gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ילקוט מאמרים מספרי חסידות · Yalkit Ma'amurim M'sifrei Chasiddis — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: ילקוט מאמרים מספרי חסידות · Yalkit Ma'amurim M'sifrei Chasiddis

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

ילקוט מאמרים מספרי חסידות · Yalkit Ma'amurim M'sifrei Chasiddis — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫ילקוט מאמרים מיוחדים‬ ‫מספרי חסידות‬ ‫ראש השנה‬ ‫נדבת האברך החשוב‬ ‫המסור בלו"נ להאיר אלפי נפשות ישראל‬ ‫הרה"ח ר' יואל הלוי וואלעס שליט"א‬ ‫מנהל הקו "קול דודי" ומסור לילות כימים לכל המפעלות‪ ,‬ומחשובי התומכים‬ ‫לרגל שמחת הבר מצוה לבנו נ"י‬ ‫הבר מצוה בליל שישי הבעל"ט באולם "פארהאנד" ירושלים‬ ‫בעזהשי"ת‬ ‫מפתח‬ ‫©‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫עבודת ישראל‪....................................‬ג‬ ‫עבודת שני ימי ראש השנה‬ ‫קדושת לוי‪..........................................‬ז‬ ‫צעקת קול פשוט‬ ‫שבטי ישראל ‪ 48‬כ"ב‬ ‫‪050-413-1519‬‬ ‫קודש‪..........................................‬ט‬ ‫זרע‬ ‫הכרזת חירות מעל השעבודים על ידי תקיעת שופר‬ ‫קו 'קול דודי'‬ ‫מבחר שיעורים ושיחות באור החסידות‬ ‫אירופה‪:‬‬ ‫ארה"ב‪:‬‬ ‫ארה"ק‪:‬‬ ‫‪033.0551.7811‬‬ ‫‪605.313.6695‬‬ ‫‪035.100.200‬‬ ‫שלוחה ‪11‬‬ ‫המרכזי" שלוחה‬ ‫"היכלהמרכזי ‪-‬‬ ‫היכל‬ ‫לתרומות והערות ‪05041-31519‬‬ ‫ג‬ ‫חסידות‬ ‫הנשה שאר‬ ‫ספרי‬ ‫‪ L‬ספר הק' ‪K‬‬ ‫עבודת ישראל‬ ‫דרוש לראש השנה שחל להיות בשבת‬ ‫עבודת שני ימי ראש השנה‬ ‫למה תקיעת שופר אינה דוחה שבת?‬ ‫המאמר שלפנינו הוא מאמר יסודי מאוד‪ ,‬הפותח לנו צוהר בעבודת שני‬ ‫ימי ראש השנה‪ .‬הרה"ק מבאר מהי הסיבה שבראש השנה שחל להיות‬ ‫בשבת לא נצרכת עבודת תקיעת שופר‪ ,‬וכשחל בחול היא כן נצרכת‪ ,‬וכן‬ ‫פנימיות הענין למה בבית המקדש היה כן דוחה השופר את השבת‪.‬‬ ‫בהקדם ביאור עבודת הימים‪ .‬כמובא מהאריז"ל כי ביום א' דר"ה ממשיכים‬ ‫חיות אלוקית לפנימיות העולמות‪ ,‬וביום השני לחיצוניות העולמות‪ ,‬הכוונה‬ ‫שביום הראשון עיקר עבודתינו להשתוקק ולצעוק ולהתחנן על התגלות‬ ‫כבוד מלכותו‪ ,‬על התגלות הנשמה‪ ,‬וביום השני על המשכת חיות אלוקית‬ ‫לחלק החיצוני ‪ -‬הגשמי‪ ,‬וממילא יומשך מזה גם כל השפעות הגשמיות‪.‬‬ ‫וכח המשכת החיות הוא על ידי הצעקה והתשוקה לחיות אלוקית שהיא‬ ‫בתקיעת שופר‪ ,‬לכן כשחל ר"ה בשבת אין צריכים עבודת השופר‪ ,‬כי מכח‬ ‫קדושת השבת נמשך ממילא החיות אלוקית‪ .‬אלא שא"כ למה במקדש‬ ‫היו תוקעים אף בשבת‪ ,‬הרי בשבת אינה נצרכת השופר‪ ,‬לזה מבאר כי‬ ‫במקדש מכח הקדושה היה מספיק ראש השנה להיות יום אחד‪ ,‬וביום‬ ‫הזה היו ממשיכים חיות לפנימיות וחיצוניות הבריאה יחד‪ ,‬לכן אף שמכח‬ ‫השבת היתה כבר המשכת החיות לפנימיות‪ ,‬אבל עדיין נצרכת מעשה ‪-‬‬ ‫עבודת השופר להמשכת החיות גם לחיצוניות הבריאה‪ .‬אבל שלא במקדש‬ ‫שמתחלק העבודה בין שני הימים‪ ,‬אין נצרך ביום הראשון את השופר‬ ‫כשחל בשבת‪.‬‬ ‫חסידות‬ ‫לארשי תדובע‬ ‫ספרי‬ ‫ד‬ ‫נמצינו למדים עבודתינו בשני ימי ראש השנה‪ ,‬ביום הראשון עיקר עבודתינו‬ ‫להשתוקק ולצעוק על התגלות הנשמה‪ ,‬להמשיך חיות אלוקית לפנימיות‬ ‫הבריאה‪ .‬וביום השני להשתוקק ולמצוא את חיות השי"ת גם בחיצוניות‬ ‫הבריאה‪ ,‬לחיות שאף החיצוניות אינה אלא חיות השי"ת‪ ,‬ותכליתה לגלות‬ ‫כבוד מלכותו‪ ,‬ולכך גם מתפללים ביום השני על עסקי הגשמיות‪.‬‬ ‫חודש‪ ,‬ואל ידחה בגבולין שאין יודעין‬ ‫דוחה שבת או לאו‬ ‫בזמנו של חודש‪ ,‬דאמר רשב"י יום‬ ‫(ויקרא‬ ‫בחודש השביעי באחד לחודש‬ ‫תרועה יהיה לכם ועשיתם אשה‪,‬‬ ‫כג‪ ,‬כד)‪ .‬במדרש (ויקרא רבה‬ ‫מקום שהקרבנות קרבין‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כט‪ ).‬ר' יוחנן וריש לקיש הוו יתבין‬ ‫מתקשין ואמרין‪ ,‬תנינן (ר"ה כט‪ ):‬יום‬ ‫והענין מופלא ומוקשה מתחלה ועד‬ ‫טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת‬ ‫סוף‪ ,‬דרב כהנא לא תירץ‬ ‫במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה‪,‬‬ ‫כלום על קושיתם ממה נפשך הנ"ל‪.‬‬ ‫אם דבר תורה הוא ידחה בגבולין‪ ,‬אם‬ ‫וגם רשב"י סתם דבריו באין מבין‪,‬‬ ‫אינו דבר תורה אפילו במקדש לא‬ ‫דמה תלוי ענין ידיעת הקביעות לענין‬ ‫ידחה‪.‬‬ ‫ראש השנה שחל בשבת‪ ,‬כי על פי‬ ‫עד דאינון יתבין ומתקשין‪ ,‬עבר כהנא‬ ‫ההלכה טעמא אחרינא אית בגויה‬ ‫אמרין אתא מארי דשמעתא ניזיל‬ ‫דאין תוקעין שמא יעבירנו‪ ,‬אבל זה‬ ‫ונשאל ליה‪ ,‬אזלין ושאלין ליה‪ ,‬אמר‬ ‫הטעם לא נמצא בש"ס דילן‪ .‬וגם‬ ‫לון כתוב אחד אומר (שם) זכרון‬ ‫צריך להבין הסמיכות דאמר רשב"י‬ ‫תרועה‪ ,‬וכתוב אחד אומר (במדבר כט‪,‬‬ ‫יום תרועה יהיה לכם וכו'‪ ,‬ומאי ענין‬ ‫א) יום תרועה יהיה לכם‪ ,‬הא כיצד‪,‬‬ ‫זה לזה‪ .‬והמפרשים שמו יד לפה ואין‬ ‫בזמן שבא בשבת זכרון תרועה מזכירין‬ ‫פותר מהם דבר להבין המאמר הנפלא‬ ‫אבל לא תוקעין‪.‬‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫ר' שמעון בר יוחאי ידחה‬ ‫אמר‬ ‫המשכת חיות אלוקית בראש‬ ‫במקדש שהן יודעין זמנו של‬ ‫ה‬ ‫חסידות‬ ‫הנשה שאר‬ ‫ספרי‬ ‫כי‬ ‫שופר על ידי מעשה ידינו‪,‬‬ ‫השנה‬ ‫הקדושה ממילא חיילא‪.‬‬ ‫ונראה לי לבאר לפי ערכי‪ ,‬על פי‬ ‫נמצא כל עיקר קושיתם של ר'‬ ‫הקדמת האריז"ל שהאיר‬ ‫יוחנן וריש לקיש במדרש‬ ‫עינינו‪ ,‬דהנה עיקר התיקון בראש‬ ‫עיקר הוא מפני מה דחי במקדש ולא‬ ‫השנה לעשות הנסירה על ידי השופר‬ ‫יהיה תוקעין אפילו במקדש‪ .‬אדהכי‬ ‫כידוע וכו' (כאן האריך הרה"ק על קדושת‬ ‫עבר כהנא כו'‪ ,‬ורמז להם כי בשבת‬ ‫יום השבת שמתגלה בו חיות אלוקית בעולם)‪.‬‬ ‫אין לתקוע מדכתיב זכרון תרועה‪ .‬הא‬ ‫כיצד‪ ,‬כשבא בשבת דהוא יום ז' עליו‬ ‫ונחזור לעניננו‪ ,‬כי עיקר התיקון על‬ ‫נרמז ז'כרון תרועה‪ ,‬מחמת דנתגלה‬ ‫ידי השופר לתקן בחינת‬ ‫הנביעו בציור ז כנ"ל (עיין מה שכתב לעיל‬ ‫אחוריים ולהיות הכל פנים בפנים‪,‬‬ ‫ולהמשיך מוח חכמה (חיות אלקות בגילוי)‬ ‫ביאור ענין אות ז')‪.‬‬ ‫לצדיק יסוד עולם (שיכירו כולם תכלית‬ ‫בראשון‪ :‬פנימיות‪ ,‬ובשני‪:‬‬ ‫ומציאות כל הנבראים הגשמיים הנראים כנפרד)‪.‬‬ ‫חיצוניות‬ ‫ועיקר התירוץ והביאור גילה רשב"י‬ ‫המשכת חיות אלוקית בשבת‬ ‫הקדוש במאמרו שם במדרש‪,‬‬ ‫מעצמו‬ ‫על פי שנקדים דברי האריז"ל שכתב‬ ‫(ר"ה כט‪):‬‬‫ולפי זה מבואר טעם חז"ל‬ ‫כי ביום ראשון דראש השנה תמיד‬ ‫שעקרו מצות עשה דאורייתא‬ ‫התיקון בפנימיות העולמות‪ ,‬וביום שני‬ ‫שלא לתקוע שופר בראש השנה שחל‬ ‫בחיצוניות העולמות עי"ש‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫בשבת‪ ,‬וכמו שאמרו (יבמות צ‪ ):‬שב ואל‬ ‫אשר לפי זה בארנו הדרך הנכון‬ ‫תעשה עדיף‪ ,‬והגם שהטעם ניחא‬ ‫לכל אדם להתפלל ביום ראשון‬ ‫כפשוטו‪ ,‬יש לומר עוד טעם לדבריהם‪.‬‬ ‫דראש השנה עיקר על תיקון הנשמה‬ ‫על פי מה שהבינו רז"ל על פי דרך‬ ‫ועל עסקי עבודת השי"ת‪ ,‬שזה‬ ‫אמת שמכיון שחל ראש השנה בשבת‬ ‫פנימיות העולמות‪ .‬וביום השני‬ ‫ממילא נתגלה החכמה בשבת‪ ,‬כי‬ ‫להתפלל על צרכיו בני חיי ומזוני‪,‬‬ ‫קודש הוא כנודע‪ ,‬ומתפשט הנביעו‬ ‫ולהשפיע לכל ישראל‪.‬‬ ‫בצדיק יסוד עולם כנ"ל בציור אות ז'‪,‬‬ ‫וממילא שאין אנו צריכין לתקיעת‬ ‫חסידות‬ ‫לארשי תדובע‬ ‫ספרי‬ ‫ו‬ ‫חודש והיו צריכין לעשות שני ימים‪.‬‬ ‫במקדש תוקעין לתקן החיצוניות‬ ‫ממילא שלא היה בכוחם לתקן ביום‬ ‫ונחזור לענינינו‪ ,‬דמקומו הוא מוכרע‬ ‫ראשון הפנימיות והחיצוניות‪ ,‬אם כן‬ ‫דכשהיה בית המקדש קיים‬ ‫כשחל בשבת שהפנימיות ממילא ניתקן‬ ‫ולא עשינו רק יום אחד ראש השנה‪,‬‬ ‫והחיצוניות ביום השני אז אין צריכין‬ ‫דמסתמא שהיה בידינו לתקן הפנימיות‬ ‫לתקוע‪.‬‬ ‫והתיצוניות ביום ראשון ובבת אחת‪.‬‬ ‫ולפי זה ניחא גם לדידן דבקיאין‬ ‫בקביעא דירחא‪ ,‬אלא שאנו‬ ‫ולפי זה ניחא‪ ,‬דבבית המקדש היו‬ ‫צריכין על כל פנים לעשות שני ימים‬ ‫תוקעין גם כשחל בשבת‪ ,‬הגם‬ ‫ואין בכחינו לתקן הכל בבת אחת‪ ,‬לכן‬ ‫שהנביעו נוזלת בצדיק יסוד עולם‬ ‫אין תקיעה כשחל בשבת‪.‬‬ ‫ואינו צריך לתיקון‪ ,‬מכל מקום צריך‬ ‫לתיקון חיצוניות העולמות‪ ,‬אשר גם‬ ‫וזה דאמר רשב"י במדרש ידחה‬ ‫בשבת עצמו אינם ניתקנים כי אם‬ ‫במקדש וכו' ואל ידחה בגבולין‬ ‫כשיבא משיחנו‪ ,‬ויעבור רוח הטומאה‬ ‫שאין יודעין זמנו של חודש דאמר‬ ‫מן הארץ ויתוקן הכל אי"ה‪ .‬לזה אנו‬ ‫רשב"י יום תרועה ועשיתם אשה‬ ‫צריכין לתקוע בשופר ולתקן חיצוניות‬ ‫מקום שהקרבנות קרבין עכ"ל‪ .‬דהיינו‬ ‫העולמות כי היה לאל ידינו לתקן‬ ‫סייעתא לדבריו‪ ,‬כיון שהיו שם‬ ‫ביום ראשון כנ"ל‪.‬‬ ‫הקרבנות קרבין בודאי היו יכולין לתקן‬ ‫אפילו חיצוניות עולמות כמו שתקנו‬ ‫וזה היה שורש הענין‪ ,‬כיון שידעו‬ ‫על ידי הקרבת קרבן כנודע מספרי‬ ‫בבית המקדש זמנו של חודש‬ ‫קדמונים‪ .‬ולכן תקעו בשופר אפילו‬ ‫אם כן לא עשו רק יום אחד יו"ט‬ ‫כשחל יום ראשון בשבת‪ ,‬כי גם בשעת‬ ‫וממילא שהיה שם לאל ידינו לתקן‬ ‫הקרבת הקרבן בכל יום תקעו בשופר‬ ‫אפילו החיצוניות לזה אנו צריכין‬ ‫והיו יכולים לתקן על ידי הנסירה‬ ‫לתקוע בשופר‪ ,‬מה שאין כן בגבולין‬ ‫והבן‪.‬‬ ‫דאיכא אתרא דלא ידעי זמנו של‬ ‫ז‬ ‫חסידות‬ ‫הנשה שאר‬ ‫ספרי‬ ‫‪ L‬ספר הק' ‪K‬‬ ‫קדושת לוי‬ ‫בשם המגיד הקדוש ממעזריטש זי"ע‬ ‫צעקת קול פשוט‬ ‫עבודת היום לעורר את מהותינו האמיתי הדבוקה וחקוקה בו יתברך‬ ‫המגיד הקדוש ממעזריטש זי"ע מלמדנו מהי עיקר העבודה בראש השנה‬ ‫בכלל‪ ,‬בצעקת המלך‪ ,‬ובפרטות בתקיעת שופר‪ ,‬אחרי שנשתקענו במעמקי‬ ‫עולם הזה‪ ,‬ושכחנו מי אנחנו באמת‪ ,‬מגיע היום שהמלך מופיע אצלינו‪ ,‬ואזי‬ ‫אנו צועקים צעקת קול פשוט‪ ,‬המבטא שבאמת אנו דבוקים בו יתברך‪,‬‬ ‫כי אנו נשמה שהיא חלק אלוק ממעל‪ ,‬וכל רצונינו הוא להיות דבוק בו‪,‬‬ ‫וכשאנו מגלים את המקום הזה בנפשינו‪ ,‬אזי מתעורר אצל המלך שאנו בנו‬ ‫יחידו ובאמת מקושרים בו‪ ,‬ומתמלא רחמים עלינו להחזירנו אליו‪.‬‬ ‫וכפי שממשיך במשל השני‪ ,‬שצורתינו חקוקה בכסא כבודו‪ ,‬שיש לנו‬ ‫נשמה קדושה שנחצב מתחת כסא הכבוד‪ ,‬וזוהי באמת מציאותינו‪ ,‬וכאשר‬ ‫אנו מעוררים אותה‪ ,‬ומופיעים אנחנו מצד מהותינו האמיתי‪ ,‬אזי מתמלא‬ ‫רחמים אלינו‪.‬‬ ‫מהאיש האלקי קדוש מורינו ורבינו‬ ‫צעקת קול המבטא פנימיות‬ ‫בעריש זכרונו לחיי העולם הבא‪,‬‬ ‫הנפש ‪ -‬מעורר רחמי המלך‬ ‫אודות מלך אחד ששלח בנו יחידו‬ ‫בענין התקיעות משל נאה והוא קצת‬ ‫חסידות‬ ‫יול תשודק‬ ‫ספרי‬ ‫ח‬ ‫והנה ביום אחד שמע הבן שיבוא‬ ‫לארץ מרחקים על איזה טעם כמוס‬ ‫המלך למדינה זו שהבן‬ ‫שהיה איתו‪.‬‬ ‫בתוכה‪ ,‬והנה כשבא המלך אז בא הבן‬ ‫בתוך פלטין המלך‪ ,‬וצעק בקול גדול‬ ‫והנה הבן הזה ברוב הימים שהורגל‬ ‫ומשונה ורק בצעקת קול‪ ,‬כי שכח‬ ‫בין אנשי הכפרים נעשה איש‬ ‫הדיבור של המלך‪ ,‬ואז כששמע המלך‬ ‫שובב‪ ,‬ושכח בנימוס המלך‪ ,‬ונתעבה‬ ‫קולו וראה ששכח אפילו הדיבור‬ ‫שכלו ונתעבה טבע טבעותיו הדקים‬ ‫נתמלא רחמים על בנו‪ ,‬וזה ענין הקול‬ ‫ומזגיו הטובים‪ ,‬וגם שכלו של המלכות‪.‬‬ ‫של שופר‪.‬‬ ‫והנה ביום המשפט של עבדי המלך‬ ‫הסתכל רק על צורתינו החקוקה‬ ‫היו צועקין למלך רק שיתסכל‬ ‫בכסא כבודך‬ ‫על הצורה החקוקה על הכסא שלו‪,‬‬ ‫ופעם אחת אמר המשל בסגנון זה‬ ‫ויתמלא רחמים בעבור אהבתו אליהם‪,‬‬ ‫שהיה לעבדי המלך קרוב אחד‬ ‫ועל דרך זה הוא ענין תקיעות שופר‪,‬‬ ‫מבני משפחתו‪ ,‬שהיה גדול מאוד‬ ‫על דרך הגמרא (חולין צא‪ ):‬צורת יעקב‬ ‫בעיני המלך‪ ,‬ומחמת גודל האהבה‬ ‫אבינו חקוקה תחת כסא כבודו‪,‬‬ ‫שהיתה לו היה תוקע צורתו על‬ ‫ודו"ק‪.‬‬ ‫הכסא שלו‪ ,‬להסתכל תמיד על הוד‬ ‫יפיו‪ ,‬ותענוגי שפע עליו מידי זכרו‬ ‫(קדושת לוי‪ ,‬ליקוטי תורה)‬ ‫אותו‪.‬‬ ‫ט‬ ‫חסידות‬ ‫הנשה שאר‬ ‫ספרי‬ ‫‪ L‬ספר הק' ‪K‬‬ ‫זרע קודש‬ ‫הכרזת חירות מעל השעבודים על ידי תקיעת שופר‬ ‫ואיך זה נפעל בראש השנה שחל בשבת?‬ ‫ענין תקיעת שופר שאנו תוקעים בראש השנה ‪ -‬מבאר הרה”ק מראפשיץ‬ ‫זי”ע – הוא להמשיך עלינו חירות מכל השעבודים והצמצומים של‬ ‫העולם‪ ,‬שגורם לצמצום והסתר אור השי”ת עלינו‪ ,‬שכתוצאה מכך הם כל‬ ‫הצמצומים והמצוקות בעולם‪.‬‬ ‫ובראש השנה בהתחדשות הבריאה שמתעוררים הדינים והיראות בעולם‪,‬‬ ‫עבודתינו על ידי תקיעת שופר לצאת לחירות מעל שעבודי עולם הזה‬ ‫ולהיות אדוק וקשור רק באבינו שבשמים‪ .‬ועל ידי כך נמתקים כל הדינים‬ ‫ונשפע עלינו שנה טובה ומבורכת‪ .‬ולכן בראש השנה שחל בשבת אין‬ ‫תוקעים בשופר‪ ,‬כי בשבת נשפע החירות בבחינה עוד יותר גבוהה‬ ‫מבתקיעת שופר‪.‬‬ ‫(ויקרא‬ ‫שופר תרועה וקראתם דרור'‬ ‫ענין השופר‪ :‬חירות מכל‬ ‫כה‪ ,‬ט‪-‬י)‪ ,‬שיובל שהיה בו חירות לכל‪,‬‬ ‫השעבודים‬ ‫היו תוקעין בשופר לסימן חירות‪.‬‬ ‫(תהלים פא‪ ,‬ד)‬ ‫בחודש שופר'‬ ‫'תקעו‬ ‫ראשי תיבות שבת‪.‬‬ ‫כי חירות הוא דבר שאין בו צמצום‪,‬‬ ‫כי כשאדם משועבד הוא בצמצום‪,‬‬ ‫הנה שופר היא ענין עלמא‬ ‫כי‬ ‫שאינו יכול לעשות ולהתנהג כרצונו‪,‬‬ ‫דחירות‪ ,‬כמו שנאמר 'והעברתם‬ ‫חסידות‬ ‫שדוק ערז‬ ‫ספרי‬ ‫י‬ ‫שנתצמצם בכל יום דברים עד שבאו‬ ‫רק כשהוא בן חורין אז הוא‬ ‫לכלל התגלות הבריאה‪ ,‬ושבת קודש‬ ‫בהתפשטות‪ ,‬וכן מורה השופר‬ ‫לא היה בו בריאה‪ ,‬כי הוא בחינת אין‬ ‫שתוקעים בו ממקום המיצר ויוצא‬ ‫סוף ברוך הוא שאין בו צמצום‪ ,‬ולא‬ ‫הקול במקום הרחב‪ ,‬וזהו מורה על‬ ‫שייך בשבת קודש בריאה‪ ,‬כי אין יכול‬ ‫חירות מכל השעבודים‪.‬‬ ‫להיות בו צמצום‪ ,‬והיא גם כן בחינת‬ ‫חירות‪ ,‬אדרבה שבת הוא בלא כלי כלל‬ ‫יראה‪ :‬צמצום‪ ,‬אהבה‪ :‬חירות‬ ‫(תהלים קיח‪,‬‬‫וזהו 'מן המיצר קראתי'‬ ‫והוא יותר התפשטות מבחינת המרחב‬ ‫ה)‪ ,‬ראשי תיבות שם מע”ב‬ ‫שבשופר‪ ,‬שהקול נתרחב אחר‬ ‫שמות 'הק”מ' הכתוב על 'ולעבדו'‬ ‫כך כשיוצא מן השופר במקום הרחב‬ ‫בקריאת שמע‪ ,‬כי ענין עבודתו יתברך‬ ‫בלא צמצום‪ ,‬שעם כל זאת הוא על ידי‬ ‫שמו שצריך להיות ביראה ואהבה‪,‬‬ ‫כלי‪ ,‬מה שאין כן בשבת קודש‪.‬‬ ‫היראה הוא כמיצר וצמצום ולא כענין‬ ‫השפעת החסד והמתקת הדין‬ ‫חירות‪ ,‬כיון שברצונו לא היה מתנהג‬ ‫ומבחינת החירות של שבת קודש‪ ,‬וכן‬ ‫כן אין רצונו באמת כן‪ ,‬רק שמבטל‬ ‫מבחינת השופר שמורה‬ ‫רצונו מפני שמתירא‪ .‬אבל כשהוא‬ ‫חירות‪ ,‬נשפע חסד גדול‪ .‬כי חסד‬ ‫במדריגת האבה‪ ,‬הוא בבחינת חירות‪,‬‬ ‫הוא בחינה שהוא בלא צמצום רק‬ ‫כי נהנה ומתענג בעשיות מצוותיו‬ ‫בהתפשטות‪ ,‬ועל דרך זה פירשתי מה‬ ‫יתברך שמו מאוד‪ ,‬ושש ושמח עליהם‬ ‫שחסד נקרא גדולה‪ ,‬כי הוא דבר‬ ‫מאוד‪ ,‬עד שבלא שום סיבה שיכריח‬ ‫שהוא בלא שיעור‪ ,‬וכן רפואה נקראת‬ ‫אותו לקיימם גם כן היה מקיימם‬ ‫ארוכה על דרך זה שנשפעת מעולם‬ ‫באהבתו אותו יתברך שמו ומצוותיו‬ ‫שנקרא אריך‪ ,‬שהחסדים ארוכים שם‬ ‫יתברך שמו‪ ,‬ואז הוא בענין חירות‬ ‫בלא שיעור‪ ,‬ומידת הגבורה הוא‬ ‫והתפשטות‪.‬‬ ‫בחינת צמצום‪ ,‬ולכן החולה נקרא‬ ‫ענין השבת ‪ -‬חירות בלי שום‬ ‫קצירי כמו שפירשנו במקום אחר‬ ‫צמצום‬ ‫(בשלח‪ ,‬ואתחנן)‪.‬‬ ‫וכן ענין השבת הוא בחינת חירות‬ ‫הסופי תיבות מ’תקעו בחודש‬ ‫ולכן‬ ‫והתפשטות‪ ,‬כי בכל יום היה בו‬ ‫בריאה‪ ,‬שהבריאה היה על ידי צמצום‪,‬‬ ‫אי‬ ‫חסידות‬ ‫הנשה שאר‬ ‫ספרי‬ ‫וזהו שואמרים 'בכח גדולת ימינך'‬ ‫שופר’ הוא 'שור'‪ ,‬גימטריא הראשי‬ ‫שהוא חסד‪' ,‬תתיר צרורה' דבר‬ ‫תיבות של 'אנא בכח גדולת ימינך‬ ‫שהוא צרור בצמצום בחינת גבורה‪,‬‬ ‫תתיר צרורה'‪ ,‬כי על ידי השופר‬ ‫'תתיר' זה שיהיה גם מידת הגבורה‬ ‫ושבת שמורים על החירות כנ”ל‪,‬‬ ‫נמתק ובא להתפשטות‪.‬‬ ‫מתגברים החסדים בבחינת 'כי גבר‬ ‫עלינו חסדו' (תהלים קיז‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫אלפי יהודים‬ ‫ילמדו ויאירו עם‬ ‫המאמר שלך!‬ ‫בס"ד‬ ‫קנה לעצמך זכות נצחית‪:‬‬ ‫בספה"ק 'מאור‬ ‫עינים' עם הביאור‬ ‫יצירת‬ ‫הנפלא 'קול דודי'‬ ‫פאר חסרת‬ ‫שפותח את עיני אלפי‬ ‫תקדים‪:‬‬ ‫ישראל באור החסידות‬ ‫לזכותך‪,‬‬ ‫לישועתך‪,‬‬ ‫להשפעתך‬ ‫ביאור‬ ‫משולב‬ ‫ברוחניות‬ ‫ובגשמיות‬ ‫הרחבות‬ ‫ביסודות‬ ‫החסידות‬ ‫תמצית‬ ‫וסיכום‬ ‫העבודה‬ ‫שפתותיו‬ ‫למעשה‬ ‫דובבות בקבר‪:‬‬ ‫כשאלפי‬ ‫ישראל לומדים‬ ‫במאמר שלך‪,‬‬ ‫הם מעוררים‬ ‫את כח הצדיק‪,‬‬ ‫והוא מחזיר לך‬ ‫טובה וממשיך‬ ‫לך ישועה!‬ ‫התקשר עכשיו וקנה מאמר לזכותך‪:‬‬ ‫‪05041-31519‬‬