gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמרי מנחם · Imrei Menachem — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: אמרי מנחם · Imrei Menachem

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

אמרי מנחם · Imrei Menachem — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ניצוצי אורה ומאמרים יקרים‬ ‫מפה מפיק מרגליות‬ ‫ניצוצי אורה ומאמרים יקרים‬ ‫מפה מפיק מרגליות‬ ‫ראש השנה‬ ‫גיליון זה נתנדב לעילוי נשמת אחותי הצדקת האשה החשובה‬ ‫מרת פראדל ע"ה‬ ‫אחותי הצדקת האשה החשובה‬ ‫מרת רחל לאה ע"ה‬ ‫בת הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫ראש השנה‬ ‫תקעו לשון רבים‬ ‫יום תרועה יהיה לכם (במדבר כט‪ ,‬א)‪ .‬תקעו בחודש שופר (תהלים פא‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫רבינו הקדוש מסאטמאר זיע”א מסר מה ששמע מפה ק’ של הרה”ק רבי‬ ‫יששכר דוב מבעלזא זיע”א‪ ,‬אשר פעם היה שרוי הבעש”ט הק’ בשמחה‬ ‫גדולה רשע ביום הכיפורים‪ ,‬כיון שראה רשע בעל עבירה בארצות המערב‬ ‫ששב בתשובה‪ ,‬ומגדול הנחת רוח למעלה מתשובתו של אותו רשע‪ ,‬נתקבלו‬ ‫כל התפילות‪.‬‬ ‫המליץ על כך הרה”ק מבעלזא את לשון חז”ל “היה רבי מאיר אומר גדולה‬ ‫תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו” – “יחיד”‬ ‫היינו אותו בעל עבירה שהתייחד ברשעותו‪ ,‬ובזכות תשובתו מחלו לכל‬ ‫העולם ונעשה עת רצון למעלה‪.‬‬ ‫נראה שלכן נאמר הציווי על תקיעת שופר בלשון רבים “לכם”‪ ,‬וכן‬ ‫בתהלים “תקעו בחודש שופר” – כי על ידי שמשתתפים כל ישראל יחד‪,‬‬ ‫כולל הרשעים שבהם‪ ,‬בתפילה ובמצות שופר‪ ,‬זוכים גם הצדיקים לעת רצון‬ ‫ושיתקבלו תפילותיהם‪.‬‬ ‫ועוד רמז בלשון “תקעו” לשון רבים‪ ,‬דהנה ע”י התקיעות מעוררים בני‬ ‫ישראל למעלה כביכול שהקב”ה גם כן יתקע בשופר‪.‬‬ ‫וזה נרמז במאמר הגמ’ (ר”ה כז‪ ,‬ב‪ ,‬וכ”פ הרמב”ם הל’ שופר פ”א)‪ ,‬וכמה שיעור‬ ‫תקיעה פירש רשב”ג כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן‪ .‬דהנה מנין‬ ‫הקולות שתוקעים בשופר‪ ,‬בתקיעות דמיושב ומעומד גם יחד‪ ,‬עולה בסך‬ ‫הכל מאה‪ .‬אמנם העיקר הוא זה שמעוררים את התקיעה למעלה ע”י הקב”ה‬ ‫– ה”אחד” שיותר ממאה הקולות שאנו תוקעים; וזהו “לכאן” בגימטריא ק”א‪,‬‬ ‫שצריך שיהיה השופר נראה‪ ,‬היינו שתהיה ניכרת השפעתו‪ ,‬ב”אחד”‪.‬‬ ‫***** ב ******‬ ‫ולכן נאמר תקעו לשון רבים‪ ,‬דבתקיעה שע”י ישראל בלבד לא סגי‪ ,‬אלא‬ ‫צריך גם‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬את התקיעה של הקב”ה‪.‬‬ ‫***‬ ‫צירוף לטובה ולברכה‬ ‫תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו (תהלים פא‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫בפסוק “בחודש השביעי באחד לחודש” (ויקרא כג‪ ,‬כד)‪ ,‬מלשון הפסוק‬ ‫“בחודש” נראה לכאורה שהתקיעה היא בעיצומו של חודש‪ ,‬באמצע החודש‪.‬‬ ‫ואכן מיד ממשיך הכתוב “באחד לחודש”‪ ,‬אבל עדיין צריך להבין מדוע‬ ‫בתחילה נאמר “בחודש השביעי” סתם‪ ,‬הול”ל רק “ובאחד לחודש השביעי”‪.‬‬ ‫ופירש הרה”ק רבי יששכר דוב מבעלזא זיע”א‪ ,‬שהקב”ה מצרף את כל‬ ‫הימים טובים‪ ,‬פסח סוכות וכו’‪ .‬ולכן נאמר “בחודש השביעי”‪ ,‬שכאילו כל‬ ‫החודש עסוקים במצות שופר‪.‬‬ ‫לפי זה יש לבאר גם הכתוב בתהלים “תקעו בחודש שופר בכסה ליום‬ ‫חגנו”‪ ,‬שהעבודה דתקיעת שופר תהיה טמונה (“בכסה”) גם בתוך שאר חגים‬ ‫(“יום חגנו”)‪.‬‬ ‫והנה כתב הטור בהלכות ראש השנה (סי’ תקפב)‪ :‬ואין אומרים ותתן לנו ה’‬ ‫אלקינו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון לא בר”ה ולא ביה”כ‪,‬‬ ‫אבל רב שר שלום כתב אומר בב’ ישיבות בר”ה וביה”כ בין בתפלה בין‬ ‫בקדושה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום הזכרון הזה‪ ,‬שהרי‬ ‫כתיב “אלה מועדי ה’” בריש ענינא ובסוף ענינא “וידבר משה את מועדי ה’”‪,‬‬ ‫וקאי אכל ענינא אפסח עצרת ר”ה ויה”כ סוכה ושמיני עצרת – כולהו איתקוש‬ ‫להדדי לקרותו מועדי ה’ מקראי קודש‪ .‬וכ”כ רב פלטוי גאון זצ”ל ותתן לנו‬ ‫ה’ אלקינו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום הזכרון הזה‪.‬‬ ‫וכ”כ רב שמואל בן חפני מנהג ב’ ישיבות לאומרו ‪ . .‬וכתב רב האי שאין‬ ‫מנהג לומר מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון אלא את יום הזכרון הזה‬ ‫זכרון תרועה‪ ,‬וכן פשט המנהג‪ .‬עד כאן [ואגב אורחא יש לציין כעין מקור‬ ‫לדעת הגאונים שאומרים בימי הדין “מועדים לשמחה”‪ ,‬מכך שנאמר (דברים‬ ‫כח‪ ,‬סג) “כאשר שש ה’ עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם”‪ ,‬הרי מפורש‬ ‫שכאשר הקב”ה דן את בני ישראל לטובה ולברכה הרי זו שמחה כביכול אצל‬ ‫הקב”ה]‪ .‬ולפי הנ”ל מתבארת עומק כוונתו במ”ש “כולהו איתקוש להדדי”‪,‬‬ ‫שהרי הקב”ה מצרף המצוות שעושים ישראל בכל המועדות‪.‬‬ ‫***‬ ‫***** ג ******‬ ‫המתקת הדינים בשתי דרכים‬ ‫עלה אלקים בתרועה ה’ בקול שופר (תהלים מז‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫יש לדייק מלשון הכתוב‪ ,‬שהמתקת הדינים נעשית גם ע”י התרועה‪ ,‬מעשה‬ ‫התקיעה‪ ,‬וגם ע”י “קול” השופר‪.‬‬ ‫***‬ ‫הרמז לשופר דמתן תורה‬ ‫כל הקולות כשירין [בשופר] (ר”ה כז‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫יש לומר שבזה נרמז לכל התפילות שהתפללו ישראל בכל השנה‪ ,‬שכולם‬ ‫מתקבלים בזכות השופר‪.‬‬ ‫עוד יש לבאר‪ ,‬דהנה אחד הטעמים למצות שופר הוא להזכיר השופר‬ ‫דמתן תורה‪“ ,‬ויהי קול השופר הולך וחזק מאד”‪ .‬ולימוד התורה יש בו כח‬ ‫מיוחד שגובר על העבירות‪ ,‬וכפי שאמרו (סוטה כא‪ ,‬א) “עבירה מכבה מצוה ואין‬ ‫עבירה מכבה תורה”‪ .‬וזהו כל הקולות כשרין בשופר‪ ,‬שופר קאי על תורה‪,‬‬ ‫וקול לימוד התורה תמיד עולה לרצון ואין בכוח העבירה לכבות אותו‪.‬‬ ‫והנה במסכת שבת (פט‪ ,‬א) אמרו בשעה שירד משה מלפני הקב”ה בא‬ ‫שטן ואמר לפניו רבונו של עולם תורה היכן היא כו’‪ .‬נמצא שבעת נתינת‬ ‫התורה למשה לא היה השטן נוכח‪ .‬וזהו מה שמזכירים קול השופר דמתן‬ ‫תורה‪ ,‬דכשם שאז לא היה השטן‪ ,‬כך גם עתה בראש השנה לא יהיה לשטן‬ ‫כוח לקטרג‪.‬‬ ‫***‬ ‫בגמרא יומא (נד‪ ,‬א) מובאת ברייתא‪ ,‬אשר בדי הארון היו דוחקין ובולטין‬ ‫ויוצאין בפרוכת‪ .‬הקשה על כך הרה”ק רבי יששכר דוב מבעלזא זיע”א‪,‬‬ ‫דלכאורה הרי בנביא (מלכים‪-‬א’ ו‪ ,‬לא) נאמר “ואת פתח הדביר עשה דלתות עצי‬ ‫שמן”‪ ,‬ואם כך‪ ,‬שהיתה דלת‪ ,‬מה שייך דוחקין ובולטין בפרוכת כו’? והביא‬ ‫על כך מברייתא דמלאכת המשכן‪ ,‬שאף על פי שהיו דלתות‪ ,‬הדלתות היו‬ ‫פתוחות‪ ,‬והפרוכת היא זו שהיתה עומדת בחלל הפתח‪ ,‬ושפיר אמרינן דבדי‬ ‫הארון היו דוחקין ובולטין וכו’‪.‬‬ ‫וכשם שדלתות קודש הקדשים לא היו סוגרות אותו‪ ,‬כך גם שערי תפילות‬ ‫תמיד פתוחים כדאיתא בזוה”ק‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שגם זה ששערי התפילה תמיד פתוחים הרי זה בזכות התורה‪,‬‬ ‫דבבחינת התורה אין מקום לשטן‪ ,‬וממילא מתקבלות כל התפילות‪ .‬וזהו מה‬ ‫***** ד ******‬ ‫שמזכירים קול השופר דמתן תורה – היינו להמשיך זכות זו דתורה‪ ,‬ואזי לא‬ ‫יוכל השטן לקטרג‪.‬‬ ‫***‬ ‫הרמז לשופר דלעתיד לבוא‬ ‫כתב האר”י הק’ שכאשר אומרים את הפסוקים מתחילים באותיות קר”ע‬ ‫שט”ן‪ ,‬צריך לשלב אותיות שם הוי’ באותיות קר”ע שט”ן‪.‬‬ ‫והנה לעתיד לבוא בביאת המשיח בב”א‪ ,‬יתהפך גם השטן עצמו לטוב‬ ‫[ורמז לזה‪ ,‬דהנה בכתיבת האותיות דתיבת שט”ן כזה‪ :‬שי”ן טי”ת נו”ן‪ ,‬אם‬ ‫תקח אות האמצעית מכל אחת מהן תמצא י’ י’ ו’‪ ,‬ויחד עולים בגימטריא‬ ‫כ”ו‪ ,‬כמנין שם הוי’‪ .‬ובזה נרמז שבשטן עצמו יהיה כלול שם הוי’‪ ,‬והיינו‬ ‫שיהיה נמתק לטוב ולא יקטרג עוד]‪ .‬וזהו שאחד הטעמים על מצות שופר‬ ‫הוא להזכיר על השופר דלעתיד לבוא‪“ ,‬והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול‬ ‫ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים גו’”‪ .‬והכוונה היא להזכיר‬ ‫לשטן מה שלעתיד לבוא הוא יתהפך לטוב‪ ,‬ועל ידי זה כבר עתה יתהפך‬ ‫ולא יקטרג‪.‬‬ ‫***‬ ‫ספק בתרועה‬ ‫הלכה פסוקה היא שתוקעים תשר”ת תש”ת תר”ת‪ ,‬היינו ש”תרועה”‬ ‫האמורה בתורה יש לפרשה שהיא שברים בלבד‪ ,‬או תרועה בלבד‪ ,‬או שברים‬ ‫ותרועה‪ .‬והתקין רבי אבהו שיתקעו בכל ג’ האופנים (ר”ה לד‪ ,‬א)‪ .‬ובזה יש‬ ‫מחלוקת בין הקדמונים (ראה ב”י סי’ תקצ)‪ ,‬דלרב האי מעיקר הדין היו יוצאים‬ ‫ידי חובה בכל אחד מהאופנים (אלא שהיה הדבר נראה להדיוטות כחלוקה‪ ,‬ולכן תיקן‬ ‫רבי אבהו שיהיו כל ישראל עושים מעשה אחד)‪ .‬והרמב”ם סבירא ליה שהוא ספק‬ ‫בעיקר הדין‪ ,‬שנסתפק לנו איזה מהאופנים הוא מה שציוותה התורה‪ ,‬ועל‬ ‫כרחך כדי להסתלק מן הספק יש לתקוע בכל האופנים‪.‬‬ ‫ויש לתמוה – לפי שיטת הרמב”ם – מדוע בא לנו כן‪ ,‬שמצוה חשובה‬ ‫כזו איננו יודעים דרך קיומה באופן ברור‪ .‬ואפשר לומר שזהו כדי שהשטן‬ ‫לא יקטרג כל כך‪ ,‬כי אילו היה יודע מתי הוא עיקר התקיעה כפי שציוותה‬ ‫התורה‪ ,‬הרי היה מקטרג אז ביתר שאת‪.‬‬ ‫עוד יש לומר רמז נאה בזה‪ ,‬דהנה אחד הטעמים על מצות שופר הוא‬ ‫להזכיר על השופר דלעתיד לבוא בביאת המשיח‪“ ,‬והיה ביום ההוא יתקע‬ ‫בשופר גדול ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים גו’”‪ .‬והרי‬ ‫***** ה ******‬ ‫משיח איננו יודעים מתי בדיוק יבוא‪ ,‬וכמ”ש “פתאום יבוא אל היכלו האדון‬ ‫אשר אתם מבקשים”‪ ,‬ואמרו חז”ל לבא לפומא לא גליא‪ ,‬ומשיח בא בהיסח‬ ‫הדעת‪ .‬וכ”כ הרמב”ם גבי ביאת אליהו ליישר ישראל כו’ (הל’ מלכים פי”ב ה”ב)‪,‬‬ ‫“כל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו שדברים‬ ‫סתומין הן אצל הנביאים”‪ .‬ולכן‪ ,‬כשם ששופר דלעתיד אין לנו ידיעה ברורה‬ ‫בכל פרטיו‪ ,‬כך שופר דראש השנה הרומז עליו נפל לנו בו ספק‪.‬‬ ‫***‬ ‫ובדעת רב האי‪ ,‬שלא היה ספק אלא בכל אחד מהאופנים מתקיימת‬ ‫המצוה כתיקונה (ורבי אבהו רק הנהיג שינהגו כולם מנהג אחד)‪ ,‬יש לבאר שכל אחד‬ ‫מהאופנים ממתיק בחינה מסויימת בקליפות‪ ,‬והצדיקים שבכל דור ובכל‬ ‫מקום ידעו מהי התרועה הנצרכת לפי צורך השעה‪ .‬על דרך זה אפשר לומר‬ ‫שכל אחד מהאופנים שייך לאופן אחר של צרות ר”ל‪ ,‬ובתחילה היו בכל‬ ‫מקום תוקעים לפי הצרות הפרטיות שלהם‪.‬‬ ‫לאחרי זה תיקנו שיתקעו בכל מקום את כל ג’ האופנים‪ ,‬כי לא תמיד‬ ‫יש צדיקים היודעים לכוון מה מתאים לתיקון והכנעת הקליפות וכו’‪ ,‬ולכן‬ ‫כאשר תוקעים בכל האופנים הרי כבר בודאי נכלל בזה גם הנצרך להם‪ .‬ועוד‪,‬‬ ‫שכאשר יתחברו כלל ישראל‪ ,‬וכל אחד מרגיש גם הצרה של רעהו ותוקע כפי‬ ‫כל האופנים‪ ,‬על ידי זה ממתיקים את כל הדינים‪.‬‬ ‫ובלשון הגמ’ נאמר “אתקין רבי אבהו בקסרי”‪ ,‬יש לומר הרמז בזה‪ ,‬ש”קסרי”‬ ‫בגימטריא ש”ע כנגד ש”ע נהורין‪.‬‬ ‫***‬ ‫הרמז בדעות הפוסקים בתקיעות מעומד‬ ‫נחלקו הפוסקים האם בתקיעות מעומד תוקעים כל הג’ סדרים‪ ,‬או רק‬ ‫תשר”ת‪.‬‬ ‫ונראה לבאר בזה‪ ,‬דהנה איתא בזוה”ק שע”י התקיעות מעוררים בני ישראל‬ ‫למעלה כביכול שהקב”ה גם כן יתקע בשופר‪.‬‬ ‫ולפי זה‪ ,‬כיון שכלפי שמיא גליא מהי התרועה האמיתית‪ ,‬הרי שלעצמנו‬ ‫כבר יצאנו מידי הספק בתקיעות דמיושב‪ ,‬וכעת בתקיעות מעומד המזכירות‬ ‫על התקיעות שלמעלה אין מקום לחזור מפני הספק‪ ,‬כי למעלה אין ספק‪.‬‬ ‫אבל יתכן גם לאידך גיסא‪ ,‬שאף על פי שלמעלה אין ספק ויודעים מה‬ ‫התרועה האמיתית‪ ,‬אבל מפני חביבותם של ישראל לכן גם למעלה תוקעים‬ ‫***** ו ******‬ ‫כל הג’ סדרים תשר”ת תש”ת תר”ת‪ .‬וזה טעם הדעה שגם במעומד תוקעים‬ ‫כל הג’ סדרים‪.‬‬ ‫***‬ ‫“וכתבנו בספר החיים למענך אלקים חיים”‬ ‫אמרו חז”ל (סנה’ מו‪ ,‬א)‪“ ,‬בשעה שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת‪,‬‬ ‫קלני מראשי קלני מזרועי” [י”ל‪“ :‬מראשי” רומז לראש השנה; “מזרועי” רומז‬ ‫לחג הפסח שבו הוציא הקב”ה את בני ישראל ממצרים ביד חזקה ובזרוע‬ ‫נטויה]‪ .‬זהו בפשטות תוכן הבקשה “למענך אלקים חיים”‪ ,‬שהרי כאשר בא‬ ‫צער לאדם מישראל הקב”ה מצטער‪ ,‬ואם כן על ידי שיהיה השפעת טובות‬ ‫לישראל‪ ,‬הרי זה כביכול למענך אלקים חיים‪.‬‬ ‫***‬ ‫“תכתב בשנה טובה”‬ ‫הטור כתב (סוף סי’ תקפב) שכל אחד אומר לחבירו בראש השנה “תכתב‬ ‫בשנה טובה”‪ .‬וכתב הפרישה (שם ס”ק טו)‪“ ,‬אפשר שהספר נקרא כן”‪.‬‬ ‫והנה בסדר “אבינו מלכנו” אנו מבקשים “כתבנו בספר חיים טובים”‪,‬‬ ‫“כתבנו בספר גאולה ישועה”‪“ ,‬כתבנו בספר פרנסה וכלכלה”‪“ ,‬כתבנו בספר‬ ‫זכויות”‪“ ,‬כתבנו בספר סליחה ומחילה” – הרי שלכל ברכה יש כבר ספר בפני‬ ‫עצמו‪ ,‬וא”כ צריך להבין מדוע נצרך ספר נוסף מיוחד “ספר שנה טובה”‪.‬‬ ‫ונראה לומר על פי משל למלך שנותן לפלוני את המפתח של בית אוצר‬ ‫המלך‪ ,‬ונותן לו רשות ליקח לעצמו ככל אשר יחפוץ‪ ,‬הנה אם המקבל פיקח‬ ‫יבקש להשאיר אצלו את המפתח‪ ,‬כדי שכאשר יזדקק דבר מה יוכל תמיד‬ ‫לבוא וליקח לו‪.‬‬ ‫כך הקב”ה‪ ,‬יש זמנים של עת רצון בהם הקב”ה ממלא את בקשותיהם של‬ ‫ישראל‪ ,‬וכמש”נ “דרשו ה’ בהמצאו‪ ,‬קראוהו בהיותו קרוב”‪ .‬אמנם הברכה‬ ‫שאנו מבקשים היא‪ ,‬שיהיה הקב”ה קרוב תמיד לשועתנו‪ ,‬לאו דוקא בזמנים‬ ‫מיוחדים‪ .‬וזהו “ה’ הושיעה‪ ,‬המלך יעננו ביום קראנו” – אנו מבקשים שהמלך‬ ‫יעננו בכל יום ובכל עת שרק נקרא אליו‪.‬‬ ‫ואפשר לומר שזהו גם תוכן הבקשה שיכתבנו בספר “שנה טובה”‪ ,‬היינו‬ ‫לא רק הבקשות הפרטיות שמבקשים בימים הנוראים‪ ,‬אלא שכל השנה‬ ‫תהיה עת רצון‪ ,‬שנה שבה הקב”ה שומע תפילותינו; כך שאפילו אם נזדקק‬ ‫במשך השנה לעוד איזה ענין שלא כללנו אותו בתפילותינו בימים הנוראים‪,‬‬ ‫***** ז ******‬ ‫נהיה כבר מובטחים מאתו יתברך שהשנה כולה תהיה שנה טובה ובקשותינו‬ ‫תתמלאנה בעתן‪.‬‬ ‫***‬ ‫“ובשופר גדול יתקע וקול דממה דקה ישמע”‬ ‫הרה”ק רבי ישראל מרוז’ין זיע”א סיפר‪ ,‬אשר פעם היה קטרוג גדול ר”ל‬ ‫על ישראל‪ ,‬וכאשר עסק הרה”ק מבראדיטשוב בעל הקדושת לוי זיע”א‬ ‫בהכנות לתקיעת שופר נעשה עת רצון למעלה ובטל הקטרוג‪ .‬לאחר מכן‪,‬‬ ‫בעת התקיעות‪ ,‬הכריז כביכול הקב”ה למעלה שאף אחד לא יספר להרה”ק‬ ‫מבראדיטשוב על כך שהיה קטרוג‪ ,‬שהוא אפילו לא ידע מהקטרוג ולא יהיה‬ ‫שום רושם‪.‬‬ ‫אירוע נורא נרמז ב”ונתנה תוקף”‪ ,‬בתיבות “ובשופר גדול יתקע וקול‬ ‫דממה דקה ישמע”‪ :‬כאשר צדיק‪ ,‬גדול שבישראל‪ ,‬תוקע בשופר‪ ,‬משתיקים‬ ‫את כל המקטרגים עד אשר לא יישמע קולם כלל‪.‬‬ ‫***‬ ‫“מלא ידינו מברכותיך”‬ ‫כתב הרמ”א (יו”ד סי’ רסה סי”א) דכל סנדק הוי כמקטיר קטורת‪ .‬ולפי זה הרי‬ ‫כשם שהמקטיר קטורת מתעשר‪ ,‬כך הזוכה למצות סנדקאות הרי זה סגולה‬ ‫להתעשר‪ .‬אמנם הגר”א שם (ס”ק מו) כתב דלעולם לא ראינו סנדק שמתעשר‪.‬‬ ‫אבל כבר יישב החת”ס אל נכון (בשו”ת או”ח סי’ קנח)‪ :‬אדם שזכה למצוה זו ולא‬ ‫התעשר‪ ,‬אפשר שנגזר עליו מצד אחר איזו גזירה רעה‪ ,‬ועכשיו שניתן לו‬ ‫עושר‪ ,‬שוב לקחו ממנו העושר תמורת היסורים שנגזרו עליו‪.‬‬ ‫יש לומר שכלפי זה אנו מבקשים בתפילה “מלא ידינו מברכותיך”‪ ,‬וכן‬ ‫“שבענו מטובך” – שתהיינה ידינו מלאות בברכה ובטובה‪ ,‬ולא יהיה צריך‬ ‫לחשב ולנכות מברכה זו כנגד ברכה אחרת‪.‬‬ ‫***‬ ‫“אבינו מלכנו בטל מחשבות שונאינו”‬ ‫יש לפרש עפ”י מ”ש בנועם אלימלך פרשת פינחס (על הפסוק צרור את המדינים‬ ‫כו’ על דבר פעור ועל דבר כזבי כו’ – במדבר כה‪ ,‬יז‪-‬יח) שבכל עבירה נברא קליפה‬ ‫ר”ל‪ ,‬וכל זמן שהקליפה בעולם אזי נופלים מחשבות רעות לאדם מאותה‬ ‫העבירה וצריך האדם השב לבער הקליפה ההיא מן הארץ‪ ,‬וכל זמן שהיו‬ ‫אותם הרשעים המדינים בעולם אז היו עדיין הרהורי עבירה דפעור שולטים‬ ‫***** ח ******‬ ‫בישראל לבלבל להם המחשבה‪ .‬עד כאן‪ .‬וזוהי הבקשה “בטל מחשבות‬ ‫שונאינו”‪ ,‬המחשבות הרעות שמביאים שונאינו הרשעים לכלל ישראל‪.‬‬ ‫***‬ ‫“הטוב ומטיב לרעים ולטובים”‬ ‫יש לבאר מה פשר הקדמת “הרעים” לפני ה”טובים”‪ ,‬דהנה לא כל אחד‬ ‫יכול לזכות להיות צדיק‪ ,‬דצדיק אין בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא‪ .‬ועל‬ ‫זה אומרים‪ ,‬דכיון שהקב”ה מטיב אפילו לרעים‪ ,‬אם כן כל שכן וקל וחומר‬ ‫שייטיב לנו‪ ,‬גם אם עבודתנו אינה בשלימות‪ .‬ועל דרך מ”ש רש”י בפרשת‬ ‫לך (בראשית יז‪ ,‬כא)‪ :‬מכאן למד ק”ו בן הגבירה מבן האמה; כתיב “הנה ברכתי‬ ‫אתו והפריתי אתו והרביתי אתו”‪ ,‬זה ישמעאל‪ ,‬וק”ו “ואת בריתי אקים את‬ ‫יצחק”‪.‬‬ ‫ועל פי זה מובן גם כפל הלשון – “הטוב”‪“ ,‬ומטיב” – תחילה אומרים שהוא‬ ‫טוב‪ ,‬היינו במקום שמגיעה השפעת טובו של הקב”ה מצד עצמה‪ ,‬ולאחרי זה‬ ‫מוסיפים שהוא אף “מטיב” ומביא טוב גם למי שאינו בשלימות‪.‬‬ ‫עוד יש לומר‪ ,‬ש”לרעים ולטובים” היינו לאותם אלו שפעמים הם בבחינת‬ ‫“רעים” ופעמים בבחינת “טובים”‪ ,‬דהיינו מי שעושה פעמים מצוות ופעמים‬ ‫עבירות‪ .‬גם להם מטיב הקב”ה‪.‬‬ ‫ויש להוסיף בזה‪ ,‬דהנה הבאנו לעיל שיטת הרמב”ם שיש ספק מהי תרועה‬ ‫שציוותה התורה‪ ,‬וכדי להסתלק מן הספק אנו תוקעים בכל האופנים‪ .‬ואם‬ ‫כן‪ ,‬כשם שאנו תוקעים בכל האופנים על מנת להסתלק מן הספק‪ ,‬כך הקב”ה‬ ‫מתייחס גם למי שבבחינת מחצה על מחצה‪ ,‬רעים וטובים‪ ,‬ומטיב לו בשנה‬ ‫טובה ומתוקה‪.‬‬ ‫***‬ ‫“זה היום תחילת מעשיך”‬ ‫קיי”ל מצוה להוסיף מחול על הקודש‪ ,‬בכל שבת ויום טוב‪ .‬אמנם השואל‬ ‫ומשיב מביא שבראש השנה‪ ,‬כיון שהוא יום הדין‪ ,‬אין מצוה להוסיף מחול‬ ‫על הקודש‪.‬‬ ‫ויש להוסיף‪ ,‬דאכן מילתא דמסתברא היא שבראש השנה ליתא לדין זה‬ ‫דחובה להוסיף‪ ,‬ומטעם נוסף‪ :‬רש”י מביא (על הפס’ ויכל אלקים ביום השביעי‬ ‫– בראשית ב‪ ,‬ב)‪ :‬בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו‪ ,‬צריך להוסיף מחל על‬ ‫הקדש‪ ,‬הקב”ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה ונראה כאלו כלה‬ ‫***** ט ******‬ ‫בו ביום‪ .‬ע”כ‪ .‬הרי שהקב”ה עצמו לא הוסיף אלא המשיך במלאכת הבריאה‬ ‫עד סיום יום הששי‪.‬‬ ‫וכד דייקת‪ ,‬שני הביאורים נצרכים – כל אחד בשנה אחרת‪ .‬כאשר חל ראש‬ ‫השנה בחול אזי הוא יום הדין‪ ,‬ואז אין מוסיפין ליום הדין‪ .‬וכאשר חל בשבת‬ ‫שאין בה דינים‪ ,‬אזי נזקקים לטעם שביארנו שכן מצינו בבריאת העולם אצל‬ ‫הקב”ה עצמו כביכול‪.‬‬ ‫***‬ ‫“זכר ליציאת מצרים”‬ ‫בתפילה ובקידוש דראש השנה תיקנו לומר “ותתן לנו ה’ אלקינו באהבה‬ ‫את יום הזכרון הזה ‪ . .‬זכר ליציאת מצרים”‪ .‬ויש לבאר מה השייכות בין ראש‬ ‫השנה ליציאת מצרים‪.‬‬ ‫והגם שאמרו (ר”ה יא‪ ,‬א‪-‬ב) בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים‪,‬‬ ‫עדיין צריך להבין הא גופא‪ ,‬מדוע אכן דוקא בראש השנה בטלה עבודה‪,‬‬ ‫ומהי השייכות בתוכן בין זה לזה‪.‬‬ ‫ונראה לומר בזה‪ ,‬דהנה משה רבינו ע”ה שאל מאת הקב”ה מה זכות‬ ‫יש לישראל שיצאו ממצרים‪ ,‬והשיבו הקב”ה “בהוציאך את העם ממצרים‬ ‫תעבדון את האלקים על ההר הזה”‪ ,‬דבר גדול יש לי על הוצאה זו שהרי‬ ‫עתידים לקבל התורה על ההר הזה לסוף שלשה חדשים שיצאו ממצרים‬ ‫(שמות ג‪ ,‬יב וברש”י)‪ .‬דהיינו שהוציאם ממצרים על שום מה שיהיה בעתיד‪.‬‬ ‫ואף על פי שאז לא היו עדיין ראויים להיגאל‪ ,‬שהרי הללו עובדי ע”ז והללו‬ ‫עובדי ע”ז‪ ,‬מכל מקום ריחם עליהם הקב”ה והחשיב להם מה שיעשו בעתיד‪,‬‬ ‫שייחשב להם לזכות כבר עתה ובשכר זה גאלם ממצרים‪.‬‬ ‫וזהו גם עניינו של יום הדין‪ ,‬שגם יהודי שעדיין לא השלים כדבעי את‬ ‫תשובתו ומעשיו‪ ,‬הקב”ה מקבל מראש את התשובה שיעשה לאחרי זה‪.‬‬ ‫ובפרט לפי מה שהבאנו לעיל שהקב”ה מצרף את המצוות שיעשו גם בעתיד‪,‬‬ ‫במועדים שלאחרי זה‪ .‬נמצא שהרי זה ממש דומה ליציאת מצרים‪ ,‬שגם מי‬ ‫שאינו ראוי זוכה בדין ברחמיו יתברך על שום העתיד‪.‬‬ ‫***‬ ‫“זכרון תרועה”‬ ‫לגבי נוסח תפילות ראש השנה מצינו מחלוקת‪ ,‬רב האי סובר שתמיד‬ ‫אומרים “זכרון תרועה”‪ ,‬בין אם חל בחול או בשבת‪ .‬ויש אומרים שכאשר‬ ‫חל בשבת אומרים “זכרון תרועה” ובשאר ימים “יום תרועה”‪ .‬והתרוה”ד כתב‬ ‫***** י ******‬ ‫שאף כאשר חל בחול‪ ,‬בלילה אומרים “זכרון תרועה” כיון שלילה אינו זמן‬ ‫תקיעה (ראה טור וב”ח סי’ תקפב)‪.‬‬ ‫מחלוקת נוספת מצינו‪ ,‬מהו נוסח ברכת המצוה דתק”ש – לר”ת מברכים‬ ‫על תקיעת שופר‪ ,‬ולהרמב”ם לשמוע קול שופר‪ .‬והיינו שנחלקו בגדר המצוה‪,‬‬ ‫אם המצוה היא מעשה התקיעה‪ ,‬או השמיעה‪.‬‬ ‫[ועפ”י חכמת הקבלה שני הדברים האמת‪ ,‬כדמצינו בכתבי האריז”ל כוונות‬ ‫ותקנות הן לתוקע והן בשמיעה‪ .‬וגם בפשטות‪ ,‬הרי השופר עצמו מזכיר‬ ‫אילו של יצחק‪ ,‬ושמיעת קול שופר מעוררת כמ”ש הרמב”ם “עורו ישנים‬ ‫משנתכם” וכו’]‪.‬‬ ‫ויש לומר ששתי המחלוקות תלויות זו בזו‪ .‬דאם נאמר שהמצוה היא‬ ‫מעשה התקיעה‪ ,‬הרי מתאים לומר על זה “יום תרועה”‪ ,‬שהתרועה עצמה‬ ‫היא התכלית הנרצית‪ .‬משא”כ אם המצוה היא השמיעה‪ ,‬שאז צריך לומר‬ ‫שזהו מפני הטעמים הידועים‪ ,‬להזכיר על מתן תורה וכו’ – הרי שהמצוה‬ ‫עצמה עניינה להזכיר‪ ,‬ומתאים שיום זה ייקרא בתפילותינו “זכרון תרועה”‪.‬‬ ‫עוד יש לפרש עפ”י מ”ש החת”ס שנשמות הצדיקים שכבר נסתלקו‬ ‫מעלמא דין באים לסייע לישראל בתפילותיהם‪ .‬ואולי גם לזה ירמוז “זכרון‬ ‫תרועה”‪ ,‬הזכרת זכות הצדיקים מדורות שלפנינו‪.‬‬ ‫***‬ ‫עוד ענינים המתבארים לפי מחלוקת ר”ת והרמב”ם בגדר מצות שופר‪:‬‬ ‫כוונת המצוות‪ :‬אכל מצה בלא כוונה יצא ידי חובתו (רמב”ם הל’ חמץ ומצה‬ ‫פ”ו ה”ג)‪ ,‬אבל המתעסק בתקיעת שופר להתלמד לא יצא חובתו (רמב”ם הל’‬ ‫שופר פ”ב ה”ד)‪ – .‬הרמב”ם לשיטתיה דהמצוה היא השמיעה‪ ,‬ואם כן‪ ,‬במצוה‬ ‫שאינה אלא שמיעה ללא מעשה מצוות צריכות כוונה‪ .‬וכמ”ש רבינו הקדוש‬ ‫מסאטמאר זיע”א‪ ,‬שכל מצוה שהיא בשב ואל תעשה‪ ,‬וכגון שביתה ממלאכה‬ ‫בשבת‪ ,‬אינו יוצא יד”ח בלי כוונה‪.‬‬ ‫הפסק נשימה בין שברים לתרועה‪ :‬גם בזה נחלקו הפוסקים‪ ,‬ונראה שגם‬ ‫זה תלוי בהגדרת המצוה‪ .‬אם העיקר הוא השמיעה‪ ,‬הרי בשמיעה לא ניכר‬ ‫כ”כ אי הוי נשימה אחת או שתים‪ ,‬והעיקר שהם תכופים זה לזה‪ .‬אבל אם‬ ‫העיקר הוא מעשה התקיעה‪ ,‬הרי מובן שכדי להחשיב את השברים והתרועה‬ ‫יחד שזהו “תרועה” האמורה בתורה‪ ,‬צריכים להיות צמודים ממש‪ ,‬בנשימה‬ ‫אחת‪.‬‬ ‫[וכיון דאתינן להכי יש להעיר‪ ,‬שעצם המחלוקת האם צריך להיות שברים‬ ‫תרועה בנשימה אחת או לאו – יש לה מקום בעיקר לדעת הרמב”ם שנסתפק‬ ‫***** אי ******‬ ‫לנו מהי התרועה האמורה בתורה‪ .‬אבל לדעת רב האי שאין בזה ספק ובכל‬ ‫אחד מהאופנים יוצאים יד”ח‪ ,‬הרי אין בזה כ”כ נפק”מ‪ ,‬דבכל אופן הרי יוצא‬ ‫יד”ח בסדר תש”ת או בסדר תר”ת]‪.‬‬ ‫***‬ ‫“עומד מכסא הדין”‬ ‫אמרו חז”ל במדרש (ויק”ר פכ”ט‪ ,‬ג)‪“ ,‬בשעה שישראל נוטלין את שופריהן‬ ‫ותוקעין לפני הקב”ה עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים”‪.‬‬ ‫יש לפרש‪ ,‬דקיי”ל שבעל דין צריך לעמוד (שבועות ל‪ ,‬א‪ .‬רמב”ם הל’ סנהדרין פכ”א‬ ‫ה”ג)‪ .‬וכאשר הקב”ה דן את ישראל‪ ,‬הרי שהוא עצמו גם כן בעל דין כביכול‪,‬‬ ‫שהרי בשעה שאדם מצטער שכינה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי (סנה’‬ ‫מו‪ ,‬א)‪ ,‬וכאשר גלו ישראל גלתה שכינה עמהם‪ .‬לכן כביכול “עומד” מכסא‬ ‫הדין‪.‬‬ ‫לפי זה יובן גם מה שהקב”ה מלמד את ישראל עצה לזכות בדין‪ ,‬ע”י‬ ‫תקיעת שופר‪ .‬והרי אסור לו לדיין לסייע ביד בעל הדין וללמדו טענות? אלא‬ ‫שכנ”ל הקב”ה עומד לדין יחד עם ישראל‪ ,‬והוא עצמו נחשב כביכול בעל דין‬ ‫הצריך עצה לעצמו לזכות בדין‪.‬‬ ‫ענין זה נרמז אף בלשון הכתוב “תקעו בחודש שופר גו’‪ ,‬כי חק לישראל‬ ‫הוא משפט לאלקי יעקב” (תהלים פא‪ ,‬ד‪-‬ה) – כיצד יכול הקב”ה להורות לישראל‬ ‫עצה זו “תקעו בחודש שופר” – כיון שאף על פי ש”חוק לישראל הוא”‪ ,‬שהם‬ ‫בעלי דין‪ ,‬אבל סוף סוף “משפט לאלקי יעקב”‪ ,‬המשפט הוא גם לאלקי יעקב‬ ‫כביכול‪ ,‬שהוא גם כן בעל דין‪.‬‬ ‫***‬ ‫סימנא טבא‬ ‫בגמ’ כריתות (ו‪ ,‬א)‪“ ,‬אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא יהא רגיל‬ ‫איניש למיכל ריש שתא קרא ורוביא כרתי סילקא ותמרי”‪.‬‬ ‫והנה “סימן” בגימטריא ק”ס‪ ,‬שהוא שם של הצלה וישועה‪ .‬ויש לומר‬ ‫שזהו הרמז באכילת הסימנים בכלל‪ ,‬נוסף על התוכן הפרטי שבכל אחד‬ ‫מהסימנים‪.‬‬ ‫***‬ ‫***** בי ******‬ ‫תפוח בדבש‬ ‫מבואר בכתבי האריז”ל‪ ,‬שתפוח כנגד חלק תפוחין קדישין‪ ,‬ודבש רומז‬ ‫להמתקת הדינים‪ ,‬כי התיבה “שופר” מורכבת מאותיות ש”ו‪-‬פ”ר‪ ,‬האותיות‬ ‫ש”ו עם האותיות יד של הבעל תוקע המחזיק בידו את השופר‪ ,‬גימטריא‬ ‫דבש‪ ,‬וזה ממתיק הפ”ר – ר”פ דינים‪.‬‬ ‫וכן האותיות ש”ו של שופר‪ ,‬והאותיות יד של הבעל תוקע‪ ,‬הם גם‬ ‫בגימטריא שכ‪ ,‬ורמז לכך שע”י תקיעת שופא ממתיקים את ה ש”כ דינים‪.‬‬ ‫***‬ ‫***** גי ******‬ ‫אמרי מנחם משנים קדמוניות‬ ‫ראש השנה‬ ‫טעם תקנת רבי אבהו‬ ‫אתקין רבי אבהו בקסרי תקיעה שלשה שברים תרועה תקיעה וכו’ מספקא‬ ‫ליה אי גנוחי גנח אי ילולי יליל (ר”ה לד‪.).‬‬ ‫ביאור דברי הגמרא‪ ,‬כתוב בתורה (במדבר כט‪ ,‬א) ‘ובחודש השביעי באחד‬ ‫לחודש וגו’ יום תרועה יהיה לכם’‪ ,‬ובתרגום ‘יום יבבא יהא לכון’‪ ,‬ומזה‬ ‫נלמד כי מצוה לתקוע בשופר בראש השנה בקול יבבה‪ .‬ומהו קול יבבה‪ ,‬יש‬ ‫ללמוד ממאי דכתיב באימיה דסיסרא ‘בעד החלון נשקפה ותייבב אם סיסרא’‬ ‫(שופטים ה‪ ,‬כח)‪ ,‬והיינו‪ ,‬שאמו של סיסרא הרימה קול יבבה מתוך צער וכאב‪,‬‬ ‫נמצא שיבבה הוא קול של כאב‪ .‬ונסתפק רבי אבהו אם כונת התורה לקול‬ ‫של אדם הגונח ונאנח מכאב‪ ,‬או של אדם המיילל בבכי‪ ,‬שוב נסתפק אולי‬ ‫הכוונה לשני הקולות‪ .‬ועל כן תיקן בעירו קיסרי לתקוע לתקיעת תרועה גם‬ ‫תקיעת שברים שהיא קול גניחה‪ ,‬וגם תקיעת תרועה שהיא קול יללה‪ ,‬וכן‬ ‫לתקוע שברים תרועה ביחד‪.‬‬ ‫נשאל רב האי גאון ‘וכי עד שבא רבי אבהו לא היו ישראל יוצאים ידי‬ ‫תקיעת שופר’‪ .‬והשיב ‘אל תחשבו בלבבכם כי בימי ר’ אבהו נפל ספק בדבר‬ ‫זה‪ ,‬שהרי משניות קדומות הן‪ ,‬אחת אומרת תרועה ג’ יבבות ואחת אומרת‬ ‫תרועה ג’ שברים‪ ,‬והא אמרינן בהדיא אמר אבי בהא וודאי פליגי‪ .‬וכך היה‬ ‫הדבר מימים קדמונים מנהג בכל ישראל‪ ,‬מהן עושין תרועה יבבות קלות‬ ‫ומהן עושין תרועה יבבות כבדות שהן שברים‪ ,‬ואלו ואלו יוצאין ידי חובתם‪.‬‬ ‫כי שברים כבדים תרועה הם‪ ,‬ויבבות קלות תרועה הן‪ ,‬והיה הדבר נראה‬ ‫כחלוקה‪ ,‬אף על פי שאינה חלוקה‪ .‬וקאמר אביי בהא פליגי‪ ,‬ולא פלוגתא‬ ‫היא ולא היו מטעים אלו את אלו‪ ,‬אלא מר כי אתריה קתניה ומר כי אתריה‬ ‫קתני‪ ,‬וחכמים של הללו מודים כי יבבות תרועה היא‪ ,‬וחכמים של הללו כי‬ ‫***** די ******‬ ‫שברים תרועה היא‪ .‬וכשבא רבי אבהו ראה לתקן תקנה שיהיו כל ישראל‬ ‫עושין מעשה אחד ולא יראה ביניהם דבר שההדיוטות רואין אותו כחלוקה’‬ ‫(רא”ש ר”ה פ”ד סימן י; ר”ן שם י‪ .‬מדפה”ר; וכ”ה בר”ח שם לד‪ ;.‬הרמב”ם פ”ג מהלכות שופר‬ ‫ה”ב‪-‬ג חולק ועיי”ש)‪.‬‬ ‫נראה לומר ביאור הענין‪ ,‬כי באמת בכל שנה יש לתקוע סדר תקיעות‬ ‫אחר‪ ,‬הכל לפי המתקת הדינים והשתקת המקטרגים הנצרכת‪ ,‬ויש שנים‬ ‫שיש לתקוע שברים‪ ,‬שבקולות אלו אפשר לנצח את המשטינים‪ ,‬ויש שנים‬ ‫שיש לתקוע תרועה בדוקא‪ ,‬כי בקולות אלו אפשר להכרית את המקטרגים‪.‬‬ ‫והדבר תלוי לפי המקומות‪ ,‬שיש מקומות בהם היו צריכים לסוג תרועה‬ ‫של ילולי יליל ויש מקומות לסוג תרועה של שברים‪ ,‬בדורות הראשונים היו‬ ‫מנהיגי הדור בעלי מדרגה והשגות רמות‪ ,‬ויודעים היו איזה תקיעות יפעלו‬ ‫לרחמים ולרצון בשמי מעל‪ ,‬וקבעו בכל שנה לתקוע את סדר התקיעות‬ ‫הראוי‪ ,‬בכל מקום היתה הקביעה והתקנה לפי מצב בני המקום‪ ,‬ולפי השפע‬ ‫שהיה נצרך להמשיך‪ ,‬שפע פרנסה או רפאוה וזיווגים וכיוצ”ב‪.‬‬ ‫אך משחלפו השנים וירדו הדורות‪ ,‬נחלשו השגות הצדיקים‪ ,‬עד שכאשר‬ ‫הגיע רבי אבהו ראה כי אין יודעים כבר באיזה סדר ראוי לתקוע‪ ,‬ולכך‬ ‫תיקן לתקוע בכל האופנים‪ ,‬לבטל ולבלבל השטן מכל מקום‪ ,‬ולהמשיך כל‬ ‫ההשפעות הנצרכות‪.‬‬ ‫וכן תלוי הדבר באותה המדה בה מנהיג הקב”ה את העולם בכל שנה‬ ‫ושנה‪ ,‬וכאשר היו צדיקים ראשונים בעלי ההשגה היו יודעים באיזה מדה‬ ‫נוהג הקב”ה בהאי שתא‪ ,‬והיו יודעים איזה תקיעות מועילות להכרית כל‬ ‫המריעים‪ ,‬ומועילות להמשיך שפע טוב הנצרך‪ ,‬וכאשר בא רבי אבהו תיקן‬ ‫לתקוע בכל האופנים בכדי לפעול טוב בכל אופן‪.‬‬ ‫מעלה נוספת יש בתקנת רבי אבהו‪ ,‬שכלל ישראל מתאחדים כאחד בשעת‬ ‫תקיעת שופר‪ ,‬וכך עולה קול התקיעה האדיר והחזק‪ ,‬הנשמע מכל מקום‬ ‫ומקום‪ ,‬עד לב השמים‪ ,‬ופועל עבור כל בני ישראל‪.‬‬ ‫וכך איתא שכאשר בני ישראל נמצאים באחדות‪ ,‬כאיש אחד בלב אחד‪ ,‬אין‬ ‫כל אומה ולשון‪ ,‬ושריהם למעלה‪ ,‬יכולים להרע לישראל‪.‬‬ ‫טעם מחלוקת האם יש לתקוע תשר”ת כדרך דעבדי אינשי‬ ‫שלשה שברים צריך לעשותם בנשימה אחת אבל שברים ותרועה דתשר”ת‬ ‫יש אומרים שאינו צריך לעשותם בנשימה אחת והוא שלא ישהא בהפסקה‬ ‫יותר מכדי נשימה‪ .‬ויש אומרים שצריך לעשותם בנשימה אחת (או”ח סי’ תק”צ‬ ‫ס”ד)‪.‬‬ ‫***** וט ******‬ ‫והוא מחלוקת הראשונים דר”ת כתב (עי’ רמב”ן ר”ה לד‪‘ ):‬שלשה שברים‬ ‫ותרועה דתשר”ת מסתברא דגנוחי ויילולי בחדא נשימה לא עבדי אינשי’‪.‬‬ ‫והרמב”ן (שם) חולק‪ .‬וכן חולק הרא”ש (שם פ”ד ס”י) וכותב ‘ושברים ותרועה‬ ‫יש לעשות בנשימה אחת‪ ,‬משום דלמא גנוחי גנח וילולי יליל והכל תרועה‬ ‫אחת הן‪ ,‬ואף על פי שאין דרך האדם לגנוח ויליל בנשימה אחת‪ ,‬מכל מכם‬ ‫תרועה היא גנוחי ויליל בענין שתהא התרועה אחת בלא הפסק’‪.‬‬ ‫ויש לומר שמחלוקת זו האם יש לחוש לדרך העולם‪ ,‬תלויה במחלוקת‬ ‫הרמב”ם ורב האי גאון במה שאמרו בגמרא (ר”ה לד‪‘ ).‬אתקין רבי אבהו בקסרי‬ ‫תקיעה שלשה שברים תרועה תקיעה וכו' מספקא ליה אי גנוחי גנח אי ילולי‬ ‫יליל'‪ .‬דנשאל רב האי גאון ‘וכי עד שבא רבי אבהו לא היו ישראל יוצאים ידי‬ ‫תקיעת שופר’‪ .‬והשיב ‘אל תחשבו בלבבכם כי בימי ר’ אבהו נפל ספק בדבר‬ ‫זה‪ ,‬שהרי משניות קדומות הן‪ ,‬אחת אומרת תרועה ג’ יבבות ואחת אומרת‬ ‫תרועה ג’ שברים‪ ,‬והא אמרינן בהדיא אמר אבי בהא וודאי פליגי‪ .‬וכך היה‬ ‫הדבר מימים קדמונים מנהג בכל ישראל‪ ,‬מהן עושין תרועה יבבות קלות‬ ‫ומהן עושין תרועה יבבות כבדות שהן שברים‪ ,‬ואלו ואלו יוצאין ידי חובתם‪.‬‬ ‫כי שברים כבדים תרועה הם‪ ,‬ויבבות קלות תרועה הן‪ ,‬והיה הדבר נראה‬ ‫כחלוקה‪ ,‬אף על פי שאינה חלוקה‪ .‬וקאמר אביי בהא פליגי‪ ,‬ולא פלוגתא‬ ‫היא ולא היו מטעים אלו את אלו‪ ,‬אלא מר כי אתריה קתניה ומר כי אתריה‬ ‫קתני‪ ,‬וחכמים של הללו מודים כי יבבות תרועה היא‪ ,‬וחכמים של הללו כי‬ ‫שברים תרועה היא‪ .‬וכשבא רבי אבהו ראה לתקן תקנה שיהיו כל ישראל‬ ‫עושין מעשה אחד ולא יראה ביניהם דבר שההדיוטות רואין אותו כחלוקה’‬ ‫(רא”ש ר”ה פ”ד סימן י; ר”ן שם י‪ .‬מדפה”ר; וכ”ה בר”ח שם לד‪.).‬‬ ‫אמנם הרמב”ם (פ”ג מהלכות שופר ה”ב‪-‬ג) חולק וסובר דהוא ספק גמור‪.‬‬ ‫ויש לומר דר”ת למד כרב האי גאון דאינו ספק באמת‪ ,‬ולכך אין צריך‬ ‫להקפיד כל כך‪ .‬אך הרמב”ן סובר כרמב”ם דהוא ספק גמור‪.‬‬ ‫או יש לתלות המחלוקת במה שנחלקו הראשונים בגדר מצוות שופר‪,‬‬ ‫הרמב”ם (פ”א מהלכות שופר ה”א) כותב ‘מצוות עשה של תורה לשמוע תרועת‬ ‫השופר בראש השנה’ ולשיטתו (שם פ”ג ה”י) מברכים ‘לשמוע קול שופר’‪.‬‬ ‫והסמ”ג (עשין מב) כתב ‘מצות עשה לתקוע בשופר בראש השנה’‪ .‬וכן סובר‬ ‫ר”ת (עי’ רא”ש פד ס”י ועעו”ש)‪ ,‬ולשיטתו מברכים ‘על תקיעת שופר’‪.‬‬ ‫דאם עיקר המצוה הוא שמיעת קול שופר‪ ,‬אין כל כך נפקא מינה בהפסק‪,‬‬ ‫דהשומע אינו מרגיש‪ .‬אמנם אם עיקר המצוה הוא התקיעה‪ ,‬יש להקפיד‬ ‫על ההפסק‪ ,‬דהתוקע מרגיש בהפסק‪ .‬ור”ת הסובר דזהו עיקר המצוה‪ ,‬ולכך‬ ‫סובר דיש לעשות כדרך התוקעים‪.‬‬ ‫***** זט ******‬ ‫בענין המחלוקת מהו עיקר מצוות תקיעת שופר‪ ,‬יש לציין לדברי האר”י‬ ‫הק’ בסידורו‪ ,‬שכתב כוונות בכל ענין וענין בתקיעת שופר‪ ,‬תנועות השפתים‪,‬‬ ‫ההבל‪ ,‬הקול והשמיעה‪ ,‬והרי שהכל עיקר גדול‪.‬‬ ‫עוד יש להוסיף‪ ,‬כי איתא מהאר”י הק’ ששברים הוא דינא קשיא‪ ,‬גבורות‪,‬‬ ‫ותרועה הוא דינא רפיא‪ ,‬חסדים‪ ,‬ויש לומר כי יש סברא שלא לכלול חסדים‬ ‫ורחמים כאחד‪ ,‬ומצד שני יש לומר כי עדיף לכלול כאחד משום שכך נמתק‬ ‫הגבורות‪.‬‬ ‫מחלוקת בגדר מצוות תקיעת שופר‬ ‫נחלקו הראשונים בגדר מצוות שופר‪ ,‬הרמב”ם (פ”א מהלכות שופר ה”א) כותב‬ ‫‘מצוות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה’ ולשיטתו (שם‬ ‫פ”ג ה”י) מברכים ‘לשמוע קול שופר’‪ .‬והסמ”ג (עשין מב) כתב ‘מצות עשה‬ ‫לתקוע בשופר בראש השנה’‪ .‬וכן סובר ר”ת (עי’ רא”ש פד ס”י ועעו”ש)‪ ,‬ולשיטתו‬ ‫מברכים ‘על תקיעת שופר’‪.‬‬ ‫ויש לומר רמז המחלוקת‪ ,‬על פי טעמי מצוות תקיעת שופר‪ ,‬דלטעם‬ ‫שהשופר מעורר הלב כמו שכתב בספר החינוך (מצוה תה) ד’האדם בעל חומר‬ ‫לא יתעוררר כי אם על יד מעורר וכו’ וקול השופר מעורר הרבה לב כל‬ ‫שומעיו’‪ .‬ורבינו בחיי כתב בספרו כד הקמח ‘הקול המביא לידי עצבון ולידי‬ ‫חרדה הוא קול השופר‪ ,‬ולמדנו זה מן הכתוב (עמוס ג‪ ,‬ו) ‘אם יתקע שופר בעיר‬ ‫והעם לא יחרדו’ וכו’ וזהו טעם המצוה שצונו הקב”ה בתקיעת שופר‪ ,‬שנהיה‬ ‫תוקעין בתרועה שהיא יללה כדי ליילל וכו’ ושנתעורר מתוך אותו הקול‬ ‫ושנלבש חרדה מאימת הדין’‪ .‬וחרדת הלב מביאה את האדם לידי תשובה‬ ‫כמו שכתב הרמב”ם (הלכות תשבה פ”ג ה”ד) ‘אע”פ שתקיעת שופר בראש השנה‬ ‫גזירת הכתוב‪ ,‬רמז יש בו‪ ,‬כלומר‪ :‬עורו ישנים משנתכם‪ ,‬ונרדמים הקיצו‬ ‫מתרדמתכם‪ ,‬וחפשו במעשיכם‪ ,‬וחזרו בתשובה‪ ,‬וזכרו בוראכם‪ ,‬אלו השוכחים‬ ‫את האמת בהבלי הזמן‪ ,‬ושוגים כל שנתם בהבל וריק‪ ,‬אשר לא יועיל ולא‬ ‫יציל‪ ,‬הביטו לנפשותיכם‪ ,‬והטיבו דרכיכם ומעלליכם‪ ,‬ויעזוב כל אחד מכם‬ ‫דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה’‪ .‬יש לומר דעיקר המצוה הוא ‘לשמוע‬ ‫קול שופר’‪.‬‬ ‫אך להטעם דאיתא בגמרא (ר”ה טז‪‘ ).‬למה תוקעין בשופר של איל‪ ,‬אמר‬ ‫הקב”ה‪ ,‬תקעו לפני השופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן‬ ‫אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני’‪ .‬יש לומר דעיקר‬ ‫המצוה הוא התקיעה‪ .‬וכן יש לומר לפי שאר טעמים שכתב רבי סעדיה‬ ‫גאון (עי’ אבודרהם ספר ראש השנה) שראש השנה הוא יום המלכת הבורא ודרך‬ ‫***** זי ******‬ ‫המלכים שתוקעים לפניהם בשופר‪ .‬וכן זכרון למעמד הר סיני בו נשמעו‬ ‫קולות שופר‪ .‬זכרון דברי הנביאים שנמשלו לקול שופר‪ .‬זכרון חורבן המקדש‬ ‫וקול תרועת מלחמת אויבים‪ .‬זכרון יום הדין‪ .‬זכרון קיבוץ נדחי ישראל‪ .‬זכרון‬ ‫תחיית המתים‪.‬‬ ‫ויש להוסיף כי התקיעה מרמזת על דין‪ ,‬שבאה לעורר את ישראל לתשובה‪,‬‬ ‫אמנם השמיעה שלאחר התקיעה היא מרמזת על רחמים‪ ,‬שכבר נתעוררו‬ ‫לתשובה ותיקון המעשים‪ .‬וזהו שיש בין בתקיעה להשמיעה‪.‬‬ ‫וזהו נרמז בפסוק ‘עלה אלקים בתרועה ה’ בקול שופר’‪ ,‬שהתרועה מרמזת‬ ‫על דינים‪ ,‬וזהו ‘אלקים’‪ ,‬שם הדין‪ ,‬אך אחר כך ‘ה’ בקול שופר’‪ ,‬כאשר כבר‬ ‫נשמע הקול ומתעוררים ישראל בתשובה‪‘ ,‬ה’ בקול שופר’‪ ,‬נהיה מדת‬ ‫הרחמים‪.‬‬ ‫האהבה שלאחר הדינים‬ ‫עלה אלקים בתרועה ה’ בקול שופר (תהלים מז‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫מו”ר הרה”ק ר’ מנחם שלמה מקאלוב זי”ע ביאר ענין המתקת הדינים‪ ,‬כי‬ ‫הוא כפי דרך העולם כאשר ב’ חברים שהם ידידים בלב ונפש‪ ,‬ובודאי אצל‬ ‫איש ואשה‪ ,‬כאשר יש ביניהם דינים ומריבה‪ ,‬אזי המצב אינו כראוי‪ .‬אולם‬ ‫כאשר הם משלימים ונהיים שוב אוהבים‪ ,‬האהבה ביניהם מתעצמת הרבה‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫ויש לומר שזהו ענין המתקת הדינים ביום ראש השנה‪ ,‬שתחילה ‘עלה‬ ‫אלקים בתרועה’‪ ,‬ברוב מדת הדין‪ ,‬הרמוז בשם ‘אלקים’‪ ,‬ואחר כך נהיה ה’‪,‬‬ ‫היינו מדת הרחמים‪ ,‬על ידי הקול שופר‪ ,‬והאהבה מתעצמת ומתגברת ביותר‬ ‫עד שהקב”ה משפיע על ישראל תוספת השפעות טובות לרוב‪.‬‬ ‫תקיעות במוסף‬ ‫יש לבאר ענין המחלוקת כמה תוקעים בתפילת לחש במוסף (עי’ אבני נזר‬ ‫או”ח תמא)‪.‬‬ ‫וידהתקיעות בתפילת מוסף מורה על מה שתוקעים בשמים‪ ,‬שכן אחר‬ ‫התקיעות הראשונות כבר יצאו ידי חובה‪ ,‬והתקיעות השניות מורה על מה‬ ‫שתוקעים בשמים‪.‬‬ ‫ויש לומר שמכיון שבשמים בחינת התקיעה היא ‘בשופר גדול יתקע’‪,‬‬ ‫והיינו סדר תקיעה אחד‪ ,‬אין צריך לתקוע עוד‪.‬‬ ‫***** חי ******‬ ‫אמנם מצד שני יש לומר שאף בשמים תוקעים יותר‪ ,‬כדרך ישראל‪ ,‬משום‬ ‫חביבותם של ישראל‪.‬‬ ‫שיטת הרמב”ם בדין מצוות צריכות כוונה‬ ‫המתעסק בתקיעת שופר להתלמד לא יצא חובתו‪ ,‬וכן השומע מן המתעסק‬ ‫לא יצא‪ .‬נתכוון שומע לצאת ידי חובתו ולא נתכוון התוקע להוציאו‪ ,‬או‬ ‫שנתכוון התוקע להוציאו ולא נתכוון השומע לצאת‪ ,‬לא יצא ידי חובתו עד‬ ‫שיתכוין שומע ומשמיע (רמב”ם פ”ב ה”ד)‪.‬‬ ‫יש להקשות דבהלכות חמץ ומצה (פ”ו הי”ב) פסק הרמב”ם דאין מצוות‬ ‫מצה צריכה כוונה‪.‬‬ ‫ויש לומר על פי מה שככתב החתם סופר (תורת משה ח”ב מז‪ ,.‬פר’ תבא ד”ה אשר‬ ‫לא יקים‪ ,‬דפו”ח ח”ה דף קכד) ‘השובת בשבת ואינו מקדש היום בכניסתו‪ ,‬לומר‬ ‫הריני שובת על שם מצות שבת‪ ,‬לא עשה כלום‪ .‬ועל כן זכור ושמור בדבור‬ ‫אחד נאמרו‪ .‬והיינו ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת‪ ,‬שמירה‬ ‫על ידי עשיית קידוש’‪.‬‬ ‫ורביה”ק זי”ע (דברי יואל עה”ת ח”ו דף רצד) מבאר הדברים על פי דברי רבינו‬ ‫יונה (סוף פ”ק ממס’ ברכות ו‪ .‬דפי הרי”ף ד”ה אמנם) דבמצוה התלויה בדיבור כולי‬ ‫עלמא מודי דמצות צריכות כוונה‪ ,‬כיון שאין בו מעשה‪ .‬דלפי זה צריך לומר‬ ‫דכל שכן במצות שביתה בשבת‪ ,‬דמצותו למנוע עצמו ממלאכה בשב ואל‬ ‫תעשה‪ ,‬ואין בו שום מעשה ואפילו דיבור ועקימת שפתים ליכא‪ ,‬וודאי דלכולי‬ ‫עלמא בעי כוונה‪ ,‬ואי לאו הכי לא הוי מעשה מצוה כלל‪ .‬ובאמת בחתם סופר‬ ‫עצמו יש משמעות לביאור רביה”ק וקצת פלא שלא ציינו רביה”ק‪.‬‬ ‫וזה יש לומר לגבי מצוות שמיעת קול שופר‪ ,‬דהרמב”ם (פ”א מהלכות שופר‬ ‫ה”א) כותב ‘מצוות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה’‬ ‫ולשיטתו (שם פ”ג ה”י) מברכים ‘לשמוע קול שופר’‪ .‬ואם כן הוא דהמצוה היא‬ ‫בשמיעה‪ ,‬הרי אין מעשה במצוה‪ ,‬ולכך יש לומר דבעינן כוונה‪ ,‬כמו בשאר‬ ‫מצוות שאין בהם מעשה‪.‬‬ ‫זכרון תרועת הצדיקים‬ ‫אם חל ראש השנה בחול אומר יום תרועה מקרא קודש ואם חל בשבת‬ ‫אומר זכרון תרועה מקרא קודש וכן נוהגין באשכנז‪ .‬כתב רב האי וכו’ מנהג‬ ‫לומר וכו’ יום הזכרון הזה זכרון תרועה (טור או”ח סי’ תקפב)‪.‬‬ ‫משמע בדברי הטור דלרב האי יש לומר תמיד נוסח ‘זכרון תרועה’‪ .‬וכן‬ ‫כתב בתרומת הדשן (סי’ קמה) ‘ואחד מהגדולים קיבל מרבותיו שלעולם יש‬ ‫***** טי ******‬ ‫לומר ‘זכרון תרועה מקרא קודש’‪ ,‬והיינו בכל שנה (ועי’ שבלי הלקט סי’ רפו; סדר‬ ‫רב עמרם השלם ח”ב; ארחות חיים; רמב”ם פכ”ט מהלכות שבת ה”כ)‪.‬‬ ‫רביה”ק זי”ע אמר בדרשת תקיעת שופר (דברי יואל ר”ה עמ’ נו) מה שאמר‬ ‫זקינו הרה”ק בעל ייטב לב זי”ע בהספידו את הרה”ק בעל דברי חיים מצאנז‬ ‫זי”ע לפרש הפסוק (שמואל ב א‪ ,‬יח) ‘ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על‬ ‫ספר הישר’‪’‘ .‬קשת’ ר”ת תקיעה שברים תקיעה‪ ,‬דכל זמן שהיה הרה”ק‬ ‫מצאנז זי”ע בחיים חיותו היה הוא מכון את כוונת התקיעות והיה מגין בעד‬ ‫כל ישראל בעבודתו הקדושה‪ ,‬ועל ידי תקיעותיו היינו אף אנו נאחזים בו‬ ‫ונדחקים ונכנסים עמו להעלות את תקיעתנו בצירוף עם כוונתיו הטהורות‪.‬‬ ‫אמנם אחרי שנסתלק מרן הדברי חיים זי”ע מוטל עלינו ללמד את בני יהודה‬ ‫קש”ת‪ ,‬היינו כוונת התקיעות דאין לנו מי שיכוון בעדינו‪ ,‬וכל אחד זקוק לכוון‬ ‫בעד עצמו’‪.‬‬ ‫זה יש לומר רמז ‘זכרון תרועה’‪ ,‬היינו זכרון תרועת הצדיקים‪ ,‬היא העומדת‬ ‫לנו‪.‬‬ ‫השפעות ‘לכם’ בזכות קריאת ‘המלך’‬ ‫יום תרועה יהיה לכם‪.‬‬ ‫‘לכם’ הוא אותיות ‘מלך’‪.‬‬ ‫והרמז בזה‪ ,‬שכאשר בני ישראל ממליכים את הקב”ה למלך עליהם בלב‬ ‫שלם‪ ,‬ומקבלים על עצמם לקיים את כל גזירות היוצאות מפי המלך‪ ,‬מתנהג‬ ‫הקב”ה עמהם באופן של מדה כנגד מדה‪ ,‬ומשפיע להם כל טוב סלה‪.‬‬ ‫וזהו ‘לכם’ היינו השפעות טובות עבור צרכי בני ישראל‪ ,‬מדה כנגד מדה‪,‬‬ ‫בשביל שאמרו ‘המלך’‪.‬‬ ‫טעם ‘זכרון תרועה’‬ ‫אם חל ראש השנה בחול אומר יום תרועה מקרא קודש ואם חל בשבת‬ ‫אומר זכרון תרועה מקרא קודש וכן נוהגין באשכנז‪ .‬כתב רב האי וכו’ מנהג‬ ‫לומר וכו’ יום הזכרון הזה זכרון תרועה (טור או”ח סי’ תקפב)‪.‬‬ ‫משמע בדברי הטור דלרב האי יש לומר תמיד נוסח ‘זכרון תרועה’‪ .‬וכן‬ ‫כתב בתרומת הדשן (סי’ קמה) ‘ואחד מהגדולים קיבל מרבותיו שלעולם יש‬ ‫לומר ‘זכרון תרועה מקרא קודש’ (ועי’ שבלי הלקט סי’ רפו; סדר רב עמרם השלם ח”ב;‬ ‫ארחות חיים; רמב”ם פכ”ט מהלכות שבת ה”כ)‪.‬‬ ‫יש לומר הרמז בזה‪ ,‬על פי הטעמים שיש במצוות תקיעת שופר שהוא‬ ‫***** כ ******‬ ‫לזכרון‪ ,‬דבגמרא (ר”ה טז‪ ).‬איתא ‘למה תוקעין בשופר של איל‪ ,‬אמר הקב”ה‪,‬‬ ‫תקעו לפני השופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה‬ ‫אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני’‪.‬‬ ‫ורבי סעדיה גאון (עי’ אבודרהם סדר ראש השנה) נתן עשרה טעמים במצוות‬ ‫תקיעת שופר‪ ,‬וביניהם הטעמים‪ ,‬שראש השנה הוא יום המלכת הבורא ודרך‬ ‫המלכים שתוקעים לפניהם בשופר‪ .‬וכן זכרון למעמד הר סיני בו נשמעו‬ ‫קולות שופר‪ .‬זכרון דברי הנביאים שנמשלו לקול שופר‪ .‬זכרון חורבן המקדש‬ ‫וקול תרועת מלחמת אויבים‪ .‬זכרון יום הדין‪ .‬זכרון קיבוץ נדחי ישראל‪ .‬זכרון‬ ‫תחיית המתים‪.‬‬ ‫ולטעמים אלו מובן שמצוות תקיעת שופר הוא ענין של זכרון‪ ,‬ובזה יש‬ ‫לפרש הנוסח ‘זכרון תרועה’‪.‬‬ ‫ענין הזכרת מתן תורה‬ ‫כתב רב סעדיה‪ ,‬מה שצונו הבורא יתברך לתקוע בשופר בראש השנה וכו’‪,‬‬ ‫להזכירנו מעמד הר סיני שנאמר בו (שמות יט‪ ,‬טז) ‘וקול שופר חזק מאוד’‪.‬‬ ‫ונקבל על עצמינו מה שקבלו אבותינו על עצמם נעשה ונשמע (אבודרהם סדר‬ ‫תקיעת שופר)‪.‬‬ ‫יש לומר הענין בהזכרת מתן תורה‪ ,‬דאיתא בגמרא (שבת פט‪ ).‬שבשעת מתן‬ ‫תורה טרדו הקב”ה לשטן כדי שלא יקטרג‪.‬‬ ‫וכן אמרו בירושלמי (ר”ה פ”ד ה”ח) ‘אמר להם הקב”ה‪ ,‬כיון שקיבלתם עליכם‬ ‫עול תורה מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מעולם’‪.‬‬ ‫ולכך מזכירים ענין מתן תורה בשעת תקיעת שופר‪ ,‬להשתיק ולבטל‬ ‫קטרוגי השטן‪.‬‬ ‫וזה יש לרמז ‘תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט’‪ ,‬שמזכירים בעת תקיעת‬ ‫שופר ‘דבר חוק ומשפט’‪ ,‬שקבלו ישראל עליהם את התורה‪ ,‬וממילא מעלה‬ ‫הקב”ה על ישראל השומעים קול שופר כאילו לא חטאו מעולם‪.‬‬ ‫וזהו הענין במה שאמרו חז”ל ‘בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין’‪,‬‬ ‫משום שעם התורה אין כל שייכות לשטן‪ ,‬שבשעת מתן תורה לא היה‪,‬‬ ‫ונמסרה תורה באופן שאין לו שליטה‪.‬‬ ‫עשרה קולות בתקיעת שופר‬ ‫הקל קול יעקב (בראשית כז‪ ,‬כב)‪.‬‬ ‫הרי כאן עשרה אותיות‪ ,‬והוא רמז לעשרה קולות שבתקיעת שופר‪.‬‬ ‫***** אכ ******‬ ‫שנה טובה בכללות‬ ‫ונוהגין שכל אחד אומר לחבירו לשנה טובה תכתב (רמ”א או”ח סי’ תקפב‬ ‫ס”ט)‪.‬‬ ‫כתב בפרישה (שם ס”ק טו) ‘אפשר שהספר נקרא כן‪ ,‬וכמו שכתב מהרי”ל‬ ‫(הלכות שופר סי’ טו) שהספר נקרא מחילה וסליחה עיי”ש’‪.‬‬ ‫יש לפרש מהות ספר ‘לשנה טובה’‪ ,‬כי על כל מיני ענינים והצטרכיות‬ ‫מתפללים ומבקשים‪‘ ,‬אבינו מלכינו כתבנו בספר פרנסה טובה’ ושאר בקשות‪.‬‬ ‫אמנם כל זה אינו די‪ ,‬כי שום אדם אינו יודע מה יהא עמו לשנה הבאה‪ ,‬ואיזה‬ ‫ישועות יצטרך‪ ,‬ולא על כל מיני הישועות מתפללים‪ .‬לכן כוללים בקשה‬ ‫וברכה אחת תכתת ותחתם בספר ‘שנה טובה’‪ ,‬וזהו הספר שבו כלולות כל‬ ‫הברכות והישועות‪.‬‬ ‫הסגולה שכל אחד אומר לחבירו שהוא זכאי לשנה טובה‬ ‫ונוהגין שכל אחד אומר לחבירו לשנה טובה תכתב (רמ”א או”ח סי’ תקפב‬ ‫ס”ט)‪.‬‬ ‫יש לומר הענין בזה על פי מה דאיתא בייטב לב (פר’ קדושים ד”ה קדושים) וז”ל‬ ‫‘פירש דודי הרב הגאון הקדוש מו”ה אריה ליב מווישניצא זלה”ה [האריה דבי‬ ‫עלאי] הכתוב (מלאכי ג טז) ‘אז נדברו יראי ה’ איש אל רעהו’‪ ,‬שכל אחד נדבר‬ ‫בלבו על רעהו שהוא ירא ה’‪ ,‬ויקשב ה’ וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו‬ ‫ליראי ה’‪ ,‬כלומר ששניהן נכתבין ליראי ה’ כדין וכדין’‪.‬‬ ‫ובישמח משה (תפילה למשה על תהילים) פירש הכתוב (תהילים קמה‪ ,‬כא) ‘תהילת‬ ‫ה’ ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו’‪ ,‬דהנה הקב”ה כותב בתפילין שלו‬ ‫שבחם של ישראל‪‘ ,‬מי כעמך ישראל’‪ ,‬וזהו ‘תהילת ה’ ידבר פי’‪ ,‬היינו‪ ,‬יש‬ ‫לדבר בענין מי כעמך ישמח שהוא התהילה של הקב”ה‪ ,‬ועל ידי זה‪‘ ,‬ויברך‬ ‫כל בשר שם קדש’‪ ,‬מתעורר כל אחד מישראל לברך ולעבוד את הקב”ה‪.‬‬ ‫וזהו סגולת אמירת ‘לשנה טובה’ האחד לחבירו‪ ,‬שבכך מעוררים שעת‬ ‫רחמים בשמים‪ ,‬כי כאשר כל אחד נדבר בלבו על רעהו שהוא ירא ה’‪‘ ,‬שניהן‬ ‫נכתבין ליראי ה’’ לשנה טובה ומבורכת‪.‬‬ ‫פירוש ‘לאלתר’‬ ‫לאחר התפילה נוהגין לומר כל אחד לחבירו תכתב ותחתם לאלתר לחיים‬ ‫טובים (חיי אדם כלל קלט אות ה)‪.‬‬ ‫יש לומר ענין הברכה ‘לאלתר’‪ ,‬על פי מה שכתב בבני יששכר (מאמרי חודש‬ ‫***** בכ ******‬ ‫תשרי מאמר ו אות ו) ‘נראה לי מוכח מהגמרא (ב”ב י‪ ).‬שכל ריוח והפכו המגיע‬ ‫לאדם בעשרת ימי תשובה עד יום הכפורים הוא מגיזרה שנה שעברה’‪.‬‬ ‫וזהו שמברכים שיהא מהצדיקים הגמורים שנפסק דינם בראש השנה‬ ‫לטובה אף על עשרת ימי תשובה‪.‬‬ ‫טעם מנהג טיבול תפוח בדבש‬ ‫ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש ואומרים תתחדש עלינו שנה מתוקה‬ ‫וכן נוהגין (רמ”א או”ח סי’ תקפג ס”א)‪.‬‬ ‫תיבת ‘דבש’ במילואה הוא ‘דל”ת בי”ת שי”ן’‪ ,‬והאותיות האמצעיות ‘ל’ י’ י’’‬ ‫הן ביחד מספר ‘נו”ן’‪.‬‬ ‫ויש לרמז בזה מה דאיתא בספה”ק (עי’ עבודת ישראל אבות פ”ב מי”ד) כי בראש‬ ‫השנה נפתחין נו”ן שערי בינה והעבודה היא להמשיך מהם השפע‪.‬‬ ‫וזהו שמטבילין התפוח בתוך הדבש‪ ,‬לרמז על כך שהעבודה היא להעמיק‬ ‫עד שמגיעים לשורש נו”ן שערי בינה‪ ,‬ולהמשיך משם שפע‪.‬‬ ‫שנה מתוקה‬ ‫ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש ואומרים תתחדש עלינו שנה מתוקה‬ ‫וכן נוהגין (רמ”א או”ח סי’ תקפג ס”א)‪.‬‬ ‫יש לפרש כוונת הברכה ‘שנה מתוקה’‪ ,‬משום שלא די בכך שהשנה היא‬ ‫‘שנה טובה’‪ ,‬שכן הקב”ה עושה תמיד טוב עם עמו בני ישראל‪ ,‬אלא שאנו‬ ‫מבקשים שיהא ‘הראנו ה’ חסדך’‪.‬‬ ‫וזהו ‘שנה טובה ומתוקה’‪ ,‬שתהא השנה טובה‪ ,‬ואף מתוקה באופן שנרגיש‬ ‫הטובה‪.‬‬ ‫המלך בה”א הידיעה‬ ‫המלך‪.‬‬ ‫הטעם ששואגים באמירת ‘המלך’ בקול רעש גדול‪ ,‬יש לפרש דהוא משום‬ ‫דהאמת היא דכבר כעת הקב”ה הוא מלך על כל הארץ‪ ,‬כמו שאומרים ‘אדון‬ ‫עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא’‪ ,‬ומעולם ועד עולם הקב”ה מלך על כל‬ ‫הארץ‪ ,‬אמנם תפילתנו ועבודתנו היא לפרסם ולגלות בקרב כל הארץ ענין‬ ‫מלכות שמים‪ ,‬למען יכירו וידעו כל יושבי תבל כי ה’ מלך על כל הארץ‪.‬‬ ‫וזהו שאנו צועקים ‘המלך’‪ ,‬להדגיש את ה’ה”א’‪ ,‬והיינו ה”א הידיעה‪ ,‬לבקש‬ ‫כי יתוודע ויתפרסם מלכותו יתברך‪.‬‬ ‫***** גכ ******‬ ‫עוד יש לפרש כוונת צעקת ‘המלך’ על פי מה שאמרו בזוהר הק’ (ח”ג רעו)‬ ‫‘לאו אתקרי תמן מלך עד דרכיב בסוסיא דיליה כנסת ישראל‪ .‬קב”ה כד איהו‬ ‫לבר מאתריה לאו איהו מלך וכד אתחזר לאתריה ‘והיה ה’ למלך’ וגו’‪ ,‬והכי‬ ‫ישראל אתמן בהון כל ישראל בני מלכים‪ .‬כגוונא דאבא אינון בנוי לא אינון‬ ‫בני מלכים עד דיתובון לארעא דישראל’‪.‬‬ ‫וזהו שאנו מתחננים‪ ,‬יבוא כבר היום שבו ‘המלך’‪ ,‬הקב”ה וישראל יקראו‬ ‫מלכים‪ ,‬כאשר ישבו במקומם‪ ,‬בארץ ישראל‪.‬‬ ‫עוד יש לפרש‪ ,‬ד’המלך’ בגימטריא ‘צ”ה’‪ ,‬והוא מספר שם אדנ”י והוי”ה‬ ‫ביחד‪ ,‬ושם זה הוא היחוד השלם‪ .‬ואנו מבקשים שיתייחד שמו יתברך בקרוב‬ ‫בביאת הגואל‪.‬‬ ‫באופן נוסף יש לפרש אמירת ‘המלך’‪ .‬דאיתא (פרקי דר”א פ”ג ופ”י; רזיאל המלאך‬ ‫יב‪ ,‬א; וע’ עץ חיים שער א ענף א) הטעם מדוע ברא הקב”ה את העולם‪ ,‬דהלא אנו‬ ‫אומרים ‘אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא’‪ ,‬והוא יתברך שלם בכל‬ ‫מיני שלמות ואין לו שום חסרון וצורך באיזה דבר‪ .‬אלא משום ש’אין מלך‬ ‫בלא עם’ והקב”ה חפץ להיטיב עם ברואיו‪.‬‬ ‫תחילה יש לבטל ממשלת זדון‬ ‫וכל הרשעה כולה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ‪.‬‬ ‫רביה”ק זי”ע (דברי יואל מוצאי יום כפור עמ’ תלח) פירש ‘וכל הרשעה כלה‬ ‫כעשן תכלה’‪ .‬דהנה בני ישמעאל נמשלו לעננים כמאמר הכתוב ‘ולישמעאל‬ ‫שמעתיך הנה ברכתי אותו וגו’ שנים עשר נשיאים יוליד’‪ ,‬והרמז בזה דכמו‬ ‫שהענן כלה והולך ולא נשאר הימנו שריד כך בני ישמעאל אחרי גדולותם‬ ‫ומלכותם עתידים שיכלו ויתבטלו מן העולם‪‘ .‬וכשם שהמשיל הכתוב את בני‬ ‫ישמאל לעננים משום שהם כלים והולכים‪ ,‬כמו כן סגנון התפילה ‘וכל הרשעה‬ ‫כולה כעשן תכלה’‪ ,‬היא גם כן בענין זה עצמו‪ ,‬דקאי על בני ישמעאל שכינה‬ ‫אותם בעשן שהוא מתנדף והולך כעננים‪ ,‬ועליהם אנו מתפללים ואומרים‬ ‫‘וכל הרשעה כלה כעשן תכלה’‪ ,‬היינו מלכות ישמעאל שעתידה שתכלה‬ ‫כעשן וענן‪ ,‬אמנם תנאי הוא הדבר ‘כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ’‪ ,‬היינו‬ ‫מלכות המניות והזדון השולטת בארץ הקודש‪ ,‬דאך כאשר יתבטל המלכות‬ ‫המינות מן העולם אז אנו מובטחים כי יתקיים וכל הרשעה כולה כעשן תכלה‪,‬‬ ‫דאילו כל זמן שעדיין קיימת ממשלת הזדון בארץ ישראל אין אנו בטוחים‬ ‫כי הרשעה כעשן תכלה‪ ,‬כי מי יודע מה יולד יום ומה יעבור עוד על ישראל‬ ‫באשמת ובסיבת מלכו הזדון היינו ממשלת המינים שבארץ הקודש‪ .‬הבורא‬ ‫כל עולמים יעזור שתבטל מלכות המינות במהרה על ידי מלך המשיח ולא‬ ‫***** דכ ******‬ ‫על ידי האומות ח”ו שאז הוא סכנה גדולה לישראל רח”ל ה’ ירחם‪ .‬אבל זה‬ ‫ברור להמאמין בהשי”ת ובתורה הק’ כי לפני ביאת המשיח תתבטל כל אותה‬ ‫מלוכה הטמאה ותהוי כעפרא דארע‪ ,‬וכאשר יתקיים כי תעביר ממשלת זדון‬ ‫מן הארץ אז יתקיים בשלימות וכל הרשעה כולה כעשן תכלה’‪.‬‬ ‫על דרך זו יש לפרש הפסוק ‘יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם’‪,‬‬ ‫שעל ידי שחוטאי ישראל יתבטלו ואינם‪ ,‬כאשר תתבטל מלכות המינות‪ ,‬אז‬ ‫‘ורשעים עוד אינם’‪ ,‬תבוא הגאולה ולבני ישמעאל תהא המפלה‪.‬‬ ‫רוב המקטרגים בטלים כנגד הרב‬ ‫באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקנו‬ ‫במשפט המלך המשפט‪.‬‬ ‫בכל דבר הדין שהמועט בטל ברוב‪ ,‬אך בדבר חשוב הדין הוא שאינו‬ ‫בטל מפני הרוב (תמורה לד‪ .).‬ודנו הפוסקים‪ ,‬האם הדין שדבר חשוב אינו‬ ‫בטל ברוב הוא מהתורה או מדרבנן‪ .‬הגאון רבי יעקב עמדין זצ”ל בתשובות‬ ‫היעב”ץ (קנ”ח) כותב שלדעתו הא דדבר חשוב אינו בטל מפני הרוב הוא דין‬ ‫דאורייתא‪‘ ,‬ואם תאמר מאין הרגלים לומר שהוא מן התורה’‪ ,‬פשוט הוא‪,‬‬ ‫שכן אותו הפסוק המלמד על ביטול ברוב אומר בראשו ‘לא תענה אחר רב’‪,‬‬ ‫ופירשו בגמרא (סנהדרין לו‪ ).‬שהכתוב מלמד ש’בדיני נפשות מתחילין מן הצד’‪,‬‬ ‫פירוש שאין שומעים מתחילה את דברי הרב הוא ראש הבית דין היושב‬ ‫באמצע‪ ,‬אלא מתחילין לשמוע את דעת חברי הבית דין היושבים בצד‪.‬‬ ‫והטעם לכך‪ ,‬משום שאם אמר הראש בית בית דין את דבריו תחילה‪‘ ,‬לא‬ ‫תענה אחר הרב’‪ ,‬ואין לחברי הבית לענות אחריו‪ ,‬משום שהדין נפסק כמותו‬ ‫אף אם יעמדו הרוב כנגדו‪ .‬והטעם לכך שאין דברי הרב בטלים ברוב חברי‬ ‫הבית דין‪ ,‬משום ‘דבר החשוב אינו בטל ברוב’‪ ,‬והרי מכאן שהכלל שמיעוט‬ ‫בטל ברוב אינו אמור בדבר חשוב‪ .‬ומסיים היעב”ץ‪‘ ,‬ונראה לי שהיא ראיה‬ ‫מפורשת מן התורה‪ ,‬אע”פ שהיא מחודשת וכמדומה לא קדמני אדם בו‪ ,‬אולי‬ ‫מהשמים הניחו לי מקום’‪.‬‬ ‫בזה יש לפרש כוונת התפילה ‘באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד‬ ‫ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקנו במשפט המלך המשפט’‪ ,‬אנו מבקשים שאם‬ ‫ח”ו המצב קשה ובני ישראל אינם יוצאים זכאים בדין‪ ,‬עד שמרוב חטאיהם‬ ‫וחובותיהם נשתתק אחרון המליץ יושר‪ ,‬וכבר אין מי שיעמוד מול מגידי‬ ‫הפשע‪ ,‬ומצד הדין ראוי שהמשפט יקבע על פי הרוב‪ ,‬שהם מגידי הפשע‪.‬‬ ‫אנו מבקשים ‘תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט’‪ ,‬שהקב”ה יקבע ויאמר כי בני‬ ‫ישראל זכאים וראויים לשנה טובה‪ ,‬ובכך יהא הדין שאין הולכים אחר רוב‬ ‫***** הכ ******‬ ‫המשטינים‪ ,‬אלא אחר הרב‪ ,‬היינו הקב”ה ראש הבית דין‪ ,‬ובני ישראל נכתבים‬ ‫ונחתמים לאלתר לחיים טובים ולשלום‪.‬‬ ‫המתקת הדינים בכח התורה‬ ‫באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקנו‬ ‫במשפט המלך המשפט‪.‬‬ ‫הרה”ק מקאמרנא זי”ע מביא בספרו עת רצון (אבות פ”ה) בשם אביו‬ ‫פירוש הכתוב (דברים א‪ ,‬ו) ‘הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר’‪ ,‬על פי‬ ‫מה ששמע מהגה”ק מהר”ש מדאברמיל‪‘ ,‬לגולה עמוקות בדין’‪ ,‬כשהקב”ה‬ ‫רואה ח”ו דינים על ישראל‪ ,‬מתחיל לגלות רזין דאורייתא והדינין בטלין‬ ‫כו’‪ ,‬וכמשמחדש איזה דבר בגמרא ופוסקים ג”כ נמתקין הדינים‪ ,‬דהקב”ה‬ ‫חדי בפלפולא ונמתקין הדינים‪ ,‬ולזה ולזה משה רבינו כשרצה להוכיח את‬ ‫ישראל היה מתיירא שמא יעורר דינים כו’‪ ,‬ולזה הואיל משה באר את התורה‬ ‫ועי”ז נמתקין הדינים‪ .‬ומבאר בזה ‘לגולה עמוקות בדין’‪ ,‬היינו על ידי ביאור‬ ‫עמוקות התורה יש המתקת הדינים‪.‬‬ ‫וכותב עוד ‘והנה הבנתי מדברי קדשו של‪ ...‬שדוקא על ידי פנימיות התורה‬ ‫נמתקין הדינים‪ ,‬ואנכי לא כן עמדי‪ ,‬רק כשמחדש איזה דבר בגמרא ופוסקים‪,‬‬ ‫גם כן נתקין הדינים דהקב”ה חדי בפלפולא ונמתקין הדינים’‪.‬‬ ‫ויש לרמז כן ‘באין מליץ יושר’‪ ,‬העצה היא ‘תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט’‪.‬‬ ‫ויש להוסיף בזה‪ ,‬דכח התורה מועיל אפילו במקום שישנם ריבוי של מגידי‬ ‫פשע‪ ,‬שאין התורה מתבטלת ברוב‪ ,‬משום חשיבותה‪ ,‬דאין דבר חשוב בטל‬ ‫ברוב‪.‬‬ ‫ואף זהו הענין שאין עבירה מכבה תורה‪ ,‬משום שזכות התורה קיימת‬ ‫לעולם‪.‬‬ ‫וזהו ‘תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט’‪ ,‬אשר זה יועיל אף כנגד ריבוי מגידי‬ ‫פשע‪.‬‬ ‫וחשיבות התורה היא משום שהתורה היא של השי”ת‪ ,‬הקב”ה לומד תורה‬ ‫כנגד כל הישוב ולומד‪ ,‬וזהו ‘תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט’‪ ,‬שהקב”ה יושב‬ ‫ומגיד כל האומר דברי תורה‪.‬‬ ‫סגולת לימוד ההלכות‬ ‫באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקנו‬ ‫במשפט המלך המשפט‪.‬‬ ‫***** וכ ******‬ ‫כתב בספה”ק ייטב פנים (חנוכה אות מב) כי נס חנוכה היה על ידי לימוד‬ ‫ההלכות שעל זה נאמר ‘הליכות עולם לו’‪ ,‬שמכריעים ומבטלים כל הקטרוגים‬ ‫ושרי מעלה של אומות העולם המרעים לישראל‪.‬‬ ‫וכותב ‘בשם האר”י ז”ל‪ ,‬כי בלימוד הלכות בעיון להסיר הקושיא‪ ,‬משבר‬ ‫ומכלה הקליפה‪ .‬ונראה לי רמז לזה‪‘ ,‬ה’ל’כ’ו’ת’’‪ ,‬ר”ת ‘וכל הרשעה כולה כעשן‬ ‫תכלה’’‪ .‬היינו שעל ידי לימוד ההלכות מכלים ומבטלים את כל הרשעה‪.‬‬ ‫ויש לפרש בזה ‘באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חוק‬ ‫ומשפט וצדקנו במשפט המלך המשפט’‪ ,‬שאם כלל ישראל רואים שאין‬ ‫להם כח לעמוד מול המוני מגידי הפשע‪ ,‬הרי הם לומדים הלכות בעיון‬ ‫ובזה משברים ומכלים הקליפות מגידי הפשע‪ .‬וזהו ‘תגיד ליעקב דבר חוק‬ ‫ומשפט’‪ ,‬היינו לימוד הלכות חוקי ומשפטי התורה‪ ,‬שבזה ‘וצדקנו במשפט‬ ‫המלך המשפט’‪ ,‬הקב”ה מבטל המקטרגים וכך מוציא לצד דיננו‪.‬‬ ‫[אגב‪ ,‬יש להעיר על רמז הר”ת שכתב בייטב פנים‪‘ ,‬הלכות ר”ת וכל הרשעה‬ ‫כולה כעשן תכלה’‪ ,‬כי אין למ”ד בפסוק‪ .‬וצ”ע‪ .‬עוד יש להביא מדברי הייטב‬ ‫פנים‪ ,‬כי נראה שגרס בנוסח התפילה ‘כעשן תכלה’ ולא ‘בעשן תכלה’‪].‬‬ ‫בקשה כללית‬ ‫ימלא ה’ כל משאלותיך (תהלים כ‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫הבעש”ט הק’ זי”ע פירש הפסוק ‘תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה’ ישפוך‬ ‫שיחו’‪ ,‬על פי משל למלך שהיה לו יום גינוסיא והיה שרוי בשמחה וטוב לב‬ ‫וצוה להכריז כל מי שיבקש דבר מאת המלך ימלאו מבוקשו‪ ,‬והנה נקבצו‬ ‫ובאו אנשים הרבה וכל אחד ביקש מה שלבו היה חפץ‪ ,‬זה ביקש עושר‬ ‫וזה ביקש לעשות אותו שר או ממונה וזה ביקש נקמה מאויביו והמלך נתן‬ ‫לכל אחד מבוקשו‪ .‬והיה שם חכם אחד שאמר ששאלתו ומבוקשו שידבר‬ ‫עם המלך בעצמו שלש פעמים ביום ובזה ממילא יתעטפו כל התפלות‬ ‫והבקשות ולא יחסר לו כל טוב כי כלום חסר מבית המלך כי המלך בראותו‬ ‫איך שדיבורו חביב עליו מן עושר וכבוד ומכל תענוגי העולם ממילא המלך‬ ‫אוהבו מאד וממלא כל משאלותיו‪.‬‬ ‫ובזה יש לפרש הפסוק ‘ואני תפילתי לך ה’ עת רצון אלוקים ברוב חסדיך‬ ‫ענני באמת ישעך’‪ ,‬שבעת רצון אנו מבקשים‪ ,‬שאלוקים יעננו ברוב חסדו‬ ‫תמיד‪ ,‬ויפתח לנו את בית אוצרו בקביעות‪.‬‬ ‫וזהו ‘ה’ הושיעה המלך יעננו ביום קראנו’‪ ,‬מהי הישועה‪ ,‬שהמלך יעננו‬ ‫בכל עת שנקרא אליו‪.‬‬ ‫***** זכ ******‬ ‫וזה יש לפרש ‘ימלא ה’ כל משאלותיך’‪ ,‬היינו כל אימת שיהא לך משאלה‪.‬‬ ‫‘ולדברו הוחלתי’ – מליבא לפומא יגלי‬ ‫ולדברו הוחלתי‪.‬‬ ‫יש לפרש כוונת התפילה‪ ,‬כי אמרו בגמרא שזמן הגאולה הוא סתום וחתום‬ ‫ואינו ידוע לאיש‪ ,‬ואמר הקב”ה ‘מליבא לפומא לא גליא’‪ ,‬שאין הקב”ה מוציא‬ ‫את מועד הגאולה מפיו כביכול‪.‬‬ ‫ולזה אנו מצפים ומקווים‪ ,‬מתי יבוא אותו היום בו יאמר וידבר הקב”ה‬ ‫בפה הנה היום הגאולה‪ .‬וזהו ‘ולדברו הוחלתי’‪.‬‬ ‫תוספת מחול על הקודש בראש השנה‬ ‫רב שר שלום כתב אומרים בשתי ישיבות בראש השנה וביום הכפורים בין‬ ‫בתפלה בין בקדושה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום הזכרון‬ ‫הזה (טור או”ח סי’ תקפב)‪.‬‬ ‫הרי שראש השנה הוא יום טוב‪ .‬וכן אשכחן במשנה (ר”ה פ”ד מ”א) ‘יום טוב‬ ‫של ראש השנה שחל להיות בשבת’‪ ,‬הרי שראש השנה נקרא יום טוב‪.‬‬ ‫הנה בשו”ת מהרי”ל (סימן לג) מביא ‘יש שאין אוכלים ביום ערב ראש השנה‬ ‫סעודת הערב מבעוד יום‪ ,‬כדי שלא יוסיפו מחול על הקודש בהאי יום טוב‬ ‫משום דיומא דדינא הוא’‪.‬‬ ‫אך לפי המתבאר שראש השנה הוא יום טוב‪ ,‬ראוי להוסיף בו מחול על‬ ‫הקודש‪.‬‬ ‫אמנם יש לבאר טעם האומרים שאין להוסיף מחול על הקודש‪ ,‬משום‬ ‫שכאשר ברא הקב”ה את האדם לא היה יכול להוסיף מחול על הקודש‪.‬‬ ‫קביעת יום הדין ביום בריאת האדם‬ ‫ביום ראש השנה נברא האדם (עי’ פסיקתא רבתי פמ”ו; ויק”ר כט‪ ,‬א; ועי’ תוס’‬ ‫ר”ה ח‪ ,‬א ד”ה לתקופות)‪ ,‬ויש להבין הטעם מדוע דוקא יום זה נקבע להיות יום‬ ‫הדין‪.‬‬ ‫ויש לומר דהוא משום דכל בריאת העולם היה בכדי להיטיב לברואי‬ ‫עולם‪ ,‬כי הקב”ה מצד עצמו לא היה חסר ונצרך לבריאת העולם‪ ,‬ורק בכדי‬ ‫להיטיב עם אחרים ברא את העולם‪.‬‬ ‫וזהו הטעם מדוע ביום בריאת האדם הוא יום המלכת הבורא ויום הדין‪,‬‬ ‫***** חכ ******‬ ‫שהאדם הוא תכלית ויסוד הבריאה‪ ,‬וביום בריאתו דנים האם מתקיים תכלית‬ ‫הבריאה‪.‬‬ ‫דינא רפיא‬ ‫רביה”ק זי”ע מבאר הטעם מדוע יום שני של ראש השני הוא ‘דינא רפיא’‪,‬‬ ‫משום שכל עצם היום הוא מדרבנן‪ ,‬יום טוב שני של גלויות‪ ,‬וכתב הרה”ק‬ ‫בעל הייטב לב זי”ע (אבני צדק יו”ד סימן קב) בשם האריז”ל (עי’ בישמח משה פר’‬ ‫משפטים ופר’ אמור שהביא כן בשם האריז”ל‪ ,‬ובהגהות הייטב לב על הזוה”ק שנדפסו בסוף‬ ‫ספר אוצרות ייטב לב כתב כן על דברי הזוהר ח”א רמ‪ ).‬כי תורה שבכתב הוא דין ותורה‬ ‫שבעל פה הוא חסד‪ ,‬ולכך יש לומר שהיום השני שהוא מדרבנן‪ ,‬יש בו דינא‬ ‫רפיא‪ ,‬כדין תורה שבעל פה‪.‬‬ ‫ויש לומר בכך הטעם מדוע כל אופן קיום מצוות שופר נמסר בידי חכמים‪,‬‬ ‫אשר הם דרשו האיך לתקוע‪ ,‬ובמה לתקוע‪ ,‬ולא נתפרש הדבר במקרא‪ ,‬משום‬ ‫שכן הוא ענין היום‪‘ ,‬תורה שבעל פה’‪ ,‬בכדי שיהא ‘דינא רפיא’‪.‬‬ ‫ויש לפרש בכך הפסוק ‘פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה’‪ ,‬ד’פיה‬ ‫פתחה בחכמה’ עולה על תקיעת שופר‪ ,‬דאמרו עליה בגמרא (ר”ה כט‪ ):‬שהיא‬ ‫‘חכמה ואינה מלאכה’‪ ,‬ומבאר הטעם מדוע ‘פיה פתחה בחכמה’‪ ,‬פירוש‪,‬‬ ‫מדוע תקיעת שופר נמסרה בידי חכמים לדרוש תורה שבעל פה‪ ,‬משום‬ ‫‘ותורת חסד על לשונה’‪ ,‬שעל ידי תקיעת שופר‪ ,‬מתגלה מדת החסד‪‘ ,‬ותורת‬ ‫חסד’‪ ,‬וכך יש דינא רפיא לישראל‪.‬‬ ‫והענין מדוע דוקא תקיעת שופר בעינן שתהא במדת החסד‪ ,‬דאמרו חז”ל‬ ‫(פסיקתא דרב כהנא פיסקא כג) ‘בשעה שישראל נוטלים שופר ותוקעים‪ ,‬הקב”ה‬ ‫עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים וכו’ ומתמלא עליהם רחמים ומרחם‬ ‫עליהם והופך להם מידת הדין למדת רחמים’‪ .‬ובזוהר הק’ (ח”ג צפ‪ ):‬איתא ‘כד‬ ‫אתער שופר וכו’ אתער רחמי ואסתלק דיני’‪ .‬וזהו על ידי התגלות מדת החסד‬ ‫בתורה שבעל פה‪.‬‬ ‫וזהו שאומרים ‘באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חוק‬ ‫ומשפט וצדקנו במשפט המלך המשפט’‪ ,‬היינו בדבר חוקי ומשפטי תורה‬ ‫שבעל פה‪ ,‬המורים על חסד‪.‬‬ ‫‘שטות להקשות’‬ ‫בסוגיא במסכת ראש השנה (כו‪ ).‬הביאו בתוס’ (ד”ה אקרו קרן) קושיית ‘יש‬ ‫מקשין’‪ ,‬וכתבו התוס’ על זה ‘שטות להקשות’‪.‬‬ ‫***** טכ ******‬ ‫והוא לישנא פליאה‪ ,‬שבכל הש”ס לא מצינו את רבותינו בעלי התוס’‬ ‫מדברים בלשון חריפה כזו‪.‬‬ ‫ויש למצוא בזה רמז של מליצת יושר על בני ישראל ביום ראש השנה‪,‬‬ ‫יום הדין הנורא והאיום בו עומדים כתות כתות של מלאכי חבלה ומקטרגים‬ ‫ומשטינים על בני ישראל‪ ,‬כי התשובה להם היא ‘שטות להקשות’‪ ,‬ויש‬ ‫להשתיקם מהרה‪ ,‬על ידי תשובה וקבלות טובות‪.‬‬ ‫טעם ‘שהחודש מתכסה בו’‬ ‫אמרו בגמרא (ר”ה ח‪‘ ):‬איזהו חג שהחודש מתכסה בו‪ ,‬הוי אומר זה ראש‬ ‫השנה’‪ .‬ופירש רש”י דהיינו שהלבנה מתכסה בו‪ .‬ור”ת פירש דמתכסה היינו‬ ‫מזדמן והכוונה שהחג מזדמן בראש החודש‪.‬‬ ‫והביאו התוס’ (ד”ה שהחדש) בשם רבינו משולם ‘שחודש מתכסה בו‪ ,‬שאין‬ ‫חטאת ר”ח קרב בראש השנה‪ ,‬כדכתיב ‘מלבד עולת החודש ומנחתה’ ולא‬ ‫כתיב ‘מלבד חטאת ועולה’‪ .‬והתוס’ חולקים על זה וסוברים שכן הקריבו‪,‬‬ ‫ומתכסה היינו שאין מזכירים אותו‪.‬‬ ‫ויש לבאר טעם רבינו משולם מדוע אין מקריבים קרבן מוסף ראש חודש‬ ‫ביום ראש השנה‪ ,‬או מדוע מסתירים את הענין‪ ,‬על פי מה שמבואר בגמרא‬ ‫(שבועות ט‪ ).‬כי טעם שעיר ראש חודש‪ ,‬הוא כפרה לקב”ה על שמיעט את‬ ‫הלבנה‪ .‬והנה לעתיד לבוא כתיב (ישעיה ל‪ ,‬כו) ‘והיה אור הלבנה כאור החמה’‪,‬‬ ‫והיינו שתחזור הלבנה לגדלותה‪ ,‬ושוב לא יצטרך הקב”ה לכפרה‪.‬‬ ‫וביום ראש השנה ממליכים בני ישראל את הקב”ה ומקווים ומייחלים כי‬ ‫נזכה כבר ליום המלכת הבורא הגדול בביאת המשיח וימות לעתיד לבוא‪ ,‬על‬ ‫כן נוהגים כמו שיהיה אז‪ ,‬שכבר לא יצטרך הקב”ה לכפרה‪.‬‬ ‫עבודת ‘קר”ע השטן’‬ ‫קר”ע שט”ן‪.‬‬ ‫בכוונת האר”י הק’ רמזו בזה שם ‘הוי”ה’ והענין בכך‪ ,‬שיש להמתיק את‬ ‫גבורת השטן על ידי שם הרחמים ‘הוי”ה’‪.‬‬ ‫ויש להוסיף רמז בזה‪ ,‬דהאותיות האמצעיות של אותיות תיבת ‘שט”ן’‬ ‫הוא ב’ פעמים יו”ד ופעם אחת וי”ו‪ ,‬כי ‘שי”ן’ טי”ת נו”ן’‪ ,‬הרי כאן ב’ אותיות‬ ‫אמצעיות של יו”ד ועוד אות וי”ו‪.‬‬ ‫וב’ יו”ד ועוד וי”ו‪ ,‬הרי מספר ‘כ”ו’ שהוא מספר שם הוי”ה‪.‬‬ ‫***** ל ******‬ ‫והעבודה היא ‘קר”ע שטן’‪ ,‬לקרוע את לבוש השטן ולחדור אל פנימיותו‬ ‫שם טמון הטוב והרחמים‪.‬‬ ‫וזהו כוונת הפסוק ‘יגער ה’ בך השטן’‪‘ ,‬בך’ היינו שיתגלה פנימיות ותוכיות‬ ‫הרחמים שאצל השטן‪.‬‬ ‫עוד יש לומר בעבודת המתקת הדינים ביום ראש השנה‪ ,‬דהקריבו בראש‬ ‫השנה כ”ב קרבנות‪ ,‬ובסידור האר”י איתא כי בכ”ב האותיות ממתיקים כל‬ ‫הגבורות‪.‬‬ ‫ואף כ”ב קרבנות ראש השנה הן להמתיק הדינים והגבורות‪.‬‬ ‫ישועה בכח יומא אריכתא‬ ‫אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי‪.‬‬ ‫ראש השנה הוא יומא אריכתא‪ ,‬ובכח היום הזה אנו מקויים שנראה‬ ‫בישועת ה’‪ ,‬בקרוב ממש‪.‬‬ ‫עומד מכסא דין‬ ‫אמרו חז”ל (פסיקתא דרב כהנא פיסקא כג) ‘בשעה שישראל נוטלים שופר‬ ‫ותוקעים‪ ,‬הקב”ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים‪.‬‬ ‫יש לרמז בזה‪ ,‬דמאחר שבני ישראל בנים למקום‪ ,‬ובהם תלוי כל מלכות‬ ‫שמים‪ ,‬אף הקב”ה עומד בדין ביום ראש השנה‪.‬‬ ‫וזהו שהקב”ה ‘עומד מכסא דין’‪ ,‬משום שהדין הוא שעל הבעל דין לעמוד‬ ‫בשעת הדין‪.‬‬ ‫עוד יש לבאר ענין ‘עומד מכסא דין’‪ ,‬שבשעה שבני ישראל עומדים בדין‬ ‫הקשה‪ ,‬אף הקב”ה מבקש רחמים ‘יהי רצון שיכבשו רחמי את כעסי’ ואדון‬ ‫את בני לכף זכות‪.‬‬ ‫וזהו ‘הקב”ה עומד מכסא דין לכסא רחמים’‪‘ ,‬אין עמידה אלא לתפילה’‪,‬‬ ‫שהקב”ה מתפלל ומבקש רחמים על ישראל‪ ,‬למען יעבור מכסא דין לכסא‬ ‫רחמים‪ ,‬לדון אותם לרחמים‪.‬‬ ‫***‬ ‫***** אל ******‬ ‫שפתי ישנים‬ ‫מיין טאטע ע”ה האט דערציילט בשם ר’ שלום אלעזר’ל ז”ל‪ ,‬אז דער‬ ‫הייליגער אך פרי תבואה – ר’ הערשלע ליסקא זי”ע האט געהאט א מנהג‬ ‫אז ער פלעגט ארומפארן אין די דערפער‪ .‬אמאליגע צייטן פלעגט פארקומען‬ ‫א יריד – א מארקעט איין מאל א טאג צי איינמאל א וואך‪ ,‬און מען איז זיך‬ ‫צוזאמגעפארן פון אלע דערפער‪ .‬אלע סוחרים האבן דארט געברענגט סחורה‪,‬‬ ‫און עס אויסגעשטעלט אויף צום פארקויפן‪ .‬דער הייליגער ליסקא האט געהאט‬ ‫א מנהג אז ער פלעגט פארן צו די אלע יריד’ס‪ .‬ער האט געהאט א סוחר וואס‬ ‫פלעגט אים פירן צו די אלע יריד’ס‪.‬‬ ‫דער סטיר האט אים אמאל געפרעגט וואס ער זוכט דארטן‪ ,‬ער איז דאך‬ ‫נישט קיין סוחר‪ .‬ענטפערט ער אים‪“ :‬דו ווייסט נישט? אליהו הנביא איז‬ ‫אלעמאל דארטן‪ ,‬און איך טרעף זיך דארט מיט אים”‪ .‬אזוי איז געווען כמה‬ ‫פעמים‪.‬‬ ‫איינמאל האט ער אים געזאגט אז ער נעמט דעם רבי’ן זייער גערן צום‬ ‫יריד‪ ,‬אבער ער מוז אויך זוכה זיין איינמאל‪ ,‬ער וויל זיך אויך טרעפן מיט אליהו‬ ‫הנביא‪ .‬ער האט אים אסאך מאל אפגעשטופט‪ ,‬ער האט זיך ארויסגעדרייט אז‬ ‫ער האט עס נישט געמיינט ערנסט‪ .‬אבער דער סוחר האט געזאגט אז אויב‬ ‫וועט ער אים נישט ווייזן אליהו הנביא וועט ער אים מער נישט מיטנעמען‬ ‫דעם רבי’ן צום יריד‪ .‬האט ער אים צוגעזאגט אז ביי א געלעגנהייט וועט ער‬ ‫אים ווייזן‪.‬‬ ‫איינמאל איז געקומען א רייטער אויף א פערד אנגעטון אין א רויטע מאנטל‪,‬‬ ‫און ווען ער האט זיי באגעגנט האט ער געוויזן מיטן פינגער אז ער איז ברוגז‪,‬‬ ‫ווי צו ווייזן “פארוואס האסטו דאס געדארפט טון”‪ .‬האט דער אך פרי תבואה‬ ‫געזאגט‪“ :‬זעסטו‪ ,‬איך האב אים געוויזן‪ ,‬אבער ס’איז נישט נוחא געווען פאר‬ ‫אליהו הנביא אז זאלסט אים מטריח זיין”‪ .‬זי”ע‪.‬‬ ‫ס’איז געווען א ענליכע מעשה מיטן אך פרי תבואה; אלץ יונגערמאן האט‬ ‫ער געזוכט אן ארעמאן צו געבן צדקה‪ ,‬אבער ער האט נישט געקענט טרעפן‪,‬‬ ‫***** בל ******‬ ‫ס’איז נישט געווען קיין ארעמעלייט ביי דעם שטעטל וואו ער איז געווען‪.‬‬ ‫אבער ער האט זייער געוואלט געבן צדקה‪ .‬מיטאמאל קומט צו רייטן א איד‪,‬‬ ‫ער רופט זיך אן‪“ :‬רבי‪ ,‬איר ווילט דאך געבן‪ ,‬גיט אהער”‪ .‬דאס איז געווען אליהו‬ ‫הנביא‪.‬‬ ‫***‬ ‫דער הייליגער אך פרי תבואה זי”ע איז געווען ממש א תלמיד חבר פון דעם‬ ‫הייליגן ישמח משה‪ ,‬ער איז געווען זייער דבוק אין אים‪ .‬אין זיין ספר אליין‬ ‫ברענגט אים דער אך פרי תבואה נאך פיר און פערציג מאל‪ .‬אבער קיינמאל‬ ‫שרייבט ער נישט ‘רבי ומורי’‪ ,‬ער שרייבט ‘צדיק’ אדער ‘קדוש’‪ ,‬אבער קיינמאל‬ ‫ברענגט ער אים נישט אלץ רבי‪ .‬וויבאלד ער האט זיך נישט געהאלטן אלץ ראוי‬ ‫צו זיין א תלמיד‪.‬‬ ‫ביי די יארצייט פון דער ישמח משה וואס פאלט אויס כ”ח תמוז איז געווען‬ ‫א גרויסער עולם‪ ,‬און מען האט זיך געשטופט‪ ,‬יעדער האט זיך געוואלט‬ ‫אריינשטופן אין דעם אוהל‪ .‬האט ער געפרעגט‪“ :‬פארוואס שטופט מען זיך?‬ ‫צו דען זעט איר נישט ווי דער רבי שטייט ביים פתח האוהל און ער בענטשט‬ ‫דעם גאנצן עולם מיט ביידע הענט?!”‪.‬‬ ‫***‬ ‫דער רבי ז”ל האט געהאט אן ענין יעדעס יאר פאר תקיעת שופר ארייצוקוקן‬ ‫אין דעם ספר אך פרי תבואה‪ .‬דער חידוש איז געווען אז טאמער איז דער‬ ‫צייט געווען קורץ‪ ,‬און ער האט נישט געהאט קיין צייט צו מעיין זיין דעם‬ ‫ספר‪ .‬פלעגט ער זיך אנרופן‪“ :‬דער הייליגער ר’ הערשלע ליסקא איז געווען א‬ ‫הייליגער איד”‪ .‬אזוי אז כאשטיג ער האט נישט געקענט מעיין זיין אין זיין ספר‪,‬‬ ‫האט ער דערמאנט זיין נאמען‪.‬‬ ‫***‬ ‫דער אך פרי תבואה פלעגט ארומפארן צו אלע צדיקים בדורו‪ ,‬ער איז‬ ‫געווען אסאך אין צאנז‪ ,‬ביי ר’ מאיר פרעמישלאנער‪ ,‬און נאך‪ .‬איינמאל‬ ‫איז ער אנגעקומען צו דער הייליגער רוזשינער‪ ,‬האט זיך דער רוזשינער‬ ‫פאראינטערעסירט‪“ :‬וואס טוט זיך אין אונגארן? וויאזוי וואקסן די תבואה?”‬ ‫האט ער אים דערציילט אז ס’איז דא ווייץ און קארן‪.‬‬ ‫דער הייליגער רוזשינער האט אים געזאגט‪“ :‬ס’איז א חידוש‪ ,‬ס’רעגנט‬ ‫אזוי ווייניג‪ ,‬און ס’וואקסט אזעלכע גוטע תבואה אן קיין רעגן”‪ .‬און ער האט‬ ‫צוגעלייגט‪“ :‬אז פונקט ווי ס’וואקסט תבואה אן קיין רעגן‪ ,‬איז ליידער ליידער‬ ‫***** גל ******‬ ‫היינט אויך דא רבי’ס אן קיין יראת שמים‪ ,‬ס’וואקסן רבי’ס אבער זיי האבן‬ ‫נישט קיין יראת שמים”‪.‬‬ ‫דער אך פרי תבואה האט עס אנגענומען‪ ,‬אז ער רעדט פון אים אליין‪ ,‬אז ער‬ ‫איז א רבי וואס האט נישט גענוג יראת שמים‪ .‬עס האט אים זייער ווייגעטון‪.‬‬ ‫ווען ער איז אהיימגעפארן האט ער געמאכט סיגופים‪ ,‬ער האט מוסיף געווען‬ ‫קדושה וטהרה‪ ,‬ממש למעלה מדרך הטבע‪.‬‬ ‫ווען ער איז איינמאל געגאנגען נאכדעם צו ר’ מאיר’ל פרעמישלאנער‪ ,‬ווען‬ ‫ער איז אים געקומען געבן שלום‪ ,‬זאגט אים ר’ מאיר פרעמישלאנער‪“ :‬ליסקא‬ ‫רב‪ ,‬מען רופט אויס אין הימל אז ליסקא רב האט יראת שמים”‪ ,‬מיט זיין מוח‬ ‫קדשו האט ער פארשטאנען אז ס’האט זיך געדאכט פאר דער ליסקא רב אז‬ ‫דער רוזשינער האט אים געמיינט ח”ו‪.‬‬ ‫זי”ע‪ ,‬די הייליגע צדיקים זאלן מגן זיין אויף אונז אלע‪.‬‬ ‫***‬ ‫אין קרית יואל האט געוואוינט זייער א חשוב’ער רב‪ ,‬א גרויסער תלמיד‬ ‫חכם‪ ,‬ער האט ארויסגעגעבן ספרים‪ ,‬ער האט געהייסן ר’ אהרן ראזנפעלד‪,‬‬ ‫ער איז געווען א גרויסער מענטש‪ .‬ער איז געווען אן אייניקל פון ר’ משה‬ ‫פארהאנד – דער מאקאווא רב‪ .‬דער מאקאווא רב איז אויך געווען מיין טאטנס‬ ‫רבי‪ ,‬ר’ מאיר בן ר’ מנחם ז”ל‪.‬‬ ‫ס’איז געווען נאך א איד וואס האט געהייסן ר’ משה פארהאנד ער האט‬ ‫געהייסן ר’ ליפא ראזנפעלד‪ ,‬ער איז אויך געווען א חשוב’ער איד‪ .‬איינמאל‬ ‫שבת ביינאט האט ר’ ליפא ראזנפעלד באקומען אן הארץ אטאקע ר”ל‪ ,‬ער איז‬ ‫געווען אין א גרויסע סכנה‪ ,‬און מען האט געמוזט מאכן אן אפעראציע אויפן‬ ‫הארץ‪ ,‬אבער ער איז בס”ד אויסגעהיילט געווארן‪.‬‬ ‫דער חידוש איז געווען אז יענעם פרייטאג צו נאכטס ווען ער איז געווען אין‬ ‫דעם סכנה‪ ,‬איז געקומען צו אים אין חלום דער מאקאווא רב צו דעם תלמיד‬ ‫חכם ר’ אהרן‪ ,‬ער איז אים געקומען זאגן “דו שלאפסט? וויאזוי קענסטו שלאפן‬ ‫ווען דיין שוועסטער קינד ליפא ראזנפעלד דארף א ישועה‪ .‬וועקט דיך אויף און‬ ‫זאג תהילים‪ ,‬און זיי מעורר רחמים אויף דעם איד”‪ .‬ער איז געקומען פון עולם‬ ‫העליון אין חלום מזכיר זיין אז זיין אייניקל דארף א ישועה‪.‬‬ ‫דאס גיט א גרויסע חיזוק ווען מען זעט ווי צדיקים אויפן עולם העליון‬ ‫פארגעסן נישט פון אונז‪ ,‬פון די קינדער און אייניקלעך‪ ,‬און טאמער ס’פעלט‬ ‫אויס קומען זיי אראפ מעורר זיין רחמים אויף זיי‪.‬‬ ‫***** דל ******‬ ‫דער כתב סופר ברענגט אויך אז ‘ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו’ –‬ ‫אז דער אייבערשטער זאגט אז מען קען נישט זאגן קיין שורה אויבן אין הימל‪,‬‬ ‫ווען די לעבעדיגע און די טויטע זענען פתוחים לפניו‪ .‬האט ער געזאגט אז‬ ‫ספרי חיים און ספרי מתים מיינט אז די נשמות קומען אראפ פון הימל מיט‬ ‫דאווענען פאר אונז‪ ,‬מתפלל זיין אויף אונז‪.‬‬ ‫זאלן די אלע צדיקים טאקע ממליץ טוב זיין אויף אונז‪ ,‬אונז זאלן האבן א‬ ‫שנת גאולה וישועה‪ ,‬א שנת ברכה‪ ,‬און אלע ישועות וואס אידן דארפן זאל‬ ‫מען געהאלפן ווערן אין זכות פון די פריערדיגע צדיקים‪.‬‬ ‫***‬ ‫***** הל ******‬ ‫מנחם משיב נפשי‬ ‫איך געדענק ווי איינמאל פאר ראש השנה האט דער רבי ז”ל זיך זייער‬ ‫מעורר געווען‪ ,‬אויב ס’איז נישטא קיין צדיקים דארף מען זיך מעורר זיין צו‬ ‫רחמים‪ .‬האט ער זיך אנגערופן “ס’איז לא ימלט אז צווישן אזא ציבור אידן‬ ‫איז זיכער דא איין ערליכער איד וואס האט א צעבראכן הארץ פארן בורא כל‬ ‫עולמים‪ ,‬לאמיר זיך משתתף זיין מיט אים‪ ,‬און אונזערע תפילות זאלן מיטגיין‬ ‫מיט זיינע תפילות”‪.‬‬ ‫מן הסתם האט ער גערעדט אויף זיך‪ ,‬אבער סוף כל סוף דארף מען זיך‬ ‫משתתף זיין מיט אלע אידן צוזאמען‪ ,‬און מען דארף וויסן אז ס’איז לא ימלט‬ ‫אז ס’זענען דא ערליכע אידן וואס טוען אמת’דיג מתפלל זיין‪ ,‬זאל מען זיך‬ ‫משתתף זיין מיט זיי‪ ,‬און אין דעם זכות זאל מען אויך געהאלפן ווערן‪.‬‬ ‫ס’איז געווען פרשת וישלח תשכ”ח‪ ,‬ס’איז געווען א דינער פארן מוסדות‪,‬‬ ‫דעמאלטס פלעגט מען מאכן עקסטער כ”א כסלו‪ ,‬און עקסטער א דינער‬ ‫פארן מוסדות‪ .‬ס’איז נאך געווען פארן סטראוק‪ ,‬און יענער יאר האט דער רבי‬ ‫געהאלטן זייער א לאנגע שיינע דרשה‪ ,‬דער רבי האט מסביר געווען זייער שיין‬ ‫די שיטה‪.‬‬ ‫דעמאלטס האט ער דערמאנט דאס וואס ס’שטייט אין פרשת וישלח אז‬ ‫יעקב אבינו האט זיך געשלאגן מיט ס”מ‪ .‬עס שטייט אין פסוק אז ס’איז‬ ‫געווען ביינאכט און יעקב‪ ,‬און יעקב אבינו האט פארגעסן א פך‪ ,‬און ער איז‬ ‫אריבערגעגאנגען דעם טייך‪ ,‬און ער איז געבליבן אליינס‪‘ ,‬ויותר יעקב לבדו’ –‬ ‫יעקב איז געבליבן אליינס‪ .‬און דער ס”מ איז געקומען זיך שלאגן מיט אים‪ .‬אין‬ ‫מדרש שטייט‪ ,‬אז דאס איז די זעלבע וואס שטייט אין פסוק אין נ”ך אז ס’וועט‬ ‫קומען א צייט ‘ונשגב ה’ לבדו ביום ההוא’ – דער אייבערשטער וועט כביכול‬ ‫געשטארקט ווערן אין יענעם טאג‪ ,‬כביכול אליין‪.‬‬ ‫דער רבי האט זיך געשטעלט‪ ,‬וויאזוי קען דאס זיין? יעקב אבינו איז געווען‬ ‫ארומגענומען מיט די הייליגע שבטים‪ ,‬און מען האט אים געלאזט אליין‬ ‫ביינאכט? קיינער איז נישט מיטגעגאנגען מיט אים? אויסער דעם‪ ,‬יעקב אבינו‬ ‫***** ול ******‬ ‫איז דאך געווען ארומגענומען מיט מלאכים‪ ,‬ס’שטייט דארטן פארדעם 'ויפגעו‬ ‫בו מלאכי אלקים’ – יעקב אבינו האט זיך געטראפן מיט מלאכים‪ ,‬אזוי אויך‬ ‫אין חלום ‘מלאכי אלקים עולים ויורדים בו’‪ .‬איז וויאזוי קען זיין אז מען האט‬ ‫צוגעלאזט פון הימל אז יעקב אבינו זאל בלייבן אליין ביינאכט און זיך שלאגן‬ ‫מיט דעם מלאך? וואו זענען געווען די אלע מלאכים און די שבטים?‬ ‫האט דער רבי מסביר געווען א געוואלדיגע חיזוק‪ ,‬ס’שטייט מעשי אבות‬ ‫סימן לבנים‪ ,‬די אבות הקדושים האבן משפיע געווען פאר די קינדער‪ ,‬די‬ ‫שפעטערדיגע דורות‪ .‬אויבן אין הימל האט מען פארשטאנען אז ס’וועט קומען‬ ‫א צייט פאר ביאת המשיח ווען ס’וועט זיין א גרויסע הסתר פנים‪ ,‬ס’וועלן זיין‬ ‫ווייניג גרויסע צדיקים‪ ,‬ס’וועט נישט זיין די כח התורה און מצוות וואס זאלן‬ ‫מגין זיין אויף אידישע קינדער‪.‬‬ ‫האט דער אייבערשטער געזאגט אז אפילו ווען ס’וועט נישט זיין קיין‬ ‫גרויסע מלאכים און צדיקים‪ ,‬ס’וועט נישט זיין קיין כח התורה‪ ,‬אבער איך‬ ‫בין דא‪ ,‬כביכול דער באשעפער איז אייביג דא און פירט די אידישע קינדער‪.‬‬ ‫מעשי אבות סימן לבנים‪ ,‬דער אייבערשטער האט כביכול צוגעגרייט אז יעקב‬ ‫אבינו זאל שוין ברענגען די כוחות‪ ,‬אז אפילו ווען מען האט קיינעם נישט‪ ,‬מען‬ ‫שפירט זיך אליינס‪ ,‬זאל מען נישט זיין צעבראכן‪ ,‬נאר מען זאל וויסן אז דער‬ ‫באשעפער איז מיט אונז‪.‬‬ ‫אפילו ווען מען האט נישט קיין מלאכים מיט זיך‪ ,‬מען האט נישט קיין‬ ‫צדיקים מיט זיך‪ ,‬טאר זיך א איד נישט מייאש זיין‪ .‬פארקערט‪ ,‬ער דארף וויסן‬ ‫אז דער אייבערשטער איז מיט אים‪ .‬פון יענער צייט‪ ,‬ביז די אלע דורות וואס‬ ‫וועט זיין פאר משיח ‘ונשגב ה’ לבד’ – דער כח פון דעם אייבערשטן אליינס‬ ‫וועט זיך שטארקן דעמאלטס‪ ,‬דער אייבערשטער אליינס וועט ארויסווייזן זיינע‬ ‫כוחות כביכל צו העלפן די אידישע קינדער‪.‬‬ ‫דעריבער האט מען צוגעפירט אויבן אין הימל אז יעקב אבינו זאל בלייבן‬ ‫אליינס‪ ,‬אן קיין צדיקים‪ ,‬אן די שבטים‪ ,‬און גובר זיין די ס”מ‪ ,‬אפילו אין אזא מין‬ ‫מצב‪ ,‬אפילו ווען ס’איז נישטא קיין צדיקים‪ ,‬ס’איז נישטא קיין כח התורה‪ ,‬האט‬ ‫מען געפירט פון הימל אז יעקב זאל בלייבן אליינס זיך שלאגן מיטן מלאך‪ ,‬און‬ ‫ער זאל אים בייקומען‪ .‬אויף די שפעטערדיגע דורות האט ער צוגעגרייט מיט‬ ‫דעם אז די אידן זאלן זיך קענען האלטן‪ .‬דאס האט דער רבי ז”ל דעמאלטס‬ ‫מחזק געווען‪ ,‬און גערעדט זייער שיין באריכות‪.‬‬ ‫קען זיין אז פאריגע וואכדיגע סדרה שטייט‪ ,‬אז יענעם טאג וואס משה רבינו‬ ‫איז נסתלק געווארן‪ ,‬האט ער געזאגט 'לא אוכל עוד לצאת ולבא’ – איך קען‬ ‫***** זל ******‬ ‫נישט קומען און גיין מער‪ ,‬אז ער גייט שוין אוועק פון די וועלט‪ .‬רש”י ז”ל‬ ‫וואס הייסט אז משה רבינו האט נישט געקענט גיין? ס’שטייט דאך א פסוק‬ ‫אז ביז די לעצטע רגע איז משה רבינו געווען ???‪ ,‬נאר פשט איז 'נסתמו ממנו‬ ‫מעינות החכמה’ – ס’איז באהאלטן געווארן זיינע אלע קוואלן פון תורה וואס‬ ‫ער האט געהאט‪.‬‬ ‫ס’איז זייער שווער צו פארשטיין‪ ,‬מען ווייסט דאך אז צדיקים די לעצטע‬ ‫טאג פון זייערע לעבן ווערן זיי מער נתעלה‪ ,‬מען ווייזט זיי וואס טוט זיך אין‬ ‫גן עדן‪ ,‬ווי מען זעט ביי ר’ שמעון בר יוחאי און די אלע צדיקים‪ .‬פונקט ביי‬ ‫משה רבינו ‘נסתמו ממנו מעינות החכמה’ ‪ -‬מען באהאלט פון אים די כוחות‬ ‫התורה?‬ ‫נאר ס’קען זיין ווי דער רבי זאגט ביי יעקב אבינו‪ ,‬אז משה רבינו פאר ווען‬ ‫ער איז אוועק פון די וועלט האט ער נישט געוואלט פארלאזן די אידישע‬ ‫קינדער‪ ,‬ער האט געוואוסט אז ס’וועט קומען א צייט וואס ס’וועט זיין נסתמו‬ ‫ממנו מעינות החכמה‪ ,‬ס’וועט שוין נישט זיין די גרויסע כוח התורה וואס ס’איז‬ ‫געווען‪ .‬ס’איז געווען צדיקים‪ ,‬די תנאים און אומראים‪ ,‬דער בעל שם הקדוש‪,‬‬ ‫דער אר”י הקדוש‪ ,‬ס’וועט גארנישט זיין‪ ,‬אבער ס’וועט זיין אז דער באשעפער‬ ‫איז דא מיט ענק‪ ,‬ווי ס’שטייט אין פסוק ‘לא ירפך ולא יעזבך’ – משה רבינו‬ ‫זאגט פאר אידישע קינדער‪ ,‬אפילו ס’איז נסתמו ממנו מעינות החכמה‪ ,‬אבער‬ ‫זאלט עטס וויסן אז דער באשעפער וועט זיין מיט ענק‪.‬‬ ‫ס’קען זיין נאך א טיפערע זאך אין דעם‪ ,‬תשכ”ח האט דער רבי זיך געשטעלט‬ ‫ביי די דרשה ראש השנה‪ ,‬וויאזוי קען זיין אז משיח איז נישט געקומען ביי‬ ‫אזעלכע גרויסע צדיקים ווי די תנאים און אמוראים‪ ,‬אזעלכע הייליגע דורות‪.‬‬ ‫איז וואס ווארט מען אויף יעצט ביי אזא דור השפל אז משיח זאל קומען?‬ ‫האט ער געענטפער דעמאלטס מיט די בחינה‪ ,‬אז דער אייבערשטער האלט‬ ‫די תורה‪ ,‬און אין די תורה איז דא די מצוה פון צדקה‪ ,‬ממילא מאכט דער‬ ‫אייבערשטער כביכול צדקה‪ ,‬און די גרעסטע צדקה וואס ס’איז דא איז אז וואס‬ ‫מער שפל איז א גרעסערע מצוה פון צדקה‪ .‬ממילא וועט דער אייבערשטער‬ ‫העלפן און ער וועט מקיים זיין די מצוה פון צדקה און משיח וועט קומען‪ .‬אזוי‬ ‫האט דער רבי געזאגט דעמאלטס‪.‬‬ ‫קען זיין לויט דעם‪ ,‬ווי מיר האבן פריער גערעדט‪ ,‬אויב דער אייבערשטער‬ ‫וואלט געשיקט משיח אין די דור פון די תנאים און אומראים‪ ,‬פארשטייט מען‬ ‫דאך‪ ,‬ס’קומט זיך זיי‪ ,‬זיי זענען דאך גרויסע צדיקים‪ .‬אבער אין אזא דור שפל‪,‬‬ ‫וואס מער שפל’דיג דער דור איז‪ ,‬און דער אייבערשטער שיקט משיח‪ ,‬ווייזט‬ ‫***** חל ******‬ ‫ער מיט דעם אז אידישע קינדער זענען בנים למקום‪ ,‬זיי זענען קינדער פון דעם‬ ‫אייבערשטן‪ ,‬און דער אייבערשטער האט אונז ליב‪ .‬נישט וויבאלד מיר זענען‬ ‫גרויסע אין תורה און מצוות‪ ,‬נאר ווייל מיר זענען בנים וואו מען איז נאר‪ ,‬נישט‬ ‫קיין חילוק ווי שפל’דיג מען איז האט ער אונז ליב‪.‬‬ ‫מיט דעם ווייזט ער די ליבשאפט צו די אידישע קינדער‪ ,‬אז מיר זענען זיינע‬ ‫קינדער‪ ,‬און מיר גלייבן אין אים‪ .‬און פארקערט‪ ,‬ס’איז דא א סברא צו זאגן אז‬ ‫נאך שוין צוויי טויזנט יאר אין גלות‪ ,‬און דאך ווארט מען אויף אים‪ ,‬און דער‬ ‫אייבערשטער זעט דאס‪ ,‬דאס איז א זאך וואס ער וויל ארויסווייזן‪ ,‬און ער וועט‬ ‫שיקן משיח דווקא אין אזא דור‪ ,‬צו ארויסווייזן אז איך האב ענק ליב ווייל עטץ‬ ‫זענטס אידן‪ ,‬און עטץ זענטס מיינע קינדער‪.‬‬ ‫און מען האפט טאקע אז דאס יאר זאל טאקע זיין‪‘ ,‬לשנה תכתב ותחתם‬ ‫לאלתר לחיים’‪ ,‬יעדער איינער זאל געהאלפן ווערן‪ .‬ווי די פרישה ברענגט אויפן‬ ‫שולחן ערוך אז אויב אין הימל איז דא א ספר וואס הייסט ‘לשנה טובה’‪ ,‬און‬ ‫ראש השנה ביינאכט וואונטשט מען זיך ‘לשנה טובה תכתב ותחתם לאלתר‬ ‫לחיים’‪ ,‬אז מען זאל ווערן אריינגעשריבן אין יענעם ספר‪.‬‬ ‫לכאורה דארף מען דאס פארשטיין‪ ,‬מען בעט דאך ‘כתבתו בספר חיים‬ ‫טובים’ – שרייב אונז אריין אין ספר החיים‪‘ ,‬כתבנו בספר פרנסה’ – שרייב אונז‬ ‫אויף פרנסה‪ ,‬און אזוי אלע אנדערע ספרים‪ .‬איז פארוואס דארף מען האבן נאך‬ ‫א ספר וואס הייסט ‘שנה טובה’?‬ ‫נאר ס’קען אפשר זיין אז מען בעט דעם אייבערשטן‪ ,‬ווען דער אייבערשטער‬ ‫שרייבט אונז אריין אויף פרנסה און אויף אלע זאכן וואס מען דארף‪ ,‬וויאזוי‬ ‫ווייס איך וואס איך וועל דארפן א גאנץ יאר? איך ווייס דען וועלכע בקשות איך‬ ‫וועל דארפן אינמיטן יאר? איז מען וויל אז דער גאנצע יאר זאל זיין גוט‪ ,‬וואס‬ ‫מען דארף זאל דער אייבערשטער געבן ווען מען דארף‪ ,‬וואו מען דארף‪ ,‬און‬ ‫וואו אימער מען איז‪ .‬דערפאר דארף מען אן עקסטערע ספר וואס הייסט ‘שנה‬ ‫טובה’ – א גוט יאר‪ ,‬א גאנץ יאר‪ ,‬מען ווייסט נאכנישט אויף וואס צו בעטן און‬ ‫וואס מען וועט דארפן‪ ,‬בעט מען אז דער אייבערשטער זאל אונז אריינשרייבן‬ ‫אין ‘שנה טובה’‪ ,‬אז א גאנץ יאר זאל זיין א געזונט יאר‪ ,‬א לעבעדיגע יאר‪ ,‬א‬ ‫נחת’דיגע יאר‪ ,‬שידוכים טובים‪ ,‬מיט רפואות‪ ,‬ישועות‪ ,‬פרנסה‪ ,‬און אלע עניינים‬ ‫וואס מען דארף‪.‬‬ ‫זאל אונז דער אייבערשטער טאקע געבן די ‘שנה טובה תכתב ותכתב לאלתר‬ ‫לחיים’ – שרייב אונז אריין אין דעם ספר וואס הייסט שנה טובה‪ ,‬אמן ואמן‪.‬‬ ‫***‬ ‫***** טל ******‬ ‫גליון זו מוקדש לעילוי נשמת‬ ‫אבי מורי‬ ‫הרה"צ ר' מאיר בן הרה"צ ר' מנחם זצ"ל‬ ‫אמי מורתי‬ ‫האישה הצדקת חיה שרה בת הרב יוסף חיים זצ"ל‬