אמרי מנחם · Imrei Menachem — ראש השנה (2026-09-07)

ניצוצי אורה ומאמרים יקרים
מפה מפיק מרגליות
ניצוצי אורה ומאמרים יקרים
מפה מפיק מרגליות
ראש השנה
גיליון זה נתנדב לעילוי נשמת אחותי הצדקת האשה החשובה
מרת פראדל ע"ה
אחותי הצדקת האשה החשובה
מרת רחל לאה ע"ה
בת הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל
ת.נ.צ.ב.ה
ראש השנה
תקעו לשון רבים
יום תרועה יהיה לכם (במדבר כט ,א) .תקעו בחודש שופר (תהלים פא ,ד).
רבינו הקדוש מסאטמאר זיע”א מסר מה ששמע מפה ק’ של הרה”ק רבי
יששכר דוב מבעלזא זיע”א ,אשר פעם היה שרוי הבעש”ט הק’ בשמחה
גדולה רשע ביום הכיפורים ,כיון שראה רשע בעל עבירה בארצות המערב
ששב בתשובה ,ומגדול הנחת רוח למעלה מתשובתו של אותו רשע ,נתקבלו
כל התפילות.
המליץ על כך הרה”ק מבעלזא את לשון חז”ל “היה רבי מאיר אומר גדולה
תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו” – “יחיד”
היינו אותו בעל עבירה שהתייחד ברשעותו ,ובזכות תשובתו מחלו לכל
העולם ונעשה עת רצון למעלה.
נראה שלכן נאמר הציווי על תקיעת שופר בלשון רבים “לכם” ,וכן
בתהלים “תקעו בחודש שופר” – כי על ידי שמשתתפים כל ישראל יחד,
כולל הרשעים שבהם ,בתפילה ובמצות שופר ,זוכים גם הצדיקים לעת רצון
ושיתקבלו תפילותיהם.
ועוד רמז בלשון “תקעו” לשון רבים ,דהנה ע”י התקיעות מעוררים בני
ישראל למעלה כביכול שהקב”ה גם כן יתקע בשופר.
וזה נרמז במאמר הגמ’ (ר”ה כז ,ב ,וכ”פ הרמב”ם הל’ שופר פ”א) ,וכמה שיעור
תקיעה פירש רשב”ג כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן .דהנה מנין
הקולות שתוקעים בשופר ,בתקיעות דמיושב ומעומד גם יחד ,עולה בסך
הכל מאה .אמנם העיקר הוא זה שמעוררים את התקיעה למעלה ע”י הקב”ה
– ה”אחד” שיותר ממאה הקולות שאנו תוקעים; וזהו “לכאן” בגימטריא ק”א,
שצריך שיהיה השופר נראה ,היינו שתהיה ניכרת השפעתו ,ב”אחד”.
***** ב ******
ולכן נאמר תקעו לשון רבים ,דבתקיעה שע”י ישראל בלבד לא סגי ,אלא
צריך גם ,ובעיקר ,את התקיעה של הקב”ה.
***
צירוף לטובה ולברכה
תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו (תהלים פא ,ד).
בפסוק “בחודש השביעי באחד לחודש” (ויקרא כג ,כד) ,מלשון הפסוק
“בחודש” נראה לכאורה שהתקיעה היא בעיצומו של חודש ,באמצע החודש.
ואכן מיד ממשיך הכתוב “באחד לחודש” ,אבל עדיין צריך להבין מדוע
בתחילה נאמר “בחודש השביעי” סתם ,הול”ל רק “ובאחד לחודש השביעי”.
ופירש הרה”ק רבי יששכר דוב מבעלזא זיע”א ,שהקב”ה מצרף את כל
הימים טובים ,פסח סוכות וכו’ .ולכן נאמר “בחודש השביעי” ,שכאילו כל
החודש עסוקים במצות שופר.
לפי זה יש לבאר גם הכתוב בתהלים “תקעו בחודש שופר בכסה ליום
חגנו” ,שהעבודה דתקיעת שופר תהיה טמונה (“בכסה”) גם בתוך שאר חגים
(“יום חגנו”).
והנה כתב הטור בהלכות ראש השנה (סי’ תקפב) :ואין אומרים ותתן לנו ה’
אלקינו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון לא בר”ה ולא ביה”כ,
אבל רב שר שלום כתב אומר בב’ ישיבות בר”ה וביה”כ בין בתפלה בין
בקדושה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום הזכרון הזה ,שהרי
כתיב “אלה מועדי ה’” בריש ענינא ובסוף ענינא “וידבר משה את מועדי ה’”,
וקאי אכל ענינא אפסח עצרת ר”ה ויה”כ סוכה ושמיני עצרת – כולהו איתקוש
להדדי לקרותו מועדי ה’ מקראי קודש .וכ”כ רב פלטוי גאון זצ”ל ותתן לנו
ה’ אלקינו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום הזכרון הזה.
וכ”כ רב שמואל בן חפני מנהג ב’ ישיבות לאומרו . .וכתב רב האי שאין
מנהג לומר מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון אלא את יום הזכרון הזה
זכרון תרועה ,וכן פשט המנהג .עד כאן [ואגב אורחא יש לציין כעין מקור
לדעת הגאונים שאומרים בימי הדין “מועדים לשמחה” ,מכך שנאמר (דברים
כח ,סג) “כאשר שש ה’ עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם” ,הרי מפורש
שכאשר הקב”ה דן את בני ישראל לטובה ולברכה הרי זו שמחה כביכול אצל
הקב”ה] .ולפי הנ”ל מתבארת עומק כוונתו במ”ש “כולהו איתקוש להדדי”,
שהרי הקב”ה מצרף המצוות שעושים ישראל בכל המועדות.
***
***** ג ******
המתקת הדינים בשתי דרכים
עלה אלקים בתרועה ה’ בקול שופר (תהלים מז ,ו).
יש לדייק מלשון הכתוב ,שהמתקת הדינים נעשית גם ע”י התרועה ,מעשה
התקיעה ,וגם ע”י “קול” השופר.
***
הרמז לשופר דמתן תורה
כל הקולות כשירין [בשופר] (ר”ה כז ,ב).
יש לומר שבזה נרמז לכל התפילות שהתפללו ישראל בכל השנה ,שכולם
מתקבלים בזכות השופר.
עוד יש לבאר ,דהנה אחד הטעמים למצות שופר הוא להזכיר השופר
דמתן תורה“ ,ויהי קול השופר הולך וחזק מאד” .ולימוד התורה יש בו כח
מיוחד שגובר על העבירות ,וכפי שאמרו (סוטה כא ,א) “עבירה מכבה מצוה ואין
עבירה מכבה תורה” .וזהו כל הקולות כשרין בשופר ,שופר קאי על תורה,
וקול לימוד התורה תמיד עולה לרצון ואין בכוח העבירה לכבות אותו.
והנה במסכת שבת (פט ,א) אמרו בשעה שירד משה מלפני הקב”ה בא
שטן ואמר לפניו רבונו של עולם תורה היכן היא כו’ .נמצא שבעת נתינת
התורה למשה לא היה השטן נוכח .וזהו מה שמזכירים קול השופר דמתן
תורה ,דכשם שאז לא היה השטן ,כך גם עתה בראש השנה לא יהיה לשטן
כוח לקטרג.
***
בגמרא יומא (נד ,א) מובאת ברייתא ,אשר בדי הארון היו דוחקין ובולטין
ויוצאין בפרוכת .הקשה על כך הרה”ק רבי יששכר דוב מבעלזא זיע”א,
דלכאורה הרי בנביא (מלכים-א’ ו ,לא) נאמר “ואת פתח הדביר עשה דלתות עצי
שמן” ,ואם כך ,שהיתה דלת ,מה שייך דוחקין ובולטין בפרוכת כו’? והביא
על כך מברייתא דמלאכת המשכן ,שאף על פי שהיו דלתות ,הדלתות היו
פתוחות ,והפרוכת היא זו שהיתה עומדת בחלל הפתח ,ושפיר אמרינן דבדי
הארון היו דוחקין ובולטין וכו’.
וכשם שדלתות קודש הקדשים לא היו סוגרות אותו ,כך גם שערי תפילות
תמיד פתוחים כדאיתא בזוה”ק.
ויש לומר ,שגם זה ששערי התפילה תמיד פתוחים הרי זה בזכות התורה,
דבבחינת התורה אין מקום לשטן ,וממילא מתקבלות כל התפילות .וזהו מה
***** ד ******
שמזכירים קול השופר דמתן תורה – היינו להמשיך זכות זו דתורה ,ואזי לא
יוכל השטן לקטרג.
***
הרמז לשופר דלעתיד לבוא
כתב האר”י הק’ שכאשר אומרים את הפסוקים מתחילים באותיות קר”ע
שט”ן ,צריך לשלב אותיות שם הוי’ באותיות קר”ע שט”ן.
והנה לעתיד לבוא בביאת המשיח בב”א ,יתהפך גם השטן עצמו לטוב
[ורמז לזה ,דהנה בכתיבת האותיות דתיבת שט”ן כזה :שי”ן טי”ת נו”ן ,אם
תקח אות האמצעית מכל אחת מהן תמצא י’ י’ ו’ ,ויחד עולים בגימטריא
כ”ו ,כמנין שם הוי’ .ובזה נרמז שבשטן עצמו יהיה כלול שם הוי’ ,והיינו
שיהיה נמתק לטוב ולא יקטרג עוד] .וזהו שאחד הטעמים על מצות שופר
הוא להזכיר על השופר דלעתיד לבוא“ ,והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול
ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים גו’” .והכוונה היא להזכיר
לשטן מה שלעתיד לבוא הוא יתהפך לטוב ,ועל ידי זה כבר עתה יתהפך
ולא יקטרג.
***
ספק בתרועה
הלכה פסוקה היא שתוקעים תשר”ת תש”ת תר”ת ,היינו ש”תרועה”
האמורה בתורה יש לפרשה שהיא שברים בלבד ,או תרועה בלבד ,או שברים
ותרועה .והתקין רבי אבהו שיתקעו בכל ג’ האופנים (ר”ה לד ,א) .ובזה יש
מחלוקת בין הקדמונים (ראה ב”י סי’ תקצ) ,דלרב האי מעיקר הדין היו יוצאים
ידי חובה בכל אחד מהאופנים (אלא שהיה הדבר נראה להדיוטות כחלוקה ,ולכן תיקן
רבי אבהו שיהיו כל ישראל עושים מעשה אחד) .והרמב”ם סבירא ליה שהוא ספק
בעיקר הדין ,שנסתפק לנו איזה מהאופנים הוא מה שציוותה התורה ,ועל
כרחך כדי להסתלק מן הספק יש לתקוע בכל האופנים.
ויש לתמוה – לפי שיטת הרמב”ם – מדוע בא לנו כן ,שמצוה חשובה
כזו איננו יודעים דרך קיומה באופן ברור .ואפשר לומר שזהו כדי שהשטן
לא יקטרג כל כך ,כי אילו היה יודע מתי הוא עיקר התקיעה כפי שציוותה
התורה ,הרי היה מקטרג אז ביתר שאת.
עוד יש לומר רמז נאה בזה ,דהנה אחד הטעמים על מצות שופר הוא
להזכיר על השופר דלעתיד לבוא בביאת המשיח“ ,והיה ביום ההוא יתקע
בשופר גדול ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים גו’” .והרי
***** ה ******
משיח איננו יודעים מתי בדיוק יבוא ,וכמ”ש “פתאום יבוא אל היכלו האדון
אשר אתם מבקשים” ,ואמרו חז”ל לבא לפומא לא גליא ,ומשיח בא בהיסח
הדעת .וכ”כ הרמב”ם גבי ביאת אליהו ליישר ישראל כו’ (הל’ מלכים פי”ב ה”ב),
“כל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו שדברים
סתומין הן אצל הנביאים” .ולכן ,כשם ששופר דלעתיד אין לנו ידיעה ברורה
בכל פרטיו ,כך שופר דראש השנה הרומז עליו נפל לנו בו ספק.
***
ובדעת רב האי ,שלא היה ספק אלא בכל אחד מהאופנים מתקיימת
המצוה כתיקונה (ורבי אבהו רק הנהיג שינהגו כולם מנהג אחד) ,יש לבאר שכל אחד
מהאופנים ממתיק בחינה מסויימת בקליפות ,והצדיקים שבכל דור ובכל
מקום ידעו מהי התרועה הנצרכת לפי צורך השעה .על דרך זה אפשר לומר
שכל אחד מהאופנים שייך לאופן אחר של צרות ר”ל ,ובתחילה היו בכל
מקום תוקעים לפי הצרות הפרטיות שלהם.
לאחרי זה תיקנו שיתקעו בכל מקום את כל ג’ האופנים ,כי לא תמיד
יש צדיקים היודעים לכוון מה מתאים לתיקון והכנעת הקליפות וכו’ ,ולכן
כאשר תוקעים בכל האופנים הרי כבר בודאי נכלל בזה גם הנצרך להם .ועוד,
שכאשר יתחברו כלל ישראל ,וכל אחד מרגיש גם הצרה של רעהו ותוקע כפי
כל האופנים ,על ידי זה ממתיקים את כל הדינים.
ובלשון הגמ’ נאמר “אתקין רבי אבהו בקסרי” ,יש לומר הרמז בזה ,ש”קסרי”
בגימטריא ש”ע כנגד ש”ע נהורין.
***
הרמז בדעות הפוסקים בתקיעות מעומד
נחלקו הפוסקים האם בתקיעות מעומד תוקעים כל הג’ סדרים ,או רק
תשר”ת.
ונראה לבאר בזה ,דהנה איתא בזוה”ק שע”י התקיעות מעוררים בני ישראל
למעלה כביכול שהקב”ה גם כן יתקע בשופר.
ולפי זה ,כיון שכלפי שמיא גליא מהי התרועה האמיתית ,הרי שלעצמנו
כבר יצאנו מידי הספק בתקיעות דמיושב ,וכעת בתקיעות מעומד המזכירות
על התקיעות שלמעלה אין מקום לחזור מפני הספק ,כי למעלה אין ספק.
אבל יתכן גם לאידך גיסא ,שאף על פי שלמעלה אין ספק ויודעים מה
התרועה האמיתית ,אבל מפני חביבותם של ישראל לכן גם למעלה תוקעים
***** ו ******
כל הג’ סדרים תשר”ת תש”ת תר”ת .וזה טעם הדעה שגם במעומד תוקעים
כל הג’ סדרים.
***
“וכתבנו בספר החיים למענך אלקים חיים”
אמרו חז”ל (סנה’ מו ,א)“ ,בשעה שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת,
קלני מראשי קלני מזרועי” [י”ל“ :מראשי” רומז לראש השנה; “מזרועי” רומז
לחג הפסח שבו הוציא הקב”ה את בני ישראל ממצרים ביד חזקה ובזרוע
נטויה] .זהו בפשטות תוכן הבקשה “למענך אלקים חיים” ,שהרי כאשר בא
צער לאדם מישראל הקב”ה מצטער ,ואם כן על ידי שיהיה השפעת טובות
לישראל ,הרי זה כביכול למענך אלקים חיים.
***
“תכתב בשנה טובה”
הטור כתב (סוף סי’ תקפב) שכל אחד אומר לחבירו בראש השנה “תכתב
בשנה טובה” .וכתב הפרישה (שם ס”ק טו)“ ,אפשר שהספר נקרא כן”.
והנה בסדר “אבינו מלכנו” אנו מבקשים “כתבנו בספר חיים טובים”,
“כתבנו בספר גאולה ישועה”“ ,כתבנו בספר פרנסה וכלכלה”“ ,כתבנו בספר
זכויות”“ ,כתבנו בספר סליחה ומחילה” – הרי שלכל ברכה יש כבר ספר בפני
עצמו ,וא”כ צריך להבין מדוע נצרך ספר נוסף מיוחד “ספר שנה טובה”.
ונראה לומר על פי משל למלך שנותן לפלוני את המפתח של בית אוצר
המלך ,ונותן לו רשות ליקח לעצמו ככל אשר יחפוץ ,הנה אם המקבל פיקח
יבקש להשאיר אצלו את המפתח ,כדי שכאשר יזדקק דבר מה יוכל תמיד
לבוא וליקח לו.
כך הקב”ה ,יש זמנים של עת רצון בהם הקב”ה ממלא את בקשותיהם של
ישראל ,וכמש”נ “דרשו ה’ בהמצאו ,קראוהו בהיותו קרוב” .אמנם הברכה
שאנו מבקשים היא ,שיהיה הקב”ה קרוב תמיד לשועתנו ,לאו דוקא בזמנים
מיוחדים .וזהו “ה’ הושיעה ,המלך יעננו ביום קראנו” – אנו מבקשים שהמלך
יעננו בכל יום ובכל עת שרק נקרא אליו.
ואפשר לומר שזהו גם תוכן הבקשה שיכתבנו בספר “שנה טובה” ,היינו
לא רק הבקשות הפרטיות שמבקשים בימים הנוראים ,אלא שכל השנה
תהיה עת רצון ,שנה שבה הקב”ה שומע תפילותינו; כך שאפילו אם נזדקק
במשך השנה לעוד איזה ענין שלא כללנו אותו בתפילותינו בימים הנוראים,
***** ז ******
נהיה כבר מובטחים מאתו יתברך שהשנה כולה תהיה שנה טובה ובקשותינו
תתמלאנה בעתן.
***
“ובשופר גדול יתקע וקול דממה דקה ישמע”
הרה”ק רבי ישראל מרוז’ין זיע”א סיפר ,אשר פעם היה קטרוג גדול ר”ל
על ישראל ,וכאשר עסק הרה”ק מבראדיטשוב בעל הקדושת לוי זיע”א
בהכנות לתקיעת שופר נעשה עת רצון למעלה ובטל הקטרוג .לאחר מכן,
בעת התקיעות ,הכריז כביכול הקב”ה למעלה שאף אחד לא יספר להרה”ק
מבראדיטשוב על כך שהיה קטרוג ,שהוא אפילו לא ידע מהקטרוג ולא יהיה
שום רושם.
אירוע נורא נרמז ב”ונתנה תוקף” ,בתיבות “ובשופר גדול יתקע וקול
דממה דקה ישמע” :כאשר צדיק ,גדול שבישראל ,תוקע בשופר ,משתיקים
את כל המקטרגים עד אשר לא יישמע קולם כלל.
***
“מלא ידינו מברכותיך”
כתב הרמ”א (יו”ד סי’ רסה סי”א) דכל סנדק הוי כמקטיר קטורת .ולפי זה הרי
כשם שהמקטיר קטורת מתעשר ,כך הזוכה למצות סנדקאות הרי זה סגולה
להתעשר .אמנם הגר”א שם (ס”ק מו) כתב דלעולם לא ראינו סנדק שמתעשר.
אבל כבר יישב החת”ס אל נכון (בשו”ת או”ח סי’ קנח) :אדם שזכה למצוה זו ולא
התעשר ,אפשר שנגזר עליו מצד אחר איזו גזירה רעה ,ועכשיו שניתן לו
עושר ,שוב לקחו ממנו העושר תמורת היסורים שנגזרו עליו.
יש לומר שכלפי זה אנו מבקשים בתפילה “מלא ידינו מברכותיך” ,וכן
“שבענו מטובך” – שתהיינה ידינו מלאות בברכה ובטובה ,ולא יהיה צריך
לחשב ולנכות מברכה זו כנגד ברכה אחרת.
***
“אבינו מלכנו בטל מחשבות שונאינו”
יש לפרש עפ”י מ”ש בנועם אלימלך פרשת פינחס (על הפסוק צרור את המדינים
כו’ על דבר פעור ועל דבר כזבי כו’ – במדבר כה ,יז-יח) שבכל עבירה נברא קליפה
ר”ל ,וכל זמן שהקליפה בעולם אזי נופלים מחשבות רעות לאדם מאותה
העבירה וצריך האדם השב לבער הקליפה ההיא מן הארץ ,וכל זמן שהיו
אותם הרשעים המדינים בעולם אז היו עדיין הרהורי עבירה דפעור שולטים
***** ח ******
בישראל לבלבל להם המחשבה .עד כאן .וזוהי הבקשה “בטל מחשבות
שונאינו” ,המחשבות הרעות שמביאים שונאינו הרשעים לכלל ישראל.
***
“הטוב ומטיב לרעים ולטובים”
יש לבאר מה פשר הקדמת “הרעים” לפני ה”טובים” ,דהנה לא כל אחד
יכול לזכות להיות צדיק ,דצדיק אין בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא .ועל
זה אומרים ,דכיון שהקב”ה מטיב אפילו לרעים ,אם כן כל שכן וקל וחומר
שייטיב לנו ,גם אם עבודתנו אינה בשלימות .ועל דרך מ”ש רש”י בפרשת
לך (בראשית יז ,כא) :מכאן למד ק”ו בן הגבירה מבן האמה; כתיב “הנה ברכתי
אתו והפריתי אתו והרביתי אתו” ,זה ישמעאל ,וק”ו “ואת בריתי אקים את
יצחק”.
ועל פי זה מובן גם כפל הלשון – “הטוב”“ ,ומטיב” – תחילה אומרים שהוא
טוב ,היינו במקום שמגיעה השפעת טובו של הקב”ה מצד עצמה ,ולאחרי זה
מוסיפים שהוא אף “מטיב” ומביא טוב גם למי שאינו בשלימות.
עוד יש לומר ,ש”לרעים ולטובים” היינו לאותם אלו שפעמים הם בבחינת
“רעים” ופעמים בבחינת “טובים” ,דהיינו מי שעושה פעמים מצוות ופעמים
עבירות .גם להם מטיב הקב”ה.
ויש להוסיף בזה ,דהנה הבאנו לעיל שיטת הרמב”ם שיש ספק מהי תרועה
שציוותה התורה ,וכדי להסתלק מן הספק אנו תוקעים בכל האופנים .ואם
כן ,כשם שאנו תוקעים בכל האופנים על מנת להסתלק מן הספק ,כך הקב”ה
מתייחס גם למי שבבחינת מחצה על מחצה ,רעים וטובים ,ומטיב לו בשנה
טובה ומתוקה.
***
“זה היום תחילת מעשיך”
קיי”ל מצוה להוסיף מחול על הקודש ,בכל שבת ויום טוב .אמנם השואל
ומשיב מביא שבראש השנה ,כיון שהוא יום הדין ,אין מצוה להוסיף מחול
על הקודש.
ויש להוסיף ,דאכן מילתא דמסתברא היא שבראש השנה ליתא לדין זה
דחובה להוסיף ,ומטעם נוסף :רש”י מביא (על הפס’ ויכל אלקים ביום השביעי
– בראשית ב ,ב) :בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו ,צריך להוסיף מחל על
הקדש ,הקב”ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה ונראה כאלו כלה
***** ט ******
בו ביום .ע”כ .הרי שהקב”ה עצמו לא הוסיף אלא המשיך במלאכת הבריאה
עד סיום יום הששי.
וכד דייקת ,שני הביאורים נצרכים – כל אחד בשנה אחרת .כאשר חל ראש
השנה בחול אזי הוא יום הדין ,ואז אין מוסיפין ליום הדין .וכאשר חל בשבת
שאין בה דינים ,אזי נזקקים לטעם שביארנו שכן מצינו בבריאת העולם אצל
הקב”ה עצמו כביכול.
***
“זכר ליציאת מצרים”
בתפילה ובקידוש דראש השנה תיקנו לומר “ותתן לנו ה’ אלקינו באהבה
את יום הזכרון הזה . .זכר ליציאת מצרים” .ויש לבאר מה השייכות בין ראש
השנה ליציאת מצרים.
והגם שאמרו (ר”ה יא ,א-ב) בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים,
עדיין צריך להבין הא גופא ,מדוע אכן דוקא בראש השנה בטלה עבודה,
ומהי השייכות בתוכן בין זה לזה.
ונראה לומר בזה ,דהנה משה רבינו ע”ה שאל מאת הקב”ה מה זכות
יש לישראל שיצאו ממצרים ,והשיבו הקב”ה “בהוציאך את העם ממצרים
תעבדון את האלקים על ההר הזה” ,דבר גדול יש לי על הוצאה זו שהרי
עתידים לקבל התורה על ההר הזה לסוף שלשה חדשים שיצאו ממצרים
(שמות ג ,יב וברש”י) .דהיינו שהוציאם ממצרים על שום מה שיהיה בעתיד.
ואף על פי שאז לא היו עדיין ראויים להיגאל ,שהרי הללו עובדי ע”ז והללו
עובדי ע”ז ,מכל מקום ריחם עליהם הקב”ה והחשיב להם מה שיעשו בעתיד,
שייחשב להם לזכות כבר עתה ובשכר זה גאלם ממצרים.
וזהו גם עניינו של יום הדין ,שגם יהודי שעדיין לא השלים כדבעי את
תשובתו ומעשיו ,הקב”ה מקבל מראש את התשובה שיעשה לאחרי זה.
ובפרט לפי מה שהבאנו לעיל שהקב”ה מצרף את המצוות שיעשו גם בעתיד,
במועדים שלאחרי זה .נמצא שהרי זה ממש דומה ליציאת מצרים ,שגם מי
שאינו ראוי זוכה בדין ברחמיו יתברך על שום העתיד.
***
“זכרון תרועה”
לגבי נוסח תפילות ראש השנה מצינו מחלוקת ,רב האי סובר שתמיד
אומרים “זכרון תרועה” ,בין אם חל בחול או בשבת .ויש אומרים שכאשר
חל בשבת אומרים “זכרון תרועה” ובשאר ימים “יום תרועה” .והתרוה”ד כתב
***** י ******
שאף כאשר חל בחול ,בלילה אומרים “זכרון תרועה” כיון שלילה אינו זמן
תקיעה (ראה טור וב”ח סי’ תקפב).
מחלוקת נוספת מצינו ,מהו נוסח ברכת המצוה דתק”ש – לר”ת מברכים
על תקיעת שופר ,ולהרמב”ם לשמוע קול שופר .והיינו שנחלקו בגדר המצוה,
אם המצוה היא מעשה התקיעה ,או השמיעה.
[ועפ”י חכמת הקבלה שני הדברים האמת ,כדמצינו בכתבי האריז”ל כוונות
ותקנות הן לתוקע והן בשמיעה .וגם בפשטות ,הרי השופר עצמו מזכיר
אילו של יצחק ,ושמיעת קול שופר מעוררת כמ”ש הרמב”ם “עורו ישנים
משנתכם” וכו’].
ויש לומר ששתי המחלוקות תלויות זו בזו .דאם נאמר שהמצוה היא
מעשה התקיעה ,הרי מתאים לומר על זה “יום תרועה” ,שהתרועה עצמה
היא התכלית הנרצית .משא”כ אם המצוה היא השמיעה ,שאז צריך לומר
שזהו מפני הטעמים הידועים ,להזכיר על מתן תורה וכו’ – הרי שהמצוה
עצמה עניינה להזכיר ,ומתאים שיום זה ייקרא בתפילותינו “זכרון תרועה”.
עוד יש לפרש עפ”י מ”ש החת”ס שנשמות הצדיקים שכבר נסתלקו
מעלמא דין באים לסייע לישראל בתפילותיהם .ואולי גם לזה ירמוז “זכרון
תרועה” ,הזכרת זכות הצדיקים מדורות שלפנינו.
***
עוד ענינים המתבארים לפי מחלוקת ר”ת והרמב”ם בגדר מצות שופר:
כוונת המצוות :אכל מצה בלא כוונה יצא ידי חובתו (רמב”ם הל’ חמץ ומצה
פ”ו ה”ג) ,אבל המתעסק בתקיעת שופר להתלמד לא יצא חובתו (רמב”ם הל’
שופר פ”ב ה”ד) – .הרמב”ם לשיטתיה דהמצוה היא השמיעה ,ואם כן ,במצוה
שאינה אלא שמיעה ללא מעשה מצוות צריכות כוונה .וכמ”ש רבינו הקדוש
מסאטמאר זיע”א ,שכל מצוה שהיא בשב ואל תעשה ,וכגון שביתה ממלאכה
בשבת ,אינו יוצא יד”ח בלי כוונה.
הפסק נשימה בין שברים לתרועה :גם בזה נחלקו הפוסקים ,ונראה שגם
זה תלוי בהגדרת המצוה .אם העיקר הוא השמיעה ,הרי בשמיעה לא ניכר
כ”כ אי הוי נשימה אחת או שתים ,והעיקר שהם תכופים זה לזה .אבל אם
העיקר הוא מעשה התקיעה ,הרי מובן שכדי להחשיב את השברים והתרועה
יחד שזהו “תרועה” האמורה בתורה ,צריכים להיות צמודים ממש ,בנשימה
אחת.
[וכיון דאתינן להכי יש להעיר ,שעצם המחלוקת האם צריך להיות שברים
תרועה בנשימה אחת או לאו – יש לה מקום בעיקר לדעת הרמב”ם שנסתפק
***** אי ******
לנו מהי התרועה האמורה בתורה .אבל לדעת רב האי שאין בזה ספק ובכל
אחד מהאופנים יוצאים יד”ח ,הרי אין בזה כ”כ נפק”מ ,דבכל אופן הרי יוצא
יד”ח בסדר תש”ת או בסדר תר”ת].
***
“עומד מכסא הדין”
אמרו חז”ל במדרש (ויק”ר פכ”ט ,ג)“ ,בשעה שישראל נוטלין את שופריהן
ותוקעין לפני הקב”ה עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים”.
יש לפרש ,דקיי”ל שבעל דין צריך לעמוד (שבועות ל ,א .רמב”ם הל’ סנהדרין פכ”א
ה”ג) .וכאשר הקב”ה דן את ישראל ,הרי שהוא עצמו גם כן בעל דין כביכול,
שהרי בשעה שאדם מצטער שכינה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי (סנה’
מו ,א) ,וכאשר גלו ישראל גלתה שכינה עמהם .לכן כביכול “עומד” מכסא
הדין.
לפי זה יובן גם מה שהקב”ה מלמד את ישראל עצה לזכות בדין ,ע”י
תקיעת שופר .והרי אסור לו לדיין לסייע ביד בעל הדין וללמדו טענות? אלא
שכנ”ל הקב”ה עומד לדין יחד עם ישראל ,והוא עצמו נחשב כביכול בעל דין
הצריך עצה לעצמו לזכות בדין.
ענין זה נרמז אף בלשון הכתוב “תקעו בחודש שופר גו’ ,כי חק לישראל
הוא משפט לאלקי יעקב” (תהלים פא ,ד-ה) – כיצד יכול הקב”ה להורות לישראל
עצה זו “תקעו בחודש שופר” – כיון שאף על פי ש”חוק לישראל הוא” ,שהם
בעלי דין ,אבל סוף סוף “משפט לאלקי יעקב” ,המשפט הוא גם לאלקי יעקב
כביכול ,שהוא גם כן בעל דין.
***
סימנא טבא
בגמ’ כריתות (ו ,א)“ ,אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא יהא רגיל
איניש למיכל ריש שתא קרא ורוביא כרתי סילקא ותמרי”.
והנה “סימן” בגימטריא ק”ס ,שהוא שם של הצלה וישועה .ויש לומר
שזהו הרמז באכילת הסימנים בכלל ,נוסף על התוכן הפרטי שבכל אחד
מהסימנים.
***
***** בי ******
תפוח בדבש
מבואר בכתבי האריז”ל ,שתפוח כנגד חלק תפוחין קדישין ,ודבש רומז
להמתקת הדינים ,כי התיבה “שופר” מורכבת מאותיות ש”ו-פ”ר ,האותיות
ש”ו עם האותיות יד של הבעל תוקע המחזיק בידו את השופר ,גימטריא
דבש ,וזה ממתיק הפ”ר – ר”פ דינים.
וכן האותיות ש”ו של שופר ,והאותיות יד של הבעל תוקע ,הם גם
בגימטריא שכ ,ורמז לכך שע”י תקיעת שופא ממתיקים את ה ש”כ דינים.
***
***** גי ******
אמרי מנחם משנים קדמוניות
ראש השנה
טעם תקנת רבי אבהו
אתקין רבי אבהו בקסרי תקיעה שלשה שברים תרועה תקיעה וכו’ מספקא
ליה אי גנוחי גנח אי ילולי יליל (ר”ה לד.).
ביאור דברי הגמרא ,כתוב בתורה (במדבר כט ,א) ‘ובחודש השביעי באחד
לחודש וגו’ יום תרועה יהיה לכם’ ,ובתרגום ‘יום יבבא יהא לכון’ ,ומזה
נלמד כי מצוה לתקוע בשופר בראש השנה בקול יבבה .ומהו קול יבבה ,יש
ללמוד ממאי דכתיב באימיה דסיסרא ‘בעד החלון נשקפה ותייבב אם סיסרא’
(שופטים ה ,כח) ,והיינו ,שאמו של סיסרא הרימה קול יבבה מתוך צער וכאב,
נמצא שיבבה הוא קול של כאב .ונסתפק רבי אבהו אם כונת התורה לקול
של אדם הגונח ונאנח מכאב ,או של אדם המיילל בבכי ,שוב נסתפק אולי
הכוונה לשני הקולות .ועל כן תיקן בעירו קיסרי לתקוע לתקיעת תרועה גם
תקיעת שברים שהיא קול גניחה ,וגם תקיעת תרועה שהיא קול יללה ,וכן
לתקוע שברים תרועה ביחד.
נשאל רב האי גאון ‘וכי עד שבא רבי אבהו לא היו ישראל יוצאים ידי
תקיעת שופר’ .והשיב ‘אל תחשבו בלבבכם כי בימי ר’ אבהו נפל ספק בדבר
זה ,שהרי משניות קדומות הן ,אחת אומרת תרועה ג’ יבבות ואחת אומרת
תרועה ג’ שברים ,והא אמרינן בהדיא אמר אבי בהא וודאי פליגי .וכך היה
הדבר מימים קדמונים מנהג בכל ישראל ,מהן עושין תרועה יבבות קלות
ומהן עושין תרועה יבבות כבדות שהן שברים ,ואלו ואלו יוצאין ידי חובתם.
כי שברים כבדים תרועה הם ,ויבבות קלות תרועה הן ,והיה הדבר נראה
כחלוקה ,אף על פי שאינה חלוקה .וקאמר אביי בהא פליגי ,ולא פלוגתא
היא ולא היו מטעים אלו את אלו ,אלא מר כי אתריה קתניה ומר כי אתריה
קתני ,וחכמים של הללו מודים כי יבבות תרועה היא ,וחכמים של הללו כי
***** די ******
שברים תרועה היא .וכשבא רבי אבהו ראה לתקן תקנה שיהיו כל ישראל
עושין מעשה אחד ולא יראה ביניהם דבר שההדיוטות רואין אותו כחלוקה’
(רא”ש ר”ה פ”ד סימן י; ר”ן שם י .מדפה”ר; וכ”ה בר”ח שם לד ;.הרמב”ם פ”ג מהלכות שופר
ה”ב-ג חולק ועיי”ש).
נראה לומר ביאור הענין ,כי באמת בכל שנה יש לתקוע סדר תקיעות
אחר ,הכל לפי המתקת הדינים והשתקת המקטרגים הנצרכת ,ויש שנים
שיש לתקוע שברים ,שבקולות אלו אפשר לנצח את המשטינים ,ויש שנים
שיש לתקוע תרועה בדוקא ,כי בקולות אלו אפשר להכרית את המקטרגים.
והדבר תלוי לפי המקומות ,שיש מקומות בהם היו צריכים לסוג תרועה
של ילולי יליל ויש מקומות לסוג תרועה של שברים ,בדורות הראשונים היו
מנהיגי הדור בעלי מדרגה והשגות רמות ,ויודעים היו איזה תקיעות יפעלו
לרחמים ולרצון בשמי מעל ,וקבעו בכל שנה לתקוע את סדר התקיעות
הראוי ,בכל מקום היתה הקביעה והתקנה לפי מצב בני המקום ,ולפי השפע
שהיה נצרך להמשיך ,שפע פרנסה או רפאוה וזיווגים וכיוצ”ב.
אך משחלפו השנים וירדו הדורות ,נחלשו השגות הצדיקים ,עד שכאשר
הגיע רבי אבהו ראה כי אין יודעים כבר באיזה סדר ראוי לתקוע ,ולכך
תיקן לתקוע בכל האופנים ,לבטל ולבלבל השטן מכל מקום ,ולהמשיך כל
ההשפעות הנצרכות.
וכן תלוי הדבר באותה המדה בה מנהיג הקב”ה את העולם בכל שנה
ושנה ,וכאשר היו צדיקים ראשונים בעלי ההשגה היו יודעים באיזה מדה
נוהג הקב”ה בהאי שתא ,והיו יודעים איזה תקיעות מועילות להכרית כל
המריעים ,ומועילות להמשיך שפע טוב הנצרך ,וכאשר בא רבי אבהו תיקן
לתקוע בכל האופנים בכדי לפעול טוב בכל אופן.
מעלה נוספת יש בתקנת רבי אבהו ,שכלל ישראל מתאחדים כאחד בשעת
תקיעת שופר ,וכך עולה קול התקיעה האדיר והחזק ,הנשמע מכל מקום
ומקום ,עד לב השמים ,ופועל עבור כל בני ישראל.
וכך איתא שכאשר בני ישראל נמצאים באחדות ,כאיש אחד בלב אחד ,אין
כל אומה ולשון ,ושריהם למעלה ,יכולים להרע לישראל.
טעם מחלוקת האם יש לתקוע תשר”ת כדרך דעבדי אינשי
שלשה שברים צריך לעשותם בנשימה אחת אבל שברים ותרועה דתשר”ת
יש אומרים שאינו צריך לעשותם בנשימה אחת והוא שלא ישהא בהפסקה
יותר מכדי נשימה .ויש אומרים שצריך לעשותם בנשימה אחת (או”ח סי’ תק”צ
ס”ד).
***** וט ******
והוא מחלוקת הראשונים דר”ת כתב (עי’ רמב”ן ר”ה לד‘ ):שלשה שברים
ותרועה דתשר”ת מסתברא דגנוחי ויילולי בחדא נשימה לא עבדי אינשי’.
והרמב”ן (שם) חולק .וכן חולק הרא”ש (שם פ”ד ס”י) וכותב ‘ושברים ותרועה
יש לעשות בנשימה אחת ,משום דלמא גנוחי גנח וילולי יליל והכל תרועה
אחת הן ,ואף על פי שאין דרך האדם לגנוח ויליל בנשימה אחת ,מכל מכם
תרועה היא גנוחי ויליל בענין שתהא התרועה אחת בלא הפסק’.
ויש לומר שמחלוקת זו האם יש לחוש לדרך העולם ,תלויה במחלוקת
הרמב”ם ורב האי גאון במה שאמרו בגמרא (ר”ה לד‘ ).אתקין רבי אבהו בקסרי
תקיעה שלשה שברים תרועה תקיעה וכו' מספקא ליה אי גנוחי גנח אי ילולי
יליל' .דנשאל רב האי גאון ‘וכי עד שבא רבי אבהו לא היו ישראל יוצאים ידי
תקיעת שופר’ .והשיב ‘אל תחשבו בלבבכם כי בימי ר’ אבהו נפל ספק בדבר
זה ,שהרי משניות קדומות הן ,אחת אומרת תרועה ג’ יבבות ואחת אומרת
תרועה ג’ שברים ,והא אמרינן בהדיא אמר אבי בהא וודאי פליגי .וכך היה
הדבר מימים קדמונים מנהג בכל ישראל ,מהן עושין תרועה יבבות קלות
ומהן עושין תרועה יבבות כבדות שהן שברים ,ואלו ואלו יוצאין ידי חובתם.
כי שברים כבדים תרועה הם ,ויבבות קלות תרועה הן ,והיה הדבר נראה
כחלוקה ,אף על פי שאינה חלוקה .וקאמר אביי בהא פליגי ,ולא פלוגתא
היא ולא היו מטעים אלו את אלו ,אלא מר כי אתריה קתניה ומר כי אתריה
קתני ,וחכמים של הללו מודים כי יבבות תרועה היא ,וחכמים של הללו כי
שברים תרועה היא .וכשבא רבי אבהו ראה לתקן תקנה שיהיו כל ישראל
עושין מעשה אחד ולא יראה ביניהם דבר שההדיוטות רואין אותו כחלוקה’
(רא”ש ר”ה פ”ד סימן י; ר”ן שם י .מדפה”ר; וכ”ה בר”ח שם לד.).
אמנם הרמב”ם (פ”ג מהלכות שופר ה”ב-ג) חולק וסובר דהוא ספק גמור.
ויש לומר דר”ת למד כרב האי גאון דאינו ספק באמת ,ולכך אין צריך
להקפיד כל כך .אך הרמב”ן סובר כרמב”ם דהוא ספק גמור.
או יש לתלות המחלוקת במה שנחלקו הראשונים בגדר מצוות שופר,
הרמב”ם (פ”א מהלכות שופר ה”א) כותב ‘מצוות עשה של תורה לשמוע תרועת
השופר בראש השנה’ ולשיטתו (שם פ”ג ה”י) מברכים ‘לשמוע קול שופר’.
והסמ”ג (עשין מב) כתב ‘מצות עשה לתקוע בשופר בראש השנה’ .וכן סובר
ר”ת (עי’ רא”ש פד ס”י ועעו”ש) ,ולשיטתו מברכים ‘על תקיעת שופר’.
דאם עיקר המצוה הוא שמיעת קול שופר ,אין כל כך נפקא מינה בהפסק,
דהשומע אינו מרגיש .אמנם אם עיקר המצוה הוא התקיעה ,יש להקפיד
על ההפסק ,דהתוקע מרגיש בהפסק .ור”ת הסובר דזהו עיקר המצוה ,ולכך
סובר דיש לעשות כדרך התוקעים.
***** זט ******
בענין המחלוקת מהו עיקר מצוות תקיעת שופר ,יש לציין לדברי האר”י
הק’ בסידורו ,שכתב כוונות בכל ענין וענין בתקיעת שופר ,תנועות השפתים,
ההבל ,הקול והשמיעה ,והרי שהכל עיקר גדול.
עוד יש להוסיף ,כי איתא מהאר”י הק’ ששברים הוא דינא קשיא ,גבורות,
ותרועה הוא דינא רפיא ,חסדים ,ויש לומר כי יש סברא שלא לכלול חסדים
ורחמים כאחד ,ומצד שני יש לומר כי עדיף לכלול כאחד משום שכך נמתק
הגבורות.
מחלוקת בגדר מצוות תקיעת שופר
נחלקו הראשונים בגדר מצוות שופר ,הרמב”ם (פ”א מהלכות שופר ה”א) כותב
‘מצוות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה’ ולשיטתו (שם
פ”ג ה”י) מברכים ‘לשמוע קול שופר’ .והסמ”ג (עשין מב) כתב ‘מצות עשה
לתקוע בשופר בראש השנה’ .וכן סובר ר”ת (עי’ רא”ש פד ס”י ועעו”ש) ,ולשיטתו
מברכים ‘על תקיעת שופר’.
ויש לומר רמז המחלוקת ,על פי טעמי מצוות תקיעת שופר ,דלטעם
שהשופר מעורר הלב כמו שכתב בספר החינוך (מצוה תה) ד’האדם בעל חומר
לא יתעוררר כי אם על יד מעורר וכו’ וקול השופר מעורר הרבה לב כל
שומעיו’ .ורבינו בחיי כתב בספרו כד הקמח ‘הקול המביא לידי עצבון ולידי
חרדה הוא קול השופר ,ולמדנו זה מן הכתוב (עמוס ג ,ו) ‘אם יתקע שופר בעיר
והעם לא יחרדו’ וכו’ וזהו טעם המצוה שצונו הקב”ה בתקיעת שופר ,שנהיה
תוקעין בתרועה שהיא יללה כדי ליילל וכו’ ושנתעורר מתוך אותו הקול
ושנלבש חרדה מאימת הדין’ .וחרדת הלב מביאה את האדם לידי תשובה
כמו שכתב הרמב”ם (הלכות תשבה פ”ג ה”ד) ‘אע”פ שתקיעת שופר בראש השנה
גזירת הכתוב ,רמז יש בו ,כלומר :עורו ישנים משנתכם ,ונרדמים הקיצו
מתרדמתכם ,וחפשו במעשיכם ,וחזרו בתשובה ,וזכרו בוראכם ,אלו השוכחים
את האמת בהבלי הזמן ,ושוגים כל שנתם בהבל וריק ,אשר לא יועיל ולא
יציל ,הביטו לנפשותיכם ,והטיבו דרכיכם ומעלליכם ,ויעזוב כל אחד מכם
דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה’ .יש לומר דעיקר המצוה הוא ‘לשמוע
קול שופר’.
אך להטעם דאיתא בגמרא (ר”ה טז‘ ).למה תוקעין בשופר של איל ,אמר
הקב”ה ,תקעו לפני השופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן
אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני’ .יש לומר דעיקר
המצוה הוא התקיעה .וכן יש לומר לפי שאר טעמים שכתב רבי סעדיה
גאון (עי’ אבודרהם ספר ראש השנה) שראש השנה הוא יום המלכת הבורא ודרך
***** זי ******
המלכים שתוקעים לפניהם בשופר .וכן זכרון למעמד הר סיני בו נשמעו
קולות שופר .זכרון דברי הנביאים שנמשלו לקול שופר .זכרון חורבן המקדש
וקול תרועת מלחמת אויבים .זכרון יום הדין .זכרון קיבוץ נדחי ישראל .זכרון
תחיית המתים.
ויש להוסיף כי התקיעה מרמזת על דין ,שבאה לעורר את ישראל לתשובה,
אמנם השמיעה שלאחר התקיעה היא מרמזת על רחמים ,שכבר נתעוררו
לתשובה ותיקון המעשים .וזהו שיש בין בתקיעה להשמיעה.
וזהו נרמז בפסוק ‘עלה אלקים בתרועה ה’ בקול שופר’ ,שהתרועה מרמזת
על דינים ,וזהו ‘אלקים’ ,שם הדין ,אך אחר כך ‘ה’ בקול שופר’ ,כאשר כבר
נשמע הקול ומתעוררים ישראל בתשובה‘ ,ה’ בקול שופר’ ,נהיה מדת
הרחמים.
האהבה שלאחר הדינים
עלה אלקים בתרועה ה’ בקול שופר (תהלים מז ,ו).
מו”ר הרה”ק ר’ מנחם שלמה מקאלוב זי”ע ביאר ענין המתקת הדינים ,כי
הוא כפי דרך העולם כאשר ב’ חברים שהם ידידים בלב ונפש ,ובודאי אצל
איש ואשה ,כאשר יש ביניהם דינים ומריבה ,אזי המצב אינו כראוי .אולם
כאשר הם משלימים ונהיים שוב אוהבים ,האהבה ביניהם מתעצמת הרבה
יותר.
ויש לומר שזהו ענין המתקת הדינים ביום ראש השנה ,שתחילה ‘עלה
אלקים בתרועה’ ,ברוב מדת הדין ,הרמוז בשם ‘אלקים’ ,ואחר כך נהיה ה’,
היינו מדת הרחמים ,על ידי הקול שופר ,והאהבה מתעצמת ומתגברת ביותר
עד שהקב”ה משפיע על ישראל תוספת השפעות טובות לרוב.
תקיעות במוסף
יש לבאר ענין המחלוקת כמה תוקעים בתפילת לחש במוסף (עי’ אבני נזר
או”ח תמא).
וידהתקיעות בתפילת מוסף מורה על מה שתוקעים בשמים ,שכן אחר
התקיעות הראשונות כבר יצאו ידי חובה ,והתקיעות השניות מורה על מה
שתוקעים בשמים.
ויש לומר שמכיון שבשמים בחינת התקיעה היא ‘בשופר גדול יתקע’,
והיינו סדר תקיעה אחד ,אין צריך לתקוע עוד.
***** חי ******
אמנם מצד שני יש לומר שאף בשמים תוקעים יותר ,כדרך ישראל ,משום
חביבותם של ישראל.
שיטת הרמב”ם בדין מצוות צריכות כוונה
המתעסק בתקיעת שופר להתלמד לא יצא חובתו ,וכן השומע מן המתעסק
לא יצא .נתכוון שומע לצאת ידי חובתו ולא נתכוון התוקע להוציאו ,או
שנתכוון התוקע להוציאו ולא נתכוון השומע לצאת ,לא יצא ידי חובתו עד
שיתכוין שומע ומשמיע (רמב”ם פ”ב ה”ד).
יש להקשות דבהלכות חמץ ומצה (פ”ו הי”ב) פסק הרמב”ם דאין מצוות
מצה צריכה כוונה.
ויש לומר על פי מה שככתב החתם סופר (תורת משה ח”ב מז ,.פר’ תבא ד”ה אשר
לא יקים ,דפו”ח ח”ה דף קכד) ‘השובת בשבת ואינו מקדש היום בכניסתו ,לומר
הריני שובת על שם מצות שבת ,לא עשה כלום .ועל כן זכור ושמור בדבור
אחד נאמרו .והיינו ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת ,שמירה
על ידי עשיית קידוש’.
ורביה”ק זי”ע (דברי יואל עה”ת ח”ו דף רצד) מבאר הדברים על פי דברי רבינו
יונה (סוף פ”ק ממס’ ברכות ו .דפי הרי”ף ד”ה אמנם) דבמצוה התלויה בדיבור כולי
עלמא מודי דמצות צריכות כוונה ,כיון שאין בו מעשה .דלפי זה צריך לומר
דכל שכן במצות שביתה בשבת ,דמצותו למנוע עצמו ממלאכה בשב ואל
תעשה ,ואין בו שום מעשה ואפילו דיבור ועקימת שפתים ליכא ,וודאי דלכולי
עלמא בעי כוונה ,ואי לאו הכי לא הוי מעשה מצוה כלל .ובאמת בחתם סופר
עצמו יש משמעות לביאור רביה”ק וקצת פלא שלא ציינו רביה”ק.
וזה יש לומר לגבי מצוות שמיעת קול שופר ,דהרמב”ם (פ”א מהלכות שופר
ה”א) כותב ‘מצוות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה’
ולשיטתו (שם פ”ג ה”י) מברכים ‘לשמוע קול שופר’ .ואם כן הוא דהמצוה היא
בשמיעה ,הרי אין מעשה במצוה ,ולכך יש לומר דבעינן כוונה ,כמו בשאר
מצוות שאין בהם מעשה.
זכרון תרועת הצדיקים
אם חל ראש השנה בחול אומר יום תרועה מקרא קודש ואם חל בשבת
אומר זכרון תרועה מקרא קודש וכן נוהגין באשכנז .כתב רב האי וכו’ מנהג
לומר וכו’ יום הזכרון הזה זכרון תרועה (טור או”ח סי’ תקפב).
משמע בדברי הטור דלרב האי יש לומר תמיד נוסח ‘זכרון תרועה’ .וכן
כתב בתרומת הדשן (סי’ קמה) ‘ואחד מהגדולים קיבל מרבותיו שלעולם יש
***** טי ******
לומר ‘זכרון תרועה מקרא קודש’ ,והיינו בכל שנה (ועי’ שבלי הלקט סי’ רפו; סדר
רב עמרם השלם ח”ב; ארחות חיים; רמב”ם פכ”ט מהלכות שבת ה”כ).
רביה”ק זי”ע אמר בדרשת תקיעת שופר (דברי יואל ר”ה עמ’ נו) מה שאמר
זקינו הרה”ק בעל ייטב לב זי”ע בהספידו את הרה”ק בעל דברי חיים מצאנז
זי”ע לפרש הפסוק (שמואל ב א ,יח) ‘ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על
ספר הישר’’‘ .קשת’ ר”ת תקיעה שברים תקיעה ,דכל זמן שהיה הרה”ק
מצאנז זי”ע בחיים חיותו היה הוא מכון את כוונת התקיעות והיה מגין בעד
כל ישראל בעבודתו הקדושה ,ועל ידי תקיעותיו היינו אף אנו נאחזים בו
ונדחקים ונכנסים עמו להעלות את תקיעתנו בצירוף עם כוונתיו הטהורות.
אמנם אחרי שנסתלק מרן הדברי חיים זי”ע מוטל עלינו ללמד את בני יהודה
קש”ת ,היינו כוונת התקיעות דאין לנו מי שיכוון בעדינו ,וכל אחד זקוק לכוון
בעד עצמו’.
זה יש לומר רמז ‘זכרון תרועה’ ,היינו זכרון תרועת הצדיקים ,היא העומדת
לנו.
השפעות ‘לכם’ בזכות קריאת ‘המלך’
יום תרועה יהיה לכם.
‘לכם’ הוא אותיות ‘מלך’.
והרמז בזה ,שכאשר בני ישראל ממליכים את הקב”ה למלך עליהם בלב
שלם ,ומקבלים על עצמם לקיים את כל גזירות היוצאות מפי המלך ,מתנהג
הקב”ה עמהם באופן של מדה כנגד מדה ,ומשפיע להם כל טוב סלה.
וזהו ‘לכם’ היינו השפעות טובות עבור צרכי בני ישראל ,מדה כנגד מדה,
בשביל שאמרו ‘המלך’.
טעם ‘זכרון תרועה’
אם חל ראש השנה בחול אומר יום תרועה מקרא קודש ואם חל בשבת
אומר זכרון תרועה מקרא קודש וכן נוהגין באשכנז .כתב רב האי וכו’ מנהג
לומר וכו’ יום הזכרון הזה זכרון תרועה (טור או”ח סי’ תקפב).
משמע בדברי הטור דלרב האי יש לומר תמיד נוסח ‘זכרון תרועה’ .וכן
כתב בתרומת הדשן (סי’ קמה) ‘ואחד מהגדולים קיבל מרבותיו שלעולם יש
לומר ‘זכרון תרועה מקרא קודש’ (ועי’ שבלי הלקט סי’ רפו; סדר רב עמרם השלם ח”ב;
ארחות חיים; רמב”ם פכ”ט מהלכות שבת ה”כ).
יש לומר הרמז בזה ,על פי הטעמים שיש במצוות תקיעת שופר שהוא
***** כ ******
לזכרון ,דבגמרא (ר”ה טז ).איתא ‘למה תוקעין בשופר של איל ,אמר הקב”ה,
תקעו לפני השופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה
אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני’.
ורבי סעדיה גאון (עי’ אבודרהם סדר ראש השנה) נתן עשרה טעמים במצוות
תקיעת שופר ,וביניהם הטעמים ,שראש השנה הוא יום המלכת הבורא ודרך
המלכים שתוקעים לפניהם בשופר .וכן זכרון למעמד הר סיני בו נשמעו
קולות שופר .זכרון דברי הנביאים שנמשלו לקול שופר .זכרון חורבן המקדש
וקול תרועת מלחמת אויבים .זכרון יום הדין .זכרון קיבוץ נדחי ישראל .זכרון
תחיית המתים.
ולטעמים אלו מובן שמצוות תקיעת שופר הוא ענין של זכרון ,ובזה יש
לפרש הנוסח ‘זכרון תרועה’.
ענין הזכרת מתן תורה
כתב רב סעדיה ,מה שצונו הבורא יתברך לתקוע בשופר בראש השנה וכו’,
להזכירנו מעמד הר סיני שנאמר בו (שמות יט ,טז) ‘וקול שופר חזק מאוד’.
ונקבל על עצמינו מה שקבלו אבותינו על עצמם נעשה ונשמע (אבודרהם סדר
תקיעת שופר).
יש לומר הענין בהזכרת מתן תורה ,דאיתא בגמרא (שבת פט ).שבשעת מתן
תורה טרדו הקב”ה לשטן כדי שלא יקטרג.
וכן אמרו בירושלמי (ר”ה פ”ד ה”ח) ‘אמר להם הקב”ה ,כיון שקיבלתם עליכם
עול תורה מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מעולם’.
ולכך מזכירים ענין מתן תורה בשעת תקיעת שופר ,להשתיק ולבטל
קטרוגי השטן.
וזה יש לרמז ‘תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט’ ,שמזכירים בעת תקיעת
שופר ‘דבר חוק ומשפט’ ,שקבלו ישראל עליהם את התורה ,וממילא מעלה
הקב”ה על ישראל השומעים קול שופר כאילו לא חטאו מעולם.
וזהו הענין במה שאמרו חז”ל ‘בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין’,
משום שעם התורה אין כל שייכות לשטן ,שבשעת מתן תורה לא היה,
ונמסרה תורה באופן שאין לו שליטה.
עשרה קולות בתקיעת שופר
הקל קול יעקב (בראשית כז ,כב).
הרי כאן עשרה אותיות ,והוא רמז לעשרה קולות שבתקיעת שופר.
***** אכ ******
שנה טובה בכללות
ונוהגין שכל אחד אומר לחבירו לשנה טובה תכתב (רמ”א או”ח סי’ תקפב
ס”ט).
כתב בפרישה (שם ס”ק טו) ‘אפשר שהספר נקרא כן ,וכמו שכתב מהרי”ל
(הלכות שופר סי’ טו) שהספר נקרא מחילה וסליחה עיי”ש’.
יש לפרש מהות ספר ‘לשנה טובה’ ,כי על כל מיני ענינים והצטרכיות
מתפללים ומבקשים‘ ,אבינו מלכינו כתבנו בספר פרנסה טובה’ ושאר בקשות.
אמנם כל זה אינו די ,כי שום אדם אינו יודע מה יהא עמו לשנה הבאה ,ואיזה
ישועות יצטרך ,ולא על כל מיני הישועות מתפללים .לכן כוללים בקשה
וברכה אחת תכתת ותחתם בספר ‘שנה טובה’ ,וזהו הספר שבו כלולות כל
הברכות והישועות.
הסגולה שכל אחד אומר לחבירו שהוא זכאי לשנה טובה
ונוהגין שכל אחד אומר לחבירו לשנה טובה תכתב (רמ”א או”ח סי’ תקפב
ס”ט).
יש לומר הענין בזה על פי מה דאיתא בייטב לב (פר’ קדושים ד”ה קדושים) וז”ל
‘פירש דודי הרב הגאון הקדוש מו”ה אריה ליב מווישניצא זלה”ה [האריה דבי
עלאי] הכתוב (מלאכי ג טז) ‘אז נדברו יראי ה’ איש אל רעהו’ ,שכל אחד נדבר
בלבו על רעהו שהוא ירא ה’ ,ויקשב ה’ וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו
ליראי ה’ ,כלומר ששניהן נכתבין ליראי ה’ כדין וכדין’.
ובישמח משה (תפילה למשה על תהילים) פירש הכתוב (תהילים קמה ,כא) ‘תהילת
ה’ ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו’ ,דהנה הקב”ה כותב בתפילין שלו
שבחם של ישראל‘ ,מי כעמך ישראל’ ,וזהו ‘תהילת ה’ ידבר פי’ ,היינו ,יש
לדבר בענין מי כעמך ישמח שהוא התהילה של הקב”ה ,ועל ידי זה‘ ,ויברך
כל בשר שם קדש’ ,מתעורר כל אחד מישראל לברך ולעבוד את הקב”ה.
וזהו סגולת אמירת ‘לשנה טובה’ האחד לחבירו ,שבכך מעוררים שעת
רחמים בשמים ,כי כאשר כל אחד נדבר בלבו על רעהו שהוא ירא ה’‘ ,שניהן
נכתבין ליראי ה’’ לשנה טובה ומבורכת.
פירוש ‘לאלתר’
לאחר התפילה נוהגין לומר כל אחד לחבירו תכתב ותחתם לאלתר לחיים
טובים (חיי אדם כלל קלט אות ה).
יש לומר ענין הברכה ‘לאלתר’ ,על פי מה שכתב בבני יששכר (מאמרי חודש
***** בכ ******
תשרי מאמר ו אות ו) ‘נראה לי מוכח מהגמרא (ב”ב י ).שכל ריוח והפכו המגיע
לאדם בעשרת ימי תשובה עד יום הכפורים הוא מגיזרה שנה שעברה’.
וזהו שמברכים שיהא מהצדיקים הגמורים שנפסק דינם בראש השנה
לטובה אף על עשרת ימי תשובה.
טעם מנהג טיבול תפוח בדבש
ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש ואומרים תתחדש עלינו שנה מתוקה
וכן נוהגין (רמ”א או”ח סי’ תקפג ס”א).
תיבת ‘דבש’ במילואה הוא ‘דל”ת בי”ת שי”ן’ ,והאותיות האמצעיות ‘ל’ י’ י’’
הן ביחד מספר ‘נו”ן’.
ויש לרמז בזה מה דאיתא בספה”ק (עי’ עבודת ישראל אבות פ”ב מי”ד) כי בראש
השנה נפתחין נו”ן שערי בינה והעבודה היא להמשיך מהם השפע.
וזהו שמטבילין התפוח בתוך הדבש ,לרמז על כך שהעבודה היא להעמיק
עד שמגיעים לשורש נו”ן שערי בינה ,ולהמשיך משם שפע.
שנה מתוקה
ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש ואומרים תתחדש עלינו שנה מתוקה
וכן נוהגין (רמ”א או”ח סי’ תקפג ס”א).
יש לפרש כוונת הברכה ‘שנה מתוקה’ ,משום שלא די בכך שהשנה היא
‘שנה טובה’ ,שכן הקב”ה עושה תמיד טוב עם עמו בני ישראל ,אלא שאנו
מבקשים שיהא ‘הראנו ה’ חסדך’.
וזהו ‘שנה טובה ומתוקה’ ,שתהא השנה טובה ,ואף מתוקה באופן שנרגיש
הטובה.
המלך בה”א הידיעה
המלך.
הטעם ששואגים באמירת ‘המלך’ בקול רעש גדול ,יש לפרש דהוא משום
דהאמת היא דכבר כעת הקב”ה הוא מלך על כל הארץ ,כמו שאומרים ‘אדון
עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא’ ,ומעולם ועד עולם הקב”ה מלך על כל
הארץ ,אמנם תפילתנו ועבודתנו היא לפרסם ולגלות בקרב כל הארץ ענין
מלכות שמים ,למען יכירו וידעו כל יושבי תבל כי ה’ מלך על כל הארץ.
וזהו שאנו צועקים ‘המלך’ ,להדגיש את ה’ה”א’ ,והיינו ה”א הידיעה ,לבקש
כי יתוודע ויתפרסם מלכותו יתברך.
***** גכ ******
עוד יש לפרש כוונת צעקת ‘המלך’ על פי מה שאמרו בזוהר הק’ (ח”ג רעו)
‘לאו אתקרי תמן מלך עד דרכיב בסוסיא דיליה כנסת ישראל .קב”ה כד איהו
לבר מאתריה לאו איהו מלך וכד אתחזר לאתריה ‘והיה ה’ למלך’ וגו’ ,והכי
ישראל אתמן בהון כל ישראל בני מלכים .כגוונא דאבא אינון בנוי לא אינון
בני מלכים עד דיתובון לארעא דישראל’.
וזהו שאנו מתחננים ,יבוא כבר היום שבו ‘המלך’ ,הקב”ה וישראל יקראו
מלכים ,כאשר ישבו במקומם ,בארץ ישראל.
עוד יש לפרש ,ד’המלך’ בגימטריא ‘צ”ה’ ,והוא מספר שם אדנ”י והוי”ה
ביחד ,ושם זה הוא היחוד השלם .ואנו מבקשים שיתייחד שמו יתברך בקרוב
בביאת הגואל.
באופן נוסף יש לפרש אמירת ‘המלך’ .דאיתא (פרקי דר”א פ”ג ופ”י; רזיאל המלאך
יב ,א; וע’ עץ חיים שער א ענף א) הטעם מדוע ברא הקב”ה את העולם ,דהלא אנו
אומרים ‘אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא’ ,והוא יתברך שלם בכל
מיני שלמות ואין לו שום חסרון וצורך באיזה דבר .אלא משום ש’אין מלך
בלא עם’ והקב”ה חפץ להיטיב עם ברואיו.
תחילה יש לבטל ממשלת זדון
וכל הרשעה כולה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ.
רביה”ק זי”ע (דברי יואל מוצאי יום כפור עמ’ תלח) פירש ‘וכל הרשעה כלה
כעשן תכלה’ .דהנה בני ישמעאל נמשלו לעננים כמאמר הכתוב ‘ולישמעאל
שמעתיך הנה ברכתי אותו וגו’ שנים עשר נשיאים יוליד’ ,והרמז בזה דכמו
שהענן כלה והולך ולא נשאר הימנו שריד כך בני ישמעאל אחרי גדולותם
ומלכותם עתידים שיכלו ויתבטלו מן העולם‘ .וכשם שהמשיל הכתוב את בני
ישמאל לעננים משום שהם כלים והולכים ,כמו כן סגנון התפילה ‘וכל הרשעה
כולה כעשן תכלה’ ,היא גם כן בענין זה עצמו ,דקאי על בני ישמעאל שכינה
אותם בעשן שהוא מתנדף והולך כעננים ,ועליהם אנו מתפללים ואומרים
‘וכל הרשעה כלה כעשן תכלה’ ,היינו מלכות ישמעאל שעתידה שתכלה
כעשן וענן ,אמנם תנאי הוא הדבר ‘כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ’ ,היינו
מלכות המניות והזדון השולטת בארץ הקודש ,דאך כאשר יתבטל המלכות
המינות מן העולם אז אנו מובטחים כי יתקיים וכל הרשעה כולה כעשן תכלה,
דאילו כל זמן שעדיין קיימת ממשלת הזדון בארץ ישראל אין אנו בטוחים
כי הרשעה כעשן תכלה ,כי מי יודע מה יולד יום ומה יעבור עוד על ישראל
באשמת ובסיבת מלכו הזדון היינו ממשלת המינים שבארץ הקודש .הבורא
כל עולמים יעזור שתבטל מלכות המינות במהרה על ידי מלך המשיח ולא
***** דכ ******
על ידי האומות ח”ו שאז הוא סכנה גדולה לישראל רח”ל ה’ ירחם .אבל זה
ברור להמאמין בהשי”ת ובתורה הק’ כי לפני ביאת המשיח תתבטל כל אותה
מלוכה הטמאה ותהוי כעפרא דארע ,וכאשר יתקיים כי תעביר ממשלת זדון
מן הארץ אז יתקיים בשלימות וכל הרשעה כולה כעשן תכלה’.
על דרך זו יש לפרש הפסוק ‘יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם’,
שעל ידי שחוטאי ישראל יתבטלו ואינם ,כאשר תתבטל מלכות המינות ,אז
‘ורשעים עוד אינם’ ,תבוא הגאולה ולבני ישמעאל תהא המפלה.
רוב המקטרגים בטלים כנגד הרב
באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקנו
במשפט המלך המשפט.
בכל דבר הדין שהמועט בטל ברוב ,אך בדבר חשוב הדין הוא שאינו
בטל מפני הרוב (תמורה לד .).ודנו הפוסקים ,האם הדין שדבר חשוב אינו
בטל ברוב הוא מהתורה או מדרבנן .הגאון רבי יעקב עמדין זצ”ל בתשובות
היעב”ץ (קנ”ח) כותב שלדעתו הא דדבר חשוב אינו בטל מפני הרוב הוא דין
דאורייתא‘ ,ואם תאמר מאין הרגלים לומר שהוא מן התורה’ ,פשוט הוא,
שכן אותו הפסוק המלמד על ביטול ברוב אומר בראשו ‘לא תענה אחר רב’,
ופירשו בגמרא (סנהדרין לו ).שהכתוב מלמד ש’בדיני נפשות מתחילין מן הצד’,
פירוש שאין שומעים מתחילה את דברי הרב הוא ראש הבית דין היושב
באמצע ,אלא מתחילין לשמוע את דעת חברי הבית דין היושבים בצד.
והטעם לכך ,משום שאם אמר הראש בית בית דין את דבריו תחילה‘ ,לא
תענה אחר הרב’ ,ואין לחברי הבית לענות אחריו ,משום שהדין נפסק כמותו
אף אם יעמדו הרוב כנגדו .והטעם לכך שאין דברי הרב בטלים ברוב חברי
הבית דין ,משום ‘דבר החשוב אינו בטל ברוב’ ,והרי מכאן שהכלל שמיעוט
בטל ברוב אינו אמור בדבר חשוב .ומסיים היעב”ץ‘ ,ונראה לי שהיא ראיה
מפורשת מן התורה ,אע”פ שהיא מחודשת וכמדומה לא קדמני אדם בו ,אולי
מהשמים הניחו לי מקום’.
בזה יש לפרש כוונת התפילה ‘באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד
ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקנו במשפט המלך המשפט’ ,אנו מבקשים שאם
ח”ו המצב קשה ובני ישראל אינם יוצאים זכאים בדין ,עד שמרוב חטאיהם
וחובותיהם נשתתק אחרון המליץ יושר ,וכבר אין מי שיעמוד מול מגידי
הפשע ,ומצד הדין ראוי שהמשפט יקבע על פי הרוב ,שהם מגידי הפשע.
אנו מבקשים ‘תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט’ ,שהקב”ה יקבע ויאמר כי בני
ישראל זכאים וראויים לשנה טובה ,ובכך יהא הדין שאין הולכים אחר רוב
***** הכ ******
המשטינים ,אלא אחר הרב ,היינו הקב”ה ראש הבית דין ,ובני ישראל נכתבים
ונחתמים לאלתר לחיים טובים ולשלום.
המתקת הדינים בכח התורה
באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקנו
במשפט המלך המשפט.
הרה”ק מקאמרנא זי”ע מביא בספרו עת רצון (אבות פ”ה) בשם אביו
פירוש הכתוב (דברים א ,ו) ‘הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר’ ,על פי
מה ששמע מהגה”ק מהר”ש מדאברמיל‘ ,לגולה עמוקות בדין’ ,כשהקב”ה
רואה ח”ו דינים על ישראל ,מתחיל לגלות רזין דאורייתא והדינין בטלין
כו’ ,וכמשמחדש איזה דבר בגמרא ופוסקים ג”כ נמתקין הדינים ,דהקב”ה
חדי בפלפולא ונמתקין הדינים ,ולזה ולזה משה רבינו כשרצה להוכיח את
ישראל היה מתיירא שמא יעורר דינים כו’ ,ולזה הואיל משה באר את התורה
ועי”ז נמתקין הדינים .ומבאר בזה ‘לגולה עמוקות בדין’ ,היינו על ידי ביאור
עמוקות התורה יש המתקת הדינים.
וכותב עוד ‘והנה הבנתי מדברי קדשו של ...שדוקא על ידי פנימיות התורה
נמתקין הדינים ,ואנכי לא כן עמדי ,רק כשמחדש איזה דבר בגמרא ופוסקים,
גם כן נתקין הדינים דהקב”ה חדי בפלפולא ונמתקין הדינים’.
ויש לרמז כן ‘באין מליץ יושר’ ,העצה היא ‘תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט’.
ויש להוסיף בזה ,דכח התורה מועיל אפילו במקום שישנם ריבוי של מגידי
פשע ,שאין התורה מתבטלת ברוב ,משום חשיבותה ,דאין דבר חשוב בטל
ברוב.
ואף זהו הענין שאין עבירה מכבה תורה ,משום שזכות התורה קיימת
לעולם.
וזהו ‘תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט’ ,אשר זה יועיל אף כנגד ריבוי מגידי
פשע.
וחשיבות התורה היא משום שהתורה היא של השי”ת ,הקב”ה לומד תורה
כנגד כל הישוב ולומד ,וזהו ‘תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט’ ,שהקב”ה יושב
ומגיד כל האומר דברי תורה.
סגולת לימוד ההלכות
באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקנו
במשפט המלך המשפט.
***** וכ ******
כתב בספה”ק ייטב פנים (חנוכה אות מב) כי נס חנוכה היה על ידי לימוד
ההלכות שעל זה נאמר ‘הליכות עולם לו’ ,שמכריעים ומבטלים כל הקטרוגים
ושרי מעלה של אומות העולם המרעים לישראל.
וכותב ‘בשם האר”י ז”ל ,כי בלימוד הלכות בעיון להסיר הקושיא ,משבר
ומכלה הקליפה .ונראה לי רמז לזה‘ ,ה’ל’כ’ו’ת’’ ,ר”ת ‘וכל הרשעה כולה כעשן
תכלה’’ .היינו שעל ידי לימוד ההלכות מכלים ומבטלים את כל הרשעה.
ויש לפרש בזה ‘באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חוק
ומשפט וצדקנו במשפט המלך המשפט’ ,שאם כלל ישראל רואים שאין
להם כח לעמוד מול המוני מגידי הפשע ,הרי הם לומדים הלכות בעיון
ובזה משברים ומכלים הקליפות מגידי הפשע .וזהו ‘תגיד ליעקב דבר חוק
ומשפט’ ,היינו לימוד הלכות חוקי ומשפטי התורה ,שבזה ‘וצדקנו במשפט
המלך המשפט’ ,הקב”ה מבטל המקטרגים וכך מוציא לצד דיננו.
[אגב ,יש להעיר על רמז הר”ת שכתב בייטב פנים‘ ,הלכות ר”ת וכל הרשעה
כולה כעשן תכלה’ ,כי אין למ”ד בפסוק .וצ”ע .עוד יש להביא מדברי הייטב
פנים ,כי נראה שגרס בנוסח התפילה ‘כעשן תכלה’ ולא ‘בעשן תכלה’].
בקשה כללית
ימלא ה’ כל משאלותיך (תהלים כ ,ו).
הבעש”ט הק’ זי”ע פירש הפסוק ‘תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה’ ישפוך
שיחו’ ,על פי משל למלך שהיה לו יום גינוסיא והיה שרוי בשמחה וטוב לב
וצוה להכריז כל מי שיבקש דבר מאת המלך ימלאו מבוקשו ,והנה נקבצו
ובאו אנשים הרבה וכל אחד ביקש מה שלבו היה חפץ ,זה ביקש עושר
וזה ביקש לעשות אותו שר או ממונה וזה ביקש נקמה מאויביו והמלך נתן
לכל אחד מבוקשו .והיה שם חכם אחד שאמר ששאלתו ומבוקשו שידבר
עם המלך בעצמו שלש פעמים ביום ובזה ממילא יתעטפו כל התפלות
והבקשות ולא יחסר לו כל טוב כי כלום חסר מבית המלך כי המלך בראותו
איך שדיבורו חביב עליו מן עושר וכבוד ומכל תענוגי העולם ממילא המלך
אוהבו מאד וממלא כל משאלותיו.
ובזה יש לפרש הפסוק ‘ואני תפילתי לך ה’ עת רצון אלוקים ברוב חסדיך
ענני באמת ישעך’ ,שבעת רצון אנו מבקשים ,שאלוקים יעננו ברוב חסדו
תמיד ,ויפתח לנו את בית אוצרו בקביעות.
וזהו ‘ה’ הושיעה המלך יעננו ביום קראנו’ ,מהי הישועה ,שהמלך יעננו
בכל עת שנקרא אליו.
***** זכ ******
וזה יש לפרש ‘ימלא ה’ כל משאלותיך’ ,היינו כל אימת שיהא לך משאלה.
‘ולדברו הוחלתי’ – מליבא לפומא יגלי
ולדברו הוחלתי.
יש לפרש כוונת התפילה ,כי אמרו בגמרא שזמן הגאולה הוא סתום וחתום
ואינו ידוע לאיש ,ואמר הקב”ה ‘מליבא לפומא לא גליא’ ,שאין הקב”ה מוציא
את מועד הגאולה מפיו כביכול.
ולזה אנו מצפים ומקווים ,מתי יבוא אותו היום בו יאמר וידבר הקב”ה
בפה הנה היום הגאולה .וזהו ‘ולדברו הוחלתי’.
תוספת מחול על הקודש בראש השנה
רב שר שלום כתב אומרים בשתי ישיבות בראש השנה וביום הכפורים בין
בתפלה בין בקדושה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום הזכרון
הזה (טור או”ח סי’ תקפב).
הרי שראש השנה הוא יום טוב .וכן אשכחן במשנה (ר”ה פ”ד מ”א) ‘יום טוב
של ראש השנה שחל להיות בשבת’ ,הרי שראש השנה נקרא יום טוב.
הנה בשו”ת מהרי”ל (סימן לג) מביא ‘יש שאין אוכלים ביום ערב ראש השנה
סעודת הערב מבעוד יום ,כדי שלא יוסיפו מחול על הקודש בהאי יום טוב
משום דיומא דדינא הוא’.
אך לפי המתבאר שראש השנה הוא יום טוב ,ראוי להוסיף בו מחול על
הקודש.
אמנם יש לבאר טעם האומרים שאין להוסיף מחול על הקודש ,משום
שכאשר ברא הקב”ה את האדם לא היה יכול להוסיף מחול על הקודש.
קביעת יום הדין ביום בריאת האדם
ביום ראש השנה נברא האדם (עי’ פסיקתא רבתי פמ”ו; ויק”ר כט ,א; ועי’ תוס’
ר”ה ח ,א ד”ה לתקופות) ,ויש להבין הטעם מדוע דוקא יום זה נקבע להיות יום
הדין.
ויש לומר דהוא משום דכל בריאת העולם היה בכדי להיטיב לברואי
עולם ,כי הקב”ה מצד עצמו לא היה חסר ונצרך לבריאת העולם ,ורק בכדי
להיטיב עם אחרים ברא את העולם.
וזהו הטעם מדוע ביום בריאת האדם הוא יום המלכת הבורא ויום הדין,
***** חכ ******
שהאדם הוא תכלית ויסוד הבריאה ,וביום בריאתו דנים האם מתקיים תכלית
הבריאה.
דינא רפיא
רביה”ק זי”ע מבאר הטעם מדוע יום שני של ראש השני הוא ‘דינא רפיא’,
משום שכל עצם היום הוא מדרבנן ,יום טוב שני של גלויות ,וכתב הרה”ק
בעל הייטב לב זי”ע (אבני צדק יו”ד סימן קב) בשם האריז”ל (עי’ בישמח משה פר’
משפטים ופר’ אמור שהביא כן בשם האריז”ל ,ובהגהות הייטב לב על הזוה”ק שנדפסו בסוף
ספר אוצרות ייטב לב כתב כן על דברי הזוהר ח”א רמ ).כי תורה שבכתב הוא דין ותורה
שבעל פה הוא חסד ,ולכך יש לומר שהיום השני שהוא מדרבנן ,יש בו דינא
רפיא ,כדין תורה שבעל פה.
ויש לומר בכך הטעם מדוע כל אופן קיום מצוות שופר נמסר בידי חכמים,
אשר הם דרשו האיך לתקוע ,ובמה לתקוע ,ולא נתפרש הדבר במקרא ,משום
שכן הוא ענין היום‘ ,תורה שבעל פה’ ,בכדי שיהא ‘דינא רפיא’.
ויש לפרש בכך הפסוק ‘פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה’ ,ד’פיה
פתחה בחכמה’ עולה על תקיעת שופר ,דאמרו עליה בגמרא (ר”ה כט ):שהיא
‘חכמה ואינה מלאכה’ ,ומבאר הטעם מדוע ‘פיה פתחה בחכמה’ ,פירוש,
מדוע תקיעת שופר נמסרה בידי חכמים לדרוש תורה שבעל פה ,משום
‘ותורת חסד על לשונה’ ,שעל ידי תקיעת שופר ,מתגלה מדת החסד‘ ,ותורת
חסד’ ,וכך יש דינא רפיא לישראל.
והענין מדוע דוקא תקיעת שופר בעינן שתהא במדת החסד ,דאמרו חז”ל
(פסיקתא דרב כהנא פיסקא כג) ‘בשעה שישראל נוטלים שופר ותוקעים ,הקב”ה
עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים וכו’ ומתמלא עליהם רחמים ומרחם
עליהם והופך להם מידת הדין למדת רחמים’ .ובזוהר הק’ (ח”ג צפ ):איתא ‘כד
אתער שופר וכו’ אתער רחמי ואסתלק דיני’ .וזהו על ידי התגלות מדת החסד
בתורה שבעל פה.
וזהו שאומרים ‘באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חוק
ומשפט וצדקנו במשפט המלך המשפט’ ,היינו בדבר חוקי ומשפטי תורה
שבעל פה ,המורים על חסד.
‘שטות להקשות’
בסוגיא במסכת ראש השנה (כו ).הביאו בתוס’ (ד”ה אקרו קרן) קושיית ‘יש
מקשין’ ,וכתבו התוס’ על זה ‘שטות להקשות’.
***** טכ ******
והוא לישנא פליאה ,שבכל הש”ס לא מצינו את רבותינו בעלי התוס’
מדברים בלשון חריפה כזו.
ויש למצוא בזה רמז של מליצת יושר על בני ישראל ביום ראש השנה,
יום הדין הנורא והאיום בו עומדים כתות כתות של מלאכי חבלה ומקטרגים
ומשטינים על בני ישראל ,כי התשובה להם היא ‘שטות להקשות’ ,ויש
להשתיקם מהרה ,על ידי תשובה וקבלות טובות.
טעם ‘שהחודש מתכסה בו’
אמרו בגמרא (ר”ה ח‘ ):איזהו חג שהחודש מתכסה בו ,הוי אומר זה ראש
השנה’ .ופירש רש”י דהיינו שהלבנה מתכסה בו .ור”ת פירש דמתכסה היינו
מזדמן והכוונה שהחג מזדמן בראש החודש.
והביאו התוס’ (ד”ה שהחדש) בשם רבינו משולם ‘שחודש מתכסה בו ,שאין
חטאת ר”ח קרב בראש השנה ,כדכתיב ‘מלבד עולת החודש ומנחתה’ ולא
כתיב ‘מלבד חטאת ועולה’ .והתוס’ חולקים על זה וסוברים שכן הקריבו,
ומתכסה היינו שאין מזכירים אותו.
ויש לבאר טעם רבינו משולם מדוע אין מקריבים קרבן מוסף ראש חודש
ביום ראש השנה ,או מדוע מסתירים את הענין ,על פי מה שמבואר בגמרא
(שבועות ט ).כי טעם שעיר ראש חודש ,הוא כפרה לקב”ה על שמיעט את
הלבנה .והנה לעתיד לבוא כתיב (ישעיה ל ,כו) ‘והיה אור הלבנה כאור החמה’,
והיינו שתחזור הלבנה לגדלותה ,ושוב לא יצטרך הקב”ה לכפרה.
וביום ראש השנה ממליכים בני ישראל את הקב”ה ומקווים ומייחלים כי
נזכה כבר ליום המלכת הבורא הגדול בביאת המשיח וימות לעתיד לבוא ,על
כן נוהגים כמו שיהיה אז ,שכבר לא יצטרך הקב”ה לכפרה.
עבודת ‘קר”ע השטן’
קר”ע שט”ן.
בכוונת האר”י הק’ רמזו בזה שם ‘הוי”ה’ והענין בכך ,שיש להמתיק את
גבורת השטן על ידי שם הרחמים ‘הוי”ה’.
ויש להוסיף רמז בזה ,דהאותיות האמצעיות של אותיות תיבת ‘שט”ן’
הוא ב’ פעמים יו”ד ופעם אחת וי”ו ,כי ‘שי”ן’ טי”ת נו”ן’ ,הרי כאן ב’ אותיות
אמצעיות של יו”ד ועוד אות וי”ו.
וב’ יו”ד ועוד וי”ו ,הרי מספר ‘כ”ו’ שהוא מספר שם הוי”ה.
***** ל ******
והעבודה היא ‘קר”ע שטן’ ,לקרוע את לבוש השטן ולחדור אל פנימיותו
שם טמון הטוב והרחמים.
וזהו כוונת הפסוק ‘יגער ה’ בך השטן’‘ ,בך’ היינו שיתגלה פנימיות ותוכיות
הרחמים שאצל השטן.
עוד יש לומר בעבודת המתקת הדינים ביום ראש השנה ,דהקריבו בראש
השנה כ”ב קרבנות ,ובסידור האר”י איתא כי בכ”ב האותיות ממתיקים כל
הגבורות.
ואף כ”ב קרבנות ראש השנה הן להמתיק הדינים והגבורות.
ישועה בכח יומא אריכתא
אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי.
ראש השנה הוא יומא אריכתא ,ובכח היום הזה אנו מקויים שנראה
בישועת ה’ ,בקרוב ממש.
עומד מכסא דין
אמרו חז”ל (פסיקתא דרב כהנא פיסקא כג) ‘בשעה שישראל נוטלים שופר
ותוקעים ,הקב”ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים.
יש לרמז בזה ,דמאחר שבני ישראל בנים למקום ,ובהם תלוי כל מלכות
שמים ,אף הקב”ה עומד בדין ביום ראש השנה.
וזהו שהקב”ה ‘עומד מכסא דין’ ,משום שהדין הוא שעל הבעל דין לעמוד
בשעת הדין.
עוד יש לבאר ענין ‘עומד מכסא דין’ ,שבשעה שבני ישראל עומדים בדין
הקשה ,אף הקב”ה מבקש רחמים ‘יהי רצון שיכבשו רחמי את כעסי’ ואדון
את בני לכף זכות.
וזהו ‘הקב”ה עומד מכסא דין לכסא רחמים’‘ ,אין עמידה אלא לתפילה’,
שהקב”ה מתפלל ומבקש רחמים על ישראל ,למען יעבור מכסא דין לכסא
רחמים ,לדון אותם לרחמים.
***
***** אל ******
שפתי ישנים
מיין טאטע ע”ה האט דערציילט בשם ר’ שלום אלעזר’ל ז”ל ,אז דער
הייליגער אך פרי תבואה – ר’ הערשלע ליסקא זי”ע האט געהאט א מנהג
אז ער פלעגט ארומפארן אין די דערפער .אמאליגע צייטן פלעגט פארקומען
א יריד – א מארקעט איין מאל א טאג צי איינמאל א וואך ,און מען איז זיך
צוזאמגעפארן פון אלע דערפער .אלע סוחרים האבן דארט געברענגט סחורה,
און עס אויסגעשטעלט אויף צום פארקויפן .דער הייליגער ליסקא האט געהאט
א מנהג אז ער פלעגט פארן צו די אלע יריד’ס .ער האט געהאט א סוחר וואס
פלעגט אים פירן צו די אלע יריד’ס.
דער סטיר האט אים אמאל געפרעגט וואס ער זוכט דארטן ,ער איז דאך
נישט קיין סוחר .ענטפערט ער אים“ :דו ווייסט נישט? אליהו הנביא איז
אלעמאל דארטן ,און איך טרעף זיך דארט מיט אים” .אזוי איז געווען כמה
פעמים.
איינמאל האט ער אים געזאגט אז ער נעמט דעם רבי’ן זייער גערן צום
יריד ,אבער ער מוז אויך זוכה זיין איינמאל ,ער וויל זיך אויך טרעפן מיט אליהו
הנביא .ער האט אים אסאך מאל אפגעשטופט ,ער האט זיך ארויסגעדרייט אז
ער האט עס נישט געמיינט ערנסט .אבער דער סוחר האט געזאגט אז אויב
וועט ער אים נישט ווייזן אליהו הנביא וועט ער אים מער נישט מיטנעמען
דעם רבי’ן צום יריד .האט ער אים צוגעזאגט אז ביי א געלעגנהייט וועט ער
אים ווייזן.
איינמאל איז געקומען א רייטער אויף א פערד אנגעטון אין א רויטע מאנטל,
און ווען ער האט זיי באגעגנט האט ער געוויזן מיטן פינגער אז ער איז ברוגז,
ווי צו ווייזן “פארוואס האסטו דאס געדארפט טון” .האט דער אך פרי תבואה
געזאגט“ :זעסטו ,איך האב אים געוויזן ,אבער ס’איז נישט נוחא געווען פאר
אליהו הנביא אז זאלסט אים מטריח זיין” .זי”ע.
ס’איז געווען א ענליכע מעשה מיטן אך פרי תבואה; אלץ יונגערמאן האט
ער געזוכט אן ארעמאן צו געבן צדקה ,אבער ער האט נישט געקענט טרעפן,
***** בל ******
ס’איז נישט געווען קיין ארעמעלייט ביי דעם שטעטל וואו ער איז געווען.
אבער ער האט זייער געוואלט געבן צדקה .מיטאמאל קומט צו רייטן א איד,
ער רופט זיך אן“ :רבי ,איר ווילט דאך געבן ,גיט אהער” .דאס איז געווען אליהו
הנביא.
***
דער הייליגער אך פרי תבואה זי”ע איז געווען ממש א תלמיד חבר פון דעם
הייליגן ישמח משה ,ער איז געווען זייער דבוק אין אים .אין זיין ספר אליין
ברענגט אים דער אך פרי תבואה נאך פיר און פערציג מאל .אבער קיינמאל
שרייבט ער נישט ‘רבי ומורי’ ,ער שרייבט ‘צדיק’ אדער ‘קדוש’ ,אבער קיינמאל
ברענגט ער אים נישט אלץ רבי .וויבאלד ער האט זיך נישט געהאלטן אלץ ראוי
צו זיין א תלמיד.
ביי די יארצייט פון דער ישמח משה וואס פאלט אויס כ”ח תמוז איז געווען
א גרויסער עולם ,און מען האט זיך געשטופט ,יעדער האט זיך געוואלט
אריינשטופן אין דעם אוהל .האט ער געפרעגט“ :פארוואס שטופט מען זיך?
צו דען זעט איר נישט ווי דער רבי שטייט ביים פתח האוהל און ער בענטשט
דעם גאנצן עולם מיט ביידע הענט?!”.
***
דער רבי ז”ל האט געהאט אן ענין יעדעס יאר פאר תקיעת שופר ארייצוקוקן
אין דעם ספר אך פרי תבואה .דער חידוש איז געווען אז טאמער איז דער
צייט געווען קורץ ,און ער האט נישט געהאט קיין צייט צו מעיין זיין דעם
ספר .פלעגט ער זיך אנרופן“ :דער הייליגער ר’ הערשלע ליסקא איז געווען א
הייליגער איד” .אזוי אז כאשטיג ער האט נישט געקענט מעיין זיין אין זיין ספר,
האט ער דערמאנט זיין נאמען.
***
דער אך פרי תבואה פלעגט ארומפארן צו אלע צדיקים בדורו ,ער איז
געווען אסאך אין צאנז ,ביי ר’ מאיר פרעמישלאנער ,און נאך .איינמאל
איז ער אנגעקומען צו דער הייליגער רוזשינער ,האט זיך דער רוזשינער
פאראינטערעסירט“ :וואס טוט זיך אין אונגארן? וויאזוי וואקסן די תבואה?”
האט ער אים דערציילט אז ס’איז דא ווייץ און קארן.
דער הייליגער רוזשינער האט אים געזאגט“ :ס’איז א חידוש ,ס’רעגנט
אזוי ווייניג ,און ס’וואקסט אזעלכע גוטע תבואה אן קיין רעגן” .און ער האט
צוגעלייגט“ :אז פונקט ווי ס’וואקסט תבואה אן קיין רעגן ,איז ליידער ליידער
***** גל ******
היינט אויך דא רבי’ס אן קיין יראת שמים ,ס’וואקסן רבי’ס אבער זיי האבן
נישט קיין יראת שמים”.
דער אך פרי תבואה האט עס אנגענומען ,אז ער רעדט פון אים אליין ,אז ער
איז א רבי וואס האט נישט גענוג יראת שמים .עס האט אים זייער ווייגעטון.
ווען ער איז אהיימגעפארן האט ער געמאכט סיגופים ,ער האט מוסיף געווען
קדושה וטהרה ,ממש למעלה מדרך הטבע.
ווען ער איז איינמאל געגאנגען נאכדעם צו ר’ מאיר’ל פרעמישלאנער ,ווען
ער איז אים געקומען געבן שלום ,זאגט אים ר’ מאיר פרעמישלאנער“ :ליסקא
רב ,מען רופט אויס אין הימל אז ליסקא רב האט יראת שמים” ,מיט זיין מוח
קדשו האט ער פארשטאנען אז ס’האט זיך געדאכט פאר דער ליסקא רב אז
דער רוזשינער האט אים געמיינט ח”ו.
זי”ע ,די הייליגע צדיקים זאלן מגן זיין אויף אונז אלע.
***
אין קרית יואל האט געוואוינט זייער א חשוב’ער רב ,א גרויסער תלמיד
חכם ,ער האט ארויסגעגעבן ספרים ,ער האט געהייסן ר’ אהרן ראזנפעלד,
ער איז געווען א גרויסער מענטש .ער איז געווען אן אייניקל פון ר’ משה
פארהאנד – דער מאקאווא רב .דער מאקאווא רב איז אויך געווען מיין טאטנס
רבי ,ר’ מאיר בן ר’ מנחם ז”ל.
ס’איז געווען נאך א איד וואס האט געהייסן ר’ משה פארהאנד ער האט
געהייסן ר’ ליפא ראזנפעלד ,ער איז אויך געווען א חשוב’ער איד .איינמאל
שבת ביינאט האט ר’ ליפא ראזנפעלד באקומען אן הארץ אטאקע ר”ל ,ער איז
געווען אין א גרויסע סכנה ,און מען האט געמוזט מאכן אן אפעראציע אויפן
הארץ ,אבער ער איז בס”ד אויסגעהיילט געווארן.
דער חידוש איז געווען אז יענעם פרייטאג צו נאכטס ווען ער איז געווען אין
דעם סכנה ,איז געקומען צו אים אין חלום דער מאקאווא רב צו דעם תלמיד
חכם ר’ אהרן ,ער איז אים געקומען זאגן “דו שלאפסט? וויאזוי קענסטו שלאפן
ווען דיין שוועסטער קינד ליפא ראזנפעלד דארף א ישועה .וועקט דיך אויף און
זאג תהילים ,און זיי מעורר רחמים אויף דעם איד” .ער איז געקומען פון עולם
העליון אין חלום מזכיר זיין אז זיין אייניקל דארף א ישועה.
דאס גיט א גרויסע חיזוק ווען מען זעט ווי צדיקים אויפן עולם העליון
פארגעסן נישט פון אונז ,פון די קינדער און אייניקלעך ,און טאמער ס’פעלט
אויס קומען זיי אראפ מעורר זיין רחמים אויף זיי.
***** דל ******
דער כתב סופר ברענגט אויך אז ‘ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו’ –
אז דער אייבערשטער זאגט אז מען קען נישט זאגן קיין שורה אויבן אין הימל,
ווען די לעבעדיגע און די טויטע זענען פתוחים לפניו .האט ער געזאגט אז
ספרי חיים און ספרי מתים מיינט אז די נשמות קומען אראפ פון הימל מיט
דאווענען פאר אונז ,מתפלל זיין אויף אונז.
זאלן די אלע צדיקים טאקע ממליץ טוב זיין אויף אונז ,אונז זאלן האבן א
שנת גאולה וישועה ,א שנת ברכה ,און אלע ישועות וואס אידן דארפן זאל
מען געהאלפן ווערן אין זכות פון די פריערדיגע צדיקים.
***
***** הל ******
מנחם משיב נפשי
איך געדענק ווי איינמאל פאר ראש השנה האט דער רבי ז”ל זיך זייער
מעורר געווען ,אויב ס’איז נישטא קיין צדיקים דארף מען זיך מעורר זיין צו
רחמים .האט ער זיך אנגערופן “ס’איז לא ימלט אז צווישן אזא ציבור אידן
איז זיכער דא איין ערליכער איד וואס האט א צעבראכן הארץ פארן בורא כל
עולמים ,לאמיר זיך משתתף זיין מיט אים ,און אונזערע תפילות זאלן מיטגיין
מיט זיינע תפילות”.
מן הסתם האט ער גערעדט אויף זיך ,אבער סוף כל סוף דארף מען זיך
משתתף זיין מיט אלע אידן צוזאמען ,און מען דארף וויסן אז ס’איז לא ימלט
אז ס’זענען דא ערליכע אידן וואס טוען אמת’דיג מתפלל זיין ,זאל מען זיך
משתתף זיין מיט זיי ,און אין דעם זכות זאל מען אויך געהאלפן ווערן.
ס’איז געווען פרשת וישלח תשכ”ח ,ס’איז געווען א דינער פארן מוסדות,
דעמאלטס פלעגט מען מאכן עקסטער כ”א כסלו ,און עקסטער א דינער
פארן מוסדות .ס’איז נאך געווען פארן סטראוק ,און יענער יאר האט דער רבי
געהאלטן זייער א לאנגע שיינע דרשה ,דער רבי האט מסביר געווען זייער שיין
די שיטה.
דעמאלטס האט ער דערמאנט דאס וואס ס’שטייט אין פרשת וישלח אז
יעקב אבינו האט זיך געשלאגן מיט ס”מ .עס שטייט אין פסוק אז ס’איז
געווען ביינאכט און יעקב ,און יעקב אבינו האט פארגעסן א פך ,און ער איז
אריבערגעגאנגען דעם טייך ,און ער איז געבליבן אליינס‘ ,ויותר יעקב לבדו’ –
יעקב איז געבליבן אליינס .און דער ס”מ איז געקומען זיך שלאגן מיט אים .אין
מדרש שטייט ,אז דאס איז די זעלבע וואס שטייט אין פסוק אין נ”ך אז ס’וועט
קומען א צייט ‘ונשגב ה’ לבדו ביום ההוא’ – דער אייבערשטער וועט כביכול
געשטארקט ווערן אין יענעם טאג ,כביכול אליין.
דער רבי האט זיך געשטעלט ,וויאזוי קען דאס זיין? יעקב אבינו איז געווען
ארומגענומען מיט די הייליגע שבטים ,און מען האט אים געלאזט אליין
ביינאכט? קיינער איז נישט מיטגעגאנגען מיט אים? אויסער דעם ,יעקב אבינו
***** ול ******
איז דאך געווען ארומגענומען מיט מלאכים ,ס’שטייט דארטן פארדעם 'ויפגעו
בו מלאכי אלקים’ – יעקב אבינו האט זיך געטראפן מיט מלאכים ,אזוי אויך
אין חלום ‘מלאכי אלקים עולים ויורדים בו’ .איז וויאזוי קען זיין אז מען האט
צוגעלאזט פון הימל אז יעקב אבינו זאל בלייבן אליין ביינאכט און זיך שלאגן
מיט דעם מלאך? וואו זענען געווען די אלע מלאכים און די שבטים?
האט דער רבי מסביר געווען א געוואלדיגע חיזוק ,ס’שטייט מעשי אבות
סימן לבנים ,די אבות הקדושים האבן משפיע געווען פאר די קינדער ,די
שפעטערדיגע דורות .אויבן אין הימל האט מען פארשטאנען אז ס’וועט קומען
א צייט פאר ביאת המשיח ווען ס’וועט זיין א גרויסע הסתר פנים ,ס’וועלן זיין
ווייניג גרויסע צדיקים ,ס’וועט נישט זיין די כח התורה און מצוות וואס זאלן
מגין זיין אויף אידישע קינדער.
האט דער אייבערשטער געזאגט אז אפילו ווען ס’וועט נישט זיין קיין
גרויסע מלאכים און צדיקים ,ס’וועט נישט זיין קיין כח התורה ,אבער איך
בין דא ,כביכול דער באשעפער איז אייביג דא און פירט די אידישע קינדער.
מעשי אבות סימן לבנים ,דער אייבערשטער האט כביכול צוגעגרייט אז יעקב
אבינו זאל שוין ברענגען די כוחות ,אז אפילו ווען מען האט קיינעם נישט ,מען
שפירט זיך אליינס ,זאל מען נישט זיין צעבראכן ,נאר מען זאל וויסן אז דער
באשעפער איז מיט אונז.
אפילו ווען מען האט נישט קיין מלאכים מיט זיך ,מען האט נישט קיין
צדיקים מיט זיך ,טאר זיך א איד נישט מייאש זיין .פארקערט ,ער דארף וויסן
אז דער אייבערשטער איז מיט אים .פון יענער צייט ,ביז די אלע דורות וואס
וועט זיין פאר משיח ‘ונשגב ה’ לבד’ – דער כח פון דעם אייבערשטן אליינס
וועט זיך שטארקן דעמאלטס ,דער אייבערשטער אליינס וועט ארויסווייזן זיינע
כוחות כביכל צו העלפן די אידישע קינדער.
דעריבער האט מען צוגעפירט אויבן אין הימל אז יעקב אבינו זאל בלייבן
אליינס ,אן קיין צדיקים ,אן די שבטים ,און גובר זיין די ס”מ ,אפילו אין אזא מין
מצב ,אפילו ווען ס’איז נישטא קיין צדיקים ,ס’איז נישטא קיין כח התורה ,האט
מען געפירט פון הימל אז יעקב זאל בלייבן אליינס זיך שלאגן מיטן מלאך ,און
ער זאל אים בייקומען .אויף די שפעטערדיגע דורות האט ער צוגעגרייט מיט
דעם אז די אידן זאלן זיך קענען האלטן .דאס האט דער רבי ז”ל דעמאלטס
מחזק געווען ,און גערעדט זייער שיין באריכות.
קען זיין אז פאריגע וואכדיגע סדרה שטייט ,אז יענעם טאג וואס משה רבינו
איז נסתלק געווארן ,האט ער געזאגט 'לא אוכל עוד לצאת ולבא’ – איך קען
***** זל ******
נישט קומען און גיין מער ,אז ער גייט שוין אוועק פון די וועלט .רש”י ז”ל
וואס הייסט אז משה רבינו האט נישט געקענט גיין? ס’שטייט דאך א פסוק
אז ביז די לעצטע רגע איז משה רבינו געווען ??? ,נאר פשט איז 'נסתמו ממנו
מעינות החכמה’ – ס’איז באהאלטן געווארן זיינע אלע קוואלן פון תורה וואס
ער האט געהאט.
ס’איז זייער שווער צו פארשטיין ,מען ווייסט דאך אז צדיקים די לעצטע
טאג פון זייערע לעבן ווערן זיי מער נתעלה ,מען ווייזט זיי וואס טוט זיך אין
גן עדן ,ווי מען זעט ביי ר’ שמעון בר יוחאי און די אלע צדיקים .פונקט ביי
משה רבינו ‘נסתמו ממנו מעינות החכמה’ -מען באהאלט פון אים די כוחות
התורה?
נאר ס’קען זיין ווי דער רבי זאגט ביי יעקב אבינו ,אז משה רבינו פאר ווען
ער איז אוועק פון די וועלט האט ער נישט געוואלט פארלאזן די אידישע
קינדער ,ער האט געוואוסט אז ס’וועט קומען א צייט וואס ס’וועט זיין נסתמו
ממנו מעינות החכמה ,ס’וועט שוין נישט זיין די גרויסע כוח התורה וואס ס’איז
געווען .ס’איז געווען צדיקים ,די תנאים און אומראים ,דער בעל שם הקדוש,
דער אר”י הקדוש ,ס’וועט גארנישט זיין ,אבער ס’וועט זיין אז דער באשעפער
איז דא מיט ענק ,ווי ס’שטייט אין פסוק ‘לא ירפך ולא יעזבך’ – משה רבינו
זאגט פאר אידישע קינדער ,אפילו ס’איז נסתמו ממנו מעינות החכמה ,אבער
זאלט עטס וויסן אז דער באשעפער וועט זיין מיט ענק.
ס’קען זיין נאך א טיפערע זאך אין דעם ,תשכ”ח האט דער רבי זיך געשטעלט
ביי די דרשה ראש השנה ,וויאזוי קען זיין אז משיח איז נישט געקומען ביי
אזעלכע גרויסע צדיקים ווי די תנאים און אמוראים ,אזעלכע הייליגע דורות.
איז וואס ווארט מען אויף יעצט ביי אזא דור השפל אז משיח זאל קומען?
האט ער געענטפער דעמאלטס מיט די בחינה ,אז דער אייבערשטער האלט
די תורה ,און אין די תורה איז דא די מצוה פון צדקה ,ממילא מאכט דער
אייבערשטער כביכול צדקה ,און די גרעסטע צדקה וואס ס’איז דא איז אז וואס
מער שפל איז א גרעסערע מצוה פון צדקה .ממילא וועט דער אייבערשטער
העלפן און ער וועט מקיים זיין די מצוה פון צדקה און משיח וועט קומען .אזוי
האט דער רבי געזאגט דעמאלטס.
קען זיין לויט דעם ,ווי מיר האבן פריער גערעדט ,אויב דער אייבערשטער
וואלט געשיקט משיח אין די דור פון די תנאים און אומראים ,פארשטייט מען
דאך ,ס’קומט זיך זיי ,זיי זענען דאך גרויסע צדיקים .אבער אין אזא דור שפל,
וואס מער שפל’דיג דער דור איז ,און דער אייבערשטער שיקט משיח ,ווייזט
***** חל ******
ער מיט דעם אז אידישע קינדער זענען בנים למקום ,זיי זענען קינדער פון דעם
אייבערשטן ,און דער אייבערשטער האט אונז ליב .נישט וויבאלד מיר זענען
גרויסע אין תורה און מצוות ,נאר ווייל מיר זענען בנים וואו מען איז נאר ,נישט
קיין חילוק ווי שפל’דיג מען איז האט ער אונז ליב.
מיט דעם ווייזט ער די ליבשאפט צו די אידישע קינדער ,אז מיר זענען זיינע
קינדער ,און מיר גלייבן אין אים .און פארקערט ,ס’איז דא א סברא צו זאגן אז
נאך שוין צוויי טויזנט יאר אין גלות ,און דאך ווארט מען אויף אים ,און דער
אייבערשטער זעט דאס ,דאס איז א זאך וואס ער וויל ארויסווייזן ,און ער וועט
שיקן משיח דווקא אין אזא דור ,צו ארויסווייזן אז איך האב ענק ליב ווייל עטץ
זענטס אידן ,און עטץ זענטס מיינע קינדער.
און מען האפט טאקע אז דאס יאר זאל טאקע זיין‘ ,לשנה תכתב ותחתם
לאלתר לחיים’ ,יעדער איינער זאל געהאלפן ווערן .ווי די פרישה ברענגט אויפן
שולחן ערוך אז אויב אין הימל איז דא א ספר וואס הייסט ‘לשנה טובה’ ,און
ראש השנה ביינאכט וואונטשט מען זיך ‘לשנה טובה תכתב ותחתם לאלתר
לחיים’ ,אז מען זאל ווערן אריינגעשריבן אין יענעם ספר.
לכאורה דארף מען דאס פארשטיין ,מען בעט דאך ‘כתבתו בספר חיים
טובים’ – שרייב אונז אריין אין ספר החיים‘ ,כתבנו בספר פרנסה’ – שרייב אונז
אויף פרנסה ,און אזוי אלע אנדערע ספרים .איז פארוואס דארף מען האבן נאך
א ספר וואס הייסט ‘שנה טובה’?
נאר ס’קען אפשר זיין אז מען בעט דעם אייבערשטן ,ווען דער אייבערשטער
שרייבט אונז אריין אויף פרנסה און אויף אלע זאכן וואס מען דארף ,וויאזוי
ווייס איך וואס איך וועל דארפן א גאנץ יאר? איך ווייס דען וועלכע בקשות איך
וועל דארפן אינמיטן יאר? איז מען וויל אז דער גאנצע יאר זאל זיין גוט ,וואס
מען דארף זאל דער אייבערשטער געבן ווען מען דארף ,וואו מען דארף ,און
וואו אימער מען איז .דערפאר דארף מען אן עקסטערע ספר וואס הייסט ‘שנה
טובה’ – א גוט יאר ,א גאנץ יאר ,מען ווייסט נאכנישט אויף וואס צו בעטן און
וואס מען וועט דארפן ,בעט מען אז דער אייבערשטער זאל אונז אריינשרייבן
אין ‘שנה טובה’ ,אז א גאנץ יאר זאל זיין א געזונט יאר ,א לעבעדיגע יאר ,א
נחת’דיגע יאר ,שידוכים טובים ,מיט רפואות ,ישועות ,פרנסה ,און אלע עניינים
וואס מען דארף.
זאל אונז דער אייבערשטער טאקע געבן די ‘שנה טובה תכתב ותכתב לאלתר
לחיים’ – שרייב אונז אריין אין דעם ספר וואס הייסט שנה טובה ,אמן ואמן.
***
***** טל ******
גליון זו מוקדש לעילוי נשמת
אבי מורי
הרה"צ ר' מאיר בן הרה"צ ר' מנחם זצ"ל
אמי מורתי
האישה הצדקת חיה שרה בת הרב יוסף חיים זצ"ל
