בנתיבות החיים · B'nisivis Hachaim — ראש השנה (2026-09-07)

נקודות למחשבה :פנינים יקרים בשערים נבחרים – ראש השנה תשפ"ז
מאת הרב יעקב יוסף ווייס שליט"א
מחבר סדרת הספרים 'בנתיבות החיים' ,משפיע ומחנך בעיה"ת מאנסי יצ"ו
****
****** ***** מאמר :יוֹם ְּּתרו ָּעה יִ ְּהיֶ ה ָלכֶ ם
טהרת הלב ,קול השופר ,קדושת השבת וביטול הקטרוג
במשך השנה,ולהכריז :הוא אבינו ,אתה הוא מלכנו ,ואין לנו מלך אלא אתה,
סיומה של שנה אחת ובפתחה של שנה טובה ומתחדשת ,אנו באים להמליך מחדש את השי״ת אתה
בתוכניותיו ,ברצונותיו ובצרכיו ,עד שלעיתים
הטרדות ,הניסיונות והמניעות ,עלול האדם לשכוח שהכול מאתו יתברך ,שהכול שייך לו ושהוא לבדו אדון הכול .האדם מתרגל לעסוק
המלך ומכניע לפניו את מחשבותיו ,רצונותיו וכל ענייניו .כל הכוחות הפרטיים ,החשבונות
מרוצתו,
נזכראתמיהו
לו שהוא מנהל את חייו בכוח עצמו .אולם בהגיע ראש השנה הוא עוצר
המשפט ,ועיקר האדם ,וממנו נמשכת הנהגת כל איברי הגוף ,כך ראש השנה הוא הראש של השנה כולה ,וממנו נמשכת שהראש הוא
המלךכשםו
והשאיפות מתבטלים לפניהמלך הקדוש
לרצונאלא להכניע את
אינה לכוף את רצונו נו,עבודתנ
ה .ביום זה אנו מבקשים להעמיד את ה״ראש״ במקומו הנכון :להכיר שהשי״ת הוא המנהיג ,שכל חיינו תלויים בו ,ושעיקר ו
באמת :לא רק להכריז בפה שהוא המלך ,אלא למסור לפניו את ה״אני״ ,את הרצונות ואת כל הנהגת החיים ,עד שיהיו מחשבתנו, יתברך,
המלכת ה׳
אל רצונו
זוהי
רצוננו ,לזככו ולכוונו
תפילתנו ומעשינו מכוונים לרצונו של המלך הקדוש.
כוונת הבקשה רק שהקב״ה ימלא את אשר יט ,טו'),
צּורי ְו ֹגאֲלִ י״ (תהליםאין
לִבי לְפָ נֶיָך ה׳ ִ
לְרצֹון ִא ְמ ֵרי ִפי וְהֶ גְ יֹון ִ
הפסוק:יּו ָ
בביאור ״י ְִהיסוד נפלא בעניין זה כתבמו"ז הקדושת לוי (לר"ה)
רצונך ,וחכמתך העליונה .אינני מבקש שתעשה דווקא כפי ״לפניך ה׳״
—שמה שאני מבקש יהיה בהתאם למה שהוא כפי רצון
יהיפי״
״יהיו לרצון אמרי
ביקשנו בתפילתנו .עומק התפילה הוא :
ת:עַ ׂש ְת ִפל ְָתָך ֶקבַ ע ,אֶ לָא ַרחֲ ִמים וְתַ חֲ נּונִים
חז״ל
את מאמר״אַ ל ַמצומצם ,אלא שרצוני ותפילתי יתאחדו עם מה שאתה ,ריבונו של עולם ,יודע שהוא טוב ונכון עבורי,ועל דרך זו מבאר
בתפילתו שכך וכך מוכרח להיות ,מפני שכך הוא רוצה ומבין .אל יבוא לפני הקב״ה כאילו עליו להורות לו כיצד להנהיג את קבע״— האדם
תפילתך
תעשיקבע
״אל') אל
לִפנֵי הַ מָ קֹום״ (אבות ב ,יג
ְ
האדם ,רשאי ואף מצּווה לפרט את צרכיו, המקום״השי״ת חסד ורחמים ,ובד בבד ימסור את התוצאה לחכמתו ולטובו של הבורא שיבקש מאת
״רחמים ותחנונים לפני
העולם .אלא תהיה תפילתו
עשה עמי כפי חסדך וכפי רחמיך ,ולא רק אנארך,ת לבו; אולם בעומק תפילתו עליו לומר :ריבונו של עולם ,אתה יודע מהי הישועה האמיתית עבורי ,מתי היא צריכה לבוא ובאיזו ד
כפי השגתי המצומצמת.
מבקשים את צרכינו ומפרטים לפניו אנוברך,
הקב״ה בראש השנה .מלכות שמים אינה מתבטאת רק באמירת פסוקי מלכויות ,אלא בנכונות הפנימית למסור את רצוננו לרצונו ית
ראש השנה הוא מכריזיםהמלך ,ואתה לבדו יודע מהו הטוב האמיתי עבורנו,
ת לבנו ,אך איננו קובעים לפניו כיצד מוכרחים הדברים להתנהל .אנו מתפללים בכל לב ,ובה בעת אתה
מ לשוב אל בוראו ולהכיר שאין לו כוחשנתו,
ממליכים מחדש את הקב״ה על העולם כולו ועל כל פרטי חיינו .עבודת היום מתבטאת במיוחד בקול השופר ,הקורא לאדם להתעורר
כדי—שיעלה זיכרונכם לפני לטובה; ובמה? — שתמליכוני עליכם; זיכרונותחז״ל:לפני בראש השנה מלכויות ,זיכרונות ושופרות :מלכויותכדי
״אמרו
וחיים אלא מאתו יתברך .וכך אמרו
נפח״ :מוציא את נשימתו מתוכו ומפנימיותו.
מתוכיההנופח ״מאן דנפח—אינו רק קול הנשמע באוזן .הוא נשימה היוצאת מפנימיות האדם ,ועל דרך הלשוןהשופרטז,). אולם
ראש השנה בשופר״ (
תיקון,השופר אינו רק מעורר את האדם
השופר מגלה את קולו הפנימי של הלב ,את הנקודה היהודית הטהורה המבקשת את השי״ת ,אף בשעה שהמעשים עדיין טעונים קול
ושב אל האמת הפשוטה:אני נברא— ם מפשיט ממנו את כל החשבונות על דא ועל הא .לרגע אחד משתתקים כל הקולות ,הרצונות והחשבונות הפרטיים ,והאדם כולו מתבטל
ואתה יודע מה טוב עבורי.
ואתה מלכי; אני מבקש—ואתה בוראי; אני עבד—
האדם מכל מלאכתו ומעמיד את עצמו כאילו כל מלאכתו עשויה .הבריאה כולה חדלה מעשייתה ׁש״ ,
שובת
יוםוַיִ נָפַ
השנה חל יומו הראשון של ראש השנה בשבת קודש,שבת היאשבו״
רגע,בשבת אין אנו צריכים לעורר את אותה הכנעה דווקא ממילא,
לפני בוראה; האדם מניח מידו את כוח הפעולה ומעיד שהקב״ה לבדו ברא את העולם ,מחיה אותו ומנהיגו בכל
שהשמשמיע בימות החול :עצורופר; קדושת השבת עצמה מעוררת את נקודת הלב ומביאה את האדם אל הביטול וההמלכה .השבת משמיעה בתוך נשמתו את הקריאה ופר
בעזרת ה׳ ,שתיקת השופר בשבת אינה בבחינת העדר וחיסרון ,אלא צורה פנימית ונעלית של קיום רצון הוא המלך, שיתבאר
ה׳
והכר כי
ת מרוצתך ,הנח את מלאכתך ,בטל את תחושת כוחךכפי
שתיקתו,השנה חל בשבת מתגלה חידוש גדול :דווקא ביום שבו השופר הוא עיקר עבודת כאשר ראש
תים אנו ממליכים את הקב״ה בקול השופר ,ולעיתים אנו ממליכים אותו באמצעות
גם שותקים כאשר חכמי התורה הורו לנו לתקוע;
ניחים אותו מידינו ואיננו תוקעים בו מחוץ למקדש .בכך מגיעה ההמלכה לשיאה .לא זו בלבד שאנו תוקעים כאשר נצטווינו אנו
יתברך ,איננו מבקשים רק שהקב״ה ימלא את רצוננו; אנו מבקשים שרצוננו יתמלא ברצונו . לרצונו השנה
ביטול רצוננו בראש שופר הוהן שתיקתו מבטאים אותה הכנעה—
לשתוק .הן קול
שלמה,עדיין יש להבין :כיצד ייתכן שחכמים
אמת :להתפלל בכל הלב ,לבקש רחמים וחסדים ,ובד בבד לדעת כי אבינו שבשמים הוא גם מלכנו ,והוא לבדו יודע מהי טובתנו האולם
מלמדים הדברים על טהרת לבם של בשבת? ומ
ה ם מצוות עשה מן התורה מחמת גזרת רבה? כיצד נעשים כל התיקונים והעליות בלי התקיעה? מדוע במקדש היו תוקעים גם
שראל ,על הכוח שמסרה התורה לחכמיה ועל ביטול כוח הקטרוג?
יא) בשני
״ל ֹא תָ סּור״ (דברים יז. ,
בשבת אנו מניחים את השופר מפני שהתורה אמרה
ואילוטז).
״רחמנא אמר תקעו״ (ראש;השנה
התשובה היסודית היא ,שבימות החול אנו תוקעים מפני ש
אנו ,מבטלים את לבנו לפני מלכותו יתברך; ובשתיקת השופר אנו מבטלים גם את דעתנו ורצוננו לפני התורה אתה״
השופר
בקולאלא
״אין לנו מלך
המצבים נשמעת אותה הכרזה פנימית:
המלכת הקב״ה ביום זה :אין אנו מקבלים עלינו רק את המצוות המפורשות עומקשמים,
מלכות קול והשתיקה אינם אפוא שתי דרכים סותרות ,אלא שני גילויים של אותה קבלת עולזהו
חלילה; שתיהן דבר ה׳ ורצונו ,וכשם ב ,אלא גם את סמכותה של התורה שבעל־פה ואת גזרות חכמי ישראל שבכל דור ודור .התורה שבכתב והתורה שבעל־פה אינן שתי תורות
נמצא שכאשר חכמים ּוׂשמ ֹאל״ (דברים יז ,יא'),
ֲׁשר יַגִ ידּו לְָך י ִָמין ְ
אֲׁשר יֹורּוָך ...ל ֹא תָ סּור ִמן הַ דָ בָ ר א ֶ
תֹורה ֶ
שנאמרהַָ :
הקב״ה ציוונו לתקוע בשופר ,כך הוא ציוונו לשמוע בקול חכמיו,״עַ ל ִפי
ואותה ,קבלת עול המביאה את האדם ליטול ״לא תסור״ היא שאמרה ״יום תרועה יהיה לכם״ א לתקוע בשבת ,אין זו עקירת רצון התורה ,אלא התגלותו באופן אחר .אותה תורה שאמרה
בשתיקת השופר מתגלה עומק ההכנעה .כאשר האדם תוקע ,עדיין הוא עושה מעשה ומפעיל את כוחו; אולם כאשר הוא בשבת,
דווקא
אדרבה,מידו
את השופר בחול ,מביאה אותו להניחו
הפרטיתאלא על רצון הבוראבלבד,בחול אנו , ם את המצווה ,ובכל זאת מניח את השופר מפני הוראת חכמי התורה ,הוא מוכיח שעבודתו אינה מבוססת על רצונו ועל השגתו
מעת התקיעה מן השופר; ת הקב״ה באמצעות המעשה שנצטווינו לעשות; ובשבת אנו ממליכים אותו באמצעות ההימנעות מן המעשה שנצטווינו שלא לעשות .בחול נש
עול מלכות שמים בשלמות :לקבל את התורה שבכתב ואת התורה שבעל־פה, יתברך,
קבלת לרצונו
ת נשמעת מתוך השתיקה התקיעה הפנימית של האמונה ,ההכנעה והביטול זוהי
ולדעת—שבכולן מדבר אלינו מלך העולם ומגלה לנו את רצונו. את המצווה ואת הגזרה ,את קול השופר ואת שתיקתו
ראש השנה כנגד הלב — השופר מגלה את טהרתם הפנימית של ישראל
בעבודת ראש השנה :ההתחלה והשורש של כל עבודת האדם הם טהרת הלב ,שהלבהוא מקורחיותו של פותח
גדול
דבש ,
יסוד
בספרו יערות זצוק״ל
, הגאון רבי יהונתן אייבשיץ
האדם לנקות את לבו משנאה, שהלב הוא מרכז חיי הגוף ,כך טהרתו היא היסוד לכל חיי הנשמה .משום כך על האדםוכשם
מתקיים
מתפשט הדם לכל האיברים והגידים ,ובכוחו כולו.
ממנו הגוף,
אמנםכאשר מעשיו החיצוניים רדיפתמידות ותאוות רעות .כאשר הלב מתנקה מכל אלה ,הוא נעשה פנוי וזך לעבודתהבורא ,גם מותרות ושאר
אה ,תחרות ,נקימה ,נטירה ,איבה ,חמדת ממון,
עלֻמֹות לֵׁב״ (תהלים מד ,כא–כב)
אֱֹלקים יַחֲ ָׁזקרֹאת ,כִ י הּוא יֹ ֵׁדתַעַ ֲ
ֹׂש כַפֵׁ ינּו לְ אֵׁ ל זָׁר .הֲ ל ֹא ִ
אֱֹלקֵׁ ְפרינּו,
ם ָׁשכ ְַחנּו ֵׁשם וַנִ
המלך:
״א
ִ של יהודי אינם שלמים ,עומדת בו נקודה פנימית טהורה ,וכךאמר דוד
פירוש הדבר שהלב ״רחמנא ליבא בעי״ (סנהדרין קו):אין האמיתי לעשות את רצונו .זהו שאמרו חז״ל: תעלומות הלב ,והוא מכיר כי בפנימיותם לבבות ישראל זכים וטהורים ורצונם הקב״היודע את
נשארת חיה ,קיימת לפניו היא יכול האדם לשוב בתשובה ולתקן את כל מעשיו .כל זמן שהנקודה הפנימית שממנו
הכוחהלב
טוב פוטר את האדם מן הצורך לתקן את מעשיו .אדרבה ,טהרת
דרך חזרה.
המשפט״ ,וכשם
ומבאר שראש השנה הוא כנגד הלב .ביום זה מתגלה הקב״ה בבחינת ״המלך
היערות דבש
״לב :בנפש כמלך במלחמה״ (ספר יצירה ו ,ב ,לפי נוסחאות הספר)
ספר יצירה
כדאי' ב
ְלִבי עֵׁ ר״ (שיר השירים
ְשנָׁה ו ִ
״אֲנִ י י ֵׁ
עומק הכתוב:
לכל הימים הבאים ,זהו
ראש השנה הוא הראש והלב של השנה כולה .מן העבודה הנעשית בו נמשכת חיות
כךאת
ומחיה
מושלהגוף,
שהלב כל
הנקודה—היהודית הפנימית עודנה ערה ,והיא מבקשת
נרדמווהוא לא קיים את המצוות בחיות הראויה .ואף על פי כן ״ולבי ער״
מעבודת ה׳,
איבריו ומעשיו
שהאדם בבחינת ״אני ישנה"
ה ,ב')יתכן
צריך לפתוח לפניו את
עבודת היום הוא המלכת הקב״ה על הלב .אין די לומר בפה ״המלך הקדוש״ ;
שורשו ,לכן
השנה מתעוררת נקודת הלב וקוראת לאדם לשוב אלעיקר השי״ת,
בראש את
הרעות ולהעמיד את כל הרצונות תחת מלכותו.
חדרי הלב ,לטהרם מן המידות
והשפתיים .קול השופר ,לעומת זאת ,הוא
הגרון ,החיך ,הלשון ,השיניים
כלהיוצא מן האדם נוצר באמצעות כלי הדיבור— דיבור
מבארנבחר דווקא קול השופר לעבודת ראש השנה,מדועבזה
קול השופר מכל הקולות .הוא מבטא את הנקודה שלמעלה משום
נבחר
הדיבור,
מריאותיולבו ,בלי להיחתך לאותיות ולמילים באמצעות כלי כך קול פשוט הנוצר מנשימת האדם היוצאתומעומק
פעמיםאינו יכול לסנגר ,משום שהמעשים אינם שלמים; אז בא השופר שהפה כבר
הטהורה ,המבקשת את בוראה גם כאשר אין האדם יודע כיצד לבטא את בקשתו. הנשמה—את קול
מן המילים
כאשר החיצוניות אינה שלמה,הלב,
האמיתי של יעקב הוא הקול היוצא מקירותאף
אבינו:קֹ ל קֹול ַיעֲקֹ ב״ (בראשית כז ,כב)קולו
שנאמר ביעקב ״הַ
הפנימי היוצא מעומק הלב ,זהו
ומשמיע את הקול
ריבונולנו מילים להצדיק את עצמנו ,אולם פנימיות לבנו עדיין שייכת לך וחפצהבקרבתך, עולם ,אין
ואומר:
השנה עולה לפני כיסא הכבוד קול שופר פשוטשל להשי״ת,
בראש יהודי קורא
לבו של
ופר אינו מספר רק מה עשה האדם; הוא מגלה מי האדם בפנימיותו.
השטן ולומר :גם אם לבם של ישראל מבקש את ה׳ ,מה תועיל כוונת הלב בהמה,לקטרג פנימי לכך שהשופר נעשה מקרן יכול מבאר ב
מדוע תוקעים בקרן של בהמה?לפיזה טעם הוא מבאר
נפש בהמית אחר קיימת בו
מורכב מנפש אלקית ושכלית השוכנת בלבו ,ומצד הבהמה,משיב קול השופר הבא מן האדם כך? על ראויים? וכי די בלב טוב בלי מעשים טובים מעשיהם
כאשר אינם
עליו והוליכה את איבריו למקום
נכשלהדבר מוכיח שפנימיות נשמתו מאסה בהשי״ת; פעמים רבות נפשוהבהמיתגברה האדם ,אין
המושכת אותו אל התאווה ,המותרות והגשמיות,וכאשר
ישועת באה כאשר הקב״ה דן אותו מתוך
תֹושיעַ ה׳״ (תהלים לו ,ז')האדם
ּובהֵׁ מָׁ ה ִ
נאמר:ם ְ
כַבהֵׁ מֹות נִ ְדמּו״ (תהלים מט ,יג) וכן ״אָׁ ָׁד
נִמ ַש ְל
יקר בַ ל יָׁלִ יןְ ,
שנאמר:דָׁ ם ִב ָׁ
שלבו הפנימי אינו חפץ בו ,וזהו ״וְאָׁ
לחטוא,לימוד זכות הפותח לפני האדם פתח
אין ,זו הצדקה להמשיך אלא המבקשת את בוראה ,ולצידה נפש בהמית המושכת כלפי מטה ידיעה שהוא מורכב מ״אדם ובהמה״ :נשמה קדושה
פי זה מבארבדרך רמז אתהאיברים לעבודת ה׳ ,על לגבור על הבהמה ולכוון מחדש את להגדיר את מהותך לעולם; לבך עדיין יכול להתעורר, הקב״ה מגלה לו :מעשיך אינם מוכרחים לתשובה,
של ישראל הוא קול נעים היוצא מעומק הלב וקורא אל ה׳,אבל קולם
הפנימי
נאמר:קֹ ל קֹול ַיעֲקֹ ב״
הקדושה ,ויעקב רומז לכנסת ישראל.מצדאחד ״הַ עצתה של רבקה ליעקב .רבקה רומזת לתורה
להיות מגושמים ומושפעים מכוחות זרים ,לכןחשש יעקב: את עולם המעשה ,אינן תמיד תואמות את טהרת הקול הפנימי .המעשים עלולים הידיים, המבטאות
אחרוְ:הַ י ַָׁדיִם י ְֵׁדי עֵׁ ָׁׂשו״—
מצד ״
ולבקש ברכה ,כאשר קולי קול יעקב אך מעשיי אינם מתאימים לקולהזה? לבוא לפני אוכלאבי ִיתעֵׁי ינָׁיו כִ ְמתַ עְ תֵׁ עַ ״ (בראשית כז ,יב)כיצד
״אּולַי יְמֻ ֵׁשנִ י אָׁ ִבי ,וְהָׁ י ְ ִב
שבתוך האדם ,מן הנפשואומרת שחלק מן המעשים הבלתי ראויים נובע מן ה״בהמה״ זכות על
ישראל הייתה להלביש על ידיו את עורות גדיי העזים .בדרך הרמז :התורה מלמדת רבקה עצת
שיתגלה לפני הקב״ה ההבדל בין מהותנוהפנימית
דווקא דרך הקרן הבהמית ,וכך אנו מבקשים הנשמה
אנו תוקעים בקרן בהמה :קול עובר לחטא,הבהמית המלבישה את ידיו ומושכת אותו לכן
ולהתאים את מעשיו לקול
עשו״,הסנגוריה היא לאפשר לאדם לתקן את ידיו
להכריז ״הקול קול יעקב״ ולהשאיר את ״הידיים ידימטרתמעשינו,דיאמנם
לבין הכוחות החיצוניים שהכשילו את אין
האדם קיים לב טהור המסוגל
אינו בא לומר שהמעשים אינם חשובים; הוא בא לגלות שבתוך שלמה,השופר
האדם לשוב בתשובה השופר מגלה את הנקודה הטהורה ,כדי שמכוחה יוכל קול לבו,
הייתה הבריאה בבחינת מעשה ,כפי שביארו ואילו
בניסן
והמחשבה ,מפני שבתשרי עלה במחשבה לפני הקב״ה לברוא את העולם, מיוחד
זמןהלב לטהרת
שראש השנה הוא לתקן אותם,מוסיף
ואילוהזמן שבו עלתה הבריאה במחשבה ,מוטלת בתשרי,
מתבטאת בעיקר במעשים :אכילת מצה ומרור ,קרבן פסח ושאר מצוות החג, ניסן)לכן עבודת
מצלינן התוספות (ראש השנה כז ,.ד״ה כמאן
והמחשבה שוכנות בלב ,כדרך שאמרו חז״ל ״חכמהבלב״,משום כך״בחוכמתא״,החכמהוכך תרגום ירושלמי את המילה ״בראשית״ — מתרגם
על האדם במיוחד עבודת טהרת המחשבה והלב,
היוצאת מן הלב.
מילים מסודרות או מעשה מורכב; יש בו נשימה פשוטה והמחשבה,
החכמה אין בו ״חכמה היא ואינה מלאכה״ (ראש השנה כט):השופרשייך לעולם אמרו על תקיעתהשופר:
מטהרים את הלב והמחשבה? הרצון הפנימי להיות שייכים להשי״ת,כיצד
לדיבור—
ומשמיעים את הקול הקודם קול ש השנה ,היום שבו עלה העולם במחשבה ,אנו מטהרים את מחשבתנו
המצוות בלי שמחה וחיות ,כאילו כופיםאותו ,אילומקיים
ממחלות הנפש הרוחניות היא שהאדם את המועיל לכך יותר מן התורה ומן השמחה של מצווה,אחת שאיןדבר כותבהיערות דבש ,
שיהיה להפך :עצם הזכות לקיים את רצון הבורא צריכה למלא אותו שמחה.וכברנאמרבתוכחה:״תַ חַ ת באמת
היהאךראוי
אומרים לו שהוא פטור מן המצווה ,היה שמח על שנפטר ממנה,
השכר על עצם המצווה ,יש לאדם שכר על מצווה בפני עצמה .מלבד
שהשמחה בעשיית המצווה היא ּובטּוב לֵׁבָׁ ב מֵׁ רֹב כֹל״ (דברים כח ,מז)כתברבנו בחיי ,
אֱֹלקה׳יָך ְב ִׂש ְמחָׁ ה ְ
אֲשר ל ֹא עָׁ בַ ְד ָׁת אֶׁ ת ֶׁ
ֶׁ
חיצוניתהיא מגלה שהלב משתתף במצווה .אפשר שהידיים עושות את למעשה. אינה תוספת
שעובד את ה׳ אך אינו עושה זאת בשמחה ובכוונה שלמה,השמחה ולכן נתבע השמחה שבה; מי
משוםהשופר היוצא מן הלב והתורה המצווה ובנותן המצווה ,כך
לציווי ,אלא חפץ בקרבת
אך הלב נמצא במקום אחר; השמחה מחברת את הלב למעשה ומגלה שהאדם אינו רק נכנע
דברי היערות דבש עולה שעיקר הפנימי; התורה נותנת לו צורה ודרך; ושמחת המצווה מחברת את הרצון אל המעשה,מתוך מעורר את הרצוןהשופר המשמחת את הלב משלימים זה את זה,
להתרחק מרדיפת מותרות והבלי העולם;לקבוע לוותר על נקימה ונטירה;
להסיר שנאה ,קנאה ,תחרות ואיבה; הוא מתחיל בניקוי הלב:רק בשעת התקיעות, ההכנה לראש השנה אינו מתחיל
להשתמש בגילוי הנקודה הזאת כדי לתקןשגם לאחר הכישלון נשארת באדם נקודה טהורה המבקשת את ה׳; הזכות;
להאמין
לקיים מצוות מתוך שמחה והכרת תורה המטהרת את המחשבה;
התוקעמןפוגשת את הנשימה הפנימית של השומע, שלו .הנשימה היוצאתכאשראת לבו ,קול השופר אינו נשאר קול חיצוני הנכנס באוזניו; הוא נעשה קולו המעשים,מנקה בפועל את האדם
נקודת ״ולבי ער״. ומעוררת בו את
ומפרשת הגמרא שהטעם שאין של ראש השנה שחל להיות בשבת ,במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה״(ראש השנה כט,): השנה:
״יום טוב
בריש פרק ד׳ דראש
יש להבין את דבריהמשנה
לעומת וזאת ,ביום טוב הראשון של חג הסוכות
נה הוא משום גזרת רבה ,שמא ייטול אדם את השופר בידו ,ילך אצל הבקי ללמוד כיצד לתקוע ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים.
שמצוות נטילת לולב ביום הראשון היא מן התורה בכל מקום .וכבר הקשו התוספות בריש פרק ד׳אפילו במד
מפני
ינה—,
בזמן שבית המקדש היה קיים
שחל בשבת היו נוטלים את הלולב—
עוד יש להתבונן :מה ראו
בגבולין? עיין שם,
ריש פרק ד׳ דסוכה :מה בין שופר ללולב? מדוע תקיעת שופר בשבת הותרה רק במקדש ,ואילו נטילת לולב ביום הראשון נהגה אז גם
הדיוטות ולמי שאינם בקיאים; ומדוע
ת קיום מצוות העשה של שופר ושל לולב מחמת גזרת רבה? והלוא החשש שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים שייך לכאורה בעיקר ל
במצוות נשגבות כשופר ולולב ,אשר כוונות וייחודים עליונים ,הנוגעים עד רום המעלות,
מתעצמ
בפרט
השאלה
ה המצווה גם מצדיקים גדולים ומאנשי מעלה ,שאין לחשוש בהם לכך? ת
תלויים בקיומן בידי יודעי דעת?
חכמים גזרו שלא לתקוע ולא ליטול לולב בשבת ,אין פירוש הדבר לישראל,
שמסר הקב״הכאשר חכמים ,דבריהם הם חלק מן התורה שבעל־פה ויש לומר שבזה מתגלה גודל כוחם של אשר
שגזרו חכמים ,נעשית השמיעה ה עומד כנגד תקנתם והם דוחים אותו; אלא התורה עצמה מסרה להם את הכוח לקבוע כיצד יתקיימו מצוותיה בעולם המעשה .ממילא,עהמש
ואף שהחשש שייך להיפעל על ידי מעשה המצווה נשלמים בדרך אחרת ,מכוח קדושת השבת ומכוח ההכנעה לתורה שבעל־פה, התיקונ
צריכים
התורה ,וכל
לדבריהם עצמה קיום רצון ים שהיו
לאדם הפשוט ותורה אחרת לצדיק; ואין כל יחיד רשאי לקבוע לעצמו אם הוא בכלל הגזרה .בעולם המעשה חייבים ישראל,
נפרדתתורה לכל
אחת היא
עיקר להדיוטות ולקלי הדעת ,התורה אין
מן—האדם הפשוט ועד הצדיק חכמים גוזרים ,הכול מבטלים את דעתם לפניהם כאשרטז'),
שפָׁ ט אֶׁ חָׁ ד י ְִהיֶׁה לָׁכֶׁם״ (במדבר טו,
ּומ ְ
בבחינתה :אַ חַ ת ִ
״תֹור
ָׁ כלל ישראל לעמוד יחד תחת הוראה אחת,
עו ה׳ לפי השגתו הפרטית ,אלא נכלל אינואתהצדיק לגזרת החכמים פועל תיקון נשגב יותר מן הכוונות שהיה יכול לכוון בקיום המצווה ,מפני שבאותה שעה הוא בד הגדול,
ביטולו של
אין הכוונה שלא שהוא מקום גילוי השכינה ומקום מושב בית הדין ,הייתה העבודה נעשית תחת הנהגת החכמים ובתוך גבולות הקדושה, האחד,
במקדש,
התורה ברצון כן
מה שאין עם כל ישראל
ֱֹלקי אָׁ ִביָך וְעָׁ ְבדֵׁ הּו ְבלֵׁב ָׁשלֵׁם
של:אֶׁ ת א ֵׁ
״דע
שים שאינם בני מעלה ,אלא שאווירת המקום והנהגת בית הדין לא הניחו ליחיד לפעול כמציאות נפרדת .שם התקיים בשלמות העניין ַ
והמעשה התאחדו בתוך גילוי השכינה ,ולכן התקיעה שנעשתה שם תחת השגחת בית הדין לא נכללה בגזרה. הכוונה כח ,ט'), הדעת,
(דברי הימים א ּובנֶׁפֶׁ ש חֲ פֵׁ צָׁ ה״
ְ
ירּוש ָׁל ִם״ (ישעיהו ב ,ג')
תֹורהְּ ,ודבַ ר ה׳ ִמ ָׁ
נאמר:צִ יֹון תֵׁ צֵׁ א ָׁ
ר עוד ,שקול השופר שנשמע במקדש לא נשאר בין כתליו ,אלא האיר והשפיע לכל ארץ ישראל ולכל באי עולם ,שהרי ״כִ י ִמ
במקדש נשמע קול בקול ,שיצא מן המקדש ,ובאמצעות הכנעתם לגזרת החכמים נעשו כלים לקבל את השפעתו,השופרנכללו
מאור
מצא שאף בני הגבולין שלא תקעו לא היו מנותקיםהם
תורה אחת ,עם אחד ומלך כי—
ע לכל הגבולין; ובגבולין נשמעה שתיקת השופר ,שהעידה על ביטולם של ישראל לתורה ולחכמיה .הקול והשתיקה הצטרפו יחד לעבודתה׳ אחת
אחרת .כפי שנתבאר, שהתיקונים הנעשים באמצעות השופר הולכים לאיבוד .כאשר מעשה המצווה נמנע מכוח הוראת התורה ,הפעולה הרוחנית נשלמת ךבדר הדבר לכולנו,
פירוש אחד
פועלת מלמעלה בלי מעשה ידיו.
עליות העולמות נעשות מאליהן מכוח קדושת היום; מה שהאדם צריך לפעול בימות החול באמצעות מעשה התקיעה ,השבת
הקב״ה נעשה כביכול בעל התוקע
פירושו רק שהאנוס פטור מן המצווה ,אלא שהקב״ה כביכול פטריה״,
״אונס רחמנא אין במאמר חז״ל: ועל דרך הביאור המובא בשם הרה״ק רבי שמחה בונם מפשיסחא זי״ע
״ה ,אלא שהם מניחים את השופר מפני גזרת החכמים ,אין זו הימנעות הנובעת מרפיון או מחוסר רצון .אדרבה ,רצונם עז לתקוע ולהמליך את הקב ישראלהמצווה,
בעבורו את
משליםכאשר
שכוחם של חכמים אינו רק למנוע את מעשה והתיקונים,
צונם להוראת חכמי התורה .משום כך נעשה הקב״ה כביכול בעל התוקע שלהם ומשלים בעבורם את כל הכוונות נמצא
של ישראל לתורה שבעל־פה,המצווה מורים שאין לתקוע בשבת ,הם מגלים שבשעה זו אין התיקון תלוי במעשה האדם ,אלא נמשך מכוח קדושת השבת ומכוח הכנעתםכלל
זהו גם עומק
יכול נוטלו ותוקע בעבורו,
מתקיימת בפועל ,אך רצון המצווה אינו מתבטל; הוא מתעלה ממעשה האדם אל פעולת הבורא .האדם מניח את השופר מידו ,והקב״ה כב
יתרו),נדמה לאדם שהכול תלוי בעשייתו ,בכוחו ובפעולותיו; ואילו בשבת הוא שובת החול ״כאילו כל מלאכתך עשויה״ (מכילתא דרביבימות
ישמעאל, מנוחת השבת ,שבה צריך האדם לראות
הדברים -נפעלים מכוח קדושת השבת ,בלי שהאדם יצטרך לפעול אותם ״עס טוט זיך אָ פ אַ לץ פון זיך אַ ליין״
בלשון חסידים :
ממלאכתו ומגלה שהקב״ה הוא העושה ,המשלים והמנהיג,
רק שהאדם מרבה בו בבקשות ,אלא שקדושת היום עצמה כביכול מתפללת עבורו ומעלה את והתקשרות,
—שכולו תפילהאין הכוונה
השבת היא בבחינתיומא דצלותאיום במעשה ידיו,
ואת כל צרכיו לפני השי״ת ,עד שתפילתו אינה רק בקשה פרטית שיעשה הבורא כרצונו ,אלא ביטול שלם :ריבונו של עולם, בעטן״—
את עצמואויס
מוסר
האדםזיךגיט
משאלות לבו,א״ זמן פון
כאשר האדם חדל מעשייתו ומניח את השופר ,נשלמת פעולת השופר ממקום עליון יותר .בחול הוא תוקע ופועל; בשבת הוא שובת האמיתי,
בשבת,
דווקאטובך
רצונך וכפי
עשה עמדי כפי לכן
מניח את השופר מידו ,מפני שהוא מכיר שלא כוחו ועוצם ידו פועלים את מלמעלה,
לפעולת הבורא להתגלות .בחול עולה קול השופר מלמטה; בשבת יורדת פעולת השופרהאדם
ה׳ הוא המלך ואין עוד מלבדו,
.הוא מבטל את עצמו לתורה ולחכמיה ,והשבת עצמה נעשית לשופר גדול :מעוררת את הלב ,מעלה את העולמות ומכריזה בכל הבריאה—
על דעת עצמו ,אלא נעשתה בתוך תוקעים אף בשבת ,מפני שהמקדש הוא מקום גילוי השכינה ומקום מושב הסנהדרין ובית הדין .שם לא הייתה התקיעה מסורה ליחידעלהפו
בגבולין,שבמקדש לא נמצאו אנשים פשוטים ,אלא שעבודת המקדש כולה הייתה
הקייםהכוונה
הקדושה ותחת פיקוחו והנהגתו של בית הדין; וממילא לא הייתה בכלל אותו חשש אין
הצי ובקדושת המקום.
הנהגת הכהנים ,הלוויים ובית הדין ,ובאווירה של גילוי שכינה .היחיד לא עמד שם כמציאות נפרדת לעצמו ,אלא נכלל בעבודת בור
״מדינה״,רשות הרבים ,מקום שבו קיימת סכנת הפירוד ,וכל אדם עלול ללכת אחר דעתו ולפעול כמציאות לעצמו .המקדש ,לעומתה, בבחינת״מקדש״ ל
המדינה היא
וזהו ההבדל הפנימי שבין
במקדש ניתן היה לתקוע .לא מפני שגזרת חכמים
יתברך,
שבו—מתגלה שכל הכוחות ,המעשים והכוונות נכללים בעבודת ה׳ ובאחדותולכן המקוםעולם
הוא בבחינת רשות היחיד ליחידו של
התקיעה במקדש ושתיקת השופר בגבולין
מקדש ,אלא מפני שחכמים עצמם קבעו שהתקיעה הנעשית במקום גילוי השכינה ותחת הנהגת בית הדין אינה בכלל הגזרה .אדרבה,
שקול השופר שנשמע במקדש לא נשאר בתוך חומותיו .בית המקדש הוא לבם של ישראל ,שממנו שמים,
לומר,
מלכות
עוד יש בעו שתיהן מאותו כוח של תורה שבעל־פה ומאותה קבלתולע
שהלב מזרים חיות לכל איברי הגוף ,כך עבודת המקדש משפיעה ירּוׁש ָלִם״ ( כשם
ישעיהו ב ,ג) ּודבַ ר ה׳ ִמ ָ
תֹורהְ ,
ככתובִ :מצִ יֹון ֵתצֵ א ָ
נמשכות קדושה וחיות לכל האומה ואף לעולם כולו ,״כִ י
התקיעה; הם נכללים בתקיעת הציבור
מנותקים מ
ן לכל גבולות ישראל .כאשר השופר נשמע במקדש ,קולו הרוחני מתפשט אף למקומות שבהם אין תוקעים .בני הגבולין אינם
תוקעים כדי להשפיע את אור השופר לכל ישראל; ובמדינה נמנעים מן התקיעה כדי לקבל את האור הזה מתוך ביטול והכנעה. בעבורם,
במקדש
הפועלת
לפי זה,
שבמקדש ,ובקדושת השבת
שקול השופר ושתיקתו משלימים זה את זה :במקדש נשמע חכמים,
נמצא דש עובדים באמצעות הקול ,ואנשי הגבולין עובדים באמצעות השתיקה ,השמיעה הפנימית וקבלת דברי
יוצא מן המקדש ,אך ביטולם של כלל ישראל פותח לפניו את הדרך להיכנס ולחכמיה .
כריז על מלכות ה׳ ,ובגבולין נשמעת השתיקה המעידה על הכנעתם של ישראל לתורתו הקול
לכל לב.
מבטל את כוונותיו הנשגבות ואת רצונו הגדול לקיים את המצווה ,ונכלל עם כלל ישראל בגזרת החכמים ,הוא נעשה השופר,
כאשר הוא
דווקאמעלת
שהצדיק שבמדינה אינו מפסיד את
מצא נ
אחדותה של התורה :במקדש תוקעים ובמדינה שותקים ,אך שתי העבודות משלימות זו את זו .קול עומקהשבת, קדושת
לקבל את השפע היוצא מן המקדש ואת התיקון הנפעל מכוחזהו
אחת היא לכולנו :אין האדם הפשוט נדחה מפני הצדיק ,ואין הצדיק פורש מן הציבור התורהשמים, העולה מן המקדש ושתיקת השופר שבגבולין נעשים יחד הכרזה אחת של מלכות
ובכולם מתגלה רצון אחד ,מלך אחד ותורה אחת,לפי
רגתו .הכול עומדים כאיש אחד תחת הנהגת התורה וחכמיה; אלה תוקעים כפי הוראתם ,ואלה שותקים כפי הוראתם—
בשבת קודש עצם קדושת היום מעוררת הלב; או
ך ולבאר את עניינו של ראש השנה שחל בשבת .בימות החול אנו זקוקים לקול השופר כדי לעורר ולגלות את קולו הטהור של לם
השבתֶג״,עצמה מטהרת את הלב ,משיבה את האדם אל נשמתוְקֹוראֵ י ֹענ
ׁשבָ ת ו ְ
ׁשֹומ ֵרי ַ
ְ לְכּותָך
ְ מחּו ְבמַ אומרים:
ִׂש ְ
בשבת אנו ״י ְ את נקודת הלב ומעלה את העולמות ,אף בלי תקיעה בפועל,
נשימתו באמצעות הקרן ,אלא מוסר את
ת מלכותו יתברך .לכן כאשר ראש השנה חל בשבת אין קול הלב נעלם; הוא נשמע דווקא מתוך שתיקת השופר .האדם אינו משמיע את
שבימות החול קול השופר יוצא מלבם של ישראל ועולה מלמטה למעלה; ואילו בשבת יורדת נמצא השופר, ומשלים את פעולת בו לקדושת השבת ,והקב״ה כביכול משמיע בעבורו את הקול
כביכול; הקב״ה משמיע את קולו בתוך לבנו .בחול האדם מעורר את לבו באמצעות ובשבת ַיעֲקֹב״
את קֹל קֹוללה התעוררות המטהרת ומעירה את לבם .בחול אנו משמיעים לפני הקב״ה ״הַ
קול השופר; ובשבת קדושת היום מעוררת את הלב מאליה.
מבקשקו):את הלב ,אך אין הכוונה להסתפק ברגש טוב שאינו משפיע על החיים .הלב הוא המלך שבגוף,הקב״הסנהדרין
״רחמנא ליבא בעי״ (
אולם כאן צריך להדגיש יסוד גדולאמרו חז״ל:
— שהוא טהור בשורשו—צריך חיות לכל רמ״ח האיברים ושס״ה הגידים ,שהם כנגד תרי״ג מצוות .כשם שלב שאינו מזרים דם לאיברים אינו ממלא את תפקידו,כך לב יהודיאף
תחליף לתיקון המעשים; היא המקור שממנו נמשך הכוח לתקנם .בראש השנה אנו מגלים באמצעות השופר את נקודת הלב והמעשה,
הדיבוראינה
טהרת הלב
להחיות ולהנהיג את המחשבה,
שהמחשבה, יעקב״שגם הידיים תהיינה ״ידי יעקב״—
״הקול קול לכך
,ומתוכה אנו מקבלים עלינו להמשיך חיות של קדושה לכל איברי הגוף ולכל פרטי עבודת ה׳ .עלינו להפוך את
הבורא,ראש השנה שחל בשבת :דווקא כאשר השופר שותק ,הלב צריך לדבר; וכאשר קול הנשמה מתעורר ,עליו לרדת ולרצון עבודת
הנשמה עומק
זהו הדיבור והמעשה יהיו נאמנים לקול
ודה הטהורה הזאת,לפני הקב״ה וטוענים :לבנו טהור ולכן אין חשיבות למעשינו .אנו אומרים :ריבונו של עולם ,לבנו שייך לך; אנא עורר את הנק המעשה .
אנו באים
איןבחיי
ולהתלבש
כדי שמכוחה נוכל לתקן גם את מעשינו.
איברינו לעבודתו יתברך .ויקוים בנו:״לֵב
לטהר את לבנו מכל מידה רעה ,לשמוע את הקול הפשוט היוצא מעומק הנשמה ,לקיים את המצוות בשמחה ובטוב לבב ולהשיב את כל
השי״ת ,הוא ממשיך חיות השופר יוצא מן הלב ,מעיד על טהרתו ומעורר אותו לשוב אל מלכו; וכאשר הלב שב אל קול
נא ,יב) ֱֹלקים ,וְרּוחַ נָכֹון חַ דֵ ׁש ְב ִק ְר ִבי״ (תהלים
טָ הֹור בְ ָרא לִ י א ִ
שב אל מלכו ,הוא מחיה ומקדש את כל האדם.
וכאשר
השנה,על טהרת הלב ומעורר את הלב;הלב וקדושה לכל איברי האדם ולכל ימות מעיד
ראש השנה — היסוד הכולל את כל השנה
כל—השנה ,הן ברוחניות והן בגשמיות .כשם שהראש כולל בתוכו את חיותם והנהגתם של כל איברי כשמוהיא של ה״ראש״
שקדושת ראש השנה נתיבות קודש (ראש השנה, ,
עמ׳ קנא) אי' ב
השנה נכללת בראשיתה ומקבלת ממנה ,צריך האדם להיזהר במיוחד בקדושת היום בהם,
להימשךשכל
כך ראש השנה כולל בקרבו את כל ימות השנה ואת ההשפעות העתידות ומאחר
יעמודעל מכונו; וכאשר הראשית מתוקנת ,אף להעמיד בו התחלה טובה ויסוד איתן .כל בניין תלוי ביסוד שעליו הוא עומד :כאשר היסוד חזק וישר ,יש תקווה שהבניין כולוהיטב
הנשמה ב״אחרית״ תלויה ב״ראשית״ .כפי שהאדם מעמיד את אׁשית״,
גאולת ִ
לְתי אֶ ְתכֶם אַ חֲ ִרית כְ ֵר
כתר:גָאַ ִ
לטובה,הרמז בלשון הנאמרת בקדושת ״הֵ ן נמשכים אחריה וזהוההמשך והאחרית
ה״אחרית״ כלולה כבר ב״ראשית״ ומושפעת ממנהאַ—זוי ווי דער ראשית ,אַ זוי איז אׁשית אַ חֲ ִרית״ (ישעיהו מו ,י)הכתוב:גִ יד מֵ ֵר ִ
״מַ שית השנה ,כך נמשכים דרכו ההמשך והאחרית .וכן רומז
אפוא הזמן שבו ממשיכים השפעות טובות לכל ימות השנה ,הן ברוחניות והן בגשמיות .לכן מבקשים כבר בכניסת הואגוט,
השנהסוף
איז דער
ראש
דער אחרית; אויב די התחלה איז גוט,
לא,):רק שתסתיים השנה הקודמת ותחל שנה חדשה במניין הימים .אנו מבקשים שתתחיל מציאות מבקשים
אנו (מגילה
וברכותיה״
אין ״תכלה שנה וקללותיה ,תחל שנה הימים הקדושים:
אולם התחלה דשמיא בכל דרכי החיים, ה ,שהרי הברכה כוללת הכול :חיים ושלום ,קדושה ויראת שמים ,בריאות ופרנסה ,נחת מן הצאצאים ,הצלחה בתורה ובתפילה וסייעתא
טובה למעשה .כאשר האדם מעמיד בראש שמים וק
רק על ידי סימנים ואיחולים ,אלא באמצעות העבודה הפנימית של היום :טהרת הלב ,תשובה ,תפילה ,קבלת עול מלכות בלה
ראש השנה אינו רק היום הראשון של ה״ראשמחשבה טהורה ,רצון נכון וכיוון ברור ,ומכוחם יכולה כל השנה להיבנות כראוי, של השנהמכניס אל
״ שנה את לבו תחת מלכות הבורא ,הוא
—בעזרת ה׳ ,נבנית אחריתו. נה; הוא הראש המעניק לה חיות ,כיוון ותכלית .כפי שהאדם מעמיד את לבו בראשיתכך,
מן הלב אל השופר של שבת
בשבת :כיצד מתאחדים קול הלב
השנה ש
השופר מגלה את טהרת הלב ,ושראש השנה הוא הראש והיסוד שממנו נמשכת השנה כולה .מכאן נבוא לבירור המיוחד של ראש חל
יעי ְבאֶׁ חָׁ ד לַחֹ ֶׁדש ...יֹום ְתרּועָׁ ה י ְִהיֶׁה ָׁלכֶׁם״ (במדבר כט ,א')
השנה:הַ ְש ִב ִ
״ּובַ חֹ דֶׁ ש
נאמר בתורה במצוות ראש
קת השופר ,וכיצד נעשית ההימנעות מן התקיעה עצמה לעבודת המלכת השי״ת,
״מצות עשה של תורה לשמוע כד),היום היא לשמוע קול שופר ,וכמו שפסק הרמב״ם :
מצוות
שבָׁ תֹון ,זִ כְ רֹון ְתרּועָׁ ה ִמ ְק ָׁרא קֹ דֶׁ ש״ (ויקרא כג,
יעי ְבאֶׁ חָׁ ד לַחֹ ֶׁדש י ְִהיֶׁה לָׁכֶׁם ַ
נאמרְ :ש ִב ִ
״בַוכןחֹ ֶׁדש הַ
קול פשוט שאין בו מילים ,ואף על פי כן הוא חודר לעומק הנשמה ומעורר אותה לשוב אל בוראה .וכך כתבהרמב״ם:״אף על הואא), השופר
שופר א, (הלכות קול
תרועת השופר בראש השנה״
וזכרו בוראכם״ (הלכות תשובה ג ,ד')אולם
פר בראש השנה גזירת הכתוב ,רמז יש בו ,כלומר :עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם ,וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה
מתקיימת מפני תקנת חכמים? ואם אין היום ,א
השנה בשבת ,אין תוקעים בשופר מחוץ למקדש .והדבר טעון ביאור :כיצד ייתכן שמצוות עשה מן התורה ,שהיא עיקר עבודתינה
קעים ,כיצד נעשים כל התיקונים והעליות שקול השופר צריך לפעול?
בגמרא שאין בתקיעת שופר עצמה מלאכה מן התורה ,שהרי ומבוארכט,):
במשנה:ראש השנה שחל להיות בשבת ,במקדש היו תוקעין ,אבל לא במדינה" (ראש השנה שנינו טוב שלאלא י"ל״יום
שלא לתקוע ,מפני שהכול חייבים בתקיעת שופר ואין הכול בקיאים בה ,ויש לחשוש שמא ייטול אדם את השופר וילך מלאכה״ .
שגזר רבה
אלאואינה
חכמה היא ״תקיעת שופר ורדיית הפת—
ראש :השנה שחל להיות בשבת אין תוקעין בשופר בכל מקום ...ולמה אין תוקעין? גזירה שמא יטלנו הרמב״ם
פסקשל
וכן טוב
״יום
אצל הבקי ללמוד ,ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים (שם),
עצם מצוות השופר היה מקום לתקוע גם בשבת ,ומה שמונע את התקיעה הוא החשש שמא שמצד ב ,ו'), נמצא
הלכות שופר ידו ויוליכנו למי שיתקע לו ,ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים״ (
יעי בֶׁ עָׁ ׂשֹור לַחֹ דֶׁ שְ ,ביֹום הַ כִ פ ִֻרים ַתע ֲִבירּו שֹופָׁ ר ְבכָׁלאַ ְרצְ כֶׁם
שֹופַ ר ְתרּועָׁ ה בַ חֹ דֶׁ ש הַ ְש ִב ִ
נאמר:היובלְר ָׁת
במצוות השופר של״וְהַ עֲבַ מתוך טרדתו לקיים את המצווה יבוא האדם לידי חילול שבת,
דרשה זו אלא אסמכתא ,שהרי תקיעת שופר אינה זקנים ,
והעיר מושבשאין תקיעה של ראש השנה אינה דוחה שבת בכל ארצכם ,אלא בבית דין בלבד״ . שם רש״י :כתב״אבל (ויקרא כה ,ט'),
״זכרון תרועה״ ולא את הפסוק ״בכל שאין תוקעים הוא משום גזרת רבה .ועוד ,כאשר ביקשה הגמרא לומר בתחילה שמן התורה אין השופר דוחה את השבת ,הביאה את הפסוק
על,פי כן ,כאשר חל ראש השנה בשבת ,אנו לכם״ התורה ציוותה ״יום תרועה יהיהואף אנו מגיעים ליסוד גדול בכוח שמסרה התורה לחכמי ישראל, כה ,ט),
מכאןארצכם״ (מושב זקנים ,ויקרא
מקיימים את רצון התורה דווקא בכך שאיננו תוקעים.
בתקיעות הנוספות שתיקנו חכמים משום ״בל תוסיף״ ,ומאידך מדוע אין בביטול התקיעה בשבת משום ״בל תגרע״ .איסורים אלו הרשב״א ,
מדוע אין
שביארדברי
הביאהדברי יחזקאלאת
אֲשר
אֲשר יֹורּוָך ...ל ֹא תָׁ סּור ִמן הַ ָׁדבָׁ ר ֶׁ
תֹורה ֶׁ
נאמרי :הַ ָׁ
ר אדם מוסיף או גורע מדעת עצמו; אולם במה שעמדו חכמים ותיקנו לצורך אין משום בל תוסיף ובל תגרע ,שהרי כבר״עַ ל ִפ
יורוך הדין לבל תגרע לצורך ,כגון יום טוב של אשר והוא
שעמדו:חכמים ותקנו לצורך אין כאן בל תוסיף ,דכבר נאמר :על פי התורה ...
הרשב״א ״במה
ובלשון
ּוׂשמ ֹאל״ (דברים יז ,יא')
יַגִ ידּו לְָך י ִָׁמין ְ
הכנעה לדעת ה שחל להיות בשבת ,דאף על גב דאמרה תורה תקעו ,גזרו שלא לתקוע ...ומצוה לשמוע דברי חכמים מלא תסור״ (שו״ת הרשב״א א ,סא; הובא בדברי יחזקאל ,סימן יז'),
השופר מידינו מפני שכך הורו חכמי התורה .בשני ר על רצון התורה; היא עצמה קיום רצון התורה .לפעמים רצון ה׳ הוא שניטול את השופר ונתקע ,ולפעמים רצונו הוא תשנניח א
מצבים אנו עובדים את אותו בורא ומקיימים את אותה תורה.
פירוש הדבר בלבד שהקב״ה פוטר את האנוס מן בדרך פנימית את מאמר חז״ל ״אונס רחמנא פטריה״ :אין
(נדרים כז). זי״ע, מובא בשם הרה״ק רבי שמחה בונם מפשיסחא
שביאר
את המשנה :כאשר חל ראש השנה בשבת וישראל אינם יכולים לתקוע מפני גזרת פוטרו,
הואביאר
כך זה
הקב״ה—כביכול עושה בעבורו את המצווה ,ועל ידילפי
החיוב ,אלא ״רחמנא פטריה״
השתיקה מן התקיעה אינה העדר עבודה ,אלא עבודה ה נעשה כביכול בעל התוקע שלהם .ואם הקב״ה הוא בעל התוקע ,הרי כל הכוונות ,הייחודים והתיקונים נעשים בשלמות,
באמצעותם,עת שבה עבודת האדם
יש המתגלה
ה .האדם רוצה בכל לבו לקיים את המצווה ,אולם כאשר חכמי התורה מורים לו להימנע ממנה ,הוא מבטל את רצונו לפני רצון ה׳
קול ,ויש עת שבה עבודתו היא לשתוק .לפעמים הוא ממליך את הקב״ה בתקיעה ,ולפעמים באמצעות הביטול לדעת חכמיו.
את כל התיקונים עשה צדיק,
נעשים על ידי קיומה עליות וייחודים בעולמות העליונים .אולם מי יכול לומר שזיכך את לבו ומעשיו עד שבכוח עבודתו לפעול בצמח מצוות
בכלמובא
ביאור נוסף
טז).מפני שאנו בטוחים בכוונותינו ,אלא מפני שהקב״ה ציוונו; אנו עושים את המוטל עלינו תוקעים תקעו״איננו
(ראש השנה . ״רחמנא אמר:
בשלמות? אלא שכך ציווה הבורא ,וכמאמר חז״ל :
לכן כאשר חל לעומת זאת ,עליות העולמות נעשות ממילא מכוח קדושת היום ,ולא רק באמצעות מעשי האדם ,כמבואר בעץ חיים (שער מ ,דרוש ג), התיקונים,
קודש,
בשבתאת
והשי״ת משלים
״במקדש היו תוקעין״ — זהו עומק דברי המשנה :
שבת ,מוטב שהתיקונים ייעשו בשלמות מכוח השבת עצמה ,בלי להכניס את האדם באחריות התקיעה שמא לא יכוון בה כראוי,
למקדש נעשית עבודת השופר מכוח קדושת השבת עצמה (צמח צדיק ,לראש במדינה״ —
״אבל לא מחוץ היו בקיאים וראויים לעבודת התקיעה ,והיא נעשתה בתוך מקום גילוי השכינה,
רשות ,הרבים רומזת לעולם הפירוד ,שבו כל דבריוארבע אמות ברשות הרבים״ רומזת גם לעבודה הנעשית שלא בכוונה הראויה ועלולה לצאת מגבול הקדושה יעבירנו
״שמאולפי
גזרת השנה),
ה כמציאות לעצמו .בשבת ,יום האחדות ,נמסרת העבודה לקדושת היום ,ועליות העולמות נעשות מאליהן ,העבודת ישראל
מעמיק עוד בעניין .בתורה מצינו שתי לשונות :״יום
דרשו שכאשר ראש השנה חל בחול הוא ״יום תרועה״ ,וכאשר חל בשבת הוא ״זכרון תרועה״ .עוד מבואר שם שהדבר נמסר לבית הדין תרועה״,
ירושלמי
ו״זכרון
ובתלמוד
תרועה יהיה לכם״
ישראלבין ידיעת קביעות החודש לבין ביטול התקיעה בשבת? העבודת הקשר
״לכם״ ,לפי קביעתכם (ירושלמי ,ראש השנה ד ,א),והקשה מה
קובע את החודש ,שנאמר ״יום תרועה יהיה לכם״ —
יעבירנו .ואף הסמיכות ל״יום תרועה יהיה לכם״ טעונה ביאור?
שמאאחר— והרי בבבלי נתבאר טעם
הנעשה,בראש השנה באמצעות השופר הוא תיקון הנסירה .שורש הצורך בתיקון זה נעוץ בחטא אדם הראשון ,שלא המתין עם הייחוד עד שבת התיקוןהאריז״ל
שעיקרהקדמת ומבאר על פי
ֲׂשה,
ימית הַ פֹ נֶׁה קָׁ ִדים י ְִהיֶׁה סָׁ גּור ֵׁש ֶׁשת יְמֵׁ י הַ מַ ע ֶׁ
בפסוק:ר הַ ְפנִ ִ
נרמזיםעַ ר הֶׁ חָׁ צֵׁ
״ש
ַ הדברים
ידי זה נתאחזו החיצונים .מאז מוטלת עלינו העבודה לתקן את אותו פגם עד ביאת משיח צדקנו.
קדים״') רומז לשער השפע העליון .בששת ימי המעשה הוא סגור ,ולכן נדרשת עבודת האדם כדי לפותחו ולהמשיך את התיקון; אולם בשבת הפונה
יחזקאל מו ,א ״השער״ (
ּוביֹום הַ ַשבָׁ ת יִפָׁ תֵׁ חַ
ְ
אנו ,זקוקים לקול השופר כדי לפעול את הנסירה ולהפריד את הקדושה מן החיצונים. מאליה
החול
נמשכת
נפתח מכוח קדושת היום והחכמה העליונה בימותייפתח״ —
נאמר ״וביום השבתהשער
משכת החכמה העליונה מאליה ,הפנים והאחור מתוקנים ,והשער נפתח מלמעלה .לכן אין צורך בפעולת השופר (עבודת ישראל ,לראש השנה).
ההלכה מלמדת
פועל בראש השנה של חול ,קדושת השבת פועלת מאליה בראש השנה שחל בשבת . אדרבה
שהשופר
השופר,
ן פירוש הדבר שבראש השנה שחל בשבת חסרה עבודתמה
חסרה,הקשר לקביעת בית הדין .הקב״ה מסר לחכמי ישראל את קידוש החודש .כאשר בית הדין קובע שראש
מתבאר גם
התקיעה אינה
דוע אין האדם תוקע; הפנימיות מלמדת מדוע עתה
הדבר נמסר לחכמי ישראל,
—וללא תקיעה .לכן נאמר ״יום תרועה יהיה לכם״ :מלמעלה
בשבת ,נמשכת קדושת ראש השנה בתוך קדושת השבת ,וממילא נעשה התיקון בדרך של שבת
שאין דברי הבבלי והירושלמי סותרים .הבבלי מגלה את
תרועה״,
לוי אם התיקון ייעשה על ידי תקיעה בפועל ,בבחינת ״יום תרועה״ ,או על ידי קדושת השבת ,בבחינת ״זכרון נמצא
השורש הפנימי :בשבת אין צורך לעורר את התיקון באמצעות מעשה האדם ,מפני שהשבת משלימה אותו אתישראל ,
העבודת
לפי ביאור מגלה
גזרת רבה; והירושלמי ,ו
הטעם ההלכתי—
מלמעלה.
התו הנרשם לחיים,חז״ל
שלפני ראש השנה צריך האדם לשוב בתשובה שלמה ,כדי שיזכה לסוד ״תיו תחיה״ — תבוא)מקדים
בפרשת כי דרך נוספת מבוארת במגן אברהם (מטריסקהוא
התו הוא אות וסימן של
שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה (שבת נה). דיו״ ,
שהקב״ה ציווה לרשום על מצחות הצדיקים ״תיו שלכדי (יחזקאל ט ,ד) דרשו על הפסוק ״ו ְִה ְתוִיתָׁ תָׁ ו עַ ל ִמצְ חֹות הָׁ אֲ נ ִָׁשים״ ,
ת״ו .להפוך את ה״תו״ לבחינת
העולות בגימטרייהכדי
נחלק בין שבעת ימי השבוע ,וביום השבת שולט הצירוף השביעי .בליל שבת מאירות האותיות שק״ו , ומבאר ,
מ״בושמירה,
שהשם בן חיים
החכמהה .האמיתית מביאה את האדם אל ״ונחנו מה״ היא נקודה קטנה ,והיא רומזת לבחינת החכמה ,הנדרשת כֹחַ מָׁ החכמה,
האות יו״ד נקודת
להמשיך לתוכו את האות יו״ד— תחיה״ ,
״תיו יש
אל וזוכה לבחינת ״תיו תחיה״,את הדברים
ה״תו״
—גדולת הבורא? כאשר האדם נעשה בבחינת ״מה״ ו״אין״ ומקטין את ישותו לפני השי״ת ,הוא ממשיך את נקודת היו״ד עשיי לפני
מרמז')לענווה ,שיהיה האדם שפל בעיניו ,ועל ידי זה יזכה להשראת השכינה, ״מקום״
דברים כו ,ב שם״ (
אֱֹלקיָך לְ ַשכֵׁן ְשמֹו ָׁ
ֶׁ ֲשר י ְִבחַ ר ה׳הביכורים:ל הַ מָׁ קֹום א ֶׁ
רומז המגן אברהם גם בפסוק ״וְהָׁ לַכְ תָׁ אֶׁ
הוא עצמו נעשה
הולך אל ה״מקום״ מתוך הכנעה ,מתקיים בו ״אשר יבחר ה׳ אלקיך לשכן שמו שם״ — האדםטו'),
ישעיהו נז,
כאשרּושפַ ל רּוחַ ״ (
רֹום :ו ְָׁקדֹוש אֶׁ ְשכֹון ,וְאֶׁ ת ַדכָׁא ְ
הכתוב כמאמר ״מָׁ
כלי להשראת השכינה ולכתיבה וחתימה לחיים.
״דבקתי')בעדותיך״ רומז לשמירת השבת ,שהיא עדות על
לִבי״ (תהלים קיט ,לא–לב
ישנִ י .דֶׁ ֶׁרְך ִמצְ וֹ תֶׁ יָך אָׁ רּוץ ,כִ י תַ ְר ִחיב ִ
הפסוקיםב:עֵׁ ְדֹותֶׁ יָך ה׳ ,אַ ל ְת ִב ֵׁ
על דרך זו מבאר הנועם מגדים את ״דָׁ בַ ְק ִתי ְ
—שאינו זוכה לקיים את השופר בפועל .הוא תבישני״לו
אשר ראש השנה חל בשבת דוחה האדם את התקיעה מפני דבקותו בעדות השבת .אולם מתוך כך הוא מבקש ״אל כואב
עד שלא תהיה בו שכחה ,וממילא לא יהיה עוד חשש להעברת השופר ברשות הרבים .אז יוכלו שתי המצוות להתקיים יחד: לבי— אתלבי״ תרחיב הרחבכיוטהר
״דרך מצוותיך ארוץ
ממשיך :
והשופר אינם סותרים זה את זה בעצם .הסתירה נולדת מחולשת האדם העלול לשכוח .כאשר הלב מתקדש והשכחה פרשת יתרו),
שהשבת נמצאמגדים,שמירת השבת ותקיעת השופר (נועם
ועדיין יש להבין :אם השבת עצמה
גלה שהשבת והשופר משלימים זה את זה :השבת מעידה שהקב״ה ברא את העולם ומנהיגו ,והשופר ממליך אותו על העולם ועל לב האדם,
עלת את תיקון השופר ,מדוע במקדש היו תוקעים גם בשבת?
המקדש הוא מקום גילוי השכינה ,שבו להוסיף
חז״ל שהתקיעה במקדש ובבית דין נעשית במקום שבו בית הדין משגיח ומזהיר ,ולכן החשש פוחת .אולם בדרך הפנימיות יש :בית
״תקעו לפני בשופר של איל ,כדי
השופר מעורר את זכות עקדת יצחק ומערבב את השטן ,כדברי חז״ל : קול יתברך,
רר שכל הכוחות שבעולם אינם מציאות עצמאית ,אלא נכללים במלכותו
פירוש הדבר שבשבת או במקדש אין כלל מציאות של כם עקדת יצחק בן אברהם ...ולמה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין כשהן עומדין? כדי לערבב השטן״ (ראש אין
השנה טז ),
הקטרוג נכלל ומתבטל בתוך גילוי מלכותו
ן הוא אחד מן הכוחות שברא הקב״ה בעולמו .אלא שבמקום גילוי השכינה אין הוא עומד ככוח נפרד המתנגד לקדושה; אף כוח הדין ו
מתוך תקווה שמשה בנה מזבח והכריז ״חג לה׳ מחר״ , חיים״ .
שהצליח מעשה שטן ,שהיה בו רוחאהרן רש״י :
״ראה
פירשהפסוק בחטא העגל ״ ַוי ְַרא אַ הֲ רֹן ,וַיִ בֶׁ ן ִמזְ בֵׁ חַ לְ פָׁ נָׁיו״ (שמות לב ,ה),
על יתברך,
על פי התיקונים ,שמידת המלכות צריכה להיות ב קודם לכן ומתוך רצון לעכב ולכוון את המעשה כלפי שמים ככל האפשר,בכתבי הרמ״ע מפאנו (מאמר שבתות ה׳ ,חלק ז,מובא
מכתב־יד)
״שכינה״ ,נשאר מספר ״שטן״; וכן הביטוי ״מזבח ה׳ ההרוס״ עולה כמספר ״שטן״,משמעות שם הוי״ה— ממספר
גימטריית
וברת אל כל הספירות ואל שם הוי״ה .והוא רומז :אם מסירים כ״ו—
שהכול כלול באחדותו יתברך ,מתבטלתהמלכות והשכינה נתפסות חלילה כנפרדות ממקורן ,ניתן מקום לכוח השטן; אולם כאשר מחברים את המלכות אל שם הוי״ה ומתגלה
מציאותו הנפרדת של המקטרג.
שם אף בשבת .במקום גילוי השכינה מתגלה שאף כוח הדין אינו עומד מחוץ למלכותו יתברך. בעבודת ה׳,
ולהכלילםתוקעים
לכן ניינו של המזבח במקדש :להחזיר את הכוחות אל שורשם
אך אין בו שליטה
גם ,במקדש יש שטן— בלת גזרת החכמים וקדושת השבת פועלות את הביטול בדרך של הימנעות מן התקיעה; במקדש הביטול מתגלה בתוך התקיעה עצמה
הבורא ,של השטן הוא הפירוד :להעמיד את הגשמיות כנפרדת מןעיקר כוחו
תגלה שאף כוח הקטרוג אינו מציאות עצמאית ,אלא בריאה הממלאת את תפקידה ומתבטלת לפני רצון
כאשר יהודי אומר :״התורה
באחדות יתברך,
ו האדם כנפרד מבוראו ,את המלכות כנפרדת משם הוי״ה ,ואת דברי חכמים כנפרדים מרצון התורה .אולם האמת היא שהכול כלול
שאין כאן שני רצונות :גזרת החכמים היא רצון ה׳ במצב
תסור״ ,
מתבררע ,אבל חכמים מונעים ממני״ ,נדמה לו שיש כאן שני רצונות .כאשר הוא מכיר שהתורה עצמה ציוותה ״לא
מבקש ליצור פירוד בין התורה לחכמיה,
כוחו .הש
השופר .לא רק הקול הנשמע מן הקרן מערבב את השטן; גם יהודי המניח את השופר מפני דברי חכמים מבטל את טן מיתי שלהזה,
הרצון לציווי ובין האדם לבוראו; ההכנעה מחזירה את הכול לאחדות.
סיכום הדברים — לדעת לתקוע ולדעת להמתין
פועלים את התיקון באמצעות קול השופר; ובשבת אנו מקבלים את התיקון מלמעלה מכוח קדושת היום .במדינה אנו מבטלים את
אנו שלם,
החולאחד
למהלךבימות
כל הביאורים מצטרפים
תה אמתאין עוד מלבדו.
החכמים ונמנעים מן התקיעה; ואילו במקדש ,מקום גילוי השכינה ,המעשה עצמו בטל בשלמות אל מקור הקדושה .בכל הדרכים מתגלה או
המתין עד שבת קודש .הוא ביקש להביא את התיקון לפני ישראל , שלא עבודת המובאים ב
ן גם הוראה יסודית לעבודתו של כל אדם .שורש פגמו של אדם הראשון היה ,לפי דבריהאריז״ל
לעיתים למהר ,לפעול ולפתור הכול בכוחנו .קשה לנו להמתין ולבטוח שהקב״ה פועל גם כאשר איננו רואים מעשה ותוצאה. החיצונים,
מבקשים
לאחיזת
גם אנו
הזמן הראוי לו ,ובכך נתן מקום
ויש שעה שבה המצווה בבחינת:רְך ִמצְ וֹ תֶ יָך אָ רּוץ ,כִ י תַ ְר ִחיב לִבִ י״ (תהלים קיט ,לב),
״דֶ ֶ שעה שבה מצווה לרוץ ולעשות,הקדושה .
ההמתנה יש ראש השנה שחל בשבת מלמד אותנו את עבודת
עבודת ההכנה לראש השנה כוחו של האדם, ניח את השופר ולתת לקדושת השבת לפעול .אין זו עצלות או בריחה מאחריות ,אלא הכנעה לרצון ה׳ והכרה שלא כל תיקון נעשה ב
נשענים על כוח תקיעתנו ועל שלמות כוונותינו, אנוה .
איןֹחַ מָ
שוב בתשובה שלמה ,לקבל עלינו עול מלכות שמים ,להכניע את דעתנו לתורה ולחכמיה ולהיעשות בבחינת חכמה—כ
להשלים,אנו תוקעים כדי לפתוח את השער; בשבת אנו מגלים שהשער כבר נפתח. בימות החול
שים באמונה את המוטל עלינו ובוטחים שהקב״ה ישלים ברחמיו את אשר אין בכוחנו
הנפעל על ידי השי״ת,זהומעוררים את החכמה באמצעות השופר; בשבת החכמה נמשכת מאליה .בחול האדם עושה את המצווה; ובשבת הוא נעשה כלי לקבל את התיקון
נשמעת באוזן ,אך היא חקוקה בזיכרון העליון ופועלת את פעולתה .קול השופר עולה מלמטה למעלה; ואילו זיכרון השופר מתעורר התרועה אינה
(ויקרא כג ,כד) ״זִ :כְ רֹון ְתרּועָ ה״
עומק הלשון
שהאדם) מכופף את דעתו לפני הבורא ,כך מתעלה עבודתו .אין זו כפיפה ״כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי״ ככל
(ראש השנה כו. השופר עצמו כפוף ,וכבר אמרו חז״ל: ונמשך מלמעלה למטה,
מגלהכישרונותיו ,רצונותיו וכוחותיו יכולים
ם או מוחקת את אישיותו; זו הכנעה המחברת אותו אל מקור כוחו .כאשר האדם מפסיק לראות את עצמו כמציאות נפרדת ,הוא שכל
השמיעה מלמדת שאין האדם בא לראש השנה רק לומר את דבריו ,להשמיע את בקשותיו ישמע
שופר.
קול אדם
ה׳,אינה שהתוקע ישמיע את קולו בלבד ,אלא שכל המצווה
להיכלל בעבודת
ממני? היכן עליי לקום ולעשות? היכן עליי להניח את רצוני ולהיכנע? מתי מוטל עליי לתקוע ולהשמיע קול ,ומתי עבודתי ולשמוע:
הקב״המבקשלבו
לפתוח את
ולפרט את רצונותיו; עליו גם מה
היא לשתוק ,להמתין ולבטוח?
קול ההכנעה, קשיב לקול עמוק יותר— ו השופר מצווה אותנו לפעול; ויש ראש השנה שחל בשבת ,שבו השופר מלמד אותנו באמצעות שתיקתו .בשעה שאין תוקעים ,האדם מ
השופר הגדול עתיד לבטל את כל הפירודים בתפילה ַ:קע ְבׁשֹופָ ר גָדֹול לְחֵ רּותֵ נּו״, ״תְ לחירותנו״ מבקשים
אנו ״תקע בשופר גדול אמונה והביטחון שהקב״ה משלים את מה שאין בידו לעשות.
ירּוׁש ָלִם״ (ישעיהו כז ,יג),
ִם,תַ חֲ וּו לַה׳ בְ הַ ר הַ קֹדֶ ׁש ִב ָ
ְהי ְׁש
ככתוב:הַ הּוא יִתָ ַקע ְבׁשֹופָ ר גָדֹולּ ,ובָ אּו הָ אֹבְ ִדים ְבאֶ ֶרץ אַ ּׁשּור וְהַ נִ דָ ִחים בְ אֶ ֶרץ ִמצְו ָ ִר
אחדָ,ה בַ יֹום
ולגלות לעיני כול כי ה׳ אחד ושמו ״וְהָ י
לחכמים אל האמונה בה׳ ,ואת כל השמיע ה עבודתנו היא לשמוע את קול השופר ולגלות את אחדות ה׳ בתוך חיינו :לחבר את המעשה אל הכוונה ,את השבת אל השופר ,את ה
כוח העומד מחוץ לקדושה; מקורם ,הפירוד; ואילו המזבח ,השופר וקבלת דברי חכמים מחזירים את כל הכוחות אל מקורם .במקדש אנו תוקעים ומגלים שאין אלכוחו מן
כוחותינואת
השטן מקבל
שבה אנו ממליכים את הקב״ה בקול השופר ,ויש עת שבה אנו ממליכים אותו בשתיקת השופר .בקול עבודת ה׳,יש עת מדינה אנו שותקים ומגלים שאף ההימנעות מן התקיעה היא
תיקה ,בעשייה ובהמתנה ,נשמעת אותה הכרזה פנימית :אין לנו מלך אלא אתה—ואין עוד מלבדו.
שתי תרועות — שמחת המלכות ושבירת הלב
תרועה משמשת לשון משמעויות הנראות לכאורה הפוכות :שמחה והתרוממות מצד אחד ,ושבירה והכנעה מצד אחר שתי״תרועה״שלמילה כתב השם משמואל (ראש השנה , -
תר״פ) יש
פֹור ָרה אֶ ֶרץ״
ככתוב:ה ִה ְת ֹרעֲעָ ה הָ אָ ֶרץ ,פֹור ִה ְת ְ
ומאידך גיסא ,תרועה היא גם לשון שבירה ,״רֹעָ
ֹאמרּו :י ְִחי הַ מֶ לְֶך״ (שמואל א י ,כד)
שאולָר:עּו כָל הָ עָ ם וַי ְ
שמחה ,כפי שנאמר בעת המלכת ״ ַוי ִ
בבחינתַיִ:גְ בַ ּה לִבֹו ְבדַ ְרכֵי ה׳״
״ו משמואל ,שבו מריעים .התרועה הבאה באמצעות חצוצרות היא תרועה של שמחה ,התרוממות והגבהת הלב, שםתלוי בכלי שההבדל
(ישעיהו כד ,יט),ומבאר ה
מתרומם בשמחת המלכות ובעבודת הבורא, למעלה״ —
״לבו הלב פסולה ,אלא שמחה קדושה והתרוממות הנפש על הזכות לעבוד את ה׳ ולהמליכו .זוהי בחינת גאווה ב יז ,ו'), אין זו
דברי הימים (
״ולמה תוקעין בקרנות? לומר :חשבנו כאילו ,התרועה הבאה באמצעות השופר היא תרועה של שבירת הלב ,הכנעת השכל וביטול הדעת לרצון ה׳ .וכך איתא בתלמוד ירושלמי
קול),של מילים מסודרות והבנה שכלית .הוא קול פשוט של געייה ,קולו של אדם המכיר שאין בפיו טענה ואין בידו זכות מספקת, אינו ב ,א'
השופרתענית
קולירושלמי,
גועים כבהמה לפניך״ (
מגביה את עיניו מתוך תחושת כוח וצדקות ,אלא משפיל את דעתו ומכניע את שכלו לפני רצון הבורא,נמצא למטה״ — האדם אינו
״עיניו
והוא עומד לפני בוראו בהכנעה גמורה .זוהי בחינת
בשמחה על שזכינו להמליך את הקב״ה ולהיות עבדיו; ובאותה שעה העיניים והדעת מושפלות למטה .
מתרומםהלבועיניו לבו למעלה שבעבודת ראש השנה נדרשות שתי הבחינות גם יחד :
המלכות אינה סותרת את שברון הלב .אדרבה ,ככל שהאדם מכניע את ישותו ,כך הוא יכול לשמוח באמת בכך מאתו יתברך, שמחת כנעה ,מתוך הכרה שאין לנו כוח ,זכות והשגה אלא
הראש והשכל של כל השנה .וכשם שהראש מנהיג את כל איברי הגוף ,כך המחשבה והדעת הנקבעות בראש השנה משפיעות על בחינת ש
המלכים, הואמלכי
השנה למלך ראש
שהוא שייך
שהאיברים יקיימו הבאה,דווקא תרועה בשופר .ביום שהוא בחינת ״ראש״ ,מוטלת על האדם העבודה להכניע את ראשו ,שכלו ודעתו לרצון השי״ת .לא די נדרשת בו ימותכךהשנהמשום כל
את המצוות בפועל; מקור ההנהגה עצמו— הדעת והרצון— צריך להתבטל אל התורה ,זהו עומק ההכרזה שאמרו ישראל במדבר :״אין לנו אלא דברי בן עמרם״
גדוככל שיהיה, הבנתם הפרטית לדבר ה׳ שנמסר באמצעות משה רבנו .אין פירוש הדבר שהם איבדו את שכלם ,אלא שהכירו כי השכל האנושי ,ל וברש״י שם),
הכניעו את ישראל
שבת פח ע״ב (
השנה אינו רק היום שבו האדם מבקש שהקב״ה ינהיג את העולם כרצונו; הוא לרצון ה׳,
ראשקור הסמכות העליון .תפקידו להבין ולהעמיק בתורה ,אך בסופו של דבר עליו להתבטל
את ראשו ,שכלו ודעתו. ום שבו האדם מוסר להקב״ה גם את הכוח שבו הוא עצמו מנהיג את חייו—
השופר הכפוף — ביטול הדעת אל התורה
ש״יכופו את
בעל האבני נזר זצוק״ל ,
כדי שיכופו את לבם בתפילה״ (ירושלמי ,ראש השנה ג ,ד'),והגיד
״מאן דאמר בכפופין—
בעניין השופר הכפוף:
על פי זה יומתקו דברי התלמוד ירושלמי
הראש כלפי חוץ או תחושת שפלות בלב .עיקר הכפיפה היא בנקודה שבה האדם אומר :גם כאשר שכלי אינו משיג את התורה,
כפיפת
ובינתו אל
דעתו זו רק
לבם״ פירושו שיבטל האדם את אין
שהתורה תזכך ותכוון את מבק
רצון ה׳; אני ש
שר נדמה לי שהייתי מנהיג אחרת ,אני מכניע את דעתי לדעת התורה .אינני עושה את הבנתי האישית לקנה המידה שעל פיו ייקבע
הבנתי.
הכפוף רומזת לכפיפת הדעת .ככל שהאדם מבטל את ישותו ואת תחושת כוחו לפני הקב״ה, השנה כו,):
השופרמעלתראש
טפי מעלי״ (
״כמה דכייף איניש דעתיה— זהו גם הקשר לדברי חז״ל:
מׁשְֹך הַ יֹ בֵ ל הֵ מָ ה ַיעֲלּו בָ הָ ר״ (שמות יט ,יג'),פירש
הפסוק:
״ב ְ
ִ עניינו של השופר שנשמע במעמד הר סיני .על משמואל
שםגם אתבזה מבאר ה
כך נעשה קולו ראוי יותר לעלות לפני כיסא הכבוד.
יצחק,דווקא בקול שופר המזכיר את עקדת יצחק? מפני שיצחק אבינו גילה בעקדה את שלמות ביטול הדעת .יצחק ידע שאין דרכו של התורה
ניתנהשל
מדוע מאילו
ש״יובל״ הוא שופר
רש״י
לא הייתה זו תמימות וניאות להיעקד, שזהו—רצון הבורא ,ביטל את דעתו ואת הבנתו שהיה מוחזק אצלו לנביא ה׳ ם להיות קרב על גבי המזבח ,ואף על פי כן ,כאשר שמע מאברהם אביו—
התבטל מפני שלא היה לו מה לומר; הוא התבטל אף שהיה לו שכל והבנה .זוהי לא כל כך,
גדולה
מחוסר דעת .יצחק היה בעל דעת והשגה עמוקה ,ודווקא משום כך הייתה הכנעתוהוא
הכנעה זכו בניו לקבל את התורה ,מפני שנתינת התורה לישראל עצמה היא מתנה שלמעלה החכמה, אותה
מקור
בזכות
— השכל והשמדתו ,אלא מסירתו אל ביטול
הדעתדבקות שלמעלה מןלא
רבנו ,עם כל קדושתו והזדככותו ,לא היה יכול לזכות לתורה מצד השגתו משהקה,):
גםיבמות
משה רבנו היה הגון ללמוד תורה מפי הגבורה?״ ( חז״ל:
מן הסדר ומן ההשגה .וכפי שאמרו״וכי
והכנעה,של מתן תורה הוא שופר מאילו של יצחק .קולו מכריז שהתורה
לכן שופרו
התורה היא מתנת אלקים שלמעלה ממדרגת הנברא .כדי לקבלה צריך האדם להיות כלי של ענווה
קבלת רק באמצעות חריפות השכל ,אלא בראש ובראשונה באמצעות הכנעת השכל לנותן התורה.
שופר של חול ושתיקת השופר בשבת
לוקחים שופר כפוף ומשמיעים באמצעותו את קול ההכנעה .בקול התקיעה אנו מבטלים את שכלנו, בשבת,
שחל אנו
השנה החול משמואלגם את עניינו של ראש בימות דברי השם מאירים
השנה חל בשבת ,ההכנעה מתגלה באופן עמוק עוד יותר .האדם מחזיק בידו מצוות עשה מן התורה ,לבו משתוקק לתקוע וכוונות עליונות ראשיתברך, מלכותו
כאשר לפני
אולם
רצוננו ודעתנו
עקדת יצחק בתוך עבודת ראש השנה .האדם אינו אומר :אני בקי ,אני יודע לכוון מידו,
בחינת
השופר
במצווה זו; ואף על פי כן ,מפני שחכמי התורה גזרו שלא לתקוע ,הוא מניח אתזוהי
אברהם נביא ה׳ ,כך ישראל מבטלים את עביר את השופר .הוא מכניע את דעתו הפרטית לדעת התורה וחכמיה ונכלל עם כלל ישראל .כשם שיצחק ביטל את דעתו לדעת שהיה
דעתנו באמצעות קול השופר הכפוף; בשבת אנו מבטלים אותה באמצעות הנחת השופר .בחול השופר מכריז על ההכנעה; הדור,
לחכמיאתמבטלים שנמסרה בחול אנו
שבעל־
דעתם לתורה פה
שתי המשמעויות של התרועה .מצד אחד ראש השנה הוא יום של יראה ,שברון לב והכנעת הדעת; מצד אחר הוא יום של הכנעה,
מתאחדות שופר של בשבת השתיקה עצמה נעשיתעתה
ראשנו ,אך לבנו מתרומם .אנו גועים כבהמה לפני הבורא ,אך שמחים שזכינו להיות עבדיו .אנו מכירים שאין אתמֶ לְֶך״,
ְחי הַ
כופפים
ֹאמרּו י ִ
אנו ְ
הקב״הָר:עּו כָל הָ עָ ם וַי
שמחה גדולה בהמלכת ״ ַוי ִ
מתרומם בשמחת ההשתייכות אל המלך ,והעיניים מושפלות למטה״ :
״לבו למעלה ועיניוהלב
נו להשיג את עומק הנהגתו ,אך בוטחים שהוא אבינו ומלכנו וכל מעשיו לטובה,זוהי עבודת
את הישות ,אך אינה שוברת את האדם; היא שוברת את המחיצה המפרידה בינו לבין בוראו .ומתוך שברון הלב נולדת שמחת המלכות—השמחה רצונו,
שוברת
התרועהלפני
בהכנעה
שאין לנו אלא דברי בן עמרם ,שאין לנו אלא התורה ,ואין לנו מלך אלא אתה.
ּׁש ִב ִעי בֶ עָ ׂשֹור לַחֹ דֶ ׁשְ ,ביֹום הַ כִ פ ִֻּרים תַ עֲבִ ירּו ׁשֹופָ ר ְבכָל ְאַרצְ כֶם״ (ויקרא כה,
בפסוקׁ:שֹופַ ר ְתרּועָ ה בַ חֹ דֶ ׁש הַ ְ עוד יש להוסיף ביאור נפלא מדברי רב ייבי (בפ' בהר)על דברי״וְהַ
רש״יעֲבַ ְר ָת
ביום :הכיפורים ,איני יודע שהוא בעשור לחודש? אם כן ,למה נאמר בעשור לחודש? אלא לומר לך :תקיעת עשור לחודש דוחה שבת בכל שנאמרכהנים
תורת״ממשמע פי
ט'),ופירשרש״י ,על
לכאורה היה ראוי לשאול להפך:״ביום הכיפורים״ ;
ורק לאחר מכן
״בעשור לחודש״ ,
הלוא בפסוק נאמר תחילה
כם ,ואין תקיעת ראש השנה דוחה שבת בכל ארצכם אלא בבית דין בלבד״,
עוד? יש להבין :מניין למדים מן
יפורים״
מר ״בעשור לחודש״ ,למה הוצרכה התורה לומר ״ביום הכיפורים״? ומדוע תלה רש״י את שאלתו דווקא בלשון ״ממשמע שנאמר ביום הכ
בבית דין? לכאורה היה אפשר לומר שביום הכיפורים של יובל התקיעה דוחה את השבת ,ואילו בראש השנה ארצכם ,
דוחה היא
השבתבכל
הפסוק שתקיעת ראש השנה אינה דוחה את אבל
אינה דוחה אותה כלל ,אפילו בבית דין?
שהתורה הוצרכה ללמדנו במפורש שתקיעת היובל דוחה שבת .מכאן בשבת״,
נמצא
״ביום -הכיפורים ,אפילו
הדיוקים משלימים זה את זה .בתורת כהנים דרשו מן המילה״ביום״
ומבאר כ
י שני
ללמד שתקיעת ״ביום הכיפורים״
אם כן ,לאחר שנאמר
הבין בדרך הפשוטה שתקיעת שופר אינה דוחה שבת מצד עצמה ,ורק ביום הכיפורים של יובל חידשה התורה שהיא דוחה,
״בעשור לחודש״באות בתשרי,כך משיבה הדרשה ,שהמילים
לחודש״ ?ידענו שמדובר ביום הכיפורים ,החל בעשרה על״בעשור הרי כברהיובל דוחה שבת ,חוזרת השאלה :לשם מה נאמר גם
תקיעת ראש השנה אינה דוחה אותה בכל מקום ,אלא במקום בית הדין ארצכם״,
ואילו
״בכל
בחנה בין תקיעת העשירי בתשרי לבין תקיעת ראש השנה :תקיעת היובל דוחה את השבת
במפורש את תקיעת היובל - התורה ללמד רק שתקיעת ראש השנה אינה דוחה שבת כלל ,לא היה צורך במיעוט מיוחד ,שהרי מעצם העובדה שהתורה נזקקהותלרב תה כוונתבלבד,
לומר-ששאר התקיעות אינן דוחות שבת .בהכרח אפוא שהמיעוט בא ללמד הבחנה מדויקת יותר :לא לבטל לגמרי את תקיעת ראש השנה בשבת״
מקום
אפילו
הכיפורים,היה
כבר ״ביום
יסוד הקושיה והתירוץ כאחד .רק לאחר שמשמעות הכיפורים״ -
היא ״ממשמע שנאמר ביוםנמצא שלשונו המדויקת שלרש״י - שבת ,אלא להגביל אותה מן המדינה ולהעמידה בבית הדין,
נעקרת מכול וכול ,אלא נמסרת לביתבשבת אינ
ה למדת שתקיעת היובל דוחה שבת ,מתעורר הצורך לבאר את ייתור המילים ״בעשור לחודש״; ומהן נלמד שתקיעת ראש השנה
כמי ישראל .במקום
החכמים,היסוד שנתבאר :קול השופר אינו מסור לפעולתו הפרטית של כל יחיד בלבד .התורה קשרה אותו אל בית הדין ואל הנהגת חמאירים את
מושב
מקוםאלו
דברים
הדין,
אותו .שופר המכריז על מלכותו של הקב״ה השתיקה עצמה נעשית ביטוי של קבלת עול מלכות שמים
התקיעה היא עבודת ה׳; ובמקום שהם מורים לשתוק— שהחכמים מורים לתקוע—
מלמדנו גם להכניע את דעתנו לתורה ולבית הדין המוסמך לפרשה.
בשעת ההמתנה .ונזכה במהרה באמוכה לשמוע את קול השופר באמת ,לטהר את לבנו ,להכניע את דעתנו לפני הבורא ותורתו ,ולדעת לעשות בשעת העשייה ולהמתין נה
שנזכה לשוב בתשובה שלמה ,להמליך את הקב״ה על שכלנו ,רגשותינו ורצונותינו ,ולהמשיך יהי רצון,
רצון
יהי כן
מוע את קול השופר הגדול ,בביאת גואל צדק וברחמים גדולים ,אמן
וחתימה—לחיים טובים ולשלום ,ברוחניות ובגשמיות ,בני ,חיי ומזוני רוויחי .ונזכה במהרה לשמוע את קול השופר הגדול בביאת גואל צדק
״תיו תחיה״
כתיבה על כל ישראל את סוד
רצון:וחתימה טובה ושנת חיים ,ברכה ,קדושה וסייעתא דשמיא. כתיבה
וברחמים גדולים ,אמן כן יהי
****
