא עצמה
אומרת המלכת ה'. במקדש וביובל תוקעין אף בשבת
אולם כל זה הוא רק בגבולין ,שאין תוקעין בהן בראש
מסירות נפש לשמירת שבת או עצם השנה שחל להיות בשבת ,אבל במקדש תוקעין אף בשבת,
שמירת השבת -במקום השופר ולשיטת הירושלמי (שם) גם זה ילפינן מקראי.
ההבדל בין מקדש לגבולין הוא ,כי תקיעת שופר
ה'משך חכמה' (ויקרא כג ,כד) כתב בדרך אחרת ,וז"ל: במקדש שונה בגדר עניינה מתקיעת שופר בגבולין.
"כי אין התקיעה מ"ע כמו כל המצוות אשר בהעדרה יענש שהתקיעה במקדש אינה הכרזה על מלכות ה' בעולם כמו
על בלי קיומו אותה וכי אניס רחמנא פטריה ,רק היא בגבולין ,אלא מדיני המקדש הוא ,להריע בו בראש השנה
כמו רפאות תעלה ולזכרון אתי ,וכמו החולה אם באונס בחצוצרות וקול שופר ,על ידי הכהנים משרתי ה' ,והוא
לא יקח מזור ורפואה האם יתרפא ,כן כשנעדר הזכרון מטכסיסי המלכות להריע לפניו בבית מלכותו ,באשר ה'
שופר ,שמכנסת זכרונות ישראל לאביהן שבשמים ,תו הוא מלך השוכן בתוך עמו ודואג לכל צרכיהם ,וכדכתיב
החולי בלא מזור ורפואה ,וקטרוג השטן במקומו .אולם 'בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'' ,דהיינו לפני
בשבת וכו' ,אחרי אשר ידוע לנו גודל התועליות ממצות
המלך ה' דייקא בבית מלכותו (ועיין ר"ה כז.).
שופר ,אשר אם יבוטל ,אף באונס ,הסכנה גדולה ,ובכל
זאת אמרו ישראל פן יבולע חלילה למצות שבת ,אשר על כן ,לגבי תרועת כבוד המלכות שבבית מלכותו ,לא
מעיד על קדושת שמו יתברך ,יהי מה ,יעבור עלינו מה סגי לזה כלל ההמלכה שבאה על ידי שמירת יום השבת,
ויתקדש שמו יתברך ,יקטרג השטן ולא יכנס זכרוננו כי ענין ההמלכה שבבית המקדש אינו מצד מלכות ה' על
לאבינו שבשמים לטובה ,אך לא יבולע לשבת המעיד על העולם ,אלא מצד מלכות ה' על ישראל ושכינתו בתוכינו.
קדושת שמו יתברך ,פן יעבירנו ד' אמות ברה"ר ויתחלל
שבת חלילה וכו' ,וכיון שכן הרי זה גופיה מה שאין אנו מניעת התקיעה בשבת -מעשה
תוקעים בראש השנה שחל בשבת זה גופיה עקידה רוחנית המלכה מכוח שמירת התורה
מופלגת ומועיל לרצות אותנו ,כמו שמרצה זכרון שופר". אבל בתלמודא דידן (ר"ה כט ):מסיק דמדאורייתא
והרוקח (אות רא) כתב' :בשבת אין תוקעין משום תוקעין גם בגבולין בר"ה שחל בשבת ,אלא שמדרבנן גזרו
גזירה דרבה ,ועוד ,כי השבת אות ,וישראל נשמרים בו'. שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים ,ועל כן ביטלו את
מבואר בדבריו ,שטעם ביטול התקיעות בשבת ,משום מצות התקיעה.
שסמכו גם על מה שהשבת עצמה גורמת שמירה לישראל מבואר בזה ,שלפי מסקנת הגמרא אין מצות השבת
כעין פעולת השופר המעלה זכרוננו לטובה. יכולה לשמש כמעשה 'המלכה' במקום התרועה .כי עצם
עוד יש לפרש בכוונת דברי הרוקח ,דכיון שהשבת הזכירה והשמירה של יום השבת ,אין בו מעשה 'המלכה',
אות וברית בין הקב"ה וישראל ,הרי זה עצמו מעלה זכרון אלא רק 'הכרה' במלכות ה' שברא את עולמו .כלומר,
לטובה ,מאחר ומעוררת את האהבה והדביקות שבין דזכירת השבת ושמירתה מציינות את בריאת העולם
ישראל להקב"ה (ועי' מה שהארכנו בזה בספר 'בן מלך -שבת בששת ימי המעשה ,ועל כן השבת היא זכרון למעשה
קודש' שער א מאמר ו) ,ואפשר שזוהי כוונת הרוקח בדבריו בראשית ,אבל אינה בתורת מעשה 'המלכה'.
'כי השבת אות ,וישראל נשמרים בו'. אולם עדיין נראה לומר ,שבעצם ההימנעות מן התקיעה,
המעוניינים לתרום את הוצאות הגיליון לזיכוי הרבים,
בחסות נא לפנות ל־ 054-8422488או למייל mechonbenmelech@gmail.com
12
