gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לע''נ הרה''ג רבי יחזקאל שרגא בן‬ ‫בס"ד‬ ‫רבי צבי יעקב צוויבל זצוק''ל‬ ‫הערות והנצחות טל' ‪ 0548449853‬או מייל‬ ‫‪MABADAF12@ GMAIL.COM‬‬ ‫גליון ‪ 351‬ראש השנה תשפ''ז‬ ‫חולין קלו‪-‬קמב‬ ‫מדובר בישראל שיש לו הרבה גיזות והוא רוצה לתת אותם לכהן ואומרים לו שלא יפחות מה'‬ ‫דף קלו רבה דרש בפסוק ביתך שהכוונה לדרך ביאתך לבית מהימין‪ ,‬ובמעשר אף שכתוב‬ ‫סלעים לכל אחד‪.‬‬ ‫מעשר דגנך ומשמע רק שלך ולא של שותפות בכל זאת לומדים ממה שכתוב מעשרותיכם‪,‬‬ ‫רב ושמואל אמרו שראשית הגז בשישים תרומה בשישים פאה בשישים‪ ,‬יש להקשות על מה‬ ‫ומדגנך ממעטים שותפות עכו''ם‪ ,‬ובמתנות אף שכתוב ונתן ולכאורה היה ניתן ללמוד בגזירה‬ ‫שאמרו תרומה בשישים הרי שנינו שעין יפה בתרומה היא אחד ממ' ויש לומר שמדאורייתא‬ ‫שוה ונתן ונתן מראשית הגז שבשותפות פטורים א''כ גם במתנות פטור בשותפות‪ ,‬אך לומדים‬ ‫אחד משישים ורק רבנן אמרו אחד ממ'‪ ,‬אך קשה הרי שמואל אמר שחיטה אחת פוטרת את‬ ‫מהפסוק מאת זובחי הזבח לרבות שותפות ומשמע רק מפסוק זה ולולא כן היינו לומדים‬ ‫הכרי‪ ,‬ויש לומר שמדאורייתא מספיק חיטה אחת ורבנן תקנו בתרומה דאורייתא אחד ממ'‬ ‫מראשית הגז‪ ,‬ולכאורה מדוע שלא נלמד מתרומה שחייב בשותפות‪ ,‬ויש לומר שאכן לומדים‬ ‫ובתרומה דרבנן אחד משישים‪ ,‬יש להקשות על מה שאמרו פאה בשישים הרי שנינו אלו‬ ‫מתרומה ומהפסוק מאת זובחי הזבח לומדים כדברי רבא שדין תביעת המתנות הוא מהטבח‪.‬‬ ‫דברים שאין להם שיעור הפאה והביכורים והראיון‪ ,‬ויש לומר שמדאורייתא אין לה שיעור ורק‬ ‫בביכורים אף שנאמר ארצך ולכאורה נמעט שותפות אך לומדים מהפסוק ביכורי כל אשר‬ ‫רבנן תקנו שישים‪ ,‬ולכאורה זה משנה מפורשת שלא פוחתים לפאה משישים אף על פי שאמרו‬ ‫בארצם‪ ,‬ומארצך ממעטים חו''ל‪ ,‬בציצית אף שנאמר כסותך ולכאורה היינו ממעטים שותפות‬ ‫שאין שיעור לפאה‪ ,‬ויש לומר שהמשנה דברה בארץ ורב ושמואל חדשו גם בחו''ל‪.‬‬ ‫אך לומדים מהפסוק על כנפי בגדיהם לרבות שותפות‪ ,‬ומכסותך ממעטים כדברי רב יהודה‬ ‫כשאיסי בן היני עלה לא''י הוא ראה שר' יוחנן מלמד את בנו רחלים אמר לו מדוע אינך שונה‬ ‫שטלית שאולה תוך ל' יום פטורה מציצית‪ ,‬במעקה אף שנאמר לגגך ולכאורה היינו ממעטים‬ ‫רחלות אמר לו שכך כתוב בפסוק רחלים מאתים אמר לו שזה רק לשון תורה ולשון חכמים‬ ‫של שותפות אך לומדים מהפסוק כי יפול הנופל‪ ,‬ומגגך ממעטים בתי כנסיות וביהמ''ד‪ ,‬ורב‬ ‫הוא רחלות‪ ,‬אמר לו ר' יוחנן מיהו ראש הישיבה בבבל אמר לו אבא אריכא שהוא רב אמר לו‬ ‫ביבי אומר שמה שאמר רבא שר' אלעאי מודה בכל הנ''ל אינו נכון שהרי שנינו שבהמת‬ ‫כך אתה קורא לו אני זוכר שישבתי י''ז שורות אחרי רב לפני רבי ויצאו זיקוקים דינור מפי רב‬ ‫שותפין חייבת בבכורה ור' אלעאי פוטר‪ ,‬וטעמו של ר' אלעאי הוא שנאמר בקרך וצאנך למעט‬ ‫לפיו של רבי ולהיפך ולא הבנתי את דבריהם ואתה קורא לו כך אבא אריכא‪ ,‬אמר איסי כמה‬ ‫שותפות ואף שנאמר גם בקרכם וצאנכם הכוונה של כל ישראל‪ ,‬ור' חנינא מסורא מוכיח שלא‬ ‫שיעור ראשית הגז אמר לו ר' יוחנן בשישים אמר לו הרי שנינו כל שהן אמר לו ר' יוחנן א''כ‬ ‫כדברי רבא ששנינו שבהמת השותפין חייבת במתנות ור' אלעאי פוטר שלומדים נתינה נתינה‬ ‫מה ביני לבינך שודאי יש שיעור למטה גם לר' דוסא‪ ,‬רב דימי אמר בשם רב ששיעור ראשית‬ ‫מראשית הגז למעט שותפות ואם נאמר שבתרומה חייבים בשותפות א''כ נלמד מתרומה אלא‬ ‫הגז בשישים ור' יוחנן אמר בשם ר' ינאי בשש ואמר לו אביי תרצת לי קושיא אחת אך קשה לי‬ ‫משמע שר' אלעאי פטר גם בתרומה‪ ,‬אך קשה שנלמד מתרומה לפטור מתנות בחו''ל ואמר ר'‬ ‫קושיא נוספת שלא קשה מדבריך בשם ר' יוחנן על מה ששנינו לעיל משמו כי אתה אמרת‬ ‫יוסי מנהרביל שאכן ר' אלעאי פטר מתנות בחו''ל‪ ,‬וכן שנינו שר' אלעאי אמר שבחו''ל פטורים‬ ‫בשם רבו ר' ינאי אך קשה על דברי רב ששנינו לעיל שהוא אמר מנה ופרס‪ ,‬ויש לומר שרב‬ ‫ממתנות ומראשית הגז‪ ,‬ואמר רבא שטעמו של ר' אלעאי הוא שלומדים ראשית הגז בגזירה‬ ‫דיבר במנה בן מ' סלעים שמנה ופרס הוא שישים‪,‬‬ ‫שוה ונתן ונתן מתרומה שפטורה בחו''ל‪ ,‬ואין לומר שיהיו חייבים מיתה וחומש על ראשית‬ ‫דף קלח אך קשה וכי התנא שונה מנה בן מ' סלעים יש לומר שאכן שנינו חמת חדשה אף‬ ‫הגז שהרי נאמר בתרומה ומתו בו ולא בראשית הגז וכן נאמר יסף עליו ולא בראשית הגז‪ ,‬ואין‬ ‫שהיא כבר מקבלת רימונים היא טהורה ואם תפרה ונקרעה שיעורה כמוציא רימון‪ ,‬ור''א בן‬ ‫ללמוד מתרומה שגם בגז יהיה ראשון ושני אחריו כתרומה שהרי נאמר ראשית גז רק ראשית‬ ‫יעקב אומר כפקעיות של שתי אחת מד' במנה בן מ' סלעים‪.‬‬ ‫ולא דברים נוספים‪ ,‬אך קשה שנלמד מתרומה שלא מפרישים מחדש על הישן‪ ,‬ויש לומר שאכן‬ ‫שנינו במשנה שהצמר מלובן ולא שנותן לכהן מלובן אלא שזה שיעור בצמר שהוא יתן לכהן‬ ‫שנינו שאם היו לו שתי רחלות וגזז והניח וגזז והניח שנים ושלושה ומשמע שנים לא‬ ‫כמות שגם אחר הליבון ישאר בידו ה' סלעים‪ .‬השיעור הוא בגד קטן וריב''ל למד מהפסוק‬ ‫מצטרפות וחמש מצטרפות‪ ,‬ויש ברייתא שגם חמש לא מצטרפות‪ ,‬אלא זה תלוי במחלוקת‬ ‫לעמוד לשרת דבר שהוא ראוי לשרת והכוונה לאבנט שהוא הבגד הקטן שראוי לשרות ואין‪,‬‬ ‫רבנן ור' אלעאי ור' אלעאי למד ראשית הגז מתרומה‪ ,‬ואין ללמוד שכמו שתרומה הגדל בחיוב‬ ‫לומר שזה מעיל שהרי כשיש לתפוש מועט ומרובה תופסים את המועט ואין לומר שזה‬ ‫חייב והגדל בפטור פטור ששנינו שישראל שלקח שדה מעכו''ם בסוריא קודם שהביאה שליש‬ ‫כשיעור עשיית כיפה של צמר ששנינו שהיתה מונחת כיפה של צמר בראש כהן גדול ועליה‬ ‫חייב‪ ,‬ואם לקחה אחר שהביא שליש ר''ע מחייב בתוספת וחכמים פוטרים‪ ,‬ואין לומר שזה‬ ‫נתנו את הציץ לקיים את הפסוק ושמת אותו על פתיל תכלת ויש לומר שכתוב בפסוק אהרן‬ ‫הדין גם בראשית הגז שהרי שנינו שמי שלקח גז צאנו של עכו''ם פטור מראשית הגז משמע‬ ‫ובניו ורק אבנט שוה באהרן ובניו אך זה מובן רק למ''ד שאבנטו של כהן הדיוט הוא כשל‬ ‫שאם לקח את צאנו לגזוז חייב‪ ,‬אך יש לומר שהמשנה הזו היא לא לדעת ר' אלעאי שלמד‬ ‫כה''ג אך למ''ד שאבנטו של כהן הדיוט עשוי מבּוץ ואינו כשל כה''ג א''כ זה לא שוה באהרן‬ ‫ראשית הגז מתרומה‪ ,‬עמוד ב ואין להקשות שכמו שלא מפרישים תרומה ממין על שאינו מינו‬ ‫ובניו‪ ,‬ויש לומר ששם אבנט שוה באהרן ובניו‪.‬‬ ‫כך בראשית הגז לא מפרישים ממין על שאינו מינו ששנינו בתרומה שאם היו לו שני מיני‬ ‫אם גזז ומכר מהרחל הראשונה לרב חסדא חייב בראשית הגז שהרי יש כאן גז‪ ,‬ולר' נתן בר‬ ‫תאנים שחורות ולבנות וכן שני מיני חיטים לא מפרישים מזה על זה ור' יצחק אמר בשם ר'‬ ‫הושעיא פטור שצריך שכשנשלם השיעור יהיה צאנך וכאן אין שיעור אחרי שכבר מכר‪ ,‬ויש‬ ‫אלעאי שלב''ש לא תורמים ולב''ה תורמים‪ ,‬ויש לומר שאכן בראשית הגז שנינו שאם היו לו‬ ‫להוכיח ששנינו שהלוקח גז צאן עכו''ם פטור מראשית הגז משמע שאם קנה את צאנו לגזוז‬ ‫שני מינים שחופות ולבנות ומכר שחופות ולא לבנות כל אחד נותן לעצמו‪ ,‬אך קשה שבסיפא‬ ‫חייב ולכאורה כל מה שהוא גוזז יוצא מרשותו‪ ,‬ורב חסדא ביאר לדברי רב נתן שמדובר שהוא‬ ‫כתוב זכרים ולא נקבות זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו וכי הם שני מינים אלא זה רק עצה‬ ‫הקנה לו אותם לשלושים יום‪.‬‬ ‫טובה לתת בנפרד ממה שהוא רך וממה שהוא קשה א''כ גם בשחופות ולבנות זה רק עצה‬ ‫שנינו במשנה שאם השאיר גז אצל המוכר המוכר חייב ואמר רב חסדא שזה דעת ר' יהודה‬ ‫טובה שיתן משניהם‪ ,‬אך יש לומר שכבר העמדנו שהמשניות אינן כדעת ר' אלעאי ואכן לר'‬ ‫שכשיש שיור אצל המוכר הוא חייב ששנינו שמי שמכר קלחי אילן בתוך שדהו נותן פאה לכל‬ ‫אלעאי לא מפרישים ממין על שאינו מינו‪ ,‬ולכאורה נלמד שכמו שבתרומה צריך שייריה‬ ‫אחד ואמר ר' יהודה שכל זה כשלא השאיר בעל השדה ואם בעל השדה השאיר הוא יתן פאה‬ ‫ניכרים כך בראשית הגז צריך שייריה ניכרים ויש לומר שאכן שנינו שהאומר כל גרני תרומה‬ ‫על הכל‪ ,‬ורבא שאל את רב חסדא הרי אתה אמרת שמדובר שבעל השדה התחיל לקצור ואין‬ ‫וכל עיסתי חלה לא אמר כלום ומשמע שאם אמר כל גיזי ראשית דבריו קיימים‪ ,‬ויש ברייתא‬ ‫לומר שגם כאן מדובר שכבר התחיל לגזוז שהרי לגבי פאה כתוב ובקוצרכם את קציר ארצכם‬ ‫נוספת שגם בראשית הגז לא אמר כלום א''כ נחלקו בזה ר' אלעאי וחכמים‪ ,‬אמר ר''נ בר יצחק‬ ‫משעה שהתחיל לקצור הוא חייב בכל השדה אך לגבי גז כשהוא מתחיל לגזוז עדיין לא מתחיל‬ ‫שהיום נוהגים כדעת יחיד של שלושה זקנים כר' אלעאי בראשית הגז שנוהג רק בארץ‪ ,‬וכר'‬ ‫החיוב בכל העדר‪ ,‬שהרי נאמר גז צאנכם רק אחר שזה נקרא גז צאן‪ ,‬אלא מבאר רבא‬ ‫יהודה בן בתירא שאין צריך טבילת בעל קרי לדברי תורה שאינם מקבלים טומאה‪ ,‬והלכה כר'‬ ‫שמשנתינו סוברת כמו הדעה ששנינו לעיל שאם אמר מכור לי בני מעיה של פרה זו והיו בה‬ ‫יאשיה בכלאים שלא חייבים אלא א''כ זרע חיטה שעורה וחרצן במפולת יד בחרישה אחת‪.‬‬ ‫מתנות נותנה לכהן ולא ינכה מהדמים ואם קנה ממנו במשקל יתן לכהן וינכה מהדמים משמע‬ ‫יש להקשות מדוע לא שנו במשנה עוד חומרא בראשית הגז שהיא נוהגת אף בטריפות מה‬ ‫שאדם לא מוכר את המתנות של הכהן וכן בגז המוכר לא מכר את הראשית שהוא משאיר‬ ‫שאין כן מתנות‪ ,‬ואמר רבינא שזה כר''ש שפטר טריפות מראשית הגז והוא למד בגזירה שוה‬ ‫אותה אצלו שהקונה אומר לכהן המתנה שלך אצל המוכר ואם לא השאיר המוכר הלוקח חייב‬ ‫נתינה נתינה שכמו שמתנות אינם בטריפה כך ראשית הגז אינה בטריפה‪ ,‬אך קשה שנלמד‬ ‫שהמוכר אומר לו לא מכרתי לך את מתנות הכהן‪.‬‬ ‫נתינה נתינה מתרומה לפטור ראשית הגז בחו''ל כתרומה‪ ,‬אלא יש לומר שר''ש למד גזירה‬ ‫פרק שילוח הקן‬ ‫שוה צאן צאן ממעשר בהמה שאינו בטריפה שהרי נאמר כל אשר יעבור תחת השבט וטריפה‬ ‫משנה שילוח הקן נוהג בארץ ובחו''ל בפני הבית ולא בפני הבית בחולין ולא במוקדשים‪,‬‬ ‫אינה עוברת‪ ,‬אך קשה שנלמד צאן צאן מבכור שהוא גם בטריפה‪ ,‬ויש לומר שמסתבר ללמוד‬ ‫כיסוי הדם חמור משילוח הקן שכסוי הדם נוהג בחיה ובעוף במזומן ולא במזומן‪ ,‬ושילוח הקן‬ ‫ממעשר כי גם מעשר לא מוגבל לזכרים ואינו נוהג בבהמות טמאות ואפילו בשאר נולדים‬ ‫נוהג רק בעוף ורק באינו מזומן‪ ,‬אינו מזומן מדובר באוזים ותרנגולים שקננו בפרדס אך אם הן‬ ‫ובבכור יש קדושה מרחם ובכור נוהג גם באדם וקדושת בכור זה לפני מתן תורה‪ ,‬אך מצד שני‬ ‫קננו בבית וכן יוני הרדסאות פטור משילוח‪ ,‬עוף טמא פטור משילוח‪ ,‬אם עוף טמא רבץ על‬ ‫נלמד מבכור שנוהג ביתום ונוהג בלקוח ובשותפות ובניתן במתנה ונוהג אף שלא בפני הבית‬ ‫ביצי עוף טהור או טהור רבץ על ביצי עוף טמא פטור משילוח‪ ,‬לר''א קורא זכר חייב בשילוח‬ ‫והנתינה היא לכהן‪,‬‬ ‫ולחכמים פטור‪ .‬גמרא נחלקו רב אבין ורב מיאשה האם מה שכתוב בארץ ובחו''ל הוא לא‬ ‫דף קלז ואין צריך להקדישו וישנו במכירה וכל זה שייך גם בראשית הגז ולא במעשר וביותר‬ ‫לצורך מלבד ראשית הגז שבא למעט מדברי ר' אילעאי שראשית הגז נוהג רק בארץ‪ ,‬ואחד‬ ‫דברים ראשית הגז דומה לבכור‪ ,‬ויש לומר שעדיף ללמוד פשוט מפשוט‪.‬‬ ‫אמר שכל מה שכתוב בפני הבית ושלא בפני הבית הוא שלא לצורך מלבד אותו ואת בנו‬ ‫רב חסדא אומר מנין שראשית הגז נוהג רק בכבשים שלומדים גזירה שוה גיזה גיזה שנאמר‬ ‫שהיינו אומרים שהוא כתוב בענין קדשים א''כ הוא נוהג רק בזמן שיש קדשים ולא בזמן שאין‬ ‫כאן ראשית גז ונאמר מגז כבשי יתחמם‪ ,‬ואין ללמוד מבכור שנאמר בו לא תעבוד בבכור שורך‬ ‫קדשים קמ''ל שהוא נוהג תמיד‪ ,‬ור' אבין ור' מיאשה אמרו יחד שכל מה שכתוב בחולין‬ ‫ולא תגוז בכור צאנך ולמדו שלא נאסר רק שור בעבודה וצאן בגיזה כי כתוב לא תעבוד ולא‬ ‫ובמוקדשים הוא לצורך מלבד בגיד הנשה שהרי זה פשוט וכי בגלל שהוא קודש יפקע ממנו‬ ‫תגוז ונאסר גם שור בגיזה וצאן בעבודה‪ ,‬ויש לומר שלומדים מהפסוק תתן לו ולא לשקו‪ ,‬ואין‬ ‫האיסור‪ ,‬אך יש לדחות שהעמדנו שמדובר בולדות קדשים אך מה שהעמדנו כך בגלל ששנו‬ ‫לומר שנחייב נוצה של עיזים שלומדים מהפסוק גיזה וזה לא שייך בעזים‪ ,‬אך קשה שר' יוסי‬ ‫את זה במשנה אך ניתן לומר שכתוב את זה אגב שכתבו שאר המקומות לצורך‪.‬‬ ‫דרש את לשון הפסוק גז והרי הוא מודה בדבר שדרכו בכך וא''כ הדרך הוא לתלוש את שער‬ ‫שילוח הקן לא נוהג במוקדשים שכתוב שלח תשלח את האם במי שאתה מצווה לשלחו ולא‬ ‫העזים וגם בהם נחייב‪ ,‬אלא יש לומר שלומדים מדברי ריב''ל שכתוב לעמוד לשרת והיינו דבר‬ ‫במה שאתה לא מצווה לשלחו אלא להביאו ליד הגזבר‪ ,‬ואמר רבינא שלפ''ז אם עוף טהור הרג‬ ‫שראוי לשרות וזה שייך רק בצמר כבשים‪ ,‬ומגיזה גיזה לומדים כדברי התנא שאצל ר' ישמעאל‬ ‫נפש פטור משלוח שהרי נאמר שלח תשלח במי שאתה מצווה לשלחו ולא במי שאתה לא‬ ‫שדרש שכבשים שצמרם קשה פטורים מראשית הגז שכתוב מגז כבשי יתחמם‪.‬‬ ‫מצווה לשלחו אלא להביאו לב''ד‪ ,‬ולכאורה אם נגמר דינו‬ ‫שנו בברייתא שהגוזז עזים ושוטף רחלים פטור ובברייתא אחרת שנינו שגוזז עזים פטור‬ ‫דף קלט הוא חייב מיתה אלא מדובר שלא נגמר דינו וצריך להביאו לב''ד כדי לקיים ובערת‬ ‫ושוטף רחלים חייב והברייתות הללו נחלקו במחלוקת ר' יוסי ורבנן ששנינו בפסוק ולקט‬ ‫הרע מקרבך‪.‬‬ ‫קצירך למעט לקט קיטוף ור' יוסי אומר שאין לקט אלא הבא מחמת קציר ולכאורה זה כת''ק‬ ‫יש לדקדק באיזה מוקדשים התורה ממעטת משלוח אם נאמר שהיה לו קן בביתו והוא הקדישו‬ ‫אלא כל הברייתא היא דעת ר' יוסי שלקט קיטוף פטור כי אין לקט אלא הבא מחמת קציר‪ ,‬רב‬ ‫הרי כבר ממעטים מכי יקרא פרט למזומן‪ ,‬ואם מדובר שהוא ראה קן בדרך והקדישו איך הוא‬ ‫אחא רב רבא אמר לרב אשי שר' יוסי מודה בדבר שדרכו בכך ששנינו על הפסוק קציר מנין‬ ‫קדוש הרי נאמר איש כי יקדיש את ביתו קודש כמו שביתו הוא ברשותו כך יכול להקדיש רק‬ ‫לרבות עוקר שכתוב לקצור ותולש לומדים ממה שכתוב בקוצרך ורבינא אמר לרב אשי שכך‬ ‫מה שברשותו‪ ,‬ואם מדובר שהוא הגביה את האפרוחים והקדישם ואח''כ החזירם הרי באופן‬ ‫שנינו מלבנות התבואה שבין הירק לר' יוסי פאה מכל אחד ואחד וחכמים סוברים שנותן מאחד‬ ‫זה גם בחולין אינו חייב שהרי שנינו שאם נטל את הבנים והחזירם לקן ואח''כ חזרה האם‬ ‫על הכל א''כ ר' יוסי מחייב בבצל אף שלא קוצרים אלא תולשים אלא שכך הוא דרכו‪.‬‬ ‫עליהם פטור משילוח ואם מדובר שהוא זכה באם והקדישה ואח''כ היא חזרה לקן זה קשה‬ ‫לב''ש שיעור הגז הוא שתיים שמצאנו שגם שתים נקראו צאן וב''ה למדו מחמש צאן עשויות‬ ‫שהרי הוא התחייב בשילוח קודם שהקדישה‪ ,‬ששנינו שר' יוחנן בן יוסף אמר שאם הקדיש חיה‬ ‫וביאר רב כהנא שהם עושות שתי מצוות ראשית הגז ומתנות ואין לומר גם בכורה שהרי גם‬ ‫ואח''כ שחטה הוא פטור מלכסות את הדם ואם שחט ואח''כ הקדיש חייב בכיסוי כי הוא‬ ‫אחת חייבת בבכורה‪ ,‬אך קשה הרי אחת חייבת במתנות‪ ,‬אלא מבאר רב אשי שעשויות משמע‬ ‫התחייב בכיסוי קודם שבא ליד הקדש‪ ,‬ורב מבאר שמדובר שהוא הקדיש את פירות שובכו והם‬ ‫שהן עושות את בעליהן ואומרות לו קום עשה מצוה‪ ,‬ור' ישמעאל בן ר' יוסי אמר בשם אביו‬ ‫מרדו‪ ,‬ושמואל מבאר שמדובר שהקדיש את תרנגולתו לבדק הבית‪ ,‬ומובן ששמואל לא העמיד‬ ‫שהשיעור הוא ארבע כמו שכתוב וארבע צאן תחת השה ושנינו שרבי אמר שלולא שדבריהם‬ ‫כרב כי הוא רצה להעמיד בקדשי בדק הבית אך על רב קשה מדוע הוא לא העמיד כשמואל‪,‬‬ ‫דברי תורה ודברי ר' יוסי הגדול הן קבלה אני שומע את דברי ר' יוסי וכל שכן כשדבריהם דברי‬ ‫ויש לומר שרב סובר שרק בקדשי מזבח שייך מציאות של שילוח כי אחרי שחל קדושת מזבח‬ ‫קבלה ודברי ר' יוסי דברי קבלה אך קשה הרי שנינו שאין הכרעה דעה שלישית מכריעה‪ ,‬עמוד‬ ‫היא לא פוקעת אך אם מדובר בקדושת בדק הבית היא פוקעת מיד כשמרד העוף ואינו פטור‬ ‫ב אמר ר' יוחנן שהוא אמר את זה מפי השמועה מפי חגי זכריה ומלאכי‪.‬‬ ‫משילוח‪ ,‬ושמואל סובר שגם בקדושת בדק הבית כל מקום שהוא הוא נקרא אוצר רחמנא‬ ‫ר' דוסא בן הרכינס אומר כל שהוא ומבאר רב מנה ופרס ובלבד שבכל אחת מהן יהיה חומש‬ ‫שכתוב לה' הארץ ומלואה‪ ,‬ור' יוחנן העמיד כדברי שמואל שמדובר שהקדיש את תרנגולתו‬ ‫ממנה ופרס דהיינו ל''ז סלעים ומחצה‪ ,‬ושמואל אומר ששים מכולם יחד ויתן לכהן סלע אחד‪,‬‬ ‫והיא מרדה ור''ל הקשה הרי כשמרדה פקעה קדושתה ואמר לו ר' יוחנן שהיא כאוצר רחמנא‬ ‫ור' יוחנן אומר שגם בשש חייב ויתן לכהן חמשה ואחד לו‪ ,‬ועולא אומר בשם ר''א ששנינו כל‬ ‫כמו שנאמר לה' הארץ ומלואה‪ ,‬והקשו מדברי ר' יוחנן על דבריו במקום אחר וכן מדברי ר''ל‬ ‫שהוא וקשה ממה שכתוב במשנה שנותן חמש סלעים ביהודה שהן י' בגליל וזה מובן לרב ור'‬ ‫על דבריו שהם נחלקו באומר מנה זה לבדק הבית ונגנבו או אבדו לר' יוחנן הוא חייב‬ ‫יוחנן אך לשמואל קשה שנותן רק סלע‪ ,‬וכן קשה לר''א שנותן כל שהוא אך גם לרב קשה‬ ‫באחריותו עד שיבוא ליד גזבר ור''ל אמר שבכל מקום זה נקרא אוצר רחמנא שנאמר לה' הארץ‬ ‫שהוא אמר עם שמואל שראשית הגז הוא בשישים אך יש לומר שמה שרב ושמואל אמרו יחד‬ ‫רב יהודה אומר בשם רב שאם ישבה האם בין שני רובדי אילן רואים שאם ישמט היא תפול על‬ ‫ומלואה‪ ,‬ועל ר''ל ניתן לומר שהוא קיבל את זה אחרי שהוא שמע מר' יוחנן אך על ר' יוחנן‬ ‫האפרוחים הוא חייב לשלח ואם לא פטור משילוח‪ ,‬ויש להקשות ששנינו שאם ישבה ביניהם‬ ‫קשה‪ ,‬ויש לחלק בין אמר הרי עלי שהוא מחויב לקיים את נדרו לאמר הרי זו שאינו חייב‬ ‫פטור מלשלח ואם ישבה עליהן חייב בשילוח ואם היתה מעופפת אם כנפיה נוגעות בקן חייב‪,‬‬ ‫באחריותה‪ ,‬אך קשה א''כ ר''ל לא מחייב גם באמר הרי זו הרי שנינו שהחילוק בין נדר לנדבה‬ ‫ולכאורה יש ללמוד שכמו שבביניהם מדובר שהיא נוגעת בהן כך על גביהם היא נוגעת בהן אך‬ ‫הוא שהאומר הרי עלי שזה נדר אם נגנב או אבד הוא חייב להביא אחר ואם אמר הרי זו ונגנב‬ ‫אם היתה על רובדי אילן פטור‪ ,‬ויש לדחות שלמדו על גביהם מביניהם שכמו שבביניהם היא‬ ‫או אבד הוא לא חייב להביא אחר‪ ,‬ויש לומר ששם מדובר בקדשי מזבח שהוא מחוסר הקרבה‬ ‫לא נוגעת בהן כך על גביהם היא לא נוגעת בהן והיינו רובדי אילן וכך מסתבר שאם נאמר‬ ‫אך מקדשי בדק הבית שאינו מחוסר הקרבה גם באמר הרי עלי הוא לא חייב‪ ,‬אך קשה ששנינו‬ ‫שפטור מרובדי אילן א''כ מדוע כתוב בהיתה מעופפת כשכנפיה נוגעות בקן פטור הרי ניתן‬ ‫שאם אמר שור זה עולה בית זה קרבן מת השור או נפל הבית אינו חייב באחריותם‪ ,‬ואם אמר‬ ‫לכתוב רובדי אילן וכ''ש מעופפת שפטור‪ ,‬ויש לומר שצריך לחדש במעופפת שפטור גם‬ ‫שור זה עלי עולה או שאמר בית זה עלי קרבן ומת השור או נפל הבית חייב לשלם ומשמע רק‬ ‫בכנפיה נוגעות בקן‪ ,‬ויש להקשות הרי שנינו שבכנפיה נוגעות בקן חייב בשילוח‪ ,‬ומבאר רב‬ ‫כשמת השור או נפל הבית שהם אינם בעולם הוא חייב אך אם הם קיימים בכל מקום הם‬ ‫ירמיה שהברייתא דברה בנוגע מן הצד‪ ,‬וללישנא בתרא רצו להוכיח ממה ששנינו שביושבת‬ ‫באוצר המלך כמו שנאמר לה' הארץ ומלואה‪.‬‬ ‫ביניהם פטור ועל גביהם חייב ואם היתה מעופפת אם רגליה נוגעות בקן פטור ולכאורה על‬ ‫רב המנונא אומר שבערכין לכו''ע כשאמר עלי אינו חייב שאי אפשר לומר בלי עלי שאם יאמר‬ ‫גביהם זה כמו ביניהם שהיא לא נוגעת כך בעל גביהם היא לא נוגעת וזה המקרה של רובדי‬ ‫ערכי על מי הוא אמר וכן אם יאמר ערך פלוני על מי הוא אמר‪ ,‬ורבא מקשה שיתכן שיאמר‬ ‫אילן‪ ,‬ויש לדחות שעל גביהם כמו ביניהם כמו שביניהם מדובר שהיא נוגעת בהם כך בעל‬ ‫הריני בערכי הריני בערך פלוני‪ ,‬ועוד שנינו שר' נתן אומר בפסוק ונתן את הערכך ביום ההוא‬ ‫גביהם היא נוגעת בהם אך ברובדי אילן פטור‪ ,‬אך קשה א''כ מדוע כתוב בסיפא שבמעופפת‬ ‫קודש לה' ומה בא לומר הרי מצאנו שהקדשות ומעשרות מתחללים על מעות של חולין שאם‬ ‫כשכנפיה נוגעות בקן פטור‪,‬‬ ‫נגנב או אבד אינו חייב באחריותם עמוד ב ואין לומר כך גם בערכין שכתוב ונתן את הערכך‬ ‫דף קמא הרי ניתן לכתוב ברובדי אילן פטור וכ''ש במעופפת‪ ,‬ויש לומר שיש חידוש‬ ‫וזה חולין כל עוד זה לא בא ליד הגזבר‪ ,‬אלא יש לבאר שרב המנונא אמר שלכו''ע בערכין גם‬ ‫במעופפת שלא נאמר שגם בכנפיה נוגעות פטור‪ ,‬אך קשה הרי שנינו להדיא שבכנפיה נוגעות‬ ‫בלא אמר עלי הוא חייב שכתוב ונתן את הערכך שזה חולין בידך עד שיבא ליד גזבר‪.‬‬ ‫בקן חייב ואמר רב יהודה שהמשנה דברה בנוגע מהצד‪.‬‬ ‫שנו בברייתא מה בא הפסוק כי יקרא שנאמר אח''כ שלח תשלח ואת הבנים תקח לך והיינו‬ ‫שנינו במשנה שגם ביצה או אפרוח אחד חייב והקשה תלמיד לרבא שנאמר להיפך שבאפרוח‬ ‫אומרים שיחזר על קן בהרים ובגבעות לכן נאמר כי יקרא שרק כשבא מקרה לפניך קן אפילו‬ ‫או ביצה אחת פטור כי צריך אפרוחים או ביצים בלשון רבים ומהפסוק קן נרבה אפרוחים‬ ‫אחד צפור טהורה ולא טמאה‪ ,‬לפניך ברשות היחיד בדרך ברה''ר ומנין גם באילנות שנאמר על‬ ‫מפריחים וביצה מוזרת‪ ,‬ויש לומר שא''כ היה צריך לכתוב והאם רובצת עליהם ומדוע כתוב‬ ‫עץ ומנין לרבות בורות שיחין ומערות שנאמר או על הארץ ומכיון שריבו הכל לפניך בדרך בא‬ ‫אפרוחים או ביצים אלא זה בא להקיש אפרוחים לביצים וביצים לאפרוחים‪.‬‬ ‫לרבות שכמו שבדרך אין קינו בידך כך כל מה שאין קינו בידך ולמדו מכאן שיוני שובכים או‬ ‫משנה אם שלח את האם והיא חזרה אפילו ד' וה' פעמים חייב לשלחה שכתוב שלח תשלח את‬ ‫עליות שקננו בטפיחים ובבירות ואוזים ותרנגולים שקיננו בפרדס חייב בשילוח אך אם קיננו‬ ‫האם אם אמר הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים חייב כי כתב שלח תשלח ואם נטל את‬ ‫בתוך הבית או יוני הרדסאות פטור משילוח‪.‬‬ ‫הבנים והחזירם לה ואח''כ ישבה עליהם האם פטור משילוח‪ .‬גמרא תלמיד שאל את רבא‬ ‫לכאורה קשה בדברי הברייתא שמיעטה מה שקינו בידך לכאורה למדו את זה מכי יקרא פרט‬ ‫שנאמר שלח פעם אחת תשלח שני פעמים ולא יותר‪ ,‬אמר לו רבא שכתוב שלח אפילו מאה‬ ‫למזומן ועוד קשה שלפניך מיותר‪ ,‬ויש לומר שלפניך מרבה גם אם הם היו לפניך והם מרדו‬ ‫פעמים ומתשלח לומדים שלא רק לדבר הרשות ואפילו לדבר מצוה אין לקחת את האם‪ ,‬ור'‬ ‫אח''כ‪ ,‬ומבדרך לומדים כדברי רב יהודה בשם רב שאם מצא קן בים חייב לשלח שכתוב כה‬ ‫אבא בר רב יוסף בר רבא שאל את רב כהנא שמשמע שלולא שהתורה אסרה לדבר מצוה היינו‬ ‫אמר ה' הנותן בים דרך אך קשה א''כ המוצא קן בשמים חייב שכתוב דרך נשר בשמים ויש‬ ‫אומרים שמותר הרי אין מצות עשה דוחה עשה ולא תעשה של שלח ולא תקח ויש לומר‬ ‫לומר שזה נקרא רק דרך נשר ולא דרך סתם‪.‬‬ ‫שמדובר שכבר לקח את האם שכבר עבר את הלאו והיינו אומרים שעשה ידחה עשה‪ ,‬קמ''ל‬ ‫אנשי פפוניא אמרו לרב מתנה מה הדין במצא קן בראש אדם אמר רב מתנה שכתוב ואדמה על‬ ‫שלא‪ ,‬אך זה מובן רק למי שסובר שהפטור של לאו הניתק לעשה הוא רק אם מקיים מיד ואם‬ ‫ראשו‪ ,‬עוד שאלו היכן מרומז משה בתורה אמר להם שכתוב בשגם הוא בשר‪ ,‬בשגם גימטריא‬ ‫לא חייב וא''כ גם אחר שעבר על הלאו הוא מצווה על העשה‪ ,‬אך למ''ד שעובר על הלאו רק‬ ‫משה‪ ,‬עוד שאלו היכן מרומז המן בתורה אמר להם שכתוב המן העץ‪ ,‬עוד שאלו היכן מרומזת‬ ‫כשמבטל אותו א''כ לעולם יש כאן לאו ועשה כל עוד לא שחט את האם וא''כ לא צריך פסוק‬ ‫אסתר בתורה אמר להם שכתוב ואנכי אסתר אסתיר‪ ,‬עוד שאלו היכן מרומז מרדכי אמר להם‬ ‫לרבות דבר מצוה‪ ,‬ועוד קשה לדעת ר' יהודה ששלח משמע מעיקרא א''כ אין כאן גם עשה‬ ‫שכתוב מר דרור והתרגום הוא מירא דכיא‪.‬‬ ‫אלא אמר מר בר רב אשי שמדובר שהוא נטל על מנת לשלחה ואין לאו רק עשה והיינו אומרים‬ ‫נחלקו ר' חייא ור''ש אם שונים יוני הדרסאות או הרדסאות מי ששנה הרדסאות זה על שם‬ ‫שעשה ידחה עשה‪ ,‬ולכאורה קשה מדוע העשה האחר הוא יותר מאשר העשה של שילוח‪ ,‬ויש‬ ‫הורדוס ומי ששנה הדרסאות זה על שם מקומם‪ ,‬רב כהנא אמר שהוא ראה את היונים הללו‬ ‫לומר שהיינו אומרים ששלום שבין איש לאשתו הוא גדול שנמחה שמו של הקב''ה כדי להתיר‬ ‫והם עומדים בט''ז שורות באורך מיל וכולן קוראות קירי קירי שהוא מלך ואחת לא קראה כך‬ ‫אשה לבעלה א''כ גם למצורע נתיר לקחת שהוא אסור באשתו בימי צרעתו כמו שכתוב וישב‬ ‫אמרה לה חברתה שוטה קראי קירי קירי והיא החזירה לה שוטה אותו שאת קוראת לו קירי‬ ‫מחוץ לאהלו ואהלו זו אשתו וא''כ עשה של טהרת מצורע גדול יותר משילוח‪ ,‬קמ''ל שגם‬ ‫הוא בירי דהיינו עבד‪ ,‬ושחטו אותה אמר רב אשי שרב חנינא אמר שזה דברים בעלמא‪ ,‬וקשה‬ ‫לדבר מצוה חייב לשלח‪.‬‬ ‫וכי זה רק דברים הרי רב כהנא העיד על כך אלא כוונתו שזה ע''י דיבור כישוף‪.‬‬ ‫משנה מי שנטל את האם על הבנים לר' יהודה לוקה ולא ישלח ולחכמים משלח ולא ילקה‬ ‫ר' יצחק אומר שעוף טמא פטור משילוח שכתוב כי יקרא קן ציפור לפניך שעוף משמע בין‬ ‫והכלל הוא שלאו שיש בו קום עשה לא לוקים עליו‪ .‬גמרא ר' אבא בר ממל מסתפק אם ר'‬ ‫טהור ובין טמא וציפור משמעו רק טהור שלא מצאנו טמא שנקרא ציפור‪ ,‬ולכאורה קשה‬ ‫יהודה סובר שלאו שניתק לעשה לוקים עליו או שבאמת הוא סובר שלא לוקים על לאו שניתק‬ ‫מהפסוק תבנית כל ציפור כנף ומשמע בין טהור בין טמא וכנף הכוונה לחגבים‪ ,‬ויש לדחות‬ ‫לעשה אך כאן נאמר העשה שלח רק לפני שלקח‪ ,‬ויש להוכיח ממה שאמר ר' יהודה שגנב‬ ‫שציפור הוא טהור וכנף מרבה טמא וחגבים‪ ,‬ויש להוכיח ממה שכתוב החיה וכל בהמה רמש‬ ‫וגזלן היו בכלל מלקות ולכאורה זה ניתק לעשה של והשיב את הגזילה א''כ משמע שר' יהודה‬ ‫וציפור כנף ומשמע ציפור בין טהור ובין טמא וכנף זה חגבים‪ ,‬ויש לדחות שצפור הוא טהור‬ ‫סובר שלא לוקים כלל על לאו שניתק לעשה‪ ,‬ור' זירא אמר וכי לא אמרתי לכם עמוד ב לא‬ ‫וכנף הוא טמא וחגבים‪ ,‬ויש להוכיח מהפסוק כל צפור כל כנף והכוונה אפילו לטמא ויש‬ ‫לשנות ברייתא שלא נשנתה אצל ר' חייא או ר' אושעיא שהיא משובשת וכוונת הברייתא שגנב‬ ‫לדחות שציפור הכוונה רק לטהור‪ ,‬עוד קשה מהפסוק ואתה בן אדם אמור לציפור כל כנף‬ ‫וגזלן לא בכלל מלקות ארבעים‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנו ר' חייא ור' אושעיא על הפסוק לא‬ ‫וצפור אפילו טמא‪ ,‬ויש לדחות שציפור הכוונה לטהור‪.‬‬ ‫תשוב ושב או לא תכלה וכלה שלר' יהודה לוקה א''כ משמע שהוא סובר שלאו שניתק לעשה‬ ‫דף קמ ויש להוכיח מהפסוק ובענפוהי ידורון צפרי שמיא וזה כולל גם טמאים ויש לומר‬ ‫לוקים עליו‪ ,‬ויש לדחות שטעמו של ר' יהודה הוא שתעזוב משמע מעיקרא‪ ,‬ורבינא הוכיח לרב‬ ‫שהם נקראים צפרי שמיא אך ציפור סתם הכוונה לטהורה‪ ,‬ויש להוכיח מהפסוק כל ציפור‬ ‫אשי ממה ששנינו על הפסוק לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו‬ ‫טהורה משמע שיש ציפור טמאה‪ ,‬ויש לדחות שהכוונה שיש צפור אסורה ולכאורה אם מדובר‬ ‫והפסוק מביא עשה אחר לאו לומר שלא לוקים עליו א''כ מוכח שטעמו של ר' יהודה‬ ‫בטריפה הרי זה כתוב להדיא ואם מדובר בשחוטה של מצורע הרי לומדים מסוף הפסוק וזה‬ ‫במשנתינו כי שלח משמע מעיקרא‪ ,‬ורב אידי דייק לרב אשי ממשנתינו שכתוב בר' יהודה‬ ‫אשר לא תאכלו מהם לרבות שחוטת מצורע‪ ,‬ויש לומר שמדובר בשחוטה של מצורע ועובר‬ ‫שהנוטל אם על הבנים לוקה ואינו משלח ואם טעמו של ר' יהודה שכל לאו שניתק לעשה‬ ‫עליו בלאו ועשה‪ ,‬אך קשה א''כ נעמיד בטריפה ויעבור עליה בלאו ועשה‪ ,‬יש לומר שזה דבר‬ ‫לוקים א''כ יש לכתוב לוקה ומשלח‪ ,‬אך יש לדחות שכוונת המשנה שאינו פטור עד שילקוהו‪.‬‬ ‫הלמד מענינו והפסוק מדבר בענין שחוטה‪ ,‬ויש להוכיח מהפסוק שתי צפרים חיות ולכאורה‬ ‫רב יהודה אומר שהשיעור לשלח הוא כדי שתצא מתחת ידו‪ ,‬רב הונא אומר שמשלחה ברגליה‬ ‫הכוונה שהן חיות בפיך ומשמע שיש צפרים שאינן חיות בפיך‪ ,‬ויש לומר שחיות הכוונה‬ ‫שכתוב משלחי רגל השור והחמור ורב יהודה אומר באגפיה שהן כנפיה‪.‬‬ ‫שראשי אבריה חיים שהם שלמים‪ ,‬ויש להוכיח מסוף הפסוק שכתוב צפרים טהורות משמע‬ ‫אדם אחד גזז את כנפי הצפור ואח''כ שלחה ותפשה ורב יהודה הלקהו ואמר לו גדל את כנפיה‬ ‫שיש טמאות‪ ,‬ויש לדחות שהכוונה לטריפות‪ ,‬אך קשה שטריפות לומדים כבר מחיות וזה מובן‬ ‫ושלח אותה אח''כ ולכאורה לר' יהודה לוקח ואינו משלח ולחכמים לא לוקה ויש לומר שזה‬ ‫רק למ''ד שטריפה חיה אך אם טריפה אינה חיה א''כ כבר למדו מחיות‪ ,‬ועוד קשה גם למ''ד‬ ‫כרבנן והוא הכהו רק מכת מרדות‪.‬‬ ‫שטריפה חיה כבר למדו את זה מדברי התנא שאצל ר' ישמעאל ממה שנאמר מכשיר ומכפר‬ ‫אדם אחד שאל את רבא מה הדין בתימה ורבא אמר לעצמו וכי אדם זה אינו יודע שעוף טמא‬ ‫בפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ כמו שכל הקרבנות בפנים עשו את המכשיר חטאות של‬ ‫פטור ושאל אותו רבא האם כוונתך לשאול כי היא טוענת רק ביצה אחת אמר לו יודע אני את‬ ‫מחוסרי כפרה ואשמות‪ ,‬כמכפר בכל כשרותם‪ ,‬כך בחוץ עשה את המכשיר כגון צפרים כמכפר‬ ‫מה ששנינו שגם בביצה או אפרוח אחד חייבים ואותו אדם שלח אותה ורבא שלח שליחים‬ ‫שהוא שעיר המשתלח ואסור בו מום‪ ,‬אלא אמר ר''נ בר יצחק שהפסוק בצפורי מצורע ממעט‬ ‫לתפשה ולכאורה יש כאן חשד ויש לומר שרבא שלח שיתפסו כלאחר יד‪.‬‬ ‫צפורי עיר הנדחת ולכאורה לשילוח לא צריך פסוק שהתורה לא אמרה לשלח ויהיה בזה תקלה‬ ‫שנו בברייתא שיוני שובך ויוני עלייה חייבי בשילוח ואסורות משום גזל מפני דרכי שלום‪ ,‬ויש‬ ‫אלא בא לאסור שחיטה‪ ,‬ורבא אומר שבא למעט שלא אומרים שיזווגו לה אחרת קודם‬ ‫להקשות שלדברי ר' יוסי בר' חנינא שחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו א''כ כאן הוא זכה‬ ‫שילוחה אך לשחיטה ודאי לא צריך פסוק שהרי צריך לשלחה אלא לשילוח‪ ,‬ורב פפא אומר‬ ‫בהם ונאמר כי יקרא פרט למזומן‪ ,‬ורב מבאר שבביצה התחייב בשילוח רק עם יציאת רובה‬ ‫שהפסוק ממעט צפרים שהחליפם בצפורי ע''ז שנאמר והיית חרם כמוהו שכל מה שמהוים‬ ‫והקנין הוא רק בשהיא נפלה לחצירו ומה שכתוב חייב לשלח הכוונה קודם שנפלה לחצירו‬ ‫ממנו הוא חרם כמוהו וודאי התורה לא אמרה לשלח לתקלה אלא לשחיטה‪ ,‬ורבינא אומר‬ ‫ומה שכתוב אסורות משום גזל הכוונה לאמם‪ ,‬ועוד יש לומר שגם בביצה שייך גזל כשהתכוון‬ ‫שמדובר בעוף שהרג נפש ולכאורה אם נגמר דינו הוא כבר בר מיתה אלא מדובר קודם גמר דין‬ ‫לזכות בה לאחר יציאת רובה‪ ,‬ולדברי רב יהודה בשם רב שאסור לזכות בביצים שהאם רובצת‬ ‫ולשלח לא צריך פסוק שהרי צריך להביאו לב''ד לקיים בו ובערת הרע אלא זה ממעט שחיטה‪.‬‬ ‫עליהן שכתוב שלח תשלח את האם ואח''כ ואת הבנים תקח לך א''כ ניתן להעמיד גם בנפלה‬ ‫שנינו במשנה שטמא שרבץ על טהור פטור וכן טהור שרבץ על טמא ולכאורה מובן שטמא‬ ‫לחצירו לחצירו וחצירו זוכה רק במה שמותר לו לזכות ולא כשאסור לו לזכות‪ ,‬אך קשה א''כ‬ ‫שרבץ על טהור פטור כי התורה אמרה צפור אך עוף טהור שרבץ על טמא מדוע פטור הרי יש‬ ‫מדוע אסורות משום דרכי שלום הרי אם שלחה זה גזל גמור ואם לא שלחה א''כ הוא צריך‬ ‫כאן ציפור‪ ,‬ויש לומר כדברי רב כהנא שהתורה אמרה תקח לך ולא לכלביך‪ ,‬ורב כהנא דיבר על‬ ‫לשלוח אותה ויש לומר שמדובר בקטן‪ ,‬אך קשה מה שייך דרכי שלום בקטן אלא הכוונה‬ ‫הברייתא שאם שהיא טריפה חייב בשילוח ואפרוחים טריפה פטור שכתוב תקח לך ולא‬ ‫שאביו של הקטן חייב להחזיר לו מפני דרכי שלום‪.‬‬ ‫לכלביך אך קשה שנקיש אם לאפרוחים שאם אפרוח טריפה פטור גם באם טריפה יהיה פטור‬ ‫לוי בר סימון הקנה את פירות שובכו לרב יהודה ושמואל אמר לרב יהודה לטרוף על הקן ואז‬ ‫עמוד ב ויש לומר שא''כ לא צריך פסוק ציפור למעט טמאה ויש להקשות ממה ששנינו אם‬ ‫האפרוחים יתרוממו והוא יקנה אותם‪ ,‬אך קשה שהוא יקנה אותם בסודר ואם מדובר ביו''ט‬ ‫אפרוח טריפה חייב בשילוח ומבאר אביי שהכוונה שאם אפרוחים שהיא טריפה חייב‪.‬‬ ‫דף קמב מספיק לומר זה וזה אני נוטל‪ ,‬ויש לומר שמדובר בפירות חדשים ולוי עדיין לא‬ ‫רב אושעיא מסתפק באופן שהושיט ידו לקן ושחט מיעוט סימנים האם נאמר שכיון שאם‬ ‫קנאם ושמואל אמר לו טרוף על הקן כדי שלוי יקנה אותם ואח''כ הוא יקנה לך אותם בסודר‪.‬‬ ‫ישאיר כך זה יהיה טריפה והתורה אמרה תקח לך ולא לכלביך או שכיון שבידו לגמור את‬ ‫משנה אסור ליטול אם על הבנים אפילו לטהרת מצורע‪ ,‬וממצוה זו יש ללמוד שאם במצוה‬ ‫השחיטה א''כ זה נכלל בתקח לך וחייב בשילוח‪ ,‬ונשאר בתיקו‪.‬‬ ‫קלה כאיסר אמרה התורה למען ייטב לך והארכת ימים כ''ש במצוות חמורות שבתורה‪ .‬גמרא‬ ‫ר' ירמיה מסתפק אם טלית פרוסה על הביצים היא חציצה או שהכנפים חוצצות או שיש ביצים‬ ‫שנו שר' יעקב אמר שאין כל מצוה שבתורה שמתן שכרה בצדה שתחית המתים לא תלויה בה‪,‬‬ ‫מוזרות שלא נוצר מהן אפרוח‪ ,‬וכן יש להסתפק בשני סדרות ביצים זו על זו וכן באופן שהזכר‬ ‫בכיבוד אב ואם נאמר למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך בשילוח הקן נאמר למען ייטב לך‬ ‫על הביצים והנקבה על הזכר‪ ,‬ונשאר בתיקו‪.‬‬ ‫והארכת ימים ואם אביו אמר לו עלה לבירה להביא לי גוזלות והוא עלה ושלח את האם ונטל‬ ‫ר' זירא מסתפק באופן שיונה רובצת על ביצי תסיל או תסיל על ביצי יונה ואביי רצה להוכיח‬ ‫את הבנים וכשחזר הוא נפל ומת א''כ היכן אריכות ימיו וטובתו של זה אלא כשכתוב למען‬ ‫ממשנתינו שטהור על של טמא או טמא על של טהור פטור משמע שטהור על טהור אחר חייב‪,‬‬ ‫יאריכון ימיך הכוונה לעולם שכולו ארוך ולמען יטב לך הכוונה לעולם שכולו טוב אך קשה‬ ‫ויש לדחות שמדובר בקורא שכך הוא מנהגו ולא בכל עוף טהור אחר‪ .‬ר''א מחייב בקורא זכר‬ ‫שלא קרה כזה דבר ויש לומר שר' יעקב עצמו ראה מעשה כזה‪ ,‬אך קשה אולי אותו בן הרהר‬ ‫שהוא למד גזירה שוה דגירה דגירה שכתוב קורא דגר ולא ילד וכתוב ובקעה וגדרה בצילה‪.‬‬ ‫בעבירה ויש לומר שהקב''ה לא מצרף מחשבה רעה למעשה‪ ,‬ואין להקשות שהוא הרהר בע''ז‬ ‫ר' אלעזר אומר שנחלקו בקורא זכר אך בנקיבה לכו''ע חייב בשילוח‪ ,‬ולכאורה זה פשוט שהרי‬ ‫ששנינו על הפסוק למען תפוש את בני ישראל בלבם ואמר רב אחא בר יעקב שעל מחשבת ע''ז‬ ‫נאמר קורא זכר ויש לומר שהיינו אומרים שחכמים פוטרים גם בנקיבה וכתוב זכר לחדש שר'א‬ ‫מצרפים למעשה ויש לומר שר' יעקב למד שאם יש שכר מצוות בעוה''ז א''כ המצוה תגן עליו‬ ‫מחייב‪ ,‬קמ''ל שלא נחלקו בזה‪ ,‬עוד אמר ר''א שנחלקו בקורא זכר אך בעוף זכר מהעולם‬ ‫שלא יהרהר בע''ז וינזק‪ ,‬ויש להקשות הרי ר''א אמר ששלוחי מצוה לא ניזוקים ויש לומר‬ ‫לכו''ע פטור והחידוש הוא שלא נאמר שר''א מחייב גם זכר מהעולם וכתבו זכר לחדש בדברי‬ ‫שמדובר בחזרתו‪ ,‬אך קשה שר''א אמר ששלוחי מצוה לא ניזוקים לא בהליכה ולא בחזרה ויש‬ ‫רבנן‪ ,‬קמ''ל שהם נחלקו רק בקורא‪ ,‬וכן שנינו להדיא שזכר מהעולם פטור וקורא זכר לר''א‬ ‫לומר שזה היה סולם רעוע ובמקום שקבוע ההיזק המצוה לא מגינה שכתוב ששמואל אמר‬ ‫חייב ולחכמים פטור‪.‬‬ ‫להקב''ה איך אלך למשוח את דוד ושמע שאול והרגני‪ ,‬ואמר רב יוסף שאם אחר היה דורש את‬ ‫משנה אם האם מעופפת‪ ,‬כשכנפיה נוגעות בקן חייב בשילוח ואם אינן נוגעות בקן אינו חייב‬ ‫הפסוק הזה כר' יעקב בן בתו הוא לא היא חוטא יש אומרים שהוא ראה מעשה כזה ויש‬ ‫בשילוח‪ ,‬אם יש רק אפרוח או ביצה אחת חייב שכתוב קן קן מכל מקום אם היו שם אפרוחים‬ ‫אומרים שהוא ראה את לשונו של חוצפית המתורגמן מוטלת באשפה והוא אמר וכי פה‬ ‫מפריחים וביצה מוזרת פטור משילוח שכתוב והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים כמו‬ ‫שהפיק מרגליות ילחך עפר והוא לא ידע שלמען ייטב לך מדובר על העולם שכולו טוב ולמען‬ ‫שבאפרוחים מדובר בבני קיימא כך בביצים מדובר בבני קיימא למעט מוזרות ולומדים מביצים‬ ‫יאריכון ימיך מדובר על העולם שכולו ארוך‪.‬‬ ‫שכמו שביצים צריכים לאם כך מדובר רק באפרוחים שצריכים לאם‪ .‬גמרא שנו בברייתא‬ ‫ת‪.‬ו‪.‬ש‪.‬ל‪.‬ב‪.‬ע‬ ‫רובצת ולא מעופפת ואין למעט כשכנפיה נוגעות בקן כי כתוב רובצת וזה נכלל ברובצת כי לא‬ ‫כתוב יושבת‪.‬‬