ילקוט מאמרים מספרי חסידות · Yalkit Ma'amurim M'sifrei Chasiddis — ראש השנה (2026-09-07)

בעזהשי"ת
ילקוט מאמרים מיוחדים
מספרי חסידות
ראש השנה
נדבת האברך החשוב
המסור בלו"נ להאיר אלפי נפשות ישראל
הרה"ח ר' יואל הלוי וואלעס שליט"א
מנהל הקו "קול דודי" ומסור לילות כימים לכל המפעלות ,ומחשובי התומכים
לרגל שמחת הבר מצוה לבנו נ"י
הבר מצוה בליל שישי הבעל"ט באולם "פארהאנד" ירושלים
בעזהשי"ת
מפתח
©
כל הזכויות שמורות
עבודת ישראל....................................ג
עבודת שני ימי ראש השנה
קדושת לוי..........................................ז
צעקת קול פשוט
שבטי ישראל 48כ"ב
050-413-1519
קודש..........................................ט זרע
הכרזת חירות מעל השעבודים על ידי תקיעת שופר
קו 'קול דודי'
מבחר שיעורים ושיחות באור החסידות
אירופה: ארה"ב: ארה"ק:
033.0551.7811 605.313.6695 035.100.200
שלוחה 11
המרכזי" שלוחה
"היכלהמרכזי -
היכל
לתרומות והערות 05041-31519
ג חסידות הנשה שאר ספרי
Lספר הק' K
עבודת ישראל
דרוש לראש השנה שחל להיות בשבת
עבודת שני ימי ראש השנה
למה תקיעת שופר אינה דוחה שבת?
המאמר שלפנינו הוא מאמר יסודי מאוד ,הפותח לנו צוהר בעבודת שני
ימי ראש השנה .הרה"ק מבאר מהי הסיבה שבראש השנה שחל להיות
בשבת לא נצרכת עבודת תקיעת שופר ,וכשחל בחול היא כן נצרכת ,וכן
פנימיות הענין למה בבית המקדש היה כן דוחה השופר את השבת.
בהקדם ביאור עבודת הימים .כמובא מהאריז"ל כי ביום א' דר"ה ממשיכים
חיות אלוקית לפנימיות העולמות ,וביום השני לחיצוניות העולמות ,הכוונה
שביום הראשון עיקר עבודתינו להשתוקק ולצעוק ולהתחנן על התגלות
כבוד מלכותו ,על התגלות הנשמה ,וביום השני על המשכת חיות אלוקית
לחלק החיצוני -הגשמי ,וממילא יומשך מזה גם כל השפעות הגשמיות.
וכח המשכת החיות הוא על ידי הצעקה והתשוקה לחיות אלוקית שהיא
בתקיעת שופר ,לכן כשחל ר"ה בשבת אין צריכים עבודת השופר ,כי מכח
קדושת השבת נמשך ממילא החיות אלוקית .אלא שא"כ למה במקדש
היו תוקעים אף בשבת ,הרי בשבת אינה נצרכת השופר ,לזה מבאר כי
במקדש מכח הקדושה היה מספיק ראש השנה להיות יום אחד ,וביום
הזה היו ממשיכים חיות לפנימיות וחיצוניות הבריאה יחד ,לכן אף שמכח
השבת היתה כבר המשכת החיות לפנימיות ,אבל עדיין נצרכת מעשה -
עבודת השופר להמשכת החיות גם לחיצוניות הבריאה .אבל שלא במקדש
שמתחלק העבודה בין שני הימים ,אין נצרך ביום הראשון את השופר
כשחל בשבת.
חסידות לארשי תדובע ספרי ד
נמצינו למדים עבודתינו בשני ימי ראש השנה ,ביום הראשון עיקר עבודתינו
להשתוקק ולצעוק על התגלות הנשמה ,להמשיך חיות אלוקית לפנימיות
הבריאה .וביום השני להשתוקק ולמצוא את חיות השי"ת גם בחיצוניות
הבריאה ,לחיות שאף החיצוניות אינה אלא חיות השי"ת ,ותכליתה לגלות
כבוד מלכותו ,ולכך גם מתפללים ביום השני על עסקי הגשמיות.
חודש ,ואל ידחה בגבולין שאין יודעין דוחה שבת או לאו
בזמנו של חודש ,דאמר רשב"י יום (ויקרא בחודש השביעי באחד לחודש
תרועה יהיה לכם ועשיתם אשה, כג ,כד) .במדרש (ויקרא רבה
מקום שהקרבנות קרבין ,עכ"ל. כט ).ר' יוחנן וריש לקיש הוו יתבין
מתקשין ואמרין ,תנינן (ר"ה כט ):יום
והענין מופלא ומוקשה מתחלה ועד טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת
סוף ,דרב כהנא לא תירץ במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה,
כלום על קושיתם ממה נפשך הנ"ל. אם דבר תורה הוא ידחה בגבולין ,אם
וגם רשב"י סתם דבריו באין מבין, אינו דבר תורה אפילו במקדש לא
דמה תלוי ענין ידיעת הקביעות לענין ידחה.
ראש השנה שחל בשבת ,כי על פי
עד דאינון יתבין ומתקשין ,עבר כהנא
ההלכה טעמא אחרינא אית בגויה
אמרין אתא מארי דשמעתא ניזיל
דאין תוקעין שמא יעבירנו ,אבל זה
ונשאל ליה ,אזלין ושאלין ליה ,אמר
הטעם לא נמצא בש"ס דילן .וגם
לון כתוב אחד אומר (שם) זכרון
צריך להבין הסמיכות דאמר רשב"י
תרועה ,וכתוב אחד אומר (במדבר כט,
יום תרועה יהיה לכם וכו' ,ומאי ענין
א) יום תרועה יהיה לכם ,הא כיצד,
זה לזה .והמפרשים שמו יד לפה ואין
בזמן שבא בשבת זכרון תרועה מזכירין
פותר מהם דבר להבין המאמר הנפלא
אבל לא תוקעין.
הזה.
ר' שמעון בר יוחאי ידחה אמר
המשכת חיות אלוקית בראש במקדש שהן יודעין זמנו של
ה חסידות הנשה שאר ספרי
כי שופר על ידי מעשה ידינו, השנה
הקדושה ממילא חיילא.
ונראה לי לבאר לפי ערכי ,על פי
נמצא כל עיקר קושיתם של ר' הקדמת האריז"ל שהאיר
יוחנן וריש לקיש במדרש עינינו ,דהנה עיקר התיקון בראש
עיקר הוא מפני מה דחי במקדש ולא השנה לעשות הנסירה על ידי השופר
יהיה תוקעין אפילו במקדש .אדהכי כידוע וכו' (כאן האריך הרה"ק על קדושת
עבר כהנא כו' ,ורמז להם כי בשבת יום השבת שמתגלה בו חיות אלוקית בעולם).
אין לתקוע מדכתיב זכרון תרועה .הא
כיצד ,כשבא בשבת דהוא יום ז' עליו ונחזור לעניננו ,כי עיקר התיקון על
נרמז ז'כרון תרועה ,מחמת דנתגלה ידי השופר לתקן בחינת
הנביעו בציור ז כנ"ל (עיין מה שכתב לעיל
אחוריים ולהיות הכל פנים בפנים,
ולהמשיך מוח חכמה (חיות אלקות בגילוי)
ביאור ענין אות ז').
לצדיק יסוד עולם (שיכירו כולם תכלית
בראשון :פנימיות ,ובשני: ומציאות כל הנבראים הגשמיים הנראים כנפרד).
חיצוניות
ועיקר התירוץ והביאור גילה רשב"י המשכת חיות אלוקית בשבת
הקדוש במאמרו שם במדרש, מעצמו
על פי שנקדים דברי האריז"ל שכתב
(ר"ה כט):ולפי זה מבואר טעם חז"ל
כי ביום ראשון דראש השנה תמיד
שעקרו מצות עשה דאורייתא
התיקון בפנימיות העולמות ,וביום שני
שלא לתקוע שופר בראש השנה שחל
בחיצוניות העולמות עי"ש ,והבן.
בשבת ,וכמו שאמרו (יבמות צ ):שב ואל
אשר לפי זה בארנו הדרך הנכון תעשה עדיף ,והגם שהטעם ניחא
לכל אדם להתפלל ביום ראשון כפשוטו ,יש לומר עוד טעם לדבריהם.
דראש השנה עיקר על תיקון הנשמה על פי מה שהבינו רז"ל על פי דרך
ועל עסקי עבודת השי"ת ,שזה אמת שמכיון שחל ראש השנה בשבת
פנימיות העולמות .וביום השני ממילא נתגלה החכמה בשבת ,כי
להתפלל על צרכיו בני חיי ומזוני, קודש הוא כנודע ,ומתפשט הנביעו
ולהשפיע לכל ישראל. בצדיק יסוד עולם כנ"ל בציור אות ז',
וממילא שאין אנו צריכין לתקיעת
חסידות לארשי תדובע ספרי ו
חודש והיו צריכין לעשות שני ימים. במקדש תוקעין לתקן החיצוניות
ממילא שלא היה בכוחם לתקן ביום ונחזור לענינינו ,דמקומו הוא מוכרע
ראשון הפנימיות והחיצוניות ,אם כן דכשהיה בית המקדש קיים
כשחל בשבת שהפנימיות ממילא ניתקן ולא עשינו רק יום אחד ראש השנה,
והחיצוניות ביום השני אז אין צריכין דמסתמא שהיה בידינו לתקן הפנימיות
לתקוע. והתיצוניות ביום ראשון ובבת אחת.
ולפי זה ניחא גם לדידן דבקיאין
בקביעא דירחא ,אלא שאנו ולפי זה ניחא ,דבבית המקדש היו
צריכין על כל פנים לעשות שני ימים תוקעין גם כשחל בשבת ,הגם
ואין בכחינו לתקן הכל בבת אחת ,לכן שהנביעו נוזלת בצדיק יסוד עולם
אין תקיעה כשחל בשבת. ואינו צריך לתיקון ,מכל מקום צריך
לתיקון חיצוניות העולמות ,אשר גם
וזה דאמר רשב"י במדרש ידחה
בשבת עצמו אינם ניתקנים כי אם
במקדש וכו' ואל ידחה בגבולין
כשיבא משיחנו ,ויעבור רוח הטומאה
שאין יודעין זמנו של חודש דאמר
מן הארץ ויתוקן הכל אי"ה .לזה אנו
רשב"י יום תרועה ועשיתם אשה
צריכין לתקוע בשופר ולתקן חיצוניות
מקום שהקרבנות קרבין עכ"ל .דהיינו
העולמות כי היה לאל ידינו לתקן
סייעתא לדבריו ,כיון שהיו שם
ביום ראשון כנ"ל.
הקרבנות קרבין בודאי היו יכולין לתקן
אפילו חיצוניות עולמות כמו שתקנו וזה היה שורש הענין ,כיון שידעו
על ידי הקרבת קרבן כנודע מספרי בבית המקדש זמנו של חודש
קדמונים .ולכן תקעו בשופר אפילו אם כן לא עשו רק יום אחד יו"ט
כשחל יום ראשון בשבת ,כי גם בשעת וממילא שהיה שם לאל ידינו לתקן
הקרבת הקרבן בכל יום תקעו בשופר אפילו החיצוניות לזה אנו צריכין
והיו יכולים לתקן על ידי הנסירה לתקוע בשופר ,מה שאין כן בגבולין
והבן. דאיכא אתרא דלא ידעי זמנו של
ז חסידות הנשה שאר ספרי
Lספר הק' K
קדושת לוי
בשם המגיד הקדוש ממעזריטש זי"ע
צעקת קול פשוט
עבודת היום לעורר את מהותינו האמיתי הדבוקה וחקוקה בו יתברך
המגיד הקדוש ממעזריטש זי"ע מלמדנו מהי עיקר העבודה בראש השנה
בכלל ,בצעקת המלך ,ובפרטות בתקיעת שופר ,אחרי שנשתקענו במעמקי
עולם הזה ,ושכחנו מי אנחנו באמת ,מגיע היום שהמלך מופיע אצלינו ,ואזי
אנו צועקים צעקת קול פשוט ,המבטא שבאמת אנו דבוקים בו יתברך,
כי אנו נשמה שהיא חלק אלוק ממעל ,וכל רצונינו הוא להיות דבוק בו,
וכשאנו מגלים את המקום הזה בנפשינו ,אזי מתעורר אצל המלך שאנו בנו
יחידו ובאמת מקושרים בו ,ומתמלא רחמים עלינו להחזירנו אליו.
וכפי שממשיך במשל השני ,שצורתינו חקוקה בכסא כבודו ,שיש לנו
נשמה קדושה שנחצב מתחת כסא הכבוד ,וזוהי באמת מציאותינו ,וכאשר
אנו מעוררים אותה ,ומופיעים אנחנו מצד מהותינו האמיתי ,אזי מתמלא
רחמים אלינו.
מהאיש האלקי קדוש מורינו ורבינו צעקת קול המבטא פנימיות
בעריש זכרונו לחיי העולם הבא, הנפש -מעורר רחמי המלך
אודות מלך אחד ששלח בנו יחידו בענין התקיעות משל נאה והוא קצת
חסידות יול תשודק ספרי ח
והנה ביום אחד שמע הבן שיבוא לארץ מרחקים על איזה טעם כמוס
המלך למדינה זו שהבן שהיה איתו.
בתוכה ,והנה כשבא המלך אז בא הבן
בתוך פלטין המלך ,וצעק בקול גדול והנה הבן הזה ברוב הימים שהורגל
ומשונה ורק בצעקת קול ,כי שכח בין אנשי הכפרים נעשה איש
הדיבור של המלך ,ואז כששמע המלך שובב ,ושכח בנימוס המלך ,ונתעבה
קולו וראה ששכח אפילו הדיבור שכלו ונתעבה טבע טבעותיו הדקים
נתמלא רחמים על בנו ,וזה ענין הקול ומזגיו הטובים ,וגם שכלו של המלכות.
של שופר.
והנה ביום המשפט של עבדי המלך הסתכל רק על צורתינו החקוקה
היו צועקין למלך רק שיתסכל בכסא כבודך
על הצורה החקוקה על הכסא שלו, ופעם אחת אמר המשל בסגנון זה
ויתמלא רחמים בעבור אהבתו אליהם, שהיה לעבדי המלך קרוב אחד
ועל דרך זה הוא ענין תקיעות שופר, מבני משפחתו ,שהיה גדול מאוד
על דרך הגמרא (חולין צא ):צורת יעקב בעיני המלך ,ומחמת גודל האהבה
אבינו חקוקה תחת כסא כבודו, שהיתה לו היה תוקע צורתו על
ודו"ק. הכסא שלו ,להסתכל תמיד על הוד
יפיו ,ותענוגי שפע עליו מידי זכרו
(קדושת לוי ,ליקוטי תורה) אותו.
ט חסידות הנשה שאר ספרי
Lספר הק' K
זרע קודש
הכרזת חירות מעל השעבודים על ידי תקיעת שופר
ואיך זה נפעל בראש השנה שחל בשבת?
ענין תקיעת שופר שאנו תוקעים בראש השנה -מבאר הרה”ק מראפשיץ
זי”ע – הוא להמשיך עלינו חירות מכל השעבודים והצמצומים של
העולם ,שגורם לצמצום והסתר אור השי”ת עלינו ,שכתוצאה מכך הם כל
הצמצומים והמצוקות בעולם.
ובראש השנה בהתחדשות הבריאה שמתעוררים הדינים והיראות בעולם,
עבודתינו על ידי תקיעת שופר לצאת לחירות מעל שעבודי עולם הזה
ולהיות אדוק וקשור רק באבינו שבשמים .ועל ידי כך נמתקים כל הדינים
ונשפע עלינו שנה טובה ומבורכת .ולכן בראש השנה שחל בשבת אין
תוקעים בשופר ,כי בשבת נשפע החירות בבחינה עוד יותר גבוהה
מבתקיעת שופר.
(ויקרא שופר תרועה וקראתם דרור' ענין השופר :חירות מכל
כה ,ט-י) ,שיובל שהיה בו חירות לכל, השעבודים
היו תוקעין בשופר לסימן חירות. (תהלים פא ,ד) בחודש שופר' 'תקעו
ראשי תיבות שבת.
כי חירות הוא דבר שאין בו צמצום,
כי כשאדם משועבד הוא בצמצום, הנה שופר היא ענין עלמא כי
שאינו יכול לעשות ולהתנהג כרצונו, דחירות ,כמו שנאמר 'והעברתם
חסידות שדוק ערז ספרי י
שנתצמצם בכל יום דברים עד שבאו רק כשהוא בן חורין אז הוא
לכלל התגלות הבריאה ,ושבת קודש בהתפשטות ,וכן מורה השופר
לא היה בו בריאה ,כי הוא בחינת אין שתוקעים בו ממקום המיצר ויוצא
סוף ברוך הוא שאין בו צמצום ,ולא הקול במקום הרחב ,וזהו מורה על
שייך בשבת קודש בריאה ,כי אין יכול חירות מכל השעבודים.
להיות בו צמצום ,והיא גם כן בחינת
חירות ,אדרבה שבת הוא בלא כלי כלל יראה :צמצום ,אהבה :חירות
(תהלים קיח,וזהו 'מן המיצר קראתי'
והוא יותר התפשטות מבחינת המרחב
ה) ,ראשי תיבות שם מע”ב
שבשופר ,שהקול נתרחב אחר
שמות 'הק”מ' הכתוב על 'ולעבדו'
כך כשיוצא מן השופר במקום הרחב
בקריאת שמע ,כי ענין עבודתו יתברך
בלא צמצום ,שעם כל זאת הוא על ידי
שמו שצריך להיות ביראה ואהבה,
כלי ,מה שאין כן בשבת קודש.
היראה הוא כמיצר וצמצום ולא כענין
השפעת החסד והמתקת הדין חירות ,כיון שברצונו לא היה מתנהג
ומבחינת החירות של שבת קודש ,וכן כן אין רצונו באמת כן ,רק שמבטל
מבחינת השופר שמורה רצונו מפני שמתירא .אבל כשהוא
חירות ,נשפע חסד גדול .כי חסד במדריגת האבה ,הוא בבחינת חירות,
הוא בחינה שהוא בלא צמצום רק כי נהנה ומתענג בעשיות מצוותיו
בהתפשטות ,ועל דרך זה פירשתי מה יתברך שמו מאוד ,ושש ושמח עליהם
שחסד נקרא גדולה ,כי הוא דבר מאוד ,עד שבלא שום סיבה שיכריח
שהוא בלא שיעור ,וכן רפואה נקראת אותו לקיימם גם כן היה מקיימם
ארוכה על דרך זה שנשפעת מעולם באהבתו אותו יתברך שמו ומצוותיו
שנקרא אריך ,שהחסדים ארוכים שם יתברך שמו ,ואז הוא בענין חירות
בלא שיעור ,ומידת הגבורה הוא והתפשטות.
בחינת צמצום ,ולכן החולה נקרא
ענין השבת -חירות בלי שום
קצירי כמו שפירשנו במקום אחר צמצום
(בשלח ,ואתחנן).
וכן ענין השבת הוא בחינת חירות
הסופי תיבות מ’תקעו בחודש ולכן והתפשטות ,כי בכל יום היה בו
בריאה ,שהבריאה היה על ידי צמצום,
אי חסידות הנשה שאר ספרי
וזהו שואמרים 'בכח גדולת ימינך' שופר’ הוא 'שור' ,גימטריא הראשי
שהוא חסד' ,תתיר צרורה' דבר תיבות של 'אנא בכח גדולת ימינך
שהוא צרור בצמצום בחינת גבורה, תתיר צרורה' ,כי על ידי השופר
'תתיר' זה שיהיה גם מידת הגבורה ושבת שמורים על החירות כנ”ל,
נמתק ובא להתפשטות. מתגברים החסדים בבחינת 'כי גבר
עלינו חסדו' (תהלים קיז ,ב).
אלפי יהודים
ילמדו ויאירו עם
המאמר שלך!
בס"ד
קנה לעצמך זכות נצחית:
בספה"ק 'מאור
עינים' עם הביאור יצירת
הנפלא 'קול דודי' פאר חסרת
שפותח את עיני אלפי תקדים:
ישראל באור החסידות
לזכותך,
לישועתך,
להשפעתך ביאור
משולב
ברוחניות
ובגשמיות
הרחבות
ביסודות
החסידות
תמצית
וסיכום
העבודה
שפתותיו למעשה
דובבות בקבר:
כשאלפי
ישראל לומדים
במאמר שלך,
הם מעוררים
את כח הצדיק,
והוא מחזיר לך
טובה וממשיך
לך ישועה!
התקשר עכשיו וקנה מאמר לזכותך:
05041-31519
