מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil — ראש השנה (2026-09-07)

קונטרס
מעיינות
החיים
דברי תורה
מכ"ק מרן אדמו"ר zצוקללה"ה
ראש השנה תשפ"ז • גליון תקמט
פה יוניאן סיטי יצ"ו
©
כל הזכויות שמורות
י"ל ע"י
מכון שלמה משנתו
להוצאת ד"ת של כ"ק מרן אדמו"ר זצוקללה"ה
שע"י איגוד חסידי צאנז זוועהיל
להערות והארות
או להזמנת הגליון נא לפנות לטעל:
201-455-7269
בארה"ק:
052-712-6945
דוא"ל:
mayunoshachaim@gmail.com
הנשה שארל הרות ירבד
דברי תורה לראש השנה
תש"ע
בתהילים תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו (פא ,ד) .בספה"ק הביאו רמז
בפסוק זה שהר"ת של תקעו בחודש שופר ,הוא שבת ויש לבאר
הרמז בזה.
והנה כשחל ראש השנה בשבת (כמו שנה זו) אין תוקעים בו בשופר ,ואמרו חז"ל
(ראש השנה כט ,ב) אמר רבא מדאורייתא מישרא שרי ורבנן הוא דגזור ביה
כדרבה ,דאמר רבה הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר
גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברה''ר ,ע"כ.
אבל מדברי הירושלמי (כאן) משמע שמדאורייתא אין תוקעים בו.
ובספה"ק דברי חיים לראש השנה (בקטע הראשון) מבאר שם שבשבת אינו
צריך לבוא לידי תקיעת שופר שאפי' שאין תוקעין בו נעשה וניתקן
ממילא את כל הענינים שהשופר היה צריך לעשות ,דהנה כל עצם טעם וסיבה
של תקיעת שופר איתא בספה"ק (עיין קדושת לוי לר"ה ד"ה עלה אלקים ,ועוד) כדי
להפך עלינו ביום זה את מדת הדין למדת הרחמים ,וכן הוא מפורש במדרש
(ויקרא רבה ,כט ,ג) על הפסוק עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר ,שבתחילה
עולה השי"ת על כסא דין דכתיב עלה אלקים בתרועה ,אבל ע"י קול השופר
מהפכים למדת הוי"ה שהוא שם רחמים ולכן הוא מסיים ה' בקול שופר.
אבל כשחל ראש השנה בשבת קודש שאז שורר כולו רחמים אם כן כבר נהפך
מעצמו את הדין למדת הרחמים ,ולכן אין תוקעים בשבת שלא נצטרך
לבוא לידי תקיעת שופר שיעורר לנו את מדת הרחמים שהרי השבת עצמו הוא
מקור הרחמים ,וממילא מעצמו בא הרחמים על כלל ישראל.
ולזה איתא בחז"ל (שבת יב ,א) כשמבקרים חולה בשבת אומרים שבת הוא
מלזעוק ורפואה קרובה לבוא וכו' יכולה הוא שתרחם ,ע"כ .והיינו שבכח
[ג]
הנשה שארל הרות ירבד
קדושת השבת בא הרפואה בלא צעקה ותפילה .ובענין זה נמי איתא בספה"ק
לפרש הפסוק (שמות כא ,יט) רק שבתו יתן ורפא ירפא .שהפירוש בזה שמי שיש
לו איזה חולה ומכאוב והוא מצפה שיבוא לו רפואה למכתו יש לו עצה הגונה
על זה ,רק שבתו יתן שיעבור עליו שבת אחת בשמירה כהלכתו ובכח קדושת
שבת שיתנהג בו כדבעי יש בו כח לעורר רחמים וחסידים ,ורפא ירפא שיבוא
לו רפואה שלימה למכתו.
ובעצם הדבר שאומרים דשבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא ,מה הטעם
בזה ומה שייכות לענין רפואה דווקא ,כבר אמרתי כמה פעמים על פי
מה שכתבה האוה"ח הק' בפרשת וילך על הפסוק (דברים לא ,יז-יח) ואמר ביום
ההוא על כי אין אלוקי בקרבי מצאינו הרעות האלה ,ואנכי הסתר אסתיר פני
וכו' .וז"ל ודע כי אין צרה ואין רעה בעולם שאינה כנגד עבירה אחת ,כי ה' יסד
יסורין כנגד כל החטאים ,כדרך שקבע שכר כנגד כל מעשה הטוב ,וכיון שכן
אדם שעבר על כל התורה כולה ,או על עבודה זרה ששקולה ככל התורה ,עונש
הוא לבא עליו כל עונשין שבעולם ,ולזה הסתיר ה' פניו מהם ,ע"כ.
ונלע"ד שאם אומרים כאשר עבר אדם על עבודה זרה שהוא שקולה כנגד
כל התורה ,שיכול לבוא עליו כל מיני צרות משום שיש לו שייכות
בכל הלאווין של התורה ,א"כ כששומר שבת שהוא ג"כ שקול כנגד כל מצוות
התורה ,וכן אמרו חז"ל (שבת קיח ,ב) שהשומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה
זרה כדור אנוש מוחלין לו .ולכן יכול מצווה זו אדרבה להביא לו רפואה כנגד
כל המחלות והרעות שבא עליו בזה שעבר על מצוות התורה ,ולכן רק שבתו
יתן ורפא ירפא שע"י שמירת שבת שהוא כמו שקיים כל המצוות יתרפא מכל
המחלות והצרות ,ולזה שפיר מישך שייכא שבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה
לבוא.
וזהו הרמז בפסוק תקעו בחודש שופר ,בחודש נוטריקון ב' חודש והיינו כמו
שנה זו שתוקעים רק ביום השני של חודש תשרי ,משום שיום הראשון
חל בשבת שאין תוקעים בו ,וממשיך הכתוב ליישב למה הוא כן בכסה ליום
חגנו שרוצים לכסות ולהעלים שעכשיו הוא יום הדין ,ששבת הוא כולו רחמים
ואין צריכים לקול השופר כדי לעורר את מדת הרחמים שיהפוך לנו את הדין
לרחמים ,ולכן אין תוקעים כלל שלא לעורר בכלל שיש כאן איזה בחינת דין
ששבת הוא מקור רחמים ,ולכן נמי רמזו שהר"ת של תקעו בחודש שופר הוא
[ד]
הנשה שארל הרות ירבד
שבת ,שיש בשבת עצמו אותו כח של תקיעת שופר ,ובזה יצא משפטינו בחסד
וברחמים ,אמן.
***
בחז"ל (ראש השנה כט ,ב) בטעמה שאין תוקעים בשופר בראש השנה שחל
בשבת אמר רבה הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת
שופר גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברה''ר,
ע"כ .וברש"י ובתוס' שם מקשים למה לא אמרו הטעם משום שמא יצא עם
השופר מרשות היחיד לרשות הרבים ,ונראה לי לומר דכשאדם יוצא חוץ מביתו
לרשות הרבים מקום שמתסובבים שם הרבה בני אדם ושופר בידו ויתחיל
לתקוע כו"ע יסתכלו עליו שהוא קצת שלא כהוגן בלא דעת ,דלמה הוא עושה
זאת כאן ברשות הרבים שאין כאן המקום לזה ,ולכן בוודאי כשיצא עם השופר
להתלמד איך לתקוע בזה ,לא ישאר ברשות הרבים אלא ילך מיד מביתו לבית
הרב שילמדינו איך לתקוע עמה.
והנה דעת הרשב"א במסכת שבת (צז ,א ,ד"ה ובמאי ,דלא כדעת התוס' עיי"ש) שמי
שיצא מרשות היחיד והלך דרך רשות הרבים לרשות היחיד שני בלי
הנחה ושהי' ברשות הרבים אינו חייב על מוציא מרשות לרשות ,דכדי להיות
חייב על הוצאה צריך שתהיה בה תנאי הוצאה דהיינו עקירה ברשות היחיד
והנחה ברשות הרבים ,ואם כן אדם זה שלא עשה הנחה ברשות הרבים רק הלך
מיד לרשות היחיד השני ושם עשה ההנחה אינו חייב משום הוצאה( ,עיין במאירי
סוכה מב ,ב; וכן בחדושי רעק"א ר"ה כט ,ב) אבל לענין ד' אמות ברשות הרבים כן אתה
יכול לחייבו ומיירי באופן שהשופר הוא כבר ברשות הרבים ,ולכן דייקו חז"ל
לומר שמא יקח השופר בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברה''ר,
ולא משום הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים ,והבן.
***
[ה]
הנשה שארל הרות ירבד
בתפילת אבינו מלכינו אומרים בסוף אבינו מלכינו חננו ועננו כי אין בנו
מעשים עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו ,שיש באיזה סידורים
שכתב שם לאומרו בלחש ,ושמעתי מהגה"צ ר' שלמה זלמן אונסדארפער
זצ"ל (אביו של הגה"צ ר' שמואל אלכסנדר זצ"ל) שהיה מגיד מישרים שאמר דבאבינו
מלכינו מבקשים מהשי"ת הרבה דברים כתבנו בספר חיים טובים ,לגאולה
וישועה ,פרנסה וכלכלה ,ועוד הרבה דברים וכשבאים לסיים הרי אין בנו לשלם
עבור כל מה שביקשנו כאן ,ולכן לפני שנפרדים מלחשים בהאוזן בלחש חננו
ועננו כי אין בנו...
ד
[ו]
רפוש תעיקת םדוק השרד
דרשה קודם תקיעת שופר
יום ב' דר"ה תש"ע
במדרש (ויק"ר כט ,ג) ר' יהודה בר נחמן בשם ר"ל פתח ,עלה אלהים בתרועה
ה' בקול שופר (תהלים מז ,ו) בשעה שהקדוש ברוך הוא עולה ויושב על
כסא דין בדין הוא עולה דכתיב עלה אלהים בתרועה ,ובשעה שישראל נוטלין
שופר ותוקעין לפני הקדוש ב"ה ,עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים דכתיב
ה' בקול שופר ,ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדת הדין למדת רחמים
אימתי בחדש השביעי.
עוד שם במדרש ,א"ר יאשיה כתיב (שם פט ,ז) אשרי העם יודעי תרועה ,וכי אין
אומות העולם יודעים להריע כמה קרנות יש להן כמה בוקינוס יש להם
כמה סלפירגסי יש להם ,ואמרת אשרי העם יודעי תרועה ,אלא שהן מכירין
לפתות את בוראן בתרועה והוא עומד מכסא הדין לכסא רחמים ומתמלא
עליהם רחמים והופך להם מדת הדין למדת רחמים ,אימתי בחדש השביעי,
ודברי המדרש צריכין ביאור.
ובזוה"ק (ח"ג רלא ):אשרי העם יודעי תרועה וגו' לא כתיב שומעי ,או תוקעי
תרועה ,אלא יודעי תרועה ,בגין חכימין דדיירין באוירא דארעא
קדישא ,אינון ידעי תרועה ,רזא דתרועה .ובעומדנו עתה לפני תקיעת שופר
מי הוא שיוכל להעיד על עצמו שהוא בכלל יודעי רזא דתרועה ,ובכלל אשרי
העם יודעי תרועה.
ובספה"ק בני יששכר (מאמרי חודש תשרי ,מאמר ג ,דרוש ח ,סימן י) כתב דיש
להתבונן במה שנוהגין בכל תפוצות ישראל לדרוש איזה דרוש
קודם תקיעת שופר ,וטעמא בעי ,ואם נאמר דהטעם הוא לעורר הלבבות
לתשובה ,לא היה מהראוי לנהוג להקשות ולתרץ בדרך דרוש רק להודיע לעם
בכלל ובפרט ממה שצריכין לשוב ,דהרי ע"י השופר הקב"ה עומד מכסא דין
ויושב על כסא רחמים ,וא"כ היה מן הראוי לעורר את העם לתשובה בדברי
[ז]
רפוש תעיקת םדוק השרד
כיבושין .עכד"ק .ובפשטות יש לומר דרצונינו להוכיח שע"פ דין תורה צריך
הקב"ה לרחם עלינו ולהוציא כאור משפטינו.
וכ"ק מרן אדמו"ח זי"ע הביא כמה פעמים את קושיית הישמח משה (במאמרים
לערב ראש השנה) במה שאנו מבקשים (בסליחות לער"ה) אל תבוא במשפט
עמנו כי לא יצדק לפניך כל חי ,ומיד אח"כ מבקשים מלפניך משפטנו יצא עיניך
תחזינה מישרים ,ולכאורה הוי כתרתי דסתרי.
והנראה ובהקדם דברי הצל"ח (ר"ה כט ,ב) בהא דתנן (ראש השנה שם) יום טוב
של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא
במדינה ,ובגמ' מפרש טעמא גזירה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים,
וכתב הצל"ח דלכאורה צריך להבין איך בשביל שבות שמא יעבירנו ד' אמות
ביטלו תקיעת שופר בשבת ,דבר שעיני כל ישראל תלויות בו לעורר הרחמים
והסליחות .וביותר יש לחזק קושייתו דהרי מצינו בגמ' (שבת קלא ,ב) דפריך לרבי
אליעזר דאית ליה מכשירי מצוה דוחין את השבת ,וליכתוב רחמנא בשופר
וליתו הנך וליגמרו מיניה ,ומשני מתקיעת שופר דראש השנה ליכא למיגמר
שכן מכנסת זכרונות של ישראל לאביהן שבשמים ,הרי דאפי' מכשירי מצוה
דוחין מטעם זה ,וא"כ קשה ביותר קושיית הצל"ח איך בשביל שבות ביטלו
תקיעת שופר בשבת.
ומבאר הצל"ח דהנה במסכת ביצה (לו ,ב) תנן ואלו משום שבות לא דנין,
ומקשה הגמרא לא דנין הא מצוה קעביד ,ומשנה דאיכא דעדיף
מיניה ,ונחלקו רש"י ותוס' ,דלרש"י קושית הגמרא והא מצוה וכו' הוא רק לשון
המשנה דלמה קורא לזה רשות ,אבל לא על עצם הדין ,ולפ"ז אפי' ליכא דעדיף
והוא מצוה מ"מ אסור .ובתוס' שם דר"ת היה אומר שקושית הגמרא הוא על
הדין למה אסור והא מצוה קעביד ,ומתרץ משום דאיכא דעדיף ,וא"כ כל היכי
דליכא דעדיף באמת מותר לדון.
ומסיק הצל"ח וז"ל ,ולפ"ז אני מקשה על הב"ד של מעלה איך דנין ביו"ט של
ראש השנה ,הא לדידהו בין לרש"י ובין לר"ת אסור ,דהא בדידהו שייך
שמא יכתוב דברי המזכין ודברי המחייבין ,וגם איכא דעדיף מינייהו דהא איכא
קודשא בריך הוא ,ואומר אני אי משום הא לא קשיא ,שכבר כתב הט"ז בסימן
תקפ"ח (ס"ק ה) לענין תקיעת שופר שגם ביו"ט יש שבות שמא יתקן מנא
ואעפ"כ לא גזרו כיון שהוא מצוה קבוע ליום זה ואם יגזרו א"כ תעקר מצוה
[ח]
רפוש תעיקת םדוק השרד
זו לגמרי ,ואין כח ביד חכמים אפי' בשב ואל תעשה לעקור לגמרי ,משא"כ
בשבת דתתקיים מצוה זו בשאר שנים ,וא"כ דלא היה כח לב"ד לעקור משום
שבות מצוה קבוע לישראל ,איך תיעקר מצוה קבועה בב"ד של מעלה בראש
השנה משום שבות ,אבל בראש השנה שחל בשבת שפיר נשאר שבות זה ואי
אפשר לב"ד של מעלה לדון ,אבל הקב"ה יכול לדון בין לפירש"י ובין לר"ת,
לר"ת מותר בדליכא דעדיף ,והרי קב"ה ליכא דעדיף מיניה ,ולרש"י דאסור
אף דליכא דעדיף מכל מקום כאן שאני דהרי הטעם שמא יכתבו דברי המזכין
ודברי המחייבין ,וזה שייך ברבים שיושבים לדין ,אבל הקב"ה דן יחידי.
ובזה מתרץ הצל"ח איך ביטלו תקיעת שופר בשבת אע"פ שעיני כל ישראל
תלויין בו לעורר רחמים ,דבשבת אין כל כך צורך לשופר ,שעיקר פעולת
השופר הוא לסלק הב"ד של מעלה ממשפטינו ,ובשבת בלאו הכי אי אפשר
לב"ד של מעלה לדון ,עכת"ד.
ולדרכו יש לומר עוד עפ"י דברי הזוה"ק שזכרנו לעיל דלא כתיב שומעי ,או
תוקעי תרועה ,אלא יודעי תרועה ,אינון ידעי תרועה ,רזא דתרועה,
וא"כ אנן שבעוונותינו הרבים נעלמו מאתנו רזין דאורייתא מן הדין היה שלא
לתקוע ,אך א"א לחכמים לעקור דבר המפורש בתורה יום תרועה יהיה לכם,
וכנ"ל מדברי הט"ז ,אמנם בשבת שאז הקב"ה דן יחידי לבאי עולם ,שפיר
אפשר לחכמים לבטל מצוות תקיעת שופר ,ותתקיים מצוה זו בשאר שנים.
והנה הא דאין אנו יכולים לכוון כוונות הראוים הוא מפני רוב חטאינו ובפרט
בחטא הידוע רח"ל ,וכדאיתא בספה"ק נועם מגדים (בפ' מצורע) וז"ל הנה
ידוע כי רזין דאורייתא וטמירין לא יתגלו כי אם לשומרי הברית כאמור (תהלים
כה ,יד) סוד ה׳ ליריאיו ובריתו להודיעם והדברים עתיקין ,ושמענו בזה משם
חכם אחד לפרש אמרם ז״ל באבות (ב ,ח) ,הוא הי׳ מונה שבחן וכו' בור סיד
שאינו מאבד טיפה ,והרע״ב גרס בור סוד ,ועיין בתוס' יו"ט הפירוש לפי גירסא
זו ,ואמר החכם דהכוונה בור סוד שמלא סודות התורה ,הטעם שאינו מאבד
טפה ,טפת זרע ח"ו כל ימיו ע"כ.
וברמ"א (או"ח סי' סב ,סע' ד) אם הוא במקום שאינו נקי לגמרי ואינו יכול לנקותו
משום אונס ,יהרהר ק"ש בלבו ,ובמג"א שם (ס"ק ב) בשם השל"ה (דף
סו) כתב דמ"ש שיהרהר בלבו ,היינו שיחשוב בלבו שמחויב לברך ויצטער על
כך על שאינו יכול לברך ע"כ ,וכן הוא בענינינו על אף שאין אנו יכולים לכוון
[ט]
רפוש תעיקת םדוק השרד
רזא דתרועה ,מפני שהרבינו לחטוא להשי"ת ,מ"מ בני ישראל לבבם נשבר
בקרבם ומצטערים על שאינם יכולים לכוון ,ובצערן של ישראל הטמון בלבם
אין המלאכים מבחינים כי אם השי"ת לבדו הבוחן לבבות ביום דין ,וכידוע מה
שכתב הרה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע (נועם אלימלך פרשת בהעלותך) דאין המלאכים
יודעין מחשבה שבלב( ,ועיי"ש מה שתירץ שלא יוקשה מדברי התוס' בשבת יב ,ב) ,וא"כ
אין המלאכים רואים איך ישראל מצטערים על שאינם יכולים לכוון כדבעי ,רק
הקב"ה בעצמו בוחן כליות ורואה לבבם הנשבר ומתמלא עליהם רחמים.
וזה דבר המדרש ,אשרי העם יודעי תרועה וכי אין אומות העולם יודעים להריע
כמה קרנות יש להן כמה בוקינוס יש להם כמה סלפירגסי יש להם ואמרת
אשרי העם יודעי תרועה ,דכוונ תהמדרש להקשות דהתינח בזמן שישראל
עושין רצונו של מקום ,ויש בכחם לכוון רזא דתרועה וכדברי הזוה"ק ,בודאי
א"א לדמות תקיעת שופר של ישראל למה שאומות העולם תוקעין ,אבל
בדורנו דור יתמי דיתמי שאין אתנו יודע עד מה איך אפשר לומר אשרי העם
יודעי תרועה ,אלא שהן מכירין לפתות את בוראם בתרועה ,היינו שהבורא ית"ש
הוא לבדו מכיר את מחשבות לבות ורואה שהם מצטערים על שאינם יכולים
לכוון כדבעי ,וזה גופא נחשב להם כאילו כיוונו כל הכוונות ,ועומד מכסא הדין
לכסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדת הדין למדת רחמים.
ובדרך זה יובאר גם המדרש השני ,יהודה בר נחמן בשם ר"ל פתח ,עלה אלהים
בתרועה ה' בקול שופר ,בשעה שהקדוש ברוך הוא עולה ויושב על
כסא דין בדין הוא עולה דכתיב עלה אלהים בתרועה ,ובשעה שישראל נוטלין
שופר ותוקעין לפני הקדוש ב"ה ,דייקא לפני הקב"ה ,שהוא לבדו יודע מחשבות
ורואה איך שישראל מצטערים על שאין ביכולתם לכוון הכוונות הצריכים לה
בתקיעת שופר ,וע"י הצער הזה נחשב להם כאילו כיוונו כראוי ,ועומד מכסא
דין ויושב על כסא רחמים.
ולדרכנו אתי שפיר בקשתינו אל תבא במשפט עמנו ,דבב"ד של מעלה אין
אנו יכולים לזכות בדין ,מכיון שאין לנו כח השופר מאחר שאין אנו
יכולים לכוון ,אמנם ממשיכים אנו לבקש מלפניך משפטנו יצא ,שהרי אתה
בוחן לבבות ,ויודע ומכיר שאנו מצערים על זה כדין מי שהולך במבואות
המטונפות ואינו רשאי לקרות קריאת שמע שעליו להצטער על זאת ,כן אנחנו
על אף שאנו מלוכלכים בעוונות ומעיינות החכמה נסתמו מאתנו ,מ"מ אנו
[י]
רפוש תעיקת םדוק השרד
מצטערים על זה ,וכשרואה השי"ת בצערן של ישראל מוציא כאור משפטינו
לרחמים ולרצון.
ולפי מה שדיברנו יבואר לשון המשנה (ר"ה כט ,ב) יום טוב של ראש השנה שחל
להיות בשבת ,רוצה לומר אימתי יקרא ראש השנה יום טוב ומובטחים
אנו שנצא זכאים בדין ,כשחל להיות בשבת דאז אין בי"ד של מעלה רשאים
לדון וכנ"ל מדברי הצל"ח ,רק הקב"ה בעצמו שופט כל הארץ ,ולפניו יתברך
גלוי וידוע מחשבותינו ,ואיך שאנו מצטערים על שנסתם ליבנו ואין אנו יכולים
לכוון כראוי ,ולכן אנו מובטחים שנצא זכאים בדין.
מסמנא מילתא דאיתרמי ברית מילה היום ,והנה בברית מצינו דאע"פ שקבלו
עליהם לעשותה בשמחה (שבת קל ,א) מ"מ אין אומרים שהשמחה
במעונו בברהמ"ז משום צערא דינוקא (כתובות ח ,א) ,וכעין זה הוא גם בראש
השנה דיש בו בין אימת הדין ובין שמחה ,כמבואר בספה"ק (עיין בעבודת ישראל
לר"ה) ,ונראה שיש לומר עוד ענין על זה שאין אומרים שהשמחה במעונו
בסעודת ברית ,דהנה כבר כתב הרמב"ם (מורה נבוכים ח"ג פי"ח) בטעמה של
מצוות ברית מילה שהוא להחליש כח התאווה ,ולכן אין אומרים שהשמחה
במעונו להראות שאנו מצטערים על זה שפגמנו באות ברית קודש ,ומזה נגרם
לנו שאין ביכולתינו לכוון כראוי ,ועל ידי הצער הזה גופא משלימים מה שנחסר
מהכוונה ,וכנ"ל.
יעזור השי"ת ,הרי אליהו מלאך הברית פועל לכפרת עוונות ,וכן הביא בבני
יששכר (מאמרי תשרי מאמר ד ,אות ז) וז"ל הנה שמעתי שיש באיזה מדרש
שאמר אליהו ,רבש"ע כיון שמדתי שאני מקנא ולא אוכל לסבול חטא ועון פן
יהיה אבי הבן המכניס לברית בעל עבירה ולא אוכל לסבול ,והשיב לו הקב"ה
הנה אכפר לו עונותיו ,ואמר עוד פן יהיו הבעל ברית והמוהל בעלי עבירות,
והשיב הש"י אכפר להם גם כן ,ואמר עוד פן יהיו העומדים שם בעלי עבירות,
והשיב הש"י שיכפר לכל העומדים בברית( ,ועיין באגרא דפרקא רמז קמז ,שהביאו
בשם זקה"ק רבי שלמה מקארלין זי"ע) ,ירחם השי"ת ויקום מכסא דין וישב על כסא
רחמים ,ונזכה כולנו לשנה טובה ומבורכת.
ד
[אי]
התודה והברכה לידידנו
הרה"ח ר' יקותיאל יהודה שליסל הי"ו
על עזרתו להדפסת הגליון
לרגל שמחת הולדת הבן
כמר שלום ברוך מרדכי שיחי'
יזכה לראות רוב נחת דקדושה מכל יו"ח
* * *
התודה והברכה לידידנו
הרה"ח ר' ישראל מרדכי קורץ הי"ו
על עזרתו להדפסת הגליון
לרגל שמחת הולדת הבת שתחי'
יזכה לראות רוב נחת דקדושה מכל יו"ח
* * *
הדפסת הגליון נתנדב
לעילוי נשמת
הרה"ח ר' יוסף ב"ר אברהם ע"ה
נלב"ע ביום א' דראש השנה תשס"ה
ת.נ.צ.ב.ה.
