gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫קונטרס‬ ‫מעיינות‬ ‫החיים‬ ‫דברי תורה‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר ‪z‬צוקללה"ה‬ ‫ראש השנה תשפ"ז • גליון תקמט‬ ‫פה יוניאן סיטי יצ"ו‬ ‫©‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫י"ל ע"י‬ ‫מכון שלמה משנתו‬ ‫להוצאת ד"ת של כ"ק מרן אדמו"ר זצוקללה"ה‬ ‫שע"י איגוד חסידי צאנז זוועהיל‬ ‫להערות והארות‬ ‫או להזמנת הגליון נא לפנות לטעל‪:‬‬ ‫‪201-455-7269‬‬ ‫בארה"ק‪:‬‬ ‫‪052-712-6945‬‬ ‫דוא"ל‪:‬‬ ‫‪mayunoshachaim@gmail.com‬‬ ‫הנשה שארל הרות ירבד‬ ‫דברי תורה לראש השנה‬ ‫תש"ע‬ ‫בתהילים תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו (פא‪ ,‬ד)‪ .‬בספה"ק הביאו רמז‬ ‫בפסוק זה שהר"ת של תקעו בחודש שופר‪ ,‬הוא שבת ויש לבאר‬ ‫הרמז בזה‪.‬‬ ‫והנה כשחל ראש השנה בשבת (כמו שנה זו) אין תוקעים בו בשופר‪ ,‬ואמרו חז"ל‬ ‫(ראש השנה כט‪ ,‬ב) אמר רבא מדאורייתא מישרא שרי ורבנן הוא דגזור ביה‬ ‫כדרבה‪ ,‬דאמר רבה הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר‬ ‫גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברה''ר‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫אבל מדברי הירושלמי (כאן) משמע שמדאורייתא אין תוקעים בו‪.‬‬ ‫ובספה"ק דברי חיים לראש השנה (בקטע הראשון) מבאר שם שבשבת אינו‬ ‫צריך לבוא לידי תקיעת שופר שאפי' שאין תוקעין בו נעשה וניתקן‬ ‫ממילא את כל הענינים שהשופר היה צריך לעשות‪ ,‬דהנה כל עצם טעם וסיבה‬ ‫של תקיעת שופר איתא בספה"ק (עיין קדושת לוי לר"ה ד"ה עלה אלקים‪ ,‬ועוד) כדי‬ ‫להפך עלינו ביום זה את מדת הדין למדת הרחמים‪ ,‬וכן הוא מפורש במדרש‬ ‫(ויקרא רבה‪ ,‬כט‪ ,‬ג) על הפסוק עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר‪ ,‬שבתחילה‬ ‫עולה השי"ת על כסא דין דכתיב עלה אלקים בתרועה‪ ,‬אבל ע"י קול השופר‬ ‫מהפכים למדת הוי"ה שהוא שם רחמים ולכן הוא מסיים ה' בקול שופר‪.‬‬ ‫אבל כשחל ראש השנה בשבת קודש שאז שורר כולו רחמים אם כן כבר נהפך‬ ‫מעצמו את הדין למדת הרחמים‪ ,‬ולכן אין תוקעים בשבת שלא נצטרך‬ ‫לבוא לידי תקיעת שופר שיעורר לנו את מדת הרחמים שהרי השבת עצמו הוא‬ ‫מקור הרחמים‪ ,‬וממילא מעצמו בא הרחמים על כלל ישראל‪.‬‬ ‫ולזה איתא בחז"ל (שבת יב‪ ,‬א) כשמבקרים חולה בשבת אומרים שבת הוא‬ ‫מלזעוק ורפואה קרובה לבוא וכו' יכולה הוא שתרחם‪ ,‬ע"כ‪ .‬והיינו שבכח‬ ‫[ג]‬ ‫הנשה שארל הרות ירבד‬ ‫קדושת השבת בא הרפואה בלא צעקה ותפילה‪ .‬ובענין זה נמי איתא בספה"ק‬ ‫לפרש הפסוק (שמות כא‪ ,‬יט) רק שבתו יתן ורפא ירפא‪ .‬שהפירוש בזה שמי שיש‬ ‫לו איזה חולה ומכאוב והוא מצפה שיבוא לו רפואה למכתו יש לו עצה הגונה‬ ‫על זה‪ ,‬רק שבתו יתן שיעבור עליו שבת אחת בשמירה כהלכתו ובכח קדושת‬ ‫שבת שיתנהג בו כדבעי יש בו כח לעורר רחמים וחסידים‪ ,‬ורפא ירפא שיבוא‬ ‫לו רפואה שלימה למכתו‪.‬‬ ‫ובעצם הדבר שאומרים דשבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא‪ ,‬מה הטעם‬ ‫בזה ומה שייכות לענין רפואה דווקא‪ ,‬כבר אמרתי כמה פעמים על פי‬ ‫מה שכתבה האוה"ח הק' בפרשת וילך על הפסוק (דברים לא‪ ,‬יז‪-‬יח) ואמר ביום‬ ‫ההוא על כי אין אלוקי בקרבי מצאינו הרעות האלה‪ ,‬ואנכי הסתר אסתיר פני‬ ‫וכו'‪ .‬וז"ל ודע כי אין צרה ואין רעה בעולם שאינה כנגד עבירה אחת‪ ,‬כי ה' יסד‬ ‫יסורין כנגד כל החטאים‪ ,‬כדרך שקבע שכר כנגד כל מעשה הטוב‪ ,‬וכיון שכן‬ ‫אדם שעבר על כל התורה כולה‪ ,‬או על עבודה זרה ששקולה ככל התורה‪ ,‬עונש‬ ‫הוא לבא עליו כל עונשין שבעולם‪ ,‬ולזה הסתיר ה' פניו מהם‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ונלע"ד שאם אומרים כאשר עבר אדם על עבודה זרה שהוא שקולה כנגד‬ ‫כל התורה‪ ,‬שיכול לבוא עליו כל מיני צרות משום שיש לו שייכות‬ ‫בכל הלאווין של התורה‪ ,‬א"כ כששומר שבת שהוא ג"כ שקול כנגד כל מצוות‬ ‫התורה‪ ,‬וכן אמרו חז"ל (שבת קיח‪ ,‬ב) שהשומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה‬ ‫זרה כדור אנוש מוחלין לו‪ .‬ולכן יכול מצווה זו אדרבה להביא לו רפואה כנגד‬ ‫כל המחלות והרעות שבא עליו בזה שעבר על מצוות התורה‪ ,‬ולכן רק שבתו‬ ‫יתן ורפא ירפא שע"י שמירת שבת שהוא כמו שקיים כל המצוות יתרפא מכל‬ ‫המחלות והצרות‪ ,‬ולזה שפיר מישך שייכא שבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה‬ ‫לבוא‪.‬‬ ‫וזהו הרמז בפסוק תקעו בחודש שופר‪ ,‬בחודש נוטריקון ב' חודש והיינו כמו‬ ‫שנה זו שתוקעים רק ביום השני של חודש תשרי‪ ,‬משום שיום הראשון‬ ‫חל בשבת שאין תוקעים בו‪ ,‬וממשיך הכתוב ליישב למה הוא כן בכסה ליום‬ ‫חגנו שרוצים לכסות ולהעלים שעכשיו הוא יום הדין‪ ,‬ששבת הוא כולו רחמים‬ ‫ואין צריכים לקול השופר כדי לעורר את מדת הרחמים שיהפוך לנו את הדין‬ ‫לרחמים‪ ,‬ולכן אין תוקעים כלל שלא לעורר בכלל שיש כאן איזה בחינת דין‬ ‫ששבת הוא מקור רחמים‪ ,‬ולכן נמי רמזו שהר"ת של תקעו בחודש שופר הוא‬ ‫[ד]‬ ‫הנשה שארל הרות ירבד‬ ‫שבת‪ ,‬שיש בשבת עצמו אותו כח של תקיעת שופר‪ ,‬ובזה יצא משפטינו בחסד‬ ‫וברחמים‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫***‬ ‫בחז"ל (ראש השנה כט‪ ,‬ב) בטעמה שאין תוקעים בשופר בראש השנה שחל‬ ‫בשבת אמר רבה הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת‬ ‫שופר גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברה''ר‪,‬‬ ‫ע"כ‪ .‬וברש"י ובתוס' שם מקשים למה לא אמרו הטעם משום שמא יצא עם‬ ‫השופר מרשות היחיד לרשות הרבים‪ ,‬ונראה לי לומר דכשאדם יוצא חוץ מביתו‬ ‫לרשות הרבים מקום שמתסובבים שם הרבה בני אדם ושופר בידו ויתחיל‬ ‫לתקוע כו"ע יסתכלו עליו שהוא קצת שלא כהוגן בלא דעת‪ ,‬דלמה הוא עושה‬ ‫זאת כאן ברשות הרבים שאין כאן המקום לזה‪ ,‬ולכן בוודאי כשיצא עם השופר‬ ‫להתלמד איך לתקוע בזה‪ ,‬לא ישאר ברשות הרבים אלא ילך מיד מביתו לבית‬ ‫הרב שילמדינו איך לתקוע עמה‪.‬‬ ‫והנה דעת הרשב"א במסכת שבת (צז‪ ,‬א‪ ,‬ד"ה ובמאי‪ ,‬דלא כדעת התוס' עיי"ש) שמי‬ ‫שיצא מרשות היחיד והלך דרך רשות הרבים לרשות היחיד שני בלי‬ ‫הנחה ושהי' ברשות הרבים אינו חייב על מוציא מרשות לרשות‪ ,‬דכדי להיות‬ ‫חייב על הוצאה צריך שתהיה בה תנאי הוצאה דהיינו עקירה ברשות היחיד‬ ‫והנחה ברשות הרבים‪ ,‬ואם כן אדם זה שלא עשה הנחה ברשות הרבים רק הלך‬ ‫מיד לרשות היחיד השני ושם עשה ההנחה אינו חייב משום הוצאה‪( ,‬עיין במאירי‬ ‫סוכה מב‪ ,‬ב; וכן בחדושי רעק"א ר"ה כט‪ ,‬ב) אבל לענין ד' אמות ברשות הרבים כן אתה‬ ‫יכול לחייבו ומיירי באופן שהשופר הוא כבר ברשות הרבים‪ ,‬ולכן דייקו חז"ל‬ ‫לומר שמא יקח השופר בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברה''ר‪,‬‬ ‫ולא משום הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫***‬ ‫[ה]‬ ‫הנשה שארל הרות ירבד‬ ‫בתפילת אבינו מלכינו אומרים בסוף אבינו מלכינו חננו ועננו כי אין בנו‬ ‫מעשים עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו‪ ,‬שיש באיזה סידורים‬ ‫שכתב שם לאומרו בלחש‪ ,‬ושמעתי מהגה"צ ר' שלמה זלמן אונסדארפער‬ ‫זצ"ל (אביו של הגה"צ ר' שמואל אלכסנדר זצ"ל) שהיה מגיד מישרים שאמר דבאבינו‬ ‫מלכינו מבקשים מהשי"ת הרבה דברים כתבנו בספר חיים טובים‪ ,‬לגאולה‬ ‫וישועה‪ ,‬פרנסה וכלכלה‪ ,‬ועוד הרבה דברים וכשבאים לסיים הרי אין בנו לשלם‬ ‫עבור כל מה שביקשנו כאן‪ ,‬ולכן לפני שנפרדים מלחשים בהאוזן בלחש חננו‬ ‫ועננו כי אין בנו‪...‬‬ ‫ד‬ ‫[ו]‬ ‫רפוש תעיקת םדוק השרד‬ ‫דרשה קודם תקיעת שופר‬ ‫יום ב' דר"ה תש"ע‬ ‫במדרש (ויק"ר כט‪ ,‬ג) ר' יהודה בר נחמן בשם ר"ל פתח‪ ,‬עלה אלהים בתרועה‬ ‫ה' בקול שופר (תהלים מז‪ ,‬ו) בשעה שהקדוש ברוך הוא עולה ויושב על‬ ‫כסא דין בדין הוא עולה דכתיב עלה אלהים בתרועה‪ ,‬ובשעה שישראל נוטלין‬ ‫שופר ותוקעין לפני הקדוש ב"ה‪ ,‬עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים דכתיב‬ ‫ה' בקול שופר‪ ,‬ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדת הדין למדת רחמים‬ ‫אימתי בחדש השביעי‪.‬‬ ‫עוד שם במדרש‪ ,‬א"ר יאשיה כתיב (שם פט‪ ,‬ז) אשרי העם יודעי תרועה‪ ,‬וכי אין‬ ‫אומות העולם יודעים להריע כמה קרנות יש להן כמה בוקינוס יש להם‬ ‫כמה סלפירגסי יש להם‪ ,‬ואמרת אשרי העם יודעי תרועה‪ ,‬אלא שהן מכירין‬ ‫לפתות את בוראן בתרועה והוא עומד מכסא הדין לכסא רחמים ומתמלא‬ ‫עליהם רחמים והופך להם מדת הדין למדת רחמים‪ ,‬אימתי בחדש השביעי‪,‬‬ ‫ודברי המדרש צריכין ביאור‪.‬‬ ‫ובזוה"ק (ח"ג רלא‪ ):‬אשרי העם יודעי תרועה וגו' לא כתיב שומעי‪ ,‬או תוקעי‬ ‫תרועה‪ ,‬אלא יודעי תרועה‪ ,‬בגין חכימין דדיירין באוירא דארעא‬ ‫קדישא‪ ,‬אינון ידעי תרועה‪ ,‬רזא דתרועה‪ .‬ובעומדנו עתה לפני תקיעת שופר‬ ‫מי הוא שיוכל להעיד על עצמו שהוא בכלל יודעי רזא דתרועה‪ ,‬ובכלל אשרי‬ ‫העם יודעי תרועה‪.‬‬ ‫ובספה"ק בני יששכר (מאמרי חודש תשרי‪ ,‬מאמר ג‪ ,‬דרוש ח‪ ,‬סימן י) כתב דיש‬ ‫להתבונן במה שנוהגין בכל תפוצות ישראל לדרוש איזה דרוש‬ ‫קודם תקיעת שופר‪ ,‬וטעמא בעי‪ ,‬ואם נאמר דהטעם הוא לעורר הלבבות‬ ‫לתשובה‪ ,‬לא היה מהראוי לנהוג להקשות ולתרץ בדרך דרוש רק להודיע לעם‬ ‫בכלל ובפרט ממה שצריכין לשוב‪ ,‬דהרי ע"י השופר הקב"ה עומד מכסא דין‬ ‫ויושב על כסא רחמים‪ ,‬וא"כ היה מן הראוי לעורר את העם לתשובה בדברי‬ ‫[ז]‬ ‫רפוש תעיקת םדוק השרד‬ ‫כיבושין‪ .‬עכד"ק‪ .‬ובפשטות יש לומר דרצונינו להוכיח שע"פ דין תורה צריך‬ ‫הקב"ה לרחם עלינו ולהוציא כאור משפטינו‪.‬‬ ‫וכ"ק מרן אדמו"ח זי"ע הביא כמה פעמים את קושיית הישמח משה (במאמרים‬ ‫לערב ראש השנה) במה שאנו מבקשים (בסליחות לער"ה) אל תבוא במשפט‬ ‫עמנו כי לא יצדק לפניך כל חי‪ ,‬ומיד אח"כ מבקשים מלפניך משפטנו יצא עיניך‬ ‫תחזינה מישרים‪ ,‬ולכאורה הוי כתרתי דסתרי‪.‬‬ ‫והנראה ובהקדם דברי הצל"ח (ר"ה כט‪ ,‬ב) בהא דתנן (ראש השנה שם) יום טוב‬ ‫של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא‬ ‫במדינה‪ ,‬ובגמ' מפרש טעמא גזירה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים‪,‬‬ ‫וכתב הצל"ח דלכאורה צריך להבין איך בשביל שבות שמא יעבירנו ד' אמות‬ ‫ביטלו תקיעת שופר בשבת‪ ,‬דבר שעיני כל ישראל תלויות בו לעורר הרחמים‬ ‫והסליחות‪ .‬וביותר יש לחזק קושייתו דהרי מצינו בגמ' (שבת קלא‪ ,‬ב) דפריך לרבי‬ ‫אליעזר דאית ליה מכשירי מצוה דוחין את השבת‪ ,‬וליכתוב רחמנא בשופר‬ ‫וליתו הנך וליגמרו מיניה‪ ,‬ומשני מתקיעת שופר דראש השנה ליכא למיגמר‬ ‫שכן מכנסת זכרונות של ישראל לאביהן שבשמים‪ ,‬הרי דאפי' מכשירי מצוה‬ ‫דוחין מטעם זה‪ ,‬וא"כ קשה ביותר קושיית הצל"ח איך בשביל שבות ביטלו‬ ‫תקיעת שופר בשבת‪.‬‬ ‫ומבאר הצל"ח דהנה במסכת ביצה (לו‪ ,‬ב) תנן ואלו משום שבות לא דנין‪,‬‬ ‫ומקשה הגמרא לא דנין הא מצוה קעביד‪ ,‬ומשנה דאיכא דעדיף‬ ‫מיניה‪ ,‬ונחלקו רש"י ותוס'‪ ,‬דלרש"י קושית הגמרא והא מצוה וכו' הוא רק לשון‬ ‫המשנה דלמה קורא לזה רשות‪ ,‬אבל לא על עצם הדין‪ ,‬ולפ"ז אפי' ליכא דעדיף‬ ‫והוא מצוה מ"מ אסור‪ .‬ובתוס' שם דר"ת היה אומר שקושית הגמרא הוא על‬ ‫הדין למה אסור והא מצוה קעביד‪ ,‬ומתרץ משום דאיכא דעדיף‪ ,‬וא"כ כל היכי‬ ‫דליכא דעדיף באמת מותר לדון‪.‬‬ ‫ומסיק הצל"ח וז"ל‪ ,‬ולפ"ז אני מקשה על הב"ד של מעלה איך דנין ביו"ט של‬ ‫ראש השנה‪ ,‬הא לדידהו בין לרש"י ובין לר"ת אסור‪ ,‬דהא בדידהו שייך‬ ‫שמא יכתוב דברי המזכין ודברי המחייבין‪ ,‬וגם איכא דעדיף מינייהו דהא איכא‬ ‫קודשא בריך הוא‪ ,‬ואומר אני אי משום הא לא קשיא‪ ,‬שכבר כתב הט"ז בסימן‬ ‫תקפ"ח (ס"ק ה) לענין תקיעת שופר שגם ביו"ט יש שבות שמא יתקן מנא‬ ‫ואעפ"כ לא גזרו כיון שהוא מצוה קבוע ליום זה ואם יגזרו א"כ תעקר מצוה‬ ‫[ח]‬ ‫רפוש תעיקת םדוק השרד‬ ‫זו לגמרי‪ ,‬ואין כח ביד חכמים אפי' בשב ואל תעשה לעקור לגמרי‪ ,‬משא"כ‬ ‫בשבת דתתקיים מצוה זו בשאר שנים‪ ,‬וא"כ דלא היה כח לב"ד לעקור משום‬ ‫שבות מצוה קבוע לישראל‪ ,‬איך תיעקר מצוה קבועה בב"ד של מעלה בראש‬ ‫השנה משום שבות‪ ,‬אבל בראש השנה שחל בשבת שפיר נשאר שבות זה ואי‬ ‫אפשר לב"ד של מעלה לדון‪ ,‬אבל הקב"ה יכול לדון בין לפירש"י ובין לר"ת‪,‬‬ ‫לר"ת מותר בדליכא דעדיף‪ ,‬והרי קב"ה ליכא דעדיף מיניה‪ ,‬ולרש"י דאסור‬ ‫אף דליכא דעדיף מכל מקום כאן שאני דהרי הטעם שמא יכתבו דברי המזכין‬ ‫ודברי המחייבין‪ ,‬וזה שייך ברבים שיושבים לדין‪ ,‬אבל הקב"ה דן יחידי‪.‬‬ ‫ובזה מתרץ הצל"ח איך ביטלו תקיעת שופר בשבת אע"פ שעיני כל ישראל‬ ‫תלויין בו לעורר רחמים‪ ,‬דבשבת אין כל כך צורך לשופר‪ ,‬שעיקר פעולת‬ ‫השופר הוא לסלק הב"ד של מעלה ממשפטינו‪ ,‬ובשבת בלאו הכי אי אפשר‬ ‫לב"ד של מעלה לדון‪ ,‬עכת"ד‪.‬‬ ‫ולדרכו יש לומר עוד עפ"י דברי הזוה"ק שזכרנו לעיל דלא כתיב שומעי‪ ,‬או‬ ‫תוקעי תרועה‪ ,‬אלא יודעי תרועה‪ ,‬אינון ידעי תרועה‪ ,‬רזא דתרועה‪,‬‬ ‫וא"כ אנן שבעוונותינו הרבים נעלמו מאתנו רזין דאורייתא מן הדין היה שלא‬ ‫לתקוע‪ ,‬אך א"א לחכמים לעקור דבר המפורש בתורה יום תרועה יהיה לכם‪,‬‬ ‫וכנ"ל מדברי הט"ז‪ ,‬אמנם בשבת שאז הקב"ה דן יחידי לבאי עולם‪ ,‬שפיר‬ ‫אפשר לחכמים לבטל מצוות תקיעת שופר‪ ,‬ותתקיים מצוה זו בשאר שנים‪.‬‬ ‫והנה הא דאין אנו יכולים לכוון כוונות הראוים הוא מפני רוב חטאינו ובפרט‬ ‫בחטא הידוע רח"ל‪ ,‬וכדאיתא בספה"ק נועם מגדים (בפ' מצורע) וז"ל הנה‬ ‫ידוע כי רזין דאורייתא וטמירין לא יתגלו כי אם לשומרי הברית כאמור (תהלים‬ ‫כה‪ ,‬יד) סוד ה׳ ליריאיו ובריתו להודיעם והדברים עתיקין‪ ,‬ושמענו בזה משם‬ ‫חכם אחד לפרש אמרם ז״ל באבות (ב‪ ,‬ח)‪ ,‬הוא הי׳ מונה שבחן וכו' בור סיד‬ ‫שאינו מאבד טיפה‪ ,‬והרע״ב גרס בור סוד‪ ,‬ועיין בתוס' יו"ט הפירוש לפי גירסא‬ ‫זו‪ ,‬ואמר החכם דהכוונה בור סוד שמלא סודות התורה‪ ,‬הטעם שאינו מאבד‬ ‫טפה‪ ,‬טפת זרע ח"ו כל ימיו ע"כ‪.‬‬ ‫וברמ"א (או"ח סי' סב‪ ,‬סע' ד) אם הוא במקום שאינו נקי לגמרי ואינו יכול לנקותו‬ ‫משום אונס‪ ,‬יהרהר ק"ש בלבו‪ ,‬ובמג"א שם (ס"ק ב) בשם השל"ה (דף‬ ‫סו) כתב דמ"ש שיהרהר בלבו‪ ,‬היינו שיחשוב בלבו שמחויב לברך ויצטער על‬ ‫כך על שאינו יכול לברך ע"כ‪ ,‬וכן הוא בענינינו על אף שאין אנו יכולים לכוון‬ ‫[ט]‬ ‫רפוש תעיקת םדוק השרד‬ ‫רזא דתרועה‪ ,‬מפני שהרבינו לחטוא להשי"ת‪ ,‬מ"מ בני ישראל לבבם נשבר‬ ‫בקרבם ומצטערים על שאינם יכולים לכוון‪ ,‬ובצערן של ישראל הטמון בלבם‬ ‫אין המלאכים מבחינים כי אם השי"ת לבדו הבוחן לבבות ביום דין‪ ,‬וכידוע מה‬ ‫שכתב הרה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע (נועם אלימלך פרשת בהעלותך) דאין המלאכים‬ ‫יודעין מחשבה שבלב‪( ,‬ועיי"ש מה שתירץ שלא יוקשה מדברי התוס' בשבת יב‪ ,‬ב)‪ ,‬וא"כ‬ ‫אין המלאכים רואים איך ישראל מצטערים על שאינם יכולים לכוון כדבעי‪ ,‬רק‬ ‫הקב"ה בעצמו בוחן כליות ורואה לבבם הנשבר ומתמלא עליהם רחמים‪.‬‬ ‫וזה דבר המדרש‪ ,‬אשרי העם יודעי תרועה וכי אין אומות העולם יודעים להריע‬ ‫כמה קרנות יש להן כמה בוקינוס יש להם כמה סלפירגסי יש להם ואמרת‬ ‫אשרי העם יודעי תרועה‪ ,‬דכוונ תהמדרש להקשות דהתינח בזמן שישראל‬ ‫עושין רצונו של מקום‪ ,‬ויש בכחם לכוון רזא דתרועה וכדברי הזוה"ק‪ ,‬בודאי‬ ‫א"א לדמות תקיעת שופר של ישראל למה שאומות העולם תוקעין‪ ,‬אבל‬ ‫בדורנו דור יתמי דיתמי שאין אתנו יודע עד מה איך אפשר לומר אשרי העם‬ ‫יודעי תרועה‪ ,‬אלא שהן מכירין לפתות את בוראם בתרועה‪ ,‬היינו שהבורא ית"ש‬ ‫הוא לבדו מכיר את מחשבות לבות ורואה שהם מצטערים על שאינם יכולים‬ ‫לכוון כדבעי‪ ,‬וזה גופא נחשב להם כאילו כיוונו כל הכוונות‪ ,‬ועומד מכסא הדין‬ ‫לכסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדת הדין למדת רחמים‪.‬‬ ‫ובדרך זה יובאר גם המדרש השני‪ ,‬יהודה בר נחמן בשם ר"ל פתח‪ ,‬עלה אלהים‬ ‫בתרועה ה' בקול שופר‪ ,‬בשעה שהקדוש ברוך הוא עולה ויושב על‬ ‫כסא דין בדין הוא עולה דכתיב עלה אלהים בתרועה‪ ,‬ובשעה שישראל נוטלין‬ ‫שופר ותוקעין לפני הקדוש ב"ה‪ ,‬דייקא לפני הקב"ה‪ ,‬שהוא לבדו יודע מחשבות‬ ‫ורואה איך שישראל מצטערים על שאין ביכולתם לכוון הכוונות הצריכים לה‬ ‫בתקיעת שופר‪ ,‬וע"י הצער הזה נחשב להם כאילו כיוונו כראוי‪ ,‬ועומד מכסא‬ ‫דין ויושב על כסא רחמים‪.‬‬ ‫ולדרכנו אתי שפיר בקשתינו אל תבא במשפט עמנו‪ ,‬דבב"ד של מעלה אין‬ ‫אנו יכולים לזכות בדין‪ ,‬מכיון שאין לנו כח השופר מאחר שאין אנו‬ ‫יכולים לכוון‪ ,‬אמנם ממשיכים אנו לבקש מלפניך משפטנו יצא‪ ,‬שהרי אתה‬ ‫בוחן לבבות‪ ,‬ויודע ומכיר שאנו מצערים על זה כדין מי שהולך במבואות‬ ‫המטונפות ואינו רשאי לקרות קריאת שמע שעליו להצטער על זאת‪ ,‬כן אנחנו‬ ‫על אף שאנו מלוכלכים בעוונות ומעיינות החכמה נסתמו מאתנו‪ ,‬מ"מ אנו‬ ‫[י]‬ ‫רפוש תעיקת םדוק השרד‬ ‫מצטערים על זה‪ ,‬וכשרואה השי"ת בצערן של ישראל מוציא כאור משפטינו‬ ‫לרחמים ולרצון‪.‬‬ ‫ולפי מה שדיברנו יבואר לשון המשנה (ר"ה כט‪ ,‬ב) יום טוב של ראש השנה שחל‬ ‫להיות בשבת‪ ,‬רוצה לומר אימתי יקרא ראש השנה יום טוב ומובטחים‬ ‫אנו שנצא זכאים בדין‪ ,‬כשחל להיות בשבת דאז אין בי"ד של מעלה רשאים‬ ‫לדון וכנ"ל מדברי הצל"ח‪ ,‬רק הקב"ה בעצמו שופט כל הארץ‪ ,‬ולפניו יתברך‬ ‫גלוי וידוע מחשבותינו‪ ,‬ואיך שאנו מצטערים על שנסתם ליבנו ואין אנו יכולים‬ ‫לכוון כראוי‪ ,‬ולכן אנו מובטחים שנצא זכאים בדין‪.‬‬ ‫מסמנא מילתא דאיתרמי ברית מילה היום‪ ,‬והנה בברית מצינו דאע"פ שקבלו‬ ‫עליהם לעשותה בשמחה (שבת קל‪ ,‬א) מ"מ אין אומרים שהשמחה‬ ‫במעונו בברהמ"ז משום צערא דינוקא (כתובות ח‪ ,‬א)‪ ,‬וכעין זה הוא גם בראש‬ ‫השנה דיש בו בין אימת הדין ובין שמחה‪ ,‬כמבואר בספה"ק (עיין בעבודת ישראל‬ ‫לר"ה)‪ ,‬ונראה שיש לומר עוד ענין על זה שאין אומרים שהשמחה במעונו‬ ‫בסעודת ברית‪ ,‬דהנה כבר כתב הרמב"ם (מורה נבוכים ח"ג פי"ח) בטעמה של‬ ‫מצוות ברית מילה שהוא להחליש כח התאווה‪ ,‬ולכן אין אומרים שהשמחה‬ ‫במעונו להראות שאנו מצטערים על זה שפגמנו באות ברית קודש‪ ,‬ומזה נגרם‬ ‫לנו שאין ביכולתינו לכוון כראוי‪ ,‬ועל ידי הצער הזה גופא משלימים מה שנחסר‬ ‫מהכוונה‪ ,‬וכנ"ל‪.‬‬ ‫יעזור השי"ת‪ ,‬הרי אליהו מלאך הברית פועל לכפרת עוונות‪ ,‬וכן הביא בבני‬ ‫יששכר (מאמרי תשרי מאמר ד‪ ,‬אות ז) וז"ל הנה שמעתי שיש באיזה מדרש‬ ‫שאמר אליהו‪ ,‬רבש"ע כיון שמדתי שאני מקנא ולא אוכל לסבול חטא ועון פן‬ ‫יהיה אבי הבן המכניס לברית בעל עבירה ולא אוכל לסבול‪ ,‬והשיב לו הקב"ה‬ ‫הנה אכפר לו עונותיו‪ ,‬ואמר עוד פן יהיו הבעל ברית והמוהל בעלי עבירות‪,‬‬ ‫והשיב הש"י אכפר להם גם כן‪ ,‬ואמר עוד פן יהיו העומדים שם בעלי עבירות‪,‬‬ ‫והשיב הש"י שיכפר לכל העומדים בברית‪( ,‬ועיין באגרא דפרקא רמז קמז‪ ,‬שהביאו‬ ‫בשם זקה"ק רבי שלמה מקארלין זי"ע)‪ ,‬ירחם השי"ת ויקום מכסא דין וישב על כסא‬ ‫רחמים‪ ,‬ונזכה כולנו לשנה טובה ומבורכת‪.‬‬ ‫ד‬ ‫[אי]‬ ‫התודה והברכה לידידנו‬ ‫הרה"ח ר' יקותיאל יהודה שליסל הי"ו‬ ‫על עזרתו להדפסת הגליון‬ ‫לרגל שמחת הולדת הבן‬ ‫כמר שלום ברוך מרדכי שיחי'‬ ‫יזכה לראות רוב נחת דקדושה מכל יו"ח‬ ‫* * *‬ ‫התודה והברכה לידידנו‬ ‫הרה"ח ר' ישראל מרדכי קורץ הי"ו‬ ‫על עזרתו להדפסת הגליון‬ ‫לרגל שמחת הולדת הבת שתחי'‬ ‫יזכה לראות רוב נחת דקדושה מכל יו"ח‬ ‫* * *‬ ‫הדפסת הגליון נתנדב‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הרה"ח ר' יוסף ב"ר אברהם ע"ה‬ ‫נלב"ע ביום א' דראש השנה תשס"ה‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬