gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

צפונות · Tzfinois — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: צפונות · Tzfinois

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

צפונות · Tzfinois — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ת גליון צפונ‬ ‫ראש השנה‬ ‫א‬ ‫ות מ‬ ‫רכ‬ ‫ח‬ ‫התשפ"ז‬ ‫מע‬ ‫לת‬ ‫לרבותינו שליט"א‬ ‫גליון רכ"ט‬ ‫ולכל בני הקהילה‬ ‫ה טובה‬ ‫ולכלל בית ישראל‬ ‫שנה‬ ‫חב‬ ‫צפונות ועיונים על עניני הפרשה והמועדים‬ ‫גליון חג מור‬ ‫חת‬ ‫טו‬ ‫יו"ל ע"י בני החבורה דקהילת אשי ישראל‬ ‫בה‬ ‫ימ‬ ‫בה ו‬ ‫ומתוקה | כתי‬ ‫בדין שברים ותרועה בב' נשימות‬ ‫הערות במשנ"ב בדין משך התקיעות‬ ‫רבינו הגאון רבי אליהו ליברמן שליט"א‬ ‫מורינו הרב שליט"א‬ ‫כתבנו בצפונות לפני שלוש שנים בדין שברים תרועה בב’ נשימות ולא נשנו כאן אלא‬ ‫הנה פליגי הראשונים אי התרועה בעי' ט' כוחות כל שהו או ג' כוחות‪ ,‬ובשו"ע סי' תק"צ ג'‬ ‫בשביל דברים שנתחדשו‪.‬‬ ‫הובאו ב' הדעות‪ ,‬וכ' המ"ב ס"ק י"ב דנכון לחוש לכתחילה להדיעה דט' כוחות ובדיעבד סגי‬ ‫בדין שברים תרועה נחלקו גדולי עולם אם דינו בנשימה אחת או בשתי נשימות‪ ,‬דדעת‬ ‫בג' כוחות‪.‬‬ ‫ר”ת וסיעתו לעשותם בב’ נשימות דגנוחי וילולי לא עבדי אינשי בנשימה אחת‪ ,‬ודעת‬ ‫והנה לפי"ז צ"ע טובא מש"כ המ"ב למעשה בס"ק י"ג דבדיעבד אינו נפסל אם עשה שבר‬ ‫הרי”ץ גאות והרמב״ן וסיעתו דדינו בנשימה אחת כי הוא קול אחד ואין להפסיק ביניהם‪.‬‬ ‫בתשר"ת עד י"ח כוחות דהיינו כנגד ט' כוחות דשברים וט' כוחות דתרועה‪ ,‬והא מעיקרא‬ ‫ובדעת ר”ת הנ”ל נחלקו עוד ב’ מחלוקות גדולות‪ ,‬חדא אם לדעתו בדיעבד כשר בנשימה‬ ‫דדינא סגי בג' כוחות בתרועה וא"כ כד עשה כי"ב כוחות ה"ז כשיעור ש"ת‪.‬‬ ‫אחת‪ ,‬דהב״י כתב דבדיעבד כשר בנשימה אחת דלא גרע מתקיעה שברים וכו’ שכשרים‬ ‫להך‬ ‫דהא‬ ‫וצ"ב‬ ‫כוחות‪,‬‬ ‫עוד עד"ז בס"ק הנ"ל ובס"ק ט"ו דלכתחילה יעשה כל שבר עד ט'‬ ‫בדיעבד בנשימה אחת‪ ,‬והתרומת הדשן ס”ל שמעכב בדיעבד דלא דמי לתקיעה שברים‬ ‫שי' הג' כוחות הוי תרועה א"כ ודאי א"צ השברים להיות דט' כוחות‪ ,‬דהא טעם השי' דבעינן‬ ‫וכו’ דשתי קולות הם אבל כאן קול אחד הם ושינה את הקול‬ ‫ט' כוחות בשברים הוא דתהא ארוכה כתרועה‪ ,‬ואי התרועה קצרה השברים אינם צריכים‬ ‫לנשימה אחת‪[ .‬ולפי”ז לפי”ד הרבה מהגאונים ששתי קולות הם‪,‬‬ ‫אורך כ"כ‪ ,‬ולפי"ז אם עשה שבר ארוך של ו'‬ ‫לקראת ימי הדין וראש השנה שחל בשבת‬ ‫כוחות מסתברא דהו"ל תקיעה‪( ,‬ועי' מ"ב סק"י‬ ‫וכמשי״ת‪ ,‬מודה התה״ד דכשר בדיעבד בנשימה אחת]‪.‬‬ ‫דלשי' זו דתרועה ג' כוחות הוי תקיעה דתשר"ת‬ ‫עוד יש מחלוקת אם הוי שתי קולות או קול אחד‪ ,‬דהטור כתב בשם‬ ‫א‪ .‬ראוי לכאו”א לעשות התרת קללות בערב ראש השנה‪,‬‬ ‫כשיעור י"ב כוחות‪ ,‬וצ"ע כנ"ל דמנ"ל הא‪ ,‬ועי'‬ ‫רוב המפרשים שס”ל דש״ת בשתי נשימות‪ ,‬שמנו שברים תרועה‬ ‫וכאן בביהמ”ד נהגו לעשות זאת קודם סליחות בערב‬ ‫שעה"צ ד')‪.‬‬ ‫כשתי קולות שכתבו שתוקעים שלשים קולות‪ ,‬וכ”כ הרמב”ם‪,‬‬ ‫ר”ה‪.‬‬ ‫עוד יל"ע למעשה‪ ,‬דהנה שי' הרמב"ם דשיעור‬ ‫ולפי”ז ברור דכשר גם ביותר משתי נשימות שהרי שתי קולות הם‪,‬‬ ‫תקיעה כחצי תרועה‪ ,‬וא"כ כיון דשיעור שברים‬ ‫ב‪ .‬ראוי שכל אשה ואשה תאמר בפיה בביתה מסירת‬ ‫ואדרבה דינו לכתחילה דוקא ביותר מב’ נשימות שיהא ניכר שהם‬ ‫אי"ז יותר מט' כוחות‪ ,‬אם תוקע כשיעור ד'‬ ‫מודעא הנדפס בסידורים‪ ,‬ויש להוסיף ‘ומה שאעשה ג’‬ ‫שתי קולות ועכ״פ בנשימה אחת ודאי אינו אלא בדיעבד [ומאד‬ ‫כוחות ופלגא ה"ז תקיעה‪ ,‬וא"כ יש להזהר‬ ‫תמוה מה דמשמע מדברי הרב המגיד דגם לסברא זאת אם ירצה‬ ‫אחד‬ ‫לכל‬ ‫ראוי‬ ‫וכן‬ ‫נדר’‬ ‫בלי‬ ‫שיהא‬ ‫התניתי‬ ‫ולא‬ ‫פעמים‬ ‫ואחד מהציבור בבית הכנסת להוסיף זה במסירת מודעא‪.‬‬ ‫לכתחילה דלא יהא השבר ארוך יותר‪.‬‬ ‫יכול לעשותם בנשימה אחת‪ ,‬דמאי שנא מתקיעה תרועה תקיעה‬ ‫עוד כ' המ"ב בשעה"צ ז' ו' דהשברים ארוכין‬ ‫שאם עשאם בנשימה אחת יוצא רק בדיעבד]‬ ‫ג‪ .‬השנה שיום א’ דר”ה חל בשבת ראוי מאוד לכאו”א‬ ‫מיבבות וע"כ צריך לכתחילה לעשות התקיעה‬ ‫אמנם דעת המרדכי והגהות אשרי דגם ר”ת מודה דהוי קול אחד‬ ‫לאכול קודם מוסף בזמן שאין מתפללים בנה”ח‪ ,‬כדי‬ ‫שכנגדם מעט יותר מט' כוחות‪ ,‬וצ"ע טובא‬ ‫אלא שאין לעשותם בנשימה אחת דלא עבדי גנוחי וילולי בנשימה‬ ‫שלא יעבור חצות היום ללא אכילה‪ ,‬ולא מהני לזה שתיית‬ ‫מנ"ל דכל שבר ארוך יותר מג' יבבות‪ ,‬ואפשר‬ ‫אחת ועפי”ז כתבו דביותר מכדי נשימה פסול‪.‬‬ ‫ה’קאווע’ קודם התפילה‪.‬‬ ‫דמקורו משי' בעל העיטור המו' בטור דהחילוק‬ ‫והנה להלכה הבית יוסף היה סובר לעשותם בנשימה אחת כיון‬ ‫ד‪ .‬ראוי מאוד לכוון שעון שבת בביתו שיכבה האור בשעה‬ ‫בין תרועה לשברים דבתרועה הקולות תכופים‬ ‫דלדעתו גם ר”ת מודה בדיעבד יצא אמנם חושש לתה”ד הנ”ל שס״ל‬ ‫שדולקים הנרות בליל יו”ט שני בכדי שיהא אפשרות‬ ‫ובשברים מופסקים וא"כ נמשכים הקולות יותר‪,‬‬ ‫דלא יצא ולכן מכריע לעשות בשל מיושב בנשימה אחת ובמעומד‬ ‫ליהנות מאור הנרות‪.‬‬ ‫(אבל לכאו' ס"ל דהשברים הם כקולות תרועה‬ ‫דילן‪ ,‬וא"כ בלא"ה לא עבדינן כוותי')‪ .‬שו"ר‬ ‫בב׳ נשימות וכן פסק בשו״ע‪.‬‬ ‫מורינו הרב שליט”א‬ ‫דמקורו מבהגר"א סק"ח וצ"ב‪.‬‬ ‫הרמ״א כתב דהמנהג בב’ נשימות ואין לשנות‪ .‬והיה נ”ל ברור דכונתו‬ ‫דאפילו ביותר מב’ נשימות כשר שהם ב׳ קולות וכשיטת הטור הנ״ל‬ ‫***‬ ‫בשם רוב המפרשים‪ ,‬שכך היה המנהג באשכנז שהמקריא מפסיק ביניהם ומקריא שברים‬ ‫אם מותר לתקוע בר”ה תקיעות כשיטות דחויות אשר אפשר דלרוה”פ אין יוצאים בהם יד”ח‬ ‫ואח”כ מקריא תרועה‪ ,‬ואם הרמ״א היה כונתו לשיטת ההגהות אשרי שיותר מב’ נשימות‬ ‫תק”ש‬ ‫פסול היה לו לפרש‪ ,‬ומה אעשה שהמשנ”ב כתב בפשיטות על דברי הרמ״א דיותר מב׳‬ ‫הנה בעיקר ענין התקיעות בר"ה אי הותרו לגמרי‪ ,‬עי' טור תקפ"ט בשם בעל העיטור וכן בב"י‬ ‫נשימות פסול‪ ,‬ועוד יותר מזה כתב בשעה”צ דההגה״א השמיט לגמרי המנהג של הרמ״א‬ ‫בשם הגמי"י פ"ב משופר והיראים ועוד ראשונים דאסור לאיש לתקוע לאשה אם אינו יוצא‬ ‫והוסיף השעה״צ דהשמיטו משום שהכרעת הב”י לעשות בשל מיושב בנשימה אחת ובשל‬ ‫יד"ח בתקיעה זו דאין לתקוע שלא לצורך‪ ,‬ואף דלדידהו שרי לעצמן דהתירו להם האיסור‬ ‫מעומד בב’ נשימות טובה היא דבזה יוצאים לכו”ע‪.‬‬ ‫משום נחת רוח‪ ,‬אבל אין אומרים לאדם חטא משום נחת רוח דחברי'‪( ,‬והרא"ש וראבי"ה‬ ‫ומעולם הצטערנו בדברים אלו דכי בקל יש לדחות מנהג ישראל שהרמ״א כותב עליו ואין‬ ‫פליגי וכן פסק השו"ע)‪ ,‬ומה"ט פסק הרמ"א תקצ"ו דאחר שגמר הק' קולות שוב לא יתקע‪,‬‬ ‫לשנות ויסודתו בהררי קודש והוא דעת רוב המפרשים והרמב״ם שהביאם בטור שמנאום‬ ‫(וכן מבואר מד' הראב"ן במעשה דמגנצא דהתוקע עבר על שבות דרבנן וע"ש)‪.‬‬ ‫בשלשים קולות (דס״ל דשתי קולות הם וכשרים אפילו ביותר מב’ נשימות) והלא על כגון‬ ‫והט”ז (סי' תקצ"ו) פליג ע"ז וליכא איסור לתקוע בר"ה‪ ,‬ועי' פנים מאירות א' ק"ב דבנשים‬ ‫זה אמרו בירושלמי כל מקום שההלכה רפויה בידך פוק חזי מאי עמא דבר וצע״ג‪.‬‬ ‫דאין מצוות אף הט"ז מודה דאסורות בתקיעה סתם‪ ,‬ועי' באמרי ברוך (סי' תקפ"ח) ובשו"מ‬ ‫ועכשיו עלינו לברר מה נקרא נשימה אחת ומה נקרא ב׳ נשימות דגם בזה יש מבוכה‬ ‫(ג' ב' קנ"ה) דאייתו מד' הר"ן שבת ד' א' דלצורך יו"ט לא גזרו כלל‪.‬‬ ‫גדולה‪.‬‬ ‫ובמו”ק הק' א"כ האיך התירו לתקוע ק' קולות מה דלא תקנו חז"ל‪ ,‬ותי' דע"כ דכל כמה‬ ‫בנשימה אחת כתב התה״ד דמ”מ יפסיק ביניהם קצת אלא שלא יעשה נשימה בינתיים‬ ‫דמוסיף לתקוע ה"ז מכלל המצוה‪ ,‬וכדכ' נמי לעיל מלבוש ועוד‪.‬‬ ‫והחזו”א תמה מאד דא”כ נקרא ב’ נשימות‪ .‬בב’ נשימות נחלקו דדעת הגר״ז דהפירוש‬ ‫מצוה‪,‬‬ ‫נמי‬ ‫דה"ז‬ ‫משום‬ ‫או‬ ‫שרי‪,‬‬ ‫עלה בידינו לפי"ז דלתקוע עוד קולות ממין הקולות דהמצוה‬ ‫שיעשה נשימה ממש ביניהם וכפשט דברי ר”ת דלא עבדי גנוחי וילולי בנשימה אחת‬ ‫או אפשר דכיון דצריך לזה ה"ז מכלל נחת רוח דהתירו מה"ט הך שבות (דומי' דנשים)‪ .‬ונפ"מ‬ ‫ומסתמא נושמים בין זה לזה‪ ,‬ומדברי המשנ”ב והחזו”א נראה דהפירוש לשהות בכדי‬ ‫לפי"ז לתקוע קולות שאינם מדינא כלל‪ ,‬ולרוה"פ אין יוצאין בהן יד"ח אפשר דאסור‪ ,‬דבזה‬ ‫נשימה אבל ל”צ לנשום ביניהם‪.‬‬ ‫ל"ש טעם המו"ק דה"ז בכלל ריבוי התקיעות דהותרו‪ ,‬דהא אי"ז תר"ת‪ ,‬ובזה א"ש ד' הראב"ן‬ ‫במעשה דמגנצא דעברו אשבות‪ ,‬משום דלא עלתה למעשה תקיעה מה שהוסיפו‪.‬‬ ‫ונראה דקושיית החזו”א הנ”ל (דאם שוהה כל שהוא הוי ב’ נשימות) אינו אלא להבנת‬ ‫מיהו בשו"ע מבואר דמנהגם בסוף התפילה להריע תרועה גדולה‪ ,‬וזה צ"ב אמאי שרי הא‬ ‫המשנ”ב הנ”ל בדברי התה”ד שהעתיק שיפסיק מעט אלא שלא יפסיק כדי נשימה דמזה‬ ‫אין כאן מעשה תר"ת‪.‬‬ ‫המשך בעמ' ד'‬ ‫לע"נ הגאון הגדול רבי יונה יוסף ב"ר ישראל הכהן ארנטרוי‬ ‫רב ביהכנ"ס 'קהל עדת ישורון' ומראשי ישיבת 'השרון'‬ ‫נלב"ע כ"ה אלול תשמ"ט‬ ‫א‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫נתרם ע"י נכדו הרב ישראל הכהן ארנטרוי שליט"א‬ ‫קושיא עצומה | עמידה בתקיעות‬ ‫איתא בשו"ע (סי' תקפה א) 'צריך לתקוע מעומד'‪ .‬ובטעם הדבר כתב המ"ב (שם) שהוא‬ ‫וצריך עיון‬ ‫משום שיש דרשא 'בקמה'‪ .‬ולפי"ז צריך ליזהר שלא יסמך על דבר שאם ינטל הוא יפול‪ ,‬ומ"מ‬ ‫קושיות מבי מדרשא‬ ‫אם בדיעבד תקע מיושב יצא‪ .‬אמנם עוד כתב המ"ב דאם הוא עתיד לשמוע תקיעות על סדר‬ ‫התפילה אין צריך לעמוד וסגי לישב‪ ,‬אך אם יצא מבית הכנסת ואינו עתיד לשמוע תקיעה‬ ‫‘כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה’ (ר”ה טז‪):‬‬ ‫על סדר התפילה צריך מדינא לעמוד‪.‬‬ ‫בגמ’ (ר”ה טז‪‘ :):‬א”ר יצחק כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה מריעין לה בסופה‪ ,‬מ”ט דלא‬ ‫וקשה טובא הלא כיון דהוא תקע בתחילה ויצא ידי חובה מדאורייתא‪ .‬מה יעזור מה שהוא‬ ‫איערבב שטן’‪ .‬ובתוס’ (ד”ה שאין) כתב‪ :‬מפרש בהלכות גדולות לאו דמיקלע בשבתא אלא‬ ‫ישמע בהמשך על סדר התפילה‪ ,‬הא סו"ס כבר יצא ידי חובה מהת' ולפי זה פשוט שהוא צריך‬ ‫דאיתייליד אונסא‪.‬‬ ‫מדינא לעמוד‪ ,‬כיון שהוא יוצא בזה ידי חובה מהת'‪,‬‬ ‫וצ”ע הרי סיבת הדבר שמריעין בסופה הוא משום שאין תקיעת שופר‪ ,‬וא”כ מה לי בזה שהוא‬ ‫משום אונס או משום שבת‪ ,‬הא סו”ס לא היה תקיעת שופר‪ .‬ואי נימא שכיון שחז”ל תיקנו הוא‬ ‫ועוד קשה הלא עיקר התקיעות הוא על סדר התפילה‪ ,‬וא"כ איך תיקנו חכמים תקיעות קודם‬ ‫אנוס‪ ,‬א”כ הכא נמי הוא אנוס ומאי טעמא מריעין לו בסופה‪.‬‬ ‫התפילה‪ ,‬לצורך מי שלא יהיה בהמשך התפילה ובזה יפסידו כל הציבור את מעלת התקיעה‬ ‫[הרב אשר פורמן]‬ ‫על סדר התפילה‪( .‬ויל"ע אם הוא שייך לדברי הגר"ח הידועים גבי אתרוג)‪.‬‬ ‫שמע ט’ תקיעות מט’ בני אדם‬ ‫לשיטת רש”י (ר”ה לד‪ ):‬דאם שמע ט’ תקיעות מט’ בני אדם כאחד יצא‪ .‬ולד’ הטור (סי’ תרפז)‬ ‫צפונות רבותינו לבית הלוי‬ ‫אם שמע מקצת תקיעה אם יש בה כשיעור יצא‪ ,‬א”כ איך אמרו שלא ניתן לצאת כל הדעות‬ ‫יחדיו‪ ,‬הרי יתקעו שלשה בני אדם כאחד תשר”ת היינו ששנים יתקעו תקיעה וא’ יתקע שברים‬ ‫הרב אהרן שמואל הלוי‬ ‫תרועה‪ ,‬ואין בית מיחוש כלל דאם תשר”ת‪ ,‬הלא שמע תשר”ת בא’‪ ,‬ואם תש”ת הלא יצא בחצי‬ ‫הראשון והמותר כמאן דליתא‪ ,‬ואם תר”ת הלא יצא בחצי האחרון שהוא תר”ת‪.‬‬ ‫בגדר מצות תקיעת שופר‬ ‫[הרב יעקב ישראל שניידר]‬ ‫כתב הרמב”ם (שופר ב ה)‪ :‬מי שתקע ונתכון להוציא כל השומע תקיעתו ושמע השומע‪,‬‬ ‫ונתכוון לצאת ידי חובתו יצא‪ ,‬ומבואר דלא סגי בכונת שומע בלבד אלא צריך התוקע‬ ‫בר”ה נפקדו האמהות‬ ‫להתכוין להוציא את השומע‪ ,‬ומאידך גבי שופר גזול כתב (א ו) שופר הגזול שתקע בו יצא‪,‬‬ ‫בגמ’ (ר”ה י‪‘ :):‬בר”ה נפקדה שרה רחל וחנה’‪ .‬והנה שרה לא נתעברה בר”ה‪ ,‬אלא עד לאחר‬ ‫שאין המצוה אלא בשמיעת הקול אע”פ שלא נגע בו ולא הגביהו השומע יצא ואין בקול‬ ‫חג הסוכות (כמבואר בסוגיא בר”ה שם)‪ ,‬ומה שאמרו שנפקדה בר”ה היינו דבר”ה נגזר עליה‬ ‫דין גזל וכתב שם רבינו מנוח ומאחר שאין המצוה אלא בשמיעת הקול‪ ,‬התקינו הגאונים‬ ‫שתתעבר בחג בשנה זו (וכמ”ש המהרש”א בח”א שם)‪ .‬וצ”ע טובא דא”כ מהו רבותא דשרה‬ ‫לברך ‘לשמוע קול שופר’ לא לתקוע מפני שהשמיעה היא העיקר‪ ,‬וא”כ יקשה אמאי לא‬ ‫רחל וחנה שנפקדו בר”ה‪ ,‬והרי ‘מי לא נפקד כהיום הזה’‪ ,‬וצ”ע‪.‬‬ ‫סגי בכונת שומע‪.‬‬ ‫[הרב אהרן דיקמן]‬ ‫ומטו משמי’ דהגר”ח ליישב בב’ אופנים הא’ דבלא כונת המשמיע אז מעשה התקיעה‬ ‫אינו חל לגבי השומע‪ ,‬דשמיעה היא מידי דממילא וליכא לשומע מעשה מצוה כל‪ ,‬דאינו‬ ‫‘מלכויות כדי שתמליכוני עליכם’‬ ‫עושה כלום (וצריך להיות שומע כעונה)‪ ,‬הב’ דאף דקיום המצוה היא השמיעה‪ ,‬מ”מ מעשה‬ ‫איתא בגמ’ (ר”ה טז‪‘ :).‬אימרו לפני מלכויות זכרונות ושופרות‪ ,‬מלכויות כדי שתמליכוני‬ ‫ההמצוה היא התקיעה והיינו הםעולה של השמעת התקיעה)‪ ,‬ולפיכך בעי’ כוונת שומע‬ ‫עליכם’‪ .‬וקשה הלא אנו אומרים פעמיים ביום קריאת שמע‪ ,‬שיסודה היא קבלת עול מלכות‬ ‫ומשמיע‪ ,‬מפני שהתקיעה היא גם חלק מן המצוה כמו השמיעה‪.‬‬ ‫שמים‪ ,‬ומא”ש כאן שצריך המלכה מיוחדת‪.‬‬ ‫(ובספר ‘משאת לוי’ הביא ע”ז שהג”ר ישראל סלנטר זצ”ל היה מכריז שיכוונו בשמיעה‪,‬‬ ‫[הרב יעקב ישראל שניידר]‬ ‫וגם במעשה התקיעה לצאת ידי המצוה‪ ,‬והיינו כשנ”ת דאין התקיעה רק היכ”ת דשמיעה‬ ‫אלא חלק מן המצוה ויוצאים התקיעה על ידי שליחות‪ ,‬ועיין בכ”ז דאפשר דב’ התירוצים‬ ‫מלכיות זכרונות ושופרות‬ ‫א’ וכ”נ שהבין בזכרון שמואל יח‪,‬ב)‪.‬‬ ‫אמרי’ בגמ’ (ר”ה טז‪‘ :).‬אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות‪ ,‬מלכיות כדי‬ ‫שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר’‪ .‬וקשה חדא‬ ‫בענין ר"ה יום מברח ומנוס אליו יתברך‬ ‫מאי טעמא לא נאמר מדוע אומרים שופרות‪ ,‬וביותר דהוא סתירה מיניה וביה‪ ,‬שהרי בתחילה‬ ‫נאמר שממליכים את הקב”ה ע”י פסוקי מלכויות‪ ,‬וכן נזכרים ע”י הקב”ה ע”י הזכרונות‪ ,‬ואילו‬ ‫כתב הרמב"ם בפיהמ"ש בטעם שאין קורין הלל בר"ה‪ ,‬לפי שהם ימי עבודה והכנעה‪ ,‬ופחד‬ ‫בהמשך נאמר שהוא ע”י השופר‪.‬‬ ‫ומורא מהשם‪ ,‬ויראה ממנו‪ ,‬ומברח ומנוס אליו‪ ,‬ותשובה ותחנונים‪ ,‬ובקשת כפרה וסליחה‪,‬‬ ‫[הרב ראובן פיין]‬ ‫ובכל אלו הענינים אינו הגון השחוק והשמחה'‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫וביאר הגר"מ הלוי עפי"ד המדרש תהלים (צד) 'להשקיט לו מימי רע' היינו ר"ה ויו"כ‪,‬‬ ‫‘למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין’ (ר”ה טז‪).‬‬ ‫ומבואר דלא רק קלות ראש אין נוהגים‪ ,‬אלא אפילו הלל שהוא שמחה בלבד ואעפ"כ אין‬ ‫איתא בגמ’ (ר”ה טז‪‘ :).‬למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין‪ ,‬ותוקעין ומריעין כשהן עומדים‬ ‫אומרים אותה‪.‬‬ ‫כדי לערבב את השטן’‪ .‬וברש”י‪‘ :‬שלא ישטין כשישמע ישראל מחבבין את המצות מסתתמין‬ ‫ובתנא דבי אליהו(יח) כתבו 'ברוך המקום ברוך הוא שבחר בכם בישראל מתוך ע' לשון‪,‬‬ ‫דבריו’‪.‬‬ ‫ונתן בכם חכמה בינה דעה והשכל שתהיו בוטחין בו בכל עת ובכל שעה' ע"כ‪ ,‬ומבואר‬ ‫ולכאורה קשה איזה חיבוב מצוה יש בזה שהוא עושה פעם שניה‪ ,‬הא אין צורך בזה‪ ,‬ובשלמא‬ ‫דמדת הבטחון אינה 'פרומקייט' אלא חכמה היא לדעת שהפעולות אינן סיבת הצלחה‪,‬‬ ‫אם את המצוה הראשונה היו עושים בצורה שונה ויותר חשובה‪ ,‬בזה היה חיבוב מצוה‪ .‬ומצינו‬ ‫אלא הכל מאת ה'‪ ,‬וצריכים לדעת שכל הצלחה שיש לאדם הוא מחמת בטחונו בהקב"ה‪,‬‬ ‫חיבוב מצוה גבי בנ”י שנשאו עמם את הבצק ביצי”מ‪ ,‬ז”א שבמעשה המצוה עצמו יש חיבוב‬ ‫ואמר הגרי"ז זצ"ל ד'בטחון' היינו במי שמכיר שנמצא בעת צרה ומבין כל פרטי הצרה‬ ‫מצוה‪ ,‬אך גבי שופר שעושים את אותה מצוה פעמיים מ”ש חיבוב מצוה‪.‬‬ ‫ומפחד ממנו‪ ,‬ואעפ"כ הוא בוטח בה' ולזה יקרא בטחון וכמש"כ 'יום אירא אני אליך אבטח'‬ ‫ועוד צ”ע וכי לא מצינו עוד מצוות שמחבבין אותן עד שבחרו דוקא את מצות שופר‪ .‬ועוד‬ ‫תהלים נו) דמקודם הוא יום אירא שמפחד מהצרה‪ ,‬ואעפ"כ אני אליך אבטח‪ ,‬שבוטח בה'‪.‬‬ ‫קשה דלשון הגמ’ מאי טעמא אנו עושים את המצוה גם כשאנו יושבין‪ ,‬ולכאורה מה השייכות‬ ‫וזה כוונת הרמב"ם שהם ימי פחד ומורא מהשם‪ ,‬ומברח ומנוס אליו דמאחר ומכיר שהם‬ ‫שיש בין מצות תקיעת שופר לבין מעשה העמידה והישיבה שלכאורה היא לא חלק מהחפצא‬ ‫ימי פחד אז שייך מידת הבטחון וכ"כ ב'כתר מלכות' לר"ש אבן גבירול ' אברח ממך‪ ,‬אליך'‬ ‫של המצוה‪.‬‬ ‫דמקודם הוא בורח מחמת הצרה‪ ,‬ואח"כ 'אליך' שהוא מידת הבטחון‪ ,‬עכ"ד הגרי"ז‪.‬‬ ‫[הרב יעקב ישראל שניידר]‬ ‫והוסיף הגר"מ דבזה מקיים כדי שתמליכוני עלידם דאך דעושין זה בק"ש בכל יום‪ ,‬מ"מ‬ ‫המדרגה הזו שהאדם בימי חד ומגיע למדרגה זו של 'אלליך'‪ ,‬לזה צריך קבלת מלכות‬ ‫‘אם כבנים ואם כעבדים’ (תקיעות)‬ ‫שמים יותר מכל השנה‪ ,‬והיינו שנצרך קבלת עומ"ש נוספת‪ ,‬מלבד החיוב ק"ש שבכל יום‪.‬‬ ‫בפיוט היום הרת עולם‪‘ :‬אם כבנים רחמנו כאב על בנים‪ ,‬ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד‬ ‫ובכתר מלכות מסיים 'ואחזיק בשולי רחמיך עד אשר החייתני‪ ,‬ולא אשלחך כי אם ברכתני'‪.‬‬ ‫שתחננו’ כו’‪( .‬והוא מיוסד על ל’ הפסוק בתהלים ‘הנה כעיני עבדים כו’‪ ,‬כן עינינו אל ה’ אלקינו‬ ‫עד שיחננו’)‪ .‬ויש להתבונן‪ ,‬דבשלמא ‘אם כבנים’ הוא סיבה לזכות בדין ע”י רחמי האב על בנו‪,‬‬ ‫אבל ‘אם כעבדים’ לכאו’ אין בו שום צד זכות‪ ,‬וממה שמסיים ‘עד שתחננו’‪ ,‬משמע דגם זה‬ ‫סיבה לזכות בדין‪ ,‬וצ”ע‪.‬‬ ‫פליאה | למה תוקעין‬ ‫[הרב אשר גרינוולד]‬ ‫איתא בגמ’ (ר”ה טז‪ :).‬אמר רבי אבהו למה תוקעין בשופר של איל אמר הקדוש ברוך הוא‬ ‫‘שלשה ספרים נפתחין’ (ר”ה טז‪).‬‬ ‫תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם‬ ‫איתא בגמ’ (ר”ה טז‪‘ :).‬אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן שלשה ספרים נפתחין בראש‬ ‫כאילו עקדתם עצמכם לפני ואמר רבי יצחק למה תוקעין בר’’ה למה תוקעין רחמנא אמר‬ ‫השנה‪ ,‬אחד של רשעים גמורין‪ ,‬ואחד של צדיקים גמורין‪ ,‬ואחד של בינוניים‪ .‬צדיקים גמורין‬ ‫תקעו אלא למה מריעין מריעין רחמנא אמר זכרון תרועה אלא למה תוקעין ומריעין כשהן‬ ‫נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים‪ .‬רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה‪ .‬בינוניים תלויין‬ ‫יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן‪.‬‬ ‫ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים‪ ,‬זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה’‪.‬‬ ‫וצ”ע‪ ,‬מה הס”ד דגמרא ויתר על כן אחרי שהגמ’ אומרת רחמנא אמר תקעו מדוע היא‬ ‫והנה רוב הראשונים פירשו שצדיקים גמורים היינו שזכויותיהם מרובות על עוונותיהם‪,‬‬ ‫ממשיכה לשאול למה מריעים‪.‬‬ ‫ולכאורה קשה הרי כיון שיש להם עבירות אלא שהזכויות מרובות מאי טעמא הם נקראים‬ ‫צדיקים גמורים והלא יש להם עבירות שלא כיפרו על זה‪.‬‬ ‫[הרב אשר פורמן]‬ ‫‘אשר יש בזה משום צדקה גמילות חסדים והחזקת תורה‬ ‫ולדעתי זוהי זכות הגדולה שניתן לעשות בממונו ליום הדין’‬ ‫(מתוך מכתב מרן הגריש”א זצ”ל עבור אחזקת כוללים)‬ ‫ב‬ ‫לתרומות עבור אחזקת הכוללים במשך כל ימות השנה ‪054-8475219‬‬ ‫וצריך עיון‬ ‫'יום תרועה יהיה לכם' | הרב יעקב ישראל שניידר‬ ‫קושיות מבי מדרשא‬ ‫הנה אמרינן בגמ’ ‘אשרי העם יודעי תרועה’ שהם יודעים לפתות את בוראם בתרועה ולכאורה הוא פלא גדול הרי הקב”ה‬ ‫בעצמו מצוה עלינו לתקוע בשופר בראש השנה‪ ,‬וכאן כביכול אנו אומרים שיש כאן תוספת מסוימת שהם יודעים לפתות‬ ‫שמיעת קול שופר ממודר הנאה‬ ‫את בוראם בתרועה והדבר אומר דרשני‪.‬‬ ‫כתב המחבר (סי’ תקפט ס”ז)‪‘ :‬המודר הנאה מחבירו וכו’‪,‬‬ ‫עוד צריך עיון שהגמ’ אומרת מפני מה תוקעין ואמרינן עלה רחמנא אמר תקעו ומקשי’ מפני מה מריעים ואמרינן דהוא‬ ‫אבל אם אמר לו תקע והוציאני אסור’‪ .‬ובמ”ב (סקי”ד) בשם‬ ‫משום דרחמנא אמר ‘זכרון תרועה’ אלא מאי טעמא תוקעים כשהם יושבין ותוקעין כשהן עומדין ועל זה אמרינן דהוא‬ ‫הפמ”ג‪ ,‬דאע”פ שאסור דאית ליה הנאה דעביד שליחותיה‪,‬‬ ‫משום לערבב השטן והדבר אומר דרשני מה היה הס”ד כאן‪.‬‬ ‫מ”מ בדיעבד יצא‪ .‬ובשעה”צ תמה דהא הו”ל מצהב”ע שהוא‬ ‫והביאור בזה הוא משום שבאמת כידוע יש חילוק אדיר בין מצוות דאורייתא לבין מצוות דרבנן‪ ,‬משום שמצוות דאורייתא‬ ‫לעיכובא‪ ,‬ע”ש‪.‬‬ ‫יש דין והטעמא דקרא אינו נכנס לעצם המצווה‪ ,‬ואילו גבי מצוות דרבנן שם הטעמא דקרא נכנס לעצם המצווה עצמה‪.‬‬ ‫ויש להק’‪ ,‬מ”ש מהמבו’ בסי’ תקפו ס”ב שתקע בשופר גזול‬ ‫וטעם הדבר הוא משום שמצוות דרבנן ביסודם הוא ‘רצון ה’ ועל כן כיון שהוא רצון ה’ על כן הוא ודאי תלוי בטעמא דקרא‬ ‫יצא יד”ח‪ ,‬וע”ש במ”ב באריכות (והוא כבר בר”מ)‪ ,‬שהמצוה‬ ‫ואילו גבי מצוות דאורייתא שם הוא לא תלוי ברצון ד’ אלא הוא מה שה’ מצווה בלבד‪.‬‬ ‫איננה כי אם שמיעת הקול‪ ,‬ובזה ליכא איסור גזל‪ .‬וא”כ הכ”נ‬ ‫ובזה נראה דכאן מגיע מצוות שופר שביסודה הוא זכרון תרועה והוא מצווה דרחמנא אמר תקעו אלא שכאן נכנסו חז”ל‬ ‫נימא הכא שקעבר על איסור ההנאה רק במה שתוקע חבירו‬ ‫וכיון שידעו שרצון ד’ יהיה לדוגמא שופר של איל כדי שיזכיר עקידת יצחק ועל כן רבנן הכניסו את זה בדאורייתא עצמה‬ ‫שזהו העביד שליחותיה‪ ,‬ולא בגוף המצווה שהיא השמיעה‪,‬‬ ‫ז”א רבנן לא תיקנו כאן מצווה חדשה אלא רבנן הגדירו את המצווה דאורייתא בצורה כזו ועל כן יש חילוק בין זה לבין‬ ‫שבהא שפיר איכ”ל דמצוות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬וצ”ע‪.‬‬ ‫שאר המצוות‪.‬‬ ‫[הרב אברהם ישעיהו ויסנשטרן]‬ ‫ועל פי הנ”ל הדברים נפלאים דהנה מובא בזוה”ק דכל התקיעות נכונות וצריך מעיקר הדין את כל התקיעות‪ ,‬והביאור בזה‬ ‫הוא משום שהזוה”ק באמת תמיד הולך לפי הענינים וודאי שלפי הענינים צריך שיהיה את כולם אך גם הזוה”ק מודה‬ ‫שבדאורייתא עצמה הוא לא צריך מאה קולות כיון שאין כתוב זה בתורה‪.‬‬ ‫‘מי שבירך ואח”כ נתמנה לו’ (ר”ה לג‪):‬‬ ‫ועוד יש להוסיף דבר מבהיל דהנה בפסוק נאמר ‘יום תרועה’ ז”א שזה נקרא יום שבו מריעים והכוונה משום שזה יום‬ ‫בגמ’ ר”ה (לג‪‘ ):‬מי שבירך ואח”כ נתמנה לו שופר תוקע ומריע‬ ‫שיש כח לשופר לעכב את הפורענות אך זה לא המצווה של שופר וכאן נתגלה בתורה בעצמה שהוא לא רק מצווה של‬ ‫ותוקע’ וכו’‪ .‬וצ”ב מאי קמ”ל בזה הרי פשיטא דצריך לקיים‬ ‫תקעו בחודש שופר אלא הוא יום שבו השופר פועל את פעולתו וחז”ל קיבלו שהוא על ידי שופר של איל ועל ידי שאנו‬ ‫עכ”פ מצות עשה דאורייתא‪.‬‬ ‫יושבים ועומדים‪.‬‬ ‫[הרב אשר פורמן]‬ ‫ועל פי זה אפשר להוסיף הנה מצינו בחז”ל שאסור לתקוע סתם משום שזה נקרא ‘שבות’ ולכאורה א”כ מאי טעמא אנו‬ ‫תוקעים עוד תקיעות מספק והרי זה ספק שבות ואיך אנו מתירים לעשות כן‪.‬‬ ‫יבבות דאם סיסרא‬ ‫והביאור בזה הוא משום שכל דבר שיש לו שינוי ויש צד שהוא מועיל הוא כבר נקרא יום תרועה ועל כן לא חוששים לזה‬ ‫בגמ’ (ר”ה לג‪ ):‬ילפי’ מנין התקיעות מהיבבות של אם סיסרא‪.‬‬ ‫משום שכל מה שהוא שבות הוא רק אם הוא לא פועל את הפעולה שלו אך כיון שאנו עושים שיטה שזה התקיעה נמצא‬ ‫ויל”ע כיצד ילפי’ מאם סיסרא ענין הנוגע לאופן התקיעות‬ ‫דיש צד שזה מה שפועל את הפעולה ועל כן אפילו אם נקטינן שבאמת מבחינת ההלכה יצאנו ידי חובה אך ככל שאנו‬ ‫שלנו בר”ה‪.‬‬ ‫עושים דבר שהוא פועל את פעולתו כבר זה חלק ממצות הום וזה מה שנאמר ביום תרועה‪.‬‬ ‫[הרב יעקב ישראל שניידר]‬ ‫ובזה יש לומר דעל כן בשופר הוא דין כזה שצריך שיהיה כפוף ואפילו שהוא לא נאמר בתורה וכן לא נאמר בתורה שהוא‬ ‫צריך דוקא איל והטעם לזה הוא על פי הנ”ל משום דהכוונה בזה הוא שזה דין בעצם השופר שצריך שהוא יהיה כפוף‪.‬‬ ‫‘ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור’ (מוסף)‬ ‫וזה הביאור בדבר המדהים שהנה חז”ל הגיעו ותקנו לתקוע בשופר עוד לפני השמונה עשרה והוא פלא הרי עיקר‬ ‫יש לעי’ גבי עקידת יצחק האם עיקר הניסיון בזה הוא אצל‬ ‫התקיעות הוא על סדר הברכות ולפי זה כל מה שחז”ל עשו הם בעצם גרמו שהתקיעות שבשמונה עשרה הוא אחרי שכבר‬ ‫יצחק או אצל אברהם‪ ,‬ולכאורה מוכח הכא דעיקר הזכות הוא‬ ‫יצאו ידי חובה והדבר אומר דרשני‪.‬‬ ‫של יצחק ממה שאנו לא אומרים ‘לזרעו של אברהם’‪ ,‬וקשה‬ ‫ולפי הנ”ל הדבר מיושב מאוד משום שהכוונה בזה הוא שגם זה דאורייתא ובאמת שניהם דאורייתא ועיקר הדאורייתא‬ ‫מאי טעמא הזכות נקראת על שם יצחק ולא ע”ש אברהם‬ ‫הוא על סדר הברכות משום שזה ודאי שכיון שהדאורייתא הוא לפעול את פעולתו על כן בעינן שיהיה גם בסדר הברכות‬ ‫ששם הוא פועל את פעולתו‪.‬‬ ‫שגם נטל חלק טובא‪.‬‬ ‫ויתכן להוסיף בזה והוא דגם גבי לולב שאנו נוטלים אותם כל היום הוא גם מטעם זה שאנו אומרים שלולב מהותו הוא‬ ‫[הרב אשר פורמן]‬ ‫בשביל לעכב את הפורענות ועל כן גם בכל היום אפילו שכבר יצאו ידי חובה אך כלפי עיכוב הפורענות יש כאן עיכוב‬ ‫הפורענות בכה”ג‪.‬‬ ‫ֹ‬ ‫ּ‬ ‫ּ ָ‬ ‫ּ‬ ‫נוך ְּת ִח ָלה‬ ‫נו ָחה‪ִ ,‬ק ַ ּ‬ ‫ד ְמ‬ ‫במו ָצ ֵאי ְמ ּ‬ ‫ְ‬ ‫בשעות הקטנות של הלילה‪ ,‬עת העולם‬ ‫שוקט והרחובות אפלים‪ ,‬אור אחד‬ ‫נשאר דלוק בשכונה – אורו של בית‬ ‫המדרש‪ .‬עוד מעט‪ ,‬באשמורת הלילה‪,‬‬ ‫    ‬ ‫נפתחים הדלתות‪ .‬קול דודי דופק ‪-‬‬ ‫אבינו שבשמים קורא לנו לשוב אליו‬ ‫בתשובה שלמה‪.‬‬ ‫אחינו בני הקהילה‪ ,‬וכל מתפללי בית‬ ‫מדרשינו ובאי שעריו!‬ ‫בשעה זו‪ ,‬עת ששערי רצון נפתחים‬ ‫במרומים‪ ,‬יוצאת אף הקריאה “פתחו‬ ‫שערים” – קריאה לכל אחד ואחד‬ ‫לפתוח את השער לאחינו בשרינו‪,‬‬ ‫ליטול עמנו את הזכות העצומה הזו‬ ‫לקראת ימי הדין והרחמים הבעל"ט‪.‬‬ ‫כאיש אחד בלב אחד‪ ,‬ניגש כולנו‬ ‫בעמדנו לחלות פני מלך‪ ,‬עם מלאכי‬ ‫יושר שיצאו ממצות הצדקה המובחרת‪,‬‬ ‫לקרובים ממש‪ ,‬ולזכות ברחמיו הרבים‬ ‫להיכתב ולהחתם לשנה טובה‪.‬‬ ‫זה הזמן לתמוך באחינו הזקוקים‬ ‫לעזרה בהרחבת הדעת לכל צרכי החג‪,‬‬ ‫ולקבל את הזכות העצומה של‬ ‫"‪...‬וצדקה מעבירין את רוע הגזירה"!‬ ‫בואו יחדיו ונפתח את השער ‪ -‬והיושב‬ ‫במרומים יפתח לנו שערי רחמים ורצון‪,‬‬ ‫לקבלנו באהבה‪ ,‬ונכתב ונחתם לחיים‬ ‫טובים ולשלום‪.‬‬ ‫כתיבה וחתימה טובה‪,‬‬ ‫לשנה טובה ומתוקה!‬ ‫בימים אלו נפתחת מגבית ירח האיתנים‬ ‫שע"י קופת הקהילה להוצאות המועד הבעל"ט‬ ‫בבתי משפחות בני הקהילה‬ ‫ג‬ ‫העברה בנקאית‬ ‫בנק פאג"י סניף ‪ 188‬מ‪.‬ח‪ 656224 .‬ע"ש 'קהילת בני הישיבות אשי ישראל' עבור 'צדקת האיש'‬ ‫מערכת נדרים פלוס‬ ‫ע"ש 'צדקת האי"ש'‬ ‫לידי הגבאים‬ ‫בבית המדרש‬ ‫ניתן לתרום‬ ‫ִּד ְרׁשּו ד' ְּב ִה ָּמ ְצאֹו ְק ָר ֻאהּו ִּב ְהיֹותֹו ָקרֹוב‪:‬‬ ‫האם המצוה היא השמיעה או התקיעה‬ ‫רבינו הגאון רבי אליהו ליברמן שליט"א‬ ‫המשך מעמ' א' |‬ ‫הרב שמואל מרקוביץ‬ ‫משמע דשהייה כלשהוא צריך מיהא לשהות ביניהם‪ ,‬וע”ז הקשה החזו”א דאם שוהה‬ ‫הנה דעת הרמב”ם היא שהמצוה של ‘יום תרועה יהיה לכם’ היא שמיעת קול השופר ולא‬ ‫אפילו קצת נעשה כב’ נשימות ופסול ויותר מפורש כתב המשנ”ב בהמשך דבריו בס”ק‬ ‫התקיעה [והתקיעה היא הכשר המצוה] ולכן מברכים ‘לשמוע קול שופר’ ואין מברכים ‘לתקוע‬ ‫כ״א שלא יקרא המקריא שברים ואח״כ תרועה בפני עצמו דעלול מאד לשהות יותר‬ ‫בשופר’ שכך הוא כותב בהלכות שופר [פ”א ה”א]‪ :‬מצות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר‬ ‫מכדי נשימה שפסול לכל הדעות‪ ,‬דמבואר מזה דעלול מאד אבל אין מוכרח להיות כן‪,‬‬ ‫בראש השנה שנאמר “יום תרועה יהיה לכם”‪ ,‬והרמב”ם ממשיך שם [בהלכה ג’] ואומר‪ :‬שופר‬ ‫דפחות מכדי נשימה צריך מיהא לשהות‪ ,‬ובאמת תמוה מאד לפרש כן דברי התה”ד‬ ‫הגזול שתקע יצא שאין המצוה אלא בשמיעת הקול אע”פ שלא נגע בו ולא הגביהו השומע‪ ,‬ואין‬ ‫שאין לזה שום מקור וראיה שכל עיקר הוכחת התה”ד הוא מהגמ’ בחולין כה‪ :‬דנשימה‬ ‫בקול דין גזל‪ ,‬והמגיד משנה (שם) מבאר‪ ,‬שהוא בא להסביר שעל כן אם תקע בשופר גזול יצא‪,‬‬ ‫אחת אין פירושו שיריע מתוך השבר ועפי”ז כתב התה”ד שצריך שיהא ניכר שהם‬ ‫שלא כבלולב ובמצה גזולה ששם לא יצא מהטעם שהוא מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬שזאת מכיון‬ ‫קולות מופסקים אבל לשהות ביניהם (יותר מכדי הפסקה) זאת מנלן‪ ,‬וברור דגם כונת‬ ‫שמצות השופר אינה אלא השמיעה‪ ,‬והשמיעה היא בלא נגיעה ובלא הגבהה של השומע‪ ,‬אע”פ‬ ‫התה”ד לא היה לשהות ביניהם אלא להפסיק שלא מריע מתוך השבר וכ״כ להדיא‬ ‫שהתוקע נוגע בו מכל מקום השומע אינו נוגע בו כלל‪ ,‬אלא ששומע הקול היוצא‪ ,‬ובקול אין דין‬ ‫בשו”ע הגר”ז וז”ל ומ”מ יפסיק מעט ביניהם בענין שיהיו נחלקין לב’ קולות עכ״ל והוא‬ ‫גזל‪ ,‬ולפיכך אף התוקע יוצא בו (כי המצוה היא השמיעה‪ ,‬והתקיעה היא הכשר מצוה)‪ ,‬אבל לולב‬ ‫כמש”כ‪.‬‬ ‫ומצה אין אדם יכול לצאת ידי חובתו בהם אלא בנגיעתם‪ ,‬ולפיכך כשהם גזולים לא יצא בהם‪,‬‬ ‫וכך גם כותב הרא”ש [ר”ה פ”ד סי’ י’]‪.‬‬ ‫ונראה דהמשנ״ב נדחק לפרש כן דברי התה”ד משום שפירש מ״ש התה״ד שיפסיק‬ ‫כתב בעל הלכות גדולות‪ ,‬הא דמברכים ‘לשמוע קול שופר’ ולא מברכים לתקוע בשופר או על‬ ‫מעט אלא שלא יעשה נשימה פירושו שלא ישהה כדי נשימה‪ ,‬וממילא משמע דלשהות‬ ‫תקיעת שופר‪[ ,‬כמו על מקרא מגילה] משום דבשמיעת קול השופר הוא יוצא ולא בתקיעת‬ ‫פחות מכדי נשימה צריך לשהות אבל באמת כונתו שלא ינשום ממש‪ ,‬דב’ נשימות‬ ‫שופר‪ ,‬והוא מביא לכך ראיה ממה ששנינו במשנה (ר”ה כ”ז‪ ,):‬התוקע לתוך הבור וכו’ אם קול‬ ‫פירושו שינשום ביניהם וכמ”ש בשו”ע הגר”ז ולזה כתב דנשימה אחת פירושו שלא‬ ‫הברה שמע לא יצא‪ ,‬והנה אם התוקע בעצמו היה עומד על שפת הבור והכניס את פיו ואת‬ ‫ינשום ביניהם אבל יפסיק משיהא ביניהם שיהו נכרין כשתי קולות אבל לשהות ביניהם‬ ‫השופר לתוך הבור ותקע הרי הוא לא יצא‪ ,‬וזאת כי הוא לא שמע את קול השופר אלא את‬ ‫לא דבר שמיה‪.‬‬ ‫קול הברה‪ ,‬הרי שהתוקע צריך גם לשמוע את תקיעתו‪ ,‬ומזה מוכח שהעיקר הוא השמיעה ולא‬ ‫וב”ה מצאנו כדברים אלו בדברי הרא”ש בפירושו למס’ ערכין דף י‪ .‬שהקשה לר”ת דס”ל‬ ‫התקיעה‪.‬‬ ‫בשתי נשימות ממה דמבואר במס׳ סוכה דלרבי יהודה דס״ל תקיעה תרועה תקיעה‬ ‫אולם דעת ר”ת [הביאו הרא”ש שם] היא‪ ,‬שהברכה שיש לברך היא על “תקיעת שופר” וזאת‬ ‫הם קול אחת שלא יפסיק ביניהם כלום ותירץ (הובא בשיטה מקובצת שם) ואפשר‬ ‫משום דעשייתה [היינו התקיעה] היא גמר מצותה‪ ,‬הרי שלדעתו המצוה היא עצם התקיעה‪,‬‬ ‫דמפרשי”ולא כלום”שלא יפסיק בשהייה אבל אם עושאן בשתי נשימות לא מקרי‬ ‫וכן כתב הסמ”ג [עשין סי’ מ”ב]‪ ,‬מצות עשה לתקוע בשופר בראש השנה וכו’ וכי מברך מברך‬ ‫הפסק עכ״ל‪ ,‬ומתבאר מדבריו חדשות דשהייה לכו”ע פוסל ולא התיר ר”ת רק לנשום‬ ‫“על תקיעת שופר”‪ ,‬וכך גם כותב היראים [סי’ תו”ט]‪ ,‬וכתב מברך “על תקיעת שופר” ומה‬ ‫דזה הוי חלק מהתקיעה ולא מקרי הפסק‪.‬‬ ‫שהקשה הרא”ש שאם כן למה צריך התוקע לשמוע את תקיעתו‪ ,‬יש ליישבו לפי מה שכותב‬ ‫ונראה ברור דזהו מ”ש הגהות אשרי והמרדכי דיותר מכדי נשימה פוסל ורצונם לומר‬ ‫בשו”ת מהר”ם אלשקר (סי’ י’)‪ ,‬שאף שעיקר המצוה לשיטתם היא התקיעה‪ ,‬הרי צריך התוקע גם‬ ‫כמ”ש הרא”ש דהנשימה עצמה לא מקרי הפסק אבל לשהות יותר מזה פסול‪ ,‬ולפי”ז‬ ‫להשמיע זאת לאזניו‪ ,‬כפי שבק”ש וכדומה [ברכת המזון] שהמצוה בהן הוא הקריאה‪ ,‬ובכל זאת‬ ‫הוא הדין שהייה קצת בלא לנשום גם פסול לכו״ע דכל שהיה מקרי הפסק וכמ”ש‬ ‫צריך גם להשמיע בהן לאזנו (אלא שבק”ש וכדומה הרי אם לא השמיע לאזנו יצא‪ ,‬ובתקיעת‬ ‫הרא”ש‪[ .‬והמשנ”ב לשיטתו צריך לפרש כונת הגהות אשרי דלא ישהה יותר מכדי‬ ‫שופר אם לא השמיע לאזנו לא יצא]‪.‬‬ ‫נשימה‪ ,‬ולפי”ז ג’ שהיות חלוקות יש כאן‪ ,‬שהייה פחות מכדי נשימה מקרי נשימה אחת‪,‬‬ ‫ויש לבאר שמחלוקת זו אם המצוה היא התקיעה או השמיעה תלויה בטעם המצוה‪ ,‬כי הנה‬ ‫שהיה כדי נשימה מקרי ב’ נשימות‪ ,‬שהייה יותר מכדי נשימה פסול וזה תמוה מאד‬ ‫הרמב”ם לשיטתו שכותב [בפ”ג מהל’ תשובה ה”ד]‪ ,‬שאע”פ שתקיעת שופר בר”ה גזירת הכתוב‬ ‫דלא ניתנה התורה למלאכי השרת להבחין בזה ולמש"נ א"ש דבריו בפשיטות וצ"ע]‪.‬‬ ‫[מכל מקום] רמז יש בו‪ ,‬כלומר עורו ישנים משנתכם ונד ונרדמים הקיצו מתרדמתכם ורפשו‬ ‫במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם וכו’‪ ,‬הרי שלדעתו עיקר התכלית של תקיעת שופר הוא‬ ‫והנה לפום ריהטא מדברי הגר״א בביאורו נראה דלא כמ”ש שהרי כתב על מ”ש בשו”ע‬ ‫לעורר אותנו לתשובה וזה מתהווה ע”י השמיעה של קול השופר‪ ,‬ולכן המצוה היא השמיעה‪,‬‬ ‫סי’ תק”צ ס״ז דאם טעה ועשה ב׳ שברים והתחיל להריע יכול להשלים השבר השלישי‪,‬‬ ‫ואילו הראשונים אחרים סוברים כדעת היראים הנ”ל שכותב [שם]‪ ,‬ותקעת בשופר של איל‬ ‫והתחלת התרועה ביניהם לא הוי הפסק‪ ,‬וכתב הגר”א דהני מילי בנשימה אחת אבל בב’‬ ‫ויזכור לך עקידת יצחק וכו’‪ ,‬וכן שמטרת השופר הוא לקרוא לקב”ה שיזכור לנו עקידת יצחק‪,‬‬ ‫נשימות פסול דג’ שברים בב’ נשימות פסול‪ ,‬ולהדיא דאע”ג דשהה בין השברים לא הוי‬ ‫שזה נעשה ע”י התקיעה על כן לדעתם עיקר המצוה היא התקיעה‪ ,‬והנה ביום תרועה [ר”ה כט]‬ ‫הפסק ודלא כמש”כ‪ ,‬אבל זה טעות שהרי מפורש בשו”ע שם שכל זמן שלא גמר להריע‬ ‫הקשה על שיטת הרמב”ם כי בשלמא אם המצוה היא התקיעה הרי מובן הדין שחרש שוטה וקטן‬ ‫יכול לחזור ולעשות שבר שלישי‪ ,‬ותקשי דאם עושה למשל שש שבע קולות קטנים של‬ ‫אינם יכולים להוציא אחרים ידי חובות מצות שופר‪ ,‬כי מכיון שהם פטורים מכך‪ ,‬הרי מי שאינו‬ ‫תרועה יש בזה יותר מכדי נשימה ואיך כתב הגר”א דמיירי בנשימה אחת‪ ,‬אלא ודאי‬ ‫שייך במצוה אינו יכול לעשותה לאחרים [כמו שעבד אינו יכול לכתוב גט‪ ,‬כי עבדים אינם בני‬ ‫אדרבה מוכח מהגר”א להיפך דב’ נשימות היינו שינשום וכמ”ש הגר”ז אבל שהייה‬ ‫כריתות ואינם בתורת קידושין וגיטין] אך לדעת הרמב”ם שהמצוה היא השמיעה ולא התקיעה‪,‬‬ ‫בעלמא לכו”ע פוסל‪ ,‬וכמ”ש הגהות אשרי דיותר מכדי נשימה פסול וכמש”נ ושפיר‬ ‫למה שחש”ו לא יוכלו להוציא אחרים ידי חובתם ע”י תקיעתם‪ ,‬שהרי סוף סוף האחרים ישמעו‬ ‫כתב הגר”א דמיירי שלא נשם ומקרי נשימה אחת וס”ל לגר”א דכמה שנתקל והתחיל‬ ‫באזניהם קול תקיעה‪ ,‬ומה איכפת לנו שהתוקע הוא חש”ו וכפי שרואים שסוכה שבנאוה גויים‬ ‫להריע אין זה הפסק ולא דמי לשהייה‪ ,‬דשאני בזה שעוסק בתקיעה אלא שנתקל‬ ‫או נשים כשרה [סוכה ח’ ב]‪ ,‬על אף שהם אינם חייבים בסוכה‪ ,‬וזאת מכיון שמצות סוכה היא‬ ‫וטעה להתחיל בתרועה לפני שגמר השברים והוי כאילו לא הפסיק כלל לא בשהייה‬ ‫הישיבה בה‪ ,‬ולא עשייתה‪ ,‬וא”כ גם בשופר למה אין יוצאים את ידי חובת שמיעתו ע”י תקיעת‬ ‫ולא בקול אחר‪ ,‬וכבר כתב הרא”ש דמטעם זה גם לדעת המחמירים בדין זה מ”מ לא‬ ‫חש”ו ותירצו האחרונים‪ ,‬כי הנה אף שהמצוה היא השמיעה ולא התקיעה מכל מקום צריך לשמוע‬ ‫צריך לחזור לתקיעה הראשונה והגר״א ס״ל דמשום זה מקרי נשימה אחת ממש ודו״ק‪.‬‬ ‫קול שופר של מצוה‪ ,‬ורק כשמחוייב בדבר תוקע בשופר הרי זה תקיעה של מצוה ואפשר לצאת‬ ‫[ושוב ראיתי מש"ש דגמר התרועה שפוסל מיירי בג' כוחות ולפי"ז נדחה מש"כ אבל‬ ‫בתקיעה זו‪ ,‬מה שאין כן כאשר חש”ו אשר אינם בני חיוב תוקעים בשופר הרי זה כשמיעת קרן‬ ‫נראה מדברי הגר"א שם דלא ס"ל כן אלא גמר התרועה היינו גמר ממש ואכמ"ל בזה]‪.‬‬ ‫בעלמא [שפת אמת ר”ה כ”ט חזו”א או”ח כ”ט‪ ,‬שו”ת בית שלמה או”ח סימן י”ז ועוד]‪.‬‬ ‫ויש להוסיף נופך ולהרחיב ולבאר הישוב את התירוץ הזה של האחרונים‪ ,‬שהטעם שצריך לשמוע‬ ‫העולה מדברינו דמ”ש המשנ״ב דנשימה אחת יכול לשהות קצת‪ ,‬מדברי הרא״ש מוכח‬ ‫קול שופר של מצוה בדוקא‪ ,‬ולא של חרש שוטה וקטן אשר אינם בני חיוב‪ ,‬הרי זה מפני ששמיעת‬ ‫דאדרבה דזה פסול לכו”ע [והחזו״א לשיטתו דס״ל דב’ נשימות אין פירושן לנשום אלא‬ ‫קול השופר הרי באה לעורר בנו הרהורי תשובה ולהכניע את היצר הרע אשר בקרבנו‪ ,‬וכן להעלות‬ ‫לשהות בכדי נשימה ולא ס”ל לחלק בין שהייה לשהייה‪ ,‬ס”ל דכל ששהה אפילו קצת‬ ‫זכרון של רחמים ועקידת יצחק לפני אבינו שבשמים וכדי שקול השופר יפעל את כל זה הרי הוא‬ ‫מקרי ב׳ נשימות אבל לרא״ש הנ״ל מקרי יותר מב׳נשימות וכמ”ש]‪.‬‬ ‫צריך להיות קול תקיעה של מצוה‪ ,‬מה שאין כן קול תקיעה של חש”ו שאינה תקיעה של מצוה‬ ‫ובקצרה שכ״ש התה״ד להפסיק משהו כונתו רק שלא יריע מתוך השבר אבל לשהות‬ ‫הרי אין בכוחה לפעול את כל הפעולות הנשגבות הנ”ל‪ ,‬ונביא בזה מדברי רבותינו בענין שגם‬ ‫לא ישהה כלל וכמ״ש הגר״ז אמנם מדברי המשנ״ב לא נראה כן וכמש״נ וצ”ע‪.‬‬ ‫הפעולות הנפעלות ע”י שמיעת קול תקיעת המצוה בר”ה‪.‬‬ ‫והנה כמדומה שרוב העולם נוהג לעשות נשימה אחת בשהייה משהו בין השברים‬ ‫בשו”ת מהר”ם אלשקר [סי’ ו’] כותב‪ ,‬וידוע הוא כי תקיעת ר”ה היא לזכרון ולתפילה‪ ,‬וכדי שישמע‬ ‫לתרועה (כמשמעות המשנ״ב) ומחמירין עוד שבתקיעות דמעומד אף שעושים נשימה‬ ‫אותה האדם ויכניע את יצרו‪ ,‬ויזדעזעו איבריו ויתעורר לשוב בתשובה‪ ,‬עד דאיכא מאן דמפרש‬ ‫בין השברים לתרועה אבל נשימה קצרה מאד דחוששין שלא יהו שוהין יותר מכדי‬ ‫דזה הוא כדי לערבב את השטן [היינו שמה שאמרו בגמ’ (ר”ה ט”ז‪ ,]:‬למה תוקעין ומריעין כשהן‬ ‫נשימה‪ ,‬ולענ”ד לאו שפיר עובדי דהרבה פעמים אינו ניכר כלל לשומעים ההבדל בין‬ ‫יושבין וכו’ כדי לערבב את השטן‪ ,‬הכונה שהתקיעות באות להכניע את יצר הרע שבגופו]‪ ,‬דקיימא‬ ‫נשימה אחת לב’ נשימות‪ ,‬וזה אינו בדין‪ ,‬דעיקר מצות התקיעה הוא השמיעה והם‬ ‫לן הוא שטן הוא יצר הרע‪ ,‬והיצר מת בשמעו קול שופר כענין שנאמר אם יתקע שופר בעיר ועם‬ ‫צריכים לשמוע הבדלה ברורה בין נשימה אחת לשתי נשימות‪.‬‬ ‫לא יחרדו” ואז יכנע לבבו הערל ואל יתגבר יצרן עליהם ויעשו תשובה בלב שלם‪ ,‬ולעיל הבאנו‬ ‫ואיך שלא יהיה‪ ,‬גם לדברינו (דמה שנוהגין לשהות קצת הוא דלא כמאן) מ”מ יוצאין‬ ‫את דברי הפנ”י יהושע שאומר שע”כ בתקיעת שופר מודה רבא שהמתעסק אינו יוצא ידי חובה‬ ‫בכל ענין שברוב המקומות נוהגים בשלשים האחרונות להריע מיד אחרי השבר‪ ,‬וגם‬ ‫מכיון שנאמר בהו “זכרון תרועה” כלומר שבתקיעה זו צריך להעלות זכרון של רחמים ושל‬ ‫עקידת יצחק לפני אבינו שבשמים‪.‬‬ ‫בזה צריכים ליזהר מאד שלא להריע מתוך השבר רק להפסיק כל שהוא עד שיהא‬ ‫ניכר שהם שבר בפני עצמו ותרועה בפני עצמו וכמ״ש בתה״ד מהסוגיא בחולין ודו״ק‪.‬‬ ‫עוד הבאנו שם את דברי הבית הלוי שע”כ סובר הרמב”ם שופר צריך כונה כי בשופר כתיב‬ ‫“זכרון תרועה” שמשמע מזה שמצוה זו תהיה בזכרון ובהרגשת הלב והדעת עוד יש להוסיף‬ ‫שתקיעת השופר גם משמשת כזעקה של תפילה‪ ,‬כי הנה ראה מה שכותב רש”י [בר”ה כ”ו’‪,]:‬‬ ‫נים נר למאור‪ ...‬הקב''ה‬ ‫שהשופר בר”ה באה לשם תפילה‪ ,‬שנראה מדבריו שהתקיעה היא כעין זעקה של תפילה‪ ,‬עוד‬ ‫וכל מי שנות‬ ‫מכירת מקומות‬ ‫ישלם שכרם‬ ‫יש להביא שתקיעת השופר משמשות כתפילות‪ ,‬דהנה כתוב בגמ’ [ר”ה ל”ד‪ ,].‬אמר הקב”ה‬ ‫אמרו לפני בר”ה מלכויות זכרונות ושופרות מלכויות כדי שתמלכוני עליכם‪ ,‬זכרונות כדי שיבוא‬ ‫נציב מאור ימי ר’’ה‬ ‫נא להסדיר את תשלום המקומות‬ ‫לפני זכרוניכם לטובה‪ ,‬ובמה בשופר‪ ,‬ויש להבין שהרי כל תקנת אמירת הברכות והפסוקים‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫עד לערב יו"כ‪.‬‬ ‫של מלכויות זכרונות ושופרות הוא מדרבנן‪ ,‬וא”כ מה זה שכתבו אמר הקב”ה וביאר הגר”י‬ ‫מאלצאן בסידור הגר”א‪ ,‬דהנה אמירת הפסוקים הנ”ל אכן רמוזים במקרא אלא שמן התורה‬ ‫הרב יהודה בן שלמה‬ ‫אינם לעיכובא‪ ,‬כי בתקיעות השופר עצמן כבר נכללו ג’ הענינים של מלכויות זכרונות ושופרות‬ ‫גורלניק ז’’ל‬ ‫[והרי הן כאלו נאמרו]‪ ,‬וחז”ל קבעו ותקנו שיאמרו את ג’ הברכות עם כל הפסוקים‪ ,‬אבל מן‬ ‫נתרם ע’’י‬ ‫כל המעוניינים לשלוח חומרים לגליונות‬ ‫התורה הרי במעשה של תקיעות שופר נכללו כל הפסוקים‪ ,‬הרי שבתקיעות עצמן כוללות את‬ ‫הבה’’ח אליהו זוהר נ’’י‬ ‫הבאים שבת שובה ‪ -‬יום הכיפורים‬ ‫פסוקי המלכויות והזכרונות והשופרות‪ ,‬וכיון שהתקיעות משמשות כתפילות הרי מובן שרק‬ ‫וסוכות‬ ‫תקיעות של מצוה דהיינו תקיעות של בר חיובא‪ ,‬יש להן את הכח והיכולת לשמש כתפילות‪ ,‬וכבר‬ ‫נא להזדרז‬ ‫מובן שאף שהמצוה היא השמיעה‪ ,‬והתקיעה היא רק הכשר המצוה‪ ,‬מכל מקום צריכה התקיעה‬ ‫ד‬ ‫להיעשות ע”י בר חיובא‪.‬‬ ‫אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים‬ ‫מראה מקומות‬ ‫חידודין‬ ‫הרב אברהם ישעיהו גליק‬ ‫עיקר מצות שופר בשמיעה או בתקיעה‬ ‫הרב מאיר טעפ‬ ‫אימתי מברכים ‘לתקוע בשופר’‪ ,‬ולא ‘לשמוע קול שופר’‪.‬‬ ‫'הגר"ח זצ"ל הקשה לשיטת הרמב"ם (שופר א ג)‪ ,‬דבשופר המצוה אינה מעשה‬ ‫הכנסת הגדולה (סי’ תקפה) כתב בשם הרדב’’ז שביובל היו מברכין לתקוע בשופר‪ .‬ויש שביארו‬ ‫התקיעה אלא השמיעה גרידא‪ ,‬א"כ אמאי צריך התוקע להתכוין להוציא את‬ ‫שבר’’ה המצוה היא השמיעה וביובל המצוה היא התקיעה‪ ,‬וכ’’מ ברמב’’ם שבהלכות שופר כתב‬ ‫השומע‪ ,‬כמבואר בר"מ (שם ב ה)‪ ,‬הא כל המצוה היא לשמוע קול שופר בלבד‪,‬‬ ‫‘מ’’ע של תורה לשמוע תרועת השופר’‪ ,‬ובספר המצוות במצות יובל כתב ‘וציוונו לתקוע בשופר’‪.‬‬ ‫ותיסגי בכוונת שומע בלבד‪ .‬ותירץ בשני אופנים‪ :‬א‪ .‬דאף דקיום המצוה היא‬ ‫השמיעה‪ ,‬מ"מ מעשה המצוה היא התקיעה‪ ,‬ולפיכך בעי' כוונת שומע ומשמיע‪,‬‬ ‫מפני שהתקיעה היא גם חלק מן המצוה כמו השמיעה‪ .‬ב‪ .‬דבלא כוונת המשמיע‬ ‫שני בני אדם יתקעו באותו שופר‪ ,‬אחד יצא יד”ח והשני לא‪.‬‬ ‫אז מעשה התקיעה אינו חל לגביה‪ ,‬וליכא כאן מעשה מצוה כלל‪ ,‬והוי השומע‬ ‫א‪ .‬בגמ’ ר”ה (כז‪ ):‬איתא דשיעור שופר שיאחזינו בידו ויראה לכאן ולכאן‪ ,‬וכתב הריטב”א ששיעור‬ ‫בכלל מתעסק‪ ,‬דאינו עושה כלום‪.‬‬ ‫זה באדם בינוני‪ ,‬אבל אדם גדול כבן אבטיח צריך שיעור גדול יותר‪ ,‬והכל לפי האדם‪ ,‬והביאו‬ ‫בביה”ל (סי’ תקפו ס”ט)‪ .‬ולפי”ז שופר המתאים לאדם בינוני‪ ,‬הבינוני יצא והגדול לא יצא‪.‬‬ ‫(ועי' בס' משאת לוי מהגרי"י רודרמן זצ"ל שהביא תי' א' של הגר"ח‪ .‬והוסיף‬ ‫(והגר”א גניחובסקי דן בתוקע בינוני והשומע כבן אבטיח‪ ,‬ובפשטות תלוי בתוקע)‪.‬‬ ‫שהגר"י סלנטר זצ"ל היה מכריז‪ ,‬שיכוונו בשמיעה וגם במעשה התקיעה לצאת‬ ‫ב‪ .‬בשו”ע (תקפו ה) כתב דמודר הנאה משופר לא יתקע בו‪ ,‬רק ישמע מאחר‪ .‬וכתב המ”ב דאע”פ‬ ‫ידי המצוה‪ ,‬דאין התקיעה רק היכ"ת דשמיעה‪ ,‬אלא חלק מהמצוה‪ ,‬ויוצאים‬ ‫שמצוות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬מ”מ יש בתקיעה הנאת הגוף להרבה אנשים‪ ,‬ולכן אסור לו לתקוע‪.‬‬ ‫התקיעה מדין שליחות)'‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫ובשעה”צ הביא כפות תמרים שהכל לפי האדם‪ ,‬ואם מרגיש בטבעו שאינו נהנה מותר לתקוע‬ ‫(חי' הגר"ח סטנציל ר"ה כח‪):‬‬ ‫בו לכתחילה‪ .‬ולפי”ז ב’ בנ”א מודרים הנאה משופר‪ ,‬הא’ נהנה ולכן תקע לא יצא‪ .‬והב’ לא נהנה‬ ‫ולכן יצא יד”ח‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫כתב הרמב”ם (שופר א א)‪' :‬מ"ע של תורה לשמוע תרועת השופר בר"ה'‪ .‬ושם‬ ‫החסיר אות אחת ממוסף דר”ה‪ ,‬וצריך לחזור כל התפילה‪.‬‬ ‫ג‪' :‬שופר הגזול שתקע יצא שאין המצוה אלא בשמיעת הקול‪ ,‬אע”פ שלא נגע‬ ‫בו ולא הגביהו השומע‪ ,‬ואין בקול דין גזל'‪ ,‬ועי' מ"מ‪ .‬וכ"כ להדיא בתשובותיו‬ ‫בשו”ע (תקצא ג) כתב שצריך לומר ‘את מוספי יום הזכרון’‪ ,‬כדי לכלול אף מוסף דר”ח‪ .‬וכתב‬ ‫(סי' נא)‪ .‬וכ"כ הבה"ג (רא"ש ר"ה ד י) והאבודרהם (פורים)‪ ,‬בטעם נוסח הברכה‬ ‫המ”ב בשם הגרעק”א דאם ביום א’ של ר”ה שכח ואמר ‘את מוסף’ במקום ‘מוספי’‪ ,‬צריך לחזור‬ ‫כל התפילה‪ .‬אמנם בשעה”צ כתב שזה רק קודם שסיים הברכה‪ ,‬אבל אם סיים א”צ לחזור‪ ,‬שכבר‬ ‫'לשמוע קול שופר' ולא 'לתקוע בשופר'‪.‬‬ ‫אמר ‘תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם’ ויצא בזה‪.‬‬ ‫אולם דעת ר”ת (רא”ש שם) שברכתה 'על תקיעת שופר' דהתקיעה הוי גמר‬ ‫מצותה‪ .‬וכן בסמ”ג (עשין מב)‪ ,‬וביראים (קיז)‪ .‬וכתב בשדי חמד‪' :‬ולדעתי העניה‬ ‫נפק”מ מאימת הדין של ראש השנה לכל השנה‪.‬‬ ‫לענין דינא אין שום נפקותא‪ ,‬דאנן אתכא דמרן סמכינן‪ ,‬וכן המנהג פשוט לברך‬ ‫לשמוע'‪.‬‬ ‫כתב בספר המכתב ‘העושה שופר אינו מברך שהחיינו כיון שזכירת הדין של ר”ה מפחידו’‪.‬‬ ‫וביום תרועה (ר”ה כט‪ ).‬ובשאג"א (ד) הקשו לדעת הר"מ‪ ,‬למה חש”ו לא יוכלו‬ ‫להוציא אחרים‪ ,‬הרי סו"ס ישמעו באזניהם קול תקיעה‪ .‬ובי' (חזו”א או”ח כט‪,‬‬ ‫מתי אומרים מלכויות זכרונות ושופרות ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫חלקת יואב לג) דגם להר"מ אם התוקע אינו מחויב נמצא דאינו קול שופר של‬ ‫ביום הכיפורים של יובל‪( ,‬משנ’’ב סי’ תקצג סק’’א)‪.‬‬ ‫מצוה‪.‬‬ ‫ועי' מט"א (תקפה י) שנקט דאין ענין של מצוה בו יותר מבשלוחו‪ .‬אמנם בשו"מ‬ ‫ברכה שלא בירכו בזמן בית המקדש‪ ,‬מפני שקידשו ע’’פ הראיה‪ ,‬ובזמן הזה כן מברכין אותה‪.‬‬ ‫(ח"ה מה) כתב‪ ,‬דודאי מצוה לתקוע בעצמו‪ ,‬ומצוה בו יותר מבשלוחו‪.‬‬ ‫עירוב תבשילין בר’’ה שחל בחמישי‪ .‬בזמן ביהמ’’ק לא ידעו אם יהיה יום א’ או שני ימים‪ ,‬ועל הצד‬ ‫שיהיה יומיים‪ ,‬הכינו עירוב תבשילין‪ ,‬אבל מספק לא בירכו‪ ,‬אבל בזה’’ז מברכין‪.‬‬ ‫אדם אחד מחויב ב’ פעמים בשמיעת שופר באותו יום של ר”ה‪.‬‬ ‫ד ש מ י א‬ ‫ב ס י ע ת א‬ ‫א‪ .‬העובר את קו התאריך‪( .‬מנח”ש להגרשז”א זצ”ל ח”א סי’ כג)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬חציו עבד וחציו ב”ן חורין‪ ,‬שנשתחרר בר”ה בו ביום יתחייב שוב לשמיעה מחמת החצי בן חורין‬ ‫החדש שלא יצא בשמיעה קמייתא‪ ,‬דל”ה בר חיובא‪.‬‬ ‫ג‪ .‬כתב בספר יום תרועה (ר”ה כח‪ ).‬דקטן שהגדיל בר”ה לדעות שבעי’ מעל”ע ביום שנהיה י”ג‬ ‫א”כ יצטרך לשמוע שוב‪ .‬ובהגהות רעק”א על היום תרועה הוסיף בזה”ל‪‘ :‬אפ”ל לאינך פוסקים‬ ‫דלא בעי מעל”ע‪ ,‬משכחת לה בהביא ב’ שערות בחצות היום‪ ,‬דצריך לחזור ולתקוע’‪.‬‬ ‫ד‪ .‬עבד שנשתחרר ביום ר”ה‪ ,‬יש לדון דמה ששמע בעודו עבד לא היה אז מחוייב‪ ,‬דהיה רק כאינו‬ ‫מצווה ועושה‪ ,‬ואולי אי”ז מועיל לפוטרו אח”כ כנשעשה מצווה בדבר מה”ת‪ ,‬ואף שמכח קבלוהו‬ ‫עלייהו היה מחוייב‪ ,‬יתכן דגם זה מוגדר כחיוב קל מאשר חיוב תורה ממש של מצות שופר‪.‬‬ ‫כיצד יתכן לכו”ע שיברך שהחיינו ביום שני של ר”ה בלי פרי או בגד חדש‪.‬‬ ‫קטן שהגדיל ביום השני של ר”ה‪ ,‬כתב בהגה’ קצה המטה על המטה אפרים‪ ,‬שמברך שהחיינו‬ ‫מעיקר הדין‪ ,‬כי חיובו התחיל רק מהיום‪.‬‬ ‫השם שראוי לקרוא לתינוק הנימול בר’’ה‪.‬‬ ‫כתב בלקט יושר (הלכות מילה) שיקרא בשם יצחק‪ ,‬ולא על שם אבותיו של התינוק דהוא ואביו‬ ‫חייבים בכבוד אבינו יצחק‪.‬‬ ‫מתי אין ברכת היין פוטרת הדבש‪.‬‬ ‫כתב המג”א שלא יברך על הדבש כיון שהוא טפל לתפוח‪ ,‬והקשה הגר”א גניחובסקי דהא יין‬ ‫פוטר כל המשקין‪ ,‬ודבש הוי אחד משבעת משקין‪ ,‬והרי כבר עשה קידוש‪.‬‬ ‫וכמה תשובות בדבר‪ :‬א‪ .‬נפק”מ לשומע קידוש‪ ,‬ולא טעם מהיין‪ ,‬דבפשטות לא פטר שאר משקין‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בגמ’ יומא (פ‪ ):‬מובא שמשקה הבא להכשיר אוכל הוי אוכל‪ .‬ג‪ .‬לגבי דבש אמרינן חישב‬ ‫לאכילה הוי אוכל‪ ,‬חישב לשתיה הוי משקה‪ ,‬והכא מחשב לאכילה‪.‬‬ ‫מי חיפש בעל תוקע כהן‪.‬‬ ‫מובא שהגר”ח קנייבסקי זצ”ל סיפר‪ ,‬ששמע מאביו הקה”י זצ”ל‪ ,‬שאמר שהחזו”א זצ”ל היה‬ ‫מחפש דוקא בעל תוקע כהן‪ ,‬וטענתו היתה שמצינו שבני אהרן הם אלו שתקעו בתמידים‬ ‫כשאנו ניגשים לפני המלך ‪ -‬מלכו של עולם‪ ,‬ומקישים על שעריו‪ ,‬והוא לעומתינו‪ ,‬פותח שער לדופקי בתשובה‪.‬‬ ‫ובמוספים בדוקא‪ ,‬וה”ה היום בתקיעותנו‪( .‬אמנם במנח”ח (מצוה שפד ד) כתב שבחצוצרות רק‬ ‫אנו הרוצים לשוב אליו באמת ובתמים‪ ,‬מבקשים שיפתח לנו את שערי התשובה‪.‬‬ ‫הכהנים הם אלו שתקעו‪ ,‬אבל השופרות כשרים גם בישראל)‪.‬‬ ‫איזו זכות אנו יכולים להביא בפניו יתברך‪ ,‬אם לא שאנחנו כאן למטה‪ ,‬לא משאירים את השער סגור‪,‬‬ ‫אנחנו פותחים את ליבנו ואת דלתותינו לרווחת משפחות הקהילה‪.‬‬ ‫לא העלמנו אזנינו ‪ -‬אנא אל תעלם אזנך‪ ,‬לרווחתינו לשוועתינו!‬ ‫הלכה מיוחדת שנאמרת רק בקריאת התורה של יום כיפור‪.‬‬ ‫כתב המ’’ב (אינו מפורסם‪ ,‬כיון שאינו בהלכות יוה”כ‪ ,‬אלא בהלכות שבת סי’ רפב ו) בשם המג’’א‬ ‫ה ת ר ו מ ה‬ ‫ד ר כ י‬ ‫(הל’ יו’’כ)‪ ,‬בשבת אין להוסיף עליות יותר משבעה קרואים‪ ,‬כיון שזה מכוון ומדויק‪ ,‬שכל גברא‬ ‫ה‬ ‫העברה בנקאית‬ ‫בנק פאג"י סניף ‪ 188‬מ‪.‬ח‪ 656224 .‬ע"ש 'קהילת בני הישיבות אשי ישראל' עבור 'צדקת האיש'‬ ‫מערכת נדרים פלוס‬ ‫ע"ש 'צדקת האי"ש'‬ ‫לידי הגבאים‬ ‫בבית המדרש‬ ‫מסתיים בפסוק של כפרה‪.‬‬ ‫אֹלקי י ֲַעקֹב"‬ ‫ֵ‬ ‫ׁשֹופר ַּבּכֵ ֶסה לְ יֹום ַחּגֵ נּו ּכִ י חֹק לְ י ְִׂש ָר ֵאל הּוא ִמ ְׁש ָּפט לֵ‬ ‫ָ‬ ‫"ּת ְקעּו ַבח ֶֹדׁש‬ ‫ִ‬ ‫הרב ישראל הכהן ארנטרוי‬ ‫מלך במשפט יעמיד ארץ |‬ ‫שמענו כי המשפט שמחה גדולה בכל העולמות‪.‬‬ ‫לא חכימאה אנא ולא חוזאה אנא ולא יחידאה אנא אלא גמרנא וסדרנא אנא (פסחים‬ ‫ותוכן השמחה מבואר לכאורה במקראות הסמוכים‪ ,‬אמרו בגוים ה' מלך אף תכון תבל בל‬ ‫קה‪,‬ב) לא חברתיו ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו‪ ,‬אלא להזכירם את הידוע להם‬ ‫תמוט ידין עמים במישרים‪ ,‬בחצצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'‪ .‬כי ע"י המשפט יכון‬ ‫כבר ומפורסם אצלם פירסום גדול (הקדמת המס"י)‪ .‬לא לידון בדבר החדש באתי‪ ,‬אלא רק‬ ‫העולם‪ ,‬ותיגלה בו מלכותו יתברך‪ ,‬והמשפט עצמו הנהגת מלכותו ית' בעולמו היא‪ .‬וכמש"כ‬ ‫לזכות לנפשאי ולאחריני‪ ,‬להעמיד משפטי דינו ית' ביומו לנגד עינינו‪ ,‬ומלך המשפט יצדקנו‬ ‫רש"י ברכות יב‪,‬ב בטעם שינוי המלך הקדוש‪ ,‬לפי שבימים הללו הוא מראה מלכותו לשפוט את‬ ‫במשפט לטוב לנו ולכל הנלוים עלינו בזה ובבא‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫העולם‪ .‬וכן במאמר החכמה לרמח"ל‪ ,‬ואולם ביום ראש השנה האדון ברוך הוא עומד כביכול‬ ‫מראשית כזאת הודעת‬ ‫בבחינת מלך על עולמו‪.‬‬ ‫ענין הדין דר"ה לא נתפרש בתוה"ק‪ ,‬וברמב"ן (ויקרא כג כד‪ ,‬ובדרשתו לר"ה) שאמנם לא‬ ‫עומק הדין‬ ‫נתפרש במקרא‪ ,‬רק נרמז בו‪ ,‬ונודע מפי הנביאים ואבות עד משה רבנו‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬מצד הדין‪ ,‬כבר כתב רמח"ל (מסילת ישרים פ"ד) אשר באמת ראוי להזדעזע ולהתחרד‬ ‫אבל לכאו' מה שסתם משה גילה דוד בתהלים (פא)‪ ,‬במקרא הנזכר בפסוקי שופרות‪ ,‬תקעו‬ ‫תמיד‪ ,‬כי מי יעמוד ביום הדין ומי יצדק לפני בוראו באשר השקפתו מדקדקת על כל דבר קטן או‬ ‫בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב‪ ,‬וכן ברש"י שם פירש‬ ‫גדול‪ .‬שלענין משקל המעשים כך עולות בכף הקלות כמו החמורות‪ ,‬כי לא ישכיחו החמורות את‬ ‫כי חק הוא לישראל מאת הקדוש ברוך הוא לתקוע באותו היום והוא יום המשפט להקב"ה‪ ,‬וכן‬ ‫הקלות ולא יעלים הדיין עינו מהם כלל כאשר לא יעלים מהחמורות‪ ,‬אלא על כולם ישגיח ויפקח‬ ‫במצ"ד התקיעה ההיא היא חק גזרת המקום על ישראל כי הוא יום המשפט ובא התקיעה לזרז על‬ ‫בהשואה אחת‪ ,‬לדון כל אחד מהם ולהעניש אחר כך על כל אחד כפי מה שהוא‪ .‬וכאשר הביא ע"ז‬ ‫התשובה לזכות במשפט‪ ,‬וכן במלבי"ם שהוא רמז שהוא יום משפט לאלהי יעקב‪ ,‬שמצד שהוא‬ ‫שם קראי‪ ,‬כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט וגו'‪ ,‬הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל‬ ‫אלקי יעקב ומשגיח עליהם הכין יום משפט לבחון בו את מעשיהם ולדון אותם איש כדרכיו‪ .‬אכן‪,‬‬ ‫אמונה ואין עול וגו'‪ ,‬ומאמרם ז"ל (בבא קמא נ)‪ :‬כל האומר‪ ,‬הקב"ה ותרן הוא‪ ,‬יתותרו מעוהי‪.‬‬ ‫באב"ע ורד"ק שם וכנ' כן דעת הרמב"ן‪ ,‬לפרשו באופ"א‪ ,‬על מצות תקיעת שופר עצמה‪ ,‬שהיא‬ ‫והרי מצד שורת הדין ועמקו‪ ,‬אם תמצה עומק הדין‪ ,‬מי יצדק לפניך בדין‪ ,‬וע"ז ייסד הפייט‬ ‫חק לישראל ומשפט לאלקי יעקב‪ ,‬כ"נ‪ ,‬גם תחילת דברי המלבי"ם שענין הכתוב דמה שלנו‬ ‫ביוה"כ‪ ,‬ומתים במשפט‪ ,‬כי מכל דורות העולם מאז לא נמצאו אלא ד' שמתו בעטיו של נחש‪,‬‬ ‫חוק סתום לפניו ית' הוא משפט מבואר בטעם‪.‬‬ ‫זולתם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא‪ .‬ובכלל זה צעירים גם ישישים‪ ,‬על כרחך‬ ‫ועוד לכאורה מצאנו מקורו‪ ,‬בריש איוב (א ו) ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על ה'‬ ‫שכבר מנעוריו ממש‪ ,‬נתחייב במיתתו‪ ,‬ואריכות ימים עד שבעים שנה ואם בגבורות שמונים‬ ‫ויבוא גם השטן בתוכם‪ ,‬וברש"י אותו יום שהיה ר"ה שהוא יום תרועה וצוה הקדוש ברוך הוא‬ ‫ויותר‪ ,‬על כרחינו אינה אלא ממידת רחמיו להאריך אפו‪ ,‬וסופו ח"ו בלא ינקה לשאינן שבים‪,‬‬ ‫לשטן להביא זכות וחובה של כל הבריות‪ ,‬להתיצב על ה' ‪ -‬לריב עמו שאין להתיצב אלא על דין‬ ‫וגבי דיליה‪.‬‬ ‫כו' ויבא גם השטן בתוכם לקטרג הבריות‪ .‬ולזה הסכים גם באב"ע בדרך אחת וז"ל‪ ,‬וטעם ויהי‬ ‫וזהו שטבעו הגאונים‪ ,‬מי כמוך אב הרחמים זוכר יצוריו לחיים ברחמים‪ ,‬כי זכרֹו אותנו עם שאר‬ ‫היום יום ראש השנה שכל בני העולם עוברים לפני השכינה כבני מרון‪ ,‬וכן במצ"ד ר"ל היום‬ ‫ברואיו לחיים‪ ,‬לא יתכן אלא ברחמים‪ ,‬ובשיעור גדול מכל רחמי העולם‪ ,‬כי הוא אב הרחמים‪.‬‬ ‫המוכן לשיבואו בו לפני המקום מלאכי מעלה מלמדי זכות וחובה והוא יום ראש השנה שהוא‬ ‫וכבר נתבאר במקו"א גם עיקר מטבע הברכה מחיה מתים ברחמים רבים‪ ,‬דשייכות הרחמים‬ ‫יום המשפט‪ ,‬וכן פי' הגר"א בדבר אליהו שם ז"ל ויהי היום הוא יום א' דראש השנה‪ .‬ויבאו בני‬ ‫לתחיה‪ ,‬תתבאר רק לעומת מניעת הדין‪ ,‬ויתכן לפ"ז גם המשך מטבע הברכה‪ ,‬סומך נופלים‬ ‫האלהים הם הדיינים השופטים את העולם‪.‬‬ ‫רופא חולים ומתיר אסורים‪ ,‬דלא רק על כח הפעולה כן בפועל לאשר כבר נפלו חלו ונאסרו‪,‬‬ ‫ובמטבע התפילה‪ ,‬מראשית כזאת הודעת ומלפנים אותה גלית‪ ,‬נתבאר מרבינו שלמה‬ ‫אלא כלפי אשר שורת הדין מחייבת כן בהם‪ ,‬ומי יאמר זכיתי לבי‪.‬‬ ‫ובאבודרהם ובסידור חסידי אשכנז‪( ,‬הובאו כולם בקש"ק ביצה לב‪,‬א) על דין אדה"ר שהיה‬ ‫ומיכה מנבא עוד (ו‪,‬ו)‪ ,‬האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי‪ ,‬פי' רבינו יונה שע"א פיס' כה‪,‬‬ ‫ביום בריאתו בר"ה‪.‬‬ ‫כי אני מכיר עוצם פשעי‪ ,‬כי ראוי לתת בכורי קרבן בעבור פשעי‪ ,‬כי רב מאד וכי עצום‪ .‬פרי‬ ‫יום הזכרון‬ ‫בטני חטאת נפשי‪.‬‬ ‫ובמטבע התפילה והברכות קראו שם היום‪ ,‬יום הזכרון‪ ,‬וענינו מתבאר ג"כ מתוך מטבע ברכת‬ ‫כן‪ ,‬מיתתו של ר"ע‪ ,‬שהראה הקב"ה למשה (מנחות כט‪,‬ב) ששוקלין את בשרו במקולין‪ ,‬אמר‬ ‫הזכרונות‪ ,‬אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם‪ ,‬לפניך נגלו כל תעלומות והמון נסתרות‬ ‫לו הקב"ה‪ ,‬שתוק כך עלה במחשבה לפני‪ .‬פירשוהו רבותינו האחרונים (בתורת חיים ב"ק נ‪,‬א‬ ‫שמבראשית כו'‪ ,‬כי זכר כל היצור לפניך בא ואתה דורש מעשה כולם מחשבות אדם ותחבולותיו‬ ‫וכן פירש בספרו צאן קדשים מנחות שם‪ ,‬ואחריו בעיון יעקב על עין יעקב)‪ ,‬שדנו כמחשבתו‬ ‫ויצרי מעללי איש‪ .‬מבואר ג"כ שזהו עיצומו של יום‪ ,‬יום זכרו יתברך כל בריותיו ומשפט‬ ‫הראשונה להנהיג העולם במידת הדין‪ .‬הרי לנו‪ ,‬ציור מבהיל לעומק הדין‪ ,‬לגדול כל הדורות‪,‬‬ ‫מעשיהם‪ ,‬ובו יפקדו להזכירם לחיים או להיפך ח"ו‪.‬‬ ‫שכל התורה שבע"פ המצויה בידינו מבית מדרשו‪ ,‬ומשה תמה על שלא נמסרה תורה על ידו‪,‬‬ ‫ואעפ"כ נידון במיתה חמורה כזו‪.‬‬ ‫מלך במשפט יעמיד ארץ‬ ‫ובר"ה טז‪,‬א ברייתא באדם שאירע בו קרי או אונס‪ ,‬דקודם יוה"כ נידון לשעבר היינו ביוה"כ‬ ‫בתהלים (פט‪,‬ג) עולם חסד יבנה‪ .‬וכן לימדונו רבותינו‪ ,‬ובה פתח רמח"ל מסילתו (פ"א)‪ ,‬האדם‬ ‫שלפניו ולאחר יוהכ"פ נידון להבא‪ .‬ומבו' מיהת דגם פרטים אלו בכלל הדין‪ .‬נורא מאד מי‬ ‫לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג והאמיתי והעדון הגדול מכל‬ ‫יכילנו‪.‬‬ ‫העדונים שיכולים לימצא‪ .‬ובדעת תבונות (פיס' יח) כי הקל ית"ש הוא תכלית הטוב ודאי‪,‬‬ ‫ואמנם מחק הטוב הוא להיטיב‪ ,‬וזה הוא מה שרצה הוא ית"ש לברוא נבראים כדי שיוכל להיטיב‬ ‫עמד ושיתף עמה מדת הרחמים‬ ‫להם‪ ,‬כי אם אין מקבל הטוב אין הטבה‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬מאידך גיסא‪ ,‬כבר מעת רצותו ית' קודם הבריאה לברא העולם במידת הדין‪ ,‬ראה שאין‬ ‫אמנם אעפ"כ גילינו רז"ל (הובא ברש"י ריש בראשית‪ ,‬והוא ברבה שם יב טו) וכן פירשו‬ ‫העולם מתקיים‪ ,‬ולצורך קיומו‪ ,‬המבואר מטובו וחסדו כנזכר‪ ,‬עמד ושיתף עמד מדת הרחמים‪.‬‬ ‫המקרא בראשית ברא אלקים‪ ,‬שמתחילה ביקש לברוא את העולם במדת הדין‪ .‬וכן אחר‬ ‫וענין השיתוף מבואר ברמח"ל שם‪ ,‬כי לפי שורת הדין ממש‪ ,‬היה ראוי שהחוטא יענש מיד‬ ‫השיתוף מבואר כמובא להלן שהוא דוקא בתוך גבולות קיום הדין‪.‬‬ ‫תיכף לחטאו בלי המתנה כלל‪ ,‬וגם שהעונש עצמו יהיה בחרון אף כו'‪ ,‬ושלא יהיה תיקון לחטא‬ ‫וטעם זה מבואר לכאורה מגוף טעם הבריאה‪ ,‬המבואר עוד בד' הרמח"ל במס"י לכשיזכה‬ ‫כלל‪ ,‬אמנם‪ ,‬מדת הרחמים היא הנותנת הפך השלשה דברים שזכרנו‪ :‬דהינו‪ ,‬שיתן זמן לחוטא‬ ‫האדם לטובה הזאת ראוי שיעמול ראשונה וישתדל ביגיעו לקנותה‪ .‬ובדעת תבונות שם‪ ,‬ואמנם‪,‬‬ ‫ולא יכחד מן הארץ מיד כשחטא‪ ,‬ושהעונש עצמו לא יהיה עד לכלה‪ ,‬ושהתשובה תנתן לחוטאים‬ ‫כדי שתהיה ההטבה הטבה שלימה‪ ,‬ידע בחכמתו הנשגבה שראוי שיהיו המקבלים אותה מקבלים‬ ‫בחסד גמור‪ .‬וזה חסד ודאי שאינה משורת הדין‪ ,‬אך עכ"פ הנה הוא חסד שאינו מכחיש הדין‬ ‫אותה ביגיע כפם‪ ,‬כי אז יהיו הם בעלי הטוב ההוא‪ ,‬ולא ישאר להם בושת פנים בקבלם הטוב‪ ,‬כמי‬ ‫לגמרי‪ .‬וכן כל שאר דרכי חסד כו' דרכי חסד הם לקבל את המעט כמרובה‪ ,‬אך לא מתנגדים‬ ‫שמקבל צדקה מאחר‪.‬‬ ‫ומכחישים ממש מדת הדין‪ ,‬כי כבר יש בהם טעם הגון להחשיב אותם‪ .‬אך שיותרו עבירות בלא‬ ‫ולפ"ז אין מקום בעולם אלא למי שעי"ז יקבל הטובה בדין‪ .‬וכן בס' מזוה"ק ויצא קסב‪,‬ב‬ ‫כלום או שלא ישגיח עליהם‪ ,‬זה היה נגד הדין לגמרי‪ ,‬כי כבר לא היה משפט ודין אמיתי בדברים‪,‬‬ ‫דהחסדים קרויין נהורין‪ ,‬והגבורות בוצינין‪ ,‬ומבואר דכשם שהנר הוא הכלי המחזיק האור‪ ,‬כן‬ ‫על כן זה אי אפשר להמצא כלל‪.‬‬ ‫הגבורה היא הכלי להחזיק החסד‪ .‬אמנם‪ ,‬שמא טעם זה אין בו די אלא כלפי טובת העולם‬ ‫ושיתוף זה המוכרח לעיקר קיום העולם‪ ,‬הוא הניתן תמיד לכל באי עולם‪ ,‬כמעשה נינוה‪,‬‬ ‫הבא ולא כלפי הנהגת העוה"ז מיני' ובי'‪.‬‬ ‫שלזאת לבד שלח אליהם קוב"ה יונה נביאו‪ ,‬להשיבם‪ ,‬ולקבלתו תשובתם ברחמיו‪ ,‬להסיר‬ ‫ובמאמר הזוה"ק הנד' לפני התקיעות‪( ,‬בחלק המחזורים‪ ,‬והוא מרע"מ אמור צח‪,‬ב בטעם‬ ‫מעליהם הדין‪.‬‬ ‫תקיעת שופר) באמת מבואר בזה טעם אחר‪ ,‬מקרא דקהלת‪ ,‬דכ' והאלקים עשה שיראו‬ ‫וע"ז טבעו לנו הגאונים‪ ,‬מלך חפץ בחיים‪ ,‬מקרא דיחזקאל (יח כג) החפץ אחפץ מות רשע‬ ‫מלפניו‪ ,‬מאי עשה עשה להאי מקטרגא ואתקין ליה קמיה למהוי סייפא שננא על כל עלמא וכל‬ ‫נאם ה' אלקים‪ ,‬ועוד קראי בזה נזכרו במטבע תפילת נעילה‪ ,‬וכן ייסד הפייט כי לא תחפוץ‬ ‫דא בגין דידחלון מקמי קודשא בריך הוא כלא‪ .‬ודא איהו סנטירא דתבע חובי בני נשא ותבע‬ ‫במות המת‪ .‬והיינו כמבואר בסיפי' דקראי‪ ,‬הלוא בשובו מדרכיו וחיה‪ .‬הם הם דברי רמח"ל‬ ‫דינא ותפיס בני נשא וקטיל לון ואלקי לון כלא כמה דנפיק מן דינא‪ .‬וכן שם עוד‪ :‬ואי תימא‬ ‫הנזכרים‪ ,‬כי הוא ית' העמיד עולמו במשפט‪ ,‬ושיתופו עמו מידת הרחמים‪ ,‬ליתן אפשרות‬ ‫איך אתיהיב ליה רשו לההוא מקטרגא לחפאה ולמתבע דינא‪ ,‬אלא ודאי בידא דהאי מקטרגא‬ ‫לשוב‪ ,‬שיתקיים על ידה הדין בצד מה‪.‬‬ ‫שוי קודשא בריך הוא למתבע דינא על כל עלמא ושוי ליה יומא ידיעא למתבע קמיה כל דינין‬ ‫ובזה נת' לנו במקו"א מטבע ברכת ההודאה‪ ,‬הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו‬ ‫דעלמא דהא קודשא בריך הוא עביד ליה ושוי ליה קמיה‪ ,‬למהוי דחילו דקודשא בריך הוא סלקא‬ ‫חסדיך‪ ,‬ולכאו' נ' מהפך הענינים‪ ,‬שתלה הרחמים בטוב‪ ,‬והחסדים במרחם‪ ,‬אמנם הדברים‬ ‫ושריא על כלא‪ .‬ומבואר בזה חפצו ית' גם ביראת העונש‪ ,‬ואכ"מ‪.‬‬ ‫יתיישבו באופן נפלא‪ ,‬מתוך סוג' זו דעיקר מקום הרחמים והדין בעולם‪ ,‬המבו' כנת' דתכלית‬ ‫ובהמשך הדברים שם מבו' עוד טעם נוסף לזה‪ :‬בגין (ישעיה סא) כי אני ה' אוהב משפט ואיהו‬ ‫הכל הוא החסד‪ ,‬וצורתו בדין‪ ,‬וקיום הדין להביא החסד יתכן רק ע"י הרחמים‪ ,‬נמצאו הרחמים‬ ‫בעי דעלמא יתקיים בדינא ולמנדע דאית דין ואית דיין‪ .‬והוא לכאו' המבו' ג"כ במס"י (פ"ד)‬ ‫ההיכ"ת לקיים הדין שבאמצעותו נוכל לקבל החסד‪ .‬וזהו הטוב המטיב לנו ע"י שלא כלו‬ ‫מקרא דהצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט‪ .‬בזה מבואר רצונו ית' במשפט מצד עצמו‪.‬‬ ‫רחמיו‪ ,‬ורחמים אלו כי לא תמו חסדיו‪ ,‬לקיים על ידם רצונו בחסד והטבת כל באי עולם‪ ,‬אם‬ ‫אך שמוע תשמעו בקולי‪.‬‬ ‫ויגבה ה' צבקות במשפט‬ ‫ובמטבע תפילת ר"ה ויו"כ‪ ,‬מקרא דישעי' (ה‪,‬טז) ויגבה ה' צבקות במשפט‪ ,‬מבואר עוד‪,‬‬ ‫והקל הקדוש נקדש בצדקה‬ ‫שהמשפט הוא עילוי לפניו ית'‪.‬‬ ‫ועל זה נתפלל כל השנה‪ ,‬וצדקנו במשפט‪ ,‬מלך אוהב צדקה ומשפט‪ ,‬למצוא לנו מסילות‬ ‫והוא כבר בתוה"ק (שמות כט‪,‬מג)‪ ,‬ונקדש בכבודי‪ ,‬המתפרש ברש"י שם‪ ,‬כאן רמז לו מיתת בני‬ ‫להעמיד ִצדקנו עם סדרי המשפט‪.‬‬ ‫אהרן ביום הקמתו‪ .‬וכן בשעת מעשה במות נדב ואביהוא (ויקרא י‪,‬ג)‪ ,‬אמר משה לאהרן‪ ,‬הוא‬ ‫ובהאי קרא דישעי' הנז' דויגבה ה' צבקות במשפט‪ ,‬מסיים בו‪ ,‬והקל הקדוש נקדש בצדקה‪.‬‬ ‫אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד‪ ,‬וברש"י כשהקב"ה עושה דין בצדיקים‬ ‫וברד"ק שם פירוש בצדקה ביושר כמו משפט‪ ,‬ועד"ז נ' באב"ע שם‪ ,‬ולפ"ז הוא חוזר על עילוי‬ ‫מתיירא ומתעלה ומתקלס‪ ,‬אם כן באלו‪ ,‬כל שכן ברשעים‪.‬‬ ‫עצם המשפט הנזכר‪ .‬אבל ברש"י יתקדש בתוך הצדיקים הנשארים בכם‪ ,‬וכן במצ"ד יתקדש‬ ‫ובתהלים (צו‪ ,‬וכן צח)‪ ,‬במזמורים נתקנו לנו בסדר קבלת השבת‪ ,‬ומקראות אלו אף בפסוקי‬ ‫שמו במה שיעשה צדקה להכשרים שבדור‪ .‬וכן מצאנו בתנחומא (רי"פ קדושים) מהו והקל‬ ‫זמרת יום יום‪ ,‬ישמחו השמים ותגל הארץ ישמחו השמים ותגל הארץ ירעם הים‬ ‫הקדוש נקדש בצדקה שהוא מתקדש בעולמו בצדקה שהוא מלמד על ישראל סניגוריא‪.‬‬ ‫מבואר כי עם העילוי המתקיים עם סדרי המשפט דוקא‪ ,‬נוספת כביכול קדושה על קדושתו‬ ‫ומלאו‪ ,‬יעלז שדי וכל אשר בו אז ירננו כל עצי יער‪ ,‬וכן ירעם הים ומלאו תבל וישבי‬ ‫בה‪ ,‬נהרות ימחאו כף יחד הרים ירננו‪ ,‬וכל זאת‪ ,‬לפני ה' כי בא כי בא לשפט הארץ‪.‬‬ ‫ו‬ ‫ֹאתיכֶ ם לִ ְפנֵי ד' ִּת ְט ָהרּו‬ ‫ּכִ י ַבּיֹום ַהּזֶ ה יְכַ ֵּפר ֲעלֵ יכֶ ם לְ ַט ֵהר ֶא ְתכֶ ם ִמּכֹל ַחּט ֵ‬ ‫הרב ישראל הכהן ארנטרוי‬ ‫מלך במשפט יעמיד ארץ ‪ -‬המשך‪| -‬‬ ‫לכון בקל יבבותכון‪ :‬וכן בריקאנטי שם‪ ,‬ובהתעוררות זה הקול מלמטה מתעלה למעלה ומתיחד‬ ‫ית' מכבר‪ ,‬בדרכי צדקה זו שעם המשפט‪ .‬ואולי יתבאר‪ ,‬כי הקדושה היא שגב ונעלמות‬ ‫באחדותו ודוחה את המקטרג ומסתתמים טענותיו‪ ,‬והפתח נפתח והתפלה נכנסה‪ ,‬והמלך קם‬ ‫ההנהגה מעמנו‪ ,‬והוא אף כי בודאי מעולם הקל הקדוש‪ ,‬גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם‪ ,‬מ"מ‬ ‫מכסא הדין ומרחם על בניו‪ .‬וכבר בזוה"ק שם‪ ,‬ובשעתא דסנטירא קם למטען מלין עלייהו‪ ,‬פקיד‬ ‫מאחר שמלכות לא תיכון אלא במשפט‪ ,‬הנה מציאת דרכי רחמים וצדקה תוך המשפט‪ ,‬מתוך‬ ‫למתקע בשופר בגין לאתערא רחמי מתתא לעילא כו' כד ההוא קלא אתער מעילא ומתתא כדין‬ ‫רחמי המלך על עבדיו‪ ,‬היא היא הגדלת שגב וקדושת הנהגתו עוד ועוד‪.‬‬ ‫כל טענות דקא טעין ההוא מקטרגא מתערבבי‪.‬‬ ‫ובתהלים (קל‪,‬ד)‪ ,‬כי עמך הסליחה למען תורא‪ ,‬וברש"י לא נתת רשות לשליח לסלוח כמו שנאמר‬ ‫שופר של חירות‬ ‫(שמות כג) כי לא ישא לפשעכם‪ ,‬למען תורא שלא יהא אדם בטוח על סליחת אחר‪ ,‬פירש תוספת‬ ‫היראה ללא ע"י גוף הסליחה‪ ,‬אלא על ייחודה בידו ועמו ית'‪ .‬אכן באב"ע שם כאשר תסלח‬ ‫ענין השופר‪ ,‬כבר הראוהו רבותינו‪ ,‬גבוה מעל גבוה‪ ,‬ובמדרש (יל"ש בהעלותך תשכה‪ ,‬הובא‬ ‫לעוני ישמעו חטאים וישובו גם הם ויניחו חטאם ואם לא תסלח לא ייראוך ויעשו חפצם ככל אות‬ ‫גם בספר הבתים והועתק בקש"ק ר"ה טז‪,‬א) ובמה בשופר של חרות שנאמר והיה ביום ההוא‬ ‫נפשם‪ ,‬לדבריו תוספת היראה ע"י גוף מציאות הסליחה‪.‬‬ ‫יתקע בשופר גדול אבל איני יודע מי תוקע ת"ל וה' אלוקים בשופר יתקע‪ .‬ובמאמר החכמה‬ ‫לרמח"ל כי סגולת השופר בתקיעתו למטה וכח שרשו למעלה היא להחזיק הטוב ולכפות הרע‪,‬‬ ‫ושם (נא‪,‬ו) לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך‪ .‬ונתבאר‬ ‫ושם מתבאר שכל תקיעת שופר דכל שנה ושנה‪ ,‬פועלת ממש בעולם‪ ,‬לחזק התיקון העשוי‬ ‫בשערי תשובה בעיקר הט"ז (פיס' מה) כדי להראות לעמים צדקתך וגודל סליחתך ביום דברך‬ ‫כבר במתן תורה ולהזמין העתיד ליעשות לעתיד לבוא‪ .‬ונראה לקבץ בזה ראשי פרקים‬ ‫ודינך בעת שפטך אותי‪.‬‬ ‫להעמיד ענינו‪.‬‬ ‫שורת הדין‬ ‫הנה הנתפרש לנו בכתובים בו‪ ,‬הוא בקרא דנבואת עמוס (ג ו) אם יתקע שופר בעיר ועם‬ ‫והנה‪ ,‬מצד עיקר סיבת התנהגות העולם בדין‪ ,‬אין מוכרח היות לו זמן כלל‪ ,‬רק שכן יונהג‬ ‫לא יחרדו‪ ,‬כנזכר בענין השביעי לרס"ג בטעמי התקיעות‪ ,‬כשנשמע תקיעת השופר נירא‬ ‫כאו"א כדינו‪ ,‬וכמש"כ ברמב"ן (סו"פ בא) אם יעשה המצוות יצליחנו שכרו ואם יעבור עליהם‬ ‫ונחרד ונשבר עצמנו לפני הבורא כי כך הוא טבע השופר מרעיד ומחריד‪ .‬ופשוטו ודאי מבואר‪,‬‬ ‫יכריתנו ענשו‪.‬‬ ‫וכדברי הרמב"ם (פ"ג מתשובה ה"ד) רמז יש בו כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו‬ ‫אכן‪ ,‬כבר לימדנו רמח"ל (דרך ה' ב‪,‬ו) צורת וסדר הדין של מעלה וז"ל‪ ,‬סידר האדון ב"ה‬ ‫מתרדמתכם‪ .‬אכן יש לעמוד על סוד החרדה וההתעוררות הזו עוד‪ ,‬מתוך לשון המדרש הנ"ל‪,‬‬ ‫שהנהגת עולמו כולה‪ ,‬בין מה שלמשפט המעשים של בני הבחירה כו' תיעשה בסדר כעין מלכות‬ ‫ובמה בשופר של חירות‪.‬‬ ‫הארץ‪ ,‬וכן אמרו חכמינו‪ ,‬זכרונם לברכה (ברכות נח א)‪" :‬מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע"‪,‬‬ ‫דהנה במטבע התפילה טבעו לנו רז"ל‪ ,‬תקע בשופר גדול לחרותנו‪ ,‬שמענו שייכות השופר‬ ‫והיינו בבתי דינים וסנהדראות עם כל דרכיהם וחוקותיהם לזה‪ ,‬והדברים מבוארים כבר בזוה"ק‬ ‫לחירות‪ .‬ומלבד חירות העתידה מכל שיעבוד‪ ,‬כן מצאנו ג"כ קריאת דרור דיובל‪ ,‬ע"י העברת‬ ‫שם וז"ל‪ ,‬ואף על גב דכלא אתגלי קמי קודשא בריך הוא לא בעי אלא בדינא‪ ,‬כלא כגוונא חדא‬ ‫שופר תרועה‪ ,‬ויובל גופו הוא בקרא דסיני במשוך היובל‪ ,‬שם לשופר‪.‬‬ ‫עילא ותתא‪ ,‬ועוד שם בתוך הדברים‪ ,‬וכלא ידע קודשא בריך הוא אמאי אצטריך לכל דא אלא‬ ‫ויש להתאים הדברים יחדיו‪ ,‬דהנה כקרא דקהלת (ז כט) אשר עשה האלקים את האדם‬ ‫בגין דלא יהא פטרא דפומא לבני עלמא אלא לאחזאה דכלא עביד בארח קשוט וניחא קמיה‬ ‫ישר‪ ,‬רצון האדם העמוק‪ ,‬בחינה העליונה ברצונות נפשו‪ ,‬הראה הנפה"ח (ש"א פי"ח בהג"ה)‬ ‫מאן דאשתזיב מן דיניה‪.‬‬ ‫לרמב"ם (פ"ב מגירושין ה"כ) שהוא רוצה להיות מישראל לעשות כל המצות ולהתרחק מן‬ ‫וזש"כ רמח"ל שם‪ ,‬כי הנה סידר בתי דינים שונים של נמצאים רוחניים‪ ,‬במדרגות ידועות‬ ‫העבירות‪ .‬אלא שבחיי עולם העכור‪ ,‬מתמלא האדם כלשון הנפה"ח (ב‪,‬יד) ב'רעיוני ההבלים‬ ‫ובסדרים ידועים‪ ,‬שלפניהם ייערכו כל הענינים הראויים לישפט ובגזרתם יקומו כל הדברים‪,‬‬ ‫הבאים מכחות הגוף שנחקקו ונתדבקו בנפשו'‪ ,‬וכקרא דמשלי (יד י) לב יודע מרת נפשו‪.‬‬ ‫וכמו שאמר דניאל (דניאל ד יד)‪" :‬בגזרת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא"‪ .‬וכן הוא‬ ‫ובזה בא קול השופר‪ ,‬בטבעו להחריד ולהעיר האדם‪ ,‬ומועיל להעיר את האדם לרצונות‬ ‫בזוה"ק שם סנטירא אתא ותבע דינא על כל עובדי בני עלמא כל חד וחד כפום ארחוי וכפום מה‬ ‫אמיתת נפשו‪ ,‬והיא לו יציאה משיעבוד לחירות‪ ,‬משעבוד מלכויות ושאור שבעיסה לחירות‬ ‫דעבד‪ ,‬וסהדין אתיין וסהדי על כל עובדי בני עלמא‪ .‬ושם‪ ,‬ווי לאינון דלא משגיחין ולא מסתכלין‬ ‫טהרת נפשו‪ ,‬כענין מכות דכפיית גט‪ ,‬המועילות לגלות רצון החבוי‪ ,‬כמבו' ברמב"ם שם‪.‬‬ ‫בעובדיהון דהא לגבייהו קיימין אלין סהדי מלכא ומשגיחין וחמאן כל מה דאינון עבדין וקאמרי‬ ‫ומדברי רז"ל הנז' דייחסו התקיעה כביכול לה' אלקים‪ ,‬ולדרכנו מבואר עפ"ד נפה"ח (ש"א‬ ‫דהא אינון סלקי וסהדי קמי מלכא והאי סנטירא קאים קמי מלכא ותבע דינא פלוני עבר דינא‬ ‫פט"ו) כי הנשמה היא היא נשימת פיו ית' שבתוך כאו"א‪ ,‬יתבאר להעמיד הדברים בהיפך‪ ,‬ע"ד‬ ‫פלוני עבד כך‪ ,‬והא הכא סהדי‪ ,‬ועד דקודשא בריך הוא לא שאיל לון לית לון רשו לסהדא‪ ,‬כדין‬ ‫אסתכל באורייתא וברא עלמא‪ ,‬דמסגולת השופר להעיר הטוב להשיל מעליו הרע‪ ,‬לפיכך‬ ‫אינון סהדי סהדותא‪ ,‬וכלא אכתיב קמי מלכא בפתקא‪.‬‬ ‫טבעו להחריד ולפעול כן גם בטבע‪.‬‬ ‫ועל זאת ייסד הפייט‪ ,‬אמת כי אתה הוא דיין ומוכיח ויודע ועד וכותב וחותם וסופר ומונה‬ ‫עלה אלקים בתרועה‬ ‫ותזכור כל הנשכחות ותפתח את ספר הזכרונות ומאליו יקרא וחותם יד כל אדם בו‪.‬‬ ‫ובתהלים (מז ו)‪ ,‬במזמור הנאמר קודם התקיעות‪ ,‬עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר‪ .‬שכביכול‬ ‫הנה יום הדין‬ ‫מלבד פעולת השופר על התחתונים‪ ,‬להחרידם ולהעירם‪ ,‬עוד פועל הוא גם בעליונים גבוהי‬ ‫וכנ' לפיכך‪ ,‬הדין צריך זמן ידוע לישב בו ולדון‪ .‬ועת הדין‪ ,‬בגמ' ר"ה טז‪,‬א ה' שיטות בדינו‬ ‫גבוהים‪.‬‬ ‫של אדם‪ ,‬ומתני' שם בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון‪ ,‬מוקמינן כתנא דבי ר'‬ ‫ולפי דרכנו נלמד זה בכלל שהעמידו לנו רבותינו (ברכות נח‪,‬א)‪ ,‬מלכותא דארעא כעין‬ ‫ישמעאל‪ .‬וכוותי' מוכיח מטבע תפילת זכרונות כנזכר‪ ,‬וכן הראונו הראשו' כנז'‪ ,‬כבר בקראי‬ ‫מלכותא דרקיעא‪ ,‬וילמד עליון מתחתון‪ .‬ידוע נדע כי כן הוא גם בעליונים‪ ,‬פעולת השופר‪,‬‬ ‫דמשפט לאלקי יעקב‪ ,‬ודאיוב‪ .‬המבואר כי קבע לו הוא ית' יום מיוחד לדון עולמו‪ ,‬ביום ראש‬ ‫כדברי רמח"ל החל משופר ראשון דמתן תורה ועד שופר גדול העתיד‪ ,‬דרך ויחד עם כל‬ ‫השנה‪ .‬ותפילתנו בכל יום אקצירי ואמריעי‪ ,‬פליגי בה תירוצי דהש"ס בר"ה שם אם דוקא כר'‬ ‫שופרותינו דכל שנה ושנה‪ ,‬להסיר זוהמת וטומאת העולמות‪ ,‬להעיר העולם אל תכלית רצונו‬ ‫יוסי דאדם נידון בכל יום‪ ,‬ואליבי' לכאו' לא שמענו לדין דר"ה‪ ,‬או דא"ש אף למתני' ושאר‬ ‫ית' בו‪ ,‬וזהו גופא עילוי הנרצה לפניו ית'‪.‬‬ ‫תנאי דנידון בר"ה‪ ,‬דיפה צעקה לאדם אף לאחר גמר דין‪.‬‬ ‫ואמנם ודאי‪ ,‬גם פעולה זו של השופר‪ ,‬כשהיא נעשית ע"י שופרותינו שלנו‪ ,‬צריכה לפעולת‬ ‫ומתוך מטבע התפלה זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון‪ ,‬מבואר שייכות הזכרון הוא‬ ‫השופר כן גם עלינו‪ .‬וכענין שהראו הראשונים (רמב"ן שמות לג‪,‬ז ור"ן על הרי"ף ר"ה יב‪,‬ב מדה"ר)‬ ‫הדין ליום זה דייקא‪ ,‬משום היותו תחילת מעשיך‪ ,‬וברמח"ל (דרך ה' ד‪,‬ח) כי היום זה מחדש כל‬ ‫מפרקי דר"א (פמ"ו) על שופר העובר במחנה ישראל בעלות משה למרום אחר חטא העגל‪ ,‬שלא‬ ‫המציאות בבחינת הסיבוב החדש דהיינו השנה החדשה‪ ,‬המבו' שההתחדשות מצריכה כביכול‬ ‫יטעו עוד אחר העבודה זרה‪ ,‬והקדוש ברוך הוא נתעלה אותו היום באותו שופר‪ ,‬ומבואר שע"י‬ ‫סיבה חדשה לקיום‪ ,‬ולפיכך מחייבת הקדמת הדין‪ .‬ויתבאר יותר לדבריהם ז"ל כי מתחילה‬ ‫תועלת השופר לעמ"י שלא יטעו‪ ,‬עי"ז הועיל השופר ג"כ כביכול לעילוי של מעלה‪.‬‬ ‫עלתה במחשבה לבראות העולם במידת הדין‪ .‬וזכרון ליום ראשון‪ ,‬כנת' דהוא חוזר על הדין‬ ‫דאדה"ר‪ ,‬וצ"ת‪.‬‬ ‫אשרי העם יודעי תרועה‬ ‫והם תחילת דברי הזוה"ק שם דהאי איהו יומא דסיהרא אתכסי ביה וקאים עלמא בדינא‪ ,‬וכן‬ ‫בתהלים (פט פז) אשרי העם יודעי תרועה‪ ,‬ונתבאר לנו ע"י רבותינו התנאים (ויק"ר כט ד)‪,‬‬ ‫אח"כ שם‪ ,‬יומא דר"ה איהו יומא דדינא ומלכא יתיב בכרסייא דדינא סנטירא קא אתי וחפי‬ ‫במאמר ר' יאשיה‪ ,‬שהן מכירין לפתות את בוראן בתרועה והוא עומד מכסא הדין לכסא רחמים‬ ‫פתחא דמלכא ותבע דינא‪.‬‬ ‫ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדת הדין למדת רחמים‪.‬‬ ‫ושם עוד‪ ,‬ובהאי יומא אתייהיב ליה רשו לכסאה פתחא דמלכא וסיהרא אתחפיא לגו עד דיתגזר‬ ‫והדברים אחוזים ואחודים עם הנתבאר‪ ,‬כי עולם חסד יבנה‪ ,‬ורק במעשי התחתונים‪ ,‬הוא‬ ‫דינא על כל בני עלמא כו'‪ ,‬אתקין כרסייא דדינא בהאי יומא וסנטירא אתא ותבע דינא על כל‬ ‫המקום למידת דינו הצדק‪ .‬ומהלך הדברים בקרא דאיכה (ג לח)‪ ,‬מפי עליון לא תצא הרעות‪,‬‬ ‫עובדי בני עלמא כל חד וחד כפום ארחוי וכפום מה דעבד‪ .‬וכן שם גודל כח המקטרג בעת הדין‪,‬‬ ‫רק כקרא דירמיהו (ב יט) תיסרך רעתך‪ ,‬וכפי שביאר בנפה"ח (ש"א פי"ב) החטא עצמו הוא‬ ‫דההוא מקטרגא חפי וכסי ואנעל פתחא על מלכא אתר דדינא שריא למתבע דינא על עלמא‪,‬‬ ‫ענשו‪ .‬וקומת הרע אחת היא‪ ,‬החטא וענשו‪ ,‬וכפי דגילה שם פלא נפלא מהזוה"ק (תרומה‬ ‫כגוונא דההוא ממונה ב"ד דלתתא דאתייהיב ליה רשו לאדכרא קמי בי דינא פלוני עבד כך‪,‬‬ ‫קנ‪,‬ב)‪ ,‬דכשתפסו אנשי כנה"ג להיצה"ר נכבה אז גם הגיהנום מעצמו‪ ,‬דהא גיהנם לא אתוקד אלא‬ ‫ופלוני עבר על כך‪ ,‬ולמתבע עלייהו דינא‪ ,‬ותנן רשו אתייהיב לההוא ממונה ב"ד לאנעלא על בי‬ ‫בחמימו דתוקפא דיצר הרע דחייביא‪.‬‬ ‫דינא פתחא עד דיגזרון דינא על כל מה דאיהו תבע ולית רשו לבית דין לדחייא ליה‪ .‬כהאי גוונא‬ ‫כך ממש‪ ,‬זוהי תכלית העבודה‪ ,‬שנתן לנו הוא ית'‪ ,‬ליום הדין הנורא מאד מי יכילנו‪ .‬להעלות‬ ‫שוי קודשא בריך הוא קמיה להאי דאיהו תבע דינא קמי מלכא על כל בני עלמא‪.‬‬ ‫זכרוננו לפניו לטובה‪ ,‬ובמה בשופר‪ .‬כי בהתעורר עילוי התחתונים ע"י חרדת קול השופר‪,‬‬ ‫אכן בדברי הרמב"ן הנז'‪ ,‬נראה דהראה נוסף בזה שייכות הדין לזמן זה‪ ,‬שהוא ראש החודש‬ ‫ועל ידו עילוי העליונים‪ ,‬לטהר העולם מחלאת טומאתו‪ ,‬אין עוד מקום לכסא דין‪ ,‬וכל' רז"ל‬ ‫שחל בו יום הכפורים‪ ,‬והוא הנכון להתחיל סדר כפרת יום הכפורים‪ .‬ע"ש וצ"ת‪.‬‬ ‫הנז'‪ ,‬הוא עומד מכסא הדין לכסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדת הדין למדת‬ ‫רחמים‪.‬‬ ‫ומשהצריך כאן תקיעת שופר דוקא‪ ,‬ולא סגי לן בקביעת יום לעורר דרכי החסד הרגילים‪,‬‬ ‫מבואר לכאורה מצד חומר הדין דיום זה‪ ,‬דלא סגי לי' בדרכי החסד הקבועים‪.‬‬ ‫אשרי העם יודעי תרועה‪ ,‬ה' באור פניך יהלכון‪ ,‬ה' אורי וישעי‪ ,‬אורי זה ראש השנה‪ .‬אחת שאלתי‬ ‫אותה אבקש‪ .‬אין לנו אלא הארת פניך‪.‬‬ ‫ותתן לנו ה"א באהבה את יום הזכרון הזה יום תרועה‬ ‫◆◆◆‬ ‫והנה‪ ,‬ודאי היה באפשרותו לפניו ית'‪ ,‬לקיים כל סדרי הדין לפניו‪ ,‬ולהעלים הדבר מהנידונים‪,‬‬ ‫כך‪ ,‬זהו עיצומו של יום הגדול העומד עלינו‪ ,‬מחד דינו הצדק‪ ,‬נורא מאד‪ ,‬כי מי יעמוד ביום‬ ‫ולא ידעו ולא יוכלו לעורר עליהם מדת הרחמיו ית' כנגד‪.‬‬ ‫הדין ומי יצדק לפני בוראו‪ ,‬מלאכים יחפזון כי לא יזכו בעיניך בדין‪ ,‬ומאידך‪ ,‬אשרי העם‬ ‫אולם‪ ,‬כמטבע התפילה‪ ,‬ותתן לנו ה' אלקינו‪ ,‬המייחד הנהגתו עולמו עלינו‪ ,‬באהבה‪ ,‬אהבה‬ ‫יודעי תרועה‪ .‬אם נשכיל לקיים מצוותו ית' עלינו‪ ,‬לשמוע קול שופר‪ ,‬להתחרד ולהתעורר‬ ‫רבה ואהבת עולם לעמו‪ ,‬נתן לנו‪ ,‬את יום הזכרון הזה‪ ,‬גילנו וציוונו על מקרא קודש בזה היום‪,‬‬ ‫מהמרחיקים אותנו מעבודתו‪ ,‬אל טוהר הנשמה העליונה‪ ,‬רצון הפנימי המכתיר כל נפש‬ ‫לעמוד ולעורר כנגד אהבתו ורחמיו‪ .‬וע"ז אמרו בזוה"ק שם‪ ,‬ואף על גב דקודשא בריך הוא‬ ‫מישראל‪ ,‬לעשות הטוב והישר בעיני אלקים‪ ,‬נצא לחירות נפשנו‪ ,‬ועמנו חירות העולמות‬ ‫רחים ליה לדינא‪ ,‬נצח רחימוי דבנוי לרחימו דדינא‪.‬‬ ‫כולם‪ ,‬ערבובא דשיטנא‪ ,‬והוא הוא כביכול עילויו של מקום‪ .‬וכל שחלק לו בגרם העילוי הזה‪,‬‬ ‫ואופן שציוונו הוא ית' לעורר על ידיו רחמיו ית' עלינו‪ ,‬להינצל בהם מתוקף חומר הדין‪.‬‬ ‫ודאי ובודאי‪ ,‬יעלה זכרונו לפניו ית' לטובה‪ ,‬לצאת מעומק הדין הנורא מאד מי‬ ‫הזכירוהו תיכף במטבע התפילה‪ ,‬יום תרועה‪ .‬וכמו שאמרו ז"ל (ר"ה טז‪,‬א)‪ ,‬אמרו לפני זכרונות‬ ‫ז‬ ‫יכילנו‪ ,‬אל רחמיו שלא כלו‪ ,‬לטוב לו ולזרעו בזה ובבא‪ ,‬לנו ולכל בית ישראל‪,‬‬ ‫אמן ואמן‪.‬‬ ‫כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה‪ ,‬ובמה בשופר‪.‬‬ ‫והזכיר זה כבר במיוחס ליב"ע פנחס שם‪ ,‬יום יבבא יהי לכון למערבבא סטנא דאתי למקטרגא‬ ‫דיני תקיעת שופר | הרב אלימלך יוז'וק‬ ‫שיעור כל שבר הוא ג' קולות ושיעור תקיעה הוא ט' קולות כשיעור ג' שברים‪ ,‬וכמו כן‬ ‫א‪ .‬עיקר דיני תקיעה‬ ‫בתשר"ת על הצד שש"ת הם התרועה האמורה בתורה א"כ שיעור תקיעה הוא כשברים‬ ‫א‪ .‬כתיב בתורה גבי חיוב תקיעה בר"ה וביוה"כ של יובל ג"פ הלשון תרועה [יום תרועה זכרון‬ ‫ותרועה יחד (והיינו י"ח קולות) וא"כ יכול להאריך בשבר יותר מג' קולות ועדין אי"ז תקיעה‬ ‫תרועה שופר תרועה]‪ ,‬ולמדו חז"ל ליתן את של זה בזה ולכן יש חיוב מן התורה לתקוע בכל‬ ‫של תשר"ת‪.‬‬ ‫ר"ה וביוה"כ של יובל ג' תרועות‪ ,‬ודרשו חז"ל (ר"ה לג‪ :‬לד‪ ).‬דכל תרועה צריכה תקיעה לפניה‬ ‫ה‪ .‬ובדעת השו"ע מבואר דס"ל דכיון שיש שם תקיעה בסדר תר"ת סגי בכך שאין להאריך‬ ‫ולאחריה מדכתיב והעברת שופר תעבירו שופר‪.‬‬ ‫כשיעור זה גם בשאר הסדרים‪ ,‬ויש שתלו זאת במח' רב האי גאון והראשונים‪ ,‬דאם יוצאים‬ ‫ב‪ .‬ובתרגום עה"פ יום תרועה (פ' פינחס) תרגם יום יבבא‪ ,‬ונח' בברייתא (לג‪ ):‬האם יבבא היינו‬ ‫יד"ח בכל התקיעות אזי בג' קולות יש שיעור תקיעה לכה"פ בתר"ת וממילא גם בשברים‬ ‫גנוחי גנח והיינו כשברים שלנו או ילולי יליל והיינו כתרועה שלנו‪ ,‬ורבי אבהו אתקין (לד‪).‬‬ ‫אסור להאריך כשיעור זה כיון שיש ע"ז שם תקיעה כשרה במקום אחר‪ ,‬אכן ריהטת הפוסקים‬ ‫דליעבדו הכי והכי והיינו שיתקעו תש"ת תר"ת תשר"ת [ואיפכא – היינו תרש"ת – לא‪ ,‬משום‬ ‫היא שלשיטת השו"ע אסור להאריך בשבר גם שלא לרב האי גאון (ובשו"ע בעצמו נר' דלא‬ ‫דאי"ז דרך בכי]‪ .‬ומכיון שצריך ג' תרועות ולפניהם ולאחריהם תקיעות נמצא דלאחר התקנה‬ ‫ס"ל כרב האי‪ ,‬ויש בזה כמה הוכחות לכאן ולכאן)‪.‬‬ ‫בעינן ג' פעמים תשר"ת תש"ת תר"ת וזהו הנקרא בפוסקים ל' קולות [ואף שאי"ז אלא כ"ז דהא‬ ‫ז‪ .‬והמנהג כהרמ"א (גם לספרדים) להאריך בשברים כג' קולות ולהאריך בתקיעה ט' קולות‬ ‫שברים תרועה כחד חשיב להו דלמא תרוייהו יחד זהו תרועה‪ ,‬ואכן יש מהראשונים שדנו בלשון‬ ‫ומעט יותר‪ ,‬ובתשר"ת מאריך בתקיעה י"ח קולות ומעט יותר‪ ,‬ואף לרמ"א יזהר מלהאריך‬ ‫זה של כ"ז קולות דבעינן שיהו הש"ת בנשימה אחת כדלקמן]‪.‬‬ ‫בשבר כשיעור ט' קולות‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ועוד מבואר שם בגמ' דבעצם בתשר"ת יוצא ממ"נ יד"ח תרועה‪ ,‬כיון דתקע גם שברים וגם‬ ‫ח‪ .‬יש שכתבו שלמנהג ליטא אין את החשש הנ"ל כיון שהשברים אינם פשוטים כפי הנהוג‬ ‫תרועה‪ ,‬אלא דאם רק אחד מהם הוא הנכון אזי השני הוה הפסק לתקיעה‪ ,‬ובתוס' מבואר דר"ת‬ ‫בהרבה קהילות (וכן ברוב הראשונים) אלא הם קול שבור‪ ,‬וקול שבור פסול לתקיעה [ויש‬ ‫נקט להלכה דאין לחוש להפסק זה לכה"פ גבי להמשיך לנהוג כמנהגם‪ ,‬ובביאוה"ג מבואר‬ ‫שאמרו שזהו מקורו של מנהג זה לשבור את השבר‪ ,‬ולא ידוע על מקור אחר למנהג זה‬ ‫דלר"ת אין כוונת הגמ' להפסק אלא לשהייה‪ ,‬ושהייה אינה מעכבת‪.‬‬ ‫הנוהג מאות בשנים‪ ,‬אכן מסתבר שאי"ז פוסל לצד דבעינן שברים פשוטים]‪ ,‬ואכן הרמב"ן‬ ‫ד‪ .‬הראשונים הביאו תשובת רב האי גאון דהיו מקומות שנהגו כך ומקומות שנהגו כך ותקנת‬ ‫כתב שאין את החשש הנ"ל לשיטת רש"י כיון שאין קול השבר וקול התרועה שוין‪ ,‬אך מ"מ‬ ‫רבי אבהו הייתה רק כדי שלא יהיו חלוקים במנהגים או מפני לעז‪ ,‬אך כל האופנים כשרים‬ ‫אין לסמוך על סברא זו כדי להתיר שברים ארוכים‪ ,‬כיון ששאר הראשונים והפוסקים וכן‬ ‫לצאת בהם יד"ח‪[ 1‬ועי' בב"ח דכתב דגם לדידן תקנת תשר"ת גופא היא מהאי טעמא‪ ,‬דהרי‬ ‫המשנ"ב לא הזכירו כלל מזה אף שודאי ידעו מנהג זה‪ ,‬וע"כ שמהותו של שבר הוא קול קצר‪,‬‬ ‫בגמ' מבואר דהספק הוא או גנח או יליל ומהיכ"ת לחוש לשניהם‪ ,‬אלא כדי שלא יהא שום‬ ‫ואם יאריך בו כשיעור תקיעה אף אם יהיה פסול לתקיעה כי הוא קול שבור מ"מ אי"ז שבר‬ ‫חילוק במנהגים תיקן רבי אבהו לתקוע את כל האפשרויות בגנוחי וילולי ולזה קרי הגמ' ספק‪,‬‬ ‫כי הוא ארוך‪.‬‬ ‫ובלשונות הראשונים יש לדקדק בזה]‪ ,‬והראשונים בפשטות נקטו לא כך אלא שמצרפים שיטה‬ ‫ט‪ .‬מנהג התימנים בתרועה לעשותה כקול אחד ארוך ורועד‪ ,‬וכן משמע בכמה ראשונים‬ ‫זו בחלק מן האופנים‪.2‬‬ ‫שכתבו שהוא קול מתרעש (עי' בקונט' יעננו בקול להגר"ש דבליצקי)‪ ,‬ויש שדקדקו כן מלשון‬ ‫ה‪ .‬עיקר התקיעות נתקנו על סדר הברכות כמבואר במשנה (לב‪ ).‬ויש בזה כמה שיטות ומנהגים‪,‬‬ ‫המשנה שיעור תרועה כשלש יבבות‪ ,‬ולכאו' אי"ז כשיעור שלש יבבות אלא תרועה עצמה היא‬ ‫ומנהגינו ע"פ השל"ה לתקוע רק בחזרת הש"ץ י' קולות בכל פעם‪ ,‬ותקנו חז"ל להוסיף עוד ל'‬ ‫ג' קולות של יבבה (וביחוד לשיטת רש"י)‪ ,‬אלא ע"כ שגם תרועה היא קול אחד בשיעור ג'‬ ‫קולות קודם תפילת המוסף בכדי לערב את השטן והם הנקראים תקיעות דמיושב כיון שמדינא‬ ‫יבבות [ויל"ע מלשון הגמ' שיעור תרועה כשלש שברים‪( ,‬ויש שנהגו גם בשברים לעשות קול‬ ‫שרי לישב בהם‪ .‬ומבואר בראשונים שעיקר המצוה היא בתקיעות שבמוסף אף שיוצאים יד"ח‬ ‫אחד ארוך עולה ויורד)‪ ,‬ויתכן דשברים אפשר לעשות כמה קולות קצרים בשיעור זמן כזה‬ ‫כבר בתקיעות דמיושב‪ ,3‬ואחר התפילה תוקעים עוד מ' קולות כמובא בערוך ועוד ראשונים‬ ‫וכמנהג הגר"ח לעשות ה' שברים ודו"ק‪ ,‬אכן מכח קו' זו הרבה ראשונים גרסו שיעור תקיעה‬ ‫מהירושלמי דמשלימין לק' קולות כנגד ק' פעיות שפעתה אם סיסרא‪ ,‬והוא מנהגא ולא מעיקר‬ ‫שלש תרועות וכן בשברים‪ ,‬אך הביאו הראשונים דכן יש גם גיר' כזו כשלש‪ ,‬ועי' בגלהש"ס‬ ‫הדין‪ ,‬והמשנ"ב כתב שאין מחזירין בתקיעות אלו‪.‬‬ ‫על המשנה לג‪.]:‬‬ ‫ו‪ .‬כתבו הפוסקים שלא להפסיק בדיבור שלא מענין התקיעות והתפילה עד סוף תקיעות‬ ‫ג‪ .‬שברים תרועה בנשימה אחת‬ ‫דמעומד‪ ,‬והחיי"א (כלל קמ"א) הוסיף עד סוף מאה קולות כדי שהברכה תחול על כל התקיעות‪,4‬‬ ‫א‪ .‬שיטת רוב הראשונים לתקוע שברים תרועה בנשימה אחת‪ ,‬דכיון דהוא ספיקא אי גנח או‬ ‫ובראשונים נאמר שהתפילות אינם הפסק דהתקיעות נתקנו על סדר התפילה‪ ,‬וה"ה לכל‬ ‫יליל א"כ הכל אחד‪ ,‬והביאו דדעת ר"ת לעשות בשתי נשימות‪ ,‬והרמ"א (ס"ד) הכריע כן וכתב‬ ‫הפיוטים‪ .‬אך מה שיש תוקעים אחר התפילה עוד שיטות לכאו' אין ענין לא להפסיק עד אז‬ ‫ע"ז דאין לשנות‪ ,‬אכן השו"ע הביא את ב' השיטות וכתב דיר"ש יצא ידי כולם ויעשו במיושב‬ ‫בדיבור‪ ,‬דממ"נ אם אלו הם התקיעות הראויות כבר היה הפסק בין הברכה לתקיעות אלו‬ ‫בנשימה אחת ובמעומד בשתי נשימות‪.‬‬ ‫(והגר"ש דבליצקי כתב לא כן‪ ,‬וצ"ע)‪ ,‬וה"ה בתוקעים מ' קולות אחרונים לא כמנהגינו‪.5‬‬ ‫ב‪ .‬הכרעת רוב האחרונים וכ"פ המשנ"ב דלר"ת דבעינן ב' נשימות יוצאים יד"ח בנשימה אחת‬ ‫ב‪ .‬שיעור תרועה ושברים‬ ‫אך איפכא לא‪ ,‬ולכך כתב דמנהג השו"ע טוב שיוצאים בו ידי חובת כל השיטות‪ ,‬וכן המנהג‬ ‫א‪ .‬במשנה (לג‪ ):‬שיעור תקיעה כשלש תרועות שיעור תרועה כשלש יבבות‪ ,‬ושיטת רש"י והרבה‬ ‫בא"י‪ ,‬וכתב המשנ"ב דלפי מנהגינו שבמעומד תוקעים סה"כ ג"פ תשר"ת ג"פ תש"ת וג"פ‬ ‫ראשונים שיבבה היא קול קצר אחד ושיעור תרועה הוא ג' קולות כל שהם והם הנקראים‬ ‫תר"ת‪ ,‬ה"ה לתקוע במיושב ב' נשימות ובמעומד בנשימה אחת‪ ,‬אכן נראה דטוב יותר לעשות‬ ‫טרומיטין‪ ,‬ותקיעה היא כשיעור ג' קולות‪ ,‬ושברים לפי"ז הם יותר מקול אחד אך פחות מג' כדי‬ ‫כהכרעת השו"ע‪ ,‬דבזה במעומד שהם עיקר התקיעות עבדינן בב' נשימות כהרמ"א‪ ,‬ובמיושב‬ ‫שלא יהיה כתקיעה‪ ,‬ולכן אורך השבר כב' קולות וג' שברים הם ו' קולות‪.‬‬ ‫לתקוע בנשימה אחת‪ ,‬דבזה יוצא יד"ח לכו"ע וכך לא תהא ברכתו לבטלה [ולדעת החזו"א‬ ‫ב‪ .‬שיטת ריב"ם וריב"א בתוס' שם שכל יבבה היא ג' טרומיטין ושיעור תרועה הוא ט' קולות‪,‬‬ ‫לקמן ג"כ יוצא בזה יד"ח ב' נשימות]‪ ,‬ובארבעים קולות שבסוף התפילה המנהג בנשימה‬ ‫וכן שיעור תקיעה הוא ט' קולות‪ ,‬ושיעור שבר הוא כג' קולות (וודאי לא יותר מח' קולות)‪ ,‬אכן‬ ‫אחת‪ ,‬ולא ברור שכך עדיף‪ ,‬אך נהגו כך כדי להרויח את כל השיטות גם לנשים שבאות בסוף‬ ‫בפוסקים נראה ששיעור ג' שברים יחד הוא מעט יותר מט' קולות‪.‬‬ ‫התפילה‪ ,‬ויש מקומות שנהגו אז לתקוע כשיטת החזו"א בנשימה אחת‪ ,‬עי' לקמן‪ ,‬ובמגן‬ ‫ג‪ .‬בגמ' שם מבואר ששיעור התקיעה שלפניה ולאחריה צריך להיות לפחות כשיעור התרועה‬ ‫האלף (סקמ"ג) כתב לתקוע כמו שתקעו במעומד‪ ,‬דהיינו למנהגינו בב' נשימות‪.‬‬ ‫שבאמצע‪ ,‬ולכן בתשר"ת שיעור התקיעה צריך להיות יותר ארוך מאשר בתר"ת ובתש"ת‪,‬‬ ‫ג‪ .‬וצ"ע במי שיכול לשמוע רק ל' קולות‪ ,‬וכן לפי הנהוג לתקוע לחולים רק ל' קולות‪ ,‬כיצד‬ ‫וכן בתש"ת יותר מתר"ת (ושיטת הרמב"ם ששיעור התקיעה שלפניה ולאחריה ביחד יהיה‬ ‫עדיף לתקוע‪ ,‬אי לצאת יד"ח כל השיטות או יד"ח עיקר המצוה כהרמ"א‪ ,‬והמנהג לתקוע‬ ‫כשיעור התרועה‪ ,‬ונפ"מ בזה שאין להאריך בשברים יותר מחצי משיעור התקיעה הנ"ל‪ ,‬אכן‬ ‫בנשימה אחת‪ ,‬וכ"כ הגר"ש דבליצקי‪.‬‬ ‫רוב הפוסקים לא נקטו כן)‪ ,‬והנה גבי שברים כתבו הפוסקים דאין להוסיף על השברים‪ ,6‬אך‬ ‫ד‪ .‬בגדר נשימה אחת ושתי נשימות‪ ,‬לשון הראשונים היא דאין להפסיק כלל בין השברים‬ ‫בתרועה אפשר להוסיף יותר מהשיעור‪ ,‬ויש מן הפוסקים שכתבו שאם מוסיף בתרועה יש לו‬ ‫לתרועה‪ ,‬והב"י הביא מתרוה"ד דצריך להפסיק אך לא בכדי נשימה‪ ,‬וכך כתבו רוב האחרונים‬ ‫להאריך גם בתקיעה שלפניה ולאחריה כשיעור התרועה שתוקע בפועל (עי' שפ"א לג‪ :‬וכ"ה‬ ‫וכך הכריע המשנ"ב (סקי"ח) דנשימה אחת הוא לתקוע שברים תרועה בהפסק של פחות‬ ‫בסידור היעב"ץ‪ ,‬ויש שדייקו כן מהרמב"ן בדרשה‪ ,‬ויש שאמרו שכן היא דעת הרשב"א ע"פ‬ ‫מכדי נשימה‪ ,‬והיינו שאי"ז קול אחד ממש אלא ב' קולות המצטרפים לקול אחד‪ ,‬ולכך צריך‬ ‫מש"כ תלמידי הרשב"א אך ברשב"א עצמו נמצא לא כן‪ ,‬עי' בקונט' יעננו בקול להר"ש דבליצקי‬ ‫להבדיל ביניהם‪ ,‬וב' נשימות היינו שיפסיק ביניהם כשיעור נשימה [י"א דא"צ לנשום ממש‬ ‫ז"ל)‪ ,‬ולכן בתשר"ת מאריכים קצת יותר בשיעור התקיעה כדי שתהיה התקיעה בשיעור הש"ת‬ ‫וי"א לנשום ממש (שועה"ר סק"ח) וכן נוהגין הרבה]‪ ,7‬והביאור בזה הוא דשברים תרועה הם ב'‬ ‫(ובארבע שניות די ברווח לפי הנסיון)‪ ,‬אכן בדיעבד אין מחזירים ע"ז‪.‬‬ ‫סוגי יבבות שביחד נקראים תרועה‪ ,‬אך צריך שיהיה ביניהם הפסק‪ ,‬דאל"כ יחשב כקול אחד‪,‬‬ ‫ד‪ .‬וכתבו הראשונים וכ"פ השו"ע‪ ,‬שלשיטת רש"י אין להאריך בשיעור השבר ג' קולות דא"כ יגיע‬ ‫והרי אף שברים יש ביניהם קצת הפסק וחשיבי קול אחד‪ ,‬ולכך מפסיקים בנשימה‪ ,‬אכן מ"מ‬ ‫לשיעור של תקיעה‪ ,‬ונמצא לפי"ז שלא שייך לעשות את ב' השיטות ביחד דאם יאריך בשבר‬ ‫אם לא הפסיק כשר‪ ,‬דסו"ס הם ב' סוגים של יבבות [דלא גרע מתר"ת בנשימה אחת שכתב‬ ‫הגיע לשיעור תקיעה לשיטה זו‪ ,‬והשו"ע הביא לשיטת רש"י וכתב שלא יאריך בשבר כג' קולות‪,‬‬ ‫השו"ע (ס"ה) שהיא כשרה]‪ ,‬אך הצורה הנכונה היא לעשותם בהפסק‪ ,‬ויתכן דאף למ"ד דבעי'‬ ‫והרמ"א כתב שאין לחוש אם האריך יותר וכן המנהג‪ ,‬והוא ע"פ מש"כ הג' אשרי והמהרש"א‬ ‫נשימה אחת הגדר הוא שהם ב' סוגי יבבות‪ ,‬אלא דסגי בהפסק קצת כדי שלא יחשב לתרועה‬ ‫בגמ' שם דאף לשיטת רש"י עד כמה שתוקעים תש"ת כי זה התרועה האמורה בתורה א"כ‬ ‫אחת [וניחא בזה קצת מה שהם נחשבים כב' קולות לענין מאה קולות]‪.‬‬ ‫ה‪ .‬שיטת החזו"א (וכעי"ז באבנ"ז או"ח סי' תמ"ג תמ"ד) דב' נשימות היינו בהפסקה קטנה‬ ‫‪ .1‬ויש שישבו לפי"ז מה שמצינו בזוהר כוונות לתש"ת ותר"ת ותשר"ת‪ ,‬ואף שקדם לרבי אבהו‪ ,‬אע"כ דרבי אבהו‬ ‫לא תיקן את המושג תש"ת תר"ת ותשר"ת אלא רק תיקן שכך יעשו כולם‪.‬‬ ‫ביניהם פחות מכדי נשימה (והוא צ"ע ממשמעות הראשונים דב' נשימות היינו להפסיק בכדי‬ ‫‪ .2‬כגון המנהג שהביאו הראשונים לתקוע במלכויות תשר"ת בזכרונות תש"ת ובשופרות תר"ת‪ ,‬ותמהו על מנהג‬ ‫נשימה)‪ ,‬ונשימה אחת היינו בלי הפסק כלל [כמשמעות הראשונים‪ ,‬ובאבנ"ז סו"ס תמ"ד‬ ‫זה דממ"נ לא יוצאים אלא רק פעם אחת‪ ,‬וכתב הגר"א ליישב המנהג דלרב האי גאון א"ש כיון דיוצאים יד"ח‬ ‫כ' דידוע דהתרוה"ד לא ראה הרמב"ן והר"ן] וכעין מריע מתוך השבר‪ ,‬אך אם הפסיק בכדי‬ ‫בכולן‪ ,‬ועי' לקמן כמה מקומות כאלו‪.‬‬ ‫נשימה וכ"ש אם נשם בפועל ביניהם ה"ז לא יצא יד"ח‪ ,‬ולפי"ז במנהגינו לתקוע למיושב‬ ‫‪ .3‬וכעין מה שמצינו באכילת מצה שכתבו האחרונים שאף שיוצאים יד"ח בכזית ראשון מ"מ עיקר המצוה היא‬ ‫באכילת האפיקומן [וכן ידוע לדון בלולב שיוצאים יד"ח בנטילה אך העיקר הוא בהלל]‪ ,‬ועי' בזה בט"ז (תפ"ד‬ ‫פחות מכדי נשימה יש בו מן המובחר בכך שיוצאים יד"ח לכו"ע‪ ,‬דלחזו"א הוא הנקרא שתי‬ ‫סק"ג) מדוע באמת אין איסור לדבר בין אכילת מצה לבין אכילת אפיקומן ועכ"פ ודאי שאין איסור‪.‬‬ ‫נשימות וכהכרעת הרמ"א‪ ,‬ולשא"פ הוא נשימה אחת ויוצאים בו יד"ח לכו"ע‪ ,‬ולצאת לדעת‬ ‫‪ .4‬ומבואר בזה שהברכות הולכות על כל התקיעות שיתקע עד שלא ידבר‪ ,‬ומתבאר דמצות תקיעה אין לה‬ ‫החזו"א בנשימה אחת שהוא מנהג ראוי‪ ,‬סגי בתקיעות שאחר התפילה‪.‬‬ ‫שיעור למעלה‪ ,‬אכן נראה שאם הפסיק אחר תקיעות דמיושב לא יהני מה שישמע הברכות מאחר דהרי כבר‬ ‫ו‪ .‬מהו מריע מתוך השבר נח' בדבר תלמידי החזו"א‪ ,‬רובם (ר"י שפירא‪ ,‬ר"נ קרליץ‪ ,‬ויבל"ח ר"מ‬ ‫יצא יד"ח‪.‬‬ ‫‪ .5‬אא"כ נימא דאף שהם קולות פסולים מ"מ עולים למאה קולות‪ ,‬דהרי אי לא נימא כשי' רב האי גאון אזי רוב‬ ‫גרינימן‪ ,‬עי' אמרי יושר יו"ד ליקוטים סי' ל"ד‪ ,‬וכן הר"ש דבליצקי בחיבורו יעננו בקול) נקטו‬ ‫המאה קולות הם קולות שאינם תקיעות באמת אלא רק מספק ואפ"ה עולים הם למאה קולות‪ ,‬ויל"ע בזה‪.‬‬ ‫‪ .7‬ומקור לזה הוא מדברי השטמ"ק בשם הרא"ש ערכין י‪ .‬דלצד שצריך שתי נשימות הוא בהפסק נשימה‪,‬‬ ‫‪ .6‬עצם דבר זה לא ברור כ"כ‪ ,‬דבראשונים להדיא דמותר להוסיף על השברים‪ ,‬והמשנ"ב הביא בשם האחרונים‬ ‫אך עיי"ש חידוש גדול דאסור לשהות בין השברים לתרועה‪ ,‬ולכך דווקא כשנושם בפועל מותר אך לשהות‬ ‫לא להוסיף‪ ,‬ומצינו בזה ב' טעמים‪ ,‬האחד מבואר בפרישה (סק"א) דכיון שאנו עושים בנשימה אחת א"כ אם‬ ‫כדי נשימה אסור‪ ,‬ועי' בטור תק"צ שמהנידון אי חשבינן להו כ"ז קולות או ל' קולות נראה שהם ממש ב'‬ ‫יוסיף על השברים דלמא לא יעשה התרועה באותה נשימה של השברים ולכך לא יוסיף‪ ,‬ולפי"ז למנהגינו‬ ‫קולות נפרדים‪ ,‬ושמעתי מהר"א ליברמן שליט"א דבפרנקפורט נהגו להקרות (עפ"ד הרמ"א דב' נשימות)‬ ‫שבמעומד עושים ב נשימות אין חשש כזה ואפשר להוסיף על השברים‪ ,‬אכן הב"ח (סקי"ב) כתב טעם נוסף‪,‬‬ ‫שברים ואחר תקיעת השברים הקריאו תרועה‪ ,‬ועי' ט"ז סק"ו ששלל מנהג זה‪ ,‬וע"ש עוד דאף שנוהגים‬ ‫דכיון שאנו נזהרים שלא להאריך בשברים כדי שלא יבואו לכלל תקיעה א"כ אין לעשות יותר מג'‬ ‫כדברי הרמ"א בב' נשימות מ"מ לא יעשה שום שהייה בין השברים לתרועה ויעשה תכופים כל מה שאפשר‬ ‫אף שמפסיק בנשימה‪.‬‬ ‫שברים כדי שלא יכנס השבר האחרון לספק תקיעה‪ ,‬והוא צ"ב‪ ,‬וכנראה כוונתו דכל כמה דאפשר‬ ‫למעט בשברים עדיף כדי שלא יקרה מצב כזה של שבר ארוך מדי‪.‬‬ ‫ח‬ ‫דיני תקיעת שופר | הרב אלימלך יוז'וק ‪ -‬המשך‬ ‫לתחילת הסדר או יחזור על ש"ת‪ ,‬וד"ז תלוי בכמה פרטים ובגדרי ש"ת אי הוו קול אחד או‬ ‫דנשימה אחת היינו ברצף אך אינו קול אחד ממש‪ ,‬וכן מסתבר‪ ,‬דהא אפילו בשברים ותרועה‬ ‫שנים‪ ,‬ואי קול הפסול לשיטה אחרת יהיה הפסק‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫עצמם יש הפסק בין שבר לשבר ובין תרועה לתרועה [ואפי' בתרועה תימנית יש הפרד בין‬ ‫ו‪ .‬פוסקי זמננו כתבו דמותר להפסיק בברכת אשר יצר אף קודם תקיעות דמעומד‪ ,‬ונראה‬ ‫הקולות]‪ ,‬ומדוע ס"ד דבין שברים לתרועה לא יהיה אפילו הפסק זה‪ ,‬ומאידך הגרח"ק נהג‬ ‫לכאו' דמה שהפסיק בזה אינו סיבה שכעת יכול להפסיק יותר בדיבור‪ ,‬דכמו דשהה לגמור‬ ‫בזה שאין בהם אפילו כדי הפסק משהו והוא צ"ע‪ ,‬ועי' הערה‪ ,8‬ויש שנהגו לעשות כדרך זו‬ ‫כולה שאסור לשהות לכתחילה בין התקיעות הוא אינו לעיכובא אלא כך צורת המצוה‬ ‫אך לעשות ד' שברים כדי שלא יפסל השבר השלישי‪ ,‬אלא להריע מתוך השבר הרביעי‪ ,‬אכן‬ ‫להעשות ברצף אחד‪ ,‬אך אם שהה עדיין נחשב שמקיים את המצוה והברכה חלה על כל‬ ‫גם זה אינו מרווח‪ ,‬דסו"ס עד כמה שאין ע"ז לא שם שבר ולא שם תרועה יתכן דהוא הפסק‬ ‫המצוה‪ ,‬כך גם בהפסיק בדיבור (אחר תקיעות מיושב שכבר יצא יד"ח) אין הענין בזה משום‬ ‫[ויש לפלפל בזה גבי מעשה דמגנצא שדן בו השו"ע בסעיף ז'‪ ,‬דיתכן דאף אם קול פסול‬ ‫שהברכות לא יחולו על המעומד אלא הוא דין לכתחילה לא להפסיק בין התקיעות [ובאמת‬ ‫אינו מפסיק אך בש"ת דבעינן שיהא ללא הפסק כלל יתכן דגם קול כזה מפסיק דלא גרע‬ ‫יש לדון בזה כעין מה דמצינו מח' ראשונים גבי הלל בר"ח‪ ,‬דשי' תוס' (סוכה מד‪ ):‬דמברכים‬ ‫מהפסק נשימה]‪ ,‬ויש לידע‪ ,‬דלכאו' אי אינו מריע מתוך השבר ממש אלא רק בנשימה אחת‬ ‫עליו והראיה דאסור להפסיק באמצע‪ ,‬אכן הר"ן פליג דאי"ז ראיה דמה שאסור להפסיק הוא‬ ‫ללא הפסק יתכן והם תקיעות כשרות אף להמשנ"ב‪ ,‬דהמשנ"ב כתב דנשימה אחת היינו‬ ‫כי אין מפסיקין בהלל‪ ,‬וחזינן דהדין להפסיק באמצע המצוה לתוס' הוא רק בגלל הברכה‬ ‫להפסיק פחות מנשימה‪ ,‬אך לא ברור שאם לא הפסיק יהיה פסול‪.‬‬ ‫שברך לפניה וצריך שהברכה תחול על כל ההלל‪ ,‬ולר"ן הוא דין שקיום צורת המצוה היא בלי‬ ‫ד‪ .‬כוונה לצאת יד"ח התקיעה ששומע‬ ‫הפסק‪ ,‬ודו"ק בזה לעניינו]‪.9‬‬ ‫א‪ .‬הקשו הראשונים אמאי בעינן בכל סדר לתקוע תקיעה בתחילתו‪ ,‬הא ממ"נ א"צ‪ ,‬דהתקיעה‬ ‫נספח‪ :‬שיטת רב האי גאון‬ ‫שבסוף הסדר הקודם תעלה לסדר זה‪ ,‬והיינו דכשתקע תשר"ת ואח"כ תש"ת א"צ לתקוע‬ ‫הנה שיטת רה"ג היא דכל תקיעות שאנו תוקעים הריהם כשרים‪ ,‬דתרועה של התורה היא‬ ‫תקיעה בתחילה‪ ,‬דאם יוצאים יד"ח בתשר"ת אזי אין צורך כלל בתש"ת ואם יוצאים יד"ח‬ ‫או שברים או תרועה או תרווייהו [ובתחילת הדברים הובא מהב"ח דתרווייהו לא היה נהוג‬ ‫בתש"ת א"כ התשר"ת לאו כלום הוא ותעלה התקיעה האחרונה של תשר"ת לתש"ת‪ ,‬ותירצו‬ ‫קודם תקנת רבי אבהו]‪ ,‬אלא שרבי אבהו תיקן רק שכולם יתקעו את הכל‪ ,‬אך יוצאים יד"ח‬ ‫תוס' (לג‪ :‬סוה"ע וכן הביאו עוד ראשונים) דשמא כיון שעשו התקיעה לשם פשוטה שאחר‬ ‫בכל אחד מהם‪.‬‬ ‫התרועה לא רצו שתעלה לשם פשוטה שלפניה‪.‬‬ ‫והביאו הראשונים דשיטת הרמב"ם לא כן‪ ,‬דמפורש בדבריו שתקנת רבי אבהו הייתה מחמת‬ ‫ב‪ .‬אכן המשנ"ב הביא (סקכ"ו) מהב"י בשם הר"ן תירוץ נוסף דלא רצו חז"ל שיטעו בזה‬ ‫ספק‪.‬‬ ‫ויאמרו שמספיק רק תקיעה שברים בלא תקיעה אחריה או רק תרועה תקיעה בלי תקיעה‬ ‫והנה בפשיטות אנו נוהגים לא כרב האי‪ ,‬אלא שמצינו כמה מקומות שנסמכו ע"ז לענין הלכה‪,‬‬ ‫לפניה‪ ,‬ולפי"ז פסק הרמ"א דאם תקע וכיון שיעלה לכאן ולכאן בתנאי מהני‪ ,‬וכך נקטו‬ ‫ובחלק מהם יש לתמוה על כך שלא נתפרש שהלכה זו היא כרב האי‪.‬‬ ‫הפוסקים‪ ,‬ודלא כרבי אליהו מזרחי שהובא בב"י שפוסל אפילו בתנאי‪.‬‬ ‫א‪ .‬כתבו הראשונים דמנהגם היה לתקוע ע"ס הברכות במלכויות תשר"ת בזכרונות תש"ת‬ ‫ג‪ .‬ומבואר דתנאי מיהא בעינן‪ ,‬ולכאו' הא באמת קיים פה ממ"נ דיוצא יד"ח בתקיעות של‬ ‫ובשופרות תר"ת‪ ,‬ותמהו ע"ז דממ"נ רק אחד מהם הוא סדר כשר‪ ,‬וציינו דמנהג זה א"ש‬ ‫התורה ומדוע צריך תנאי‪ ,‬ולכאו' חזינן דצריך לכוון לצורה שבה הוא יוצא יד"ח‪.‬‬ ‫לרה"ג כיון שבהכל יוצאים יד"ח‪ ,‬ועיי"ש איך ישבו המנהג גם לא כרה"ג‪.‬‬ ‫ד‪ .‬והעירו ע"ז מדברי המשנ"ב (סקל"ה) דמי שטעה ותקע תרר"ת [שפסול משום הפסק בין‬ ‫ב‪ .‬הטור כתב‪ ,‬ומקורו מהראשונים‪ ,‬דאם מאריך בשברים ומקצר בתקיעה לא עביד לא כמר‬ ‫התרועה השניה לתקיעה] יתקע כעת עוד תרועה ותקיעה ודיו‪ ,‬כיון שתקיעה אחרונה של‬ ‫ולא כמר‪ ,‬והיינו דלרש"י התקיעות והשברים הם קצרים‪ ,‬ולריב"א וריב"ם שניהם ארוכים‪ ,‬אך‬ ‫תרר"ת עלתה לו לתקיעה ראשונה של תר"ת‪ ,‬וחזינן דאף שתקע בטעות ולא כיון לשם תר"ת‬ ‫אם יעשה תקיעה קצרה ושברים ארוכים לא יצא יד"ח לכו"ע‪ ,‬דאם התקיעה היא קצרה גם‬ ‫זה מ"מ יצא יד"ח‪ ,‬אכן הביאור בזה דודאי א"צ לכוון לשם התקיעה המסוימת הזו‪ ,‬אלא‬ ‫השברים צריכים להיות קצרים ושבר ארוך הריהו בכלל תקיעה לשיטה זו‪.‬‬ ‫סגי בכך שמכוון לתקיעת מצווה‪ ,‬אלא שבתקע לשם תש"ת לא עולה לו לתר"ת וכדו'‪ ,‬כיון‬ ‫והב"י והב"ח העירו ע"ד הטור‪ ,‬דהרי אם כעת תוקע תש"ת אזי התקיעה צריכה להיות יותר‬ ‫שכיון לרצף אחד של תקיעות ושמע תקיעה מרצף אחר‪ ,‬והו"ל כשומע תקיעה לשם שיר‪ ,‬אך‬ ‫ארוכה מהשברים‪ ,‬וא"כ אין השברים פסולים דביחס לסדר זה אין השבר אתי לכלל תקיעה‪,‬‬ ‫כשכיוון לשם תר"ת רק שטעה ותקע תרר"ת יצא יד"ח בתקיעה אחרונה זו לתר"ת שתוקע‬ ‫והב"י כתב דכיון דשם תקיעה עליהם בעלמא בסדר אחר ממילא פסול הוא אף לסדר זה‬ ‫כעת‪ ,‬דמה לי תקיעה ראשונה מה לי תקיעה אחרונה‪ ,‬והרי בשניהם כיון לצאת יד"ח שמיעת‬ ‫של תש"ת כיון דשם תקיעה עלה בסדר אחר‪ ,‬אך הב"ח כתב דכיון דלפי רה"ג אזי שבר זה‬ ‫סדר תר"ת‪ ,‬וכן נראה מדברי שועה"ר‪.‬‬ ‫הוי תקיעה במק"א כגון בתר"ת ממילא גם כאן חשיב תקיעה‪ ,‬והראשונים הנ"ל ס"ל כרה"ג‪.‬‬ ‫ה‪ .‬ויש לדון לפי"ז במי שכיוון לשמוע שברים ארוכים ולבסוף שמע שברים קצרים כשיטת‬ ‫ג‪ .‬המשנ"ב בב' מקומות‪ ,‬א' גבי מודר הנאה שיתקע רק את המחויב מעיקר הדין והיינו‬ ‫רש"י‪ ,‬דיש מקום לומר דעד כמה שלרש"י השברים הארוכים אין הם בכלל שברים אלא בכלל‬ ‫תשר"ת תש"ת תר"ת‪ ,‬והוא רק לרה"ג‪ ,‬וכן במי שאיתרמי ליה שופר אחר שקיבל שבת דהוא‬ ‫תקיעה א"כ אי"ז נחשב שכיון לצאת יד"ח שברים‪ ,‬וכמו"כ בכיוון לתקוע ב' נשימות ותקע‬ ‫ספק שבות תוקע רק תשר"ת תש"ת ותר"ת ואכן צע"ג בביאור זה‪ ,‬דלדידן לא יצא כלל יד"ח‪,‬‬ ‫בנשימה אחת לדעת החולקים על ר"ת‪ ,‬דלדידהו בב' נשימות אי"ז נחשב תשר"ת כלל אלא‬ ‫ואולי המכוון דא"א להתיר לו אחר שיש צד שיצא‪ ,‬וצ"ע [ובשוה"ל הגיה דתוקע ג"פ תשר"ת‬ ‫שיר בעלמא‪ ,‬ושמא נחשב שכיון לתשר"ת רק באופן פסול‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫תש"ת תר"ת]‪ ,‬אכן הא ל"ק דאי הוא כרה"ג אמאי תוקע תשר"ת תש"ת תר"ת ולא ג"פ אחד‬ ‫ו‪ .‬מצוי מאוד שאין השומעים יודעים היכן אוחז התוקע ועלולים לחשוב שתוקע תר"ת תחת‬ ‫מאלו (או ג"פ תשר"ת דלר"ת יוצא בזה יד"ח הכל)‪ ,‬דכבר הביא הב"י מהריטב"א דהטעם‬ ‫תש"ת וכדו'‪ ,‬ובכל כה"ג אמרו משמיה דהגרי"ש דסתמא דעת השומע על דעת התוקע‪ ,‬ויש‬ ‫דתוקעים בכל ברכה תקיעה אחרת הוא כשי' רה"ג‪ ,‬ומה שמשנים הוא כדי שיתברר שהכל‬ ‫מקומות שנהגו להכריז שכל התקיעות הם על דעת התוקע והמקרא‪ ,‬וכן נהגו בישיבת מיר‪,‬‬ ‫אמת ע"ש‪.‬‬ ‫וכך נהג ר"א לופיאן זצ"ל‪.‬‬ ‫ד‪ .‬יום תרועה‪ ,‬כתב הר"ן דלרה"ג א"ש המנהג שהובא לעיל לתקוע תשר"ת תש"ת ותר"ת בין‬ ‫ה‪ .‬כמה הערות למעשה‬ ‫כל הברכות יחד‪ ,‬והוסיף הר"ן דהוא משום יום תרועה‪ ,‬ומבואר חידוש דטעמו של רה"ג הוא‬ ‫א‪ .‬קול שעולה ויורד באמצע המנהג שכשר לתקיעה [והמהרי"ל דיסקין היה מחמיר בזה]‪.‬‬ ‫משום יום תרועה ודווקא לרה"ג יש חידוש זה ולחולקים לא‪ ,‬וידוע דהמהרי"ל דיסקין היה‬ ‫ב‪ .‬קול רועד מסברא כשר לתקיעה כל עוד אינו דומה לתרועה תימנית שהם קולות נפרדים‬ ‫תוקע כל היום‪ ,‬ויש שאמרו שטעמו הוא משום דכל היום הוא יום תרועה‪ ,‬ויל"ע אי הוא רק‬ ‫המחוברים ביניהם‪ ,‬ותלוי בשמיעת האוזן‪.‬‬ ‫כרה"ג‪.‬‬ ‫ג‪ .‬השעה"צ (סי' תקפ"ה סקל"א) כתב דבמקום שאין מנהג לא יקריא המקרא תקיעה ראשונה‬ ‫ה‪ .‬הנה תקנת רבי אבהו להרמב"ם היא רק בכדי לצאת מן הספק‪ ,‬אך לרה"ג אף דודאי יצא‬ ‫משום דהוה הפסק בין הברכה לתחילת התקיעות‪ ,‬וצ"ב קצת מ"ש תקיעה ראשונה מהסדר‬ ‫מ"מ תקנו לתקוע בצורה כזו‪.‬‬ ‫שלאחריו‪ ,‬דלכאו' מחמת הספק יתכן שלא יצא יד"ח כלל בסדר תשר"ת ואכתי לא החל‬ ‫ומעתה יש לדקדק דדברי הראשונים שפסקם הרמ"א דאם כיון בתקיעה אחרונה של תשר"ת‬ ‫במצוה עד שיחל תקיעה של תש"ת או תר"ת [אא"כ נימא דהתקיעה היא הרי תקיעה‪ ,‬וגם‬ ‫שתעלה לתקיעה ראשונה של תש"ת יצא ממ"נ‪ ,‬לכאו' הוא רק לשי' הרמב"ם דהעיקר הוא‬ ‫בתקיעה של תשר"ת כבר יצא יד"ח תקיעה אחת ונקרא שהחל במצוה‪ ,‬אך זה יהיה תלוי אי‬ ‫בכדי לצאת מן הספק‪ ,‬אך לרה"ג אף דודאי יוצא יד"ח אפ"ה תקנו לתקוע גם תשר"ת וגם‬ ‫מכוון לסדר תשר"ת דאז לא יוצא יד"ח בתקיעה זו לסדר אחר‪ ,‬ויל"ע]‪ ,‬אכן המנהג בהרבה‬ ‫תש"ת‪ ,‬וממילא אין מקום לממ"נ זה‪ ,‬אא"כ נימא דגם לרה"ג גדר התקנה היא לצאת ידי כל‬ ‫מקומות להקריא גם תקיעה ראשונה‪.‬‬ ‫המנהגים כולם – מחמת שלא יהיה חילוק – אך עדיין עיקר העניין הוא קיום כל המנהגים‪,‬‬ ‫ד‪ .‬צירוף כל השיטות הוא קשה מאוד ולא נהגו כן‪ ,‬והשיטות העיקריות שנהגו להחמיר בהם‬ ‫ולכך כשיוצא ממ"נ יד"ח שוב אין בעיה גם לרה"ג‪ ,‬וע"ע בלשון הב"י שביאר שי' רה"ג‪ ,‬דאף‬ ‫הם שיטת רש"י [דכל תקיעה ג' טרומיטין ושבר פחות מכך ותרועה ג' קולות כל שהם]‪,‬‬ ‫שבלשון הגמ' מוזכר כמה פעמים ספק או פלוגתא מ"מ אי"ז לשון מדוקדק והעיקר דהכל‬ ‫שברים פשוטים [שהם השברים שנראה מדברי הראשונים]‪ ,‬חזו"א [גבי נשימה אחת]‪,‬‬ ‫כשר‪.‬‬ ‫ותרועה תימנית‪ ,‬והגר"ח הלוי נהג לעשות שברים קצרים כדעת רש"י [וכך אין חשש שיתארכו‬ ‫ו‪ .‬דבר חידוש מבואר בב"י‪ ,‬דאחר שהביא השיטות האם לתקוע ש"ת ללא הפסק או כן‬ ‫השברים לכדי תקיעה] אך שיהיו שבורים כמנהג ליטא‪ ,‬ונהגו לעשות ה' שברים‪ ,‬והוא בחישוב‬ ‫להפסיק אך לא יותר מכדי נשימה‪ ,‬כתב דראוי לתקוע ו' סדרי תשר"ת‪ ,‬ג"פ ללא הפסק‬ ‫כמה שיטות שיחד יצא שכל השברים בשיעור זמן של תקיעה ואכ"מ‪ ,‬והדבר מסור ביד‬ ‫כלל וג"פ בהפסק פחות מכדי נשימה‪ ,‬וכתב דמה שלא נוהגים כך הוא משום דסמכינן על‬ ‫המורים מאימתי יש לחוש לשבות בתקיעת שיטות ומנהגים הדחויות לגמרי מן ההלכה‪.‬‬ ‫רה"ג‪ ,‬וביאו"ד הוא כמש"כ שם‪ ,‬דמדאו' סגי באיזה סדר שיהיה כדי לצאת יד"ח‪ ,‬אלא שתקנו‬ ‫ה‪ .‬אם התחיל לתקוע והפסיק או טעה וחזר לתקוע יש בזה הרבה פרטים בפוסקים ועיקר‬ ‫לתקוע הכל משום הדיוטות שלא יחשבו שיש חילוקי מנהגים‪ ,‬וממילא מה שלא תקנו לתקוע‬ ‫הנידון ממעשה דמגנצא שהביא הרא"ש דתקע ב' תשר"ת ובשלישי טעה ותקע ב' שברים‬ ‫ב' סוגי תשר"ת הוא כי ההדיוטות אינם מבחינים בין סוגי התשר"ת הללו וממילא אין תועלת‬ ‫ותרועה‪ ,‬והחזירוהו לראש תשר"ת ראשון והצריכוהו לתקוע עוד ג' פעמים תשר"ת‪ ,‬וכעס‬ ‫לתקן לתקוע את שתי השיטות‪.‬‬ ‫עליהם רבינו אליקים דודאי אי"צ לחזור לתקוע ג' פעמים תשר"ת דרק אותו תשר"ת‬ ‫ומבואר בדבריו יסוד נכבד‪ ,‬דאף דיש צד שכלל לא תקעו תשר"ת‪ ,‬מ"מ כיון דיוצאים יד"ח‬ ‫התקלקל‪ ,‬ועיי"ש כמה פרטים בזה‪ ,‬והמוסכם הוא שגם כשהיה קלקול חוזר רק לראש אותו‬ ‫בסדר אחר סגי בכך‪ ,‬ואף דהייתה תקנה לתקוע תשר"ת‪ ,‬מ"מ כיון דהטעם בזה הוא כדי‬ ‫סדר‪ ,‬והכלל להלכה הוא דכל שכיון לעשות קול כשר ולא יצא קול כשר אחר אינו הפסק‪,‬‬ ‫שלא יהא חילוקי מנהגים א"כ בגוונא דלהדיוטות לא ניכר שיש פה חילוקי מנהגים א"צ‬ ‫ורק אם יצא קול כשר אחר [כגון שברים ארוכים יתר על המידה שהם נחשבים תקיעה]‬ ‫כלל לתקוע תשר"ת‪ ,‬ונפשט הספק דלעיל‪ ,‬דאף לרה"ג אין בכלל תקנת רבי אבהו לתקוע‬ ‫חשיב הפסק‪.‬‬ ‫ל' קולות‪ ,‬אלא התקנה היא לצאת יד"ח באופן שלא יראה להדיוטות שיש חילוקי מנהגים‪,‬‬ ‫ודנו בגוונא דרצה לתקוע ש"ת בנשימה אחת‪ ,‬והפסיק ביניהם ותקע בב' נשימות‪ ,‬אי יחזור‬ ‫וכשמתקיימים תנאים אלו לא אכפ"ל אם באמת תקעו את כל הקולות בהכשר או לא‪.‬‬ ‫‪ .8‬לכאו' מתוך הסוגיא נראה דלא שייך לפרש כן את דברי החזו"א‪ ,‬דלשונו היא "בנשימה אחת ר"ל להריע‬ ‫מתוך השבר"‪ ,‬והנה החזו"א לא בא לחלוק שם על משמעות הראשונים אלא רק להכריע להלכה‪ ,‬וכיון שבכל‬ ‫‪ .9‬ויל"ע לדעת מרן רי"ז הלוי לחוש לשמוע חזרת הש"ץ כדי שיהיו התקיעות על הסדר אם יאמר ב"ה וב"ש‪,‬‬ ‫הראשונים לא נזכר לשון זה של מריע מתוך השבר אלא נשימה אחת ע"כ דלא כיון החזו"א ללשון זה‬ ‫דאינו הפסק למעשה אך אין אומרים אותו בדבר שבחובה‪ ,‬וכאן אין חובה לצאת בברכות אלא רק היכ"ת‬ ‫בדוקא‪ ,‬דרק בא לבאר שם דדעת ר"ת דב' נשימות היינו פחות מכדי נשימה ונשימה אחת היינו ללא הפסק‬ ‫לשמיעת התקיעות‪ ,‬או דסו"ס כיון דכעת יוצא יד"ח מהש"ץ כך היא צורת המצוה‪ ,‬וכמו"כ יש להסתפק‬ ‫כלל‪ ,‬ועוד מגופן של דברים הוא קשה לפרש כן‪ ,‬דהרי בסוגי' חולין כו‪ :‬מבואר דמריע מתוך השבר היינו דלא‬ ‫בשומע ברכות התורה מהעולים לתורה ומכוון להשלים מאה ברכות אי יכול להפסיק באמצע או לא‪,‬‬ ‫יגמור את השבר‪ ,‬ואטו בתקיעות יתכן שלא יגמור השבר והרי לא יצא יד"ח אם לא ישמע ג' שברים‪ ,‬והוא‬ ‫ולכאו' לדעת כמה ראשונים יש חיוב לשמוע ברכות התורה וההפטרה ואפ"ה מפסיקים בהם‬ ‫רק דין בתקיעות שם של עיו"ט שאינם אלא להיכר פרישה ממלאכה‪ ,‬וביותר‪ ,‬דהרי שם בגמ' נחלקו אמוראי‬ ‫ט‬ ‫בב"ה וב"ש‬ ‫בצורת התקיעה דחד אמר דתוקע ומריע פחות מכדי נשימה וחד אמר דמריע מתוך התקיעה‪ ,‬וחזינן להדיא‬ ‫דמריע מתוך השבר הוא אינו פירוש לנשימה אחת אלא חלוק ממנו‪ ,‬ועי' בכ"ז באמרי יושר שם‪.‬‬ ‫יום ערב ראש השנה‬ ‫דרשת רבינו ה'ערוך לנר' | ערב ראש השנה שחל בשבת‬ ‫יש לחקור אם ראש השנה חל בשבת אם זה סימן טוב ובזה מצאנו ששנים שרעות ביותר היה ראש השנה שחל‬ ‫כתוב בספר סוכת דוד (להמקובל האלקי הרב החסיד מוהרד“ש זצוק“ל‪,‬‬ ‫בשבת‪ ,‬ושנים שטובות ביותר היה בראש השנה שחל בשבת‪.‬‬ ‫והובא בקונ‘ מועדי רגל למוהר“ם זצ“ל ובספר מועד לכל חי לרבי חיים‬ ‫שני שנים שנחרב בית המקדש היה ראש השנה בשבת כמו דאיתא בירושלמי פ”ד דתענית‪ ,‬יום שחרב בית‬ ‫פלאג‘י זצוק“ל סי’ יב ב)‪ ,‬שבערב ראש השנה בעוד השמש על הארץ‬ ‫ראשון ראש חודש אב היה ואחד בשבת היה ובית שני נחרב בט’ באב ג”כ בא’ בשבת‪ ,‬ושניהם מוצאי שביעית‬ ‫יקרא פר‘ והיה כי תבוא מתחילה‪ ,‬עד והגר אשר בקרבך‪ ,‬וכל הקורא‬ ‫היו כדאיתא בבבלי‪.‬‬ ‫פרשה זו הקב“ה מעביר כרוז ואומר גביתי מאדם זה כל החובות ומוחל‬ ‫ולפי זה בבית ראשון ר”ח אב א’ תמוז ו’ ז’ סיון ה’ אייר ג’ ד’ ניסן ב’ אדר ז’ א’ שבט ו’ טבת ד’ ה’ כסלו ג’ מרחשון‬ ‫על חטאתי‪ ,‬וידוע דאית ז‘ מרומי ונוטל הקב“ה נשמת זה האדם ממש‬ ‫א’ ב’ תשרי ז‪.‬‬ ‫ומקריבה על גבי זה ואומר הרי הוא טהור וקבלתי כל חובותיו כפליים‬ ‫וכן בבית שני שנחרב בט’ באב יום ה’ היה ר”ח אב ז’ ולפי חשבון זה היה ר”ח אב ו’‪ ,‬אכן זה אי אפשר כדאמרינן‬ ‫בכל חטאתיו‪.‬‬ ‫בר”ה דף כ‪ ,‬דאם כן יום הכיפורים חל לאחר השבת‪ ,‬וע”כ עשו שני חסרים שיהיה ראש השנה יום א’‪ .‬ועיבור‬ ‫א‪ .‬איתא בטור‪ :‬נוהגין באשכנז להתענות כולם בערב ראש השנה וסמך‬ ‫השנה ע”כ לא נוכל לאוקמא דבמוצאי שביעית אין מעברין את השנה‪.‬‬ ‫לזה ממדרש רבי תנחומא ולקחתם לכם ביום הראשון‪ ,‬וכי ראשון‬ ‫בשנים שיותר טובות מצינו שמחילת עון העגל היה בשבת שחל ראש השנה בשבת‪ ,‬וכן הקמת המשכן‪ ,‬דביום‬ ‫הוא והלא חמשה עשר הוא‪ ,‬אלא ראשון לחשבון עונות משל למדינה‬ ‫ה’ יצאו ישראל ממצרים כדרשינן בשבת פ’ ט’ כדכתבו התוספות במרובה פב ע”ש‪.‬‬ ‫שחייבת מס למלך ולא נתנו לו בא אליה בחיל לגבותו כשנתקרב אליה‬ ‫וכן שנה שנכנסו לארץ היה גם כן בשבת‪ ,‬שמשה מת בשבת ז’ אדר‪ ,‬אם כן ר”ח אדר יום א’ והוי ראש השנה‬ ‫בעשר פרסאות יצאו גדולי המדינה לקראתו ואמרו לו אין לנו מה ליתן‬ ‫בשבת‪( .‬ועיין תוספות מנחות דף ל וכן הרא”ש בערבי פסחים)‪.‬‬ ‫לך הניח להם שליש‪ ,‬כיון שנתקרב יותר יצאו בינוני העיר לקראתו הניח‬ ‫ויובן זה המשל‪ :‬שר אחד בעבודת המלך חטא‪ ,‬והמלך קצף עליו עד מאד וציוה להשופטים לדונו כפי שורת‬ ‫להם שליש השני כשנתקרב יותר יצאו כל בני העיר לקראתו והניח להם‬ ‫הדין וילך השר לבקש לו מליצים היותר טובים שיעמדו לו בשעת דינו אבל המליצים שמטו להם אחד אחד ולא‬ ‫הכל‪ ,‬כך המלך זה הקדוש ברוך הוא‪ ,‬בני המדינה אלו ישראל שמסגלין‬ ‫נשאר איש שרצה לקבל עליו המשרה כי אין לו התנצלות ואחת דתו להענש‪.‬‬ ‫עונות כל השנה‪ ,‬ערב ראש השנה הגדולים מתענין ומותר להם שליש‬ ‫והשר בראותו כי אין איש עומד לו בשעת דחקו ויצר לו מאד ויגד לאשתו את כל הדברים האלה ותנחמהו אשתו‬ ‫עונותיהם‪ ,‬בעשרה ימים בינונים מתענין ומותר להם שני שלישים‪ ,‬ביום‬ ‫ותאמר אליו למה פניך נופלים ומה לך פנות אל המליצים‪ ,‬הלא אנכי יוצא ובא בחצר בית המלך הפנימית וגם‬ ‫הכפורים הכל מתענין ומוותר להם הכל‪ ,‬במוצאי יום הכפורים עוסקים‬ ‫שם לי אוהבת קשורה בנפשי שתעמוד בעת צרתי השקט ושמע אנכי אדבר אל המלך ואל השופטים‪.‬‬ ‫במצות סוכה ולולב ואין עושין עונות לכך קורא יום טוב ראשון ראשון‬ ‫ויהי כן כאשר אמרה ושהגיע יום הדין ותעמוד האשה למליצה טובה בעד אישה ומשפט השר נחרץ לזכותו‪ .‬ואך‬ ‫לחשבון עונות‪.‬‬ ‫ימים מועטים עברו וגם שר אחר ציוה המלך להתייצב לפני השופטים שיעבור עליו המשפט ויאמרו לו אוהביו‬ ‫ב‪ .‬ובחיי אדם (כלל קלח ה”ה) הביא טעם נוסף לתענית זה וז”ל‪ :‬ערב‬ ‫לך נא ובקש לך איש שימליץ בעדך לפני השופטים השר בזכרו כי זה זמן קצר אשר גם חבירו צדק בדין צחק‬ ‫להם והשיב לא גם לאשתי מכירים רבים בחצר בית המלך וגם היא תדבר טוב עלי אל המלך והשופטים וגם‬ ‫ר”ה הוא יום האחרון מן השנה וקבלו חז”ל שכל העושה תשובה יום אחד‬ ‫אני אצא חפשי‪.‬‬ ‫בשנה חשוב כאילו שב כל השנה ולכן נהגו שכולם מתענים‪ ,‬ומשכימים‬ ‫אמנם השר האחרון הזה היה איש זעף וקצף ולא שמר כראוי אהבת וכבוד אשתו ובחמתו קם והכה אותה מכות‬ ‫הרבה קודם היום ומרבים בסליחות ווידויים‬ ‫אכזריות עד אשר נשארו סימני אכזריותו בחוץ לעין כל‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ובבן איש חי (ש”ר פ’ נצבים בסוף הדרוש שבתחלת הפרשה) הביא עוד‬ ‫ובכל זאת הלכה האשה עמו אל הבית דין להמליץ בעדו לפני המלך ואכן אך פתחה פיה לדבר והמלך בראותו‬ ‫טעם וז”ל‪ :‬גם נראה לי בסייעתא דשמיא על דרך שאמר התנא דע מאין‬ ‫צרבת המכה על פניה שאלה מה זה ועל מה זה ותתחלחל האשה וענתה כך וכך כדי לבקש אמתלה לאישה‬ ‫באת ולאן אתה הולך כי בשתי ראיות אלו יקנה האדם הכנעה ושפלות‬ ‫ולא הצליח בידה ויען אחד מן העומדים שם ויאמר הלא הם הסימנים ממכות אישה האכזרי ויתמה המלך מאד‬ ‫לעצמו וקבלת התשובה תלויה בהכנעת הלב דכתיב זבחי אלקים רוח‬ ‫וידבר אל האשה לאיש אשר אלה לו נעשית סניגור הלא רק לקטיגור תוכל להגיש לפנינו ומשפט השופטים‬ ‫נשברה וכתיב לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה ולכן תקנו להתענות‬ ‫יצא להרשיע את השר ולהענישו‪.‬‬ ‫ערב ראש השנה כדי שיכנס האדם לעשרת ימי תשובה בהכנעה ושברון‬ ‫ובזה יתבאר איך ראש השנה שחל בשבת פעמים שהוא לטובתינו ופעמים שהוא סימן לרע ח”ו כי ישראל‬ ‫לב כי התענית עושה הכנעה בלב האדם ורוב ציבור נהגו בתענית זו של‬ ‫שחטאו כל השנה בעלות קול השופר ביום הדין מצפים שבתקיעותינו יעורבב השטן וזכות התקיעות יהיו‬ ‫ערב ראש השנה ואין בזה יוהרא אם יכירו בו אחרים שהוא מתענה ויש‬ ‫לסניגור וכל זה כשחל ראש השנה בחול אבל כשחל בשבת איך ימצא לנו זכות להצדיקנו ביום הדין‪.‬‬ ‫סמך לתענית זה ממדרש תנחומא כמבואר בלבוש ז”ל ולכן טוב שכל‬ ‫לזה בא השבת שהיא בת זוגה לישראל כדאיתא בבראשית רבה פרק יא להיות סניגור בעדינו לפני ממ”ה‬ ‫אדם ינהוג בתענית זה חוץ מחלוש הרבה וזקן וקטן‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫והשבת יוצאת ובאה לפני כסא כבודו כדכתיב ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם’ ובזכות שישראל משמרים‬ ‫השבת כראוי הקב”ה מוחל עוונותיהם‪.‬‬ ‫עוברים לפניו כבני מרון | הרב יוסף גולדשטיין‬ ‫ד ש מ י א‬ ‫ב ס י ע ת א‬ ‫במתני' דר"ה טז‪' .‬ובר"ה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון'‪ ,‬הנה יש להתבונן בהאי לישנא‬ ‫'עוברים' דבפשוטו הקב"ה מעביר כל באי עולם לפניו‪ .‬וכאן משמע דעוברין מצד עצמם‪.‬‬ ‫ואולי הוא סיוע לידוע לומר בעניינא דר"ה דמלבד מה דהוא יום דין יש ענין לגברא להעמיד‬ ‫עצמו בדין‪ .‬וכמו דמבואר בדברי היערות דבש (א ו) דבי' בענינא דתקיעת שופר דע"י תקיעת‬ ‫שופר חשיב דתובע הדין והא גופא סיבה לזכות בדין‪( .‬ויעויין עוד כעי"ז בס' שפתי חיים)‪ .‬ויש‬ ‫להוסיף בזה מדברי הגמ' בשבת (י‪ ).‬דהביאה הפסוק 'אי לך ארץ שמלכך נער'‪ ,‬וכתב רש"י‬ ‫'דיינך שהדיין קרוי מלך שנאמר מלך במשפט יעמיד ארץ' ומבואר דדיין קרוי מלך ומבואר‬ ‫מזה דע"י המשפט הוי יותר מלך‪ .‬וע"כ יש להבין דכשתובע ומביא עצמו לדין חשיב דיותר‬ ‫ממליך הקב"ה‪.‬‬ ‫כמ"כ יש עוד להביא מקור דבר"ה בעינא להביא עצמו ממה דמבואר בר"ה בדף טז‪' .‬מפני מה‬ ‫אמרה תורה הביאו עומר בפסח מפני שהפסח זמן תבואה הוא אמר הקב"ה הביאו לפני עומר‬ ‫בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת‬ ‫מפני שעצרת זמן זמן פירות האילן הוא אמר הקב"ה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי‬ ‫שיתברכו לכם פרות האילן ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג אמר הקדוש ברוך הוא נסכו‬ ‫לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה ואמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות‬ ‫מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר'‪.‬‬ ‫הנה מבואר מהאי מימרא דבזמן דיש דין על האדם הדרך לזכות בדין הוא להביא לפני‬ ‫הקב"ה הדבר דעליו יש דין‪ .‬וע"כ ביום דין על תבואה מביא עומר ובזמן דין על פירות מביא‬ ‫שתי הלחם וכן ע"ז הדרך‪ .‬ולפ"ז צ"ב המשך האי מימרא דבר"ה דהוא דין על האדם אומר‬ ‫מלכויות זכרונות ושופרות דהרי בשלמא בשאר עניני הדין מביא הדבר‪ .‬אך בדין הבנ"א איך‬ ‫מביא עצמו באמירת אלו‪ .‬ומבואר ממימרא זו החידוש הנ"ל דע"י אמירת מלכויות זכרונות‬ ‫ושופרות חשיב דמביא עצמו‪.‬‬ ‫וביארו בזה דכשאומר מלכויות וכו' וממליך הקב"ה ומכיר דהכל ממנו והכל נזכר לפניו חשיב‬ ‫בימים אלו‪ ,‬כאשר זמן שמחתינו קרב‬ ‫דכמו דמביא עצמו לפני ה'‪( .‬וגם לפ"ז יבואר מה דבעינא אימת הדין וכו' בר"ה‪ .‬דהרי יש עוד‬ ‫ובא‪ ,‬ימי המגבית מתקרבים לסיומם‪,‬‬ ‫ימי דין כהנ"ל‪ .‬ויבואר דרק בר"ה הגברא הוי כנידון ועומד בדין‪ .‬משא"כ שאר ימי הדין הוי‬ ‫בזמן נעילת השערים‪ ,‬אנו שוב פונים‬ ‫בשמם של משפחות הקהילה‪ ,‬לזכות‬ ‫נידון כללי ורק הגברא מושפע מזה כפועל יוצא)‪ .‬וע"כ מבואר מאד הדמיון לימי דין האחרים‬ ‫ולעמוד לימינם‪.‬‬ ‫במימרא זו‪ .‬והוא סיוע לגדר זה דבעינא להביא עצמו לדין‪ .‬וכן שמעתי ממו"ח שליט"א בשם‬ ‫בזמן הנעילה כשכולם רוצים ומתחננים‬ ‫כבוד המשגיח ר' יחזקאל זצ"ל על דברי הגמ' בר"ה טז‪ .‬דמלך וציבור מלך קודם לידון כי‬ ‫להדחף ולזכות לחטוף‪ ,‬לעלות‬ ‫היכי דלא תיפוש חרון אף‪ .‬ומבואר דיש עדיפות ליכנס קודם להיות נידון‪ .‬ואמר המשגיח‬ ‫ולהתעלות‪ ,‬נזכה יחדיו לפתוח את‬ ‫זצ"ל דגם אצל שאר בנ"א נכנס קודם לידון מי שעומד בתור קודם‪ .‬ומתאים להנ"ל דיש‬ ‫השער ‪ -‬דווקא בעת נעילת שער!!‬ ‫עניין חיובי להביא עצמו לפני ה'‪ .‬וע"כ מי שעומד בתור קודם נכנס קודם‪ .‬וכן כעי"ז יעויין‬ ‫בכוכבי אור (עמ' קכז) דכתב 'הנה מה שאמרו חז"ל עוד בפי' כבני מרון וכו' כמו בחצר בית‬ ‫הנתיבות אשר יבואו המון אדם רב ובקש פתקי מסע וכל אחד רוצה למהר להשיג חפצו‬ ‫כבתחילה הנה הושם לחק ומנג קבוע כי כל מי אשר יקדים לבוא הוא ישיג מטרתו תחילה‬ ‫וכו' בכ"ז בעת יעבורו כל באי עולם לפניו ית"ש זה אחר זה הנה הדעת נותן כי אותן שהן‬ ‫מקדימין לבוא וכבר הכינו עצם מימים רבים וממתינים ומצפים להיות מוכנים להתיצב בדין‬ ‫המה יעברו לפניו לראשונה'‪ .‬הנה מבואר מדבריו העניין להכין עצמו לדין‪ .‬ואם כנים דברים‬ ‫ה ת ר ו מ ה‬ ‫ד ר כ י‬ ‫אלו יתכן לומר דהמכוון עוברין לפניו הוא דכביכול חלק מעבודת ר"ה הוא לעבור‬ ‫לפניו‪ .‬אח"כ חזיתי בס' ירח למועדים (סי' כד) דהעלה כעי"ז דהוי כחלק מהמלכות‬ ‫י‬ ‫העברה בנקאית‬ ‫מערכת נדרים פלוס‬ ‫לידי הגבאים‬ ‫בנק פאג"י סניף ‪ 188‬מ‪.‬ח‪ 656224 .‬ע"ש 'קהילת בני הישיבות אשי ישראל' עבור 'צדקת האיש'‬ ‫ע"ש 'צדקת האי"ש'‬ ‫בבית המדרש‬ ‫דעוברים לפניו לקבלת תפקיד לשנה הבאה‪ .‬אמנם הביא להוכיח מהמהרש"א‬ ‫סוטה מב‪ .‬אמנם לענ"ד אין משם ראייה כ"כ לעצם עניין זה יעו"ש‪.‬‬ ‫דרשת הרש"ש קודם התקיעות‬ ‫בתשובה וכמבואר בזוה”ק‪ ,‬והוא הכרח גדול התעוררות הלב בתשובה כהיום הזה‪ ,‬כי‬ ‫הנה כבר נודע כי טעם מצות שופר הוא לעורר הלבבות‪ ,‬הישנים בתרדמה חולאת‬ ‫אין קול השופר פועל וכו’ אם לא שעולה הקול בהתעוררות הלב בתשובה ואז דברים‬ ‫היצר הרע‪ ,‬והן עתה היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו לכן נחפשה דרכינו ונחקורה‪,‬‬ ‫היוצאין מן הלב נכנסים לאוזן‪.‬‬ ‫כי הן בעונותינו שולחה אמנו זה כמה וכמה שנים רבים‪ ,‬ולכן מגמת פנינו בתפלתינו‬ ‫ובהתעוררות הלב לתשובה היום‪ ,‬מתעוררים באדם נפש רוח נשמה חיה יחידה‪,‬‬ ‫תהיה בכוונה שלימה לפדות את השכינה וניצוצי הקדושה‪.‬‬ ‫שנחלש או נתבטל בביטול מ”ע‪ ,‬וכן מביישם ומעוות אותם במה שמשליט עליהם‬ ‫ומבואר בתיקונים על פסוק ויפן כה וכה ‘אי אית מאן דיתער בתיובתא לתברא בית‬ ‫הס”א‪ ,‬ובזה הוא מוכן לקבלם בחזרה בקול השופר שמעורר וכמ”ש‪.‬‬ ‫האסורים דילה לאמר לאסורים צאו‪ ,‬אי אית מאן דקרא ליה בתיובתא דיחזיר הקב”ה‬ ‫ונראה שאפילו יש לאדם חטא מהחטאים המעכבין את התשובה כגון המחטיא את‬ ‫שכינתא לגביה‪ ,‬אלא כולהון צווחין בצלותין ביומא דראש השנה ויוה”כ ככלבין‪ ,‬הב‬ ‫חבירו‪ ,‬התעוררות התשובה היום גורם לפתוח לו שערי התשובה כי שערי תשובה‬ ‫לנא מזוני סליחה וכפרה‪ ,‬כתבינו לחיים ואינון עזי פנים וכו’‪ ,‬והיינו שכל אחד חושב‬ ‫פתוחין‪ ,‬כי התעוררות לתשובה מעט היום הוא כנגד טורח גדול בזמן אחר‪ ,‬ולכן עת‬ ‫על עצמו לראש השנה‪ ,‬שהקב”ה יכתוב אותו לסליחה ומחילה ופרנסה‪ ,‬ואינו חושב‬ ‫לחננה ושעת רצון להתחרט חרטה גמורה על כל אשר נואלנו ואשר חטאנו בכלל‬ ‫על העיקר‪ ,‬שהקב”ה יחזיר שכינתו‪ ,‬ולכן הם עזי פנים שחושבים על עצמם‪ ,‬ולא‬ ‫ובפרט‪.‬‬ ‫על השכינה הקדושה‪ ,‬וכל איש הירא את דבר ה’‪ ,‬לבו יחיל בקרבו מפחד ה’ ומהדר‬ ‫גאונו‪ ,‬ויתן אל לבו‪ ,‬כי היום יביאו את דינו למשפט לפני מלך מלכי המלכים הקב”ה‬ ‫והבה נקבל כל אחד מאתנו לשוב מאיזה עון שבידו‪ ,‬ואל יפחות כל אחד לשוב מאיזה‬ ‫שופט כל הארץ‪ ,‬מגופו ומבניו וממונו‪ ,‬מעשה איש ופקודתו ועלילותיו‪ ,‬מחשבותיו‬ ‫חטא קל או חמור‪ ,‬כי בזה זוכה להיות צדיק בעל תשובה ומכריע את עצמו ואת כל‬ ‫ותחבולותיו‪ ,‬שהוא יודע כל תעלומות לב ואין צריך לפניו לא עדים ולא ראייה‪ ,‬כי‬ ‫העולם לכף זכות‪.‬‬ ‫הוא הדיין הוא עד והוא בעל דין‪ ,‬ויראה ופחד יביא בו לאמר מה אעשה כי יקום א ל‬ ‫והראשונים כתבו שמי שלא שב בתשובה בימים שקודם ראש השנה‪ ,‬ונכתב ונחתם‬ ‫וכי יפקוד מה אשיבנו‪.‬‬ ‫בראש השנה בין הרשעים אם הרהר בתשובה בראש השנה בציבור‪ ,‬יקרעו גזר דינו‬ ‫ובכן בעיניו יראה ובלבבו יבין ויפשפש במעשיו וברגע קטן עיניו יחזו למצוא עונו‬ ‫ונכתב בספר החיים‪ ,‬יען ששערי תשובה אז פתוחים דרשו ה’ בהמצאו וכו’‪ ,‬ובפרט על‬ ‫מצידו אלף ורבבה בימינו ובפרט כמעט שעבר על כמה לאוין ובפרט התלויים בלב‬ ‫גלות השכינה ועל חורבן בית קדשינו ותפארתינו‪ ,‬כי כל דור שלא נבנה בית המקדש‬ ‫כגון לא תשנא את אחיך בלבבך‪ ,‬לא תקום ולא תטור‪ ,‬לא תאמץ ולא תקפוץ‪ ,‬ועשין‬ ‫בימיו כאלו נחרב ובפרט בדור הזה‪.‬‬ ‫ליראה את ה’ לאהבה אותו ללכת בדרכיו‪ ,‬ועשה דואהבת לרעיך כמוך שהוא כלל‬ ‫ידוע לכם רבותי דברי הרמב”ם בהלכות תשובה שהשופר לעורר לבבות הישנים‬ ‫גדול בתורה‪ ,‬היא היא שהחריבה את בתינו ועדיין לא נטהרנו מנגע צרעת עון שנאת‬ ‫וכמבואר בלשונו ‘אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו‬ ‫חנם ולשון הרע הקשה מעבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים‪ ,‬וכיוצא מעבירות‬ ‫כלומר עורו ישנים משנתכם‪ ,‬ונרדמים הקיצו מתרדמתכם‪ ,‬וחפשו במעשיכם וחזרו‬ ‫קלות וחמורות כביר מצאה ידינו‪.‬‬ ‫בתשובה וזכרו בוראכם אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם‬ ‫ועל זה ידוו כל הודויים האם לכך נוצר האדם לעבור על רצון יוצרו ח”ו או שמא‬ ‫בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל‪ ,‬הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם‬ ‫החיים והשלום דשמייא מיהב יהבי לאבד הזמן להבל וריק‪ ,‬והלוא האדם נידון על‬ ‫יעזוב כל אחד דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה ע”כ‪.‬‬ ‫כל הרגעים ותובעים ממנו כמה הוציא כל רגע לא ירפנו‪ ,‬ובפרט עון ביטול תורה‬ ‫ולכן לכל אחד להתחרט עכשיו ולכן לכל אחד להתחרט עכשיו על ביטול תורה ומיעוט‬ ‫העולה על כולנה‪ ,‬על מה אבדה הארץ עליונה ותחתונה‪ ,‬ותחלת דינו של אדם הוא‬ ‫מצות ומעשים טובים‪ ,‬ועל אשר לא טוב עשה‪ ,‬ולא על מעשיו של שנה שעברה לבד‪,‬‬ ‫על דברי תורה‪ ,‬וכל שעה וכל רגע שאינו עוסק בדברי תורה נקרא וחסרון לא יוכל‬ ‫אלא על כל מעשה בימי שני חייו‪ ,‬וגם על גלגוליו שעבר‪ ,‬הכל יביא אלקים במשפט‪,‬‬ ‫להמנות‪ ,‬וכל מי שאינו עוסק בדברי תורה נקרא נזוף כי דבר ה’ בזה‪ ,‬ובכל יום בת‬ ‫ולכן יתחרט בחרטה גמורה על אשר לא טוב עשה‪ ,‬ובזה יזכה להיות צדיק ומכריע‬ ‫קול יוצאת ואומרת אוי לבריות מעלבונה של תורה‪ ,‬ואפילו היושב בטל נקרא לץ‪,‬‬ ‫את עצמו ואת כל העולם לכף זכות‪ ,‬וכל אחד ימחל בלב שלם לכל בן ישראל‪ ,‬ושלא‬ ‫ומארבע כיתות שאינם מקבלין פני השכינה וכו’ וכ”ש השח שיחה בטלה שהוא‬ ‫ייענש שום ישראל בסיבתו‪ ,‬ויקיים מצות ואהבת לרעיך כמוך‪.‬‬ ‫בעשה‪ ,‬ומגיד לאדם מה שיחו אפילו בדברים שאין בהם ממש נכתבים ונקראים‪.‬‬ ‫וכל מגמת פנינו בתפלותינו לא יהיה אלא להתפלל ולשפוך נפשינו אל השם יתברך‬ ‫אוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה וכל שכן הנכשל בעון ד’ כיתות הפוגמים בכל‬ ‫לפדות השכינה וכו’‪ ,‬לאמר לאסירים צאו כמאמר התיקונים ויפן כה וכה וירא כי אין‬ ‫ד’ עולמות אצילות בריאה יצירה ועשייה‪ ,‬דהיינו לצים חנפים שקרנים ובעלי לשון‬ ‫איש דיתער בתיובתא‪ ,‬והקב”ה יחזירינו נא בתשובה לפניו‪ ,‬ויחזיר שכינתו‪ ,‬אשר זה‬ ‫הרע‪ ,‬שכל חטא הוא קוץ מכאיב ומחזיק בית האסורים דילה‪ ,‬ומוסיף מכאוב על‬ ‫כמה ימים ושנים בית קדשינו ותפארתינו חרב ונסתם כל חזון נבואה ורוח הקודש‬ ‫מכאוביה‪ ,‬ומה הלשון אומרת קלני מראשי‪.‬‬ ‫פסקה ממנו‪ ,‬ורוב מצות התורה גנוזים בקרן זוית‪ ,‬עבר קציר כלה קיץ והכל תלוי‬ ‫לכן עתה עת רצון היא‪ ,‬חזק ונתחזק להכניע לבינו לשוב בתשובה שלימה‪ ,‬כי שערי‬ ‫בתשובה‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫תשובה היום הם פתוחים‪ ,‬כי אותה אנו מבקשים היום‪ ,‬כי כל עיקר השופר תלוי‬ ‫הערות מהגה"צ רבי סנדר ערלנגר זצ"ל‬ ‫שהיו”ט תופס מקום השבת והשבת מכבדו כאורח מכובד ולכן עיקר העסק ביו”ט שחל להיות‬ ‫א‪ .‬רואים מד’ רבינו זצ”ל דיש תביעה על האדם שיעשה תשובה כדי להחזיר את השכינה‬ ‫בשבת הוא עם היו”ט וסדר תפלתו ומ”מ בודאי שגם זה נכון דע”י התשובה והתפלות מצטרף‬ ‫למקומה ולתקן מה שפגם בה‪ ,‬ואם כל עיקר בקשתו לכפר עוונותיו הוא רק לעצמו כדי‬ ‫קדושת שבת להשלים מה שאין לנו תק”ש מפני שהמוחין דש”ק הם מאו”א וכמש”כ במאמר‬ ‫שיזכה בחותם טוב עז”נ צווחין ככלבי הב לן מזוני וסליחה וכפרה מפני שאינו מתפלל‬ ‫תוקף גי’ שופ”ר דזה הביאור ותש”ב עליו באמת שנמשכין המוחין דאו”א שעולים בגי’ תרפ”ז‬ ‫לתיקון שלמעלה ‪ -‬ועי’ ראשית חכמה שער היראה פ”ט פ”י בענין פגם שפוגם האדם‬ ‫כמו תרוע”ה עה”א ובצירוף שם י ה עולים גי’ שבת כידוע בכוונות שבת טבילת ע”ש דף מ”ב‬ ‫בשכינה ובת”ת וכאשר האדם מתפלל ובכן תן פחדך וכו’ מלוך על כל העולם צריך להרהר‬ ‫טור ב’ וזה מש”כ בספה”ק דזכות שמירת שבת מחמת גזירה דשמא יעבירנו מגין עלינו כמו‬ ‫בתשובה על חטאיו הגורמי’ גלות השכינה‪ ,‬ועמש”כ בס’ יסוד ושורש העבודה שער האיתון‬ ‫השופר‪ ,‬ובספר ייטב פנים לר”ה סי’ ס”ד כ’ דבש”ק שאנו מונעים א”ע מלתקוע בשביל גזירה‬ ‫פרק ט מה שצריך לכוין כשכורעים בעבודת יוה”כ ואומרים בשכמל”ו התעוררות גדול על‬ ‫והרי יש פחד נורא מהמשפט על על חיי הגוף וכל אשר עמו בניו וממונו והתקוה היחידה הוא‬ ‫התביעה שבעוונותינו אנו גורמים חילול ה’ וגלות השכינה‪.‬‬ ‫השופר המליץ הגדול עלינו‪ ,‬א”כ יש במניעה מסירת נפש כמו עקידת יצחק וזה מכפר על כל‬ ‫ב‪ .‬חומר ביטול תורה נראה לכאורה רק כביטול עשה ויש ע”ז דינא רפיא כמבואר בכוונות‬ ‫החטאים וממתיק כל הדינים ע”ש דברות קדשו‪.‬‬ ‫דרוש ז’ דף צ”ט טור ד’‪ ,‬אמנם לקושטא דמילת’ הרי יש כאן בזיון דבר ה’ והוא בכלל‬ ‫ד החידוש בזה דאע"פ שכבר יש דין בר"ה וכבר נפסק על האדם אם הוא צדיק או בינוני‬ ‫חילול ה’ שחטאו נורא מאד‪ ,‬וכאשר ביאר שם בשע”ת שהוא המדריגה עשירית שאין לה‬ ‫או רשע‪ ,‬מ"מ יכול לשנות גז"ד לטובה ע"י תשובה בר"ה עצמו‪ ,‬ונראה שהזמן לזה עד גמר‬ ‫חלק לעוה”ב‪ ,‬ועי’ היטב נפש החיים (שער ד’ פרק כ”ד) חומר הנורא של חטא ביטול תורה‬ ‫התקיעות ותפלות של מוסף שאז דנים עדיין והוי באמצע הדין‪ ,‬ואע"פ דמד' הגמ' ע"ז‬ ‫למי שיכול לעסוק בתורה ואינו עוסק שכל חלק בחי’ נפשו נאבד מחיי עוה”ב וחמור יותר‬ ‫דנראה שהדין הוא בתלת שעי קמייתא ביום ע"ש דמה"ט לא יתפלל היחיד בר"ה מוסף‬ ‫משאר כריתות‪ ,‬וביותר יש לכוין לתקן ענין עסק התורה בשעת תקיעת שופר שהוא כנגד‬ ‫באותן השעות ע"ש במהרש"א שהדין הוא ג"כ במוסף שעז"א אמרו לפני מלכיות זכרונות‬ ‫שופר דמ”ת וגדול לימוד שמביא לידי מעשה‪ ,‬ויש להתבונן בעוצם קדושת התורה בברכת‬ ‫שופרות שיעלה זכרוניכם לפני בשופר ומ"מ בודאי דעדיף טפי לעשות תשובה כבר בער"ה‬ ‫שופרות כשאומרים אתה נגלת‪ ,‬וכן תוקעין במקום שקוראים בתורה שירחם הקב”ה עלינו‬ ‫לפני הדין דמתקבלת טפי והקב"ה מוחל שליש עוונות בער"ה כש"כ הטור ומש"כ כאן הוא‬ ‫בזכות התורה כמש”כ במ”ב סי’ תקפ”ה סק”ג‪ ,‬ועוד שהרי כל ענין התקיעות לתקן פרצוף‬ ‫חידוש שיכול לקרוע גז"ד שנגזר בר"ה עצמו מכח רחמי השופר והתפלות‪.‬‬ ‫ז”א במוחין כדי שיהיה על ידו מיתוק הדין‪ ,‬וידוע שפרצוף ז”א נקרא תורה‪ ,‬וזכות המשכת‬ ‫הנה בר"ה דנים על הגלגולים כש"כ בכוונות שמ"ע על מי כמוך אב הרחמן זוכר יצוריו‬ ‫המוחין ע”י עסק התורה וכן הנוק’ נקראת תושבע”פ וז”ס בוגר”ת גי’ תורה כש”כ בע”ח‬ ‫לחיים ברחמים שעה"כ דף צ"ז טור א' זוכר יצוריו הם הנשמות שזוכר אותם ברחמיו ית'‬ ‫שער ל”ה סופ”ג‪( .‬ואמנם גם ענין ביטול תורה נמדד לפי כחות האדם ומדריגתו וצריך‬ ‫להחזירם לחיים ולחיותם בעוה"ז בסוד הגלגול וזמש"א בתפלת המוסף בזכרונות אתה‬ ‫ערמה ועצה נכונה באיזה אופן לתקנו ולהתחזק בו ועמש”כ באור שמח עהרמב”ם פ”א‬ ‫זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם וכו' מי לא נפקד כהיום הזה עכ"ל וע"ש והנה‬ ‫מה’ תלמוד תורה)‬ ‫הגלגול הוא רחמים גדולים לתקן נפש החוטאת שלא תדחה בלי תיקון ועמש"כ בס'‬ ‫ג‪ .‬דבר גדול לימד אותנו רבינו ז”ל בזה דביום השבת שאין שופר בפועל‪ ,‬כל תקותינו הוא‬ ‫לקו"ת להאריז"ל פ' יתרו עה"פ פוקד עון אבות ועושה חסד לאלפים שמי שמתקן בגלגול‬ ‫התשובה‪ ,‬וחמורה העבודה המוטלת עלינו בר”ה שחל ביום ש”ק יותר מימות החול מפני שהכל‬ ‫ומוסיף מע"ט הקב"ה עושה עמו חס"ד שהוא בגי' גלגו"ל עד אלפים גלגולים אבל ברשע‬ ‫תלוי אך ורק בעבודת התשובה ולאפוקי מאלו הרוצים להקל מעליהם עול עבודת הקודש‬ ‫שאינו מתקן בגלגולו מסלקים ממנו הנצוצות הטובים ונאבד עכ"ד‪ .‬ובודאי שיש דין גדול‬ ‫של ר”ה כשחל להיות בשבת ומטעים א”ע שהדין נמתק לבד בקלות מפני גודל קדושת שבת‪,‬‬ ‫על האדם היאך מתקן גלגולו אם צריך להשאירו בחיים ולהוסיף לו ימים ואפשרות שיתקן‬ ‫ומנעים זמירות בשמחה מדומה במקום לעמוד באימה וביראה ותשובה שלימה המוכרח ביום‬ ‫הכל בגלגול הזה‪ ,‬או שכדאי לסלקו כבר בשנה זו ולחזור ולבנותו מחדש וע"י תשובה ביום‬ ‫ש”ק יותר ויותר מימות החול‪ ,‬מפני שהתשובה במקום השופר וגם אותיות שב”ת הוא תש”ב‬ ‫הזה יכול לתקן גם גלגוליו שעברו מפני שהכל עולה לזכרון וכאילו שעכשיו זה הגלגול‬ ‫ואדה”ר אמר מזמור שיר ליום השבת כשראה כחה של תשובה מפני שזה עיקר קדושת שבת‬ ‫הקודם‪ ,‬והבן גודל האחריות המוטל עלינו בתיקון היום הזה הכולל עבר הוה‬ ‫לקשר הנשמה לשורשה ולהביאה לידי תשובה‪ ,‬וזה תמיד בכל ש”ק שאז זמן תשובה מאהבה‬ ‫יא‬ ‫ועתיד מפני שהכל חוזר לשורש העליון הראשון‪.‬‬ ‫ודביקות ובימים נוראים התשובה מיראה גדולה והאהבה טפילה לה מפני תוקף היום וכידוע‬ ‫תגובות לגליון הקודם‬ ‫ּומ ִפ ִיקים נֹגַ ּה"‬ ‫"מ ֵל ִאים זִ יו ְ‬ ‫ְ‬ ‫הרב מאיר טעפ‬ ‫ר”ה שחל להיות בשבת‬ ‫עוד במעלת מצות מאה ברכות (לרפואת א"ח מרת חוה בת שרה טובה ליבא בתושח"י)‪:‬‬ ‫• בגמ’ (ר”ה טז‪‘ :):‬כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה‪ ,‬מריעין לה בסופה (מחמת הצרות‪ ,‬ריטב”א)‪ ,‬מ”ט‬ ‫במש"כ להעיר על דברי המשנ"ב שכתב דיוצא ע"י הדחק בברכות העולים לתורה‪ .‬הנה כ"כ‬ ‫דלא איערבב שטן’‪.‬‬ ‫בסמ"ג דמאה ברכות אין יוצא לכתחילה בשומע מפי אחרים ועונה אמן‪.‬‬ ‫• תוס’ (שם ד”ה שאין) בשם הבה”ג‪ :‬דהוא דוקא אם היה אונס‪ ,‬ולא כשחל בשבת‪ .‬וכן דעת הרשב”א‬ ‫והראוני דעל עצם דברי המג"א דצריך דוקא למלאות בפירות‪ ,‬ולא בברכת העולים לתורה‪,‬‬ ‫והריטב”א‪ .‬ובאבודרהם כתב‪‘ :‬אינו מדבר זה על ר”ה שחל להיות בשבת‪ ,‬שגזרו חז”ל שלא לתקוע‪,‬‬ ‫מדטרח רבי אבהו‪ ,‬וכי לא היה בחבר עיר מקום שקורין בתורה ומפטיר‪ ,‬עכ"ד‪ .‬והנה כן‬ ‫משום שמא יעבירנו ד”א ברה”ר‪ ,‬כי הם לא היו גוזרין ומתקנין דבר שיש בו סכנה‪ ,‬אלא ר”ל אם אירע‬ ‫כתב בר"י בר יקר (בריש פי' התפילות) דבשבת יש יותר י' ברכות מימות החול ע"י ברכות‬ ‫להם אונס’‪.‬‬ ‫העולים וה'ברכו' דגם הוא ברכה‪ ,‬והא דטרח רבי אבהו משום דלא היה בחבר עיר‪.‬‬ ‫• דעת הירושלמי (ר”ה ד א)‪ ,‬דהמקור לביטול השופר בשבת הוא מה”ת‪ ,‬דבקרא אחד כתיב ‘יום תרועה’‪,‬‬ ‫והמג”א הוכיח כן מכנה"ג בשם המבי"ט‪ ,‬וילה"ק דעיקר דברי המבי"ט על הרוצים לצאת‬ ‫ובמקרא שני כתיב ‘זכרון תרועה’‪ ,‬דזה בחול וזה בשבת‪ ,‬כיון שאין תקיעה בשבת ויש רק זכרון בדברים‪.‬‬ ‫מאה ברכות קודם הנה"ח‪ ,‬ע"י שמיעת ברכות השחר מאחרים‪ ,‬דבזה ודאי אין יוצאין דאינן‬ ‫(ועי’ ר”ה כט‪.):‬‬ ‫שייכים בה‪ ,‬והכנה"ג העתיקו גבי יוה"כ‪ ,‬דכיון דא"א יוצא אף בברכות הש"ץ וכ"ש בברכות‬ ‫העולים ומשמע שם דהכל דיעבד דוקא כיוה"כ דלא אפשר‪.‬‬ ‫• ברמ”ע מפאנו כתב‪‘ :‬ויתערבב השטן כל הצורך‪ ,‬בהיות קדושת השבת פורסת סוכת שלום על ישראל’‪.‬‬ ‫וכעי”ז בחת”ס (ח”ב דף שנט)‪ ,‬דבשבת הדינים ממותקים ממילא‪ ,‬וא”צ התקיעות לשתק הקטיגור‪ ,‬כי‬ ‫הרב א‪ .‬ש‪ .‬הלוי‬ ‫שבת משבית הדין לגמרי ומהפכו לרחמים‪.‬‬ ‫וכ”כ הבן איש חי (תורה לשמה)‪ ,‬דהגזרה משום טלטול היא להמון העם‪ ,‬אבל החכמים ידעו הסוד‬ ‫בענין מה שהביאו דעת הנתיה"מ דבאיסור דרבנן א"צ שום כפרה‪ ,‬הראני חכ"א שליט"א‬ ‫שא”צ שופר בשבת‪ ,‬דקדושת השבת פועלת הכל‪ .‬וביערות דבש כתב‪‘ :‬כבר נודע בשם האר”י‪ ,‬במה‬ ‫מעשה המובא במשמר הלוי (עה"ת שופטים יז יא)‪ ,‬וכה נכתב שם‪:‬‬ ‫שנאמר דשטן ישאל להקב”ה תורה היכן היא‪ ,‬וכי לא שמע רכב אלוקים כו’ וארץ רעשה ושמים נטפו‬ ‫‘פעם נכנס ג"א זצ"ל אצל מרן הגרי"ז ושאל ביאור דברי הרמב"ן (ויקרא א ה) בענין אם‬ ‫בהנחיל התורה לעמו‪ .‬ותי’ דבשבת השטן וכת דיליה נשלחים לנוקבא דתהומא רבה‪ ,‬ושם בחושך ידמו‬ ‫שוגג צריך כפרה וכו'‪ ,‬ואינני יודע מה דיברו‪ .‬ועמד שם הגאון רבי שמואל אויערבאך‬ ‫כל השבת ולא יצאו‪ ,‬והתורה נתנה בשבת ולא ידע השטן מאומה מכל הנעשה‪ ,‬עכ”ל‪ .‬ולפי”ז ר”ה שחל‬ ‫שליט"א‪ ,‬ואמר בחרדת קדש לפני דער הייליגער רבי דער בריסקער רב‪ :‬הרי הנתיבות אומר‬ ‫בשבת א”א לשטן לקטרג‪ ,‬כי איה מקומו הלא הוא בנוקבא דתהום רבה‪ ,‬ומה צריך ערוב השטן’‪ .‬וכעי”ז‬ ‫ששוגג דרבנן א"צ כפרה‪ .‬והשיב מיד מרן זיע"א 'ס' איז דא אזא נתיבות' (האם יש כזה‬ ‫בשם משמואל (ר”ה תרעט)‪‘ :‬ומובן שזה יותר טוב כשנסתלקין מאליהן‪ ,‬כי הסילוק שע”י השופר הוא‬ ‫נתיבות)‪ .‬והוציא את החו"מ סי' רלד‪ ,‬ועיין מרן טובא בנתיבות‪ ,‬וחזר על דבריו הקדושים‬ ‫כפי מסת רעותא דליבא‪ .‬אך בשבת שמסתלקין מפחד קדושת שבת‪ ,‬מסתברא שאינו תלוי בכוונת‬ ‫'וכמאן דלא עבר דמי'‪ ,‬בתמיה‪ .‬ואמר אחד‪ ,‬מבארים שהנתיבות מתכוון שאיסורים דרבנן‬ ‫הלב כלל’‪.‬‬ ‫אינם איסורים עצמיים‪ ,‬אלא רק ההמראה‪ .‬ומלמל מרן זיע"א לעצמו כמה פעמים 'איסורים‬ ‫• במדרש (שהש”ר ה ט)‪‘ :‬דודי צח ואדום‪ ,‬צח לי בשבת ואדום לי כל ימי השבת‪ .‬צח לי בר”ה ואדום‬ ‫דרבנן הם ג"כ איסורים עצמיים'‪ ,‬וסתם ולא פירש כל מה שעבר אז במחשבתו הקדושה‪,‬‬ ‫לי כל השנה’‪ ,‬ובי’ מהרז”ו‪‘ :‬צח לי בר”ה‪ ,‬שע”י תקיעת שופר עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים’‪.‬‬ ‫רק חזר ואמר כמה פעמים כנ"ל כמדבר אל עצמו 'איסורים דרבנן הם ג"כ איסורים‬ ‫והוזכר בחינת וסגולת ‘צח לי’ אצל שבת ור”ה יחד‪ ,‬וחזי’ דמיון בין סגולת השופר לסגולת השבת‪.‬‬ ‫עצמיים'‪ ,‬וגם חזר כמה פעמים בלשון תימה על לשון הנתיבות 'כמאן דלא עבר דמי'‪ ,‬עכ"ד‬ ‫וכיו”ב מצינו בדברי האר”י שכתב (שער הכוונות)‪‘ :‬ז’ שעות אחרונות של יום שישי‪ ,‬וכל כ”ד שעות דיום‬ ‫הגרש"א שליט"א'‪ .‬עכ"ד‪.‬‬ ‫שבת‪ ,‬הקב”ה יושב בהם על כסא רחמים מפני כבוד השבת‪ ,‬ומספרם ‘א‪-‬ל’ שעות‪ ,‬וזהו סוד ‘א’ל מלך‬ ‫וע”ע קובץ הערות (סי' ח טו) שלאחר שהביא את דברי הנתיה"מ כתב‪' :‬מיהו היסוד הזה‬ ‫יושב על כסא רחמים’‪ .‬ושאר ימות החול יושב על כסא דין’‪ .‬והיינו דבכח ש”ק להביא סגולות וענינים‬ ‫אינו מוסכם‪ ,‬וכבר נתבאר בקונטרס דברי סופרים (סי' א יז) כי איסורין דרבנן הן אסורין‬ ‫הדומים לכח השופר‪.‬‬ ‫מצד עצמן'‪ .‬וראה עין יצחק (אבה"ע סי' סז ד) ואחיעזר (יו"ד סי' נ ז) שהקשו על הנתיבות‪.‬‬ ‫(ובשבת קיט‪‘ :‬המתפלל בער”ש ואומר ויכולו‪ ,‬ב’ מלאכי השרת המלוין לו לאדם‪ ,‬מניחין ידיהן על ראשו‬ ‫הרב מ‪ .‬ט‪.‬‬ ‫וא”ל וסר עוונך וחטאתך תכופר’‪ .‬ושם קיח‪‘ :‬כל המשמר שבת כהלכתו‪ ,‬אפילו עובד ע”ז כדור אנוש‪,‬‬ ‫מוחלין לו’‪ .‬ובפי’ ר”ח פלטיאל כתב‪‘ :‬מה פרה מטהרת ומכפרת‪ ,‬אף שבת מכפר ומטהר כל עוונות’)‪.‬‬ ‫• הרי”ף היה תוקע בשופר בבית דינו בר”ה שחל בשבת‪( .‬כן הביא הרא”ש‪ ,‬והוסיף‪‘ :‬ולא נהגו תלמידיו‬ ‫טנא מלא ברכות נשגר בזאת קמיה ידידנו חברי קהילתנו הק' לרגל השמחות השרויות במעונם‪:‬‬ ‫אחריו לעשות כן’‪ .‬והריטב”א כתב‪‘ :‬ולא מצינו מי שנהוג כמותו בשום מקום מישראל’)‪.‬‬ ‫הרב יהושע ניסנקורן שליט"א לרגל אירוסי נכדתו תחי'‪.‬‬ ‫• בספר לב העברי הביא שהגר”א גילה דעתו שברצונו לתקוע בשבת כשיעלה לאר”י‪( ,‬וי”א שמשום כך‬ ‫לא עלה)‪ .‬וידוע הפולמוס הגדול שהיה בירושלים שלפני מאה שנה‪ ,‬שהגאון הנודע רבי עקיבא יוסף‬ ‫שלזינגר דרש ברבים שצריך לתקוע בירושלים בבי”ד‪ ,‬והסכימו עמו האדר”ת ועוד‪ ,‬אך הגר”ש סאלנט‬ ‫ועוד חלקו עליו‪ ,‬מה שמנע ממנו לבסוף לקיים רצונו ברבים‪ ,‬וי”א שתקע בהסתרה‪.‬‬ ‫בס"ד‬ ‫• לדעת הירושלמי אמירת פסוקי שופרות בר”ה שחל בשבת הוא מה”ת‪( ,‬עי’ רש”י ר”ה כט‪ :‬ד”ה זכרון)‪.‬‬ ‫בית המדרש "אשי ישראל" – ירח האיתנים תשפ"ז‬ ‫וסבר מרן הגריש”א דה”ה פסוקי מלכויות וזכרונות (הערות)‪.‬‬ ‫• בלקט יושר (לתלמיד התרוה”ד) כתב‪‘ :‬וזאת השנה יש ר”ה בשבת שאין תוקעין‪ ,‬ולכן טוב שיקרא‬ ‫בקשת סליחות וזמני התפילות‬ ‫בקשת סליחות וזמני התפילות‬ ‫בהלכות תקיעה‪ ,‬וכשרוצה לדרוש בר”ה אחר מנחה ידרוש בהלכות שופר‪ ,‬כיון שהוא יומו‪ .‬וכן מצינו‬ ‫צום גדליה‬ ‫ימים א' – ה' דסליחות‬ ‫במגילה‪ ,‬כשחל פורים בשבת שדורשים בהלכות מגילה‪ ,‬משום דהזכירה עולה במקום קריאה‪ .‬וכן גבי‬ ‫‪12:37‬‬ ‫בלילה ‪........................................................‬‬ ‫‪12:40‬‬ ‫סליחות בלילה ‪...........................................‬‬ ‫שופר‪ ,‬מה לי קול שופר מה לי קול קריאה’‪.‬‬ ‫‪5:03‬‬ ‫סליחות ‪........................................................‬‬ ‫‪5:05‬‬ ‫סליחות יום א' ‪.............................................‬‬ ‫‪6:03‬‬ ‫שחרית כותיקין ‪..............................................‬‬ ‫‪5:10‬‬ ‫סליחות ימים ב‪-‬ה ‪........................................‬‬ ‫• במשך חכמה (אמור) כתב‪‘ :‬ועוקדים כולם עבור קידוש שמו ית’‪ ,‬וכיון שכן הרי”ז גופא מה שאין אנו‬ ‫‪6:55‬‬ ‫סליחות מנין ב' ‪.............................................‬‬ ‫שחרית כותיקין ‪ 25 ....................‬דקות לפני זמן הנץ הנראה‬ ‫תוקעים בר”ה שחל בשבת‪ ,‬זה גופא עקידה רוחנית מופלגת‪ ,‬ומועיל לרצות אותנו כמו שמרצה זכרון‬ ‫‪1:20‬‬ ‫מנחה מנין א' ‪................................................‬‬ ‫‪6:55‬‬ ‫סליחות מנין ב'‪ ,‬ימים א‪-‬ה ‪...............................‬‬ ‫שופר’‪.‬‬ ‫‪6:00‬‬ ‫מנחה מנין ב' ‪................................................‬‬ ‫‪1:20‬‬ ‫מנחה גדולה ‪...............................................‬‬ ‫• בקדושת לוי (ליקוטים חדשים‪ ,‬וכעי”ז בשם משמואל) העיר‪ ,‬דלשון התנא ‘יו”ט של ר”ה שחל להיות‬ ‫‪7:18‬‬ ‫מעריב מוצאי הצום מנין א' ‪.............................‬‬ ‫‪7:40‬‬ ‫תפילת ערבית מנין א' ‪..................................‬‬ ‫‪7:28‬‬ ‫מעריב מוצאי הצום מנין ב' ‪.............................‬‬ ‫‪11:00‬‬ ‫תפילת ערבית מנין ב' ‪..................................‬‬ ‫בשבת’‪ ,‬והיה ראוי לקצר ולכתוב ‘ר”ה שחל להיות בשבת’‪ .‬אלא ללמדך דאם יוצא ר”ה בשבת‪ ,‬זהו יום‬ ‫שהוא טוב בפני עצמו‪.‬‬ ‫מניני הסליחות 'עזרת נשים' בבית שני‬ ‫• מאורעות ישראל בשנים שחל ר”ה להיות בשבת‪ :‬השנים לטובה הם שנת יצי”מ‪ ,‬מחילת עוון העגל‪,‬‬ ‫דרשת שבת שובה‬ ‫בקשת סליחות וזמני התפילות‬ ‫הקמת המשכן‪ ,‬וכניסת אר”י‪ .‬ומאידך חטא העגל‪ ,‬חורבן שני מקדשות‪ ,‬מסע הצלב הראשון (תתנ”ו)‪,‬‬ ‫מפי מורינו הרב שליט"א‬ ‫גירוש ספרד (רנ”ב)‪( ,‬פטירת רע”א)‪ ,‬מאורעות תרפ”ט‪ ,‬ובשנת תרצ”ג עלה הצורר ימ”ש לשלטון‪ ,‬אסון‬ ‫ערב ראש השנה‬ ‫במוצאי צום גדליה‬ ‫‪12:37‬‬ ‫סליחות בלילה ‪..............................................‬‬ ‫מירון‪ ,‬ושמחת תורה תשפ”ד‪.‬‬ ‫בשעה ‪ 9:45‬בערב‬ ‫‪4:35‬‬ ‫סליחות מנין א' ‪.............................................‬‬ ‫שמחת היום ‪‘ -‬ישמחו במלכותך’‬ ‫‪6:01‬‬ ‫שחרית כותיקין בית שני ‪..................................‬‬ ‫בקשת סליחות וזמני התפילות‬ ‫‪6:45‬‬ ‫סליחות מנין ב'‪-‬בית מדרש ‪..............................‬‬ ‫ביו”ט דר"ה יש שמחה מיוחדת על דבר מלכות ה' עלינו ועל הבריאה‪ ,‬בחינת 'ישמחו במלכותך'‪ ,‬כי‬ ‫עשרת ימי תשובה‬ ‫‪8:00‬‬ ‫שחרית מנין ב' ‪..............................................‬‬ ‫אמונתנו במלכותו מביאה עלינו שמחה גדולה‪ ,‬כדכתיב (תהלים קמט)‪' :‬ישמח ישראל בעושיו‪ ,‬בני ציון‬ ‫סליחות בלילה ‪12:36 ...............................................‬‬ ‫‪1:08‬‬ ‫מנחה ערב ראש השנה מנין א' בית שני ‪.............‬‬ ‫יגילו במלכם'‪ .‬וכן מאמרנו כל לילה‪' :‬ומלכותו ברצון קיבלו עליהם כו'‪ ,‬בשמחה רבה ואמרו כולם מי‬ ‫‪1:30‬‬ ‫מנחה ערב ראש השנה מנין ב' ‪.........................‬‬ ‫‪5:10‬‬ ‫סליחות ‪........................................................‬‬ ‫כמוך'‪.‬‬ ‫שחרית כותיקין ‪ 25 ....................‬דקות לפני הנץ הנראה‬ ‫ימי ראש השנה‬ ‫וכבר הזהירו נחמיה עזרא והלווים את כלל"י‪ ,‬באומרם לעם הבוכה על עוונותיו ביום ר"ה (נחמיה ח י)‪:‬‬ ‫‪6:55‬‬ ‫סליחות מנין ב' ‪...............................................‬‬ ‫תפילת מנחה ערב ראש השנה‪-‬זמן הדלק"נ ‪6:30 .........‬‬ ‫'לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו‪ ,‬ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם'‪ .‬וכן‬ ‫מנחה גדולה ‪1:20 ..................................................‬‬ ‫‪7:30‬‬ ‫תפילת ערבית מנין א' ‪....................................‬‬ ‫בליל א' דראש השנה ‪ -‬שבת קדש‬ ‫קיימו כלל"י מיד הלכה למעשה‪ ,‬ככתוב לאחמ"כ (יב)‪' :‬וילכו כל העם לאכל ולשתות ולשלוח מנות‪,‬‬ ‫תפילת ערבית מנין ב' ‪11:00 ....................................‬‬ ‫ישא דברים לפני תפילת מעריב‬ ‫ולעשות שמחה גדולה'‪ .‬וכן נפסק בשו"ע (תקצז א)‪' :‬אוכלים ושותים ושמחים'‪ ,‬וציין המ"ב (סק"א)‬ ‫הגאון רבי אליהו ליברמן שליט"א‬ ‫דנלמד ממקרא הנ"ל‪.‬‬ ‫שבת קודש פרשת האזינו – שובה‬ ‫‪7:30‬‬ ‫תפילת ערבית ליל א' דראש השנה ‪...................‬‬ ‫‪6:30‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪........‬‬‫‪...................‬‬ ‫ב'‬ ‫–‬ ‫א'‬ ‫מים‬ ‫י‬ ‫שחרית‬ ‫תפילת‬ ‫וביותר מצינו בטור (תקפא ד)‪' :‬ורוחצין ומסתפרין ע"פ המדרש‪ :‬איזו אומה כאומה זו שיודעת אופיה‬ ‫בליל שבת קדש לפני תפילת מעריב ישא דברים‬ ‫הגאון רבי מאיר בן שושן שליט"א‬ ‫‪7:20‬‬ ‫המלך ‪..........................................................‬‬ ‫של אלקיה‪ ,‬פירוש מנהגיו ודיניו‪ .‬שמנהגו של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים‪,‬‬ ‫אחרי קה"ת הפסקה ‪ 25‬דק'‪ ,‬קידוש יתקיים בבית המדרש‬ ‫ומגדל זקנו‪ ,‬ואינו חותך צפרניו‪ ,‬לפי שאינו יודע איך יצא דינו‪ .‬אבל ישראל אינם כן‪ ,‬לובשים לבנים‬ ‫‪1:30‬‬ ‫מנחה גדולה ערב שבת קדש ‪............................‬‬ ‫‪6:21‬‬ ‫מנחה ערב שבת קדש ‪ -‬הדלק"נ ‪.......................‬‬ ‫ישא דברי התעוררות‬ ‫תקיעות‬ ‫)יום ב'(‬ ‫לפני מוסף‬ ‫)יום א'(‬ ‫ומתעטפים לבנים‪ ,‬ומגלחין זקנם‪ ,‬ומחתכין צפרניהם‪ ,‬ואוכלים ושותים ושמחים בר"ה‪ ,‬לפי שיודעין‬ ‫‪7:23‬‬ ‫תפילת ערבית ליל ש"ק ‪..................................‬‬ ‫הגאון רבי אליהו ליברמן שליט"א‬ ‫שהקב"ה יעשה להם נס‪ ,‬לפיכך נוהגין לספר ולכבס בערב ר"ה‪ ,‬ולהרבות מנות בר"ה'‪ .‬ועוד זאת כתב‬ ‫‪5:26‬‬ ‫תפילת שחרית כותיקין ‪...................................‬‬ ‫בליל ב' דראש השנה ישא דברים לפני תפילת מעריב‬ ‫השואל ומשיב (רביעאה ח"ג קכה)‪ ,‬דע"כ הוי יום שמחה‪ ,‬כי תיקנו עליו ברכת שהחיינו‪ ,‬שאינו שייך רק‬ ‫‪7:20‬‬ ‫קרבנות מנין ב' ‪.............................................‬‬ ‫הגאון רבי בנימין בירנבוים שליט"א‬ ‫על דבר של שמחה‪ .‬וכן בספה"ק‪:‬‬ ‫‪7:30‬‬ ‫תפילת שחרית מנין ב' ‪....................................‬‬ ‫מעריב ליל ב' דראש השנה ]ותודיענו[ ‪7:41 .................‬‬ ‫‪8:45‬‬ ‫סוף זמן קריאת שמע )מגן אברהם( ‪........................‬‬ ‫תקיעות‪-‬יום ב' דר"ה ]משוער[ ‪10:40 ...........................‬‬ ‫• 'וראוי לשמוח אז יותר על שהוא מלכנו‪ ,‬שיטה כלפי חסד ויזכה אותנו בשפטו אותנו'‪( .‬ספורנו אמור כג)‬ ‫‪8:35‬‬ ‫תפילת שחרית מנין ג' ‪....................................‬‬ ‫תקיעות לנשים ]יום ב'[ בשעה ‪ 5:25‬אחה"צ בדיוק‬ ‫• 'ואדמו"ר שמח למאד בעת תקיעת שופר‪ ,‬כי כן אמר שצריך להיות ברוב שמחה וחדוה‪ ,‬כדוגמת‬ ‫‪1:30‬‬ ‫תפילת מנחה גדולה ‪.......................................‬‬ ‫‪5:30‬‬ ‫תפילת מנחה יום א' ‪.......................................‬‬ ‫המדינה שממליכים מלך ומעטרים אותו‪( .‬הגר"א‪ ,‬תוספת מעשה רב נח)‬ ‫‪5:51‬‬ ‫תפילת מנחה ‪................................................‬‬ ‫‪5:35‬‬ ‫תפילת מנחה יום ב' ‪.......................................‬‬ ‫‪7:31‬‬ ‫תפילת ערבית מוצאי שבת מנין א' ‪...................‬‬ ‫תפילת ערבית מוצאי ר"ה מנין א' ‪7:39 .....................‬‬ ‫• 'וכפי השמחה בר"ה בקבלת מלכותו יתברך שמו‪ ,‬כן מתקיים כל ימי השנה'‪( .‬שפת אמת)‬ ‫‪7:54‬‬ ‫תפילת ערבית מוצאי שבת זמן ר"ת ‪..................‬‬ ‫‪8:02‬‬ ‫תפילת ערבית מוצאי ר"ה מנין ב' )זמן ר"ת( ‪.......‬‬ ‫• 'השמחה האמיתית במלכותו יתברך היא היא צורת ר"ה‪ ,‬לכן אחרי התקיעות אנו אומרים 'אשרי‬ ‫העם יודעי תרועה‪ ,‬בשמך יגילון כל היום ובצדקתך ירומו'‪ ,‬דוקא פסוקים של גיל ורוממות‪ ,‬כי אין לך‬ ‫רוממות ושמחה גדולה מקבלת מלכותו ית'‪ .‬באמת היה לנו לרקוד מרוב שמחה באמרינו‬ ‫לשליחת חומר לגליון לתגובות ולרשימת תפוצה‪ :‬פקס‪ 039578855 :‬או במייל‪gmail.com@7177790 :‬‬ ‫'עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית'‪ ,‬אלא שמאימת הדין לא ניתן לרקוד'‪.‬‬ ‫(עלי שור ח"ב תלד)‬ ‫יב‬