דעהו – סטיטשין · DEHEU - STITCHEN — ראש השנה (2026-09-07)

פטרון
מערכת דעהו
שנ ת ת שפ " ז ראש השנה גליון רצא
נתנדב לע"נ הרה״ח
זאב ב״ר משה ע״ה
וזו' האה"ח מרת
פעריל ב"ר טובי' ע"ה
מתוך
משנתו דע את אלקי
של כ"ק
מרן
אביך ועבדהו
רבינו
שליט"א
מהדורת זכרון ברוך :לע"נ הרה"ח ברוך ב"ר פנחס ע"ה -וזו' מרת שיינדל מלכה ב"ר אברהם ראובן ע"ה ◆ הרה"ח יעקב צבי ב"ר מנחם ע"ה -וזו' רחל מינדל ב"ר יחזקאל ע"ה
פנימיות הנפש הנמצאת מכוסה וגנוזה לאורך כל ימות השנה.
והקב"ה דן את האדם על פי מעמקים נעלמים אלו ,ומכח ביאורים ויסודות מורחבים בתורת מרן הבעש"ט ותלמידיו זיע"א משנת החסידות
זה יוצא האדם זכאי בדין בראש השנה[ ,וכפי שיתבאר ביתר
להלן בעז"ה]. מהי מעלת ה'דן יחידי' לעומת בית דין של שלשה? | מדוע נמלך הקב"ה עם המלאכים על בריאת האדם אם בסופו 'כבר
נעשה' מקודם? | איך אפשר לשמוח בראש השנה בעוד שאין אנו יודעים היאך יצא הדין? | יצירת 'נשמת החיים' היא באופן
של 'בחילא יתיר' | תיקון לחטא אדם הראשון בראש השנה -ע"י 'ובחרת בחיים' | מהו עומק נקודת הבחירה של איש הישראלי?
עצם הדין והמשפט הם מהעניינים העמוקים השייכים להשי"ת
איברא ,כי כל עצם עניינם של הדין והמשפט הוא דבר
נעלם ונשגב מאוד .וכדרך שרואים בבתי הדין הדנים כאן � � ֹ ֹ ֹ
ְְל ָָפ ֶנֶ י ָָך ִנִ ְגְ ל ּוּ �ָָּכ ל �ַַּת ֲֲע ל ּוּמ ֹו ת ַוַ ֲֲה מ ֹו ן ִנִ ְְס �ָָּת ר ֹו ת ֶֶׁש ִִמ ְ �ְּב ֵֵר א ִִׁש י ת :
הקב"ה דן את האדם בראש השנה עפ"י
למטה ,כי כדי שהדיינים יכוונו אל האמת ויוציאו דין אמת
לאמיתו ,צריך הקב"ה כביכול להופיע ולהתייצב בעדת הדיינים
עומק פנימיות נפשו
ולסייע בידם ,כדברי חז"ל על הפסוק (תהלים פב ,א; רש"י בראשית
יח ,א) 'אלקים ניצב בעדת א-ל' .הרי שמצד עצמם -בלתי
הסיוע האלוקי העליון -לא היו הדיינים יכולים להוציא את
המשפט לאור כפי הראוי ממש.
ואחרי כן בעשרת הימים ישא לפשע עבדיו .נרמז בכתוב הענין
א
הדין והמשפט של ראש השנה
בירור הדין לאמיתתו הוא מכח סיוע עליון בלבד כאשר נודע בישראל מפי הנביאים ואבות קדושים' ,עכ"ל.
הם עמוקים ונעלמים מאוד
והטעם בזה הוא ,כי כל מהות ה'דין' והמשפט תלויה במדת הרי כי מצד תורה שבכתב נחשב יום זה ומצוותו כחוק
האמת ,שכן תכלית כל הדין והמשפט היא לברר את המציאות נעלם ,המורה על כל עצם מהותו של היום הקדוש הזה,
ולעמוד על אמיתת כל דבר .והרי מקורה של מדת האמת שהוא יום עמוק ונעלם מאוד ,כטעם 'בכסה ליום חגנו' .וזהו
הוא נשגב ונעלה ,והוא מדה אלוקית ממש ,כענין שאמרו שנרמז בכתוב 'תקעו בחודש שופר וגו' ,כי חוק לישראל הוא',
'איזהו חג שהחודש מתכסה בו ,זה ראש השנה'
חז"ל (שבת נה' ).חותמו של הקב"ה אמת' ,ו'חותם' הוא דבר כלומר שכל עניינו של החג ומצות השופר שבו ,הם בגדר � ֹ ֹ ֹ ׁ ׁ ֹ
המיוחד לבעל החותם לבדו ,ואין לאחר בלתו ,כי רק בזה 'חוק' שאיננו מפורש בגילוי .ורק מכוחה של תורה שבעל פה �ִִּת ְְקע�ּו ַַבֹח ֶֶדׁש ׁשֹוָפָ ר ַ �ַּבֵּכ�ֵ ֶֶסה ְלְ יֹום ַַחֵגֵ נ ּּוִִּ� ,כי ֹחק ְלְ ִיִ ְְׂש ָָר ֵֵאל ה ּּוא
ֹ ֹ ְׁש�
ומסורת אבותינו הקדושים דור אחר דור ,נודע לנו כי יום ִִמ ְ ָּפ� ָ ט ֵלֵ אֹל ֵֵקי ַיַ ֲֲעֹקב (תהלים פא ,ד-ה) .בגמרא (ר"ה ח ).דרשו
מוכיח החתימה כי הדבר שייך אליו בלבד .ואם חותמו של
הדין הוא ,ונקבע להיות בו 'משפט לאלקי יעקב'. חכמינו ז"ל פסוק זה על יו"ט של ראש השנה ,יום הרת
הקב"ה הוא 'אמת' ,הרי שמדת האמת היא ענין אלוקי השייך
עולם ,אמרו שם 'איזהו חג שהחודש מתכסה בו ,הוי אומר
אך ורק להשי"ת. זה ראש השנה'.
בעשרת ימי תשובה מתגלה עומק הדין שבשורשו
ומעתה ,כיון שכל בית דין היושבים לשפוט ,עליהם לברר
וכשם שעצם מהותו של יום זה טמיר ונעלם מאוד ,ככה כל עניינו של ראש השנה וטעם תקיעת
ולהכיר את האמת ,מן ההכרח הוא שהקב"ה בעצמו יבוא ממש גם הדין הנעשה בו הוא נעלם ונסתר ביותר .כי ביום שופר הם חוק סתום ונעלם
ויופיע שם לכוון ולהדריך אותם אליה .והרי זה כענין דכתיב הזה מתגלה עומק הדין כפי שהוא בשורשו העליון ,ומתוך הנה מה שראש השנה מכונה בלשון הכתוב בשם 'בכסה
(מיכה ז ,כ) 'תתן אמת ליעקב' ,כלומר שיעקב אבינו קיבל את זה גופא נמתקים כל הדינים הנמשכים למטה ,כנודע מדברי ליום חגנו' ,הוא מפני שכל עניינו של היום הטוב הלזה הוא
האמת מאיתו ית' בדרך מתנה ,כי רק מכח נתינה זו זכה האריז"ל (ע"ח שי"ג פי"א) שאין הדינים נמתקים אלא בשורשם. אכן מכוסה וגנוז .כי הרי בפשטות לא נודע הטעם למה נקבע
לקבל איזו שייכות למדת האמת .והכי נמי בדידן ,אין לדיינים ואמנם שרשים רבים ועמוקים יש לו למדת הדין ,גבוה מעל יום זה ליום טוב ,גם לא נתפרש בתורה במפורש טעמו של
שום אפשרות ויכולת להגיע אל האמת ולהעמיד אותה על גבוה ,בעומק לפנים מעומק ,וכולם מתעוררים בימים קדושים יום ,ואף ענין היותו יום הדין הגדול והנורא ,אלא נאמר בו
תילה אלא אם כן יקבלו אותה בדרך מתנה מן השמים. אלו ,שכל מהותם היא בבחינת 'מעמקים' ,וכפי שמנהג ישראל אך זאת (במדבר כט ,א) 'ובחודש השביעי באחד לחודש וגו'
לומר בהם מזמור 'ממעמקים קראתיך ה'' (תהלים קל; שעה"כ יום תרועה יהיה לכם'.
ובענין זה אמרינן בגמ' (שבת י' ).כל דיין שדן דין אמת
לאמיתו אפילו שעה אחת ,מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה ראש השנה) ,להורות על שבימים אלו מתעורר ענין 'מעמקים',
וכבר עמד בזה הרמב"ן ז"ל בפירושו (ויקרא כג ,כז) ,וזה
המורים על עומק הדין בשורשו.
שותף להקב"ה במעשה בראשית' .והיינו נמי מאחר שלא לשונו' :לא פירש הכתוב טעם המצוה הזאת ,למה התרועה,
ניתן לדון 'דין אמת לאמיתו' כי אם ע"י השתתפותו של ולמה נצטרך זכרון לפני ה' ביום הזה יותר משאר הימים,
גם באדם מתגלה אז עומק פנימיות הנפש
השי"ת העושה מעשה בראשית ,המסייע ביד הדיין להוציא ולמה יצוה להיותו מקרא קודש כלל .אבל מפני שהוא בחדשו
כאור משפטו ודינו)א( . וכשם שהוא בעולמות עליונים ,כך הוא ממש בנפש האדם של יום הכפורים ,בראש החודש ,נראה שבו יהיה דין לפניו
למטה .שבימים אלו מתעוררת בחי' 'מעמקים' ,שהוא עומק יתברך ,כי בם ידין עמים ,בראש השנה ישב לכסא שופט צדק,
פטרון הגליון -תשרי
נתנדב ע"י ידידנו הנכבד
א.ועומק יש בדבר במה שנחשב הדיין שדן דין אמת לאמיתו כ'שותף במעשה בראשית' דייקא .וזה ,עפ"י מה
הי"ו מוה"ר צבי אביגדור באלזאם
לע"נ אמו
שאמרו ז"ל במדרש (בר"ר ח ,ה) שכאשר בא הקב"ה לברוא את אדם הראשון ,אמרה האמת 'אל יברא' ,שכולו
האה"ח פערל ב"ר משה יוסף ע"ה שקרים .נמצא שמדת האמת לא הסכימה על בריאת האדם .אמנם למעלה מן ה'אמת' גרידא ישנה דרגת
נלב"ע כ"ו תשרי תשנ"ד לפ"ק 'אמת לאמיתו' ,המורה לדין אלוקי ממש ,ומדרגה נעלה זו של אמת ,היורדת ביותר לעומק מעלת האדם [כפי
שיתבאר בהמשך המאמר בעז"ה] ,הסכימה על יצירתו.
א
והיינו שהיישוב לכך אכן יסודו במקור נעלם שלמעלה מבינת והשורש ליצירת האדם שנברא ביום הזה ,יום הששי לבריאה. 'שאין דן יחידי אלא אחד'
אנוש (ואכהמל"ב) .אך מכל מקום זהן דבר ברור ,כי לבסוף יצא כי כל עצם יצירתו של האדם השתלשלה ממקום נעלם וגבוה (אבות פ"ד מ"ח) ודבר זה הוא יסוד מאמרם ז"ל במשנה
האדם זכאי בדין .וכן הוא בכל שנה ושנה ,שבשורש הנעלם מאוד הנשגב מהשגת כל נברא. 'אל תהי דן יחידי ,שאין דן יחידי אלא אחד' .בכך הורו
זוכה כל אדם מישראל בדינו ביום המשפט הקדוש. לנו חכמינו ז"ל ,שעיקר הדין ושלימותו אינו אלא אצל הדן
'מה אתם מדיינין ,כבר נעשה אדם' יחידי ,כי הוא לבדו יכול לעמוד על האמת ,ואין ביכולתו
וכפי האמור ,גם יציאה זו של האדם זכאי במשפט בראש
השנה ,נכללת בסוד 'בכסה ליום חגנו' .כי כשם שכל עצם וכך אמרו חכמינו ז"ל במדרש (בר"ר ח ,ה) ,וזה לשונם: של שום נברא לחקות אותו בכך ,ולהגיע בעצמו אל האמת
'בשעה שבא הקב"ה לבראות את אדם הראשון ,נעשו מלאכי לאמיתה בטהרתה.
החג הוא מכוסה ,טמיר ונעלם ,כמו כן הדין הנעשה בו ביום
הוא נעלם ביותר ,ואין שום נברא שיש לו השגה בעומק השרת כיתים כיתים ,וחבורות חבורות ,מהם אומרים אל יברא, דהנה מה שהגדירו חז"ל את דינו של הקב"ה בשם 'דן
המשפט הזה. ומהם אומרים יברא וכו' .עד שמלאכי השרת מדיינין אלו עם יחידי' ,אין הכוונה רק לכך שהוא דן לבדו -בניגוד לשלשה
אלו ,ומתעסקין אלו עם אלו ,בראו הקב"ה .אמר להן מה דיינים שבכל בית דין ,אלא עיקר המכוון הוא ,לדרגה אחרת
השמחה השורה בראש השנה -מכח אתם מדיינין ,כבר נעשה אדם' ,עד כאן. ורוממה יותר בבירור הדין והמשפט.
זכייתנו בו ע"פ עומק הדין
ולא נבוא עתה להאריך בביאור הדיונים הרבים שנעשו על
ומכח אותה זכייה נעלמת בדין שביום ראש השנה ,שורה הנברא עומד על האמת רק מתוך סברות וצדדים שונים
בריאת האדם [וכבר נתבאר בדברינו בארוכה במקום אחר].
ביום זה שמחה יתירה בדרך אתכסיא ,וכמו שכתב הטור אך זאת יש לומר :כי אילו היינו באים לדון על פי חשבון שכן בדיני בני אדם יש צורך בשלשה דיינים ,האחד נוטה
(או"ח סי' תקפ"א) שרוחצין ומסתפרין בערב ראש השנה ,על פי וסברא שכלית על בריה הלזו ה'אדם' ,אם כדאי לבראו או לימין ,והשני לשמאל ,ומתוך כך מתעוררים צדדים שונים
המדרש (ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג) 'אמר רבי סימון ,כתיב (דברים ד, לאו ,אזי היה מקום רחב לשאת ולתת בדבר ,ולדון בו בהרבה לכאן ולכאן ,עד שבא הדיין השלישי ומכריע ביניהם .ונמצא
ז) 'כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו' וגו' ,רבי צדדים ,יברא או אל יברא ,שכן ישנו מקום לקטרג ולומר שבדין כזה מתבררת האמת רק מתוך משא ומתן וחשבונות
חנינא ורבי יהושע אומרים ,איזו אומה כאומה זו שיודעת 'מה אנוש כי תזכרנו' (תהלים ח ,ה; סנהדרין לח ,):וכי 'עתיד רבים ,עד שע"י כל הסברות והצדדים מגיעים לבירור האמת.
אופייה [-מנהגיו ודיניו] של אלקיה .שמנהגו של עולם ,אדם הוא למחטי קמך' (זוה"ק ח"א כה .וראה עוד שם ח"ג סט ,):ומאחר
שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים וכו' ,לפי שאינו שיבוא לידי חטא ,שוב כיצד תגיעה נשמתו לידי תיקונה. הקב"ה רואה את האמת בעצמותה
יודע איך יצא דינו ,אבל ישראל אינן כן ,לובשים לבנים ועל דרך זה ישנן עוד טענות רבות מדוע שלא לברוא את שונה מכך הרבה הוא מדרגת המשפט של הקב"ה ,ה'דן
ומתעטפים לבנים וכו' ,ואוכלים ושותים ושמחים בראש השנה, האדם ,עד שמצד שורת הדין והחשבון היה נראה לכאורה יחידי' .שכן דין זה יוצא לאור מתוך גילוי נקודת האמת
לפי שיודעים שהקב"ה יעשה להם נס'. שעדיף שלא ייברא. בעצמותה ממש ,בלי שום צדדים ונטיות שונות .והיינו
והיינו שכלל ישראל מובטחים שייצאו זכאים בדין ,ומכח שהקב"ה רואה את האמת כמציאות מוחלטת וברורה ,עד שאין
בטחון זה הם אוכלים ושותים ושמחים בראש השנה .וכל זה האדם נברא ממקור עליון שלמעלה מחשבונות ודיונים לפניו שני צדדים כלל ,וממילא אין לו צורך בחשבונות ובירורים
מכיון שבשורש הדין אכן בוודאי זוכים המה בדינם. ומה שגרם בסופו של דבר להכרעת הקב"ה לברוא את כדי להכריע את האמת ,כי הוא עומד על האמת מצד שהיא
האדם ,אכן אין לו הסבר הגיוני המובן על פי שכל הפשוט. אמת ,בבחינת 'תא חזי' ,ותו לא .והנה התגלות האמת שכזו,
הקב"ה דן את בני ישראל ע"פ היסוד 'ועמך כולם צדיקים' אלא שבריאתו נובעת ממקור נעלה ונשגב ,ממקום שלמעלה בכל כך בהירות ,שייכת אך ורק לגבי הקב"ה ה'דן יחידי',
מן השכל ,שבו אין מקום כלל לדיונים וחשבונות .וזהו שאמר ושום בן אדם אינו יכול להידמות אליו בכך.
ועומק הענין הוא ,מכיון שאכן במקור שורשם כל בני ישראל
הם צדיקים וזכאים ,כפי שנאמר בהם( :ישעיה ס ,כא) 'ועמך הקב"ה למלאכי השרת 'מה אתם מדיינין ,כבר נעשה אדם',
כלומר שלפי האמת יצירת האדם היא ענין נעלה שאינו 'כי המשפט לאלקים הוא'
כולם צדיקים' [וכפי שיתבאר ביתר להלן בעז"ה] .והקב"ה
שהוא דן יחידי ,יודע את סוד העמוק הזה ,ולכן הוא דן את עומד לדיון כלל. על כל פנים למדנו ,שכל עצם הדין והמשפט -הנובעים
בני ישראל מצד שורשם העליון ,ובכך הוא מזכה אותם בדין. ממדת האמת ,מדתו העליונה של כביכול ית' -הם ענין
[ואע"פ שמתחילה אכן נמלך עמהם הקב"ה בדבר יצירת
אלוקי ,בסוד הכתוב 'כי המשפט לאלקים הוא' (דברים א ,יז),
האדם ,כדברי רש"י בפסוק (בראשית א ,כו) 'נעשה אדם' ,אין
הנוגעים במקום גבוה ונשא מאוד ,הנעלם מכל רעיון.
בית דין של ישראל נקרא 'בית דין של זכות' הכוונה שהמלכה זו באה להכריע את עצם המשקל אם לבראו
וכפי שנתבאר לעיל ,הקב"ה מופיע בעדת הדיינין כדי אם לאו ,רק היתה זאת מצד מדת ענוותנותו של הקב"ה, והנה ביתר שאת אמורים הדברים בנוגע הדין והמשפט
לסייע בידם להשיג את ה'אמת לאמיתו' שבדין .ולעניינינו כפי שפירש רש"י שם .אבל באמת כבר נעשה האדם ממקום שביום הנורא הזה ,כאשר כל הדין מיועד להיעשות עפ"י
הכוונה היא ,שגם הדיינים למטה ישתדלו לדון את כלל שלמעלה מכל אלו הדיונים .ויבואר עוד להלן בעז"ה]. עומקו ושורשו דוקא ,במקום גנוז ונסתר ביותר ,וכפי האמור
ישראל על פי שורשם הפנימי ,ובכך יוכלו לעורר ולהוציא לעיל שכל עצם משפטו של ראש השנה נובע ממקור נעלם
את זכויותיהם של ישראל. בשורש הנעלם זוכה כל אדם בדין בראש ונשגב מאוד ,בבחינת 'בכסה ליום חגנו'.
השנה -בסוד 'בכסה ליום חגנו'
ובענין זה איתא בזוהר הקדוש (ח"ב ו .רנז ).שכל בית דין וכשם שכל עצם יצירת האדם נמשכה ממקור עליון נעלם
של ישראל הוא 'בית דין של זכות' (ראה עוד מכות ז .).והטעם ונשגב ,שאין שם חשבונות ודיונים כלל ,כך הוא ממש לגבי סיכום ותמצית
הוא ,מפני שהם דנים את בני ישראל במדה שכולם צדיקים הדין הנעשה עליו בכל שנה ביום בריאתו -בראש השנה,
בעצם .לפיכך אפילו במקום שנוטה הדבר לחובה ח"ו ,מכל ראש השנה הוא יום פנימי ונעלם מאוד .וגם הדין שבו הוא עמוק
כי ע"י התעוררות מקור עליון זה שממנו נברא ,זוכה האדם
מקום מאחר שהאדם נחשב צדיק בעצמותו ,שורת הדין נותנת ביותר .וכמו כן מתעוררת פנימיות נפש האדם ,בחי' 'ממעמקים'.
לצאת זכאי בדין בכל שנה.
שידונו אותו לכף זכות ,ושישתדלו ביותר לברר ולמצוא לו דין ומשפט הם מדברים העמוקים השייכים להשי"ת בלבד,
פתח זכות)ב( . כי הרי תכלית יצירתו של האדם היתה ודאי בכדי שיהיה אלקים ניצב בעדת א-ל' .אין דן יחידי אלא אחד' -הקב"ה רואה
זכאי ולא חייב ,ואשר בכך יוכל להגיע אל שלימות תיקונו את האמת בעצמותה ללא שום דיון וצדדים.
'ויגבה ה' צבא-ות במשפט' -התרוממות ויעודו .ומצד תכלית נשגבה זו -אותה עלתה לפניו יתברך
הדין למקור נעלה ונשגב כבר בראשית היצירה -מן ההכרח הוא שסוף סוף ,על כל
פנים בזמן האחרית ,יצא האדם זכאי בדין. ב
יצירת האדם ותיקונו השלם -
ולפי מה שנתבאר שבראש השנה ויום הכיפורים נמשך הדין
ממקום גבוה ונעלם ביותר ,יובן את הנאמר בתפלת ימים ועל אף שאין הדבר מובן לגמרי על פי השכל החיצוני,
ממקור עליון הנשגב מבינת אנוש
אלו את הפסוק (שם ה ,טז) 'ויגבה ה' צבא-ות במשפט ,והא-ל שהרי לכאורה כיצד ניתן להבטיח שכל אדם אכן יזכה בדין,
הקדוש נקדש בצדקה' .כלומר ,השי"ת מגביה את המשפט אחר שיש לו בחירה חפשית ,ובידו לבחור בטוב ובהיפכו.
למעלה עד מקור שורשו ,אל בחינת 'אמת לאמיתו' ,שהיא הנה דבר זה אכן נכלל בכלל הסתירה הידועה שבין הידיעה
ׂ יצירת האדם בראש השנה -משורש נעלם ונשגב מאוד
חותמו של הקב"ה ,אשר רק הוא לבדו עומד עליה ,ומכח לבחירה ,שׂשכל האנושי אינו יכול להשיגה על בוריה ,וכפי
מדרגה עליונה זו הוא עושה צדקה עם ישראל ,להצדיקם שכתב הרמב"ם ז"ל (פ"ה מהלכות תשובה ה"ה) שעל דבר זה נאמר והנה יסוד זה שהצבנו כאן ,שהדין ביום המשפט נובע
ביום דין ולהמשיך עליהם רחמים וחסדים. (ישעיה נה ,ח) 'כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי', ממקום נעלם ונסתר למעלה מהשגת אנושי ,הוא גם היסוד
נמצא אפוא ,שכל בריאת האדם -שהוא עיקרו ותכליתו של כל מעשה בראשית -נעשה עפ"י מדת 'אמת לאמיתו' .ומעתה ,כאשר הקב"ה משפיע כח זה אל הדיין
שיוכל גם הוא לדון דין 'אמת לאמיתו' ,נעשה הוא בכך 'שותף להקב"ה במעשה בראשית'.
ב.ומהאי טעמא נתגלה ענין זה -שהקב"ה מופיע בעדת הדיינים -דוקא לאחר שקיים אברהם אבינו את מצות מילה ,כפי שנאמר בפרשה (בראשית יח ,א) 'וירא אליו ה'
באלוני ממרא ,והוא יושב פתח האוהל' ,ופירש"י' :ישב' כתיב ,ביקש לעמוד ,אמר לו הקב"ה ,שב ואני אעמוד ,ואתה סימן לבניך שעתיד אני להתייצב בעדת הדיינין והן
יושבין ,שנאמר 'אלקים ניצב בעדת א-ל'.
בהקדם מה שביארו בזוהר הקדוש (ח"א צג ).שהפסוק 'ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ' קאי על מצות מילה ,עיי"ש .והיינו ,שבמצוה זו מתגלה יסוד זה -שכל
איש ישראל חשוב בעצם כצדיק .יסוד זה מצינו גם במשנה (נדרים לא' ):קונם שאני נהנה לערלים ,מותר בערלי ישראל' .והטעם ,מפני שכל איש ישראל -גם זה שלא
נימול בפועל -נחשב כ'מהול' .הרי שבמצות מילה מתגלה היסוד ש'עמך כולם צדיקים'.
ועל כן דוקא בכאן אחר קיום מצות מילה ,רמזה התורה על הופעתו של הקב"ה בעדת הדיינים ,כי הוא יתברך הרואה את צדקותם העצמית והפנימית של ישראל,
מתייצב לצד הדיינים ומסייע אותם שידונו גם הם את עמו מתוך אותה הסתכלות עמוקה של זכות.
ב
שמאל ,ורק לאחר מכן להכריע ביניהם .ועל דרך זו ממש 'ויאמר אלקים' ,כדוגמת שאר המאמרות של מעשה בראשית. הפעלת הדין מתוך הנהגת 'להטיבך באחריתך'
היה גם הדיון אצל המלאכים על יצירת האדם ,הללו אמרו ומצד חלק זה דומה האדם לכל היצורים שנבראו בששת וכל זה נובע מן היסוד של 'להטיבך באחריתך' (דברים ח,
יברא והללו אמרו אל יברא ,כעין הדיינים הדנים ושוקלים הימים .בנוסף לזה נכללת בו יצירה שניה ויתרה -חלק טז) ,והיינו ,שכל תכלית הבריאה אינה אלא להיטיב לאלו
בין הצדדים השונים. ה'נשמת חיים' שבו ,שלא נברא בכח מאמר ודיבור ,כי אם שנבראו לשמו יתברך בזמן האחרית ,והקב"ה צופה ומביט
ע"י 'ויפח באפיו נשמת חיים' ,מתוכיותו ומפנימיותו כביכול, כיצד ובאיזה אופן תתגלה הטבה זו לישראל .ומאחר שהם
אולם כל דיונים הללו לא שייכים אלא כלפי חלקו החיצוני
והוא חלק האלוק ממעל שנחנן בו האדם ,שעולה בזה על צדיקים בעצם ,הרי כאשר דנים את ה'צדיק' אזי כל מהות
של האדם ,שבו הוא דומה לשאר היצורים .אמנם כשאנו באים
שאר כל הברואים. הדין אינה אלא ההשתדלות להביא אותו אל תכלית הטוב
לדון בנוגע חלקו הפנימי ,בחי' 'נשמת חיים' ,בחינה זו אינה
ניתנת לדיון כלל ,שכן שורשה במדת הכתר שלמעלה מעלה שבעבורה נברא.
'נעשה אדם' -יום הששי' ,ויפח באפיו' -שבת קודש
מן החכמה ,וממילא אין שום מקום למלאכים לדון בו ולצדד
בזה אם יברא אם לאו ,שהרי אין ביכולתם להשיג כלל חלק ושתי יצירות אלו שהשתתפו בבריאת האדם ,מתייחסות לשני
עמוק זה שבנפש ,שהוא למעלה מהשגה ,והוא בחי' אלקות ימים של מעשה בראשית ,יום הששי ויום השביעי .היצירה של סיכום ותמצית
ממש כביכול .רק ה'דן יחידי' ,המביט על נקודת האמת מאמר 'נעשה אדם' ,הדומה אל הנבראים שנבראו במאמרות
במשך ששת ימים ,שייכת ליום הששי ,שבו נאמר מאמר זה, יצירת האדם בראש השנה היא משורש נעלם ונשגב מאוד,
בעצמותה ,הוא המבין ומשיג את חלק נעלה זה שבאדם,
והיא בגדר מלאכה של ששת ימי המעשה .מאידך ,היצירה למעלה מחשבונות ודיונים ,ממקום 'ועמך כולם צדיקים' ,ושם
הנמשך ממקום שלמעלה מהשגה והשתלשלות.
של 'ויפח באפיו נשמת חיים' ,שאיננה ככל מעשה בראשית הוא זוכה בדין בוודאי' ,ויגבה ה' צבא-ות במשפט' .בית דין
שנברא במאמרות ,אינה בגדר 'מלאכה' כלל ,אלא היא של ישראל הם בית דין של זכות ,מכח הסיוע האלוקי העליון.
'נשמת חיים' אין לה בחירה לעבור על רצון ה'
בבחינת 'שביתה' ומנוחה .על כן היא מתייחסת במהותה ליום 'להטיבך באחריתך'.
ובאופן פשוט מתבאר הדבר ,כי אם אמנם מצד חלק החיצוני
השביעי -שבו שבת א-ל מכל מלאכתו של עשרה מאמרות.
שבאדם יש לו בחירה חפשית ,ובידו גם לא לשמוע בקול
ה' אלוקיו ,ומצד זה אכן עלול הוא לחטוא ,ועל כן שפיר נמצא ,שביצירת האדם משולבים יחד כוחו של יום הששי
ג
שני ימי ראש השנה -פנימיות
שייך לדון ולקטרג על כל עצם יצירתו ש'עתיד הוא למחטי וכוחה של שבת קודש .ואף על פי שגם נפיחת הנשמה
וחיצוניות הכלולות בנפש האדם
קמך' .הרי שמצד ה'נשמת חיים' אשר באפיו ,שהיא חלק אלוק התרחשה בפועל ביום השישי ,מכל מקום מצד מהותה היא
ממעל ממש ,בוודאי אין שום מציאות ויכולת להמרות את פי יצירה של יום השביעי ,אלא שמצד התכללותן של שתי
בוראו ,שהרי חלק זה הוא בחי' אלקות ,והוא נמצא תמיד היצירות והתאחדותן בנפש האדם ,נתהוו שתיהן ביום אחד.
באמנה איתו יתברך ,בלי שום מקום אפשרות להיפרד ממנו
שני ימי ראש השנה הם כנגד פנימיות וחיצוניות נבוא בעז"ה להעמיק יותר בענין חלק 'צדיק' זה הגנוז
כלל .ומעתה ,על חלק זה לא חלים שום קטרוגים ומשטינים
שבאדם ,והם בבחי' 'יומא אריכתא' בקרב כל איש ישראל ,להבין אותו על פי שורש הדברים.
מצד המלאכים העליונים ,ואין שום עיכוב לברוא את האדם.
וכנגד שתי בחינות יצירות הללו -יום הששי ויום השביעי,
שהם חלקי החיצוניות והפנימיות שבאדם -נקבעו שני הימים 'וייצר ה' אלקים את האדם' ' -שתי יצירות'
'כבר נעשה אדם' -מצד ה'נשמת חיים' שנברא בכח נפיחה
של ראש השנה ,שכנגד יום הששי ויום השביעי של ימי הנה נאמר בתורה בענין יצירת האדם (בראשית ב ,ז) 'וייצר ה'
על כן ,כאשר התייצבו מלאכי השרת לדון אלו עם אלו
בראשית .וכן כתב האריז"ל (שעה"כ ראש השנה דרוש ב') ששני אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים',
בדבר יצירת האדם ,אם יברא או לא ,וזה כלפי חלק החיצוני
ימי ראש השנה הם בסוד חיצוניות ופנימיות ,עיי"ש .ולפי ודרשו חז"ל (בר"ר יד ,הובא ברש"י שם) 'וייצר' ' -שתי יצירות',
שלו ,בחי' 'נעשה אדם' - ,כבר בראו הקב"ה ,ואמר להם' :מה
דברינו הכוונה היא לבחינות הפנימיות והחיצוניות הנכללות כלומר שהאדם הוא נברא הכולל בתוכו שתי יצירות.
אתם מדיינין ,כבר נעשה אדם' ,כלומר ,האדם כבר נברא מצד
באדם עצמו שנברא ביום זה)ג( .וכשם ששתי יצירות הללו
חלק ה'נשמת חיים' שבו ,שכלפיו אין שום מקום לדיון וספק.
מתכללות ומתאחדות בתוך נפש האדם ליצירה אחת ,כך ממש 'נעשה אדם' -בריאה חיצונית ,כשאר כל הנבראים
והקב"ה אדון כל הנשמות ,שהוא לבדו מכיר ומשיג את חלק
נחשבים שני ימי ראש השנה כקדושה אחת וכ'יומא אריכתא'
זה שבנפש ,בראו בעצמו על ידי נפיחת פיו כביכול ,שכן מצד וביאור ענין שתי יצירות אלו הוא ,דהנה אנו מוצאים
(ראה ביצה ד :וברש"י ד"ה אסורה).
חלק פנימי זה בוודאי יצליח האדם לבסוף ,ובוודאי יגיע אל בפסוקים לגבי יצירת האדם שתי בחינות; מתחילה כתוב (שם
תכליתו ושלימותו הנרצה שבעבורה נברא. יום א' -בחינת 'כתר' ,יום ב' -בחינת 'חכמה'
א ,כו) 'ויאמר אלקים נעשה אדם' ,לשון 'ויאמר' הנאמר כאן הוא
כעין זה שנאמר בשאר נבראי מעשה בראשית ,שנבראו כולם
ויציבא מילתא גם במה שמבואר בדברי האריז"ל (שם ,דרוש בכח עשרה 'מאמרות' ,וכמו שנאמר בכולם 'ויאמר אלקים'.
סיכום ותמצית ג') שביום הראשון של ראש השנה מתקיימת הנסירה במדת ומצד בחינה זו דומה יצירת האדם לשאר כל היצורים.
כתר ,ואילו ביום השני היא מתקיימת בספירת חכמה.
'וייצר' -שתי יצירות' :נעשה אדם' ו'נשמת חיים' ,חיצוניות
'ויפח באפיו נשמת חיים' -חלק אלוק ממעל ממש
ופנימיות ,כתר וחכמה ,יום הששי ושבת קודש .כנגדם שני ימי 'כתר' -הנהגה שלמעלה מהשתלשלות,
ראש השנה המתאחדים ל'יומא אריכתא' .הדיון בין המלאכים 'חכמה' -סדר השתלשלות אמנם כל זה אינו אלא חלק אחד שבאדם -הבחינה
אינו אלא על חלק החיצוני -שניתן להבין ולהשיג ,ולא על חלק כי הרי נתבאר בדברינו פעמים רבות ,שמדת הכתר היא התחתונה שבו .אך בנוסף לכך ניתוספה באדם מעלה יתרה
אלוק ממעל -שרק הדן יחידי עומד עליו' .כבר נעשה אדם' - השורש להנהגה שלמעלה מסדר השתלשלות .מאידך ,ספירת ויצירה עליונה יותר ,שעליה נאמר בהמשך 'וייצר ה' אלקים
מצד ה'נשמת חיים' שנברא בכח נפיחה. החכמה היא הראשית של סדר השתלשלות וההנהגה הקבועה, את האדם וגו' ויפח באפיו נשמת חיים' ,לשון 'נפיחה' מורה
כטעם הכתוב (תהלים קד ,כד) 'כולם בחכמה עשית'. על דרגה מיוחדת ושונה לחלוטין ,שאין דומה לה בכל
מעשה בראשית.
ד וכן הדבר ממש בנפש האדם ,חלק החיצוני של האדם,
'ויפח באפיו נשמת חיים'
בחי' 'נעשה אדם' ,הוא חלק מסדר ההשתלשלות של העשרה שכן בניגוד ללשון 'דיבור ואמירה' הנאמר בכל היצור,
מאמרות ,ושייך לספירת החכמה ,כנגד יום השני של ראש המורה על כח חיצוני בלבד של הבורא יתברך ,פעולת
-מדרגת 'חילא יתיר'
השנה ,בחי' חיצוניות .ואילו בחי' 'ויפח באפיו נשמת חיים' ה'נפיחה' עניינה :הוצאת כח מתוך הפנימיות והעצמיות ממש,
נשגב וגבוה מכל השתלשלות הספירות ,אלא נמשך ממהותו כי כל הנופח -מתוכיותו ומפנימיותו נופח (ליקוטי אמרים פרק
ועצמותו ב"ה כביכול ,וזהו כמדת הכתר שלמעלה מהנהגת ב' ,בשם הזוהר) .מעתה ,הפסוק 'ויפח באפיו נשמת חיים' מרמז
והנה שני חלקים הללו שבנפש האדם ' -נעשה אדם' ו'נשמת השתלשלות ,כנגד יום הראשון של ראש השנה ,בחי' פנימיות. שנשמת האדם היא חלק אלוק ממעל ממש שניתנה בו מתוך
חיים' -מקבילים כנגד שתי בחינות יסודיות הנזכרות במעשה פנימיותו יתברך ,ובזה עלתה מעלתו על כל שאר הנבראים.
בראשית ,ואלו הן' :טוב' ו'חיים'. הדיון למעלה על יצירת האדם לא היתה אלא
על חלקו החיצוני -בחי' 'נעשה אדם' וכן ביאר בזה הרמב"ן ז"ל שם בפירושו ,וזה לשונו' :ירמוז
'נעשה אדם' הוא בבחינת 'טוב' -כמדרגת מעשה בראשית ומעתה על פי הדברים האלה נמשיך ונאמר ,כי כל מה לנו הכתוב הזה מעלת הנפש יסודה וסודה .כי הזכיר בה
כי הרי נתבאר שמאמר 'נעשה אדם' של יום הששי דומה שנמלך הקב"ה כביכול עם מלאכי השרת על עסק בריאת שם מלא ,ואמר כי הוא נפח באפיו נשמת חיים ,להודיע כי
לשאר המאמרות שבהם נברא העולם בששת ימי המעשה. האדם( ,כמאמרם ז"ל שהובא לעיל) ,לא היה זה אלא כלפי לא באה בו מן היסודות כאשר רמז בנפש התנועה ,גם לא
ומצינו בכל ימי הבריאה שבכולם נאמר (בראשית א ,ד) 'וירא חלק ה'נעשה אדם' שבו[ ,אשר בו אכן נרמזה המלכה זו, בהשתלשלות מן השכלים הנבדלים ,אבל היא רוח השם הגדול
אלקים כי טוב' .והענין בזה ,שכולם נבראו בכח המידות כדרשתם ז"ל מלשון 'נעשה' בלשון רבים] .כי דוקא חלק זה מפיו דעת ותבונה ,כי הנופח באפי אחר מנשמתו יתן בו' ,עכ"ל.
העליונות של הבורא עולם ב"ה ,הנכללות בגדר 'טוב' (ואכמ"ל). שמקורו בספירת החכמה -שיש מקום לבארה לשכל הטבעי
נמצא אפוא ,שמדרגת מעשה בראשית שייכת למדת 'טוב'. והחיצוני -ניתן היה לדיון על פי השכל אם אכן נכון וראוי 'שתי יצירות'' :נעשה אדם' ,ו'ויפח באפיו נשמת חיים'
וממילא גם חלק ה'נעשה אדם' -שבו דומה האדם לשאר לבראותו או לא .והדיון בו דומה במהותו לדין הנעשה בבית יוצא מזה ,שנכללו בנפש האדם שתי בחינות של 'יצירה';
כל היצורים -הוא בבחינת 'טוב'. דין של שלשה ,שיש מקום לנטות בו לצד ימין או לצד יצירה אחת -היא חלק ה'נעשה אדם' שבו ,אשר נוצר בכח
ג.ואין כאן המקום ליישב מה שלכאורה נראה קצת סתירה לדברינו אלה ,שהרי לפי מה שאמרנו עולה שיום הששי הוא בחי' חיצוניות ,בחי' נעשה אדם ,ויום השביעי
הוא פנימיות' ,ויפח באפיו' ,וזה לכאורה היפך ממה שכתב האריז"ל שיום א' של ראש השנה הוא כנגד פנימיות העולמות ויום השני הוא בבחי' חיצוניות .ויש בזה ביאור
ארוך בענין התכללות פנימיות וחיצוניות ,ואכ"מ.
ג
בעוררך את חלק ה'נשמת חיים' שבקרבך הנמשכת משמי מעל, נקודה פנימית זו מתעוררת ומתגלית באדם ,שוב אינו יכול 'ויפח באפיו' -בחינת 'חיים'
אזי היית קונה לעצמך חיות נצחיות ,כדרך שהקב"ה הוא חי לפרוש ולהיפרד כלל מהשי"ת ,כי שם לבבנו שואף זורח. אולם חלק הנשמה שניתוסף באדם ,שהיא חיות נעלה
עולמים ,וממילא היה מתקיים בך 'ואכל וחי לעולם' (פסוק כב). הנמשכת מעצמיותו יתברך ,שהוא למעלה מן המידות
אמנם מכיון שבחרת לאכול מן העץ הדעת ,ובכך השווית את סיכום ותמצית והספירות הטובות ,אינו מוגדר כ'טוב' גרידא ,שהרי הוא
עצמך לשאר הברואים שנוצרו מן האדמה ,הנה כשם שאין ית' מרומם וגבוה הרבה מגדר ה'טוב' ,אלא הוא מכונה בשם
בהם נצחיות ,אלא כולם כבגד יבלו וכלבוש יחלופו ,כך גם שני החלקים שבאדם הם בחינות 'טוב' ו'חיים'' .לטוב לנו 'חיים' ,שכן הוא חיות עצמית הנמשכת ממקור החיים ,מחי
גוף האדם ה'עפר מן האדמה' ,ניטלה ממנו החיות הנצחיות, כל הימים' -ימות החול' ,לחיותנו כהיום הזה' -שבת קודש, החיים ב"ה.
ויוכרח לעבור את כור ההיתוך של המיתה ,עד שיקום שוב ומתאחדים ע"י 'טוב מאוד' של יום הששי' .טוב' -סדר הרגיל,
לעת התחייה לחיי נצח. 'לטוב לנו כל הימים' -ימות החול' ,לחיותנו
'חיים' -יתר מן המדה .יצירת ה'נשמת חיים' בכח חילא יתיר, כהיום הזה' -שבת קודש
ובבחינה זו אין בחירה להיפך.
העסק בראש השנה לתקן את חטא אדם הראשון שביום הזה ומאחר שנתבאר ששני חלקי האדם הם יצירות של ימות
והנה בכל ראש השנה ,יום בריאת האדם ,שבו ביום נברא החול ויום השבת ,נמצא שה'טוב' שייך לבחינת ימות החול,
ובו ביום חטא (אדר"נ פמ"ב) ,כל עבודתינו ביום קדוש זה היא ה ואילו ה'חיים' הם חלקו של יום השביעי .ועל שתי מדרגות
תיקון חטא עץ הדעת
לתקן את חטא אדם הראשון ,ולהעמיד שוב את מעלת האדם אלו אמר הכתוב (דברים ו ,כד) 'ויצונו ה' אלקינו לעשות את כל
בראש השנה -הבחירה
על תילה ומדרגתה הנכונה. החוקים וגו' לטוב לנו כל הימים ,לחיותנו כהיום הזה' .דייק
ב'חיים' לעומת ה'טוב'
הכתוב ורמז כאן את שתי המדרגות' :לטוב לנו כל הימים'
הבקשה על 'חיים' -התחדשות יצירת האדם בלשון רבים -כנגד ששת ימי המעשה; 'לחיותנו כהיום הזה'
באופן שיתגבר בו חלק ה'נשמת חיים' בלשון יחיד -כנגד יום שבת קודש ,דמתאחדת ברזא דאחד.
ועל כן כל בקשותינו בימים אלו סובבות את ענין ה'חיים',
'עץ החיים' ו'עץ הדעת' -כנגד חלקי הטוב והחיים שבאדם
'זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים' וכו', חיבור שתי המדרגות ע"י 'טוב מאוד' הנאמר ביום הששי
וכהנה רבות .ועיקר הכוונה בבקשות אלו הוא ,לעורר את והנה כנגד שני חלקים הללו שבנפש האדם ,עמדו בגן [וביום הששי ,כאשר נגמרה מלאכת הבריאה ,ובתוכה גם
יצירת האדם מחדש באופן שיתגבר בו חלק ה'נשמת חיים', עדן שני אילנות; 'עץ החיים' ו'עץ הדעת טוב ורע' ,שהם בריאת האדם מצד מאמר 'נעשה אדם' ,אמר הכתוב (בראשית
והוא זה שימשול בו -לעומת בחי' ה'נעשה אדם' ,ובכך נתקן השורש ומקור לכל עצי הגן ,ומהם היה האדם מקבל מזונו שם ,לא) 'וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד'.
את פגם האדם שדבק במדת הטוב החיצוני בלבד. כדי להזין את כל גופו. והענין ,כי מאחר שהושלמו כל חלקי ה'טוב' שבמעשה
כמו כן עבודתינו מלמטה היא ,להשתדל ולהתגבר בחילא 'עץ הדעת' -שבשורשו העליון הוא רק 'טוב' -מזין את בראשית במשך ששת הימים ,מעתה צריכה להתגלות מדרגת
יתיר ,ולעורר בקרבנו את הרצון וההשתוקקות להידבק חלק ה'טוב' שבאדם ,שהוא החלק שנברא במאמר 'נעשה ה'חיים' ,השייכת לקדושת יום השביעי .ולא עוד אלא שהיא
בנקודת 'חיים' זו ,בבחינת 'ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים אדם' .ו'עץ החיים' זן ומפרנס את ה'נשמת חיים' שבו ,והיינו צריכה גם להתחבר ולהתאחד עם ה'טוב' הפשוט של הבריאה.
כולכם היום' (דברים ד ,ד) ,באופן שנרגיש כי זו לבדה היא שע"י אכילה ממנו היה האדם קונה קשר ודביקות אמיתית והנה חיבור עליון זה נעשה ע"י בחינת 'טוב מאוד' .שכן
עיקר המהות והעצם שלנו ,עד שלא תהיה לנו בחירה כלל בהקב"ה ,שהוא חי החיים)ד( . 'טוב מאוד' מורה על תכלית מדרגת הטוב ,והוא השלב
לעזוב אותה ולהינתק ממקור חיינו ח"ו. הקרוב ביותר אל ה'חיים' ,המעלה את הטוב ומחבר את
נקודת הבחירה של האדם -אם הוא יצירה
של 'נעשה אדם' או של 'נשמת חיים'
שתי המדרגות לאחדים .ודבר זה נאמר בגמר יום הששי,
הנפיחה בקול השופר מעוררת 'ויפח באפיו נשמת חיים' ממש בנקודה המחברת את היום הששי עם יום השבת,
וע"פ יסוד זה יאירו עינינו להבין את עומק פגמו של אדם כדי לכלול יחד את יום הששי -שבדרגת 'טוב' ,עם יום
וגם קול השופר שאנו תוקעים ביום הנורא הזה ,מרמז על
הראשון באכילתו מן העץ הדעת .כי על פי מה שנתבאר השבת -שבבחינת 'חיים' .והרי זה כענין 'יומא אריכתא'
ענין נעלה ונשגב זה .ויבואר הדבר עפ"י מה שנתבאר בדברינו
שנפש האדם כלולה משני חלקים; חיצוניות ופנימיות' ,טוב' של שני ימי ראש השנה ,שהם התחברות והתכללות בחינות
במקום אחר בארוכה ,שהתקיעה והנפיחה בשופר בראש השנה
ו'חיים' ,נאמר כי עיקר נקודת הבחירה של כל אדם עלי 'טוב' ו'חיים' כאחת].
מעוררת את התחדשות יצירת האדם בבחי' 'ויפח באפיו נשמת
אדמות היא -לקבוע מהי הגדרת עצם יצירתו ,האם הוא
חיים' ביום הזה .ולפי דברינו כאן היינו לומר ,כי קול השופר
מחשיב את עצמו כיצירה של 'נעשה אדם' בלבד -בדומה 'טוב' -סדר הרגיל ,השייך בו בחירה' .חיים'
מעורר שתתחדש יצירת האדם באופן שיתגלה בו ה'נשמת -חילא יתיר ,למעלה מן הבחירה
לשאר הנבראים ,או שהוא מכיר בכך שהוא יצירה נעלה מזה,
חיים' דייקא ,והיינו שיבוא האדם לידי הכרה שלימה שזהו
בבחינת 'ויפח באפיו נשמת חיים' ,אשר בהתעוררותה שוב ויובנו הדברים ביותר ,עפ"י מה שנתבאר בגליון הקודם
עצם מהותו ,ושעל ידי כך יהיה תמיד דבוק בבוראו ובעבודתו.
אין בידו לבחור ברע ובמות. בענין מדרגות 'טוב' ו'חיים' .בחינת 'טוב' מורה על סדר
הרגיל והמהלך הפשוט ,ואילו 'חיים' היינו ההתגברות בחילא
ע"י התעוררות חלק הפנימי שבנפש מתבטלים כל המשטינים
על האדם להכיר שאמיתת מהותו היא 'צדיק' יתיר ,יתר מן השיעור והמדה.
ובהתעוררות נקודת חיים זו ,מתבטלים ונכנעים כל המשטינים
ביתר עומק ,ביד האדם להסתכל על עצמו כאילו כל מהותו עוד נתבאר שם ,שבמדרגת טוב ישנו עדיין מקום לבחירת
והמקטריגים העומדים עלינו .שכן כפי שנתבאר לעיל ,כל
ועצמותו תלויות ועומדות רק בכח בחירתו הגלויה ,וממילא האדם ,שהרי סוף סוף שייך לבחור ברע לעומת הטוב ח"ו.
האפשרות לקטרג על האדם אינה אלא כלפי חלקו החיצוני,
גם כל תכליתו ותיקונו אינם מובטחים ,אלא בידו להרשיע אמנם בנוגע ל'חיים' אין שום מקום בחירה ,שהרי אין אדם
בחי' 'נעשה אדם' גרידא ,שבו אכן יש מקום לדון בשכל
ולהיאבד עדי עד חלילה .ומאידך גיסא ,בידו להכיר שאמיתת הבוחר מרצונו במות .וכאשר מתעוררת דרגה זו אצל האדם,
האנושי אם יצליח בשליחותו ואם טוב לו שנברא .אולם
מהותו היא 'צדיק' ,בהיותו חלק אלוק ממעל ממש הדבוק בקונו ניטלה ממנו האפשרות לגמרי לבחור בההיפך מכן.
חלקו הפנימי ,בחי' 'נשמת חיים' שבתוכו ,אינו עומד לדיון
כלל ,כי מצד חלק זה בלתי אפשרי שלא יגיע האדם לתיקונו בהכרח ,וכל עבודתו אינה אלא להתאים עצמו וכל מעשיו
ותכליתו ,ומצידו נחשב כל אדם מישראל בהכרח כצדיק וענייניו למה שהוא באמת בעצם שורשו .אבל סוף כל סוף 'ויפח באפיו נשמת חיים' -בבחינת 'חילא יתיר'
העושה רצון קונו. מן ההכרח שתתגלה ותצא לפועל אמיתת מהותו ועצמותו.
וכך הוא הדבר ממש בענייננו ,בחינת 'טוב' היא המדרגה
והקב"ה הדן יחידי לכל באי עולם ,מלך החפץ בחיים ,הוא הכללית של כל הבריאה ,שבה ברא הקב"ה את כל היקום
פגם אכילת עץ הדעת -הגברת חלק ה'טוב' על ה'נשמת חיים'
לבדו היודע ומכיר את שורש העמוק הזה של האדם ,וממילא כולו דרך עשרה מאמרות ובסדר השתלשלות .אמנם לאחר
ומעתה נבין שזה היה עומק הנסיון והחטא של אדם הראשון מכן התגבר הבורא כביכול בבחי' חילא יתיר ,והוסיף לברוא
הוא דן אותו על פי נקודה עמוקה ונעלמת זו ,ובכך הוא כותב
באכילת עץ הדעת .כי במה שהקדים לאכול ממנו קודם יצור נעלה שלא עפ"י סדר השתלשלות ושלא בדרך 'מאמר',
וחותם אותו בספרן של צדיקים גמורים לאלתר לחיים ,וזוכר
שאכל מעץ החיים - ,על אף שבוודאי לא היתה כוונתו אלא באופן של 'ויפח באפיו נשמת חיים'.
יצוריו לחיים ברחמים ,למענך אלקים חיים ,אמן.
לחלק ה'רע' שבעץ ההוא ,רק לחלק ה'טוב' שבו ,מכל מקום
-במעשה זה הגביר את חלק ה'טוב' שבו על חלק ה'נשמת ומצד בריה נעלה זו של 'חיים' אין עוד מקום כלל לבחור
חיים' שלו ,הניזון מן העץ החיים .ובכך קבע את עצמו בהפכה .והיינו לומר ,כי כאשר זוכה האדם להרגיש את נקודת
סיכום ותמצית החיים שבקרבו ,את ה'חלק אלוק ממעל' שבו ,שוב אין לו
לדעתו להיות רק בריה של 'נעשה אדם' בלבד ,כדוגמת
שאר היצורים ,והעלים את מעלתו המיוחדת והנפלאה להיותו בחירה כלל לעזוב אותה ,ולהידבק בהיפך ממנה.
'עץ החיים' ו'עץ הדעת' מזינים את חלקי הטוב והחיים של
האדם .פגם אדם הראשון באכילתו מן העץ הדעת -שהגביר מציאות של 'חיים' וחלק בלתי נפרד מן השי"ת כביכול. וכשם שכביכול ב"ה התגבר בחילא סגיא ובאופן למעלה
את חלק הטוב שבו על ה'נשמת חיים' .עיקר נקודת הבחירה מסדר השתלשלות כדי לברוא 'נשמת חיים' זו ,כך מוטל גם
של האדם הוא :אם הוא יצירה של 'נעשה אדם' או של 'נשמת המיתה שנקנסה על אדם הראשון -כדוגמת על האדם להתחזק בעבודת השי"ת באופן של 'חילא יתיר'.
שאר הברואים שאינם נצחיים והיינו שעלינו לעבוד את הבורא לא רק בכח חלק הטוב
חיים' .על האדם להכיר שאמיתת מהותו היא 'צדיק' .תיקון
לטא הראשון בראש השנה ע"י בקשת ה'חיים' דייקא .הנפיחה ומטעם זה נקנסה עליו מיתה באותה שעה ,כפי שאמר אשר בקרבנו ,בחי' 'נעשה אדם' ,אלא להשתדל לעורר את
בקול שופר מעוררת התחדשות יצירת האדם ב'הגברת הנשמת לו הקב"ה (שם ג ,יט) 'כי עפר אתה ואל עפר תשוב' .ועומק ה'נשמת חיים' שנטע בנו השי"ת ,את נקודת חיים עמוקה
חיים' .ועי"ז מתבטלים כל המשטינים שעל ה'נעשה אדם'. הביאור בזה הוא ,כי אילו היית בוחר לדבוק בעץ החיים, הגנוזה בתוכנו ,הדבוקה ביוצרה ובוראה בדבק תמידי .וכאשר
ד.ויציבא מילתא במה שנודע שגם התורה הקדושה כלולה משני חלקים; הנגלה והנסתר ,חיצוניות ופנימיות .ומבואר בתיקוני זוהר (פ ):שנגלות התורה -בחי' חיצוניות -
נמשכת מעץ הדעת ,ופנימיות התורה שורשה בעץ החיים .ואשר על זה קאי הפסוק הנזכר לעיל 'ויצונו ה' אלקינו לעשות את כל החוקים וגו' לטוב לנו כל הימים ,לחיותנו
כהיום הזה'.
ד
יום הדין דברים נעימים
עיי״ש .ונמצא כי לאמתו של דבר היתה מסירות נפשו בשעת
העקידה ,מעשה של זכיה בחיים .כי אכן זו היא פנימיות כל
דברי נועם ופרפראות
מסירות נפש ,בחירה בחיים אמיתיים. על הפרשה ומועדי השנה
אבל ישמעאל לא הבין בכלל את ענין מסירות הנפש,
ב
ואפילו את ברית המילה לא הבין כנכון ,והסתכל על כך כענין
סימנים בליל ראש השנה
של חבלה בעצמו למען ה' וכדו' .ועל כך ענה לו יצחק אבינו הקב״ה הוא עד הנעשה דיין
שהוא מוכן אפילו להיהרג לגמרי למען ה' ,כי לפי הבנתו
של ישמעאל הרי זה הוא ברית וזו היא מסירות נפש .ואכן כי אתה הוא דיין ומוכיח ויודע ועד (פיוט ונתנה תוקף).
כאשר נצטוה אברהם אבינו על העקידה ״קח נא את בנך את בדיני נפשות אמר רבי עקיבא 'אין עד נעשה דיין' ,ומבואר
יחידך אשר אהבת״ ,הסתפק ושאל את הקב״ה האם כוונתו בגמ' (ר״ה כו ).כי זה הוא בדיני נפשות דוקא שאמר הכתוב א
על ישמעאל (סנהדרין פט ,):כי מסירות נפש של הריגה שייך
ביותר על ישמעאל.
״ושפטו העדה וגו' והצילו העדה״ (במדבר לה ,כד-כה) ,שצריכים סימני זכירת כנסת ישראל אצל הקב״ה
הם לדון לכף זכות ,ומי שראה בעצמו את המעשה קשה לו
אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא ,יהא רגיל
ועומק הדברים הוא ,כי מסירות נפש היא ענין של חזרה אל ללמד זכות.
למיחזי בריש שתא קרא ורוביא כרתי וסילקא ותמרי (הוריות
השורש ,ושורשם של אומות העולם מתייחס אחר הנחש אשר יב ;.כריתות ו.).
ובזה נבין את ההדגשה המיוחדת כלפי הקב״ה שהוא 'דיין'
הטיל זוהמא בחוה .והוא שייך ביותר אל ענין המיתה שנאמר
אף על פי שהוא 'יודע ועד' ,כי הקב״ה מלמד זכות על עם יש לבאר מה הוא ענין הסימנים ,מה יש בזה יותר מתפלה
״ואל עפר תשוב״ (בראשית ג ,יט) ,שהרי הכתוב אומר ״ונחש
קרובו אפילו אחר שהוא בעצמו רואה את כל המעשים והרי רגילה .וכן יש להבין מה מיוחד ענין עשיית הסימנים לראש
עפר לחמו״ (ישעיה סה ,כה) ,ולכן שייכים אומות העולם למסירות
הוא 'יודע ועד' עליהם .לפי שאין לימוד הזכות של הקב״ה השנה דוקא ,הרי 'סימנא מילתא היא' הוא דבר נכון תמיד.
נפש למיתה .מה שאין כן כלל ישראל שורשם באלקים חיים,
מחמת חסרון בידיעת פרטי המעשה המדוייקים ח״ו ,אלא אך
ולכן מסירות נפשם היא התקשרות והתעלות למקור החיים. ונקדים את המבואר בספרי הרה״ק בעל התניא זי״ע
זכרנו לחיים
ורק מחמת רצונו להיטיב לבני ישראל ולהנטותם לתחיה.
באריכות ,אשר ענין 'יום הזכרון' של ראש השנה הוא ,מפני
וזה היה ענין אילו של יצחק ,אשר בזה הפרידו את הפסולת
שבראש השנה הקב״ה זוכר את מדת המלכות שהיא חיות
שנאחזה ביצחק ,אשר מצידה היה צריך שחיטה והריגה .וזהו
כל הבריאה ,עי' בדבה״ק .ומה שמדת המלכות צריכה זכירה
שאמר הכתוב ״וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו״
מיוחדת ,יש לבאר זאת על פי דברי הגמ' שהאשה נקראת
(בראשית יב ,כג) ,כי זה היה החלק של יצחק אבינו שהיה
אבידה כלפי בעלה (קידושין ב ,):והרי אבידה היא דבר שנשכח
לחיצונים אחיזה בו ,ואותו הפרידו ממנו והכניסוהו באיל .ולכן ג ונאבד מבעליו .ולכן גם מדת המלכות היא כנסת ישראל
שחטו את האיל ,כיון שחלק זה אכן צריך שחיטה ומיתה ,אבל
הנחשבת כבחי' של אשה כלפי בעלה הקב״ה ,הרי היא במצב
יצחק עצמו זכה אז לחיים. מסירות נפש אמיתית היא בחירה בחיים של אבידה ושכחה .וצריך בעל האבידה לחזור אחר אבידתו
ואיתא בזוה״ק (ח״א קיט ):כי ענין העקידה היה כדי לכלול את למה תוקעין בשופר של איל ,אמר הקב״ה תקעו לפני ולזכרה ,וזה נעשה בכל שנה כאשר הקב״ה 'זוכר מעשי עולם'
אברהם ויצחק ,עיי״ש .אבל הרי אברהם הוא בחי' חסד ויצחק בשופר של איל ,כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם בראש השנה.
הוא בחי' דין ,ובפשטות אין זה שייך שיתכללו ביחד .אכן זה (ר״ה טז). ובזה נבין את טעם עשיית ה'סימנים' בליל ראש השנה,
הוא רק כאשר הדין של יצחק אינו בתיקונו ,שאז נראה כי
אמרו חז״ל על הפסוק ״ויהי אחר הדברים האלה והאלקים כאשר אנו מבקשים להיזכר לחסד ולרחמים .כי דין השבת
הוא מחייב דינים קשים כמו מיתה ,כענין מסירות נפש של
נסה את אברהם״ (בראשית כב ,א) ,דהיינו אחר דבריו של אבידה הוא ,שאם יש לבעלים 'סימן' בדבר האבוד ,הרי זה
אומות העולם .אבל כאשר נפרד הפסולת של יצחק בשעת
ישמעאל שהיה מתפאר על יצחק בזה שהוא נימול בן י״ג שנה גורם שלא יתייאש מן החפץ ,ועל ידי זה הרי הוא עדיין
העקידה ,נעשה הדין ממותק ,דין של חיים ,ואז היה יכול
ולא מיחה ,ואז ענה ואמר לו יצחק 'באבר אחד אתה מיראני, מקושר אליו ,ולכן חייבין להחזירה אליו (ב״מ כז .).כי עיקר
להתכלל בבחי' החסד לאברהם .ורמז יש בדבר ,כי ההבדל
אילו אמר לי הקב״ה זבח עצמך לפני ,לא הייתי מעכב' (סנהדרין תיקון האבידה הוא כאשר זוכרים ממנה ,היפך האבידה שהיא
בגי' בין 'אברהם' ל'יצחק' הוא מ' ,ו'איל' עולה בגי' מ' ,עם
פט .):ובפשטות כך הוא האמת ,אשר ברית מילה לבדה אין בה בחי' שכחה ,וזה נהיה על ידי הסימנים .ובפנימיות הדברים
א' שהוא בחי' פלא עליון הממתיק את הדין .וזהו מה שעל
מסירות נפש כל כך ,ואילו להניח את עצמו להילקח לשחיטה היינו ,אשר הסימן הוא 'רושם' הנשאר בחפץ מאז היותו שייך
ידי שחיטת האיל ,נכלל יצחק באברהם כנ״ל.
וממש להמית את עצמו ,הרי זה מסירות נפש. לבעליו .ורושם זה נשאר גם בשעת האבידה מחמת הזכרון
וענין זה הוא ענין ראש השנה ,שנאמר ״ועשיתם עולה״ שיש לבעליו ממנו ,ועל ידי זה תחזור האבידה לבעליה אשר
(במדבר כט ,ב) ,ודרשו חז״ל שהאדם עצמו נהיה בראש השנה אבל בעומק הדברים מבואר ,כי אמיתת ענין מסירות נפש לא התייאש ושכח ממנה .וזה הוא ענין מה שחיוב השבת
כמו עולה (מובא בא״ר אוהח תקפא ,ח) .ובפשטות נראה שהכוונה בפנימיות איננה להמית את עצמו ,אלא אדרבה לזכות לחיים האבידה נקרא 'חייב להכריז' (שם כא ,).ואכן היו מכריזים על
היא שהאדם יקריב את עצמו לקרבן ,אבל צריך ביאור שהרי אמיתיים .כי ענין מסירות הנפש הוא ,שהאדם מוותר על האבידה כדי להשיבה (שם כח .):-.כי 'כרוז' הוא אותיות 'זכור',
אין לנו קרבנות כאלו .אבל הכוונה היא כמבואר לעיל, החיים הגשמיים המדומים ,והוא בוחר בחיים נעלים ומרוממים לפי שהיו מכריזים על האבידה כדי לראות אם הבעלים עדיין
שיתעלה האדם בבחי' קרבן בהתרוממות מעולם לעולם, [וזהו ענין חיוב מסירות נפש בעבירות החמורות ,שבזה מראה זוכרים אותה .וזה הוא ענין ה'סימנים' שאנו עושים בראש
ובזה יזכה לחיים נעלים ואמיתיים .אשר זה הוא כל ענין האדם שאין הוא מסכים לחיות בחיים נמוכים ושפלים שבהם השנה ,על אודות מדת המלכות הנבנית ונזכרת מחדש ביום
העקידה ,כמו שנתבאר .ועל חיים אלו מרבים לבקש ביום נכשלים בעבירות כאלו ,אלא הוא בוחר להתעלות לחיים זה .ומרמזים אנו בסימנים אלו ,כי לעולם לא התייאש הקב״ה
ראש השנה ,ואומרים 'זכרינו לחיים מלך חפץ בחיים' ,שהרי רוחניים נעלים] .אבל בעצם שייך להיות מסירות נפש כזאת מכנסת ישראל ,ועדיין הוא מקושר עמה וזוכר אותה בכל מצב.
אין הקב״ה חפץ במיתה אלא בחיים ,והרי כי ענין מסירות של בחירה בחיים אמיתיים גם בעוד האדם בחיי חיותו בעולם
הזה ,כאשר הוא בוחר לחיות באופן נעלה ומרומם בדביקות והנה קיימא לן 'יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש' (שם
נפש הוא רק כדי לזכות בחיים נעלים .ולכן נוטלים שופר
בהקב״ה .וזהו ענין ברית המילה באופן נכון ,שהוא בחירה כב ,):ולעניינינו יש לפרש ,כי בליל ראש השנה יש ענין של
של איל לזכור את אילו של יצחק ,אשר בזה יתגלה ענין
בחיים נעלים של ברית קודש עם הקב״ה. 'תרדימה' לבחי' ז״א ,בבחי' הכתוב ״ויפל ה' אלקים תרדמה על
הבחירה בחיים כנכון.
האדם״ (בראשית ב ,כא) ,אשר באותה שעה לקח ממנו את הצלע
ואמרו חז״ל 'אמר רבי עקיבא ,כשהלכתי לערביא ,היו ושורש הדברים הוא ,כי מתחלת בריאת האדם בגן עדן לבנות ממנה את חוה אשתו ,והוא בחי' אבידת אחת מצלעותיו
קורין לדכרא יובלא' (ר״ה כו ,).דהיינו אשר אצל הערביים מקדם ,טרם נגזרה גזירת המיתה ,היו חיי האדם בעולם הזה אשר לכן נקראת האשה אבידה (רש״י קידושין ב :ד״ה אבידה) .ושינה
בני ישמעאל מכנים את ה'איל' בשם 'יובל' .והענין הוא ,כי צריכים להגיע לתכליתם בעת השלמת עבודתו בזה העולם, זאת היא בחי' העדר ה'דעת' ,ולכן הוא בבחי' של 'יאוש שלא
ישמעאל סבר בענין העקידה שיצחק מסר את עצמו למיתה, אשר אז היה עולה ומתעלה יחד עם גופו אל עולם נעלה יותר. מדעת' ,כי נהיה מצב של תרדמה הגורמת לאבידה ואין דעת
כענין מסירות נפש באופן שאומות העולם מבינים .אבל האמת כמו שהתקיים אצל אליהו הנביא ,אשר בגמר עבודתו בזה שתעורר ממנה .ועל כך אומר אביי כי 'יאוש שלא מדעת לא
היא ,שיצחק זכה בעקידה לבחי' 'דכרא' שהוא בחי' חיים כנזכר העולם נתעלה ברכב וסוסי אש לשמי מרומים בעודו בחייו. הוי יאוש' ,כי באמת גם בשעת התרדמה ישנם 'סימנים' ,אשר
לעיל מדברי האריה״ק ,וזה היה כל תכלית מסירות נפשו, וזו היא צורתה האמיתית של עבודת מסירות נפש ,לבחור בהם זוכר הקב״ה את מדת מלכותו ,ואפילו כאשר נראה מצב
לבחור להתעלות אל חיים נעלים .ולכן נקרא ה'דכרא' בשם לוותר על החיים הבשריים במדרגתם הנמוכה של זה העולם, של אבידה ,אין כאן יאוש ושכחה מפני הסימנים .ובזה הולך
'יובלא' ,שהוא ענין של חזרה אל השורש .כמו שביאר הרמב״ן ולהתעלות לחיים מרוממים יותר של דביקות במדרגה פנימית אביי לשיטתו ,והוא בעל המימרא שצריכים לעשות סימנים
(ויקרא כה ,י) בקריאת שם שנת ה'יובל' ,שהוא על שם מה ונעלית .ומפני שאין העולם במצב נעלה זה של אדם הראשון בראש השנה ,כי על ידי זה מראים שגם בבחי' של 'יאוש שלא
שהשדות והעבדים חוזרים לבעליהם הראשונים ,עיי״ש .ולכן קודם החטא ,נגזרה גזירת מיתה הגורמת לפירוד בין הנשמה מדעת' ,בכל זאת אין כאן יאוש ושכחה.
בירר רבי עקיבא מתוך הערביים עצמם ,שגם האיל של יצחק והגוף ,ושוב אי אפשר להתעלות בחיים לעולם נעלה יותר.
ויש לרמז על כך בלשון חז״ל (ב״מ שם) 'הלכתא כוותיה
הוא בחי' 'יובל' ,וכלל ענין מסירות נפש הוא רק בחירה בחיים. ולכן יש את עבודת הקרבנות ,שבהם מקריב האדם בהמה על
דאביי ביע״ל קג״ם' ,כי 'יעל' רומז על תקיעת שופר שצריכה
גבי המזבח ,ומתבונן כי מה שעושים עמה היו צריכים לעשות
וענין החזרה אל השורש שהוא בחי' 'יובל' ואמיתת ענין להיות לפי תנא קמא בקרן של יעל (ר״ה כו ,):ו'קג״ם' הוא מנין
בו ,וזהו ענין של מסירות נפש להריגה ומיתה .אבל אמיתת
מסירות נפש ,מתגלה עוד אצל ישמעאל ,כמו שנאמר בו השמוה״ק 'א״ל אלקי״ם הוי״ה' שהם נקראים בית הדין של
הענין של מסירות נפש ,הוא בחירה בחיים אמיתיים כמבואר.
״ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים״ (בראשית כא ,כא) ,ופירש מעלה הדנים ביום הדין (עי' ברית כהונת עולם מאמר אילו של יצחק
רש״י' :ממקום גדוליה ,שנאמר ״ולה שפחה מצרית״ ,היינו וזה נתגלה בעת עקידת יצחק ,אשר בפשטות היה נראה כמו פמ״ט) [ובמקו״א רמזנו בפסוק ״יום תרועה יהיה לכם״ (במדבר
דאמרי אינשי זרוק חוטרא לאוירא אעיקריה קאי' .הרי ציווי לשחטו ,שהרי אמר הקב״ה ״והעלהו שם לעולה״ .אבל כט ,א) ,כי 'יום תרועה יהיה לכם' עם 'קמ״ג' הוא בגי' ֶֶאֶלֶ ף,
שבנישואי ישמעאל חזרה הגר אמו לשורשה ,כי היא היתה לאמתו של דבר זכה אז לחיים ,כמו שכתב האריה״ק (שעה״פ כנגד תת״ק הטרומיטין ומאה הקולות של השופר] .והיינו אשר
ממצרים .וזהו גם ענין מה שנאמר אצל מכירת יוסף ״והנה וירא) כי עד אז היתה לו נשמה של נוקבא שאין לה חיות ,ורק מפני כח השופר המעורר את זכרונינו לטובה ,לכן פוסקים
אורחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וצרי בשעת העקידה זכה לחיים כאשר קיבל נשמה בבחי' דכר, כמו אביי אשר 'יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש'.
ה
תקנו חכמים לתקוע בראש השנה מאה קולות אשר יש הנה אדם הראשון בגן עדן היה במצב גדול של כבוד ,וכמו ולוט הולכים להוריד מצרימה״ (בראשית לז ,כה) .ובמקו״א ביארנו
בהם תת״ק טרומיטין (עי' טושו״ע או״ח תק״צ) ,והגיעו לחשבון שכתוב עליו ״כבוד והדר תעטרהו״ (תהלים ח ,ו) ,ואמרו חז״ל בזה ,כי מכירת יוסף הצדיק היתה התחלת הגלות ,ובא הקב״ה
אלו הקולות לפי שנסתפקו אם קול התרועה הוא 'גנוחי גנח' כי ביקשו הנבראים כולם להשתחוות אליו ,עד שאמר להם להראות באותו פרק את ענין החזרה אל השורש ,וכאשר
או 'ילולי יליל' (ר״ה לד ,).ובספק זה נתלו כמה וכמה ספיקות, ״בואו נשתחוה נכרעה נברכה לפני ה' עושינו״ (תהלים צה ,ו; רואים ישמעאלים היורדים מצרימה מפני שהוא שורשם ,הרי
ובכדי לצאת ידי כל הספיקות הגיעו לחשבון תקיעת מאה זוה״ק ח״א רכא .):ואכן הנשמה נקראת בשם כבוד ,כמו שכתוב זה מורה על כך שעתידים כלל ישראל לעלות ממצרים ולחזור
קולות. ״עורה כבודי״ (תהלים נז ,ט) ,והיא זכתה לתכלית הכבוד כאשר אל שורשם בארץ ישראל.
היה אדם הראשון בגן עדן אשר הוא מקום הכבוד [ולכן נאמר ונוסיף רמז על הפסוק הנזכר ,כי הנה 'ארחת ישמעאלים
והנה הכלל בדברי תורה הוא כי אלו ואלו דברי אלקים חיים ״כבוד ה' יאספך״ על זמן הפטירה של אדם ,כי אז הוא עולה באה' הוא בגי' 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד' ,ותיבת 'מגלעד'
(עירובין יג ,):והיינו אשר לכל מחלוקת וספק בדברי התורה יש אל הגן עדן]. היא נוט' 'ַגַ ל ֵֵעד' היינו גילוי העדות על אחדות ה' ,והוא ענין
מקור ושורש הנעלה מן ההתחלקות ,ובבחי' זו הרי הם שניהם אותיות ע'ד' רבתי שיש בפסוק שמע ישראל אשר בו מעידים
אבל על ידי החטא ,איבד אדם הראשון את מדריגתו .ותחת
אמת .ויותר מזה אמרו ,כי דוקא מן השורש הנעלה המאחד כלל ישראל על כך .והתיבות 'וגמליהם נשאים נכאת וצרי ולט'
הכבוד הגדול אשר נחל בתחלה ,התבייש כעת בבושה גדולה.
את הכל ,ממנו נובעים כל הספיקות .כי מפני אשר הוא נעלה עה״כ עולים בגי' 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' ,שהוא
והיה צריך לכסות את ערוות בושתו ,והתחבא בבושה גדולה שלימות ענין האחדות .וזה שייך גם כן לעבודת ראש השנה
כל כך ,הרי הוא נשגב מלהיות נתפס ומושג בשלימות כאשר
מפני הקב״ה ,עד שגירשו הקב״ה ממקום הכבוד לגמרי [ואז בענין החיים שנתבארו ,כי על זה אמרו חז״ל 'שופר אחד אמר
הוא יורד ומתפשט בעולם הזה ,ולכן דנים עליו בכמה מיני נתעלמה נשמת האדם אשר היא בחי' כבוד ,בתוך מסתרי
אופנים בכדי לנסות לקבל איזו אחיזה בו .ולפי זה נאמר רחמנא' (ר״ה כו ,).כי השופר הוא גילוי האחדות ,בחי' החזרה אל
הגוף העכור המבוזה].
תקיעת שופר
בענין הספיקות אשר בקול השופר גם כן ,כי דוקא היות השורש האמיתי במסירות נפש של בחירה בחיים.
ושורש ענין קול השופר נעלה כל כך ,לכן הרי הוא קול שכולל וכאשר אנו מגיעים לראש השנה ,שהוא יום יצירת האדם בגן
בו את כל מיני הספיקות אשר יכולים להיות בו ,כי אין שום עדן מקדם ,מבקשים אנו לתקן את החטא ,ברצותינו לחזור
תפיסה אמיתית בקול שופר פשוט זה הנעלה מן הכל ועל כן אל בחי' הכבוד הראשון שבו היה אדם הראשון בגן עדן .ועל
כולל את כל הספיקות הללו. כך באה בקשתינו שאו שערים ראשיכם אלו שערי הגן עדן
הנעולים בפנינו ,ומבקשים אנו כי יחזרו ויפתחו בפנינו .ואז ד
והנה ידוע כי ענין תקיעת שופר הבאה בדרך של נפיחה נמליך עלינו את הקב״ה בשלימות ,ודוקא אז יתגלה כי אומרים
בכח ,הרי היא באה לעורר את כח הנשמה ,אשר עליה נאמר על הקב״ה ״ויבא מלך הכבוד״ ,כי כאשר האדם נמצא במצב השופר מורה על גילוי סודות התורה לעתיד לבא
״ויפח באפיו נשמת חיים״ (בראשית ב ,ז) .והוא מפני אשר מכובד ,אזי יכול הוא להשיג קצת את כבודו של הקב״ה מקור
שופר של ראש השנה וכו' ושני חצוצרות מן הצדדין (ר״ה כו.):
ראש השנה הוא יום יצירת האדם ,ולכן מעוררים בו את כל הכבוד ,ועל ידי זה יתגלה מלך הכבוד.
זכרונות
כח הנפיחה שהוא שורש ענין הנשמה .והנה יצירה זו באה בגמ' מבואר שלא היו נוהגים כן אלא 'בשערי מזרח ובהר
באופן שונה מכל מעשי בראשית ,כי כולם נבראו על ידי הבית' בלבד (שם כז ,).והוא על פי הפסוק ״בחצוצרות וקול
המאמרות שבהן נברא העולם ,אשר הם בחי' של דיבורים שופר הריעו לפני המלך ה'״ (תהלים צח ,ו) ,ודייקו מזה כי 'לפני
ברורים ומובנים הניתנים להשגה .ואילו נשמת האדם נוצרה המלך ה' הוא דבעינן חצוצרות וקול שופר ,אבל בעלמא לא'.
ויש לדייק מדוע נקטה הגמ' בדבריה את הלשון 'שערי מזרח',
באופן של נפיחה שאינו ענין של דיבור כלל ,אלא הוא בכח
איזה שייכות יש בין דין זה ל'שערי מזרח'.
הנשימה אשר היא שורש כל הדיבורים ,והרי היא כענין קול ו
פשוט לפני התחלקותו בה' מוצאות הפה לדיבורים מובנים .כי ויש לומר בזה כי החצוצרות מקושרים ביותר למשה רבינו,
ותזכור כל הנשכחות ותפתח את ספר הזכרונות (פיוט ונתנה כמו שמצינו אצלו מצוה מיוחדת של ״עשה לך שתי חצוצרות
אכן נשמת האדם מושרשת בדיבור עמוק ונעלה מאד ,אשר
תוקף). כסף״ (במדבר י ,ב; ועי' רש״י שם) .ואילו השופר שייך יותר לעניינו
הוא בחי' נפיחה המגלה את תוכיותו ופנימיותו של הנופח
של משיח ,אשר אז ״יתקע בשופר גדול״ (ישעיה כז ,יג) .ומשה
(ליקו״א תניא פ״ב) ,וזה אינו יכול להיות מושג ומובן כמו שאר בפשטות צריך ביאור ,כי מאחר שהקב״ה זוכר את כל
רבינו הוא בחי' חלק הנגלה שבתורה ,כי הוא היה הסרסור
הדיבורים .ולכן הוא בחי' קול השופר ,שהוא קול הנעלה מן הנשכחות ,ואין שום שכחה לפני כסא כבודו ,למה צריך
למתן התורה הנגלית לנו ולבנינו .ומלך המשיח שייך לבחי'
ההתחלקות לדיבורים מושגים בשכל הפשוט ,וזה הוא טעם הוא לפתוח את ספר הזכרונות ,ולמה הוא צריך בכלל ספר
התורה דלעתיד לבא ,אשר הוא ענין גילוי סוד טעמי התורה
מה שנפלו בו כל הספיקות וכמו שנתבאר .כי אכן בדיבור כזה.
ומסתר צפונותיה (רש״י שה״ש א ,ב) .ויש לומר כי לכן כאשר באים
ברור אין ספיקות ,וזה הוא בחי' כל המאמרות שבהם נברא אבל התשובה היא ,כי ישנה הנהגה עליונה ,אשר מצידה ביחד החצוצרות עם קול השופר ,יש ענין של בושה ,כאשר
העולם ,שהם ברורים בלי שום ספיקות ושאלות .אבל הנפיחה ישנם נשמות כאלו שנגזר עליהם להיות במצב של 'שכחה' נגלות התורה מתביישים מפני פנימיותה אשר תתגלה לעתיד
של נשמת רוח החיים אשר היא בחי' קול השופר ,איננה דיבור מלפני ה' ,כאשר הם נדחים למקום שלא יזכרו ולא יפקדו לבא .ולכן ראשי התיבות 'ב'חצוצרות ו'קול ש'ופר ה'ריעו' הוא
ברור ,ולכן התרבו בה כל הספיקות. למעלה .אבל על אותן הנשמות תיקן הקב״ה את 'ספר 'בושה' ,להורות על הבושה המתעוררת בהתקבץ שניהם יחדיו.
וזהו ענין הכתוב תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו כי חק הזכרונות' ,אשר שם רושמים את כל הנשמות הנשכחות ,כדי והנה אמרו חז״ל 'הנעלבין ואינן עולבין ,שומעין חרפתן ואינן
שיהיה גם להם תיקון בסופו של דבר .ואת זה הספר מוציא משיבין ,עושין מאהבה ושמחין ביסורין ,עליהן הכתוב אומר
לישראל הוא משפט לאלקי יעקב .כי הנה 'בחדש שופר' הוא
הקב״ה בכל שנה בראש השנה ,וזוכר גם את כל הנשכחות ואוהביו כצאת השמש בגבורתו' (יומא כג ,).כי על ידי הבושה
בגי' תת״ק הטרומיטין ,ועליהם אמר תקעו כמספר בחדש
האלו ומביא אותם לתיקונם. מסתלק אור הפנים כמו שאמרו חז״ל 'המלבין פני חבירו
שופר ,וממשיך הכתוב ואומר כי כל אלו הקולות באים מפני
בכסה ליום חגנו ,לפי שקול השופר מושרש במקום נעלה וזה נרמז במה שאמרו חז״ל (עירובין טו ):כי 'ספר' הוא דבר ברבים כאילו שופך דמים ,דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי
שאין בו רוח חיים ,והטעם הוא על פי הנ״ל שהספר למעלה חוורא' (ב״מ נח ,):ולכן מי שמתבייש וסובל את עלבונו ,זוכה
מאד אשר הוא מכוסה ונעלם מן ההשגה ,ולכן נפלו בו כל
הוא על הנשמות השייכות אל השכחה .והרי שכחה הוא להתחדשות אור הפנים שהוא בחי' ״כצאת השמש בגבורתו״.
הספיקות ,וזהו 'בכסה ליום חגנו' שהוא בגי' 'ספק' ,הבא
בחי' מיתה ,כענין 'גזירה על המת שישתכח' .ואכן הספר ובמקו״א ביארנו כי גילוי סודות התורה לעתיד לבא ,יהיו מכח
מפני השורש אשר הוא מכוסה מאד .ומסיים כי חק לישראל מה שהתורה סובלת את 'עלבונה של תורה' (אבות פ״ו מ״ב) במשך
הוא אשר הוא חק בלי טעם ,ונמסר דוקא לישראל אשר הם נעשה בשביל אלו שהם בבחי' שכחה ומיתה ,שגם הם יהיו
שם למזכרת[ .ומה שמצינו אצל מרדכי הצדיק ששמו היה כל השנים ,ולכן תזכה לגילוי חדש של ״כצאת השמש״ בגילוי
קרויים אדם (יבמות סא ,).ועליהם נאמר ויפח באפיו נשמת סודותיה בעת הוצאת חמה מנרתקה לעתיד לבא.
כתוב ב'ספר הזכרונות' (אסתר ו ,א-ב) ,הרי זה מפני שהצדיק
חיים ,ולכן יש להם שייכות אל הנפיחה של קול השופר אשר
מוריד את עצמו למקומן של הנשמות הנידחות ,כדי להעלותן ולפי זה יש לבאר כאן ,כי כאשר היו עושים תקיעות
אי אפשר לבאר את עניינו בפה ,והוא חק לישראל.
ולתקנן]. בחצוצרות וקול שופר ,אשר זה גרם 'בושה' לבחי' התורה
וענין ספק זה הבא בתקיעת השופר בראש השנה ,הנובעת הנגלית ,היו תוקעים כך ב'שער המזרח דוקא' ,שהוא מקום
אבל ספר התורה הוא בבחי' אחרת ,כמו שמצינו לגבי
מן השורש הנעלה של נשמת החיים אשר באדם ,המתעוררת התחלת זריחת אור השמש .ולא היו עושים זאת בכל מקום,
הלוחות שנאמר כי היו בבחי' 'חירות ממלאך המות' (שמו״ר
ביום יצירת האדם .הרי היא מתגלית עוד ביום זה ,כי הרי אלא דוקא שם בבית המקדש ב'שער המזרח' ,כי הוא עיקר
לב ,א) .ואפילו האותיות ס' ומ' שבלוחות המרמזים על הס״מ,
יש שני ימים טובים של ראש השנה ,אשר יסוד עניינם הוא מקום זריחת אור פני ה' המאיר בבחי' השמש המתחדשת אל
שהוא בחי' שכחה כמ״ש האריה״ק (ע״ח שט״ו פ״ו) ,גם הם 'בנס
מפני הספק שהיה בכל שנה אם יהיה אלול חסר ויהיה מיד הנעלבין ואינן עולבין .להורות כי על ידי סבילת העלבונות
היו עומדים' (שבת קד ).כי היה בהם חיות.
שופרות
ראש השנה ,או שמא יהיה החודש מלא ויחול ראש השנה רק של התורה הק' בכל שנות הגלות ,תבא לה התחדשות אור
מלכיות
הפנים בגילוי סודותיה לעתיד לבא.
למחרתו .ונמצא כי יש בכל יום ראש השנה ספק גדול ,והוא
לפי שאי אפשר לעמוד על סוד נקודת שורש ראש השנה
כנ״ל .וספק זה הוא על יומו הראשון של ראש השנה אם הוא
ל' אלול או שהוא כבר ראש השנה ,וזה מרומז גם כן בזה
הפסוק ,המורה על מה שיום זה מכוסה ונעלם .ועל כך אמר ז ה
בכסה ליום חגנו ,שהדבר מכוסה אם הוא יום חגנו דהיינו ראש
השנה [שהוא בגי' י' פעמים 'ליום' עה״כ] ,או שמא הוא 'ליום' הספיקות שיש בסדר התקיעות ,מפני בראש השנה מבקשים לחזור לבחי' כבוד והדר
נוט' יום ל' ותיבת 'חגנו' בגי' 'אלול' ,דהיינו יום ל' אלול .כי שורשם הנעלם הנעלה מאד מהשגתינו תעטרהו ,ועי״ז יהיה הקב״ה מלך הכבוד
תקיעת שופר עולה למקום נעלה כל כך ,מקום אשר בו כל תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חוק לישראל הוא שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד
הספיקות נכללות כאחד. משפט לאלקי יעקב (תהלים פ״א ,ד). (מפסוקי מלכיות).
ו
מסילת המועד
ואתם תלקטו לאחד
אחד בני ישראל:
תיקון הנשמות שיחת הכנה לר"ה
הנדחות בראש
בע י ר ל ע י ק וו א ד ת שפ " ב
השנה ש י עור י הש ק פה ומוסר ב ד רך ה ח ס י ד ו ת
מאמר א'
א
כל אדם ממליך את הריבונו של עולם לפי ערכו
השתחוו לה' בהדרת קודש:
צדיקים שאבו חיות מן המוספים של ראש השנה לכל השנה כולה | כולם מקבלים על עצמם מלכות שמים אבל כל אחד במדרגה אחרת | הבינוני מתגעגע לזמנים הטובים שלו | מה יעשה אדם שכבר אין לו זכרונות
טובים? | החיזוק ששואבים מן הזמן של התיקון השלם | לא מוכרחים להמתין עם תחילת התיקון עד ביאת המשיח
אך בקושי רב זוכר את הפעם האחרונה בו הרגיש שהוא הצדיק חי תמיד עם מלכות שמים העבודה של מלכיות זכרונות שופרות
עומד לפני המלך! הוא ירד למקומות שבהם הוא כבר הצדיק הוא זה שעמד כל השנה לפני המלך ,הוא אחת מן העבודות הגדולות של ראש השנה היא בוודאי
אפילו לא יכול לדבר בלשון עבר! הוא כבר לא יכול לומר לא עשה שום תנועה שאינה ראויה לאדם שעומד לפני העבודה של 'מלכיות זכרונות שופרות' ,וכמו שאמרו חז"ל
ה' ָָמָלָ ך! הוא זה שאומר היום" :ה' ימלוך לעולם ועד" :אני המלך – ובצדק הוא יכול להכריז היום" :ה' ֶֶמֶלֶ ך" .הריבונו במסכת ראש השנה (לב" :):אמר הקדוש ברוך הוא אמרו
יודע היום בוודאות מוחלטת כי יום יבוא ומלכות ה' תתגלה של עולם הוא אצלו מציאות חיה וקיימת .כל הסדר היום לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי
בכל העולמות! היא תתגלה בכל המקומות שבעולם -גם שלו מושפע מן הידיעה שיש לו מעליו בורא שמים וארץ, שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיבא לפני זכרוניכם
במקומות הנדחים והשפלים ביותר ,ואז הריבונו של עולם עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים ,והוא לטובה ובמה בשופר" ,כביכול הריבונו של עולם בעצמו
יחוס וירחם גם עלי והוא יהיה המלך שלי. יכול לומר היום בכל לב ונפש" :הריבונו של עולם הוא מבקש את העבודה מכלל ישראל .ואכן אצל צדיקים
"אני יודע היום שגם אדם שפל ופחות כמוני – 'א המלך שלי .אני יודע ממנו וזוכר אותו בכל עת ובכל שעה! היתה העבודה הזאת ממש פלאי פלאים .צדיקים ממש
פארווארפענע נשמה ווי איך בין' – אדם שלא הניח הוא ית"ש הוא האחד יחיד ומיוחד שיש לו עלי השפעה התרפקו על כל תיבה ...מכ"ק רבינו זי"ע שמעתי" :מיין
עבירה שבעולם ,גם נכלל בהבטחה הגדולה של הריבונו ושליטה – ואין עוד מלבדו כלל!". חיות דקדושה פונעם גאנצן יאר איז פון די פסוקים".
של עולם :ששום נשמה מישראל לא תאבד ולא תידחה החיות דקדושה שלי של כל השנה היא מהפסוקים הללו.
חלילה! לבלתי ידח ממנו נדח! הבינוני בונה את המלכות שלו ראו אצלם את הנפשי יצאה בדברו ...הם פשוט לא יכלו
על הזכרונות הטובים שלו
"אני מכריז ואומר היום את דברי הנביא ישעיה (כז, להתנתק מאמירת הפסוקים הללו.
ּוָבאּו ָָהֹא ְְֹב ִִדים
ׁשֹוָפר ָגָ דֹול ָ הבינוני לעומתו – אשר השוויתי ה' לנגדי תמיד שלו,
'"ְו ָָהָיָ ה ַַּביֹום ַַההּוא ִיִ ָָּת ַַקע ְְּב ָ יג)ְ : ומלבד כל הסודות הטמונים בכל תיבה ומלבד כל
לא היתה כל כך כדבעי למהוי .היו לו זמנים ומצבים
ְְּב ֶֶא ֶֶרץ ַַאׁשּור ְְו ַַהִנִ ָָד ִִחים ְְּב ֶֶא ֶֶרץ ִִמ ְְצ ָָרִיִ ם ְְו ִִה ְְׁש ַַּת ֲֲחוּו ַלַ ה' ְְּב ַַהר העניינים הכרוכים בג' הסדרים הללו של מלכיות זכרונות
שהוא שכח קמעה שיש בורא ומנהיג לעולם – כבר אינו
ַַהֹק ֶֶֹדׁש" ,ואני יודע בוודאי שגם אני אבוא לידי תיקון! שופרות ,יש בהם דברים שאנו יכולים ללמוד מהם ולקחת
יום יבוא וגם אני אהיה בגדר צדיק! ומן העתיד הזה, יכול לעמוד ולהכריז בכל התוקף שהריבונו של עולם הוא
לנו דרך בעבודה; לדעת איך לגשת לפסוקים הללו
אני כעת לווה ולוקח כוחות וחיזוק מצד הקדושה ,ואני ֶֶמֶלֶ ך – בלשון הווה ,אבל הוא עדיין יכול לדבר בלשון עבר,
ולהתקרב לריבונו של עולם על ידם.
ולומר" :ה' ָָמָלָ ך" .הוא חי בעיקר עם הזכרון הטוב שמלווה
מתחבר כבר כעת עתה למלכות שמים".
אותו מאותם ימים שהיו מנת חלקו קודם שחטא ונפל
למדרגת הבינוני .ועם הזכרון הזה ,זכרון שהוא לעיתים צדיקים בינונים רשעים – עבר הווה ועתיד
להתחיל את התיקון כבר מעכשיו
אף מעורפל ועמום וכמעט נשכח מליבו לגמרי ,הוא הנה ביום הגדול הזה של ראש השנה בו אנו ממליכים
ונמצא כי העבודה של ראש השנה
ממליך את הריבונו של עולם ואומר: את הריבונו של עולם ,אנו ממליכים אותו על העבר
היא רק עבודה אחת – קבלת מלכות
נקודות: "הריבונו של עולם היה פעם המלך שלי. ההווה והעתיד ,אשר הם כנגד ה' ֶֶמֶלֶ ְך .ה' ָָמָלָ ְך .ה' ִיִ ְְמֹלְך
שמים .אלא שכל אדם מגיע אליה לפי
היו לי זמנים טובים בעבר – ימים יפים ְלְ ֹעָֹלָ ם ָָו ֶֶעד .וג' הסדרים של מלכיות זכרונות שופרות הם
המדרגה שלו :אצל אחד העבודה היא ראש השנה הוא יום
עולם! באי לכל הדין כל כך ...ליבי יוצא מקרבי מרוב געגועים לעומת ג' הזמנים הללו -עבר הווה ועתיד.
בעיקר עבודה של זכרונות – לקבל עליו
מי לא נפקד כהיום לאותם זמנים יקרים – 'פון ווי נעמט מען מלכיות הוא כנגד ההווה ,כי ביום זה אנו מכריזים
עול מלכות שמים מתוך זכרון העבר שלו. הזה?! הריבונו של נאכאמאל אזוינע טעג' – הייתי נותן כל שהריבונו של עולם הוא כעת המלך על כל העולם כולו.
ואצל השני היא עבודה של שופרות – אין עולם יושב על כסא הון דעלמא לחזור לאותם זמנים" .ועל
לו במה לבוא לריבונו של עולם – 'ער המשפט ,וכבקרת זכרונות הוא כנגד העבר ,כי מזכירים בו דברים שאירעו
רועה עדרו הוא מעביר בכוחו ידי הגעגועים והכיסופים הללו יש
האט נישט קיין שום פנים' – כבר אין לו בעבר ,ואומרים שהריבונו של עולם זוכר את כל המעשים
לפניו את כל הניצוצות לחזור ולהתעלות למעמדו ומצבו הראשון.
שום זכרון ,אבל הוא יכול להתחזק ולקבל שהיו מאז ומקדם .ושופרות הוא כנגד העתיד ,כי שם כבר
הפזורים בארבע כנפות
עליו עול מלכות שמים ,מתוך האמונה הארץ ואת כל הנשמות מדברים מן השופר גדול ומקיבוץ נדחי ישראל אשר
הרשע מתנחם עם התקווה יהיה לעתיד לבוא.
שיש לו בתיקון שיקבל לעתיד לבוא יחד הנדחות בין העמים, שיש לכל נשמה בעולם
עם כל הנשמות הנדחות .הוא כבר תופס ובודק ובוחן' :ווי האלט כולם אכן אומרים את הסדרים הללו של מלכיות
מען מיט איהם אויף די אפס ,כי הרשע – אשר חטא והרשיע
את עצמו כעת – 'ער כאפט זיך שוין זכרונות שופרות ,אמנם חילוק רב יש בין אדם לרעהו,
וועלט' – והיכן אוחזים והתרחק מן הריבונו של עולם עד
צו' – הוא כבר מתחיל כעת להתעסק עם עם הענין של התיקון בשייכות ובקשר שלו לפסוקים הללו ,והדבר תלוי ועומד
שכמעט אין לו זכרונות מן העבר .הוא
תיקון הנפש שלו. השלם בג' המדרגות של צדיקים בינונים ורשעים.
ז
ב
גדלות האדם שמתגלה בראש השנה
תמשילהו במעשי ידך:
מה בין שלושת הרגלים לראש השנה? | הניצוצות הקדושים שנפלו בין אומות העולם | בראש השנה בודקים מה אירע בינתיים עם כל ניצוץ וניצוץ | האדם נזכר מאיזה מקום גבוה הוא נפל ופורץ בבכי מר | העבודה של
האדם לבנות צלם אלוקים של אמת | ביאור התיבות "מבקשי פניך יעקב סלה"
ֵֵת ֵֵבל ַַא ְְר ֶֶצָך" – ואיך היא תהיה ההופעה הזאת? ְ"ְוֵיֵ ַַדע ָּכָ ל ממנו -וכמה כבר חזרו למקומם? הריבונו של עולם ראש השנה הוא יומו של אדם הראשון
ָָּפעּול ִּכִ י ַַאָּתָ ה ְְפ ַַעְלְ ּתֹו" – האדם אשר הוא ה'פעול' הנבחר יושב על כסא המשפט ,וכבקרת רועה עדרו הוא מעביר ראש השנה הוא יום מחודש ביותר ואינו כשאר כל
ביותר עלי אדמות ,ידע בבירור שאתה בראת אותו עם לפניו את כל הניצוצות הפזורים בארבע כנפות הארץ המועדים .כי שלושת הרגלים פסח סוכות שבועות ,הם
הגדלות הזאת ,וממילא ,הוא יכיר ויבין את הגדלות שלך! ואת כל הנשמות הנדחות בין העמים ,ובודק ובוחן :מה כנגד האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב ,והם ימים
וזאת היא ַַה ַַה ְְמָלָ ָכָ ה של ראש השנה – אשר הולכת מצבו של הענין של אדם הראשון – 'ווי האלט מען מיט טובים שבאים לזכר המאורעות שאירעו לכלל ישראל -
בחדא מחתא עם יום הזכרון ויום הדין :כי כאשר האדם איהם אויף די וועלט' – והיכן אוחזים עם הענין של זרע אברהם יצחק ויעקב ,ואילו ראש השנה אינו כנגד
זוכר לאיזו גדלות הוא שייך ,אזי הוא מכיר שכל המציאות התיקון השלם .כמה ניצוצות כבר הגיעו לידי תיקון? האבות – אלא כנגד אדם הראשון .ראש השנה הוא יומו
שלו כעת אינה המציאות האמיתית שלו .הוא מבין וכמה ניצוצות עוד נעים ונדים בעולם ועדיין ממתינים של אדם הראשון! וכאשר מדברים בראש השנה אודות
שהוא אדם גדול לאין ערוך ממה שהוא חושב! וממילא לתיקון? וכמה ניצוצות כבר עשו כברת דרך ועוד קמעה אדם הראשון – מדברים מן האדם שקודם החטא .כי
הוא מבין שכל הגדלות הזאת היא רק דוגמא ומשל מן והם יגיעו למנוחתם? ראש השנה הוא 'זכרון ליום ראשון' וזוכרים בו איך היה
הגדלות של השי"ת בכבודו ובעצמו כביכול – ואזי הוא והכי נמי לכן הדין של ראש השנה אינו פוסח על שום אדם הראשון נראה קודם החטא .ונמצא אפוא ,כי בכל
מקבל השגה חדשה בגדלות הבורא ונופלת עליו יראה יצור נברא -וגם אומות העולם באים בדין ביום זה .כי הימים טובים ,כאשר מדברים אודות כלל ישראל – אשר
ופחד מהדר גאון עוזו יתברך שמו .ובד בבד נכנס בו רצון כאמור ניצוצות רבים נבלעו ושקעו בין אומות העולם, הם אלו שממשיכים את הענין של אדם הראשון -כבר
וחפץ עצום לשוב למעמדו הראשון ,והוא עושה חשבון ובראש השנה עובר הריבונו של עולם על כל החשבונות; מדברים ממדרגת האדם לאחר החטא ,ואילו בראש השנה
הנפש – 'ער נעמט זיך אפיר' – ובודק את כל ההיסטוריה על כל מה שאירע בעולם מראשית הבריאה עד עצם היום עוד מדברים מן האדם קודם החטא.
שלו :איך הייתי נראה קודם החטא? איך אני נראה כעת הזה ,והוא מסדר את ה'תוכנית' לקראת השנה הבאה באופן
לאחר החטא? ועל ידי זה הוא עושה תשובה שלימה. שהעולם יגיע לתיקונו ולתכליתו ,עד אשר יחזור האדם הניצוצות שנפלו אחר החטא
למצבו וצביונו הראשון – 'צו זיין אריגינאלע צורה' – אדם הראשון היה הבעל מדרגה הכי גדול בעולם! הוא
להעמיד את הצלם אלוקים כנכון ולמדרגה שהיה קודם החטא. היה יציר כפיו של הריבונו של עולם בכבודו ובעצמו!
עוד ענין ביצירה של האדם שיש לנו לבאר קמעה: הריבונו של עולם נפח בו נשמת חיים במדרגה הגבוהה
ֹלִקים ָָע ָָׂשה ֶֶאת ָָה ָָא ָָדם"
"ְּב ֶֶצֶלֶ ם ֱֱא ִ
כתיב (בראשית ט ,ו)ְ : האדם נרעש ונפחד מן הגדלות שלו והנשגבה ביותר! וכי מה שייך לדבר ...אמנם אחרי החטא,
– האדם הוא יצירה אלוקית שהיא דמיון ומשל לאדם אחרי שאדם וחווה התפתו מן הנחש והזוהמא שלו
בו ברגע שהריבונו של עולם מעלה לפניו לזכרון את
העליון .והנה חלק מן היצירה של הצלם אלוקים ,הוא התפשטה בהם וחלחלה בקרבם ,התמעטה קומתו של
אדם הראשון קודם החטא – מתעוררים כל הנשמות לזכור
מה שהשי"ת חתם את היצירה הזאת בחותם שלו -שהוא אדם הראשון והשתנתה עד מבלי היכר .כל המעלות
את מקור שורש מחצבתם! וכל אדם לפי ערכו נזכר :אני
'אמת' .כי צלם אלוקים שאינו חתום בחותם של אמת הנשגבות וכל האורות העליונים שקיבל בנשמתו בשעה
הייתי פעם אדם הראשון קודם החטא! הייתי גדול יותר
-לא מעלה ולא מוריד ,ואין לו שום משמעות .כי צלם שנברא ,נלקחו ממנו והסתלקו מאיתו .היצירה הגדולה
מן המלאכים! היו לי את כל המדרגות ואת כל האורות
אלוקים משמעו ,שהאדם הוא כמו ציור ותמונה מדמות ביותר של הריבונו של עולם איבדה מעתה את כל הודה
שבעולם! וכאשר האדם נפגש עם הגדלות האמיתית
דיוקנו של האדם העליון כביכול ,נו ,לכאורה דבר שהוא ותפארתה! וככל שהדורות עברו וחלפו ,כך הם הלכו
שלו – אזי נופלת עליו באחת אימה וחרדה גדולה ,שהוא
רק חיקוי ,זה סתם שקר! וכמו שיכולים לראות מענין הדורות והתמעטו ,והמושג 'אדם' הלך והידלדל ,הלך
כלל אינו מבין מהיכן היא נחתה עליו לפתע .הוא מרגיש
תלמיד ורב :פעמים שיש תלמיד שמחקה את דרכי רבו ונפחת .ובשפה פנימית יותר :חלקים רבים וטובים מאדם
כמו בן כפר נבער מדעת שמוצא את עצמו בפתע פתאום
עד קצה האחרון .אם רוצים לראות איך הרבי הקודם הראשון ,מאות ואלפים ניצוצות קדושים ,התערבו בתערובת
בארמון המלוכה! הוא עומד שם נבהל ומשתומם ואבריו
התנהג ,יכולים לבוא לתלמיד הזה ולראות דוגמא חיה טוב ורע והתפזרו על פני כל העולם כולו ובין כל אומות
דא לדא נקשן ,למול הדר גאונו של המלך.
מכל תנועה של הרבי .ויבוא השואל וישאל" :וכי התנועות העולם .ומעתה צריך העולם לעבור מעברים רבים ומהלכים
האדם נרעש ונפחד מן הגדלות שלו! הוא מעולם לא שלמים – 'א טיפע און א באהלטענע וועג' -עד אשר יתלקטו
הללו הם תנועות של אמת? וכי הוא באמת דוגמא של
ידע שיש גדלות כזאת בעולם! לא עלתה על דעתו אחד ויתקבצו כל הניצוצות הללו ויחזרו לשורשם הקדוש.
הרבי?" הנה התשובה לזה מובנת מאליה :אם הוא תלמיד
מיני אלף שיש לו שייכות למדרגות והשגות כאלה! כל
אמת של רבו ,אם הוא קיבל ממנו חלק מן הנשמה ומן כל העבודות של בני האדם בכלל ובפרט ,כל הגלויות
השנה הוא היה עסוק עם שפלות ופחיתות! עם יצר הרע'ס
החיות שלו – הוא איש אמת .והוא אינו אלא כמו אדם והייסורים שכלל ישראל עברו מיום היתה יהודה לגוי,
ותאוות עולם הזה! וכי איזו שייכות יש לו לגדלות?! הוא
שמדליק נר מנר ,שאין המשמעות שהנר השני מחקה את הם חלק מן המסע הגדול והארוך ,שהעולם צריך לעבור
הלא מלא ניסיונות כל היום?! ולמה יחשוב לרגע שהוא
הנר הראשון ,אלא תיכף משעה שהנר השני דולק -הרי עד אשר יבוא הכל לתיקונו .ניצוצות רבים ממתינים
אדם גדול?! הוא נפל למקום של שכחה – הוא כבר לא
הוא דולק בדיוק כמו הנר הראשון! אבל אם הוא אינו עידן ועידנים לתיקון .הם מוטלים ומושלכים אי שם
זכר מי הוא בכלל.
תלמיד אמיתי ,אלא הוא רק עסוק בלחקות את הרבי – אין במקומות נדחים ,מעבר להרי החושך ובמעמקי הקליפות,
בתנועות הללו ולא כלום .אין בהם שום נשמה ושום חיות. אבל ביום הזה ,ביום שזכר כל היצור לפניך בא ועיניהם יוצאות וכלות ליום שהריבונו של עולם ייזכר
והריבונו של עולם זוכר בו את כל הנשכחות ,נזכר באחת בהם כביכול .ליום שבו יתמלאו רחמים
ולענייננו' :צלם אלוקים' משמעו ,שהאדם דומה
גם האדם במקור שורשו והוא ויודע מי הוא עליהם ויקבצו אותם אחד לאחד ויעלו
לריבונו של עולם מצד האמת שלו .הוא לא סתם חיקוי
באמת! איזו גדלות יש בו?! לאלו עולמות נקודות: אותם למקור שורש מחצבתם.
זר וחיצוני ,אלא הוא המשכה אמיתית של אלוקות .הוא
עליונים הוא שייך?! ומן הפגישה הזאת -עם
אדם שמאיר וזורח באור אלוקי .הוא אדם שהתעצם ביום שזכר כל היצור
הגדלות שלו עצמו -נופלת עליו מורא ופחד.
באחדות הבורא ,וכל כולו דבק בריבונו של עולם -ולכן לפניך בא והריבונו כי זכר כל המעשים לפניך בא:
הוא ראוי לתואר 'אדם' שהוא מלשון 'אדמה לעליון'. של עולם זוכר בו גם כל הניצוצות באים בדין
ומנגד ,אם הוא רק דוגמא חיצונית לאדם העליון, תכלית בריאת האדם :להיות את כל הנשכחות, ראש השנה הוא יום הדין לכל באי
מרכבה למלכות שמים נזכר באחת גם האדם עולם! מי לא נפקד כהיום הזה?! כולם
הוא רק ציור יבש גרידא -בלי חיות ובלי נשמה ,אזי
כל בריאת האדם נועדה כדי לגלות את במקור שורשו והוא עולים ובאים בזכרון של הריבונו של
הוא חלילה שקרן גמור .הוא בחינה של עשו שנקרא ויודע מי הוא באמת!
'אדום' ,שפושט את טלפיו ואומר ראו טהור אני .ולכן המלכות של השי"ת בעולם! הוי אומר: עולם! גם הניצוץ הדל והנשכח ביותר
איזו גדלות יש
צריך האדם שיהיה חתום בחותם של אמת! כי זהו עיקר לריבונו של עולם יש מלכות שהוא רוצה – עולה לזכרון לפניו ית"ש ביום הזה!
בו?! לאלו עולמות
הבחירה של האדם :אם להיות צלם אלוקים של אמת? לגלות ,והאדם הוא המרכבה למלכות הזאת. עליונים הוא שייך?! הבית דין של מעלה מוציאים את
או צלם אלוקים של שקר? והעבודה של האדם היא, וככל שהאדם מכיר את גדלותו ,הוא מבין ומן הפגישה הזאת הספרים של אדם הראשון ,ועוברים
שהוא יהיה בעל צלם אלוקים שאין בו שמץ ורבב של עם אלו מדרגות נשגבות הוא נברא ,כך הוא -עם הגדלות שלו שוב על כל ה'חומר' שיש שם :איך היה
משיג יותר ויותר עד גדלות ה' .וכמו שאנו עצמו -נופלת עליו אדם הראשון נראה קודם החטא -ואיך
שקר .ולכן בראש השנה ,בזה היום שהריבונו של עולם מורא ופחד
ברא את הצלם אלוקים ,ומזכירים בו לאדם איך הוא יֹוְש ֵֵבי
הֹוַפע ַּב ֲֲּה ַַדר ְגְ אֹון עּוֶזֶ ָך ַַעל ָּכּ ל ְ
אומריםְ"ְ :ו ַ הוא נראה היום? כמה ניצוצות נאבדו
ח
כי יעקב אבינו הוא מדת האמת ,וכמו שכתוב (מיכה ז את הפנימיות שלו .אם הוא בר אוריין ואדם קצת נעלה היה נראה פעם; איזה צלם אלוקים היה לו ,חותמים
"ִּת ֵֵּתן ֱֱא ֶֶמת ְלְ ַיַ ֲֲעֹקֹב" ,והוא דומה לאדם הראשון קודם
כ)ִ : יותר – יש לו איזה חן רוחני ,ודוק של עדינות נסוכה את הברכה ואומרים "כי אתה אלוקים אמת ודברך אמת
החטא! הוי אומר :יש לו את הצלם אלוקים שחתום על פניו .ומנגד אם הוא אדם גס והמוני ,גם רואים על וקיים לעד" – כי הכל הולך וסובב סביב חותם האמת,
בחותם האמת בתכלית. פניו את הגסות הרוח שלו. אשר רק על ידו יש משמעות לצלם אלוקים.
בשעת תקיעת שופר מתעוררת הפנימיות האמיתית וזהו אצל שאר כל אדם ,אבל אצל צדיקים ראו את
של האדם .הצלם אלוקים שלו יוצא ומתגלה החוצה! אור הפנים באופן ברור .הנשמה שלהם ממש האירה וזרחה כלל ישראל רוצים את האמת של יעקב אבינו
"ַא ְְׁש ֵֵרי ָָה ָָעם
ועל זה אנו אומרים תיכף אחר התקיעותַ : מתוך הפנים שלהם! ונמצא שהרושם של החותם של אמת עיקר הצלם אלוקים ניכר על פני האדםַַ .ה ָָּפִנִ ים של
רּוָעה ה' ְְּבאֹור ָָּפֶנֶ יָך ְיְ ַַהֵלֵ כּון" .והאריה"ק יש לו
יֹוְד ֵֵעי ְְת ָ
ְ שיש על הצלם אלוקים ,בולט וניכר על ידי אור הפנים – כי הְּפִנִ ים שלו .פני האדם האדם מספרים ומגלים החוצה את ְ
כוונות על 'הארת פני התוקע' .וכאשר כלל ישראל תוקעים שם רואים אם האדם הוא אכן צלם אלוקים אמיתי וראוי מסגירים את הפנימיות שלו ,ואינם כפני הבהמה ,שכמעט
בשופר ומתעוררים מן התרדמה העמוקה שלהם ,אזי הפנים לשמו ,או שהוא רק דמיון וחיקוי של הדבר האמיתי. ולא ניתן להבחין עליהם מה מתחולל בקרבה; האם
של הבעל תוקע -אשר עיני עם ועדה בו תלויות -מאיר ועל זה אנו אומרים בראש השנה כבר בתפילת ערבית: היא שמחה או עצובה ...וכך הוא גם ברוחניות :יכולים
וזורח באור נעלה ונשגב .החלק אלוק ממעל שלו – מפציע "ֶזֶ ה ּדֹור ֹּד ְְֹר ָָׁשיו ְְמ ַַב ְְק ֵֵׁשי ָָפֶנֶ יָך ַיַ ֲֲעֹקֹב ֶֶסָלָ ה" ,כי כלל ישראל לראות לפי ערך באיזו מדרגה האדם נמצא כעת .וכמו
ויוצא יותר ויותר! מבקשים שיזכו לקבל מבחינת ה'פנים' של יעקב אבינו. שכל אחד רואה בחוש ,שיכולים להכיר על פני האדם
ג
הדין של ראש השנה מביא את האדם לידי שמחה
בשמך יגילון כל היום:
הבכייה של ראש השנה נובעת מן הבכייה של "במסתרים תבכה נפשי" | איך יכולים לא לבכות כאשר נזכרים בגדלות האמיתית של האדם? | היראה והשמחה משמשות כאחד יחד | הבן מלך צריך למסור דין וחשבון על
כל תנועה | תקח כבוד והערכה מעצם זה שאתה יהודי | ההתעוררות שאדם מרגיש בראש השנה נובעת מן הבכייה הגדולה של הריבונו של עולם
ולכן הוא מחפש כבוד והערכה .אנשים מחפשים ערך על מעשיו – הוא נהיה בשמחה עצומה .כי ההרגש העמוק הוא נזכר שהוא בן מלך והבכי בא מאליו
עצמי וביטחון עצמי ,אלא שבמקום לקחת את ההערכה של האדם ,עובד כך ,שככל שתובעים ממנו ודורשים ראש השנה הוא זמן שנופלת בכייה על האדם –
שלהם מן המקום הנכון ,מכך שהם דומים לבוראם – הם ממנו עוד ועוד ,כך שמח ומאושר יותר ויותר .כי הוא 'עס וויינט זיך פון זיך אליינס' – מטבעו ומעצמו .כי
לוקחים כבוד מדברים חיצונים .מדברים ריקים שאין מבין בדעתו ,שהסיבה שמצפים ממנו ליותר היא – כי כאשר מזכירים לאדם את המדרגה הראשונה שלו – הוא
בהם ממש .אמנם אדם כזה ,אינו מגיע לשום קורת רוח הוא שווה יותר! הוא יכול להגיע ליותר! והאדם הוא כבר לא צריך התעוררות נוספת ...הבכייה שלו היא כבר
ודעתו לעולם אינה מתקררת .הוא לעולם אינו שבע באמת יצירה גדולה ועצומה ,ומצד היצירה שלו ,הוא "ְּב ִִמ ְְס ָָּת ִִרים ִִּת ְְבֶּכֶ ה ַנַ ְְפ ִִׁשי
מעין הבכייה של (ירמיה יג ,יז)ְ :
ומרוצה .הוא אינו מגיע באמת לשום סיפוק הנפש. רוצה שאכן יתייחסו אליו כפי האמת שלו .שיתייחסו ִִמ ְְּפֵנֵ י ֵגֵ ָָוה" ,אשר היא הבכייה של השי"ת "על גאוותם
הוא יכול לקבל עוד כבוד ועוד כבוד ,אבל באמת הוא אליו כמו אל 'אדם גדול'. של ישראל שניטלה מהם ונתנה לאומות העולם" ,וכמו
מרגיש ריק מכל וכל .הוא רק מלא צער ועגמת נפש. שאמרו חז"ל במסכת חגיגה .כי הבכייה של הריבונו של
כי אם הוא כבר שכח מן הגדלות שלו ,הרי הפשט הוא תבכה על זה שאינך בוכה עולם על גאוותם של ישראל מתעוררת בראש השנה,
בזה ,שהוא אינו יודע דבר וחצי דבר מחייו .הוא שרוי וכל אדם מרגיש זאת בנפשו .הוא נזכר שהוא בן מלך!
וזהו עוד כוונה בדברי האר"י בדבר הבכייה של ראש
בייאוש מר כל כך שהוא כלל אינו יודע איזו 'רחמנות' הוא נזכר שהוא יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא! והוא
השנה :כי אם אדם אינו בוכה מתוך שמחה? אם הוא חפץ
הוא .הוא רואה את עצמו כמו עוד 'מספר' בין מיליארדי מביט עליו ורואה כמה הוא לקוי ופגום?! כמה הוא רחוק
להימלט מיום הדין ,ורק מחפש דרכים איך להקל מעליו
אנשים בעולם! הוא תמיד מרגיש :אף אחד אינו צריך אותי ממעלת הבן מלך?! כמה הוא רחוק הגאווה דקדושה?!
את אימת הדין – אזי צריך בדיקה אחריו .ואדרבה ,על
ואין בי שום משמעות ותועלת לעולם! ועל זה הוא בוכה בכייה גדולה עד מאד.
זה גופא עליו לבכות בכייה גדולה" :אם אני בלחץ
מהמדרגה שתובעים ממני -ואיני שמח בכך ,אזי זה ועל זה אומר האר"י הק' כי מי שאינו בוכה בימים
הריבונו של עולם בוכה על אלו שאינם בוכים סימן ששכחת מי אני .שכחתי את האמת שלי! שכחתי הללו הרי זה סימן שאין נשמתו שלימה .כי האדם מצד
גם אם אדם אינו בוכה על עצמו בראש השנה – את הפנימיות שלי! הלא הזכות הגדולה ביותר של האדם עצמו ,אם הוא רק 'שטיקל מענטש' ,עליו לזכור איזה
הריבונו של עולם בוכה עליו .וכל אידישע נשמה מרגישה היא ,שמעמידים אותו בדין נוקב כזה! שעושים איתו סוג אדם הוא היה באמת ,ואם אינו זוכר וזה כבר כל כך
את הבכייה הזאת ,ואיך שלא יהיה ,באיזה רגע בראש דין וחשבון על כל תנועה! שמתייחסים אליו כמו אל נשכח ממנו ,אזי פשיטא שאינו שלם .ועל זה מבקשים
השנה הוא מרגיש התעוררות בנפשו :היכן אני נמצא בן מלך -שכל הגה שיוצא מפיו מתפרסם בכל העולם. קודם תקיעת שופרִ" :יִ ְְב ַַחר ָלָ נּו ֶֶאת ַנַ ֲֲחָלָ ֵֵתנּו ֶֶאת ְגְ אֹון ַיַ ֲֲעֹקֹב
בעולם? למה אני כל כך רחוק? אני רוצה להתקרב אליך? "למה איני זוכר איזה אדם גדול אני, ֲֲא ֶֶׁשר ָָא ֵֵהב ֶֶסָלָ ה" – כי בעמדנו לעת הזאת של תקיעת
למה יש כל כך הרבה 'רחוקים' בעולם? כל דבר שאני חושב ואומר ועושה ,גורם שופר ,אנו מבקשים שנזכה לגדלות האמיתית שלנו! לגאון
אני רוצה שכל העולם יתקרב אליך! הוא למהפכה בעולם – 'עס קערט א וועלט' – יעקב! וכאשר אנו מבינים כמה רחוקים אנו מהגאון יעקב
אֵׁשיֶכֶ ם
"ְׂשאּו ְְׁש ָָע ִִרים ָָר ֵ זועק מנהמת ליבוְ :
נקודות: שלנו ,אזי התקיעות שלנו הם אכן גנוחי גנח וילולי יליל.
וכולם העולמות העליונים רועשים ממני.
ְְו ִִהָּנָ ְְׂשאּו ִִּפ ְְת ֵֵחי עֹוָלָ ם ְְוָיָ בֹוא ֶֶמֶלֶ ְך ַַהָּכָ בֹוד" – גם אם אדם אינו אני אכן צריך לדעת איך חושבים ואיך
אני רוצה להיות מרכבה למלכות הריבונו בוכה על עצמו בראש מדברים! אני צריך לתת דין וחשבון על ככל שהתביעה גדולה יותר
של עולם! אני רוצה לחיות באופן שראוי השנה – הריבונו של
כל תנועה שלי!". כך השמחה גדולה יותר
לאדם שהוא מרכבה למלכות ה' בעולם! עולם בוכה עליו.
והבכייה הזאת היא אמנם זאת צריך לדעת :הבכייה של ראש השנה -אינה
והבכייה הזאת היא הגנוחי גניח הגנוחי גניח והילולי השי"ת ברא את האדם יחידי בכייה שסותרת את השמחה! היראה וחרדת הדין של
והילולי יליל של השופר של ראש השנה. יליל של השופר בעולם – והוא מרגיש שהוא הימים הנוראים – אין בהן שום סתירה לשמחה! אלא
כי גדול ורב כוחה של מצוות תקיעת של ראש השנה .כי רק אחד ממיליארדים אדרבה הן מסייעות לאדם להגיע לידי שמחה.
שופר לקבץ את הניצוצות הנדחים ,ואת גדול ורב כוחה של כל כך הרבה בעיות נפשיות שכיחות כי דין אין משמעו שאומרים לאדם :אתה לא טוב!
מצוות תקיעת שופר בזמננו ,רק מחמת שאנשים אינם מעריכים
כל אותם חלקי הקדושה ששקועים בין לקבץ את הניצוצות אתה לא שווה מאומה! אתה אדם שפל ועבד נקלה!
הקליפות והסטרא אחרא .ובראש השנה הנדחים ,ואת כל את עצמם כראוי .הוא אינו יודע מי הוא אלא אדרבה אומרים לאדם" :אתה כל כך חשוב ויקר,
כאשר תוקעים בשופר ,הם נזכרים כולם אותם חלקי הקדושה באמת! הוא אינו מאמין שבעבורו נברא שדורשים ממך להתנהג לפי האמת שלך! יש בך מעלות
בשורשם ובמקורם ,הם נזכרים מאיזה ששקועים בין העולם ,כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין פ"ד גדולות ונשגבות ולכן אי אפשר לוותר לך כמלוא נימה
מקום גבוה הם נפלו ,ומרוב געגועים הקליפות והסטרא מ"ה)" :למה נברא האדם יחידי שחייב אדם מן האמת! אתה אדם כל כך נכבד ונעלה ,ואתה מוכרח
וכיסופים לחזור לשרשם ,הם גועים כולם אחרא .ובראש השנה לומר בשבילי נברא העולם"! האדם נברא
כאשר תוקעים להתאים את מעשיך למעמד שלך .אתה מוכרח לדמות את
בבכייה גדולה עד לב השמים ,ובבכייה בראש השנה – אדם יחיד בעולם – כי כל מעשיך לריבונו של עולם! אתה צריך להיות דומה לעליון!".
בשופר ,הם נזכרים
הזאת הם מעוררים רחמים גדולים כולם בשורשם הבריאה נבראה עבורו .ובעומק הנפש כל כאשר התביעה הזאת יורדת ונוקבת עד עומק השיתין,
ומרובים והם זוכים לתיקון. ובמקורם אדם מרגיש שהוא 'נברא יחידי בעולם', והאדם מרגיש בנפשו הרגש עמוק של כובד ראש ואחריות
ט
מסילת המועד
ראש דבריך אמת:
השופר מגלה את מתוך שיעור מסילת ישרים
האמת שבפנימיות
פר ' כ י ת בו א ת שע " ט
כל איש ישראל ש י עור י הש ק פה ומוסר ב ד רך ה ח ס י ד ו ת
מאמר ב'
עיקר הדין הוא על מהותו של האדם
מלפניך משפטי יצא:
ולא על מעשיו הפרטיים
הדיון הגדול בשמים :מהי מהות האדם – טובה או רעה | הם טוענים :מה שהאדם הרגיש התקרבות זה גופא חטא גדול | אם האדם מרגיש שכל העבודה שלו אינה אלא דמיונות – אין לו שום דרך להתחזק ברוחניות |
השופר מעורר את הנקודה הפנימית שבאדם – שכולה אמת | האמת של איש ישראל מערבבת את השטן לגמרי | מול האמת הזאת גם היהודי בעצמו פורץ בבכייה גדולה
בליל הסדר בעת אכילת מצה ,בראש השנה בשעת תקיעת הוויכוח הגדול שיש בשמים אודות איך מערבבים את השטן בראש השנה
מהותו האמיתית של האדם
שופר ,בפורים כאשר אתה מקיים 'עד דלא ידע' – אין נבוא לבאר קצת את העבודה של תקיעת שופר:
לזה באמת שום שייכות אליך! זה לא אתה! זה לא האמת הפשט של כל העניינים האמורים הוא כך :הן אמת השופר של ראש השנה הוא עצה נפלאה שהריבונו של
שלך! זה כולו דמיונות! 'אתה' הוא הלא זה ,מי שאתה ונכון שבראש השנה דנים כל אדם על כל המחשבות, עולם נתן לנו כדי לזכות בדין; וכמו שהזוה"ק (ח"א קצ).
במשך כל השנה ,וכל ההתעוררות ורגשי הקודש שהיו דיבורים ומעשים של כל השנה .אבל עיקר הדין שנערך מכנה את השופר 'עיטא טבא' .ובתוס' במסכת ראש השנה
לך ,אין להם באמת שום קיום והם רק עורבא פרח!". ביום זה הוא על עצם מהותו של האדם .בשמים מביאים (טז :ד"ה כדי) בשם הירושלמי איתא ,שבשעה שמתחילים
כל אדם במשפט; וה'מיימינים' צועקים" :עצם מהותו של לתקוע בשופר נעשה השטן 'בהיל ולא בהיל' ,וכאשר
ועם הדיבורים הרעים והאכזריים הללו היה חלילה
יהודי הוא יקר וחביב עד מאד! הוא כולו טוב! והא ראיה: תוקעין בשנית הוא הופך להיות כולו 'בהיל' .הוי אומר:
עולה בידו לשבור ולהחריב את כל ההתקרבות לריבונו
ראו את כל המעשים טובים שעשה במשך כל השנה! ועל השטן מתערבב ומתבלבל מקול השופר ,ועל ידי זה אנו
של עולם שהיתה מנת חלקו עד עתה! הוא היה לוקח
מה שהמקטרגים טוענים כאן ,שיש לו לעומת זה הרים יוצאים זכאים בדין .ועלינו להבין אפוא מה עניינו של
את כל הזמנים הנעלים הללו – 'די אלע הייליגע מינוטין'
וגבעות של חטאים ועוונות?! אין לכל זה שום שייכות השופר; מהו העצה טובה שיש כאן? ומה הפשט בזה
ואת כל אותם מצבים בהם ידע האדם והרגיש בבירור,
לדיון שלנו! כל אלה הם כלל לא חלק מן היהודי! ליהודי שאומרים שתוקעים בשופר כדי 'לערבב את השטן'?
שכעת יוצאת ומתגלית האמת שלו – והיה הופך אותם
אין שום שייכות אמיתית לחטאים! כל ההתנהגות הלא ובכלל ,איך אכן יש מקום בעצם יום הדין ,לוותר על
על פיהם! הוא היה עושה מהם תל שממה ' -אש אין
טובה שלו נובעת אך ורק מטעות אחת גדולה!". עומק הדין? וכי יתכן שיחטא האדם כל השנה ועל ידי
פארך' – וליצנות אחת גדולה .ולקראת השנה הבאה –
כאשר יהודי זה היה רוצה להתקרב קצת לריבונו של לעומתם עומדים המשמאילים וזועקים מרה" :האדם התקיעות שלו יוותרו לו על הכל?! וכי לית דין ולית
עולם – הוא כבר היה מתייאש מתחילה וראש" :אני עוד הוא מהות של 'רע'! הוא חפץ ברע ועושה רק רע כל דיין חס ושלום?!
זוכר איך רימיתי את עצמי בשנה שעברה ,הייתי כזה בעל היום! צאו והביטו ,ותראו את הקרונות העמוסים בחטאים
דמיון ,שמתי את עצמי ללעג ולקלס – 'איך בין געווען א ועוונות שהבאנו לכאן; ממה שעולל והשחית כל השנה. ענין הבכיה של ראש השנה
שטיק חוזיק' – למשל ולשנינה ממש .חשבתי שאני באמת ומה שאתם רוצים לבטל כאן את כל הררי
ידועים הדברים שאמר האר"י הק'
רוצה להתעורר ואני באמת מרגיש רשפי אש והתלהבות העוונות הללו במחי יד ,מחמת המצוות
(שעה"כ ר"ה בהקדמה) שמי שלא נופלת עליו
לפני תקיעת שופר! אני כל כך רימיתי את עצמי כאשר ומעשים טובים שלו ,מחמת כל הפעמים נקודות: בכייה בימים הללו סימן הוא לו שאין
עמדתי שם בבית הכנסת ואמרתי את פסוקי המלכיות, שהיתה בו אהבה ויראה וכדומה?! הרי אין
כאשר היצר הרע נשמתו שלימה .ולא נתעכב כאן לבאר איך
וחשבתי שאני אכן מתכוון לתיבות שאני מוציא מפי ,ואני לו כל שייכות עם זה! זה כלל לא הוא!
רואה את האמת מפרשים את הדברים הלכה למעשה ,אך
באמת רוצה כבר לראות איך ש'צדיקים יראו וישמחו וישרים אדרבה זה גופא גם חטא גדול; הוא רימה
הגדולה הזאת זאת נאמר ,שבוודאי אין הכוונה שבחורים
יעלוזו'! אני הייתי שבוי בכזה דמיון נורא כאשר אמרתי – אז את עצמו וחשב שהוא אדם ירא שמים -שמתגלה כעת ואברכים יהיו עסוקים עם השאלה ,האם
ואפילו היו לי אז כמה דמעות בעיני – 'וכל הרשעה כולה וכבר רכש לעצמו איזו מדרגה ,בו בזמן ,שגם בכל העולמות על בכיתי או לא ,ולהיכנס מחמת זה לעצבות
כעשן תכלה'! אני כבר סיימתי עם הדמיונות הללו! בשנה אז היה אדם מגושם ששקוע בחומריות". ידי הקול שופר – ולחלישות הדעת ,אבל על כל פנים כך
זו אני כבר לא אתן לעצמי ליפול שוב לדמיונות! אני וזה משפט קשה מאד; כי מלבד המשפט הוא עומד נבהל
ומשתומם .הוא ממש אמר האר"י ,וצריכים להבין את יסוד הענין
כבר יודע היטב מי אני באמת! אני אדם מגושם! מה על הגשמיות של האדם ,הרי כל העתיד
נכנס לטירוף הדעת של בכייה זו.
שאני רוצה באמת ,זה תענוגים ותאוות! אני מחפש הרוחני שלו תלוי בזה .כל ההתקרבות שלו
לריבונו של עולם תלוי באופן שמסתכלים – ואינו 'מאמין' למה
כבוד ומעמד! אני אוהב את העולם הזה!" .כך עד לאחת שמתרחש לנגד
בשמים על מהותו. ראש השנה :יום של 'אמת'
היה מרגיש האדם כתוצאה ממה שגזרו וקבעו בשמים עיניו :הוא כבר חשב
על מהותו! כלומר ,הקולות והמחשבות הללו שעלולים בדעתו שעלה בידו ראש השנה מתייחד בזה שהוא 'יום
היו לעלות בקרבו ,הם עצמם הביצוע והיישום של גזר אם דברי הסטרא אחרא היו לנצח את האדם; של אמת'; וכמו שאומרים ב'ונתנה תוקף':
הדין ,שהתקבל מחמת טענת המשמאילים; שהעצמיות מתקבלים לא היה נשאר אבל כעת נודע לו "ותשב עליו באמת" ,ובתפילות ובקידוש
מן האדם שריד ופליט שהוא מעולם לא אומרים" :כי אתה אלוקים אמת ודברך
שלו מושחתת ורקובה עד היסוד.
אילו חלילה היה עולה ביד הסטרא הכיר את האדם הלז! אמת וקיים לעד" .וגם האר"י הק' אומר
אחרא לנצח במשפט – היה היצר הרע אין לו מושג קלוש שכל הכוונות של שופר סובבים סביב
השופר מגלה בשמים את מהותו מקבל כוח גדול לבוא אלינו כאן למטה,
מיהו באמת היהודי
האמיתית של האדם הזה! הוא כלל לא מדת האמת .ונבוא לבאר גם את זאת על
ולפתות את האדם" :בכל עת שיש בך מבין דבר במהותו פי עבודה ולבאר; מהי האמת שמתגלה
וכאן בדיוק אנו זקוקים מרה ל'עצה טובה' של השופר:
איזה הרגש של התעוררות במשך השנה; של יהודי! בראש השנה.
הריבונו של עולם נתן לנו מצווה גדולה שעיקר סגולתה
י
וזהו מאי דאיתא בחז"ל (ר"ה י ):שבראש השנה יצא יוסף אבל כעת נודע לו שהוא מעולם לא הכיר את האדם הלז! הוא :לעורר ישנים מתרדמתם! קול השופר הולך ומעורר
הצדיק מבית האסורים .וכלפינו הכוונה היא ,כי אכן בכל אין לו מושג קלוש מיהו באמת היהודי הזה! הוא כלל לא באדם את המקומות החבויים ביותר שישנם בעומק
ראש השנה יוצא הצדיק שגנוז בתוך כל יהודי לחרות! מבין דבר במהותו של יהודי! הוא רואה כעת את כוחותיו נשמתו! התשר"ת מגיעים למקומות הנסתרים והנעלמים
הוא מתגלה בזה היום בפועל – "ובאו האובדים בארץ הנעלמים של האדם -ואינו לו מילה אחת בפיו לענות שבנפש – שהאדם עצמו אינו ער אליהם וכבר שכח
אשור והנדחים בארץ מצרים" – ואזי יכולים להמליך את כנגד זה .הוא ממש בולע את לשונו מרוב תדהמה! ככל מקיומם לגמרי .בשעה שנשמעים בעולם ה'מאה קולות'
הריבונו של עולם כנכון .כי כל זמן שלא נתגלו אותם שרק יעבוד כל השנה כדי לפתות את האדם ולגרות בו את הללו – שמבטאים את עומק ליבו של כל יהודי – אזי באחת
כוחות הנפש העמוקים – לא יכולים להמליך את הריבונו כל היצר הרע'ס – יבואו לפתע המאה קולות של ראש השנה מתגלים ונחשפים כל המקומות הנעלמים שבאדם ,ושם
של עולם ,זה נראה ממש כמו 'ליצנות' :אתמול חטאת ויבטלו אותו מכל וכל! הם יגלו את המקום הגנוז שבאדם, מתגלה נקודת העצם של כל יהודי .נקודה קדושה וטהורה,
נגד הריבונו של עולם – והיום אתה בא להמליך אותו?! את נבכי הנפש הגנוזים ביותר ,המקום ששם היהודי לא זכה תמימה ונקייה ,ללא שום פגם ודופי .רואים שם את
'היינט שרייסטו 'המלך'?! אולם כאשר יוצא ומתגלה רוצה לחטוא בשום אופן חס ושלום! הוא מוכן עכשיו האמת של כל יהודי! את האמת האמיתית שלו! נקודה כזו
'יוסף הצדיק שבנפש' ,אזי מתברר שכל החטאים אין להישבע שמעולם לא היתה עולה על דעתו כזאת. שכאשר מביטים בה אך לרגע ,תיכף מבינים שכל חטא
להם שום שייכות איתו. בכל עת שמגיע זמן של 'אמת' – צריכה האמת הזאת ופגם שנמצא באדם – אין לו שום שייכות לעצמיותו והוא
להתגלות .ובימות המשיח כאשר האמת תתגלה בכל כוחה רק תוצאה ממעשי היצר ופיתויי הבעל דבר.
תאמין שבפנימיות אתה איש נעלה ומרומם וגבורתה ,יתגלה שכלל ישראל מעולם לא חטאו – 'די
וענין זה נוגע לכל אדם :כי דרכם של בני אדם שיש
גאנצע זאך הייבט זיך גארנישט ָָאן' – ואין להם שום הוא מגיע למצב שהוא מוכן למסור את נפשו
שייכות עם ענין של חטא! בו ברגע שהכח הזה מתגלה בו ברגע שהאמת של האדם מתגלה וזכרונו עולה
להם נטייה לדון את עצמם לחובה והם מלאים טענות
– נכנס השטן לטשטוש מוחלט; כמו שכתוב (תהלים צז, לטובה במרומים ,וגוזרים את דינו לפי נקודת העצם
על עצמם .כאן הוא בא בטענה למה לא עשה כפי
"ָה ִִרים ַּכַ דֹוַנַ ג ָנָ ַַמסּו ִִמִלִ ְְפֵנֵ י ה'" השטן פשוט הולך ונמס
ה)ָ : שלו ,אזי מתגלית האמת הזאת בנפש האדם גם כאן
כוחותיו ,וכאן הוא מאשים את עצמו וטוען שכלל לא
מגודל האמת שמתגלה בעולם. למטה" :כל החטאים שעשיתי וכל מה שפגמתי אין להם
התחיל לעשות מאומה וכדומה – וכך אכן צריך להיות.
אדם צריך אכן לבחון את מעשיו בכל עת ולחיות עם שייכות אמיתית אלי! אני כלל לא יכול להאמין שאני
חשבון הנפש .אמנם אסור לאדם להישאר שם ,אלא עליו על היהודי 'הזה' אין שום קטרוג פגמתי בכאלה עניינים! זה ממש לא נדבק אלי! אני הייתי
לזכור שכל התביעות הללו נובעות מצד עצם הטוב שבו, וכאשר השטן נכנס לבהלה – יוצא היהודי זכאי בדין; אז פשוט שיכור כלוט ,ממש כמו שוטה ופתי! הרוח שטות
ומחמת שמצד עצמו הוא אכן 'אדם גדול' ,לכן גם ישנם אשר ה'זכאי בדין' הזה סובל ב' משמעויות :הוא יוצא נאחזה בי ועשתה איתי כרצונה! אם הייתי מרגיש באותן
עליו תביעות גדולות כאלה. זכאי בדין שדנו אותו על עצם מהותו ,כי כבר נתגלה דקות אפלות וחשוכות ,אפילו רק אחד מיני אלף מהאור
שבעצם מהותו הוא כולו טוב .ובכך גם נמתקים כל הדינים והאמת שאני מרגיש עכשיו ,לא הייתי מעלה על דעתי
וכל אחד צריך לגלות את הפנימיות שלו ,ואם אינו
ששורים על האדם ,כי הלא האדם 'הזה' מעולם לא חטא. לעשות כאלה מעשים שפלים! אני יודע בבירור שאז
מצליח לגלות זאת בפועל – עליו להאמין שכך הם פני
והגם אמת שלא התנהג כשורה במהלך כל השנה ,אמנם חייתי במציאות של שקר -וכעת אני נמצא במציאות
הדברים .עליו להאמין בכך באמונה שלימה! הוא צריך
אם הוא מכיר בכך ,שבעצם הוא צדיק ,והוא מקבל על של אמת! האמת שלי יצאה כאן לאור עולם – אי אפשר
לחזור ולשנן לעצמו :בעצם אני איש קדוש! יש בי קדושה לטעות בזה כלל! עם האמת הזאת אני מוכן כעת למסור
עצמו כעת להיות צדיק גם בפועל ממש – מתייחסים אליו
שאי אפשר לפגום בה ולא לעמעמם אותה בשום אופן! אני את כל חיי ומאודי לריבונו של עולם".
כמו אל צדיק והוא הולך ונכתב ונחתם בספרן של צדיקים.
מחובר בעצם רק לרוחניות – רק לדברים שבקדושה.
התביעות עצמן הן הוכחה למעלתו הבכייה כבר פורצת עכשיו מאליה
החלטה אחת :לא להיות איש המוני
הכי נמי שגם אחרי ההמתקה הזאת לא מוותרים כאשר האמת של האדם יוצאת לאור; כאשר כוחות
כלל הדברים :צריכים לצאת מחודש כזה עם החלטה נסתרים ונעלמים שכאלה נפתחים לפתע – אזי הנפש
לגמרי על הדין ,ועדיין ישנו ענין של שכר ועונש .אבל
חזקה שמוכרחים להיות עובד ה' .להגיע לידיעה ברורה כבר בוכה מאליה ...היא מרגישה כעת איך היא יוצאת
כאן נכנסת עוד משמעות לכך שיצא זכאי בדין :עצם
שלעתיד לבוא יהיה ברור כשמש מה בין עובד אלוקים לפתע מבית האסורים ,מבור תחתיות וגיא צלמוות ,לאור
זה שיש עליו דין ,עצם זה שבאים אליו בטענות ומענות
לבין אשר לא עבדו; כמו שאומר הנביא מלאכי (ג ,יח)! עולם .כל כאבה וצערה ,כל היגון והמרירות שהצטבר
– זהו זכות עבורו .כי כל הטענות הללו אינן נובעות
ויתגלה מי גילה את העצם שלו בפועל ומי לא גילה, ונאגר אצלה בכל הזמנים הללו שהייתה אבלה וחפויה –
מכך שמחזיקים אותו לאדם שפל ופחות ,אלא מן ההיפך
שיצייר לעצמו שבעולם האמת יתהלכו להם העובדי ה' משתחררים באחת ,והיא מתפרצת בבכייה נוראה שעולה
הגמור ממש .מהטענות הללו רואים עד כמה מעריכים
האמיתיים ויהיה חקוק על מצחם "אנא עבדא דקודשא ובוקעת את כל הרקיעים.
אותו בשמים .הטענות הן" :הלא אתה כל כך גדול בעצם!
בריך הוא" -ועל שאר האנשים לא יהיה חקוק כך.
אתה קדוש וטהור בעצם! נו ,למה אתה לא מתנהג כך וזאת היא הבכייה שנופלת על האדם בראש השנה
"ושבתם וראיתם" – בביאת המשיח תראו כולכם שאדם גם בפועל?! אם יש בך כזה אור גדול – למה בפועל – אשר זהו גם כוונת השופר; כדברי הגמרא (ר"ה לג:):
זה עובד ה' ואדם זה אינו עובד ה' .הם שניהם מתפללים אתה עושה דברים שאינם ראויים לאור כזה?! למה אתה "גנוחי גנח ילולי ילל" .כי בראש השנה מתגלה נקודה
באותו בית המדרש ויושבים על אותו ספסל ,אבל הם משתטה כל כך?!" .זה נקרא זכאי בדין :שהדין שעושים עמוקה – נקודה קדושה וטהורה – בעומק נפש האדם,
שני אנשים שונים לגמרי. איתו ,הוא מתוך הכרת ערכו האמיתי – ולא בדרך של שהוא מעולם לא הקדיש לה שום תשומת לב .הוא
ואת ההחלטה להיות 'עבדא דקודשא בריך הוא' מוכרח חובה ובאופן שלילי ,ונמצא שהדין עצמו מבטא את גודל מעולם לא נפגש עם העומק הזה! והאדם בוכה לעצמו:
האדם לרכוש לקנין בנפשו בעודו צעיר קדושתו ומעלתו. "היכן הייתי עד הלום? איך הייתי שבוי בשקר נורא כזה
לימים .אם האדם לא יחפוץ בכל כוחו כל השנה? איך נתתי ליצר הרע להשמיע בקרבי קולות
ובכל נפשו להיות עובד ה' – הוא בוודאי נקודות: על נקודת יוסף שבכל יהודי של ייאוש? איך האמנתי לו אפילו לרגע אחד שאני כזה
יגדל להיות איש פשוט .בעולם האמת הוא יכולים לצעוק היום 'המלך' אדם מושחת ושלילי?".
אכן בכל ראש השנה
יכה על חטא ויתחרט על כך – אבל אז יוצא הצדיק שגנוז כל יהודי הוא בבחינת צדיק; כמו
כבר יהיה קצת מידי מאוחר ...כל בחור בתוך כל יהודי שכתוב (ישעיה ס ,כא)ְ"ְ :ו ַַע ֵֵמְך ֻּכֻ ָלָ ם ַַצ ִִד ִיִקים", היצר הרע מכיר לפתע את האמת של
צריך לקחת החלטה נחושה :אני לא רוצה לחרות! הוא מתגלה כל יהודי יש בו בחינה של 'יוסף הצדיק', היהודי – והוא מתבלבל לגמרי
להיות עוד איש המוני שמסתובב כאן בזה היום בפועל
– "ובאו האובדים שזהו מקום עמוק בנפש אשר שם הוא כאשר היצר הרע רואה את האמת הגדולה הזאת -
בעולם הלוך ושוב ,ואינו יודע על מה בארץ אשור והנדחים מוכן ומזומן למסור את נפשו להשי"ת. שמתגלה כעת בכל העולמות על ידי הקול שופר – הוא
ולמה ירד לעולם .אני לא רוצה לעשות בארץ מצרים" – ואזי אלא שהסטרא אחרא וכל גודנא דיליה עומד נבהל ומשתומם .הוא נשאר קפוא על עומדו ,הוא
מעשים כמצוות אנשים מלומדה! אני יכולים להמליך את הצליחו לסגור ולאסור את האור הזה ממש נכנס לטירוף הדעת – ואינו 'מאמין' למה שמתרחש
רוצה לעבוד את הריבונו של עולם עם הריבונו של עולם בעומק הנפש ,והאור הזה – היוסף הצדיק לנגד עיניו :הוא כבר חשב בדעתו שעלה בידו לנצח את
כנכון .כי כל זמן שלא
חיות ושמחה ומתוך רצון פנימי ואמיתי. נתגלו אותם כוחות הזה -אינו יכול להתגלות .אבל בראש האדם; הבית דין של מעלה קבלו את הקטרוג שלו על
ויהא רעווא שנזכה להכין את עצמנו הנפש העמוקים – לא השנה – ובפרט על ידי הקול שופר שנמשך האדם -בשתי ידיים! הטענה שלו ,שהוא כבר עובד איתה
לקראת הימים הללו כראוי ונזכה לאור יכולים להמליך את מ'עלמא דחירות' – יוצא היוסף הצדיק עוד קודם בריאת האדם" :מה אנוש כי תזכרנו" ,התקבלה
הנפלא של 'ה' אורי בראש השנה'. הריבונו של עולם שבתוך כל אחד ואחד מעבדות לחרות. בתשואות חן קדם כל הפמליא של מעלה.
אי
ויהי בליל ראש השנה אחר התפלה ,כאשר איד'' :פארוואס? וואס עפעס'? (על מה ולמה?) .ענה
ראש השנה
דרכי הצדיקים
עברו הציבור בראזוואדוב לפני הרה״ק מראזוואדוב הרר״א ואמר' :יונגערהייט בין איך געוועהן אין אזא
להתברך בברכת 'לשנה טובה' ,הבחין וראה באותו מדרגה פרייטאג צו נאכט'ס ,אז איך האב נישט
החסיד ,והנה גם הוא בין העוברים לפניו .שאל געקענט קוקן אויף קיין מענטש ,ווען איך האב פעם אחת עמד הרה״ק מרוזין זי״ע ב'שמונה
אותו בפליאה' :מ'האט דאך געשמועס'ט'?! (הרי מיר אנגעטוהן דעם שווארצן בעקיטשע ,האט עס עשרה' של מעריב בליל ראש השנה למשך זמן
סכמנו משהו?!) -שהוא נוסע לדזיקוב ,ואיך הוא מיר געריבן אויפ'ן לייב אזויווי א ַזַ אק ,האב איך מיר ארוך מאד ,וראו במחזור אשר היה מונח לפניו כי
כעת כאן בראזוואדוב .ענה החסיד כי החליט שלא געמוזט אנטוהן א ווייסע בעקיטשע ,היינט אויף די הוא עודנו עומד בברכה הראשונה ,וכך עמד על
לנסוע ,והסביר את טעמו ונימוקו ,כי אם יסע להרב עלטער[ ...ונאנח] ַַאה( '...בצעירותי הייתי במדרגה כזאת מקומו ולא נע ולא זע במשך הרבה זמן.
מדזיקוב ויוושע -אחר כל השנים שהיה אצל רבו אשר בליל שב״ק לא הייתי מסוגל להסתכל על אדם ,וכשלבשתי
בראזוואדוב ולא נושע ,מה יאמרו העולם' :אז דער את ה'בעקיטשע' השחור ,היה זה משפשף את עורי כמו שק ,ולכן
אחר שהמתינו זמן רב ,ניגש בנו הרה״ק רבי
ָָרב קען נישט ,און ער קען ָיָ א ...וויל איך נישט'! הייתי מוכרח ללבוש 'בעקיטשע' לבן ,אבל היום בזקנותי ...אה.)... שלום יוסף זי״ע למקומו של אביו הק' ,והפך עבורו
(שהרב מראזוואדוב אינו יכול ,והרב מדז'יקוב כן יכול ...אינני רוצה ואמר זאת בנוסח שמשמעו אשר ממילא לא נהיה את הדף של המחזור .ואחר זמן מה ניגש שוב
בזה!) .אמר לו הרה״ק מראזוואדוב' :אויב אזוי ,זאג ממנו שום דבר ,והוא כבר לעת זקנותו ,ולכן רוצה והפך דף נוסף ,וכך עשה כמה פעמים .עד שכעבור
איך דיר צו א בן זכר'! (אם כך ,הרי אני מבטיח לך בן זכר!), הוא לחזור ללבוש בעקיטשע שחור. זמן לא רב ,סיים הרה״ק מרוזין את תפלתו ופסע
ואכן נושע באותה שנה. לאחוריו .שאלו החסידים את רבי שלום יוסף מה
ענה לו ה'גוטער איד' כי לפני שהוא מסכים הפשט בזה המעשה ,ואיך העיז לעשות כן .ענה
[ויש לפרש את הענין בזה ,כי שני הצדיקים לבקשה הזאת ,רוצה הוא לשמוע מהו הדבר השני. ואמר להם' :דער טאטע דאוונט פון אינעווייניג ,ער
לדבר אחד התכוונו ,כי הוא היה צריך לעשות אמר לו הרר״א שהוא רוצה להפסיק להתפלל בראש דאוונט נישט פון אויסערווייניג .דער טאטע איז
איזו פעולה בבחינת 'מסירות נפש' כדי להיוושע. השנה לפני העמוד את תפלת 'מלכויות זכרונות געשטאנען אין אזא פחד פאר'ן בורא כל עולמים,
וזו היתה כוונת האמרי נועם שאמר לו לבא אליו 'כָאטשיג דאס איז מיר א ביסל שופרות' ,והוסיףָ : אז ער האט נישט געקענט איבער מישן דעם
לר״ה ,כי דבר זה קשה עד מאד לחסיד של רבי א ָָׁשאד ,ווייל בשעת איך זינג 'אין קצבה' צימבלען
בלעטל .ממילא איז ער געבליבן שטיין ,האט ער
אחר .אמנם אחר שכבר היתה לו הסכמה מאת צו די מלאכים' (אפילו שזה הוא קצת הפסד בשבילי ,כי בעת
נישט געקענט ווייטער דאווענען .איך האב איבער
הרה״ק מראזוואדוב ,ובכל זאת ויתר על ההבטחה אשר אני משורר 'אין קצבה' מסייעים המלאכים לשירתי ומוחאים
געמישט דעם בלעטל ,האט ער ווייטער געדאוונט,
לבנים למען כבוד רבו ,הרי עשה בזה ג״כ מעשה את כפיהם) ,ולא הוסיף לבאר טעם לרצונו ,אבל אמר
און געקענט ענדיגן דאווענען'( .אבי מתפלל מתוך הכתב,
של מסי״נ ,ושוב היה ראוי לישועה]. שהוא רוצה להפסיק גם בזה .אמר לו ה'גוטער איד':
הוא אינו מתפלל בעל פה .ואבי עמד בכזה פחד גדול לפני הבורא
'אויב אזוי ,אויב די מלאכים צימבלען צו ביי אייער
כל עולמים ,עד שלא היה יכול להפוך את הדף .ולכן נשאר על עמדו,
אין קצבה ,בין איך שוין גארנישט מתיר ,די ערשטע
ולא היה יכול להתפלל הלאה .ואני הפכתי לו את הדף ,והמשיך
כ״ק מרן רבינו הזקן מסטיטשין זי״ע נהג על זאך אויך נישט' (אם כך ,שהמלאכים מסייעים כאשר אתם
פי דרכו בקודש כמו אבותיו הק' לבית ראפשיץ, להתפלל ,וכך היה יכול לסיים את תפלתו).
משוררים 'אין קצבה' ,איני מסכים גם לדבר הראשון -לפשוט את
אשר הסתירו את עבודתם והשגותיהם בהסתרה בגדי הלבן). על פי מעשה זה פירש פעם הרה״ק רבי מרדכי
עצומה .ובפרט נהג כך בזמנים נעלים כמו שבתות מָאטל) סלאנימ'ער זי״ע את הפסוק שכתוב חיים (ר' ָ
וימים טובים ,כאשר עבדו את עבודתם בקודש על אברהם אבינו ,שאמר לו הקב״ה ״שא נא עיניך
בדביקות נעלית ,והיו צריכים להסתיר את הדבר מעשה בחסיד אחד מחסידי ראזוואדוב שהיה וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה
באלף עזקאין ,ואכן כאשר רבינו הזקן התפלל או מצפה כמה שנים להיוושע בבנים ,והיה מזכיר את וקדמה וימה״ (בראשית יג ,יד) ,ומפרש שם האור החיים
ערך את שולחנו הטהור ,היתה ההתעוררות מרובה עצמו כמה פעמים אצל רבו הרה״ק מראזוואדוב הק' וז״ל' :עשה לו נס עצום ,שיוכל לראות מצפון
כל כך ,עד שאפילו אבן דומם היה יכול להתעורר. זי״ע ועדיין לא נושע .פעם אחת כאשר היה הולך לדרום וממערב למזרח ממקום אחד ,מבלי שיוצרך
אבל הוא היה תיכף ומיד מבטל את כל הרושם למסעיו ,נקלע למקום אחד שבו שהה גם הרה״ק לסובב' .ובפשטות צריך ביאור מה היה הצורך בנס
הנעלה ,באמצעות כל מיני תחבולות שונות ,הכל בעל 'אמרי נועם' מדזיקוב זי״ע אחיו של רבו ,ונכנס עצום זה ,וכי לא יכול היה אברהם אבינו להסתובב
כדי שהרושם של התעוררות יפוג ,ולא ישאר מזה החסיד אליו להזכיר את עצמו לפניו להיוושע בעצמו לד' הצדדים .ואמר רבי מרדכי חיים ,כי על
כל זכר. בזש״ק .אמר לו האמרי נועם' :אויב וועסטו קומען פי זה המעשה מובן הדבר היטב ,כי אברהם אבינו
צו מיר אויף ראש השנה ,זאג איך דיר צו ַַא בן זכר' היה עומד בפחד עצום כזה לפני ה' ,עד שלא היה
פעם סיפר על כך בנו כ״ק מרן רבינו זי״ע,
(אם תבא אלי לראש השנה ,הריני מבטיח לך בן זכר). מסוגל לזוז ולהסתובב כלל ,ולכן עשה הקב״ה נס
כאשר דיבר אודות אביו הק' ,והתבטא בתוך דבריו
ואמר' :דער טאטע ביי מלכויות זכרונות שופרות, כשמעו את הדברים נפל החסיד במבוכה גדולה, שיוכל לראות לכל הצדדים מבלי להניע את אבריו.
ווער ווייסט ווי ער איז דעמאלט געוועהן'! (אבי כי מצד אחד רצה לנסוע לדזיקוב אחר הבטחה
כשהתפלל 'מלכויות זכרונות שופרות' בתפילת מוספין בר״ה, מפורשת כזו ,ומצד שני לא רצה לעזוב את רבו
מי יודע באיזה מדריגה עליונה היה אז!) ,וסיים וסיפר ,כי מראזוואדוב בראש השנה .החליט החסיד לשטוח מניישָטאט זי״ע המכונה
ָ הרה״ק רבי יוסף ברוך
אמנם תיכף ומיד כאשר עקר רבינו הזקן את רגליו את ספיקותיו בפני רבו הרה״ק מראזוואדוב בעצמו, 'דער גוטער איד' [בנו של הרה״ק בעל מאור
בסיום תפלתו ,התחיל לומר 'ווערטלעך' (דברי חידוד ונכנס אליו וסיפר לו דברים כהווייתם ,שהיה אצל ושמש זי״ע] ,ביקר פעם אצל ידידו הרה״ק הרבי ר'
ושחוק) להסתיר את עבודתו ,שלא ישאר שום רושם אחיו הרב מדזיקוב והוא הבטיח לו בן זכר אם יבא אליעזר מדזיקוב זי״ע ,כאשר היה כבר לעת זקנותו.
מתפילתו הנשגבה .ושנה אחת אף ניגש מיד אחר אליו לראש השנה .אמר לו הרה״ק מראזוואדוב: אמר הרר״א אל ה'גוטער איד'' :איך האב צו אייך
התפלה לאחד מן הניצבים שם ,ושאל אותו' :וואו 'מיין ברודער איז נישט קיין ליגענער ...ער האט דיר צוויי בקשות' (יש לי שני בקשות מאיתכם) .הראשון היה
ישר 718.484.2189
איז דער טאטע? ער איז נישט געקומען אויף ראש צוגעזאגט א בן זכר ,וועסטו געהאלפן ווערן מיט א בקשר למה שנהג ללבוש בשב״ק 'בעקיטשע' לבן,
השנה ,ער איז געווען קראנק צו קומען? זאג אים בן זכר! איך האב נישט קיין שום קפידהָָ ,פאר צּום וכעת ביקש ממנו שיתיר לו הדבר באמרו' :איך
אז איך וועל אים צורעכט מאכן( '...היכן אביך? הוא לא ברודער געזונטערהייט' (אחי איננו שקרן ...אם הוא הבטיח וויל מיר אויסטוהן די ווייסע בעקיטשע' (אני רוצה
בא לכאן לראש השנה ,וכי היה חולה מכדי לבוא? ֶֶאמור לו כי אטפל לך בן זכר ,הרי שתיוושע בבן זכר! אין לי שום קפידה ,סע לאחי לפשוט את ה'בעקיטשע' הלבן) ,כאשר ברצונו ללכת מהיום
בו.)... לחיים ולשלום). עם 'בעקיטשע' שחור גם בשב״ק .שאל ה'גוטער
ארה”ק072.3323310 :
לקבל הגליון מדי שבוע במייל, כל הזכויות שמורות יט
סט
תולדות יהודה
ן
לסדר מוקד הפצה ,ולתרומות: ארה"ב718.536.2347 :
מכו
שין
למכון תולדות יהודה סטיטשין
ענגלאנד033.0175.9024 : אין להעתיק שום חלק מגליון
a0765993813@gmail.com | 076.5993813 זה בלי רשות המערכת כ " <ל ה ו צ א ת ס פ רי ט "א
קאנאדע438.771.1003 :
ק מ ר ן ר בי נ ו ש <ל י
