gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

משך חכמה המבואר · Meshech Chochmu Hamivoyer — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: משך חכמה המבואר · Meshech Chochmu Hamivoyer

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

משך חכמה המבואר · Meshech Chochmu Hamivoyer — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫משך חכמה‬ ‫שבת ראש השנה – מפרשת נצבים בענין יום הדין ‪ -‬פסקא לד ‪ -‬לז‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' א תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫להורדת כל המשך חכמה עם בינת החכמה חינם לחץ כאן‬ ‫בענין יום הדין‬ ‫]לד[‬ ‫מה הפירוש מטה כלפי חסד ‪ -‬כובשו‬ ‫ראש השנה ‪ 1‬דף יז‪ ,‬א ורב חסד )שמות לד‪ ,‬ו( מטה כלפי חסד‪.‬‬ ‫אלעזר אמר‪ :‬כובש‪ ,‬רבי יוסי בר' חנינא אמר‪ :‬נושא; רבה כרבי אלעזר‪ ,‬ורב‬ ‫‪] 1‬לד[ אחד מי"ג מידות של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬הכתובים בשמות )לד‪ ,‬ו(‪.‬‬ ‫יהודה כרבי יוסי ברבי חנינא" ע"כ‪.‬‬ ‫ובבמדבר )יד‪ ,‬יח( הוא "ורב חסד"‪ ,‬ואמרו בית הלל )ראש השנה יז‪ ,‬א( מהו‬ ‫ופירש רש"י וז"ל "‪:‬במאי קמיפלגי ]וכו'[ ‪ -‬רבי אלעזר אמר כובש ‪ -‬הקדוש‬ ‫לשון "ורב" חסד‪ ,‬שמטה את משקל העבירות לעומת המצוות‪ ,‬ברוב חסדו‪.‬‬ ‫ברוך הוא כובש‪ ,‬ומסתיר עונות תחת מחילת כסא הכבוד‪ ,‬כדי שיכריעו‬ ‫וגרסינן‪) ,‬שם( "היכי עביד‪ ,‬רבי אליעזר אומר‪ :‬כובשו‪ ,‬שנאמר )מיכה ז‪ ,‬יט(‬ ‫הזכיות‪ :‬נושא ‪ -‬נושא ומגביה כף העונות למעלה‪ ,‬כדי שיכריעו הזכיות‪:‬‬ ‫ישוב ירחמנו יכבש עונתינו‪ ,‬רבי יוסי בר חנינא אמר‪ :‬נושא‪ ,‬שנאמר )ז‪ ,‬יח(‬ ‫רבה כר' אלעזר ‪ -‬והכי קאמר‪ ,‬צדקתך כהררי אל‪ ,‬שאתה מצדיקנו‪ ,‬במה‬ ‫נשא עון ועבר על פשע" ע"כ‪ ,‬ופירש רש"י וז"ל ‪" :‬כובש ‪ -‬את כף המאזנים‬ ‫שאתה כובש ומסתיר משפטיך‪ ,‬דהיינו עונות‪ ,‬בתהום רבה‪ :‬ורב יהודה כר'‬ ‫של זכות‪ ,‬ומכריעין את העונות‪ :‬יכבוש עונותינו ‪ -‬יכרעו בו‪ :‬נושא ‪ -‬מגביה‬ ‫יוסי ]בר"ח[ ‪ -‬והכי קאמר‪ ,‬אלמלא צדקתך כהררי אל‪ ,‬שאתה עושה לנו‬ ‫כף מאזנים של עון" עכ"ל‪.‬‬ ‫צדקה שאתה מגביה עונות‪ ,‬מי יוכל לעמוד מפני משפטיך שיהו מכריעין‬ ‫הנה בכף מאזנים‪ ,‬הדבר הכבד יותר נכבש למטה‪ ,‬והקל יותר נישא למעלה‪.‬‬ ‫עד תהום רבה" עכ"ל‪.‬‬ ‫והיה קשה לרש"י פשט הכתוב‪ ,‬דיכבוש עונותינו משמע שהעונות יכריעו‪,‬‬ ‫תוכן הסוגיא‪ ,‬דהנה יש לדקדק בפשט הכתוב‪ ,‬דמשפט הוא דין‪ ,‬ומדכתיב‬ ‫לפיכך מפרש‪ ,‬שיכבוש את הכף של הזכות‪ ,‬ועל ידי זה יכריעו את העונות‪,‬‬ ‫"משפטיך תהום רבה" מבואר שה' אינו מוותר‪ ,‬והוא דן בתהום רבה‪,‬‬ ‫ומה שכתוב "יכבוש עונותינו"‪ ,‬אין הכונה שיכבוש את העונות‪ ,‬אלא כך‬ ‫וברישא כתיב צדקתך כהררי אל‪ ,‬וסותר לכאורה מה שכתב בסיפא‪ .‬זה היה‬ ‫פירושו‪" ,‬יכבוש" – היינו את הזכויות‪ ,‬ועל ידי זה יכריע ‪" -‬את עונותינו"‪.‬‬ ‫קשה לאמוראים‪.‬‬ ‫זו היא שיטת רבי אליעזר‪ .‬אבל רבי יוסי בר חנינא סובר‪ ,‬שנושא את העונות‬ ‫ומפרש רבה‪ ,‬ד"תהום רבה" אינו עולה על עוצמת המשפט‪ ,‬אלא להפך‪ ,‬בא‬ ‫למעלה‪ ,‬ועל ידי זה יכריע הזכות‪.‬‬ ‫לומר שה' כובש את העונות ואת המשפט‪ ,‬בתהום רבה‪ ,‬שלא יראו‪ .‬וכך‬ ‫ותמצית מחלוקתם‪ ,‬מה עושה הקדוש ברוך הוא כששקולים הזכויות‬ ‫פירוש הכתוב‪" ,‬צדקתך כהררי אל"‪ ,‬מפני שאת ה"משפטים" והדינים שלך‬ ‫והעוונות‪ ,‬האם כובש את הזכויות למטה‪ ,‬והיא שיטת רבי אליעזר‪ ,‬או נושא‬ ‫אתה כובש ומסתיר "בתהום רבה"‪ ,‬והוא ממש שיטת רבי אלעזר‪ ,‬שמכריע‬ ‫את העונות למעלה‪ ,‬והיא שיטת רבי יוסי בר חנינא‪ .‬ולרבי אליעזר הלימוד‬ ‫הזכויות‪ ,‬על ידי שכובש ומסתיר את העונות‪ .‬ורב יהודה מפרש‪ ,‬שמשפטיך‬ ‫מהכתוב "יכבוש"‪ ,‬וממילא נעשה "נושא"‪ ,‬ולרבי יוסי בר חנינא להפך‪,‬‬ ‫תהום רבה הוא כפשוטו‪ ,‬שמשפט ה' הוא קשה‪ ,‬ומדוקדק כתהום רבה‪ ,‬וה'‬ ‫הלימוד מהכתוב "נושא"‪ ,‬וממילא "יכבוש"‪.‬‬ ‫אינו מסתיר העונות‪ ,‬אבל הוא מגדיל את הזכויות הרבה יותר ממה שהם‪,‬‬ ‫אבל בערכין מפרש רש"י‪ ,‬דלרבי אליעזר באמת כובש העונות כפשט הכתוב‬ ‫ועל ידי זה יש אפשרות לעמוד מול המשפטים שהם כתהום רבה‪ .‬וכך פירוש‬ ‫וכפשט לשונו‪ ,‬וכדי שלא תקשה דאם כובש העונות הוא מכריע לרע‪ ,‬מפרש‬ ‫הכתוב‪ ,‬שצדקתך‪ ,‬שאתה מגדיל את הזכויות הם כהררי אל‪ ,‬וזה נותן כח‬ ‫רש"י דכובש אין פירושו כובש כף המאזנים למטה‪ ,‬אלא כובש הוא מלשון‬ ‫לעמוד מול משפטיך תהום רבה‪ ,‬והוא ממש שיטת רבי יוסי בר חנינא‪ ,‬שאינו‬ ‫מסתיר‪ ,‬שמסתיר את העונות‪ ,‬וממילא מתרבים הזכויות‪.‬‬ ‫מסתיר העונות‪ ,‬אלא נושא את העונות‪ ,‬היינו שמכביד את המצוות וממילא‬ ‫אָדם‬ ‫דעל הכתוב בתהלים )לו‪ ,‬ז( "צִ ְדקָ תְ � כְּ הַ ְר ֵרי אֵ ל ִמ ְשׁפָּ טֶ � תְּ הוֹם ַרבָּ ה ָ‬ ‫כף העונות נושא למעלה‪.‬‬ ‫וּבְ הֵ מָ ה תו ִֹשׁיעַ ה'"‪ ,‬נחלקו בפשט הכתוב בערכין )ח‪ ,‬ב(‪ .‬וז"ל "צדקתך‬ ‫]א‪ .‬ה‪ .‬ועומק מחלוקתם היא‪ ,‬האם הקדוש ברוך הוא מגדיל את המצוות‪,‬‬ ‫כהררי אל כו' אמר רב יהודה‪ :‬אלמלא צדקתך כהררי אל‪ ,‬מי יוכל לעמוד‬ ‫דהיינו שמחשב כל מצוה הרבה יותר ממה שהיא‪ ,‬דהיינו ששוקל עמה את‬ ‫לפני משפטיך תהום רבה; רבה אמר‪ :‬צדקתך כהררי אל‪ ,‬מפני שמשפטיך‬ ‫הקשיים והנסיבות שנעשתה המצוה וכו'‪ ,‬או להפך‪ ,‬מקטין את חומר העוון‬ ‫תהום רבה‪ .‬במאי קמיפלגי‪ ,‬בדר' אלעזר ור' יוסי ברבי חנינא‪ ,‬דאיתמר‪ ,‬רבי‬ ‫משך חכמה‬ ‫שבת ראש השנה – מפרשת נצבים בענין יום הדין ‪ -‬פסקא לד ‪ -‬לז‬ ‫הלא היו בגיהנום י"ב חודש‪ ,‬וכמו דפירשו תוספות ד"ה כי לית‬ ‫היכי עביד רבי אליעזר אמר כובשו‪ ,‬עיין טורי אבן )ד"ה רבי‬ ‫להו תקנה‪ ,‬ולכן כובש העון‪ ,‬היינו כאילו הוא כבד מאוד עד כי אין‬ ‫אליעזר(‪ .‬ויתכן דמי שהוא בנו של מלך‪ ,‬אם חטא חטאים קלים‬ ‫להתפרע מהן‪ ,‬ולכך מוחל להן לגמרי‪ ,‬וזה שאמר )מיכה ז‪ ,‬יט(‬ ‫אשר יוכלו להפרע ממנו במשך הזמן‪ ,‬גובה מאתו‪ ,‬אבל אם חטא‬ ‫יכבוש עונותינו‪ ,‬ולכך ישליך במצולות ים כל חטאתינו‪ ,‬כי לא‬ ‫חטאים כבדים אשר אין בכוחו להפרע ממנו‪ ,‬אז מוחל לו לגמרי‪,‬‬ ‫ימצה לנו הדין כלל‪ ,‬כי מי יוכל לעמוד בדין‪ ,‬ואף החטאים לא‬ ‫רק ביום פקדו פקדתי‪ ,‬וכמו שהיה בעגל מפני גודל החטא מחל‬ ‫יפרע ממנו‪ ,‬אף על פי שחטאים קלים הם‪ .‬ומיושב גם הגמ'‬ ‫להם לגמרי‪ ,‬לא כן במתאוננים )במדבר יא‪ ,‬א( וכיוצא בו‪ ,‬ולכן אם‬ ‫דערכין )ח‪ ,‬ב(‪ ,‬עיין שם היטב ‪.2‬‬ ‫אין בהם עון פושעי ישראל בגופן‪ ,‬אם היו מחשיבן לרובן עונות‪,‬‬ ‫מלכנו‪ ,‬חס על ישראל‪ ,‬לכן דוקא מחמת גודל העון לא הענישם‪ ,‬אבל אמר‬ ‫ומסתירו‪ ,‬ומתחשב בנסיבות שנעשה העון[‪ .‬הנה נתבאר שיש סוגיות‬ ‫להם )שמות לב‪ ,‬לד( "וְ עַ תָּ ה לֵ� נְחֵ ה אֶ ת הָ עָ ם אֶ ל אֲשֶׁ ר ִדּבַּ ְרתִּ י לָ� הִ נֵּה מַ לְ אָכִ י‬ ‫חלוקות בפירוש דברי רבי אלעזר דאמר "כובשו"‪.‬‬ ‫ֵילֵ� לְ פָ נֶי� וּבְ יוֹם פָּ ְק ִדי וּפָ קַ ְדתִּ י ֲעלֵהֶ ם חַ טָּ אתָ ם"‪ ,‬שדוקא מחמת גודל החטא‬ ‫והנה בסוגיא דערכין‪ ,‬בהכרח לפרש דכובש דרבי אלעזר היינו מסתיר את‬ ‫הוא אינו מענישם‪ ,‬ולפי זה לפעמים טוב לבן המלך שאביו יגדיל לו העון‬ ‫העונות‪ ,‬דאם פירושו שכובש המצוות‪ ,‬וממילא עולה כף העונות‪ ,‬אי אפשר‬ ‫מאוד‪ ,‬עד שאי אפשר להעניש עליו‪ .‬ועל העתיד ישמור שלא יחטא עוד‪.‬‬ ‫לפרש כלל דברי רבה‪ .‬אבל לפי זה יש להקשות‪ ,‬מדוע לא פירש רש"י גם‬ ‫ובזה מובן מדוע מי שיש לו רוב עונות‪ ,‬ואין בו חטא של פושעי ישראל‬ ‫בראש השנה‪ ,‬דכובשו היינו מסתיר העונות‪ ,‬כדמוכח בערכין‪ ,‬ומי הכריחו‬ ‫בגופן‪ ,‬נידון בגהינום י"ב חודש ועולה לאחר מכן‪ ,‬אבל מי שיש בו רוב‬ ‫לעשות מחלוקות בין הסוגיות‪ .‬ועוד‪ ,‬דפשט הכתוב יותר מוכח כבסוגיא‬ ‫עונות וגם חטא של פושעי ישראל בגופן‪ ,‬אין לו תקנה ואינו בגהינום‪,‬‬ ‫דערכין‪ ,‬דלשון הכתוב "יכבוש עונותינו" משמע שכובש את העונות‪ ,‬כך‬ ‫כדאיתא בסוגיא דראש השנה )שם( ובתוס' )שם‪ ,‬ד"ה כי(‪ ,‬דהיינו מפני גודל‬ ‫הקשה הטורי אבן בראש השנה )שם‪ ,‬ד"ה רבי אלעזר(‪ .‬ותירץ‪ ,‬דכיון‬ ‫העון אין לו גיהנום‪ ,‬כי אין לו תקנה בגיהנום‪ .‬הנה רואים‪ ,‬שלפעמים מחמת‬ ‫דבסוגיא דראש השנה )שם( תניא "תנא דבי רבי ישמעאל‪ :‬מעביר ראשון‬ ‫גודל העון אין ה' מעניש‪.‬‬ ‫ראשון‪ ,‬וכן היא המדה"‪ ,‬אם כן אם רבי אלעזר מפרש דמסתיר העונות היינו‬ ‫ועל פי זה יש לפרש‪ ,‬דזה הוא כונת רבי אלעזר‪ ,‬דבגודל חסדו ה'‪ ,‬כובש‬ ‫שיטת רבי ישמעאל‪ ,‬לפיכך בעל כורחו מפרש דהוא סוגיות חלוקות‪ .‬אבל‬ ‫באמת את כף העונות‪ ,‬ומגדיל את העונות‪ ,‬ומכריע‪ ,‬וכיון שהיא כבדה לכן‬ ‫כל משכיל מבין שהוא דוחק גדול‪ .‬ועוד קשה על פירוש רש"י בערכין‬ ‫אינו מעניש דוקא מחמת חומר העון‪ .‬ולפי זה יתפרש פשט הכתוב כפשוטו‪,‬‬ ‫דכובש אינו מסתיר‪ ,‬אבל הוא מכריע למטה‪.‬‬ ‫"יכבוש עונותינו"‪ ,‬ועל ידי זה ירחמנו וישליך במצולות ים כל חטאינו‪ ,‬כי‬ ‫לפיכך נראה לפרש פירוש אחר מפירוש רש"י‪ ,‬ועל פי זה יעלה בקנה אחד‬ ‫אי אפשר להעניש עליהם מחמת גודל העון‪.‬‬ ‫ממש הסוגיא בראש השנה והסוגיא בערכין ללא דוחק כלל‪ ,‬ופירוש כובש‬ ‫ועל פי זה יתישב עוד תמיה‪ ,‬דפתח הכתוב ב"עונות" ומסיים ב"חטאים"‪,‬‬ ‫יתפרש כפשוטו ממש‪.‬‬ ‫אבל הפירשו הוא‪ ,‬שמחמת שכובש את העונות‪ ,‬ומגדיל אותם‪ ,‬ואין‬ ‫דהנה יש להקדים‪ ,‬שמי שחטא למלך חטא קל‪ ,‬יענישו וימחל לו לאחר‬ ‫אפשרות להענש עליהם‪ ,‬לכן גם על החטאים שהם קלים הוא משליך‬ ‫העונש על מה שחטא נגדו‪ ,‬אבל אם חטא גדול שאין עונש לחטא זה‪ ,‬הוא‬ ‫במצולות ים‪ ,‬כי אי אפשר לעמוד מולו בדין‪ ,‬לכן אפילו על החטאים הקלין‬ ‫הורגו‪ .‬אבל בן מלך שחטא לאביו‪ ,‬אם חטא חטא קטן מענישו‪ ,‬ולאחר‬ ‫אינו מעניש‪.‬‬ ‫העונש סולח לו‪ ,‬אבל אם עבר על חטא גדול שצריך להורגו‪ ,‬האב חס על‬ ‫ולפי פירוש זה‪ ,‬גם בערכין יתפרש כפשוטו‪ ,‬שרבה מפרש‪" ,‬צדקותיך כהררי‬ ‫בנו ואינו הורגו‪ ,‬אבל גם אינו יכול להענישו‪ ,‬כיון שאין עונש לחטא זה‪ ,‬לכן‬ ‫אל"‪ ,‬מפני "שמשפטיך תהום רבה"‪ ,‬היינו‪ ,‬שמפני שאתה מגדיל עלינו את‬ ‫הוא אינו מענישו כלל‪ ,‬ומוחל לו בינתיים על עון זה‪ ,‬אבל מכל מקום‪ ,‬כאשר‬ ‫המשפט שהוא כל כך גדול כתהום‪ ,‬לכן אתה לא מעניש‪ ,‬כי אי אפשר לענוש‬ ‫הוא מענישו על חטאים אחרים‪ ,‬זוכר לו גם את החטא הגדול ההוא‪,‬‬ ‫על זה‪ ,‬אם כן "צדקותיך כהררי אל" מפני "שמשפטיך תהום רבה" ואין זה‬ ‫ומענישו בכל פעם קצת על החטא ההוא‪.‬‬ ‫סתירה‪ ,‬אלא הא בהא תליא‪ ,‬והכל עולה בקנה אחד‪ ,‬דפירוש רבי אלעזר‬ ‫ובזה יאיר לנו דבר תמוה‪ ,‬שעל חטא העגל שהיה חמור ביותר לא העניש ה'‬ ‫בערכין ובראש השנה שוה‪ ,‬ולשון יכבוש הוא כפשוטו‪ ,‬שכובש ממש‪,‬‬ ‫את ישראל‪ ,‬מלבד מיתת בית דין למי שהיה חייב כדין עובר עבודה זרה‪,‬‬ ‫ומיושב הכל בסיעתא דשמיא‪.‬‬ ‫אבל לא העניש את כלל ישראל על זה‪ ,‬אבל על חטא המתאוננים )במדבר‬ ‫תמצית דבריו‪ :‬בית הלל מפרשים‪" ,‬דרב" חסד‪ ,‬היינו שמטה‬ ‫‪2‬‬ ‫יא‪ ,‬א( ובשאר חטאים שחטאו ענש אותם מיד‪ .‬אבל באמת‪ ,‬דוקא מחמת‬ ‫כלפי חסד‪ .‬ומפרש ר"א שכובשו‪ .‬בראש השנה פירש רש"י‬ ‫גודל העוון של חטא העגל‪ ,‬שבשעת מתן תורה חטאו בעגל ככלה שמזנה‬ ‫שכובש כף הזכויות‪ ,‬ועל ידי זה עולים למעלה כף העונות‪ .‬ובערכין‬ ‫ביום חופתה‪ ,‬על זה אין עונש רק להורגם‪ ,‬והקדוש ברוך שהוא‪ ,‬אבינו‬ ‫ב‬ ‫משך חכמה‬ ‫שבת ראש השנה – מפרשת נצבים בענין יום הדין ‪ -‬פסקא לד ‪ -‬לז‬ ‫הוראתו‪ ,‬ויעקב הונח על כללות ישראל הממוצעים‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫‪‬‬ ‫רבותינו זכרונם לברכה‪ .‬ואיתא במדרש )ילקוט‪ ,‬יחזקאל שנח(‪,‬‬ ‫בענין יום הדין‬ ‫וירושלמי מכות )ב‪ ,‬ו(‪ ,‬שאלו לחכמה חוטא מה יעשה כו' שאלו‬ ‫לנבואה כו' ימות‪ ,‬ושאלו להקדוש ברוך הוא כו' יעשה תשובה‪ .‬כי‬ ‫]לה[‬ ‫באמת התשובה אשר בחרטה ועזיבת חטא‪ ,‬יתוקן מה שפגם‬ ‫)תהלים פא‪ ,‬ד‪-‬ה( ‪) -‬ד( ִתּ ְקעוּ בַ חֹדֶ שׁ שׁוֹ ָפר בַּ כֵּ סֶ ה לְיוֹם חַ גֵּנוּ‪) :‬ה(‬ ‫בנפשו ובעולם הוא רק מצד חסד השם יתברך‪ .‬ואיתא ריש פרק‬ ‫כִּ י חֹק ְל ִי ְשׂ ָר ֵאל הוּא ִמ ְשׁפָּ ט לֵ א�הֵ י ַי ֲעקֹב‪:‬‬ ‫ראוהו בית דין )ראש השנה כה‪ ,‬ב( שחוק הונח על דבר שנגמר‬ ‫מה פירוש הכתוב תקעו בחודש שופר בכסה כו' כי חוק לישראל הוא‪ ,‬משפט לא‬ ‫דינו‪ ,‬ומשפט הוא תחילת דין‪ .‬והנה הצדיקים נחתמים לאלתר‬ ‫לאלוקי יעקב‬ ‫לחיים )ראש השנה טז‪ ,‬ב(‪ ,‬והבינונים בראש השנה רק תחילת‬ ‫)תהילים פא‪ ,‬ד‪-‬ה( תקעו ‪ 3‬בחודש שופר בכסה כו' כי חוק‬ ‫דינם‪ ,‬וביום הכיפורים אם זכו הוי גמר דינם לחיים‪ .‬וזה שאמר‬ ‫לישראל הוא‪ ,‬משפט לא לאלוקי יעקב )תהלים פא‪ ,‬ד(‪ .‬הביאור‬ ‫תקעו בחודש שופר כו' כי חק לישראל הוא‪ ,‬שמצד אנשי המעלה‬ ‫על פי שלוש הקדמות‪ .‬הנה ישראל הונח על אנשי המעלה כפי‬ ‫אמרו להם ]משלי יג כא[ חטאים תרדף רעה‪ ,‬שאלו לנבואה חוטא מהו‬ ‫פירש רש"י‪ ,‬שכובש הוא מלשון הסתרה‪ ,‬שמסתיר את העונות‪,‬‬ ‫עונשו‪ ,‬אמרה להן ]יחזקאל יח ד[ הנפש החוטאת היא תמות‪ ,‬שאלו לקודשא‬ ‫ועל ידי זה נעשים קלין‪ ,‬ועולים העונות‪ .‬והוא סוגיות חלוקות‬ ‫בריך הוא חוטא מהו עונשו‪ ,‬אמר להן יעשו תשובה ויתכפר לו"‪ .‬פירוש‪,‬‬ ‫בשיטת ר"א‪ .‬אבל המשך חכמה מפרש‪ ,‬דכובש העונות הוא‬ ‫דכתיב )תהילים כה‪ ,‬ח( על כן יורה חטאים בדרך‪ ,‬יורה לחטאים דרך לעשות‬ ‫כפשוטו‪ ,‬שבאמת מגדיל את העונות‪ ,‬ולכן אינו מעניש‪ ,‬שהחוטא‬ ‫תשובה‪ .‬וכן הוא בילקוט שמעוני )יחזקאל רמז שנח‪ .‬תהילים תשב(‪ .‬ויש‬ ‫למלך בחטא גדול מאוד שאי אפשר להעניש‪ ,‬הוא הורגו‪ ,‬אבל בן‬ ‫לדקדק‪ ,‬מדוע החכמה והנבואה לא אמרו שיעשה תשובה‪ .‬אבל הביאור‬ ‫המלך שחטא בעון גדול אינו הורגו‪ ,‬כי הוא בנו‪ ,‬ולהעניש גם אינו‬ ‫בזה‪ ,‬דאפשר לעשות תשובה מכאן והלאה שלא יחטא‪ ,‬אבל בכל חטא הוא‬ ‫יכול‪ ,‬שאין עונש לחטא זה‪ ,‬לכן לפעמים עדיף לבן שיחטא חטא‬ ‫פוגם מאוד הן את נפשו והן בעולמות‪ ,‬לכן החכמה והנבואה אמרו שפגמים‬ ‫גדול שלא יענש כלל‪ ,‬וזה הפירוש כובש שמגדיל את העונות כל‬ ‫נוראים אלו לא יתוקנו אפילו אם לא יעשה שוב אותו החטא‪ ,‬אבל הוא חסד‬ ‫כך‪ ,‬שאי אפשר להעניש עליהן‪ ,‬ולהרוג גם לא‪ ,‬כי אנו בניו של‬ ‫ה' יתברך‪ ,‬שעל ידי תשובה יכול לתקן את כל הפגמים שפגם בנפשו‬ ‫מקום‪ ,‬אבל הוא מוחל‪ ,‬וכך היה בחטא העגל‪.‬‬ ‫ובעולמות‪.‬‬ ‫ג‪ .‬אמרו חז"ל בראש השנה )כה‪ ,‬ב( שלשון "חוק" הוא על דבר שנגמר דינו‪,‬‬ ‫]לה[‬ ‫ולשון "משפט" הוא על תחילת דין‪.‬‬ ‫‪] 3‬לה[ )תהלים פא‪ ,‬ד‪-‬ה( ")ד( תִּ ְקעוּ בַ חֹ ֶדשׁ שׁוֹפָ ר בַּ כֵּסֶ ה לְ יוֹם חַ גֵּנוּ‪) :‬ה( כִּ י‬ ‫ד‪ .‬אמרו חז"ל )ראש השנה טז‪ ,‬ב( שצדיקים נחתמים לאלתר לחיים‪,‬‬ ‫חֹ ק לְ י ְִשׂ ָראֵ ל הוּא ִמ ְשׁפָּ ט לֵא�הֵ י ַיעֲקֹ ב"‪ .‬ע"כ‪ .‬ויש לדקדק‪ :‬א‪ .‬הנה פסוק ה'‪,‬‬ ‫והבינונים בראש השנה רק תחילת דינם‪ ,‬וביום הכיפורים אם זכו הוי גמר‬ ‫הוא נתינת טעם לתקיעת שופר הכתוב בפסוק ד'‪ ,‬ובשלמא שהוא יום של‬ ‫דינם לחיים‪.‬‬ ‫משפט‪ ,‬מובן הטעם שצריך לתקוע‪ ,‬אבל מה נתינת טעם הוא "חוק‬ ‫ועל פי זה יתבאר הכל ככפתור ופרח‪ ,‬שדוד המלך נותן טעם לתקיעת שופר‬ ‫לישראל"‪ ,‬דאם בא לומר שהוא מצוה מהתורה‪ ,‬והיינו חוק דרחמנא אמר‬ ‫לכל ישראל‪ ,‬הן לאלו שגמר דינם היום בראש השנה‪ ,‬והן לאלו שלא נגמר‬ ‫תקעו‪ ,‬זה אין דוד המלך ע"ה צריך ללמד‪ ,‬הוא מפורש בתורה שחייבים‬ ‫דינם בראש השנה‪ .‬לזה אומר‪ ,‬תקעו בחודש שופר כו' כי חק "לישראל"‬ ‫לתקוע‪ .‬ב‪ .‬פתח בלשון "ישראל" ומסיים בלשון "יעקב"‪ .‬ג‪ .‬מדוע כתוב‬ ‫הוא‪ ,‬היינו לאנשי המעלה הוא יום גמר דין שנחתמים לאלתר לחיים‪ ,‬ועל‬ ‫משפט לאלוקי יעקב‪ ,‬די לכתוב משפט ליעקב‪ ,‬הרי פשוט ה' הוא השופט‪.‬‬ ‫גמר הדין צריך לתקוע‪ .‬ולאלו שלא נגמר דינם בראש השנה‪ ,‬נותן טעם‬ ‫ונראה בהקדים שלוש הקדמות‪:‬‬ ‫לתקוע‪ ,‬כי הוא "משפט לאלוקי יעקב"‪ ,‬שממתין לתשובתם שיעשו תשובה‪,‬‬ ‫א‪ .‬השם ישראל נאמר על אלו שהם אנשי מעלה והשם יעקב הוא על כללות‬ ‫ולכן צריך לתקוע על תחילת הדין‪ ,‬כי יש תקוה שישובו ויקבל אותם‪ ,‬ולכן‬ ‫ישראל הממוצעים‪ ,‬שהרי השם ישראל ניתן ליעקב כאשר ניצח את המלאך‬ ‫כתוב משפט "לאלוקי" יעקב‪ ,‬ולא משפט ליעקב‪ ,‬כיון שמצד החכמה‬ ‫כדכתיב בבראשית )לב‪ ,‬כט( " ַויֹּאמֶ ר �א ַיעֲקֹ ב יֵאָמֵ ר עוֹד ִשׁ ְמ� כִּ י אִ ם י ְִשׂ ָראֵ ל‬ ‫והנבואה אי אפשר לתקן מה שעשה‪ ,‬אבל רק "אלוקי" יעקב‪ ,‬הוא זה שמצד‬ ‫כִּ י שָׂ ִריתָ עִ ם אֱ�הִ ים וְ עִ ם ֲאנ ִָשׁים וַתּוּכָל"‪.‬‬ ‫החסד סולח לכל עוונם‪ ,‬לכן הוא משפט לאלוקי יעקב‪ .‬ומבואר הכל‬ ‫ב‪ .‬איתא בירושלמי )מכות ב‪ ,‬ו( וז"ל "שאלו לחכמה‪ ,‬חוטא מהו עונשו‪,‬‬ ‫בסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫ג‬ ‫משך חכמה‬ ‫שבת ראש השנה – מפרשת נצבים בענין יום הדין ‪ -‬פסקא לד ‪ -‬לז‬ ‫בענין יום הדין‬ ‫הוא יום גמר דין שנחתמים לאלתר לחיים‪ ,‬משפט לא לאלוקי‬ ‫]לו[‬ ‫יעקב‪ ,‬שמצד אנשים הבינונים הוא רק משפט‪ ,‬תחילת דין‪ .‬וזה‪,‬‬ ‫לאלוקי יעקב שממתין לתשובתם שיעשו תשובה‪ ,‬אשר אינו מצד‬ ‫יה ִל ְבלִי חֹק‬ ‫)ישעיהו ה‪ ,‬יד( ָל ֵכן ִה ְר ִחיבָ ה ְשּׁאוֹל נַפְ שָׁ הּ וּפָ ע ֲָרה פִ ָ‬ ‫החכמה ולא הנבואה מסכמת לזה‪ ,‬רק מה שהבורא עושה מצד‬ ‫וּשׁאוֹנָהּ וְ עָ לֵ ז בָּ הּ‪:‬‬ ‫וְ י ַָרד הֲ ָד ָרהּ וַהֲ מוֹנָהּ ְ‬ ‫חסדו יתברך‪ ,‬שהוא הסולח לכל עונם ‪.4‬‬ ‫ביאור מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש‬ ‫סנהדרין קיא‪ ,‬א ופערה פיה לבלי חוק )ישעיה ה‪ ,‬יד( ‪ .5‬אמר ריש‬ ‫‪‬‬ ‫לקיש למי שמשייר אפילו חוק אחד‪ ,‬אמר רבי יוחנן כו' אלא‬ ‫אבל על פי המבואר בירושלמי קידושין )א‪ ,‬ט(‪ ,‬אפשר לפרש מחלוקתם‬ ‫‪ 4‬תמצית דבריו‪ :‬פירוש הכתוב ")ד( ִתּ ְקעוּ בַ חֹדֶ שׁ שׁוֹפָר בַּ כֵּ סֶ ה‬ ‫כפשוטו‪ ,‬דלריש לקיש עבור עבירה אחת יורש גיהנום‪ ,‬ולרבי יוחנן עבור‬ ‫לְיוֹם חַ גֵּנוּ‪) :‬ה( כִּ י חֹק ְל ִי ְשׂ ָר ֵאל הוּא ִמ ְשׁ ָפּט ֵלא�הֵ י ַי ֲעקֹב"‪ .‬ישראל‬ ‫מצוה אחת יורש גן עדן‪ ,‬ואלו ואלו דברי אלקים חיים‪ ,‬דריש לקיש איירי‬ ‫הם אנשי מעלה‪ ,‬יעקב הם אנשים הפחותים‪ ,‬חוק הוא גמר דין‪,‬‬ ‫לאחר מיתת האדם בעולם הבא‪ ,‬ואז באמת יענש על כל דבר שעשה‪ ,‬אפילו‬ ‫ומשפט הוא תחילת דין‪ .‬וזה הפירוש‪ ,‬תקעו בשופר בראש השנה‪,‬‬ ‫על עבירה אחת‪ ,‬ורבי יוחנן איירי בעולם הזה‪ ,‬שאם עשה מצות אחת‪ ,‬היא‬ ‫שהוא גמר דין לאנשי המעלה‪" ,‬חוק לישראל"‪ ,‬ותחילת דין‬ ‫תהיה לו מליץ יושר‪ ,‬וזה לשון הירושלמי )שם( "דרש רבי עקיבא‪ ,‬לכן‬ ‫לאנשים הפחותים‪" ,‬משפט לאלוקי יעקב"‪ .‬ומה שכתוב לאלוקי‬ ‫הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק‪ .‬לבלי חוקים אין כתיב כאן‪,‬‬ ‫יעקב‪ ,‬ולא כתוב משפט ליעקב‪ ,‬כי באמת לא היה אפשר לתקן את‬ ‫אלא לבלי חוק‪ ,‬למי שאין בידו מצוה אחת שיסייע לו לכף זכות‪ ,‬הדא דאת‬ ‫הפגמים שעשה החטא‪ ,‬רק הבורא ברחמיו מתקן הפגמים‪ ,‬לכן‬ ‫אמר לעולם הבא‪ ,‬אבל בעולם הזה‪ ,‬אפילו תשע מאות ותשעים ותשעה‬ ‫הוא משפט לאלוקי יעקב‪ ,‬שממתין לתשובת הבינונים לקבלם‬ ‫מלאכים מלמדין עליו חובה‪ ,‬ומלאך אחד מלמד עליו זכות‪ ,‬הקדוש ברוך‬ ‫בתשובה‪.‬‬ ‫הוא מכריעו לכף זכות"‪.‬‬ ‫אבל צריך ביאור מה הטעם בזה‪ ,‬ונראה פשוט‪ ,‬על פי דברי הכתוב )משלי‬ ‫]לו[‬ ‫ו‪ ,‬כג( כי נר מצוה‪ ,‬מבואר דמצוה היא נמשלת לנר‪ ,‬והטעם שמצוה נמשלת‬ ‫‪] 5‬לו[ גרסינן בסנהדרין )קיא‪ ,‬א( על הפסוק )ישעיהו ה‪ ,‬יד( " ָלכֵן הִ ְר ִחיבָ ה‬ ‫לנר‪ ,‬כמו שמנר אחד יכולים להדליק הרבה נרות לאין מספר‪ ,‬כך מצוה אחת‬ ‫וּשׁא ֹונָהּ וְ עָ לֵז בָּ הּ"‬ ‫ְשּׁאוֹל נַפְ שָׁ הּ וּפָ ע ֲָרה פִ יהָ לִ בְ לִ י חֹ ק וְ י ַָרד ה ֲָד ָרהּ ַוהֲמ ֹונָהּ ְ‬ ‫גוררת מצוות הרבה‪ ,‬אם כן יש בכוח מצוה אחת אפשרות להתפשט להרבה‬ ‫עכ"ל‪ ,‬וז"ל "לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק‪ ,‬אמר ריש לקיש‬ ‫מצוות‪ ,‬שספוג בכוח מצוה אחת הרבה מצוות בלי תכלית‪ ,‬ויהיה צדיק גמור‪,‬‬ ‫למי שמשייר אפילו חוק אחד‪ .‬אמר רבי יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת להו‬ ‫ולכך ניצול מרדת שחת‪ ,‬אבל אחר המיתה‪ ,‬דמה דהוי הוי‪ ,‬ואם המאזניים‬ ‫הכי‪ ,‬אלא אפילו לא למד אלא חוק אחד" ע"כ‪ .‬ופירש רש"י וז"ל "‪:‬למי‬ ‫שקולה‪ ,‬נידון לגיהנום י"ב חודש )עדיות ב‪ ,‬י(‪.‬‬ ‫שמשייר אפילו חק אחד ‪ -‬מלשמרו ‪ -‬נידון בגיהנם‪ :‬לא ניחא ליה למרייהו‬ ‫והנה איתא בספרי )במדבר שלח פסקא קיב( וז"ל "רבי אומר‪ ,‬העושה מצוה‬ ‫‪ -‬אין הקדוש ברוך הוא רוצה שתהא דן את ישראל כל כך לכף חובה" עכ"ל‪.‬‬ ‫אחת לשמה‪ ,‬אל ישמח לאותה מצוה‪ ,‬לסוף שגוררת מצות הרבה‪ .‬והעובר‬ ‫פשט הגמרא משמע‪ ,‬דלריש לקיש‪ ,‬מי שאינו מקיים חוק אחד מהתורה‪,‬‬ ‫עבירה אחת‪ ,‬אל ידאג לאותה עבירה‪ ,‬לסוף שגוררת עבירות הרבה‪ ,‬שמצוה‬ ‫היינו מצוה אחת‪ ,‬כבר יהיה בגיהנום‪ ,‬וזה הפירוש הרחיבה שאול ופערה‬ ‫גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה" ע"כ‪ .‬הנה מבואר דמצוה גוררת מצוה‬ ‫פיה‪ ,‬לקבל אפילו מי שעובר על חוק אחד‪ ,‬ורבי יוחנן אמר לו‪ ,‬דלא ניחא‬ ‫זה רק אם לא שמח שעשה המצוה‪ ,‬דהיינו שמרגיש גאוה שזכה לקיים מצוה‬ ‫להקב"ה שיאמר כך‪ ,‬אלא הפירוש הוא להפך‪ ,‬השאול מקבלת רק מי שלא‬ ‫קשה כזו‪ ,‬ושמחה זו מונעת ממנו להביא עוד מצוה‪ .‬והטעם בזה‪ ,‬כיון דלא‬ ‫מקיים כלל חוק אפילו אחד‪ ,‬אבל המקיים אפילו חוק אחד אינו נידון‬ ‫ידע עושה המצוה‪ ,‬מה שכתוב באיוב )לה‪ ,‬ז( "אם צדקת מה תתן לו" )איוב‬ ‫בגיהנום‪ ,‬ומחלוקתם הוא מהקצה לקצה‪ .‬ונדחקו המפרשים הרבה בכוונתם‪.‬‬ ‫לה‪ ,‬ז(‪ ,‬ולא ידע מה שכתוב כי אני ה' לא שניתי )מלאכי ג‪ ,‬ו(‪ ,‬ולא העשיר‬ ‫ונראה‪ ,‬דבאמת לא נחלקו כל כך‪ ,‬דריש לקיש אמר‪ ,‬שמי שיודע את המצוות‪,‬‬ ‫כביכול להקב"ה‪ ,‬לכן אם מרגיש קצת חשיבות שזכה למצוה זו‪ ,‬כבר איבד‬ ‫ואינו מקיים אפילו חוק אחד‪ ,‬יהיה נידון בגיהנום‪ ,‬ורבי יוחנן אומר‪ ,‬דאם‬ ‫כל שכרה‪ ,‬שלא תגרור אחריו מצוה אחרת‪ ,‬אבל ישמח שזכה לעשות בחרדת‬ ‫אינו יודע‪ ,‬ומחמת חוסר ידיעה אינו מקיים‪ ,‬אינו נידון בגיהנום‪ ,‬וזה הפירוש‬ ‫קודש‪ ,‬ושמחה זו היא שמחה של מצוה‪ ,‬דהיינו שאינו מתגאה שהוא צדיק‪,‬‬ ‫"לבלי חוק"‪ ,‬שלא למד רק אחד‪ ,‬תו אינו נידון בגיהנם‪ ,‬דמה שלא קיים‬ ‫ויש בידו כח לעשות מצות‪ ,‬אלא שמח שזכה שבא לידו מצוה ועשה אותה‬ ‫השאר‪ ,‬הוא משום שלא ידע‪.‬‬ ‫ד‬ ‫משך חכמה‬ ‫שבת ראש השנה – מפרשת נצבים בענין יום הדין ‪ -‬פסקא לד ‪ -‬לז‬ ‫על המצוה ]ולא ידע דאם צדקת מה תתן לו )איוב לה‪ ,‬ז(‪ ,‬כי אני‬ ‫אפילו לא למד אלא חוק אחד‪ .‬פירוש‪ ,‬דרבי שמעון בן לקיש קאמר‬ ‫ה' לא שניתי )מלאכי ג‪ ,‬ו(‪ ,‬ולא העשיר כביכול להקב"ה‪ ,‬רק‬ ‫דיודע ואינו מקיים נידון בגיהנם‪ ,‬אפילו שייר חק אחד‪ ,‬ורבי יוחנן‬ ‫ישמח שזכה לעשות בחרדת קודש[‪ ,‬הורידהו לבאר שחת‪ ,‬דכיון‬ ‫קאמר דאם אינו יודע‪ ,‬היינו שלא למד רק אחד‪ ,‬תו אינו נידון‬ ‫דשמח במצוה‪ ,‬לא תגרור מצוות אחרות‪ ,‬ושוב אינה מצלת בעולם‬ ‫בגיהנם‪ ,‬דמה שלא קיים השאר הוא משום שלא ידע‪ ,‬ולא הוי‬ ‫הזה‪ ,‬הא אם לא שמח‪ ,‬הרי בכח מצוה אחת להציל מרדת שחת‪,‬‬ ‫פלוגתא רחוקה‪ .‬אולם בירושלמי קידושין תמצא‪ ,‬שאלו ואלו‬ ‫ויחוננו ויאמר כו' מצאתי כופר‪ .‬תסמר שערות המתבונן על זה ‪.6‬‬ ‫דברי אלקים חיים‪ ,‬וזה לשונו סוף פרק קמא דשם‪ ,‬למי שאין בידו‬ ‫מצוה אחת שיסייע לו לכף זכות‪ ,‬הדא דאת אמר לעולם הבא‪ ,‬אבל‬ ‫‪‬‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬אפילו תתקצ"ט מלאכים מלמדים עליו חובה‪ ,‬ומלאך‬ ‫בענין יום הדין‬ ‫אחד מלמד עליו זכות‪ ,‬הקדוש ברוך הוא מכריעו לכף זכות‪.‬‬ ‫וטעמא נראה פשוט‪ ,‬על פי דברי הכתוב )משלי ו‪ ,‬כג( כי נר מצוה‪,‬‬ ‫]לז[‬ ‫דכמו שמנר אחד יכול להיות נרות לאין מספר‪ ,‬כן ממצוה אחת‬ ‫)ישעיהו נה‪ ,‬ז( ַי ֲעזֹב ָרשָׁ ע דַּ ְרכּוֹ וְ ִאישׁ ָא ֶון ַמ ְח ְשׁב ָֹתיו וְ ָישֹׁב ֶאל ה'‬ ‫גוררת מצוות הרבה‪ ,‬אם כן יש מה שיכול להתפשט בכוח ספוגי‬ ‫ירחֲ מֵ הוּ וְ ֶאל אֱ �הֵ ינוּ כִּ י י ְַרבֶּ ה ל ְִסלוֹחַ ‪:‬‬ ‫וִ ַ‬ ‫לבלי תכלית‪ ,‬ויהיה צדיק גמור‪ ,‬ולכך ניצול מרדת שחת‪ ,‬אבל אחר‬ ‫מדוע ברשע כתוב דרך‪ ,‬ובאיש און מחשבה‬ ‫המיתה‪ ,‬דמה דהוי הוי‪ ,‬אם כן אם המאזניים שקולה‪ ,‬נידון‬ ‫)ישעיה נה‪ ,‬ז( יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו ‪ .7‬מחשבות‬ ‫לגיהנום י"ב חודש )עדיות ב‪ ,‬י(‪ ,‬ולפי מה דאיתא בספרי )במדבר‬ ‫אדם‪ ,‬המונחים בטבע‪ ,‬כמו קנאה תאוה כבוד‪ ,‬ותחבולותיו‪,‬‬ ‫טו‪ ,‬ל(‪ ,‬דאם עשה אדם מצוה ואל ישמח באותה מצוה‪ ,‬לסוף‬ ‫שיארג מהם חבילות חבילות‪ ,‬ויצרי מעללי איש )זכרונות(‪ ,‬המה‬ ‫גוררת מצוות הרבה‪ ,‬הרי משכחת לפעמים דשמחה ששמח אדם‬ ‫הרבה מצוות‪ ,‬וריש לקיש איירי בעולם הבא‪ ,‬שאין בידו לעשות‬ ‫בחרדת קודש‪.‬‬ ‫עוד מצוות‪ ,‬ויתכן שמצוה אחת שלא עשה‪ ,‬תכריע שיהיה לו דין‬ ‫הנה מבואר‪ ,‬שיתכן שעשיית מצוה אחת תוריד אותו לבאר שחת‪ ,‬דכיון‬ ‫רשע‪ ,‬שדינו י"ב חודש בגיהנום‪ .‬ומבואר בספרי‪ ,‬שאין מצוה‬ ‫דשמח במצוה‪ ,‬לא תגרור מצוות אחרות‪ ,‬ומצוה כזאת שוב אינה מצלת‬ ‫גוררת מצוה רק אם לא שמח והתגאה במצוה שעשה‪ ,‬אלא ששמח‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬כיון שזו מצוה שאינה גוררת אחריה עוד מצוות‪ ,‬דהרי נתבאר‬ ‫שמחה דקדושה‪ ,‬והוא מוסר נורא למתבונן‪.‬‬ ‫שהטעם שמצות אחת מצילה אדם בעולם הזה הוא רק מפני שמצוה גוררת‬ ‫מצוה‪ ,‬אבל לפי הספרי ששמחה פסולה ממצוה‪ ,‬מונעת ממצוה זו שיבוא‬ ‫אחריה עוד מצוה‪ ,‬אם כן לא מציל אותו מצוה זו בעולם הזה‪ ,‬אבל אם לא‬ ‫]לז[‬ ‫שמח‪ ,‬הרי בכח מצוה אחת להציל מרדת שחת‪.‬‬ ‫‪] 7‬לז[ )ישעיהו נה‪ ,‬ז( " ַי ֲעזֹב ָרשָׁ ע ַדּ ְרכּ ֹו וְ אִ ישׁ אָ ֶון מַ ְח ְשׁבֹתָ יו וְ ָישֹׁב אֶ ל ה'‬ ‫ולכן מסיים בירושלמי )שם(‪ ,‬מה הטעם שמצוה אחת מצילתו‪ ,‬וז"ל "ומה‬ ‫וִ ַירחֲמֵ הוּ וְ אֶ ל אֱ�הֵ ינוּ כִּ י י ְַרבֶּ ה לִ סְ לוֹחַ " ע"כ‪ .‬ויש לדקדק‪ :‬א‪ .‬מדוע על רשע‬ ‫טעם ]איוב לג כג[‪ ,‬אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם‬ ‫כתוב שיעזוב דרכו‪ ,‬ועל איש און מחשבות‪ .‬ב‪ .‬מה הבדל בין רשע ואיש און‬ ‫יושרו ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר"‪ ,‬היינו רק מצוה‬ ‫שמחלק ביניהם‪.‬‬ ‫כזאת‪ ,‬שתחון אותו‪ ,‬ותביא לו עוד מצוות‪ .‬ואם כן‪ ,‬העושה מצוה אחת‪ ,‬יכול‬ ‫ונראה‪ ,‬בהקדים ביאור מה שתיקנו חז"ל להתפלל בברכת זכרונות "מי לא‬ ‫על ידי מצוה אחת שתציל אותו לעולם הבא‪ ,‬ויכול חלילה להיות להפך‪,‬‬ ‫נפקד ביום הזה כו' מחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש"‪ .‬דיש‬ ‫והכל תלוי אחר כונת הלב‪ ,‬שאם התגאה במצוה שעשה‪ ,‬שוב לא תגרור‬ ‫לדקדק‪ :‬א‪ .‬מדוע פתח בלשון אדם ומסיים בלשון איש‪ .‬ב‪ .‬מה הכונה‬ ‫אחריו מצות‪ ,‬ולא תצילו‪ ,‬ואם לא התגאה‪ ,‬אלא ישמח שעשה מצוה‪ ,‬תביא‬ ‫תחבולותיו‪ .‬ג‪ .‬מה הכונה מעללי איש‪.‬‬ ‫לו עולם הבא אפילו רק מצוה אחת‪ ,‬וזה ממש תסמר שערות ראש למתבונן‬ ‫אבל הביאור בזה‪ ,‬דכל אדם נולד בטבעו עם טבע של היצר לקנאה תאוה‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫וכבוד‪ .‬והנה האדם אינו נענש על טבעו שנברא עמו‪ ,‬אבל הוא נענש על זה‬ ‫‪ 6‬תמצית דבריו‪ :‬לפי רבי יוחנן‪ ,‬אפילו קיים מצות אחת אינו יורד‬ ‫שלא לחם כנגד יצרו לשלוט עליהם‪ ,‬וכיון שלא נלחם בהם הוא עשה על‬ ‫לגיהנום‪ ,‬ולפי ריש לקיש אפילו לא קיים מצוה אחת‪ ,‬יורד‬ ‫ידיהם הרבה עבירות וחטאים‪ .‬וזה הפירוש מחשבות אדם‪ ,‬היינו המחשבות‬ ‫לגיהנום‪ .‬וביאור מחלוקתם‪ ,‬דרבי יוחנן איירי בעולם הזה‪,‬‬ ‫שנולד האדם עמהם‪ ,‬יענש על זה שעשה מהם חבילות חבילות של עבירות‪,‬‬ ‫שמצוה אחת גוררת מצוה‪ ,‬ועל ידי מצוה אחת יתכן שיבוא לידי‬ ‫ה‬ ‫משך חכמה‬ ‫שבת ראש השנה – מפרשת נצבים בענין יום הדין ‪ -‬פסקא לד ‪ -‬לז‬ ‫און‪ ,‬שפעולתו און‪ ,‬יעזוב גם מחשבותיו הנולדים בקרבו מפעולות‬ ‫המחשבות שנולדים מפעולות האדם‪ ,‬אם ילך לטיאטראות‬ ‫האון ‪.8‬‬ ‫וכיוצא בזה‪ ,‬יולד בקרבו תאוות כאלה אשר אינם מונחים בטבע‪.‬‬ ‫ועל מחשבות כאלה נידון‪ ,‬שהוא עצמו גרם לזה‪ ,‬לכן אמר‪ ,‬ואיש‬ ‫‪‬‬ ‫שהכניס לעצמו‪ ,‬שלא נולדו עמו‪ ,‬ואז נענש גם על המחשבות הללו‪ ,‬ולכן‬ ‫וזה הכונה מחשבות אדם ותחבולותיו‪ ,‬מלשון חבילות‪ ,‬שנענש על שלא‬ ‫נקרא איש‪ ,‬כמבואר לעיל‪ .‬וזה הפירוש יעזוב רשע את המעשים‪ ,‬דרכו‪ .‬ואיש‬ ‫שלט על מחשבותיו ועשה מהם חבילות חבילות עבירות‪.‬‬ ‫און‪ ,‬נקרא זה שהביא על עצמו תאוה וכו' מחמת שראה דברים שהשחיתו‬ ‫אבל יש תאות וכדו' שלא נולד עמהם בטבעו‪ ,‬אבל הוא גרם לעצמו זאת‪,‬‬ ‫את נפשו‪ ,‬אז נענש גם על מחשבותיו‪ .‬והוא ממש כפתור ופרח‪ .‬ומבואר הכל‬ ‫כגון שהלך לתיאטריאות ]או שראה מראות שמשחיתים את הנפש[‪ ,‬בזה‬ ‫בסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫הוא הוליד לעצמו תאוות שלא נולד עמהם‪ ,‬ואז נענש גם על עצם התאוה‬ ‫‪ 8‬תמצית דבריו‪ :‬האדם לא נענש על שבטבעו נולד עם קנאה תאוה‬ ‫שהכניס בקרבו‪ ,‬שלא היה לו בטבעו עם יוולדו‪ .‬וזה הפירוש "יצרי מעללי‬ ‫וכבוד‪ ,‬אבל נענש על ב' דברים‪ :‬א‪ .‬אם עשה מעשים רעים מחמת‬ ‫איש"‪ ,‬פירוש היצר שהאיש הביא על עצמו‪ ,‬לכן אומרים איש ולא אדם‪,‬‬ ‫טבע זה‪ ,‬ולא נלחם ביצרו‪ .‬ב‪ .‬אם הוסיף לעצמו קנאה תאוה וכבוד‪,‬‬ ‫ד"אדם" הוא מה שהוא בטבעו‪ ,‬ו"איש‪ ,‬מה שנעשה על ידו‪ ,‬ולכן אומרים‬ ‫מחמת שהביא את עצמו לראות דברים מושחתים המשחיתים‬ ‫מעללי איש‪.‬‬ ‫את הנפש‪ .‬וזה הפירוש יעזוב רשע דרכו‪ ,‬היינו א'‪ ,‬שעשה דברים‬ ‫ועל פי זה יבואר היטב כונת הכתוב בישעיהו‪ ,‬ד"יעזוב רשע דרכו"‪ ,‬הם‬ ‫רעים מחמת טבעו‪ ,‬לכן כתוב דרכו ולא מחשבות‪ .‬ב' ואיש און‪ ,‬זה‬ ‫המעשים שנולדו לו בטבעו‪ ,‬שנולד בהם ולא נלחם בהם‪ ,‬ועשה מהם‬ ‫שהוסיף לעצמו השחתת הנפש על ידי ראיית דברים פסולים‪,‬‬ ‫חבילות‪ ,‬לכן לא נענש על המחשבה‪ ,‬אלא על "דרכו"‪ ,‬ונקרא רשע‪ ,‬כי לא‬ ‫נענש גם על המחשבות‪.‬‬ ‫נלחם ביצרו‪ ,‬אבל נענש רק על "דרכו"‪ ,‬אבל איש און‪ ,‬הוא על התאוות‬ ‫ו‬