gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫רשימת ספרי "בן מלך"‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫שיצאו לאור עד עתה‪:‬‬ ‫אוצרות‬ ‫בן מ>לך‬ ‫•ימים נוראים‬ ‫•על התורה ‪ -‬י"ב‬ ‫•חג הסוכות‬ ‫חלקים‬ ‫•חנוכה‬ ‫•שבת קודש‬ ‫•פורים‬ ‫•חכמה ומוסר‬ ‫•שיר השירים‬ ‫•ביטחון‬ ‫•עניינים בש"ס‬ ‫•הגדה של פסח‬ ‫•המצוות התמידיות‬ ‫•חג המצות‬ ‫שבמקדש‬ ‫•ספירת העומר וחג‬ ‫•שומע כעונה‬ ‫השבועות‬ ‫•דרכי החינוך‬ ‫•גלות וגאולה‬ ‫ראש השנה תשפ"ז‬ ‫ניתן להשיג‪mechonbenmelech@gmail.com :‬‬ ‫גליון מס' ‪433‬‬ ‫מתורתו של מרן רבינו הגדול רבי לייב מינצברג זצוק"ל רבה של קהל עדת ירושלים‬ ‫בארה"ב ניתן להשיג‪:‬‬ ‫‪salea@yefenofbooks.com | Warehousa: 8482450220‬‬ ‫מהותו של ראש השנה‬ ‫בשדה'‪ ,‬וכן בכל המועדים‪ .‬ותמוה אפוא מדוע לגבי ראש‬ ‫עניינו של ראש השנה בתורה‬ ‫השנה העלים הכתוב את ענין היום‪ ,‬ולא נתפרש בו כלל‬ ‫יום טוב של ראש השנה ומצוותו להריע בשופר‪ ,‬נזכר‬ ‫לרגל מה הוא בא‪ .‬וכבר העיר בזה הרמב"ן (ויקרא כג‪ ,‬כד)‪:‬‬ ‫בתורה בשני מקומות‪.‬‬ ‫'ולא פירש הכתוב טעם המצוה הזאת‪ ,‬למה התרועה‪ ,‬ולמה‬ ‫פעם אחת בענין המועדים בפר' אמור (ויקרא כג‪ ,‬כד‪-‬כו)‪:‬‬ ‫נצטרך זכרון לפני השם ביום הזה יותר משאר הימים‪ ,‬ולמה‬ ‫יצוה להיותו מקרא קודש כלל'‪.‬‬ ‫'וידבר ה' אל משה לאמר‪ ,‬דבר אל בני ישראל לאמר‪ ,‬בחודש‬ ‫השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא‬ ‫קודש‪ ,‬כל מלאכת עבודה לא תעשו והקרבתם אשה לה''‪.‬‬ ‫בגליון‪:‬‬ ‫ופעם שניה בענין קרבנות המוספין בפר' פינחס (במדבר‬ ‫כט‪ ,‬א)‪' :‬ובחודש השביעי באחד לחודש מקרא קודש יהיה‬ ‫לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם'‪.‬‬ ‫מהותו של ראש השנה‬ ‫ויש לעיין‪ ,‬מהו תוכנו ועניינו של מועד זה‪ ,‬כמו גם מהו‬ ‫עמוד ‪1‬‬ ‫תוכנה ועניינה של התרועה‪ ,‬שנצטווינו בה דווקא ביום זה‪,‬‬ ‫ועשייתו בגין כך למקרא קודש‪.‬‬ ‫סדר תקיעות ‪ -‬שלש‪ ,‬של שלש שלש‬ ‫עוד יש לעיין בזה‪ ,‬מדוע העלים הכתוב את טעם עשיית‬ ‫עמוד ‪7‬‬ ‫היום ליום תרועה ומקרא קודש‪ ,‬בשונה משאר המועדים‬ ‫שבהם פירש הכתוב היטב טעמו ועניינו של כל מועד‬ ‫ומצוותיו‪ .‬וכמו שנאמר בענין חג המצות (שמות כג‪ ,‬טו) 'את‬ ‫ראש השנה שחל להיות בשבת‬ ‫חג המצות תשמור‪ ,‬כי בו יצאת ממצרים'‪ .‬ובחג השבועות‬ ‫עמוד ‪10‬‬ ‫שעניינו הוא זמן הקציר וביכורי התבואה החדשה‪ ,‬גם כן‬ ‫נאמר (שם כג‪ ,‬טז) 'וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע‬ ‫פרנס השבוע‬ ‫תשרי תשפ"ז‬ ‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬ ‫הוצאות הדפסת גליון זה נודבו לזיכוי הרבים‬ ‫ע"י ידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‪ ,‬מתומכי מכוננו‬ ‫הרב שמואל פרנקל שליט"א‬ ‫לרגל נישואי בתו הכלה החשובה תחי'‬ ‫עב"ג החתן אליעזר דוד מינצברג הי"ו‬ ‫מחשובי תלמידי ישיבת תורת ה'‬ ‫למזל"ט‬ ‫זכות הפצת אור תורתו הבהירה של רבינו בעל הבן מלך‬ ‫תעמוד לו ולמשפחתו להתברך בכל הברכות האמורות למחזיקי התורה‬ ‫לראות ברכה והצלחה בכל אשר יפנו‬ ‫להנצחות ותרומות "פרנס השבוע‪/‬החודש"‬ ‫אפשר להתקשר לטלפון מס' ‪054-8422488‬‬ ‫יו"ל ע"י מכון 'כתבי בן מלך'‬ ‫לתרומות והנצחות נא לפנות ל־‪054-8422488‬‬ ‫לקבלת העלון במייל‪ ,‬ניתן להצטרף בכתובת‬ ‫‪mechonbenmelech@gmail.com‬‬ ‫כתובת המכון‪ :‬אוהב ישראל ‪ ,1/9‬ביתר עילית‬ ‫לתגובות והערות נא לפנות ל־‪052-7616048‬‬ ‫ערב ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בעזרת ה' יתברך‬ ‫ברכת השנים‬ ‫לידידינו אוהדי תורת רבינו‪ ,‬מבקשי תורתו ולומדי בית מדרשו‪,‬‬ ‫תלמידיו מעריציו‪ ,‬וכל עמך בית ישראל‪,‬‬ ‫התומכים הנאמנים של מפעלי‬ ‫"מכון בן מלך"‬ ‫אשר בזכותכם הפצת אור תורתו הבהירה לא פסקה לרגע‬ ‫הן בשערים בליבון והחייאת תורתו הגדולה בליבות מבקשי תורתו‬ ‫הן בספרים שהוצאנו לאור ומה שעומדים באמצע העריכה והכתיבה‬ ‫והן בהפצעת האור‪:‬‬ ‫בגיליונות "להתמוגג" וגיליון "למען דעת"‬ ‫המביאים את כל חלקי התורה וההשקפה בכלים חדשים ומעודכנים‬ ‫המכנסים יחד את כל בני המשפחה וכל הגילים והמעמדים לבית היוצר הגדול‬ ‫והמשך פעילות "קו בן מלך" ע"י המארגנים מטעם המכון‬ ‫המפעילים את בית המדרש ואת מוקדי ההתעניינות בקרב אברכי קהילתנו‬ ‫סביב תורת הבן מלך מכל צד ומכל פינה‬ ‫הכל‬ ‫בזכותכם התומכים הנאמנים‪ ,‬והתורמים החודשיים הקבועים‬ ‫בשותפותכם נפתחים שערים חדשים ומתגשמות תוכניות מדהימות להמשך‬ ‫ועל הכל יבורכו‬ ‫מורינו שליט"א ורבני הקהילה וותיקי התלמידים שליט"א‬ ‫על פיהם יישק דבר בכל מפעלות הפצת תורת הבן מלך‬ ‫תתברכו כולכם בשנה טובה ומתוקה‪ ,‬מתוך הצלחה רבה בגשמיות וברוחניות‪,‬‬ ‫שנת ברכה וגאולה ריבוי תורה וחכמה כמים לים מכסים‬ ‫המברכים בלו"נ‬ ‫אריה קרישבסקי‬ ‫הנהלת המכון‬ ‫בשורה טובה למבקשי ה'‬ ‫הודעה חשובה ומשמחת‬ ‫ניתן להאזין לשיעורי רבינו זצוק"ל בקו השיעורים‬ ‫‘קו בן מלך'‬ ‫לתורמי המכון‬ ‫‪03-3077354‬‬ ‫ניתן לקבל החזר מס‬ ‫ישנה אפשרות לבחור במאגר הממוחשב ולהאזין לשיעורים‬ ‫בפרשת השבוע ‪ -‬ובעניינא דיומא‬ ‫על תרומות למכון בגובה של‬ ‫שמעו ותחי נפשכם‬ ‫עד ‪ 35%‬מערך התרומה‬ ‫ויהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫מכון כתבי בן מלך‬ ‫ההנהלה‬ ‫לפי סעיף ‪46‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ע"י השופר לטובה לפני ה'‪ ,‬וכדברי הגמרא (שם טז‪' ).‬אמרו‬ ‫כמו כן יש להבין ענין שמו של היו"ט 'יום הזכרון'‪ ,‬כפי‬ ‫לפני וכו' ובמה בשופר'‪ ,‬ורש"י הביא הברייתא כצורתה‪.‬‬ ‫שקראוהו חז"ל בנוסח התפילה‪' :‬ותתן לנו את יום הזכרון‬ ‫נתבאר אפוא‪ ,‬שהתורה ביארה ענין התרועה באמרה‬ ‫הזה'‪' ,‬מקדש ישראל ויום הזכרון'‪ .‬מהי משמעות 'זכרון'‬ ‫'זכרון תרועה'‪ ,‬שהיא באה לזכרון לפני ה'‪ ,‬וזוהי תמצית‬ ‫זה‪ ,‬שראו חכמים לקבוע את עיקר עניינו של חג על זכירה‬ ‫משמעות התיבות 'זכרון תרועה'‪ ,‬כלומר יום של זכרון‬ ‫זו 'יום הזכרון'‪.‬‬ ‫לפני ה' הנפעל על ידי התרועה‪.‬‬ ‫וזהו מה שאמרו (ר"ה טז‪' :):‬כל שנה שאין תוקעין לה‬ ‫התרועה באה לעורר זכרון לפני ה'‬ ‫בתחילתה מריעין לה בסופה‪ ,‬מאי טעמא דלא איערבב‬ ‫אמנם ענין התרועה מתבאר מתוך דברי הגמרא‬ ‫שטן'‪ .‬ומשמע דבעיקר עניינה של תקיעת שופר ישנה‬ ‫והראשונים‪ .‬שכן אמרו בגמרא (ר"ה טז‪' :).‬אמר רבי יצחק‬ ‫תכלית זו‪ ,‬שהיא באה כדי לערבב את השטן ביומא דדינא‪,‬‬ ‫למה תוקעין בר"ה‪ ,‬למה תוקעין רחמנא אמר תקעו‪ ,‬אלא‬ ‫ולסתום דבריו ע"י זכירת הברית‪ ,‬וממילא ינצלו מקטרוגו‬ ‫למה מריעין‪ ,‬למה מריעין רחמנא אמר זכרון תרועה‪ ,‬אלא‬ ‫ויבטלו כל גזירות רעות לאורך השנה‪ .‬וכענין הכתוב‬ ‫למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין' וכו'‪ .‬וכתב הריטב"א‬ ‫שם בפרשת החצוצרות (במדבר י‪ ,‬י)‪' :‬ונזכרתם לפני ה'‬ ‫שם‪' :‬למה תוקעין ‪ -‬פירוש וליכא למימר דבעי טעם‬ ‫אלוקיכם‪ ,‬ונושעתם מאויביכם'‪.‬‬ ‫התקיעות‪ ,‬דהא פירשו רבי עקיבא‪ ,‬וקרא נמי זכרון תרועה‪,‬‬ ‫כי התרועה לזכרון‪ ,‬כדברי ר"ע'‪.‬‬ ‫ראש השנה ‪ -‬יום הדין‬ ‫כוונת הריטב"א לדברי הגמרא הקודמים (שם)‪' :‬תניא‬ ‫הנה נתבאר‪ ,‬כי ענין השופר הוא לעורר זכרון לטובה‬ ‫אמר רבי יהודה משום רבי עקיבא‪ ,‬מפני מה אמרה תורה‬ ‫על ישראל‪ ,‬אולם עדיין צריך ביאור מדוע נבחר ונתייחד‬ ‫הביאו עומר בפסח מפני וכו'‪ ,‬ואמרו לפני בראש השנה‬ ‫דווקא יום זה כדי לעורר בו זכרון לטובה על ידי תרועת‬ ‫מלכיות זכרונות ושופרות‪ ,‬מלכיות כדי שתמליכוני עליכם‪,‬‬ ‫השופר‪ .‬וכבר העיר בזה הרמב"ן (שם ובדרשה לר"ה)‪' :‬ולמה‬ ‫זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה‪ ,‬ובמה בשופר'‪.‬‬ ‫נצטרך זכרון לפני השם ביום הזה יותר משאר הימים'‪.‬‬ ‫הנה מבואר להדיא שעל ידי השופר יעלה זכרוננו לטובה‪.‬‬ ‫כמו כן תמוה‪ ,‬מדוע לא ראה הכתוב צורך לפרש מה‬ ‫כמו כן אמרו בגמרא (שם כו‪ ).‬דשופר 'לזכרון הוא'‪,‬‬ ‫הטעם שנקבעה התרועה והזכרון לטובה דוקא ביום זה‪,‬‬ ‫כפי שפירש הכתוב בשאר מועדים‪ ,‬וכפי שתמהנו לעיל‪.‬‬ ‫ופירשוהו בגמרא (שבת קלא‪ ):‬דתקיעת שופר 'מכנסת‬ ‫זכרונות של ישראל לאביהם שבשמים'‪.‬‬ ‫והרמב"ן (עה"ת שם) כתב לפרש בזה‪ ,‬וז"ל‪' :‬אבל מפני‬ ‫שהוא בחדשו של יום הכפורים בראש החודש‪ ,‬נראה שבו‬ ‫יהיה דין לפניו יתברך כי בם ידין עמים‪ ,‬בראש השנה ישב‬ ‫ביאור הכתוב 'זכרון תרועה'‬ ‫לכסא שופט צדק'‪.‬‬ ‫הרמב"ן (על התורה שם) פירש שזהו אכן עיקר ביאור‬ ‫ובדרשתו לראש השנה הרחיב יותר‪" :‬מפני שקראו‬ ‫הכתוב 'זכרון תרועה'‪ ,‬וז"ל‪' :‬אבל זכרון תרועה‪ ,‬כמו יום‬ ‫הכתוב יום זכרון‪ ,‬ומפני שהוא בחדשו של יום הכיפורים‬ ‫תרועה יהיה לכם‪ ,‬יאמר שנריע ביום הזה ויהיה לנו לזכרון‬ ‫בראש השנה‪ ,‬ירמוז שבו יהיה דין לפני הקב"ה כי בם‬ ‫לפני השם‪ ,‬כמו שנאמר להלן ותקעתם בחצוצרות והיו‬ ‫ידין עמים‪ ,‬בראש השנה יזכור יצוריו וישב לכסא שופט‬ ‫לכם לזכרון לפני אלוקיכם'‪ .‬ביאר לן בזה הרמב"ן‪ ,‬דדברי‬ ‫צדק‪ ,‬ואחרי כן בעשרת הימים ישא לפשע עבדיו ויכפר‬ ‫הכתוב 'זכרון תרועה' באו לפי פשוטו לבאר את יסוד ענין‬ ‫על השבים‪ ,‬כי הזכרון יאמרו אותו הכתובים על הדין‬ ‫התרועה עצמו‪ ,‬ופירשה תורה שטעם התרועה ביום זה‬ ‫בנשפטים‪ ,‬כמו 'כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו' (יחזקאל‬ ‫הוא כדי שע"י כך יעלה זכרונינו לטובה לפני ה'‪.‬‬ ‫יח‪ ,‬כב)‪' ,‬כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה' (שם פסוק‬ ‫אמנם רש"י שם (ר"ה לב‪ ).‬פירש ד'זכרון תרועה' היינו‬ ‫כד)‪' ,‬חטאות נעורי ופשעי אל תזכור כחסדך זכור לי אתה'‬ ‫'להזכיר פסוקי זכרונות ופסוקי שופרות לזכור לכם עקידת‬ ‫(תהלים כה‪ ,‬ז)‪' ,‬יען הזכרכם בכף תתפשו' (יחזקאל כא‪ ,‬כט)‪,‬‬ ‫יצחק שקרב תחתיו איל'‪ .‬אך כבר תמה עליו הרמב"ן שם‪,‬‬ ‫'והוא מזכיר עון להתפש' (שם פסוק כח) – כולם על שעת‬ ‫דהא ברכות דרבנן הן וקראי אסמכתא בעלמא‪ .‬ובגור אריה‬ ‫הדין‪ ,‬וכן 'זכרה לי אלהים לטובה ואל תמח חסדי' (נחמיה‬ ‫שם כתב דודאי אין כונת רש"י לומר דהברייתא באה לפרש‬ ‫יג‪ ,‬יד)‪ .‬והנה נתנה לנו התורה הענין הזה ברמז‪ ,‬והיה נודע‬ ‫הכתוב שיאמר פסוקי זכרונות‪ ,‬שכן כאמור זה אינו אלא‬ ‫בישראל מפי הנביאים ואבות קדושים עד משה רבינו‪,‬‬ ‫מדרבנן‪ ,‬אלא עיקר פירוש הכתוב הוא כדברי הרמב"ן‬ ‫ועדיין הוא בידינו קבלה ומפורסם בתלמוד"‪.‬‬ ‫(בפירושו עה"ת) שעל ידי התרועה יהיו ישראל נזכרים‪,‬‬ ‫מבואר בזה בדברי הרמב"ן‪ ,‬שיסוד סיבת חובת‬ ‫ולכך כתיב זכרון תרועה‪ ,‬אלא שמטעם זה תקנו חכמים‬ ‫התרועה ביום זה היינו מפאת היות ראש השנה יום הדין‪,‬‬ ‫לומר יחד עם התרועה פסוקי זכרונות ושופרות כדי שנזָ כר‬ ‫‪3‬‬ ‫תקופת השנה'‪ .‬וכיון שבחודש זה מתחדשת ההתהוות‬ ‫'שבו יהיה דין לפניו יתברך כי בם ידין עמים‪ ,‬בראש השנה‬ ‫בטבע הארץ לזרע וקציר נחשב זמן זה כראש כלפי מחזור‬ ‫ישב לכסא שופט צדק'‪ ,‬ונרמז דבר זה במה שקראו הכתוב‬ ‫השנה הטבעית‪.‬‬ ‫זכרון תרועה‪' ,‬כי הזכרון יאמרו אותו הכתובים על הדין'‪.‬‬ ‫הנה כי כן‪ ,‬מאחר שהוא תחילת השנה מצד סדר‬ ‫וכ"כ ברבנו בחיי שם דיום הדין נרמז במלת זכרון כי‬ ‫טבע הבריאה‪ ,‬על כן הוא היום הראוי לדון את הבריאה‬ ‫הוא לשון נופל על דין‪ .‬אלא שסיים הרמב"ן (שם) דהגם‬ ‫וברואיה על כל מה שיארע להם במשך השנה הזו‪ ,‬ובהיות‬ ‫שהתורה לא פירשה ענין הדין אלא ברמז בלשון זכרון‬ ‫שהקב"ה מנהיג את עולמו לפי מעשי אנוש‪ ,‬על כן ביום‬ ‫תרועה‪ ,‬הנה 'עיקר דבר זה נודע בישראל מפי הנביאים‬ ‫זה מתבררים ונזכרים לפניו מעשי אנוש ותחבולותיהם‪,‬‬ ‫ואבות הקדושים עד משה רבנו‪ ,‬ועדיין הוא בידינו קבלה‬ ‫והרי הוא יום הדין‪.‬‬ ‫ומפורסם בתלמוד'‪.‬‬ ‫וכוונת הרמב"ן לדברי חז"ל הידועים‪ ,‬כי יום האחד‬ ‫ראש השנה אינו מפורש בתורה שהוא‬ ‫בתשרי הוא ראש השנה ויום הדין‪ ,‬בו כל באי עולם נידונים‬ ‫יום הדין ‪ -‬רק ברמז ובעומק‬ ‫מה יעלה בחלקם במשך כל השנה‪ ,‬וכלשון המשנה (ראש‬ ‫העולה מדברי הרמב"ן‪ ,‬שהקבלה שקיבלו חז"ל שיום‬ ‫השנה טז‪' :).‬בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני‬ ‫ראש השנה הוא יום הדין‪ ,‬יש לה רמז בדברי התורה‪ ,‬והוא‬ ‫מרון‪ ,‬שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם'‪ ,‬וכן‬ ‫מתוך עצם הדבר שציוותה תורה לעשות פעולות לזכרון‪.‬‬ ‫הוא בברייתא (שם) לדעת רוב התנאים ד'אדם נידון בר"ה'‪.‬‬ ‫[אמנם מה שכתב הרמב"ן שפירוש 'זכרון' היינו יום הדין‪,‬‬ ‫'ובריות בו יפקדו לחיים ולמות' (תפילת מוסף ר"ה)‪.‬‬ ‫נראה שאינו בדרך פשוטו‪ ,‬והוא רמז בעלמא בדרך דרש‬ ‫וכן הוכרע להלכה בגמרא (שם ע"ב) דהדין הוא בר"ה‪,‬‬ ‫ולשון נופל על לשון‪ ,‬שהרי כדברי עצמו ענין ה'זכרון'‬ ‫וחיתום הדין הוא ביום הכיפורים‪' :‬אמר רבי כרוספדאי‬ ‫שנכתב כאן‪ ,‬היינו שנריע כדי שיזכור אותנו]‪.‬‬ ‫אמר רבי יוחנן‪ ,‬שלשה ספרים נפתחים בראש השנה‪ ,‬אחד‬ ‫אכן הדבר צריך עדיין ביאור‪ ,‬משום מה כיסה עליו‬ ‫של רשעים גמורין ואחד של צדיקים גמורים ואחד של‬ ‫הכתוב‪ ,‬ולא נזכר שהוא יום הדין אלא ברמז‪ ,‬ובמה הוא‬ ‫בינוניים‪ .‬צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים‪.‬‬ ‫שונה משאר המועדים שהאריך בהם הכתוב‪ ,‬ונתפרשו‬ ‫רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה‪ .‬בינוניים‬ ‫היטב טעמיהם וענייניהם‪ ,‬ורק מועד זה העלימה תורה‬ ‫תלויין ועומדים מר"ה עד יוה"כ‪ ,‬זכו נכתבין לחיים‪ ,‬לא זכו‬ ‫עניינו‪ ,‬ולא הוזכר כלל שיום זה יום הדין לכל באי עולם‪.‬‬ ‫נכתבין למיתה'‪ .‬וכן פסק הרמב"ם (פ"ג מהל' תשובה ה"ג)‪.‬‬ ‫וגם מדברי הרמב"ן הנזכרים אין הדברים מתיישבים‪.‬‬ ‫וביותר תמוה‪ ,‬דגם עצם הדבר שהוא 'ראש' השנה‪,‬‬ ‫קביעת היום ליום הדין משום היותו‬ ‫לא הזכירה תורה כלל‪ ,‬ורק במשנה (שם) מצאנו שנקרא‬ ‫ראש השנה הטבעי של הבריאה‬ ‫בשם 'ראש השנה'‪ .‬והוא מתמיה מאד‪ ,‬דמאחר שכל שורש‬ ‫יחודו של היום‪ ,‬נובע מחמת היותו תחילת השנה‪ ,‬היה‬ ‫ובפשטות‪ ,‬הטעם שהקב"ה קבע יום זה להיות 'יום‬ ‫ראוי שהתורה תציין זאת‪ ,‬שהרי זו כל סיבת היום‪.‬‬ ‫הדין'‪ ,‬שרשו מצד היותו ראש ותחילת השנה‪ ,‬שבו ראוי‬ ‫שידון הקב"ה את עולמו לקראת השנה החדשה‪.‬‬ ‫כל המועדים ‪ -‬על טובה שהקב"ה נותן לישראל‬ ‫והכי איתא בגמרא (ראש השנה ח‪' ).‬באחד בתשרי ראש‬ ‫והנראה בביאור הדברים‪ ,‬דאכן יש חילוק יסודי‬ ‫השנה לשנים‪ ,‬למאי הלכתא וכו' רב נחמן בר יצחק אמר‬ ‫ושורשי בין שאר המועדים לראש השנה‪.‬‬ ‫לדין‪ ,‬דכתיב מראשית השנה ועד אחרית שנה‪ ,‬מראשית‬ ‫השנה נידון מה יהא בסופה'‪.‬‬ ‫כל המועדים שהאריכה בהם תורה בביאור טעמם‬ ‫ועניינם‪ ,‬כל יסוד סיבת היותם למועדים טובים נובע‬ ‫אך יש להבין מדוע האחד לחודש השביעי נחשב‬ ‫מהיותם 'מועדי עם ישראל'‪ ,‬כלומר‪ ,‬ימים שבהם באים‬ ‫ל'ראש' ותחילת השנה‪ ,‬הרי מנין החדשים לשנה הישראלית‬ ‫לידי ביטוי ענייני הטובה המושפעים על עם ישראל מאת‬ ‫מתחיל מחודש ניסן שהוא החודש הראשון‪ ,‬ולכאורה לו‬ ‫ה'‪ .‬הן שאירעו בהם בעבר מאורעות של טובה לישראל‪,‬‬ ‫היה ראוי לקרא 'ראש השנה' ולשפוט בו כל יצורי עולם‪.‬‬ ‫כמו חג המצות שבו היה מאורע היציאה ממצרים שהוא‬ ‫אלא הנראה בזה‪ ,‬דעיקר עניינו של 'ראש השנה'‬ ‫עיקר הגורם למועד‪ ,‬והן טובות שמרעיף ה' על עמו‬ ‫מתייחס להנהגת מלכות ה' כלפי הבריאה ובריותיו‪ ,‬שבו‬ ‫בהווה‪ ,‬כמו חג השבועות‪ ,‬שהוא חג על הקציר בארץ‬ ‫נקבע לדון בו כל באי עולם‪ .‬והחודש הזה הוא ראש השנה‬ ‫ישראל‪ ,‬וכן יום הכיפורים הוא יום כפרה לישראל בכל‬ ‫כלפי מציאות טבע הבריאה‪ ,‬שכן בחודש זה מסתיים‬ ‫שנה ושנה‪ .‬כמו כן‪ ,‬חג הסוכות שחוגגים על האסיף‪ ,‬וכן‬ ‫האסיף של השנה הקודמת‪ ,‬ומתחיל מחזור חדש של‬ ‫על ההשגחה במדבר (שם כג‪ ,‬לט‪-‬מג)‪' :‬אך בחמשה עשר‬ ‫זריעה וקצירה‪ .‬וכן הוא מפורש בתורה‪ ,‬דכתיב (שמות כג‪,‬‬ ‫לחודש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחוגו את חג‬ ‫טז) 'וחג האסיף בצאת השנה'‪ ,‬וכן (שם לד‪ ,‬כב) 'וחג האסיף‬ ‫‪4‬‬ ‫קודש ומועד לישראל‪ ,‬שבעוד שהקב"ה דן ביום זה את כל‬ ‫ה' שבעת ימים‪ ..‬בסוכות תשבו שבעת ימים‪ ..‬למען ידעו‬ ‫העולם‪ ,‬ושופט את כל באיו לחיים ולמוות‪ ,‬הרי שלעמו‬ ‫דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל'‪.‬‬ ‫ישראל בניו חביביו העניק מעלה יתירה‪ ,‬שהוא זוכר אותם‬ ‫הנה כי כן‪ ,‬מועדי מאורעות הללו שהושפעה בהם‬ ‫לטובה בדין הזה לזכותם שיצאו בדימוס לפניו‪.‬‬ ‫טובה לישראל‪ ,‬הם עצמם משמשים כסיבה לעשות את‬ ‫ואם כי אמנם ודאי עצם יחודו של היום‪ ,‬ומה שנצרך‬ ‫הימים הללו לחג ומועד‪ .‬שבהם חוגגים וקובעים מועד‪,‬‬ ‫בו זכרון לטובה יותר משאר ימים‪ ,‬הרי זה משום שהוא‬ ‫לשמוח על כך שהקב"ה מעניק לנו טובה‪ ,‬מתוך הקשר‬ ‫'יום הדין'‪ ,‬בו יבחן המלך ויעיין בדין כל יצוריו‪' ,‬היוצר יחד‬ ‫והדביקות שיש לכנסת ישראל עם הקב"ה‪ .‬ומשום כך‬ ‫לבם המבין אל כל מעשיהם'‪ ,‬אשר כאמור הוא נובע מפאת‬ ‫נקראו (במדבר י‪ ,‬י; כט‪ ,‬לט) 'מועדיכם'‪ ,‬כי הם מועדים‬ ‫היותו 'ראש השנה'‪ .‬מכל מקום מה שהוא מועד ויום טוב‬ ‫של עם ישראל על הטוב שה' נותן להם‪ .‬וכמו שאומרים‬ ‫לעם ישראל‪ ,‬הוא מחמת שישראל זוכים להזכר לפני ה'‬ ‫בתפילת המועדים – 'ותתן לנו ה' אלוקינו באהבה'‪.‬‬ ‫לטובה ביום גדול ונורא זה‪.‬‬ ‫וחותמים 'מקדש ישראל והזמנים'‪ ,‬משום שבחירת וקדושת‬ ‫ישראל היא הגורמת לקביעת המועדים‪.‬‬ ‫מציאות היום ‪' -‬ראש השנה ויום דין'‪,‬‬ ‫מועד ומקרא קודש ‪' -‬זכרון לטובה'‬ ‫סיבת המועד בראש השנה אינו מחמת יום הדין‬ ‫נמצאנו למדים‪ ,‬שמחד גיסא‪' ,‬מציאות היום' היא‬ ‫מעתה יש להתבונן‪ ,‬מאיזה טעם נחשב יום ראש‬ ‫'ראש השנה' ו'יום דין'‪ ,‬שלרגל התחלת השנה החדשה‪,‬‬ ‫השנה ליום טובה ומועד לישראל‪ ,‬דהנה מה שהוא 'יום‬ ‫יש בה הופעת ה' מחודשת‪ ,‬אשר בא למלוך על העולם‬ ‫הדין' לפני ה' לדון תבל במשפט‪ ,‬הרי בזה אין סיבה לייחס‬ ‫לשפטו ולהנהיגו שנה נוספת‪ ,‬ועל כן הוא 'יום הדין'‪ .‬אולם‬ ‫אותו כיום מיוחד לישראל‪ ,‬שהרי כל באי עולם נדונים בו‪.‬‬ ‫מאידך גיסא‪ ,‬דוקא אשר על כן נצטוו עם ישראל ביום זה‬ ‫יתירה על כך‪ ,‬הרי היותו 'יום הדין' שכל בני האדם‬ ‫להריע לפני המלך בבואו למלוך על העולם‪ ,‬וזוהי 'עבודת‬ ‫עוברים לפניו כבני מרון ונכתבים לפניו לחיים ולמוות‪,‬‬ ‫היום'‪ ,‬כאשר עבודה זאת היא הגורמת לעם ישראל להיזכר‬ ‫אין בו כל עילה למועד ויום טוב‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬הרי אמרו‬ ‫לטובה לפני הקב"ה ולזכותנו בדין‪ ,‬ומחמת כן הרי הוא‬ ‫בגמרא לגבי אמירת הלל (ערכין י‪' ):‬אפשר מלך יושב על‬ ‫'יום טוב' ו'מקרא קודש'‪.‬‬ ‫כסא הדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו‪ ,‬וישראל‬ ‫על כן תיקנו אנשי כנסת הגדולה במטבע הברכות‬ ‫אומרים שירה'‪.‬‬ ‫וקדושות של ר"ה 'יום הזכרון הזה'‪ ,‬שכן כל עצמו של‬ ‫[אמנם בספר החינוך (מצוה שיא) כתב בשורש מועד‬ ‫ה'מועד' הוא הזכרון לטובה‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬שהוא 'מחסדי האל על ברואיו לפקוד אותם ולראות‬ ‫מעשיהם יום אחד בכל שנה ושנה וכו'‪ ,‬ואם לא יפקדם‬ ‫יום הזכרון ‪ -‬גם לדעת הסובר שאינו יום הדין‬ ‫עד זמן רב‪ ,‬יתרבו עוונותיהם כל כך עד שיתחייב העולם‬ ‫בזה יבואר פשרו של מועד גם למ"ד (ר"ה טז‪ ).‬שאדם‬ ‫כמעט כליה חלילה‪ ,‬נמצא שהיום הנכבד הזה הוא קיומו‬ ‫נידון בכל יום ובכל שעה‪ .‬אשר לפי דעתו אין הדין מיוחד‬ ‫של עולם‪ ,‬ולכן ראוי לעשות אותו יום טוב ולהיותו במנין‬ ‫ליום ר"ה‪ ,‬ויש מקום להבין מדוע קבעה אותו תורה ליום‬ ‫מועדי השנה היקרים'‪ .‬אולם מילתא דתמיהא היא‪ ,‬לומר‬ ‫טוב‪ .‬אולם לפי מה שנתבאר אתי שפיר היטב‪ ,‬שכן מה‬ ‫שראוי לעשות יו"ט על דבר שהוא עצמו אין בו כדי לגרום‬ ‫שקבעה אותו תורה ליום טוב אינו מחמת זה שהוא יום‬ ‫יו"ט אלא ללבישת שחורים [כדאמרי' בירושלמי (ר"ה פ"א‬ ‫דין‪ ,‬אלא משום הזכרון לטובה‪ ,‬וגם לדעתו מתייחד היום‬ ‫ה"ג)]‪ ,‬רק מחמת שהיה יכול להיעשות בענין חמור ממנו‪.‬‬ ‫הזה ליום שבו עולה זכרון ישראל לפני ה' לטובה‪.‬‬ ‫בנוסף לכך‪ ,‬הלוא אין כאן ענין מיוחד לישראל‪ ,‬אלא‬ ‫והיינו‪ ,‬משום שבעיקרו יום זה נחשב 'ראש השנה'‬ ‫ענין כללי לקיום העולם‪ ,‬והלא קביעות כל המועדים באים‬ ‫לדברי הכל‪ ,‬ואשר על כן ראוי להריע לפני הקב"ה ולעורר‬ ‫על השגחת ה' המיוחדת על ישראל‪ ,‬כמו שנתבאר‪ .‬גם‬ ‫זכרוננו לטובה לרגל השנה החדשה‪ ,‬גם אם אינו 'יום הדין'‪.‬‬ ‫בדברי עזרא הסופר (נחמיה ח) מבואר שעיקר הטעם‬ ‫ולא נחלקו תנאי דברייתא (שם) אלא האם מחמת היותו‬ ‫שהניח את לב ישראל להיות שמחים ביום זה‪ ,‬הוא משום‬ ‫תחילת השנה נקבע יום זה בייחוד ליום הדין‪ ,‬או שלעולם‬ ‫ש'חדוות ה' היא מעוזכם'‪ ,‬ולא משום עצם הדין שביום זה]‪.‬‬ ‫אדם נידון בכל יום‪ ,‬אך בעצם מהותו של יום כו"ע מודו‬ ‫שנחשב תחילת וראשית השנה‪[ .‬אולם עי' במהר"ל וערוך‬ ‫סיבת המועד ‪ -‬הזכרון לטובה‬ ‫לנר ושפת אמת ועוד‪ ,‬שטרחו לבאר שגם למ"ד אדם נידון‬ ‫אלא הנראה בזה‪ ,‬דמה שיום זה הוא 'מועד' ו'יום‬ ‫בכל יום‪ ,‬איכא 'דין' בראש השנה]‪.‬‬ ‫טוב' לישראל‪ ,‬הוא משום שיש לנו נתינה נפלאה מאת ה'‬ ‫ומבואר שפיר למ"ד זה‪ ,‬דהטעם שציותה תורה להריע‬ ‫ביום זה‪ ,‬שהוא זוכר אותנו לטובה על ידי תרועת השופר‪.‬‬ ‫ביום זה‪ ,‬היינו כי מתוך שמריעים ישראל לפני הקב"ה‬ ‫על זכרון זה‪ ,‬נקבע הראשון לחודש השביעי להיות מקרא‬ ‫‪5‬‬ ‫בראשון לחודש השביעי‪ ,‬היו כל העם בוכים בשמעם את‬ ‫וממליכים אותו לרגל תחילת השנה החדשה‪ ,‬זוכר אותם‬ ‫דברי התורה [בהבינם כי היום הוא יום הדין‪ ,‬ועל כן בכו‬ ‫ה' לטובה כל ימות השנה‪ ,‬ונמצא אפוא כי הדין שבכל‬ ‫מאימת הדין – מלבי"ם שם]‪ ,‬וכפי שנאמר‪' :‬ויאמר להם‪,‬‬ ‫יום ויום מימות השנה‪ ,‬יוכרע לטובה ולברכה מכח הזכרון‬ ‫לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים‪ ,‬ושלחו מנות לאין נכון‬ ‫לטובה שזכו בראש השנה על ידי התרועה‪.‬‬ ‫לו‪ ,‬כי קדוש היום לאדונינו‪ ,‬ואל תעצבו כי חדוות ה' היא‬ ‫מעוזכם'‪ .‬ולאחר שאמר עזרא את הדברים הללו אל העם‪,‬‬ ‫'זכרון תרועה' ‪ -‬משום סיבת המועד ומקרא קודש‬ ‫נאמר‪' :‬וילכו כל העם לאכול ולשתות ולעשות שמחה‬ ‫לפי המתבאר בזה‪ ,‬יבואר שפיר מדוע לא נכתב‬ ‫גדולה‪ ,‬כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם'‪ .‬ונראה מתוך‬ ‫בתורה אלא 'זכרון תרועה'‪ ,‬ולא יתר העניינים הקיימים‬ ‫הכתוב‪ ,‬דעזרא ביאר להם שר"ה אינו זמן לעיצבון ובכי‪,‬‬ ‫ביום זה‪ ,‬שהוא 'יום הדין' והוא 'ראש השנה'‪ .‬והיינו משום‬ ‫ועל כן 'הבינו בדברים אשר הודיעו להם'‪ ,‬והלכו לעשות‬ ‫דמצד עצם היותו ראש השנה ויום הדין‪ ,‬אין כאן כל גדר‬ ‫'שמחה גדולה'‪.‬‬ ‫של מועד [כפי שר"ח ניסן שהוא ראשון לחדשי השנה‬ ‫ולכאורה הוא פלאי‪ ,‬במה הניח עזרא את דעתם על‬ ‫ור"ה למנין שנות ישראל אינו בכלל מועד]‪ .‬התורה באה‬ ‫פחדם מיום הדין‪ ,‬ש'קדוש היום לאדונינו' ו'חדוות ה' היא‬ ‫בדיבור זה לקבוע את היום למקרא קודש ומועד לישראל‪,‬‬ ‫מעוזכם'‪ ,‬סוף סוף מה תשובה יש בזה על מה שעומדים‬ ‫כאשר הסיבה לכך‪ ,‬היינו משום הזכרון לטובה העולה על‬ ‫לדין להשפט לפני ה' ופוקד נפש כל חי‪ ,‬ומדוע לא יבכו‪.‬‬ ‫ידי תרועת השופר‪.‬‬ ‫אכן לפי המבואר בזה מיושב היטב‪ ,‬שכן עזרא הבינם‪,‬‬ ‫וזה הפירוש 'זכרון תרועה מקרא קודש'‪ ,‬דהיינו‬ ‫שהן אמנם עצם היום הוא 'יום הדין'‪ ,‬ואכן מצד זה יש בו‬ ‫שסיבת היותו יום 'מקרא קודש' היא משום שיש בו 'זכרון‬ ‫מקום לבכי‪ .‬אלא שעם ישראל‪ ,‬הגוי אשר ה' אלוקיו בחר‬ ‫תרועה'‪ ,‬בו עם ישראל עסוקים בהמלכת ה'‪ ,‬ומתוך כך הם‬ ‫לו לנחלה‪ ,‬להם אין יום זה יום בכי‪ ,‬אלא הוא יום 'קדוש‬ ‫נזכרים לפניו לטובה‪.‬‬ ‫לאדונינו' להיותו יום טוב ומקרא קודש‪ ,‬שכן 'יום זכרון‬ ‫ועיקרי הדברים מבוארים במהר"ל (תפארת ישראל‬ ‫תרועה' הוא לעם ישראל להזכר בו לטובה‪ .‬ועל כן הגם‬ ‫פרק כז)‪' :‬השם יתברך נתן למועדים זמן אשר הם שמחת‬ ‫שהוא יום הדין‪ ,‬אין טעם שתעצבו ביום זה‪ ,‬שכן עצם‬ ‫ישראל אשר זכו אל הטוב‪ ,‬כמו שנאמר בחג המצות שבו‬ ‫מה שאתם שמחים במלכות ה' בוטחים בו ומריעים לפניו‪,‬‬ ‫יצאו ישראל מבית עבדים‪ ,‬ובסוכות כי בסוכות הושבתי‬ ‫חדווה זו היא היא מעוז ואחיזת חוזק עבורכם שתצאו‬ ‫אתכם וכו' אבל בר"ה לא נכתב שהוא יום הדין‪ ,‬כי הדין‬ ‫זכאים בדין [ומענין זה‪ ,‬הוא מה שאומרים במזמור 'לדוד‬ ‫מצד עצמו אינו מקובל ואינו נוח לאדם‪ ,‬לכך לא תלה‬ ‫ה' אורי וישעי' בחודש אלול‪' :‬ה' מעוז חיי – ממי אפחד']‪.‬‬ ‫המועד בזה‪ ,‬רק נכתב זכרון תרועה‪ ,‬והזכירה שניזכר על‬ ‫ואכן בטחה רוחם בהבטחת הקב"ה‪ ,‬ככתוב 'וילכו כל העם‬ ‫ידי תרועה לפני הקב"ה היא לטובה‪ ,‬וכן הוא הזכירה‬ ‫לאכול ולשתות ולעשות שמחה גדולה‪ ,‬כי הבינו בדברים‬ ‫בכל מקום'‪.‬‬ ‫אשר הודיעו להם'‪.‬‬ ‫[ולפי מה שנתבאר יש להוסיף על דברי המהר"ל‪,‬‬ ‫זהו שאמרו בירושלמי (ר"ה פ"א ה"ג)‪' :‬בנוהג שבעולם‬ ‫שגם אם אילו היה בעצם הדין גדר של שמחה וטובה‬ ‫אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים‬ ‫לאדם והיה הדין מקובל ונוח לו‪ ,‬אין בכך עילה לקביעת‬ ‫ומגדל זקנו שאינו יודע היאך דינו יוצא‪ ,‬אבל ישראל‬ ‫מועד‪ ,‬מאחר שאין הדין בא מצד השגחת ה' המיוחדת‬ ‫אינן כן‪ ,‬אלא לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחין‬ ‫על ישראל‪ .‬אלא עיקר המועד הוא כאמור על ההשגחה‬ ‫זקנם ואוכלין ושותין ושמחים‪ ,‬יודעין שהקב"ה עושה להן‬ ‫המיוחדת לישראל ביום זה שזוכרנו לטובה]‪.‬‬ ‫ניסים'‪ .‬הרי שהגם שמצד מציאות היום היה ראוי ללבוש‬ ‫בו שחורים‪ ,‬מכל מקום עם ישראל אינם נוהגים כן‪ ,‬אלא‬ ‫'קדוש היום לאדונינו'‪' ,‬חדוות ה' היא‬ ‫עושים אותו ליום טוב‪ ,‬מתוך שיודעים הם שהקב"ה זוכר‬ ‫אותם לטובה‪ ,‬ובוטחים בו שעושה להם ניסים‪ ,‬ועל כן‬ ‫מעוזכם' ‪ -‬מצד הזכרון לטובה‬ ‫קבעה אותו תורה להיות יו"ט ומקרא קודש‪ ,‬לקדשו‬ ‫בזה יבואר עומק הדברים הכתובים בעזרא (נחמיה‬ ‫בכסות נקיה ובמאכל ומשתה‪.‬‬ ‫ח)‪ ,‬שכאשר היה קורא בתורה לפני הקהל אשר נאספו‬ ‫‪6‬‬ ‫סדר תקיעות ‪ -‬שלש‪ ,‬של שלש שלש‬ ‫תקיעת חצוצרות שעניינה טכסיסי כבוד המלכות‪,‬‬ ‫מצות התקיעות מן התורה שלש‬ ‫כמבואר במדרש (במדב"ר טו) שמצוה עלינו לכבד את‬ ‫פעמים ‪ -‬דרך ריבוי‬ ‫הופעת מלכותו‪ ,‬הן במלחמה כשה' הולך עמנו להלחם‬ ‫לנו להושיענו‪ ,‬והן בבית המקדש על הקרבנות והזבחים‬ ‫איתא במשנה (ר"ה לג‪' :):‬סדר תקיעות שלש של‬ ‫בבית מלכותו‪.‬‬ ‫שלש שלש'‪ .‬כלומר‪ ,‬שהסדר של תקיעה תרועה תקיעה‬ ‫חייבים לתקוע אותו שלש פעמים‪ ,‬וילפינן לה מקראי‬ ‫והבאנו מה שאיתא בשם הגר"א (ספר 'כתר ראש')‪:‬‬ ‫בברייתא בגמרא שם‪.‬‬ ‫'רבינו הגר"א היה שמח מאד בעת תקיעת שופר‪ ,‬ואמר‬ ‫ובפשוטו של דבר נראה‪ ,‬שמה שקבעה תורה לתקוע‬ ‫שצריך להיות ברוב שמחה וחדווה‪ ,‬כדוגמת המדינה ביום‬ ‫שלש פעמים הוא מטעם שבאופן זה מתקיים מצות 'יום‬ ‫שממליכים מלך ומעטרים אותו‪ ,‬כן אנחנו בתקיעת שופר‬ ‫תרועה'‪ ,‬שכן המצוה אינה רק 'מעשה תרועה' בעלמא‪,‬‬ ‫ממליכים להקב"ה‪.‬‬ ‫אלא נדרש שהיום הזה יהא 'יום תרועה'‪ ,‬ולזה בעינן‬ ‫וכן הוא גם מנהגם של ישראל לומר מזמור מז‬ ‫לתקוע שיעור חשוב וריבוי של תקיעות‪ ,‬שבכך נעשה היום‬ ‫'למנצח לבני קורח מזמור כל העמים תקעו כף' אשר תכנו‬ ‫כולו ל'יום תרועה'‪ ,‬ומספר שלש הוא מספר של ריבוי‪.‬‬ ‫הוא מלכות ה' העולה ומתכבדת על ידי תרועת שופר‪.‬‬ ‫ומדאורייתא צריך לשם כך שלש סדרי תקיעות‪,‬‬ ‫שבכך יש כבר ביטוי של ריבוי‪ ,‬אולם ישראל קדושים‬ ‫כוונת השופר ‪ -‬לעורר זכרון לטובה‬ ‫מהדרים להרבות בתקיעות‪ ,‬וכדאיתא בגמרא (ראש השנה‬ ‫אלא שביארנו כי מה שנצטווינו בתרועת מלכות זו‬ ‫טז‪' :):‬למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין‬ ‫דווקא ביום הזה‪ ,‬הכוונה בזה היא שנריע בראש השנה‬ ‫כשהן עומדין כדי לערבב השטן'‪ .‬וברש"י – 'כדי לערבב‬ ‫בכדי שיעלה זכרונינו לטובה לפני ה'‪ .‬וכמו שפירשו‬ ‫‪ -‬שלא ישטין‪ ,‬כשישמע ישראל מחבבין את המצוות‬ ‫הראשונים בפסוק 'זכרון תרועה' (ויקרא כג‪ ,‬כד) וכפי‬ ‫מסתתמין דבריו'‪.‬‬ ‫המבואר בחז"ל ש'שופר לזכרון הוא' (ר"ה כו‪ .).‬וכמו‬ ‫הרי שתקנת חכמים להרבות בתקיעות כשהן יושבין‬ ‫שמצינו בחצוצרות דכתיב בהו 'והרעותם בחצוצרות‬ ‫וכשהן עומדין‪ ,‬היינו משום הידור וחיבוב מצוה‪ .‬והיינו‬ ‫ונזכרתם לפני ה' אלוקיכם' 'ותקעתם בחצוצרות וגו' והיו‬ ‫כאמור שעל ידי ריבוי תקיעות נעשה היום ליום תרועה‪.‬‬ ‫לכם לזכרון לפני אלוקיכם' (במדבר י)‪ .‬וכל קביעת ר"ה‬ ‫למקרא קודש ומועד טוב‪ ,‬היינו משום שה' זוכר אותנו‬ ‫ובגמרא איתא – 'כי מסיים שליחא דציבורא תקיעה‬ ‫לטובה ביום הזה‪ .‬וכן קראו חז"ל לר"ה בנוסח התפילה ‪-‬‬ ‫ביבנה לא שמע איניש קל אוניה מקל תקועיא דיחידאי'‬ ‫'יום הזכרון'‪ ,‬על שם הזכרון לטובה שבא על ידי השופר‪.‬‬ ‫(ראש השנה ל‪ .).‬משמע שנהגו להרבות בתקיעות להידור‬ ‫מצוה‪ .‬והאידנא נהגו ישראל לתקוע סדרי תקיעות עד‬ ‫ומה שנצרך זכרון ביום הזה‪ ,‬היינו בכדי שיזכרנו‬ ‫שיגיעו למספר של מאה תקיעות‪ ,‬כדאיתא בפוסקים‪.‬‬ ‫לטובה ביום הדין‪ ,‬כיון שבראש השנה דנים את האדם‪ ,‬וגם‬ ‫והיינו משום שמאה הוא מספר של תכלית הריבוי‪ ,‬והוא‬ ‫למ"ד אדם נידון בכל יום‪ ,‬אזי מכיון שהיום הוא תחילת‬ ‫שלימות הקיום של 'יום תרועה'‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬על כן אנו באים להיזכר לפניו לטובה‪ ,‬בכדי שיזכור‬ ‫אותנו לטובה וייטיב עמנו לאורך כל השנה‪.‬‬ ‫ובדומה לכך מצינו תקנת דוד המלך לברך 'מאה‬ ‫ברכות' בכל יום‪ ,‬מאחר שזה תפקידו של היהודי לעסוק‬ ‫ולכאורה הטעם שהשופר מעלה זכרונינו לטובה‪,‬‬ ‫בעבודת ה' ובשבחו‪ ,‬וכאשר מברך 'מאה ברכות' נחשב‬ ‫היינו משום שבזכות זאת שאנו עוסקים בעבודת התרועה‬ ‫לכבוד מלכותו‪ ,‬זוכרנו ה' לטובה‪.‬‬ ‫בכך כל היום כיום עבודה וברכה לה'‪.‬‬ ‫אולם נראה שיש לבאר בדרך נוספת‪ ,‬ששלשת‬ ‫בקול השופר ביטוי צעקה אל ה'‬ ‫הפעמים שצריך לתקוע‪ ,‬יסודם בשלשה משמעויות‬ ‫שישנם בתוכן מעשה התרועה‪ .‬וכאשר נבאר‪.‬‬ ‫אמנם יש משמעות במאמרי חז"ל‪ ,‬שבעומק יש‬ ‫בתקיעת שופר גם ענין של קול צעקה אל ה'‪ ,‬לזכור אותנו‬ ‫לטובה ולרחם על עמו ביום דין‪ .‬ויש לבאר כי הדברים‬ ‫פשטות תוכן התרועה ‪ -‬כבוד מלכות‬ ‫מתאחדים עם האמור לעיל‪ ,‬שאמנם הכוונה העיקרית‬ ‫כי הנה ביארנו בהרחבה (ספר "בן מלך ‪ -‬ר"ה ויוהכ"פ")‪,‬‬ ‫במעשה התרועה היא לכבוד מלכות ה'‪ ,‬אולם מכיון‬ ‫שענין מצות תרועת שופר על פי פשט משמעותה היא‬ ‫שיש לנו מטרה בזה‪ ,‬שיתעורר לפני ה' זכרוננו שאנו עם‬ ‫תרועת מלכות לכבוד המלך ה'‪ ,‬וכמו שכתוב 'בחצוצרות‬ ‫ממליכיו ועל ידי כך יזכרנו לטובה ויכריענו לצדק ביום‬ ‫וקול שופר הריעו לפני המלך ה''‪ .‬וכפי שמצינו במצות‬ ‫‪7‬‬ ‫ובזה נתייחד הקב"ה ב'ואין דומה לך'‪ ,‬כי רק הקב"ה‬ ‫הדין‪ ,‬נמצא שבתרועה עצמה יש נימה של זעקה ותחינה‬ ‫מבין מסתרי לב מה כוונת זעקת התרועה‪ .‬והיינו מה‬ ‫לרחמים וישועה‪.‬‬ ‫שמפרטים בריבוי לשונות בפיוט ארשת שפתינו ‪-‬‬ ‫וכן היא ברכת החתימה של שופרות 'שומע קול‬ ‫'מבין‪ ,‬ומאזין‪ ,‬מביט‪ ,‬ומקשיב‪ ,‬לקול תקיעתינו'‪ .‬דהיינו‬ ‫תרועת עמו ישראל ברחמים'‪ ,‬משמע שיש בתרועה גם‬ ‫שהקב"ה מקבל ושומע את כל מה שטמון וחבוי בתקיעת‬ ‫ענין של צעקה‪ ,‬שאנו מבקשים שה' יאזין וישמע אותה‪.‬‬ ‫ותרועת השופר‪.‬‬ ‫והוא מה דאמרו בגמרא‪ ,‬דלחד מ"ד עדיף בר"ה שופר‬ ‫של זכרים כפופין‪ ,‬משום ש'בראש השנה כמה דכייף איניש‬ ‫קול השופר כולל ענין הכרזה‬ ‫דעתיה טפי מעלי' (ר"ה כו‪ .):‬וברש"י שם – 'דלתפילה‬ ‫אולם נראה‪ ,‬שנוסף על ענין הצעקה ישנו בשופר‬ ‫ולהזכיר עקידת יצחק בא'‪ .‬וכמו כן מובא בר"ן דברי‬ ‫ענין נוסף‪ ,‬כי מצינו שלמדו כמה הלכות בתקיעות של‬ ‫הירושלמי רמז להא דאם תקע בשופר מצידו הרחב לא‬ ‫ר"ה‪ ,‬מתקיעת שופר שתוקעים ביום הכיפורים של יובל‪,‬‬ ‫יצא מדכתיב 'מן המצר קראתי ק‪-‬ה'‪ .‬משמע שיש בשופר‬ ‫שהוקשו התרועות זה לזה בגזירה שוה‪ .‬שכך אמרו בגמרא‬ ‫ענין של צעקה מן המצר‪.‬‬ ‫(ר"ה לג‪' :):‬תנו רבנן‪ ,‬מנין שבשופר‪ ,‬תלמוד לומר והעברת‬ ‫ואכן נהגו ישראל לומר לפני תקיעת שופר‪ ,‬מזמור‬ ‫שופר תרועה‪ ,‬אין לי אלא ביובל‪ ,‬בראש השנה מנין‪ ,‬תלמוד‬ ‫'למנצח לבני קורח מזמור כל העמים תקעו כף הריעו‬ ‫לומר בחודש השביעי‪ ,‬שאין תלמוד לומר בחודש השביעי‪,‬‬ ‫לאלוקים בקול רנה' שבע פעמים‪ ,‬שתוכן המזמור הזה הוא‬ ‫ומה תלמוד לומר בחודש השביעי‪ ,‬שיהיו כל תרועות של‬ ‫עיקרה של תוכן התרועה‪ ,‬ואחר כך מוסיפים גם אמירת‬ ‫חודש שביעי זה כזה'‪ .‬וכמו כן מצינו במשנה (ר"ה כו‪:):‬‬ ‫פסוק 'מן המצר קראתי ק‪-‬ה' ושאר פסוקי דרחמי‪ .‬שיש‬ ‫'שוה היובל לר"ה לתקיעה ולברכות'‪ ,‬כלומר שגם ביום‬ ‫בכוונת התרועה גם ענין צעקה‪.‬‬ ‫הכיפורים של יובל אומרים 'מלכיות זכרונות ושופרות'‪.‬‬ ‫נתבאר שנצטווינו בתרועה זו‪ ,‬במטרה להעלות‬ ‫וכתב רש"י דהיינו מדהוקש תרועת ר"ה ויובל לכל מילי‪,‬‬ ‫זכרונינו לטובה‪ ,‬וזה עיקרו של יום ‪' -‬יום הזכרון'‪ .‬אכן‬ ‫וכן מפורש בירושלמי‪.‬‬ ‫עצם תרועת השופר משמעותה תרועה של כבוד המלכות‬ ‫והנה גדר התרועה ביובל אינו אלא לשם 'הכרזה'‪,‬‬ ‫לפני המלך ה'‪ ,‬שמוטל עלינו להריע לכבודו ביום מלכותו‪.‬‬ ‫וכמשמעות הפסוק (ויקרא כה‪ ,‬ט)‪' :‬והעברת שופר תרועה‬ ‫ונתבאר שם בארוכה שני ענייני תרועה אלו‪.‬‬ ‫בחודש השביעי‪ ,‬בעשור לחודש ביום הכיפורים תעבירו‬ ‫שופר בכל ארצכם‪ .‬וקידשתם את שנת החמישים שנה‪,‬‬ ‫מאזין תרועה ואין דומה לך‬ ‫וקראתם דרור בארץ לכל יושביה‪ ,‬יובל היא תהיה לכם‪,‬‬ ‫על פי האמור יש לפרש את נוסח הברכה בסיום‬ ‫ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו'‪.‬‬ ‫ברכת שופרות שאומרים 'ומאזין תרועה ואין דומה לך'‪,‬‬ ‫שמלשון הכתוב 'והעברת' 'בכל ארצכם'‪ ,‬וכן המשך הכתוב‬ ‫כלומר שמתוך גודל שבח זה של 'מאזין תרועה' אנו באים‬ ‫'וקדשתם את שנת החמישים שנה'‪ ,‬מוכיח שהכוונה‬ ‫לידי הכרה נשגבה ברוממות ה' ‪' -‬ואין דומה לך'‪.‬‬ ‫בתרועה זו היא לסימן הכרזה‪ ,‬שמטרתו שיגיע לכל‬ ‫והביאור בזה נראה‪ ,‬כי בתוכן תקיעת השופר הרי יש‬ ‫מקומות הארץ‪ ,‬ועל ידו תתקדש השנה‪.‬‬ ‫כמה גוונים מעצם מצוותו וכוונתו‪ ,‬וכפי שביארנו כאן‬ ‫וכן כתב הרמב"ם בספר המצוות (מצוה קלז) – 'שצונו‬ ‫שאף שיסודה הוא המלכת הקב"ה עלינו‪ ,‬בחצוצרות וקול‬ ‫לתקוע שופר בעשירי מתשרי משנה זו‪ ,‬ולקרא בכל‬ ‫שופר הריעו לפני המלך ה'‪ ,‬אך יחד עם זה יש בה גם ענין‬ ‫ארצותינו דרור לעבדים‪ ,‬ולצאת כל עבד עברי לחרות בלי‬ ‫של זעקה 'מן המצר קראתי ק‪-‬ה'‪ ,‬ועוד כמה וכמה טעמים‬ ‫פדיון ביום הזה‪ ,‬כלומר העשירי מתשרי‪ ,‬והוא אמרו יתברך‬ ‫והרגשות הכלולים בתרועת שופר‪.‬‬ ‫'והעברת שופר תרועה בחודש העשירי בעשור לחודש'‬ ‫ועל זה אנו אומרים‪ ,‬הן אתה 'מאזין תרועה ואין דומה‬ ‫ואמר 'וקראתם דרור וגו'‪ ,‬הנה התבאר ששוה היובל לראש‬ ‫לך'‪ ,‬וממילא בקשתינו שתקבל את כל העניינים והכוונות‬ ‫השנה לתקיעות ולברכות‪ ,‬וכבר התבארו משפטי תקיעות‬ ‫הבלולים בטעם מצות השופר‪ ,‬כי אתה 'מבין ומאזין מביט‬ ‫שופר בראש השנה במסכת ראש השנה‪ ,‬וידוע כי התקיעה‬ ‫ומקשיב לקול תקיעתינו'‪ ,‬ויפעל השופר את כל פעולותיו‬ ‫הזאת ביובל אמנם היא לפרסם החירות ושהוא מין מן‬ ‫הרצויות לעורר זכרון לטובה‪.‬‬ ‫ההכרזה‪ ,‬והוא אמרו 'וקראתם דרור'‪ ,‬ואין ענינה כענין‬ ‫עוד יש להוסיף‪ ,‬שאנו משבחים את הקב"ה‪ ,‬שהוא‬ ‫תקיעת ראש השנה‪ ,‬כי היא זכרון לפני ה'‪ ,‬וזו להוציא את‬ ‫מאזין וקולט את כל הדקות וחלקי העומק שבתרועה‪ .‬כי‬ ‫העבדים כמו שביארנו'‪.‬‬ ‫כאשר אדם מתפלל הריהו מבאר מה רצונו‪ ,‬אבל תרועה‬ ‫וכן כתב רש"י במשנה שם (ר"ה כו‪' – ):‬דתקיעתו‬ ‫היא זעקה מעומק הלב‪ ,‬זעקה בלי מילים ובלי ביטוי‪ ,‬ואנו‬ ‫ביובל לא לתפילה ולא לזכרון‪ ,‬אלא לסימן שילוח עבדים‬ ‫זקוקים לכך שהקב"ה יהיה מאזין תרועה‪ ,‬כלומר להבין‬ ‫והשמטת מכירת שדות'‪.‬‬ ‫מה מסתתר מאחורי התרועה‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫התקיעות ביובל לעומת ראש השנה‬ ‫ומכך דילפינן בגמרא שהשוו כל התרועות של ראש‬ ‫ובטעם הדבר‪ ,‬משום מה צריך היובל הכרזה יותר‬ ‫השנה ויובל זה לזה‪ ,‬משמע שבראש השנה יש בדרך‬ ‫משאר המועדים שאינם צריכים הכרזה‪ ,‬נראה בזה כי כל‬ ‫דרשא גם ענין זה של 'הכרזה'‪ ,‬דילפינן מיובל שגם בראש‬ ‫יום טוב הרי יש לו תאריך‪ ,‬ואם כן מציאותו היא קבועה‬ ‫השנה יש בו ענין של הכרזה‪ .‬כלומר כי בהיותנו באחד‬ ‫וקיימת‪ ,‬וגם אם לא נכריז ונקדש את היום הרי עצם‬ ‫בחודש השביעי בהתחלת השנה‪ ,‬על כן ראוי גם בו להכריז‬ ‫התאריך לבד מגלה לנו שהיום הוא המועד הזה‪.‬‬ ‫על היותו תחילת השנה‪ ,‬וגם זה נכלל בתקיעת השופר‪.‬‬ ‫אבל שנת היובל‪ ,‬הרי כל מציאותו היא רק משום‬ ‫שהתורה ציותה עלינו לספור את השנים‪ ,‬וכשבאה שנת‬ ‫גדר הכרזה שבתרועה ‪ -‬הוספה בדרך דרשה‬ ‫החמישים לקבוע עליה שהיא שנת היובל‪ ,‬ומכיון שאין‬ ‫ואכן עיקר הדבר הוא כפי שהתבאר‪ ,‬שתוכן מעשה‬ ‫לדבר כל אחיזה בטבע העולם או בתאריך‪ ,‬שכן בטבע‬ ‫התרועה הוא כבוד מלכות‪ ,‬וסיבת קביעת יום זה למועד‬ ‫העולם אין כל חלוקה של חמישים שנה‪ ,‬ומי יימר שכל‬ ‫ויום טוב לעם ישראל הוא מצד הזכרון לטובה שהקב"ה‬ ‫חמישים שנה הוא תקופה חדשה‪ .‬ולכן ביובל ציוותה‬ ‫זוכרינו בו‪ .‬וכפי שבפרשת המועדים שבה עיקר הפרשה‬ ‫התורה על מצות התרועה בשופר לשם הכרזה‪ ,‬שבלא זה‬ ‫של קביעת היום‪ ,‬מבואר ענין התרועה בגדר 'שבתון‬ ‫אין לקיומה אחיזה במציאות‪.‬‬ ‫זכרון תרועה'‪.‬‬ ‫והנה גם המציאות של התחלת השנה‪ ,‬היא מהלך טבעי‬ ‫אלא שבדרך דרשה נלמד בגזירה שוה מפרשת‬ ‫של קיץ וחורף זרע וקציר‪ ,‬ושוב חוזר על עצמו סדר זה בכל‬ ‫יובל‪ ,‬שבתוך כוונת השופר נכלל גדר נוסף‪ ,‬מצד הכרזת‬ ‫שנה‪ .‬ולכן בראש השנה‪ ,‬הגדר המפורש בו במצות התקיעה‬ ‫תחילת השנה‪ ,‬שכשם שביובל מכריזים בשופר על ביאת‬ ‫הוא 'זכרון תרועה'‪ ,‬ותרועת 'המלכה'‪ ,‬אבל ענין תרועת‬ ‫תקופה חדשה‪ ,‬כך כל שנה מכריזים על ידי תרועת שופר‬ ‫'הכרזה' בראש השנה אינה מפורשת בתורה‪ ,‬אלא היא‬ ‫שמתחיל שנה חדשה‪.‬‬ ‫נלמדת רק בילפותא מיובל‪ .‬שכן התחדשות התקופה היא‬ ‫מציאות בטבע העולם שיש בו מחזוריות שנתית של קיץ‬ ‫וכפי שביארנו כמה פעמים הכלל הגדול‪ ,‬שכל דבר‬ ‫וחורף‪ ,‬ואין הוא צריך הכרזה כמו יובל‪ .‬אולם בכל זאת כיון‬ ‫שנאמר להדיא‪ ,‬הרי זה משום שהוא העיקר ופשוטו של‬ ‫שיש בו התחדשות תקופה‪ ,‬ילפינן מיובל שצריך 'הכרזה'‪.‬‬ ‫דבר‪ ,‬ומה שנלמד מילפותא במידות שהתורה נדרשת בהם‪,‬‬ ‫הרי זה משום שהוא עומק והוספה מעבר לפשט הנגלה‪.‬‬ ‫ומאידך אין ביובל להדיא בחינת תרועה של המלכה‪,‬‬ ‫ועל כן בראש השנה כתוב להדיא העניינים של 'זכרון'‬ ‫ותרועה של בקשת זכרון לטובה‪ ,‬שהרי ביארנו לעיל שענין‬ ‫מלכות ה' נובע מזה שהשי"ת בא להנהיג את העולם לשנה‬ ‫ו'המלכה'‪ .‬אבל 'הכרזה' נלמד מילפותא בגז"ש‪.‬‬ ‫נוספת‪ ,‬וכן בקשת הזכרון לטובה נובע מכך שהקב"ה דן‬ ‫והנה ביום הכיפורים של יובל הרי זה להיפך‪,‬‬ ‫בתחילת השנה וקובע על השנה הבאה עלינו‪ .‬וכל זה לא‬ ‫שבפשטות מצות התרועה בו הוא בגדר 'הכרזה'‪,‬‬ ‫שייך ביום הכיפורים של יובל‪.‬‬ ‫אבל התרועות הנוספות מטעם 'זכרון' ו'המלכה'‬ ‫אכן מכח הגזירה שוה ילפינן‪ ,‬שמכיון שכבר נקבע על‬ ‫נלמדים מהילפותא‪.‬‬ ‫ידי התורה ששנת היובל נחשבת להתחלת תקופה חדשה‪,‬‬ ‫ועיין שם בסוגיא לגבי שלש תקיעות של שלש שלש‪,‬‬ ‫על כן גם בזה ישנו מבט שבא ה' למלוך על העולם‪ ,‬על‬ ‫שיש מ"ד דס"ל ששני תרועות מדברי תורה ואחת מדברי‬ ‫התקופה הזאת‪ .‬וכמו כן לענין הזכרון דכיון שהיא תקופה‬ ‫סופרים‪ .‬כלומר‪ ,‬שדעתו שבר"ה רק התרועות של זכרון‬ ‫חדשה יש צורך להיזכר לפניו בתחילת התקופה שיזכרנו‬ ‫והמלכה הם מדברי תורה‪ ,‬אבל הענין של הכרזה הוא רק‬ ‫לטובה בכל התקופה הזו‪ .‬ועיין תוס' (ר"ה כז‪ .‬ד"ה כמאן)‬ ‫תוספת מדברי סופרים‪ .‬ועוד איתא שם לחד מ"ד דס"ל‬ ‫שכתבו שהוקש היובל לר"ה לענין דין והיינו שישנו דין‬ ‫שרק תרועה אחת היא מדאורייתא ושניים מדברי סופרים‪.‬‬ ‫כללי על התקופה הבאה של חמישים שנה‪ .‬אכן כל זה רק‬ ‫כלומר שהעיקר בר"ה הוא רק תרועה של מטרת זכרון‬ ‫בתורת דרשא‪ ,‬דהיינו כתוספת שיש 'גם' ענין של זכרון‬ ‫המפורש בפרשת המועדים‪ ,‬ואילו התרועה מצד מלכות‬ ‫תרועה‪ ,‬ו'גם' ענין של תרועת מלכות‪ ,‬אבל המפורש להדיא‬ ‫ה' על העולם גם היא אינה בפשוטו של דבר‪ ,‬אלא הוא‬ ‫הוא עיקר הדבר ששייך ליובל דהיינו ההכרזה‪.‬‬ ‫רק מדברי סופרים‪.‬‬ ‫[ודברינו הם לפי גירסת הר"ח והרמב"ן שם‪ ,‬דלמ"ד‬ ‫ג' תרועות כתיבי בקרא‬ ‫שתיים מדברי תורה היינו 'זכרון תרועה' ו'יום תרועה'‪,‬‬ ‫מצינו אפוא שאף שעיקר כוונת השופר היא להריע‬ ‫ואחד מדברי סופרים היינו 'והעברת שופר תרועה'‪ .‬ולמ"ד‬ ‫לפני המלך ה'‪ ,‬אולם נכללים בתרועה כוונות נוספות‪,‬‬ ‫אחת מדברי תורה היינו 'זכרון תרועה'‪ .‬ועיין בספר צמח‬ ‫ושלש עניינים בתוכן ומטרת מצות תקיעת שופר‪ ,‬א‪.‬‬ ‫צדק על הש"ס שכתב שתנא דברייתא ס"ל שכל השלש‬ ‫תרועה לכבוד מלכות ה'‪ .‬ב‪ .‬תרועה הבאה לזכרון‪ ,‬שיש‬ ‫הם מדברי תורה‪].‬‬ ‫‪9‬‬ ‫תחילת השנה‪ ,‬שמכיון שהוא תחילת השנה וה' בא לנהוג‬ ‫בה גם נימה של צעקה אל ה' שיזכרנו לטובה‪ .‬ג‪ .‬הכרזה‬ ‫את מלכותו וממשלתו לתקופה נוספת‪ ,‬על כן הוא יום‬ ‫על התחלת השנה החדשה‪.‬‬ ‫שאנו עוסקים בקבלת פני מלכותו ית"ש ואנו מריעים‬ ‫והנה דין זה שצריך שלש תרועות‪ ,‬למדו אותו מן‬ ‫לכבוד המלך‪ .‬הרי כל שלושת העניינים‪ ,‬כולם שייכים זה‬ ‫המקראות בברייתא – 'ומנין לשלש של שלש שלש‪ ,‬תלמוד‬ ‫לזה‪ ,‬שכולם באים מטעם התחלת השנה‪.‬‬ ‫לומר 'והעברת שופר תרועה'‪' ,‬שבתון זכרון תרועה'‪' ,‬יום‬ ‫תרועה יהיה לכם'‪ ,‬ומנין ליתן את האמור של זה בזה‪ ,‬ושל‬ ‫ליתן את האמור של זה בזה‬ ‫זה בזה תלמוד לומר שביעי שביעי לגזירה שוה'‪.‬‬ ‫על פי דברינו יבואר‪ ,‬מה שתמוה מאד בסוגיית‬ ‫ומעתה יש לבאר כי שלשת המקראות הללו‪ ,‬יש בהם‬ ‫הגמרא שם‪ ,‬דילפינן‪' :‬ומנין ליתן את האמור של זה בזה‬ ‫רמז לשלשה ענייני התרועה האמורים‪ ,‬וממה שנכתב‬ ‫ושל זה בזה‪ ,‬תלמוד לומר שביעי שביעי לגזירה שוה'‪.‬‬ ‫'תרועה' בשלשה מקומות בתורה‪ ,‬למדו שבתרועה‬ ‫נכללים שלשה כוונות אלו‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬שבראש השנה כתוב תרועה שני פעמים‬ ‫וביובל כתוב תרועה‪ ,‬וילפינן מגזירה שוה שיהיו גם בר"ה‬ ‫א‪ .‬הפסוק בפרשת אמור 'זכרון תרועה' היינו‬ ‫וגם ביובל שלש פעמים‪ .‬וזה פלא כי בכל גזירה שוה‬ ‫התרועה הבאה עבור הזכרון לטובה‪ ,‬שיזכור אותנו‬ ‫כאשר נאמר דין מסויים שכתוב רק באחד מהם‪ ,‬בא‬ ‫ה' לטובה‪.‬‬ ‫הילפותא ללמדנו שגם בפרשה האחרת יהיה דין זה‪ .‬אולם‬ ‫ב‪ .‬הפסוק בפרשת פינחס 'יום תרועה'‪ ,‬הוא חלק‬ ‫כאשר בשניהם כתוב אותו הדין‪ ,‬מהיכי תיתי שהגזירה‬ ‫העבודה שבתרועה‪ ,‬דהיינו לכבד את מלכותו ית' על ידי‬ ‫שוה תלמדנו להכפיל את העשיה‪ .‬וכגון בילפותא שאנו‬ ‫שאנו מריעים לפניו‪ ,‬ביום בואו למלוך על העולם‪.‬‬ ‫למדים שהוקשו כל המועדים זה לזה‪ ,‬האם משום כך‬ ‫ג‪ .‬מהילפותא שלמדים מיובל מהפסוק 'והעברת‬ ‫נצטרך לשמוח בחג השבועות ב' פעמים משום דיליף גם‬ ‫שופר תרועה'‪ ,‬אנו למדים על אופי נוסף במצות התרועה‪,‬‬ ‫משמחה של חג הסוכות‪ .‬ואם כן איך נלמד ממה שכתוב‬ ‫דהיינו הכרזה על תחילת השנה‪.‬‬ ‫כאן תרועה‪ ,‬שבעינן תרועה נוספת‪.‬‬ ‫ואכן כל שלושת העניינים מקושרים הם זה לזה‪ ,‬כי‬ ‫אכן לפי מה שנתבאר כאן אתי שפיר‪ ,‬שכן התרועה‬ ‫ענין הזכרון גם הוא נובע ממה שהוא תחילת השנה‪ ,‬שהרי‬ ‫הנזכרת ביובל אינה מאותו סוג וגדר התרועה הנזכר‬ ‫מה שהוא יום הדין הוא מצד התחלת השנה‪ ,‬שבתחילת‬ ‫בראש השנה‪ ,‬והגזירה שוה באה ללמדנו שגם סוג‬ ‫השנה קובעים מה יהיה בכולה‪ ,‬וכן למ"ד אדם נידון בכל יום‬ ‫התרועה של ר"ה דהיינו להעלות זכרון לטובה ותרועת‬ ‫הרי מה שאנו מבקשים זכרון ביום זה הוא משום שבתחילת‬ ‫מלכות‪ ,‬יש גם ביום הכיפורים של יובל‪ ,‬וכן סוג תרועת‬ ‫השנה מתעורר האדם לצפות ולדאוג על התקופה הבאה‬ ‫השופר שיש ביובל להכרזה ישנו גם בר"ה‪ .‬ולכן יש‬ ‫עליו‪ ,‬ועוסקים בפעולות שיזכור ה' אותנו לטובה בכל‬ ‫בשניהם שלש פעמים סדרי תקיעות‪ ,‬כנגד שלושת‬ ‫התקופה‪ ,‬ועל כן אנו מריעים לפניו וצועקים אליו‪.‬‬ ‫הגדרים השונים במצות התרועה‪.‬‬ ‫וכן גם התרועה לכבוד מלכותו שייכת לכך שהוא‬ ‫ראש השנה שחל להיות בשבת‬ ‫הכל חייבין בתקיעת שופר‪ ,‬ואין הכל בקיאין בתקיעת‬ ‫ביטול התקיעות בר"ה שחל להיות בשבת‬ ‫שופר‪ ,‬גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד‪,‬‬ ‫שנינו (ראש השנה כט‪' :):‬יום טוב של ראש השנה‬ ‫ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים‪ ,‬והיינו טעמא דלולב‬ ‫שחל להיות בשבת‪ ,‬במקדש היו תוקעין‪ ,‬אבל לא‬ ‫והיינו טעמא דמגילה'‪.‬‬ ‫במדינה'‪ .‬ויליף לה בגמרא מקראי‪' :‬מנא הני מילי‪ ,‬אמר‬ ‫מבואר בזה לפי המסקנא‪ ,‬דהטעם שאין תוקעין‬ ‫רבי לוי בר לחמא אמר רבי חמא בר חנינא‪ ,‬כתוב אחד‬ ‫בשבת בגבולין‪ ,‬הוא מגזירת חז"ל שמא יטלנו בידו‬ ‫אומר שבתון זכרון תרועה‪ ,‬וכתוב אחד אומר יום תרועה‬ ‫ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים‪ .‬אבל מדאורייתא‬ ‫יהיה לכם‪ ,‬לא קשיא‪ ,‬כאן ביום טוב שחל להיות בשבת‪,‬‬ ‫תוקעין גם בשבת‪ ,‬ומטעם זה תוקעין במקדש גם בשבת‪.‬‬ ‫כאן ביום טוב שחל להיות בחול'‪.‬‬ ‫אולם בירושלמי (פ"א ה"ד) מסיק דאף מדאורייתא אין‬ ‫ובהמשך דברי הגמרא‪' :‬אמר רבא‪ ,‬אי מדאורייתא‬ ‫תוקעין בשבת‪ ,‬וכדאמרינן מעיקרא בגמ' דילן‪ ,‬שהכתוב‬ ‫היא ‪ -‬במקדש היכי תקעינן‪ ,‬ועוד‪ ,‬הא לאו מלאכה היא‬ ‫'יום תרועה' מתקיים ביום טוב שחל להיות בחול‪ ,‬והכתוב‬ ‫דאצטריך קרא למעוטי וכו'‪ ,‬אלא אמר רבא‪ ,‬מדאורייתא‬ ‫'זכרון תרועה' מתקיים ביום טוב שחל להיות בשבת‪.‬‬ ‫מישרא שרי‪ ,‬ורבנן הוא דגזור ביה‪ ,‬כדרבה‪ ,‬דאמר רבה‪,‬‬ ‫‪10‬‬ ‫מלכותו על כל העולם‪ ,‬כמבואר‪ ,‬וכלשון התפילה 'מלוך‬ ‫שיטת הירושלמי צריכה ביאור‪ ,‬דהא שפיר פרכינן‬ ‫על כל העולם כולו'‪' ,‬מלך על כל הארץ'‪ ,‬אשר על כן‬ ‫עלה בגמרא‪ ,‬דהא תקיעת שופר לאו מלאכה היא‪ ,‬ואמאי‬ ‫ציותה תורה להריע לפני ה' לרגל התחדשות מלכותו על‬ ‫אין תקיעה בשבת מדאורייתא‪ .‬וכמו כן יש לבאר בשיטת‬ ‫כל העולם כולו‪.‬‬ ‫הירושלמי שם‪ ,‬אמאי לא נתמעט מקרא ד'זכרון תרועה'‬ ‫מה שאין כן בשאר מועדי השנה‪ ,‬שבהם עבודת היום‬ ‫שאף במקדש לא יהיו תוקעין בר"ה שחל להיות בשבת‪.‬‬ ‫נסובה סביב מלכות ה' על ישראל באופן מיוחד‪ ,‬שבהם‬ ‫עוד יש לעיין מאי שנא תרועת שופר ביובל ביום‬ ‫עולה ברית הידידות של ה' עם ישראל ומלכותו והשגחתו‬ ‫הכיפורים‪ ,‬שהיא נוהגת גם אם חל להיות בשבת‪.‬‬ ‫המיוחדת עליהם‪ ,‬כדכתיב (שמות לד‪ ,‬כג) 'שלש פעמים‬ ‫בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' אלוקי ישראל'‪,‬‬ ‫שבת וראש השנה ‪ -‬ימי מלכות ה'‬ ‫שישראל באים ליראות את פני ה' אלוקי ישראל‪ ,‬שהוא‬ ‫הביאור בזה נראה‪ ,‬שיום השבת עצמו עומד במקום‬ ‫אדונם ומלכם השומר עליהם מכל פגע צרה וצוקה‪,‬‬ ‫התקיעה של ראש השנה‪ ,‬כי גם התקיעה בראש השנה‬ ‫ומשפיע עליהם טובה וברכה‪.‬‬ ‫וגם מצות יום השבת‪ ,‬באות שתיהן לענין אחד‪ ,‬שהוא‬ ‫אכן כבר נתבאר שם שקביעות ראש השנה ל'יום‬ ‫מלכות ה' על כל העולם כולו‪ ,‬כדלהלן‪.‬‬ ‫טוב' ומועד היא לישראל באופן מיוחד‪ ,‬שהקדוש ברוך‬ ‫כבר נתבאר לעיל בהרחבה‪ ,‬דעיקר עבודת‬ ‫הוא זוכר את ישראל לטובה ביום זה‪ ,‬אולם עבודת היום‬ ‫היום בראש השנה הוא תקיעת השופר‪ ,‬כדכתיב 'יום‬ ‫בתקיעת שופר באה לרגל התחדשות מלכות ה' על‬ ‫תרועה יהיה לכם'‪ ,‬ותרועה זו עניינה 'תרועת מלכות'‬ ‫העולם כולו‪.‬‬ ‫לרגל התחדשות המלוכה של הקב"ה בעולמו‪ ,‬אשר‬ ‫מכוחה נזכרים ישראל לפני ה' לטובה‪ ,‬כלשון הכתוב‬ ‫שמירת השבת נחשבת כ'המלכה' על‬ ‫'זכרון תרועה'‪.‬‬ ‫ידי מלכיות זכרונות ושופרות‬ ‫הנה מדברי הכתוב עמדנו על עיקר מהותה של‬ ‫נמצא‪ ,‬שעצם שמירת השבת באה במקום התרועה‪,‬‬ ‫עבודת היום בראש השנה‪ ,‬כי מאחר שהתורה קבעה אותו‬ ‫כי התרועה באה להודיע מלכותו יתברך בעולם‪ ,‬וגם‬ ‫ליום של 'תרועה'‪ ,‬הרי מתבאר שזהו 'יום המלכה'‪ ,‬וכל‬ ‫עשיית השבת מורה על מלכות ה'‪ ,‬על כן‪ ,‬כאשר חל ראש‬ ‫עסק עבודת היום צריך להיות סביב ענין זה‪ .‬על דרך זו‬ ‫השנה להיות בשבת‪ ,‬מתקיימת ממילא עבודת מלכותו על‬ ‫נתבאר שם שמטעם זה תיקנו לתקוע בו מאה קולות‪ ,‬לפי‬ ‫ידי שמירת השבת‪ ,‬ואין צורך בתקיעת שופר ביום הזה‪.‬‬ ‫שתוכן ורוח היום כולו הוא 'יום תרועה'‪ ,‬ומספר של מאה‬ ‫קולות שהוא ריבוי עצום‪ ,‬בא להורות על כך שכל רוח‬ ‫היום הוא סביב ענין התרועה‪.‬‬ ‫התודה והברכה לידידנו הנכבדים מתומכי‬ ‫והנה גם מצות שבת קודש יסודה מצד מלכות ה'‬ ‫מכוננו שנטלו חלק בהוצאות גיליון זה‬ ‫על העולם כולו‪' ,‬כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת‬ ‫הארץ וביום השביעי שבת וינפש'‪ ,‬שישראל שומרים את‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫השבת זכר למעשה בראשית‪ ,‬כי בו שבת ה' מכל מלאכתו‬ ‫אשר עשה בבריאת העולם‪ .‬מכאן נובע הנוסח שאומרים‬ ‫הרב יוסף משה ברגמן שליט"א‬ ‫בתפילת השבת 'ישמחו במלכותך שומרי שבת'‪ ,‬שישמחו‬ ‫במלכות ה' על העולם‪ ,‬שהשלים מעשיו ומלך עליהם‪,‬‬ ‫לרגל הולדת הבת למזל"ט‬ ‫כענין הכתוב 'כי שמחתני ה' בפעלך במעשה ידיך ארנן'‪.‬‬ ‫מאחר שכן תתבאר היטב דעת הירושלמי‪ ,‬שהתקיעה‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫נצרכת רק בראש השנה שחל להיות בחול‪ ,‬שהוא נעשה‬ ‫הרב אהרן דוד גוטליב שליט"א‬ ‫ליום המלכה בכך שתוקעין ומריעין לפניו בתרועת‬ ‫מלכות‪ ,‬מה שאין כן בשבת‪ ,‬שעבודת יום השבת מצד‬ ‫לרגל הולדת הבת למזל"ט‬ ‫עצמה קובעת אותו כיום מלכות ה' בעולמו שברא‪ ,‬ולכן‬ ‫אין צריך לתקיעת שופר כדי לקובעו כיום המלכה‪.‬‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫שבת וראש השנה בשונה משאר מועדים‬ ‫הרב יעקב לייב בר"מ קלצקי שליט"א‬ ‫בכך נשתנה ראש השנה משאר כל המועדים‪ ,‬כי‬ ‫עבודת היום בראש השנה נסובה סביב ענין מלכות ה'‬ ‫לרגל הולדת הבן למזל"ט‬ ‫על כל העולם כולו‪ ,‬שעבודת היום באה לרגל התחדשות‬ ‫‪11‬‬ ‫דוקא מתוך כך מתקיים ענין של 'המלכה'‪ ,‬כי הטעם שאין‬ ‫אמנם‪ ,‬גם בראש השנה שחל להיות בשבת‪ ,‬אנו‬ ‫תוקעים הוא משום גזירת חכמים שמא יבואו לטלטל ד'‬ ‫עוסקים ב'זכרון תרועה'‪ ,‬על ידי אמירת פסוקי מלכיות‬ ‫אמות ברשות הרבים‪ ,‬והרי שעצם גזירה זו באה מתוך חרדת‬ ‫זכרונות ושופרות‪ .‬כי שמירת השבת מצד עצמה‪ ,‬אף על‬ ‫מלכות ה'‪ ,‬שחששו שמא יעברו על דברי ה' בחילול שבת‪ ,‬וזו‬ ‫פי שהיא מורה על מלכות ה'‪ ,‬מכל מקום אין זה 'מעשה‬ ‫עצמה 'המלכה'‪ ,‬שבה משתקפת הכרזת ישראל על מלכות ה'‬ ‫המלכה' כמו תקיעת שופר המכרזת על התחדשות מלכות‬ ‫בעולמו‪ ,‬ושהם עבדיו הנושאים את שמו בעולם‪.‬‬ ‫ה' על העולם‪ ,‬ועל כן צריך להזכיר פסוקי מלכיות זכרונות‬ ‫כן מתבאר הדבר מתוך דברי התוס'‪ ,‬לגבי הא דאמרינן‬ ‫ושופרות‪ ,‬כדי ששמירת השבת תוגדר ביום זה כהכרזת‬ ‫התם דכל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה מריעין לה‬ ‫המלכה ותחשב כ'מעשה המלכה' במקום התרועה‪ ,‬מתוך‬ ‫שמכבדים את יום ה' ששבת בו מכל מלאכה‪ ,‬ומתוך כך‬ ‫בסופה‪ ,‬שכתבו בשם הבה"ג (ר"ה טז‪ :‬ד"ה שאין תוקעין)‬ ‫יעלה לפניו זכרון ברית אבות‪.‬‬ ‫'לאו דמיקלע בשבתא‪ ,‬אלא דאיתייליד אונסא'‪ .‬והיינו‬ ‫כדאמרן‪ ,‬שההימנעות מן התקיעה בשבת‪ ,‬היא עצמה‬ ‫אומרת המלכת ה'‪.‬‬ ‫במקדש וביובל תוקעין אף בשבת‬ ‫אולם כל זה הוא רק בגבולין‪ ,‬שאין תוקעין בהן בראש‬ ‫מסירות נפש לשמירת שבת או עצם‬ ‫השנה שחל להיות בשבת‪ ,‬אבל במקדש תוקעין אף בשבת‪,‬‬ ‫שמירת השבת ‪ -‬במקום השופר‬ ‫ולשיטת הירושלמי (שם) גם זה ילפינן מקראי‪.‬‬ ‫ההבדל בין מקדש לגבולין הוא‪ ,‬כי תקיעת שופר‬ ‫ה'משך חכמה' (ויקרא כג‪ ,‬כד) כתב בדרך אחרת‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫במקדש שונה בגדר עניינה מתקיעת שופר בגבולין‪.‬‬ ‫"כי אין התקיעה מ"ע כמו כל המצוות אשר בהעדרה יענש‬ ‫שהתקיעה במקדש אינה הכרזה על מלכות ה' בעולם כמו‬ ‫על בלי קיומו אותה וכי אניס רחמנא פטריה‪ ,‬רק היא‬ ‫בגבולין‪ ,‬אלא מדיני המקדש הוא‪ ,‬להריע בו בראש השנה‬ ‫כמו רפאות תעלה ולזכרון אתי‪ ,‬וכמו החולה אם באונס‬ ‫בחצוצרות וקול שופר‪ ,‬על ידי הכהנים משרתי ה'‪ ,‬והוא‬ ‫לא יקח מזור ורפואה האם יתרפא‪ ,‬כן כשנעדר הזכרון‬ ‫מטכסיסי המלכות להריע לפניו בבית מלכותו‪ ,‬באשר ה'‬ ‫שופר‪ ,‬שמכנסת זכרונות ישראל לאביהן שבשמים‪ ,‬תו‬ ‫הוא מלך השוכן בתוך עמו ודואג לכל צרכיהם‪ ,‬וכדכתיב‬ ‫החולי בלא מזור ורפואה‪ ,‬וקטרוג השטן במקומו‪ .‬אולם‬ ‫'בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה''‪ ,‬דהיינו לפני‬ ‫בשבת וכו'‪ ,‬אחרי אשר ידוע לנו גודל התועליות ממצות‬ ‫המלך ה' דייקא בבית מלכותו (ועיין ר"ה כז‪.).‬‬ ‫שופר‪ ,‬אשר אם יבוטל‪ ,‬אף באונס‪ ,‬הסכנה גדולה‪ ,‬ובכל‬ ‫זאת אמרו ישראל פן יבולע חלילה למצות שבת‪ ,‬אשר‬ ‫על כן‪ ,‬לגבי תרועת כבוד המלכות שבבית מלכותו‪ ,‬לא‬ ‫מעיד על קדושת שמו יתברך‪ ,‬יהי מה‪ ,‬יעבור עלינו מה‬ ‫סגי לזה כלל ההמלכה שבאה על ידי שמירת יום השבת‪,‬‬ ‫ויתקדש שמו יתברך‪ ,‬יקטרג השטן ולא יכנס זכרוננו‬ ‫כי ענין ההמלכה שבבית המקדש אינו מצד מלכות ה' על‬ ‫לאבינו שבשמים לטובה‪ ,‬אך לא יבולע לשבת המעיד על‬ ‫העולם‪ ,‬אלא מצד מלכות ה' על ישראל ושכינתו בתוכינו‪.‬‬ ‫קדושת שמו יתברך‪ ,‬פן יעבירנו ד' אמות ברה"ר ויתחלל‬ ‫שבת חלילה וכו'‪ ,‬וכיון שכן הרי זה גופיה מה שאין אנו‬ ‫מניעת התקיעה בשבת ‪ -‬מעשה‬ ‫תוקעים בראש השנה שחל בשבת זה גופיה עקידה רוחנית‬ ‫המלכה מכוח שמירת התורה‬ ‫מופלגת ומועיל לרצות אותנו‪ ,‬כמו שמרצה זכרון שופר"‪.‬‬ ‫אבל בתלמודא דידן (ר"ה כט‪ ):‬מסיק דמדאורייתא‬ ‫והרוקח (אות רא) כתב‪' :‬בשבת אין תוקעין משום‬ ‫תוקעין גם בגבולין בר"ה שחל בשבת‪ ,‬אלא שמדרבנן גזרו‬ ‫גזירה דרבה‪ ,‬ועוד‪ ,‬כי השבת אות‪ ,‬וישראל נשמרים בו'‪.‬‬ ‫שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים‪ ,‬ועל כן ביטלו את‬ ‫מבואר בדבריו‪ ,‬שטעם ביטול התקיעות בשבת‪ ,‬משום‬ ‫מצות התקיעה‪.‬‬ ‫שסמכו גם על מה שהשבת עצמה גורמת שמירה לישראל‬ ‫מבואר בזה‪ ,‬שלפי מסקנת הגמרא אין מצות השבת‬ ‫כעין פעולת השופר המעלה זכרוננו לטובה‪.‬‬ ‫יכולה לשמש כמעשה 'המלכה' במקום התרועה‪ .‬כי עצם‬ ‫עוד יש לפרש בכוונת דברי הרוקח‪ ,‬דכיון שהשבת‬ ‫הזכירה והשמירה של יום השבת‪ ,‬אין בו מעשה 'המלכה'‪,‬‬ ‫אות וברית בין הקב"ה וישראל‪ ,‬הרי זה עצמו מעלה זכרון‬ ‫אלא רק 'הכרה' במלכות ה' שברא את עולמו‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫לטובה‪ ,‬מאחר ומעוררת את האהבה והדביקות שבין‬ ‫דזכירת השבת ושמירתה מציינות את בריאת העולם‬ ‫ישראל להקב"ה (ועי' מה שהארכנו בזה בספר 'בן מלך ‪ -‬שבת‬ ‫בששת ימי המעשה‪ ,‬ועל כן השבת היא זכרון למעשה‬ ‫קודש' שער א מאמר ו)‪ ,‬ואפשר שזוהי כוונת הרוקח בדבריו‬ ‫בראשית‪ ,‬אבל אינה בתורת מעשה 'המלכה'‪.‬‬ ‫'כי השבת אות‪ ,‬וישראל נשמרים בו'‪.‬‬ ‫אולם עדיין נראה לומר‪ ,‬שבעצם ההימנעות מן התקיעה‪,‬‬ ‫המעוניינים לתרום את הוצאות הגיליון לזיכוי הרבים‪,‬‬ ‫בחסות‬ ‫נא לפנות ל־‪ 054-8422488‬או למייל ‪mechonbenmelech@gmail.com‬‬ ‫‪12‬‬