צפונות · Tzfinois — ראש השנה (2026-09-07)

ת גליון צפונ
ראש השנה א ות מ רכ
ח
התשפ"ז
מע
לת
לרבותינו שליט"א
גליון רכ"ט
ולכל בני הקהילה
ה טובה
ולכלל בית ישראל
שנה
חב צפונות ועיונים על עניני הפרשה והמועדים
גליון חג מור
חת
טו
יו"ל ע"י בני החבורה דקהילת אשי ישראל
בה
ימ
בה ו
ומתוקה | כתי
בדין שברים ותרועה בב' נשימות הערות במשנ"ב בדין משך התקיעות
רבינו הגאון רבי אליהו ליברמן שליט"א מורינו הרב שליט"א
כתבנו בצפונות לפני שלוש שנים בדין שברים תרועה בב’ נשימות ולא נשנו כאן אלא הנה פליגי הראשונים אי התרועה בעי' ט' כוחות כל שהו או ג' כוחות ,ובשו"ע סי' תק"צ ג'
בשביל דברים שנתחדשו. הובאו ב' הדעות ,וכ' המ"ב ס"ק י"ב דנכון לחוש לכתחילה להדיעה דט' כוחות ובדיעבד סגי
בדין שברים תרועה נחלקו גדולי עולם אם דינו בנשימה אחת או בשתי נשימות ,דדעת בג' כוחות.
ר”ת וסיעתו לעשותם בב’ נשימות דגנוחי וילולי לא עבדי אינשי בנשימה אחת ,ודעת והנה לפי"ז צ"ע טובא מש"כ המ"ב למעשה בס"ק י"ג דבדיעבד אינו נפסל אם עשה שבר
הרי”ץ גאות והרמב״ן וסיעתו דדינו בנשימה אחת כי הוא קול אחד ואין להפסיק ביניהם. בתשר"ת עד י"ח כוחות דהיינו כנגד ט' כוחות דשברים וט' כוחות דתרועה ,והא מעיקרא
ובדעת ר”ת הנ”ל נחלקו עוד ב’ מחלוקות גדולות ,חדא אם לדעתו בדיעבד כשר בנשימה דדינא סגי בג' כוחות בתרועה וא"כ כד עשה כי"ב כוחות ה"ז כשיעור ש"ת.
אחת ,דהב״י כתב דבדיעבד כשר בנשימה אחת דלא גרע מתקיעה שברים וכו’ שכשרים להך דהא וצ"ב כוחות, עוד עד"ז בס"ק הנ"ל ובס"ק ט"ו דלכתחילה יעשה כל שבר עד ט'
בדיעבד בנשימה אחת ,והתרומת הדשן ס”ל שמעכב בדיעבד דלא דמי לתקיעה שברים שי' הג' כוחות הוי תרועה א"כ ודאי א"צ השברים להיות דט' כוחות ,דהא טעם השי' דבעינן
וכו’ דשתי קולות הם אבל כאן קול אחד הם ושינה את הקול ט' כוחות בשברים הוא דתהא ארוכה כתרועה ,ואי התרועה קצרה השברים אינם צריכים
לנשימה אחת[ .ולפי”ז לפי”ד הרבה מהגאונים ששתי קולות הם, אורך כ"כ ,ולפי"ז אם עשה שבר ארוך של ו'
לקראת ימי הדין וראש השנה שחל בשבת כוחות מסתברא דהו"ל תקיעה( ,ועי' מ"ב סק"י
וכמשי״ת ,מודה התה״ד דכשר בדיעבד בנשימה אחת]. דלשי' זו דתרועה ג' כוחות הוי תקיעה דתשר"ת
עוד יש מחלוקת אם הוי שתי קולות או קול אחד ,דהטור כתב בשם א .ראוי לכאו”א לעשות התרת קללות בערב ראש השנה, כשיעור י"ב כוחות ,וצ"ע כנ"ל דמנ"ל הא ,ועי'
רוב המפרשים שס”ל דש״ת בשתי נשימות ,שמנו שברים תרועה וכאן בביהמ”ד נהגו לעשות זאת קודם סליחות בערב שעה"צ ד').
כשתי קולות שכתבו שתוקעים שלשים קולות ,וכ”כ הרמב”ם, ר”ה. עוד יל"ע למעשה ,דהנה שי' הרמב"ם דשיעור
ולפי”ז ברור דכשר גם ביותר משתי נשימות שהרי שתי קולות הם, תקיעה כחצי תרועה ,וא"כ כיון דשיעור שברים
ב .ראוי שכל אשה ואשה תאמר בפיה בביתה מסירת
ואדרבה דינו לכתחילה דוקא ביותר מב’ נשימות שיהא ניכר שהם אי"ז יותר מט' כוחות ,אם תוקע כשיעור ד'
מודעא הנדפס בסידורים ,ויש להוסיף ‘ומה שאעשה ג’
שתי קולות ועכ״פ בנשימה אחת ודאי אינו אלא בדיעבד [ומאד כוחות ופלגא ה"ז תקיעה ,וא"כ יש להזהר
תמוה מה דמשמע מדברי הרב המגיד דגם לסברא זאת אם ירצה אחד לכל ראוי וכן נדר’ בלי שיהא התניתי ולא פעמים
ואחד מהציבור בבית הכנסת להוסיף זה במסירת מודעא. לכתחילה דלא יהא השבר ארוך יותר.
יכול לעשותם בנשימה אחת ,דמאי שנא מתקיעה תרועה תקיעה עוד כ' המ"ב בשעה"צ ז' ו' דהשברים ארוכין
שאם עשאם בנשימה אחת יוצא רק בדיעבד] ג .השנה שיום א’ דר”ה חל בשבת ראוי מאוד לכאו”א מיבבות וע"כ צריך לכתחילה לעשות התקיעה
אמנם דעת המרדכי והגהות אשרי דגם ר”ת מודה דהוי קול אחד לאכול קודם מוסף בזמן שאין מתפללים בנה”ח ,כדי שכנגדם מעט יותר מט' כוחות ,וצ"ע טובא
אלא שאין לעשותם בנשימה אחת דלא עבדי גנוחי וילולי בנשימה שלא יעבור חצות היום ללא אכילה ,ולא מהני לזה שתיית מנ"ל דכל שבר ארוך יותר מג' יבבות ,ואפשר
אחת ועפי”ז כתבו דביותר מכדי נשימה פסול. ה’קאווע’ קודם התפילה. דמקורו משי' בעל העיטור המו' בטור דהחילוק
והנה להלכה הבית יוסף היה סובר לעשותם בנשימה אחת כיון ד .ראוי מאוד לכוון שעון שבת בביתו שיכבה האור בשעה בין תרועה לשברים דבתרועה הקולות תכופים
דלדעתו גם ר”ת מודה בדיעבד יצא אמנם חושש לתה”ד הנ”ל שס״ל שדולקים הנרות בליל יו”ט שני בכדי שיהא אפשרות ובשברים מופסקים וא"כ נמשכים הקולות יותר,
דלא יצא ולכן מכריע לעשות בשל מיושב בנשימה אחת ובמעומד ליהנות מאור הנרות. (אבל לכאו' ס"ל דהשברים הם כקולות תרועה
דילן ,וא"כ בלא"ה לא עבדינן כוותי') .שו"ר
בב׳ נשימות וכן פסק בשו״ע. מורינו הרב שליט”א דמקורו מבהגר"א סק"ח וצ"ב.
הרמ״א כתב דהמנהג בב’ נשימות ואין לשנות .והיה נ”ל ברור דכונתו
דאפילו ביותר מב’ נשימות כשר שהם ב׳ קולות וכשיטת הטור הנ״ל ***
בשם רוב המפרשים ,שכך היה המנהג באשכנז שהמקריא מפסיק ביניהם ומקריא שברים אם מותר לתקוע בר”ה תקיעות כשיטות דחויות אשר אפשר דלרוה”פ אין יוצאים בהם יד”ח
ואח”כ מקריא תרועה ,ואם הרמ״א היה כונתו לשיטת ההגהות אשרי שיותר מב’ נשימות תק”ש
פסול היה לו לפרש ,ומה אעשה שהמשנ”ב כתב בפשיטות על דברי הרמ״א דיותר מב׳ הנה בעיקר ענין התקיעות בר"ה אי הותרו לגמרי ,עי' טור תקפ"ט בשם בעל העיטור וכן בב"י
נשימות פסול ,ועוד יותר מזה כתב בשעה”צ דההגה״א השמיט לגמרי המנהג של הרמ״א בשם הגמי"י פ"ב משופר והיראים ועוד ראשונים דאסור לאיש לתקוע לאשה אם אינו יוצא
והוסיף השעה״צ דהשמיטו משום שהכרעת הב”י לעשות בשל מיושב בנשימה אחת ובשל יד"ח בתקיעה זו דאין לתקוע שלא לצורך ,ואף דלדידהו שרי לעצמן דהתירו להם האיסור
מעומד בב’ נשימות טובה היא דבזה יוצאים לכו”ע. משום נחת רוח ,אבל אין אומרים לאדם חטא משום נחת רוח דחברי'( ,והרא"ש וראבי"ה
ומעולם הצטערנו בדברים אלו דכי בקל יש לדחות מנהג ישראל שהרמ״א כותב עליו ואין פליגי וכן פסק השו"ע) ,ומה"ט פסק הרמ"א תקצ"ו דאחר שגמר הק' קולות שוב לא יתקע,
לשנות ויסודתו בהררי קודש והוא דעת רוב המפרשים והרמב״ם שהביאם בטור שמנאום (וכן מבואר מד' הראב"ן במעשה דמגנצא דהתוקע עבר על שבות דרבנן וע"ש).
בשלשים קולות (דס״ל דשתי קולות הם וכשרים אפילו ביותר מב’ נשימות) והלא על כגון והט”ז (סי' תקצ"ו) פליג ע"ז וליכא איסור לתקוע בר"ה ,ועי' פנים מאירות א' ק"ב דבנשים
זה אמרו בירושלמי כל מקום שההלכה רפויה בידך פוק חזי מאי עמא דבר וצע״ג. דאין מצוות אף הט"ז מודה דאסורות בתקיעה סתם ,ועי' באמרי ברוך (סי' תקפ"ח) ובשו"מ
ועכשיו עלינו לברר מה נקרא נשימה אחת ומה נקרא ב׳ נשימות דגם בזה יש מבוכה (ג' ב' קנ"ה) דאייתו מד' הר"ן שבת ד' א' דלצורך יו"ט לא גזרו כלל.
גדולה. ובמו”ק הק' א"כ האיך התירו לתקוע ק' קולות מה דלא תקנו חז"ל ,ותי' דע"כ דכל כמה
בנשימה אחת כתב התה״ד דמ”מ יפסיק ביניהם קצת אלא שלא יעשה נשימה בינתיים דמוסיף לתקוע ה"ז מכלל המצוה ,וכדכ' נמי לעיל מלבוש ועוד.
והחזו”א תמה מאד דא”כ נקרא ב’ נשימות .בב’ נשימות נחלקו דדעת הגר״ז דהפירוש מצוה, נמי דה"ז משום או שרי, עלה בידינו לפי"ז דלתקוע עוד קולות ממין הקולות דהמצוה
שיעשה נשימה ממש ביניהם וכפשט דברי ר”ת דלא עבדי גנוחי וילולי בנשימה אחת או אפשר דכיון דצריך לזה ה"ז מכלל נחת רוח דהתירו מה"ט הך שבות (דומי' דנשים) .ונפ"מ
ומסתמא נושמים בין זה לזה ,ומדברי המשנ”ב והחזו”א נראה דהפירוש לשהות בכדי לפי"ז לתקוע קולות שאינם מדינא כלל ,ולרוה"פ אין יוצאין בהן יד"ח אפשר דאסור ,דבזה
נשימה אבל ל”צ לנשום ביניהם. ל"ש טעם המו"ק דה"ז בכלל ריבוי התקיעות דהותרו ,דהא אי"ז תר"ת ,ובזה א"ש ד' הראב"ן
במעשה דמגנצא דעברו אשבות ,משום דלא עלתה למעשה תקיעה מה שהוסיפו.
ונראה דקושיית החזו”א הנ”ל (דאם שוהה כל שהוא הוי ב’ נשימות) אינו אלא להבנת
מיהו בשו"ע מבואר דמנהגם בסוף התפילה להריע תרועה גדולה ,וזה צ"ב אמאי שרי הא
המשנ”ב הנ”ל בדברי התה”ד שהעתיק שיפסיק מעט אלא שלא יפסיק כדי נשימה דמזה אין כאן מעשה תר"ת.
המשך בעמ' ד'
לע"נ הגאון הגדול רבי יונה יוסף ב"ר ישראל הכהן ארנטרוי
רב ביהכנ"ס 'קהל עדת ישורון' ומראשי ישיבת 'השרון'
נלב"ע כ"ה אלול תשמ"ט
א ת.נ.צ.ב.ה.
נתרם ע"י נכדו הרב ישראל הכהן ארנטרוי שליט"א
קושיא עצומה | עמידה בתקיעות
איתא בשו"ע (סי' תקפה א) 'צריך לתקוע מעומד' .ובטעם הדבר כתב המ"ב (שם) שהוא
וצריך עיון
משום שיש דרשא 'בקמה' .ולפי"ז צריך ליזהר שלא יסמך על דבר שאם ינטל הוא יפול ,ומ"מ
קושיות מבי מדרשא
אם בדיעבד תקע מיושב יצא .אמנם עוד כתב המ"ב דאם הוא עתיד לשמוע תקיעות על סדר
התפילה אין צריך לעמוד וסגי לישב ,אך אם יצא מבית הכנסת ואינו עתיד לשמוע תקיעה ‘כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה’ (ר”ה טז):
על סדר התפילה צריך מדינא לעמוד. בגמ’ (ר”ה טז‘ :):א”ר יצחק כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה מריעין לה בסופה ,מ”ט דלא
וקשה טובא הלא כיון דהוא תקע בתחילה ויצא ידי חובה מדאורייתא .מה יעזור מה שהוא איערבב שטן’ .ובתוס’ (ד”ה שאין) כתב :מפרש בהלכות גדולות לאו דמיקלע בשבתא אלא
ישמע בהמשך על סדר התפילה ,הא סו"ס כבר יצא ידי חובה מהת' ולפי זה פשוט שהוא צריך דאיתייליד אונסא.
מדינא לעמוד ,כיון שהוא יוצא בזה ידי חובה מהת', וצ”ע הרי סיבת הדבר שמריעין בסופה הוא משום שאין תקיעת שופר ,וא”כ מה לי בזה שהוא
משום אונס או משום שבת ,הא סו”ס לא היה תקיעת שופר .ואי נימא שכיון שחז”ל תיקנו הוא
ועוד קשה הלא עיקר התקיעות הוא על סדר התפילה ,וא"כ איך תיקנו חכמים תקיעות קודם
אנוס ,א”כ הכא נמי הוא אנוס ומאי טעמא מריעין לו בסופה.
התפילה ,לצורך מי שלא יהיה בהמשך התפילה ובזה יפסידו כל הציבור את מעלת התקיעה
[הרב אשר פורמן]
על סדר התפילה( .ויל"ע אם הוא שייך לדברי הגר"ח הידועים גבי אתרוג).
שמע ט’ תקיעות מט’ בני אדם
לשיטת רש”י (ר”ה לד ):דאם שמע ט’ תקיעות מט’ בני אדם כאחד יצא .ולד’ הטור (סי’ תרפז)
צפונות רבותינו לבית הלוי אם שמע מקצת תקיעה אם יש בה כשיעור יצא ,א”כ איך אמרו שלא ניתן לצאת כל הדעות
יחדיו ,הרי יתקעו שלשה בני אדם כאחד תשר”ת היינו ששנים יתקעו תקיעה וא’ יתקע שברים
הרב אהרן שמואל הלוי תרועה ,ואין בית מיחוש כלל דאם תשר”ת ,הלא שמע תשר”ת בא’ ,ואם תש”ת הלא יצא בחצי
הראשון והמותר כמאן דליתא ,ואם תר”ת הלא יצא בחצי האחרון שהוא תר”ת.
בגדר מצות תקיעת שופר [הרב יעקב ישראל שניידר]
כתב הרמב”ם (שופר ב ה) :מי שתקע ונתכון להוציא כל השומע תקיעתו ושמע השומע,
ונתכוון לצאת ידי חובתו יצא ,ומבואר דלא סגי בכונת שומע בלבד אלא צריך התוקע בר”ה נפקדו האמהות
להתכוין להוציא את השומע ,ומאידך גבי שופר גזול כתב (א ו) שופר הגזול שתקע בו יצא, בגמ’ (ר”ה י‘ :):בר”ה נפקדה שרה רחל וחנה’ .והנה שרה לא נתעברה בר”ה ,אלא עד לאחר
שאין המצוה אלא בשמיעת הקול אע”פ שלא נגע בו ולא הגביהו השומע יצא ואין בקול חג הסוכות (כמבואר בסוגיא בר”ה שם) ,ומה שאמרו שנפקדה בר”ה היינו דבר”ה נגזר עליה
דין גזל וכתב שם רבינו מנוח ומאחר שאין המצוה אלא בשמיעת הקול ,התקינו הגאונים שתתעבר בחג בשנה זו (וכמ”ש המהרש”א בח”א שם) .וצ”ע טובא דא”כ מהו רבותא דשרה
לברך ‘לשמוע קול שופר’ לא לתקוע מפני שהשמיעה היא העיקר ,וא”כ יקשה אמאי לא רחל וחנה שנפקדו בר”ה ,והרי ‘מי לא נפקד כהיום הזה’ ,וצ”ע.
סגי בכונת שומע. [הרב אהרן דיקמן]
ומטו משמי’ דהגר”ח ליישב בב’ אופנים הא’ דבלא כונת המשמיע אז מעשה התקיעה
אינו חל לגבי השומע ,דשמיעה היא מידי דממילא וליכא לשומע מעשה מצוה כל ,דאינו ‘מלכויות כדי שתמליכוני עליכם’
עושה כלום (וצריך להיות שומע כעונה) ,הב’ דאף דקיום המצוה היא השמיעה ,מ”מ מעשה איתא בגמ’ (ר”ה טז‘ :).אימרו לפני מלכויות זכרונות ושופרות ,מלכויות כדי שתמליכוני
ההמצוה היא התקיעה והיינו הםעולה של השמעת התקיעה) ,ולפיכך בעי’ כוונת שומע עליכם’ .וקשה הלא אנו אומרים פעמיים ביום קריאת שמע ,שיסודה היא קבלת עול מלכות
ומשמיע ,מפני שהתקיעה היא גם חלק מן המצוה כמו השמיעה. שמים ,ומא”ש כאן שצריך המלכה מיוחדת.
(ובספר ‘משאת לוי’ הביא ע”ז שהג”ר ישראל סלנטר זצ”ל היה מכריז שיכוונו בשמיעה, [הרב יעקב ישראל שניידר]
וגם במעשה התקיעה לצאת ידי המצוה ,והיינו כשנ”ת דאין התקיעה רק היכ”ת דשמיעה
אלא חלק מן המצוה ויוצאים התקיעה על ידי שליחות ,ועיין בכ”ז דאפשר דב’ התירוצים מלכיות זכרונות ושופרות
א’ וכ”נ שהבין בזכרון שמואל יח,ב). אמרי’ בגמ’ (ר”ה טז‘ :).אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות ,מלכיות כדי
שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר’ .וקשה חדא
בענין ר"ה יום מברח ומנוס אליו יתברך מאי טעמא לא נאמר מדוע אומרים שופרות ,וביותר דהוא סתירה מיניה וביה ,שהרי בתחילה
נאמר שממליכים את הקב”ה ע”י פסוקי מלכויות ,וכן נזכרים ע”י הקב”ה ע”י הזכרונות ,ואילו
כתב הרמב"ם בפיהמ"ש בטעם שאין קורין הלל בר"ה ,לפי שהם ימי עבודה והכנעה ,ופחד בהמשך נאמר שהוא ע”י השופר.
ומורא מהשם ,ויראה ממנו ,ומברח ומנוס אליו ,ותשובה ותחנונים ,ובקשת כפרה וסליחה, [הרב ראובן פיין]
ובכל אלו הענינים אינו הגון השחוק והשמחה' ,עכ"ד.
וביאר הגר"מ הלוי עפי"ד המדרש תהלים (צד) 'להשקיט לו מימי רע' היינו ר"ה ויו"כ, ‘למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין’ (ר”ה טז).
ומבואר דלא רק קלות ראש אין נוהגים ,אלא אפילו הלל שהוא שמחה בלבד ואעפ"כ אין איתא בגמ’ (ר”ה טז‘ :).למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ,ותוקעין ומריעין כשהן עומדים
אומרים אותה. כדי לערבב את השטן’ .וברש”י‘ :שלא ישטין כשישמע ישראל מחבבין את המצות מסתתמין
ובתנא דבי אליהו(יח) כתבו 'ברוך המקום ברוך הוא שבחר בכם בישראל מתוך ע' לשון, דבריו’.
ונתן בכם חכמה בינה דעה והשכל שתהיו בוטחין בו בכל עת ובכל שעה' ע"כ ,ומבואר ולכאורה קשה איזה חיבוב מצוה יש בזה שהוא עושה פעם שניה ,הא אין צורך בזה ,ובשלמא
דמדת הבטחון אינה 'פרומקייט' אלא חכמה היא לדעת שהפעולות אינן סיבת הצלחה, אם את המצוה הראשונה היו עושים בצורה שונה ויותר חשובה ,בזה היה חיבוב מצוה .ומצינו
אלא הכל מאת ה' ,וצריכים לדעת שכל הצלחה שיש לאדם הוא מחמת בטחונו בהקב"ה, חיבוב מצוה גבי בנ”י שנשאו עמם את הבצק ביצי”מ ,ז”א שבמעשה המצוה עצמו יש חיבוב
ואמר הגרי"ז זצ"ל ד'בטחון' היינו במי שמכיר שנמצא בעת צרה ומבין כל פרטי הצרה מצוה ,אך גבי שופר שעושים את אותה מצוה פעמיים מ”ש חיבוב מצוה.
ומפחד ממנו ,ואעפ"כ הוא בוטח בה' ולזה יקרא בטחון וכמש"כ 'יום אירא אני אליך אבטח' ועוד צ”ע וכי לא מצינו עוד מצוות שמחבבין אותן עד שבחרו דוקא את מצות שופר .ועוד
תהלים נו) דמקודם הוא יום אירא שמפחד מהצרה ,ואעפ"כ אני אליך אבטח ,שבוטח בה'. קשה דלשון הגמ’ מאי טעמא אנו עושים את המצוה גם כשאנו יושבין ,ולכאורה מה השייכות
וזה כוונת הרמב"ם שהם ימי פחד ומורא מהשם ,ומברח ומנוס אליו דמאחר ומכיר שהם שיש בין מצות תקיעת שופר לבין מעשה העמידה והישיבה שלכאורה היא לא חלק מהחפצא
ימי פחד אז שייך מידת הבטחון וכ"כ ב'כתר מלכות' לר"ש אבן גבירול ' אברח ממך ,אליך' של המצוה.
דמקודם הוא בורח מחמת הצרה ,ואח"כ 'אליך' שהוא מידת הבטחון ,עכ"ד הגרי"ז. [הרב יעקב ישראל שניידר]
והוסיף הגר"מ דבזה מקיים כדי שתמליכוני עלידם דאך דעושין זה בק"ש בכל יום ,מ"מ
המדרגה הזו שהאדם בימי חד ומגיע למדרגה זו של 'אלליך' ,לזה צריך קבלת מלכות ‘אם כבנים ואם כעבדים’ (תקיעות)
שמים יותר מכל השנה ,והיינו שנצרך קבלת עומ"ש נוספת ,מלבד החיוב ק"ש שבכל יום. בפיוט היום הרת עולם‘ :אם כבנים רחמנו כאב על בנים ,ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד
ובכתר מלכות מסיים 'ואחזיק בשולי רחמיך עד אשר החייתני ,ולא אשלחך כי אם ברכתני'. שתחננו’ כו’( .והוא מיוסד על ל’ הפסוק בתהלים ‘הנה כעיני עבדים כו’ ,כן עינינו אל ה’ אלקינו
עד שיחננו’) .ויש להתבונן ,דבשלמא ‘אם כבנים’ הוא סיבה לזכות בדין ע”י רחמי האב על בנו,
אבל ‘אם כעבדים’ לכאו’ אין בו שום צד זכות ,וממה שמסיים ‘עד שתחננו’ ,משמע דגם זה
סיבה לזכות בדין ,וצ”ע.
פליאה | למה תוקעין [הרב אשר גרינוולד]
איתא בגמ’ (ר”ה טז :).אמר רבי אבהו למה תוקעין בשופר של איל אמר הקדוש ברוך הוא ‘שלשה ספרים נפתחין’ (ר”ה טז).
תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם איתא בגמ’ (ר”ה טז‘ :).אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן שלשה ספרים נפתחין בראש
כאילו עקדתם עצמכם לפני ואמר רבי יצחק למה תוקעין בר’’ה למה תוקעין רחמנא אמר השנה ,אחד של רשעים גמורין ,ואחד של צדיקים גמורין ,ואחד של בינוניים .צדיקים גמורין
תקעו אלא למה מריעין מריעין רחמנא אמר זכרון תרועה אלא למה תוקעין ומריעין כשהן נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים .רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה .בינוניים תלויין
יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן. ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים ,זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה’.
וצ”ע ,מה הס”ד דגמרא ויתר על כן אחרי שהגמ’ אומרת רחמנא אמר תקעו מדוע היא והנה רוב הראשונים פירשו שצדיקים גמורים היינו שזכויותיהם מרובות על עוונותיהם,
ממשיכה לשאול למה מריעים. ולכאורה קשה הרי כיון שיש להם עבירות אלא שהזכויות מרובות מאי טעמא הם נקראים
צדיקים גמורים והלא יש להם עבירות שלא כיפרו על זה.
[הרב אשר פורמן]
‘אשר יש בזה משום צדקה גמילות חסדים והחזקת תורה
ולדעתי זוהי זכות הגדולה שניתן לעשות בממונו ליום הדין’
(מתוך מכתב מרן הגריש”א זצ”ל עבור אחזקת כוללים) ב
לתרומות עבור אחזקת הכוללים במשך כל ימות השנה 054-8475219
וצריך עיון 'יום תרועה יהיה לכם' | הרב יעקב ישראל שניידר
קושיות מבי מדרשא הנה אמרינן בגמ’ ‘אשרי העם יודעי תרועה’ שהם יודעים לפתות את בוראם בתרועה ולכאורה הוא פלא גדול הרי הקב”ה
בעצמו מצוה עלינו לתקוע בשופר בראש השנה ,וכאן כביכול אנו אומרים שיש כאן תוספת מסוימת שהם יודעים לפתות
שמיעת קול שופר ממודר הנאה את בוראם בתרועה והדבר אומר דרשני.
כתב המחבר (סי’ תקפט ס”ז)‘ :המודר הנאה מחבירו וכו’, עוד צריך עיון שהגמ’ אומרת מפני מה תוקעין ואמרינן עלה רחמנא אמר תקעו ומקשי’ מפני מה מריעים ואמרינן דהוא
אבל אם אמר לו תקע והוציאני אסור’ .ובמ”ב (סקי”ד) בשם משום דרחמנא אמר ‘זכרון תרועה’ אלא מאי טעמא תוקעים כשהם יושבין ותוקעין כשהן עומדין ועל זה אמרינן דהוא
הפמ”ג ,דאע”פ שאסור דאית ליה הנאה דעביד שליחותיה, משום לערבב השטן והדבר אומר דרשני מה היה הס”ד כאן.
מ”מ בדיעבד יצא .ובשעה”צ תמה דהא הו”ל מצהב”ע שהוא והביאור בזה הוא משום שבאמת כידוע יש חילוק אדיר בין מצוות דאורייתא לבין מצוות דרבנן ,משום שמצוות דאורייתא
לעיכובא ,ע”ש. יש דין והטעמא דקרא אינו נכנס לעצם המצווה ,ואילו גבי מצוות דרבנן שם הטעמא דקרא נכנס לעצם המצווה עצמה.
ויש להק’ ,מ”ש מהמבו’ בסי’ תקפו ס”ב שתקע בשופר גזול וטעם הדבר הוא משום שמצוות דרבנן ביסודם הוא ‘רצון ה’ ועל כן כיון שהוא רצון ה’ על כן הוא ודאי תלוי בטעמא דקרא
יצא יד”ח ,וע”ש במ”ב באריכות (והוא כבר בר”מ) ,שהמצוה ואילו גבי מצוות דאורייתא שם הוא לא תלוי ברצון ד’ אלא הוא מה שה’ מצווה בלבד.
איננה כי אם שמיעת הקול ,ובזה ליכא איסור גזל .וא”כ הכ”נ ובזה נראה דכאן מגיע מצוות שופר שביסודה הוא זכרון תרועה והוא מצווה דרחמנא אמר תקעו אלא שכאן נכנסו חז”ל
נימא הכא שקעבר על איסור ההנאה רק במה שתוקע חבירו וכיון שידעו שרצון ד’ יהיה לדוגמא שופר של איל כדי שיזכיר עקידת יצחק ועל כן רבנן הכניסו את זה בדאורייתא עצמה
שזהו העביד שליחותיה ,ולא בגוף המצווה שהיא השמיעה, ז”א רבנן לא תיקנו כאן מצווה חדשה אלא רבנן הגדירו את המצווה דאורייתא בצורה כזו ועל כן יש חילוק בין זה לבין
שבהא שפיר איכ”ל דמצוות לאו ליהנות ניתנו ,וצ”ע. שאר המצוות.
[הרב אברהם ישעיהו ויסנשטרן] ועל פי הנ”ל הדברים נפלאים דהנה מובא בזוה”ק דכל התקיעות נכונות וצריך מעיקר הדין את כל התקיעות ,והביאור בזה
הוא משום שהזוה”ק באמת תמיד הולך לפי הענינים וודאי שלפי הענינים צריך שיהיה את כולם אך גם הזוה”ק מודה
שבדאורייתא עצמה הוא לא צריך מאה קולות כיון שאין כתוב זה בתורה.
‘מי שבירך ואח”כ נתמנה לו’ (ר”ה לג):
ועוד יש להוסיף דבר מבהיל דהנה בפסוק נאמר ‘יום תרועה’ ז”א שזה נקרא יום שבו מריעים והכוונה משום שזה יום
בגמ’ ר”ה (לג‘ ):מי שבירך ואח”כ נתמנה לו שופר תוקע ומריע שיש כח לשופר לעכב את הפורענות אך זה לא המצווה של שופר וכאן נתגלה בתורה בעצמה שהוא לא רק מצווה של
ותוקע’ וכו’ .וצ”ב מאי קמ”ל בזה הרי פשיטא דצריך לקיים תקעו בחודש שופר אלא הוא יום שבו השופר פועל את פעולתו וחז”ל קיבלו שהוא על ידי שופר של איל ועל ידי שאנו
עכ”פ מצות עשה דאורייתא. יושבים ועומדים.
[הרב אשר פורמן] ועל פי זה אפשר להוסיף הנה מצינו בחז”ל שאסור לתקוע סתם משום שזה נקרא ‘שבות’ ולכאורה א”כ מאי טעמא אנו
תוקעים עוד תקיעות מספק והרי זה ספק שבות ואיך אנו מתירים לעשות כן.
יבבות דאם סיסרא והביאור בזה הוא משום שכל דבר שיש לו שינוי ויש צד שהוא מועיל הוא כבר נקרא יום תרועה ועל כן לא חוששים לזה
בגמ’ (ר”ה לג ):ילפי’ מנין התקיעות מהיבבות של אם סיסרא. משום שכל מה שהוא שבות הוא רק אם הוא לא פועל את הפעולה שלו אך כיון שאנו עושים שיטה שזה התקיעה נמצא
ויל”ע כיצד ילפי’ מאם סיסרא ענין הנוגע לאופן התקיעות דיש צד שזה מה שפועל את הפעולה ועל כן אפילו אם נקטינן שבאמת מבחינת ההלכה יצאנו ידי חובה אך ככל שאנו
שלנו בר”ה. עושים דבר שהוא פועל את פעולתו כבר זה חלק ממצות הום וזה מה שנאמר ביום תרועה.
[הרב יעקב ישראל שניידר] ובזה יש לומר דעל כן בשופר הוא דין כזה שצריך שיהיה כפוף ואפילו שהוא לא נאמר בתורה וכן לא נאמר בתורה שהוא
צריך דוקא איל והטעם לזה הוא על פי הנ”ל משום דהכוונה בזה הוא שזה דין בעצם השופר שצריך שהוא יהיה כפוף.
‘ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור’ (מוסף) וזה הביאור בדבר המדהים שהנה חז”ל הגיעו ותקנו לתקוע בשופר עוד לפני השמונה עשרה והוא פלא הרי עיקר
יש לעי’ גבי עקידת יצחק האם עיקר הניסיון בזה הוא אצל התקיעות הוא על סדר הברכות ולפי זה כל מה שחז”ל עשו הם בעצם גרמו שהתקיעות שבשמונה עשרה הוא אחרי שכבר
יצחק או אצל אברהם ,ולכאורה מוכח הכא דעיקר הזכות הוא יצאו ידי חובה והדבר אומר דרשני.
של יצחק ממה שאנו לא אומרים ‘לזרעו של אברהם’ ,וקשה ולפי הנ”ל הדבר מיושב מאוד משום שהכוונה בזה הוא שגם זה דאורייתא ובאמת שניהם דאורייתא ועיקר הדאורייתא
מאי טעמא הזכות נקראת על שם יצחק ולא ע”ש אברהם הוא על סדר הברכות משום שזה ודאי שכיון שהדאורייתא הוא לפעול את פעולתו על כן בעינן שיהיה גם בסדר הברכות
ששם הוא פועל את פעולתו.
שגם נטל חלק טובא.
ויתכן להוסיף בזה והוא דגם גבי לולב שאנו נוטלים אותם כל היום הוא גם מטעם זה שאנו אומרים שלולב מהותו הוא
[הרב אשר פורמן] בשביל לעכב את הפורענות ועל כן גם בכל היום אפילו שכבר יצאו ידי חובה אך כלפי עיכוב הפורענות יש כאן עיכוב
הפורענות בכה”ג.
ֹ
ּ ּ ָ ּ
נוך ְּת ִח ָלה נו ָחהִ ,ק ַ ּ
ד ְמ במו ָצ ֵאי ְמ ּ ְ
בשעות הקטנות של הלילה ,עת העולם
שוקט והרחובות אפלים ,אור אחד
נשאר דלוק בשכונה – אורו של בית
המדרש .עוד מעט ,באשמורת הלילה,
נפתחים הדלתות .קול דודי דופק -
אבינו שבשמים קורא לנו לשוב אליו
בתשובה שלמה.
אחינו בני הקהילה ,וכל מתפללי בית
מדרשינו ובאי שעריו!
בשעה זו ,עת ששערי רצון נפתחים
במרומים ,יוצאת אף הקריאה “פתחו
שערים” – קריאה לכל אחד ואחד
לפתוח את השער לאחינו בשרינו,
ליטול עמנו את הזכות העצומה הזו
לקראת ימי הדין והרחמים הבעל"ט.
כאיש אחד בלב אחד ,ניגש כולנו
בעמדנו לחלות פני מלך ,עם מלאכי
יושר שיצאו ממצות הצדקה המובחרת,
לקרובים ממש ,ולזכות ברחמיו הרבים
להיכתב ולהחתם לשנה טובה.
זה הזמן לתמוך באחינו הזקוקים
לעזרה בהרחבת הדעת לכל צרכי החג,
ולקבל את הזכות העצומה של
"...וצדקה מעבירין את רוע הגזירה"!
בואו יחדיו ונפתח את השער -והיושב
במרומים יפתח לנו שערי רחמים ורצון,
לקבלנו באהבה ,ונכתב ונחתם לחיים
טובים ולשלום.
כתיבה וחתימה טובה,
לשנה טובה ומתוקה!
בימים אלו נפתחת מגבית ירח האיתנים
שע"י קופת הקהילה להוצאות המועד הבעל"ט
בבתי משפחות בני הקהילה
ג העברה בנקאית
בנק פאג"י סניף 188מ.ח 656224 .ע"ש 'קהילת בני הישיבות אשי ישראל' עבור 'צדקת האיש'
מערכת נדרים פלוס
ע"ש 'צדקת האי"ש'
לידי הגבאים
בבית המדרש
ניתן לתרום
ִּד ְרׁשּו ד' ְּב ִה ָּמ ְצאֹו ְק ָר ֻאהּו ִּב ְהיֹותֹו ָקרֹוב:
האם המצוה היא השמיעה או התקיעה רבינו הגאון רבי אליהו ליברמן שליט"א המשך מעמ' א' |
הרב שמואל מרקוביץ משמע דשהייה כלשהוא צריך מיהא לשהות ביניהם ,וע”ז הקשה החזו”א דאם שוהה
הנה דעת הרמב”ם היא שהמצוה של ‘יום תרועה יהיה לכם’ היא שמיעת קול השופר ולא אפילו קצת נעשה כב’ נשימות ופסול ויותר מפורש כתב המשנ”ב בהמשך דבריו בס”ק
התקיעה [והתקיעה היא הכשר המצוה] ולכן מברכים ‘לשמוע קול שופר’ ואין מברכים ‘לתקוע כ״א שלא יקרא המקריא שברים ואח״כ תרועה בפני עצמו דעלול מאד לשהות יותר
בשופר’ שכך הוא כותב בהלכות שופר [פ”א ה”א] :מצות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר מכדי נשימה שפסול לכל הדעות ,דמבואר מזה דעלול מאד אבל אין מוכרח להיות כן,
בראש השנה שנאמר “יום תרועה יהיה לכם” ,והרמב”ם ממשיך שם [בהלכה ג’] ואומר :שופר דפחות מכדי נשימה צריך מיהא לשהות ,ובאמת תמוה מאד לפרש כן דברי התה”ד
הגזול שתקע יצא שאין המצוה אלא בשמיעת הקול אע”פ שלא נגע בו ולא הגביהו השומע ,ואין שאין לזה שום מקור וראיה שכל עיקר הוכחת התה”ד הוא מהגמ’ בחולין כה :דנשימה
בקול דין גזל ,והמגיד משנה (שם) מבאר ,שהוא בא להסביר שעל כן אם תקע בשופר גזול יצא, אחת אין פירושו שיריע מתוך השבר ועפי”ז כתב התה”ד שצריך שיהא ניכר שהם
שלא כבלולב ובמצה גזולה ששם לא יצא מהטעם שהוא מצוה הבאה בעבירה ,שזאת מכיון קולות מופסקים אבל לשהות ביניהם (יותר מכדי הפסקה) זאת מנלן ,וברור דגם כונת
שמצות השופר אינה אלא השמיעה ,והשמיעה היא בלא נגיעה ובלא הגבהה של השומע ,אע”פ התה”ד לא היה לשהות ביניהם אלא להפסיק שלא מריע מתוך השבר וכ״כ להדיא
שהתוקע נוגע בו מכל מקום השומע אינו נוגע בו כלל ,אלא ששומע הקול היוצא ,ובקול אין דין בשו”ע הגר”ז וז”ל ומ”מ יפסיק מעט ביניהם בענין שיהיו נחלקין לב’ קולות עכ״ל והוא
גזל ,ולפיכך אף התוקע יוצא בו (כי המצוה היא השמיעה ,והתקיעה היא הכשר מצוה) ,אבל לולב כמש”כ.
ומצה אין אדם יכול לצאת ידי חובתו בהם אלא בנגיעתם ,ולפיכך כשהם גזולים לא יצא בהם,
וכך גם כותב הרא”ש [ר”ה פ”ד סי’ י’]. ונראה דהמשנ״ב נדחק לפרש כן דברי התה”ד משום שפירש מ״ש התה״ד שיפסיק
כתב בעל הלכות גדולות ,הא דמברכים ‘לשמוע קול שופר’ ולא מברכים לתקוע בשופר או על מעט אלא שלא יעשה נשימה פירושו שלא ישהה כדי נשימה ,וממילא משמע דלשהות
תקיעת שופר[ ,כמו על מקרא מגילה] משום דבשמיעת קול השופר הוא יוצא ולא בתקיעת פחות מכדי נשימה צריך לשהות אבל באמת כונתו שלא ינשום ממש ,דב’ נשימות
שופר ,והוא מביא לכך ראיה ממה ששנינו במשנה (ר”ה כ”ז ,):התוקע לתוך הבור וכו’ אם קול פירושו שינשום ביניהם וכמ”ש בשו”ע הגר”ז ולזה כתב דנשימה אחת פירושו שלא
הברה שמע לא יצא ,והנה אם התוקע בעצמו היה עומד על שפת הבור והכניס את פיו ואת ינשום ביניהם אבל יפסיק משיהא ביניהם שיהו נכרין כשתי קולות אבל לשהות ביניהם
השופר לתוך הבור ותקע הרי הוא לא יצא ,וזאת כי הוא לא שמע את קול השופר אלא את לא דבר שמיה.
קול הברה ,הרי שהתוקע צריך גם לשמוע את תקיעתו ,ומזה מוכח שהעיקר הוא השמיעה ולא וב”ה מצאנו כדברים אלו בדברי הרא”ש בפירושו למס’ ערכין דף י .שהקשה לר”ת דס”ל
התקיעה. בשתי נשימות ממה דמבואר במס׳ סוכה דלרבי יהודה דס״ל תקיעה תרועה תקיעה
אולם דעת ר”ת [הביאו הרא”ש שם] היא ,שהברכה שיש לברך היא על “תקיעת שופר” וזאת הם קול אחת שלא יפסיק ביניהם כלום ותירץ (הובא בשיטה מקובצת שם) ואפשר
משום דעשייתה [היינו התקיעה] היא גמר מצותה ,הרי שלדעתו המצוה היא עצם התקיעה, דמפרשי”ולא כלום”שלא יפסיק בשהייה אבל אם עושאן בשתי נשימות לא מקרי
וכן כתב הסמ”ג [עשין סי’ מ”ב] ,מצות עשה לתקוע בשופר בראש השנה וכו’ וכי מברך מברך הפסק עכ״ל ,ומתבאר מדבריו חדשות דשהייה לכו”ע פוסל ולא התיר ר”ת רק לנשום
“על תקיעת שופר” ,וכך גם כותב היראים [סי’ תו”ט] ,וכתב מברך “על תקיעת שופר” ומה דזה הוי חלק מהתקיעה ולא מקרי הפסק.
שהקשה הרא”ש שאם כן למה צריך התוקע לשמוע את תקיעתו ,יש ליישבו לפי מה שכותב ונראה ברור דזהו מ”ש הגהות אשרי והמרדכי דיותר מכדי נשימה פוסל ורצונם לומר
בשו”ת מהר”ם אלשקר (סי’ י’) ,שאף שעיקר המצוה לשיטתם היא התקיעה ,הרי צריך התוקע גם כמ”ש הרא”ש דהנשימה עצמה לא מקרי הפסק אבל לשהות יותר מזה פסול ,ולפי”ז
להשמיע זאת לאזניו ,כפי שבק”ש וכדומה [ברכת המזון] שהמצוה בהן הוא הקריאה ,ובכל זאת הוא הדין שהייה קצת בלא לנשום גם פסול לכו״ע דכל שהיה מקרי הפסק וכמ”ש
צריך גם להשמיע בהן לאזנו (אלא שבק”ש וכדומה הרי אם לא השמיע לאזנו יצא ,ובתקיעת הרא”ש[ .והמשנ”ב לשיטתו צריך לפרש כונת הגהות אשרי דלא ישהה יותר מכדי
שופר אם לא השמיע לאזנו לא יצא].
נשימה ,ולפי”ז ג’ שהיות חלוקות יש כאן ,שהייה פחות מכדי נשימה מקרי נשימה אחת,
ויש לבאר שמחלוקת זו אם המצוה היא התקיעה או השמיעה תלויה בטעם המצוה ,כי הנה שהיה כדי נשימה מקרי ב’ נשימות ,שהייה יותר מכדי נשימה פסול וזה תמוה מאד
הרמב”ם לשיטתו שכותב [בפ”ג מהל’ תשובה ה”ד] ,שאע”פ שתקיעת שופר בר”ה גזירת הכתוב דלא ניתנה התורה למלאכי השרת להבחין בזה ולמש"נ א"ש דבריו בפשיטות וצ"ע].
[מכל מקום] רמז יש בו ,כלומר עורו ישנים משנתכם ונד ונרדמים הקיצו מתרדמתכם ורפשו
במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם וכו’ ,הרי שלדעתו עיקר התכלית של תקיעת שופר הוא והנה לפום ריהטא מדברי הגר״א בביאורו נראה דלא כמ”ש שהרי כתב על מ”ש בשו”ע
לעורר אותנו לתשובה וזה מתהווה ע”י השמיעה של קול השופר ,ולכן המצוה היא השמיעה, סי’ תק”צ ס״ז דאם טעה ועשה ב׳ שברים והתחיל להריע יכול להשלים השבר השלישי,
ואילו הראשונים אחרים סוברים כדעת היראים הנ”ל שכותב [שם] ,ותקעת בשופר של איל והתחלת התרועה ביניהם לא הוי הפסק ,וכתב הגר”א דהני מילי בנשימה אחת אבל בב’
ויזכור לך עקידת יצחק וכו’ ,וכן שמטרת השופר הוא לקרוא לקב”ה שיזכור לנו עקידת יצחק, נשימות פסול דג’ שברים בב’ נשימות פסול ,ולהדיא דאע”ג דשהה בין השברים לא הוי
שזה נעשה ע”י התקיעה על כן לדעתם עיקר המצוה היא התקיעה ,והנה ביום תרועה [ר”ה כט] הפסק ודלא כמש”כ ,אבל זה טעות שהרי מפורש בשו”ע שם שכל זמן שלא גמר להריע
הקשה על שיטת הרמב”ם כי בשלמא אם המצוה היא התקיעה הרי מובן הדין שחרש שוטה וקטן יכול לחזור ולעשות שבר שלישי ,ותקשי דאם עושה למשל שש שבע קולות קטנים של
אינם יכולים להוציא אחרים ידי חובות מצות שופר ,כי מכיון שהם פטורים מכך ,הרי מי שאינו תרועה יש בזה יותר מכדי נשימה ואיך כתב הגר”א דמיירי בנשימה אחת ,אלא ודאי
שייך במצוה אינו יכול לעשותה לאחרים [כמו שעבד אינו יכול לכתוב גט ,כי עבדים אינם בני אדרבה מוכח מהגר”א להיפך דב’ נשימות היינו שינשום וכמ”ש הגר”ז אבל שהייה
כריתות ואינם בתורת קידושין וגיטין] אך לדעת הרמב”ם שהמצוה היא השמיעה ולא התקיעה, בעלמא לכו”ע פוסל ,וכמ”ש הגהות אשרי דיותר מכדי נשימה פסול וכמש”נ ושפיר
למה שחש”ו לא יוכלו להוציא אחרים ידי חובתם ע”י תקיעתם ,שהרי סוף סוף האחרים ישמעו כתב הגר”א דמיירי שלא נשם ומקרי נשימה אחת וס”ל לגר”א דכמה שנתקל והתחיל
באזניהם קול תקיעה ,ומה איכפת לנו שהתוקע הוא חש”ו וכפי שרואים שסוכה שבנאוה גויים להריע אין זה הפסק ולא דמי לשהייה ,דשאני בזה שעוסק בתקיעה אלא שנתקל
או נשים כשרה [סוכה ח’ ב] ,על אף שהם אינם חייבים בסוכה ,וזאת מכיון שמצות סוכה היא וטעה להתחיל בתרועה לפני שגמר השברים והוי כאילו לא הפסיק כלל לא בשהייה
הישיבה בה ,ולא עשייתה ,וא”כ גם בשופר למה אין יוצאים את ידי חובת שמיעתו ע”י תקיעת ולא בקול אחר ,וכבר כתב הרא”ש דמטעם זה גם לדעת המחמירים בדין זה מ”מ לא
חש”ו ותירצו האחרונים ,כי הנה אף שהמצוה היא השמיעה ולא התקיעה מכל מקום צריך לשמוע צריך לחזור לתקיעה הראשונה והגר״א ס״ל דמשום זה מקרי נשימה אחת ממש ודו״ק.
קול שופר של מצוה ,ורק כשמחוייב בדבר תוקע בשופר הרי זה תקיעה של מצוה ואפשר לצאת [ושוב ראיתי מש"ש דגמר התרועה שפוסל מיירי בג' כוחות ולפי"ז נדחה מש"כ אבל
בתקיעה זו ,מה שאין כן כאשר חש”ו אשר אינם בני חיוב תוקעים בשופר הרי זה כשמיעת קרן נראה מדברי הגר"א שם דלא ס"ל כן אלא גמר התרועה היינו גמר ממש ואכמ"ל בזה].
בעלמא [שפת אמת ר”ה כ”ט חזו”א או”ח כ”ט ,שו”ת בית שלמה או”ח סימן י”ז ועוד].
ויש להוסיף נופך ולהרחיב ולבאר הישוב את התירוץ הזה של האחרונים ,שהטעם שצריך לשמוע העולה מדברינו דמ”ש המשנ״ב דנשימה אחת יכול לשהות קצת ,מדברי הרא״ש מוכח
קול שופר של מצוה בדוקא ,ולא של חרש שוטה וקטן אשר אינם בני חיוב ,הרי זה מפני ששמיעת דאדרבה דזה פסול לכו”ע [והחזו״א לשיטתו דס״ל דב’ נשימות אין פירושן לנשום אלא
קול השופר הרי באה לעורר בנו הרהורי תשובה ולהכניע את היצר הרע אשר בקרבנו ,וכן להעלות לשהות בכדי נשימה ולא ס”ל לחלק בין שהייה לשהייה ,ס”ל דכל ששהה אפילו קצת
זכרון של רחמים ועקידת יצחק לפני אבינו שבשמים וכדי שקול השופר יפעל את כל זה הרי הוא מקרי ב׳ נשימות אבל לרא״ש הנ״ל מקרי יותר מב׳נשימות וכמ”ש].
צריך להיות קול תקיעה של מצוה ,מה שאין כן קול תקיעה של חש”ו שאינה תקיעה של מצוה ובקצרה שכ״ש התה״ד להפסיק משהו כונתו רק שלא יריע מתוך השבר אבל לשהות
הרי אין בכוחה לפעול את כל הפעולות הנשגבות הנ”ל ,ונביא בזה מדברי רבותינו בענין שגם לא ישהה כלל וכמ״ש הגר״ז אמנם מדברי המשנ״ב לא נראה כן וכמש״נ וצ”ע.
הפעולות הנפעלות ע”י שמיעת קול תקיעת המצוה בר”ה. והנה כמדומה שרוב העולם נוהג לעשות נשימה אחת בשהייה משהו בין השברים
בשו”ת מהר”ם אלשקר [סי’ ו’] כותב ,וידוע הוא כי תקיעת ר”ה היא לזכרון ולתפילה ,וכדי שישמע לתרועה (כמשמעות המשנ״ב) ומחמירין עוד שבתקיעות דמעומד אף שעושים נשימה
אותה האדם ויכניע את יצרו ,ויזדעזעו איבריו ויתעורר לשוב בתשובה ,עד דאיכא מאן דמפרש בין השברים לתרועה אבל נשימה קצרה מאד דחוששין שלא יהו שוהין יותר מכדי
דזה הוא כדי לערבב את השטן [היינו שמה שאמרו בגמ’ (ר”ה ט”ז ,]:למה תוקעין ומריעין כשהן נשימה ,ולענ”ד לאו שפיר עובדי דהרבה פעמים אינו ניכר כלל לשומעים ההבדל בין
יושבין וכו’ כדי לערבב את השטן ,הכונה שהתקיעות באות להכניע את יצר הרע שבגופו] ,דקיימא נשימה אחת לב’ נשימות ,וזה אינו בדין ,דעיקר מצות התקיעה הוא השמיעה והם
לן הוא שטן הוא יצר הרע ,והיצר מת בשמעו קול שופר כענין שנאמר אם יתקע שופר בעיר ועם צריכים לשמוע הבדלה ברורה בין נשימה אחת לשתי נשימות.
לא יחרדו” ואז יכנע לבבו הערל ואל יתגבר יצרן עליהם ויעשו תשובה בלב שלם ,ולעיל הבאנו ואיך שלא יהיה ,גם לדברינו (דמה שנוהגין לשהות קצת הוא דלא כמאן) מ”מ יוצאין
את דברי הפנ”י יהושע שאומר שע”כ בתקיעת שופר מודה רבא שהמתעסק אינו יוצא ידי חובה בכל ענין שברוב המקומות נוהגים בשלשים האחרונות להריע מיד אחרי השבר ,וגם
מכיון שנאמר בהו “זכרון תרועה” כלומר שבתקיעה זו צריך להעלות זכרון של רחמים ושל
עקידת יצחק לפני אבינו שבשמים. בזה צריכים ליזהר מאד שלא להריע מתוך השבר רק להפסיק כל שהוא עד שיהא
ניכר שהם שבר בפני עצמו ותרועה בפני עצמו וכמ״ש בתה״ד מהסוגיא בחולין ודו״ק.
עוד הבאנו שם את דברי הבית הלוי שע”כ סובר הרמב”ם שופר צריך כונה כי בשופר כתיב
“זכרון תרועה” שמשמע מזה שמצוה זו תהיה בזכרון ובהרגשת הלב והדעת עוד יש להוסיף
שתקיעת השופר גם משמשת כזעקה של תפילה ,כי הנה ראה מה שכותב רש”י [בר”ה כ”ו’,]: נים נר למאור ...הקב''ה
שהשופר בר”ה באה לשם תפילה ,שנראה מדבריו שהתקיעה היא כעין זעקה של תפילה ,עוד
וכל מי שנות
מכירת מקומות
ישלם שכרם
יש להביא שתקיעת השופר משמשות כתפילות ,דהנה כתוב בגמ’ [ר”ה ל”ד ,].אמר הקב”ה
אמרו לפני בר”ה מלכויות זכרונות ושופרות מלכויות כדי שתמלכוני עליכם ,זכרונות כדי שיבוא נציב מאור ימי ר’’ה נא להסדיר את תשלום המקומות
לפני זכרוניכם לטובה ,ובמה בשופר ,ויש להבין שהרי כל תקנת אמירת הברכות והפסוקים לעילוי נשמת עד לערב יו"כ.
של מלכויות זכרונות ושופרות הוא מדרבנן ,וא”כ מה זה שכתבו אמר הקב”ה וביאר הגר”י
מאלצאן בסידור הגר”א ,דהנה אמירת הפסוקים הנ”ל אכן רמוזים במקרא אלא שמן התורה הרב יהודה בן שלמה
אינם לעיכובא ,כי בתקיעות השופר עצמן כבר נכללו ג’ הענינים של מלכויות זכרונות ושופרות גורלניק ז’’ל
[והרי הן כאלו נאמרו] ,וחז”ל קבעו ותקנו שיאמרו את ג’ הברכות עם כל הפסוקים ,אבל מן נתרם ע’’י כל המעוניינים לשלוח חומרים לגליונות
התורה הרי במעשה של תקיעות שופר נכללו כל הפסוקים ,הרי שבתקיעות עצמן כוללות את הבה’’ח אליהו זוהר נ’’י הבאים שבת שובה -יום הכיפורים
פסוקי המלכויות והזכרונות והשופרות ,וכיון שהתקיעות משמשות כתפילות הרי מובן שרק וסוכות
תקיעות של מצוה דהיינו תקיעות של בר חיובא ,יש להן את הכח והיכולת לשמש כתפילות ,וכבר נא להזדרז
מובן שאף שהמצוה היא השמיעה ,והתקיעה היא רק הכשר המצוה ,מכל מקום צריכה התקיעה ד
להיעשות ע”י בר חיובא.
אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים
מראה מקומות
חידודין
הרב אברהם ישעיהו גליק
עיקר מצות שופר בשמיעה או בתקיעה
הרב מאיר טעפ
אימתי מברכים ‘לתקוע בשופר’ ,ולא ‘לשמוע קול שופר’.
'הגר"ח זצ"ל הקשה לשיטת הרמב"ם (שופר א ג) ,דבשופר המצוה אינה מעשה הכנסת הגדולה (סי’ תקפה) כתב בשם הרדב’’ז שביובל היו מברכין לתקוע בשופר .ויש שביארו
התקיעה אלא השמיעה גרידא ,א"כ אמאי צריך התוקע להתכוין להוציא את שבר’’ה המצוה היא השמיעה וביובל המצוה היא התקיעה ,וכ’’מ ברמב’’ם שבהלכות שופר כתב
השומע ,כמבואר בר"מ (שם ב ה) ,הא כל המצוה היא לשמוע קול שופר בלבד, ‘מ’’ע של תורה לשמוע תרועת השופר’ ,ובספר המצוות במצות יובל כתב ‘וציוונו לתקוע בשופר’.
ותיסגי בכוונת שומע בלבד .ותירץ בשני אופנים :א .דאף דקיום המצוה היא
השמיעה ,מ"מ מעשה המצוה היא התקיעה ,ולפיכך בעי' כוונת שומע ומשמיע,
מפני שהתקיעה היא גם חלק מן המצוה כמו השמיעה .ב .דבלא כוונת המשמיע שני בני אדם יתקעו באותו שופר ,אחד יצא יד”ח והשני לא.
אז מעשה התקיעה אינו חל לגביה ,וליכא כאן מעשה מצוה כלל ,והוי השומע א .בגמ’ ר”ה (כז ):איתא דשיעור שופר שיאחזינו בידו ויראה לכאן ולכאן ,וכתב הריטב”א ששיעור
בכלל מתעסק ,דאינו עושה כלום. זה באדם בינוני ,אבל אדם גדול כבן אבטיח צריך שיעור גדול יותר ,והכל לפי האדם ,והביאו
בביה”ל (סי’ תקפו ס”ט) .ולפי”ז שופר המתאים לאדם בינוני ,הבינוני יצא והגדול לא יצא.
(ועי' בס' משאת לוי מהגרי"י רודרמן זצ"ל שהביא תי' א' של הגר"ח .והוסיף (והגר”א גניחובסקי דן בתוקע בינוני והשומע כבן אבטיח ,ובפשטות תלוי בתוקע).
שהגר"י סלנטר זצ"ל היה מכריז ,שיכוונו בשמיעה וגם במעשה התקיעה לצאת ב .בשו”ע (תקפו ה) כתב דמודר הנאה משופר לא יתקע בו ,רק ישמע מאחר .וכתב המ”ב דאע”פ
ידי המצוה ,דאין התקיעה רק היכ"ת דשמיעה ,אלא חלק מהמצוה ,ויוצאים שמצוות לאו ליהנות ניתנו ,מ”מ יש בתקיעה הנאת הגוף להרבה אנשים ,ולכן אסור לו לתקוע.
התקיעה מדין שליחות)' .ע"כ. ובשעה”צ הביא כפות תמרים שהכל לפי האדם ,ואם מרגיש בטבעו שאינו נהנה מותר לתקוע
(חי' הגר"ח סטנציל ר"ה כח): בו לכתחילה .ולפי”ז ב’ בנ”א מודרים הנאה משופר ,הא’ נהנה ולכן תקע לא יצא .והב’ לא נהנה
ולכן יצא יד”ח.
כתב הרמב”ם (שופר א א)' :מ"ע של תורה לשמוע תרועת השופר בר"ה' .ושם
החסיר אות אחת ממוסף דר”ה ,וצריך לחזור כל התפילה.
ג' :שופר הגזול שתקע יצא שאין המצוה אלא בשמיעת הקול ,אע”פ שלא נגע
בו ולא הגביהו השומע ,ואין בקול דין גזל' ,ועי' מ"מ .וכ"כ להדיא בתשובותיו בשו”ע (תקצא ג) כתב שצריך לומר ‘את מוספי יום הזכרון’ ,כדי לכלול אף מוסף דר”ח .וכתב
(סי' נא) .וכ"כ הבה"ג (רא"ש ר"ה ד י) והאבודרהם (פורים) ,בטעם נוסח הברכה המ”ב בשם הגרעק”א דאם ביום א’ של ר”ה שכח ואמר ‘את מוסף’ במקום ‘מוספי’ ,צריך לחזור
כל התפילה .אמנם בשעה”צ כתב שזה רק קודם שסיים הברכה ,אבל אם סיים א”צ לחזור ,שכבר
'לשמוע קול שופר' ולא 'לתקוע בשופר'. אמר ‘תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם’ ויצא בזה.
אולם דעת ר”ת (רא”ש שם) שברכתה 'על תקיעת שופר' דהתקיעה הוי גמר
מצותה .וכן בסמ”ג (עשין מב) ,וביראים (קיז) .וכתב בשדי חמד' :ולדעתי העניה
נפק”מ מאימת הדין של ראש השנה לכל השנה.
לענין דינא אין שום נפקותא ,דאנן אתכא דמרן סמכינן ,וכן המנהג פשוט לברך
לשמוע'. כתב בספר המכתב ‘העושה שופר אינו מברך שהחיינו כיון שזכירת הדין של ר”ה מפחידו’.
וביום תרועה (ר”ה כט ).ובשאג"א (ד) הקשו לדעת הר"מ ,למה חש”ו לא יוכלו
להוציא אחרים ,הרי סו"ס ישמעו באזניהם קול תקיעה .ובי' (חזו”א או”ח כט, מתי אומרים מלכויות זכרונות ושופרות ביום הכיפורים.
חלקת יואב לג) דגם להר"מ אם התוקע אינו מחויב נמצא דאינו קול שופר של ביום הכיפורים של יובל( ,משנ’’ב סי’ תקצג סק’’א).
מצוה.
ועי' מט"א (תקפה י) שנקט דאין ענין של מצוה בו יותר מבשלוחו .אמנם בשו"מ ברכה שלא בירכו בזמן בית המקדש ,מפני שקידשו ע’’פ הראיה ,ובזמן הזה כן מברכין אותה.
(ח"ה מה) כתב ,דודאי מצוה לתקוע בעצמו ,ומצוה בו יותר מבשלוחו. עירוב תבשילין בר’’ה שחל בחמישי .בזמן ביהמ’’ק לא ידעו אם יהיה יום א’ או שני ימים ,ועל הצד
שיהיה יומיים ,הכינו עירוב תבשילין ,אבל מספק לא בירכו ,אבל בזה’’ז מברכין.
אדם אחד מחויב ב’ פעמים בשמיעת שופר באותו יום של ר”ה.
ד ש מ י א ב ס י ע ת א
א .העובר את קו התאריך( .מנח”ש להגרשז”א זצ”ל ח”א סי’ כג).
ב .חציו עבד וחציו ב”ן חורין ,שנשתחרר בר”ה בו ביום יתחייב שוב לשמיעה מחמת החצי בן חורין
החדש שלא יצא בשמיעה קמייתא ,דל”ה בר חיובא.
ג .כתב בספר יום תרועה (ר”ה כח ).דקטן שהגדיל בר”ה לדעות שבעי’ מעל”ע ביום שנהיה י”ג
א”כ יצטרך לשמוע שוב .ובהגהות רעק”א על היום תרועה הוסיף בזה”ל‘ :אפ”ל לאינך פוסקים
דלא בעי מעל”ע ,משכחת לה בהביא ב’ שערות בחצות היום ,דצריך לחזור ולתקוע’.
ד .עבד שנשתחרר ביום ר”ה ,יש לדון דמה ששמע בעודו עבד לא היה אז מחוייב ,דהיה רק כאינו
מצווה ועושה ,ואולי אי”ז מועיל לפוטרו אח”כ כנשעשה מצווה בדבר מה”ת ,ואף שמכח קבלוהו
עלייהו היה מחוייב ,יתכן דגם זה מוגדר כחיוב קל מאשר חיוב תורה ממש של מצות שופר.
כיצד יתכן לכו”ע שיברך שהחיינו ביום שני של ר”ה בלי פרי או בגד חדש.
קטן שהגדיל ביום השני של ר”ה ,כתב בהגה’ קצה המטה על המטה אפרים ,שמברך שהחיינו
מעיקר הדין ,כי חיובו התחיל רק מהיום.
השם שראוי לקרוא לתינוק הנימול בר’’ה.
כתב בלקט יושר (הלכות מילה) שיקרא בשם יצחק ,ולא על שם אבותיו של התינוק דהוא ואביו
חייבים בכבוד אבינו יצחק.
מתי אין ברכת היין פוטרת הדבש.
כתב המג”א שלא יברך על הדבש כיון שהוא טפל לתפוח ,והקשה הגר”א גניחובסקי דהא יין
פוטר כל המשקין ,ודבש הוי אחד משבעת משקין ,והרי כבר עשה קידוש.
וכמה תשובות בדבר :א .נפק”מ לשומע קידוש ,ולא טעם מהיין ,דבפשטות לא פטר שאר משקין.
ב .בגמ’ יומא (פ ):מובא שמשקה הבא להכשיר אוכל הוי אוכל .ג .לגבי דבש אמרינן חישב
לאכילה הוי אוכל ,חישב לשתיה הוי משקה ,והכא מחשב לאכילה.
מי חיפש בעל תוקע כהן.
מובא שהגר”ח קנייבסקי זצ”ל סיפר ,ששמע מאביו הקה”י זצ”ל ,שאמר שהחזו”א זצ”ל היה
מחפש דוקא בעל תוקע כהן ,וטענתו היתה שמצינו שבני אהרן הם אלו שתקעו בתמידים
כשאנו ניגשים לפני המלך -מלכו של עולם ,ומקישים על שעריו ,והוא לעומתינו ,פותח שער לדופקי בתשובה. ובמוספים בדוקא ,וה”ה היום בתקיעותנו( .אמנם במנח”ח (מצוה שפד ד) כתב שבחצוצרות רק
אנו הרוצים לשוב אליו באמת ובתמים ,מבקשים שיפתח לנו את שערי התשובה. הכהנים הם אלו שתקעו ,אבל השופרות כשרים גם בישראל).
איזו זכות אנו יכולים להביא בפניו יתברך ,אם לא שאנחנו כאן למטה ,לא משאירים את השער סגור,
אנחנו פותחים את ליבנו ואת דלתותינו לרווחת משפחות הקהילה.
לא העלמנו אזנינו -אנא אל תעלם אזנך ,לרווחתינו לשוועתינו! הלכה מיוחדת שנאמרת רק בקריאת התורה של יום כיפור.
כתב המ’’ב (אינו מפורסם ,כיון שאינו בהלכות יוה”כ ,אלא בהלכות שבת סי’ רפב ו) בשם המג’’א
ה ת ר ו מ ה ד ר כ י (הל’ יו’’כ) ,בשבת אין להוסיף עליות יותר משבעה קרואים ,כיון שזה מכוון ומדויק ,שכל גברא
ה העברה בנקאית
בנק פאג"י סניף 188מ.ח 656224 .ע"ש 'קהילת בני הישיבות אשי ישראל' עבור 'צדקת האיש'
מערכת נדרים פלוס
ע"ש 'צדקת האי"ש'
לידי הגבאים
בבית המדרש מסתיים בפסוק של כפרה.
אֹלקי י ֲַעקֹב"
ֵ ׁשֹופר ַּבּכֵ ֶסה לְ יֹום ַחּגֵ נּו ּכִ י חֹק לְ י ְִׂש ָר ֵאל הּוא ִמ ְׁש ָּפט לֵ
ָ "ּת ְקעּו ַבח ֶֹדׁש
ִ
הרב ישראל הכהן ארנטרוי מלך במשפט יעמיד ארץ |
שמענו כי המשפט שמחה גדולה בכל העולמות. לא חכימאה אנא ולא חוזאה אנא ולא יחידאה אנא אלא גמרנא וסדרנא אנא (פסחים
ותוכן השמחה מבואר לכאורה במקראות הסמוכים ,אמרו בגוים ה' מלך אף תכון תבל בל קה,ב) לא חברתיו ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו ,אלא להזכירם את הידוע להם
תמוט ידין עמים במישרים ,בחצצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' .כי ע"י המשפט יכון כבר ומפורסם אצלם פירסום גדול (הקדמת המס"י) .לא לידון בדבר החדש באתי ,אלא רק
העולם ,ותיגלה בו מלכותו יתברך ,והמשפט עצמו הנהגת מלכותו ית' בעולמו היא .וכמש"כ לזכות לנפשאי ולאחריני ,להעמיד משפטי דינו ית' ביומו לנגד עינינו ,ומלך המשפט יצדקנו
רש"י ברכות יב,ב בטעם שינוי המלך הקדוש ,לפי שבימים הללו הוא מראה מלכותו לשפוט את במשפט לטוב לנו ולכל הנלוים עלינו בזה ובבא ,אכי"ר.
העולם .וכן במאמר החכמה לרמח"ל ,ואולם ביום ראש השנה האדון ברוך הוא עומד כביכול מראשית כזאת הודעת
בבחינת מלך על עולמו. ענין הדין דר"ה לא נתפרש בתוה"ק ,וברמב"ן (ויקרא כג כד ,ובדרשתו לר"ה) שאמנם לא
עומק הדין נתפרש במקרא ,רק נרמז בו ,ונודע מפי הנביאים ואבות עד משה רבנו.
והנה ,מצד הדין ,כבר כתב רמח"ל (מסילת ישרים פ"ד) אשר באמת ראוי להזדעזע ולהתחרד אבל לכאו' מה שסתם משה גילה דוד בתהלים (פא) ,במקרא הנזכר בפסוקי שופרות ,תקעו
תמיד ,כי מי יעמוד ביום הדין ומי יצדק לפני בוראו באשר השקפתו מדקדקת על כל דבר קטן או בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב ,וכן ברש"י שם פירש
גדול .שלענין משקל המעשים כך עולות בכף הקלות כמו החמורות ,כי לא ישכיחו החמורות את כי חק הוא לישראל מאת הקדוש ברוך הוא לתקוע באותו היום והוא יום המשפט להקב"ה ,וכן
הקלות ולא יעלים הדיין עינו מהם כלל כאשר לא יעלים מהחמורות ,אלא על כולם ישגיח ויפקח במצ"ד התקיעה ההיא היא חק גזרת המקום על ישראל כי הוא יום המשפט ובא התקיעה לזרז על
בהשואה אחת ,לדון כל אחד מהם ולהעניש אחר כך על כל אחד כפי מה שהוא .וכאשר הביא ע"ז התשובה לזכות במשפט ,וכן במלבי"ם שהוא רמז שהוא יום משפט לאלהי יעקב ,שמצד שהוא
שם קראי ,כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט וגו' ,הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אלקי יעקב ומשגיח עליהם הכין יום משפט לבחון בו את מעשיהם ולדון אותם איש כדרכיו .אכן,
אמונה ואין עול וגו' ,ומאמרם ז"ל (בבא קמא נ) :כל האומר ,הקב"ה ותרן הוא ,יתותרו מעוהי. באב"ע ורד"ק שם וכנ' כן דעת הרמב"ן ,לפרשו באופ"א ,על מצות תקיעת שופר עצמה ,שהיא
והרי מצד שורת הדין ועמקו ,אם תמצה עומק הדין ,מי יצדק לפניך בדין ,וע"ז ייסד הפייט חק לישראל ומשפט לאלקי יעקב ,כ"נ ,גם תחילת דברי המלבי"ם שענין הכתוב דמה שלנו
ביוה"כ ,ומתים במשפט ,כי מכל דורות העולם מאז לא נמצאו אלא ד' שמתו בעטיו של נחש, חוק סתום לפניו ית' הוא משפט מבואר בטעם.
זולתם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא .ובכלל זה צעירים גם ישישים ,על כרחך ועוד לכאורה מצאנו מקורו ,בריש איוב (א ו) ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על ה'
שכבר מנעוריו ממש ,נתחייב במיתתו ,ואריכות ימים עד שבעים שנה ואם בגבורות שמונים ויבוא גם השטן בתוכם ,וברש"י אותו יום שהיה ר"ה שהוא יום תרועה וצוה הקדוש ברוך הוא
ויותר ,על כרחינו אינה אלא ממידת רחמיו להאריך אפו ,וסופו ח"ו בלא ינקה לשאינן שבים, לשטן להביא זכות וחובה של כל הבריות ,להתיצב על ה' -לריב עמו שאין להתיצב אלא על דין
וגבי דיליה. כו' ויבא גם השטן בתוכם לקטרג הבריות .ולזה הסכים גם באב"ע בדרך אחת וז"ל ,וטעם ויהי
וזהו שטבעו הגאונים ,מי כמוך אב הרחמים זוכר יצוריו לחיים ברחמים ,כי זכרֹו אותנו עם שאר היום יום ראש השנה שכל בני העולם עוברים לפני השכינה כבני מרון ,וכן במצ"ד ר"ל היום
ברואיו לחיים ,לא יתכן אלא ברחמים ,ובשיעור גדול מכל רחמי העולם ,כי הוא אב הרחמים. המוכן לשיבואו בו לפני המקום מלאכי מעלה מלמדי זכות וחובה והוא יום ראש השנה שהוא
וכבר נתבאר במקו"א גם עיקר מטבע הברכה מחיה מתים ברחמים רבים ,דשייכות הרחמים יום המשפט ,וכן פי' הגר"א בדבר אליהו שם ז"ל ויהי היום הוא יום א' דראש השנה .ויבאו בני
לתחיה ,תתבאר רק לעומת מניעת הדין ,ויתכן לפ"ז גם המשך מטבע הברכה ,סומך נופלים האלהים הם הדיינים השופטים את העולם.
רופא חולים ומתיר אסורים ,דלא רק על כח הפעולה כן בפועל לאשר כבר נפלו חלו ונאסרו, ובמטבע התפילה ,מראשית כזאת הודעת ומלפנים אותה גלית ,נתבאר מרבינו שלמה
אלא כלפי אשר שורת הדין מחייבת כן בהם ,ומי יאמר זכיתי לבי. ובאבודרהם ובסידור חסידי אשכנז( ,הובאו כולם בקש"ק ביצה לב,א) על דין אדה"ר שהיה
ומיכה מנבא עוד (ו,ו) ,האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי ,פי' רבינו יונה שע"א פיס' כה, ביום בריאתו בר"ה.
כי אני מכיר עוצם פשעי ,כי ראוי לתת בכורי קרבן בעבור פשעי ,כי רב מאד וכי עצום .פרי יום הזכרון
בטני חטאת נפשי. ובמטבע התפילה והברכות קראו שם היום ,יום הזכרון ,וענינו מתבאר ג"כ מתוך מטבע ברכת
כן ,מיתתו של ר"ע ,שהראה הקב"ה למשה (מנחות כט,ב) ששוקלין את בשרו במקולין ,אמר הזכרונות ,אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם ,לפניך נגלו כל תעלומות והמון נסתרות
לו הקב"ה ,שתוק כך עלה במחשבה לפני .פירשוהו רבותינו האחרונים (בתורת חיים ב"ק נ,א שמבראשית כו' ,כי זכר כל היצור לפניך בא ואתה דורש מעשה כולם מחשבות אדם ותחבולותיו
וכן פירש בספרו צאן קדשים מנחות שם ,ואחריו בעיון יעקב על עין יעקב) ,שדנו כמחשבתו ויצרי מעללי איש .מבואר ג"כ שזהו עיצומו של יום ,יום זכרו יתברך כל בריותיו ומשפט
הראשונה להנהיג העולם במידת הדין .הרי לנו ,ציור מבהיל לעומק הדין ,לגדול כל הדורות, מעשיהם ,ובו יפקדו להזכירם לחיים או להיפך ח"ו.
שכל התורה שבע"פ המצויה בידינו מבית מדרשו ,ומשה תמה על שלא נמסרה תורה על ידו,
ואעפ"כ נידון במיתה חמורה כזו. מלך במשפט יעמיד ארץ
ובר"ה טז,א ברייתא באדם שאירע בו קרי או אונס ,דקודם יוה"כ נידון לשעבר היינו ביוה"כ בתהלים (פט,ג) עולם חסד יבנה .וכן לימדונו רבותינו ,ובה פתח רמח"ל מסילתו (פ"א) ,האדם
שלפניו ולאחר יוהכ"פ נידון להבא .ומבו' מיהת דגם פרטים אלו בכלל הדין .נורא מאד מי לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג והאמיתי והעדון הגדול מכל
יכילנו. העדונים שיכולים לימצא .ובדעת תבונות (פיס' יח) כי הקל ית"ש הוא תכלית הטוב ודאי,
ואמנם מחק הטוב הוא להיטיב ,וזה הוא מה שרצה הוא ית"ש לברוא נבראים כדי שיוכל להיטיב
עמד ושיתף עמה מדת הרחמים להם ,כי אם אין מקבל הטוב אין הטבה.
אמנם ,מאידך גיסא ,כבר מעת רצותו ית' קודם הבריאה לברא העולם במידת הדין ,ראה שאין אמנם אעפ"כ גילינו רז"ל (הובא ברש"י ריש בראשית ,והוא ברבה שם יב טו) וכן פירשו
העולם מתקיים ,ולצורך קיומו ,המבואר מטובו וחסדו כנזכר ,עמד ושיתף עמד מדת הרחמים. המקרא בראשית ברא אלקים ,שמתחילה ביקש לברוא את העולם במדת הדין .וכן אחר
וענין השיתוף מבואר ברמח"ל שם ,כי לפי שורת הדין ממש ,היה ראוי שהחוטא יענש מיד השיתוף מבואר כמובא להלן שהוא דוקא בתוך גבולות קיום הדין.
תיכף לחטאו בלי המתנה כלל ,וגם שהעונש עצמו יהיה בחרון אף כו' ,ושלא יהיה תיקון לחטא וטעם זה מבואר לכאורה מגוף טעם הבריאה ,המבואר עוד בד' הרמח"ל במס"י לכשיזכה
כלל ,אמנם ,מדת הרחמים היא הנותנת הפך השלשה דברים שזכרנו :דהינו ,שיתן זמן לחוטא האדם לטובה הזאת ראוי שיעמול ראשונה וישתדל ביגיעו לקנותה .ובדעת תבונות שם ,ואמנם,
ולא יכחד מן הארץ מיד כשחטא ,ושהעונש עצמו לא יהיה עד לכלה ,ושהתשובה תנתן לחוטאים כדי שתהיה ההטבה הטבה שלימה ,ידע בחכמתו הנשגבה שראוי שיהיו המקבלים אותה מקבלים
בחסד גמור .וזה חסד ודאי שאינה משורת הדין ,אך עכ"פ הנה הוא חסד שאינו מכחיש הדין אותה ביגיע כפם ,כי אז יהיו הם בעלי הטוב ההוא ,ולא ישאר להם בושת פנים בקבלם הטוב ,כמי
לגמרי .וכן כל שאר דרכי חסד כו' דרכי חסד הם לקבל את המעט כמרובה ,אך לא מתנגדים שמקבל צדקה מאחר.
ומכחישים ממש מדת הדין ,כי כבר יש בהם טעם הגון להחשיב אותם .אך שיותרו עבירות בלא ולפ"ז אין מקום בעולם אלא למי שעי"ז יקבל הטובה בדין .וכן בס' מזוה"ק ויצא קסב,ב
כלום או שלא ישגיח עליהם ,זה היה נגד הדין לגמרי ,כי כבר לא היה משפט ודין אמיתי בדברים, דהחסדים קרויין נהורין ,והגבורות בוצינין ,ומבואר דכשם שהנר הוא הכלי המחזיק האור ,כן
על כן זה אי אפשר להמצא כלל. הגבורה היא הכלי להחזיק החסד .אמנם ,שמא טעם זה אין בו די אלא כלפי טובת העולם
ושיתוף זה המוכרח לעיקר קיום העולם ,הוא הניתן תמיד לכל באי עולם ,כמעשה נינוה, הבא ולא כלפי הנהגת העוה"ז מיני' ובי'.
שלזאת לבד שלח אליהם קוב"ה יונה נביאו ,להשיבם ,ולקבלתו תשובתם ברחמיו ,להסיר ובמאמר הזוה"ק הנד' לפני התקיעות( ,בחלק המחזורים ,והוא מרע"מ אמור צח,ב בטעם
מעליהם הדין. תקיעת שופר) באמת מבואר בזה טעם אחר ,מקרא דקהלת ,דכ' והאלקים עשה שיראו
וע"ז טבעו לנו הגאונים ,מלך חפץ בחיים ,מקרא דיחזקאל (יח כג) החפץ אחפץ מות רשע מלפניו ,מאי עשה עשה להאי מקטרגא ואתקין ליה קמיה למהוי סייפא שננא על כל עלמא וכל
נאם ה' אלקים ,ועוד קראי בזה נזכרו במטבע תפילת נעילה ,וכן ייסד הפייט כי לא תחפוץ דא בגין דידחלון מקמי קודשא בריך הוא כלא .ודא איהו סנטירא דתבע חובי בני נשא ותבע
במות המת .והיינו כמבואר בסיפי' דקראי ,הלוא בשובו מדרכיו וחיה .הם הם דברי רמח"ל דינא ותפיס בני נשא וקטיל לון ואלקי לון כלא כמה דנפיק מן דינא .וכן שם עוד :ואי תימא
הנזכרים ,כי הוא ית' העמיד עולמו במשפט ,ושיתופו עמו מידת הרחמים ,ליתן אפשרות איך אתיהיב ליה רשו לההוא מקטרגא לחפאה ולמתבע דינא ,אלא ודאי בידא דהאי מקטרגא
לשוב ,שיתקיים על ידה הדין בצד מה. שוי קודשא בריך הוא למתבע דינא על כל עלמא ושוי ליה יומא ידיעא למתבע קמיה כל דינין
ובזה נת' לנו במקו"א מטבע ברכת ההודאה ,הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו דעלמא דהא קודשא בריך הוא עביד ליה ושוי ליה קמיה ,למהוי דחילו דקודשא בריך הוא סלקא
חסדיך ,ולכאו' נ' מהפך הענינים ,שתלה הרחמים בטוב ,והחסדים במרחם ,אמנם הדברים ושריא על כלא .ומבואר בזה חפצו ית' גם ביראת העונש ,ואכ"מ.
יתיישבו באופן נפלא ,מתוך סוג' זו דעיקר מקום הרחמים והדין בעולם ,המבו' כנת' דתכלית ובהמשך הדברים שם מבו' עוד טעם נוסף לזה :בגין (ישעיה סא) כי אני ה' אוהב משפט ואיהו
הכל הוא החסד ,וצורתו בדין ,וקיום הדין להביא החסד יתכן רק ע"י הרחמים ,נמצאו הרחמים בעי דעלמא יתקיים בדינא ולמנדע דאית דין ואית דיין .והוא לכאו' המבו' ג"כ במס"י (פ"ד)
ההיכ"ת לקיים הדין שבאמצעותו נוכל לקבל החסד .וזהו הטוב המטיב לנו ע"י שלא כלו מקרא דהצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט .בזה מבואר רצונו ית' במשפט מצד עצמו.
רחמיו ,ורחמים אלו כי לא תמו חסדיו ,לקיים על ידם רצונו בחסד והטבת כל באי עולם ,אם
אך שמוע תשמעו בקולי. ויגבה ה' צבקות במשפט
ובמטבע תפילת ר"ה ויו"כ ,מקרא דישעי' (ה,טז) ויגבה ה' צבקות במשפט ,מבואר עוד,
והקל הקדוש נקדש בצדקה שהמשפט הוא עילוי לפניו ית'.
ועל זה נתפלל כל השנה ,וצדקנו במשפט ,מלך אוהב צדקה ומשפט ,למצוא לנו מסילות והוא כבר בתוה"ק (שמות כט,מג) ,ונקדש בכבודי ,המתפרש ברש"י שם ,כאן רמז לו מיתת בני
להעמיד ִצדקנו עם סדרי המשפט. אהרן ביום הקמתו .וכן בשעת מעשה במות נדב ואביהוא (ויקרא י,ג) ,אמר משה לאהרן ,הוא
ובהאי קרא דישעי' הנז' דויגבה ה' צבקות במשפט ,מסיים בו ,והקל הקדוש נקדש בצדקה. אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד ,וברש"י כשהקב"ה עושה דין בצדיקים
וברד"ק שם פירוש בצדקה ביושר כמו משפט ,ועד"ז נ' באב"ע שם ,ולפ"ז הוא חוזר על עילוי מתיירא ומתעלה ומתקלס ,אם כן באלו ,כל שכן ברשעים.
עצם המשפט הנזכר .אבל ברש"י יתקדש בתוך הצדיקים הנשארים בכם ,וכן במצ"ד יתקדש ובתהלים (צו ,וכן צח) ,במזמורים נתקנו לנו בסדר קבלת השבת ,ומקראות אלו אף בפסוקי
שמו במה שיעשה צדקה להכשרים שבדור .וכן מצאנו בתנחומא (רי"פ קדושים) מהו והקל זמרת יום יום ,ישמחו השמים ותגל הארץ ישמחו השמים ותגל הארץ ירעם הים
הקדוש נקדש בצדקה שהוא מתקדש בעולמו בצדקה שהוא מלמד על ישראל סניגוריא.
מבואר כי עם העילוי המתקיים עם סדרי המשפט דוקא ,נוספת כביכול קדושה על קדושתו
ומלאו ,יעלז שדי וכל אשר בו אז ירננו כל עצי יער ,וכן ירעם הים ומלאו תבל וישבי
בה ,נהרות ימחאו כף יחד הרים ירננו ,וכל זאת ,לפני ה' כי בא כי בא לשפט הארץ.
ו
ֹאתיכֶ ם לִ ְפנֵי ד' ִּת ְט ָהרּו
ּכִ י ַבּיֹום ַהּזֶ ה יְכַ ֵּפר ֲעלֵ יכֶ ם לְ ַט ֵהר ֶא ְתכֶ ם ִמּכֹל ַחּט ֵ
הרב ישראל הכהן ארנטרוי מלך במשפט יעמיד ארץ -המשך| -
לכון בקל יבבותכון :וכן בריקאנטי שם ,ובהתעוררות זה הקול מלמטה מתעלה למעלה ומתיחד ית' מכבר ,בדרכי צדקה זו שעם המשפט .ואולי יתבאר ,כי הקדושה היא שגב ונעלמות
באחדותו ודוחה את המקטרג ומסתתמים טענותיו ,והפתח נפתח והתפלה נכנסה ,והמלך קם ההנהגה מעמנו ,והוא אף כי בודאי מעולם הקל הקדוש ,גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם ,מ"מ
מכסא הדין ומרחם על בניו .וכבר בזוה"ק שם ,ובשעתא דסנטירא קם למטען מלין עלייהו ,פקיד מאחר שמלכות לא תיכון אלא במשפט ,הנה מציאת דרכי רחמים וצדקה תוך המשפט ,מתוך
למתקע בשופר בגין לאתערא רחמי מתתא לעילא כו' כד ההוא קלא אתער מעילא ומתתא כדין רחמי המלך על עבדיו ,היא היא הגדלת שגב וקדושת הנהגתו עוד ועוד.
כל טענות דקא טעין ההוא מקטרגא מתערבבי. ובתהלים (קל,ד) ,כי עמך הסליחה למען תורא ,וברש"י לא נתת רשות לשליח לסלוח כמו שנאמר
שופר של חירות (שמות כג) כי לא ישא לפשעכם ,למען תורא שלא יהא אדם בטוח על סליחת אחר ,פירש תוספת
היראה ללא ע"י גוף הסליחה ,אלא על ייחודה בידו ועמו ית' .אכן באב"ע שם כאשר תסלח
ענין השופר ,כבר הראוהו רבותינו ,גבוה מעל גבוה ,ובמדרש (יל"ש בהעלותך תשכה ,הובא לעוני ישמעו חטאים וישובו גם הם ויניחו חטאם ואם לא תסלח לא ייראוך ויעשו חפצם ככל אות
גם בספר הבתים והועתק בקש"ק ר"ה טז,א) ובמה בשופר של חרות שנאמר והיה ביום ההוא נפשם ,לדבריו תוספת היראה ע"י גוף מציאות הסליחה.
יתקע בשופר גדול אבל איני יודע מי תוקע ת"ל וה' אלוקים בשופר יתקע .ובמאמר החכמה
לרמח"ל כי סגולת השופר בתקיעתו למטה וכח שרשו למעלה היא להחזיק הטוב ולכפות הרע, ושם (נא,ו) לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך .ונתבאר
ושם מתבאר שכל תקיעת שופר דכל שנה ושנה ,פועלת ממש בעולם ,לחזק התיקון העשוי בשערי תשובה בעיקר הט"ז (פיס' מה) כדי להראות לעמים צדקתך וגודל סליחתך ביום דברך
כבר במתן תורה ולהזמין העתיד ליעשות לעתיד לבוא .ונראה לקבץ בזה ראשי פרקים ודינך בעת שפטך אותי.
להעמיד ענינו. שורת הדין
הנה הנתפרש לנו בכתובים בו ,הוא בקרא דנבואת עמוס (ג ו) אם יתקע שופר בעיר ועם והנה ,מצד עיקר סיבת התנהגות העולם בדין ,אין מוכרח היות לו זמן כלל ,רק שכן יונהג
לא יחרדו ,כנזכר בענין השביעי לרס"ג בטעמי התקיעות ,כשנשמע תקיעת השופר נירא כאו"א כדינו ,וכמש"כ ברמב"ן (סו"פ בא) אם יעשה המצוות יצליחנו שכרו ואם יעבור עליהם
ונחרד ונשבר עצמנו לפני הבורא כי כך הוא טבע השופר מרעיד ומחריד .ופשוטו ודאי מבואר, יכריתנו ענשו.
וכדברי הרמב"ם (פ"ג מתשובה ה"ד) רמז יש בו כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו אכן ,כבר לימדנו רמח"ל (דרך ה' ב,ו) צורת וסדר הדין של מעלה וז"ל ,סידר האדון ב"ה
מתרדמתכם .אכן יש לעמוד על סוד החרדה וההתעוררות הזו עוד ,מתוך לשון המדרש הנ"ל, שהנהגת עולמו כולה ,בין מה שלמשפט המעשים של בני הבחירה כו' תיעשה בסדר כעין מלכות
ובמה בשופר של חירות. הארץ ,וכן אמרו חכמינו ,זכרונם לברכה (ברכות נח א)" :מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע",
דהנה במטבע התפילה טבעו לנו רז"ל ,תקע בשופר גדול לחרותנו ,שמענו שייכות השופר והיינו בבתי דינים וסנהדראות עם כל דרכיהם וחוקותיהם לזה ,והדברים מבוארים כבר בזוה"ק
לחירות .ומלבד חירות העתידה מכל שיעבוד ,כן מצאנו ג"כ קריאת דרור דיובל ,ע"י העברת שם וז"ל ,ואף על גב דכלא אתגלי קמי קודשא בריך הוא לא בעי אלא בדינא ,כלא כגוונא חדא
שופר תרועה ,ויובל גופו הוא בקרא דסיני במשוך היובל ,שם לשופר. עילא ותתא ,ועוד שם בתוך הדברים ,וכלא ידע קודשא בריך הוא אמאי אצטריך לכל דא אלא
ויש להתאים הדברים יחדיו ,דהנה כקרא דקהלת (ז כט) אשר עשה האלקים את האדם בגין דלא יהא פטרא דפומא לבני עלמא אלא לאחזאה דכלא עביד בארח קשוט וניחא קמיה
ישר ,רצון האדם העמוק ,בחינה העליונה ברצונות נפשו ,הראה הנפה"ח (ש"א פי"ח בהג"ה) מאן דאשתזיב מן דיניה.
לרמב"ם (פ"ב מגירושין ה"כ) שהוא רוצה להיות מישראל לעשות כל המצות ולהתרחק מן וזש"כ רמח"ל שם ,כי הנה סידר בתי דינים שונים של נמצאים רוחניים ,במדרגות ידועות
העבירות .אלא שבחיי עולם העכור ,מתמלא האדם כלשון הנפה"ח (ב,יד) ב'רעיוני ההבלים ובסדרים ידועים ,שלפניהם ייערכו כל הענינים הראויים לישפט ובגזרתם יקומו כל הדברים,
הבאים מכחות הגוף שנחקקו ונתדבקו בנפשו' ,וכקרא דמשלי (יד י) לב יודע מרת נפשו. וכמו שאמר דניאל (דניאל ד יד)" :בגזרת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא" .וכן הוא
ובזה בא קול השופר ,בטבעו להחריד ולהעיר האדם ,ומועיל להעיר את האדם לרצונות בזוה"ק שם סנטירא אתא ותבע דינא על כל עובדי בני עלמא כל חד וחד כפום ארחוי וכפום מה
אמיתת נפשו ,והיא לו יציאה משיעבוד לחירות ,משעבוד מלכויות ושאור שבעיסה לחירות דעבד ,וסהדין אתיין וסהדי על כל עובדי בני עלמא .ושם ,ווי לאינון דלא משגיחין ולא מסתכלין
טהרת נפשו ,כענין מכות דכפיית גט ,המועילות לגלות רצון החבוי ,כמבו' ברמב"ם שם. בעובדיהון דהא לגבייהו קיימין אלין סהדי מלכא ומשגיחין וחמאן כל מה דאינון עבדין וקאמרי
ומדברי רז"ל הנז' דייחסו התקיעה כביכול לה' אלקים ,ולדרכנו מבואר עפ"ד נפה"ח (ש"א דהא אינון סלקי וסהדי קמי מלכא והאי סנטירא קאים קמי מלכא ותבע דינא פלוני עבר דינא
פט"ו) כי הנשמה היא היא נשימת פיו ית' שבתוך כאו"א ,יתבאר להעמיד הדברים בהיפך ,ע"ד פלוני עבד כך ,והא הכא סהדי ,ועד דקודשא בריך הוא לא שאיל לון לית לון רשו לסהדא ,כדין
אסתכל באורייתא וברא עלמא ,דמסגולת השופר להעיר הטוב להשיל מעליו הרע ,לפיכך אינון סהדי סהדותא ,וכלא אכתיב קמי מלכא בפתקא.
טבעו להחריד ולפעול כן גם בטבע. ועל זאת ייסד הפייט ,אמת כי אתה הוא דיין ומוכיח ויודע ועד וכותב וחותם וסופר ומונה
עלה אלקים בתרועה ותזכור כל הנשכחות ותפתח את ספר הזכרונות ומאליו יקרא וחותם יד כל אדם בו.
ובתהלים (מז ו) ,במזמור הנאמר קודם התקיעות ,עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר .שכביכול הנה יום הדין
מלבד פעולת השופר על התחתונים ,להחרידם ולהעירם ,עוד פועל הוא גם בעליונים גבוהי וכנ' לפיכך ,הדין צריך זמן ידוע לישב בו ולדון .ועת הדין ,בגמ' ר"ה טז,א ה' שיטות בדינו
גבוהים. של אדם ,ומתני' שם בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון ,מוקמינן כתנא דבי ר'
ולפי דרכנו נלמד זה בכלל שהעמידו לנו רבותינו (ברכות נח,א) ,מלכותא דארעא כעין ישמעאל .וכוותי' מוכיח מטבע תפילת זכרונות כנזכר ,וכן הראונו הראשו' כנז' ,כבר בקראי
מלכותא דרקיעא ,וילמד עליון מתחתון .ידוע נדע כי כן הוא גם בעליונים ,פעולת השופר, דמשפט לאלקי יעקב ,ודאיוב .המבואר כי קבע לו הוא ית' יום מיוחד לדון עולמו ,ביום ראש
כדברי רמח"ל החל משופר ראשון דמתן תורה ועד שופר גדול העתיד ,דרך ויחד עם כל השנה .ותפילתנו בכל יום אקצירי ואמריעי ,פליגי בה תירוצי דהש"ס בר"ה שם אם דוקא כר'
שופרותינו דכל שנה ושנה ,להסיר זוהמת וטומאת העולמות ,להעיר העולם אל תכלית רצונו יוסי דאדם נידון בכל יום ,ואליבי' לכאו' לא שמענו לדין דר"ה ,או דא"ש אף למתני' ושאר
ית' בו ,וזהו גופא עילוי הנרצה לפניו ית'. תנאי דנידון בר"ה ,דיפה צעקה לאדם אף לאחר גמר דין.
ואמנם ודאי ,גם פעולה זו של השופר ,כשהיא נעשית ע"י שופרותינו שלנו ,צריכה לפעולת ומתוך מטבע התפלה זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון ,מבואר שייכות הזכרון הוא
השופר כן גם עלינו .וכענין שהראו הראשונים (רמב"ן שמות לג,ז ור"ן על הרי"ף ר"ה יב,ב מדה"ר) הדין ליום זה דייקא ,משום היותו תחילת מעשיך ,וברמח"ל (דרך ה' ד,ח) כי היום זה מחדש כל
מפרקי דר"א (פמ"ו) על שופר העובר במחנה ישראל בעלות משה למרום אחר חטא העגל ,שלא המציאות בבחינת הסיבוב החדש דהיינו השנה החדשה ,המבו' שההתחדשות מצריכה כביכול
יטעו עוד אחר העבודה זרה ,והקדוש ברוך הוא נתעלה אותו היום באותו שופר ,ומבואר שע"י סיבה חדשה לקיום ,ולפיכך מחייבת הקדמת הדין .ויתבאר יותר לדבריהם ז"ל כי מתחילה
תועלת השופר לעמ"י שלא יטעו ,עי"ז הועיל השופר ג"כ כביכול לעילוי של מעלה. עלתה במחשבה לבראות העולם במידת הדין .וזכרון ליום ראשון ,כנת' דהוא חוזר על הדין
דאדה"ר ,וצ"ת.
אשרי העם יודעי תרועה
והם תחילת דברי הזוה"ק שם דהאי איהו יומא דסיהרא אתכסי ביה וקאים עלמא בדינא ,וכן
בתהלים (פט פז) אשרי העם יודעי תרועה ,ונתבאר לנו ע"י רבותינו התנאים (ויק"ר כט ד), אח"כ שם ,יומא דר"ה איהו יומא דדינא ומלכא יתיב בכרסייא דדינא סנטירא קא אתי וחפי
במאמר ר' יאשיה ,שהן מכירין לפתות את בוראן בתרועה והוא עומד מכסא הדין לכסא רחמים פתחא דמלכא ותבע דינא.
ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדת הדין למדת רחמים.
ושם עוד ,ובהאי יומא אתייהיב ליה רשו לכסאה פתחא דמלכא וסיהרא אתחפיא לגו עד דיתגזר
והדברים אחוזים ואחודים עם הנתבאר ,כי עולם חסד יבנה ,ורק במעשי התחתונים ,הוא דינא על כל בני עלמא כו' ,אתקין כרסייא דדינא בהאי יומא וסנטירא אתא ותבע דינא על כל
המקום למידת דינו הצדק .ומהלך הדברים בקרא דאיכה (ג לח) ,מפי עליון לא תצא הרעות, עובדי בני עלמא כל חד וחד כפום ארחוי וכפום מה דעבד .וכן שם גודל כח המקטרג בעת הדין,
רק כקרא דירמיהו (ב יט) תיסרך רעתך ,וכפי שביאר בנפה"ח (ש"א פי"ב) החטא עצמו הוא דההוא מקטרגא חפי וכסי ואנעל פתחא על מלכא אתר דדינא שריא למתבע דינא על עלמא,
ענשו .וקומת הרע אחת היא ,החטא וענשו ,וכפי דגילה שם פלא נפלא מהזוה"ק (תרומה כגוונא דההוא ממונה ב"ד דלתתא דאתייהיב ליה רשו לאדכרא קמי בי דינא פלוני עבד כך,
קנ,ב) ,דכשתפסו אנשי כנה"ג להיצה"ר נכבה אז גם הגיהנום מעצמו ,דהא גיהנם לא אתוקד אלא ופלוני עבר על כך ,ולמתבע עלייהו דינא ,ותנן רשו אתייהיב לההוא ממונה ב"ד לאנעלא על בי
בחמימו דתוקפא דיצר הרע דחייביא. דינא פתחא עד דיגזרון דינא על כל מה דאיהו תבע ולית רשו לבית דין לדחייא ליה .כהאי גוונא
כך ממש ,זוהי תכלית העבודה ,שנתן לנו הוא ית' ,ליום הדין הנורא מאד מי יכילנו .להעלות שוי קודשא בריך הוא קמיה להאי דאיהו תבע דינא קמי מלכא על כל בני עלמא.
זכרוננו לפניו לטובה ,ובמה בשופר .כי בהתעורר עילוי התחתונים ע"י חרדת קול השופר, אכן בדברי הרמב"ן הנז' ,נראה דהראה נוסף בזה שייכות הדין לזמן זה ,שהוא ראש החודש
ועל ידו עילוי העליונים ,לטהר העולם מחלאת טומאתו ,אין עוד מקום לכסא דין ,וכל' רז"ל שחל בו יום הכפורים ,והוא הנכון להתחיל סדר כפרת יום הכפורים .ע"ש וצ"ת.
הנז' ,הוא עומד מכסא הדין לכסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדת הדין למדת
רחמים. ומשהצריך כאן תקיעת שופר דוקא ,ולא סגי לן בקביעת יום לעורר דרכי החסד הרגילים,
מבואר לכאורה מצד חומר הדין דיום זה ,דלא סגי לי' בדרכי החסד הקבועים.
אשרי העם יודעי תרועה ,ה' באור פניך יהלכון ,ה' אורי וישעי ,אורי זה ראש השנה .אחת שאלתי
אותה אבקש .אין לנו אלא הארת פניך. ותתן לנו ה"א באהבה את יום הזכרון הזה יום תרועה
◆◆◆ והנה ,ודאי היה באפשרותו לפניו ית' ,לקיים כל סדרי הדין לפניו ,ולהעלים הדבר מהנידונים,
כך ,זהו עיצומו של יום הגדול העומד עלינו ,מחד דינו הצדק ,נורא מאד ,כי מי יעמוד ביום ולא ידעו ולא יוכלו לעורר עליהם מדת הרחמיו ית' כנגד.
הדין ומי יצדק לפני בוראו ,מלאכים יחפזון כי לא יזכו בעיניך בדין ,ומאידך ,אשרי העם אולם ,כמטבע התפילה ,ותתן לנו ה' אלקינו ,המייחד הנהגתו עולמו עלינו ,באהבה ,אהבה
יודעי תרועה .אם נשכיל לקיים מצוותו ית' עלינו ,לשמוע קול שופר ,להתחרד ולהתעורר רבה ואהבת עולם לעמו ,נתן לנו ,את יום הזכרון הזה ,גילנו וציוונו על מקרא קודש בזה היום,
מהמרחיקים אותנו מעבודתו ,אל טוהר הנשמה העליונה ,רצון הפנימי המכתיר כל נפש לעמוד ולעורר כנגד אהבתו ורחמיו .וע"ז אמרו בזוה"ק שם ,ואף על גב דקודשא בריך הוא
מישראל ,לעשות הטוב והישר בעיני אלקים ,נצא לחירות נפשנו ,ועמנו חירות העולמות רחים ליה לדינא ,נצח רחימוי דבנוי לרחימו דדינא.
כולם ,ערבובא דשיטנא ,והוא הוא כביכול עילויו של מקום .וכל שחלק לו בגרם העילוי הזה, ואופן שציוונו הוא ית' לעורר על ידיו רחמיו ית' עלינו ,להינצל בהם מתוקף חומר הדין.
ודאי ובודאי ,יעלה זכרונו לפניו ית' לטובה ,לצאת מעומק הדין הנורא מאד מי הזכירוהו תיכף במטבע התפילה ,יום תרועה .וכמו שאמרו ז"ל (ר"ה טז,א) ,אמרו לפני זכרונות
ז יכילנו ,אל רחמיו שלא כלו ,לטוב לו ולזרעו בזה ובבא ,לנו ולכל בית ישראל,
אמן ואמן.
כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה ,ובמה בשופר.
והזכיר זה כבר במיוחס ליב"ע פנחס שם ,יום יבבא יהי לכון למערבבא סטנא דאתי למקטרגא
דיני תקיעת שופר | הרב אלימלך יוז'וק
שיעור כל שבר הוא ג' קולות ושיעור תקיעה הוא ט' קולות כשיעור ג' שברים ,וכמו כן א .עיקר דיני תקיעה
בתשר"ת על הצד שש"ת הם התרועה האמורה בתורה א"כ שיעור תקיעה הוא כשברים א .כתיב בתורה גבי חיוב תקיעה בר"ה וביוה"כ של יובל ג"פ הלשון תרועה [יום תרועה זכרון
ותרועה יחד (והיינו י"ח קולות) וא"כ יכול להאריך בשבר יותר מג' קולות ועדין אי"ז תקיעה תרועה שופר תרועה] ,ולמדו חז"ל ליתן את של זה בזה ולכן יש חיוב מן התורה לתקוע בכל
של תשר"ת. ר"ה וביוה"כ של יובל ג' תרועות ,ודרשו חז"ל (ר"ה לג :לד ).דכל תרועה צריכה תקיעה לפניה
ה .ובדעת השו"ע מבואר דס"ל דכיון שיש שם תקיעה בסדר תר"ת סגי בכך שאין להאריך ולאחריה מדכתיב והעברת שופר תעבירו שופר.
כשיעור זה גם בשאר הסדרים ,ויש שתלו זאת במח' רב האי גאון והראשונים ,דאם יוצאים ב .ובתרגום עה"פ יום תרועה (פ' פינחס) תרגם יום יבבא ,ונח' בברייתא (לג ):האם יבבא היינו
יד"ח בכל התקיעות אזי בג' קולות יש שיעור תקיעה לכה"פ בתר"ת וממילא גם בשברים גנוחי גנח והיינו כשברים שלנו או ילולי יליל והיינו כתרועה שלנו ,ורבי אבהו אתקין (לד).
אסור להאריך כשיעור זה כיון שיש ע"ז שם תקיעה כשרה במקום אחר ,אכן ריהטת הפוסקים דליעבדו הכי והכי והיינו שיתקעו תש"ת תר"ת תשר"ת [ואיפכא – היינו תרש"ת – לא ,משום
היא שלשיטת השו"ע אסור להאריך בשבר גם שלא לרב האי גאון (ובשו"ע בעצמו נר' דלא דאי"ז דרך בכי] .ומכיון שצריך ג' תרועות ולפניהם ולאחריהם תקיעות נמצא דלאחר התקנה
ס"ל כרב האי ,ויש בזה כמה הוכחות לכאן ולכאן). בעינן ג' פעמים תשר"ת תש"ת תר"ת וזהו הנקרא בפוסקים ל' קולות [ואף שאי"ז אלא כ"ז דהא
ז .והמנהג כהרמ"א (גם לספרדים) להאריך בשברים כג' קולות ולהאריך בתקיעה ט' קולות שברים תרועה כחד חשיב להו דלמא תרוייהו יחד זהו תרועה ,ואכן יש מהראשונים שדנו בלשון
ומעט יותר ,ובתשר"ת מאריך בתקיעה י"ח קולות ומעט יותר ,ואף לרמ"א יזהר מלהאריך זה של כ"ז קולות דבעינן שיהו הש"ת בנשימה אחת כדלקמן].
בשבר כשיעור ט' קולות. ג .ועוד מבואר שם בגמ' דבעצם בתשר"ת יוצא ממ"נ יד"ח תרועה ,כיון דתקע גם שברים וגם
ח .יש שכתבו שלמנהג ליטא אין את החשש הנ"ל כיון שהשברים אינם פשוטים כפי הנהוג תרועה ,אלא דאם רק אחד מהם הוא הנכון אזי השני הוה הפסק לתקיעה ,ובתוס' מבואר דר"ת
בהרבה קהילות (וכן ברוב הראשונים) אלא הם קול שבור ,וקול שבור פסול לתקיעה [ויש נקט להלכה דאין לחוש להפסק זה לכה"פ גבי להמשיך לנהוג כמנהגם ,ובביאוה"ג מבואר
שאמרו שזהו מקורו של מנהג זה לשבור את השבר ,ולא ידוע על מקור אחר למנהג זה דלר"ת אין כוונת הגמ' להפסק אלא לשהייה ,ושהייה אינה מעכבת.
הנוהג מאות בשנים ,אכן מסתבר שאי"ז פוסל לצד דבעינן שברים פשוטים] ,ואכן הרמב"ן ד .הראשונים הביאו תשובת רב האי גאון דהיו מקומות שנהגו כך ומקומות שנהגו כך ותקנת
כתב שאין את החשש הנ"ל לשיטת רש"י כיון שאין קול השבר וקול התרועה שוין ,אך מ"מ רבי אבהו הייתה רק כדי שלא יהיו חלוקים במנהגים או מפני לעז ,אך כל האופנים כשרים
אין לסמוך על סברא זו כדי להתיר שברים ארוכים ,כיון ששאר הראשונים והפוסקים וכן לצאת בהם יד"ח[ 1ועי' בב"ח דכתב דגם לדידן תקנת תשר"ת גופא היא מהאי טעמא ,דהרי
המשנ"ב לא הזכירו כלל מזה אף שודאי ידעו מנהג זה ,וע"כ שמהותו של שבר הוא קול קצר, בגמ' מבואר דהספק הוא או גנח או יליל ומהיכ"ת לחוש לשניהם ,אלא כדי שלא יהא שום
ואם יאריך בו כשיעור תקיעה אף אם יהיה פסול לתקיעה כי הוא קול שבור מ"מ אי"ז שבר חילוק במנהגים תיקן רבי אבהו לתקוע את כל האפשרויות בגנוחי וילולי ולזה קרי הגמ' ספק,
כי הוא ארוך. ובלשונות הראשונים יש לדקדק בזה] ,והראשונים בפשטות נקטו לא כך אלא שמצרפים שיטה
ט .מנהג התימנים בתרועה לעשותה כקול אחד ארוך ורועד ,וכן משמע בכמה ראשונים זו בחלק מן האופנים.2
שכתבו שהוא קול מתרעש (עי' בקונט' יעננו בקול להגר"ש דבליצקי) ,ויש שדקדקו כן מלשון ה .עיקר התקיעות נתקנו על סדר הברכות כמבואר במשנה (לב ).ויש בזה כמה שיטות ומנהגים,
המשנה שיעור תרועה כשלש יבבות ,ולכאו' אי"ז כשיעור שלש יבבות אלא תרועה עצמה היא ומנהגינו ע"פ השל"ה לתקוע רק בחזרת הש"ץ י' קולות בכל פעם ,ותקנו חז"ל להוסיף עוד ל'
ג' קולות של יבבה (וביחוד לשיטת רש"י) ,אלא ע"כ שגם תרועה היא קול אחד בשיעור ג' קולות קודם תפילת המוסף בכדי לערב את השטן והם הנקראים תקיעות דמיושב כיון שמדינא
יבבות [ויל"ע מלשון הגמ' שיעור תרועה כשלש שברים( ,ויש שנהגו גם בשברים לעשות קול שרי לישב בהם .ומבואר בראשונים שעיקר המצוה היא בתקיעות שבמוסף אף שיוצאים יד"ח
אחד ארוך עולה ויורד) ,ויתכן דשברים אפשר לעשות כמה קולות קצרים בשיעור זמן כזה כבר בתקיעות דמיושב ,3ואחר התפילה תוקעים עוד מ' קולות כמובא בערוך ועוד ראשונים
וכמנהג הגר"ח לעשות ה' שברים ודו"ק ,אכן מכח קו' זו הרבה ראשונים גרסו שיעור תקיעה מהירושלמי דמשלימין לק' קולות כנגד ק' פעיות שפעתה אם סיסרא ,והוא מנהגא ולא מעיקר
שלש תרועות וכן בשברים ,אך הביאו הראשונים דכן יש גם גיר' כזו כשלש ,ועי' בגלהש"ס הדין ,והמשנ"ב כתב שאין מחזירין בתקיעות אלו.
על המשנה לג.]: ו .כתבו הפוסקים שלא להפסיק בדיבור שלא מענין התקיעות והתפילה עד סוף תקיעות
ג .שברים תרועה בנשימה אחת דמעומד ,והחיי"א (כלל קמ"א) הוסיף עד סוף מאה קולות כדי שהברכה תחול על כל התקיעות,4
א .שיטת רוב הראשונים לתקוע שברים תרועה בנשימה אחת ,דכיון דהוא ספיקא אי גנח או ובראשונים נאמר שהתפילות אינם הפסק דהתקיעות נתקנו על סדר התפילה ,וה"ה לכל
יליל א"כ הכל אחד ,והביאו דדעת ר"ת לעשות בשתי נשימות ,והרמ"א (ס"ד) הכריע כן וכתב הפיוטים .אך מה שיש תוקעים אחר התפילה עוד שיטות לכאו' אין ענין לא להפסיק עד אז
ע"ז דאין לשנות ,אכן השו"ע הביא את ב' השיטות וכתב דיר"ש יצא ידי כולם ויעשו במיושב בדיבור ,דממ"נ אם אלו הם התקיעות הראויות כבר היה הפסק בין הברכה לתקיעות אלו
בנשימה אחת ובמעומד בשתי נשימות. (והגר"ש דבליצקי כתב לא כן ,וצ"ע) ,וה"ה בתוקעים מ' קולות אחרונים לא כמנהגינו.5
ב .הכרעת רוב האחרונים וכ"פ המשנ"ב דלר"ת דבעינן ב' נשימות יוצאים יד"ח בנשימה אחת ב .שיעור תרועה ושברים
אך איפכא לא ,ולכך כתב דמנהג השו"ע טוב שיוצאים בו ידי חובת כל השיטות ,וכן המנהג א .במשנה (לג ):שיעור תקיעה כשלש תרועות שיעור תרועה כשלש יבבות ,ושיטת רש"י והרבה
בא"י ,וכתב המשנ"ב דלפי מנהגינו שבמעומד תוקעים סה"כ ג"פ תשר"ת ג"פ תש"ת וג"פ ראשונים שיבבה היא קול קצר אחד ושיעור תרועה הוא ג' קולות כל שהם והם הנקראים
תר"ת ,ה"ה לתקוע במיושב ב' נשימות ובמעומד בנשימה אחת ,אכן נראה דטוב יותר לעשות טרומיטין ,ותקיעה היא כשיעור ג' קולות ,ושברים לפי"ז הם יותר מקול אחד אך פחות מג' כדי
כהכרעת השו"ע ,דבזה במעומד שהם עיקר התקיעות עבדינן בב' נשימות כהרמ"א ,ובמיושב שלא יהיה כתקיעה ,ולכן אורך השבר כב' קולות וג' שברים הם ו' קולות.
לתקוע בנשימה אחת ,דבזה יוצא יד"ח לכו"ע וכך לא תהא ברכתו לבטלה [ולדעת החזו"א ב .שיטת ריב"ם וריב"א בתוס' שם שכל יבבה היא ג' טרומיטין ושיעור תרועה הוא ט' קולות,
לקמן ג"כ יוצא בזה יד"ח ב' נשימות] ,ובארבעים קולות שבסוף התפילה המנהג בנשימה וכן שיעור תקיעה הוא ט' קולות ,ושיעור שבר הוא כג' קולות (וודאי לא יותר מח' קולות) ,אכן
אחת ,ולא ברור שכך עדיף ,אך נהגו כך כדי להרויח את כל השיטות גם לנשים שבאות בסוף בפוסקים נראה ששיעור ג' שברים יחד הוא מעט יותר מט' קולות.
התפילה ,ויש מקומות שנהגו אז לתקוע כשיטת החזו"א בנשימה אחת ,עי' לקמן ,ובמגן ג .בגמ' שם מבואר ששיעור התקיעה שלפניה ולאחריה צריך להיות לפחות כשיעור התרועה
האלף (סקמ"ג) כתב לתקוע כמו שתקעו במעומד ,דהיינו למנהגינו בב' נשימות. שבאמצע ,ולכן בתשר"ת שיעור התקיעה צריך להיות יותר ארוך מאשר בתר"ת ובתש"ת,
ג .וצ"ע במי שיכול לשמוע רק ל' קולות ,וכן לפי הנהוג לתקוע לחולים רק ל' קולות ,כיצד וכן בתש"ת יותר מתר"ת (ושיטת הרמב"ם ששיעור התקיעה שלפניה ולאחריה ביחד יהיה
עדיף לתקוע ,אי לצאת יד"ח כל השיטות או יד"ח עיקר המצוה כהרמ"א ,והמנהג לתקוע כשיעור התרועה ,ונפ"מ בזה שאין להאריך בשברים יותר מחצי משיעור התקיעה הנ"ל ,אכן
בנשימה אחת ,וכ"כ הגר"ש דבליצקי. רוב הפוסקים לא נקטו כן) ,והנה גבי שברים כתבו הפוסקים דאין להוסיף על השברים ,6אך
ד .בגדר נשימה אחת ושתי נשימות ,לשון הראשונים היא דאין להפסיק כלל בין השברים בתרועה אפשר להוסיף יותר מהשיעור ,ויש מן הפוסקים שכתבו שאם מוסיף בתרועה יש לו
לתרועה ,והב"י הביא מתרוה"ד דצריך להפסיק אך לא בכדי נשימה ,וכך כתבו רוב האחרונים להאריך גם בתקיעה שלפניה ולאחריה כשיעור התרועה שתוקע בפועל (עי' שפ"א לג :וכ"ה
וכך הכריע המשנ"ב (סקי"ח) דנשימה אחת הוא לתקוע שברים תרועה בהפסק של פחות בסידור היעב"ץ ,ויש שדייקו כן מהרמב"ן בדרשה ,ויש שאמרו שכן היא דעת הרשב"א ע"פ
מכדי נשימה ,והיינו שאי"ז קול אחד ממש אלא ב' קולות המצטרפים לקול אחד ,ולכך צריך מש"כ תלמידי הרשב"א אך ברשב"א עצמו נמצא לא כן ,עי' בקונט' יעננו בקול להר"ש דבליצקי
להבדיל ביניהם ,וב' נשימות היינו שיפסיק ביניהם כשיעור נשימה [י"א דא"צ לנשום ממש ז"ל) ,ולכן בתשר"ת מאריכים קצת יותר בשיעור התקיעה כדי שתהיה התקיעה בשיעור הש"ת
וי"א לנשום ממש (שועה"ר סק"ח) וכן נוהגין הרבה] ,7והביאור בזה הוא דשברים תרועה הם ב' (ובארבע שניות די ברווח לפי הנסיון) ,אכן בדיעבד אין מחזירים ע"ז.
סוגי יבבות שביחד נקראים תרועה ,אך צריך שיהיה ביניהם הפסק ,דאל"כ יחשב כקול אחד, ד .וכתבו הראשונים וכ"פ השו"ע ,שלשיטת רש"י אין להאריך בשיעור השבר ג' קולות דא"כ יגיע
והרי אף שברים יש ביניהם קצת הפסק וחשיבי קול אחד ,ולכך מפסיקים בנשימה ,אכן מ"מ לשיעור של תקיעה ,ונמצא לפי"ז שלא שייך לעשות את ב' השיטות ביחד דאם יאריך בשבר
אם לא הפסיק כשר ,דסו"ס הם ב' סוגים של יבבות [דלא גרע מתר"ת בנשימה אחת שכתב הגיע לשיעור תקיעה לשיטה זו ,והשו"ע הביא לשיטת רש"י וכתב שלא יאריך בשבר כג' קולות,
השו"ע (ס"ה) שהיא כשרה] ,אך הצורה הנכונה היא לעשותם בהפסק ,ויתכן דאף למ"ד דבעי' והרמ"א כתב שאין לחוש אם האריך יותר וכן המנהג ,והוא ע"פ מש"כ הג' אשרי והמהרש"א
נשימה אחת הגדר הוא שהם ב' סוגי יבבות ,אלא דסגי בהפסק קצת כדי שלא יחשב לתרועה בגמ' שם דאף לשיטת רש"י עד כמה שתוקעים תש"ת כי זה התרועה האמורה בתורה א"כ
אחת [וניחא בזה קצת מה שהם נחשבים כב' קולות לענין מאה קולות].
ה .שיטת החזו"א (וכעי"ז באבנ"ז או"ח סי' תמ"ג תמ"ד) דב' נשימות היינו בהפסקה קטנה .1ויש שישבו לפי"ז מה שמצינו בזוהר כוונות לתש"ת ותר"ת ותשר"ת ,ואף שקדם לרבי אבהו ,אע"כ דרבי אבהו
לא תיקן את המושג תש"ת תר"ת ותשר"ת אלא רק תיקן שכך יעשו כולם.
ביניהם פחות מכדי נשימה (והוא צ"ע ממשמעות הראשונים דב' נשימות היינו להפסיק בכדי .2כגון המנהג שהביאו הראשונים לתקוע במלכויות תשר"ת בזכרונות תש"ת ובשופרות תר"ת ,ותמהו על מנהג
נשימה) ,ונשימה אחת היינו בלי הפסק כלל [כמשמעות הראשונים ,ובאבנ"ז סו"ס תמ"ד זה דממ"נ לא יוצאים אלא רק פעם אחת ,וכתב הגר"א ליישב המנהג דלרב האי גאון א"ש כיון דיוצאים יד"ח
כ' דידוע דהתרוה"ד לא ראה הרמב"ן והר"ן] וכעין מריע מתוך השבר ,אך אם הפסיק בכדי בכולן ,ועי' לקמן כמה מקומות כאלו.
נשימה וכ"ש אם נשם בפועל ביניהם ה"ז לא יצא יד"ח ,ולפי"ז במנהגינו לתקוע למיושב .3וכעין מה שמצינו באכילת מצה שכתבו האחרונים שאף שיוצאים יד"ח בכזית ראשון מ"מ עיקר המצוה היא
באכילת האפיקומן [וכן ידוע לדון בלולב שיוצאים יד"ח בנטילה אך העיקר הוא בהלל] ,ועי' בזה בט"ז (תפ"ד
פחות מכדי נשימה יש בו מן המובחר בכך שיוצאים יד"ח לכו"ע ,דלחזו"א הוא הנקרא שתי סק"ג) מדוע באמת אין איסור לדבר בין אכילת מצה לבין אכילת אפיקומן ועכ"פ ודאי שאין איסור.
נשימות וכהכרעת הרמ"א ,ולשא"פ הוא נשימה אחת ויוצאים בו יד"ח לכו"ע ,ולצאת לדעת .4ומבואר בזה שהברכות הולכות על כל התקיעות שיתקע עד שלא ידבר ,ומתבאר דמצות תקיעה אין לה
החזו"א בנשימה אחת שהוא מנהג ראוי ,סגי בתקיעות שאחר התפילה. שיעור למעלה ,אכן נראה שאם הפסיק אחר תקיעות דמיושב לא יהני מה שישמע הברכות מאחר דהרי כבר
ו .מהו מריע מתוך השבר נח' בדבר תלמידי החזו"א ,רובם (ר"י שפירא ,ר"נ קרליץ ,ויבל"ח ר"מ יצא יד"ח.
.5אא"כ נימא דאף שהם קולות פסולים מ"מ עולים למאה קולות ,דהרי אי לא נימא כשי' רב האי גאון אזי רוב
גרינימן ,עי' אמרי יושר יו"ד ליקוטים סי' ל"ד ,וכן הר"ש דבליצקי בחיבורו יעננו בקול) נקטו המאה קולות הם קולות שאינם תקיעות באמת אלא רק מספק ואפ"ה עולים הם למאה קולות ,ויל"ע בזה.
.7ומקור לזה הוא מדברי השטמ"ק בשם הרא"ש ערכין י .דלצד שצריך שתי נשימות הוא בהפסק נשימה, .6עצם דבר זה לא ברור כ"כ ,דבראשונים להדיא דמותר להוסיף על השברים ,והמשנ"ב הביא בשם האחרונים
אך עיי"ש חידוש גדול דאסור לשהות בין השברים לתרועה ,ולכך דווקא כשנושם בפועל מותר אך לשהות לא להוסיף ,ומצינו בזה ב' טעמים ,האחד מבואר בפרישה (סק"א) דכיון שאנו עושים בנשימה אחת א"כ אם
כדי נשימה אסור ,ועי' בטור תק"צ שמהנידון אי חשבינן להו כ"ז קולות או ל' קולות נראה שהם ממש ב' יוסיף על השברים דלמא לא יעשה התרועה באותה נשימה של השברים ולכך לא יוסיף ,ולפי"ז למנהגינו
קולות נפרדים ,ושמעתי מהר"א ליברמן שליט"א דבפרנקפורט נהגו להקרות (עפ"ד הרמ"א דב' נשימות) שבמעומד עושים ב נשימות אין חשש כזה ואפשר להוסיף על השברים ,אכן הב"ח (סקי"ב) כתב טעם נוסף,
שברים ואחר תקיעת השברים הקריאו תרועה ,ועי' ט"ז סק"ו ששלל מנהג זה ,וע"ש עוד דאף שנוהגים דכיון שאנו נזהרים שלא להאריך בשברים כדי שלא יבואו לכלל תקיעה א"כ אין לעשות יותר מג'
כדברי הרמ"א בב' נשימות מ"מ לא יעשה שום שהייה בין השברים לתרועה ויעשה תכופים כל מה שאפשר
אף שמפסיק בנשימה.
שברים כדי שלא יכנס השבר האחרון לספק תקיעה ,והוא צ"ב ,וכנראה כוונתו דכל כמה דאפשר
למעט בשברים עדיף כדי שלא יקרה מצב כזה של שבר ארוך מדי. ח
דיני תקיעת שופר | הרב אלימלך יוז'וק -המשך
לתחילת הסדר או יחזור על ש"ת ,וד"ז תלוי בכמה פרטים ובגדרי ש"ת אי הוו קול אחד או דנשימה אחת היינו ברצף אך אינו קול אחד ממש ,וכן מסתבר ,דהא אפילו בשברים ותרועה
שנים ,ואי קול הפסול לשיטה אחרת יהיה הפסק ,וצ"ע. עצמם יש הפסק בין שבר לשבר ובין תרועה לתרועה [ואפי' בתרועה תימנית יש הפרד בין
ו .פוסקי זמננו כתבו דמותר להפסיק בברכת אשר יצר אף קודם תקיעות דמעומד ,ונראה הקולות] ,ומדוע ס"ד דבין שברים לתרועה לא יהיה אפילו הפסק זה ,ומאידך הגרח"ק נהג
לכאו' דמה שהפסיק בזה אינו סיבה שכעת יכול להפסיק יותר בדיבור ,דכמו דשהה לגמור בזה שאין בהם אפילו כדי הפסק משהו והוא צ"ע ,ועי' הערה ,8ויש שנהגו לעשות כדרך זו
כולה שאסור לשהות לכתחילה בין התקיעות הוא אינו לעיכובא אלא כך צורת המצוה אך לעשות ד' שברים כדי שלא יפסל השבר השלישי ,אלא להריע מתוך השבר הרביעי ,אכן
להעשות ברצף אחד ,אך אם שהה עדיין נחשב שמקיים את המצוה והברכה חלה על כל גם זה אינו מרווח ,דסו"ס עד כמה שאין ע"ז לא שם שבר ולא שם תרועה יתכן דהוא הפסק
המצוה ,כך גם בהפסיק בדיבור (אחר תקיעות מיושב שכבר יצא יד"ח) אין הענין בזה משום [ויש לפלפל בזה גבי מעשה דמגנצא שדן בו השו"ע בסעיף ז' ,דיתכן דאף אם קול פסול
שהברכות לא יחולו על המעומד אלא הוא דין לכתחילה לא להפסיק בין התקיעות [ובאמת אינו מפסיק אך בש"ת דבעינן שיהא ללא הפסק כלל יתכן דגם קול כזה מפסיק דלא גרע
יש לדון בזה כעין מה דמצינו מח' ראשונים גבי הלל בר"ח ,דשי' תוס' (סוכה מד ):דמברכים מהפסק נשימה] ,ויש לידע ,דלכאו' אי אינו מריע מתוך השבר ממש אלא רק בנשימה אחת
עליו והראיה דאסור להפסיק באמצע ,אכן הר"ן פליג דאי"ז ראיה דמה שאסור להפסיק הוא ללא הפסק יתכן והם תקיעות כשרות אף להמשנ"ב ,דהמשנ"ב כתב דנשימה אחת היינו
כי אין מפסיקין בהלל ,וחזינן דהדין להפסיק באמצע המצוה לתוס' הוא רק בגלל הברכה להפסיק פחות מנשימה ,אך לא ברור שאם לא הפסיק יהיה פסול.
שברך לפניה וצריך שהברכה תחול על כל ההלל ,ולר"ן הוא דין שקיום צורת המצוה היא בלי ד .כוונה לצאת יד"ח התקיעה ששומע
הפסק ,ודו"ק בזה לעניינו].9 א .הקשו הראשונים אמאי בעינן בכל סדר לתקוע תקיעה בתחילתו ,הא ממ"נ א"צ ,דהתקיעה
נספח :שיטת רב האי גאון שבסוף הסדר הקודם תעלה לסדר זה ,והיינו דכשתקע תשר"ת ואח"כ תש"ת א"צ לתקוע
הנה שיטת רה"ג היא דכל תקיעות שאנו תוקעים הריהם כשרים ,דתרועה של התורה היא תקיעה בתחילה ,דאם יוצאים יד"ח בתשר"ת אזי אין צורך כלל בתש"ת ואם יוצאים יד"ח
או שברים או תרועה או תרווייהו [ובתחילת הדברים הובא מהב"ח דתרווייהו לא היה נהוג בתש"ת א"כ התשר"ת לאו כלום הוא ותעלה התקיעה האחרונה של תשר"ת לתש"ת ,ותירצו
קודם תקנת רבי אבהו] ,אלא שרבי אבהו תיקן רק שכולם יתקעו את הכל ,אך יוצאים יד"ח תוס' (לג :סוה"ע וכן הביאו עוד ראשונים) דשמא כיון שעשו התקיעה לשם פשוטה שאחר
בכל אחד מהם. התרועה לא רצו שתעלה לשם פשוטה שלפניה.
והביאו הראשונים דשיטת הרמב"ם לא כן ,דמפורש בדבריו שתקנת רבי אבהו הייתה מחמת ב .אכן המשנ"ב הביא (סקכ"ו) מהב"י בשם הר"ן תירוץ נוסף דלא רצו חז"ל שיטעו בזה
ספק. ויאמרו שמספיק רק תקיעה שברים בלא תקיעה אחריה או רק תרועה תקיעה בלי תקיעה
והנה בפשיטות אנו נוהגים לא כרב האי ,אלא שמצינו כמה מקומות שנסמכו ע"ז לענין הלכה, לפניה ,ולפי"ז פסק הרמ"א דאם תקע וכיון שיעלה לכאן ולכאן בתנאי מהני ,וכך נקטו
ובחלק מהם יש לתמוה על כך שלא נתפרש שהלכה זו היא כרב האי. הפוסקים ,ודלא כרבי אליהו מזרחי שהובא בב"י שפוסל אפילו בתנאי.
א .כתבו הראשונים דמנהגם היה לתקוע ע"ס הברכות במלכויות תשר"ת בזכרונות תש"ת ג .ומבואר דתנאי מיהא בעינן ,ולכאו' הא באמת קיים פה ממ"נ דיוצא יד"ח בתקיעות של
ובשופרות תר"ת ,ותמהו ע"ז דממ"נ רק אחד מהם הוא סדר כשר ,וציינו דמנהג זה א"ש התורה ומדוע צריך תנאי ,ולכאו' חזינן דצריך לכוון לצורה שבה הוא יוצא יד"ח.
לרה"ג כיון שבהכל יוצאים יד"ח ,ועיי"ש איך ישבו המנהג גם לא כרה"ג. ד .והעירו ע"ז מדברי המשנ"ב (סקל"ה) דמי שטעה ותקע תרר"ת [שפסול משום הפסק בין
ב .הטור כתב ,ומקורו מהראשונים ,דאם מאריך בשברים ומקצר בתקיעה לא עביד לא כמר התרועה השניה לתקיעה] יתקע כעת עוד תרועה ותקיעה ודיו ,כיון שתקיעה אחרונה של
ולא כמר ,והיינו דלרש"י התקיעות והשברים הם קצרים ,ולריב"א וריב"ם שניהם ארוכים ,אך תרר"ת עלתה לו לתקיעה ראשונה של תר"ת ,וחזינן דאף שתקע בטעות ולא כיון לשם תר"ת
אם יעשה תקיעה קצרה ושברים ארוכים לא יצא יד"ח לכו"ע ,דאם התקיעה היא קצרה גם זה מ"מ יצא יד"ח ,אכן הביאור בזה דודאי א"צ לכוון לשם התקיעה המסוימת הזו ,אלא
השברים צריכים להיות קצרים ושבר ארוך הריהו בכלל תקיעה לשיטה זו. סגי בכך שמכוון לתקיעת מצווה ,אלא שבתקע לשם תש"ת לא עולה לו לתר"ת וכדו' ,כיון
והב"י והב"ח העירו ע"ד הטור ,דהרי אם כעת תוקע תש"ת אזי התקיעה צריכה להיות יותר שכיון לרצף אחד של תקיעות ושמע תקיעה מרצף אחר ,והו"ל כשומע תקיעה לשם שיר ,אך
ארוכה מהשברים ,וא"כ אין השברים פסולים דביחס לסדר זה אין השבר אתי לכלל תקיעה, כשכיוון לשם תר"ת רק שטעה ותקע תרר"ת יצא יד"ח בתקיעה אחרונה זו לתר"ת שתוקע
והב"י כתב דכיון דשם תקיעה עליהם בעלמא בסדר אחר ממילא פסול הוא אף לסדר זה כעת ,דמה לי תקיעה ראשונה מה לי תקיעה אחרונה ,והרי בשניהם כיון לצאת יד"ח שמיעת
של תש"ת כיון דשם תקיעה עלה בסדר אחר ,אך הב"ח כתב דכיון דלפי רה"ג אזי שבר זה סדר תר"ת ,וכן נראה מדברי שועה"ר.
הוי תקיעה במק"א כגון בתר"ת ממילא גם כאן חשיב תקיעה ,והראשונים הנ"ל ס"ל כרה"ג. ה .ויש לדון לפי"ז במי שכיוון לשמוע שברים ארוכים ולבסוף שמע שברים קצרים כשיטת
ג .המשנ"ב בב' מקומות ,א' גבי מודר הנאה שיתקע רק את המחויב מעיקר הדין והיינו רש"י ,דיש מקום לומר דעד כמה שלרש"י השברים הארוכים אין הם בכלל שברים אלא בכלל
תשר"ת תש"ת תר"ת ,והוא רק לרה"ג ,וכן במי שאיתרמי ליה שופר אחר שקיבל שבת דהוא תקיעה א"כ אי"ז נחשב שכיון לצאת יד"ח שברים ,וכמו"כ בכיוון לתקוע ב' נשימות ותקע
ספק שבות תוקע רק תשר"ת תש"ת ותר"ת ואכן צע"ג בביאור זה ,דלדידן לא יצא כלל יד"ח, בנשימה אחת לדעת החולקים על ר"ת ,דלדידהו בב' נשימות אי"ז נחשב תשר"ת כלל אלא
ואולי המכוון דא"א להתיר לו אחר שיש צד שיצא ,וצ"ע [ובשוה"ל הגיה דתוקע ג"פ תשר"ת שיר בעלמא ,ושמא נחשב שכיון לתשר"ת רק באופן פסול ,וצ"ע.
תש"ת תר"ת] ,אכן הא ל"ק דאי הוא כרה"ג אמאי תוקע תשר"ת תש"ת תר"ת ולא ג"פ אחד ו .מצוי מאוד שאין השומעים יודעים היכן אוחז התוקע ועלולים לחשוב שתוקע תר"ת תחת
מאלו (או ג"פ תשר"ת דלר"ת יוצא בזה יד"ח הכל) ,דכבר הביא הב"י מהריטב"א דהטעם תש"ת וכדו' ,ובכל כה"ג אמרו משמיה דהגרי"ש דסתמא דעת השומע על דעת התוקע ,ויש
דתוקעים בכל ברכה תקיעה אחרת הוא כשי' רה"ג ,ומה שמשנים הוא כדי שיתברר שהכל מקומות שנהגו להכריז שכל התקיעות הם על דעת התוקע והמקרא ,וכן נהגו בישיבת מיר,
אמת ע"ש. וכך נהג ר"א לופיאן זצ"ל.
ד .יום תרועה ,כתב הר"ן דלרה"ג א"ש המנהג שהובא לעיל לתקוע תשר"ת תש"ת ותר"ת בין ה .כמה הערות למעשה
כל הברכות יחד ,והוסיף הר"ן דהוא משום יום תרועה ,ומבואר חידוש דטעמו של רה"ג הוא א .קול שעולה ויורד באמצע המנהג שכשר לתקיעה [והמהרי"ל דיסקין היה מחמיר בזה].
משום יום תרועה ודווקא לרה"ג יש חידוש זה ולחולקים לא ,וידוע דהמהרי"ל דיסקין היה ב .קול רועד מסברא כשר לתקיעה כל עוד אינו דומה לתרועה תימנית שהם קולות נפרדים
תוקע כל היום ,ויש שאמרו שטעמו הוא משום דכל היום הוא יום תרועה ,ויל"ע אי הוא רק המחוברים ביניהם ,ותלוי בשמיעת האוזן.
כרה"ג. ג .השעה"צ (סי' תקפ"ה סקל"א) כתב דבמקום שאין מנהג לא יקריא המקרא תקיעה ראשונה
ה .הנה תקנת רבי אבהו להרמב"ם היא רק בכדי לצאת מן הספק ,אך לרה"ג אף דודאי יצא משום דהוה הפסק בין הברכה לתחילת התקיעות ,וצ"ב קצת מ"ש תקיעה ראשונה מהסדר
מ"מ תקנו לתקוע בצורה כזו. שלאחריו ,דלכאו' מחמת הספק יתכן שלא יצא יד"ח כלל בסדר תשר"ת ואכתי לא החל
ומעתה יש לדקדק דדברי הראשונים שפסקם הרמ"א דאם כיון בתקיעה אחרונה של תשר"ת במצוה עד שיחל תקיעה של תש"ת או תר"ת [אא"כ נימא דהתקיעה היא הרי תקיעה ,וגם
שתעלה לתקיעה ראשונה של תש"ת יצא ממ"נ ,לכאו' הוא רק לשי' הרמב"ם דהעיקר הוא בתקיעה של תשר"ת כבר יצא יד"ח תקיעה אחת ונקרא שהחל במצוה ,אך זה יהיה תלוי אי
בכדי לצאת מן הספק ,אך לרה"ג אף דודאי יוצא יד"ח אפ"ה תקנו לתקוע גם תשר"ת וגם מכוון לסדר תשר"ת דאז לא יוצא יד"ח בתקיעה זו לסדר אחר ,ויל"ע] ,אכן המנהג בהרבה
תש"ת ,וממילא אין מקום לממ"נ זה ,אא"כ נימא דגם לרה"ג גדר התקנה היא לצאת ידי כל מקומות להקריא גם תקיעה ראשונה.
המנהגים כולם – מחמת שלא יהיה חילוק – אך עדיין עיקר העניין הוא קיום כל המנהגים, ד .צירוף כל השיטות הוא קשה מאוד ולא נהגו כן ,והשיטות העיקריות שנהגו להחמיר בהם
ולכך כשיוצא ממ"נ יד"ח שוב אין בעיה גם לרה"ג ,וע"ע בלשון הב"י שביאר שי' רה"ג ,דאף הם שיטת רש"י [דכל תקיעה ג' טרומיטין ושבר פחות מכך ותרועה ג' קולות כל שהם],
שבלשון הגמ' מוזכר כמה פעמים ספק או פלוגתא מ"מ אי"ז לשון מדוקדק והעיקר דהכל שברים פשוטים [שהם השברים שנראה מדברי הראשונים] ,חזו"א [גבי נשימה אחת],
כשר. ותרועה תימנית ,והגר"ח הלוי נהג לעשות שברים קצרים כדעת רש"י [וכך אין חשש שיתארכו
ו .דבר חידוש מבואר בב"י ,דאחר שהביא השיטות האם לתקוע ש"ת ללא הפסק או כן השברים לכדי תקיעה] אך שיהיו שבורים כמנהג ליטא ,ונהגו לעשות ה' שברים ,והוא בחישוב
להפסיק אך לא יותר מכדי נשימה ,כתב דראוי לתקוע ו' סדרי תשר"ת ,ג"פ ללא הפסק כמה שיטות שיחד יצא שכל השברים בשיעור זמן של תקיעה ואכ"מ ,והדבר מסור ביד
כלל וג"פ בהפסק פחות מכדי נשימה ,וכתב דמה שלא נוהגים כך הוא משום דסמכינן על המורים מאימתי יש לחוש לשבות בתקיעת שיטות ומנהגים הדחויות לגמרי מן ההלכה.
רה"ג ,וביאו"ד הוא כמש"כ שם ,דמדאו' סגי באיזה סדר שיהיה כדי לצאת יד"ח ,אלא שתקנו ה .אם התחיל לתקוע והפסיק או טעה וחזר לתקוע יש בזה הרבה פרטים בפוסקים ועיקר
לתקוע הכל משום הדיוטות שלא יחשבו שיש חילוקי מנהגים ,וממילא מה שלא תקנו לתקוע הנידון ממעשה דמגנצא שהביא הרא"ש דתקע ב' תשר"ת ובשלישי טעה ותקע ב' שברים
ב' סוגי תשר"ת הוא כי ההדיוטות אינם מבחינים בין סוגי התשר"ת הללו וממילא אין תועלת ותרועה ,והחזירוהו לראש תשר"ת ראשון והצריכוהו לתקוע עוד ג' פעמים תשר"ת ,וכעס
לתקן לתקוע את שתי השיטות. עליהם רבינו אליקים דודאי אי"צ לחזור לתקוע ג' פעמים תשר"ת דרק אותו תשר"ת
ומבואר בדבריו יסוד נכבד ,דאף דיש צד שכלל לא תקעו תשר"ת ,מ"מ כיון דיוצאים יד"ח התקלקל ,ועיי"ש כמה פרטים בזה ,והמוסכם הוא שגם כשהיה קלקול חוזר רק לראש אותו
בסדר אחר סגי בכך ,ואף דהייתה תקנה לתקוע תשר"ת ,מ"מ כיון דהטעם בזה הוא כדי סדר ,והכלל להלכה הוא דכל שכיון לעשות קול כשר ולא יצא קול כשר אחר אינו הפסק,
שלא יהא חילוקי מנהגים א"כ בגוונא דלהדיוטות לא ניכר שיש פה חילוקי מנהגים א"צ ורק אם יצא קול כשר אחר [כגון שברים ארוכים יתר על המידה שהם נחשבים תקיעה]
כלל לתקוע תשר"ת ,ונפשט הספק דלעיל ,דאף לרה"ג אין בכלל תקנת רבי אבהו לתקוע חשיב הפסק.
ל' קולות ,אלא התקנה היא לצאת יד"ח באופן שלא יראה להדיוטות שיש חילוקי מנהגים, ודנו בגוונא דרצה לתקוע ש"ת בנשימה אחת ,והפסיק ביניהם ותקע בב' נשימות ,אי יחזור
וכשמתקיימים תנאים אלו לא אכפ"ל אם באמת תקעו את כל הקולות בהכשר או לא. .8לכאו' מתוך הסוגיא נראה דלא שייך לפרש כן את דברי החזו"א ,דלשונו היא "בנשימה אחת ר"ל להריע
מתוך השבר" ,והנה החזו"א לא בא לחלוק שם על משמעות הראשונים אלא רק להכריע להלכה ,וכיון שבכל
.9ויל"ע לדעת מרן רי"ז הלוי לחוש לשמוע חזרת הש"ץ כדי שיהיו התקיעות על הסדר אם יאמר ב"ה וב"ש, הראשונים לא נזכר לשון זה של מריע מתוך השבר אלא נשימה אחת ע"כ דלא כיון החזו"א ללשון זה
דאינו הפסק למעשה אך אין אומרים אותו בדבר שבחובה ,וכאן אין חובה לצאת בברכות אלא רק היכ"ת בדוקא ,דרק בא לבאר שם דדעת ר"ת דב' נשימות היינו פחות מכדי נשימה ונשימה אחת היינו ללא הפסק
לשמיעת התקיעות ,או דסו"ס כיון דכעת יוצא יד"ח מהש"ץ כך היא צורת המצוה ,וכמו"כ יש להסתפק כלל ,ועוד מגופן של דברים הוא קשה לפרש כן ,דהרי בסוגי' חולין כו :מבואר דמריע מתוך השבר היינו דלא
בשומע ברכות התורה מהעולים לתורה ומכוון להשלים מאה ברכות אי יכול להפסיק באמצע או לא, יגמור את השבר ,ואטו בתקיעות יתכן שלא יגמור השבר והרי לא יצא יד"ח אם לא ישמע ג' שברים ,והוא
ולכאו' לדעת כמה ראשונים יש חיוב לשמוע ברכות התורה וההפטרה ואפ"ה מפסיקים בהם רק דין בתקיעות שם של עיו"ט שאינם אלא להיכר פרישה ממלאכה ,וביותר ,דהרי שם בגמ' נחלקו אמוראי
ט בב"ה וב"ש בצורת התקיעה דחד אמר דתוקע ומריע פחות מכדי נשימה וחד אמר דמריע מתוך התקיעה ,וחזינן להדיא
דמריע מתוך השבר הוא אינו פירוש לנשימה אחת אלא חלוק ממנו ,ועי' בכ"ז באמרי יושר שם.
יום ערב ראש השנה דרשת רבינו ה'ערוך לנר' | ערב ראש השנה שחל בשבת
יש לחקור אם ראש השנה חל בשבת אם זה סימן טוב ובזה מצאנו ששנים שרעות ביותר היה ראש השנה שחל
כתוב בספר סוכת דוד (להמקובל האלקי הרב החסיד מוהרד“ש זצוק“ל, בשבת ,ושנים שטובות ביותר היה בראש השנה שחל בשבת.
והובא בקונ‘ מועדי רגל למוהר“ם זצ“ל ובספר מועד לכל חי לרבי חיים שני שנים שנחרב בית המקדש היה ראש השנה בשבת כמו דאיתא בירושלמי פ”ד דתענית ,יום שחרב בית
פלאג‘י זצוק“ל סי’ יב ב) ,שבערב ראש השנה בעוד השמש על הארץ ראשון ראש חודש אב היה ואחד בשבת היה ובית שני נחרב בט’ באב ג”כ בא’ בשבת ,ושניהם מוצאי שביעית
יקרא פר‘ והיה כי תבוא מתחילה ,עד והגר אשר בקרבך ,וכל הקורא היו כדאיתא בבבלי.
פרשה זו הקב“ה מעביר כרוז ואומר גביתי מאדם זה כל החובות ומוחל ולפי זה בבית ראשון ר”ח אב א’ תמוז ו’ ז’ סיון ה’ אייר ג’ ד’ ניסן ב’ אדר ז’ א’ שבט ו’ טבת ד’ ה’ כסלו ג’ מרחשון
על חטאתי ,וידוע דאית ז‘ מרומי ונוטל הקב“ה נשמת זה האדם ממש א’ ב’ תשרי ז.
ומקריבה על גבי זה ואומר הרי הוא טהור וקבלתי כל חובותיו כפליים וכן בבית שני שנחרב בט’ באב יום ה’ היה ר”ח אב ז’ ולפי חשבון זה היה ר”ח אב ו’ ,אכן זה אי אפשר כדאמרינן
בכל חטאתיו. בר”ה דף כ ,דאם כן יום הכיפורים חל לאחר השבת ,וע”כ עשו שני חסרים שיהיה ראש השנה יום א’ .ועיבור
א .איתא בטור :נוהגין באשכנז להתענות כולם בערב ראש השנה וסמך השנה ע”כ לא נוכל לאוקמא דבמוצאי שביעית אין מעברין את השנה.
לזה ממדרש רבי תנחומא ולקחתם לכם ביום הראשון ,וכי ראשון בשנים שיותר טובות מצינו שמחילת עון העגל היה בשבת שחל ראש השנה בשבת ,וכן הקמת המשכן ,דביום
הוא והלא חמשה עשר הוא ,אלא ראשון לחשבון עונות משל למדינה ה’ יצאו ישראל ממצרים כדרשינן בשבת פ’ ט’ כדכתבו התוספות במרובה פב ע”ש.
שחייבת מס למלך ולא נתנו לו בא אליה בחיל לגבותו כשנתקרב אליה וכן שנה שנכנסו לארץ היה גם כן בשבת ,שמשה מת בשבת ז’ אדר ,אם כן ר”ח אדר יום א’ והוי ראש השנה
בעשר פרסאות יצאו גדולי המדינה לקראתו ואמרו לו אין לנו מה ליתן בשבת( .ועיין תוספות מנחות דף ל וכן הרא”ש בערבי פסחים).
לך הניח להם שליש ,כיון שנתקרב יותר יצאו בינוני העיר לקראתו הניח ויובן זה המשל :שר אחד בעבודת המלך חטא ,והמלך קצף עליו עד מאד וציוה להשופטים לדונו כפי שורת
להם שליש השני כשנתקרב יותר יצאו כל בני העיר לקראתו והניח להם הדין וילך השר לבקש לו מליצים היותר טובים שיעמדו לו בשעת דינו אבל המליצים שמטו להם אחד אחד ולא
הכל ,כך המלך זה הקדוש ברוך הוא ,בני המדינה אלו ישראל שמסגלין נשאר איש שרצה לקבל עליו המשרה כי אין לו התנצלות ואחת דתו להענש.
עונות כל השנה ,ערב ראש השנה הגדולים מתענין ומותר להם שליש והשר בראותו כי אין איש עומד לו בשעת דחקו ויצר לו מאד ויגד לאשתו את כל הדברים האלה ותנחמהו אשתו
עונותיהם ,בעשרה ימים בינונים מתענין ומותר להם שני שלישים ,ביום ותאמר אליו למה פניך נופלים ומה לך פנות אל המליצים ,הלא אנכי יוצא ובא בחצר בית המלך הפנימית וגם
הכפורים הכל מתענין ומוותר להם הכל ,במוצאי יום הכפורים עוסקים שם לי אוהבת קשורה בנפשי שתעמוד בעת צרתי השקט ושמע אנכי אדבר אל המלך ואל השופטים.
במצות סוכה ולולב ואין עושין עונות לכך קורא יום טוב ראשון ראשון ויהי כן כאשר אמרה ושהגיע יום הדין ותעמוד האשה למליצה טובה בעד אישה ומשפט השר נחרץ לזכותו .ואך
לחשבון עונות. ימים מועטים עברו וגם שר אחר ציוה המלך להתייצב לפני השופטים שיעבור עליו המשפט ויאמרו לו אוהביו
ב .ובחיי אדם (כלל קלח ה”ה) הביא טעם נוסף לתענית זה וז”ל :ערב לך נא ובקש לך איש שימליץ בעדך לפני השופטים השר בזכרו כי זה זמן קצר אשר גם חבירו צדק בדין צחק
להם והשיב לא גם לאשתי מכירים רבים בחצר בית המלך וגם היא תדבר טוב עלי אל המלך והשופטים וגם
ר”ה הוא יום האחרון מן השנה וקבלו חז”ל שכל העושה תשובה יום אחד אני אצא חפשי.
בשנה חשוב כאילו שב כל השנה ולכן נהגו שכולם מתענים ,ומשכימים
אמנם השר האחרון הזה היה איש זעף וקצף ולא שמר כראוי אהבת וכבוד אשתו ובחמתו קם והכה אותה מכות
הרבה קודם היום ומרבים בסליחות ווידויים אכזריות עד אשר נשארו סימני אכזריותו בחוץ לעין כל.
ג .ובבן איש חי (ש”ר פ’ נצבים בסוף הדרוש שבתחלת הפרשה) הביא עוד ובכל זאת הלכה האשה עמו אל הבית דין להמליץ בעדו לפני המלך ואכן אך פתחה פיה לדבר והמלך בראותו
טעם וז”ל :גם נראה לי בסייעתא דשמיא על דרך שאמר התנא דע מאין צרבת המכה על פניה שאלה מה זה ועל מה זה ותתחלחל האשה וענתה כך וכך כדי לבקש אמתלה לאישה
באת ולאן אתה הולך כי בשתי ראיות אלו יקנה האדם הכנעה ושפלות ולא הצליח בידה ויען אחד מן העומדים שם ויאמר הלא הם הסימנים ממכות אישה האכזרי ויתמה המלך מאד
לעצמו וקבלת התשובה תלויה בהכנעת הלב דכתיב זבחי אלקים רוח וידבר אל האשה לאיש אשר אלה לו נעשית סניגור הלא רק לקטיגור תוכל להגיש לפנינו ומשפט השופטים
נשברה וכתיב לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה ולכן תקנו להתענות יצא להרשיע את השר ולהענישו.
ערב ראש השנה כדי שיכנס האדם לעשרת ימי תשובה בהכנעה ושברון ובזה יתבאר איך ראש השנה שחל בשבת פעמים שהוא לטובתינו ופעמים שהוא סימן לרע ח”ו כי ישראל
לב כי התענית עושה הכנעה בלב האדם ורוב ציבור נהגו בתענית זו של שחטאו כל השנה בעלות קול השופר ביום הדין מצפים שבתקיעותינו יעורבב השטן וזכות התקיעות יהיו
ערב ראש השנה ואין בזה יוהרא אם יכירו בו אחרים שהוא מתענה ויש לסניגור וכל זה כשחל ראש השנה בחול אבל כשחל בשבת איך ימצא לנו זכות להצדיקנו ביום הדין.
סמך לתענית זה ממדרש תנחומא כמבואר בלבוש ז”ל ולכן טוב שכל לזה בא השבת שהיא בת זוגה לישראל כדאיתא בבראשית רבה פרק יא להיות סניגור בעדינו לפני ממ”ה
אדם ינהוג בתענית זה חוץ מחלוש הרבה וזקן וקטן ,עכ”ל. והשבת יוצאת ובאה לפני כסא כבודו כדכתיב ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם’ ובזכות שישראל משמרים
השבת כראוי הקב”ה מוחל עוונותיהם.
עוברים לפניו כבני מרון | הרב יוסף גולדשטיין
ד ש מ י א ב ס י ע ת א
במתני' דר"ה טז' .ובר"ה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון' ,הנה יש להתבונן בהאי לישנא
'עוברים' דבפשוטו הקב"ה מעביר כל באי עולם לפניו .וכאן משמע דעוברין מצד עצמם.
ואולי הוא סיוע לידוע לומר בעניינא דר"ה דמלבד מה דהוא יום דין יש ענין לגברא להעמיד
עצמו בדין .וכמו דמבואר בדברי היערות דבש (א ו) דבי' בענינא דתקיעת שופר דע"י תקיעת
שופר חשיב דתובע הדין והא גופא סיבה לזכות בדין( .ויעויין עוד כעי"ז בס' שפתי חיים) .ויש
להוסיף בזה מדברי הגמ' בשבת (י ).דהביאה הפסוק 'אי לך ארץ שמלכך נער' ,וכתב רש"י
'דיינך שהדיין קרוי מלך שנאמר מלך במשפט יעמיד ארץ' ומבואר דדיין קרוי מלך ומבואר
מזה דע"י המשפט הוי יותר מלך .וע"כ יש להבין דכשתובע ומביא עצמו לדין חשיב דיותר
ממליך הקב"ה.
כמ"כ יש עוד להביא מקור דבר"ה בעינא להביא עצמו ממה דמבואר בר"ה בדף טז' .מפני מה
אמרה תורה הביאו עומר בפסח מפני שהפסח זמן תבואה הוא אמר הקב"ה הביאו לפני עומר
בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת
מפני שעצרת זמן זמן פירות האילן הוא אמר הקב"ה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי
שיתברכו לכם פרות האילן ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג אמר הקדוש ברוך הוא נסכו
לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה ואמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות
מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר'.
הנה מבואר מהאי מימרא דבזמן דיש דין על האדם הדרך לזכות בדין הוא להביא לפני
הקב"ה הדבר דעליו יש דין .וע"כ ביום דין על תבואה מביא עומר ובזמן דין על פירות מביא
שתי הלחם וכן ע"ז הדרך .ולפ"ז צ"ב המשך האי מימרא דבר"ה דהוא דין על האדם אומר
מלכויות זכרונות ושופרות דהרי בשלמא בשאר עניני הדין מביא הדבר .אך בדין הבנ"א איך
מביא עצמו באמירת אלו .ומבואר ממימרא זו החידוש הנ"ל דע"י אמירת מלכויות זכרונות
ושופרות חשיב דמביא עצמו.
וביארו בזה דכשאומר מלכויות וכו' וממליך הקב"ה ומכיר דהכל ממנו והכל נזכר לפניו חשיב
בימים אלו ,כאשר זמן שמחתינו קרב דכמו דמביא עצמו לפני ה'( .וגם לפ"ז יבואר מה דבעינא אימת הדין וכו' בר"ה .דהרי יש עוד
ובא ,ימי המגבית מתקרבים לסיומם,
ימי דין כהנ"ל .ויבואר דרק בר"ה הגברא הוי כנידון ועומד בדין .משא"כ שאר ימי הדין הוי
בזמן נעילת השערים ,אנו שוב פונים
בשמם של משפחות הקהילה ,לזכות
נידון כללי ורק הגברא מושפע מזה כפועל יוצא) .וע"כ מבואר מאד הדמיון לימי דין האחרים
ולעמוד לימינם.
במימרא זו .והוא סיוע לגדר זה דבעינא להביא עצמו לדין .וכן שמעתי ממו"ח שליט"א בשם
בזמן הנעילה כשכולם רוצים ומתחננים כבוד המשגיח ר' יחזקאל זצ"ל על דברי הגמ' בר"ה טז .דמלך וציבור מלך קודם לידון כי
להדחף ולזכות לחטוף ,לעלות היכי דלא תיפוש חרון אף .ומבואר דיש עדיפות ליכנס קודם להיות נידון .ואמר המשגיח
ולהתעלות ,נזכה יחדיו לפתוח את
זצ"ל דגם אצל שאר בנ"א נכנס קודם לידון מי שעומד בתור קודם .ומתאים להנ"ל דיש
השער -דווקא בעת נעילת שער!!
עניין חיובי להביא עצמו לפני ה' .וע"כ מי שעומד בתור קודם נכנס קודם .וכן כעי"ז יעויין
בכוכבי אור (עמ' קכז) דכתב 'הנה מה שאמרו חז"ל עוד בפי' כבני מרון וכו' כמו בחצר בית
הנתיבות אשר יבואו המון אדם רב ובקש פתקי מסע וכל אחד רוצה למהר להשיג חפצו
כבתחילה הנה הושם לחק ומנג קבוע כי כל מי אשר יקדים לבוא הוא ישיג מטרתו תחילה
וכו' בכ"ז בעת יעבורו כל באי עולם לפניו ית"ש זה אחר זה הנה הדעת נותן כי אותן שהן
מקדימין לבוא וכבר הכינו עצם מימים רבים וממתינים ומצפים להיות מוכנים להתיצב בדין
המה יעברו לפניו לראשונה' .הנה מבואר מדבריו העניין להכין עצמו לדין .ואם כנים דברים
ה ת ר ו מ ה ד ר כ י אלו יתכן לומר דהמכוון עוברין לפניו הוא דכביכול חלק מעבודת ר"ה הוא לעבור
לפניו .אח"כ חזיתי בס' ירח למועדים (סי' כד) דהעלה כעי"ז דהוי כחלק מהמלכות
י
העברה בנקאית מערכת נדרים פלוס לידי הגבאים
בנק פאג"י סניף 188מ.ח 656224 .ע"ש 'קהילת בני הישיבות אשי ישראל' עבור 'צדקת האיש' ע"ש 'צדקת האי"ש' בבית המדרש
דעוברים לפניו לקבלת תפקיד לשנה הבאה .אמנם הביא להוכיח מהמהרש"א
סוטה מב .אמנם לענ"ד אין משם ראייה כ"כ לעצם עניין זה יעו"ש.
דרשת הרש"ש קודם התקיעות
בתשובה וכמבואר בזוה”ק ,והוא הכרח גדול התעוררות הלב בתשובה כהיום הזה ,כי הנה כבר נודע כי טעם מצות שופר הוא לעורר הלבבות ,הישנים בתרדמה חולאת
אין קול השופר פועל וכו’ אם לא שעולה הקול בהתעוררות הלב בתשובה ואז דברים היצר הרע ,והן עתה היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו לכן נחפשה דרכינו ונחקורה,
היוצאין מן הלב נכנסים לאוזן. כי הן בעונותינו שולחה אמנו זה כמה וכמה שנים רבים ,ולכן מגמת פנינו בתפלתינו
ובהתעוררות הלב לתשובה היום ,מתעוררים באדם נפש רוח נשמה חיה יחידה, תהיה בכוונה שלימה לפדות את השכינה וניצוצי הקדושה.
שנחלש או נתבטל בביטול מ”ע ,וכן מביישם ומעוות אותם במה שמשליט עליהם ומבואר בתיקונים על פסוק ויפן כה וכה ‘אי אית מאן דיתער בתיובתא לתברא בית
הס”א ,ובזה הוא מוכן לקבלם בחזרה בקול השופר שמעורר וכמ”ש. האסורים דילה לאמר לאסורים צאו ,אי אית מאן דקרא ליה בתיובתא דיחזיר הקב”ה
ונראה שאפילו יש לאדם חטא מהחטאים המעכבין את התשובה כגון המחטיא את שכינתא לגביה ,אלא כולהון צווחין בצלותין ביומא דראש השנה ויוה”כ ככלבין ,הב
חבירו ,התעוררות התשובה היום גורם לפתוח לו שערי התשובה כי שערי תשובה לנא מזוני סליחה וכפרה ,כתבינו לחיים ואינון עזי פנים וכו’ ,והיינו שכל אחד חושב
פתוחין ,כי התעוררות לתשובה מעט היום הוא כנגד טורח גדול בזמן אחר ,ולכן עת על עצמו לראש השנה ,שהקב”ה יכתוב אותו לסליחה ומחילה ופרנסה ,ואינו חושב
לחננה ושעת רצון להתחרט חרטה גמורה על כל אשר נואלנו ואשר חטאנו בכלל על העיקר ,שהקב”ה יחזיר שכינתו ,ולכן הם עזי פנים שחושבים על עצמם ,ולא
ובפרט. על השכינה הקדושה ,וכל איש הירא את דבר ה’ ,לבו יחיל בקרבו מפחד ה’ ומהדר
גאונו ,ויתן אל לבו ,כי היום יביאו את דינו למשפט לפני מלך מלכי המלכים הקב”ה
והבה נקבל כל אחד מאתנו לשוב מאיזה עון שבידו ,ואל יפחות כל אחד לשוב מאיזה
שופט כל הארץ ,מגופו ומבניו וממונו ,מעשה איש ופקודתו ועלילותיו ,מחשבותיו
חטא קל או חמור ,כי בזה זוכה להיות צדיק בעל תשובה ומכריע את עצמו ואת כל
ותחבולותיו ,שהוא יודע כל תעלומות לב ואין צריך לפניו לא עדים ולא ראייה ,כי
העולם לכף זכות.
הוא הדיין הוא עד והוא בעל דין ,ויראה ופחד יביא בו לאמר מה אעשה כי יקום א ל
והראשונים כתבו שמי שלא שב בתשובה בימים שקודם ראש השנה ,ונכתב ונחתם וכי יפקוד מה אשיבנו.
בראש השנה בין הרשעים אם הרהר בתשובה בראש השנה בציבור ,יקרעו גזר דינו
ובכן בעיניו יראה ובלבבו יבין ויפשפש במעשיו וברגע קטן עיניו יחזו למצוא עונו
ונכתב בספר החיים ,יען ששערי תשובה אז פתוחים דרשו ה’ בהמצאו וכו’ ,ובפרט על
מצידו אלף ורבבה בימינו ובפרט כמעט שעבר על כמה לאוין ובפרט התלויים בלב
גלות השכינה ועל חורבן בית קדשינו ותפארתינו ,כי כל דור שלא נבנה בית המקדש
כגון לא תשנא את אחיך בלבבך ,לא תקום ולא תטור ,לא תאמץ ולא תקפוץ ,ועשין
בימיו כאלו נחרב ובפרט בדור הזה.
ליראה את ה’ לאהבה אותו ללכת בדרכיו ,ועשה דואהבת לרעיך כמוך שהוא כלל
ידוע לכם רבותי דברי הרמב”ם בהלכות תשובה שהשופר לעורר לבבות הישנים גדול בתורה ,היא היא שהחריבה את בתינו ועדיין לא נטהרנו מנגע צרעת עון שנאת
וכמבואר בלשונו ‘אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו חנם ולשון הרע הקשה מעבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים ,וכיוצא מעבירות
כלומר עורו ישנים משנתכם ,ונרדמים הקיצו מתרדמתכם ,וחפשו במעשיכם וחזרו קלות וחמורות כביר מצאה ידינו.
בתשובה וזכרו בוראכם אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם
ועל זה ידוו כל הודויים האם לכך נוצר האדם לעבור על רצון יוצרו ח”ו או שמא
בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל ,הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם
החיים והשלום דשמייא מיהב יהבי לאבד הזמן להבל וריק ,והלוא האדם נידון על
יעזוב כל אחד דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה ע”כ.
כל הרגעים ותובעים ממנו כמה הוציא כל רגע לא ירפנו ,ובפרט עון ביטול תורה
ולכן לכל אחד להתחרט עכשיו ולכן לכל אחד להתחרט עכשיו על ביטול תורה ומיעוט העולה על כולנה ,על מה אבדה הארץ עליונה ותחתונה ,ותחלת דינו של אדם הוא
מצות ומעשים טובים ,ועל אשר לא טוב עשה ,ולא על מעשיו של שנה שעברה לבד, על דברי תורה ,וכל שעה וכל רגע שאינו עוסק בדברי תורה נקרא וחסרון לא יוכל
אלא על כל מעשה בימי שני חייו ,וגם על גלגוליו שעבר ,הכל יביא אלקים במשפט, להמנות ,וכל מי שאינו עוסק בדברי תורה נקרא נזוף כי דבר ה’ בזה ,ובכל יום בת
ולכן יתחרט בחרטה גמורה על אשר לא טוב עשה ,ובזה יזכה להיות צדיק ומכריע קול יוצאת ואומרת אוי לבריות מעלבונה של תורה ,ואפילו היושב בטל נקרא לץ,
את עצמו ואת כל העולם לכף זכות ,וכל אחד ימחל בלב שלם לכל בן ישראל ,ושלא ומארבע כיתות שאינם מקבלין פני השכינה וכו’ וכ”ש השח שיחה בטלה שהוא
ייענש שום ישראל בסיבתו ,ויקיים מצות ואהבת לרעיך כמוך. בעשה ,ומגיד לאדם מה שיחו אפילו בדברים שאין בהם ממש נכתבים ונקראים.
וכל מגמת פנינו בתפלותינו לא יהיה אלא להתפלל ולשפוך נפשינו אל השם יתברך אוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה וכל שכן הנכשל בעון ד’ כיתות הפוגמים בכל
לפדות השכינה וכו’ ,לאמר לאסירים צאו כמאמר התיקונים ויפן כה וכה וירא כי אין ד’ עולמות אצילות בריאה יצירה ועשייה ,דהיינו לצים חנפים שקרנים ובעלי לשון
איש דיתער בתיובתא ,והקב”ה יחזירינו נא בתשובה לפניו ,ויחזיר שכינתו ,אשר זה הרע ,שכל חטא הוא קוץ מכאיב ומחזיק בית האסורים דילה ,ומוסיף מכאוב על
כמה ימים ושנים בית קדשינו ותפארתינו חרב ונסתם כל חזון נבואה ורוח הקודש מכאוביה ,ומה הלשון אומרת קלני מראשי.
פסקה ממנו ,ורוב מצות התורה גנוזים בקרן זוית ,עבר קציר כלה קיץ והכל תלוי לכן עתה עת רצון היא ,חזק ונתחזק להכניע לבינו לשוב בתשובה שלימה ,כי שערי
בתשובה ,ע”כ. תשובה היום הם פתוחים ,כי אותה אנו מבקשים היום ,כי כל עיקר השופר תלוי
הערות מהגה"צ רבי סנדר ערלנגר זצ"ל
שהיו”ט תופס מקום השבת והשבת מכבדו כאורח מכובד ולכן עיקר העסק ביו”ט שחל להיות א .רואים מד’ רבינו זצ”ל דיש תביעה על האדם שיעשה תשובה כדי להחזיר את השכינה
בשבת הוא עם היו”ט וסדר תפלתו ומ”מ בודאי שגם זה נכון דע”י התשובה והתפלות מצטרף למקומה ולתקן מה שפגם בה ,ואם כל עיקר בקשתו לכפר עוונותיו הוא רק לעצמו כדי
קדושת שבת להשלים מה שאין לנו תק”ש מפני שהמוחין דש”ק הם מאו”א וכמש”כ במאמר שיזכה בחותם טוב עז”נ צווחין ככלבי הב לן מזוני וסליחה וכפרה מפני שאינו מתפלל
תוקף גי’ שופ”ר דזה הביאור ותש”ב עליו באמת שנמשכין המוחין דאו”א שעולים בגי’ תרפ”ז לתיקון שלמעלה -ועי’ ראשית חכמה שער היראה פ”ט פ”י בענין פגם שפוגם האדם
כמו תרוע”ה עה”א ובצירוף שם י ה עולים גי’ שבת כידוע בכוונות שבת טבילת ע”ש דף מ”ב בשכינה ובת”ת וכאשר האדם מתפלל ובכן תן פחדך וכו’ מלוך על כל העולם צריך להרהר
טור ב’ וזה מש”כ בספה”ק דזכות שמירת שבת מחמת גזירה דשמא יעבירנו מגין עלינו כמו בתשובה על חטאיו הגורמי’ גלות השכינה ,ועמש”כ בס’ יסוד ושורש העבודה שער האיתון
השופר ,ובספר ייטב פנים לר”ה סי’ ס”ד כ’ דבש”ק שאנו מונעים א”ע מלתקוע בשביל גזירה פרק ט מה שצריך לכוין כשכורעים בעבודת יוה”כ ואומרים בשכמל”ו התעוררות גדול על
והרי יש פחד נורא מהמשפט על על חיי הגוף וכל אשר עמו בניו וממונו והתקוה היחידה הוא התביעה שבעוונותינו אנו גורמים חילול ה’ וגלות השכינה.
השופר המליץ הגדול עלינו ,א”כ יש במניעה מסירת נפש כמו עקידת יצחק וזה מכפר על כל ב .חומר ביטול תורה נראה לכאורה רק כביטול עשה ויש ע”ז דינא רפיא כמבואר בכוונות
החטאים וממתיק כל הדינים ע”ש דברות קדשו. דרוש ז’ דף צ”ט טור ד’ ,אמנם לקושטא דמילת’ הרי יש כאן בזיון דבר ה’ והוא בכלל
ד החידוש בזה דאע"פ שכבר יש דין בר"ה וכבר נפסק על האדם אם הוא צדיק או בינוני חילול ה’ שחטאו נורא מאד ,וכאשר ביאר שם בשע”ת שהוא המדריגה עשירית שאין לה
או רשע ,מ"מ יכול לשנות גז"ד לטובה ע"י תשובה בר"ה עצמו ,ונראה שהזמן לזה עד גמר חלק לעוה”ב ,ועי’ היטב נפש החיים (שער ד’ פרק כ”ד) חומר הנורא של חטא ביטול תורה
התקיעות ותפלות של מוסף שאז דנים עדיין והוי באמצע הדין ,ואע"פ דמד' הגמ' ע"ז למי שיכול לעסוק בתורה ואינו עוסק שכל חלק בחי’ נפשו נאבד מחיי עוה”ב וחמור יותר
דנראה שהדין הוא בתלת שעי קמייתא ביום ע"ש דמה"ט לא יתפלל היחיד בר"ה מוסף משאר כריתות ,וביותר יש לכוין לתקן ענין עסק התורה בשעת תקיעת שופר שהוא כנגד
באותן השעות ע"ש במהרש"א שהדין הוא ג"כ במוסף שעז"א אמרו לפני מלכיות זכרונות שופר דמ”ת וגדול לימוד שמביא לידי מעשה ,ויש להתבונן בעוצם קדושת התורה בברכת
שופרות שיעלה זכרוניכם לפני בשופר ומ"מ בודאי דעדיף טפי לעשות תשובה כבר בער"ה שופרות כשאומרים אתה נגלת ,וכן תוקעין במקום שקוראים בתורה שירחם הקב”ה עלינו
לפני הדין דמתקבלת טפי והקב"ה מוחל שליש עוונות בער"ה כש"כ הטור ומש"כ כאן הוא בזכות התורה כמש”כ במ”ב סי’ תקפ”ה סק”ג ,ועוד שהרי כל ענין התקיעות לתקן פרצוף
חידוש שיכול לקרוע גז"ד שנגזר בר"ה עצמו מכח רחמי השופר והתפלות. ז”א במוחין כדי שיהיה על ידו מיתוק הדין ,וידוע שפרצוף ז”א נקרא תורה ,וזכות המשכת
הנה בר"ה דנים על הגלגולים כש"כ בכוונות שמ"ע על מי כמוך אב הרחמן זוכר יצוריו המוחין ע”י עסק התורה וכן הנוק’ נקראת תושבע”פ וז”ס בוגר”ת גי’ תורה כש”כ בע”ח
לחיים ברחמים שעה"כ דף צ"ז טור א' זוכר יצוריו הם הנשמות שזוכר אותם ברחמיו ית' שער ל”ה סופ”ג( .ואמנם גם ענין ביטול תורה נמדד לפי כחות האדם ומדריגתו וצריך
להחזירם לחיים ולחיותם בעוה"ז בסוד הגלגול וזמש"א בתפלת המוסף בזכרונות אתה ערמה ועצה נכונה באיזה אופן לתקנו ולהתחזק בו ועמש”כ באור שמח עהרמב”ם פ”א
זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם וכו' מי לא נפקד כהיום הזה עכ"ל וע"ש והנה מה’ תלמוד תורה)
הגלגול הוא רחמים גדולים לתקן נפש החוטאת שלא תדחה בלי תיקון ועמש"כ בס' ג .דבר גדול לימד אותנו רבינו ז”ל בזה דביום השבת שאין שופר בפועל ,כל תקותינו הוא
לקו"ת להאריז"ל פ' יתרו עה"פ פוקד עון אבות ועושה חסד לאלפים שמי שמתקן בגלגול התשובה ,וחמורה העבודה המוטלת עלינו בר”ה שחל ביום ש”ק יותר מימות החול מפני שהכל
ומוסיף מע"ט הקב"ה עושה עמו חס"ד שהוא בגי' גלגו"ל עד אלפים גלגולים אבל ברשע תלוי אך ורק בעבודת התשובה ולאפוקי מאלו הרוצים להקל מעליהם עול עבודת הקודש
שאינו מתקן בגלגולו מסלקים ממנו הנצוצות הטובים ונאבד עכ"ד .ובודאי שיש דין גדול של ר”ה כשחל להיות בשבת ומטעים א”ע שהדין נמתק לבד בקלות מפני גודל קדושת שבת,
על האדם היאך מתקן גלגולו אם צריך להשאירו בחיים ולהוסיף לו ימים ואפשרות שיתקן ומנעים זמירות בשמחה מדומה במקום לעמוד באימה וביראה ותשובה שלימה המוכרח ביום
הכל בגלגול הזה ,או שכדאי לסלקו כבר בשנה זו ולחזור ולבנותו מחדש וע"י תשובה ביום ש”ק יותר ויותר מימות החול ,מפני שהתשובה במקום השופר וגם אותיות שב”ת הוא תש”ב
הזה יכול לתקן גם גלגוליו שעברו מפני שהכל עולה לזכרון וכאילו שעכשיו זה הגלגול ואדה”ר אמר מזמור שיר ליום השבת כשראה כחה של תשובה מפני שזה עיקר קדושת שבת
הקודם ,והבן גודל האחריות המוטל עלינו בתיקון היום הזה הכולל עבר הוה לקשר הנשמה לשורשה ולהביאה לידי תשובה ,וזה תמיד בכל ש”ק שאז זמן תשובה מאהבה
יא ועתיד מפני שהכל חוזר לשורש העליון הראשון. ודביקות ובימים נוראים התשובה מיראה גדולה והאהבה טפילה לה מפני תוקף היום וכידוע
תגובות לגליון הקודם ּומ ִפ ִיקים נֹגַ ּה"
"מ ֵל ִאים זִ יו ְ
ְ
הרב מאיר טעפ
ר”ה שחל להיות בשבת
עוד במעלת מצות מאה ברכות (לרפואת א"ח מרת חוה בת שרה טובה ליבא בתושח"י): • בגמ’ (ר”ה טז‘ :):כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה ,מריעין לה בסופה (מחמת הצרות ,ריטב”א) ,מ”ט
במש"כ להעיר על דברי המשנ"ב שכתב דיוצא ע"י הדחק בברכות העולים לתורה .הנה כ"כ דלא איערבב שטן’.
בסמ"ג דמאה ברכות אין יוצא לכתחילה בשומע מפי אחרים ועונה אמן.
• תוס’ (שם ד”ה שאין) בשם הבה”ג :דהוא דוקא אם היה אונס ,ולא כשחל בשבת .וכן דעת הרשב”א
והראוני דעל עצם דברי המג"א דצריך דוקא למלאות בפירות ,ולא בברכת העולים לתורה, והריטב”א .ובאבודרהם כתב‘ :אינו מדבר זה על ר”ה שחל להיות בשבת ,שגזרו חז”ל שלא לתקוע,
מדטרח רבי אבהו ,וכי לא היה בחבר עיר מקום שקורין בתורה ומפטיר ,עכ"ד .והנה כן משום שמא יעבירנו ד”א ברה”ר ,כי הם לא היו גוזרין ומתקנין דבר שיש בו סכנה ,אלא ר”ל אם אירע
כתב בר"י בר יקר (בריש פי' התפילות) דבשבת יש יותר י' ברכות מימות החול ע"י ברכות להם אונס’.
העולים וה'ברכו' דגם הוא ברכה ,והא דטרח רבי אבהו משום דלא היה בחבר עיר.
• דעת הירושלמי (ר”ה ד א) ,דהמקור לביטול השופר בשבת הוא מה”ת ,דבקרא אחד כתיב ‘יום תרועה’,
והמג”א הוכיח כן מכנה"ג בשם המבי"ט ,וילה"ק דעיקר דברי המבי"ט על הרוצים לצאת ובמקרא שני כתיב ‘זכרון תרועה’ ,דזה בחול וזה בשבת ,כיון שאין תקיעה בשבת ויש רק זכרון בדברים.
מאה ברכות קודם הנה"ח ,ע"י שמיעת ברכות השחר מאחרים ,דבזה ודאי אין יוצאין דאינן (ועי’ ר”ה כט.):
שייכים בה ,והכנה"ג העתיקו גבי יוה"כ ,דכיון דא"א יוצא אף בברכות הש"ץ וכ"ש בברכות
העולים ומשמע שם דהכל דיעבד דוקא כיוה"כ דלא אפשר. • ברמ”ע מפאנו כתב‘ :ויתערבב השטן כל הצורך ,בהיות קדושת השבת פורסת סוכת שלום על ישראל’.
וכעי”ז בחת”ס (ח”ב דף שנט) ,דבשבת הדינים ממותקים ממילא ,וא”צ התקיעות לשתק הקטיגור ,כי
הרב א .ש .הלוי שבת משבית הדין לגמרי ומהפכו לרחמים.
וכ”כ הבן איש חי (תורה לשמה) ,דהגזרה משום טלטול היא להמון העם ,אבל החכמים ידעו הסוד
בענין מה שהביאו דעת הנתיה"מ דבאיסור דרבנן א"צ שום כפרה ,הראני חכ"א שליט"א שא”צ שופר בשבת ,דקדושת השבת פועלת הכל .וביערות דבש כתב‘ :כבר נודע בשם האר”י ,במה
מעשה המובא במשמר הלוי (עה"ת שופטים יז יא) ,וכה נכתב שם: שנאמר דשטן ישאל להקב”ה תורה היכן היא ,וכי לא שמע רכב אלוקים כו’ וארץ רעשה ושמים נטפו
‘פעם נכנס ג"א זצ"ל אצל מרן הגרי"ז ושאל ביאור דברי הרמב"ן (ויקרא א ה) בענין אם בהנחיל התורה לעמו .ותי’ דבשבת השטן וכת דיליה נשלחים לנוקבא דתהומא רבה ,ושם בחושך ידמו
שוגג צריך כפרה וכו' ,ואינני יודע מה דיברו .ועמד שם הגאון רבי שמואל אויערבאך כל השבת ולא יצאו ,והתורה נתנה בשבת ולא ידע השטן מאומה מכל הנעשה ,עכ”ל .ולפי”ז ר”ה שחל
שליט"א ,ואמר בחרדת קדש לפני דער הייליגער רבי דער בריסקער רב :הרי הנתיבות אומר בשבת א”א לשטן לקטרג ,כי איה מקומו הלא הוא בנוקבא דתהום רבה ,ומה צריך ערוב השטן’ .וכעי”ז
ששוגג דרבנן א"צ כפרה .והשיב מיד מרן זיע"א 'ס' איז דא אזא נתיבות' (האם יש כזה בשם משמואל (ר”ה תרעט)‘ :ומובן שזה יותר טוב כשנסתלקין מאליהן ,כי הסילוק שע”י השופר הוא
נתיבות) .והוציא את החו"מ סי' רלד ,ועיין מרן טובא בנתיבות ,וחזר על דבריו הקדושים כפי מסת רעותא דליבא .אך בשבת שמסתלקין מפחד קדושת שבת ,מסתברא שאינו תלוי בכוונת
'וכמאן דלא עבר דמי' ,בתמיה .ואמר אחד ,מבארים שהנתיבות מתכוון שאיסורים דרבנן הלב כלל’.
אינם איסורים עצמיים ,אלא רק ההמראה .ומלמל מרן זיע"א לעצמו כמה פעמים 'איסורים • במדרש (שהש”ר ה ט)‘ :דודי צח ואדום ,צח לי בשבת ואדום לי כל ימי השבת .צח לי בר”ה ואדום
דרבנן הם ג"כ איסורים עצמיים' ,וסתם ולא פירש כל מה שעבר אז במחשבתו הקדושה, לי כל השנה’ ,ובי’ מהרז”ו‘ :צח לי בר”ה ,שע”י תקיעת שופר עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים’.
רק חזר ואמר כמה פעמים כנ"ל כמדבר אל עצמו 'איסורים דרבנן הם ג"כ איסורים והוזכר בחינת וסגולת ‘צח לי’ אצל שבת ור”ה יחד ,וחזי’ דמיון בין סגולת השופר לסגולת השבת.
עצמיים' ,וגם חזר כמה פעמים בלשון תימה על לשון הנתיבות 'כמאן דלא עבר דמי' ,עכ"ד וכיו”ב מצינו בדברי האר”י שכתב (שער הכוונות)‘ :ז’ שעות אחרונות של יום שישי ,וכל כ”ד שעות דיום
הגרש"א שליט"א' .עכ"ד. שבת ,הקב”ה יושב בהם על כסא רחמים מפני כבוד השבת ,ומספרם ‘א-ל’ שעות ,וזהו סוד ‘א’ל מלך
וע”ע קובץ הערות (סי' ח טו) שלאחר שהביא את דברי הנתיה"מ כתב' :מיהו היסוד הזה יושב על כסא רחמים’ .ושאר ימות החול יושב על כסא דין’ .והיינו דבכח ש”ק להביא סגולות וענינים
אינו מוסכם ,וכבר נתבאר בקונטרס דברי סופרים (סי' א יז) כי איסורין דרבנן הן אסורין הדומים לכח השופר.
מצד עצמן' .וראה עין יצחק (אבה"ע סי' סז ד) ואחיעזר (יו"ד סי' נ ז) שהקשו על הנתיבות. (ובשבת קיט‘ :המתפלל בער”ש ואומר ויכולו ,ב’ מלאכי השרת המלוין לו לאדם ,מניחין ידיהן על ראשו
הרב מ .ט. וא”ל וסר עוונך וחטאתך תכופר’ .ושם קיח‘ :כל המשמר שבת כהלכתו ,אפילו עובד ע”ז כדור אנוש,
מוחלין לו’ .ובפי’ ר”ח פלטיאל כתב‘ :מה פרה מטהרת ומכפרת ,אף שבת מכפר ומטהר כל עוונות’).
• הרי”ף היה תוקע בשופר בבית דינו בר”ה שחל בשבת( .כן הביא הרא”ש ,והוסיף‘ :ולא נהגו תלמידיו
טנא מלא ברכות נשגר בזאת קמיה ידידנו חברי קהילתנו הק' לרגל השמחות השרויות במעונם: אחריו לעשות כן’ .והריטב”א כתב‘ :ולא מצינו מי שנהוג כמותו בשום מקום מישראל’).
הרב יהושע ניסנקורן שליט"א לרגל אירוסי נכדתו תחי'. • בספר לב העברי הביא שהגר”א גילה דעתו שברצונו לתקוע בשבת כשיעלה לאר”י( ,וי”א שמשום כך
לא עלה) .וידוע הפולמוס הגדול שהיה בירושלים שלפני מאה שנה ,שהגאון הנודע רבי עקיבא יוסף
שלזינגר דרש ברבים שצריך לתקוע בירושלים בבי”ד ,והסכימו עמו האדר”ת ועוד ,אך הגר”ש סאלנט
ועוד חלקו עליו ,מה שמנע ממנו לבסוף לקיים רצונו ברבים ,וי”א שתקע בהסתרה.
בס"ד
• לדעת הירושלמי אמירת פסוקי שופרות בר”ה שחל בשבת הוא מה”ת( ,עי’ רש”י ר”ה כט :ד”ה זכרון).
בית המדרש "אשי ישראל" – ירח האיתנים תשפ"ז וסבר מרן הגריש”א דה”ה פסוקי מלכויות וזכרונות (הערות).
• בלקט יושר (לתלמיד התרוה”ד) כתב‘ :וזאת השנה יש ר”ה בשבת שאין תוקעין ,ולכן טוב שיקרא
בקשת סליחות וזמני התפילות בקשת סליחות וזמני התפילות בהלכות תקיעה ,וכשרוצה לדרוש בר”ה אחר מנחה ידרוש בהלכות שופר ,כיון שהוא יומו .וכן מצינו
צום גדליה ימים א' – ה' דסליחות במגילה ,כשחל פורים בשבת שדורשים בהלכות מגילה ,משום דהזכירה עולה במקום קריאה .וכן גבי
12:37 בלילה ........................................................ 12:40 סליחות בלילה ........................................... שופר ,מה לי קול שופר מה לי קול קריאה’.
5:03 סליחות ........................................................ 5:05 סליחות יום א' .............................................
6:03 שחרית כותיקין .............................................. 5:10 סליחות ימים ב-ה ........................................
• במשך חכמה (אמור) כתב‘ :ועוקדים כולם עבור קידוש שמו ית’ ,וכיון שכן הרי”ז גופא מה שאין אנו
6:55 סליחות מנין ב' ............................................. שחרית כותיקין 25 ....................דקות לפני זמן הנץ הנראה תוקעים בר”ה שחל בשבת ,זה גופא עקידה רוחנית מופלגת ,ומועיל לרצות אותנו כמו שמרצה זכרון
1:20 מנחה מנין א' ................................................ 6:55 סליחות מנין ב' ,ימים א-ה ............................... שופר’.
6:00 מנחה מנין ב' ................................................ 1:20 מנחה גדולה ............................................... • בקדושת לוי (ליקוטים חדשים ,וכעי”ז בשם משמואל) העיר ,דלשון התנא ‘יו”ט של ר”ה שחל להיות
7:18 מעריב מוצאי הצום מנין א' ............................. 7:40 תפילת ערבית מנין א' ..................................
7:28 מעריב מוצאי הצום מנין ב' ............................. 11:00 תפילת ערבית מנין ב' ..................................
בשבת’ ,והיה ראוי לקצר ולכתוב ‘ר”ה שחל להיות בשבת’ .אלא ללמדך דאם יוצא ר”ה בשבת ,זהו יום
שהוא טוב בפני עצמו.
מניני הסליחות 'עזרת נשים' בבית שני • מאורעות ישראל בשנים שחל ר”ה להיות בשבת :השנים לטובה הם שנת יצי”מ ,מחילת עוון העגל,
דרשת שבת שובה
בקשת סליחות וזמני התפילות הקמת המשכן ,וכניסת אר”י .ומאידך חטא העגל ,חורבן שני מקדשות ,מסע הצלב הראשון (תתנ”ו),
מפי מורינו הרב שליט"א גירוש ספרד (רנ”ב)( ,פטירת רע”א) ,מאורעות תרפ”ט ,ובשנת תרצ”ג עלה הצורר ימ”ש לשלטון ,אסון
ערב ראש השנה
במוצאי צום גדליה 12:37 סליחות בלילה ..............................................
מירון ,ושמחת תורה תשפ”ד.
בשעה 9:45בערב 4:35 סליחות מנין א' .............................................
שמחת היום ‘ -ישמחו במלכותך’
6:01 שחרית כותיקין בית שני ..................................
בקשת סליחות וזמני התפילות 6:45 סליחות מנין ב'-בית מדרש .............................. ביו”ט דר"ה יש שמחה מיוחדת על דבר מלכות ה' עלינו ועל הבריאה ,בחינת 'ישמחו במלכותך' ,כי
עשרת ימי תשובה
8:00 שחרית מנין ב' .............................................. אמונתנו במלכותו מביאה עלינו שמחה גדולה ,כדכתיב (תהלים קמט)' :ישמח ישראל בעושיו ,בני ציון
סליחות בלילה 12:36 ...............................................
1:08 מנחה ערב ראש השנה מנין א' בית שני ............. יגילו במלכם' .וכן מאמרנו כל לילה' :ומלכותו ברצון קיבלו עליהם כו' ,בשמחה רבה ואמרו כולם מי
1:30 מנחה ערב ראש השנה מנין ב' .........................
5:10 סליחות ........................................................ כמוך'.
שחרית כותיקין 25 ....................דקות לפני הנץ הנראה ימי ראש השנה וכבר הזהירו נחמיה עזרא והלווים את כלל"י ,באומרם לעם הבוכה על עוונותיו ביום ר"ה (נחמיה ח י):
6:55 סליחות מנין ב' ...............................................
תפילת מנחה ערב ראש השנה-זמן הדלק"נ 6:30 .........
'לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו ,ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם' .וכן
מנחה גדולה 1:20 ..................................................
7:30 תפילת ערבית מנין א' .................................... בליל א' דראש השנה -שבת קדש קיימו כלל"י מיד הלכה למעשה ,ככתוב לאחמ"כ (יב)' :וילכו כל העם לאכל ולשתות ולשלוח מנות,
תפילת ערבית מנין ב' 11:00 .................................... ישא דברים לפני תפילת מעריב ולעשות שמחה גדולה' .וכן נפסק בשו"ע (תקצז א)' :אוכלים ושותים ושמחים' ,וציין המ"ב (סק"א)
הגאון רבי אליהו ליברמן שליט"א דנלמד ממקרא הנ"ל.
שבת קודש פרשת האזינו – שובה 7:30 תפילת ערבית ליל א' דראש השנה ...................
6:30 . ........................... ב' – א' מים י שחרית תפילת
וביותר מצינו בטור (תקפא ד)' :ורוחצין ומסתפרין ע"פ המדרש :איזו אומה כאומה זו שיודעת אופיה
בליל שבת קדש לפני תפילת מעריב ישא דברים
הגאון רבי מאיר בן שושן שליט"א 7:20 המלך .......................................................... של אלקיה ,פירוש מנהגיו ודיניו .שמנהגו של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים,
אחרי קה"ת הפסקה 25דק' ,קידוש יתקיים בבית המדרש ומגדל זקנו ,ואינו חותך צפרניו ,לפי שאינו יודע איך יצא דינו .אבל ישראל אינם כן ,לובשים לבנים
1:30 מנחה גדולה ערב שבת קדש ............................
6:21 מנחה ערב שבת קדש -הדלק"נ ....................... ישא דברי התעוררות תקיעות
)יום ב'( לפני מוסף
)יום א'(
ומתעטפים לבנים ,ומגלחין זקנם ,ומחתכין צפרניהם ,ואוכלים ושותים ושמחים בר"ה ,לפי שיודעין
7:23 תפילת ערבית ליל ש"ק .................................. הגאון רבי אליהו ליברמן שליט"א שהקב"ה יעשה להם נס ,לפיכך נוהגין לספר ולכבס בערב ר"ה ,ולהרבות מנות בר"ה' .ועוד זאת כתב
5:26 תפילת שחרית כותיקין ................................... בליל ב' דראש השנה ישא דברים לפני תפילת מעריב השואל ומשיב (רביעאה ח"ג קכה) ,דע"כ הוי יום שמחה ,כי תיקנו עליו ברכת שהחיינו ,שאינו שייך רק
7:20 קרבנות מנין ב' ............................................. הגאון רבי בנימין בירנבוים שליט"א על דבר של שמחה .וכן בספה"ק:
7:30 תפילת שחרית מנין ב' .................................... מעריב ליל ב' דראש השנה ]ותודיענו[ 7:41 .................
8:45 סוף זמן קריאת שמע )מגן אברהם( ........................ תקיעות-יום ב' דר"ה ]משוער[ 10:40 ...........................
• 'וראוי לשמוח אז יותר על שהוא מלכנו ,שיטה כלפי חסד ויזכה אותנו בשפטו אותנו'( .ספורנו אמור כג)
8:35 תפילת שחרית מנין ג' .................................... תקיעות לנשים ]יום ב'[ בשעה 5:25אחה"צ בדיוק • 'ואדמו"ר שמח למאד בעת תקיעת שופר ,כי כן אמר שצריך להיות ברוב שמחה וחדוה ,כדוגמת
1:30 תפילת מנחה גדולה ....................................... 5:30 תפילת מנחה יום א' ....................................... המדינה שממליכים מלך ומעטרים אותו( .הגר"א ,תוספת מעשה רב נח)
5:51 תפילת מנחה ................................................ 5:35 תפילת מנחה יום ב' .......................................
7:31 תפילת ערבית מוצאי שבת מנין א' ................... תפילת ערבית מוצאי ר"ה מנין א' 7:39 .....................
• 'וכפי השמחה בר"ה בקבלת מלכותו יתברך שמו ,כן מתקיים כל ימי השנה'( .שפת אמת)
7:54 תפילת ערבית מוצאי שבת זמן ר"ת .................. 8:02 תפילת ערבית מוצאי ר"ה מנין ב' )זמן ר"ת( ....... • 'השמחה האמיתית במלכותו יתברך היא היא צורת ר"ה ,לכן אחרי התקיעות אנו אומרים 'אשרי
העם יודעי תרועה ,בשמך יגילון כל היום ובצדקתך ירומו' ,דוקא פסוקים של גיל ורוממות ,כי אין לך
רוממות ושמחה גדולה מקבלת מלכותו ית' .באמת היה לנו לרקוד מרוב שמחה באמרינו
לשליחת חומר לגליון לתגובות ולרשימת תפוצה :פקס 039578855 :או במיילgmail.com@7177790 :
'עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית' ,אלא שמאימת הדין לא ניתן לרקוד'.
(עלי שור ח"ב תלד)
יב
