מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — ראש השנה (2026-09-07)

לע''נ הרה''ג רבי יחזקאל שרגא בן בס"ד
רבי צבי יעקב צוויבל זצוק''ל
הערות והנצחות טל' 0548449853או מייל
MABADAF12@ GMAIL.COM
גליון 351ראש השנה תשפ''ז חולין קלו-קמב
מדובר בישראל שיש לו הרבה גיזות והוא רוצה לתת אותם לכהן ואומרים לו שלא יפחות מה' דף קלו רבה דרש בפסוק ביתך שהכוונה לדרך ביאתך לבית מהימין ,ובמעשר אף שכתוב
סלעים לכל אחד. מעשר דגנך ומשמע רק שלך ולא של שותפות בכל זאת לומדים ממה שכתוב מעשרותיכם,
רב ושמואל אמרו שראשית הגז בשישים תרומה בשישים פאה בשישים ,יש להקשות על מה ומדגנך ממעטים שותפות עכו''ם ,ובמתנות אף שכתוב ונתן ולכאורה היה ניתן ללמוד בגזירה
שאמרו תרומה בשישים הרי שנינו שעין יפה בתרומה היא אחד ממ' ויש לומר שמדאורייתא שוה ונתן ונתן מראשית הגז שבשותפות פטורים א''כ גם במתנות פטור בשותפות ,אך לומדים
אחד משישים ורק רבנן אמרו אחד ממ' ,אך קשה הרי שמואל אמר שחיטה אחת פוטרת את מהפסוק מאת זובחי הזבח לרבות שותפות ומשמע רק מפסוק זה ולולא כן היינו לומדים
הכרי ,ויש לומר שמדאורייתא מספיק חיטה אחת ורבנן תקנו בתרומה דאורייתא אחד ממ' מראשית הגז ,ולכאורה מדוע שלא נלמד מתרומה שחייב בשותפות ,ויש לומר שאכן לומדים
ובתרומה דרבנן אחד משישים ,יש להקשות על מה שאמרו פאה בשישים הרי שנינו אלו מתרומה ומהפסוק מאת זובחי הזבח לומדים כדברי רבא שדין תביעת המתנות הוא מהטבח.
דברים שאין להם שיעור הפאה והביכורים והראיון ,ויש לומר שמדאורייתא אין לה שיעור ורק בביכורים אף שנאמר ארצך ולכאורה נמעט שותפות אך לומדים מהפסוק ביכורי כל אשר
רבנן תקנו שישים ,ולכאורה זה משנה מפורשת שלא פוחתים לפאה משישים אף על פי שאמרו בארצם ,ומארצך ממעטים חו''ל ,בציצית אף שנאמר כסותך ולכאורה היינו ממעטים שותפות
שאין שיעור לפאה ,ויש לומר שהמשנה דברה בארץ ורב ושמואל חדשו גם בחו''ל. אך לומדים מהפסוק על כנפי בגדיהם לרבות שותפות ,ומכסותך ממעטים כדברי רב יהודה
כשאיסי בן היני עלה לא''י הוא ראה שר' יוחנן מלמד את בנו רחלים אמר לו מדוע אינך שונה שטלית שאולה תוך ל' יום פטורה מציצית ,במעקה אף שנאמר לגגך ולכאורה היינו ממעטים
רחלות אמר לו שכך כתוב בפסוק רחלים מאתים אמר לו שזה רק לשון תורה ולשון חכמים של שותפות אך לומדים מהפסוק כי יפול הנופל ,ומגגך ממעטים בתי כנסיות וביהמ''ד ,ורב
הוא רחלות ,אמר לו ר' יוחנן מיהו ראש הישיבה בבבל אמר לו אבא אריכא שהוא רב אמר לו ביבי אומר שמה שאמר רבא שר' אלעאי מודה בכל הנ''ל אינו נכון שהרי שנינו שבהמת
כך אתה קורא לו אני זוכר שישבתי י''ז שורות אחרי רב לפני רבי ויצאו זיקוקים דינור מפי רב שותפין חייבת בבכורה ור' אלעאי פוטר ,וטעמו של ר' אלעאי הוא שנאמר בקרך וצאנך למעט
לפיו של רבי ולהיפך ולא הבנתי את דבריהם ואתה קורא לו כך אבא אריכא ,אמר איסי כמה שותפות ואף שנאמר גם בקרכם וצאנכם הכוונה של כל ישראל ,ור' חנינא מסורא מוכיח שלא
שיעור ראשית הגז אמר לו ר' יוחנן בשישים אמר לו הרי שנינו כל שהן אמר לו ר' יוחנן א''כ כדברי רבא ששנינו שבהמת השותפין חייבת במתנות ור' אלעאי פוטר שלומדים נתינה נתינה
מה ביני לבינך שודאי יש שיעור למטה גם לר' דוסא ,רב דימי אמר בשם רב ששיעור ראשית מראשית הגז למעט שותפות ואם נאמר שבתרומה חייבים בשותפות א''כ נלמד מתרומה אלא
הגז בשישים ור' יוחנן אמר בשם ר' ינאי בשש ואמר לו אביי תרצת לי קושיא אחת אך קשה לי משמע שר' אלעאי פטר גם בתרומה ,אך קשה שנלמד מתרומה לפטור מתנות בחו''ל ואמר ר'
קושיא נוספת שלא קשה מדבריך בשם ר' יוחנן על מה ששנינו לעיל משמו כי אתה אמרת יוסי מנהרביל שאכן ר' אלעאי פטר מתנות בחו''ל ,וכן שנינו שר' אלעאי אמר שבחו''ל פטורים
בשם רבו ר' ינאי אך קשה על דברי רב ששנינו לעיל שהוא אמר מנה ופרס ,ויש לומר שרב ממתנות ומראשית הגז ,ואמר רבא שטעמו של ר' אלעאי הוא שלומדים ראשית הגז בגזירה
דיבר במנה בן מ' סלעים שמנה ופרס הוא שישים, שוה ונתן ונתן מתרומה שפטורה בחו''ל ,ואין לומר שיהיו חייבים מיתה וחומש על ראשית
דף קלח אך קשה וכי התנא שונה מנה בן מ' סלעים יש לומר שאכן שנינו חמת חדשה אף הגז שהרי נאמר בתרומה ומתו בו ולא בראשית הגז וכן נאמר יסף עליו ולא בראשית הגז ,ואין
שהיא כבר מקבלת רימונים היא טהורה ואם תפרה ונקרעה שיעורה כמוציא רימון ,ור''א בן ללמוד מתרומה שגם בגז יהיה ראשון ושני אחריו כתרומה שהרי נאמר ראשית גז רק ראשית
יעקב אומר כפקעיות של שתי אחת מד' במנה בן מ' סלעים. ולא דברים נוספים ,אך קשה שנלמד מתרומה שלא מפרישים מחדש על הישן ,ויש לומר שאכן
שנינו במשנה שהצמר מלובן ולא שנותן לכהן מלובן אלא שזה שיעור בצמר שהוא יתן לכהן שנינו שאם היו לו שתי רחלות וגזז והניח וגזז והניח שנים ושלושה ומשמע שנים לא
כמות שגם אחר הליבון ישאר בידו ה' סלעים .השיעור הוא בגד קטן וריב''ל למד מהפסוק מצטרפות וחמש מצטרפות ,ויש ברייתא שגם חמש לא מצטרפות ,אלא זה תלוי במחלוקת
לעמוד לשרת דבר שהוא ראוי לשרת והכוונה לאבנט שהוא הבגד הקטן שראוי לשרות ואין, רבנן ור' אלעאי ור' אלעאי למד ראשית הגז מתרומה ,ואין ללמוד שכמו שתרומה הגדל בחיוב
לומר שזה מעיל שהרי כשיש לתפוש מועט ומרובה תופסים את המועט ואין לומר שזה חייב והגדל בפטור פטור ששנינו שישראל שלקח שדה מעכו''ם בסוריא קודם שהביאה שליש
כשיעור עשיית כיפה של צמר ששנינו שהיתה מונחת כיפה של צמר בראש כהן גדול ועליה חייב ,ואם לקחה אחר שהביא שליש ר''ע מחייב בתוספת וחכמים פוטרים ,ואין לומר שזה
נתנו את הציץ לקיים את הפסוק ושמת אותו על פתיל תכלת ויש לומר שכתוב בפסוק אהרן הדין גם בראשית הגז שהרי שנינו שמי שלקח גז צאנו של עכו''ם פטור מראשית הגז משמע
ובניו ורק אבנט שוה באהרן ובניו אך זה מובן רק למ''ד שאבנטו של כהן הדיוט הוא כשל שאם לקח את צאנו לגזוז חייב ,אך יש לומר שהמשנה הזו היא לא לדעת ר' אלעאי שלמד
כה''ג אך למ''ד שאבנטו של כהן הדיוט עשוי מבּוץ ואינו כשל כה''ג א''כ זה לא שוה באהרן ראשית הגז מתרומה ,עמוד ב ואין להקשות שכמו שלא מפרישים תרומה ממין על שאינו מינו
ובניו ,ויש לומר ששם אבנט שוה באהרן ובניו. כך בראשית הגז לא מפרישים ממין על שאינו מינו ששנינו בתרומה שאם היו לו שני מיני
אם גזז ומכר מהרחל הראשונה לרב חסדא חייב בראשית הגז שהרי יש כאן גז ,ולר' נתן בר תאנים שחורות ולבנות וכן שני מיני חיטים לא מפרישים מזה על זה ור' יצחק אמר בשם ר'
הושעיא פטור שצריך שכשנשלם השיעור יהיה צאנך וכאן אין שיעור אחרי שכבר מכר ,ויש אלעאי שלב''ש לא תורמים ולב''ה תורמים ,ויש לומר שאכן בראשית הגז שנינו שאם היו לו
להוכיח ששנינו שהלוקח גז צאן עכו''ם פטור מראשית הגז משמע שאם קנה את צאנו לגזוז שני מינים שחופות ולבנות ומכר שחופות ולא לבנות כל אחד נותן לעצמו ,אך קשה שבסיפא
חייב ולכאורה כל מה שהוא גוזז יוצא מרשותו ,ורב חסדא ביאר לדברי רב נתן שמדובר שהוא כתוב זכרים ולא נקבות זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו וכי הם שני מינים אלא זה רק עצה
הקנה לו אותם לשלושים יום. טובה לתת בנפרד ממה שהוא רך וממה שהוא קשה א''כ גם בשחופות ולבנות זה רק עצה
שנינו במשנה שאם השאיר גז אצל המוכר המוכר חייב ואמר רב חסדא שזה דעת ר' יהודה טובה שיתן משניהם ,אך יש לומר שכבר העמדנו שהמשניות אינן כדעת ר' אלעאי ואכן לר'
שכשיש שיור אצל המוכר הוא חייב ששנינו שמי שמכר קלחי אילן בתוך שדהו נותן פאה לכל אלעאי לא מפרישים ממין על שאינו מינו ,ולכאורה נלמד שכמו שבתרומה צריך שייריה
אחד ואמר ר' יהודה שכל זה כשלא השאיר בעל השדה ואם בעל השדה השאיר הוא יתן פאה ניכרים כך בראשית הגז צריך שייריה ניכרים ויש לומר שאכן שנינו שהאומר כל גרני תרומה
על הכל ,ורבא שאל את רב חסדא הרי אתה אמרת שמדובר שבעל השדה התחיל לקצור ואין וכל עיסתי חלה לא אמר כלום ומשמע שאם אמר כל גיזי ראשית דבריו קיימים ,ויש ברייתא
לומר שגם כאן מדובר שכבר התחיל לגזוז שהרי לגבי פאה כתוב ובקוצרכם את קציר ארצכם נוספת שגם בראשית הגז לא אמר כלום א''כ נחלקו בזה ר' אלעאי וחכמים ,אמר ר''נ בר יצחק
משעה שהתחיל לקצור הוא חייב בכל השדה אך לגבי גז כשהוא מתחיל לגזוז עדיין לא מתחיל שהיום נוהגים כדעת יחיד של שלושה זקנים כר' אלעאי בראשית הגז שנוהג רק בארץ ,וכר'
החיוב בכל העדר ,שהרי נאמר גז צאנכם רק אחר שזה נקרא גז צאן ,אלא מבאר רבא יהודה בן בתירא שאין צריך טבילת בעל קרי לדברי תורה שאינם מקבלים טומאה ,והלכה כר'
שמשנתינו סוברת כמו הדעה ששנינו לעיל שאם אמר מכור לי בני מעיה של פרה זו והיו בה יאשיה בכלאים שלא חייבים אלא א''כ זרע חיטה שעורה וחרצן במפולת יד בחרישה אחת.
מתנות נותנה לכהן ולא ינכה מהדמים ואם קנה ממנו במשקל יתן לכהן וינכה מהדמים משמע יש להקשות מדוע לא שנו במשנה עוד חומרא בראשית הגז שהיא נוהגת אף בטריפות מה
שאדם לא מוכר את המתנות של הכהן וכן בגז המוכר לא מכר את הראשית שהוא משאיר שאין כן מתנות ,ואמר רבינא שזה כר''ש שפטר טריפות מראשית הגז והוא למד בגזירה שוה
אותה אצלו שהקונה אומר לכהן המתנה שלך אצל המוכר ואם לא השאיר המוכר הלוקח חייב נתינה נתינה שכמו שמתנות אינם בטריפה כך ראשית הגז אינה בטריפה ,אך קשה שנלמד
שהמוכר אומר לו לא מכרתי לך את מתנות הכהן. נתינה נתינה מתרומה לפטור ראשית הגז בחו''ל כתרומה ,אלא יש לומר שר''ש למד גזירה
פרק שילוח הקן שוה צאן צאן ממעשר בהמה שאינו בטריפה שהרי נאמר כל אשר יעבור תחת השבט וטריפה
משנה שילוח הקן נוהג בארץ ובחו''ל בפני הבית ולא בפני הבית בחולין ולא במוקדשים, אינה עוברת ,אך קשה שנלמד צאן צאן מבכור שהוא גם בטריפה ,ויש לומר שמסתבר ללמוד
כיסוי הדם חמור משילוח הקן שכסוי הדם נוהג בחיה ובעוף במזומן ולא במזומן ,ושילוח הקן ממעשר כי גם מעשר לא מוגבל לזכרים ואינו נוהג בבהמות טמאות ואפילו בשאר נולדים
נוהג רק בעוף ורק באינו מזומן ,אינו מזומן מדובר באוזים ותרנגולים שקננו בפרדס אך אם הן ובבכור יש קדושה מרחם ובכור נוהג גם באדם וקדושת בכור זה לפני מתן תורה ,אך מצד שני
קננו בבית וכן יוני הרדסאות פטור משילוח ,עוף טמא פטור משילוח ,אם עוף טמא רבץ על נלמד מבכור שנוהג ביתום ונוהג בלקוח ובשותפות ובניתן במתנה ונוהג אף שלא בפני הבית
ביצי עוף טהור או טהור רבץ על ביצי עוף טמא פטור משילוח ,לר''א קורא זכר חייב בשילוח והנתינה היא לכהן,
ולחכמים פטור .גמרא נחלקו רב אבין ורב מיאשה האם מה שכתוב בארץ ובחו''ל הוא לא דף קלז ואין צריך להקדישו וישנו במכירה וכל זה שייך גם בראשית הגז ולא במעשר וביותר
לצורך מלבד ראשית הגז שבא למעט מדברי ר' אילעאי שראשית הגז נוהג רק בארץ ,ואחד דברים ראשית הגז דומה לבכור ,ויש לומר שעדיף ללמוד פשוט מפשוט.
אמר שכל מה שכתוב בפני הבית ושלא בפני הבית הוא שלא לצורך מלבד אותו ואת בנו רב חסדא אומר מנין שראשית הגז נוהג רק בכבשים שלומדים גזירה שוה גיזה גיזה שנאמר
שהיינו אומרים שהוא כתוב בענין קדשים א''כ הוא נוהג רק בזמן שיש קדשים ולא בזמן שאין כאן ראשית גז ונאמר מגז כבשי יתחמם ,ואין ללמוד מבכור שנאמר בו לא תעבוד בבכור שורך
קדשים קמ''ל שהוא נוהג תמיד ,ור' אבין ור' מיאשה אמרו יחד שכל מה שכתוב בחולין ולא תגוז בכור צאנך ולמדו שלא נאסר רק שור בעבודה וצאן בגיזה כי כתוב לא תעבוד ולא
ובמוקדשים הוא לצורך מלבד בגיד הנשה שהרי זה פשוט וכי בגלל שהוא קודש יפקע ממנו תגוז ונאסר גם שור בגיזה וצאן בעבודה ,ויש לומר שלומדים מהפסוק תתן לו ולא לשקו ,ואין
האיסור ,אך יש לדחות שהעמדנו שמדובר בולדות קדשים אך מה שהעמדנו כך בגלל ששנו לומר שנחייב נוצה של עיזים שלומדים מהפסוק גיזה וזה לא שייך בעזים ,אך קשה שר' יוסי
את זה במשנה אך ניתן לומר שכתוב את זה אגב שכתבו שאר המקומות לצורך. דרש את לשון הפסוק גז והרי הוא מודה בדבר שדרכו בכך וא''כ הדרך הוא לתלוש את שער
שילוח הקן לא נוהג במוקדשים שכתוב שלח תשלח את האם במי שאתה מצווה לשלחו ולא העזים וגם בהם נחייב ,אלא יש לומר שלומדים מדברי ריב''ל שכתוב לעמוד לשרת והיינו דבר
במה שאתה לא מצווה לשלחו אלא להביאו ליד הגזבר ,ואמר רבינא שלפ''ז אם עוף טהור הרג שראוי לשרות וזה שייך רק בצמר כבשים ,ומגיזה גיזה לומדים כדברי התנא שאצל ר' ישמעאל
נפש פטור משלוח שהרי נאמר שלח תשלח במי שאתה מצווה לשלחו ולא במי שאתה לא שדרש שכבשים שצמרם קשה פטורים מראשית הגז שכתוב מגז כבשי יתחמם.
מצווה לשלחו אלא להביאו לב''ד ,ולכאורה אם נגמר דינו שנו בברייתא שהגוזז עזים ושוטף רחלים פטור ובברייתא אחרת שנינו שגוזז עזים פטור
דף קלט הוא חייב מיתה אלא מדובר שלא נגמר דינו וצריך להביאו לב''ד כדי לקיים ובערת ושוטף רחלים חייב והברייתות הללו נחלקו במחלוקת ר' יוסי ורבנן ששנינו בפסוק ולקט
הרע מקרבך. קצירך למעט לקט קיטוף ור' יוסי אומר שאין לקט אלא הבא מחמת קציר ולכאורה זה כת''ק
יש לדקדק באיזה מוקדשים התורה ממעטת משלוח אם נאמר שהיה לו קן בביתו והוא הקדישו אלא כל הברייתא היא דעת ר' יוסי שלקט קיטוף פטור כי אין לקט אלא הבא מחמת קציר ,רב
הרי כבר ממעטים מכי יקרא פרט למזומן ,ואם מדובר שהוא ראה קן בדרך והקדישו איך הוא אחא רב רבא אמר לרב אשי שר' יוסי מודה בדבר שדרכו בכך ששנינו על הפסוק קציר מנין
קדוש הרי נאמר איש כי יקדיש את ביתו קודש כמו שביתו הוא ברשותו כך יכול להקדיש רק לרבות עוקר שכתוב לקצור ותולש לומדים ממה שכתוב בקוצרך ורבינא אמר לרב אשי שכך
מה שברשותו ,ואם מדובר שהוא הגביה את האפרוחים והקדישם ואח''כ החזירם הרי באופן שנינו מלבנות התבואה שבין הירק לר' יוסי פאה מכל אחד ואחד וחכמים סוברים שנותן מאחד
זה גם בחולין אינו חייב שהרי שנינו שאם נטל את הבנים והחזירם לקן ואח''כ חזרה האם על הכל א''כ ר' יוסי מחייב בבצל אף שלא קוצרים אלא תולשים אלא שכך הוא דרכו.
עליהם פטור משילוח ואם מדובר שהוא זכה באם והקדישה ואח''כ היא חזרה לקן זה קשה לב''ש שיעור הגז הוא שתיים שמצאנו שגם שתים נקראו צאן וב''ה למדו מחמש צאן עשויות
שהרי הוא התחייב בשילוח קודם שהקדישה ,ששנינו שר' יוחנן בן יוסף אמר שאם הקדיש חיה וביאר רב כהנא שהם עושות שתי מצוות ראשית הגז ומתנות ואין לומר גם בכורה שהרי גם
ואח''כ שחטה הוא פטור מלכסות את הדם ואם שחט ואח''כ הקדיש חייב בכיסוי כי הוא אחת חייבת בבכורה ,אך קשה הרי אחת חייבת במתנות ,אלא מבאר רב אשי שעשויות משמע
התחייב בכיסוי קודם שבא ליד הקדש ,ורב מבאר שמדובר שהוא הקדיש את פירות שובכו והם שהן עושות את בעליהן ואומרות לו קום עשה מצוה ,ור' ישמעאל בן ר' יוסי אמר בשם אביו
מרדו ,ושמואל מבאר שמדובר שהקדיש את תרנגולתו לבדק הבית ,ומובן ששמואל לא העמיד שהשיעור הוא ארבע כמו שכתוב וארבע צאן תחת השה ושנינו שרבי אמר שלולא שדבריהם
כרב כי הוא רצה להעמיד בקדשי בדק הבית אך על רב קשה מדוע הוא לא העמיד כשמואל, דברי תורה ודברי ר' יוסי הגדול הן קבלה אני שומע את דברי ר' יוסי וכל שכן כשדבריהם דברי
ויש לומר שרב סובר שרק בקדשי מזבח שייך מציאות של שילוח כי אחרי שחל קדושת מזבח קבלה ודברי ר' יוסי דברי קבלה אך קשה הרי שנינו שאין הכרעה דעה שלישית מכריעה ,עמוד
היא לא פוקעת אך אם מדובר בקדושת בדק הבית היא פוקעת מיד כשמרד העוף ואינו פטור ב אמר ר' יוחנן שהוא אמר את זה מפי השמועה מפי חגי זכריה ומלאכי.
משילוח ,ושמואל סובר שגם בקדושת בדק הבית כל מקום שהוא הוא נקרא אוצר רחמנא ר' דוסא בן הרכינס אומר כל שהוא ומבאר רב מנה ופרס ובלבד שבכל אחת מהן יהיה חומש
שכתוב לה' הארץ ומלואה ,ור' יוחנן העמיד כדברי שמואל שמדובר שהקדיש את תרנגולתו ממנה ופרס דהיינו ל''ז סלעים ומחצה ,ושמואל אומר ששים מכולם יחד ויתן לכהן סלע אחד,
והיא מרדה ור''ל הקשה הרי כשמרדה פקעה קדושתה ואמר לו ר' יוחנן שהיא כאוצר רחמנא ור' יוחנן אומר שגם בשש חייב ויתן לכהן חמשה ואחד לו ,ועולא אומר בשם ר''א ששנינו כל
כמו שנאמר לה' הארץ ומלואה ,והקשו מדברי ר' יוחנן על דבריו במקום אחר וכן מדברי ר''ל שהוא וקשה ממה שכתוב במשנה שנותן חמש סלעים ביהודה שהן י' בגליל וזה מובן לרב ור'
על דבריו שהם נחלקו באומר מנה זה לבדק הבית ונגנבו או אבדו לר' יוחנן הוא חייב יוחנן אך לשמואל קשה שנותן רק סלע ,וכן קשה לר''א שנותן כל שהוא אך גם לרב קשה
באחריותו עד שיבוא ליד גזבר ור''ל אמר שבכל מקום זה נקרא אוצר רחמנא שנאמר לה' הארץ שהוא אמר עם שמואל שראשית הגז הוא בשישים אך יש לומר שמה שרב ושמואל אמרו יחד
רב יהודה אומר בשם רב שאם ישבה האם בין שני רובדי אילן רואים שאם ישמט היא תפול על ומלואה ,ועל ר''ל ניתן לומר שהוא קיבל את זה אחרי שהוא שמע מר' יוחנן אך על ר' יוחנן
האפרוחים הוא חייב לשלח ואם לא פטור משילוח ,ויש להקשות ששנינו שאם ישבה ביניהם קשה ,ויש לחלק בין אמר הרי עלי שהוא מחויב לקיים את נדרו לאמר הרי זו שאינו חייב
פטור מלשלח ואם ישבה עליהן חייב בשילוח ואם היתה מעופפת אם כנפיה נוגעות בקן חייב, באחריותה ,אך קשה א''כ ר''ל לא מחייב גם באמר הרי זו הרי שנינו שהחילוק בין נדר לנדבה
ולכאורה יש ללמוד שכמו שבביניהם מדובר שהיא נוגעת בהן כך על גביהם היא נוגעת בהן אך הוא שהאומר הרי עלי שזה נדר אם נגנב או אבד הוא חייב להביא אחר ואם אמר הרי זו ונגנב
אם היתה על רובדי אילן פטור ,ויש לדחות שלמדו על גביהם מביניהם שכמו שבביניהם היא או אבד הוא לא חייב להביא אחר ,ויש לומר ששם מדובר בקדשי מזבח שהוא מחוסר הקרבה
לא נוגעת בהן כך על גביהם היא לא נוגעת בהן והיינו רובדי אילן וכך מסתבר שאם נאמר אך מקדשי בדק הבית שאינו מחוסר הקרבה גם באמר הרי עלי הוא לא חייב ,אך קשה ששנינו
שפטור מרובדי אילן א''כ מדוע כתוב בהיתה מעופפת כשכנפיה נוגעות בקן פטור הרי ניתן שאם אמר שור זה עולה בית זה קרבן מת השור או נפל הבית אינו חייב באחריותם ,ואם אמר
לכתוב רובדי אילן וכ''ש מעופפת שפטור ,ויש לומר שצריך לחדש במעופפת שפטור גם שור זה עלי עולה או שאמר בית זה עלי קרבן ומת השור או נפל הבית חייב לשלם ומשמע רק
בכנפיה נוגעות בקן ,ויש להקשות הרי שנינו שבכנפיה נוגעות בקן חייב בשילוח ,ומבאר רב כשמת השור או נפל הבית שהם אינם בעולם הוא חייב אך אם הם קיימים בכל מקום הם
ירמיה שהברייתא דברה בנוגע מן הצד ,וללישנא בתרא רצו להוכיח ממה ששנינו שביושבת באוצר המלך כמו שנאמר לה' הארץ ומלואה.
ביניהם פטור ועל גביהם חייב ואם היתה מעופפת אם רגליה נוגעות בקן פטור ולכאורה על רב המנונא אומר שבערכין לכו''ע כשאמר עלי אינו חייב שאי אפשר לומר בלי עלי שאם יאמר
גביהם זה כמו ביניהם שהיא לא נוגעת כך בעל גביהם היא לא נוגעת וזה המקרה של רובדי ערכי על מי הוא אמר וכן אם יאמר ערך פלוני על מי הוא אמר ,ורבא מקשה שיתכן שיאמר
אילן ,ויש לדחות שעל גביהם כמו ביניהם כמו שביניהם מדובר שהיא נוגעת בהם כך בעל הריני בערכי הריני בערך פלוני ,ועוד שנינו שר' נתן אומר בפסוק ונתן את הערכך ביום ההוא
גביהם היא נוגעת בהם אך ברובדי אילן פטור ,אך קשה א''כ מדוע כתוב בסיפא שבמעופפת קודש לה' ומה בא לומר הרי מצאנו שהקדשות ומעשרות מתחללים על מעות של חולין שאם
כשכנפיה נוגעות בקן פטור, נגנב או אבד אינו חייב באחריותם עמוד ב ואין לומר כך גם בערכין שכתוב ונתן את הערכך
דף קמא הרי ניתן לכתוב ברובדי אילן פטור וכ''ש במעופפת ,ויש לומר שיש חידוש וזה חולין כל עוד זה לא בא ליד הגזבר ,אלא יש לבאר שרב המנונא אמר שלכו''ע בערכין גם
במעופפת שלא נאמר שגם בכנפיה נוגעות פטור ,אך קשה הרי שנינו להדיא שבכנפיה נוגעות בלא אמר עלי הוא חייב שכתוב ונתן את הערכך שזה חולין בידך עד שיבא ליד גזבר.
בקן חייב ואמר רב יהודה שהמשנה דברה בנוגע מהצד. שנו בברייתא מה בא הפסוק כי יקרא שנאמר אח''כ שלח תשלח ואת הבנים תקח לך והיינו
שנינו במשנה שגם ביצה או אפרוח אחד חייב והקשה תלמיד לרבא שנאמר להיפך שבאפרוח אומרים שיחזר על קן בהרים ובגבעות לכן נאמר כי יקרא שרק כשבא מקרה לפניך קן אפילו
או ביצה אחת פטור כי צריך אפרוחים או ביצים בלשון רבים ומהפסוק קן נרבה אפרוחים אחד צפור טהורה ולא טמאה ,לפניך ברשות היחיד בדרך ברה''ר ומנין גם באילנות שנאמר על
מפריחים וביצה מוזרת ,ויש לומר שא''כ היה צריך לכתוב והאם רובצת עליהם ומדוע כתוב עץ ומנין לרבות בורות שיחין ומערות שנאמר או על הארץ ומכיון שריבו הכל לפניך בדרך בא
אפרוחים או ביצים אלא זה בא להקיש אפרוחים לביצים וביצים לאפרוחים. לרבות שכמו שבדרך אין קינו בידך כך כל מה שאין קינו בידך ולמדו מכאן שיוני שובכים או
משנה אם שלח את האם והיא חזרה אפילו ד' וה' פעמים חייב לשלחה שכתוב שלח תשלח את עליות שקננו בטפיחים ובבירות ואוזים ותרנגולים שקיננו בפרדס חייב בשילוח אך אם קיננו
האם אם אמר הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים חייב כי כתב שלח תשלח ואם נטל את בתוך הבית או יוני הרדסאות פטור משילוח.
הבנים והחזירם לה ואח''כ ישבה עליהם האם פטור משילוח .גמרא תלמיד שאל את רבא לכאורה קשה בדברי הברייתא שמיעטה מה שקינו בידך לכאורה למדו את זה מכי יקרא פרט
שנאמר שלח פעם אחת תשלח שני פעמים ולא יותר ,אמר לו רבא שכתוב שלח אפילו מאה למזומן ועוד קשה שלפניך מיותר ,ויש לומר שלפניך מרבה גם אם הם היו לפניך והם מרדו
פעמים ומתשלח לומדים שלא רק לדבר הרשות ואפילו לדבר מצוה אין לקחת את האם ,ור' אח''כ ,ומבדרך לומדים כדברי רב יהודה בשם רב שאם מצא קן בים חייב לשלח שכתוב כה
אבא בר רב יוסף בר רבא שאל את רב כהנא שמשמע שלולא שהתורה אסרה לדבר מצוה היינו אמר ה' הנותן בים דרך אך קשה א''כ המוצא קן בשמים חייב שכתוב דרך נשר בשמים ויש
אומרים שמותר הרי אין מצות עשה דוחה עשה ולא תעשה של שלח ולא תקח ויש לומר לומר שזה נקרא רק דרך נשר ולא דרך סתם.
שמדובר שכבר לקח את האם שכבר עבר את הלאו והיינו אומרים שעשה ידחה עשה ,קמ''ל אנשי פפוניא אמרו לרב מתנה מה הדין במצא קן בראש אדם אמר רב מתנה שכתוב ואדמה על
שלא ,אך זה מובן רק למי שסובר שהפטור של לאו הניתק לעשה הוא רק אם מקיים מיד ואם ראשו ,עוד שאלו היכן מרומז משה בתורה אמר להם שכתוב בשגם הוא בשר ,בשגם גימטריא
לא חייב וא''כ גם אחר שעבר על הלאו הוא מצווה על העשה ,אך למ''ד שעובר על הלאו רק משה ,עוד שאלו היכן מרומז המן בתורה אמר להם שכתוב המן העץ ,עוד שאלו היכן מרומזת
כשמבטל אותו א''כ לעולם יש כאן לאו ועשה כל עוד לא שחט את האם וא''כ לא צריך פסוק אסתר בתורה אמר להם שכתוב ואנכי אסתר אסתיר ,עוד שאלו היכן מרומז מרדכי אמר להם
לרבות דבר מצוה ,ועוד קשה לדעת ר' יהודה ששלח משמע מעיקרא א''כ אין כאן גם עשה שכתוב מר דרור והתרגום הוא מירא דכיא.
אלא אמר מר בר רב אשי שמדובר שהוא נטל על מנת לשלחה ואין לאו רק עשה והיינו אומרים נחלקו ר' חייא ור''ש אם שונים יוני הדרסאות או הרדסאות מי ששנה הרדסאות זה על שם
שעשה ידחה עשה ,ולכאורה קשה מדוע העשה האחר הוא יותר מאשר העשה של שילוח ,ויש הורדוס ומי ששנה הדרסאות זה על שם מקומם ,רב כהנא אמר שהוא ראה את היונים הללו
לומר שהיינו אומרים ששלום שבין איש לאשתו הוא גדול שנמחה שמו של הקב''ה כדי להתיר והם עומדים בט''ז שורות באורך מיל וכולן קוראות קירי קירי שהוא מלך ואחת לא קראה כך
אשה לבעלה א''כ גם למצורע נתיר לקחת שהוא אסור באשתו בימי צרעתו כמו שכתוב וישב אמרה לה חברתה שוטה קראי קירי קירי והיא החזירה לה שוטה אותו שאת קוראת לו קירי
מחוץ לאהלו ואהלו זו אשתו וא''כ עשה של טהרת מצורע גדול יותר משילוח ,קמ''ל שגם הוא בירי דהיינו עבד ,ושחטו אותה אמר רב אשי שרב חנינא אמר שזה דברים בעלמא ,וקשה
לדבר מצוה חייב לשלח. וכי זה רק דברים הרי רב כהנא העיד על כך אלא כוונתו שזה ע''י דיבור כישוף.
משנה מי שנטל את האם על הבנים לר' יהודה לוקה ולא ישלח ולחכמים משלח ולא ילקה ר' יצחק אומר שעוף טמא פטור משילוח שכתוב כי יקרא קן ציפור לפניך שעוף משמע בין
והכלל הוא שלאו שיש בו קום עשה לא לוקים עליו .גמרא ר' אבא בר ממל מסתפק אם ר' טהור ובין טמא וציפור משמעו רק טהור שלא מצאנו טמא שנקרא ציפור ,ולכאורה קשה
יהודה סובר שלאו שניתק לעשה לוקים עליו או שבאמת הוא סובר שלא לוקים על לאו שניתק מהפסוק תבנית כל ציפור כנף ומשמע בין טהור בין טמא וכנף הכוונה לחגבים ,ויש לדחות
לעשה אך כאן נאמר העשה שלח רק לפני שלקח ,ויש להוכיח ממה שאמר ר' יהודה שגנב שציפור הוא טהור וכנף מרבה טמא וחגבים ,ויש להוכיח ממה שכתוב החיה וכל בהמה רמש
וגזלן היו בכלל מלקות ולכאורה זה ניתק לעשה של והשיב את הגזילה א''כ משמע שר' יהודה וציפור כנף ומשמע ציפור בין טהור ובין טמא וכנף זה חגבים ,ויש לדחות שצפור הוא טהור
סובר שלא לוקים כלל על לאו שניתק לעשה ,ור' זירא אמר וכי לא אמרתי לכם עמוד ב לא וכנף הוא טמא וחגבים ,ויש להוכיח מהפסוק כל צפור כל כנף והכוונה אפילו לטמא ויש
לשנות ברייתא שלא נשנתה אצל ר' חייא או ר' אושעיא שהיא משובשת וכוונת הברייתא שגנב לדחות שציפור הכוונה רק לטהור ,עוד קשה מהפסוק ואתה בן אדם אמור לציפור כל כנף
וגזלן לא בכלל מלקות ארבעים ,ויש להוכיח ממה ששנו ר' חייא ור' אושעיא על הפסוק לא וצפור אפילו טמא ,ויש לדחות שציפור הכוונה לטהור.
תשוב ושב או לא תכלה וכלה שלר' יהודה לוקה א''כ משמע שהוא סובר שלאו שניתק לעשה דף קמ ויש להוכיח מהפסוק ובענפוהי ידורון צפרי שמיא וזה כולל גם טמאים ויש לומר
לוקים עליו ,ויש לדחות שטעמו של ר' יהודה הוא שתעזוב משמע מעיקרא ,ורבינא הוכיח לרב שהם נקראים צפרי שמיא אך ציפור סתם הכוונה לטהורה ,ויש להוכיח מהפסוק כל ציפור
אשי ממה ששנינו על הפסוק לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו טהורה משמע שיש ציפור טמאה ,ויש לדחות שהכוונה שיש צפור אסורה ולכאורה אם מדובר
והפסוק מביא עשה אחר לאו לומר שלא לוקים עליו א''כ מוכח שטעמו של ר' יהודה בטריפה הרי זה כתוב להדיא ואם מדובר בשחוטה של מצורע הרי לומדים מסוף הפסוק וזה
במשנתינו כי שלח משמע מעיקרא ,ורב אידי דייק לרב אשי ממשנתינו שכתוב בר' יהודה אשר לא תאכלו מהם לרבות שחוטת מצורע ,ויש לומר שמדובר בשחוטה של מצורע ועובר
שהנוטל אם על הבנים לוקה ואינו משלח ואם טעמו של ר' יהודה שכל לאו שניתק לעשה עליו בלאו ועשה ,אך קשה א''כ נעמיד בטריפה ויעבור עליה בלאו ועשה ,יש לומר שזה דבר
לוקים א''כ יש לכתוב לוקה ומשלח ,אך יש לדחות שכוונת המשנה שאינו פטור עד שילקוהו. הלמד מענינו והפסוק מדבר בענין שחוטה ,ויש להוכיח מהפסוק שתי צפרים חיות ולכאורה
רב יהודה אומר שהשיעור לשלח הוא כדי שתצא מתחת ידו ,רב הונא אומר שמשלחה ברגליה הכוונה שהן חיות בפיך ומשמע שיש צפרים שאינן חיות בפיך ,ויש לומר שחיות הכוונה
שכתוב משלחי רגל השור והחמור ורב יהודה אומר באגפיה שהן כנפיה. שראשי אבריה חיים שהם שלמים ,ויש להוכיח מסוף הפסוק שכתוב צפרים טהורות משמע
אדם אחד גזז את כנפי הצפור ואח''כ שלחה ותפשה ורב יהודה הלקהו ואמר לו גדל את כנפיה שיש טמאות ,ויש לדחות שהכוונה לטריפות ,אך קשה שטריפות לומדים כבר מחיות וזה מובן
ושלח אותה אח''כ ולכאורה לר' יהודה לוקח ואינו משלח ולחכמים לא לוקה ויש לומר שזה רק למ''ד שטריפה חיה אך אם טריפה אינה חיה א''כ כבר למדו מחיות ,ועוד קשה גם למ''ד
כרבנן והוא הכהו רק מכת מרדות. שטריפה חיה כבר למדו את זה מדברי התנא שאצל ר' ישמעאל ממה שנאמר מכשיר ומכפר
אדם אחד שאל את רבא מה הדין בתימה ורבא אמר לעצמו וכי אדם זה אינו יודע שעוף טמא בפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ כמו שכל הקרבנות בפנים עשו את המכשיר חטאות של
פטור ושאל אותו רבא האם כוונתך לשאול כי היא טוענת רק ביצה אחת אמר לו יודע אני את מחוסרי כפרה ואשמות ,כמכפר בכל כשרותם ,כך בחוץ עשה את המכשיר כגון צפרים כמכפר
מה ששנינו שגם בביצה או אפרוח אחד חייבים ואותו אדם שלח אותה ורבא שלח שליחים שהוא שעיר המשתלח ואסור בו מום ,אלא אמר ר''נ בר יצחק שהפסוק בצפורי מצורע ממעט
לתפשה ולכאורה יש כאן חשד ויש לומר שרבא שלח שיתפסו כלאחר יד. צפורי עיר הנדחת ולכאורה לשילוח לא צריך פסוק שהתורה לא אמרה לשלח ויהיה בזה תקלה
שנו בברייתא שיוני שובך ויוני עלייה חייבי בשילוח ואסורות משום גזל מפני דרכי שלום ,ויש אלא בא לאסור שחיטה ,ורבא אומר שבא למעט שלא אומרים שיזווגו לה אחרת קודם
להקשות שלדברי ר' יוסי בר' חנינא שחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו א''כ כאן הוא זכה שילוחה אך לשחיטה ודאי לא צריך פסוק שהרי צריך לשלחה אלא לשילוח ,ורב פפא אומר
בהם ונאמר כי יקרא פרט למזומן ,ורב מבאר שבביצה התחייב בשילוח רק עם יציאת רובה שהפסוק ממעט צפרים שהחליפם בצפורי ע''ז שנאמר והיית חרם כמוהו שכל מה שמהוים
והקנין הוא רק בשהיא נפלה לחצירו ומה שכתוב חייב לשלח הכוונה קודם שנפלה לחצירו ממנו הוא חרם כמוהו וודאי התורה לא אמרה לשלח לתקלה אלא לשחיטה ,ורבינא אומר
ומה שכתוב אסורות משום גזל הכוונה לאמם ,ועוד יש לומר שגם בביצה שייך גזל כשהתכוון שמדובר בעוף שהרג נפש ולכאורה אם נגמר דינו הוא כבר בר מיתה אלא מדובר קודם גמר דין
לזכות בה לאחר יציאת רובה ,ולדברי רב יהודה בשם רב שאסור לזכות בביצים שהאם רובצת ולשלח לא צריך פסוק שהרי צריך להביאו לב''ד לקיים בו ובערת הרע אלא זה ממעט שחיטה.
עליהן שכתוב שלח תשלח את האם ואח''כ ואת הבנים תקח לך א''כ ניתן להעמיד גם בנפלה שנינו במשנה שטמא שרבץ על טהור פטור וכן טהור שרבץ על טמא ולכאורה מובן שטמא
לחצירו לחצירו וחצירו זוכה רק במה שמותר לו לזכות ולא כשאסור לו לזכות ,אך קשה א''כ שרבץ על טהור פטור כי התורה אמרה צפור אך עוף טהור שרבץ על טמא מדוע פטור הרי יש
מדוע אסורות משום דרכי שלום הרי אם שלחה זה גזל גמור ואם לא שלחה א''כ הוא צריך כאן ציפור ,ויש לומר כדברי רב כהנא שהתורה אמרה תקח לך ולא לכלביך ,ורב כהנא דיבר על
לשלוח אותה ויש לומר שמדובר בקטן ,אך קשה מה שייך דרכי שלום בקטן אלא הכוונה הברייתא שאם שהיא טריפה חייב בשילוח ואפרוחים טריפה פטור שכתוב תקח לך ולא
שאביו של הקטן חייב להחזיר לו מפני דרכי שלום. לכלביך אך קשה שנקיש אם לאפרוחים שאם אפרוח טריפה פטור גם באם טריפה יהיה פטור
לוי בר סימון הקנה את פירות שובכו לרב יהודה ושמואל אמר לרב יהודה לטרוף על הקן ואז עמוד ב ויש לומר שא''כ לא צריך פסוק ציפור למעט טמאה ויש להקשות ממה ששנינו אם
האפרוחים יתרוממו והוא יקנה אותם ,אך קשה שהוא יקנה אותם בסודר ואם מדובר ביו''ט אפרוח טריפה חייב בשילוח ומבאר אביי שהכוונה שאם אפרוחים שהיא טריפה חייב.
דף קמב מספיק לומר זה וזה אני נוטל ,ויש לומר שמדובר בפירות חדשים ולוי עדיין לא רב אושעיא מסתפק באופן שהושיט ידו לקן ושחט מיעוט סימנים האם נאמר שכיון שאם
קנאם ושמואל אמר לו טרוף על הקן כדי שלוי יקנה אותם ואח''כ הוא יקנה לך אותם בסודר. ישאיר כך זה יהיה טריפה והתורה אמרה תקח לך ולא לכלביך או שכיון שבידו לגמור את
משנה אסור ליטול אם על הבנים אפילו לטהרת מצורע ,וממצוה זו יש ללמוד שאם במצוה השחיטה א''כ זה נכלל בתקח לך וחייב בשילוח ,ונשאר בתיקו.
קלה כאיסר אמרה התורה למען ייטב לך והארכת ימים כ''ש במצוות חמורות שבתורה .גמרא ר' ירמיה מסתפק אם טלית פרוסה על הביצים היא חציצה או שהכנפים חוצצות או שיש ביצים
שנו שר' יעקב אמר שאין כל מצוה שבתורה שמתן שכרה בצדה שתחית המתים לא תלויה בה, מוזרות שלא נוצר מהן אפרוח ,וכן יש להסתפק בשני סדרות ביצים זו על זו וכן באופן שהזכר
בכיבוד אב ואם נאמר למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך בשילוח הקן נאמר למען ייטב לך על הביצים והנקבה על הזכר ,ונשאר בתיקו.
והארכת ימים ואם אביו אמר לו עלה לבירה להביא לי גוזלות והוא עלה ושלח את האם ונטל ר' זירא מסתפק באופן שיונה רובצת על ביצי תסיל או תסיל על ביצי יונה ואביי רצה להוכיח
את הבנים וכשחזר הוא נפל ומת א''כ היכן אריכות ימיו וטובתו של זה אלא כשכתוב למען ממשנתינו שטהור על של טמא או טמא על של טהור פטור משמע שטהור על טהור אחר חייב,
יאריכון ימיך הכוונה לעולם שכולו ארוך ולמען יטב לך הכוונה לעולם שכולו טוב אך קשה ויש לדחות שמדובר בקורא שכך הוא מנהגו ולא בכל עוף טהור אחר .ר''א מחייב בקורא זכר
שלא קרה כזה דבר ויש לומר שר' יעקב עצמו ראה מעשה כזה ,אך קשה אולי אותו בן הרהר שהוא למד גזירה שוה דגירה דגירה שכתוב קורא דגר ולא ילד וכתוב ובקעה וגדרה בצילה.
בעבירה ויש לומר שהקב''ה לא מצרף מחשבה רעה למעשה ,ואין להקשות שהוא הרהר בע''ז ר' אלעזר אומר שנחלקו בקורא זכר אך בנקיבה לכו''ע חייב בשילוח ,ולכאורה זה פשוט שהרי
ששנינו על הפסוק למען תפוש את בני ישראל בלבם ואמר רב אחא בר יעקב שעל מחשבת ע''ז נאמר קורא זכר ויש לומר שהיינו אומרים שחכמים פוטרים גם בנקיבה וכתוב זכר לחדש שר'א
מצרפים למעשה ויש לומר שר' יעקב למד שאם יש שכר מצוות בעוה''ז א''כ המצוה תגן עליו מחייב ,קמ''ל שלא נחלקו בזה ,עוד אמר ר''א שנחלקו בקורא זכר אך בעוף זכר מהעולם
שלא יהרהר בע''ז וינזק ,ויש להקשות הרי ר''א אמר ששלוחי מצוה לא ניזוקים ויש לומר לכו''ע פטור והחידוש הוא שלא נאמר שר''א מחייב גם זכר מהעולם וכתבו זכר לחדש בדברי
שמדובר בחזרתו ,אך קשה שר''א אמר ששלוחי מצוה לא ניזוקים לא בהליכה ולא בחזרה ויש רבנן ,קמ''ל שהם נחלקו רק בקורא ,וכן שנינו להדיא שזכר מהעולם פטור וקורא זכר לר''א
לומר שזה היה סולם רעוע ובמקום שקבוע ההיזק המצוה לא מגינה שכתוב ששמואל אמר חייב ולחכמים פטור.
להקב''ה איך אלך למשוח את דוד ושמע שאול והרגני ,ואמר רב יוסף שאם אחר היה דורש את משנה אם האם מעופפת ,כשכנפיה נוגעות בקן חייב בשילוח ואם אינן נוגעות בקן אינו חייב
הפסוק הזה כר' יעקב בן בתו הוא לא היא חוטא יש אומרים שהוא ראה מעשה כזה ויש בשילוח ,אם יש רק אפרוח או ביצה אחת חייב שכתוב קן קן מכל מקום אם היו שם אפרוחים
אומרים שהוא ראה את לשונו של חוצפית המתורגמן מוטלת באשפה והוא אמר וכי פה מפריחים וביצה מוזרת פטור משילוח שכתוב והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים כמו
שהפיק מרגליות ילחך עפר והוא לא ידע שלמען ייטב לך מדובר על העולם שכולו טוב ולמען שבאפרוחים מדובר בבני קיימא כך בביצים מדובר בבני קיימא למעט מוזרות ולומדים מביצים
יאריכון ימיך מדובר על העולם שכולו ארוך. שכמו שביצים צריכים לאם כך מדובר רק באפרוחים שצריכים לאם .גמרא שנו בברייתא
ת.ו.ש.ל.ב.ע רובצת ולא מעופפת ואין למעט כשכנפיה נוגעות בקן כי כתוב רובצת וזה נכלל ברובצת כי לא
כתוב יושבת.
