gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עומקא דפרשה · Omke Deparsha — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: עומקא דפרשה · Omke Deparsha

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

עומקא דפרשה · Omke Deparsha — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫צורת התקיעות‬ ‫תחילת מעשיך‬ ‫במה ללומדי התורה ‪ -‬מודיעין עילית‬ ‫עומקא דפרשה‬ ‫הארכה בשברים‬ ‫מקרא קדש דר"ה‬ ‫שופר דר"ה ודיובל‬ ‫וגילו ברעדה‬ ‫שינוי מקום במוסף‬ ‫יודעין שעושה נס‬ ‫טעות בקידוש יו"ט בשבת‬ ‫ערבוב השטן בר"ה בשבת‬ ‫עשרת ימי תשובה‬ ‫תקיעה בר"ה בשבת‬ ‫סימנא טבא‬ ‫זכרון תרועה בר"ה בשבת‬ ‫כולנו כאחד‬ ‫גליון‬ ‫תתס"ח‬ ‫ענייני ראש השנה‬ ‫שכח הזכרות בליל ר"ה‬ ‫בס"ד ערב ש"ק ראש השנה תשפ"ז ‪ -‬שנה י"ט‬ ‫שער הציון‬ ‫אמירת וכתוב בחזרת הש"ץ‬ ‫תפילת ר”ה ‪ -‬כפרה ובריאה חדשה‬ ‫הג”ר ישראל כאהן‬ ‫ביבלקוט שמעוני )תהלים ק”ב) נכתב דבר פלא‪ ,‬על הפסוק ”פנה אל תפילת ה�ע העולה מדברי הגמ’ והראשונים שעצם מהות התפילה היא‪ ,‬ההרגשה בחוש‬ ‫רער ולא בזה את תפלתם”‪ ,‬אמר רבי יצחק כלפי דורות אמרו שאין להם לא כהן שהבורא משגיח ומנהל כל ענייניו‪ ,‬וממש כבחינת האדון אל עבדיו שכל צרכיהם‬ ‫ונביא ולא בית המקדש שיכפר‪ ,‬אלא התפלה נשתיירה להם שהם מתפללים אותה תלויים בו וכל מחסורם עליו ובשביל להשיג צרכיהם עליהם לבקש ולרצות אותו‪,‬‬ ‫בראש השנה וביום הכיפורים אל תבזה אותה מהם‪ .‬ועל זה הדרך גם על הפסוק נמצא שכאשר האדם מתפלל לפני הבורא כראוי הרי הוא ממליך את הבורא על‬ ‫שלאחריו ‪ -‬תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל קה‪ -‬אלו הדורות שהם כמתים עצמו ומכריז על האמונה בהשגחתו יתברך ‪.‬‬ ‫במעשיהם ובאים ומתפללים לפניך בראש השנה וביום הכיפורים ואתה בורא אותם‬ ‫נתייחדה תפילת ראש השנה בברכה נוספת‪ ,‬שהיא מגלה לנו תמצית ומהות הימים‬ ‫בריאה חדשה ‪.‬‬ ‫דברי המדרש צריכים ביאור‪ ,‬מה נתייחדו ראש השנה ויום הכיפורים שהתפילה הנוראים האלו‪ ,‬היא ברכה אמצעית של ראש השנה‪ ,‬ברכת מלוך על כל העולם כולו‬ ‫בימים אלו הם התחליף לבית המקדש ועבודת כהנים‪ ,‬והם הסיבה לכפרה ולבריאת הנאמרת בכל התפילות וברכה זו מגלה לנו עניינה של יום‪ ,‬והוא המלכת הקב”ה‪.‬‬ ‫דניאל ביקש בתפילתו (ט‪ ,‬יז) ”והאר פניך על מקדשך השמם למען ה’ ” וכתב רש”י‬ ‫כלל ישראל לבריאה חדשה‪.‬‬ ‫כדי לבאר הדברים יש לנו קודם להבין מהי מהותה ועניינה של תפילה בכלל‪ ,‬ואחר שם‪ ,‬למען ה’ ‪ -‬למען שם הקדוש הנקרא על בית המקדש שנאמר מקדש ה’ כוננו‬ ‫ידיך‪ .‬וכן ברש”י בחומש על אותו הפסוק ‪-‬מכון לשבתך פעלת‪ -‬מקדש של מטה‬ ‫כך מה ייחודה של תפילת ראש השנה ויוה”כ‪.‬‬ ‫כתכב הרמב“ם (הל’ תפילה פ”א ה”א) מצות עשה להתפלל בכל יום שנאמר וע�ב מכוון כנגד כסא של מעלה‪ .‬הרי אנו למדים שבית המקדש היה ממש מקום גלוי‬ ‫דתם את ד’ אלוקיכם‪ .‬מפי השמועה אמרו שעבודה זו היא תפלה ונאמר ולעבדו שמו והשגחתו ‪.‬‬ ‫בכל לבבכם אמרו חז”ל איזו היא עבודה שבלב זו תפלה‪ .‬רבינו מנוח (שם) מבאר‬ ‫דברי הרמב”ם‪ ,‬ומוסיף לנו בלשונו הגדרה נפלאה במהות מצות תפילה וזה לשונו ‪ .‬בדברים אלו יתבארו דברי רבי יצחק בילקוט‪ .‬פנה אל תפילת הערער‪ ,‬בזמן שכלל‬ ‫אמר המפרש‪ ,‬פסוק זה (ועבדתם את ד’) הוא בסדר ואלה המשפטים ושם לא דיבר ישראל במצב של ערער אין כהן ונביא ואין בית המקדש‪ ,‬הרי זה מצב של הסתר‬ ‫מעניין הקרבנות שנפרש ועבדתם‪ ,‬עבודת קרבנות המקדש‪ ,‬א“כ מה היא עבודה זו פנפים ואין לנו את גילוי שמו והשגחתו‪ ,‬על זה מבקש דוד המלך ‪-‬ולא בזה את תפ�י‬ ‫הנזכרת כאן‪ ,‬אלא כך למדום חכמים מפי הקבלה עד משה רבינו ע“ה שפסוק זה לתלם‪ -‬תפילת ראש השנה ויום הכיפורים שבני ישראל ממליכים אותך עליהם ו�מ‬ ‫בא למצות תפלה‪ ,‬כלומר התנהגו עמו מנהג עבד לאדוניו‪ ,‬והעבד בעת חסרון צרכיו כריזים עבדות לאדונם ומגלים השגחתך בעולם‪ ,‬הרי הם כביכול משיגים אותה‬ ‫מבקש אליו להשלימם‪ ,‬וכן תעשו לה’ יתברך‪ ,‬כי כל ענייני האדם הבאים אין פגע המטרה של בית המקדש‪ ,‬וזהו באמת הטעם מדוע מקום תפילה נקרא בית מקדש‬ ‫מפגעיו בא במקרה‪...‬היא מצוה תמידית שחובה על האדם לעשותה תמיד נראה מעט‪ ,‬כיון שבתפילה אנו ממליכים ומגלים שמו בעולם‪ ,‬מעט מהבחינה שהיה בבית‬ ‫המקדש‪ ,‬ולכן כשם שבית המקדש היה מקום כפרה כך בתפילת ראש השנה יזכו‬ ‫שהיא מצוה חביבה עד מאוד ‪.‬‬ ‫ואיתא במסכת דרך ארץ רבה (פ”ג)‪ ,‬בשעת פטירתו של רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לכפרה‪.‬‬ ‫לבקרו וישבו לפניו ואמרו לו רבינו למדנו דבר אחד בלבד‪ ,‬אמר להם כו’ ובשעה‬ ‫שאתם עומדים להתפלל הוו יודעים לפני מי אתם עומדים ומתפללים שבשביל בבי’ הגר”א (שו”ע בסי’ תרכ”ד) כתב בטעם מה שאין אומרים תחנון בימים שבין יום‬ ‫דבר זה תכנסו לחיי העולם הבא‪ .‬וביאר המסילת ישרים (פי”ט) מאמר זה של רבי הכיפורים וסוכות‪ ,‬הוא משום שהם ימים טובים כמו יום הכיפורים במקצת‪ .‬וסומך‬ ‫דבריו על דברי המדרש בפרשת אמור על הפסוק ’ולקחתם לכם ביום הראשון’‪.‬‬ ‫אליעזר שכאשר בא האדם להתפלל עליו להתבונן בשלשה דברים‪:‬‬ ‫הדבר הראשון‪ .‬שהוא עומד ממש לפני הבורא יתברך שמו ולקבוע בליבו איך אמר רבי כתיב ’כי עמך הסליחה למען ִִּתָוָ ֵֵרא’‪ .‬הסליחה מופקדת אצלך מראש השנה‬ ‫שהוא נושא ונותן עמו יתברך ממש ולפניו הוא מתחנן ומאיתו הוא מבקש והוא וכל כך למה‪ ,‬למען ִִּתָוָ ֵֵרא ‪ -‬ליתן אימתך על הבריות‪ ,‬מיום הכיפורים עד החג עסוקין‬ ‫יתברך מאזין לו ומקשיב לדבריו כאשר ידבר איש אל רעהו ורעהו מקשיב ושומע במצוות‪ ,‬זה עוסק בסוכתו וזה עוסק בלולבו‪ ,‬וביום טוב הראשון של חג הם נוטלין‬ ‫אליו ‪ .‬והיינו שצריך להגיע להרגשה שהקב”ה רוצה בטובתו ובתפילה אליו הרי לולביהן ואתרוגיהן בידיהן ומהללים ומקלסים לפני הקב”ה‪ ,‬והקב”ה מתרצה להם‬ ‫ומוחל להם ואומר להם הרי ויתרתי ומחלתי לכם את כל עוונותיכם הראשונות מכאן‬ ‫הוא מדבר איתו משיח לפניו את כל לבו ‪.‬‬ ‫הדבר השני‪ .‬שיתבונן בגודל רוממותו של הבורא שהוא מרומם ונשגב על כל ברכה ואילך חשבו עוונותיכם‪ ...‬לפיכך אמר ביום הראשון ראשון לחשבון עוונות‪ ,‬מיום‬ ‫הראשון של מועד ואילך ביום הראשון ולא בלילה‪ .‬ע”כ לשון המדרש‪ ,‬היינו שאחר‬ ‫ותהילה ומעל לכל שלמות שתוכל מחשבתנו להשיג ‪.‬‬ ‫הדבר השלישי ‪ .‬הוא ההבנה בגודל שפלותו ופחיתותו של האדם על כל חסרונותיו מצות נטילת הלולב וקילוס לפניו בהלל אז נשלמת הכפרה‪.‬‬ ‫שהוא חמרי וגס מטבעו לבד מעצם מצבו הרוחני השפל שהוא מלא בחטאים‪ ,‬כי כתכב רבינו יונה (בשערי תשובה כלל א’ העיקר הט”ו) שהתפילה היא מעיקרי ה�ת‬ ‫על כל אלה אי אפשר שלא יחרד לבו לא ירעש בעודו מדבר דבריו לפניו יתברך‬ ‫שובה וז”ל‪ ,‬יתפלל אל ה’ ויבקש רחמים לכפר את כל עוונותיו‪ ...‬ועוד יתפלל בעל‬ ‫ומזכיר בשמו ומשתדל להרצות לו ‪.‬‬ ‫התשובה אל ה’ למחות כעב פשעיו וכענן חטאתיו‪ ,‬ושיחפוץ בו וירצהו ויעתר לו‬ ‫כאשר אם לא חטא‪ ...‬כי יתכן להיות העוון נסלח ונפדה מן היסורין ומכל גזירה ואין‬ ‫התפילה‬ ‫שמצות‬ ‫ישרים‪,‬‬ ‫המסילת‬ ‫דברי‬ ‫פי‬ ‫על‬ ‫נמצאנו למדים מדברי רבי אליעזר‬ ‫היא הנותנת לו כל צרכיו הן למצבו החמרי בעולם הזה והן למצבו הרוחני לזכייה‬ ‫לעולם הבא על ידי ההכרה שבידו הכל והבקשה ממנו כל צרכיו כעבד המבקש לשם חפץ בו ולא ירצה מידו‪ ...‬התפלל עוד על הרצון‪ ,‬להיות רצון ה’ יתברך בו‬ ‫מרבו והתפילה מועילה כדברי המסילת ישרים שהבורא מאזין ומקשיב כקודם החטא‪ .‬מדבריו נראה שבתשובה לבד‪ ,‬באמת שייך להשיג מחילה‬ ‫לדבריו‪ ,‬ועל דרך זה כתב החזו”א באיגרותיו (ח”א ב’) שהתפילה הוא וכפרה מהקב”ה‪ ,‬אבל ריצוי לפניו שיהא מצבו לפני ה’ כאילו לא חטא‪,‬‬ ‫זה משיגים רק על ידי תפילה‪.‬‬ ‫מטה עוז ביד האדם ‪..‬‬ ‫שלוחה ‪[ 74‬ע"ד]‬ ‫תרומות לעומקא דפרשה בנדרים פלוס – עומקא דפרשה ‪03-76-30-585‬‬ ‫שער הציו‬ ‫בשורש יו”ט דר”ה‬ ‫מקרא קודש ‪-‬‬ ‫הציותורה‬ ‫מעשיך‬ ‫זה היוםשער‬ ‫תחילת‬ ‫של‬ ‫מלחמתה‬ ‫הרב דוד ורמברנד‬ ‫הרב יונה טאובה‬ ‫הנה בפרשת המועדות (ויקרא כ”ג כ”ד) כתיב על ראש השנה‪“ ,‬בחדש השביעי‬ ‫איתא בגמ’ ר”ה דף כ”ז‪” .‬אמר רב שמואל בר יצחק כמאן מצלינן האידנא זה‬ ‫באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קודש”‪ ,‬והקשה הרמב”ן‬ ‫היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון‪ ,‬כמאן כרבי אליעזר‪ ,‬דאמר בתשרי נברא‬ ‫(בדרשתו לר”ה‪ ,‬ועה”ת כאן בקיצור)‪ ,‬דבכל המועדות התפרש בפסוקים את‬ ‫העולם”‪ .‬והקשה שם בתוס’ ד”ה כמאן‪ ,‬שהרי קיי”ל כר’ יהושע נגד ר”א דבניסן‬ ‫מהותם וטעמם‪ ,‬אך בר”ה לא התפרש מידי‪ .‬וכתב לפרש‪ ,‬דהמקרא קודש של‬ ‫נברא העולם‪ .‬על זה כותב תוס’ ”אומר ר”ת דאלו ואלו דברי אלהים חיים ואיכא‬ ‫ר”ה דהוא יום הדין [והנה עצם זה שיום הדין הוא מדאורייתא‪ ,‬נראה דאי”ז‬ ‫למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן”‪.‬‬ ‫חידוש של הרמב”ן‪ ,‬דהא דבגמ’ (ר”ה ח‪ ).‬ילפינן לה מקראי אחריני‪ ,‬אבל לא‬ ‫בביאור דברי ר”ת שכתוב שבתשרי עלה במחשבה לברוא אין הכוונה שהיה‬ ‫נתפרש שם דזהו המ”ק של ר”ה]‪ ,‬וכתב דמכיון דדרך התורה להעלים את עניין‬ ‫לקב”ה הוה אמינא לברא אז את העולם בתשרי והתחרט ובראו בניסן‪ .‬ח”ו‬ ‫עולם הנשמות מן הכתובים‪ ,‬ע”כ הוא בא רק ברמז‪ ,‬והאריך להוכיח שזיכרון‬ ‫לומר כן‪ ,‬אלא שהמחשבה של הקב”ה מציאות היא ובריאה של ממש‪ .‬ובריאת‬ ‫הכוונה למשפט‪ ,‬ותרועה הוא עניין הדין‪ ,‬ע”ש דבריו באריכות‪ ,‬וכ”כ רבינו בחיי‬ ‫העולם בעולם המחשבה של הקב”ה היה במצב של שלמות גמורה‪ ,‬והיינו שזו‬ ‫(שם)‪ ,‬וכן שיטת החינוך (מ’ שי”א)‪.‬‬ ‫המטרה העתידית של העולם שהתכוון הקב”ה שיגיע אליו בסופו של דבר‪ ,‬וזה‬ ‫אמנם רש”י פירש להכתוב ד”זכרון תרועה” וז”ל‪ ,‬זכרון פסוקי זכרונות ופסוקי‬ ‫מה שעלתה במחשבתו לברוא בתשרי‪.‬‬ ‫שופרות‪ ,‬לזכור לכם עקידת יצחק שקרב תחתיו איל עכ”ל‪ ,‬וכוונת רש”י להגמ’‬ ‫וכשברא את העולם בניסן בריאה של ממש בעולם המעשה ולא בעולם‬ ‫(ר”ה טז‪ ,.‬לב‪ ):‬דילפינן לה הכי מהנך קראי‪ ,‬וכן למלכיות מקראי אחרינא‬ ‫המחשבה‪ ,‬ברא הקב”ה עולם חסר בכדי שהאדם על ידי עבודתו ישלים את‬ ‫ע”ש‪ ,‬ועוד איתא בגמ’ שם (טז‪ ,.‬לד‪ ,):‬ואמר הקב”ה‪ ,‬אמרו לפני בראש השנה‬ ‫העולם ויביא את העולם לידי התיקון הגמור‪ .‬וכמו שכתוב ”אשר ברא אלקים‬ ‫מלכיות זכרונות ושופרות‪ ,‬מלכיות כדי שתמליכוני עליכם‪ ,‬זכרונות כדי שיעלה‬ ‫לעשות” שהקב”ה ברא את העולם חסר בכדי שהאדם ’יעשה’ בה מה שצריך‬ ‫זכרוניכם לפני לטובה‪ ,‬ובמה בשופר ע”כ‪ ,‬ומסיים בזה בגמ’‪ ,‬למה תוקעין בשופר‬ ‫וכך יביא את העולם לידי שלימות‪ .‬והוסיף לי בני הרב בנימין שי’ שלפי זה מובן‬ ‫של איל‪ ,‬אמר הקב”ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק‬ ‫מ”ש חז”ל ”בתחילה עלה במחשבה לברא את העולם במידת הדין ראה שאינו‬ ‫בן אברהם‪ ,‬ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני‪ ,‬ע”כ תורף דברי‬ ‫מתקיים שיתף עמו מידת הדין”‪ .‬שבתחילה היינו כשעלה במחשבה לברוא‬ ‫רש”י‪ ,‬והעולה מדבריו‪ ,‬דאמירת המלכויות זכרונות ושופרות היא מדאורייתא‬ ‫את העולם בתשרי שזו בעצם הייעוד הסופי של הבריאה שיהיה עולם מתוקן‬ ‫[וכ”כ כמה ראשונים‪ ,‬ודלא כהרמב”ן (שם‪ ,‬ועוד ראשונים)‪ ,‬דאמירת המלכויות‬ ‫בתכלית‪ ,‬בעולם מושלם שייך שיהיה לו קיום גם על פי במידת הדין‪ .‬אבל בעולם‬ ‫זכרונות ושופרות היא מדרבנן]‪ ,‬וא”כ נמצא לכאורה דזהו המ”ק של ר”ה‬ ‫המעשה החסר שנברא בניסן אין לו קיום אם לא משתפים עמו מידת הרחמים‪.‬‬ ‫ומהותו של היו”ט‪ ,‬דהיינו אמירת מלכויות זכרונות ושופרות‪ ,‬ונראה שהוא עניין‬ ‫לפי זה יבואר הפסוק ”השיבנו ה’ אליך ונשובה חדש ימינו כקדם”‪ .‬שבתחילה‬ ‫לכשעצמו לעמוד לפני השי”ת ולעבדו בעבודה זו [ולכאורה העניין הוא מצד‬ ‫אומרים ”חדש” והיינו שאנו מבקשים דבר חדש שלא היה עד עכשיו‪ ,‬ואח”כ‬ ‫היות ר”ה יום בריאת האדם]‪.‬‬ ‫אומרים שזה יהיה ”כקדם” דהיינו דבר שהיה מקודם‪ .‬אלא לפי הנ”ל מבואר‬ ‫והנה יתכן לומר‪ ,‬דבאמת דעל עצם זה שהמ”ק של ר”ה הוא יום הדין רש”י‬ ‫שאנו מבקשים שנגיע למצב של שלמות בעולם המעשה כמו שהיה בדרגה‬ ‫והרמב”ן לא פליגי כלל‪ ,‬דיתכן דגם רש”י יסכים לדברי הרמב”ן שדרך התורה‬ ‫כשעלה במחשבה לברוא בעולם המחשבה בימי קדם שאז היה במצב של‬ ‫להעלים את עניין עולם הנשמות ולכותבו רק ברמז‪ ,‬ובאמת אמירת המזו”ש‬ ‫שלמות ותיקון גמור‪ .‬וזה דבר חדש כלפי עולם המעשה אבל כלפי עולם‬ ‫גופא הוא מצד היותו יום הדין‪ ,‬ולא נחלקו אלא‪ ,‬דלרש”י התורה ציוותה לומר‬ ‫המחשבה זה דבר שהיה מקדם‪ .‬ואם כן אנחנו מבקשים שהקב”ה יחדש את‬ ‫מזו”ש כדי לזכות ביום הדין‪ ,‬וא”כ תרוויהו אית ביה‪ ,‬א’ דהוא יום הדין ב’ דאמירת‬ ‫העולם המעשה כפי שעלה במחשבתו מימי קדם‪.‬‬ ‫המזו”ש היא מדאורייתא‪ ,‬אמנם הרמב”ן ס”ל‪ ,‬דבזכרון תרועה נאמר רק מהות‬ ‫לפי זה יש לומר שהדין בר”ה הוא כדי לבדוק עד כמה אנו ממלאים את תפקידנו‬ ‫היום שהוא יום הדין‪ ,‬אבל אמירת המזו”ש עצמה היא מדרבנן‪ .‬וא”כ בעצם הדבר‬ ‫להביא את העולם לידי שלמותו או ח”ו להיפך‪ .‬וזמ”ש בר”ה זה היום תחילת‬ ‫לא פליגי‪.‬‬ ‫מעשיך זכרון ליום ראשון‪ ,‬שיום ראשון הכוונה כשעלה במחשבה לברוא את‬ ‫אמנם באמת אף שהדברים יכולים להיות נכונים לכשעצמם‪ ,‬מ”מ בדעת‬ ‫העולם והקב”ה ”זוכר” מה היה המטרה הסופית של בריאת העולם והזכירה הזו‬ ‫האבודרהם לא נוכל לומר כן‪ ,‬דהאבודרהם כתב (ריש תפילת ר”ה [ב] ד”ה‬ ‫היא בעצם הדין על כל העולם על הפרט ועל הכלל‪ .‬שכביכול הקב”ה משווה‬ ‫והטעם) מדוע ימי הדין הם בחודש תשרי דווקא וז”ל‪ ,‬והראב”ד כתב טעם אחר‪,‬‬ ‫את המעשים של האדם בפרט ושל מצב העולם בכלל בעולם המעשה מול מה‬ ‫שלא כמדת הקב”ה מדת בשר ודם‪ ,‬מדת ב”ו דן את אוהבו בשעת רצונו ודן את‬ ‫שעלתה במחשבתו דהיינו עולם התיקון הגמור‪ .‬וההבדל ביניהם מהווה התביעה‬ ‫אויבו בשעת כעסו‪ ,‬והקב”ה דן את העולם כולו בשעת רצונו בחודש תשרי‪ ,‬שיש‬ ‫עלינו מדוע לא הבאנו את העולם לידי השלמות המכוונת על ידי מעשינו‪.‬‬ ‫בו מועדים ומצוות הרבה‪ ,‬שופר וכיפור וסוכה ולולב וארבע מינים‪ ,‬וע”כ נקרא‬ ‫וזו הסיבה שכל תפילות ר”ה הם על הגאולה העתידה ועל התיקון הגמור‪ .‬שהרי‬ ‫שביעי שהוא שבע במצוות וכו’‪ ,‬עכ”ל‪ ,‬ונראה מדבריו‪ ,‬דהמהות של ר”ה היא‬ ‫זו בעצם כל מגמת הדין וממילא אנו רוצים להראות את עצמינו לפני הקב”ה‬ ‫אינה יום הדין‪ ,‬אלא עניין לכשעצמו שקדם למה שיש בו יום הדין‪ ,‬ורק אחר‬ ‫שגם אנחנו כל מגמתנו ורצוננו שהעולם יגיע לידי שלמותו ותיקונו‪ ,‬ויאמר כל‬ ‫שהיה את היו”ט של ר”ה‪ ,‬אז קבע בו הקב”ה את יום הדין כדי שנזכה בדין‪ ,‬אבל‬ ‫אשר נשמה באפו ה’ אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה‪.‬‬ ‫ר”ה הוא יו”ט לכשעצמו גם אם לא היה בו כלל ליום הדין [וזה א”ש אי נימא‬ ‫לפי זה נבין את דברי המדרש בבראשית רבה פרשת בראשית פרשה ט’ ”רבי‬ ‫כשיטת רש”י דאמירת מזו”ש היא מדאורייתא‪ ,‬והיינו דמהות היו”ט היא עבודה‬ ‫חמא בר חנינא אמר משל למלך שבנה פלטין ראה אותה וערבה לו‪ ,‬אמר פלטין‬ ‫זו]‪ ,‬וזה ברור היטב להדיא‪.‬‬ ‫פלטין הלואי תהא מעלת חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה זו‪,‬‬ ‫והנה יש לעיין‪ ,‬אם ר”ה ויום הכיפורים מישך שייכי זה לזה או לא‪ ,‬דמה שחז”ל‬ ‫כך אמר הקב”ה לעולמו‪ ,‬עולמי עולמי‪ ,‬הלואי תהא מעלת חן לפני בכל עת‬ ‫קראו להם יחד “עשרת ימי תשובה”‪ ,‬האם הוו כעין יו”ט ראשון ואחרון של פסח‬ ‫כשם שהעלית חן לפני בשעה זו”‪ .‬ולכאורה דברי המדרש צריכים ביאור‪ ,‬מדוע‬ ‫או סוכות‪ ,‬שר”ה הוא כעין “יו”ט ראשון של תשובה”‪ ,‬ויוה”כ הוא כעין “יו”ט‬ ‫לא יהיה הפלטין מעלת חן תמיד כפי שהיה בשעת בנייתו‪ .‬אלא הכוונה למה‬ ‫אחרון של תשובה”‪ ,‬והימים שביניהם הם כעין חול המועד‪ ,‬או דילמא דר”ה‬ ‫שכתבנו שבתחילה נבראה העולם בתשרי ב”תחילת מעשיך” באופן מושלם‬ ‫לחוד ויוה”כ לחוד ואין ביניהם קשר של ממש‪ ,‬ומה שהימים נקראים בחז”ל‬ ‫בעולם המחשבה‪ ,‬ולאחר מכן בראו בניסן בעולם המעשה ובראו חסר‪ .‬ועל זה‬ ‫עשרת ימי תשובה‪ ,‬הוא רק לעניין הדין שחל בעשרת ימים אלו‪ ,‬אבל אי”ז שייך‬ ‫אמר הקב”ה שהלואי שבני האדם יצליחו להביא את העולם לדרגת שלימות כפי‬ ‫לר”ה ויוה”כ עצמם‪.‬‬ ‫שהיה כשבראו בעולם המחשבה‪.‬‬ ‫ונראה דזה תלוי במחלוקת האבודרהם (ואולי גם רש”י) והרמב”ן‪ ,‬דלדעת‬ ‫וכפי שכתב המס”י בשם המדרש קהלת (רבה‪ ,‬ז) ”ראה את מעשה האלהים וגו’‬ ‫האבודרהם דאין בהמ”ק של ר”ה את עניין היות בו יום הדין‪ ,‬א”כ פשוט דאין‬ ‫(קהלת ז)‪ ,‬בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון‪ ,‬נטלו והחזירו על‬ ‫שייכות בעצם בין ר”ה ליוה”כ‪ ,‬אמנם לדעת הרמב”ן דהמ”ק של ר”ה הוא שהוא‬ ‫כל אילני גן עדן ואמר לו‪ ,‬ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן‪ ,‬וכל מה שבראתי‬ ‫יום הדין‪ ,‬לכאורה י”ל דגם במ”ק של יוה”כ נרמז את עניין הדין‪ ,‬כיון שיש בו‬ ‫בשבילך בראתי‪ ,‬תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי”‪ .‬שהרי אם ביד‬ ‫סליחה ומחילה וממילא אחר כך אפשר לחתום את הדין‪ ,‬וכן דקשה לחלק‬ ‫האדם לתקן הרי בידו גם לקלקל ח”ו‪ .‬ועל זה מצוה הקב”ה על אדם הראשון‬ ‫בין תחילת הדין שקבעה לו התורה מ”ק בר”ה לסוף הדין שלא‬ ‫שיזהר ויכין דעתו לקדם את העולם לתיקון השלם על ידי קיום‬ ‫יהיה לו זכר בתורה כלל‪ ,‬ובאמת שבלא”ה משמע כן‬ ‫התורה והמצות‪ .‬שהרי זה המתכון שנתן הקב”ה לברואה‬ ‫מדברי הרמב”ן עצמו‪ ,‬ע”ש‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫בכדי להביא את העולם לידי שלמות‪.‬‬ ‫שהקב”ההציו‬ ‫עושה להן נס‬ ‫יודעין שער‬ ‫הציו‬ ‫ברעדהתורה‬ ‫שער‬ ‫מלחמתה של‬ ‫וגילו‬ ‫הרב נפתלי דודזון‬ ‫הרב יעקב שיק‬ ‫א‪ .‬דרש מרן המשגיח הגה”צ ר’ דן סגל שליט”א הוא עמד על דברי הירושלמי (ראש‬ ‫א‪ .‬כתב הלבוש בסי’ תקפ”ג ס”ד‪ :‬ומצוה לרחוץ ולהסתפר וללבוש לבנים‬ ‫השנה א‪,‬ג)‪” :‬ישראל לובשים לבנים‪ ,‬ומתעטפין לבנים‪ ,‬ומגלחין זקנם‪ ,‬ואוכלין ושותין‬ ‫בער”ה‪ .‬והמנהג ג”כ להרבות מנות בר”ה ואין מתעצבין כלל ולא מתענין‬ ‫ושמחים ‪ -‬יודעין שהקב”ה עושה להן ניסים”‪ .‬ועל כך הוא העלה את תמיהת המפרשים‪:‬‬ ‫כלל בר”ה‪ .‬לפי שאנחנו בטוחים ברחמי ה’ ובחסדיו שיזכה אותנו בדינו‬ ‫באיזה כוח אנו בטוחים בערב ראש השנה שהקדוש ברוך הוא יוציא לצדק משפטנו‬ ‫שנ’ מי גוי גדול וגו’ כה’ אלקינו בכל קראנו אליו‪ .‬ומזה הטעם בער”ה‬ ‫ויעשה לנו נס‪ ,‬והרי יום הדין הוא יום נורא ואיום‪.‬‬ ‫בתפלת שחרית אין נופלין על פניהם כמו בשאר ימים טובים שאין בהם‬ ‫על כך תירץ יסוד עמוק על פי הגמרא (ברכות כ‪,‬א) דקמאי דמסרי נפשייהו אקדושת‬ ‫נפ”א‪ .‬אע”פ שבבוקר באשמורת נופלין על פניהם‪ ,‬היינו כשעוסקין לומר‬ ‫השם ‪ -‬אתרחיש להו ניסא [=הראשונים שהיו מוסרים נפשם על קדושת השם – היו‬ ‫הסליחות שעודנו לילה והוא זמן הסליחות ותחנונים‪ ,‬אבל ביום אחר‬ ‫נעשים להם ניסים]‪.‬‬ ‫תפלת השחר אין נופלין על פניהם מפני שהוא כיו”ט‪ .‬ואע”ג דלקמן‬ ‫אמרינן שא”א הלל בר”ה מפני שאנו תלויין בדין אין לומר שירה‪ ,‬יום ר”ה‬ ‫והסביר כי נוסח התפילות שתיקנו לנו חז”ל לימים הנוראים אינו עוסק בבקשות‬ ‫שאני שהוא בשעת הדין ממש שהרי בג’ שעות ראשונות עיקר הדין‪ ,‬אבל‬ ‫פרטיות‪ ,‬אלא כולו מוקדש לכבוד שמיים‪ ,‬לקידוש השם‪ ,‬לירושלים‪ ,‬לבית המקדש ולכלל‬ ‫בער”ה וכן בר”ה אחר שיוצאין מבהכ”נ אנו סמוכים ובטוחים שיוציאנו‬ ‫ישראל‪ .‬כאשר אדם מניח את עצמו וענייניו הפרטיים בצד ומבקש אך ורק על כבוד ד’‬ ‫זכאי ושנמצא זכאי‪.‬‬ ‫ועל כלל ישראל‪ ,‬זוהי בחינה של מסירות נפש על קדושת השם‪ .‬כיוון שמוסרים את‬ ‫הנפש בתפילה‪ ,‬זוכים למידה כנגד מידה שהקדוש ברוך הוא עושה עמו נס ומניח את‬ ‫אולם המ”ב בסי’ תקפ”ד ס”א כתב דאין אומרים הלל בר”ה ויוה”כ לפי‬ ‫שאר החשבונות בצד‪ .‬עכת”ד‪.‬‬ ‫שספרי חיים ומתים פתוחים ואיך יאמר שירה‪ .‬ואע”ג דאנו בטוחים שאנו‬ ‫זכאים בדין מ”מ צריך להיות ירא וחרד מאימת הדין וע”י כן נזכר לזכות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬והקשה בני הרב טוביה שליט”א‪ ,‬שמכיון שהוא יודע‪ ,‬שע”י שהוא מייחד את תפילותיו‬ ‫ומקורו בט”ז‪ .‬ולא חילק בזמנים אלא משמע דאין סתירה בין זה לזה אלא‬ ‫למען תיקון השכינה – הוא יזכה לניסים‪ ,‬א”כ אין כאן מסירות נפש‪.‬‬ ‫בעינן לתרוייהו כאחד בבחינת וגילו ברעדה‪ .‬וזהו שכתב בסי’ תקפ”א‬ ‫תשובה א‬ ‫ס”ד‪ :‬מכבסין ומסתפרין בער”ה‪ .‬ובמ”ב‪ :‬להראות שאנו בטוחין בחסדו ית’‬ ‫ג‪ .‬וי”ל בתרתי‪( :‬א)‪ .‬דהנה עד”ז יש להקשות במש”א (אבות ו‪,‬א)‪” :‬רבי מאיר אומר כל‬ ‫שיוציא לצדק משפטינו‪ ,‬ומ”מ לא ילבש בגדי רקמה ומשי כבשאר יו”ט‬ ‫העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה‪ .”...‬וקשה‪ ,‬שמאחר שמבטיחים לעוסק בתורה‬ ‫דיהא מורא הדין עליו אלא ילבש בגדים לבנים נאים‪.‬‬ ‫לשמה שכר כ”כ גדול‪ ,‬א”כ זה סותר ל’לשמה’ – שביאור ה’לשמה’ הוא‪ ,‬שכוונתו למען‬ ‫ובזה יתבאר נמי מ”ש בסי’ תקצ”ו ס”א‪ :‬לאחר התפלה מריעין תרועה‬ ‫תיקון השכינה‪ ,‬ולא בשביל הריוח העצמי שלו (ביאור הגר”א לתיקוני זוהר ב‪,‬ב‪ :‬ד”ה‬ ‫גדולה‪ .‬ובמ”ב‪ :‬כדי לערבב השטן שלא יקטרג עליהם אחר התפילה‬ ‫’דעסקין באורייתא לשמה’)‪.‬‬ ‫שהולכים ואוכלים ושותים ושמחים לומר שאינם יראים מאימת הדין‪ .‬פי’‬ ‫ד‪ .‬וי”ל‪ ,‬דהנה אמרו (פסחים נ‪,‬ב; נזיר כג‪,‬ב; סוטה כב‪,‬ב; סוטה מז‪,‬א; סנהדרין קה‪,‬ב;‬ ‫אלא תרוייהו איתנייהו גם לשמוח ולבטוח בה’ שיוציא לצדק משפטינו‬ ‫הוריות י‪,‬ב; ערכין טז‪,‬ב) ’לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואפילו שלא לשמה‪ ,‬שמתוך‬ ‫ומאידך אימת הדין‪ .‬ובסי’ תקצ”ז ס”א אוכלים ושותים ושמחים‪ .‬ובמ”ב‪:‬‬ ‫שלא לשמה בא לשמה’‪.‬‬ ‫ר”ל אף שהוא יום הדין מ”מ מצוה של ושמחת בחגך שייך גם בו שגם הוא‬ ‫בכלל חג כדכתיב תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו ונאמר בנחמיה ח’‬ ‫והנה עד”ז י”ל‪ ,‬שגם ב’לשמה’ עצמו – יש בתחילה ’שלא לשמה’‪ .‬והיינו שבתחילה ירגיל‬ ‫לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום‬ ‫עצמו לכוין לשם תיקון השכינה‪ ,‬שזוהי פעולת ’לשמה’‪ ,‬ואמנם בתחילה‪ ,‬רצונו בפעולת‬ ‫לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה’ היא מעוזכם‪.‬‬ ‫ה’לשמה’ – הוא בשביל ’שלא לשמה’ – דהיינו בשביל ’לזכות לדברים הרבה’ ‪ -‬בעוה”ז‪,‬‬ ‫ולזכות למדור הכי עליון ‪ -‬בגן עדן – אשר זוכים לזה ה’חסידים’ שכוונתם בכל מעשיהם‬ ‫וע’ מ”ב תקפ”ג סק”ה‪ :‬והנה כל אלו הענינים עושין הכל לסימן טוב ולכן‬ ‫אִׁשית ַַּדף לט‪,‬א)‪.‬‬ ‫(זוַהר ְְּב ֵֵר ִ‬ ‫להתחסד עם קונם ַ‬ ‫פשיטא שיזהר מאד שלא יכעוס בימים האלו מלבד גודל האיסור כדי‬ ‫שיהיה לסימן טוב‪ ,‬רק יהיה שמח לב ובטוח בה’ עם התשובה ומעש”ט‪.‬‬ ‫אמנם בזכות שמתחיל בעבודת ה’לשמה’ ‪ -‬אפילו שכוונתו בזה ’שלא לשמה’‪ ,‬עי”ז יעלה‬ ‫ויש לרמז זה בקרא דה’ אורי זה ר”ה וישעי זה יוה”כ‪ ,‬וכיון שכן לא אירא‬ ‫מדרגא לדרגא‪ ,‬עד שיזכה לעשות את עבודת ה’לשמה’ – מתוך כוונה לשמה‪ .‬שמצידו‬ ‫ולא אפחד‪.‬‬ ‫הוא לא יתכוין לשום שכר‪ ,‬ואפילו לו יצוייר שהוא לא היה מקבל שכר על ה’לשמה’ –‬ ‫ב‪ .‬הנה הזכרת מי כמוך כו’ זוכר יצוריו לחיים ברחמים‪ ,‬הוי מעין הברכה‬ ‫הוא היה עוסק בתורה לשמה ‪ -‬למען תיקון השכינה שעי”ז יתרבה כבוד ה’‬ ‫שאומרים מחיה מתים ברחמים רבים‪ ,‬וכן וכתוב לחיים כיון שמזכיר צור‬ ‫ה‪ .‬עד”ז יש ליישב בענייננו‪ :‬באמת מי שמתפלל רק על כבוד שמים ‪ -‬עפ”י התוצאה‬ ‫חיינו כו’ נודה לך ונספר תהלתך על חיינו‪ ,‬מבקשים אז על החיים (בדומה‬ ‫הסופית‪ ,‬אין כאן מסירות נפש‪ ,‬כי אדרבה דווקא משום כך הוא יזכה לניסים יותר גדולים‬ ‫קצת לברכת יוצר שמבקשים באמצע השבח אל’ עולם ברחמיך הרבים‬ ‫אך מתוך ’שלא לשמה’ שב’לשמה’‪ – .‬שהוא מתפלל על כבוד שמים בכדי לזכות לניסים‪,‬‬ ‫רחם עלינו‪ ,‬וכן בנשמת עד הנה עזרונו רחמיך ואל תטשנו לנצח‪ .‬וביאור‬ ‫בסוף יבא ל’לשמה’ שב’לשמה’ ‪ -‬שמצידו הוא יתכוין באמת ובתמים למסור נפשו על‬ ‫אחר שמעתי דקאי אדלקמיה וכתוב לחיים טובים ועי”ז כל החיים יודוך‬ ‫קדושת השם ‪ -‬לייחד כל בקשותיו על כבוד שמים מחמת אהבת ה’‪ ,‬אפילו אם לו יצוייר‬ ‫סלה ולא המתים יהללו יה)‪ ,‬ובברכת שים שלום טובה וברכה וכו’ מבקשים‬ ‫שלא יצא לו שום ריוח אישי מזה‪.‬‬ ‫בספר חיים ברכה ושלום‪ .‬אבל זכרנו לחיים צ”ב מאי שיאטיה לברכת‬ ‫ואמנם נכון שכל ה’מסירות נפש’ הנ”ל קיימת רק לאחר שהוא יגיע ל’לשמה’ שב’לשמה’‪.‬‬ ‫אבות‪ .‬ואולי משום דאומרים למען שמו באהבה נופל ע”ז לשון זכרנו כו’‬ ‫ובתחילה שהוא עושה ’לשמה’ כדי לקבל את ’שכר הלשמה’ אינו ממש ’מוסר נפש’ –‬ ‫למענך אלקים חיים (וכן מי כמוך אב הרחמים נופל על ל’ מי כמוך בעל‬ ‫מ”מ מכיון שהוא מכניס את עצמו לתהליך המביא בסופו למסירות נפש – לכן כבר‬ ‫גבורות)‪ .‬ושו”ר מ”ש הטור והלבוש עי”ש‪.‬‬ ‫עכשיו הוא נקרא מוסר נפש‪.‬‬ ‫בפשוטו למענך היינו כמו למען שמו וכנ”ל‪ .‬אולם ראיתי באבודרהם שכ’‬ ‫תשובה ב‬ ‫על מלך חפץ בחיים דיסודו קרא דיחזקאל כי לא אחפוץ במות המת כי‬ ‫אם בשובו מדרכו וחיה‪ .‬וא”כ זהו שמבקשים זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים‬ ‫ו‪ .‬עי”ל‪ ,‬שה’מסירות נפש’ אינו רק בגלל החלק שהוא מפסיד‪ ,‬אלא גם בגלל החלק‬ ‫כי אנו רוצים לשוב מדרכינו ולחיות‪ .‬וזה מתאים עם מה שביארו מבעלי‬ ‫שהשכינה ובניה מרויחים‪.‬‬ ‫המוסר דלמענך אלקים חיים היינו שאנו רוצים לחיות חיים של ’למענך’‬ ‫ונבאר‪ :‬הנה הסיבה הכי עמוקה‪ ,‬שבגללה אין האדם רוצה לכוין על כבוד השכינה‪ ,‬ורק‬ ‫היינו חיים רוחניים‪.‬‬ ‫רוצה לכוין על עצמו ‪ -‬הוא בגלל אחיזת הקליפה‪ ,‬שהיא מטילה ארס הקמצנות וצרות‬ ‫והנה בר”ה ידוע דעיקר התפילות הם על גילוי כבוד מלכות שמים‪ ,‬אולם‬ ‫עין בלב האדם כלפי השכינה ובניה‪ ,‬עד כדי בחינת ’גם לי גם לך לא יהיה’‪.‬‬ ‫בודאי שצריכים לבקש גם על עצמינו וכדאיתא בברכות נה‪ .‬ג’ צריכים‬ ‫וכדאיתא (’תפילות רמח”ל’ תפילה ש”ץ)‪” :‬ומלך המשיח שנאמר בו ’ְוְ הּוא ְְמֹח ָָֹלל ִִמ ְְּפ ָָׁש ֵֵענּו‬ ‫רחמים מלך טוב שנה טובה וחלום טוב‪ ,‬ופרש”י צריכים לבקש רחמים‬ ‫ְְמ ֻֻדָּכָ א ֵֵמ ֲֲעֹוֹנ ֵֵֹתינּו’ (ישעיהו נג‪,‬ה)‪ ,‬בעבור ’מחלה’ ‪ -‬שהיא לילית שפחה רעה ‪ -‬ששלטה על‬ ‫שיבואו‪ .‬ובב”מ קו‪ .‬מסקינן דאי א”ל הנותן להמקבל זרעה חיטי וזרעה‬ ‫חֹוָלה’ (קהלת ה‪,‬טו‪ .‬ובספורנו)‪ ,‬שגרמה להם להיות קמצנים וכילאים‬ ‫ישראל‪ ,‬שהיא ָ’ָר ָָעה ָ‬ ‫שערי‪ ,‬ואישתדוף שערי עם רובא דבאגא‪ ,‬לא מצי א”ל המקבל מכת‬ ‫לגבי שכינתך‪ ,‬שלא יהיו נדיבים לישא לבם אותם לתקן אותה (תיקוני זוהר ל‪ ,‬דף עג‪,‬ב)‪.‬‬ ‫מדינה היא ותנכה מחכורי‪ ,‬דאי הוי חיטי נמי הוה משתדפא‪ ,‬דא”ל הנותן‬ ‫ולפיכך אפילו בשעה שהם עובדים לפניך ‪ -‬לא נתקנו תיקוניהם כראוי‪ ,‬אלא ’ּוְכְ ֶֶבֶגֶ ד‬ ‫אי זרעתה חיטי הוה מקיים בי ותגזר אומר ויקם לך‪ ,‬ואי”ז מכת מדינה‬ ‫ִִע ִִּדים ָּכָ ל ִִצ ְְדֹק ֵֵֹתינּו’ (ישעיהו סד‪,‬ה)‪ ,‬שנאמר בהם ”ְוְ ֵכֵ ַַלי ֵּכֵ ָָליו ָָר ִִעים” (ישעיהו לב‪ ,‬ז)‪( .‬ועיקר‬ ‫אלא מזלך גרם‪ .‬ופירש”י מה שתבקש מן היוצר יעשה‪ ,‬ואני לא בקשתי‬ ‫הדברים בתיקוני זוהר‪ ,‬תיקון י”ח דף לז‪,‬א)‪.‬‬ ‫מן השמים בתחלת השנה שיצליחני בשעורים אלא בחיטין‪ .‬וחזינן דאפי’‬ ‫ז‪ .‬ומעתה מיושבת הקושיא הנ”ל‪ :‬שהגם שהאדם יודע שהוא יזכה לניסים ‪ -‬ע”י שהוא‬ ‫אדם פשוט יכול לטעון שבכח התפלה השדפון לא היה פוגע בחיטים אע”פ‬ ‫יכוין רק על כבוד השכינה‪ ,‬עדיין הוא צריך למסירות נפש – מצד הטורח שיש לו להתגבר‬ ‫שרוב הבקעה לקתה‪.‬‬ ‫על קליפת הקמצנות וצרות עין הנ”ל‪ ,‬שהרי כל ’שבירת קליפה’ כרוכה במסירות נפש‪.‬‬ ‫בשו”ע ס”ס תק”צ אם תקע בצד הרחב של השופר לא יצא‪ .‬ובמ”ב‪ :‬ורמז‬ ‫לדבר מן המצר קראתי יה‪ .‬ויש להוסיף דהצד הרחב רמז לענני במרחב‬ ‫וכל פעם שהוא מתגבר וכובש את הקמצנות – אזי באיתערותא דלתתא איתער לעילא’‬ ‫יה‪ .‬ואיתא בשבת לה‪ .‬דשופר ראוי לגמע בו מים לתינוק‪ .‬ואנו מחזיקים‬ ‫‪ -‬שבעולמות העליונים מכריתים מלבו את קליפת הקמצנות‪ ,‬עד שימצא שלבבו‬ ‫השופר כשפיו הרחב כלפי מעלה כדרך שהתינוק מגמע בו מים‬ ‫בוער בנדיבות קדושה לעשות גמילות חסדים עם השכינה‪ .‬ולשנה טובה‬ ‫ע”י שאמו מערה מלמעלה לתוך השופר והוא שותה‪ .‬וזה‬ ‫ומתוקה יכתב ויחתם לאלתר לחיים טובים ולשלום בספרן של‬ ‫רמז שאנו מבקשים שיערה עלינו השי”ת שפע‬ ‫צדיקים וחסידים המתחסדים עם קונם‪ .‬אשריו ואשרי חלקו‪.‬‬ ‫מלמעלה בכ”ט גו”ר א”ס‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫הציושחל בשבת‬ ‫שערבר”ה‬ ‫תקיעת שופר‬ ‫הציושחל בשבת‬ ‫שערבר”ה‬ ‫עירבוב השטן‬ ‫הרב מאיר מנדלסון‬ ‫הרב אברהם ישעי’ פרידליס‬ ‫א‪ .‬תנן בר”ה (כט‪ :):‬יו”ט של ר”ה שחל להיות בשבת‪ ,‬במקדש היו תוקעין אבל‬ ‫גמ’ (ר”ה טז‪ ):‬וא”ר יצחק כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה מריעין לה בסופה‬ ‫לא במדינה‪ .‬משחרב ביהמ”ק התקין ריב”ז שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו‬ ‫מ”ט דלא איערבב שטן‪ .‬וכ’ התוס’ (ד”ה שאין) מפרש בהלכות גדולות לאו דמיקלע‬ ‫ב”ד‪ .‬אמר ר”א לא התקין ריב”ז אלא ביבנה בלבד‪ .‬אמרו לו אחד יבנה ואחד כל‬ ‫בשבתא אלא דאיתייליד אונסא‪ .‬עכ”ד‪ .‬והובא בטור (סי’ תקפ”ה ד)‪ .‬וצריך להבין‬ ‫מקום שיש בו ב”ד‪[,‬תוקעין בשבת]‪ .‬ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה‬ ‫היאך מתערבב השטן בר”ה שחל בשבת‪ ,‬שהרי ביטלו חז”ל את מצות תקיעת‬ ‫שכל עיר שהיא רואה ושומעת וקרובה ויכולה לבוא תוקעין‪ ,‬וביבנה לא היו‬ ‫השופר‪( .‬כמבואר להלן כט‪ .):‬ועוד צ”ב דאם אכן שייך שיתערבב השטן אף בכה”ג‬ ‫תוקעין אלא בב”ד בלבד‪.‬‬ ‫שלא תקעו‪ ,‬א”כ תמוה מדוע כשאירע אונס ולא יכולים לתקוע לא נימא שיתערבב‬ ‫ב‪ .‬תקיעה מחוץ למקדש אסור מה”ת או מד”ס‪ -‬בדבר זה נחלקו שני התלמודים‪.‬‬ ‫השטן מטעם דאונס רחמנא פטרא‪.‬‬ ‫להירושלמי (ר”ה פ”ד ה”א) הוא מה”ת‪ :‬כתוב אחד אומר ”יום תרועה” (במדבר‬ ‫ונראה בהקדם לבאר כיצד מתערבב השטן בתקי”ש‪ .‬דהנה לעיל שם (טז‪ ):‬איתא‬ ‫כ”ט)‪ ,‬וכתוב אחד אומר ”זכרון תרועה” (ויקרא כ”ג)‪ .‬הא כיצד? בשעה שחל‬ ‫א”ר יצחק למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהם עומדים כדי‬ ‫בחול ”יום תרועה”‪ ,‬ובשעה שחל בשבת ”זכרון תרועה”‪ ,‬מזכירין אבל לא‬ ‫לערבב השטן‪ .‬וביאר רש”י (ד”ה כדי) שלא ישטין כשישמע ישראל מחבבין את‬ ‫תוקעין‪ .‬במקדש תוקעין משום שנאמר‪” :‬והקרבתם” – במקום שהקרבנות‬ ‫המצוות מסתתמין דבריו‪ .‬עכ”ד‪.‬‬ ‫קרבין‪ .‬עי’ בפני משה‪ .‬כעי”ז איתא במד”ר (אמור כ”ט‪ ,‬י”ב)‪ ,‬עיי”ש‪ .‬מקור‬ ‫ומבואר דעירבוב השטן נהיה ע”י שרואה את ישראל מהדרין ומוסיפין ומחבבין את‬ ‫אחר שמה”ת הוא בספרא (ומובא בפירש”י ויקרא כה‪ ,‬ט) עה”פ ”והעברת‬ ‫המצוות‪ .‬ונראה לבאר זאת עפימש”כ המסילת ישרים (פי”ח) ששורש החסידות‬ ‫שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכפורים תעבירו שופר בכל‬ ‫הוא שעושה נחת רוח ליוצרו‪ .‬ומי שאוהב את הבורא לא יפטור עצמו רק ממה‬ ‫ארצכם”‪ :‬ממשמע שנא’ ”ביום הכי”פ” איני יודע שהוא ”בעשור לחדש”‪ ,‬אלא‬ ‫שחייב לעשות‪ ,‬אלא יתנהג כמו בן אל אביו‪ ,‬שאם מגלה אביו את דעתו גילוי מעט‬ ‫לומר לך תקיעה בעשור לחדש‪ ,‬דוחה שבת בכל ארצכם‪ ,‬ואין תקיעת ר”ה דוחה‬ ‫שחפץ בדבר מן הדברים‪ ,‬כבר ירבה הבן בדבר ההוא כל מה שיוכל‪ .‬ע”כ‪.‬‬ ‫שבת בכל ארצכם אלא בב”ד בלבד‪ .‬ועיי”ש בר”א מזרחי שכ’ דדרשה זו אינה‬ ‫אלא אסמכתא בעלמא‪ .‬אף בבבלי (ר”ה כט‪ ):‬רצו לומר שמה”ת אין תק”ש בשבת‬ ‫ועפי”ז מתבאר שכאשר עם ישראל מהדרין במצות השופר ומוסיפין על עיקר‬ ‫מחמת אותו הלימוד של הירושלמי‪ ,‬אלא שדחו‪ ,‬אמר רבא‪ ,‬אי מדאורייתא היא‪,‬‬ ‫החיוב‪ ,‬הרי הם מעמידים את עצמם במצב שנקראים בנים למקום‪ ,‬ובזה עושים‬ ‫במקדש היכי תקעינן‪ ,‬ועוד‪ ,‬הא לאו מלאכה דאיצטריך קרא למעוטי‪ ,‬דתנא‬ ‫נחת רוח ליוצרם‪ .‬ובאותה שעה מתעוררים רחמיו של הקב”ה ועובר מכסא דין‬ ‫דבי שמואל ”כל מלאכת עבודה לא תעשו”‪ ,‬יצתה תק”ש ורדיית הפה שהיא‬ ‫לכסא רחמים‪ ,‬ומרחם על ישראל כרחם אב על בנים‪ .‬וכשחל ר”ה בשבת הרי בזה‬ ‫חכמה ואינה מלאכה‪ ,‬והסיקו‪ :‬אלא אמר רבא מדאורייתא מותר לתקוע‪ ,‬ורבנן‬ ‫גופא שעמ”י מקיימים דברי חז”ל שביטלו תקי”ש מחשש לטלטול‪ ,‬בזה הם מראים‬ ‫הוא דגזור כדרבה‪ ,‬שאין הכל בקיאין בתק”ש‪ ,‬גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל‬ ‫כמה זהירות וחביבות למצות השבת יש להם‪ ,‬וזה עומד להם לזכות כתקי”ש‬ ‫הבקי ללמוד ויעבירנו ד”א ברה”ר‪ ,‬ע”כ‪ .‬והא דבמקדש לא גזרו‪ ,‬פירש”י‪ :‬דאין‬ ‫ומערבב את השטן‪ .‬וכעי”ז כ’ הערל”נ בספרו מנחת עני‪ ,‬עה”ת פר’ האזינו‪ .‬אלא‬ ‫איסור שבות דרבנן במקדש‪ .‬ההלכה בפסקה כהבבלי‪( ,‬עיין רמב”ם שופר ב‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫דאכתי צ”ב מדוע כשאירע אונס מריעין להם‪ ,‬והרי אונס רחמנא פטרא‪.‬‬ ‫וכן הוא בכל הפוסקים)‪ .‬ואעפ”כ‪ ,‬אותה חלוקה של הפסוקים – ”זכרון תרועה”‬ ‫ונראה דהנה בב”ח שם (סק”ט) תמה על מש”כ במהרי”ל (הל’ שופר סי’ ט) דדוקא‬ ‫בשבת ו”יום תרועה” בחול – קיימת אף אצלנו בתורת מקור לנוסח התפלה‪.‬‬ ‫שהיו מזידין שלא לתקוע‪ ,‬אבל נתבטלה המצוה מחמת אונס לא יאונה להם און‪.‬‬ ‫כשחל בחול אומרים בתפלה‪” :‬ותתן לנו‪ ...‬יום תרועה”‪ ,‬וכשחל בשבת‪” :‬זכרון‬ ‫וזה לכאו’ דלא כהבה”ג הנ”ל‪ .‬ותי’ דהבה”ג מדבר באונס הקרוב לפשיעה‪ ,‬כגון‬ ‫תרועה” (עיין בשו”ע תקפ”ב‪ ,‬ז’)‪.‬‬ ‫שנאבד השופר וכדו’‪ ,‬שהיו יכולים להשמר ממנו שלא יגיע להם מצב אונס וזה‬ ‫ג‪ .‬בפני איזה בי”ד תוקעים – ”משחרב ביהמ”ק התקין ריב”ז שיהו תוקעין בכל‬ ‫נחשב למזיד‪ .‬אבל המהרי”ל מדבר באונס הקרוב לשוגג כגון שהמושל גזר שלא‬ ‫מקום שיש בו ב”ד ”‪ .‬למה תיקנו שיהו תוקעין בפני ב”ד? כתב הרמב”ם (שופר‬ ‫לתקוע או שהתוקעים אינם יכולים לתקוע‪ ,‬דזה נחשב כאונס דאיקלע בשבתא‪.‬‬ ‫ב‪ ,‬ט)‪ :‬מפני שב”ד זריזין הן ולא יבואו התוקעין להעביר השופר בפניהם ברה”ר‪,‬‬ ‫עכ”ד‪ .‬ומדבריו חזינן דיש ב’ מיני אונס ובאמת באונס הקרוב לשוגג אכן אין מריעין‬ ‫שב”ד מזהירין את העם ומודיעין אותן‪ .‬וכ”כ הר”ן (ד”ה גזירה)‪ :‬דאימת ב”ד‬ ‫להם‪ .‬וצריך ליתן טעם בדבר אמאי‪ ,‬הא סו”ס הם לא תקעו בשופר ומה יגן עליהם‪.‬‬ ‫עליהן‪ .‬בפני איזו מין בי”ד תוקעים – [לפי הת”ק שכמותו נפסקה ההלכה]?‬ ‫ונראה עפ”י הבן יהוידע (ר”ה לה‪ .‬ד”ה אלא) שהביא את דברי הגר”ש קלוגר זצ”ל‪,‬‬ ‫יש ד’ שיטות‪ :‬א) רש”י סובר דבעינן סנהדרין קטנה של כ”ג (עיין רש”י ד”ה אלא‬ ‫שדן בענין מי שנאנס ולא מל מחמת שמתו אחיו מחמת מילה‪ .‬אי חשיב זה כאילו‬ ‫ביבנה‪ ,‬וע”ע ברא”ש)‪ ,‬אפי’ כשאינה קבועה אלא נזדמנו שם ב”אקראי”‪ ,‬דהיינו‬ ‫נימול או לאו‪ ,‬וכ’ שזה תלוי בפלוגתא דר”י ור”ל בירושלמי (קידו’ פ”ג ה”ב) והובא‬ ‫דרך מקרה‪ .‬ב) הריטב”א בשם רש”י פירש שבעינן דוקא סנהדרין גדולה של ע”א‬ ‫בפוסקים ובש”ך (חו”מ סי’ כא) דר”ל ס”ל אונסא כמאן דעביד ור”י ס”ל אונסא‬ ‫באיזו מקום שיהי’ ואפי’ היתה ב”אקראי” באותו מקום‪ .‬ג) דעת הרמב”ם (שם)‬ ‫כמאן דלא עביד‪ .‬ואנן קיי”ל דאונסא כמאן דלא עביד‪ ,‬אבל בדיני שמים הוי אונסא‬ ‫דסגי בב”ד של ג’ בלבד ושיהי’ קבוע‪ ,‬וסמוך [וזה שייך גם בזמננו להרמב”ם אילו‬ ‫כמאן דעביד דהרי אמרו רבותינו ז”ל חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה‬ ‫יסכימו כל חכמי אר”י לסמוך את הגדול המיוחד (וכמבואר בפיהמ”ש לסנהדרין‬ ‫מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה‪ ,‬ומוכח מכאן דבדיני שמים אונסא כמאן דעביד‬ ‫פ”א מ”ג‪ ,‬ובכורות פ”ד מ”ג‪ ,‬וביד החזקה סנהדרין ד‪,‬י”א)‪.‬הסיבה למה זה מועיל‬ ‫וחשיב זה כנימול‪ .‬עכ”ד‪.‬‬ ‫עי’ ערוה”ש חו”מ ג‪ ,‬טו]‪ ,‬ובבי”ד שקידשו את החודש [ועכשיו שקובעים ע”פ‬ ‫חשבון‪ ,‬אי נחשב כב”ד שקידוש את החדש‪ ,‬תלוי בב’ ביאורים שבכ”מ (שופר ב‪,‬‬ ‫ועפי”ז ביאר שם הבן יהוידע את תפילת הכהנים לאחר שיורדים מהדוכן‪ :‬רבש”ע‬ ‫י)‪ ,‬עיי”ש‪ .‬וכעין הרמב”ם סובר הרז”ה (בעל המאור) ד) להרי”ף תוקעין בפני ב”ד‬ ‫עשינו מה שגזרת עלינו וכו’ השקיפה ממעון קדשך מן השמים וכו’‪ .‬דקאי אעם‬ ‫של ג’ אפי’ בלתי סמוכין‪ ,‬וזהו ב”ד של ”אקראי” [עיין ר”ן‪ .‬והרא”ש כתב לשיטת‬ ‫שבשדות דאניסי‪ ,‬ומכיון שבדיני שמים אונסא כמאן דעביד‪ ,‬לפיכך מבקשים‬ ‫הרי”ף דבעינן ”בית דין מופלג וגדול בדורו‪ .‬ולפי דרשות הרמב”ן(דף רמ”ה) צריך‬ ‫הכהנים שהברכה תחול גם עליהם‪ .‬עיי”ש‪.‬‬ ‫בי”ד לעירו דאיכא אימת בי”ד]‪ .‬נמצא דבזה”ז – מביטול הסנהדרין ואילך‪ ,‬דאין‬ ‫ולפי”ז י”ל דכיון דאיירינן הכא באונס גמור‪ ,‬שפיר דן זאת הקב”ה בשמים כמאן‬ ‫לנו עוד דיינים סמוכים – אין תוקעים בשבת כלל‪ ,‬חוץ מלדעת הרי”ף‪ .‬וכך‬ ‫דעביד‪ ,‬ולכך אין מריעין להם‪ .‬משא”כ באונס הקרוב לפשיעה‪[ .‬ומ”מ גם כשחל‬ ‫עשה הרי”ף מעשה [בחו”ל] שהיו תוקעין בבית דינו בר”ה שחל להיות בשבת‬ ‫ר”ה בשבת‪ ,‬כיון דסו”ס לא היה כאן בפועל מצות תקי”ש המחוייבת מדאו’ אף‬ ‫[ריטב”א – משום דהשתא ידיענן בקביעא דירחא] אבל לא נתקבלה דעתו‪ .‬וז”ל‬ ‫בשבת‪ ,‬צריכינן למימר דנחשב כאונס גמור וכדחזינן בב”ח]‪.‬‬ ‫הריטב”א‪ :‬ולא מצינו מי שינהוג כמותו בשום מקום מישראל‪ .‬כעי”ז ברמב”ן‬ ‫ובזה יש לבאר מדוע חותמים בר”ה שחל בשבת בנוסח ברכת שופרות ‪‘ -‬שומע‬ ‫(שם)‪ ,‬והרא”ש כתב‪ :‬ולא נהגו תלמידיו אחריו לעשות כן‪ .‬ובערוה”ש ( תקפ”ח‪,‬‬ ‫קול תרועת עמו ישראל ברחמים’‪ ,‬והא לא תקעו‪( .‬ועי’ ב’ימלא פי תהלתך’ למרן‬ ‫י’) עכשיו בעונותינו שאין לנו ב”ד סמוכים‪ ,‬אין תוקעים בשום מקום בעולם אפי’‬ ‫הגראי”ל שטינמן זצ”ל‪ ,‬עיונים בתפילה ‪ -‬מוסף ר”ה‪ ,‬שעמד בזה)‪ .‬ולדברינו א”ש‬ ‫באר”י‪ ,‬ולכשיבוא גואל צדק אז נתקע בירושלים‪ ,‬עיי”ש‪.‬‬ ‫דאכן גם בשנה כזו אפש”ל שפיר שומע קול תרועת וכו’‪ ,‬ומשום דבשמים מחשיב‬ ‫ד‪ .‬האם לתקוע בזה”ז בשבת‪ -‬בס’ עיה”ק והמקדש (ח”ג כ‪,‬ד) סיפר‪ :‬דא’ מרבני‬ ‫זאת הקב”ה כאילו תקעו בשופר‪.‬‬ ‫ירושלים החשובים‪ ,‬הרה”ג ר’ עק”י שלזינגר זצ”ל (מחבר ספר לב עברי) שאף‬ ‫אלא דא”כ ילה”ע מדוע אין אומרים מה”ט בר”ה שחל בשבת ‘ארשת שפתינו‪...‬‬ ‫מכמה שנים לעשות כמעשה הרי”ף לתקוע בשבת בירושלים‪ .‬ובשנת תרמ”א‬ ‫ומקשיב לקול תקיעתנו’‪ .‬וי”ל שחתימת הברכה ‘שומע קול תרועת עמו ישראל‬ ‫הוציא ע”ז קונטרס מיוחד‪ ,‬וביאר כל טענותיו לקיים התקיעה בשבת‪ ,‬ועשה‬ ‫ברחמים’ מתייחס להקב”ה‪ ,‬וכלפי זה אמרינן שאונסא כמאן דעביד‪ ,‬אולם הפיוט‬ ‫תעמולה גדולה בין הרבנים עד שנצטרפו כמה רבנים וחכמים בירושלים‬ ‫‘ארשת שפתינו’ מתייחס לעצם הפעולה שלנו‪ .‬ובזה ל”ש לומר ‘לקול תקיעתנו’ כי‬ ‫והסכימו לתקוע בר”ה תרמ”ב שחל בשבת‪ .‬ובדעתו הי’ להכניף כ”ג רבנים שיהיו‬ ‫סו”ס לא עשינו פעולה זו וכדי שלא יהיה בבחינת ‘דובר שקרים לא יכון לנגד עיני’‪.‬‬ ‫נוכחים בשעת התקיעה [דוגמת סנהדרין קטנה שנקרא ”בי”ד חשוב”]‪ ,‬וכמעט‬ ‫השיג מטרתו‪ .‬אולם‪ ,‬בהגיע ער”ה רובם התחמקו‪ ,‬שפחדו לעשות מעשה נגד‬ ‫והנה מצינו נוסח מיוחד בסיום ברכת שופרות‪‘ :‬כי אתה שומע קול שופר ומאזין‬ ‫רוב רבותינו הפוסקים ונגד מנהג ישראל‪ ,‬ונשארו עמו רק יחידים‪ ,‬והשמיע‬ ‫תרועה ואין דומה לך’‪ .‬ויש להתבונן דהנוסח ‘ואין דומה לך’ לא מצינו כדוגמתו‬ ‫השופר באופן ובמקום צנוע‪ .‬ומאז לא בצע שוב את תקיעות בשבת‪ ,‬בראותו‬ ‫בברכות אחרות כמלכויות וזכרונות‪ .‬וצ”ב‪.‬‬ ‫שהציבור אינו נוהר אחריו‪ .‬ושמעתי‪ ...‬שהגר”ש סלנט זצ”ל אמר בשנה ההיא‪ ,‬כי‬ ‫ולהנ”ל א”ש דרק בשופר מצינו ענין זה דאף בגוונא דכלל ישראל לא תקעו בשופר‪,‬‬ ‫אף אינו מורה להלכה לתקוע‪ ,‬ומי שישאל את פיו יאמר לא לעשות כן‪ ,‬אבל עם‬ ‫וכגון דאיקלע בשבתא או אונס קרוב לשוגג‪ ,‬דבדיני אדם לא נחשב אונסא כמאן‬ ‫זה‪ ,‬גם לא יערער ולא ימניע את אלה שילכו [בלי שאלת פיו] לשמוע‬ ‫דעביד‪ ,‬ומ”מ בשמים מתייחס לכך הקב”ה כאילו תקעו‪ ,‬וזהו הפי’‬ ‫התקיעות‪ ...‬ובקיץ תרס”ד כשהבאתי את לוח דיני ומנהגי אר”י‬ ‫‘ואין דומה לך’‪ .‬ומובן לפי”ז גם נוסח הברכה ‘שומע קול תרועת‬ ‫לשנת תרס”ה לבעל האדר”ת זצ”ל – נאנח ואמר‪” :‬חבל‬ ‫עמו ישראל ברחמים’‪ .‬ומשום דכל זה הוא מרחמיו ית’‪.‬‬ ‫המשך בעמ' ‪12‬‬ ‫‪4‬‬ ‫זכרון תרועה בר”ה שחל בשבת‬ ‫זכרון תרועה בר”ה שחל בשבת‬ ‫הרב חיים מ‪ .‬גולדנטל‬ ‫אנו בטלים כלפי היום‪ ,‬ואנו באים לשולחן של המלך וכאורחים אצלו‪ ,‬וזו מלכות‬ ‫בעצם‪.‬‬ ‫הדין הוא שאין תוקעין בר”ה שחל בשבת [מלבד במקדש או מתקנת ריב”ז במקום‬ ‫שיש בי”ד]‪ ,‬ויש לברר האם בשנה זו חסר לנו הזכות הזו שאין לנו את כח השופר‪,‬‬ ‫עוד י”ל שכוח השופר להוציא את ההבל דהיינו הנשמה הפנימית‪ ,‬במקום דיבור בפה‬ ‫או דאנו מקיימים התרועה בדרך שונה ויש בזה כמה נפק”מ לדינא‪ ,‬ובדרך העבודה‬ ‫שהתלכלך בעוונות‪ .‬אבל בשבת הכול מתקדש‪ ,‬ולכן אמירת הפסוקים בשבת‪ ,‬שווה‬ ‫המיוחדת לשנה כזו‪.‬‬ ‫למעלת תקיעה שמוציאה את הפנימיות‪.‬‬ ‫בבבלי ר”ה כ”ט ב’ בתחילת הסוגיא יש מ”ד דזה דרשא ומן התורה ורבא למסקנא‬ ‫אמנם‪ ,‬לפי מה שנתבאר בס”ד שע”י המקראות שאנחנו אומרים בשבת נחשב‬ ‫קאמר דזה מדרבנן משום גזירה שמא האינו בקי יעבירנו ברה”ר ודנו האחרונים‬ ‫כתקיעות‪ ,‬קושיא מעיקרא ליתא‪ ,‬וממילא גם אין זה נחשב כ”שנה שלא מריעים‬ ‫הרעק”א ועוד האם רבנן ביטלו את קיום המצוה או אסרו את מעשה המצוה אמנם‬ ‫בה בתחילתה”‪ .‬דז”ג דברי הבה”ג בכח אמירת הפסוקים והברכות‪ ,‬בתפילה בלחש‬ ‫בירושלמי פ”ד ה”א דנו האם זה דאוריייתא מכיון שפסוק אחד אומר יום תרועה וכתוב‬ ‫ובחזרת הש”ץ‪ ,‬וזה כל כוח המוסף והתקיעות‪.‬‬ ‫אחד אומר זכרון תרועה הא כיצד בשעה שהוא חל בחול יום תרועה ובשעה שהוא חל‬ ‫ויש בזה כמה נפק”מ למעשה‪ :‬א‪ .‬לגבי קימה בתחילת היום יש סומכים שלא לקום‬ ‫בשבת זכרון תרועה מזכירין אבל לא תוקעין ולא נתברר מה פירוש מזכירין האם עצם‬ ‫בתחילת היום‪ ,‬כי עיקר הדין הוא בזמן התקיעה‪ .‬וכן אחרי חצות היום אומרים בשם‬ ‫שאומר בתפילה זכרון תרועה כאומר היה צריך לתקוע היום ולא תוקעים או כתוב‬ ‫האריז”ל‪ ,‬שאחרי מוסף והתקיעות נחלש הדין‪ .‬ובשנה זו‪ ,‬אם נימא שנחשב שאין‬ ‫כאן יותר דע”י המקראות האלו יש כאן זכרון תרועה וכלשון רש”י בבלי ר”ה כ”ט ב’‬ ‫תקיעות‪ ,‬יש לדון דאין להקל אחרי חצות היום‪ .‬אמנם למש”נ שבאמירת המקראות‬ ‫ד”ה זכרון תרועה ולא תרועה ממש אלא מקראות של תרועה יאמרו ויש מקום ללמוד‬ ‫והברכות מתקיימת התרועה‪ ,‬אז יש מקום להקל גם בר”ה בשבת‪.‬‬ ‫דאין הכוונה שלילה מה לא אלא הגדרה כתוב כאן ולימדונו חז”ל אייך לפרש המקרא‬ ‫דיש שנים שתוקעים במעשה ע”י השופר ויש שנים שקיום התרועה הוא באמירת‬ ‫ב‪ .‬לענין אכילה קודם מוסף בר”ה בשבת‪ ,‬שאם יש לנו קיום לתקיעות‪ ,‬יש מקום‬ ‫המקראות וזה הפעולה מצידנו של התרועה וזה פירוש זכרון תרועה שזו צורת המצוה‬ ‫להחמיר כמו בכל שנה‪ .‬אבל אם אין לנו תקיעות‪ ,‬יש שכתבו להקל בשנה זו‪ .‬ובתשובות‬ ‫בשנה שחל בשבת דאין מקיים בפעולה מעשית של לקיחת שופר של איל אלא הקיום‬ ‫והנהגות ח”ד סימן קל”ח כתב‪ ,‬שיש להחמיר גם בר”ה בשבת‪ .‬וטעמו עפ”י הראשונים‬ ‫בהזכרת ולימוד המקראות‪.‬‬ ‫הנ”ל שאמירת המקראות היא מצוה מה”ת‪ ,‬וממילא אין לאכול לפנ”כ‪ ,‬ולפי מש”נ‬ ‫ולעומקם של דברים המבט האמיתי שגם בשנה שתוקעים בשופר אין העיקר המעשה‬ ‫איכא איסורא ביתר שאת שהרי אמירת המקראות נחשבת לקיום התקיעות‪.‬‬ ‫תקיעה אלא הכח הרוחני והמקדים זה המקראות ולימוד התורה שבענין וכמו שביארו‬ ‫ג‪ .‬אם יש מצווה להתפלל מוסף בציבור לגבי תקיעות‪ ,‬מבואר בתוס’ בסוף ר”ה‬ ‫את הפס’ “נר מצוה ותורה אור” דכח המצוה נר גדול ונורא‪ ,‬אבל שאיבת כוחו ויניקתו‬ ‫שיש עניין שיוצא ומצטרף לציבור‪ .‬רואים שיש עניין וצורך של ציבור וכ’ המאירי‬ ‫מהתורה אור שמכח לימוד העניין בתורה זה האור שנותן כח למצוה‪.‬‬ ‫שלכתחילה ישמע תקיעות בציבור‪ ,‬ורק בדיעבד ביחיד‪ .‬ויש מבארים שהסיבה היא‬ ‫ומעתה בשנה רגילה מקיים ע”י ההקדמה דהפסוקים את האור תורה ואח”כ מקיים‬ ‫מחמת דין תפילה שבתקיעות כידוע מהגרי”ז‪ .‬אמנם יש לפרש יותר‪ :‬כיוון שיש‬ ‫במעשה את התקיעה שזה המעשה מצוה וודאי בצירוף הכוונות הננלות והנסתר וכל‬ ‫המלכה בשופר‪ ,‬צריך לעשותה ברבים‪[,‬ויש להוסיף דמשו”כ דוקא בשופר חששו‬ ‫הדברים הנוראים שבשופר אבל ההקדמה והכח זה המקראות ואחרי שביארנו כך א”כ‬ ‫לחילול שבת של יהודי אחד‪ ,‬כיוון שמהות ההמלכה דורשת שכולם ימליכו]‪ ,‬ועכ”פ‬ ‫בשנה שחל בשבת ואולי דווקא כי בשבת הכל יותר גבוה ובה העיקר זה לא הפעולות‬ ‫אם כנים הדברים‪ ,‬יש מקום לאמירת הפסוקים בציבור‪ ,‬כי בצורה זו ההמלכה‬ ‫והמעשים [ואדרבא זה זמן שביתה לעולם המעשה] אלא המחשבה והחכמה למדו‬ ‫בפרהסיא‪.‬‬ ‫חז”ל בהבנת הפסוקים שכאן הקיום הוא באמירת המקראות ולא דוקא מחמת שאסור‬ ‫ד‪ .‬הנוהג לטבול קודם התקיעות‪ ,‬בשנה זו להמתבאר שייך נמי מחמת הפסוקים‪.‬‬ ‫לתקוע אלא שבשבת התרועה הנעשית היא ע”י המקראות וזה פירוש “זכרון תרועה”‬ ‫שאמרה תורה‪.‬‬ ‫ה‪ .‬חזרת הש”ץ וקיום התרועה‪ ,‬בתשובות והנהגות מביא שגם כשחל ר”ה בשבת‬ ‫ואפילו להבבלי דזה מדרבנן יש לפרש דסמכו רבנן ע”ז דיש באמירת הפסוקים קיום‬ ‫הקפידו בבריסק לשמוע כל חזרת הש”ץ‪ .‬ולהנ”ל מובן‪ ,‬כיוון שיש כאן קיום של‬ ‫לתרועה ולכן אמרו דימנע מלתקוע בפועל‪[ .‬ויש לציין שבעניין המקראות דזכרונות‬ ‫תרועה בפועל‪[ .‬ואגב גררא י”ל דבזה מובן מנהג ספרד לתקוע בתפילה בלחש מיד‬ ‫שופרות ומלכויות נחלקו הראשונים בר”ה טז האם מצות אמירתם מדאורייתא‬ ‫אחרי שהציבור אמר את הפסוקים וסיים את הברכה‪ ,‬כי כל הכוח של התקיעה הוא‬ ‫או מדרבנן‪ ,‬שדעת הרשב”א והר”ן וכן נראה בריטב”א שזה מדרבנן‪ .‬אבל רש”י על‬ ‫מחמת הפסוקים]‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬בפרשת אמור‪ ,‬וכן רבינו חננאל כאן‪ ,‬וכן נראה בבעל העיטור ובראבי”ה‪ ,‬שחיוב‬ ‫ו‪ .‬תפילה במקום תקיעות מובא בשם הרש”ש זצ”ל‪ ,‬שגם כשלא תוקעים מ”מ אומרים‬ ‫המקראות הוא מצוה מן התורה]‪.‬‬ ‫“למנצח” ז”פ‪ ,‬קודם מוסף ותיקן תפילה לתקיעות לראש השנה שחל בשבת‪ ,‬ובכל‬ ‫והנה אמרינן בגמ’ ר”ה טז ע”ב‪“ ,‬כל שנה שלא מריעים בתחילתה‪ ,‬מריעים בסופה”‬ ‫קטע של התפילה היה עומד ומכוון כוונות הנסתר‪ ,‬כאילו תקעו בפועל‪ .‬ולמש”נ א”ש‬ ‫והתוס’ הביאו דברי הבה”ג‪ ,‬שזה נאמר רק במקרה שמחמת אונס לא תקעו‪ .‬אבל באופן‬ ‫ז‪ .‬מי שאינו יכול לבוא לכל התפילות ‪ ,‬כגון חולה‪ ,‬יש מקום שיבוא למוסף‪ ,‬כי‬ ‫שחל ר”ה בשבת לא נאמר ואיו מה לדאוג‪ .‬ולא פירשו את טעם החילוק‪.‬‬ ‫המקראות והברכות נאמרות בציבור‪ .‬ואולי לשיטות דהמקראות דאורייתא יוצא‪,‬‬ ‫בטור הובא שיטת הבה”ג שבאמת גם באונס גמור אין הדברים אמורים‪ .‬וידועים‬ ‫והתפילה עצמה היא מדרבנן‪ .‬אבל באמירת הפסוקים יש בידו קיום דאורייתא‪ .‬כמו‬ ‫דברי המנחת עני בפר’ האזינו‪ ,‬שהשנים שבהן חל ר”ה בשבת יש חיסרון שאין שופר‪,‬‬ ‫כן נשים‪ ,‬שכל שנה באות להשתתף בתקיעות אע”פ שאינן חייבות‪ ,‬גם בר”ה שבשבת‬ ‫ובמהלך השנים יש שנים שיצאו שנים נפלאות ויש שנים שהיו קשות‪ ,‬וביאר שהשבת‬ ‫יש מקום להשתתף במוסף מצד התקיעה בציבור‪ ,‬או לפחות לומר לעצמן את המוסף‪.‬‬ ‫היא בת זוגה של כנסת ישראל‪ .‬אם מתנהגים יפה לבת הזוג‪ ,‬אז היא מליצת יושר‬ ‫ויש חיוב יותר למוסף מצד המקראות והברכות‪.‬אף אם בשאר ימים אינן במוסף‪.‬‬ ‫ועומדת במקום השופר‪ .‬אבל אם חס וחלילה לא התנהגו לבת הזוג כראוי‪ ,‬שלא כיבדו‬ ‫ח‪ .‬בנוסח התפילה “יום זכרון תרועה” יש שהעירו שאין זה יום זכרון תרועה‪ ,‬אלא‬ ‫את השבת‪ ,‬אין את הזכות‪ ,‬ואינה יכולה לעמוד כמליצת יושר ולכן צריך בפרט בשנה‬ ‫זו חיזוק בענייני כבוד השבת‪ ,‬בדיניה ובקיום המצוות‪.‬‬ ‫לכל היותר “זכרון תרועה”‪ .‬אמנם‪ ,‬לפי הנ”ל‪ ,‬שיש כאן קיום תרועה על ידי אמירת‬ ‫הפסוקים‪ ,‬שייך שפיר הנוסח “יום זכרון תרועה”‪ .‬דאין זה זכרון לשנים רגילות אלא‬ ‫והמשך חכמה בפר’ אמור ביאר את דברי הבה”ג שבתוס’ שבאמת בשנה שלא תוקעים‬ ‫ממש מקיים את התרועה בזכרון המקראות‪ ,‬ויש פה יום זכרון תרועה‪.‬‬ ‫חסרה הזכות של השופר‪ .‬לכן‪ ,‬אפילו אם באונס לא מועיל‪ ,‬כי סו”ס אין את הרפואה‪.‬‬ ‫אבל כיון שמחמת כבוד שבת לא תוקעים‪ ,‬ומוותרים על כח הרפואה שבשופר הרי”ז‬ ‫ט‪ .‬שלא לתקוע בערב ר”ה שחל בשבת‪ ,‬השער הציון סימן תקפ”א סקל”ה מבאר‬ ‫מסירות נפש למען כבוד השבת‪ ,‬זה עצמו הכוח והזכות שעומד לנו דומיא דהעקידה‪.‬‬ ‫הטעם שמפסיקים לתקוע גם בער”ש‪ ,‬אף שבשבת לא יתקע‪ .‬שכיוון שאומרים “זכרון‬ ‫אלא שלפי דבריו לכאו’ צריך שירגיש שכואב לו שאין את השופר‪ ,‬והוא מוסר את‬ ‫תרועה” בתפילה‪ ,‬זה נחשב כמו תקיעה‪ .‬ולהנ”ל יש לפרש את זה יותר‪ :‬כיוון שיש‬ ‫עצמו על אהבת ה’ ומצוותיו‪.‬‬ ‫קיום לתרועה על ידי אמירת הפסוקים‪ ,‬לכן יש סיבה להפסיק לתקוע בער”ש‪.‬‬ ‫עוד ראיתי טעם בשם האריז”ל‪ .‬שביאר הטעם שבזמנם ראש השנה היה יום אחד‪,‬‬ ‫י‪ .‬בשערי תשובה סי’ תקצ”א הביא נוסח‪ :‬מנהגנו לומר בין בחול בין בשבת‪“ ,‬שומע‬ ‫והיום ראש השנה מתחלק לשני ימים‪ ,‬כי בר”ה צריך לעשות תיקון פנימי ותיקון‬ ‫קול תרועת עמו ישראל היום” ‪.‬וביאר בשיירי כנסת הגדולה בשם מהרח”א‪ ,‬שיש‬ ‫חיצוני‪ .‬ובזמנם היה את הכוח שביום אחד עשו את שני התיקונים‪ ,‬אבל היום אין לנו‬ ‫לפרש על התרועה שבפה ‪.‬ולהנ”ל נפלא‪ ,‬כי יש כאן תרועה ממש באמירת הפסוקים‪.‬‬ ‫כוח כזה ולכן זה מתחלק לשני ימים‪ .‬ביום הראשון מתקנים את התיקון הפנימי‪ ,‬וביום‬ ‫יא‪ .‬בנידון הרעק”א לגבי מי שתקע בשבת‪ ,‬אם למחרת יברך שהחיינו‪ ,‬אם נחשב קיום‬ ‫השני את התיקון החיצוני‪ .‬ולפי זה יש לפרש שביום הראשון‪ ,‬אם חל בשבת‪ ,‬נעשה‬ ‫מצווה ורק המעשה נאסר‪ ,‬ולהנ”ל לפי הירוש’‪ ,‬אין חיוב מעשה תקיעה‪ ,‬כי כאן צורת‬ ‫התיקון הפנימי‪ ,‬וזה נעשה על ידי הפסוקים שנובעים מהפנימיות של האדם‪ .‬אבל‬ ‫הקיום היא באמירת הפסוקים דווקא‪.‬‬ ‫התיקון החיצוני‪ ,‬שם צריך מעשים‪ ,‬וזה משלימים ביום השני על ידי תקיעה בפועל‪,‬‬ ‫על ידי מעשים‪[ .‬ולכן במקדש ובמקום בי”ד תוקעים בשבת‪ ,‬כי אצלם יש את הכוח‬ ‫יב‪ .‬התקיעה בירושלים בין החומות‪ ,‬דלפי הירושלמי לכאו’ אין בזה רווח דאין צורך‬ ‫לתקן את העיקר כבר ביום הראשון]‪.‬‬ ‫בתקיעה‪.‬‬ ‫טעם נוסף כ’ בשם החת”ס וכ”כ המאור ושמש ששבת אינה צריכה שופר‪ ,‬כי זה יום‬ ‫יג‪ .‬כתב הלקט יושר שבשבת זו הרב ידרוש בדיני שופר‪ ,‬וגם אדם הלומד לעצמו‬ ‫של רחמים‪ .‬וכ”כ בשם שמואל פר’ פקודי‪ .‬ויש אומרים טעם נוסף‪ ,‬ששבת היא יום של‬ ‫ילמד בדיני שופר‪ ,‬שזה עניינו של יום‪ .‬ולהנ”ל מבואר היטב שזה ממש עניינו של יום‪.‬‬ ‫מלכות “וישמחו במלכותך”‪ .‬ואין צריך שופר‪ ,‬אלא כל מהות היום היא ההכרזה‬ ‫יד‪ .‬אם עדיף להיות ש”ץ ביום א’ או ביום ב’‪ ,‬דלמש”נ יש מעלה מיוחדת‬ ‫של קבלת מלכות ה’ שהרי כבר באמירת “ויכולו” נעשה שותף למעשה‬ ‫בר”ה בשבת שהש”ץ נחשב כמו התוקע בעצמו באמירת‬ ‫בראשית‪ .‬וכעי”ז יש שכ’ לבאר שכאשר ר”ה חל בחול‪ ,‬מהות היום‬ ‫הפסוקים בציבור‪.‬‬ ‫להמליך מצידנו‪ .‬אבל בשבת זה יום של המלך בעצמו‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫הוקדש לעילוי נשמת אאמו”ר ר’ יוסף ב”ר משה ועטיל גולדנטל זצ”ל‬ ‫ולע”נ הדוד אברהם לייב בן משה נלב”ע ב’ דר”ה תשפ”א‪ ,‬והאחיין ר’ משה בן נחום נלב”ע א’ דר”ה תשפ’’א‬ ‫בחזרת הש”ץ‬ ‫הציו‬ ‫שער‬ ‫ו”בספר”תורה‬ ‫מלחמתה של‬ ‫אמירת ”וכתוב”‬ ‫תורה‬ ‫ר”ה‬ ‫הציו‬ ‫שכח שער‬ ‫הזכרותשל‬ ‫בליל‬ ‫מלחמתה‬ ‫הרב שמואל הלל רוזנבלט‬ ‫הרב יואל טויב‬ ‫במטה אפרים (סי’ תקפ”ד סוס”י) הביא‪ ,‬שנוהגין שמגיע הש”ץ ל”וכתוב” או‬ ‫בשעה”צ תקפב סק”ד והנה בח”א הביא בשם הגאון מהר”ר אבלי פאסוועלער‬ ‫ל”בספר”‪ ,‬שהציבור אומרים בקול רם והחזן ממתין עם שיסיימו וחוזר ואומר‬ ‫שאם טעה בליל ר”ה ולא אמר המלך הקדוש שאי”צ לחזור כדין טעה ולא אמר‬ ‫אחריהם‪ ,‬ובקצה המטה שם הביא‪ ,‬שיש מקומות שאומרים הקהל גם ”זכרנו”‬ ‫יעלה ויבא בליל ר”ח שאי”צ לחזור משום שאין מקדשין את החודש בלילה‪,‬‬ ‫ו”מי כמוך” ונהרא נהרא ופשטי’‪ .‬ובמעשה רב (סי’ ר”ד) איתא‪ ,‬שבחזרת הש”ץ‬ ‫ולענ”ד לא נהירא דזה לא שייך רק אם היה מתפלל תפלה של חול משא”כ בזה‬ ‫אין אומרים הציבור ”וכתוב” ו”בספר” כי אם הש”ץ לבדו‪ .‬ובהערות שם כתב‬ ‫שמתפלל תפלה של יו”ט ממ”נ אינו יוצא ואולי דמיירי שנזכר תיכף שסיים‬ ‫שהמנהג הי’ לומר בחזרת הש”ץ ”וכתוב” ו”בספר” עם הש”ץ כמנהג הישיבות‬ ‫הא‪-‬ל הקדוש אחר כדי דיבור ולדידיה צריך לסיים בשל חול ואף בזה צע”ג דאף‬ ‫היום‪ ,‬ו”זכרנו” ו”מי כמוך” מעולם לא נהגו לומר עם הש”ץ‪ ,‬והגר”א ביטל המנהג‬ ‫דבתר”י מסתפק דאפשר דיוצא בשל חול בדיעבד אבל להתיר לכתחילה לסיים‬ ‫לומר גם ”וכתוב” ו”בספר”‪ ,‬וזה לשיטתו שבחזרת הש”ץ יש לשתוק ולשמוע‬ ‫בשל חול זה לא מצאנו עכ”ל‪.‬‬ ‫ולא לומר שום דבר‪.‬‬ ‫העולה מדבריו דמי שהתפלל של חול בדיעבד לא יחזור ולכאורה ה”ה במי‬ ‫ששכח יעלה ויבא בברכת המזון בליל יו”ט [ודברי השעה”צ לכאורה מיוסדים‬ ‫ובספר אוצר כל מנהגי ישרון מביא שני טעמים לכך‪ .‬טעם א’‪ ,‬ע”פ מה שכתבו‬ ‫מדברי הבית הלוי ח”א סוף תשובה מב’ ובשע”ת תקפב סק”ד דנקט פשוט‬ ‫הספרים ש”זכרנו” ו”מי כמוך” נתייסדו לבקש על חיי עוה”ב הנצחיים‪ ,‬ו”וכתוב”‬ ‫דצריך לחזור בלא הזכיר של יו”ט דר”ה בתפלה]‪.‬‬ ‫ו”בספר חיים” הוא על חיי עוה”ז‪ .‬ולכן אף שראוי לאדם להאמין שגם אם יכתבהו‬ ‫ובתר”י ברכות יט א בדפי הרי”ף וז”ל ואית דמפרשי דדוקא בשאר ימים טובים‬ ‫הקב”ה לחיים הנצחיים בשנה זו הוא ודאי לטובתו ע”פ חכמתו של הקב”ה‪,‬‬ ‫אבל ביום טוב של ר”ה כיון שתלוי בר”ח אם טעה ולא הזכיר של יו”ט בערבית‬ ‫עכ”ז אין לקהל לבקש ע”ז בקול רם יחד‪ ,‬משום שיפה שעה אחת בעוה”ז לעבוד‬ ‫אין מחזירים אותו דכר”ח דינינן ליה ונוכל לומר שאע”פ שתלוי בר”ח כיון שהוא‬ ‫את ה’ מכל חיי עולם הבא שכיוון שמת נעשה חפשי מן המצוות כנודע‪ ,‬אבל‬ ‫יו”ט ומצוות יו”ט אלימא טפי שיש בה איסור מלאכה משא”כ בר”ח ובתפלה אין‬ ‫על חיי עולם הזה אנו עונים בקהל בקול רם‪ .‬טעם ב’ משום שלא יתכן שאחר‬ ‫אנו מזכירים ענין ר”ח כלל אלא ענין יו”ט יותר יש לנו לדון אותו כמו יו”ט מלדון‬ ‫שכבר ביקש בתפילת הלחש דבר יותר גדול שכבר אמר בהודאה ”וכתוב לחיים‬ ‫אותו כמו ר”ח ואם לא הזכיר בערב מעין יו”ט מחזירים אותו עכ”ל‪ ,‬והוב”ד בב”י‬ ‫טובים” שיאמר שוב עם הש”ץ ”זכרנו” שהוא דבר יותר קטן שאין אומרים בו‬ ‫תקפב‪.‬‬ ‫לחיים טובים רק לחיים בלבד‪ ,‬וכדברי הטור בטעם שמזכירים תיבת ”טובים”‬ ‫והגרא”מ הורביץ עירובין מ’ על מה שאמרו תן חלק לשבעה וגם לח’ מאי לאו‬ ‫רק לבסוף‪.‬‬ ‫לברכה‪ ,‬צ”ע דא”כ בר”ח נמי והול”ל גם ר”ח אך הארכתי מזה במקום אחר‬ ‫ובספר בני יששכר (מאמר יום הכסא אות כ”ג) כתב טעם אחר לזה‪ ,‬דהנה ג’‬ ‫דהזכרת ר”ח בתפלה אינה רק מטעם קדוש החודש להכי בלילה אין מחזירין‬ ‫ראשונות דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו‪ ,‬משא”כ בג’ אחרונות דומה לעבד‬ ‫משא”כ בר”ה אע”ג דאין מקדשין בלילה מ”מ חיוב הזכרתו משום קדושת יו”ט‬ ‫הנוטל פרס מרבו ויוצא והולך לו‪ ,‬והנה הש”ץ הוא הנוטל פרס בעד כל הציבור‬ ‫דמקרא קודש כתיב בכוליה יו”ט עכ”ל והאריך גם בספרו אהל משה ח”ב סי’ נו‪.‬‬ ‫על כן בנטלו הפרס כל א’ אומר עמו ונוטל חלקו לחיים ולשלום‪.‬‬ ‫ולכאורה יהיה חילוק לענין הזכרת המלך הקדוש דסברת רבינו יונה דיו”ט‬ ‫ובס”ד עלה בדעתי ליתן עוד טעם למנהג זה‪ ,‬והוא‪ ,‬דהרי הטעם שאנו אומרים‬ ‫חמיר ולכן הזכרתו מעכבת המלך הקדוש אינו קשור ליו”ט וסברת ראמ”ה דר”ח‬ ‫מודים דרבנן‪ ,‬ולא יוצאים ידי חובה מהש”ץ‪ ,‬מבואר באבודרהם וז”ל ”שאין דרך‬ ‫הזכרתו קשורה לקידוש משא”כ הזכרת ר”ה מדין מקראי קודש המלך הקדוש‬ ‫העבד להודות לרבו ולומר לו אדוני אתה על ידי שליח‪ ,‬אלא כל אדם צריך‬ ‫לכוארה אף המלך הקדוש קשור בזמן ולא בקידוש החודש‪.‬‬ ‫לקבל בפיו עול מלכות שמים‪ .‬ואם יקבל על ידי שליח‪ ,‬אינה קבלה גמורה שיוכל‬ ‫וראיתי שכתבו לתלות בפלוגתא דראשנים אי ביום שני של ר”ח חוזר על הזכרת‬ ‫להכחיש ולומר לא שלחתיך‪ .‬אבל בשאר התפילה שהיא בקשה‪ ,‬יכול לתבוע‬ ‫ר”ח דאם בר”ח אינו חוזר מספק שמא לא יקדשהו בשני ודאי יתקדש ואם משום‬ ‫צרכיו על ידי שליח‪ ,‬שכל אדם חפץ בטובתו ולא יכחיש ויאמר לא שלחתיו”‪,‬‬ ‫דלא נתקדש בפועל גם בשני מתקדש ביום [ואף דהלכתא דאין מקדשין החודש‬ ‫עכ”ל‪ .‬המבואר שהודאה אי אפשר להעשות על ידי שליח‪.‬‬ ‫כשהו מעובר שכבר קדשהו שמים תי’ בתוס’ סנהדרין דאין מקדשין שמים‬ ‫החודש אלא ביום וי”א ע”פ הרמב”ם דיש עוד קידוש דבידי אדם ובתוס’ הרא”ש‬ ‫והנה מצינו דכל היכי דנותנים שבח מבקשים מיד עוד בקשה‪ ,‬כגון‪ ,‬לאחר‬ ‫וריטב”א [שיטמ”ק] ורא”ה בברכות דאף דקידשהו שמים כיון שאין מקדשין יום‬ ‫”מודים” מבקשים ”שים שלום”‪ ,‬וכן ב”מודים דרבנן” (כן תחיינו)‪ ,‬וברכת המזון‪,‬‬ ‫ראשון בלילה ממילא אין עיקר חשיבות ר”ח אלא ביום]‪ .‬ואם אין חוזר בלילה‬ ‫והלל‪ ,‬ונשמת‪ ,‬ועוד‪ .‬והטעם בזה ראיתי דבהודאה הוא לא רק מלשון תודה אלא‬ ‫מפני הספק אף בר”ה [וגם לפ”ז יש לדון שעשהו כודאי וגם דמלאכות אין שייך‬ ‫גם מלשון הודה (כעין ”מודה במקצת”)‪ ,‬וכלשונו של האבודרהם הנ”ל ”להודות‬ ‫דיהיה אינו עיקר דהא אסור בפועל מכח הספק ושם יו”ט עליה] ואם מפני שאין‬ ‫לרבו ולומר לו אדוני אתה‪ ,”...‬וא”כ שאינו מבקש על העתיד חסר בהכרה‬ ‫חל עיקר ר”ח עד הקידוש בר”ה ודאי חל מהלילה‪.‬‬ ‫ובהודאה שאינו יכול להסתדר בלעדיו ושהוא אדוננו‪ .‬וא”כ ב”וכתוב”‬ ‫והנה האחרונים תמהו על הח”א דלא הזכיר דזה נידון דרבינו יונה‪ ,‬בתוספת‬ ‫ו”בספר חיים” שהוא חלק מהבקשה שמורה על ההודאה‪ ,‬והודאה‬ ‫חיים על החיי אדם ובמים חיים (רפפורט) ולחם הפנים על קיצור שו”ע בנין‬ ‫כנתבאר בדברי האבודרהם אי אפשר לשלוח שליח‪ ,‬א”כ‬ ‫עולם ח”ב ועמו הסכים השדי חמד‪ ,‬וכ”כ מד”ע באגר”מ ליישב דיל”ח בין הזכרת‬ ‫גם הבקשה שמורה על ההודאה א”א לשלוח שליח‪.‬‬ ‫יו”ט להמלך הקדוש ויסודו של הח”א אזיל רק על המלך הקדוש והוא משום‬ ‫דהמלך הקדוש קשור לדין ואין דין בלילה‪.‬‬ ‫ויל”ע מנין דהמלך הקדוש קשור לדין ולא למלכות וגם אם קשור לדין לכאורה‬ ‫לימי דין וראיה דהא כל עשרת ימי תשובה ודאי חוזר אף בלילה אף דאין דין‬ ‫המשך‪:‬‬ ‫בלילה ואולי אחר שמתחיל הדין כבר התקינו עד סיום הדין אף בזמן דאין דין‬ ‫בפועל וצ”ע ולפ”ז ליכא לקושיא דתרתי דסתרי דשעה”צ דאינו קשור דאף‬ ‫דהעיקר דלא הוי יומא אריכתא לקולא] ועיין בנין שלמה שם שדן בזה וכתב‬ ‫דהוא יו”ט עדיין אינו זמן הדין‪.‬‬ ‫דהוא ב’ בחודש ולא ככל ר”ח דב’ ימים הוא א’ אך יל”ע דהא שורשו ממה שהיה‬ ‫שמקדשין ע”פ הראיה ולא ידעו שמא זה א’ וצ”ע אך יל”ע אי יועיל בזה טענה‬ ‫ואפשר ליישב הח”א דלא הזכיר לדברי רבינו יונה כמש”כ האחרונים לחלק‬ ‫יומא אריכתא דהא אף הר”ח הוי ודאי ביום השני אלא דלא קידשו בלילה או‬ ‫המלך הקדוש מהזכרת יו”ט אך מטעם אחר [ויתייש”ב השעה”צ שהקשה תרתי‬ ‫לא פלוג וכהטעמים הנ”ל א”כ שייך אף בר”ה אם נימא דשייך טעמים אלו בר”ה‬ ‫דסתרי] למש”כ למעלה דרבינו יונה פליג על סברת ראמ”ה ורבינו יונה מחמיר‬ ‫וצ”ע‪.‬‬ ‫בהזכרת ר”ה משום חומרת היו”ט והמלך הקדוש אינו מדין היו”ט דינו לקולא‬ ‫ככל ר”ח דאין מקדשין בלילה ואולי הם מפרשים דכוונת הרבינו יונה לסברת‬ ‫וע”ע באגר”מ על המלך הקדוש דלא שייך כלל לדון ביום השני דמדין עשרת‬ ‫ראמ”ה וכן נראה שפי’ באהל משה דהביא דברי רבינו יונה וגם בשדי חמד חברם‬ ‫ימי תשובה חייב להזכיר ומעכב גם בלילה אך לכאורה יל”ח דכאן עשהו‬ ‫יחד‪.‬‬ ‫כספק ר”ה ואם כן לא יתחיל הדין כי אם ביום השני אמנם אין אנו מאריכים‬ ‫ולמעשה בשעה”צ נראה דנקט כרבינו יונה מסתפק ואין חוזר מספק בהתפלל‬ ‫העשרת ימי תשובה אחר יוה”כ עוד יום מספק אך היינו דיוהכ”פ לא החמירו ב’‬ ‫של חול לגמרי ונפק”מ יותר מעשית לענין הזכרה שבברכהמ”ז בלילה דליכא‬ ‫ימים לבני גלויות ובא”י כבר ידעו אבל תקנה חז”ל להתחשב בזה כספק וא”כ‬ ‫להיתר דאפשר לצום כמו ביום ומ”מ יהיה היתר מצד הרבינו יונה הנ”ל והאגרות‬ ‫התפלות הם בספק דהיו תחלת ר”ה וממילא הדין מתחיל בשני אך יש לדון‬ ‫משה הכריע דלא כהמ”ב וכן ראיתי דנקט רש”ז אוירבך במנח”ש ח”ב כג’ ושם דן‬ ‫דמספק ראשון ונהגו בו כראשון לעכב התפלות ולצד זה הוי יום שני כעשרת‬ ‫לחלק תפלה מברכהמ”ז אך דחה דלא משמע כן ברא”ש ברכות פ”ז סי’ כג’ דכתב‬ ‫ימי תשובה ויש לנהוג בו לחומרא ותמיד דבשני אם הראשון חג אין בו ככל‬ ‫דכ”ש בברכהמ”ז [ויתכן דאף המש”ב לא פסק כן למעשה אלא דלחות פסקו של‬ ‫דינים אין שייך לדון אך בזה לכאורה יש להחמיר ויל”ע‪.‬‬ ‫הח”א דאף אם תיישב דאינו תרתי דסתרי מחמת הרבינו יונה לא יתיישב אבל‬ ‫ומאחר שהמ”ב לא הסכים לחיי אדם לענין המלך הקדוש והזכרת יו”ט‬ ‫למעשה לא פסק כהר”י‪.‬‬ ‫החמירו השערי תשובה ואגר”מ ומנחת שלמה ואין הוכחה דהמ”ב‬ ‫ולענין יו”ט שני של ר”ה יש לדון גם לרבינו יונה לחזור דהוי ר”ה‬ ‫סמך להקל על צד זה ברבינו יונה לכאורה צריך לחזור אף‬ ‫יומא אריכתא ותלוי אם יום שני חשיב יומא אריכתא גם‬ ‫בראשון וכ”ש בשני‪.‬‬ ‫לקולא או רק לחומרא [ע”פ מג”א וגר”א ונראה‬ ‫‪6‬‬ ‫לקבלת הגליון בדוא"ל יש לשלוח בקשה לכתובת‪a740700@gmail.com :‬‬ ‫תורה‬‫הציו‬ ‫בשברים‬ ‫שער‬ ‫מלחמתה של‬ ‫הארכה‬ ‫תורה‬‫הציו‬ ‫שער‬ ‫מלחמתה של‬ ‫התקיעות‬ ‫בצורת‬ ‫הרב אביעד ברויאר‬ ‫הרב יהודה שלמה שטראוס‬ ‫התוס’ בראש השנה ל”ג‪ :‬לאחר שהביאו את שיטת רש”י שתרועה היא שלושה‬ ‫צורת השברים‬ ‫קולות בעלמא ולאחר שהביאו את תקנת רבי אבהו‪ ,‬כתבו “וצריך ליזהר‬ ‫ישנן מנהגים חלוקים בישראל בצורת עשיית השברים‪ .‬יש שנהגו לעשות ג’‬ ‫בשברים שלא יהיה מאריך על כל אחד בפני עצמו כג’ יבבות של שלושה‬ ‫קולות קצרים פשוטים‪( ,‬כן נהגו בהרבה ארצות מבני אשכנז וספרד)‪ ,‬ויש שנהגו‬ ‫קולות כלשהו דאם כן נעשה תקיעה ולא שברים ‪ ...‬ונראה שחייב אדם להאריך‬ ‫לעשות קול שבור (או‪-‬טו או טו‪-‬או‪-‬טו)‪( ,‬כן נהגו ברוסיה ובליטא‪ ,‬וכן הפרושים‬ ‫בתקיעה של קשר”ק יותר משל קש”ק ובשל קש”ק יותר משל קר”ק”‪ .‬הקשה‬ ‫בירושלים)‪ ,‬ויש שנהגו כיוצא בזה (טו‪-‬או)‪ ,‬ובארץ אשכנז (גרמניה) נהגו לעשות‬ ‫על דבריו המהרש”א ‪ -‬מדוע אסור להאריך בשבר אחד כג’ קולות והרי השברים‬ ‫קול אחד עולה ויורד‪ ,‬כעין התרועה למנהגם‪.‬‬ ‫עבדינן משום גנוחי וזה וודאי ארוך יותר מג’ כוחות כלשהו כמו שתוס’ עצמו‬ ‫והנה תוס’ (דף ל”ג ע”ב) כתבו שאין להאריך בשבר כשיעור תקיעה‪ ,‬דא”כ יצא‬ ‫מתורת שבר ונעשה תקיעה‪ .‬והרמב”ן בדרשה לר”ה כתב על דבריהם וז”ל‪,‬‬ ‫בהמשך הציטוט כותב שצריך להאריך בתקיעה של קש”ק יותר משל קר”ק?!‬ ‫“ובאמת שיפה עיין וטוב להזהר‪ ,‬אבל כפי הנראה מדקדוק הלשון אין ההפרש‬ ‫בהררי קדם (כרך א סימן כא) ביאר ביישוב הקושיא שיתכן שבתקנת רבי אבהו‬ ‫שבין השברים לתקיעה בין ארוך לקצר‪ ,‬אלא שזה קול פשוט סופו כתחילתו‬ ‫מונח חיוב מדרבנן של שמיעת שלושים קולות מעבר לספק מהי התרועה (דאם‬ ‫כאיש מרים קולו לשורר ולרנן‪ ,‬וזה קול שבור כעין המיליל‪ ,‬וכבר פירשו רבותינו‬ ‫משום ספק לא היה צורך בתקנה הואיל וזה ספק דאו’‪ ,‬ואף משמע כך מלשון‬ ‫דיגום הקול כשאמרו גנוחי וילולי וכו’”‪ .‬והריטב”א חולק על הרמב”ן‪ ,‬וכתב וז”ל‪,‬‬ ‫הרמב”ם יעויין שם)‪ .‬לאור זה הואיל ומדרבנן ישנם בעצם שני סוגי תרועות –‬ ‫“ואין לומר שאין הפרש בין תקיעה לשבר באריכות הקול אלא בשינויו‪ ,‬שזה‬ ‫שברים ותרועה‪ ,‬כל שבר אסור שיהיה ארוך יותר משיעור התרועה הקצר הואיל‬ ‫אינו‪ ,‬שהתקיעה קול פשוט בלא שבירה‪ ,‬וכן השבר בעצמו אינו נעשה לשברים‪,‬‬ ‫וכולם הם סוגי תרועה שאנו מחויבים בהם‪ ,‬לא רק מחמת ספק אלא בתורת‬ ‫שאם כן חזר יבבות‪ ,‬ועל כרחנו שבר ותקיעה קול פשוט ואין בהם שינוי בניגון‪,‬‬ ‫ואין שינוי בהם אלא באריכות הקול וכו’”‪ .‬והשו”ע וכל הפוסקים פסקו כתוס’‬ ‫חיוב מדרבנן‪ .‬על פי יסוד זה הוא מסביר את שיטת הרי”ף והגאונים שתוקעים‬ ‫והריטב”א‪ ,‬שאין להאריך בשבר‪ ,‬דא”כ נעשה תקיעה‪.‬‬ ‫תשר”ת למלכויות‪ ,‬תש”ת לזכרונות ותר”ת לשופרות – אף על פי שבאופן כזה‬ ‫והנה מנהג רוסיא וליטא עולה יפה כדברי הרמב”ן‪ ,‬אמנם קשה לומר שהוא‬ ‫הרי לא יוצאים ממה נפשך בשלושת הסדרים‪ ,‬אלא שהואיל ויש חיוב מדרבנן‬ ‫מיוסד רק על דבריו‪ ,‬ודלא כהתוס’‪ ,‬שהרי השו”ע וכל הפוסקים פסקו כתוס’‪,‬‬ ‫לתקוע את שלושת הסדרים האלה הרי שבכל אחת מהברכות מקיים תקיעות‬ ‫ובפרט שדברי הרמב”ן הללו לא נתפרסמו אלא בדורות האחרונים ממש‪ ,‬ולא‬ ‫של חיוב ויוצא בזה ידי תקיעה על סדר הברכות‪ ,‬וכדי לצאת גם ידי הספק דאו’‬ ‫היו לעיני כל האחרונים‪ .‬ובאמת מדברי הרמב”ן עצמו נראה שגם לפי שיטתו יש‬ ‫של מהי התרועה תוקעים שלושים קולות דמיושב‪.‬‬ ‫מקום לטענת התוס’‪ ,‬וא”כ שפיר י”ל שאין מנהגם סותר לדברי התוס’ והשו”ע‪.‬‬ ‫לאור דבריו אלה ניתן להסביר את שיטת הרמ”א (סימן תק”צ‪ ,‬א’)‪ .‬לאחר שהביא‬ ‫ובספר חוט שני ביאר בזה‪ ,‬די”ל שתוס’ סברו‪ ,‬שאף שהשבר הוא קול שבור‪,‬‬ ‫השו”ע את אזהרת התוס’ לגבי הארכה בשברים לשיטת רש”י כתב הרמ”א “ויש‬ ‫ואם יאריך בשבר פסול הוא לתקיעה‪ ,‬משום שאינו קול פשוט‪ ,‬מ”מ שם תקיעה‬ ‫אומרים דאין לחוש אם האריך בשברים קצת ובלבד שלא יאריך יותר מדאי”‬ ‫פסולה עליו ולא שם שבר‪ .‬ונראה דכוונתו היא‪ ,‬שהחילוק בין תקיעה לשבר הוא‬ ‫בין בצורת הקול ובין בארכו‪ ,‬דהתקיעה היא קול פשוט וארוך‪ ,‬והשבר הוא קול‬ ‫וביאר שם הגר”א את כוונתו‪“ :‬דהא בסדר דתש”ת עבדינן כמאן דאמר גנוחי‬ ‫שבור וקצר‪ ,‬ואם עושה קול ארוך שבור יצא מכלל שבר ונעשה תקיעה‪[ .‬ויסוד‬ ‫גנח‪ ,‬ולדידיה שיעור תקיעה כשלש גניחות כמו שכתוב בגמרא שם ואין לחוש‬ ‫הדבר דתקיעה היא קול ארוך בדוקא מבואר ברמב”ן‪ ,‬שהקשה על הרמב”ם‬ ‫לאריכות שברים כשלושה כוחות” – והיינו על פי היסוד של קושיית המהרש”א‪.‬‬ ‫שסובר דשיעור התקיעה הוא כחצי תרועה‪ ,‬דאין זה העברת קול כיון שהוא‬ ‫והנה בסימן תקצ”ב כתב הרמ”א על פי ר”ת שתוקעין למלכויות תשר”ת וכן‬ ‫קצר‪ ,‬וא”כ יש לומר שהשבר צריך להיות קול קצר מלבד צורתו שהוא קול‬ ‫לזכרונות ולשופרות (דלא כהמחבר)‪ .‬וניתן לומר שהרמ”א לשיטתו שלא תפס‬ ‫שבור]‪.‬‬ ‫שתקנת רבי אבהו יצרה חיוב מדרבנן לסוגי התרועות השונים אלא רק מחמת‬ ‫ואולי י”ל עוד‪ ,‬דתוס’ סברו שאף תקיעה שנשברה כשרה‪ ,‬ולכן אף אם השבר‬ ‫ספקא דאו’‪ ,‬וממילא כדי לצאת ידי הספק ולתקוע על סדר הברכות צריך‬ ‫הוא קול שבור אם יאריך בו יעשה לתקיעה‪[ .‬ושו”ר שיש דמטו כן בשם הגר”ח‬ ‫לתקוע את שני סוגי התרועות בכל אחת מהברכות (ולגבי‬ ‫זצ”ל (בס’ מהררי קדם)]‪.‬‬ ‫ההפסק יעויין בביאור הגר”א שר”ת לא חשש להפסק קול‬ ‫צורת התרועה‬ ‫אחר מעיקר הדין)‪.‬‬ ‫ברוב המקומות נהגו להריע בקול המופסק ע”י הכאת הלשון (טו‪-‬טו‪-‬טו)‪,‬‬ ‫ובאשכנז ובהרבה מקומות בגליל העליון באונגרין וכן בתימן נהגו בקול ארוך‬ ‫רועד (ע”י שינוי בהוצאת האויר מן הגרון)‪ ,‬וכיו”ב נהגו בבבל (עיראק) בקול‬ ‫מתרעש ע”י תנועת הלשון‪( ,‬ונשמע לו‪-‬לו‪-‬לו או רו‪-‬רו‪-‬רו)‪.‬‬ ‫המשך‪:‬‬ ‫וכבר הוזכרו חילופי המנהגים בזה בראשונים‪ .‬ברוקח (סי’ ר”ב) מבואר שעושין‬ ‫בה טו”ט‪ ,‬יעו”ש‪ .‬וכן מבואר בלקט יושר (עמ’ ‪ )122‬ש”נשמע הקול ת”א ת”א”‪.‬‬ ‫וכידוע נחלקו בזה המשנ”ב והחזו”א‪ ,‬שהמשנ”ב כתב כמו שכתבנו‪ ,‬והחזו”א‬ ‫וכן מבואר במגדל עוז שבמקומו בספרד היה קול שיש בו טוט‪ .‬וכתב המגדל‬ ‫חולק‪ ,‬ודחק וביאר בתרומת הדשן בענין אחר‪ ,‬שלפי מסקנת דבריו‪ ,‬בנשימה‬ ‫עוז (פ”ג משופר)‪ ,‬שכשבא לארץ ישראל שמע תרועתם בקבלת אבותם קול‬ ‫אחת אין להפסיק כלל‪ ,‬אלא יש להריע מתוך השבר‪ ,‬ובב’ נשימות יש להפסיק‬ ‫המתרעש ואין טוט בהם‪ .‬והביאו שכיו”ב כתב רבינו סעדיה גאון בסידורו‪,‬‬ ‫פחות מכדי נשימה‪[ .‬ונחלקו תלמידיו בדעתו‪ ,‬אם יש להריע מתוך השבר ממש‬ ‫שהתרועה היא “קול ארוך רועד”‪ .‬וכן כתב המור וקציעה‪ ,‬שיש בתרועה חילוק‬ ‫בכח אחד‪ ,‬או שצריך שלא יפסיק ביניהם אבל לא שיהיו בכח אחד]‪.‬‬ ‫בין האשכנזים והספרדים ואנשי פולוניא‪ ,‬שהללו [א”ה פי’ בני אשכנז] עושין‬ ‫והנה אין כאן מקום להאריך בביאור הסוגיא והנידון בזה‪ ,‬אמנם מה שכתב‬ ‫אותה כעין טרומיטין‪ ,‬והללו [פי’ בני ספרד ופולין] עושין אותה טוט טוט‪.‬‬ ‫המשנ”ב לאו מדיליה הוא‪ ,‬אלא כן מבואר מתוך דברי האחרונים‪ ,‬שכן מבואר‬ ‫ויל”ע אם מנהגים אלו חלוקים זה על זה‪ ,‬שזה יפסול תרועתו של זה וזה יפסול‬ ‫בב”ח‪ ,‬והובא במג”א (סק”ב)‪ ,‬ובמקור חיים (להחוות יאיר)‪ ,‬ובעטרת זקנים‪ ,‬וכן‬ ‫תרועתו של זה‪ ,‬או שכל האופנים כשרים‪ .‬והמור וקציעה כתב שכולן כשרים‪,‬‬ ‫מוכח בבאר הגולה‪ ,‬וכן מבואר בפמ”ג‪ ,‬ובשו”ע הגר”ז‪ ,‬ובמטה אפרים‪ ,‬והחזו”א‬ ‫שכתב אודות דברי רב האי גאון בענין השברים והתרועה‪ ,‬וז”ל‪ ,‬ואין להפליא‬ ‫יחידאה הוא בפירושו בתרוה”ד‪.‬‬ ‫מזה כ”כ‪ ,‬מאחר שאנו רואים שאפילו בזמננו הן עוד היום מנהגי הארצות‬ ‫אמנם מלבד דעת החזו”א בזה‪ ,‬שפירש כן בדברי התרומת הדשן‪ ,‬יש עוד מקום‬ ‫חלוקות בענין התרועה עצמה‪ ,‬כי יש בה שינוי גדול בין האשכנזים והספרדים‬ ‫ואנשי פולוניא‪ ,‬שהללו עושין אותה כעין טרומיטין והללו עושין אותה טוט‬ ‫להחמיר בזה‪ ,‬דהנה התרוה”ד למד כן מדברי רש”י‪ ,‬אבל באבני נזר (סי’ תמ”ג‬ ‫טוט‪ ,‬על כן נראין דברי רב האי גאון ששינוי המקומות גרם החילוף‪ ,‬וגם בעשיית‬ ‫ותמ”ד) כתב דמדברי הרמב”ן והר”ן מוכח דאין להפסיק כלל‪ ,‬עיי”ש‪[ .‬וכתב‬ ‫התרועה כל אחד עושה כמנהגו ויוצא בה‪ ,‬כי בכל אופן מהנ”ל היא התרועה וכו’‪,‬‬ ‫שלא היו דבריהם לפני התרוה”ד]‪ .‬וכן משמע בפשוטו מלשון הרמב”ן בדרשתו‪,‬‬ ‫עכ”ל‪[ .‬ועי’ שם שכתב שיותר טוב לעשותה טרומיטין‪ ,‬שכן כתוב והרעותם‪,‬‬ ‫שדימה את השברים והתרועה לדידן לשיטת רבי יהודה דתקיעה ותרועה‬ ‫וצ”ב]‪ .‬אמנם יתכן שדבריו הם רק לפי שיטת רב האי גאון‪ ,‬שכל הקולות כשרים‬ ‫ותקיעה אחת הן‪ ,‬ובדעת רבי יהודה כתב שהוא “קול אחד שתחילתו וסופו‬ ‫לתרועה של תורה‪ ,‬הן השברים והן התרועה‪ ,‬אבל להראשונים החולקים עליו‪,‬‬ ‫פשוט ואמצעיתו מרועע”‪[ ,‬וכן הוא גם לשון הריטב”א (תענית ט”ו ע”א)]‪ ,‬וכן‬ ‫אולי גם בצורת היבבה יש קפידא באופן מסוים‪ .‬והגרי”ש אלישיב זצ”ל הידר‬ ‫לשונו שם [בענין התשר”ת] דלרבי יהודה “אם הפסיק כלל פסולה”‪ ,‬ומשמע‬ ‫לשמוע אחר התפילה גם את התרועה כמנהג אשכנז ותימן‪ ,‬ונראה לכאו’‬ ‫שאינו מפסיק כלל‪.‬‬ ‫שחשש שהוא לעיכובא‪.‬‬ ‫ועוד‪ ,‬דהנה אע”פ שבב”י הביא את התרומת הדשן‪ ,‬הנה בשו”ע וכן בהגהות‬ ‫נשימה אחת‬ ‫הרמ”א לא הביאו דבריו‪[ ,‬ואף החיי אדם והקיצוש”ע לא הביאו דין זה]‪.‬‬ ‫בתרומת הדשן (סי’ קמ”ב) מבואר לפי פשוטו‪ ,‬שכשעושין שברים‬ ‫ובס’ שלחן גבוה כתב שהשו”ע לא פסק כהתרוה”ד‪ ,‬וכן צידד‬ ‫ותרועה בנשימה אחת יש להפסיק ביניהם הפסק מעט פחות‬ ‫הגרא”ז מלצר זצ”ל (נדפס בקובץ קול התורה נ”ה)‪ .‬ולפי זה‬ ‫מכדי נשימה‪ ,‬וכשעושין אותן בב’ נשימות יש להפסיק‬ ‫יש עוד מקום להחמיר בזה‪.‬‬ ‫כדי נשימה‪ .‬והביאוהו הב”י והאחרונים‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫לקביעת חברותא נא להתקשר [‪ 24‬שעות] לטל' ‪072-23456-13‬‬ ‫תורה‬ ‫מוסף‬ ‫הציו‬ ‫בתפילת‬ ‫שער‬ ‫מלחמתה של‬ ‫שינוי מקום‬ ‫הציו‬ ‫ושופרתורה‬ ‫של יובל‬ ‫שער‬ ‫מלחמתה של‬ ‫שופר של ר”ה‬ ‫הרב משה שפירא‬ ‫הרב עזרא צנגר‬ ‫הנה מצוי טובא בימים נוראים‪ ,‬שהמנין המרכזי הוא בביהמ”ד הגדול ושם‬ ‫איתא בגמ’ ר”ה (רפ”ג)‪ :‬גזרה שווה ”תרועה” ”תרועה” בין שופר של ראש השנה‬ ‫מקומו הקבוע בשבת ויו”ט‪ ,‬אלא ששם אין מתפללין ותקין‪ ,‬ובבית שני יש מנין‬ ‫לשופר של יובל‪ ,‬שכשם ששופר של יובל נתקיים על ידי תקיעת שופר‪ ,‬ה”ה‬ ‫יותר קטן של ותיקין‪ ,‬ויש המדקדקים שבפרט בר”ה מהדרין להתפלל כותיקין‪,‬‬ ‫שופר של ראש השנה נתקיים על ידי תקיעת שופר‪ .‬כמו”כ איתא בגמרא‪:‬‬ ‫ולאחמ”כ במוסף מצטרפים למנין הגדול‪[ ,‬ע”פ המשנ”ב בסי’ צ’ ס”ק כ”ח]‪.‬‬ ‫”ששוה יובל לראש השנה לתקיעות וברכות”‪ .‬עד כדי כך שבסלקא דעתיה‬ ‫ויש להסתפק במי שנוהג כן‪ ,‬ובשעת ההפסקה הולך לביתו ועושה קידוש [וכן‬ ‫של הגמרא נוסח הברכות צריך להיות שווה‪ ,‬והקשתה הגמרא‪” :‬היום תחילת‬ ‫שומר על הילדים וכד’]‪ ,‬האם עדיף שישמע לכה”פ ל’ קולות דמיושב במנין‬ ‫מעשיך” – בראש השנה איתא‪ ,‬ביובל ליתא‪ .‬הגמרא ג”כ ס”ל ששווה יובל לראש‬ ‫הראשון‪ ,‬ולאחמ”כ ילך לביתו או לא‪[ ,‬ובהליכות שלמה הובא שהגרש”ז נהג כן‪,‬‬ ‫השנה לעניין תקיעות‪ ,‬ששניהם צריכים תרועה בין שתי תקיעות‪ .‬וכן הביא‬ ‫לשמוע תקיעות דמיושב ולאחמ”כ לאכול פחות מכביצה ועוד‪ ,‬ולאחמ”כ לילך‬ ‫הרמב”ם בהלכות שופר ששופר של ראש השנה נלמד מיובל‪ ,‬וכמו”כ להיפך‬ ‫למנין מאוחר ולשמוע התקיעות ולהתפלל מוסף]‪.‬‬ ‫כתב בהלכות שמיטה ויובל שתוקעים בשופר של יובל כמו שתוקעים בשופר‬ ‫והיינו שבפשטות עיקר ההקפדה לא להפסיק בדיבור קודם תקיעות דמעומד‪,‬‬ ‫של ראש השנה‪( .‬ולכאורה הרמב”ם בא לרמז בזה מילתא ולא לאפוקי מקור‬ ‫הוא משום שרוצים שהברכה תחול גם עליהם‪ ,‬ושלא יהיה הפסק‪ ,‬אמנם כאן‬ ‫בעלמא‪ ,‬דהיינו שבדרך כלל הרמב”ם אינו מביא שום מקור לדבריו אלא אם כן‬ ‫שבלא”ה ישמע לאחמ”כ הברכה כשיבוא למוסף א”כ אין חסרון בזה שמפסיק‪,‬‬ ‫יש בזה נפק”מ למצווה הנלמדת מן המקור)‪.‬‬ ‫[ואדרבה אולי יש בזה מעלה של זריזין מקדימין‪ ,‬וכן שעי”ז עושה הקידוש‬ ‫עכ”ז‪ ,‬הרמב”ם נקט שמצות תקיעת שופר בראש השנה מתקיימת על‬ ‫אחר שיצא עכ”פ עיקר החיוב דאורייתא]‪ ,‬או דלמא שלא שפיר למעבד הכי‪,‬‬ ‫ידי שמיעת קול שופר (מ”ע קל”ז‪ ,‬הלכות שופר א‪:‬א)‪ ,‬וכן פסק לנוסח הברכה‬ ‫וכדלהלן‪.‬‬ ‫(דלא כשיטת רבנו תם דס”ל שמברכין ”לתקוע”)‪ .‬ועוד נקט שיצא ידי חובה‬ ‫יש שדנו שכיון שכבר יצא יד”ח התקיעות דמיושב א”כ כשמגיע למוסף אף‬ ‫בשופר הגזול‪ ,‬היות שאין המצווה נתקיימת על ידי אחיזת השופר אלא על ידי‬ ‫ששומע הברכות מ”מ הרי אי”ז סמוך לקיום המצווה‪ ,‬שהרי לגביו אין משמעות‬ ‫השמיעה‪ ,‬והקול אינו נגזל‪.‬‬ ‫לתקיעות דמיושב ששומע פעם נוספת אלא רק לתקיעות דמעומד שעל סדר‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬בספר המצוות (מ”ע ק”ע) וכן בהלכות שמיטה ויובל (פרק י’) כתב‬ ‫חזרת הש”ץ‪ ,‬וא”כ סמוך לברכה אין לו תקיעות כלל‪ ,‬והוי כברכה שעשו לאחריה‬ ‫שיש מצווה לתקוע‪ ‬בשופר של יובל‪ ,‬שהמצווה נתקיימת על ידי תקיעה ממש‪.‬‬ ‫הפסק גדול עד המצווה שא”א שתחול על זה הברכה‪.‬‬ ‫ומכאן יוצאות נפקות מינה רבות‪ ,‬כגון האם יצא ידי חובה בשופר הגזול ביובל‪,‬‬ ‫אלא שיש לדון שכיון שנהגו בפועל לשמוע ק’ תקיעות‪[ ,‬עיין בהג”ה בסי’‬ ‫או האם יצא ידי חובה בתקיעת שופר של החזן‪ ,‬היות שהיא מצווה שבגופו‪.‬‬ ‫תקצ”ו (ס”א)‪ ,‬ובמשנ”ב שם (ס”ק ב’)]‪ ,‬א”כ אף שהסדר הרגיל הוא שקודם עושין‬ ‫כמו”כ יש שחקרו אם יש עניין להדר במצווה של יובל מכיוון שהמצווה‬ ‫התקיעות דמיושב‪ ,‬ולאחמ”כ התקיעות דמעומד‪ ,‬ולאחמ”כ מוסיפין ל’ קולות‪,‬‬ ‫נתקיימת בגוף השופר‪ ,‬לעומת ראש השנה שהמצווה אינה נתקיימת לגמרי על‬ ‫ולאחמ”כ משלימין לק’‪ ,‬מ”מ כאן שלא עשה ממש כסדר הזה עדיין מה”ת‬ ‫ידי מעשה התקיעה עצמו‪ .‬וכמובן שיש נפקא מינה גם לעניין הברכה‪.‬‬ ‫להגדיר שהל’ תקיעות דמיושב ששומע כעת הם תקיעות שאינם שייכים אליו‪,‬‬ ‫והא לעולם ניתן להגדיר שהם עוד ל’ תקיעות מסדר הק’ תקיעות‪ ,‬אלא שהוא‬ ‫לאור הנ”ל יש לחקור‪ :‬מדוע תקיעות אלו כה דומות זו לזו (בדעת הרמב”ם‬ ‫סידר שמתחילה שומע ב’ פעמים תקיעות דמיושב ולאחמ”כ תקיעות דמעומד‪,‬‬ ‫לכה”פ) ושווים הם בלימודם‪ ,‬ואעפ”כ הן מתקיימות באופנים שונים – האחת‬ ‫ושפיר שאי”ז נכון שיש לו הפסק בין הברכות לתקיעות דמעומד‪ ,‬אלא שמיד‬ ‫על ידי מצוות תקיעה והאידך על ידי מצוות שמיעה?‬ ‫בפעם השנייה ששומע הברכות יש לו עוד ל’ קולות מן הק’ קולות‪ ,‬ולאחמ”כ‬ ‫כדי לבאר צריך להעמיק ולהרחיב בחילוק שבין שני שופרות אלו‪ .‬יעויין בספר‬ ‫בחזרת הש”ץ יוצא יד”ח בל’ תקיעות דמיושב‪.‬‬ ‫החינוך שביאר שמטרת מצוות תקיעת שופר ביובל היא כדי ”לקרוא דרור‬ ‫אך יל”ע אם שייך לומר כן‪ ,‬שהרי סו”ס התקיעות שאחר הס’ תקיעות הם רק‬ ‫בארץ”‪ ,‬וכדי להזכיר ששנת היובל באה והגיע הזמן לשחרר את העבדים‪ .‬אין‬ ‫מנהג וודאי שאין על זה ברכה‪ ,‬וא”כ יל”ע אם שייך לדון שעכ”פ ע”י זה ל”ה‬ ‫זו תקיעה של תפילה או של תשובה‪ ,‬אלא הכרזה והזכרה בעלמא שהגיע יובל‪,‬‬ ‫הפסק‪ ,‬או שאי”ז יכול להועיל ועדיין הוי הפסק‪[ ,‬ואם נכונים הדברים הדרא‬ ‫וממילא כל העבדים העבריים משתחררים וחוזרים לאחוזתם‪.‬‬ ‫האי טענה שא”א לעשות כן כי יש הפסק בין הברכות ששומע בפעם השנייה‬ ‫אולם מהות תקיעת שופר של ר”ה שונה טפי מתקיעת שופר של יובל‪ .‬כבר‬ ‫לתקיעות דמעומד]‪.‬‬ ‫האריכו רבים שתקיעת שופר של ראש השנה אינה תקיעה גרידא‪ ,‬אלא‬ ‫ועוד שאולי מטעם אחר אין לעשות כן‪ ,‬דהנה כשנאמר הדין לא לדבר אחרי‬ ‫התעוררות לתשובה‪ ,‬כמש”כ הרמב”ם בהלכות תשובה‪” :‬אף על פי שגזירת‬ ‫הברכה‪ ,‬אי’ (בתקצ”ב סעי’ ג’) שאין להשיח בין תקיעות דמיושב לתקיעות‬ ‫הכתוב היא‪ ,‬רמז יש בו‪ :‬עורו ישנים משינתכם”‪ .‬וכך כתב הריטב”א שהמצווה‬ ‫דמעומד‪ ,‬ומ”מ אם השיח אי”צ לחזור ולברך‪ ,‬וכתב במשנ”ב (בס”ק י”ג) ולא‬ ‫מתקיימת על ידי שמיעה מכיוון שהיא נועדה להתעוררות תשובה‪ .‬ועוד אמרו‬ ‫דמי לסח בין תפילין לתפילין דהתם שתי מצות הן משא”כ הכא דכולה חדא‬ ‫בגמרא שאין לתקוע בקרן של פר משום ”אין סניגור נעשה קטיגור”‪ ,‬וכן אמרו‬ ‫מצוה היא‪ ,‬עכ”ל‪ ,‬וא”כ י”ל שעצם זה שחדא מצווה היא‪ ,‬זה גופא הוי חסרון‬ ‫שהשופר בא לעורר זכרון עקידת יצחק‪ .‬על פי מקורות אלו משמע שיש עניין‬ ‫לחלק המצווה לשניים‪ ,‬והיינו שהוא ענין בעצם שלכתחילה אסור לחלק מצווה‬ ‫של ריצוי טמון בתקיעת שופר‪ ,‬שבעיקר בא לעורר את כלל ישראל מתרדמתם‬ ‫א’ לשניים‪[ ,‬ואף שבעצם ההלכה שם זה לקולא שא”א לברך בנפרד‪ ,‬וכן ענין‬ ‫המצווה א’ אי”ז אוסר הדיבור‪ ,‬וכל האיסור הוא רק משום הפסד הברכה‪ ,‬עדיין‬ ‫ולכאורה‪ ,‬על פי הנ”ל עדיין לא תירצנו את הקושיא שהתחלנו בה – אדרבה‪ ,‬הם‬ ‫לנידו”ד יש לומר שהוא חומרא‪ ,‬ורק דיבור בעלמא אי”ז הפסק גמור בעצם‬ ‫שונים ביותר‪ ,‬ואם כן כיצד למדה הגמרא הא מהאי‪ .‬ויש ליישב‪ ,‬שאע”פ ששתי‬ ‫המצווה‪ ,‬אך כשבא לעסוק בעסק אחר לגמרי‪ ,‬בזה כן יש חסרון לחלק המצווה‬ ‫מצוות אלו מתקיימות על ידי שופר אך במעשים שונים‪ ,‬מכל מקום יש נקודת‬ ‫לשניים]‪ ,‬ולפ”ז יש כאן טעם בעצם שעל כן לכאו’ אין נכון לעשות כן‪ ,‬אלא‬ ‫מבט משותפת ביניהן‪ .‬המהות של יובל היא ציווי שכל השדות והעבדים יחזרו‬ ‫ישמע כל התקיעות במנין השני‪.‬‬ ‫לבעליהם המקוריים‪ ,‬ויש כאן עניין של גאולה ושחרור מן השעבוד אל המעמד‬ ‫וראיתי שמציינים בזה לדברי השעה”צ (תקצ”ג ס”ק י”ד) לענין להפסיק באמצע‬ ‫הראשון‪ .‬יובל מסמל את בחינת החירות‪ ,‬וחירות זו מתפרסמת על ידי תקיעת‬ ‫תקיעות דמיושב או באמצע תקיעות דמעומד גופיהו שכתב בזה וז”ל כן מוכח‬ ‫שופר וקריאת דרור‪.‬‬ ‫מהט”ז שכתב דכל מצווה שהוא עוסק בה ואינו רשאי להיפרד משם עד שיקיים‬ ‫כמו כן מצינו עניין של גאולה גם בתשובה‪ .‬איתא ברמב”ם (הלכות תשובה ז‪:‬ג)‬ ‫כולה‪ ,‬איסור יש בהפסקתו‪ ,‬עכ”ל עי”ש‪ ,‬ולכאו’ משמע בזה שאף בדידן יש לדון‬ ‫שישראל נגאלין בזכות התשובה‪ ,‬והסביר הגרב”ז (קובץ מוריה‪ ,‬אלול תש”ל)‬ ‫להאי חסרון ואין לחלק המצווה לשניים‪.‬‬ ‫שלא זו בלבד שכלל ישראל נגאלו בבחינת כלל בזכות התשובה‪ ,‬אלא שהתשובה‬ ‫ואף יש נפק”מ בין ב’ הטעמים‪ ,‬בגוונא שיודע שבמוסף יהיה אדם שיהיה דינו‬ ‫עצמה היא גאולה – שכל אחד יכול לשחרר את עצמו ממידות רעות וממעשים‬ ‫לברך קודם תקיעות דמעומד‪[ ,‬והיינו מי שאין לו אלא תקיעות דמעומד‪ ,‬ולא‬ ‫רעים‪ ,‬ועל ידי גאולה ושחרור פנימי זה הוא נעשה בעל תשובה‪ .‬דהיינו‪ ,‬התשובה‬ ‫שמע הברכות בתקיעות דמיושב שמברך לעצמו קודם תקיעות דמעומד ובזה‬ ‫פועלת כגאולה פנימית‪ .‬ומשום כך‪ ,‬קול הגאולה הזה אינו מוכרז על ידי תקיעה‬ ‫יוצא יד”ח]‪ ,‬שאם כהטעם הראשון שוב לא יהיה בזה חסרון שהרי אין לו הפסק‬ ‫פיזית בלבד‪ ,‬אלא צריך שמיעה יתירה והתבוננות‪ .‬לעומת שחרור עבדים שהוא‬ ‫בין הברכות ששומע בפעם השניה לתקיעות דמעומד‪ ,‬ואם כהטעם השני א”כ‬ ‫שחרור פיזי המתקיים על ידי מעשה תקיעה פיזי‪ ,‬השחרור של תשובה שהוא‬ ‫עדיין יהיה חסרון‪ ,‬דסו”ס בכל גווני לכתחילה אין מחלקין מצווה א’ לב’ חלקים‪.‬‬ ‫שחרור פנימי אינו מוכרז בתקיעה בעלמא אלא צריך לשמוע ולהבין את תוכן‬ ‫ומטעם נוסף יש לדון שאם במנין השני הוי יותר ברוב עם‪ ,‬א”כ אף מצוות‬ ‫קול השופר‪ ,‬כמש”כ הרמב”ם והריטב”א הנזכרים לעיל‪.‬‬ ‫התקיעה יש לדון שיש ענין לקיימה בשלימותה ברוב עם‪[ ,‬אלא שא”כ זה‬ ‫על פי זה יובן דאע”פ שאופן קיומם שונה זה מזה‪ ,‬מ”מ כיון ששניהם הם קולות‬ ‫מסתעף לנידון האם על מצוות כתקיעת שופר שייך ענין ברוב עם‪ ,‬וכן לנידון‬ ‫של גאולה ושחרור – כל תחום משתחרר באופן המיוחד לו‪ :‬השעבוד הפיזי‬ ‫הכללי מה קודם‪ ,‬ברוב עם או זריזין מקדימין]‪.‬‬ ‫נגאל על ידי תקיעה פיזית‪ ,‬לעומת השעבוד הרוחני שניגאל על ידי שמיעה‬ ‫ובעיקר הנידון יש שאמרו ששפיר למעבד הכי‪ ,‬ע”פ דברי החזו”א (באו”ח קל”ז‬ ‫והתבוננות פנימית‪ .‬ואעפ”כ שווים הם בכך שתקיעתם מתקיימת על ידי שופר‬ ‫ד’) עי”ש‪ ,‬ועוד הראוני שהרחיב בזה הג”ר נפתלי קופשיץ שליט”א (בברכת משה‬ ‫– סמל הגאולה‪.‬‬ ‫סי’ י”ט)‪ ,‬ובתחילת הדברים הביא שאולי פליגו בזה הגרעק”א (בספר פסקים‬ ‫וראש השנה אכן הוא יום של גאולה‪ ,‬וכפי שמרומז במילה ”תשרי”‬ ‫ותקנות רעק”א עמ’ ע’‪ ,‬הובאו דבריו בס’ מקראי קודש ר”ה)‪ ,‬שס”ל‬ ‫מלשון שחרור (”שרי”)‪ ,‬וכמו שאיתא בגמרא ראש השנה שיוסף‬ ‫למעבד הכי‪ ,‬והחת”ס (בשו”ת יו”ד סי’ ז’) שמשמע בדבריו‬ ‫שס”ל שלא שפיר למעבד הכי‪ ,‬עי”ש‪.‬‬ ‫יצא מבית האסורים בראש השנה‪ ,‬וכן תנא דבי רבי אליעזר‬ ‫אמר שבראש השנה נגאלו ישראל ממצרים‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫תורה‬‫הציו‬ ‫תשובה‬ ‫שער‬ ‫ימישל‬ ‫מלחמתה‬ ‫עשרת‬ ‫הציו‬ ‫יו”טתורה‬ ‫שחל בשבת‬ ‫שער‬ ‫ליל של‬ ‫מלחמתה‬ ‫טעות בקידוש‬ ‫הרב יוסף קאופמן‬ ‫הרב אהרן חיים הופנר‬ ‫א‪.‬איתא בספר דניאל א‪,‬יב‪-‬יג‪’ :‬נס נא את עבדיך ימים עשרה ויתנו לנו מן‬ ‫א‪ .‬בשו”ת יד אליהו (רגולר‪ ,‬ח”א סי’ י”ח אות ג’) כתב‪” :‬יו”ט שחל להיות בשבת‪,‬‬ ‫הזרועים ונאכלה ומים ונשתה‪ ,‬ויראו לפניך מראינו ומראה הילדים האוכלים‬ ‫וטעה ולא הזכיר בקידוש של יו”ט‪ ,‬ואח”כ כשקידש פעם ב’ לא הזכיר של שבת‪,‬‬ ‫את פת בג המלך וכאשר תראה עשה עם עבדיך’ יעו”ש דדניאל ביקש מהמלצר‬ ‫מה דינו”‪ .‬עכ”ל‪ ,‬ולא כתב שום הכרעה בדין זה‪.‬‬ ‫שלא יאכלו מאכלות אסורות אלא זרועים (קטניות) במשך עשרה ימים ויוכל‬ ‫והגה”צ רבי שריה דבילצקי זצ”ל הכריע בזה‪( ,‬קיצור הלכות מועדים‪ ,‬דיני‬ ‫להשוותם מול שאר ילדי אומות העולם שלא נחלשו‪ .‬וצ”ב מדוע ביקש דוקא‬ ‫עשרה ימים ולא פחות ולא יותר‪ ,‬והמלבי”ם הביא מהאברבאנל ’בשם הרופאים‬ ‫ר”ה‪ ,‬סדר הקידוש סעיף ג’) שצריך לחזור ולקדש פעם שלישית להזכיר את‬ ‫שהמזונות הרעים יוכר היזקם בהזנת האדם עד עשרה ימים‪ ,‬שאז יורגש היזקם‬ ‫השבת ואת היו”ט בברכה אחת‪ .‬וביאר שם שיש ללמוד דין זה מדברי המטה‬ ‫בקלסתר פנים’‪ ,‬יעו”ש‪ ,‬וכ”כ האבן עזרא‪.‬‬ ‫אפרים (סי’ תקפ”ב סע’ כ”א) לענין הזכרות שבת ויו”ט בתפילה‪” :‬כשחל ר”ה‬ ‫או יוהכ”פ בשבת וטעה בתפילת ערבית ולא הזכיר של שבת‪ ,‬אינו יוצא במה‬ ‫אולם מצינו פרוש מחודש בזה ברס”ג ד”ה נס וז”ל באותן הימים שבין ר”ה‬ ‫ליוה”כ‪ ,‬והם כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו שלא יגרום להם החטא‬ ‫שמכוון לשמוע מש”ץ ברכה מעין שבע‪ ,‬כיון שאין מזכיר בה של ר”ה ויוהכ”פ‪,‬‬ ‫עשרה נסיונות שניסו אבותינו להקב”ה במדבר ע”כ‪ ,‬מבואר דהוו עשי”ת וק”ל‬ ‫וצריך לחזור ולהתפלל כתקנה‪ ,‬ואפילו עבר וכיון לצאת בברכת מעין שבע‬ ‫מה ההכרח לפרש כן ולא מצאתי איזה ילפותא בחז”ל בענין זה וצ”ע‪,‬ותו צ”ב‬ ‫אינו מועיל‪ ,‬ואפי’ אם חזר והתפלל שבע שלמות של שבת ולא הזכיר של ר”ה‬ ‫בין השייכות של עשי”ת לעשרת הנסיונות ולהקבלה ביניהם והדברים נשגבים‬ ‫ויוהכ”פ בתפילה השניה‪ ,‬אין מצטרפין ב’ תפילות‪ ,‬שאין מועיל התפילה לחצאין‪,‬‬ ‫וצ”ב‪.‬‬ ‫וצריך לחזור עוד הפעם להתפלל של ר”ה או יוהכ”פ ולהזכיר של שבת כראוי”‪.‬‬ ‫וא”ל ע”פ מש”כ בשו”ע [או”ח תרג] שנזהרים שלא לאכול פת עכו”ם והוקשה‬ ‫עכ”ל‪ .‬וי”ל דה”ה בקידוש‪ .‬עכ”ד‪.‬‬ ‫לרס”ג דמעיקרא דדינא היה מותר לדניאל לאכול המאכ”א מפני אימת המלכות‬ ‫ב‪ .‬ויש להעיר בזה‪ ,‬דמבואר בדבריו שנקט לדינא כפסק המטה אפרים‪ ,‬ולא‬ ‫וספק פיקו”נ‪ ,‬ומדוע בכ”ז ביקש לאכול כשר‪ ,‬ע”כ צ”ל דהוו עשי”ת דמחמירים‬ ‫כהאחרונים דס”ל בכה”ג שטעה בתפילה השניה ושכח ההזכרה האחרת שאינו‬ ‫טפי ועשה כל טצדקי שלא להיכשל באיסור‪.‬‬ ‫צריך לחזור על תפילתו פעם שלישית‪( .‬עי’ מה שהבאתי הדעות בזה בעומקא‬ ‫ב‪ .‬ועוד נלע”ד להוסיף בדרך דרוש דהנה בגמ’ ר”ה י‪ :‬כ’ ששרה רחל וחנה נפקדו‬ ‫דפרשה גל’ תשל”ב עמ’ ‪ ,13‬וכן בגל’ תש”ל עמ’ ‪ ,5‬ואכ”מ לכפול הדברים)‪.‬‬ ‫בר”ה ויוסף שוחרר מבית האסורים‪ ,‬וכשנתבונן נמצא ששרה זכתה בזכות‬ ‫ג‪ .‬אמנם בעיקר הדברים יש לדון‪ ,‬דלכאורה יש מקום לחלק בין קידוש לתפילה‪,‬‬ ‫אברהם כמש”כ (וירא כא‪,‬א) שביקש רחמים על אבימלך אלא ש’זמן הפירעון’‬ ‫דדווקא בתפילה שתיקנו להזכיר בה מעין המאורע בכל תפילות היום‪ ,‬בזה ס”ל‬ ‫נגזר בר”ה‪,‬וכן רחל נפקדה בזכות ’ויזכור אלקים וכו’ שויתרה ללאה אלא שזמן‬ ‫הפירעון נגזר בר”ה‪ ,‬וחנה בזכות ברכתו של עלי כמש”כ בברכות לא‪ ,:‬נמצא הצד‬ ‫להמטה אפרים שאם שכח הזכרת השבת וחזר והתפלל תפילה של שבת ושכח‬ ‫השווה בכולם שר”ה הוא זמן מסוגל לקבלת השכר והתגמול אפ’ שמעל הטבע‬ ‫להזכיר בה היו”ט חייב לחזור ולהתפלל עוד תפילה להזכיר גם היו”ט‪ ,‬כי גם‬ ‫אך מצינו דוקא היכא שקדמו לו זכויות מיוחדות‪ ,‬ואילו כאן בדניאל הוקשה‬ ‫בתפילה השניה חייב להזכיר מעין המאורע‪ ,‬והזכרה זו מעכבת‪ ,‬משא”כ בקידוש‬ ‫לרס”ג כיצד זכה לנס ולהתקיים שלא כדרך הטבע הלא מעיקרא דדינא יעבור‬ ‫שלא מצינו חובה להזכיר מעין המאורע‪ ,‬אלא שמזכיר את קדושת היום‪ ,‬שזה‬ ‫ואל ייהרג (ולא מצינו בקרא זכויות מיוחדות)‪ ,‬וע”כ פ’ שמיירי בעשי”ת‪ ,‬שבימים‬ ‫עיקר מצות הקידוש‪ ,‬וכשחל יו”ט בשבת מזכיר גם את היו”ט וגם את השבת‬ ‫הללו בשל הקירבה המיוחדת ’וכו’ קראוהו בהיותו קרוב’ נפתח בשמים ’חלון‬ ‫כדי לקיים שתי המצוות‪ ,‬קידוש היום דשבת וקידוש היום דיו”ט‪ ,‬ואין זה דין‬ ‫הזדמנויות’ שמי שמוסר נפשו על התורה והמצוות מתוך אמונה שלימה ובטחון‬ ‫של הזכרה גרידא‪ ,‬אלא גוף מצות הקידוש‪ ,‬בזה מסתבר יותר שמה שמקדש את‬ ‫גמור בהקב”ה יזכה למידה כנגד מידה באותו עניין‪ ,‬ולכן הצליח דניאל למשוך‬ ‫השבת והיו”ט בברכה אחת אין זה אלא לכתחילה‪ ,‬שאין צורך לברך לכל אחד‬ ‫על עצמו הנהגה שמעל הטבע‪.‬‬ ‫ברכה בפני עצמה‪ ,‬אבל בדיעבד אם קידש קידוש של שבת בפ”ע וקידוש דיו”ט‬ ‫ואם כנים הדברים יש ליישב באופן נוסף השאלה המפורסמת מדוע בעשי”ת‬ ‫בפ”ע‪ ,‬שפיר יצא י”ח ב’ הקידושים‪.‬‬ ‫[או”ח תרג] מחמירים טפי‪,‬וכי שקר נעשה בנפשנו שלא לאכול פת פלתר‬ ‫ויש לדמות דין זה למי שאכל מיני מזונות וגם פירות ממין שבעה‪ ,‬שדינו לכלול‬ ‫וכו’‪,‬ולדברינו אתי שפיר דמי שיחמיר ע”ע לאו מן השפה ולחוץ אלא באמת‬ ‫ברכת על המחיה ועל הפירות בברכה אחת כדאיתא בשו”ע סי’ ר”ח סע’ י”ב‪,‬‬ ‫ובתמים ע”מ שימשיך עם החומרא ובדגש של מסירות נפש יוכל לזכות לשנות‬ ‫וטעה ובירך ברכה מעין שלוש על המחיה לחוד ועל הפירות לחוד‪ ,‬דפשוט‬ ‫הטבעים בזה‪.‬‬ ‫שיצא י”ח שתי הברכות‪ ,‬כיון שהן ב’ חיובים‪ ,‬וה”ה לענייננו‪.‬‬ ‫ולפ”ז נראה לבאר את המשך דבריו‪ ,‬דעשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו‬ ‫ועמד בהם מבטאות את שלימות האמונה של אברהם ואת גודל קירבתו‬ ‫ד‪ .‬וכעין סברא זו כתבתי בעומקא דפרשה (גל’ תשל”ב שם) לענין תפילת מוסף‬ ‫להקב”ה ודלא כעשרה נסיונות של אבותינו שמבטאות את חסרון האמונה ואת‬ ‫ביו”ט שחל בשבת או בר”ח שחל בשבת‪ ,‬די”ל שחיוב תפילת מוסף שבת וחיוב‬ ‫הריחוק‪.‬‬ ‫תפילת מוסף יו”ט ור”ח הם ב’ חיובים שונים‪ ,‬ואין חיוב מדינא להזכיר את כל‬ ‫ג‪ .‬ותו ע’ תענית ח‪ :‬בימי ר’ זירא גזור שמדא וכו’ קיבלו ע”ע להתענות כאשר‬ ‫מוספי היום בכל תפילה של אחד ממוספי היום‪ ,‬ולכן מסתבר שאפי’ לפי דברי‬ ‫הגזירה תתבטל ולמדו זאת מדניאל שקיבל קבלה אמיתית להתענות וחשיב‬ ‫המטה אפרים אם התפלל מוסף שבת בפ”ע בלא הזכרת יו”ט ור”ח בתפילה זו‪,‬‬ ‫ליה כבר שהתענה ’דכתיב ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר‬ ‫ואח”כ התפלל תפילת מוסף יו”ט ולא הזכיר בה את השבת כלל‪ ,‬יצא י”ח ואינו‬ ‫נתת את לבך וכו’ נשמעו דבריך’ ועולה בקנה אחד עם הנ”ל‪ ,‬שמדניאל יש‬ ‫חייב לחזור ולהתפלל מוסף שבת ויו”ט בתפילה אחת דווקא‪ ,‬וסגי בכך שהזכיר‬ ‫ללמוד כוחן של קבלות ומס”נ במצוות‪.‬‬ ‫כל אחד ממוספי היום באיזו תפילת מוסף שתהיה‪.‬‬ ‫וע’ בירושלמי ראש השנה כא‪ .‬חידוש עצום ומרעיש ’דברי חכמים קידוש בי”ד‬ ‫ואף שבסוף הדברים (שם) כתבתי שמסתבר שמלבד החיוב להזכיר בתפילת‬ ‫ותקיעת שופר והשמט כספים משמיטין’‪ ,‬כלומר הנך תלתא מעכבים היובל‬ ‫המוסף את מוסף היום‪ ,‬לא גרעא תפילת מוסף משאר תפילות היום שתיקנו‬ ‫(קרבן העדה פ’ שדעת חכמים ששילוח עבדים ושמיטת כספים לעיכובא ליובל)‪,‬‬ ‫להזכיר בתפילה מעין מאורע‪ ,‬ולכן ביו”ט שחל בשבת‪ ,‬אף שמדין חיוב הזכרת‬ ‫והגמ’ מקשה ’השמט כספים לא בסוף הן משמיטין’ דהלא שמיטת כספים חלה‬ ‫מוסף היום יכול להזכיר כל מוסף בתפילה אחרת‪ ,‬וכמשנ”ת בס”ד שכן מסתבר‪,‬‬ ‫בסוף השנה וכיצד היובל מתלי תלי בזה‪ ,‬ות’ הירוש’ דילפינן מדניאל ’ר’ זעירא‬ ‫אעפ”כ חייב להזכיר בכל תפילה גם את השבת וגם את היו”ט מדין הזכרת מעין‬ ‫שמע לה מן הדא ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את‬ ‫המאורע‪ ,‬ולדעת המטה אפרים הזכרת שניהם בתפילה אחת הויא לעיכובא‪ ,‬מ”מ‬ ‫לבך להבין ולהתענות לפני אלוקיך נשמעו דבריך כבר נשמעו דבריך’‪,‬ופ’ קרבן‬ ‫לענין קידוש לא מסתבר לומר שהזכרת היום שבה היא גם כדי להזכיר מעין‬ ‫העדה ’שמשעה שקיבל ע”ע להתענות חשיב שהתענה ה”נ אם קיבלו בתחילת‬ ‫המאורע בקידוש כדמצינו שתיקנו כן בתפילה‪ ,‬ונפ”מ בקידוש יו”ט שחל בשבת‬ ‫השנה לשמט בסופה כאילו שקיימו מיד וחל היובל עכשו’ עיי”ש‪ ,‬מבואר דכשם‬ ‫שקיבל ע”ע התענית חשיב שכבר השתא קיים ה”ה שקיבלו ע”ע לשמט הכספים‬ ‫שהזכרת שניהם בקידוש אחד תעכב‪ ,‬דמהיכי תיתי לחדש כן‪ ,‬אחר שלא מצינו‬ ‫חשיב שכבר קיימו וממילא כבר חל היובל עכשו‪ ,‬חזינן שאין הקבלה במצוות‬ ‫דין כזה בקידוש כלל אלא בתפילה‪ .‬ואדרבה יש להוכיח מהא דאין מזכירים את‬ ‫רק ביחס לזכויות של ’בין אדם למקום’ ולדיני שמים אלא נפק”מ לדינא שקובע‬ ‫המועד בקידוש של שבת חוה”מ או ר”ח‪ ,‬שלא נאמר דין הזכרת מעין המאורע‬ ‫את חלות היובל כלפי אחרים והדברים מחודשים ונפלאים‪.‬‬ ‫בקידוש כלל‪ ,‬ולכן אם קידש קידוש השבת לחוד וקידוש יו”ט לחוד‪ ,‬יצא‪.‬‬ ‫ועי’ בח”ח [דבר בעתו שער התחזקות פ”י] שביאר באופן מופלא הנס אצל‬ ‫ה‪ .‬ובאמת שספקו של היד אליהו צ”ב‪ ,‬דלכאו’ פשיטא שאם קידש קידוש של‬ ‫דניאל וז”ל ואף ששם היה בודאי עזר מאת השם ע”ז‪ ,‬שהם אפ’ פת לא אכלו רק‬ ‫שבת בברכה בפ”ע וקידוש יו”ט בברכה לעצמה יצא י”ח ב’ המצוות בדיעבד‪,‬‬ ‫זרעונים‪ ,‬מ”מ לא היה הדבר נס גמור [שלא היו סומכים על הנס בענין אכילת פת‬ ‫וכמשנ”ת בס”ד‪ ,‬ומהיכי תיתי לדון שיצטרך לחזור ולקדש‪ .‬וצ”ע‪ .‬ועי’ מה שביאר‬ ‫עכו”ם‪ ,‬שהיה מותר להם מן הדין]‪ ,‬כי שמחת נפשם היה כ”כ גדול מזה‪,‬עד שהיו‬ ‫בזה הג”ר איתמר גרבוז שליט”א‪( .‬בקובץ מוריה גל’ תכ”ד‪-‬תכ”ו ניסן תשע”ח‬ ‫מתהנים בזה יותר ממאכלי מלכים’‪ ,‬עיי”ש שכאשר לב האדם שמח אזי‬ ‫עמ’ רמ”ו)‪.‬‬ ‫גם מראהו יהיה יפה‪ ,‬משמע מדבריו שהוקשה לו כיצד סמכו‬ ‫על הנס‪,‬ולכן הכריח שמצד חיות האדם ניתן להתקיים‬ ‫לע”נ מרת בילא הופנר ע”ה בת ר’ יצחק ז”ל‬ ‫ע”י זרעונים ובצרוף שמחת הנפש וזה טבעי עיי”ש‪.‬‬ ‫נלב”ע ט”ו באלול תשפ”ו‬ ‫‪9‬‬ ‫מלך‬ ‫הציופני‬ ‫תורה‬ ‫של‬ ‫שער‬ ‫מלחמתה‬ ‫באור‬ ‫כולנו יחד‬ ‫הציותורה‬ ‫טובות בר”ה‬ ‫של‬ ‫סימנא טבאשער‬ ‫מלחמתה‬ ‫והנהגות‬ ‫הרב שלמה ברגר‬ ‫הרב אברהם לוי ‪ -‬ר”כ’עוד יוסף חי’‬ ‫עם ישראל מסיים את תפלת שחרית בראש השנה‪ ,‬קריאת התורה וההפטרה‬ ‫מנהג עשיית סימנא טבא בראש השנה מקורו בגמ’ הוריות יב‪ .‬וכריתות ה‪,:‬‬ ‫ומתכוננים לתקיעות‪ ,‬אך לפני כן יש דבר חשוב ‪,‬אומרים פרק תהלים מסוים‬ ‫דאמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא‪ ,‬לעולם יהיה רגיל אינשי‪ ,‬למיכל‬ ‫שבעה פעמים‪ .‬מעניין‪ .‬הפרק שכל כלל ישראל אומר אותו הוא פרק מ”ז‬ ‫בריש שתא קרא ורוביא‪ ,‬כרתי‪ ,‬סילקא‪ ,‬ותמרי‪ .‬ובהוריות יב‪ .‬הגירסא למיחזי‪,‬‬ ‫בתהלים ”למנצח לבני קרח מזמור”‪ .‬והשאלה נשאלת על שום מה זכו שכלל‬ ‫[וכ”ה בשטמ”ק כריתות נ”א למיחזי]‪ .‬וי”ל דשתי הגירסאות אמת‪ ,‬דסימן שניתן‬ ‫ישראל יזכירם דווקא בעת שעומדים לפני המעמד המרטיט של תקיעת שופר‪.‬‬ ‫לאוכלו‪ ,‬יאכלו ויאמר היה”ר שמובא במחזורים‪ ,‬וסימן שלא ניתן לאוכלו מחמת‬ ‫בתחילת פרשת ניצבים נאמר ”אתם ניצבים היום כולכם” ‪.‬ושואל המדרש‬ ‫חשש בכשרותו‪ ,‬יניחו על שולחנו ויסתכל עליו‪ ,‬ויאמר היה”ר‪.‬‬ ‫(מובא ברשי”)‪ :‬למה נסמכה דווקא הפרשה לפרשת הקללות ?שקראנו בפרשת‬ ‫וכתב המהרש”א בהוריות לבאר את דברי אביי השתא דאמרת סימנא מלתא‬ ‫כי תבוא‪ .‬ומסביר המדרש‪ :‬כששמעו בני ישראל את כל הקללות אזל הצבע‬ ‫היא וכו’‪ .‬דרצונו לומר דכיון דמה שיטיל האדם עצמו לסימן טוב מלתא היא‪,‬‬ ‫מפניהם והם החווירו‪ .‬ייאוש אחז אותם‪ ,‬והם שאלו את עצמם איך ייתכן שנוכל‬ ‫ואין בו משום ניחוש‪[ .‬ועי”ש דאם נוקט בסימן לרעה הוי איסור משום ניחוש]‪.‬‬ ‫לעמוד בכל הגזירות הללו?!! כשראה זאת משה הרגיע אותם ואמר להם אל‬ ‫וכך מבואר במאירי (שם) שכל דבר שעושים אותו לסימן טוב‪ ,‬אין בו משום‬ ‫תדאגו‪ ,‬הנה ראו ‪ -‬אתם ניצבים פה היום כולכם‪ ,‬ולא קרה לכם עד עתה שום‬ ‫ניחוש‪ ,‬וכמו שמוזכר בגמ׳ שם שהיו מושחין המלכים בתחילת מלכותם סמוך‬ ‫דבר נורא‪.‬‬ ‫למעיין מים‪ ,‬והוא לסימן טוב שתמשך מלכותו‪ .‬וז”ל המאירי‪ ,‬הרבה דברים‬ ‫הרב ניימן זצוק”ל בספרו ”דרכי מוסר” כותב שיכולת ההתמודדות של עם‬ ‫הותרו לפעמים שהם דומים לנחש ולא מדרך נחש חלילה אלא דרך סימן‬ ‫ישראל הוא רק כש”אתם ניצבים” כולכם! כאיש אחד בלב אחד‪ .‬והנה ידוע מה‬ ‫לעורר בו לבבו להנהגה טובה והוא שאמרו ליתן על שלחנו בליל ראש השנה‬ ‫שדרשו אתם ניצבים היום‪ .‬היום – זה ראש השנה‪ .‬בבחינת היום הרת עולם‪.‬‬ ‫קרכס”ת קרא‪ ,‬רוביא‪ ,‬כרתי‪ ,‬סילקא‪ ,‬תמרי‪ ,‬שהם ענינם מהם שגדלים מהר‬ ‫ובראש השנה הדרך להינצל ולהיכתב לחיים היא על ידי אהבת חינם והוספת‬ ‫ומהם שגדלתם עולה הרבה‪ ,‬וכדי שלא ליכשל בהם לעשות דרך נחש תקנו‬ ‫עוד ועוד אוהבים‪.‬‬ ‫לומר עליהם דברים המעוררים לתשובה‪ ,‬והוא שאומרים בקרא יקראו זכיותינו‪,‬‬ ‫כשהיה את מחלוקת קרח ועדתו נגד משה רבנו‪ ,‬שכילתה בסוף רבים מישראל‪,‬‬ ‫וברוביא ירבו צדקותינו‪ ,‬ובכרתי יכרתו שונאינו‪ ,‬ר”ל שונאי הנפש והם העוונות‪,‬‬ ‫משה רבנו ניסה ללכת לאהל של קרח לנסות לדבר על ליבו על לב משפחתו‬ ‫ובסלקא יסתלקו עוונינו‪ ,‬ובתמרי יתמו חטאינו‪ ,‬וכיוצא באלו ורוביא פרשוה‬ ‫ומקורביו‪ ,‬אולי אולי יפסיקו עם המחלוקת והחילול שמים הנורא‪.‬‬ ‫גדולי הרבנים תלתן ואנו מפרשים בו קטנית הנקרא פיישו”ל‪ ,‬וידוע שכל זה‬ ‫אינו אלא הערה שאין הדבר תלוי באמירה לבד רק בתשובה ומעשים טובים‪.‬‬ ‫ומביא המדרש ‪ .‬בני קרח‪ ,‬כאשר ראו מרחוק את משה רבנו מגיע לאהל של‬ ‫עכ”ל רבינו המאירי‪.‬‬ ‫אביהם‪ ,‬הסתפקו מה לעשות האם לכבד את אביהם ולא לעמוד לקראת משה‬ ‫רבנו‪ ,‬אך זה יהיה פגיעה בכבוד התורה‪ .‬מצד שני לעמוד לכבוד משה רבנו אך זה‬ ‫ובאמירת יה”ר על הקרא‪ ,‬שתקרע רוע גזר דיננו‪ ,‬יכוין בשם הקדוש קר”ע שט”ן‪.‬‬ ‫פגיעה בכיבוד אב ‪ .‬החליטו אחרי כמה שניות שהם עושים תשובה במובן מסוים‬ ‫וברוביא (תלתן כנ”ל במאירי‪ ,‬וי”א שהוא גרגרי החילבה‪ ,‬וי”א שעועית‪ ,‬או כעין‬ ‫והם עומדים לכבוד משה רבנו‪ .‬לכבוד התורה‪ ,‬גם במחיר פגיעה באבא‪-‬קרח‪.‬‬ ‫שעועית קטנה)‪ ,‬ויאמר יה”ר וכו׳ שירבו שירבו זכויותינו ותלבבנו‪ ,‬והיינו שירבו‬ ‫צדקותינו‪ ,‬ובכרתי (לוף) יאמר שיכרתו אויבנו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו‪,‬‬ ‫על כן נאמר ובני קרח לא מתו ומבאר רש”י בפרשת פנחס מקום נתבצר להם‬ ‫והיינו אויבי ושונאי הנפש (כנ”ל במאירי) שהם המשטינים והמקטרגים שנבראו‬ ‫בגהנום למעלה וכו’‪ .‬בגלל שברגע אחרון עשו תשובה‪ .‬ויתרה מכך הם סייעו‬ ‫מחמת עוונותינו‪ ,‬ובסילקא (תרד‪ ,‬ויש נוהגים בסלק אדום) אומרים יה”ר וכו׳‬ ‫לאהבת חינם בתוך כלל ישראל להוריד את חרון האף מלמעלה על המחלוקת‪.‬‬ ‫שיסתלקו אויבנו וכל מבקשי רעתינו‪ ,‬ויכוין שיסתלקו כל כוחות הדין המשטינים‬ ‫לא סתם אנו מזכירים את בני קרח‪ ,‬ודווקא‪ ,‬דווקא לפני התקיעות בראש השנה‪.‬‬ ‫עלינו למעלה‪ .‬ובתמר‪ ,‬יאמר יה”ר שיתמו אויבנו ושונאינו וכל מבקשי רעתינו‪,‬‬ ‫שכידוע אחד מטעמי מצות שופר הוא לעורר את לבנו לחזור בתשובה שלימה‪.‬‬ ‫ובאומרו שונאינו ואויבינו יכוין על אויבנו ושונאינו התחתונים מאוה”ע‪ ,‬וח”ו‬ ‫וכדכתיב ”היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו”‪.‬‬ ‫לכוןן על שום אדם מישראל‪ ,‬משום שיכולים הדברים ח”ו להתהפך ולקטרג‬ ‫אם כן אומרים לנו חז”ל יתכן ואחד יאמר עבר עלי אלול ולא עשיתי כלום ‪,‬לא‬ ‫עליו‪.‬‬ ‫התחזקתי ורח”ל נשארתי בבוץ מה שווה לי עכשיו לפני תקיעת שופר‪ ,‬אומרים‬ ‫וחכמי הדורות במשך השנים‪ ,‬הוסיפו עוד דברים שהם לסימן טוב כגון רימון‪,‬‬ ‫לו תראה תסתכל כיצד בני קרח עשו תשובה ברגעים האחרונים והרוויחו ‪ .‬אל‬ ‫שאומרים עליו שנהיה מלאים מצוות כרימון‪ ,‬או שירבו זכויותינו כרימון‪ .‬וכן‬ ‫תאמר לא אספיק או שזה מדי מאוחר‪ .‬בקריאת פרק למנצח לבני קרח מזמור‪,‬‬ ‫ראש כבש‪ ,‬ואומרים עליו שנהיה לראש ולא לזנב ותזכור לנו עקידתו של‬ ‫תהרהר בתשובה ותזכה לשנה טובה ומתוקה על ידי ריבוי אהבת חינם‪.‬‬ ‫יצחק אאע”ה‪ ,‬ואם אין לו ראש כבש יוכל להביא ראש עגל או עוף או ראש‬ ‫ולא בכדי דורשי רשומות אמרו שאלול ראשי תיבות איש לרעהו ומתנות‬ ‫של דג‪ ,‬ויאמר יה”ר וכו׳ שנהיה לראש ולא לזנב‪ .‬וכן תפוח מתוק מבושל בדבש‬ ‫לאביונים דהעניין הוא להתחזק כולנו יחד כאיש אחד בלב אחד‪.‬‬ ‫או בסוכר‪ ,‬או שמטבילו בדבש או בסוכר‪ ,‬ואומרים עליו שתתחדש עלינו שנה‬ ‫וכמו שמבארים על מה שנאמר בהגדה של פסח אילו קרבנו לפני הר סיני ולא‬ ‫טובה ומתוקה‪ .‬וכן מנהג טוב להביא אתרוג מבושל בסוכר או בדבש או טבול‬ ‫נתן לנו את התורה דיינו ושואלים מה דיינו מה מספיק לעמוד לפני הר‬ ‫בהם‪[ .‬ואם הוא טרי‪ ,‬למנהג הספרדים מברך שהחיינו]‪ ,‬ואומרים עליו‪ ,‬יה”ר‬ ‫סיני אם אין תורה? אלא שהעניין של כאיש אחד בלב אחד שעמדו‬ ‫שנהיה מהודרים בקיום המצוות‪ ,‬ונזכה לדור בעולם הזה משנה לשנה לעשות‬ ‫תחת הר סיני הוא דיינו הוא מספיק אפילו בלא תורה‪ .‬אם‬ ‫רצונך בלבב שלם‪[ .‬וכ”ז מובא בספר שופר בציון פ”ג יעו”ש]‪.‬‬ ‫כן כמה חשוב להתחזק כולנו באהבת ישראל‪.‬‬ ‫ומי שחסר לו איזה מין‪ ,‬יכול לומר היה”ר בלבד משום שהוא בקשת רחמים‪,‬‬ ‫כמבואר בכה”ח תקפ”ג אות ו‪-‬ז‪ ,‬וכמו”כ יש שנהגו לא לאכול דברים חמוצים‬ ‫וחריפים‪ ,‬וכן לא לאכול אגוזים כיון שאגוז בגימטריא חטא‪ ,‬ועוד שהם מרבים‬ ‫כיחה וניעה ומבטלים את תפילתו‪ ,‬וכן אין לאכול ענבים שחורים‪ ,‬וכ”ז ע”פ‬ ‫הסוד שהקפידא הוא דוקא על ענבים שלא יהיו שחורים‪ ,‬אבל שאר מאכלים‬ ‫המשך‪:‬‬ ‫בצבע שחור אין בזה שום קפידא‪ ,‬וכן מי שאוהב מאכלים חריפים יכוין שיהיה‬ ‫סימן טוב לאדם‪ ,‬אלא לא יקפיד אפילו בלבו‪ ,‬וכן שלא יישן בשני ימי ר”ה‬ ‫חריף בלימוד התורה כש”כ בס’ הליכות מועד (עמ’ קכ)‪ ,‬וכן יש נוהגים לאכול‬ ‫(ע”פ הירושלמי)‪ ,‬שהו”ד ברמ”א סוף סימן תקפ”ג וכתב ע”ז דמנהג נכון הוא‪,‬‬ ‫דגים בר”ה ואומרים יה”ר שנפרה ונרבה ברוחניות וגשמיות כדגים שפרים‬ ‫ואם הוא עייף ומוכרח לישון‪ ,‬יכול לישון אחר חצות היום‪ ,‬כפי שכתב הבא”ח‬ ‫ורבים מאוד‪ ,‬אולם יש שלא נוהגים לאכול דגים כלל ועיקר‪ ,‬משום שלא ידאג כל‬ ‫שם ע”פ דברי האר”י ז”ל‪ .‬וסגולה נפלאה בהכנסת אורחים שמעלותיה רבות‪,‬‬ ‫השנה‪ ,‬משום שבמקרא הכתיב של מילת דג הוא דאג (נחמיה יג‪,‬טז)‪ .‬ויש נוהגים‬ ‫ואפשר לקיימה גם בנתינה לצדקה‪.‬‬ ‫לאכול ריאה בר”ה והטעם שמאירה את העיניים ואומרים יה”ר שיראה ה’‬ ‫בעונינו וריבה ריבנו ומהר לגאלנו למען שמך‪ ,‬ויה”ר וכו’ שתאיר עינינו במאור‬ ‫סגולה לפרנסה ‪ -‬יכוין היטב באמירתו “פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון”‬ ‫תורתך‪ .‬ויש נוהגים לאכול גזר בר”ה ואומרים יה”ר שיגזור השי”ת עלינו גזירות‬ ‫כשאומרו בתפילות‪ ,‬בכל ימות השנה ובפרט בימי ר”ה‪ ,‬שהוא מסוגל ביותר‬ ‫טובות‪( .‬טעמי המנהגים)‪ .‬והרמ”א בסי’ תקפ”ג כ’ שמנהג טוב לאכול בשר שמן‬ ‫שיהיו מזונותיו מצויים בריווח ובשפע גדול כל ימות השנה‪ ,‬כן כשאומר למנהג‬ ‫ומיני מתיקה לסימנא טבא‪ ,‬והלבוש שם הוסיף שנוהגין לאכול בשר שמן וכל‬ ‫הספרדים מזמור כ”ד‪ ,‬לדוד מזמור‪ ,‬לה׳ הארץ ומלואה‪ ,‬יאמר בכוונה ובמיתון‪,‬‬ ‫מיני מתיקה‪ ,‬כדי לאכול מעדנים ולשתות ממתקים לסימנא מילתא לכל השנה‪.‬‬ ‫וכתבו בשם האר”י ז”ל‪ ,‬שהוא סגולה שלא יחסר מזונותיו כל השנה‪.‬‬ ‫והמנהג הוא לעשות הסימנים בליל א’ וב’ דר”ה‪ ,‬ויש נוהגים גם לפני סעודת‬ ‫וכמו”כ יש ענין גדול לברך את בניו ובנות ובנותיו אחר הקידוש‪ ,‬כיון שהוא עת‬ ‫הבוקר ויש נוהגים גם לעשותו בשבת תשובה‪ .‬ויש לברך על הפירות אחר‬ ‫רצון גדול‪ .‬וכמו”כ לומר לפני הקידוש‪ ,‬את כל סדר הפסוקים להצלחה שנדפסו‬ ‫שבירך המוציא וטעם מהפת‪ ,‬ואח”כ יקדים ברכת פרי העץ לפני הבקשה‪ ,‬ואם‬ ‫במחזורים‪ ,‬וכן לאחר גמר התפילה לברך את כל המתפללים בברכת שנה טובה‬ ‫זה פרי חדש‪ ,‬שצריך לברך עליו שהחיינו‪ ,‬יברך עליו שהחיינו אחר ברכת הפרי‪,‬‬ ‫ומבורכת אפילו הקטן יברך הגדול‪ ,‬דעי”ז שמתפלל על חבירו והוא צריך לאותו‬ ‫ואח”כ יאמר הבקשה‪ ,‬ובכל פירות האדמה שנאכלים בתוך הסעודה‪ ,‬אומר רק‬ ‫הדבר‪ ,‬הוא נענה תחילה‪ ,‬ובזה שמברך הקטן את הגדול‪ ,‬גם הוא עצמו מתברך‪.‬‬ ‫הבקשה‪ ,‬וברכת האדמה נפטרת בברכת המוציא שמברך על הפת מדין עיקר‬ ‫[שופר בציון]‪.‬‬ ‫וטפל‪.‬‬ ‫ויה”ר שיעלו כל הסימנים שנעשה בר”ה לסימנא טבא לפני השי”ת‬ ‫ואמירת תהילים בר”ה הוא ענין גדול מאוד‪ ,‬לגמור פעמיים ספר‬ ‫וכן נזכה לקיום כל הסגולות הטובות לעבודתו יתברך‪ ,‬ונזכה‬ ‫תהלים כמנין כפר‪ ,‬כפי המבואר בבא”ח‪ .‬וישתדל מאוד‬ ‫כולנו לכתיבה וחתימה טובה‪ ,‬ותחל שנה וברכותיה‪.‬‬ ‫בכל עוז‪ ,‬לא לבוא לידי כעס בר”ה שאינו‬ ‫‪10‬‬ ‫הציותורה‬ ‫שער‬ ‫מלחמתה של‬ ‫הציותורה‬ ‫שער‬ ‫מלחמתה של‬ ‫תקיעות במקדש ובזה”ז‬ ‫שופר בר”ה שחל בשבת‬ ‫תנן בר”ה רפ”ד (כט‪ ):‬יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו‬ ‫בגמ’ (ר”ה כט‪ ):‬נחלקו במקור הדין שאין תוקעים בר”ה שחל בשבת‪ ,‬לרבי לוי‬ ‫תוקעין אבל לא במדינה‪ .‬ופירש”י ‪ -‬לא בירושלים ולא בגבולין‪ .‬אך שי’ הרמב”ם‬ ‫ילפי’ מקרא ”זכרון תרועה” [שנאמר בפר’ אמור‪ ,‬בשונה ממ”ש בפר’ פנחס ”יום‬ ‫(שופר פ”ב ה”ח) שבזמן המקדש והיה בי”ד הגדול בירושלים היו הכל תוקעין‬ ‫תרועה”]‪ .‬ופירש”י שם דזכרון משמעו שרק יאמרו מקראות של תרועה‪ .‬והיינו‬ ‫בירושלים בשבת וכן כל עיר שהיתה בתוך תחום ירושלים‪ .‬והראב”ד שם השיג‬ ‫דמדאורייתא אין תוקעים‪ .‬ודעת רבא דמדאורייתא תוקעים אלא שרבנן גזרו‬ ‫וכ’ שתקעו רק במקדש‪.‬‬ ‫שמא יטלנו בידו ויעבירנו ברה”ר‪ .‬בירוש’ ר”ה (פ”ד ה”א) ובויק”ר (כט‪,‬י) איתא‬ ‫שם במשנה‪ ,‬משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין בכל‬ ‫כרבי לוי‪ .‬ודעת התניא רבתי (ר”ה סי’ עז) והשבלי הלקט (סי’ רצד) דמ”ש רבא‬ ‫מקום שיש בו בית דין‪ .‬ופי’ הטורי אבן דהוא כיון דלא רצו לבטל מצות שופר‬ ‫הוא ביאור בכוונת הכתובים הנ”ל‪ ,‬דכתיב יום תרועה וכתיב זכרון תרועה‪ ,‬כיון‬ ‫לגמרי הניחו רווחא קצת ותלו לה בב”ד מפני שאימת ב”ד עליהן וליכא למיגזר‬ ‫דיש גזירה שמא יעבירנו‪ ,‬והיא גזירה דאורייתא‪.‬‬ ‫כ”כ שמא יעבירנו‪.‬‬ ‫וכן משמע במדרש שכל טוב (פר’ וירא כב) והא דאמר ר’ יצחק כל שנה שלא‬ ‫וכתב הטור (סי’ תקפח) שהרי”ף היה תוקע בבית דינו בר”ה שחל בשבת‪ ,‬וסמך‬ ‫תקעו בה בתחלה מריעין לה בסופה‪ ,‬לא אמר כשחל ר”ה בשבת‪ ,‬דהא גזירת‬ ‫לו על הא דתנן משחרב ב”ה התקין ריב”ז שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו ב”ד‬ ‫הכתוב שלא יתקעו‪ ,‬שנא’ זכרון תרועה‪.‬‬ ‫ולפניהם‪ ,‬ופירש דהיינו כל בי”ד ואפילו של שלושה‪ ,‬ולא נהגו כן שכל המפרשים‬ ‫בשו”ת רש”י (סי’ קיח) נשאל למה לא סדרו מתקני המועדות שלא יארע ר”ה‬ ‫פי’ בית דין של כ”ג שהן סנהדרי קטנה‪.‬‬ ‫בשבת‪ ,‬כשם שאמרו לא אד”ו ראש מפני יום ערבה שלא יחול בשבת‪ .‬ותי’‬ ‫ועי’ ב”י שמקורו ברא”ש (ר”ה פ”ד סי’ א) שכן היה נוהג הרי”ף וטעמו מפני שפי’‬ ‫דשאני שופר ולולב דיש להן תשלומין למחר‪ .‬ועוד שאם המולד בחמישי‬ ‫בי”ד לאו דוקא סנהדרין אלא בית דין מופלג וגדול בדורו‪ .‬ולא נהגו תלמידיו‬ ‫יצטרכו לדחותו עד יום שני‪ .‬וכ”ה באורחות חיים (הל’ לולב) ובכל בו (סי’ עב)‪.‬‬ ‫אחריו לעשות כן‪ .‬והר”ן כתב שטעם הרי”ף ממ”ש שתקנת ריב”ז ביבנה היא‬ ‫וכעי”ז בראבי”ה הל’ לולב סי’ תרצט‪[ .‬ומובא ג”כ בלבוש סי’ תקפח שביים שלא‬ ‫גם בכל מקום שיש בו בית דין‪ ,‬ולכן בבי”ד של שלשה נמי תוקעין‪ ,‬ועל זה היה‬ ‫דחו ערבה במקום שבת‪ ,‬דהואיל וערבה אינו אלא מנהג נביאים החזיקו דבריהם‬ ‫סומך הרי”ף לעשות מעשה בדבר שהיו תוקעין בבית דינו בראש השנה שחל‬ ‫כדי שלא תשכח‪ ,‬משא”כ בתקיעה שהיא דאורייתא ולא תשכח מפי זרענו]‪.‬‬ ‫להיות בשבת‪ .‬אכן סיים שם הב”י דמשמע דאף שא”צ בי”ד של כ”ג או סמוך‪,‬‬ ‫מ”מ צריך בית דין קבוע‪ .‬ועי’ חיבור התשובה למאירי (משיב נפש מאמר ב’ פ”ד)‬ ‫הטעם שא”צ לתקוע בשבת‬ ‫שהאריך בזה‪.‬‬ ‫כתב הרוקח (סימן רא) לפי שהשטן הוא יצר הרע בג’ עניני’ מחטיא ומקטרג‬ ‫וממית‪ ...‬לכך תוקעין שלש של שלש שלש ואז זוכר זכות ג’ אבות‪ ...‬רק באבותיך‬ ‫גזירה שמא יעבירנו‬ ‫חשק ה’ ומלתם את ערלת לבבכם שתסירו יצר הרע מקרבכם שכתוב בכל מכל‬ ‫כתב הרמב”ם (פ”ב‪ ,‬ה”ו) יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת אין תוקעין‬ ‫כל‪ ,‬אבל בשבת אין תוקעין משום גזירה דרבה‪ ,‬ועוד כי השבת אות וישראל‬ ‫בשופר בכל מקום‪ ,‬אע”פ שהתקיעה משום שבות ומן הדין היה שתוקעין יבא‬ ‫נשמרים בו‪.‬‬ ‫עשה של תורה וידחה שבות של דבריהם‪ ,‬ולמה אין תוקעין גזירה שמא יטלנו‬ ‫ובשו”ת תורה לשמה (סי’ תלו) נשאל הבא”ח כשחל ר”ה בשבת במה נתקן‬ ‫בידו ויוליכנו למי שיתקע לו ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים‪ ,‬או מוציאו‬ ‫ונעשה כל דברים הנעשים ע”י תקיעת שופר למעלה [וכן בענין נטילת לולב‬ ‫מרשות לרשות ויבא לידי איסור סקילה‪ .‬ועי’ לח”מ דשבות דתקיעה קל שהרי‬ ‫שהוא המשכת החסדים]‪ .‬והשיב שהטעם דשמא יעבירנו ד”א ברה”ר אמרוהו‬ ‫התורה התירה לגבי יו”ט דאל”כ לא משכח תקיעת שופר‪ ,‬וא”כ ראוי היה ג”כ‬ ‫חז”ל כטעם פשטי ונגלה לגזרתם לפני המון ישראל כדי שתתקבל‪ ,‬אך אין זה‬ ‫להתירו בשבת‪ .‬ועוד דשאני התם שאין ראוי שידחה מפני שהוא דבר שאפשר‬ ‫עיקר טעמם אלא העיקר הוא מפני שחז”ל ידעו ברוח קדשם שהתיקון הנעשה‬ ‫לעשותו מבערב שיכול להכין השופר מאתמול אבל הכא דא”א לעשות התקיעה‬ ‫ע”י מצות אלו‪ ,‬כשחל יום זה בשבת הוא נעשה מאיליו מכח קדושת השבת‪ ,‬לכן‬ ‫מאתמול דהיום היא נעשית עכ”פ‪.‬‬ ‫בעבור כבוד שבת תקנו שלא לתקוע ביום זה‪( ,‬ועיש”ע בטעם שתוקעין במקדש‬ ‫והק’ האחרונים מ”ט אסור להעביר השופר ברה”ר כדי לתקע בו‪ ,‬והרי עשה‬ ‫ובמקום בי”ד)‪ .‬וע”ע לק’ מהמש”ח שההמנעות מלתקוע היא כעקידה ומועילה‬ ‫דתקיעת שופר דוחה ל”ת דשבת‪ .‬ותי’ שבשבת יש גם עשה‪ ,‬ואין עשה דוחה‬ ‫כתקיעות‪.‬‬ ‫ל”ת ועשה‪( ,‬ועי’ לח”מ שופר פ”ב ה”ו)‪ .‬ותי’ החת”ס (חולין פד‪ ):‬דאינו בעידנא‪.‬‬ ‫דנו האחרונים דבזמננו שלא מצוי רה”ר שיש בה ס’ רבוא והאיסור אטו רה”ר‬ ‫קיום זכרון תרועה‬ ‫דאורייתא‪ ,‬א”כ לכאו’ הוי גזירה לגזירה‪ ,‬עי’ בזה בביאה”ל סי’ שמה‪ .‬ובשו”ת‬ ‫בדעת רבי לוי שהוא דין תורה מדכתיב ’זכרון תרועה’‪ ,‬פירש רש”י זכרון תרועה‬ ‫יהודה יעלה (פז) חידש דדין ס’ רבוא הוא רק לגבי הוצאה אבל מעביר ד”א‬ ‫‪ -‬ולא תרועה ממש‪ ,‬אלא מקראות של תרועה יאמרו‪ .‬ולפי”ז לכאו’ הוא דין‬ ‫ברה”ר הוא גם כשאין בה שישים ריבוא עי”ש‪ ,‬וביאר בזה דנקטו בגזירה דוקא‬ ‫דאורייתא לומר בר”ה שחל בשבת פסוקי שופרות‪[ .‬ואף למפר’ בדברי רש”י‬ ‫שמא יעבירנו ולא שמא יוציא‪.‬‬ ‫עה”ת (דלק’) שזכרון תרועה הוא רק אסמכתא לפסוקי זכרונות‪ ,‬מ”מ בשבת‬ ‫המנחת אלעזר (ח”ד עח) הביא להק’ למה עקרו חכמים תקיעת שופר והרי‬ ‫לדעת רבי לוי זו צורת קיום המצוה מדאורייתא]‪.‬‬ ‫אפשר לתקוע בשופר של ע”ז (שיוצאים בדיעבד) ואין בו איסור אם יעבירנו‬ ‫והמהר”ם חביב בס’ יום תרועה הק’ שאינו דין מיוחד לר”ה שחל בשבת‪ ,‬דהרי‬ ‫כיון שהוא איסוה”נ [עי’ שבת עה‪ ,]:‬ותי’ דלא יתכן בשכל אנושי שיתקנו חכמים‬ ‫בגמ’ ר”ה לב דרשינן מקרא שצריך לומר פסוקי מלכויות זכרונות ושופרות‪,‬‬ ‫לכתחילה לתקוע בשופר של ע”ז דאין קטיגור נעשה סניגור‪.‬‬ ‫כלומר דיש ב’ חיובים מן התורה בכל ר”ה הא’ דיתקעו בשופר ועוד דיאמרו‬ ‫עי’ בהגהות החשק שלמה ר”ה כט‪ :‬דאם היה חל יום ב’ של ר”ה בשבת אפשר‬ ‫פסוקי מז”ו‪ ,‬ומשמע שם בסוגיא דאמירת פסוקים הללו הוי מן התורה‪ .‬ויישב‬ ‫שלא היו תוקעין אפי’ במקום בי”ד‪[ .‬ועי”ש שדייק דאפשר שלא היו תוקעין כלל‬ ‫דאיה”נ שלרבי לוי עיקר הלימוד מזכרון תרועה הוא לגבי ר”ה שחל בשבת‪,‬‬ ‫ביום השני אפי’ בחול]‪.‬‬ ‫אמנם חכמים ראו לתקן דאף כשחל בחול יאמרו הפסוקים מלבד התקיעה‪.‬‬ ‫דעת הגרעק”א (דו”ח מער’ ח) דמי שתקע בר”ה שחל בשבת‪ ,‬אע”פ שעבר על‬ ‫ויש להוסיף דבאמת בפירוש התורה כ’ רש”י (אמור כג‪,‬כד) זכרון תרועה ‪ -‬זכרון‬ ‫שבות דרבנן קיים המצוה מדאורייתא‪ .‬ובחכמת שלמה (תקפח) נסתפק בזה אם‬ ‫פסוקי זכרונות ופסוקי שופרות‪ ,‬לזכור לכם עקידת יצחק שקרב תחתיו איל‪( .‬מה‬ ‫עבר ותקע ב’ תקיעות אי נימא שיגמור השלישית‪.‬‬ ‫שלא הזכיר מלכויות‪ ,‬עי’ רמב”ן וברא”ם)‪ .‬כלומר דהוא פשט המקרא‪ ,‬והוא דין‬ ‫בכל ר”ה לאו דוקא בשבת‪[ .‬אכן הגור”א פי’ באופ”א עי”ש]‪.‬‬ ‫גזירה שמא יתקן‬ ‫וכ”כ בס’ בינה לעיתים (דרוש ז) דפשטיה דקרא ’זכרון תרועה’ הוא זכרון‬ ‫פסוקים של תרועה‪ ,‬ו’יום תרועה’ הוא תקיעת התרועה‪ ,‬והיינו שבר”ה יש את‬ ‫בסי’ תקפ”ח הביאו הנו”כ להקשות למה לא גזרו מצד שמא יתקן כלי שיר‪ ,‬ותי’‬ ‫ב’ הדינים הללו‪ ,‬אלא שחילוק הכתובים מורה שיש זמן שאין את שניהם‪ ,‬וזהו‬ ‫הט”ז דא”כ הוא בכל יו”ט ולא רק בשבת ותיעקר מצות שופר לגמרי‪ .‬ועי’ מנ”ח‬ ‫”שבתון זכרון תרועה” שתשבתו מהתקיעה ותקיימו רק את דין הזכרון‪ .‬ועי’‬ ‫(רפז) בביאור הדברים‪.‬‬ ‫שו”ת שואל ומשיב תניינא ח”ד סי’ קעג‪.‬‬ ‫והק’ ע”ז הפמ”ג דלב”ש דלית להו מתוך שהותרה‪ ,‬ואסור להוציא השופר גם‬ ‫ועי’ שעה”צ סי’ תקפא (אות לה) בשם אחרונים דעצם מה שאומרים בשבת‬ ‫ביו”ט‪ ,‬א”כ לעולם שייך הגזירה שמא יעבירנו‪ ,‬וכ’ דצ”ל דאיה”נ לב”ש לא גזרו‬ ‫”זכרון תרועה” חשוב כתקיעות‪.‬‬ ‫כלל אפי’ כשחל בשבת‪ .‬והטו”א תי’ דחילקו בין שבת ליו”ט משום דבשבת איכא‬ ‫כרת וסקילה וחמיר טפי לכן גזרו רק כשחל בשבת‪ .‬ועי’ הערות על ר”ה כט‪.:‬‬ ‫ובשו”ת תורה לשמה (שם) המשיך דבריו הנ”ל שהתיקון הנעשה בשבת מאליו‬ ‫הוא בחלק המעשה‪ ,‬אבל בחלק הדיבור גם כשחל בשבת אנחנו מקיימים המצוה‬ ‫והלח”מ (שופר פ”ב ה”ו) תי’ דשמא יעבירנו הוי גזירה קרובה ואלימתא טפי‬ ‫כי חלק הדבור של מצות תקיעת שופר מתקיים ע”י פרשת המפטיר שקורין יום‬ ‫משמא יתקן‪ .‬עוד תירץ הט”ז שם דקול השופר לא ניתן לשיר אלא לתקיעה‬ ‫תרועה יהיה לכם‪ ,‬וגם ע”י הפסוקים שמזכירין בתפילת מוסף‪.‬‬ ‫של מצוה ולכן לא גזרו‪[ .‬ועי’ מג”א שלח‪,‬א]‪.‬‬ ‫ועי’ פסקי הרי”ד (סוכה מג‪ ).‬דכיון דמיחייבינן למימר פסוקין‬ ‫דשופרות סמכי רבנן אזכרון תרועה ולא דחינן שבת‬ ‫בתקיעה‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫הסימנים‬ ‫תורה‬ ‫באכילת‬ ‫הציו‬ ‫של‬ ‫בקשותשער‬ ‫מלחמתה‬ ‫הציותורה‬ ‫שער‬ ‫מלחמתה של‬ ‫בשבת‬ ‫שחל‬ ‫בר”ה‬ ‫הרב טוביה שפיגל‬ ‫שנה שאין תוקעין בתחלתה‬ ‫בשו”ע סי’ תקפ”ד ס”א כתב ונוהגין לומר ”אבינו מלכנו” על הסדר‪ ,‬ואם הוא‬ ‫שבת אין אומרים אותו‪ .‬ובמשנ”ב סק”ד כתב הטעם לפי שאין שואלים צרכים‬ ‫בגמ’ ר”ה (טז‪ ):‬אמר רבי יצחק כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה מריעין לה‬ ‫בשבת‪.‬‬ ‫בסופה מאי טעמא דלא איערבב שטן‪ .‬ופי’ התוס’ שכתוב בהלכות גדולות לאו‬ ‫דמיקלע בשבתא אלא דאיתיליד אונסא‪ .‬ומובא בטור (סי’ תקפה)‪ .‬ועי’ צפנת‬ ‫ויש לדקדק דבשלמא התוספות שמבקשים בשמונ”ע ”כתבנו” ”בספר חיים” וכו’‬ ‫פענח (תניינא יסוה”ת פ”ו) דכיון שבשבת אין תוקעין עפ”י דין תקנת חכמים הוי‬ ‫תופס ברכות הן‪ ,‬אבל מהא דמבקשים ביהי רצון של הסימנים הרבה בקשות גם‬ ‫בגדר פטור ולא אונס‪.‬‬ ‫כשחל בשבת‪ ,‬מאי שנא מ”אבינו מלכנו” שאין אומרים‪.‬‬ ‫וביאר הט”ז (סק”ז) שאם נאנסו ולא תקעו היא סיבה משמים שאירע להם כן‬ ‫ויש שיישבו דכשאומרים בציבור שאני דהוא יותר זלזול וצ”ע‪ ,‬ואולי בקשות‬ ‫ובזה מראה להם הקב”ה שירע להם בסוף השנה‪ ,‬ולכן צריכים לחזור בתשובה‬ ‫שנאמרו במיוחד ליום זה שאני‪ ,‬משא”כ ”אבינו מלכנו” שנתקן לאומרו בחול‪,‬‬ ‫ולהצטער ע”ז ועי”ז יתכפר להם מה שנתחייבו ויפטרו‪ .‬ומשו”כ אם איקלע‬ ‫והראוני בלבוש האורה פ’ ואתחנן אריכות דברים דבקשות שנאמרות מתוך‬ ‫בשבת אין שייך לומר כן שהקב”ה מראה להם‪.‬‬ ‫צרה וצער אין לבקש בשבת אבל דברים שמבקש לתוספת ברכה וישועה‬ ‫וכ’ האבודרהם (תפלת ר”ה) שאינו מדבר על ר”ה שחל בשבת שגזרו רז”ל שלא‬ ‫שרי עיי”ש לפי”ז ניחא מבקשות שנאמרות באכילת הסימנים‪ ,‬עוד‬ ‫לתקוע‪ ,‬כי הם לא היו גוזרין ומתקנין דבר שיש בו סכנה‪ ,‬אלא ר”ל אם אירע להם‬ ‫ציינו שבריב”ש כתב ש”אבינו מלכנו” נתקן על עת צרה‬ ‫אונס כגון שלא היה להם שופר או בעל תוקע וכדו’‪.‬‬ ‫ולפי”ז נמי ניחא דדוקא א”מ אין לאומרו‪.‬‬ ‫ועי’ משך חכמה (אמור כג‪,‬כד) דאף באונס מריעין משום שבתקיעה אין שייך‬ ‫לומר אונס רחמנא פטריה‪ ,‬כיון שהיא כרפואה שהרי לזכרון באה‪ ,‬וכשם‬ ‫שהחולה לא יתרפא אף אם באונס לא יקח התרופה‪ ,‬כך כשנעדר השופר‪ ,‬נשאר‬ ‫החולי בלא רפואה‪ ,‬וקטרוג השטן במקומו‪ .‬אכן כיון שסגולת השופר היא זכות‬ ‫המשך מעמ' ‪:4‬‬ ‫העקידה שאנו עוקדים רצוננו על מוקד אהבת ה’ ותורתו‪ ,‬זהו שמועיל בשבת‪,‬‬ ‫תקיעת שופר בר”ה שחל בשבת‬ ‫שאחרי שידוע לנו גודל התועלת מהשופר ושאם יבוטל הסכנה גדולה‪ ,‬בכל‬ ‫שר”ה הבא חל בשבת ומי יודע אם אזכה עוד לשמוע קול שופר דאורייתא”‪.‬‬ ‫זאת חוששים למצות שבת שמעידה על קדושת השי”ת‪ ,‬וכלל ישראל עוקדים‬ ‫[הוא הרגיש את עצמו חלש‪ ,‬ואמנם נפטר ג’ אד”ר תרס”ה]‪ .‬והוסיף לאמר אלי‬ ‫את רצונם לערבב השטן מפני מצות שבת‪ ,‬היא גופא עקידה רוחנית מופלגת‬ ‫שמועילה לרצותנו כשופר‪.‬‬ ‫בזה”ל‪ :‬אילו הי’ הר”ר עקיבא יוסף עושה מעשה בר”ה הבא לתקוע בשבת‪,‬‬ ‫הייתי הולך ועומד אחרי הכותל לשמוע קול שופר‪[ .‬בפנים לא הי’ נכנס שלא‬ ‫יאמרו שעל פיו היתה ההוראה]‪ ,‬עיי”ש‪ .‬ועיין בס’ מועדים וזמנים (ח”ו סוס”י‬ ‫אמירת זכרון תרועה בתפילה‬ ‫ח’) ובזמנינו עכשיו תקע חכם א’ בעיה”ק בצינעא‪ ,‬ולא השלים שנתו‪,‬‬ ‫אי’ במסכת סופרים פי”ט‪ ,‬אם חל ר”ה להיות בשבת‪ ,‬אינו אומר יום תרועה‪ ,‬אלא‬ ‫ומנהגי ישראל בקודש יסודם‪ ,‬והשבת עומדת לנו בזה לזכות‪,‬‬ ‫זכרון תרועה‪ ,‬לפי שאין תקיעת שופר דוחה את השבת בגבולין משום גזירה‪.‬‬ ‫ואין לשנות ממנהגי ישראל מאומה‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫(והובא בראשונים בר”ה לב‪.).‬‬ ‫ועי’ ברמב”ם הל’ שבת (פכ”ט ה”כ) שכ’ בנוסח הקידוש בר”ה ”ותתן לנו‪ ...‬באהבה‬ ‫את יום טוב מקרא קודש הזה את יום הזכרון הזה זכרון תרועה באהבה”‪ ,‬כלומר‬ ‫הציותורה‬ ‫של‬ ‫שער‬ ‫מלחמתה‬ ‫תגובות‬ ‫שאף כשחל בחול אומרים זכרון תרועה‪ .‬ועי’ בהגהמ”י שכך אומר כשחל ר”ה‬ ‫להיות בשבת אבל כשחל להיות בחול אומר יום תרועה‪ ,‬וכדתניא במסכת‬ ‫סופרים‪ .‬ובמעשה רקח הק’ עליו איך אפשר להבין זה בדברי הר”מ דהא סתמא‬ ‫כתב‪ ,‬ותו שכתב בסוף הנוסח ואם חל בשבת חותם מקדש השבת‪.‬‬ ‫במה שהעיר הרב אפרים גרבר בגליון פר’ נצבים וילך שלכאורה אין לברך‬ ‫ובתרוה”ד סי’ קמה כתב שאחד מן הגדולים קיבל מרבותיו שיש לומר לעולם‬ ‫שהחיינו על החבושים שנתבשלו יחד עם התפוחים‪ ,‬מדין עיקר וטפל‪ ,‬דטפלים‬ ‫זכרון תרועה מקרא קדש דהכי כתיב קרא‪ .‬ונקט שם שיש לומר בקידוש‬ ‫החבושים לתפוחים מצד חשיבותם‪ .‬הנה כידוע שלענין דין ברכת שהחיינו אינו‬ ‫ובתפלת ערבית זכרון תרועה אפילו כשחל בחול משום דלילה לאו זמן תרועה‬ ‫תלוי בדין עיקר עיקר וטפל‪ ,‬דכל דין שהחיינו בפירות חדשים הוא מדין ברכת‬ ‫היא‪ .‬וכ”כ הלקט יושר (ענין ד) בכוונת הרמב”ם שי”ל בקידוש ובערבית בתפלה‬ ‫השבח‪ ,‬ואינו קשור לעיקר וטפל שהוא מצד ברכת הנהנין‪ ,‬וכפי שנתבאר בספרנו‬ ‫זכרון תרועה משום דלילה לאו זמן תרועה הוא‪ .‬והב”י (תקפב) הביא את דברי‬ ‫ברכת השיר והשבח‪ ,‬וכן בקונטרס שהחיינו‪ ,‬בשם רוב הפוסקים דאין דין ברכת‬ ‫התרוה”ד והוסיף שהעולם לא נהגו כן משום דלא דמי לשבת דהכא ההוא יומא‬ ‫עיקר וטפל בשהחיינו‪ ,‬ולכן אם מורח אבוקדו חדש [מזן אטינגר היוצא בסוף‬ ‫זמן תרועה הוא למחר‪.‬‬ ‫חודש אב ‪-‬תשרי] על פרוסת לחם אע”פ שאינו מברך ברכת העץ כיון שברכת‬ ‫עי’ ט”ז תקפב (ס”ק ג) בשם הלבוש שבשבת אין לומר ”זכרון תרועה באהבה‬ ‫הפת פוטרתו‪ ,‬עכ”ז מברך שהחיינו על האבוקדו לאחר שטעם מהפת‪ ,‬וכן גלידה‬ ‫מקרא קודש”‪ ,‬כי תרועה מורה על הדין ואין אהבה בדין‪ .‬אך האג”מ (או”ח ח”ה‬ ‫שמונח עליו דובדבן חדש‪ ,‬מברך על הדובדבן שהחיינו מדין ברכות השבח ואינו‬ ‫סי’ לח אות ז) כ’ שהמנהג לומר זכרון תרועה באהבה‪ ,‬ועל עצם הטעם שאין‬ ‫מברך בפה”ע‪ ,‬כיון שנפטר בברכת שהכל שבירך על הגלידה‪ ,‬וה”ה לעניננו‬ ‫אהבה בדין‪ ,‬ג”כ תמה דודאי איכא אהבת השי”ת לעמו ישראל אף כשהוא‬ ‫שיוכל לברך שהחיינו על החבושים‪ ,‬אף שאינו מברך עליהם העץ‪,‬‬ ‫שעת הדין‪ ,‬דלכן נכנסין תחילה לדין‪( ,‬ר”ה ח‪ .):‬וגם אי’ בקידושין (לו‪ ).‬שלעולם‬ ‫כיון שנפטרו בברכת העץ שבירך על התפוח‪.‬‬ ‫נקראים בנים‪ ,‬עיש”ע‪.‬‬ ‫הרב אברהם לוי‬ ‫עונג שבת זכרון תרועה‬ ‫החת”ס (פר’ נצבים) ביאר את ג’ התרועות שתקנו חז”ל‪ ,‬וכ’ שתרועה אמנם היא‬ ‫נושאי הגליונות הבאים אי"ה‬ ‫יללה ובכיה‪ ,‬אבל אינו בכי של צער‪ ,‬אלא שמחה על עסק התורה ועבודת ה’‬ ‫ולא שכחנו שם אלקינו חלילה להפר בריתו‪ ,‬ע”כ אנו שמחים בו במנת חלקינו‬ ‫ומגודל השמחה והדבקות בו ית”ש תאמץ לבבינו עד כי נזכה בכי’ של שמחה‪...‬‬ ‫האזינו ‪ -‬נעילה‬ ‫וכתב שכל אלו הג’ תרועות הם דוקא כשחל ר”ה בחול אבל כשחל ר”ה בשבת‬ ‫סוכות ‪ -‬תפילות החג ושמיני עצרת‬ ‫יהיה עונג שבת ושמחת הנפש אשר בו דוחה התרועות כי התרועה של שמחה‬ ‫שבארנו לעיל לא יהיה כטיפה מן הים נגד עונג יום השבת‪.‬‬ ‫ד”ת [עד ‪ 700‬מילים] יתקבלו בצירוף שם מלא‬ ‫וכ’ השפת אמת (ר”ה עה‪ ).‬שבש”ק א”צ לתקוע כו’‪ ,‬כי נפשות בנ”י מתעלין‬ ‫בדוא”ל‪a740700@gmail.com :‬‬ ‫בש”ק והוא יומא דנשמתין ולא דגופא‪ ,‬לכן עונג הגוף בשבת מצוה‪ ,‬ולכן אמירת‬ ‫באותו שבוע‪ ,‬עד יום שלישי בלילה‬ ‫מלכיות זכרונות שופרות בפה מהני‪.‬‬ ‫ועי’ נפש אליהו (עמ’ קכא) שהמניעה מתקיעות בשבת היא בכלל מצות‬ ‫השביתה בשבת‪ ,‬וממילא יש בה גילוי הנשמת חיים‪ ,‬ובדרך קדושת השבת‬ ‫זכות ליום הדין‬ ‫מתגלה ההמלכה דר”ה‪ ,‬שמתגלה בשבת צורת האדם פנימה וכמ”ש‬ ‫בברכת יוצר ”לא‪-‬ל אשר שבת מכל המעשים‪ ...‬עונג קרא ליום‬ ‫בתרומה לכיסוי הוצאת עומקא דפרשה‬ ‫השבת”‪ ,‬דכאן הוא החיים דהחכמה שביצירת האדם‪.‬‬ ‫במשך שנת תשפ"ו‬