gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ליקוטים וסיפורים נפלאים · Lekitim V'sipirim N'flaim — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: ליקוטים וסיפורים נפלאים · Lekitim V'sipirim N'flaim

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

ליקוטים וסיפורים נפלאים · Lekitim V'sipirim N'flaim — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫"זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים"‬ ‫"העולם" ‪ -‬מפרש כך ‪" -‬זכרנו לחיים"‪ ,‬כי אתה הרי "מלך‬ ‫חפץ בחיים"‪ ,‬אתה רבש"ע הרי רוצה שבני אדם יחיו‪.‬‬ ‫ראש השנה תשפ"ז‬ ‫אולם ‪ -‬אמר החפץ חיים לתלמידי הישיבה ‪ -‬תכוונו‬ ‫בבקשה זאת את הביאור דלהלן‪" :‬זכרנו לחיים" ‪ -‬אנו‬ ‫"תחל שנה וברכותיה!"‬ ‫מתפללים לקב"ה שהוא יזכרנו לחיים‪ ,‬ואיזה סוג של‬ ‫ראש‬ ‫שלקראת‬ ‫צרם‬ ‫זצוק"ל‬ ‫למרן הגרש"ז אויערבאך‬ ‫השנה נצמדים אנשים לפתגם "תכלה שנה וקללותיה"‪ ,‬חיים אנו מבקשים? "מלך חפץ בחיים" ‪ -‬אנו מבקשים‬ ‫והעיר‪" :‬יש להיזהר בזה שלא להיות חס ושלום כפויי כזה סוג של חיים שהמלך החפץ בחיים חפץ ורוצה בהם!‬ ‫"וכתבנו בספר החיים ‪-‬‬ ‫טובתו של מקום"‪.‬‬ ‫למענך אלוקים חיים" ‪-‬‬ ‫ובאמת‪ ,‬כאשר מתבוננים‬ ‫כתבנו בספר החיים‪,‬‬ ‫"אֲ נִּ י לְ דו ִֹּדי וְ דו ִֹּדי לִּ י"‬ ‫בשנה החולפת‪ ,‬ישנה‬ ‫חיים שיהיו "למענך"‪ ,‬כדי‬ ‫נטייה להתרכז יותר במה‬ ‫ישהו דוֹפֵ ק ַּב ֶׁדלֶׁת‪ ,‬ר ֹוצֶׁה לְ ִה ָּכנֵס אֵ לַּי הַּ ַּבי ְָּתה‪ .‬אֲ בָּ ל ל ָָּּמה שנוכל לתקן את מה‬ ‫ִמ ֶׁ‬ ‫שהיה חסר ‪ -‬מתוך‬ ‫שקלקלנו ולעשות משהו‬ ‫‪.‬‬‫ד‬ ‫בַּ‬ ‫לְ‬ ‫ָּן‬ ‫ֻי‬ ‫צ‬‫מ‬‫ְ‬ ‫ר‬ ‫ד‬‫ֵ‬ ‫ת‬‫ַּ‬ ‫ס‬ ‫ְ‬ ‫מ‬‫ִ‬ ‫י‬ ‫נִ‬ ‫אֲ‬ ‫?‬ ‫ו‬ ‫ֹ‬ ‫ל‬ ‫ח‬ ‫ת‬‫ַּ‬ ‫פְ‬ ‫אֶׁ‬‫ש‬‫ֶׁ‬ ‫הכנה‪ ,‬תקווה ותפילה‬ ‫למען קידוש שמך‪...‬‬ ‫שבשנה הבאה החסר‬ ‫אֲ נִ י ָּבטוחַּ ֶׁשאֲ נִי מו ְשלָּם‪ ,‬חָּ זָּק ו ַּמצְ לִ יחַּ ‪ֶׁ -‬שיֵש לִ י כֹחוֹת וַּאֲ נִי‬ ‫הזה יתמלא!‬ ‫(חפץ חיים)‬ ‫צו ֵֹדק‪.‬‬ ‫אך מה עם כל השפע שכן‬ ‫לִ פְ תֹחַּ אֶׁ ת הַּ ֶׁדלֶׁת ֵפרוש ֹו לְ הוֹדוֹת ֶׁשאֲ נִ י ל ֹא ִמ ְס ַּת ֵדר לְ בַּ ד‪" ,‬אמרו לפני מלכויות‬ ‫היה?! האם זה נכון‬ ‫שתמליכוני‬ ‫ִכנֵס וְ ַּי ֲעזֹר לִ י‪ .‬וַּאֲ נִ י ל ֹא מוכָּן‪ .‬כדי‬ ‫ֶׁשאֲ נִ י צ ִָּר ְ‬ ‫לסכם ולתמצת את כל‬ ‫שי ָּ‬ ‫יך אֶׁ ת ַּבעַּ ל הַּ כֹחוֹת ֶׁ‬ ‫הַּ ִד ְמיוֹנוֹת ֶׁש ִלי חֲ ז ִָּקים ִמ ֶׁמ ִני‪ ,‬וַּאֲ נִ י חַּ י ְבמַּ ֶׁסכֶׁ ת ְש ָּק ִרים ֶׁשאֲ נִי עליכם" (ר"ה טז‪).‬‬ ‫השנה החולפת ‪ -‬על כל‬ ‫אנו מצהירים על היותנו‬ ‫ומתנותיה‬ ‫שפעה‬ ‫ְמסַּ ֵפר לְ עַּ צְ ִמי‪.‬‬ ‫עבדים להקב"ה‪" ,‬אם‬ ‫‪-‬‬ ‫היו‬ ‫זאת‬ ‫שבכל‬ ‫הטובים‬ ‫כבנים אם כעבדים"‪.‬‬ ‫יך לִ ְדפֹק‪.‬‬ ‫וְ דו ִֹדי‪ ,‬הוא מַּ ְמ ִש ְ‬ ‫"שנה‬ ‫בתואר‬ ‫עבד אינו בוחר במה‬ ‫וקללותיה"?‪...‬‬ ‫הוא דוֹפֵ ק ומַּ פְ ִגיש או ִֹתי ִעם חֻ לְ שוֹת‪ְ ,‬כעָּ ִסים‪ְ ,‬פחָּ ִדים‪ ,‬לעבוד את אדונו‪ ,‬עבד‬ ‫לפיכך המליץ מרן הגאון‬ ‫מהותו ביטול‪ ,‬עבד "לית‬ ‫רבי שלמה זלמן "להודות‬ ‫שלוֹנוֹת‪ .‬וַּאֲ נִ י ְממַּ הֵ ר לְ הַּ ְס ִתיר וְ לִ צְ בֹעַּ או ָֹּתם‬ ‫ִקנְ אָּ ה וְ כִ ָּ‬ ‫באותה מידה על כל‬ ‫ליה מגרמיה כלום" (‪ -‬אין‬ ‫ִבצְ בָּ ִעים יָּפִ ים‪.‬‬ ‫החסדים והטובות שהיו‬ ‫לו משלו כלום)‪ ,‬ובשל כך‬ ‫לִ פְ עָּ ִמים הַּ ְנ ִקישוֹת ְתכופוֹת וְ לִ פְ עָּ ִמים יֵש ֶׁרַּ ַּוח ֵבינֵיהֶׁ ן‪ ,‬אֲ בָּ ל מוכן הוא לכל תפקיד‬ ‫במשך השנה ‪ -‬ולייחל‬ ‫ולכל שליחות שיטיל‬ ‫שימשיכו גם הלאה!"‬ ‫שן‪ ,‬וְ ל ֹא ְמו ֵַּתר עָּ לַּי‪.‬‬ ‫הֵ ן לְ ע ֹולָּם ל ֹא נִפְ סָּ קוֹת‪ .‬דו ִֹדי עַּ ְק ָּ‬ ‫עליו אדונו‪.‬‬ ‫מה‬ ‫טוב‬ ‫בנוסף העיר שלא‬ ‫יך לֶׁאֱ חֹז ַּב ִד ְמיוֹנוֹת וְ ל ֹא מו ָּכן לְ הַּ ִכיר כך הוא יהודי הממליך‬ ‫שן‪ַּ .‬מ ְמ ִש ְ‬ ‫גַּם אֲ נִ י עַּ ְק ָּ‬ ‫שעושים חלק ממדפיסי‬ ‫את הקב"ה למלכו ואת‬ ‫יך אוֹת ֹו‪.‬‬‫ְבכ ְָּך ֶׁשאֲ נִ י צ ִָּר ְ‬ ‫הלוחות ‪ -‬שמדפיסים‬ ‫עצמו לעבדו ‪ -‬הוא‬ ‫בסוף הלוח "תכלה שנה‬ ‫מצהיר בזאת על נכונותו‬ ‫וקללותיה" ‪ -‬כי מה טעם‬ ‫לשמש את הבורא בכל מצב שירצה הבורא‪.‬‬ ‫בה‬ ‫להיות‬ ‫שהולכות‬ ‫שלמה‬ ‫שנה‬ ‫להתנבא מראש על‬ ‫מי שבוחר במה ואיך לעבוד את ה' אינו עובד אלא את‬ ‫קללות‪ ,‬ואין זה אלא כפתיחת פה לשטן ח"ו‪...‬‬ ‫עצמו‪ ...‬הוא לא התבטל כלל!‬ ‫שלמה)‬ ‫(הליכות‬ ‫הדברים חשובים ויסודיים‪ .‬כשאין ידיעה בסיסית‬ ‫אמור מעתה‪ :‬תחל שנה וברכותיה ‪ -‬כתיבה וחתימה‬ ‫טובה!‬ ‫שנָׁה טוֹבָׁ ה ִּּת ּכ ְָׁתבוּ וְ ֵת ָׁח ְתמוּ לְ ַאלְ ּ ַתר לְ ַחיִּּים טו ִֹּבים וּלְ ָׁ‬ ‫שלוֹם‪ָׁ .‬א ֵמן‪.‬‬ ‫לְ ָׁ‬ ‫[ב]‬ ‫בהצהרה‪ :‬ה' מלך ‪ -‬הווה‪ .‬ה' מלך ‪ -‬עבר‪ .‬ה' ימלוך ‪ -‬עתיד‪.‬‬ ‫זאת‪ ,‬אין המלכה ואין עבדות‪ .‬יכול יהודי לעמוד על רגליו‬ ‫לעולם ועד‪ ,‬אבל קודם כל תמליך את הקב"ה על עצמך‬ ‫ולהצהיר בתפילה‪" :‬מלוך על כל העולם כולו‪...‬‬ ‫כעת‪ ,‬ובהמשך תזכיר עבר ועתיד‪.‬‬ ‫וידע כל פעול‪ ...‬ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי‬ ‫הכל מתחיל בהמלכה כעת!‬ ‫ישראל מלך"‪ ...‬מוכן הוא להמליך את הקב"ה על כל‬ ‫העולם‪ ,‬על כל היצורים מאריות עד נמלים ‪ -‬ורק על עצמו‬ ‫"מלוך על כל העולם‬ ‫הוא לא מוכן להמליך את‬ ‫כולו"‬ ‫ָּם‬‫ל‬ ‫ש‬ ‫ְ‬ ‫מו‬ ‫י‬ ‫נִ‬ ‫אֲ‬‫ש‬‫ֶׁ‬ ‫ֹן‬ ‫ו‬ ‫י‬‫מ‬‫ְ‬ ‫ד‬ ‫ִ‬ ‫הַּ‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬‫ֹת‬‫ִ‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ֹת‬ ‫ו‬‫ֲר‬ ‫ע‬ ‫ר‬ ‫ְ‬ ‫עַּ‬ ‫מ‬ ‫ְ‬ ‫ֹת‬ ‫ו‬ ‫יק‬ ‫פִ‬ ‫ד‬ ‫ְ‬ ‫הַּ‬ ‫ט‬ ‫אַּ‬ ‫לְ‬ ‫ט‬ ‫אַּ‬ ‫לְ‬ ‫ה'‪ ,‬כל מה שקשור לחיים‬ ‫מה פשר הכפילות "כל‬ ‫‪ -‬נִ ְס ָּדק‪.‬‬ ‫האישיים שלו הוא רוצה‬ ‫העולם כולו"?‬ ‫להחליט לבד‪ .‬זו אינה‬ ‫שת‪,‬‬ ‫ש ִלי‪ ,‬אֲ נִ י י ֹוצֵא לְ ִמלְ חָּ ָּמה ִע ֶׁק ֶׁ‬ ‫ְכ ֵדי לְ הָּ גֵן עַּ ל הַּ ַּת ְד ִמית ֶׁ‬ ‫מלכות‪.‬‬ ‫מלך ומושל בשר ודם‬ ‫‪:‬‬‫ָּה‬ ‫ל‬ ‫ש‬‫ֶׁ‬ ‫מ‬ ‫ִ‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫פ‬ ‫ס‬ ‫ִ‬ ‫ֵש‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ימ‬ ‫ָּ‬ ‫ח‬ ‫ִ‬ ‫לְ‬ ‫ך‬‫ולְ ָּכל ֶׁד ֶׁר ְ‬ ‫סיפור‬ ‫מזכיר‬ ‫זה‬ ‫אינו מולך ומושל על כל‬ ‫לִ פְ עָּ ִמים אֲ נִי ַּמאֲ ִשים אֶׁ ת הָּ אַּ חֲ ִרים ‪" -‬אֲ נִ י אָּ ָּדם ָּרגועַּ ‪ ,‬ל ָָּּמה ענייני האדם‪.‬‬ ‫ששמעתי מהגה"צ רבי‬ ‫אַּ ָּתה חַּ יָּב לְ עַּ צְ ֵבן או ִֹתי?! אֲ נִ י אָּ ָּדם טוֹב‪ ,‬וְ ַּרק ִבגְ לָּלְ ָּך יש מלך ומושל הנוטל‬ ‫עזריאל טאובר זצ"ל‪ ,‬על‬ ‫מיסים מאנשי מדינתו‪,‬‬ ‫סטודנט שלמד באחת‬ ‫שלְ ִתי!"‬ ‫נִ כְ ַּ‬ ‫האוניברסיטאות‬ ‫ויש אף שמושל על גופם‬ ‫לִ פְ עָּ ִמים אֲ נִ י ִמ ְת ַּמ ְס ֵכן ‪" -‬אֲ נִ י ְבעֶׁ צֶׁם אָּ ָּדם טוֹב‪ ,‬אֲ בָּ ל כָּל כ ְָּך לשעבדם שעבוד הגוף‪,‬‬ ‫בתקופת‬ ‫במוסקבה‬ ‫אך אינו מושל על חייהם‬ ‫באחת‬ ‫הקומוניזם‪.‬‬ ‫סוֹבֵ ל‪ֶׁ ,‬ש ֻמ ָּתר לִ י ְקצָּת לְ ו ֵַּתר לְ עַּ צְ ִמי"‪.‬‬ ‫ומותם‪.‬‬ ‫כשדיברו‬ ‫ההרצאות‪,‬‬ ‫שכְ נֵעַּ אֶׁ ת עַּ צְ ִמי אך הקדוש ברוך הוא‬ ‫לִ פְ עָּ ִמים אֲ נִ י ְפשוט ְמי ֶַּׁפה אֶׁ ת הַּ ְמצִ יאות ו ְמ ַּ‬ ‫השיטה‬ ‫של‬ ‫בשבחה‬ ‫שוֹת‪ .‬מולך ומושל על כל‬ ‫ִיתי חַּ יָּב ַּל ֲע ׂ‬ ‫שה‪ ,‬אֶׁ לָּא ִמצְ וָּה ֶׁשהָּ י ִ‬ ‫שלוֹן א ֹו חֻ לְ ָּ‬ ‫ֶׁשזֶׁה ל ֹא ִכ ָּ‬ ‫שדגלה‬ ‫הקומוניסטית‬ ‫הנבראים בכלל‪ ,‬ועל כל‬ ‫אין‬ ‫לאומה‪,‬‬ ‫שהכל שייך‬ ‫שלֵם‪ :‬הַּ כֹל‬ ‫וְ לִ פְ עָּ ִמים אֲ נִ י נִ ְסחָּ ף ְב ַּמ ַּסע ִשכְ נועַּ וְ הַּ ְס ָּב ָּרה ָּ‬ ‫עשירים ואין עניים‪ ,‬כולם‬ ‫נברא ונברא בפרט‪ ,‬על‬ ‫יך ֶׁד ֶׁר ְ‬ ‫ש ִלי‪ַּ ,‬מ ְמ ִש ְ‬ ‫כל חלק וחלק שבו‪ ,‬בגופו‬ ‫ֹא‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫ֶׁ‬ ‫ים‬ ‫ֹר‬ ‫ִ‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫הַּ‬ ‫ך‬ ‫ֶׁ‬ ‫ת‬ ‫דו‬ ‫ַּלְ‬ ‫י‬ ‫הַּ‬ ‫י‬ ‫כֵ‬ ‫ס‬ ‫ְ‬ ‫ח‬ ‫ֶׁ‬ ‫מ‬‫ֵ‬ ‫יל‬ ‫ח‬ ‫ִ‬ ‫ת‬‫ְ‬ ‫מ‬‫ַּ‬ ‫שווים‪ ,‬התלהב המרצה‬ ‫ובנשמתו‪ ,‬בחייו ובמותו‪,‬‬ ‫‪,‬‬‫י‬ ‫ב‬‫ִ‬ ‫ש‬ ‫ֶׁ‬ ‫ֶׁד‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫ֶׁ‬ ‫הַּ‬ ‫ת‬ ‫אֶׁ‬ ‫ה‬ ‫אָּ‬‫ר‬ ‫ָּ‬ ‫ֹא‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫ֶׁ‬ ‫ים‬ ‫נְכִ‬ ‫חַּ‬ ‫מ‬ ‫ְ‬ ‫הַּ‬ ‫וֶׁת‬ ‫צ‬‫ֶׁ‬ ‫וְ‬ ‫ה‬ ‫בָּ‬ ‫הֲ‬ ‫אַּ‬ ‫י‬ ‫לִ‬ ‫יעו‬ ‫ב‬ ‫ִ‬ ‫ה‬ ‫ִ‬ ‫אחד‬ ‫את‬ ‫ושאל‬ ‫ובכל חיי הנצח שלו‪.‬‬ ‫של הַּ חַּ יִים כָּאן ָּבאָּ ֶׁרץ הַּ ְקטַּ נָּה‪.‬‬ ‫וְ ָּכלָּה ְבי ֶֹׁקר הַּ ִמ ְחיָּה ובַּ לַּחַּ ץ ֶׁ‬ ‫"נגיד‬ ‫הסטודנטים‪:‬‬ ‫של עַּ צְ ִמי ולְ הַּ ְד ִחיק זהו שאנו אומרים‪" :‬מלוך‬ ‫מה‬ ‫אנייה‪,‬‬ ‫שהייתה לך‬ ‫הָּ ִע ָּקר לִ ְשמֹר עַּ ל הַּ ְתמונָּה הַּ י ְֻק ָּר ִתית ֶׁ‬ ‫"אני"‬ ‫איתה?"‬ ‫היית עושה‬ ‫על כל העולם" ‪ -‬היינו‬ ‫ימי‪.‬‬ ‫אֶׁ ת הַּ ְכאֵ ב הַּ ְפנִ ִ‬ ‫‪ -‬ענה הסטודנט ‪" -‬הייתי‬ ‫בכללות העולם‪ ,‬וגם‬ ‫"כולו" ‪ -‬על כל חלק וחלק‬ ‫יך לִ ְדפֹק‪.‬‬ ‫וְ דו ִֹדי ַּמ ְמ ִש ְ‬ ‫נותן חצי לרוסיה ורק‬ ‫שבו ובכל פרט ופרט‬ ‫משאיר‬ ‫הייתי‬ ‫חצי‬ ‫מהנבראים‪.‬‬ ‫לעצמי"‪.‬‬ ‫(ישועות יעקב‪ ,‬תקפ"ב)‬ ‫‪-‬‬ ‫פרה"‬ ‫לך‬ ‫הייתה‬ ‫"ואם‬ ‫ְכ ֶׁשהַּ ְמצִ יאות חֲ ז ָָּּקה ִמ ָּכל ִתרוץ וַּאֲ נִ י פ ֹוגֵש ְב ִח ָּסרוֹן ֶׁש ִאי‬ ‫המשיך המרצה ושאל‪.‬‬ ‫ש ִלי ְבסַּ ָּכנָּה!‬ ‫שר לְ טַּ ְש ֵטש‪ ,‬אֲ נִ י ְמבֹהָּ ל‪ .‬כָּל הַּ ִמ ְשעֶׁ נֶׁת ֶׁ‬ ‫אֶׁ פְ ָּ‬ ‫לרוסיה‬ ‫"הייתי נותן חצי‬ ‫"אשרי העם יודעי‬ ‫וחצי משאיר לעצמי" ‪-‬‬ ‫ִמיָּד ִמ ְתעו ְֹר ִרים מַּ נְ גָּנוֹנִ ים ְמתו ְחכ ִָּמים‪ :‬אֶׁ ת הַּ ַּמצְ פון אֲ נִי תרועה"‬ ‫השיב הסטודנט‪.‬‬ ‫ְמ ַּת ְרגֵם ְכ" ִה ְרהו ֵרי ְתשובָּ ה"‪ ,‬ו ְמ ַּמהֵ ר "לְ ַּת ֵקן" אֶׁ ת הַּ ִמדוֹת‪ ,‬הגיע הרה"ק רבי לוי‬ ‫"ואם הייתה לך תרנגולת‪,‬‬ ‫לעיר‬ ‫זיע"א‬ ‫של ֹא יצחק‬ ‫לְ ִה ְתעַּ נוֹת ולְ ִה ְס ַּתגֵף ‪ -‬הָּ ִע ָּקר ֶׁשל ֹא י ְִהיֶׁה סֶׁ ֶׁדק‪ ,‬הָּ ִע ָּקר ֶׁ‬ ‫מה היית עושה איתה?"‬ ‫בארדיטשוב‪ ,‬וחיזר אחר‬ ‫ש ְב ִר ִיריות ֶׁש ִלי‪.‬‬ ‫אֵ אָּ לֵץ לִ פְ תֹחַּ אֶׁ ת הַּ ֶׁדלֶׁת לְ דו ִֹדי ולְ הוֹדוֹת ַּב ַּ‬ ‫המשיך המרצה ושאל‪.‬‬ ‫בעל תוקע לראש השנה‬ ‫שאל‬ ‫"תרנגולת?"‪,‬‬ ‫אֲ נִ י אֲ פִ ילו ֵמעֵ ז ַּלעֲנוֹת ֵמעֵ בֶׁ ר ל ֶַּׁדלֶׁת‪ִ " :‬הנֵה‪ִ ,‬ת ַּקנְ ִתי! אֲ נִ י ְכבָּ ר הראוי לדבר‪.‬‬ ‫יך לִ ְדפֹק?!"‬ ‫צ ִַּדיק‪ ,‬ל ָָּּמה אַּ ָּתה ַּמ ְמ ִש ְ‬ ‫הייתי‬ ‫"אותה‬ ‫הסטודנט‪,‬‬ ‫התקבצו כל יודעי תקיעה‬ ‫משאיר לעצמי!"‪...‬‬ ‫בעיר‪ ,‬הרבה רצו לזכות‬ ‫"למה?"‪ ,‬שאלו כולם‪.‬‬ ‫בזכות גדולה זו‪ ,‬לתקוע‬ ‫"אתם מוכן להתחלק באנייה ובפרה ורק על תרנגולת‬ ‫בבית מדרשו של הרב‪.‬‬ ‫מסכנה אתה לא מוכן לוותר?!"‪...‬‬ ‫בחן רבי לוי יצחק את המעמדים‪ ,‬אך לצערו איש מהם לא‬ ‫ענה להם הסטודנט בפשטות‪" :‬תבינו חברים‪ ,‬תרנגולת‬ ‫מצא חן בעיניו‪ ,‬כל אחד התחרה בשני בכח ידיעת‬ ‫יש לי‪ ,‬מה פתאום שאתחלק בה?!"‪...‬‬ ‫הכוונות והסתרים ורמזים‪.‬‬ ‫קל להמליך את הקב"ה על כולם‪ ,‬על כל העולם‪ ,‬על כל‬ ‫יום אחד בא לפניו בעל תקיעה‪ ,‬שאלו רבי לוי יצחק‬ ‫הסובב ‪ -‬החוכמה היא להמליך אותו על מה שיש לנו‪...‬‬ ‫לכוונותיו וידיעותיו‪ ,‬והלה נענה ואמר‪" :‬רבינו‪ ,‬יהודי‬ ‫אנו חוזרים אין ספור פעמים בימים אלו בתפילות‬ ‫פשוט אני שאין לי עסק בנסתרות‪ ,‬ארבע בנות לי‬ ‫לעי"נ האשה החשובה‬ ‫מרת מרים יוכבד ב"ר צבי ליבוביץ ע"ה‬ ‫כ"א מר חשון תשפ"א‬ ‫[ג]‬ ‫שהגיעו לפרקן ואין בידי להשיאן‪ .‬כשאתפלל אני עוסק בעיר הבחין האורח באדם רץ ברחוב ותוקע בחצוצרה‪.‬‬ ‫בלבי‪ :‬ריבונו של עולם‪ ,‬הריני עושה רצונך‪ ,‬מקיים לא הבין הכפרי על מה ולמה תוקעים בחצוצרה ושאל‬ ‫מצוותך‪ ,‬ותוקע בשופר‪ ,‬אף אתה עשה רצוני‪ ,‬ותאפשר לי עובר אורח‪ ,‬אך הלה מיהר ולא הייתה לו סבלנות‬ ‫להסביר באריכות‪ ,‬רק אמר בקצרה כי יש שריפה בעיר‪.‬‬ ‫להשיא את בנותי‪".‬‬ ‫אורו עיני רבי לוי יצחק‪ ,‬על אתר עמד ואמר‪" :‬אתה תתקע כוונתו הייתה שעל ידי תקיעת החצוצרה מתקבצים‬ ‫המתנדבים בכיבוי האש מכל קצוות העיר‪ ,‬יוצאים ביחד‬ ‫(תורה ועבודה)‬ ‫בבית מדרשי‪".‬‬ ‫למוקד השרפה‪ ,‬ומשתדלים לכבותה במהירות טרם‬ ‫תתפשט בכל האמצעים‬ ‫"אשרי העם יודעי‬ ‫שברשותם‪.‬‬ ‫תרועה"‬ ‫ֹשב‬ ‫וְ דו ִֹדי עו ֵֹמד מול הַּ ֶׁדלֶׁת הַּ ְנעולָּה וְ לו ֵֹחש‪" :‬ל ָָּּמה אַּ ָּתה חו ֵ‬ ‫כל זאת לא הסביר לאיש‬ ‫הרה"ק‬ ‫אמר‬ ‫ָּ‬ ‫ֶׁשאֲ נִ י ר ֹוצֶׁה או ְֹת ָּך מו ְשלָּם? אֲ נִ י ָּב ָּר ִ‬ ‫אתי או ְֹתך וְ יו ֵֹדעַּ ֶׁשאֵ ין מהעיירה‪ ,‬שחשב שזוהי‬ ‫לפני‬ ‫זי"ע‬ ‫מבארדיטשוב‬ ‫ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫לְ ך ִסכוי ַּל ֲעמֹד מול הַּ חֻ לְ שוֹת ֶׁש ְלך לְ בַּ ד‪ַּ .‬רק אֲ נִ י יָּכוֹל ַּל ֲעזֹר המצאה חדשה ‪ -‬אם יש‬ ‫התקיעות‪ :‬רבונו של‬ ‫שריפה בעיר ותוקעים‬ ‫לְ ָּך‪.‬‬ ‫עולם‪ ,‬הלא אתה ציווית‬ ‫השריפה‬ ‫בחצוצרה‪,‬‬ ‫לנו בתורתנו הקדושה רק‬ ‫ש ִתפְ ַּתח אֶׁ ת הַּ ֶׁדלֶׁת‪ .‬אֲ בָּ ל‬ ‫ש ִת ְתג ֵַּבר לְ בַּ ד‪ַּ ,‬רק ֶׁ‬ ‫אֲ נִ י ל ֹא ְמבַּ ֵקש ֶׁ‬ ‫נכבית מאליה‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫איזה תיבות ‪" -‬יום תרועה‬ ‫ש ִלי הוא אֱ ֶׁמת‪ .‬כָּל עוֹד ַּת ְמ ִשיך לְ ִהל ֵָּחם עַּ ל הָּ ָּרצוֹן‬ ‫הַּ חו ָֹּתם ֶׁ‬ ‫עם‬ ‫התמים‬ ‫שמח‬ ‫ָּ‬ ‫יהיה לכם"‪ ,‬ועל אלו‬ ‫לְ ִה ְס ַּת ֵדר ְבכֹחוֹת עַּ צְ ְמך ולְ ַּכסוֹת עַּ ל הָּ אֱ ֶׁמת ‪ -‬הַּ ֶׁדלֶׁת ל ֹא‬ ‫ההמצאה הגאונית וחשב‬ ‫המילים הקצרות דרשו‬ ‫תוכַּל לְ ִה ָּפ ַּתח‪ .‬הַּ ְס ֵכם לְ הַּ ִכיר ַּבחֻ לְ שוֹת ובָּ אֱ נו ִֹשיוֹת הַּ ְפגִ יעָּ ה להפתיע בה את בני עירו‪.‬‬ ‫ולמדו חז"ל‪ ,‬והמציאו‬ ‫ניגש לחנות וביקש‬ ‫ֶׁש ְל ָּך ְכפִ י ֶׁשהֵ ן‪".‬‬ ‫שזהו הכוונה על תקיעה‪,‬‬ ‫לקנות חצוצרה בדיוק‬ ‫שברים‪ ,‬תרועה‪ ,‬ומפני‬ ‫כמו שבידי האדם הרץ‬ ‫הספק נהגו ישראל‬ ‫ישה ברחוב ותוקע בה‪ ,‬ומכרו‬ ‫אזֶׁן ל ְַּל ִח ָּ‬ ‫ש ִנ ְד ָּרש ִמ ֶׁמנִי הוא ְקצָּת א ֶֹׁמץ לְ הַּ טוֹת ֹ‬ ‫כָּל ָּמה ֶׁ‬ ‫לתקוע מאה קולות‪ ,‬ונהגו‬ ‫לו בחפץ לב‪.‬‬ ‫ש ֵקר לְ עַּ צְ ִמי‪.‬‬‫הַּ ז ֹו ולְ הַּ פְ ִסיק לְ ַּ‬ ‫שני ימי ראש השנה בכל‬ ‫עם‬ ‫לעיירתו‬ ‫מיהר‬ ‫מקום‪,‬‬ ‫המיוחדת‪,‬‬ ‫שנָּה ֶׁשל ְב ִריחָּ ה‪ ,‬אֲ נִ י ק ֹולֵט החצוצרה‬ ‫ו ְבאֶׁ ְמצַּע הַּ ַּל ְילָּה זֶׁה קו ֶֹׁרה‪ .‬אַּ חֲ ֵרי ָּ‬ ‫נמצא מאתיים קולות‪,‬‬ ‫אֶׁ ת הַּ ְמצִ יאות הַּ ְפשוטָּ ה‪ :‬לְ ָּך ה' הַּ ְצ ָּד ָּקה וְ לָּנו ב ֶֹׁשת הַּ ָּפנִ ים‪ .‬אסף את כל בני העיירה‬ ‫באלפי אלפי שופרות‪,‬‬ ‫וסיפר להם את הסיפור‪.‬‬ ‫שה וְ חוֹסֶׁ ר אוֹנִ ים‪.‬‬ ‫ָּכל ָּמה ֶׁשיֵש לִ י ֶׁבאֶׁ ֶׁמת ז ֹו ֻחלְ ָּ‬ ‫ואלפי אלפי בתי כנסיות‪,‬‬ ‫תמהו האנשים איש אל‬ ‫במשך אלפי אלפי שנים ‪-‬‬ ‫שש ָּמהול ְב ִת ְקוָּה אֲ נִ י ְמסוֹבֵ ב אֶׁ ת הַּ ַּמפְ ֵתחַּ ‪ ,‬פו ֵֹתחַּ אֶׁ ת‬ ‫ְבחַּ ַּ‬ ‫רעהו‪ ,‬אך שמחו מאוד‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫סך הכל עולה לאלפי‬ ‫ש ֶׁדה‪ ,‬הַּ י ִָּחיד ֶׁשיָּכוֹל בגודל ההתלהבות אמר‪:‬‬ ‫שם אֶׁ ת דו ִֹדי ‪ -‬הַּ ֶׁמלֶׁך ַּב ָּ ׂ‬ ‫הַּ ֶׁדלֶׁת ו ְמגַּלֶׁה ָּ‬ ‫ַּל ֲעזֹר לִ י ְב ַּמ ַּסע הַּ חַּ יִים‪.‬‬ ‫אלפים ורבבות תקיעות‬ ‫"הבה נעשה ניסיון‪,‬‬ ‫לאין שיעור וערך‪.‬‬ ‫ותראו איך שאצליח"‪.‬‬ ‫לעומת זה‪ ,‬מה אנו‬ ‫לקח כמה גלונים בנזין‬ ‫מבקשים ממך? שתתקע‬ ‫שה עם גפרורים‪ ,‬רץ לבתי‬ ‫יך זְ דוֹנוֹת הוֹפְ כִ ים לִ זְ כֻיוֹת‪ :‬או ָֹּתה ֻחלְ ָּ‬ ‫ִפ ְתאֹם אֲ נִ י ֵמ ִבין אֵ ְ‬ ‫רק תקיעה אחת ‪" -‬תקע‬ ‫ֶׁש ִה ִפילָּה או ִֹתי שוב וָּשוב‪ִ ,‬היא ז ֹו ֶׁשג ְָּר ָּמה לִ י לְ הַּ ְס ִכים העיירה שכולם היו מעץ‪,‬‬ ‫בשופר גדול לחירותנו"!‬ ‫תבן וקש‪ ,‬ושפך את‬ ‫לִ פְ תֹחַּ אֶׁ ת הַּ ֶׁדלֶׁת ולְ הַּ כְ נִ יס אֶׁ ת דו ִֹדי אֵ לַּי!‬ ‫ודבר זה מבקשים ממך‬ ‫הבנזין הנה והנה‪ ,‬הדליק‬ ‫כל כלל ישראל‪ ,‬כל אחד‬ ‫שי ִַּציל או ִֹתי ֵמעַּ צְ ִמי; הַּ ְפחָּ ִדים גפרור אחד‪ ,‬והנה כל‬ ‫הַּ ַּכעַּ ס ֵמ ִביא או ִֹתי לִ כְ ִמיהָּ ה ֶׁ‬ ‫בפני עצמו‪ ,‬שלוש פעמים‬ ‫העיירה בערה לפניו‬ ‫י‬‫ֹת‬‫ִ‬ ‫ו‬‫א‬ ‫ֹת‬ ‫ו‬‫יא‬ ‫ב‬ ‫ִ‬ ‫מ‬ ‫ְ‬ ‫ֹת‬ ‫ו‬ ‫יל‬ ‫ְפִ‬ ‫נ‬ ‫הַּ‬ ‫וְ‬ ‫;‬ ‫גו ְֹר ִמים לִ י לְ ִה ְת ַּר ֵפק עָּ לָּיו‬ ‫בכל יום‪ ,‬זה קרוב‬ ‫כמדורת אש‪.‬‬ ‫לְ ִה ְתחַּ נֵן ֶׁש ָּיגֵן עָּ לַּי‪ .‬הַּ חֻ לְ שוֹת ֶׁש ִלי הֵ ן הַּ ַּמפְ ֵתחַּ ל ֶַּׁדלֶׁת‪.‬‬ ‫לאלפיים שנה מעת‬ ‫הוא נעמד לתקוע עם‪...‬‬ ‫חורבן בית המקדש‪,‬‬ ‫החצוצרה‪ ,‬ותקע לעיני‬ ‫ומבקשים ממך שתתקע‬ ‫כל האנשים‪ ,‬אך כמובן שכעבור עשרה רגעים לא היה‬ ‫רק תקיעה אחת ‪ -‬מדוע לא תמלא בקשתנו?‬ ‫ניכר שפעם עמדה כאן עיירה‪.‬‬ ‫דרש רבי שריה דבליצקי זצ"ל‪ :‬מעשים חיצוניים‪ ,‬אם כי אף אנו תמימים כמו האיש ההוא‪ ,‬אומרים לנו לתקוע‬ ‫ערכם רב מאוד להשפיע גם על הפנימיות‪ ,‬זה רק כשהם בשופר באלול‪ ,‬ואנחנו חושבים שעל ידי התקיעה הזו‬ ‫כבר תבוא הגאולה‪.‬‬ ‫נעשים בכוונה זאת‪.‬‬ ‫אם הם נעשים רק כמצוות אנשים מלומדה ואינם אבל בינתיים מציתים מעט 'אש' מחלוקת מכאן‪ ,‬מעט‬ ‫משפיעים על הפנימיות‪ ,‬הרינו משולים כאותו איש 'אש' לשון הרע מכאן‪ ,‬מעט רכילות מכאן‪ ,‬עד שכל הגולה‬ ‫לפנינו כמדורת אש‪ ,‬ואנחנו עומדים תוקעים‬ ‫מעיירה קטנה שהזדמן לעיר גדולה‪.‬‬ ‫לעי"נ הרה"צ‬ ‫ר' פנחס בן ר' בנימין בינוש רוזנבוים זצוק"ל‬ ‫כ"ו בניסן תשע"ז‬ ‫[ד]‬ ‫מלך מתרצה בדמעות‬ ‫ותוקעים‪.‬‬ ‫הרה"ק מסאטמאר זי"ע המשיל את הענין‪ ,‬לבן המלך‬ ‫לא לזה הייתה כוונת רבותינו שהורו לנו לתקוע באלול‪,‬‬ ‫שהורחק מבית אביו לאחר שסרח והוזהר רבות ע"י אביו‬ ‫כוונתם הייתה שעל ידי התקיעה נתעורר כולנו ביחד‬ ‫המלך‪ ,‬ולא שת לבו לכל האזהרות‪...‬‬ ‫לכבות את האשים האלה‪ ,‬אבל לא שנסתפק בתקיעה‬ ‫כעבור שנים נתעוררה האם ‪ -‬המלכה ‪ -‬בגעגועים אחר‬ ‫בעלמא כמו השוטה מהעיירה‪.‬‬ ‫בנה‪ ,‬ויצאה למסע ארוך לתור אחריו ולבקרו‪ ,‬עד‬ ‫(דרוש דרש דרשה ל)‬ ‫שהגיעה לאותה מדינה מרוחקת‪ ,‬מקום אשר הבן כלוא‬ ‫תחת בית מגודר הנעול בשלשלאות ומנעול כבד‪.‬‬ ‫"לקונה עבדיו בדין ‪ -‬לרחם עמו ביום דין"‬ ‫כאשר הגיע רבי אלימלך זי"ע לקטע זה נשא עיניו למרום מאחורי הגדר זעק הבן לאמו "זעקה גדולה ומרה"‪ ,‬כי‬ ‫ואמר‪ :‬רבש"ע‪ ,‬הרי מוזכר (קידושין כ‪ ).‬על הפסוק "כי טוב רע ומר גורלו‪ ,‬יסורים קשים ומרים נחלתו‪.‬‬ ‫לו עמך" (דברים טו)‪ :‬עמך במאכל‪ ,‬עמך במשתה – שלא כה הוסיף הבן להתחנן ולעורר רחמי אמו שתצילנו מבור‬ ‫יהיה האדון אוכל פת נקיה ונותן לעבדו פת קיבר‪ ,‬או הגלות הלזה‪...‬‬ ‫שותה יין ישן משובח ונותן לעבדו יין חדש וכו'‪ ,‬ולכן כל ותען האם המלכה‪ :‬הנה אזרוק לך מבעד לחרכים את‬ ‫המפתח‪ ,‬בו תפתח את המנעול ותצא לחופשי‪...‬‬ ‫הקונה עבד קונה אדון לעצמו‪.‬‬ ‫רבש"ע‪ ,‬קנית אותנו לעבדים (ויקרא כה)‪ ,‬אתה חייב נטל הבן את המפתח‪ ,‬הכניסו למנעול‪ ...‬ולא נפתח‪ ,‬שוב‬ ‫ניסה ולא נפתח‪...‬‬ ‫לרחם על עמך ביום דין‬ ‫זעק הבן אל אמו‪ :‬אני אנה‬ ‫כדי לקיים "כי טוב לו‬ ‫הָּ עֲלִ יוֹת וְ הַּ מו ָֹּרדוֹת הֵ ן ַּקו הַּ חַּ יִים עַּ ל הַּ מוֹנִ יטוֹר ֶׁש ִלי‪ :‬כָּל אני בא‪ ,‬הדלת והשער‬ ‫עמך" ‪ -‬עם בני ישראל‪.‬‬ ‫שב ֹו אֲ נִ י זָּקוק לְ דו ִֹדי‪ ,‬וְ כָּל עֲלִ יָּה אינם נפתחים‪ ...‬אולי אין‬ ‫נְ פִ ילָּה ְמגַּלָּה לִ י עוֹד ָּמקוֹם ֶׁ‬ ‫זה המפתח הנכון?‬ ‫ש ַּמר עָּ לַּי‪.‬‬ ‫ְמגַּלָּה לִ י עוֹד ֶׁרגַּע ֶׁשב ֹו הוא ָּ‬ ‫"כי שמע ה' אל קול‬ ‫אמרה האם‪ :‬בטוחה אני‬ ‫הנער באשר הוא שם"‬ ‫אשי ֵתבוֹת ‪ -‬אֲ נִ י שזה המפתח הנכון‪...‬‬ ‫ְכפִ י ֶׁשהָּ יָּה או ֵֹמר ַּר ִבי אָּ ֵשר פְ ַּר ְינְ ד‪" :‬אֱ ֶׁמת" ָּר ֵ‬ ‫פסוקים אלו אנו קוראים‬ ‫ש ֵקר ָּת ִמיד‪ַּ .‬רק ְכ ֶׁשאֲ נִ י ק ֹולֵט אֶׁ ת הַּ ֶׁש ֶׁקר הַּ ָּת ִמ ִידי ֶׁשל אלא שברבות השנים‬ ‫ְמ ַּ‬ ‫בראש השנה בתורה‪,‬‬ ‫שלטה החלודה במנעול‪,‬‬ ‫עַּ צְ ִמי‪ ,‬אֲ נִ י ַּמ ִגיעַּ לָּאֱ ֶׁמת‪.‬‬ ‫ודרשו חז"ל (ר"ה טז‪ :):‬אין‬ ‫ולכן אין המפתח פותח‪...‬‬ ‫דנים את האדם אלא לפי‬ ‫עצה אחת לך בני היקר‪:‬‬ ‫מעשיו של אותה שעה‪,‬‬ ‫שפוך נא דמעות כמים על‬ ‫אם כן‪ ,‬בקשתנו אנו‬ ‫ְכ ֶׁשאֶׁ ֱעמֹד ַּב ְתפִ לָּה וְ א ַֹּמר‪" :‬וְ י ֵַּדע כָּל ָּפעול ִכי אַּ ָּתה פְ עַּ לְ ת ֹו"‪ ,‬גבי המנעול‪ ,‬ובזה תוסר‬ ‫שנתאספנו בבית הכנסת‬ ‫ְכבָּ ר ל ֹא אֲ ַּכ ֵון עַּ ל אַּ חֲ ִרים א ֹו עַּ ל הָּ ע ֹולָּם ֻכל ֹו‪ ,‬אֶׁ לָּא עָּ לַּי עַּ צְ ִמי‪ .‬כל החלודה‪ ,‬ויפתח‬ ‫להתפלל ולתקוע בשופר‬ ‫המפתח את המנעול‬ ‫כמו שציוותה התורה ‪-‬‬ ‫יך לִ ְדפֹק ולְ אַּ פְ ֵשר לִ י לִ ְראוֹת ֶׁשאֲ נִי ויבוא הבן אל אמו‪...‬‬ ‫של ע ֹולָּם‪ַּ ,‬ת ְמ ִש ְ‬ ‫ִרבוֹנ ֹו ֶׁ‬ ‫אם כן תדון אותנו לפי‬ ‫ְבסַּ ְך הַּ כֹל פָּעול וִ יצור‪ ,‬וְ אַּ ָּתה הַּ פוֹעֵ ל וְ הַּ י ֹוצֵר‪ְ .‬מל ְֹך עַּ ל אף אנו אין לנו אלא‬ ‫מעשינו‪ ,‬ואל תזכור לנו‬ ‫לשטוף את שערי הלב‬ ‫הָּ ע ֹולָּם הַּ ָּקטָּ ן ֶׁש ִבי‪ ,‬וְ כַּמובָּ ן ‪ -‬עַּ ל כָּל הָּ ע ֹולָּם ֻכל ֹו‪.‬‬ ‫עוונות ראשונים‪ ,‬וכתוב‬ ‫בדמעות רותחות‪ ,‬ובזה‬ ‫אותנו בספר החיים‬ ‫יסורו כל המחיצות‬ ‫(נְ ֻקדּ וֹת ֶׁשל אוֹר ‪ְ -‬ס ּ ִּפינְ ָׁקא)‬ ‫וגזירות טובות‪ ,‬ישועות‬ ‫והחציצות‪ ,‬ונזכה לצאת‬ ‫ונחמות‪.‬‬ ‫ממאסר הגלות והצרות‪,‬‬ ‫(הרבי ר' אלימלך זי"ע)‬ ‫להתקרב אל אבינו שבשמים ולפעול שנה טובה ומתוקה‪.‬‬ ‫"כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו כן‬ ‫"אם עוונות תשמר ק‪-‬ה ה' מי יעמוד"‬ ‫תעביר ותספור נפש כל חי"‬ ‫הגה"ק בעל "קדושת לוי" המליץ פעם בראש השנה על‬ ‫יש להבין מה הדמיון בין שניהם‪.‬‬ ‫אחב"י‪ ,‬ואמר בפה קדשו‪ :‬אם עוונות תשמר ק‪-‬ה‪ ,‬אם כן‬ ‫ויש לפרש כי יש הבדל בין אם הרועה רועה צאן של אחר‪,‬‬ ‫מי יעמוד לפניך בתפילה? שהרי הקב"ה מתאווה‬ ‫ולא צאן שלו ‪ -‬ואז כשיצאו מן השורה או ינסו ללכת או‬ ‫ומשתוקק לתפילת ישראל‪ ,‬ובאם לא ימחול לנו הקב"ה‬ ‫לברוח למקום אחר‪ ,‬יכה אותם במקלו‪ ,‬משא"כ אם רועה‬ ‫עוונותינו‪ ,‬לא ימצא הקב"ה מי שיתפלל לפניו‪ ,‬כי "ולרשע‬ ‫את "צאנו" ‪ -‬אז לא יכה אותם‪ ,‬רק ירים את שבטו מעליהם‬ ‫אמר אלקים מה לך לספר חוקי"‪.‬‬ ‫ואינו מכה אותם‪ ,‬לכן מבקשים מה' שרועה את בני‬ ‫זהו שכתוב (תהלים קיט) "למשפטיך עמדו היום כי הכל‬ ‫ישראל ‪ -‬צאנו שלו ‪ -‬שלא יתן להכות אותם‪ ,‬אלא די אם‬ ‫עבדיך" ‪ -‬ואין מלך בלא עם‪ ,‬ובאם לא תרצה למחול לנו‪,‬‬ ‫יעביר תחת השבט מבלי להכותם‪.‬‬ ‫לא יהיה שום אדם בעולם שיתפלל לפניך‪ ,‬ועל כן "עשה‬ ‫(תהילתו בקהל חסידים)‬ ‫ה' למען שמך" הגדול‪ ,‬כדי שיהיה נחת רוח לפניך‪.‬‬